diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Barukh She'amar on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark B Greenspan.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Barukh She'amar on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark B Greenspan.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..3fdb62f81e57b14c33b41d27f73ad9a94c66a216 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Barukh She'amar on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark B Greenspan.json @@ -0,0 +1,461 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Barukh She'amar on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.oceansidejc.com/", + "versionTitle": "Rabbi Mark B Greenspan", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ברוך שאמר על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "This is the bread of haste....which our ancestors ate in the land of Egypt. Not the bread of affliction but the bread of haste. Matzah was the food that the people ate when they were liberated, not while they were enslaved. While most commentators associate Matzah with slavery and oppression, Rabbi Epstein believes that it is more closely connected with Israel’s liberation. The Israelites did not eat Matzah in Egypt. In fact in Numbers, 11:5 the Israelites tell Moses that the food in Egypt was plentiful: “We remember the fish we used to eat free in Egypt, the cucumbers, the melons, the leeks, the onions, and the garlic.” (There is no mention of Matzah in this verse.) When the Haggadah says that they ate the “Lechem Oni” in Egypt, it does not mean literally “in Egypt” but rather in the vicinity of Egypt when the people left the land.", + "All who are hungry come and eat; all who are needy come and celebrate Passover. While these two statements sound repetitive, they contain two different types of invitations. The first statement is for those suffering from hunger while the second statement is for those who have food but lack the necessary provisions to celebrate Passover. Rabbi Epstein understands the second statement to be an invitation to join in the celebration of the holiday. “Vayifsach” is not a reference to the Passover offering but rather a verb formed from the proper noun “Pesach,” meaning to celebrate Passover. We find a basis for this interpretation in Maimonides’ version of the Haggadah. It says, “Kol detzrikh lifaseach,” “Anyone who needs to celebrate Pesach...” Furthermore, the continuation of this statement in the Haggadah makes it clear that this is a reference to the festival and not the Pesach offering since it says, “This year we are here (in the Diaspora).” The Pesach offering could not be sacrificed in the Diaspora so the opening statement must be an invitation to celebrate Pesach at a time when the Passover sacrifice was no longer being offered. Why are both statements necessary? The invitation reminds us that we have two different types of obligations to the needy. According to Halachah we must provide food to those who are hungry without investigating their needs. If someone asks for food we should not question him. We must give him what he asks for. When it comes to other less essential needs, we have a right to investigate if the person is really as needy as he says. One more note: If this is an invitation why don’t we make the statement, “All who are hungry…” before the Kiddush at the very beginning of the Seder? The Kiddush must be recited at the very onset of the Sabbath or the holiday without any delay, in fulfillment of the statement, “Remember the Sabbath day – remember it as soon as it begins.” (See Peachim 106b.) We find a similar statement in the Torah concerning Passover in Exodus 13:2, “Remember the day on which you went forth from Egypt.” The same principle must applies to both the festival and the Sabbath with regard to the Kiddush - we don’t delay its recitation. What’s more, we can’t be sure if and when there will be needy people at our door step so it would be impractical to delay the Kiddush while we issue an invitation and wait for the needy to arrive. The participants recite the Kiddush as soon as the Seder begins and only afterwards they issue an invitation to those who are hungry or needy to join them.", + "All who are hungry...now we are here, next year in the land of Israel; now we are slaves next year may we be free: The opening statement of the Haggadah begins with three passages: “This is the bread of haste…” “All who are hungry” and “Now we are here.” The first statement sets the stage for the telling of the Passover story. Is there a connection between the two invitations (all who are hungry and all who are needy) and the following two statements (now we are here and now we are slaves)? In Talmud, Berachot 34b, we learn that in Messianic times the only thing that will change in the world is that there will no longer be political oppression of one nation by another. There will, however, still be poverty in the world. Some realities never change. These two statements make this clear; even when we are in the land of Israel we will still have to say, “All who are hungry come and eat,” because “the poor will not cease from the earth.” (See Deuteronomy 15:11.) What will be different between the present era and the messianic era? “Now we are slaves,” but in the time to come “we will be free.” These statements are also a road map to redemption. The Talmud in Baba Batra10a, says, “Great is Tzedakah because it will bring redemption to the world.” We begin the story of redemption by bringing redemption to the world through acts of kindness and justice. The Talmud bases this statement on Isaiah 56:1, “Observe justice and perform righteousness (Tzedakah) for my salvation is soon to come.” These statements also explain the connection between the second and the third statements in “Ha Lachma Anya.” By performing acts of charity (“all who are hungry…”) we will gain the merit to live in the land of Israel as free men and women." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "How is this night different from all other nights: A grammatical note: Rabbi Epstein has a great deal of respect for the Vilna Gaon but is disturbed by a comment in his writings in which he identifies the word “Laila,” “night,” as a feminine noun. There are ample examples in the Bible where we can see that the word “Laila” is masculine even though it also has the feminine plural ending. The “Mah Nishtana” is an example of this. We say “Halaila Hazeh” and the plural is “Laylot.” What’s more there are other words that follow this same pattern. “Avot - fathers,” “Araiyot - lions,” “Levavot - hearts” are all masculine nouns which have feminine plural endings, while we have other words which have a masculine ending but which are in fact feminine such as “Nashim - women,” “Shanim - years,” and “Te’aynim - figs.” While there are general rules for masculine and feminine nouns there are many exceptions. Rabbi Epstein is bothered by the Vilna Gaon’s comments but he holds out the hope that someone will find an explanation for his conclusion. He concludes by saying, “While it is hard for me to imagine that this opinion came from the Vilna Gaon, even so I am prepared to change what I have remarked here if someone can find a basis for his words. I would consider this a comfort to my soul and for his a source of merit and righteousness!”" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "We were slaves to Pharaoh in Egypt: The opening passage of the Magid seems to depart from the classical style of much of the Haggadah. Normally we have a Rabbinic statement followed by the word “Sh’ne’emar” “as it says” and then a proof text from the Bible to back up the original statement. In this statement the Haggadah begins with a quote from Deuteronomy 6:21 followed with a Rabbinic statement, “And if the Holy One had not taken our fathers out of Egypt....” The Haggadah should have begun, “Our ancestors (not we) were slaves to Pharaoh and the Lord took them out,” followed by the verse from Deuteronomy as a proof text. Then the Maggid would have continued “And if the Holy One had not brought our fathers forth we would still be enslaved in Egypt...” The present order of the statement is problematic for two reasons. First, the opening two statements in the Haggadah are not in agreement with one another. “We were slaves to Pharaoh....if the Holy One had not taken our fathers out of Egypt, then...” The text seems to switch from “We” to “them.” And second, the statement in Deuteronomy only applies to the generation which left the land of Egypt and not to future generation. In its original context, Moses is speaking to the children of Israel who were slaves to Pharaoh and he reminds them of their past so that they will understand that were it not for God’s ‘mighty hand’ they might still be in Egypt. How can we conclude from this that we were slaves or that we would still be slaves in Egypt? A statement in the Talmud already suggests that we should begin telling the story of the Exodus with “We were slaves...” (See Pesachim 116a.) But Rabbi Epstein believes that the Talmud is merely quoting the text of the Haggadah here. While “We were slaves to Pharaoh” is the language of the Torah, Rabbi Epstein suggests that there are other examples where the Haggadah changes the person of the original statement in order to make it more appropriate to the context of the Haggadah. He mentions Rabban Gamliel’s statement which appears later in the Haggadah as an example of this. The Haggadah changes the Mishnaic statement “Pesach, for what reason? Because the Omnipresent passed over the houses of our ancestors in Egypt,” while the Haggadah says, “The Pesach which our ancestors ate when the Temple was still standing for what reason? Because the Omnipresent passed over...” This would seem to suggest that the editor of the Haggadah would have also been justified in making a similar change in the Biblical verse from “We were slaves..” to “Our fathers were slaves to Pharaoh in Egypt..” The change in Rabban Gamliel’s statement, however, was more significant and necessary for the text of our Haggadah since the original statement in the Mishnah applied in the time when the Temple was still in existence and the Pesach offering was still consumed. After the destruction of the Temple the statement no longer made sense. Rabbi Epstein concludes that we have a good question here but no answer. We are left to wonder why the Haggadah begins by quoting Deuteronomy 6:21 and not placing the quote in the context of a Midrash and a supportive verse.", + "If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt then we and our children and our children’s children would still be slaves in Egypt: How can the Maggid be so certain that we would never have been redeemed if God had not brought us out of Egypt? After all the people of Israel could have been freed in a whole variety of different ways. There could have been a change of regime or they could have been liberated by another nation invading Egypt. It doesn’t make sense to assume that Israel would have been subjected to eternal slavery in Egypt. Historically, however, Israel left the nations in which they found themselves because they were expelled by their oppressor. In the case of Egypt the circumstances were different. The Egyptians had no desire to free the Israelites. Pharaoh became more and more obstinate about not letting them go. Therefore, there was no hope in Egypt of the people ever leaving without divine assistance.", + "If the Holy one had not taken our ancestors out of Egypt, then we and our children and our children’s children would still be subjugated to Pharaoh in Egypt: Later in the Haggadah we make the statement that “In every generation we should see ourselves as we personally went forth from Egypt...” The Haggadah quotes Exodus 13:8 which is interpreted to teach us that “The Holy One not only redeemed our ancestors but us with them...” Why is this D’rash necessary since we have already been told in the opening passage of the Maggid that had God not taken us out of Egypt we would still be enslaved. Since we would still be slaves had God not taken us out of Egypt it seems obvious that we should see ourselves as if we were personally liberated from Egypt. Rabbi Epstein distinguishes these two statements from one another. The first statement, “Had God not taken us out...still be subjugated to Pharaoh,” speaks about recognizing our former status while the second statement, “In every generation...as if we personally went forth from Egypt...,” expresses the recognition of each of us as being a “Yotzei Mitzraim - one who went forth from Egypt.”", + "Therefore, even if we are all endowed with wisdom...it would nevertheless be our duty to speak of the Exodus from Egypt. To dwell at length on Exodus from Egypt is praiseworthy: Despite this statement, the Torah places limits on how much time we must spend recalling the Exodus from Egypt. Rabbi Gamliel, in his statement in the Mishnah (and in the Haggadah), tells us that if one explains the reason for the three main Mitzvot in the Seder, the Pesach offering, Matzah, and Maror, one has fulfilled one’s obligation to tell the story of the Exodus. Similarly the four verses in the Bible, which are the basis for the four sons, contain questions and answers that also are concise and simple explanation of the Exodus. Apparently the answers given in the Torah are sufficient as a means of fulfilling this Mitzvah. So why does the Haggadah tell that even Torah scholars must dwell on the story at great length and anyone who dwells on the Exodus is praiseworthy? In contrast to the Mitzvah of recalling the Exodus, our tradition places no limits on the study of Torah. In Joshua, Chapter 1 we are told to dwell on the Torah day and night. Elsewhere we are told that the study of Torah even takes precedence over many other mitzvot including the donning of Tefillin. In Mishnah Shekalim we learn that Torah study “is equal to all the other commandments.” Torah study is far more important than recalling the story of the Exodus. One might conclude that only those who are not knowledgeable should dwell on the Exodus at length, while Torah scholars should devote their attention to the study of Torah and only do as much as is necessary with regard to telling the story of the Exodus. The Haggadah, therefore, begins by telling us that this is not so. Even those who have wisdom and knowledge should still dwell at length on the Exodus from Egypt! No one is exempt from giving this Mitzvah the maximum effort. Remembering the story of the Exodus even takes precedence over the general study of Torah. Why does our tradition place such emphasis on recalling the Exodus? Why does the Mitzvah of telling the story of the Exodus take precedence over other commandments, especially the study of Torah? Rabbi Epstein offers two answers to this question, one based on a statement in the Babylonian Talmud and the other based on the Palestinian Talmud. According to the Babylonian Talmud (Yevamot, 5b) Mitzvot which were given before the revelation at Mount Sinai take precedence over those that were given on the occasion of revelation. For instance, circumcision takes precedence over Shabbat since circumcision was already given to the Patriarchs. Rabbi Epstein says that we must show greater reverence to those commandments that are older, just as we show greater respect to people who are aged. According to the Jerusalem Talmud, those Mitzvot that were given at the time of the Sinai revelation take precedence over those that were given prior to Sinai. The reason for this is that the commandments at Sinai were given in the presence of the entire people and, therefore, must be accorded extra respect. The Mitzvah of telling the story of the Exodus is the exception. Even though the people were commanded to tell the story of the Exodus before the events at Mount Sinai, this Mitzvah is of special importance because it is the basis for all the others. The Exodus is the fundamental concept behind the practice of Judaism, and the basis for many other commandments, so we accord it precedence over the other Mitzvot and devote ourselves to it with extra passion and effort.", + "One who dwells at length on the story of the Exodus is praiseworthy: Rabbi Epstein is troubled by the idea that we are allowed to go on at length in telling the story of the Exodus and praising God for redeeming us from Egypt. At some point such praise becomes excessive and begins to sound false and insincere. Even though the Talmud (Brachot 33b) suggests that it is improper to go on at length in praise of God in the context of the Minyan, it is permissible to add additional prayers in this context. The Shulchan Arukh distinguishes between the “Nusach,” or the basic order of the daily service and additional praises and homage to God (“Shirot v’tishbachot”)" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "It once happened that Rabbi Elazar...etc.: The remainder of the Haggadah is made up of biblical citations and Midrashic interpretations of these verses. Why does the Haggadah include the story of Rabbi Elazar here? This story helps to illustrate two insights we gained from the previous passage: 1. That even those people who are blessed with great wisdom and insight are still obligated to tell the story of the Exodus. 2. That it is not enough simply to tell the story of the Exodus - one must expand on the story of the Exodus and learn new insights and ideas from it. This story illustrates both of these insights. Rabbi Elazar and his colleagues, despite their great knowledge of the Exodus, still gathered together on the night of Passover to tell the story of the Exodus and spent the entire night exploring its significance until their students finally interrupted them and reminded them that it was time to recite the Sh’ma!" + ], + [ + "I was never privileged that the story of the Exodus should be mentioned at night until Ben Zoma interpreted the verse: The Hebrew words “Lo zachiti sh’tayamer” do not seem to make sense. Why is explaining this verse a privilege and who stopped Rabbi Elazar from mentioning the Exodus at night? To understand this passage we must add some missing words into this elusive passage, “I was not privileged to find the source in the Torah for this matter until Ben Zoma was privileged to find the source for this.” It is meritorious to find hidden meanings in words of the Torah. Rabbi Elazar said with great feeling, “Even though I learned a great amount of Torah in my lifetime, I still was unable to find this interpretation until a younger man came along and did so. I don’t even know his whole name. He is known by his father’s name (Ben Zoma).", + "Until Ben Zoma interpreted the verse, “In order that you may remember the day of your going out of the land of Egypt all the days of your life.” The days of your life - the day time; all the days of your life — to include the nights: Why does Rabbi Elazar ben Azariah accept Ben Zoma’s explanation so readily? To begin with, the sages reject Ben Zoma’s interpretation of this verse and second, even ben Zoma seems to acknowledge that the sage’s interpretation has some merit. The sages understand that the additional word “All” in “All the days of your life,” teaches us that the Exodus will be remembered even in Messianic times. When Ben Zoma protests (based on a verse in Jeremiah 23:7) that in time to come people will praise God who brought forth Israel from “the lands of the North” instead of from “the land of Egypt,” the sages explain that this simply means that Israel will now remember to place the future redemption first and the Egyptian redemption will become secondary. The sages compare this to the verse in Genesis in which God says that Jacob’s name will no longer be Jacob but Israel. This statement is not exclusive. The Torah continues to use the name Jacob even after God rewards the Patriarch with a new name. Similarly, in the Messianic era, the Jewish people will speak about the future redemption but will not do so exclusively. They will still make mention of the Exodus from Egypt. Ben Zoma is silent in response to this retort, suggesting that he acknowledges that their interpretation is correct. The Exodus will be remembered in the Messianic era (albeit in a secondary and less important way). Yet he interpreted the verse from Exodus to mean that we should mention the Exodus at night and not in Messianic times. Rabbi Epstein argues that the verse in Jeremiah uses the expression “Ki im, but” in “Behold the lord says, they shall ‘no more say as the Lord lives that brought up the children out of the land of Egypt’ but ‘as the Lord lives who brought up and led the house of Israel out of the lands of the North...” This expression is used as an exclusive expression throughout the Bible as a way of expressing “only this and not the other.” The Jacob text is not a proof text. The fact that God chooses to refer to Jacob by this name even after it has been changed is an exception. Since it is God who does this we can not use this as a proof text since we cannot discern God’s choice of names or His actions. Generally speaking, however, when the Bible uses the expression “ki im” it means “only A and not B.” Since his interpretation of this verse is unequivocal, Ben Zoma felt no need to explain himself to the sages. Therefore, Rabbi Elazar ben Azariah was comfortable adopting Ben Zoma’s explanation." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "The Torah speaks of Four Children: The Midrash of the four children is based on four passages in the Torah which each explain the reason for Passover. In each of these passages a child asks a question and the parent offers an answer. In the final passage of the four we are simply told that the parent should tell his child about the Exodus from Egypt. In Exodus, Chapter 12 (which contains the passage associated with the wicked child) the passage concludes, “...the people bowed and worshipped.” Rashi explains that the people paid homage to God at this time by giving thanks to the Holy One upon learning that “they would be blessed with children.” Rabbi Epstein asks two questions. What is the point of this news and what is its connection to the rest of the passage which deals with the Passover sacrifice? Why should the people bow in homage to God at this particular point in time considering that this passage is the one addressed to the wicked child? We associate Passover with the ability of parents to pass on the lessons of our history to their children. The worry here, as Rashi explains it, is natural. Only one of the four children turns out to be wise. Nonetheless, Moses comforted the people and told them that even if they were not blessed with wise children, future generations might be blessed with such children. They should, therefore, make the effort to teach their children the message of the Exodus even if they are wicked, simple or silent. According to Rashi, Moses wanted to comfort the people with his tidings of future generations and it was for this reason that the people bowed in gratitude. Rabbi Epstein concludes by acknowledging that, as lovely as this Drash may be, it is not the P’shat, or the literal meaning of this verse. The simple meaning of the verse is that the people bowed in homage to God for the redemption that He was about to give them.", + "One is wise and one is wicked... Why does the Haggadah contrast the wise child with the wicked children? The opposite of a wicked person should be a righteous person, not a wise person. Rabbi Epstein points out that there are places in the Bible where wisdom is associated with righteousness, such as Psalms 119: 98, “Your commandments make me wiser than my enemies.” In other words one’s wisdom allows us to fulfill God’s commandments and thereby overcome our enemies. The editor of the Haggadah chose the word “Chacham, wise” rather than Tzaddik, righteous,” because generally righteous people tend to follow the will of God without asking questions or expressing doubts. There are two type of righteous people. There are those who blindly follow God’s will (and say, “we will do and we will obey”) and there are those who obey God’s will but ask questions and probe into the deeper meaning of what it is they are doing. The Haggadah focuses on the second type of righteous person who obeys God’s will but is not afraid to probe and ask questions. Such a person is the opposite of the wicked child.", + "One is simple.... In the Jerusalem Talmud, there is a varient version of the Midrash of the four sons (Pesachim 10:4) which uses the word “Tipesh, fool” instead of the word “Tam, simple” to describe the third child. Rabbi Epstein prefers the text of this Midrash found in the Jerusalem Talmud to the one used in the standard version of the Haggadah we now use. The word “Tam” does not fit here since it often has a positive connotation in the Biblical and in Rabbinic literature. It can mean pure or whole. The word is often used in association with the word “Yosher, upright,” and sometimes with the word, “Tsedek, righteous.” The Patriarch, Jacob, is referred to as an “Eesh tam, a pure man.” The word “Tipesh,” on the other hand, has a connotation of someone who has difficulty understanding and who asks questions but has limitations in understanding the answers he is offered as in Psalms 119:70 and Isaiah 6:10." + ], + [ + "You should explain to him the laws of Pesach, (until) “nothing should be eaten after the Pesach Afikomen.” Why does the Maggid choose to answer the wise child in this way? This statement, “nothing should be eaten after the Pesach Afikomen,” is taken from the end of the final chapter of Pesachim which includes the laws for the Seder. The Maggid instructs the father to teach his son all the passages in the Mishnah Pesachim relating to the Seder from the very beginning of the chapter until “nothing should be eaten after the afikomen.” This statement represents the fulfillment of Deuteronomy 6:24, “Then the Lord commanded us to observe all these statutes,” since the law of the afikomen is a statute. Commentators are troubled by the meaning of the expression, “Nothing should be eaten after the Afikomen.” This statement has two meanings, both of which are implied in the wording of the Mishnah - one relating to the time of the Temple and the other based on how we observe Passover today. Originally, one was not supposed to eat or drink anything after consuming the Pesach offering. Today we apply this same principle to the Afikomen, the final piece of Matzah which we eat at the end of the Seder. The expression in the Mishnah should be read, “Nothing should be consumed after the Pesach (in the time of the Temple) or after the Afikomen (nowadays when there is no temple.)” If we are not supposed to consume anything after the final piece of Matzah, why are we supposed to drink two cups of wine at the end of the Seder following the Afikomen? The Afikomen is a symbolic substitute for the Pesach. We try to make the laws of the Afikomen similar to the original Pesach offering but they are not really exactly the same. Wine is not considered to be an impediment to the Afikomen and we are allowed to drink it since they are part of the ceremonial aspect of the evening." + ], + [ + "The wicked child, what does he say? “What does this service mean to you?” Like many commentators before him, Rabbi Epstein points out that the questions attributed to the wise and wicked children in the Torah appear to be the same. In Deuteronomy 6:20 we say, “What mean these testimonies, statutes, ordinances that the lord our God commanded you - Etchem?” (This is the wise child’s question.) and in Exodus 12:26 we read, “What does this service mean to you - Lachem?” (This is the wicked child’s question.) In both questions the child appears to be excluding himself from the community by using the word “you” in his question. So why does the Haggadah criticize only the so-called wicked child for speaking this way? Rabbi Epstein distinguishes the wise child’s question in Deuteronomy which uses the word “Etchem, you” from the wicked child’s question in Exodus which uses the word “Lachem, to you.” The wise child’s question is inclusive because he says “the Lord our God.” He also acknowledges that it was his elders who were commanded directly to observe the Passover and not he. That is why he says “which the Lord our God commanded you.” Not only does the wicked child not mention the name of God in his question as his wise brother does, but he is not talking about the command but the actual service of God which applies as much to him as it does to his elders. Therefore, when he says “What does this service mean to you,” he is truly excluding himself from the service of God. The Jerusalem Talmud emends the wise son’s question in the Torah in order to make it more fitting to this context. It has him say, “What do these testimonies, ordinances... which the Lord our God commanded us (Otanu),” even though this is not what the verse in Deuteronomy actually says. It makes the Wise child’s question more fitting for his temperament. Certainly he would include himself in the commandment. This emendation also makes the contrast between wise and wicked more obvious.", + "Set his teeth on edge... The Hebrew expression “Hakey” has the connotation of destroy or break elsewhere in the Bible as the proverb in Ezekiel 18:2, “The fathers have eaten sour grapes and the children’s teeth are set on edge.” This is not meant to be taken literally but is to be understood as a proverb which states that sometimes children suffer for their parents’ sins. But what does this expression mean in this context? Rabbi Epsteins portrays the wicked child as an intellectual who is annoyed by the ritualistic aspect of the Jewish tradition. The implications of his question are that it should be enough to simply read the story of the Exodus to commemorate this event without bothering with all the rituals and ceremonies. The commandment of telling the story should be a purely intellectual exercise. The retort to the wicked child is that he should break his teeth since it’s enough to think about food without actually eating and chewing it! That’s not quite the same, is it? Similarly the story of the Exodus must be concretized to make it more powerful and meaningful. It’s not enough just to tell the story. We must become part of the story and feel its meaning in our lives. What’s more, we answer him caustically using expressions similar to his. There is a sarcastic tone to the wicked child so we should offer him a sarcastic answer in return.", + "If he had been there, he would not have been redeemed: How is it possible that the wicked child would not have been redeemed? Even the “Eruv Rav, the mixed multitude” who followed the Israelites out of Egypt (see Exodus 12:38) were allowed to leave Egypt. This group of people, however, was not wicked; they were simply a mixed group of people from other nations who embraced the Israelites’ faith when the Israelites left Egypt. Those Israelites who were wicked, according to the Midrash, were stricken dead during the plague of darkness. (See Exodus 12:21.) Looking back at the passage in the Torah (Exodus 12:26), which is the basis for the wicked child’s question, there are several issues that are raised. First, why is the opening part of the verse is plural (“When your children ask you...”) unlike the passages for other three sons? This suggests that there are more wicked children than there are wise, simple or silent children. Second, why did the Maggid choose to reformulate the answer to the wicked child in the singular when the question was addressed by a group? (“‘What does this service mean to you’ - To you and not to him.”) And third, why did the Maggid choose to ignore the answer offered by the Torah (Exodus 12:27 - “It is a Passover sacrifice to the Lord because He passed over the house of the Israelites in Egypt when He smote the Egyptians but He saved our houses”) to the wicked child’s question. Rabbi Epstein comes to the defense of the so-called wicked child in Exodus 12:26 by suggesting that there may not be a wicked and rebellious child in this verse. The fact that the statement is introduced in the plural suggests that this may simply be a case of rash language and not an attempt by the speakers to reject the community through their question. The Torah appears to give this child a legitimate and respectful answer quite different from the caustic response of the Maggid in the Haggadah. The Maggid, on the other hand, chose to part from the literal meaning of the verse in order to paint a portrait of a rebellious child who chooses to separate himself from the community. This is implied in his mind in the last word of the questions, “What does this service mean to you? (The word “you” here is plural - this allows the Maggid to say that he is implying you “the Jewish community” and not him “the individual.”) He then took one more step in painting this portrait by choosing Exodus 13:28 as the answer to the wicked child even though this verse is interpreted as referring to the one who does know how to ask, “Because of that which the Lord did for me when I went forth from Egypt.” The “me” here is seen as contrasting to the questioner, “God did this for me - not for you!” This verse is an appropriate answer to the original question." + ], + [], + [ + "As for the one who does not know to ask, you begin for him: There are a number of places in the Bible where the feminine form of “you - aht” is used in place of the masculine “you - ahtah.” See numbers 11:15, Deuteronomy 5:24, Ecclesiastes 7:22 and Ezekiel 28:14. In each case the sages see this as an opportunity for a Drash. Rabbi Epstein understands this as a hint that for this child even the words of the verse are not enough to teach him the full significance of the Seder. Begin with “Aht” - everything from “Aleph” though “Tauf,” the first and last letters of the “Aleph-Bet.”", + "", + "Because of that which the Lord did for me when I went forth from Egypt: The problem with this verse is the Hebrew word “Zeh, this.” What is it referring to? The verse seems to be circular in its reasoning. Why did God take me out of Egypt? Because of “this.” If “this” refers to the Seder, then the verse is saying that God commanded us to commemorate the Exodus because he took us out of Egypt so we could commemorate the Exodus! The commentary offers two different explanations: 1. This is one of many examples in the Bible and later literature of transposed words. It should read, “This (ceremony) was given because of the miracle which the Lord did for me when I went forth from Egypt.” 2. Another explanation is that the word “Zeh” should be read as it is read elsewhere in the Bible as “that which.” “It is because of that which the Lord did for me when I went forth from Egypt.” There are ample examples of the word being used in this way such as Psalms 104, Proverbs 27:22, and Isaiah 43:21." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "You might suppose that we ought to begin retelling the story of the Exodus from Rosh Hodesh.....the words “Ba’avur zeh” teach that we only have an obligation to tell the story when the Matzah and Maror are before us: Rabbi Epstein wonders why anyone would have thought that one should begin telling the story of Pesach from the beginning of the month of Nissan? He explains that since one might assume the redemption began with “This month (Nissan) shall be the beginning of months to you,” (Exodus 12:1) one might also assume that the first of Nissan is when the obligation of telling the story of Passover begins. Exodus 13:8 teaches us that the mitzvah of telling the story of Exodus begins when the symbols of Passover are on the table before us as well. The Rabbi is still disturbed by this concept. What loss, after all, is there in telling the story of the Exodus at other times as well? Why did the Torah have to specify a set time for telling the story of the Exodus? Rabbi Epstein explains that attitudes are best reflected in concrete actions. He points to a discussion in the Talmud in which a person lost in the wilderness who does not know when the Sabbath falls should still set aside one day a week for Shabbat. But what makes such a day distinct as the Sabbath? Not the passive act of rest or the assumption that this particular day is the Sabbath but rather the recitation of the Kiddush and Havdalah. By welcoming and concluding the day with these rituals the Sabbath becomes more concrete. Similarly, the story of Passover becomes more real not simply because we recall but because we do so with concrete symbols that represent the day. “When the Matzah and Maror are before him on the table.”", + "At a time when there is Matzah and Maror placed before you: The choice of words here emphasizes this point. The word “Sh’yesh, there is” is unnecessary here. The text could have said “At a time when Matzah and Maror are before you.” The apparently extra word emphasizes the idea that the story of the Exodus must be made more real with concrete symbols that add power and meaning to the story of the Exodus.", + "When the Matzah and Maror are before you: Why is Matzah always mentioned before Maror? Since Maror symbolizes slavery, and Matzah symbolizes freedom, the Maror should have have been mentioned first so that the two symbols are in chronological order. The Maror came before the Matzah! The Maror is a reference to the fact that Israel’s exile in Egypt was shorter than it was supposed to be. Originally God promised Abraham that his offspring would be in Egypt four hundred years. Instead God shortened the time of the exile but increased the intensity of the subjugation so that they would be able to leave sooner. The intensity of the Maror, oppression, then, was for the sake of the Matzah, the freedom. Matzah is listed first to teach us that the Maror existed for the sake of the Matzah. The hope for redemption, then, pre-existed the bitterness of the oppression and slavery in Egypt so we mention the Matzah first." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "At first our fathers were idolaters: This passage describes the events which preceded the sojourn in Egypt. At first glance, however, it does not appear to be relevant to the Passover story. Why does the Haggadah discuss our idolatrous ancestors when it is about to tell the story of the Exodus? Yet this passage helps understand Israel’s experience in Egypt. The statement “At first...” explains why it was necessary for Israel to be subjected to such a harsh decree while they were in Egypt. The harsh decree of slavery and oppression was necessary in order to cure Israel of the disease of idolatry which was so deeply rooted in its soul. Rabbi Epstein explains that there are two types of physical (and spiritual) illnesses: illnesses that are a product of bodily weaknesses or accidents, and those that are genetic and part of the very make-up of the individual. The first type of illness can be cured with a medical intervention while the second cannot be cured so easily. When the Haggadah tells us that our ancestors were idolaters for generations, it is explaining that we had a more deep seated illness that needed a harsher and more radical cure. Israel did not simply sin; they worshipped false gods. Idolatry was rooted in Israel’s blood and soul. A harsh sojourn in Egypt was necessary to purify Israel of idolatry. This purification continued through the time of the Exodus, the giving of the Torah at Sinai and the journey in the wilderness. Israel was only cured when they reached the border of the land of Israel. This statement, explains why Israel needed to be in Egypt and to be enslaved in the first place.", + "At first our ancestors were idolaters: The word “אבותינו,” “our ancestors,” (like the beginning of the Amida, ‘Elohaynu vaylohay avotaynu’) often refers to the Patriarchs. The Talmud in Berachot,16b says, “We only use the word “our fathers” to refer to Abraham, Isaac, and Jacob.” And yet here it says that “our fathers were idolaters” Certainly it can’t be referring to Abraham and his descendants! Rabbi Epstein suggests that the statement in Berachot 16a means that we only use the word “Avotaynu” to refer to the patriarchs when we are speaking of our ancestors who lived from the time of Abraham on. When the word is used in reference to people before the time of Abraham, the word is used in a more generic sense and can mean our ancestors in general. This statement in the book of Judges begins by speaking about those people (such as Terach, the father of Abraham) who lived prior to the age of Abraham. The verse in the Book of Judges acknowledges that in fact our earliest ancestors were idolaters." + ], + [], + [ + "Blessed is the One who keeps His promise to Israel: Why do we refer to God as “the One who keeps promises?” Similarly, in the prayer “Boruch Sh’amar,” which we recite each day, we say that God is “Gozer umikayem,” that He “decrees and fulfills His promise.” At first glance this does not appear to teach us anything about God that we would not have already assumed. Keeping one’s promise is not only a divine attribute but a human one as well. We expect human beings to live up to the promises that they make and we expect God to do the same. So why is it so impressive to say that “God keeps His promises?” Rabbi Epstein offers two answers to this question. First he suggests that when God promised Abraham that his offspring would inherit the land, he did not yet have children. It was not clear how this promise would be fulfilled or which of his future offspring would be fulfillment of the promise. Who would inherit the land — Isaac or Ishmael? God’s promise might have been for Ishmael’s or Esau’s offspring, for that matter. Therefore, when the Haggadah says that God kept his promise, it means specifically his promise to Abraham, Isaac and Jacob’s descendants: the Jewish people. Rabbi Epstein offers a second answer to this question. He suggests that only God can keep a promise as it was originally uttered. Human promises are dependent on fate and luck. For instance, if a king places a man in prison and promises him that he will be there for three years, he cannot know if he will survive the entire three years. Certainly it wouldn’t make much sense to keep him there after he died just to fulfill his promise of three years of incarceration. Human promises are often fickle and based on circumstances beyond our control. But when God makes a promise, one knows that it will be fulfilled exactly how it was originally promised to the individual." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Go out and learn what Laban the Aramean sought to do to Jacob our father: What does the expression “Go out and learn” mean? “Go out and learn” is a way of saying that there is a great deal to say about this particular matter but that this is not the time or the place to dwell on this topic! The expression is similar to the one used in the well known story of Hillel and the gentile (Shabbat 31a) who asks to be taught the whole Torah while standing on one foot. Hillel answers, “What is hateful to you don’t do to others. All the rest is commentary. Now go out and learn.” Hillel tells the gentile questioner, “Listen, there’s a lot to say about this matter. I can teach you the basic idea right now but you’ll have to learn the rest on your own!”", + "As it says, “An Aramean tried to destroy my father:” ארמי אובד אבי This verse is taken from Deuteronomy 16:5. It is part of a declaration that was made in ancient times when people brought first fruits to the Temple on the feast of Shavuot. The exact meaning of the opening words of this phrase “Arami oved avi” is problematic. Who is the “Arami” and what does the word “Oved” mean? The Haggadah as well as Rashi understand this verse as a reference to Laban, Jacob’s father-in-law, who pursued Jacob with intent to harm him after he fled with his wives and flocks from Aram. All three words in this phrase need an explanation, “An Aramean (i.e. Laban) tried to destroy ( only one possible meaning for the word “oved”) my father (i.e. Jacob).” But there are other interpretations of this verse as well. Rashbam understood this phrase differently. He suggested that the Aramean was Abraham because the Patriarch lived in Aram before making the journey to the land of Canaan. Oved is understood not as a transitive verb but as an adjective. Abraham becomes an “Arami oved,” “A wandering Aramean.” Soforno and others understood this verse as a reference to Jacob who was a wandering Aramean because he spent so many years in exile in the land of Aram in his father-in-law’s house. Rabbi Epstein points out that we cannot find anyplace else in the Bible where either Abraham or Jacob are referred to as “Arameans.” What’s more, not only Rashi but Onkoles, the Aramaic translation of the Torah, interprets this verse as a reference to Laban. He also argues that the Haggadah’s interpretation also fits with the Torah trop, the musical annotation that Torah readers use to chant the text. The breaks in the trop suggest that we should read the word “Oved” as a verb rather than an adjective. He therefore accepts the standard interpretation of this verse as we find it in the Haggadah." + ], + [ + "‘And He went down to Egypt’ — compelled by the divine word: What is the connection between the statement in Deuteronomy that Jacob “went down to Egypt” and the Midrashic comment that he was “being compelled to go to Egypt?” This is not at all clear! Usually we use the expression “going down” to express the idea that Israel is at a higher spiritual level than Egypt so a trip to Egypt would be considered a descent. So how do we know that Jacob was also compelled to go there from this phrase in Deuteronomy? This interpretation is based more on the context of the verse rather than its actual wording. When Jacob learned that Joseph was still alive, he went to Egypt with great trepidation because he was afraid of dying and being buried in Egypt. He went because he knew that this was part of God’s promise, “Your offspring will be strangers in a land not their own.” Jacob’s sojourn in Egypt was really due to the fact that God commanding him to go and not merely his desire to see his son once again. Why was Jacob compelled to go down to Egypt and not Abraham or Isaac? Because all of Jacob’s children would be the recipient of God’s promise while Abraham and Isaac each had other children who were not destined to be the recipients of the covenant at Mount Sinai. Only Jacob’s children had to make this journey so that they could participate in the Exodus and journey to Sinai.", + "He went down and sojourned there few in number and there he became a great nation: (Deuteronomy 26:5) This verse appears to be transposed. It should have said, “He went down to Egypt few in number and sojourned there and became a great nation.” It is part of the style of the Bible to transpose expressions in this matter. We have already seen this same phenomena in the Haggadah. (See Rabbi Epstein’s comments on the verse, “Because of that which the Lord did for me when I went forth from Egypt.”) For more examples see: Genesis 14:12, Exodus 4:31, Exodus 12:32, Exodus 14:13, Leviticus 1:2, and many more places." + ], + [], + [ + "And there they became a ‘great’ nation - This teaches us that Israel became distinctive there: Like its English counterpart, the word “Gadol” ‘great,’ has two meanings; it can mean “large” in a physical sense or it can also mean “great” in a qualitative and spiritual sense. In this verse it is not clear in which sense “Gadol’ is being used. Did Israel become physically great by increasing in number or did they become a great nation by vitrue of the character and integrity? The Maggid understands ‘great’ in the second sense of the word but it is not clear how he arrives at this conclusion. Rabbi Epstein explains that the Maggid arrives at this interpretation based on the use of the word “Am” instead of the word “Goy” for nation. Although these two words mean nation they have different connotations. The word “Am” implies a large nation and is often used in a disparaging way in the Bible. (See Rashi, Numbers 11:1.) When Israel is referred to as a “Goy,” it is usually used in a more complimentary way, such as Samuel 11, 7:23, “Israel is a unique nation on earth,” and Genesis 25:23, “There are two nations in your womb,” implying that the two sons to which Rebecca would give birth would each be the father of a great nation. The fact that the verse calls Israel a “Goy Gadol” implies that they are a great nation and not just a large nation....", + "Great, mighty (Deuteronomy 26:5) as it is said, “And the children of Israel multiplied, were prolific, and increased.” (Exodus 1:7): If the word “Gadol” refers to quality, the other words in this part of the verse refer to the quantitative increase of the nation. Each term in Exodus 1:7 refers to a different aspect of Israel’s physical increase: “They increased” implies that there were no barren women among the people. “They were prolific” is a reference to the Midrash which claims that the Israelite women each gave birth to sextuplets. “They increased” suggests that they not only gave birth to many children but they were also raised them in a healthy and well adjusted way. “They grew mighty” means that they were not only many but the women also gave birth to strong and healthy children." + ], + [], + [ + "And the Egyptians did evil to us and they oppressed us: (Deuteronomy 26:6) Generally the Hebrew expression for doing evil to someone is “Haray’ah li...” such as Genesis 43:6: “lama harayotem lee?” “Why have you treated me so ill?” Wherever this verb “hayraya” is used it usually is followed by the prefix “Lamed” except for here. In Deuteronomy we read “Vayarayu otanu,” a word beginning with the prefix “et.” The Maggid understands this to mean not ‘they did evil to us” but rather “they made us appear evil.” The Egyptians were concerned that the other nations would accuse Egypt of treating the Israelites poorly without good reason so they accused Israel of all types of evil actions in order to justify their oppression. In this way they hoped that the other nations would think their behavior toward the Israelites was justified. He would translate this expression “They made us appear evil before the other nations.” Having portrayed the Israelites in this way, then they felt that they were justified in oppressing the Children of Israel." + ], + [ + "“And they afflicted us” (Deuteronomy 26:6) as it is said, “They appointed taskmasters over them in order to afflict them with burdens.(Exodus 1:11)” As in other cases, this statement contains a passage from the declaration in Deuteronomy, Chapter 26, and a proof text taken from the beginning of the Book of Exodus. But what does the proof text add to our understanding of the passage from Deuteronomy? The two passages appear to be the same. Exodus does not seem to expand our understanding of Deuteronomy. Rabbi Epstein argues that the verse from Exodus adds something to our understanding of Deuteronomy. By saying “in order to afflict them with burdens,” it suggests that the very purpose of the subjugation of Israel was not to benefit from their labor and hard work but simply to afflict Israel. Egypt could have afflicted Israel in order to get them to be more productive. The verse in Exodus suggests that they were afflicted simply for the sadistic pleasure of the Egyptians; to make them suffer. By simply saying that they afflicted them, we do not know the true purpose of the affliction. Exodus 1:11 adds this to our understanding of the text. “We cried out to Adonai, the God of our ancestors, and Adonai heard our voice.” (Deuteronomy 26:7): The Midrash teaches us that there are no unnecessary or redundant words in the Bible. If something is repeated there must be a reason for the repetition. So why does this verse repeat God’s name in the second half of the verse, “And Adonai heard our voice?” It could have said, “We cried out to Adonai, the God of our ancestors, and (He) heard our voice.” Why do we repeat “Adonai” twice in this verse? This teaches us that prayer ought to be based on humility. No one should assume that he is entitled to God’s intervention. The Talmud, Berachot 10b, says: “If a person petitions God in his own name (in other words, as if he were deserving of God’s assistance), then God will make him dependent upon on the assistance of others; but if he petitions God in the name of others, then God will reward him on his own merit.” This cryptic statement teaches us that God is more likely to answer our prayers when we are humble enough to ask for God’s assistance in the name of our ancestors not because we somehow believe that we are deserving or worthy of God’s assistance. That explains why Deuteronomy, 26:7, repeats the name of God. Because our ancestors cried out to the God of their ancestors (and not in their own name), God heard their voice and answered them directly." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "And He saw our affliction (Deuteronomy 26:7): This refers to the forced separation of the husbands and wives by the Egyptians, as it is written, “And the God saw the children of Israel and God knew. (Exodus 2:25)” How does the verse from Exodus illustrate the idea that the Egyptians forced the Israelite husband and wives to separate? The word “affliction” already implies the “forced separation of the sexes” without an additional verse from Exodus. We see this in other places in the Bible including Genesis 31:50. In this verse, Laban warns Jacob not to take other wives when he returns to the land of Canaan, “If you afflict my daughters by taking other wives beside my daughters...” The implication of the word “afflict” is that by taking other wives, Jacob would be ignoring his obligations to his first wives, Rachel and Leah and thus afflicting them. So the word “affliction” would appear to have a sexual connotation. The word “afflict” “Vayanunu” in the Deuteronomy verse can have two different meanings. It can mean hard pressed and physically suffering, and it can also mean denying one spouse the normal needs for intimacy and physical contact. When we read Deuteronomy, “He saw our affliction,” we do not know which way the Torah wants us to understand this expression. The verse from Exodus implies a sexual connotation! How do we know this? Whenever the Torah says “God saw” and does not tell us what he saw, we can assume that the text is being discreet by not discussing a delicate subject such as intimate relations between husband and wives. Rabbi Epstein offers two other reasons why we should understand the word “Vayanunu,” “and they oppressed us” as a reference to intimate relations between the sexes and not just physical oppression. First, Rabbi Abraham Ibn Ezra, the Spanish commentator, suggested that the expression “ya’anu oto” “they oppressed us,” has this connotation in Exodus 1:12: “But the more they afflicted (“ya’anu oto”) Israel, the more they increased.” This verse associates affliction and population increase. It implies that the Israelites were afflicted to keep them from having children but the plan failed since the Israelites continued to increase in number. And second, in Exodus 2:24, the Torah says, “God heard their moaning and remembered His covenant...” This verse implies affliction in the sense of physical oppression. So the next verse which says, “And God saw....” must imply some thing other than physical affliction." + ], + [ + "“Our toil” (Deuteronomy 26:7): This refers to the (“Banim”) boys, as it is said, “Let every new born boy be cast into the Nile and let ever girl live” (Exodus 1:22): What is it about the expression “Our toil” that leads the Maggid to assume that it is referring to the Israelite boys who were drown in the Nile River? The word “Amal, toil” or “burden” is often used to refer to labor whose outcome is purposeless and in vain. See Ecclesiastes, 1:3, “What profit has a person of all his toil wherein he toils under the Sun?” or Job 4:8, “They sow wickedness and reap toil.” The Hebrew boys were born and immediately killed by the Egyptians so that the labor of carrying them for nine months and then giving birth to them was in the end in vain. Their mothers toiled and carried these children only to see their sons die. But why, then, does the Maggid also quote the final part of the verse, “and let every girl live?” Since the girls were allowed to live the labor of carrying them was not in vain. Pharaoh’s decree would appear to have been directed at the baby boys and not the girls. They were drowned in the Nile and not the girls. The girls, however, were also “born in vain” since they would remain single and alone all their lives if the Israelite boys were all put to death. They would not be able to establish Jewish homes. Pharaoh’s decrees affected both the boys and the girls. The Israelite boys were killed so that the girls would have no one to marry among their own people. Rabbi Epstein explains the derivation of the words “Ben, son” and “Bat, daughter” in light of this comment. He derives the word “Ben,” from the Hebrew verb “boneh” which means “to build,” because it was the job of the boys to build a future for the Israelite people. He then suggests that the word “Bat” comes from the word “Bayit” or “house.” How could the women establish a “Bayit” if there were no men with whom to help build it?" + ], + [], + [], + [], + [ + "I will pass through the land of Egypt: I and not an angel: Elsewhere in the Torah we are led to believe that the plague of the first born was carried out by an angel. (In Exodus 12:23 we read, “And the Lord will pass over the two door posts and not let the destroyer (Hamash’chit) enter and smite your home.”) This verse would appear to be referring to the angel of death. Yet the Haggadah repeatedly says, “I and not an angel.” Rabbi Epstein distinguishes between deaths caused by the tenth plague and deaths that would naturally occur on the night of the tenth plague. Only God passed through the land of Egypt on the night of the Passover. He did not allow the Angel of Death, who is usually in charge of taking lives of the sick and the elderly, to even take the lives of those who would have died of natural causes on this night. So there were no deaths on the night of the Passover in the homes of the Israelites that were properly marked by the blood of the lamb on their door posts. In other words, this made the tenth plague doubly miraculous!", + "I and not another: Hebrew verbs often include the pronoun that goes with them built into the verb. For instance, the word “Avarti,” means “I passed.” The “-ti” suffix at the end of the word signifies the word “I.” It is not necessary to add an additional pronoun (such as “Ani” or “Anochi” which mean “I”) before the verb since this already understood from the form of the verb. This can help us understand the comment on Exodus 12:12, “For that night I will pass through (“Viavarti”) the land of Egypt and I will strike down (“Viheekayti”) every first born in the land of Egypt, both man and beast, and I will mete out (“E’eseh”) punishment to all the gods of Egypt, I (“Ani”) the Lord.” Each of the verbs in this verse implies a pronoun so why was it necessary to add the seemingly superfluous “I, Ani, am the Lord” at the end of the verse? This extra phrase emphasizes that it was God and God alone who carried out the final plague and not some assistant or representative. The word “Ani” strengthens the overall affect of the verse. This is especially true because the “Ani” phrase comes at the end of the verse for emphasis: “I passed through the land, “I am the Lord!” which means “…I and not another!”" + ], + [ + "With a mighty hand - this refers to the pestilence, as it said: “Behold the hand of Adonai strikes your cattle...” (Exodus 9:3): The verse in Exodus helps us understand the connection between pestilence and the hand of God but it does not explain the figurative connection between these two images. Why is this particular plague singled out as being caused by “the hand of God” while some of the others are referred to being caused by “the finger of God?” Since Pestilence is the fifth plague it represents “the hand of the Lord” and not just a finger of the Lord. The plagues were cumulative and by the fifth plague, the Egyptians no longer had any doubts about a pattern of destruction so they looked at this plague as the fulfillment of this pattern. Each plague was a little worse than the one before it so that the Egyptians might have also felt that they were being struck not just by a single finger but by the entire hand of God. The verse in Deuteronomy does not just say “hand” but with “a mighty hand.” How is this plague worst than all the other plagues? Pestilence is the worst of the plagues because there is no way to escape it. When pestilence strikes anyone can become its victim. Rabbi Epstein proves this by quoting a story which appears in the Second Book of Samuel, Chapter 24, in which King David is punished for conducting an unauthorized census of the Jewish people. The prophet comes to David and gives him a choice among three types of punishment: he can endure seven years of famine, spend three months under attack by his enemies, or three suffer from three days of pestilence. David chooses the pestilence. According to the Midrash, David reasoned that if he chose famine people would assume it was because he was wealthy enough to avoid starvation. If he chose attack people would think that it was because he felt safe because his soldiers would protect him. Only pestilence would equally affect everyone including the king. Since this was a punishment for his wrong doing he went out of his way to choose a punishment from which he would not be immune. Pestilence is, therefore, one of the worst plagues because there is no escaping it, whether one is rich or poor, great or humble." + ], + [], + [ + "With awesome power (Deuteronomy 26:8) - This represents the revelation of the Divine Presence: What is the connection between the phrase “awesome power” and the suggestion that it was a “Divine Revelation?” This interpretation is based on a Midrashic play on words in which the Maggid interprets a word by on switching the order of its letters. The word “Awesome” is “Morah,” מורא. By switching the “Vav” and the “Raysh,” we get “Ma’or,” מאור, which means “light.” The “Morah Gadol,” the awesome power of God is revealed as a great light or a vision! Similarly, in Deuteronomy 4:34 we read, “Has any god ventured to go and take for himself one nation from the midst of another by prodigious acts, by signs...and awesome powers?.” (The Hebrew here is “Moraim Gedolim.”) Onkeles, the Aramaic translation of Bible, interprets this expression to mean “great visions,” from the Aramaic word for “sight.”" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "The plague of the first-born: While the other plagues are referred to by their names (blood, frogs, vermin, etc.), the final plague is referred to with an extra word, “Makat, the plague of...” We say “Makat Bechorot,” “the plague of the first-born.” Why do we add the word “Makat” to this plague and not the others? The names of the first nine plagues are clearly talking about something that is inherently bad and pernicious, such as frogs or lice or blood; however, it is not self-evident that the word “Bechorot,” “first born” is referring to something bad. By adding the word “Makah,” we understand that this is the plague against the first born. Rabbi Epstein offers a second Midrashic explanation of this term. He explains that the word “Makah” has more than one meaning. It can mean a plague and it can also mean “an attack.” The term “Makat Bechorot” is a reference to a Midrash which claims that when the first-born of Egypt discovered that they would be the victims of the tenth plague they begged their parents to acquiesce to Moses’ demands. When Pharaoh and the elders refused to give in to Moses, the first born attacked their parents. This was the true “Makat Bechorot,” the attack of the first-born! In Psalms 136 we read, “…who smote Egypt through their firstborn.” What does “through their first-born” mean? Why does the verse say that “God smote Egypt” instead of “God smote the firstborn?” This verse should be translated “…who smote the Egyptian by their first-born,” The first-born of Egypt rose up in rebellion against their parents and smote them because the elders stubbornly refused to allow the Israelites to leave Egypt." + ], + [ + "Rabbi Judah made an acrostic of the plagues: “Dzach, Adash, Ba’achav:” What is the point of inventing this acrostic or memory device? Usually an acrostic, or an abbreviation based on the first letters of a series of words, makes some sense as words unto themselves, but that is not the case here. There is nothing about the sounds “Dzach, Adash and Ba’achav” to make them more memorable. These three words are gibberish; they are just a combination of letters. So what is the point of offering this abbreviation in the first place? These abbreviations, according to Rabbi Judah, are a way of including many details in just a few words so that they are easier to remember even if the acrostic is does not actually make literal sense. Elsewhere in the Talmud and the Midrash, Rabbi Yehudah and others use this same device as a way of simplifying a series of facts by reducing the number of words which we must remember even if the words we invent are not really words." + ] + ], + "Dayenu": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Had He split the Sea for us, and not led us through it on dry land, it would have been enough: Isn’t the whole miracle at the Red Sea that God split the sea and allowed us to cross through the sea? One doesn’t make much sense without the other. So how can we say that it would have been enough for God to have split the sea and not brought us through it? In Deuteronomy 28:68 we learn that there were other ways that God could have brought the Israelites through the Red Sea that did not involve dry ground, “And the Lord shall bring you back to Egypt by ships...” Rather than bring Israel through the sea in a natural fashion, God split the sea and allowed them to cross “on dry ground.” For this we give special thanks to God. Another explanation for this verse of “Dayyenu” is that the miracle was not only that God split the sea and allowed them to cross through the middle of the sea, but God did so “on dry ground.” Even though God split the sea, one would have expected the earth beneath the Red Sea to at least be damp and muddy. Yet God made the sea bed completely dry, thus increasing the miracle of the splitting of the Red Sea even more!" + ], + [], + [], + [ + "Had He satisfied our needs in the desert for forty years...: What exactly are “the needs” to which the Haggadah is referring in this statement? One of the blessings in the early morning service is, “Praised are You... who has provided me with all my needs.” We recite this blessing when putting on our shoes based on a statement in Berachot, 60b. Similarly, in Deuteronomy 29:4 we read: “I led you through the wilderness for forty year; the clothes on your back did not wear out, nor did the sandals on your feet ...” This leads Rabbi Epstein to conclude that “providing us with all our needs” must refer to shoes. Shoes are the most important item of clothing we wear because they protect our health and to maintain our self-respect. In Shabbat, 129a, we are told that one should sell everything he has to buy a pair of shoes. The commentator Rashbam explains that it is undignified for a person to have to go bare foot. Rabbi Epstein offers a more practical explanation for this statement. He explains that if one’s feet are cold one’s whole body will be cold as well. Shoes can, therefore, be seen as the most essential piece of clothing that one can have. Having proper protection for one’s feet is extremely important for preserving one’s health. That is why we recite this “Berachah,” “a blessing” in the morning when we put our shoes on; shoes represent “all our needs.” Since the Israelite’s shoes miraculously did not wear out in the wilderness we see that God provided the children of Israel with their most essential needs! Not only that, by the holy One also miraculously preserved this important need.", + "But He did not feed us manna: The gifts mentioned in “Dayyenu” are things that God provided as gracious acts of kindness that went beyond the necessities of life. Had God provided any one of them we could have said “Dayyenu,” it would have been enough. At first glance providing manna does not seem to fall into this category. After all, God had no choice but to provide Israel with manna in the wilderness since there was nothing else to eat there. Not providing manna would have been cruel. One can’t take a group of people into the wilderness and just leave them to die without providing them with food to eat. We say “Dayyenu” and thank God for the manna not because He gave us food to eat but because manna was unlike any other food we had ever tasted. According to the Midrash, manna could taste like any type of food one wanted at that moment. This was the miracle of the manna. So God could have provided us with food but it did not have to be as miraculous as the manna was. There was only one exception to manna’s miraculous ability to shape its taste to the person’s desire. It could not taste like meat. That is why the Israelites complained in the wilderness “If only we had meat to eat!” (Numbers 11:4) Why couldn’t the manna taste like meat? According to the Torah, manna tasted like honey and cream (see Numbers 11:8 and Exodus 16:31). The Talmud says that these ingredients ruined the taste of meat. God, therefore, made the manna so that it could not mix its natural taste with those tastes that would have been unpleasant." + ], + [], + [], + [], + [ + "If He had given us the Torah but not brought us into the land of Israel, it would have been enough for us! In all the other verses of “Dayyenu,” we can easily switch the two statements around and it will still be true. But that is not the case with this statement. Had God brought us into the land of Israel but not given us the Torah, it would not have been enough for us! Without the Torah there is no purpose in being in the land of Israel. Similarly, Israel would not be a holy people without the Torah. Rabbi Epstein writes that he does not believe that the land of Israel is inherently holy! It became a Holyland when Israel entered the land with the Torah prepared to live by its laws there. Rabbi Epstein rejects the premises of secular Zionism. The purpose of returning to the land of Israel is to create a society based on the values and ideals of the Torah. Without the Torah the land has little meaning. Nationalism without a sense of spirituality is empty." + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Rabban Gamliel used to say: Anyone who has not mentioned these three things on Passover has not fulfilled his obligation. Why does Rabban Gamliel single out these three Mitzvot as needing some type of explanation? In point of fact he was of the opinion that Mitzvot in general need “Kavanah,” “intention,” which means that if we can’t explain why we are doing them then we haven’t really fulfilled them properly (See Berachot 13a.) To act without some sense of purpose was not sufficient to fulfill the obligation. These three Mitzvot, however, are different. While other Mitzvot need “Kavanah,” these three Mitzvot demand both inner intention as well as some form of verbal expression of why we are performing them. That is why Rabban Gamliel says, “Anyone who has not mentioned...”" + ], + [ + "", + "The Passover offering which our ancestors ate when the Holy Temple was still standing: Sacrifices could only be offered in Jerusalem at the time while the Temple was still in existence. By saying, “When the Holy Temple was still standing,” Rabbi Gamliel makes it sound as if the Pesach offering was originally offered in the Temple. Yet the Passover offering preceded the Holy Temple. It was originally offered in Egypt. So why does Rabbi Gamliel focus in his question on the Temple offering in his question instead of focusing on he offering which our ancestors made in Egypt? In fact, his answer to the question seems to focus on the Egyptian offering instead of the Temple offering; so why mention the Temple in the question? Rabbi Epstein explains that Pesach sacrifice in the Temple was different from the original Passover offering in Egypt. The original offering was not a thanksgiving offering but a protective offering made on the night of the Passover. In later generations the sacrifice would become a historical reminiscence of the original Passover and serve as a way of giving thanks to God for having redeemed us from Egypt. The formulation of Rabbi Gamliel’s question in the Haggadah makes it clear that this night serves to remind us of two events. While we are telling the story of the Exodus, we are also recalling the Temple offering which we can no longer make since the Temple was destroyed. But how could make such an offering in Egypt if sacrifices could only be offered in the Temple, in a place established as a holy place? Since it was God, Himself, who passed through the land of Egypt, this land took on the holy status of Jerusalem. On the night of the Passover the Divine Presence dwelled in the land of Egypt. That is the meaning of the earlier statements in the Haggadah, “I and not a messenger.” Also the principle that sacrifices had to be offered in the land of Israel, only applied once the Israelites entered the land and sanctified the land. Prior to the conquest, sacrifices could also be offered in other places as well.", + "The Passover offering which our ancestors ate when the Holy Temple was still standing for what purpose? Because the Holy One passed over the houses of the Israelites in Egypt: Why was it necessary to add “when the Holy Temple was still standing” to this statement? This phrase does not appear in the original source in Mishnah, Pesachim Chapter 10, and the answer does not explain why our ancestors ate the Pascal Lamb in Jerusalem but rather why they ate it in Egypt. Rabbi Epstein explains that the purpose of the original Pascal Lamb was different from the one which was offered in the Temple. Originally the Pascal Lamb was offered without any knowledge of the effect this offering would have. The people might have thought that this act was their rejection of idolatry since they were about to slaughter lamb which was worshipped in Egypt as a sacred animal. It was only later that they learned that God passed over the homes of the Israelites. So this explanation actually makes the lamb offering at the Temple a historic commemoration of the original Passover while the first lamb was simply a response to God’s instruction. That is why we say “which our ancestors ate when the Holy Temple was still standing.” The reason our ancestors offered the sacrifice in the time of the Temple was different from why the original Israelites did so. As explained above we follow the Temple practice and not the original Egyptian Passover rite.", + "As it is said: “And you shall say ‘It is a Passover offering to the Lord who passed over the houses of the Israelites in Egypt when he stuck Egypt, but our houses He saved:’” This is the verse which the Haggadah quotes as a explanatory text for the Passover offering. Rabbi Epstein notes the repetition regarding the Israelite homes at the verse. Why does it have to tell us that God passed over the houses of the Israelites and also that he saved our houses? According to the Midrash, some Egyptians hid in the homes of the Israelites during the last plague. Despite their efforts, they were still stricken by the tenth plague. The miraculous thing is that God distinguished between the Israelites and the Egyptians even within the Israelite households. So God not only passed over the Israelite households but also saved the Israelites in homes where Egyptians were hiding!" + ], + [], + [ + "The Matzah which we eat for what purpose? Because the dough of our ancestors did not have time to ferment: The Israelites were commanded to eat Matzah with the Pascal Lamb at the very beginning of the month (of Nissan), long before the night of the Passover. We read, “They shall eat it roasted over fire with unleavened bread with bitter herbs” (Exodus 12:8), and “Seven days you shall eat unleavened bread...you shall remove leaven from your houses” (Exodus 12:15). This means that the original reason for the Matzah had nothing to do with there not being enough time to allow the dough to rise or the leaven to ferment since the Israelites were commanded well in advance of their flight from Egypt! Rabbi Gamliel explains our obligation to eat Matzah on the first night of Passover (“because the dough did not have time to rise”) but not the general prohibition for eating unleavened food for the entire week of Passover. Once again we see the distinction between “Pesach Mitzraim” and “Pesach Dorot.” The reason the people ate Matzah and avoided Chametz in Egypt is different from the reason this custom is practiced today. In point of fact there are two commandments: one is to eat Matzoh on the first night of Passover and the other is to avoid eating Chametz the rest of the week of Passover. On the first night we eat Matzah to commemorate the flight from Egypt. We do not have to eat Matzah after the first night of Passover. One can eat other types of food as long as they do not contain Chametz. The obligation that we have to eat Matzah on the first night has to do with the fact that the dough did not have time to rise in their haste to leave Egypt." + ], + [], + [ + "What is the purpose of the Maror which we eat? It is because the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt. Unlike Matzah and the Pesach offering, the reason we eat the Maror seems negative. Matzah and Maror are symbols of Israel’s redemption while the Maror is a symbol of slavery and subjugation. We remember the other two symbols as a way of giving thanks to God for our redemption but why do we bother making mention of the Maror? Why do we recall the bitter herbs? There is reason to give thanks even for the bitterness of the Maror. Originally the subjugation of Israel was supposed to last four hundred years, but the oppression by the Egyptians was so bitter that the enslavement was shortened to only 210 years. Therefore, had Israel’s subjugation not been so bitter, it would have lasted longer! (The commentator, Rashi, discusses the mathematics of Israel’s sojourn in Egypt in his comments on Exodus 12:41.) This is hinted at in the trop for the words “Vayimariru et hayeahem,” “(the Egyptians) embittered their lives.” The musical trop notes on these words are “Kadma V’azla” which can literally be translated, “they were early and went forth.” Because their lives were so bitter, the Israelites were able to go forth early from Egypt." + ], + [ + "In every generation it is a person’s duty to regard him/herself as though he/she personally had come out of Egypt, as it is written (Exodus 13:8) : “You shall tell your child on that day: ‘This is on account of what the Lord did for me when I came out of Egypt:” One of the principles of Passover is that we should each see ourselves as if we personally went forth from Egypt. How do we learn this principle from this verse? Since it was originally addressed to the Jews in the generation immediately after they left Egypt, we might assume that this verse was addressed to the generation in the wilderness and not to future generations of the Jewish people as well. The immediate textual context suggests that this passage is addressed to the next generation after the Exodus. We see this in the opening words of the passage: “When the Lord brings you to the land of the Canaanites,” (Exodus 13:5). Since the generation that left Egypt did not enter the land of Israel, this verse has to be talking about the next generation of the Israelites. The passage goes on to say that when you address your child you shall say, “When I went forth from Egypt.” Yet the people being addressed actually did not go forth from Egypt. Future generations, then, should speak of the Exodus as if they personally went forth from Egypt. Rabbi Epstein also deduces this from the wording of the verse, “And you shall tell your child on that day saying...” The additional word “laimor” or “saying” suggests that you shall speak of the Exodus to others who did not experience the Exodus personally. The others here are future generations of the Jewish people." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "", + "He brought us forth from slavery to freedom, from despair to joy, from mourning to celebration, from darkness to brilliant light, and from subjugation to redemption: There are different versions of the Haggadah text which contain slight variations in the wording of the text. In Maimonides’ version the text reads, “…from slavery to freedom, from subjugation to redemption, from despair to joy, from mourning to celebration, and from darkness to brilliant light.” Why this slight change in the order of the phrases? Maimonides orders the statements thematically; slavery and freedom goes together with subjugation and redemption. One deals with physical oppression and the other with psychological oppression. God took us out not only from the burden of slavery but also from beneath subjugation which might be understood as slavery without hard labor. Our version begins and ends with the key phrases which deal with expressions that describe freedom.", + "From slavery to freedom, from despair to joy, from mourning to celebration, from darkness to brilliant light, and from subjugation to redemption: A principle of Midrashic interpretation is that when we can identify similar numbers we should assume that they are connected to one another. For instance, the four cups of wine are connected to the four terms of redemption in Exodus, Chapter 6, and the seven blessings in the Sabbath Amidah are connected with the seven expressions mentioning the voice of God in Psalm 29. The five expressions of redemption in Exodus, suggests Rabbi Epstein, are connected with the five attributes which made Israel worthy of redemption mentioned in the Midrash. Israel was worthy of redemption because they maintained their own (1) Jewish names, (2) they continued to speak their own native language, (3)they dressed in their own distinctive dress, (4)they did not publicly slander one another or inform on one another to the Egyptians and (5) because they would eventually accept the Torah freely." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "Who redeemed us and redeemed our ancestors: In an earlier passage in the Haggadah (“Lefikakh, therefore...”) we thanked God “who performed miracles for our ancestors and for us,” while here we thank God for redeeming “us and our ancestors.” Why is the order for our ancestors and for us switched between these two passages? When speaking of miracles, the expression “our ancestors” comes first since they the experienced these events first. But redemption is different since it is a gift which each generation of Jews values and experiences. Rabbi Epstein likens redemption to returning lost objects. The Talmud says that we are obligated to return lost objects to the person who most recently lost it and not to previous owners of the object. Since we are presently the beneficiaries of redemption, we are mentioned first in this passage. The importance of our redemption is more significant than the historical recollection of how we first gained redemption so the passage mentions “us” first. Similarly, when we say, “Our God and God of our ancestors” we mention ourselves before we mention our ancestors. As important as it is to learn about the existence of God from our ancestors and our parents, our faith must be self motivated and personal. Otherwise we are simply mimicking the past and not showing true personal conviction. That is why we say “Elohaynu,” “our God” and only then, “Vayloyhay avotaynu,” “and God of our ancestors.”", + "We shall be joyful (semachim) in the rebuilding of Zion, Your city, and exultant (sasim) in Your service: There are many different words for joy in the Hebrew language. Some suggest that these words each have a slightly different nuance from one another. In this passage, “semachim, joyful” refers to the feeling one has in anticipating some great or happy event while “Sasim” from the word “Sason, exultant” refers to the experience of joy upon witnessing the fulfillment of the event. Israel is joyful in anticipating the rebuilding of the Temple but they will feel a complete sense of exultation upon participating in the Temple service once the Temple is rebuilt. Similarly, in the Shacharit service on Shabbat morning we say, “Semachim bitzaytam vasasim bovo’am,” in the beautiful poem, “El Adon.” We are told that the heavenly host are joyful in going out (to fulfill God’s will) and exultant when they come back (having fulfilled God’s will.)", + "There may we eat of the sacrifices and of the Pascal Lamb: While we no longer offer sacrifices, the Seder is built on our remembrance of these ancient cultic offerings. There were two offerings on Passover, both of which are symbolically present on our Seder plate. One is the Pascal offering (the shank bone) and the other is the festive sacrifice or the “Chagigah” (the egg.) The Haggadah is referring to these two offerings in this passage. In many Haggadot it is followed by a second phrase in parentheses to be recited on Saturday night. The passage in parentheses is the same as the first, except that the order of the two offerings are switched around. We say, “There may we eat the Pascal lamb and the sacrifices.” Why do we have a different version of the text for Saturday evenings? A common explanation for this switch has to do with the order in which the sacrifices were consumed in the time of the Temple. Usually, the festive sacrifice was consumed prior to the Pascal offering. According to Halachah the Pascal offering had to be eaten only when one was no longer hungry. The Festive offering was, therefore, consumed first. In this way one ate the Pascal offering solely for the purpose of fulfilling the Mitzvah and not to satisfy one’s appetite. On Shabbat, however, the festive sacrifice could not be offered since, unlike the Pascal offering, it did not take precedence of the Sabbath. The Pascal offering alone was consumed on Shabbat. On Saturday night, following the Sabbath, the Festive sacrifice would be offered and consumed. As a result, the order of the two offerings was reversed when Passover fell on a Saturday night. As a reflection of this change we also switch the order in which we recall these sacrifices when we mention them in the Haggadah. This is the usual explanation for this variation in the Haggadah text. Rabbi Epstein rejects this explanation. He points out there is no mention of this switch in the Talmud, the early commentaries, or even the codes. It was not until much later that this suggestion was even made. What’s more, if this was the explanation for why we switch the mention of the Pascal and Festive sacrifices, then logically this switch of phrase should have be made on the Passover before those years in which Passover falls on a Saturday night since the passage says, “enable us to reach also the forthcoming holidays and festivals in peace, rejoicing in the rebuilding of Zion Your city, and joyful at Your service. There we shall eat...” Yet we say this in those years when the Seder actually falls on a Saturday night and not a year earlier. Rabbi Epstein offers another explanation for the Saturday night switch which is simpler and more ingenious. He suggests that this switch in the text is based on an error in reading the Talmud. This entire passage was borrowed from the Mishnah, Pesachim. However, the version of this passage in the Mishnah is different from the one which appears in the Talmud. The separate Mishnaic version of the Mishnah says, “the Pascal Lamb and the sacrifices” while the Talmud says, “the sacrifices and the Pascal Lamb (like our Haggadah.)” Because of these different versions of the same text, the Talmud often differentiates between them by placing the second version of the text from the Mishnah in parentheses and prefacing it with three Hebrew letters “Bet-Mem-Shin,” for “B’Mishnah SH’b’mishnayot” which means “This is version of the Mishnah which appears in the separate version of the Mishnah.” Later commentators misread the abbreviation as “B’Motzi SHabbat, on Saturday nights!”
מש\"ב THE ABBREVIATION
משנה שבמשניות MISHNAH SH”B”MISHNAIYOT
מוצאי שבת MOTZI SHABBAT
Rabbi Epstein concludes that the statement in parentheses is based on a misreading of the text. The original version of the text which now appears in the Talmud is the correct one, “There may we eat of the sacrifices and of the Pascal Lamb.” Under normal circumstances the “Chagigah,” “the Festive offering,” is consumed before the Pascal offering for the reasons already mentioned above. In fact this passage can be interpreted differently. It is not only a prayer for future occasions on which we will celebrate Passover but for all the festivals when the Temple is rebuilt and on which the festive offering is made. That is why we mention festive offerings first. We pray that we may be privileged to celebrate all the festivals in the future each with its Festive offerings as well as Passover with its Pascal offering." + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "Pour out your wrath on the nations (“Asher”) who/because they do not know you: At first glance the anger expressed in this passage against the other nations is hard to understand. Against whom and why do we ask God to, “pour out His wrath?” One might say that this statement applies to anyone who is not Jewish since the other nations do not truly know God nor do they share our faith. The key to understanding this passage lies in the word “asher.” This word can be translated in a variety of different ways with different meanings. It can mean that God should pour out His wrath on those nations who don’t know him or it can mean God should pour His wrath out on all the nations because they - all of them - do not know God. Yet how can the other nations of the world be held responsible for not knowing God since they were not blessed with this gift? A similar issue is raised in a Midrash associated with the story of the Israel’s war against the nation of Amalek in the Book of Exodus, Chapter 17. Upon leaving Egypt and crossing the Red Sea, Israel was attacked by the Amalekites in a series of raids aimed at Israel’s weakest members. Moses commanded Joshua to destroy Amalek. Why this severe judgment, the Midrash wonders? In Deuteronomy, Chapter 25:18 we are told that Amalek “Did not fear the Lord.” Moses said to Joshua who was a descendant of Joseph, “Your ancestor Joseph feared God. So you must now destroy the one who did not fear God and attacked Israel.” At first glance, this does not seem to be sufficient reason to utterly destroy Amalek. It does not explain why Joshua was singled out to accomplish this mission. Also to be one who truly fears God is something unique and rare, even among Jews. So how could the Torah condemn Amalek for not fearing God? This would be like condemning someone for not being a saint. Not everyone is expected to be saintly. Yet the Torah assumes that a certain amount of fear of God is expected even of the other nations. While the nations are not expected to follow all of God’s laws they are expected to recognize that the role that they play in the world is a product of God’s will. Even when they persecute the Jews, it is only because God has allowed them to do so. Amalek was guilty therefore, not of oppressing the Jewish People but of arrogantly believing that this was a product of their own strength and self determination and not God’s will. Similarly when the Haggadah condemns, “…the nations who do not know You,” it suggests that a nation’s that believes that their success in persecuting Israel was a product of their own strength is what led to their condemnation. It is the second part of this passage that is the real reason for their punishment, “Because they consumed Jacob and destroyed his dwelling place.” The nations tried to destroy Israel with a vengeance rather than simply obeying God’s will. We learn that the nations can be God fearing from the story of Amalek. God chose to single out Joshua for this mission because he was a descendent of Joseph. While in Egypt, Joseph described himself as a God fearing man even when he was not identified as a descendent of Abraham. By doing this he taught the nations that one can be God fearing without being a participant in God’s covenant or a descendant of Abraham. Moses tells Joshua, “You are a descendent of Joseph who feared God. Therefore go and destroy Amalek who was not God fearing!” The fact that Joseph was God fearing even when he lived among the nations became an example to the other nations that they should emulate his attributes and could not excuse themselves by saying that they did not know God." + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [ + [ + "Awesome is He! May he rebuild His house soon, quickly, quickly, soon in our days, soon: Why are there so many different expressions for the speed with which we hope God will redeem us and rebuild the Temple? This passage appears to be redundant. This is a way of not only emphasizing our hope for a “speedy” redemption, but also our hope that it will occur in human time. God’s time is not our time. The Talmud (Gittin 88b) comments that God’s time, so to speak is not like human time. We ask God to redeem us not only speedily (which might mean something different to God) but also within our days, and within our time and not in His time which is beyond human comprehension." + ], + [], + [], + [], + [ + "Learned is He: Some are bothered by this term since it suggests that God isn’t All-knowing. It seems to mean that God must learn things just as we must learn things. Isn’t All-knowing? The grammatical form of the verb here, “Lamud,” should be understood not as a passive verb, but as a transitive verb in this case. It is similar to words such as “Chanun, gracious one” and “Rachum, compassion one.” “Thus, “Lamud” should be understood as similar to the verb, “Lomed, One who learns or teaches.” Describing God as “Lamud” is similar to the expression in the Amidah which describes God as “Milamed li’enosh binah,” “One who teaches human beings understanding.”" + ] + ], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [ + [ + "Who knows seven? I know seven! Seven are the days of the week: The numbers that are chosen for the stanzas in “Echad mi yodeah” almost all have to do with their significance for the Jewish people. “Echad Mi Yodeah” becomes a primer for teaching the child about the meaning of the Jewish tradition through numbers. Seven is an exception. Seven days of the week does not appear to have a unique Jewish association. Everyone marks a seven day week. So why does the author of this poem choose to associate the week with the number seven rather than something that has special significance for the Jewish people such as the Torah, the Mishnah, or the Partriarchs? For instance it could have said that seven is the branches of the Menorah, or the seven major festival day. The Jewish people, writes Rabbi Epstein, have a seven day week just like everyone else but we count the week in a way which is unique. Instead of giving each day a unique name, we count the seven days in relation to the Sabbath. Thus, Sunday is the first day of the Shabbat, Monday is the second day of the Shabbat and so on. We count the week in a way which is different from other people because for the Jewish people the week is judged by the Sabbath and each day is not understood as a separate entity. That is the meaning of “Seven are the days of the Shabbat,” the literal translation of the passage here.", + "Who knows nine? I know nine! Nine are the months of pregnancy: Like the seven days of the week, the nine months of pregnancy is more universal rather than reflective of a unique Jewish perspective on the world. So why does the author of “Echad Mi Yodeah?” single this particular aspect of the number nine out rather than something else? Rabbi Epstein recalls a story in the Talmud that suggests that we are born with a Jewish soul; we are Jewish even within the womb! A woman became ravenously hungry on Yom Kippur. She was brought before Rabbi Yehudah HaNasi, the editor of the Mishnah, for a decision about whether she should be allowed to eat on this Holy Day. Rabbi Yehudah whispered in her ear, “Little baby: it is Yom Kippur and it is forbidden to eat!” Immediately, she was no longer hungry! Rabbi Yehudah had communicated with the child’s Jewish soul. In other words the fetus had listened to the Rabbi even before it was born. The child was eventually born and he grew up to be the famous Rabbi Yochanan, one of the great sages of the Talmud. Even in the nine months of pregnancy we carry an element of Judaism with us!" + ] + ], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "ברוך שאמר על הגדה של פסח", + "enTitle": "Barukh She'amar on Pesach Haggadah", + "key": "Barukh She'amar on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Barukh She'amar on Pesach Haggadah/English/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Barukh She'amar on Pesach Haggadah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..d252d44276a1e534c2bc19556e0e270f10cc53a7 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Barukh She'amar on Pesach Haggadah/English/merged.json @@ -0,0 +1,460 @@ +{ + "title": "Barukh She'amar on Pesach Haggadah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Barukh_She'amar_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "This is the bread of haste....which our ancestors ate in the land of Egypt. Not the bread of affliction but the bread of haste. Matzah was the food that the people ate when they were liberated, not while they were enslaved. While most commentators associate Matzah with slavery and oppression, Rabbi Epstein believes that it is more closely connected with Israel’s liberation. The Israelites did not eat Matzah in Egypt. In fact in Numbers, 11:5 the Israelites tell Moses that the food in Egypt was plentiful: “We remember the fish we used to eat free in Egypt, the cucumbers, the melons, the leeks, the onions, and the garlic.” (There is no mention of Matzah in this verse.) When the Haggadah says that they ate the “Lechem Oni” in Egypt, it does not mean literally “in Egypt” but rather in the vicinity of Egypt when the people left the land.", + "All who are hungry come and eat; all who are needy come and celebrate Passover. While these two statements sound repetitive, they contain two different types of invitations. The first statement is for those suffering from hunger while the second statement is for those who have food but lack the necessary provisions to celebrate Passover. Rabbi Epstein understands the second statement to be an invitation to join in the celebration of the holiday. “Vayifsach” is not a reference to the Passover offering but rather a verb formed from the proper noun “Pesach,” meaning to celebrate Passover. We find a basis for this interpretation in Maimonides’ version of the Haggadah. It says, “Kol detzrikh lifaseach,” “Anyone who needs to celebrate Pesach...” Furthermore, the continuation of this statement in the Haggadah makes it clear that this is a reference to the festival and not the Pesach offering since it says, “This year we are here (in the Diaspora).” The Pesach offering could not be sacrificed in the Diaspora so the opening statement must be an invitation to celebrate Pesach at a time when the Passover sacrifice was no longer being offered. Why are both statements necessary? The invitation reminds us that we have two different types of obligations to the needy. According to Halachah we must provide food to those who are hungry without investigating their needs. If someone asks for food we should not question him. We must give him what he asks for. When it comes to other less essential needs, we have a right to investigate if the person is really as needy as he says. One more note: If this is an invitation why don’t we make the statement, “All who are hungry…” before the Kiddush at the very beginning of the Seder? The Kiddush must be recited at the very onset of the Sabbath or the holiday without any delay, in fulfillment of the statement, “Remember the Sabbath day – remember it as soon as it begins.” (See Peachim 106b.) We find a similar statement in the Torah concerning Passover in Exodus 13:2, “Remember the day on which you went forth from Egypt.” The same principle must applies to both the festival and the Sabbath with regard to the Kiddush - we don’t delay its recitation. What’s more, we can’t be sure if and when there will be needy people at our door step so it would be impractical to delay the Kiddush while we issue an invitation and wait for the needy to arrive. The participants recite the Kiddush as soon as the Seder begins and only afterwards they issue an invitation to those who are hungry or needy to join them.", + "All who are hungry...now we are here, next year in the land of Israel; now we are slaves next year may we be free: The opening statement of the Haggadah begins with three passages: “This is the bread of haste…” “All who are hungry” and “Now we are here.” The first statement sets the stage for the telling of the Passover story. Is there a connection between the two invitations (all who are hungry and all who are needy) and the following two statements (now we are here and now we are slaves)? In Talmud, Berachot 34b, we learn that in Messianic times the only thing that will change in the world is that there will no longer be political oppression of one nation by another. There will, however, still be poverty in the world. Some realities never change. These two statements make this clear; even when we are in the land of Israel we will still have to say, “All who are hungry come and eat,” because “the poor will not cease from the earth.” (See Deuteronomy 15:11.) What will be different between the present era and the messianic era? “Now we are slaves,” but in the time to come “we will be free.” These statements are also a road map to redemption. The Talmud in Baba Batra10a, says, “Great is Tzedakah because it will bring redemption to the world.” We begin the story of redemption by bringing redemption to the world through acts of kindness and justice. The Talmud bases this statement on Isaiah 56:1, “Observe justice and perform righteousness (Tzedakah) for my salvation is soon to come.” These statements also explain the connection between the second and the third statements in “Ha Lachma Anya.” By performing acts of charity (“all who are hungry…”) we will gain the merit to live in the land of Israel as free men and women." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "How is this night different from all other nights: A grammatical note: Rabbi Epstein has a great deal of respect for the Vilna Gaon but is disturbed by a comment in his writings in which he identifies the word “Laila,” “night,” as a feminine noun. There are ample examples in the Bible where we can see that the word “Laila” is masculine even though it also has the feminine plural ending. The “Mah Nishtana” is an example of this. We say “Halaila Hazeh” and the plural is “Laylot.” What’s more there are other words that follow this same pattern. “Avot - fathers,” “Araiyot - lions,” “Levavot - hearts” are all masculine nouns which have feminine plural endings, while we have other words which have a masculine ending but which are in fact feminine such as “Nashim - women,” “Shanim - years,” and “Te’aynim - figs.” While there are general rules for masculine and feminine nouns there are many exceptions. Rabbi Epstein is bothered by the Vilna Gaon’s comments but he holds out the hope that someone will find an explanation for his conclusion. He concludes by saying, “While it is hard for me to imagine that this opinion came from the Vilna Gaon, even so I am prepared to change what I have remarked here if someone can find a basis for his words. I would consider this a comfort to my soul and for his a source of merit and righteousness!”" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "We were slaves to Pharaoh in Egypt: The opening passage of the Magid seems to depart from the classical style of much of the Haggadah. Normally we have a Rabbinic statement followed by the word “Sh’ne’emar” “as it says” and then a proof text from the Bible to back up the original statement. In this statement the Haggadah begins with a quote from Deuteronomy 6:21 followed with a Rabbinic statement, “And if the Holy One had not taken our fathers out of Egypt....” The Haggadah should have begun, “Our ancestors (not we) were slaves to Pharaoh and the Lord took them out,” followed by the verse from Deuteronomy as a proof text. Then the Maggid would have continued “And if the Holy One had not brought our fathers forth we would still be enslaved in Egypt...” The present order of the statement is problematic for two reasons. First, the opening two statements in the Haggadah are not in agreement with one another. “We were slaves to Pharaoh....if the Holy One had not taken our fathers out of Egypt, then...” The text seems to switch from “We” to “them.” And second, the statement in Deuteronomy only applies to the generation which left the land of Egypt and not to future generation. In its original context, Moses is speaking to the children of Israel who were slaves to Pharaoh and he reminds them of their past so that they will understand that were it not for God’s ‘mighty hand’ they might still be in Egypt. How can we conclude from this that we were slaves or that we would still be slaves in Egypt? A statement in the Talmud already suggests that we should begin telling the story of the Exodus with “We were slaves...” (See Pesachim 116a.) But Rabbi Epstein believes that the Talmud is merely quoting the text of the Haggadah here. While “We were slaves to Pharaoh” is the language of the Torah, Rabbi Epstein suggests that there are other examples where the Haggadah changes the person of the original statement in order to make it more appropriate to the context of the Haggadah. He mentions Rabban Gamliel’s statement which appears later in the Haggadah as an example of this. The Haggadah changes the Mishnaic statement “Pesach, for what reason? Because the Omnipresent passed over the houses of our ancestors in Egypt,” while the Haggadah says, “The Pesach which our ancestors ate when the Temple was still standing for what reason? Because the Omnipresent passed over...” This would seem to suggest that the editor of the Haggadah would have also been justified in making a similar change in the Biblical verse from “We were slaves..” to “Our fathers were slaves to Pharaoh in Egypt..” The change in Rabban Gamliel’s statement, however, was more significant and necessary for the text of our Haggadah since the original statement in the Mishnah applied in the time when the Temple was still in existence and the Pesach offering was still consumed. After the destruction of the Temple the statement no longer made sense. Rabbi Epstein concludes that we have a good question here but no answer. We are left to wonder why the Haggadah begins by quoting Deuteronomy 6:21 and not placing the quote in the context of a Midrash and a supportive verse.", + "If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt then we and our children and our children’s children would still be slaves in Egypt: How can the Maggid be so certain that we would never have been redeemed if God had not brought us out of Egypt? After all the people of Israel could have been freed in a whole variety of different ways. There could have been a change of regime or they could have been liberated by another nation invading Egypt. It doesn’t make sense to assume that Israel would have been subjected to eternal slavery in Egypt. Historically, however, Israel left the nations in which they found themselves because they were expelled by their oppressor. In the case of Egypt the circumstances were different. The Egyptians had no desire to free the Israelites. Pharaoh became more and more obstinate about not letting them go. Therefore, there was no hope in Egypt of the people ever leaving without divine assistance.", + "If the Holy one had not taken our ancestors out of Egypt, then we and our children and our children’s children would still be subjugated to Pharaoh in Egypt: Later in the Haggadah we make the statement that “In every generation we should see ourselves as we personally went forth from Egypt...” The Haggadah quotes Exodus 13:8 which is interpreted to teach us that “The Holy One not only redeemed our ancestors but us with them...” Why is this D’rash necessary since we have already been told in the opening passage of the Maggid that had God not taken us out of Egypt we would still be enslaved. Since we would still be slaves had God not taken us out of Egypt it seems obvious that we should see ourselves as if we were personally liberated from Egypt. Rabbi Epstein distinguishes these two statements from one another. The first statement, “Had God not taken us out...still be subjugated to Pharaoh,” speaks about recognizing our former status while the second statement, “In every generation...as if we personally went forth from Egypt...,” expresses the recognition of each of us as being a “Yotzei Mitzraim - one who went forth from Egypt.”", + "Therefore, even if we are all endowed with wisdom...it would nevertheless be our duty to speak of the Exodus from Egypt. To dwell at length on Exodus from Egypt is praiseworthy: Despite this statement, the Torah places limits on how much time we must spend recalling the Exodus from Egypt. Rabbi Gamliel, in his statement in the Mishnah (and in the Haggadah), tells us that if one explains the reason for the three main Mitzvot in the Seder, the Pesach offering, Matzah, and Maror, one has fulfilled one’s obligation to tell the story of the Exodus. Similarly the four verses in the Bible, which are the basis for the four sons, contain questions and answers that also are concise and simple explanation of the Exodus. Apparently the answers given in the Torah are sufficient as a means of fulfilling this Mitzvah. So why does the Haggadah tell that even Torah scholars must dwell on the story at great length and anyone who dwells on the Exodus is praiseworthy? In contrast to the Mitzvah of recalling the Exodus, our tradition places no limits on the study of Torah. In Joshua, Chapter 1 we are told to dwell on the Torah day and night. Elsewhere we are told that the study of Torah even takes precedence over many other mitzvot including the donning of Tefillin. In Mishnah Shekalim we learn that Torah study “is equal to all the other commandments.” Torah study is far more important than recalling the story of the Exodus. One might conclude that only those who are not knowledgeable should dwell on the Exodus at length, while Torah scholars should devote their attention to the study of Torah and only do as much as is necessary with regard to telling the story of the Exodus. The Haggadah, therefore, begins by telling us that this is not so. Even those who have wisdom and knowledge should still dwell at length on the Exodus from Egypt! No one is exempt from giving this Mitzvah the maximum effort. Remembering the story of the Exodus even takes precedence over the general study of Torah. Why does our tradition place such emphasis on recalling the Exodus? Why does the Mitzvah of telling the story of the Exodus take precedence over other commandments, especially the study of Torah? Rabbi Epstein offers two answers to this question, one based on a statement in the Babylonian Talmud and the other based on the Palestinian Talmud. According to the Babylonian Talmud (Yevamot, 5b) Mitzvot which were given before the revelation at Mount Sinai take precedence over those that were given on the occasion of revelation. For instance, circumcision takes precedence over Shabbat since circumcision was already given to the Patriarchs. Rabbi Epstein says that we must show greater reverence to those commandments that are older, just as we show greater respect to people who are aged. According to the Jerusalem Talmud, those Mitzvot that were given at the time of the Sinai revelation take precedence over those that were given prior to Sinai. The reason for this is that the commandments at Sinai were given in the presence of the entire people and, therefore, must be accorded extra respect. The Mitzvah of telling the story of the Exodus is the exception. Even though the people were commanded to tell the story of the Exodus before the events at Mount Sinai, this Mitzvah is of special importance because it is the basis for all the others. The Exodus is the fundamental concept behind the practice of Judaism, and the basis for many other commandments, so we accord it precedence over the other Mitzvot and devote ourselves to it with extra passion and effort.", + "One who dwells at length on the story of the Exodus is praiseworthy: Rabbi Epstein is troubled by the idea that we are allowed to go on at length in telling the story of the Exodus and praising God for redeeming us from Egypt. At some point such praise becomes excessive and begins to sound false and insincere. Even though the Talmud (Brachot 33b) suggests that it is improper to go on at length in praise of God in the context of the Minyan, it is permissible to add additional prayers in this context. The Shulchan Arukh distinguishes between the “Nusach,” or the basic order of the daily service and additional praises and homage to God (“Shirot v’tishbachot”)" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "It once happened that Rabbi Elazar...etc.: The remainder of the Haggadah is made up of biblical citations and Midrashic interpretations of these verses. Why does the Haggadah include the story of Rabbi Elazar here? This story helps to illustrate two insights we gained from the previous passage: 1. That even those people who are blessed with great wisdom and insight are still obligated to tell the story of the Exodus. 2. That it is not enough simply to tell the story of the Exodus - one must expand on the story of the Exodus and learn new insights and ideas from it. This story illustrates both of these insights. Rabbi Elazar and his colleagues, despite their great knowledge of the Exodus, still gathered together on the night of Passover to tell the story of the Exodus and spent the entire night exploring its significance until their students finally interrupted them and reminded them that it was time to recite the Sh’ma!" + ], + [ + "I was never privileged that the story of the Exodus should be mentioned at night until Ben Zoma interpreted the verse: The Hebrew words “Lo zachiti sh’tayamer” do not seem to make sense. Why is explaining this verse a privilege and who stopped Rabbi Elazar from mentioning the Exodus at night? To understand this passage we must add some missing words into this elusive passage, “I was not privileged to find the source in the Torah for this matter until Ben Zoma was privileged to find the source for this.” It is meritorious to find hidden meanings in words of the Torah. Rabbi Elazar said with great feeling, “Even though I learned a great amount of Torah in my lifetime, I still was unable to find this interpretation until a younger man came along and did so. I don’t even know his whole name. He is known by his father’s name (Ben Zoma).", + "Until Ben Zoma interpreted the verse, “In order that you may remember the day of your going out of the land of Egypt all the days of your life.” The days of your life - the day time; all the days of your life — to include the nights: Why does Rabbi Elazar ben Azariah accept Ben Zoma’s explanation so readily? To begin with, the sages reject Ben Zoma’s interpretation of this verse and second, even ben Zoma seems to acknowledge that the sage’s interpretation has some merit. The sages understand that the additional word “All” in “All the days of your life,” teaches us that the Exodus will be remembered even in Messianic times. When Ben Zoma protests (based on a verse in Jeremiah 23:7) that in time to come people will praise God who brought forth Israel from “the lands of the North” instead of from “the land of Egypt,” the sages explain that this simply means that Israel will now remember to place the future redemption first and the Egyptian redemption will become secondary. The sages compare this to the verse in Genesis in which God says that Jacob’s name will no longer be Jacob but Israel. This statement is not exclusive. The Torah continues to use the name Jacob even after God rewards the Patriarch with a new name. Similarly, in the Messianic era, the Jewish people will speak about the future redemption but will not do so exclusively. They will still make mention of the Exodus from Egypt. Ben Zoma is silent in response to this retort, suggesting that he acknowledges that their interpretation is correct. The Exodus will be remembered in the Messianic era (albeit in a secondary and less important way). Yet he interpreted the verse from Exodus to mean that we should mention the Exodus at night and not in Messianic times. Rabbi Epstein argues that the verse in Jeremiah uses the expression “Ki im, but” in “Behold the lord says, they shall ‘no more say as the Lord lives that brought up the children out of the land of Egypt’ but ‘as the Lord lives who brought up and led the house of Israel out of the lands of the North...” This expression is used as an exclusive expression throughout the Bible as a way of expressing “only this and not the other.” The Jacob text is not a proof text. The fact that God chooses to refer to Jacob by this name even after it has been changed is an exception. Since it is God who does this we can not use this as a proof text since we cannot discern God’s choice of names or His actions. Generally speaking, however, when the Bible uses the expression “ki im” it means “only A and not B.” Since his interpretation of this verse is unequivocal, Ben Zoma felt no need to explain himself to the sages. Therefore, Rabbi Elazar ben Azariah was comfortable adopting Ben Zoma’s explanation." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "The Torah speaks of Four Children: The Midrash of the four children is based on four passages in the Torah which each explain the reason for Passover. In each of these passages a child asks a question and the parent offers an answer. In the final passage of the four we are simply told that the parent should tell his child about the Exodus from Egypt. In Exodus, Chapter 12 (which contains the passage associated with the wicked child) the passage concludes, “...the people bowed and worshipped.” Rashi explains that the people paid homage to God at this time by giving thanks to the Holy One upon learning that “they would be blessed with children.” Rabbi Epstein asks two questions. What is the point of this news and what is its connection to the rest of the passage which deals with the Passover sacrifice? Why should the people bow in homage to God at this particular point in time considering that this passage is the one addressed to the wicked child? We associate Passover with the ability of parents to pass on the lessons of our history to their children. The worry here, as Rashi explains it, is natural. Only one of the four children turns out to be wise. Nonetheless, Moses comforted the people and told them that even if they were not blessed with wise children, future generations might be blessed with such children. They should, therefore, make the effort to teach their children the message of the Exodus even if they are wicked, simple or silent. According to Rashi, Moses wanted to comfort the people with his tidings of future generations and it was for this reason that the people bowed in gratitude. Rabbi Epstein concludes by acknowledging that, as lovely as this Drash may be, it is not the P’shat, or the literal meaning of this verse. The simple meaning of the verse is that the people bowed in homage to God for the redemption that He was about to give them.", + "One is wise and one is wicked... Why does the Haggadah contrast the wise child with the wicked children? The opposite of a wicked person should be a righteous person, not a wise person. Rabbi Epstein points out that there are places in the Bible where wisdom is associated with righteousness, such as Psalms 119: 98, “Your commandments make me wiser than my enemies.” In other words one’s wisdom allows us to fulfill God’s commandments and thereby overcome our enemies. The editor of the Haggadah chose the word “Chacham, wise” rather than Tzaddik, righteous,” because generally righteous people tend to follow the will of God without asking questions or expressing doubts. There are two type of righteous people. There are those who blindly follow God’s will (and say, “we will do and we will obey”) and there are those who obey God’s will but ask questions and probe into the deeper meaning of what it is they are doing. The Haggadah focuses on the second type of righteous person who obeys God’s will but is not afraid to probe and ask questions. Such a person is the opposite of the wicked child.", + "One is simple.... In the Jerusalem Talmud, there is a varient version of the Midrash of the four sons (Pesachim 10:4) which uses the word “Tipesh, fool” instead of the word “Tam, simple” to describe the third child. Rabbi Epstein prefers the text of this Midrash found in the Jerusalem Talmud to the one used in the standard version of the Haggadah we now use. The word “Tam” does not fit here since it often has a positive connotation in the Biblical and in Rabbinic literature. It can mean pure or whole. The word is often used in association with the word “Yosher, upright,” and sometimes with the word, “Tsedek, righteous.” The Patriarch, Jacob, is referred to as an “Eesh tam, a pure man.” The word “Tipesh,” on the other hand, has a connotation of someone who has difficulty understanding and who asks questions but has limitations in understanding the answers he is offered as in Psalms 119:70 and Isaiah 6:10." + ], + [ + "You should explain to him the laws of Pesach, (until) “nothing should be eaten after the Pesach Afikomen.” Why does the Maggid choose to answer the wise child in this way? This statement, “nothing should be eaten after the Pesach Afikomen,” is taken from the end of the final chapter of Pesachim which includes the laws for the Seder. The Maggid instructs the father to teach his son all the passages in the Mishnah Pesachim relating to the Seder from the very beginning of the chapter until “nothing should be eaten after the afikomen.” This statement represents the fulfillment of Deuteronomy 6:24, “Then the Lord commanded us to observe all these statutes,” since the law of the afikomen is a statute. Commentators are troubled by the meaning of the expression, “Nothing should be eaten after the Afikomen.” This statement has two meanings, both of which are implied in the wording of the Mishnah - one relating to the time of the Temple and the other based on how we observe Passover today. Originally, one was not supposed to eat or drink anything after consuming the Pesach offering. Today we apply this same principle to the Afikomen, the final piece of Matzah which we eat at the end of the Seder. The expression in the Mishnah should be read, “Nothing should be consumed after the Pesach (in the time of the Temple) or after the Afikomen (nowadays when there is no temple.)” If we are not supposed to consume anything after the final piece of Matzah, why are we supposed to drink two cups of wine at the end of the Seder following the Afikomen? The Afikomen is a symbolic substitute for the Pesach. We try to make the laws of the Afikomen similar to the original Pesach offering but they are not really exactly the same. Wine is not considered to be an impediment to the Afikomen and we are allowed to drink it since they are part of the ceremonial aspect of the evening." + ], + [ + "The wicked child, what does he say? “What does this service mean to you?” Like many commentators before him, Rabbi Epstein points out that the questions attributed to the wise and wicked children in the Torah appear to be the same. In Deuteronomy 6:20 we say, “What mean these testimonies, statutes, ordinances that the lord our God commanded you - Etchem?” (This is the wise child’s question.) and in Exodus 12:26 we read, “What does this service mean to you - Lachem?” (This is the wicked child’s question.) In both questions the child appears to be excluding himself from the community by using the word “you” in his question. So why does the Haggadah criticize only the so-called wicked child for speaking this way? Rabbi Epstein distinguishes the wise child’s question in Deuteronomy which uses the word “Etchem, you” from the wicked child’s question in Exodus which uses the word “Lachem, to you.” The wise child’s question is inclusive because he says “the Lord our God.” He also acknowledges that it was his elders who were commanded directly to observe the Passover and not he. That is why he says “which the Lord our God commanded you.” Not only does the wicked child not mention the name of God in his question as his wise brother does, but he is not talking about the command but the actual service of God which applies as much to him as it does to his elders. Therefore, when he says “What does this service mean to you,” he is truly excluding himself from the service of God. The Jerusalem Talmud emends the wise son’s question in the Torah in order to make it more fitting to this context. It has him say, “What do these testimonies, ordinances... which the Lord our God commanded us (Otanu),” even though this is not what the verse in Deuteronomy actually says. It makes the Wise child’s question more fitting for his temperament. Certainly he would include himself in the commandment. This emendation also makes the contrast between wise and wicked more obvious.", + "Set his teeth on edge... The Hebrew expression “Hakey” has the connotation of destroy or break elsewhere in the Bible as the proverb in Ezekiel 18:2, “The fathers have eaten sour grapes and the children’s teeth are set on edge.” This is not meant to be taken literally but is to be understood as a proverb which states that sometimes children suffer for their parents’ sins. But what does this expression mean in this context? Rabbi Epsteins portrays the wicked child as an intellectual who is annoyed by the ritualistic aspect of the Jewish tradition. The implications of his question are that it should be enough to simply read the story of the Exodus to commemorate this event without bothering with all the rituals and ceremonies. The commandment of telling the story should be a purely intellectual exercise. The retort to the wicked child is that he should break his teeth since it’s enough to think about food without actually eating and chewing it! That’s not quite the same, is it? Similarly the story of the Exodus must be concretized to make it more powerful and meaningful. It’s not enough just to tell the story. We must become part of the story and feel its meaning in our lives. What’s more, we answer him caustically using expressions similar to his. There is a sarcastic tone to the wicked child so we should offer him a sarcastic answer in return.", + "If he had been there, he would not have been redeemed: How is it possible that the wicked child would not have been redeemed? Even the “Eruv Rav, the mixed multitude” who followed the Israelites out of Egypt (see Exodus 12:38) were allowed to leave Egypt. This group of people, however, was not wicked; they were simply a mixed group of people from other nations who embraced the Israelites’ faith when the Israelites left Egypt. Those Israelites who were wicked, according to the Midrash, were stricken dead during the plague of darkness. (See Exodus 12:21.) Looking back at the passage in the Torah (Exodus 12:26), which is the basis for the wicked child’s question, there are several issues that are raised. First, why is the opening part of the verse is plural (“When your children ask you...”) unlike the passages for other three sons? This suggests that there are more wicked children than there are wise, simple or silent children. Second, why did the Maggid choose to reformulate the answer to the wicked child in the singular when the question was addressed by a group? (“‘What does this service mean to you’ - To you and not to him.”) And third, why did the Maggid choose to ignore the answer offered by the Torah (Exodus 12:27 - “It is a Passover sacrifice to the Lord because He passed over the house of the Israelites in Egypt when He smote the Egyptians but He saved our houses”) to the wicked child’s question. Rabbi Epstein comes to the defense of the so-called wicked child in Exodus 12:26 by suggesting that there may not be a wicked and rebellious child in this verse. The fact that the statement is introduced in the plural suggests that this may simply be a case of rash language and not an attempt by the speakers to reject the community through their question. The Torah appears to give this child a legitimate and respectful answer quite different from the caustic response of the Maggid in the Haggadah. The Maggid, on the other hand, chose to part from the literal meaning of the verse in order to paint a portrait of a rebellious child who chooses to separate himself from the community. This is implied in his mind in the last word of the questions, “What does this service mean to you? (The word “you” here is plural - this allows the Maggid to say that he is implying you “the Jewish community” and not him “the individual.”) He then took one more step in painting this portrait by choosing Exodus 13:28 as the answer to the wicked child even though this verse is interpreted as referring to the one who does know how to ask, “Because of that which the Lord did for me when I went forth from Egypt.” The “me” here is seen as contrasting to the questioner, “God did this for me - not for you!” This verse is an appropriate answer to the original question." + ], + [], + [ + "As for the one who does not know to ask, you begin for him: There are a number of places in the Bible where the feminine form of “you - aht” is used in place of the masculine “you - ahtah.” See numbers 11:15, Deuteronomy 5:24, Ecclesiastes 7:22 and Ezekiel 28:14. In each case the sages see this as an opportunity for a Drash. Rabbi Epstein understands this as a hint that for this child even the words of the verse are not enough to teach him the full significance of the Seder. Begin with “Aht” - everything from “Aleph” though “Tauf,” the first and last letters of the “Aleph-Bet.”", + "", + "Because of that which the Lord did for me when I went forth from Egypt: The problem with this verse is the Hebrew word “Zeh, this.” What is it referring to? The verse seems to be circular in its reasoning. Why did God take me out of Egypt? Because of “this.” If “this” refers to the Seder, then the verse is saying that God commanded us to commemorate the Exodus because he took us out of Egypt so we could commemorate the Exodus! The commentary offers two different explanations: 1. This is one of many examples in the Bible and later literature of transposed words. It should read, “This (ceremony) was given because of the miracle which the Lord did for me when I went forth from Egypt.” 2. Another explanation is that the word “Zeh” should be read as it is read elsewhere in the Bible as “that which.” “It is because of that which the Lord did for me when I went forth from Egypt.” There are ample examples of the word being used in this way such as Psalms 104, Proverbs 27:22, and Isaiah 43:21." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "You might suppose that we ought to begin retelling the story of the Exodus from Rosh Hodesh.....the words “Ba’avur zeh” teach that we only have an obligation to tell the story when the Matzah and Maror are before us: Rabbi Epstein wonders why anyone would have thought that one should begin telling the story of Pesach from the beginning of the month of Nissan? He explains that since one might assume the redemption began with “This month (Nissan) shall be the beginning of months to you,” (Exodus 12:1) one might also assume that the first of Nissan is when the obligation of telling the story of Passover begins. Exodus 13:8 teaches us that the mitzvah of telling the story of Exodus begins when the symbols of Passover are on the table before us as well. The Rabbi is still disturbed by this concept. What loss, after all, is there in telling the story of the Exodus at other times as well? Why did the Torah have to specify a set time for telling the story of the Exodus? Rabbi Epstein explains that attitudes are best reflected in concrete actions. He points to a discussion in the Talmud in which a person lost in the wilderness who does not know when the Sabbath falls should still set aside one day a week for Shabbat. But what makes such a day distinct as the Sabbath? Not the passive act of rest or the assumption that this particular day is the Sabbath but rather the recitation of the Kiddush and Havdalah. By welcoming and concluding the day with these rituals the Sabbath becomes more concrete. Similarly, the story of Passover becomes more real not simply because we recall but because we do so with concrete symbols that represent the day. “When the Matzah and Maror are before him on the table.”", + "At a time when there is Matzah and Maror placed before you: The choice of words here emphasizes this point. The word “Sh’yesh, there is” is unnecessary here. The text could have said “At a time when Matzah and Maror are before you.” The apparently extra word emphasizes the idea that the story of the Exodus must be made more real with concrete symbols that add power and meaning to the story of the Exodus.", + "When the Matzah and Maror are before you: Why is Matzah always mentioned before Maror? Since Maror symbolizes slavery, and Matzah symbolizes freedom, the Maror should have have been mentioned first so that the two symbols are in chronological order. The Maror came before the Matzah! The Maror is a reference to the fact that Israel’s exile in Egypt was shorter than it was supposed to be. Originally God promised Abraham that his offspring would be in Egypt four hundred years. Instead God shortened the time of the exile but increased the intensity of the subjugation so that they would be able to leave sooner. The intensity of the Maror, oppression, then, was for the sake of the Matzah, the freedom. Matzah is listed first to teach us that the Maror existed for the sake of the Matzah. The hope for redemption, then, pre-existed the bitterness of the oppression and slavery in Egypt so we mention the Matzah first." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "At first our fathers were idolaters: This passage describes the events which preceded the sojourn in Egypt. At first glance, however, it does not appear to be relevant to the Passover story. Why does the Haggadah discuss our idolatrous ancestors when it is about to tell the story of the Exodus? Yet this passage helps understand Israel’s experience in Egypt. The statement “At first...” explains why it was necessary for Israel to be subjected to such a harsh decree while they were in Egypt. The harsh decree of slavery and oppression was necessary in order to cure Israel of the disease of idolatry which was so deeply rooted in its soul. Rabbi Epstein explains that there are two types of physical (and spiritual) illnesses: illnesses that are a product of bodily weaknesses or accidents, and those that are genetic and part of the very make-up of the individual. The first type of illness can be cured with a medical intervention while the second cannot be cured so easily. When the Haggadah tells us that our ancestors were idolaters for generations, it is explaining that we had a more deep seated illness that needed a harsher and more radical cure. Israel did not simply sin; they worshipped false gods. Idolatry was rooted in Israel’s blood and soul. A harsh sojourn in Egypt was necessary to purify Israel of idolatry. This purification continued through the time of the Exodus, the giving of the Torah at Sinai and the journey in the wilderness. Israel was only cured when they reached the border of the land of Israel. This statement, explains why Israel needed to be in Egypt and to be enslaved in the first place.", + "At first our ancestors were idolaters: The word “אבותינו,” “our ancestors,” (like the beginning of the Amida, ‘Elohaynu vaylohay avotaynu’) often refers to the Patriarchs. The Talmud in Berachot,16b says, “We only use the word “our fathers” to refer to Abraham, Isaac, and Jacob.” And yet here it says that “our fathers were idolaters” Certainly it can’t be referring to Abraham and his descendants! Rabbi Epstein suggests that the statement in Berachot 16a means that we only use the word “Avotaynu” to refer to the patriarchs when we are speaking of our ancestors who lived from the time of Abraham on. When the word is used in reference to people before the time of Abraham, the word is used in a more generic sense and can mean our ancestors in general. This statement in the book of Judges begins by speaking about those people (such as Terach, the father of Abraham) who lived prior to the age of Abraham. The verse in the Book of Judges acknowledges that in fact our earliest ancestors were idolaters." + ], + [], + [ + "Blessed is the One who keeps His promise to Israel: Why do we refer to God as “the One who keeps promises?” Similarly, in the prayer “Boruch Sh’amar,” which we recite each day, we say that God is “Gozer umikayem,” that He “decrees and fulfills His promise.” At first glance this does not appear to teach us anything about God that we would not have already assumed. Keeping one’s promise is not only a divine attribute but a human one as well. We expect human beings to live up to the promises that they make and we expect God to do the same. So why is it so impressive to say that “God keeps His promises?” Rabbi Epstein offers two answers to this question. First he suggests that when God promised Abraham that his offspring would inherit the land, he did not yet have children. It was not clear how this promise would be fulfilled or which of his future offspring would be fulfillment of the promise. Who would inherit the land — Isaac or Ishmael? God’s promise might have been for Ishmael’s or Esau’s offspring, for that matter. Therefore, when the Haggadah says that God kept his promise, it means specifically his promise to Abraham, Isaac and Jacob’s descendants: the Jewish people. Rabbi Epstein offers a second answer to this question. He suggests that only God can keep a promise as it was originally uttered. Human promises are dependent on fate and luck. For instance, if a king places a man in prison and promises him that he will be there for three years, he cannot know if he will survive the entire three years. Certainly it wouldn’t make much sense to keep him there after he died just to fulfill his promise of three years of incarceration. Human promises are often fickle and based on circumstances beyond our control. But when God makes a promise, one knows that it will be fulfilled exactly how it was originally promised to the individual." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Go out and learn what Laban the Aramean sought to do to Jacob our father: What does the expression “Go out and learn” mean? “Go out and learn” is a way of saying that there is a great deal to say about this particular matter but that this is not the time or the place to dwell on this topic! The expression is similar to the one used in the well known story of Hillel and the gentile (Shabbat 31a) who asks to be taught the whole Torah while standing on one foot. Hillel answers, “What is hateful to you don’t do to others. All the rest is commentary. Now go out and learn.” Hillel tells the gentile questioner, “Listen, there’s a lot to say about this matter. I can teach you the basic idea right now but you’ll have to learn the rest on your own!”", + "As it says, “An Aramean tried to destroy my father:” ארמי אובד אבי This verse is taken from Deuteronomy 16:5. It is part of a declaration that was made in ancient times when people brought first fruits to the Temple on the feast of Shavuot. The exact meaning of the opening words of this phrase “Arami oved avi” is problematic. Who is the “Arami” and what does the word “Oved” mean? The Haggadah as well as Rashi understand this verse as a reference to Laban, Jacob’s father-in-law, who pursued Jacob with intent to harm him after he fled with his wives and flocks from Aram. All three words in this phrase need an explanation, “An Aramean (i.e. Laban) tried to destroy ( only one possible meaning for the word “oved”) my father (i.e. Jacob).” But there are other interpretations of this verse as well. Rashbam understood this phrase differently. He suggested that the Aramean was Abraham because the Patriarch lived in Aram before making the journey to the land of Canaan. Oved is understood not as a transitive verb but as an adjective. Abraham becomes an “Arami oved,” “A wandering Aramean.” Soforno and others understood this verse as a reference to Jacob who was a wandering Aramean because he spent so many years in exile in the land of Aram in his father-in-law’s house. Rabbi Epstein points out that we cannot find anyplace else in the Bible where either Abraham or Jacob are referred to as “Arameans.” What’s more, not only Rashi but Onkoles, the Aramaic translation of the Torah, interprets this verse as a reference to Laban. He also argues that the Haggadah’s interpretation also fits with the Torah trop, the musical annotation that Torah readers use to chant the text. The breaks in the trop suggest that we should read the word “Oved” as a verb rather than an adjective. He therefore accepts the standard interpretation of this verse as we find it in the Haggadah." + ], + [ + "‘And He went down to Egypt’ — compelled by the divine word: What is the connection between the statement in Deuteronomy that Jacob “went down to Egypt” and the Midrashic comment that he was “being compelled to go to Egypt?” This is not at all clear! Usually we use the expression “going down” to express the idea that Israel is at a higher spiritual level than Egypt so a trip to Egypt would be considered a descent. So how do we know that Jacob was also compelled to go there from this phrase in Deuteronomy? This interpretation is based more on the context of the verse rather than its actual wording. When Jacob learned that Joseph was still alive, he went to Egypt with great trepidation because he was afraid of dying and being buried in Egypt. He went because he knew that this was part of God’s promise, “Your offspring will be strangers in a land not their own.” Jacob’s sojourn in Egypt was really due to the fact that God commanding him to go and not merely his desire to see his son once again. Why was Jacob compelled to go down to Egypt and not Abraham or Isaac? Because all of Jacob’s children would be the recipient of God’s promise while Abraham and Isaac each had other children who were not destined to be the recipients of the covenant at Mount Sinai. Only Jacob’s children had to make this journey so that they could participate in the Exodus and journey to Sinai.", + "He went down and sojourned there few in number and there he became a great nation: (Deuteronomy 26:5) This verse appears to be transposed. It should have said, “He went down to Egypt few in number and sojourned there and became a great nation.” It is part of the style of the Bible to transpose expressions in this matter. We have already seen this same phenomena in the Haggadah. (See Rabbi Epstein’s comments on the verse, “Because of that which the Lord did for me when I went forth from Egypt.”) For more examples see: Genesis 14:12, Exodus 4:31, Exodus 12:32, Exodus 14:13, Leviticus 1:2, and many more places." + ], + [], + [ + "And there they became a ‘great’ nation - This teaches us that Israel became distinctive there: Like its English counterpart, the word “Gadol” ‘great,’ has two meanings; it can mean “large” in a physical sense or it can also mean “great” in a qualitative and spiritual sense. In this verse it is not clear in which sense “Gadol’ is being used. Did Israel become physically great by increasing in number or did they become a great nation by vitrue of the character and integrity? The Maggid understands ‘great’ in the second sense of the word but it is not clear how he arrives at this conclusion. Rabbi Epstein explains that the Maggid arrives at this interpretation based on the use of the word “Am” instead of the word “Goy” for nation. Although these two words mean nation they have different connotations. The word “Am” implies a large nation and is often used in a disparaging way in the Bible. (See Rashi, Numbers 11:1.) When Israel is referred to as a “Goy,” it is usually used in a more complimentary way, such as Samuel 11, 7:23, “Israel is a unique nation on earth,” and Genesis 25:23, “There are two nations in your womb,” implying that the two sons to which Rebecca would give birth would each be the father of a great nation. The fact that the verse calls Israel a “Goy Gadol” implies that they are a great nation and not just a large nation....", + "Great, mighty (Deuteronomy 26:5) as it is said, “And the children of Israel multiplied, were prolific, and increased.” (Exodus 1:7): If the word “Gadol” refers to quality, the other words in this part of the verse refer to the quantitative increase of the nation. Each term in Exodus 1:7 refers to a different aspect of Israel’s physical increase: “They increased” implies that there were no barren women among the people. “They were prolific” is a reference to the Midrash which claims that the Israelite women each gave birth to sextuplets. “They increased” suggests that they not only gave birth to many children but they were also raised them in a healthy and well adjusted way. “They grew mighty” means that they were not only many but the women also gave birth to strong and healthy children." + ], + [], + [ + "And the Egyptians did evil to us and they oppressed us: (Deuteronomy 26:6) Generally the Hebrew expression for doing evil to someone is “Haray’ah li...” such as Genesis 43:6: “lama harayotem lee?” “Why have you treated me so ill?” Wherever this verb “hayraya” is used it usually is followed by the prefix “Lamed” except for here. In Deuteronomy we read “Vayarayu otanu,” a word beginning with the prefix “et.” The Maggid understands this to mean not ‘they did evil to us” but rather “they made us appear evil.” The Egyptians were concerned that the other nations would accuse Egypt of treating the Israelites poorly without good reason so they accused Israel of all types of evil actions in order to justify their oppression. In this way they hoped that the other nations would think their behavior toward the Israelites was justified. He would translate this expression “They made us appear evil before the other nations.” Having portrayed the Israelites in this way, then they felt that they were justified in oppressing the Children of Israel." + ], + [ + "“And they afflicted us” (Deuteronomy 26:6) as it is said, “They appointed taskmasters over them in order to afflict them with burdens.(Exodus 1:11)” As in other cases, this statement contains a passage from the declaration in Deuteronomy, Chapter 26, and a proof text taken from the beginning of the Book of Exodus. But what does the proof text add to our understanding of the passage from Deuteronomy? The two passages appear to be the same. Exodus does not seem to expand our understanding of Deuteronomy. Rabbi Epstein argues that the verse from Exodus adds something to our understanding of Deuteronomy. By saying “in order to afflict them with burdens,” it suggests that the very purpose of the subjugation of Israel was not to benefit from their labor and hard work but simply to afflict Israel. Egypt could have afflicted Israel in order to get them to be more productive. The verse in Exodus suggests that they were afflicted simply for the sadistic pleasure of the Egyptians; to make them suffer. By simply saying that they afflicted them, we do not know the true purpose of the affliction. Exodus 1:11 adds this to our understanding of the text. “We cried out to Adonai, the God of our ancestors, and Adonai heard our voice.” (Deuteronomy 26:7): The Midrash teaches us that there are no unnecessary or redundant words in the Bible. If something is repeated there must be a reason for the repetition. So why does this verse repeat God’s name in the second half of the verse, “And Adonai heard our voice?” It could have said, “We cried out to Adonai, the God of our ancestors, and (He) heard our voice.” Why do we repeat “Adonai” twice in this verse? This teaches us that prayer ought to be based on humility. No one should assume that he is entitled to God’s intervention. The Talmud, Berachot 10b, says: “If a person petitions God in his own name (in other words, as if he were deserving of God’s assistance), then God will make him dependent upon on the assistance of others; but if he petitions God in the name of others, then God will reward him on his own merit.” This cryptic statement teaches us that God is more likely to answer our prayers when we are humble enough to ask for God’s assistance in the name of our ancestors not because we somehow believe that we are deserving or worthy of God’s assistance. That explains why Deuteronomy, 26:7, repeats the name of God. Because our ancestors cried out to the God of their ancestors (and not in their own name), God heard their voice and answered them directly." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "And He saw our affliction (Deuteronomy 26:7): This refers to the forced separation of the husbands and wives by the Egyptians, as it is written, “And the God saw the children of Israel and God knew. (Exodus 2:25)” How does the verse from Exodus illustrate the idea that the Egyptians forced the Israelite husband and wives to separate? The word “affliction” already implies the “forced separation of the sexes” without an additional verse from Exodus. We see this in other places in the Bible including Genesis 31:50. In this verse, Laban warns Jacob not to take other wives when he returns to the land of Canaan, “If you afflict my daughters by taking other wives beside my daughters...” The implication of the word “afflict” is that by taking other wives, Jacob would be ignoring his obligations to his first wives, Rachel and Leah and thus afflicting them. So the word “affliction” would appear to have a sexual connotation. The word “afflict” “Vayanunu” in the Deuteronomy verse can have two different meanings. It can mean hard pressed and physically suffering, and it can also mean denying one spouse the normal needs for intimacy and physical contact. When we read Deuteronomy, “He saw our affliction,” we do not know which way the Torah wants us to understand this expression. The verse from Exodus implies a sexual connotation! How do we know this? Whenever the Torah says “God saw” and does not tell us what he saw, we can assume that the text is being discreet by not discussing a delicate subject such as intimate relations between husband and wives. Rabbi Epstein offers two other reasons why we should understand the word “Vayanunu,” “and they oppressed us” as a reference to intimate relations between the sexes and not just physical oppression. First, Rabbi Abraham Ibn Ezra, the Spanish commentator, suggested that the expression “ya’anu oto” “they oppressed us,” has this connotation in Exodus 1:12: “But the more they afflicted (“ya’anu oto”) Israel, the more they increased.” This verse associates affliction and population increase. It implies that the Israelites were afflicted to keep them from having children but the plan failed since the Israelites continued to increase in number. And second, in Exodus 2:24, the Torah says, “God heard their moaning and remembered His covenant...” This verse implies affliction in the sense of physical oppression. So the next verse which says, “And God saw....” must imply some thing other than physical affliction." + ], + [ + "“Our toil” (Deuteronomy 26:7): This refers to the (“Banim”) boys, as it is said, “Let every new born boy be cast into the Nile and let ever girl live” (Exodus 1:22): What is it about the expression “Our toil” that leads the Maggid to assume that it is referring to the Israelite boys who were drown in the Nile River? The word “Amal, toil” or “burden” is often used to refer to labor whose outcome is purposeless and in vain. See Ecclesiastes, 1:3, “What profit has a person of all his toil wherein he toils under the Sun?” or Job 4:8, “They sow wickedness and reap toil.” The Hebrew boys were born and immediately killed by the Egyptians so that the labor of carrying them for nine months and then giving birth to them was in the end in vain. Their mothers toiled and carried these children only to see their sons die. But why, then, does the Maggid also quote the final part of the verse, “and let every girl live?” Since the girls were allowed to live the labor of carrying them was not in vain. Pharaoh’s decree would appear to have been directed at the baby boys and not the girls. They were drowned in the Nile and not the girls. The girls, however, were also “born in vain” since they would remain single and alone all their lives if the Israelite boys were all put to death. They would not be able to establish Jewish homes. Pharaoh’s decrees affected both the boys and the girls. The Israelite boys were killed so that the girls would have no one to marry among their own people. Rabbi Epstein explains the derivation of the words “Ben, son” and “Bat, daughter” in light of this comment. He derives the word “Ben,” from the Hebrew verb “boneh” which means “to build,” because it was the job of the boys to build a future for the Israelite people. He then suggests that the word “Bat” comes from the word “Bayit” or “house.” How could the women establish a “Bayit” if there were no men with whom to help build it?" + ], + [], + [], + [], + [ + "I will pass through the land of Egypt: I and not an angel: Elsewhere in the Torah we are led to believe that the plague of the first born was carried out by an angel. (In Exodus 12:23 we read, “And the Lord will pass over the two door posts and not let the destroyer (Hamash’chit) enter and smite your home.”) This verse would appear to be referring to the angel of death. Yet the Haggadah repeatedly says, “I and not an angel.” Rabbi Epstein distinguishes between deaths caused by the tenth plague and deaths that would naturally occur on the night of the tenth plague. Only God passed through the land of Egypt on the night of the Passover. He did not allow the Angel of Death, who is usually in charge of taking lives of the sick and the elderly, to even take the lives of those who would have died of natural causes on this night. So there were no deaths on the night of the Passover in the homes of the Israelites that were properly marked by the blood of the lamb on their door posts. In other words, this made the tenth plague doubly miraculous!", + "I and not another: Hebrew verbs often include the pronoun that goes with them built into the verb. For instance, the word “Avarti,” means “I passed.” The “-ti” suffix at the end of the word signifies the word “I.” It is not necessary to add an additional pronoun (such as “Ani” or “Anochi” which mean “I”) before the verb since this already understood from the form of the verb. This can help us understand the comment on Exodus 12:12, “For that night I will pass through (“Viavarti”) the land of Egypt and I will strike down (“Viheekayti”) every first born in the land of Egypt, both man and beast, and I will mete out (“E’eseh”) punishment to all the gods of Egypt, I (“Ani”) the Lord.” Each of the verbs in this verse implies a pronoun so why was it necessary to add the seemingly superfluous “I, Ani, am the Lord” at the end of the verse? This extra phrase emphasizes that it was God and God alone who carried out the final plague and not some assistant or representative. The word “Ani” strengthens the overall affect of the verse. This is especially true because the “Ani” phrase comes at the end of the verse for emphasis: “I passed through the land, “I am the Lord!” which means “…I and not another!”" + ], + [ + "With a mighty hand - this refers to the pestilence, as it said: “Behold the hand of Adonai strikes your cattle...” (Exodus 9:3): The verse in Exodus helps us understand the connection between pestilence and the hand of God but it does not explain the figurative connection between these two images. Why is this particular plague singled out as being caused by “the hand of God” while some of the others are referred to being caused by “the finger of God?” Since Pestilence is the fifth plague it represents “the hand of the Lord” and not just a finger of the Lord. The plagues were cumulative and by the fifth plague, the Egyptians no longer had any doubts about a pattern of destruction so they looked at this plague as the fulfillment of this pattern. Each plague was a little worse than the one before it so that the Egyptians might have also felt that they were being struck not just by a single finger but by the entire hand of God. The verse in Deuteronomy does not just say “hand” but with “a mighty hand.” How is this plague worst than all the other plagues? Pestilence is the worst of the plagues because there is no way to escape it. When pestilence strikes anyone can become its victim. Rabbi Epstein proves this by quoting a story which appears in the Second Book of Samuel, Chapter 24, in which King David is punished for conducting an unauthorized census of the Jewish people. The prophet comes to David and gives him a choice among three types of punishment: he can endure seven years of famine, spend three months under attack by his enemies, or three suffer from three days of pestilence. David chooses the pestilence. According to the Midrash, David reasoned that if he chose famine people would assume it was because he was wealthy enough to avoid starvation. If he chose attack people would think that it was because he felt safe because his soldiers would protect him. Only pestilence would equally affect everyone including the king. Since this was a punishment for his wrong doing he went out of his way to choose a punishment from which he would not be immune. Pestilence is, therefore, one of the worst plagues because there is no escaping it, whether one is rich or poor, great or humble." + ], + [], + [ + "With awesome power (Deuteronomy 26:8) - This represents the revelation of the Divine Presence: What is the connection between the phrase “awesome power” and the suggestion that it was a “Divine Revelation?” This interpretation is based on a Midrashic play on words in which the Maggid interprets a word by on switching the order of its letters. The word “Awesome” is “Morah,” מורא. By switching the “Vav” and the “Raysh,” we get “Ma’or,” מאור, which means “light.” The “Morah Gadol,” the awesome power of God is revealed as a great light or a vision! Similarly, in Deuteronomy 4:34 we read, “Has any god ventured to go and take for himself one nation from the midst of another by prodigious acts, by signs...and awesome powers?.” (The Hebrew here is “Moraim Gedolim.”) Onkeles, the Aramaic translation of Bible, interprets this expression to mean “great visions,” from the Aramaic word for “sight.”" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "The plague of the first-born: While the other plagues are referred to by their names (blood, frogs, vermin, etc.), the final plague is referred to with an extra word, “Makat, the plague of...” We say “Makat Bechorot,” “the plague of the first-born.” Why do we add the word “Makat” to this plague and not the others? The names of the first nine plagues are clearly talking about something that is inherently bad and pernicious, such as frogs or lice or blood; however, it is not self-evident that the word “Bechorot,” “first born” is referring to something bad. By adding the word “Makah,” we understand that this is the plague against the first born. Rabbi Epstein offers a second Midrashic explanation of this term. He explains that the word “Makah” has more than one meaning. It can mean a plague and it can also mean “an attack.” The term “Makat Bechorot” is a reference to a Midrash which claims that when the first-born of Egypt discovered that they would be the victims of the tenth plague they begged their parents to acquiesce to Moses’ demands. When Pharaoh and the elders refused to give in to Moses, the first born attacked their parents. This was the true “Makat Bechorot,” the attack of the first-born! In Psalms 136 we read, “…who smote Egypt through their firstborn.” What does “through their first-born” mean? Why does the verse say that “God smote Egypt” instead of “God smote the firstborn?” This verse should be translated “…who smote the Egyptian by their first-born,” The first-born of Egypt rose up in rebellion against their parents and smote them because the elders stubbornly refused to allow the Israelites to leave Egypt." + ], + [ + "Rabbi Judah made an acrostic of the plagues: “Dzach, Adash, Ba’achav:” What is the point of inventing this acrostic or memory device? Usually an acrostic, or an abbreviation based on the first letters of a series of words, makes some sense as words unto themselves, but that is not the case here. There is nothing about the sounds “Dzach, Adash and Ba’achav” to make them more memorable. These three words are gibberish; they are just a combination of letters. So what is the point of offering this abbreviation in the first place? These abbreviations, according to Rabbi Judah, are a way of including many details in just a few words so that they are easier to remember even if the acrostic is does not actually make literal sense. Elsewhere in the Talmud and the Midrash, Rabbi Yehudah and others use this same device as a way of simplifying a series of facts by reducing the number of words which we must remember even if the words we invent are not really words." + ] + ], + "Dayenu": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Had He split the Sea for us, and not led us through it on dry land, it would have been enough: Isn’t the whole miracle at the Red Sea that God split the sea and allowed us to cross through the sea? One doesn’t make much sense without the other. So how can we say that it would have been enough for God to have split the sea and not brought us through it? In Deuteronomy 28:68 we learn that there were other ways that God could have brought the Israelites through the Red Sea that did not involve dry ground, “And the Lord shall bring you back to Egypt by ships...” Rather than bring Israel through the sea in a natural fashion, God split the sea and allowed them to cross “on dry ground.” For this we give special thanks to God. Another explanation for this verse of “Dayyenu” is that the miracle was not only that God split the sea and allowed them to cross through the middle of the sea, but God did so “on dry ground.” Even though God split the sea, one would have expected the earth beneath the Red Sea to at least be damp and muddy. Yet God made the sea bed completely dry, thus increasing the miracle of the splitting of the Red Sea even more!" + ], + [], + [], + [ + "Had He satisfied our needs in the desert for forty years...: What exactly are “the needs” to which the Haggadah is referring in this statement? One of the blessings in the early morning service is, “Praised are You... who has provided me with all my needs.” We recite this blessing when putting on our shoes based on a statement in Berachot, 60b. Similarly, in Deuteronomy 29:4 we read: “I led you through the wilderness for forty year; the clothes on your back did not wear out, nor did the sandals on your feet ...” This leads Rabbi Epstein to conclude that “providing us with all our needs” must refer to shoes. Shoes are the most important item of clothing we wear because they protect our health and to maintain our self-respect. In Shabbat, 129a, we are told that one should sell everything he has to buy a pair of shoes. The commentator Rashbam explains that it is undignified for a person to have to go bare foot. Rabbi Epstein offers a more practical explanation for this statement. He explains that if one’s feet are cold one’s whole body will be cold as well. Shoes can, therefore, be seen as the most essential piece of clothing that one can have. Having proper protection for one’s feet is extremely important for preserving one’s health. That is why we recite this “Berachah,” “a blessing” in the morning when we put our shoes on; shoes represent “all our needs.” Since the Israelite’s shoes miraculously did not wear out in the wilderness we see that God provided the children of Israel with their most essential needs! Not only that, by the holy One also miraculously preserved this important need.", + "But He did not feed us manna: The gifts mentioned in “Dayyenu” are things that God provided as gracious acts of kindness that went beyond the necessities of life. Had God provided any one of them we could have said “Dayyenu,” it would have been enough. At first glance providing manna does not seem to fall into this category. After all, God had no choice but to provide Israel with manna in the wilderness since there was nothing else to eat there. Not providing manna would have been cruel. One can’t take a group of people into the wilderness and just leave them to die without providing them with food to eat. We say “Dayyenu” and thank God for the manna not because He gave us food to eat but because manna was unlike any other food we had ever tasted. According to the Midrash, manna could taste like any type of food one wanted at that moment. This was the miracle of the manna. So God could have provided us with food but it did not have to be as miraculous as the manna was. There was only one exception to manna’s miraculous ability to shape its taste to the person’s desire. It could not taste like meat. That is why the Israelites complained in the wilderness “If only we had meat to eat!” (Numbers 11:4) Why couldn’t the manna taste like meat? According to the Torah, manna tasted like honey and cream (see Numbers 11:8 and Exodus 16:31). The Talmud says that these ingredients ruined the taste of meat. God, therefore, made the manna so that it could not mix its natural taste with those tastes that would have been unpleasant." + ], + [], + [], + [], + [ + "If He had given us the Torah but not brought us into the land of Israel, it would have been enough for us! In all the other verses of “Dayyenu,” we can easily switch the two statements around and it will still be true. But that is not the case with this statement. Had God brought us into the land of Israel but not given us the Torah, it would not have been enough for us! Without the Torah there is no purpose in being in the land of Israel. Similarly, Israel would not be a holy people without the Torah. Rabbi Epstein writes that he does not believe that the land of Israel is inherently holy! It became a Holyland when Israel entered the land with the Torah prepared to live by its laws there. Rabbi Epstein rejects the premises of secular Zionism. The purpose of returning to the land of Israel is to create a society based on the values and ideals of the Torah. Without the Torah the land has little meaning. Nationalism without a sense of spirituality is empty." + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Rabban Gamliel used to say: Anyone who has not mentioned these three things on Passover has not fulfilled his obligation. Why does Rabban Gamliel single out these three Mitzvot as needing some type of explanation? In point of fact he was of the opinion that Mitzvot in general need “Kavanah,” “intention,” which means that if we can’t explain why we are doing them then we haven’t really fulfilled them properly (See Berachot 13a.) To act without some sense of purpose was not sufficient to fulfill the obligation. These three Mitzvot, however, are different. While other Mitzvot need “Kavanah,” these three Mitzvot demand both inner intention as well as some form of verbal expression of why we are performing them. That is why Rabban Gamliel says, “Anyone who has not mentioned...”" + ], + [ + "", + "The Passover offering which our ancestors ate when the Holy Temple was still standing: Sacrifices could only be offered in Jerusalem at the time while the Temple was still in existence. By saying, “When the Holy Temple was still standing,” Rabbi Gamliel makes it sound as if the Pesach offering was originally offered in the Temple. Yet the Passover offering preceded the Holy Temple. It was originally offered in Egypt. So why does Rabbi Gamliel focus in his question on the Temple offering in his question instead of focusing on he offering which our ancestors made in Egypt? In fact, his answer to the question seems to focus on the Egyptian offering instead of the Temple offering; so why mention the Temple in the question? Rabbi Epstein explains that Pesach sacrifice in the Temple was different from the original Passover offering in Egypt. The original offering was not a thanksgiving offering but a protective offering made on the night of the Passover. In later generations the sacrifice would become a historical reminiscence of the original Passover and serve as a way of giving thanks to God for having redeemed us from Egypt. The formulation of Rabbi Gamliel’s question in the Haggadah makes it clear that this night serves to remind us of two events. While we are telling the story of the Exodus, we are also recalling the Temple offering which we can no longer make since the Temple was destroyed. But how could make such an offering in Egypt if sacrifices could only be offered in the Temple, in a place established as a holy place? Since it was God, Himself, who passed through the land of Egypt, this land took on the holy status of Jerusalem. On the night of the Passover the Divine Presence dwelled in the land of Egypt. That is the meaning of the earlier statements in the Haggadah, “I and not a messenger.” Also the principle that sacrifices had to be offered in the land of Israel, only applied once the Israelites entered the land and sanctified the land. Prior to the conquest, sacrifices could also be offered in other places as well.", + "The Passover offering which our ancestors ate when the Holy Temple was still standing for what purpose? Because the Holy One passed over the houses of the Israelites in Egypt: Why was it necessary to add “when the Holy Temple was still standing” to this statement? This phrase does not appear in the original source in Mishnah, Pesachim Chapter 10, and the answer does not explain why our ancestors ate the Pascal Lamb in Jerusalem but rather why they ate it in Egypt. Rabbi Epstein explains that the purpose of the original Pascal Lamb was different from the one which was offered in the Temple. Originally the Pascal Lamb was offered without any knowledge of the effect this offering would have. The people might have thought that this act was their rejection of idolatry since they were about to slaughter lamb which was worshipped in Egypt as a sacred animal. It was only later that they learned that God passed over the homes of the Israelites. So this explanation actually makes the lamb offering at the Temple a historic commemoration of the original Passover while the first lamb was simply a response to God’s instruction. That is why we say “which our ancestors ate when the Holy Temple was still standing.” The reason our ancestors offered the sacrifice in the time of the Temple was different from why the original Israelites did so. As explained above we follow the Temple practice and not the original Egyptian Passover rite.", + "As it is said: “And you shall say ‘It is a Passover offering to the Lord who passed over the houses of the Israelites in Egypt when he stuck Egypt, but our houses He saved:’” This is the verse which the Haggadah quotes as a explanatory text for the Passover offering. Rabbi Epstein notes the repetition regarding the Israelite homes at the verse. Why does it have to tell us that God passed over the houses of the Israelites and also that he saved our houses? According to the Midrash, some Egyptians hid in the homes of the Israelites during the last plague. Despite their efforts, they were still stricken by the tenth plague. The miraculous thing is that God distinguished between the Israelites and the Egyptians even within the Israelite households. So God not only passed over the Israelite households but also saved the Israelites in homes where Egyptians were hiding!" + ], + [], + [ + "The Matzah which we eat for what purpose? Because the dough of our ancestors did not have time to ferment: The Israelites were commanded to eat Matzah with the Pascal Lamb at the very beginning of the month (of Nissan), long before the night of the Passover. We read, “They shall eat it roasted over fire with unleavened bread with bitter herbs” (Exodus 12:8), and “Seven days you shall eat unleavened bread...you shall remove leaven from your houses” (Exodus 12:15). This means that the original reason for the Matzah had nothing to do with there not being enough time to allow the dough to rise or the leaven to ferment since the Israelites were commanded well in advance of their flight from Egypt! Rabbi Gamliel explains our obligation to eat Matzah on the first night of Passover (“because the dough did not have time to rise”) but not the general prohibition for eating unleavened food for the entire week of Passover. Once again we see the distinction between “Pesach Mitzraim” and “Pesach Dorot.” The reason the people ate Matzah and avoided Chametz in Egypt is different from the reason this custom is practiced today. In point of fact there are two commandments: one is to eat Matzoh on the first night of Passover and the other is to avoid eating Chametz the rest of the week of Passover. On the first night we eat Matzah to commemorate the flight from Egypt. We do not have to eat Matzah after the first night of Passover. One can eat other types of food as long as they do not contain Chametz. The obligation that we have to eat Matzah on the first night has to do with the fact that the dough did not have time to rise in their haste to leave Egypt." + ], + [], + [ + "What is the purpose of the Maror which we eat? It is because the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt. Unlike Matzah and the Pesach offering, the reason we eat the Maror seems negative. Matzah and Maror are symbols of Israel’s redemption while the Maror is a symbol of slavery and subjugation. We remember the other two symbols as a way of giving thanks to God for our redemption but why do we bother making mention of the Maror? Why do we recall the bitter herbs? There is reason to give thanks even for the bitterness of the Maror. Originally the subjugation of Israel was supposed to last four hundred years, but the oppression by the Egyptians was so bitter that the enslavement was shortened to only 210 years. Therefore, had Israel’s subjugation not been so bitter, it would have lasted longer! (The commentator, Rashi, discusses the mathematics of Israel’s sojourn in Egypt in his comments on Exodus 12:41.) This is hinted at in the trop for the words “Vayimariru et hayeahem,” “(the Egyptians) embittered their lives.” The musical trop notes on these words are “Kadma V’azla” which can literally be translated, “they were early and went forth.” Because their lives were so bitter, the Israelites were able to go forth early from Egypt." + ], + [ + "In every generation it is a person’s duty to regard him/herself as though he/she personally had come out of Egypt, as it is written (Exodus 13:8) : “You shall tell your child on that day: ‘This is on account of what the Lord did for me when I came out of Egypt:” One of the principles of Passover is that we should each see ourselves as if we personally went forth from Egypt. How do we learn this principle from this verse? Since it was originally addressed to the Jews in the generation immediately after they left Egypt, we might assume that this verse was addressed to the generation in the wilderness and not to future generations of the Jewish people as well. The immediate textual context suggests that this passage is addressed to the next generation after the Exodus. We see this in the opening words of the passage: “When the Lord brings you to the land of the Canaanites,” (Exodus 13:5). Since the generation that left Egypt did not enter the land of Israel, this verse has to be talking about the next generation of the Israelites. The passage goes on to say that when you address your child you shall say, “When I went forth from Egypt.” Yet the people being addressed actually did not go forth from Egypt. Future generations, then, should speak of the Exodus as if they personally went forth from Egypt. Rabbi Epstein also deduces this from the wording of the verse, “And you shall tell your child on that day saying...” The additional word “laimor” or “saying” suggests that you shall speak of the Exodus to others who did not experience the Exodus personally. The others here are future generations of the Jewish people." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "", + "He brought us forth from slavery to freedom, from despair to joy, from mourning to celebration, from darkness to brilliant light, and from subjugation to redemption: There are different versions of the Haggadah text which contain slight variations in the wording of the text. In Maimonides’ version the text reads, “…from slavery to freedom, from subjugation to redemption, from despair to joy, from mourning to celebration, and from darkness to brilliant light.” Why this slight change in the order of the phrases? Maimonides orders the statements thematically; slavery and freedom goes together with subjugation and redemption. One deals with physical oppression and the other with psychological oppression. God took us out not only from the burden of slavery but also from beneath subjugation which might be understood as slavery without hard labor. Our version begins and ends with the key phrases which deal with expressions that describe freedom.", + "From slavery to freedom, from despair to joy, from mourning to celebration, from darkness to brilliant light, and from subjugation to redemption: A principle of Midrashic interpretation is that when we can identify similar numbers we should assume that they are connected to one another. For instance, the four cups of wine are connected to the four terms of redemption in Exodus, Chapter 6, and the seven blessings in the Sabbath Amidah are connected with the seven expressions mentioning the voice of God in Psalm 29. The five expressions of redemption in Exodus, suggests Rabbi Epstein, are connected with the five attributes which made Israel worthy of redemption mentioned in the Midrash. Israel was worthy of redemption because they maintained their own (1) Jewish names, (2) they continued to speak their own native language, (3)they dressed in their own distinctive dress, (4)they did not publicly slander one another or inform on one another to the Egyptians and (5) because they would eventually accept the Torah freely." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "Who redeemed us and redeemed our ancestors: In an earlier passage in the Haggadah (“Lefikakh, therefore...”) we thanked God “who performed miracles for our ancestors and for us,” while here we thank God for redeeming “us and our ancestors.” Why is the order for our ancestors and for us switched between these two passages? When speaking of miracles, the expression “our ancestors” comes first since they the experienced these events first. But redemption is different since it is a gift which each generation of Jews values and experiences. Rabbi Epstein likens redemption to returning lost objects. The Talmud says that we are obligated to return lost objects to the person who most recently lost it and not to previous owners of the object. Since we are presently the beneficiaries of redemption, we are mentioned first in this passage. The importance of our redemption is more significant than the historical recollection of how we first gained redemption so the passage mentions “us” first. Similarly, when we say, “Our God and God of our ancestors” we mention ourselves before we mention our ancestors. As important as it is to learn about the existence of God from our ancestors and our parents, our faith must be self motivated and personal. Otherwise we are simply mimicking the past and not showing true personal conviction. That is why we say “Elohaynu,” “our God” and only then, “Vayloyhay avotaynu,” “and God of our ancestors.”", + "We shall be joyful (semachim) in the rebuilding of Zion, Your city, and exultant (sasim) in Your service: There are many different words for joy in the Hebrew language. Some suggest that these words each have a slightly different nuance from one another. In this passage, “semachim, joyful” refers to the feeling one has in anticipating some great or happy event while “Sasim” from the word “Sason, exultant” refers to the experience of joy upon witnessing the fulfillment of the event. Israel is joyful in anticipating the rebuilding of the Temple but they will feel a complete sense of exultation upon participating in the Temple service once the Temple is rebuilt. Similarly, in the Shacharit service on Shabbat morning we say, “Semachim bitzaytam vasasim bovo’am,” in the beautiful poem, “El Adon.” We are told that the heavenly host are joyful in going out (to fulfill God’s will) and exultant when they come back (having fulfilled God’s will.)", + "There may we eat of the sacrifices and of the Pascal Lamb: While we no longer offer sacrifices, the Seder is built on our remembrance of these ancient cultic offerings. There were two offerings on Passover, both of which are symbolically present on our Seder plate. One is the Pascal offering (the shank bone) and the other is the festive sacrifice or the “Chagigah” (the egg.) The Haggadah is referring to these two offerings in this passage. In many Haggadot it is followed by a second phrase in parentheses to be recited on Saturday night. The passage in parentheses is the same as the first, except that the order of the two offerings are switched around. We say, “There may we eat the Pascal lamb and the sacrifices.” Why do we have a different version of the text for Saturday evenings? A common explanation for this switch has to do with the order in which the sacrifices were consumed in the time of the Temple. Usually, the festive sacrifice was consumed prior to the Pascal offering. According to Halachah the Pascal offering had to be eaten only when one was no longer hungry. The Festive offering was, therefore, consumed first. In this way one ate the Pascal offering solely for the purpose of fulfilling the Mitzvah and not to satisfy one’s appetite. On Shabbat, however, the festive sacrifice could not be offered since, unlike the Pascal offering, it did not take precedence of the Sabbath. The Pascal offering alone was consumed on Shabbat. On Saturday night, following the Sabbath, the Festive sacrifice would be offered and consumed. As a result, the order of the two offerings was reversed when Passover fell on a Saturday night. As a reflection of this change we also switch the order in which we recall these sacrifices when we mention them in the Haggadah. This is the usual explanation for this variation in the Haggadah text. Rabbi Epstein rejects this explanation. He points out there is no mention of this switch in the Talmud, the early commentaries, or even the codes. It was not until much later that this suggestion was even made. What’s more, if this was the explanation for why we switch the mention of the Pascal and Festive sacrifices, then logically this switch of phrase should have be made on the Passover before those years in which Passover falls on a Saturday night since the passage says, “enable us to reach also the forthcoming holidays and festivals in peace, rejoicing in the rebuilding of Zion Your city, and joyful at Your service. There we shall eat...” Yet we say this in those years when the Seder actually falls on a Saturday night and not a year earlier. Rabbi Epstein offers another explanation for the Saturday night switch which is simpler and more ingenious. He suggests that this switch in the text is based on an error in reading the Talmud. This entire passage was borrowed from the Mishnah, Pesachim. However, the version of this passage in the Mishnah is different from the one which appears in the Talmud. The separate Mishnaic version of the Mishnah says, “the Pascal Lamb and the sacrifices” while the Talmud says, “the sacrifices and the Pascal Lamb (like our Haggadah.)” Because of these different versions of the same text, the Talmud often differentiates between them by placing the second version of the text from the Mishnah in parentheses and prefacing it with three Hebrew letters “Bet-Mem-Shin,” for “B’Mishnah SH’b’mishnayot” which means “This is version of the Mishnah which appears in the separate version of the Mishnah.” Later commentators misread the abbreviation as “B’Motzi SHabbat, on Saturday nights!”
מש\"ב THE ABBREVIATION
משנה שבמשניות MISHNAH SH”B”MISHNAIYOT
מוצאי שבת MOTZI SHABBAT
Rabbi Epstein concludes that the statement in parentheses is based on a misreading of the text. The original version of the text which now appears in the Talmud is the correct one, “There may we eat of the sacrifices and of the Pascal Lamb.” Under normal circumstances the “Chagigah,” “the Festive offering,” is consumed before the Pascal offering for the reasons already mentioned above. In fact this passage can be interpreted differently. It is not only a prayer for future occasions on which we will celebrate Passover but for all the festivals when the Temple is rebuilt and on which the festive offering is made. That is why we mention festive offerings first. We pray that we may be privileged to celebrate all the festivals in the future each with its Festive offerings as well as Passover with its Pascal offering." + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "Pour out your wrath on the nations (“Asher”) who/because they do not know you: At first glance the anger expressed in this passage against the other nations is hard to understand. Against whom and why do we ask God to, “pour out His wrath?” One might say that this statement applies to anyone who is not Jewish since the other nations do not truly know God nor do they share our faith. The key to understanding this passage lies in the word “asher.” This word can be translated in a variety of different ways with different meanings. It can mean that God should pour out His wrath on those nations who don’t know him or it can mean God should pour His wrath out on all the nations because they - all of them - do not know God. Yet how can the other nations of the world be held responsible for not knowing God since they were not blessed with this gift? A similar issue is raised in a Midrash associated with the story of the Israel’s war against the nation of Amalek in the Book of Exodus, Chapter 17. Upon leaving Egypt and crossing the Red Sea, Israel was attacked by the Amalekites in a series of raids aimed at Israel’s weakest members. Moses commanded Joshua to destroy Amalek. Why this severe judgment, the Midrash wonders? In Deuteronomy, Chapter 25:18 we are told that Amalek “Did not fear the Lord.” Moses said to Joshua who was a descendant of Joseph, “Your ancestor Joseph feared God. So you must now destroy the one who did not fear God and attacked Israel.” At first glance, this does not seem to be sufficient reason to utterly destroy Amalek. It does not explain why Joshua was singled out to accomplish this mission. Also to be one who truly fears God is something unique and rare, even among Jews. So how could the Torah condemn Amalek for not fearing God? This would be like condemning someone for not being a saint. Not everyone is expected to be saintly. Yet the Torah assumes that a certain amount of fear of God is expected even of the other nations. While the nations are not expected to follow all of God’s laws they are expected to recognize that the role that they play in the world is a product of God’s will. Even when they persecute the Jews, it is only because God has allowed them to do so. Amalek was guilty therefore, not of oppressing the Jewish People but of arrogantly believing that this was a product of their own strength and self determination and not God’s will. Similarly when the Haggadah condemns, “…the nations who do not know You,” it suggests that a nation’s that believes that their success in persecuting Israel was a product of their own strength is what led to their condemnation. It is the second part of this passage that is the real reason for their punishment, “Because they consumed Jacob and destroyed his dwelling place.” The nations tried to destroy Israel with a vengeance rather than simply obeying God’s will. We learn that the nations can be God fearing from the story of Amalek. God chose to single out Joshua for this mission because he was a descendent of Joseph. While in Egypt, Joseph described himself as a God fearing man even when he was not identified as a descendent of Abraham. By doing this he taught the nations that one can be God fearing without being a participant in God’s covenant or a descendant of Abraham. Moses tells Joshua, “You are a descendent of Joseph who feared God. Therefore go and destroy Amalek who was not God fearing!” The fact that Joseph was God fearing even when he lived among the nations became an example to the other nations that they should emulate his attributes and could not excuse themselves by saying that they did not know God." + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [ + [ + "Awesome is He! May he rebuild His house soon, quickly, quickly, soon in our days, soon: Why are there so many different expressions for the speed with which we hope God will redeem us and rebuild the Temple? This passage appears to be redundant. This is a way of not only emphasizing our hope for a “speedy” redemption, but also our hope that it will occur in human time. God’s time is not our time. The Talmud (Gittin 88b) comments that God’s time, so to speak is not like human time. We ask God to redeem us not only speedily (which might mean something different to God) but also within our days, and within our time and not in His time which is beyond human comprehension." + ], + [], + [], + [], + [ + "Learned is He: Some are bothered by this term since it suggests that God isn’t All-knowing. It seems to mean that God must learn things just as we must learn things. Isn’t All-knowing? The grammatical form of the verb here, “Lamud,” should be understood not as a passive verb, but as a transitive verb in this case. It is similar to words such as “Chanun, gracious one” and “Rachum, compassion one.” “Thus, “Lamud” should be understood as similar to the verb, “Lomed, One who learns or teaches.” Describing God as “Lamud” is similar to the expression in the Amidah which describes God as “Milamed li’enosh binah,” “One who teaches human beings understanding.”" + ] + ], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [ + [ + "Who knows seven? I know seven! Seven are the days of the week: The numbers that are chosen for the stanzas in “Echad mi yodeah” almost all have to do with their significance for the Jewish people. “Echad Mi Yodeah” becomes a primer for teaching the child about the meaning of the Jewish tradition through numbers. Seven is an exception. Seven days of the week does not appear to have a unique Jewish association. Everyone marks a seven day week. So why does the author of this poem choose to associate the week with the number seven rather than something that has special significance for the Jewish people such as the Torah, the Mishnah, or the Partriarchs? For instance it could have said that seven is the branches of the Menorah, or the seven major festival day. The Jewish people, writes Rabbi Epstein, have a seven day week just like everyone else but we count the week in a way which is unique. Instead of giving each day a unique name, we count the seven days in relation to the Sabbath. Thus, Sunday is the first day of the Shabbat, Monday is the second day of the Shabbat and so on. We count the week in a way which is different from other people because for the Jewish people the week is judged by the Sabbath and each day is not understood as a separate entity. That is the meaning of “Seven are the days of the Shabbat,” the literal translation of the passage here.", + "Who knows nine? I know nine! Nine are the months of pregnancy: Like the seven days of the week, the nine months of pregnancy is more universal rather than reflective of a unique Jewish perspective on the world. So why does the author of “Echad Mi Yodeah?” single this particular aspect of the number nine out rather than something else? Rabbi Epstein recalls a story in the Talmud that suggests that we are born with a Jewish soul; we are Jewish even within the womb! A woman became ravenously hungry on Yom Kippur. She was brought before Rabbi Yehudah HaNasi, the editor of the Mishnah, for a decision about whether she should be allowed to eat on this Holy Day. Rabbi Yehudah whispered in her ear, “Little baby: it is Yom Kippur and it is forbidden to eat!” Immediately, she was no longer hungry! Rabbi Yehudah had communicated with the child’s Jewish soul. In other words the fetus had listened to the Rabbi even before it was born. The child was eventually born and he grew up to be the famous Rabbi Yochanan, one of the great sages of the Talmud. Even in the nine months of pregnancy we carry an element of Judaism with us!" + ] + ], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Rabbi Mark B Greenspan", + "https://www.oceansidejc.com/" + ] + ], + "heTitle": "ברוך שאמר על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "ברוך שאמר על הגדה של פסח", + "enTitle": "Barukh She'amar on Pesach Haggadah", + "key": "Barukh She'amar on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Barukh She'amar on Pesach Haggadah/Hebrew/Barukh Sheamar on Haggadah, Tel Aviv 1968.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Barukh She'amar on Pesach Haggadah/Hebrew/Barukh Sheamar on Haggadah, Tel Aviv 1968.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..479488f33a1d9f23baea455a3a30f1b668c4b86a --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Barukh She'amar on Pesach Haggadah/Hebrew/Barukh Sheamar on Haggadah, Tel Aviv 1968.json @@ -0,0 +1,476 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Barukh She'amar on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741667&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL", + "versionTitle": "Barukh Sheamar on Haggadah, Tel Aviv 1968", + "status": "locked", + "digitizedBySefaria": true, + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "ברוך שאמר על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים הלשון בארעא דמצרים לאו דוקא במצרים ממש. שהרי זה אכלו בצאתם משם, והסבה לזה, כי במצרים לא הספיק בצקם להחמיץ, וגם כי במצרים לא אכלו כלל לחם עוני, שהרי גם דגים ובשר הי׳ להם למדי, כמבואר בפ׳ בהעלתך, ומכש״כ לחם, אך הכונה בארעא דמצרים — סמוך למצרים בצאתם משם.", + "כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח לכאורה שני אלה המאמרים הם רק כפל לשון בענין אחד, שמי שאין לו מה לאכול יבא ויאכל. אך באמת אפשר לומר שהן שתי קריאות משני ענינים, האחד — כל דכפין, כלומר, הרעב יבא ויאכל, והשני — אף כי לא רעב, אך חסרים לו צרכי פסח (צרכי יו״ט) כמו יין ובשר ועוד, יבא ויעשה פסח, כלומר, ימצא הכל לפניו, והלשון ויפסח הוא כמו ויחוג חג הפסח, ומן השם פסח נעשה פעל יפסח. ומצאתי און לי בבאור זה בנוסח ההגדה ברמב״ם סוף הלכות חמץ מצה, כי הגירסא שם כל דצריך לפסח, וזה קרוב לבאורנו. ואמנם זה ודאי, שאין הכונה במלת ויפסח מענין קרבן פסח, שהרי שוברו בצדו, כי סוף הלשון השתא הכא (בחוץ לארץ), ובחוץ לארץ אין קרבן פסח. ודע דיש הבדל בין הלשון כל דכפין ובין כל דצריך, כי הכפן שענינו רעב, כל מי שיאמר כי רעב הוא ייתי ויכול. ואין בודקין אם אמנם רעב הוא ואין לו מה לאכול יען דקי״ל אין בודקין למזונות. ולא כן הלשון כל דצריך שענינו כל מי שבא לקבל צרכי פסח, יין ובשר ועוד עליו דרוש להראות כי אמנם דרוש הוא לקבל ואין לו משלו. וטעם הדבר הוא עפ״י המבואר במס׳ תענית דף כ׳ סע״ב, במנהגו של רב הונא, שבכל ערב שבת הי׳ קונה כל הירק הנשאר ממכירת היום ומשליכם לנהר ולא נתנם לעניים, ומפרש הטעם, כדי שלא יסמכו עניים על זה ולא יכינו לשבת, ואפשר לצרף טעם זה גם לכאן. ויש להעיר, על שלא קבעו קריאה זו קודם קידוש, שהרי אם מזמנים לאורח לסעודה דרוש שיהיה גם בשעת קידוש. ואפשר לומר עפ״י מה שאמרו בפסחים (ק״ו א׳) על הפסוק זכור את יום השבת (פ' יתרו) זכרהו בכניסתו והיינו מיד כשנכנס שבת חובה להזכירו, ומבואר שם, דהזכירה היא בקידוש על היין. והנה גם בפסח כתיב (פ׳ בא, י״ג ב׳) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, ואם כן גם בפסח מיד כשנכנס החג, חלה חובת זכירה בקידוש על היין, ויותר מזה בפסח חלה עוד מיד בכניסתו חובת ספור יציאת מצרים, וכן אמרו (ברכות נ״ב א׳) עיולי יומי כל כמה דמקדמינן עדיף. וכבר כתבנו בתחלת הפתיחה דכל מצוה התלוי׳ ביום גם הלילה בכלל, עיי״ש, וא״כ מיד כשנכנס הלילה חלה חובת קידוש, ומתבאר, דאין לדחות הקידוש עד אשר יבאו עניים, שאין לזה שעה מוגבלת, וגם אולי לא יבאו כלל, אך צריך לקדש מיד, ואם יבאו עניים יקדשו לעצמן.", + "כל דכפין יתי ויכול... השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. לא נתבאר יחש המאמרים כל דכפין ייתי וייכול וכו׳ לזה דהשתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. ואפשר לפרש דמכוין למה שאמרו במס׳ ברכות (ל״ד ב׳) ועוד, אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר (פ׳ ראה) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, ע״כ. וכלומר, כי העולם כמנהגו ינהוג, יהיו עשירים ויהיו עניים, אך ההבדל יהי׳ בזה כי לא יהי׳ עוד שעבוד מלכיות. וזהו שאמר כאן, כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח, השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, כלומר, גם בארעא דישראל כל דכפין ייתי וייכול, יען כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, ואם תאמר, אם כן, מה ההבדל בין האידנא בגלות ובין ימות המשיח (לעת שנהי׳ בארץ ישראל) — ההבדל בזה הוא רק כי השתא עבדי (בשעבוד מלכיות), לשנה הבאה נהי׳ בני חורין (משעבוד מלכיות). וגם אפשר לפרש בפשיטות יחש המאמרים מן כל דכפין להשתא הכא ולשנה הבאה בארעא דישראל עפ״י מה שאמרו בב״ב (י׳ א׳) גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, ויליף זה מקרא דישעיה (נ״ו א׳) שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא, ומכוין לומר, כי עבור הצדקה שמזמנים לאכול כל דכפין (שענינו כל הרעב) נזכה לשנה הבאה להיות בא״י ולגאולת בני חורין. ולכאורה יש להעיר בהמאמר הנזכר, כי הוא מסיים במה שלא פתח, כי פתח בצדקה לבד, גדולה צדקה ומביא ראי׳ מן שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא, הרי דצריך לזה שתי זכיות, משפט וצדקה. אך הבאור הוא, כי באמת ענין משפט כשהוא לבדו לא יחשב למעלה, יען כי הפכו עול וגזל, ולא כן צדקה שבמניעתה הוא רק מניעת מצוה, ונמצא שמעלת הצדקה דיה גם לבדה, אך בתנאי שתהי׳ במשפט, כלומר, לא בהעדר משפט, והיינו שלא יתן צדקה ברכוש גזל ועול." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מה נשנתנה הלילה הזה הנה הגר״א בבאורו כאן כותב, כי שם ״לילה״ הוא שם ממין נקבה (ומה דכתיב כאן הלילה הזה הוא יוצא מן הכלל), וראי׳ לזה (כך דבריו), כי כשבא שם זה במספר רבים נחתם בסימן נקבה, בוא״ו תיו (לילות), ולא ביו״ד ומ״ם שהוא סימן זכר, כמו ימים, עכ״ד. ולא אוכל להאמין שיצאו הדברים מהגר״א, יען כי בכל מקום במקרא כשנזכר שם לילה בא בסימן זכר, כמו בס״פ וישב, ונחלמה בלילה אחד, ובתהלים (קי״ט) ולילה כיום יאיר (ולא תאיר), ושם (ק״ד) תשת חושך ויהי לילה, ובאיוב (ג) והלילה אמר, ובנחמיה (ד׳) והיה לנו הלילה משמר, ופעמים רבות מאוד הלשון בלילה ההוא, ואין אף מקום אחד בכל המקרא שיבא שם לילה בסימן נקבה. והראי׳ שהביא מחתימת השם במספר רבים בסימן נקבה, בוא״ו ת״יו (לילות) ולא בסימן זכר, ביו״ד מ״מ — ראי׳ זו אינה מכרחת כלל, שהרי כן מצינו הרבה שמות זכרים שנחתמים בוא״ו ותיו, שזה סימן נקבה, כמו, אבות, אריות, בכורות, לבבות, מטות, מקומות, שמות, ועוד, והם כולם ממין זכר. וכנגד זה יש הרבה שמות ממין נקבה, ונחתמים במספר רבים ביו״ד מ״ם, שהם סימן החתימה למין זכרים, כמו נשים, פלגשים, דבורים, נמלים, שנים, תאנים, ועוד הרבה. והוא שאמרתי, כי קשה עלי מאוד להאמין שיצאו הדברים מהגר״א, ואעפ״י שכבר העירותי מזה בחבור אעפ״י כן אמרתי לשנות הדברים כאן, מקום מקור דבריו אלה, וגם כי אולי ימצא מי שיעמיד דבריו, והיה׳ זה לי לנוחם נפש, ולו — לצדקה ולזכות. ושוב ראיתי כי בשל״ה הלכות פסחים ד״ה מעשה בר״א, כתב גם הוא, כי לילה לשון נקבה, והנה לא אדע מה אידון בזה. ולבי יגיד לי, כי עמדו שניהם על נוסח התפלה בברכת השבת שאומרים בלילה וינוחו בה וביום — וינוחו בו, והנה לוא גם מסדר התפלה כיון זה, אך איך יודחו לשונות כמה וכמה פסוקים המורים ההיפך. ועל האמת אין מנוסח התפלה כל סתירה ללשונות הכתובים, דלילה שם זכר, וכונת הלשון וינוחו בה מיוסד על דברי המכילתא בפ׳ תשא על הפסוק כל העושה מלאכה ביום השבת אין לי אלא ביום, בלילה מניין תלמוד לומר מחלליה מות יומת, ע״כ. והבאור הוא דהלשון מחלליה מוסב על שם שבת, ושם ״שבת״ כולל כל המעל״ע מערב עד ערב, וגם לילה בכלל, ומכיון ששביתת לילה נלמד מלשון מחלליה, שם נקבה, לכן אומרים לענין מנוחה בלילה וינוחו בה, אבל אין בזה שום הוראה ליחש המין בשם לילה. ואמנם כלל דברי המכילתא אין לי אלא ביום בלילה מניין, צריך באור, כי מהיכי תיתא צריך למוד מיוחד ללילה, והלא ידוע, כי בכל המצות וכל הענינים שהלילה הולך אחר היום שלאחריו (לבד מקדשים, שהלילה הולך אחר היום שלפניו, עיין בחולין פ״ג א׳), וכמש״כ בראשית הפתיחה, וא״כ למה צריך לענין ליל שבת לימוד מיוחד. ואפשר לומר, משום דבסדר הבריאה אנו למדין דהלילה הולך אחר היום מדכתיב בכולם ויהי ערב ויהי בקר יום אחד משמע דאחדות היום תבנה מן יום ולילה, אבל בשבת לא כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום השביעי יום אחד אפשר שאין הלילה נמשך אחר היום, ולכן צריך למוד. וגם יש סברא להוציא איסור מלאכת שבת מן ליל שבת, משום דכידוע כל מלאכות שבת ילפינן ממשכן ואלה שלא היו במשכן אין אסורות (ע' שבת צ״ו ב׳), והנה מלאכת המשכן לא נעשתה בלילה (ע׳ שבועות ט״ו ב׳) אם כן יש סברא להוציא איסור מלאכה בלילה גם בשבת, לכן צריך למוד מיוחד לאסור מלאכה בשבת גם בלילה." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו לפרעה במצרים הנה סגנון כל נוסח ההגדה, שהמגיד פתח הענין בלשונו שלו, ומקיים אותו בלשון התורה, בלשון ״שנאמר״, וכן סובב הולך כל הספר. ולכן לפלא הוא, שכאן בתחלת הספר שינה סגנונו באופן שכל המאמר אינו דבוק, כי הן הלשון ״עבדים היינו וכו׳״ אינו שלו, אך כולו מלשון התורה בפרשה ואתחנן (ו' כ״א). ולפי סגנונו בכל ההגדה הי׳ צריך לומר עבדים היו אבותינו לפרעה במצרים ויוציאם ה׳, שנאמר עבדים היינו וכו׳, ועל זה מכוון הלשון ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו, אבל כשפותח בלשון עבדים היינו הי׳ צריך לומר ואלו לא הוציאנו. ויותר מזה, כי את לשון התורה אי אפשר לצרף לכאן, יען כי שם אמר זה משה לאותו הדור שיצא ממצרים, ושם הענין והלשון עבדים היינו מכוון, ולא כן כאן. ואמנם כי בגמרא פסחים (קט״ז א׳) נזכר הלשון עבדים היינו, אבל הגמרא נסמכה על לשון בעל ההגדה, וצע״ג. וכעין זה אנו מוצאים בההגדה שנוי לשון מאשר הוא במקורו. אבל שם השינוי מוכרח לבא, והוא מה שאומרים במאמר רבן גמליאל, כל שלא אמר שלשה דברים הללו בפסח וכו׳, ומפרש, פסח שהיו אבותינו אוכלים וכו, בעוד שמקור מאמר זה שבמשנה פסחים (קט״ז ב׳) הלשון פסח שאנו אוכלים, ואמנם שם השינוי מוכרח ומובן, יען כי בעל המאמר הזה, רבן גמליאל (הוא הידוע בשם רבן גמליאל הזקן מפני שהיו אחריו עוד שני חכמים בשם זה) הי׳ חי בזמן הבית, ואז אמנם אכלו מן הפסח. אבל סגנון הלשון שלפנינו, עבדים היינו, לא אדע ליישבו כפי שבארנו.", + "ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. לא נתברר מניין לו וודאות זאת. כי היינו עד עולם משועבדים במצרים, כי הלא המקרים לחליפות עקירות והנחות מעמים שונים וארצות שונות רבים ושונים הם, ואי אפשר להחליט שעבוד נצחי לעם ידוע במקום אחד וביותר בנוגע לעם ישראל. ואפשר לומר, משום דעל הרוב יקרה סבת יציאת עם ישראל ממקומם שהם שם עפ״י זה שבני המדינה דוחקים אותם לצאת. בהמציאם להם עילות ועלילות שונות ששוללים מהם פרנסתם ואומנתם, או עילות שאינם אוהבי העם והמדינה שהם בה וכדומה עלילות משונות ובדויות, ולכן רוצים להוציאם ממקומם. אבל ענין ישיבת ישראל ושעבודם במצרים הי׳ במגמת הפוכה, והיינו שלא רצו המצרים לשלחם, כפי המבואר בתורה מעקשות לב פרעה שלא לשלחם, ולכן לא הי׳ כל תקוה גם לדורות לצאת משם בלא סיוע מן השמים.", + "ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים יש להעיר לפי הנחה זו למה לי הדרשה דלהלן בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, וללמוד זה מדיוק פסוק אחד, והלא פשיטא הוא, דאחרי שלולא הוציאנו ה׳ משם היינו עד כה משועבדים במצרים בודאי דרוש לכל אחד בכל דור לראות כאלו הוא יצא, כיון דלעולם לא היו נפטרים מזה. וצריך לאמר, דאלו בשביל זה היינו מחויבים לראות עצמנו רק כמשועבדים, אבל לא כיוצאים לחירות, והדרשא תוסיף, כי מחויבים לראות עצמם גם כיוצאים לחירות.", + "ואפילו כולנו חכמים... מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה לספר הרי זה משובח לכאורה לפי המבואר במשנה פסחים (קט״ז ב׳) שכל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, פסח מצה ומרור, הם ופירושם, או טעמיהם, כמו פסח*בנוסח ההגדה — שהיו אבותינו אוכלים בזמן שביהמ״ק היה קיים. וטעם חסרון לשון זה, שהיו אבותינו אוכלים, במשנה פשוט, משום דבעל המאמר הזה, כל שלא אמר וכו׳, הוא רבן גמליאל הזקן, והוא היה עוד בזמן המקדש, שאז הקריבו ואפלו מקרבן פסח, ולכן אמרו סתם פסח, וזה כמו שהי׳ אומר פסח שאנו אוכלים. על שום שפסח הקב״ה על בתי אבותינו במצרים, וכן מצה על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, ומרור על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים וכו׳. ומתבאר, דבמאמר שלשת דברים אלה עם פירושיהם יוצאים חובת ספור יצ״מ, ובאמת מצינו סמוכים לזה בתורה בתשובות האבות להבנים על אודות עניני יצ״מ, השיבו בקצרה בלשון פסוקים אחדים בתורה, כמו ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים וכו׳ (פ׳ בא, י״ב כ״ז), וכן והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים (שם י״ג ח׳), וכן ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים... ויתר ה׳ אותות ומופתים... ואותנו הוציא משם (פ׳ ואתחנן, ו׳ כ״א) — והנה באלה הלשונות הגבילה התורה את ספור יצ״מ. וכנגד זה אמרו במעלת תאר למוד התורה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה (יהושע א׳:ח׳), ורק מפני קיום העולם הותר לנהוג גם עניני דרך ארץ (ראה ברכות ל״ה ב׳). ועוד אמרו בזה, שאמר הקב״ה לדוד, טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני (שבת ל׳ א׳), והעוסק בתורה פטור מן התפילין (מכילתא, בא), ולענין הדברים שאין להם שיעור אמרו ותלמוד תורה כבגד כולם (כלומר, עולה על כולם), ועוד כמה מאמרים המפליגים בשבח תלמוד תורה וקראו להם חיי עולם (שבת י׳ א׳). אם כן הלא הי׳ מן הדין ומן הסברא, שהמון עם שלא ידעו לעסוק בתורה, להם ראוי להאריך ולהרבות בספור יצ״מ, אבל בחכמים ונבונים וזקנים (ואין זקן אלא מי שקנה חכמה (קדושין ל״ב ב׳), להם הי׳ מהראוי לספר ביצ״מ כפי הלשונות שהגבילה התורה כפי שחשבנו הפסוקים בהוראה זו, ויתר הזמן יתעסקו בתורה. כך הי׳ באפשר לחשוב, על זה אמרו, ואפילו כולנו הכמים וכו׳ שאפשר לנו לעסוק בתורה — אפילו הכי מצוה עלינו לספר ביצ״מ בארוכה וכל המרבה הרי זה משובח, כלומר, דגם רבוי הספור הוא בגלל המצוה. ואמנם גם אחרי הפלגת דברים בזה לא שמענו טעם בדבר, ובפרט לפי מה שהערנו בזה שמצוה זו דוחה מצות או חיוב ת״ת — בודאי טעמא בעי. ואפשר לומר עפ״י כלל גדול שהגבילו חז״ל בחיוב מצות, כי מצוה שנאמרה קודם מת״ת גדולה במעלתה עד שדוחה מצוה שלאחר מת״ת (יבמות ה׳ ב׳), ואשר על כן מצוות מילה דוחה שבת אעפ״י שאסור לעשות חבורה בשבת. ולכן מצות ספור יצ״מ שהוא קודם מת״ת דוחה מצות ת״ת שהיא לאחר מת״ת, כמש״כ ודברת בם, ועוד, ומכיון שהיא מצוה ממילא כל המרבה משובח, כמו בכל מצוה. ומה שהעוסק בתורה פטור מן התפילין, כפי שהבאנו, אעפ״י שמצות תפילין היא קודם מת״ת (בס״פ בא, וקשרתם, והיו לטוטפות וכו׳) זה הוא משום דכפי המבואר בתורה שם כל עיקר מצות תפילין הוא ״למען תהיה תורת ה׳ בפיך״ (שם י״ג ט׳), וכיון שהוא עוסק בתורה הרי השיג המטרה והתכלית שבסבתם באה מצות תפילין, ולכן פטור מהם. וטעם יתרון מצוה שקודם מתן תורה על מצוה שאחר מת״ת אפשר לומר משום דמצינו שהקב״ה מוקיר ומכבד את ערך הזקנה, אשר על כן צוה על הידור פני זקן, ומצוה שקודם מת״ת היא בערך קודם בזמן למצוה שאחר מת״ת. ואמנם התוס׳ בקדושין (ריש דף ל״ה א׳) כתבו בשם הירושלמי להיפך מדעת הבבלי, והיינו דמצוה שאחר מתן תורה גדולה במעלה ממצוה שקודם מת״ת, דלא ביארו הטעם. ואולי הטעם מפני שנתנה בהמון לכל ישראל, וברוב עם הדרת מלך (משלי י״ד ט״ו) והדרת כבוד חופפת עליה. וידוע ממעלת כבוד הצבור. ולדידי׳ (לדעת הירושלמי) צריך לאמר יתרון מצות ספור ביציאת מצרים עפ״י המבואר במס׳ ב״מ (ס״א ב׳) דכמה מצות תלתה התורה ביציאת מצרים, כמו שחשיב שם הרבה, ויש עוד הרבה כאלה (ובטור או״ח ריש הלכות סוכה (סימן תרכ״ח) האריך בזה, והסביר טעם הדבר). ולכן נחשב ענינה כיתד שכל מצות התורה תלויות בו, ואין להאריך עוד. ודע, כי עפ״י חילוק הדעות מבבלי וירושלמי בענין קדמות ואחרות מצוה שקודם ואחר מת״ת — עפ״י זה נראה לפרש יפה ענין אחד בגמרא שעמלו בו הרבה מהראשונים וכל אחד דחה דברי זולתו, ולבסוף לא באו לידי באור בזה שיעלה ישר ויפה ולא יסתר מן איזה מקום שהוא. והוא ענין קצר וישר בקדושין (כ״ט ב׳), ת״ר, ללמוד תורה ולישא אשה (כשיש על האדם שני חיובים אלה) ילמוד תורה ואח״כ ישא אשה, ורב יהודה אמר שמואל, נושא אשה ואח״כ ילמד תורה (וטעמיהם בזה, משום דלשני החיובים יש יתרון לאחד מה שאין לשני, כי להתורה יש יתרון שאין עליו עול חיי משפחה ויוכל ללמוד במנוחה, ולנשואי אשה יתרון כי ינצל מהרהורים וילמוד בטהרה), וסיימו בגמרא, ולא פליגי, הא לן והא להו, ע״כ, ולא בארו הדברים בגמרא. ורש״י ותוס׳ ור״ן ועוד מפרשים פירשו כל אחד כפי שחשב בדעתו, אחר שדחה פירוש זולתו, ולבסוף נדחה גם פירושו שלו וכתב פירוש אחר, וגם הוא נדחה, וכה לא נתבאר הדבר. על כן נראה הבאור עפ״י המבואר לפנינו למעלה בנגוד הדעות בין תלמוד בבלי ובין תלמוד ירושלמי, לאיזו מצוה יש יתרון קדימה, אם לזו שקודם מת״ת או לזו שאחר מת״ת, כי לדעת הבבלי יתרון קדימה מצוה שקודם מת״ת ולדעת הירושלמי להיפך, שיתרון לזו שאחר מת״ת, כפי שבארנו. והנה ידוע, שמצות פו״ר היא מצוה שקודם מת״ת. ועלי׳ נצטוו עוד אדה״ר ונח ובניו, וכנגד זה מצות ת״ת היא מצוה שאחר הדבור, שסמכו אותה על הלשון ודברת בם, ולמדתם, ולא ימוש ספר התורה הזה מפיך. ולכן להבבלים מצות נשואי אשה קודמין ולהירושלמים (לבני א״י) מצות ת״ת קודמת, וזהו באור הלשון הא לן (להבבלים) והא להו (לבני א״י).", + "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח הנה זה פשוט, דכלל ענין ספור יציאת מצרים הוא לספר ביותר מגבורת ה׳ ומנפלאותיו, אבל לכאורה מצינו הוראת חז״ל למנוע מרבוי דברים בזה, שכן מתבאר במס׳ ברכות (ל״ג ב׳) ההוא (שליח צבור) התפלל ואמר בשבח ה', האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והחזק והאמיץ והעזוז והודאי והנכבד, ואמר לא חכם אחד בקפידא, האם סיימתינהו לכולהו שבחי דמרי? ומבואר מזה שאין ראוי להרבות בשבח יתר על הקבוע, משום דזה מורה שכל מה שיש לו נחשב ויותר אין, וזה פגם בכבודו. ובבית יוסף לטור או״ח סימן קי״ג כתב בזה דרק בנוסח תפלה אין ראוי להרבות אבל בשירות ותשבחות אין קפידא, והאריך הרבה בה, אבל הכל עפ״י הסברא לבד, בלא כל יסוד ומקור. ואנחנו בארנו ענין זה עפ״י מקור נאמן בחז״ל, וקבענו הדברים למעלה בתפלת שחרית בברכת ישתבח שמך, ומפני האריכות טורח לי להעתיקם לכאן, וראוי לעיין שם." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה ברבי אליעזר וכו׳ הנה המשך כל האגדה מיוסד על לשונות התורה ודרשות חז״ל, ולא על סיפורי מעשיות, וצריך באור לאיזו כונה בא סיפור זה. אך הבאור פשוט, דסמוך בזה למעלה בא חידוש שני דברים, האחד, כי גם חכמים היודעים ובקיאים בכל ענין יציאת מצרים אעפ״י כן מצוה שיספרו עתה בלילה הזה, והשני — כי לא די בספור הקבוע, אך כל חכם המבין לחדש מדעתו בענין זה מצוה להוסיף ולחדש. ועל זה מביא לראי׳ או למקור מקבוצת חכמים גדולים, שאעפ״י שלכל אחד מהם הי׳ ידוע כל ענין יצ״מ, אעפ״י כך נתקבצו כולם לתכלית הסיפור בלילה הזה, ועוד זאת, כי בהתעסקם בענין זה כל הלילה עד שפסקום התלמידים — בודאי המציאו מה לחדש ולדרוש בענין זה, ומתבאר, וכל המרבה לספר משובח." + ], + [ + "ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא וכו' הלשון לא זכיתי שתאמר אינו מבואר ברחבה, כי מה שייך זכות לזה, ומי עיכב בעדו לספר ביציאת מצרים בלילות. ולכן קרוב לומר, דקיצור לשון בדבריו, ועיקר כוונתו לאמר ״לא זכיתי למצוא מקור בתורה לזה שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שזכה לזה בן זומא״, כדמפרש. וכלל כונת דבריו בזה להורות זכות מציאות דבר נעלם בתורה, ואמר ברגש, הן אני כבן שבעים שנה וכבר הספקתי לקנות הרבה תורה. ואעפ״י כן לא זכיתי למצוא מקור לענין זה, עד שזכה לזה איש צעיר לימים, אשר גם לא נודע בשמו, ונקרא על שם אביו, והנה זה זכות יתירה. ובבאורנו לפרקי אבות פרק ד׳ משנה א׳ נבאר עוד ענין מאמר זה של רבי אלעזר בן עזריה, וכן יתבאר שם טעם קריאת שם בן זומא על שם אביו ולא בשמו העצמי, עי״ש.", + "עד שדרשה בן זומא, שנאמר, למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות לפלא, כי כל כך בקל קיבל ראב״ע דרשה זו דבן זומא, בעוד שיחד עם דרשה זו במשנה מבואר, דחכמים פליגי על דרשה זו ומבארים כל ימי חייך ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח, כלומר, כי גם בימות המשיח יזכרו ענין יציאת מצרים (הריבותא בזה יתבאר בסמוך), ואם כן מה אולמי׳ דבן זומא בדרשתו שלו. ויתר מזה, כי לפי המתבאר בגמרא הודה בן זומא לדרשת החכמים, כי זה לשון הגמרא שם. תניא, אמר להם בן זומא לחכמים, וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר (ירמיהו כ״ג:ז׳) הנה ימים באים נאום ה׳ ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות וכו׳, אמרו לו, לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו, כיוצא בו אתה אומר, לא יקרא שמך עוד יעקב. כי אם ישראל יהיה שמך, (פ׳ וישלח, ל״ה י׳) לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו, ע״כ. והנה לא מצינו שהשיב בן זומא על זה, ומדשתיק אודיי אודי, וא״כ בודאי אין לבכר דרשתו שלו על דרשת חכמים, ואיך זה קיבל אותה ראב״ע כל כך בפשטות ובודאות. אך באמת פשטות לשון הפסוק שהביא בן זומא לראי׳ לדבריו כי אם אשר העלה... מארץ צפונה וכו', לשון זה ״כי אם״ מורה על עקירה מוחלטת מהלשון או מן הענין הקודם, ואפילו משמוש טפלי כמו בפרשה וישב (ל״ט ו׳) ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם, ושם (ט׳) ולא חשך ממני כי אם אותך, ובשמואל א׳ (כ״א ה׳) אין לחם חול אל תחת ידי כי אם לחם קודש, ובמלכים ב׳ (ה׳ י״ח) כי לא יעשה עוד עבדך עולה וזבח לאלהים אחרים כי אם לה׳, בכולם המובן מן ״כי אם״ אך כן ולא אחרת, אף לא כטפל. והנה אם כן מוכרחים הדברים שאמר בן זומא לחכמים כי לימות המשיח לא יזכרו עוד יציאת מצרים, כהלשון שבפסוק ״ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה״, והלשון ״כי אם״ מורה אף לא כטפל. וככל הלשונות ״כי אם״ שהבאנו. והראי׳ שהביאו חכמים משם יעקב, כי אעפ״י שאמר לו ה׳ כי אם ישראל יהיה שמך ואעפ״י כן לא נעקר כולו שם יעקב אך נעשה כטפל לשם ישראל — ראי׳ זו מופרכת בגמרא ברכות שם בענין אחר, כי סמוך לדברי חכמים ובן זומא שם איתא מאמר בענין אחר, תני בר קפרא, כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר והיה שמך אברהם (פ׳ לך, י״ז), ופריך, אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב הכי נמי (אחרי דכתיב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך), ומשני, שאני התם, דהדר אהדדי׳ קרא, דכתיב, ויאמר אלהים לישראל במראית הלילה ויאמר יעקב יעקב, ע״כ. והנה אנו אין לנו לחקור אחר דרכי ה׳ למה חזר לקרותו יעקב אחר הודעתו ששמו יהי׳ ישראל, אבל עכ״פ אין מזה ראי׳ לדעלמא, שהלשון ״כי אם״ מורה רק על הויה עקרית ולא על הטפל כמו שרצו חכמים לפרש, יען כי בענין זה רק לה׳ פתרונים. ויותר מזה כי בכל המקומות שבא לשון ״כי אם״ כמו שהבאנו בכולם מורה על עקירה מוחלטת, וגם על עקירה טפלה, כמו שבארנו. ועל כל זה לא הי׳ לבן זומא להשיב על הראי׳ שהביאו חכמים משם יעקב אחרי שהגמרא עצמה פירשה ענין זה, ואשר לפיה אין כל ראי׳ להשגתם על הנחת בן זומא לדעתו. ומתוך כל זה קיים רבי אלעזר בן עזריה את דרשתו של בן זומא בשויון נפש ומצאה רצויה ונוחה למה שרצה לדעת (על חיוב ספור יציאת מצרים בלילות)." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "כנגד ארבעה בנים דברה תורה ודברי כולם נסמכים על לשונות התורה דברי החכם מבואר בפרשה ואתחנן (ו׳ כ׳), ודברי הרשע — בפ׳ בא (י״ב כ״ו), ודברי התם — שם (י״ג י״ד), ושל אינו יודע לשאול — שם (שם ח׳) מבלי שאלה. ועפ״י זה, שכל השאלות והתשובות סובבות הולכות בסגנון שאלה ותשובה מבנים לאבות ומאבות לבנים — עפ״י זה אפשר לכוין כונת הדברים ברש״י פרשה בא (י״ב כ״ז) בפסוק ויקד העם וישתחוו, ופירש״י (והוא ממכילתא) שהקידה והשתחויה היו על בשורת הבנים שיהיו להם, עכ״ל. ואין מבואר ענין בשורה זו ויחושה לענין מעשה הפסוק, שהפסוק הנזכר חותם כל ענין פרשת הפסח. ואפשר לומר, שהיו ישראל מצטערים ודואגים על ערכם הרוחני של בניהם, כי נראה, אשר בין ארבעה בנים נמצא רק אחד חכם, ויתרם רשע ותם ושאינו יודע לשאול, ואיזה דורות איפה אפשר עוד לצאת מהם. אך הנה קיי״ל, דאסור לאב להעביר נחלה מברא בישא לברא טבא, משום דאפשר שיצא ממנו (מן הברא בישא) בנים טובים (כתובות נ״ג א׳), ועפ״י רעיון זה ניחם אותם משה שלא ידאגו ובישר אותם שעוד יהיו להם בנים טובים. וזהו ענין בשורת בנים שכתב רש״י. ובמכילתא איתא בלשון הנחמה שיהיו להם בנים ובני בנים טובים, ונוסח זה מאמץ באורנו עפ״י הגמרא דכתובות שהבאנו. וחס מאוד על כי מלים אלה (ובני בנים) נשמטו בפירש״י. ואמנם כל זה הוא על דרך הדרש, ופשוטו של ענין הקידה והשתחויה זו היתה לאות קבלתם את דברי ה׳ ע״י משה ברגשי הכנעה ותודה. כמו ויקדו וישתחוו (ס״פ מקץ) ביחש אחי יוסף עם יוסף.", + "אחד חכם ואחד רשע הנה לא מצינו לנגוד לשם רשע — שם חכם, וההיפך משם רשע הוא צדיק. אך אמנם מצינו, אם כי במספר מצומצם הוראת שם חכם במובן צדיק, כמו בתהלים (קי״ט צ״ח) מאויבי תחכמני מצותיך, שהמובן הוא שאחכים לקיים המצוות, וזה מדת ורצון צדיק. ובמשלי (ה׳ ל״ג) שמעו מוסר וחכמו, שהמובן הוא — וצדקו. ומה שבחר המגיד בשם חכם תחת שם צדיק, הוא מפני שבכלל, האיש הצדיק אין דרכו לשאול שאלות, הולך לתומו ועושה על דרך הלשון נעשה ונשמע. אך יש צדיק שגם בצדקתו אוהב לחקור ולבחון כל מה שרואה שומע, ובענין זה הוא גם חכם וצדיק, ויען כי כל ענין הדברים כאן לספר ולהבין בענינים המתיחשים ליציאת מצרים קבע השם חכם במובן צדיק והפכו רשע.", + "ואחד תם בירושלמי פסחים פרק י׳ הלכה ד׳, הנוסח תחת ואחד תם — ואחד טיפש. ובאמת נראה נוסח זה ליותר מכוון, יען כי מסגנון הדברים נראה שקורא לו תם במובן גנאי, ובאמת מצינו לשם זה במובן שבח ומעלה, שהוא בעל נקיון נפש מכל פשע ועון והרהור רע, ואף גם הוא נלוה עם השם ״יושר״, תום ויושר (תהלים כ״ח י,), ועם שם ״צדק״, בצדקי ותומתי (שם ז׳ ט׳), יעקב אבינו מוכתר בשם איש תם (ר״פ תולדות), ומדרך התם שלא לשאול ולא לחקור, כמש״כ (פ׳ ראה) תמים תהיה עם ה׳, ובמשלי (כ״ח י׳) הולך בתומו. אבל הטיפש שענינו בעל לב כהה וכבד להבין דבר מעצמו, על דרך הלשון טפש כחלב לבם (תהלים קי״ט ע׳), ובישעיה (ו׳ י׳) השמן לב העם תרגומו טפש לבי׳, וזה הוא מפני כי השמנונית שעל הלב מטמטמת התפתחות רגשי השכל — ולכן דרכו רק לשאול, וניחא נוסח הירושלמי." + ], + [ + "ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן הרבה מפרשים טרחו לפרש ענין תשובה זו על שאלת החכם. ולמה תפס המגיד דוקא פרט זה מענין אפיקומן מכל דיני הסדר. ועל דעתי הדבר פשוט, כי בכל המשניות מפרק עשירי ממס׳ פסחים באו כל דיני סדר הלילה ההוא (ליל חמשה עשר בניסן), והדין האחרון בהמשניות הוא זה, שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ואמרו בזה בסגנון עצה לאבי הבן החכם השואל, כי אחרי שהוא, הבן, רוצה ללמוד כל דיני סדר הפסח ילמד אותו אביו על סדר המשניות את כל הדינים אשר בהן, וילמד עד אחר הדין האחרון שהוא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן״ ואחר הלשון כהלכות הפסח חסרה המלה ״עד״. וכסמך לזה הוא סוף לשון התשובה להחכם (פ׳ ואתחנן, ו׳ כ״ד) ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה. והנה הוא לומד אתו בזה כל החוקים. ובכלל באור הלשון ״אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן״ טרחו כמה מפרשים ולא העלו באור נכון, לא בהמשך הלשון ולא בבאור הענין. ולי נראה, דכונת הלשון לחלק הענין לשני זמנים, לזמן שהמקדש קיים ולזמן הזה, ואמר, שאין לגמור הסעודה באכילה ושתי׳ לאחר שאוכלים הפסח בזמן שביהמ״ק קיים, ולאחר שאוכלים האפיקומן בזה״ז הבא במקום פסח, אך שניהם גומרים הסעודה, כל אחד בזמנו, כפי המבואר, ובא הלשון מקוצר. ובשלמותו יהי׳ ״אין מפטירין אחר הפסח (בזמן הקרבת הפסח) ואחר אפיקומן (בזה״ז)״, כמבואר. והלשון מפטירין הוא מענין גמר, כמו שקורין למת ״נפטר״, והיינו שגמר ענינו עם החיים. ובאור זה קרוב לענין הנרצה שאסור לאכול ולשתות אחר האפיקומן. ואמנם מה שכתבו המפרשים והפוסקים בטעם איסור טעימת כל דבר אכילה ושתי׳ לאחר אכילת האפיקומן כדי שלא יפוג טעמו מפה ומגרון — טעם זה קשה מאוד, שהרי כידוע, לאחר האפיקומן שותים כוס שלישי (של ברהמ״ז) וכוס רביעי, ואת זה האחרון שותים כולו, למען שתחול עליו ברכת הגפן בשלמותה, ואם כן, כבר פג טעם האפיקומן ע״י שתי כוסות אלה. ולכן הטעם הנכון ממניעת טעימה לאחר האפיקומן הוא מפני שהוא בא תחת הפסח, וצריך להיות בדומה לו בדיניו, ושני הכוסות האחרונים אין נחשבים להפסק כיון שבאים למצוה לזכרון לשונות הגאולה, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, כידוע." + ], + [ + "רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם לכאורה איז הבדל ממשי בין שאלת החכם לשאלת הרשע. כי החכם שאל גם כן מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אתכם, והלשון ״אתכם״ קרוב ללשון ״לכם״ שבשאלת הרשע, ואם כן, מה רעה כל כך ראה דמגיד בשאלת הרשע. אך הבאור הוא, כי החכם לבד שזכר שם ה׳ וכלל עצמו עם כל ישראל בקבלת מלכות שמים בלשון ״ה׳ אלהינו״ (אשר צוה ה׳ אלהינו) — לבד זה הדגיש בלשון השאלה מה העדות... אשר צוה ה׳, והן הצוי הי׳ באמת רק להאבות, והם, הבנים לא שמעו אותו, כי היו עוד קטנים, ומכוון לשון השאלה אשר צוה ה׳ אלהינו אתכם, כמו שהי׳ בפועל. אבל הרשע. לא רק שלא זכר שם ה׳. אך גם הוא שואל על כלל העבודה על מה היא באה, וכלל העבודה בפועל שייד כמו להאבות כמו להבנים, ובכל זאת הדגיש לאמר לכם, ולא לנו, הרי הוציא את עצמו מן הכלל. ועיין עוד המשך לזה במאמר הבא. ודבר פלא הוא, כי במכילתא פ׳ בא בהעתק שאלת החכם הועתק לשון השאלה מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אלהינו אותנו תחת הלשון אתכם, והנה לפי זה הי׳ שאלת החכם מכוונת מאוד, אבל הן בפסוק כתוב אתכם, והגר״א הגיה וקבע ״אתכם״, אבל הן גם בירושלמי פסחים פ״י ה״ד הגירסא ״אותנו״, ודרוש להגיה גם שם, והמפרשים לא עמדו על זה.", + "הקהה את שיניו הוראת הפעל קהה הוא קלקול והשחתה, כמו אם קהה הברזל (קהלת ה׳ י׳), ובירמיה (ל״א כ״ט) האוכל בוסר (פירות בלתי מבושלים די צרכם בגידולם) תקהינה שיניו, ובמשל קדמוני — אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה (יחזקאל י״ח ב׳), ומשל הוא לבנים שנענשים בעון אבותיהם. והנה לא נתבאר ענין לשון זה לתשובה על שאלת הרשע, מה יחש השינים וקלקולם לזה. ואפשר לומר, משום דכוונת הדברים בשאלתו ״מה העבודה הזאת לכם״ הוא, כי לדעתו, אחרי שכל תכליתו של סדר הלילה בזה וכל עניניו הוא לספר ביציאת מצרים, ואם כן, הלא אפשר לקרוא כל הענין בספר ובזה ישיגו את התכלית הנרצה, אבל למה כל המעשים וכל הענינים בפועל, למה פסח ולמה מצה ומרור וכל הפרטים המעשיים. ועל זה משיבים לו במשל, כי אם די לפטור כל מעשה בפועל בקריאה בספר, למה לך לטחון מאכלך בשיניך ולקלקלם בטחינתם (והשינים נקראו טוחנות, קהלת (י״ב נ׳) ובטלו הטוחנות) — אחרי שתוכל לקרוא בספר שיעור מהרכבת ומהפרדת כל מין אוכל (כימי), ובזה תפטר מלטחונם בשיניך. אך אתה לא תסתפק בזה, אך תרצה לאכול בפועל ממש, ובזה הלא תודה, כי לא די בקריאה בספר בלבד, כי לא ישביעו את הנפש, ואך דרוש להוציא את הדברים בפועל ממש, ובזה תוכל לדון בזה תשובה לשאלתך. וזהו כונת הלשון הקהה את שיניו, הביאה לו תשובה בסגנון מליצי במשל מקלקול השינים. וסגנון התשובה בכלל הוא על דרך הלשון ענה כסיל כאולתו (משלי כ״ז ה׳), כלומר, בסגנון דבריו שלו, וכמו שאמרו במס׳ ביצה (כ׳ ב׳), האי מאן דאמר לי׳ חבריה מילתא (בקפידא) יהדר לי׳ ממאי דאמר לי׳ הא, כלומר, בלשונו ובענינו. עיי״ש. וכעין סגנון תשובה כזה מצינו בתורה בריש פרשת קרח שפנה קרח למשה ולאהרן בלשון רב לכם (ט״ז ג׳) השיב לו משה ג״כ בלשון זה. רב לכם (שם פסוק ז׳). ובמס׳ סוטה (י׳ ב׳) כעין הערה זו, יהודה בהכר בישר (הכר נא הכתונת בנך היא) בהכר בישרוהו (הכר נא למי החותמת). ובב״ב (ט״ז א׳) איוב בסערה דיבר (שאמר אשר בסערה ישופנו (ט׳ י״ז) ובסערה השיבוהו (ויען ה׳ את איוב מן הסערה (ל״ח ח׳).", + "אלו היה שם לא היה נגאל לכאורה זה פלא, דהא ביציאת ישראל ממצרים כתיב וגם ערב רב עלה אתם (פ׳ בא, י״ב ל״ח), ואיך אמר לא הי׳ נגאל. וצריך לומר, דהערב רב לא היו רשעים, אך ערבוב גרים מאומות, כמש״כ רש״י שם, ויצאו כדי להסתפח על אומת ישראל, אבל הרשעים מתו בשלשת ימי אפלה (במכת חושך), כמבואר במדרשים וברש״י פ׳ בא (י׳ כ״א). ודע דבענין שאלת הבן הרשע והתשובה לו יש לי שאלה משולשת ולדעתי כולן נמרצות. ראשית, כי בפסוק שבענין שאלה זו כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם (פ׳ בא, י״ב כ״ו) בלשון רבים, והמגיד תפס בזה לשון יחיד, רשע מה הוא אומר. שנית, כי בפסוק באה התשובה לשאלה זו (מה העבודה הזאת לכם) ואמרתם זבח פסח הוא, והמגיד שם בפי האב התשובה בעבור זה עשה ה׳ לי, בעוד שבתורה באה תשובה זו לשאלת התם (שם י״ג ח׳). ושלישית, אם כן הוא, שלשון השאלה ״מה העבודה הזאת לכם״ היא אמנם שאלת רשע, למה באמת קבעה התורה שאלה זו בלשון רבים, כי יאמרו אליכם בניכם. כאלו מודיע שיקומו הרבה בנים רשעים לשאול שאלה רשעית, בעוד שבשאלות שלושת הבנים כתובות כולן בלשון יחיד (פ׳ בא י״ג ח' וי״ד) דפ׳ ואתחנן (ו׳ כ׳). ולמרבה הפלא אפשר לומר, כי אמנם בלשון השאלה מה העבודה הזאת לכם אין ברור שבה ודאי טמונה כפירה, יען כי אפשר שאשיגרא דלישנא הוא ולא דייק כל כך בלשונו, ועל זה רמזה התורה בלשון והיה כי יאמרו אליכם בניכם, בלשון רבים, להורות, כי אין כונת כפירה בלשון זה, אך חסרון דקדוק לשון, יען כי לא נחשדו ישראל על כפירה מפי בנים רבים בפרהסיא, ומפני זה באה גם התשובה רצויה, ואמרתם זבח פסח הוא. אך המגיד, ברצותו לכלול ארבע דעות שונות בארבעה בנים עפ״י שאלות שונות — תפס הלשון ״לכם״ במובן רשע, לכם ולא לו, ולכן שינה מלשון רבים, כי יאמרו אליכם בניכם ללשון יחיד, רשע מה הוא אומר, וזה הוא כדי שלא לעשות סתם בנים לרשעים, וממילא תפס בהתשובה לשון מקביל ומכוון לרשע, הקהה את שיניו, ושימש בלשון התשובה את הלשון בתורה בעבור זה עשה ה׳ לי, כדי לדייק לי ולא לו וכו׳. וראוי לדעת, כי סגנון זה מחליפות לשונות ומהעתקתם ממקום למקום למען מטרת דרשות — הוא מדרך הפייטנים וגם עורך ההגדה בכלל." + ], + [], + [ + "ושאינו יודע לשאול את פתח לו באיזה מקומות במקרא בא הלשון אתה בכנוי נוכח לנקבה, את, והם בפ׳ בהעלתך (י״א ט״ו) ואם ככה את עושה לי, ובפ׳ ואתחנן (ה׳ כ״ד) ואת תדבר אלינו. ובקהלת (ז׳ כ״ב) גם את קללת, וביחזקאל (כ״ח י״ד) את כרוב ממשח, ובכולם נדרש שינוי זה, וכאן לא נתבאר על מה הכנוי לנוכח זכר בכנוי לנוכח נקבה, את תחת אתה. ושמעתי רמז לזה, שבעל ההגדה מרמז שלא תפטרנו לזה הבן בדברי הפסוק הזה בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים כי הם לא יספיקו להגיד את כל הקורות בענין זה, אך תלמדהו והבינהו מכל ענין יציאת מצרים מתחלתו ועד סופו, וזה מרומז במלת ״א׳ ת׳״, כדאמרי אינשי, מאל״ף ועד תי״ו.", + "את פתח לו שנאמר והגדת לבנך וגו׳ לא נתבאר איפה מרומז בפסוק זה דאיירי בבן שאינו יודע לשאול, ואיזה הכרח לזה. אך הבאור הוא, כי הדברים לשלשת הבנים הראשונים באו בסגנון תשובה לשאלותיהם, כמו בשאלת החכם, כי ישאלך בנך וכו׳ (פ׳ ואתחנן, ו׳ ה׳) ובשאלת הרשע, והיה כי יאמרו אליכם בניכם וכו׳ (פ׳ בא, י״ג כ״ו), ובשאלת התם והיה כי ישאלך בנך וכו׳ (שם י״ג י״ד), אבל בענין שאינו יודע לשאול לא כתיב שישאל, אך ישר מדברי האב, והגדת לבנך (שם שם ח׳), וזה הוא מפני שהבן אינו יודע לשאול.", + "בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים הנה תלה הסבה במסובב, כי הן הכונה הוא לבאר סבת מניעת אכילת חמץ וחיוב אכילת מצה שבפסוק הקודם, שזה בעבור הגם שעשה ה׳ לי בצאתי ממצרים, א״כ הי׳ לו לומר כי זה הוא בעבור (הנס) שעשה ה׳ לי בצאתי ממצרים. אך אמנם מצינו לפעמים קרובות לשונות הפוכות במקרא, ובלשון חז״ל נקראים מקראות מסורסים, כמו בסוטה (ל״ח א׳) מקרא זה מסורס הוא, ובב״ב (קי״ט ב׳) סרס המקרא ודרשהו, וכמ״ד פ׳ אחרי, ריש לקיש מסרס קראי ודרש, ויתבאר זה להלן בדרשה על הפסוק וירד מצרימה ויגר שם, ונביא שם הרבה משלים לזה, ואם כן גם כאן אפשר לפרש זה בסגנון הפוך כמו שכתבנו. אכן אפשר גם לקיים הלשון ככתיבתו, והענין יתבאר ישר וטוב. וזה יתבאר עפ״י מה שדקדקתי בהרבה מקומות במקרא, שהמלה ״זה״ או ״זו״ באות תחת מלת ההוראה ״אשר״, כמו בתהלים (ק״ד) אל מקום זה יסדת — תחת אל מקום אשר יסדת, ובמשלי (כ״ז כ״ב) שמע לאביך זה ילדך — תחת אשר ילדך, ובאיוב (י״ט י״ט) וזה אהבתי נהפכו בי — תחת ואשר אהבתי. וכן המלה ״זו״ בתהלים (י״ט) ברשת זו טמנו — תחו אשר טמנו (עיי״ש כראב״ע), ושם (י׳ ב׳) במזמות זו חשבו — תחת אשר חשבו, ועוד שם (ל״ב ח׳) אשכילך ואורך בדרך זו תלך — תחת בדרך אשר תלך, ושם (ס״ח כ״ט) זו פעלת לנו — תחת אשר פעלת, ובישעיה (מ״ב כ״ד) ה׳ זו חטאנו לו — תחת אשר חטאנו לו. ובזה יתבאר בפרשת שירת מצרים נחית בחסדך עם זו גאלת. עד יעבור עמך ה׳ עם זו קנית, ובישעיה (מ״ג כ״א) עם זו יצרתי, וידוע, דשם ״עם״ הוא שם ממין זכר (עם אחד, והרבה כהנה), ואיך ילווה לו ההוראה ״זו״. אך לפי המבואר, דהמלה ״זו״ באה תחת מלת ההוראה ״אשר״ יתפרש עם אשר גאלת, עם אשר קנית, עם אשר יצרתי. והבקי במקרא ימצא הרבה כאלה. והנה גם כאן בפסוק שלפנינו יתבאר, והגדת לבנך לאמר (כלומר, שנסמך על הפסוק הקודם מצות יאכל ולא יראה לך חמץ) הוא בעבור אשר עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים. ומתבאר יפה וטוב ורצוי." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "יכול מראש חודש... לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. הסברא שהי׳ אפשר לחייב מצות והגדת לבנך מר״ח, י״ל משום דתחלת הפסח היתה בר״ח, כמבואר בפרשה בא (י״ב ב׳) החודש הזה לכם ראש חדשים, ומבואר במנחות (כ״ט א׳) דזה היה בר״ח, שהראה ד׳ להם (למשה ולאהרן) מולד הלבנה, ואם כן אפשר שחל החיוב מזמן הצווי. וזהו שאמר, יכול מר״ח, כפי אפשרות הסברא, ת״ל בעבור זה. — לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, וזה הוא בליל ט״ו בניסן. ואמנם צריך באור, מה ההפסד בזה אם יספרו להבנים מענין יציאת מצרים מראש חודש או מבעוד יום, ועל מה בא עכוב לזה. אך אפשר להסביר זה עפ״י מה שבארנו במשלי (כ׳) את הפסוק גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו *קרוב לומר כי סגנון הלשון מהופך במקצת, ושיעורו ידי׳, גם נער במעלליו יתנכר אם זך ואם ישר פעלו, כי עיקר החידוש בא להורות כשרון הנער, וענין היפוך לשון במקרא הוא חזון נפרץ, וגם חז״ל עמדו על סגנון זה ואמרו ״מקרא מסורס הוא״ (סוטה ל״ח א׳), או ״סרס המקרא ודרשהו״ (ב״ב קי״ט ב׳) ועוד כהנה. ועוד יבא מזה בהרחב באור להלן בפיסקא וירד מצרימה.), ולא אמר אם הוא סר מרע, וזה הוא, כי אחרי שרוצה הכתוב לומר, כי הוא יתנכר במעלליו, והדבר מתבלט אך ורק במעשה בפועל ולא בשב ואל תעשה. וכן משמע במס׳ שבת (ס״ט ב׳) במי שתעה במדבר ושכח איזה יום שבת מונה ששה ימים ושובת יום אחד, ופריך, וההוא יומא במאי מינכר לי׳ — בקידושא והבדלתא. — הרי דלא די בשביתה בלבד, בשם ואל תעשה וצריך לזה איזו פעולה, ומשני דמינכר ליה בקידוש והבדלה. וכן כאן, היכר סיפור הדברים הוא רק בשעה שמצה ומרור מונחים על השולחן. וזה כעין מעשה בפועל ומתוך כך יתקבלון וישתמרון הדברים שמספרים בענין. ואמנם נראה, כי כל זה הוא רק לענין לצאת חובת סיפור, כי בזמן אחר אין יוצאין, אבל לענין רשות, באמת רשאים לספר בכל זמן שהוא, וע״ע במאמר הבא.", + "בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך המלה ״שיש״ נראית כמו מיותרת, כי לא הי׳ חסר הלשון והענין אם הי׳ אומר בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. ואפשר לומר שבא להוציא שלא נאמר שגם באיזו שעה שהיא ובכל זמן שהוא, שמונחים לפניך מצה ומרור, אף שלא בזמנם הקבוע, גם אז מצוה לספר ביצ״מ — על זה אומר, בשעה ״שיש״, כלומר, בשעה שיש חובה ומצוה להניח מצה ומרור לפניך, והוא בערב יום חמשה עשר בניסן, שאז תחלת י״ט. וראוי להעיר, כי במכילתא פרשה בא נתוסף ללשון מונחים לפניך המלים על ״השלחן״, וזה יטעים דברינו ביותר, דהכונה — בעת שיגיע שעתם להיות מונחים על השלחן, כי מדרך לערוך שלחן בזמן שהשעה מחייבת.", + "בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ידוע הוא, כי בכל מקום שבאים השמות מצה ומרור מקדים מצה למרור, ולכאורה יש להעיר, כי אחרי שמצה היא זכר לחרות, כמבואר בתורה (ס״פ בא) ומרור זכר לשעבוד, כמש״כ (ר״פ שמות) וימררו את חייהם בעבודה קשה וכו׳ והשעבוד קודם לחירות. אם כן הי׳ דרוש להקדים בכל מקום מרור למצה, כסדר הענינים. אך אפשר לבאר זה עפ״י הידוע בגמרא ומדרשים, כי יען שרצה הקב״ה להחיש גאולתם קודם הזמן המוגבל (תחת ארבע מאות אך מאתים ועשר שנים) אך לא היה באפשר לבטל הגזירה ממספר השנים סבב כבדות העבודה, וחשב זה תחת זה, קושי עבודה תחת אריכות הזמן, ועבור זה החיש זמן החירות — ואם כן, היתה כונת הגאולה באמת קודמת למרירות העבודה, ולכן מצה קודמת." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחילה עובדי ע״ז היו אבותינו מאמר זה בא במשנה וגמרא פסחים (קט״ז א׳), וצריך באור לאיזו כונה ומטרה בא כולו בעניני ההגדה, אשר אין לו כל יחש לענין יציאת מצרים. ואולי אפשר שרצה להקדים הסבר כללי על מה זה נגזר על ישראל בכלל כל ענין שעבוד מצרים וכל הקורות אותם שם. והנה ידוע, דמחלה הבאה לאדם בתולדה מירושת אבות, שגם הם היו נגועים בה — מחלה כזו קשה יותר לרפאות מאשר מחלה הבאה לאדם ממקור גופו שלו עפ״י סבה שונה, ולמחלה כזו דיה רפואה קלה בערך. והנה לוא היו ישראל עובדי ע״ז רק מרגשות נפשם במקרה ככל המקרים הי׳ באפשר לרפאם בקל ע״י עונש קל, ושבו לתעודתם ולקדושתם. אבל מכיון שהם היו שקועים בע״ז עפ״י מסורת אבותיהם נשרש חטא זה בדמם ובנפשם והיו צריכים לרפואה עקרית וארוכה ונכבדה, כדי לעקר חטא זה מיסודו ושרשו ולזכך נשמתם, ורפואה זו הי׳ שעבוד מצרים וכל הנסתעף מזה, עד מתן תורה והכניסה לא״י. זהו שאמר בהתחלת הספור משעבוד ישראל במצרים, כי סבות כל קושי זה באה לרגלי שקועם של ישראל בע״ז עפ״י מסורת מאבותיהם עוד מזמנו של תרח, והי׳ חטאם קשה ורפואתם קשה, כפי שנתבאר.", + "מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו לכאורה לפי מה שאמרו בגמרא ברכות (ט״ז ב׳) אין קורין אבות (סתם) אלא לשלושה ופירש״י, אברהם יצחק ויעקב, אם כן יוצא, שהלשון הזה חלילה מוסב עליהם. אך הבאור הוא, דהא דאין קורין אבות אלא לשלושה הוא רק מזמנם של אברהם יצחק ויעקב, וכמו שפירש״י על הלשון אין קורין אבות — ״אבות ישראל״, אבל האבות שעד זמנם היו אבות כל אומות העולם וכמש״כ בבני נח, מאלה נפרדו הגוים (נח, י׳ ל״ב), וסמך זה על הפסוק דיהושע, משום דשם בא בקיצור כל מה שרצה בעל ההגדה להגיד בזה." + ], + [], + [ + "ברוך שומר הבטחתו לישראל צריך באור מה ריבותא היא לגבי ה׳ ששמר הבטחתו, והלא גם ממדת בשר ודם נאמן רוח לשמור מה שמבטיח. ואפשר לומר הכונה, כי בשעה שאמר ה׳ לאברהם ענין ההבטחה מירושת הארץ בפעם הראשונה ״הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך״ (פרשה לך, י״ג ט״ו) באותה שעה לא היו לו עוד זרע, ואח״כ נולד ישמעאל, ואם כן הי׳ אפשר שהבטחה זו תתייחש אליו ויזכה הוא בנחלת הארץ. אך במקום אחר פירש הקב״ה הבטחתו זו לאברהם (אתננה לזרעך) בזה שאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע (פ׳ וירא, כ״א י״ב), וא״כ בשעה שאמר לראשונה אתננה לזרעך כיון למי שהוא קרוי זרעך, ליצחק, ועל זה אנו מודים לו שקיים שם זרעך ביצחק. ודע, כי כעין דיוק זה שדייקנו כאן מה ריבותא לגבי הקב״ה שהוא שומר הבטחתו, בעוד שזה גם ממדת בו״ד נאמן רוח — כעין זה דייקנו בברכת הודאה ברוך שאמר, שאומרים שם ברוך גוזר ומקיים, והנה גם בפרט זה אין כל ריבותא לגבי׳, כי הלא גם מלך בו״ד מקיים גזירתו, כי אם למשל שופטים הבאים מכחו דנים אחד לעונש יקיימו בו תוצאת הדין כפי גזירת המלך. אך הביאור הוא, כי לפעמים אין בכח המלך בשום אופן לקיים גזירתו, ולא רק הוא לבדו, אך גם אם יסייעוהו לזה כל מלכי תבל לא יעלה זה בידם, וזה יצוייר, אם למשל גזר על אחד לישב במאסר במשך שלש שנים, וגם נאסר, אך לאחר שנה לשבתו מת שם — אז אין כל אפשרות לקיים הגזירה שישב במאסר שלש שנים, כי לא יחזיקו שם גוף מת. אבל בכח הקב״ה, אם הוא גוזר על איש להיות מעונה במשך שלש שנים (וכן להיפך למצוא טוב במשך זמן כזה) — אז בטוח הוא האיש שיוציא שנותיו אלה בחיים, וגזירת ה׳ תתקיים במלואה, ולכן רק עליו יתברך יונח התואר גוזר ומקיים, והיא תהלתו ותקפו. ועוד דיוק כזה שבכאן ובברוך שאמר דייקנו בתפלת שמו״ע בנוסח אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה, ודייקנו כי הלא גם ברופאים אנשים יקרה בעל מעלות אלו. רופא נאמן ורחמן, ומה ריבותא הוא לגבי ה׳, ושם בארנו זה היטב, וטורח להעתיק. עיי״ש." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו וכו׳, שנאמר, ארמי אובד אבי הלשון צא ולמד אינו מבואר ברחבה, ולא מצינו כמותו, וצריך באור. ואפשר לפרשו עפ״י המבואר בשבת (ל״א א׳) בגוי אחד שבא לפני הלל ואמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה על רגל אחת, גיירי׳, אמר לו, ואהבת לרעך כמוך, מה דעלך סני לחברך לא תעביד (כגון גניבה, גזילה, רציחה, עריות ורוב המצוות (רש״י) היא כל התורה, ואידך פירושא היא, זיל גמור, ע״כ. ועפ״י זה יש לכוין הענין כאן, כי כמבואר במדרשים ובאגדות רבו מאוד הרעות והרמאות שעשה לבן ליעקב, ורמז מזה ניכר בדברי יעקב שאמר והחליף את משכורתי עשרת מונים ולא נתנו אלהים להרע עמדי (פ׳ ויצא ל״א ז׳). אכן דברי האגדות האלה רבים הם ואין השעה עתה בשעת הסדר לאספם ולפרטם ולפרשם, ואמר על זה, צא ולמד לעת הפנאי את כל הנאמר מכל הרעות שעשה לבן ליעקב, ואני אומר לך רק כלל הדברים, והוא מה שנאמר ארמי (לבן) אובד אבי, הוא רצה לאבד את אבי, זה הוא יסוד כל מעשיו וכללם ואידך, פרטיהם, צא ולמד, וזה מכוון לסגנון האגדה דשבת שהבאנו. ומדי זכרתי את הסיפור דשבת הנזכר, אעיר על הלשון שאמר הלל להגוי ״זיל גמור״, זה קשה, שהרי הגר רצה ללמוד הכל רק על רגל אחת, ואיך אמר לו זיל גמור. ואולי אפשר להגיה קצת בלשונו, תחת הלשון זיל גמור — זיל גייר, כלומר, אנכי למדתיך כל התורה על רגל אחת, כי זה שלמדתיך הוא יסוד כל התורה ועתה עליך לקיים הבטחתך להתגייר, והלשון גיירי' צריך להיות לבסוף.", + "שנאמר ארמי אובד אבי לשון זה הוא פסוק בריש פרשה תבוא (כ״ו ה׳), והוא התחלת תפלת ההודאה על הבאת בכורים, ומספר בקצרה את קורות עם ישראל, ופירש״י, דשם ארמי מוסב על לבן הארמי, שרצה לעקור את כל אשר ליעקב בעת שרדף אחריו, אך ה׳ מנעהו מזה, כמבואר בס״פ ויצא, ונחשבה לו מחשבתו זאת כמעשה עכ״ל. אבל יש מפרשים (רשב״ם ועוד) דשם ארמי מוסב על אברהם שהי׳ מארץ ארם, והי׳ אובד וגולה מארצו, כדכתיב לך לך מארצך, עכ״ל. ויהי׳ לפי זה השם ״אובד״ נמשך לשם ״ארמי״, כלומר, ארמי אובד אבי — ארמי שהי׳ אובד הוא אבי, אברהם. וע׳ בסמוך. ועוד יש מפרשים (ספורני ועוד), דשם ארמי מוסב על יעקב, שהי׳ זמן ארוך כמו אובד בחיים, ולא הי' לו בית מושב ומנוחה, ולא יפלא שקוראים לו ארמי (כן הוא דברי המפרשים) שמצינו דוגמתו בשם יתר הישמעאלי (דה״י, ב׳ י״ז) אעפ״י שהי׳ ישראל, אך מפני שהי׳ גר בארץ ישמעאל, עכ״ל. והנה אין גבול ואין ערך לכל הדוחק בפירושים אלה, ולמותר להאריך בזה, וגם כי אין קץ לפלא לכנות עתה בתפילת הודאה בשעת הבאת בכורים (אשר על זה יומשך הלשון ארמי) לכנות את אברהם ואת יעקב בשם ארמי, ולא שמענו מעולם דוגמא לזה. ולבד שפירש״י שהבאנו נוח ורצוי, ועוד יסכים לו אונקלוס שמתרגם ארמי אובד אבי — לבן ארמאה בעא לאבדא ית אבא — עוד יוצדק עפ״י מה שכתב הראש בבאורו לנדרים (ל״ז ב׳), כי הנגינות ופסקי הטעמים של המלים יורו פשט הכתוב, וכאן השם ארמי נטעם בפשטא, שהוא טעם מפסיק המלה בנטי׳ לעצמה מבלי התחברה עם המלה הסמוכה, וכנגד זה, המלה ״אובד״ מוטעמת במונח, המורה להמשכה הלאה לשם ״אבי״ ויוצא לפי זה המובן מהמשך המלים, ארמי — הוא אובד אבי, וזה כפירש״י ותרגום אונקלוס. אבל לדעת המפרשים הנזכרים ובאורם הי׳ דרוש להטעים המלים ארמי אובד בנגינה מחברת, כהוראת שם ותואר. ודברי הרא״ש הם קלורין לעינים בכמה וכמה מקומות בפסוקים שטרחו מפרשים בבאורם. וכן נראה שהבין הלשון כאן כרש״י ות״א בעל הפזמון שלהלן ״ובכן ויהי בחצי הלילה״ שכתב, הפחדת ארמי באישון לילה״. ומוסב על לשון הפסוק בס״פ ויצא וירא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה, והזהיר אותו על הנהגתו עם יעקב, הרי דמכנה את לבן בשם סתמי ארמי, ולמד זה מלשון התורה כאן." + ], + [ + "וירד מצרימה אנוס עפ״י הדיבור לא נתבאר מאין למד זה. כי אין לפרש שמדייק הלשון ״וירד״ שהילוך זה הי׳ לו לרגש ירידה, אבל הן מצינו בכמה מקומות, שההליכה מארץ ישראל למצרים תתבטא בלשון ירידה מפני שארץ מצרים היא במורד כלפי עמדתה של א״י, וכה מציגו באברהם וירד מצרימה (פ׳ לך) וביוסף הורד מצרימה (פ׳ וישב), ירד ירדנו (פ׳ מקץ), רדה אלי (פ׳ ויגש), והרבה כאלה. אך אפשר לומר, כי כפי המתבאר בס״פ ויחי הי׳ יעקב דואג הרבה שלא להקבר במצרים, ובעת שנתבשר מחיי יוסף אמר אלך ואראנו בטרם אמות, הרי שחשב כי במעט קרב יומו, ומפני זה בודאי לא ברצונו הלך למצרים כי דאג על ביאת יומו ועל אפשרות קבורתו שם — והלך אנוס עפ״י הדבור. אך צריך באור, מה ענין האונס בזה ולמה זה. וצריך לומר, שהוא כדי לקיים הגזירה כי גר יהיה זרעך וכו׳ (פ׳ לך ט״ו י״ג). ואמנם לא נתבאר, למה נפל הגורל בזה על יעקב ולא על אברהם ויצחק. וצריך לומר, משום דכידוע, כל עיקר שעבוד מצרים הי׳ לתכלית התוצאות לכשיצאו משם, תוצאת החירות ומתן תורה והכניסה לא״י וכל המסתעף מזה, ואם הי׳ מקיים זה באברהם ויצחק היו נכללים בזה גם ישמעאל ועשו, והרצון בזה הי׳ לזכת בכל אלה את זרע יעקב שכולו קודש, ואגלאי מילתא למפרע, דמה שאמר כי גר יהיה זרעך וכו׳ כיון לזרע יעקב.", + "וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול. קרוב לומר, שהלשון מהופך קצת, וצריך לומר וירד מצרימה במתי מעם ויגר שם ויהי שם לגוי גדול. יען כי מתי מעט מוסב רק על זמן הירידה למצרים, אבל הגירות היתה בהמון. ודבר סירוס מקראות הוא חזון נפרץ, כמו בפרשה לך (י״ד י״ב) ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם — תחת את לוט בן אחי אברהם ואת רכושו. ובפרשת שמות (ד׳ ל״א) ויאמן העם וישמעו כי פקד ה׳ — תחת וישמעו כי פקד ה׳ את בני ישראל ויאמן העם, יען כי האמונה באה לאחרי השמועה, מאמינים אל מה ששומעים. ובפרשה בא (י״ב ל״ב) במאמר פרעה למשה ואהרן קומו צאו כאשר דברתם וברכתם גם אותי — תחת וגם ברכתם אותי, כי לפי הכתוב משמע שברכו את מי שהוא שיאמר שיברכו גם אותו, ולא נמצא שברכו את מי. וכן נראה בפ׳ בשלח (י״ד י״ג) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, וזה במשמע שלא יראו עוד בכלל איש מצרי, וזה לא יתכן, אך הלשון מהופך, ושיעורו, כי את מצרים אשר ראיתם היום לא תוסיפו לראותם. כי כולם יטבעו. ובר״פ ויקרא, אדם כי יקריב מכם, ולפי סגנון הלשון צריך לאמר אדם מכם כי יקריב. ושם (א׳ ט״ז) והקטיר המזבחה ונמצה דמו — תחת ונמצה דמו והקטיר המזבחה. כי מצוי הדם הוא קודם להקטרה אותו (וע׳ רש״י). ובפרשה אמור (כ״ב ב׳) דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי — תחת וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ולא יחללו את שם קדשי (וע׳ רש״י). ובפרשה חקת (י״ט ז׳) ורחץ בשרו במים ואחר יבוא אל המחנה וטמא עד הערב — תחת וטמא עד הערב ואחר יבוא אל המחנה, כי הכניסה למחנה הותרה לאחר הערב שמש (וע׳ רש״י). ובירמיה (י״ז נ׳) כל אוצרותיך לבז אתן במותיך בחטאת — תחת בחטאת במותיך. ובהושע (ח׳ ב׳) לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל — תחת לי יזעקו ישראל אלהי ידענוך. ושם (י״ד ג׳) אמרו אליו כל תשא עון — תחת כל עון תשא. ובחבקוק (ג׳ ב׳) אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן סלה — תחת וקדוש סלה מהר פארן, כי השם קדוש סלה הוא כמו חדוש נצחי, מעין הלשון מלך הכבוד סלה (תהילים כ״ד:י׳) והוא תואר נצחי. ובתהלים (פ׳ ו׳) ותשקמו בדמעות שליש — תחת ותשקמו דמעות בשליש (מין מדה). ועוד שם (קי״ט ח׳) את חקיך אשמור אל תעזבני עד מאוד — תחת את חקיך אשמור עד מאוד אל תעזבני. והרבה כהנה. וכן נשתמשו בסגנון זה בחז״ל. ואמרו בסוטה (ל״ח א׳) מקרא זה מסורס הוא, ובב״ב (קי״ט ב׳) סרס המקרא ודרשהו, ומ״ד פ׳ אחרי ריש לקיש מסרס קראי ודריש. ובקדושין (ע״ח רע״ב) פירשו הפסוק בשמואל א׳ (נ׳) ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה׳ — ופירשו, ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ושמואל שוכב — במקומו. וכן נמצא ענין סירוס באותיות, עפ״י העתקת אותיות במלה אחת ממוקדם למאוחר וממאוחר למוקדם, וזה יתבאר להלן בדרשה ובמורא גדול זו גילוי שכינה. מבואו שם כמה וכמה דוגמאות." + ], + [], + [ + "ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצוינים שם הנה לשם ״גדול״ שתי הוראות, האחת, גדול בכמות, במדה ובמספר, כמו המאור הגדול (פ׳ בראשית), ברכוש גדול (פ׳ לך), הים הגדול, ועוד כהנה. וההוראה השניה — גדול באיכות ובמעלה, כמו איננו גדול בבית הזה ממני (פ׳ וישב, ל״ט ט׳), והכהן הגדול מאחיו (פ׳ אמור), מטעם המלך וגדוליו (יונה ד׳), גדול שמי בגוים (מלאכי א׳ י״א) ועוד כהנה. והנה כאן אין הכרע, לאיזו הוראה יתיחש כאן השם גוי גדול, אם יתפרש גדול בכמות ובמספר או גדול באיכות ובמעלה וכבוד, ולכן צריך באור מאין למד המגיד, כי הביאור כאן משם גוי גדול הוא מענין גדולה וכבוד, כמו שאמר, שהיו מצוינים שם, וענין ציון יונח על מי שנהדר במעלת הכבוד וההידור, וכמ״ש במדרש שה״ש על הפסוק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי, (ה׳ ב׳) מהו יונתי — כיונה זו שמצטיינת מכל הצפרים בתמימותה ובענותה כך ישראל מצוינים מכל העמים במעלת התורה והמצות וכו׳. והנה בזה חלוק שם ״גוי״ משם ״עם״, כי ״עם״ מורה על המון עם, כמו העם ההולכים בחושך (ישעיה מ״ט א׳), ובירמיה (ה׳ ח׳) מדוע שובבה העם הזה, וכמ״ד פ׳ בלק (פ׳ כ׳) כל מקום שנאמר עם הוא לשון גנאי, וכן ברש״י פ׳ בהעלותך (י״א א׳) בפסוק ויהי העם כמתאוננים. ולהיפך השם ״גוי״ מורה על גדולי העם ומכובדים וכמו ישראל גוי אחד בארץ (ש״ב ז׳ כ״ג), גוי וקהל גוים יהיו ממך (פ׳ וישלח ל״ה), והלשון שני גויים בבטנך (ר״פ תולדות) פירשו לרמז לשני גדולי העם שיצאו מיעקב ומעשו, והם רבי ואנטונינוס המלך (ברכות נ״ז ב׳), ועל כן משותף שם זה עם שם צדיק, הגוי גם צדיק תהרוג (פ׳ וירא). ולכן מדכתיב כאן ויהי שם לגוי, ולא כתיב שם לעם, דריש שהיו ישראל מצוינים שם, כלומר, מצוינים בגדולה וכבוד.", + "גדול עצום כמה שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו כדי לחזק דבריו ״גדול עצום״ שמוסב על גודל הכמות ועצמות האיכות הביא ארבעה לשונות המורים מעלות מתכונות המתייחשות לתולדה. ואמר, ובני ישראל פרו, פשוט שהיו שלמים בכחות ההולדה ולא היו בהם עקרים. וישרצו — רמז להמבואר באגדות שהיו יולדות ששה בכרס אחד, ושם שרץ מורה על הפלגת רבוי התולדה, וכמש״כ בפ׳ נח (ט׳ י׳) שרצו בארץ. וירבו — הוא לשון גידול, כמו רבתה גוריה (יחזקאל י״ט ב׳), ובאיכה (ב׳ כ״ב) טפחתי ורביתי, והכונה, שגדלו ילדיהם בנחת ובקלות. ויעצמו — אשמעינן ריבותא אעפ״י שהנולדים במספר מרובה הם בטבעם חלושים ורפויי כח, ושם נולדו ששה בכרס אחד, כמבואר למעלה, והי׳ מצד הטבע שיהיו חלושים — אמר ויעצמו שהיו בריאים וחזקים, כלשון הפסוק בישעיה (מ׳ כ״ט) ולאין אונים עצמה ירבה." + ], + [], + [ + "וירעו אותנו המצרים ויענונו בכל מקום שבא הפועל ״הרע״ מושך אחריו את השם המתיחש להפעל בקשר אות למ״ד, לי, לנו, להם, לכם, וכדומה, ולא בקשר ״את״, כמו בפרשה מקץ (מ״ג ו') למה הרעותם לי, ולא אותי, ובס״פ שמות (ה׳ כ״ב) למה הרעות לעם הזה, ושם (פסוק כ״ג) הרע לעם הזה, ובפרשה בהעלתך (י״א י״א) למה הרעות לעבדך, ובתהלים (ק״ו ל״ב) וירע למשה בעבורם, וביהושע (כ״ד כ׳) ושב והרע לכם, ונעמי אמרה ושדי הרע לי (רות כ״א), ועוד כהנה, ולפי זה הי׳ צריך לומר כאן וירעו לנו המצרים, ולא אותנו. ואפשר לבאר עפ״י המבואר באגדות, שהיו המצרים בושים מפני עמי תבל על אשר יענו על לא דבר את עם ישראל, עם שקט ושאנן — ולכן, המציאו להם הצטדקות בזה שהיו בודים עילות ואשמות על ישראל ועשו אותם בעיני עולם לאנשים רעים וחטאים, ובזה מצאו להם הצטדקות על שעבודם ועל ענותם אותם. ולפי זה יתפרש הלשון וירעו אותנו המצרים, שעשו אותנו לפני עמי תבל לרעים וחטאים. ועל כן — ויענונו — כלומר, על כן מצאו להם עילה להתנצלות על מעשיהם אתנו לענות אותנו, ומדויק המשך הלשון וירעו אותנו — ויענונו. וראוי להעיר, כי אמנם פעם אחת, ובענין זה ממש, בענוי מצרים אותנו, כתיב הלשון וירעו לנו, והוא בפרשה חקת, בשלוח משה מלאכים אל מלך אדום, ולתכלית בקשתו ממנו (כפי שיבא בסמוך) הרצה לפניו מעט מקורות עם ישראל ומתלאותיו, ובהמשך הדברים אמר, ונשב במצרים וירעו לנו מצרים (כ׳ ט״ו), והנה שינה מלשון התורה, מן וירעו אותנו ל״לנו״. אך על האמת אפשר לומר כמו קרוב לודאי, כי במכוון הדגיש משה כאן הלשון וירעו לנו, ולא ״אותנו״, יען כי כפי המתבאר בפרשה, היתה תכלית דבריו אל מלך אדום שירשה לישראל לעבור דרך ארצו, והבטיחו, כי ״לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר ולא נטה ימין ושמאל (שם פסוק י״ז), כלומר, שלא יזיקו ולא יפסידו לו במאומה בעברם דרך ארצו. והי׳ חושש, שאם יאמר לו לשון וירעו אותנו מצרים, לשון שאפשר להבין בו שעשו אותנו המצרים לרעים וחטאים, כמו שבארנו — אפשר שיחשוב מלך אדום, כי אולי אמנם כן הוא, כפי שהעריכו אותם המצרים, שהם רעים וחטאים, ואז בטח לא יתן להם לעבור דרך ארצו, כאנשים חשובים. וכן שינה בדבריו מלשון ״אותנו״ ללשון ״לנו״." + ], + [ + "ויענונו כמה שנאמר וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם לכאורה אין בפסוק שמביא לראי׳ יותר משמעות לענוי מאשר הלשון ויענונו, כי שניהם מוכנים בתכלית ענינם, בהוראת ענוי, ומדרך הלשון ״במה שנאמר״ הוא לחדש דבר והוראה בהלשון הקודם, מה שזולת הראי׳ הי׳ המובן באותו הלשון חסר או רפוי, וכאן לא נתבאר איזה תוספת חידוש והוראה בלשון שמביא לראיה. ואפשר לומר שבהפסוק שמביא לראי׳ מכוין להודיע רשעתם של המצרים שלא עבדו בישראל מפני שהיו צריכים לתוצאת העבודה. אך הכונה למען ענותם. זה רשעות כפולה, כובד העבודה ומטרתה, וזה כלול בתוספת הראי׳ מן וישימו עליו שרי מסים, לא למען גוף העבודה אך למען ענותו בסבלותם, אבל מן ויענונו לבד אין זה מוכח, דאפשר עינו אותנו בעבודה מפני שהיו צריכים לגוף העבודה. כמבואר." + ], + [], + [], + [ + "ונצעק אל ה׳ אלהי אבותינו וישמע ה׳ את קולנו לפי סגנון הלשון היה די לאמר וישמע את קולנו, ושם ה׳ אינו מוכרח לכאן, כיון דהשמיעה מוסבת אל הלשון הקודם, ונצעק אל ה׳ אלהי אבותינו. אך יש לומר, דבלשון זה בא לרמז מה שאמרו בברכות (י׳ ב׳) כל התולה (תפלתו ובקשתו) בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו, מהו שאמר כאן, כי ישראל במצרים לא מצאו און להם לבקש בזכות עצמן ובקשו בזכות אבות, אבל ה׳ שמע להם בזכות שלהם, וזהו באור הלשון ונצעק אל ה׳ אלהי אבותינו — בזכות אבותינו, וישמע ה׳ את קולנו — בזכות שלנו." + ], + [], + [], + [ + "וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ, כמו שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים לא נתבאר מה יתרון להפסוק וירא אלהים על הפסוק וירא את ענינו עד שמביא ממנו ראי׳ לבאור הפסוק הקודם, והלא לכאורה אדרבה, הלשון ענינו לבדו מורה על זה, כמו שאמרו ביומא (ע״ז ב׳) על הפסוק בסוף פרשה ויצא, אם תענה את בנותי, שמכוין לענין חיי דרך ארץ, ועוד שם לשונות אלה ממובן זה. אך הבאור הוא, כי שרש שם ענינו (ענה) אפשר להבין גם ממובן דכאות ומצוקה, כמו אלמנה ויתום לא תענון (פ׳ משפטים), עניתי בצום נפשי (תהילים ל״ה:י״ג), ענה בדרך כחי (שם ק״ב), ועוד. וברצות המגיד לפרש כאן המובן מן וירא את ענינו לפרישות דרך ארץ — מביא לראי׳ מן הלשון וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. וכונת הראיה מזה הפסוק הוא, משום דבכל מקום דכתיב הפעל ראי׳ — סמוך לו שם הדבר הנראה, מה ראה, כמו וירא אלהים את האור כי טוב, (פ׳ בראשית) והרבה כהנה, וכאן כתיב וירא אלהים את בני ישראל ולא סיים מה ראה בבני ישראל. ולכן מפרש, דהראי׳ מוסבת על פרישות דרך ארץ, ואין מן הנמוס לייחש להקב״ה ענין גשמי זה, ולכן כתיב רק וירא ולא סיים מה ראה. ויתפרש לפי זה הלשון וירא ממובן דעת ובינה, כמו בקהלת (א׳ ט״ז) ולבי ראה הרבה חכמה, שבאורו ולבי ידע והבין, וכאן הבין כביכול הקב״ה את תכונת דאגתם לסבת פרישות דרך ארץ, וגם לא כתיב וישמע, מפני כי מתכונת הכבוד לא הוציאו ענין זה מפורש בפיהם בזעקתם ותפלתם. וכעין מידה זו שלא לייחש ענין גשמי הבלתי מכובד כלפי ה׳ מצינו במס׳ מו״ק (כ״ח רע״א) בסמיכות למה שמבואר שם, שכל מי שנאמר בו שמת על פי ה׳ היתה מיתתו בנשיקה, — ואמרו, דגם מרים מתה בנשיקה ומפני מה לא נאמר בה עפ״י ה׳, מפני שאין זה מדרך הכבוד. ובמס׳ ב״ב (ע״ד ב׳) לענין דאיירי שם ביחש פרט אחד שאינו מנומס בהסבה להקב״ה, אמרו ״לאו אורח ארעא״, עיי״ש, ועוד יתבאר מזה בסמוך. וגם מצינו שהקפיד הקב״ה על שמיחסים לו מעשה שאינו מכובד, כמו שאמרו במס׳ ברכות (ס״ב ב׳) על מה שאמר דוד לשאול אם ה׳ הסיתך בי (ש״א כ״ו י״ט) הקפיד הקב״ה על לשון קשה זה, ואמר לו, מסית אתה קורא לי? ונענש על זה, עיי״ש *ובירושלמי סוטה (פרק ז׳ הלכה א׳) אמרו, לא מצינו שידבר הקב״ה עם אשה אלא עם שרה בלבד, שנאמר ויאמר, לא כי צדקת (פ׳ וירא, י״ח ט״ו), ומפרש שם, כי אעפ״י דכתיב אל האשה אמר (פ׳ בראשית׳ ג׳ ט״ז), וברבקה — ויאמר ה׳ לה (פ׳ תולדות, כ״ה כ״ג) זה הי׳ ע״י מתורגמן..
והנה מכל האמור בזה מתבאר, דהלשון וירא את ענינו מוסב על פרישות דרך ארץ, כמו וירא אלהים את בני ישראל, וכפי שנתבאר. ורבי אברהם אבן עזרא בריש פרשה שמות (א׳ י״א) מפרש הלשון שם, וכאשר יענו אותו כן ירבה — יענו אותו, כדי ליבש זרע הזכרים, וכפי הנראה ראה לפרש כן, משום דענין רבוי תולדה אינו מתיחש לענין עבודת מלאכה, לאמר, שלרגלי הענוי רבה התולדה — אך מפני שכיונו בזה ליגעם להחליש זריעתם, מפרש הפסוק, כי אעפ״י כן רבתה תולדתם, ומפרש המובן מן יענו ענין דרך ארץ, כפי שנתבאר. ואמנם גם לבד הדרש בהוראת מלת ענינו עפ״י הסמיכות מן וירא אלהים, כפי שבארנו — גם לבד זה אי אפשר לפרש כפשוטו שהמובן מן ענינו הוא לחץ ודחק — יען דזה הלא כבר זכר המגיד מפסוק ותעל שועתם מן העבודה אל האלהים וישמע אלהים את נאקתם, ועוד, ומה הוסיף בלשון וירא את ענינו. ולכן הוציאו לדרשה, כמבואר. הנה הבטחתי למעלה לשוב עוד אל הענין המדובר שם על דבר הרחקה מלשון בלתי מנומס כלפי ה', ואעיר, כי עפ״י זה יתבארו דברי המכילתא בפרשה בא על הפסוק וראיתי את הדם ופסחתי עליכם (י״ב י״ג) ״אל תקרא ופסחתי אלא ופסעתי״ (בהחלף חי״ת לעי״ן). והנה אעפ״י דהחי״ת עם העי״ן רגילין להתחלף, מפני שהם ממוצא אחד (אהח\"ע מן הגרון), וידוע, שאותיות ממוצא אחד דרכן להתחלף זו בזו, וכן מצינו חילופיהן בפרשה תצוה, בלשון ולא יזח החושן מעל האפוד, שמתפרש כמו ולא יזע (היינו שיתדבק החושן אל האפוד בחזקה שלא ינוע, מלשון ולא קם ולא זע (אסתר ה׳ ט׳), ובקהלת (י״ב ג׳) ביום שיזועו שומרי הבית — ובמלכים א׳ (ה׳ ל״א) ויסיעו אבנים גדולות, ובקהלת (י׳ ט׳) מסיע אבנים — שענינם עקירה והעברה ממקומם, היינו הך דלא יזח החושן שהבאנו, ומזה הלשון בפרשה בשלח (ט״ו כ״ב) ויסע משה את ישראל, שבאורו כמו ויסח, שהעתיקם ממקומם *וקרוב לומר, כי מזה המקור למה שקוראים ליציאה לדרך בשם ״נסיעה״ שהוראתו בעיקר העתק ממקומו, ופעם באו שני הפעלים, נסיעה ויציאה, יחד, בירמיה (ד׳ ז׳) נסע יצא ממקומו, כלומר, נעתק ממקומו ויצא לדרכו.), וכן יתפרש ביואל (ד׳ י״א) עושו ובאו — תחת חושו, ורמב״ן בפרשה דברים (ב׳ כ״ג) כותב, כי הלשון והעוים (שם אומה) הוא כמו והחוים, והביא משלים לזה. הנה אחר כל אלה, לא נתבאר מה ראתה המכילתא לפרש ופסחתי כמו ופסעתי, אם לא כמו שבארנו, ולשון שאינו מכובד אין נכון לייחס להקב״ה ואף כי הוא המבטא אותו, והלשון פסחתי הוראתו בעלמא חיגר, בעל מום, כמו בפ׳ אמור איש עור או פסח, או ממובן תועה בדרכיו, כמו פוסחים על שתי הסעיפים (מ״א י״ח כ״א), ולכן דרשה כמו ופסעתי, ממובן צעד ופסיעה. אבל לפי זה קשים הלשונות ופסח ה׳, ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח על בתי ישראל, האם גם שם תשתנה הקריאה. ואמנם אפשר לומר דאין כונת המכילתא לשנות הקריאה, דזה לא יתכן מכמה טעמים, אך הכונה בלשון אל תקרא כמו אל תבין, כלומר, שבלשון ופסחתי תבין ההוראה כמו ופסעתי, ואם כן גם ביתר המקומות כן המובן. ומצינו הפעל ראה במובן הבנה, במו בקהלת (א׳ ט״ז) ולבי ראה הרבה חכמה, שבאורו ולבי הבין, ובשמואל א׳ (כ״ה י״ז) דעי וראי מה תעשי וכלשון זה במלאכים א׳ (ב׳ כ״ב), ובירמיה (ב׳ ל״א) ראו דבר ה׳, וביאורם הבין, הבינו. וכעין זה כתב הגר״י יעבץ בהגהותיו למס׳ ערכין (ט״ו א׳) בלשון הגמרא על הפסוק בפ׳ שלח כי חזק הוא ממנו, שאמרו בגמרא אל תקרא ממנו (ביחש שאליו) אלא ממנו (ביחס נסתר), וכתב, שאין הכונה לשנות הקריאה כי אם להבין כמו בשינוי קריאה, ויש עוד כאלה. וכאן אדבר משפטים עם הראב״ע על דבריו בקהלת (י״ב ה׳) על הפסוק ויסתבל החגב אשר כל תעודת הפסוק לתאר את רפיון חושי האדם בערבי חייו, כותב בזה הלשון ״ואחרים אומרים, כי החי״ת מן החגב בא במקום עי״ן, וזה הבל, כי לא תתחלף אות באות חוץ מאותיות אהו״י״. והנה כונת החילוף מן חגב לעגב הוא למשל על תאות בשרים, מעין הלשונות מאסו בך עוגבים (ירמיה ד׳ ל׳), ותעגב על מאהביה (יחזקאל כ״ג ח׳) שירי עגבים (שם שם ל״ב), ומשותף לשון זה ויסתבל החגב (העגב) עם הלשון הקודם ותפר האביונה, כלומר, כי יתופר תאות בשרים, ובאור הלשון ויסתבל — שבשר התאוה יהי׳ עליו (על הזקן) למשא. ואין קץ לפלא, איך קרא לחילוף חי״ת עם עין הבל, בעוד שהוא חזון נפרץ במקרא ובחז״ל, מפני שבאים ממוצא אחד, אהח\"ע מן הגרון, וכבר הבאנו משלים לזה, וכן כאן במכילתא, ופסחתי תחת ופסעתי ובסנהדרין (ק״ג א׳) פירשו ויעתר יצחק כמו ויחתר, וע׳ במ״ר ר״פ תולדות, ובמ״ר איכה פירשו הלשון איכה יעיב כמו איכה יחיב, וכן פירש״י כאן בשם חגב כמו עגב. וכן נראה באור הלשונות בתורה, בפ׳ תבא (כ״ח ס״ג) ונסחתם מעל האדמה, ובתהלים (נ״ב ז׳) ויסחך מאהל, ובמשלי (ב׳ כ״ב) ובוגדים יסחו ממנו, ושם (ט״ו כ״ה) בית נאים יסח ה׳ — בכולם באים החי״תין תחת העי״נין, ונסעתם, ויסעו, יסעו, יסע, ממובן העתק ממקום, כמש״כ למעלה בבאור הפעל נסע. וכן נראה באור השם שרוע (איש חרום או שרוע (בפ׳ אמור, כ״א י״ח), ושם (כ״ב כ״ג) ושור ושה שרוע וקלוט, ופירש״י, שרגלו אחת ארוכה מחבירתה (וכן יתר האברים), ולא נודע שרש שם שרוע, ונראה שבא תחת שם סרוח, כמו וסרח העודף (פ׳ תרומה) ובחילוף סמ״ך בשי״ן שמאלי. וכן שוים החי״ת והעי״ן בהברה בשיחות פרטיות, כמו שהי׳ קורא רבי לרבי חייא — עייא (מו״ק ט״ז רע״ב), ובמ״ר פ׳ תולדות בערביא קורין לחתרתא עתרתא, ועוד. " + ], + [ + "ואת עמלנו אלו הבנים, כמה שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון.. הנה גם אחרי הראי׳ מפסוק כל הבן הילוד וכו׳ אין מבואר איפה מרומז ענין זה בלשון עמלנו. ואפשר לומר, משום דמצינו לשם ״עמל״ שמורה על יגיעה לריק ולהבל, כמו באיוב (ד׳ ח׳) וזורעי עמל יקצרוהו, שהבאור שהקצירה מזריעה זו תהי׳ ריקה ושוממה, ושם (ט״ו ל״ה) הרה עמל וילד און, כלומר, לא כלום, ועוד שם (ט״ז ב׳) מנחמי עמל כולכם, כלומר, מנחמים לריק (כענין הבל ינחמון, זכריה (י׳ ב׳) ובתלמוד (כתובות י׳ ב׳) תנחומין של הבל), ועוד בקהלת (ד׳ ו׳) עמל ורעות רוח. ואמר בזה, ואת עמלנו אלו הבנים שילדנו במצרים, והוא על דרך הלשון ולא ילדו לבהלה (ישעיה ס״ה כ״ג), ומפרש סבת הדבר — היא הגזירה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. וא״כ כל התולדה עמל וריק. ויש להעיר למה מביא עוד סוף הפסוק וכל הבת תחיון, דהא לזה אין ענין לגזירת הבנים. וצריך לומר, דגם תחית הבנות בעת ההיא לרגלי גזירת הבנים, היא ג״כ גזירה, יען כי אם לא יהיו גברים שתנשאנה להם הנשים תצאנה מזה קלקלות שונות, להיות דבר זה משבר בחיי העולם. ודע דמלשון זה אלו הבנים סמך ראי׳ דבשם בנים יובן רק זכרים ולא נקבות, משום דאם לא כן, הי׳ לו לומר אלו בנים זכרים, וכן משמע במס׳ נזיר (י״ב א׳) במשנה, האומר הריני נזיר לכשתלד אשתי בן וילדה בת אינו נזיר, וכן בב״ב (קמ״ג ב׳) ההוא דאמר נכסי לבני (בלשון רבים) והי׳ לו בן ובת, ופסקו חכמים דאין הבת בכלל, ומה שקרה לבנו האחד בשם רבים בני, זה הוא מפני שכן דרך הלשון, כמו בתורה בפ׳ ויגש, ובני דן חושים, ובפ׳ פנחס ובני פלוא אליאב, אעפ״י שבשניהם חשיב רק בן אחד, והי׳ לו לומר ובן דן, ובן פלוא, ולא ובני — אך כן הוא מדרך הלשון. ויש להעיר בגמרא שם, דרב יוסף מביא עוד פסוק כזה מדהי״א (ב׳) ובני איתן עוזיה, ולא נתבאר מה ראה רב יוסף להוסיף על פסוקי התורה המובאים מקודם עוד פסוק אחד מדה״י. ואפשר לומר, דמדייק שאין ראי׳ מלשון התורה ללשון בני אדם, כמו שאומרים בעלמא לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד, ואם כן אפשר שבלשון בני אדם אין קורין לבן אחד בני, בלשון רבים. ועל זה מביא מדה״י. וזה עפ״י מש״כ התוס׳ בנדרים (נ״ה א׳) ד״ה ובפרוץ, דלשון דברי הימים קרוב ללשון בני אדם, וא״כ מהפסוק דרה״י ראי׳ מכררחת דגם בלשון בני אדם קורין לבן בני. ועל מה שכתבנו דבשם בנים יובן רק זכרים ולא בנות — לכאורה יש להעיר על זה מפסוק בעצב תלדי בנים (פ׳ ראשית). ושם ודאי גם בנות בכלל. אך באמת משם אין הכרח דבסתם שם בנים גם בנות בכלל, ושם הבנות בכלל מטעם אחר, והוא עפ״י מה שאמרו ביבמות (ע״ח א׳) על הפסוק בפ׳ תצא בענין מצרי ואדומי דכתיב שם בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה׳, ופירשו, בנים ואפילו בנות, ומפרש מאי טעמא, דכתיב אשר יולדו — בלידה תלי רחמנא, כלומר, כיון דבלידה תלאן, הלא גם בנות נולדות הן. ולפי זה, באותו פ׳ דפרשה בראשית שהבאנו כתוב בעצב תלדי, ממילא גם בנות בכלל, דגם הן נולדות. ומה שמצינו בתורה כמה פעמים במקרא הלשון ויולד בנים ובנות, אעפ״י דאחרי דכתיב זה סמוך ללשון הולדה הי׳ די לכתוב בנים לבד והיו גם בנות בכלל — זה הוא, מפני שבספור דברים רגילים הכתובים לפרט במלים גם דברים שאפשר להסתפק בלעדם, כמו שמצינו כזה בכמה מקראות, כמו: בפרשה בראשית (ב׳ י״ז) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, ואחרי שאמר ומעץ הדעת הי׳ סיפוק בלשון ובענין בלא מילת ״ממנו״. בפרשה וירא (כ״ב ב׳) את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ציונים רבים. בפרשה ויצא (כ״ט י״ח) אעבדך ברחל בתך הקטנה, וציון הקטנה אינו מוכרח אחרי שקראה בשמה. בפרשה וישלח (ל״ב י״ב) הצילני נא מיד אחי מיד עשו, ודי הי׳ לומר מיד אחי, כי לא היו לו עוד אחים זולת עשו. בפרשה מקץ (מ״א (מ״א ל״ב) ועל השנות החלום אל פרעה פעמים, היינו השנות היינו פעמים. בפרשה שמות (ב׳ ו׳) ותפתח ותראהו את הילד, ודי הי׳ לומר ותראהו לבד, דמוסב על הילד. בפרשה תרומה (כ״ה ב׳) ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, והי׳ הענין מובן וברור גם בלא המלים תקחו את תרומתי. בפרשה ויקהל (ל״ה ה׳) קחו מאתכם תרומה לה׳ כל נדיב לב יביאיה את תרומת ה׳, והי׳ הענין מובן ישר גם בלא המלים את תרומת ה׳. בפרשה האזינו (ל״ב מ״ט ונ״ב) וראה את ארץ כנען אשר אני נותן להם לבני ישראל, כי כנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא ״אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל״, והכפל והאריכות נראים לעין. ביהושע (א׳ ב׳) קום עבור את הירדן הזה אתה וכל העם הזה אל הארץ אשר אני נותן להם לבני ישראל, ואחר הלשון ״להם״ המוסב אל ״כל העם הזה״ נראה הלשון לבני ישראל כפול ואינו מוכרח. בשמואל ב׳ (ז׳ ה׳ וז׳) אל עבדי אל דוד — את עמי את ישראל, שמות כפולים, ושם (ז׳ כ״ג) ומי כעמך כישראל. ועוד הרבה כאלה, וכן כמה מלים בודדות מהוראה אחת באו כפולות, כמו בישעיה (ה׳ י״ג) צחה צמא, ושם (י׳ כ״ה) מעט מזער, ושם (מ״א ד׳) פעל ועשה, ועוד שם (ס״ג ט׳) וינטלם וינשאם, וביואל (ד׳ ד׳) קל מהרה, וביונה (ב׳ ט׳) הבלי שוא, ובתהלים (ט״ז ה׳) מנת חלקי, ובאיוב (י׳ כ׳) יחדל ישית ממני, ושם (כ׳ י״ז) נהרי נחלי. ועוד הרבה כאלה. ויותר מזה, לא רק מלים בודדות ומבטאים משותפים רגילים לבא כפולים במהלך ספורים, אך גם פרשיות שלמות דרכן להשנות כמו שהן, כנראה מספור עבד אברהם לפני לבן ובתואל מכל הקורות אותו בענין זה, אעפ״י שהי׳ באפשר להציע הדברים במלים אחדות. לאמר, ויספר העבד את כל אשר עבר עליו בזה (וע׳ במ״ר כאן). וכן מספור פרעה לפני יוסף את חלומו הי׳ באפשר שיאמר הפסוק ויספר פרעה לפני יוסף את חלומו, והנה בשני אלה הענינים, מעבד אברהם ומחלום פרעה לא חסה התורה לקבוע פרשיות שלמות בהעתקה שלמה. ועוד יש כמה ספורים משנים בתורה, במקום שהי׳ באפשר לשנותם בקצרה, והנה כן דרכי הספורים, ואולי כן גם מסגנון השפה במכוון ליפותה, לאדרה ולהדרה. ואמנם בנוגע להשנות ספור עבד אברהם לפני לבן ובתואל וחלום פרעה לפני יוסף — אפשר וגם קרוב לומר, כי בכונה מיוחדת באה תכונה זו מההרצאות השלמות בפרטיהן, וזה הוא, מפני השנוים השונים שבין ספור העבד ובין מהלך עניניו בפועל, וכן בין ספור פרעה את החלום לפני יוסף ובין חזיונו את החלום במקורו. והשנוים האלה לא על חנם באו, כי אלה שבספור העבד נותנים כבוד לרבקה על כי למרות גידולה בבית לבן ובתואל למדה לעצמה צניעות במהלך החיים, בדבור ובמעשה, כפי שיתבאר. והשנוים אשר בספור החלום מפרעה ליוסף ובין חזיונו במקורו — יורו לעין השגחה פרטית לחלצו ליוסף מן המיצר ולהביאו לגדולת מלכים. ואבארם על הסדר: הנה בספר העבד לפני לבן ובתואל את הסימן שעשה לפגישת רבקה אמר, שאמרה שתה וגם גמליך אשקה וגם הגמלים השקתה (פ׳ חיי, כ״ד מ״ו), ובאמת לא אמרה וגם לגמליך אשקה, אך אשאב, וכן במעשה כתוב ותשאב לכל גמליו, ולא ותשקה, וזה הוא, מפני כי כפי המתבאר בכתובות (ס״א ב׳) אין ממדת הצניעות לאשה להשקות לבעלי חיים זכרים, ולכן אמרה רק אשאב, והם ישקו מעצמם (ואף הוא לאחר ששמע לשונה אמר גם הוא משמה וגם לגמליך אשאב (פסוק מ״ד). וכן שינתה ללשון כבוד מלשון שאמר הוא הגמיאיני מעט מים (פסוק י״ז), דלשון גמיאה הוא לשון גס, וקרוב ללשון לעיטה. כמש״כ רש״י בריש פ׳ תולדות בפ׳ הלעיטני, וזה מורה על שפיכה לפיו, והיא העמידה הכד ואמרה שתה — מעצמך. וכן שינה העבד בספורו מלשון שאמר לו אברהם ולקחת אשה לבני ליצחק (פסוק ד׳), והוא בספרו זה לפני לבן ובתואל אמר רק הלשון ״ולקחת אשה לבני״ והשמיט ״ליצחק״, וזה אפשר להסביר כי אברהם באמרו ״ליצחק״ כיון שתהא האשה צנועה וצדקת כפי הראוי ליצחק, אך העבד, בהכרתו בחיי לבן ובתואל שרחוקים הם מתומת צדקתם של אברהם ויצחק חשש שמא לא יאבו שתהי׳ רבקה מוקדשת לחיי פרישות באורח צדיקים, ולא יתנו אותה ללכת אתו — לכן השמיט הלשון ליצחק. ויותר מזה ניכר הכרח השנות חלום פרעה לפגי יוסף בכל פרטיו, כפי שנבאר. ולזה דרוש הקדמה קצרה להבין את הלשון הוודאי שאמר פרעה ליוסף אחרי ששמע פתרונו אמר לו ״אחרי הודיע אלהים אותך את כל זה״, והתמי׳ בולטת, כי מלשון זה נראה, שהי׳ דבר הפתרון אצלו כמו נראה ונרגש בחוש כי הוא כיון לפתרונו הנאמן בלא כל צל ספק, והשאלה בולטת מאין הי׳ בטוח בזה, עד שהכתיר אותו בלשון רם ומופלא מאוד כי ״ה׳ הודיעו כל זה״ והן תוצאת הפתרון התחילה רק לאחר זמן ארוך, ומאין ידע מיד כשמעו הפתרון באמונת הבטחון. אך הדבר יתגלה ויתאמת עפ״י זה, כי במהלך עניני החלום בשעתו עם סגנון הרצאתו לפני יוסף נראים ונרגשים שנוים שונים בלשון ובנין. ונבארם על הסדר: כי בחלומו ראה בהמות ״יפות מראה״ (פ׳ מקץ, מ״א ד׳), ובהרצאתו אמר ״יפות תואר״, ובפרשה ויצא בפסוק ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה (כ״ט י״ז) כתב רש״י, דיפת תואר ויפת מראה הם שני ענינים, דיפת תואר מורה על צורת הפרצוף בחתוך האברים, ויפת מראה מורה על זיו הקלסתר. ושוב ראה בחלום השני שבלים ״בריאות וטובות״ (פסוק ה׳), ובהרצאתו אמר, שראה שבלים מלאות וטובות (פסוק כ״ב), ויש הבדל בזה, כי בריאות אפשר להיות אף כי לא מלאות, כפי שנראה בכמה ברואים, (וגם באנשים) שיש בריאים וחזקים וגופן איננו ממולא. ועוד ראה בחלומו שבלים שדופות קדים (פסוק ו׳), ובספרו ליוסף הגיד שראה שבלים צנומות דקות (פסוק כ״ג) ויש הבדל ביניהן, כי שדופות קדים ענינן שבלים נחרות מלהט רוח קדים, וצנומות דקות ענינן קשות ויבשות. וקרוב לודאי ששכח פרטי המראות כמו שהן בדיוק, ועמד רק על כללי המראות. והנה איתא במדרש רבי תנחומא (השלם), כי כאשר סיפר פרעה ליוסף את החלומות לפרטיהם העיר אותו יוסף על פרטי המראות ואמר לו, לא בהמות יפות תואר ראית כי אם יפות מראה, ובהזכירו שראה שבלים מלאות וטובות, אמר לו, לא כך ראית כי אם בריאות וטובות ובספרו שראה שבלים צנומות דקות, העיר אותו יוסף והזכירו, כי לא שבלים צנומות דקות ראה, כי אם שדופות קדים. וכאשר הזכירו יוסף נזכר גם הוא כי אמנם ראה כמו שהעירו (כך מבואר במדרש תנחומא הנזכר), וזה אמנם מנוסה בטבע, וכמ״ש במס׳ נדה (כ״ד ב׳) דכי מדכרו לי׳ מדכר (כשמזכירין לאדם נזכר שאמנם כן הוא). ומתוך כל זה הי׳ פרעה בטוח כי אמנם מן השמים הודיעו לו את כל אלה וממילא גם פתרונו, יען כי מאין ידע כל פרטי השינוים. וזו היא כונת הלשון אחרי הודיע אלהים אותך את כל אלה. ואמנם יש להעיר ולהתבונן למה זה, כנגד האריכות בספורים, קמצה התורה בהלכות ודינים, עד שבכמה מקומות אפשר גם לכנותם רק רמזים, וכמו שלפעמים קרובות אנו למדים דינים והלכות מיתור או מחסרון מלה אחת או אות אחת, כנודע מזה לכל בעל תלמוד. ואולי מכוון סגנון זה למה שיעץ החכם ״תן לחכם ויחכם עוד״ (משלי ט׳:ט׳), והבאור הוא, תן לחכם דברי תורה וחכמה במדה מצומצמת כזו, עד שישאר לו מקום למצוא בהם דעה וחכמה משלו, מדעתו ומשכלו, כי אז תהי׳ התורה ופרי השגתו בה מדעתו חביבה עליו, כטבע כל דבר שמשיגים בידיעה, וכמ״ש באבות דרבי נתן פ״ג נוח לו לאדם דבר אחד הבא לו ביגיעה ועמל ממאה דברים הבאים לו בריוח, כלומר, בקל, עכ״ד. ובמס׳ ביצה (ל״ח רע״ב) וכי יאכל הלה וחדי, ופרש״י וכי ישמח בדבר שלא עמל בו, ומתקיים זה בדברי הקב״ה עצמו, שאמר ליונה בתמי׳, אתה חסת. על הקקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו וכו׳ (יונה ד׳ י׳) ומתבאר דמטבע האדם לחוס ולהוקיר ביותר דבר שטרח ועמל בו, — וזו היא כונת הגמרא אם יאמר לך אדם מצאתי (תורה וחכמה) ולא יגעתי אל תאמין (מגילה ו׳ ב׳), וזה הוא טעם אהבת הורים לבניהם מפני שמטפלים הרבה בגדולם. וזהו באור הלשון הרגיל בגמרא ״מילתא דאתיא מדרשא חביבא לי׳״, כלומר חביבא לי׳ יותר מדבר שמוצא מוכן לפניו, וזה הוא מפני שבדבר הבא מדרשא יגע את מוחו ורעיונו, כמבואר. ובזה ניחא מה שלפי מהלך הענין בגמרא הי׳ ראוי לומר מילתא דאתיא מדרשא חשיבא לי׳ (ע׳ יבמות ב׳ ב׳), אך תפס את היסוד הראשי, הוא החביבות, ומתוך החביבות באה גם החשיבות. ויש הרבה להאריך בענין זה, אבל אין זה המקום, ולא באתי אלא להעיר, וחכם לב יוסיף דעת. ואשוב אל המקום אשר עמדנו בו בתחלה בענין אם שם בנים כולל גם בנות, ואעיר רק את זה, כי החקירה בזה אפשר שתצטמצם רק בשם בנים, אבל בשם זרע בודאי כולל גם בנות. וטעם הדבר יש להסביר עפ״י מה שכתוב במדרש רבי תנחומא פרשת בראשית, למה נקרא שמו של זכר ״בן״ מפני שהוא בונה את העולם, ע״כ. והבאור הוא, כי לשם ״בנה״ שתי הוראות, האחת בן תולדי, והשנית מענין בנין, ודרך העולם שזכרים בונים את העולם והאשה יושבת בית וצופה הליכות ביתה, ולכן יש סברא, כי בשם ״בנים״ לא יהי׳ כלולה בת — אבל בשם זרע בודאי כלולות גם בנות, כי תבואת האדם כללית היא מה שמגיע מכחו. ועפ״י דברי המדרש תנחומא הנזכר בבאור השם בן אפשר לפרש היטב מה שאמרו בירושלמי פסחים פ״ב ה״א על הפסוק דריש פרשה תזריע, אשה כי תזריע וילדה זכר — אמרו, זכר — לרבות המת, כלומר, דגם אם ילדה ולד מת גם כן חייבת לנהוג בכל דיני הפרשה ההיא. והמפרשים לא ביארו מאומה איפה מרומז זה בלשון וילדה זכר. אבל יתבאר זה בפשיטות עפ״י המדרש הנ״ל דזכר נקרא גם בן, מפני שהוא בונה את העולם, ופשוט הדבר, דרק חי בונה ולא מת. ולכן אם הי׳ כתוב וילדה בן הי׳ במשמע רק חי, זה שבונה את העולם, אבל מדכתיב וילדה זכר, שזה מורה רק על המין הנולד, וגם מת בכלל מין, ופשוט." + ], + [], + [], + [], + [ + "ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך. צריך באור לפי זה הלשון בתורה (פ׳ בא, י״ב כ״ג) ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, וזה מוסב על מלאך המות, ולמה זה להודיע, אחרי שאמר אני ולא מלאך. וצריך לומר, דמכוין גם על סתם מיתות הבאות בטבע בהמשך הלילה בתוך המון עם גדול מישראל שהיו אז כשש מאות אלף רגלי הגברים מבן עשרים שנה ומעלה, לבד מנשים וטף (פ׳ בא, י״ב ל״ז), ועיי״ש ברש״י ושפ״ח), ומבטיח, שגם אפשרות מיתות טבעיות כאלה לא יהי׳, יען כי בכלל לא יהי׳ שם מעבר למלאך המות בלילה ההוא.", + "אני ולא אחר. טעם דרש זה והקודם הוא משום דהלשון הסמוך ועברתי — הוא לבדו מורה על סימן הגוף שהוא (היינו אני) יעבור, ומדהוסיף לזה עוד מלת הגוף ״אני״ מכוין בזה לומר אני ולא אחר. ובזה תתבאר הדרשה במס׳ קדושין (מ״א ב׳) על הפסוק דס״פ קרח בענין הפרשת תרומה, תרימו אתם, ודרשו, אתם ולא שלוחכם, וזה הוא משום דגם הלשון ״תרימו״ לבד מדבר לנוכחים רבים, ובא תוספת המלה ״אתם״ לחזק הפעולה — אתם ולא שלוחכם (ולבסוף ילפינן שם שליחות בתרומה מרבוי הלשון גם אתם). ועל פי המבואר יש להעיר במשנה ריש מס׳ ב״מ, שנים אוחזין בטלית, זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי וכו׳. (ואם) זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי וכו׳. והנה לפי המבואר — הנה גם הפעל מצאתיה לבד (בלא תוספת ״אני״) מוסב למדבר בעדו שהוא מצאה, ושוב מוסיף מלת הגוף ״אני״ (מצאתיה) בא בזה לחזק הפעולה, שרק הוא לבדו מצאה ולא אחר, ולפי זה קשה, איך אמר זה אח״כ חציה שלי, אחרי דמתחילת לשונו אני מצאתיה מכוין לומר אני לבדי מצאתיה ולא אחר וכמו כאן אני ה׳ ולא אחר, וממילא הוא מקיים שכולה שלו, ובאמרו חציה שלי הרי הוא תוך כדי דבור סותר דברי עצמו. אך אפשר לחלק, דמבקום שמלת הגוף ״אני״ בא לראשונה, כמו במשנה, אני מצאתיה, אינו בהכרח שימעט כולו זולתו, יען כי כן דרך לשון בני אדם לצרף מלת הגוף לסימן הגוף ולכן באמרו אני מצאתיה אינו ממעט מציאתה גם באיש אחר, ולכן אפשר שיתקיימו דבריו חציה שלי. כיון דמודה באפשרות מציאתה גם בשני. אבל כאן שלאחר שאמר ״ועברתי״ מוסיף ביחוד ״אני״, אשר איננו מוכרח — באופן כזה בא להדגיש ולהחליט כי רק אני ולא אחר. ומכבר כתבתי לפרש עפ״י מה שבארנו בכונת תוספת מלת הגוף על מלת סימן הגוף את הפסוק במלכים ב׳ (ד׳ א') ואשה אחת מנשי הנביאים צעקה אל אלישע, עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה יירא ה׳ והנושה בא לקחת את שני ילדי וכו׳. והנה בעל האשה הזאת, כפי המבואר בתרגום ובמדרשים הי׳ עובדי׳ (וכן פירש״י), ולפי המבואר במקרא, אעפ״י שהי׳ עבד לאחאב הרשע, אעפ״י כן הי׳ נודע לכל בצדקתו, והוא החביא את הנביאים מפני קנאת איזבל אשת אחאב, כמבואר במלכים א׳ (י״ח, י״ב וי״ג). ולפי זה קשה הלשון ואתה ידעת, דלפי המבואר, תוספת מלת הגוף על סימן הגוף מורה שרק הוא, המדובר בזה, מתיחש בהענין ולא אחר, אם כן הלשון ואתה ידעת משמע דרק הוא יודע בצדקת בעלה שהי׳ יירא ה׳, ולא אחר — בעוד שבאמת הי׳ נודע בצדקתו לכל, ודי הי׳ לה לאמר וידעת, או — ועבדך הלא היה יירא ה׳, ולהשמיט המלה הנרגשת ״ואתה״. אך הבאור הוא, כי באמת הי׳ מקום להעולם להרהר על צדקת עובדיה, לפי הכתוב במשלי (כ״ט י״ב) מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, ואחרי שעובדיה שרת אצל אחאב הרשע, הלא הי׳ גם הוא כמוהו. והנה אמרו במס׳ חולין (ד׳ ב׳) בסמיכות על הפסוק במשלי הנזכר, מדמושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים — הא מושל מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים. אבל על זה יש להעיר, כי הלא אלישע (זה שהאשה קראה לו אתה) הי׳ נביא וצדיק, ולו הי׳ משרת גחזי, שהי׳ נודע לרשע (ברכות י׳ ב׳). וצריך לומר דאמנם כן הוא הכלל, אך כידוע אין כלל בלא פרט יוצא וכאן היה עובדי׳ יוצא מן הכלל מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, שהוא הי׳ צדיק, וגחזי יוצא מן הכלל מושל מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים, שהוא הי׳ רשע. ולפי זה — לזה כיונה אשת עובדיה לאמר, הן אם כל העולם יכולים להסתפק בצדקת בעלי ששרת אצל אחאב עפ״י הכלל מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים — אבל אתה ידעת, כי הכלל ההפוך מושל מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים איננו כלל מוחלט, שהרי אתה צדיק ועבדך גחזי רשע — אם כן אפשר להיות כיוצא מן הכלל גם זה שעובדיה בעלי אף שעבד אצל אחאב היה צדיק. וזהו שהדגישה לאמר ואתה ידעת כי עבדך הי׳ יירא ה׳, כלומר, רק אתה תוכל לדעת ולקיים זה עפ״י זה שיש יוצא מן הכלל בדמיון מעבדך, שגם הוא בענינו שלו הי׳ יוצא מן הכלל." + ], + [ + "ביד חזקה זו הדבר, במה שנאמר הנה יד ה׳ הויה במקנך. הנה גם אחר שהביא סמך מן הפסוק עדיין לא נתבאר למה מתיחשת דוקא מכת דבר אל יד ה׳, בעוד אשר כידוע בהמשך ההגדה נלקו כל המכות באצבע, וכמש״כ בתורה אצבע אלהים הוא, ולהלן בהגדה, כמה לקו באצבע. ואפשר לומר, משום דכפי סדר המכות היתה מכת דבר — המכה החמישית, ואם כן בהלקותו כל מכה שעד מכה זו ולכל אחת הוסיף אצבע אחת, אם כן כשבא ללקות המכה החמישית, שהיא מכת דבר, צירף האצבע החמישית ואתה יחד כל אצבעות היד, ויצאה ההכאה ביד שלמה. ויש להעיר על טעם הדבר שדוקא מכה זו, מכת דבר, מכונה בתואר יד חזקה, מה החזקה בה יותר מכל המכות. ואפשר לפרש עפ״י המסופר בשמואל ב׳ (כ״ד), כי לאחר שחטא דוד במנותו את ישראל (כי אסור למנות את ישראל, יומא כ״ב ב׳) אמר לו הנביא גד בשם ה׳, כי יברר לו לעונש אחת משלש אלה, או כי יהיה דבר בארצו שלשת ימים, או רעב, או כי ימות במלחמה בחרב. ועל זה ענה דוד ואמר, נפלה נא ביד ה׳, ופירשו באגדות, שכונתו בזה הלשון היתה לברור מכת דבר, כי אמר, אם אני בורר רעב יאמרו שאני בוטח בעשרי להשיג אוכל, ואם אברור חרב, יאמרו שאני בוטח בגבורים שלי שלא יתנו להרגני, אך אברור מכת דבר שהכל שוים בה. ומבואר מזה, דמכת דבר הכל מודים שאי אפשר להמלט ממנה, ולכן מכנה כאן מכת דבר פעולה בשם יד חזקה, מפני כי גם לפי השגת בני אדם היא חזקה על כל ואין מוצא ממנה. וכמו שאמר דוד המלך." + ], + [], + [ + "ובמורא גדול זו גלוי שכינה. לא נתבאר איך יובן בלשון מורא גלוי שכינה, מה יחש מורא לאורה. ואפשר לומר, כי מצינו בתלמוד ומדרשים בסגנון דרשות לכמה מלים עפ״י העתק אותיות בהמלה ממוקדם למאוחר וממאוחר למוקדם, ועפ״י זה יצא ענין הדרש לפי הרצון. כה מצינו בברכות (ל׳ ב׳) דרשו הפסוק בתהלים (כ״ט ב׳) השתחוו לה׳ בהדרת כמו בחרדת (ובחלוף ה׳ בחי״ת, כאותיות אהח״ע שמתחלפין), והועתק הרי״ש להה״א. ובשבת (פ״ה א׳) פירשו השם ״חרי״, הוא שם אומה, בסוף פרשה וישלח (ל״ו כ׳, שעיר החרי) ודרשו חרי כמו ריח, בהפוך האותיות, ופירשו, שהיו מריחין את הארץ וידעו את כל חלקת אדמה לאיזה מין גידולים מוכשרת, ואמרו זו לזית וזו לגפנים וכו׳. ובעירובין (נ״ד סע״ב) פירשו הפסוק במשלי (ז׳ ד׳) ומודע לבינה תקרא, ופירשו כמו ומועד לבינה, שיקבעו עתים לתורה. ובפסחים (פ״ז ב׳) פירשו הלשון בשופטים (ה׳ י״א) צדקת פרזונו בישראל, כמו פזרונו, עי״ש. וביומא (ע״ה ב׳) פירשו הפסוק דפ׳ בהעלתך (י״א ל״ב) וישטחו כמו וישחטו, עיי״ש. ובמו״ק (ט׳ ב׳) פירשו הפסוק בתהלים (מ״ט י״ב) קרבם בתימו כמו קברם, עיי״ש. ובתמורה (ט״ז א׳) פירשו השם עכסה (בת כלב) ממובן כעס, עיי״ש. ועוד שם פירשו השם יעבץ (דהי״א ד׳ ט׳) שיעץ וריבה תורה בישראל, ופירשו כן עפ״י העתק אות מן יעבץ ליעצ״ב*ואמנם העתק זה מפורש בפסוק גופי׳, כי לשונו שם, ואמו קראה שמו יעבץ לומר, כי בעצב ילדתיו. והנה לפי זה הי׳ לה לקרוא לו יעצב בהקבלה לשם עצב, וזה פלא. ואמנם מצינו באור שמות עפ״י העתק מלים, קין — כי קניתי (הנו״ן קודם היו״ד). שמואל על שם כי מה׳ שאלתיו (ש״א א כ׳).). ובירושלמי נזיר (פ״ז ה״ב) פירשו הלשון בפרשת חקת (י״ט ט״ז) או בקבר, כמו או ברקב, לומר שגם בשר רקב של מת מטמא. ובמדרשים פירשו השם לבן הארמי כמו הרמאי, ועוד חלופים כאלה. והנה כאן מפרשים המלה ובמורא כמו ובמאור, בהעתק האותיות, ומבארים, מה ענינו של מאור גדול — זה גלוי שכינה שאורה מבהיק. ויש עוד סמך נאמן דבלשון מורא כאן מכוין מענין מאור, כי את הלשון ובמוראים גדולים (פ׳ ואתחנן, ד׳ ל״ד) תרגם אונקלוס ובחזונין רברבין, ושרש הזה משותף עם שם ראי', כמו ותחזינה עינינו, ובאיוב (ט״ו י״ז) את זה חזיתי ואספרה, ועוד הרבה, וכאן המובן ראיה חזקה עפ״י מאור גדול, ואיך אפשר להגביל גדולת האורה במדה היותר גדולה — זה גלוי שכינה. ואף כי מצינו שם מאור גדול בכנוי להשמש (פ׳ בראשית), אך שם אין הכרח לפרש דמוסב על יתרון גדולת האורה, כי אפשר שאינה גדולה בערך אור גדול, אך נקרא גדול רק לפי ערך חבירו הקטן ממנו (הלבנה), וכמו שני אגוזים אחד גדול ואחד קטן, והנה גם הגדול קטן הוא, אך נקרא גדול לפי ערך חבירו אשר הוא עוד יותר קטן ממנו, ולא כן כאן דכתיב מאור גדול סתם, ונערך בערך גדלות מופלגת, והיינו גלוי שכינה." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "מכת בכורות. צריך באור למה כל המכות נקראו רק בשמן לבד, דם, צפרדע וכו', ורק במכת בכורות הוסיף המלה ״מכת״ ולא בשמה העצמי לבד, ״בכורות״, כסגנון כולן. וגם אפשר לומר פשוט הטעם על שלמכת בכורות נוספה המלה ״מכת״ ולא ״בכורות״ לבד, כמו כל המכות שנקראו בשמן לבד, דם, צפרדע וכו׳ בלא תוספת המלה ״מכת״, יען כי כל המכות שמותיהם לבד יעידון כי מכות הן, כי בודאי דם, צפרדע, כנים, ערוב וכו׳ אינן כי אם מכות, ולא כן השם בכורות הוא שם סתמי שאין בו כל רמז שענינו מכות, לכן צריך להוסיף עליו המלה ״מכת״. — ואפשר לפרש עפ״י המבואר במדרש שוחר טוב (הוא מדרש תהלים), (פרשה קל״ו), כי אחר התראת משה ממכת בכורים רצו הבכורים לשלוח את ישראל למען ינצלו מעונש מיתה, אך אבותיהם לא שמעו להם ולא רצו לשלוח את ישראל, ואז הרגו הבכורים את אבותיהם, ועל כן נקראה מכה זו מכת בכורות, כי מה שהבנים הרגו את אבותיהם זו מכה לעצמה, ואל זה מרמז הלשון המיוחד, ״מכת״ בכורות. ודע, כי עפ״י המדרש הנזכר מענין הריגת המצרים ע״י בניהם הבכורים, יתבאר היטב הלשון בתהלים (קל״ו) למכה מצרים בבכוריהם, ואין זה לשון רגיל. והי׳ צריך לומר בכורים במצרים, אך לפי המדרש הנזכר הבאור פשוט, למכה מצרים בבכוריהם, ע״י בכוריהם, וכמבואר, זו מכה לעצמה." + ], + [ + "רבי יהודה הי׳ נותן בהם סימנים, דצ״ך עד״ש באח״ב. כלל ענין סימנים אלה מופלא מאוד, כי הן רגילים אנחנו להבין בהמלה שמביאים לסימן איזה משמעות, מובן או הוראה, ולא רק חבור אותיות בלבד, ובאמת כן הסברה מחייבת, יען כי בלא זה אין כל יסוד לזכור הסימן עצמו, ״וסימנך סימנא צריך״, ואם כן מה ענינו ותכליתו של הסימן דצ״ך אד״ש באח״ב אחרי שהמלים האלה אין מגידים מאומה. אך הבאור הוא, כי מצינו לרבי יהודה, בעל הסימנים האלה, שמבאר דבריו אלה במקום אחר, ואם לא מפורט אך מכללא, והוא בספרי פרשה האזינו שבא לשון זה, רבי יהודה אומר, לעולם יהא אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסם פרטים מייגעין אותו, ע״כ, ורוצה לומר, כי זכירת כולם לפרטיהם מייגעין אותו. ולפי זה יתבאר, שכאן מרמז לדעתו בספרי שם, שראוי לקבץ פרטים רבים לכוללם במלים אחדות, כדי שיהי׳ נקל ביותר לזכור אותן, יען כי נקל לזכור שלש מלים מאשר עשר, ואף כי אין בהן משמעות. וגם במשנה מנחות (צ״ו א׳) נתן רבי יהודה סימנים לששה פרטים בשתי מלים, וג״כ אין בהן משמעות, ונראה שגם שם כיון לדעתו בספרי שהבאנו. וכן צריך לומר הכונה בהסימן יע״ל קג״ם הרגיל בגמרא, והלכתה כותי׳ דאביי ביע״ל קג״ם, עיין קדושין נ״ב א׳, וברש״י שם מבואר פרטי השמות, וכונת הסימן הזה ג״כ משום דנוח לזכור שתי מלים מאשר שש. ודע. כי עפ״י מה שגלינו דעתו דרבי יהודה כאן ובמנחות עפ״י דבריו המפורשים בספרי האזינו — עפ״י זה יכוננו מאוד דברי הירושלמי במס׳ רה״ש פ״ג ה״ה בזה הלשון, תני בשם רבי נחמיה. היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (פסוק הוא במשלי (ל״א) המדבר בשבח האשת חיל, ובדרך השאלה לענין התורה) דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, ע״כ, כלומר יש דברי תורה שאין מובנים ואין מבוארים במקומם (והמשל לזה — עניות) והם מפורשים ומבוארים יפה במקום אחר (והמשל לזה — עשירות) וצריד להביאם ממרחק. וכך ענינם של סתימת הסימנים כאן ובמנחות ע״י רבי יהודה ובאורם בספרי על ידו — ובענין זה קשה לי ברמב״ם הלכות קדוש החודש פרק י׳ הלכה א׳ שכתב בזה הלשון, ״תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים וכ״א שעות וקכ״א חלקים ומ״א רגעים, סימן לזה ״יכא קכ״א מ״א״ עכ״ל, (הם חזרת המספרים הקודמים ממלים לאותיות), ועוד שם בהלכה ב׳, ״בין תקופה לתקופה צ״א יום וז׳ שעות ותקי״ט חלקים ול״א רגעים, סימן להם ״צא״ז תקי״ט ל״א״, עכ״ל. והפליאה בולטת, מה יתרון לסימנים על מספרים במלים שלמות באותיות בודדות המקבילות להן ואין בהן כל מובן ומשמעות, ולכאן לא שייך מש״כ למעלה בענין הסימנים דרבי יהודה, וצע״ג. —" + ] + ], + "Dayenu": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו. אינו מבואר איך הי׳ באפשר באופן אחר, ואולי יכוון הדבר עפ״י הכתוב בפרשה תבא (כ״ח ס״ח) והשיבך ה׳ מצרים באניות, אם כן הי׳ באפשר להעבירם באופן זה, אך העבירם בים בחרבה, וזה נוח יותר. וראי׳ לזה, שהרי ההשבה באניות בתוכחה, ועל העברה קלה בחרבה בים עלינו להודות ביחוד. או יש לומר שעיקר ההודאה היא על ההעברה בחרבה, דאפשר הי׳ להעביר בקרקע הים ברפש וטיט כדרך המים ששוטפים ועוברים ונשארה הקרקע לחה ורטובה. —" + ], + [], + [], + [ + "אילו סיפק צרכינו במדבר ארבעים שנה. לא נתבאר על איזה צרכים מכוין כאן, והלא באמת לא הי׳ באפשר במדבר להשיג כל הדרוש בחיים. ואולי מכוין למה שכתוב בסוף פרשה תבא, ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגליך, ואמרו בברכות (ס׳ ב׳) בין יתר ברכות השחר, כד סיים מסאני׳ (כשנועל מנעליו בשחרית) מברך שעשה לי כל צרכי, ולא נתבאר מה יחש לשון ברכה לנעילת מנעלים. ואפשר לומר עפ״י הגמרא דשבת (קכ״ט א׳) לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו (כך גורס הרשב״ם בפסחים (קי״ב א׳), וטעם הדבר ביאר הרשב״ם שם מפני שגנאי הוא לאדם לילך יחף, עכ״ל. אבל טעם זה אינו מספיק לתוצאת הדבר ממכירת כל מה שיש לו, ואולי אפשר להטעים הדבר עפ״י הכתוב במשלי (כ״ב ח׳) צנים פחים (קור וחום) בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם, וידוע דמקור יסוד הצטננות הגוף הוא ברגלים, כי אחר הצטננות הרגלים נמשכה ההצטננות לכל הגוף, ולכן נעילת מנעלים היא יסוד לשמירת הבריאות של כל הגוף, וסמך לזה בירמיה (ב׳ כ״ה) מנעי רגליך מיחף, דהכונה שבזה תשמור כל גופך מהצטננות, והמלה יחף הוא שם ולא תואר, דאם הי׳ תואר הי׳ צ״ל יחפה, (דרגל שם נקבה), ואמר בדרך הפלגה כי ראוי לאדם למכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו ולא יצננן ומתוך כך יבריא כל הגוף וכל החיים. ועפ״י כל המתבאר יכוון יחש הברכה בשחרית כשנועל מנעליו ״שעשה לי כל צרכי״ כי אחרי שיש לו מנעלים אינו דרוש עוד למכור כל מה שיש לו, ואם כן יש לו הכל, וזהו כל צרכי. ועתה נבא לבאור הלשון בהגדה כאן. אלו סיפק צרכינו במדבר, ומוסב על לשון הפסוק שהבאנו ונעלך לא בלתה מעל רגליך, ואם כן הי׳ להם כל מה שהי׳ להם בשלמות, כי לא הוכרחו למכור הכל למען קנין מנעלים, ובזה סיפק צרכנו במדבר (ועוד יצטרף זה שלמות הבגדים, כמש״כ לא בלו שלמותיכם). ויש להעיר, כי בפרשה עקב (ח׳ ד׳) כתיב בענין זה שמלתך לא בלתה, בלשון יחיד, וכאן כתיב לא בלו שמלותיכם בלשון רבים, ואפשר לומר כי בשניהם לריבותא, כאן הריבותא שגם ברבוי בגדים אפילו אחד לא בלה, ושם הרבותא שאפילו בגד אחד שלובשים אותו תמיד ומחמת זה נוטה יותר להבלות גם כן לא בלה. ומש״כ נעלך בלשון יחיד, ושמלות בלשון רבים אפשר לומר, דשני נעלים כחד חשיבא, שאין דרך לנעול מנעל אחד, משא״כ במלבושים אין אחד משועבד לחבירו, כי אפשר ללבוש כל אחד לעצמו. ועפ״י זה אפשר לבאר בפ׳ בא (י״ב י״א) ונעליכם ברגליכם ולא נעלך ברגלך — יען כי שם נעשה הכל בחפזון, הזהיר שיהיו זהירים לנעול שני המנעלים מקודם, כדי שבשעתו לא יטעו מחמת החפזון לנעול רק אחד.", + "ולא האכילנו את המן. צריך באור, מה הנחה היא זה, הלא במדבר לא הי׳ להם כל דבר מאכל זולת המן, כי הי׳ ״לא מקום זרע״ (לשון הפסוק בפ׳ חקת, כ׳ ה׳), והי׳ זה כביכול מחובת הקב״ה לתת להם לאכול. אך י״ל, דהכונה שאמרו במס׳ יומא (ע״ה ב׳) שהיו טועמין במן כל מיני מאכל, וזה היתה ההנחה מצדו. ואמנם כי על אגדה זו דגמרא יומא אפשר להשיב מה שטענו במדבר מי יאכילנו בשר, אם כן מבואר שלא חשו טעם זה במן. ואפשר לומר, דאמנם מניעת טעם בשר במן הי׳ כדבר יוצא מל הכלל עפ״י סבה אחרת, והוא עפ״י הכתוב בפרשה בשלח (ט״ז ל״א) שטעם המן היה כצפיחית בדבש ובפרשה בהעלתך (י״א ח׳) כתיב שטעמו הי׳ כלשד השמן, ומבואר בגמרא ע״ז (ל״ט ב׳) דבשר המטוגן בדבש ושמן נותן טעם לפגם ומעורר תיעוב וגועל נפש (וכ״ה ביו״ד סימן ק״ג ועיי״ש בב״י לטור), — ואם כן לא היו יכולים לטעום במן טעם בשר מפני התערובת טעמו מדבש ושמן." + ], + [], + [], + [ + "אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. לכאורה מה חסד הוא לקרוב להר סיני בלא קבלת התורה. וצריך לומר, דקיצור לשון הוא, ועיקר הענין מן אלו קרבנו לפני הר סיני לראות במחזה אלהים כידוע בענין זה בפרשה ובאגדות. וגם אפשר לפרש הכונה עפ״י מה שאמרו במס׳ ביצה (כ״ה ב׳) מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שעזין הם, (ומביא שם על זה מאמר ״עזין שבאומות — ישראל״, עיי״ש) ופירש״י, שהתורה מכניע לבם, ואיתא במס׳ סוטה (ה׳ א׳) לעולם ילמוד אדם מדעת קונו, כלומר, ללמוד מדת ענוה, שהרי הניח הקב״ה את כל הרים וגבעות גדולים ונתן את התורה על הר סיני הנמוך *ואמנם אין ללמוד מענין זה על ביטול כל ערך הכבוד שראוי לת״ח לנהוג, יען דאם כן הי׳ דרוש ליתן תורה על הארץ, אלא ודאי דבמקצת כבוד דרוש לת״ח לאחוז, מפני כבוד התורה, ועל כן נתן על הר נמוך. ולפי זה, אחרי דמטרת נתינת התורה היתה, כמבואר, להכניע לבם — הנה גם בהתקרבות ובהתגלות ה׳ על אותו ההר בלבד היתה להם תועלת שלמדו ממנו מדת הכנעה וענוה, וגם זה מדה נכונה." + ], + [ + "אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לא״י דיינו. ולא אמר עוד להיפך, כסגנון כל המאמרים, אלו הכניסנו לארץ ישראל ולא נתן לנו את התורה דיינו, יען כי באופן כזה, באמת —לא דיינו, מפני כי בלא תורה אין יתרון לארץ ישראל על כל הארצות, וכמו באומת ישראל, שזולת התורה אין להם יתרון על שאר האומות, ואשר על כן עודם במצרים, טרם שקבלו התורה, הי׳ המצרי נקרא ״רעהו״, של ישראל, וכמש״כ בפ׳ בא (י״א ב׳) וישאלו איש מאת רעהו, ומוסב על המצרי, ובפרשה משפטים (כ״א ל״ד.) כתיב וכי יגוף שור איש את שור רעהו, ודרשו (ב״ק ל״ז ב׳) רעהו ולא עכו״ם (מבואר בגמרא שם דמוסב על עובדי אלילים בימים הקדמונים שאין מקיימין שבע מצות הנחוצות לקיום העולם). וזה הוא מפני שבמצרים היו עוד קודם קבלת התורה, והענינים שבפרשה משפטים לאחר מתן תורה, אשר אז נבדלו מכל העמים, כמבואר בפרשה הקודמת לפ׳ משפטים, פ׳ יתרו. ועל מה שכתבנו במעלת ארץ ישראל, כי מעלתה היא רק ביחש דבוק עם התורה — אל זה יש סמך בגמרא ערכין (י׳ ב׳) שאמרו, דמעלת א״י החלה רק משנכנסו ישראל לתוכה (ומובן עם התורה) ואז הוקדשה ונתעלה, ועד אז הי׳ ערכה כערך כל הארצות. וכן מה שכתבנו דבלתי התורה אין יתרון לעם ישראל על שאר האומות, עפ״י זה יתבאר במס׳ יבמות (מ״ז ב׳) בדברי רות לנעמי עמך עמי ואלהיך אלהי, ולכאורה גם הלשון עמך עמי די להלות על עם ישראל, אך רמזה בזה, שלא תסתפק בלאומיות לבד בלא תורה ודת (כמו שיש חושבים היום) אך תקבל עלי׳ גם אלהות ובכללה גם התורה ומעשה המצוות. ועפ״י הנחת הגמרא דמעלת א״י החלה רק משנכנסו ישראל לתוכה — עפ״י זה, יובן מה שאמרו בטעם הדבר שאין אומרים הלל בפורים, מפני שאין אומרים שירה על נס שבחוץ לארץ (והלל היינו שירה, ועיין בסמוך בטעם הדבר). והנה קשה איך אמרו ישראל שירה על הים והיו אז בחו״ל, אך לפי המבואר דקדושת א״י החלה רק משנכנסו ישראל לא״י, ובעת קריעת הים עדיין לא נכנסו לארץ, ולכן הי׳ אפשר להגיד שירה בכל ארץ ומדינה שהיא, מה שאין כן גם פורים שכבר נתקדשה א״י על כל הארצות, וכולן חולין לגבי קדושתה, לכן אין אומרים בהן שירה. וזולת זה אפשר לתת טעם על מה שאמרו ישראל שירה אעפ״י שאין אומרים שירה על נס שבחו״ל, עפ״י מש״כ מהרש״א בערכין שם בטעם דבר זה שאין אומרים שירה על נס שבחו״ל משום דנסים שבא״י נעשים ע״י הקב״ה בעצמו וראוי מאוד לומר עליו שירה והלל, ולא כן בחו״ל נעשים ע״י שליח או מלאך, ואחרי שידוע כי הנסים שבמצרים נעשים כולם ע״י הקב״ה בעצמו, כמ״ש אני ולא שליח אני ולא מלאך, וגם מבואר במדרשים שעל הים ראו כולם במאור השכינה, וזה מכוון בלשון שאמרו זה אלי, וכמו שהראו באצבע. לפי כל זה הי׳ אז השעה והמקום קדושים לשיר שירה, אף כי המעמד הי׳ בחוץ־לארץ." + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "רבן גמליאל הי׳ אומר, כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. ההרגש בזה, מה נשתנו שלש מצות אלו מכל המצות שהקפיד לפרש ענינם, אבל אפשר לפרש, דסבירא לי׳ לרבן גמליאל כמו שפסקו בברכות (י״ג ב׳) דמצות צריכות כונה, וענין כונה הוא לכוין ענינן, ומפרש כאן מה ענינן של אלה המצות, ומציע אותן על הסדר, ולפי זה אין מצות אלו יוצאות מכלל המצות, אך מפני דס״ל, דמצות צריך לכוין ענינן ולכן מפרש אותן. ומה שאמר כל שלא אמר, דמשמע שצריך להוציא בפה ובאמת צריך כונת הלב, כמבואר בברכות שם, וכן מורה הלשון ׳״כונה״ וכונה היא רק בלב, יען כי באמירה אפשר שמבטא בשפתיו ולבו בל עמו — אפשר לומר, דבאמת מצינו הפעל אמירה שמוסב על מחשבה בלב ובנפש, כמו בפרשה שמות (ב׳ י״ד) הלהרגני אתה אומר, כלומר, תחשב בלבך, ובתהלים (ד׳ ח׳) אמרו בלבבכם, ושם (י׳ י׳) אמר בלבו, ובס״פ תולדות ויאמר עשו בלבו, ובשמואל א׳ (ב׳ ד׳) מה תאמר נפשך, והרבה כהנה, והכונה כאן כל שלא אמר — כל שלא חשב ולא כיון *וכמובן זה בלשון אמירה יתבאר בפ׳ בראשית ויאמר קין אל הבל אחיו, ודייקו מפרשים שלא פירש מה אמר, אך לפי שבארנו יתבאר ויאמר — שחשב בלבו עליו להרגו, והמובן ״אל הבל״ כמו ״על הבל״ (בחילוף אהח״ע) על אודות הבל, כמו ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא (פ וירא כ׳ כ״א) והמובן על שרה, וביחזקאל (ו׳ י׳) לא אל חנם דברתי, דהמובן לא על חנם, ובתהלים (ב׳) ספרה אל חק — תחת על חק, ועוד.)." + ], + [ + "פסח שהיו אבותינו אוכלים. ובמצה ובמרור אמר שאנו אוכלים, וזה פשוט, מפני שמצה ומרור נוהגים גם בזמן הזה, מה שאין כן פסח נוהג רק בזמן שבית המקדש קים. ובזה יתבאר מה שבנוסח זה שבמשנה (פסחים קט״ז ב׳) חסר הלשון ״שאנו אוכלים״. וזה הוא מפני שבעל המאמר הזה (כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח) הוא רבן גמליאל הזקן *כי שלשה חכמים מחכמי המשנה והתלמוד, וכולם נקראו בשם לוויי מיוחד, רבן גמליאל בעל המאמר הזה נקרא ״הזקן״ להיותו זקן מכולם, והשני בנו של הקודם נקרא רבן גמליאל דיבנה, על שם שהי׳ נשיא הסנהדרין ביבנה, לאחר החורבן, והשלישי, בנו של רבי (רבי יהודה הנשיא) נקרא רבן גמליאל ברבי (עיין כתובות ק״ג ב׳).) והוא היה עוד בזמן המקדש, ואכל מפסח, והרי זה כמו שהי׳ אומר שאנו אוכלים.", + "פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש הי׳ קיים וכו׳. יש להעיר על מניעת אכילת פסח בזמן הזה בחוץ לארץ, והלא את הפסח הראשון אכלו בלילה עודם במצרים טרם שיצאו משם, כמבואר בהמשך הפרשה (פ׳ בא, י״ב), ולמה לא נעשה לזה זכר בחו״ל. אך אפשר לומר, משום דעיקר המטרה מאכילת פסח הוא קרבן תודה לה׳ על אשר פסח על הבתים, ומקום הקרבנות מכוון רק בירושלים מקום השראת השכינה, ולכן אין לו מקום בחו״ל, ומה שאכלו אז בחו״ל הוא מפני שבאותו הלילה עבר ה׳ בכבודו על ארץ מצרים, כמש״כ ועברתי בארץ מצרים... אני ולא מלאך אני ולא אחר, אם כן היתה באותו הלילה במצרים השראת השכינה כמו בארץ ישראל, ולכן נחשב להם המקום אז כקדושת א״י, ולכן אכלו אז הפסח, ואין ראיה מן אותו הלילה להעתידות בגלות. — וע׳ ברש״י פ׳ בהעלותך (ט׳ א׳). ומה שכתבנו, דמקום הקרבת הקרבנות הוא רק בירושלים ולא בחו״ל — לכאורה יש להעיר ממה שהקריבו נח והאבות בחו״ל, אך הבאור הוא, דארץ ישראל נתקדשה רק משנכנסו ישראל לתוכה וקדשוה, אבל עד אז הי׳ ערכה ודיניה ככל הארצות, ועיין במס׳ ערכין (י׳ ב׳).", + "פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שביהמ״ק הי׳ קיים על שום שפסח הקב״ה על בתי בני ישראל במצרים. לכאורה היה לו לומר סתם שהיו אבותינו אוכלים ולהשמיט הלשון ״בזמן שביהמ״ק הי׳ קיים״, אחרי כי את הפסח הראשון אכלו עודם במצרים. והי׳ השאלה והתשובה מכוונת. אך הבאור הוא, כי על הפסח שאכלו במצרים נצטוו עוד טרם ההודעה מפסיחת הקב״ה על בתי ישראל, כמבואר בהמשך הפרשה בפרשה בא, וטעם צוי זה לא נודע לנו, ויתכן שטעמו כדי לבטל הע״ז של המצרים שהיו עובדים לטלה, כידוע, וכמבואר במכילתא בא על הפסוק משכו וקחו לכם (י״ב כ״א) משכו מע״ז, ולכן אחרי שתלה המגיד את חיוב אכילתו על שום שפסח, בהכרח הי׳ צריך להוסיף בזמן שביהמ״ק הי׳ קיים, שעל אותו הזמן מכוון זכרון הטעם אשר פסח וכו׳, ולא על זה שאכלו במצרים, כמבואר.", + "שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. לכאורה הוא כפל לשון, כי אחרי ״אשר פסח על בתי בני ישראל״ ממילא מתבאר כי נצולו בתינו. אך אפשר לבאר עפ״י מה דאיתא במדרשים, שהיו בבכורי מצרים כאלה שהטמינו עצמם בבתי ישראל, בחשבם להנצל ע״י זה, אך לא הועיל להם זה ונגפו בתוך הבתים. והנה אם כן הי׳ המות גם בהבתים, ובכל זאת נצולו, ועל זה אמר, כי נס כפול הי׳ שם, האחד — שפסח על בתי בני ישראל, והשני — כי גם בעת שהי׳ המות שורר בהבתים (לרגלי הבכורים שנטמנו שם) גם כן נצולו הבתים.", + "ויקד העם וישתחוו. עיין ברש״י במקום פסוק זה (פ׳ בא, י״ב כ״ז) כי ההודאה היתה על בשורת בנים, וזה פלא, מה יחש בשורה זו לענין הפרשה. וראה מה שכתבנו בזה למעלה במאמר כנגד ארבעה בנים דברה תורה, וצרף לכאן." + ], + [], + [ + "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וכו׳. לכאורה לשון זה אין מכוון לענין, שהרי על מצות מצה נצטוו עוד בתחלת החודש בעוד היותם במצרים, כפי שמתבאר בהמשך כל הפרשה (י׳ ב׳), אז לא הי׳ כל הרהור וכל דבור על דבר ספוק בצק להחמיץ. אך הבאור הוא עפ״י המבואר בפסחים (ק״ב א׳) דאכילת מצה בכל ימי הפסח אינו אלא רשות, כלומר, דעיקר הקפידא רק שלא לאכול חמץ, אבל אם רוצה לאכול כל מיני אוכלין שאין בהם חשש חמץ כמו דגים ובשר בלא מצה רשאי, אך בליל ראשון של פסח, החובה לאכול מצה, ויליף זה שם מקרא, ולכן מוסב זה על ליל ראשון של פסח, שאז אומרים זה, ואז באמת היתה סיבת המצוה על שום שלא הספיק בצקם להחמיץ, כי בלילה ההוא יצאו ממצרים." + ], + [], + [ + "מרור זה שאנו אוכלים על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים. סבת אכילת מרור אינה דומה לסבות אכילת פסח ומצה, שהם עניני ישועה, פסח על שום שפסח הקב״ה על הבתים בשעת נגף הבכורים ומצה על מהירות היציאה, ושייך להודות עליהם, אבל באכילת מרור אין רמז כל ישועה, ולא עוד אלא שמזכיר דאגה וצער ממרירות החיים, ומה יחש זכירה והודאה על זה. אך על האמת גם בזה יש יחש רגשי הודאה, כי לפי הידוע בתורה בפרשה לך (ט״ו י״ג) הוגבל זמן השעבוד ארבע מאות שנה, ומבואר במדרשים, דקושי השעבוד ומרירות החיים גרמו לחירותם ק״צ שנה קודם זמנם (ראה החשבון ברש״י פרשה בא (י״ב מ״א), ואם כן שייך הודאה גם על מרור על שמיהר השעבוד. ולדעת המדרשים שהבאנו, דקושי השעבוד ומרירות החיים גרמו לצאתם בקדמות הזמן, לדעה זו אפשר למצוא סמך בתורה בהקדם מש״כ הרא״ש, בבאורו לנדרים (ל״ז ב׳) דטעמי הנגינות שעל המלים מורים כונות מיוחדות, וכאן על הלשון וימררו את חייהם (ר״פ שמות) הנגינה ״קדמא ואזלא״ ובא לרמז שמסבת מרירות החיים ״קדמו ואזלו״." + ], + [ + "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר, והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים. לא נתבאר איפה מרומז כאן צוי לדורות, והלא לפי המשך וענין הפרשה איירי זה בדור המדבר. ואפשר לבאר עפ״י זה, שלשון זה נמשך ונוסד על הפסוק הקודם (פ׳ בא׳ י״ג ה׳) והיה כי יבאך ה׳ אל ארץ הכנעני... ועבדת את העבודה הזאת והגדת לבנך, וידוע, שדור המדבר לא נכנס לארץ ישראל, כמבואר בפ׳ שלח ובפ׳ דברים. ורק בניהם נכנסו, ואם כן מוסב זה הלשון והגדת לבנך על הדור המאוחר, דור שנכנס לא״י, והן הוא לא יצא, ואם כן הי׳ לו לומר בעבור זה עשה ה׳ לאבותי בצאתם ממצרים, ומדאמר הכל בסגנון מדבר בעדו, עשה לי, בצאתי. מתבאר, דבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, ועל כן תולה הדברים בו. ועוד אפשר לפרש דיוק חיוב זה מפסוק והגדת לבנך וכו׳ עפ״י הידוע בגמרא שהלשון לאמר, שנראה לפעמים כאינו מוכרח לענין, מתפרש לפעמים כמו \"לאמר לאחרים״ (ועיין יומא ד׳ ב׳), וכאן כתיב והגדת לבנך לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי והיינו שעוד יאמר הבן לאחרים שיאמרו זה גם הם, וממילא מתבאר, דחיוב האמירה לדורות לכל דור ודור, ובאמור כל אחד את הלשון בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים, מתבאר דבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא, כדמפרש." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל... לעלה ולקלס. וכלשון זה בא בתפלת שחרית לשבת בפיוט ובמקהלות רבבות עמך, וכתבנו שם, שקשה מאוד לסבול קביעות המלה ״ולקלס״, אשר בכל המקרא, בתנ״ך באה להורות לעג וחרפה. בוז והתעוללות, כמו תשימנו לעג וקלס לסביבותינו (תהילים מ״ד:י״ד), לחרפה ולקלס כל היום (ירמיהו כ׳:ח׳), חרפה בגוים וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳), והוא במלכים יתקלס (חבקוק א׳:י׳), ועוד. וכן הוקבעה מלה זו בתפלת תחנון, הבט משמים וראה כי היינו לעג וקלס בגוים, ואיך זה באה מלה בזויה ומתועבת זו לכאן בסיום לכל המעלות והשבחים וההלולים שקדמוה, והרי זה ככוס רעל הבא לאחר מיני מעדנים. ואמת, כי בלשון התלמוד מצינו מלה זו בהוראת כבוד, כמו בברכות (נ׳ א׳), וביבמות (צ״ב סע״ב) או לאו דקלסך גברא רבה, ולפי זה אפשר לומר כמ״ש במס׳ מכות (ח׳ א׳), דכל מלה שיש לה שתי הוראות צריך להבין בכל אחת לפי הענין, וכן אמרו ביבמות (ק״ב ב׳) ביחש הוראת מלה אחת, משמע הכי ומשמע הכי. אך להצטדקות זאת יש מקום רק אם המלה בשתי ההוראות נובעת ממקור שפה אחת, אם משפת עברית או מלשון התלמוד וכדומה, אבל כאן ובתפלת שחרית לשבת שהבאנו באה כולה בתוך הרבה מלים מקוריים מלשה״ק ובלשה״ק, בכל מקום בואה תורה אך גנאי וחרפה, ואיך זה מלים תכופות מהוראות משונות זו מזו ישתמשו כאחד, וזה פלא. ועל דעתי ראוי להשמיטה כאן ומתפלת שבת שהבאנו ונצדק קודש וכבוד שמים. וסמך להשמטה זו, כי בנוסח תפלה זו ברב אלפס ליתא למלה זו, ובירושלמי פסחים פ״י ה״ד וברמב״ם בנוסח ההגדה באה תחת מלה זו המלה ״ולנצח״. והנה עפ״י שלשה עדים נאמנים אלה תתקיים ישרת השמטה מלה טרודה וכאבה זו, ודי בלעדה.", + "הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאבל ליו״ט ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה. בנוסח ההגדה ברמב״ם כתוב מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה ואח״כ מיגון לשמחה וכו׳, ולכאורה זו נוסחה ישרה, יען כי עבדות וחרות עם שעבוד וגאולה מתיחשים אלה עם אלה, אלא שערוכים בסגנון ״לא זו אף זו״, כלומר, לא רק הוצאנו מקושי עבדות אך גם מסתם שעבוד בלא עבודה. אבל יש לקיים הנוסח שלפנינו עפ״י מ״ש במס׳ נדה (ס״ט א׳) בשנוי לשון קצת, תחלתו שהוא טוב וסופו שהוא טוב, וכן כאן, תחלתו חופש (מעבדות לחירות) וסופו חופש (משעבוד לגאולה), וסמך חופש לחופש.", + "הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאבל ליו״ט ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה. מדרך התלמוד ומדרשים, כי כל דבר וענין הבא במספר לתלות ערך המספר כנגד עוד דבר הבא במספר כזה (ואולי הוא כדי לסייע לזכרון המספר ואתו יחד הענינים). כה מצינו למשל מספר ארבע כוסות בפסח כנגד ארבע לשונות של גאולה (בר״פ וארא) והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי (ירושלמי פסחים פ״י ה״א) ובברכות (כ״ט א׳), הני שבע ברכות בתפלה של שבת כנגד שבעה קולות על המים שאמר דוד (תהלים כ״ט), הני תשע תפלות שברה״ש כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה (כלומר, כנגד תשע פעמים שזכרה חנה שם ה׳ במאמר אחד, שמואל א׳, ב׳ א׳—י׳) ועוד שם כאלה. וברה״ש (ל״ב א׳) הני עשרה מלכיות שבמוסף רה״ש (כלומר, עשרה פסוקים שנזכר בהם מלכיות) כנגד עשרת הדברות וכנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ובירושלמי ברכות (פ״ד ה״ג), הני י״ח ברכות שבתפלת חול כנגד שמונה עשרה צווין שבפרשת המשכן (כאשר צוה ה׳ את משה, בפ׳ פקודי) ועוד הרבה כאלה. ומעתה אף אנו נאמר, הני חמשה לשונות של טיב הגאולה, מעבדות לחירות, מיגון לשמחה מאבל ליו״ט, מאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה, כנגד חמש זכיות שהי׳ לישראל במצרים, כמבואר במדרשים, שלא שינו את שמם ואת לשונם ואת בגדיהם ושלא היו בהם דלטורים (מלשינים) וגם היו עתידים לקבלת התורה (מ״ר שמות), והיו אלה כנגד אלה. " + ], + [ + "באורנו להלל תמצא בחבורי על תפלות השנה" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "אשר גאלנו וגאל את אבותינו. ולמעלה בנוסח ההודאה לפיכך אומרים להודות להלל... למי שעשה נסים לאבותינו ולנו, שם הקדים להמאורע אבות לבנים וכאן מקדימין גאולתנו שלנו לגאולת אבותינו, וצריך טעם. ואפשר לבאר, משום דבמעשה הנסים בודאי האבות קודמים, שהם קודמים לנו בזמן, אבל לענין הגאולה הנה ידוע, כי ענין גאולה הוא כמו השבת אבידה. יען כי על מניעת גאולה נאמר ואבדתם בגויים (פ׳ בחקותי, כ״ז ל״ח), ובענין אבידה מפורש בגמרא ב״מ (ל״ג א׳) כי החזרה על חיפוש אבידה שלו ואבידת אביו אבידתו קודמת, ויליף זה שם מקרא, ולכן מקדימין כאן גאולתנו לגאולת אבותינו. ומה שאנו אומרים בתפלה אלהינו ואלהי אבותינו, אעפ״י דבהכרת אלהות קדמו אבותינו — אפשר לומר משום שאם יקדימו אלהות שקבלו אבותינו זה יחליש באיזה ערך את הכרתנו שלנו באלהות, מפני שמטבע הבנים ללכת בדרכי אבותיהם, ועל דרך שאמרו מנהג אבותיהם בידיהם (תענית כ״ח ב׳), מעשה אבותיהם בידיהם (חולין י״ג ב׳), שותא דינוקא דאבוה או דאימיה (סוכה נ״ו ב׳), ואם כן אפשר להבין. כי רק מתוך רגילתנו שלנו במעשה אבותינו נחזיק בתומת אמונת אלהות, ולא מתוך הכרה עצמית, ולכן מקדימין לומר אלהינו להורות כי קבלתנו שלנו באלהות הוא מהכרה עצמית, ולא רק מתוך אחיזתנו בחיי אבותינו ובהכרתם שלהם.", + "שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. חוקרי הלשון חקרו בתכונת השמות שמחה וששון, וקבעו, כי שמחה יונח על הרגש בתחלת הדבר הנכון לבוא. וששון — בסוף התוצאה מהדבר הנרצה, ולפי זה יתבאר כאן שמחים בבנין עירך, שהוא רק כהקדמה להעבודה בביהמ״ק, וששים בעבודתך — ביהמ״ק, שזה עיקר ותכלית קדושת ירושלים. ולהנחה זו של המדקדקים הנזכרים יסכים גם הלשון בפזמון אל אדון (לשחרית של שבת), כי צבא השמים (הם השמש והירח וכוכבים וכו׳) ״שמחים בצאתם וששים בבואם״, כלומר, שמחים בצאתם למלא תפקידם, וששים בבואם — לאחר שהוציאו פעולתם. וע׳ מש״כ שם בכלל ענין שמחתם בזה. וכן יסכים להנחה זו הלשון בתפלה לרה״ש ויוהכ״פ ״שמחה לארצך וששון לעירך״, כי הקיבוץ להארץ היא התחלת הגאולה והכניסה לירושלים היא עיקר גאולת הארץ. אך על הנחה זו יש להעיר מישעיה (ל״ה י׳) ששון ושמחה ישיגו. ולפי המבואר, הלא היה להקדים שמחה לששון כסדר הענינים, כמו שבארנו. אבל על האמת מכוון הלשון שם, כי הן שם איירי בגמר קץ הגאולה כמש״כ שם, ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו — ושם באמת תכונת ששון קודמת, דתבונה זו באה בקץ תכלית הדבר, ואחר הששון המופלא — שמחה רגילית. ובירמיה (ז׳ ל״ד) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה — יתבאר על דרך ״לא זו אף זו״, לא רק קול ששון גדול ומופלא אך גם שמחה רגילית תשבת, כמבואר, ועיין עוד במס׳ סוכה (מ״ח ב׳), ואין להאריך עוד.", + "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים. ורשום במקומו במוסגר בזה הלשון (״במוצאי שבת מן הפסחים ומן הזבחים״). ופירשו המפרשים בטעם הלשון ההפוך, משום דבשם ״זבחים״ יובן קרבן חגיגה הבאה עם הפסח ואוכלים מקודם את החגיגה ואח״כ הפסח, משום דדין הפסח להאכל על השובע, כדי שיהי׳ נאכל רק לשם מצוה ולא לשם רעבון. ואמנם זהו רק כשחל פסח בימי חול, אבל כשחל פסח בשבת לא תבוא אז חגיגה יחד עם הפסח, מפני שמעשה החגיגה אינה דוחה את השבת כמו שדוחה הפסח, ובאה רק למחרת השבת, ולפי זה יוצא שמקודם אוכלים את הפסח (בשבת) ואח״כ החגיגה ביום ראשון, ולכן כשחל פסח במוצאי שבת אומרים ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים, כסדר אכילתם, הפסח בשבת והחגיגה למחרתו. זה הוא טעם הנוסח במוצאי שבת מן הפסחים ומן הזבחים. אבל באור זה קשה, יען כי לפי זה הי׳ צריך להקדים פסחים לזבחים בחג הפסח שלפני אותה שנה שבה יחול פסח במוצאי שבת, כיון דהתפלה מוסבת על חג הפסח העתיד בשנה הבאה, כהוראת הלשון יגענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו ונאכל שם, ואם כן צריך לחשב בפסח זה הבא בחול מתי יחול פסח בשנה הבאה, ואם יחול בשבת יקדימו אז פסחים לזבחים, אבל להקדים זה בפסח דהשתא אין כל טעם ויסוד. ולבד זה קשה מאוד כלל ענין זה, כי הנה כל דיני הסדר בליל פסח נתבאר במשנה ובגמרא (פ״י מפסחים) ובפוסקים ראשונים, הרי״ף ורמב״ם ורא״ש וכל בו, ובסדור רב עמרם (המיוחד כולו להעמיד נוסחאות אמתיות), וכן בספרי אחרונים כל הפרטים ופרטי פרטים וכל המנהגים המקובלים עד שלא יחסר כל בהם, ומכל ענין זה להקדים במוצ״ש פסחים וזבחים אין אף רמז קל. והראשון בפוסקים אחרונים שחידש זה הוא הט״ז באו״ח סימן תע״ג ס״ק ט׳ בשם אחד האחרונים (מהרי״ז), וזולתו לא נמצא דבר ורמז, וכמה הוא מן הפלא, ועיין בתוס׳ פסחים (קט״ז ב׳), ולענין מוצאי שבת אין דבר שם. וכתבתי על זה בספרי מקור ברוך, כי בכלל כל חידוש זה (להקדים במוצ״ש פסחים לזבחים) בא לרגלי טעות קלה ע״י אחד הסופרים, ובהתגלות הטעות יתברר הדבר. והבאור הוא, כי מקור ברכת הודאה זו (אשר גאלנו וכו׳) היא במשנה פסחים, משנה ז׳ פרק י׳, ושם הגירסא מן הזבחים ומן הפסחים, ובאותה המשנה שבגמרא (דף קט״ז ע״ב) הגירסא מן הפסחים ומן הזבחים, ורשום שם במסרת הש״ס ״במשנה שבמשניות מן הזבחים ומן הפסחים״. וזה חזון מצוי שגירסות במשנה שבמשניות ובגמרא שונות הן. והיתה הגירסא העיקרית בההגדה כמו שהיא במשנה שבגמרא, מן הזבחים ומן הפסחים, ואחד המעתיקים לו את ההגדה מכתיבת יד סופר (טרם גלות מעשה הדפוס) רשם לו בצדו בראשי תיבות ״במ״ש מן הפסחים ומן הזבחים״, וכיון בזה לומר, כי במשנה שבגמרא (הנוסח) מן הפסחים ומן הזבחים, באשר כן הי׳ דרך הסופרים אז לכתוב בראשי תיבות משונים כדי לקצר מלאכתם. ומעתיק אחד שהעתיק מהגדה זו, חשב, כי הר״ת מן ״במ״ש״ הוא במוצאי שבת״, ועפ״י הסברא כי אז נאכל הפסח קודם החגיגה, כמו שבארנו, מפני שהחגיגה אינה דוחה שבת ובאה למחר השבת — עפ״י סברא זו העתיק לו מפורש ״במוצאי שבת מן הפסחים ומן הזבחים״, ויען כי סברא זו קרובה להתקבל, לכן בא נוסח בהעתקות הבאות ומהן לדפוס ומדפוס לדפוס עד היום הזה. ולהלכה בודאי העיקר בגירסת המשנה שבגמרא, מן הזבחים ומן הפסחים, וכן הגירסא ברי״ף ורמב״ם ורא״ש וכל הראשונים שזכרו ענין זה, וטעמם, משום דהפסח נאכל על השובע לאחר החגיגה, כמש״כ למעלה, ואם לפעמים יקרה שאכילת הפסח תוקדם לאכילת החגיגה, כגון בערב פסח שחל בשבת שוב לא פלוג בהנוסח, יען כי עכ״פ בשבת יחול לזמן רחוק מאוד וגם כי האמירה בכלל אינה מעכבת, ולכן הנוסח הזה תמידי. והנה את כל זה כתבתי להעמיד הנוסח שבתלמוד ופוסקים בענין זה אבל אני לדעתי נראה טעם פשוט ומיוחד להקדים זבחים לפסחים בכל שנה, ואפילו בשנה שחל ערב פסח בשבת, ולא רק משום ״לא פלוג״ אך מיסוד הדבר, וכל חקירה בזה תעבור ותשתקע. וטעמי בזה, כי הן באותה הבקשה מבקשים שיגיענו ה׳ למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו, ומבואר מפורש, שלא רק על חג הפסח מוסבת תפלה זו אך גם על רגלים אחרים הבאים לאחר הפסח בסדר מהלך השנה, והם שבועות וסכות, וידוע, כי באלה הרגלים מביאים שלמי חגיגה שנקראו זבחים, כמו החגיגה שבפסח. וכה מבקשים שיגיענו לשבועות ולסוכות ונאכל בהם מן הזבחים (שלמי חגיגה ביו״ט), ועוד יגיענו לפסח הבא ונאכל שם מן הפסחים, ואין צריך להזכיר גם החגיגה כי היא כלולה במצות הפסח. וכה הנוסח מן הזבחים ומן הפסחים קיים ונאמן בכל שנה ושנה. והנה ידוע בגמרא שטעם אכילת חגיגה קודם אכילת הפסח היא מפני שמצוה לאכול הפסח על השובע. וטעם הדבר לא נתבאר. ויש אומרים, דהוא כדי שיאכל הפסח לשם מצוה ולא לשם תאות אכילה. אבל זה קשה, דהא כידוע סעודת שבת היא מצוה (עיין שבת קי״ג א׳) ובכל זאת עיקר מצות סעודת שבת הוא שיאכל לתיאבון, ומהאי טעמא יש נוהגים להתענות בערב שבת כדי שיאכל בשבת לתיאבון, והתענית נקרא תענית צדיקים (ירושלמי פסחים פרק י׳ הלכה א׳). ואפשר לומר בטעם אכילת הפסח על השובע עפ״י מה שאמרו ביומא (ע״ד סע״ב) דיהא אדם רגיל לאכול סעודתי׳ רק ביום, מפני שהאכילה בחושך לא תשביע הגוף. יען כי הנאת הגוף באה יחד עם מראה עינים על המאכל. והנה לא מצינו שיהא חיוב בפסח הנאת האורה. וידוע דמצות אכילת הפסח הוא רק בלילה, כמבואר בתורה ואכלו את הבשר בלילה הזה ולכן אם יאכל הפסח קודם החגיגה בלילה לא יהי׳ שבע, ולכן אוכלים מקודם החגיגה והחגיגה אפשר לאכול מבעוד יום, ולכשיאכל אחרי׳ את הפסח יאכלנו רק לשם מצוה, יען כי לבשר אינו רעב עוד. אבל אי אפשר לאכול מקודם הפסח ואח״כ החגיגה, יען כי לבד החשש מאכילת הפסח לתיאבון עוד תפוג בשר החגיגה את טעם בשר הפסח, זה אסור, כמבואר בפסחים (קי״ט ב׳). ומה שבליל שבת לא חיישינן לזה שאכילה בחושך לא תשביע יען כי בשבת חובה ומצוה להרבות בנרות כמבואר בשבת כ״ה ב׳. —" + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך.. הלשון אשר לא ידעוך אינו ברור למדי, כי הן סתם גוים לא ידעו את ה'. שהרי הם היו עובדים את אלהיהם, והלשון ״אשר״ משמע רק אלה שלא ידעו, וטוב הי׳ לומר ״כי״ לא ידעוך, והי׳ זה בנתינת טעם, יען כי לא ידעוך, וכמו בפרשה מקץ (מ״ה כ״ו) ויפג לבו כי לא האמין להם, שהמובן הוא, יען כי לא האמין להם, ובתהלים (מ״ה) לא אירא רע כי אתה עמדי והמובן הוא יען כי אתה עמדי. אך אפשר שהלשון ״אשר״ מקוצר, ובשלמותו יהי׳ ״על אשר״, או ״יעז אשר״, והוא בנתינת טעם על הדבר, וכמו בפרשה ויצא (ל׳ י״ח) נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי... תחת ״על אשר״ או ״יען אשר״ נתתי, ובמלכים א׳ (ח׳ ל״ג) בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו לך, דהמובן הוא ״על אשר״ יחטאו לך, ועוד שם (ט״ו י״ג) ויסרה מגבירה אשר עשתה מפלצה — תחת על אשר עשתה, ועוד כהנה. — וכעין זה פרשתי במ״ר סוף פרשה בשלח, כי בשעה שבא עמלק ללחום בישראל, אמר משה ליהושע ״צא הלחם בעמלק״ (לשון הפסוק שם), ודייקו במדרש, למה אמר זה דוקא ליהושע, והלא היו אז עמו אהרן וחור (שם י״ז י׳), ופירשו, שכיון לומר ליהושע, זקנך יוסף (כי יהושע בא מאפרים, כמבואר בפ׳ שלח) אמר את האלהים אני ירא (פ׳ מקץ, מ״ב י״ח), ובזה (בעמלק) נאמר ולא ירא אלוהים (ס״פ תצא), ובא בן בנו של זה שאמר את האלהים אני ירא ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלהים, ע״כ. וכל אגדה זו צריכה באור, כי האמנם יראת יוסף את ה׳ אנו צריכים ללמוד מדבריו שלו, והלא הוא ידוע בצדקתו ויראתו את ה', ואין אנו צריכים לראי׳. ואף גם זאת, לפלא, כי האם אם בכל אחיו לא נאמר שהיו יראי אלהים אנו מסתפקין ביראתם את ה׳? ומה ריבותא דיוסף בזה. ועוד בה שלשיה לפלא, בקריאתו של משה לחטא על עמלק שנאמר בו ״ולא ירא אלהים״, כי הן התואר ״ירא אלהים״ הוא מצוין ומכובד מאוד גם בישראל, ולא כל אחד זוכה לזה, ומי לנו גדול וצדיק מאברהם אבינו, והנה אך לאחר העקידה זכה לתואר זה, וכמאמר המלאך לאחר העקידה עתה, רק עתה, לאחר נסיון העקידה, ידעתי כי ירא אלהים אתה (ס״פ וירא, כ״ב י״ב), וכן מתאר הכתוב בשם זה כמו שם מצוין ונפלא את עובדיהו (מ״א י״ח) ואת איוב (איוב א׳:ח׳) — והנה כאן יחשב לחטא לעמלק שאינו ירא אלהים, ואיך ידרש ממנו תואר אשר אך מתי מספר מישראל זכו לו. ואם מצינו במאמר הקודם שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך — הנה המשך הלשון מבאר סבת חמה זו כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו, ובשמך לא קראו, והיינו שלא הודו ששעבודם בישראל הי׳ בגזירה מאת ה׳ כמו פרעת במצרים ואשור שבט אפו אך תלו הכל ברצונם, כפי שיתבאר במאמר הבא. ולכן נראה דהחטא של עמלק שלא הי׳ ירא אלהים אמנם בולט ומתקיים אך ורק מיוסף, יען כי בעת שאמר יוסף לאחיו את האלהים אני ירא הי׳ מתנכר לאחיו והכיר עצמו למצרי, ובכל זאת תיאר עצמו לירא אלהים, כמו שאמר את האלהים אני ירא, הרי מבואר מזה, דגם איש מאומות העולם אפשר שיהי׳ ירא אלהים, וביותר, שאם לא כן, הלא הי׳ באפשר שיפול חשד בלב אחיו כי עברי הוא — ולכן ראוי לעמלק להענש על כי הוא מחוסר יראת אלהים. וכה מדויק הלשון שאמר משה ליהושע, זקנך יוסף אמר את האלהים אני ירא, וממנו מוכח, שגם באומות העולם יש יראי אלהים — לכן צא והלחם בעמלק על כי הוא מחוסר מעלה זו, ומכוון גם כן מה שפנה משה בדבריו אלה רק ליהושע ולא לאהרן וחור, מפני תולדתו מיוסף וזכותו בזה תגן עליו. —", + "ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו. דרוש באור הלשון אשר בשמך לא קראו, מה המכוון בזה, ואפשר לפרש, משום דיש ממלכות שעליהם נגזר שישתעבדו בישראל או ילחמו בהם, כמו פרעה בשעבוד מצרים, שעוד בימי אברהם נגזר על שעבוד מצרים (פ׳ לך, ט״ו י״ג), וכן על מלך אשור נאמר אשור שבט אפי (ישעיה י׳ ה׳), והכוונה, כי כשיחטאו ישראל ישלח עליהם את אשור, וכן בסנחריב, ועוד מבואר מזה בסנהדרין (צ״ז ב׳). אך הן, הממלכות האלה לא יקראו בשם ה׳, לומר, כי רק שלוחי המקום הם, אך תולים הכל ברצונם ובכחם, ומתוך זה אכלו את יעקב ושממו את נוהו (רמז לביהמ״ק. כמש״כ בש״ב (ט״ו כ״ה והראני אותו ואת נוהו, ומכוין להבית שהי׳ שם הארון, ותרגומו ואפלח קדמוהי בבית מקדשי'), ועל כן שפך עליהם זעמך." + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [ + [], + [ + "בפזמון אדיר במלוכה. גדודיו יאמרו לו לך ולך, לך כי לך, לך אף לך, לך ה׳ הממלכה. השם גדודיו כנוי לצבא השמים, ובלשון הכתוב באיוב (כ״ה ג׳) היש מספר לגדודיו (וע׳ בסמוך). ומאמרם המליצי לך ולך וכו׳ נוסד על לשון הפסוק בדהי״א (כ״ט י״א) לך ה' הגדולה והגבורה והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה׳ הממלכה, ועוד על פסוק בתהלים (פ״ט י״ב) לך שמים אף לך ארץ, ומשניהם יחד יסודר לשון מליצי זה בסגנון זה: לך ולך — כנגד הלשון לך ה׳ הגדולה והגבורה וכו׳, ויתפרש הלשון לך ה׳ הגדולה ולך ה׳ הגבורה וכו׳ *וגם אפשר לומר, כי בלשון לך לך רומז ללשון הפסוק בתהלים (ס״ח ב) לך אלהים דומיה תהלה ולך ישולם גדר (מהנודרים בעת צרה ואתה תושיעם).) לך כי לך — כנגד הלשון כי כל בשמים ובארץ לך הוא. לך אף לך — כנגד הלשון לך השמים אף לך ארץ, ומסיים בלשון הפסוק בדה״י שם, לך ה׳ הממלכה, מהו מענין שירת המלאכים. והפיטן סוגר מליצה זו בלשון כי לו נאה ולו יאה על שם הלשון כי לך נאה ה׳ אלהינו שיר ושבחה, ועל שם הפסוק בירמיה (י׳) מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה. והלשון גדודיו יאמרו לו בא בסמוך בלשון סביביו יאמרו לו, ובאמת גדודיו וסביביו ענין אחד הוא, אלה אשר קרובים לו ועומדים במחיצתו, וכן יתר התוארים כאן, ותיקין, למודיו, טפסריו וכו׳. והריב״א בזה, כי במלך בשר ודם פחד המלך יותר על הרחוקים ממנו, מאשר הקרובים אליו, יען כי מטבע הענין, שהקירוב הרגילי בתמידות כמו מחליש באיזה ערך את הפחד, ואמר בזה, כי הקב״ה הוא להיפך, שדוקא גדודיו וסביביו ושארי בעלי התואר הסמוכים לו — דוקא הם מוטלים תחת אימתו עד שברגש יאמרו לו לך ולך וכו׳ ככל הנוסח, כפי שנתבאר." + ] + ], + "Adir Hu": [ + [ + "בפזמון אדיר הוא. אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב במהרה במהרה בימינו בקרוב. כפילת הלשון במהרה ועוד תוספתו ״בימינו בקרוב״, כפי הנראה באו לאיזו כונה, יען דאם לא כן, למה כל הציונים האלה, בקרוב, במהרה במהרה, בימינו, בקרוב, ואין זה סגנון רגיל. וגם ידוע, כי כפילת הלשון בא לרמז על תוקף הדבר, שנעשה ברגש ובזירוז, כמו הלך הלכת, נכסף נכספת (פ׳ ויצא), עזוב תעזוב (פ׳ משפטים), הוכח תוכיח (פ׳ קדושים), נתן תתן, פתוח תפתח, הענק תעניק (פ׳ ראה), הקם תקים (פ׳ תצא), והרבה כהנה, כולם מורים על תוקף הדבר באיזה ערך וענין, אם בתכונת הדבר או בזמנו וערכו, (ומבוארים אצלנו בתו״ת). ולפי זה גם כאן, כפי הנראה, באו לשונות הכפולים שזכרנו לרמז איזו הוראה. והנה כבר כתבנו בנוסח הקדיש שלפני ברכו, בלשון ״בעגלא ובזמן קריב״, ובארנו, דלשון בעגלא הוראתו ארמית כמו בעברית ״מהרה״, וכן מפורש בתלמוד ברכות (י״ח סע״ב) פסחים (ע״ה סע״א), ובסנהדרין (נ״ב סע״א), עיי״ש בכל המקומות ברש״י שפירש שהוא לשון מהירות,*ובזה יתבאר ברש״י בהוריות (י״ב א׳) שכתב על איזה מיני גידולי קרקע ״שהם גדלי לעגל טפי משאר ירקות״ עכ״ל, וכונת דבריו שממהרים לגדל.) ופירשנו, דכפל הלשון במהרה (הוא בעגלא) ועוד לזה הלשון ״ובזמן קריב״ לא באו לחנם ובלא כונה במקרה לבד, אך מורים על איזה דבר. ובארנו, דכל אלה הלשונות באים לרמז על מה שאמרו במס׳ גיטין (פ״ח רע״ב) כי ״מהרה״ דמרי עלמא, (מה שהקב״ה כביכול מבטא שם מהרה) שיעורו תמניא מאה וחמשין ותרתין שנים (עיי״ש החשבון), וכלומר, דגם מספר שנים כזה יחשב ל״מהרה״ — ולכן — כך כתבנו שם — כדי להוציא משיעור זה מוסיפים עוד הלשון ״בזמן קריב״ והוא יפרש הלשון מהרה כפי הוראתו אצלנו, מהרה ממש. והנה גם כאן אפשר לומר, שבא כפילת הלשון במהרה והציונים ״בימינו מקרוב״ להוציא משיעור דמרי עלמא (תתנ״ב שנה), אך כפי משמעותו אצל בני אדם מהרה ממש, וכהוראת תוספת הלשון ״בימינו״." + ], + [], + [], + [], + [ + "למוד הוא. יש מפרשים ממדגישי הלשון, שלא רוחם לתואר זה (למוד הוא) כלפי ה', כי לשון זה מורה שהשיג כביכול את עניניו ע״י למוד. אבל באמת אין כל חשש בזה' יען כי מצינו כמה וכמה שמות משם תואר ובאים במשקל פעול, כמו בישעיהו (כ״ו ג׳) כי בך בטוח — תחת בוטח. ובירמיה (ט׳ ג׳) חץ שחוט לשונם — תחת שוחט (מוסב על כח האסון שמביא בעל לשה״ר) ומבואר זה במס׳ ערכין (ט״ז ב׳), ועוד בירמיה (כ״ב ג׳) והצילו גזול מיד עשוק — תחת מיד עושק, ובהושע (י״ג ה׳) כדוב שכול תחת שוכל, ובתלמוד ב״מ (י׳ ב׳) רכוב ומנהיג — תחת רוכב, וכן בקדושין (ל״ג א׳) רכוב כמהלך, והשמות ארוס, נשוי, מסור, תחת אורס, נושא, מוסר. ובשבת (כ״ב ב׳) הי׳ תפוש נר חנוכה — תחת הי׳ תופש, ושם (קנ״ב א׳) שטוף בזמה פירש״י שטוף כמו שוטף, ובע״ז (ה׳ א׳) כפויי טובה תחת כופי טובה, ורמב״ן פ׳ קדושים פירש הלשון לא תלך רכיל כמו רוכל, וכן השמות רחום וחנון תחת רוחם (או מרחם) וחונן. וכן השם אגור בן יקה (משלי ל׳ א׳) כנוי לשלמה אשר אגר ואסף בינה הרבה והקיאה, (רומז לזה שנשיו הטו לבבו), וראוי הי' להיות שמו אוגר. ועוד הרבה כאלה. ולא יפלא, אם בא כאן הלשון למוד תחת לומד שזה משמותיו של ה׳, כמו ומלמד לאנוש בינה, למדני חקיך (תהלים ועוד). ועפ״י תמורה זו, עפ״י העתק אותיות אפשר לבאר במשלי פסוק אחד אשי עמלו בו כמה מפרשים ולא הצליחו לפרשו בקל. והוא הפסוק במשלי (י״ד כ״ח) ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון, ואין קץ לכל הדחוקים שנאמרו בבאורו. אבל לפי שבארנו קרוב לומר, שבא השם בסגנון הפוך, ותחת מחתת רזון צ״ל מחתת רוזן, והוא שם משותף עם שם מלך, כמו בתהלים (ג׳) מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד, ובשופטים (ה׳) שמעו מלכים האזינו רוזנים, ולפי זה מחציתו השניה של הפסוק הוא מענין מחציתו הראשונה, מענין היפך הלשון הדרת — שהוא מחתת רוזן, שבאפס לאום הוא עוצב ודואג על מניעת כבודו ותקפו. וקבע הכתוב שני שמות, מלך ורוזן, אעפ״י שהם בכלל ענין אחד, שררות וממשלה, מפני שכן דרך הלשון בעת שדרוש לבא שני שמות או שתי מלים או שני פעלים דומים בענינים תכופים, רגילים לכתוב בשמות נפרדים, וזה לתפארת הלשון, וכעין זה כתבו התוס׳ בב״מ (ס׳ ב׳ ד״ה למה) בזה הלשון. כיון שהוצרך שני לאוין אורחא דקרא לכתוב לשון משונה שהוא נאה יותר, עכ״ל. והארכנו מזה במקום אחר. ועיין בספרנו תוספת ברכה סוף פרשה ויגש.*הערה פרטית: ראיתי להעיר, כי מאמר זה בא גם בבאורנו לפרקי אבות (פ״ב משנה י״ד) ואעפ״י שהי׳ אפשר לציין שם לעיין לכאן, או להיפך לציין כאן לעיין לשם — אך קבעתיו גם כאן גם שם, וטעמי בזה, מפני שאחשב ברצות ה׳ דרכי להוציא לאור באורי להגדה ולפרקי אבות בתוצאות מיוחדות עם גופי נוסחאות ההגדה והפרקים, מזה לבדו ומזה לבדו — לכן אמרתי לקבוע באור זה פה ושם, למען יהי׳ מוכן למגידי ההגדה וללומדי הפרקים על מקומם." + ] + ], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [ + [ + "בפזמון אחד מי יודע. שבעה מי יודע, שבעה אני יודע, שבעה ימי שבתא. הנה בכל הסעיפים שבהפזמון תפס ענינים המתיחשים רק לישראל, וזה מסתבר לרגלי רגשות הנפש בשעה אצילית זו, אבל ענין המספר שבעה ימי שבתא הוא ענין כללי לכל העולם שמונים ימי השבוע שבעת ימים. ואפשר לפרש הכונה עפ״י המבואר במכילתא פרשה יתרו בפסוק זכור את יום השבת לקדשו, מהו לקדשו — שלא תהא מונה כדרך שאחרים מונים אלא תהא מונה לשם שבת, ע״כ. והבאור הוא, כי העולם קורא לכל יום בשם מיוחד, אבל בישראל קוראים ביחש מספרו ליום השבת, אחד בשבת, שני בשבת וכו', וזהו לכבוד השבת *ואמנם לסבת אורך גלותנו המר והכבד נתפסנו במנהג כללי לקרוא בשם מיוחד את ימי השבוע, ורק בכתבים דתיים, בכתובות וגיטין ושטרות נשאר לנו מנהג מקורי שלנו, וכותבים באחד בשבת, בשני בשבת וכו'.. ולפי זה הכוונה כאן להזכיר בכבוד את השבת, וזה באור הלשון שבעה ימי שבתא, שבעת ימים שמתיחשים כולם לשם שבת, כמש״כ. ואמנם אחר כל זה קשה, למה לא תפס מספר שבעה ישר בלשונו ובענינו בקודש, כמו שבעת ימי החג, שבעה קני מנורה, שבע הזאות ביוהכ״פ ועוד, וצ״ע.", + "תשעה מי יודע, תשעה אני יודע, תשעה ירחי לידה. גם במספר זה קשה כמו שהערנו במאמר הקודם, שבכל המספרים תפס ענינים כאלה שמתיחשים רק לישראל, וכאן קרא בשם פרט כזה שענינו כללי לכל העולם. ואולי רומז למה שמסופר בגמרא יומא (פ״ב ב׳) באשה מעוברת אחת שהריחה ביוהכ״פ מאכל אחד ותתעורר בה תאוה לטעום אותו, ואתו לקמי דרבי ושאלו אותו איך להתנהג בה, כי אפשר שתסתכן אם לא יתמלאו רגשי תאותה, ומזה אפשר שיסתכן הולד, שמקור התאוה ממנו (רש״י), אמר, לחשו לה באזנה שהיום יוהכ״פ, לחשו לה ואילחשא, פסקה מהתאוות, קרי רבי עלי׳ בטרם אצרך בבטן ידעתיך, נפק מינה רבי יוחנן, הרי דגם לעובר במעי אמו יש רגש קודש. ואמנם צריך לאמר, דהא דלא דיבר עם אשה הוא רק על עניניהן הפרטיים המתיחשים רק להן, אבל בענינים הנוגעים לכל האומה דיבר, וראי׳ לזה, שכן מצינו הרבה נשים נביאות, כמו שחשיב במס׳ מגילה (י״ד א׳) שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר, והנבואה באה מרוח ה׳ ומדבריו שלו." + ] + ], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "ברוך שאמר על הגדה של פסח", + "enTitle": "Barukh She'amar on Pesach Haggadah", + "key": "Barukh She'amar on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Barukh She'amar on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Barukh She'amar on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..3dfac201c114a24ced0a59af3eb1f5c4d0d34b94 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Barukh She'amar on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,474 @@ +{ + "title": "Barukh She'amar on Pesach Haggadah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Barukh_She'amar_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים הלשון בארעא דמצרים לאו דוקא במצרים ממש. שהרי זה אכלו בצאתם משם, והסבה לזה, כי במצרים לא הספיק בצקם להחמיץ, וגם כי במצרים לא אכלו כלל לחם עוני, שהרי גם דגים ובשר הי׳ להם למדי, כמבואר בפ׳ בהעלתך, ומכש״כ לחם, אך הכונה בארעא דמצרים — סמוך למצרים בצאתם משם.", + "כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח לכאורה שני אלה המאמרים הם רק כפל לשון בענין אחד, שמי שאין לו מה לאכול יבא ויאכל. אך באמת אפשר לומר שהן שתי קריאות משני ענינים, האחד — כל דכפין, כלומר, הרעב יבא ויאכל, והשני — אף כי לא רעב, אך חסרים לו צרכי פסח (צרכי יו״ט) כמו יין ובשר ועוד, יבא ויעשה פסח, כלומר, ימצא הכל לפניו, והלשון ויפסח הוא כמו ויחוג חג הפסח, ומן השם פסח נעשה פעל יפסח. ומצאתי און לי בבאור זה בנוסח ההגדה ברמב״ם סוף הלכות חמץ מצה, כי הגירסא שם כל דצריך לפסח, וזה קרוב לבאורנו. ואמנם זה ודאי, שאין הכונה במלת ויפסח מענין קרבן פסח, שהרי שוברו בצדו, כי סוף הלשון השתא הכא (בחוץ לארץ), ובחוץ לארץ אין קרבן פסח. ודע דיש הבדל בין הלשון כל דכפין ובין כל דצריך, כי הכפן שענינו רעב, כל מי שיאמר כי רעב הוא ייתי ויכול. ואין בודקין אם אמנם רעב הוא ואין לו מה לאכול יען דקי״ל אין בודקין למזונות. ולא כן הלשון כל דצריך שענינו כל מי שבא לקבל צרכי פסח, יין ובשר ועוד עליו דרוש להראות כי אמנם דרוש הוא לקבל ואין לו משלו. וטעם הדבר הוא עפ״י המבואר במס׳ תענית דף כ׳ סע״ב, במנהגו של רב הונא, שבכל ערב שבת הי׳ קונה כל הירק הנשאר ממכירת היום ומשליכם לנהר ולא נתנם לעניים, ומפרש הטעם, כדי שלא יסמכו עניים על זה ולא יכינו לשבת, ואפשר לצרף טעם זה גם לכאן. ויש להעיר, על שלא קבעו קריאה זו קודם קידוש, שהרי אם מזמנים לאורח לסעודה דרוש שיהיה גם בשעת קידוש. ואפשר לומר עפ״י מה שאמרו בפסחים (ק״ו א׳) על הפסוק זכור את יום השבת (פ' יתרו) זכרהו בכניסתו והיינו מיד כשנכנס שבת חובה להזכירו, ומבואר שם, דהזכירה היא בקידוש על היין. והנה גם בפסח כתיב (פ׳ בא, י״ג ב׳) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, ואם כן גם בפסח מיד כשנכנס החג, חלה חובת זכירה בקידוש על היין, ויותר מזה בפסח חלה עוד מיד בכניסתו חובת ספור יציאת מצרים, וכן אמרו (ברכות נ״ב א׳) עיולי יומי כל כמה דמקדמינן עדיף. וכבר כתבנו בתחלת הפתיחה דכל מצוה התלוי׳ ביום גם הלילה בכלל, עיי״ש, וא״כ מיד כשנכנס הלילה חלה חובת קידוש, ומתבאר, דאין לדחות הקידוש עד אשר יבאו עניים, שאין לזה שעה מוגבלת, וגם אולי לא יבאו כלל, אך צריך לקדש מיד, ואם יבאו עניים יקדשו לעצמן.", + "כל דכפין יתי ויכול... השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. לא נתבאר יחש המאמרים כל דכפין ייתי וייכול וכו׳ לזה דהשתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. ואפשר לפרש דמכוין למה שאמרו במס׳ ברכות (ל״ד ב׳) ועוד, אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר (פ׳ ראה) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, ע״כ. וכלומר, כי העולם כמנהגו ינהוג, יהיו עשירים ויהיו עניים, אך ההבדל יהי׳ בזה כי לא יהי׳ עוד שעבוד מלכיות. וזהו שאמר כאן, כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח, השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, כלומר, גם בארעא דישראל כל דכפין ייתי וייכול, יען כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, ואם תאמר, אם כן, מה ההבדל בין האידנא בגלות ובין ימות המשיח (לעת שנהי׳ בארץ ישראל) — ההבדל בזה הוא רק כי השתא עבדי (בשעבוד מלכיות), לשנה הבאה נהי׳ בני חורין (משעבוד מלכיות). וגם אפשר לפרש בפשיטות יחש המאמרים מן כל דכפין להשתא הכא ולשנה הבאה בארעא דישראל עפ״י מה שאמרו בב״ב (י׳ א׳) גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, ויליף זה מקרא דישעיה (נ״ו א׳) שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא, ומכוין לומר, כי עבור הצדקה שמזמנים לאכול כל דכפין (שענינו כל הרעב) נזכה לשנה הבאה להיות בא״י ולגאולת בני חורין. ולכאורה יש להעיר בהמאמר הנזכר, כי הוא מסיים במה שלא פתח, כי פתח בצדקה לבד, גדולה צדקה ומביא ראי׳ מן שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא, הרי דצריך לזה שתי זכיות, משפט וצדקה. אך הבאור הוא, כי באמת ענין משפט כשהוא לבדו לא יחשב למעלה, יען כי הפכו עול וגזל, ולא כן צדקה שבמניעתה הוא רק מניעת מצוה, ונמצא שמעלת הצדקה דיה גם לבדה, אך בתנאי שתהי׳ במשפט, כלומר, לא בהעדר משפט, והיינו שלא יתן צדקה ברכוש גזל ועול." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מה נשנתנה הלילה הזה הנה הגר״א בבאורו כאן כותב, כי שם ״לילה״ הוא שם ממין נקבה (ומה דכתיב כאן הלילה הזה הוא יוצא מן הכלל), וראי׳ לזה (כך דבריו), כי כשבא שם זה במספר רבים נחתם בסימן נקבה, בוא״ו תיו (לילות), ולא ביו״ד ומ״ם שהוא סימן זכר, כמו ימים, עכ״ד. ולא אוכל להאמין שיצאו הדברים מהגר״א, יען כי בכל מקום במקרא כשנזכר שם לילה בא בסימן זכר, כמו בס״פ וישב, ונחלמה בלילה אחד, ובתהלים (קי״ט) ולילה כיום יאיר (ולא תאיר), ושם (ק״ד) תשת חושך ויהי לילה, ובאיוב (ג) והלילה אמר, ובנחמיה (ד׳) והיה לנו הלילה משמר, ופעמים רבות מאוד הלשון בלילה ההוא, ואין אף מקום אחד בכל המקרא שיבא שם לילה בסימן נקבה. והראי׳ שהביא מחתימת השם במספר רבים בסימן נקבה, בוא״ו ת״יו (לילות) ולא בסימן זכר, ביו״ד מ״מ — ראי׳ זו אינה מכרחת כלל, שהרי כן מצינו הרבה שמות זכרים שנחתמים בוא״ו ותיו, שזה סימן נקבה, כמו, אבות, אריות, בכורות, לבבות, מטות, מקומות, שמות, ועוד, והם כולם ממין זכר. וכנגד זה יש הרבה שמות ממין נקבה, ונחתמים במספר רבים ביו״ד מ״ם, שהם סימן החתימה למין זכרים, כמו נשים, פלגשים, דבורים, נמלים, שנים, תאנים, ועוד הרבה. והוא שאמרתי, כי קשה עלי מאוד להאמין שיצאו הדברים מהגר״א, ואעפ״י שכבר העירותי מזה בחבור אעפ״י כן אמרתי לשנות הדברים כאן, מקום מקור דבריו אלה, וגם כי אולי ימצא מי שיעמיד דבריו, והיה׳ זה לי לנוחם נפש, ולו — לצדקה ולזכות. ושוב ראיתי כי בשל״ה הלכות פסחים ד״ה מעשה בר״א, כתב גם הוא, כי לילה לשון נקבה, והנה לא אדע מה אידון בזה. ולבי יגיד לי, כי עמדו שניהם על נוסח התפלה בברכת השבת שאומרים בלילה וינוחו בה וביום — וינוחו בו, והנה לוא גם מסדר התפלה כיון זה, אך איך יודחו לשונות כמה וכמה פסוקים המורים ההיפך. ועל האמת אין מנוסח התפלה כל סתירה ללשונות הכתובים, דלילה שם זכר, וכונת הלשון וינוחו בה מיוסד על דברי המכילתא בפ׳ תשא על הפסוק כל העושה מלאכה ביום השבת אין לי אלא ביום, בלילה מניין תלמוד לומר מחלליה מות יומת, ע״כ. והבאור הוא דהלשון מחלליה מוסב על שם שבת, ושם ״שבת״ כולל כל המעל״ע מערב עד ערב, וגם לילה בכלל, ומכיון ששביתת לילה נלמד מלשון מחלליה, שם נקבה, לכן אומרים לענין מנוחה בלילה וינוחו בה, אבל אין בזה שום הוראה ליחש המין בשם לילה. ואמנם כלל דברי המכילתא אין לי אלא ביום בלילה מניין, צריך באור, כי מהיכי תיתא צריך למוד מיוחד ללילה, והלא ידוע, כי בכל המצות וכל הענינים שהלילה הולך אחר היום שלאחריו (לבד מקדשים, שהלילה הולך אחר היום שלפניו, עיין בחולין פ״ג א׳), וכמש״כ בראשית הפתיחה, וא״כ למה צריך לענין ליל שבת לימוד מיוחד. ואפשר לומר, משום דבסדר הבריאה אנו למדין דהלילה הולך אחר היום מדכתיב בכולם ויהי ערב ויהי בקר יום אחד משמע דאחדות היום תבנה מן יום ולילה, אבל בשבת לא כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום השביעי יום אחד אפשר שאין הלילה נמשך אחר היום, ולכן צריך למוד. וגם יש סברא להוציא איסור מלאכת שבת מן ליל שבת, משום דכידוע כל מלאכות שבת ילפינן ממשכן ואלה שלא היו במשכן אין אסורות (ע' שבת צ״ו ב׳), והנה מלאכת המשכן לא נעשתה בלילה (ע׳ שבועות ט״ו ב׳) אם כן יש סברא להוציא איסור מלאכה בלילה גם בשבת, לכן צריך למוד מיוחד לאסור מלאכה בשבת גם בלילה." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו לפרעה במצרים הנה סגנון כל נוסח ההגדה, שהמגיד פתח הענין בלשונו שלו, ומקיים אותו בלשון התורה, בלשון ״שנאמר״, וכן סובב הולך כל הספר. ולכן לפלא הוא, שכאן בתחלת הספר שינה סגנונו באופן שכל המאמר אינו דבוק, כי הן הלשון ״עבדים היינו וכו׳״ אינו שלו, אך כולו מלשון התורה בפרשה ואתחנן (ו' כ״א). ולפי סגנונו בכל ההגדה הי׳ צריך לומר עבדים היו אבותינו לפרעה במצרים ויוציאם ה׳, שנאמר עבדים היינו וכו׳, ועל זה מכוון הלשון ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו, אבל כשפותח בלשון עבדים היינו הי׳ צריך לומר ואלו לא הוציאנו. ויותר מזה, כי את לשון התורה אי אפשר לצרף לכאן, יען כי שם אמר זה משה לאותו הדור שיצא ממצרים, ושם הענין והלשון עבדים היינו מכוון, ולא כן כאן. ואמנם כי בגמרא פסחים (קט״ז א׳) נזכר הלשון עבדים היינו, אבל הגמרא נסמכה על לשון בעל ההגדה, וצע״ג. וכעין זה אנו מוצאים בההגדה שנוי לשון מאשר הוא במקורו. אבל שם השינוי מוכרח לבא, והוא מה שאומרים במאמר רבן גמליאל, כל שלא אמר שלשה דברים הללו בפסח וכו׳, ומפרש, פסח שהיו אבותינו אוכלים וכו, בעוד שמקור מאמר זה שבמשנה פסחים (קט״ז ב׳) הלשון פסח שאנו אוכלים, ואמנם שם השינוי מוכרח ומובן, יען כי בעל המאמר הזה, רבן גמליאל (הוא הידוע בשם רבן גמליאל הזקן מפני שהיו אחריו עוד שני חכמים בשם זה) הי׳ חי בזמן הבית, ואז אמנם אכלו מן הפסח. אבל סגנון הלשון שלפנינו, עבדים היינו, לא אדע ליישבו כפי שבארנו.", + "ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. לא נתברר מניין לו וודאות זאת. כי היינו עד עולם משועבדים במצרים, כי הלא המקרים לחליפות עקירות והנחות מעמים שונים וארצות שונות רבים ושונים הם, ואי אפשר להחליט שעבוד נצחי לעם ידוע במקום אחד וביותר בנוגע לעם ישראל. ואפשר לומר, משום דעל הרוב יקרה סבת יציאת עם ישראל ממקומם שהם שם עפ״י זה שבני המדינה דוחקים אותם לצאת. בהמציאם להם עילות ועלילות שונות ששוללים מהם פרנסתם ואומנתם, או עילות שאינם אוהבי העם והמדינה שהם בה וכדומה עלילות משונות ובדויות, ולכן רוצים להוציאם ממקומם. אבל ענין ישיבת ישראל ושעבודם במצרים הי׳ במגמת הפוכה, והיינו שלא רצו המצרים לשלחם, כפי המבואר בתורה מעקשות לב פרעה שלא לשלחם, ולכן לא הי׳ כל תקוה גם לדורות לצאת משם בלא סיוע מן השמים.", + "ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים יש להעיר לפי הנחה זו למה לי הדרשה דלהלן בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, וללמוד זה מדיוק פסוק אחד, והלא פשיטא הוא, דאחרי שלולא הוציאנו ה׳ משם היינו עד כה משועבדים במצרים בודאי דרוש לכל אחד בכל דור לראות כאלו הוא יצא, כיון דלעולם לא היו נפטרים מזה. וצריך לאמר, דאלו בשביל זה היינו מחויבים לראות עצמנו רק כמשועבדים, אבל לא כיוצאים לחירות, והדרשא תוסיף, כי מחויבים לראות עצמם גם כיוצאים לחירות.", + "ואפילו כולנו חכמים... מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה לספר הרי זה משובח לכאורה לפי המבואר במשנה פסחים (קט״ז ב׳) שכל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, פסח מצה ומרור, הם ופירושם, או טעמיהם, כמו פסח*בנוסח ההגדה — שהיו אבותינו אוכלים בזמן שביהמ״ק היה קיים. וטעם חסרון לשון זה, שהיו אבותינו אוכלים, במשנה פשוט, משום דבעל המאמר הזה, כל שלא אמר וכו׳, הוא רבן גמליאל הזקן, והוא היה עוד בזמן המקדש, שאז הקריבו ואפלו מקרבן פסח, ולכן אמרו סתם פסח, וזה כמו שהי׳ אומר פסח שאנו אוכלים. על שום שפסח הקב״ה על בתי אבותינו במצרים, וכן מצה על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, ומרור על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים וכו׳. ומתבאר, דבמאמר שלשת דברים אלה עם פירושיהם יוצאים חובת ספור יצ״מ, ובאמת מצינו סמוכים לזה בתורה בתשובות האבות להבנים על אודות עניני יצ״מ, השיבו בקצרה בלשון פסוקים אחדים בתורה, כמו ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים וכו׳ (פ׳ בא, י״ב כ״ז), וכן והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים (שם י״ג ח׳), וכן ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים... ויתר ה׳ אותות ומופתים... ואותנו הוציא משם (פ׳ ואתחנן, ו׳ כ״א) — והנה באלה הלשונות הגבילה התורה את ספור יצ״מ. וכנגד זה אמרו במעלת תאר למוד התורה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה (יהושע א׳:ח׳), ורק מפני קיום העולם הותר לנהוג גם עניני דרך ארץ (ראה ברכות ל״ה ב׳). ועוד אמרו בזה, שאמר הקב״ה לדוד, טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני (שבת ל׳ א׳), והעוסק בתורה פטור מן התפילין (מכילתא, בא), ולענין הדברים שאין להם שיעור אמרו ותלמוד תורה כבגד כולם (כלומר, עולה על כולם), ועוד כמה מאמרים המפליגים בשבח תלמוד תורה וקראו להם חיי עולם (שבת י׳ א׳). אם כן הלא הי׳ מן הדין ומן הסברא, שהמון עם שלא ידעו לעסוק בתורה, להם ראוי להאריך ולהרבות בספור יצ״מ, אבל בחכמים ונבונים וזקנים (ואין זקן אלא מי שקנה חכמה (קדושין ל״ב ב׳), להם הי׳ מהראוי לספר ביצ״מ כפי הלשונות שהגבילה התורה כפי שחשבנו הפסוקים בהוראה זו, ויתר הזמן יתעסקו בתורה. כך הי׳ באפשר לחשוב, על זה אמרו, ואפילו כולנו הכמים וכו׳ שאפשר לנו לעסוק בתורה — אפילו הכי מצוה עלינו לספר ביצ״מ בארוכה וכל המרבה הרי זה משובח, כלומר, דגם רבוי הספור הוא בגלל המצוה. ואמנם גם אחרי הפלגת דברים בזה לא שמענו טעם בדבר, ובפרט לפי מה שהערנו בזה שמצוה זו דוחה מצות או חיוב ת״ת — בודאי טעמא בעי. ואפשר לומר עפ״י כלל גדול שהגבילו חז״ל בחיוב מצות, כי מצוה שנאמרה קודם מת״ת גדולה במעלתה עד שדוחה מצוה שלאחר מת״ת (יבמות ה׳ ב׳), ואשר על כן מצוות מילה דוחה שבת אעפ״י שאסור לעשות חבורה בשבת. ולכן מצות ספור יצ״מ שהוא קודם מת״ת דוחה מצות ת״ת שהיא לאחר מת״ת, כמש״כ ודברת בם, ועוד, ומכיון שהיא מצוה ממילא כל המרבה משובח, כמו בכל מצוה. ומה שהעוסק בתורה פטור מן התפילין, כפי שהבאנו, אעפ״י שמצות תפילין היא קודם מת״ת (בס״פ בא, וקשרתם, והיו לטוטפות וכו׳) זה הוא משום דכפי המבואר בתורה שם כל עיקר מצות תפילין הוא ״למען תהיה תורת ה׳ בפיך״ (שם י״ג ט׳), וכיון שהוא עוסק בתורה הרי השיג המטרה והתכלית שבסבתם באה מצות תפילין, ולכן פטור מהם. וטעם יתרון מצוה שקודם מתן תורה על מצוה שאחר מת״ת אפשר לומר משום דמצינו שהקב״ה מוקיר ומכבד את ערך הזקנה, אשר על כן צוה על הידור פני זקן, ומצוה שקודם מת״ת היא בערך קודם בזמן למצוה שאחר מת״ת. ואמנם התוס׳ בקדושין (ריש דף ל״ה א׳) כתבו בשם הירושלמי להיפך מדעת הבבלי, והיינו דמצוה שאחר מתן תורה גדולה במעלה ממצוה שקודם מת״ת, דלא ביארו הטעם. ואולי הטעם מפני שנתנה בהמון לכל ישראל, וברוב עם הדרת מלך (משלי י״ד ט״ו) והדרת כבוד חופפת עליה. וידוע ממעלת כבוד הצבור. ולדידי׳ (לדעת הירושלמי) צריך לאמר יתרון מצות ספור ביציאת מצרים עפ״י המבואר במס׳ ב״מ (ס״א ב׳) דכמה מצות תלתה התורה ביציאת מצרים, כמו שחשיב שם הרבה, ויש עוד הרבה כאלה (ובטור או״ח ריש הלכות סוכה (סימן תרכ״ח) האריך בזה, והסביר טעם הדבר). ולכן נחשב ענינה כיתד שכל מצות התורה תלויות בו, ואין להאריך עוד. ודע, כי עפ״י חילוק הדעות מבבלי וירושלמי בענין קדמות ואחרות מצוה שקודם ואחר מת״ת — עפ״י זה נראה לפרש יפה ענין אחד בגמרא שעמלו בו הרבה מהראשונים וכל אחד דחה דברי זולתו, ולבסוף לא באו לידי באור בזה שיעלה ישר ויפה ולא יסתר מן איזה מקום שהוא. והוא ענין קצר וישר בקדושין (כ״ט ב׳), ת״ר, ללמוד תורה ולישא אשה (כשיש על האדם שני חיובים אלה) ילמוד תורה ואח״כ ישא אשה, ורב יהודה אמר שמואל, נושא אשה ואח״כ ילמד תורה (וטעמיהם בזה, משום דלשני החיובים יש יתרון לאחד מה שאין לשני, כי להתורה יש יתרון שאין עליו עול חיי משפחה ויוכל ללמוד במנוחה, ולנשואי אשה יתרון כי ינצל מהרהורים וילמוד בטהרה), וסיימו בגמרא, ולא פליגי, הא לן והא להו, ע״כ, ולא בארו הדברים בגמרא. ורש״י ותוס׳ ור״ן ועוד מפרשים פירשו כל אחד כפי שחשב בדעתו, אחר שדחה פירוש זולתו, ולבסוף נדחה גם פירושו שלו וכתב פירוש אחר, וגם הוא נדחה, וכה לא נתבאר הדבר. על כן נראה הבאור עפ״י המבואר לפנינו למעלה בנגוד הדעות בין תלמוד בבלי ובין תלמוד ירושלמי, לאיזו מצוה יש יתרון קדימה, אם לזו שקודם מת״ת או לזו שאחר מת״ת, כי לדעת הבבלי יתרון קדימה מצוה שקודם מת״ת ולדעת הירושלמי להיפך, שיתרון לזו שאחר מת״ת, כפי שבארנו. והנה ידוע, שמצות פו״ר היא מצוה שקודם מת״ת. ועלי׳ נצטוו עוד אדה״ר ונח ובניו, וכנגד זה מצות ת״ת היא מצוה שאחר הדבור, שסמכו אותה על הלשון ודברת בם, ולמדתם, ולא ימוש ספר התורה הזה מפיך. ולכן להבבלים מצות נשואי אשה קודמין ולהירושלמים (לבני א״י) מצות ת״ת קודמת, וזהו באור הלשון הא לן (להבבלים) והא להו (לבני א״י).", + "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח הנה זה פשוט, דכלל ענין ספור יציאת מצרים הוא לספר ביותר מגבורת ה׳ ומנפלאותיו, אבל לכאורה מצינו הוראת חז״ל למנוע מרבוי דברים בזה, שכן מתבאר במס׳ ברכות (ל״ג ב׳) ההוא (שליח צבור) התפלל ואמר בשבח ה', האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והחזק והאמיץ והעזוז והודאי והנכבד, ואמר לא חכם אחד בקפידא, האם סיימתינהו לכולהו שבחי דמרי? ומבואר מזה שאין ראוי להרבות בשבח יתר על הקבוע, משום דזה מורה שכל מה שיש לו נחשב ויותר אין, וזה פגם בכבודו. ובבית יוסף לטור או״ח סימן קי״ג כתב בזה דרק בנוסח תפלה אין ראוי להרבות אבל בשירות ותשבחות אין קפידא, והאריך הרבה בה, אבל הכל עפ״י הסברא לבד, בלא כל יסוד ומקור. ואנחנו בארנו ענין זה עפ״י מקור נאמן בחז״ל, וקבענו הדברים למעלה בתפלת שחרית בברכת ישתבח שמך, ומפני האריכות טורח לי להעתיקם לכאן, וראוי לעיין שם." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה ברבי אליעזר וכו׳ הנה המשך כל האגדה מיוסד על לשונות התורה ודרשות חז״ל, ולא על סיפורי מעשיות, וצריך באור לאיזו כונה בא סיפור זה. אך הבאור פשוט, דסמוך בזה למעלה בא חידוש שני דברים, האחד, כי גם חכמים היודעים ובקיאים בכל ענין יציאת מצרים אעפ״י כן מצוה שיספרו עתה בלילה הזה, והשני — כי לא די בספור הקבוע, אך כל חכם המבין לחדש מדעתו בענין זה מצוה להוסיף ולחדש. ועל זה מביא לראי׳ או למקור מקבוצת חכמים גדולים, שאעפ״י שלכל אחד מהם הי׳ ידוע כל ענין יצ״מ, אעפ״י כך נתקבצו כולם לתכלית הסיפור בלילה הזה, ועוד זאת, כי בהתעסקם בענין זה כל הלילה עד שפסקום התלמידים — בודאי המציאו מה לחדש ולדרוש בענין זה, ומתבאר, וכל המרבה לספר משובח." + ], + [ + "ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא וכו' הלשון לא זכיתי שתאמר אינו מבואר ברחבה, כי מה שייך זכות לזה, ומי עיכב בעדו לספר ביציאת מצרים בלילות. ולכן קרוב לומר, דקיצור לשון בדבריו, ועיקר כוונתו לאמר ״לא זכיתי למצוא מקור בתורה לזה שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שזכה לזה בן זומא״, כדמפרש. וכלל כונת דבריו בזה להורות זכות מציאות דבר נעלם בתורה, ואמר ברגש, הן אני כבן שבעים שנה וכבר הספקתי לקנות הרבה תורה. ואעפ״י כן לא זכיתי למצוא מקור לענין זה, עד שזכה לזה איש צעיר לימים, אשר גם לא נודע בשמו, ונקרא על שם אביו, והנה זה זכות יתירה. ובבאורנו לפרקי אבות פרק ד׳ משנה א׳ נבאר עוד ענין מאמר זה של רבי אלעזר בן עזריה, וכן יתבאר שם טעם קריאת שם בן זומא על שם אביו ולא בשמו העצמי, עי״ש.", + "עד שדרשה בן זומא, שנאמר, למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות לפלא, כי כל כך בקל קיבל ראב״ע דרשה זו דבן זומא, בעוד שיחד עם דרשה זו במשנה מבואר, דחכמים פליגי על דרשה זו ומבארים כל ימי חייך ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח, כלומר, כי גם בימות המשיח יזכרו ענין יציאת מצרים (הריבותא בזה יתבאר בסמוך), ואם כן מה אולמי׳ דבן זומא בדרשתו שלו. ויתר מזה, כי לפי המתבאר בגמרא הודה בן זומא לדרשת החכמים, כי זה לשון הגמרא שם. תניא, אמר להם בן זומא לחכמים, וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר (ירמיהו כ״ג:ז׳) הנה ימים באים נאום ה׳ ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות וכו׳, אמרו לו, לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו, כיוצא בו אתה אומר, לא יקרא שמך עוד יעקב. כי אם ישראל יהיה שמך, (פ׳ וישלח, ל״ה י׳) לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו, ע״כ. והנה לא מצינו שהשיב בן זומא על זה, ומדשתיק אודיי אודי, וא״כ בודאי אין לבכר דרשתו שלו על דרשת חכמים, ואיך זה קיבל אותה ראב״ע כל כך בפשטות ובודאות. אך באמת פשטות לשון הפסוק שהביא בן זומא לראי׳ לדבריו כי אם אשר העלה... מארץ צפונה וכו', לשון זה ״כי אם״ מורה על עקירה מוחלטת מהלשון או מן הענין הקודם, ואפילו משמוש טפלי כמו בפרשה וישב (ל״ט ו׳) ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם, ושם (ט׳) ולא חשך ממני כי אם אותך, ובשמואל א׳ (כ״א ה׳) אין לחם חול אל תחת ידי כי אם לחם קודש, ובמלכים ב׳ (ה׳ י״ח) כי לא יעשה עוד עבדך עולה וזבח לאלהים אחרים כי אם לה׳, בכולם המובן מן ״כי אם״ אך כן ולא אחרת, אף לא כטפל. והנה אם כן מוכרחים הדברים שאמר בן זומא לחכמים כי לימות המשיח לא יזכרו עוד יציאת מצרים, כהלשון שבפסוק ״ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה״, והלשון ״כי אם״ מורה אף לא כטפל. וככל הלשונות ״כי אם״ שהבאנו. והראי׳ שהביאו חכמים משם יעקב, כי אעפ״י שאמר לו ה׳ כי אם ישראל יהיה שמך ואעפ״י כן לא נעקר כולו שם יעקב אך נעשה כטפל לשם ישראל — ראי׳ זו מופרכת בגמרא ברכות שם בענין אחר, כי סמוך לדברי חכמים ובן זומא שם איתא מאמר בענין אחר, תני בר קפרא, כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר והיה שמך אברהם (פ׳ לך, י״ז), ופריך, אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב הכי נמי (אחרי דכתיב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך), ומשני, שאני התם, דהדר אהדדי׳ קרא, דכתיב, ויאמר אלהים לישראל במראית הלילה ויאמר יעקב יעקב, ע״כ. והנה אנו אין לנו לחקור אחר דרכי ה׳ למה חזר לקרותו יעקב אחר הודעתו ששמו יהי׳ ישראל, אבל עכ״פ אין מזה ראי׳ לדעלמא, שהלשון ״כי אם״ מורה רק על הויה עקרית ולא על הטפל כמו שרצו חכמים לפרש, יען כי בענין זה רק לה׳ פתרונים. ויותר מזה כי בכל המקומות שבא לשון ״כי אם״ כמו שהבאנו בכולם מורה על עקירה מוחלטת, וגם על עקירה טפלה, כמו שבארנו. ועל כל זה לא הי׳ לבן זומא להשיב על הראי׳ שהביאו חכמים משם יעקב אחרי שהגמרא עצמה פירשה ענין זה, ואשר לפיה אין כל ראי׳ להשגתם על הנחת בן זומא לדעתו. ומתוך כל זה קיים רבי אלעזר בן עזריה את דרשתו של בן זומא בשויון נפש ומצאה רצויה ונוחה למה שרצה לדעת (על חיוב ספור יציאת מצרים בלילות)." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "כנגד ארבעה בנים דברה תורה ודברי כולם נסמכים על לשונות התורה דברי החכם מבואר בפרשה ואתחנן (ו׳ כ׳), ודברי הרשע — בפ׳ בא (י״ב כ״ו), ודברי התם — שם (י״ג י״ד), ושל אינו יודע לשאול — שם (שם ח׳) מבלי שאלה. ועפ״י זה, שכל השאלות והתשובות סובבות הולכות בסגנון שאלה ותשובה מבנים לאבות ומאבות לבנים — עפ״י זה אפשר לכוין כונת הדברים ברש״י פרשה בא (י״ב כ״ז) בפסוק ויקד העם וישתחוו, ופירש״י (והוא ממכילתא) שהקידה והשתחויה היו על בשורת הבנים שיהיו להם, עכ״ל. ואין מבואר ענין בשורה זו ויחושה לענין מעשה הפסוק, שהפסוק הנזכר חותם כל ענין פרשת הפסח. ואפשר לומר, שהיו ישראל מצטערים ודואגים על ערכם הרוחני של בניהם, כי נראה, אשר בין ארבעה בנים נמצא רק אחד חכם, ויתרם רשע ותם ושאינו יודע לשאול, ואיזה דורות איפה אפשר עוד לצאת מהם. אך הנה קיי״ל, דאסור לאב להעביר נחלה מברא בישא לברא טבא, משום דאפשר שיצא ממנו (מן הברא בישא) בנים טובים (כתובות נ״ג א׳), ועפ״י רעיון זה ניחם אותם משה שלא ידאגו ובישר אותם שעוד יהיו להם בנים טובים. וזהו ענין בשורת בנים שכתב רש״י. ובמכילתא איתא בלשון הנחמה שיהיו להם בנים ובני בנים טובים, ונוסח זה מאמץ באורנו עפ״י הגמרא דכתובות שהבאנו. וחס מאוד על כי מלים אלה (ובני בנים) נשמטו בפירש״י. ואמנם כל זה הוא על דרך הדרש, ופשוטו של ענין הקידה והשתחויה זו היתה לאות קבלתם את דברי ה׳ ע״י משה ברגשי הכנעה ותודה. כמו ויקדו וישתחוו (ס״פ מקץ) ביחש אחי יוסף עם יוסף.", + "אחד חכם ואחד רשע הנה לא מצינו לנגוד לשם רשע — שם חכם, וההיפך משם רשע הוא צדיק. אך אמנם מצינו, אם כי במספר מצומצם הוראת שם חכם במובן צדיק, כמו בתהלים (קי״ט צ״ח) מאויבי תחכמני מצותיך, שהמובן הוא שאחכים לקיים המצוות, וזה מדת ורצון צדיק. ובמשלי (ה׳ ל״ג) שמעו מוסר וחכמו, שהמובן הוא — וצדקו. ומה שבחר המגיד בשם חכם תחת שם צדיק, הוא מפני שבכלל, האיש הצדיק אין דרכו לשאול שאלות, הולך לתומו ועושה על דרך הלשון נעשה ונשמע. אך יש צדיק שגם בצדקתו אוהב לחקור ולבחון כל מה שרואה שומע, ובענין זה הוא גם חכם וצדיק, ויען כי כל ענין הדברים כאן לספר ולהבין בענינים המתיחשים ליציאת מצרים קבע השם חכם במובן צדיק והפכו רשע.", + "ואחד תם בירושלמי פסחים פרק י׳ הלכה ד׳, הנוסח תחת ואחד תם — ואחד טיפש. ובאמת נראה נוסח זה ליותר מכוון, יען כי מסגנון הדברים נראה שקורא לו תם במובן גנאי, ובאמת מצינו לשם זה במובן שבח ומעלה, שהוא בעל נקיון נפש מכל פשע ועון והרהור רע, ואף גם הוא נלוה עם השם ״יושר״, תום ויושר (תהלים כ״ח י,), ועם שם ״צדק״, בצדקי ותומתי (שם ז׳ ט׳), יעקב אבינו מוכתר בשם איש תם (ר״פ תולדות), ומדרך התם שלא לשאול ולא לחקור, כמש״כ (פ׳ ראה) תמים תהיה עם ה׳, ובמשלי (כ״ח י׳) הולך בתומו. אבל הטיפש שענינו בעל לב כהה וכבד להבין דבר מעצמו, על דרך הלשון טפש כחלב לבם (תהלים קי״ט ע׳), ובישעיה (ו׳ י׳) השמן לב העם תרגומו טפש לבי׳, וזה הוא מפני כי השמנונית שעל הלב מטמטמת התפתחות רגשי השכל — ולכן דרכו רק לשאול, וניחא נוסח הירושלמי." + ], + [ + "ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן הרבה מפרשים טרחו לפרש ענין תשובה זו על שאלת החכם. ולמה תפס המגיד דוקא פרט זה מענין אפיקומן מכל דיני הסדר. ועל דעתי הדבר פשוט, כי בכל המשניות מפרק עשירי ממס׳ פסחים באו כל דיני סדר הלילה ההוא (ליל חמשה עשר בניסן), והדין האחרון בהמשניות הוא זה, שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ואמרו בזה בסגנון עצה לאבי הבן החכם השואל, כי אחרי שהוא, הבן, רוצה ללמוד כל דיני סדר הפסח ילמד אותו אביו על סדר המשניות את כל הדינים אשר בהן, וילמד עד אחר הדין האחרון שהוא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן״ ואחר הלשון כהלכות הפסח חסרה המלה ״עד״. וכסמך לזה הוא סוף לשון התשובה להחכם (פ׳ ואתחנן, ו׳ כ״ד) ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה. והנה הוא לומד אתו בזה כל החוקים. ובכלל באור הלשון ״אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן״ טרחו כמה מפרשים ולא העלו באור נכון, לא בהמשך הלשון ולא בבאור הענין. ולי נראה, דכונת הלשון לחלק הענין לשני זמנים, לזמן שהמקדש קיים ולזמן הזה, ואמר, שאין לגמור הסעודה באכילה ושתי׳ לאחר שאוכלים הפסח בזמן שביהמ״ק קיים, ולאחר שאוכלים האפיקומן בזה״ז הבא במקום פסח, אך שניהם גומרים הסעודה, כל אחד בזמנו, כפי המבואר, ובא הלשון מקוצר. ובשלמותו יהי׳ ״אין מפטירין אחר הפסח (בזמן הקרבת הפסח) ואחר אפיקומן (בזה״ז)״, כמבואר. והלשון מפטירין הוא מענין גמר, כמו שקורין למת ״נפטר״, והיינו שגמר ענינו עם החיים. ובאור זה קרוב לענין הנרצה שאסור לאכול ולשתות אחר האפיקומן. ואמנם מה שכתבו המפרשים והפוסקים בטעם איסור טעימת כל דבר אכילה ושתי׳ לאחר אכילת האפיקומן כדי שלא יפוג טעמו מפה ומגרון — טעם זה קשה מאוד, שהרי כידוע, לאחר האפיקומן שותים כוס שלישי (של ברהמ״ז) וכוס רביעי, ואת זה האחרון שותים כולו, למען שתחול עליו ברכת הגפן בשלמותה, ואם כן, כבר פג טעם האפיקומן ע״י שתי כוסות אלה. ולכן הטעם הנכון ממניעת טעימה לאחר האפיקומן הוא מפני שהוא בא תחת הפסח, וצריך להיות בדומה לו בדיניו, ושני הכוסות האחרונים אין נחשבים להפסק כיון שבאים למצוה לזכרון לשונות הגאולה, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, כידוע." + ], + [ + "רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם לכאורה איז הבדל ממשי בין שאלת החכם לשאלת הרשע. כי החכם שאל גם כן מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אתכם, והלשון ״אתכם״ קרוב ללשון ״לכם״ שבשאלת הרשע, ואם כן, מה רעה כל כך ראה דמגיד בשאלת הרשע. אך הבאור הוא, כי החכם לבד שזכר שם ה׳ וכלל עצמו עם כל ישראל בקבלת מלכות שמים בלשון ״ה׳ אלהינו״ (אשר צוה ה׳ אלהינו) — לבד זה הדגיש בלשון השאלה מה העדות... אשר צוה ה׳, והן הצוי הי׳ באמת רק להאבות, והם, הבנים לא שמעו אותו, כי היו עוד קטנים, ומכוון לשון השאלה אשר צוה ה׳ אלהינו אתכם, כמו שהי׳ בפועל. אבל הרשע. לא רק שלא זכר שם ה׳. אך גם הוא שואל על כלל העבודה על מה היא באה, וכלל העבודה בפועל שייד כמו להאבות כמו להבנים, ובכל זאת הדגיש לאמר לכם, ולא לנו, הרי הוציא את עצמו מן הכלל. ועיין עוד המשך לזה במאמר הבא. ודבר פלא הוא, כי במכילתא פ׳ בא בהעתק שאלת החכם הועתק לשון השאלה מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אלהינו אותנו תחת הלשון אתכם, והנה לפי זה הי׳ שאלת החכם מכוונת מאוד, אבל הן בפסוק כתוב אתכם, והגר״א הגיה וקבע ״אתכם״, אבל הן גם בירושלמי פסחים פ״י ה״ד הגירסא ״אותנו״, ודרוש להגיה גם שם, והמפרשים לא עמדו על זה.", + "הקהה את שיניו הוראת הפעל קהה הוא קלקול והשחתה, כמו אם קהה הברזל (קהלת ה׳ י׳), ובירמיה (ל״א כ״ט) האוכל בוסר (פירות בלתי מבושלים די צרכם בגידולם) תקהינה שיניו, ובמשל קדמוני — אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה (יחזקאל י״ח ב׳), ומשל הוא לבנים שנענשים בעון אבותיהם. והנה לא נתבאר ענין לשון זה לתשובה על שאלת הרשע, מה יחש השינים וקלקולם לזה. ואפשר לומר, משום דכוונת הדברים בשאלתו ״מה העבודה הזאת לכם״ הוא, כי לדעתו, אחרי שכל תכליתו של סדר הלילה בזה וכל עניניו הוא לספר ביציאת מצרים, ואם כן, הלא אפשר לקרוא כל הענין בספר ובזה ישיגו את התכלית הנרצה, אבל למה כל המעשים וכל הענינים בפועל, למה פסח ולמה מצה ומרור וכל הפרטים המעשיים. ועל זה משיבים לו במשל, כי אם די לפטור כל מעשה בפועל בקריאה בספר, למה לך לטחון מאכלך בשיניך ולקלקלם בטחינתם (והשינים נקראו טוחנות, קהלת (י״ב נ׳) ובטלו הטוחנות) — אחרי שתוכל לקרוא בספר שיעור מהרכבת ומהפרדת כל מין אוכל (כימי), ובזה תפטר מלטחונם בשיניך. אך אתה לא תסתפק בזה, אך תרצה לאכול בפועל ממש, ובזה הלא תודה, כי לא די בקריאה בספר בלבד, כי לא ישביעו את הנפש, ואך דרוש להוציא את הדברים בפועל ממש, ובזה תוכל לדון בזה תשובה לשאלתך. וזהו כונת הלשון הקהה את שיניו, הביאה לו תשובה בסגנון מליצי במשל מקלקול השינים. וסגנון התשובה בכלל הוא על דרך הלשון ענה כסיל כאולתו (משלי כ״ז ה׳), כלומר, בסגנון דבריו שלו, וכמו שאמרו במס׳ ביצה (כ׳ ב׳), האי מאן דאמר לי׳ חבריה מילתא (בקפידא) יהדר לי׳ ממאי דאמר לי׳ הא, כלומר, בלשונו ובענינו. עיי״ש. וכעין סגנון תשובה כזה מצינו בתורה בריש פרשת קרח שפנה קרח למשה ולאהרן בלשון רב לכם (ט״ז ג׳) השיב לו משה ג״כ בלשון זה. רב לכם (שם פסוק ז׳). ובמס׳ סוטה (י׳ ב׳) כעין הערה זו, יהודה בהכר בישר (הכר נא הכתונת בנך היא) בהכר בישרוהו (הכר נא למי החותמת). ובב״ב (ט״ז א׳) איוב בסערה דיבר (שאמר אשר בסערה ישופנו (ט׳ י״ז) ובסערה השיבוהו (ויען ה׳ את איוב מן הסערה (ל״ח ח׳).", + "אלו היה שם לא היה נגאל לכאורה זה פלא, דהא ביציאת ישראל ממצרים כתיב וגם ערב רב עלה אתם (פ׳ בא, י״ב ל״ח), ואיך אמר לא הי׳ נגאל. וצריך לומר, דהערב רב לא היו רשעים, אך ערבוב גרים מאומות, כמש״כ רש״י שם, ויצאו כדי להסתפח על אומת ישראל, אבל הרשעים מתו בשלשת ימי אפלה (במכת חושך), כמבואר במדרשים וברש״י פ׳ בא (י׳ כ״א). ודע דבענין שאלת הבן הרשע והתשובה לו יש לי שאלה משולשת ולדעתי כולן נמרצות. ראשית, כי בפסוק שבענין שאלה זו כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם (פ׳ בא, י״ב כ״ו) בלשון רבים, והמגיד תפס בזה לשון יחיד, רשע מה הוא אומר. שנית, כי בפסוק באה התשובה לשאלה זו (מה העבודה הזאת לכם) ואמרתם זבח פסח הוא, והמגיד שם בפי האב התשובה בעבור זה עשה ה׳ לי, בעוד שבתורה באה תשובה זו לשאלת התם (שם י״ג ח׳). ושלישית, אם כן הוא, שלשון השאלה ״מה העבודה הזאת לכם״ היא אמנם שאלת רשע, למה באמת קבעה התורה שאלה זו בלשון רבים, כי יאמרו אליכם בניכם. כאלו מודיע שיקומו הרבה בנים רשעים לשאול שאלה רשעית, בעוד שבשאלות שלושת הבנים כתובות כולן בלשון יחיד (פ׳ בא י״ג ח' וי״ד) דפ׳ ואתחנן (ו׳ כ׳). ולמרבה הפלא אפשר לומר, כי אמנם בלשון השאלה מה העבודה הזאת לכם אין ברור שבה ודאי טמונה כפירה, יען כי אפשר שאשיגרא דלישנא הוא ולא דייק כל כך בלשונו, ועל זה רמזה התורה בלשון והיה כי יאמרו אליכם בניכם, בלשון רבים, להורות, כי אין כונת כפירה בלשון זה, אך חסרון דקדוק לשון, יען כי לא נחשדו ישראל על כפירה מפי בנים רבים בפרהסיא, ומפני זה באה גם התשובה רצויה, ואמרתם זבח פסח הוא. אך המגיד, ברצותו לכלול ארבע דעות שונות בארבעה בנים עפ״י שאלות שונות — תפס הלשון ״לכם״ במובן רשע, לכם ולא לו, ולכן שינה מלשון רבים, כי יאמרו אליכם בניכם ללשון יחיד, רשע מה הוא אומר, וזה הוא כדי שלא לעשות סתם בנים לרשעים, וממילא תפס בהתשובה לשון מקביל ומכוון לרשע, הקהה את שיניו, ושימש בלשון התשובה את הלשון בתורה בעבור זה עשה ה׳ לי, כדי לדייק לי ולא לו וכו׳. וראוי לדעת, כי סגנון זה מחליפות לשונות ומהעתקתם ממקום למקום למען מטרת דרשות — הוא מדרך הפייטנים וגם עורך ההגדה בכלל." + ], + [], + [ + "ושאינו יודע לשאול את פתח לו באיזה מקומות במקרא בא הלשון אתה בכנוי נוכח לנקבה, את, והם בפ׳ בהעלתך (י״א ט״ו) ואם ככה את עושה לי, ובפ׳ ואתחנן (ה׳ כ״ד) ואת תדבר אלינו. ובקהלת (ז׳ כ״ב) גם את קללת, וביחזקאל (כ״ח י״ד) את כרוב ממשח, ובכולם נדרש שינוי זה, וכאן לא נתבאר על מה הכנוי לנוכח זכר בכנוי לנוכח נקבה, את תחת אתה. ושמעתי רמז לזה, שבעל ההגדה מרמז שלא תפטרנו לזה הבן בדברי הפסוק הזה בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים כי הם לא יספיקו להגיד את כל הקורות בענין זה, אך תלמדהו והבינהו מכל ענין יציאת מצרים מתחלתו ועד סופו, וזה מרומז במלת ״א׳ ת׳״, כדאמרי אינשי, מאל״ף ועד תי״ו.", + "את פתח לו שנאמר והגדת לבנך וגו׳ לא נתבאר איפה מרומז בפסוק זה דאיירי בבן שאינו יודע לשאול, ואיזה הכרח לזה. אך הבאור הוא, כי הדברים לשלשת הבנים הראשונים באו בסגנון תשובה לשאלותיהם, כמו בשאלת החכם, כי ישאלך בנך וכו׳ (פ׳ ואתחנן, ו׳ ה׳) ובשאלת הרשע, והיה כי יאמרו אליכם בניכם וכו׳ (פ׳ בא, י״ג כ״ו), ובשאלת התם והיה כי ישאלך בנך וכו׳ (שם י״ג י״ד), אבל בענין שאינו יודע לשאול לא כתיב שישאל, אך ישר מדברי האב, והגדת לבנך (שם שם ח׳), וזה הוא מפני שהבן אינו יודע לשאול.", + "בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים הנה תלה הסבה במסובב, כי הן הכונה הוא לבאר סבת מניעת אכילת חמץ וחיוב אכילת מצה שבפסוק הקודם, שזה בעבור הגם שעשה ה׳ לי בצאתי ממצרים, א״כ הי׳ לו לומר כי זה הוא בעבור (הנס) שעשה ה׳ לי בצאתי ממצרים. אך אמנם מצינו לפעמים קרובות לשונות הפוכות במקרא, ובלשון חז״ל נקראים מקראות מסורסים, כמו בסוטה (ל״ח א׳) מקרא זה מסורס הוא, ובב״ב (קי״ט ב׳) סרס המקרא ודרשהו, וכמ״ד פ׳ אחרי, ריש לקיש מסרס קראי ודרש, ויתבאר זה להלן בדרשה על הפסוק וירד מצרימה ויגר שם, ונביא שם הרבה משלים לזה, ואם כן גם כאן אפשר לפרש זה בסגנון הפוך כמו שכתבנו. אכן אפשר גם לקיים הלשון ככתיבתו, והענין יתבאר ישר וטוב. וזה יתבאר עפ״י מה שדקדקתי בהרבה מקומות במקרא, שהמלה ״זה״ או ״זו״ באות תחת מלת ההוראה ״אשר״, כמו בתהלים (ק״ד) אל מקום זה יסדת — תחת אל מקום אשר יסדת, ובמשלי (כ״ז כ״ב) שמע לאביך זה ילדך — תחת אשר ילדך, ובאיוב (י״ט י״ט) וזה אהבתי נהפכו בי — תחת ואשר אהבתי. וכן המלה ״זו״ בתהלים (י״ט) ברשת זו טמנו — תחו אשר טמנו (עיי״ש כראב״ע), ושם (י׳ ב׳) במזמות זו חשבו — תחת אשר חשבו, ועוד שם (ל״ב ח׳) אשכילך ואורך בדרך זו תלך — תחת בדרך אשר תלך, ושם (ס״ח כ״ט) זו פעלת לנו — תחת אשר פעלת, ובישעיה (מ״ב כ״ד) ה׳ זו חטאנו לו — תחת אשר חטאנו לו. ובזה יתבאר בפרשת שירת מצרים נחית בחסדך עם זו גאלת. עד יעבור עמך ה׳ עם זו קנית, ובישעיה (מ״ג כ״א) עם זו יצרתי, וידוע, דשם ״עם״ הוא שם ממין זכר (עם אחד, והרבה כהנה), ואיך ילווה לו ההוראה ״זו״. אך לפי המבואר, דהמלה ״זו״ באה תחת מלת ההוראה ״אשר״ יתפרש עם אשר גאלת, עם אשר קנית, עם אשר יצרתי. והבקי במקרא ימצא הרבה כאלה. והנה גם כאן בפסוק שלפנינו יתבאר, והגדת לבנך לאמר (כלומר, שנסמך על הפסוק הקודם מצות יאכל ולא יראה לך חמץ) הוא בעבור אשר עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים. ומתבאר יפה וטוב ורצוי." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "יכול מראש חודש... לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. הסברא שהי׳ אפשר לחייב מצות והגדת לבנך מר״ח, י״ל משום דתחלת הפסח היתה בר״ח, כמבואר בפרשה בא (י״ב ב׳) החודש הזה לכם ראש חדשים, ומבואר במנחות (כ״ט א׳) דזה היה בר״ח, שהראה ד׳ להם (למשה ולאהרן) מולד הלבנה, ואם כן אפשר שחל החיוב מזמן הצווי. וזהו שאמר, יכול מר״ח, כפי אפשרות הסברא, ת״ל בעבור זה. — לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, וזה הוא בליל ט״ו בניסן. ואמנם צריך באור, מה ההפסד בזה אם יספרו להבנים מענין יציאת מצרים מראש חודש או מבעוד יום, ועל מה בא עכוב לזה. אך אפשר להסביר זה עפ״י מה שבארנו במשלי (כ׳) את הפסוק גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו *קרוב לומר כי סגנון הלשון מהופך במקצת, ושיעורו ידי׳, גם נער במעלליו יתנכר אם זך ואם ישר פעלו, כי עיקר החידוש בא להורות כשרון הנער, וענין היפוך לשון במקרא הוא חזון נפרץ, וגם חז״ל עמדו על סגנון זה ואמרו ״מקרא מסורס הוא״ (סוטה ל״ח א׳), או ״סרס המקרא ודרשהו״ (ב״ב קי״ט ב׳) ועוד כהנה. ועוד יבא מזה בהרחב באור להלן בפיסקא וירד מצרימה.), ולא אמר אם הוא סר מרע, וזה הוא, כי אחרי שרוצה הכתוב לומר, כי הוא יתנכר במעלליו, והדבר מתבלט אך ורק במעשה בפועל ולא בשב ואל תעשה. וכן משמע במס׳ שבת (ס״ט ב׳) במי שתעה במדבר ושכח איזה יום שבת מונה ששה ימים ושובת יום אחד, ופריך, וההוא יומא במאי מינכר לי׳ — בקידושא והבדלתא. — הרי דלא די בשביתה בלבד, בשם ואל תעשה וצריך לזה איזו פעולה, ומשני דמינכר ליה בקידוש והבדלה. וכן כאן, היכר סיפור הדברים הוא רק בשעה שמצה ומרור מונחים על השולחן. וזה כעין מעשה בפועל ומתוך כך יתקבלון וישתמרון הדברים שמספרים בענין. ואמנם נראה, כי כל זה הוא רק לענין לצאת חובת סיפור, כי בזמן אחר אין יוצאין, אבל לענין רשות, באמת רשאים לספר בכל זמן שהוא, וע״ע במאמר הבא.", + "בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך המלה ״שיש״ נראית כמו מיותרת, כי לא הי׳ חסר הלשון והענין אם הי׳ אומר בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. ואפשר לומר שבא להוציא שלא נאמר שגם באיזו שעה שהיא ובכל זמן שהוא, שמונחים לפניך מצה ומרור, אף שלא בזמנם הקבוע, גם אז מצוה לספר ביצ״מ — על זה אומר, בשעה ״שיש״, כלומר, בשעה שיש חובה ומצוה להניח מצה ומרור לפניך, והוא בערב יום חמשה עשר בניסן, שאז תחלת י״ט. וראוי להעיר, כי במכילתא פרשה בא נתוסף ללשון מונחים לפניך המלים על ״השלחן״, וזה יטעים דברינו ביותר, דהכונה — בעת שיגיע שעתם להיות מונחים על השלחן, כי מדרך לערוך שלחן בזמן שהשעה מחייבת.", + "בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ידוע הוא, כי בכל מקום שבאים השמות מצה ומרור מקדים מצה למרור, ולכאורה יש להעיר, כי אחרי שמצה היא זכר לחרות, כמבואר בתורה (ס״פ בא) ומרור זכר לשעבוד, כמש״כ (ר״פ שמות) וימררו את חייהם בעבודה קשה וכו׳ והשעבוד קודם לחירות. אם כן הי׳ דרוש להקדים בכל מקום מרור למצה, כסדר הענינים. אך אפשר לבאר זה עפ״י הידוע בגמרא ומדרשים, כי יען שרצה הקב״ה להחיש גאולתם קודם הזמן המוגבל (תחת ארבע מאות אך מאתים ועשר שנים) אך לא היה באפשר לבטל הגזירה ממספר השנים סבב כבדות העבודה, וחשב זה תחת זה, קושי עבודה תחת אריכות הזמן, ועבור זה החיש זמן החירות — ואם כן, היתה כונת הגאולה באמת קודמת למרירות העבודה, ולכן מצה קודמת." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחילה עובדי ע״ז היו אבותינו מאמר זה בא במשנה וגמרא פסחים (קט״ז א׳), וצריך באור לאיזו כונה ומטרה בא כולו בעניני ההגדה, אשר אין לו כל יחש לענין יציאת מצרים. ואולי אפשר שרצה להקדים הסבר כללי על מה זה נגזר על ישראל בכלל כל ענין שעבוד מצרים וכל הקורות אותם שם. והנה ידוע, דמחלה הבאה לאדם בתולדה מירושת אבות, שגם הם היו נגועים בה — מחלה כזו קשה יותר לרפאות מאשר מחלה הבאה לאדם ממקור גופו שלו עפ״י סבה שונה, ולמחלה כזו דיה רפואה קלה בערך. והנה לוא היו ישראל עובדי ע״ז רק מרגשות נפשם במקרה ככל המקרים הי׳ באפשר לרפאם בקל ע״י עונש קל, ושבו לתעודתם ולקדושתם. אבל מכיון שהם היו שקועים בע״ז עפ״י מסורת אבותיהם נשרש חטא זה בדמם ובנפשם והיו צריכים לרפואה עקרית וארוכה ונכבדה, כדי לעקר חטא זה מיסודו ושרשו ולזכך נשמתם, ורפואה זו הי׳ שעבוד מצרים וכל הנסתעף מזה, עד מתן תורה והכניסה לא״י. זהו שאמר בהתחלת הספור משעבוד ישראל במצרים, כי סבות כל קושי זה באה לרגלי שקועם של ישראל בע״ז עפ״י מסורת מאבותיהם עוד מזמנו של תרח, והי׳ חטאם קשה ורפואתם קשה, כפי שנתבאר.", + "מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו לכאורה לפי מה שאמרו בגמרא ברכות (ט״ז ב׳) אין קורין אבות (סתם) אלא לשלושה ופירש״י, אברהם יצחק ויעקב, אם כן יוצא, שהלשון הזה חלילה מוסב עליהם. אך הבאור הוא, דהא דאין קורין אבות אלא לשלושה הוא רק מזמנם של אברהם יצחק ויעקב, וכמו שפירש״י על הלשון אין קורין אבות — ״אבות ישראל״, אבל האבות שעד זמנם היו אבות כל אומות העולם וכמש״כ בבני נח, מאלה נפרדו הגוים (נח, י׳ ל״ב), וסמך זה על הפסוק דיהושע, משום דשם בא בקיצור כל מה שרצה בעל ההגדה להגיד בזה." + ], + [], + [ + "ברוך שומר הבטחתו לישראל צריך באור מה ריבותא היא לגבי ה׳ ששמר הבטחתו, והלא גם ממדת בשר ודם נאמן רוח לשמור מה שמבטיח. ואפשר לומר הכונה, כי בשעה שאמר ה׳ לאברהם ענין ההבטחה מירושת הארץ בפעם הראשונה ״הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך״ (פרשה לך, י״ג ט״ו) באותה שעה לא היו לו עוד זרע, ואח״כ נולד ישמעאל, ואם כן הי׳ אפשר שהבטחה זו תתייחש אליו ויזכה הוא בנחלת הארץ. אך במקום אחר פירש הקב״ה הבטחתו זו לאברהם (אתננה לזרעך) בזה שאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע (פ׳ וירא, כ״א י״ב), וא״כ בשעה שאמר לראשונה אתננה לזרעך כיון למי שהוא קרוי זרעך, ליצחק, ועל זה אנו מודים לו שקיים שם זרעך ביצחק. ודע, כי כעין דיוק זה שדייקנו כאן מה ריבותא לגבי הקב״ה שהוא שומר הבטחתו, בעוד שזה גם ממדת בו״ד נאמן רוח — כעין זה דייקנו בברכת הודאה ברוך שאמר, שאומרים שם ברוך גוזר ומקיים, והנה גם בפרט זה אין כל ריבותא לגבי׳, כי הלא גם מלך בו״ד מקיים גזירתו, כי אם למשל שופטים הבאים מכחו דנים אחד לעונש יקיימו בו תוצאת הדין כפי גזירת המלך. אך הביאור הוא, כי לפעמים אין בכח המלך בשום אופן לקיים גזירתו, ולא רק הוא לבדו, אך גם אם יסייעוהו לזה כל מלכי תבל לא יעלה זה בידם, וזה יצוייר, אם למשל גזר על אחד לישב במאסר במשך שלש שנים, וגם נאסר, אך לאחר שנה לשבתו מת שם — אז אין כל אפשרות לקיים הגזירה שישב במאסר שלש שנים, כי לא יחזיקו שם גוף מת. אבל בכח הקב״ה, אם הוא גוזר על איש להיות מעונה במשך שלש שנים (וכן להיפך למצוא טוב במשך זמן כזה) — אז בטוח הוא האיש שיוציא שנותיו אלה בחיים, וגזירת ה׳ תתקיים במלואה, ולכן רק עליו יתברך יונח התואר גוזר ומקיים, והיא תהלתו ותקפו. ועוד דיוק כזה שבכאן ובברוך שאמר דייקנו בתפלת שמו״ע בנוסח אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה, ודייקנו כי הלא גם ברופאים אנשים יקרה בעל מעלות אלו. רופא נאמן ורחמן, ומה ריבותא הוא לגבי ה׳, ושם בארנו זה היטב, וטורח להעתיק. עיי״ש." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו וכו׳, שנאמר, ארמי אובד אבי הלשון צא ולמד אינו מבואר ברחבה, ולא מצינו כמותו, וצריך באור. ואפשר לפרשו עפ״י המבואר בשבת (ל״א א׳) בגוי אחד שבא לפני הלל ואמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה על רגל אחת, גיירי׳, אמר לו, ואהבת לרעך כמוך, מה דעלך סני לחברך לא תעביד (כגון גניבה, גזילה, רציחה, עריות ורוב המצוות (רש״י) היא כל התורה, ואידך פירושא היא, זיל גמור, ע״כ. ועפ״י זה יש לכוין הענין כאן, כי כמבואר במדרשים ובאגדות רבו מאוד הרעות והרמאות שעשה לבן ליעקב, ורמז מזה ניכר בדברי יעקב שאמר והחליף את משכורתי עשרת מונים ולא נתנו אלהים להרע עמדי (פ׳ ויצא ל״א ז׳). אכן דברי האגדות האלה רבים הם ואין השעה עתה בשעת הסדר לאספם ולפרטם ולפרשם, ואמר על זה, צא ולמד לעת הפנאי את כל הנאמר מכל הרעות שעשה לבן ליעקב, ואני אומר לך רק כלל הדברים, והוא מה שנאמר ארמי (לבן) אובד אבי, הוא רצה לאבד את אבי, זה הוא יסוד כל מעשיו וכללם ואידך, פרטיהם, צא ולמד, וזה מכוון לסגנון האגדה דשבת שהבאנו. ומדי זכרתי את הסיפור דשבת הנזכר, אעיר על הלשון שאמר הלל להגוי ״זיל גמור״, זה קשה, שהרי הגר רצה ללמוד הכל רק על רגל אחת, ואיך אמר לו זיל גמור. ואולי אפשר להגיה קצת בלשונו, תחת הלשון זיל גמור — זיל גייר, כלומר, אנכי למדתיך כל התורה על רגל אחת, כי זה שלמדתיך הוא יסוד כל התורה ועתה עליך לקיים הבטחתך להתגייר, והלשון גיירי' צריך להיות לבסוף.", + "שנאמר ארמי אובד אבי לשון זה הוא פסוק בריש פרשה תבוא (כ״ו ה׳), והוא התחלת תפלת ההודאה על הבאת בכורים, ומספר בקצרה את קורות עם ישראל, ופירש״י, דשם ארמי מוסב על לבן הארמי, שרצה לעקור את כל אשר ליעקב בעת שרדף אחריו, אך ה׳ מנעהו מזה, כמבואר בס״פ ויצא, ונחשבה לו מחשבתו זאת כמעשה עכ״ל. אבל יש מפרשים (רשב״ם ועוד) דשם ארמי מוסב על אברהם שהי׳ מארץ ארם, והי׳ אובד וגולה מארצו, כדכתיב לך לך מארצך, עכ״ל. ויהי׳ לפי זה השם ״אובד״ נמשך לשם ״ארמי״, כלומר, ארמי אובד אבי — ארמי שהי׳ אובד הוא אבי, אברהם. וע׳ בסמוך. ועוד יש מפרשים (ספורני ועוד), דשם ארמי מוסב על יעקב, שהי׳ זמן ארוך כמו אובד בחיים, ולא הי' לו בית מושב ומנוחה, ולא יפלא שקוראים לו ארמי (כן הוא דברי המפרשים) שמצינו דוגמתו בשם יתר הישמעאלי (דה״י, ב׳ י״ז) אעפ״י שהי׳ ישראל, אך מפני שהי׳ גר בארץ ישמעאל, עכ״ל. והנה אין גבול ואין ערך לכל הדוחק בפירושים אלה, ולמותר להאריך בזה, וגם כי אין קץ לפלא לכנות עתה בתפילת הודאה בשעת הבאת בכורים (אשר על זה יומשך הלשון ארמי) לכנות את אברהם ואת יעקב בשם ארמי, ולא שמענו מעולם דוגמא לזה. ולבד שפירש״י שהבאנו נוח ורצוי, ועוד יסכים לו אונקלוס שמתרגם ארמי אובד אבי — לבן ארמאה בעא לאבדא ית אבא — עוד יוצדק עפ״י מה שכתב הראש בבאורו לנדרים (ל״ז ב׳), כי הנגינות ופסקי הטעמים של המלים יורו פשט הכתוב, וכאן השם ארמי נטעם בפשטא, שהוא טעם מפסיק המלה בנטי׳ לעצמה מבלי התחברה עם המלה הסמוכה, וכנגד זה, המלה ״אובד״ מוטעמת במונח, המורה להמשכה הלאה לשם ״אבי״ ויוצא לפי זה המובן מהמשך המלים, ארמי — הוא אובד אבי, וזה כפירש״י ותרגום אונקלוס. אבל לדעת המפרשים הנזכרים ובאורם הי׳ דרוש להטעים המלים ארמי אובד בנגינה מחברת, כהוראת שם ותואר. ודברי הרא״ש הם קלורין לעינים בכמה וכמה מקומות בפסוקים שטרחו מפרשים בבאורם. וכן נראה שהבין הלשון כאן כרש״י ות״א בעל הפזמון שלהלן ״ובכן ויהי בחצי הלילה״ שכתב, הפחדת ארמי באישון לילה״. ומוסב על לשון הפסוק בס״פ ויצא וירא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה, והזהיר אותו על הנהגתו עם יעקב, הרי דמכנה את לבן בשם סתמי ארמי, ולמד זה מלשון התורה כאן." + ], + [ + "וירד מצרימה אנוס עפ״י הדיבור לא נתבאר מאין למד זה. כי אין לפרש שמדייק הלשון ״וירד״ שהילוך זה הי׳ לו לרגש ירידה, אבל הן מצינו בכמה מקומות, שההליכה מארץ ישראל למצרים תתבטא בלשון ירידה מפני שארץ מצרים היא במורד כלפי עמדתה של א״י, וכה מציגו באברהם וירד מצרימה (פ׳ לך) וביוסף הורד מצרימה (פ׳ וישב), ירד ירדנו (פ׳ מקץ), רדה אלי (פ׳ ויגש), והרבה כאלה. אך אפשר לומר, כי כפי המתבאר בס״פ ויחי הי׳ יעקב דואג הרבה שלא להקבר במצרים, ובעת שנתבשר מחיי יוסף אמר אלך ואראנו בטרם אמות, הרי שחשב כי במעט קרב יומו, ומפני זה בודאי לא ברצונו הלך למצרים כי דאג על ביאת יומו ועל אפשרות קבורתו שם — והלך אנוס עפ״י הדבור. אך צריך באור, מה ענין האונס בזה ולמה זה. וצריך לומר, שהוא כדי לקיים הגזירה כי גר יהיה זרעך וכו׳ (פ׳ לך ט״ו י״ג). ואמנם לא נתבאר, למה נפל הגורל בזה על יעקב ולא על אברהם ויצחק. וצריך לומר, משום דכידוע, כל עיקר שעבוד מצרים הי׳ לתכלית התוצאות לכשיצאו משם, תוצאת החירות ומתן תורה והכניסה לא״י וכל המסתעף מזה, ואם הי׳ מקיים זה באברהם ויצחק היו נכללים בזה גם ישמעאל ועשו, והרצון בזה הי׳ לזכת בכל אלה את זרע יעקב שכולו קודש, ואגלאי מילתא למפרע, דמה שאמר כי גר יהיה זרעך וכו׳ כיון לזרע יעקב.", + "וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול. קרוב לומר, שהלשון מהופך קצת, וצריך לומר וירד מצרימה במתי מעם ויגר שם ויהי שם לגוי גדול. יען כי מתי מעט מוסב רק על זמן הירידה למצרים, אבל הגירות היתה בהמון. ודבר סירוס מקראות הוא חזון נפרץ, כמו בפרשה לך (י״ד י״ב) ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם — תחת את לוט בן אחי אברהם ואת רכושו. ובפרשת שמות (ד׳ ל״א) ויאמן העם וישמעו כי פקד ה׳ — תחת וישמעו כי פקד ה׳ את בני ישראל ויאמן העם, יען כי האמונה באה לאחרי השמועה, מאמינים אל מה ששומעים. ובפרשה בא (י״ב ל״ב) במאמר פרעה למשה ואהרן קומו צאו כאשר דברתם וברכתם גם אותי — תחת וגם ברכתם אותי, כי לפי הכתוב משמע שברכו את מי שהוא שיאמר שיברכו גם אותו, ולא נמצא שברכו את מי. וכן נראה בפ׳ בשלח (י״ד י״ג) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, וזה במשמע שלא יראו עוד בכלל איש מצרי, וזה לא יתכן, אך הלשון מהופך, ושיעורו, כי את מצרים אשר ראיתם היום לא תוסיפו לראותם. כי כולם יטבעו. ובר״פ ויקרא, אדם כי יקריב מכם, ולפי סגנון הלשון צריך לאמר אדם מכם כי יקריב. ושם (א׳ ט״ז) והקטיר המזבחה ונמצה דמו — תחת ונמצה דמו והקטיר המזבחה. כי מצוי הדם הוא קודם להקטרה אותו (וע׳ רש״י). ובפרשה אמור (כ״ב ב׳) דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי — תחת וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ולא יחללו את שם קדשי (וע׳ רש״י). ובפרשה חקת (י״ט ז׳) ורחץ בשרו במים ואחר יבוא אל המחנה וטמא עד הערב — תחת וטמא עד הערב ואחר יבוא אל המחנה, כי הכניסה למחנה הותרה לאחר הערב שמש (וע׳ רש״י). ובירמיה (י״ז נ׳) כל אוצרותיך לבז אתן במותיך בחטאת — תחת בחטאת במותיך. ובהושע (ח׳ ב׳) לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל — תחת לי יזעקו ישראל אלהי ידענוך. ושם (י״ד ג׳) אמרו אליו כל תשא עון — תחת כל עון תשא. ובחבקוק (ג׳ ב׳) אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן סלה — תחת וקדוש סלה מהר פארן, כי השם קדוש סלה הוא כמו חדוש נצחי, מעין הלשון מלך הכבוד סלה (תהילים כ״ד:י׳) והוא תואר נצחי. ובתהלים (פ׳ ו׳) ותשקמו בדמעות שליש — תחת ותשקמו דמעות בשליש (מין מדה). ועוד שם (קי״ט ח׳) את חקיך אשמור אל תעזבני עד מאוד — תחת את חקיך אשמור עד מאוד אל תעזבני. והרבה כהנה. וכן נשתמשו בסגנון זה בחז״ל. ואמרו בסוטה (ל״ח א׳) מקרא זה מסורס הוא, ובב״ב (קי״ט ב׳) סרס המקרא ודרשהו, ומ״ד פ׳ אחרי ריש לקיש מסרס קראי ודריש. ובקדושין (ע״ח רע״ב) פירשו הפסוק בשמואל א׳ (נ׳) ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה׳ — ופירשו, ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ושמואל שוכב — במקומו. וכן נמצא ענין סירוס באותיות, עפ״י העתקת אותיות במלה אחת ממוקדם למאוחר וממאוחר למוקדם, וזה יתבאר להלן בדרשה ובמורא גדול זו גילוי שכינה. מבואו שם כמה וכמה דוגמאות." + ], + [], + [ + "ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצוינים שם הנה לשם ״גדול״ שתי הוראות, האחת, גדול בכמות, במדה ובמספר, כמו המאור הגדול (פ׳ בראשית), ברכוש גדול (פ׳ לך), הים הגדול, ועוד כהנה. וההוראה השניה — גדול באיכות ובמעלה, כמו איננו גדול בבית הזה ממני (פ׳ וישב, ל״ט ט׳), והכהן הגדול מאחיו (פ׳ אמור), מטעם המלך וגדוליו (יונה ד׳), גדול שמי בגוים (מלאכי א׳ י״א) ועוד כהנה. והנה כאן אין הכרע, לאיזו הוראה יתיחש כאן השם גוי גדול, אם יתפרש גדול בכמות ובמספר או גדול באיכות ובמעלה וכבוד, ולכן צריך באור מאין למד המגיד, כי הביאור כאן משם גוי גדול הוא מענין גדולה וכבוד, כמו שאמר, שהיו מצוינים שם, וענין ציון יונח על מי שנהדר במעלת הכבוד וההידור, וכמ״ש במדרש שה״ש על הפסוק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי, (ה׳ ב׳) מהו יונתי — כיונה זו שמצטיינת מכל הצפרים בתמימותה ובענותה כך ישראל מצוינים מכל העמים במעלת התורה והמצות וכו׳. והנה בזה חלוק שם ״גוי״ משם ״עם״, כי ״עם״ מורה על המון עם, כמו העם ההולכים בחושך (ישעיה מ״ט א׳), ובירמיה (ה׳ ח׳) מדוע שובבה העם הזה, וכמ״ד פ׳ בלק (פ׳ כ׳) כל מקום שנאמר עם הוא לשון גנאי, וכן ברש״י פ׳ בהעלותך (י״א א׳) בפסוק ויהי העם כמתאוננים. ולהיפך השם ״גוי״ מורה על גדולי העם ומכובדים וכמו ישראל גוי אחד בארץ (ש״ב ז׳ כ״ג), גוי וקהל גוים יהיו ממך (פ׳ וישלח ל״ה), והלשון שני גויים בבטנך (ר״פ תולדות) פירשו לרמז לשני גדולי העם שיצאו מיעקב ומעשו, והם רבי ואנטונינוס המלך (ברכות נ״ז ב׳), ועל כן משותף שם זה עם שם צדיק, הגוי גם צדיק תהרוג (פ׳ וירא). ולכן מדכתיב כאן ויהי שם לגוי, ולא כתיב שם לעם, דריש שהיו ישראל מצוינים שם, כלומר, מצוינים בגדולה וכבוד.", + "גדול עצום כמה שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו כדי לחזק דבריו ״גדול עצום״ שמוסב על גודל הכמות ועצמות האיכות הביא ארבעה לשונות המורים מעלות מתכונות המתייחשות לתולדה. ואמר, ובני ישראל פרו, פשוט שהיו שלמים בכחות ההולדה ולא היו בהם עקרים. וישרצו — רמז להמבואר באגדות שהיו יולדות ששה בכרס אחד, ושם שרץ מורה על הפלגת רבוי התולדה, וכמש״כ בפ׳ נח (ט׳ י׳) שרצו בארץ. וירבו — הוא לשון גידול, כמו רבתה גוריה (יחזקאל י״ט ב׳), ובאיכה (ב׳ כ״ב) טפחתי ורביתי, והכונה, שגדלו ילדיהם בנחת ובקלות. ויעצמו — אשמעינן ריבותא אעפ״י שהנולדים במספר מרובה הם בטבעם חלושים ורפויי כח, ושם נולדו ששה בכרס אחד, כמבואר למעלה, והי׳ מצד הטבע שיהיו חלושים — אמר ויעצמו שהיו בריאים וחזקים, כלשון הפסוק בישעיה (מ׳ כ״ט) ולאין אונים עצמה ירבה." + ], + [], + [ + "וירעו אותנו המצרים ויענונו בכל מקום שבא הפועל ״הרע״ מושך אחריו את השם המתיחש להפעל בקשר אות למ״ד, לי, לנו, להם, לכם, וכדומה, ולא בקשר ״את״, כמו בפרשה מקץ (מ״ג ו') למה הרעותם לי, ולא אותי, ובס״פ שמות (ה׳ כ״ב) למה הרעות לעם הזה, ושם (פסוק כ״ג) הרע לעם הזה, ובפרשה בהעלתך (י״א י״א) למה הרעות לעבדך, ובתהלים (ק״ו ל״ב) וירע למשה בעבורם, וביהושע (כ״ד כ׳) ושב והרע לכם, ונעמי אמרה ושדי הרע לי (רות כ״א), ועוד כהנה, ולפי זה הי׳ צריך לומר כאן וירעו לנו המצרים, ולא אותנו. ואפשר לבאר עפ״י המבואר באגדות, שהיו המצרים בושים מפני עמי תבל על אשר יענו על לא דבר את עם ישראל, עם שקט ושאנן — ולכן, המציאו להם הצטדקות בזה שהיו בודים עילות ואשמות על ישראל ועשו אותם בעיני עולם לאנשים רעים וחטאים, ובזה מצאו להם הצטדקות על שעבודם ועל ענותם אותם. ולפי זה יתפרש הלשון וירעו אותנו המצרים, שעשו אותנו לפני עמי תבל לרעים וחטאים. ועל כן — ויענונו — כלומר, על כן מצאו להם עילה להתנצלות על מעשיהם אתנו לענות אותנו, ומדויק המשך הלשון וירעו אותנו — ויענונו. וראוי להעיר, כי אמנם פעם אחת, ובענין זה ממש, בענוי מצרים אותנו, כתיב הלשון וירעו לנו, והוא בפרשה חקת, בשלוח משה מלאכים אל מלך אדום, ולתכלית בקשתו ממנו (כפי שיבא בסמוך) הרצה לפניו מעט מקורות עם ישראל ומתלאותיו, ובהמשך הדברים אמר, ונשב במצרים וירעו לנו מצרים (כ׳ ט״ו), והנה שינה מלשון התורה, מן וירעו אותנו ל״לנו״. אך על האמת אפשר לומר כמו קרוב לודאי, כי במכוון הדגיש משה כאן הלשון וירעו לנו, ולא ״אותנו״, יען כי כפי המתבאר בפרשה, היתה תכלית דבריו אל מלך אדום שירשה לישראל לעבור דרך ארצו, והבטיחו, כי ״לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר ולא נטה ימין ושמאל (שם פסוק י״ז), כלומר, שלא יזיקו ולא יפסידו לו במאומה בעברם דרך ארצו. והי׳ חושש, שאם יאמר לו לשון וירעו אותנו מצרים, לשון שאפשר להבין בו שעשו אותנו המצרים לרעים וחטאים, כמו שבארנו — אפשר שיחשוב מלך אדום, כי אולי אמנם כן הוא, כפי שהעריכו אותם המצרים, שהם רעים וחטאים, ואז בטח לא יתן להם לעבור דרך ארצו, כאנשים חשובים. וכן שינה בדבריו מלשון ״אותנו״ ללשון ״לנו״." + ], + [ + "ויענונו כמה שנאמר וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם לכאורה אין בפסוק שמביא לראי׳ יותר משמעות לענוי מאשר הלשון ויענונו, כי שניהם מוכנים בתכלית ענינם, בהוראת ענוי, ומדרך הלשון ״במה שנאמר״ הוא לחדש דבר והוראה בהלשון הקודם, מה שזולת הראי׳ הי׳ המובן באותו הלשון חסר או רפוי, וכאן לא נתבאר איזה תוספת חידוש והוראה בלשון שמביא לראיה. ואפשר לומר שבהפסוק שמביא לראי׳ מכוין להודיע רשעתם של המצרים שלא עבדו בישראל מפני שהיו צריכים לתוצאת העבודה. אך הכונה למען ענותם. זה רשעות כפולה, כובד העבודה ומטרתה, וזה כלול בתוספת הראי׳ מן וישימו עליו שרי מסים, לא למען גוף העבודה אך למען ענותו בסבלותם, אבל מן ויענונו לבד אין זה מוכח, דאפשר עינו אותנו בעבודה מפני שהיו צריכים לגוף העבודה. כמבואר." + ], + [], + [], + [ + "ונצעק אל ה׳ אלהי אבותינו וישמע ה׳ את קולנו לפי סגנון הלשון היה די לאמר וישמע את קולנו, ושם ה׳ אינו מוכרח לכאן, כיון דהשמיעה מוסבת אל הלשון הקודם, ונצעק אל ה׳ אלהי אבותינו. אך יש לומר, דבלשון זה בא לרמז מה שאמרו בברכות (י׳ ב׳) כל התולה (תפלתו ובקשתו) בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו, מהו שאמר כאן, כי ישראל במצרים לא מצאו און להם לבקש בזכות עצמן ובקשו בזכות אבות, אבל ה׳ שמע להם בזכות שלהם, וזהו באור הלשון ונצעק אל ה׳ אלהי אבותינו — בזכות אבותינו, וישמע ה׳ את קולנו — בזכות שלנו." + ], + [], + [], + [ + "וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ, כמו שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים לא נתבאר מה יתרון להפסוק וירא אלהים על הפסוק וירא את ענינו עד שמביא ממנו ראי׳ לבאור הפסוק הקודם, והלא לכאורה אדרבה, הלשון ענינו לבדו מורה על זה, כמו שאמרו ביומא (ע״ז ב׳) על הפסוק בסוף פרשה ויצא, אם תענה את בנותי, שמכוין לענין חיי דרך ארץ, ועוד שם לשונות אלה ממובן זה. אך הבאור הוא, כי שרש שם ענינו (ענה) אפשר להבין גם ממובן דכאות ומצוקה, כמו אלמנה ויתום לא תענון (פ׳ משפטים), עניתי בצום נפשי (תהילים ל״ה:י״ג), ענה בדרך כחי (שם ק״ב), ועוד. וברצות המגיד לפרש כאן המובן מן וירא את ענינו לפרישות דרך ארץ — מביא לראי׳ מן הלשון וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. וכונת הראיה מזה הפסוק הוא, משום דבכל מקום דכתיב הפעל ראי׳ — סמוך לו שם הדבר הנראה, מה ראה, כמו וירא אלהים את האור כי טוב, (פ׳ בראשית) והרבה כהנה, וכאן כתיב וירא אלהים את בני ישראל ולא סיים מה ראה בבני ישראל. ולכן מפרש, דהראי׳ מוסבת על פרישות דרך ארץ, ואין מן הנמוס לייחש להקב״ה ענין גשמי זה, ולכן כתיב רק וירא ולא סיים מה ראה. ויתפרש לפי זה הלשון וירא ממובן דעת ובינה, כמו בקהלת (א׳ ט״ז) ולבי ראה הרבה חכמה, שבאורו ולבי ידע והבין, וכאן הבין כביכול הקב״ה את תכונת דאגתם לסבת פרישות דרך ארץ, וגם לא כתיב וישמע, מפני כי מתכונת הכבוד לא הוציאו ענין זה מפורש בפיהם בזעקתם ותפלתם. וכעין מידה זו שלא לייחש ענין גשמי הבלתי מכובד כלפי ה׳ מצינו במס׳ מו״ק (כ״ח רע״א) בסמיכות למה שמבואר שם, שכל מי שנאמר בו שמת על פי ה׳ היתה מיתתו בנשיקה, — ואמרו, דגם מרים מתה בנשיקה ומפני מה לא נאמר בה עפ״י ה׳, מפני שאין זה מדרך הכבוד. ובמס׳ ב״ב (ע״ד ב׳) לענין דאיירי שם ביחש פרט אחד שאינו מנומס בהסבה להקב״ה, אמרו ״לאו אורח ארעא״, עיי״ש, ועוד יתבאר מזה בסמוך. וגם מצינו שהקפיד הקב״ה על שמיחסים לו מעשה שאינו מכובד, כמו שאמרו במס׳ ברכות (ס״ב ב׳) על מה שאמר דוד לשאול אם ה׳ הסיתך בי (ש״א כ״ו י״ט) הקפיד הקב״ה על לשון קשה זה, ואמר לו, מסית אתה קורא לי? ונענש על זה, עיי״ש *ובירושלמי סוטה (פרק ז׳ הלכה א׳) אמרו, לא מצינו שידבר הקב״ה עם אשה אלא עם שרה בלבד, שנאמר ויאמר, לא כי צדקת (פ׳ וירא, י״ח ט״ו), ומפרש שם, כי אעפ״י דכתיב אל האשה אמר (פ׳ בראשית׳ ג׳ ט״ז), וברבקה — ויאמר ה׳ לה (פ׳ תולדות, כ״ה כ״ג) זה הי׳ ע״י מתורגמן..
והנה מכל האמור בזה מתבאר, דהלשון וירא את ענינו מוסב על פרישות דרך ארץ, כמו וירא אלהים את בני ישראל, וכפי שנתבאר. ורבי אברהם אבן עזרא בריש פרשה שמות (א׳ י״א) מפרש הלשון שם, וכאשר יענו אותו כן ירבה — יענו אותו, כדי ליבש זרע הזכרים, וכפי הנראה ראה לפרש כן, משום דענין רבוי תולדה אינו מתיחש לענין עבודת מלאכה, לאמר, שלרגלי הענוי רבה התולדה — אך מפני שכיונו בזה ליגעם להחליש זריעתם, מפרש הפסוק, כי אעפ״י כן רבתה תולדתם, ומפרש המובן מן יענו ענין דרך ארץ, כפי שנתבאר. ואמנם גם לבד הדרש בהוראת מלת ענינו עפ״י הסמיכות מן וירא אלהים, כפי שבארנו — גם לבד זה אי אפשר לפרש כפשוטו שהמובן מן ענינו הוא לחץ ודחק — יען דזה הלא כבר זכר המגיד מפסוק ותעל שועתם מן העבודה אל האלהים וישמע אלהים את נאקתם, ועוד, ומה הוסיף בלשון וירא את ענינו. ולכן הוציאו לדרשה, כמבואר. הנה הבטחתי למעלה לשוב עוד אל הענין המדובר שם על דבר הרחקה מלשון בלתי מנומס כלפי ה', ואעיר, כי עפ״י זה יתבארו דברי המכילתא בפרשה בא על הפסוק וראיתי את הדם ופסחתי עליכם (י״ב י״ג) ״אל תקרא ופסחתי אלא ופסעתי״ (בהחלף חי״ת לעי״ן). והנה אעפ״י דהחי״ת עם העי״ן רגילין להתחלף, מפני שהם ממוצא אחד (אהח\"ע מן הגרון), וידוע, שאותיות ממוצא אחד דרכן להתחלף זו בזו, וכן מצינו חילופיהן בפרשה תצוה, בלשון ולא יזח החושן מעל האפוד, שמתפרש כמו ולא יזע (היינו שיתדבק החושן אל האפוד בחזקה שלא ינוע, מלשון ולא קם ולא זע (אסתר ה׳ ט׳), ובקהלת (י״ב ג׳) ביום שיזועו שומרי הבית — ובמלכים א׳ (ה׳ ל״א) ויסיעו אבנים גדולות, ובקהלת (י׳ ט׳) מסיע אבנים — שענינם עקירה והעברה ממקומם, היינו הך דלא יזח החושן שהבאנו, ומזה הלשון בפרשה בשלח (ט״ו כ״ב) ויסע משה את ישראל, שבאורו כמו ויסח, שהעתיקם ממקומם *וקרוב לומר, כי מזה המקור למה שקוראים ליציאה לדרך בשם ״נסיעה״ שהוראתו בעיקר העתק ממקומו, ופעם באו שני הפעלים, נסיעה ויציאה, יחד, בירמיה (ד׳ ז׳) נסע יצא ממקומו, כלומר, נעתק ממקומו ויצא לדרכו.), וכן יתפרש ביואל (ד׳ י״א) עושו ובאו — תחת חושו, ורמב״ן בפרשה דברים (ב׳ כ״ג) כותב, כי הלשון והעוים (שם אומה) הוא כמו והחוים, והביא משלים לזה. הנה אחר כל אלה, לא נתבאר מה ראתה המכילתא לפרש ופסחתי כמו ופסעתי, אם לא כמו שבארנו, ולשון שאינו מכובד אין נכון לייחס להקב״ה ואף כי הוא המבטא אותו, והלשון פסחתי הוראתו בעלמא חיגר, בעל מום, כמו בפ׳ אמור איש עור או פסח, או ממובן תועה בדרכיו, כמו פוסחים על שתי הסעיפים (מ״א י״ח כ״א), ולכן דרשה כמו ופסעתי, ממובן צעד ופסיעה. אבל לפי זה קשים הלשונות ופסח ה׳, ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח על בתי ישראל, האם גם שם תשתנה הקריאה. ואמנם אפשר לומר דאין כונת המכילתא לשנות הקריאה, דזה לא יתכן מכמה טעמים, אך הכונה בלשון אל תקרא כמו אל תבין, כלומר, שבלשון ופסחתי תבין ההוראה כמו ופסעתי, ואם כן גם ביתר המקומות כן המובן. ומצינו הפעל ראה במובן הבנה, במו בקהלת (א׳ ט״ז) ולבי ראה הרבה חכמה, שבאורו ולבי הבין, ובשמואל א׳ (כ״ה י״ז) דעי וראי מה תעשי וכלשון זה במלאכים א׳ (ב׳ כ״ב), ובירמיה (ב׳ ל״א) ראו דבר ה׳, וביאורם הבין, הבינו. וכעין זה כתב הגר״י יעבץ בהגהותיו למס׳ ערכין (ט״ו א׳) בלשון הגמרא על הפסוק בפ׳ שלח כי חזק הוא ממנו, שאמרו בגמרא אל תקרא ממנו (ביחש שאליו) אלא ממנו (ביחס נסתר), וכתב, שאין הכונה לשנות הקריאה כי אם להבין כמו בשינוי קריאה, ויש עוד כאלה. וכאן אדבר משפטים עם הראב״ע על דבריו בקהלת (י״ב ה׳) על הפסוק ויסתבל החגב אשר כל תעודת הפסוק לתאר את רפיון חושי האדם בערבי חייו, כותב בזה הלשון ״ואחרים אומרים, כי החי״ת מן החגב בא במקום עי״ן, וזה הבל, כי לא תתחלף אות באות חוץ מאותיות אהו״י״. והנה כונת החילוף מן חגב לעגב הוא למשל על תאות בשרים, מעין הלשונות מאסו בך עוגבים (ירמיה ד׳ ל׳), ותעגב על מאהביה (יחזקאל כ״ג ח׳) שירי עגבים (שם שם ל״ב), ומשותף לשון זה ויסתבל החגב (העגב) עם הלשון הקודם ותפר האביונה, כלומר, כי יתופר תאות בשרים, ובאור הלשון ויסתבל — שבשר התאוה יהי׳ עליו (על הזקן) למשא. ואין קץ לפלא, איך קרא לחילוף חי״ת עם עין הבל, בעוד שהוא חזון נפרץ במקרא ובחז״ל, מפני שבאים ממוצא אחד, אהח\"ע מן הגרון, וכבר הבאנו משלים לזה, וכן כאן במכילתא, ופסחתי תחת ופסעתי ובסנהדרין (ק״ג א׳) פירשו ויעתר יצחק כמו ויחתר, וע׳ במ״ר ר״פ תולדות, ובמ״ר איכה פירשו הלשון איכה יעיב כמו איכה יחיב, וכן פירש״י כאן בשם חגב כמו עגב. וכן נראה באור הלשונות בתורה, בפ׳ תבא (כ״ח ס״ג) ונסחתם מעל האדמה, ובתהלים (נ״ב ז׳) ויסחך מאהל, ובמשלי (ב׳ כ״ב) ובוגדים יסחו ממנו, ושם (ט״ו כ״ה) בית נאים יסח ה׳ — בכולם באים החי״תין תחת העי״נין, ונסעתם, ויסעו, יסעו, יסע, ממובן העתק ממקום, כמש״כ למעלה בבאור הפעל נסע. וכן נראה באור השם שרוע (איש חרום או שרוע (בפ׳ אמור, כ״א י״ח), ושם (כ״ב כ״ג) ושור ושה שרוע וקלוט, ופירש״י, שרגלו אחת ארוכה מחבירתה (וכן יתר האברים), ולא נודע שרש שם שרוע, ונראה שבא תחת שם סרוח, כמו וסרח העודף (פ׳ תרומה) ובחילוף סמ״ך בשי״ן שמאלי. וכן שוים החי״ת והעי״ן בהברה בשיחות פרטיות, כמו שהי׳ קורא רבי לרבי חייא — עייא (מו״ק ט״ז רע״ב), ובמ״ר פ׳ תולדות בערביא קורין לחתרתא עתרתא, ועוד. " + ], + [ + "ואת עמלנו אלו הבנים, כמה שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון.. הנה גם אחרי הראי׳ מפסוק כל הבן הילוד וכו׳ אין מבואר איפה מרומז ענין זה בלשון עמלנו. ואפשר לומר, משום דמצינו לשם ״עמל״ שמורה על יגיעה לריק ולהבל, כמו באיוב (ד׳ ח׳) וזורעי עמל יקצרוהו, שהבאור שהקצירה מזריעה זו תהי׳ ריקה ושוממה, ושם (ט״ו ל״ה) הרה עמל וילד און, כלומר, לא כלום, ועוד שם (ט״ז ב׳) מנחמי עמל כולכם, כלומר, מנחמים לריק (כענין הבל ינחמון, זכריה (י׳ ב׳) ובתלמוד (כתובות י׳ ב׳) תנחומין של הבל), ועוד בקהלת (ד׳ ו׳) עמל ורעות רוח. ואמר בזה, ואת עמלנו אלו הבנים שילדנו במצרים, והוא על דרך הלשון ולא ילדו לבהלה (ישעיה ס״ה כ״ג), ומפרש סבת הדבר — היא הגזירה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. וא״כ כל התולדה עמל וריק. ויש להעיר למה מביא עוד סוף הפסוק וכל הבת תחיון, דהא לזה אין ענין לגזירת הבנים. וצריך לומר, דגם תחית הבנות בעת ההיא לרגלי גזירת הבנים, היא ג״כ גזירה, יען כי אם לא יהיו גברים שתנשאנה להם הנשים תצאנה מזה קלקלות שונות, להיות דבר זה משבר בחיי העולם. ודע דמלשון זה אלו הבנים סמך ראי׳ דבשם בנים יובן רק זכרים ולא נקבות, משום דאם לא כן, הי׳ לו לומר אלו בנים זכרים, וכן משמע במס׳ נזיר (י״ב א׳) במשנה, האומר הריני נזיר לכשתלד אשתי בן וילדה בת אינו נזיר, וכן בב״ב (קמ״ג ב׳) ההוא דאמר נכסי לבני (בלשון רבים) והי׳ לו בן ובת, ופסקו חכמים דאין הבת בכלל, ומה שקרה לבנו האחד בשם רבים בני, זה הוא מפני שכן דרך הלשון, כמו בתורה בפ׳ ויגש, ובני דן חושים, ובפ׳ פנחס ובני פלוא אליאב, אעפ״י שבשניהם חשיב רק בן אחד, והי׳ לו לומר ובן דן, ובן פלוא, ולא ובני — אך כן הוא מדרך הלשון. ויש להעיר בגמרא שם, דרב יוסף מביא עוד פסוק כזה מדהי״א (ב׳) ובני איתן עוזיה, ולא נתבאר מה ראה רב יוסף להוסיף על פסוקי התורה המובאים מקודם עוד פסוק אחד מדה״י. ואפשר לומר, דמדייק שאין ראי׳ מלשון התורה ללשון בני אדם, כמו שאומרים בעלמא לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד, ואם כן אפשר שבלשון בני אדם אין קורין לבן אחד בני, בלשון רבים. ועל זה מביא מדה״י. וזה עפ״י מש״כ התוס׳ בנדרים (נ״ה א׳) ד״ה ובפרוץ, דלשון דברי הימים קרוב ללשון בני אדם, וא״כ מהפסוק דרה״י ראי׳ מכררחת דגם בלשון בני אדם קורין לבן בני. ועל מה שכתבנו דבשם בנים יובן רק זכרים ולא בנות — לכאורה יש להעיר על זה מפסוק בעצב תלדי בנים (פ׳ ראשית). ושם ודאי גם בנות בכלל. אך באמת משם אין הכרח דבסתם שם בנים גם בנות בכלל, ושם הבנות בכלל מטעם אחר, והוא עפ״י מה שאמרו ביבמות (ע״ח א׳) על הפסוק בפ׳ תצא בענין מצרי ואדומי דכתיב שם בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה׳, ופירשו, בנים ואפילו בנות, ומפרש מאי טעמא, דכתיב אשר יולדו — בלידה תלי רחמנא, כלומר, כיון דבלידה תלאן, הלא גם בנות נולדות הן. ולפי זה, באותו פ׳ דפרשה בראשית שהבאנו כתוב בעצב תלדי, ממילא גם בנות בכלל, דגם הן נולדות. ומה שמצינו בתורה כמה פעמים במקרא הלשון ויולד בנים ובנות, אעפ״י דאחרי דכתיב זה סמוך ללשון הולדה הי׳ די לכתוב בנים לבד והיו גם בנות בכלל — זה הוא, מפני שבספור דברים רגילים הכתובים לפרט במלים גם דברים שאפשר להסתפק בלעדם, כמו שמצינו כזה בכמה מקראות, כמו: בפרשה בראשית (ב׳ י״ז) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, ואחרי שאמר ומעץ הדעת הי׳ סיפוק בלשון ובענין בלא מילת ״ממנו״. בפרשה וירא (כ״ב ב׳) את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ציונים רבים. בפרשה ויצא (כ״ט י״ח) אעבדך ברחל בתך הקטנה, וציון הקטנה אינו מוכרח אחרי שקראה בשמה. בפרשה וישלח (ל״ב י״ב) הצילני נא מיד אחי מיד עשו, ודי הי׳ לומר מיד אחי, כי לא היו לו עוד אחים זולת עשו. בפרשה מקץ (מ״א (מ״א ל״ב) ועל השנות החלום אל פרעה פעמים, היינו השנות היינו פעמים. בפרשה שמות (ב׳ ו׳) ותפתח ותראהו את הילד, ודי הי׳ לומר ותראהו לבד, דמוסב על הילד. בפרשה תרומה (כ״ה ב׳) ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, והי׳ הענין מובן וברור גם בלא המלים תקחו את תרומתי. בפרשה ויקהל (ל״ה ה׳) קחו מאתכם תרומה לה׳ כל נדיב לב יביאיה את תרומת ה׳, והי׳ הענין מובן ישר גם בלא המלים את תרומת ה׳. בפרשה האזינו (ל״ב מ״ט ונ״ב) וראה את ארץ כנען אשר אני נותן להם לבני ישראל, כי כנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא ״אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל״, והכפל והאריכות נראים לעין. ביהושע (א׳ ב׳) קום עבור את הירדן הזה אתה וכל העם הזה אל הארץ אשר אני נותן להם לבני ישראל, ואחר הלשון ״להם״ המוסב אל ״כל העם הזה״ נראה הלשון לבני ישראל כפול ואינו מוכרח. בשמואל ב׳ (ז׳ ה׳ וז׳) אל עבדי אל דוד — את עמי את ישראל, שמות כפולים, ושם (ז׳ כ״ג) ומי כעמך כישראל. ועוד הרבה כאלה, וכן כמה מלים בודדות מהוראה אחת באו כפולות, כמו בישעיה (ה׳ י״ג) צחה צמא, ושם (י׳ כ״ה) מעט מזער, ושם (מ״א ד׳) פעל ועשה, ועוד שם (ס״ג ט׳) וינטלם וינשאם, וביואל (ד׳ ד׳) קל מהרה, וביונה (ב׳ ט׳) הבלי שוא, ובתהלים (ט״ז ה׳) מנת חלקי, ובאיוב (י׳ כ׳) יחדל ישית ממני, ושם (כ׳ י״ז) נהרי נחלי. ועוד הרבה כאלה. ויותר מזה, לא רק מלים בודדות ומבטאים משותפים רגילים לבא כפולים במהלך ספורים, אך גם פרשיות שלמות דרכן להשנות כמו שהן, כנראה מספור עבד אברהם לפני לבן ובתואל מכל הקורות אותו בענין זה, אעפ״י שהי׳ באפשר להציע הדברים במלים אחדות. לאמר, ויספר העבד את כל אשר עבר עליו בזה (וע׳ במ״ר כאן). וכן מספור פרעה לפני יוסף את חלומו הי׳ באפשר שיאמר הפסוק ויספר פרעה לפני יוסף את חלומו, והנה בשני אלה הענינים, מעבד אברהם ומחלום פרעה לא חסה התורה לקבוע פרשיות שלמות בהעתקה שלמה. ועוד יש כמה ספורים משנים בתורה, במקום שהי׳ באפשר לשנותם בקצרה, והנה כן דרכי הספורים, ואולי כן גם מסגנון השפה במכוון ליפותה, לאדרה ולהדרה. ואמנם בנוגע להשנות ספור עבד אברהם לפני לבן ובתואל וחלום פרעה לפני יוסף — אפשר וגם קרוב לומר, כי בכונה מיוחדת באה תכונה זו מההרצאות השלמות בפרטיהן, וזה הוא, מפני השנוים השונים שבין ספור העבד ובין מהלך עניניו בפועל, וכן בין ספור פרעה את החלום לפני יוסף ובין חזיונו את החלום במקורו. והשנוים האלה לא על חנם באו, כי אלה שבספור העבד נותנים כבוד לרבקה על כי למרות גידולה בבית לבן ובתואל למדה לעצמה צניעות במהלך החיים, בדבור ובמעשה, כפי שיתבאר. והשנוים אשר בספור החלום מפרעה ליוסף ובין חזיונו במקורו — יורו לעין השגחה פרטית לחלצו ליוסף מן המיצר ולהביאו לגדולת מלכים. ואבארם על הסדר: הנה בספר העבד לפני לבן ובתואל את הסימן שעשה לפגישת רבקה אמר, שאמרה שתה וגם גמליך אשקה וגם הגמלים השקתה (פ׳ חיי, כ״ד מ״ו), ובאמת לא אמרה וגם לגמליך אשקה, אך אשאב, וכן במעשה כתוב ותשאב לכל גמליו, ולא ותשקה, וזה הוא, מפני כי כפי המתבאר בכתובות (ס״א ב׳) אין ממדת הצניעות לאשה להשקות לבעלי חיים זכרים, ולכן אמרה רק אשאב, והם ישקו מעצמם (ואף הוא לאחר ששמע לשונה אמר גם הוא משמה וגם לגמליך אשאב (פסוק מ״ד). וכן שינתה ללשון כבוד מלשון שאמר הוא הגמיאיני מעט מים (פסוק י״ז), דלשון גמיאה הוא לשון גס, וקרוב ללשון לעיטה. כמש״כ רש״י בריש פ׳ תולדות בפ׳ הלעיטני, וזה מורה על שפיכה לפיו, והיא העמידה הכד ואמרה שתה — מעצמך. וכן שינה העבד בספורו מלשון שאמר לו אברהם ולקחת אשה לבני ליצחק (פסוק ד׳), והוא בספרו זה לפני לבן ובתואל אמר רק הלשון ״ולקחת אשה לבני״ והשמיט ״ליצחק״, וזה אפשר להסביר כי אברהם באמרו ״ליצחק״ כיון שתהא האשה צנועה וצדקת כפי הראוי ליצחק, אך העבד, בהכרתו בחיי לבן ובתואל שרחוקים הם מתומת צדקתם של אברהם ויצחק חשש שמא לא יאבו שתהי׳ רבקה מוקדשת לחיי פרישות באורח צדיקים, ולא יתנו אותה ללכת אתו — לכן השמיט הלשון ליצחק. ויותר מזה ניכר הכרח השנות חלום פרעה לפגי יוסף בכל פרטיו, כפי שנבאר. ולזה דרוש הקדמה קצרה להבין את הלשון הוודאי שאמר פרעה ליוסף אחרי ששמע פתרונו אמר לו ״אחרי הודיע אלהים אותך את כל זה״, והתמי׳ בולטת, כי מלשון זה נראה, שהי׳ דבר הפתרון אצלו כמו נראה ונרגש בחוש כי הוא כיון לפתרונו הנאמן בלא כל צל ספק, והשאלה בולטת מאין הי׳ בטוח בזה, עד שהכתיר אותו בלשון רם ומופלא מאוד כי ״ה׳ הודיעו כל זה״ והן תוצאת הפתרון התחילה רק לאחר זמן ארוך, ומאין ידע מיד כשמעו הפתרון באמונת הבטחון. אך הדבר יתגלה ויתאמת עפ״י זה, כי במהלך עניני החלום בשעתו עם סגנון הרצאתו לפני יוסף נראים ונרגשים שנוים שונים בלשון ובנין. ונבארם על הסדר: כי בחלומו ראה בהמות ״יפות מראה״ (פ׳ מקץ, מ״א ד׳), ובהרצאתו אמר ״יפות תואר״, ובפרשה ויצא בפסוק ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה (כ״ט י״ז) כתב רש״י, דיפת תואר ויפת מראה הם שני ענינים, דיפת תואר מורה על צורת הפרצוף בחתוך האברים, ויפת מראה מורה על זיו הקלסתר. ושוב ראה בחלום השני שבלים ״בריאות וטובות״ (פסוק ה׳), ובהרצאתו אמר, שראה שבלים מלאות וטובות (פסוק כ״ב), ויש הבדל בזה, כי בריאות אפשר להיות אף כי לא מלאות, כפי שנראה בכמה ברואים, (וגם באנשים) שיש בריאים וחזקים וגופן איננו ממולא. ועוד ראה בחלומו שבלים שדופות קדים (פסוק ו׳), ובספרו ליוסף הגיד שראה שבלים צנומות דקות (פסוק כ״ג) ויש הבדל ביניהן, כי שדופות קדים ענינן שבלים נחרות מלהט רוח קדים, וצנומות דקות ענינן קשות ויבשות. וקרוב לודאי ששכח פרטי המראות כמו שהן בדיוק, ועמד רק על כללי המראות. והנה איתא במדרש רבי תנחומא (השלם), כי כאשר סיפר פרעה ליוסף את החלומות לפרטיהם העיר אותו יוסף על פרטי המראות ואמר לו, לא בהמות יפות תואר ראית כי אם יפות מראה, ובהזכירו שראה שבלים מלאות וטובות, אמר לו, לא כך ראית כי אם בריאות וטובות ובספרו שראה שבלים צנומות דקות, העיר אותו יוסף והזכירו, כי לא שבלים צנומות דקות ראה, כי אם שדופות קדים. וכאשר הזכירו יוסף נזכר גם הוא כי אמנם ראה כמו שהעירו (כך מבואר במדרש תנחומא הנזכר), וזה אמנם מנוסה בטבע, וכמ״ש במס׳ נדה (כ״ד ב׳) דכי מדכרו לי׳ מדכר (כשמזכירין לאדם נזכר שאמנם כן הוא). ומתוך כל זה הי׳ פרעה בטוח כי אמנם מן השמים הודיעו לו את כל אלה וממילא גם פתרונו, יען כי מאין ידע כל פרטי השינוים. וזו היא כונת הלשון אחרי הודיע אלהים אותך את כל אלה. ואמנם יש להעיר ולהתבונן למה זה, כנגד האריכות בספורים, קמצה התורה בהלכות ודינים, עד שבכמה מקומות אפשר גם לכנותם רק רמזים, וכמו שלפעמים קרובות אנו למדים דינים והלכות מיתור או מחסרון מלה אחת או אות אחת, כנודע מזה לכל בעל תלמוד. ואולי מכוון סגנון זה למה שיעץ החכם ״תן לחכם ויחכם עוד״ (משלי ט׳:ט׳), והבאור הוא, תן לחכם דברי תורה וחכמה במדה מצומצמת כזו, עד שישאר לו מקום למצוא בהם דעה וחכמה משלו, מדעתו ומשכלו, כי אז תהי׳ התורה ופרי השגתו בה מדעתו חביבה עליו, כטבע כל דבר שמשיגים בידיעה, וכמ״ש באבות דרבי נתן פ״ג נוח לו לאדם דבר אחד הבא לו ביגיעה ועמל ממאה דברים הבאים לו בריוח, כלומר, בקל, עכ״ד. ובמס׳ ביצה (ל״ח רע״ב) וכי יאכל הלה וחדי, ופרש״י וכי ישמח בדבר שלא עמל בו, ומתקיים זה בדברי הקב״ה עצמו, שאמר ליונה בתמי׳, אתה חסת. על הקקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו וכו׳ (יונה ד׳ י׳) ומתבאר דמטבע האדם לחוס ולהוקיר ביותר דבר שטרח ועמל בו, — וזו היא כונת הגמרא אם יאמר לך אדם מצאתי (תורה וחכמה) ולא יגעתי אל תאמין (מגילה ו׳ ב׳), וזה הוא טעם אהבת הורים לבניהם מפני שמטפלים הרבה בגדולם. וזהו באור הלשון הרגיל בגמרא ״מילתא דאתיא מדרשא חביבא לי׳״, כלומר חביבא לי׳ יותר מדבר שמוצא מוכן לפניו, וזה הוא מפני שבדבר הבא מדרשא יגע את מוחו ורעיונו, כמבואר. ובזה ניחא מה שלפי מהלך הענין בגמרא הי׳ ראוי לומר מילתא דאתיא מדרשא חשיבא לי׳ (ע׳ יבמות ב׳ ב׳), אך תפס את היסוד הראשי, הוא החביבות, ומתוך החביבות באה גם החשיבות. ויש הרבה להאריך בענין זה, אבל אין זה המקום, ולא באתי אלא להעיר, וחכם לב יוסיף דעת. ואשוב אל המקום אשר עמדנו בו בתחלה בענין אם שם בנים כולל גם בנות, ואעיר רק את זה, כי החקירה בזה אפשר שתצטמצם רק בשם בנים, אבל בשם זרע בודאי כולל גם בנות. וטעם הדבר יש להסביר עפ״י מה שכתוב במדרש רבי תנחומא פרשת בראשית, למה נקרא שמו של זכר ״בן״ מפני שהוא בונה את העולם, ע״כ. והבאור הוא, כי לשם ״בנה״ שתי הוראות, האחת בן תולדי, והשנית מענין בנין, ודרך העולם שזכרים בונים את העולם והאשה יושבת בית וצופה הליכות ביתה, ולכן יש סברא, כי בשם ״בנים״ לא יהי׳ כלולה בת — אבל בשם זרע בודאי כלולות גם בנות, כי תבואת האדם כללית היא מה שמגיע מכחו. ועפ״י דברי המדרש תנחומא הנזכר בבאור השם בן אפשר לפרש היטב מה שאמרו בירושלמי פסחים פ״ב ה״א על הפסוק דריש פרשה תזריע, אשה כי תזריע וילדה זכר — אמרו, זכר — לרבות המת, כלומר, דגם אם ילדה ולד מת גם כן חייבת לנהוג בכל דיני הפרשה ההיא. והמפרשים לא ביארו מאומה איפה מרומז זה בלשון וילדה זכר. אבל יתבאר זה בפשיטות עפ״י המדרש הנ״ל דזכר נקרא גם בן, מפני שהוא בונה את העולם, ופשוט הדבר, דרק חי בונה ולא מת. ולכן אם הי׳ כתוב וילדה בן הי׳ במשמע רק חי, זה שבונה את העולם, אבל מדכתיב וילדה זכר, שזה מורה רק על המין הנולד, וגם מת בכלל מין, ופשוט." + ], + [], + [], + [], + [ + "ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך. צריך באור לפי זה הלשון בתורה (פ׳ בא, י״ב כ״ג) ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, וזה מוסב על מלאך המות, ולמה זה להודיע, אחרי שאמר אני ולא מלאך. וצריך לומר, דמכוין גם על סתם מיתות הבאות בטבע בהמשך הלילה בתוך המון עם גדול מישראל שהיו אז כשש מאות אלף רגלי הגברים מבן עשרים שנה ומעלה, לבד מנשים וטף (פ׳ בא, י״ב ל״ז), ועיי״ש ברש״י ושפ״ח), ומבטיח, שגם אפשרות מיתות טבעיות כאלה לא יהי׳, יען כי בכלל לא יהי׳ שם מעבר למלאך המות בלילה ההוא.", + "אני ולא אחר. טעם דרש זה והקודם הוא משום דהלשון הסמוך ועברתי — הוא לבדו מורה על סימן הגוף שהוא (היינו אני) יעבור, ומדהוסיף לזה עוד מלת הגוף ״אני״ מכוין בזה לומר אני ולא אחר. ובזה תתבאר הדרשה במס׳ קדושין (מ״א ב׳) על הפסוק דס״פ קרח בענין הפרשת תרומה, תרימו אתם, ודרשו, אתם ולא שלוחכם, וזה הוא משום דגם הלשון ״תרימו״ לבד מדבר לנוכחים רבים, ובא תוספת המלה ״אתם״ לחזק הפעולה — אתם ולא שלוחכם (ולבסוף ילפינן שם שליחות בתרומה מרבוי הלשון גם אתם). ועל פי המבואר יש להעיר במשנה ריש מס׳ ב״מ, שנים אוחזין בטלית, זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי וכו׳. (ואם) זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי וכו׳. והנה לפי המבואר — הנה גם הפעל מצאתיה לבד (בלא תוספת ״אני״) מוסב למדבר בעדו שהוא מצאה, ושוב מוסיף מלת הגוף ״אני״ (מצאתיה) בא בזה לחזק הפעולה, שרק הוא לבדו מצאה ולא אחר, ולפי זה קשה, איך אמר זה אח״כ חציה שלי, אחרי דמתחילת לשונו אני מצאתיה מכוין לומר אני לבדי מצאתיה ולא אחר וכמו כאן אני ה׳ ולא אחר, וממילא הוא מקיים שכולה שלו, ובאמרו חציה שלי הרי הוא תוך כדי דבור סותר דברי עצמו. אך אפשר לחלק, דמבקום שמלת הגוף ״אני״ בא לראשונה, כמו במשנה, אני מצאתיה, אינו בהכרח שימעט כולו זולתו, יען כי כן דרך לשון בני אדם לצרף מלת הגוף לסימן הגוף ולכן באמרו אני מצאתיה אינו ממעט מציאתה גם באיש אחר, ולכן אפשר שיתקיימו דבריו חציה שלי. כיון דמודה באפשרות מציאתה גם בשני. אבל כאן שלאחר שאמר ״ועברתי״ מוסיף ביחוד ״אני״, אשר איננו מוכרח — באופן כזה בא להדגיש ולהחליט כי רק אני ולא אחר. ומכבר כתבתי לפרש עפ״י מה שבארנו בכונת תוספת מלת הגוף על מלת סימן הגוף את הפסוק במלכים ב׳ (ד׳ א') ואשה אחת מנשי הנביאים צעקה אל אלישע, עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה יירא ה׳ והנושה בא לקחת את שני ילדי וכו׳. והנה בעל האשה הזאת, כפי המבואר בתרגום ובמדרשים הי׳ עובדי׳ (וכן פירש״י), ולפי המבואר במקרא, אעפ״י שהי׳ עבד לאחאב הרשע, אעפ״י כן הי׳ נודע לכל בצדקתו, והוא החביא את הנביאים מפני קנאת איזבל אשת אחאב, כמבואר במלכים א׳ (י״ח, י״ב וי״ג). ולפי זה קשה הלשון ואתה ידעת, דלפי המבואר, תוספת מלת הגוף על סימן הגוף מורה שרק הוא, המדובר בזה, מתיחש בהענין ולא אחר, אם כן הלשון ואתה ידעת משמע דרק הוא יודע בצדקת בעלה שהי׳ יירא ה׳, ולא אחר — בעוד שבאמת הי׳ נודע בצדקתו לכל, ודי הי׳ לה לאמר וידעת, או — ועבדך הלא היה יירא ה׳, ולהשמיט המלה הנרגשת ״ואתה״. אך הבאור הוא, כי באמת הי׳ מקום להעולם להרהר על צדקת עובדיה, לפי הכתוב במשלי (כ״ט י״ב) מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, ואחרי שעובדיה שרת אצל אחאב הרשע, הלא הי׳ גם הוא כמוהו. והנה אמרו במס׳ חולין (ד׳ ב׳) בסמיכות על הפסוק במשלי הנזכר, מדמושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים — הא מושל מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים. אבל על זה יש להעיר, כי הלא אלישע (זה שהאשה קראה לו אתה) הי׳ נביא וצדיק, ולו הי׳ משרת גחזי, שהי׳ נודע לרשע (ברכות י׳ ב׳). וצריך לומר דאמנם כן הוא הכלל, אך כידוע אין כלל בלא פרט יוצא וכאן היה עובדי׳ יוצא מן הכלל מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, שהוא הי׳ צדיק, וגחזי יוצא מן הכלל מושל מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים, שהוא הי׳ רשע. ולפי זה — לזה כיונה אשת עובדיה לאמר, הן אם כל העולם יכולים להסתפק בצדקת בעלי ששרת אצל אחאב עפ״י הכלל מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים — אבל אתה ידעת, כי הכלל ההפוך מושל מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים איננו כלל מוחלט, שהרי אתה צדיק ועבדך גחזי רשע — אם כן אפשר להיות כיוצא מן הכלל גם זה שעובדיה בעלי אף שעבד אצל אחאב היה צדיק. וזהו שהדגישה לאמר ואתה ידעת כי עבדך הי׳ יירא ה׳, כלומר, רק אתה תוכל לדעת ולקיים זה עפ״י זה שיש יוצא מן הכלל בדמיון מעבדך, שגם הוא בענינו שלו הי׳ יוצא מן הכלל." + ], + [ + "ביד חזקה זו הדבר, במה שנאמר הנה יד ה׳ הויה במקנך. הנה גם אחר שהביא סמך מן הפסוק עדיין לא נתבאר למה מתיחשת דוקא מכת דבר אל יד ה׳, בעוד אשר כידוע בהמשך ההגדה נלקו כל המכות באצבע, וכמש״כ בתורה אצבע אלהים הוא, ולהלן בהגדה, כמה לקו באצבע. ואפשר לומר, משום דכפי סדר המכות היתה מכת דבר — המכה החמישית, ואם כן בהלקותו כל מכה שעד מכה זו ולכל אחת הוסיף אצבע אחת, אם כן כשבא ללקות המכה החמישית, שהיא מכת דבר, צירף האצבע החמישית ואתה יחד כל אצבעות היד, ויצאה ההכאה ביד שלמה. ויש להעיר על טעם הדבר שדוקא מכה זו, מכת דבר, מכונה בתואר יד חזקה, מה החזקה בה יותר מכל המכות. ואפשר לפרש עפ״י המסופר בשמואל ב׳ (כ״ד), כי לאחר שחטא דוד במנותו את ישראל (כי אסור למנות את ישראל, יומא כ״ב ב׳) אמר לו הנביא גד בשם ה׳, כי יברר לו לעונש אחת משלש אלה, או כי יהיה דבר בארצו שלשת ימים, או רעב, או כי ימות במלחמה בחרב. ועל זה ענה דוד ואמר, נפלה נא ביד ה׳, ופירשו באגדות, שכונתו בזה הלשון היתה לברור מכת דבר, כי אמר, אם אני בורר רעב יאמרו שאני בוטח בעשרי להשיג אוכל, ואם אברור חרב, יאמרו שאני בוטח בגבורים שלי שלא יתנו להרגני, אך אברור מכת דבר שהכל שוים בה. ומבואר מזה, דמכת דבר הכל מודים שאי אפשר להמלט ממנה, ולכן מכנה כאן מכת דבר פעולה בשם יד חזקה, מפני כי גם לפי השגת בני אדם היא חזקה על כל ואין מוצא ממנה. וכמו שאמר דוד המלך." + ], + [], + [ + "ובמורא גדול זו גלוי שכינה. לא נתבאר איך יובן בלשון מורא גלוי שכינה, מה יחש מורא לאורה. ואפשר לומר, כי מצינו בתלמוד ומדרשים בסגנון דרשות לכמה מלים עפ״י העתק אותיות בהמלה ממוקדם למאוחר וממאוחר למוקדם, ועפ״י זה יצא ענין הדרש לפי הרצון. כה מצינו בברכות (ל׳ ב׳) דרשו הפסוק בתהלים (כ״ט ב׳) השתחוו לה׳ בהדרת כמו בחרדת (ובחלוף ה׳ בחי״ת, כאותיות אהח״ע שמתחלפין), והועתק הרי״ש להה״א. ובשבת (פ״ה א׳) פירשו השם ״חרי״, הוא שם אומה, בסוף פרשה וישלח (ל״ו כ׳, שעיר החרי) ודרשו חרי כמו ריח, בהפוך האותיות, ופירשו, שהיו מריחין את הארץ וידעו את כל חלקת אדמה לאיזה מין גידולים מוכשרת, ואמרו זו לזית וזו לגפנים וכו׳. ובעירובין (נ״ד סע״ב) פירשו הפסוק במשלי (ז׳ ד׳) ומודע לבינה תקרא, ופירשו כמו ומועד לבינה, שיקבעו עתים לתורה. ובפסחים (פ״ז ב׳) פירשו הלשון בשופטים (ה׳ י״א) צדקת פרזונו בישראל, כמו פזרונו, עי״ש. וביומא (ע״ה ב׳) פירשו הפסוק דפ׳ בהעלתך (י״א ל״ב) וישטחו כמו וישחטו, עיי״ש. ובמו״ק (ט׳ ב׳) פירשו הפסוק בתהלים (מ״ט י״ב) קרבם בתימו כמו קברם, עיי״ש. ובתמורה (ט״ז א׳) פירשו השם עכסה (בת כלב) ממובן כעס, עיי״ש. ועוד שם פירשו השם יעבץ (דהי״א ד׳ ט׳) שיעץ וריבה תורה בישראל, ופירשו כן עפ״י העתק אות מן יעבץ ליעצ״ב*ואמנם העתק זה מפורש בפסוק גופי׳, כי לשונו שם, ואמו קראה שמו יעבץ לומר, כי בעצב ילדתיו. והנה לפי זה הי׳ לה לקרוא לו יעצב בהקבלה לשם עצב, וזה פלא. ואמנם מצינו באור שמות עפ״י העתק מלים, קין — כי קניתי (הנו״ן קודם היו״ד). שמואל על שם כי מה׳ שאלתיו (ש״א א כ׳).). ובירושלמי נזיר (פ״ז ה״ב) פירשו הלשון בפרשת חקת (י״ט ט״ז) או בקבר, כמו או ברקב, לומר שגם בשר רקב של מת מטמא. ובמדרשים פירשו השם לבן הארמי כמו הרמאי, ועוד חלופים כאלה. והנה כאן מפרשים המלה ובמורא כמו ובמאור, בהעתק האותיות, ומבארים, מה ענינו של מאור גדול — זה גלוי שכינה שאורה מבהיק. ויש עוד סמך נאמן דבלשון מורא כאן מכוין מענין מאור, כי את הלשון ובמוראים גדולים (פ׳ ואתחנן, ד׳ ל״ד) תרגם אונקלוס ובחזונין רברבין, ושרש הזה משותף עם שם ראי', כמו ותחזינה עינינו, ובאיוב (ט״ו י״ז) את זה חזיתי ואספרה, ועוד הרבה, וכאן המובן ראיה חזקה עפ״י מאור גדול, ואיך אפשר להגביל גדולת האורה במדה היותר גדולה — זה גלוי שכינה. ואף כי מצינו שם מאור גדול בכנוי להשמש (פ׳ בראשית), אך שם אין הכרח לפרש דמוסב על יתרון גדולת האורה, כי אפשר שאינה גדולה בערך אור גדול, אך נקרא גדול רק לפי ערך חבירו הקטן ממנו (הלבנה), וכמו שני אגוזים אחד גדול ואחד קטן, והנה גם הגדול קטן הוא, אך נקרא גדול לפי ערך חבירו אשר הוא עוד יותר קטן ממנו, ולא כן כאן דכתיב מאור גדול סתם, ונערך בערך גדלות מופלגת, והיינו גלוי שכינה." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "מכת בכורות. צריך באור למה כל המכות נקראו רק בשמן לבד, דם, צפרדע וכו', ורק במכת בכורות הוסיף המלה ״מכת״ ולא בשמה העצמי לבד, ״בכורות״, כסגנון כולן. וגם אפשר לומר פשוט הטעם על שלמכת בכורות נוספה המלה ״מכת״ ולא ״בכורות״ לבד, כמו כל המכות שנקראו בשמן לבד, דם, צפרדע וכו׳ בלא תוספת המלה ״מכת״, יען כי כל המכות שמותיהם לבד יעידון כי מכות הן, כי בודאי דם, צפרדע, כנים, ערוב וכו׳ אינן כי אם מכות, ולא כן השם בכורות הוא שם סתמי שאין בו כל רמז שענינו מכות, לכן צריך להוסיף עליו המלה ״מכת״. — ואפשר לפרש עפ״י המבואר במדרש שוחר טוב (הוא מדרש תהלים), (פרשה קל״ו), כי אחר התראת משה ממכת בכורים רצו הבכורים לשלוח את ישראל למען ינצלו מעונש מיתה, אך אבותיהם לא שמעו להם ולא רצו לשלוח את ישראל, ואז הרגו הבכורים את אבותיהם, ועל כן נקראה מכה זו מכת בכורות, כי מה שהבנים הרגו את אבותיהם זו מכה לעצמה, ואל זה מרמז הלשון המיוחד, ״מכת״ בכורות. ודע, כי עפ״י המדרש הנזכר מענין הריגת המצרים ע״י בניהם הבכורים, יתבאר היטב הלשון בתהלים (קל״ו) למכה מצרים בבכוריהם, ואין זה לשון רגיל. והי׳ צריך לומר בכורים במצרים, אך לפי המדרש הנזכר הבאור פשוט, למכה מצרים בבכוריהם, ע״י בכוריהם, וכמבואר, זו מכה לעצמה." + ], + [ + "רבי יהודה הי׳ נותן בהם סימנים, דצ״ך עד״ש באח״ב. כלל ענין סימנים אלה מופלא מאוד, כי הן רגילים אנחנו להבין בהמלה שמביאים לסימן איזה משמעות, מובן או הוראה, ולא רק חבור אותיות בלבד, ובאמת כן הסברה מחייבת, יען כי בלא זה אין כל יסוד לזכור הסימן עצמו, ״וסימנך סימנא צריך״, ואם כן מה ענינו ותכליתו של הסימן דצ״ך אד״ש באח״ב אחרי שהמלים האלה אין מגידים מאומה. אך הבאור הוא, כי מצינו לרבי יהודה, בעל הסימנים האלה, שמבאר דבריו אלה במקום אחר, ואם לא מפורט אך מכללא, והוא בספרי פרשה האזינו שבא לשון זה, רבי יהודה אומר, לעולם יהא אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסם פרטים מייגעין אותו, ע״כ, ורוצה לומר, כי זכירת כולם לפרטיהם מייגעין אותו. ולפי זה יתבאר, שכאן מרמז לדעתו בספרי שם, שראוי לקבץ פרטים רבים לכוללם במלים אחדות, כדי שיהי׳ נקל ביותר לזכור אותן, יען כי נקל לזכור שלש מלים מאשר עשר, ואף כי אין בהן משמעות. וגם במשנה מנחות (צ״ו א׳) נתן רבי יהודה סימנים לששה פרטים בשתי מלים, וג״כ אין בהן משמעות, ונראה שגם שם כיון לדעתו בספרי שהבאנו. וכן צריך לומר הכונה בהסימן יע״ל קג״ם הרגיל בגמרא, והלכתה כותי׳ דאביי ביע״ל קג״ם, עיין קדושין נ״ב א׳, וברש״י שם מבואר פרטי השמות, וכונת הסימן הזה ג״כ משום דנוח לזכור שתי מלים מאשר שש. ודע. כי עפ״י מה שגלינו דעתו דרבי יהודה כאן ובמנחות עפ״י דבריו המפורשים בספרי האזינו — עפ״י זה יכוננו מאוד דברי הירושלמי במס׳ רה״ש פ״ג ה״ה בזה הלשון, תני בשם רבי נחמיה. היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (פסוק הוא במשלי (ל״א) המדבר בשבח האשת חיל, ובדרך השאלה לענין התורה) דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, ע״כ, כלומר יש דברי תורה שאין מובנים ואין מבוארים במקומם (והמשל לזה — עניות) והם מפורשים ומבוארים יפה במקום אחר (והמשל לזה — עשירות) וצריד להביאם ממרחק. וכך ענינם של סתימת הסימנים כאן ובמנחות ע״י רבי יהודה ובאורם בספרי על ידו — ובענין זה קשה לי ברמב״ם הלכות קדוש החודש פרק י׳ הלכה א׳ שכתב בזה הלשון, ״תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים וכ״א שעות וקכ״א חלקים ומ״א רגעים, סימן לזה ״יכא קכ״א מ״א״ עכ״ל, (הם חזרת המספרים הקודמים ממלים לאותיות), ועוד שם בהלכה ב׳, ״בין תקופה לתקופה צ״א יום וז׳ שעות ותקי״ט חלקים ול״א רגעים, סימן להם ״צא״ז תקי״ט ל״א״, עכ״ל. והפליאה בולטת, מה יתרון לסימנים על מספרים במלים שלמות באותיות בודדות המקבילות להן ואין בהן כל מובן ומשמעות, ולכאן לא שייך מש״כ למעלה בענין הסימנים דרבי יהודה, וצע״ג. —" + ] + ], + "Dayenu": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו. אינו מבואר איך הי׳ באפשר באופן אחר, ואולי יכוון הדבר עפ״י הכתוב בפרשה תבא (כ״ח ס״ח) והשיבך ה׳ מצרים באניות, אם כן הי׳ באפשר להעבירם באופן זה, אך העבירם בים בחרבה, וזה נוח יותר. וראי׳ לזה, שהרי ההשבה באניות בתוכחה, ועל העברה קלה בחרבה בים עלינו להודות ביחוד. או יש לומר שעיקר ההודאה היא על ההעברה בחרבה, דאפשר הי׳ להעביר בקרקע הים ברפש וטיט כדרך המים ששוטפים ועוברים ונשארה הקרקע לחה ורטובה. —" + ], + [], + [], + [ + "אילו סיפק צרכינו במדבר ארבעים שנה. לא נתבאר על איזה צרכים מכוין כאן, והלא באמת לא הי׳ באפשר במדבר להשיג כל הדרוש בחיים. ואולי מכוין למה שכתוב בסוף פרשה תבא, ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגליך, ואמרו בברכות (ס׳ ב׳) בין יתר ברכות השחר, כד סיים מסאני׳ (כשנועל מנעליו בשחרית) מברך שעשה לי כל צרכי, ולא נתבאר מה יחש לשון ברכה לנעילת מנעלים. ואפשר לומר עפ״י הגמרא דשבת (קכ״ט א׳) לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו (כך גורס הרשב״ם בפסחים (קי״ב א׳), וטעם הדבר ביאר הרשב״ם שם מפני שגנאי הוא לאדם לילך יחף, עכ״ל. אבל טעם זה אינו מספיק לתוצאת הדבר ממכירת כל מה שיש לו, ואולי אפשר להטעים הדבר עפ״י הכתוב במשלי (כ״ב ח׳) צנים פחים (קור וחום) בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם, וידוע דמקור יסוד הצטננות הגוף הוא ברגלים, כי אחר הצטננות הרגלים נמשכה ההצטננות לכל הגוף, ולכן נעילת מנעלים היא יסוד לשמירת הבריאות של כל הגוף, וסמך לזה בירמיה (ב׳ כ״ה) מנעי רגליך מיחף, דהכונה שבזה תשמור כל גופך מהצטננות, והמלה יחף הוא שם ולא תואר, דאם הי׳ תואר הי׳ צ״ל יחפה, (דרגל שם נקבה), ואמר בדרך הפלגה כי ראוי לאדם למכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו ולא יצננן ומתוך כך יבריא כל הגוף וכל החיים. ועפ״י כל המתבאר יכוון יחש הברכה בשחרית כשנועל מנעליו ״שעשה לי כל צרכי״ כי אחרי שיש לו מנעלים אינו דרוש עוד למכור כל מה שיש לו, ואם כן יש לו הכל, וזהו כל צרכי. ועתה נבא לבאור הלשון בהגדה כאן. אלו סיפק צרכינו במדבר, ומוסב על לשון הפסוק שהבאנו ונעלך לא בלתה מעל רגליך, ואם כן הי׳ להם כל מה שהי׳ להם בשלמות, כי לא הוכרחו למכור הכל למען קנין מנעלים, ובזה סיפק צרכנו במדבר (ועוד יצטרף זה שלמות הבגדים, כמש״כ לא בלו שלמותיכם). ויש להעיר, כי בפרשה עקב (ח׳ ד׳) כתיב בענין זה שמלתך לא בלתה, בלשון יחיד, וכאן כתיב לא בלו שמלותיכם בלשון רבים, ואפשר לומר כי בשניהם לריבותא, כאן הריבותא שגם ברבוי בגדים אפילו אחד לא בלה, ושם הרבותא שאפילו בגד אחד שלובשים אותו תמיד ומחמת זה נוטה יותר להבלות גם כן לא בלה. ומש״כ נעלך בלשון יחיד, ושמלות בלשון רבים אפשר לומר, דשני נעלים כחד חשיבא, שאין דרך לנעול מנעל אחד, משא״כ במלבושים אין אחד משועבד לחבירו, כי אפשר ללבוש כל אחד לעצמו. ועפ״י זה אפשר לבאר בפ׳ בא (י״ב י״א) ונעליכם ברגליכם ולא נעלך ברגלך — יען כי שם נעשה הכל בחפזון, הזהיר שיהיו זהירים לנעול שני המנעלים מקודם, כדי שבשעתו לא יטעו מחמת החפזון לנעול רק אחד.", + "ולא האכילנו את המן. צריך באור, מה הנחה היא זה, הלא במדבר לא הי׳ להם כל דבר מאכל זולת המן, כי הי׳ ״לא מקום זרע״ (לשון הפסוק בפ׳ חקת, כ׳ ה׳), והי׳ זה כביכול מחובת הקב״ה לתת להם לאכול. אך י״ל, דהכונה שאמרו במס׳ יומא (ע״ה ב׳) שהיו טועמין במן כל מיני מאכל, וזה היתה ההנחה מצדו. ואמנם כי על אגדה זו דגמרא יומא אפשר להשיב מה שטענו במדבר מי יאכילנו בשר, אם כן מבואר שלא חשו טעם זה במן. ואפשר לומר, דאמנם מניעת טעם בשר במן הי׳ כדבר יוצא מל הכלל עפ״י סבה אחרת, והוא עפ״י הכתוב בפרשה בשלח (ט״ז ל״א) שטעם המן היה כצפיחית בדבש ובפרשה בהעלתך (י״א ח׳) כתיב שטעמו הי׳ כלשד השמן, ומבואר בגמרא ע״ז (ל״ט ב׳) דבשר המטוגן בדבש ושמן נותן טעם לפגם ומעורר תיעוב וגועל נפש (וכ״ה ביו״ד סימן ק״ג ועיי״ש בב״י לטור), — ואם כן לא היו יכולים לטעום במן טעם בשר מפני התערובת טעמו מדבש ושמן." + ], + [], + [], + [ + "אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. לכאורה מה חסד הוא לקרוב להר סיני בלא קבלת התורה. וצריך לומר, דקיצור לשון הוא, ועיקר הענין מן אלו קרבנו לפני הר סיני לראות במחזה אלהים כידוע בענין זה בפרשה ובאגדות. וגם אפשר לפרש הכונה עפ״י מה שאמרו במס׳ ביצה (כ״ה ב׳) מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שעזין הם, (ומביא שם על זה מאמר ״עזין שבאומות — ישראל״, עיי״ש) ופירש״י, שהתורה מכניע לבם, ואיתא במס׳ סוטה (ה׳ א׳) לעולם ילמוד אדם מדעת קונו, כלומר, ללמוד מדת ענוה, שהרי הניח הקב״ה את כל הרים וגבעות גדולים ונתן את התורה על הר סיני הנמוך *ואמנם אין ללמוד מענין זה על ביטול כל ערך הכבוד שראוי לת״ח לנהוג, יען דאם כן הי׳ דרוש ליתן תורה על הארץ, אלא ודאי דבמקצת כבוד דרוש לת״ח לאחוז, מפני כבוד התורה, ועל כן נתן על הר נמוך. ולפי זה, אחרי דמטרת נתינת התורה היתה, כמבואר, להכניע לבם — הנה גם בהתקרבות ובהתגלות ה׳ על אותו ההר בלבד היתה להם תועלת שלמדו ממנו מדת הכנעה וענוה, וגם זה מדה נכונה." + ], + [ + "אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לא״י דיינו. ולא אמר עוד להיפך, כסגנון כל המאמרים, אלו הכניסנו לארץ ישראל ולא נתן לנו את התורה דיינו, יען כי באופן כזה, באמת —לא דיינו, מפני כי בלא תורה אין יתרון לארץ ישראל על כל הארצות, וכמו באומת ישראל, שזולת התורה אין להם יתרון על שאר האומות, ואשר על כן עודם במצרים, טרם שקבלו התורה, הי׳ המצרי נקרא ״רעהו״, של ישראל, וכמש״כ בפ׳ בא (י״א ב׳) וישאלו איש מאת רעהו, ומוסב על המצרי, ובפרשה משפטים (כ״א ל״ד.) כתיב וכי יגוף שור איש את שור רעהו, ודרשו (ב״ק ל״ז ב׳) רעהו ולא עכו״ם (מבואר בגמרא שם דמוסב על עובדי אלילים בימים הקדמונים שאין מקיימין שבע מצות הנחוצות לקיום העולם). וזה הוא מפני שבמצרים היו עוד קודם קבלת התורה, והענינים שבפרשה משפטים לאחר מתן תורה, אשר אז נבדלו מכל העמים, כמבואר בפרשה הקודמת לפ׳ משפטים, פ׳ יתרו. ועל מה שכתבנו במעלת ארץ ישראל, כי מעלתה היא רק ביחש דבוק עם התורה — אל זה יש סמך בגמרא ערכין (י׳ ב׳) שאמרו, דמעלת א״י החלה רק משנכנסו ישראל לתוכה (ומובן עם התורה) ואז הוקדשה ונתעלה, ועד אז הי׳ ערכה כערך כל הארצות. וכן מה שכתבנו דבלתי התורה אין יתרון לעם ישראל על שאר האומות, עפ״י זה יתבאר במס׳ יבמות (מ״ז ב׳) בדברי רות לנעמי עמך עמי ואלהיך אלהי, ולכאורה גם הלשון עמך עמי די להלות על עם ישראל, אך רמזה בזה, שלא תסתפק בלאומיות לבד בלא תורה ודת (כמו שיש חושבים היום) אך תקבל עלי׳ גם אלהות ובכללה גם התורה ומעשה המצוות. ועפ״י הנחת הגמרא דמעלת א״י החלה רק משנכנסו ישראל לתוכה — עפ״י זה, יובן מה שאמרו בטעם הדבר שאין אומרים הלל בפורים, מפני שאין אומרים שירה על נס שבחוץ לארץ (והלל היינו שירה, ועיין בסמוך בטעם הדבר). והנה קשה איך אמרו ישראל שירה על הים והיו אז בחו״ל, אך לפי המבואר דקדושת א״י החלה רק משנכנסו ישראל לא״י, ובעת קריעת הים עדיין לא נכנסו לארץ, ולכן הי׳ אפשר להגיד שירה בכל ארץ ומדינה שהיא, מה שאין כן גם פורים שכבר נתקדשה א״י על כל הארצות, וכולן חולין לגבי קדושתה, לכן אין אומרים בהן שירה. וזולת זה אפשר לתת טעם על מה שאמרו ישראל שירה אעפ״י שאין אומרים שירה על נס שבחו״ל, עפ״י מש״כ מהרש״א בערכין שם בטעם דבר זה שאין אומרים שירה על נס שבחו״ל משום דנסים שבא״י נעשים ע״י הקב״ה בעצמו וראוי מאוד לומר עליו שירה והלל, ולא כן בחו״ל נעשים ע״י שליח או מלאך, ואחרי שידוע כי הנסים שבמצרים נעשים כולם ע״י הקב״ה בעצמו, כמ״ש אני ולא שליח אני ולא מלאך, וגם מבואר במדרשים שעל הים ראו כולם במאור השכינה, וזה מכוון בלשון שאמרו זה אלי, וכמו שהראו באצבע. לפי כל זה הי׳ אז השעה והמקום קדושים לשיר שירה, אף כי המעמד הי׳ בחוץ־לארץ." + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "רבן גמליאל הי׳ אומר, כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. ההרגש בזה, מה נשתנו שלש מצות אלו מכל המצות שהקפיד לפרש ענינם, אבל אפשר לפרש, דסבירא לי׳ לרבן גמליאל כמו שפסקו בברכות (י״ג ב׳) דמצות צריכות כונה, וענין כונה הוא לכוין ענינן, ומפרש כאן מה ענינן של אלה המצות, ומציע אותן על הסדר, ולפי זה אין מצות אלו יוצאות מכלל המצות, אך מפני דס״ל, דמצות צריך לכוין ענינן ולכן מפרש אותן. ומה שאמר כל שלא אמר, דמשמע שצריך להוציא בפה ובאמת צריך כונת הלב, כמבואר בברכות שם, וכן מורה הלשון ׳״כונה״ וכונה היא רק בלב, יען כי באמירה אפשר שמבטא בשפתיו ולבו בל עמו — אפשר לומר, דבאמת מצינו הפעל אמירה שמוסב על מחשבה בלב ובנפש, כמו בפרשה שמות (ב׳ י״ד) הלהרגני אתה אומר, כלומר, תחשב בלבך, ובתהלים (ד׳ ח׳) אמרו בלבבכם, ושם (י׳ י׳) אמר בלבו, ובס״פ תולדות ויאמר עשו בלבו, ובשמואל א׳ (ב׳ ד׳) מה תאמר נפשך, והרבה כהנה, והכונה כאן כל שלא אמר — כל שלא חשב ולא כיון *וכמובן זה בלשון אמירה יתבאר בפ׳ בראשית ויאמר קין אל הבל אחיו, ודייקו מפרשים שלא פירש מה אמר, אך לפי שבארנו יתבאר ויאמר — שחשב בלבו עליו להרגו, והמובן ״אל הבל״ כמו ״על הבל״ (בחילוף אהח״ע) על אודות הבל, כמו ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא (פ וירא כ׳ כ״א) והמובן על שרה, וביחזקאל (ו׳ י׳) לא אל חנם דברתי, דהמובן לא על חנם, ובתהלים (ב׳) ספרה אל חק — תחת על חק, ועוד.)." + ], + [ + "פסח שהיו אבותינו אוכלים. ובמצה ובמרור אמר שאנו אוכלים, וזה פשוט, מפני שמצה ומרור נוהגים גם בזמן הזה, מה שאין כן פסח נוהג רק בזמן שבית המקדש קים. ובזה יתבאר מה שבנוסח זה שבמשנה (פסחים קט״ז ב׳) חסר הלשון ״שאנו אוכלים״. וזה הוא מפני שבעל המאמר הזה (כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח) הוא רבן גמליאל הזקן *כי שלשה חכמים מחכמי המשנה והתלמוד, וכולם נקראו בשם לוויי מיוחד, רבן גמליאל בעל המאמר הזה נקרא ״הזקן״ להיותו זקן מכולם, והשני בנו של הקודם נקרא רבן גמליאל דיבנה, על שם שהי׳ נשיא הסנהדרין ביבנה, לאחר החורבן, והשלישי, בנו של רבי (רבי יהודה הנשיא) נקרא רבן גמליאל ברבי (עיין כתובות ק״ג ב׳).) והוא היה עוד בזמן המקדש, ואכל מפסח, והרי זה כמו שהי׳ אומר שאנו אוכלים.", + "פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש הי׳ קיים וכו׳. יש להעיר על מניעת אכילת פסח בזמן הזה בחוץ לארץ, והלא את הפסח הראשון אכלו בלילה עודם במצרים טרם שיצאו משם, כמבואר בהמשך הפרשה (פ׳ בא, י״ב), ולמה לא נעשה לזה זכר בחו״ל. אך אפשר לומר, משום דעיקר המטרה מאכילת פסח הוא קרבן תודה לה׳ על אשר פסח על הבתים, ומקום הקרבנות מכוון רק בירושלים מקום השראת השכינה, ולכן אין לו מקום בחו״ל, ומה שאכלו אז בחו״ל הוא מפני שבאותו הלילה עבר ה׳ בכבודו על ארץ מצרים, כמש״כ ועברתי בארץ מצרים... אני ולא מלאך אני ולא אחר, אם כן היתה באותו הלילה במצרים השראת השכינה כמו בארץ ישראל, ולכן נחשב להם המקום אז כקדושת א״י, ולכן אכלו אז הפסח, ואין ראיה מן אותו הלילה להעתידות בגלות. — וע׳ ברש״י פ׳ בהעלותך (ט׳ א׳). ומה שכתבנו, דמקום הקרבת הקרבנות הוא רק בירושלים ולא בחו״ל — לכאורה יש להעיר ממה שהקריבו נח והאבות בחו״ל, אך הבאור הוא, דארץ ישראל נתקדשה רק משנכנסו ישראל לתוכה וקדשוה, אבל עד אז הי׳ ערכה ודיניה ככל הארצות, ועיין במס׳ ערכין (י׳ ב׳).", + "פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שביהמ״ק הי׳ קיים על שום שפסח הקב״ה על בתי בני ישראל במצרים. לכאורה היה לו לומר סתם שהיו אבותינו אוכלים ולהשמיט הלשון ״בזמן שביהמ״ק הי׳ קיים״, אחרי כי את הפסח הראשון אכלו עודם במצרים. והי׳ השאלה והתשובה מכוונת. אך הבאור הוא, כי על הפסח שאכלו במצרים נצטוו עוד טרם ההודעה מפסיחת הקב״ה על בתי ישראל, כמבואר בהמשך הפרשה בפרשה בא, וטעם צוי זה לא נודע לנו, ויתכן שטעמו כדי לבטל הע״ז של המצרים שהיו עובדים לטלה, כידוע, וכמבואר במכילתא בא על הפסוק משכו וקחו לכם (י״ב כ״א) משכו מע״ז, ולכן אחרי שתלה המגיד את חיוב אכילתו על שום שפסח, בהכרח הי׳ צריך להוסיף בזמן שביהמ״ק הי׳ קיים, שעל אותו הזמן מכוון זכרון הטעם אשר פסח וכו׳, ולא על זה שאכלו במצרים, כמבואר.", + "שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. לכאורה הוא כפל לשון, כי אחרי ״אשר פסח על בתי בני ישראל״ ממילא מתבאר כי נצולו בתינו. אך אפשר לבאר עפ״י מה דאיתא במדרשים, שהיו בבכורי מצרים כאלה שהטמינו עצמם בבתי ישראל, בחשבם להנצל ע״י זה, אך לא הועיל להם זה ונגפו בתוך הבתים. והנה אם כן הי׳ המות גם בהבתים, ובכל זאת נצולו, ועל זה אמר, כי נס כפול הי׳ שם, האחד — שפסח על בתי בני ישראל, והשני — כי גם בעת שהי׳ המות שורר בהבתים (לרגלי הבכורים שנטמנו שם) גם כן נצולו הבתים.", + "ויקד העם וישתחוו. עיין ברש״י במקום פסוק זה (פ׳ בא, י״ב כ״ז) כי ההודאה היתה על בשורת בנים, וזה פלא, מה יחש בשורה זו לענין הפרשה. וראה מה שכתבנו בזה למעלה במאמר כנגד ארבעה בנים דברה תורה, וצרף לכאן." + ], + [], + [ + "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וכו׳. לכאורה לשון זה אין מכוון לענין, שהרי על מצות מצה נצטוו עוד בתחלת החודש בעוד היותם במצרים, כפי שמתבאר בהמשך כל הפרשה (י׳ ב׳), אז לא הי׳ כל הרהור וכל דבור על דבר ספוק בצק להחמיץ. אך הבאור הוא עפ״י המבואר בפסחים (ק״ב א׳) דאכילת מצה בכל ימי הפסח אינו אלא רשות, כלומר, דעיקר הקפידא רק שלא לאכול חמץ, אבל אם רוצה לאכול כל מיני אוכלין שאין בהם חשש חמץ כמו דגים ובשר בלא מצה רשאי, אך בליל ראשון של פסח, החובה לאכול מצה, ויליף זה שם מקרא, ולכן מוסב זה על ליל ראשון של פסח, שאז אומרים זה, ואז באמת היתה סיבת המצוה על שום שלא הספיק בצקם להחמיץ, כי בלילה ההוא יצאו ממצרים." + ], + [], + [ + "מרור זה שאנו אוכלים על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים. סבת אכילת מרור אינה דומה לסבות אכילת פסח ומצה, שהם עניני ישועה, פסח על שום שפסח הקב״ה על הבתים בשעת נגף הבכורים ומצה על מהירות היציאה, ושייך להודות עליהם, אבל באכילת מרור אין רמז כל ישועה, ולא עוד אלא שמזכיר דאגה וצער ממרירות החיים, ומה יחש זכירה והודאה על זה. אך על האמת גם בזה יש יחש רגשי הודאה, כי לפי הידוע בתורה בפרשה לך (ט״ו י״ג) הוגבל זמן השעבוד ארבע מאות שנה, ומבואר במדרשים, דקושי השעבוד ומרירות החיים גרמו לחירותם ק״צ שנה קודם זמנם (ראה החשבון ברש״י פרשה בא (י״ב מ״א), ואם כן שייך הודאה גם על מרור על שמיהר השעבוד. ולדעת המדרשים שהבאנו, דקושי השעבוד ומרירות החיים גרמו לצאתם בקדמות הזמן, לדעה זו אפשר למצוא סמך בתורה בהקדם מש״כ הרא״ש, בבאורו לנדרים (ל״ז ב׳) דטעמי הנגינות שעל המלים מורים כונות מיוחדות, וכאן על הלשון וימררו את חייהם (ר״פ שמות) הנגינה ״קדמא ואזלא״ ובא לרמז שמסבת מרירות החיים ״קדמו ואזלו״." + ], + [ + "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר, והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים. לא נתבאר איפה מרומז כאן צוי לדורות, והלא לפי המשך וענין הפרשה איירי זה בדור המדבר. ואפשר לבאר עפ״י זה, שלשון זה נמשך ונוסד על הפסוק הקודם (פ׳ בא׳ י״ג ה׳) והיה כי יבאך ה׳ אל ארץ הכנעני... ועבדת את העבודה הזאת והגדת לבנך, וידוע, שדור המדבר לא נכנס לארץ ישראל, כמבואר בפ׳ שלח ובפ׳ דברים. ורק בניהם נכנסו, ואם כן מוסב זה הלשון והגדת לבנך על הדור המאוחר, דור שנכנס לא״י, והן הוא לא יצא, ואם כן הי׳ לו לומר בעבור זה עשה ה׳ לאבותי בצאתם ממצרים, ומדאמר הכל בסגנון מדבר בעדו, עשה לי, בצאתי. מתבאר, דבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, ועל כן תולה הדברים בו. ועוד אפשר לפרש דיוק חיוב זה מפסוק והגדת לבנך וכו׳ עפ״י הידוע בגמרא שהלשון לאמר, שנראה לפעמים כאינו מוכרח לענין, מתפרש לפעמים כמו \"לאמר לאחרים״ (ועיין יומא ד׳ ב׳), וכאן כתיב והגדת לבנך לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי והיינו שעוד יאמר הבן לאחרים שיאמרו זה גם הם, וממילא מתבאר, דחיוב האמירה לדורות לכל דור ודור, ובאמור כל אחד את הלשון בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים, מתבאר דבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא, כדמפרש." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל... לעלה ולקלס. וכלשון זה בא בתפלת שחרית לשבת בפיוט ובמקהלות רבבות עמך, וכתבנו שם, שקשה מאוד לסבול קביעות המלה ״ולקלס״, אשר בכל המקרא, בתנ״ך באה להורות לעג וחרפה. בוז והתעוללות, כמו תשימנו לעג וקלס לסביבותינו (תהילים מ״ד:י״ד), לחרפה ולקלס כל היום (ירמיהו כ׳:ח׳), חרפה בגוים וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳), והוא במלכים יתקלס (חבקוק א׳:י׳), ועוד. וכן הוקבעה מלה זו בתפלת תחנון, הבט משמים וראה כי היינו לעג וקלס בגוים, ואיך זה באה מלה בזויה ומתועבת זו לכאן בסיום לכל המעלות והשבחים וההלולים שקדמוה, והרי זה ככוס רעל הבא לאחר מיני מעדנים. ואמת, כי בלשון התלמוד מצינו מלה זו בהוראת כבוד, כמו בברכות (נ׳ א׳), וביבמות (צ״ב סע״ב) או לאו דקלסך גברא רבה, ולפי זה אפשר לומר כמ״ש במס׳ מכות (ח׳ א׳), דכל מלה שיש לה שתי הוראות צריך להבין בכל אחת לפי הענין, וכן אמרו ביבמות (ק״ב ב׳) ביחש הוראת מלה אחת, משמע הכי ומשמע הכי. אך להצטדקות זאת יש מקום רק אם המלה בשתי ההוראות נובעת ממקור שפה אחת, אם משפת עברית או מלשון התלמוד וכדומה, אבל כאן ובתפלת שחרית לשבת שהבאנו באה כולה בתוך הרבה מלים מקוריים מלשה״ק ובלשה״ק, בכל מקום בואה תורה אך גנאי וחרפה, ואיך זה מלים תכופות מהוראות משונות זו מזו ישתמשו כאחד, וזה פלא. ועל דעתי ראוי להשמיטה כאן ומתפלת שבת שהבאנו ונצדק קודש וכבוד שמים. וסמך להשמטה זו, כי בנוסח תפלה זו ברב אלפס ליתא למלה זו, ובירושלמי פסחים פ״י ה״ד וברמב״ם בנוסח ההגדה באה תחת מלה זו המלה ״ולנצח״. והנה עפ״י שלשה עדים נאמנים אלה תתקיים ישרת השמטה מלה טרודה וכאבה זו, ודי בלעדה.", + "הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאבל ליו״ט ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה. בנוסח ההגדה ברמב״ם כתוב מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה ואח״כ מיגון לשמחה וכו׳, ולכאורה זו נוסחה ישרה, יען כי עבדות וחרות עם שעבוד וגאולה מתיחשים אלה עם אלה, אלא שערוכים בסגנון ״לא זו אף זו״, כלומר, לא רק הוצאנו מקושי עבדות אך גם מסתם שעבוד בלא עבודה. אבל יש לקיים הנוסח שלפנינו עפ״י מ״ש במס׳ נדה (ס״ט א׳) בשנוי לשון קצת, תחלתו שהוא טוב וסופו שהוא טוב, וכן כאן, תחלתו חופש (מעבדות לחירות) וסופו חופש (משעבוד לגאולה), וסמך חופש לחופש.", + "הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאבל ליו״ט ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה. מדרך התלמוד ומדרשים, כי כל דבר וענין הבא במספר לתלות ערך המספר כנגד עוד דבר הבא במספר כזה (ואולי הוא כדי לסייע לזכרון המספר ואתו יחד הענינים). כה מצינו למשל מספר ארבע כוסות בפסח כנגד ארבע לשונות של גאולה (בר״פ וארא) והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי (ירושלמי פסחים פ״י ה״א) ובברכות (כ״ט א׳), הני שבע ברכות בתפלה של שבת כנגד שבעה קולות על המים שאמר דוד (תהלים כ״ט), הני תשע תפלות שברה״ש כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה (כלומר, כנגד תשע פעמים שזכרה חנה שם ה׳ במאמר אחד, שמואל א׳, ב׳ א׳—י׳) ועוד שם כאלה. וברה״ש (ל״ב א׳) הני עשרה מלכיות שבמוסף רה״ש (כלומר, עשרה פסוקים שנזכר בהם מלכיות) כנגד עשרת הדברות וכנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ובירושלמי ברכות (פ״ד ה״ג), הני י״ח ברכות שבתפלת חול כנגד שמונה עשרה צווין שבפרשת המשכן (כאשר צוה ה׳ את משה, בפ׳ פקודי) ועוד הרבה כאלה. ומעתה אף אנו נאמר, הני חמשה לשונות של טיב הגאולה, מעבדות לחירות, מיגון לשמחה מאבל ליו״ט, מאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה, כנגד חמש זכיות שהי׳ לישראל במצרים, כמבואר במדרשים, שלא שינו את שמם ואת לשונם ואת בגדיהם ושלא היו בהם דלטורים (מלשינים) וגם היו עתידים לקבלת התורה (מ״ר שמות), והיו אלה כנגד אלה. " + ], + [ + "באורנו להלל תמצא בחבורי על תפלות השנה" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "אשר גאלנו וגאל את אבותינו. ולמעלה בנוסח ההודאה לפיכך אומרים להודות להלל... למי שעשה נסים לאבותינו ולנו, שם הקדים להמאורע אבות לבנים וכאן מקדימין גאולתנו שלנו לגאולת אבותינו, וצריך טעם. ואפשר לבאר, משום דבמעשה הנסים בודאי האבות קודמים, שהם קודמים לנו בזמן, אבל לענין הגאולה הנה ידוע, כי ענין גאולה הוא כמו השבת אבידה. יען כי על מניעת גאולה נאמר ואבדתם בגויים (פ׳ בחקותי, כ״ז ל״ח), ובענין אבידה מפורש בגמרא ב״מ (ל״ג א׳) כי החזרה על חיפוש אבידה שלו ואבידת אביו אבידתו קודמת, ויליף זה שם מקרא, ולכן מקדימין כאן גאולתנו לגאולת אבותינו. ומה שאנו אומרים בתפלה אלהינו ואלהי אבותינו, אעפ״י דבהכרת אלהות קדמו אבותינו — אפשר לומר משום שאם יקדימו אלהות שקבלו אבותינו זה יחליש באיזה ערך את הכרתנו שלנו באלהות, מפני שמטבע הבנים ללכת בדרכי אבותיהם, ועל דרך שאמרו מנהג אבותיהם בידיהם (תענית כ״ח ב׳), מעשה אבותיהם בידיהם (חולין י״ג ב׳), שותא דינוקא דאבוה או דאימיה (סוכה נ״ו ב׳), ואם כן אפשר להבין. כי רק מתוך רגילתנו שלנו במעשה אבותינו נחזיק בתומת אמונת אלהות, ולא מתוך הכרה עצמית, ולכן מקדימין לומר אלהינו להורות כי קבלתנו שלנו באלהות הוא מהכרה עצמית, ולא רק מתוך אחיזתנו בחיי אבותינו ובהכרתם שלהם.", + "שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. חוקרי הלשון חקרו בתכונת השמות שמחה וששון, וקבעו, כי שמחה יונח על הרגש בתחלת הדבר הנכון לבוא. וששון — בסוף התוצאה מהדבר הנרצה, ולפי זה יתבאר כאן שמחים בבנין עירך, שהוא רק כהקדמה להעבודה בביהמ״ק, וששים בעבודתך — ביהמ״ק, שזה עיקר ותכלית קדושת ירושלים. ולהנחה זו של המדקדקים הנזכרים יסכים גם הלשון בפזמון אל אדון (לשחרית של שבת), כי צבא השמים (הם השמש והירח וכוכבים וכו׳) ״שמחים בצאתם וששים בבואם״, כלומר, שמחים בצאתם למלא תפקידם, וששים בבואם — לאחר שהוציאו פעולתם. וע׳ מש״כ שם בכלל ענין שמחתם בזה. וכן יסכים להנחה זו הלשון בתפלה לרה״ש ויוהכ״פ ״שמחה לארצך וששון לעירך״, כי הקיבוץ להארץ היא התחלת הגאולה והכניסה לירושלים היא עיקר גאולת הארץ. אך על הנחה זו יש להעיר מישעיה (ל״ה י׳) ששון ושמחה ישיגו. ולפי המבואר, הלא היה להקדים שמחה לששון כסדר הענינים, כמו שבארנו. אבל על האמת מכוון הלשון שם, כי הן שם איירי בגמר קץ הגאולה כמש״כ שם, ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו — ושם באמת תכונת ששון קודמת, דתבונה זו באה בקץ תכלית הדבר, ואחר הששון המופלא — שמחה רגילית. ובירמיה (ז׳ ל״ד) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה — יתבאר על דרך ״לא זו אף זו״, לא רק קול ששון גדול ומופלא אך גם שמחה רגילית תשבת, כמבואר, ועיין עוד במס׳ סוכה (מ״ח ב׳), ואין להאריך עוד.", + "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים. ורשום במקומו במוסגר בזה הלשון (״במוצאי שבת מן הפסחים ומן הזבחים״). ופירשו המפרשים בטעם הלשון ההפוך, משום דבשם ״זבחים״ יובן קרבן חגיגה הבאה עם הפסח ואוכלים מקודם את החגיגה ואח״כ הפסח, משום דדין הפסח להאכל על השובע, כדי שיהי׳ נאכל רק לשם מצוה ולא לשם רעבון. ואמנם זהו רק כשחל פסח בימי חול, אבל כשחל פסח בשבת לא תבוא אז חגיגה יחד עם הפסח, מפני שמעשה החגיגה אינה דוחה את השבת כמו שדוחה הפסח, ובאה רק למחרת השבת, ולפי זה יוצא שמקודם אוכלים את הפסח (בשבת) ואח״כ החגיגה ביום ראשון, ולכן כשחל פסח במוצאי שבת אומרים ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים, כסדר אכילתם, הפסח בשבת והחגיגה למחרתו. זה הוא טעם הנוסח במוצאי שבת מן הפסחים ומן הזבחים. אבל באור זה קשה, יען כי לפי זה הי׳ צריך להקדים פסחים לזבחים בחג הפסח שלפני אותה שנה שבה יחול פסח במוצאי שבת, כיון דהתפלה מוסבת על חג הפסח העתיד בשנה הבאה, כהוראת הלשון יגענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו ונאכל שם, ואם כן צריך לחשב בפסח זה הבא בחול מתי יחול פסח בשנה הבאה, ואם יחול בשבת יקדימו אז פסחים לזבחים, אבל להקדים זה בפסח דהשתא אין כל טעם ויסוד. ולבד זה קשה מאוד כלל ענין זה, כי הנה כל דיני הסדר בליל פסח נתבאר במשנה ובגמרא (פ״י מפסחים) ובפוסקים ראשונים, הרי״ף ורמב״ם ורא״ש וכל בו, ובסדור רב עמרם (המיוחד כולו להעמיד נוסחאות אמתיות), וכן בספרי אחרונים כל הפרטים ופרטי פרטים וכל המנהגים המקובלים עד שלא יחסר כל בהם, ומכל ענין זה להקדים במוצ״ש פסחים וזבחים אין אף רמז קל. והראשון בפוסקים אחרונים שחידש זה הוא הט״ז באו״ח סימן תע״ג ס״ק ט׳ בשם אחד האחרונים (מהרי״ז), וזולתו לא נמצא דבר ורמז, וכמה הוא מן הפלא, ועיין בתוס׳ פסחים (קט״ז ב׳), ולענין מוצאי שבת אין דבר שם. וכתבתי על זה בספרי מקור ברוך, כי בכלל כל חידוש זה (להקדים במוצ״ש פסחים לזבחים) בא לרגלי טעות קלה ע״י אחד הסופרים, ובהתגלות הטעות יתברר הדבר. והבאור הוא, כי מקור ברכת הודאה זו (אשר גאלנו וכו׳) היא במשנה פסחים, משנה ז׳ פרק י׳, ושם הגירסא מן הזבחים ומן הפסחים, ובאותה המשנה שבגמרא (דף קט״ז ע״ב) הגירסא מן הפסחים ומן הזבחים, ורשום שם במסרת הש״ס ״במשנה שבמשניות מן הזבחים ומן הפסחים״. וזה חזון מצוי שגירסות במשנה שבמשניות ובגמרא שונות הן. והיתה הגירסא העיקרית בההגדה כמו שהיא במשנה שבגמרא, מן הזבחים ומן הפסחים, ואחד המעתיקים לו את ההגדה מכתיבת יד סופר (טרם גלות מעשה הדפוס) רשם לו בצדו בראשי תיבות ״במ״ש מן הפסחים ומן הזבחים״, וכיון בזה לומר, כי במשנה שבגמרא (הנוסח) מן הפסחים ומן הזבחים, באשר כן הי׳ דרך הסופרים אז לכתוב בראשי תיבות משונים כדי לקצר מלאכתם. ומעתיק אחד שהעתיק מהגדה זו, חשב, כי הר״ת מן ״במ״ש״ הוא במוצאי שבת״, ועפ״י הסברא כי אז נאכל הפסח קודם החגיגה, כמו שבארנו, מפני שהחגיגה אינה דוחה שבת ובאה למחר השבת — עפ״י סברא זו העתיק לו מפורש ״במוצאי שבת מן הפסחים ומן הזבחים״, ויען כי סברא זו קרובה להתקבל, לכן בא נוסח בהעתקות הבאות ומהן לדפוס ומדפוס לדפוס עד היום הזה. ולהלכה בודאי העיקר בגירסת המשנה שבגמרא, מן הזבחים ומן הפסחים, וכן הגירסא ברי״ף ורמב״ם ורא״ש וכל הראשונים שזכרו ענין זה, וטעמם, משום דהפסח נאכל על השובע לאחר החגיגה, כמש״כ למעלה, ואם לפעמים יקרה שאכילת הפסח תוקדם לאכילת החגיגה, כגון בערב פסח שחל בשבת שוב לא פלוג בהנוסח, יען כי עכ״פ בשבת יחול לזמן רחוק מאוד וגם כי האמירה בכלל אינה מעכבת, ולכן הנוסח הזה תמידי. והנה את כל זה כתבתי להעמיד הנוסח שבתלמוד ופוסקים בענין זה אבל אני לדעתי נראה טעם פשוט ומיוחד להקדים זבחים לפסחים בכל שנה, ואפילו בשנה שחל ערב פסח בשבת, ולא רק משום ״לא פלוג״ אך מיסוד הדבר, וכל חקירה בזה תעבור ותשתקע. וטעמי בזה, כי הן באותה הבקשה מבקשים שיגיענו ה׳ למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו, ומבואר מפורש, שלא רק על חג הפסח מוסבת תפלה זו אך גם על רגלים אחרים הבאים לאחר הפסח בסדר מהלך השנה, והם שבועות וסכות, וידוע, כי באלה הרגלים מביאים שלמי חגיגה שנקראו זבחים, כמו החגיגה שבפסח. וכה מבקשים שיגיענו לשבועות ולסוכות ונאכל בהם מן הזבחים (שלמי חגיגה ביו״ט), ועוד יגיענו לפסח הבא ונאכל שם מן הפסחים, ואין צריך להזכיר גם החגיגה כי היא כלולה במצות הפסח. וכה הנוסח מן הזבחים ומן הפסחים קיים ונאמן בכל שנה ושנה. והנה ידוע בגמרא שטעם אכילת חגיגה קודם אכילת הפסח היא מפני שמצוה לאכול הפסח על השובע. וטעם הדבר לא נתבאר. ויש אומרים, דהוא כדי שיאכל הפסח לשם מצוה ולא לשם תאות אכילה. אבל זה קשה, דהא כידוע סעודת שבת היא מצוה (עיין שבת קי״ג א׳) ובכל זאת עיקר מצות סעודת שבת הוא שיאכל לתיאבון, ומהאי טעמא יש נוהגים להתענות בערב שבת כדי שיאכל בשבת לתיאבון, והתענית נקרא תענית צדיקים (ירושלמי פסחים פרק י׳ הלכה א׳). ואפשר לומר בטעם אכילת הפסח על השובע עפ״י מה שאמרו ביומא (ע״ד סע״ב) דיהא אדם רגיל לאכול סעודתי׳ רק ביום, מפני שהאכילה בחושך לא תשביע הגוף. יען כי הנאת הגוף באה יחד עם מראה עינים על המאכל. והנה לא מצינו שיהא חיוב בפסח הנאת האורה. וידוע דמצות אכילת הפסח הוא רק בלילה, כמבואר בתורה ואכלו את הבשר בלילה הזה ולכן אם יאכל הפסח קודם החגיגה בלילה לא יהי׳ שבע, ולכן אוכלים מקודם החגיגה והחגיגה אפשר לאכול מבעוד יום, ולכשיאכל אחרי׳ את הפסח יאכלנו רק לשם מצוה, יען כי לבשר אינו רעב עוד. אבל אי אפשר לאכול מקודם הפסח ואח״כ החגיגה, יען כי לבד החשש מאכילת הפסח לתיאבון עוד תפוג בשר החגיגה את טעם בשר הפסח, זה אסור, כמבואר בפסחים (קי״ט ב׳). ומה שבליל שבת לא חיישינן לזה שאכילה בחושך לא תשביע יען כי בשבת חובה ומצוה להרבות בנרות כמבואר בשבת כ״ה ב׳. —" + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך.. הלשון אשר לא ידעוך אינו ברור למדי, כי הן סתם גוים לא ידעו את ה'. שהרי הם היו עובדים את אלהיהם, והלשון ״אשר״ משמע רק אלה שלא ידעו, וטוב הי׳ לומר ״כי״ לא ידעוך, והי׳ זה בנתינת טעם, יען כי לא ידעוך, וכמו בפרשה מקץ (מ״ה כ״ו) ויפג לבו כי לא האמין להם, שהמובן הוא, יען כי לא האמין להם, ובתהלים (מ״ה) לא אירא רע כי אתה עמדי והמובן הוא יען כי אתה עמדי. אך אפשר שהלשון ״אשר״ מקוצר, ובשלמותו יהי׳ ״על אשר״, או ״יעז אשר״, והוא בנתינת טעם על הדבר, וכמו בפרשה ויצא (ל׳ י״ח) נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי... תחת ״על אשר״ או ״יען אשר״ נתתי, ובמלכים א׳ (ח׳ ל״ג) בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו לך, דהמובן הוא ״על אשר״ יחטאו לך, ועוד שם (ט״ו י״ג) ויסרה מגבירה אשר עשתה מפלצה — תחת על אשר עשתה, ועוד כהנה. — וכעין זה פרשתי במ״ר סוף פרשה בשלח, כי בשעה שבא עמלק ללחום בישראל, אמר משה ליהושע ״צא הלחם בעמלק״ (לשון הפסוק שם), ודייקו במדרש, למה אמר זה דוקא ליהושע, והלא היו אז עמו אהרן וחור (שם י״ז י׳), ופירשו, שכיון לומר ליהושע, זקנך יוסף (כי יהושע בא מאפרים, כמבואר בפ׳ שלח) אמר את האלהים אני ירא (פ׳ מקץ, מ״ב י״ח), ובזה (בעמלק) נאמר ולא ירא אלוהים (ס״פ תצא), ובא בן בנו של זה שאמר את האלהים אני ירא ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלהים, ע״כ. וכל אגדה זו צריכה באור, כי האמנם יראת יוסף את ה׳ אנו צריכים ללמוד מדבריו שלו, והלא הוא ידוע בצדקתו ויראתו את ה', ואין אנו צריכים לראי׳. ואף גם זאת, לפלא, כי האם אם בכל אחיו לא נאמר שהיו יראי אלהים אנו מסתפקין ביראתם את ה׳? ומה ריבותא דיוסף בזה. ועוד בה שלשיה לפלא, בקריאתו של משה לחטא על עמלק שנאמר בו ״ולא ירא אלהים״, כי הן התואר ״ירא אלהים״ הוא מצוין ומכובד מאוד גם בישראל, ולא כל אחד זוכה לזה, ומי לנו גדול וצדיק מאברהם אבינו, והנה אך לאחר העקידה זכה לתואר זה, וכמאמר המלאך לאחר העקידה עתה, רק עתה, לאחר נסיון העקידה, ידעתי כי ירא אלהים אתה (ס״פ וירא, כ״ב י״ב), וכן מתאר הכתוב בשם זה כמו שם מצוין ונפלא את עובדיהו (מ״א י״ח) ואת איוב (איוב א׳:ח׳) — והנה כאן יחשב לחטא לעמלק שאינו ירא אלהים, ואיך ידרש ממנו תואר אשר אך מתי מספר מישראל זכו לו. ואם מצינו במאמר הקודם שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך — הנה המשך הלשון מבאר סבת חמה זו כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו, ובשמך לא קראו, והיינו שלא הודו ששעבודם בישראל הי׳ בגזירה מאת ה׳ כמו פרעת במצרים ואשור שבט אפו אך תלו הכל ברצונם, כפי שיתבאר במאמר הבא. ולכן נראה דהחטא של עמלק שלא הי׳ ירא אלהים אמנם בולט ומתקיים אך ורק מיוסף, יען כי בעת שאמר יוסף לאחיו את האלהים אני ירא הי׳ מתנכר לאחיו והכיר עצמו למצרי, ובכל זאת תיאר עצמו לירא אלהים, כמו שאמר את האלהים אני ירא, הרי מבואר מזה, דגם איש מאומות העולם אפשר שיהי׳ ירא אלהים, וביותר, שאם לא כן, הלא הי׳ באפשר שיפול חשד בלב אחיו כי עברי הוא — ולכן ראוי לעמלק להענש על כי הוא מחוסר יראת אלהים. וכה מדויק הלשון שאמר משה ליהושע, זקנך יוסף אמר את האלהים אני ירא, וממנו מוכח, שגם באומות העולם יש יראי אלהים — לכן צא והלחם בעמלק על כי הוא מחוסר מעלה זו, ומכוון גם כן מה שפנה משה בדבריו אלה רק ליהושע ולא לאהרן וחור, מפני תולדתו מיוסף וזכותו בזה תגן עליו. —", + "ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו. דרוש באור הלשון אשר בשמך לא קראו, מה המכוון בזה, ואפשר לפרש, משום דיש ממלכות שעליהם נגזר שישתעבדו בישראל או ילחמו בהם, כמו פרעה בשעבוד מצרים, שעוד בימי אברהם נגזר על שעבוד מצרים (פ׳ לך, ט״ו י״ג), וכן על מלך אשור נאמר אשור שבט אפי (ישעיה י׳ ה׳), והכוונה, כי כשיחטאו ישראל ישלח עליהם את אשור, וכן בסנחריב, ועוד מבואר מזה בסנהדרין (צ״ז ב׳). אך הן, הממלכות האלה לא יקראו בשם ה׳, לומר, כי רק שלוחי המקום הם, אך תולים הכל ברצונם ובכחם, ומתוך זה אכלו את יעקב ושממו את נוהו (רמז לביהמ״ק. כמש״כ בש״ב (ט״ו כ״ה והראני אותו ואת נוהו, ומכוין להבית שהי׳ שם הארון, ותרגומו ואפלח קדמוהי בבית מקדשי'), ועל כן שפך עליהם זעמך." + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [ + [], + [ + "בפזמון אדיר במלוכה. גדודיו יאמרו לו לך ולך, לך כי לך, לך אף לך, לך ה׳ הממלכה. השם גדודיו כנוי לצבא השמים, ובלשון הכתוב באיוב (כ״ה ג׳) היש מספר לגדודיו (וע׳ בסמוך). ומאמרם המליצי לך ולך וכו׳ נוסד על לשון הפסוק בדהי״א (כ״ט י״א) לך ה' הגדולה והגבורה והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה׳ הממלכה, ועוד על פסוק בתהלים (פ״ט י״ב) לך שמים אף לך ארץ, ומשניהם יחד יסודר לשון מליצי זה בסגנון זה: לך ולך — כנגד הלשון לך ה׳ הגדולה והגבורה וכו׳, ויתפרש הלשון לך ה׳ הגדולה ולך ה׳ הגבורה וכו׳ *וגם אפשר לומר, כי בלשון לך לך רומז ללשון הפסוק בתהלים (ס״ח ב) לך אלהים דומיה תהלה ולך ישולם גדר (מהנודרים בעת צרה ואתה תושיעם).) לך כי לך — כנגד הלשון כי כל בשמים ובארץ לך הוא. לך אף לך — כנגד הלשון לך השמים אף לך ארץ, ומסיים בלשון הפסוק בדה״י שם, לך ה׳ הממלכה, מהו מענין שירת המלאכים. והפיטן סוגר מליצה זו בלשון כי לו נאה ולו יאה על שם הלשון כי לך נאה ה׳ אלהינו שיר ושבחה, ועל שם הפסוק בירמיה (י׳) מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה. והלשון גדודיו יאמרו לו בא בסמוך בלשון סביביו יאמרו לו, ובאמת גדודיו וסביביו ענין אחד הוא, אלה אשר קרובים לו ועומדים במחיצתו, וכן יתר התוארים כאן, ותיקין, למודיו, טפסריו וכו׳. והריב״א בזה, כי במלך בשר ודם פחד המלך יותר על הרחוקים ממנו, מאשר הקרובים אליו, יען כי מטבע הענין, שהקירוב הרגילי בתמידות כמו מחליש באיזה ערך את הפחד, ואמר בזה, כי הקב״ה הוא להיפך, שדוקא גדודיו וסביביו ושארי בעלי התואר הסמוכים לו — דוקא הם מוטלים תחת אימתו עד שברגש יאמרו לו לך ולך וכו׳ ככל הנוסח, כפי שנתבאר." + ] + ], + "Adir Hu": [ + [ + "בפזמון אדיר הוא. אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב במהרה במהרה בימינו בקרוב. כפילת הלשון במהרה ועוד תוספתו ״בימינו בקרוב״, כפי הנראה באו לאיזו כונה, יען דאם לא כן, למה כל הציונים האלה, בקרוב, במהרה במהרה, בימינו, בקרוב, ואין זה סגנון רגיל. וגם ידוע, כי כפילת הלשון בא לרמז על תוקף הדבר, שנעשה ברגש ובזירוז, כמו הלך הלכת, נכסף נכספת (פ׳ ויצא), עזוב תעזוב (פ׳ משפטים), הוכח תוכיח (פ׳ קדושים), נתן תתן, פתוח תפתח, הענק תעניק (פ׳ ראה), הקם תקים (פ׳ תצא), והרבה כהנה, כולם מורים על תוקף הדבר באיזה ערך וענין, אם בתכונת הדבר או בזמנו וערכו, (ומבוארים אצלנו בתו״ת). ולפי זה גם כאן, כפי הנראה, באו לשונות הכפולים שזכרנו לרמז איזו הוראה. והנה כבר כתבנו בנוסח הקדיש שלפני ברכו, בלשון ״בעגלא ובזמן קריב״, ובארנו, דלשון בעגלא הוראתו ארמית כמו בעברית ״מהרה״, וכן מפורש בתלמוד ברכות (י״ח סע״ב) פסחים (ע״ה סע״א), ובסנהדרין (נ״ב סע״א), עיי״ש בכל המקומות ברש״י שפירש שהוא לשון מהירות,*ובזה יתבאר ברש״י בהוריות (י״ב א׳) שכתב על איזה מיני גידולי קרקע ״שהם גדלי לעגל טפי משאר ירקות״ עכ״ל, וכונת דבריו שממהרים לגדל.) ופירשנו, דכפל הלשון במהרה (הוא בעגלא) ועוד לזה הלשון ״ובזמן קריב״ לא באו לחנם ובלא כונה במקרה לבד, אך מורים על איזה דבר. ובארנו, דכל אלה הלשונות באים לרמז על מה שאמרו במס׳ גיטין (פ״ח רע״ב) כי ״מהרה״ דמרי עלמא, (מה שהקב״ה כביכול מבטא שם מהרה) שיעורו תמניא מאה וחמשין ותרתין שנים (עיי״ש החשבון), וכלומר, דגם מספר שנים כזה יחשב ל״מהרה״ — ולכן — כך כתבנו שם — כדי להוציא משיעור זה מוסיפים עוד הלשון ״בזמן קריב״ והוא יפרש הלשון מהרה כפי הוראתו אצלנו, מהרה ממש. והנה גם כאן אפשר לומר, שבא כפילת הלשון במהרה והציונים ״בימינו מקרוב״ להוציא משיעור דמרי עלמא (תתנ״ב שנה), אך כפי משמעותו אצל בני אדם מהרה ממש, וכהוראת תוספת הלשון ״בימינו״." + ], + [], + [], + [], + [ + "למוד הוא. יש מפרשים ממדגישי הלשון, שלא רוחם לתואר זה (למוד הוא) כלפי ה', כי לשון זה מורה שהשיג כביכול את עניניו ע״י למוד. אבל באמת אין כל חשש בזה' יען כי מצינו כמה וכמה שמות משם תואר ובאים במשקל פעול, כמו בישעיהו (כ״ו ג׳) כי בך בטוח — תחת בוטח. ובירמיה (ט׳ ג׳) חץ שחוט לשונם — תחת שוחט (מוסב על כח האסון שמביא בעל לשה״ר) ומבואר זה במס׳ ערכין (ט״ז ב׳), ועוד בירמיה (כ״ב ג׳) והצילו גזול מיד עשוק — תחת מיד עושק, ובהושע (י״ג ה׳) כדוב שכול תחת שוכל, ובתלמוד ב״מ (י׳ ב׳) רכוב ומנהיג — תחת רוכב, וכן בקדושין (ל״ג א׳) רכוב כמהלך, והשמות ארוס, נשוי, מסור, תחת אורס, נושא, מוסר. ובשבת (כ״ב ב׳) הי׳ תפוש נר חנוכה — תחת הי׳ תופש, ושם (קנ״ב א׳) שטוף בזמה פירש״י שטוף כמו שוטף, ובע״ז (ה׳ א׳) כפויי טובה תחת כופי טובה, ורמב״ן פ׳ קדושים פירש הלשון לא תלך רכיל כמו רוכל, וכן השמות רחום וחנון תחת רוחם (או מרחם) וחונן. וכן השם אגור בן יקה (משלי ל׳ א׳) כנוי לשלמה אשר אגר ואסף בינה הרבה והקיאה, (רומז לזה שנשיו הטו לבבו), וראוי הי' להיות שמו אוגר. ועוד הרבה כאלה. ולא יפלא, אם בא כאן הלשון למוד תחת לומד שזה משמותיו של ה׳, כמו ומלמד לאנוש בינה, למדני חקיך (תהלים ועוד). ועפ״י תמורה זו, עפ״י העתק אותיות אפשר לבאר במשלי פסוק אחד אשי עמלו בו כמה מפרשים ולא הצליחו לפרשו בקל. והוא הפסוק במשלי (י״ד כ״ח) ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון, ואין קץ לכל הדחוקים שנאמרו בבאורו. אבל לפי שבארנו קרוב לומר, שבא השם בסגנון הפוך, ותחת מחתת רזון צ״ל מחתת רוזן, והוא שם משותף עם שם מלך, כמו בתהלים (ג׳) מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד, ובשופטים (ה׳) שמעו מלכים האזינו רוזנים, ולפי זה מחציתו השניה של הפסוק הוא מענין מחציתו הראשונה, מענין היפך הלשון הדרת — שהוא מחתת רוזן, שבאפס לאום הוא עוצב ודואג על מניעת כבודו ותקפו. וקבע הכתוב שני שמות, מלך ורוזן, אעפ״י שהם בכלל ענין אחד, שררות וממשלה, מפני שכן דרך הלשון בעת שדרוש לבא שני שמות או שתי מלים או שני פעלים דומים בענינים תכופים, רגילים לכתוב בשמות נפרדים, וזה לתפארת הלשון, וכעין זה כתבו התוס׳ בב״מ (ס׳ ב׳ ד״ה למה) בזה הלשון. כיון שהוצרך שני לאוין אורחא דקרא לכתוב לשון משונה שהוא נאה יותר, עכ״ל. והארכנו מזה במקום אחר. ועיין בספרנו תוספת ברכה סוף פרשה ויגש.*הערה פרטית: ראיתי להעיר, כי מאמר זה בא גם בבאורנו לפרקי אבות (פ״ב משנה י״ד) ואעפ״י שהי׳ אפשר לציין שם לעיין לכאן, או להיפך לציין כאן לעיין לשם — אך קבעתיו גם כאן גם שם, וטעמי בזה, מפני שאחשב ברצות ה׳ דרכי להוציא לאור באורי להגדה ולפרקי אבות בתוצאות מיוחדות עם גופי נוסחאות ההגדה והפרקים, מזה לבדו ומזה לבדו — לכן אמרתי לקבוע באור זה פה ושם, למען יהי׳ מוכן למגידי ההגדה וללומדי הפרקים על מקומם." + ] + ], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [ + [ + "בפזמון אחד מי יודע. שבעה מי יודע, שבעה אני יודע, שבעה ימי שבתא. הנה בכל הסעיפים שבהפזמון תפס ענינים המתיחשים רק לישראל, וזה מסתבר לרגלי רגשות הנפש בשעה אצילית זו, אבל ענין המספר שבעה ימי שבתא הוא ענין כללי לכל העולם שמונים ימי השבוע שבעת ימים. ואפשר לפרש הכונה עפ״י המבואר במכילתא פרשה יתרו בפסוק זכור את יום השבת לקדשו, מהו לקדשו — שלא תהא מונה כדרך שאחרים מונים אלא תהא מונה לשם שבת, ע״כ. והבאור הוא, כי העולם קורא לכל יום בשם מיוחד, אבל בישראל קוראים ביחש מספרו ליום השבת, אחד בשבת, שני בשבת וכו', וזהו לכבוד השבת *ואמנם לסבת אורך גלותנו המר והכבד נתפסנו במנהג כללי לקרוא בשם מיוחד את ימי השבוע, ורק בכתבים דתיים, בכתובות וגיטין ושטרות נשאר לנו מנהג מקורי שלנו, וכותבים באחד בשבת, בשני בשבת וכו'.. ולפי זה הכוונה כאן להזכיר בכבוד את השבת, וזה באור הלשון שבעה ימי שבתא, שבעת ימים שמתיחשים כולם לשם שבת, כמש״כ. ואמנם אחר כל זה קשה, למה לא תפס מספר שבעה ישר בלשונו ובענינו בקודש, כמו שבעת ימי החג, שבעה קני מנורה, שבע הזאות ביוהכ״פ ועוד, וצ״ע.", + "תשעה מי יודע, תשעה אני יודע, תשעה ירחי לידה. גם במספר זה קשה כמו שהערנו במאמר הקודם, שבכל המספרים תפס ענינים כאלה שמתיחשים רק לישראל, וכאן קרא בשם פרט כזה שענינו כללי לכל העולם. ואולי רומז למה שמסופר בגמרא יומא (פ״ב ב׳) באשה מעוברת אחת שהריחה ביוהכ״פ מאכל אחד ותתעורר בה תאוה לטעום אותו, ואתו לקמי דרבי ושאלו אותו איך להתנהג בה, כי אפשר שתסתכן אם לא יתמלאו רגשי תאותה, ומזה אפשר שיסתכן הולד, שמקור התאוה ממנו (רש״י), אמר, לחשו לה באזנה שהיום יוהכ״פ, לחשו לה ואילחשא, פסקה מהתאוות, קרי רבי עלי׳ בטרם אצרך בבטן ידעתיך, נפק מינה רבי יוחנן, הרי דגם לעובר במעי אמו יש רגש קודש. ואמנם צריך לאמר, דהא דלא דיבר עם אשה הוא רק על עניניהן הפרטיים המתיחשים רק להן, אבל בענינים הנוגעים לכל האומה דיבר, וראי׳ לזה, שכן מצינו הרבה נשים נביאות, כמו שחשיב במס׳ מגילה (י״ד א׳) שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר, והנבואה באה מרוח ה׳ ומדבריו שלו." + ] + ], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Barukh Sheamar on Haggadah, Tel Aviv 1968", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741667&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL" + ] + ], + "heTitle": "ברוך שאמר על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "ברוך שאמר על הגדה של פסח", + "enTitle": "Barukh She'amar on Pesach Haggadah", + "key": "Barukh She'amar on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Batei HaNefesh on Pesach Haggadah/Hebrew/Otzar Perushei Ha-haggadah, Chida. Jerusalem, 1959.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Batei HaNefesh on Pesach Haggadah/Hebrew/Otzar Perushei Ha-haggadah, Chida. Jerusalem, 1959.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..e8d8035cf6c496c3901e62f089bce8fd41c24fbc --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Batei HaNefesh on Pesach Haggadah/Hebrew/Otzar Perushei Ha-haggadah, Chida. Jerusalem, 1959.json @@ -0,0 +1,302 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Batei HaNefesh on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156940 ", + "versionTitle": "Otzar Perushei Ha-haggadah, Chida. Jerusalem, 1959", + "status": "locked", + "versionTitleInHebrew": "אוצר פירושי ההגדה, חיד\"א, ירשלים תשי\"ט", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "בתי הנפש על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרי'. אפ\"ל במ\"ש הרב עיר וקדיש מהר\"ר יעקב יוסף כ\"ץ בספר בן פורת יוסף דף פ\"ה דגלות מצרים היה לסיבה שהיו גסי הרוח שלמדו מהמצריים והגאולה היה ע\"י השלום והאחדות כמ\"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכתיב ויחן שם ישראל שהיו באחדות וכן בגלותנו שהוא לסי' גסות הרוח והגאולה תהיה על ידי השלום זהת\"ד בקצור נמרץ. ולפי דבריו אפשר שנצטוינו לאכול מצה המורה על ההכנעה ועל יצה\"ט במקום מצה ומריבה תבא מצה ותפיק ממצה ומריבה. וזה רמז הא לחמא עניא מצה המורה על ההכנעה ויצה\"ט לבטל גסות הרוח ומצה ומריבה ורמז ס\"ת הא לחמא עניא די גי' אחד כי מתוך זה באו לש' ואחדות. כל דכפין וכו' לעשות צדקה נמשכת מהאחדות ובזכות הצדקה והאחדות תבא הגאולה השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין.
ואפשר לרמוז דר\"ת הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים בגימטרי' קי\"ז יטמין ברמ\"ז שהשעבוד היה קי\"ז שנה כמ\"ש בסדר עולם דאחרי פטירת לוי שכבר מתו כל השבטים התחיל השעבוד והיו קי\"ז שנה וז\"ש עמ\"ו אנכי בצרה כמספר עמ\"ו. ", + "הא לחמא עניא וכו'. אפשר במ\"ש הרב עיר וקדיש רבינו משה קורדוביר\"ו ז\"ל דגאולת מצרים היתה מצד השכינה ולא נשבתה הקליפה לגמרי ולכך היה אחריה שעבוד זהת\"ד וכן אמרו בזהר הקדוש דבמצרים לא זכו אלא לבחינת מצה שהיא נוקבא. ואפשר להרחיב הדברים כמ\"ש הרב שפתי כהן ז\"ל והרב הרשב\"א הלוי ז\"ל דפרעה היה הרע של קין והיה מתגאה באות יו\"ד שנתן ה' לקין כדכתיב וישם ה' לקין אות והיא אות יו\"ד. ושם פרעה הוא בגימט' משה ועוד נוסף יוד והיה מתגאה על זה וא\"ל הקב\"ה וזה לך האות כי זה היוד הם עשר מכות להכותו לפרעה ורמז לקבלת התורה שבה עשרת הדברות זהו תורף דברי הרבנים הנז' ז\"ל. ואפשר לרמוז כי פרעה גימט' שנה ויציאת מצרים היה על ידי השכינה שנקראת שנה ונתבטל פרעה בגימטרי' שנה בכח השכינה הנקראת שנה וזה רמז וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וידוע כי אנכי רומז לשכינה. וז\"ש וזה לך האות כלומר אות יו\"ד שמתגאה פרעה יהיה לך לתועלתך כי אנכי היא השכינה נקראת שנה כמנין פרעה מצדה יתבטל ומצדה היא שליחותך וגם שתזכה לקבל תורה דכתיב אנכי ה\"א שהיא שנה לבטל לפרעה גימט' שנה.
וזה רמז הא לחמא עניא מצה שהיא בחינת השכינה ורבינו האר\"י זצ\"ל גריס ה\"א לחמא עניא שהיא בחינת ה\"א השכינה. והטעם די אכלו אבהתנא בארעא דמצרי\"ם ולא זכו אלא לבחינת נוקבא שמצדה היתה יצ\"מ. ולכן אנו אומרים כל דכפין וכו' שהוא מצוה ובזה יהיה לנו אחיזה בקב\"ה ושכינתיה שהם רומזים לו\"ה בהמשכת י\"ה שהם מ\"צ בא\"ת ב\"ש כנודע. ובזה מובן מ\"ש רז\"ל בשעה שיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה כי בצאת ישראל ממצרים ידעו שלא זכו אלא לבחינת מצה שהיא השכינה שמצדה היתה יצ\"מ ולכן כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה שהוא מצוה לזכות ליחד קבה\"ו. ואמרו רז\"ל שבזכות הצדקה תהיה הגאולה במהרה בימינו ולכן אמר השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין כי גדולה צדקה מאד כמו שאמרו רז\"ל:
ואפשר לרמוז דרך אסמכתא שאמר תרי זמני השתא גימטריא השבת עם הכולל ורמז מ\"ש רז\"ל אלמלא שמרו ישראל שני שבתות היו נגאלים ופירשו המפרשים שני שבתות מדיבור ומעשה וזה רמז הכתוב פ' תשא ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת ששת ימים יעשה מלאכה נקט יעשה מלאכה ע\"י אחרים להורות דביום השבת אפי' ע\"י אחרים אסור. וביום השביעי שבת שבתון שבת ממלאכה שבתון מדבור ושבתון הוא קטן כי אין בו חיוב מיתה דהעושה מלאכה יומת אבל המדבר דברי חול אין בו מיתה אבל הוא אסור. וזה רמז בתבו המפרשים אלמלא שמרו ישראל שני שבתות כלומר מדיבור ומעשה:
והן בעון איסור דבור חול בשבת היה בעוכרינו והיה עכ\"ב גאולתנו דרוב ישראל מענגי שבת במאכל ובגדי שבת ואינם עושים מלאכה ח\"ו רק אינם נזהרים קצתם בדיבור כגון אמירה לגוי ודברי חול ובעוה\"ר דין גרמ\"א לעכב גאולת השכינה ובנין בית המקדש וביטול עבודת ה' כקרבנות וביטול תורה מסיבת הגלות ומי שיש לו לב נאנח בשברון הוליד את חסרון וכל הצער הגדול שנפתח איך בנקל היו יכולי' ישראל להביא הגאולה ותמנ\"ע היתה. ויש ליתן טעם על חומר איסור הדבור בשבת כי שבת רומז למ' ודיבור הוא בחינת מ' כמ\"ש רבינו האר\"י ז\"ל והוא פגם גדול בבחינת שבת. והנזהר בשבת בדיבור הוא תקון ונחת רוח לשכינה:
וזה רמז וסמך קצת במ\"ש השתא הכא וכו' השתא הכא וכו' כי השתא גימ' השבת עם הכולל דאם נשמור ב' שבתות נהיה בני חורין ובא לציו\"ן גוא\"ל בב\"א: \n" + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. פ' ע\"פ דף קט\"ז ע\"א אמר רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירותא ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר א\"ל בעי לאודויי ולשבוחי א\"ל פטרתן יתי מלומר מה נשתנה פתח ואמר עבדים היינו. פירש הרב מהר\"ר יוסף דוד ז\"ל במ\"ש רב נחמן דרו נהים כריסי' לא שוי ולהכי אמר ליה דמפיק ליה לחירותא ויהיב ליה כספא ודהבא דאלו מפיק ליה לחרותא לחוד. לדידיה הוא רע לו שרוצה לאכול הרבה ואין לו ומשו\"ה אמר ויהיב ליה כספא ודהבא כדי לאכול לשבעה. והשיב בעי לאודויי ולשבוחי עכ\"ד:
ואפשר כמ\"ש רז\"ל דכשיצאו ישראל ממצרים אז אמרו הגוים כי כל המכות היו בעבור שפרעה התריס נגד ה' ואמר מי ה' וכו' אבל כשראו שהצילם מפרעה בים סוף ונטבעו והם מוקפים ענני כבוד ומן ובאר ידעו כי הכל עשה בעבור ישראל. ומשו\"ה אמר עבדא דמפיק מאריה לחירותא ויהיב ליה כספא ודהבא דאלו אפיק ליה לחרותא לבד היה אפשר דלאיזה סיבה הי' זה ולא הי' לעשות נ\"ר לעבד. אבל כשנתן לו כסף וזהב הוא מופת חותך דהוא לכבוד העבד ולעשות לו נ\"ר ולכן השיב בעי לאודויי על החירות ולשבוחיה על שנתן לו הכסף והזהב:
והנה רשב\"ם ז\"ל כתב וז\"ל פתח ואמר לאחר שאלת הבן התחיל לומר עבדים היינו וגומר ההגדה בשבח והודאה כלומר כן עשה לנו הקב\"ה שהיינו עבדים ויוציאנו משם עכ\"ל. ודברים ככתבן קשים לשמוע. והיותר נכון נראה שהם שתי לשונות. וכצ\"ל עבדים היינו לאחר שאלת הבן. פתח ואמר התחיל לומר עבדים היינו וגומר וכו'. וכונתו שהוא תופס עמ\"ש בש\"ס ושמואל אמר עבדים היינו ובזה אתא רשב\"ם ואמר דלשמואל יאמר עבדים היינו אחר שאלת הבן וזהו דיבור אחר וכונתו דלשמואל עבדים היינו לאו התחלה גמורה אלא קרי ליה מתחיל בגנות דאחר שאלת מה נשתנה הוא יאמר עבדים. ואח\"ך הוא דיבור אחר פתח ואמר וקאי על ר\"נ ומפרש דהתחיל עבדים וגומר ההגדה בשבח והודאה כלומר כן עשה וכו' ודוק כי קצרתי. והש\"ס מייתי הא דר\"נ אמר לדרו. ללמד דא\"צ שאלה ע\"ד מה נשתנה אלא סגי בשאלה כל דהו כדעבד ר\"נ לעבדו ובזה אמר לו פטרתן מלומר מה נשתנה ודוק היטב:
והנה בשמחת הרגל בתוך הדברים כתבתי דטעם איסור משהו דרך דרש היינו כי בליל פסח היה חסר משהו ח\"ו ליכנס לנ' ש\"ט וכו' ע\"ש וזה כתבתי כפי פשט הדברים אבל זה אינו לפי הקדמה מז\"ה ז\"ל דל' יום קודם התחיל ה' להוציא נשמות ישראל מתוך הקליפות עד שבליל פסח כבר יצאו כלם מהסט\"א וכו' כמ\"ש במק\"א ולפי דבריו יש לומר דמאחר דבליל פסח ממש נגמר הוצאתם מהסט\"א משו\"ה מליל פסח יש איסור משהו ולא קודם ודוק כי קצרתי: ", + "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אין אנו מטבלין וכו'. אפ' דהתנוק אשר אביו מדריכו ומחנכו להיות עניו ושיסתפק במועט וכיוצא ממדות תוריות תרומיות הטב חרה לו כי הלילה הזו ב' טבולים כדרך גדולים ועשירים ועל כן שואל מה נשתנה הלילה הזו שבכל הלילות אין אנו מטבלים אפילו פעם א' ולמדתנו להתנהג בצדק ויושר. והלילה הזו כגדולי העשירים. ולא עוד אלא דבר ואיפכו מצה הרומז ליצר הטוב. ומרור המורה לקבל היסורין. והסבה כגדולים וגאים. ויאמר אביו שמע בני הני מילי הם לזכור כי עבדים היינו ויוציאנו. ואינם במקרה ולגאוה ולגדולה כאשר דמית היות לכבוד ולתפארת והמנהג כמנהג עשירים גאים ח\"ו ולא יעשה כן במקומנו כי אם להודות לה' כל תגמולוהי אתוהי כמה רברבין ותמהוהי: " + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו לפרעה במצרים וכו'. אפשר במה שאמרו רבותינו ז\"ל דבשכר שפרעה ליוה לשרה נשתעבדו ישראל. אמנם עיקר שעבודם היה להוציא לאור ניצוצי הקדושה אשר במצרים מק\"ל שנה דאדה\"ר וז\"ש עבדים היינו לפרעה בשכר שליווה לשרה. ולא תסבור כי בעבור זה לבד היינו עבדים. לא כי אלא העבדות היה במצרים להוציא לאור ני' הק' אשר נפוצו שמה:
א\"נ אפשר דאיכא פלוגתא פ' המניח (בבא קמא דף כ\"ז ע\"ב) אי עביד אינש דינא לנפשיה דרב יהודה אמר לא עביד אינש דינא לנפשיה ורב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשי' ובמקום פסידא כ\"ע לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה כי פליגי שלא במקום פסידא. וכתב מהרש\"ך ח\"ג סימן כ\"ב לדעת הרמב\"ם דאף לדעת ר\"נ דעאד\"ל אבל אינו רשאי להכותו. ואעיקרא הרמ\"ה והר\"מ מסרקסטה פסקו כרב יהודה דלא עאד\"ל כמ\"ש בשיטה מקובצת שם. וז\"ש עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה\"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. וכ\"ת איך עביד דינא לנפשי' ולא עוד אלא שהכה אותם מכות גדולות והלא איכא למ\"ד דלא עביד אד\"ל. ואפילו למ\"ד עאד\"ל אינו יכול להכותו ולז\"א כל זה היכא דליכא פסידא. אבל היכא דאיכא פסידא אליבא דכ\"ע עאד\"ל וגם יכול להכותו והכא היה פסידא ואלו לא הוציא וכו' כלומר דלא היתה תקומה דהיו נכנסים בש\"ט ן'. ואעיקרא כל כי הני מילי לא שייכי לצד עילאה וזהו שרמז ה\"א. אך מענותנותו יתברך כי רבה מצינו שאמרו רז\"ל וה' לקח הוא ובית דינו דכביכול כשאינו טובה לא עד\"ל:
ברם כתיב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ועבידנא דינא לנפשאי דהוא במקום פסידא דהניצוצות שם ואלו שוהים עוד רגע אין תקומה ועת\"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ניצוצי הקדושה כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל ועיין לקמן בפסקת רשע ובפסקת ועברתי בארץ מצרים: ", + "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים. אפ' דבכלל זה הוא שיאמר גם כן בלשון לעז שיבינו אנשי ביתו דהנשים חייבות גם כן בהגדה כמ\"ש בעניותנו במ\"א בס\"ד:
א\"נ אפשר דנודע מחכמי המדע כי אשר ילמוד ויעסוק בענינים הכתובים בס' ארבע ועשרים ויבינו במקרא לחקור ולפרש באותם הענינים הוא מברר ני' הקדושה וסמוכות שלהם ממאי דאמר הינוקא חזינא דעמון ומואב מתגרי בכו. וס\"ד דכיון דכתיב וינצלו את מצרים שביררו ני' הקדושה כלם ולכד היה אסור לחזור למצרים א\"כ תסגי לן קרא מקרא זכר ליצ\"מ אבל להתעסק ולהרבות לספר בי\"מ אין תועלת. ואדרבה אמרו ושם רשעים ירקב שאינם כדאים להזכיר' שיהיה להם נחת רוח לברר מהם. לזה בא לומר וכל המרבה לספר ביצ\"מ הרי זה משוכח דמברר ני' מקליפת מצרים שבסט\"א. ועוד דיומשכו החסדים והגבורות כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל ואמר הרי זה משובח. למעט מי שהוא בסוג ושם רשעים ירקב. אבל זה משובח: ", + "עבדים היינו לפרעה במצרים וכו' אפשר לרמוז במ\"ש לקמן בפיסקת ורב כמה שנאמר וכו' לישב כמה חקירות ומאמרי רז\"ל דישראל נתחייבו שתי גלויות אחת משום גזרת בין הבתרים והשנית משום דהשבטים נתחייבו לישב בגלות רד\"ו ש' בעבור מכירת יוסף וברחמי שמי' במה שישבנו בעבדות מצרי' עלו להם לכאן ולכאן דגזרת בין הבתרים היתה לברר ניצוצות קרי מאדה\"ר שהיו במצרים ערות הארץ ובמה שהיו עבדים בעבור מכירת יוסף היו מבררים ניצוצי הקדושה ועלה זה הגלות לקיים גזרת בין הבתרים ומשום מכירת יוסף והיה בהני\"ח מונח זה בהנח\"ה סובר\"ת עלו זה מן הישוב כמה חקירות כמבואר שם באורך. ולפ\"ז אפשר לומר דכונת שאלת מה נשתנה היינו דלמה אנו עושים שני סימני עבדות מצה ומרור ושני סימני חירות טיבולים והסבה ותרתי למה לי. והשיב שמענה ואתה דע לך עבדים היינו לפרעה בעבור מכירת יוסף. וגם במצרים על ניצוצות קרי דאדה\"ר שהיו במצרים וזוהי גזרת בין הבתרים וזהו מכלל חסדיו הרבים דעלה הגלות לכאן ולכאן ויוציאנו ה' אלהינו משם ביד חזקה על גלות בעד מכירת יוסף. ובזרוע נטויה על גלות בין הבתרים. אדהכי והכי היינו נטמעים בסט\"א וה' ריחם עלינו והוציאנו ואלו לא הוציא וכו'. ומשו\"ה אנו עושים ב' סימני עבדות מצה ומרור על שתי גליות שנתחייבנו בעבור מכירת יוסף ובעבור גזרת בין הבתרים. ושני סימני חירות טיבולים והסבה סימני חירות שניצולו משתי גליות של בין הבתרים ומכירת יוסף: ", + "ואמר ואפילו כלנו חכמים מצד חכמה כלנו נבונים מצד בינה כולנו יודעים את התורה מצד ת\"ת ומ' שבהם רומזים התורה שבכתב ובע\"פ מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. ורמז וסמך והיה כי תבא חשבון לספ\"ר ולמנות שנת יציאת מצרים תדע שהיה שנת ב' אלפים תמ\"ח והוא נוטריקון חבת\"ם ר\"ת חכמה בינה תפארת מלכות. וכל המרבה לספר בי\"מ הרי זה משובח. אפשר במש\"ל משם רבינו הרמ\"ק ז\"ל דיציאת מצרים היתה מצד השכינה דוקא וכתבנו דהשכינה בחינת דבור ולזה כל המרבה לספר מאריך הפה בחינת שכינה בלשון גימט' שכינה דיבור הרומז לשכינה הרי זה משובח כי ספ\"ר גימטריא שם שהיא השכינה: " + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה בר' אליעזר ור' יהושע וראב\"ע ור\"ע ור\"ט. כתבו התוס' בע\"ז דף מ\"ה דאין קפידא בהקדמת שם התנאים דכמו כן מזכיר בהגדת פסח ר\"ע קודם ר\"ט שהיה רבו כדמשמע פ\"ב דכתובות עכ\"ל. ובכתובות דף פ\"ד ע\"ב מצדד בש\"ס דפליגי ר' יוחנן ור\"ל אי ר\"ט חבירו דר\"ע או רבו. וראיתי בסדר הדורות דף ק\"ד ע\"ב שכ' משם הרב שנות חיים דבכנה\"ג מסתפק אי ר\"ט חבירו או רביה דר' עקיבא ומפורש בת\"כ פ' ויקרא שר\"ט אומר לו עקיבא והשיב תרשני לומר דבר ממה שלמדתני הרי שהיה תלמיד ר\"ט עכ\"ד והס' הנז' איננו פה עמנו. ואין ראיה כלל מהת\"כ דמשום ענוה אמר הכי ר' עקיבא. ור\"ט קראו עקיבא שהיה חבירו ושם א\"ל ר\"ט כל הפורש ממך כפורש מחייו. ותו דמ\"ד חבירו אפשר שהוא תלמיד חבר וכן הוא בשיטה מקובצת שם. ומאי אית ליה עם הרב כנה\"ג והש\"ס מסתפק ומצדד בזה. ותקשי על הש\"ס מהת\"כ וע\"כ נראה פשוט דאין ראיה מהת\"כ ועמ\"ש אני הדל בשער יוסף דף פ\"ד ע\"ג: ", + "רבותינו הגיע זמן ק\"ש של שחרית. הכונה דמצוה לקרותה בזמנה וסיפור י\"מ כבר עבר. ואי משום עוסק בת\"ת והו\"ל כעוסק במצוה פטור מן המצוה. הרי כבר אמרו דאפילו מי שתורתו אומנתו מפסיק לק\"ש. ותו דהוכחנו במ\"א דדוקא עוסק במצוה פטור מן המצוה אמרו אבל עוסק בת\"ת פוסק למצוה שא\"א לעשות ע\"י אחרים: ", + "מעשה בר' אליעזר וכו' עד שבאו תלמידיהם וכו'. אפשר דהני תנאי שלמים הם היו מתעסקין ברזין עילאין ביציאת מצרים דברים מופלאים ולרוב קדושתם לא רצו לספר בסודות עליונים בפני התלמידים ולא נתנו להם רשות לישב אצלם ועל כן לא היו עמהם התלמידים ואח\"ך בבקר באו ואמרו רבותנו הגיע זמן ק\"ש של שחרית: " + ], + [ + "אראב\"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר י\"מ בלילות. אפשר לומר קצת בסגנון אחר ממ\"ש זאת לפנים. והוא שאמרו רז\"ל והמפרשים שלא ישבו במצרים כי אם רד\"ו שנה אך השכינה השלימה החשבון. ואפשר שהכונה על דרך שנבאר כי הנה אמרו ובמורא גדול זו גילוי שכינה. ואפשר במ\"ש המקובלים במ\"ש נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות כי הענין שהרשע יש בו ניצוץ קדושה וזהו חיותו כמ\"ש ואתה מחיה את כלם. והשלם ההוא היה מצמצם ומחבר הקדושה שבו וז\"ש נתן עיניו בו אז ידלג הניצוץ הקדוש אשר ברשע והחלק מתדבק בכל ונעשה גל של עצמות עכ\"ד. והשתא בכל קושי השעבוד הגם שנתבררו ניצוצי הקדו' רבים. מ\"מ אכתי פשו ניצוצות רבות שאם היו מבררים לאט לאט היה צריך ת' שנה להשלים הבירור ואלו היו שוהים עוד היו נטמעים בש\"ט ן'. לכן הקב\"ה ברחמיו עשה גלוי שכינה בפרסום וכל הניצוצות הנשארים עלו זה ונדבקו בשכינה וינצלו את מצרים וז\"ש ובמורא גדול זו גלוי שכינה שאם אמרו נתן עיניו בו וכו' עא\"כ וכמה ק\"ו לגלוי שכינה. ואפשר דזהו שאמרו דהשכינה השלימה החשבון דע\"י הבירור נשלם החשבון. וידוע דהשכינה היא מדת לילה. וזה טעם שהיה מכת בכורות בחצות הלילה. רמז חצות מה שהיו חצי שני הגלות היה סיבת לילה היא השכינה כביכול כי ע\"י גלוי שכינה נבררו ני' הקדושה והשלימה החשבון כי כבר יצאו כל ניצוצי הקדו' וכל הגלות היה לברר ני' הקדושה כמ\"ש כי גר יהיה ז\"רעך וכאשר נשלם הבירור הא תו למה לי:
נמשך לזה אפשר לרמוז פ' פ' ראה שמור את חדש האביב ועשית פסח לה\"א כי בחד' האביב הוציאך ה\"א ממצרים לילה ולא נאריך בדקדוקים. ואפשר לרמז כי ע\"י שלא היה זנות כלל יצאנו מצרים כמ\"ש במדבר רבה פ\"ג. וגם כביכול שהשכינה היתה בגלות בהעלם נמרץ וגם בזכות האבות וי\"ב שבטים ובכח כל זה הפליא חסדו ית' בגלוי שכינה והיה בירור כל כל ניצוצי הקדושה כמדובר:
וזה אפשר כונת נסח תפלת מוסף שתקנו אנשי כנה\"ג ברגל אבינו מלכנו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה והופע והנשא עלינו לעיני כל חי וקרב פזורנו מבין הגוים ונפוצותנו כנס מירכתי ארץ והביאנו ה\"א לציון עירך ברנה ולירושלים עיר מקדשך בשמחת עולם. כי ידוע כי כל הגלות ללקט אורות ניצוצי הקדושה אי לזאת תבין תפלתנו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה שיהיה גלוי שכינה והופע והנשא עלינו שיאיר אור הכבוד ועי\"ז קרב פזורנו מבין הגוים ויתקרב החלק בכל ונפוצותנו שנתפזרו על ידינו קבץ ירכתי ארץ ואח\"ך שנגמרו כל הבירורים הביאנו לציון עירך ברנה וכו' בשמח\"ת עול\"ם היא השכינה:
ונחזור לקראין שם רמז והן מספר בחדש גי' שדי שרומז ליסוד כלומר בזכות ששמרו עצמם לפגום בעריות שהוא פגם היסוד וגם האביב ה' רומז לשכינה אב רמז לג' אבות י\"ב רמז לי\"ב שבטים וזה רמז האבי\"ב. הוציאך ה' ממצרים ע\"י לילה שהיא מדת המ' שהיה גלוי שכינה כאמור:
ועל פי זה אפשר שזה היה סברת בן זומא שחייב להזכיר יצ\"מ בלילות כי עיקר היציאה בגילוי שכינה שהיא מדת לילה וז\"ש ולא זכיתי שתאמר יצ\"מ בלילות עד שדרשה בן זומא כל לרבות לילה והטעם שנזכור דע\"י גלוי שכינה היה יצ\"מ וא\"ש כי כל שהוא יסוד מרבה לילה מ' כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא כמ\"ש בזהר הקדוש: ", + "אמר ר' אלעזר בן עזריה וכו' עד שדרשה בן זומא וכו' כל ימי חייך הלילות. הביטה וראה כי המ' מדת לילה כל הוא יסוד לרבות לילה רמז יחוד קב\"ה ושכינתיה: " + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום ברוך הוא ברוד שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא. אפשר לרמוז במ\"ש בזהר הקדוש פ' בלק דמה שהחזיר התורה לישמעאל ועשו לא שח\"ו רצה לתת להם התורה רק שכדי שלא יתקנאו בנו עשה כן וכאשר אמרו מה כתיב בה דליג לאתר דאצטריך לעשו אמר לא תרצח ולישמעאל אמר לא תנאף. ומש\"ל ממש\"ל רב לאסיא חכים וכו' והוצרכו עשו וישמעאל לתת מתנה לישראל שיקבלו התורה עשו נתן שיוכלו להרוג ב\"ד למי שהוא חייב מיתה וישמעאל למחדי באתתיה ע\"ש באורך. וזה רמז ברוך המקום כנגד מה שהחזיר התורה לעשו. ברוך הוא כנגד מה שהחזירה לישמעאל והיה שלא יתקנאו ויקטרגו על ישראל ואחר זה ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא שלקח מעשו וישמעאל מתנות:
ועוד אפשר דעל ידי עסק התורה יבא המשיח כמו שארז\"ל על פסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. וידוע כי הן בעון אין השם שלם ואין כסאו שלם עד שתבא הגאולה וימחה עמלק וזה רמז ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ועי\"ז ברוך הו\"א שיהיה השם שלם וכסאו שלם שהוא אותיות הו\"א: " + ], + [ + "חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר ציוה ה\"א אתכם וכו'. אפשר דהחכם בחכמתו חקר חקירת חכם דהנה כתיב בתורה לא תוסיפו על הדבר וכו' והמוסיף הוא עובר על לאו ועושה מעשה ולכן רצה לעמוד על כמה דברים שאומרים החכמים זהו איסור דרבנן ומדאורייתא שרי ויום ליום הוא שומע זו גזרת רבנן זה תקנה דרבנן וכיוצא והם אמרו כי הכל נאמר למשה רבינו ע\"ה מסיני לכן הוא שואל מה העדות והחקים והמשפטים כונתו על מילי דרבנן שאתם אומרים שהכל נאמר למשה מסיני כל קבל דנא אני רואה לאו דב\"ת ספרו נא לי איזה כלל או איזה ענין ליתובי דעתא. אף אתה אמור לו שכל דברי חכמים הם לעשות משמרת למצות דאורייתא וגדרים וסייגים הכל לקיים המצות כתקנן ושלא יבא ליגע באיסור תורה וזה אינו בכלל בל תוסיף שחכמים מודים דדבר זה מדאורייתא שרי. אך הם עושים למשמר' והכל נכלל במ\"ש הכתוב ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ובזה ליכא בל תוסיף כמ\"ש הראב\"ד פ\"ב דהלכות ממרים ע\"ש. וז\"ש כהלכות הפסח כמה דינים שעשו לשמור מצות דאורייתא ובכלל אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שישאר טעמו להגדיל המצוה ובפירוש אומרים דאינו מדאורייתא אלא הוא מדרבנן להעמיד ולהגדיל ולקיים המצוה ומעין דוגמא הם כל הגזרות ותקנות דרבנן ובהכי ליכא בל תוסיף:
אי נמי אפשר דהחכם בחכמתו נתן דעתו לשאול שאלתו דמאחר דצריך לקיים המצות כלם במעשה אמאי אצטריך עסק התורה וז\"ש מה העדות שהיא התורה והחקים והמשפטים שהם המצות אשר צוה ה\"א אתכם כלומר תרתי למה לי תסגי בקיום המצות לחוד ואמאי אצטריך עסק התורה. והשיב לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן רצה להשיב לו ברמז כי חכם הוא ולחכימיא ברמיזא וכונתו חדא דצריך לעסוק בתורה כי התורה חתומה ניתנה ומתוך העסק בתורה נתבונן לעשות משמרת וציצים ופרחים כהלכות הפסח דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וכן נעשה בכל המצות לגדר וסייג ופאר המצות וזאת שנית כי עין רואה אין מפטירין אחר הפסח כדי שישאר טעם הפסח ונזכור הפסח שהוא להתרחק מע\"ז ומסט\"א כי היצה\"ר נלח' בנו תדיר ולזה הוא עסק התורה לבטל היצה\"ר ודין הניין לבר אוריין וכחדא שריין התורה והמצוה לישרים נאוה: " + ], + [ + "רשע מהו אומר מה העבודה הזאת וכו'. אפשר לומר דרך אסמכתא במ\"ש פ' המניח דף ז\"ך ע\"ב דפליגי רב נחמן ורב יהודה אי עביד אינש דינא לנפשיה ובמקום דאיכא פסידא כ\"ע לא פליגי דעביד אינש דינא לנפשיה כי פליגי דליכא פסידא רב יהודה סבר לא עביד אינש דינא לנפשיה ור\"נ סבר עביד איניש דינא לנפשי' מתיב רב כהנא בן בג בג אומר שבור שיניו ואמור לו שלי אני נוטל יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה רבינא אמר שבור שיניו בדין קאמר א\"ה אמור לו ואומרים לו מיבעיא ליה שלי אני נוטל שלו הוא נוטל מ\"ל קשיא. ורוב הפוסקים פסקי כרב נחמן דעביד איניש דינא לנפשיה אף במקום דליכא פסידא אך כתב מהרש\"ך בח\"ג סימן כ\"ב לדעת הרמב\"ם דגם לרב נחמן כי ליכא פסידא אינו רשאי להכותו. אמנם הרמ\"ה והר\"ם מסרקסטה הביא דבריהם בשיטה מקובצת פסקו כרב יהודה דלא עביד איניש דינא לנפשיה ע\"ש. והנה כשיצאנו ממצרים היתה עבודה בבכורות כי ה' הכה כל בכור במצרים וניצולו בכורי ישראל ויקדשו וזהו שהרשע מסיח לפי טומא\"ו מה העבודה הזאת לכם שתחילת העבודה היתה בבכורות ואחר העגל נכנסו הכהנים תחתם. ואעיקרא הקב\"ה אמאי עביד דינא לנפשיה. לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. דהן לו יהי דהוקשה לו קושיא לא בשביל זה יאמר לכם בשאט בנפש כפר בעיקר. אף אתה הקהה את שיניו כבן בג בג שאמר שבור את שיניו ולא תימא דמה שאמרתי הקהה את שיניו היינו בדין לכך קאמר ואמור לו כלומר דאינו בדין דאומרים לו מיבעי ליה ואמור לו משמע דעביד דינא לנפשיה כמ\"ש בש\"ס וכמו שהבאתי לעיל:
והנה הרמב\"ם פסק פ\"ג דעבדים דנרצע שהגיע זמנו לצאת והיה מסרב לצאת וחבל בו פטור לפי דאסור בשפחה. אלמא לאפרושי מאיסור עביד דינא לנפשיה והוי כאוקמתא דרב נחמן בר יצחק שם בפ' המניח ועיין במהרש\"ך ז\"ל שם ובמשנה למלך שם. וז\"ש אף אתה כלומר מלבד דכביכול עביד דינא לנפשיה אף אתה לפי דאמר לכם ולא לו כפר בעיקר אף אתה עביד דינא לנפשך הקהה את שיניו ואמור לו. בעבור זה עשה ה' ומה דמות תערוך והב\"ל הביא מבכורו\"ת שהכה ה' והוא אדון הכל וכי פליגי היינו אי עביד איניש דייקא אדם ולא אל וזהו כפרנותו דמילין לצד עילאה ימלל כארח איש ח\"ו. ועוד לי דייקא דהוה במקום פסידא דאם שהו היו נכנסים בש\"ט ן'. ואלו היה שם לא היה נגאל דהיה מת בחשך ככל רשעי ישראל וגם הוא הלך חשכי\"ם ואין נוגה לו.
ואפשר דזה כונת פסקת עבדים היינו וז\"ש ויוציאנו ה' אלהינו משם דעביד דינא לנפשי' כי הוא ה' אלהינו וכל דינים הללו וכיוצא בהם הם בין אדם לחבירו ולא כלפי שמיא ח\"ו. ועוד ביד חזקה ובזרוע נטויה דהיה מקום פסידא וכי איכא פסידא אר\"נ מאה פנדי בפנדא לימחיה. אך כי ליכא פסידא כתב מהרש\"ך לדעת הרמב\"ם ז\"ל וחיזק בריחיו הרב מש\"ל פ\"ג דעבדים דאין להכותו. אבל הכא ביד חזקה ובזרוע נטויה דהיה פסידא ואלו לא הוציא דהיו נכנסים בש\"ט ן':
ובא וראה ענותנותו הגדולה כביכול דכתיב וה' לקח ואמרו רז\"ל הוא ובית דינו דכביכול לא בעי עביד דינא לנפשיה. וכמש\"ל בפסקת עבדים וזש\"ה וקרבתי אליכם למשפט וכו'. ואפש' שז\"ש רז\"ל דבמכת החשך נמלך עם המלאכים וכו' דכיון דבו בפרק מתו רשעי ישראל לא עביד דינא לנפשיה עד שנמלך עם המלאכים וכו' ומ\"ש בסמוך הוא דרך דרש כי כן ארחות הדרשנים שמראים פנים לכל צד. [רק שיהיה סברא טובה או סברת פוסק אחד ובא וראה מ\"ש גורי האר\"י ז\"ל דכל שההקדמה אמיתית אפי' שהדרך שאומר בפסוק לא כיון יפה. לא איכפת ואין לו עונש על זה. וגם בעיון אמרו לו למרן ז\"ל דמה שאומר הוא בש\"ס ניתן לאמר אבל הרמב\"ם לא כיון לזה והרבנים הגדולים כמהר\"ר אברהם אזולאי ז\"ל מעיר מרוויקוס וכמהר\"ר שלמה עמר ז\"ל נחלקו בפירוש מאמר הזהר וכי נח נפשיה דמהר\"ש ז\"ל בא בחלום ואמר למהר\"א אזולאי ז\"ל דמה שפירש הוא בזהר הענין הוא אמת אבל רשב\"י לא כיון לזה אלא כונתו כמהר\"א אזולאי ז\"ל וכיוצא שמענו שהגיד הגאון החסיד הרב של\"ה ז\"ל בחלום לבנו הרב מהר\"ר שעפטל ז\"ל דמה שפירש מהר\"ר העשל ז\"ל בדברי ר\"ת הענין אמיתי ונכון אבל הוא שאל בג\"ע לר\"ת וא\"ל שהוא לא כיון לזה אלא כך כונתו. ועיקר הכל שיהיה הכונה לש\"ש לעשות נ\"ר ליוצרו וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים וה' ברחמיו יזכנו לעובדו בלב שלם ולכוין לאמיתה של תורה לשמה כי\"ר]:
ועוד אפשר לומר דרך צחות במ\"ש הגאון מהר\"ר נפתלי ז\"ל בשער ההכנה כי שטן נחש יש אותיות חט באמצע וכי מדלית חט נשאר שן שן וזהו ש\"יני רשעים שברת עכ\"ד לפי מה שאני זוכר כי אין הס' בידי. והכא הרשע שהוא מלובש שטן נחש וכבר כפר בעיקר שהוא מקור החטא ופגם באותיות חט לז\"א הקהה את שיני\"ו שן שן הנזכרים בתיבות נחש שטן ואמור בעבור זה עשה ה' לי ולא לו ואלו היה שם וכו' ובזה נכנע והקהה ש\"יניו כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל בהתחלת עלינו לשבח דכשמזכיר גנות הסט\"א נכנעת ונשפלת ולכן הקהה את ש\"יניו ואמור לו וכו'. [דבמקום שינצל הוא מחט וישארו בשטן ונחש שן שן ואז נאמר בהם ש\"יני רשעים שברת. איכו השתא כלפי ליא הוא הרויח חט ונשארו שן שן לרע לו וזהו הקהה את שי\"ניו דאז\"ל בתר איפכא ודוק]: " + ], + [ + "תם מה הוא אומר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד וכו'. אפשר במ\"ש הרמב\"ם בה' תשובה שהקב\"ה גזר ועבדום וענו אותם ת' שנה ומה חטאו המצרים. ותירץ שהקב\"ה לא אמר בארץ מצרים והשיג עליו הראב\"ד ז\"ל דעל מי תחול הגזרה. ואני בעניי כתבתי בדרושים דיש להעמיד דברי הרמב\"ם [ז\"ל. אף שהוא לא כיון לזה מ\"מ אפשר לישב סברתו באופן זה] דמצרים הם בני חם עבד לישראל שהם בני שם. וגם המצריים עבדים ליוסף הצדיק ע\"ה שהחיה אותם וכלכלם והנהיגם בצדק פ' שנה. ולכ\"ע שרי לשעבד לישראל מבני שם ויפת ולהם אסור. ואפשר דהתם לפי תומו ודרך צחות ואסמכתא רמז דהתם הולך ביושרו וכל כונתו ליחד קב\"ה ואפילו בשאלתו אמר מה זאת מה קב\"ה שם מ\"ה זאת מ' ליחד מה זאת. וכונתו להבין התורה והיא חקירת הרמב\"ם דמה חטאו המצרים והקב\"ה גזר ועבדום וכו' ואמרת אליו שהוא תם ירא אלהים. דע בחזק יד במכות גדולות הוציאנו ה' ממצרים והגם שהוא גזר לכ\"ע שרי ולהם שהם עבדים מחם ועבדים ליוסף הצדיק ע\"ה אסור וז\"ש מבית עבדים דייקא. וכבר כתבתי מזה בקונט' שפה אחת ושם הארכתי בס\"ד:
א\"נ אפשר במשז\"ל כי שבט לוי לא נשתעבדו וא\"כ לא היו צריכים לעשות פסח והיינו דקאמר מה זאת לפי תומו רמז זאת אשר ללויים כלומר למה חייבים שבט לוי לעשות פסח והוא שמע שטוב לדבר לשון קצרה הולך בתומתו קצר קצר שתי תיבות לבד מה זאת והוא לא ידע דהרב לתלמיד מדבר לשון קצרה אבל תלמיד לרב ידבר על דרך ש\"יחו כי התלמיד מתבלבל באריכות. אבל הרב לא יתבלבל ואין לקצר כל כך. וז\"ש ואמרת אליו כלומר הזהירות הזה לדבר לשוי קצרה הוא כשאתה הרב תאמר אליו תלמיד ומה גם כי הוא תם ויתבלבל. ושתי תשובות כה תדבר בקצרה כחדא שריין בדיבור אחד נאמרו. זה יצא ראשונה דאם ח\"ו היו י\"א שבטים נכנסים בש\"ט ן'. הפעם ילוה גם שבט לוי דבכל מילי אזול בתר רובא. ורובא דרובא י\"א שבטים בלכתם ילכו לסט\"א גם אשו\"ר נלוה עמם שבט לוי והיו גם הם בסכנה. וזאת שנית דהגם דלא היו משועבדים לא היו יכולים לצאת דתורת עבד עליהם וסתם עבד אשר במצרים לא יוכל לצאת כי עשו כשוף שלא יצא עבד משם לעולם וכתבו המפרשים דנקראת מצרים בית עבדים כי שם תהא מיתתם שם תהא קבורתם ת\"ש ואמרת אליו בחזק יד כלומר בקושי והיינו דקאמר בחזק יד הוציאנו כי כבר היינו מוטמעים בש\"ט ן'. ואם ח\"ו היה כזה גם שבט לוי היו מסוכנים שאינם יכולים לצאת ממצרים. וז\"ש הוציאנו ה' ממצרים ועוד מבית עבדים דמצרים נק' בית עבדים שאינם יכולים לצאת העבדים משם וגם שבט לוי תורת עבדות עליהם ולכך לא ללויים לחם כי אם לאכול מצה ולהודו' לשם ה' ככל חקת הפסח. [וכיוצא בזה תירצתי בדרושים למה שכתבו המפרשים דספרד ואפריקה לא היו תחת ממשלת אחשורוש וא\"כ יש לחקור דלא יהיו חייבים בפורים אכן אם ח\"ו היתה גזירת המן גם הם היו מסוכנים ועוד שחייבים בעבור אורות הגדולים שנתגלו למעלה ועוד הארכנו שם בס\"ד]. ועוד זאת יתירה יטמין ברמ\"ז כי היתה הגאולה ע\"י אורות גדולים שנגלו מסטרא דבינה גדולי גדולים כנודע ולכך גם שבט לוי חייבים לכבו\"ד ולתפאר\"ת שמ\"ו הגדו\"ל וז\"ש בחזק יד הוציאנו וזה ע\"י הארות עליונות הפלא ופל\"א וע\"כ גם הם חייבים יפסח\"ו וירננו: " + ], + [ + "ושאינו יודע לשאול וכו' בעבור זה וכו' בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. אפ\"ל במ\"ש הגאון מהר\"ר יחזקאל ז\"ל בס' צל\"ח בשיטתו לפסחים על סוף דף קי\"ו במ\"ש כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא י\"ח ואלו הן פסח מצה ומרור ופירש ז\"ל דיש אומרים דהגם דהוא יתברך גזר ת' שנה מ\"מ קושי השעבוד השלים וי\"א שהנשאר מזה היו ד' גליות ויש להכריח דהעיקר הוא כמ\"ד דקושי השעבוד השלים מדנקט מצה ומרור הוא סי' חירות ואי אמרת דנשלמו הת' שנה בד' גליות הול\"ל מרור ומצה. אך מחמת דעיקר הגאולה היה משום קושי השעבוד להורות זה אמר מרור באחרונה הרומז לקושי השעבוד שהוא עיקר הגאולה וז\"ש לא יצא ידי חובתו דייקא ע\"ש באורך. ומשום דיש סברא דהמצה זכר לעבדות לכך אמר בעבור זה דמצה ומרור מונחים ואמר עשה ה' לי בצאתי ממצרים דבין המצה בין המרור היו סימני חירות המצה על שם שלא הספיק והיה חירות והמרור סיבת החירות דקושי השעבוד השלים ומשו\"ה כריך ותני להו בהדי הדדי ואמר בעבור זה דפסח מצה ומרור במעמד שלשתן הן חירות וז\"ש בעבור ז\"ה דכלהו כחדא חשיבי והן סימני חירות ובהכי א\"ש מ\"ש פסח מצה ומרור דמרור באחרונה לומר דעי\"ז היתה יציאת מצרים דקושי השעבוד השלים ודוק: " + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחילה עע\"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וכו'. אפשר דקרבנו לעבודתו במה שהשרה שכינתו בתוכנו דהשראת שכינה גורם ליראה את ה' דאע\"ג דאיהו לא חזי נשמתיה חזי כמו שאמרו משם הרב מהר\"א מונסון ז\"ל דזה טעם השראת שכינה בתחתונים. ועכשיו קרבנו ר\"ת גימט' אמס\"ה רמז לדור אנוש מבול סדום הפלגה שהיו מתבררים במצרים ומתבררים והולכים עד שיבא משיח כמ\"ש בקונט' שפה אחת בפסקת הא לחמא עניא מס' קדמון כ\"י. וזה רמז ר\"ת ועכשיו קרבנו ר\"ת גימ' אמס\"ה שה' ברחמיו קרבנו לבררם מנחש גי' קרבנו וכשיושלם הבירור יבא משיח גימט' קרבנו ומן נחש יחתוך נ' ויהיה מי ומי עם שח הנשאר מנחש יהיה משי\"ח כמ\"ש במ\"א וכל זה רמוז בתיבת קרבנ\"ו לעבודתו:
ובפ' ערבי פסחים דף קי\"ו תנן מתחיל בגנות ומסיים בשבח ואמר רב מתחיל בגנות מתחילה עע\"ז ושמואל אמר מתחיל בגנות עבדים היינו ואפשר במה שפירשתי בעניותי מ\"ש ואקח את אביכם את אברהם וכו' דהיינו שבדור הפלגה הפריד הקב\"ה הנשמות הטהורות ונתנם באוצר בפ\"ע ונשמות ע' אומות באוצר אחר כמ\"ש מז\"ה ז\"ל משם חכמי האמת וזה היה בימי אברהם אע\"ה. ובו בפרק דני' הקדו' של אדה\"ר אכתי פשו וצריך לבררם אמר לו הקב\"ה כי גר יהיה זרע\"ך לברר ני' אדה\"ר וזהו גלות מצרים וז\"ש ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען דנשמות ישראל נפלו לחלקו יתברך וכן ארץ ישראל נפלה לחלקו יתברך ולכן אברהם ראש הנשמות הטהורות מאוצר הטוב הוליכו בארץ שהיא חלקו יתברך האי דישנא להאי פרדישנא וזה טעם דיעקב ובניו ירדו מצרימה. ולכן רב סבר דהיינו מתחיל בגנות לא בגנותן של ישראל אלא גנות תרח. ואז בירר אברהם ונשמות ישראל וחל עליהם חובת בירור ני' הקדושה מאדה\"ר והיינו גנות ממש כי עבדים היינו הוא צער העבדות והול\"ל מתחיל בצער ומסיים בריוח או מתחיל בעבדות ומסיים בחרות. ושמואל סבר דמה לנו להזכיר קודם דור הפלגה ויחנו בתרח לכן פירש עבדים היינו דגם בזה איכא עע\"ז כמו שיתבאר דאמרו רז\"ל גוי מקרב גוי מה הללו עע\"ז וכו' ונמצא דבאומרו עבדים היינו רמוז בהעלם שעע\"ז ואיכא צער וגנות: " + ], + [], + [ + "ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב\"ה מחשב את הקץ לעשות מה שאמר לא\"א בין הבתרים וכו'. אפשר דהיה ס\"ד דמאחר דהקב\"ה אמר לאאע\"ה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם א\"כ היה עבדות מצרים מוטל על ישמעאל ועשו שהם זרע אברהם ויצחק ולא נשתעבדו. וס\"ד לומר ע\"ד מאן דאית ליה סיסיא ברחמי מסיק. אמנם כל זה לטובת ישראל שהם זרע קדש וישמעאל ועשו אינם קדש והם סיגי ופסולת אברהם ויצחק ולא מקרי זרע כשר. והשתא לפי מה שהקדים ואקח את אביכם דהבונה דבדור הפלגה נפרדו הנשמות הטהורות באוצר אחד ובו בפרק חל על זרע קדש לברר ניצוצי הקדושה מאדה\"ר ממילא רווחא דזה מוטל על ישראל דוקא שהם נשמות קדושות שיבררו ני' הקדושה ולא על ישמעאל ועשו שהם סט\"א. ואדרבא חיובא רמיא עלן לברך ברוך שומר הבטחתו לישראל להוציאם מהגלות ברוך הוא דעבוד טצדקי להשלים הבירור ע\"י גילוי שכינה כמש\"ל לעשות מ\"ש וכו' ומייתי קרא ידוע תדע וכו' דכתיב כי גר יהיה זרעך וישמעאל ועשו לא איקרי זרע כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע. ובס' פענח רזא פ' וירא כתב ביצחק גימט' רדו לומר דמשנולד יצחק התחיל חשבון ת' שנה באופן שעל ידי כן לא נשתעבדו כי אם רד\"ו וכו' ד\"א ב' יצחק בן שני יצחק וכו' ע\"ש. ואפשר לרמוז במאמרם ז\"ל דיצחק נתן ש' מישחק ולקח צ' להקל מעליהם הגלות ונשארו רדו ההפרש שיש בן צ' לש' כמו שהבאתי אני עני בראש דוד פ' שלח וזה רמז לו הקב\"ה דע\"י יצחק שיתן ש' ויקח צ' לא ישארו כי אם רדו שנה. עוד אפשר לרמוז במ\"ש חכמי האמת דיצחק כשנולד הי\"ל נפש נוקבית ובעקידה פרחה ונכנסה באיל והוא באה לו נשמה דדכורא. וזה רמז כי ביצחק שני יצחק כלומר יצחק שני אחר העקידה כי נפשו הראשונה נכנסה באיל ונשחטה.
והנה כעת בא לידי ס' ברית מטה משה ועכשיו שבא לידי אגב ריהטא ראיתי ?מ\"ש בפסקא זו והרב ז\"ל מאריך בהצעות ?והקדמות ואני עני ממנו נקח דרך קצרה ופשוטה דרש\"י כתב וירעו לנו ולאבותינו שהאבות מצטערים בקבר וא\"כ לכך יצאו בחצי זמנם כי מה שהאבות נצטערו בקבר הו\"ל כאלו נשתעבדו ונחשב להם שני גלותם כפלים וז\"ש שהוא מחשב את הקץ שנאמר ידוע תדע הכפל שתדע בקבר זהת\"ד בקיצור גדול. ולפי דרכו אפשר לרמוז שהוא מחשב את הק\"ץ ר\"ת צער האבות קבורים.
ועפ\"ז אפשר לרמוז בפ' כי בחדש האביב יצאת ממצרים ובפסקת אראב\"ע לעיל כבר כתבתי רמז זה ועתה נאמר בסגנון אחר כי בעבור גלות השכינה וצער האבות וי\"ב שבטים בקבר יצאו בחצי זמנם דצער האבות וי\"ב שבטים בקבר נחשב כאלו נשתעבדו הם ונחשב שני גלותם כפלים ונלוה כביכול גלות השכינה וזה רמז בחדש האביב. ה' ורמז לשכינה אב רומז לג' אבות. י\"ב לי\"ב שבטים שנצטערו בקבר. " + ], + [], + [ + "היא שעמדה לאבותינו ולנו. פי' רבינו האר\"י זצ\"ל דעל שכינת עזנו קאמר. ולפי מה שפירשנו בעניותנו ברוך שומר הבטחתו דעביד כל טצדקי להשלים הבירור א\"ש דקאמר בהעלם היא שעמדה דע\"י גלוי שכינה נתבררו כל הני' ועי\"ז נתעוררנו ביראה. ובזמן הגלות כ\"י היא עמנו לשמרנו.
ולפי מ\"ש בסמוך דרמז על האבות שנצטערו בקבר יומתק מה שרמזנו בקונט' פה אחד כי ר\"ת עומדים עלינו לכלותינו גי' מקל ס\"ת אברהם יצחק וישראל. ולפי דרכנו רמז היא שעמדה על השכינה כי בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומרת קלני מראשי וכו' כביכול גם עומדים עלינו לכלותינו ר\"ת גי' מקל רמז לאבות [שהוא ס\"ת אברהם יצחק ישראל] כי הם מצטערים בקבר. ושתים זו צער השכינה כביכול וצער האבות הני מיגנו שהקב\"ה מצילנו מידם. " + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד. דרך צחות אפשר צא מענין מצרים ולמד מאי דשייך וכריך ותני באותו ענין מצרים כי הכא שיצא לענין לבן ואגיד ביצ\"מ ואמר שפרעה לא גזר אלא על הזכרי' וזה אין צורך ללבן אמנם אמר זה כדי שיהא נחשב הכל ספור יצ\"מ. ורמז שמזה גם כן תלמוד כמה דברים אחד דפירוש וכל המרבה לספר ביצ\"מ הרי זה משובח היינו וכל המרבה שמביא ענין אחר ומערב יצ\"מ הרי זה משובח. והשני דמחשבה רעה בגוים מצרפה למעשה מלבן שבקש ולא עלה בידו שום דבר ונאמר ארמי אובד אבי. שלישי מה גדלו רחמיו יתברך שגם הסט\"א שהיא בתוקף גדול וחזק כל מה שחושב הרשע לא יעלה בידו ואדרבא מאבד מה שיש לו כי לבן בקש לעקור את הכל ותהי להפך שיעקב אע\"ה לקח לאה ורחל שתי טיפות קדושות מאדה\"ר כמ\"ש גורי האר\"י זצ\"ל וצאן לבן שהיו בהם נשמות קדושות לקחם יעקב אע\"ה כמ\"ש הרב נזר הקדש ז\"ל מהמקובלים כמ\"ש בקונט' דבש לפי מערכת צד\"י אות ט\"ו. וזה רמז במ\"ש עומדים עלינו לכלותינו והקב\"ה מצילנו מידם כי תיבת מידם נראית יתירה. אמנ' רמז דהם עומדים עלינו לכלותינו והקב\"ה מצילנו מידם לא מיבעיא כי לא יכלו להזיקנו אלא הקב\"ה מצילנו ממה שכבר יש בידם מניצ' הקדושה חיל בלע ויקיאנו וז\"ש מידם ומייתי ראיה מלבן דבעי קרני ואודני דהוו ליה גזיין מיניה ומאי דכתיב ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב וירץ לקראתו השמיעה ההיא לרעתו וזהו וירץ לקראתו לנגדו שלקח לאה ורחל וצאנו:
ואפשר לרמוז צא ולמד מה ר\"ת גי' קול בסוד קול ודבור ולכן כל מחשבות לבן הבל המה וכן ר\"ת בקש לבן הארמי הבל שחשב לריק והבל. ", + "ארמי אובד אבי. אמרו בספרי מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא לאובד ומעלה על לבן כאלו איבדו ופירשו הרב הגדול מר מחותננו ז\"ל בפירושו שכשהלך היה כשה אובד אלולי שהקב\"ה הצילו וכו' והביא שהרב הגדול מהר\"ר סלימאן ז\"ל גריס אלא ליאבד מן העולם. ואני בעניי לא נחה דעתי הקצרה שיעקב אע\"ה הלך ובדעת היה ליאבד ח\"ו אחר שהלך לקיים מצות אביו ואמו והובטח מה' והנה אנכי עמך וכו' והשיבותיך וכו' והגם שאח\"ך היה ירא היה אחר ששהה כל כך אבל אחר ההבטחה תכף הוא דבר קשה. ועוד היה ירא תינח. אבל שלא ירד אלא ליאבד הוא דבר קשה מאד. ועוד מאי קאמר מלמד שלא ירד יעקב וכו' מאי תלמודא:
אמנם ראיתי בילקוט דגריס הכי מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא לאבדם ומעלה על לבן כאלו איבדו. ונראה דגירסא זו נכונה כמו שאפרש דהנה התנא קשיא ליה דמה לו למביא בכורים לומר ארמי אובד אבי ותו מה קשר יש עם וירד מצרימה. ותו הול\"ל ארמי אובד לאבי דהוא לשון מבורר. אך עתה יש לפרש דאבי אובד הארמי. ולכן דריש דתרתי איתנהו מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא לאבדם ליטול תפארתם והדרם רחל ולאה שהם טיפות אדה\"ר שעשק הסט\"א וגם נשמות ישראל אשר היו בצאן לבן וכך עשה והגם דהוא היה בדעתו לישא רחל ולבן רימהו הכל היה לתועלת יעקב ורימה עצמו. ויעקב היה בדעת ללקט אורות סתם. ולכן כתיב ארמי אובד אבי דיש במשמעו אבי אובד הארמי. וכתיב באופן זה דלבן בקש לעשות ולא עשה ומחשבתו הרעה מעלה עליו כאלו עשה כי כן היא הדבר בב\"נ. וא\"ש הכתוב דמביא בכורים הולך ומזכיר חסדי אבות בכח עליון דיעקב אע\"ה איבד לארם שלקח כל טובם רחל ולאה ונשמות ישראל. וזה הטעם וירד מצרימה לברר ני' הקדו' ועי\"ז ויהי שם לגוי גדול עצום ורב והן הן ניצוצות הקדושה אשר היו מבררים ומכח זה זכינו לארץ ישראל וזהו ראשית פרי האדמה. וא\"ש בריתא דספרי מלמד שלא ירד יעקב אלא לאבדם וכן עשה. ומעלה על לבן כאלו איבדו שביקש לעקור הכל דב\"נ מחשבה רעה כמעשה. ויעקב אע\"ה הנה שכרו על אשר הציל כל טוב נשמות קדושות שהיו שם: " + ], + [ + "וירד מצרימה אנוס על פי הדיבר. אפשר כי מצרימה בגימטריא שכינה לרמוז דהשכינ' ירדה עמו במש\"ה אנכי ארד עמך ואמרו רז\"ל דהו\"ל כאלו היה באר\"י. ואע\"ג דהשכינה עמו וחשיב כאלו הוא בארץ עם כל זה ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם דהגם דבשתים עלתה לו אי לנוגע לגוף בנו מלך והוא שקט ושאנן מכל צד ואלו השנים נקראו חיים כמש\"ה ויחי יעקב שבע עשרה שנה וכמו שאמרו רז\"ל. ואי לנוגע לנפש רוח הקדש חופף עליו כל היום ושכינה עמו והוא עשה בדבר ה' שאמר אנכי ארד ואנכי אעלך ויוסף ישית ידו וכו'. ועכ\"ז ויגר שם חשב כי גר הוא כדי שיתקיים בצד מה כי גר יהיה זרעך ואלו השנים יעלו בחשבון שני הגלות:
א\"נ אפשר לרמוז במ\"ש הרב מהר\"ש יפה ז\"ל ביפה מראה פ\"ט דכלאים דהגם דארונות הבאי' מחו\"ל לארץ קרי עלי' ויבואו ויטמאו שאני יעקב אע\"ה ויוסף הצדיק ע\"ה דהיו בחו\"ל באונס ע\"ש. ולפי האמור עוד זאת יתירה ביעקב אע\"ה דהיתה שכינה עמו וחשיב א\"י וז\"ש וירד מצרימה אנוס ועוד מצרימה גימטריא שכינה שהיתה עמו. ומטעם ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע שיקברוהו שם הגם דה' א\"ל ויוסף ישית וכו' היה בדעתו דכשיפטר יעלוהו לא\"י. וזהו מלמד שלא ירד להשתקע דמלמד דין דאי לא יש א' מטעמים אלו אין להביא ארונו לא\"י:
א\"נ אפשר לרמוז כי אנוס גימט' קי\"ז על פי גימט' ק\"ץ. הדבר גימט' רדו עם הכולל שם רמז דקי\"ז שנים היה שעבוד לבד כי אחר פטירת לוי שנפטר אחרון לשבטים עד צאתם היו קי\"ז שנה כמ\"ש בסדר עולם וזה רמז דאחר קי\"ז שני שעבוד קץ גאולה ומשבא יעקב אע\"ה היו רדו שנים: " + ], + [ + "במתי מעט כמו שנאמר בע' נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה\"א כככבי השמים לרוב. יש להבין בהאי קרא דאיך קאמר ועתה שמך כככבי השמים לרוב הרי בימי משה רבינו ע\"ה נמנו ונודע מנינם ששים רבוא וכו'. ועוד דהול\"ל ירדו אבותיך וישימך ה\"א כככבי השמים לרוב ותיבת ועתה יתירה. ואפשר במ\"ש פ\"ב דיומא כתיב והיה מספר וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ל\"ק כאן כשעושים רצונו של מקום כאן כשאינם עושים רש\"מ וחקרו כת הקודמין דהלא הבחירה היא ביד האדם. ואם כל ישראל יהרהרו תשובה בשעה אחת א\"כ נמצאו עושים רצונו של מקום ובה שעתא איך יתכן דהיה נודע מספרם ותכף יתקיים אשר לא ימד ולא יספר. וניחא להו כי כשאינם עושים רש\"מ כשנמנה אותם יהיה כל א' לאחד ויהיה להם מספר. אך כשעושים רש\"מ כל א' חשוב כהרבה אנשים וכמ\"ש ז\"ל דיאיר בן מנשה היה שקול כרובה של סנהדרין וכיוצא אמרו שקול משה כנגד כל ישראל וכן על זה הדרך וזה המספר יעלה לחשבון גדול ואם כן הנה אמת כי ברגע שנעשה תשובה תכף ומיד כן ירבה מספר בני ישראל מאד מאד אשר אין להם מספר כי כל אחד יהיה מספרו סך מה לפי חשיבותו כשיעור דבקותו והכנעתו והארת נשמתו ושפיר קאמר אשר לא ימד ולא יספר כשעושים רצונו של מקום: ", + "אמור מעתה זה כונת הכתוב בע' נפש ירדו אבותיך מצרימה. ועתה אין ועתה אלא תשובה אם תשוב ישראל שמך ה' אלהיך שמך מלשון שומא כמשז\"ל אל תקרי ושם דרך אלא ושם כל השם אורחותיו וכו' וז\"ש שמך יעשך שומא כככבי השמים לרוב שכל א' יעלה מספרו ככמה אנשים לפי חשיבותו באופן שתהיו כככבי השמים לרוב. וזו השומא לית דין בר נש יכול לעשותה בלתי ה' לבדו כי הוא היודע כל שבערכין נדון לפי כבודו כן יתן לידידו. ורמז כי ישראל בנים לה' לקבה\"ו השמים בסוד ויתן אותם אלהים ברקי'ע השמים כמ\"ש בזהר הקדוש פרשת ויקרא דף י\"ב ע\"א. לרוב בגימטריא רחל כנסת ישראל (כאלו כתיב מלא עד\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל בתיב' צפנה) כביכול. ואמר בע' נפש להורות דע' נפש שרש הקדושה נפש אחד אחדות גמור כמ\"ש בזהר הקדוש ירדו אבותיך מצרי\"מה גימטריא שכינה דכביכול שכינה עמהם. ועל ידי זה ועתה שמך וכו' כמו שנתבאר. וא\"ש מ\"ש המגיד במתי מעט כמ\"ש בע' נפש שהיו שרש הקדושה ואחדות גמור: " + ], + [ + "לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין שם. אפשר לומר דמלמד ר\"ל בא ללמד דין דדבר הניכר אין לו ביטול וכן ישראל היו ניכרין ואין להם ביטול בע' אומות כמ\"ש בפני דוד ומזה יוצא דין דדבר ניכר אין לו ביטול:
א\"נ אפשר לרמוז בפ' ויהי שם לגוי גדול עצום ורב במ\"ש פ\"ק דיבמות דאע\"ג דב\"ה רובא עשו ב\"ש כדבריהם דב\"ש מחדדי טפי וז\"ש לגוי גדול מסיבת היותו גדול באיכות מצד מעשיו ונשמתו אף שהגוי במספרם הן רבים עתה עם הארץ מצד איכותם חשוב גוי עצום ורב וחשיב כרבים. ולדעת הרמב\"ן דזה לא נאמר ביחיד נגד רבים ואם הוא יחיד מומחה ורב גדול וחלק עם שנים אין הלכה כמותו. אבל כשאינו יחיד וחלקו עם רבים מהם אז אמרינן הלכה כמחדדי טפי ומשו\"ה הוצרך בת קול דהלכה כבית הלל. לפ\"ז דייק ויהי שם לגוי שהם הא מיהא רבים אז אם הוא גדול באיכות ומחדדי טפי משוי להו רבים וז\"ש עצום ורב: " + ], + [ + "ורב כמו שנאמר ואעבור עליך וכו'. אפשר לומר בפ' אלו ונקדים ענין אחד מחודש אשר לא שיערנוהו בקונטריסנו הפוסחי\"ם על שתי הסעי\"פים דרושי שבת הגדול ופירושי ההגדה בס\"ד והוא דיש לחקור כמה חקירות. א. דלפי מ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל גלות מצרים לברר ני' הק' שנפלו במצרים ערות הארץ מאדה\"ר וז\"ש כי גר יהיה זרעך וכהנה וכהנה כמה רמזים כגון ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ני' הק' ולזה נצטוו לא תוסיפו לראותם כי לא נשאר ני' הק'. והרי בזהר הקדוש קרי בחיל דגלות מצרים היה בעבור מכירת יוסף. ב. אם היא בעבור מכירת יוסף מדוע לא נשתעבדו שבט לוי דהוא ושמעון היו עיקר ענין יוסף. ג. אמאי נשתעבדו שבט אפרים ומנשה ובנימין דליתנהו במכירת יוסף. ד. מאמר רז\"ל דיצחק נתן אות ש' משמו ולקח אות צ' לקצר גלות ישראל והיו צריכים לנכות רד\"ו מת' ולישב ק\"ץ בגלות ותהי להפך ישבו רד\"ו וחסרו ק\"ץ. ה. קרא בהדיא כתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ת\"ל שנה וזה מוכיח דהיה לקיים גזרת בין הבתרים. ו. דאם לא עשו העגל לא היה עוד גלות כמשז\"ל ואם הגלות בעבור מכירת יוסף א\"כ גזרת בין הבתרים לא נתקיימה כלל. ז. דאם הוא בעבור מכירת יוסף למה יעקב אע\"ה הוצרך ללכת למצרים ולישאר שם עד יום סלוקו ונצטער על זה יעקב אע\"ה מאד. ח. דאמאי היו ביזת מצרי' וביז' הים. ט. בקריעת ים סוף אמרו רז\"ל דהיה בזכות אאע\"ה דבקע עצי עולה. ואמרו רז\"ל הים ראה וינוס ארונו של יוסף ראה ואמאי אצטריכו תרתי. י. משז\"ל דהעבדות כיפר יוסף ונשאר השעבוד ואם גלות מצרים בשביל גזרת בין הבתרים ניחא דכתיב ועבדום וענו אותם אבל אם הוא בעבור מכירת יוסף למה הוצרך יוסף לזה. [יא. אם הוא בעבור יוסף אמאי הוצרכו לפרות ולרבות כ\"כ. י\"ב. אמרו רז\"ל בביזת הים נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. י\"ג. ועוד מ\"ש בבקשה מכם שאלו כדי שלא יאמר אותו צדיק ואפי' לא יאמר צריך לקיים. יד. אמאי הוצרך בתורת שאלה. טו. אעיקרא מה שנתן יצחק אות שין וכו' מה יש לו במכירת יוסף ובדרוש לשבת הגדול שדרשתי אחר זה הארכתי עוד וגם בישוב הדברים וביאור כמה כתובים בס\"ד]:
ולישב הכל אפשר לומר דזרע אברהם נתחייבו בגזרת בין הבתרים ואח\"ך נתחייבו השבטים על מכירת יוסף הם וזרעם. והקב\"ה ברב רחמיו כי רחום הוא ריחם עליהם שיהא גלות מצרים עולה לכאן ולכאן לקיים גזרת בין הבתרים ובשביל מכירת יוסף דגזרת בין הבתרים מידי הוא טעמא לברר ני' הק' שנפלו מאדה\"ר. הא כיון דמשתעבדים בשביל מכירת יוסף ממילא נפקי ני' הק' מאדמת בני חם. ונמצאו עושים שניהם בבת אחת. מקיימים גזרת בין הבתרים ולוקים על מכירת יוסף. והנה כי כן בעבור יצחק שנתן אות ש' ולקח אות צד\"י נתכפרו רד\"ו שנה של גלות ונשארו ק\"ץ שנים בשביל גזרת בין הבתרי'. אמנם באשר על מכירת יוסף חייבים גלות רדו שנה כמו שביאר בזהר חדש לכן הגם דמשום גזר' בין הבתרים הגיע זמנם בק\"ץ שנה. לכבוד יצחק אע\"ה לא יצאו דמשום מכירת יוסף חייבים רד\"ו שנה לכן השלימו רד\"ו שנה ומכללם הק\"ץ של גזרת בין הבתרים ויצאו ברד\"ו:
ועם האמור נתישבו כל החקירות דעיקר גלות מצרים בעבור גזרת בין הבתרים והוא יעלה גם כן בעבור מכירת יוסף. ולכן שבט לוי לגיון של מלך לא נשתעבדו ואהני' להו גם בעבור מכירת יוסף דהקדש מפקיע מידי שעבוד. ובנימין מנשה ואפרים נשתעבדו בגזרת בין הבתרים. והגם דבק\"ץ שנים נשלמה גזרת בין הבתרים מ\"מ כיון דאעיקרא זה שויתר רד\"ו שנה היה משום חינא וחסדא וכבר מיהוי הוו נשארים גם הם בנימין מנשה ואפרים עד מנין רדו. ואם לא נעשה העגל היה חירות גמור כי כבר יצאו י\"ח גזרת בין הבתרים. ומשו\"ה נצטער יעקב אע\"ה כי לו אד\"ם הוא והגלות להוציא לאור ניצוצי אדה\"ר. ולכן יוסף נפש אדה\"ר כיפר העבדות. ולפי שיוסף נפש אדה\"ר נתחייבו גלות בעבורו. ומה שהיו בגלות בגזרת בין הבתרים כיון שהיה לברר ני' אדה\"ר ויוסף נפש אדה\"ר עלה לכאן ולכאן כיון דגם הם היו מתקנים לנפש אדם על ני' קריו. ולכן היו שתי ביזות ביזת מצרים וביזת הים על שני מיני עבדות גלות בין הבתרים ועבדות בעבור מכירת יוסף. ולפי שנתקיים בהם גלות בין הבתרים הנאמר לאברהם אע\"ה וגלות מכירת יוסף אהני זכות אברהם אע\"ה וזכות יוסף לקריעת י\"ס:
וזה אפשר דהקב\"ה הודיע הכל לאברהם אע\"ה ולכן כתיב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כפל ידוע תדע אפשר דרמז לו דיתחייבו שני גליות א' על ניצוצי אדה\"ר וא' על מכירת יוסף. ואפשר שזה רמז מ\"ש הכתוב שמור את חדש האבי\"ב ר\"ת ברית בין הבתרים איבת יוסף:
ועתה נבא לקראין ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך בתשלום הק\"ץ שנים כי נשלמה גזרת בין הבתרים ויצאו ני' הקדושה וז\"ש רבבה כצמח השדה נתתיך שהוא לברר ני' הקדושה ותרבי ותגדלי וכו' שנתבררו ני' הק' ועלו למקומם ובאו דרך גבר. ואחר זה תשלום העבדות בעבור מכירת יוסף ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים בהשלים רד\"ו. וזה יש לרמוז בפנים אחרים ודוק הטב: " + ], + [ + "וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה. אפשר לומר בפסוק וירעו אותנו נמשך למ\"ש ויהי שם לגוי גדול עצום ורב ונתקנאו בנו מאד לראות ריבויינו וכו' וכנגד ויהי שם לגוי גדול וירעו וכנגד עצום ויענונו שהיינו בריאים ובעלי כח דזה מורה ועצום לכך ויענונו להתיש כחנו להטיל חלשי\"ם. וכנגד ורב ויתנו עלינו עבודה קשה למעטנו:
וכלפי מ\"ש בסמוך דהיינו בגלות משום גזרת בין הבתרים ומשום מכירת יוסף אפשר לרמוז וירעו אותנו המצרים בשני רעות ויענונו על גזרת בין הבתרים ויתנו עלינו עבודה קשה על מכירת יוסף הצדיק ע\"ה: ", + "וירעו אותנו המצרים כמ\"ש הבה נתחכמה לו וכו'. אפ' לרמוז במ\"ש גמירי דלא כליא שבטא וזה רעתם הב\"ה גימטריא י\"ב אלו הי\"ב שבטים דרוצה ה' להעמידם נתחכמה לו ית' לבטלם. ואפשר הבה רמז לע\"ז כמ\"ש הבה נבנה לנו עיר ובזה נתחכמה לו ית' לכלותם שנשתדל שיעבדו ע\"ז ואז ימאסם ה' ונכלם מן העולם. וז\"ש וירעו אותנו שהשתדלו שיעבדו ע\"ז. ואח\"ך יכלו לשלוט ויענונו והיינו דקאמר וירעו כמ\"ש הבה נתחכמה לו הבה לשון ע\"ז והיינו וירעו שעשו אותנו רעים לעע\"ז. והיינו דקאמר ויענונו כמ\"ש למען ענותו בסבלותם וכתב הרב שבלי הלקט יש מפרשים בסבלות עבודה זרה שהיו משתעבדין אותם לע\"ז כמה דתימא יסבלוהו על כתף ישאוהו עכ\"ל והכונה לדרכנו למען ענותו במה שאנסוהו בסבלותם של ע\"ז ובזה יכלו לענותו: " + ], + [], + [], + [], + [ + "ונצעק אל אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו וכו'. אפשר להסמיך בכתוב מה שראיתי להרב הגדול מהר\"ם ן' חביב זלה\"ה בדרשותיו כ\"י פ' וארא שפירש בשם הרב הגדול מהר\"א מונסון ז\"ל על ואתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כלומר עד עתה לא היו דואגים על גלות השכינה שהיא עמם בגלות אלא ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה אך עתה ראה ראיתי את עני עמי וכו' וארד להצילו יען וביען ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כלומר שצועקים על גלות השכינה ועפ\"י כונה זו פירש הרב הגדול מהר\"ר שמואל גארמיזאן זלה\"ה מש\"כ ירמיה סי' י\"א ועתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה כי אינני שומע בעת קוראם אלי בעד רעתם דייקא עד כאן דברי הרב מהר\"ם ן' חביב ז\"ל בדרשותיו כ\"י:
ולפ\"ז אפשר לפרש בכתוב הזה ונצעק אל ה\"א אבותנו כלומר צעקנו במה שנוגע אל ה' דהיינו בעבור השכינה שהיא בגלות ולא כיווננו על עצמנו ולכן וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו דכביכול הוא שמע וראה בצערנו ויוציאנו ה' ממצרים וכו'. ודרך הרב מהר\"א מונסין ז\"ל כתוב אצלנו בסגנון אחר משם הרב מהר\"ש פרימו ז\"ל:
א\"נ אפשר לרמוז וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו וכו'. ונקדים חקירה אחת ששמעתי כי אמרו רז\"ל דאם ח\"ו היו שוהים עוד היו נכנסים בש\"ט ו' ולא היה עוד תקומה וגם אז\"ל דהיו עע\"ז. כל קבל דנא אמרו רז\"ל שהיו מבררי' ניצוצי הקדושה שהיו במצרים ועי\"ז היו פרים ורבים מאד מריבוי ני' הק' שהיו מבררים. ואיך יכונו יחדיו הדברים האלו לעע\"ז ולברר ני' הקדושה. ואפשר לומר כי הגלות היה לברר ני' קרי דאדה\"ר וכמ\"ש לו כי גר יהיה ז\"רעך וע\"י העבדות ועינוי בחמר ובלבנים היו מתבררים ניצוצי הקדושה שלא מדעתם מאיליהם בכח השכינה ובכח נשמתם הקדושה אשר בקרבם ולכן היו בגלות וזה היה נעשה לאט לאט מאיליו ומעצמו ומתקנים בחי' היסוד. והגם שהם היו חוטאים מצד אחר לעע\"ז וכיוצא היו פוגמים במקום אחר ובחינה אחרת. ולפי רוב השנים ורובי רבבות העושים היו נטמעים בש\"ט. ואם ח\"ו היו שוהים נכנסים בש\"ט ן' ואז לא היה תקומה כי גם כל מה שנתברר היה הולך לסט\"א. והברורים היו תלויים ועומדים עד גמר הדבר. וכל תקון הוא בחינה אחת וכל פגם הוא בבחינה אחת. והם היו מתקנים בחינת היסוד ופוגמים במדה אחרת. אך אם ח\"ו היו נכנסים בש\"ט ן' אז היה נאבד הכל. ודומה לאדם שבא בגלגול לתקן עון אחד שעשה ועשה והצליח לתקן אותו עון ומה שפגם בעונו. ומצד אחר הי\"ל איזה חטאים. דהעון אשר בעבורו בא לתקן הוא מתוקן. והחטאים אחרים שעשה ופגם במקומות אחרים יענש עליהם ככל אשר ישית יוצר בראשית. ואפשר שזה רמז הכתוב ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים הכונה ראה ראיתי שתי ראיות סתרא\"י נינהו אחת את עני עמי עניות הנפש שעע\"ז. אשר במצרים שהם מבררים ני' הק' אשר במצרים ערות הארץ אך הוא בלי ידיעתם וממילא נפקי. ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאוביו שח\"ו כבר קרובים ליכנס בש\"ט ן' וארד להצילו מיד מצרים שלא יכנסו לש\"ט ן' ויתקיימו הברורים ולהעלותו רמז לעליות ני' הק'. וזה אפשר בקראין וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו הכונה וישמע ה' את קולנו שלא פגמנו הדיבור ואדה\"ר לא פגם בקול ולא דיברנו לה\"ר וירא את עניינו פרישות ד\"א ושמרנו ברית המעור. ובכח זה ואת עמלנו אשר בעבדות ביררנו ני' הק' ואת לחצנו שחטאנו בע\"ז והיינו נטמעים והיה הולך לאיבוד הכל ויוציאנו ה' ממצרים מן הקליפה ביד חזקה להכות לפרעה ולמצרים ונשארו הבירורים בתקון:
ועוד יש להוסיף בישוב החקירה הנזכרת בהקדמה שכתבנו כמה פעמים בשמחת הרגל ובמקומות אחרים דבגזרת בין הבתרים נתן ה' את הארץ בתנאי גלות ארבע מאות שנה. ובמילה נתן את הארץ ע\"ת שיקבלו אלהותו והו\"ל כדין שתי שטרות היוצאים על שדה אחת דאי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי. ובמצרים היו לקיים שטר בין הבתרים בתנאי עבדות ת' שנה ויען לא מצו לקיים דהיו נכנסים בש\"ט ן' לכן תפסו השטר של מילה בתנאי קבלת אלהותו. והנה כי כן יתישב יותר דלא היה עליהם עול אלהותו ותורתו, אך בעבור הע\"ז דהיא מז' מצות ב\"נ וכרובם כן חטאו היו נכנסים בש\"ט ן':
וזה יש לרמוז בפסוק ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך בחמר ובלבנים ובשעבוד קשה לברר ני' הק' ואומר לך בדמיך חיי רבבה וכו' ותרבי ותגדלי וכו' ויצאו לאור ניצוצות הקדושה. ואת ערום ועריה מצד אחד עע\"ז וכבר נכנסים לש\"ט ן' ואבד הכל לכן ואעבור עליך וכו' ואכסה ערותך וכו' לכפר עונך ולהוציא לאור נשמתכם המוטמעת. ותהיי לי ודוק כי קצרתי: " + ], + [ + "ונצעק וכו' כמו שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וכו'. אמרו רז\"ל שנצטרע פרעה והיה שוחט ק\"ן תנוקות מישראל בבוקר וק\"ן בערב. ופירש הגאון מהר\"ר העשל ז\"ל דדייקי רז\"ל מדכתיב וימת מלך מצרים דאין שלטון ביום המות וכמש\"ה ויקרבו ימי דוד למות. ומדכתיב וימת מלך מצרים למדו שלא מת אלא נצטרע. וז\"ש וימת מלך מצרים שנצטרע ולא מת ולהכי כתיב מלך מצרים עכ\"ד. והנה בכתוב יש לדקדק דכתיב מן העבודה ולא כתיב על התנוקות. וידוע מ\"ש הרב פרשת דרכים ז\"ל ולפי פשטיה דקרא אפשר לפרש הכתוב כך וימת מלך מצרים שנצטרע והיה שוחט ש' תנוקות ביום ובהיות זה תלוי לחיי המלך ורפואתו לא צעקו בפרסום על זה רק ויאנחו מן העבודה. ויזעקו סתם. וכונתם על התנוקות אך היה הדבר בסוד. אמנם בהיות התנוקות האלה רשעים וחל עליהם חובת בעור מה שזעקו על התנוקות לא עלה לשמים דהם ראוים לכך. אך ותעל שועתם מן העבודה, לא על התנוקות: " + ], + [ + "וישמע אלהים את נאקתם. אפשר לרמוז דעל כן נתגלו ן' שערי בינה לגואלם וזה נ' של נאקתם אקת גימטריא אשר שהוא בבינה בסוד אהיה אשר. ובעבור השכינה אשר עמם הרומזת מ' של נאקתם. ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב שחיו תק\"ב שנה גימטריא אשר עם הכולל וכל שנותם עבדו את ה'. [ובזכות שני חייהם שהם אשר עם הכולל נתגלו ן' שערי בינה הרומזים בתיבת אשר וז\"ש אש\"ר הוצאתיך מארץ מצרים ודוק היטב]: " + ], + [ + "וירא את ענינו זו פרישות ד\"א וכו' ואת עמלנו אלו הבנים וכו'. ואעפ\"י שלא הועילו כלום הגוים מחשבה רעה הקב\"ה מצרפה למעשה, והרי נחשב פרישות ד\"א ואת הבנים שהשליכו ליאור להענישם: " + ], + [], + [ + "ואת לחצנו זה הדחק כמו שנאמר וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. אפשר דהוצרך להביא הכתוב וגם ראיתי את הלחץ שיקשה על מ\"ש ואת לחצנו דהרי כך גזר הוא ית' ועבדום וענו אותם ועינוי הוא זה אגב דוחקא אמטול הכי קאמר ואת לחצנו כמו שנאמר וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים. ובדיבור זה שתי תשובות אחד דלכ\"ע שרי ולהו אסור שהם עבדים זרע חם לישראל זרע שם. וגם הם עבדים ליוסף שהחיים ברעב והנהיג מלכותם בצדק פ' שנה ואיך ישעבדו באדוניהם מכמה צדדים. ועוד שלא עשו לקיים גזרת הבורא אלא לשנאתם וקנאתם. ועוד לוחצים דעזרו לרעה ביותר. ועוד אותם ולא למצריים והלא בנין ערי מסכנות הוא תקון העיר מטעם המלך והו\"ל להמון המצריים לשאת במשאם והרי לך כמה תשובות לחיוב המצריים: " + ], + [ + "ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים. המרבה לספ\"ר ביציאת מצרים ימצא ה' מינים. יד חזקה זרוע נטויה מורא גדול הם ג' ובאותות מופתים שנים. והם כנגד ה' עילאה אשר נגלו ן' שערי בינה להוציאם. ולדברי המגיד לקמן דאמר ביד חזקה שתים וכו' הם עשרה. כנגד ה' עילאה. ה' תתאה: " + ], + [], + [ + "ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו'. דייק דהפרשה משה אמרה בלשונו והול\"ל ועבר ה' וכו' כ\"כ הרמב\"ן בפירושו והרא\"ם הקשה על דבריו עיין בדבריהם באורך ושני ברייתות במכילתא צריכות ביאור ועמדו עליהם המפרשים ועמ\"ש הרב מור\"ם ן' חביב ז\"ל בדרשותיו כ\"י.
ולכל הדברות יש להעיר דהכתיב וה' הכה כל בכור ואמרי' בעלמא וה' הוא ובית דינו. וי\"ל דלעולם כביכול הוא המכה כדכתיב והכתי כל בכור. ומ\"ש וה' הכה כל בכור היינו כביכול שבית דינו שם. וכבר כתבנו לעיל בפסקת עבדים ובפסקת רשע דכביכול זה מגודל ענותנותו יתב' דלא עביד דינא לנפשיה ולכן כשאינו טובה כתיב וה' ור\"ל הוא ובית דינו. והגם דשם צדדנו דהכא במצרים היה מקום פסידא ובמקום פסידא אליבא דכ\"ע עביד איניש דינא לנפשיה. וכ\"ש דלצד עילאה לא שייך זה. עם כל זה הדרשה תדרש כטעם לצ\"ד מן הצדדין. ויש מקום לומר דעם כל זה מרוב ענותנותו יתברך גם כאן כתיב וה' הכה כל בכור הוא ובית דינו שיהיה ע\"פ ב\"ד דכביכול לא עביד דינא לנפשיה. אפילו במקום פסידא כביכול:
נמשך לזה אפשר להוסיף קצת בפ' ויאמר ה' למשה ולאהרן וכו' החדש הזה לכם ראש חדשים במה שכתבתי בעניותי בשמחת הרגל דעשה ה' למשה ואהרן סמוכים שידונו לפרעה ע\"ש ולפי דרכנו אפשר לומר דמרוב ענותנותו יתברך סמך משה ואהרן שיהיו סמוכים והם ידונו ולא עביד כביכול דינא לנפשיה. וגם יכולין לדון דשבט לוי לא נשתעבדו ואינם נוגעים בדבר וז\"ש החדש הזה לכם שאתם משבט לוי ותהיו סמוכים לדון לפרעה ולמצרים: " + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ר\"י היה נותן בהם סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. אפשר כי דצד עדש באחב עם ב' כוללים גימטריא קושי עבודה. והוא רמז דבשביל קושי עבודה יצאנו לפני הזמן ועל זה הוכו עשר מכות על רוב אכזריותם ובזכות האבות כי שני חייהם הם תק\"ב כמספר קושי עבודה עם הכולל ועבדו ה' בכל ימיהם הא והא אהניא להוציאם לחירות ולהכות עשר מכות דצך עדש באחב. ואגב נאמר דכתב הרב ש\"ך ז\"ל עה\"ת דהקב\"ה הוציאם לחירות דהוסיף א' על מספר אלהים ונעשה אני ה' וז\"ש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך עש\"ב. אפ\"ל כי רחום הוא והם נצטערו מאד על עבוד\"ה גימט' פ\"ז והוא גימט' לבנה שרומז לשכינה שהי' עמם לכן גאלנו ואמר אני ה' גימטריא פ\"ז וכן בכל הנבואות על הרוב כתוב אני ה' דהוא רחמים. וזש\"ה אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כלית' וחסד ה' מעולם: " + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כמה מעלות טובות למקום עלינו. אפשר דהכונה דעושה נפלאות גדולות לבדו. ואנו אין אנו מרגישים בכמה נפלאות עושה עמנו וכמו שפירש הרב שפ\"ר ז\"ל נורא תהלות עושה פלא כי הוא יתברך נורא תהלות רבות. אך לדעתנו הוא עושה פלא אחד לבד. וז\"ש כמה מעלות למקו' עלינו ותיבת מעלות הוא אותיות עלמות שכמה מהם עלמות נעלמות אין מספר אך הנגלות אביע אומר אלו הוציאנו וכו'. והנה אם תחשוב תיבות אלו דיינו שבכל החלוקות. תיבות אלו גימט' שם ב\"ן ושם אדנ\"י כי הם שמות מתיחסים לשכינה וכתב הרמ\"ק ז\"ל בס' גרושין כי היציאה היתה בכח השכינה ולכן לא היתה גאולה שלימה והיה אחריה שעבוד. ולכן רמז בתיבות אלו דיינו שהם בכל בית מספר שמות הויה דבן אדני שהם בשכינה: " + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "ר\"ג אומר כל מי שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא י\"ח ואלו הן פסח מצה ומרור. אפשר לרמוז במ\"ש רבינו אפרים בפי' עה\"ת כ\"י פסח פה סח פה שבמרכבה סח לפני הקב\"ה הגיע עת גאולת ישראל כי האותיות שבמרכבה מלמדין סניגוריא על ישראל עכ\"ל ולרמז זה צרי' לומר בפיו כשם שבמרכבה הליצו טוב וסניגוריא וזה רמז פה סח מצה שהוא סימן גאולה ולימד סניגוריא על המרור שמררו חייהם ודי בזה לגואלם:
ודרך אסמכתא אמרתי להסמיך מ\"ש בשם גדול א' דהאחרונים יכולים לחדש חידושים שלא נתגלו לראשונים שעדיין לא הגיע הזמן לגלות החידושי' ההם. ואפשר לעשות סימן לזה פס\"ח מצ\"ה ומרו\"ר. ר\"ת פה סח חידושים. מראשונים צפונים היו. ועתה מתגלים רמזים ולאחרונים רשות. ולהיות שאמרו רז\"ל כל המרבה לספר ביצ\"מ ה\"ז משובח רמז בתיבות פסח מצה ומרור שיתן דעתו לספר בי\"מ ואפשר יזדמנו לו חידושים אשר לא נתגלו לראשונים. ולהיות כי הגאולה העתידה בזכות משה רבינו ע\"ה ואיהו תבע יקרא דאוריתא ויקרא דאורייתא הוא לחדש תמיד חידושים בתורה. ובניסן עתידין ליגאל לכן יש יחס בצד מה רמז הרומז ענין זה בפסח מצה ומרור:
ודרך רמז יש לרמוז שהגאולה תהיה ב\"ב ע\"י שנתקן יסוד הרוח בתלמוד תורה ולא בדיבור אסור שלא ברא לנו פה ודיבור כי אם ללמוד ולהודות לו יתברך. וזהו פה סח כי הפה נבראת ללמוד תורה. וגם נתקן יסוד האש ונתרחק מהגאוה ונהיה בהכנעה וזהו מצה בלי משהו חמץ וגם נתקן יסוד המים שלא לילך אחר תאוות גופניות כי מרור גימט' מות. ולכן צריך כל מעייניו לעבודת ה'. ובזה תבא הגאולה.
עוד יש לרמוז דהכל תלוי בענוה שמתכפרין העונות כמ\"ש כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו. וזה אפשר רמז והוא רחום יכפר עון, עון אותיות ענו כי בענוה מתכפר עון. גם אז\"ל דהוי כאלו הקריב בל הקרבנות. וגם מרכבה לשכינה ויתר מעלות וא\"כ אם נהיה ענוים תבא הגאולה ב\"ב וזה רמז פסח מצה ומרור ר\"ת גימטריא ענו: " + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. פירוש לא סגי במחשבה ובלבו שיקבע בלבו כאלו הוא יצא ממצרים ושמח בלבו. אלא צריך להראות בהתלהבות בגוף. שיכירו וידעו כל היושבים בביתו מתנועת שמחתו וגופו שהוא עשה לש\"ש ויליף ליה מפסוק והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי. ומוכרח שבאמירתו לבנו עשה ה' לי הכר יכירנו בתנועה כאלו הוא יצא: " + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [], + [ + "הללויה הללו עבדי ה', ס\"ת הויה ליחד ה' עם ו' ולהמשיך מוחין דאוא\"י שהם י\"ה. וזה עצמו רמוז בתיבת הללויה הלל גימט' אדני שהיא ה' תתאה ליחדה עם ו' תפארת ולהמשיך מאו\"א י\"ה ולהכי אמרו בש\"ס ובזהר הקדוש דהללויה הוא שבח גדול. ותיבת הללויה גימטרי' אלהים הרומז לשכינה כי כל כונתנו ליחדה עם דודה. ורמז הללו עבדי ה' עבדי גימטר' אלהים שכונתם ליחדה עם ה' וז\"ש עבד\"י ה' שהם ענוים מרכבה לשכינה וכל חשקם ליחד הדודים בשלו\"ם יחדיו. וכן הללו עבדי ה' גימט' הענוים עם ב' כוללים דעיקר הכל הענוה וכמ\"ש בתנחומא פ' עקב לא בחר ה' בישראל שהם מקיימי מצות שגם הגוים מקיימי מצות ולא בשביל שהם משבחים לשמו ית' כי כל הגוים משבחים יותר אלא בחר בישראל שהם ענוים וזה רמז הללו עבדי ה' גימט' הענוים כי בם בחר מסיבת הענוה ולא מסיבת שהם משבחים דהרי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. אלא מפני שהם ענוים:
שוב ראיתי שרבינו האר\"י ז\"ל רומז הללויה. הלל אדנ\"י יה\"ו ז\"א. ודבריו חיים וקיימים: " + ], + [ + "בצאת ישראל ממצרים. אפשר לרמוז דבזכות יוסף היו ישראל גדורים בעריות ובזכות זה יצאו כמשז\"ל וז\"ש מושיבי עקרת הבית היא רחל אמנו אם הבנים תרי יוסף ובנימין ויוסף ביסוד ובנימין דנטר אתרי' כשנאבד. ובזכות' ובזכות יוסף ובנימין היו ישראל גדורים בעריות ובעבור זה יצאו והיינו דקאמר בצאת ישראל ממצרים ור\"ת יעקב מעם לועז גימט' יסוד כי על ידי ששמרו יסוד נגאלו. א\"נ אפשר ונקדים מ\"ש בס' רפדוני בתפוחים דף ך' על מדרש שאמרו דתן ואבירם למשה והלא בנה של יוכבד אתה ואיך קורין אותך בן בתיה ואתה מבקש להיות שר ושופט עלינו נודיע מה שעשית למצרי. ופירש בהקדמות האר\"י ז\"ל דבתיה בת יה שהיתה חוה מעשי ידיו ית' וזהו בת יה ומשה הבל ותחמול עליו שהוא בנה ולפ\"ז משה אינו ראוי למלכות דקין נטל העה\"ז אך אם הוא בנה של יוכבד ראוי למל' דכתיב ויעש להם בתים בתי כהונה ומלכות. ואם הוא הבל כדין הרג המצרי שהוא קין והוא הרג הבל שהוא משה לכן משה הרגו וז\"ש בנה של יוכבד אתה ולפ\"ז ראוי למל' אך קורין אותך בן בתיה הבל ואתה מבקש להיות שר ושופט הלא הבל אין ראוי למ' דלא יש לו בעה\"ז כלום אלא בן יוכבד ואיך הרגת את המצרי שהוא קין נודיע מה שעשית למצרי וממ\"נ חייב זהת\"ד ובדף כ\"א מסיק שהיה הבל מצד הגלגול ומלך מצד שקבל התורה ע\"ש באורך. ובזה אפשר לפ' פסוק תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. הכונ' תורה ציוה לנו משה ולכן אף שהוא הבל ויש מקום שלא יהיה מלך בזכות שקבל התורה דכתיב בי מלכים ימלכו ויהי בישורון מלך הוא משה רבינו כמשז\"ל. ועוד טעם שהגם שהוא הבל היה כולל ג\"כ שת נח ובחי' יוסף כמ\"ש גורי האר\"י זצ\"ל וכמ\"ש באורך במ\"א והם מלכים וז\"ש בהתאסף ראשי עם שהיו כלם במשה. ועוד רמז שעתה הנשמות טהורות באוצר א' מדור הפלגה ולזה נקראו אבות ואין להשגיח בגלגול הבל וז\"ש בהתאסף ראשי עם שהם האבות יחד שבטי ישראל נשמתם באוצר קדוש בפ\"ע. וזה אפ' בפ' אז יבדיל משה וכו' וזאת התורה אשר שם משה וכו' דכתב האר\"י ז\"ל בשער הפ' דהבדיל משה ערי מקלט שהרג המצרי שהיה קין ושגג והי\"ל מקלט וז\"ש ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה לך דייקא אשר ינוס שמה ר\"ת איש שמה משה זהת\"ד בקיצור. וז\"ש אז יבדיל משה והיינו לתקון שהרג המצרי וכ\"ת אם הוא הבל א\"כ אינו מלך לז\"א וזאת התורה וכו' ובשביל התורה היה מלך. ונמשך לזה יובן כי פרעה רצה להרוג משה וברח ליתרו וכמו זר נחשב כי משה בן בתיה שהרג מצרי א' שפרעה רצה להורגו. אמנם פרעה היה רע קין כמ\"ש הש\"ך ע\"ש באורך ושמע שהרג מצרי שהיה קין ונתירא שיהרגנו לו שהוא קין ומשו\"ה רצה להרגו וברח אצל יתרו שהיה הטוב של קין. כי בזה שהרג המצרי בשם המפורש תקן אותו כמ\"ש האר\"י ז\"ל. ובזה נבין קראין מושיבי עקרת הבית יוכבד כמ\"ש בתנחומא על פ' מושיב יחידים אם הבנים שמחה כמ\"ש פ\"ק דסוטה על אהרן ומרים שהיו מרקדין כשחזרה ונשאת יוכבד לעמרם הללויה שזכה משה רבינו ע\"ה בב' עולמות עה\"ז ועוה\"ב שנבראו בי\"ה ואע\"ג שהוא היה הבל היה מלך ובזכותו יצאו ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז והטעם היתה לקדשו באוצר מיוחד מדור הפלגה ישר' ממשלותיו ומשה מלך לפי שהיה בו בחי' יוסף שהיה מלך ובזכותו הים ראה וינוס ההרים רקדו כאלים במתן תורה וע\"כ זכה משה להיות מלך אף שהיה הבל לפי שקבל תורה והיה בחי' יוסף ונשמות נתבררו באוצר א' ופנים חדשות באו לכאן ודוק כי קצרתי וכל ההקדמות הנז' הבאתים במ\"א באורך בס\"ד: " + ] + ] + }, + "Barech": { + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "שפוך חמתך וכו'. אפשר לרמוז דהמצריים היו בקיאים בכשוף הרבה ועשו צורת כלבים בכשוף ששום עבד לא יוכל לצאת ממצרים והיו אומרי' שכל מה שעושי' משה ואהרן הי' ע\"י כשוף ולכן במקום כשוף שפוך דאתווי דדין כאתווי דדין חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך והיו סוברים שכל מעשה משה ואהרן כשוף וז\"ש אשר לא ידעוך: " + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "לא לנו ה' לא לנו. אפשר דהכונה לא לנו שם אלהים גימט' לנו לא יהיה מדת הדין לנו אלא לגוים תרדוף באף ותשמידם כמ\"ש שפוך חמתך אל הגוים. כי לשמך תן כבוד כי ברחמיך קראת אותנו ישראל. ואמרו בירושלמי סוף ברכות חד ארכין דשמיה אלכסנדרוס הוה קאים ודאין חד לסטים א\"ל מה שמך אלכסנדר. אמר אלכסנדרוס פניי לאלכסנדר וכו' ע\"ש ולהבדיל עאכ\"ו לשמך תן כבוד. וז\"ש ושמך הקדוש עלינו קראת ודוק כי קצרתי: " + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אפשר כי מי שזוכה ללמוד תורה ולקיים מצות אפס לא תהיה תפארתו כי הוא פעל ועשה דאלמלא הקב\"ה עוזרו לא יכול לו. ונמצא כי ה' ית' הוא היה עושה ואפשר זה כונת הכתוב וזכרת כי הוא הנותן לך לך כח לעשות חיל. וידוע מ\"ש רבינו מהר\"ם אלשיך ז\"ל דאנשי חיל ר\"ל בעלי מצו' שמכל מצוה נברא מלאך א' והצדיק יש לו חיל ממלאכים שנבראו במצות שעשה עכ\"ד וז\"ש וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ממצות שנבראו מלאכים והוא יתברך נתן לך כח לעשותם. ולא די שמטיב עם הצדיק בעה\"ז. אלא שאח\"ך בעה\"ב נותן לו שכר משלם על המצות שעשה ות\"ת שלמד. וז\"ש הודו לה' כי טוב בעה\"ז שנותן כח ללמוד ולקיים מצות כי לעולם חסדו שבעה\"ב משלם שכר כאלו הוא לבדו עשה המצות ות\"ת: ", + "שבשפלנו זכר לנו כל\"ח. אפשר על פי מה שפירשתי בעניותי מ\"ש דלות מעשים בשורך קרב צדק מאליך כי ח\"ו כשלא יש מעשים טובים אין יחוד ואנו מתפללים דלות מעשים בשורך והשכינה ח\"ו נפרדת קרב צד\"ק היא שכינת עוזנו מאליך ויהיה יחוד וז\"ש שבשפלנו דלות מעשים. ברחמיו זכר השכינה אלהים גימטריא לנו ליחדה אליו כי לעולם חסדו וכיון שיש ברכה בעולם וזה רמז זכר גי' ברכה לנו גימטריא אלהים שיתיחדו יחוד ומלכות. וישפיע החסדים למ' וז\"ש כי לעול\"ם חסד\"ו. אז ויפרקנו מצרינו ותבא ישועת ישראל כל\"ח. ויושפע שפע בעולם נתן לחם לכל בשר כל\"ח. הודו לאל חסד השמים ז\"א שהשפיע למ' כי לעול\"ם חסד\"ו. " + ], + [ + "נשמת כל חי תברך את שמך. אפשר להסמיך מ\"ש רבינו האר\"י ז\"ל וכתבו מז\"ה בחס\"ל ז\"ל דמשה רבינו ע\"ה לקח עדיי ישראל. וכן אמרו בש\"ס ויתנצלו בני ישראל את עדיים ומשה יקח את האהל לשון אור. ומשה רבינו ע\"ה בשבת באים לו אורות גדולים. ובטובו מחזיר לישראל עדייהם וזו היא הנשמה יתירה שבא לישראל בשבת עכ\"ד ואמרו בר\"מ כי נשמת ע\"ה בשבת יש לת\"ח בחול. ואפשר דלהיות דחכם מופלג יש בו ניצוץ משה רבינו ע\"ה וכמ\"ש רבינו האר\"י ז\"ל דז\"ש בש\"ס משה שפיר קאמר. א\"כ חכם זה שיש בו ניצוץ משה רבינו ע\"ה זוכה גם באור העדי שלקח משה בימי החול ושפיר קאמר דנשמת ע\"ה בשבת יש לחכם בחול. והנה נסח נשמת כל חי תקנוהו עיקרו בשבת קדש שבא לכל ישראל נשמה יתירה וזה רמז נשמת ר\"ת נשמת שבת ממשה תבא. ובודאי דהצדיק וחכם שבחול יש לו נשמה יתיר' של ע\"ה בשבת בשבת עתה יגדל נא כח נשמה יתירה שלו. וז\"ש נשמת כל חי חי הוא צדיק ובכלל שהוא ת\"ח וכמ\"ש פ' ב\"מ אמינא לך דחיל חטאין ואת אמרת צורבא מרבנן. תברך את שמך. ורוח כל בשר כלפי נשמת המון ישראל דלגבי הת\"ח נחשבת רוח, אידי ואידי בהודא\"ה לברך ולהודות ולשבח לו יתברך. ...", + "אין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל. אפ' ד' לשונות כנגד ד' גליות שמושיענו מכלם. מלך עוזר וסומך תדיר על דרך שכתבו התוס' בחולין דף מ\"ט דממ\"ש מסייע כהני משמע דרגיל ע\"ש. " + ], + [ + "מלפנים ממצרים גאלתנו. פי' מהקליפה של מצרים מבית עבדים ארץ מצרים התחתונה פדיתנו. ברעב זנתנו וכו' להורות שכל מה שעשה במצרים לאהבת ישראל כמשז\"ל. " + ], + [ + "בפי ישרים. בפ\"י גי' הויה אדני עם הכולל שתמיד כל מעשיהם לש\"ם שמי\"ם ליקבה\"ו תתרומם בסוד גדלות. ובקרב קדושים תתהלל. הוא ברחמיו יזכנו לשרתו ולברך בשמו ולעסוק בתורה ובמצות דברי אלהים חיים. ", + "ת\"ו ש\"ל ב\"ע הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו: כל הנשמה תהלל יה הללויה:" + ] + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "בתי הנפש על הגדה של פסח", + "enTitle": "Batei HaNefesh on Pesach Haggadah", + "key": "Batei HaNefesh on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + } + ] + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Batei HaNefesh on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Batei HaNefesh on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..928f5784b5940ea7ac25462646e8cfabf1340770 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Batei HaNefesh on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,300 @@ +{ + "title": "Batei HaNefesh on Pesach Haggadah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Batei_HaNefesh_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרי'. אפ\"ל במ\"ש הרב עיר וקדיש מהר\"ר יעקב יוסף כ\"ץ בספר בן פורת יוסף דף פ\"ה דגלות מצרים היה לסיבה שהיו גסי הרוח שלמדו מהמצריים והגאולה היה ע\"י השלום והאחדות כמ\"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכתיב ויחן שם ישראל שהיו באחדות וכן בגלותנו שהוא לסי' גסות הרוח והגאולה תהיה על ידי השלום זהת\"ד בקצור נמרץ. ולפי דבריו אפשר שנצטוינו לאכול מצה המורה על ההכנעה ועל יצה\"ט במקום מצה ומריבה תבא מצה ותפיק ממצה ומריבה. וזה רמז הא לחמא עניא מצה המורה על ההכנעה ויצה\"ט לבטל גסות הרוח ומצה ומריבה ורמז ס\"ת הא לחמא עניא די גי' אחד כי מתוך זה באו לש' ואחדות. כל דכפין וכו' לעשות צדקה נמשכת מהאחדות ובזכות הצדקה והאחדות תבא הגאולה השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין.
ואפשר לרמוז דר\"ת הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים בגימטרי' קי\"ז יטמין ברמ\"ז שהשעבוד היה קי\"ז שנה כמ\"ש בסדר עולם דאחרי פטירת לוי שכבר מתו כל השבטים התחיל השעבוד והיו קי\"ז שנה וז\"ש עמ\"ו אנכי בצרה כמספר עמ\"ו. ", + "הא לחמא עניא וכו'. אפשר במ\"ש הרב עיר וקדיש רבינו משה קורדוביר\"ו ז\"ל דגאולת מצרים היתה מצד השכינה ולא נשבתה הקליפה לגמרי ולכך היה אחריה שעבוד זהת\"ד וכן אמרו בזהר הקדוש דבמצרים לא זכו אלא לבחינת מצה שהיא נוקבא. ואפשר להרחיב הדברים כמ\"ש הרב שפתי כהן ז\"ל והרב הרשב\"א הלוי ז\"ל דפרעה היה הרע של קין והיה מתגאה באות יו\"ד שנתן ה' לקין כדכתיב וישם ה' לקין אות והיא אות יו\"ד. ושם פרעה הוא בגימט' משה ועוד נוסף יוד והיה מתגאה על זה וא\"ל הקב\"ה וזה לך האות כי זה היוד הם עשר מכות להכותו לפרעה ורמז לקבלת התורה שבה עשרת הדברות זהו תורף דברי הרבנים הנז' ז\"ל. ואפשר לרמוז כי פרעה גימט' שנה ויציאת מצרים היה על ידי השכינה שנקראת שנה ונתבטל פרעה בגימטרי' שנה בכח השכינה הנקראת שנה וזה רמז וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וידוע כי אנכי רומז לשכינה. וז\"ש וזה לך האות כלומר אות יו\"ד שמתגאה פרעה יהיה לך לתועלתך כי אנכי היא השכינה נקראת שנה כמנין פרעה מצדה יתבטל ומצדה היא שליחותך וגם שתזכה לקבל תורה דכתיב אנכי ה\"א שהיא שנה לבטל לפרעה גימט' שנה.
וזה רמז הא לחמא עניא מצה שהיא בחינת השכינה ורבינו האר\"י זצ\"ל גריס ה\"א לחמא עניא שהיא בחינת ה\"א השכינה. והטעם די אכלו אבהתנא בארעא דמצרי\"ם ולא זכו אלא לבחינת נוקבא שמצדה היתה יצ\"מ. ולכן אנו אומרים כל דכפין וכו' שהוא מצוה ובזה יהיה לנו אחיזה בקב\"ה ושכינתיה שהם רומזים לו\"ה בהמשכת י\"ה שהם מ\"צ בא\"ת ב\"ש כנודע. ובזה מובן מ\"ש רז\"ל בשעה שיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה כי בצאת ישראל ממצרים ידעו שלא זכו אלא לבחינת מצה שהיא השכינה שמצדה היתה יצ\"מ ולכן כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה שהוא מצוה לזכות ליחד קבה\"ו. ואמרו רז\"ל שבזכות הצדקה תהיה הגאולה במהרה בימינו ולכן אמר השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין כי גדולה צדקה מאד כמו שאמרו רז\"ל:
ואפשר לרמוז דרך אסמכתא שאמר תרי זמני השתא גימטריא השבת עם הכולל ורמז מ\"ש רז\"ל אלמלא שמרו ישראל שני שבתות היו נגאלים ופירשו המפרשים שני שבתות מדיבור ומעשה וזה רמז הכתוב פ' תשא ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת ששת ימים יעשה מלאכה נקט יעשה מלאכה ע\"י אחרים להורות דביום השבת אפי' ע\"י אחרים אסור. וביום השביעי שבת שבתון שבת ממלאכה שבתון מדבור ושבתון הוא קטן כי אין בו חיוב מיתה דהעושה מלאכה יומת אבל המדבר דברי חול אין בו מיתה אבל הוא אסור. וזה רמז בתבו המפרשים אלמלא שמרו ישראל שני שבתות כלומר מדיבור ומעשה:
והן בעון איסור דבור חול בשבת היה בעוכרינו והיה עכ\"ב גאולתנו דרוב ישראל מענגי שבת במאכל ובגדי שבת ואינם עושים מלאכה ח\"ו רק אינם נזהרים קצתם בדיבור כגון אמירה לגוי ודברי חול ובעוה\"ר דין גרמ\"א לעכב גאולת השכינה ובנין בית המקדש וביטול עבודת ה' כקרבנות וביטול תורה מסיבת הגלות ומי שיש לו לב נאנח בשברון הוליד את חסרון וכל הצער הגדול שנפתח איך בנקל היו יכולי' ישראל להביא הגאולה ותמנ\"ע היתה. ויש ליתן טעם על חומר איסור הדבור בשבת כי שבת רומז למ' ודיבור הוא בחינת מ' כמ\"ש רבינו האר\"י ז\"ל והוא פגם גדול בבחינת שבת. והנזהר בשבת בדיבור הוא תקון ונחת רוח לשכינה:
וזה רמז וסמך קצת במ\"ש השתא הכא וכו' השתא הכא וכו' כי השתא גימ' השבת עם הכולל דאם נשמור ב' שבתות נהיה בני חורין ובא לציו\"ן גוא\"ל בב\"א: \n" + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. פ' ע\"פ דף קט\"ז ע\"א אמר רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירותא ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר א\"ל בעי לאודויי ולשבוחי א\"ל פטרתן יתי מלומר מה נשתנה פתח ואמר עבדים היינו. פירש הרב מהר\"ר יוסף דוד ז\"ל במ\"ש רב נחמן דרו נהים כריסי' לא שוי ולהכי אמר ליה דמפיק ליה לחירותא ויהיב ליה כספא ודהבא דאלו מפיק ליה לחרותא לחוד. לדידיה הוא רע לו שרוצה לאכול הרבה ואין לו ומשו\"ה אמר ויהיב ליה כספא ודהבא כדי לאכול לשבעה. והשיב בעי לאודויי ולשבוחי עכ\"ד:
ואפשר כמ\"ש רז\"ל דכשיצאו ישראל ממצרים אז אמרו הגוים כי כל המכות היו בעבור שפרעה התריס נגד ה' ואמר מי ה' וכו' אבל כשראו שהצילם מפרעה בים סוף ונטבעו והם מוקפים ענני כבוד ומן ובאר ידעו כי הכל עשה בעבור ישראל. ומשו\"ה אמר עבדא דמפיק מאריה לחירותא ויהיב ליה כספא ודהבא דאלו אפיק ליה לחרותא לבד היה אפשר דלאיזה סיבה הי' זה ולא הי' לעשות נ\"ר לעבד. אבל כשנתן לו כסף וזהב הוא מופת חותך דהוא לכבוד העבד ולעשות לו נ\"ר ולכן השיב בעי לאודויי על החירות ולשבוחיה על שנתן לו הכסף והזהב:
והנה רשב\"ם ז\"ל כתב וז\"ל פתח ואמר לאחר שאלת הבן התחיל לומר עבדים היינו וגומר ההגדה בשבח והודאה כלומר כן עשה לנו הקב\"ה שהיינו עבדים ויוציאנו משם עכ\"ל. ודברים ככתבן קשים לשמוע. והיותר נכון נראה שהם שתי לשונות. וכצ\"ל עבדים היינו לאחר שאלת הבן. פתח ואמר התחיל לומר עבדים היינו וגומר וכו'. וכונתו שהוא תופס עמ\"ש בש\"ס ושמואל אמר עבדים היינו ובזה אתא רשב\"ם ואמר דלשמואל יאמר עבדים היינו אחר שאלת הבן וזהו דיבור אחר וכונתו דלשמואל עבדים היינו לאו התחלה גמורה אלא קרי ליה מתחיל בגנות דאחר שאלת מה נשתנה הוא יאמר עבדים. ואח\"ך הוא דיבור אחר פתח ואמר וקאי על ר\"נ ומפרש דהתחיל עבדים וגומר ההגדה בשבח והודאה כלומר כן עשה וכו' ודוק כי קצרתי. והש\"ס מייתי הא דר\"נ אמר לדרו. ללמד דא\"צ שאלה ע\"ד מה נשתנה אלא סגי בשאלה כל דהו כדעבד ר\"נ לעבדו ובזה אמר לו פטרתן מלומר מה נשתנה ודוק היטב:
והנה בשמחת הרגל בתוך הדברים כתבתי דטעם איסור משהו דרך דרש היינו כי בליל פסח היה חסר משהו ח\"ו ליכנס לנ' ש\"ט וכו' ע\"ש וזה כתבתי כפי פשט הדברים אבל זה אינו לפי הקדמה מז\"ה ז\"ל דל' יום קודם התחיל ה' להוציא נשמות ישראל מתוך הקליפות עד שבליל פסח כבר יצאו כלם מהסט\"א וכו' כמ\"ש במק\"א ולפי דבריו יש לומר דמאחר דבליל פסח ממש נגמר הוצאתם מהסט\"א משו\"ה מליל פסח יש איסור משהו ולא קודם ודוק כי קצרתי: ", + "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אין אנו מטבלין וכו'. אפ' דהתנוק אשר אביו מדריכו ומחנכו להיות עניו ושיסתפק במועט וכיוצא ממדות תוריות תרומיות הטב חרה לו כי הלילה הזו ב' טבולים כדרך גדולים ועשירים ועל כן שואל מה נשתנה הלילה הזו שבכל הלילות אין אנו מטבלים אפילו פעם א' ולמדתנו להתנהג בצדק ויושר. והלילה הזו כגדולי העשירים. ולא עוד אלא דבר ואיפכו מצה הרומז ליצר הטוב. ומרור המורה לקבל היסורין. והסבה כגדולים וגאים. ויאמר אביו שמע בני הני מילי הם לזכור כי עבדים היינו ויוציאנו. ואינם במקרה ולגאוה ולגדולה כאשר דמית היות לכבוד ולתפארת והמנהג כמנהג עשירים גאים ח\"ו ולא יעשה כן במקומנו כי אם להודות לה' כל תגמולוהי אתוהי כמה רברבין ותמהוהי: " + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו לפרעה במצרים וכו'. אפשר במה שאמרו רבותינו ז\"ל דבשכר שפרעה ליוה לשרה נשתעבדו ישראל. אמנם עיקר שעבודם היה להוציא לאור ניצוצי הקדושה אשר במצרים מק\"ל שנה דאדה\"ר וז\"ש עבדים היינו לפרעה בשכר שליווה לשרה. ולא תסבור כי בעבור זה לבד היינו עבדים. לא כי אלא העבדות היה במצרים להוציא לאור ני' הק' אשר נפוצו שמה:
א\"נ אפשר דאיכא פלוגתא פ' המניח (בבא קמא דף כ\"ז ע\"ב) אי עביד אינש דינא לנפשיה דרב יהודה אמר לא עביד אינש דינא לנפשיה ורב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשי' ובמקום פסידא כ\"ע לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה כי פליגי שלא במקום פסידא. וכתב מהרש\"ך ח\"ג סימן כ\"ב לדעת הרמב\"ם דאף לדעת ר\"נ דעאד\"ל אבל אינו רשאי להכותו. ואעיקרא הרמ\"ה והר\"מ מסרקסטה פסקו כרב יהודה דלא עאד\"ל כמ\"ש בשיטה מקובצת שם. וז\"ש עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה\"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. וכ\"ת איך עביד דינא לנפשי' ולא עוד אלא שהכה אותם מכות גדולות והלא איכא למ\"ד דלא עביד אד\"ל. ואפילו למ\"ד עאד\"ל אינו יכול להכותו ולז\"א כל זה היכא דליכא פסידא. אבל היכא דאיכא פסידא אליבא דכ\"ע עאד\"ל וגם יכול להכותו והכא היה פסידא ואלו לא הוציא וכו' כלומר דלא היתה תקומה דהיו נכנסים בש\"ט ן'. ואעיקרא כל כי הני מילי לא שייכי לצד עילאה וזהו שרמז ה\"א. אך מענותנותו יתברך כי רבה מצינו שאמרו רז\"ל וה' לקח הוא ובית דינו דכביכול כשאינו טובה לא עד\"ל:
ברם כתיב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ועבידנא דינא לנפשאי דהוא במקום פסידא דהניצוצות שם ואלו שוהים עוד רגע אין תקומה ועת\"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ניצוצי הקדושה כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל ועיין לקמן בפסקת רשע ובפסקת ועברתי בארץ מצרים: ", + "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים. אפ' דבכלל זה הוא שיאמר גם כן בלשון לעז שיבינו אנשי ביתו דהנשים חייבות גם כן בהגדה כמ\"ש בעניותנו במ\"א בס\"ד:
א\"נ אפשר דנודע מחכמי המדע כי אשר ילמוד ויעסוק בענינים הכתובים בס' ארבע ועשרים ויבינו במקרא לחקור ולפרש באותם הענינים הוא מברר ני' הקדושה וסמוכות שלהם ממאי דאמר הינוקא חזינא דעמון ומואב מתגרי בכו. וס\"ד דכיון דכתיב וינצלו את מצרים שביררו ני' הקדושה כלם ולכד היה אסור לחזור למצרים א\"כ תסגי לן קרא מקרא זכר ליצ\"מ אבל להתעסק ולהרבות לספר בי\"מ אין תועלת. ואדרבה אמרו ושם רשעים ירקב שאינם כדאים להזכיר' שיהיה להם נחת רוח לברר מהם. לזה בא לומר וכל המרבה לספר ביצ\"מ הרי זה משוכח דמברר ני' מקליפת מצרים שבסט\"א. ועוד דיומשכו החסדים והגבורות כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל ואמר הרי זה משובח. למעט מי שהוא בסוג ושם רשעים ירקב. אבל זה משובח: ", + "עבדים היינו לפרעה במצרים וכו' אפשר לרמוז במ\"ש לקמן בפיסקת ורב כמה שנאמר וכו' לישב כמה חקירות ומאמרי רז\"ל דישראל נתחייבו שתי גלויות אחת משום גזרת בין הבתרים והשנית משום דהשבטים נתחייבו לישב בגלות רד\"ו ש' בעבור מכירת יוסף וברחמי שמי' במה שישבנו בעבדות מצרי' עלו להם לכאן ולכאן דגזרת בין הבתרים היתה לברר ניצוצות קרי מאדה\"ר שהיו במצרים ערות הארץ ובמה שהיו עבדים בעבור מכירת יוסף היו מבררים ניצוצי הקדושה ועלה זה הגלות לקיים גזרת בין הבתרים ומשום מכירת יוסף והיה בהני\"ח מונח זה בהנח\"ה סובר\"ת עלו זה מן הישוב כמה חקירות כמבואר שם באורך. ולפ\"ז אפשר לומר דכונת שאלת מה נשתנה היינו דלמה אנו עושים שני סימני עבדות מצה ומרור ושני סימני חירות טיבולים והסבה ותרתי למה לי. והשיב שמענה ואתה דע לך עבדים היינו לפרעה בעבור מכירת יוסף. וגם במצרים על ניצוצות קרי דאדה\"ר שהיו במצרים וזוהי גזרת בין הבתרים וזהו מכלל חסדיו הרבים דעלה הגלות לכאן ולכאן ויוציאנו ה' אלהינו משם ביד חזקה על גלות בעד מכירת יוסף. ובזרוע נטויה על גלות בין הבתרים. אדהכי והכי היינו נטמעים בסט\"א וה' ריחם עלינו והוציאנו ואלו לא הוציא וכו'. ומשו\"ה אנו עושים ב' סימני עבדות מצה ומרור על שתי גליות שנתחייבנו בעבור מכירת יוסף ובעבור גזרת בין הבתרים. ושני סימני חירות טיבולים והסבה סימני חירות שניצולו משתי גליות של בין הבתרים ומכירת יוסף: ", + "ואמר ואפילו כלנו חכמים מצד חכמה כלנו נבונים מצד בינה כולנו יודעים את התורה מצד ת\"ת ומ' שבהם רומזים התורה שבכתב ובע\"פ מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. ורמז וסמך והיה כי תבא חשבון לספ\"ר ולמנות שנת יציאת מצרים תדע שהיה שנת ב' אלפים תמ\"ח והוא נוטריקון חבת\"ם ר\"ת חכמה בינה תפארת מלכות. וכל המרבה לספר בי\"מ הרי זה משובח. אפשר במש\"ל משם רבינו הרמ\"ק ז\"ל דיציאת מצרים היתה מצד השכינה דוקא וכתבנו דהשכינה בחינת דבור ולזה כל המרבה לספר מאריך הפה בחינת שכינה בלשון גימט' שכינה דיבור הרומז לשכינה הרי זה משובח כי ספ\"ר גימטריא שם שהיא השכינה: " + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה בר' אליעזר ור' יהושע וראב\"ע ור\"ע ור\"ט. כתבו התוס' בע\"ז דף מ\"ה דאין קפידא בהקדמת שם התנאים דכמו כן מזכיר בהגדת פסח ר\"ע קודם ר\"ט שהיה רבו כדמשמע פ\"ב דכתובות עכ\"ל. ובכתובות דף פ\"ד ע\"ב מצדד בש\"ס דפליגי ר' יוחנן ור\"ל אי ר\"ט חבירו דר\"ע או רבו. וראיתי בסדר הדורות דף ק\"ד ע\"ב שכ' משם הרב שנות חיים דבכנה\"ג מסתפק אי ר\"ט חבירו או רביה דר' עקיבא ומפורש בת\"כ פ' ויקרא שר\"ט אומר לו עקיבא והשיב תרשני לומר דבר ממה שלמדתני הרי שהיה תלמיד ר\"ט עכ\"ד והס' הנז' איננו פה עמנו. ואין ראיה כלל מהת\"כ דמשום ענוה אמר הכי ר' עקיבא. ור\"ט קראו עקיבא שהיה חבירו ושם א\"ל ר\"ט כל הפורש ממך כפורש מחייו. ותו דמ\"ד חבירו אפשר שהוא תלמיד חבר וכן הוא בשיטה מקובצת שם. ומאי אית ליה עם הרב כנה\"ג והש\"ס מסתפק ומצדד בזה. ותקשי על הש\"ס מהת\"כ וע\"כ נראה פשוט דאין ראיה מהת\"כ ועמ\"ש אני הדל בשער יוסף דף פ\"ד ע\"ג: ", + "רבותינו הגיע זמן ק\"ש של שחרית. הכונה דמצוה לקרותה בזמנה וסיפור י\"מ כבר עבר. ואי משום עוסק בת\"ת והו\"ל כעוסק במצוה פטור מן המצוה. הרי כבר אמרו דאפילו מי שתורתו אומנתו מפסיק לק\"ש. ותו דהוכחנו במ\"א דדוקא עוסק במצוה פטור מן המצוה אמרו אבל עוסק בת\"ת פוסק למצוה שא\"א לעשות ע\"י אחרים: ", + "מעשה בר' אליעזר וכו' עד שבאו תלמידיהם וכו'. אפשר דהני תנאי שלמים הם היו מתעסקין ברזין עילאין ביציאת מצרים דברים מופלאים ולרוב קדושתם לא רצו לספר בסודות עליונים בפני התלמידים ולא נתנו להם רשות לישב אצלם ועל כן לא היו עמהם התלמידים ואח\"ך בבקר באו ואמרו רבותנו הגיע זמן ק\"ש של שחרית: " + ], + [ + "אראב\"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר י\"מ בלילות. אפשר לומר קצת בסגנון אחר ממ\"ש זאת לפנים. והוא שאמרו רז\"ל והמפרשים שלא ישבו במצרים כי אם רד\"ו שנה אך השכינה השלימה החשבון. ואפשר שהכונה על דרך שנבאר כי הנה אמרו ובמורא גדול זו גילוי שכינה. ואפשר במ\"ש המקובלים במ\"ש נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות כי הענין שהרשע יש בו ניצוץ קדושה וזהו חיותו כמ\"ש ואתה מחיה את כלם. והשלם ההוא היה מצמצם ומחבר הקדושה שבו וז\"ש נתן עיניו בו אז ידלג הניצוץ הקדוש אשר ברשע והחלק מתדבק בכל ונעשה גל של עצמות עכ\"ד. והשתא בכל קושי השעבוד הגם שנתבררו ניצוצי הקדו' רבים. מ\"מ אכתי פשו ניצוצות רבות שאם היו מבררים לאט לאט היה צריך ת' שנה להשלים הבירור ואלו היו שוהים עוד היו נטמעים בש\"ט ן'. לכן הקב\"ה ברחמיו עשה גלוי שכינה בפרסום וכל הניצוצות הנשארים עלו זה ונדבקו בשכינה וינצלו את מצרים וז\"ש ובמורא גדול זו גלוי שכינה שאם אמרו נתן עיניו בו וכו' עא\"כ וכמה ק\"ו לגלוי שכינה. ואפשר דזהו שאמרו דהשכינה השלימה החשבון דע\"י הבירור נשלם החשבון. וידוע דהשכינה היא מדת לילה. וזה טעם שהיה מכת בכורות בחצות הלילה. רמז חצות מה שהיו חצי שני הגלות היה סיבת לילה היא השכינה כביכול כי ע\"י גלוי שכינה נבררו ני' הקדושה והשלימה החשבון כי כבר יצאו כל ניצוצי הקדו' וכל הגלות היה לברר ני' הקדושה כמ\"ש כי גר יהיה ז\"רעך וכאשר נשלם הבירור הא תו למה לי:
נמשך לזה אפשר לרמוז פ' פ' ראה שמור את חדש האביב ועשית פסח לה\"א כי בחד' האביב הוציאך ה\"א ממצרים לילה ולא נאריך בדקדוקים. ואפשר לרמז כי ע\"י שלא היה זנות כלל יצאנו מצרים כמ\"ש במדבר רבה פ\"ג. וגם כביכול שהשכינה היתה בגלות בהעלם נמרץ וגם בזכות האבות וי\"ב שבטים ובכח כל זה הפליא חסדו ית' בגלוי שכינה והיה בירור כל כל ניצוצי הקדושה כמדובר:
וזה אפשר כונת נסח תפלת מוסף שתקנו אנשי כנה\"ג ברגל אבינו מלכנו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה והופע והנשא עלינו לעיני כל חי וקרב פזורנו מבין הגוים ונפוצותנו כנס מירכתי ארץ והביאנו ה\"א לציון עירך ברנה ולירושלים עיר מקדשך בשמחת עולם. כי ידוע כי כל הגלות ללקט אורות ניצוצי הקדושה אי לזאת תבין תפלתנו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה שיהיה גלוי שכינה והופע והנשא עלינו שיאיר אור הכבוד ועי\"ז קרב פזורנו מבין הגוים ויתקרב החלק בכל ונפוצותנו שנתפזרו על ידינו קבץ ירכתי ארץ ואח\"ך שנגמרו כל הבירורים הביאנו לציון עירך ברנה וכו' בשמח\"ת עול\"ם היא השכינה:
ונחזור לקראין שם רמז והן מספר בחדש גי' שדי שרומז ליסוד כלומר בזכות ששמרו עצמם לפגום בעריות שהוא פגם היסוד וגם האביב ה' רומז לשכינה אב רמז לג' אבות י\"ב רמז לי\"ב שבטים וזה רמז האבי\"ב. הוציאך ה' ממצרים ע\"י לילה שהיא מדת המ' שהיה גלוי שכינה כאמור:
ועל פי זה אפשר שזה היה סברת בן זומא שחייב להזכיר יצ\"מ בלילות כי עיקר היציאה בגילוי שכינה שהיא מדת לילה וז\"ש ולא זכיתי שתאמר יצ\"מ בלילות עד שדרשה בן זומא כל לרבות לילה והטעם שנזכור דע\"י גלוי שכינה היה יצ\"מ וא\"ש כי כל שהוא יסוד מרבה לילה מ' כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא כמ\"ש בזהר הקדוש: ", + "אמר ר' אלעזר בן עזריה וכו' עד שדרשה בן זומא וכו' כל ימי חייך הלילות. הביטה וראה כי המ' מדת לילה כל הוא יסוד לרבות לילה רמז יחוד קב\"ה ושכינתיה: " + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום ברוך הוא ברוד שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא. אפשר לרמוז במ\"ש בזהר הקדוש פ' בלק דמה שהחזיר התורה לישמעאל ועשו לא שח\"ו רצה לתת להם התורה רק שכדי שלא יתקנאו בנו עשה כן וכאשר אמרו מה כתיב בה דליג לאתר דאצטריך לעשו אמר לא תרצח ולישמעאל אמר לא תנאף. ומש\"ל ממש\"ל רב לאסיא חכים וכו' והוצרכו עשו וישמעאל לתת מתנה לישראל שיקבלו התורה עשו נתן שיוכלו להרוג ב\"ד למי שהוא חייב מיתה וישמעאל למחדי באתתיה ע\"ש באורך. וזה רמז ברוך המקום כנגד מה שהחזיר התורה לעשו. ברוך הוא כנגד מה שהחזירה לישמעאל והיה שלא יתקנאו ויקטרגו על ישראל ואחר זה ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא שלקח מעשו וישמעאל מתנות:
ועוד אפשר דעל ידי עסק התורה יבא המשיח כמו שארז\"ל על פסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. וידוע כי הן בעון אין השם שלם ואין כסאו שלם עד שתבא הגאולה וימחה עמלק וזה רמז ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ועי\"ז ברוך הו\"א שיהיה השם שלם וכסאו שלם שהוא אותיות הו\"א: " + ], + [ + "חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר ציוה ה\"א אתכם וכו'. אפשר דהחכם בחכמתו חקר חקירת חכם דהנה כתיב בתורה לא תוסיפו על הדבר וכו' והמוסיף הוא עובר על לאו ועושה מעשה ולכן רצה לעמוד על כמה דברים שאומרים החכמים זהו איסור דרבנן ומדאורייתא שרי ויום ליום הוא שומע זו גזרת רבנן זה תקנה דרבנן וכיוצא והם אמרו כי הכל נאמר למשה רבינו ע\"ה מסיני לכן הוא שואל מה העדות והחקים והמשפטים כונתו על מילי דרבנן שאתם אומרים שהכל נאמר למשה מסיני כל קבל דנא אני רואה לאו דב\"ת ספרו נא לי איזה כלל או איזה ענין ליתובי דעתא. אף אתה אמור לו שכל דברי חכמים הם לעשות משמרת למצות דאורייתא וגדרים וסייגים הכל לקיים המצות כתקנן ושלא יבא ליגע באיסור תורה וזה אינו בכלל בל תוסיף שחכמים מודים דדבר זה מדאורייתא שרי. אך הם עושים למשמר' והכל נכלל במ\"ש הכתוב ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ובזה ליכא בל תוסיף כמ\"ש הראב\"ד פ\"ב דהלכות ממרים ע\"ש. וז\"ש כהלכות הפסח כמה דינים שעשו לשמור מצות דאורייתא ובכלל אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שישאר טעמו להגדיל המצוה ובפירוש אומרים דאינו מדאורייתא אלא הוא מדרבנן להעמיד ולהגדיל ולקיים המצוה ומעין דוגמא הם כל הגזרות ותקנות דרבנן ובהכי ליכא בל תוסיף:
אי נמי אפשר דהחכם בחכמתו נתן דעתו לשאול שאלתו דמאחר דצריך לקיים המצות כלם במעשה אמאי אצטריך עסק התורה וז\"ש מה העדות שהיא התורה והחקים והמשפטים שהם המצות אשר צוה ה\"א אתכם כלומר תרתי למה לי תסגי בקיום המצות לחוד ואמאי אצטריך עסק התורה. והשיב לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן רצה להשיב לו ברמז כי חכם הוא ולחכימיא ברמיזא וכונתו חדא דצריך לעסוק בתורה כי התורה חתומה ניתנה ומתוך העסק בתורה נתבונן לעשות משמרת וציצים ופרחים כהלכות הפסח דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וכן נעשה בכל המצות לגדר וסייג ופאר המצות וזאת שנית כי עין רואה אין מפטירין אחר הפסח כדי שישאר טעם הפסח ונזכור הפסח שהוא להתרחק מע\"ז ומסט\"א כי היצה\"ר נלח' בנו תדיר ולזה הוא עסק התורה לבטל היצה\"ר ודין הניין לבר אוריין וכחדא שריין התורה והמצוה לישרים נאוה: " + ], + [ + "רשע מהו אומר מה העבודה הזאת וכו'. אפשר לומר דרך אסמכתא במ\"ש פ' המניח דף ז\"ך ע\"ב דפליגי רב נחמן ורב יהודה אי עביד אינש דינא לנפשיה ובמקום דאיכא פסידא כ\"ע לא פליגי דעביד אינש דינא לנפשיה כי פליגי דליכא פסידא רב יהודה סבר לא עביד אינש דינא לנפשיה ור\"נ סבר עביד איניש דינא לנפשי' מתיב רב כהנא בן בג בג אומר שבור שיניו ואמור לו שלי אני נוטל יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה רבינא אמר שבור שיניו בדין קאמר א\"ה אמור לו ואומרים לו מיבעיא ליה שלי אני נוטל שלו הוא נוטל מ\"ל קשיא. ורוב הפוסקים פסקי כרב נחמן דעביד איניש דינא לנפשיה אף במקום דליכא פסידא אך כתב מהרש\"ך בח\"ג סימן כ\"ב לדעת הרמב\"ם דגם לרב נחמן כי ליכא פסידא אינו רשאי להכותו. אמנם הרמ\"ה והר\"ם מסרקסטה הביא דבריהם בשיטה מקובצת פסקו כרב יהודה דלא עביד איניש דינא לנפשיה ע\"ש. והנה כשיצאנו ממצרים היתה עבודה בבכורות כי ה' הכה כל בכור במצרים וניצולו בכורי ישראל ויקדשו וזהו שהרשע מסיח לפי טומא\"ו מה העבודה הזאת לכם שתחילת העבודה היתה בבכורות ואחר העגל נכנסו הכהנים תחתם. ואעיקרא הקב\"ה אמאי עביד דינא לנפשיה. לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. דהן לו יהי דהוקשה לו קושיא לא בשביל זה יאמר לכם בשאט בנפש כפר בעיקר. אף אתה הקהה את שיניו כבן בג בג שאמר שבור את שיניו ולא תימא דמה שאמרתי הקהה את שיניו היינו בדין לכך קאמר ואמור לו כלומר דאינו בדין דאומרים לו מיבעי ליה ואמור לו משמע דעביד דינא לנפשיה כמ\"ש בש\"ס וכמו שהבאתי לעיל:
והנה הרמב\"ם פסק פ\"ג דעבדים דנרצע שהגיע זמנו לצאת והיה מסרב לצאת וחבל בו פטור לפי דאסור בשפחה. אלמא לאפרושי מאיסור עביד דינא לנפשיה והוי כאוקמתא דרב נחמן בר יצחק שם בפ' המניח ועיין במהרש\"ך ז\"ל שם ובמשנה למלך שם. וז\"ש אף אתה כלומר מלבד דכביכול עביד דינא לנפשיה אף אתה לפי דאמר לכם ולא לו כפר בעיקר אף אתה עביד דינא לנפשך הקהה את שיניו ואמור לו. בעבור זה עשה ה' ומה דמות תערוך והב\"ל הביא מבכורו\"ת שהכה ה' והוא אדון הכל וכי פליגי היינו אי עביד איניש דייקא אדם ולא אל וזהו כפרנותו דמילין לצד עילאה ימלל כארח איש ח\"ו. ועוד לי דייקא דהוה במקום פסידא דאם שהו היו נכנסים בש\"ט ן'. ואלו היה שם לא היה נגאל דהיה מת בחשך ככל רשעי ישראל וגם הוא הלך חשכי\"ם ואין נוגה לו.
ואפשר דזה כונת פסקת עבדים היינו וז\"ש ויוציאנו ה' אלהינו משם דעביד דינא לנפשי' כי הוא ה' אלהינו וכל דינים הללו וכיוצא בהם הם בין אדם לחבירו ולא כלפי שמיא ח\"ו. ועוד ביד חזקה ובזרוע נטויה דהיה מקום פסידא וכי איכא פסידא אר\"נ מאה פנדי בפנדא לימחיה. אך כי ליכא פסידא כתב מהרש\"ך לדעת הרמב\"ם ז\"ל וחיזק בריחיו הרב מש\"ל פ\"ג דעבדים דאין להכותו. אבל הכא ביד חזקה ובזרוע נטויה דהיה פסידא ואלו לא הוציא דהיו נכנסים בש\"ט ן':
ובא וראה ענותנותו הגדולה כביכול דכתיב וה' לקח ואמרו רז\"ל הוא ובית דינו דכביכול לא בעי עביד דינא לנפשיה. וכמש\"ל בפסקת עבדים וזש\"ה וקרבתי אליכם למשפט וכו'. ואפש' שז\"ש רז\"ל דבמכת החשך נמלך עם המלאכים וכו' דכיון דבו בפרק מתו רשעי ישראל לא עביד דינא לנפשיה עד שנמלך עם המלאכים וכו' ומ\"ש בסמוך הוא דרך דרש כי כן ארחות הדרשנים שמראים פנים לכל צד. [רק שיהיה סברא טובה או סברת פוסק אחד ובא וראה מ\"ש גורי האר\"י ז\"ל דכל שההקדמה אמיתית אפי' שהדרך שאומר בפסוק לא כיון יפה. לא איכפת ואין לו עונש על זה. וגם בעיון אמרו לו למרן ז\"ל דמה שאומר הוא בש\"ס ניתן לאמר אבל הרמב\"ם לא כיון לזה והרבנים הגדולים כמהר\"ר אברהם אזולאי ז\"ל מעיר מרוויקוס וכמהר\"ר שלמה עמר ז\"ל נחלקו בפירוש מאמר הזהר וכי נח נפשיה דמהר\"ש ז\"ל בא בחלום ואמר למהר\"א אזולאי ז\"ל דמה שפירש הוא בזהר הענין הוא אמת אבל רשב\"י לא כיון לזה אלא כונתו כמהר\"א אזולאי ז\"ל וכיוצא שמענו שהגיד הגאון החסיד הרב של\"ה ז\"ל בחלום לבנו הרב מהר\"ר שעפטל ז\"ל דמה שפירש מהר\"ר העשל ז\"ל בדברי ר\"ת הענין אמיתי ונכון אבל הוא שאל בג\"ע לר\"ת וא\"ל שהוא לא כיון לזה אלא כך כונתו. ועיקר הכל שיהיה הכונה לש\"ש לעשות נ\"ר ליוצרו וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים וה' ברחמיו יזכנו לעובדו בלב שלם ולכוין לאמיתה של תורה לשמה כי\"ר]:
ועוד אפשר לומר דרך צחות במ\"ש הגאון מהר\"ר נפתלי ז\"ל בשער ההכנה כי שטן נחש יש אותיות חט באמצע וכי מדלית חט נשאר שן שן וזהו ש\"יני רשעים שברת עכ\"ד לפי מה שאני זוכר כי אין הס' בידי. והכא הרשע שהוא מלובש שטן נחש וכבר כפר בעיקר שהוא מקור החטא ופגם באותיות חט לז\"א הקהה את שיני\"ו שן שן הנזכרים בתיבות נחש שטן ואמור בעבור זה עשה ה' לי ולא לו ואלו היה שם וכו' ובזה נכנע והקהה ש\"יניו כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל בהתחלת עלינו לשבח דכשמזכיר גנות הסט\"א נכנעת ונשפלת ולכן הקהה את ש\"יניו ואמור לו וכו'. [דבמקום שינצל הוא מחט וישארו בשטן ונחש שן שן ואז נאמר בהם ש\"יני רשעים שברת. איכו השתא כלפי ליא הוא הרויח חט ונשארו שן שן לרע לו וזהו הקהה את שי\"ניו דאז\"ל בתר איפכא ודוק]: " + ], + [ + "תם מה הוא אומר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד וכו'. אפשר במ\"ש הרמב\"ם בה' תשובה שהקב\"ה גזר ועבדום וענו אותם ת' שנה ומה חטאו המצרים. ותירץ שהקב\"ה לא אמר בארץ מצרים והשיג עליו הראב\"ד ז\"ל דעל מי תחול הגזרה. ואני בעניי כתבתי בדרושים דיש להעמיד דברי הרמב\"ם [ז\"ל. אף שהוא לא כיון לזה מ\"מ אפשר לישב סברתו באופן זה] דמצרים הם בני חם עבד לישראל שהם בני שם. וגם המצריים עבדים ליוסף הצדיק ע\"ה שהחיה אותם וכלכלם והנהיגם בצדק פ' שנה. ולכ\"ע שרי לשעבד לישראל מבני שם ויפת ולהם אסור. ואפשר דהתם לפי תומו ודרך צחות ואסמכתא רמז דהתם הולך ביושרו וכל כונתו ליחד קב\"ה ואפילו בשאלתו אמר מה זאת מה קב\"ה שם מ\"ה זאת מ' ליחד מה זאת. וכונתו להבין התורה והיא חקירת הרמב\"ם דמה חטאו המצרים והקב\"ה גזר ועבדום וכו' ואמרת אליו שהוא תם ירא אלהים. דע בחזק יד במכות גדולות הוציאנו ה' ממצרים והגם שהוא גזר לכ\"ע שרי ולהם שהם עבדים מחם ועבדים ליוסף הצדיק ע\"ה אסור וז\"ש מבית עבדים דייקא. וכבר כתבתי מזה בקונט' שפה אחת ושם הארכתי בס\"ד:
א\"נ אפשר במשז\"ל כי שבט לוי לא נשתעבדו וא\"כ לא היו צריכים לעשות פסח והיינו דקאמר מה זאת לפי תומו רמז זאת אשר ללויים כלומר למה חייבים שבט לוי לעשות פסח והוא שמע שטוב לדבר לשון קצרה הולך בתומתו קצר קצר שתי תיבות לבד מה זאת והוא לא ידע דהרב לתלמיד מדבר לשון קצרה אבל תלמיד לרב ידבר על דרך ש\"יחו כי התלמיד מתבלבל באריכות. אבל הרב לא יתבלבל ואין לקצר כל כך. וז\"ש ואמרת אליו כלומר הזהירות הזה לדבר לשוי קצרה הוא כשאתה הרב תאמר אליו תלמיד ומה גם כי הוא תם ויתבלבל. ושתי תשובות כה תדבר בקצרה כחדא שריין בדיבור אחד נאמרו. זה יצא ראשונה דאם ח\"ו היו י\"א שבטים נכנסים בש\"ט ן'. הפעם ילוה גם שבט לוי דבכל מילי אזול בתר רובא. ורובא דרובא י\"א שבטים בלכתם ילכו לסט\"א גם אשו\"ר נלוה עמם שבט לוי והיו גם הם בסכנה. וזאת שנית דהגם דלא היו משועבדים לא היו יכולים לצאת דתורת עבד עליהם וסתם עבד אשר במצרים לא יוכל לצאת כי עשו כשוף שלא יצא עבד משם לעולם וכתבו המפרשים דנקראת מצרים בית עבדים כי שם תהא מיתתם שם תהא קבורתם ת\"ש ואמרת אליו בחזק יד כלומר בקושי והיינו דקאמר בחזק יד הוציאנו כי כבר היינו מוטמעים בש\"ט ן'. ואם ח\"ו היה כזה גם שבט לוי היו מסוכנים שאינם יכולים לצאת ממצרים. וז\"ש הוציאנו ה' ממצרים ועוד מבית עבדים דמצרים נק' בית עבדים שאינם יכולים לצאת העבדים משם וגם שבט לוי תורת עבדות עליהם ולכך לא ללויים לחם כי אם לאכול מצה ולהודו' לשם ה' ככל חקת הפסח. [וכיוצא בזה תירצתי בדרושים למה שכתבו המפרשים דספרד ואפריקה לא היו תחת ממשלת אחשורוש וא\"כ יש לחקור דלא יהיו חייבים בפורים אכן אם ח\"ו היתה גזירת המן גם הם היו מסוכנים ועוד שחייבים בעבור אורות הגדולים שנתגלו למעלה ועוד הארכנו שם בס\"ד]. ועוד זאת יתירה יטמין ברמ\"ז כי היתה הגאולה ע\"י אורות גדולים שנגלו מסטרא דבינה גדולי גדולים כנודע ולכך גם שבט לוי חייבים לכבו\"ד ולתפאר\"ת שמ\"ו הגדו\"ל וז\"ש בחזק יד הוציאנו וזה ע\"י הארות עליונות הפלא ופל\"א וע\"כ גם הם חייבים יפסח\"ו וירננו: " + ], + [ + "ושאינו יודע לשאול וכו' בעבור זה וכו' בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. אפ\"ל במ\"ש הגאון מהר\"ר יחזקאל ז\"ל בס' צל\"ח בשיטתו לפסחים על סוף דף קי\"ו במ\"ש כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא י\"ח ואלו הן פסח מצה ומרור ופירש ז\"ל דיש אומרים דהגם דהוא יתברך גזר ת' שנה מ\"מ קושי השעבוד השלים וי\"א שהנשאר מזה היו ד' גליות ויש להכריח דהעיקר הוא כמ\"ד דקושי השעבוד השלים מדנקט מצה ומרור הוא סי' חירות ואי אמרת דנשלמו הת' שנה בד' גליות הול\"ל מרור ומצה. אך מחמת דעיקר הגאולה היה משום קושי השעבוד להורות זה אמר מרור באחרונה הרומז לקושי השעבוד שהוא עיקר הגאולה וז\"ש לא יצא ידי חובתו דייקא ע\"ש באורך. ומשום דיש סברא דהמצה זכר לעבדות לכך אמר בעבור זה דמצה ומרור מונחים ואמר עשה ה' לי בצאתי ממצרים דבין המצה בין המרור היו סימני חירות המצה על שם שלא הספיק והיה חירות והמרור סיבת החירות דקושי השעבוד השלים ומשו\"ה כריך ותני להו בהדי הדדי ואמר בעבור זה דפסח מצה ומרור במעמד שלשתן הן חירות וז\"ש בעבור ז\"ה דכלהו כחדא חשיבי והן סימני חירות ובהכי א\"ש מ\"ש פסח מצה ומרור דמרור באחרונה לומר דעי\"ז היתה יציאת מצרים דקושי השעבוד השלים ודוק: " + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחילה עע\"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וכו'. אפשר דקרבנו לעבודתו במה שהשרה שכינתו בתוכנו דהשראת שכינה גורם ליראה את ה' דאע\"ג דאיהו לא חזי נשמתיה חזי כמו שאמרו משם הרב מהר\"א מונסון ז\"ל דזה טעם השראת שכינה בתחתונים. ועכשיו קרבנו ר\"ת גימט' אמס\"ה רמז לדור אנוש מבול סדום הפלגה שהיו מתבררים במצרים ומתבררים והולכים עד שיבא משיח כמ\"ש בקונט' שפה אחת בפסקת הא לחמא עניא מס' קדמון כ\"י. וזה רמז ר\"ת ועכשיו קרבנו ר\"ת גימ' אמס\"ה שה' ברחמיו קרבנו לבררם מנחש גי' קרבנו וכשיושלם הבירור יבא משיח גימט' קרבנו ומן נחש יחתוך נ' ויהיה מי ומי עם שח הנשאר מנחש יהיה משי\"ח כמ\"ש במ\"א וכל זה רמוז בתיבת קרבנ\"ו לעבודתו:
ובפ' ערבי פסחים דף קי\"ו תנן מתחיל בגנות ומסיים בשבח ואמר רב מתחיל בגנות מתחילה עע\"ז ושמואל אמר מתחיל בגנות עבדים היינו ואפשר במה שפירשתי בעניותי מ\"ש ואקח את אביכם את אברהם וכו' דהיינו שבדור הפלגה הפריד הקב\"ה הנשמות הטהורות ונתנם באוצר בפ\"ע ונשמות ע' אומות באוצר אחר כמ\"ש מז\"ה ז\"ל משם חכמי האמת וזה היה בימי אברהם אע\"ה. ובו בפרק דני' הקדו' של אדה\"ר אכתי פשו וצריך לבררם אמר לו הקב\"ה כי גר יהיה זרע\"ך לברר ני' אדה\"ר וזהו גלות מצרים וז\"ש ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען דנשמות ישראל נפלו לחלקו יתברך וכן ארץ ישראל נפלה לחלקו יתברך ולכן אברהם ראש הנשמות הטהורות מאוצר הטוב הוליכו בארץ שהיא חלקו יתברך האי דישנא להאי פרדישנא וזה טעם דיעקב ובניו ירדו מצרימה. ולכן רב סבר דהיינו מתחיל בגנות לא בגנותן של ישראל אלא גנות תרח. ואז בירר אברהם ונשמות ישראל וחל עליהם חובת בירור ני' הקדושה מאדה\"ר והיינו גנות ממש כי עבדים היינו הוא צער העבדות והול\"ל מתחיל בצער ומסיים בריוח או מתחיל בעבדות ומסיים בחרות. ושמואל סבר דמה לנו להזכיר קודם דור הפלגה ויחנו בתרח לכן פירש עבדים היינו דגם בזה איכא עע\"ז כמו שיתבאר דאמרו רז\"ל גוי מקרב גוי מה הללו עע\"ז וכו' ונמצא דבאומרו עבדים היינו רמוז בהעלם שעע\"ז ואיכא צער וגנות: " + ], + [], + [ + "ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב\"ה מחשב את הקץ לעשות מה שאמר לא\"א בין הבתרים וכו'. אפשר דהיה ס\"ד דמאחר דהקב\"ה אמר לאאע\"ה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם א\"כ היה עבדות מצרים מוטל על ישמעאל ועשו שהם זרע אברהם ויצחק ולא נשתעבדו. וס\"ד לומר ע\"ד מאן דאית ליה סיסיא ברחמי מסיק. אמנם כל זה לטובת ישראל שהם זרע קדש וישמעאל ועשו אינם קדש והם סיגי ופסולת אברהם ויצחק ולא מקרי זרע כשר. והשתא לפי מה שהקדים ואקח את אביכם דהבונה דבדור הפלגה נפרדו הנשמות הטהורות באוצר אחד ובו בפרק חל על זרע קדש לברר ניצוצי הקדושה מאדה\"ר ממילא רווחא דזה מוטל על ישראל דוקא שהם נשמות קדושות שיבררו ני' הקדושה ולא על ישמעאל ועשו שהם סט\"א. ואדרבא חיובא רמיא עלן לברך ברוך שומר הבטחתו לישראל להוציאם מהגלות ברוך הוא דעבוד טצדקי להשלים הבירור ע\"י גילוי שכינה כמש\"ל לעשות מ\"ש וכו' ומייתי קרא ידוע תדע וכו' דכתיב כי גר יהיה זרעך וישמעאל ועשו לא איקרי זרע כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע. ובס' פענח רזא פ' וירא כתב ביצחק גימט' רדו לומר דמשנולד יצחק התחיל חשבון ת' שנה באופן שעל ידי כן לא נשתעבדו כי אם רד\"ו וכו' ד\"א ב' יצחק בן שני יצחק וכו' ע\"ש. ואפשר לרמוז במאמרם ז\"ל דיצחק נתן ש' מישחק ולקח צ' להקל מעליהם הגלות ונשארו רדו ההפרש שיש בן צ' לש' כמו שהבאתי אני עני בראש דוד פ' שלח וזה רמז לו הקב\"ה דע\"י יצחק שיתן ש' ויקח צ' לא ישארו כי אם רדו שנה. עוד אפשר לרמוז במ\"ש חכמי האמת דיצחק כשנולד הי\"ל נפש נוקבית ובעקידה פרחה ונכנסה באיל והוא באה לו נשמה דדכורא. וזה רמז כי ביצחק שני יצחק כלומר יצחק שני אחר העקידה כי נפשו הראשונה נכנסה באיל ונשחטה.
והנה כעת בא לידי ס' ברית מטה משה ועכשיו שבא לידי אגב ריהטא ראיתי ?מ\"ש בפסקא זו והרב ז\"ל מאריך בהצעות ?והקדמות ואני עני ממנו נקח דרך קצרה ופשוטה דרש\"י כתב וירעו לנו ולאבותינו שהאבות מצטערים בקבר וא\"כ לכך יצאו בחצי זמנם כי מה שהאבות נצטערו בקבר הו\"ל כאלו נשתעבדו ונחשב להם שני גלותם כפלים וז\"ש שהוא מחשב את הקץ שנאמר ידוע תדע הכפל שתדע בקבר זהת\"ד בקיצור גדול. ולפי דרכו אפשר לרמוז שהוא מחשב את הק\"ץ ר\"ת צער האבות קבורים.
ועפ\"ז אפשר לרמוז בפ' כי בחדש האביב יצאת ממצרים ובפסקת אראב\"ע לעיל כבר כתבתי רמז זה ועתה נאמר בסגנון אחר כי בעבור גלות השכינה וצער האבות וי\"ב שבטים בקבר יצאו בחצי זמנם דצער האבות וי\"ב שבטים בקבר נחשב כאלו נשתעבדו הם ונחשב שני גלותם כפלים ונלוה כביכול גלות השכינה וזה רמז בחדש האביב. ה' ורמז לשכינה אב רומז לג' אבות. י\"ב לי\"ב שבטים שנצטערו בקבר. " + ], + [], + [ + "היא שעמדה לאבותינו ולנו. פי' רבינו האר\"י זצ\"ל דעל שכינת עזנו קאמר. ולפי מה שפירשנו בעניותנו ברוך שומר הבטחתו דעביד כל טצדקי להשלים הבירור א\"ש דקאמר בהעלם היא שעמדה דע\"י גלוי שכינה נתבררו כל הני' ועי\"ז נתעוררנו ביראה. ובזמן הגלות כ\"י היא עמנו לשמרנו.
ולפי מ\"ש בסמוך דרמז על האבות שנצטערו בקבר יומתק מה שרמזנו בקונט' פה אחד כי ר\"ת עומדים עלינו לכלותינו גי' מקל ס\"ת אברהם יצחק וישראל. ולפי דרכנו רמז היא שעמדה על השכינה כי בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומרת קלני מראשי וכו' כביכול גם עומדים עלינו לכלותינו ר\"ת גי' מקל רמז לאבות [שהוא ס\"ת אברהם יצחק ישראל] כי הם מצטערים בקבר. ושתים זו צער השכינה כביכול וצער האבות הני מיגנו שהקב\"ה מצילנו מידם. " + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד. דרך צחות אפשר צא מענין מצרים ולמד מאי דשייך וכריך ותני באותו ענין מצרים כי הכא שיצא לענין לבן ואגיד ביצ\"מ ואמר שפרעה לא גזר אלא על הזכרי' וזה אין צורך ללבן אמנם אמר זה כדי שיהא נחשב הכל ספור יצ\"מ. ורמז שמזה גם כן תלמוד כמה דברים אחד דפירוש וכל המרבה לספר ביצ\"מ הרי זה משובח היינו וכל המרבה שמביא ענין אחר ומערב יצ\"מ הרי זה משובח. והשני דמחשבה רעה בגוים מצרפה למעשה מלבן שבקש ולא עלה בידו שום דבר ונאמר ארמי אובד אבי. שלישי מה גדלו רחמיו יתברך שגם הסט\"א שהיא בתוקף גדול וחזק כל מה שחושב הרשע לא יעלה בידו ואדרבא מאבד מה שיש לו כי לבן בקש לעקור את הכל ותהי להפך שיעקב אע\"ה לקח לאה ורחל שתי טיפות קדושות מאדה\"ר כמ\"ש גורי האר\"י זצ\"ל וצאן לבן שהיו בהם נשמות קדושות לקחם יעקב אע\"ה כמ\"ש הרב נזר הקדש ז\"ל מהמקובלים כמ\"ש בקונט' דבש לפי מערכת צד\"י אות ט\"ו. וזה רמז במ\"ש עומדים עלינו לכלותינו והקב\"ה מצילנו מידם כי תיבת מידם נראית יתירה. אמנ' רמז דהם עומדים עלינו לכלותינו והקב\"ה מצילנו מידם לא מיבעיא כי לא יכלו להזיקנו אלא הקב\"ה מצילנו ממה שכבר יש בידם מניצ' הקדושה חיל בלע ויקיאנו וז\"ש מידם ומייתי ראיה מלבן דבעי קרני ואודני דהוו ליה גזיין מיניה ומאי דכתיב ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב וירץ לקראתו השמיעה ההיא לרעתו וזהו וירץ לקראתו לנגדו שלקח לאה ורחל וצאנו:
ואפשר לרמוז צא ולמד מה ר\"ת גי' קול בסוד קול ודבור ולכן כל מחשבות לבן הבל המה וכן ר\"ת בקש לבן הארמי הבל שחשב לריק והבל. ", + "ארמי אובד אבי. אמרו בספרי מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא לאובד ומעלה על לבן כאלו איבדו ופירשו הרב הגדול מר מחותננו ז\"ל בפירושו שכשהלך היה כשה אובד אלולי שהקב\"ה הצילו וכו' והביא שהרב הגדול מהר\"ר סלימאן ז\"ל גריס אלא ליאבד מן העולם. ואני בעניי לא נחה דעתי הקצרה שיעקב אע\"ה הלך ובדעת היה ליאבד ח\"ו אחר שהלך לקיים מצות אביו ואמו והובטח מה' והנה אנכי עמך וכו' והשיבותיך וכו' והגם שאח\"ך היה ירא היה אחר ששהה כל כך אבל אחר ההבטחה תכף הוא דבר קשה. ועוד היה ירא תינח. אבל שלא ירד אלא ליאבד הוא דבר קשה מאד. ועוד מאי קאמר מלמד שלא ירד יעקב וכו' מאי תלמודא:
אמנם ראיתי בילקוט דגריס הכי מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא לאבדם ומעלה על לבן כאלו איבדו. ונראה דגירסא זו נכונה כמו שאפרש דהנה התנא קשיא ליה דמה לו למביא בכורים לומר ארמי אובד אבי ותו מה קשר יש עם וירד מצרימה. ותו הול\"ל ארמי אובד לאבי דהוא לשון מבורר. אך עתה יש לפרש דאבי אובד הארמי. ולכן דריש דתרתי איתנהו מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא לאבדם ליטול תפארתם והדרם רחל ולאה שהם טיפות אדה\"ר שעשק הסט\"א וגם נשמות ישראל אשר היו בצאן לבן וכך עשה והגם דהוא היה בדעתו לישא רחל ולבן רימהו הכל היה לתועלת יעקב ורימה עצמו. ויעקב היה בדעת ללקט אורות סתם. ולכן כתיב ארמי אובד אבי דיש במשמעו אבי אובד הארמי. וכתיב באופן זה דלבן בקש לעשות ולא עשה ומחשבתו הרעה מעלה עליו כאלו עשה כי כן היא הדבר בב\"נ. וא\"ש הכתוב דמביא בכורים הולך ומזכיר חסדי אבות בכח עליון דיעקב אע\"ה איבד לארם שלקח כל טובם רחל ולאה ונשמות ישראל. וזה הטעם וירד מצרימה לברר ני' הקדו' ועי\"ז ויהי שם לגוי גדול עצום ורב והן הן ניצוצות הקדושה אשר היו מבררים ומכח זה זכינו לארץ ישראל וזהו ראשית פרי האדמה. וא\"ש בריתא דספרי מלמד שלא ירד יעקב אלא לאבדם וכן עשה. ומעלה על לבן כאלו איבדו שביקש לעקור הכל דב\"נ מחשבה רעה כמעשה. ויעקב אע\"ה הנה שכרו על אשר הציל כל טוב נשמות קדושות שהיו שם: " + ], + [ + "וירד מצרימה אנוס על פי הדיבר. אפשר כי מצרימה בגימטריא שכינה לרמוז דהשכינ' ירדה עמו במש\"ה אנכי ארד עמך ואמרו רז\"ל דהו\"ל כאלו היה באר\"י. ואע\"ג דהשכינה עמו וחשיב כאלו הוא בארץ עם כל זה ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם דהגם דבשתים עלתה לו אי לנוגע לגוף בנו מלך והוא שקט ושאנן מכל צד ואלו השנים נקראו חיים כמש\"ה ויחי יעקב שבע עשרה שנה וכמו שאמרו רז\"ל. ואי לנוגע לנפש רוח הקדש חופף עליו כל היום ושכינה עמו והוא עשה בדבר ה' שאמר אנכי ארד ואנכי אעלך ויוסף ישית ידו וכו'. ועכ\"ז ויגר שם חשב כי גר הוא כדי שיתקיים בצד מה כי גר יהיה זרעך ואלו השנים יעלו בחשבון שני הגלות:
א\"נ אפשר לרמוז במ\"ש הרב מהר\"ש יפה ז\"ל ביפה מראה פ\"ט דכלאים דהגם דארונות הבאי' מחו\"ל לארץ קרי עלי' ויבואו ויטמאו שאני יעקב אע\"ה ויוסף הצדיק ע\"ה דהיו בחו\"ל באונס ע\"ש. ולפי האמור עוד זאת יתירה ביעקב אע\"ה דהיתה שכינה עמו וחשיב א\"י וז\"ש וירד מצרימה אנוס ועוד מצרימה גימטריא שכינה שהיתה עמו. ומטעם ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע שיקברוהו שם הגם דה' א\"ל ויוסף ישית וכו' היה בדעתו דכשיפטר יעלוהו לא\"י. וזהו מלמד שלא ירד להשתקע דמלמד דין דאי לא יש א' מטעמים אלו אין להביא ארונו לא\"י:
א\"נ אפשר לרמוז כי אנוס גימט' קי\"ז על פי גימט' ק\"ץ. הדבר גימט' רדו עם הכולל שם רמז דקי\"ז שנים היה שעבוד לבד כי אחר פטירת לוי שנפטר אחרון לשבטים עד צאתם היו קי\"ז שנה כמ\"ש בסדר עולם וזה רמז דאחר קי\"ז שני שעבוד קץ גאולה ומשבא יעקב אע\"ה היו רדו שנים: " + ], + [ + "במתי מעט כמו שנאמר בע' נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה\"א כככבי השמים לרוב. יש להבין בהאי קרא דאיך קאמר ועתה שמך כככבי השמים לרוב הרי בימי משה רבינו ע\"ה נמנו ונודע מנינם ששים רבוא וכו'. ועוד דהול\"ל ירדו אבותיך וישימך ה\"א כככבי השמים לרוב ותיבת ועתה יתירה. ואפשר במ\"ש פ\"ב דיומא כתיב והיה מספר וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ל\"ק כאן כשעושים רצונו של מקום כאן כשאינם עושים רש\"מ וחקרו כת הקודמין דהלא הבחירה היא ביד האדם. ואם כל ישראל יהרהרו תשובה בשעה אחת א\"כ נמצאו עושים רצונו של מקום ובה שעתא איך יתכן דהיה נודע מספרם ותכף יתקיים אשר לא ימד ולא יספר. וניחא להו כי כשאינם עושים רש\"מ כשנמנה אותם יהיה כל א' לאחד ויהיה להם מספר. אך כשעושים רש\"מ כל א' חשוב כהרבה אנשים וכמ\"ש ז\"ל דיאיר בן מנשה היה שקול כרובה של סנהדרין וכיוצא אמרו שקול משה כנגד כל ישראל וכן על זה הדרך וזה המספר יעלה לחשבון גדול ואם כן הנה אמת כי ברגע שנעשה תשובה תכף ומיד כן ירבה מספר בני ישראל מאד מאד אשר אין להם מספר כי כל אחד יהיה מספרו סך מה לפי חשיבותו כשיעור דבקותו והכנעתו והארת נשמתו ושפיר קאמר אשר לא ימד ולא יספר כשעושים רצונו של מקום: ", + "אמור מעתה זה כונת הכתוב בע' נפש ירדו אבותיך מצרימה. ועתה אין ועתה אלא תשובה אם תשוב ישראל שמך ה' אלהיך שמך מלשון שומא כמשז\"ל אל תקרי ושם דרך אלא ושם כל השם אורחותיו וכו' וז\"ש שמך יעשך שומא כככבי השמים לרוב שכל א' יעלה מספרו ככמה אנשים לפי חשיבותו באופן שתהיו כככבי השמים לרוב. וזו השומא לית דין בר נש יכול לעשותה בלתי ה' לבדו כי הוא היודע כל שבערכין נדון לפי כבודו כן יתן לידידו. ורמז כי ישראל בנים לה' לקבה\"ו השמים בסוד ויתן אותם אלהים ברקי'ע השמים כמ\"ש בזהר הקדוש פרשת ויקרא דף י\"ב ע\"א. לרוב בגימטריא רחל כנסת ישראל (כאלו כתיב מלא עד\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל בתיב' צפנה) כביכול. ואמר בע' נפש להורות דע' נפש שרש הקדושה נפש אחד אחדות גמור כמ\"ש בזהר הקדוש ירדו אבותיך מצרי\"מה גימטריא שכינה דכביכול שכינה עמהם. ועל ידי זה ועתה שמך וכו' כמו שנתבאר. וא\"ש מ\"ש המגיד במתי מעט כמ\"ש בע' נפש שהיו שרש הקדושה ואחדות גמור: " + ], + [ + "לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין שם. אפשר לומר דמלמד ר\"ל בא ללמד דין דדבר הניכר אין לו ביטול וכן ישראל היו ניכרין ואין להם ביטול בע' אומות כמ\"ש בפני דוד ומזה יוצא דין דדבר ניכר אין לו ביטול:
א\"נ אפשר לרמוז בפ' ויהי שם לגוי גדול עצום ורב במ\"ש פ\"ק דיבמות דאע\"ג דב\"ה רובא עשו ב\"ש כדבריהם דב\"ש מחדדי טפי וז\"ש לגוי גדול מסיבת היותו גדול באיכות מצד מעשיו ונשמתו אף שהגוי במספרם הן רבים עתה עם הארץ מצד איכותם חשוב גוי עצום ורב וחשיב כרבים. ולדעת הרמב\"ן דזה לא נאמר ביחיד נגד רבים ואם הוא יחיד מומחה ורב גדול וחלק עם שנים אין הלכה כמותו. אבל כשאינו יחיד וחלקו עם רבים מהם אז אמרינן הלכה כמחדדי טפי ומשו\"ה הוצרך בת קול דהלכה כבית הלל. לפ\"ז דייק ויהי שם לגוי שהם הא מיהא רבים אז אם הוא גדול באיכות ומחדדי טפי משוי להו רבים וז\"ש עצום ורב: " + ], + [ + "ורב כמו שנאמר ואעבור עליך וכו'. אפשר לומר בפ' אלו ונקדים ענין אחד מחודש אשר לא שיערנוהו בקונטריסנו הפוסחי\"ם על שתי הסעי\"פים דרושי שבת הגדול ופירושי ההגדה בס\"ד והוא דיש לחקור כמה חקירות. א. דלפי מ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל גלות מצרים לברר ני' הק' שנפלו במצרים ערות הארץ מאדה\"ר וז\"ש כי גר יהיה זרעך וכהנה וכהנה כמה רמזים כגון ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ני' הק' ולזה נצטוו לא תוסיפו לראותם כי לא נשאר ני' הק'. והרי בזהר הקדוש קרי בחיל דגלות מצרים היה בעבור מכירת יוסף. ב. אם היא בעבור מכירת יוסף מדוע לא נשתעבדו שבט לוי דהוא ושמעון היו עיקר ענין יוסף. ג. אמאי נשתעבדו שבט אפרים ומנשה ובנימין דליתנהו במכירת יוסף. ד. מאמר רז\"ל דיצחק נתן אות ש' משמו ולקח אות צ' לקצר גלות ישראל והיו צריכים לנכות רד\"ו מת' ולישב ק\"ץ בגלות ותהי להפך ישבו רד\"ו וחסרו ק\"ץ. ה. קרא בהדיא כתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ת\"ל שנה וזה מוכיח דהיה לקיים גזרת בין הבתרים. ו. דאם לא עשו העגל לא היה עוד גלות כמשז\"ל ואם הגלות בעבור מכירת יוסף א\"כ גזרת בין הבתרים לא נתקיימה כלל. ז. דאם הוא בעבור מכירת יוסף למה יעקב אע\"ה הוצרך ללכת למצרים ולישאר שם עד יום סלוקו ונצטער על זה יעקב אע\"ה מאד. ח. דאמאי היו ביזת מצרי' וביז' הים. ט. בקריעת ים סוף אמרו רז\"ל דהיה בזכות אאע\"ה דבקע עצי עולה. ואמרו רז\"ל הים ראה וינוס ארונו של יוסף ראה ואמאי אצטריכו תרתי. י. משז\"ל דהעבדות כיפר יוסף ונשאר השעבוד ואם גלות מצרים בשביל גזרת בין הבתרים ניחא דכתיב ועבדום וענו אותם אבל אם הוא בעבור מכירת יוסף למה הוצרך יוסף לזה. [יא. אם הוא בעבור יוסף אמאי הוצרכו לפרות ולרבות כ\"כ. י\"ב. אמרו רז\"ל בביזת הים נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. י\"ג. ועוד מ\"ש בבקשה מכם שאלו כדי שלא יאמר אותו צדיק ואפי' לא יאמר צריך לקיים. יד. אמאי הוצרך בתורת שאלה. טו. אעיקרא מה שנתן יצחק אות שין וכו' מה יש לו במכירת יוסף ובדרוש לשבת הגדול שדרשתי אחר זה הארכתי עוד וגם בישוב הדברים וביאור כמה כתובים בס\"ד]:
ולישב הכל אפשר לומר דזרע אברהם נתחייבו בגזרת בין הבתרים ואח\"ך נתחייבו השבטים על מכירת יוסף הם וזרעם. והקב\"ה ברב רחמיו כי רחום הוא ריחם עליהם שיהא גלות מצרים עולה לכאן ולכאן לקיים גזרת בין הבתרים ובשביל מכירת יוסף דגזרת בין הבתרים מידי הוא טעמא לברר ני' הק' שנפלו מאדה\"ר. הא כיון דמשתעבדים בשביל מכירת יוסף ממילא נפקי ני' הק' מאדמת בני חם. ונמצאו עושים שניהם בבת אחת. מקיימים גזרת בין הבתרים ולוקים על מכירת יוסף. והנה כי כן בעבור יצחק שנתן אות ש' ולקח אות צד\"י נתכפרו רד\"ו שנה של גלות ונשארו ק\"ץ שנים בשביל גזרת בין הבתרי'. אמנם באשר על מכירת יוסף חייבים גלות רדו שנה כמו שביאר בזהר חדש לכן הגם דמשום גזר' בין הבתרים הגיע זמנם בק\"ץ שנה. לכבוד יצחק אע\"ה לא יצאו דמשום מכירת יוסף חייבים רד\"ו שנה לכן השלימו רד\"ו שנה ומכללם הק\"ץ של גזרת בין הבתרים ויצאו ברד\"ו:
ועם האמור נתישבו כל החקירות דעיקר גלות מצרים בעבור גזרת בין הבתרים והוא יעלה גם כן בעבור מכירת יוסף. ולכן שבט לוי לגיון של מלך לא נשתעבדו ואהני' להו גם בעבור מכירת יוסף דהקדש מפקיע מידי שעבוד. ובנימין מנשה ואפרים נשתעבדו בגזרת בין הבתרים. והגם דבק\"ץ שנים נשלמה גזרת בין הבתרים מ\"מ כיון דאעיקרא זה שויתר רד\"ו שנה היה משום חינא וחסדא וכבר מיהוי הוו נשארים גם הם בנימין מנשה ואפרים עד מנין רדו. ואם לא נעשה העגל היה חירות גמור כי כבר יצאו י\"ח גזרת בין הבתרים. ומשו\"ה נצטער יעקב אע\"ה כי לו אד\"ם הוא והגלות להוציא לאור ניצוצי אדה\"ר. ולכן יוסף נפש אדה\"ר כיפר העבדות. ולפי שיוסף נפש אדה\"ר נתחייבו גלות בעבורו. ומה שהיו בגלות בגזרת בין הבתרים כיון שהיה לברר ני' אדה\"ר ויוסף נפש אדה\"ר עלה לכאן ולכאן כיון דגם הם היו מתקנים לנפש אדם על ני' קריו. ולכן היו שתי ביזות ביזת מצרים וביזת הים על שני מיני עבדות גלות בין הבתרים ועבדות בעבור מכירת יוסף. ולפי שנתקיים בהם גלות בין הבתרים הנאמר לאברהם אע\"ה וגלות מכירת יוסף אהני זכות אברהם אע\"ה וזכות יוסף לקריעת י\"ס:
וזה אפשר דהקב\"ה הודיע הכל לאברהם אע\"ה ולכן כתיב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כפל ידוע תדע אפשר דרמז לו דיתחייבו שני גליות א' על ניצוצי אדה\"ר וא' על מכירת יוסף. ואפשר שזה רמז מ\"ש הכתוב שמור את חדש האבי\"ב ר\"ת ברית בין הבתרים איבת יוסף:
ועתה נבא לקראין ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך בתשלום הק\"ץ שנים כי נשלמה גזרת בין הבתרים ויצאו ני' הקדושה וז\"ש רבבה כצמח השדה נתתיך שהוא לברר ני' הקדושה ותרבי ותגדלי וכו' שנתבררו ני' הק' ועלו למקומם ובאו דרך גבר. ואחר זה תשלום העבדות בעבור מכירת יוסף ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים בהשלים רד\"ו. וזה יש לרמוז בפנים אחרים ודוק הטב: " + ], + [ + "וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה. אפשר לומר בפסוק וירעו אותנו נמשך למ\"ש ויהי שם לגוי גדול עצום ורב ונתקנאו בנו מאד לראות ריבויינו וכו' וכנגד ויהי שם לגוי גדול וירעו וכנגד עצום ויענונו שהיינו בריאים ובעלי כח דזה מורה ועצום לכך ויענונו להתיש כחנו להטיל חלשי\"ם. וכנגד ורב ויתנו עלינו עבודה קשה למעטנו:
וכלפי מ\"ש בסמוך דהיינו בגלות משום גזרת בין הבתרים ומשום מכירת יוסף אפשר לרמוז וירעו אותנו המצרים בשני רעות ויענונו על גזרת בין הבתרים ויתנו עלינו עבודה קשה על מכירת יוסף הצדיק ע\"ה: ", + "וירעו אותנו המצרים כמ\"ש הבה נתחכמה לו וכו'. אפ' לרמוז במ\"ש גמירי דלא כליא שבטא וזה רעתם הב\"ה גימטריא י\"ב אלו הי\"ב שבטים דרוצה ה' להעמידם נתחכמה לו ית' לבטלם. ואפשר הבה רמז לע\"ז כמ\"ש הבה נבנה לנו עיר ובזה נתחכמה לו ית' לכלותם שנשתדל שיעבדו ע\"ז ואז ימאסם ה' ונכלם מן העולם. וז\"ש וירעו אותנו שהשתדלו שיעבדו ע\"ז. ואח\"ך יכלו לשלוט ויענונו והיינו דקאמר וירעו כמ\"ש הבה נתחכמה לו הבה לשון ע\"ז והיינו וירעו שעשו אותנו רעים לעע\"ז. והיינו דקאמר ויענונו כמ\"ש למען ענותו בסבלותם וכתב הרב שבלי הלקט יש מפרשים בסבלות עבודה זרה שהיו משתעבדין אותם לע\"ז כמה דתימא יסבלוהו על כתף ישאוהו עכ\"ל והכונה לדרכנו למען ענותו במה שאנסוהו בסבלותם של ע\"ז ובזה יכלו לענותו: " + ], + [], + [], + [], + [ + "ונצעק אל אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו וכו'. אפשר להסמיך בכתוב מה שראיתי להרב הגדול מהר\"ם ן' חביב זלה\"ה בדרשותיו כ\"י פ' וארא שפירש בשם הרב הגדול מהר\"א מונסון ז\"ל על ואתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כלומר עד עתה לא היו דואגים על גלות השכינה שהיא עמם בגלות אלא ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה אך עתה ראה ראיתי את עני עמי וכו' וארד להצילו יען וביען ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כלומר שצועקים על גלות השכינה ועפ\"י כונה זו פירש הרב הגדול מהר\"ר שמואל גארמיזאן זלה\"ה מש\"כ ירמיה סי' י\"א ועתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה כי אינני שומע בעת קוראם אלי בעד רעתם דייקא עד כאן דברי הרב מהר\"ם ן' חביב ז\"ל בדרשותיו כ\"י:
ולפ\"ז אפשר לפרש בכתוב הזה ונצעק אל ה\"א אבותנו כלומר צעקנו במה שנוגע אל ה' דהיינו בעבור השכינה שהיא בגלות ולא כיווננו על עצמנו ולכן וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו דכביכול הוא שמע וראה בצערנו ויוציאנו ה' ממצרים וכו'. ודרך הרב מהר\"א מונסין ז\"ל כתוב אצלנו בסגנון אחר משם הרב מהר\"ש פרימו ז\"ל:
א\"נ אפשר לרמוז וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו וכו'. ונקדים חקירה אחת ששמעתי כי אמרו רז\"ל דאם ח\"ו היו שוהים עוד היו נכנסים בש\"ט ו' ולא היה עוד תקומה וגם אז\"ל דהיו עע\"ז. כל קבל דנא אמרו רז\"ל שהיו מבררי' ניצוצי הקדושה שהיו במצרים ועי\"ז היו פרים ורבים מאד מריבוי ני' הק' שהיו מבררים. ואיך יכונו יחדיו הדברים האלו לעע\"ז ולברר ני' הקדושה. ואפשר לומר כי הגלות היה לברר ני' קרי דאדה\"ר וכמ\"ש לו כי גר יהיה ז\"רעך וע\"י העבדות ועינוי בחמר ובלבנים היו מתבררים ניצוצי הקדושה שלא מדעתם מאיליהם בכח השכינה ובכח נשמתם הקדושה אשר בקרבם ולכן היו בגלות וזה היה נעשה לאט לאט מאיליו ומעצמו ומתקנים בחי' היסוד. והגם שהם היו חוטאים מצד אחר לעע\"ז וכיוצא היו פוגמים במקום אחר ובחינה אחרת. ולפי רוב השנים ורובי רבבות העושים היו נטמעים בש\"ט. ואם ח\"ו היו שוהים נכנסים בש\"ט ן' ואז לא היה תקומה כי גם כל מה שנתברר היה הולך לסט\"א. והברורים היו תלויים ועומדים עד גמר הדבר. וכל תקון הוא בחינה אחת וכל פגם הוא בבחינה אחת. והם היו מתקנים בחינת היסוד ופוגמים במדה אחרת. אך אם ח\"ו היו נכנסים בש\"ט ן' אז היה נאבד הכל. ודומה לאדם שבא בגלגול לתקן עון אחד שעשה ועשה והצליח לתקן אותו עון ומה שפגם בעונו. ומצד אחר הי\"ל איזה חטאים. דהעון אשר בעבורו בא לתקן הוא מתוקן. והחטאים אחרים שעשה ופגם במקומות אחרים יענש עליהם ככל אשר ישית יוצר בראשית. ואפשר שזה רמז הכתוב ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים הכונה ראה ראיתי שתי ראיות סתרא\"י נינהו אחת את עני עמי עניות הנפש שעע\"ז. אשר במצרים שהם מבררים ני' הק' אשר במצרים ערות הארץ אך הוא בלי ידיעתם וממילא נפקי. ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאוביו שח\"ו כבר קרובים ליכנס בש\"ט ן' וארד להצילו מיד מצרים שלא יכנסו לש\"ט ן' ויתקיימו הברורים ולהעלותו רמז לעליות ני' הק'. וזה אפשר בקראין וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו הכונה וישמע ה' את קולנו שלא פגמנו הדיבור ואדה\"ר לא פגם בקול ולא דיברנו לה\"ר וירא את עניינו פרישות ד\"א ושמרנו ברית המעור. ובכח זה ואת עמלנו אשר בעבדות ביררנו ני' הק' ואת לחצנו שחטאנו בע\"ז והיינו נטמעים והיה הולך לאיבוד הכל ויוציאנו ה' ממצרים מן הקליפה ביד חזקה להכות לפרעה ולמצרים ונשארו הבירורים בתקון:
ועוד יש להוסיף בישוב החקירה הנזכרת בהקדמה שכתבנו כמה פעמים בשמחת הרגל ובמקומות אחרים דבגזרת בין הבתרים נתן ה' את הארץ בתנאי גלות ארבע מאות שנה. ובמילה נתן את הארץ ע\"ת שיקבלו אלהותו והו\"ל כדין שתי שטרות היוצאים על שדה אחת דאי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי. ובמצרים היו לקיים שטר בין הבתרים בתנאי עבדות ת' שנה ויען לא מצו לקיים דהיו נכנסים בש\"ט ן' לכן תפסו השטר של מילה בתנאי קבלת אלהותו. והנה כי כן יתישב יותר דלא היה עליהם עול אלהותו ותורתו, אך בעבור הע\"ז דהיא מז' מצות ב\"נ וכרובם כן חטאו היו נכנסים בש\"ט ן':
וזה יש לרמוז בפסוק ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך בחמר ובלבנים ובשעבוד קשה לברר ני' הק' ואומר לך בדמיך חיי רבבה וכו' ותרבי ותגדלי וכו' ויצאו לאור ניצוצות הקדושה. ואת ערום ועריה מצד אחד עע\"ז וכבר נכנסים לש\"ט ן' ואבד הכל לכן ואעבור עליך וכו' ואכסה ערותך וכו' לכפר עונך ולהוציא לאור נשמתכם המוטמעת. ותהיי לי ודוק כי קצרתי: " + ], + [ + "ונצעק וכו' כמו שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וכו'. אמרו רז\"ל שנצטרע פרעה והיה שוחט ק\"ן תנוקות מישראל בבוקר וק\"ן בערב. ופירש הגאון מהר\"ר העשל ז\"ל דדייקי רז\"ל מדכתיב וימת מלך מצרים דאין שלטון ביום המות וכמש\"ה ויקרבו ימי דוד למות. ומדכתיב וימת מלך מצרים למדו שלא מת אלא נצטרע. וז\"ש וימת מלך מצרים שנצטרע ולא מת ולהכי כתיב מלך מצרים עכ\"ד. והנה בכתוב יש לדקדק דכתיב מן העבודה ולא כתיב על התנוקות. וידוע מ\"ש הרב פרשת דרכים ז\"ל ולפי פשטיה דקרא אפשר לפרש הכתוב כך וימת מלך מצרים שנצטרע והיה שוחט ש' תנוקות ביום ובהיות זה תלוי לחיי המלך ורפואתו לא צעקו בפרסום על זה רק ויאנחו מן העבודה. ויזעקו סתם. וכונתם על התנוקות אך היה הדבר בסוד. אמנם בהיות התנוקות האלה רשעים וחל עליהם חובת בעור מה שזעקו על התנוקות לא עלה לשמים דהם ראוים לכך. אך ותעל שועתם מן העבודה, לא על התנוקות: " + ], + [ + "וישמע אלהים את נאקתם. אפשר לרמוז דעל כן נתגלו ן' שערי בינה לגואלם וזה נ' של נאקתם אקת גימטריא אשר שהוא בבינה בסוד אהיה אשר. ובעבור השכינה אשר עמם הרומזת מ' של נאקתם. ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב שחיו תק\"ב שנה גימטריא אשר עם הכולל וכל שנותם עבדו את ה'. [ובזכות שני חייהם שהם אשר עם הכולל נתגלו ן' שערי בינה הרומזים בתיבת אשר וז\"ש אש\"ר הוצאתיך מארץ מצרים ודוק היטב]: " + ], + [ + "וירא את ענינו זו פרישות ד\"א וכו' ואת עמלנו אלו הבנים וכו'. ואעפ\"י שלא הועילו כלום הגוים מחשבה רעה הקב\"ה מצרפה למעשה, והרי נחשב פרישות ד\"א ואת הבנים שהשליכו ליאור להענישם: " + ], + [], + [ + "ואת לחצנו זה הדחק כמו שנאמר וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. אפשר דהוצרך להביא הכתוב וגם ראיתי את הלחץ שיקשה על מ\"ש ואת לחצנו דהרי כך גזר הוא ית' ועבדום וענו אותם ועינוי הוא זה אגב דוחקא אמטול הכי קאמר ואת לחצנו כמו שנאמר וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים. ובדיבור זה שתי תשובות אחד דלכ\"ע שרי ולהו אסור שהם עבדים זרע חם לישראל זרע שם. וגם הם עבדים ליוסף שהחיים ברעב והנהיג מלכותם בצדק פ' שנה ואיך ישעבדו באדוניהם מכמה צדדים. ועוד שלא עשו לקיים גזרת הבורא אלא לשנאתם וקנאתם. ועוד לוחצים דעזרו לרעה ביותר. ועוד אותם ולא למצריים והלא בנין ערי מסכנות הוא תקון העיר מטעם המלך והו\"ל להמון המצריים לשאת במשאם והרי לך כמה תשובות לחיוב המצריים: " + ], + [ + "ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים. המרבה לספ\"ר ביציאת מצרים ימצא ה' מינים. יד חזקה זרוע נטויה מורא גדול הם ג' ובאותות מופתים שנים. והם כנגד ה' עילאה אשר נגלו ן' שערי בינה להוציאם. ולדברי המגיד לקמן דאמר ביד חזקה שתים וכו' הם עשרה. כנגד ה' עילאה. ה' תתאה: " + ], + [], + [ + "ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו'. דייק דהפרשה משה אמרה בלשונו והול\"ל ועבר ה' וכו' כ\"כ הרמב\"ן בפירושו והרא\"ם הקשה על דבריו עיין בדבריהם באורך ושני ברייתות במכילתא צריכות ביאור ועמדו עליהם המפרשים ועמ\"ש הרב מור\"ם ן' חביב ז\"ל בדרשותיו כ\"י.
ולכל הדברות יש להעיר דהכתיב וה' הכה כל בכור ואמרי' בעלמא וה' הוא ובית דינו. וי\"ל דלעולם כביכול הוא המכה כדכתיב והכתי כל בכור. ומ\"ש וה' הכה כל בכור היינו כביכול שבית דינו שם. וכבר כתבנו לעיל בפסקת עבדים ובפסקת רשע דכביכול זה מגודל ענותנותו יתב' דלא עביד דינא לנפשיה ולכן כשאינו טובה כתיב וה' ור\"ל הוא ובית דינו. והגם דשם צדדנו דהכא במצרים היה מקום פסידא ובמקום פסידא אליבא דכ\"ע עביד איניש דינא לנפשיה. וכ\"ש דלצד עילאה לא שייך זה. עם כל זה הדרשה תדרש כטעם לצ\"ד מן הצדדין. ויש מקום לומר דעם כל זה מרוב ענותנותו יתברך גם כאן כתיב וה' הכה כל בכור הוא ובית דינו שיהיה ע\"פ ב\"ד דכביכול לא עביד דינא לנפשיה. אפילו במקום פסידא כביכול:
נמשך לזה אפשר להוסיף קצת בפ' ויאמר ה' למשה ולאהרן וכו' החדש הזה לכם ראש חדשים במה שכתבתי בעניותי בשמחת הרגל דעשה ה' למשה ואהרן סמוכים שידונו לפרעה ע\"ש ולפי דרכנו אפשר לומר דמרוב ענותנותו יתברך סמך משה ואהרן שיהיו סמוכים והם ידונו ולא עביד כביכול דינא לנפשיה. וגם יכולין לדון דשבט לוי לא נשתעבדו ואינם נוגעים בדבר וז\"ש החדש הזה לכם שאתם משבט לוי ותהיו סמוכים לדון לפרעה ולמצרים: " + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ר\"י היה נותן בהם סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. אפשר כי דצד עדש באחב עם ב' כוללים גימטריא קושי עבודה. והוא רמז דבשביל קושי עבודה יצאנו לפני הזמן ועל זה הוכו עשר מכות על רוב אכזריותם ובזכות האבות כי שני חייהם הם תק\"ב כמספר קושי עבודה עם הכולל ועבדו ה' בכל ימיהם הא והא אהניא להוציאם לחירות ולהכות עשר מכות דצך עדש באחב. ואגב נאמר דכתב הרב ש\"ך ז\"ל עה\"ת דהקב\"ה הוציאם לחירות דהוסיף א' על מספר אלהים ונעשה אני ה' וז\"ש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך עש\"ב. אפ\"ל כי רחום הוא והם נצטערו מאד על עבוד\"ה גימט' פ\"ז והוא גימט' לבנה שרומז לשכינה שהי' עמם לכן גאלנו ואמר אני ה' גימטריא פ\"ז וכן בכל הנבואות על הרוב כתוב אני ה' דהוא רחמים. וזש\"ה אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כלית' וחסד ה' מעולם: " + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כמה מעלות טובות למקום עלינו. אפשר דהכונה דעושה נפלאות גדולות לבדו. ואנו אין אנו מרגישים בכמה נפלאות עושה עמנו וכמו שפירש הרב שפ\"ר ז\"ל נורא תהלות עושה פלא כי הוא יתברך נורא תהלות רבות. אך לדעתנו הוא עושה פלא אחד לבד. וז\"ש כמה מעלות למקו' עלינו ותיבת מעלות הוא אותיות עלמות שכמה מהם עלמות נעלמות אין מספר אך הנגלות אביע אומר אלו הוציאנו וכו'. והנה אם תחשוב תיבות אלו דיינו שבכל החלוקות. תיבות אלו גימט' שם ב\"ן ושם אדנ\"י כי הם שמות מתיחסים לשכינה וכתב הרמ\"ק ז\"ל בס' גרושין כי היציאה היתה בכח השכינה ולכן לא היתה גאולה שלימה והיה אחריה שעבוד. ולכן רמז בתיבות אלו דיינו שהם בכל בית מספר שמות הויה דבן אדני שהם בשכינה: " + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "ר\"ג אומר כל מי שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא י\"ח ואלו הן פסח מצה ומרור. אפשר לרמוז במ\"ש רבינו אפרים בפי' עה\"ת כ\"י פסח פה סח פה שבמרכבה סח לפני הקב\"ה הגיע עת גאולת ישראל כי האותיות שבמרכבה מלמדין סניגוריא על ישראל עכ\"ל ולרמז זה צרי' לומר בפיו כשם שבמרכבה הליצו טוב וסניגוריא וזה רמז פה סח מצה שהוא סימן גאולה ולימד סניגוריא על המרור שמררו חייהם ודי בזה לגואלם:
ודרך אסמכתא אמרתי להסמיך מ\"ש בשם גדול א' דהאחרונים יכולים לחדש חידושים שלא נתגלו לראשונים שעדיין לא הגיע הזמן לגלות החידושי' ההם. ואפשר לעשות סימן לזה פס\"ח מצ\"ה ומרו\"ר. ר\"ת פה סח חידושים. מראשונים צפונים היו. ועתה מתגלים רמזים ולאחרונים רשות. ולהיות שאמרו רז\"ל כל המרבה לספר ביצ\"מ ה\"ז משובח רמז בתיבות פסח מצה ומרור שיתן דעתו לספר בי\"מ ואפשר יזדמנו לו חידושים אשר לא נתגלו לראשונים. ולהיות כי הגאולה העתידה בזכות משה רבינו ע\"ה ואיהו תבע יקרא דאוריתא ויקרא דאורייתא הוא לחדש תמיד חידושים בתורה. ובניסן עתידין ליגאל לכן יש יחס בצד מה רמז הרומז ענין זה בפסח מצה ומרור:
ודרך רמז יש לרמוז שהגאולה תהיה ב\"ב ע\"י שנתקן יסוד הרוח בתלמוד תורה ולא בדיבור אסור שלא ברא לנו פה ודיבור כי אם ללמוד ולהודות לו יתברך. וזהו פה סח כי הפה נבראת ללמוד תורה. וגם נתקן יסוד האש ונתרחק מהגאוה ונהיה בהכנעה וזהו מצה בלי משהו חמץ וגם נתקן יסוד המים שלא לילך אחר תאוות גופניות כי מרור גימט' מות. ולכן צריך כל מעייניו לעבודת ה'. ובזה תבא הגאולה.
עוד יש לרמוז דהכל תלוי בענוה שמתכפרין העונות כמ\"ש כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו. וזה אפשר רמז והוא רחום יכפר עון, עון אותיות ענו כי בענוה מתכפר עון. גם אז\"ל דהוי כאלו הקריב בל הקרבנות. וגם מרכבה לשכינה ויתר מעלות וא\"כ אם נהיה ענוים תבא הגאולה ב\"ב וזה רמז פסח מצה ומרור ר\"ת גימטריא ענו: " + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. פירוש לא סגי במחשבה ובלבו שיקבע בלבו כאלו הוא יצא ממצרים ושמח בלבו. אלא צריך להראות בהתלהבות בגוף. שיכירו וידעו כל היושבים בביתו מתנועת שמחתו וגופו שהוא עשה לש\"ש ויליף ליה מפסוק והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי. ומוכרח שבאמירתו לבנו עשה ה' לי הכר יכירנו בתנועה כאלו הוא יצא: " + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [], + [ + "הללויה הללו עבדי ה', ס\"ת הויה ליחד ה' עם ו' ולהמשיך מוחין דאוא\"י שהם י\"ה. וזה עצמו רמוז בתיבת הללויה הלל גימט' אדני שהיא ה' תתאה ליחדה עם ו' תפארת ולהמשיך מאו\"א י\"ה ולהכי אמרו בש\"ס ובזהר הקדוש דהללויה הוא שבח גדול. ותיבת הללויה גימטרי' אלהים הרומז לשכינה כי כל כונתנו ליחדה עם דודה. ורמז הללו עבדי ה' עבדי גימטר' אלהים שכונתם ליחדה עם ה' וז\"ש עבד\"י ה' שהם ענוים מרכבה לשכינה וכל חשקם ליחד הדודים בשלו\"ם יחדיו. וכן הללו עבדי ה' גימט' הענוים עם ב' כוללים דעיקר הכל הענוה וכמ\"ש בתנחומא פ' עקב לא בחר ה' בישראל שהם מקיימי מצות שגם הגוים מקיימי מצות ולא בשביל שהם משבחים לשמו ית' כי כל הגוים משבחים יותר אלא בחר בישראל שהם ענוים וזה רמז הללו עבדי ה' גימט' הענוים כי בם בחר מסיבת הענוה ולא מסיבת שהם משבחים דהרי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. אלא מפני שהם ענוים:
שוב ראיתי שרבינו האר\"י ז\"ל רומז הללויה. הלל אדנ\"י יה\"ו ז\"א. ודבריו חיים וקיימים: " + ], + [ + "בצאת ישראל ממצרים. אפשר לרמוז דבזכות יוסף היו ישראל גדורים בעריות ובזכות זה יצאו כמשז\"ל וז\"ש מושיבי עקרת הבית היא רחל אמנו אם הבנים תרי יוסף ובנימין ויוסף ביסוד ובנימין דנטר אתרי' כשנאבד. ובזכות' ובזכות יוסף ובנימין היו ישראל גדורים בעריות ובעבור זה יצאו והיינו דקאמר בצאת ישראל ממצרים ור\"ת יעקב מעם לועז גימט' יסוד כי על ידי ששמרו יסוד נגאלו. א\"נ אפשר ונקדים מ\"ש בס' רפדוני בתפוחים דף ך' על מדרש שאמרו דתן ואבירם למשה והלא בנה של יוכבד אתה ואיך קורין אותך בן בתיה ואתה מבקש להיות שר ושופט עלינו נודיע מה שעשית למצרי. ופירש בהקדמות האר\"י ז\"ל דבתיה בת יה שהיתה חוה מעשי ידיו ית' וזהו בת יה ומשה הבל ותחמול עליו שהוא בנה ולפ\"ז משה אינו ראוי למלכות דקין נטל העה\"ז אך אם הוא בנה של יוכבד ראוי למל' דכתיב ויעש להם בתים בתי כהונה ומלכות. ואם הוא הבל כדין הרג המצרי שהוא קין והוא הרג הבל שהוא משה לכן משה הרגו וז\"ש בנה של יוכבד אתה ולפ\"ז ראוי למל' אך קורין אותך בן בתיה הבל ואתה מבקש להיות שר ושופט הלא הבל אין ראוי למ' דלא יש לו בעה\"ז כלום אלא בן יוכבד ואיך הרגת את המצרי שהוא קין נודיע מה שעשית למצרי וממ\"נ חייב זהת\"ד ובדף כ\"א מסיק שהיה הבל מצד הגלגול ומלך מצד שקבל התורה ע\"ש באורך. ובזה אפשר לפ' פסוק תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. הכונ' תורה ציוה לנו משה ולכן אף שהוא הבל ויש מקום שלא יהיה מלך בזכות שקבל התורה דכתיב בי מלכים ימלכו ויהי בישורון מלך הוא משה רבינו כמשז\"ל. ועוד טעם שהגם שהוא הבל היה כולל ג\"כ שת נח ובחי' יוסף כמ\"ש גורי האר\"י זצ\"ל וכמ\"ש באורך במ\"א והם מלכים וז\"ש בהתאסף ראשי עם שהיו כלם במשה. ועוד רמז שעתה הנשמות טהורות באוצר א' מדור הפלגה ולזה נקראו אבות ואין להשגיח בגלגול הבל וז\"ש בהתאסף ראשי עם שהם האבות יחד שבטי ישראל נשמתם באוצר קדוש בפ\"ע. וזה אפ' בפ' אז יבדיל משה וכו' וזאת התורה אשר שם משה וכו' דכתב האר\"י ז\"ל בשער הפ' דהבדיל משה ערי מקלט שהרג המצרי שהיה קין ושגג והי\"ל מקלט וז\"ש ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה לך דייקא אשר ינוס שמה ר\"ת איש שמה משה זהת\"ד בקיצור. וז\"ש אז יבדיל משה והיינו לתקון שהרג המצרי וכ\"ת אם הוא הבל א\"כ אינו מלך לז\"א וזאת התורה וכו' ובשביל התורה היה מלך. ונמשך לזה יובן כי פרעה רצה להרוג משה וברח ליתרו וכמו זר נחשב כי משה בן בתיה שהרג מצרי א' שפרעה רצה להורגו. אמנם פרעה היה רע קין כמ\"ש הש\"ך ע\"ש באורך ושמע שהרג מצרי שהיה קין ונתירא שיהרגנו לו שהוא קין ומשו\"ה רצה להרגו וברח אצל יתרו שהיה הטוב של קין. כי בזה שהרג המצרי בשם המפורש תקן אותו כמ\"ש האר\"י ז\"ל. ובזה נבין קראין מושיבי עקרת הבית יוכבד כמ\"ש בתנחומא על פ' מושיב יחידים אם הבנים שמחה כמ\"ש פ\"ק דסוטה על אהרן ומרים שהיו מרקדין כשחזרה ונשאת יוכבד לעמרם הללויה שזכה משה רבינו ע\"ה בב' עולמות עה\"ז ועוה\"ב שנבראו בי\"ה ואע\"ג שהוא היה הבל היה מלך ובזכותו יצאו ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז והטעם היתה לקדשו באוצר מיוחד מדור הפלגה ישר' ממשלותיו ומשה מלך לפי שהיה בו בחי' יוסף שהיה מלך ובזכותו הים ראה וינוס ההרים רקדו כאלים במתן תורה וע\"כ זכה משה להיות מלך אף שהיה הבל לפי שקבל תורה והיה בחי' יוסף ונשמות נתבררו באוצר א' ופנים חדשות באו לכאן ודוק כי קצרתי וכל ההקדמות הנז' הבאתים במ\"א באורך בס\"ד: " + ] + ] + }, + "Barech": { + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "שפוך חמתך וכו'. אפשר לרמוז דהמצריים היו בקיאים בכשוף הרבה ועשו צורת כלבים בכשוף ששום עבד לא יוכל לצאת ממצרים והיו אומרי' שכל מה שעושי' משה ואהרן הי' ע\"י כשוף ולכן במקום כשוף שפוך דאתווי דדין כאתווי דדין חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך והיו סוברים שכל מעשה משה ואהרן כשוף וז\"ש אשר לא ידעוך: " + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "לא לנו ה' לא לנו. אפשר דהכונה לא לנו שם אלהים גימט' לנו לא יהיה מדת הדין לנו אלא לגוים תרדוף באף ותשמידם כמ\"ש שפוך חמתך אל הגוים. כי לשמך תן כבוד כי ברחמיך קראת אותנו ישראל. ואמרו בירושלמי סוף ברכות חד ארכין דשמיה אלכסנדרוס הוה קאים ודאין חד לסטים א\"ל מה שמך אלכסנדר. אמר אלכסנדרוס פניי לאלכסנדר וכו' ע\"ש ולהבדיל עאכ\"ו לשמך תן כבוד. וז\"ש ושמך הקדוש עלינו קראת ודוק כי קצרתי: " + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אפשר כי מי שזוכה ללמוד תורה ולקיים מצות אפס לא תהיה תפארתו כי הוא פעל ועשה דאלמלא הקב\"ה עוזרו לא יכול לו. ונמצא כי ה' ית' הוא היה עושה ואפשר זה כונת הכתוב וזכרת כי הוא הנותן לך לך כח לעשות חיל. וידוע מ\"ש רבינו מהר\"ם אלשיך ז\"ל דאנשי חיל ר\"ל בעלי מצו' שמכל מצוה נברא מלאך א' והצדיק יש לו חיל ממלאכים שנבראו במצות שעשה עכ\"ד וז\"ש וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ממצות שנבראו מלאכים והוא יתברך נתן לך כח לעשותם. ולא די שמטיב עם הצדיק בעה\"ז. אלא שאח\"ך בעה\"ב נותן לו שכר משלם על המצות שעשה ות\"ת שלמד. וז\"ש הודו לה' כי טוב בעה\"ז שנותן כח ללמוד ולקיים מצות כי לעולם חסדו שבעה\"ב משלם שכר כאלו הוא לבדו עשה המצות ות\"ת: ", + "שבשפלנו זכר לנו כל\"ח. אפשר על פי מה שפירשתי בעניותי מ\"ש דלות מעשים בשורך קרב צדק מאליך כי ח\"ו כשלא יש מעשים טובים אין יחוד ואנו מתפללים דלות מעשים בשורך והשכינה ח\"ו נפרדת קרב צד\"ק היא שכינת עוזנו מאליך ויהיה יחוד וז\"ש שבשפלנו דלות מעשים. ברחמיו זכר השכינה אלהים גימטריא לנו ליחדה אליו כי לעולם חסדו וכיון שיש ברכה בעולם וזה רמז זכר גי' ברכה לנו גימטריא אלהים שיתיחדו יחוד ומלכות. וישפיע החסדים למ' וז\"ש כי לעול\"ם חסד\"ו. אז ויפרקנו מצרינו ותבא ישועת ישראל כל\"ח. ויושפע שפע בעולם נתן לחם לכל בשר כל\"ח. הודו לאל חסד השמים ז\"א שהשפיע למ' כי לעול\"ם חסד\"ו. " + ], + [ + "נשמת כל חי תברך את שמך. אפשר להסמיך מ\"ש רבינו האר\"י ז\"ל וכתבו מז\"ה בחס\"ל ז\"ל דמשה רבינו ע\"ה לקח עדיי ישראל. וכן אמרו בש\"ס ויתנצלו בני ישראל את עדיים ומשה יקח את האהל לשון אור. ומשה רבינו ע\"ה בשבת באים לו אורות גדולים. ובטובו מחזיר לישראל עדייהם וזו היא הנשמה יתירה שבא לישראל בשבת עכ\"ד ואמרו בר\"מ כי נשמת ע\"ה בשבת יש לת\"ח בחול. ואפשר דלהיות דחכם מופלג יש בו ניצוץ משה רבינו ע\"ה וכמ\"ש רבינו האר\"י ז\"ל דז\"ש בש\"ס משה שפיר קאמר. א\"כ חכם זה שיש בו ניצוץ משה רבינו ע\"ה זוכה גם באור העדי שלקח משה בימי החול ושפיר קאמר דנשמת ע\"ה בשבת יש לחכם בחול. והנה נסח נשמת כל חי תקנוהו עיקרו בשבת קדש שבא לכל ישראל נשמה יתירה וזה רמז נשמת ר\"ת נשמת שבת ממשה תבא. ובודאי דהצדיק וחכם שבחול יש לו נשמה יתיר' של ע\"ה בשבת בשבת עתה יגדל נא כח נשמה יתירה שלו. וז\"ש נשמת כל חי חי הוא צדיק ובכלל שהוא ת\"ח וכמ\"ש פ' ב\"מ אמינא לך דחיל חטאין ואת אמרת צורבא מרבנן. תברך את שמך. ורוח כל בשר כלפי נשמת המון ישראל דלגבי הת\"ח נחשבת רוח, אידי ואידי בהודא\"ה לברך ולהודות ולשבח לו יתברך. ...", + "אין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל. אפ' ד' לשונות כנגד ד' גליות שמושיענו מכלם. מלך עוזר וסומך תדיר על דרך שכתבו התוס' בחולין דף מ\"ט דממ\"ש מסייע כהני משמע דרגיל ע\"ש. " + ], + [ + "מלפנים ממצרים גאלתנו. פי' מהקליפה של מצרים מבית עבדים ארץ מצרים התחתונה פדיתנו. ברעב זנתנו וכו' להורות שכל מה שעשה במצרים לאהבת ישראל כמשז\"ל. " + ], + [ + "בפי ישרים. בפ\"י גי' הויה אדני עם הכולל שתמיד כל מעשיהם לש\"ם שמי\"ם ליקבה\"ו תתרומם בסוד גדלות. ובקרב קדושים תתהלל. הוא ברחמיו יזכנו לשרתו ולברך בשמו ולעסוק בתורה ובמצות דברי אלהים חיים. ", + "ת\"ו ש\"ל ב\"ע הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו: כל הנשמה תהלל יה הללויה:" + ] + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Otzar Perushei Ha-haggadah, Chida. Jerusalem, 1959", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156940 " + ] + ], + "heTitle": "בתי הנפש על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "בתי הנפש על הגדה של פסח", + "enTitle": "Batei HaNefesh on Pesach Haggadah", + "key": "Batei HaNefesh on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + } + ] + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Divrei Negidim on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Divrei Negidim on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..effe345875aee8f4dee4319fe7722621ffaea1fb --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Divrei Negidim on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json @@ -0,0 +1,404 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Divrei Negidim on Pesach Haggadah", + "versionSource": "http://www.oceansidejewishcenter.org/", + "versionTitle": "Rabbi Mark Greenspan", + "versionNotes": "", + "shortVersionTitle": "Rabbi Mark Greenspan, 2007-2017", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "דברי נגידים על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "Shabbat HaGadol
The Sabbath before Passover is called Shabbat HaGadol. It is customary to read the Haggadah from avadim hayyinu, “We were slaves in Egypt,” through likhapper al kol avonoteinu, “To atone for all our sins.”*Avadim hayyinu is the beginning of Maggid, the formal telling of the story of the Exodus in the Haggadah. Likhapper al kol avonoteinu is the end of dayyenu, marks the end of the actual telling of the Exodus story. It is followed by Rabban Gamliel’s statement in which he talks about the obligation to interpret the meaning of pesach, matzah and maror. Some have suggested that this Sabbath was originally called Shabbat Haggadah and not Shabbat HaGadol. Clearly the Maharal understood it differently. It is also customary to offer a public discourse on the laws and meanings of Passover. The name Shabbat HaGadol is based on a verse in the Haftorah that is read in synagogue, “Lo, I will the prophet Elijah to you before the coming of the great and fearful day of the Lord.” (Mal. 3:23) The Exodus is characterized as “greatness” because of the great and awesome acts which God performed when The Holy One took Israel out of Egypt, as in the following statement from the Haggadah: “with great awe: this refers to the revelation of the Divine Presence.” It is made known and promised to us from our Eternal redeemer through his servants the prophets that in the future that Israel shall attain an even higher state of being when the Holy One performs great and awesome acts, as it is stated, “As in the days when you came out of the Land of Egypt I will tell him marvelous things.” (Mic. 7:15) The night of Passover is called the night of guarding, because it is being guarded for future times.
All things that are realized during the six days of the week are awakened to potential in the world above on the Sabbath previous to them. On Shabbat the gates of heaven are opened and preparation is made for future salvation. That is why the Sabbath before Passover is called Shabbat HaGadol. On it we anticipate the power of the opening of the gates and the preparation for future salvation of Israel which will happen on the “great and awesome day.” We give strength to these events by reciting the Haggadah and sharing insights into Jewish law and lore. The essence of Israel’s strength rests in their words, as is stated, “We offer the words of our lips instead of calves.” (Hos. 14:3) That is why we recite words of Torah and prayer for the things that were lost with the destruction of our Holy Temple.
In Egypt the Israelites did not have a means of affecting the Divine Presence such Torah and prayer. That is why they were commanded to set aside the Passover offering on the tenth day of the month in preparation for the offering. This took place, according to the Midrash, on the Sabbath before Passover. The Midrash interprets Exodus 12:21 mishkhu u’khu, to mean, “draw” your hands away from idolatry “and bring” the Passover offering. By setting aside the offering, the people initiated the power of redemption. *We often think of the Sabbath as marking the end of the previous week. The Maharal suggests that the Sabbath sets the tone in this world and in the world above for the week that is coming. Shabbat Teshuvah prepares us for a meaningful act of repentance. And Shabbat HaGadol opens the gates of salvation so that when the new week arrives the final act of salvation can take place.
Similarly, the Sabbath before Yom Kippur is called Shabbat Teshuvah. The power of Yom Kippur is that it is a day of turning to the Lord through five forms of affliction, prayers, tears, and crying out to God. Through these actions the Holy One absolves the people of their sins and returns them to their original state of being. The beginning of the preparation is on the previous Sabbath so that the potential of Yom Kippur becomes possible by first arousing the world above. This happens when all Israel resolves to return to the Lord on the Sabbath before Yom Kippur. That is why it is called Shabbat Teshuvah.
So, too, the Sabbath before Passover is called Shabbat HaGadol since we make all the necessary preparation for the salvation that will occur in the coming week.
It is \"a guarded day\" *The expression Leil Shemurim, a day of guarding\" is taken from Exodus 12:42 on which God’s glory is magnified in the entire world as the world anticipates the coming of the “great and awesome day.”", + "", + "The Mystical Meaning of the Four Cups of Wine
The sages decreed that we should drink four cups of wine and that they should be consumed as a sacred act and not as an ordinary act of consumption. The Midrash teaches that the four cups are for the four expressions for redemption: \"I will take you out of the burdens of Egypt....\" There are many interpretations for these expressions. One interpretation is related to the prophecies that God gave to Abraham: “Your offspring shall be strangers;” “they shall be subjugated;” “they shall be afflicted for four hundred years” (Gen. 15:13) Each of these prophecies are more severe than the previous one.Your offspring shall be strangers: meaning that his descendents shall live as strangers in a foreign land. They will have no autonomy and will be live under the domination of others just as a strange is must live under the domination of his or her host. But they will not be subjugated to by their host. *One of the characteristics of exile is powerlessness. While we may not be subjugated to our hosts we also do not have the power and autonomy to choose our own destiny.
They shall be subjugated: Then they will become enslaved to their masters in Egypt but this will not be worse than the fate of any other slaves who must serve a masters.
They shall be oppressed: This is the worst stage of all: they will be oppressed by their masters. It is not the way of masters to oppress their slaves. They are simply subjugated to them. Therefore, “oppressed” is the worst status of all.
When God redeemed Israel, He fulfilled the promises that He made to Abraham in the order opposite the original promises.*Exodus 6: 6-7. Say, therefore, to the Israelite people: I am the LORD.
1. I will free you from the labors of the Egyptians (oppression)
In Genesis (They shall be oppressed)
2. I will deliver you from their bondage. (slavery)
In Genesis, They shall be subjugated
3. I will redeem you with an outstretched arm (status as outsiders) -
In Genesis, Your offspring shall be strangers
4. I will take you to be My people, and I will be your God.
(Redemption by establishing a relation with God) First God promised, “I will take you out from the burdens of Egypt” that is, first God will free them from oppression. Afterwards, God said, “I will save you from slavery” meaning, then God will remove their status as slaves. Finally God promises, “I will redeem you” that is, he will remove them from living under the domination of another people, in a strange land. Regarding this act, God promised, “I will redeem you with an outstretched arm.”
Once God has redeemed them from a foreign nation, they were still lacking a connection to the Holy One. Regarding this, God promises, “I will take you to be My people.” This is how we explain the four promises of redemption.
In addition to explaining the redemption through the Passover symbols of pesach, matzah and maror, the sages added the four cups which represent a higher level of redemption than the Passover foods. There is a separation between eating and drinking. Eating is a more physical act. Drinking is more refined and anything that is more refined is more distant from the material.*Pesach, matzah and maror represent Israel’s liberation from physical slavery while the four cups of wine represent the inner spiritual process of redemption. The food is physical while the wine represents the spiritual. This is especially true in the case of wine which is separate from the materiality and the coarseness of the grapes. Therefore drinking the four cups represent a higher level of redemption.
When leaving Egypt, the Israelites were compared to an infant that enters the world. The four cups of wine symbolize the completion of this process of redemption. The infant that has already been born and have entered the physical world but its form is not quite complete and fitting yet. *This notion of the infant still being in formation would explain why, in Jewish law, one does not sit shiva for an infant that dies with the first thirty days of life. The Conservative movement has suggested today when still born infants are less common that parents should sit shiva during the first month, or if an infant is born still born. This is a higher level of redemption because it must complete its formation.
Yet if the wine represents the higher form of redemption, why doesn’t the Torah also contain a commandment to drink four cups of wine?
This is not surprising. Physical liberation, represented by the food, was represents the outer aspect of the Exodus while wine was the spiritual redemption, through which the people of Israel connected to the Holy One. The four expressions: “I took you out,” “I saved you,” “I redeemed you,” and “I took you to be my people” represent the redemption as it went forth from God as a kind of divine order. They are represented by wine because the wine is hidden in the grapes, as the sages taught: yayin (wine) and sod (mystery) both have the gemartria, the numerical value, of seventy. “Where the wine goes in, mystery goes forth.” (Eruvin 65a) *The expression is frequently quoted in rabbinic medieval literature. It is close to the Latin, “in vino veritas,” but a lot more fun since the words yayin and sod have the same numerical value!
This is not just a play on words and numerical values. Rather, this is a truth about the essence of wine. The wine is the hidden essence which is found in the grapes. It represents the hidden mysteries of the universe since it is hidden in the wine \"When a person drinks wine the mystery goes forth.\"
The redemption comes from a higher world. It is a world of unity and simplicity. The world we live in is a world of plurality. That which comes from the upper world into this world is divided into a plurality of four parts which are the four expressions of redemption. These four are the four sides of existence which are connected to the four types of redemption.*The four “sides” of existence may represent the four elements of the created world: fire, air, water and earth. It may also be four dimensions of reality Maharal connects the four aspects of redemption with the four elements of creation…
This mystery is found in the story of the Garden of Eden. The Torah states, “A river issued from Eden to water the garden, and it then divides and becomes four branches…” (Gen. 2:10) From this passage we learn that all things that go forth from the exalted world *The Hebrew expression here is olam hanivdal, literally the separated world. It is the expression that Maharal uses for the spiritual world above. The upper world is unified when something enters the physical world, it becomes multiplied into many. The upper world is one while the lower world (this world) is complex and many parts) just as the river flows from Eden to water the garden. When it enters the natural universe it becomes a plurality, which we refer to as the world of plurality.
There is also a fifth cup of wine which is not obligatory.*The Talmud discusses whether there should be a fifth cup of wine at the seder. Later the matter of the fifth cup will be explained, what its source is, and how it is still a commandment even though it is not obligatory to drink it. All of these cups are part of the process of redemption, and he exalted level that they are associated with. Eating matzah is not on the same spiritual level as the drinking of the four cups of wine. Whatever is on the highest spiritual level includes that which is below it, therefore, the cups of wine are associated with the meal: two before the meal and two after the meal. In this way the wine includes the Passover meal.
Because the third cup of wine is associated with, “I shall redeem you with and outstretched arm,” and the fourth cup is, “I will take you to be My people,” the law is that one cannot drink in between the third and fourth cups of wine. These two steps are connected with one another: God redeemed Israel so that God could make them His nation and they could make God their God. This explains why we find that wherever the Exodus is mentioned in Scripture, Scripture continues with, “I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt.” This explicitly suggests that the purpose of the Exodus was to create a relationship between God and Israel. That is why the Exodus is the foundation of faith. Similarly, the beginning of the Ten Commandments is, “I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt…” There should be no separation between the redemption and the covenant with God to one who understands the mysteries of Torah….
There is another homiletical explanation that connects the four cups of wine with pesach, matzah and maror. These three symbols represent the fact that we were taken out of Egypt because of the merit of the ancestors. It was because of them that Israel was redeemed.
The Passover offering represents Jacob. He is the chosen one of the forefathers. We are to bring a ‘pure sheep;’ Jacob is also called, “Israel is a scattered sheep.” (Jer. 50:17)… Thus we learn that Jacob is a sheep and like the offering we must strive to be a pure sheep.
Isaac is compared to maror, the bitter herbs. He was bitter when he lost his eye sight. In the Midrash, it is stated that Isaac was the forefather who introduced suffering. He said to God, “Master of the Universe – is it proper that a person should die without having experienced suffering? As a result, if a person faces no suffering then he will ultimately face the attribute of judgement. By experiencing suffering now, he will not face judgment in the world to come. God answered Isaac, “By your life you have made a good claim! From your time on I shall begin doing this.”*The concept here is that by suffering in this life, we are exempted from some of the punishment – din – in the world to come. While Isaac was still standing before God, God caused him to experience suffering, as it is stated, “When Isaac grew old, his eyes grew dim.” (Gen. 27:1)
Abraham is compared to matzah. Abraham was set apart from the leaven that is found among the other nations just as unleavened bread is separated from the leaven. *In the Talmud “leaven” is a code word for the evil impulse.
Thus, the sages suggest in many Midrashim that pesach, matzah, and maror represent Abraham, Isaac and Jacob. The four cups of wine which are combined with these symbols represent the four matriarchs. As we have already said, the drinking of the wine is secondary to the eating. Since the pesach, matzah, and maror represent the merit of the patriarchs, the four cups of wine come to represent the merit of the matriarchs, since they are secondary to the men.*Referring to the women as secondary is troubling to us as moderns but not uncommon in the Maharal’s writings and in Kabbalah in general. He has already said above that the wine is more spiritual than the symbolic foods and that it then represents the spiritual journey from slavery to redemption.
It was through the merit of the matriarchs and the patriarchs together that Israel gained the merit to be redeemed from Egypt, as the sages said regarding the following verse, “The voice of my beloved! Behold he comes leaping upon the mountains and skipping upon the hills.” (Song 2:8) The Holy One said “If I judge Israel on their deeds, they would not be redeemed. But if I look at the merit of their ancestors then they are worthy of redemption, as it said, “Leaping upon the mountains – the word mountains refers to the forefathers, as is stated, “Hear O mountains, the Lords controversy and you strong foundations of the earth.” (Micah 6:2)*Foundations, eitanim, is a code word often used by the sages to refer to the patriarchs. Also, the word mountains, in Hebrew harim, is masculine, so he takes it as another reference to the patriarchs. Gevaot, hills, has a feminine suffix and so it must refer to the matriarchs. According to this the reference to the hills refers to the matriarchs. These four cups, then, refer to the four mothers, as in the verse, “Your wife shall be like a fruitful vine.” (Ps. 128:3)", + "The Arrangement of the Seder Table
The table should be arranged the day before the Seder with beautiful utensils. The seats should be set up so that there is room for leaning during the Seder. The Seder plate should be arranged in the following manner:
Take large plate that is not too deep but is wide. Place three sh’murah matzot in the middle of it. The first one placed represents Kohen, the second Levi and the third, Yisrael. Cover the matzot with a lovely cloth. On top of the cover place a long plate and on it place six foods: On the top, there is a roasted shank to the right and a roasted egg to the left; below them, maror to the right and the haroset in a lovely utensil to the left; below them, karpas to the right and saltwater to the left.
This Seder plate does should not conflict with the principle that “one should not pass over an opportunity to perform a commandment.”*The concept here is that the items on the Seder plate should normatively be placed in the order in which one performs the commandment. His order does not seem to reflect this idea. Thus, from bottom to top the order of the symbolic foods reflects the proper order of the Seder customs. One should be cautious, however, that the mystical interpretations of the law do not contradict this principle of halachah. Similarly, one should be careful that if one hasn’t prepared the salt water from the previous day, one should first pour the water into the utensil and then add the salt. *Water may symbolizes the divine principles of hesed, lovingkindness while salt is din. One should put the lovingkindness in first. God knows the good intentions of the heart so that even if one does not understand the mystical meanings, he should still perform the customs in their proper sequence with a whole heart, according to their mystical intention. Then the Holy One will give one credit as if one had all the proper intentions.
Nevertheless, I will not refrain from explaining a little bit about the mystical significance of this custom. It is well known that Passover is he holiday that is meant to strengthen one’s faith, and therefore the sages organized the customs so that they would hint at faith:
• The large plate symbolizes the highest divine level of Keter
• The three matzot are symbols of the next levels, Hokhmah, Binah and da’at. Those who suggest that there should only be two matzot on the Seder plate are of the opinion that da’at is not one of the levels.
• The matzah cover represents the curtain that separates the levels which are knowable and those that are beyond comprehension.
• The six items on the Seder plate represent the six directions or additional levels.*The Maharal does not use the word Sephirah/Sephriot. Instead he uses the word madreigah, or level. It is possible that the word had not yet become quite so popular yet.
Hesed (Gedulah), Gevurah, Tiferet, Netzah, Hod, and Yesod are the six lower Sephirot or levels. These six levels correspond to the six directions that shape reality: North, South, East and West plus up and down. The shank bone is Gedulah, the egg is Gevurah, maror is Tiferet, the haroset is Netzah, the karpas is Hod, and the salt water symbolizes Yesod which is also associated with the eternal covenant of salt.
• The plate on which all these items are placed is the level of Malkut.
• To those with understanding who have entered the secret of God, this is fully understood. Since in his order the mystical intentions and the halachah do not conflict with one another, this is the proper order for all Israel to follow.", + "Wearing a Kittel at the Seder
It is customary to wear a kittel on Passover even when conducting the Seder. White is a simple color, without any complexity. This is a way of stating that the redemption came from the higher world and not from this world of complexity. Similarly the High Priest wore white garments on the Day of Atonement when entering the Holy of Holies because he wish to attain the highest spiritual level. Passover, the day of guardedness is similar to Yom Kippur in this regard. The meaning of the two customs is a mystery.
Images from the Prague Haggadah. Can you tell which one of these images represents the wicked child? How do you know?" + ] + ], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "Why We Begin the Seder with Matzah The Seder begins with “This is the bread of poverty” and not \"This is like the bread of poverty,\"*Some versions of the Haggadah begin K'ha lachma anya: “This is like the bread of poverty.” as it is written, \"In order that you may see the bread that I fed you… when I brought you out of Egypt.\" (Ex. 16:32) *Ex. 16:32, the verse quoted here, is actually a reference to the manna which was put aside as a reminder of the food which our ancestors ate upon leaving Egypt. Similarly, ‘the bread of poverty’ which we eat is the same as the bread which we ate at the time of the Exodus. The sages began with this statement in order to publicize “the bread of poverty” which our ancestors ate in the Egypt. By beginning with lechem oni, it illustrates the rabbinic interpretation of this expression. The sages explain that matzah is called lechem oni because there is much to say (onim) about it.*See Pesahim 36a The Hebrew words for poverty (oni) and for answer (oneh) are written with similar letters. The bread of poverty inspires us to explain the meaning of this bread and to answer many questions about it. Matzah inspires us to tell the story and carry out the rituals of the Seder. We begin with the unleavened bread and read a statement referring to this bread in order that we may see that everything afterwards is a reference to the bread with which the Seder began.
Had the Seder opened with Mah Nishtanah, it would not be clear that the Seder is about explaining the significance of unleavened bread. By beginning, \"This is the bread…\" and calling it by this name, and then continuing with the four questions, it becomes clear that the entire ceremony is about explaining that there is much to say about matzah. Since this is a statement that is recited by the head of the household, it is recited in any language that the members of the household will understand.
Why is matzah called lechem oni, ‘the bread of poverty?’ A rich person is as likely to eat the matzah as a poor person, and besides, why is poverty associated with redemption. *The Maharal adds: “There many interpretations of this expression. Some say that it is called lachma anya because it is lowly like a poor person and not elevated. Others say it is called lachma anya because it is a fitting food for poor because it hard to digest. The Egyptians fed the Israelites unleavened bread so that it would remain in their stomachs while they were working. These explanations contradict Scripture…”
Unleavened bread is called the bread of poverty because it is the opposite of enriched bread. When adding oil or honey to dough it becomes ashira,*Matzah Ashira is the term we use for egg matzah. Matzah is ideally made with flour and water and nothing else. Adding other liquids or eggs to it enrich it. On the first night of Passover we are commanded to eat the plainest matzah. Since matzah with other ingredients is enriched, when only water and flour are used, the matzah is considered “poor.” enriched. Similarly, a poor person has no possessions other than himself and his body. Matzah is also made of the most basic ingredients, flour and water. When one adds yeast or leavening to the plain ingredients, it becomes richer…Similarly, when we add juice or other liquids to the ingredients in matzah it becomes ashira, enriched.
What is the connection between “poverty” and redemption? Aren’t they opposites? Poverty teaches us about redemption. A person only becomes free when one has no attachments. The slave does not independent because he is subservient on his master. Similarly, a person who is rich does not stand on his own since he is attached to his possessions. As a result, neither can attain redemption. The poor person, on the other hand, who has no possessions, is able to attain redemption.
Therefore we are commanded to eat the bread of poverty on the eve of redemption because matzah has only the most basic ingredients and no leavening. It is like the poor person who only has the very essence of existence. Thus, we attain redemption by becoming detached from unnecessary things. Enriched matzah (even though it is unleavened), has additional ingredients such as juice added to it so it does not symbolize the necessary conditions for redemption.*Matzah is associated with redemption. If the purpose of matzah, or the bread of poverty, is to describe people who were now free, one would have to wonder about this connection, since we do not usually connect poverty with freedom. Rather matzah makes us aware that the essence of the Exodus only takes place when we are detached from things and from others. Only when one has no attachment can there be redemption.
From this you will understand the meaning of Scripture, \"You shall eat no leavened bread with it; seven days shall you eat unleavened bread with it, the bread of poverty, for you came out of the land of Egypt in haste…\" (Deut. 16:3) The bread of poverty means bread which stands by itself and is not connected to does not include any other ingredients. Why must you eat this bread? Because you left Egypt and ate it in haste. There was no attempt to prolong or delay in eating the matzah. Matzah is made with haste, just as Israel left Egypt with haste in the first month, so there was no delay in eating the unleavened bread, and no additions to it. Redemption must be immediate and absolute without unnecessary additions.", + "Matzah and Simplicity There is another way in which matzah is related to the bread of poverty, and redemption. The poor person has nothing, so his life is simplified and he stands detached from the world of things. In this complex material world such simplicity is considered a shortcoming. In the divine realm (olam hapashut), *The divine and spiritual realm is called olam hapashut, the world of simplicity. The physical world is called olam harkavah, the world of complexity. simplicity is a virtue. That is why we are commanded to eat matzah, the simplest form of bread. It contains nothing but the most essential ingredients… Israel was redeemed on this night from the complex material world through the higher spiritual realm. So, too, we are commanded to eat matzah which epitomizes this simplicity of the divine realm.
This ideal of simplicity is also expressed in the clothing that the high priest wore on Yom Kippur. Throughout the year he dressed in golden garments, but on Yom Kippur he wore plain white garments when entering the Holy of Holies. Since he was about to encounter the highest spiritual realm, he had to get rid of the trappings of the material world. When he entered the Holy of Holies on Yom Kippur he dressed in white, which represents the qualities of holiness and simplicity. This is the meaning of the verse, \"Seven days shall you eat matzot, the bread of poverty, for you came out of the land of Egypt b'hipazon, in haste.” (Deut. 16:3) The people left Egypt in haste, without tarrying, signifying that they left at the highest spiritual level. B'hipazon suggests that there was timelessness to the way they left unlike natural activities that involve the passage of time. Therefore it is fitting to eat the lechem oni which is the simplest bread without other ingredients.
The Talmud says that matzah is lechem oni*The word עוני is spelled without a vav but it is pronounced as if there were vav. The Aramaic word for it used in the Haggadah is spelled with an aleph. Hebrew words are derived from three letter root words. Oni comes from the same root as Ani, poor. But it might as easily be derived from the root oneh which means to answer or explain. The Talmud explains the expression lechem oni as the bread that explains the story of the Exodus. But if the word oni comes from this root than it should have been written correctly as aniya. That is why the Talmud offers a second explanation. In this way it suggests that lechem oni is associated with both possible interpretations of the word oni. because it is \"the bread over which we recite (onim) many things.\" (Pesahim 115a) This means that we publicize the Exodus through matzah; through it we learn the nature of the Exodus from Egypt. Therefore it is fitting to tell the story of the Exodus with the unleavened bread. But there is a difficulty with this explanation. If this is so, it should have been עניא called lechem aniya עניה ; Why is it called lechem oni עוני then? The Talmud also interprets the word oni as coming from the word poor, \" It is called the bread of (עני ani - poverty): just as a beggar generally takes a piece, so here too a piece is taken. Another interpretation: just as a poor man fires the oven while his wife bakes, so here too, he heats and she bakes.\" Yet if it referred to the poor it should have been written ani עני instead of Oni עוני . Therefore both interpretations of the word can be derived from Oni.", + "All Who are hungry Come and Eat … There are two different expressions here. For those who are hungry, we say, kol d'khfin, “All who are hungry,” come eat the bread of poverty. For those who have food but don’t have the means to observe the rituals of Passover eve, we say, kol d'tzrikh, “All who are in need, come celebrate Passover.
The statement goes on to say that remembering the rite of Passover is as acceptable to the Holy One as doing it. If one is able to offer the Passover offering one should do so but now that it is not possible to offer the sacrifice, by celebrating the Seder (and remembering it), it is as good as actually offering the sacrifice. Thus, the Holy One considers it as good as actually fulfilling the commandment if circumstances make it impossible to do so. Therefore, we say, next year when we hope to be in the land of Israel we will offer the sacrifices according to all the details of the law.
There are two things that prevent us from observing the Passover sacrifice. The first thing preventing us is living in exile outside of the land of Israel. But even if we are in the land of Israel, if we are still living under the subjugation of other nations, it would still be impossible for us to rebuild the Temple and to make the sacrifice. This is the second thing preventing us from observing the pesach offering. These two obstacles, exile and our inability to rebuild the Temple, are mentioned in this passage: \"Now we are here\" and \"Now we are slaves.\"
The first part of this passage is in Aramaic (Now we are…) while the second part of the passage is in Hebrew (Next year may we…) The word shanah, year, is used because it comes from the same root as the word shanuy, change. We hope that the year will pass with all its changes. It is more appropriate to refer to this year with the Aramaic hashata.*The word Hashata implies that this is how we are right now but we hope our condition will change even sooner than next year. Why should we wait until next year to return to the land of Israel and rebuild the Temple? This word can also mean \"now\" in Aramaic. We should not say, \"This year we are here; this year we are slaves.\" We hope that we will merit to cease being slaves and return to the land of Israel even sooner and not next year. Hashata, now, is more immediate than hashana, this year." + ] + ], + "Four Questions": [], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "Coincidence and Divine Intention
The Mishnah Pesahim 10:4 states:
One begins an account of the Exodus with shame and one concludes with glory, and expounds from “My father was a wandering Aramean” until he completes the whole passage.
The Talmud comments: \"What is meant by shame?\" Rav said: one begins: ‘Originally our ancestors were idolaters’; while Samuel said: we begin: ‘We were slaves.’\" (Pesahim 116a) It is not appropriate to begin the story of the Exodus with glory without first speaking of Israel's degradation. If one immediately speaks of the glory, it might appear the Exodus was a matter of good fortune and that it wasn’t the intention of the One who acted to perform this kind act.
There are two types of acts: those that happen by coincidence and those that happen intentionally. An example of coincidence would be the following: one's house caught fire and coincidentally, it began to rain, putting out the fire. When the rain fell at the right time, it is a lucky coincidence. An intentional act would be the following: a person is passing by when he sees a house on fire and immediately runs over and puts out the fire. This is an intentional act on the part of the person who made a decision to act. *Which is the greater miracle or at least a sign of a divine act?
1. Your house catches fire. At just that moment it rains, putting out the fire.
2. A house catches fire. The fire department responds and in time to put out the fire.
Conventional wisdom is that the rain was a miracle. According to the Maharal the rain was not a miracle; it was lucky coincidence. The second act, on the other hand, was intentional and a sign of God's loving concern and compassion. This sounds counterintuitive. The Maharal differentiates between coincidence and a conscious act of will by God. The first is a poel bamikra, a coincidental act, while number two is a poel baetzem, an intentional act of will.
If one began by speaking of the Exodus without first mentioning Israel's misfortune, one might think that the redemption of the people of Israel came about through a coincidence. One begins by speaking of Israel's misfortune so that others understand it was through the will of the Holy One that the act of redemption was carried out to save Israel from misfortune. An intentional act (poel ba'etzem) is an act of God which is performed with the intention of saving Israel from shame or misfortune.
When an act of glory is preceded by an act of shame, then the glory is that much greater, just as the night that precedes the day makes the day seem so much brighter. Perfection is not found at the beginning in this world and only afterwards does it become apparent. It is impossible at first for there to be wholeness; in the beginning there does not appear to be the exalted divine level. Therefore, divine intervention is preceded by degradation (genut) and in the end it rises up to the level of divinity.
We now can understand the reason for the controversy between Rav and Samuel. According to Rav who said, \"At first our ancestors worshipped idols,\" this is the genut, degradation, since the worship of idols cleaves to the soul. The body is not made inferior by worshipping idols but the soul is. According to Rav the soul is degraded by idolatry and this causes the annihilation of the soul. The soul comes from the realm of holiness and it loses its holiness through the worship of idols, as is stated, \"the same soul will I destroy from among his people.\" (Lev. 23:30) Since idolatry leads to complete destruction of the soul, it should be considered the greater form of genut, degradation.
Samuel is of the opinion that the greatest form of shame is the physical shame which clings to the body. Such degradation is that which is connected to one’s physical being. Therefore, he says the worst degradation is contained in the passage, \"We were slaves to Pharaoh in Egypt.\" Because the body is material and degradation is more likely to cling to it while the soul is spiritual so genut, degradation, cannot cling to it.
Actually, God redeemed the people of Israel from the degradation of the body and the soul. At first, they worshipped idols (so they experienced degradation of the soul) and then God redeemed them from slavery (the degradation of the body). Rav and Samuel did not disagree about this but they differed about which form of degradation was worse. They felt that whichever was the worst form of degradation should be mentioned first.
One might argue that even though Rav believed the spiritual degradation was the worst form of genut, one should still begin, \"We were slaves to Pharaoh in Egypt,\" since one should begin with the Exodus. Everything up to \"At first our ancestors worshipped idols\" was an introduction explaining why we are obligated to tell the story of the Exodus. We see, then, the Haggadah accords with the opinions of both Rav and Samuel.", + "Punishment and Threat
“The Lord our God took us out from there with a mighty hand and an outstretched arm.” A mighty hand can mean with great strength, while an outstretched arm could mean continuing threat. That is, the Egyptians would continue to be threatened even after the plague took place for quite some time. God took the Israelites out of Egypt by smiting the Egyptians and by continuing to threaten them afterwards. Each time the plague ended, Pharaoh immediately began to sin once again so that it wasn’t possible to take the Israelites out of Egypt. The only way to free them was to threaten the Egyptians long enough to make sure the Israelites had a chance to leave Egypt. The plague of the first born lasted only a single moment at midnight; it was only the possibility that the plague might continue that the Israelites were able to leave Egypt. Explaining the passage, \"He called for Moses and Aaron at night and said, 'Rise up and get out from among my people,'\" (Ex.12:31) the Midrash states,*The verses in the Torah suggest that after the tenth plague, the Egyptians were terrified that the tenth plague would continue. If they had not been afraid of the Israelites they might have changed their minds immediately after the death of the first born. It was the continuing threat that allowed the Israelites to wait until morning to leave. The Israelites argued that if they left in the middle of the night they would appear to be no better than thieves who run away after robbing someone. Remember the Israelites went around collecting silver and gold before leaving Egypt. \"The Israelites said, 'Are we thieves? We will leave in the morning.' Pharaoh said to them, Shall all Egypt die, as it is stated, The Egyptians urged the people that they might send them with haste for they said, 'We shall all be dead men.' (Ex. 12:33) The Israelites then said to Pharaoh: 'Do you want to end the plague? Declare that we are now free and are now servants of God.' Pharaoh then declared, 'In the past you were the slaves of Pharaoh; from now on you are the servants of God.'\" In this Midrash we see that Pharaoh was terrified because he thought that the plague would continue and everyone in Egypt would die. That is why he agreed to send the Israelites out of Egypt. The continuing threat was an example of the outstretched arm. Pharaoh feared that if he went back on his word the plague would return.", + "Birthing a Nation: From Potential to Actuality
“If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt then we, our children and our children's children would still be subjugated to Pharaoh.” One should not say that even if God had not taken us out of Egypt we might have been freed in some other fashion in future generations. This would not have been the case. If God had not taken us out of Egypt, we would have been subjugated to them forever. The reason that we could only be redeemed by the Holy One is a deep matter. This matter is explained by a passage in the Talmud: \"Rabbi Jochanan said: There are three keys that the Holy One blessed be He has retained in His own hands and not entrusted to any messenger, namely, the key of rain, the key of childbirth, and the key of the revival of the dead.\" (Ta'anit 2a) A verse is brought for each to prove that only God can free them from these three things. Regarding the key of rain, Scripture states, \"The Lord shall open to you His good treasure, the heaven to give the rain to your land in its season.\" (Deut. 28:12) Regarding childbirth Scripture states: \"God remembered Rachel… and opened her womb.\" (Gen 30:22) And regarding resurrection, Scripture states, \"And you shall know that I am the Lord when I have opened your graves.\" (Ezek. 37:13) This proves that these extraordinary matters would not have come about without the One who had the power to act: the Lord.
What do these three things have in common? They are all matters in which there is movement from potential to actuality. Something cannot go from potential to actuality*There are two key words in this passage: koach, potential or becoming, and poal, actuality or being. Without God's active involvement in the creative process, everything is in a state of potential; it is in a state of becoming whole but has not reached the state of wholeness. except through that Being who is completely ‘being.’ Only the Divine is absolute being. Childbirth cannot happen without the divine because it represents a move from potential to actuality. Similarly, resurrection is a similar process that leads from death to life. Rain brings about the vitality of the world upon which human life depends and so represents the move to actuality. That is why in these three cases Scripture uses the language of \"opening\" for these creative processes. Other things, such as the blossoming of a tree and other natural phenomena, are not complete creations (they are constantly in a state of becoming and are never fully created). Since they are not whole, they are never in a state of actuality (poal). Only those things in this world which the Divine brings forth can be in a state of actuality and wholeness. That is why each of them has its own special opening through which it moves from potential to actuality through God.
When Israel was enslaved in Egypt, the Holy One took the people from a state of potential to actuality so that they could go forth of their own volition. They were similar to a fetus in its mother's womb, as the Midrash stated elsewhere. When Israel went forth from Egypt they were like a new born baby who entered the world. Therefore, this process was only process could only happen through the will of the Holy One. This was not the case with all the other times of exile of the Jewish people. Even before the Jewish people went forth from Babylonia they were no longer in a state of potential (koach). This was only the case when they were in Egypt and were not yet a nation. While they were in Egypt they grew more populous just as a fetus grows in the womb.*The fetus grows in its mother’s womb but it is not yet an infant until it emerges into the world. Similarly, the people of Israel were not yet a nation as long as they were in the womb of Egypt. The Exodus from Egypt was considered a move toward actuality and reality. These matters are extremely deep….", + "Four Types of Knowledge
“Even if we are all wise, all discerning…” The Haggadah uses four terms for the four types of knowledge: wise, discerning, experienced (elders), and those who know Torah. The first type of knowledge, referred to as chacham, contains basic principles, such as, \"two opposites cannot coexist in a single subject,\" or, \"the whole is greater than the parts.\" This is called wisdom. The second type of knowledge consists of secondary principles. These principles are derived from axiomatic ideas. This is referred to by the term navon, discerning, as in the statement, \"Who is discerning; one who derives one matter from another.\" (Chagigah 14a, Isa. 3:3) The third type of knowledge, referred to as zaken, is acquired through experiences that are repeated many times. For example a person might state, ‘when A happens then B will result.’ Or, ‘When a person eats certain herbs they cause a person to experience heat or coolness. *These are not quotes from another work but rather statements based on the scientific process of observation and conclusion. This person acquires knowledge through experience. Elders tend to have this type of knowledge; through their age, they are able to deduce certain facts. And there is received knowledge which one receives from a trustworthy person whose knowledge one trusts. One receives such Torah knowledge through the words of Moses our teacher who is called the faithful one of the Holy One. This is referred to by the expression, \"those who know Torah.\"
This is the explanation of our version of the text, \"Even if we are all wise, if we are discerning, if we are elders and if we know the Torah…\" There is another version of this text that only mentions three, \"Even if we are all wise, even if we are discerning, and even if we know in the Torah.\" It does not mention, \"if we are elders.\" This is the correct version of the text. Certainly the Haggadah only mentioned three types of knowledgeable parallel to the three types of knowledge mention with regard to Bezalel, \"And I have filled him with….wisdom, understanding, and knowledge.\" (Ex. 31:2) 'Wisdom' refers to axiomatic principles; 'understanding' refers to information that is derived from these principles; and 'knowledge' refers to information that one attains according to his ability. Thus when the Haggadah says, \"even if one knows the Torah,\" it is referring to the truth of Torah that has been taught to us according to our capacity." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "The Uniqueness of Passover Night
“It once happened that Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva, and Rabbi Tarfon gathered together (misubin) in B'nai Brak.” The sages bring this story to show us how much the sages loved to tell the story of the Exodus from Egypt and why it was necessary to tell the story while gathering around the table in B'nai Brak. Lest one assume that they were doing so for the sake of learning in general and not because it was Passover night, the Haggadah says that they were \"leaning\" *Leaning: The word misubin appears in the four questions: On all other nights we eat sitting or leaning (misubin); tonight all of us lean. By the middle ages leaning became a custom associated with the celebration of Passover eve, since leaning was the stance taken by the wealthy and rich. Thus when the Haggadah says that they were \"leaning\" it can only mean they were celebrating Passover. In the Greco-Roman world however, it was customary for the free born to lean on couches when they ate. The custom was adopted by Jews in celebration of Passover and soon became separated from its original cultural and social milieu in the Greco-Roman world. (misubin) in B'nai Brak. If they were doing so for the simple purpose of learning Torah, it would have said that they were learning in the Beit Midrash.
One should not assume that they were causing themselves discomfort by staying up all night on the festival. *A festival should be a time of physical pleasure. Staying up all night would have been physically exhausting so that it might not have been considered to be in the spirit of the festival. For these rabbis, however, the joy of spending the night telling the story of the Exodus would have been so exhilarating they would not have realized that the morning had arrived. Because they so loved performing this commandment it seemed like a short period of time to them and they didn’t even realize that dawn had arrived. As a result the students had to come and inform them that it was time for them to recite the morning Sh'ma." + ], + [ + "The Importance of Remembering the Exodus
Rabbi Elazar ben Azariah said: *This passage is taken from the first chapter of the Mishnah Berachot. It is actually about whether there is an obligation to recite the third paragraph of the Sh’ma. Since we are not obligated to wear fringes at night, we may be exempt from reciting this passage. But since it also mentions the Exodus, Rabbi Elazar concludes that the obligation to recite it and mention the Exodus even at night. This passage is brought here even though this statement does not address the commandment of telling the Exodus from Egypt on Passover. Rather it addresses the question of mentioning the Exodus in the Kriyat Sh'ma every night. It is to show how important the commandment of remembering the Exodus is. According to the sages one is obligated to mention the Exodus each day and according to Rabbi Elazar, one is obligated to mention the Exodus every day and every night. How much more should one remember the Exodus on the night that it took place. Further, the fact that the sages say that we are obligated to mention the Exodus as part of the Sh'ma even in the Messianic era teaches us we will still be required to tell the story of the Exodus on the night that it took place even in the Messianic era.
This teaches us how important remembering the Exodus is: even in the Messianic era we must not forget the Exodus.", + "Remember the Exodus, All the Days of Your life
“Until Ben Zoma explained it from the verse, In order that you may remember…all the days of your life.\" (Deut. 16:3) Ben Zoma used this verse as a proof text for reciting the Sh'ma at night even though it deals with the Passover offering. The previous verse states, \"You shall slaughter the Passover offering for the Lord your God from the flock or the herd…\" (Deut. 16:2) Without remembering the Passover rite on the day it took place, there can be no true remembrance of the Exodus. Mentioning the Exodus daily in the Sh'ma, is not sufficient for inspiring remembrance. The true essence of the Exodus is in celebrating the Passover offering on the eve of Passover. *The Maharal wonders why this verse was chosen as a proof text to explain why the Exodus must be mentioned daily (and according to Rabbi Elazar, nightly as well). The passage in Deuteronomy, Chapter 16 actually deals with offering the Passover sacrifice and not the commandment to tell the story of the Exodus. Mentioning the Exodus, however, is not the same as actually reenacting and remembering the Exodus. Only through the annual commemoration of the Exodus are we able to recall the Exodus throughout the year. In these verses the offering leads to remembering the Exodus, \"All the days of your life.\"
Now that we have remembered the Passover offering, we go on to say that a person should remember the Exodus every day of his life through the recitation of the Sh'ma. The statement \"All the days of your life,\" is interpreted to mean that one must mention it not just in the daytime but at night as well. The sages, however, interpret this passage differently, taking it as a reference to the Messianic era.
Why didn’t the sages interpret \"All the days of your life,\" the same way as Rabbi Elazar? Why did it make more sense to Rabbi Elazar to take this as inclusive of the nights rather than agreeing with the sages who understood it as adding the Messianic era? It would seem that Rabbi Elazar understood the nights as essential to the Exodus since the transformative miracle took place at night while the Exodus actually happened during the day. Therefore, it was fitting to mention the Exodus both in the daytime and at night.
The sages, on the other hand, felt that redemption happened during the day and not at night. *This fits with the Maharal's earlier statement that the essence of the Exodus is the Exodus itself and not the miracles or the plagues. He would agree with the sages who appear to conclude that we only mention the Exodus at night on the occasion when the events took place and not the rest of the year. The final plague was merely the means of allowing the Israelites to leave Egypt during the day. That is why we are only obligated to mention the Exodus in the day time. We do not mention the Exodus at night, at the time when the final plague took place. We only focus on the final plague on the eve of Passover when we celebrate the holiday.
Certainly we must mention the Exodus on Passover night since it was the time when the miracle took place." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "The Four Blessings
Baruch HaMakom: Why praise God as the “Giver of Torah” in connection with the four types of children of which the Torah speaks? This passage can be explained as follows: The Torah mentions many important principles in the Torah does not elaborate on them. Yet we see that the One who gave us the Torah did not skimp in giving an answer to each of the four children.
The repetition of the expression Baruch HaMakom, Baruch hu represents an additional blessing before and after mentioning the name of God. Similarly, Baruch sh’natan Torah l’amo Yisrael Baruch hu, represent a blessing before and after the name of God. This is in fulfillment of the words of the Zohar: Torah and the Kadosh Baruch Hu are one. *The word Torah appears before and after HaMakom, a name of God, and Torah. Like the name of God, Torah is a name of God and should be preceded and followed by a blessing. The reference to the Zohar is from Parshat Acharei Mot. However the full statement is “God, Torah and Israel are One.” The name Makom, literally “The Place,” is a common expression used in rabbinic literature for God. God is the place of the world.", + "The Four Children: The Questions
The Torah speaks of four children: One must explain the meaning of the number four with regard to the four children. Also why does the Haggadah speak of wise and wicked rather than righteous and wicked? Furthermore why is the wicked mentioned before the simple child?
Rather, the four children represent four types of learners.
1. There is the wise child (the self-motivated learner) who seeks out wisdom and knowledge in order to understand those things he has not learned. He is constantly acquiring new knowledge. He is called a chakham because he is constantly acquiring chokhma, wisdom. *In other words, the wise child isn’t inherently wise but he is constantly pursuing knowledge and wisdom.
2. The simple learner does not have more or less knowledge than the chakham. Rather, he asks questions only when he notices anything that is different or out of the ordinary. This is the definition of the simplest knowledge which is neither lacking nor additional. It only occurs to him to ask questions when he notices something different. *The simple child is intelligent but he is not curious. This child is motivated to ask by outside criteria and stimuli rather than an inner process of thinking and contemplation.
3. The one who doesn’t ask lacks knowledge and fails to ask questions even when he notices something out of the ordinary. He is certainly lacking and is therefore called the one who doesn’t even know how to ask questions. *There are four verses in scripture which command us to tell our children the story of the Exodus. Three of them are prefaced with a question and then three is an accompanying answer. In Exodus, 13:8) we are simply told, “You shall tell your child on that day…” The sages interpret this verse as a reference to a child who fails to even ask question, or possibly is incapable of asking because he is too young or suffers from some type of a cognitive delay. Interestingly the response to this child is also given to the wicked child, which could be understood as an insult: “God did this for me and not for you.” Ex. 13:8 is actually the key verse among these four since it contains the word v’higadita, the bases for Haggadah.
4. Finally there is the one who is the opposite of the wise child who has a source of knowledge and understanding. He, however, uses his knowledge for evil to ask questions that lead to heresy. He is called wicked because he is wicked in his wisdom seeking knowledge that will lead to heresy. Anyone whose actions lead to evil is called a rasha.
The four children are four types of learners; there are no others besides these: whether he increases his wisdom, is complete in his knowledge, is lacking in his wisdom, or if he uses his wisdom for negative means. There are those who pursue wisdom to become enlightened and those who pursue knowledge for the purpose of heresy. That is why the wise and the wicked are paired up first. They are opposites with the same knowledge.
The wise child asks a question about all the commandments while the wicked child asks specifically about Passover offering. The simple child asks a question regarding breaking the neck of a first born animal, *“But every firstling ass you must redeem with a sheep; if you do not redeem it you must break its neck. And you must redeem every first born male among your children. And when in time to come, your son asks you, ‘What is this?’ you shall say to him, ‘It was with a mighty hand that the Lord brought us out from Egypt…” (Exodus 13:13-14) The simple child’s question appears in the context dealing with the redemption of first born animals and children. If an ass is not redeemed, its neck must be broken. and the one who doesn’t know how to ask, his answer appears in the context of the Seder and unleavened bread. Each one is mentioned in a context most fitting for his intellectual needs.
Since the one who doesn’t know how to ask lacks the most basic knowledge of Passover, we must arouse his interest so that he is credited with the commandment of telling the story of the Exodus. The Torah places his statement in conjunction with the matzah so that we can tell him the whole story of the Exodus, as the sages say: “You shall say to him, ‘It is because of this’ – you shall say it at the time when matzah and the maror are placed before you.”
The simple one asks of his own volition but only when he notices something that surprises him. If he doesn’t notice something different, then he doesn’t ask. That is why the Torah sets his question in connection with the custom of breaking the neck of the first born ass that is not redeemed. It doesn’t make sense to break the neck of a perfectly good animal – this is out of the ordinary. Regarding this strange act, the simple child would ask, “what is this?” We also need to do things differently on Passover eve so that the child will see this and ask about it. The question in the Torah, “What is this,” isn’t specifically connected to the breaking of the neck of the ass but to any action which is out of the ordinary and inspires the child to ask a question. When the child sees the pesach offering, matzah and the maror, which are not ordinary practices, the child is likely to ask.
The wise child doesn’t need something out of the ordinary to inspire him to ask; he asks questions out of a natural sense of curiosity. The Torah every type of commandment in his question since the wise child wants to know why God commanded it. If the Torah had placed his question in connection only with the Passover Seder, one might think that he only asks when he sees something special. The wise child doesn’t need something out of the ordinary to ask questions.
The wicked child asks about the Passover offering. He refers to the sacrifice as avodah, divine service, as it is written: “And it shall come to pass, when you come to the land, you shall observe this divine service (avodah)…and “when your children shall say to you, what is this service (avodah) to you?” The wicked child asks about the avodah but then rejects it. When he asks on Passover eve, he does so because he considers these commandments to be avodah,*Avodah can refer to the temple service, ritual in general, or it can refer to labor or slavery. When the wicked child refers to the rituals of Passover as Avodah he is implying that it is a burden. hard work (and not because he thinks about it as services of God) and doesn’t want to be bothered. The four are distinguished from one another by the type of question they ask on the anniversary of the Exodus.
We see that the four children are different from one another in their question on Passover night. The wise one asks from the perspective of the wisdom in the practice. He asks about all the commandments and not this one in particular, as has been explained. The simple only asks when he notices something out of the ordinary. He asks when he notices something different on Passover night in the Passover offering, matzah and the maror. The wicked one asks because he sees the rituals not as service/avodah, but as an avodah/burden and so he rejects the commandments with his question. Each one, then, offers his question in a more fitting context and not just about the celebration of Passover on which one is obligated to tell the story.
We learn about the obligation to tell the story of the Exodus on Passover eve from the one who does not know how to ask. It is based on the obligation to tell the story and not on the question that is asked. One must tell the story on Passover eve. The one who asks has permission to ask wherever he sees fit. There is no obligation to answer questions on Passover eve but to make the story of the Exodus known. *Ex 13:8 - You shall tell (v’higadita) your child on that day, ‘It is because of this which the Lord did for me when I went for from Egypt.’” This is the basis of the Haggadah. The Maharal points out that we are obligated to make the story of the Exodus known on Passover eve even when the child asks no questions. Questions should be answered whenever they are asked whether on Passover or throughout the year. The other three questions aren’t necessarily relevant to Passover but to any time a child asks." + ], + [ + "The Four Questions: The Answers
One should further examine the answers given to the four children found in the Torah. The answer to the wise child in the Haggadah is the not the one found in the Torah. The Torah states, “You shall say to your children, “We were slaves to Pharaoh in Egypt and Adonai freed us from Egypt with a mighty hand… then the Lord commanded us to observe all these laws.” (Deut. 6:21-24) The answer in the Haggadah is completely different from the one in the Torah. Also it is not clear why the answer in the Haggadah focuses on the law: “One may not eat anything after the Passover offering.”
The answer that the Torah gives to the wicked child is also difficult. The Torah states, \"You shall say, ‘It is the Passover sacrifice to the Lord because He passed over the house of the Israelites in Egypt when He smote the Egyptians, but saved our houses.’” (Ex. 12:26) Instead the Haggadah focuses on a different verse (the one which is given to the child who does not know how to ask), “It is because of this which the Lord did for me…” (Ex. 13:8) Further, what is the sin of the child who does not know how to ask? The answer given to the silent child begins, “It is because of this which the Lord did for me...” This implies that God did it for someone else but not for him.
Furthermore, the wise child also says, “Which the Lord our God commanded You?” Why do we interpret the question of the wicked child, “for you” but not “for him,” but we do not interpret the question of the wise child, “who commanded you,” similarly?
Finally, why do the answers to the wise and the wicked children contain the expression v’af atta, “and additionally you (shall say to him)?” The answers to the simple child and the one who does not know how to ask does not contain tis expression.
This is the intent of the interpreter of the Haggadah: the Torah’s answer to the wise child, “We were slaves to Pharaoh in Egypt…” is not essentially an answer to his question. This child wants to know about all the “testimonies, statutes, and ordinances.” He wants to fully understand the significance of all the commandments in the Torah. He already knows about the story of exile and redemption. The main part of the answer to this child is found afterwards, “then Adonai commanded us to observe all these laws and to revere Adonai, our God.” Because he is a wise child, he knows that “All these laws” include the laws of Passover whether contained in the written Torah or in the Oral tradition. “Give instruction to the wise and he will grow wiser.” (Prov. 9:9) “We were slaves” is merely the beginning of the answer and the reason that God gave us all the laws of Passover.”
The wise child knows the reasons for Passover, so we say to him, Af attah, “Additionally you are commanded not to eat after the Passover offering…” Since he wishes to add to his understanding all the laws of Passover, we do not hold back, teaching every last law of Passover, just as the verse in the Torah stated, “All these laws.” The Haggadah chose to mention the very last law among the laws of Passover, “One may not eat anything after the Passover offering.”*The very last Mishnah of chapter ten in Pesachim contains the statement “One may not eat anything after the Passover offering.” This is not only the final statement in the Mishnah but also the last law in the observance of Passover. This implies that one must teach this child everything regarding Passover from beginning to end.
When the wise child says, “Which the Lord our God commanded you - etchem,” he is not excluding himself from the community of faith, like he wicked child who says, “to you,” lachem. Just the opposite. He includes himself in acting the of God’s sovereignty when he says, “The Lord our God.” When he uses the word etchem (commanded you) and not otanu (commanded us), he speaks wisely. For God gave the commandments to his ancestors who went forth from Egypt, and they received the commandments for themselves and their offspring for all time. Therefore he says, “commanded you.” The wise child is speaking to those who were adults when he was still a minor (and not yet commanded). When he reached the age of adulthood he asked his father to teach him what God had commanded him and his offspring after him to do. This is a fitting explanation – it is not necessary to offer overly complicated explanations.
The wicked child, on the other hand, speaks with derision when he says, “What is this rite to you (lachem)?” In other words, “what is this important to you?” or “what do you gain from doing this?” By asking in this way he removes himself from this community of faith because he doesn’t want to bother himself with rituals; they are of little importance in his eyes.
That is why when we answer the wicked child, we begin with the expression, af atta.*Just as he asks caustically give him a caustic answer. The expression af attah implies that we must answer these two children in a way that goes beyond the literal answer that the Torah gives. Just as he continues to mock others who perform these rituals, hoping others will become sinners, af attah, so too should you add to the Torah’s answer by saying, “It is the Passover sacrifice to the Lord,” and thereby set his teeth on edge by stating the verse that is used for the one who does not know how to ask. In this way you answer him measure for measure. Answer him in the same manner that he answer you. He said “You and not me;” you answer him by saying, “Me and not you.” This is the meaning of af atta, “In addition you should say…” In addition to what the Torah says you should also say…
For the simple child and the one who does not know how to ask, one does not have to say af atta “in addition you should say,” because we do not add anything to the answer which the Torah gives. Just recite the verse that is found in the Torah.
Why do we speak to the child who does not know how to ask in the same way we speak to the wicked child? He is not so different from the wicked child; he appears to reject his connection to the community of Israel. He has not yet become cynical nor is he trying to cause others to sin like the wicked one. The fact that he does not ask questions regarding the commandments, however, suggests that he doesn’t feel a sense of connection to the commandments. By answering him, “It is because of this which the Lord did for me,” we hope to increase his desire to accept the commandments and to recognize the great power in them since it was through them that we experienced redemption. If he listens, fine. And if he doesn’t than he is no better than the wicked child; if he had been in Egypt he would not have been redeemed. Now we have explained the matter of the four children." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "Rosh Chodesh: The Perfect Moment of Redemption
It might have been thought that the obligation to tell the story of the Exodus was at the beginning of the month: We have already explained that Israel’s redemption took place on the highest divine level outside of realm of time. It was fitting that it should occur on the first day of the new month. *Passover occurs on the fifteenth of the month – at the time of the full moon. The holiday is connected, then, to the natural cycles of time. The Maharal suggests that the redemption from Egypt was a timeless event and not part of the natural cycles of time and nature. As a result it should have occurred on the new moon – when “time” begins and the moon is absent from the sky. The fifteenth of the month becomes a historic moment that arises again and again in the history of the people of Israel.
The Midrash states that from the time that the Holy One created the world, God set the times for the beginning of the months and the years. And from the time that God chose Jacob and his sons, the Holy One set the month of redemption in which they would be redeemed from Egypt. It was in that month that Jacob would receive his blessings, in which Israel was eventually be redeemed, in which Isaac would be born and would be bound on the altar. In that month there would be a hint that it would be the month of salvation, as it is stated: “This month shall be the beginning of months for you, the beginning of all months of the year.” (Ex. 12:2) From this it is proven that redemption should occur on the first moment of the first month since it is singular and not connected to the continuity of time. That is why the sages suggest that one might assume that the obligation of telling the story should be on Rosh Chodesh, the beginning of the new month. Therefore, the sages interpret the verse to mean that even though you might have thought we should begin telling the story of the Exodus at the beginning of the month of Nisan that is not the case. The essence of the commandment to tell the story does not begin until the redemption was completed (in the middle of the month)." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Israel’s Spiritual Journey to Egypt
Originally, our ancestors worshipped idols. This passage comes to state why God chose to bring Abraham and his descendants closer to Him and why God chose them over others. What significant was this choice if there were no other worthy nations aat that time There were other choices: there were Abraham and Nachor, and God chose Abraham. There were Isaac, Ishmael, and Abraham’s other offspring and God chose Isaac. God gave Isaac, Jacob and Esau, and then God chose Jacob and his children. Three times God chose to refine and choose one from the others until there was a truly pure and holy genetic line*Tipa kedosha u’berurah, literally “a holy and pure drop.” The word is used in Pirkei Avot for semen. Apparently, the Maharal is known for some of his politically incorrect genetic theories about Israel’s uniqueness. Choice here means that Abraham and his descendants had to go through a process of purification and refining in order to be truly worthy. that does not contain any waste. Jacob and his sons were chosen because they were three times purified and were without any waste.
Having already mentioned the physical shame, (“We were slaves in Egypt,”) the text goes on to explain the spiritual shame that Israel had to overcome, since both forms of shame were found in Israel: material and spiritual. The Holy One then lifted them up from shame to exaltation.
The verse states, “Jacob and his offspring went down to Egypt,” even though later it states that they went down forced by divine decree. *This verse suggests that Jacob and his family went down to Egypt of their own volition – contradicting the later statement. It should have said here that Jacob and his offspring were made to go down to Egypt. This is not problematic since certainly it was a divine decree that Jacob and his family went down to Egypt. However, the Holy One gave them good reason to down to Egypt – they went down with honor at Joseph’s request." + ], + [], + [ + "“Praised is the One who kept His promise to Israel.” The promise which the Holy One made to Abraham resulted in God protecting us from our enemies just as God continued to protect our ancestors from their enemies. This promise is connected to the statement that “One must begin the story of the Exodus with shame.” If someone were to ask, why wasn’t Israel destroyed when they were in Egypt, one could answer, “Praised is the Holy One who calculated the time of redemption.” Since God had calculated the exact time of redemption, if the people of Israel had been destroyed (God forbid), the redemption could not have come about. We continue to be the recipients of this promise made at the Covenant of the Pieces, in which the Holy One showed Abraham the subjugation of his descendants to the nations until the final redemption.", + "Sin and Suffering
As it says: “Know for a certainty that your seed shall be a stranger in a land not theirs, and they shall enslave and inflict them for four hundred years…and afterwards they shall go forth with great wealth:” (Gen. 15:13) This verse teaches us that God decreed, exile*Exile: the Hebrew word here is geirut. A ger in biblical Hebrew is someone who lives as an outsider and is therefore not protected by the laws of the land. The people of Israel may have lived comfortably in their first years in Egypt but they were still outsiders, gerim, and not considered true citizens in the land. Isaac was born in the land of Canaan but because it was not yet under the authority of Abraham, he and his offspring would have been considered outsiders and strangers. Consider what Abraham says when he buys a burial site for his wife: “I am a stranger (ger) and a resident among you…” (Gen. 23:4), enslavement, and oppression on the offspring of Abraham. Exile means they were to live in the domain of others. In addition to living in the land of others, they would be enslaved in the way that a slave must serve his master. And in addition to the subjugation, they would also be oppressed. This is even worse than subjugation since generally speaking, a master does not oppress his servant. It would appear, then, that three decrees were made against the offspring of Abraham, one after the other: exile, enslavement and oppression. With each decree, the exile became worse.
From the birth of Isaac until the death of the final sons of Jacob, they were in exile. From the death of the sons until the birth of Miriam they were enslaved. And from the birth of Miriam they were oppressed – this began 86 years before the Exodus. That is why Miriam received her name, from the word mar, bitter. However, why did God make these three decrees? The answer is found in B. Nedarim 32a:
Rabbi Abahu said in Rabbi Eleazar's name: Why was our Father Abraham punished and his children doomed to servitude for two hundred and ten years? Because he pressed scholars into his militia service, as it is written, “He armed his dedicated servants born in his own house.” *Rabbi Abahu understood “dedicated servants” as referring to Abraham’s disciples who came to study with him. (Gen 14:14) Samuel said: Because he went too far in testing the promises of God, as it is written, “Whereby shall I know that I shall inherit it? (Gen. 15:8) *By asking for a sign as reassurance from God, he showed a lack of faith. Rabban Jochanan said: Because he prevented men from entering the covenant, as it is written, “And the king of Sodom said it to Abraham, ‘Give me the persons, and take the goods for yourself.’” (Gen. 14:21) *Rabban Jochanan suggests that by allowing the King of Sodom to keep the people, Abraham missed out on an opportunity to teach all the people he saved about God’s existence.
There are three explanations for Israel’s exile and all of them are based on Abraham’s sin. Everything extends from the root cause. If there is something faulty in the root, that fault will extend forth to everything that comes from the root. That is why this verse is connected to all the exiles of Israel – not just to Egypt but to all the other nations to which the Jewish people were subjugated. They would not have been possible if it hadn’t been for Abraham’s transgressions. The sages make this point by interpreting the word v’gam – “And also (v’gam) *In classic midrashic style the word v’gam is interpreted as adding something additional to our understanding because the word is superfluous. It suggests that this is a prophecy not only about Egypt but about all the other oppressive nations as well. the nation that you served will I judge.”
If Abraham had been among those who went down to Egypt, then it would have been necessary to include Ishmael and Esau among those who are went down to Egypt. Therefore, God enacted that the decree should take place after Ishmael and Esau had been separated from Jacob and his children. Even though the punishment was for Abraham, he could not be among those who went down to Egypt so that eventually the land would only be given to the descendants of Jacob.
Rabbi Abahu was of the opinion that Abraham was punished because he did not completely trust God when he pursued the four kings who made war on Sodom and Gomorrah. (Gen. 14) He forced his students to join his militia and brought them to war because he was afraid of being defeated. *Could it be that Abraham thought that by having God fearing soldiers he was more likely to succeed? He appears to have thought by having his God fearing students with him God was more likely to protect him. Taking unfit soldiers into battle in order to gain God’s protection is showing a lack of trust in God. Taking better prepared soldiers (instead of his disciples), would not have been a transgression since one should not depend on miracles when going to war. Abraham should have trusted God to be with him rather than stacking the deck in his favor. That is why his offspring were subjugated for four hundred years so that by seeing God’s might, they would come to have complete faith in God.
Samuel was of the opinion that Abraham lacked faith when he questioned whether God will send him an heir. The sin was that he said, “Whereby shall I know that I shall inherit it? (Gen. 15:8) This, however, was not a lack of trust in God (God forbid), because Abraham knew that he was destined to receive the land from God. Rather he was afraid that he was not worthy of meriting the right to receive the land from the standpoint of justice. Therefore, he asked for a sign from God to prove that he was worthy asking, “Whereby shall I know?” Because of this, his offspring had to spend four hundred years in exile so that they would learn to put their trust in God, as it is written, “They trusted in God and in Moses His servant.” (Exodus 14:31)
Rabban Jochanan was of the opinion that it is unseemly to suggest that Abraham did not trust God. What he failed to do is to bring more converts beneath the shadow of God’s wings which would have been the way to honor to God. Abraham was slothful in convincing people to have faith in the Blessed One and he didn’t work hard enough to encourage faith. God wanted the divine name to be known throughout the world so all would believe in God. That is why Abraham’s offspring were enslaved for four hundred years. Afterwards they went forth with miracles and wonders so that people came forward to convert and to believe in God, as is stated: “Jethro heard…” (Ex. 19:1)
These three incidents brought Israel to true faith. It is why Abraham’s sin brought so much punishment upon his offspring. It was fitting for Abraham to publicize the existence of God to the world. However it took a transgression to actualize this possibility. For what purpose does the world have if one does not publicize God’s existence in the world? There had to be a sin, even a small one, to bring this about. Also there is no subjugation or suffering without sin. It only took a small transgression to actualize this lesson.
Abraham’s three transgressions brought about the three punishments. Abraham’s descendants were exiled because he pressed the students into militia service. Being a stranger in a foreign land and respect for ones students are connected in the following verse, “You shall rise up before…the elder and fear your God, I am the Lord. And if a stranger sojourns with you…” (Lev. 32:33-34) This is also the case in the Amida: “For the elders of Your people, the house of Israel, for the remnant of your scribes, and for the righteous strangers (gerim) and for us…” For not showing proper respect for the students of Torah, a decree of exile was placed upon Abraham’s offspring.
“They shall be enslaved,” is a reference to the second sin: Abraham sinned by asking for a sign of God’s promise and presuming that he would be judged unworthy of God’s promise.
The oppression came about because Abraham failed to bring more converts to a belief in God. The essence of Israel’s suffering came about because Israel had separated themselves in their faith. This only occurred because they did not bring more people beneath the wings of the Divine Presence and as a result there remained many who opposed Israel." + ], + [], + [ + "God’s Promise and Our Continuity
And it is this (promise) that stood for our ancestors. This statement explains the previous statement, that the promise which God made to Abraham was that our enemies would not destroy us. The promise applied both to our father and also to us, as we explained in our interpretation of the verse, “The nation that subjugated us, I will judge – this was to include…”
It is the custom to lift the cup of wine as you recite this passage. This cup is associated with the second promise which God made, “I will deliver (hitzalti) you from their bondage.” (Ex. 6:6) This cup is called the cup of deliverance and salvation. We need to be aware that this promise of salvation is constant, just like the verse, “I will lift up the cup of salvation and call upon the name of the Lord.” (Ps. 116:13) For in every generation the Holy One saved us from their hands. This is a clear and proper explanation for this custom." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Why Was Laban So Dangerous
Come and learn. See how great God’s promise was.*The verses from Deuteronomy that are the subject of Midrashic interpretation continue the theme of the previous passages. Strangely, the Midrash begins by interpreting arami oved avi as a reference to Laban as another example of someone, “who rose up against Israel and tried to destroy them.” Why Laban was dishonest and he did threaten Jacob, there is nothing explicit in scripture that suggests that he sought to kill him or his family. The suggestion has been made that this passage was written during the Maccabean revolt and that Laban was singled out because he was a distant ancestor of the Syrian Hellenists. During that period of time the Jewish community had reason to see Laban the Aramean/ Syrian as worse than Pharaoh. Others have suggested that Laban the Arami is connected to Rome (notice the similarity in the word) – and that the text hints at the conflict between Rome and Jerusalem. For our enemies were constantly rising up against us to destroy us but the Holy One did not allow them to destroy us. It is necessary to understand why the sages ignored what Esau wanted to do to Jacob and instead began with Laban the Aramean which is never explicitly stated in Scripture. Also, Why did Laban hate Jacob without reason, when he considered Jacob’s sons and daughters to be like his own? Yet according to the Haggadah, Laban sought to destroy all of Jacob’s offspring.
Furthermore, why did the sages magnify the wickedness of Laban’s scheme by saying that Pharaoh only sought to destroy the males and not the females? Scripture states, “The enemy said, ‘I will pursue, I will overtake, I will divide the plunder, I will draw my sword, my hand shall destroy them,’” (Ex. 15:9) implying that Pharaoh wanted to destroy all Israel.
This passage reveals many things. Israel’s enemies are not like the adversaries of other nations who oppose their enemies for a reason. Israel has people who hate them without any reason. Who were greater opponents of Israel than Pharaoh and Laban? Even though Israel did nothing to the Egyptians, Pharaoh decreed the death of all the male children. Yet Pharaoh said, “I will draw my sword, my hand shall destroy them,” (Ex. 15:9) and it was not entirely without reason. Pharaoh thought that Israel would flee from Egypt and he wanted to bring them back. He was afraid that if they left they might return to wage war on Egypt. This was certainly a reason for hating them.
Laban had no reason to hate Jacob. Jacob had performed favors for Laban and yet Laban pursued him. Laban only made the statement, “The sons are my sons and the daughters are my daughters,” after God changed Laban’s mind in a dream and warned him, “Be careful that you speak not to Jacob neither good nor bad…” (Gen 31:24) If God had not warned him, Laban would not have said that the sons and daughters of Jacob were “his own.” From this we can assume that Laban wished to uproot Jacob’s family entirely, male and female.
This was not the case with Esau who planned to kill Jacob because his brother stole his blessing. That is why the Haggadah mentions Pharaoh and Laban but not Esau.
If one looks more deeply into this matter, one discovers the source of Laban’s hatred. One must know the holy roots of Jacob were above and the root of Laban to which he cleaved was in the lower world. Because their sources are completely the opposite, Laban wanted to destroy “everything.” Scripture attributes to Laban that he wished to destroy Jacob but this is a mysterious matter.*The essences of Jacob and Laban were the opposite one another, so that when they are brought together, they negate one another. To use a metaphor from Star Trek physics, a combination of matter and anti-matter causes a giant explosion and total destruction. Jacob’s essence is the divine while Laban’s essence is of this world and never the twain shall meet. It wasn’t so much what Laban tried to do to Jacob but rather the very proximity of Jacob to Laban that could cause his destruction. What it really means is that since Laban is opposed to Jacob in their essence there is no deed (more destructive) than this. It was only the Holy One who protected Jacob from such annihilation, God forbid. Scripture does not say Arami he’evid avi, “An Aramean sought to destroy my father,” but Arami oved avi. The word oved is an adjective and not a verb, as in the expression even michshol, “a stumbling block.” (Lev. 19:14) *Thus, the verse might be read, “A destroying Aramean pursued my father.” Laban was prepared to bring about the negation of Jacob, if God had not helped our forefather. Even though Scripture never states that God saved Jacob from Laban, it tells us that he went down to Egypt; this is not problematic. By telling us that Jacob went down to Egypt, it implies that God saved him from Laban." + ], + [ + "“He dwelled (vayagar) there, teaching us that he did not go down to settle there.” If Jacob had gone down to Egypt to settle there permanently, this would have negated God’s promise of redemption. As long as they saw themselves as temporary residents, it was known that they would not remain in the land. A ger is someone who is only temporarily settled in a place and will be gone tomorrow. This was how the Israelites saw themselves in Egypt when Jacob went down to Egypt and because of this they were worthy of redemption. The word vayagar was chosen here to show that they did not go down to settle permanently.
Doesn’t the verse already imply that they settled there temporarily? *The word vayagar already implies temporary residence so why do we need another proof text here to prove this? The Maharal suggests that while the original settlers saw themselves as temporary residents, by the time of Moses the people saw themselves as permanent residents. The Egyptians, however, saw the Israelites as gerim and not as citizens. Despite their attitudes, the Israelites merited redemption because of their ancestors and because from the standpoint of the Egyptians they were still outsiders. The Egyptians saw Israel as gerim, as temporary residents, while the Israelites thought of the land as their permanent residence. That is why the Haggadah brings this proof text, “They said to Pharaoh, to dwell in Egypt temporarily we have come for there is no pasture for the flocks of your servants…” (Gen. 47:4) This verse shows that their original intention was not to stay permanently in the land but to dwell temporarily." + ], + [], + [ + "“They became a nation,” teaching that Israel remained distinctive (mitzuyanim).” This passage teaches us that the people of Israel did not become assimilated among the Egyptians so that they were also called Egyptians. Rather they remained distinctive and separate. The word mitzuyanim implies that anyone who saw them immediately knew they were Israelites; eventually they recognized “Israel,” as a separate ethnic group. If they had become assimilated they would have been designated as Egyptians, God forbid, and they would not have been worthy of redemption. Because they stood apart from their neighbors, they were worthy of being taken out of Egypt.", + "The Miraculous Increase of the Israelites
“Great, mighty as Scripture states: ‘The Israelites were fertile and prolific; they multiplied and increased very, very, greatly so that the land was filled with them:” (Ex. 1:7) It is necessary to understand what the sages said regarding this verse in Midrash:
“The Israelites were fertile and prolific: each one gave birth to six in every brood. There are those who say there were twelve twelve. Fertile – two, prolific – two, multiplied – two, increased – two, very, very – two, the land was filled with them – two.*Each of the Hebrew terms describing the fertility of the Israelites is stated in the plural so that they represent two. The Midrashic approach to the text is to take nothing for granted. If a word is plural than it should be read numerically as two or more. There are those who say that sixty were born in every brood! This is not surprising since a scorpion which is a type of crawling creature (sheretz) that gives birth to sixty young.*One of the terms, yishritzu, prolific has the same Hebrew root as the word sheretz, a crawling creature or an insect, allowing the Midrash to compare the Israelites’ fertility to that of the scorpion. Rabbi Natan said: the land was filled with them – they were like the reeds of the field.” (Shemot Rabbah 1:7)
This statement is quite surprising. *Did the Maharal understand this Midrash so literally? He acknowledges that women do not give birth to six children (let alone sixty children) every day and certainly on a regular basis. He searches for a way to interpret this Midrash on its own terms. The Maharal attempts to read aggadah in a metaphorical sense. What is the significance of the number six, neither more or less? What is the reason for the number sixty? Such a thing could happen by chance that a woman could give birth in this number without a reason. Accidental occurrences do not happen constantly, and according to the Midrash, this happened all the time.
This can be explained through another verse: “The more they were oppressed, the more they increased and the more they spread out.” (Ex.1:12) The Midrash explains that the reason for their increase was that they were forced to work six days in a row and only allowed to rest on the Sabbath. This was because as a young man, Moses came to Pharaoh and said, “Is it possible for people to work constantly without a break and an opportunity to rest?” Pharaoh said to him: “Pick one day in the week for the slaves to rest, lest they be unable to continue their work.”*It is often said that marital intimacy is a “double mitzvah” on the Sabbath. Even though the Israelites were given a day off from hard labor, they were still oppressed the rest of the week. The time spent with their spouses then became payback for the oppression – they would give birth to one child for each of the six days of oppression! Moses chose the Sabbath. When the Holy One gave Israel the Sabbath through Moses, Moses rejoiced that the portion that God chose for Israel was the same as the one he had chosen for them in Egypt. That is why the Israelites were oppressed and made to work only six days during the week when they were slaves….however it was for the six days of oppression that they gave birth to six infants in every brood.
For those who claimed that the Israelites gave birth to broods of twelve, it was because they were forced to work day and night during the six days, so their payment was double. They gave birth to twelve for the night and the day. It seems to me that the twelve included six boys and six girls because the day is associated with males and the night with females. The night is ruled over by the moon and the day by the sun. The moon, which is the weaker of the two heavenly bodies is associated with the female while the sun which is the more active is associated with male.
The basis of the opinion that sixty were born in each brood is the verse, “The more they oppressed them, the more they increased (yarbeh).” The verse should have stated “the more they oppressed them, the more they gave birth (yifrah).” Yarbeh implies multiples more than one. This means they gave birth to sixty and not just six since yarbeh would be ten times the original number…
The one who said that they gave birth like the reeds in the field implies that they gave birth without limits or boundaries like the reeds grow in a field. They gave birth at such a great rate because they received a blessing from above to such an extent that there were no limits to their rate of reproduction…
Perhaps you are bothered by the suggestion that a woman gave birth to sixty in one brood. Know that the fetus which goes forth in the form of a man is more or less the size of a single finger.*This idea of a woman conceiving a small human being in her womb was typical in the Middle Ages. It was called a homunculus. The Maharal suggests that the woman could potentially conceive ‘sixty’ small human beings but was limited by her ability to give birth to them all. Wikipedia: A homunculus is Latin for \"little man\" is a representation of a small human being. Popularized in 16th-century alchemy and 19th-century fiction, it has historically referred to the creation of a miniature, fully formed human. What this means is that a woman’s fecundity was so great that she had the potential to give birth to sixty, were it not for her limits in actually giving birth since they could not all grow to full size. The statement means she could carry sixty in her womb if she had had the power to deliver them." + ], + [ + "Israel’s Spiritual Development in Egypt
“And many: as it states, I let you grow like the plants of the field.” (Ezek. 16:6) *The two verses from Ezekiel quoted here are certainly among the strangest in the Haggadah. Israel’s development is compared here to a field of plants but also to a young woman who is just reaching her physical maturity. It is through the merit of the patriarchs that the nation develops in its maturity but it is through its own merit and the performance of good deeds that they reach physical and spiritual wholeness. Even, then, it takes God “dressing” them in good deeds and Torah so that they can enter the marriage canopy. This means that just as one plant does not give forth a different type of plant but gives forth its own blossoms, so too the Israelites gave birth as one… The Israel became an am gadol, great, atzum, mighty, and rav, many, were for the merit of the three patriarchs. Am gadol was for Abraham to whom it was said, “I will make you a great (gadol) nation.” Therefore they merited having “great” children. They merited being atzum, mighty, because of Isaac of whom it is stated: “Go away from us for you have become too mighty (atzamta) for us.” (Gen.26:16) And they merited becoming rav, many, because of Jacob who gave birth to twelve mighty tribes. Concerning him, scripture states, “The Almighty will bless you and cause you to be fertile and multiply.” The forefathers are the roots from which the branches go forth in these three areas. This is how the sages understood how these three attributes went forth from the forefathers to the people of Israel.", + "“You shall increase and become many and come to possess great ornaments.” This means that even though the Israelites of that generation were subjugated and spent their time making bricks, they were clean and pure of body. This is the meaning of b’adee adaiyim, “you have come to possess great ornaments.” Just ornaments are used to decorate the body, so the Israelites were clean and lovely in their bodies and very beautiful.", + "“Your hair sprouted.” The Israelites of that time were the first complete generation. For when they reached six hundred thousand, they were considered a whole nation. “Your breasts were firm and your hair sprouted,” means that they had developed beyond their childhood to be a whole nation. Because they reached their wholeness they were fit to enter beneath the wings of the Divine Presence.", + "“But you were naked and bare.” Yet they still did not have mitzvot or Torah to adorn their souls, just as clothing adds dignity to the body. A bride is worthy to enter under the wedding canopy because she wears decorative clothing. So with the Holy One, because they were “naked and bare,” God gave them Torah and mitzvot and only then did the Divine presence join them, as we find, “make me a sanctuary that I may dwell with them.” (Ex. 25:8)", + "“I will pass before you and see you wallowing in blood.” This means that God gave Israel two commandments with which to engage themselves: the Pesach offering and circumcision. Israel would be worthy of redemption for fulfilling these two divine commandments, as it is stated, “because of the blood of your covenant I have sent forth your prisoners.” (Ezek. 9:11) This refers specifically to these two commandments. Circumcision involves removing the foreskin which represents the degradation and diminishment of the human being. The foreskin serves as a barrier between human beings and God. After he has removed this barrier which diminishes man, then he can certainly serve God through the blood of the Passover offering. For the Pesach offering is primarily the service of God and it made him worthy of being redeemed. That is why God gave Israel these two commandments. They are the beginning of all the other commandments and the basis of the statement to “remove evil and do good.” (Psalm 34:15)" + ], + [ + "Three Stages of Oppression
“Egyptians imputed evil.” The Haggadah explains vayarei’u, “they imputed evil” to mean that the Egyptians opposed the Israelites and thought that they would harm Egypt just as they would oppose anyone who they thought would harm them. “They oppressed them.” This means that the Egyptians imposed slavery on the Israelites, as the proof text states: “They placed taskmasters upon them in order to oppress them.” (Ex 1:11) “And they placed hard labor upon us.” This suggests that they didn’t just enslave the Israelites but did something more. They also increased the amount of imposed labor to more then was reasonable. The proof text for this is: “They ruthlessly imposed upon the Israelites the various labors…” (Ex.1:13-14) This refers to labor that is beyond the ability of a person.
These three stages in Israel’s oppression are related to the three characteristics of Israel (we saw earlier): gadol (great), atzum (mighty), and rav (many). In response the Egyptians said, “Let us deal wisely with them…” This opposition was meant to decrease the number of the Israelites, thereby addressing their population. In response to the fact that they were a great nation (am gadol), they decided to oppress them. Oppression is meant to cause the Israelites to be humiliated which is the opposite of “great.” In response to the fact that they were “mighty” (atzum), they placed hard labor upon them in order to break their strength and their spirit. *The three characteristics of the Israelites were a product of their ancestors: great, mighty and many. The Maharal now suggests that there were a three stage process of breaking down the Israelites. Destroy their greatness by imputing evil to them, demean their might by enslaving them, and ultimately destroying them by oppressing them." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Israel’s Oppressing in Egypt
“We cried out to Adonai.”*An interesting psychological insight. We only complain when we think that there is a possibility of change. The people stopped complaining under the old king since there was no hope of change. But once he died they began to complain once again because they were afraid that the new king would be just as bad – the moaning might have been because of some possibility of change for the better… The Haggadah brings the verse, “And it happened when a long time had passed that the king of Egypt died,” (Ex 2:23) to teach us that the great cry came at the time of the King’s death. The Israelites were afraid that the next king would act in the same fashion as the first king and therefore they began to cry out. When the first king was alive, they had despaired of any hope so they didn’t moan. People stop moaning when there is no hope at all.
The sages offer a different interpretation: “The king died” does not mean that he literally died but rather than he was stricken with leprosy. We find the expression “dead” is used in connection with leprosy, as in the verse, “Let Miriam not be as one who is dead,” (Nu. 12:12) and similarly, “In the year the King Uzziyahu died…” (Is. 6:6) Because Pharaoh was stricken with leprosy, the magicians of Egypt told Pharaoh that the only cure was for him to slaughter 150 children every morning and 150 children every night and to then bathe in their blood twice a day. When the Israelites heard about this decree, they began to groan.
Why did the magicians instruct Pharaoh to slaughter the Israelite children and to bathe in their blood? They advised him thus in order to increase their cruelty toward the Israelites as much as possible. Even though they had already begun throwing their young in the Nile, Pharaoh didn’t have any direct dealings with this. But by bathing in the blood of the Israelite children, he was directly involved in the cruelty – and there was no greater cruelty than this. The magicians gave Pharaoh this advice with evil intent. Bathing was even worse than drinking the blood; when one drinks the blood, he only sees the blood once but when he bathes in it, he watches it. They told him that when he did this he would be cured of the leprosy – that is why they gave him this advice to slaughter three hundred children and bath in their blood. When this happened, the Israelites began moaning and crying out and their cry reached up to God. For nothing could be worse than this. “The Israelites groaned from bondage and cried out.” (Ex 2:23)
The word vayizaaku, they cried out, is the language of a lament,*The word lament is associated with the book of Lamentations. It is a specific genre of literature which mourns the misfortunes affecting the individual or the nation. The language of lament in Ezekiel and here in Exodus both use the verb za’ak to cry out. as in the verse, “Cry and howl, son of man.” (Ezek. 21:17) “Their plea from bondage went up to God. God heard their cry.”
(Ex 2:23-24) As it states in Scripture, “The souls of the dead (halalim) cry out.”*The word naaka, based on the verse from Job implies not just crying out because of the hard labor but also in grief for the death of their children. It was the “straw that broke the camel’s back” and moved God to respond to the suffering. Hard labor alone was not enough reason for God to enter history. (Job 24:12) The cry for the murdered children rose up to God and as a result of that God also heard their cry for the oppressive labor. God answered them for two reasons: grief over the death of the children and the moaning for the hard labor. For these reasons “God remembered the covenant God made with them.” If it hadn’t been for the grief over the death of the infants, the cry for the harsh labor might not have come before God.
Three things*The three things that are necessary for prayers to be received are reflected in Exodus 2:23-24. These are not the primary text but the proof texts that the Haggadah includes here.
1. The Israelites groaned…and cried out
a. Groaning for death of children and crying for the hard labor
b. They prayed to God with their whole heart
2. Their cry for help rose up to God
a. The death of the children moved God to act.
b. Nothing stood in way of their prayers.
3. God heard their moaning
a. It was the moaning and not just crying that convinced God.
b. It was a fitting time for God to receive their prayers.
There are a lot of things that we might challenge about these two interpretations of prayer. What is a
fitting time for prayer? Why was God only ready to receive their prayers when they involved in the death of the Israelite children? These are questions that are deserving of more discussion. are needed for one’s prayer to be answered. First, a person must direct his heart to God. Second, if there are heavenly opponents opposing their prayers, the prayers will not be accepted. And third, it must also be a proper time for the prayer to be accepted. So the verse says, “They cried out,” meaning they cried out to God with their whole heart. “Their prayer rose up to God from the hard work” means there were no accusers blocking their prayers. “God heard their cry,” means that it was a fitting time for their prayer to be accepted. It was for these three reasons that God now accepted their prayers." + ], + [ + "“God heard our voice.” It was necessary for the Haggadah to quote this verse, “God heard their moaning,” (Ex. 2:24) because God listened to the cry of the Israelites came a result of the merit of their forefathers, as the verse goes on to state, “God (Elohim) remembered His covenant with Abraham Isaac, and Jacob.” God heard their cry because of forefathers and not because their ancestors in Egypt were worthy.
In Deuteronomy, “God (Adonai) heard our voice,” the unique name*The expression Hashem Hamiyuchad, the unique name of God, is a reference to the tetragrammaton, the four letter name of God. The connection between this name and kol, voice, is not completely clear. When Jacob comes to his father to receive a blessing through deceit, Scripture states, \"The voice is the voice of Jacob.\" The Talmud states: “So long as the voice of Jacob is heard in prayer and study, the hand of Esau is powerless against Jacob.” The voice, then, is associated with invoking God’s name. In Kabbalah, kol is an attribute of God. of God appears in this verse, while in Exodus we read, “God (Elohim) heard their moaning,” using the name Elohim. The unique name of God is associated with the use of the word kol, voice, since the God of Jacob is also connected to the verse, “The voice is the voice of Jacob.” (Gen. 27:22) Understand this well! In the second verse, the name Elohim is used in connection with the word naakatam, their moaning, because Elohim is associated with the attribute of justice.
One should note the order of this verse: “Elohim heard their moaning, Elohim remembered his covenant with Abraham, Isaac and Jacob, Elohim saw the Israelites, and Elohim knew.” Elohim is mentioned separately four times instead of combining them together. (Elohim heard, remembered, saw, and knew…) This is a mighty matter. It teaches us that Israel was watched over by a higher power after they were abandoned and that God then brought them close and cleaved to them on four different stages. *This is the process by which God cleaves to Israel and brings them close to Him. By the same token it is also the process by which we bring God close to us as well. The Maharal writes: “According to the Ramban, this is a great mystery.” The Ramban uses this expression whenever he makes reference to Kabbalistic matters in his Torah commentary.
1. Shemiyah, hearing is the first stage. In this stage, the wall that separates Israel from the divine is removed so that God can ‘hear’ their cry.
2. Zechirah, recalling, is the second level. God recalls but this is not a complete state of cleaving. It is simply a matter of remembering but it is still not completely known.
3. Ri’iah, seeing, is the third stage. This is a greater state of cleaving, but it is still only partial since one only cleaves to that which is outward.
4. Yediah, knowing, is the final and deepest stage. This is the stage of intellectual attainment through which outer and inner essence becomes known." + ], + [ + "“He saw our affliction: This refers to the disruption in family life.”*Affliction is defined as depriving a couple of marital intimacy. Sex is seen as not only natural but also a good: not just a means of giving birth to offspring but also a means of improving the quality of life and relationships. The sages interpret this verse, “He saw our affliction, our toil, and our oppression…” as referring to: disrupting family life, the killing of the Israelite boys and the oppression of the nation.
Anyeinu, our affliction, refers to one who is deprived of good. Had the verse said anotainu then we could have understood it as referring to hard labor as in the expression, anoto b’sivolotam. (Ex. 1:11) The word anyeinu comes from the same root as oni, poverty or deprivation of good. Anyeinu, then, does not refer to slavery since one is not afflicted by slavery but one suffers from slavery. Oni refers to that which deprives the individual of good; that is, the Egyptians made the men work in the fields in order to separate the men from their wives. This is the implication of “deprived of good.” The Egyptians separated the men from the women so that they would not continue to have children.
Amaleinu, our toil, should not be interpreted as referring to hard work. Rather, it refers to something that is troubling and gives one no rest. When the Egyptians tossed the Israelite babies into the Nile River, this was troubling in their eyes. It is amal because it is something that the person cannot tolerate.
Lachazeinu, our oppression, is understood according to its plain sense meaning.
We see three things here anyeinu, amaleinu and lachazeinu. The first involved deprivation, the second was something even worse than deprivation, and the third term involved the worst suffering. When they experienced oppression, the Israelites didn’t even want to live any longer." + ], + [], + [], + [], + [ + "Angels, Seraphs, and Messengers
“And God took us out of Egypt with a mighty hand, and outstretched arm, with great terror and with signs and wonders.” I have already discussed why the Exodus could only take place through an act of God.*See the opening chapters of Gevurot Hashem which have been included at the end of Divrei Negidim. I will add another reason why the Exodus had to be so special. God wanted Israel to be His nation and wanted to take them out from the authority of Egypt so that they would be God's servants. That which is special to God, God alone and not through another. Furthermore, how was it possible for an angel to be the means of redemption? Since Israel was completely under the power of Egypt, another angel had no right to interfere in the authority of the Egyptian patron angel. Certainly only God had the right to remove them from the authority of Egypt since Egypt also had its own authoritative angel. One angel could not interfere in the realm of another angel. Only God had the power to do this.
We must explain this statement: why do we say “I and not an angel,” “I and not a seraph,” and so on? From where do we derive this interpretation? It would seem that Scripture could have stated: “I will pass through to strike Egypt and bring judgement,” instead of saying “I will pass through the land of Egypt on this night and I will smite every first born in the land of Egypt from man and beast, and against all the Gods of Egypt I will exact judgement.” (Ex. 12:12) In this verse each matter is addressed separately. *The idea that each nation has an angelic patron is found both in the bible and in Midrashic and rabbinic literature. See Deuteronomy 32:8 and Daniel 10:13.Also see Numbers Rabbah 2:10. Wasn’t the purpose of passing through the land to smite the Egyptians and exact judgement upon them? Similarly, later the Torah states, “For the Lord will pass through to strike the Egyptians…” (Ex. 12:23) instead of saying (as this verse does) “God will pass through and strike the Egyptians,” (since the only purpose of passing through the land was to strike down the Egyptians.)
That is why the sages interpreted the verbs in Exodus 12:12 as each adding something new to our understanding of the verse: “I will pass through;” I and not an angel; “I will strike;” “I and not a seraph;” “I will exact retribution:” “I and not a messenger.” Each phrase introduces an exclusion by saying, “I and not X.”
This can be explained as follows. Acts that take place in this world happen in two different ways: some take place through natural laws and others through miraculous acts. Miraculous actions can also be divided into two categories: Those that happen though supernatural occurrences such as manna in the wilderness or the miraculous well that followed the Israelites through the wilderness. And there are those miraculous acts when providence withdraws allowing for disaster such as when God withdrew from the Assyrian camp, allowing for a plague to strike the Assyrians. When the Assyrians were struck down by a plague the people of Israel were saved. (see II King 19:35)
One might argue that the plagues were not carried out by the Holy One but came about in these three ways: (1) Israel was redeemed by an angel who brought them out though a “mighty hand,” which caused a supernatural act of redemption; (2) God withdrew from the world allowing a destructive act of a seraph to destroy Egypt and allow for about Israel’s redemption; (3) the redemption came about through an act of nature which occurred through heavenly forces. *The verse in Exodus repeats Egypt with each verse as if each aspect of the judgement was separate from the others. In Exodus 12:23, the verbs are combined rather than writing them separately as they are in Exodus 12:12.
Malakh – angels can carry out supernatural events in the world. It was not God but an angel who created the manna for God. The angel of course was carrying out God’s will.
Seraph – A fiery angel is the power of destruction. When God withdraws it allows the forces of destruction to occur in the world.
Shaliach – a messenger. understands nature as God’s messenger in the world.
Each of these forces are understood as intermediaries acting for God and not God’s immediate act. The Haggadah says of each of them, “I and not an angel, a fiery being, a messenger. God does God’s own dirty work, so to speak. He doesn’t leave it for His cabinet to do the work of redemption in Egypt.
In response to the first types of occurrence, we say, “Not by an angel who performs supernatural acts in the world.” To the second type we say, “Not by a seraph which allowed for the destruction of Egypt.” And to the third type, we say, “Not by a messenger which is a reference to the forces of nature which sometime rise up against a nation.” Nature is the messenger of God which acts in the world on God’s behalf.
Furthermore, there is another deep and amazing matter related to this passage. The angel that the text refers to is Mikhael. This name is spelled with the same letters as the word malakhi, my angel, “For my angel (malakhi) shall go before you…” (Ex. 23:23) Saraf is a reference to the angel, Gavriel. Mikhael is the angel of water and Gavriel is the angel of fire (that is why he is called a saraf). The statement, “The One who makes peace in the heavens…”*When you combine the Hebrew words for eish (fire) and mayim (water) you get shamayim, heaven. Only God can create heaven out of fire and water. is a reference to the two of them, since one is made of water and the other of fire and yet they do not harm one another. Water and fire are opposites in their action. There are some actions in the world that are drawn from water and others that are draw from fire and no one can combine the two of them together except the Holy Blessed One. Each of the angels is appointed over a different aspect of creation but God encompasses all of them.
The third type of angel is not limited to one particular area but its general power is more limited. It is called shaliach, a messenger. Since a messenger is considered like oneself, it includes all of the powers, but since it is only a messenger its powers are of a lesser category.*This is a classic principle of Jewish law. We might identify it with power of attorney. The person who is appointed to represent someone is considered to be like the person him- or her- self. Shaliach, then, is considered to be a smaller representation of God in carrying out the divine will. The greater sends the lesser. Among the sages this messenger is known as Metatron; its gematriah is the same as the divine name Shaddai. Concerning Metatron Scripture states, “Behold I have sent an angel before you…for my name is in him.” (Ex. 23:20-21) The sages called this messenger a small Shaddai…*Metatron and Shaddai both have the numerical value of 314. Metatron, then, is considered like a miniature essence of God.
Therefore, Scripture states, “I will pass through the land of Egypt – I and not an angel.” This means that the Exodus did not come from the attribute of water. “I and not by a saraf.” This means that neither was the Exodus from the attribute of fire. “Nor was it through a messenger.” The redemption did not happen through a messenger of God who had the same but more limited powers than God. It was brought about through the Holy One Himself who includes all of the powers of the universe….", + "“I am Adonai – I am the one and not another.” This is a mystery to the one who truly understands it for it hints at the matter of Elohim acheirim.*Elohim acheirim literally means “other gods.” I believe that he understands it here as a reference to the demonic realm. The goat that is sent to Azzazel is some-times understood in Kabbalah as an offering that is sent to the demonic realm to protect the community. I am Adonai uses the unique name of God and it is a reference to the goat that is sacrificed in the temple on Yom Kippur as part of the atonement offering. “And not another” is a reference to the second goat that is chosen by a lottery and is then sent off to Azzazel. It is called “Elohim acheirim.” God created this “other” as a way of removing the power of judgment and strangeness from the people. They are not part of the natural world; they include demons and destructive powers…" + ], + [], + [ + "The Types of Plagues
“With a mighty hand – this is a reference to pestilence. / With an outstretched arm – this refers to the sword. / With great terror - this refers to the revelation of the divine presence. / With sign – a reference to the staff. / And wonders – this refers to the blood.” (Deut. 26:8) There are many questions regarding this passage. How does the Haggadah connect all these things together: pestilence, sword, revelation of the divine presence, the staff and the plague of blood? Why does it single out pestilence and blood from the plagues? What is the connection between an outstretched arm and the sword? To which sword is the Haggadah referring? If “sword” is a reference to the death of the first born, why does it appear after the reference to pestilence and before blood? *The plagues should have appeared in their proper order: first blood, then pestilence and finally the death of first born (the sword). Even if the staff was used to perform the other plagues, why single it out with the plagues? There is great wisdom to be derived from this passage as we shall see!
The verse, “God took us out of Egypt with a mighty hand, an outstretched arm, with great terror, with signs and wonders,” suggests that there were five types of plagues which were brought upon Egypt.
Some plagues take place because of God’s absence. All of creation is ordered through God’s protective presence so that when God’s presence is hidden, creation become susceptible to chaos. The plague of pestilence took because the authored of creation was removed. This aspect of God is referred to as, “A strong hand.” The world is maintained through God’s providential presence, called the power of “God’s strong hand.” It is like a mighty person who supports a building and keeps it from falling. As soon as he removes himself for even a second the entire structure collapses.
There are some plagues that are only take place through God's active intervention against the recipient. This is reference to as “the outstretched arm.” For these plague to take place God must act, just as someone must take hold of the sword and strike with it.
\"The revelation of the divine presence\" is in between these two types of plagues; it is not carried out by God directly, like the death of the firstborn, nor is it completely out of God's control, like pestilence. The Divine Presence which is referred to as mora gadol, great terror,*How do we get from mora gadol (great terror) to the appearance of the Divine Presence? The word mareh means appearance and the word Mora (or yirah) means terror or fear. In true Midrashic fashion, the Haggadah plays on the similarity of these two words in Hebrew. Terror and awe result from the revelation of God through the plagues. does not come about because of an act performed against people. Rather the Divine Presence only causes terror to the extent that it inspires fear in the one who witnesses it. Still, one could say that without the Divine Presence there would not be yira’ah, fear of God, either. That is why it is in between the sword and pestilence. It can be compared to a king who visits a certain place and the people come to show reverence to the ruler. It is not the king himself who causes people to express reverence; it is the people's response to His presence. Yet it if king’s presence was not there they would not feel reverence for him, so, in a sense, he is responsible for it. It only occurs when the king appears in the place.
• A strong hand refers to pestilence and all those plagues that happen when God’s presence is removed.
• An outstretched arm refers to the sword and the plagues when God strikes the other party.
•And with great terribleness refers to the appearance of the Divine Presence and all the plagues like it. *Three types of plagues occur:
1. Some plagues result from God’s withdrawal from the land.
2. Some result from God’s active intervention in Egypt.
3. Some result from the sense of the immediacy of God’s presence.
The Maharal doesn’t tell us which plagues fall into each of these three categories. How would you categorize the plagues?
All the plagues that occurred in Egypt fell into these three categories: either they occurred when God removed the divine presence from them or God acted against the Egyptians with great might, or in some fashion acted in a way between these two.*We see, then, that there are five categories of plagues. If signs refers to naturally occurring plagues and wonders to supernaturally occurring plagues then we have the following
1. Natural - strong hand
2. Supernatural -strong hand
3. Appearance of divine presence
4. Natural “outstretched arm”
5. Supernatural “outstretched arm”
The Maharal does not appear to designate the various plagues into these categories – I leave to the reader to figure out how the plague would be divided up!
Another way of thinking about the plagues is as signs and wonders. Some plagues happened through purely natural occurrences and not through a supernatural divine act. Pestilence, the sword and the appearance of the Divine Presence did not occur through natural phenomena.
Generally, in the Midrash, sign (ot) is associated with the heavens while wonders (moftim) are associated with the earth. Thus, we read, “Behold I will put a fleece of wool on the threshing floor; if the dew is on the fleece only and it is dry on all the ground elsewhere then shall I know that you will save Israel by my hand as you have said.” (Jud. 6:37) Yet in the Haggadah the staff is associated with “signs” and these signs are not in heaven! *The wet fleece appears to be a sign from God – since it occurs from the dew, it is taken as a sign from the heavens. But the Maharal now wonders if “signs” are heavenly, what is the connection to the plagues and the staff?
Rather otot, signs, refers to natural occurrences which are apparent in the world while moftim, wonders, refers to occurrences are not natural. Thus, with the heavens we see the occurrence but not necessarily see the outcome while with the earth we see the outcome but we don’t necessarily see the events that led to the occurrence.*The expression here is signs poalim v’ein mitpa’alim vs. wonders, Mitpaalim v’ein poalim. Think of it this way: no one sees the flower blossom – one day it is there and the next it is a beautiful flower. That is a wonder. On the other hand, we can actually watch the occurrence an eclipse in the sky even though the outcome does not affect us directly. When something occurs in the heavens telling us that such and such will occur, it is considered a “sign.” Similarly, the staff was a sign that the plagues would occur (and not the agent of the plagues). But when the event actually occurs and it is something completely new, outside the norms of nature, then it becomes a wonder.
There was no wonder like the plague of blood; it was completely outside of nature. The rest of the plagues could be explained as natural occurrences. It is natural for frogs to come out of the river or lice to rise up from the land. Wild animals are found in the land – it was just a matter of them finding their way to Egypt. The same can be said of pestilence, boils, hail and locusts. Even darkness was not unnatural, it was an absence of light. So there was nothing unnatural about these plagues. Similarly, the death of the first born was not outside of nature – something had to cause the natural death of the firstborn.
These were the two means of causing the plagues: natural and supernatural. Only the first plague was supernatural and outside nature. It would not have been fitting for the staff to be the cause of the plagues. The staff was simply a sign of the plagues. The staff was a sign of natural events. We see, then, that the Haggadah tells us that the plagues occurred in three different manners and that each category of plagues can be divided into two categories: signs and wonder." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "“Another interpretation: With a strong hand, two plagues… etc.” When we look more carefully at the plagues, we see that in the first five plagues, we see that Pharaoh hardened his own heart and in the second series of five plagues God caused Pharaoh’s heart to be hardened. From this we may conclude that the second five plagues are parallel to the first five plagues. When the second series of plagues occurred Egypt would not have been able to resist sending Israel forth. That is why, when it came time for the second series of five plagues, God found it necessary to make Pharaoh more obstinate.
When we look carefully at the two sets of plagues we can see that they are completely parallel to one another.
1. The first plague was blood; the sixth plague was boils. Boils are caused by an excess of blood. The only difference between these plagues is that the first plague struck effects the lower world while the sixth plague effects human beings who represent the upper world.*The water is the “lower” world while human beings are created with a divine soul so they represent the upper world. As he understands these two plagues, both of them have to do with an abundance of blood – the first in the river, and the sixth in the human body.
2. The second plague was frogs (which comes from the lower crawling creatures) and the seventh plague was hail (which comes from the upper world). We learn in the Talmud and Midrash that hail is merely frozen dew which comes from the upper waters.
3. The third plague was lice, from the lower world, and the eighth plague was locust, from the upper world. Locust are swarming insects which are like the “birds” of the heavens.
4. The fourth plague was wild earthly animals and the ninth plague was darkness that occurred by the absence of the heavenly planets.
5. The fifth plague was pestilence (the lower earthly animals), resulting in the death of the animals and the tenth plague was the death of the first born (human beings who are created from the upper worlds).
You see that there are five plagues for the lower creation and five plagues for the upper creation. The two sets of five are connected. That is why the Haggadah states two plagues (one above and one below) for each of these expressions in this verse: “a strong hand,” “an outstretched arm” and so on.
You can now understand why in the first set of plagues Pharaoh hardened his own heart while in the second set, God caused Pharaoh’s heart to be hardened. As long as the plagues weren’t against human beings directly, Pharaoh hardened his own heart. But by the second set of plagues (which were a direct attack on human beings,) Pharaoh could not have resisted freeing the Israelites.
Even though lice did affect the bodies of human beings they were an external nuisance, unlike the boils and the other plagues that came from within the body.
It was necessary for Pharaoh to experience the full round of ten plagues before Israel was freed, so it was necessary for God to harden Pharaoh’s heart so that he would not give in until he experienced the second set of five plagues." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "The Order of the Plague
“Rabbi Judah gave the following mnemonic for the plagues: Datzakh Adash Ba’achav.” What insight did Rabbi Judah add to understanding the plagues by giving them a mnemonic? Certainly he had some insight in mind by abbreviating them in this way. He saw that the first two plagues of each grouping contained a warning while the third plague did not. The same pattern can be found with the second grouping of three plagues and the third grouping of three plagues. The tenth plague was also proceeded by a warning. But we must still explain why the plagues were ordered two with a warning and one without a warning.
When God wished to bring the plagues on Egypt, God began smaller plagues and ended with more severe plagues. I have already shown that the first plagues began with lower creations because if God had begun with the higher level of creation, Pharaoh would have freed them immediately. The existence of the earth is the lower realm of creation. Then comes those creatures which exist on the earth. They mediate between the lower and the higher creations, between heaven and earth. Finally come the highest real of creation which derives from the heavens. Human beings and animals dwell in the intermediate realm of between earth and heaven.
• The first three plagues, blood, frogs and lice, represent the lower realm of creation since they are derived from the earth and the water.
• The second set of three plagues were wild animals, pestilence and boils. They took place between the lower realm of earth and the upper realm of heaven. Arov, wild animals, took place through the animals that dwell on the earth; dever pestilence, affected the animals and shechin, boils, affected human beings and animals that dwell on the earth.
• The final three plagues derive from the higher realm, the heavens: barad, hail, comes from the heavens, arbeh, locust, fly in the heavens, and choshekh, darkness, comes from blocking out the heavenly bodies.
• Afterwards comes the final plague which derives from the highest realm of all since it affects the human soul which is even higher than the heavens.
There is also a special order to each grouping of plagues. The first plague begins, “Go to Pharaoh in the morning…” From this, we learn that Moses did not have permission to enter the palace to warn him so he had to do so wherever he could meet him. By the second plague Moses had more control over Pharaoh so he came to the palace to warn the King of Egypt. When he warned Pharaoh, the king responded, “I don’t need your warning regarding your plagues – they are only to humble me.” For the third plague, then, Moses caused the plague without warning to show that he had complete power over Pharaoh. And so they began again with the second and third set of plagues, as if Moses was starting over again. It was for this reason that Rabbi Judah grouped the plagues in this fashion." + ], + [], + [ + "Rabbi Eliezer said: The matter of the multiplication of the plagues can be explained naturally. If one strikes a person with a cane, there is only one strike but there are many aspects of the injury: broken bones, suffering, heat, abscess, and even boils. The same can be said regarding the plagues in Egypt and by the sea. Each one has four or five aspects to the injury caused." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "The Steps to Divinity
“How many good steps has God bestowed upon us!” They are referred to as ma’alot tovot, good steps. Each one represents an additional step, like stairs, one of which is higher than the previous one, until one reaches the final and highest level, which “God built for us the Holy Temple to atone for our sins.” (dayyenu) Together they add up to fifteen steps. This number is not a coincidence. This is the number of steps from the Ezrat Nashim (the women’s courtyard) in the Temple to the Ezrat Yisrael (the Israelite courtyard). There are also fifteen psalms in the Book of Psalms which begin with the words, Shir HaMa’alot, the Song of Steps. It takes fifteen days for the moon to go from the new moon to the full moon. All of this proves that there is an ascent of fifteen and no more.
It is a reference to the name of God, Yud Hay which has a numerical value of fifteen. With this name God created two worlds: this world and the world that is coming, as it Scripture states, “For the Lord (Yah) God, is the rock of worlds.” *Tzur olamim, is literally the Rock of. It is usually translated the Eternal Rock. The word olamim is plural, referring to the two worlds which God creates, according to the Maharal: the upper world and the lower world. (Isa. 26:4) Since with this holy name (Yah), God created two worlds, we can conclude that the levels of creation reach to fifteen and no more….every ascent only reaches to fifteen.
So too, in this song, are there fifteen verses just as there are fifteen steps of ascent to the upper world. The highest step is the building of the Holy Temple since it is the through the Temple that we begin the journey toward the heaven.
The women’s courtyard represents the lowliest level since women are most connected to the material aspect of life. The ascent from the material to the spiritual is fifteen steps. *The attitude of the Maharal regarding women is misogynistic and fairly typical of his generation. I am translating it here fully aware of how unacceptable it is for us today.
Thus, when priests descended the steps to the women’s courtyard during the Simchat Beit Shoevah, *See Sukkot, 51b, Simchat Beit Shoeva was a special ceremony held on the intermediate days of Sukkot. It was considered to be the most joyous day of the year. they would go down the steps, turn to the west and proclaim, “Our fathers who were in this place stood with their backs toward the Temple of the lord and their face toward the east, and they worshipped the sun East; but as for us, our eyes are turned to the Lord (Yah).” In other words, they would say that their ancestors followed lowly things and bowed down to the sun and other material objects but our eyes are turned to Yah, the Holy One, the highest of all the spiritual levels.
These fifteen steps can be divided into three groups.*The Maharal divides the acts of God in Dayyenu into the following groupings
Escaping slavery:
1. He took us out of Egypt.
2. God meted out judgment.
3. Passed judgment on their gods.
4. God killed their firstborn.
5. God gave them great wealth.
Redemption from Egypt
1. Split the sea.
2. Led them through on dry land.
3. Drown the Egyptians.
4. Provided in the wilderness.
5. Fed them manna.
Maharal does not mention all five in this last grouping:
1. Commanding the Sabbath
2. Standing at Mount Sinai
3. Giving them the Torah
4. Entering the land of Israel
5. Building a temple.
The first group deals with the actual Exodus from the lowliness of slavery in Egypt. There was no ascent here - only the going out of Egypt so that they were no longer slaves. In the first grouping, God took them out, meted judgment out to the Egyptians and to their gods, killed the first born, and gave the Israelites great wealth. This was all part of the actual Exodus.
The middle group of five steps deals with an ascent through the miracles that took place during the Exodus. This grouping deals with the things that happened after they left Egypt: the splitting of the sea and allowing them to pass through on dry land, drowning of their enemies, providing them with food and giving them manna.
The final group of five levels is the completion of their unification and Israel’s cleaving to God. The final grouping deals with divine commandments which allowed Israel to cleave to God: God gave them the Sabbath (there can be little doubt that the Sabbath is a sign of Israel’s covenant and the beginning of their connection to God); The building of the Temple which represented God’s dwelling among them so that there was an absolute connection between God and Israel." + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [], + [ + "The Pesach Offering: A Symbol of Unity
“The Pesach offering which our ancestors ate… because God passed over.” God gave them the commandment of the Passover offering because Israel could not be saved from the plague of the first born if they were not considered to be the portion and the of the Holy One. That is why God commanded them to make an offering. The only reason that they were God’s people was for the purpose of serving God. It was through this service that they became God’s people. That is why the plague of the first born did not affect the Israelites.
It is for this reason that the offering that they brought was called Pesach. In Aramaic, Pesach is translated chayes, compassion. Because Israel was the Holy One’s portion, God took compassion upon them and made sure they weren’t destroyed. God choose Israel from all the other nations to be God’s own; just as God is singular, so God chose a singular nation. That is why everything associated with this divine service is associated with one.
• It is a commandment to make a whole offering with its limbs and innards and not to divide up the offering. Something divided up is no longer one.
• It must be eaten by one household.
• It is prohibited for the offering to be shared by two groupings of people or to eat it two places. In this way it must be eaten in a state of unity and wholeness.
• The lamb must be eaten when it is one year old. If it is two years old, it is no longer in a state of oneness.
• It must be a sheep and not a calf because the sheep is considered a more refined animal. Commenting on the following verse, “Israel is a scattered sheep,” (Jer. 50:17) the sages state, “Why is Israel compared to sheep? If you strike one limb of the sheep, all of its limbs feel it, so too, if one member of Israel sins, all of Israel feels the consequences. Achan *See the story of Achan in the book of Judges, chapter 7. According to the narrative, Achan pillaged an ingot of gold, a quantity of silver, and a \"beautiful Babylonian garment\" from Jericho, in contravention of God's directive that \"all the silver, and gold, and vessels of brass and iron, are consecrated unto the Lord: they shall come into the treasury of the Lord\" (Joshua 6:19) Although the account suggests that Achan personally was guilty of coveting and taking these spoils, the chapter opens with a statement that the whole community of \"the children of Israel had committed a trespass.”
(Wikipedia) was one person during the time of Joshua, all of Israel experienced the consequences.” This can be explained as follows: the sheep has a more refined nature unlike the calf which is more coarse and tough. Its nature is more spiritual. Therefore, when one is beaten all of them suffer.
• It must be masculine and not feminine. The masculine form is considered more unified than the female maternal nature. Therefore, the offering should be from the male animals and not the female.
• It must be roasted and cannot be cooked in water or other juices because cooking in fluids causes its parts to fall apart. Roasting, on the other hand, causes the meat to stay together with the gravy around it. It can only be eaten when it has been roasted.
• Do not break the bones; if one broke the bones it would divided into parts, which is not proper.
• One should eat the Passover offering with matzah and maror. *Could this be a denial of the demonic as a separate realm? God is one but from God comes all the complexity of the world including the things we think of as the opposite. The Passover offering represents redemption while the maror is slavery – yet we eat them together. This is to contradict the heretics who claim that many can go forth from the one. Only one thing can come forth from one. As a result, when they see the complexity in the world, they will see that the many must have gone forth from many. As a result of all these things that emphasize oneness, one can conclude: this offering is for the one God, and should be eaten with matzah and maror. From God goes forth both freedom and slavery, the wound and the cure. Because God is one, God is everything. There is nothing but God. From the One come opposites." + ], + [], + [ + "Matzah: Timeless Redemption
Why do we eat this unleavened bread? This can be explained similarly to what we have said above, regarding Ha Lachma Anya. Matzah is a symbol of redemption. Redemption, taking them out of Egypt, was accomplished with a “strong hand,” as is stated in many places regarding the Exodus from Egypt: “For with a strong hand (hozek yad) the Lord took us out of Egypt.” (Ex. 13:16) Any activity that is performed with “a strong hand” is performed quickly with a strength that is beyond time.*We think of matzah as symbolizing the haste with which the Israelites left Egypt. The Maharal offers a different interpretation. It symbolizes the haste with which God redeemed them from slavery – possibly because they needed to leave Egypt before they became subjugated forever. Because God’s time was condensed (he writes here that God’s time was non-time) there was no time for the people to allow the dough to rise. Matzah is understood here as being timeless bread and in that sense it becomes eternal.
It is also stated, “Remember this day that you came out of Egypt… for with a strong hand the Lord took you out from this place; therefore no leavened bread shall be eaten.”(Ex 12:3) This suggests that hametz results from procrastinating while redemption takes place without time since God redeemed them with a “strong hand.” Similarly, God commanded them to eat the Passover offering b’hipazon, ‘with haste.’ This was done so that they would cling to the virtue from which “a strong arm’ came, bringing them forth quickly with the same power which is above time. We can now understand the passages, “The matzah which we eat…because the dough did not have time to become leavened…” If our ancestors' dough did not have time to become leavened it is because God took us out “with a strong arm,” with haste, without time. Therefore, we must eat matzah which is made quickly as well. This explanation is very obvious!
According to all the commentaries, matzah is a symbol of freedom and maror is certainly a symbol of subjugation. This is another reason why we are supposed to eat the matzah and maror together with the Passover offering. The Passover offering is a symbol that we are one people who worship the one God above as we have previously seen. From God goes forth matzah and maror, slavery and freedom. That is why matzah and maror are required by the Torah along with the Pesach offering. When there isn’t a Pesach offering, then we are only required to have the matzah. At this time the maror is not required since it has no reality of its own; rather it is secondary to the Pesach offering." + ], + [], + [], + [ + "God Redeemed All of Us
“In every generation…” This means that each person should see himself as if he personally left Egypt. Therefore, the individual must praise and exalt the Holy One; that is why the passage ends, “Therefore it is our duty to give thanks, praise, pay tribute, etc…” (from the Haggadah) It is to illustrate this, the passage state, “You shall tell your child on that day, ‘It is because of this which God did for me…’” (Ex 13:8) instead of saying, “us;” this is a way of saying it is as if he went forth from Egypt. Afterwards this passage states, “Not us alone did God redeem.” This statement adds that God took out both the parents and the children. When God redeemed Israel from Egypt, God redeemed them in their entirety. It was for Klal Yisrael, for the entire people of Israel, so that none of the people would continue to live under the domination of Egypt. That is why the redemption was for the parents and the children. If God was only concerned with the people who were in Egypt, God would have only spoken about that generation. By saying “Us” it emphasizes that the Holy One wished to redeem the entire people of Israel present and future." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "Words of Praise
“Therefore it is our duty to thank.” The versions of this text which I have found in Ashkenazic Seders and which I consider to be the correct one is, “Therefore it is our duty to thank, praise, pay tribute, glorify, exalt, honor, bless, extol and acclaim to the one who performed these miracles for our ancestors and for us.” There are nine expressions of praise. “Let us therefore, recite a new song before God, Halleluyah,” is the tenth expression of praise. It would appear that there are ten expressions of praise in the book of Psalms. In Talmud Pesahim, it states that there are ten types of songs in this book: nigun, nitzuach, mizmor, shir, hallel, tefillah, berachah, hodaah, ashrei, and halleluyah. The greatest of these terms is Halleluyah because it contains the name of God as well as an expression of praise. (Pesahim 117a) That is why there are nine terms of praise plus Halleluyah, which is the greatest of all the terms.
Our text of the Haggadah, we read, “God took us out from slavery to freedom, from grief to joy, from mourning to feast, from subjugation to redemption… Let us say before Him, Halleluyah!”*In our Haggadot the version is “God took us out from slavery to freedom, from grief to joy, from mourning to festivity, from darkness to great light, from subjugation to redemption. Let us recite a new song before God, Halleluyah! The Maharal comments on the different versions of this passage toward the end of the passage
“From slavery to freedom,” should be understood in the plainest sense: because the slavery was crushing, it destroyed their spirit. Regarding this we say “From grief to joy. When they were oppressed with hard labor, their spirits were broken so God came and transformed their grief into joy. “From mourning to feast” is stated to comment on the passage, “They embittered their lives;” bitterness is a type of mourning, as it says in scripture, “I will make it like time of mourning for an only son, and its end like a bitter day.” (Amos 8:10) God transformed this state of being into a feast which is the opposite of mourning. Life becomes bitter when a person’s life is not as it should be. Thus, Scripture state, “They embittered their lives.”
These three expressions are referenced in Scripture one after the other: “so they set task masters over them to oppress them with forced labor;” (Ex. 1:11) “the Egyptians ruthlessly imposed upon the Israelites;” (Ex 1:13) and “they embittered their lives with hard labor.” (Ex. 1:14) “From subjugation to redemption:” is the fourth statements here. They were like people who were enslaved by the king but were liberated by God. *The three verse reflect the three elements of transformation
Ex. 1:11 – from slavery to freedom
Ex. 1:13 – From grief to joy
Ex. 1:14 – From mourning to feast
In the tenth chapter of Pesahim in the Mishnah the version of the text is different. It states, “From darkness to light and from subjugation to redemption.” The Mishnah adds a fifth statement to these four. The sages meant to teach us that while the Israelites were under the authority of the Egyptians, they were like a person who was dwelling in darkness and for whom there was something blocking the sun. While they were in Egypt, it was as if they did not completely exist yet. This is what the sages meant when they said that Israelites in Egypt were like a fetus in its mother’s womb. Regarding this state of being, the Mishnah says, “From darkness to light.” Darkness is like not completely existing; only when they went forth from Egypt did they come to complete existence because they now became God’s people.
The version of this statement in the Haggadah has only four and not five expressions. Both are correct and there is no contradiction between them. *Though the Mishnah and the Haggadah have slightly different versions of the text, the Maharal follows the rabbinic tradition of validating both versions of the text. There were, of course other versions of the Haggadah text as well, with which the Maharal was no doubt familiar. It is interesting that he offers an explanation for the different versions but respects the difference at the same time. One might say that this is an expression of pluralism." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "דברי נגידים על הגדה של פסח", + "enTitle": "Divrei Negidim on Pesach Haggadah", + "key": "Divrei Negidim on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Divrei Negidim on Pesach Haggadah/English/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Divrei Negidim on Pesach Haggadah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..292449fbfbc491b0d95da92ee7512ab752c0e20f --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Divrei Negidim on Pesach Haggadah/English/merged.json @@ -0,0 +1,403 @@ +{ + "title": "Divrei Negidim on Pesach Haggadah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Divrei_Negidim_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "Shabbat HaGadol
The Sabbath before Passover is called Shabbat HaGadol. It is customary to read the Haggadah from avadim hayyinu, “We were slaves in Egypt,” through likhapper al kol avonoteinu, “To atone for all our sins.”*Avadim hayyinu is the beginning of Maggid, the formal telling of the story of the Exodus in the Haggadah. Likhapper al kol avonoteinu is the end of dayyenu, marks the end of the actual telling of the Exodus story. It is followed by Rabban Gamliel’s statement in which he talks about the obligation to interpret the meaning of pesach, matzah and maror. Some have suggested that this Sabbath was originally called Shabbat Haggadah and not Shabbat HaGadol. Clearly the Maharal understood it differently. It is also customary to offer a public discourse on the laws and meanings of Passover. The name Shabbat HaGadol is based on a verse in the Haftorah that is read in synagogue, “Lo, I will the prophet Elijah to you before the coming of the great and fearful day of the Lord.” (Mal. 3:23) The Exodus is characterized as “greatness” because of the great and awesome acts which God performed when The Holy One took Israel out of Egypt, as in the following statement from the Haggadah: “with great awe: this refers to the revelation of the Divine Presence.” It is made known and promised to us from our Eternal redeemer through his servants the prophets that in the future that Israel shall attain an even higher state of being when the Holy One performs great and awesome acts, as it is stated, “As in the days when you came out of the Land of Egypt I will tell him marvelous things.” (Mic. 7:15) The night of Passover is called the night of guarding, because it is being guarded for future times.
All things that are realized during the six days of the week are awakened to potential in the world above on the Sabbath previous to them. On Shabbat the gates of heaven are opened and preparation is made for future salvation. That is why the Sabbath before Passover is called Shabbat HaGadol. On it we anticipate the power of the opening of the gates and the preparation for future salvation of Israel which will happen on the “great and awesome day.” We give strength to these events by reciting the Haggadah and sharing insights into Jewish law and lore. The essence of Israel’s strength rests in their words, as is stated, “We offer the words of our lips instead of calves.” (Hos. 14:3) That is why we recite words of Torah and prayer for the things that were lost with the destruction of our Holy Temple.
In Egypt the Israelites did not have a means of affecting the Divine Presence such Torah and prayer. That is why they were commanded to set aside the Passover offering on the tenth day of the month in preparation for the offering. This took place, according to the Midrash, on the Sabbath before Passover. The Midrash interprets Exodus 12:21 mishkhu u’khu, to mean, “draw” your hands away from idolatry “and bring” the Passover offering. By setting aside the offering, the people initiated the power of redemption. *We often think of the Sabbath as marking the end of the previous week. The Maharal suggests that the Sabbath sets the tone in this world and in the world above for the week that is coming. Shabbat Teshuvah prepares us for a meaningful act of repentance. And Shabbat HaGadol opens the gates of salvation so that when the new week arrives the final act of salvation can take place.
Similarly, the Sabbath before Yom Kippur is called Shabbat Teshuvah. The power of Yom Kippur is that it is a day of turning to the Lord through five forms of affliction, prayers, tears, and crying out to God. Through these actions the Holy One absolves the people of their sins and returns them to their original state of being. The beginning of the preparation is on the previous Sabbath so that the potential of Yom Kippur becomes possible by first arousing the world above. This happens when all Israel resolves to return to the Lord on the Sabbath before Yom Kippur. That is why it is called Shabbat Teshuvah.
So, too, the Sabbath before Passover is called Shabbat HaGadol since we make all the necessary preparation for the salvation that will occur in the coming week.
It is \"a guarded day\" *The expression Leil Shemurim, a day of guarding\" is taken from Exodus 12:42 on which God’s glory is magnified in the entire world as the world anticipates the coming of the “great and awesome day.”", + "", + "The Mystical Meaning of the Four Cups of Wine
The sages decreed that we should drink four cups of wine and that they should be consumed as a sacred act and not as an ordinary act of consumption. The Midrash teaches that the four cups are for the four expressions for redemption: \"I will take you out of the burdens of Egypt....\" There are many interpretations for these expressions. One interpretation is related to the prophecies that God gave to Abraham: “Your offspring shall be strangers;” “they shall be subjugated;” “they shall be afflicted for four hundred years” (Gen. 15:13) Each of these prophecies are more severe than the previous one.Your offspring shall be strangers: meaning that his descendents shall live as strangers in a foreign land. They will have no autonomy and will be live under the domination of others just as a strange is must live under the domination of his or her host. But they will not be subjugated to by their host. *One of the characteristics of exile is powerlessness. While we may not be subjugated to our hosts we also do not have the power and autonomy to choose our own destiny.
They shall be subjugated: Then they will become enslaved to their masters in Egypt but this will not be worse than the fate of any other slaves who must serve a masters.
They shall be oppressed: This is the worst stage of all: they will be oppressed by their masters. It is not the way of masters to oppress their slaves. They are simply subjugated to them. Therefore, “oppressed” is the worst status of all.
When God redeemed Israel, He fulfilled the promises that He made to Abraham in the order opposite the original promises.*Exodus 6: 6-7. Say, therefore, to the Israelite people: I am the LORD.
1. I will free you from the labors of the Egyptians (oppression)
In Genesis (They shall be oppressed)
2. I will deliver you from their bondage. (slavery)
In Genesis, They shall be subjugated
3. I will redeem you with an outstretched arm (status as outsiders) -
In Genesis, Your offspring shall be strangers
4. I will take you to be My people, and I will be your God.
(Redemption by establishing a relation with God) First God promised, “I will take you out from the burdens of Egypt” that is, first God will free them from oppression. Afterwards, God said, “I will save you from slavery” meaning, then God will remove their status as slaves. Finally God promises, “I will redeem you” that is, he will remove them from living under the domination of another people, in a strange land. Regarding this act, God promised, “I will redeem you with an outstretched arm.”
Once God has redeemed them from a foreign nation, they were still lacking a connection to the Holy One. Regarding this, God promises, “I will take you to be My people.” This is how we explain the four promises of redemption.
In addition to explaining the redemption through the Passover symbols of pesach, matzah and maror, the sages added the four cups which represent a higher level of redemption than the Passover foods. There is a separation between eating and drinking. Eating is a more physical act. Drinking is more refined and anything that is more refined is more distant from the material.*Pesach, matzah and maror represent Israel’s liberation from physical slavery while the four cups of wine represent the inner spiritual process of redemption. The food is physical while the wine represents the spiritual. This is especially true in the case of wine which is separate from the materiality and the coarseness of the grapes. Therefore drinking the four cups represent a higher level of redemption.
When leaving Egypt, the Israelites were compared to an infant that enters the world. The four cups of wine symbolize the completion of this process of redemption. The infant that has already been born and have entered the physical world but its form is not quite complete and fitting yet. *This notion of the infant still being in formation would explain why, in Jewish law, one does not sit shiva for an infant that dies with the first thirty days of life. The Conservative movement has suggested today when still born infants are less common that parents should sit shiva during the first month, or if an infant is born still born. This is a higher level of redemption because it must complete its formation.
Yet if the wine represents the higher form of redemption, why doesn’t the Torah also contain a commandment to drink four cups of wine?
This is not surprising. Physical liberation, represented by the food, was represents the outer aspect of the Exodus while wine was the spiritual redemption, through which the people of Israel connected to the Holy One. The four expressions: “I took you out,” “I saved you,” “I redeemed you,” and “I took you to be my people” represent the redemption as it went forth from God as a kind of divine order. They are represented by wine because the wine is hidden in the grapes, as the sages taught: yayin (wine) and sod (mystery) both have the gemartria, the numerical value, of seventy. “Where the wine goes in, mystery goes forth.” (Eruvin 65a) *The expression is frequently quoted in rabbinic medieval literature. It is close to the Latin, “in vino veritas,” but a lot more fun since the words yayin and sod have the same numerical value!
This is not just a play on words and numerical values. Rather, this is a truth about the essence of wine. The wine is the hidden essence which is found in the grapes. It represents the hidden mysteries of the universe since it is hidden in the wine \"When a person drinks wine the mystery goes forth.\"
The redemption comes from a higher world. It is a world of unity and simplicity. The world we live in is a world of plurality. That which comes from the upper world into this world is divided into a plurality of four parts which are the four expressions of redemption. These four are the four sides of existence which are connected to the four types of redemption.*The four “sides” of existence may represent the four elements of the created world: fire, air, water and earth. It may also be four dimensions of reality Maharal connects the four aspects of redemption with the four elements of creation…
This mystery is found in the story of the Garden of Eden. The Torah states, “A river issued from Eden to water the garden, and it then divides and becomes four branches…” (Gen. 2:10) From this passage we learn that all things that go forth from the exalted world *The Hebrew expression here is olam hanivdal, literally the separated world. It is the expression that Maharal uses for the spiritual world above. The upper world is unified when something enters the physical world, it becomes multiplied into many. The upper world is one while the lower world (this world) is complex and many parts) just as the river flows from Eden to water the garden. When it enters the natural universe it becomes a plurality, which we refer to as the world of plurality.
There is also a fifth cup of wine which is not obligatory.*The Talmud discusses whether there should be a fifth cup of wine at the seder. Later the matter of the fifth cup will be explained, what its source is, and how it is still a commandment even though it is not obligatory to drink it. All of these cups are part of the process of redemption, and he exalted level that they are associated with. Eating matzah is not on the same spiritual level as the drinking of the four cups of wine. Whatever is on the highest spiritual level includes that which is below it, therefore, the cups of wine are associated with the meal: two before the meal and two after the meal. In this way the wine includes the Passover meal.
Because the third cup of wine is associated with, “I shall redeem you with and outstretched arm,” and the fourth cup is, “I will take you to be My people,” the law is that one cannot drink in between the third and fourth cups of wine. These two steps are connected with one another: God redeemed Israel so that God could make them His nation and they could make God their God. This explains why we find that wherever the Exodus is mentioned in Scripture, Scripture continues with, “I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt.” This explicitly suggests that the purpose of the Exodus was to create a relationship between God and Israel. That is why the Exodus is the foundation of faith. Similarly, the beginning of the Ten Commandments is, “I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt…” There should be no separation between the redemption and the covenant with God to one who understands the mysteries of Torah….
There is another homiletical explanation that connects the four cups of wine with pesach, matzah and maror. These three symbols represent the fact that we were taken out of Egypt because of the merit of the ancestors. It was because of them that Israel was redeemed.
The Passover offering represents Jacob. He is the chosen one of the forefathers. We are to bring a ‘pure sheep;’ Jacob is also called, “Israel is a scattered sheep.” (Jer. 50:17)… Thus we learn that Jacob is a sheep and like the offering we must strive to be a pure sheep.
Isaac is compared to maror, the bitter herbs. He was bitter when he lost his eye sight. In the Midrash, it is stated that Isaac was the forefather who introduced suffering. He said to God, “Master of the Universe – is it proper that a person should die without having experienced suffering? As a result, if a person faces no suffering then he will ultimately face the attribute of judgement. By experiencing suffering now, he will not face judgment in the world to come. God answered Isaac, “By your life you have made a good claim! From your time on I shall begin doing this.”*The concept here is that by suffering in this life, we are exempted from some of the punishment – din – in the world to come. While Isaac was still standing before God, God caused him to experience suffering, as it is stated, “When Isaac grew old, his eyes grew dim.” (Gen. 27:1)
Abraham is compared to matzah. Abraham was set apart from the leaven that is found among the other nations just as unleavened bread is separated from the leaven. *In the Talmud “leaven” is a code word for the evil impulse.
Thus, the sages suggest in many Midrashim that pesach, matzah, and maror represent Abraham, Isaac and Jacob. The four cups of wine which are combined with these symbols represent the four matriarchs. As we have already said, the drinking of the wine is secondary to the eating. Since the pesach, matzah, and maror represent the merit of the patriarchs, the four cups of wine come to represent the merit of the matriarchs, since they are secondary to the men.*Referring to the women as secondary is troubling to us as moderns but not uncommon in the Maharal’s writings and in Kabbalah in general. He has already said above that the wine is more spiritual than the symbolic foods and that it then represents the spiritual journey from slavery to redemption.
It was through the merit of the matriarchs and the patriarchs together that Israel gained the merit to be redeemed from Egypt, as the sages said regarding the following verse, “The voice of my beloved! Behold he comes leaping upon the mountains and skipping upon the hills.” (Song 2:8) The Holy One said “If I judge Israel on their deeds, they would not be redeemed. But if I look at the merit of their ancestors then they are worthy of redemption, as it said, “Leaping upon the mountains – the word mountains refers to the forefathers, as is stated, “Hear O mountains, the Lords controversy and you strong foundations of the earth.” (Micah 6:2)*Foundations, eitanim, is a code word often used by the sages to refer to the patriarchs. Also, the word mountains, in Hebrew harim, is masculine, so he takes it as another reference to the patriarchs. Gevaot, hills, has a feminine suffix and so it must refer to the matriarchs. According to this the reference to the hills refers to the matriarchs. These four cups, then, refer to the four mothers, as in the verse, “Your wife shall be like a fruitful vine.” (Ps. 128:3)", + "The Arrangement of the Seder Table
The table should be arranged the day before the Seder with beautiful utensils. The seats should be set up so that there is room for leaning during the Seder. The Seder plate should be arranged in the following manner:
Take large plate that is not too deep but is wide. Place three sh’murah matzot in the middle of it. The first one placed represents Kohen, the second Levi and the third, Yisrael. Cover the matzot with a lovely cloth. On top of the cover place a long plate and on it place six foods: On the top, there is a roasted shank to the right and a roasted egg to the left; below them, maror to the right and the haroset in a lovely utensil to the left; below them, karpas to the right and saltwater to the left.
This Seder plate does should not conflict with the principle that “one should not pass over an opportunity to perform a commandment.”*The concept here is that the items on the Seder plate should normatively be placed in the order in which one performs the commandment. His order does not seem to reflect this idea. Thus, from bottom to top the order of the symbolic foods reflects the proper order of the Seder customs. One should be cautious, however, that the mystical interpretations of the law do not contradict this principle of halachah. Similarly, one should be careful that if one hasn’t prepared the salt water from the previous day, one should first pour the water into the utensil and then add the salt. *Water may symbolizes the divine principles of hesed, lovingkindness while salt is din. One should put the lovingkindness in first. God knows the good intentions of the heart so that even if one does not understand the mystical meanings, he should still perform the customs in their proper sequence with a whole heart, according to their mystical intention. Then the Holy One will give one credit as if one had all the proper intentions.
Nevertheless, I will not refrain from explaining a little bit about the mystical significance of this custom. It is well known that Passover is he holiday that is meant to strengthen one’s faith, and therefore the sages organized the customs so that they would hint at faith:
• The large plate symbolizes the highest divine level of Keter
• The three matzot are symbols of the next levels, Hokhmah, Binah and da’at. Those who suggest that there should only be two matzot on the Seder plate are of the opinion that da’at is not one of the levels.
• The matzah cover represents the curtain that separates the levels which are knowable and those that are beyond comprehension.
• The six items on the Seder plate represent the six directions or additional levels.*The Maharal does not use the word Sephirah/Sephriot. Instead he uses the word madreigah, or level. It is possible that the word had not yet become quite so popular yet.
Hesed (Gedulah), Gevurah, Tiferet, Netzah, Hod, and Yesod are the six lower Sephirot or levels. These six levels correspond to the six directions that shape reality: North, South, East and West plus up and down. The shank bone is Gedulah, the egg is Gevurah, maror is Tiferet, the haroset is Netzah, the karpas is Hod, and the salt water symbolizes Yesod which is also associated with the eternal covenant of salt.
• The plate on which all these items are placed is the level of Malkut.
• To those with understanding who have entered the secret of God, this is fully understood. Since in his order the mystical intentions and the halachah do not conflict with one another, this is the proper order for all Israel to follow.", + "Wearing a Kittel at the Seder
It is customary to wear a kittel on Passover even when conducting the Seder. White is a simple color, without any complexity. This is a way of stating that the redemption came from the higher world and not from this world of complexity. Similarly the High Priest wore white garments on the Day of Atonement when entering the Holy of Holies because he wish to attain the highest spiritual level. Passover, the day of guardedness is similar to Yom Kippur in this regard. The meaning of the two customs is a mystery.
Images from the Prague Haggadah. Can you tell which one of these images represents the wicked child? How do you know?" + ] + ], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "Why We Begin the Seder with Matzah The Seder begins with “This is the bread of poverty” and not \"This is like the bread of poverty,\"*Some versions of the Haggadah begin K'ha lachma anya: “This is like the bread of poverty.” as it is written, \"In order that you may see the bread that I fed you… when I brought you out of Egypt.\" (Ex. 16:32) *Ex. 16:32, the verse quoted here, is actually a reference to the manna which was put aside as a reminder of the food which our ancestors ate upon leaving Egypt. Similarly, ‘the bread of poverty’ which we eat is the same as the bread which we ate at the time of the Exodus. The sages began with this statement in order to publicize “the bread of poverty” which our ancestors ate in the Egypt. By beginning with lechem oni, it illustrates the rabbinic interpretation of this expression. The sages explain that matzah is called lechem oni because there is much to say (onim) about it.*See Pesahim 36a The Hebrew words for poverty (oni) and for answer (oneh) are written with similar letters. The bread of poverty inspires us to explain the meaning of this bread and to answer many questions about it. Matzah inspires us to tell the story and carry out the rituals of the Seder. We begin with the unleavened bread and read a statement referring to this bread in order that we may see that everything afterwards is a reference to the bread with which the Seder began.
Had the Seder opened with Mah Nishtanah, it would not be clear that the Seder is about explaining the significance of unleavened bread. By beginning, \"This is the bread…\" and calling it by this name, and then continuing with the four questions, it becomes clear that the entire ceremony is about explaining that there is much to say about matzah. Since this is a statement that is recited by the head of the household, it is recited in any language that the members of the household will understand.
Why is matzah called lechem oni, ‘the bread of poverty?’ A rich person is as likely to eat the matzah as a poor person, and besides, why is poverty associated with redemption. *The Maharal adds: “There many interpretations of this expression. Some say that it is called lachma anya because it is lowly like a poor person and not elevated. Others say it is called lachma anya because it is a fitting food for poor because it hard to digest. The Egyptians fed the Israelites unleavened bread so that it would remain in their stomachs while they were working. These explanations contradict Scripture…”
Unleavened bread is called the bread of poverty because it is the opposite of enriched bread. When adding oil or honey to dough it becomes ashira,*Matzah Ashira is the term we use for egg matzah. Matzah is ideally made with flour and water and nothing else. Adding other liquids or eggs to it enrich it. On the first night of Passover we are commanded to eat the plainest matzah. Since matzah with other ingredients is enriched, when only water and flour are used, the matzah is considered “poor.” enriched. Similarly, a poor person has no possessions other than himself and his body. Matzah is also made of the most basic ingredients, flour and water. When one adds yeast or leavening to the plain ingredients, it becomes richer…Similarly, when we add juice or other liquids to the ingredients in matzah it becomes ashira, enriched.
What is the connection between “poverty” and redemption? Aren’t they opposites? Poverty teaches us about redemption. A person only becomes free when one has no attachments. The slave does not independent because he is subservient on his master. Similarly, a person who is rich does not stand on his own since he is attached to his possessions. As a result, neither can attain redemption. The poor person, on the other hand, who has no possessions, is able to attain redemption.
Therefore we are commanded to eat the bread of poverty on the eve of redemption because matzah has only the most basic ingredients and no leavening. It is like the poor person who only has the very essence of existence. Thus, we attain redemption by becoming detached from unnecessary things. Enriched matzah (even though it is unleavened), has additional ingredients such as juice added to it so it does not symbolize the necessary conditions for redemption.*Matzah is associated with redemption. If the purpose of matzah, or the bread of poverty, is to describe people who were now free, one would have to wonder about this connection, since we do not usually connect poverty with freedom. Rather matzah makes us aware that the essence of the Exodus only takes place when we are detached from things and from others. Only when one has no attachment can there be redemption.
From this you will understand the meaning of Scripture, \"You shall eat no leavened bread with it; seven days shall you eat unleavened bread with it, the bread of poverty, for you came out of the land of Egypt in haste…\" (Deut. 16:3) The bread of poverty means bread which stands by itself and is not connected to does not include any other ingredients. Why must you eat this bread? Because you left Egypt and ate it in haste. There was no attempt to prolong or delay in eating the matzah. Matzah is made with haste, just as Israel left Egypt with haste in the first month, so there was no delay in eating the unleavened bread, and no additions to it. Redemption must be immediate and absolute without unnecessary additions.", + "Matzah and Simplicity There is another way in which matzah is related to the bread of poverty, and redemption. The poor person has nothing, so his life is simplified and he stands detached from the world of things. In this complex material world such simplicity is considered a shortcoming. In the divine realm (olam hapashut), *The divine and spiritual realm is called olam hapashut, the world of simplicity. The physical world is called olam harkavah, the world of complexity. simplicity is a virtue. That is why we are commanded to eat matzah, the simplest form of bread. It contains nothing but the most essential ingredients… Israel was redeemed on this night from the complex material world through the higher spiritual realm. So, too, we are commanded to eat matzah which epitomizes this simplicity of the divine realm.
This ideal of simplicity is also expressed in the clothing that the high priest wore on Yom Kippur. Throughout the year he dressed in golden garments, but on Yom Kippur he wore plain white garments when entering the Holy of Holies. Since he was about to encounter the highest spiritual realm, he had to get rid of the trappings of the material world. When he entered the Holy of Holies on Yom Kippur he dressed in white, which represents the qualities of holiness and simplicity. This is the meaning of the verse, \"Seven days shall you eat matzot, the bread of poverty, for you came out of the land of Egypt b'hipazon, in haste.” (Deut. 16:3) The people left Egypt in haste, without tarrying, signifying that they left at the highest spiritual level. B'hipazon suggests that there was timelessness to the way they left unlike natural activities that involve the passage of time. Therefore it is fitting to eat the lechem oni which is the simplest bread without other ingredients.
The Talmud says that matzah is lechem oni*The word עוני is spelled without a vav but it is pronounced as if there were vav. The Aramaic word for it used in the Haggadah is spelled with an aleph. Hebrew words are derived from three letter root words. Oni comes from the same root as Ani, poor. But it might as easily be derived from the root oneh which means to answer or explain. The Talmud explains the expression lechem oni as the bread that explains the story of the Exodus. But if the word oni comes from this root than it should have been written correctly as aniya. That is why the Talmud offers a second explanation. In this way it suggests that lechem oni is associated with both possible interpretations of the word oni. because it is \"the bread over which we recite (onim) many things.\" (Pesahim 115a) This means that we publicize the Exodus through matzah; through it we learn the nature of the Exodus from Egypt. Therefore it is fitting to tell the story of the Exodus with the unleavened bread. But there is a difficulty with this explanation. If this is so, it should have been עניא called lechem aniya עניה ; Why is it called lechem oni עוני then? The Talmud also interprets the word oni as coming from the word poor, \" It is called the bread of (עני ani - poverty): just as a beggar generally takes a piece, so here too a piece is taken. Another interpretation: just as a poor man fires the oven while his wife bakes, so here too, he heats and she bakes.\" Yet if it referred to the poor it should have been written ani עני instead of Oni עוני . Therefore both interpretations of the word can be derived from Oni.", + "All Who are hungry Come and Eat … There are two different expressions here. For those who are hungry, we say, kol d'khfin, “All who are hungry,” come eat the bread of poverty. For those who have food but don’t have the means to observe the rituals of Passover eve, we say, kol d'tzrikh, “All who are in need, come celebrate Passover.
The statement goes on to say that remembering the rite of Passover is as acceptable to the Holy One as doing it. If one is able to offer the Passover offering one should do so but now that it is not possible to offer the sacrifice, by celebrating the Seder (and remembering it), it is as good as actually offering the sacrifice. Thus, the Holy One considers it as good as actually fulfilling the commandment if circumstances make it impossible to do so. Therefore, we say, next year when we hope to be in the land of Israel we will offer the sacrifices according to all the details of the law.
There are two things that prevent us from observing the Passover sacrifice. The first thing preventing us is living in exile outside of the land of Israel. But even if we are in the land of Israel, if we are still living under the subjugation of other nations, it would still be impossible for us to rebuild the Temple and to make the sacrifice. This is the second thing preventing us from observing the pesach offering. These two obstacles, exile and our inability to rebuild the Temple, are mentioned in this passage: \"Now we are here\" and \"Now we are slaves.\"
The first part of this passage is in Aramaic (Now we are…) while the second part of the passage is in Hebrew (Next year may we…) The word shanah, year, is used because it comes from the same root as the word shanuy, change. We hope that the year will pass with all its changes. It is more appropriate to refer to this year with the Aramaic hashata.*The word Hashata implies that this is how we are right now but we hope our condition will change even sooner than next year. Why should we wait until next year to return to the land of Israel and rebuild the Temple? This word can also mean \"now\" in Aramaic. We should not say, \"This year we are here; this year we are slaves.\" We hope that we will merit to cease being slaves and return to the land of Israel even sooner and not next year. Hashata, now, is more immediate than hashana, this year." + ] + ], + "Four Questions": [], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "Coincidence and Divine Intention
The Mishnah Pesahim 10:4 states:
One begins an account of the Exodus with shame and one concludes with glory, and expounds from “My father was a wandering Aramean” until he completes the whole passage.
The Talmud comments: \"What is meant by shame?\" Rav said: one begins: ‘Originally our ancestors were idolaters’; while Samuel said: we begin: ‘We were slaves.’\" (Pesahim 116a) It is not appropriate to begin the story of the Exodus with glory without first speaking of Israel's degradation. If one immediately speaks of the glory, it might appear the Exodus was a matter of good fortune and that it wasn’t the intention of the One who acted to perform this kind act.
There are two types of acts: those that happen by coincidence and those that happen intentionally. An example of coincidence would be the following: one's house caught fire and coincidentally, it began to rain, putting out the fire. When the rain fell at the right time, it is a lucky coincidence. An intentional act would be the following: a person is passing by when he sees a house on fire and immediately runs over and puts out the fire. This is an intentional act on the part of the person who made a decision to act. *Which is the greater miracle or at least a sign of a divine act?
1. Your house catches fire. At just that moment it rains, putting out the fire.
2. A house catches fire. The fire department responds and in time to put out the fire.
Conventional wisdom is that the rain was a miracle. According to the Maharal the rain was not a miracle; it was lucky coincidence. The second act, on the other hand, was intentional and a sign of God's loving concern and compassion. This sounds counterintuitive. The Maharal differentiates between coincidence and a conscious act of will by God. The first is a poel bamikra, a coincidental act, while number two is a poel baetzem, an intentional act of will.
If one began by speaking of the Exodus without first mentioning Israel's misfortune, one might think that the redemption of the people of Israel came about through a coincidence. One begins by speaking of Israel's misfortune so that others understand it was through the will of the Holy One that the act of redemption was carried out to save Israel from misfortune. An intentional act (poel ba'etzem) is an act of God which is performed with the intention of saving Israel from shame or misfortune.
When an act of glory is preceded by an act of shame, then the glory is that much greater, just as the night that precedes the day makes the day seem so much brighter. Perfection is not found at the beginning in this world and only afterwards does it become apparent. It is impossible at first for there to be wholeness; in the beginning there does not appear to be the exalted divine level. Therefore, divine intervention is preceded by degradation (genut) and in the end it rises up to the level of divinity.
We now can understand the reason for the controversy between Rav and Samuel. According to Rav who said, \"At first our ancestors worshipped idols,\" this is the genut, degradation, since the worship of idols cleaves to the soul. The body is not made inferior by worshipping idols but the soul is. According to Rav the soul is degraded by idolatry and this causes the annihilation of the soul. The soul comes from the realm of holiness and it loses its holiness through the worship of idols, as is stated, \"the same soul will I destroy from among his people.\" (Lev. 23:30) Since idolatry leads to complete destruction of the soul, it should be considered the greater form of genut, degradation.
Samuel is of the opinion that the greatest form of shame is the physical shame which clings to the body. Such degradation is that which is connected to one’s physical being. Therefore, he says the worst degradation is contained in the passage, \"We were slaves to Pharaoh in Egypt.\" Because the body is material and degradation is more likely to cling to it while the soul is spiritual so genut, degradation, cannot cling to it.
Actually, God redeemed the people of Israel from the degradation of the body and the soul. At first, they worshipped idols (so they experienced degradation of the soul) and then God redeemed them from slavery (the degradation of the body). Rav and Samuel did not disagree about this but they differed about which form of degradation was worse. They felt that whichever was the worst form of degradation should be mentioned first.
One might argue that even though Rav believed the spiritual degradation was the worst form of genut, one should still begin, \"We were slaves to Pharaoh in Egypt,\" since one should begin with the Exodus. Everything up to \"At first our ancestors worshipped idols\" was an introduction explaining why we are obligated to tell the story of the Exodus. We see, then, the Haggadah accords with the opinions of both Rav and Samuel.", + "Punishment and Threat
“The Lord our God took us out from there with a mighty hand and an outstretched arm.” A mighty hand can mean with great strength, while an outstretched arm could mean continuing threat. That is, the Egyptians would continue to be threatened even after the plague took place for quite some time. God took the Israelites out of Egypt by smiting the Egyptians and by continuing to threaten them afterwards. Each time the plague ended, Pharaoh immediately began to sin once again so that it wasn’t possible to take the Israelites out of Egypt. The only way to free them was to threaten the Egyptians long enough to make sure the Israelites had a chance to leave Egypt. The plague of the first born lasted only a single moment at midnight; it was only the possibility that the plague might continue that the Israelites were able to leave Egypt. Explaining the passage, \"He called for Moses and Aaron at night and said, 'Rise up and get out from among my people,'\" (Ex.12:31) the Midrash states,*The verses in the Torah suggest that after the tenth plague, the Egyptians were terrified that the tenth plague would continue. If they had not been afraid of the Israelites they might have changed their minds immediately after the death of the first born. It was the continuing threat that allowed the Israelites to wait until morning to leave. The Israelites argued that if they left in the middle of the night they would appear to be no better than thieves who run away after robbing someone. Remember the Israelites went around collecting silver and gold before leaving Egypt. \"The Israelites said, 'Are we thieves? We will leave in the morning.' Pharaoh said to them, Shall all Egypt die, as it is stated, The Egyptians urged the people that they might send them with haste for they said, 'We shall all be dead men.' (Ex. 12:33) The Israelites then said to Pharaoh: 'Do you want to end the plague? Declare that we are now free and are now servants of God.' Pharaoh then declared, 'In the past you were the slaves of Pharaoh; from now on you are the servants of God.'\" In this Midrash we see that Pharaoh was terrified because he thought that the plague would continue and everyone in Egypt would die. That is why he agreed to send the Israelites out of Egypt. The continuing threat was an example of the outstretched arm. Pharaoh feared that if he went back on his word the plague would return.", + "Birthing a Nation: From Potential to Actuality
“If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt then we, our children and our children's children would still be subjugated to Pharaoh.” One should not say that even if God had not taken us out of Egypt we might have been freed in some other fashion in future generations. This would not have been the case. If God had not taken us out of Egypt, we would have been subjugated to them forever. The reason that we could only be redeemed by the Holy One is a deep matter. This matter is explained by a passage in the Talmud: \"Rabbi Jochanan said: There are three keys that the Holy One blessed be He has retained in His own hands and not entrusted to any messenger, namely, the key of rain, the key of childbirth, and the key of the revival of the dead.\" (Ta'anit 2a) A verse is brought for each to prove that only God can free them from these three things. Regarding the key of rain, Scripture states, \"The Lord shall open to you His good treasure, the heaven to give the rain to your land in its season.\" (Deut. 28:12) Regarding childbirth Scripture states: \"God remembered Rachel… and opened her womb.\" (Gen 30:22) And regarding resurrection, Scripture states, \"And you shall know that I am the Lord when I have opened your graves.\" (Ezek. 37:13) This proves that these extraordinary matters would not have come about without the One who had the power to act: the Lord.
What do these three things have in common? They are all matters in which there is movement from potential to actuality. Something cannot go from potential to actuality*There are two key words in this passage: koach, potential or becoming, and poal, actuality or being. Without God's active involvement in the creative process, everything is in a state of potential; it is in a state of becoming whole but has not reached the state of wholeness. except through that Being who is completely ‘being.’ Only the Divine is absolute being. Childbirth cannot happen without the divine because it represents a move from potential to actuality. Similarly, resurrection is a similar process that leads from death to life. Rain brings about the vitality of the world upon which human life depends and so represents the move to actuality. That is why in these three cases Scripture uses the language of \"opening\" for these creative processes. Other things, such as the blossoming of a tree and other natural phenomena, are not complete creations (they are constantly in a state of becoming and are never fully created). Since they are not whole, they are never in a state of actuality (poal). Only those things in this world which the Divine brings forth can be in a state of actuality and wholeness. That is why each of them has its own special opening through which it moves from potential to actuality through God.
When Israel was enslaved in Egypt, the Holy One took the people from a state of potential to actuality so that they could go forth of their own volition. They were similar to a fetus in its mother's womb, as the Midrash stated elsewhere. When Israel went forth from Egypt they were like a new born baby who entered the world. Therefore, this process was only process could only happen through the will of the Holy One. This was not the case with all the other times of exile of the Jewish people. Even before the Jewish people went forth from Babylonia they were no longer in a state of potential (koach). This was only the case when they were in Egypt and were not yet a nation. While they were in Egypt they grew more populous just as a fetus grows in the womb.*The fetus grows in its mother’s womb but it is not yet an infant until it emerges into the world. Similarly, the people of Israel were not yet a nation as long as they were in the womb of Egypt. The Exodus from Egypt was considered a move toward actuality and reality. These matters are extremely deep….", + "Four Types of Knowledge
“Even if we are all wise, all discerning…” The Haggadah uses four terms for the four types of knowledge: wise, discerning, experienced (elders), and those who know Torah. The first type of knowledge, referred to as chacham, contains basic principles, such as, \"two opposites cannot coexist in a single subject,\" or, \"the whole is greater than the parts.\" This is called wisdom. The second type of knowledge consists of secondary principles. These principles are derived from axiomatic ideas. This is referred to by the term navon, discerning, as in the statement, \"Who is discerning; one who derives one matter from another.\" (Chagigah 14a, Isa. 3:3) The third type of knowledge, referred to as zaken, is acquired through experiences that are repeated many times. For example a person might state, ‘when A happens then B will result.’ Or, ‘When a person eats certain herbs they cause a person to experience heat or coolness. *These are not quotes from another work but rather statements based on the scientific process of observation and conclusion. This person acquires knowledge through experience. Elders tend to have this type of knowledge; through their age, they are able to deduce certain facts. And there is received knowledge which one receives from a trustworthy person whose knowledge one trusts. One receives such Torah knowledge through the words of Moses our teacher who is called the faithful one of the Holy One. This is referred to by the expression, \"those who know Torah.\"
This is the explanation of our version of the text, \"Even if we are all wise, if we are discerning, if we are elders and if we know the Torah…\" There is another version of this text that only mentions three, \"Even if we are all wise, even if we are discerning, and even if we know in the Torah.\" It does not mention, \"if we are elders.\" This is the correct version of the text. Certainly the Haggadah only mentioned three types of knowledgeable parallel to the three types of knowledge mention with regard to Bezalel, \"And I have filled him with….wisdom, understanding, and knowledge.\" (Ex. 31:2) 'Wisdom' refers to axiomatic principles; 'understanding' refers to information that is derived from these principles; and 'knowledge' refers to information that one attains according to his ability. Thus when the Haggadah says, \"even if one knows the Torah,\" it is referring to the truth of Torah that has been taught to us according to our capacity." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "The Uniqueness of Passover Night
“It once happened that Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva, and Rabbi Tarfon gathered together (misubin) in B'nai Brak.” The sages bring this story to show us how much the sages loved to tell the story of the Exodus from Egypt and why it was necessary to tell the story while gathering around the table in B'nai Brak. Lest one assume that they were doing so for the sake of learning in general and not because it was Passover night, the Haggadah says that they were \"leaning\" *Leaning: The word misubin appears in the four questions: On all other nights we eat sitting or leaning (misubin); tonight all of us lean. By the middle ages leaning became a custom associated with the celebration of Passover eve, since leaning was the stance taken by the wealthy and rich. Thus when the Haggadah says that they were \"leaning\" it can only mean they were celebrating Passover. In the Greco-Roman world however, it was customary for the free born to lean on couches when they ate. The custom was adopted by Jews in celebration of Passover and soon became separated from its original cultural and social milieu in the Greco-Roman world. (misubin) in B'nai Brak. If they were doing so for the simple purpose of learning Torah, it would have said that they were learning in the Beit Midrash.
One should not assume that they were causing themselves discomfort by staying up all night on the festival. *A festival should be a time of physical pleasure. Staying up all night would have been physically exhausting so that it might not have been considered to be in the spirit of the festival. For these rabbis, however, the joy of spending the night telling the story of the Exodus would have been so exhilarating they would not have realized that the morning had arrived. Because they so loved performing this commandment it seemed like a short period of time to them and they didn’t even realize that dawn had arrived. As a result the students had to come and inform them that it was time for them to recite the morning Sh'ma." + ], + [ + "The Importance of Remembering the Exodus
Rabbi Elazar ben Azariah said: *This passage is taken from the first chapter of the Mishnah Berachot. It is actually about whether there is an obligation to recite the third paragraph of the Sh’ma. Since we are not obligated to wear fringes at night, we may be exempt from reciting this passage. But since it also mentions the Exodus, Rabbi Elazar concludes that the obligation to recite it and mention the Exodus even at night. This passage is brought here even though this statement does not address the commandment of telling the Exodus from Egypt on Passover. Rather it addresses the question of mentioning the Exodus in the Kriyat Sh'ma every night. It is to show how important the commandment of remembering the Exodus is. According to the sages one is obligated to mention the Exodus each day and according to Rabbi Elazar, one is obligated to mention the Exodus every day and every night. How much more should one remember the Exodus on the night that it took place. Further, the fact that the sages say that we are obligated to mention the Exodus as part of the Sh'ma even in the Messianic era teaches us we will still be required to tell the story of the Exodus on the night that it took place even in the Messianic era.
This teaches us how important remembering the Exodus is: even in the Messianic era we must not forget the Exodus.", + "Remember the Exodus, All the Days of Your life
“Until Ben Zoma explained it from the verse, In order that you may remember…all the days of your life.\" (Deut. 16:3) Ben Zoma used this verse as a proof text for reciting the Sh'ma at night even though it deals with the Passover offering. The previous verse states, \"You shall slaughter the Passover offering for the Lord your God from the flock or the herd…\" (Deut. 16:2) Without remembering the Passover rite on the day it took place, there can be no true remembrance of the Exodus. Mentioning the Exodus daily in the Sh'ma, is not sufficient for inspiring remembrance. The true essence of the Exodus is in celebrating the Passover offering on the eve of Passover. *The Maharal wonders why this verse was chosen as a proof text to explain why the Exodus must be mentioned daily (and according to Rabbi Elazar, nightly as well). The passage in Deuteronomy, Chapter 16 actually deals with offering the Passover sacrifice and not the commandment to tell the story of the Exodus. Mentioning the Exodus, however, is not the same as actually reenacting and remembering the Exodus. Only through the annual commemoration of the Exodus are we able to recall the Exodus throughout the year. In these verses the offering leads to remembering the Exodus, \"All the days of your life.\"
Now that we have remembered the Passover offering, we go on to say that a person should remember the Exodus every day of his life through the recitation of the Sh'ma. The statement \"All the days of your life,\" is interpreted to mean that one must mention it not just in the daytime but at night as well. The sages, however, interpret this passage differently, taking it as a reference to the Messianic era.
Why didn’t the sages interpret \"All the days of your life,\" the same way as Rabbi Elazar? Why did it make more sense to Rabbi Elazar to take this as inclusive of the nights rather than agreeing with the sages who understood it as adding the Messianic era? It would seem that Rabbi Elazar understood the nights as essential to the Exodus since the transformative miracle took place at night while the Exodus actually happened during the day. Therefore, it was fitting to mention the Exodus both in the daytime and at night.
The sages, on the other hand, felt that redemption happened during the day and not at night. *This fits with the Maharal's earlier statement that the essence of the Exodus is the Exodus itself and not the miracles or the plagues. He would agree with the sages who appear to conclude that we only mention the Exodus at night on the occasion when the events took place and not the rest of the year. The final plague was merely the means of allowing the Israelites to leave Egypt during the day. That is why we are only obligated to mention the Exodus in the day time. We do not mention the Exodus at night, at the time when the final plague took place. We only focus on the final plague on the eve of Passover when we celebrate the holiday.
Certainly we must mention the Exodus on Passover night since it was the time when the miracle took place." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "The Four Blessings
Baruch HaMakom: Why praise God as the “Giver of Torah” in connection with the four types of children of which the Torah speaks? This passage can be explained as follows: The Torah mentions many important principles in the Torah does not elaborate on them. Yet we see that the One who gave us the Torah did not skimp in giving an answer to each of the four children.
The repetition of the expression Baruch HaMakom, Baruch hu represents an additional blessing before and after mentioning the name of God. Similarly, Baruch sh’natan Torah l’amo Yisrael Baruch hu, represent a blessing before and after the name of God. This is in fulfillment of the words of the Zohar: Torah and the Kadosh Baruch Hu are one. *The word Torah appears before and after HaMakom, a name of God, and Torah. Like the name of God, Torah is a name of God and should be preceded and followed by a blessing. The reference to the Zohar is from Parshat Acharei Mot. However the full statement is “God, Torah and Israel are One.” The name Makom, literally “The Place,” is a common expression used in rabbinic literature for God. God is the place of the world.", + "The Four Children: The Questions
The Torah speaks of four children: One must explain the meaning of the number four with regard to the four children. Also why does the Haggadah speak of wise and wicked rather than righteous and wicked? Furthermore why is the wicked mentioned before the simple child?
Rather, the four children represent four types of learners.
1. There is the wise child (the self-motivated learner) who seeks out wisdom and knowledge in order to understand those things he has not learned. He is constantly acquiring new knowledge. He is called a chakham because he is constantly acquiring chokhma, wisdom. *In other words, the wise child isn’t inherently wise but he is constantly pursuing knowledge and wisdom.
2. The simple learner does not have more or less knowledge than the chakham. Rather, he asks questions only when he notices anything that is different or out of the ordinary. This is the definition of the simplest knowledge which is neither lacking nor additional. It only occurs to him to ask questions when he notices something different. *The simple child is intelligent but he is not curious. This child is motivated to ask by outside criteria and stimuli rather than an inner process of thinking and contemplation.
3. The one who doesn’t ask lacks knowledge and fails to ask questions even when he notices something out of the ordinary. He is certainly lacking and is therefore called the one who doesn’t even know how to ask questions. *There are four verses in scripture which command us to tell our children the story of the Exodus. Three of them are prefaced with a question and then three is an accompanying answer. In Exodus, 13:8) we are simply told, “You shall tell your child on that day…” The sages interpret this verse as a reference to a child who fails to even ask question, or possibly is incapable of asking because he is too young or suffers from some type of a cognitive delay. Interestingly the response to this child is also given to the wicked child, which could be understood as an insult: “God did this for me and not for you.” Ex. 13:8 is actually the key verse among these four since it contains the word v’higadita, the bases for Haggadah.
4. Finally there is the one who is the opposite of the wise child who has a source of knowledge and understanding. He, however, uses his knowledge for evil to ask questions that lead to heresy. He is called wicked because he is wicked in his wisdom seeking knowledge that will lead to heresy. Anyone whose actions lead to evil is called a rasha.
The four children are four types of learners; there are no others besides these: whether he increases his wisdom, is complete in his knowledge, is lacking in his wisdom, or if he uses his wisdom for negative means. There are those who pursue wisdom to become enlightened and those who pursue knowledge for the purpose of heresy. That is why the wise and the wicked are paired up first. They are opposites with the same knowledge.
The wise child asks a question about all the commandments while the wicked child asks specifically about Passover offering. The simple child asks a question regarding breaking the neck of a first born animal, *“But every firstling ass you must redeem with a sheep; if you do not redeem it you must break its neck. And you must redeem every first born male among your children. And when in time to come, your son asks you, ‘What is this?’ you shall say to him, ‘It was with a mighty hand that the Lord brought us out from Egypt…” (Exodus 13:13-14) The simple child’s question appears in the context dealing with the redemption of first born animals and children. If an ass is not redeemed, its neck must be broken. and the one who doesn’t know how to ask, his answer appears in the context of the Seder and unleavened bread. Each one is mentioned in a context most fitting for his intellectual needs.
Since the one who doesn’t know how to ask lacks the most basic knowledge of Passover, we must arouse his interest so that he is credited with the commandment of telling the story of the Exodus. The Torah places his statement in conjunction with the matzah so that we can tell him the whole story of the Exodus, as the sages say: “You shall say to him, ‘It is because of this’ – you shall say it at the time when matzah and the maror are placed before you.”
The simple one asks of his own volition but only when he notices something that surprises him. If he doesn’t notice something different, then he doesn’t ask. That is why the Torah sets his question in connection with the custom of breaking the neck of the first born ass that is not redeemed. It doesn’t make sense to break the neck of a perfectly good animal – this is out of the ordinary. Regarding this strange act, the simple child would ask, “what is this?” We also need to do things differently on Passover eve so that the child will see this and ask about it. The question in the Torah, “What is this,” isn’t specifically connected to the breaking of the neck of the ass but to any action which is out of the ordinary and inspires the child to ask a question. When the child sees the pesach offering, matzah and the maror, which are not ordinary practices, the child is likely to ask.
The wise child doesn’t need something out of the ordinary to inspire him to ask; he asks questions out of a natural sense of curiosity. The Torah every type of commandment in his question since the wise child wants to know why God commanded it. If the Torah had placed his question in connection only with the Passover Seder, one might think that he only asks when he sees something special. The wise child doesn’t need something out of the ordinary to ask questions.
The wicked child asks about the Passover offering. He refers to the sacrifice as avodah, divine service, as it is written: “And it shall come to pass, when you come to the land, you shall observe this divine service (avodah)…and “when your children shall say to you, what is this service (avodah) to you?” The wicked child asks about the avodah but then rejects it. When he asks on Passover eve, he does so because he considers these commandments to be avodah,*Avodah can refer to the temple service, ritual in general, or it can refer to labor or slavery. When the wicked child refers to the rituals of Passover as Avodah he is implying that it is a burden. hard work (and not because he thinks about it as services of God) and doesn’t want to be bothered. The four are distinguished from one another by the type of question they ask on the anniversary of the Exodus.
We see that the four children are different from one another in their question on Passover night. The wise one asks from the perspective of the wisdom in the practice. He asks about all the commandments and not this one in particular, as has been explained. The simple only asks when he notices something out of the ordinary. He asks when he notices something different on Passover night in the Passover offering, matzah and the maror. The wicked one asks because he sees the rituals not as service/avodah, but as an avodah/burden and so he rejects the commandments with his question. Each one, then, offers his question in a more fitting context and not just about the celebration of Passover on which one is obligated to tell the story.
We learn about the obligation to tell the story of the Exodus on Passover eve from the one who does not know how to ask. It is based on the obligation to tell the story and not on the question that is asked. One must tell the story on Passover eve. The one who asks has permission to ask wherever he sees fit. There is no obligation to answer questions on Passover eve but to make the story of the Exodus known. *Ex 13:8 - You shall tell (v’higadita) your child on that day, ‘It is because of this which the Lord did for me when I went for from Egypt.’” This is the basis of the Haggadah. The Maharal points out that we are obligated to make the story of the Exodus known on Passover eve even when the child asks no questions. Questions should be answered whenever they are asked whether on Passover or throughout the year. The other three questions aren’t necessarily relevant to Passover but to any time a child asks." + ], + [ + "The Four Questions: The Answers
One should further examine the answers given to the four children found in the Torah. The answer to the wise child in the Haggadah is the not the one found in the Torah. The Torah states, “You shall say to your children, “We were slaves to Pharaoh in Egypt and Adonai freed us from Egypt with a mighty hand… then the Lord commanded us to observe all these laws.” (Deut. 6:21-24) The answer in the Haggadah is completely different from the one in the Torah. Also it is not clear why the answer in the Haggadah focuses on the law: “One may not eat anything after the Passover offering.”
The answer that the Torah gives to the wicked child is also difficult. The Torah states, \"You shall say, ‘It is the Passover sacrifice to the Lord because He passed over the house of the Israelites in Egypt when He smote the Egyptians, but saved our houses.’” (Ex. 12:26) Instead the Haggadah focuses on a different verse (the one which is given to the child who does not know how to ask), “It is because of this which the Lord did for me…” (Ex. 13:8) Further, what is the sin of the child who does not know how to ask? The answer given to the silent child begins, “It is because of this which the Lord did for me...” This implies that God did it for someone else but not for him.
Furthermore, the wise child also says, “Which the Lord our God commanded You?” Why do we interpret the question of the wicked child, “for you” but not “for him,” but we do not interpret the question of the wise child, “who commanded you,” similarly?
Finally, why do the answers to the wise and the wicked children contain the expression v’af atta, “and additionally you (shall say to him)?” The answers to the simple child and the one who does not know how to ask does not contain tis expression.
This is the intent of the interpreter of the Haggadah: the Torah’s answer to the wise child, “We were slaves to Pharaoh in Egypt…” is not essentially an answer to his question. This child wants to know about all the “testimonies, statutes, and ordinances.” He wants to fully understand the significance of all the commandments in the Torah. He already knows about the story of exile and redemption. The main part of the answer to this child is found afterwards, “then Adonai commanded us to observe all these laws and to revere Adonai, our God.” Because he is a wise child, he knows that “All these laws” include the laws of Passover whether contained in the written Torah or in the Oral tradition. “Give instruction to the wise and he will grow wiser.” (Prov. 9:9) “We were slaves” is merely the beginning of the answer and the reason that God gave us all the laws of Passover.”
The wise child knows the reasons for Passover, so we say to him, Af attah, “Additionally you are commanded not to eat after the Passover offering…” Since he wishes to add to his understanding all the laws of Passover, we do not hold back, teaching every last law of Passover, just as the verse in the Torah stated, “All these laws.” The Haggadah chose to mention the very last law among the laws of Passover, “One may not eat anything after the Passover offering.”*The very last Mishnah of chapter ten in Pesachim contains the statement “One may not eat anything after the Passover offering.” This is not only the final statement in the Mishnah but also the last law in the observance of Passover. This implies that one must teach this child everything regarding Passover from beginning to end.
When the wise child says, “Which the Lord our God commanded you - etchem,” he is not excluding himself from the community of faith, like he wicked child who says, “to you,” lachem. Just the opposite. He includes himself in acting the of God’s sovereignty when he says, “The Lord our God.” When he uses the word etchem (commanded you) and not otanu (commanded us), he speaks wisely. For God gave the commandments to his ancestors who went forth from Egypt, and they received the commandments for themselves and their offspring for all time. Therefore he says, “commanded you.” The wise child is speaking to those who were adults when he was still a minor (and not yet commanded). When he reached the age of adulthood he asked his father to teach him what God had commanded him and his offspring after him to do. This is a fitting explanation – it is not necessary to offer overly complicated explanations.
The wicked child, on the other hand, speaks with derision when he says, “What is this rite to you (lachem)?” In other words, “what is this important to you?” or “what do you gain from doing this?” By asking in this way he removes himself from this community of faith because he doesn’t want to bother himself with rituals; they are of little importance in his eyes.
That is why when we answer the wicked child, we begin with the expression, af atta.*Just as he asks caustically give him a caustic answer. The expression af attah implies that we must answer these two children in a way that goes beyond the literal answer that the Torah gives. Just as he continues to mock others who perform these rituals, hoping others will become sinners, af attah, so too should you add to the Torah’s answer by saying, “It is the Passover sacrifice to the Lord,” and thereby set his teeth on edge by stating the verse that is used for the one who does not know how to ask. In this way you answer him measure for measure. Answer him in the same manner that he answer you. He said “You and not me;” you answer him by saying, “Me and not you.” This is the meaning of af atta, “In addition you should say…” In addition to what the Torah says you should also say…
For the simple child and the one who does not know how to ask, one does not have to say af atta “in addition you should say,” because we do not add anything to the answer which the Torah gives. Just recite the verse that is found in the Torah.
Why do we speak to the child who does not know how to ask in the same way we speak to the wicked child? He is not so different from the wicked child; he appears to reject his connection to the community of Israel. He has not yet become cynical nor is he trying to cause others to sin like the wicked one. The fact that he does not ask questions regarding the commandments, however, suggests that he doesn’t feel a sense of connection to the commandments. By answering him, “It is because of this which the Lord did for me,” we hope to increase his desire to accept the commandments and to recognize the great power in them since it was through them that we experienced redemption. If he listens, fine. And if he doesn’t than he is no better than the wicked child; if he had been in Egypt he would not have been redeemed. Now we have explained the matter of the four children." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "Rosh Chodesh: The Perfect Moment of Redemption
It might have been thought that the obligation to tell the story of the Exodus was at the beginning of the month: We have already explained that Israel’s redemption took place on the highest divine level outside of realm of time. It was fitting that it should occur on the first day of the new month. *Passover occurs on the fifteenth of the month – at the time of the full moon. The holiday is connected, then, to the natural cycles of time. The Maharal suggests that the redemption from Egypt was a timeless event and not part of the natural cycles of time and nature. As a result it should have occurred on the new moon – when “time” begins and the moon is absent from the sky. The fifteenth of the month becomes a historic moment that arises again and again in the history of the people of Israel.
The Midrash states that from the time that the Holy One created the world, God set the times for the beginning of the months and the years. And from the time that God chose Jacob and his sons, the Holy One set the month of redemption in which they would be redeemed from Egypt. It was in that month that Jacob would receive his blessings, in which Israel was eventually be redeemed, in which Isaac would be born and would be bound on the altar. In that month there would be a hint that it would be the month of salvation, as it is stated: “This month shall be the beginning of months for you, the beginning of all months of the year.” (Ex. 12:2) From this it is proven that redemption should occur on the first moment of the first month since it is singular and not connected to the continuity of time. That is why the sages suggest that one might assume that the obligation of telling the story should be on Rosh Chodesh, the beginning of the new month. Therefore, the sages interpret the verse to mean that even though you might have thought we should begin telling the story of the Exodus at the beginning of the month of Nisan that is not the case. The essence of the commandment to tell the story does not begin until the redemption was completed (in the middle of the month)." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Israel’s Spiritual Journey to Egypt
Originally, our ancestors worshipped idols. This passage comes to state why God chose to bring Abraham and his descendants closer to Him and why God chose them over others. What significant was this choice if there were no other worthy nations aat that time There were other choices: there were Abraham and Nachor, and God chose Abraham. There were Isaac, Ishmael, and Abraham’s other offspring and God chose Isaac. God gave Isaac, Jacob and Esau, and then God chose Jacob and his children. Three times God chose to refine and choose one from the others until there was a truly pure and holy genetic line*Tipa kedosha u’berurah, literally “a holy and pure drop.” The word is used in Pirkei Avot for semen. Apparently, the Maharal is known for some of his politically incorrect genetic theories about Israel’s uniqueness. Choice here means that Abraham and his descendants had to go through a process of purification and refining in order to be truly worthy. that does not contain any waste. Jacob and his sons were chosen because they were three times purified and were without any waste.
Having already mentioned the physical shame, (“We were slaves in Egypt,”) the text goes on to explain the spiritual shame that Israel had to overcome, since both forms of shame were found in Israel: material and spiritual. The Holy One then lifted them up from shame to exaltation.
The verse states, “Jacob and his offspring went down to Egypt,” even though later it states that they went down forced by divine decree. *This verse suggests that Jacob and his family went down to Egypt of their own volition – contradicting the later statement. It should have said here that Jacob and his offspring were made to go down to Egypt. This is not problematic since certainly it was a divine decree that Jacob and his family went down to Egypt. However, the Holy One gave them good reason to down to Egypt – they went down with honor at Joseph’s request." + ], + [], + [ + "“Praised is the One who kept His promise to Israel.” The promise which the Holy One made to Abraham resulted in God protecting us from our enemies just as God continued to protect our ancestors from their enemies. This promise is connected to the statement that “One must begin the story of the Exodus with shame.” If someone were to ask, why wasn’t Israel destroyed when they were in Egypt, one could answer, “Praised is the Holy One who calculated the time of redemption.” Since God had calculated the exact time of redemption, if the people of Israel had been destroyed (God forbid), the redemption could not have come about. We continue to be the recipients of this promise made at the Covenant of the Pieces, in which the Holy One showed Abraham the subjugation of his descendants to the nations until the final redemption.", + "Sin and Suffering
As it says: “Know for a certainty that your seed shall be a stranger in a land not theirs, and they shall enslave and inflict them for four hundred years…and afterwards they shall go forth with great wealth:” (Gen. 15:13) This verse teaches us that God decreed, exile*Exile: the Hebrew word here is geirut. A ger in biblical Hebrew is someone who lives as an outsider and is therefore not protected by the laws of the land. The people of Israel may have lived comfortably in their first years in Egypt but they were still outsiders, gerim, and not considered true citizens in the land. Isaac was born in the land of Canaan but because it was not yet under the authority of Abraham, he and his offspring would have been considered outsiders and strangers. Consider what Abraham says when he buys a burial site for his wife: “I am a stranger (ger) and a resident among you…” (Gen. 23:4), enslavement, and oppression on the offspring of Abraham. Exile means they were to live in the domain of others. In addition to living in the land of others, they would be enslaved in the way that a slave must serve his master. And in addition to the subjugation, they would also be oppressed. This is even worse than subjugation since generally speaking, a master does not oppress his servant. It would appear, then, that three decrees were made against the offspring of Abraham, one after the other: exile, enslavement and oppression. With each decree, the exile became worse.
From the birth of Isaac until the death of the final sons of Jacob, they were in exile. From the death of the sons until the birth of Miriam they were enslaved. And from the birth of Miriam they were oppressed – this began 86 years before the Exodus. That is why Miriam received her name, from the word mar, bitter. However, why did God make these three decrees? The answer is found in B. Nedarim 32a:
Rabbi Abahu said in Rabbi Eleazar's name: Why was our Father Abraham punished and his children doomed to servitude for two hundred and ten years? Because he pressed scholars into his militia service, as it is written, “He armed his dedicated servants born in his own house.” *Rabbi Abahu understood “dedicated servants” as referring to Abraham’s disciples who came to study with him. (Gen 14:14) Samuel said: Because he went too far in testing the promises of God, as it is written, “Whereby shall I know that I shall inherit it? (Gen. 15:8) *By asking for a sign as reassurance from God, he showed a lack of faith. Rabban Jochanan said: Because he prevented men from entering the covenant, as it is written, “And the king of Sodom said it to Abraham, ‘Give me the persons, and take the goods for yourself.’” (Gen. 14:21) *Rabban Jochanan suggests that by allowing the King of Sodom to keep the people, Abraham missed out on an opportunity to teach all the people he saved about God’s existence.
There are three explanations for Israel’s exile and all of them are based on Abraham’s sin. Everything extends from the root cause. If there is something faulty in the root, that fault will extend forth to everything that comes from the root. That is why this verse is connected to all the exiles of Israel – not just to Egypt but to all the other nations to which the Jewish people were subjugated. They would not have been possible if it hadn’t been for Abraham’s transgressions. The sages make this point by interpreting the word v’gam – “And also (v’gam) *In classic midrashic style the word v’gam is interpreted as adding something additional to our understanding because the word is superfluous. It suggests that this is a prophecy not only about Egypt but about all the other oppressive nations as well. the nation that you served will I judge.”
If Abraham had been among those who went down to Egypt, then it would have been necessary to include Ishmael and Esau among those who are went down to Egypt. Therefore, God enacted that the decree should take place after Ishmael and Esau had been separated from Jacob and his children. Even though the punishment was for Abraham, he could not be among those who went down to Egypt so that eventually the land would only be given to the descendants of Jacob.
Rabbi Abahu was of the opinion that Abraham was punished because he did not completely trust God when he pursued the four kings who made war on Sodom and Gomorrah. (Gen. 14) He forced his students to join his militia and brought them to war because he was afraid of being defeated. *Could it be that Abraham thought that by having God fearing soldiers he was more likely to succeed? He appears to have thought by having his God fearing students with him God was more likely to protect him. Taking unfit soldiers into battle in order to gain God’s protection is showing a lack of trust in God. Taking better prepared soldiers (instead of his disciples), would not have been a transgression since one should not depend on miracles when going to war. Abraham should have trusted God to be with him rather than stacking the deck in his favor. That is why his offspring were subjugated for four hundred years so that by seeing God’s might, they would come to have complete faith in God.
Samuel was of the opinion that Abraham lacked faith when he questioned whether God will send him an heir. The sin was that he said, “Whereby shall I know that I shall inherit it? (Gen. 15:8) This, however, was not a lack of trust in God (God forbid), because Abraham knew that he was destined to receive the land from God. Rather he was afraid that he was not worthy of meriting the right to receive the land from the standpoint of justice. Therefore, he asked for a sign from God to prove that he was worthy asking, “Whereby shall I know?” Because of this, his offspring had to spend four hundred years in exile so that they would learn to put their trust in God, as it is written, “They trusted in God and in Moses His servant.” (Exodus 14:31)
Rabban Jochanan was of the opinion that it is unseemly to suggest that Abraham did not trust God. What he failed to do is to bring more converts beneath the shadow of God’s wings which would have been the way to honor to God. Abraham was slothful in convincing people to have faith in the Blessed One and he didn’t work hard enough to encourage faith. God wanted the divine name to be known throughout the world so all would believe in God. That is why Abraham’s offspring were enslaved for four hundred years. Afterwards they went forth with miracles and wonders so that people came forward to convert and to believe in God, as is stated: “Jethro heard…” (Ex. 19:1)
These three incidents brought Israel to true faith. It is why Abraham’s sin brought so much punishment upon his offspring. It was fitting for Abraham to publicize the existence of God to the world. However it took a transgression to actualize this possibility. For what purpose does the world have if one does not publicize God’s existence in the world? There had to be a sin, even a small one, to bring this about. Also there is no subjugation or suffering without sin. It only took a small transgression to actualize this lesson.
Abraham’s three transgressions brought about the three punishments. Abraham’s descendants were exiled because he pressed the students into militia service. Being a stranger in a foreign land and respect for ones students are connected in the following verse, “You shall rise up before…the elder and fear your God, I am the Lord. And if a stranger sojourns with you…” (Lev. 32:33-34) This is also the case in the Amida: “For the elders of Your people, the house of Israel, for the remnant of your scribes, and for the righteous strangers (gerim) and for us…” For not showing proper respect for the students of Torah, a decree of exile was placed upon Abraham’s offspring.
“They shall be enslaved,” is a reference to the second sin: Abraham sinned by asking for a sign of God’s promise and presuming that he would be judged unworthy of God’s promise.
The oppression came about because Abraham failed to bring more converts to a belief in God. The essence of Israel’s suffering came about because Israel had separated themselves in their faith. This only occurred because they did not bring more people beneath the wings of the Divine Presence and as a result there remained many who opposed Israel." + ], + [], + [ + "God’s Promise and Our Continuity
And it is this (promise) that stood for our ancestors. This statement explains the previous statement, that the promise which God made to Abraham was that our enemies would not destroy us. The promise applied both to our father and also to us, as we explained in our interpretation of the verse, “The nation that subjugated us, I will judge – this was to include…”
It is the custom to lift the cup of wine as you recite this passage. This cup is associated with the second promise which God made, “I will deliver (hitzalti) you from their bondage.” (Ex. 6:6) This cup is called the cup of deliverance and salvation. We need to be aware that this promise of salvation is constant, just like the verse, “I will lift up the cup of salvation and call upon the name of the Lord.” (Ps. 116:13) For in every generation the Holy One saved us from their hands. This is a clear and proper explanation for this custom." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Why Was Laban So Dangerous
Come and learn. See how great God’s promise was.*The verses from Deuteronomy that are the subject of Midrashic interpretation continue the theme of the previous passages. Strangely, the Midrash begins by interpreting arami oved avi as a reference to Laban as another example of someone, “who rose up against Israel and tried to destroy them.” Why Laban was dishonest and he did threaten Jacob, there is nothing explicit in scripture that suggests that he sought to kill him or his family. The suggestion has been made that this passage was written during the Maccabean revolt and that Laban was singled out because he was a distant ancestor of the Syrian Hellenists. During that period of time the Jewish community had reason to see Laban the Aramean/ Syrian as worse than Pharaoh. Others have suggested that Laban the Arami is connected to Rome (notice the similarity in the word) – and that the text hints at the conflict between Rome and Jerusalem. For our enemies were constantly rising up against us to destroy us but the Holy One did not allow them to destroy us. It is necessary to understand why the sages ignored what Esau wanted to do to Jacob and instead began with Laban the Aramean which is never explicitly stated in Scripture. Also, Why did Laban hate Jacob without reason, when he considered Jacob’s sons and daughters to be like his own? Yet according to the Haggadah, Laban sought to destroy all of Jacob’s offspring.
Furthermore, why did the sages magnify the wickedness of Laban’s scheme by saying that Pharaoh only sought to destroy the males and not the females? Scripture states, “The enemy said, ‘I will pursue, I will overtake, I will divide the plunder, I will draw my sword, my hand shall destroy them,’” (Ex. 15:9) implying that Pharaoh wanted to destroy all Israel.
This passage reveals many things. Israel’s enemies are not like the adversaries of other nations who oppose their enemies for a reason. Israel has people who hate them without any reason. Who were greater opponents of Israel than Pharaoh and Laban? Even though Israel did nothing to the Egyptians, Pharaoh decreed the death of all the male children. Yet Pharaoh said, “I will draw my sword, my hand shall destroy them,” (Ex. 15:9) and it was not entirely without reason. Pharaoh thought that Israel would flee from Egypt and he wanted to bring them back. He was afraid that if they left they might return to wage war on Egypt. This was certainly a reason for hating them.
Laban had no reason to hate Jacob. Jacob had performed favors for Laban and yet Laban pursued him. Laban only made the statement, “The sons are my sons and the daughters are my daughters,” after God changed Laban’s mind in a dream and warned him, “Be careful that you speak not to Jacob neither good nor bad…” (Gen 31:24) If God had not warned him, Laban would not have said that the sons and daughters of Jacob were “his own.” From this we can assume that Laban wished to uproot Jacob’s family entirely, male and female.
This was not the case with Esau who planned to kill Jacob because his brother stole his blessing. That is why the Haggadah mentions Pharaoh and Laban but not Esau.
If one looks more deeply into this matter, one discovers the source of Laban’s hatred. One must know the holy roots of Jacob were above and the root of Laban to which he cleaved was in the lower world. Because their sources are completely the opposite, Laban wanted to destroy “everything.” Scripture attributes to Laban that he wished to destroy Jacob but this is a mysterious matter.*The essences of Jacob and Laban were the opposite one another, so that when they are brought together, they negate one another. To use a metaphor from Star Trek physics, a combination of matter and anti-matter causes a giant explosion and total destruction. Jacob’s essence is the divine while Laban’s essence is of this world and never the twain shall meet. It wasn’t so much what Laban tried to do to Jacob but rather the very proximity of Jacob to Laban that could cause his destruction. What it really means is that since Laban is opposed to Jacob in their essence there is no deed (more destructive) than this. It was only the Holy One who protected Jacob from such annihilation, God forbid. Scripture does not say Arami he’evid avi, “An Aramean sought to destroy my father,” but Arami oved avi. The word oved is an adjective and not a verb, as in the expression even michshol, “a stumbling block.” (Lev. 19:14) *Thus, the verse might be read, “A destroying Aramean pursued my father.” Laban was prepared to bring about the negation of Jacob, if God had not helped our forefather. Even though Scripture never states that God saved Jacob from Laban, it tells us that he went down to Egypt; this is not problematic. By telling us that Jacob went down to Egypt, it implies that God saved him from Laban." + ], + [ + "“He dwelled (vayagar) there, teaching us that he did not go down to settle there.” If Jacob had gone down to Egypt to settle there permanently, this would have negated God’s promise of redemption. As long as they saw themselves as temporary residents, it was known that they would not remain in the land. A ger is someone who is only temporarily settled in a place and will be gone tomorrow. This was how the Israelites saw themselves in Egypt when Jacob went down to Egypt and because of this they were worthy of redemption. The word vayagar was chosen here to show that they did not go down to settle permanently.
Doesn’t the verse already imply that they settled there temporarily? *The word vayagar already implies temporary residence so why do we need another proof text here to prove this? The Maharal suggests that while the original settlers saw themselves as temporary residents, by the time of Moses the people saw themselves as permanent residents. The Egyptians, however, saw the Israelites as gerim and not as citizens. Despite their attitudes, the Israelites merited redemption because of their ancestors and because from the standpoint of the Egyptians they were still outsiders. The Egyptians saw Israel as gerim, as temporary residents, while the Israelites thought of the land as their permanent residence. That is why the Haggadah brings this proof text, “They said to Pharaoh, to dwell in Egypt temporarily we have come for there is no pasture for the flocks of your servants…” (Gen. 47:4) This verse shows that their original intention was not to stay permanently in the land but to dwell temporarily." + ], + [], + [ + "“They became a nation,” teaching that Israel remained distinctive (mitzuyanim).” This passage teaches us that the people of Israel did not become assimilated among the Egyptians so that they were also called Egyptians. Rather they remained distinctive and separate. The word mitzuyanim implies that anyone who saw them immediately knew they were Israelites; eventually they recognized “Israel,” as a separate ethnic group. If they had become assimilated they would have been designated as Egyptians, God forbid, and they would not have been worthy of redemption. Because they stood apart from their neighbors, they were worthy of being taken out of Egypt.", + "The Miraculous Increase of the Israelites
“Great, mighty as Scripture states: ‘The Israelites were fertile and prolific; they multiplied and increased very, very, greatly so that the land was filled with them:” (Ex. 1:7) It is necessary to understand what the sages said regarding this verse in Midrash:
“The Israelites were fertile and prolific: each one gave birth to six in every brood. There are those who say there were twelve twelve. Fertile – two, prolific – two, multiplied – two, increased – two, very, very – two, the land was filled with them – two.*Each of the Hebrew terms describing the fertility of the Israelites is stated in the plural so that they represent two. The Midrashic approach to the text is to take nothing for granted. If a word is plural than it should be read numerically as two or more. There are those who say that sixty were born in every brood! This is not surprising since a scorpion which is a type of crawling creature (sheretz) that gives birth to sixty young.*One of the terms, yishritzu, prolific has the same Hebrew root as the word sheretz, a crawling creature or an insect, allowing the Midrash to compare the Israelites’ fertility to that of the scorpion. Rabbi Natan said: the land was filled with them – they were like the reeds of the field.” (Shemot Rabbah 1:7)
This statement is quite surprising. *Did the Maharal understand this Midrash so literally? He acknowledges that women do not give birth to six children (let alone sixty children) every day and certainly on a regular basis. He searches for a way to interpret this Midrash on its own terms. The Maharal attempts to read aggadah in a metaphorical sense. What is the significance of the number six, neither more or less? What is the reason for the number sixty? Such a thing could happen by chance that a woman could give birth in this number without a reason. Accidental occurrences do not happen constantly, and according to the Midrash, this happened all the time.
This can be explained through another verse: “The more they were oppressed, the more they increased and the more they spread out.” (Ex.1:12) The Midrash explains that the reason for their increase was that they were forced to work six days in a row and only allowed to rest on the Sabbath. This was because as a young man, Moses came to Pharaoh and said, “Is it possible for people to work constantly without a break and an opportunity to rest?” Pharaoh said to him: “Pick one day in the week for the slaves to rest, lest they be unable to continue their work.”*It is often said that marital intimacy is a “double mitzvah” on the Sabbath. Even though the Israelites were given a day off from hard labor, they were still oppressed the rest of the week. The time spent with their spouses then became payback for the oppression – they would give birth to one child for each of the six days of oppression! Moses chose the Sabbath. When the Holy One gave Israel the Sabbath through Moses, Moses rejoiced that the portion that God chose for Israel was the same as the one he had chosen for them in Egypt. That is why the Israelites were oppressed and made to work only six days during the week when they were slaves….however it was for the six days of oppression that they gave birth to six infants in every brood.
For those who claimed that the Israelites gave birth to broods of twelve, it was because they were forced to work day and night during the six days, so their payment was double. They gave birth to twelve for the night and the day. It seems to me that the twelve included six boys and six girls because the day is associated with males and the night with females. The night is ruled over by the moon and the day by the sun. The moon, which is the weaker of the two heavenly bodies is associated with the female while the sun which is the more active is associated with male.
The basis of the opinion that sixty were born in each brood is the verse, “The more they oppressed them, the more they increased (yarbeh).” The verse should have stated “the more they oppressed them, the more they gave birth (yifrah).” Yarbeh implies multiples more than one. This means they gave birth to sixty and not just six since yarbeh would be ten times the original number…
The one who said that they gave birth like the reeds in the field implies that they gave birth without limits or boundaries like the reeds grow in a field. They gave birth at such a great rate because they received a blessing from above to such an extent that there were no limits to their rate of reproduction…
Perhaps you are bothered by the suggestion that a woman gave birth to sixty in one brood. Know that the fetus which goes forth in the form of a man is more or less the size of a single finger.*This idea of a woman conceiving a small human being in her womb was typical in the Middle Ages. It was called a homunculus. The Maharal suggests that the woman could potentially conceive ‘sixty’ small human beings but was limited by her ability to give birth to them all. Wikipedia: A homunculus is Latin for \"little man\" is a representation of a small human being. Popularized in 16th-century alchemy and 19th-century fiction, it has historically referred to the creation of a miniature, fully formed human. What this means is that a woman’s fecundity was so great that she had the potential to give birth to sixty, were it not for her limits in actually giving birth since they could not all grow to full size. The statement means she could carry sixty in her womb if she had had the power to deliver them." + ], + [ + "Israel’s Spiritual Development in Egypt
“And many: as it states, I let you grow like the plants of the field.” (Ezek. 16:6) *The two verses from Ezekiel quoted here are certainly among the strangest in the Haggadah. Israel’s development is compared here to a field of plants but also to a young woman who is just reaching her physical maturity. It is through the merit of the patriarchs that the nation develops in its maturity but it is through its own merit and the performance of good deeds that they reach physical and spiritual wholeness. Even, then, it takes God “dressing” them in good deeds and Torah so that they can enter the marriage canopy. This means that just as one plant does not give forth a different type of plant but gives forth its own blossoms, so too the Israelites gave birth as one… The Israel became an am gadol, great, atzum, mighty, and rav, many, were for the merit of the three patriarchs. Am gadol was for Abraham to whom it was said, “I will make you a great (gadol) nation.” Therefore they merited having “great” children. They merited being atzum, mighty, because of Isaac of whom it is stated: “Go away from us for you have become too mighty (atzamta) for us.” (Gen.26:16) And they merited becoming rav, many, because of Jacob who gave birth to twelve mighty tribes. Concerning him, scripture states, “The Almighty will bless you and cause you to be fertile and multiply.” The forefathers are the roots from which the branches go forth in these three areas. This is how the sages understood how these three attributes went forth from the forefathers to the people of Israel.", + "“You shall increase and become many and come to possess great ornaments.” This means that even though the Israelites of that generation were subjugated and spent their time making bricks, they were clean and pure of body. This is the meaning of b’adee adaiyim, “you have come to possess great ornaments.” Just ornaments are used to decorate the body, so the Israelites were clean and lovely in their bodies and very beautiful.", + "“Your hair sprouted.” The Israelites of that time were the first complete generation. For when they reached six hundred thousand, they were considered a whole nation. “Your breasts were firm and your hair sprouted,” means that they had developed beyond their childhood to be a whole nation. Because they reached their wholeness they were fit to enter beneath the wings of the Divine Presence.", + "“But you were naked and bare.” Yet they still did not have mitzvot or Torah to adorn their souls, just as clothing adds dignity to the body. A bride is worthy to enter under the wedding canopy because she wears decorative clothing. So with the Holy One, because they were “naked and bare,” God gave them Torah and mitzvot and only then did the Divine presence join them, as we find, “make me a sanctuary that I may dwell with them.” (Ex. 25:8)", + "“I will pass before you and see you wallowing in blood.” This means that God gave Israel two commandments with which to engage themselves: the Pesach offering and circumcision. Israel would be worthy of redemption for fulfilling these two divine commandments, as it is stated, “because of the blood of your covenant I have sent forth your prisoners.” (Ezek. 9:11) This refers specifically to these two commandments. Circumcision involves removing the foreskin which represents the degradation and diminishment of the human being. The foreskin serves as a barrier between human beings and God. After he has removed this barrier which diminishes man, then he can certainly serve God through the blood of the Passover offering. For the Pesach offering is primarily the service of God and it made him worthy of being redeemed. That is why God gave Israel these two commandments. They are the beginning of all the other commandments and the basis of the statement to “remove evil and do good.” (Psalm 34:15)" + ], + [ + "Three Stages of Oppression
“Egyptians imputed evil.” The Haggadah explains vayarei’u, “they imputed evil” to mean that the Egyptians opposed the Israelites and thought that they would harm Egypt just as they would oppose anyone who they thought would harm them. “They oppressed them.” This means that the Egyptians imposed slavery on the Israelites, as the proof text states: “They placed taskmasters upon them in order to oppress them.” (Ex 1:11) “And they placed hard labor upon us.” This suggests that they didn’t just enslave the Israelites but did something more. They also increased the amount of imposed labor to more then was reasonable. The proof text for this is: “They ruthlessly imposed upon the Israelites the various labors…” (Ex.1:13-14) This refers to labor that is beyond the ability of a person.
These three stages in Israel’s oppression are related to the three characteristics of Israel (we saw earlier): gadol (great), atzum (mighty), and rav (many). In response the Egyptians said, “Let us deal wisely with them…” This opposition was meant to decrease the number of the Israelites, thereby addressing their population. In response to the fact that they were a great nation (am gadol), they decided to oppress them. Oppression is meant to cause the Israelites to be humiliated which is the opposite of “great.” In response to the fact that they were “mighty” (atzum), they placed hard labor upon them in order to break their strength and their spirit. *The three characteristics of the Israelites were a product of their ancestors: great, mighty and many. The Maharal now suggests that there were a three stage process of breaking down the Israelites. Destroy their greatness by imputing evil to them, demean their might by enslaving them, and ultimately destroying them by oppressing them." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Israel’s Oppressing in Egypt
“We cried out to Adonai.”*An interesting psychological insight. We only complain when we think that there is a possibility of change. The people stopped complaining under the old king since there was no hope of change. But once he died they began to complain once again because they were afraid that the new king would be just as bad – the moaning might have been because of some possibility of change for the better… The Haggadah brings the verse, “And it happened when a long time had passed that the king of Egypt died,” (Ex 2:23) to teach us that the great cry came at the time of the King’s death. The Israelites were afraid that the next king would act in the same fashion as the first king and therefore they began to cry out. When the first king was alive, they had despaired of any hope so they didn’t moan. People stop moaning when there is no hope at all.
The sages offer a different interpretation: “The king died” does not mean that he literally died but rather than he was stricken with leprosy. We find the expression “dead” is used in connection with leprosy, as in the verse, “Let Miriam not be as one who is dead,” (Nu. 12:12) and similarly, “In the year the King Uzziyahu died…” (Is. 6:6) Because Pharaoh was stricken with leprosy, the magicians of Egypt told Pharaoh that the only cure was for him to slaughter 150 children every morning and 150 children every night and to then bathe in their blood twice a day. When the Israelites heard about this decree, they began to groan.
Why did the magicians instruct Pharaoh to slaughter the Israelite children and to bathe in their blood? They advised him thus in order to increase their cruelty toward the Israelites as much as possible. Even though they had already begun throwing their young in the Nile, Pharaoh didn’t have any direct dealings with this. But by bathing in the blood of the Israelite children, he was directly involved in the cruelty – and there was no greater cruelty than this. The magicians gave Pharaoh this advice with evil intent. Bathing was even worse than drinking the blood; when one drinks the blood, he only sees the blood once but when he bathes in it, he watches it. They told him that when he did this he would be cured of the leprosy – that is why they gave him this advice to slaughter three hundred children and bath in their blood. When this happened, the Israelites began moaning and crying out and their cry reached up to God. For nothing could be worse than this. “The Israelites groaned from bondage and cried out.” (Ex 2:23)
The word vayizaaku, they cried out, is the language of a lament,*The word lament is associated with the book of Lamentations. It is a specific genre of literature which mourns the misfortunes affecting the individual or the nation. The language of lament in Ezekiel and here in Exodus both use the verb za’ak to cry out. as in the verse, “Cry and howl, son of man.” (Ezek. 21:17) “Their plea from bondage went up to God. God heard their cry.”
(Ex 2:23-24) As it states in Scripture, “The souls of the dead (halalim) cry out.”*The word naaka, based on the verse from Job implies not just crying out because of the hard labor but also in grief for the death of their children. It was the “straw that broke the camel’s back” and moved God to respond to the suffering. Hard labor alone was not enough reason for God to enter history. (Job 24:12) The cry for the murdered children rose up to God and as a result of that God also heard their cry for the oppressive labor. God answered them for two reasons: grief over the death of the children and the moaning for the hard labor. For these reasons “God remembered the covenant God made with them.” If it hadn’t been for the grief over the death of the infants, the cry for the harsh labor might not have come before God.
Three things*The three things that are necessary for prayers to be received are reflected in Exodus 2:23-24. These are not the primary text but the proof texts that the Haggadah includes here.
1. The Israelites groaned…and cried out
a. Groaning for death of children and crying for the hard labor
b. They prayed to God with their whole heart
2. Their cry for help rose up to God
a. The death of the children moved God to act.
b. Nothing stood in way of their prayers.
3. God heard their moaning
a. It was the moaning and not just crying that convinced God.
b. It was a fitting time for God to receive their prayers.
There are a lot of things that we might challenge about these two interpretations of prayer. What is a
fitting time for prayer? Why was God only ready to receive their prayers when they involved in the death of the Israelite children? These are questions that are deserving of more discussion. are needed for one’s prayer to be answered. First, a person must direct his heart to God. Second, if there are heavenly opponents opposing their prayers, the prayers will not be accepted. And third, it must also be a proper time for the prayer to be accepted. So the verse says, “They cried out,” meaning they cried out to God with their whole heart. “Their prayer rose up to God from the hard work” means there were no accusers blocking their prayers. “God heard their cry,” means that it was a fitting time for their prayer to be accepted. It was for these three reasons that God now accepted their prayers." + ], + [ + "“God heard our voice.” It was necessary for the Haggadah to quote this verse, “God heard their moaning,” (Ex. 2:24) because God listened to the cry of the Israelites came a result of the merit of their forefathers, as the verse goes on to state, “God (Elohim) remembered His covenant with Abraham Isaac, and Jacob.” God heard their cry because of forefathers and not because their ancestors in Egypt were worthy.
In Deuteronomy, “God (Adonai) heard our voice,” the unique name*The expression Hashem Hamiyuchad, the unique name of God, is a reference to the tetragrammaton, the four letter name of God. The connection between this name and kol, voice, is not completely clear. When Jacob comes to his father to receive a blessing through deceit, Scripture states, \"The voice is the voice of Jacob.\" The Talmud states: “So long as the voice of Jacob is heard in prayer and study, the hand of Esau is powerless against Jacob.” The voice, then, is associated with invoking God’s name. In Kabbalah, kol is an attribute of God. of God appears in this verse, while in Exodus we read, “God (Elohim) heard their moaning,” using the name Elohim. The unique name of God is associated with the use of the word kol, voice, since the God of Jacob is also connected to the verse, “The voice is the voice of Jacob.” (Gen. 27:22) Understand this well! In the second verse, the name Elohim is used in connection with the word naakatam, their moaning, because Elohim is associated with the attribute of justice.
One should note the order of this verse: “Elohim heard their moaning, Elohim remembered his covenant with Abraham, Isaac and Jacob, Elohim saw the Israelites, and Elohim knew.” Elohim is mentioned separately four times instead of combining them together. (Elohim heard, remembered, saw, and knew…) This is a mighty matter. It teaches us that Israel was watched over by a higher power after they were abandoned and that God then brought them close and cleaved to them on four different stages. *This is the process by which God cleaves to Israel and brings them close to Him. By the same token it is also the process by which we bring God close to us as well. The Maharal writes: “According to the Ramban, this is a great mystery.” The Ramban uses this expression whenever he makes reference to Kabbalistic matters in his Torah commentary.
1. Shemiyah, hearing is the first stage. In this stage, the wall that separates Israel from the divine is removed so that God can ‘hear’ their cry.
2. Zechirah, recalling, is the second level. God recalls but this is not a complete state of cleaving. It is simply a matter of remembering but it is still not completely known.
3. Ri’iah, seeing, is the third stage. This is a greater state of cleaving, but it is still only partial since one only cleaves to that which is outward.
4. Yediah, knowing, is the final and deepest stage. This is the stage of intellectual attainment through which outer and inner essence becomes known." + ], + [ + "“He saw our affliction: This refers to the disruption in family life.”*Affliction is defined as depriving a couple of marital intimacy. Sex is seen as not only natural but also a good: not just a means of giving birth to offspring but also a means of improving the quality of life and relationships. The sages interpret this verse, “He saw our affliction, our toil, and our oppression…” as referring to: disrupting family life, the killing of the Israelite boys and the oppression of the nation.
Anyeinu, our affliction, refers to one who is deprived of good. Had the verse said anotainu then we could have understood it as referring to hard labor as in the expression, anoto b’sivolotam. (Ex. 1:11) The word anyeinu comes from the same root as oni, poverty or deprivation of good. Anyeinu, then, does not refer to slavery since one is not afflicted by slavery but one suffers from slavery. Oni refers to that which deprives the individual of good; that is, the Egyptians made the men work in the fields in order to separate the men from their wives. This is the implication of “deprived of good.” The Egyptians separated the men from the women so that they would not continue to have children.
Amaleinu, our toil, should not be interpreted as referring to hard work. Rather, it refers to something that is troubling and gives one no rest. When the Egyptians tossed the Israelite babies into the Nile River, this was troubling in their eyes. It is amal because it is something that the person cannot tolerate.
Lachazeinu, our oppression, is understood according to its plain sense meaning.
We see three things here anyeinu, amaleinu and lachazeinu. The first involved deprivation, the second was something even worse than deprivation, and the third term involved the worst suffering. When they experienced oppression, the Israelites didn’t even want to live any longer." + ], + [], + [], + [], + [ + "Angels, Seraphs, and Messengers
“And God took us out of Egypt with a mighty hand, and outstretched arm, with great terror and with signs and wonders.” I have already discussed why the Exodus could only take place through an act of God.*See the opening chapters of Gevurot Hashem which have been included at the end of Divrei Negidim. I will add another reason why the Exodus had to be so special. God wanted Israel to be His nation and wanted to take them out from the authority of Egypt so that they would be God's servants. That which is special to God, God alone and not through another. Furthermore, how was it possible for an angel to be the means of redemption? Since Israel was completely under the power of Egypt, another angel had no right to interfere in the authority of the Egyptian patron angel. Certainly only God had the right to remove them from the authority of Egypt since Egypt also had its own authoritative angel. One angel could not interfere in the realm of another angel. Only God had the power to do this.
We must explain this statement: why do we say “I and not an angel,” “I and not a seraph,” and so on? From where do we derive this interpretation? It would seem that Scripture could have stated: “I will pass through to strike Egypt and bring judgement,” instead of saying “I will pass through the land of Egypt on this night and I will smite every first born in the land of Egypt from man and beast, and against all the Gods of Egypt I will exact judgement.” (Ex. 12:12) In this verse each matter is addressed separately. *The idea that each nation has an angelic patron is found both in the bible and in Midrashic and rabbinic literature. See Deuteronomy 32:8 and Daniel 10:13.Also see Numbers Rabbah 2:10. Wasn’t the purpose of passing through the land to smite the Egyptians and exact judgement upon them? Similarly, later the Torah states, “For the Lord will pass through to strike the Egyptians…” (Ex. 12:23) instead of saying (as this verse does) “God will pass through and strike the Egyptians,” (since the only purpose of passing through the land was to strike down the Egyptians.)
That is why the sages interpreted the verbs in Exodus 12:12 as each adding something new to our understanding of the verse: “I will pass through;” I and not an angel; “I will strike;” “I and not a seraph;” “I will exact retribution:” “I and not a messenger.” Each phrase introduces an exclusion by saying, “I and not X.”
This can be explained as follows. Acts that take place in this world happen in two different ways: some take place through natural laws and others through miraculous acts. Miraculous actions can also be divided into two categories: Those that happen though supernatural occurrences such as manna in the wilderness or the miraculous well that followed the Israelites through the wilderness. And there are those miraculous acts when providence withdraws allowing for disaster such as when God withdrew from the Assyrian camp, allowing for a plague to strike the Assyrians. When the Assyrians were struck down by a plague the people of Israel were saved. (see II King 19:35)
One might argue that the plagues were not carried out by the Holy One but came about in these three ways: (1) Israel was redeemed by an angel who brought them out though a “mighty hand,” which caused a supernatural act of redemption; (2) God withdrew from the world allowing a destructive act of a seraph to destroy Egypt and allow for about Israel’s redemption; (3) the redemption came about through an act of nature which occurred through heavenly forces. *The verse in Exodus repeats Egypt with each verse as if each aspect of the judgement was separate from the others. In Exodus 12:23, the verbs are combined rather than writing them separately as they are in Exodus 12:12.
Malakh – angels can carry out supernatural events in the world. It was not God but an angel who created the manna for God. The angel of course was carrying out God’s will.
Seraph – A fiery angel is the power of destruction. When God withdraws it allows the forces of destruction to occur in the world.
Shaliach – a messenger. understands nature as God’s messenger in the world.
Each of these forces are understood as intermediaries acting for God and not God’s immediate act. The Haggadah says of each of them, “I and not an angel, a fiery being, a messenger. God does God’s own dirty work, so to speak. He doesn’t leave it for His cabinet to do the work of redemption in Egypt.
In response to the first types of occurrence, we say, “Not by an angel who performs supernatural acts in the world.” To the second type we say, “Not by a seraph which allowed for the destruction of Egypt.” And to the third type, we say, “Not by a messenger which is a reference to the forces of nature which sometime rise up against a nation.” Nature is the messenger of God which acts in the world on God’s behalf.
Furthermore, there is another deep and amazing matter related to this passage. The angel that the text refers to is Mikhael. This name is spelled with the same letters as the word malakhi, my angel, “For my angel (malakhi) shall go before you…” (Ex. 23:23) Saraf is a reference to the angel, Gavriel. Mikhael is the angel of water and Gavriel is the angel of fire (that is why he is called a saraf). The statement, “The One who makes peace in the heavens…”*When you combine the Hebrew words for eish (fire) and mayim (water) you get shamayim, heaven. Only God can create heaven out of fire and water. is a reference to the two of them, since one is made of water and the other of fire and yet they do not harm one another. Water and fire are opposites in their action. There are some actions in the world that are drawn from water and others that are draw from fire and no one can combine the two of them together except the Holy Blessed One. Each of the angels is appointed over a different aspect of creation but God encompasses all of them.
The third type of angel is not limited to one particular area but its general power is more limited. It is called shaliach, a messenger. Since a messenger is considered like oneself, it includes all of the powers, but since it is only a messenger its powers are of a lesser category.*This is a classic principle of Jewish law. We might identify it with power of attorney. The person who is appointed to represent someone is considered to be like the person him- or her- self. Shaliach, then, is considered to be a smaller representation of God in carrying out the divine will. The greater sends the lesser. Among the sages this messenger is known as Metatron; its gematriah is the same as the divine name Shaddai. Concerning Metatron Scripture states, “Behold I have sent an angel before you…for my name is in him.” (Ex. 23:20-21) The sages called this messenger a small Shaddai…*Metatron and Shaddai both have the numerical value of 314. Metatron, then, is considered like a miniature essence of God.
Therefore, Scripture states, “I will pass through the land of Egypt – I and not an angel.” This means that the Exodus did not come from the attribute of water. “I and not by a saraf.” This means that neither was the Exodus from the attribute of fire. “Nor was it through a messenger.” The redemption did not happen through a messenger of God who had the same but more limited powers than God. It was brought about through the Holy One Himself who includes all of the powers of the universe….", + "“I am Adonai – I am the one and not another.” This is a mystery to the one who truly understands it for it hints at the matter of Elohim acheirim.*Elohim acheirim literally means “other gods.” I believe that he understands it here as a reference to the demonic realm. The goat that is sent to Azzazel is some-times understood in Kabbalah as an offering that is sent to the demonic realm to protect the community. I am Adonai uses the unique name of God and it is a reference to the goat that is sacrificed in the temple on Yom Kippur as part of the atonement offering. “And not another” is a reference to the second goat that is chosen by a lottery and is then sent off to Azzazel. It is called “Elohim acheirim.” God created this “other” as a way of removing the power of judgment and strangeness from the people. They are not part of the natural world; they include demons and destructive powers…" + ], + [], + [ + "The Types of Plagues
“With a mighty hand – this is a reference to pestilence. / With an outstretched arm – this refers to the sword. / With great terror - this refers to the revelation of the divine presence. / With sign – a reference to the staff. / And wonders – this refers to the blood.” (Deut. 26:8) There are many questions regarding this passage. How does the Haggadah connect all these things together: pestilence, sword, revelation of the divine presence, the staff and the plague of blood? Why does it single out pestilence and blood from the plagues? What is the connection between an outstretched arm and the sword? To which sword is the Haggadah referring? If “sword” is a reference to the death of the first born, why does it appear after the reference to pestilence and before blood? *The plagues should have appeared in their proper order: first blood, then pestilence and finally the death of first born (the sword). Even if the staff was used to perform the other plagues, why single it out with the plagues? There is great wisdom to be derived from this passage as we shall see!
The verse, “God took us out of Egypt with a mighty hand, an outstretched arm, with great terror, with signs and wonders,” suggests that there were five types of plagues which were brought upon Egypt.
Some plagues take place because of God’s absence. All of creation is ordered through God’s protective presence so that when God’s presence is hidden, creation become susceptible to chaos. The plague of pestilence took because the authored of creation was removed. This aspect of God is referred to as, “A strong hand.” The world is maintained through God’s providential presence, called the power of “God’s strong hand.” It is like a mighty person who supports a building and keeps it from falling. As soon as he removes himself for even a second the entire structure collapses.
There are some plagues that are only take place through God's active intervention against the recipient. This is reference to as “the outstretched arm.” For these plague to take place God must act, just as someone must take hold of the sword and strike with it.
\"The revelation of the divine presence\" is in between these two types of plagues; it is not carried out by God directly, like the death of the firstborn, nor is it completely out of God's control, like pestilence. The Divine Presence which is referred to as mora gadol, great terror,*How do we get from mora gadol (great terror) to the appearance of the Divine Presence? The word mareh means appearance and the word Mora (or yirah) means terror or fear. In true Midrashic fashion, the Haggadah plays on the similarity of these two words in Hebrew. Terror and awe result from the revelation of God through the plagues. does not come about because of an act performed against people. Rather the Divine Presence only causes terror to the extent that it inspires fear in the one who witnesses it. Still, one could say that without the Divine Presence there would not be yira’ah, fear of God, either. That is why it is in between the sword and pestilence. It can be compared to a king who visits a certain place and the people come to show reverence to the ruler. It is not the king himself who causes people to express reverence; it is the people's response to His presence. Yet it if king’s presence was not there they would not feel reverence for him, so, in a sense, he is responsible for it. It only occurs when the king appears in the place.
• A strong hand refers to pestilence and all those plagues that happen when God’s presence is removed.
• An outstretched arm refers to the sword and the plagues when God strikes the other party.
•And with great terribleness refers to the appearance of the Divine Presence and all the plagues like it. *Three types of plagues occur:
1. Some plagues result from God’s withdrawal from the land.
2. Some result from God’s active intervention in Egypt.
3. Some result from the sense of the immediacy of God’s presence.
The Maharal doesn’t tell us which plagues fall into each of these three categories. How would you categorize the plagues?
All the plagues that occurred in Egypt fell into these three categories: either they occurred when God removed the divine presence from them or God acted against the Egyptians with great might, or in some fashion acted in a way between these two.*We see, then, that there are five categories of plagues. If signs refers to naturally occurring plagues and wonders to supernaturally occurring plagues then we have the following
1. Natural - strong hand
2. Supernatural -strong hand
3. Appearance of divine presence
4. Natural “outstretched arm”
5. Supernatural “outstretched arm”
The Maharal does not appear to designate the various plagues into these categories – I leave to the reader to figure out how the plague would be divided up!
Another way of thinking about the plagues is as signs and wonders. Some plagues happened through purely natural occurrences and not through a supernatural divine act. Pestilence, the sword and the appearance of the Divine Presence did not occur through natural phenomena.
Generally, in the Midrash, sign (ot) is associated with the heavens while wonders (moftim) are associated with the earth. Thus, we read, “Behold I will put a fleece of wool on the threshing floor; if the dew is on the fleece only and it is dry on all the ground elsewhere then shall I know that you will save Israel by my hand as you have said.” (Jud. 6:37) Yet in the Haggadah the staff is associated with “signs” and these signs are not in heaven! *The wet fleece appears to be a sign from God – since it occurs from the dew, it is taken as a sign from the heavens. But the Maharal now wonders if “signs” are heavenly, what is the connection to the plagues and the staff?
Rather otot, signs, refers to natural occurrences which are apparent in the world while moftim, wonders, refers to occurrences are not natural. Thus, with the heavens we see the occurrence but not necessarily see the outcome while with the earth we see the outcome but we don’t necessarily see the events that led to the occurrence.*The expression here is signs poalim v’ein mitpa’alim vs. wonders, Mitpaalim v’ein poalim. Think of it this way: no one sees the flower blossom – one day it is there and the next it is a beautiful flower. That is a wonder. On the other hand, we can actually watch the occurrence an eclipse in the sky even though the outcome does not affect us directly. When something occurs in the heavens telling us that such and such will occur, it is considered a “sign.” Similarly, the staff was a sign that the plagues would occur (and not the agent of the plagues). But when the event actually occurs and it is something completely new, outside the norms of nature, then it becomes a wonder.
There was no wonder like the plague of blood; it was completely outside of nature. The rest of the plagues could be explained as natural occurrences. It is natural for frogs to come out of the river or lice to rise up from the land. Wild animals are found in the land – it was just a matter of them finding their way to Egypt. The same can be said of pestilence, boils, hail and locusts. Even darkness was not unnatural, it was an absence of light. So there was nothing unnatural about these plagues. Similarly, the death of the first born was not outside of nature – something had to cause the natural death of the firstborn.
These were the two means of causing the plagues: natural and supernatural. Only the first plague was supernatural and outside nature. It would not have been fitting for the staff to be the cause of the plagues. The staff was simply a sign of the plagues. The staff was a sign of natural events. We see, then, that the Haggadah tells us that the plagues occurred in three different manners and that each category of plagues can be divided into two categories: signs and wonder." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "“Another interpretation: With a strong hand, two plagues… etc.” When we look more carefully at the plagues, we see that in the first five plagues, we see that Pharaoh hardened his own heart and in the second series of five plagues God caused Pharaoh’s heart to be hardened. From this we may conclude that the second five plagues are parallel to the first five plagues. When the second series of plagues occurred Egypt would not have been able to resist sending Israel forth. That is why, when it came time for the second series of five plagues, God found it necessary to make Pharaoh more obstinate.
When we look carefully at the two sets of plagues we can see that they are completely parallel to one another.
1. The first plague was blood; the sixth plague was boils. Boils are caused by an excess of blood. The only difference between these plagues is that the first plague struck effects the lower world while the sixth plague effects human beings who represent the upper world.*The water is the “lower” world while human beings are created with a divine soul so they represent the upper world. As he understands these two plagues, both of them have to do with an abundance of blood – the first in the river, and the sixth in the human body.
2. The second plague was frogs (which comes from the lower crawling creatures) and the seventh plague was hail (which comes from the upper world). We learn in the Talmud and Midrash that hail is merely frozen dew which comes from the upper waters.
3. The third plague was lice, from the lower world, and the eighth plague was locust, from the upper world. Locust are swarming insects which are like the “birds” of the heavens.
4. The fourth plague was wild earthly animals and the ninth plague was darkness that occurred by the absence of the heavenly planets.
5. The fifth plague was pestilence (the lower earthly animals), resulting in the death of the animals and the tenth plague was the death of the first born (human beings who are created from the upper worlds).
You see that there are five plagues for the lower creation and five plagues for the upper creation. The two sets of five are connected. That is why the Haggadah states two plagues (one above and one below) for each of these expressions in this verse: “a strong hand,” “an outstretched arm” and so on.
You can now understand why in the first set of plagues Pharaoh hardened his own heart while in the second set, God caused Pharaoh’s heart to be hardened. As long as the plagues weren’t against human beings directly, Pharaoh hardened his own heart. But by the second set of plagues (which were a direct attack on human beings,) Pharaoh could not have resisted freeing the Israelites.
Even though lice did affect the bodies of human beings they were an external nuisance, unlike the boils and the other plagues that came from within the body.
It was necessary for Pharaoh to experience the full round of ten plagues before Israel was freed, so it was necessary for God to harden Pharaoh’s heart so that he would not give in until he experienced the second set of five plagues." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "The Order of the Plague
“Rabbi Judah gave the following mnemonic for the plagues: Datzakh Adash Ba’achav.” What insight did Rabbi Judah add to understanding the plagues by giving them a mnemonic? Certainly he had some insight in mind by abbreviating them in this way. He saw that the first two plagues of each grouping contained a warning while the third plague did not. The same pattern can be found with the second grouping of three plagues and the third grouping of three plagues. The tenth plague was also proceeded by a warning. But we must still explain why the plagues were ordered two with a warning and one without a warning.
When God wished to bring the plagues on Egypt, God began smaller plagues and ended with more severe plagues. I have already shown that the first plagues began with lower creations because if God had begun with the higher level of creation, Pharaoh would have freed them immediately. The existence of the earth is the lower realm of creation. Then comes those creatures which exist on the earth. They mediate between the lower and the higher creations, between heaven and earth. Finally come the highest real of creation which derives from the heavens. Human beings and animals dwell in the intermediate realm of between earth and heaven.
• The first three plagues, blood, frogs and lice, represent the lower realm of creation since they are derived from the earth and the water.
• The second set of three plagues were wild animals, pestilence and boils. They took place between the lower realm of earth and the upper realm of heaven. Arov, wild animals, took place through the animals that dwell on the earth; dever pestilence, affected the animals and shechin, boils, affected human beings and animals that dwell on the earth.
• The final three plagues derive from the higher realm, the heavens: barad, hail, comes from the heavens, arbeh, locust, fly in the heavens, and choshekh, darkness, comes from blocking out the heavenly bodies.
• Afterwards comes the final plague which derives from the highest realm of all since it affects the human soul which is even higher than the heavens.
There is also a special order to each grouping of plagues. The first plague begins, “Go to Pharaoh in the morning…” From this, we learn that Moses did not have permission to enter the palace to warn him so he had to do so wherever he could meet him. By the second plague Moses had more control over Pharaoh so he came to the palace to warn the King of Egypt. When he warned Pharaoh, the king responded, “I don’t need your warning regarding your plagues – they are only to humble me.” For the third plague, then, Moses caused the plague without warning to show that he had complete power over Pharaoh. And so they began again with the second and third set of plagues, as if Moses was starting over again. It was for this reason that Rabbi Judah grouped the plagues in this fashion." + ], + [], + [ + "Rabbi Eliezer said: The matter of the multiplication of the plagues can be explained naturally. If one strikes a person with a cane, there is only one strike but there are many aspects of the injury: broken bones, suffering, heat, abscess, and even boils. The same can be said regarding the plagues in Egypt and by the sea. Each one has four or five aspects to the injury caused." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "The Steps to Divinity
“How many good steps has God bestowed upon us!” They are referred to as ma’alot tovot, good steps. Each one represents an additional step, like stairs, one of which is higher than the previous one, until one reaches the final and highest level, which “God built for us the Holy Temple to atone for our sins.” (dayyenu) Together they add up to fifteen steps. This number is not a coincidence. This is the number of steps from the Ezrat Nashim (the women’s courtyard) in the Temple to the Ezrat Yisrael (the Israelite courtyard). There are also fifteen psalms in the Book of Psalms which begin with the words, Shir HaMa’alot, the Song of Steps. It takes fifteen days for the moon to go from the new moon to the full moon. All of this proves that there is an ascent of fifteen and no more.
It is a reference to the name of God, Yud Hay which has a numerical value of fifteen. With this name God created two worlds: this world and the world that is coming, as it Scripture states, “For the Lord (Yah) God, is the rock of worlds.” *Tzur olamim, is literally the Rock of. It is usually translated the Eternal Rock. The word olamim is plural, referring to the two worlds which God creates, according to the Maharal: the upper world and the lower world. (Isa. 26:4) Since with this holy name (Yah), God created two worlds, we can conclude that the levels of creation reach to fifteen and no more….every ascent only reaches to fifteen.
So too, in this song, are there fifteen verses just as there are fifteen steps of ascent to the upper world. The highest step is the building of the Holy Temple since it is the through the Temple that we begin the journey toward the heaven.
The women’s courtyard represents the lowliest level since women are most connected to the material aspect of life. The ascent from the material to the spiritual is fifteen steps. *The attitude of the Maharal regarding women is misogynistic and fairly typical of his generation. I am translating it here fully aware of how unacceptable it is for us today.
Thus, when priests descended the steps to the women’s courtyard during the Simchat Beit Shoevah, *See Sukkot, 51b, Simchat Beit Shoeva was a special ceremony held on the intermediate days of Sukkot. It was considered to be the most joyous day of the year. they would go down the steps, turn to the west and proclaim, “Our fathers who were in this place stood with their backs toward the Temple of the lord and their face toward the east, and they worshipped the sun East; but as for us, our eyes are turned to the Lord (Yah).” In other words, they would say that their ancestors followed lowly things and bowed down to the sun and other material objects but our eyes are turned to Yah, the Holy One, the highest of all the spiritual levels.
These fifteen steps can be divided into three groups.*The Maharal divides the acts of God in Dayyenu into the following groupings
Escaping slavery:
1. He took us out of Egypt.
2. God meted out judgment.
3. Passed judgment on their gods.
4. God killed their firstborn.
5. God gave them great wealth.
Redemption from Egypt
1. Split the sea.
2. Led them through on dry land.
3. Drown the Egyptians.
4. Provided in the wilderness.
5. Fed them manna.
Maharal does not mention all five in this last grouping:
1. Commanding the Sabbath
2. Standing at Mount Sinai
3. Giving them the Torah
4. Entering the land of Israel
5. Building a temple.
The first group deals with the actual Exodus from the lowliness of slavery in Egypt. There was no ascent here - only the going out of Egypt so that they were no longer slaves. In the first grouping, God took them out, meted judgment out to the Egyptians and to their gods, killed the first born, and gave the Israelites great wealth. This was all part of the actual Exodus.
The middle group of five steps deals with an ascent through the miracles that took place during the Exodus. This grouping deals with the things that happened after they left Egypt: the splitting of the sea and allowing them to pass through on dry land, drowning of their enemies, providing them with food and giving them manna.
The final group of five levels is the completion of their unification and Israel’s cleaving to God. The final grouping deals with divine commandments which allowed Israel to cleave to God: God gave them the Sabbath (there can be little doubt that the Sabbath is a sign of Israel’s covenant and the beginning of their connection to God); The building of the Temple which represented God’s dwelling among them so that there was an absolute connection between God and Israel." + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [], + [ + "The Pesach Offering: A Symbol of Unity
“The Pesach offering which our ancestors ate… because God passed over.” God gave them the commandment of the Passover offering because Israel could not be saved from the plague of the first born if they were not considered to be the portion and the of the Holy One. That is why God commanded them to make an offering. The only reason that they were God’s people was for the purpose of serving God. It was through this service that they became God’s people. That is why the plague of the first born did not affect the Israelites.
It is for this reason that the offering that they brought was called Pesach. In Aramaic, Pesach is translated chayes, compassion. Because Israel was the Holy One’s portion, God took compassion upon them and made sure they weren’t destroyed. God choose Israel from all the other nations to be God’s own; just as God is singular, so God chose a singular nation. That is why everything associated with this divine service is associated with one.
• It is a commandment to make a whole offering with its limbs and innards and not to divide up the offering. Something divided up is no longer one.
• It must be eaten by one household.
• It is prohibited for the offering to be shared by two groupings of people or to eat it two places. In this way it must be eaten in a state of unity and wholeness.
• The lamb must be eaten when it is one year old. If it is two years old, it is no longer in a state of oneness.
• It must be a sheep and not a calf because the sheep is considered a more refined animal. Commenting on the following verse, “Israel is a scattered sheep,” (Jer. 50:17) the sages state, “Why is Israel compared to sheep? If you strike one limb of the sheep, all of its limbs feel it, so too, if one member of Israel sins, all of Israel feels the consequences. Achan *See the story of Achan in the book of Judges, chapter 7. According to the narrative, Achan pillaged an ingot of gold, a quantity of silver, and a \"beautiful Babylonian garment\" from Jericho, in contravention of God's directive that \"all the silver, and gold, and vessels of brass and iron, are consecrated unto the Lord: they shall come into the treasury of the Lord\" (Joshua 6:19) Although the account suggests that Achan personally was guilty of coveting and taking these spoils, the chapter opens with a statement that the whole community of \"the children of Israel had committed a trespass.”
(Wikipedia) was one person during the time of Joshua, all of Israel experienced the consequences.” This can be explained as follows: the sheep has a more refined nature unlike the calf which is more coarse and tough. Its nature is more spiritual. Therefore, when one is beaten all of them suffer.
• It must be masculine and not feminine. The masculine form is considered more unified than the female maternal nature. Therefore, the offering should be from the male animals and not the female.
• It must be roasted and cannot be cooked in water or other juices because cooking in fluids causes its parts to fall apart. Roasting, on the other hand, causes the meat to stay together with the gravy around it. It can only be eaten when it has been roasted.
• Do not break the bones; if one broke the bones it would divided into parts, which is not proper.
• One should eat the Passover offering with matzah and maror. *Could this be a denial of the demonic as a separate realm? God is one but from God comes all the complexity of the world including the things we think of as the opposite. The Passover offering represents redemption while the maror is slavery – yet we eat them together. This is to contradict the heretics who claim that many can go forth from the one. Only one thing can come forth from one. As a result, when they see the complexity in the world, they will see that the many must have gone forth from many. As a result of all these things that emphasize oneness, one can conclude: this offering is for the one God, and should be eaten with matzah and maror. From God goes forth both freedom and slavery, the wound and the cure. Because God is one, God is everything. There is nothing but God. From the One come opposites." + ], + [], + [ + "Matzah: Timeless Redemption
Why do we eat this unleavened bread? This can be explained similarly to what we have said above, regarding Ha Lachma Anya. Matzah is a symbol of redemption. Redemption, taking them out of Egypt, was accomplished with a “strong hand,” as is stated in many places regarding the Exodus from Egypt: “For with a strong hand (hozek yad) the Lord took us out of Egypt.” (Ex. 13:16) Any activity that is performed with “a strong hand” is performed quickly with a strength that is beyond time.*We think of matzah as symbolizing the haste with which the Israelites left Egypt. The Maharal offers a different interpretation. It symbolizes the haste with which God redeemed them from slavery – possibly because they needed to leave Egypt before they became subjugated forever. Because God’s time was condensed (he writes here that God’s time was non-time) there was no time for the people to allow the dough to rise. Matzah is understood here as being timeless bread and in that sense it becomes eternal.
It is also stated, “Remember this day that you came out of Egypt… for with a strong hand the Lord took you out from this place; therefore no leavened bread shall be eaten.”(Ex 12:3) This suggests that hametz results from procrastinating while redemption takes place without time since God redeemed them with a “strong hand.” Similarly, God commanded them to eat the Passover offering b’hipazon, ‘with haste.’ This was done so that they would cling to the virtue from which “a strong arm’ came, bringing them forth quickly with the same power which is above time. We can now understand the passages, “The matzah which we eat…because the dough did not have time to become leavened…” If our ancestors' dough did not have time to become leavened it is because God took us out “with a strong arm,” with haste, without time. Therefore, we must eat matzah which is made quickly as well. This explanation is very obvious!
According to all the commentaries, matzah is a symbol of freedom and maror is certainly a symbol of subjugation. This is another reason why we are supposed to eat the matzah and maror together with the Passover offering. The Passover offering is a symbol that we are one people who worship the one God above as we have previously seen. From God goes forth matzah and maror, slavery and freedom. That is why matzah and maror are required by the Torah along with the Pesach offering. When there isn’t a Pesach offering, then we are only required to have the matzah. At this time the maror is not required since it has no reality of its own; rather it is secondary to the Pesach offering." + ], + [], + [], + [ + "God Redeemed All of Us
“In every generation…” This means that each person should see himself as if he personally left Egypt. Therefore, the individual must praise and exalt the Holy One; that is why the passage ends, “Therefore it is our duty to give thanks, praise, pay tribute, etc…” (from the Haggadah) It is to illustrate this, the passage state, “You shall tell your child on that day, ‘It is because of this which God did for me…’” (Ex 13:8) instead of saying, “us;” this is a way of saying it is as if he went forth from Egypt. Afterwards this passage states, “Not us alone did God redeem.” This statement adds that God took out both the parents and the children. When God redeemed Israel from Egypt, God redeemed them in their entirety. It was for Klal Yisrael, for the entire people of Israel, so that none of the people would continue to live under the domination of Egypt. That is why the redemption was for the parents and the children. If God was only concerned with the people who were in Egypt, God would have only spoken about that generation. By saying “Us” it emphasizes that the Holy One wished to redeem the entire people of Israel present and future." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "Words of Praise
“Therefore it is our duty to thank.” The versions of this text which I have found in Ashkenazic Seders and which I consider to be the correct one is, “Therefore it is our duty to thank, praise, pay tribute, glorify, exalt, honor, bless, extol and acclaim to the one who performed these miracles for our ancestors and for us.” There are nine expressions of praise. “Let us therefore, recite a new song before God, Halleluyah,” is the tenth expression of praise. It would appear that there are ten expressions of praise in the book of Psalms. In Talmud Pesahim, it states that there are ten types of songs in this book: nigun, nitzuach, mizmor, shir, hallel, tefillah, berachah, hodaah, ashrei, and halleluyah. The greatest of these terms is Halleluyah because it contains the name of God as well as an expression of praise. (Pesahim 117a) That is why there are nine terms of praise plus Halleluyah, which is the greatest of all the terms.
Our text of the Haggadah, we read, “God took us out from slavery to freedom, from grief to joy, from mourning to feast, from subjugation to redemption… Let us say before Him, Halleluyah!”*In our Haggadot the version is “God took us out from slavery to freedom, from grief to joy, from mourning to festivity, from darkness to great light, from subjugation to redemption. Let us recite a new song before God, Halleluyah! The Maharal comments on the different versions of this passage toward the end of the passage
“From slavery to freedom,” should be understood in the plainest sense: because the slavery was crushing, it destroyed their spirit. Regarding this we say “From grief to joy. When they were oppressed with hard labor, their spirits were broken so God came and transformed their grief into joy. “From mourning to feast” is stated to comment on the passage, “They embittered their lives;” bitterness is a type of mourning, as it says in scripture, “I will make it like time of mourning for an only son, and its end like a bitter day.” (Amos 8:10) God transformed this state of being into a feast which is the opposite of mourning. Life becomes bitter when a person’s life is not as it should be. Thus, Scripture state, “They embittered their lives.”
These three expressions are referenced in Scripture one after the other: “so they set task masters over them to oppress them with forced labor;” (Ex. 1:11) “the Egyptians ruthlessly imposed upon the Israelites;” (Ex 1:13) and “they embittered their lives with hard labor.” (Ex. 1:14) “From subjugation to redemption:” is the fourth statements here. They were like people who were enslaved by the king but were liberated by God. *The three verse reflect the three elements of transformation
Ex. 1:11 – from slavery to freedom
Ex. 1:13 – From grief to joy
Ex. 1:14 – From mourning to feast
In the tenth chapter of Pesahim in the Mishnah the version of the text is different. It states, “From darkness to light and from subjugation to redemption.” The Mishnah adds a fifth statement to these four. The sages meant to teach us that while the Israelites were under the authority of the Egyptians, they were like a person who was dwelling in darkness and for whom there was something blocking the sun. While they were in Egypt, it was as if they did not completely exist yet. This is what the sages meant when they said that Israelites in Egypt were like a fetus in its mother’s womb. Regarding this state of being, the Mishnah says, “From darkness to light.” Darkness is like not completely existing; only when they went forth from Egypt did they come to complete existence because they now became God’s people.
The version of this statement in the Haggadah has only four and not five expressions. Both are correct and there is no contradiction between them. *Though the Mishnah and the Haggadah have slightly different versions of the text, the Maharal follows the rabbinic tradition of validating both versions of the text. There were, of course other versions of the Haggadah text as well, with which the Maharal was no doubt familiar. It is interesting that he offers an explanation for the different versions but respects the difference at the same time. One might say that this is an expression of pluralism." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Rabbi Mark Greenspan", + "http://www.oceansidejewishcenter.org/" + ] + ], + "heTitle": "דברי נגידים על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "דברי נגידים על הגדה של פסח", + "enTitle": "Divrei Negidim on Pesach Haggadah", + "key": "Divrei Negidim on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Divrei Negidim on Pesach Haggadah/Hebrew/Haggadah shel Pesach LaMaharal, London, 1960.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Divrei Negidim on Pesach Haggadah/Hebrew/Haggadah shel Pesach LaMaharal, London, 1960.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..bb7428a14cdfda06a58ef1298542e636646fc521 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Divrei Negidim on Pesach Haggadah/Hebrew/Haggadah shel Pesach LaMaharal, London, 1960.json @@ -0,0 +1,476 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Divrei Negidim on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001358912&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL", + "versionTitle": "Haggadah shel Pesach LaMaharal, London, 1960", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "דברי נגידים על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "ענין שבת הגדול
שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים (משלי ח׳) להודיע בעזר הצור וישועתו ית״ש בפתחי שערים שערי בית ישראל הטעמים והרמזים הנעימים מן הדינים והמנהגים אשר הדרת אור הקדוש אש דת חופף עליהם הנהוגים מן יום שבת הגדול עד אחר הסדר של ליל התקדש חג הפסח:
השבת שלפני הפסח נקרא שבת הגדול ונוהגים לומר בו ההגדה מן עבדים היינו עד לכפר על כל עונתינו. וגם נוהגים בו לדרוש ברבים הלכות ודרשות. ומה שנראה לי בזה הוא על פי מה שמפטירים בו וערבה לה׳ ובו כתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא. ומפני זה נקרא שבת הגדול. ופי׳ זה כי יציאת מצרים נקראה גדלות על שם גדלות מעשיו הנוראים שעשה ופעל כאשר יצאו ממצרים במורא גדול זו גלוי השכינה. ואנחנו מבושרים ומובטחים מן גואלנו חי ע״י עבדיו הנביאים שלעתיד לבוא יקנו ישראל עוד מדריגה יותר עליונה ויעשה הקב״ה עמהם עוד גדולות על כל גדולות נוראות על כל נוראות כמ״ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ונקרא הלילה הזה ליל שמורים שהוא שמור לנו לעתיד לבוא. וכל הדברים היוצאים לפועל בששת ימי השבוע נתעוררים למעלה בכח בשבת הקודם. וביום השבת יפתח השער ותכונן בו הישועה העתידה לבוא ולפיכך השבת שלפני הפסח נקרא שבת הגדול. שאנו מצפים בו לכח ההכנה של התעוררות ופתיחת השער מן הישועה העתידה לבוא לישראל שהוא יום הגדול והנורא. וע״כ אנו מצדנו נותנים עוז לזה בשיח שפתותינו באמירת ההגדה ובחדושי תורה בדברי הלכה ובמילי דאגדתא שעיקר כח ישראל הוא הפה שלהם ונשלמה פרים שפתינו בתורה ותפלה לכל דבר הנפסק מאתנו ע״י חורבן בית מקדשנו. ובפסח מצרים שאז עדיין לא היה לנו כח ההתעוררות של תורה ותפלה בשיח שפתותינו נצטוינו על מקח הקרבן פסח מבעשור לחדש שהיה אז ביום השבת שלפני הפסח שבא על זה הרמז משכו וקחו לכם צאן. משכו ידיכם מע״ז כנזכר במדר״ב. ופעלו בזה התעוררות הגאולה שהיתה עתידה להם. וכן השבת שלפני יום הכפורים נקרא שבת תשובה כי יום הכפורים העתיד להיות באחד מימי השבוע שלאחריו כחו הוא על שהוא יום התשובה לישראל השבים אל ה׳ בחמשה ענוים ובתפלות בבכי וצעקה ועי״ז הקב״ה מוחל להם עונותיהם ושבים אל חזקתם הראשונה וזה ידוע, והכנת ענין זה צריכה להעשות בשבת הקודם בהתעוררות הכח מצדנו לפעול בזה התעוררות למעלה. וזאת נעשה ע״י שמקבלים ישראל עליהם בכל לבם בשבת הקודם לשוב אל הקב״ה בחזקה וזה מבואר. ולכך נקרא זה השבת שבת תשובה. וכן השבת שלפני הפסח נקרא שבת הגדול בעבור שבו נעשה הכנה להישועה שאנו מצפים אליה שתהיה באחד מימי השבוע שלאחריו בליל השמורים שיתגדל כבודו של הקב״ה בכל העולם ע״י שיבא יום הגדול והנורא. וזה נכון ואין בו ספק למבינים:", + "ענין אמירת קרבן פסח
בזמן שבהמ״ק היה קיים היה הפסח נשחט אחר תמיד של בין הערבים ותפלת מנחה היא במקום התמיד של בין הערבים. וכתיב ונשלמה פרים שפתינו. ועל כן יתפלל מנחה בעוד היום גדול ואחר תפלת המנחה יעסוק בהלכות הקרבת הפסח בתורה שבכתב ובתורה שבע״פ והמנהג להתחיל בפ׳ בא בפסוק ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים ולסיים ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא לה׳. ואח״כ ללמוד ב׳ פרקי משניות ממסכת פסחים פרק חמישי וששי. ותזכור שפרק תמיד נשחט מתחיל באות ת׳ ופרק אלו דברים מסיים באות ת׳ וסימנך ת״ת תי״ו חיים. והמבין יבין הרמז:", + "ענין הארבע כוסות
מצות ארבע כוסות חכמים תקנו אותם להיותם שתיה של מצוה ולא תהיה כמו שאר שתיה. ובמדרש אמרו ארבע כוסות נגד ארבע לשונות של גאולה דכתיב והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו׳. והנה פירוש אלו ארבע כוסות יש להם פנים רבים וכבר פירשתי בספרי גבורות ה׳ אלו ארבע לשונות כי מפני שנגזר על זרע אברהם ג׳ דברים כי גר יהיה זרעך. ועבדום. וענו אותם ד׳ מאות שנה וגו׳. הזכיר בהם ג׳ דברים גירות עבודה וענוי. והם שלשה דברים האחד יותר קשה מן השני. וזה כי הגירות שהם בתוך ארץ נכריה ואין להם כח והם כפופים תחת ידי אחרים כמו הגר שיד אחר עליו. ומכל מקום אין משועבד לאחר. ועבדום הוא יותר מזה שהוא משעבד בו ומכל מקום השעבוד הזה כמו כמה עבדים משועבדים לאדוניהם ואין דבר זה יוצא ממנהגו של עולם שכמה עבדים יש. אבל הענוי הוא דבר יותר מכשעור שאין האדון מענה את עבדו אבל הוא משעבד בו ואין מענה אותו ולפיכך וענו אותם הוא יותר קשה. וכאשר בא לגאול אותם התחיל באחרון והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. זה נגד הענוי שהיו משעבדים בהם יותר מדאי. וזהו מתחת סבלות מצרים. ואח״כ אמר והצלתי אתכם מעבודתם. וזהו ההוצאה מן העבודה. ואחר שהציל אותם מן העבודה אמר וגאלתי אתכם. וזהו נגד הגירות שהיו תחת ידי אחר בארץ אחרת. ועל זה אמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ואחר כל זה שגאל אותם אין זה רק הוצאה מרשות מצרים אבל חסר עדיין להם החבור בהקב״ה ועל זה אמר ולקחתי אתכם לי לעם. שתהיו לי. כך פירשנו ארבע לשונות של גאולה. ולפיכך כאשר באה ההוראה על עצם הגאולה בפסח מצה ומרור שזה מורה על עצם הגאולה. באה ההוראה עוד בד׳ כוסות על מדרגה יותר עליונה. כי ההפרש שיש בין האכילה והשתיה הוא דבר זה. כי האכילה יותר גשמית מן השתיה. כי המשקה הוא דק יותר וכל דבר שהוא דק הוא יותר רחוק מן הגשמי. ובפרט היין כי משקה היין הוא נבדל מחומר וגסות הענב. ולפיכך היין בפרט מורה על דבר שהוא יותר נבדל מן הגשמי. ולפיכך באה שתית ארבע כוסות על מדריגת הגאולה שהיא יותר עליונה. כי ישראל ביציאתם ממצרים דומים לולד היוצא לאויר העולם אבל אלו ארבע לשונות הם באים כאשר נשלם הגאולה ונגמר. דומה לולד שכבר נולד והוא נמצא בעולם ואח״כ נשתלם בצורתו הראויה לו ודבר זה יותר מדרגה עליונה ויותר שלימות ולפיכך בא הרמז על זה בארבע כוסות ואם יקשה אם אלו ארבע כוסות יש להם מדרגה עליונה יותר מן האכילה א״כ למה אינם מן התורה זה לא יקשה לך כלל מפני כי העיקר הוא עצם היציאה לפי שהוא הנס והפלא בעצמו. אבל מכל מקום בענין המדרגה והמעלה אינה חשובה עוד כל כך הגאולה בעצמה שהיא היציאה ממצרים בלבד כמו המדרגה השניה שהוא סדר הגאולה וציור המושכל שלה המופשט מן הגוף לגמרי שע״י סדר זה של הגאולה התקשרו בו ית׳ בסדר ובהדרגה מעלה אחר מעלה. ואלו ארבע לשונות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי מורים סדר הגאולה שהיתה מסודרת ממנו יתברך בציור המושכל בהסתדרות אלהית וכיון שארבע כוסות הם באים על מדרגת הגאולה היותר עליונה. על כן מצותן ביין כי המשקה יין נבדל ויוצא מן הענב שהיה נסתר לשם. וכמו שאמרו יין נתן בשבעים וסוד נתן בשבעים. נכנס יין יצא סוד. ואין הפירוש שבשביל הגימטריא בלבד הוא כך שנכנס יין ויצא סוד. אבל הוא דבר אמתי מצד עצמו כי היין הוא משקה נסתר יוצא מהסתר הענב ומפנימית הענב. ולפיכך היין שהוא גדל בנסתר ובפנימית הענב בגימטריא סוד לפי שהוא נסתר. וכאשר נכנס היין באדם מוציא הסוד כי הוא בא עד הנסתר כפי מדרגתו ומוציאו. ולפיכך הם במספר ארבע כוסות. כי הגאולה הוא באה מעולם העליון לעולם הזה שהוא עולם הרבוי. וכל דבר שהוא בא מעולם הנבדל לעולם הזה יש בו רבוי מחולק לארבע. כי מספר זה הוא מספר הריבוי שהוא נגד ארבע צדדין המחולקים ועל אלו הדברים מורים הארבע לשונות של גאולה. וסוד הזה הוא מבואר בתורה ונהר יוצא מעדן להשקות וגו׳ ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. שמזה מבואר לך כי כל דבר שבא מעולם הנבדל כמו הנהר שהוא יוצא מעדן להשקות הגן כשהוא בא אל עולם הטבע שהוא עולם הרבוי יפרד לארבעה ראשים כי זהו נגד הפירוד והרבוי שהוא בעולם הרבוי. אמנם כוס חמישי הוא רשות. ולקמן יתבאר ענין כוס חמישי על מה הוא בא ומה הוא הוראתו שאע״פ שהוא רשות מ״מ מצוה יש בו. כלל הדבר כי הכוסות אלו באים על תכלית מדרגת הגאולה ומעלתה העליונה שיש לה. כי באכילת מצה לא היה הוראה על תכלית מדרגתם ובאה על זה שתית ארבע כוסות. ומפני שארבע כוסות אלו יותר במדריגה ובמעלה וכל דבר שהוא יותר עליון במדרגה הוא כולל כל דבר שהוא למטה ממנו במדרגה. ולכך ב׳ כוסות לפני הסעודה וב׳ כוסות לאחריה והסעודה באמצע. ובזה הכוסות כוללים כל הסעודה כאשר יש כוסות לפני הסעודה וכוסות לאחריה. ומפני שארבע כוסות תקנו נגד ארבע לשונות של גאולה ולשון שלישי וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. והרביעי ולקחתי אתכם לי לעם. לכך אמרו בין שלישי לרביעי לא ישתה. והטעם כי אלו שני דברים אין הפסק ביניהם. כי לכך גאל השי״ת את ישראל להיות להם לאלהים והם יהיו עמו. ודבר זה מבואר בכתוב בכל מקום אשר מזכיר יציאת מצרים יאמר אני ה׳ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים. הרי יאמר בפירוש כי עצם ההוצאה להיות ישראל לו לעם והוא יהיה להם לאלהים. וכן בכל מקום מזכיר כך ודבר זה יסוד האמונה. ואף בתחלת הדברות אמר אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי יציאת מצרים שיהיה הש״י לאלהים לישראל. וא״א שיהיה פירוד והבדל ביניהם למי שמבין סודות התורה. ולכך בין שלישי לרביעי לא ישתה שלא יעשה הפסק. ודברים אלו הם דברים יקרים ונכבדים מאד:
ועוד יש לומר ע״ד אגדה בענין אחר טעם למצות שתית ארבע כוסות המתיחסים למצות אכילת פסח מצה ומרור. כי י״ל שפסח מצה ומרור מורים שבזכות אבות יצאו ישראל ממצרים ובשבילם זכו ישראל אל הגאולה. הפסח נגד יעקב שהוא בחיר שבאבות ולפיכך הפסח שה תמים שנקרא יעקב שה פזורה ישראל. ובמדרש רבות בפרשת ויחי אל נא תקברני במצרים למה אמר יעקב כך. אלא כך אמר יעקב נמשלתי כשה שנאמר שה פזורה ישראל והמצרים נמשלים כחמור שנאמר אשר בשר חמורים בשרם ונאמר וכל פטר חמור תפדה בשה לכך אל נא תקברני במצרים שלא יהיו נפדים בי המצרים. למדנו מזה שיעקב נקרא שה וכנגדו הפסח שהיה שה תמים. מרור נגד יצחק שהיה במרירות שכהו עיניו מראות. ואמר במדרש רבות בפרשת תולדות. יצחק חדש יסורים. אמר לפניו רבש״ע אדם מת בלא יסורין מתוך כך מדת הדין מתוחה כנגדו מתוך שאתה מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו. אמר חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל. מתחלת הספר עד כאן אין כתיב יסורין. וכיון שעמד יצחק נתן לו יסורין שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. מצה נגד אברהם בשביל שהמצה נבדלת מן השאור. ואברהם היה נבדל מן השאור של אומות כמו המצה שנבדלת מן השאור. לכך אברהם נחשב מצה. וכן עד״ז פירשו רז״ל במדרש רבות בפרשת בא שפסח מצה ומרור הם נגד האבות אבל בענין אחר. ולפיכך י״ל עפ״ז שד׳ כוסות המתחברים לפסח מצה ומרור הם נגד ד׳ אמהות. וכבר אמרנו לך כי השתיה נמשכת אחר האכילה וטפלה השתיה אצל האכילה. ומאחר שפסח מצה ומרור נגד זכות אבות. באו שתית הכוסות נגד הנשים. שהן ג״כ טפלות אצל האנשים. כי בזכות אבות ואמהות יצאו ישראל שנאמר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. אמר הקב״ה אם אני מסתכל למעשיהן של ישראל אינם נגאלים אלא למי אני מסתכל לזכות אבותם שנאמר מדלג על ההרים ואין הרים אלא אבות שנאמר שמעו הרים את ריב ה׳ ע״כ. ולפי זה יהיה פירוש מקפץ על הגבעות בזכות אמהות ואלו ד׳ כוסות נגד זכות ד׳ אמהות על שם אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. וכל זה הם דברים ברורי׳ ואמתיים. והתבאר לך ענין ד׳ כוסות:", + "סדר הקערה
יסדר שלחנו מבעוד יום בכלים נאים ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך חירות ויסדר הקערה כסדר הזה. יקח קערה יפה גדולה לא עמוקה רק פשוטה ויניח עליה ג׳ מצות שמורות. המצה הראשונה שמניח על הקערה היא כהן ועליה הלוי ועליה הישראל. ויכסה המצות במפה נאה. ועל המפה יניח טס יפה ארוכה מעט ויסדר על הטס ששה דברים שהם זרוע צלויה בימין וביצה מבושלת בשמאל ממעל. ותחתיהם המרור בימין והחרוסת בכלי קטן ויפה בשמאל. ותחתיהם הכרפס בימין והמי מלח בכלי קטן ויפה בשמאל. וזה הסדר בל יתנגד לדינא דאין מעבירין על המצות. וכך ראוי להזהר תמיד שהסוד והכונה אל יתנגדו לדינא כלל. וגם יזהר שבאם לא הכין המי מלח מבעוד יום יעשה בלילה באופן שישפך מקודם המים להכלי ואח״כ יתן לתוכו המלח. ורחמנא לבא בעי ולכך אף מי שאין לו השגה בכונה וסוד מ״מ יסדר העבודה בלב שלם באופן שתהיה מכוונת ע״פ הכונה והסוד. והקב״ה יעלה עליו כאלו כוון מה שראוי לכוון. ולא אמנע טוב מלרמוז מעט על מה מכוונת עבודה זו. כי ידוע שחג הפסח הוא החג של התחזקות האמונה וע״כ סדרו לנו החכמים בליל זה עבודה זו שעניניה רומזים על האמונה. כי הקערה הגדולה רומזת על המדרגה הנקראת כתר. והג׳ מצות שמורות שעליה ירמזו על הג׳ מדרגות העליונות הנקראות חכמה בינה ודעת והפוסקים לסדר רק ב׳ מצות סוברים שמדרגת הדעת אינה מן המספר. והמפה שמכסה המצות היא בסוד היריעה המרוקמת המפסקת בין עולמות המושגים לשאינן מושגים והששה דברים שעל הטס רומזים על הו׳ קצוות. הזרוע על מדרגת הגדולה. הביצה על מדרגת הגבורה. המרור על מדרגת התפארת. החרוסת על מדרגת הנצח. הכרפס על מדרגת ההוד. המי מלח על מדרגת היסוד כענין ברית מלח עולם. והטס על מדרגת המלכות. המושפעת מן הדק. ולמביני מדע הבאים בסוד ה׳ מבוארות הכונות היטב. וכיון שבאופן הסדר הזה אין הנגלה והנסתר מתנגדים זה לזה כלל ע״כ כך ראוי להתנהג. ועבודתינו תעורר נועם ה׳ אלהינו עלינו. ויהי אור בכל מושבותינו:", + "ענין לבישת הקיטל
נוהגים ללבוש בגד לבן בליל פסח לעבודת הסדר. כי גוון הלבן הוא גוון פשוט בלי שום הרכבה. וזה מורה שהגאולה היתה מצד עולם העליון הנבדל והפשוט בכח אתערותא דלעילא ולא מצד שום עולם המורכב. וכדמיון זה היה הכה״ג משמש ביום הכפורים לפני ולפנים בבגדי לבן בשביל שהיה קונה מדרגה העליונה. וליל שמורים הוא כיום הכפורים בזה הענין. וטעם שניהם נסתר:" + ] + ], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "הא לחמא עניא וכו׳. הכי גרסינן ולא כהא לחמא דהא קרא כתיב למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם וגו׳. מאמר זה סדרו חכמינו ז״ל לומר כדי לפרסם ענין הלחם הזה שהוא לחם עוני שאכלו אבותינו במצרים. שמפני שקבעו לסדר ההגדה על הלחם כמו שדרשו לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. לפיכך מתחיל בלחם וקורא קרואיו על הלחם כדי שיהיה נראה שכל מה שיאמר אח״כ הוא על הלחם שהתחיל בו. ואם היה מתחיל מה נשתנה לא היה נראה שהוא אומר דברים אלו על הלחם. וכשיאמר הא לחמא וקורא את קרואיו אל הלחם ואחר כך מתחיל מה נשתנה אז נראה שהוא עונה על הלחם הדברים האלו. ולפי שאין זה רק דברי בעל הבית שקורא את הכל אל הלחם כדי לספר עליו הגדה. הוא בלשון שדרך לדבר אל בני ביתו בלשון ארמי:", + "ויש לשאול למה נקרא המצה לחם עוני והרי אפשר שהיא נאה כמצה של עשיר ועל שם מה נקראת המצה לחם עוני דאין ענין עניות במקום עשירות הגאולה. אמנם פי׳ הדבר כי המצה נקראת לחם עוני היפך מצה עשירה שכאשר יש בה שמן ודבש נקראת עשירה כי הדבר הזה מעשיר הלחם. וזה כי העני שאין לו ממון רק עצמו וגופו. והמצה ג״כ כאשר אין בה רק עצם העיסה שעצמות העיסה הוא המים והקמח וזהו עצמות עיסה ובזה הוא לחם עוני. ואם יש בו שאור או חמץ טעם השאור והחמץ הוא נוסף על עצם העיסה וזה הוא יותר עשיר מן מצה עשירה כי מצה עשירה בשביל שיש בה משקה זה עשירות שלה. ואמנם עיסה שיש בה שאור או חמץ יצאה יותר מענין העוני ממה שיש בגוף העיסה חמץ ולכך המצה היא לחם עוני. ואולי יקשה לך מה ענין העניות אל החירות והלא שני הפכים הם החירות והעניות. אבל דבר זה אין קשיא כי העניות בעצמה הוראה על הגאולה שאין ענין הגאולה רק כשיוצא להיות עומד לגמרי ברשות עצמו ואין לו שום צירוף אל זולתו. לא כמו העבד שאינו עומד ברשות עצמו ויש לו צירוף אל זולתו הוא האדון. לכך הדבר שיש בו עשירות אינו עומד בעצמו רק יש לו צירוף אל קנינו ואין בזה גאולה. אבל הדבר שיש בו עניות ואין לו קנין רק עומד בעצמו שייך בו גאולה. ולפיכך נצטוינו לאכול לחם עוני שהוא המצה בליל היציאה בעבור שאין במצה רק עצם הלחם ולא יצטרף בו דבר מן שאור. והוא כמו עני. כדי שלא יהיה נמצא כלל שום צירוף בלילה שבו הגאולה ועי״ז נקנה הגאולה שהוא סלוק הצירוף. ומזה תבין כי הכתוב הוא כפשוטו שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. פי׳ שתאכל לחם עוני שהוא הלחם העומד בעצמו ואין לו הצטרפות אל זולתו. ולמה תאכל זה הלחם כי בחפזון יצאת ממצרים. וענין החפזון הוא מהירות ואיך בו עכוב והמשך של צירוף הזמן. כי כשם שיצאו בחדש ראשון מפני שראוי חדש הראשון אל הגאולה דוקא מטעם שנתבאר כי אין גאולה רק כאשר אין כאן צירוף. וזהו חדש ראשון שהוא ראשון ולא היה כאן חבור וצירוף חדשים כיון שנצרך להגאולה הסתלקות הצירוף והחבור. וכך בשביל טעם זה בא הלחם עוני ואכילה בחפזון:
ועוד תדע איך המצה שהיא לחם עוני שייכה אל הגאולה. וזה כי העני הוא שאין לו דבר וזה ענין פשיטות כאשר הוא עומד בעצמו. ודבר זה אף שהוא לחסרון נחשב בעולם הזה שהוא עולם ההרכבה ומעלתו בהרכבה. מ״מ הפשוטות מעלה הוא מצד עולם הפשוט שאין בו הרכבה. ובלילה הזה היו צריכים אל הגאולה שלא מצד העולם הזה שהוא עולם המורכב רק מצד עולם העליון הפשוט. ולפיכך צוה לאכול מצה לחם עוני שהוא לחם הפשוט שהרי אין בו דבר רק עצם פשוט כי לשון מצה בא על דבר שהוא פשוט. כמו שנקרא העור שהוא פשוט דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ והוא עור פשוט בשם מצה. דמיון זה כ״ג משמש בכל ימי השנה בבגדי זהב וביום הכפורים בבגדי לבן לפני ולפנים. וזהו בשביל שהוא קונה מדרגה עליונה שהרי היה נכנס לפני ולפנים. יש לו להסתלק ממדרגות עולם הזה שמדרגתו אינו פשוט. ולכך יש לו לשמש בכל השנה בבגדי זהב בחוץ. אבל כשנכנס לפני ולפנים יש לו לשמש בבגדי לבן לפי מעלת המדרגה שנכנס לשם כי בגדי לבן הם פשוטים. וזהו פי׳ הכתוב שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. כי מה שהיו יוצאי׳ בחפזון בלי המשך זמן מורה שיצאו במדרגה ובמעלה עליונה. והפעל שבא משם נעשה בלי זמן. לא כדברים הטבעיים שכל פעולתם בהמשך זמן. אבל כאן היה גאולתם שלא בטבע. ולכך היה בחפזון בלי זמן. ולכך ראוי שיאכלו לחם עוני הוא לחם הפשוט מבלי הרכבה:
וזהו שאמרו ז״ל בפרק ערבי פסחים לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. פי׳ שהמצה מתפרסם על ידה יציאת מצרים. כי היא תורה על אופן היציאה כדכתיב שבעת ימים תאכל עליו מצות כי בחפזון יצאת מארץ מצרים וגו׳. לכך ראוי לספר ההגדה על המצה. ומפני שלפי מדרש הזה קשה דהוי ליה למיכתב לחם עניה מהו לחם עוני. לכך דרשו גם כן מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ומה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה וכו׳. ובמדרש הזה נמי לא סגי דא״כ לכתוב לחם עני. אלא תרווייהו שמעינן מיניה:", + "כל דצריך ייתי וכו׳. נקט תרי לישני האחד לאותן שהם רעבים שיבאו ויאכלו לחם עוני. וזהו כל דכפין ייתי וכו׳. ואם אינו רעב אך הוא צריך לצאת ידי חובתו בפסח ואין לו. כל דצריך ייתי ויפסח. פי׳ יעשה סדר הלכות פסח. ומפני שזכר סדר הלכות פסח אומר שיהיה מרוצה ומקובל אל הקדוש ברוך הוא מה שאפשר לנו לעשות. ואם יהיה אפשר שנוכל לעשות הפסח נעשה גם כן. ועכשיו שלא נוכל לעשות יהיה מרוצה ומקובל אל הקב״ה כאילו עשינו. וזהו על דרך שאמרו חכמים ז״ל חשב לעשות מצוה ונאנס הקב״ה מחשב לו כאלו עשאה. ולשנה הבאה כאשר נקוה שנהיה בארץ ישראל נעשה פסח כהלכתו. ומפני שיש שתי סבות המעכבות. כי אף אם נהיה בארץ ישראל אם יש עלינו שעבוד מלכיות א״א לנו לבנות בהמ״ק ולעשות הפסח. לכן אמר שיש עוד עכוב שני. השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. וכאשר יסתלק מעלינו שני המעכבין. עכוב שאין אנו בארץ ישראל ועכוב בנין בית הבחירה אז נעשה הפסח כהלכתו. ואמר השתא הכא השתא עבדי. בלשון ארמי ולשנה הבאה הוא לשון הקדש כי השנה הבאה יתכן יותר להקרא בשם שנה מלשון שנוי שהשנה חוזרת. ושנה העומדת יתכן יותר להקרא בשם שתא. שאפשר לפרש השתא מלשון התלמוד השתא אתינא. מלשון עכשיו. שאין לומר השנה הכא השנה עבדי שאולי נזכה עוד בשנה הזאת להיות בני חורין בא״י. ולפיכך השתא אין משמע כל כך פירושו בשנה הזאת רק לעת עתה:" + ] + ], + "Four Questions": [], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "פתיחה לאמירת ההגדה
תנן בערבי פסחים מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש כל הפרשה כולה מארמי אובד אבי. וקאמר בגמרא מאי בגנות. רב אמר מתחלה עובדי ע״ז. ושמואל אמר עבדים היינו וכו׳. ופי׳ כי אין ראוי להתחיל בשבח מיד מבלי שיספר תחלה הגנות. שאז היה משמע שהיתה ההוצאה במקרה שכך קרה שנעשה טובה זאת לישראל שלא כוון הפועל אל הפעולה. כי יש שני פועלים. האחד הוא פועל במקרה והשני הוא פועל בעצם. הפועל במקרה למשל זה הבית שהוא נשרף ובא מטר וכבה את השרפה. המטר פועל הכבוי והוא פועל במקרה שלא היה מכוין לכבות. השני פועל בעצם ובכוונה כגון מי שרואה ביתו נשרף ומכבה אותו. זה פועל בעצם כיון שהיה כוונתו הראשונה שהוא הכבוי מפני השריפה. לפיכך אילו היה מספר הטובה לישראל מבלי הגנות היה אפשר לחשוב כי במקרה באה הגאולה. לכך יתחיל קודם הגנות ויאמר בשביל הגנות שהיה לישראל. הקב״ה עשה עמהם מה שעשה והפעולה היה נמשך אחר הגנות. וזהו פועל בעצם שהיה מכוין על המעשה שעשה בשביל ישראל להציל אותם מן הגנות. וכאשר תבין עוד תדע כי השבח שקודם לו גנות יותר שבח כמו שתראה כי היום קודם לו הלילה. וזה מפני כי השלימות אינו נמצא בהתחלתו בעולם הזה. וכאשר יגיע לנמצא שלימות מה. אי אפשר מצד חסרון המקבל שיהיה לו בתחלתו מדרגה עליונה האלהית. לפיכך המעלה האלהית יוקדם לה גנות ולבסוף יעלה אל מעלה האלהית. ולכך דבר זה מורה על המעלה האלהית אשר היה להם תחלה גנות. ואחר כך היה הקב״ה מעלה אותם אל מדרגה האלהית. וטעם מחלוקת שלהם כי לדעת רב מתחלה עובדי ע״ז הוא הגנות. שזהו גנות דבק בנפש. כי בודאי שאין הגוף מקבל פחיתות הע״ז כי אם הנשמה. וטעמו של רב שחשב גנות נפש גנות יותר כי הגנות אשר דבק בנפש גורם אבדון. כי הנפש אשר תצא מן הקדושה תלך לאבדון כדכתיב והאבדתי את הנפש וגו׳. ומפני שהוא מביא העדר גמור ראוי להיות נחשב זה גנות יותר. ושמואל סובר שהגנות אשר הוא דבק בגוף הוא יותר. שגנות שלו גנות נמצא ונראה עתה. ולפיכך עבדים היינו הוא עיקר הגנות. גם כי הגנות דבק יותר בגוף במה שהגוף הוא בעל חומר וגנות דבק בו. אבל הנפש אע״ג שהגנות בנפש מביא לידי העדר בסוף. אין זה דרך גנות כמו שהוא בגוף. שהגנות שייך בו במה שהוא גוף שפל בעצמו. ובודאי עשה הקב״ה לישראל שניהם שהציל אותם מגנות הנפש ומגנות הגוף גם כן. שהיו מתחלה עובדי ע״ז והיה להם גנות הנפש ואח״כ הציל אותם גם כן מגנות הגוף. ולא פליגי רק איזה יותר גנות. ודבר שהוא יותר גנות ראוי שיהיה התחלה. ואפשר לומר דאף לרב דאע״ג דעיקר הגנות הוא מתחלה עובדי ע״ז היו וגו׳. יש להתחיל בעבדים היינו לפרעה במצרים. מפני שראוי להתחיל לספר קודם הטובה שעשה הקב״ה עם ישראל שבשביל זה ראוי לספר ביציא׳ מצרים. וכל הדברים עד מתחלה עובדי ע״ז ששם הוא מתחיל לספר הגנות הם הקדמה למה אנו חייבין לספר ביציאת מצרים. נמצא כי ההגדה הזאת היא בין לרב ובין לשמואל כסדר לגמרי:", + "ויוציאנו ה׳ אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. אלו שני דברים ביד חזקה ובזרוע נטויה יש לפרש כאשר הכה הקב״ה אותם היה זה ביד חזקה ר״ל בכח גדול. ובזרוע נטויה שהיה זרוע שלו נטויה עליהם. כלומר שהמכה נמשכה עליהם זמן מה. ובאלו שני דברים הוציא הקב״ה את ישראל על ידי המכה הגדולה וגם על ידי המשך המכה. כי פרעה בסור המכה מעליו היה שב לחטא ולפיכך לא היה אפשר להוציא אותם כי אם על ידי המכה והמשך המכה שאז היה נותן להם רשות ללכת. ואף במכת בכורות שהיתה המכה ברגע אחד בחצי הלילה היה לה המשך ובשביל המשך המכה יצאו ישראל. ובמדרש קומו צאו מתוך עמי אמרו וכי גנבים אנחנו. בבקר אנו יוצאים. אמר להם הרי כל מצרים מת שנאמר כי אמרו כלנו מתים. אמרו לו ומבקש אתה לכלות מעליך המכה אמור הרי אתם ברשותכם הרי אתם עבדים של הקב״ה. התחיל פרעה לומר לשעבר הייתם עבדי פרעה אבל עכשיו הרי אתם עבדים של הקב״ה ע״כ. הרי כי בשביל שהיתה המכה נמשכת ונתיירא פרעה שע״י המשכת המכה יהיו כולם מתים לכך שלח לישראל ממצרים. וזהו ובזרוע נטויה עליו. כמו מי שמכה אחד וזרוע נטויה עליו שיחזור ואם לא יחזור יכה אותו עוד:", + "ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו וכו׳. פי׳ שלא תאמר שאף שהיתה ההוצאה על ידי הקב״ה אפשר שיכולה להיות ההוצאה על ידי אחר בדורות הבאים. אין זה כן. שאם לא עשה הקב״ה את הדבר הזה שהוציא אותם ממצרים היינו אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים. וכך פירושו ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרי׳ בעצמו. היינו משועבדים לעולם. ומה שלא היו יכולים לצאת כי אם על ידי הקב״ה הוא דבר עמוק. וזהו על דרך שארז״ל בפ״ק דתענית שלשה מפתחות לא נמסרו לשליח. מפתח של חיה ושל גשמים ושל תחית המתים. ומייתי התם קרא לכל אחד ואחד שהקב״ה הוא הפותח. דכתיב גבי מטר יפתח ה׳ לך את אוצרו. וגבי חיה ויפתח ה׳ את רחמה. וגבי תחיה בפתחי את קברותיכם. שזה מורה שכלם דברים יוצאים אל הפעל אחר שלא היו בפעל. הנה שלשת הדברים האלו יוצאים מן הכח אל הפועל ואין המוציא אותם לפעל רק מי שהוא בפעל לגמרי. וזה הש״י בעצמו שהוא בפעל הגמור. ואין דבר במציאות שהוא יציאה לפעל כמו דבר זה כי חיה היא יציאה לעולם בריאת האדם. וכן התחיה היא יציאה לפעל לחיים אחר המות. וכן המטר הוא פרנסת העולם שבו תלוי חיות האדם. ולפיכך באלו דוקא כתב לשון פתיחה כי אלו דברים נחשבים יציאה לפעל. אבל צמיחת העצים ושאר הויות אינם הויה שלימה. ומפני שאינם הויה שלימה אינם בפעל גמור כי דבר שאינו נשלם אינו נחשב מן המציאות שהוא הפעל. וראוי שיהיה שלימות העולם הזה מה שהוא יוצא לפעל מן הש״י בעצמו שהוא בפעל הגמור והוא המוציא הכל אל הפעל. ולפיכך כל אחד יש לו פתיחה בפני עצמה שהוא היציאה אל הפעל על ידי הש״י בלבדו. וכאשר היו ישראל במצרים והוציאם הקב״ה אל הפועל להיות יוצאי׳ מרשותם. הרי היו דומים בודאי לעובר הנולד כדאיתא במדרש. והיו ישראל היוצאים נחשבים עם נולד מתחדש עתה. לכך לא אפשר יציאתם רק על ידי הקב״ה בעצמו. אבל שאר גליות אין הדבר כך. כי אף אם לא עלו מבבל לא היה לישראל קודם זה מציאות בכח בלבד. כי זה שייך רק כאשר היו במצרים שאז לא היו עדיין עם ושם נתגדלו ופרו ורבו כעובר המתהוה במעי אמו. ולכך נחשבה יציאתם ממצרים הויה לפעל לגמרי. והדברים האלו הם דברים עמוקים מאד:", + "ואפילו כלנו חכמים וכו׳. נקט ד׳ דברים כי הידיעה נקנית בד׳ דברים אלו. הראשון הם מושכלות ראשונות. כמו שיודע האדם ששני הפכים לא יתקבצו בדבר אחד בענין אחד. וכמו שהכל גדול מן החלק. וזה נקרא חכמה. השני הם מושכלות שניות. מה שידע האדם דבר ומוציא דבר ומוציא דבר מתוך דבר. וזה נקרא נבון כמו שאמר איזהו נבון המבין דבר מתוך דבר. והם המושכלות השניות. הידיעה הג׳ מה שיקנה האדם על ידי נסיון שנסה פעמים הרבה כאשר עשה דבר פלוני אירע כך וכאשר אכל עשב פלוני היה מחמם לו וכאשר אכל עשב פלוני היה מקרר לו. וזה נקרא בעל נסיון שקנה הידיעה בכח הנסיון. ודבר זה הוא בזקנים שבשביל זקנותם קנו הדברים ועמדו עליהם. כי לנסיון צריך זמן רב עד שעומד עליו מכח נסיון. ויש ידיעה נקנית מצד המקובלות שמקובל אצלו מפי איש נאמן ועליו סומך בזאת הידיעה. וזה הקונה מצד התורה מאמין בדברי משה רבינו ע״ה אשר נקרא נאמן של הקב״ה. ולפיכך אמרו ואפילו כלנו חכמים כו׳ זכר ד׳ דברים חכמים נבונים זקנים יודעי התורה. כנגד ארבע מדרגות שנקנה בהם הידיעה. כך יש לפרש לפי הגירסא שלנו. אמנם עיקר הגירסא כאשר מצאתי ואפילו כלנו חכמים ואפילו כלנו נבונים ואפילו כלנו יודעים את התורה. ול״ג ואפי׳ כלנו זקנים וזאת הגירסה אמתית. שבודאי נקט ג׳ דברים אלו כנגד ג׳ דברים שאמר הכתוב אצל בצלאל ואמלא אותו וגו׳ בחכמה ובתבונה ובדעת. כי החכמה היינו המשיג את הדברים הנמצאים בלבד וזהו חכם. אמנם המוציא דבר מתוך דבר וזה נקרא תבונה כאשר ידוע. אמנם הדעת הוא היודע אמתת הדברים כל אחד בגדרו זה נקרא דעת. ולפיכך אמר כאן ואפילו כלנו יודעים את התורה. כי התורה תקרא תורת אמת שמלמדת לנו דעת באמתות הנמצאים. וזה הפירוש הוא נכון:" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה כו׳. הביא כאן מעשה זה להודיע איך היו מחבבים החכמים לספר ביציאת מצרים. ומה שהוצרך לומר שהיו מסובין בבני ברק. שלא תאמר כי לא לשם מצוה של הלילה הזה היו מספרים כל הלילה ביציאת מצרים רק בשביל תלמודם שהיו רוצים ללמוד. לכך אמר שהיו מסובין בבני ברק ואם היו לומדין היו לומדין בבית מדרשם. וכדי שלא יקשה לך איך היו מונעין את השינה מעיניהם ביום טוב. אמרו שלא היה צער להם כי מחבוב המצוה היה הזמן קצר להם מאד שלא הרגישו עד שעלה עמוד השחר. וכל כך היה הזמן קצר להם עד שלא היו משערים שעלה עמוד השחר ובאו תלמידיהם ואמרו כבר הגיע זמן קריאת שמע:" + ], + [ + "אמר ר׳ אלעזר כו׳. הביא זה המאמר אחריו אע״ג שאין מאמר זה מדבר בספור היציאה בפסח רק בכל לילה ולילה בקריאת שמע מכל מקום זכר אותו כאן איך החיוב גדול בספור היציאה. שהרי לדעת החכמים חייב להזכיר כל יום ויום. ולדעת ר׳ אלעזר חייב לזכור בכל יום ובכל לילה. ומכל שכן בליל זה שהוא זמן היציאה. ועוד כי אחר שעל דעת החכמים חייב להזכיר יציאת מצרים לימות המשיח בקריאת שמע. מזה אנו למדין שגם לענין ספור הנסים בלילה שהוציאנו נהיה חייבים לספר אף לימות המשיח. וזה מורה על המדרגה העליונה שאף לימות המשיח לא ישכח מאתנו יציאת מצרים:", + "עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור וגו׳. ואע״ג דהאי קרא כתיב בפסח שנאמר וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר. כך פירושו שעל ידי פסח יהיה נזכר יום היציאה כל ימי חייו. שאם לא יזכור בפסח אפילו אם יזכור יציאת מצרים בקריאת שמע כיון שעיקר הוא יום היציאה אין זה זכירה. אבל עכשיו שיזכור היציאה על ידי פסח יש זכירה אל יום יציאתו כל ימי חייו כאשר יזכור יציאת מצרים בק״ש. ומדכתיב כל ימי חייך דרשו שאף בלילות חייב להזכיר. אבל חכמים דרשו ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח. וא״ת למה לא דרשו חכמים גם כן כל למי חייך להביא הלילות כמו ר״א. ולמה מסתברא לי׳ לר״א יותר לרבות הלילות ולחכמים לרבות ימי המשיח. ונראה דר״א סובר שיש להזכיר יציאת מצרים בלילה מצד עצם המכה שבאה בלילה דוקא. וביום מצד היציאה שהיתה ביום. ולכך ראוי להזכיר ביום ובלילה. אמנם חכמים סבירי להו דאע״ג שהמכה היתה בלילה יש להזכיר ביום דוקא. כי עיקר הגאולה היה ביום ומחמת זאת הגאולה שיצאו ביום היתה המכה בלילה. א״כ נמשך הכל אל היציאה ביום. וכל זה בשאר ימות השנה שאין הזכירה בעת אשר היה הנס. ולכך ראוי להזכיר יציאת מצרים דוקא ביום ולא בלילות שהכל היה בשביל יציאת היום. אבל בליל היציאה שהוא זמן הנס ועל זמן הנס קבעה התורה הספור. ודאי שיש להזכיר יציאת מצרים בלילה שהוא זמן הנס:" + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום וכו׳. מקשים בזה למה נתן השבח במקום הזה על נתינת התורה שכנגד ד׳ בנים דברה תורה. ופירוש המאמר הזה הוא שהביא כמה גדולה יציאת מצרים עד שהתורה הגם שדרכה בכמה מקומות שלא להאריך בכמה דברים שהם גופי המצוה. כאן לא קצרה מלהשיב לכל אחד ואחד תשובה בפני עצמו. וכפל הדבר לומר ברוך המקום ברוך הוא לתוספת ברכה. ברכה לפני הזכרת שמו יתברך וברכה אחריה. וכן אחר כך ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא. כדאיתא במדרש הזוהר דאורייתא וקוב״ה חד הוא:", + "כנגד ד׳ בנים דברה תורה וכו׳. בענין הד׳ בנים צריך להבין למה דוקא המספר ארבעה. וגם למה אמר חכם ורשע ולא צדיק ורשע. ועוד דלמה מקדים הרשע להתם. אבל ביאור ענין זה הוא כי הבנים נחלקים דוקא לד׳ חלקים. כי יש בן שמוסיף חכמה ומדע בעבור שהתחכם לדעת דברים שאינם לפניו. והוא מתחכם עליהם וקנה חכמה. וזה נקרא חכם בעבור שקנה חכמה. השני שאין בו תוספת ואין בו מגרעת וזה חכם שאינו מתחכם בידיעה יתירה רק לשאול על הדברים כאשר יראה שינוי. וזה מגדר תמימות הידיעה שאינו מוסיף ואינו גורע. שכל מה שיראה שינוי ראוי לו לשאול ואם אינו שואל חסר מן הידיעה. והג׳ הוא שפוחת מן הידיעה שאע״ג שהוא רואה שינוי אינו שואל עליו. וזה חסר בודאי ונקרא שאינו יודע לשאול. אמנם יש הפך החכם כמו שהחכם מתחכם בידיעה יתירה ותוספת. כך יש כנגדו חכם להרע לשאול דברי מינות. וזהו ג״כ בודאי תוספת כי כל מינות הוא דבר תוספת רע שהוא חכם להרע. וזה נקרא רשע פי׳ רשע בחכמה להתחכם בדברי מינות. שכל אשר נוטה לרע נקרא רשע. לפיכך אלו ארבעה בנים כוללים כל חלקי הבנים ואין עוד אחר זולת אלו. אם מי שהוסיף בחכמה. ואם השלם בידיעה. ואם הפחות בחכמה. ואם אשר הוא הפך החכם. שזה חכם באמת להשכיל. וזה להרע בדברי מינות. ולכך מקדים החכם ואח״כ הפך שלו שהוא הרשע כי ההפכים יש להם ידיעה אחת. כי מן הטוב ניכר אותו שהוא רע שהוא הפכו. ואח״כ זכרם כסדר:
אמנם מה שזכרה התורה שאלת החכם בכל המצות ושאלת הרשע דוקא אצל פסח ושאלת התם אצל עריפת פטר חמור ושאינו יודע לשאול אצל מצה. לפי שכל אחד זכרה התורה במקומו הראוי לו. כי מי שאינו יודע לשאול מפני שאינו יודע דבר. על כרחך המצוה מוטלת עלינו לעוררו בזה ולזכותו במצות ספור יציאת מצרים. ולכך קבעה התורה זה אצל מצה שאז המצוה לפרסם יציאת מצרים כמו שדרשו על ואמרת אליו בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. והתם שהוא שואל מעצמו ואינו שואל רק כאשר יראה שינוי ואם לא יראה שינוי אינו שואל. לפיכך קבעה התורה שאלתו אצל פטר חמור שיראה דבר יוצא מן ההקש והשכל לערוף בהמה בחנם וזה שינוי. ושואל על השינוי מה זאת. ולפיכך אנו צריכין לעשות ג״כ שינוי בליל פסח כדי שיראה התינוק שהוא תם וישאל. ולכך קבעה התורה שאלת התם אצל עריפת פטר חמור. ואין הדבר מה שכתב כי ישאלך בנך וגו׳ מחובר אל עריפת פטר חמור דוקא. רק ר״ל כאשר יראה בנך שינוי מה במצות פסח ומצה ומרור כמו שהוא שינוי זה שעל עריפת פטר חמור ויאמר מה זאת וגו׳ ואמרת אליו וגו׳. והיא תשובה לתם כאשר ישאל על מצות פסח מצה ומרור ג״כ כמו שהוא תשובה לעריפת פטר חמור. אבל הבן החכם אין צריך אליו שינוי ובלא שינוי הוא שואל. ולפיכך קבעה התורה שאלתו בכל המצות כי החכם שואל על כל מצוה לדעת למה צוה הש״י אותה. ואלו קבעה התורה השאלה על מצות פסח מצה ומרור היה שאלתו דוקא על מצוה זאת שרואה דבר מיוחד בה. ואין ענין זה שאלת החכם שאינו שואל על השינוי כלל. וקבע שאלת הרשע על הפסח מפני שהפסח הוא עבודה אל השם ית׳ כדכתיב והיה כי תבאו אל הארץ ושמרתם את העבודה הזאת. והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם וגו׳. הרי הוא שואל על העבודה וכופר בה. וכאשר הוא שואל בליל פסח על המצות של פסח הוא שואל מצד שהמצות הם עבודה אל הש״י והוא אינו רוצה בעבודה. ולפיכך אלו ד׳ בנים מחולקים בשאלתם בליל היציאה. החכם שואל מצד החכמה שבו על המצוה מצד שהוא מצוה בלבד לא מצד שהיא מצוה זאת בלבד כמו שהתבאר. והתם הוא שואל על הדבר שהוא רואה בו שנוי בלבד. ולפיכך שאלתו על מצות פסח מצה ומרור כאשר יראה שינוי מה שאנו אוכלים בליל זה כולו צלי או כולו מצה או כולו מרור. והרשע שואל כאשר יראה שאלו מצות הם עבודה אל הש״י והוא אינו רוצה בעבודה וכופר בה ומצד הזה שואל. ולפיכך קבעה התורה שאלת כל אחד במקומו הראוי. מ״מ למדנו שלא כתבה התורה שאלת הבנים רק משום ליל היציאה שהוא מחויב לספר ביציאת מצרים. ודבר זה תלמוד מן האינו יודע לשאול שהוא תולה במגיד בלבד ולא בשואל. שיש להגיד לו בליל היציאה. אבל מי שהוא שואל הוא ברשות עצמו לשאול והוא שואל במקום אשר נראה לו לשאול. הרי שאין המצוה להשיב רק בליל פסח שאז חייב לפרסם יציאת מצרים:" + ], + [ + "ועוד יש לדקדק בסדר התשובות להד׳ בנים שהרי התורה לא נתנה כך התשובה לבן החכם כלל. אלא התשובה היא ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה. ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה. וכאן נתן תשובה אחרת שאינה בתורה כלל. וגם שאין מובן כלל תשובה זו מה דנקט הלכה זו דוקא דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. וכן קשיא אצל הרשע דבפרשת בא התשובה על מה העבודה הזאת לכם היא ואמרתם זבח פסח וגו׳. והניח התשובה הכתובה ונתן לרשע תשובה אחרת הפסוק בעבור זה שנכתב בתשובת שאינו יודע לשאול. ועוד קשיא מה חטא שאינו יודע לשאול לכתוב אצלו בעבור זה עשה ה׳ לי ולא לו. וכן קשיא מה דדרשינן לכם ולא לו דה״נ נדרש אצל החכם אשר צוה אתכם ולא לו. ועוד קשיא דלמה אצל החכם ואצל הרשע נקט בתשובתם ואף אתה ולא אצל התם ושא״י לשאול:
אמנם דע כי כונת הדורש כך היא. שמה שהניח התשובה הכתובה אצל שאלת החכם שהיא עבדים היינו לפרעה במצרים הוא משום שזה הפסוק בלבד אינו עיקר התשובה להחכם. כי החכם שואל ודורש וחוקר לדעת מה המה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה׳. והוא שרוצה להתחכם בחקי התורה ומצותיה להבינם כראוי. ואם נשוב לו המעשה אשר קרה הגלות והגאולה הלא זאת הוא יודע מכבר. אלא דכוונת התשובה הכתובה בתורה אצלו היא נמשכת עד אחר הפסוק ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה׳ וגו׳. וכל החקים האלה הוא כולל ומרבה כל הלכות הפסח הן הכתוב בתורה והן המקובלות בעל פה הכל ילמדהו כיון שחכם הוא. תן לחכם ויחכם עוד. והחקים של הלכות הפסח הלא המה עיקר התשובה לבן החכם שצריך ללמדם ולהחכימם. ועבדים היינו שהזכיר בתחלה הוא רק התחלת התשובה וסיבת העבודה של הלכות הפסח. לומר שבשביל סיבה זו נתן הקב״ה לנו כל החקים האלו. וזהו שאמר הדורש ואף אתה אמר לו כהלכות הפסח. מפני כי זה החכם רוצה להוסיף בחכמה לדעת חקי הלכות הפסח. לכך אל תהי מונע בר ממנו רק אף אתה תעשה כמו שעשה הוא ולמדהו ואמר לו כהלכות הפסח. פי׳ כל הלכות פסח כמו שבא הרמז ע״ז בהפסוק ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה. ולזה נקט הלכה זו דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. כי זו הלכה האחרונה השייכת לקיום המצות עשה של אכילת הפסח. כלומר שעד הלכה האחרונה תלמדהו ועד בכלל. וזה הפירוש הוא ברור ונכון מאד. ומה שאמר החכם אשר צוה ה׳ אלהינו אתכם. אין זה הוצאה מן הכלל כמו הרשע באמרו לכם. כי אדרבה הלא הוא מודה שהש״י צוה המצות וכלל עצמו בקבלת עול מלכותו ית״ש באמרו ה׳ אלהינו. ומה שאמר אתכם ולא אותנו הוא כי החכם בחכמה ידבר כאשר הוא האמת. שכל מצות התורה צוה הש״י להאבות שיצאו ממצרים והם קבלו על עצמם ועל זרעם אחריהם עד עולם. ולפיכך הוצרך לומר אתכם. כי הפסוק ידבר להאבות שהם נצטוו על המצות בעת שזה בן החכם עודנו ילד הוא. שאח״כ כשיגדל ישאל לאביו ויבקש ממנו שיודיעהו מה צוה לו הש״י עליו ועל זרעו אחריו עד עולם. ודי בזה למבינים לבל יעקמו עוד כוונת הדורש בפירושים דחוקים. אבל הרשע בלעג ידבר מה העבודה הזאת לכם. כלומר למה לכם זאת ומה תועלת יגיע לכם מזה. הרי שהוא מוציא את עצמו מן הכלל שאינו רוצה לעסוק בעבודה הזאת מפני קלות ערכה בעיניו. וזהו שאמר גם אצלו ואף אתה. כלומר כמו שהוא מתחזק ומוסיף ברשעתו ללעוג מן אחרים העושים העבודה ורוצה להיות חוטא ומחטיא גם לאחרים. כן גם אתה תוסיף לו על התשובה הכתובה בתורה אצלו שהוא הפסוק ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ והקהה את שניו ואמור לו עוד גם הפסוק הכתוב אצל שאינו יודע לשאול ותדרוש לו מדה כנגד מדה. לי ולא לו. תחת מה שאמר. לכם ולא לו. וזהו כוונת הדורש באמרו ואף אתה. כלומר גם אתה תוסיף עליו דברים מלבד הכתובים אצלו. אבל בתם ובשא״י לשאול לא אמר ואף אתה כי אין צריך להוסיף כלל אצלם רק שיאמר להם התשובה הכתובה אצלם. וכיון שהאינו יודע לשאול הוא לא רחוק הרבה ממדרגת הרשע. אף שלא הגיע עוד אליו להיות גם מחטיא את אחרים ללעוג מעבודתם. אבל הלא גם הוא כיון שאינו שואל כלל על המצות נראה שאין לו שום שייכות אל המצות. ועל כן שפיר שייך אליו זו התשובה בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים. לעוררו בחשקות ליקח חלק במצות האלו ולהבינו שכח גדול שיש להן שבעבורן היתה הגאולה. ואם ישמע מוטב. ואם לאו יאמר לו גם כן בדיוק הזה שיאמר לרשע. לי ולא לך. אלו היית שם לא היית נגאל. ועתה נתבאר לך ענין הארבעה בנים בטוב טעם ודעת:" + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "יכול מראש חדש. כבר בארנו שגאולתן היתה במדרגה קדושה אלהית שהיא למעלה מן הזמן. ולזה ראוים היו להיות נגאלים בחדש הראשון במה שהוא ראשון דוקא. ובמדרש איתא משבחר הקב״ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים. משבחר ביעקב ובניו קבע ראש חדש של גאולה שבו נגאלו ממצרים. ובו קבל יעקב הברכות. ובו עתידין להגאל. ובו נולד יצחק ובו נעקד ע״ג המזבח. ובו רמז לישראל שהוא ראש לתשועה שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה ע״כ. מזה מוכח שהגאולה תלויה בראש החדש ברגע הראשון שאין שייך עוד בו צירוף והמשך הזמן. ולפיכך דורש יכול מראש חדש תתחיל מצות הספור של יציאת מצרים. וע״ז אמר כי לא כן הוא כי אם עיקר מצות הספור בשעה שנגמרה הגאולה בפועל ממש:" + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחלה עובדי ע״ז. הכתוב בא להגיד איך קרב הקב״ה את ישראל ובחר בהם. ואלו לא היו גם שאר האומות. מה שייך בזה בחירה בדבר שאין שם אחר. אבל בודאי היו שם אחרים והקב״ה בחר בהם. וזה כי היה אברהם ותרח ובחר הקב״ה באברהם. והיה יצחק וישמעאל ושאר זרע אברהם ובחר הקב״ה את יצחק. ונתן ליצחק את יעקב ועשו ובחר הקב״ה ביעקב ובניו. הרי שלשה פעמים הוחזק לברר ולבחור דבר מדבר עד שנעשה שלשה פעמים טפה קדושה וברורה שאין בה פסולת. ולפיכך ויעקב ובניו. כלומר שכל בניו היו נבחרים אין בהם פסולת ושלשה פעמים זה אחר זה נתבררו. ואחר שזכר גנות גופני כמו שאמר עבדים היינו לפרעה במצרים הזכיר גם כן גנות נפשי שבשניהם היה גנאי להם בין בנפש ובין בגוף. והקב״ה העלה אותם מן הגנות אל השבח והעלוי. ומה שאמר ויעקב ובניו ירדו מצרים אע״ג דלקמן פי׳ שהיה יעקב אנוס על פי הדבור והוי לו למכתב ויעקב ובניו הוריד למצרים. אין זה קשיא. דודאי היה גזירת הקב״ה שיבא יעקב ובניו למצרים אבל נתן הקב״ה סבה טובה לבניו כדי שירד למצרים בכבוד בשביל יוסף ומרצון נפשו:" + ], + [], + [ + "ברוך שומר הבטחתו לישראל. יודיע לנו בזה כי אותה הבטחה שהבטיח הקב״ה את אברהם לעשות הקץ גרם שלא יוכלו שונאינו לנו כמו שלא יכלו לאבותינו. וכל זה הוא מקושר שמתחיל בגנות וקאמר אחריו וא״ת למה לא נאבדו ח״ו ישראל כאשר היו עבדים לפרעה. אחר שכ״כ היו בשעבוד הקשה ומי הוא השומר אותם. וקאמר ברוך שומר הבטחתו לישראל שהקב״ה היה מחשב הקץ לעשות. ובזה היו נשמרים שהקב״ה חישב הקץ לגאול אותנו. ואם היו נאבדים ח״ו לא היתה זו הגאולה שהקב״ה היה מחשב תמיד לעשותה. וכן לנו ג״כ עומדת זאת ההבטחה כי בברית בין הבתרים הראה לו הקב״ה כל המלכיות עד הגאולה האחרונה:", + "שנאמר ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגו׳ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. פירוש הכתוב שהקב״ה גזר על זרע אברהם גירות ועבדות וענוי. הגירות במה שהם ברשות אחר וזה בודאי אינו טוב שיהיה זרעו ברשות אחר. והעבודה שיהיו עובדים לאחרים. וזה בודאי תוספת יותר שאחר שהיו ברשות אחרים יהיו משועבדים לאחרים גם כן בכל השעבוד כדרך העבד שהוא משועבד לאדון שלו. ואחר כך נתוסף עליהם הענוי שהוא יוצא מן גדר המשועבדים. כי סתם אדם אינו משעבד עבדו בענוי. נמצא כי נגזר על זרע אברהם שלש גזירות זו אחר זו. גירות עבודה וענוי. ובשלשה דברים הוחזק גלותם. ומן לידת יצחק עד שמתו השבטים היה גירות. ומן מיתת השבטים היה שעבוד עד שנולדה מרים והתחיל הענוי. וזה היה פ״ו שנים קודם צאתם. ולכך נקראת מרים על שם המרירות:
אמנם יש לנו להתבונן על מה חרי האף הגדול הזה שאמר לו הקב״ה כך. ויובן זאת בפרק ארבעה נדרים. אמר ר׳ אבהו מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגריא בת״ח שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו. ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב״ה שאמר במה אדע. ור׳ יוחנן אמר שהפריז על מדותיו של הקב״ה מלהביא גרים תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך. הרי ג׳ דעות בענין זה וכולם תלו הדבר בחטא אברהם מפני כי מן השרש והעיקר נמשך הכל. שאם נמצא חסרון בשרש ימשך החסרון גם כן אל הנמשכים ממנו. לפיכך דעתם ז״ל כי במראה הזה הראה הקב״ה לאברהם הכל כי הוא היה שרש הכל. ולכן נרמז בזה כל הגליות. לא גלות מצרים בלבד אלא אף שעבוד כל המלכיות כמו שדרשו ז״ל וגם לרבות שעבוד שאר מלכיות. ולא היה אפשר העונש להתקיים באברהם. כי נאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח״כ יצאו ברכוש גדול. ואם היה אברהם בכלל יורדי מצרים היו ישמעאל ועשו ג״כ בכלל וגם אשר יעבדו. ולכך לא גזר הקב״ה רק על זרע יעקב שירדו למצרים. שכבר נבדלו עשו וישמעאל מן יעקב ובניו. נמצא אע״ג שהעונש בא בשביל אברהם לא היה אברהם ביורדי מצרים מטעם זה כדי שלא יהיה נתינת הארץ רק אל זרע יעקב. וסובר ר׳ אבהו שאברהם היה ראוי לעונש בשביל שאז לא היה בוטח עוד בה׳ לגמרי שהרי עשה אנגריא בת״ח. ולקחם למלחמה מיראתו. ואלו לקח הראוי למלחמה אין זה חטא שאין סומכין על הנס. אבל לקח ת״ח מורה שהיה ירא והיה לו לבטוח בו יתברך ולא ליקח למלחמה אשר אין ראוי ליקח. ולפיכך נשתעבדו בניו ד׳ מאות שנה שיראו גבורותיו אשר עשה ובזה יקנו אמונה שלמה. ושמואל סובר דאין לומר שאז היה אברהם ח״ו אינו בוטח בו יתברך שהוא מציל את אוהביו שזה רחוק לומר ואין ספק שהיה בוטח. אבל החטא שאמר במה אדע. ואין זה מעוט בטחון כל כך כי דבר זה לתת לו הארץ שהיא מתנה. שמא לא יזכה מצד מדת הדין. ולפיכך שאל אות ואמר במה אדע. ולכך היה זרעו בגלות ד׳ מאות שנה וקנו האמונה שלמה כדכתיב ויאמינו בה׳ וגו׳. ור׳ יוחנן סובר דגם זה בראש המאמינים שהוא אברהם ששאל אות לא יתכן לומר. רק שלא הכניס גרים תחת כנסי שכינה וזה היה כבוד להש״י שגרים באים להתגייר ולהאמין בו יתברך והוא התעצל שיקנו הבריות אמונה בו יתברך ולא הקפיד על האמונה. והש״י רוצה שיהיה שמו נודע בכל העולם ויאמינו בו. ולפיכך נשתעבדו בניו ד׳ מאות שנה ואח״כ יצאו בנסים ונפלאות עד שגרים הרבה באים להתגייר ולהאמין בו כדכתיב וישמע יתרו וגו׳. וכן ברחב הזונה ועל זה נאמר שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. הרי שלשה דברים אלו כלם מגיעים אל האמונה. ועתה לא יקשה לך וכי כ״כ שקול החטא זה של אברהם להביא עונש גדול על זרע אברהם. כי בודאי מצד עצמו ראוי שיהיה מתפרסם מציאות הש״י בעולם. כי מה היה נחשב העולם אם לא נודע ונתפרסם מציאותו ית׳ בעולם. רק שצריך חטא מה להוציא הדבר אל הפעל. דאין שעבוד וצרה בלא חטא. ודבר כזה אין צריך רק חטא מעט וקטן להכריע. ודבר זה מבואר מאד למבין. וכאשר תבין דברי חז״ל תמצא שכנגד אלו ג׳ דברים בא העונש שנאמר כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. הזכיר ג׳ דברים גירות עבודה וענוי. כי הגירות הוא מפני שפגם בת״ח. ומדת ת״ח ומדת הגרים אחת היא שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וכי יגור אתך גר. וכן כללו רז״ל בברכה ביחד ועל זקני עמך בית ישראל ועל פליטת סופריהם ועל גרי הצדק. ומפני שחטא בכבוד חכמים נגזר על זרעו גירות. וכן ועבדום נגד שהפריז על מדותיו של הקב״ה וחטא במדת הדין. לכך בא הדין של עבודה על זרעו ממדת הדין. וכן מה שחטא שלא הכניס גרים תחת כנפי השכינה ובשביל זה היה הענוי. כי עיקר הענוי מה שהיו צוררים את ישראל בשביל שהיו ישראל בהבדל האמונה. וזה בא בשביל שלא הכניסם תחת כנפי השכינה ולכך היו נשארים בכחות מתנגדים לישראל:" + ], + [], + [ + "והיא שעמדה. מוסב על מה שאמר קודם ברוך שומר הבטחתו לישראל. זו ההבטחה שהבטיח הקב״ה לאברהם שלא יוכלו שונאינו לנו. וע״ז אומר כי ברית ההבטחה ההיא היא שעמדה לא לבד לאבותינו אלא אף לנו וכמו שדרשו על הפסוק וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי. וגם לרבות וכו׳. ומה שנוהגים בזה להגביה הכוס הוא בשביל שזה הכוס הוא נגד והצלתי נקרא כוס ישועת ההצלה. ויש לנו להראות שישועה זו היא גם לנו בתמידית. ע״ש הכתוב כוס ישועות אשא וגו׳. כי בכל דור ודור וכו׳ והקב״ה מצילנו מידם. הרי לך טעם ברור ונכון למנהג הזה:" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד. כלומר ראה ולמד כמה גדול׳ ההבטחה והברית בין הבתרים. כי תמיד היו עומדים עלינו לכלותנו והקב״ה לא נתן להם לכלותנו. ויש להתבונן איך הניח מה שרצה עשו לעשות ליעקב שהוא מבואר בכתוב והתחיל בלבן הארמי מה שלא נתבאר כל כך בכתוב. ועוד שאין הדעת נותן שיהיה שונא לבן אל יעקב מבלי סבה כלל שהיו הבנים בניו והבנות בנותיו עד שיאמר כי לבן בקש לעקור את הכל. ויותר אמרו עליו ממה שאמרו על פרעה שפרעה לא היה כוונתו רק על הזכרים וזה אף על הבנות. ומה ראו רז״ל על ככה להגדיל כל כך מחשבת לבן. ועוד שאמר שפרעה לא רצה לעקור רק הזכרים בלבד. והכתוב אומר אמר אויב ארדוף אשיג אחלק משמע שרצה לאבד את הכל. דע כי במאמר הזה גלו דברים הרבה מאד. כי היה לישראל מתנגדים לא כמו שאר מתנגדים שבאו בשביל סבה. אבל היה להם לישראל שונאים ואויבים מבלי סבה. ומי שהיה מתנגד לישראל ביותר מבלי סבה היו לבן ופרעה. כי לא עשו מאומה לפרעה וגזר על הזכרים. אבל מה שאמר פרעה אריק חרבי וכו׳. זה לא היה מבלי סבה כי חשב שישראל בורחים ורצה להחזירם. ואם לא יחזרו יעשה עמהם מלחמה ואין זה מבלי סבה. וכן השנאה ללבן היה גם כן מבלי סבה כי לא עשה לו יעקב רק טובות גדולות ורדף אחריו. ומה שאמר לבן הבנות בנותי והבנים בני. היה כאשר הפך הקב״ה מחשבתו בחלום הלילה ואמר השמר לך וגו׳. ואם לא הזהרו לא היו אותן הבנים בניו ולא הבנות בנותיו. ומזה נלמד שרצה לעקור את הכל זכרים ונקבות. מה שאין כן בעשו שחשב להרוג את יעקב היה זה בשביל סבה שלקח ברכתו. ולפיכך זכר אלו שנים בלבד ולא אחרים. וכאשר תעמיק בדבר הזה תמצא מקור השנאה. שיש לך לדעת השתלשלות קדושת יעקב במדרגתו והשתלשלות לבן ובמה שהיה דבק ושהיה ההפך אל יעקב. ומצד שהיו שני הפכים ביחד לגמרי לכך היה רוצה לאבד את הכל. ומעלה הכתוב על לבן כאלו אבדו ליעקב והוא דבר נסתר מאד. כי מאחר שהיה לבן מתנגד אל יעקב בעצם והוא ההפך לו אין מעשה יותר מזה. רק שהקב״ה לא נתן ליעקב לאבדו ח״ו. ולא כתב ארמי האביד אבי כי לא אבדו ח״ו. רק נקרא אובד כמו שיקרא האבן מכשול אע״ג שלא נכשל בו אדם רק מוכן הוא למכשול. כך מוכן היה לבן לאבודו של יעקב אם לא שעזרו הקב״ה. ואף שהיה לו להזכיר תחלה שהצילו הקב״ה מלבן ואח״כ וירד מצרימה. אין זה קשיא. כי ממילא כאשר אמר וירד מצרימה. נלמד שהצילו מלבן. ודבר פשוט הוא:" + ], + [ + "ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע. פי׳ שאילו ירד להשתקע חס ושלום היו מבטלים הגאולה כי כל זמן שלא היו רק כמו גרים לא היו ראוים להיות נשארים. כי הגר הוא כמו אורח נוטה ללון ולמחר יוצא. כך היו ישראל במצרים שלא ירד יעקב להשתקע ובשביל כך זכו לגאולה. וכדי שלא תאמר כי הם ירדו להשתקע. והא דכתיב ויגר שם. שלא קבלו אותם מצרים רק כמו גרים אבל ישראל מחשבתם דירת קבע. לכך מביא מקרא זה לגור בארץ באנו וגו׳. דמוכח מזה שגם הם לא היה מחשבתם רק להיות כמו גרים ולא ירדו להשתקע:" + ], + [], + [ + "ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצוינים שם. פי׳ כי לא היו בטלים ישראל אצל המצרים להיות נקראים בשם מצרים אלא מצוינין ומסומנים. כי ציון מלשון סימן כי כל רואם היו מכירין ישראל בשם בפני עצמן עד שהיו אומרים עליהם אלו עם ישראל. ואם היו ישראל בטלים אצל מצרים להיותם נקראים בשם מצרים ח״ו לא היו ראוים לגאולה. יען כי שם מצרים היה נקרא עליהם. ורק מפני שהיו ישראל מסומנים בין המצרים והיו עם בפני עצמם. ראוים היו להוציא אותם מתוכם מאחר שלא נתחברו עם המצרים:", + "גדול עצום כמה שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וגו׳. ויש לך להתבונן במה שאמרו ז״ל בב״ר ובני ישראל פרו וישרצו כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד. וי״א שנים עשר, פרו שנים וישרצו שנים וירבו שנים ויעצמו שנים במאד (שנים) מאד שנים ותמלא הארץ אותם שנים. וי״א ששים בכרס אחד. ואל תתמה שהרי עקרב שהוא מן השרצים מולדת ששים. ר׳ נתן אומר ותמלא הארץ אותם. כחושים של קנים ע״כ. ויש לתמוה למה ילדו ששה דוקא לא פחות ולא יותר. וכן למאן דאמר ס׳ טעמא מאי, שלא נוכל לומר שדבר זה במקרה שיהיו יולדות כך בלי סבה. כי סבה המקרית אינה תמידית ודבר זה תמיד היה. ויש לפרש כי כתיב כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. ולפי שהיו מענין אותם ששה ימים רצופים בלי שום הפסק ובשבת היו נוחים. כדאית׳ במדרש שבא משה לפני פרעה ואמר וכי אפשר לבני אדם שיעשו מלאכה תמיד בלי הפסק ולא יהיה להם מרגוע בינתים. אמר לו לך בחר לך יום אחד שלא יהיו עושים בו מלאכה ובחר משה ביום השבת. וכיון שנתן הקב״ה שבת על ידו אז שמח במתנת חלקו שבחר לחלקו יום השבת במצרים. וזהו שתקנו ישמח משה במתנת חלקו ע״כ. ואם כן לא עשו מלאכה רק ששה ימים. ואע״ג שבזה הזמן לא נולד משה עדיין. מ״מ כיון שאח״כ לא היו עומדים ישראל ז׳ ימים בענוי רק ששה ימים. לא היה נחשב רק לששה. ולפיכך נגד הענוי של ששה ימים פרו ורבו ששה בכרס אחד. ולמ״ד י״ב היו יולדים. מפני שאף בלילה היו עושים ויש כאן משנה שכר שכיר לעבודת יום ולילה לכך היו מולידים י״ב נגד יום ולילה. ונראה לי כי אלו י״ב היו ששה זכרים ושש נקבות כי היום נקרא זכר והלילה נקבה. כי בלילה שולט המאור הקטן וביום המאור הגדול. וידוע שהמאור הקטן בשביל חולשת כח המאור דומה לנקבה. והשמש כח פועל. וכנגד זה היו מולידים זכר ונקבה זוג אחד. ולמ״ד ס׳ בכרס אחד דעתו כיון דכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה והו״ל למכתב כאשר יענו כן יפרה. כי לשון ירבה פירושו יותר מאחד. ולזאת פירושו שהיו יולדות ס׳ בכרס אחד כי היו נגד כל יום ויום מימי השבוע רבוי. וזהו עשרה שנקרא רבוי אבל הפרטים לא נקראים רבוי. ולמאן דאמר שהיו כמו הקנים רצה לומר שלא היה להם גדר וגבול כלל רק שהיו פרים ורבים דרך רבוי כמו הקנים שהם גדלים בלי גדר וגבול. שכל כך היה ברכתם באה מן מדרגתם העליונה עד שלא היה גבול ושיעור לברכתם. ואולי יקשה לך איך היה דבר זה שתהיה אשה אחת מולידה ששים והרי הולד יוצא מצורת אדם להיות כאצבע או פחות או יותר. דע הפירוש כך הוא שלא היה להם מניעה מצד כח ההולדה. רק שכח תולדתם היה גדול מאד עד שהיה ראוי להיותם ששים אלמלא לא היה מונע מצד אחר מה שאי אפשר להיות שיעור גדלם כך. והלשון שהיתה יולדת ס׳ בכרס א׳ פירושו שהיתה יכולה ללדת כך על פי כח התולדה שלה:" + ], + [ + "ורב כמה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך. פי׳ כמו שהצמח אינו יוצא צמח אחר אלא נוצצים כאחד. כך היו מתרבים כאחד. כי ורב מגזרת הכפולים כמו רבבה שהוא גם כן מגזרת הכפולים. ונראה כי אלו ג׳ דברים שזכו ישראל. עם גדול. עצום. ורב. הוא בזכות שלשת אבות. כי גדול הוא בשביל אברהם ועליו נאמר ואעשה אותך לגוי גדול לפיכך זכו להיות בנים גדולים. ועצום הוא בזכות יצחק שנאמר לו לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד וזה ועצום. ורב בזכות יעקב שתראה כי הוליד י״ב שבטים תקיפים מה שלא היה בכל האבות. וכתיב בו ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך. ומן האבות אשר הם כמו שרש נמשך אל הענפים שלשה דברים אלו. וזה מובן לחכמים איך אלו ג׳ דברים באו מן האבות אל ישראל. והבן זה:", + "ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים וגו׳. פירוש הכתוב שישראל שבאותו הדור אע״ג שהיו בשעבוד גדול מאד ועושים לבנים. היו בעלי גוף נקי וטהור. וזהו בעדי עדיים כי העדי מקשט את הגוף לכך היו נקיים ומקושטים בגופם ויפים מאד. ", + "ושערך צמח. פי׳ כי ישראל שבאותו הדור היו דור שלם. כי כאשר הגיעו ישראל לששים רבוא היו אומה שלמה. וזהו שדים נכונו ושערך צמח. כי כאשר שדים נכונו והשער צמח כבר יצאה מקטנותה להיות עומדת על שלימות הגוף שלה. וכך עמדו ישראל על שלימותם אשר ראוים להיות נכנסים תחת כנפי השכינה. ", + "ואת ערום ועריה. פי׳ שעדיין לא היה להם לא מצות ולא תורה שהם קשוט נפש אדם כמו שהמלבוש כבוד הגוף. וראויה הכלה להיות נכנסת תחת החופה על ידי קשוט מלבושים. וכך עשה הקב״ה לישראל כאשר היו ערום ועריה מתורה ומצות. נתן להם הקב״ה תורה ומצות ואח״כ היתה השכינה מתחברת לישראל בשכון שכינתו ביניהם. כדכתיב אחר מתן תורה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:", + "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו׳. פי׳ שנתן להם שתי מצות. מצות פסח ומצות מילה שיעסקו בהן. שהן מצות אלהיות ובשביל זה יזכו לגאולה כמו שכתוב וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך וגו׳. ודוקא דם פסח ודם מילה. כי דם מילה הוא הסרת הערלה שהוא פחיתות וגנות האדם. ואין דבר גנות ופחיתות כמו הערלה המבדיל בין הש״י ובין האדם. ואחר שהסיר פחיתות וגנות שלו אז יעבוד לו בודאי. וזהו דם פסח. שהפסח הוא עבודתו לו יתברך ואז יהיו ראוים להגאל. אבל שיהיה עובד עם פחיתות וגנות שעדיין בו אין זה עבודה. לכך נתן להם אלו ב׳ מצות. המילה והפסח. שאלו ב׳ מצות הן התחלה לכל המצות. והן היסוד של סור מרע ועשה טוב:" + ], + [ + "וירעו אותנו המצרים כמה שנאמ׳ הבה נתחכמה לו וגו׳. דורש דבר זה על וירעו מפני שההתחכמות לענות אותם מורה על שהיו המצרים מתנגדים להם וחושבים עליהם רע כמו מי שהוא מתנגד לאחר תמיד חושב עליו רע. אבל ויענונו הוא שנתנו עליהם עבודה. וע״ז מביא הקרא וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם וגו׳. אמנם ויתנו עלינו עבודה קשה הוא דבר זולת זה. והוא שהגדילו המלאכה יותר מכשיעור. לפיכך על ויתנו עלינו עבודה קשה מביא הקרא ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. שהיא מלאכה יותר מכחו של אדם. וכנגד הג׳ תארים של ישראל. האחד גדול. הב׳ עצום. הג׳ רב. נתנו עליהם ג׳ דברים. כנגד ורב אמרו הבה נתחכמה לו. כי ההתנגדות לאחר הוא המעטת אותו דבר שהוא מתנגד לו. וכנגד שהיו עם גדול חשבו לענותם. כי כל ענוי הוא שפלות מלשון עוני הפך הגדלות. וכנגד שהיו עצומים חשבו לתת עליהם עבודה קשה המשברת כחם ורוחם:" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "ונצעק וגו׳. הביא הפסוק ויהי בימים הרבים לבאר כי היתה הצעקה כאשר מת מלך מצרים והיו יראים שיהיה גם המלך האחר מתנהג עמהם כך ולפיכך היו נאנחים. אבל אצל מלך הראשון היו מתיאשים ובדבר שהאדם מתיאש לא שייך יראה ואנחה. אמנם על דעת רז״ל אין פירוש וימת מלך מצרים רק שנצטרע. כי מצינו לשון מיתה אצל מצורע כדכתיב אל נא תהי כמת. ואומר בשנת מות המלך עוזיהו וגו׳. וכך אמרו ז״ל כיון שנצטרע אמרו לו החרטומים אין לו רפואה עד שיהיה שוחט מאה וחמשים ילדים בבקר ומאה וחמשים ילדים בערב ורוחץ שני פעמים ביום בדמם. כיון ששמעו ישראל גזירה זאת היו נאנחים ע״כ. ומה שהיו אומרים החרטומים לשחוט את בניהם ולרחוץ בדמם הוא כדי שיגמרו בישראל אכזריותם מה שאפשר. ואע״ג שהשליכו את קטניהם ליאור. זה שהיו זורקים הקטנים ליאור לא היה להם עמהם עסק. וזה שהיה רוחץ בדמיהם אין לך דבר כזה המורה על אכזריות גדולה כזו. שאע״ג שהדם אינו מרפא את המצורע. החרטומים ברוח הטומאה שלהם נתנו לו זאת העצה. וכך אמרו לו החרטומים הנה בשביל זה צרעת באה עליך כדי לגמור בהם כל אכזריות מה שאפשר. והוא שתרחץ בדם שלהם. כי גדול הרחיצה בדם יותר מן שתית דמם כי השותה אין עיניו רואות רק זמן אחד אבל הרוחץ הוא מטייל בהדם. ולכך כאשר תעשה זה תהיה נרפא מצרעתך. ולפיכך היו נותנים העצה ליקח ג׳ מאות ילדים ולרחוץ בדמם. ואז היו נאנחים ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים. כי אחר זה אינו כלום עוד. ואין ויזעקו אלא לשון קינה שנאמר זעק והילל בן אדם. ותעל שועתם כמו שנאמר ונפש חלל תשוע. וישמע אלהים את נאקתם. נאקת חללים כדכתיב ונאקת חללים תשוע. ועוד כתיב מעיר מתים ינאקו. ומה שכתוב ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. כך פירושו כי ע״י השועה הזאת שהיא נאקת חלל עלתה אל האלהים גם שועתם מן העבודה. ובשביל שני דברים יחד דהיינו שועת חלל והעבודה שמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו. ואם לא היה נאקת חלל לא היה גורם שתכנס אז צעקתם מן העבודה לפני האלהים. כי שועת חלל קרובה לכנוס לפניו יותר מן שועת העבודה. ועוד דע כי התפלה עד שתתקבל צריכה ג׳ דברים. האחד שצריך האדם לכוון דעתו בכל לבו. והשני שלא יהיו המקטריגים דוחין את תפלתו שאם יש מקטריגים תפלתו נדחה. והשלישי עת רצון לפני הקב״ה שישמע התפלה. נגד הראשון אמר ויזעקו שהיו זועקין בכל לב. והשני שלא היו מקטריגים לתפלתם עד שנכנסה התפלה לפני הקב״ה. וזהו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. שלא היו דוחים את תפלתם. והג׳ שהש״י שמע את נאקתם שהיה עת רצון. והיו כאן כל הג׳ סבות לקבלת התפלה וזה נכון:" + ], + [ + "וישמע ה׳ את קולנו כמה שנאמר. הוצרך להביא מקרא זה וישמע את נאקתם לומר כי השמיעה היתה בזכות אבות כדכתיב ויזכור אלהים את בריתו ולא היתה בזכותם של ישראל. וישמע ה׳ את קולנו הזכיר השם המיוחד. ובפסוק וישמע וגו׳ נאקתם הזכיר שם אלהים. והטעם מפני שבקול שייך השם המיוחד כי השם המיוחד הוא אלהי יעקב אשר נאמר עליו הקול קול יעקב והבן זה מאד. אבל שם אלהים נאמר אצל נאקתם כי נאקת חלל נשמע במה״ד. לכך נאמר אלהים. ועוד צריך להבין סדר כל הקרא שהוא וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. הרי ארבעה דברים ובכל אחד זכר השם ולא כלל ארבעתן יחד והוא דבר גדול. לרמז שהיו ישראל מושגחים במעלה גדולה אחר שהיו נעזבים וקרבם אליו ודבקם אליו בכל ארבע המדרגות. השמיעה היא ראשונה וידוע כי השמיעה אינה רק הסרת הפרגוד והמחיצה שהיה מבדיל בין הש״י ובין ישראל ואז עלתה צעקתם לפניו. ואח״כ הזכירה שזכר הדבר אבל אין עוד ענין זה דבוק גמור. כי זכירה נקרא רק שזוכר הדבר אע״ג שאין ידוע לו לגמרי. אבל הראיה היא דביקות יותר מצד שנגלה לפניו הדבר כמו שהוא. ומ״מ לא תבא הראיה רק על דבר שהוא בחוץ. אבל הידיעה השכלית תבא על דבר פנימי שידוע לו לגמרי כאשר הוא בנגלה ונסתר. וזהו חבור גמור. ולכך אמר באחרונה וידע אלהים כי אין דבר חבור יותר מן הידיעה. והרמב״ן ז״ל רמז פי׳ זה בדרך סוד גדול. והנה נגלה לפניך דברים אלו וכאשר תבין כי לשון זכירה נאמר בלשון עלה כמו עלה בזכרונו. והראיה בלשון הבטה והשקפה שהוא מלשון המכה על דבר בכח ויורד עליו. ומזה תבין ההפרש שיש בין זכירה לראיה. כי ראיה יותר חבור לדבר מן הזכירה. אבל הידיעה עוד יותר חבור כי מי שידע הדבר מתחבר לגמרי עם הידוע אליו. שכל דבר שכלי יש לו חבור במושג. וכאשר תתבונן בדברי אלהים חיים תדע כי אלו ד׳ דברים נפלאים מאד. שמיעה זכירה ראיה ידיעה לחבר אליו את ישראל בכל המדרגות:" + ], + [ + "וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ כמה שנאמ׳ כו׳. דרשו המקרא הזה וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו על פרישות דרך ארץ ועל הבנים ועל הלחץ. כי הענוי הוא העדר הטוב ואילו אמר ענותנו היה פירושו כמו ענותו בסבלותם. אבל ענינו פירושו עוני. והעוני הוא חסרון הטוב. ועמלנו פירושו דבר שהוא עמל בעינו ואין נפשו נוחה בו. ולחצנו הוא כמשמעו. לפיכך פירשו רז״ל כי העוני אי אפשר לפרש על העבודה. שאין זה נחשב עוני רק צער. אבל העוני הוא מה שהוא חסר טובה. וזהו שהיו פורשים מנשותיהן שגזרו עליהם לעשות מלאכה בשדה. כדכתיב ובכל עבודה בשדה. כדי להפריש אותם מנשותיהן שלא יהיו פרים ורבים. וזה נקרא ענוי בודאי מצד חסרון הטוב והוא פרישות דרך ארץ. ואת עמלנו ג״כ א״א לפרש על העבודה כי העבודה בודאי שעבוד שהוא יותר מעמל. ולכך דרשו ז״ל ואת עמלנו אלו הבנים. פי׳ כאשר זרקו הבנים ליאור היה זה עמל בעיניהם. וזה נקרא עמל שנפש האדם אין יכולה לסבלו. והלחץ הוא כמשמעו. ועתה יהיה כאן ג׳ דברים. ענינו. עמלנו. ולחצנו. הראשון הוא חסרון דבר. השני יותר מחסרון שהוא עמל שקשה לסובלו. השלישי הוא לחץ ודוחק יותר גדול עד שהוא רוצה לדחות את מציאותו ולאבדו:" + ], + [], + [], + [], + [ + "ויוציאנו ה׳ וגו׳. כבר אמרתי הטעם למה לא היתה ההוצאה לישראל כי אם ע״י הש״י. וראוי לבאר עוד הסבה למה היתה ההוצאה מיוחדת לו. וזה כיון שהש״י בעצמו רצה בישראל שיהיו ישראל לו לעם ולהיות יוצאים מרשותן של מצרים ולהיות לו יתברך לעבדים. ודבר שהוא מיוחד לו ית׳ ראוי שיהיה הש״י בעצמו הפועל. ולא שיהא דבר זה ע״י אחר. א״כ הש״י בודאי הוציא אותם ולא אחר כלל. ועוד כי איך אפשר לומר שיהיה מלאך פועל ההוצאה. כי הלא ישראל היו תחת רשות מצרים לגמרי ואין מלאך נוגע ברשות מלאך אחר. שהיה למצרים ג״כ מלאך. וכיון שנתנם ברשות מצרים תחת כח מצרים אין מלאך נוגע ברשותו כי אם הקב״ה בעצמו שאין שום כח ומלאך נחשב אצלו. והוא אלהי האלהים שיכול להוציא ישראל מתוך רשותם. אמנם יש לדקדק במאמר זה שאמר ועברתי אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף וכו׳ דמניין דבר זה לדורש. וי״ל דהוקשה לו דהוה ליה למכתב ועברתי להכות מצרים ולעשות שפטים ולא יכתוב ועברתי בארץ מצרים והכיתי. דהא אין כל אחד ואחד דבר בפני עצמו. שהרי ההעברה היתה להכות ולעשות שפטים. וכן בפרשה שאחר זאת כתיב ועבר ה׳ לנגוף את מצרים ולא כתיב ועבר ה׳ וינגוף מצרים. לפי שההעברה היתה לנגוף. ולכך דרשו רז״ל מדכתיב ועברתי. והכיתי. אעשה. למידרש ועברתי ולא מלאך והכיתי ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא השליח. והא דצריך לכל אחד ואחד מעוט בפני עצמו. פירוש דבר זה כי הפעל אשר הוא בעולם נחלק לב׳ חלקים או שהפעל הוא בדרך הטבע ובמנהגו של עולם. או שהוא שלא בטבע והוא פועל נסיי. ופועל נסיי נחלק לב׳ חלקים. האחד או שהוא פועל הויה וע״י אותה הויה נעשה מה שירצה כמו שנתן המן והבאר לישראל. וזהו פועל של הויה. או שהוא פעל בהפסד כמו המלאך שהכה במחנה אשור כי בזה שהרג מחנה אשור נצלו ישראל. והרי לך בענין זה ג׳ דברים. ויציאת ישראל שלא ע״י הקב״ה אפשר לומר ע״י ג׳ אלו או שהיה המלאך מוציא את ישראל ביד חזקה והיה פועל הגאולה. או שהיה מחריב ושורף את מצרים ובשביל כך יצאו. או שהיה זה ע״י הטבע דהיינו על ידי מערכת שמים ודבר זה טבעי. וכנגד הראשון אמר לא על ידי מלאך שפעל היציאה על ידי פועל הויה. ולא ע״י שרף לפעול היציאה על ידי הפסד מצרים ולא ע״י השליח שהוא טבע מנהגו של עולם שלפעמים אומה אחת שפלה עולה. וזה נקרא שליח. שהטבע הוא שליח של הקב״ה לפעול בעולם הזה כל דבר. ופירוש זה נכון:
אמנם יש בזה עוד דבר נפלא ועמוק. דע כי המלאך הזה הוא מיכא״ל בגימטריא מלאכ״י ככתוב הנה מלאכי ילך לפניך וכתיב כי אם מיכאל שרכם. ושרף זה הוא גבריאל ואלו שני המלאכים מיכאל של מים וגבריאל של אש ולפיכך נקרא שרף ועליהם נאמר עושה שלום במרומיו שהעמיד מיכאל ממים וגבריאל מאש ואין האחד מזיק את חבירו. והנה המים והאש הם שני הפכים בפעולתן. ויש פעולות בעולם נמשכות מן מדת המים ויש מן מדת האש. ולא תמצא כח הכולל הכל זולת השם יתברך. כי כל המלאכים זה ממונה על זה וזה ממונה על זה אבל השם יתברך הוא הכל. אמנם ימצא מלאך אחד שאינו פועל פרטי והוא כולל יותר משאר מלאכים אבל החלוק גדול מאד מאד בין מלאך זה ובין הבורא הפועל. כי כללות שלו בכח קטן יותר. נמצא כי מלאך ושרף נבדלים לגמרי מן הבורא הפועל. כי כל אחד פועל רק דבר פרטי. והענין השלישי שהוא המלאך שאינו פרטי ואמנם כחו קטן בפעולה. ולפיכך נקרא שליח. כי שלוחו כמותו בענין הכללות. אבל מפני שהוא שלוחו הוא קטן במדרגה. שהגדול שולח את הקטן. ואצל החכמים ידוע כי השליח הזה מטטרו״ן שמו בגימטריא שד״י. ואמר עליו הכתוב הנה אנכי שולח מלאך וגו׳ כי שמי בקרבו. וקראו אותו החכמים שד״י קטן. ועליו נאמר נער הייתי גם זקנתי. ולפיכך אמר ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך שלא היתה היציאה בכח חלק האחד ממדת המים. ולא על ידי שרף בכח חלק השני ממדת האש. ולא על ידי השליח בכח שהוא ג״כ כללי אבל כחו בקטנות. כי אם על ידי הקב״ה בעצמו הכולל הכל. ", + "ומה שאמר אני ה׳ אני הוא ולא אחר הוא ענין נפלא למבין שרמז בכאן על אלהים אחרים שלא היתה ההוצאה על ידי אלהים אחרים. ואמר אני ה׳. כלומר הוא השם המיוחד שאליו היו מקריבין שעיר הפנימי. ולא אחר שאליו מקריבין השעיר שעלה עליו הגורל לעזאזל שנקרא אלהים אחרים. שברא הש״י זה הכח להוציא לפועל גזירת הדין ולפעול פעולות זרות. ואינם בכלל סדר מציאות העולם כמו המזיקים והשדים אשר אין פעולתם נמשכת לסדר המציאות. וזה הפירוש עמוק מאד:" + ], + [], + [ + "ביד חזקה זו הדבר ובזרוע נטויה זו החרב ובמורא גדול זו גלוי שכינה ובאותות זה המטה וכו׳ ובמופתים זה הדם וכו׳. הנה במאמר הזה יש לתמוה מאד עליו איך חבר הכתוב הדברים האלו יחד הדבר והחרב וגלוי שכינה והמטה והדם. ועוד למה מזכיר הדבר מכל שאר המכות. וכן מכת הדם. וכן מה שאמר ובזרוע נטויה זו החרב. איזה חרב היה במכת מצרים. אם הוא מכת בכורות קשיא למה זכר המכה הזאת אחר מכת הדבר ולפני מכת הדם. וכן מה שאמר ובאותות זה המטה. אע״ג שהמטה היה עושה בו האותות. למה יחשב לדבר בפני עצמו בשביל שהביא עליהם המכה. דע כי המאמר הזה הוא ענין גדול מאד מאד בחכמה שדרשו הכתוב הזה ויוציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמפתים על החמשה מיני מכות שבאו עליהם. שיש מכה שבאה בלא פעולה במקבל רק שהש״י מסלק עצמו מן הנמצא ועי״ז הנמצא נעדר. כי כל הנמצאים קיומם בו יתברך וכאשר הוא מסתיר פניו מהם אז יקבלו העדר ואינם נמצאים. ולפיכך הדבר הוא בא מחמת סלוק העילה מן הנמצאים ובזה הם נעדרים. וזה שאמר על הדבר ביד חזקה. כי קיום הנמצאים בהשגחתו ית׳ נקרא כח חזקת היד. כמו גבור גדול שידו חזקה להחזיק ולתמוך בה בנין גדול הנוטה לנפול. ובהסרת ידו אך רגע נופל הכל. ויש מכה שהוא כח פועל לגמרי במקבל. וזה שאמר ובזרוע נטויה זו החרב. כי חרב הוא כח פועל במקבל המכה וזה נקרא חרב. אבל גלוי שכינה הוא דבר ממוצע שאינו כמו החרב שהוא כח פועל במקבל ואינו כמו הדבר שאינו כח פעל במקבל כלל. כי גלוי שכינה שהוא המורא לא היה ע״י שהיה פועל בהם. שלא היתה השכינה פועלת היראה בהם רק שמצד גלוי שכינה בלבד התחדש ממילא מורא למקבל. ומ״מ יש כאן פועל שמגיע ממנו יראה אל המקבל. ואין זה פועל גמור בעצם. כי לא היה פועל היראה. וזה כמו ממוצע בין הדבר ובין החרב. דומה מצד מה שיש כאן פועל ומצד מה שאין כאן פועל. משל למלך גדול שבא למקום א׳ ובני אדם אשר שם מקבלים המורא. נחשב המורא שקבלו ואשר התפעלו שלא היה זה מן המלך רק כאלו מעצמו היה. שהרי הוא לא היה פועל המורא בעצם אלא שהם התפעלו בבואו לשם. ומ״מ מצד מה נחשב שהמלך פועל המורא. כי כאשר נגלה לשם באה מאתו המורא. ומה שאז״ל ביד חזקה זו הדבר. אין הפי׳ יד החזקה הוא הדבר בלבד אלא הדבר וכל אשר ממינו. וזרוע נטויה זו החרב וכל אשר ממינו. ובמורא גדול זו גלוי שכינה וכל אשר ממינו. והכוונה בזה שכל המכות שבאו על המצרים היו בענין אלו הג׳ דברים. או שהגיע להם הפחד מצד כי הש״י סלק עצמו מהם והיו לאפס מיד. או על ידי שהיה פועל בכחו בהם. או ע״י דבר ממוצע בין שניהם שהיו ממילא מקבלים הפעולה מן הש״י. וזהו כמו גילוי שכינה שהיו מתפעלים ממילא מגלוי השכינה. ועדיין אין כאן זכר אות או מופת כי אפשר ויכול להיות הכל בדרך הטבע כי אין הדבר והחרב וגלוי השכינה יציאה מן הטבע כלל:" + ], + [], + [], + [ + "והנה אומר עוד ובאותות זה המטה ובמופתים זה הדם. ובאור הדבר הזה בענין אות ומופת כדכתיב בקרא ונתן לך אות או מופת. ובספרי בפרשת ראה ונתן לך אות. בשמים וכן הוא אומר והיו לאותות ולמועדים. או מופת. בארץ. וכן הוא אומר אם יהיה טל על הגזה לבדה ועל הארץ חורב ויעש ה׳ כן בלילה ההוא וגו׳. ולפי זה קשיא מה שאמר כאן ובאותות זה המטה אע״ג דאין זה אות בשמים. אבל יש לך לדעת כי כל שינוי אשר נראה בפועל נקרא אות. כגון שיאמר הנה הפועל הזה יפעל כך וכך וזה נקרא אות. והשינוי אשר הוא במתפעל שיאמר כי דבר זה מתפעל כך וכך נקרא מופת. ומפני זה אמרו חז״ל כי אות בשמים ומופת בארץ. ופי׳ כי השמים הם פועלים ואינם מתפעלים. והארץ מתפעלת ואינה פועלת. וכאשר יתן אות בשמים שיהיו פועלים כך וכך יקרא זה אות. והארץ שהיא מתפעלת אם יש שינוי בה זה נקרא מופת. ולכך המטה שהוא פועל השינוי נקרא אות. שהרי נראה בו שינוי בפועל כי מטה שהוא עץ יפעל כך וכך. אבל השינוי אשר הוא במקבל הפעולה שאמר ראה דבר חדוש שנעשה בו. דבר זה נקרא מופת. ואין בכל מכות שינוי במתפעל שיאמר דבר זה נעשה בו חדוש כמו הדם שנעשה מן המים דם. שהרי היא בריאה שאינה בדרך הטבע אבל שאר מכות שהיו המים שורצים צפרדעים אין כאן חדוש במתפעל שהרי כל יאור דרך להשריץ צפרדעים. וכן דרך כל ארץ להשריץ כנים. וכן הערוב כבר היו בעולם החיות הדורסות אלא שצריך להביאם על מצרים. וכן הדבר וכן השחין וכן הברד וכן הארבה. והחשך אע״ג שאין רגיל להיות חשך בעולם מ״מ אין החשך רק העדר האור. ולפיכך אין שינוי זה אל המתפעל רק שצריך סבה שיבא חשך לעולם דהיינו דבר המבטל האור. ומכ״ש מכת בכורות אינו כלל שנוי במתפעל רק שצריך סבה פועלת את מיתת הבכורות. לפיכך לא תמצא מכה שתקרא מופת רק דם שהוא שנוי במתפעל. ורש״י במצרים פעל שינוים על ידי שני דברים אלו. שהרי אין ראוי שיהיה המטה פועל צפרדעים וכנים וברד וארבה וחשך והיה המטה פועל דברים אלו. לכך אומר ובאותות זה המטה. זה השינוי שמצד הפועל. ושינוי השני שמצד המתפעל שיהיו מן המים דם קרא מופת. ואחר שהזכיר הכתוב שבאו המכות עליהם בכל הג׳ אופנים שהם מצד הפועל בלבד ומצד המתפעל בלבד ומצד שניהם ביחד. אומר גם כן שעשה הקב״ה נסים ונפלאות במצרים באותות ובמופתים. אותות זה המטה הוא השינוי שמצד הפועל שהיה פועל במטה דברים נפלאים שאין ראוי בטבע. ובמופתים זה הדם. הוא השינוי שמצד המתפעל שנשתנה להיות דם. זהו פי׳ המאמר כאשר תבין אמתת דברים אלו:" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "ד״א ביד חזקה שתים וכו׳. הנה כאשר תעיין בפסוק תמצא בה׳ מכות הראשונות לא היה הקב״ה מחזק לבו. ואילו בה׳ מכות האחרונות היה הקב״ה מחזק לבו. שמזה תראה כי ה׳ מכות אחרונות הן כפולות על הראשונות. וכאשר בא עליהם כפל מכות לא היו יכולים לעמוד והיו שולחים את ישראל. לכך כאשר הגיע לה׳ אחרונות נאמר ויחזק ה׳ את לבו. וכאשר תעיין תמצא שהמכות היו כפולות לגמרי שהרי המכה הראשונה מן ה׳ ראשונות היתה דם. מכה ראשונה מן האחרונות היתה שחין. שאין השחין רק תוספת דם. ואין חלוק ביניהם רק שהמכה הראשונה מן ה׳ ראשונות היא בתחתונים. והשחין הוא בעליוני׳ שהרי האדם הוא התחלת העליונים מפני שיש בו הנשמה מן העליונים. המכה השנית מן ה׳ הראשונות צפרדעים. שרץ הבא מן המים בתחתונים. והמכה השנית מן ה׳ האחרונות ברד שהוא מים העליונים. כדאמרינן בפרק קמא דתעני׳ ובבראשית רבה בפ׳ בראשית שהמטר מן מים העליונים. וכן הברד בודאי מן מים העליונים. שאין ברד רק מטר שנקפא. מכה שלישית מן הראשונות כנים והם שרץ הארץ בתחתונים. ומכה שלישית מן האחרונות ארבה מן העליונים כי הארבה הוא שרץ העוף מעופף בשמים. שנאמר ועוף יעופף על פני רקיע שמים. מכה רביעית מן הראשונות ערוב מן חיות הארץ שבתחתונים. ומכה ד׳ מן האחרונות חשך שהוא מניעת האור הבא ממזלות העליונים. המכה החמישית מן הראשונות הוא הדבר למטה בבהמות הארץ ומכה ה׳ מן האחרונות מכת בכורות נטילת נשמת האדם שהוא מן עליונים. הרי לך ה׳ מכות הראשונות נגד ה׳ מכות אחרונות. מן התחתונים ומן העליונים. ומפני שהעליונים והתחתונים מתחברים זה לזה דרשו ביד חזקה שתים ובזרוע נטויה שתים כי המכות מצורפות ומזדווגות יחד. וכאשר תבין זה תבין למה במכות הראשונות לא היה מחזק לבו ואילו במכות האחרונות היה הקב״ה מחזק לבו. שכל עוד שלא הגיעו המכות למדרגת האדם היה פרעה מחזק לבו מעצמו וגובר על המכה עד שחין שהוא באדם עצמו. ואע״ג שהכנים היו גם כן באדם. אין זה באדם לגמרי שהרי הכנים באו מן הארץ. אבל השחין התחלתו באדם. ומאז לא היה יכול לעמוד. ואם לא היה הקב״ה מחזק לבו היה שולח מיד את ישראל. והתבא׳ לך היטב מדרש זה:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ״ך עד״ש באח״ב. ויש לדקדק מה חידש רבי יהודה בסימן הזה. ובודאי שרבי יהודה נתן לסדר שלהם סדר ראוי בכוונה מיוחדת. וזה שראה כי היה מכת הדם בהתראה ומכת צפרדע בהתראה ומכת כנים בלא התראה. ואח״כ חזר לסדר הראשון מכת ערוב בהתראה ומכת דבר בהתראה ומכת שחין בלא התראה. ואח״כ חזר לסדר הראשון מכת ברד בהתראה ומכת ארבה בהתראה ומכת חשך בלא התראה. ומכה אחרונה שהיא מכת בכורות ג״כ בהתראה. ולסדר הזה נתן סימן דצ״ך עד״ש באח״ב. ועדיין צריך עיון למה באו המכות שתים בהתראה ואחת בלא התראה. דע כי כאשר רצה הקב״ה להביא המכות על המצרים בקטנה התחיל ובגדולה כלה. שכבר אמרתי לך כי התחלת המכות הם למטה במדרגה. שאלו התחיל במכה האחרונה היה שולחם מיד. ולכך התחיל במכה שהיא למטה במדרגה. והנה מציאות הארץ והמים וכל התחתוני׳ זהו מציאות אחת. עד חלל העולם שהוא ממוצע בין הארץ והשמים שהוא מציאות שני׳ והשמים אשר הם למעלה מחלל העולם הוא מציאות שלישית. נמצא כי המדרגות הן שלש. התחתונים והעליונים והחלל ביניהם ממוצע בין שניהם. והאדם הוא בחלל. שם משכנו ושם ישיבתו. והנה שלש מכות הראשונות דם צפרדע כנים היו בתחתונים. כי הכנים עיקר מושבם בעפר הארץ כמו הצפרדע במים. ומכת ערוב דבר שחין לא היה בתחתונים כלל כי אם בשוכנים בחלל העולם. כי הערוב מן החיות רעות השוכנים בחלל העולם. ודבר בבהמות ושחין לאדם ולבהמות הכל בבעלי חיים שהם בחלל העולם. ושלש אחרונות היו בשמים. כי הברד מן השמים כדכתיב בקרא. והארבה הוא עוף יעופף ברקיע השמים. והחשך שלא ישמש למצרים מאורות השמים. הרי שלש מכות האחרונות בשמים. ואחר כך מכת בכורות היא על הכל שהרי היא לנשמת האדם. שהנשמה יש לה מעלה יותר מן השמים. לפיכך יש סדר מיוחד למכת דם צפרדע כנים. וסדר מיוחד למכת ערוב דבר שחין. וסדר מיוחד למכות ברד ארבה חשך בכורות. לכך אמר הכתוב בסדר ג׳ מכות הראשונות. במכה הראשונה השכם. שלא הרשהו ללכת אל ביתו כי אם כאשר יצא פרעה המימה. שזה מורה שאין לו רשות כל כך על פרעה שאינו נכנס לביתו להתרות בו כי אם כאשר יפגע בו. ובשניה הוסיף למשול עליו ולבוא אל ביתו ולהתרות בו. ומכל מקום כיון שהיה מתרה בו היה יכול לומר אין אני חפץ במכתו רק להכנע. ובשלישית היה מכה אותו בלא התראה לגמרי וזה יותר ממשלה עליו. וכן כאשר התחיל במדרגה השניה המכות שהם בחלל העולם חזר להתחלת הסדר כבראשונה. וכאשר עוד התחיל במדרגה השלישית שהיה מביא עליו מכות שבאות מלמעלה חזר עוד לסדר הראשון כאלו מתחיל מחדש. וזה שכלל רבי יהודה בהסימן שנתן דצ״ך עד״ש באח״ב. והוא פירוש נכון מאד:" + ], + [], + [ + "רבי אלעזר אומר מנין וכו׳. ענין רבוי כל מכה לד׳ וה׳ מכות יתבאר בטבע. למשל המכה לאחר במקל. שבכלל היא מכה אחת. ובפרטיות נסתעף מזה פרוק וצער וחמום ומורסא או שחין. וכן אפשר לומר באלו המכות שבמצרים ועל הים שכל מכה כללה ד׳ או ה׳ פרטים. כי גרמה הרבה שנוים בהם. ובזה תבין פירוש דברי ר׳ אליעזר ור׳ עקיבא לאמיתו:" + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כמה מעלות טובות. קראם מעלות טובות. כי כל אחת ואחת מעלה נוספות כמו המעלות שכל אחת ואחת גבוה יותר מן הראשונה כך היו אלו המעלות כל אחת ואחת תוספת מעלה ומדרגה עד שהגיעו אל תכלית המדרגה האחרונה שהיא ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עונותינו. וכלן הן ט״ו מעלות. וחשבון זה אל תאמר שהיה במקרה כלל. כי החשבון ומספר זה נמצא שהיה מעזרת נשים לעזרת ישראל ט״ו מעלות. והן נגד ט״ו שיר המעלות בספר תהלים. והירח שהוא עולה חמשה עשר ימים עד תכלית מלואה. שכל זה ראיה שההתעלות הוא ט״ו מעלות ולא יותר. והוא נגד שם י״ה שעולה חמשה עשר במספר. וזה כי בשם י״ה ברא בו שני עולמים העולם הזה והעולם הבא. שנאמר כי ביה ה׳ צור עולמים. ומאחר שבשם הקדוש הזה ברא שני עולמים תוכל לדעת כי המעלות מגיעות עד ט״ו ולא יותר. כי בכח השם הזה ברא הכל לפיכך עלוי העולם עד חמשה עשר. ולכך כל עלוי והתעלות הוא עד חמשה עשר. כי כל עלוי דומה לעלוי העולם. ולכך גם כאן היו ט״ו מעלות שהעלה הקב״ה אותם עד המעלה הט״ו שהיא ובנה לנו בית המקדש. שהרי המקדש קדוש בודאי במעלה הנבדלת. נמצא שהעלה אותם עד שהגיעו למדרגה קדושה היותר עליונה. ולכך היו גם כן חמש עשרה מעלות מעזרת הנשים עד עזרת ישראל. כי יש לדעת כי מדרגת הנשים היא המדרגה היותר שפלה נוטה אל החמרית. ובין המעלה החמרית ובין המעלה הנבדלת ט״ו מעלות. לפיכך כאשר ירדו מן המעלו׳ הפכו פניהם אל המקדש ואמרו אנו לי״ה עינינו. כלומר אבותינו היו הולכים אחר הדברים השפלים והיו משתחוים לחמה וכיוצא בזה מן הדברים הגשמים. ואנו עינינו לי״ה שאנו הולכים אחר הקב״ה המתעלה על כל המעלות. ואלו ט״ו מעלות נחלקות לג׳ חלקים. חמש הראשונות כולן מדברות במה שהגיע לישראל ביציאתם מן השפלות שהיו עבדים למצרים. ואין כאן התעלות רק שהוציאם ממצרים שלא יהיו עבדים למצרים. וחמש מעלות האמצעיות הן התעלות שהיו ישראל מתעלים במה שנעשה להם נסים. וחמש מעלות אחרונות הן תכלית החבור והדבוק בו יתברך לגמרי. ולפיכך ה׳ מעלות הראשונות הוציאנו ממצרים ועשה בהם שפטים ועשה באלהיהם והרג את בכוריהם ונתן לנו את ממונם. כל זה בענין היציאה בלבד. שעד כאן היה להם ביציאתם ממצרים. וחמש האמצעיות מדברות בהמעלות שהגיעו לישראל אחר היציאה. והתחלתן היא קריעת ים סוף והעבירנו בתוכו בחרבה ושקע צרינו בתוכו וספק צרכנו במדבר והאכילנו את המן. אמנם חמש אחרונות כולן מדברות במצות אלהיות. וזהו הוראות על דביקתם לגמרי בו יתברך שאין אחריהן עוד מעלה. כי נתינת השבת היא מצוה אלהית. וכן קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו את התורה והכניסנו לארץ ישרא׳ ובנה לנו בית המקדש. כל חמש האחרונות מדברות במצות קדושות אלהיות שעל ידן אנו דבקים בו לגמרי. והתחלת חמש האחרונות הוא השבת. שאין ספק שהשבת במה שהוא אות ברית בין הש״י ובין ישראל הוא התחלת החבור והדבוק בו יתברך. ובית המקדש באחרונה שהיתה שכינתו בתוכם וזהו החבור לגמרי. והבן הדברים האלו:" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [], + [ + "פסח שהיו אבותינו אוכלים וכו׳ על שום שפסח וכו׳. הנה צוה הש״י מצות הפסח כי מאחר שלא היו ישראל אפשר להיות נצולים מן מכת בכורות כי אם ע״י שהם נחשבים עמו וחלקו של הקב״ה. צוה להם להקריב קרבן. כי באיזה ענין הם שלו ומה הם צריכים לו. כי אם להקריב לפניו לעבוד לו ובעבודה הם שלו. ולכך לא הגיע להם מכת בכורות כלל. ומפני כך נקרא הקרבן הזה פסח כתרגומו חיים שהוא לשון רחמנות. וביאור ענין זה שכיון שהם חלקו של הקב״ה הוא מרחם וחס על אשר לו שלא יאבד. ומפני שהשי״ת לקח ובחר בישראל בפרט מכל האומות להיותם שלו בזה שהוא יחיד שכיון שהוא יחיד בוחר באומה יחידית. וזאת העבודה היא עבודה מאומה יחידה למי שהוא אחד. ולכך היה כל עבודת קרבן הזה בענין אחדות. כי היה מצוה לאכול אותו על כרעיו ועל קרבו. שאין ראוי שיהיה הקרבן הזה מחולק. כי הדבר שהוא מחולק אינו אחד. וכן בבית אחד יאכל. כל הענין הזה שאסור לחלק הקרבן לשתי חבורות או שאסור לאכול אותו בשני מקומות. דפלוגתא דתנאי היא במסכת פסחים. כל הדבר הזה הוא כדי שיהא מעשה הקרבן ואכילתו בענין האחדות. וכן שה תמים בן שנה. מפני כי בן שנה הוא אחד בשנים. ואם היה ב׳ שנים היה יוצא מן האחדות. ודוקא שה ולא עגל כי שה לדקותו נחשב אחד לגמרי. ואמרו ז״ל שה פזורה ישראל. למה נמשלו ישראל לשה מה שה אם הוא לוקה באחד מאבריו כולו מרגיש. אף ישראל אחד חוטא וכולם מרגישים. שהרי עכן היה אחד וחטא וכל ישראל היו מרגישים. וביאור הדבר הזה כי השה לדקות טבעו אינו בעל חומר גם ועב. כי דבר שהוא חמרי כמו השור והחמור או הדבר שהוא דומה לו יש בו ענין חמרי. והחומר אין בו ענין האחדות. אבל השה טבעו דק ויש לו מזג דק ואינו חמרי. ולכך אם נלקה באחד מאבריו כולו מרגיש. וכך ישראל בעבור שישראל הם רחוקים ממדרגת החומר. ומדרגתם היא מדרגה רוחנית אלהית. לפיכך אחד חוטא וכולם לוקים. ומצותו בזכר ולא בנקבה כי האחדות הוא מן הצורה והתחלקות הוא מן החומר. ומפני שהזכר יותר נחשב צורה מן החומר לכך הפסח אינו בא רק מן הזכרים. וכן אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש. כי הבשול במים או בשאר משקין חלקיו מתפרדין ע״י הבשול. אבל צלי אש מכח האש אדרבה נעשה הבשר אחד כי האש מוציא הרוטב ונעשה הבשר קשה ואחד. וכן אסור מטעם זה לאכול אותו נא אלא כאשר הוא צלי אש שהבשר מתקשה מכח האש. וכן ועצם לא תשברו בו. שאם היה שובר העצם בפסח היה זה חילוק ופירוד דבר שאין צריך לאכילה. כי אע״ג שהוא אוכל הבשר שהוא ראוי לאכילה. אין זה חילוק ופירוד מפני שהוא עומד לאכילה. אבל שבירת עצמות אין זה לאכילה ונקרא שבירה ופירוד ודבר זה לא יתכן בפסח. ומה שאמרה תורה לאכול הפסח על מצות ומרורים הוא להוציא מלבן של אפיקורסים האומרים כי מן האחד לא יבא רבוי. רק מכח אחד יבא דבר אחד בלבד. ולפיכך כאשר יראו הרבוי בעולם יאמרו שההתחלות הן יותר מאחד. ולכך אמרה תורה כי הקרבן הזה שהוא לאל אחד יתברך ויתעלה יהיה קרבן נאכל על מצות ומרורים. כי המצה מורה על החירות והמרור הוא מורה על השעבוד. כי מאתו שהוא אחד יבא החירות וגם הפכו שהוא השעבוד. שהוא המוחץ והוא הרופא. כי אדרבא מפני שהוא אחד הוא הכל שהרי אין זולתו ולפיכך מאתו באו ההפכים. כי ראוי שיהיה ממנו הכל. כי ההפכים הם הכל ואין חוץ מהם. והבן זה מאד כי הם דברים עמוקים:" + ], + [], + [ + "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה וכו׳. יובן ע״פ מה שבארנו למעלה בפירוש הא לחמא עניא שמצה מורה על החירות. ובדרך הזה יש לפרש עוד כי הגאולה להוציא אותם ממצרים היתה בחוזק יד כמו שכתוב בכל מקום אצל יציאת מצרים חוזק הפעולה. כי בחוזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים. וכל דבר שהוא פועל בחוזק היד פועל במהירות בכח שהוא למעלה מן הזמן. ולפיכך כתיב זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כי בחוזק יד הוציא ה׳ אתכם מזה ולא יאכל חמץ. פירוש כי החמץ נעשה בעכוב זמן והגאולה נעשה בלי זמן מפני שהוציא אותם בחוזק יד ולכך לא יאכל חמץ בליל היציאה רק מצה. כדי שיקנו ישראל מעלה זאת שיפדה ה׳ אותם בחוזק יד. וכן צוה להם לאכול הפסח בחפזון שהוא מהירות. והכל כדי להתדבק במדה שממנה החוזק יד להוציא אותם במהירות בזה הכח שהוא למעלה מן הזמן. וזהו שאנו אומרים מצה זו שאנו אוכלים על שום שלא הספיק וכו׳. פי׳ כיון שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ אם כן נראה כי בחוזק יד הוציאנו ה׳ במהירות בלי זמן. ולפיכך יש לנו לאכול מצה שנעשית במהירות. ופירוש זה פשוט מאד. והנה לכל הפירושים המצה היא חירות גמור והמרור בודאי מורה על שעבוד. ולכך יש לומר עוד טעם במה שצוה לאכול הפסח על מצות ומרורים. כי הפסח הוא מורה על מדרגה שאנו עם אחד אל השם יתברך שהוא אל אחד כמו שהתבאר למעלה. ומן מדרגה עליונה הזאת נמשך לנו המצה ונמשך לנו מרור. שהיא החרות והשעבוד. כי לפי ערך מדרגת המעלה כך ערך דקדוק מדת הדין כמ״ש וסביביו נשערה מאד. ולכך המצה והמרור מן התורה עם הפסח דוקא. אבל כאשר אין פסח אף כי המצה היא החירות ומי שיש לו החירות יש לו שעבוד ג״כ. מ״מ אין נמשך זה מזה וכל אחד דבר בפני עצמו. ולכך אף שגם בזמן הזה המצה מן התורה. המרור אינו אלא דרבנן בזמה״ז. שהרי אין לו מציאות בעצמו רק שהוא טפל עם הפסח. ודברים אלו אמתים וברורים מאד:" + ], + [], + [], + [ + "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו. פי׳ שכל אדם חייב שיראה עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. ויש לו לשבח לפאר ולרומם להקב״ה על זה כמו שמסיים לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל וגו׳. ולכך מייתי קרא בעבור זה עשה ה׳ לי ולא כתיב לנו כאלו הוא היה היוצא. אבל לקמן אמר לא את אבותינו בלבד גאל וכו׳. ר״ל כי השי״ת הוא שהוציא האבות והבנים יחד. ופירוש דבר זה שהקב״ה גאל את ישראל בכללות שלהם. כי כאשר גאל הקב״ה את ישראל היתה הגאולה לשם כלל ישראל שלא יהיו ישרא׳ ברשות מצרים. ולפיכך היתה הגאולה לבנים כמו לאבות. שאלו היה רק רוצה הקב״ה שיהיו נגאלים הדור שיצאו ממצרים ואליהם בלבד הביט. אז לא היתה הגאולה רק אל אותו הדור בלבד. אבל הקב״ה היה רוצה לגאול את ישראל בכלל ולפיכך אף אותנו גאל עמהם:" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לפיכך אנחנו חייבים וכו׳. הגירסא שמצאתי בסדרי אשכנז הנכונה אלי מאד היא לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך ולעלה ולקלס למי שעשה נסים וכו׳. והם ט׳ שבחים. ונאמר לפניו הללויה הוא שבח עשירי. ונראה שהם י׳ שבחים נגד י׳ שבחים שנאמר בהן ספר תהלים. ובפ׳ ערבי פסחים בעשרה מיני זמר נאמר ספר זה. בניגון בנצוח במזמור בשיר בהלל בתפלה בברכה בהודאה באשרי בהללויה. וגדול מכולם הללויה שכולל שם ושבח בתיבה אחת ע״כ. ולפיכך אמר כאן ט׳ מיני שבחים. ונאמר לפניו הללויה הוא השבח העשירי שהוא היותר גדול בעשרה שבחים. והכי גרסינן שהוציאנו מעבדות לחרות מיגון לשמחה ומאבל ליו״ט ומשעבוד לגאולה ונאמר לפניו הללויה. וביאור ענין מעבדות לחרות הוא כפשוטו. שהיתה העבודה בפריכה המשברת את רוחם וכנגד זה אמר מיגון לשמחה. כי מפני שהיו משעבדים בהם בפרך נשבר רוחם ובא להם יגון ונהפך לשמחה. ומאבל ליו״ט אמר נגד וימררו את חייהם כי המרירות הוא אבל. שנאמר ואחריתה כיום מר. נהפך לי״ט שהוא הפך האבל. כי המרירות מגיע אל החיים כאשר החיים של אדם אינם על מנהגם. וזהו וימררו את חייהם. ומפני שהאבלות היא על בטול החיים לגמרי לכך אמר על המרירות שהגיע אל החיים ומאבל לי״ט. ואלו שלשה דברים נזכרו בכתוב זה אחר זה וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם וגו׳. ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו׳. ומשעבוד לגאולה הוא הרביעי והוא כמו כל מלך המשעבד בעמו. ואף מזה הוציא אותם שלא יהיו משועבדים כלל. אמנם בערבי פסחים במשנה הגירסא היא מאפלה לאורה משעבוד לגאול׳ הוסיף עוד אחד על אלו ד׳ דברים. והכוונה בזה לרבותינו ז״ל כי כאשר היו במצרים תחת רשות אחר היו דומים כמי שהוא עומד באפלה ויש הפסק בינו ובין השמש. כך כאשר היו במצרים היו כאלו לא היו נמצאים בפעל. וזהו שאמרו רז״ל שכאשר היו ישראל במצרים היו נחשבים כעובר במעי בהמה. וכאשר יצאו נחשבו כעובר הנולד. וע״ז יאמר שיצאו מאפלה לאורה. ר״ל שלא היה להם מציאות בפעל וזהו האפלה. ואחר כך יצאו לאורה להיות להם מציאות בפעל לפי שנתהוו לעם להשם ית׳. אבל סדר הגדה כמו שמצאתי בנוסחות לא זכר רק ארבע אשר אמרנו ושניהם אמת ואין בהם קשיא:" + ], + [ + "הללויה הללו עבדי ה׳ הללו את שם ה׳. היה די שיאמר הללו עבדי ה׳ את שם ה׳. אלא שר״ל מצד שהם עבדי ה׳ ראוי להם להלל. כמו העבד אשר הוא מהלל לאדון שלו במה שמיטיב עמו. ועוד יוסיף בהלל להלל את שם ה׳. כלומר בהילול המיוחד לשמו יתברך ולפיכך חלק אותו לשנים:", + "יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם. התחיל אחר כך לספר שבח הקב״ה בכל שלש עולמות. יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם. הוא עולם העליון כי לכך כתב מעתה ועד עולם. כלומר עד עולם שהוא עולם הבא. וראוי להבין לשון יהי שהוא לשון עתיד והוא רמז על עולם הבא. ואח״כ עד עולם השני אמר ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה׳. כי מצד התנועה הזאת שהיא התנועה ממזרח עד מערב מורה על המגיע בכחו הנותן התנועה למתנועע. לפיכך ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה׳. כי אחר שיש כאן מתנועע אין מתנועע בלא מניע. ומצד זה הוא מהולל בעולם השני. השלישי זכר הלול שלו במה שהוא רם על כל גוים. שאע״פ שהם אומות מחולקות הוא יתברך רם על כלם והכל הוא עושה בהם כרצונו. הנה זכר באלו שלשה עולמות כל שבח ושבח לפי הראוי לו. על השמים כבודו. פירושו שלא תאמר מאחר שכבודו למטה. מצד השפלות שיש בתחתונים הנה כבודו ח״ו אינו שלם. לכך אמר על השמים כבודו. שאין מצטרף כבודו אל התחתונים:", + "מי כה׳ אלהינו המגביהי לשבת וכו׳. הוסיף חמשה יודי״ן המגביהי המשפילי מקימי להושיבי מושיבי. ונראה כי מפני שהיו״ד בסוף הוא המשך המלה שצריך להמשיך האות. וכדי לחלק בין אלו חמשה דברים אשר בין מגביהי ובין משפילי ובין מקימי ובין להושיבי ובין מושיבי באו חמשה יודי״ן. כי בהמשך התיבה נעשה חלוק ביניהם בלשון. ובא לומר כי אלו הפעולות הן מחולקות. כי מגביהי לשבת הפך משפילי לראות. כי מגביהי לשבת ר״ל שכל הנמצאים הגבוהים והרמים בשמים הם תחת רשותו והוא מגביהי לשבת עליהם ולהשגיח עליהם. ועם כל זה אינו עוזב את הפחותים. וזהו משפילי לראות גם להנבראים השפלים אשר בארץ. אחר כך יאמר כי הוא יתברך מסדר מציאות שלהם על חלוקי הנהגות שהן חסד ודין ורחמים ולפיכך אמר מקימי מעפר דל שהקב״ה מקים מעפר דל. וזהו במשפט כי למה יהיה הדל כל כך שפל עד הארץ. ולפיכך כאשר מקים אותו הוא במשפט ובמדת הדין. אבל דבר זה מה שהוא מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים. הוא על צד החסד. כי מצד הדין די לו שאינו אביון והוא כמו שאר בני אדם. אבל מה שהוא מושיב אותו בין נדיבים זהו חסד גמור. ולפיכך המשך היו״ד מורה שיש חילוק ביניהם זה מצד הדין וזה מצד החסד. אמנם נגד הג׳ שהוא הרחמים אמר מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה. וזה אינו חסד ואינו דין. כי אינו חסד שהרי כל אשה נבראת להיות לה בנים בטבע. ואינו דין כי זו שאין לה בנים אין זה שפלות רק שאין לה הברכה מה שהיא לשאר נשים. והנהגה הזאת כלולה קצת ממדת הדין וקצת ממדת החסד והוא הרחמים. ובאלו שלש מדות הקב״ה מנהיג עולמו דכתיב אני ה׳ עושה חסד משפט וצדקה בארץ. לכן עושה חלוק ביניהם בהמשך היודי״ן לרמז שיש חמשה חלוקי דברים שבהם יושלם ההנהגה. האחד שהוא המגביהי לשבת שיושב בגבהי מרומים להנהיג כל הנמצאים העליונים. השני כי אינו עוזב את הפחותים והשפלים וזהו המשפילי לראות. ואת כל רואה כל אשר בשמים ובארץ. ואחר כך זכר שלש מדות שבהן הקב״ה מנהיג עולמו והוא החסד והדין והרחמים כמו שהתבאר. וחותם הללויה כדי לסיים בהלל. הלל בתחלה והלל בסוף מורה לך שאין בכל מעשיו רק הלל:" + ], + [ + "צאן. וכן בסוף המזמור מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב. וכן ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים כפל הלשון. ופירוש מה שאמר כפל ישראל ובית יעקב יתבאר בכונה מיוחדת. בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז. כל השבח הזה כפול. היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו. וכן הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור. וכן ההרים רקדו כאילים גבעות כבני כי תדע שהיו מצרים גוברים על ישראל מצד צורתם. שעליה נקראו בשם ישראל מלשון כי שרית. וגם גוברים עליהם בצד אשר הם עם במדרגת החומר. שעליה נקראו בשם יעקב מלשון עקב. כי אשר היו ישראל עבדים למצרים זהו דבר אחד. ומה שהיו מוסיפין עליהם ענוי זה ענין שני. העבדות מה שהיו תחת רשותם לעבוד אצלם בא להם מצד החמרי שהחומר הוא העבד. ומצד הצורה ר״ל ממה שהיו עם ישראל עם אלהי אברהם מזה בא להם הענוי של מצרים. כי הצורות גוברות זו על זו ומתנגדות זו לזו. ולכך נאמר לאברהם בברית בין הבתרים ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו׳ ועבדום וענו אותם. הזכיר שני דברים עבודה ועוני. עבודה מצד ענין החומר וענוי מצד ענין הצורה שהיו מצרים גוברים עליהם. וכנגד אלו שני דברים אמר הכתוב בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז שיצאו ישראל ממצרים בשני חלקיהם בשם יעקב ובשם ישראל. וכאשר יצאו ממצרים אז נעשה ישראל להקב״ה לעם. למען היות יהודה שהוא ראש ונשיא לישראל לקדשו. כי מאחר שהובחר שבט יהודה למלכים הנה הוא לקדשו למשוח ממנו מלכים בשמן קדש. והקדושה הזאת מורה על קדושה אלהית. ואמר לשון נקבה היתה יהודה. ר״ל שהיתה יהודה לשמו יתברך כאשה שהיא מקודשת לבעלה כך היתה יהודה מקודשת לשמו. שקדושתו של יהודה שמקבל הקדושה מן הש״י כמו הנקבה שמקבלת הקדושה מן הבעל. ישראל ממשלותיו. שממשלתו של הקב״ה על ישראל. כי נקרא אלהי ישראל בפרט. ומאחר שהיתה היציאה הזאת בדרך שינוי מן מנהגו של עולם. וכל הדברים הנעשים שלא במנהגו של עולם הם יותר במדרגה ובמעלה מן הדברים אשר נעשו במנהגו של עולם. לכך נזכרים כל אלו הדברים כפולים. להורות מדרגה על מדרגה שהיתה היציאה למעלה במדרגה מן מנהגו של עולם. והבן זה:", + "ומה שאמר הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור אע״ג שלא היו ישראל אצל הירדן. פירשו רז״ל כיון שלקה גברתה שהוא הים שפחתה לקה עמה. ודבר זה נתבאר למעלה אצל ויבקעו המים. ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים. וזה שאמר הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור. ומה שזכר ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן יותר ממה שזכר שאר הנמצאים. בא לומר שלא היתה היציאה בענין טבעי רק הכל יוצא מן הטבע. והיה פועל הקב״ה נסים ונפלאות אף באלו הנמצאים הרחוקים מן קדושתו יתברך כמו הים והירדן שנוטים לענין החומר והם רחוקים מן הצורה. הים מצד שהמים הם בלתי צורה. כי המים אין להם שלימות. וכן ההרים בעלי חומר גם אין להם יחוס אל הש״י בעבור קדושתו של הקב״ה שהוא נבדל מן החמרי. ומה שאמר מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב. פי׳ מלפני האדון הבורא ית׳ תחיל הארץ. כי מאחר שהוא אדון אין משותף יחד האדון עם זה שהוא אדון לו. ולפיכך הארץ אין עמידה לה עם מדרגת האדון שלה. ואמר עוד מלפני אלוה יעקב שהוא קדוש נבדל מן החומרי. כמו שאמר והקדישו את קדוש יעקב. ולפיכך הזכיר אלהי יעקב לפי שנקרא אלוה יעקב על שם הקדושה. והבן זה מאד:", + "ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים. כלומר מפני קדושתו הופך הצור החזק אל אגם לעשות ממנו אגם מים. שהוא דבר נמס כמו המים. וכל זה מפני שלא יוכלו הנמצאים לעמוד מפניו והצורים החזקים נהפכו מפניו למים. כי כאשר יאמר על דבר שיהפך חזקו ותקפו ללא דבר. נאמר. ויהי למים. כדכתיב וימס לבב העם ויהי למים. ובשביל זה היה הים בורח וההרים רקדו כאילים שלא יוכלו לעמוד מפני קדושתו. ושני היודי״ן הנוספות חולי ההופכי באו לחלק בין פעולה לפעולה. כי חלוק יש בין אשר מחולל את הארץ ובין אשר ההופך הצור לאגם מים. וכל הדברים הנזכרים במזמור זה הם כפל כי מזמור זה בא על שנוי הטבע ונסים שעשה בעולם. וכבר אמרנו כי כל נס נעשה למעלה מן הטבע והוא במדרגה שניה לכך נכפלו הדברים. ומה שהוסיף וי״ו על למעינו מים שהיה לו לומר למעין מים ובא הוי״ו להמשיך הדבר להפסיק. וכך פירושו כי הוא יתברך ההופך חלמיש למעין. לא שרצונו בזה לעשות מעין להשקות האדמה. רק שמפני קדושתו ורוממותו הכל נמס ונעשה למים. וכמו שאמרנו כי כל הנמצאים נעשים לפניו לאפס. והבן הדברים:" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים. פי׳ ברכה זו הוא ליתן ברכה והודאה על ב׳ מיני הגאולות שגאל אותנו ואת אבותינו ממצרים כנזכר לעיל בביאור בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. כי מגאולה שהיתה אז לאבותינו במצרים נתמשך תמיד גאולה לזרעם אחריהם בכל דור ודור. וכיון שרוצה להזכיר זאת שע״י גאולת מצרים יגאל הש״י אותנו לעתיד גם כן. אומר בשביל זה שכמו שהגיענו אל הלילה הזה שבו גאלנו וזיכה אותנו לעבוד עבודתו לאכול בו מצה ומרור שצונו בשביל הגאולה. כן בזכות זה יומשך לנו ישועה מכח גאולת מצרים שנזכה לקיים מצות רגלים אחרים הבאים לקראתנו. כלומר אשר יהיו בשביל הגאולה העתידה לבא במהרה בימינו אמן:" + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [ + "מפרשי ההגדה עשו מן הלל נרצה ב׳ סימנים ואמרו שנרצה פירושו מי שעשה כסדר הזה נרצה לפני המקום. ולא נראה לי לפרש כך דא״כ אין זה סימן על איזה עשיה כמו הסימנים שעד כאן. ולמה משמיענו זאת כאן יותר מבקיום מצות אחרות שג״כ המקיימן נרצה לפני המקום. ונראה לי שהלל נרצה הוא סימן אחד וכל עבודת הסדר נכלל בי״ד סימנים כנגד היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים. ונרצה הוא סימן על חצי השני של ההלל שעיקרו הוא עניני תפלה לפני הקב״ה על הגאולה שלמה שאנו מקוים עליה. ואנו מבקשי׳ שנהיה נרצה לפניו לעשות גם לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו במצרים. ולפיכך זה ההלל הוא נקרא הלל נרצה. אבל ההלל שעד לא לנו נקרא הלל סתם כי הוא רק הודיה על נסי מצרים:" + ], + [ + "שפוך חמתך. מה שנתקן לומר אלו הפסוקים קודם לא לנו. יען כי קבלה בידינו שבגמר הגאולה שלמה תהיה מלחמת גוג ומגוג על ישראל ועל המשיח. ומגמת מלחמתם תהיה על ה׳ ועל משיחו כי הם ירצו במלחמתם להראות ולפרסם בעולם כפירתם באחדות הבורא ובהנהגתו העולם בהשגחה פרטית. כמו שכתוב יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה׳ ועל משיחו. על ה׳ ממש. כי כלם יהיו מן האומות העובדים לאלילים ולמזרי השמים הכופרים במציאת השם יתברך ובפרט בהשגחה הפרטית. ורז״ל פרשו על לא לנו שמוסב על מלחמת גוג ומגוג שיעשה הקב״ה כליה בהם בעבור שם כבודו המחולל ביניהם. ורק אחרי מפלתן אז תגמר הגאולה בשלימות והיה ה׳ למלך על כל הארץ. וגם אמרו רז״ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכו׳. וע״כ אנו מתפללים בלילה הזה לא לנו על מפלתן כיון שבו נפתחו שערי הגאולה לישראל ובו עת רצון לגאולה העתידה לבוא ב״ב. ולפיכך מתחילין לומר תחלה שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך וגו׳ כדי שיהיה קאי עליו לא לנו ה׳ לא לנו. כי כך כתיב אצל גוג ומגוג בנבואת יחזקאל והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל וגו׳ תעלה חמתי באפי ובקנאתי באש עברתי דברתי וגו׳. ועפי״ז יתפרש ג״כ כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו. שזאת נתינת טעם להעלות עליהם שפיכת החמה והזעם והחרון אף. שאינם כדאי להנצל כיון שע״י כפירת האויב במציאות השם יתברך ובהשגחתו הפרטית אכל אז האויב את יעקב בעת החרבן ולא הסתפק עצמו בזה רק שעוד ואת נוהו השמו. נוהו של הקב״ה שאמרו ערו ערו עד היסוד בה. כי מגמתם במלחמתם עם ישראל היה כדי לבזות למי שהשכין את כבודו בבית המקדש. לכפור במציאתו ומכל שכן בהשגחתו. וכמוהם גם קבוץ האומות שבמלחמת גוג ומגוג למה יאמרו אלו הגוים איה נא אלהיהם. ולזאת לשמך תן כבוד ושפך עליהם זעמך וגו׳. הרי שאלו הפסוקים של שפך חמתך הם כמבוא והקדמה ללא לנו ומקושרים אלו באלו. וזה ברור ונכון:" + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [ + "מפרשי ההגדה עשו מן הלל נרצה ב׳ סימנים ואמרו שנרצה פירושו מי שעשה כסדר הזה נרצה לפני המקום. ולא נראה לי לפרש כך דא״כ אין זה סימן על איזה עשיה כמו הסימנים שעד כאן. ולמה משמיענו זאת כאן יותר מבקיום מצות אחרות שג״כ המקיימן נרצה לפני המקום. ונראה לי שהלל נרצה הוא סימן אחד וכל עבודת הסדר נכלל בי״ד סימנים כנגד היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים. ונרצה הוא סימן על חצי השני של ההלל שעיקרו הוא עניני תפלה לפני הקב״ה על הגאולה שלמה שאנו מקוים עליה. ואנו מבקשי׳ שנהיה נרצה לפניו לעשות גם לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו במצרים. ולפיכך זה ההלל הוא נקרא הלל נרצה. אבל ההלל שעד לא לנו נקרא הלל סתם כי הוא רק הודיה על נסי מצרים:" + ], + [ + "לא לנו ה׳ לא לנו. יש לפרש כי נגד מדת הדין יאמר שלא יהיה מדת הדין מקטרג למה יעשה לישראל דבר זה. לכך אמר נגד זה לא לנו ה׳ לא לנו שאין אנו מבקשים בשביל עצמנו כלל כי יודעין אנו שאין אנו ראוין. ורק תעשה בשביל כבוד שמך שיתגדל ויתקדש. כי שמו שהוא שם בן ד׳ אותיות הוא מצפ״ץ בא״ת ב״ש והוא בגימטריא ברחמי״ם. להודיע כי שם המיוחד מנהיג ברחמים. וכן ידוע לחכמים כי השם המיוחד שהוא שם בן ד׳ הוא מדת הרחמים. ואמר כי יתן כבוד לשמו המורה על מדת הרחמים. ועוד אמר שיעשה גם על חסדך ועל אמתך הן מדת החסד והאמת של הקב״ה שבשבילן ירחם על ישראל. ועוד אמר למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם הוא ענין רביעי שראוי לעשות בשביל שלא יאמרו הגוים איה נא אלהיהם. אלו האומות העובדי אלילים ולצבא השמים הכופרים במציאת השם ית׳ אשר יתקבצו על ישראל במלחמת גוג מגוג. ובשביל כל אלו הטעמים אנו מבקשים שלא יקטרג עלינו מדת הדין בימי גוג ומגוג או לימות המשיח ויעשה עמנו הקב״ה ברחמים למען שמו ויתן לנו חסד למען חסדו ואמתו. ואמר ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה. כלומר שהם אומרים איה נא אלהיהם. כלומר שאין יכולת באלהיהם להושיע. ואין הדבר כך רק אלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה:", + "ישראל בטח בה׳ וגו׳. זכר ג׳ כתות. ישראל. בית אהרן. יראי ה׳. פירוש כי ישראל מצד שהם בניו הרי הם דבקים בו בעצם כמו שיש דביקות הבן אל האב. ומפני כך ראוי להם לבטוח בו ית׳ מצד הדביקות הזאת. אמנם בית אהרן עובדים לו מאהבה והדביקות שלהם אל הקב״ה היא מצד אהבה. ויראי ה׳ היינו אלו העובדים השי״ת מיראה. ויש גם להם דביקות בו ית׳ מצד היראה. הנה לכל הג׳ כתות יש להם על מה לסמוך וראוי להם לבטוח בה׳. ומה שלא זכר גם בית הלוי כמו שזכר בהמזמור הללו עבדי ה׳. הוא מפני כי כל ההלל הוא על החסד והטוב שהקב״ה עושה עם ישראל. ומפני שהלוים דבקים במדת הדין ולא יבא מזאת המדה החסד והטוב. לכך בכל ההלל לא נזכר כלל בית הלוי. ומה שאמר עזרם ומגנם. פירוש עזרם שיהיו מתגברים על אויביהם כאשר יבאו על אויביהם להכניעם תחתיהם. ופירוש מגנם הוא שלא יהיו נזקים מאויביהם כאשר יבאו אויביהם עליהם להכניעם:", + "ה׳ זכרנו יברך. אחר שהזכיר כי הקב״ה עזרם ומגנם של ישראל שלא יוכלו להם אויביהם בא לומר על ענין הברכה שהקב״ה יברך את ישראל להוסיף עליהם. וזה לא נזכר בכל החסדים והטובות הראשונות. ואמר ה׳ זכרנו יברך ואין הפירוש שיברך הזכרים. שא״כ היה הרי״ש בצר״י זכרנו. רק פירושו הקב״ה שעולה זכרוננו לפניו והוא זוכר אותנו. הוא יברך את זכרוננו. וכך פי׳ המתרגם. ור״ל כי השם שהאדם נזכר בו הוא זכרון אדם עצמו. ולפיכך אמר ה׳ זכרנו יברך. כאלו אמר יברך את השם שלנו והשם הוא זכרון עצמיותינו. וזכר כל ג׳ כתות שהם דבקים בו ית׳ שכל אחת ואחת תקבל ברכה כפי הראוי לה עם הקטנים ועם הגדולים שלה. ואח״כ אמר שיוסיף עליהם על האבות ועל הבנים. ומה שאמר ברוכים אתם לה׳ עושה שמים וארץ. ר״ל כי הקב״ה אשר הוא עושה שמים וארץ בשתי ידיו ביד הימין וביד השמאל. שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ובשתי ידיו אשר ברא שמים וארץ שהוא כח הרוחני וכה הגשמי יברך אתכם. וכאשר נתברך בשתי ידיו של הקב״ה נתברך בברכה כללית של רוחני וגשמי:", + "השמים שמים לה׳. אחר שזכר הענין שהוא ית׳ עושה שמים וארץ שהוא כח הרוחני וכח הגשמי יסביר לנו לבל נפול בטעות המינים האומרים שאין הבורא שוכן שחקים ורוכב שמים בלבד להיותו נבדל מן גשמיות הארץ וצאצאיה. רק שמיחסים אליו השתתפות והתלות בהנבראים הגשמים ח״ו. ועל זה יאמר שאינו כן רק שהשמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. כלומר שמכון שבתו בשמים והוא נבדל בעצמיותו וקדושתו מעצמיות עולם הגשמי הנקרא ארץ אשר נתנו לבני אדם למכון שבתם. והבורא ית״ש אינו נתלה כלל בזה העולם. ולכך ביכלתו לשנות העולם ברצונו ולשדד כח דרך הטבעי שלו. נמצא שענין זה הכתוב כענין הכתוב ה׳ בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. כלומר שמפני שהכין כסאו בשמים להיותו נבדל בקדושתו מהעולם הגשמי. לכך מלכותו בכל משלה אף בעולם הגשמי לשנותו מדרכו הטבעי:", + "לא המתים יהללו יה. אחרי שאמר שהבורא נבדל בעצמותו מעולם הגשמי יזהיר עוד לבל נפול ח״ו בטעות אותן המינים האומרים עזב ה׳ את הארץ ואינו משגיח כלל עליה. ועליהם אמרו רז״ל שהרשעים בחייהם קרואים מתים. כי המת הוא מפני שהנשמה עזבה את הגוף ונבדלה ונתרחקה ממנו לגמרי. ולכך נתבטל מן הגוף כל כח החיוני הרוחני שהיה לו. ומנו החכמים בזה ה׳ מדרגות שהן נפש. רוח. נשמה. חיה. יחידה. וכל זמן שנמצא בתוך הגוף עכ״פ כח אחד מאלו החמשה כחות אפילו הכח היותר תחתון שהוא כח הנפש ג״כ יוכל לחיות ככל האנשים. כי גם שאר הכחות אף שהם מחוץ לגוף מ״מ חופפים עליו ומשפיעים בו כחות החיוני שלהם ע״י אמצעות כח הנפש השוכן בתוך הגוף. וע״כ הכופרים בענין הנשמה והשארת הנפש ואומרים שחיות הגוף הוא רק ע״פ כח טבעי הגשמי ואין שום כח נבדל רוחני שולט עליו הם ראוים להקרא בחייהם מתים. כי הם יחשבו על מדרגת חיותם כמו מה שהוא באמת אחרי המיתה. וזאת ידוע שחז״ל ידמו מציאות השם ית׳ ושכינתו בזה העולם למשכן וקשר הנשמה אל הגוף. נמצא לפי דעת אלו הרשעים הנקראים בחייהם מתים לאמר שגם הארץ אין שום כח נבדל רוחני שולט עליה להשפיע בה. רק שהכל מתנהג מעצמו בכח דרך הטבע. אמנם יש עוד כת מינים הראוים להקרא בשם יורדי דומה. והם האומרים שהבורא אינו נבדל מן העולם רק שהוא מקושר ומשותף עם העולם והוא והעולם אחד הוא. ולכך נאה להם השם יורדי דומה. כי פי׳ דומה כמו לדום. ודום פירושו שתיקה שהוא היפוך כח הדבור. ומפני שכח הדבור מורה על כח החיוני שבמין אדם. כי על הכתוב ויהי האדם לנפש חיה. תרגומו לרוח ממללא. שזאת מורה על מדרגת כח החיוני שבאדם שגבוה הרבה ממדרגת כח החיוני של בהמה. לכך נשמע שהדממה והשתיקה היא ההיפוך ממדרגת כח החיוני הזה. ועפי״ז יתפרש יורדי דומה שהם יורדים למדרגה נמוכה של המעטת כח החיוני עפ״י שיטתם הפתיות. כי זאת נראה לכל שכח הטבע מתמעט והולך ודור אחר דור התולדות חלשים בטבעם יותר ויותר. נמצא לפי הדעה משובשת הזו שגם הבורא ית׳ שהוא מקור החיים של הכל שולט ח״ו גם בו המעטת והחלשת הכח בכל פעם יותר כיון שהוא משותף עם זה העולם. ולפיכך נאה להם לכת הזו להקרא בשם יורדי דומה. כי לפי דעתם יורדים הם בכל רגע ורגע למדרגה נמוכה של המעטת כח החיוני של כל העולם. אבל האמת הוא שרק כח הטבעי הגשמי בלבדו מתמעט ע״פ רצון הבורא ית׳. אבל בכח הבורא ית׳ שהוא מקור החיים המחיה את כלם אין שום השתנות לעולם. כמו שאין שנוי בשמש לעולם אף שבחורף אורו וחומו מועטים מבקיץ. וע״ז כתיב כי אני ה׳ לא שניתי:", + "העולה מכל זה שהמתים והיורדי דומה הם ב׳ מיני כופרים ועל שניהם יאמר כי לא יהללו יה. מפני שרז״ל אמרו שבשם יה נבראו שני עולמים עוה״ז ועה״ב שהם השמים והארץ. ונרמז בדבריהם ג״כ שכמו האות י׳ מהשם יה מוקדמת להאות ה׳. ותמיד העילה קודמת להעלול והסיבה להמסובב. כן גם השמים קודמים להארץ והתלות הארץ היא מן השמים ומושפעת מן הרוכב השמים כמסובב מסבתו ועלול מעילתו כמ״ש רוכב שמים בעזרך. ושתי כתות המינים האלו עפ״י שיטתם המשובשת לא יהללו את השם יה. כי אלו האומרים עזב ה׳ את הארץ וכמו שהרוכב שמים נבדל לגמרי מיושבי הארץ כן גם הארץ ומלואה איננה תולה כלל בהרוכב שמים. א״כ הם מפרידים בין ב׳ אותיות של השם הקדוש יה. ולפי שיטתם אין מציאות כלל לשם זה כי איך יוכללו ב׳ דברים נפרדים לגמרי בכח של שם אחד. וכן אלו האומרים שאין בנמצא כלל סבה ומסובב עילה ועלול וכופרים במציאות רוכב שמים המובדל מן הארץ. רק יחשבו שהכל מדרגה ומעלה אחת בהשתתפות ושאין לקרותם בשני עולמים. א״כ נמצא לפי שיטתם ג״כ אין מציאות להשם יה כיון שזה השם מורה על בריאת שני עולמים דוקא רוחני וגשמי. וגם שהארץ מושפעת מכח הרוכב שמים דוקא כמבואר לעיל. אבל ואנחנו ישראל מאמינים בני מאמינים נברך יה. כי אנחנו מאמינים שמציאות קדושה העצמיות של הבורא ית׳ היא בשמים במדרגה נבדלת מן הארץ. ואינו תולה כלל בזה העולם. וגם מאמינים אנחנו שהארץ תולה בו והוא מושל ומשגיח עליה בהשגחה פרטית ומשפיע בה חיות תמיד. וכתיב מבשרי אחזה אלוה. כי כמו הנשמה שמשפעת כחות רוחנים בגוף על ידי אמצעות הנפש אשר תשכון בגוף. כך הוא ית׳ משפיע תמיד כח החיים בארץ ע״י אמצעות שכינתו הקדושה אשר תשכון בארץ. כענין הכתוב ה׳ בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. ואלו הדברים לא יובנו בהשקפה הראשונה כי הם דברים עמוקים מאד מאד. הפוך בה דכלא בה:" + ], + [ + "אהבתי כי ישמע את קולי תחנוני. בפרק ערבי פסחים דרש רבה אמרה כ״י לפני הקב״ה רבש״ע אימתי אני אהובה לפניך. בזמן שאתה שומע קול תחנוני. דלותי ולי יהושע. אע״ג שדלה אני מן המצות לי נאה להושיע ע״כ. באור דבריו הוא כי כמו שאני אוהב שהקב״ה ישמע את קולי כך הקב״ה אוהב אותי כאשר ישמע קול תחנוני. כי מי שהוא אוהב את אחד אין ספק שגם הנאהב אוהב אותו. וזה שאמר אימתי אני אהובה לפני הקב״ה כשישמע הקב״ה את קול תחנוני. ובימי אקרא אלו הימים טובים. ולכך נקראים ימי. ואז אקרא לה׳ להמשיך עלי הטובה:", + "אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים. פירשו רז״ל זה ארץ ישראל שמתיה חיים לעתיד לבא. ונקרא א״י ארצות דכתיב ויתן להם ארצות גוים. כי הם ז׳ ארצות הכנעני החתי האמורי וגו׳. האמנתי כי אדבר. פי׳ בשביל שאני מאמין בו ית׳ לכך נראה ויפה לי לדבר לפניו. ולכך אני עניתי מאד שבחו של הקב״ה. מלשון וענית ואמרת. אני אמרתי בחפזי פי׳ כאשר הייתי נחפז לברוח מפני שאול אמרתי בלשון בתמיה וכי כל אדם כוזב. כי הלא שמואל דבר אלי למלך. ועתה הלא נתקיימה הנבואה. ולכך בודאי ראוי להאמין בו יתברך:" + ], + [ + "כוס ישועות אשא. כלומר על כל תשועה שיעשה הקב״ה לי אשא כוס לפרסם את התשועה. ושייך לשון נשיאה בענין הפרסום. כי דבר המנושא הוא ניכר ומפורסם. ואמר ובשם ה׳ אקרא. פי׳ לברך להקב״ה על התשועה הזאת. ולא אהיה כפוי טובה רק אפרסם את התשועה לרבים:", + "יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו. פירוש כל כך הש״י טוב לצדיקים עד שכבד בעיניו להמית אותם. והמיתה באה להם מרצונם מצד שהם צדיקים על כן אינם רוצים לדחות הטבע. כי הטבע ראויה להנהגת העולם והיא הנהגה של אמת. אבל לולא זאת כיון שאצל הש״י הוא דבר קשה להמיתם היה הש״י מחדש עמהם נסים ונפלאות שיחיו לעולם:", + "אנה ה׳ כי אני עבדך. ר״ל יען כי אני עובד אותך תמיד וקבלתי עלי עול מלכותך. ולא עוד שאינני כעבד חדש שאין מקבל עליו עול האדון שלו בלב שלם כל זמן שאין מכירים היטב זה את זה. רק שאני עבדך בן אמתך. פירוש כעבד של בן האמה שהוא יליד בית הנולד ברשות האדון אשר מרגע הולדו שורה עליו עול אדונו ועובד אותו בתמידות ובלב שלם כיון שמושרש בעבדותו מצד התולדה. וכן ישראל נאמר עליהם העמוסים מני בטן. ובעבור זה פתחת למוסרי מגלות מצרים ואמרת עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. ולא עבדים לעבדים. ולכך לך אזבח זבח תודה. פי׳ על גאולת מצרים. ובשם ה׳ אקרא על הגאולה האחרונה שתהיה גאולה שלימה אחרי שינצלו ישראל משליטת גוג ומגוג עליהם. ואז אשלמה בפרסום גדול נדרי לה׳ בחצרות בית ה׳:" + ], + [ + "הללו את ה׳ כל גוים. כך איתא בערבי פסחים אומות מאי עבידתייהו דישבחו כי גבר עלינו חסדו. ומתרץ הללו את ה׳ כל גוים שבחוהו כל האומים על הנסים וגבורות דעביד להו. ומכל שכן אנו דבעינן לשבחוהו כי גבר עלינו חסדו. ומפני שיש לחשוב שהנהגת הש״י שהיא ע״י חסד אין האמת בהנהגתו. כי החסד הוא אע״ג שאין ראוי לעשות מצד האמת. לכך אמר ואמת ה׳ לעולם. כי הכל הוא באמת. שאע״ג שהקב״ה עושה חסדים. החסדים שעושה הם במדת האמת:", + "הודו לה׳ כי טוב. רצה לומר שכל הנבראים יתנו הודאה להקב״ה שעם כלם עושה חסדים. ואח״כ אמר יאמר נא ישראל כל״ח. כי יש לישראל לומר כי לעולם חסדו בפרט בשביל שחסדו מיוחד על ישראל. וכן חסדו מיוחד על בית אהרן. וכן חסדו מיוחד על יראי ה׳. מפני שהחסדים הם מחולקים. חסד שעשה עם בית ישראל הוא בפני עצמו לפי שהם בניו בעצם וראוים לעשות חסד אתם מצד זה. וכן בית אהרן הם האוהבי ה׳ עושה אתם גם כן החסדים המיוחדים להם. וכן יראי ה׳ במה שהם יראי ה׳ נוהג ג״כ עמהם בחסדו. ומתחלה כלל אותם ביחד בענין ההודאה שכלם יתנו הודאה וישלימו עצמם אל הש״י. ואף על גב שאין החסדים שוים. סוף סוף בזה הם שוים שכלם חסדים:" + ], + [ + "מן המצר קראתי יה. פי׳ כי שם יה מרחיב בצרה כמ״ש כי ביה ה׳ צור עולמים. ומאחר שבשם הזה נברא העולם לכך מרחיב בצרה. כי במדרגה הזאת שממנה נברא העולם אין צרות. כי הוא יתברך סדר העולם בטוב ואין חסרון בסדר הבריאה כלל. לפיכך כתיב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה:", + "ה׳ לי לא אירא. פירוש לפעמים יבא אויב עלי ואני לא ארצה להלחם אתו לנצחו רק להנצל ממנו בלי מלחמה כמו בשאול שלא רצה דוד להכותו. ולפעמי׳ שאני ארצה להלחם נגדו ולנצחו. ועל אלו ב׳ הענינים אמר שכאשר לא אחפוץ ללחום ולנצח רק להנצל אז ה׳ לי להציל אותי ולא אירא מן האויב. אבל כאשר ארצה ללחום אתו ולנצחו אזי ה׳ לי בעוזרי לנצח האויב ולתת אותו בידי. וכן גם בשביל אלו ב׳ הענינים כפל דבריו ואמר טוב לחסות בה׳ מבטח באדם כנגד ענין ההצלה. וכנגד ענין הנצחון אמר טוב לחסות בה׳ מבטח בנדיבים. ומה שזכר ג״פ סבבוני הוא נגד ג״פ שעתיד גוג ומגוג לעלות על ירושלים. כדאיתא במדרש שדרשו מקרא זה על גוג ומגוג לפי שג׳ פעמים עתיד גוג ומגוג לעלות על ירושלים. נגד פעם א׳ אמר כל גוים סבבוני. שעתיד להכניס מכל העולם ולהעלותם על ירושלי׳ והם נשברים כמ״ש בשם ה׳ כי אמילם. נגד פעם ב׳ אמר סבוני גם סבבוני. שהוא עתיד להרעיש כל העולם ולהעלותם על ירושלים. שנאמר למה רגשו גוים. והם נשברים כמ״ש בשם ה׳ כי אמילם. ונגד פעם ג׳ אמר סבוני כדבורים. שהוא עתיד לפרש על כל המדינות להוציא מהם חרוזות חרוזות והמה נשברים כמ״ש בשם ה׳ כי אמילם:", + "דחה דחיתני לנפול. היה לו לומר דחוני לנפול. ונמצא במדרש הזוהר שאמר כך לנכח אל היצר הרע העומד על ימינו לשטנו ודוחה אותו לנפול ומקטרג עליו. שיורד ומסטין ועולה ומקטרג וה׳ עזרני כמ״ש ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ בך השטן. וכך אמרו בפרק החליל יצרו של אדם מבקש להפיל את האדם ואלמלא הקב״ה עוזרו לא יוכל לעמוד נגדו. שנא׳ צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. וזהו דחיתני לנפול וגו׳:", + "עזי וזמרת יה. ר״ל העוז והזמרת שלי הוא מכח יה. כי השם יה הוא לי לעוז ולזמרה. וכן ויהי לי לישועה חוזר על הקב״ה שהוא תמיד לי לישועה. קול רנה וישועה באהלי צדיקים. פי׳ כאשר מרננים הצדיקים באהליהם אז הם מוסיפים כח וגבורה למעלה לענין השפעת השפע מעולמות הנבדלים לעולם הזה הגשמי. וזהו ימין ה׳ עושה חיל. ואמר עוד ימין ה׳ רוממה ימין ה׳ עושה חיל. ג״פ ימין נגד הג׳ עולמות הנבדלים מעולם הגשמי שימינו של הקב״ה שולח על ידם השפע לזה העולם הגשמי. פתחו לי שערי צדק עולם הנבדל נקרא שערי צדק כי שם נראה וניכר שהקב״ה מנהג עולמו בצדק. אבא בם אודה יה. כלומר אתן הודאה אל הש״י ואשלים עצמי להיותי דבוק בו יתברך. אבן מאסו הבונים פי׳ שלעתיד לבא יתגלה לעין כל שהאבן שמאסו הבונים. ר״ל כנסת ישראל שמאסו בהם האמות היתה לראש פנה. ומאת ה׳ היתה זאת. פי׳ שזה הנס הכל יאמרו עליו שהוא דבר שלא בטבע רק שהוא מן הנסים והנפלאות. זה היום עשה ה׳. פי׳ אנחנו מאמינים שזה היום של הישועה אשר נגילה ונשמחה בו. עשה כבר ה׳ והכינו לישועה זו מעת בריאת העולם כי כל נס ופלא שהש״י עושה שלא בטבע הוא נברא כבר בששת ימי בראשית:" + ], + [], + [], + [ + "ברוך הבא בשם ה׳. ר״ל שאחרי שנזכה להצלחה זו לראות שיהיו הכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם. ואז כאשר נזכה לעלות לרגל בעת הראות פנינו בבית המקדש יאמרו לנו הכהנים ברוך הבא בשם ה׳. פי׳ לעבודתו ית״ש. ברכנוכם מבית ה׳. כלומר הכהנים יאמרו לנו שברכו אותנו שהברכות יחולו על ראשינו מבית ה׳. כי הוא מקום קבוץ השפע הנשפע ממעל בדרך כללית ומשם מתחלקת בפרטית כידוע למבינים. ומה שנוהגים לכפול עשרה פסוקים האחרונים הוא בשביל שאמר פתחו לי שערי צדק וגו׳ זה השער לה׳ וגו׳ הרומז על שערי עולם העליון הנבדל. וחכמי הסוד אמרו כי שערי כל עולם העליון במספר עשרה הם ולכך כופלים אלו העשרה פסוקים האחרונים שאחר הפסוק של זה השער לה׳ לרמז על העשרה שערים שבכל עולם העליון. ודי בזה למביני מדע:" + ], + [ + "יהללוך ה׳ אלהינו. בברכה זו יש שמנה שבחים ביחד ואלו הם. יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו ויקדישו וימליכו. וכך הוא העיקר. ואלו ח׳ שבחים הם ידועים. שכן כל שירות שבתורה הם בח׳ כמנין א״ז. אז ישיר משה. אז ישיר ישראל. אז ידבר יהושע. והוא דבר גדול ונפלא מאד כאשר תבין כי השבח הזה הוא שבח שהש״י מתרומם על העולם ונבדל מן הטבע. כי כן מורה מלת אז שהוא אחד הרוכב על ז׳ ימי בראשית שהוא הטבע. שמכח זה נעשה לישראל הנס שהוא למעלה מן הטבע. ואין שבח וכבוד יותר גדול מזה שהוא נבדל מן כל צירוף ויחוס גשמי. כי הגשמי או אשר מצורף אל הגשם אין בו תפארת כל כך כיון שיש בו עכירות וגסות גשמי. ולפיכך בשבח זה מלבישין להש״י חלוק של תפארת כמו דאיתא במדרש א״ר עקיבא בשעה שאמרו ישראל אז ישיר נתלבש הקב״ה בחלוק של תפארת שהיו חקוקין עליו כל אז שבתורה וכו׳. ואל תצייר בדמיונך ח״ו לבישה זו על דרך לבישה גשמית. כי תואר לבישה אצל הקב״ה הנעשית מן שבחי ישראל הוא ענין עמוק מאד הידוע לחכמי הסוד. וכיון שזה המלבוש הוא לו מן התחתונים לפיכך תמצא שאלו ח׳ שבחים כולם נאמרו מצד בריות התחתונים בלשון הן הם יודו ויברכו וישבחו וכו׳. אבל הט״ו שבחים שבישתבח אינם נאמרים מצד האדם רק מצדו ית״ש בלשון כי לך נאה יאו״א שיר ושבחה וכו׳. והוא דבר נפלא כאשר תבין. ומפני שכל חתימה הנתוספת צריכה להיות יותר שבח מהחתימות הקודמות. ולפיכך בהלל אנו חותמין ביהללוך שבו ח׳ שבחים. אבל נשמת שנזכרים גם בו ח׳ שבחים האלו של יודו ויברכו לכך חותמין בישתבח שבו ט״ו שבחים כמנין י״ה שהוא רומז על מדרגה יותר גבוהה כידוע להבאים בסוד ה׳ ית״ש:" + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [ + [], + [], + [ + "ענין כוס ה׳ שהוא מסוגל לפרנסה
בגמרא אמר ר׳ יוחנן למה נקרא שמו הלל הגדול. שהקב״ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה. וענין זה שהקב״ה יושב ברומו של עולם בא להודיע שהש״י הוא עלת כל הנמצאים לפי שכל הנמצאים מצד עצם מהותם הם חסרים. כי כל עלול הוא חסד וצריך הוא אל העילה המקיימת אותו בשביל החסרון שבו והש״י מקיים הנמצאים ע״י הפרנסה שנותן להם. ולפיכך הפרנסה שהוא מחלק לנמצאים מורה שכולם הם עלולים והם חסרים. והש״י הוא העילה שלהם ולכך צריכים לקיומו ית׳. וזה שהוא יושב ברומו של עולם. ר״ל שהעילה היא במדרגה על העלול כי כל הנבראים הם חסרים מצד עצמם וצריכין לו. ומזה ג״כ תדע כי המזון הוא יותר במדרגה מן הבריאה עצמה. כי עצם הבריאה מצד שהיא בריאה היא עלולה וחסרה וצריכה לקיום. ר״ל לפרנסה שהוא קיום הנברא ולפיכך מדרגת המזון היא יותר ממדרגת הבריאה. ולפיכך יש בהלל הגדול כ״ו כל״ח. כי שם בן ד׳ עולה במספרו כ״ו והוא המפרנס לכל והמחלק לכל בריה מזונות. כי זה השם הוא הנקרא השם הגדול והמיוחד שהוא שם העצם המקיים את כל הנמצאים וממנו באה הפרנסה כי הוא הקיום של כל נמצא. לפיכך יש בו כ״ו כל״ח נגד השם הגדול הזה. ואמר נותן לחם לכל בשר כל״ח. אחר הגאולה של ויפרקנו מצרינו כל״ח. לומר כי דבר זה שהוא נותן מזון לכל בשר הוא יותר עליון במעלה מכל והוא האחרון. ולפיכך איתא שם אמר ר׳ אלעזר קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה דאילו בגאולה כתיב המלאך הגואל. מלאך בעלמא. ואילו במזונות כתיב האלהים הרועה אותי. ובדבר הזה בא לתרץ למה נזכר נותן לחם לכל בשר אחרון לכל מעשה ה׳. ולפיכך אומר כי זה הוא בשביל שהמזונות הוא יותר עליון מכל הנסים. ודבר זה הוא עמוק מאד. ולכך נרמז באמצע התיבות של נותן לחם לכל בשר השם הקדוש חתך והוא השם המסוגל לפרנסה להמכוון בו. והראשי תיבות של *נותן *לחם *לכל *בשר עולים כמספר הג׳ שמות הקדושי׳ אהיה הויה אדני להורות שהשתלשלו׳ שפע הפרנסה היא מעולם היותר עליון. כלומר מן העולם ועד העולם. ואם חכם אתה בין תבין אלה הדברים. ולפיכך תקנו כוס ה׳ לומר עליו הלל הגדול לדעת ר׳ טרפון בשביל הזכרת נותן לחם לכל בשר כל״ח. ולדעת היש אומרים לומר עליו ה׳ רועי לא אחסר. והכל סובב והולך על כונה אחת. שאחר הד׳ כוסות שנתקנו על חסדי ה׳ של הגאולה תקנו עוד כוס ה׳ על חסדי ה׳ אשר הוא עושה עם בריותיו שהוא הקיום והפרנס׳ שמחלק לכל העולם שהוא יותר מן הגאולה. וכוס ה׳ הוא השלמת הגאולה כי אחר שגאל אותם היה מפרנסם בכל צרכיהם והביא אותם אל המנוחה ואל הנחלה לארץ זבת חלב ודבש. והכל בכלל הגאולה. וזה כונת הגאונים שכמו שסמכו הד׳ כוסות על ד׳ לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. כך סמכו כוס ה׳ על הפסוק והבאתי אתכם אל הארץ וגו׳. מפני שזה הפסוק מבשר בשורת הישועה של המזונות שיפרנסם בארץ הכנעני אחרי הגאולה. ולפיכך נראה לי שכוס ה׳ די שישתה אותו רק ראש הבית בלבדו. כי שפע הפרנסה נשפע לראש הבית המפרנס את בני ביתו. ובזה יובן ג״כ הטעם שנוהגים לעשות כוס ה׳ מן הכוס שהכינו מקודם לכבודו של אליהו הנביא. כי הוא המלאך של שפע הברכה. כמו שאמרו רז״ל פנחם זה אליהו ונאמר לו הנני נותן לו את בריתי שלום. ואמר ג״כ שלא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ולפיכך במקום שיש ענינו של אליהו היינו ברית השלום שם יש מקום לשפע הברכה. וכיון ששפע הברכה תלוי בשלום שהוא ענינו של אליהו לכך נוהגים ליקח זה הכוס שהכינו לכבודו של אליהו ולעשות אותו לכוס ה׳ הבא בשביל שפע הברכה בפרנסה. ועוד יתבאר לך ג״כ עפי״ז למה נקרא כוס ה׳ מצוה של רשות. כי משום שהוא בא בשביל שפע ברכה בהפרנסה וכיון שהמזונות מדרגיתן גבוה יותר ממדרגת הגאולה לפיכך אין שייך בזה מצוה של חיוב. כי ענין החיוב הוא בדברים הקרובים אצלנו לגרום בהם ענין איזה תקון ע״י עבודתנו. אבל מה שבא על המשכת הדברים הרחוקים מאתנו ביותר אין שייך בהם החיוב אבל הם רשות דהיינו ג״כ מצוה. ודברים אלו ברורים מאד למביני מדע. והתבאר לך ענין כוס ה׳ על נכון:" + ] + ] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "דברי נגידים על הגדה של פסח", + "enTitle": "Divrei Negidim on Pesach Haggadah", + "key": "Divrei Negidim on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Divrei Negidim on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Divrei Negidim on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..e5dce38e1542887f5d433b6870c42b9489843cb5 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Divrei Negidim on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,475 @@ +{ + "title": "Divrei Negidim on Pesach Haggadah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Divrei_Negidim_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "ענין שבת הגדול
שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים (משלי ח׳) להודיע בעזר הצור וישועתו ית״ש בפתחי שערים שערי בית ישראל הטעמים והרמזים הנעימים מן הדינים והמנהגים אשר הדרת אור הקדוש אש דת חופף עליהם הנהוגים מן יום שבת הגדול עד אחר הסדר של ליל התקדש חג הפסח:
השבת שלפני הפסח נקרא שבת הגדול ונוהגים לומר בו ההגדה מן עבדים היינו עד לכפר על כל עונתינו. וגם נוהגים בו לדרוש ברבים הלכות ודרשות. ומה שנראה לי בזה הוא על פי מה שמפטירים בו וערבה לה׳ ובו כתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא. ומפני זה נקרא שבת הגדול. ופי׳ זה כי יציאת מצרים נקראה גדלות על שם גדלות מעשיו הנוראים שעשה ופעל כאשר יצאו ממצרים במורא גדול זו גלוי השכינה. ואנחנו מבושרים ומובטחים מן גואלנו חי ע״י עבדיו הנביאים שלעתיד לבוא יקנו ישראל עוד מדריגה יותר עליונה ויעשה הקב״ה עמהם עוד גדולות על כל גדולות נוראות על כל נוראות כמ״ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ונקרא הלילה הזה ליל שמורים שהוא שמור לנו לעתיד לבוא. וכל הדברים היוצאים לפועל בששת ימי השבוע נתעוררים למעלה בכח בשבת הקודם. וביום השבת יפתח השער ותכונן בו הישועה העתידה לבוא ולפיכך השבת שלפני הפסח נקרא שבת הגדול. שאנו מצפים בו לכח ההכנה של התעוררות ופתיחת השער מן הישועה העתידה לבוא לישראל שהוא יום הגדול והנורא. וע״כ אנו מצדנו נותנים עוז לזה בשיח שפתותינו באמירת ההגדה ובחדושי תורה בדברי הלכה ובמילי דאגדתא שעיקר כח ישראל הוא הפה שלהם ונשלמה פרים שפתינו בתורה ותפלה לכל דבר הנפסק מאתנו ע״י חורבן בית מקדשנו. ובפסח מצרים שאז עדיין לא היה לנו כח ההתעוררות של תורה ותפלה בשיח שפתותינו נצטוינו על מקח הקרבן פסח מבעשור לחדש שהיה אז ביום השבת שלפני הפסח שבא על זה הרמז משכו וקחו לכם צאן. משכו ידיכם מע״ז כנזכר במדר״ב. ופעלו בזה התעוררות הגאולה שהיתה עתידה להם. וכן השבת שלפני יום הכפורים נקרא שבת תשובה כי יום הכפורים העתיד להיות באחד מימי השבוע שלאחריו כחו הוא על שהוא יום התשובה לישראל השבים אל ה׳ בחמשה ענוים ובתפלות בבכי וצעקה ועי״ז הקב״ה מוחל להם עונותיהם ושבים אל חזקתם הראשונה וזה ידוע, והכנת ענין זה צריכה להעשות בשבת הקודם בהתעוררות הכח מצדנו לפעול בזה התעוררות למעלה. וזאת נעשה ע״י שמקבלים ישראל עליהם בכל לבם בשבת הקודם לשוב אל הקב״ה בחזקה וזה מבואר. ולכך נקרא זה השבת שבת תשובה. וכן השבת שלפני הפסח נקרא שבת הגדול בעבור שבו נעשה הכנה להישועה שאנו מצפים אליה שתהיה באחד מימי השבוע שלאחריו בליל השמורים שיתגדל כבודו של הקב״ה בכל העולם ע״י שיבא יום הגדול והנורא. וזה נכון ואין בו ספק למבינים:", + "ענין אמירת קרבן פסח
בזמן שבהמ״ק היה קיים היה הפסח נשחט אחר תמיד של בין הערבים ותפלת מנחה היא במקום התמיד של בין הערבים. וכתיב ונשלמה פרים שפתינו. ועל כן יתפלל מנחה בעוד היום גדול ואחר תפלת המנחה יעסוק בהלכות הקרבת הפסח בתורה שבכתב ובתורה שבע״פ והמנהג להתחיל בפ׳ בא בפסוק ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים ולסיים ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא לה׳. ואח״כ ללמוד ב׳ פרקי משניות ממסכת פסחים פרק חמישי וששי. ותזכור שפרק תמיד נשחט מתחיל באות ת׳ ופרק אלו דברים מסיים באות ת׳ וסימנך ת״ת תי״ו חיים. והמבין יבין הרמז:", + "ענין הארבע כוסות
מצות ארבע כוסות חכמים תקנו אותם להיותם שתיה של מצוה ולא תהיה כמו שאר שתיה. ובמדרש אמרו ארבע כוסות נגד ארבע לשונות של גאולה דכתיב והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו׳. והנה פירוש אלו ארבע כוסות יש להם פנים רבים וכבר פירשתי בספרי גבורות ה׳ אלו ארבע לשונות כי מפני שנגזר על זרע אברהם ג׳ דברים כי גר יהיה זרעך. ועבדום. וענו אותם ד׳ מאות שנה וגו׳. הזכיר בהם ג׳ דברים גירות עבודה וענוי. והם שלשה דברים האחד יותר קשה מן השני. וזה כי הגירות שהם בתוך ארץ נכריה ואין להם כח והם כפופים תחת ידי אחרים כמו הגר שיד אחר עליו. ומכל מקום אין משועבד לאחר. ועבדום הוא יותר מזה שהוא משעבד בו ומכל מקום השעבוד הזה כמו כמה עבדים משועבדים לאדוניהם ואין דבר זה יוצא ממנהגו של עולם שכמה עבדים יש. אבל הענוי הוא דבר יותר מכשעור שאין האדון מענה את עבדו אבל הוא משעבד בו ואין מענה אותו ולפיכך וענו אותם הוא יותר קשה. וכאשר בא לגאול אותם התחיל באחרון והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. זה נגד הענוי שהיו משעבדים בהם יותר מדאי. וזהו מתחת סבלות מצרים. ואח״כ אמר והצלתי אתכם מעבודתם. וזהו ההוצאה מן העבודה. ואחר שהציל אותם מן העבודה אמר וגאלתי אתכם. וזהו נגד הגירות שהיו תחת ידי אחר בארץ אחרת. ועל זה אמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ואחר כל זה שגאל אותם אין זה רק הוצאה מרשות מצרים אבל חסר עדיין להם החבור בהקב״ה ועל זה אמר ולקחתי אתכם לי לעם. שתהיו לי. כך פירשנו ארבע לשונות של גאולה. ולפיכך כאשר באה ההוראה על עצם הגאולה בפסח מצה ומרור שזה מורה על עצם הגאולה. באה ההוראה עוד בד׳ כוסות על מדרגה יותר עליונה. כי ההפרש שיש בין האכילה והשתיה הוא דבר זה. כי האכילה יותר גשמית מן השתיה. כי המשקה הוא דק יותר וכל דבר שהוא דק הוא יותר רחוק מן הגשמי. ובפרט היין כי משקה היין הוא נבדל מחומר וגסות הענב. ולפיכך היין בפרט מורה על דבר שהוא יותר נבדל מן הגשמי. ולפיכך באה שתית ארבע כוסות על מדריגת הגאולה שהיא יותר עליונה. כי ישראל ביציאתם ממצרים דומים לולד היוצא לאויר העולם אבל אלו ארבע לשונות הם באים כאשר נשלם הגאולה ונגמר. דומה לולד שכבר נולד והוא נמצא בעולם ואח״כ נשתלם בצורתו הראויה לו ודבר זה יותר מדרגה עליונה ויותר שלימות ולפיכך בא הרמז על זה בארבע כוסות ואם יקשה אם אלו ארבע כוסות יש להם מדרגה עליונה יותר מן האכילה א״כ למה אינם מן התורה זה לא יקשה לך כלל מפני כי העיקר הוא עצם היציאה לפי שהוא הנס והפלא בעצמו. אבל מכל מקום בענין המדרגה והמעלה אינה חשובה עוד כל כך הגאולה בעצמה שהיא היציאה ממצרים בלבד כמו המדרגה השניה שהוא סדר הגאולה וציור המושכל שלה המופשט מן הגוף לגמרי שע״י סדר זה של הגאולה התקשרו בו ית׳ בסדר ובהדרגה מעלה אחר מעלה. ואלו ארבע לשונות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי מורים סדר הגאולה שהיתה מסודרת ממנו יתברך בציור המושכל בהסתדרות אלהית וכיון שארבע כוסות הם באים על מדרגת הגאולה היותר עליונה. על כן מצותן ביין כי המשקה יין נבדל ויוצא מן הענב שהיה נסתר לשם. וכמו שאמרו יין נתן בשבעים וסוד נתן בשבעים. נכנס יין יצא סוד. ואין הפירוש שבשביל הגימטריא בלבד הוא כך שנכנס יין ויצא סוד. אבל הוא דבר אמתי מצד עצמו כי היין הוא משקה נסתר יוצא מהסתר הענב ומפנימית הענב. ולפיכך היין שהוא גדל בנסתר ובפנימית הענב בגימטריא סוד לפי שהוא נסתר. וכאשר נכנס היין באדם מוציא הסוד כי הוא בא עד הנסתר כפי מדרגתו ומוציאו. ולפיכך הם במספר ארבע כוסות. כי הגאולה הוא באה מעולם העליון לעולם הזה שהוא עולם הרבוי. וכל דבר שהוא בא מעולם הנבדל לעולם הזה יש בו רבוי מחולק לארבע. כי מספר זה הוא מספר הריבוי שהוא נגד ארבע צדדין המחולקים ועל אלו הדברים מורים הארבע לשונות של גאולה. וסוד הזה הוא מבואר בתורה ונהר יוצא מעדן להשקות וגו׳ ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. שמזה מבואר לך כי כל דבר שבא מעולם הנבדל כמו הנהר שהוא יוצא מעדן להשקות הגן כשהוא בא אל עולם הטבע שהוא עולם הרבוי יפרד לארבעה ראשים כי זהו נגד הפירוד והרבוי שהוא בעולם הרבוי. אמנם כוס חמישי הוא רשות. ולקמן יתבאר ענין כוס חמישי על מה הוא בא ומה הוא הוראתו שאע״פ שהוא רשות מ״מ מצוה יש בו. כלל הדבר כי הכוסות אלו באים על תכלית מדרגת הגאולה ומעלתה העליונה שיש לה. כי באכילת מצה לא היה הוראה על תכלית מדרגתם ובאה על זה שתית ארבע כוסות. ומפני שארבע כוסות אלו יותר במדריגה ובמעלה וכל דבר שהוא יותר עליון במדרגה הוא כולל כל דבר שהוא למטה ממנו במדרגה. ולכך ב׳ כוסות לפני הסעודה וב׳ כוסות לאחריה והסעודה באמצע. ובזה הכוסות כוללים כל הסעודה כאשר יש כוסות לפני הסעודה וכוסות לאחריה. ומפני שארבע כוסות תקנו נגד ארבע לשונות של גאולה ולשון שלישי וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. והרביעי ולקחתי אתכם לי לעם. לכך אמרו בין שלישי לרביעי לא ישתה. והטעם כי אלו שני דברים אין הפסק ביניהם. כי לכך גאל השי״ת את ישראל להיות להם לאלהים והם יהיו עמו. ודבר זה מבואר בכתוב בכל מקום אשר מזכיר יציאת מצרים יאמר אני ה׳ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים. הרי יאמר בפירוש כי עצם ההוצאה להיות ישראל לו לעם והוא יהיה להם לאלהים. וכן בכל מקום מזכיר כך ודבר זה יסוד האמונה. ואף בתחלת הדברות אמר אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי יציאת מצרים שיהיה הש״י לאלהים לישראל. וא״א שיהיה פירוד והבדל ביניהם למי שמבין סודות התורה. ולכך בין שלישי לרביעי לא ישתה שלא יעשה הפסק. ודברים אלו הם דברים יקרים ונכבדים מאד:
ועוד יש לומר ע״ד אגדה בענין אחר טעם למצות שתית ארבע כוסות המתיחסים למצות אכילת פסח מצה ומרור. כי י״ל שפסח מצה ומרור מורים שבזכות אבות יצאו ישראל ממצרים ובשבילם זכו ישראל אל הגאולה. הפסח נגד יעקב שהוא בחיר שבאבות ולפיכך הפסח שה תמים שנקרא יעקב שה פזורה ישראל. ובמדרש רבות בפרשת ויחי אל נא תקברני במצרים למה אמר יעקב כך. אלא כך אמר יעקב נמשלתי כשה שנאמר שה פזורה ישראל והמצרים נמשלים כחמור שנאמר אשר בשר חמורים בשרם ונאמר וכל פטר חמור תפדה בשה לכך אל נא תקברני במצרים שלא יהיו נפדים בי המצרים. למדנו מזה שיעקב נקרא שה וכנגדו הפסח שהיה שה תמים. מרור נגד יצחק שהיה במרירות שכהו עיניו מראות. ואמר במדרש רבות בפרשת תולדות. יצחק חדש יסורים. אמר לפניו רבש״ע אדם מת בלא יסורין מתוך כך מדת הדין מתוחה כנגדו מתוך שאתה מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו. אמר חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל. מתחלת הספר עד כאן אין כתיב יסורין. וכיון שעמד יצחק נתן לו יסורין שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. מצה נגד אברהם בשביל שהמצה נבדלת מן השאור. ואברהם היה נבדל מן השאור של אומות כמו המצה שנבדלת מן השאור. לכך אברהם נחשב מצה. וכן עד״ז פירשו רז״ל במדרש רבות בפרשת בא שפסח מצה ומרור הם נגד האבות אבל בענין אחר. ולפיכך י״ל עפ״ז שד׳ כוסות המתחברים לפסח מצה ומרור הם נגד ד׳ אמהות. וכבר אמרנו לך כי השתיה נמשכת אחר האכילה וטפלה השתיה אצל האכילה. ומאחר שפסח מצה ומרור נגד זכות אבות. באו שתית הכוסות נגד הנשים. שהן ג״כ טפלות אצל האנשים. כי בזכות אבות ואמהות יצאו ישראל שנאמר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. אמר הקב״ה אם אני מסתכל למעשיהן של ישראל אינם נגאלים אלא למי אני מסתכל לזכות אבותם שנאמר מדלג על ההרים ואין הרים אלא אבות שנאמר שמעו הרים את ריב ה׳ ע״כ. ולפי זה יהיה פירוש מקפץ על הגבעות בזכות אמהות ואלו ד׳ כוסות נגד זכות ד׳ אמהות על שם אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. וכל זה הם דברים ברורי׳ ואמתיים. והתבאר לך ענין ד׳ כוסות:", + "סדר הקערה
יסדר שלחנו מבעוד יום בכלים נאים ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך חירות ויסדר הקערה כסדר הזה. יקח קערה יפה גדולה לא עמוקה רק פשוטה ויניח עליה ג׳ מצות שמורות. המצה הראשונה שמניח על הקערה היא כהן ועליה הלוי ועליה הישראל. ויכסה המצות במפה נאה. ועל המפה יניח טס יפה ארוכה מעט ויסדר על הטס ששה דברים שהם זרוע צלויה בימין וביצה מבושלת בשמאל ממעל. ותחתיהם המרור בימין והחרוסת בכלי קטן ויפה בשמאל. ותחתיהם הכרפס בימין והמי מלח בכלי קטן ויפה בשמאל. וזה הסדר בל יתנגד לדינא דאין מעבירין על המצות. וכך ראוי להזהר תמיד שהסוד והכונה אל יתנגדו לדינא כלל. וגם יזהר שבאם לא הכין המי מלח מבעוד יום יעשה בלילה באופן שישפך מקודם המים להכלי ואח״כ יתן לתוכו המלח. ורחמנא לבא בעי ולכך אף מי שאין לו השגה בכונה וסוד מ״מ יסדר העבודה בלב שלם באופן שתהיה מכוונת ע״פ הכונה והסוד. והקב״ה יעלה עליו כאלו כוון מה שראוי לכוון. ולא אמנע טוב מלרמוז מעט על מה מכוונת עבודה זו. כי ידוע שחג הפסח הוא החג של התחזקות האמונה וע״כ סדרו לנו החכמים בליל זה עבודה זו שעניניה רומזים על האמונה. כי הקערה הגדולה רומזת על המדרגה הנקראת כתר. והג׳ מצות שמורות שעליה ירמזו על הג׳ מדרגות העליונות הנקראות חכמה בינה ודעת והפוסקים לסדר רק ב׳ מצות סוברים שמדרגת הדעת אינה מן המספר. והמפה שמכסה המצות היא בסוד היריעה המרוקמת המפסקת בין עולמות המושגים לשאינן מושגים והששה דברים שעל הטס רומזים על הו׳ קצוות. הזרוע על מדרגת הגדולה. הביצה על מדרגת הגבורה. המרור על מדרגת התפארת. החרוסת על מדרגת הנצח. הכרפס על מדרגת ההוד. המי מלח על מדרגת היסוד כענין ברית מלח עולם. והטס על מדרגת המלכות. המושפעת מן הדק. ולמביני מדע הבאים בסוד ה׳ מבוארות הכונות היטב. וכיון שבאופן הסדר הזה אין הנגלה והנסתר מתנגדים זה לזה כלל ע״כ כך ראוי להתנהג. ועבודתינו תעורר נועם ה׳ אלהינו עלינו. ויהי אור בכל מושבותינו:", + "ענין לבישת הקיטל
נוהגים ללבוש בגד לבן בליל פסח לעבודת הסדר. כי גוון הלבן הוא גוון פשוט בלי שום הרכבה. וזה מורה שהגאולה היתה מצד עולם העליון הנבדל והפשוט בכח אתערותא דלעילא ולא מצד שום עולם המורכב. וכדמיון זה היה הכה״ג משמש ביום הכפורים לפני ולפנים בבגדי לבן בשביל שהיה קונה מדרגה העליונה. וליל שמורים הוא כיום הכפורים בזה הענין. וטעם שניהם נסתר:" + ] + ], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "הא לחמא עניא וכו׳. הכי גרסינן ולא כהא לחמא דהא קרא כתיב למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם וגו׳. מאמר זה סדרו חכמינו ז״ל לומר כדי לפרסם ענין הלחם הזה שהוא לחם עוני שאכלו אבותינו במצרים. שמפני שקבעו לסדר ההגדה על הלחם כמו שדרשו לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. לפיכך מתחיל בלחם וקורא קרואיו על הלחם כדי שיהיה נראה שכל מה שיאמר אח״כ הוא על הלחם שהתחיל בו. ואם היה מתחיל מה נשתנה לא היה נראה שהוא אומר דברים אלו על הלחם. וכשיאמר הא לחמא וקורא את קרואיו אל הלחם ואחר כך מתחיל מה נשתנה אז נראה שהוא עונה על הלחם הדברים האלו. ולפי שאין זה רק דברי בעל הבית שקורא את הכל אל הלחם כדי לספר עליו הגדה. הוא בלשון שדרך לדבר אל בני ביתו בלשון ארמי:", + "ויש לשאול למה נקרא המצה לחם עוני והרי אפשר שהיא נאה כמצה של עשיר ועל שם מה נקראת המצה לחם עוני דאין ענין עניות במקום עשירות הגאולה. אמנם פי׳ הדבר כי המצה נקראת לחם עוני היפך מצה עשירה שכאשר יש בה שמן ודבש נקראת עשירה כי הדבר הזה מעשיר הלחם. וזה כי העני שאין לו ממון רק עצמו וגופו. והמצה ג״כ כאשר אין בה רק עצם העיסה שעצמות העיסה הוא המים והקמח וזהו עצמות עיסה ובזה הוא לחם עוני. ואם יש בו שאור או חמץ טעם השאור והחמץ הוא נוסף על עצם העיסה וזה הוא יותר עשיר מן מצה עשירה כי מצה עשירה בשביל שיש בה משקה זה עשירות שלה. ואמנם עיסה שיש בה שאור או חמץ יצאה יותר מענין העוני ממה שיש בגוף העיסה חמץ ולכך המצה היא לחם עוני. ואולי יקשה לך מה ענין העניות אל החירות והלא שני הפכים הם החירות והעניות. אבל דבר זה אין קשיא כי העניות בעצמה הוראה על הגאולה שאין ענין הגאולה רק כשיוצא להיות עומד לגמרי ברשות עצמו ואין לו שום צירוף אל זולתו. לא כמו העבד שאינו עומד ברשות עצמו ויש לו צירוף אל זולתו הוא האדון. לכך הדבר שיש בו עשירות אינו עומד בעצמו רק יש לו צירוף אל קנינו ואין בזה גאולה. אבל הדבר שיש בו עניות ואין לו קנין רק עומד בעצמו שייך בו גאולה. ולפיכך נצטוינו לאכול לחם עוני שהוא המצה בליל היציאה בעבור שאין במצה רק עצם הלחם ולא יצטרף בו דבר מן שאור. והוא כמו עני. כדי שלא יהיה נמצא כלל שום צירוף בלילה שבו הגאולה ועי״ז נקנה הגאולה שהוא סלוק הצירוף. ומזה תבין כי הכתוב הוא כפשוטו שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. פי׳ שתאכל לחם עוני שהוא הלחם העומד בעצמו ואין לו הצטרפות אל זולתו. ולמה תאכל זה הלחם כי בחפזון יצאת ממצרים. וענין החפזון הוא מהירות ואיך בו עכוב והמשך של צירוף הזמן. כי כשם שיצאו בחדש ראשון מפני שראוי חדש הראשון אל הגאולה דוקא מטעם שנתבאר כי אין גאולה רק כאשר אין כאן צירוף. וזהו חדש ראשון שהוא ראשון ולא היה כאן חבור וצירוף חדשים כיון שנצרך להגאולה הסתלקות הצירוף והחבור. וכך בשביל טעם זה בא הלחם עוני ואכילה בחפזון:
ועוד תדע איך המצה שהיא לחם עוני שייכה אל הגאולה. וזה כי העני הוא שאין לו דבר וזה ענין פשיטות כאשר הוא עומד בעצמו. ודבר זה אף שהוא לחסרון נחשב בעולם הזה שהוא עולם ההרכבה ומעלתו בהרכבה. מ״מ הפשוטות מעלה הוא מצד עולם הפשוט שאין בו הרכבה. ובלילה הזה היו צריכים אל הגאולה שלא מצד העולם הזה שהוא עולם המורכב רק מצד עולם העליון הפשוט. ולפיכך צוה לאכול מצה לחם עוני שהוא לחם הפשוט שהרי אין בו דבר רק עצם פשוט כי לשון מצה בא על דבר שהוא פשוט. כמו שנקרא העור שהוא פשוט דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ והוא עור פשוט בשם מצה. דמיון זה כ״ג משמש בכל ימי השנה בבגדי זהב וביום הכפורים בבגדי לבן לפני ולפנים. וזהו בשביל שהוא קונה מדרגה עליונה שהרי היה נכנס לפני ולפנים. יש לו להסתלק ממדרגות עולם הזה שמדרגתו אינו פשוט. ולכך יש לו לשמש בכל השנה בבגדי זהב בחוץ. אבל כשנכנס לפני ולפנים יש לו לשמש בבגדי לבן לפי מעלת המדרגה שנכנס לשם כי בגדי לבן הם פשוטים. וזהו פי׳ הכתוב שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. כי מה שהיו יוצאי׳ בחפזון בלי המשך זמן מורה שיצאו במדרגה ובמעלה עליונה. והפעל שבא משם נעשה בלי זמן. לא כדברים הטבעיים שכל פעולתם בהמשך זמן. אבל כאן היה גאולתם שלא בטבע. ולכך היה בחפזון בלי זמן. ולכך ראוי שיאכלו לחם עוני הוא לחם הפשוט מבלי הרכבה:
וזהו שאמרו ז״ל בפרק ערבי פסחים לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. פי׳ שהמצה מתפרסם על ידה יציאת מצרים. כי היא תורה על אופן היציאה כדכתיב שבעת ימים תאכל עליו מצות כי בחפזון יצאת מארץ מצרים וגו׳. לכך ראוי לספר ההגדה על המצה. ומפני שלפי מדרש הזה קשה דהוי ליה למיכתב לחם עניה מהו לחם עוני. לכך דרשו גם כן מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ומה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה וכו׳. ובמדרש הזה נמי לא סגי דא״כ לכתוב לחם עני. אלא תרווייהו שמעינן מיניה:", + "כל דצריך ייתי וכו׳. נקט תרי לישני האחד לאותן שהם רעבים שיבאו ויאכלו לחם עוני. וזהו כל דכפין ייתי וכו׳. ואם אינו רעב אך הוא צריך לצאת ידי חובתו בפסח ואין לו. כל דצריך ייתי ויפסח. פי׳ יעשה סדר הלכות פסח. ומפני שזכר סדר הלכות פסח אומר שיהיה מרוצה ומקובל אל הקדוש ברוך הוא מה שאפשר לנו לעשות. ואם יהיה אפשר שנוכל לעשות הפסח נעשה גם כן. ועכשיו שלא נוכל לעשות יהיה מרוצה ומקובל אל הקב״ה כאילו עשינו. וזהו על דרך שאמרו חכמים ז״ל חשב לעשות מצוה ונאנס הקב״ה מחשב לו כאלו עשאה. ולשנה הבאה כאשר נקוה שנהיה בארץ ישראל נעשה פסח כהלכתו. ומפני שיש שתי סבות המעכבות. כי אף אם נהיה בארץ ישראל אם יש עלינו שעבוד מלכיות א״א לנו לבנות בהמ״ק ולעשות הפסח. לכן אמר שיש עוד עכוב שני. השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. וכאשר יסתלק מעלינו שני המעכבין. עכוב שאין אנו בארץ ישראל ועכוב בנין בית הבחירה אז נעשה הפסח כהלכתו. ואמר השתא הכא השתא עבדי. בלשון ארמי ולשנה הבאה הוא לשון הקדש כי השנה הבאה יתכן יותר להקרא בשם שנה מלשון שנוי שהשנה חוזרת. ושנה העומדת יתכן יותר להקרא בשם שתא. שאפשר לפרש השתא מלשון התלמוד השתא אתינא. מלשון עכשיו. שאין לומר השנה הכא השנה עבדי שאולי נזכה עוד בשנה הזאת להיות בני חורין בא״י. ולפיכך השתא אין משמע כל כך פירושו בשנה הזאת רק לעת עתה:" + ] + ], + "Four Questions": [], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "פתיחה לאמירת ההגדה
תנן בערבי פסחים מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש כל הפרשה כולה מארמי אובד אבי. וקאמר בגמרא מאי בגנות. רב אמר מתחלה עובדי ע״ז. ושמואל אמר עבדים היינו וכו׳. ופי׳ כי אין ראוי להתחיל בשבח מיד מבלי שיספר תחלה הגנות. שאז היה משמע שהיתה ההוצאה במקרה שכך קרה שנעשה טובה זאת לישראל שלא כוון הפועל אל הפעולה. כי יש שני פועלים. האחד הוא פועל במקרה והשני הוא פועל בעצם. הפועל במקרה למשל זה הבית שהוא נשרף ובא מטר וכבה את השרפה. המטר פועל הכבוי והוא פועל במקרה שלא היה מכוין לכבות. השני פועל בעצם ובכוונה כגון מי שרואה ביתו נשרף ומכבה אותו. זה פועל בעצם כיון שהיה כוונתו הראשונה שהוא הכבוי מפני השריפה. לפיכך אילו היה מספר הטובה לישראל מבלי הגנות היה אפשר לחשוב כי במקרה באה הגאולה. לכך יתחיל קודם הגנות ויאמר בשביל הגנות שהיה לישראל. הקב״ה עשה עמהם מה שעשה והפעולה היה נמשך אחר הגנות. וזהו פועל בעצם שהיה מכוין על המעשה שעשה בשביל ישראל להציל אותם מן הגנות. וכאשר תבין עוד תדע כי השבח שקודם לו גנות יותר שבח כמו שתראה כי היום קודם לו הלילה. וזה מפני כי השלימות אינו נמצא בהתחלתו בעולם הזה. וכאשר יגיע לנמצא שלימות מה. אי אפשר מצד חסרון המקבל שיהיה לו בתחלתו מדרגה עליונה האלהית. לפיכך המעלה האלהית יוקדם לה גנות ולבסוף יעלה אל מעלה האלהית. ולכך דבר זה מורה על המעלה האלהית אשר היה להם תחלה גנות. ואחר כך היה הקב״ה מעלה אותם אל מדרגה האלהית. וטעם מחלוקת שלהם כי לדעת רב מתחלה עובדי ע״ז הוא הגנות. שזהו גנות דבק בנפש. כי בודאי שאין הגוף מקבל פחיתות הע״ז כי אם הנשמה. וטעמו של רב שחשב גנות נפש גנות יותר כי הגנות אשר דבק בנפש גורם אבדון. כי הנפש אשר תצא מן הקדושה תלך לאבדון כדכתיב והאבדתי את הנפש וגו׳. ומפני שהוא מביא העדר גמור ראוי להיות נחשב זה גנות יותר. ושמואל סובר שהגנות אשר הוא דבק בגוף הוא יותר. שגנות שלו גנות נמצא ונראה עתה. ולפיכך עבדים היינו הוא עיקר הגנות. גם כי הגנות דבק יותר בגוף במה שהגוף הוא בעל חומר וגנות דבק בו. אבל הנפש אע״ג שהגנות בנפש מביא לידי העדר בסוף. אין זה דרך גנות כמו שהוא בגוף. שהגנות שייך בו במה שהוא גוף שפל בעצמו. ובודאי עשה הקב״ה לישראל שניהם שהציל אותם מגנות הנפש ומגנות הגוף גם כן. שהיו מתחלה עובדי ע״ז והיה להם גנות הנפש ואח״כ הציל אותם גם כן מגנות הגוף. ולא פליגי רק איזה יותר גנות. ודבר שהוא יותר גנות ראוי שיהיה התחלה. ואפשר לומר דאף לרב דאע״ג דעיקר הגנות הוא מתחלה עובדי ע״ז היו וגו׳. יש להתחיל בעבדים היינו לפרעה במצרים. מפני שראוי להתחיל לספר קודם הטובה שעשה הקב״ה עם ישראל שבשביל זה ראוי לספר ביציא׳ מצרים. וכל הדברים עד מתחלה עובדי ע״ז ששם הוא מתחיל לספר הגנות הם הקדמה למה אנו חייבין לספר ביציאת מצרים. נמצא כי ההגדה הזאת היא בין לרב ובין לשמואל כסדר לגמרי:", + "ויוציאנו ה׳ אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. אלו שני דברים ביד חזקה ובזרוע נטויה יש לפרש כאשר הכה הקב״ה אותם היה זה ביד חזקה ר״ל בכח גדול. ובזרוע נטויה שהיה זרוע שלו נטויה עליהם. כלומר שהמכה נמשכה עליהם זמן מה. ובאלו שני דברים הוציא הקב״ה את ישראל על ידי המכה הגדולה וגם על ידי המשך המכה. כי פרעה בסור המכה מעליו היה שב לחטא ולפיכך לא היה אפשר להוציא אותם כי אם על ידי המכה והמשך המכה שאז היה נותן להם רשות ללכת. ואף במכת בכורות שהיתה המכה ברגע אחד בחצי הלילה היה לה המשך ובשביל המשך המכה יצאו ישראל. ובמדרש קומו צאו מתוך עמי אמרו וכי גנבים אנחנו. בבקר אנו יוצאים. אמר להם הרי כל מצרים מת שנאמר כי אמרו כלנו מתים. אמרו לו ומבקש אתה לכלות מעליך המכה אמור הרי אתם ברשותכם הרי אתם עבדים של הקב״ה. התחיל פרעה לומר לשעבר הייתם עבדי פרעה אבל עכשיו הרי אתם עבדים של הקב״ה ע״כ. הרי כי בשביל שהיתה המכה נמשכת ונתיירא פרעה שע״י המשכת המכה יהיו כולם מתים לכך שלח לישראל ממצרים. וזהו ובזרוע נטויה עליו. כמו מי שמכה אחד וזרוע נטויה עליו שיחזור ואם לא יחזור יכה אותו עוד:", + "ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו וכו׳. פי׳ שלא תאמר שאף שהיתה ההוצאה על ידי הקב״ה אפשר שיכולה להיות ההוצאה על ידי אחר בדורות הבאים. אין זה כן. שאם לא עשה הקב״ה את הדבר הזה שהוציא אותם ממצרים היינו אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים. וכך פירושו ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרי׳ בעצמו. היינו משועבדים לעולם. ומה שלא היו יכולים לצאת כי אם על ידי הקב״ה הוא דבר עמוק. וזהו על דרך שארז״ל בפ״ק דתענית שלשה מפתחות לא נמסרו לשליח. מפתח של חיה ושל גשמים ושל תחית המתים. ומייתי התם קרא לכל אחד ואחד שהקב״ה הוא הפותח. דכתיב גבי מטר יפתח ה׳ לך את אוצרו. וגבי חיה ויפתח ה׳ את רחמה. וגבי תחיה בפתחי את קברותיכם. שזה מורה שכלם דברים יוצאים אל הפעל אחר שלא היו בפעל. הנה שלשת הדברים האלו יוצאים מן הכח אל הפועל ואין המוציא אותם לפעל רק מי שהוא בפעל לגמרי. וזה הש״י בעצמו שהוא בפעל הגמור. ואין דבר במציאות שהוא יציאה לפעל כמו דבר זה כי חיה היא יציאה לעולם בריאת האדם. וכן התחיה היא יציאה לפעל לחיים אחר המות. וכן המטר הוא פרנסת העולם שבו תלוי חיות האדם. ולפיכך באלו דוקא כתב לשון פתיחה כי אלו דברים נחשבים יציאה לפעל. אבל צמיחת העצים ושאר הויות אינם הויה שלימה. ומפני שאינם הויה שלימה אינם בפעל גמור כי דבר שאינו נשלם אינו נחשב מן המציאות שהוא הפעל. וראוי שיהיה שלימות העולם הזה מה שהוא יוצא לפעל מן הש״י בעצמו שהוא בפעל הגמור והוא המוציא הכל אל הפעל. ולפיכך כל אחד יש לו פתיחה בפני עצמה שהוא היציאה אל הפעל על ידי הש״י בלבדו. וכאשר היו ישראל במצרים והוציאם הקב״ה אל הפועל להיות יוצאי׳ מרשותם. הרי היו דומים בודאי לעובר הנולד כדאיתא במדרש. והיו ישראל היוצאים נחשבים עם נולד מתחדש עתה. לכך לא אפשר יציאתם רק על ידי הקב״ה בעצמו. אבל שאר גליות אין הדבר כך. כי אף אם לא עלו מבבל לא היה לישראל קודם זה מציאות בכח בלבד. כי זה שייך רק כאשר היו במצרים שאז לא היו עדיין עם ושם נתגדלו ופרו ורבו כעובר המתהוה במעי אמו. ולכך נחשבה יציאתם ממצרים הויה לפעל לגמרי. והדברים האלו הם דברים עמוקים מאד:", + "ואפילו כלנו חכמים וכו׳. נקט ד׳ דברים כי הידיעה נקנית בד׳ דברים אלו. הראשון הם מושכלות ראשונות. כמו שיודע האדם ששני הפכים לא יתקבצו בדבר אחד בענין אחד. וכמו שהכל גדול מן החלק. וזה נקרא חכמה. השני הם מושכלות שניות. מה שידע האדם דבר ומוציא דבר ומוציא דבר מתוך דבר. וזה נקרא נבון כמו שאמר איזהו נבון המבין דבר מתוך דבר. והם המושכלות השניות. הידיעה הג׳ מה שיקנה האדם על ידי נסיון שנסה פעמים הרבה כאשר עשה דבר פלוני אירע כך וכאשר אכל עשב פלוני היה מחמם לו וכאשר אכל עשב פלוני היה מקרר לו. וזה נקרא בעל נסיון שקנה הידיעה בכח הנסיון. ודבר זה הוא בזקנים שבשביל זקנותם קנו הדברים ועמדו עליהם. כי לנסיון צריך זמן רב עד שעומד עליו מכח נסיון. ויש ידיעה נקנית מצד המקובלות שמקובל אצלו מפי איש נאמן ועליו סומך בזאת הידיעה. וזה הקונה מצד התורה מאמין בדברי משה רבינו ע״ה אשר נקרא נאמן של הקב״ה. ולפיכך אמרו ואפילו כלנו חכמים כו׳ זכר ד׳ דברים חכמים נבונים זקנים יודעי התורה. כנגד ארבע מדרגות שנקנה בהם הידיעה. כך יש לפרש לפי הגירסא שלנו. אמנם עיקר הגירסא כאשר מצאתי ואפילו כלנו חכמים ואפילו כלנו נבונים ואפילו כלנו יודעים את התורה. ול״ג ואפי׳ כלנו זקנים וזאת הגירסה אמתית. שבודאי נקט ג׳ דברים אלו כנגד ג׳ דברים שאמר הכתוב אצל בצלאל ואמלא אותו וגו׳ בחכמה ובתבונה ובדעת. כי החכמה היינו המשיג את הדברים הנמצאים בלבד וזהו חכם. אמנם המוציא דבר מתוך דבר וזה נקרא תבונה כאשר ידוע. אמנם הדעת הוא היודע אמתת הדברים כל אחד בגדרו זה נקרא דעת. ולפיכך אמר כאן ואפילו כלנו יודעים את התורה. כי התורה תקרא תורת אמת שמלמדת לנו דעת באמתות הנמצאים. וזה הפירוש הוא נכון:" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה כו׳. הביא כאן מעשה זה להודיע איך היו מחבבים החכמים לספר ביציאת מצרים. ומה שהוצרך לומר שהיו מסובין בבני ברק. שלא תאמר כי לא לשם מצוה של הלילה הזה היו מספרים כל הלילה ביציאת מצרים רק בשביל תלמודם שהיו רוצים ללמוד. לכך אמר שהיו מסובין בבני ברק ואם היו לומדין היו לומדין בבית מדרשם. וכדי שלא יקשה לך איך היו מונעין את השינה מעיניהם ביום טוב. אמרו שלא היה צער להם כי מחבוב המצוה היה הזמן קצר להם מאד שלא הרגישו עד שעלה עמוד השחר. וכל כך היה הזמן קצר להם עד שלא היו משערים שעלה עמוד השחר ובאו תלמידיהם ואמרו כבר הגיע זמן קריאת שמע:" + ], + [ + "אמר ר׳ אלעזר כו׳. הביא זה המאמר אחריו אע״ג שאין מאמר זה מדבר בספור היציאה בפסח רק בכל לילה ולילה בקריאת שמע מכל מקום זכר אותו כאן איך החיוב גדול בספור היציאה. שהרי לדעת החכמים חייב להזכיר כל יום ויום. ולדעת ר׳ אלעזר חייב לזכור בכל יום ובכל לילה. ומכל שכן בליל זה שהוא זמן היציאה. ועוד כי אחר שעל דעת החכמים חייב להזכיר יציאת מצרים לימות המשיח בקריאת שמע. מזה אנו למדין שגם לענין ספור הנסים בלילה שהוציאנו נהיה חייבים לספר אף לימות המשיח. וזה מורה על המדרגה העליונה שאף לימות המשיח לא ישכח מאתנו יציאת מצרים:", + "עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור וגו׳. ואע״ג דהאי קרא כתיב בפסח שנאמר וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר. כך פירושו שעל ידי פסח יהיה נזכר יום היציאה כל ימי חייו. שאם לא יזכור בפסח אפילו אם יזכור יציאת מצרים בקריאת שמע כיון שעיקר הוא יום היציאה אין זה זכירה. אבל עכשיו שיזכור היציאה על ידי פסח יש זכירה אל יום יציאתו כל ימי חייו כאשר יזכור יציאת מצרים בק״ש. ומדכתיב כל ימי חייך דרשו שאף בלילות חייב להזכיר. אבל חכמים דרשו ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח. וא״ת למה לא דרשו חכמים גם כן כל למי חייך להביא הלילות כמו ר״א. ולמה מסתברא לי׳ לר״א יותר לרבות הלילות ולחכמים לרבות ימי המשיח. ונראה דר״א סובר שיש להזכיר יציאת מצרים בלילה מצד עצם המכה שבאה בלילה דוקא. וביום מצד היציאה שהיתה ביום. ולכך ראוי להזכיר ביום ובלילה. אמנם חכמים סבירי להו דאע״ג שהמכה היתה בלילה יש להזכיר ביום דוקא. כי עיקר הגאולה היה ביום ומחמת זאת הגאולה שיצאו ביום היתה המכה בלילה. א״כ נמשך הכל אל היציאה ביום. וכל זה בשאר ימות השנה שאין הזכירה בעת אשר היה הנס. ולכך ראוי להזכיר יציאת מצרים דוקא ביום ולא בלילות שהכל היה בשביל יציאת היום. אבל בליל היציאה שהוא זמן הנס ועל זמן הנס קבעה התורה הספור. ודאי שיש להזכיר יציאת מצרים בלילה שהוא זמן הנס:" + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום וכו׳. מקשים בזה למה נתן השבח במקום הזה על נתינת התורה שכנגד ד׳ בנים דברה תורה. ופירוש המאמר הזה הוא שהביא כמה גדולה יציאת מצרים עד שהתורה הגם שדרכה בכמה מקומות שלא להאריך בכמה דברים שהם גופי המצוה. כאן לא קצרה מלהשיב לכל אחד ואחד תשובה בפני עצמו. וכפל הדבר לומר ברוך המקום ברוך הוא לתוספת ברכה. ברכה לפני הזכרת שמו יתברך וברכה אחריה. וכן אחר כך ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא. כדאיתא במדרש הזוהר דאורייתא וקוב״ה חד הוא:", + "כנגד ד׳ בנים דברה תורה וכו׳. בענין הד׳ בנים צריך להבין למה דוקא המספר ארבעה. וגם למה אמר חכם ורשע ולא צדיק ורשע. ועוד דלמה מקדים הרשע להתם. אבל ביאור ענין זה הוא כי הבנים נחלקים דוקא לד׳ חלקים. כי יש בן שמוסיף חכמה ומדע בעבור שהתחכם לדעת דברים שאינם לפניו. והוא מתחכם עליהם וקנה חכמה. וזה נקרא חכם בעבור שקנה חכמה. השני שאין בו תוספת ואין בו מגרעת וזה חכם שאינו מתחכם בידיעה יתירה רק לשאול על הדברים כאשר יראה שינוי. וזה מגדר תמימות הידיעה שאינו מוסיף ואינו גורע. שכל מה שיראה שינוי ראוי לו לשאול ואם אינו שואל חסר מן הידיעה. והג׳ הוא שפוחת מן הידיעה שאע״ג שהוא רואה שינוי אינו שואל עליו. וזה חסר בודאי ונקרא שאינו יודע לשאול. אמנם יש הפך החכם כמו שהחכם מתחכם בידיעה יתירה ותוספת. כך יש כנגדו חכם להרע לשאול דברי מינות. וזהו ג״כ בודאי תוספת כי כל מינות הוא דבר תוספת רע שהוא חכם להרע. וזה נקרא רשע פי׳ רשע בחכמה להתחכם בדברי מינות. שכל אשר נוטה לרע נקרא רשע. לפיכך אלו ארבעה בנים כוללים כל חלקי הבנים ואין עוד אחר זולת אלו. אם מי שהוסיף בחכמה. ואם השלם בידיעה. ואם הפחות בחכמה. ואם אשר הוא הפך החכם. שזה חכם באמת להשכיל. וזה להרע בדברי מינות. ולכך מקדים החכם ואח״כ הפך שלו שהוא הרשע כי ההפכים יש להם ידיעה אחת. כי מן הטוב ניכר אותו שהוא רע שהוא הפכו. ואח״כ זכרם כסדר:
אמנם מה שזכרה התורה שאלת החכם בכל המצות ושאלת הרשע דוקא אצל פסח ושאלת התם אצל עריפת פטר חמור ושאינו יודע לשאול אצל מצה. לפי שכל אחד זכרה התורה במקומו הראוי לו. כי מי שאינו יודע לשאול מפני שאינו יודע דבר. על כרחך המצוה מוטלת עלינו לעוררו בזה ולזכותו במצות ספור יציאת מצרים. ולכך קבעה התורה זה אצל מצה שאז המצוה לפרסם יציאת מצרים כמו שדרשו על ואמרת אליו בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. והתם שהוא שואל מעצמו ואינו שואל רק כאשר יראה שינוי ואם לא יראה שינוי אינו שואל. לפיכך קבעה התורה שאלתו אצל פטר חמור שיראה דבר יוצא מן ההקש והשכל לערוף בהמה בחנם וזה שינוי. ושואל על השינוי מה זאת. ולפיכך אנו צריכין לעשות ג״כ שינוי בליל פסח כדי שיראה התינוק שהוא תם וישאל. ולכך קבעה התורה שאלת התם אצל עריפת פטר חמור. ואין הדבר מה שכתב כי ישאלך בנך וגו׳ מחובר אל עריפת פטר חמור דוקא. רק ר״ל כאשר יראה בנך שינוי מה במצות פסח ומצה ומרור כמו שהוא שינוי זה שעל עריפת פטר חמור ויאמר מה זאת וגו׳ ואמרת אליו וגו׳. והיא תשובה לתם כאשר ישאל על מצות פסח מצה ומרור ג״כ כמו שהוא תשובה לעריפת פטר חמור. אבל הבן החכם אין צריך אליו שינוי ובלא שינוי הוא שואל. ולפיכך קבעה התורה שאלתו בכל המצות כי החכם שואל על כל מצוה לדעת למה צוה הש״י אותה. ואלו קבעה התורה השאלה על מצות פסח מצה ומרור היה שאלתו דוקא על מצוה זאת שרואה דבר מיוחד בה. ואין ענין זה שאלת החכם שאינו שואל על השינוי כלל. וקבע שאלת הרשע על הפסח מפני שהפסח הוא עבודה אל השם ית׳ כדכתיב והיה כי תבאו אל הארץ ושמרתם את העבודה הזאת. והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם וגו׳. הרי הוא שואל על העבודה וכופר בה. וכאשר הוא שואל בליל פסח על המצות של פסח הוא שואל מצד שהמצות הם עבודה אל הש״י והוא אינו רוצה בעבודה. ולפיכך אלו ד׳ בנים מחולקים בשאלתם בליל היציאה. החכם שואל מצד החכמה שבו על המצוה מצד שהוא מצוה בלבד לא מצד שהיא מצוה זאת בלבד כמו שהתבאר. והתם הוא שואל על הדבר שהוא רואה בו שנוי בלבד. ולפיכך שאלתו על מצות פסח מצה ומרור כאשר יראה שינוי מה שאנו אוכלים בליל זה כולו צלי או כולו מצה או כולו מרור. והרשע שואל כאשר יראה שאלו מצות הם עבודה אל הש״י והוא אינו רוצה בעבודה וכופר בה ומצד הזה שואל. ולפיכך קבעה התורה שאלת כל אחד במקומו הראוי. מ״מ למדנו שלא כתבה התורה שאלת הבנים רק משום ליל היציאה שהוא מחויב לספר ביציאת מצרים. ודבר זה תלמוד מן האינו יודע לשאול שהוא תולה במגיד בלבד ולא בשואל. שיש להגיד לו בליל היציאה. אבל מי שהוא שואל הוא ברשות עצמו לשאול והוא שואל במקום אשר נראה לו לשאול. הרי שאין המצוה להשיב רק בליל פסח שאז חייב לפרסם יציאת מצרים:" + ], + [ + "ועוד יש לדקדק בסדר התשובות להד׳ בנים שהרי התורה לא נתנה כך התשובה לבן החכם כלל. אלא התשובה היא ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה. ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה. וכאן נתן תשובה אחרת שאינה בתורה כלל. וגם שאין מובן כלל תשובה זו מה דנקט הלכה זו דוקא דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. וכן קשיא אצל הרשע דבפרשת בא התשובה על מה העבודה הזאת לכם היא ואמרתם זבח פסח וגו׳. והניח התשובה הכתובה ונתן לרשע תשובה אחרת הפסוק בעבור זה שנכתב בתשובת שאינו יודע לשאול. ועוד קשיא מה חטא שאינו יודע לשאול לכתוב אצלו בעבור זה עשה ה׳ לי ולא לו. וכן קשיא מה דדרשינן לכם ולא לו דה״נ נדרש אצל החכם אשר צוה אתכם ולא לו. ועוד קשיא דלמה אצל החכם ואצל הרשע נקט בתשובתם ואף אתה ולא אצל התם ושא״י לשאול:
אמנם דע כי כונת הדורש כך היא. שמה שהניח התשובה הכתובה אצל שאלת החכם שהיא עבדים היינו לפרעה במצרים הוא משום שזה הפסוק בלבד אינו עיקר התשובה להחכם. כי החכם שואל ודורש וחוקר לדעת מה המה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה׳. והוא שרוצה להתחכם בחקי התורה ומצותיה להבינם כראוי. ואם נשוב לו המעשה אשר קרה הגלות והגאולה הלא זאת הוא יודע מכבר. אלא דכוונת התשובה הכתובה בתורה אצלו היא נמשכת עד אחר הפסוק ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה׳ וגו׳. וכל החקים האלה הוא כולל ומרבה כל הלכות הפסח הן הכתוב בתורה והן המקובלות בעל פה הכל ילמדהו כיון שחכם הוא. תן לחכם ויחכם עוד. והחקים של הלכות הפסח הלא המה עיקר התשובה לבן החכם שצריך ללמדם ולהחכימם. ועבדים היינו שהזכיר בתחלה הוא רק התחלת התשובה וסיבת העבודה של הלכות הפסח. לומר שבשביל סיבה זו נתן הקב״ה לנו כל החקים האלו. וזהו שאמר הדורש ואף אתה אמר לו כהלכות הפסח. מפני כי זה החכם רוצה להוסיף בחכמה לדעת חקי הלכות הפסח. לכך אל תהי מונע בר ממנו רק אף אתה תעשה כמו שעשה הוא ולמדהו ואמר לו כהלכות הפסח. פי׳ כל הלכות פסח כמו שבא הרמז ע״ז בהפסוק ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה. ולזה נקט הלכה זו דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. כי זו הלכה האחרונה השייכת לקיום המצות עשה של אכילת הפסח. כלומר שעד הלכה האחרונה תלמדהו ועד בכלל. וזה הפירוש הוא ברור ונכון מאד. ומה שאמר החכם אשר צוה ה׳ אלהינו אתכם. אין זה הוצאה מן הכלל כמו הרשע באמרו לכם. כי אדרבה הלא הוא מודה שהש״י צוה המצות וכלל עצמו בקבלת עול מלכותו ית״ש באמרו ה׳ אלהינו. ומה שאמר אתכם ולא אותנו הוא כי החכם בחכמה ידבר כאשר הוא האמת. שכל מצות התורה צוה הש״י להאבות שיצאו ממצרים והם קבלו על עצמם ועל זרעם אחריהם עד עולם. ולפיכך הוצרך לומר אתכם. כי הפסוק ידבר להאבות שהם נצטוו על המצות בעת שזה בן החכם עודנו ילד הוא. שאח״כ כשיגדל ישאל לאביו ויבקש ממנו שיודיעהו מה צוה לו הש״י עליו ועל זרעו אחריו עד עולם. ודי בזה למבינים לבל יעקמו עוד כוונת הדורש בפירושים דחוקים. אבל הרשע בלעג ידבר מה העבודה הזאת לכם. כלומר למה לכם זאת ומה תועלת יגיע לכם מזה. הרי שהוא מוציא את עצמו מן הכלל שאינו רוצה לעסוק בעבודה הזאת מפני קלות ערכה בעיניו. וזהו שאמר גם אצלו ואף אתה. כלומר כמו שהוא מתחזק ומוסיף ברשעתו ללעוג מן אחרים העושים העבודה ורוצה להיות חוטא ומחטיא גם לאחרים. כן גם אתה תוסיף לו על התשובה הכתובה בתורה אצלו שהוא הפסוק ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ והקהה את שניו ואמור לו עוד גם הפסוק הכתוב אצל שאינו יודע לשאול ותדרוש לו מדה כנגד מדה. לי ולא לו. תחת מה שאמר. לכם ולא לו. וזהו כוונת הדורש באמרו ואף אתה. כלומר גם אתה תוסיף עליו דברים מלבד הכתובים אצלו. אבל בתם ובשא״י לשאול לא אמר ואף אתה כי אין צריך להוסיף כלל אצלם רק שיאמר להם התשובה הכתובה אצלם. וכיון שהאינו יודע לשאול הוא לא רחוק הרבה ממדרגת הרשע. אף שלא הגיע עוד אליו להיות גם מחטיא את אחרים ללעוג מעבודתם. אבל הלא גם הוא כיון שאינו שואל כלל על המצות נראה שאין לו שום שייכות אל המצות. ועל כן שפיר שייך אליו זו התשובה בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים. לעוררו בחשקות ליקח חלק במצות האלו ולהבינו שכח גדול שיש להן שבעבורן היתה הגאולה. ואם ישמע מוטב. ואם לאו יאמר לו גם כן בדיוק הזה שיאמר לרשע. לי ולא לך. אלו היית שם לא היית נגאל. ועתה נתבאר לך ענין הארבעה בנים בטוב טעם ודעת:" + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "יכול מראש חדש. כבר בארנו שגאולתן היתה במדרגה קדושה אלהית שהיא למעלה מן הזמן. ולזה ראוים היו להיות נגאלים בחדש הראשון במה שהוא ראשון דוקא. ובמדרש איתא משבחר הקב״ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים. משבחר ביעקב ובניו קבע ראש חדש של גאולה שבו נגאלו ממצרים. ובו קבל יעקב הברכות. ובו עתידין להגאל. ובו נולד יצחק ובו נעקד ע״ג המזבח. ובו רמז לישראל שהוא ראש לתשועה שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה ע״כ. מזה מוכח שהגאולה תלויה בראש החדש ברגע הראשון שאין שייך עוד בו צירוף והמשך הזמן. ולפיכך דורש יכול מראש חדש תתחיל מצות הספור של יציאת מצרים. וע״ז אמר כי לא כן הוא כי אם עיקר מצות הספור בשעה שנגמרה הגאולה בפועל ממש:" + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחלה עובדי ע״ז. הכתוב בא להגיד איך קרב הקב״ה את ישראל ובחר בהם. ואלו לא היו גם שאר האומות. מה שייך בזה בחירה בדבר שאין שם אחר. אבל בודאי היו שם אחרים והקב״ה בחר בהם. וזה כי היה אברהם ותרח ובחר הקב״ה באברהם. והיה יצחק וישמעאל ושאר זרע אברהם ובחר הקב״ה את יצחק. ונתן ליצחק את יעקב ועשו ובחר הקב״ה ביעקב ובניו. הרי שלשה פעמים הוחזק לברר ולבחור דבר מדבר עד שנעשה שלשה פעמים טפה קדושה וברורה שאין בה פסולת. ולפיכך ויעקב ובניו. כלומר שכל בניו היו נבחרים אין בהם פסולת ושלשה פעמים זה אחר זה נתבררו. ואחר שזכר גנות גופני כמו שאמר עבדים היינו לפרעה במצרים הזכיר גם כן גנות נפשי שבשניהם היה גנאי להם בין בנפש ובין בגוף. והקב״ה העלה אותם מן הגנות אל השבח והעלוי. ומה שאמר ויעקב ובניו ירדו מצרים אע״ג דלקמן פי׳ שהיה יעקב אנוס על פי הדבור והוי לו למכתב ויעקב ובניו הוריד למצרים. אין זה קשיא. דודאי היה גזירת הקב״ה שיבא יעקב ובניו למצרים אבל נתן הקב״ה סבה טובה לבניו כדי שירד למצרים בכבוד בשביל יוסף ומרצון נפשו:" + ], + [], + [ + "ברוך שומר הבטחתו לישראל. יודיע לנו בזה כי אותה הבטחה שהבטיח הקב״ה את אברהם לעשות הקץ גרם שלא יוכלו שונאינו לנו כמו שלא יכלו לאבותינו. וכל זה הוא מקושר שמתחיל בגנות וקאמר אחריו וא״ת למה לא נאבדו ח״ו ישראל כאשר היו עבדים לפרעה. אחר שכ״כ היו בשעבוד הקשה ומי הוא השומר אותם. וקאמר ברוך שומר הבטחתו לישראל שהקב״ה היה מחשב הקץ לעשות. ובזה היו נשמרים שהקב״ה חישב הקץ לגאול אותנו. ואם היו נאבדים ח״ו לא היתה זו הגאולה שהקב״ה היה מחשב תמיד לעשותה. וכן לנו ג״כ עומדת זאת ההבטחה כי בברית בין הבתרים הראה לו הקב״ה כל המלכיות עד הגאולה האחרונה:", + "שנאמר ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגו׳ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. פירוש הכתוב שהקב״ה גזר על זרע אברהם גירות ועבדות וענוי. הגירות במה שהם ברשות אחר וזה בודאי אינו טוב שיהיה זרעו ברשות אחר. והעבודה שיהיו עובדים לאחרים. וזה בודאי תוספת יותר שאחר שהיו ברשות אחרים יהיו משועבדים לאחרים גם כן בכל השעבוד כדרך העבד שהוא משועבד לאדון שלו. ואחר כך נתוסף עליהם הענוי שהוא יוצא מן גדר המשועבדים. כי סתם אדם אינו משעבד עבדו בענוי. נמצא כי נגזר על זרע אברהם שלש גזירות זו אחר זו. גירות עבודה וענוי. ובשלשה דברים הוחזק גלותם. ומן לידת יצחק עד שמתו השבטים היה גירות. ומן מיתת השבטים היה שעבוד עד שנולדה מרים והתחיל הענוי. וזה היה פ״ו שנים קודם צאתם. ולכך נקראת מרים על שם המרירות:
אמנם יש לנו להתבונן על מה חרי האף הגדול הזה שאמר לו הקב״ה כך. ויובן זאת בפרק ארבעה נדרים. אמר ר׳ אבהו מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגריא בת״ח שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו. ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב״ה שאמר במה אדע. ור׳ יוחנן אמר שהפריז על מדותיו של הקב״ה מלהביא גרים תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך. הרי ג׳ דעות בענין זה וכולם תלו הדבר בחטא אברהם מפני כי מן השרש והעיקר נמשך הכל. שאם נמצא חסרון בשרש ימשך החסרון גם כן אל הנמשכים ממנו. לפיכך דעתם ז״ל כי במראה הזה הראה הקב״ה לאברהם הכל כי הוא היה שרש הכל. ולכן נרמז בזה כל הגליות. לא גלות מצרים בלבד אלא אף שעבוד כל המלכיות כמו שדרשו ז״ל וגם לרבות שעבוד שאר מלכיות. ולא היה אפשר העונש להתקיים באברהם. כי נאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח״כ יצאו ברכוש גדול. ואם היה אברהם בכלל יורדי מצרים היו ישמעאל ועשו ג״כ בכלל וגם אשר יעבדו. ולכך לא גזר הקב״ה רק על זרע יעקב שירדו למצרים. שכבר נבדלו עשו וישמעאל מן יעקב ובניו. נמצא אע״ג שהעונש בא בשביל אברהם לא היה אברהם ביורדי מצרים מטעם זה כדי שלא יהיה נתינת הארץ רק אל זרע יעקב. וסובר ר׳ אבהו שאברהם היה ראוי לעונש בשביל שאז לא היה בוטח עוד בה׳ לגמרי שהרי עשה אנגריא בת״ח. ולקחם למלחמה מיראתו. ואלו לקח הראוי למלחמה אין זה חטא שאין סומכין על הנס. אבל לקח ת״ח מורה שהיה ירא והיה לו לבטוח בו יתברך ולא ליקח למלחמה אשר אין ראוי ליקח. ולפיכך נשתעבדו בניו ד׳ מאות שנה שיראו גבורותיו אשר עשה ובזה יקנו אמונה שלמה. ושמואל סובר דאין לומר שאז היה אברהם ח״ו אינו בוטח בו יתברך שהוא מציל את אוהביו שזה רחוק לומר ואין ספק שהיה בוטח. אבל החטא שאמר במה אדע. ואין זה מעוט בטחון כל כך כי דבר זה לתת לו הארץ שהיא מתנה. שמא לא יזכה מצד מדת הדין. ולפיכך שאל אות ואמר במה אדע. ולכך היה זרעו בגלות ד׳ מאות שנה וקנו האמונה שלמה כדכתיב ויאמינו בה׳ וגו׳. ור׳ יוחנן סובר דגם זה בראש המאמינים שהוא אברהם ששאל אות לא יתכן לומר. רק שלא הכניס גרים תחת כנסי שכינה וזה היה כבוד להש״י שגרים באים להתגייר ולהאמין בו יתברך והוא התעצל שיקנו הבריות אמונה בו יתברך ולא הקפיד על האמונה. והש״י רוצה שיהיה שמו נודע בכל העולם ויאמינו בו. ולפיכך נשתעבדו בניו ד׳ מאות שנה ואח״כ יצאו בנסים ונפלאות עד שגרים הרבה באים להתגייר ולהאמין בו כדכתיב וישמע יתרו וגו׳. וכן ברחב הזונה ועל זה נאמר שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. הרי שלשה דברים אלו כלם מגיעים אל האמונה. ועתה לא יקשה לך וכי כ״כ שקול החטא זה של אברהם להביא עונש גדול על זרע אברהם. כי בודאי מצד עצמו ראוי שיהיה מתפרסם מציאות הש״י בעולם. כי מה היה נחשב העולם אם לא נודע ונתפרסם מציאותו ית׳ בעולם. רק שצריך חטא מה להוציא הדבר אל הפעל. דאין שעבוד וצרה בלא חטא. ודבר כזה אין צריך רק חטא מעט וקטן להכריע. ודבר זה מבואר מאד למבין. וכאשר תבין דברי חז״ל תמצא שכנגד אלו ג׳ דברים בא העונש שנאמר כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. הזכיר ג׳ דברים גירות עבודה וענוי. כי הגירות הוא מפני שפגם בת״ח. ומדת ת״ח ומדת הגרים אחת היא שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וכי יגור אתך גר. וכן כללו רז״ל בברכה ביחד ועל זקני עמך בית ישראל ועל פליטת סופריהם ועל גרי הצדק. ומפני שחטא בכבוד חכמים נגזר על זרעו גירות. וכן ועבדום נגד שהפריז על מדותיו של הקב״ה וחטא במדת הדין. לכך בא הדין של עבודה על זרעו ממדת הדין. וכן מה שחטא שלא הכניס גרים תחת כנפי השכינה ובשביל זה היה הענוי. כי עיקר הענוי מה שהיו צוררים את ישראל בשביל שהיו ישראל בהבדל האמונה. וזה בא בשביל שלא הכניסם תחת כנפי השכינה ולכך היו נשארים בכחות מתנגדים לישראל:" + ], + [], + [ + "והיא שעמדה. מוסב על מה שאמר קודם ברוך שומר הבטחתו לישראל. זו ההבטחה שהבטיח הקב״ה לאברהם שלא יוכלו שונאינו לנו. וע״ז אומר כי ברית ההבטחה ההיא היא שעמדה לא לבד לאבותינו אלא אף לנו וכמו שדרשו על הפסוק וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי. וגם לרבות וכו׳. ומה שנוהגים בזה להגביה הכוס הוא בשביל שזה הכוס הוא נגד והצלתי נקרא כוס ישועת ההצלה. ויש לנו להראות שישועה זו היא גם לנו בתמידית. ע״ש הכתוב כוס ישועות אשא וגו׳. כי בכל דור ודור וכו׳ והקב״ה מצילנו מידם. הרי לך טעם ברור ונכון למנהג הזה:" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד. כלומר ראה ולמד כמה גדול׳ ההבטחה והברית בין הבתרים. כי תמיד היו עומדים עלינו לכלותנו והקב״ה לא נתן להם לכלותנו. ויש להתבונן איך הניח מה שרצה עשו לעשות ליעקב שהוא מבואר בכתוב והתחיל בלבן הארמי מה שלא נתבאר כל כך בכתוב. ועוד שאין הדעת נותן שיהיה שונא לבן אל יעקב מבלי סבה כלל שהיו הבנים בניו והבנות בנותיו עד שיאמר כי לבן בקש לעקור את הכל. ויותר אמרו עליו ממה שאמרו על פרעה שפרעה לא היה כוונתו רק על הזכרים וזה אף על הבנות. ומה ראו רז״ל על ככה להגדיל כל כך מחשבת לבן. ועוד שאמר שפרעה לא רצה לעקור רק הזכרים בלבד. והכתוב אומר אמר אויב ארדוף אשיג אחלק משמע שרצה לאבד את הכל. דע כי במאמר הזה גלו דברים הרבה מאד. כי היה לישראל מתנגדים לא כמו שאר מתנגדים שבאו בשביל סבה. אבל היה להם לישראל שונאים ואויבים מבלי סבה. ומי שהיה מתנגד לישראל ביותר מבלי סבה היו לבן ופרעה. כי לא עשו מאומה לפרעה וגזר על הזכרים. אבל מה שאמר פרעה אריק חרבי וכו׳. זה לא היה מבלי סבה כי חשב שישראל בורחים ורצה להחזירם. ואם לא יחזרו יעשה עמהם מלחמה ואין זה מבלי סבה. וכן השנאה ללבן היה גם כן מבלי סבה כי לא עשה לו יעקב רק טובות גדולות ורדף אחריו. ומה שאמר לבן הבנות בנותי והבנים בני. היה כאשר הפך הקב״ה מחשבתו בחלום הלילה ואמר השמר לך וגו׳. ואם לא הזהרו לא היו אותן הבנים בניו ולא הבנות בנותיו. ומזה נלמד שרצה לעקור את הכל זכרים ונקבות. מה שאין כן בעשו שחשב להרוג את יעקב היה זה בשביל סבה שלקח ברכתו. ולפיכך זכר אלו שנים בלבד ולא אחרים. וכאשר תעמיק בדבר הזה תמצא מקור השנאה. שיש לך לדעת השתלשלות קדושת יעקב במדרגתו והשתלשלות לבן ובמה שהיה דבק ושהיה ההפך אל יעקב. ומצד שהיו שני הפכים ביחד לגמרי לכך היה רוצה לאבד את הכל. ומעלה הכתוב על לבן כאלו אבדו ליעקב והוא דבר נסתר מאד. כי מאחר שהיה לבן מתנגד אל יעקב בעצם והוא ההפך לו אין מעשה יותר מזה. רק שהקב״ה לא נתן ליעקב לאבדו ח״ו. ולא כתב ארמי האביד אבי כי לא אבדו ח״ו. רק נקרא אובד כמו שיקרא האבן מכשול אע״ג שלא נכשל בו אדם רק מוכן הוא למכשול. כך מוכן היה לבן לאבודו של יעקב אם לא שעזרו הקב״ה. ואף שהיה לו להזכיר תחלה שהצילו הקב״ה מלבן ואח״כ וירד מצרימה. אין זה קשיא. כי ממילא כאשר אמר וירד מצרימה. נלמד שהצילו מלבן. ודבר פשוט הוא:" + ], + [ + "ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע. פי׳ שאילו ירד להשתקע חס ושלום היו מבטלים הגאולה כי כל זמן שלא היו רק כמו גרים לא היו ראוים להיות נשארים. כי הגר הוא כמו אורח נוטה ללון ולמחר יוצא. כך היו ישראל במצרים שלא ירד יעקב להשתקע ובשביל כך זכו לגאולה. וכדי שלא תאמר כי הם ירדו להשתקע. והא דכתיב ויגר שם. שלא קבלו אותם מצרים רק כמו גרים אבל ישראל מחשבתם דירת קבע. לכך מביא מקרא זה לגור בארץ באנו וגו׳. דמוכח מזה שגם הם לא היה מחשבתם רק להיות כמו גרים ולא ירדו להשתקע:" + ], + [], + [ + "ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצוינים שם. פי׳ כי לא היו בטלים ישראל אצל המצרים להיות נקראים בשם מצרים אלא מצוינין ומסומנים. כי ציון מלשון סימן כי כל רואם היו מכירין ישראל בשם בפני עצמן עד שהיו אומרים עליהם אלו עם ישראל. ואם היו ישראל בטלים אצל מצרים להיותם נקראים בשם מצרים ח״ו לא היו ראוים לגאולה. יען כי שם מצרים היה נקרא עליהם. ורק מפני שהיו ישראל מסומנים בין המצרים והיו עם בפני עצמם. ראוים היו להוציא אותם מתוכם מאחר שלא נתחברו עם המצרים:", + "גדול עצום כמה שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וגו׳. ויש לך להתבונן במה שאמרו ז״ל בב״ר ובני ישראל פרו וישרצו כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד. וי״א שנים עשר, פרו שנים וישרצו שנים וירבו שנים ויעצמו שנים במאד (שנים) מאד שנים ותמלא הארץ אותם שנים. וי״א ששים בכרס אחד. ואל תתמה שהרי עקרב שהוא מן השרצים מולדת ששים. ר׳ נתן אומר ותמלא הארץ אותם. כחושים של קנים ע״כ. ויש לתמוה למה ילדו ששה דוקא לא פחות ולא יותר. וכן למאן דאמר ס׳ טעמא מאי, שלא נוכל לומר שדבר זה במקרה שיהיו יולדות כך בלי סבה. כי סבה המקרית אינה תמידית ודבר זה תמיד היה. ויש לפרש כי כתיב כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. ולפי שהיו מענין אותם ששה ימים רצופים בלי שום הפסק ובשבת היו נוחים. כדאית׳ במדרש שבא משה לפני פרעה ואמר וכי אפשר לבני אדם שיעשו מלאכה תמיד בלי הפסק ולא יהיה להם מרגוע בינתים. אמר לו לך בחר לך יום אחד שלא יהיו עושים בו מלאכה ובחר משה ביום השבת. וכיון שנתן הקב״ה שבת על ידו אז שמח במתנת חלקו שבחר לחלקו יום השבת במצרים. וזהו שתקנו ישמח משה במתנת חלקו ע״כ. ואם כן לא עשו מלאכה רק ששה ימים. ואע״ג שבזה הזמן לא נולד משה עדיין. מ״מ כיון שאח״כ לא היו עומדים ישראל ז׳ ימים בענוי רק ששה ימים. לא היה נחשב רק לששה. ולפיכך נגד הענוי של ששה ימים פרו ורבו ששה בכרס אחד. ולמ״ד י״ב היו יולדים. מפני שאף בלילה היו עושים ויש כאן משנה שכר שכיר לעבודת יום ולילה לכך היו מולידים י״ב נגד יום ולילה. ונראה לי כי אלו י״ב היו ששה זכרים ושש נקבות כי היום נקרא זכר והלילה נקבה. כי בלילה שולט המאור הקטן וביום המאור הגדול. וידוע שהמאור הקטן בשביל חולשת כח המאור דומה לנקבה. והשמש כח פועל. וכנגד זה היו מולידים זכר ונקבה זוג אחד. ולמ״ד ס׳ בכרס אחד דעתו כיון דכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה והו״ל למכתב כאשר יענו כן יפרה. כי לשון ירבה פירושו יותר מאחד. ולזאת פירושו שהיו יולדות ס׳ בכרס אחד כי היו נגד כל יום ויום מימי השבוע רבוי. וזהו עשרה שנקרא רבוי אבל הפרטים לא נקראים רבוי. ולמאן דאמר שהיו כמו הקנים רצה לומר שלא היה להם גדר וגבול כלל רק שהיו פרים ורבים דרך רבוי כמו הקנים שהם גדלים בלי גדר וגבול. שכל כך היה ברכתם באה מן מדרגתם העליונה עד שלא היה גבול ושיעור לברכתם. ואולי יקשה לך איך היה דבר זה שתהיה אשה אחת מולידה ששים והרי הולד יוצא מצורת אדם להיות כאצבע או פחות או יותר. דע הפירוש כך הוא שלא היה להם מניעה מצד כח ההולדה. רק שכח תולדתם היה גדול מאד עד שהיה ראוי להיותם ששים אלמלא לא היה מונע מצד אחר מה שאי אפשר להיות שיעור גדלם כך. והלשון שהיתה יולדת ס׳ בכרס א׳ פירושו שהיתה יכולה ללדת כך על פי כח התולדה שלה:" + ], + [ + "ורב כמה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך. פי׳ כמו שהצמח אינו יוצא צמח אחר אלא נוצצים כאחד. כך היו מתרבים כאחד. כי ורב מגזרת הכפולים כמו רבבה שהוא גם כן מגזרת הכפולים. ונראה כי אלו ג׳ דברים שזכו ישראל. עם גדול. עצום. ורב. הוא בזכות שלשת אבות. כי גדול הוא בשביל אברהם ועליו נאמר ואעשה אותך לגוי גדול לפיכך זכו להיות בנים גדולים. ועצום הוא בזכות יצחק שנאמר לו לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד וזה ועצום. ורב בזכות יעקב שתראה כי הוליד י״ב שבטים תקיפים מה שלא היה בכל האבות. וכתיב בו ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך. ומן האבות אשר הם כמו שרש נמשך אל הענפים שלשה דברים אלו. וזה מובן לחכמים איך אלו ג׳ דברים באו מן האבות אל ישראל. והבן זה:", + "ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים וגו׳. פירוש הכתוב שישראל שבאותו הדור אע״ג שהיו בשעבוד גדול מאד ועושים לבנים. היו בעלי גוף נקי וטהור. וזהו בעדי עדיים כי העדי מקשט את הגוף לכך היו נקיים ומקושטים בגופם ויפים מאד. ", + "ושערך צמח. פי׳ כי ישראל שבאותו הדור היו דור שלם. כי כאשר הגיעו ישראל לששים רבוא היו אומה שלמה. וזהו שדים נכונו ושערך צמח. כי כאשר שדים נכונו והשער צמח כבר יצאה מקטנותה להיות עומדת על שלימות הגוף שלה. וכך עמדו ישראל על שלימותם אשר ראוים להיות נכנסים תחת כנפי השכינה. ", + "ואת ערום ועריה. פי׳ שעדיין לא היה להם לא מצות ולא תורה שהם קשוט נפש אדם כמו שהמלבוש כבוד הגוף. וראויה הכלה להיות נכנסת תחת החופה על ידי קשוט מלבושים. וכך עשה הקב״ה לישראל כאשר היו ערום ועריה מתורה ומצות. נתן להם הקב״ה תורה ומצות ואח״כ היתה השכינה מתחברת לישראל בשכון שכינתו ביניהם. כדכתיב אחר מתן תורה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:", + "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו׳. פי׳ שנתן להם שתי מצות. מצות פסח ומצות מילה שיעסקו בהן. שהן מצות אלהיות ובשביל זה יזכו לגאולה כמו שכתוב וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך וגו׳. ודוקא דם פסח ודם מילה. כי דם מילה הוא הסרת הערלה שהוא פחיתות וגנות האדם. ואין דבר גנות ופחיתות כמו הערלה המבדיל בין הש״י ובין האדם. ואחר שהסיר פחיתות וגנות שלו אז יעבוד לו בודאי. וזהו דם פסח. שהפסח הוא עבודתו לו יתברך ואז יהיו ראוים להגאל. אבל שיהיה עובד עם פחיתות וגנות שעדיין בו אין זה עבודה. לכך נתן להם אלו ב׳ מצות. המילה והפסח. שאלו ב׳ מצות הן התחלה לכל המצות. והן היסוד של סור מרע ועשה טוב:" + ], + [ + "וירעו אותנו המצרים כמה שנאמ׳ הבה נתחכמה לו וגו׳. דורש דבר זה על וירעו מפני שההתחכמות לענות אותם מורה על שהיו המצרים מתנגדים להם וחושבים עליהם רע כמו מי שהוא מתנגד לאחר תמיד חושב עליו רע. אבל ויענונו הוא שנתנו עליהם עבודה. וע״ז מביא הקרא וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם וגו׳. אמנם ויתנו עלינו עבודה קשה הוא דבר זולת זה. והוא שהגדילו המלאכה יותר מכשיעור. לפיכך על ויתנו עלינו עבודה קשה מביא הקרא ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. שהיא מלאכה יותר מכחו של אדם. וכנגד הג׳ תארים של ישראל. האחד גדול. הב׳ עצום. הג׳ רב. נתנו עליהם ג׳ דברים. כנגד ורב אמרו הבה נתחכמה לו. כי ההתנגדות לאחר הוא המעטת אותו דבר שהוא מתנגד לו. וכנגד שהיו עם גדול חשבו לענותם. כי כל ענוי הוא שפלות מלשון עוני הפך הגדלות. וכנגד שהיו עצומים חשבו לתת עליהם עבודה קשה המשברת כחם ורוחם:" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "ונצעק וגו׳. הביא הפסוק ויהי בימים הרבים לבאר כי היתה הצעקה כאשר מת מלך מצרים והיו יראים שיהיה גם המלך האחר מתנהג עמהם כך ולפיכך היו נאנחים. אבל אצל מלך הראשון היו מתיאשים ובדבר שהאדם מתיאש לא שייך יראה ואנחה. אמנם על דעת רז״ל אין פירוש וימת מלך מצרים רק שנצטרע. כי מצינו לשון מיתה אצל מצורע כדכתיב אל נא תהי כמת. ואומר בשנת מות המלך עוזיהו וגו׳. וכך אמרו ז״ל כיון שנצטרע אמרו לו החרטומים אין לו רפואה עד שיהיה שוחט מאה וחמשים ילדים בבקר ומאה וחמשים ילדים בערב ורוחץ שני פעמים ביום בדמם. כיון ששמעו ישראל גזירה זאת היו נאנחים ע״כ. ומה שהיו אומרים החרטומים לשחוט את בניהם ולרחוץ בדמם הוא כדי שיגמרו בישראל אכזריותם מה שאפשר. ואע״ג שהשליכו את קטניהם ליאור. זה שהיו זורקים הקטנים ליאור לא היה להם עמהם עסק. וזה שהיה רוחץ בדמיהם אין לך דבר כזה המורה על אכזריות גדולה כזו. שאע״ג שהדם אינו מרפא את המצורע. החרטומים ברוח הטומאה שלהם נתנו לו זאת העצה. וכך אמרו לו החרטומים הנה בשביל זה צרעת באה עליך כדי לגמור בהם כל אכזריות מה שאפשר. והוא שתרחץ בדם שלהם. כי גדול הרחיצה בדם יותר מן שתית דמם כי השותה אין עיניו רואות רק זמן אחד אבל הרוחץ הוא מטייל בהדם. ולכך כאשר תעשה זה תהיה נרפא מצרעתך. ולפיכך היו נותנים העצה ליקח ג׳ מאות ילדים ולרחוץ בדמם. ואז היו נאנחים ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים. כי אחר זה אינו כלום עוד. ואין ויזעקו אלא לשון קינה שנאמר זעק והילל בן אדם. ותעל שועתם כמו שנאמר ונפש חלל תשוע. וישמע אלהים את נאקתם. נאקת חללים כדכתיב ונאקת חללים תשוע. ועוד כתיב מעיר מתים ינאקו. ומה שכתוב ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. כך פירושו כי ע״י השועה הזאת שהיא נאקת חלל עלתה אל האלהים גם שועתם מן העבודה. ובשביל שני דברים יחד דהיינו שועת חלל והעבודה שמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו. ואם לא היה נאקת חלל לא היה גורם שתכנס אז צעקתם מן העבודה לפני האלהים. כי שועת חלל קרובה לכנוס לפניו יותר מן שועת העבודה. ועוד דע כי התפלה עד שתתקבל צריכה ג׳ דברים. האחד שצריך האדם לכוון דעתו בכל לבו. והשני שלא יהיו המקטריגים דוחין את תפלתו שאם יש מקטריגים תפלתו נדחה. והשלישי עת רצון לפני הקב״ה שישמע התפלה. נגד הראשון אמר ויזעקו שהיו זועקין בכל לב. והשני שלא היו מקטריגים לתפלתם עד שנכנסה התפלה לפני הקב״ה. וזהו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. שלא היו דוחים את תפלתם. והג׳ שהש״י שמע את נאקתם שהיה עת רצון. והיו כאן כל הג׳ סבות לקבלת התפלה וזה נכון:" + ], + [ + "וישמע ה׳ את קולנו כמה שנאמר. הוצרך להביא מקרא זה וישמע את נאקתם לומר כי השמיעה היתה בזכות אבות כדכתיב ויזכור אלהים את בריתו ולא היתה בזכותם של ישראל. וישמע ה׳ את קולנו הזכיר השם המיוחד. ובפסוק וישמע וגו׳ נאקתם הזכיר שם אלהים. והטעם מפני שבקול שייך השם המיוחד כי השם המיוחד הוא אלהי יעקב אשר נאמר עליו הקול קול יעקב והבן זה מאד. אבל שם אלהים נאמר אצל נאקתם כי נאקת חלל נשמע במה״ד. לכך נאמר אלהים. ועוד צריך להבין סדר כל הקרא שהוא וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. הרי ארבעה דברים ובכל אחד זכר השם ולא כלל ארבעתן יחד והוא דבר גדול. לרמז שהיו ישראל מושגחים במעלה גדולה אחר שהיו נעזבים וקרבם אליו ודבקם אליו בכל ארבע המדרגות. השמיעה היא ראשונה וידוע כי השמיעה אינה רק הסרת הפרגוד והמחיצה שהיה מבדיל בין הש״י ובין ישראל ואז עלתה צעקתם לפניו. ואח״כ הזכירה שזכר הדבר אבל אין עוד ענין זה דבוק גמור. כי זכירה נקרא רק שזוכר הדבר אע״ג שאין ידוע לו לגמרי. אבל הראיה היא דביקות יותר מצד שנגלה לפניו הדבר כמו שהוא. ומ״מ לא תבא הראיה רק על דבר שהוא בחוץ. אבל הידיעה השכלית תבא על דבר פנימי שידוע לו לגמרי כאשר הוא בנגלה ונסתר. וזהו חבור גמור. ולכך אמר באחרונה וידע אלהים כי אין דבר חבור יותר מן הידיעה. והרמב״ן ז״ל רמז פי׳ זה בדרך סוד גדול. והנה נגלה לפניך דברים אלו וכאשר תבין כי לשון זכירה נאמר בלשון עלה כמו עלה בזכרונו. והראיה בלשון הבטה והשקפה שהוא מלשון המכה על דבר בכח ויורד עליו. ומזה תבין ההפרש שיש בין זכירה לראיה. כי ראיה יותר חבור לדבר מן הזכירה. אבל הידיעה עוד יותר חבור כי מי שידע הדבר מתחבר לגמרי עם הידוע אליו. שכל דבר שכלי יש לו חבור במושג. וכאשר תתבונן בדברי אלהים חיים תדע כי אלו ד׳ דברים נפלאים מאד. שמיעה זכירה ראיה ידיעה לחבר אליו את ישראל בכל המדרגות:" + ], + [ + "וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ כמה שנאמ׳ כו׳. דרשו המקרא הזה וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו על פרישות דרך ארץ ועל הבנים ועל הלחץ. כי הענוי הוא העדר הטוב ואילו אמר ענותנו היה פירושו כמו ענותו בסבלותם. אבל ענינו פירושו עוני. והעוני הוא חסרון הטוב. ועמלנו פירושו דבר שהוא עמל בעינו ואין נפשו נוחה בו. ולחצנו הוא כמשמעו. לפיכך פירשו רז״ל כי העוני אי אפשר לפרש על העבודה. שאין זה נחשב עוני רק צער. אבל העוני הוא מה שהוא חסר טובה. וזהו שהיו פורשים מנשותיהן שגזרו עליהם לעשות מלאכה בשדה. כדכתיב ובכל עבודה בשדה. כדי להפריש אותם מנשותיהן שלא יהיו פרים ורבים. וזה נקרא ענוי בודאי מצד חסרון הטוב והוא פרישות דרך ארץ. ואת עמלנו ג״כ א״א לפרש על העבודה כי העבודה בודאי שעבוד שהוא יותר מעמל. ולכך דרשו ז״ל ואת עמלנו אלו הבנים. פי׳ כאשר זרקו הבנים ליאור היה זה עמל בעיניהם. וזה נקרא עמל שנפש האדם אין יכולה לסבלו. והלחץ הוא כמשמעו. ועתה יהיה כאן ג׳ דברים. ענינו. עמלנו. ולחצנו. הראשון הוא חסרון דבר. השני יותר מחסרון שהוא עמל שקשה לסובלו. השלישי הוא לחץ ודוחק יותר גדול עד שהוא רוצה לדחות את מציאותו ולאבדו:" + ], + [], + [], + [], + [ + "ויוציאנו ה׳ וגו׳. כבר אמרתי הטעם למה לא היתה ההוצאה לישראל כי אם ע״י הש״י. וראוי לבאר עוד הסבה למה היתה ההוצאה מיוחדת לו. וזה כיון שהש״י בעצמו רצה בישראל שיהיו ישראל לו לעם ולהיות יוצאים מרשותן של מצרים ולהיות לו יתברך לעבדים. ודבר שהוא מיוחד לו ית׳ ראוי שיהיה הש״י בעצמו הפועל. ולא שיהא דבר זה ע״י אחר. א״כ הש״י בודאי הוציא אותם ולא אחר כלל. ועוד כי איך אפשר לומר שיהיה מלאך פועל ההוצאה. כי הלא ישראל היו תחת רשות מצרים לגמרי ואין מלאך נוגע ברשות מלאך אחר. שהיה למצרים ג״כ מלאך. וכיון שנתנם ברשות מצרים תחת כח מצרים אין מלאך נוגע ברשותו כי אם הקב״ה בעצמו שאין שום כח ומלאך נחשב אצלו. והוא אלהי האלהים שיכול להוציא ישראל מתוך רשותם. אמנם יש לדקדק במאמר זה שאמר ועברתי אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף וכו׳ דמניין דבר זה לדורש. וי״ל דהוקשה לו דהוה ליה למכתב ועברתי להכות מצרים ולעשות שפטים ולא יכתוב ועברתי בארץ מצרים והכיתי. דהא אין כל אחד ואחד דבר בפני עצמו. שהרי ההעברה היתה להכות ולעשות שפטים. וכן בפרשה שאחר זאת כתיב ועבר ה׳ לנגוף את מצרים ולא כתיב ועבר ה׳ וינגוף מצרים. לפי שההעברה היתה לנגוף. ולכך דרשו רז״ל מדכתיב ועברתי. והכיתי. אעשה. למידרש ועברתי ולא מלאך והכיתי ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא השליח. והא דצריך לכל אחד ואחד מעוט בפני עצמו. פירוש דבר זה כי הפעל אשר הוא בעולם נחלק לב׳ חלקים או שהפעל הוא בדרך הטבע ובמנהגו של עולם. או שהוא שלא בטבע והוא פועל נסיי. ופועל נסיי נחלק לב׳ חלקים. האחד או שהוא פועל הויה וע״י אותה הויה נעשה מה שירצה כמו שנתן המן והבאר לישראל. וזהו פועל של הויה. או שהוא פעל בהפסד כמו המלאך שהכה במחנה אשור כי בזה שהרג מחנה אשור נצלו ישראל. והרי לך בענין זה ג׳ דברים. ויציאת ישראל שלא ע״י הקב״ה אפשר לומר ע״י ג׳ אלו או שהיה המלאך מוציא את ישראל ביד חזקה והיה פועל הגאולה. או שהיה מחריב ושורף את מצרים ובשביל כך יצאו. או שהיה זה ע״י הטבע דהיינו על ידי מערכת שמים ודבר זה טבעי. וכנגד הראשון אמר לא על ידי מלאך שפעל היציאה על ידי פועל הויה. ולא ע״י שרף לפעול היציאה על ידי הפסד מצרים ולא ע״י השליח שהוא טבע מנהגו של עולם שלפעמים אומה אחת שפלה עולה. וזה נקרא שליח. שהטבע הוא שליח של הקב״ה לפעול בעולם הזה כל דבר. ופירוש זה נכון:
אמנם יש בזה עוד דבר נפלא ועמוק. דע כי המלאך הזה הוא מיכא״ל בגימטריא מלאכ״י ככתוב הנה מלאכי ילך לפניך וכתיב כי אם מיכאל שרכם. ושרף זה הוא גבריאל ואלו שני המלאכים מיכאל של מים וגבריאל של אש ולפיכך נקרא שרף ועליהם נאמר עושה שלום במרומיו שהעמיד מיכאל ממים וגבריאל מאש ואין האחד מזיק את חבירו. והנה המים והאש הם שני הפכים בפעולתן. ויש פעולות בעולם נמשכות מן מדת המים ויש מן מדת האש. ולא תמצא כח הכולל הכל זולת השם יתברך. כי כל המלאכים זה ממונה על זה וזה ממונה על זה אבל השם יתברך הוא הכל. אמנם ימצא מלאך אחד שאינו פועל פרטי והוא כולל יותר משאר מלאכים אבל החלוק גדול מאד מאד בין מלאך זה ובין הבורא הפועל. כי כללות שלו בכח קטן יותר. נמצא כי מלאך ושרף נבדלים לגמרי מן הבורא הפועל. כי כל אחד פועל רק דבר פרטי. והענין השלישי שהוא המלאך שאינו פרטי ואמנם כחו קטן בפעולה. ולפיכך נקרא שליח. כי שלוחו כמותו בענין הכללות. אבל מפני שהוא שלוחו הוא קטן במדרגה. שהגדול שולח את הקטן. ואצל החכמים ידוע כי השליח הזה מטטרו״ן שמו בגימטריא שד״י. ואמר עליו הכתוב הנה אנכי שולח מלאך וגו׳ כי שמי בקרבו. וקראו אותו החכמים שד״י קטן. ועליו נאמר נער הייתי גם זקנתי. ולפיכך אמר ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך שלא היתה היציאה בכח חלק האחד ממדת המים. ולא על ידי שרף בכח חלק השני ממדת האש. ולא על ידי השליח בכח שהוא ג״כ כללי אבל כחו בקטנות. כי אם על ידי הקב״ה בעצמו הכולל הכל. ", + "ומה שאמר אני ה׳ אני הוא ולא אחר הוא ענין נפלא למבין שרמז בכאן על אלהים אחרים שלא היתה ההוצאה על ידי אלהים אחרים. ואמר אני ה׳. כלומר הוא השם המיוחד שאליו היו מקריבין שעיר הפנימי. ולא אחר שאליו מקריבין השעיר שעלה עליו הגורל לעזאזל שנקרא אלהים אחרים. שברא הש״י זה הכח להוציא לפועל גזירת הדין ולפעול פעולות זרות. ואינם בכלל סדר מציאות העולם כמו המזיקים והשדים אשר אין פעולתם נמשכת לסדר המציאות. וזה הפירוש עמוק מאד:" + ], + [], + [ + "ביד חזקה זו הדבר ובזרוע נטויה זו החרב ובמורא גדול זו גלוי שכינה ובאותות זה המטה וכו׳ ובמופתים זה הדם וכו׳. הנה במאמר הזה יש לתמוה מאד עליו איך חבר הכתוב הדברים האלו יחד הדבר והחרב וגלוי שכינה והמטה והדם. ועוד למה מזכיר הדבר מכל שאר המכות. וכן מכת הדם. וכן מה שאמר ובזרוע נטויה זו החרב. איזה חרב היה במכת מצרים. אם הוא מכת בכורות קשיא למה זכר המכה הזאת אחר מכת הדבר ולפני מכת הדם. וכן מה שאמר ובאותות זה המטה. אע״ג שהמטה היה עושה בו האותות. למה יחשב לדבר בפני עצמו בשביל שהביא עליהם המכה. דע כי המאמר הזה הוא ענין גדול מאד מאד בחכמה שדרשו הכתוב הזה ויוציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמפתים על החמשה מיני מכות שבאו עליהם. שיש מכה שבאה בלא פעולה במקבל רק שהש״י מסלק עצמו מן הנמצא ועי״ז הנמצא נעדר. כי כל הנמצאים קיומם בו יתברך וכאשר הוא מסתיר פניו מהם אז יקבלו העדר ואינם נמצאים. ולפיכך הדבר הוא בא מחמת סלוק העילה מן הנמצאים ובזה הם נעדרים. וזה שאמר על הדבר ביד חזקה. כי קיום הנמצאים בהשגחתו ית׳ נקרא כח חזקת היד. כמו גבור גדול שידו חזקה להחזיק ולתמוך בה בנין גדול הנוטה לנפול. ובהסרת ידו אך רגע נופל הכל. ויש מכה שהוא כח פועל לגמרי במקבל. וזה שאמר ובזרוע נטויה זו החרב. כי חרב הוא כח פועל במקבל המכה וזה נקרא חרב. אבל גלוי שכינה הוא דבר ממוצע שאינו כמו החרב שהוא כח פועל במקבל ואינו כמו הדבר שאינו כח פעל במקבל כלל. כי גלוי שכינה שהוא המורא לא היה ע״י שהיה פועל בהם. שלא היתה השכינה פועלת היראה בהם רק שמצד גלוי שכינה בלבד התחדש ממילא מורא למקבל. ומ״מ יש כאן פועל שמגיע ממנו יראה אל המקבל. ואין זה פועל גמור בעצם. כי לא היה פועל היראה. וזה כמו ממוצע בין הדבר ובין החרב. דומה מצד מה שיש כאן פועל ומצד מה שאין כאן פועל. משל למלך גדול שבא למקום א׳ ובני אדם אשר שם מקבלים המורא. נחשב המורא שקבלו ואשר התפעלו שלא היה זה מן המלך רק כאלו מעצמו היה. שהרי הוא לא היה פועל המורא בעצם אלא שהם התפעלו בבואו לשם. ומ״מ מצד מה נחשב שהמלך פועל המורא. כי כאשר נגלה לשם באה מאתו המורא. ומה שאז״ל ביד חזקה זו הדבר. אין הפי׳ יד החזקה הוא הדבר בלבד אלא הדבר וכל אשר ממינו. וזרוע נטויה זו החרב וכל אשר ממינו. ובמורא גדול זו גלוי שכינה וכל אשר ממינו. והכוונה בזה שכל המכות שבאו על המצרים היו בענין אלו הג׳ דברים. או שהגיע להם הפחד מצד כי הש״י סלק עצמו מהם והיו לאפס מיד. או על ידי שהיה פועל בכחו בהם. או ע״י דבר ממוצע בין שניהם שהיו ממילא מקבלים הפעולה מן הש״י. וזהו כמו גילוי שכינה שהיו מתפעלים ממילא מגלוי השכינה. ועדיין אין כאן זכר אות או מופת כי אפשר ויכול להיות הכל בדרך הטבע כי אין הדבר והחרב וגלוי השכינה יציאה מן הטבע כלל:" + ], + [], + [], + [ + "והנה אומר עוד ובאותות זה המטה ובמופתים זה הדם. ובאור הדבר הזה בענין אות ומופת כדכתיב בקרא ונתן לך אות או מופת. ובספרי בפרשת ראה ונתן לך אות. בשמים וכן הוא אומר והיו לאותות ולמועדים. או מופת. בארץ. וכן הוא אומר אם יהיה טל על הגזה לבדה ועל הארץ חורב ויעש ה׳ כן בלילה ההוא וגו׳. ולפי זה קשיא מה שאמר כאן ובאותות זה המטה אע״ג דאין זה אות בשמים. אבל יש לך לדעת כי כל שינוי אשר נראה בפועל נקרא אות. כגון שיאמר הנה הפועל הזה יפעל כך וכך וזה נקרא אות. והשינוי אשר הוא במתפעל שיאמר כי דבר זה מתפעל כך וכך נקרא מופת. ומפני זה אמרו חז״ל כי אות בשמים ומופת בארץ. ופי׳ כי השמים הם פועלים ואינם מתפעלים. והארץ מתפעלת ואינה פועלת. וכאשר יתן אות בשמים שיהיו פועלים כך וכך יקרא זה אות. והארץ שהיא מתפעלת אם יש שינוי בה זה נקרא מופת. ולכך המטה שהוא פועל השינוי נקרא אות. שהרי נראה בו שינוי בפועל כי מטה שהוא עץ יפעל כך וכך. אבל השינוי אשר הוא במקבל הפעולה שאמר ראה דבר חדוש שנעשה בו. דבר זה נקרא מופת. ואין בכל מכות שינוי במתפעל שיאמר דבר זה נעשה בו חדוש כמו הדם שנעשה מן המים דם. שהרי היא בריאה שאינה בדרך הטבע אבל שאר מכות שהיו המים שורצים צפרדעים אין כאן חדוש במתפעל שהרי כל יאור דרך להשריץ צפרדעים. וכן דרך כל ארץ להשריץ כנים. וכן הערוב כבר היו בעולם החיות הדורסות אלא שצריך להביאם על מצרים. וכן הדבר וכן השחין וכן הברד וכן הארבה. והחשך אע״ג שאין רגיל להיות חשך בעולם מ״מ אין החשך רק העדר האור. ולפיכך אין שינוי זה אל המתפעל רק שצריך סבה שיבא חשך לעולם דהיינו דבר המבטל האור. ומכ״ש מכת בכורות אינו כלל שנוי במתפעל רק שצריך סבה פועלת את מיתת הבכורות. לפיכך לא תמצא מכה שתקרא מופת רק דם שהוא שנוי במתפעל. ורש״י במצרים פעל שינוים על ידי שני דברים אלו. שהרי אין ראוי שיהיה המטה פועל צפרדעים וכנים וברד וארבה וחשך והיה המטה פועל דברים אלו. לכך אומר ובאותות זה המטה. זה השינוי שמצד הפועל. ושינוי השני שמצד המתפעל שיהיו מן המים דם קרא מופת. ואחר שהזכיר הכתוב שבאו המכות עליהם בכל הג׳ אופנים שהם מצד הפועל בלבד ומצד המתפעל בלבד ומצד שניהם ביחד. אומר גם כן שעשה הקב״ה נסים ונפלאות במצרים באותות ובמופתים. אותות זה המטה הוא השינוי שמצד הפועל שהיה פועל במטה דברים נפלאים שאין ראוי בטבע. ובמופתים זה הדם. הוא השינוי שמצד המתפעל שנשתנה להיות דם. זהו פי׳ המאמר כאשר תבין אמתת דברים אלו:" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "ד״א ביד חזקה שתים וכו׳. הנה כאשר תעיין בפסוק תמצא בה׳ מכות הראשונות לא היה הקב״ה מחזק לבו. ואילו בה׳ מכות האחרונות היה הקב״ה מחזק לבו. שמזה תראה כי ה׳ מכות אחרונות הן כפולות על הראשונות. וכאשר בא עליהם כפל מכות לא היו יכולים לעמוד והיו שולחים את ישראל. לכך כאשר הגיע לה׳ אחרונות נאמר ויחזק ה׳ את לבו. וכאשר תעיין תמצא שהמכות היו כפולות לגמרי שהרי המכה הראשונה מן ה׳ ראשונות היתה דם. מכה ראשונה מן האחרונות היתה שחין. שאין השחין רק תוספת דם. ואין חלוק ביניהם רק שהמכה הראשונה מן ה׳ ראשונות היא בתחתונים. והשחין הוא בעליוני׳ שהרי האדם הוא התחלת העליונים מפני שיש בו הנשמה מן העליונים. המכה השנית מן ה׳ הראשונות צפרדעים. שרץ הבא מן המים בתחתונים. והמכה השנית מן ה׳ האחרונות ברד שהוא מים העליונים. כדאמרינן בפרק קמא דתעני׳ ובבראשית רבה בפ׳ בראשית שהמטר מן מים העליונים. וכן הברד בודאי מן מים העליונים. שאין ברד רק מטר שנקפא. מכה שלישית מן הראשונות כנים והם שרץ הארץ בתחתונים. ומכה שלישית מן האחרונות ארבה מן העליונים כי הארבה הוא שרץ העוף מעופף בשמים. שנאמר ועוף יעופף על פני רקיע שמים. מכה רביעית מן הראשונות ערוב מן חיות הארץ שבתחתונים. ומכה ד׳ מן האחרונות חשך שהוא מניעת האור הבא ממזלות העליונים. המכה החמישית מן הראשונות הוא הדבר למטה בבהמות הארץ ומכה ה׳ מן האחרונות מכת בכורות נטילת נשמת האדם שהוא מן עליונים. הרי לך ה׳ מכות הראשונות נגד ה׳ מכות אחרונות. מן התחתונים ומן העליונים. ומפני שהעליונים והתחתונים מתחברים זה לזה דרשו ביד חזקה שתים ובזרוע נטויה שתים כי המכות מצורפות ומזדווגות יחד. וכאשר תבין זה תבין למה במכות הראשונות לא היה מחזק לבו ואילו במכות האחרונות היה הקב״ה מחזק לבו. שכל עוד שלא הגיעו המכות למדרגת האדם היה פרעה מחזק לבו מעצמו וגובר על המכה עד שחין שהוא באדם עצמו. ואע״ג שהכנים היו גם כן באדם. אין זה באדם לגמרי שהרי הכנים באו מן הארץ. אבל השחין התחלתו באדם. ומאז לא היה יכול לעמוד. ואם לא היה הקב״ה מחזק לבו היה שולח מיד את ישראל. והתבא׳ לך היטב מדרש זה:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ״ך עד״ש באח״ב. ויש לדקדק מה חידש רבי יהודה בסימן הזה. ובודאי שרבי יהודה נתן לסדר שלהם סדר ראוי בכוונה מיוחדת. וזה שראה כי היה מכת הדם בהתראה ומכת צפרדע בהתראה ומכת כנים בלא התראה. ואח״כ חזר לסדר הראשון מכת ערוב בהתראה ומכת דבר בהתראה ומכת שחין בלא התראה. ואח״כ חזר לסדר הראשון מכת ברד בהתראה ומכת ארבה בהתראה ומכת חשך בלא התראה. ומכה אחרונה שהיא מכת בכורות ג״כ בהתראה. ולסדר הזה נתן סימן דצ״ך עד״ש באח״ב. ועדיין צריך עיון למה באו המכות שתים בהתראה ואחת בלא התראה. דע כי כאשר רצה הקב״ה להביא המכות על המצרים בקטנה התחיל ובגדולה כלה. שכבר אמרתי לך כי התחלת המכות הם למטה במדרגה. שאלו התחיל במכה האחרונה היה שולחם מיד. ולכך התחיל במכה שהיא למטה במדרגה. והנה מציאות הארץ והמים וכל התחתוני׳ זהו מציאות אחת. עד חלל העולם שהוא ממוצע בין הארץ והשמים שהוא מציאות שני׳ והשמים אשר הם למעלה מחלל העולם הוא מציאות שלישית. נמצא כי המדרגות הן שלש. התחתונים והעליונים והחלל ביניהם ממוצע בין שניהם. והאדם הוא בחלל. שם משכנו ושם ישיבתו. והנה שלש מכות הראשונות דם צפרדע כנים היו בתחתונים. כי הכנים עיקר מושבם בעפר הארץ כמו הצפרדע במים. ומכת ערוב דבר שחין לא היה בתחתונים כלל כי אם בשוכנים בחלל העולם. כי הערוב מן החיות רעות השוכנים בחלל העולם. ודבר בבהמות ושחין לאדם ולבהמות הכל בבעלי חיים שהם בחלל העולם. ושלש אחרונות היו בשמים. כי הברד מן השמים כדכתיב בקרא. והארבה הוא עוף יעופף ברקיע השמים. והחשך שלא ישמש למצרים מאורות השמים. הרי שלש מכות האחרונות בשמים. ואחר כך מכת בכורות היא על הכל שהרי היא לנשמת האדם. שהנשמה יש לה מעלה יותר מן השמים. לפיכך יש סדר מיוחד למכת דם צפרדע כנים. וסדר מיוחד למכת ערוב דבר שחין. וסדר מיוחד למכות ברד ארבה חשך בכורות. לכך אמר הכתוב בסדר ג׳ מכות הראשונות. במכה הראשונה השכם. שלא הרשהו ללכת אל ביתו כי אם כאשר יצא פרעה המימה. שזה מורה שאין לו רשות כל כך על פרעה שאינו נכנס לביתו להתרות בו כי אם כאשר יפגע בו. ובשניה הוסיף למשול עליו ולבוא אל ביתו ולהתרות בו. ומכל מקום כיון שהיה מתרה בו היה יכול לומר אין אני חפץ במכתו רק להכנע. ובשלישית היה מכה אותו בלא התראה לגמרי וזה יותר ממשלה עליו. וכן כאשר התחיל במדרגה השניה המכות שהם בחלל העולם חזר להתחלת הסדר כבראשונה. וכאשר עוד התחיל במדרגה השלישית שהיה מביא עליו מכות שבאות מלמעלה חזר עוד לסדר הראשון כאלו מתחיל מחדש. וזה שכלל רבי יהודה בהסימן שנתן דצ״ך עד״ש באח״ב. והוא פירוש נכון מאד:" + ], + [], + [ + "רבי אלעזר אומר מנין וכו׳. ענין רבוי כל מכה לד׳ וה׳ מכות יתבאר בטבע. למשל המכה לאחר במקל. שבכלל היא מכה אחת. ובפרטיות נסתעף מזה פרוק וצער וחמום ומורסא או שחין. וכן אפשר לומר באלו המכות שבמצרים ועל הים שכל מכה כללה ד׳ או ה׳ פרטים. כי גרמה הרבה שנוים בהם. ובזה תבין פירוש דברי ר׳ אליעזר ור׳ עקיבא לאמיתו:" + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כמה מעלות טובות. קראם מעלות טובות. כי כל אחת ואחת מעלה נוספות כמו המעלות שכל אחת ואחת גבוה יותר מן הראשונה כך היו אלו המעלות כל אחת ואחת תוספת מעלה ומדרגה עד שהגיעו אל תכלית המדרגה האחרונה שהיא ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עונותינו. וכלן הן ט״ו מעלות. וחשבון זה אל תאמר שהיה במקרה כלל. כי החשבון ומספר זה נמצא שהיה מעזרת נשים לעזרת ישראל ט״ו מעלות. והן נגד ט״ו שיר המעלות בספר תהלים. והירח שהוא עולה חמשה עשר ימים עד תכלית מלואה. שכל זה ראיה שההתעלות הוא ט״ו מעלות ולא יותר. והוא נגד שם י״ה שעולה חמשה עשר במספר. וזה כי בשם י״ה ברא בו שני עולמים העולם הזה והעולם הבא. שנאמר כי ביה ה׳ צור עולמים. ומאחר שבשם הקדוש הזה ברא שני עולמים תוכל לדעת כי המעלות מגיעות עד ט״ו ולא יותר. כי בכח השם הזה ברא הכל לפיכך עלוי העולם עד חמשה עשר. ולכך כל עלוי והתעלות הוא עד חמשה עשר. כי כל עלוי דומה לעלוי העולם. ולכך גם כאן היו ט״ו מעלות שהעלה הקב״ה אותם עד המעלה הט״ו שהיא ובנה לנו בית המקדש. שהרי המקדש קדוש בודאי במעלה הנבדלת. נמצא שהעלה אותם עד שהגיעו למדרגה קדושה היותר עליונה. ולכך היו גם כן חמש עשרה מעלות מעזרת הנשים עד עזרת ישראל. כי יש לדעת כי מדרגת הנשים היא המדרגה היותר שפלה נוטה אל החמרית. ובין המעלה החמרית ובין המעלה הנבדלת ט״ו מעלות. לפיכך כאשר ירדו מן המעלו׳ הפכו פניהם אל המקדש ואמרו אנו לי״ה עינינו. כלומר אבותינו היו הולכים אחר הדברים השפלים והיו משתחוים לחמה וכיוצא בזה מן הדברים הגשמים. ואנו עינינו לי״ה שאנו הולכים אחר הקב״ה המתעלה על כל המעלות. ואלו ט״ו מעלות נחלקות לג׳ חלקים. חמש הראשונות כולן מדברות במה שהגיע לישראל ביציאתם מן השפלות שהיו עבדים למצרים. ואין כאן התעלות רק שהוציאם ממצרים שלא יהיו עבדים למצרים. וחמש מעלות האמצעיות הן התעלות שהיו ישראל מתעלים במה שנעשה להם נסים. וחמש מעלות אחרונות הן תכלית החבור והדבוק בו יתברך לגמרי. ולפיכך ה׳ מעלות הראשונות הוציאנו ממצרים ועשה בהם שפטים ועשה באלהיהם והרג את בכוריהם ונתן לנו את ממונם. כל זה בענין היציאה בלבד. שעד כאן היה להם ביציאתם ממצרים. וחמש האמצעיות מדברות בהמעלות שהגיעו לישראל אחר היציאה. והתחלתן היא קריעת ים סוף והעבירנו בתוכו בחרבה ושקע צרינו בתוכו וספק צרכנו במדבר והאכילנו את המן. אמנם חמש אחרונות כולן מדברות במצות אלהיות. וזהו הוראות על דביקתם לגמרי בו יתברך שאין אחריהן עוד מעלה. כי נתינת השבת היא מצוה אלהית. וכן קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו את התורה והכניסנו לארץ ישרא׳ ובנה לנו בית המקדש. כל חמש האחרונות מדברות במצות קדושות אלהיות שעל ידן אנו דבקים בו לגמרי. והתחלת חמש האחרונות הוא השבת. שאין ספק שהשבת במה שהוא אות ברית בין הש״י ובין ישראל הוא התחלת החבור והדבוק בו יתברך. ובית המקדש באחרונה שהיתה שכינתו בתוכם וזהו החבור לגמרי. והבן הדברים האלו:" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [], + [ + "פסח שהיו אבותינו אוכלים וכו׳ על שום שפסח וכו׳. הנה צוה הש״י מצות הפסח כי מאחר שלא היו ישראל אפשר להיות נצולים מן מכת בכורות כי אם ע״י שהם נחשבים עמו וחלקו של הקב״ה. צוה להם להקריב קרבן. כי באיזה ענין הם שלו ומה הם צריכים לו. כי אם להקריב לפניו לעבוד לו ובעבודה הם שלו. ולכך לא הגיע להם מכת בכורות כלל. ומפני כך נקרא הקרבן הזה פסח כתרגומו חיים שהוא לשון רחמנות. וביאור ענין זה שכיון שהם חלקו של הקב״ה הוא מרחם וחס על אשר לו שלא יאבד. ומפני שהשי״ת לקח ובחר בישראל בפרט מכל האומות להיותם שלו בזה שהוא יחיד שכיון שהוא יחיד בוחר באומה יחידית. וזאת העבודה היא עבודה מאומה יחידה למי שהוא אחד. ולכך היה כל עבודת קרבן הזה בענין אחדות. כי היה מצוה לאכול אותו על כרעיו ועל קרבו. שאין ראוי שיהיה הקרבן הזה מחולק. כי הדבר שהוא מחולק אינו אחד. וכן בבית אחד יאכל. כל הענין הזה שאסור לחלק הקרבן לשתי חבורות או שאסור לאכול אותו בשני מקומות. דפלוגתא דתנאי היא במסכת פסחים. כל הדבר הזה הוא כדי שיהא מעשה הקרבן ואכילתו בענין האחדות. וכן שה תמים בן שנה. מפני כי בן שנה הוא אחד בשנים. ואם היה ב׳ שנים היה יוצא מן האחדות. ודוקא שה ולא עגל כי שה לדקותו נחשב אחד לגמרי. ואמרו ז״ל שה פזורה ישראל. למה נמשלו ישראל לשה מה שה אם הוא לוקה באחד מאבריו כולו מרגיש. אף ישראל אחד חוטא וכולם מרגישים. שהרי עכן היה אחד וחטא וכל ישראל היו מרגישים. וביאור הדבר הזה כי השה לדקות טבעו אינו בעל חומר גם ועב. כי דבר שהוא חמרי כמו השור והחמור או הדבר שהוא דומה לו יש בו ענין חמרי. והחומר אין בו ענין האחדות. אבל השה טבעו דק ויש לו מזג דק ואינו חמרי. ולכך אם נלקה באחד מאבריו כולו מרגיש. וכך ישראל בעבור שישראל הם רחוקים ממדרגת החומר. ומדרגתם היא מדרגה רוחנית אלהית. לפיכך אחד חוטא וכולם לוקים. ומצותו בזכר ולא בנקבה כי האחדות הוא מן הצורה והתחלקות הוא מן החומר. ומפני שהזכר יותר נחשב צורה מן החומר לכך הפסח אינו בא רק מן הזכרים. וכן אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש. כי הבשול במים או בשאר משקין חלקיו מתפרדין ע״י הבשול. אבל צלי אש מכח האש אדרבה נעשה הבשר אחד כי האש מוציא הרוטב ונעשה הבשר קשה ואחד. וכן אסור מטעם זה לאכול אותו נא אלא כאשר הוא צלי אש שהבשר מתקשה מכח האש. וכן ועצם לא תשברו בו. שאם היה שובר העצם בפסח היה זה חילוק ופירוד דבר שאין צריך לאכילה. כי אע״ג שהוא אוכל הבשר שהוא ראוי לאכילה. אין זה חילוק ופירוד מפני שהוא עומד לאכילה. אבל שבירת עצמות אין זה לאכילה ונקרא שבירה ופירוד ודבר זה לא יתכן בפסח. ומה שאמרה תורה לאכול הפסח על מצות ומרורים הוא להוציא מלבן של אפיקורסים האומרים כי מן האחד לא יבא רבוי. רק מכח אחד יבא דבר אחד בלבד. ולפיכך כאשר יראו הרבוי בעולם יאמרו שההתחלות הן יותר מאחד. ולכך אמרה תורה כי הקרבן הזה שהוא לאל אחד יתברך ויתעלה יהיה קרבן נאכל על מצות ומרורים. כי המצה מורה על החירות והמרור הוא מורה על השעבוד. כי מאתו שהוא אחד יבא החירות וגם הפכו שהוא השעבוד. שהוא המוחץ והוא הרופא. כי אדרבא מפני שהוא אחד הוא הכל שהרי אין זולתו ולפיכך מאתו באו ההפכים. כי ראוי שיהיה ממנו הכל. כי ההפכים הם הכל ואין חוץ מהם. והבן זה מאד כי הם דברים עמוקים:" + ], + [], + [ + "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה וכו׳. יובן ע״פ מה שבארנו למעלה בפירוש הא לחמא עניא שמצה מורה על החירות. ובדרך הזה יש לפרש עוד כי הגאולה להוציא אותם ממצרים היתה בחוזק יד כמו שכתוב בכל מקום אצל יציאת מצרים חוזק הפעולה. כי בחוזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים. וכל דבר שהוא פועל בחוזק היד פועל במהירות בכח שהוא למעלה מן הזמן. ולפיכך כתיב זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כי בחוזק יד הוציא ה׳ אתכם מזה ולא יאכל חמץ. פירוש כי החמץ נעשה בעכוב זמן והגאולה נעשה בלי זמן מפני שהוציא אותם בחוזק יד ולכך לא יאכל חמץ בליל היציאה רק מצה. כדי שיקנו ישראל מעלה זאת שיפדה ה׳ אותם בחוזק יד. וכן צוה להם לאכול הפסח בחפזון שהוא מהירות. והכל כדי להתדבק במדה שממנה החוזק יד להוציא אותם במהירות בזה הכח שהוא למעלה מן הזמן. וזהו שאנו אומרים מצה זו שאנו אוכלים על שום שלא הספיק וכו׳. פי׳ כיון שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ אם כן נראה כי בחוזק יד הוציאנו ה׳ במהירות בלי זמן. ולפיכך יש לנו לאכול מצה שנעשית במהירות. ופירוש זה פשוט מאד. והנה לכל הפירושים המצה היא חירות גמור והמרור בודאי מורה על שעבוד. ולכך יש לומר עוד טעם במה שצוה לאכול הפסח על מצות ומרורים. כי הפסח הוא מורה על מדרגה שאנו עם אחד אל השם יתברך שהוא אל אחד כמו שהתבאר למעלה. ומן מדרגה עליונה הזאת נמשך לנו המצה ונמשך לנו מרור. שהיא החרות והשעבוד. כי לפי ערך מדרגת המעלה כך ערך דקדוק מדת הדין כמ״ש וסביביו נשערה מאד. ולכך המצה והמרור מן התורה עם הפסח דוקא. אבל כאשר אין פסח אף כי המצה היא החירות ומי שיש לו החירות יש לו שעבוד ג״כ. מ״מ אין נמשך זה מזה וכל אחד דבר בפני עצמו. ולכך אף שגם בזמן הזה המצה מן התורה. המרור אינו אלא דרבנן בזמה״ז. שהרי אין לו מציאות בעצמו רק שהוא טפל עם הפסח. ודברים אלו אמתים וברורים מאד:" + ], + [], + [], + [ + "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו. פי׳ שכל אדם חייב שיראה עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. ויש לו לשבח לפאר ולרומם להקב״ה על זה כמו שמסיים לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל וגו׳. ולכך מייתי קרא בעבור זה עשה ה׳ לי ולא כתיב לנו כאלו הוא היה היוצא. אבל לקמן אמר לא את אבותינו בלבד גאל וכו׳. ר״ל כי השי״ת הוא שהוציא האבות והבנים יחד. ופירוש דבר זה שהקב״ה גאל את ישראל בכללות שלהם. כי כאשר גאל הקב״ה את ישראל היתה הגאולה לשם כלל ישראל שלא יהיו ישרא׳ ברשות מצרים. ולפיכך היתה הגאולה לבנים כמו לאבות. שאלו היה רק רוצה הקב״ה שיהיו נגאלים הדור שיצאו ממצרים ואליהם בלבד הביט. אז לא היתה הגאולה רק אל אותו הדור בלבד. אבל הקב״ה היה רוצה לגאול את ישראל בכלל ולפיכך אף אותנו גאל עמהם:" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לפיכך אנחנו חייבים וכו׳. הגירסא שמצאתי בסדרי אשכנז הנכונה אלי מאד היא לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך ולעלה ולקלס למי שעשה נסים וכו׳. והם ט׳ שבחים. ונאמר לפניו הללויה הוא שבח עשירי. ונראה שהם י׳ שבחים נגד י׳ שבחים שנאמר בהן ספר תהלים. ובפ׳ ערבי פסחים בעשרה מיני זמר נאמר ספר זה. בניגון בנצוח במזמור בשיר בהלל בתפלה בברכה בהודאה באשרי בהללויה. וגדול מכולם הללויה שכולל שם ושבח בתיבה אחת ע״כ. ולפיכך אמר כאן ט׳ מיני שבחים. ונאמר לפניו הללויה הוא השבח העשירי שהוא היותר גדול בעשרה שבחים. והכי גרסינן שהוציאנו מעבדות לחרות מיגון לשמחה ומאבל ליו״ט ומשעבוד לגאולה ונאמר לפניו הללויה. וביאור ענין מעבדות לחרות הוא כפשוטו. שהיתה העבודה בפריכה המשברת את רוחם וכנגד זה אמר מיגון לשמחה. כי מפני שהיו משעבדים בהם בפרך נשבר רוחם ובא להם יגון ונהפך לשמחה. ומאבל ליו״ט אמר נגד וימררו את חייהם כי המרירות הוא אבל. שנאמר ואחריתה כיום מר. נהפך לי״ט שהוא הפך האבל. כי המרירות מגיע אל החיים כאשר החיים של אדם אינם על מנהגם. וזהו וימררו את חייהם. ומפני שהאבלות היא על בטול החיים לגמרי לכך אמר על המרירות שהגיע אל החיים ומאבל לי״ט. ואלו שלשה דברים נזכרו בכתוב זה אחר זה וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם וגו׳. ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו׳. ומשעבוד לגאולה הוא הרביעי והוא כמו כל מלך המשעבד בעמו. ואף מזה הוציא אותם שלא יהיו משועבדים כלל. אמנם בערבי פסחים במשנה הגירסא היא מאפלה לאורה משעבוד לגאול׳ הוסיף עוד אחד על אלו ד׳ דברים. והכוונה בזה לרבותינו ז״ל כי כאשר היו במצרים תחת רשות אחר היו דומים כמי שהוא עומד באפלה ויש הפסק בינו ובין השמש. כך כאשר היו במצרים היו כאלו לא היו נמצאים בפעל. וזהו שאמרו רז״ל שכאשר היו ישראל במצרים היו נחשבים כעובר במעי בהמה. וכאשר יצאו נחשבו כעובר הנולד. וע״ז יאמר שיצאו מאפלה לאורה. ר״ל שלא היה להם מציאות בפעל וזהו האפלה. ואחר כך יצאו לאורה להיות להם מציאות בפעל לפי שנתהוו לעם להשם ית׳. אבל סדר הגדה כמו שמצאתי בנוסחות לא זכר רק ארבע אשר אמרנו ושניהם אמת ואין בהם קשיא:" + ], + [ + "הללויה הללו עבדי ה׳ הללו את שם ה׳. היה די שיאמר הללו עבדי ה׳ את שם ה׳. אלא שר״ל מצד שהם עבדי ה׳ ראוי להם להלל. כמו העבד אשר הוא מהלל לאדון שלו במה שמיטיב עמו. ועוד יוסיף בהלל להלל את שם ה׳. כלומר בהילול המיוחד לשמו יתברך ולפיכך חלק אותו לשנים:", + "יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם. התחיל אחר כך לספר שבח הקב״ה בכל שלש עולמות. יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם. הוא עולם העליון כי לכך כתב מעתה ועד עולם. כלומר עד עולם שהוא עולם הבא. וראוי להבין לשון יהי שהוא לשון עתיד והוא רמז על עולם הבא. ואח״כ עד עולם השני אמר ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה׳. כי מצד התנועה הזאת שהיא התנועה ממזרח עד מערב מורה על המגיע בכחו הנותן התנועה למתנועע. לפיכך ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה׳. כי אחר שיש כאן מתנועע אין מתנועע בלא מניע. ומצד זה הוא מהולל בעולם השני. השלישי זכר הלול שלו במה שהוא רם על כל גוים. שאע״פ שהם אומות מחולקות הוא יתברך רם על כלם והכל הוא עושה בהם כרצונו. הנה זכר באלו שלשה עולמות כל שבח ושבח לפי הראוי לו. על השמים כבודו. פירושו שלא תאמר מאחר שכבודו למטה. מצד השפלות שיש בתחתונים הנה כבודו ח״ו אינו שלם. לכך אמר על השמים כבודו. שאין מצטרף כבודו אל התחתונים:", + "מי כה׳ אלהינו המגביהי לשבת וכו׳. הוסיף חמשה יודי״ן המגביהי המשפילי מקימי להושיבי מושיבי. ונראה כי מפני שהיו״ד בסוף הוא המשך המלה שצריך להמשיך האות. וכדי לחלק בין אלו חמשה דברים אשר בין מגביהי ובין משפילי ובין מקימי ובין להושיבי ובין מושיבי באו חמשה יודי״ן. כי בהמשך התיבה נעשה חלוק ביניהם בלשון. ובא לומר כי אלו הפעולות הן מחולקות. כי מגביהי לשבת הפך משפילי לראות. כי מגביהי לשבת ר״ל שכל הנמצאים הגבוהים והרמים בשמים הם תחת רשותו והוא מגביהי לשבת עליהם ולהשגיח עליהם. ועם כל זה אינו עוזב את הפחותים. וזהו משפילי לראות גם להנבראים השפלים אשר בארץ. אחר כך יאמר כי הוא יתברך מסדר מציאות שלהם על חלוקי הנהגות שהן חסד ודין ורחמים ולפיכך אמר מקימי מעפר דל שהקב״ה מקים מעפר דל. וזהו במשפט כי למה יהיה הדל כל כך שפל עד הארץ. ולפיכך כאשר מקים אותו הוא במשפט ובמדת הדין. אבל דבר זה מה שהוא מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים. הוא על צד החסד. כי מצד הדין די לו שאינו אביון והוא כמו שאר בני אדם. אבל מה שהוא מושיב אותו בין נדיבים זהו חסד גמור. ולפיכך המשך היו״ד מורה שיש חילוק ביניהם זה מצד הדין וזה מצד החסד. אמנם נגד הג׳ שהוא הרחמים אמר מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה. וזה אינו חסד ואינו דין. כי אינו חסד שהרי כל אשה נבראת להיות לה בנים בטבע. ואינו דין כי זו שאין לה בנים אין זה שפלות רק שאין לה הברכה מה שהיא לשאר נשים. והנהגה הזאת כלולה קצת ממדת הדין וקצת ממדת החסד והוא הרחמים. ובאלו שלש מדות הקב״ה מנהיג עולמו דכתיב אני ה׳ עושה חסד משפט וצדקה בארץ. לכן עושה חלוק ביניהם בהמשך היודי״ן לרמז שיש חמשה חלוקי דברים שבהם יושלם ההנהגה. האחד שהוא המגביהי לשבת שיושב בגבהי מרומים להנהיג כל הנמצאים העליונים. השני כי אינו עוזב את הפחותים והשפלים וזהו המשפילי לראות. ואת כל רואה כל אשר בשמים ובארץ. ואחר כך זכר שלש מדות שבהן הקב״ה מנהיג עולמו והוא החסד והדין והרחמים כמו שהתבאר. וחותם הללויה כדי לסיים בהלל. הלל בתחלה והלל בסוף מורה לך שאין בכל מעשיו רק הלל:" + ], + [ + "צאן. וכן בסוף המזמור מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב. וכן ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים כפל הלשון. ופירוש מה שאמר כפל ישראל ובית יעקב יתבאר בכונה מיוחדת. בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז. כל השבח הזה כפול. היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו. וכן הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור. וכן ההרים רקדו כאילים גבעות כבני כי תדע שהיו מצרים גוברים על ישראל מצד צורתם. שעליה נקראו בשם ישראל מלשון כי שרית. וגם גוברים עליהם בצד אשר הם עם במדרגת החומר. שעליה נקראו בשם יעקב מלשון עקב. כי אשר היו ישראל עבדים למצרים זהו דבר אחד. ומה שהיו מוסיפין עליהם ענוי זה ענין שני. העבדות מה שהיו תחת רשותם לעבוד אצלם בא להם מצד החמרי שהחומר הוא העבד. ומצד הצורה ר״ל ממה שהיו עם ישראל עם אלהי אברהם מזה בא להם הענוי של מצרים. כי הצורות גוברות זו על זו ומתנגדות זו לזו. ולכך נאמר לאברהם בברית בין הבתרים ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו׳ ועבדום וענו אותם. הזכיר שני דברים עבודה ועוני. עבודה מצד ענין החומר וענוי מצד ענין הצורה שהיו מצרים גוברים עליהם. וכנגד אלו שני דברים אמר הכתוב בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז שיצאו ישראל ממצרים בשני חלקיהם בשם יעקב ובשם ישראל. וכאשר יצאו ממצרים אז נעשה ישראל להקב״ה לעם. למען היות יהודה שהוא ראש ונשיא לישראל לקדשו. כי מאחר שהובחר שבט יהודה למלכים הנה הוא לקדשו למשוח ממנו מלכים בשמן קדש. והקדושה הזאת מורה על קדושה אלהית. ואמר לשון נקבה היתה יהודה. ר״ל שהיתה יהודה לשמו יתברך כאשה שהיא מקודשת לבעלה כך היתה יהודה מקודשת לשמו. שקדושתו של יהודה שמקבל הקדושה מן הש״י כמו הנקבה שמקבלת הקדושה מן הבעל. ישראל ממשלותיו. שממשלתו של הקב״ה על ישראל. כי נקרא אלהי ישראל בפרט. ומאחר שהיתה היציאה הזאת בדרך שינוי מן מנהגו של עולם. וכל הדברים הנעשים שלא במנהגו של עולם הם יותר במדרגה ובמעלה מן הדברים אשר נעשו במנהגו של עולם. לכך נזכרים כל אלו הדברים כפולים. להורות מדרגה על מדרגה שהיתה היציאה למעלה במדרגה מן מנהגו של עולם. והבן זה:", + "ומה שאמר הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור אע״ג שלא היו ישראל אצל הירדן. פירשו רז״ל כיון שלקה גברתה שהוא הים שפחתה לקה עמה. ודבר זה נתבאר למעלה אצל ויבקעו המים. ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים. וזה שאמר הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור. ומה שזכר ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן יותר ממה שזכר שאר הנמצאים. בא לומר שלא היתה היציאה בענין טבעי רק הכל יוצא מן הטבע. והיה פועל הקב״ה נסים ונפלאות אף באלו הנמצאים הרחוקים מן קדושתו יתברך כמו הים והירדן שנוטים לענין החומר והם רחוקים מן הצורה. הים מצד שהמים הם בלתי צורה. כי המים אין להם שלימות. וכן ההרים בעלי חומר גם אין להם יחוס אל הש״י בעבור קדושתו של הקב״ה שהוא נבדל מן החמרי. ומה שאמר מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב. פי׳ מלפני האדון הבורא ית׳ תחיל הארץ. כי מאחר שהוא אדון אין משותף יחד האדון עם זה שהוא אדון לו. ולפיכך הארץ אין עמידה לה עם מדרגת האדון שלה. ואמר עוד מלפני אלוה יעקב שהוא קדוש נבדל מן החומרי. כמו שאמר והקדישו את קדוש יעקב. ולפיכך הזכיר אלהי יעקב לפי שנקרא אלוה יעקב על שם הקדושה. והבן זה מאד:", + "ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים. כלומר מפני קדושתו הופך הצור החזק אל אגם לעשות ממנו אגם מים. שהוא דבר נמס כמו המים. וכל זה מפני שלא יוכלו הנמצאים לעמוד מפניו והצורים החזקים נהפכו מפניו למים. כי כאשר יאמר על דבר שיהפך חזקו ותקפו ללא דבר. נאמר. ויהי למים. כדכתיב וימס לבב העם ויהי למים. ובשביל זה היה הים בורח וההרים רקדו כאילים שלא יוכלו לעמוד מפני קדושתו. ושני היודי״ן הנוספות חולי ההופכי באו לחלק בין פעולה לפעולה. כי חלוק יש בין אשר מחולל את הארץ ובין אשר ההופך הצור לאגם מים. וכל הדברים הנזכרים במזמור זה הם כפל כי מזמור זה בא על שנוי הטבע ונסים שעשה בעולם. וכבר אמרנו כי כל נס נעשה למעלה מן הטבע והוא במדרגה שניה לכך נכפלו הדברים. ומה שהוסיף וי״ו על למעינו מים שהיה לו לומר למעין מים ובא הוי״ו להמשיך הדבר להפסיק. וכך פירושו כי הוא יתברך ההופך חלמיש למעין. לא שרצונו בזה לעשות מעין להשקות האדמה. רק שמפני קדושתו ורוממותו הכל נמס ונעשה למים. וכמו שאמרנו כי כל הנמצאים נעשים לפניו לאפס. והבן הדברים:" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים. פי׳ ברכה זו הוא ליתן ברכה והודאה על ב׳ מיני הגאולות שגאל אותנו ואת אבותינו ממצרים כנזכר לעיל בביאור בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. כי מגאולה שהיתה אז לאבותינו במצרים נתמשך תמיד גאולה לזרעם אחריהם בכל דור ודור. וכיון שרוצה להזכיר זאת שע״י גאולת מצרים יגאל הש״י אותנו לעתיד גם כן. אומר בשביל זה שכמו שהגיענו אל הלילה הזה שבו גאלנו וזיכה אותנו לעבוד עבודתו לאכול בו מצה ומרור שצונו בשביל הגאולה. כן בזכות זה יומשך לנו ישועה מכח גאולת מצרים שנזכה לקיים מצות רגלים אחרים הבאים לקראתנו. כלומר אשר יהיו בשביל הגאולה העתידה לבא במהרה בימינו אמן:" + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [ + "מפרשי ההגדה עשו מן הלל נרצה ב׳ סימנים ואמרו שנרצה פירושו מי שעשה כסדר הזה נרצה לפני המקום. ולא נראה לי לפרש כך דא״כ אין זה סימן על איזה עשיה כמו הסימנים שעד כאן. ולמה משמיענו זאת כאן יותר מבקיום מצות אחרות שג״כ המקיימן נרצה לפני המקום. ונראה לי שהלל נרצה הוא סימן אחד וכל עבודת הסדר נכלל בי״ד סימנים כנגד היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים. ונרצה הוא סימן על חצי השני של ההלל שעיקרו הוא עניני תפלה לפני הקב״ה על הגאולה שלמה שאנו מקוים עליה. ואנו מבקשי׳ שנהיה נרצה לפניו לעשות גם לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו במצרים. ולפיכך זה ההלל הוא נקרא הלל נרצה. אבל ההלל שעד לא לנו נקרא הלל סתם כי הוא רק הודיה על נסי מצרים:" + ], + [ + "שפוך חמתך. מה שנתקן לומר אלו הפסוקים קודם לא לנו. יען כי קבלה בידינו שבגמר הגאולה שלמה תהיה מלחמת גוג ומגוג על ישראל ועל המשיח. ומגמת מלחמתם תהיה על ה׳ ועל משיחו כי הם ירצו במלחמתם להראות ולפרסם בעולם כפירתם באחדות הבורא ובהנהגתו העולם בהשגחה פרטית. כמו שכתוב יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה׳ ועל משיחו. על ה׳ ממש. כי כלם יהיו מן האומות העובדים לאלילים ולמזרי השמים הכופרים במציאת השם יתברך ובפרט בהשגחה הפרטית. ורז״ל פרשו על לא לנו שמוסב על מלחמת גוג ומגוג שיעשה הקב״ה כליה בהם בעבור שם כבודו המחולל ביניהם. ורק אחרי מפלתן אז תגמר הגאולה בשלימות והיה ה׳ למלך על כל הארץ. וגם אמרו רז״ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכו׳. וע״כ אנו מתפללים בלילה הזה לא לנו על מפלתן כיון שבו נפתחו שערי הגאולה לישראל ובו עת רצון לגאולה העתידה לבוא ב״ב. ולפיכך מתחילין לומר תחלה שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך וגו׳ כדי שיהיה קאי עליו לא לנו ה׳ לא לנו. כי כך כתיב אצל גוג ומגוג בנבואת יחזקאל והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל וגו׳ תעלה חמתי באפי ובקנאתי באש עברתי דברתי וגו׳. ועפי״ז יתפרש ג״כ כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו. שזאת נתינת טעם להעלות עליהם שפיכת החמה והזעם והחרון אף. שאינם כדאי להנצל כיון שע״י כפירת האויב במציאות השם יתברך ובהשגחתו הפרטית אכל אז האויב את יעקב בעת החרבן ולא הסתפק עצמו בזה רק שעוד ואת נוהו השמו. נוהו של הקב״ה שאמרו ערו ערו עד היסוד בה. כי מגמתם במלחמתם עם ישראל היה כדי לבזות למי שהשכין את כבודו בבית המקדש. לכפור במציאתו ומכל שכן בהשגחתו. וכמוהם גם קבוץ האומות שבמלחמת גוג ומגוג למה יאמרו אלו הגוים איה נא אלהיהם. ולזאת לשמך תן כבוד ושפך עליהם זעמך וגו׳. הרי שאלו הפסוקים של שפך חמתך הם כמבוא והקדמה ללא לנו ומקושרים אלו באלו. וזה ברור ונכון:" + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [ + "מפרשי ההגדה עשו מן הלל נרצה ב׳ סימנים ואמרו שנרצה פירושו מי שעשה כסדר הזה נרצה לפני המקום. ולא נראה לי לפרש כך דא״כ אין זה סימן על איזה עשיה כמו הסימנים שעד כאן. ולמה משמיענו זאת כאן יותר מבקיום מצות אחרות שג״כ המקיימן נרצה לפני המקום. ונראה לי שהלל נרצה הוא סימן אחד וכל עבודת הסדר נכלל בי״ד סימנים כנגד היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים. ונרצה הוא סימן על חצי השני של ההלל שעיקרו הוא עניני תפלה לפני הקב״ה על הגאולה שלמה שאנו מקוים עליה. ואנו מבקשי׳ שנהיה נרצה לפניו לעשות גם לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו במצרים. ולפיכך זה ההלל הוא נקרא הלל נרצה. אבל ההלל שעד לא לנו נקרא הלל סתם כי הוא רק הודיה על נסי מצרים:" + ], + [ + "לא לנו ה׳ לא לנו. יש לפרש כי נגד מדת הדין יאמר שלא יהיה מדת הדין מקטרג למה יעשה לישראל דבר זה. לכך אמר נגד זה לא לנו ה׳ לא לנו שאין אנו מבקשים בשביל עצמנו כלל כי יודעין אנו שאין אנו ראוין. ורק תעשה בשביל כבוד שמך שיתגדל ויתקדש. כי שמו שהוא שם בן ד׳ אותיות הוא מצפ״ץ בא״ת ב״ש והוא בגימטריא ברחמי״ם. להודיע כי שם המיוחד מנהיג ברחמים. וכן ידוע לחכמים כי השם המיוחד שהוא שם בן ד׳ הוא מדת הרחמים. ואמר כי יתן כבוד לשמו המורה על מדת הרחמים. ועוד אמר שיעשה גם על חסדך ועל אמתך הן מדת החסד והאמת של הקב״ה שבשבילן ירחם על ישראל. ועוד אמר למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם הוא ענין רביעי שראוי לעשות בשביל שלא יאמרו הגוים איה נא אלהיהם. אלו האומות העובדי אלילים ולצבא השמים הכופרים במציאת השם ית׳ אשר יתקבצו על ישראל במלחמת גוג מגוג. ובשביל כל אלו הטעמים אנו מבקשים שלא יקטרג עלינו מדת הדין בימי גוג ומגוג או לימות המשיח ויעשה עמנו הקב״ה ברחמים למען שמו ויתן לנו חסד למען חסדו ואמתו. ואמר ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה. כלומר שהם אומרים איה נא אלהיהם. כלומר שאין יכולת באלהיהם להושיע. ואין הדבר כך רק אלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה:", + "ישראל בטח בה׳ וגו׳. זכר ג׳ כתות. ישראל. בית אהרן. יראי ה׳. פירוש כי ישראל מצד שהם בניו הרי הם דבקים בו בעצם כמו שיש דביקות הבן אל האב. ומפני כך ראוי להם לבטוח בו ית׳ מצד הדביקות הזאת. אמנם בית אהרן עובדים לו מאהבה והדביקות שלהם אל הקב״ה היא מצד אהבה. ויראי ה׳ היינו אלו העובדים השי״ת מיראה. ויש גם להם דביקות בו ית׳ מצד היראה. הנה לכל הג׳ כתות יש להם על מה לסמוך וראוי להם לבטוח בה׳. ומה שלא זכר גם בית הלוי כמו שזכר בהמזמור הללו עבדי ה׳. הוא מפני כי כל ההלל הוא על החסד והטוב שהקב״ה עושה עם ישראל. ומפני שהלוים דבקים במדת הדין ולא יבא מזאת המדה החסד והטוב. לכך בכל ההלל לא נזכר כלל בית הלוי. ומה שאמר עזרם ומגנם. פירוש עזרם שיהיו מתגברים על אויביהם כאשר יבאו על אויביהם להכניעם תחתיהם. ופירוש מגנם הוא שלא יהיו נזקים מאויביהם כאשר יבאו אויביהם עליהם להכניעם:", + "ה׳ זכרנו יברך. אחר שהזכיר כי הקב״ה עזרם ומגנם של ישראל שלא יוכלו להם אויביהם בא לומר על ענין הברכה שהקב״ה יברך את ישראל להוסיף עליהם. וזה לא נזכר בכל החסדים והטובות הראשונות. ואמר ה׳ זכרנו יברך ואין הפירוש שיברך הזכרים. שא״כ היה הרי״ש בצר״י זכרנו. רק פירושו הקב״ה שעולה זכרוננו לפניו והוא זוכר אותנו. הוא יברך את זכרוננו. וכך פי׳ המתרגם. ור״ל כי השם שהאדם נזכר בו הוא זכרון אדם עצמו. ולפיכך אמר ה׳ זכרנו יברך. כאלו אמר יברך את השם שלנו והשם הוא זכרון עצמיותינו. וזכר כל ג׳ כתות שהם דבקים בו ית׳ שכל אחת ואחת תקבל ברכה כפי הראוי לה עם הקטנים ועם הגדולים שלה. ואח״כ אמר שיוסיף עליהם על האבות ועל הבנים. ומה שאמר ברוכים אתם לה׳ עושה שמים וארץ. ר״ל כי הקב״ה אשר הוא עושה שמים וארץ בשתי ידיו ביד הימין וביד השמאל. שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ובשתי ידיו אשר ברא שמים וארץ שהוא כח הרוחני וכה הגשמי יברך אתכם. וכאשר נתברך בשתי ידיו של הקב״ה נתברך בברכה כללית של רוחני וגשמי:", + "השמים שמים לה׳. אחר שזכר הענין שהוא ית׳ עושה שמים וארץ שהוא כח הרוחני וכח הגשמי יסביר לנו לבל נפול בטעות המינים האומרים שאין הבורא שוכן שחקים ורוכב שמים בלבד להיותו נבדל מן גשמיות הארץ וצאצאיה. רק שמיחסים אליו השתתפות והתלות בהנבראים הגשמים ח״ו. ועל זה יאמר שאינו כן רק שהשמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. כלומר שמכון שבתו בשמים והוא נבדל בעצמיותו וקדושתו מעצמיות עולם הגשמי הנקרא ארץ אשר נתנו לבני אדם למכון שבתם. והבורא ית״ש אינו נתלה כלל בזה העולם. ולכך ביכלתו לשנות העולם ברצונו ולשדד כח דרך הטבעי שלו. נמצא שענין זה הכתוב כענין הכתוב ה׳ בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. כלומר שמפני שהכין כסאו בשמים להיותו נבדל בקדושתו מהעולם הגשמי. לכך מלכותו בכל משלה אף בעולם הגשמי לשנותו מדרכו הטבעי:", + "לא המתים יהללו יה. אחרי שאמר שהבורא נבדל בעצמותו מעולם הגשמי יזהיר עוד לבל נפול ח״ו בטעות אותן המינים האומרים עזב ה׳ את הארץ ואינו משגיח כלל עליה. ועליהם אמרו רז״ל שהרשעים בחייהם קרואים מתים. כי המת הוא מפני שהנשמה עזבה את הגוף ונבדלה ונתרחקה ממנו לגמרי. ולכך נתבטל מן הגוף כל כח החיוני הרוחני שהיה לו. ומנו החכמים בזה ה׳ מדרגות שהן נפש. רוח. נשמה. חיה. יחידה. וכל זמן שנמצא בתוך הגוף עכ״פ כח אחד מאלו החמשה כחות אפילו הכח היותר תחתון שהוא כח הנפש ג״כ יוכל לחיות ככל האנשים. כי גם שאר הכחות אף שהם מחוץ לגוף מ״מ חופפים עליו ומשפיעים בו כחות החיוני שלהם ע״י אמצעות כח הנפש השוכן בתוך הגוף. וע״כ הכופרים בענין הנשמה והשארת הנפש ואומרים שחיות הגוף הוא רק ע״פ כח טבעי הגשמי ואין שום כח נבדל רוחני שולט עליו הם ראוים להקרא בחייהם מתים. כי הם יחשבו על מדרגת חיותם כמו מה שהוא באמת אחרי המיתה. וזאת ידוע שחז״ל ידמו מציאות השם ית׳ ושכינתו בזה העולם למשכן וקשר הנשמה אל הגוף. נמצא לפי דעת אלו הרשעים הנקראים בחייהם מתים לאמר שגם הארץ אין שום כח נבדל רוחני שולט עליה להשפיע בה. רק שהכל מתנהג מעצמו בכח דרך הטבע. אמנם יש עוד כת מינים הראוים להקרא בשם יורדי דומה. והם האומרים שהבורא אינו נבדל מן העולם רק שהוא מקושר ומשותף עם העולם והוא והעולם אחד הוא. ולכך נאה להם השם יורדי דומה. כי פי׳ דומה כמו לדום. ודום פירושו שתיקה שהוא היפוך כח הדבור. ומפני שכח הדבור מורה על כח החיוני שבמין אדם. כי על הכתוב ויהי האדם לנפש חיה. תרגומו לרוח ממללא. שזאת מורה על מדרגת כח החיוני שבאדם שגבוה הרבה ממדרגת כח החיוני של בהמה. לכך נשמע שהדממה והשתיקה היא ההיפוך ממדרגת כח החיוני הזה. ועפי״ז יתפרש יורדי דומה שהם יורדים למדרגה נמוכה של המעטת כח החיוני עפ״י שיטתם הפתיות. כי זאת נראה לכל שכח הטבע מתמעט והולך ודור אחר דור התולדות חלשים בטבעם יותר ויותר. נמצא לפי הדעה משובשת הזו שגם הבורא ית׳ שהוא מקור החיים של הכל שולט ח״ו גם בו המעטת והחלשת הכח בכל פעם יותר כיון שהוא משותף עם זה העולם. ולפיכך נאה להם לכת הזו להקרא בשם יורדי דומה. כי לפי דעתם יורדים הם בכל רגע ורגע למדרגה נמוכה של המעטת כח החיוני של כל העולם. אבל האמת הוא שרק כח הטבעי הגשמי בלבדו מתמעט ע״פ רצון הבורא ית׳. אבל בכח הבורא ית׳ שהוא מקור החיים המחיה את כלם אין שום השתנות לעולם. כמו שאין שנוי בשמש לעולם אף שבחורף אורו וחומו מועטים מבקיץ. וע״ז כתיב כי אני ה׳ לא שניתי:", + "העולה מכל זה שהמתים והיורדי דומה הם ב׳ מיני כופרים ועל שניהם יאמר כי לא יהללו יה. מפני שרז״ל אמרו שבשם יה נבראו שני עולמים עוה״ז ועה״ב שהם השמים והארץ. ונרמז בדבריהם ג״כ שכמו האות י׳ מהשם יה מוקדמת להאות ה׳. ותמיד העילה קודמת להעלול והסיבה להמסובב. כן גם השמים קודמים להארץ והתלות הארץ היא מן השמים ומושפעת מן הרוכב השמים כמסובב מסבתו ועלול מעילתו כמ״ש רוכב שמים בעזרך. ושתי כתות המינים האלו עפ״י שיטתם המשובשת לא יהללו את השם יה. כי אלו האומרים עזב ה׳ את הארץ וכמו שהרוכב שמים נבדל לגמרי מיושבי הארץ כן גם הארץ ומלואה איננה תולה כלל בהרוכב שמים. א״כ הם מפרידים בין ב׳ אותיות של השם הקדוש יה. ולפי שיטתם אין מציאות כלל לשם זה כי איך יוכללו ב׳ דברים נפרדים לגמרי בכח של שם אחד. וכן אלו האומרים שאין בנמצא כלל סבה ומסובב עילה ועלול וכופרים במציאות רוכב שמים המובדל מן הארץ. רק יחשבו שהכל מדרגה ומעלה אחת בהשתתפות ושאין לקרותם בשני עולמים. א״כ נמצא לפי שיטתם ג״כ אין מציאות להשם יה כיון שזה השם מורה על בריאת שני עולמים דוקא רוחני וגשמי. וגם שהארץ מושפעת מכח הרוכב שמים דוקא כמבואר לעיל. אבל ואנחנו ישראל מאמינים בני מאמינים נברך יה. כי אנחנו מאמינים שמציאות קדושה העצמיות של הבורא ית׳ היא בשמים במדרגה נבדלת מן הארץ. ואינו תולה כלל בזה העולם. וגם מאמינים אנחנו שהארץ תולה בו והוא מושל ומשגיח עליה בהשגחה פרטית ומשפיע בה חיות תמיד. וכתיב מבשרי אחזה אלוה. כי כמו הנשמה שמשפעת כחות רוחנים בגוף על ידי אמצעות הנפש אשר תשכון בגוף. כך הוא ית׳ משפיע תמיד כח החיים בארץ ע״י אמצעות שכינתו הקדושה אשר תשכון בארץ. כענין הכתוב ה׳ בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. ואלו הדברים לא יובנו בהשקפה הראשונה כי הם דברים עמוקים מאד מאד. הפוך בה דכלא בה:" + ], + [ + "אהבתי כי ישמע את קולי תחנוני. בפרק ערבי פסחים דרש רבה אמרה כ״י לפני הקב״ה רבש״ע אימתי אני אהובה לפניך. בזמן שאתה שומע קול תחנוני. דלותי ולי יהושע. אע״ג שדלה אני מן המצות לי נאה להושיע ע״כ. באור דבריו הוא כי כמו שאני אוהב שהקב״ה ישמע את קולי כך הקב״ה אוהב אותי כאשר ישמע קול תחנוני. כי מי שהוא אוהב את אחד אין ספק שגם הנאהב אוהב אותו. וזה שאמר אימתי אני אהובה לפני הקב״ה כשישמע הקב״ה את קול תחנוני. ובימי אקרא אלו הימים טובים. ולכך נקראים ימי. ואז אקרא לה׳ להמשיך עלי הטובה:", + "אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים. פירשו רז״ל זה ארץ ישראל שמתיה חיים לעתיד לבא. ונקרא א״י ארצות דכתיב ויתן להם ארצות גוים. כי הם ז׳ ארצות הכנעני החתי האמורי וגו׳. האמנתי כי אדבר. פי׳ בשביל שאני מאמין בו ית׳ לכך נראה ויפה לי לדבר לפניו. ולכך אני עניתי מאד שבחו של הקב״ה. מלשון וענית ואמרת. אני אמרתי בחפזי פי׳ כאשר הייתי נחפז לברוח מפני שאול אמרתי בלשון בתמיה וכי כל אדם כוזב. כי הלא שמואל דבר אלי למלך. ועתה הלא נתקיימה הנבואה. ולכך בודאי ראוי להאמין בו יתברך:" + ], + [ + "כוס ישועות אשא. כלומר על כל תשועה שיעשה הקב״ה לי אשא כוס לפרסם את התשועה. ושייך לשון נשיאה בענין הפרסום. כי דבר המנושא הוא ניכר ומפורסם. ואמר ובשם ה׳ אקרא. פי׳ לברך להקב״ה על התשועה הזאת. ולא אהיה כפוי טובה רק אפרסם את התשועה לרבים:", + "יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו. פירוש כל כך הש״י טוב לצדיקים עד שכבד בעיניו להמית אותם. והמיתה באה להם מרצונם מצד שהם צדיקים על כן אינם רוצים לדחות הטבע. כי הטבע ראויה להנהגת העולם והיא הנהגה של אמת. אבל לולא זאת כיון שאצל הש״י הוא דבר קשה להמיתם היה הש״י מחדש עמהם נסים ונפלאות שיחיו לעולם:", + "אנה ה׳ כי אני עבדך. ר״ל יען כי אני עובד אותך תמיד וקבלתי עלי עול מלכותך. ולא עוד שאינני כעבד חדש שאין מקבל עליו עול האדון שלו בלב שלם כל זמן שאין מכירים היטב זה את זה. רק שאני עבדך בן אמתך. פירוש כעבד של בן האמה שהוא יליד בית הנולד ברשות האדון אשר מרגע הולדו שורה עליו עול אדונו ועובד אותו בתמידות ובלב שלם כיון שמושרש בעבדותו מצד התולדה. וכן ישראל נאמר עליהם העמוסים מני בטן. ובעבור זה פתחת למוסרי מגלות מצרים ואמרת עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. ולא עבדים לעבדים. ולכך לך אזבח זבח תודה. פי׳ על גאולת מצרים. ובשם ה׳ אקרא על הגאולה האחרונה שתהיה גאולה שלימה אחרי שינצלו ישראל משליטת גוג ומגוג עליהם. ואז אשלמה בפרסום גדול נדרי לה׳ בחצרות בית ה׳:" + ], + [ + "הללו את ה׳ כל גוים. כך איתא בערבי פסחים אומות מאי עבידתייהו דישבחו כי גבר עלינו חסדו. ומתרץ הללו את ה׳ כל גוים שבחוהו כל האומים על הנסים וגבורות דעביד להו. ומכל שכן אנו דבעינן לשבחוהו כי גבר עלינו חסדו. ומפני שיש לחשוב שהנהגת הש״י שהיא ע״י חסד אין האמת בהנהגתו. כי החסד הוא אע״ג שאין ראוי לעשות מצד האמת. לכך אמר ואמת ה׳ לעולם. כי הכל הוא באמת. שאע״ג שהקב״ה עושה חסדים. החסדים שעושה הם במדת האמת:", + "הודו לה׳ כי טוב. רצה לומר שכל הנבראים יתנו הודאה להקב״ה שעם כלם עושה חסדים. ואח״כ אמר יאמר נא ישראל כל״ח. כי יש לישראל לומר כי לעולם חסדו בפרט בשביל שחסדו מיוחד על ישראל. וכן חסדו מיוחד על בית אהרן. וכן חסדו מיוחד על יראי ה׳. מפני שהחסדים הם מחולקים. חסד שעשה עם בית ישראל הוא בפני עצמו לפי שהם בניו בעצם וראוים לעשות חסד אתם מצד זה. וכן בית אהרן הם האוהבי ה׳ עושה אתם גם כן החסדים המיוחדים להם. וכן יראי ה׳ במה שהם יראי ה׳ נוהג ג״כ עמהם בחסדו. ומתחלה כלל אותם ביחד בענין ההודאה שכלם יתנו הודאה וישלימו עצמם אל הש״י. ואף על גב שאין החסדים שוים. סוף סוף בזה הם שוים שכלם חסדים:" + ], + [ + "מן המצר קראתי יה. פי׳ כי שם יה מרחיב בצרה כמ״ש כי ביה ה׳ צור עולמים. ומאחר שבשם הזה נברא העולם לכך מרחיב בצרה. כי במדרגה הזאת שממנה נברא העולם אין צרות. כי הוא יתברך סדר העולם בטוב ואין חסרון בסדר הבריאה כלל. לפיכך כתיב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה:", + "ה׳ לי לא אירא. פירוש לפעמים יבא אויב עלי ואני לא ארצה להלחם אתו לנצחו רק להנצל ממנו בלי מלחמה כמו בשאול שלא רצה דוד להכותו. ולפעמי׳ שאני ארצה להלחם נגדו ולנצחו. ועל אלו ב׳ הענינים אמר שכאשר לא אחפוץ ללחום ולנצח רק להנצל אז ה׳ לי להציל אותי ולא אירא מן האויב. אבל כאשר ארצה ללחום אתו ולנצחו אזי ה׳ לי בעוזרי לנצח האויב ולתת אותו בידי. וכן גם בשביל אלו ב׳ הענינים כפל דבריו ואמר טוב לחסות בה׳ מבטח באדם כנגד ענין ההצלה. וכנגד ענין הנצחון אמר טוב לחסות בה׳ מבטח בנדיבים. ומה שזכר ג״פ סבבוני הוא נגד ג״פ שעתיד גוג ומגוג לעלות על ירושלים. כדאיתא במדרש שדרשו מקרא זה על גוג ומגוג לפי שג׳ פעמים עתיד גוג ומגוג לעלות על ירושלים. נגד פעם א׳ אמר כל גוים סבבוני. שעתיד להכניס מכל העולם ולהעלותם על ירושלי׳ והם נשברים כמ״ש בשם ה׳ כי אמילם. נגד פעם ב׳ אמר סבוני גם סבבוני. שהוא עתיד להרעיש כל העולם ולהעלותם על ירושלים. שנאמר למה רגשו גוים. והם נשברים כמ״ש בשם ה׳ כי אמילם. ונגד פעם ג׳ אמר סבוני כדבורים. שהוא עתיד לפרש על כל המדינות להוציא מהם חרוזות חרוזות והמה נשברים כמ״ש בשם ה׳ כי אמילם:", + "דחה דחיתני לנפול. היה לו לומר דחוני לנפול. ונמצא במדרש הזוהר שאמר כך לנכח אל היצר הרע העומד על ימינו לשטנו ודוחה אותו לנפול ומקטרג עליו. שיורד ומסטין ועולה ומקטרג וה׳ עזרני כמ״ש ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ בך השטן. וכך אמרו בפרק החליל יצרו של אדם מבקש להפיל את האדם ואלמלא הקב״ה עוזרו לא יוכל לעמוד נגדו. שנא׳ צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. וזהו דחיתני לנפול וגו׳:", + "עזי וזמרת יה. ר״ל העוז והזמרת שלי הוא מכח יה. כי השם יה הוא לי לעוז ולזמרה. וכן ויהי לי לישועה חוזר על הקב״ה שהוא תמיד לי לישועה. קול רנה וישועה באהלי צדיקים. פי׳ כאשר מרננים הצדיקים באהליהם אז הם מוסיפים כח וגבורה למעלה לענין השפעת השפע מעולמות הנבדלים לעולם הזה הגשמי. וזהו ימין ה׳ עושה חיל. ואמר עוד ימין ה׳ רוממה ימין ה׳ עושה חיל. ג״פ ימין נגד הג׳ עולמות הנבדלים מעולם הגשמי שימינו של הקב״ה שולח על ידם השפע לזה העולם הגשמי. פתחו לי שערי צדק עולם הנבדל נקרא שערי צדק כי שם נראה וניכר שהקב״ה מנהג עולמו בצדק. אבא בם אודה יה. כלומר אתן הודאה אל הש״י ואשלים עצמי להיותי דבוק בו יתברך. אבן מאסו הבונים פי׳ שלעתיד לבא יתגלה לעין כל שהאבן שמאסו הבונים. ר״ל כנסת ישראל שמאסו בהם האמות היתה לראש פנה. ומאת ה׳ היתה זאת. פי׳ שזה הנס הכל יאמרו עליו שהוא דבר שלא בטבע רק שהוא מן הנסים והנפלאות. זה היום עשה ה׳. פי׳ אנחנו מאמינים שזה היום של הישועה אשר נגילה ונשמחה בו. עשה כבר ה׳ והכינו לישועה זו מעת בריאת העולם כי כל נס ופלא שהש״י עושה שלא בטבע הוא נברא כבר בששת ימי בראשית:" + ], + [], + [], + [ + "ברוך הבא בשם ה׳. ר״ל שאחרי שנזכה להצלחה זו לראות שיהיו הכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם. ואז כאשר נזכה לעלות לרגל בעת הראות פנינו בבית המקדש יאמרו לנו הכהנים ברוך הבא בשם ה׳. פי׳ לעבודתו ית״ש. ברכנוכם מבית ה׳. כלומר הכהנים יאמרו לנו שברכו אותנו שהברכות יחולו על ראשינו מבית ה׳. כי הוא מקום קבוץ השפע הנשפע ממעל בדרך כללית ומשם מתחלקת בפרטית כידוע למבינים. ומה שנוהגים לכפול עשרה פסוקים האחרונים הוא בשביל שאמר פתחו לי שערי צדק וגו׳ זה השער לה׳ וגו׳ הרומז על שערי עולם העליון הנבדל. וחכמי הסוד אמרו כי שערי כל עולם העליון במספר עשרה הם ולכך כופלים אלו העשרה פסוקים האחרונים שאחר הפסוק של זה השער לה׳ לרמז על העשרה שערים שבכל עולם העליון. ודי בזה למביני מדע:" + ], + [ + "יהללוך ה׳ אלהינו. בברכה זו יש שמנה שבחים ביחד ואלו הם. יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו ויקדישו וימליכו. וכך הוא העיקר. ואלו ח׳ שבחים הם ידועים. שכן כל שירות שבתורה הם בח׳ כמנין א״ז. אז ישיר משה. אז ישיר ישראל. אז ידבר יהושע. והוא דבר גדול ונפלא מאד כאשר תבין כי השבח הזה הוא שבח שהש״י מתרומם על העולם ונבדל מן הטבע. כי כן מורה מלת אז שהוא אחד הרוכב על ז׳ ימי בראשית שהוא הטבע. שמכח זה נעשה לישראל הנס שהוא למעלה מן הטבע. ואין שבח וכבוד יותר גדול מזה שהוא נבדל מן כל צירוף ויחוס גשמי. כי הגשמי או אשר מצורף אל הגשם אין בו תפארת כל כך כיון שיש בו עכירות וגסות גשמי. ולפיכך בשבח זה מלבישין להש״י חלוק של תפארת כמו דאיתא במדרש א״ר עקיבא בשעה שאמרו ישראל אז ישיר נתלבש הקב״ה בחלוק של תפארת שהיו חקוקין עליו כל אז שבתורה וכו׳. ואל תצייר בדמיונך ח״ו לבישה זו על דרך לבישה גשמית. כי תואר לבישה אצל הקב״ה הנעשית מן שבחי ישראל הוא ענין עמוק מאד הידוע לחכמי הסוד. וכיון שזה המלבוש הוא לו מן התחתונים לפיכך תמצא שאלו ח׳ שבחים כולם נאמרו מצד בריות התחתונים בלשון הן הם יודו ויברכו וישבחו וכו׳. אבל הט״ו שבחים שבישתבח אינם נאמרים מצד האדם רק מצדו ית״ש בלשון כי לך נאה יאו״א שיר ושבחה וכו׳. והוא דבר נפלא כאשר תבין. ומפני שכל חתימה הנתוספת צריכה להיות יותר שבח מהחתימות הקודמות. ולפיכך בהלל אנו חותמין ביהללוך שבו ח׳ שבחים. אבל נשמת שנזכרים גם בו ח׳ שבחים האלו של יודו ויברכו לכך חותמין בישתבח שבו ט״ו שבחים כמנין י״ה שהוא רומז על מדרגה יותר גבוהה כידוע להבאים בסוד ה׳ ית״ש:" + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [ + [], + [], + [ + "ענין כוס ה׳ שהוא מסוגל לפרנסה
בגמרא אמר ר׳ יוחנן למה נקרא שמו הלל הגדול. שהקב״ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה. וענין זה שהקב״ה יושב ברומו של עולם בא להודיע שהש״י הוא עלת כל הנמצאים לפי שכל הנמצאים מצד עצם מהותם הם חסרים. כי כל עלול הוא חסד וצריך הוא אל העילה המקיימת אותו בשביל החסרון שבו והש״י מקיים הנמצאים ע״י הפרנסה שנותן להם. ולפיכך הפרנסה שהוא מחלק לנמצאים מורה שכולם הם עלולים והם חסרים. והש״י הוא העילה שלהם ולכך צריכים לקיומו ית׳. וזה שהוא יושב ברומו של עולם. ר״ל שהעילה היא במדרגה על העלול כי כל הנבראים הם חסרים מצד עצמם וצריכין לו. ומזה ג״כ תדע כי המזון הוא יותר במדרגה מן הבריאה עצמה. כי עצם הבריאה מצד שהיא בריאה היא עלולה וחסרה וצריכה לקיום. ר״ל לפרנסה שהוא קיום הנברא ולפיכך מדרגת המזון היא יותר ממדרגת הבריאה. ולפיכך יש בהלל הגדול כ״ו כל״ח. כי שם בן ד׳ עולה במספרו כ״ו והוא המפרנס לכל והמחלק לכל בריה מזונות. כי זה השם הוא הנקרא השם הגדול והמיוחד שהוא שם העצם המקיים את כל הנמצאים וממנו באה הפרנסה כי הוא הקיום של כל נמצא. לפיכך יש בו כ״ו כל״ח נגד השם הגדול הזה. ואמר נותן לחם לכל בשר כל״ח. אחר הגאולה של ויפרקנו מצרינו כל״ח. לומר כי דבר זה שהוא נותן מזון לכל בשר הוא יותר עליון במעלה מכל והוא האחרון. ולפיכך איתא שם אמר ר׳ אלעזר קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה דאילו בגאולה כתיב המלאך הגואל. מלאך בעלמא. ואילו במזונות כתיב האלהים הרועה אותי. ובדבר הזה בא לתרץ למה נזכר נותן לחם לכל בשר אחרון לכל מעשה ה׳. ולפיכך אומר כי זה הוא בשביל שהמזונות הוא יותר עליון מכל הנסים. ודבר זה הוא עמוק מאד. ולכך נרמז באמצע התיבות של נותן לחם לכל בשר השם הקדוש חתך והוא השם המסוגל לפרנסה להמכוון בו. והראשי תיבות של *נותן *לחם *לכל *בשר עולים כמספר הג׳ שמות הקדושי׳ אהיה הויה אדני להורות שהשתלשלו׳ שפע הפרנסה היא מעולם היותר עליון. כלומר מן העולם ועד העולם. ואם חכם אתה בין תבין אלה הדברים. ולפיכך תקנו כוס ה׳ לומר עליו הלל הגדול לדעת ר׳ טרפון בשביל הזכרת נותן לחם לכל בשר כל״ח. ולדעת היש אומרים לומר עליו ה׳ רועי לא אחסר. והכל סובב והולך על כונה אחת. שאחר הד׳ כוסות שנתקנו על חסדי ה׳ של הגאולה תקנו עוד כוס ה׳ על חסדי ה׳ אשר הוא עושה עם בריותיו שהוא הקיום והפרנס׳ שמחלק לכל העולם שהוא יותר מן הגאולה. וכוס ה׳ הוא השלמת הגאולה כי אחר שגאל אותם היה מפרנסם בכל צרכיהם והביא אותם אל המנוחה ואל הנחלה לארץ זבת חלב ודבש. והכל בכלל הגאולה. וזה כונת הגאונים שכמו שסמכו הד׳ כוסות על ד׳ לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. כך סמכו כוס ה׳ על הפסוק והבאתי אתכם אל הארץ וגו׳. מפני שזה הפסוק מבשר בשורת הישועה של המזונות שיפרנסם בארץ הכנעני אחרי הגאולה. ולפיכך נראה לי שכוס ה׳ די שישתה אותו רק ראש הבית בלבדו. כי שפע הפרנסה נשפע לראש הבית המפרנס את בני ביתו. ובזה יובן ג״כ הטעם שנוהגים לעשות כוס ה׳ מן הכוס שהכינו מקודם לכבודו של אליהו הנביא. כי הוא המלאך של שפע הברכה. כמו שאמרו רז״ל פנחם זה אליהו ונאמר לו הנני נותן לו את בריתי שלום. ואמר ג״כ שלא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ולפיכך במקום שיש ענינו של אליהו היינו ברית השלום שם יש מקום לשפע הברכה. וכיון ששפע הברכה תלוי בשלום שהוא ענינו של אליהו לכך נוהגים ליקח זה הכוס שהכינו לכבודו של אליהו ולעשות אותו לכוס ה׳ הבא בשביל שפע הברכה בפרנסה. ועוד יתבאר לך ג״כ עפי״ז למה נקרא כוס ה׳ מצוה של רשות. כי משום שהוא בא בשביל שפע ברכה בהפרנסה וכיון שהמזונות מדרגיתן גבוה יותר ממדרגת הגאולה לפיכך אין שייך בזה מצוה של חיוב. כי ענין החיוב הוא בדברים הקרובים אצלנו לגרום בהם ענין איזה תקון ע״י עבודתנו. אבל מה שבא על המשכת הדברים הרחוקים מאתנו ביותר אין שייך בהם החיוב אבל הם רשות דהיינו ג״כ מצוה. ודברים אלו ברורים מאד למביני מדע. והתבאר לך ענין כוס ה׳ על נכון:" + ] + ] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Haggadah shel Pesach LaMaharal, London, 1960", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001358912&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL" + ] + ], + "heTitle": "דברי נגידים על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "דברי נגידים על הגדה של פסח", + "enTitle": "Divrei Negidim on Pesach Haggadah", + "key": "Divrei Negidim on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Ephod Bad on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Ephod Bad on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..9d166e0ba204925e5d4b2a4e6ae44cbca787eb33 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Ephod Bad on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json @@ -0,0 +1,528 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Ephod Bad on Pesach Haggadah", + "versionSource": "http://www.oceansidejewishcenter.org/", + "versionTitle": "Rabbi Mark Greenspan", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionNotes": "", + "versionTitleInHebrew": "הרב מארק גרינספאן", + "shortVersionTitle": "Rabbi Mark Greenspan, 2007-2017", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "אפוד בד על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "Matzah: A Remembrance of History and a Symbol of Hope:
This is like the bread of poverty which our ancestors ate: As we begin the Haggadah, we do so by emphasizing the power of God. Matzah serves as a symbol of memory. When we refer to the bread of affliction we are reminded that despite the fact that Pharaoh was so powerful that no slave ever escaped from Egypt, we were able to do so with the help of God. Matzah teaches us that we could not have escaped from Egypt on our own. Other people would have taken credit for their escape, but the bread of affliction is a reminder that we were powerless on o ur own. When we contemplate the meaning of Matzah which our ancestors ate and through which our ancestors merited God's blessings, we are affirm that the hand of God is all powerful, the creator of light and darkness. Matzah is not the food of slavery but an affirmation of God's providence, the One who creates the rich and the poor.
Therefore, all who are hungry come and eat: We invite the needy to come and eat with us. Even though the sages tell us that the poor are often humiliated by their poverty, having contemplated the meaning of the Matzah we can now say to them: \"Don't be ashamed\". What we have is not ours. Everything comes from God. We are eating at the table of the Merciful One. Even though you are now in great distress and need, your lowly state is meant to raise you up so that you can accept God's exalted inheritance.
All who are in need: We should invite not only those who are hungry but those who do not have the means of celebrating and honoring the festival.
Come and celebrate Passover: We invite him to come take whatever he needs to celebrate the holiday for he and we are the same. One should speak gently to a needy person. Say to him: \"Consider this! Has any creature created something from nothing? Can one create fullness out of emptiness? Surely God can make the dejected feel secure and raise up those who have faltered!\"
Now we are here (in a place where God's face is hidden) Next year in the land of Israel (where God's providence will be revealed): This is a reference to Deuteronomy 31:17: \"Then my anger will flare up against them and I will abandon them and hide My face from them…And they shall say on that day, 'Surely it is because God is not in our midst that these evils have befallen us.:'\"
Now we are slaves, next year free, each person underneath his vine and fig tree. We can only be free when we recognize the power of God. Matzah alludes to the power of renewal. With almost nothing we make Matzah. God renews the world ex nihilo, out of nothing, just as the bread of affliction is made without leaven to begin its preparation. The preparation of Matzah, however, begins with something: flour; human beings cannot really create something out of nothing. From the Matzah, then, we are made aware that God is all powerful and has the ability to reward or punish. When this idea is firmly in our hearts, then we will be 'in the land of Israel' and 'we will be free.'", + " For there is no real redemption like the liberation of the mind, and there is no exile as complete as an imperfect intellect. One is 'free' when one's desire for material possessions is sublimated to his intellect, and one's intellect surrenders to God. Each person is obligated to see himself as if his intellect went out from the exile of foolishness and materialism. That is why we say: Now we are here sunken in the depths of desire associated with the body. Next year, in the land of Israel which the sages praised as the place of great wisdom. Now we are slaves because our intellect is subjugated to materialism. Next year may we be free from the exile of foolishness and ignorance. Only then will we understand the ways of the Creator, and then the world will be filled with the knowledge of God as the waters fill the see; we no longer need miracles such as the splitting of the Red Sea to convince us of God‟s greatness. " + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "Symbols and Significance on Seder Night:
Why is this night different from all other nights? The four statements of the Mah Nishtanah are all interconnected. We have seen that Matzah symbolizes important principles and ideas that should not leave our minds for even a second – so why should we set aside one night from all others to contemplate these great principles? If the meaning of Matzah is so significant, we should refrain from eating Hametz and instead eat Matzah all year long so that we can think about its meaning. And if one says that the reason this night was set apart from all other nights is because it was on Passover that the pure faith in God was born, then why do we also eat bitter herbs; this symbol appears to have nothing to do with our faith in God. Eating bitter herbs reminds us of the bitterness we experienced in Egypt.
The Seder should focus on celebration and not sorrow as we see in the parable: A king wished to marry a woman from a far-off land, but rough seas kept them apart. When she finally arrived the king told her: 'don't think of the waves that kept us apart but rather of the day you arrival!' Similarly we should focus on our liberation and freedom and not on slavery. On the other hand, if we are supposed to express sorrow for the grief and suffering we have experienced, then why include the other practices in the Mah Nishtanah: leaning when we eat and dipping twice. Both of these practices are celebratory rather than remembrances of our suffering. We will find answers to these questions in time and understand everything in its full depth.", + "The Talmud relates the story of Rabbi Nachman and his servant, Doru. Rabbi Nachman asked him on Pesach eve what a servant should do if his master not only frees his servant but also rewards him with great wealth. Doru answered: “He should thank him and praise him.” Rabbi Nachman then told Doru, You have exempted us from saying the Mah Nishtanah” and he continued with Avadim Hayyinu.
Why did Doru's answer exempt Rabbi Nachman from reciting the Mah Nishtanah? We learn from this story that the purpose of Mah Nishtanah is to encourage us to praise and give thanksgiving to God for all his acts of beneficence. That is why there are so many different practices that help us to remember the miracles and wonders which took place when God brought us from slavery to freedom. On Sukkot we have only one major mitzvah to remind us of the Exodus – dwelling in a Sukkah, and on Shavuot we don't have any customs at all; we simply refer to the festival of Shavuot as the 'Season of the Giving of the Torah.'
But on Pesach not only do we have Matzah and Maror but we lean and we have many other customs that help us recall the Exodus. These practices encourage us to tell the story of the Exodus in all its details. The purpose of the Mah Nishtanah – mentioning the practices of the Seder - is to encourage us to give thanks and praise God just as Doru told his master, Rabbi Nachman.
We multiply the customs at the Seder, then, to encourage children to ask questions and to praise God even more! The statement which follows, Avadim Hayyinu, is the answer that the Torah gives to the wise child's question. Because it appears here it is not necessary to repeat it when we recite the passage about the four children. Instead of repeating this passage again, we say that we teach him the laws of Pesach, all the way to “don't eat after the Afikomen.” That is, we teach the wise child many mitzvot of the Seder including those that are statutes." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "No Redemption without God
We were slaves to Pharaoh in Egypt: The opening words of this passage spell out how utterly hopeless our condition was in Egypt. We were slaves – there was no way that Israel could overcome slavery in Egypt. Not only were the Israelites enslaved but no slave had ever escaped from Egypt. To Pharaoh –Pharaoh would never consider liberating the Israelites. The tyrant was strengthened by the astrological sign of the ram, which oversaw the land of Egypt. In Egypt - Egypt was a land of impurity and idolatry which deeply affected the Israelites who adopted Egypt‟s false gods. Israel then was not only politically enslaved but unworthy of being redeemed by God. Despite all these reasons, God chose to ignore Israel's sins and to increase His loving kindness. The Lord, our God took us out from there -Therefore God took us out by vanquishing Egypt's god, the ram. God took us out with His mighty hand and with His outstretched arm - he did so with many miracles. God could have liberated us in other simpler ways such as moving Pharaoh's heart so that he wanted to free them. By performing so many wonders and miracles, God also inspired the Israelites to believe in God. God also recognized that if He did not redeem the people of Israel immediately, they would have become so totally immersed in idolatry that it would have been impossible to redeem them. That is why the Haggadah tells us that if God had not taken us out of Egypt, We and our children and our children’s children would have been enslaved to Pharaoh in Egypt. Therefore God redeemed Israel as an act of grace, and without any preparation or \"arousal from below,\" and not because we were worthy. In addition to all of this, God gave us the greatest treasure of all – the Torah. There is no limit to the amount of praise and thanksgiving that we should express toward God, Even if we are wise…we are obligated to speak at length about the Exodus...and whoever does so is praiseworthy. The story of Rabbis in B’nai Brak and Rabbi Elazar ben Azariah, then, are examples of how even the wisest Torah scholars dwell at length on the story of the Exodus.", + "This passage mentions three types of people: hacham - wise; navon – perceptive; and yodea et hatorah –one who knows the Torah. Each is speaking about a different type of person. 1) The Hacham is one who understands the origins of the Torah are in God. The navon is one who understands the unfolding of the miracles and wonders which took place in Egypt. And the yodea et hatorah is one who understands the nature of all things that were and will be. All of them are obligated to tell the story of the exodus. 2) The hacham is someone who studies Torah, Mishnah, and Jewish law. The navon is one who can deduce matters through logic and contemplation, and finally the yodea et hatorah is one who knows the practical laws. The hacham must cease reading and the navon must stop analyzing in order to tell the story of the Exodus.Passover as a Paradigm of Divine Guidance:", + "Whoever speaks at length about the Exodus from Egypt is praiseworthy: The Exodus is a paradigm of divine guidance in the world.There are three main areas of our lives in which we perceive divine guidance: children, lifespan and sustenance. But not all people perceive divine guidance in the same way. Some people perceive divine guidance maybe once in a long while; the rest of their lives are presumed to be a product of nature and chance. There are some who perceive divine guidance in all things and all moments: about them we have the verse in Song of Songs, “I am for my beloved and my beloved is for me.” About such people the Zohar says, “Just as they cleave to God, God cleaves to them.” Those who speak at length about the Exodus come to perceive divine guidance in all things. They understand that we must thank God for the forces of 'natural guidance' – these too come from God. This is natural guidance (really a form of divine guidance) is expressed in the liturgy when we speak about God causing nightfall or fashioning the light of day. Thus when the students came to the rabbis in B’nai Brak to remind them to recite the Shema – they were really coming to remind them to give thanks to God's presence in natural phenomena. Similarly in the discussion regarding saying the Shema at night we are really talking about our awareness of divine guidance even in exile and alienated from God – even here we must acknowledge divine guidance. The sages agree with Rabbi Elazar ben Azariah's interpretation but they do not believe that it is necessary to have an extra word (kol) in the text to emphasize this. Rather we need it to teach us that even in the time of the messiah when the Exodus will become less significant than the subjugation of the other nations, we still must mention the Exodus,our paradigm of divine guidance." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "Once Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua…were reclining in B’nai Brak: When are we supposed to tell the story of the Exodus on Passover night: all night or just when the Seder plate is before us? There is a contradiction between this text and other texts in the Haggadah and rabbinic literature. In this incident we learn that the sages told the story of the Exodus all night long, suggesting that there is no time limit within which one is obligated to recall the Exodus. Yet elsewhere we learn that one must do so 'while the Matzah and Maror are before him.' Further, we are told that one must consume the Afikomen by midnight suggesting that there is a time limit for telling the story of the Exodus. The time limit, however, is for the Passover sacrifice and for eating Matzah and Maror – not recalling the miracles of Passover. This story teaches us that there is no time limit for one who wishes to spend the entire night recalling the Exodus. The Haggadah emphasizes this by telling us that “One who speaks about the Exodus at length all night is praiseworthy.” The story of the Rabbis in B’nai Brak is an illustration of this statement.
Rabbi Elazar was of the opinion that the Passover sacrifice must be consumed by midnight. One might think therefore that the telling is limited to midnight as well. The Haggadah, therefore, includes Rabbi Elazar Ben Azariah‟s statement even though it does not directly concern Passover. This passage has to do with the question of whether or not we have to recite the passage regarding tzitzit, fringes (Numbers 15) in the evening. By including this discussion we learn that we must mention the Exodus every night (and not just during the day) throughout the year but on Passover night, the night of the Exodus, the telling has no time limit (as it does the rest of the year). One can discuss all night long if one wishes." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Blessed is the Omnipresent, Blessed is He: God is called Hamakom, the Omnipresent, because we praise God as the One who created the world; God is called \"the place of the world.\" Lest we think that God is only God when we witness Him in the physical universe, we also say Baruch hu, Blessed is He. The term hu, he, is nistar, third person or hidden. God is hidden from the perspective of His essence and being. We only know God through His creation. We then say Blessed is the One who has given the Torah to His People Israel, because we come to know God through words of Torah. But since we cannot fully understand the Torah we again refer to God as Blessed is He, because the full meaning of Torah is hidden from us. Through the Torah we come to understand that we cannot really know God. This contrast of present and hidden is expressed in every blessing we refer to God in both the second and third person: as Baruch attah, Blessed are you, and as asher kidshanu, Who sanctified us. We learn that we can know God from the aspect of God's deeds but not from the aspect of God's essence." + ], + [ + "What does the wise child say? The hacham is not wise because he understands the reason for all the commandments; he realizes that the rationale of all the commandments can be reduced to the fact that God took us out of Egypt. Rather, he is wise because he is constantly seeking to learn new mitzvot and seeking new knowledge of the commandments that might have been hidden from him. He understands that the commandments made us worthy of redemption; Israel was redeemed from Egypt because they accepted two commandments even before the Torah was given– the Pesach offering and circumcision." + ], + [ + "The wicked child is considered wicked because he will only observe a commandment if he knows its reason. The answer we give the wise child, then, is to teach him all the commandments until the very end of the Seder – don't eat after the Afikomen. We teach him all the commandments even if they are hukkim, statutes, or laws for which there is no rational explanation. The wicked child, on the other hand, asks for an explanation for the mitzvot since he will only observe the commandments if he thinks they make sense to him. We tell him that God took us out of Egypt because we accepted the commandments freely. Had he been in Egypt, he would not have accepted these commandments on faith and, therefore, he would not have been redeemed." + ], + [ + "What does the simple child say? What is this? The simple child is more impressed with the natural universe than Jewish history. He asks: What is the Exodus compared with God's greatness as creator of the universe? We tell this child, “God took us out with a strong hand” in order to show His true greatness. God was even willing to forgo Israel's just deserves in the interest of redeeming His children. This was even more difficult than creating the world! The people of Israel were not worthy of being redeemed according to the dictates of justice, so God surpassed justice!" + ], + [ + "The one who does not know how to ask: This child no longer understands the ways of our ancestors or that the purpose of avoiding Hametz and eating Matzah is to teach us to avoid the evil inclination and pursue the good inclination. He is like the person who lost his faith in Egypt and became mired down by idolatry. Only when we rid ourselves of Hametz, the evil inclination, can we increase the power of holiness which Matzah symbolizes. God did this for me: It was God in His loving kindness who took me out of Egypt and helped me recover my faith.", + "Another interpretation: The four children are really four groups of Jews.
The first group is made up of the true believers. It includes those who have complete faith that all things come from God according to the ways of justice. This is the wise child who believes in divine justice. This child asks us about \"testimonies\" and the other types of commandments because the commandments testify that we were unworthy of God's redemption; God redeemed us as an act of grace. In the answer to this question we refer to the Afikomen. This is a reference to the Passover offering and a reminder that God vanquished the ram, the symbol of the divine in Egypt. The ram is the central symbol of Passover so that the Pesach sacrifice points to the main miracle of the story.
The second group refers to those who believe that all bad things come from God (God forbid!) and that God created humanity to take vengeance upon him. This is like the wicked child who denies God's justice. He challenges the other people present by saying “what does this mean to you” – the Passover is not a symbol of God's compassion but another symbol of how Israel suffered. We tell him that because he sees God as cruel he would not have been redeemed from Egypt had he been there.
The third group refers to those who have pure faith but they cry out because they don't understand \"why bad things happen to good people.\" This group is like the simple child who asks “What is this?” To him we say that by learning about the story of the Exodus and our suffering we have come to true faith in God.
And the fourth group believes in the existence of God but does not understand the nature of divine providence. They feel that all things that happen in the world are chance. The fourth group is like the one who doesn't know how to ask. Because this child sees everything as pure chance and not divine providence, at p’tah lo, “You must open” his eyes up and help him see the presence of the divine in the universe." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "At first our ancestors worshipped idols: This passage explains why it was necessary for Israel to undergo such suffering before the miracles of the Exodus could take place. The Jewish people began as idolaters and were a mixture of good and evil. It was necessary to separate the impurity of idolatry from the holy souls that would make up the Israelite nation. With each patriarchal generation purity and impurity were separated from one another: Ishmael was separated from Isaac and Esau from Jacob. Jacob‟s children then went down to Egypt to undergo the completion of this refining process that would make them worthy of receiving the Torah. The Haggadah says, Blessed is the One who keeps His promise…God had calculated that the end would come… that is, by the time of the Exodus, Israel was pure of the impurity of idolatry. Unfortunately the Israelites would not remain that way – they would worship the golden calf and would need to be purified through suffering yet again. So the Haggadah tells us, it is this promise…in every generation there were those who rose up against us to destroy us… In other words, others arose against Israel so that the pure souls could be separated from impurity and atone for the sinfulness of the Jewish people. Even though the people of Israel left Egypt pure, they became impure because they worshipped the golden calf. God continues to save us through suffering by using those who persecute us as a means of purification.", + "Another explanation: This passage may be understood through the example of a debtor and a lender. If one person is indebted to another, the debtor has no right to resent the one who comes to collect his rightful payment. If the lender is a righteous person, however, he will find ways to lessen the severity of the collection from the debtor by including in the payment any favors or deeds that the debtor does for him. The debtor may not like this but it lessens the debt. This is the meaning of the expression: God calculated when the end would come, that is God began collecting Israel's debt to Him from the time of Abraham on in order to lighten the payment.
“God collected Israel‟s payments through many different sources.” Before the Israelites were worthy of leaving Egypt they had to complete their atonement for practicing idolatry. We can now understand why God dictated that the Israelites had to borrow silver and gold from their Egyptian neighbors rather than simply having it given to them. God could have influenced the Egyptians to give the silver and gold to the Israelites freely just as he forced Pharaoh to free the Israelites from Egypt. So why did God have the Israelites ask for these things rather than simply giving it to the Israelites? This was a way of misleading Pharaoh into believing that God wasn't really all-powerful. Pharaoh must have reasoned, if God was all-powerful, he would have taken the valuables from the Egyptians and given it to the Israelites. God mislead Pharaoh into misjudging God‟s power and pursuing the Israelites so that, they would all drown in the sea.
But borrowing from the Egyptians must have been hard for the Israelites as well. Having to \"borrow\" from the Egyptians was undignified; the Israelites probably felt that they were acting deceitfully by borrowing things they weren't going to return. It left the Israelites with the impression that the four hundred years of their suffering had not yet come to an end. After all, God had promised them wealth when they left Egypt but said nothing about their having to beg for it. The wealth was supposed to be in payment for their years of servitude in Egypt.
The Israelites must have also thought their time of servitude was not yet over and that was why it was necessary for them to borrow the wealth from the Egyptians rather than take it. This explains why the Israelites kept threatening to go back to Egypt throughout their sojourn in the desert; they were not convinced that their four hundred years had really ended. But we have seen, it was the end of their servitude, and the purpose of the \"borrowing\" was to create a ruse for the Egypt. It was only at the sea when they collected all the booty that washed up on the shore after the Egyptians drowned that God's promise “they shall go free with great wealth,” was fulfilled. Israel's true liberation, then, did not take place until the Israelites stood on the shore of the Red Sea and collected the plunder.
We can now understand the parable of the lender and the debtor: when God asked the Israelites to borrow silver and gold from the Egyptians, the Israelites were really paying off their debt to God by serving His greater purpose. They enticed Egypt to pursue them so that they would be punished at the sea. Also, Israel's willingness to borrow from the Egyptians was a sign of their complete faith in God. After all, the Israelites had reason to be fearful of the Egyptians' possessions. A plague had just devastated the land of Egypt and the Israel might have been afraid that the possessions of the Egyptians were infected with the plague. Yet they had such complete faith that God would protect them that they were not afraid to take possessions of the Egyptians, even though “there was no household where there was not someone dead.” This was further proof of the Israelites‟ worthiness to be redeemed from Egypt. God thought that the Israelites would not afraid to take silver and gold from the Egyptians so he posed his question in the form of a request, kah na, “Please take silver and gold...” We can now understand the parable of the lender and the debtor: when God asked the Israelites to borrow silver and gold from the Egyptians, the Israelites were really paying off their debt to God by serving His greater purpose. They enticed Egypt to pursue them so that they would be punished at the sea. Also, Israel's willingness to borrow from the Egyptians was a sign of their complete faith in God. After all, the Israelites had reason to be fearful of the Egyptians' possessions. A plague had just devastated the land of Egypt and the Israel might have been afraid that the possessions of the Egyptians were infected with the plague. Yet they had such complete faith that God would protect them that they were not afraid to take possessions of the Egyptians, even though “there was no household where there was not someone dead.” This was further proof of the Israelites' worthiness to be redeemed from Egypt. God thought that the Israelites would not afraid to take silver and gold from the Egyptians so he posed his question in the form of a request, kah na, “Please take silver and gold...” " + ], + [], + [], + [], + [ + "It is that which stood by our ancestors and by us: The words, It is that is a reference to the story of the Exodus. This story has strengthened our faith in God throughout the ages. They have risen to destroy us,‟ the word destroy has the connotation to make us forget our faith in God. By recalling the miracles in Egypt and the greatness of God, it is as if God has performed these miracles anew each time and has saved us from the hands of our enemies." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Go and learn what Laban the Aramean wanted to do to our forefather, Jacob: What did Laban do to our forefather to make him deserving of such a statement? Was he worse than Pharaoh? Laban wanted to corrupt Jacob and his family by getting them to worship idols. While Pharaoh wanted to kill the male children, Laban wanted to corrupt the entire nation! Therefore," + ], + [ + "He went down to Egypt, compelled by the divine word: God compelled the Israelites to go down to Egypt, the hot bed of idolatry and wizardry, so that the whole world would see the signs and wonders that God performed and come to the realization that even Egypt could not stand up against the power of God. They went down to sojourn there: (And not to remain in Egypt). They only needed to be there until the time came when the world would see God's signs to the Egyptians." + ], + [ + "Few in number: With seventy souls our ancestors went down to Egypt: “God collects Israel‟s payments from many different sources.” The main purpose of Jacob‟s descent into Egypt was to show the world the greatness of God and so that they would come to God from the four corners of the earth. The world would see that Israel went down to Egypt as a small band of people and miraculously they became a mighty nation. God rewarded Israel for helping the world to see this. In Egypt the Israelite nation grew both in stature and in numbers. How did this happen? Israel remained a distinctive nation in Egypt through their practices: they circumcised their young, observed the Sabbath, and never stopped learning about their ancestors. This is what the Haggadah means when it says that “the Israelites were distinctive there.” They were great in stature, and mighty and strong in number." + ], + [], + [ + "And many: I will make you as many as the plants of the field: Commenting on the words “And many” in Deuteronomy 26:5, the Haggadah quotes two verses, Ezekiel 16:7 and 16:6 that teach us about the Exodus from Egypt.
I let you grow like the plants of the field: Just as vegetation receives nutrients from the earth, so has God prepared two stones for you from which you can suckle, as it is written in Deuteronomy 32:13: “He fed them honey from a crag and oil from a flinty stone.”
And you did increase: in numbers. And grew great: in quality. They grew in stature and in number. They had many children and received both glory and greatness. And you came to excellent beauty: You left Egypt with silver and gold. None of this was for the service that you provided to the Egyptians while you were in their land.
Until your breasts became firm: The two breasts represent Moses and Aaron, or possible they are an allusion to the two crowns that they received at Mount Sinai, na’aseh v’nishma, “We will do” and “we will listen.” The people, however, were no better than the Egyptians – both were idolaters.
and your hair grew; hair is a symbol of the luxuries and extravagances which the people craved while they were in Egypt.
yet you were naked and bare. You lacked in any wisdom or commandments. Therefore I gave you two commandments to fulfill so you would become worthy of being redeemed.", + "And when I passed by and saw you wallowing in your blood I said to you: In your blood, live. This is the blood of circumcision.
Yea, I said unto you: In your blood, live. This refers to the blood of the Passover offering.
“You have captured my heart, my sister, my bride; you have captured my heart with one of your eyes, with one coil of your necklace.” (Song of Songs 4:9) Rabbi Rabinowitz applies this verse to the Exodus of Egypt in a lengthy analysis of this verse. He explains that there were two evil inclinations that Israel had to overcome in Egypt: one was the inclination for sexual immorality and the other was the inclination toward idolatry. Israel had overcome the first inclination but not the second. They finally accomplished this through the two commandments which they observed in Egypt and this is what made them worthy of redemption.
How did Israel overcome idolatry and \"capture the heart\" of God? They did so by fulfilling two mitzvot, circumcision and the Passover offering. That is why the expression \"capture the heart\" is repeated twice. While people often perform good deeds with an interest in the reward they will receive, Israel performed these two commandments without any personal interest. These commandments involved a complete personal sacrifice on their part. First the Israelites underwent circumcision which left them in a weakened state so they could not defend themselves, and then they sacrificed the Passover offering enraging the Egyptians who revered the lamb and who might try to kill them. The Israelites did this without any concern for their own well being. God is said to have two eyes – one is for the quality of justice and the other for the quality of compassion. By acting in this fashion, Israel looked to God for His compassion and not for their just deserve; they looked to God with one eye as the verse says. Finally it was through the leadership of Moses that Israel was willing to do this. According to the Midrash, when the people smelled the Passover sacrifice of Moses (it had the aroma of the Garden of Eden) they all demanded that they be circumcised so that they could eat the Passover sacrifice. And who circumcised them – none other than Moses!
And when I passed by and saw you wallowing in your blood, I said to you: In your blood, live. Yea, I said unto you: In your blood, live: This statement is based on a passage in the Mechilta which asks why, in Exodus, Chapter 12, the Torah emphasizes the 'taking' of the Passover sacrifice before the offering of the sacrifice. Obviously the people had to take the offering before they could sacrifice it! Rabbi Matya ben Heresh quotes Ezekiel 16:8, “I passed by you and saw that your time for love had arrived…” This means that the time had come to fulfill God‟s promise to Abraham, but Israel did not have enough commandments to make them worthy of redemption. God, therefore, gave Israel two commandments and God also told them set aside the lamb four days before it was sacrificed.
It was through their actions that they became worthy of reward (and by setting aside the lamb four days early the people showed their intention to sacrifice it).
Yet elsewhere we learn that Israel did have other commandments to their credit. Rabbi Elazar Hakafar taught that Israel performed four mitzvot in Egypt: they were not suspected of sexual immorality, they did not gossip, they did not change their language or their names. Why, then, was it necessary to have two more mitzvot so the Israelites would be worthy of redemption? The reason why the extra two mitzvot of circumcision and the Passover offering were necessary has to do with a law regarding the status of a priest. If a kohen worships idols or bows down to an idol, he can never participate in the temple service again.
While the Talmud says that repentance can transform a willful act (zadon) into inadvertent sin (sh’gagah)26, the kohen is judged as a sinner and cannot participate in the Temple service again. Only if we can show his repentance to be completely sincere and out of love for God (and not out of self-interest) is his sin completely removed from him. But since we cannot know what is in a person's conscience, we can never know whether his repentance was sincere or simply convenient so he is disqualified from the priestly service.
We can now understand the reason for the extra two mitzvot that the Israelites were given before they left Egypt. The Israelites had worshiped idols – how could they now offer the Passover sacrifice? What is more they had not observed any positive commandments. The four mitzvot that they had already observed were all negative injunctions. These commandments were proof that Israel feared God but they did not prove that Israel loved God. They were, therefore, given two more mitzvot that were positive commandments which proved that they truly had abandoned idolatry and were prepared to devote themselves entirely to God even if it involved considerable self-sacrifice. By circumcising themselves, the Israelites were in a weakened state and could not defend themselves. By then setting aside the lamb for the Passover sacrifice they were showing the Egyptians that they were prepared to sacrifice their sacred animal – if the Egyptians became furious with the Israelites, Israel would not be able to defend themselves. These positive commandments were an expression of absolute love for and loyalty toward God. They were also a proof that Israel‟s repentance was repentance out of love rather than repentance out of fear of God. It also proved that they were now worthy of participating in the service of the divine.
We can now understand why Moses commands the people to set aside and also to take the Passover lamb. It wasn't simply enough for the people to have a lamb. They had to publicly take the lamb so that people would witness their repudiation of idolatry. The lamb would make much noise and it would be apparent to everyone that they had taken it for a sacrifice. This would arouse the Egyptians to kill the Israelites and, therefore, the Israelites actions would truly be self-sacrifice. Also the smell of the roasting meat would waft through the neighborhood so everyone would know what the Israelites were doing. The Israelites would have been convinced that the Egyptians would certainly want to kill them. Their willingness to risk martyrdom would certainly make them worthy of redemption. This also explains why the circumcision was also necessary. Without recovering from their circumcision the Israelites might have believed they could defend themselves. Now that they were in a weakened state they realized that they were totally dependent upon God. Prior to their circumcision they might have reasoned that the Egyptians had been weakened by the plagues – now they were weakened by the circumcision so that they were dependent upon God." + ], + [ + "The Egyptians dealt ill with us and afflicted us: We now return to the original statement illustrating how our \"enemies rose up against us to destroy us.\" Egyptians rose up against to make us look like evil sinners. The proof text is, “Let us deal wisely with him lest they become great.” Pharaoh wanted to destroy Israel because he was afraid that Israel would become mighty, not just physically but spiritually. Everything that the Egyptians did, then, was to weaken the Israelites and not necessarily to strengthen the Egyptians. For instance Pharaoh did not assign new tasks to the Israelites to make more bricks because they wanted bricks but to weaken the Israelite nation." + ], + [ + "They oppressed him: The Torah says, vayaseemu alav, that they placed task masters “over him” and not over them. Pharaoh went out into the fields with the Israelites and worked very hard so the Israelites would join in the tasks assigned by the task masters. Seeing this, Pharaoh then told the Israelites that they had to produce this same amount of bricks every day. B’fareh: They assigned rigorous work to the Israelites – they not only had to do the kings work, but the task masters made them do their work as well. And they also switched men's work with women‟s work so that the work was demoralizing." + ], + [], + [], + [], + [ + "We cried out to the Lord, the God of our ancestors: “One who depends upon his own merit in the end will be dependent upon the merit of others, and one who depends upon the merit of others will be saved because of his own merit.” This aphorism explains why our ancestors cried out to the God of their ancestors. They knew that they were lacking in commandments and needed to depend upon the merit of their forefathers. Yet God would redeem them because of their own merit. What does scripture say? God heard our voice; that is He answers us because of our own merit, that is, the merit of our ancestors.", + "A long time after that the king of Egypt died. The Israelites were groaning under the bondage and cried out; and their cry for help from the bondage rose up to God….God remembered His covenant with Abraham and Isaac and Jacob. God looked upon the Israelites and God took note of them: “There can be no arousal above without there first being an arousal from below.” God could not come down to redeem Israel until they cried out to God from below to arouse the divine powers above. During the long years of slavery, Israel was not allowed to cry out or pray to God. Pharaoh assigned task masters over the Israelites so that they would not cry out to God. These verses, then, explain how the Israelites finally were able to cry out to God. When Pharaoh died and the entire nation was crying over the death of their leader, Israel joined in the crying. The Egyptians could not know if they were crying for the death of Pharaoh or because of their own suffering. God, however, knows what is in a person's inner heart, and so the Torah tells us that God took note of them. He knew the real cause of Israel's tears. God can see what is in the heart of each person and what people cannot even see in one another.
The verses above present us with a question. The Torah says that God remembered His covenant with Abraham, Isaac and Jacob. If Israel was worthy being redeemed because of God's covenant with our forefathers, why did God have to wait until the people cried out to Him to redeem them? Furthermore, why was it necessary to mention the Patriarchs by name; the Torah could have said God remembered His covenant with their forefathers.
To answer these questions, we must analyze several earlier verses in Exodus chapter three. Earlier God said to Moses, “I am the God of your father, the God of Abraham…” (Exodus 3:6). Yet when Moses asks, “When I come to the Israelites and say to them, 'the God of your fathers has sent me to you' and they ask me, 'what is His name...' what shall I say to them, God says that His name is Eheyeh asher Eheyeh. What is the connection between this name and redemption, especially since God has already identified Himself as the God of their ancestors?
Rabbi Rabinowitz now offers a lengthy explanation of the following Midrash: When Jacob was about to die he called his children to his bedside to tell them what was about to happen. But when he did the divine presence left him and he could not reveal the future to them. When his sons realized that he was fearful that this was because they were unworthy, they said to him: “Hear O Israel (our father) the Lord (the God of the attribute of Compassion) is Our God (the God of the attribute of Justice) the Lord is One!!” Responding to this, Jacob quietly said. “Blessed is His glorious name forever and ever!” It seems strange that Moses would leave out part of the words of Jacob in the Torah. We have Shema Yisrael but we don't find Baruch shem kevod…in the Torah. There is another well known Midrash in which we find a similar example. We learn that while Moses referred to God as ha’el hagadol hagibor v’hanora, the prophets of later generations abbreviated the way we praise God.
Jeremiah, upon witnessing the destruction of the Temple said we cannot refer to God as gibor, as mighty, after He allowed his Temple to be destroyed. Daniel said we cannot call God nora, awesome, considering that we witnessed his enemies dancing in the Holy of Holies? It was the Men of the Great Assembly who restored God's praise to its original form. Yet how could Daniel and Jeremiah minimize the praise of God, especially since these expressions were originally established by Moses?
Jeremiah and Daniel did not mean to say that God was less praiseworthy or undeserving of our praise. They recognized that one can only speak about God truthfully, based on one's experience. They believed that praise of God must be sincere and honest. One cannot praise God for something that one did not personally witness even if it is true. So, given the events of their generation, they did not believe that Jews could praise God in this way without sounding like one is flattering God and insincere. The Men of the Great Assembly, on the other hand, understood that God's greatness is more subtle. God's greatness and awesomeness is present not only in what God does, but in how God refrains from action, In Pirke Avot, the Ethics of the Fathers, we learn, “Who is mighty? One who conquers his own inclination.” God could easily have destroyed Israel‟s enemies; they were nothing more than an ant in His presence. The fact that God withheld His might and allowed them to destroy His Temple and persecute His people was a sign of God's might. God “conquered His own inclination.”
Jeremiah, then, did not wish to minimize the praise of God. He recognized that if Israel called God \"mighty\" they would then have doubts because they would ask, “If God is mighty why do the wicked prosper and why are the ways of the workers of treachery at ease?” God “would be present in their mouth but far from their thoughts.” Jeremiah removed the word gibor from Israel's liturgical language so that it would not lead the people astray. ", + "We can now understand another Talmudic discussion concerning the ashrei, Psalm 145. Why is there no verse beginning with the letter nun in the ashrai? The Talmud says this verse was left out because of the biblical verse, “The virgin of Israel has fallen, never to arise,” which begins with the word naflah, (Amos 5:2). The sages singled out this verse even though there are others that begin with a nun, because it is implied by the samech verse which should follow it in the ashrai: “God raises up all who fall down…” Also the mem verse which precedes it, “Your kingdom is an everlasting kingdom…” suggests that God's kingdom will last forever. The downfall of Israel and the destruction of the temple might lead one to think that God's words were unfulfilled. David therefore left the nun verse out so as not to give that impression. This is yet another example of a place where we silence praise rather than cause doubt by saying things that would appear to be untrue or unfulfilled. Actually, as in the verse from Jeremiah above, the downfall of Israel is a sign of God's might – since God withholds His strength to allow justice to be done.", + "", + "That is why Jacob was fearful about going to Egypt. He was not fearful of the suffering that his family would face. Jacob lovingly accepted that this was part of Israel‟s destiny (God had already told Abraham that Israel would be enslaved.) Rather, Jacob was fearful that during times of compassion and divine grace it was easy to affirm the existence of God; in exile and times of judgment, it would be much harder to affirm God. Jacob was afraid that Israel would not be able to understand the presence of God as the Men of the Great Assembly did. That is why his sons said Shema Yisrael… They said, \"Listen father Jacob\" - We know that God is one in times of compassion and in times of judgment. God's glory is the same for us no matter what. God' name will always be ONE! We will always see God as ha’el hagadol hagibor v’hanorah as the Men of the Great Assembly suggested. Only then could Jacob say, “Blessed is God's name of glory forever – for now I can see that you will continue to see God's glory and that God's name is ONE!” the words Baruch shem kavod then were meant to be an affirmation of Israel's faith in God.", + "So why did Moses leave out Jacob‟s words of praise out of the Torah? While Jacob saw through prophecy that his children would affirm their faith in God even in times of judgment in Egypt, Moses at the end of his life had a different prophetic vision. He realized that during the times of the judges and beyond Israel would be unfaithful to God and that God would allow Israel to be turned over to the forces of the other nations. Therefore, Moses held back from including the words, Baruch shem kavod in the Torah. How could he offer words of praise that God's glory would be “forever and ever?” During the time of the Men of the Great Assembly the sages saw that the fourth exile would be long and difficult. They did not know if the people would be like the generation of Jacob or that of Moses – so they said we should say the words Baruch shem kavod, but we should do so silently. In this way the sages hoped to open the people's eyes to the presence of God both in times of compassion and in times of judgment.", + "", + "Returning to the question of how God identifies himself to Moses in Exodus Chapter 3. The three adjectives used to describe God -- hagadol, great; hagibor, mighty; and nora, awesome -- were developed by the three patriarchs. Abraham came to call God hagadol because he saw the greatness of God in the universe. Isaac called god hagibor because he experienced God's might at the Akedah. And Jacob who said mah norah hamakom hazeh, “How awesome is this place,” came to call God nora. When God identified Himself as the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, He was really identifying himself by these three attributes. Moses, however, was reluctant to identify God by these attributes. Egypt was a place of darkness and he did not want to use these characteristics to describe God since the people hadn't experienced God in these ways. That is why Moses asks God how he should identify Him. God answers, “I am what I am.” In other words, God says, “I am always the same Being no matter when or where you experience me. You must experience Me with open eyes for the manifestation of God's might and greatness are changing in the world but God is One. I am the One God", + "The Egyptians, on the other hand, did not believe God was all powerful. After all, if God was, why hadn't He redeemed Israel in all these years? Now that the time of revelation had come God chose to reveal Himself incrementally and not all at once so that they would come to recognize God's power. God hoped that by doing this the Egyptians would recognize the error of their ways and would turn in repentance and be healed of sin.", + "This is the meaning of the expression, “I will harden the heart of Pharaoh.” God said, “By revealing Myself to Pharaoh and his nation incrementally, Pharaoh will delude himself into believing that God is not powerful enough to save Israel.” As a result of God's actions Pharaoh's heart was hardened because he thought God couldn't redeem his people. Actually, it was God‟s intention to deal with Egypt compassionately. He was trying to give them the opportunity to repent without having to kill the Egyptians. Only those who were so sinful that they refused to see God‟s power would become even more hard hearted and fail. God understood that this would happen but he left the possibility of repentance through incremental miracles and wonders in Egypt." + ], + [], + [ + "God saw our affliction: the disruption of family life: There are three ways in which the Egyptians tried to stop the Israelites from having children. This was Pharaoh‟s intention when he said, “Let us deal wisely with them.” (Exodus 1:10) First he did so by commissioning the midwives to kill the male children. Then he did so by decreeing that all the male children should be thrown in the Nile; and finally he did so by ruthlessly forcing the Israelites to work so that they were too tired to have children. He made them work day and night so that they never slept and were never with their wives. When the men learned of Pharaoh's decree, they separated themselves from their wives – this is what \"God saw.\"" + ], + [ + "Our toil: this refers to the children: The main reason that a person toils in the ways of God is to make sure that his legacy is passed on to his children. This is what the Bible says regarding Abraham: “For I have singled him out that he may instruct his children and his posterity after him to keep the way of the Lord…” (Genesis 18:19) Abraham did not worry about his positions but about passing on his beliefs to his children. This is what most people worry about – teaching their children the holy way of God. That is why we pray, “Let us not labor for emptiness (lareek) nor allow our children to suffer confusion.” The word reek has the gemartria of 310. One who raises God-fearing and righteous children will inherit 310 worlds. The opposite of such children is reek, emptiness. Pharaoh wanted to subjugate the children of Israel so that they would not grow up to be God-fearing people. By killing the children, Pharaoh wanted to destroy Israel's hope." + ], + [], + [], + [ + "The Lord took us out of Egypt: and not by an angel, etc: The heavenly forces which inhabit the universe are not like the forces of God. They are controlled by God. They were created complete just as they are. Nothing can be added or taken away from them. Also, they do not distinguish between good and evil. If they are sent to a nation or a city to destroy, they cannot distinguish between the people they destroy. God, on the other hand, when he acts in the world, distinguishes between the good and the bad. We see this in the case of the plagues: “But the Lord distinguished between the livestock of Israel and the livestock of the Egyptians” (Exodus 9:4) and “God did not let the destroyer enter your houses to cause a plague…” (Exodus 12:23) From this we can see that the plagues were an act of God and not an act of the natural or the heavenly forces of the universe – neither an angel or a Seraph, etc.
In this way God made known that no other force in the world has His sovereignty. God was willing to do this out of love for Israel even though Egypt was not a worthy place for His glory to dwell. It was a land filled with idolatry and impurity. Since God is the creator of all things he can establish all things or destroy them." + ], + [ + "Our affliction…our toil….our pressure… Why does the Haggadah mention these three forms of oppression? They represent three forms of oppression which confuse a person and alienate him from His creator. Were it not for the Torah and good deeds which the Israelites continued to live by, they would have gone astray after idols. Israel's connection to God is reflected in four commandments: they did not change their names or their language; they refused to indulge in sexual perversion; and they didn't spread gossip. Each form of oppression could have caused them to go astray but they resisted. Even though the Egyptians oppressed them and took their wealth, the Israelites did not deny the existence of God. (Poverty causes people to lose their faith.) God saw our affliction refers to the disruption of family life. Despite this, the Israelites did not indulge in sexual immorality. Our toil refers to corruption of the children. Despite this, the Israelites refused to give up their Hebrew names or language, or deny their Jewish identity. Our pressure; despite the Egyptian oppression the Israelites continued to contemplate the qualities of the Holy One. Because of this God wanted to reward them commensurate with their action. He set aside His own glory and personally went down to Egypt, as it says, “I and not an angel.” I passed through the land of Egypt on this night, “I am the Lord and not another.”" + ], + [], + [ + "With an outstretched arm: this is the sword, as it is written, “And a drawn sword in His hand stretched out over Jerusalem”: What made the first born of Egypt worthy of being killed the Holy One and not by one of God's heavenly destroyers? Rather, it must be that they were killed by God's sword and not by the Holy One Himself. The Bible says, “David looked up and saw the angel of the Lord standing between heaven and earth, with a drawn sword in His hand directed against Jerusalem.” (I Chronicles 21:16) If they died at the hands of an angel all the more so did the Egyptians!" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "With a mighty hand: the cattle plague…With an outstretched arm: the sword…with great terror: the revelation of the divine presence…with signs: the rod…with wonders the blood: The commentators struggled to understand why only two plagues were singled out from all the wonders that took place in Egypt. The first fruit passage is an expression of gratitude; it is expressed not by mentioning the bad things that happened to others but by mentioning those places where God singled out Israel from Egypt. This only took place in those cases where the Egyptians and the Israelites were together in the same place and God singled out the Egyptians for punishment and spared the Israelites. One place where the Torah explicitly tells us that this happened is the cattle plague. The Torah states, “The Lord will make a distinction between the livestock of the Israelites and the livestock of the Egyptians so that nothing shall die of all that belongs to the Israelites.” (Exodus 9:4) Even though the livestock of the Egyptians and the Israelites were in the same place, the livestock of the Egyptians died but not that of the Israelites. The same is true in the case of the tenth plague: God singled out the homes of the Israelites from those of the Egyptians. In all the other cases the Torah is not explicit in saying that the Israelites and the Egyptians were in close proximity.
Having mentioned these plagues, the Haggadah now speaks about the other ways in which God showed the Israelites favor: He did so by revealing His presence, through the wonder of Moses' rod, and through \"the blood.\" Each of these was a wonder that God told Moses to show the Israelites so that they would be convinced of God‟s power. By turning his staff into a snake, making his arm become leprous and then turning some water from the Nile into blood in the presence of the Israelites, they would become convinced of God‟s power. In the end Moses did not perform the wonder of the leprous arm since this was meant to be a warning to Moses not to slander against the people of Israel. The reference to blood is not a reference to the plague of blood but the suggestion by God to turn some water into blood for the people of Israel.", + "How We Count the Plagues Mighty hand: two plagues; outstretched arm: two plagues, etc… It makes no sense to suggest that each expression in this verse refers to two plagues just because each one is made up of two words. First, we already know that there were ten plagues so what does this add to our understanding of the plagues; and second, the words in each of these expressions make no sense by themselves. They cannot separate from one another, so how can we say that each word refers to a different plague? The word yad, hand, and the word hazakah, mighty, are interconnected. Rather, each of the five expressions in this verse - mighty hand, outstretched arm, great terror, signs, and wonders - refers to a pair of plagues that have something in common with one another: The first two plagues were performed by a Mighty Hand: Blood and frogs were both performed when Aaron raised his hand. In the case of blood, God told Aaron to raise his hand over the river and to smite it, and, in the case of frogs, he stretched his arm over the land and smote it. An outstretched arm refers to the plagues of hail and darkness. Each of these two plagues took place when an arm was outstretched toward heaven. See Exodus 9:22, and 10:21; in each of these verses the Torah uses the expression “Hold out your hand toward heaven.”", + "Great terror refers to the plagues of locust and the death of the first born. In the case of these two plagues, Pharaoh summons Moses because he is so terrified by these plagues. They were a great terror to him.", + "Signs refers to the plagues of mixed wild animals and the cattle disease. Both of these plagues were a sign because God distinguished between the Israelites and the Egyptians, so that it was a sign of God's great power. In the case of the mixture, the Torah says, “But on that day I will set apart the region of Goshen …and I will make a distinction…tomorrow this sign shall come to pass.” Since the cattle disease also involved a distinction, it was also a sign.", + "Wonders refers to those plagues which the Egyptians could not perform: the plague of lice and the plague of boils.
There is another way of interpreting this passage. The plagues served a double purpose: first they were meant to publicize the greatness of God, and second they were meant to punish the Egyptians for their oppression of the Israelites. The plagues should be paired up. One was for the sake of God and the other for the sake of the Israelites." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Detzach, adash, ba’ahav: The plagues are divided into three groupings, each of which illustrated a different aspect of God's nature. Detzach: The first three plagues are associated with the river and the land because wisdom was associated with these aspects of Egypt. By the third plague, even the magicians of Egypt were saying that these plagues were “the finger of God,” proving that all wisdom comes from God and not from the Nile or the land. By the fourth plague, mixtures (arov), the creatures of the land and sea were all mixed up proving that God controlled them and not the gods of Egypt. Adash: The second grouping of plagues showed Egypt the good will of God. During each of these plagues God distinguished between the Egyptians and Israelites showing that he not only caused the plague but had the ability to protect those He wished to protect. Even though Israel deserved to be punished, God withheld his wrath from the Israelites. Ba’ahav: During these plagues we witnessed that God was all powerful. During the plague of hail, the Torah says, “In order that you may know that there is none like Me.” (Exodus 9:14) The hail was a combination of fire and ice so that it contradicted the laws of nature. The next plague was locusts: even though these creatures were tiny, they were able to wage God's war against Egypt. Darkness also contradicted nature – it was so dark that a person couldn't even get up from his place. And the final plague proved God's all powerful ability – God can do whatever He desires.", + "Another way to understand these groupings is that each group served a different purpose. One group was to declare God's greatness, one to punish His enemies, and one to redeem Israel from slavery.
Detzach: During the first two plagues it was shown that the Nile was not god, and during the third plague the magicians said, “It is the finger of God,” meaning that they were convinced of God's greatness.
Adash: During the second group, the Egyptians were punished for the treatment of the Israelites. The plague of mixed animals was a punishment for mixing up the work of the Israelite men and women. The Egyptians tried to demoralize the Israelites by making the men do women‟s work and the women do men's work. Since they forced the Israelites to search the fields for straw, he punished the livestock with pestilence. And for beating the Israelites, he struck their bodies with boils.
Ba’ahav: They treated us harshly, so he struck the land with hail. He struck the land with locusts because they were not appreciative of the blessings Joseph brought to the land of Egypt. He caused darkness so that the Israelites could search the Egyptian homes and find all their treasures before they asked for them. And the final plague, the death of the first born was caused so the Egyptians would send the Israelites away with all their wealth", + "Another explanation of Detzach, adash, ba’achav: When we praise God, we say that God is ha’el hagadol, hagibor, v’hanora: God is a great, mighty and awesome God. We divide the plagues into three groups so that each subset refers to God by each one of these adjectives. The first letter of each grouping is for hagadol, great, because He can do great and marvelous acts. The second letter is for hagibor, mighty, because there is no place where God isn't found and the entire world is full of His glory. The third letter is for hanora, awesome, because there is no one who is God's equal who can undo that which God decreed.
Hagadol – Great: God's greatness is characterized by three attributes that are reflected in these three plagues. First, God can perform great and wonderful deeds. Second, there is no place from which God is absent and even the smallest items can reflect His presence. Third, there is no one or no being that can prevent God's decrees.", + "Blood - Plague number 1 – The fact that God can turn plain water into blood is reflection of His greatness.", + "Mixed animals - Plague number 4 – The fact that God could separate the land of Goshen from the rest of Egypt is a sign that God “is present in the land.”", + "Hail - Plague number 7 – During this plague God said that it was proof “that there is none like Me in all the earth.” Therefore, this plague was a sign that none could prevent God's decree.", + "Hagibor – mighty: The second letter in the three mnemonics symbolizes the fact that God is mighty. The word gibor means mighty, but also valiant or warrior. A gibor is someone who knows how use all types of weapons in battle, because if he can only use one type he might be forced to use an unfamiliar weapon. Still, he is valiant and still succeeds. He also knows how to create military strategy and to plan an attack.", + "Frogs - Plague number 2 – God showed Himself to be a gibor because He could fight a battle with something as insignificant as a bunch of frogs.
Pestilence - Plague number 5 – God was able to prove that He was capable of subduing His enemies and killing them.", + "Pestilence - Plague number 5 – God was able to prove that He was capable of subduing His enemies and killing them.", + "Locusts - Plague number 8 – The locust was like a great army which God organized to attack the Egyptians.", + "Hanora – awesome: The third letter in each mnemonic is an example that God is awesome. First, something is awesome when the cause of the phenomenon is unknown (it is mysterious); second, because even if the cause is known it is not sufficient to explain the extent of the phenomenon; and third, if the phenomenon caused two opposite characteristics, it is even more mysterious and awesome.", + "Lice - Plague number 3 – The plague of lice was so mysterious that the magicians of Egypt responded to it by saying, “It is the finger of God.” While they were able to replicate the earlier plagues, they did not know the cause of this one.", + "Boils - Plague number 6 – This plague took place by taking some ash from an oven and throwing it into the sky. But how does one explain how a bit of ash could have such a devastating affect upon all of Egypt?", + "Darkness - Plague number 9 - While the Egyptians experienced darkness, the Israelite, who was standing right next to him, could see light. In other words, two opposite phenomena occurred from the plague at the same time. As a result the Israelites were able to enter the homes of the Egyptians and see while the Egyptians were blinded by the darkness.", + "The Death of the First Born: This plague contained all three characteristics; it was great, mighty and awesome.
God’s greatness was reflected in the fact that God could distinguish between those who were born a firstborn and those who weren't. Second, God could even distinguish between Egyptians who hid out in Israelite homes during the tenth plague and the Israelites.
God’s might is reflected in the tenth plague since it took a mere second to strike down the firstborn.
God is awesome: Because the Egyptians were terrified by the tenth plague it is a sign of God's awesomeness." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "Preface to Dayyenu
How many are the good things God has done for us: Maimonides, in his Guide for the Perplexed, Part III, chapter 59, explains that there are four types of perfection which a person can strive for. 1) One can strive for material perfection by acquiring wealth and other property. 2) One can gain physical perfection by working to improve one's body. 3) Personal perfection is reflected in developing virtues and character. 4) Human perfection is reflected in the development of the mind and attaining knowledge of Torah and wisdom. Such forms of perfection are only possible for those who are not enslaved by others. As long as one is not in control of his or her own destiny, he or she cannot attain such qualities in life. The liberation from slavery, then, is the fifth perfection and the one upon which all the others are dependent. The Haggadah begins by saying that had God not brought us out of Egypt, “we, our children, our children's children would still be enslaved to Pharaoh in Egypt.” This is a statement that should be obvious to even the youngest student. The point that the Haggadah is trying to make is that without our physical liberation nothing else would be possible. By freeing our bodies, we gained the possibility to free our souls as well. Dayyenu, then, is all about the attainment of the various forms of perfection. We begin Dayyenu by saying that without our liberation nothing else would have been possible.", + "Pharaoh and the Egyptians denied three principles of our faith: It was not enough to liberate the Jews. They also had to come to recognize the reality of God's existence and God's attributes: first, that God is the first cause; second, the reality of divine providence; and third, recognizing that God is all powerful. When Moses came to Pharaoh and said, “Thus says the Lord, the God of Israel: Let My people go that they may celebrate a festival for Me in the wilderness,” (Exodus 5:1), he was addressing these three principles. When Moses used the name YHVH, “Lord,” Moses was affirming the existence of God as the cause of all causes. When he called God “the God of Israel,” he was expressing his belief in divine providence: the Lord is also our personal God who watches over us. And when Moses said, “Let My people go,” he was expressing the belief that God can command even the most powerful rulers. Finally, when he said, “That they may celebrate a festival to Me,” Moses was telling us the implication of these beliefs: that this all-powerful God whose providence is over us, wants us to serve Him. Pharaoh responds by denying these principles of faith, saying: “Who is the Lord that I should heed Him? I do not know the Lord nor will I let Israel go.” (Exodus 5:2) By saying, “Who is the Lord,” Pharaoh denied the existence of God. Saying, “That I should heed Him,” Pharaoh was denying that Israel was God's people and that, even if they are His, Pharaoh was not obligated to obey Him.
God responded to these challenges with the first nine plagues to make Pharaoh recognize these fundamental truths. These three principles are related to the mnemonics, dtzach, adash ba’ahav. The first three plagues prove the existence of God (during which we are told, “Through this you shall know that that there is none like the Lord our God”41); the second three plagues are proof of divine providence (“That you may know that I am in the midst of the land”42); and the third group of three plagues are proof that God is all-powerful (“That you may know that there is none like Me in all the earth”43). The plagues, however, not only taught Pharaoh but also taught the Israelites the truth about God. The Israelites came to recognize the existence of God and divine providence. They also saw that God is all powerful. Through God's commandments in Egypt, the eyes of the Israelites were opened so that they saw how awesome God really is. It was on the basis of these insights that they were able to build a faith based on Torah and Mitzvot. Even if God had not punished Egypt's gods, it would have been enough for us because through the Exodus we came to understand the truths of our faith.", + "How did the plagues teach the Israelites about God's existence and the emptiness of Egypt's gods? The sages teach us that earthly beings are connected with heavenly beings. Each influences the other, particularly in matters of productivity. Each nation has a heavenly power (mazal) above who watches over it, and influences it. The heavenly power of the Egyptians was the ram, which the Egyptians honored and worshipped. We see this in what Moses said to Pharaoh: “It would not be right for us to do this, for what we sacrifice to the Lord our God is untouchable to the Egyptians. If we sacrifice that which is untouchable to the Egyptians before their eyes will they not stone us?” Because the Egyptians revered the ram, the Israelites also honored and worshiped it as well and practiced pagan cultic practices while they were slaves. God therefore sent Moses to heal the people of these abominations and bring them back to the faith of their ancestors.", + "In order to win the Israelites away from idolatry, God had to attack the heavenly powers symbolized by the ram. This is what the expression, “He executed judgment against their gods,” means. This ram was also associated with the firstborn, since it is considered the \"eldest\" in the whole array of heavenly powers. Therefore God resolved to kill the firstborn in Egypt – even the firstborn of the slaves and the animals. They were not guilty of some sin, but because they were connected to the ram, they too were condemned. The Israelites' firstborn should also have been condemned to death. Not only were they also firstborn but they were also guilty of idolatry. In His great mercy, God gave them a commandment which allowed them to sacrifice a ram in lieu of their being killed along with all the others in Egypt.
Thus, God brought the Israelites back to their faith in God. They saw that there is only one Being deserving of worship, that all the other gods are false, and that one God reigns forever and ever! We can now understand the stanza, If he had executed judgment on their Gods but not killed their firstborn… It would have been enough of a miracle simply to show the people of Israel God's true power and sovereignty during the killing the firstborn. Yet God also saved our firstborn even though they deserved to die.", + "But there were other benefits from this. After experiencing the tenth plague, the Egyptians would have been so terrified that they would not pursue the Israelites. God, therefore, told the Israelites to borrow the silver and gold of their Egyptian neighbors. This act compelled the Egyptians to pursue the Israelites and thus they drowned in the sea. Therefore we say, It would have been enough to have the Egyptians terrified by the killing of their first born even if they hadn’t gained great wealth. In addition the silver and gold which the Israelites attained was also an added favor from God. It allowed them to acquire the first type of perfection to which Maimonides refers: material perfection. So had God given them the material possessions of the Egyptians but not split the sea, this too would have been enough!", + "Why then did God split the sea and drown the Egyptians? According to Rabbi Abarbanel and others, it was to set the framework for Israel to eventually conquer the land of Canaan. God wanted to fulfill His promise to the patriarchs. Israel was still much too weak to conquer the land. The splitting of the sea so terrified the other nations of the world that it paved the way for Israel to conquer the land. Everyone would have heard about this wonder and realized that nothing could stop Israel. This is what Rahav said to the two spies who came to the city of Jericho forty years later: “I know that the Lord has given the country to you, for dread of you has fallen upon us.” ", + "From this we learn that the splitting of the sea and the drowning of the Egyptians was not only a fitting judgment for the Egyptians who cast the Israelites boys in the Nile, but also the first step in the conquest of the land. That is why the Midrash teaches us that the splitting of the sea took place not only at the Red sea, but at every body of water in the world – so that everyone would be aware of God's great power." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "If God had split the sea but not allowed us to cross on dry land it would have been enough: Had the water come up to their belly buttons and then filled in behind them it would have been enough of a miracle; by allowing them to walk through the sea on dry land, it set the stage for the conquest. The people‟s faith was still weak when they left Egypt despite everything they witnessed in Egypt. The Israelites quickly forgot God's power and began to complain to Moses. Some said, “Let us jump into the river,” while others said, “let us wage war on Egypt.” A third group screamed and cried while a fourth group thought that possibly Moses had done all these wonders on his own. When they saw the wonders at the sea, how God overturned the laws of nature, they first became truly convinced of God's power, providence and abilities. The Talmud says, “What a maid-servant witnessed at the Red sea, even the prophet Ezekiel never saw in his life time.” Therefore, if the Israelites had not been allowed to cross the sea on dry land, it would have been enough since it brought us to true faith in God.
There were added benefits from what they witnessed at the sea. This was the first time Israel saw the defeat of Pharaoh, who was in his full armor and in a chariot as he pursued the people of Israel. This made God's victory over Egypt even more impressive not only to the Israelites but to the Egyptians as well. Had God done nothing else for the Israelites, dayyenu, it would have been enough for them because now they could enter the wilderness certain that they would no longer be pursued by the Egyptians." + ], + [], + [], + [ + "If God had provided all our needs in the wilderness but not fed us manna, it would have been enough: “Providing all our needs” and “feeding us manna” are not the same thing. “Providing all our needs” means that even though we were in a harsh wilderness, God's providence protected the people so that it was as if they were in a lush and fertile place. Through divine providence Israel was able to attain the second type of perfection: physical perfection. Israel grew strong through God's providence in the wilderness. “Their clothes did not wear out nor did their feet become cracked.” Such physical perfection, even though it was for the individual, was necessary for the nation as a whole. By giving the people the manna in the manner that God did, he also helped instill a deep sense of trust in God in the nation. They only gathered as much as they needed for the day, so they had to trust God would provide them with manna the following days as well. People learned to trust the divine wisdom rather than their physical desires. Also by providing them with their daily food, God allowed the people the freedom to devote themselves to spiritual pursuits and the study of Torah rather than worry where their food would come from. Thus the discipline of gathering manna and the physical strength God gave them helped the Israelites cultivate the other forms of human perfection which Maimonides mentioned." + ], + [ + "If God had given us manna but not given us the Sabbath, it would have been enough. For the sages taught us that the Torah could only be given to those who ate manna." + ], + [ + "If God had given us the Sabbath but not brought us to Mount Sinai, it would have been enough. The Sabbath teaches us the essential theological truths of Judaism: that God created and renewed the world from nothing, reward and punishment, and that God is all powerful. Even if God had not brought us to Mount Sinai, we could have sustained ourselves with these profound theological truths." + ], + [ + "If God had brought us to Mount Sinai but not given us the Torah, it would have been enough. Simply to be present at Mount Sinai, the place of the burning bush, was enough to comfort the Jewish people and give them hope that they would survive for generations to come. There are many interpretations of the symbolism of the burning bush. Some suggest that it symbolizes the divine presence so that it is a reminder that God said, “I will be with them in times of distress.” Others understand the burning bush a symbol that even when Israel is persecuted and oppressed, she will not be extinguished. Every rock at Sinai contained patterns that attested to the burning bush and served to remind the people of God's promise." + ], + [ + "If God had given us the Torah and not brought us into the land of Israel it would have been enough. We have seen that from the moment of liberation until this point God has helped the people of Israel attain all the dimensions of perfection. By awarding them with booty on the shore of the Red Sea, they gained material perfection. By helping the people survive the years of wandering in the wilderness, they attained physical perfection. The daily collection of manna instilled personal perfection by teaching them virtues and character. And now by receiving the Torah, the people attained human perfection through the mitzvot and the teachings of the Torah.
So even if God had not brought them into the land of Israel, it would have been enough! The world would have seen us as a wise people because of the teachings we received at Sinai. Why would it have been sufficient to receive the Torah even if we didn‟t enter the land of Israel? The providential laws of the Torah are what makes us unique as a people and gives us the ability to attain human perfection. There are two types laws by which the world functions:
1. There is natural law with which the world was fashioned and by which the nations of the world deport themselves. These laws rarely change except in very special circumstances, or for special individuals or special nations who have been singled out by God.
2. There is providential law, or laws that have been given only to the Jewish people and which replaced the natural laws by which the other nations function. These laws were given at Sinai and never cease to be in force.
The fact that God gave us these laws would have been sufficient reason to be thankful even if God had not brought us to the land of Israel." + ], + [ + "If God had brought us into the land of Israel and not built for us the Temple, it would have been enough. According to Yehudah Halevi in his philosophical tract, the Kuzari, Israel became a godly people in a godly land. There is a unique relationship between the people of Israel and the holy land. No other land can illustrate the deeds of God like the land of Israel because there are ways in which we can serve God only in this place: by bringing the first fruits to the Temple, the sabbatical year, and the Jubilee year. The other nations are not as receptive of divine providence, or of being in a place through which one can cleave to God. At Mount Sinai, the people were not receptive of receiving God‟s word. They asked Moses to receive the Torah for them and then to tell them about it. This is because the Israelites were not yet in the land of Israel, in a place where they could easily receive the „divine abundance‟ as they can in the land of Israel. Therefore, just to be in the land of Israel even without the Temple would have been sufficient. Having said that, it should be pointed out that while the whole land of Israel is holy and infused with divine providence, Jerusalem is even more so; and of all the places in Jerusalem, the Temple Mount and the Holy of Holies is even closer to the divine spark through which one acquires divine wisdom. And the divine providence shines forth from this point…" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Pesach, Matzah, Maror and Transformation
Rabban Gamliel said: one who doesn’t mention three things on Pesach has not fulfilled his obligation: In the Zohar, Parshat Bo, we learn that when we tell the story of the Exodus, we reveal the mystery of redemption. Heavenly and earthly beings come together to listen to the story, to give thanks to the Holy One of blessing, and to rejoice. Israel strengthens their Heavenly Master through the telling of this story. From this we learn how important it is to retell the story slowly and deliberately and not to do so in an apathetic and drowsy manner. By telling the story in a dignified fashion, we express our gratitude to God and show that we are not ungrateful for what God has done for us. We tell the story with the awareness that each telling brings wonders into this mighty exile and brings us closer to a time similar to the original Exodus.", + "One way of telling the story is through symbols. We speak about matzah and maror at the Seder. Yet why do they appear in this particular order? If matzah symbolizes freedom and maror slavery, shouldn't maror be mentioned first and the matzah afterwards? The answer can be found in a verse in Ecclesiastes: “In the day of prosperity be joyful, and in the day of adversity consider; God has made the one as well as the other, to the end that man should find nothing but Him.” If we remembered the sad and tragic days first before the happy day of rejoicing, they would cast a dark pall over the happy days. Therefore, we mention the Matzah first, a reminder of the God's kindness and love, before we mention maror, the painfulness of slavery and oppression. The story of the Exodus should be a story about triumph and rejoicing and not just a story about oppression.
Furthermore, these symbols help us aspire toward wholeness. There are four steps toward achieving wholeness. First, one must get rid of that which is ugly and damages the individual. Second, one must then enthusiastically embrace all those things which are life-affirming. Third, one comes to recognize divine providence is present in all things, good or bad. Finally, one comes to understand that even suffering and sorrow are visited upon us from God with good and beneficial intentions. Sorrow and suffering can help a person atone for sin or it may serve as a test. This is what scripture means, “Your offspring shall be strangers in a land not theirs and they shall be enslaved and oppressed for four hundred years…in the end they shall go free with great wealth.”
Our ancestors acquired these qualities before leaving Egypt and they did so by performing four mitzvot: they got rid of all hametz, they ate matzah, they offered the Pesach offering and they ate maror. Removing hametz from their homes was symbolic of removing that which is ugly and damaging from the life of the individual. Hametz or leaven is referred to as the „leaven in the soul‟ or „the evil inclination.‟ Matzah, on the other hand, is made through a quick baking process. It symbolizes the enthusiasm and quickness with which we embrace that which is life-affirming and serve God. The Pesach offering symbolizes divine providence since God passed over the Israelite houses but struck the Egyptian households. And finally, maror is the bitterness of slavery – we can now see it as part of the divine plan in light of all the other insights we have gained.
When we tell the story through these symbolic actions, we are not simply recalling a historic event that happened long ago, but speaking about the process of self perfection and striving toward human wholeness. By going through these steps we experience the divine spirituality. We cannot experience redemption until we go through this fourfold process of transformation, and these four mitzvot apply not only to Passover but to all the Jewish holidays.
These are the steps which bring us to Mount Sinai and lead to the celebration of Shavuot. They open the gates of heaven for us. We are not speaking about real hametz, when we talk about removing hametz from our homes, but the beginning of the process of transformation.
We can now understand the answer that the Haggadah gives to the wise child. When the wise child asks, “What do these statutes, testimonies and judgments mean,” he is really asking why it is necessary to have so many commandments to commemorate the Exodus. If the point is simply to remember a particular event in history, then one mitzvah would have been enough to remind us of the Exodus. The many mitzvot are meant to make us aware of this fourfold process of growth which is an ongoing process from generation to generation. We then answer him by saying that we should not eat after the Afikomen since this process of change never ends and always leads to Mount Sinai. The taste of matzah must always be in our mouth. The wonders that happened long ago also continue even today! That is why Passover is referred to “as a day of vigil for all Israel throughout all the generations.” The transformation did not just take place at that time and in that place, but in every generation. It is not enough, then, just to perform these acts; one must explain their connection to the Divine." + ], + [ + "The Pesach offering which our ancestors ate. The Pesach refers to those divine acts of kindness which are apparent to all and revealed. These acts are not performed by an angel or some other divine being but by God Himself. Matzah, on the other hand, which we wrap up in a cloth at the Seder, symbolizes those divine acts of providence which are hidden. When the Jewish people were living in their land and God's providence was readily revealed, we were commanded to offer the pesach, but now that we are in exile we merely mention the offering. Matzah, however, which is a reminder of the enthusiasm with which Israel followed God into the wilderness, we continue to eat at the Seder with the hope that we will readily follow God as our ancestors did." + ], + [], + [ + "The matzah which we eat, what is the reason for it? The matzah teaches us that even with all the preparations and mitzvot which Israel performed while they were in Egypt, the people were still not ready to be redeemed until the King of Kings, the Holy One, revealed Himself to them and redeemed them." + ], + [], + [ + "This maror which we eat what is the reason for it? Why do we use a vegetable for maror which begins soft and sweet but becomes bitter as we chew it? This is a reminder of our experience in Egypt. The people began as guests in Goshen but ended up as oppressed slaves to Pharaoh. Their lives were embittered.", + "Another explanation of unleavened bread: The miracle of the matzah is that the Israelites' dough did not become hametz after they left Egypt! The Israelites were commanded to eat matzah on the fifteenth day of Nisan when they left Egypt. Yet the people did not have time to bake before they left Egypt and it took a least a part of a day to travel from Ramses to Sukkot. According to Rashi, the distance from Ramses to Sukkot is 120 mil. The Midrash teaches us that the Israelites miraculously traveled this distance in a short period of time, \"on the wings of eagles.\" Yet even the time it would have taken an eagle to travel this distance was enough for the dough they carried on their backs to become hametz. Since they had to eat matzah that whole first day, their dough would have become hametz! One of the miracles when they left Egypt was that their dough did not become leavened on the initial leg of their travels from Egypt! ", + "Matzah and Maror: Which Comes First?
It is interesting to note that matzah and maror each have different status in Jewish law. Although both are symbols that help us remember our experience in Egypt, matzah is still considered a Torah obligation while the Talmud says maror is only a rabbinic obligation. Furthermore in Parshat Bo, we are told, “They shall eat it roasted over fire and matzah along with maror,” and later we read, “They shall eat it along with unleavened bread and bitter herbs.” So how do we account for the differences between these two symbolic foods? While the maror is a reminder of the statement, “They embittered their lives,” matzah has double significance. It reminds us of what our ancestors ate in the land of Egypt and it also reminds us of the good which God did for us by taking us out of Egypt quickly. Had God not taken us out of Egypt with haste we would have sunk to the fiftieth level of impurity and we would not have been redeemable any more. In exile we no longer need a reminder of the bitterness of slavery. Therefore the sages downgraded the obligation to eat bitter herbs to a rabbinic obligation instead of a Torah obligation. Even though matzah is a reminder of slavery, it also serves as a reminder of redemption, and how fortunate we were to enter into the gates of purity rather than the gates of impurity. Therefore it continues to be a Torah obligation; even if we are not are still in exile, we are now the servants of God! Finally the order of the foods has to do with when each commandment applied. When the Israelites observed the first Pesach in Egypt, the foods were ordered according to their experience: first the bitterness of slavery, then the matzah the food of redemption and finally the Passover offering as we see in Exodus. For future generations, when matzah would become the central food, matzah was mentioned first (as we see in Numbers). Matzah was a reminder of our flight to freedom and the fact that we did not become so mired in Egypt that we could not escape." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [], + [ + "Halleluyah! Praise the name of the Lord: The names that we attribute to God have to do with the ways in which we experience God's deeds in the world. God had no name until He acted in the world. Thus, when we say, let the name of the Lord be blessed from this time forth and for ever, we are really saying that we see God's actions in the world. We also say, from the rising of the sun until its setting the Lord’s name is to be praised. The Lord is high above the nations. This is similar to yet another verse, “The Lord is great in Zion; and He is high above all the peoples.” One of the names of God is \"rahm,\" high or exalted. God's greatness is beyond compare; each person conceives of God from his own position whether he is great or small. We see this in the case of Jethro, the father-in-law of Moses who, upon visiting Moses, said to him, “Now I know that the Lord is great.” Jethro was saying, “Even though I believed in the existence of God until now I had no concept of his greatness. God was able to take 600,000 people out of a land from which not a single slave could escape. This has to be an act of God!” Here the Psalmist is trying to say that until this time only angels could imagine God, but now that we see that God is high above the nations and that He raises the poor out of the dust, even the lowliest can conceive of God though no one can do so completely." + ], + [ + "When Israel went out of Egypt, the house of Jacob from a people with a strange language: The only way to overcome the false beliefs that infect others is to see events that overturn these beliefs. Thus, the miracles in Egypt were meant to overcome and uproot Israel‟s lack of faith in divine providence. This idea is repeated many times in the Torah: “He performed the signs before the nation and the nation believed,” “The people saw the mighty hand which the Lord wrought in Egypt and they believed in the Lord,” and so on. Because of the mightiness of these wonders and signs, God turned their false beliefs upside down. These signs proved that God is the creator of the world and that there is divine providence in the world. Through what they witnessed they left the darkness and saw the truth, something they could not see from the natural order of things. This is the central theme of this passage: the splitting of the Red Sea and the Jordan bore witness to God‟s power and providence. Only then did Israel accept upon itself the sovereignty of God." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "Not for our sake, Oh Lord, not for our sake but for Your Name: this passage is a conversation on the foolishness and emptiness of idolatry. The poet begins by asking God to be crowned with glory not for our sake but for His own sake. The nations are challenging Israel's faith and we need help answering them! When he says, Why should the nations of the world say, “Where is their God, the conversation that is taking place is much like the one between Rabban Gamaliel and the philosophers: Some philosophers asked, \"If your God has no desire for idolatry, why does He not have it cease to exist?\" The elders replied, \"If what was worshiped were something the world had no need of, He would have made it cease to exist. But people worship the sun and the moon, the stars and the planets. Should He, on account of fools, make the world cease to exist? So the world must go on as is its wont. As for fools who act wrongly, they will have to render an account.\"
Similarly, here, the response to the question, Where is their God, the response is, Our God is in heaven doing whatever He pleases! Since the heavens are God‟s throne and the earth is His footstool, why should God destroy them just to deny foolish people the ability to worship them? While this answer is sufficient for those who worship something significant, how about those who worship inconsequential things: Their idols are silver and gold, the work of human hands…? Why does God allow such insignificant forms of idolatry to exist when He could wipe them out? If God were to bother destroying these idols it would appear as if they were in fact more significant than they are. Therefore God allows them to be, because those who worship them will become like them – they will be destroyed by their faith in false idols. Besides, idolatry cannot be completely eradicated from the world until the Messianic era and the end of time. Only then will the whole world come to see that there is but one God in the universe. Therefore, let those who believe in God trust in the Lord for He is their help and their shield… even if idolatry continues to exist!", + "House of Israel, house of Aaron, those who fear the Lord: We divide those “who trust in” the Lord into three groups. Because they trust God, God in turn will bless each of them. God who remembers us: will bless the house of Israel…the house of Aaron…those who fear the Lord…. In fact God's blessing will be so great He will bless every one: You are blessed of the Lord, the maker of heaven and earth. Why does God love these creatures in particular? They have been given free will to choose or reject the Lord and they have chosen to accept God. Because they have chosen Him, God now chooses them! We see this in the expression, The heavens are the heavens of the Lord but the earth is given to human beings… Heavenly beings don‟t have a choice since they belong to God, while the world belongs to human beings to do with as they please. Even though the dead are closer to state of wholeness than are the living, they too are not as great as the living because they don't have free will and choice either. That is why we say: The dead can’t praise God…but we can praise God, Hallelujah!" + ], + [ + "I love that God hears the voice of my supplication: Rabbi Moses Maimonides, in his Mishneh Torah writes: One of the paths of repentance is to cry out to God and to reflect on one's actions in times of trouble and misfortune. As it says: “Your iniquities have turned these things away and your sins have withheld good from you. …But if the one does not cry out to God but rather says this is just the way of the world and everything is mere chance, this is the path of cruelty. Such people are more likely to cling to their wicked deeds and thereby increase their suffering and travails, as the Torah says, “I also will walk contrary (keri) to them, and bring them into the land of their enemies; if then perchance their uncircumcised heart be humbled, and they then be paid the punishment of their iniquity…” In other words, the suffering that Israel encounters is meant to cause them to repent. If the people assume that these calamities are mere, I will be forced to increase their suffer even more. This is what the psalmist is trying to say in this Psalm. Because God has inclined His ear toward me – to find out about why I am crying out, I will call upon Him all my days – and God will hear my meditations and thoughts, whether I see my suffering as related to this time or a sign from God. The struggles of death encompassed me, but if I assume that my suffering is merely a natural product of the world and not a decree of the judge of the universe, then, the agony of the grave will seized me. Only then, will I call out in the name of the Lord. Then I will say, Lord, I beseech You – save me! This will cause God to remove the misfortune from me for God is compassion and righteous and our God is merciful." + ], + [ + "I pray…I am your servant the son of your hand maid. You have loosened my bonds: Even though all your creations are your servants, it is especially appropriate to refer to me as your servant, son of your hand maid since you have loosened my bonds and have given me the freedom to choose whatever I want. Even though I have never left Your service, I deserve special credit, unlike the angels who have no choice about serving You. They are more like prisoners in shackles. They deserve no credit for serving you. But someone who is mortal and has been freed of slavery so he can flee and yet remains faithful to his master is extra special. How do I serve God? To You I offer offerings of thanksgiving and I call on the name of the Lord." + ], + [ + "And the truth of the Lord is forever! Hallelujah! Who originally spoke these words? It was none other than Gabriel, the angel. When our father Abraham was cast into the fiery furnace, Gabriel spoke up to the Holy One, \"Master of the universe, may I go down and cool the fire, to save the righteous man from burning in it?\" The Holy One replied, \"I am the Unique One in My world, even as he is the unique one in his. It is fitting that the Unique One delivers the unique one.\" But since the Holy One does not hold back the reward of any creature, he said to Gabriel, \"Yours will be the privilege of saving three of his descendants.\" Rabbi Simeon the Shilonite expounded on this: When the wicked Nebuchadnezzar cast Hananiah, Mishael, and Azariah into the fiery furnace, Yurkami, the [heavenly] prince of hail, appeared before the Holy One and said, \"Master of the universe, let me go down, cool the furnace, and thus save those righteous men from the fiery furnace.\"
Gabriel spoke up, \"The might of the Holy One will not be made evident this way, for you are the prince of hail, and everyone knows that water quenches fire. But I am the prince of fire. Let me go down, and I shall cool it within and heat it without, and thus perform a miracle within a miracle.\" At that, the Holy One said to Gabriel, \"Go down.\" It was then that Gabriel burst forth: Truth is the Lord forever. (Ps. 117:2).
There are two questions regarding these Midrashim. First why was Yurkami not allowed to save Abraham, and second what is the meaning of Gabriel‟s words: “I shall cool it within and heat it without” while Yurkami only said I will “cool the furnace?” This can be explained through the following Midrash: “He has brought low in dishonor the kingdom and its leaders.” At the time of the destruction of the temple God switched the roles of the angels on high. At the time of Abraham, Yurkami was the prince of fire so he could not save Abraham. Also, because the world did not know of God in the time of Abraham, Nimrod could not be punished with death for throwing him in the fiery furnace. By the time of Hananiah, Mishael, and Azariah, the world knew of God and yet they still tried to throw them in the furnace because of their faith in God. It was not enough to have Yurkami simply cool off the furnace. Instead God sent Gabriel to cool off the furnace while causing a fire outside to punish those who committed this crime. Even though their roles had changed, God kept His promise of allowing the angel Gabriel to save Abraham‟s descendents. He was now the prince of fire but he still was allowed to cool off the furnace while causing heat around it!
Why did Nebuchadnezzar choose this particular punishment for Hananiah, Mishael, and Azariah? The king of Babylonia mistakenly thought that God could not simultaneously use opposite elements to save His people. The king threw them into the fiery furnace thinking that God would have to save the three men by cooling the furnace down and couldn't burn those outside the furnace. He was wrong. He also did not believe that God would care about lowly creatures like these three men. But God‟s providence extends even to the lowly!", + "Thank the Lord for He is good; His kindness endures forever: The first verse in this passage explains how God created all things from nothing, ex nihilo, and how God's kindness extends even beyond the moment of creation. The world tov, good, in this verse is a reference to the creation story. After each act of creation, God sees that what He has created \"is good.\" God not only acted out of kindness at the moment of creation but continues to do so every moment of existence. If God had turned His attention away for the universe for even a split second, all that exists would cease to be! Everything continues to be in the hands of God, and therefore we say His kindness endures forever. The poet now brings a proof for this in the next three lines which speak about the house of Israel, the house of Aaron and those who fear the Lord. These are a reference to the statement in Avot which says that the world stands on three pillars: Torah, Avodah and Gemilut Hasadim. Let the House of Israel thank the Lord, this is a reference to the Torah which was given to Israel and through which the world continues to exist. Without the study of Torah the world would lapse into chaos. Because of this, His kindness endures forever.
Let the House of Aaron thank the Lord is a reference to the Kohanim whose job it is to lead the worship of the Lord in the Temple through sacrifices and offerings. Through their offerings they testify that His kindness endures forever. Let those who fear the Lord give thanks to the Lord is a reference to all those who perform the commandments, as we are taught, “Happy is the man who fears the Lord and delights greatly in His commandments.” The commandments that are most precious to God are acts of loving kindness, Gemilut Hasadim, as we learn in the Talmud, “Rabbi Simlai expounded: The Torah begins and ends with deeds of loving kindness. Loving kindness appears at the beginning of the Torah: \"the Lord God made for Adam and his wife garments of skins and clothed them\" And loving kindness appears at its end: \"and he buried [Moses] in the valley.” The world only exists for the sake of loving kindness for both the living and the dead so that all we receive according to their needs. For the sake of these deeds, God treats the world with loving kindness as well for His kindness endures forever. We see this in the elements which make up the world. Though they are opposite one another, they combine and mix together to complete each other and add to the wholeness of the world. Everything is in God's hands." + ], + [ + "From the narrow places I called out to Yah… When a person finds himself in straits and distress, he cries out to God using the Yah since this is the name through which the world was created as we read, “Trust in the Lord for ever, for Yah is the Lord, an everlasting Rock.” Since God is the creator of everything, all of creation is at God's beck and call, and God can overturn the heavenly order of things. When one cries out to God in this way, He answers me, and I am able to say that it was not some heavenly being but God Himself who overturned the heavenly order when I was in dire straits. I can also say that God answers me in the expanses, that is, God answers and helps me even when things are wide open and at ease (merhav). The Lord is with me. I shall not fear. What can man do to me? The poet now raises common concern that even though God is the Master of the Universe who controls all things, human beings still have free will. So how can we assume that God can stop human beings from doing things that they wish to do? But this is only the case for human beings who are not completely righteous who cry out to God. They have free will to act against us. When a person is completely righteous, God can change physical nature of the world and even human will to help him. That is why the poet says, What can man do to me? He is talking about a righteous person who feels secure in the presence of God. The poet now switches from using the two letter name of God, Yah, to using the four letter name of God. The Lord God is with me, to help me; I will yet see the defeat of my foes: not only did God protect me but He allowed me to see how He took vengeance on my enemies. In the story of the Exodus, we learn that this was the case: “God delivered Israel on that day from the hands of the Egyptians… and the nation saw the mighty Hand of the Lord which he wrought in Egypt and they believed in the Lord.” “They saw the Egyptians die on the shore of the sea.” Experiencing God's deliverance is one thing – seeing it with one's own eyes is even greater.
King David now tells us that while he was dependent upon God for deliverance and God helped him, he did not sit back passively and wait for deliverance to come. Rather human initiative is still necessary. This is what the psalmist means when he writes; It is good to trust in the Lord by means of human beings. The word miv’toah should be translated not as “rather than human beings” but “rather then through the agency of other human beings.” He makes reference to several examples of this from his own life. All the nations surrounded me but in God’s name I cut them down: this is a reference to David's battle with Goliath. Because he made an effort, God helped him to succeed. He said to Goliath, “You came to me with a sword, a spear, and a javelin; but I come to you in the name of the Lord of hosts, the God of the armies of Israel…” They surrounded me, they surrounded me but in the Lords name I cut them down. The second time is when David went out to fight the Philistines, “And there was war again; and David went out, and fought with the Philistines, and slew them with a great slaughter; and they fled before him.” The double language in this verse is a reference to the incident in which David went out to battle the Philistines for Saul and returned with 200 foreskins. They surrounded me like bees and I snuffed them out like thorns. This is a reference to the third time David battled the Philistines, when he was a king and burned their idols after defeating them. You pushed me again and again to fall: here the poet is speaking about the incidents regarding Abshalom. These misfortunes came about from God because of his sin with Bathsheba. But the Lord did help me: Even here David did not give up but continued to make an effort and therefore God brought him deliverance. God convinced Abshalom to listen to Ahitophel rather than his other advisor Chushi, and as a result did succeed. The strength (ozi) and retribution (zimrat) of the Lord was the cause of my deliverance. Even though I deserved misfortune, God's judgment was the cause of my deliverance even here." + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "Give thanks to the Lord for He is good; His kindness endures forever: This Psalm speaks about three characteristics of God: wisdom, (Hachmah), will (ratzon), and ability (yecholet). Give thanks to the Lord for He is Good is a reference to the quality of will. God's will is to do good and to bring good to others. Give thanks to the God of gods (elohay haelohim) is a reference to the quality of wisdom. The word Elohim is sometimes used for angels, who are endowed with divine wisdom. God is the good of all divine beings who have wisdom. Give thanks to the Master of all masters (Adonai ha-adonim) is a reference to the quality of ability. Since each nation and land has its own master or divine prince, and God is the master of all these masters, this is the quality of ability – God controls and can do whatever He wishes. God has the power to bring them low or to humble them as He did to the prince of Egypt. The next set of three lines repeat these three qualities. He who does great wonders, alone…this is the quality of God's all powerful ability yecholet. He who created the heavens with understanding…. God is endowed with hachmah wisdom. In his great wisdom, God took water, mayim, and fire, esh, two opposite elements of the universe and from them he created heaven, shamayim. He who spread the earth on top the water…God has the ratzon, the will, to defy the rules of nature. Normally something heavy sinks in a liquid. But God placed the earth on top of the water.
Why does the Psalmist add the word alone in the verse He does great wonders, alone. God alone can perform such wonders in the universe. This added word can be explained by a parable. When a mortal king is praised, his attendants and ministers are praised along with him. Not so with the Holy One. When God is praised, He is praised all by Himself. Even though he has a divine retinue, He has ultimate control over each of them so they are totally unlike Him. God says, “Who was with me when I created the world?” He created the great luminaries…The Midrash asks, since God created the sun why was it necessary to create the moon as well? God saw that in the future people would worship the heavenly bodies. If there had only been one heavenly body how much more so would the people be tempted to worship it! God therefore created one for the day and another for the night so that people would see that the rule of each one would be limited and finite.
Another explanation of Give thanks to the Lord for He is good; His kindness endures forever: The glory of God is referred to as the Ayn sof, Without End, because God has no beginning and no end; God alone was, is and will be. When it arose in God's primal will to create the world, ten holy sephirot went forth from God's essence to create the world of emanation. Afterwards God created the world of the throne from which came the world of yetzirah (formation) which is the realm of angels, and afterwards the world of asiyah (doing). All of these worlds are interconnected in the God's holy light. This is what we mean when we say Give thanks to the Lord for He is good. When it arose in God's will to create the world – His will is good and it comes from hesed, loving kindness. Give thanks to the God of gods – the realm of emanation, atzilut. All of the Sephirot are Elohim. Give thanks to the Master of all masters – this is the realm of yetzirah which influences and guides the realm of angels which are associated with it. He who does (oseh) great wonders, alone – this is the realm of asiyah – the word oseh and asiyah come from the same root word. This is the realm of mundane existence as we know it. All of these levels are interconnected by the holy light of God's loving kindness. Up until this point the poet is describing the workings of creation. From this point on he describes the miracles of God's loving kindness in the world. The workings of creation are unchanging but God overturns the rules of nature for the sake of His loving kindness." + ], + [], + [ + "Even if our mouths were filled with song like the sea, our tongues with exultation like the roaring of the waves, our lips with praise like the expanse of the firmament, our eyes radiant like the sun and the moon, our hands outspread like the eagles of the sky or the deer feet as light as the deer, we could not sufficiently thank You….: This passage in the Haggadah revolves around the question of divine providence, hashgahah pratit. Each expression is associated with a Talmudic statement and is understood as explaining that there is no end to the praise we owe God for His providence over all existence and over each individual as well. Those who composed the liturgy were actually commenting on the following discussion in the Talmud. This discussion begins from the assumption that Job's suffering was punishment because he denied God's providence in the universe and over his life.
“For he breaks me with a whirlwind and multiplies my wounds without cause.” Rabbah said: Job blasphemed (denied divine providence) God by mentioning a storm, and with a storm he was answered. He blasphemed with a storm, as it is written, “For he breaks me as with a whirlwind.” Job said to God: Perhaps a whirlwind has passed before me, and caused thee to confuse Iyob [Job] and Oyeb [enemy]. He was answered through a tempest, as it is written, “Then the Lord answered Job out of the whirlwind and said…Gird up now thy loins like a man, for I will demand of thee and declare thou unto me.”
I have created many hairs in man, and for every hair I have created a separate groove, so that two should not suck from the same groove, for if two were to suck from the same groove they would impair the sight of a man. I do not confuse one groove with another; and shall I then confuse Iyob with Oyeb?
Who has created a channel for the water flood? Many drops have I created in the clouds, and for every drop a separate path, so that two drops should not issue from the same path, since if two drops issued from the same path they would wash away the soil, and it would not produce fruit. I do not confuse one drop with another, and shall I confuse Iyob and Oyeb?' ….
Or a way for the lightning of the thunder. Many thunderclaps have I created in the clouds, and for each clap a separate path, so that two claps should not travel by the same path, since if two claps traveled by the same path they would devastate the world. I do not confuse one thunderclap with another, and shall I confuse Iyob with Oyeb?
Do you know the time when the wild goats of the rock bring forth, or can you mark when the hinds do calve? This wild goat is heartless towards her young. When she crouches for delivery, she goes up to the top of a mountain so that the young shall fall down and be killed, and I prepare an eagle to catch it in his wings and set it before her, and if he were one second too soon or too late it would be killed. I do not confuse one moment with another, and shall I confuse Iyob with Oyeb?
Do you know when the hinds give birth? This hind has a narrow womb. When she crouches for delivery, I prepare a serpent which bites her at the opening of the womb, and she is delivered of her offspring; and were it one second too soon or too late, she would die.
I do not confuse one moment with another; shall I confuse Iyob with Oyeb? Job speaks without knowledge, and his words are without wisdom. Raba said: This teaches that a man is not held responsible for what he says when in distress.
Commenting on this passage, Rabbi Rabinowitz begins with the following statement from above:
Or a way for the lightning of the thunder. Many thunderclaps have I created in the clouds, and for each clap a separate path, so that two claps should not travel by the same path, since if two claps traveled by the same path they would devastate the world. I do not confuse one thunderclap with another, and shall I confuse Iyob with Oyeb?
The Maharsha explains that Job denied divine providence when he said: “The earth is given into the hand of the wicked; He covers the faces of the Judge; if it be not He, then who?” In this verse, Job is saying that the wicked to whom the world was given over is Satan and the Judge (God) has allowed a separation to develop with his creations so that they suffer from His absence. Satan is one of the spirits, ruhot, who have been allowed to storm and devastate the world (For he breaks me with a whirlwind). These storms separate the one who watches from the one who is watched. It is because of this that Job (Iyyov) becomes an enemy (Oyyev). Because a whirlwind causes Job to deny God's providence, God now answers him with a whirlwind. In other words, it is through the natural world that God provides proof to Job of His providence. I have created many types of thunder in the universe, about which we say. “Blessed is the one whose power and greatness fills the universe.” If two of these claps of thunder were to happen simultaneously from one place, the world would be destroyed by them…..
This is the meaning of the Marharsha's explanation. According to the Talmud, there is an angel by the name of Ridiyah who is appointed over the rain and water that enters the world. It is his job to tell the rains to fall and to control the waters that rise up from beneath the earth. If this angel was to allow the thunder to call forth the water from below and from above at the same time, the world would be flooded as it was in the time of Noah.
But God watches over the thunder, preventing this from happening. Therefore we praise God; even if our mouths were filled with song like the sea we could not sufficiently thank God for His providence because He continues to control the water which fills our world.
Our tongues, with exultation like the roaring of the waves: This statement is related to the following story about Rabbah Bar Bar Channah in the Talmud:
Rabbah said: Seafarers told me: The wave that sinks a ship appears with a white fringe of fire at its crest, and when stricken with clubs on which is engraved. 'I am that I am, Yah, the Lord of Hosts, Amen, Amen, Selah', it subsides.” Rabbah said: Seafarers told me: There is a distance of three hundred parasangs between one wave and the other, and the height of the wave is [also] three hundred parasangs. 'Once,' [they related], 'we were on a voyage, and the wave lifted us up so high that we saw the resting place of the smallest star, and there was a flash as if one shot forty arrows of iron; and if it had lifted us up still higher, we would have been burned by its heat. And one wave called to the other: \"My friend, have you left anything in the world that you did not wash away? I will go and destroy it.\" The other replied: \"Go and see the power of the Master [by whose command] I must not pass the sand'[of the shore even as much as] the breadth of a thread\"; as it is written: Fear not Me? Says the Lord; will ye not tremble at my presence? Who has placed the sand for the bound of the sea, a everlasting ordinance, which it cannot pass?\"
The Maharsha explains this passage in the following way: We see elsewhere in the Bible that stormy seas are often used as a metaphor for the wicked, as in Isaiah, 17:12, “Ah, the uproar of many peoples, that roar like the roaring of the seas; and the rushing of nations, that rush like the rushing of mighty waters,” and Isaiah, 52:20, “But the wicked are like the troubled sea; for it cannot rest, and its waters cast up mire and dirt.” The misfortunes that befall the world then are caused by the waves, evil doers. The deeds of the righteous are like the sands of the sea shore which, we see above, God decreed can keep back the greatest of waves. The ship which is engraved with the name of God symbolizes people who are subject to the forces of evil in the world. When we trust the Torah we are safe from these terrible waves because the Torah is also engraved with the name of God. When the waves (evil doers) realize that they cannot overcome the sands of the sea, they begin to praise God and say, \"Go and see the power of the master [by whose command] I must not pass the sand'[of the shore even as much as] the breadth of a thread.\" The sea shores then is a metaphor for the power of divine providence. Just as the shore protects the land through the providence of God so to the righteous are protected and protect the world from destruction. Therefore, the seas praise God just as we do: Our tongues with exultation like the roaring of the waves.", + "Our lips with praise like the expanse of the firmament: Returning to the earlier Talmudic passage we read the following:
Who has created a channel for the water flood? Many drops have I created in the clouds, and for every drop a separate path, so that two drops should not issue from the same path, since if two drops issued from the same path they would wash away the soil, and it would not produce fruit. I do not confuse one drop with another, and shall I confuse Iyob and Oyeb? \"This passage is an illustration of the Biblical passage: “The heavens declare the glory of the God, and the firmament His handiwork.” What is the handiwork of the firmament? It is the rain and dew. The very fact that the world is not washed away by the rains is proof of God's providence. Therefore our lips praise God because of the expanse of the firmament.", + "Our eyes radiant like the sun and the moon: Here we find an answer to the following statement between Job and God: 'I have created many hairs in man, and for every hair I have created a separate groove, so that two should not suck from the same groove, for if two were to suck from the same groove they would impair the sight of a man. I do not confuse one groove with another; and shall I then confuse Iyob with Oyeb?
It is through the vision and radiance of our eyes that we come to see God's providence in the world. God not only sees all things but allows us to see His presence in all things. As we find in the Bible, “Look not on his countenance or on the height of his stature; because I have rejected him; for it is not as man sees: for man looks on the outward appearance, but the Lord looks on the heart.” Human beings can see with their eyes that God is constantly watching out for us and providing us with all the things that we need.", + "Our hands outspread like the eagles of the sky or the deer feet as light as the deer: The passage continues with reference to the Talmud discussion above:
Do you know the time when the wild goats of the rock bring forth, or can you mark when the hinds do calve? This wild goat is heartless towards her young. When she crouches for delivery, she goes up to the top of a mountain so that the young shall fall down and be killed, and I prepare an eagle to catch it in his wings and set it before her, and if he were one second too soon or too late it would be killed. I do not confuse one moment with another, and shall I confuse Iyob with Oyeb? Can you mark when the hinds do calve? This hind has a narrow womb.
When she crouches for delivery, I prepare a scorpion which bites her at the opening of the womb, and she is delivered of her offspring; and were it one second too soon or too late, she would die. I do not confuse one moment with another, and shall I confuse Iyob with Oyeb?
Even though the birth passage of the goats is very narrow, God watches over it and helps it in its delivery. It provides a scorpion that bites the goat at just the right moment causing the birth canal to open. This cannot happen a minute too soon or too late, proving that God‟s providence is present at every second. There is no second when God is not present! How could we not praise God for being present in this manner!" + ] + ], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [ + [ + "Had Gadya, Had Gadya: It is possible that even with all the promises contained in the Haggadah, the Jewish people were still disheartened and discouraged about their future. After all that transpired in Egypt, all the ways in which our ancestors prepared to leave Egypt (so that even a slave saw more at the Red Sea than Ezekiel saw in his prophetic visions), and even though they stood at Sinai, the people of Israel quickly succumbed to sin. We see this in Scripture: While the king was on his couch, my perfume gave forth its fragrance,” – and all of Israel‟s repairs were spoiled, and, “I have taken you for divine beings, as sons of the Most High, all of you; but you shall die like as men do, fall like any prince.”
Since (Israel so failed in the time of the Exodus) we have reason to worry about the promises of the prophets who tried to comfort Jerusalem and Zion and the chosen people and allowed us to foresee God's future redemption wherein \"the moon would shine like the sun,\" and \"God's name would be one,\" and “neither shall the children of wickedness waste them any more, as at first.” Could it be that all these repairs will only last a day or two and then Satan will come to dwell among us to destroy and uproot all the repairs as happened in the time of the giving of the Torah at Mount Sinai? If sin caused our ancestors to destroy whatever repairs they had performed, God forbid the same may happen to us. For all this our hope would be lost, and therefore the Maggid comes to comfort us with Had Gadya.
We learn here that all the repairs and preparation were not carried out by God but by human beings, and just as a human beings are transient, so too their deeds are transient. In the future, however, the repair of Israel will be performed by the Holy One himself, and just as God is eternal, his repairs are eternal as well. Then God's promise will be fulfilled, “and I will remove the stony heart out of their flesh, and will give them a heart of flesh.” ", + "With this we begin Had Gadya. What exactly is the significance of the \"single kid?\" The Had Gadya is a symbol of the free will for which the world was created. God created all things so that there are opposing choices. God created the good and evil inclinations and He gave us a choice between them.
We see this in the symbolism of Yom Kippur. The Torah tells us that, “Aaron shall take two he-goats and let them stand before the Lord at the entrance of the Tent of Meeting.” Why were there two goats? The two he-goats symbolize the good and evil inclinations which are in all human beings. Each tries to advise, one toward good and the other toward evil. But because they are so much alike, we cannot tell them apart. Similarly, we cannot differentiate the two goats on Yom Kippur.
They look alike in all – in height, appearance and color – so that they are interchangeable. We can only tell them apart by drawing lots – one is then designated for the Lord while the other for Azazel.
Similarly both the good and the evil inclinations must serve God, just as these goats do. When we draw lots, we learn that our good deeds lead us to God while sin leads us to Azazel. Yet the goat that is sent to Azazel is also necessary for our repair. The scapegoat upon which the priest confesses our sins also serves a divine purpose since it carries away our sins. In this way, both the good and evil inclination must serve God.
The two goats of Yom Kippur are symbols for the two inclinations in every human being. Similar to the two inclinations, both goats are used in the service of God. One was sent off to Azazel to die, and the other one became a sacrifice to the Lord. Since we cannot tell the goats/inclinations apart, it is easy to confuse them and the one for the Lord must also be sacrificed while the other is led off into the wilderness. Therefore we choose lots so that one is designated for each purpose.
Before Adam sinned, everything was sanctified to God. But once humankind sinned, good and evil became mixed together and “Sin coaches at the door.” The two goats of Yom Kippur are like the twins, Jacob and Esau. In the opening refrain of Had Gadya we say that Father bought the goat for two zuzim; we repeat this refrain twice because in fact he bought two goats for one zuz each. We repeat the words Had Gadya twice as a reference to the two goats of Yom Kippur and the two inclinations. A righteous man who serves God properly uses the evil inclination to turn darkness to light and bitterness to sweetness.
So too when the Jews left Egypt we find that this was the case: The Jews did not abide by their faith very long after they left Egypt. The Torah says, “they tried the Lord, saying: \"is the Lord among us, or not?\" The evil inclination overcame them and caused them to doubt God‟s providence. " + ], + [ + "Then came the cat and bit the goat: This is a reference to the Talmudic statement: “A dog recognizes its master, but a cat does not recognize its master.”
Why did God condemn Amalek more strenuously than any other nation? Even the Egyptians, who killed, oppressed and caused Israel to sin, were not condemned to have “their name blotted out” as Amalek was. The reason for the cruel punishment of Amalek had to do with the fact that they were first among all the nations and they saw what happened to the Egyptians at the hand of God. They were the ones, after witnessing the death of so many Egyptians, who went to Pharaoh and told him to pursue Israel after the Israelites left Egypt. Despite God's redemption of Israel from Egypt, Amalek came up with a plan to get around God's protection of Israel by attacking the weakest of them.
Yet Israel was even worse. The Israelites refused to recognize their Master in Heaven and cast doubt on God, and they acted like a cat who does not know its own master. It was for this reason that God sent Amalek to attack the Israelites. God then said to Israel, “By your life, I will now send the dog to attack the cat.” Amalek was the dog who was sent to attack Israel, the cat. God said that Amalek was the one who knew who its master was but rebelled against Him, and was better than Israel who saw the power of its Master face to face but questioned whether its master was present or not! But those Israelites who recognized God (even though Israel was like a cat) survived. " + ], + [ + "Then came the dog and bit the cat: Because of their evil Israel repented through Moses." + ], + [ + "Then came the staff: The stick is the staff which Moses carried, and through which he carried out justice and smote the enemies of Israel. And smote the dog that bit the cat… Moses smote the sinners/the dog through the power of the merit of the Matriarchs and Patriarchs. As we see in the verse, “Tomorrow I will stand on the top of the hill with the rod of God in my hand.” The sages interpret this to mean: \"mountains\" refer to the Patriarchs,and \"hills\" to the matriarchs." + ], + [ + "Then came the fire that burned the staff
Exodus 17:9:
Moses was sequestered in heaven
Without bread or water
While a nation divided in two
Gathered with insolence against Aaron
Violently they grabbed him,
Saying, “Where is your brother, the prophet?”
They cried out like a lion or a lioness:
“We will bring you to justice!
Make us a god of clay.
So that it will guard us.”
Righteous Aaron offered his advice
“Take off your earrings!”
Into the fire the rebellious ones threw them
And out came a calf of gold
God looked down from Heaven
That Israel had turned aside
They defiled themselves with a foreign God
He said to Moses “Go down!
For your people have acted basely.
Your brother Aaron is a witness.”
With fury Moses went down.
For the word of God made him tremble
And in his heart, for the God of all spirits,
He broke the tablets. Then came the fire and burned the staff: of Moses so that Israel returned to their former state before the repairs:" + ], + [ + "Then came the water and quenched the fire: This is a reference to the actions of Moses. He burned the golden calf and ground it up and mixed it in water. He then made the Israelites drink the liquid mixture.
Moses called out bitterly,
“Return O Israel wit h a pure soul,”
and then the heart of all Israel cried out,
The lesson of Moses they took to heart,
Their souls bowed low to the earth.
Moses returned again to the firmament
He spoke out there
In order to save his people
“Forgive your people,
Show them Your face,
Have they not returned to You?”
Like a pool or a well
Tears fell from their eyes.
“And if not, then blot me out!”
And then from the heavens God answered,
“I have forgiven according to your words,”
And the repair returned as it was" + ], + [ + "Then came the ox and drank the water: This is a reference to the time of Jeroboam who fashioned calves, and started the sin of the golden calf all over again
They angered God because they abandoned His Torah
And they desired false gods
He sent prophets and seers
Until when will they dream?
And humiliate the word of God? This is the ox -
From a time of grace Moses managed to quench the fire
And now because of Jeroboam, the failure returned
And it flared up like great injustice.
From then on the nation of Israel grew weaker
From generation to generation she wasted away
Until there was almost nothing left of her.
The King of Babylon in his insolence,
He has his multitude
Corrupted Zion and its monarchy.
They killed the nation of Your strength
They burned the Sanctuary of the King
Until it was nothing but a pillar of salt.
Israel went down to Babylon
They wandered about homeless
They dwelled among their enemies
Until there arose the spirit of Cyrus who
Gave permission to Ezra the Scribe
To build a beautiful Temple in Jerusalem
Ezra tried to rid them of the evil inclination
“On a raised platform stood the Levites….
and cried out in a loud voice…”" + ], + [ + "Then came the shochet and slaughtered the ox: The evil inclination of idolatry was given over to the shochet and he silenced it. It was not very long before the evil inclination once again returned so that the mystery of the repair was once again established." + ], + [ + "Then came the angel of death and slaughtered the shochet: In the time Ezra there was a failure as we learn in the Talmud: “Till Thy people pass over, O Lord.” This refers to the first entry [into Palestine in the time of Joshua]; till Thy people pass over, which thou hast purchased: this refers to their second entry (In the time of Ezra). Hence you may reason: The Israelites were as worthy of a miracle being wrought for them at the second entry as at the first, but that sin caused it [not to happen].” The point here is because of sin – that the people did not all return to Zion in the time of Ezra; many remained behind - they were not worthy of the great miracles they witnessed during the first entrance to the land. So once again the people fell into sin. " + ], + [ + "Then came the Holy One and killed the angel of death: We are taught that God will take the evil impulse and destroy it. Then there will be true wholeness and “God will be one and His name will be one.”" + ] + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "אפוד בד על הגדה של פסח", + "enTitle": "Ephod Bad on Pesach Haggadah", + "key": "Ephod Bad on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Ephod Bad on Pesach Haggadah/English/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Ephod Bad on Pesach Haggadah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..a901f8061afc2c4f8162d56ced0b584eaad25f00 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Ephod Bad on Pesach Haggadah/English/merged.json @@ -0,0 +1,524 @@ +{ + "title": "Ephod Bad on Pesach Haggadah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ephod_Bad_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "Matzah: A Remembrance of History and a Symbol of Hope:
This is like the bread of poverty which our ancestors ate: As we begin the Haggadah, we do so by emphasizing the power of God. Matzah serves as a symbol of memory. When we refer to the bread of affliction we are reminded that despite the fact that Pharaoh was so powerful that no slave ever escaped from Egypt, we were able to do so with the help of God. Matzah teaches us that we could not have escaped from Egypt on our own. Other people would have taken credit for their escape, but the bread of affliction is a reminder that we were powerless on o ur own. When we contemplate the meaning of Matzah which our ancestors ate and through which our ancestors merited God's blessings, we are affirm that the hand of God is all powerful, the creator of light and darkness. Matzah is not the food of slavery but an affirmation of God's providence, the One who creates the rich and the poor.
Therefore, all who are hungry come and eat: We invite the needy to come and eat with us. Even though the sages tell us that the poor are often humiliated by their poverty, having contemplated the meaning of the Matzah we can now say to them: \"Don't be ashamed\". What we have is not ours. Everything comes from God. We are eating at the table of the Merciful One. Even though you are now in great distress and need, your lowly state is meant to raise you up so that you can accept God's exalted inheritance.
All who are in need: We should invite not only those who are hungry but those who do not have the means of celebrating and honoring the festival.
Come and celebrate Passover: We invite him to come take whatever he needs to celebrate the holiday for he and we are the same. One should speak gently to a needy person. Say to him: \"Consider this! Has any creature created something from nothing? Can one create fullness out of emptiness? Surely God can make the dejected feel secure and raise up those who have faltered!\"
Now we are here (in a place where God's face is hidden) Next year in the land of Israel (where God's providence will be revealed): This is a reference to Deuteronomy 31:17: \"Then my anger will flare up against them and I will abandon them and hide My face from them…And they shall say on that day, 'Surely it is because God is not in our midst that these evils have befallen us.:'\"
Now we are slaves, next year free, each person underneath his vine and fig tree. We can only be free when we recognize the power of God. Matzah alludes to the power of renewal. With almost nothing we make Matzah. God renews the world ex nihilo, out of nothing, just as the bread of affliction is made without leaven to begin its preparation. The preparation of Matzah, however, begins with something: flour; human beings cannot really create something out of nothing. From the Matzah, then, we are made aware that God is all powerful and has the ability to reward or punish. When this idea is firmly in our hearts, then we will be 'in the land of Israel' and 'we will be free.'", + " For there is no real redemption like the liberation of the mind, and there is no exile as complete as an imperfect intellect. One is 'free' when one's desire for material possessions is sublimated to his intellect, and one's intellect surrenders to God. Each person is obligated to see himself as if his intellect went out from the exile of foolishness and materialism. That is why we say: Now we are here sunken in the depths of desire associated with the body. Next year, in the land of Israel which the sages praised as the place of great wisdom. Now we are slaves because our intellect is subjugated to materialism. Next year may we be free from the exile of foolishness and ignorance. Only then will we understand the ways of the Creator, and then the world will be filled with the knowledge of God as the waters fill the see; we no longer need miracles such as the splitting of the Red Sea to convince us of God‟s greatness. " + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "Symbols and Significance on Seder Night:
Why is this night different from all other nights? The four statements of the Mah Nishtanah are all interconnected. We have seen that Matzah symbolizes important principles and ideas that should not leave our minds for even a second – so why should we set aside one night from all others to contemplate these great principles? If the meaning of Matzah is so significant, we should refrain from eating Hametz and instead eat Matzah all year long so that we can think about its meaning. And if one says that the reason this night was set apart from all other nights is because it was on Passover that the pure faith in God was born, then why do we also eat bitter herbs; this symbol appears to have nothing to do with our faith in God. Eating bitter herbs reminds us of the bitterness we experienced in Egypt.
The Seder should focus on celebration and not sorrow as we see in the parable: A king wished to marry a woman from a far-off land, but rough seas kept them apart. When she finally arrived the king told her: 'don't think of the waves that kept us apart but rather of the day you arrival!' Similarly we should focus on our liberation and freedom and not on slavery. On the other hand, if we are supposed to express sorrow for the grief and suffering we have experienced, then why include the other practices in the Mah Nishtanah: leaning when we eat and dipping twice. Both of these practices are celebratory rather than remembrances of our suffering. We will find answers to these questions in time and understand everything in its full depth.", + "The Talmud relates the story of Rabbi Nachman and his servant, Doru. Rabbi Nachman asked him on Pesach eve what a servant should do if his master not only frees his servant but also rewards him with great wealth. Doru answered: “He should thank him and praise him.” Rabbi Nachman then told Doru, You have exempted us from saying the Mah Nishtanah” and he continued with Avadim Hayyinu.
Why did Doru's answer exempt Rabbi Nachman from reciting the Mah Nishtanah? We learn from this story that the purpose of Mah Nishtanah is to encourage us to praise and give thanksgiving to God for all his acts of beneficence. That is why there are so many different practices that help us to remember the miracles and wonders which took place when God brought us from slavery to freedom. On Sukkot we have only one major mitzvah to remind us of the Exodus – dwelling in a Sukkah, and on Shavuot we don't have any customs at all; we simply refer to the festival of Shavuot as the 'Season of the Giving of the Torah.'
But on Pesach not only do we have Matzah and Maror but we lean and we have many other customs that help us recall the Exodus. These practices encourage us to tell the story of the Exodus in all its details. The purpose of the Mah Nishtanah – mentioning the practices of the Seder - is to encourage us to give thanks and praise God just as Doru told his master, Rabbi Nachman.
We multiply the customs at the Seder, then, to encourage children to ask questions and to praise God even more! The statement which follows, Avadim Hayyinu, is the answer that the Torah gives to the wise child's question. Because it appears here it is not necessary to repeat it when we recite the passage about the four children. Instead of repeating this passage again, we say that we teach him the laws of Pesach, all the way to “don't eat after the Afikomen.” That is, we teach the wise child many mitzvot of the Seder including those that are statutes." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "No Redemption without God
We were slaves to Pharaoh in Egypt: The opening words of this passage spell out how utterly hopeless our condition was in Egypt. We were slaves – there was no way that Israel could overcome slavery in Egypt. Not only were the Israelites enslaved but no slave had ever escaped from Egypt. To Pharaoh –Pharaoh would never consider liberating the Israelites. The tyrant was strengthened by the astrological sign of the ram, which oversaw the land of Egypt. In Egypt - Egypt was a land of impurity and idolatry which deeply affected the Israelites who adopted Egypt‟s false gods. Israel then was not only politically enslaved but unworthy of being redeemed by God. Despite all these reasons, God chose to ignore Israel's sins and to increase His loving kindness. The Lord, our God took us out from there -Therefore God took us out by vanquishing Egypt's god, the ram. God took us out with His mighty hand and with His outstretched arm - he did so with many miracles. God could have liberated us in other simpler ways such as moving Pharaoh's heart so that he wanted to free them. By performing so many wonders and miracles, God also inspired the Israelites to believe in God. God also recognized that if He did not redeem the people of Israel immediately, they would have become so totally immersed in idolatry that it would have been impossible to redeem them. That is why the Haggadah tells us that if God had not taken us out of Egypt, We and our children and our children’s children would have been enslaved to Pharaoh in Egypt. Therefore God redeemed Israel as an act of grace, and without any preparation or \"arousal from below,\" and not because we were worthy. In addition to all of this, God gave us the greatest treasure of all – the Torah. There is no limit to the amount of praise and thanksgiving that we should express toward God, Even if we are wise…we are obligated to speak at length about the Exodus...and whoever does so is praiseworthy. The story of Rabbis in B’nai Brak and Rabbi Elazar ben Azariah, then, are examples of how even the wisest Torah scholars dwell at length on the story of the Exodus.", + "This passage mentions three types of people: hacham - wise; navon – perceptive; and yodea et hatorah –one who knows the Torah. Each is speaking about a different type of person. 1) The Hacham is one who understands the origins of the Torah are in God. The navon is one who understands the unfolding of the miracles and wonders which took place in Egypt. And the yodea et hatorah is one who understands the nature of all things that were and will be. All of them are obligated to tell the story of the exodus. 2) The hacham is someone who studies Torah, Mishnah, and Jewish law. The navon is one who can deduce matters through logic and contemplation, and finally the yodea et hatorah is one who knows the practical laws. The hacham must cease reading and the navon must stop analyzing in order to tell the story of the Exodus.Passover as a Paradigm of Divine Guidance:", + "Whoever speaks at length about the Exodus from Egypt is praiseworthy: The Exodus is a paradigm of divine guidance in the world.There are three main areas of our lives in which we perceive divine guidance: children, lifespan and sustenance. But not all people perceive divine guidance in the same way. Some people perceive divine guidance maybe once in a long while; the rest of their lives are presumed to be a product of nature and chance. There are some who perceive divine guidance in all things and all moments: about them we have the verse in Song of Songs, “I am for my beloved and my beloved is for me.” About such people the Zohar says, “Just as they cleave to God, God cleaves to them.” Those who speak at length about the Exodus come to perceive divine guidance in all things. They understand that we must thank God for the forces of 'natural guidance' – these too come from God. This is natural guidance (really a form of divine guidance) is expressed in the liturgy when we speak about God causing nightfall or fashioning the light of day. Thus when the students came to the rabbis in B’nai Brak to remind them to recite the Shema – they were really coming to remind them to give thanks to God's presence in natural phenomena. Similarly in the discussion regarding saying the Shema at night we are really talking about our awareness of divine guidance even in exile and alienated from God – even here we must acknowledge divine guidance. The sages agree with Rabbi Elazar ben Azariah's interpretation but they do not believe that it is necessary to have an extra word (kol) in the text to emphasize this. Rather we need it to teach us that even in the time of the messiah when the Exodus will become less significant than the subjugation of the other nations, we still must mention the Exodus,our paradigm of divine guidance." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "Once Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua…were reclining in B’nai Brak: When are we supposed to tell the story of the Exodus on Passover night: all night or just when the Seder plate is before us? There is a contradiction between this text and other texts in the Haggadah and rabbinic literature. In this incident we learn that the sages told the story of the Exodus all night long, suggesting that there is no time limit within which one is obligated to recall the Exodus. Yet elsewhere we learn that one must do so 'while the Matzah and Maror are before him.' Further, we are told that one must consume the Afikomen by midnight suggesting that there is a time limit for telling the story of the Exodus. The time limit, however, is for the Passover sacrifice and for eating Matzah and Maror – not recalling the miracles of Passover. This story teaches us that there is no time limit for one who wishes to spend the entire night recalling the Exodus. The Haggadah emphasizes this by telling us that “One who speaks about the Exodus at length all night is praiseworthy.” The story of the Rabbis in B’nai Brak is an illustration of this statement.
Rabbi Elazar was of the opinion that the Passover sacrifice must be consumed by midnight. One might think therefore that the telling is limited to midnight as well. The Haggadah, therefore, includes Rabbi Elazar Ben Azariah‟s statement even though it does not directly concern Passover. This passage has to do with the question of whether or not we have to recite the passage regarding tzitzit, fringes (Numbers 15) in the evening. By including this discussion we learn that we must mention the Exodus every night (and not just during the day) throughout the year but on Passover night, the night of the Exodus, the telling has no time limit (as it does the rest of the year). One can discuss all night long if one wishes." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Blessed is the Omnipresent, Blessed is He: God is called Hamakom, the Omnipresent, because we praise God as the One who created the world; God is called \"the place of the world.\" Lest we think that God is only God when we witness Him in the physical universe, we also say Baruch hu, Blessed is He. The term hu, he, is nistar, third person or hidden. God is hidden from the perspective of His essence and being. We only know God through His creation. We then say Blessed is the One who has given the Torah to His People Israel, because we come to know God through words of Torah. But since we cannot fully understand the Torah we again refer to God as Blessed is He, because the full meaning of Torah is hidden from us. Through the Torah we come to understand that we cannot really know God. This contrast of present and hidden is expressed in every blessing we refer to God in both the second and third person: as Baruch attah, Blessed are you, and as asher kidshanu, Who sanctified us. We learn that we can know God from the aspect of God's deeds but not from the aspect of God's essence." + ], + [ + "What does the wise child say? The hacham is not wise because he understands the reason for all the commandments; he realizes that the rationale of all the commandments can be reduced to the fact that God took us out of Egypt. Rather, he is wise because he is constantly seeking to learn new mitzvot and seeking new knowledge of the commandments that might have been hidden from him. He understands that the commandments made us worthy of redemption; Israel was redeemed from Egypt because they accepted two commandments even before the Torah was given– the Pesach offering and circumcision." + ], + [ + "The wicked child is considered wicked because he will only observe a commandment if he knows its reason. The answer we give the wise child, then, is to teach him all the commandments until the very end of the Seder – don't eat after the Afikomen. We teach him all the commandments even if they are hukkim, statutes, or laws for which there is no rational explanation. The wicked child, on the other hand, asks for an explanation for the mitzvot since he will only observe the commandments if he thinks they make sense to him. We tell him that God took us out of Egypt because we accepted the commandments freely. Had he been in Egypt, he would not have accepted these commandments on faith and, therefore, he would not have been redeemed." + ], + [ + "What does the simple child say? What is this? The simple child is more impressed with the natural universe than Jewish history. He asks: What is the Exodus compared with God's greatness as creator of the universe? We tell this child, “God took us out with a strong hand” in order to show His true greatness. God was even willing to forgo Israel's just deserves in the interest of redeeming His children. This was even more difficult than creating the world! The people of Israel were not worthy of being redeemed according to the dictates of justice, so God surpassed justice!" + ], + [ + "The one who does not know how to ask: This child no longer understands the ways of our ancestors or that the purpose of avoiding Hametz and eating Matzah is to teach us to avoid the evil inclination and pursue the good inclination. He is like the person who lost his faith in Egypt and became mired down by idolatry. Only when we rid ourselves of Hametz, the evil inclination, can we increase the power of holiness which Matzah symbolizes. God did this for me: It was God in His loving kindness who took me out of Egypt and helped me recover my faith.", + "Another interpretation: The four children are really four groups of Jews.
The first group is made up of the true believers. It includes those who have complete faith that all things come from God according to the ways of justice. This is the wise child who believes in divine justice. This child asks us about \"testimonies\" and the other types of commandments because the commandments testify that we were unworthy of God's redemption; God redeemed us as an act of grace. In the answer to this question we refer to the Afikomen. This is a reference to the Passover offering and a reminder that God vanquished the ram, the symbol of the divine in Egypt. The ram is the central symbol of Passover so that the Pesach sacrifice points to the main miracle of the story.
The second group refers to those who believe that all bad things come from God (God forbid!) and that God created humanity to take vengeance upon him. This is like the wicked child who denies God's justice. He challenges the other people present by saying “what does this mean to you” – the Passover is not a symbol of God's compassion but another symbol of how Israel suffered. We tell him that because he sees God as cruel he would not have been redeemed from Egypt had he been there.
The third group refers to those who have pure faith but they cry out because they don't understand \"why bad things happen to good people.\" This group is like the simple child who asks “What is this?” To him we say that by learning about the story of the Exodus and our suffering we have come to true faith in God.
And the fourth group believes in the existence of God but does not understand the nature of divine providence. They feel that all things that happen in the world are chance. The fourth group is like the one who doesn't know how to ask. Because this child sees everything as pure chance and not divine providence, at p’tah lo, “You must open” his eyes up and help him see the presence of the divine in the universe." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "At first our ancestors worshipped idols: This passage explains why it was necessary for Israel to undergo such suffering before the miracles of the Exodus could take place. The Jewish people began as idolaters and were a mixture of good and evil. It was necessary to separate the impurity of idolatry from the holy souls that would make up the Israelite nation. With each patriarchal generation purity and impurity were separated from one another: Ishmael was separated from Isaac and Esau from Jacob. Jacob‟s children then went down to Egypt to undergo the completion of this refining process that would make them worthy of receiving the Torah. The Haggadah says, Blessed is the One who keeps His promise…God had calculated that the end would come… that is, by the time of the Exodus, Israel was pure of the impurity of idolatry. Unfortunately the Israelites would not remain that way – they would worship the golden calf and would need to be purified through suffering yet again. So the Haggadah tells us, it is this promise…in every generation there were those who rose up against us to destroy us… In other words, others arose against Israel so that the pure souls could be separated from impurity and atone for the sinfulness of the Jewish people. Even though the people of Israel left Egypt pure, they became impure because they worshipped the golden calf. God continues to save us through suffering by using those who persecute us as a means of purification.", + "Another explanation: This passage may be understood through the example of a debtor and a lender. If one person is indebted to another, the debtor has no right to resent the one who comes to collect his rightful payment. If the lender is a righteous person, however, he will find ways to lessen the severity of the collection from the debtor by including in the payment any favors or deeds that the debtor does for him. The debtor may not like this but it lessens the debt. This is the meaning of the expression: God calculated when the end would come, that is God began collecting Israel's debt to Him from the time of Abraham on in order to lighten the payment.
“God collected Israel‟s payments through many different sources.” Before the Israelites were worthy of leaving Egypt they had to complete their atonement for practicing idolatry. We can now understand why God dictated that the Israelites had to borrow silver and gold from their Egyptian neighbors rather than simply having it given to them. God could have influenced the Egyptians to give the silver and gold to the Israelites freely just as he forced Pharaoh to free the Israelites from Egypt. So why did God have the Israelites ask for these things rather than simply giving it to the Israelites? This was a way of misleading Pharaoh into believing that God wasn't really all-powerful. Pharaoh must have reasoned, if God was all-powerful, he would have taken the valuables from the Egyptians and given it to the Israelites. God mislead Pharaoh into misjudging God‟s power and pursuing the Israelites so that, they would all drown in the sea.
But borrowing from the Egyptians must have been hard for the Israelites as well. Having to \"borrow\" from the Egyptians was undignified; the Israelites probably felt that they were acting deceitfully by borrowing things they weren't going to return. It left the Israelites with the impression that the four hundred years of their suffering had not yet come to an end. After all, God had promised them wealth when they left Egypt but said nothing about their having to beg for it. The wealth was supposed to be in payment for their years of servitude in Egypt.
The Israelites must have also thought their time of servitude was not yet over and that was why it was necessary for them to borrow the wealth from the Egyptians rather than take it. This explains why the Israelites kept threatening to go back to Egypt throughout their sojourn in the desert; they were not convinced that their four hundred years had really ended. But we have seen, it was the end of their servitude, and the purpose of the \"borrowing\" was to create a ruse for the Egypt. It was only at the sea when they collected all the booty that washed up on the shore after the Egyptians drowned that God's promise “they shall go free with great wealth,” was fulfilled. Israel's true liberation, then, did not take place until the Israelites stood on the shore of the Red Sea and collected the plunder.
We can now understand the parable of the lender and the debtor: when God asked the Israelites to borrow silver and gold from the Egyptians, the Israelites were really paying off their debt to God by serving His greater purpose. They enticed Egypt to pursue them so that they would be punished at the sea. Also, Israel's willingness to borrow from the Egyptians was a sign of their complete faith in God. After all, the Israelites had reason to be fearful of the Egyptians' possessions. A plague had just devastated the land of Egypt and the Israel might have been afraid that the possessions of the Egyptians were infected with the plague. Yet they had such complete faith that God would protect them that they were not afraid to take possessions of the Egyptians, even though “there was no household where there was not someone dead.” This was further proof of the Israelites‟ worthiness to be redeemed from Egypt. God thought that the Israelites would not afraid to take silver and gold from the Egyptians so he posed his question in the form of a request, kah na, “Please take silver and gold...” We can now understand the parable of the lender and the debtor: when God asked the Israelites to borrow silver and gold from the Egyptians, the Israelites were really paying off their debt to God by serving His greater purpose. They enticed Egypt to pursue them so that they would be punished at the sea. Also, Israel's willingness to borrow from the Egyptians was a sign of their complete faith in God. After all, the Israelites had reason to be fearful of the Egyptians' possessions. A plague had just devastated the land of Egypt and the Israel might have been afraid that the possessions of the Egyptians were infected with the plague. Yet they had such complete faith that God would protect them that they were not afraid to take possessions of the Egyptians, even though “there was no household where there was not someone dead.” This was further proof of the Israelites' worthiness to be redeemed from Egypt. God thought that the Israelites would not afraid to take silver and gold from the Egyptians so he posed his question in the form of a request, kah na, “Please take silver and gold...” " + ], + [], + [], + [], + [ + "It is that which stood by our ancestors and by us: The words, It is that is a reference to the story of the Exodus. This story has strengthened our faith in God throughout the ages. They have risen to destroy us,‟ the word destroy has the connotation to make us forget our faith in God. By recalling the miracles in Egypt and the greatness of God, it is as if God has performed these miracles anew each time and has saved us from the hands of our enemies." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Go and learn what Laban the Aramean wanted to do to our forefather, Jacob: What did Laban do to our forefather to make him deserving of such a statement? Was he worse than Pharaoh? Laban wanted to corrupt Jacob and his family by getting them to worship idols. While Pharaoh wanted to kill the male children, Laban wanted to corrupt the entire nation! Therefore," + ], + [ + "He went down to Egypt, compelled by the divine word: God compelled the Israelites to go down to Egypt, the hot bed of idolatry and wizardry, so that the whole world would see the signs and wonders that God performed and come to the realization that even Egypt could not stand up against the power of God. They went down to sojourn there: (And not to remain in Egypt). They only needed to be there until the time came when the world would see God's signs to the Egyptians." + ], + [ + "Few in number: With seventy souls our ancestors went down to Egypt: “God collects Israel‟s payments from many different sources.” The main purpose of Jacob‟s descent into Egypt was to show the world the greatness of God and so that they would come to God from the four corners of the earth. The world would see that Israel went down to Egypt as a small band of people and miraculously they became a mighty nation. God rewarded Israel for helping the world to see this. In Egypt the Israelite nation grew both in stature and in numbers. How did this happen? Israel remained a distinctive nation in Egypt through their practices: they circumcised their young, observed the Sabbath, and never stopped learning about their ancestors. This is what the Haggadah means when it says that “the Israelites were distinctive there.” They were great in stature, and mighty and strong in number." + ], + [], + [ + "And many: I will make you as many as the plants of the field: Commenting on the words “And many” in Deuteronomy 26:5, the Haggadah quotes two verses, Ezekiel 16:7 and 16:6 that teach us about the Exodus from Egypt.
I let you grow like the plants of the field: Just as vegetation receives nutrients from the earth, so has God prepared two stones for you from which you can suckle, as it is written in Deuteronomy 32:13: “He fed them honey from a crag and oil from a flinty stone.”
And you did increase: in numbers. And grew great: in quality. They grew in stature and in number. They had many children and received both glory and greatness. And you came to excellent beauty: You left Egypt with silver and gold. None of this was for the service that you provided to the Egyptians while you were in their land.
Until your breasts became firm: The two breasts represent Moses and Aaron, or possible they are an allusion to the two crowns that they received at Mount Sinai, na’aseh v’nishma, “We will do” and “we will listen.” The people, however, were no better than the Egyptians – both were idolaters.
and your hair grew; hair is a symbol of the luxuries and extravagances which the people craved while they were in Egypt.
yet you were naked and bare. You lacked in any wisdom or commandments. Therefore I gave you two commandments to fulfill so you would become worthy of being redeemed.", + "And when I passed by and saw you wallowing in your blood I said to you: In your blood, live. This is the blood of circumcision.
Yea, I said unto you: In your blood, live. This refers to the blood of the Passover offering.
“You have captured my heart, my sister, my bride; you have captured my heart with one of your eyes, with one coil of your necklace.” (Song of Songs 4:9) Rabbi Rabinowitz applies this verse to the Exodus of Egypt in a lengthy analysis of this verse. He explains that there were two evil inclinations that Israel had to overcome in Egypt: one was the inclination for sexual immorality and the other was the inclination toward idolatry. Israel had overcome the first inclination but not the second. They finally accomplished this through the two commandments which they observed in Egypt and this is what made them worthy of redemption.
How did Israel overcome idolatry and \"capture the heart\" of God? They did so by fulfilling two mitzvot, circumcision and the Passover offering. That is why the expression \"capture the heart\" is repeated twice. While people often perform good deeds with an interest in the reward they will receive, Israel performed these two commandments without any personal interest. These commandments involved a complete personal sacrifice on their part. First the Israelites underwent circumcision which left them in a weakened state so they could not defend themselves, and then they sacrificed the Passover offering enraging the Egyptians who revered the lamb and who might try to kill them. The Israelites did this without any concern for their own well being. God is said to have two eyes – one is for the quality of justice and the other for the quality of compassion. By acting in this fashion, Israel looked to God for His compassion and not for their just deserve; they looked to God with one eye as the verse says. Finally it was through the leadership of Moses that Israel was willing to do this. According to the Midrash, when the people smelled the Passover sacrifice of Moses (it had the aroma of the Garden of Eden) they all demanded that they be circumcised so that they could eat the Passover sacrifice. And who circumcised them – none other than Moses!
And when I passed by and saw you wallowing in your blood, I said to you: In your blood, live. Yea, I said unto you: In your blood, live: This statement is based on a passage in the Mechilta which asks why, in Exodus, Chapter 12, the Torah emphasizes the 'taking' of the Passover sacrifice before the offering of the sacrifice. Obviously the people had to take the offering before they could sacrifice it! Rabbi Matya ben Heresh quotes Ezekiel 16:8, “I passed by you and saw that your time for love had arrived…” This means that the time had come to fulfill God‟s promise to Abraham, but Israel did not have enough commandments to make them worthy of redemption. God, therefore, gave Israel two commandments and God also told them set aside the lamb four days before it was sacrificed.
It was through their actions that they became worthy of reward (and by setting aside the lamb four days early the people showed their intention to sacrifice it).
Yet elsewhere we learn that Israel did have other commandments to their credit. Rabbi Elazar Hakafar taught that Israel performed four mitzvot in Egypt: they were not suspected of sexual immorality, they did not gossip, they did not change their language or their names. Why, then, was it necessary to have two more mitzvot so the Israelites would be worthy of redemption? The reason why the extra two mitzvot of circumcision and the Passover offering were necessary has to do with a law regarding the status of a priest. If a kohen worships idols or bows down to an idol, he can never participate in the temple service again.
While the Talmud says that repentance can transform a willful act (zadon) into inadvertent sin (sh’gagah)26, the kohen is judged as a sinner and cannot participate in the Temple service again. Only if we can show his repentance to be completely sincere and out of love for God (and not out of self-interest) is his sin completely removed from him. But since we cannot know what is in a person's conscience, we can never know whether his repentance was sincere or simply convenient so he is disqualified from the priestly service.
We can now understand the reason for the extra two mitzvot that the Israelites were given before they left Egypt. The Israelites had worshiped idols – how could they now offer the Passover sacrifice? What is more they had not observed any positive commandments. The four mitzvot that they had already observed were all negative injunctions. These commandments were proof that Israel feared God but they did not prove that Israel loved God. They were, therefore, given two more mitzvot that were positive commandments which proved that they truly had abandoned idolatry and were prepared to devote themselves entirely to God even if it involved considerable self-sacrifice. By circumcising themselves, the Israelites were in a weakened state and could not defend themselves. By then setting aside the lamb for the Passover sacrifice they were showing the Egyptians that they were prepared to sacrifice their sacred animal – if the Egyptians became furious with the Israelites, Israel would not be able to defend themselves. These positive commandments were an expression of absolute love for and loyalty toward God. They were also a proof that Israel‟s repentance was repentance out of love rather than repentance out of fear of God. It also proved that they were now worthy of participating in the service of the divine.
We can now understand why Moses commands the people to set aside and also to take the Passover lamb. It wasn't simply enough for the people to have a lamb. They had to publicly take the lamb so that people would witness their repudiation of idolatry. The lamb would make much noise and it would be apparent to everyone that they had taken it for a sacrifice. This would arouse the Egyptians to kill the Israelites and, therefore, the Israelites actions would truly be self-sacrifice. Also the smell of the roasting meat would waft through the neighborhood so everyone would know what the Israelites were doing. The Israelites would have been convinced that the Egyptians would certainly want to kill them. Their willingness to risk martyrdom would certainly make them worthy of redemption. This also explains why the circumcision was also necessary. Without recovering from their circumcision the Israelites might have believed they could defend themselves. Now that they were in a weakened state they realized that they were totally dependent upon God. Prior to their circumcision they might have reasoned that the Egyptians had been weakened by the plagues – now they were weakened by the circumcision so that they were dependent upon God." + ], + [ + "The Egyptians dealt ill with us and afflicted us: We now return to the original statement illustrating how our \"enemies rose up against us to destroy us.\" Egyptians rose up against to make us look like evil sinners. The proof text is, “Let us deal wisely with him lest they become great.” Pharaoh wanted to destroy Israel because he was afraid that Israel would become mighty, not just physically but spiritually. Everything that the Egyptians did, then, was to weaken the Israelites and not necessarily to strengthen the Egyptians. For instance Pharaoh did not assign new tasks to the Israelites to make more bricks because they wanted bricks but to weaken the Israelite nation." + ], + [ + "They oppressed him: The Torah says, vayaseemu alav, that they placed task masters “over him” and not over them. Pharaoh went out into the fields with the Israelites and worked very hard so the Israelites would join in the tasks assigned by the task masters. Seeing this, Pharaoh then told the Israelites that they had to produce this same amount of bricks every day. B’fareh: They assigned rigorous work to the Israelites – they not only had to do the kings work, but the task masters made them do their work as well. And they also switched men's work with women‟s work so that the work was demoralizing." + ], + [], + [], + [], + [ + "We cried out to the Lord, the God of our ancestors: “One who depends upon his own merit in the end will be dependent upon the merit of others, and one who depends upon the merit of others will be saved because of his own merit.” This aphorism explains why our ancestors cried out to the God of their ancestors. They knew that they were lacking in commandments and needed to depend upon the merit of their forefathers. Yet God would redeem them because of their own merit. What does scripture say? God heard our voice; that is He answers us because of our own merit, that is, the merit of our ancestors.", + "A long time after that the king of Egypt died. The Israelites were groaning under the bondage and cried out; and their cry for help from the bondage rose up to God….God remembered His covenant with Abraham and Isaac and Jacob. God looked upon the Israelites and God took note of them: “There can be no arousal above without there first being an arousal from below.” God could not come down to redeem Israel until they cried out to God from below to arouse the divine powers above. During the long years of slavery, Israel was not allowed to cry out or pray to God. Pharaoh assigned task masters over the Israelites so that they would not cry out to God. These verses, then, explain how the Israelites finally were able to cry out to God. When Pharaoh died and the entire nation was crying over the death of their leader, Israel joined in the crying. The Egyptians could not know if they were crying for the death of Pharaoh or because of their own suffering. God, however, knows what is in a person's inner heart, and so the Torah tells us that God took note of them. He knew the real cause of Israel's tears. God can see what is in the heart of each person and what people cannot even see in one another.
The verses above present us with a question. The Torah says that God remembered His covenant with Abraham, Isaac and Jacob. If Israel was worthy being redeemed because of God's covenant with our forefathers, why did God have to wait until the people cried out to Him to redeem them? Furthermore, why was it necessary to mention the Patriarchs by name; the Torah could have said God remembered His covenant with their forefathers.
To answer these questions, we must analyze several earlier verses in Exodus chapter three. Earlier God said to Moses, “I am the God of your father, the God of Abraham…” (Exodus 3:6). Yet when Moses asks, “When I come to the Israelites and say to them, 'the God of your fathers has sent me to you' and they ask me, 'what is His name...' what shall I say to them, God says that His name is Eheyeh asher Eheyeh. What is the connection between this name and redemption, especially since God has already identified Himself as the God of their ancestors?
Rabbi Rabinowitz now offers a lengthy explanation of the following Midrash: When Jacob was about to die he called his children to his bedside to tell them what was about to happen. But when he did the divine presence left him and he could not reveal the future to them. When his sons realized that he was fearful that this was because they were unworthy, they said to him: “Hear O Israel (our father) the Lord (the God of the attribute of Compassion) is Our God (the God of the attribute of Justice) the Lord is One!!” Responding to this, Jacob quietly said. “Blessed is His glorious name forever and ever!” It seems strange that Moses would leave out part of the words of Jacob in the Torah. We have Shema Yisrael but we don't find Baruch shem kevod…in the Torah. There is another well known Midrash in which we find a similar example. We learn that while Moses referred to God as ha’el hagadol hagibor v’hanora, the prophets of later generations abbreviated the way we praise God.
Jeremiah, upon witnessing the destruction of the Temple said we cannot refer to God as gibor, as mighty, after He allowed his Temple to be destroyed. Daniel said we cannot call God nora, awesome, considering that we witnessed his enemies dancing in the Holy of Holies? It was the Men of the Great Assembly who restored God's praise to its original form. Yet how could Daniel and Jeremiah minimize the praise of God, especially since these expressions were originally established by Moses?
Jeremiah and Daniel did not mean to say that God was less praiseworthy or undeserving of our praise. They recognized that one can only speak about God truthfully, based on one's experience. They believed that praise of God must be sincere and honest. One cannot praise God for something that one did not personally witness even if it is true. So, given the events of their generation, they did not believe that Jews could praise God in this way without sounding like one is flattering God and insincere. The Men of the Great Assembly, on the other hand, understood that God's greatness is more subtle. God's greatness and awesomeness is present not only in what God does, but in how God refrains from action, In Pirke Avot, the Ethics of the Fathers, we learn, “Who is mighty? One who conquers his own inclination.” God could easily have destroyed Israel‟s enemies; they were nothing more than an ant in His presence. The fact that God withheld His might and allowed them to destroy His Temple and persecute His people was a sign of God's might. God “conquered His own inclination.”
Jeremiah, then, did not wish to minimize the praise of God. He recognized that if Israel called God \"mighty\" they would then have doubts because they would ask, “If God is mighty why do the wicked prosper and why are the ways of the workers of treachery at ease?” God “would be present in their mouth but far from their thoughts.” Jeremiah removed the word gibor from Israel's liturgical language so that it would not lead the people astray. ", + "We can now understand another Talmudic discussion concerning the ashrei, Psalm 145. Why is there no verse beginning with the letter nun in the ashrai? The Talmud says this verse was left out because of the biblical verse, “The virgin of Israel has fallen, never to arise,” which begins with the word naflah, (Amos 5:2). The sages singled out this verse even though there are others that begin with a nun, because it is implied by the samech verse which should follow it in the ashrai: “God raises up all who fall down…” Also the mem verse which precedes it, “Your kingdom is an everlasting kingdom…” suggests that God's kingdom will last forever. The downfall of Israel and the destruction of the temple might lead one to think that God's words were unfulfilled. David therefore left the nun verse out so as not to give that impression. This is yet another example of a place where we silence praise rather than cause doubt by saying things that would appear to be untrue or unfulfilled. Actually, as in the verse from Jeremiah above, the downfall of Israel is a sign of God's might – since God withholds His strength to allow justice to be done.", + "", + "That is why Jacob was fearful about going to Egypt. He was not fearful of the suffering that his family would face. Jacob lovingly accepted that this was part of Israel‟s destiny (God had already told Abraham that Israel would be enslaved.) Rather, Jacob was fearful that during times of compassion and divine grace it was easy to affirm the existence of God; in exile and times of judgment, it would be much harder to affirm God. Jacob was afraid that Israel would not be able to understand the presence of God as the Men of the Great Assembly did. That is why his sons said Shema Yisrael… They said, \"Listen father Jacob\" - We know that God is one in times of compassion and in times of judgment. God's glory is the same for us no matter what. God' name will always be ONE! We will always see God as ha’el hagadol hagibor v’hanorah as the Men of the Great Assembly suggested. Only then could Jacob say, “Blessed is God's name of glory forever – for now I can see that you will continue to see God's glory and that God's name is ONE!” the words Baruch shem kavod then were meant to be an affirmation of Israel's faith in God.", + "So why did Moses leave out Jacob‟s words of praise out of the Torah? While Jacob saw through prophecy that his children would affirm their faith in God even in times of judgment in Egypt, Moses at the end of his life had a different prophetic vision. He realized that during the times of the judges and beyond Israel would be unfaithful to God and that God would allow Israel to be turned over to the forces of the other nations. Therefore, Moses held back from including the words, Baruch shem kavod in the Torah. How could he offer words of praise that God's glory would be “forever and ever?” During the time of the Men of the Great Assembly the sages saw that the fourth exile would be long and difficult. They did not know if the people would be like the generation of Jacob or that of Moses – so they said we should say the words Baruch shem kavod, but we should do so silently. In this way the sages hoped to open the people's eyes to the presence of God both in times of compassion and in times of judgment.", + "", + "Returning to the question of how God identifies himself to Moses in Exodus Chapter 3. The three adjectives used to describe God -- hagadol, great; hagibor, mighty; and nora, awesome -- were developed by the three patriarchs. Abraham came to call God hagadol because he saw the greatness of God in the universe. Isaac called god hagibor because he experienced God's might at the Akedah. And Jacob who said mah norah hamakom hazeh, “How awesome is this place,” came to call God nora. When God identified Himself as the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, He was really identifying himself by these three attributes. Moses, however, was reluctant to identify God by these attributes. Egypt was a place of darkness and he did not want to use these characteristics to describe God since the people hadn't experienced God in these ways. That is why Moses asks God how he should identify Him. God answers, “I am what I am.” In other words, God says, “I am always the same Being no matter when or where you experience me. You must experience Me with open eyes for the manifestation of God's might and greatness are changing in the world but God is One. I am the One God", + "The Egyptians, on the other hand, did not believe God was all powerful. After all, if God was, why hadn't He redeemed Israel in all these years? Now that the time of revelation had come God chose to reveal Himself incrementally and not all at once so that they would come to recognize God's power. God hoped that by doing this the Egyptians would recognize the error of their ways and would turn in repentance and be healed of sin.", + "This is the meaning of the expression, “I will harden the heart of Pharaoh.” God said, “By revealing Myself to Pharaoh and his nation incrementally, Pharaoh will delude himself into believing that God is not powerful enough to save Israel.” As a result of God's actions Pharaoh's heart was hardened because he thought God couldn't redeem his people. Actually, it was God‟s intention to deal with Egypt compassionately. He was trying to give them the opportunity to repent without having to kill the Egyptians. Only those who were so sinful that they refused to see God‟s power would become even more hard hearted and fail. God understood that this would happen but he left the possibility of repentance through incremental miracles and wonders in Egypt." + ], + [], + [ + "God saw our affliction: the disruption of family life: There are three ways in which the Egyptians tried to stop the Israelites from having children. This was Pharaoh‟s intention when he said, “Let us deal wisely with them.” (Exodus 1:10) First he did so by commissioning the midwives to kill the male children. Then he did so by decreeing that all the male children should be thrown in the Nile; and finally he did so by ruthlessly forcing the Israelites to work so that they were too tired to have children. He made them work day and night so that they never slept and were never with their wives. When the men learned of Pharaoh's decree, they separated themselves from their wives – this is what \"God saw.\"" + ], + [ + "Our toil: this refers to the children: The main reason that a person toils in the ways of God is to make sure that his legacy is passed on to his children. This is what the Bible says regarding Abraham: “For I have singled him out that he may instruct his children and his posterity after him to keep the way of the Lord…” (Genesis 18:19) Abraham did not worry about his positions but about passing on his beliefs to his children. This is what most people worry about – teaching their children the holy way of God. That is why we pray, “Let us not labor for emptiness (lareek) nor allow our children to suffer confusion.” The word reek has the gemartria of 310. One who raises God-fearing and righteous children will inherit 310 worlds. The opposite of such children is reek, emptiness. Pharaoh wanted to subjugate the children of Israel so that they would not grow up to be God-fearing people. By killing the children, Pharaoh wanted to destroy Israel's hope." + ], + [], + [], + [ + "The Lord took us out of Egypt: and not by an angel, etc: The heavenly forces which inhabit the universe are not like the forces of God. They are controlled by God. They were created complete just as they are. Nothing can be added or taken away from them. Also, they do not distinguish between good and evil. If they are sent to a nation or a city to destroy, they cannot distinguish between the people they destroy. God, on the other hand, when he acts in the world, distinguishes between the good and the bad. We see this in the case of the plagues: “But the Lord distinguished between the livestock of Israel and the livestock of the Egyptians” (Exodus 9:4) and “God did not let the destroyer enter your houses to cause a plague…” (Exodus 12:23) From this we can see that the plagues were an act of God and not an act of the natural or the heavenly forces of the universe – neither an angel or a Seraph, etc.
In this way God made known that no other force in the world has His sovereignty. God was willing to do this out of love for Israel even though Egypt was not a worthy place for His glory to dwell. It was a land filled with idolatry and impurity. Since God is the creator of all things he can establish all things or destroy them." + ], + [ + "Our affliction…our toil….our pressure… Why does the Haggadah mention these three forms of oppression? They represent three forms of oppression which confuse a person and alienate him from His creator. Were it not for the Torah and good deeds which the Israelites continued to live by, they would have gone astray after idols. Israel's connection to God is reflected in four commandments: they did not change their names or their language; they refused to indulge in sexual perversion; and they didn't spread gossip. Each form of oppression could have caused them to go astray but they resisted. Even though the Egyptians oppressed them and took their wealth, the Israelites did not deny the existence of God. (Poverty causes people to lose their faith.) God saw our affliction refers to the disruption of family life. Despite this, the Israelites did not indulge in sexual immorality. Our toil refers to corruption of the children. Despite this, the Israelites refused to give up their Hebrew names or language, or deny their Jewish identity. Our pressure; despite the Egyptian oppression the Israelites continued to contemplate the qualities of the Holy One. Because of this God wanted to reward them commensurate with their action. He set aside His own glory and personally went down to Egypt, as it says, “I and not an angel.” I passed through the land of Egypt on this night, “I am the Lord and not another.”" + ], + [], + [ + "With an outstretched arm: this is the sword, as it is written, “And a drawn sword in His hand stretched out over Jerusalem”: What made the first born of Egypt worthy of being killed the Holy One and not by one of God's heavenly destroyers? Rather, it must be that they were killed by God's sword and not by the Holy One Himself. The Bible says, “David looked up and saw the angel of the Lord standing between heaven and earth, with a drawn sword in His hand directed against Jerusalem.” (I Chronicles 21:16) If they died at the hands of an angel all the more so did the Egyptians!" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "With a mighty hand: the cattle plague…With an outstretched arm: the sword…with great terror: the revelation of the divine presence…with signs: the rod…with wonders the blood: The commentators struggled to understand why only two plagues were singled out from all the wonders that took place in Egypt. The first fruit passage is an expression of gratitude; it is expressed not by mentioning the bad things that happened to others but by mentioning those places where God singled out Israel from Egypt. This only took place in those cases where the Egyptians and the Israelites were together in the same place and God singled out the Egyptians for punishment and spared the Israelites. One place where the Torah explicitly tells us that this happened is the cattle plague. The Torah states, “The Lord will make a distinction between the livestock of the Israelites and the livestock of the Egyptians so that nothing shall die of all that belongs to the Israelites.” (Exodus 9:4) Even though the livestock of the Egyptians and the Israelites were in the same place, the livestock of the Egyptians died but not that of the Israelites. The same is true in the case of the tenth plague: God singled out the homes of the Israelites from those of the Egyptians. In all the other cases the Torah is not explicit in saying that the Israelites and the Egyptians were in close proximity.
Having mentioned these plagues, the Haggadah now speaks about the other ways in which God showed the Israelites favor: He did so by revealing His presence, through the wonder of Moses' rod, and through \"the blood.\" Each of these was a wonder that God told Moses to show the Israelites so that they would be convinced of God‟s power. By turning his staff into a snake, making his arm become leprous and then turning some water from the Nile into blood in the presence of the Israelites, they would become convinced of God‟s power. In the end Moses did not perform the wonder of the leprous arm since this was meant to be a warning to Moses not to slander against the people of Israel. The reference to blood is not a reference to the plague of blood but the suggestion by God to turn some water into blood for the people of Israel.", + "How We Count the Plagues Mighty hand: two plagues; outstretched arm: two plagues, etc… It makes no sense to suggest that each expression in this verse refers to two plagues just because each one is made up of two words. First, we already know that there were ten plagues so what does this add to our understanding of the plagues; and second, the words in each of these expressions make no sense by themselves. They cannot separate from one another, so how can we say that each word refers to a different plague? The word yad, hand, and the word hazakah, mighty, are interconnected. Rather, each of the five expressions in this verse - mighty hand, outstretched arm, great terror, signs, and wonders - refers to a pair of plagues that have something in common with one another: The first two plagues were performed by a Mighty Hand: Blood and frogs were both performed when Aaron raised his hand. In the case of blood, God told Aaron to raise his hand over the river and to smite it, and, in the case of frogs, he stretched his arm over the land and smote it. An outstretched arm refers to the plagues of hail and darkness. Each of these two plagues took place when an arm was outstretched toward heaven. See Exodus 9:22, and 10:21; in each of these verses the Torah uses the expression “Hold out your hand toward heaven.”", + "Great terror refers to the plagues of locust and the death of the first born. In the case of these two plagues, Pharaoh summons Moses because he is so terrified by these plagues. They were a great terror to him.", + "Signs refers to the plagues of mixed wild animals and the cattle disease. Both of these plagues were a sign because God distinguished between the Israelites and the Egyptians, so that it was a sign of God's great power. In the case of the mixture, the Torah says, “But on that day I will set apart the region of Goshen …and I will make a distinction…tomorrow this sign shall come to pass.” Since the cattle disease also involved a distinction, it was also a sign.", + "Wonders refers to those plagues which the Egyptians could not perform: the plague of lice and the plague of boils.
There is another way of interpreting this passage. The plagues served a double purpose: first they were meant to publicize the greatness of God, and second they were meant to punish the Egyptians for their oppression of the Israelites. The plagues should be paired up. One was for the sake of God and the other for the sake of the Israelites." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Detzach, adash, ba’ahav: The plagues are divided into three groupings, each of which illustrated a different aspect of God's nature. Detzach: The first three plagues are associated with the river and the land because wisdom was associated with these aspects of Egypt. By the third plague, even the magicians of Egypt were saying that these plagues were “the finger of God,” proving that all wisdom comes from God and not from the Nile or the land. By the fourth plague, mixtures (arov), the creatures of the land and sea were all mixed up proving that God controlled them and not the gods of Egypt. Adash: The second grouping of plagues showed Egypt the good will of God. During each of these plagues God distinguished between the Egyptians and Israelites showing that he not only caused the plague but had the ability to protect those He wished to protect. Even though Israel deserved to be punished, God withheld his wrath from the Israelites. Ba’ahav: During these plagues we witnessed that God was all powerful. During the plague of hail, the Torah says, “In order that you may know that there is none like Me.” (Exodus 9:14) The hail was a combination of fire and ice so that it contradicted the laws of nature. The next plague was locusts: even though these creatures were tiny, they were able to wage God's war against Egypt. Darkness also contradicted nature – it was so dark that a person couldn't even get up from his place. And the final plague proved God's all powerful ability – God can do whatever He desires.", + "Another way to understand these groupings is that each group served a different purpose. One group was to declare God's greatness, one to punish His enemies, and one to redeem Israel from slavery.
Detzach: During the first two plagues it was shown that the Nile was not god, and during the third plague the magicians said, “It is the finger of God,” meaning that they were convinced of God's greatness.
Adash: During the second group, the Egyptians were punished for the treatment of the Israelites. The plague of mixed animals was a punishment for mixing up the work of the Israelite men and women. The Egyptians tried to demoralize the Israelites by making the men do women‟s work and the women do men's work. Since they forced the Israelites to search the fields for straw, he punished the livestock with pestilence. And for beating the Israelites, he struck their bodies with boils.
Ba’ahav: They treated us harshly, so he struck the land with hail. He struck the land with locusts because they were not appreciative of the blessings Joseph brought to the land of Egypt. He caused darkness so that the Israelites could search the Egyptian homes and find all their treasures before they asked for them. And the final plague, the death of the first born was caused so the Egyptians would send the Israelites away with all their wealth", + "Another explanation of Detzach, adash, ba’achav: When we praise God, we say that God is ha’el hagadol, hagibor, v’hanora: God is a great, mighty and awesome God. We divide the plagues into three groups so that each subset refers to God by each one of these adjectives. The first letter of each grouping is for hagadol, great, because He can do great and marvelous acts. The second letter is for hagibor, mighty, because there is no place where God isn't found and the entire world is full of His glory. The third letter is for hanora, awesome, because there is no one who is God's equal who can undo that which God decreed.
Hagadol – Great: God's greatness is characterized by three attributes that are reflected in these three plagues. First, God can perform great and wonderful deeds. Second, there is no place from which God is absent and even the smallest items can reflect His presence. Third, there is no one or no being that can prevent God's decrees.", + "Blood - Plague number 1 – The fact that God can turn plain water into blood is reflection of His greatness.", + "Mixed animals - Plague number 4 – The fact that God could separate the land of Goshen from the rest of Egypt is a sign that God “is present in the land.”", + "Hail - Plague number 7 – During this plague God said that it was proof “that there is none like Me in all the earth.” Therefore, this plague was a sign that none could prevent God's decree.", + "Hagibor – mighty: The second letter in the three mnemonics symbolizes the fact that God is mighty. The word gibor means mighty, but also valiant or warrior. A gibor is someone who knows how use all types of weapons in battle, because if he can only use one type he might be forced to use an unfamiliar weapon. Still, he is valiant and still succeeds. He also knows how to create military strategy and to plan an attack.", + "Frogs - Plague number 2 – God showed Himself to be a gibor because He could fight a battle with something as insignificant as a bunch of frogs.
Pestilence - Plague number 5 – God was able to prove that He was capable of subduing His enemies and killing them.", + "Pestilence - Plague number 5 – God was able to prove that He was capable of subduing His enemies and killing them.", + "Locusts - Plague number 8 – The locust was like a great army which God organized to attack the Egyptians.", + "Hanora – awesome: The third letter in each mnemonic is an example that God is awesome. First, something is awesome when the cause of the phenomenon is unknown (it is mysterious); second, because even if the cause is known it is not sufficient to explain the extent of the phenomenon; and third, if the phenomenon caused two opposite characteristics, it is even more mysterious and awesome.", + "Lice - Plague number 3 – The plague of lice was so mysterious that the magicians of Egypt responded to it by saying, “It is the finger of God.” While they were able to replicate the earlier plagues, they did not know the cause of this one.", + "Boils - Plague number 6 – This plague took place by taking some ash from an oven and throwing it into the sky. But how does one explain how a bit of ash could have such a devastating affect upon all of Egypt?", + "Darkness - Plague number 9 - While the Egyptians experienced darkness, the Israelite, who was standing right next to him, could see light. In other words, two opposite phenomena occurred from the plague at the same time. As a result the Israelites were able to enter the homes of the Egyptians and see while the Egyptians were blinded by the darkness.", + "The Death of the First Born: This plague contained all three characteristics; it was great, mighty and awesome.
God’s greatness was reflected in the fact that God could distinguish between those who were born a firstborn and those who weren't. Second, God could even distinguish between Egyptians who hid out in Israelite homes during the tenth plague and the Israelites.
God’s might is reflected in the tenth plague since it took a mere second to strike down the firstborn.
God is awesome: Because the Egyptians were terrified by the tenth plague it is a sign of God's awesomeness." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "Preface to Dayyenu
How many are the good things God has done for us: Maimonides, in his Guide for the Perplexed, Part III, chapter 59, explains that there are four types of perfection which a person can strive for. 1) One can strive for material perfection by acquiring wealth and other property. 2) One can gain physical perfection by working to improve one's body. 3) Personal perfection is reflected in developing virtues and character. 4) Human perfection is reflected in the development of the mind and attaining knowledge of Torah and wisdom. Such forms of perfection are only possible for those who are not enslaved by others. As long as one is not in control of his or her own destiny, he or she cannot attain such qualities in life. The liberation from slavery, then, is the fifth perfection and the one upon which all the others are dependent. The Haggadah begins by saying that had God not brought us out of Egypt, “we, our children, our children's children would still be enslaved to Pharaoh in Egypt.” This is a statement that should be obvious to even the youngest student. The point that the Haggadah is trying to make is that without our physical liberation nothing else would be possible. By freeing our bodies, we gained the possibility to free our souls as well. Dayyenu, then, is all about the attainment of the various forms of perfection. We begin Dayyenu by saying that without our liberation nothing else would have been possible.", + "Pharaoh and the Egyptians denied three principles of our faith: It was not enough to liberate the Jews. They also had to come to recognize the reality of God's existence and God's attributes: first, that God is the first cause; second, the reality of divine providence; and third, recognizing that God is all powerful. When Moses came to Pharaoh and said, “Thus says the Lord, the God of Israel: Let My people go that they may celebrate a festival for Me in the wilderness,” (Exodus 5:1), he was addressing these three principles. When Moses used the name YHVH, “Lord,” Moses was affirming the existence of God as the cause of all causes. When he called God “the God of Israel,” he was expressing his belief in divine providence: the Lord is also our personal God who watches over us. And when Moses said, “Let My people go,” he was expressing the belief that God can command even the most powerful rulers. Finally, when he said, “That they may celebrate a festival to Me,” Moses was telling us the implication of these beliefs: that this all-powerful God whose providence is over us, wants us to serve Him. Pharaoh responds by denying these principles of faith, saying: “Who is the Lord that I should heed Him? I do not know the Lord nor will I let Israel go.” (Exodus 5:2) By saying, “Who is the Lord,” Pharaoh denied the existence of God. Saying, “That I should heed Him,” Pharaoh was denying that Israel was God's people and that, even if they are His, Pharaoh was not obligated to obey Him.
God responded to these challenges with the first nine plagues to make Pharaoh recognize these fundamental truths. These three principles are related to the mnemonics, dtzach, adash ba’ahav. The first three plagues prove the existence of God (during which we are told, “Through this you shall know that that there is none like the Lord our God”41); the second three plagues are proof of divine providence (“That you may know that I am in the midst of the land”42); and the third group of three plagues are proof that God is all-powerful (“That you may know that there is none like Me in all the earth”43). The plagues, however, not only taught Pharaoh but also taught the Israelites the truth about God. The Israelites came to recognize the existence of God and divine providence. They also saw that God is all powerful. Through God's commandments in Egypt, the eyes of the Israelites were opened so that they saw how awesome God really is. It was on the basis of these insights that they were able to build a faith based on Torah and Mitzvot. Even if God had not punished Egypt's gods, it would have been enough for us because through the Exodus we came to understand the truths of our faith.", + "How did the plagues teach the Israelites about God's existence and the emptiness of Egypt's gods? The sages teach us that earthly beings are connected with heavenly beings. Each influences the other, particularly in matters of productivity. Each nation has a heavenly power (mazal) above who watches over it, and influences it. The heavenly power of the Egyptians was the ram, which the Egyptians honored and worshipped. We see this in what Moses said to Pharaoh: “It would not be right for us to do this, for what we sacrifice to the Lord our God is untouchable to the Egyptians. If we sacrifice that which is untouchable to the Egyptians before their eyes will they not stone us?” Because the Egyptians revered the ram, the Israelites also honored and worshiped it as well and practiced pagan cultic practices while they were slaves. God therefore sent Moses to heal the people of these abominations and bring them back to the faith of their ancestors.", + "In order to win the Israelites away from idolatry, God had to attack the heavenly powers symbolized by the ram. This is what the expression, “He executed judgment against their gods,” means. This ram was also associated with the firstborn, since it is considered the \"eldest\" in the whole array of heavenly powers. Therefore God resolved to kill the firstborn in Egypt – even the firstborn of the slaves and the animals. They were not guilty of some sin, but because they were connected to the ram, they too were condemned. The Israelites' firstborn should also have been condemned to death. Not only were they also firstborn but they were also guilty of idolatry. In His great mercy, God gave them a commandment which allowed them to sacrifice a ram in lieu of their being killed along with all the others in Egypt.
Thus, God brought the Israelites back to their faith in God. They saw that there is only one Being deserving of worship, that all the other gods are false, and that one God reigns forever and ever! We can now understand the stanza, If he had executed judgment on their Gods but not killed their firstborn… It would have been enough of a miracle simply to show the people of Israel God's true power and sovereignty during the killing the firstborn. Yet God also saved our firstborn even though they deserved to die.", + "But there were other benefits from this. After experiencing the tenth plague, the Egyptians would have been so terrified that they would not pursue the Israelites. God, therefore, told the Israelites to borrow the silver and gold of their Egyptian neighbors. This act compelled the Egyptians to pursue the Israelites and thus they drowned in the sea. Therefore we say, It would have been enough to have the Egyptians terrified by the killing of their first born even if they hadn’t gained great wealth. In addition the silver and gold which the Israelites attained was also an added favor from God. It allowed them to acquire the first type of perfection to which Maimonides refers: material perfection. So had God given them the material possessions of the Egyptians but not split the sea, this too would have been enough!", + "Why then did God split the sea and drown the Egyptians? According to Rabbi Abarbanel and others, it was to set the framework for Israel to eventually conquer the land of Canaan. God wanted to fulfill His promise to the patriarchs. Israel was still much too weak to conquer the land. The splitting of the sea so terrified the other nations of the world that it paved the way for Israel to conquer the land. Everyone would have heard about this wonder and realized that nothing could stop Israel. This is what Rahav said to the two spies who came to the city of Jericho forty years later: “I know that the Lord has given the country to you, for dread of you has fallen upon us.” ", + "From this we learn that the splitting of the sea and the drowning of the Egyptians was not only a fitting judgment for the Egyptians who cast the Israelites boys in the Nile, but also the first step in the conquest of the land. That is why the Midrash teaches us that the splitting of the sea took place not only at the Red sea, but at every body of water in the world – so that everyone would be aware of God's great power." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "If God had split the sea but not allowed us to cross on dry land it would have been enough: Had the water come up to their belly buttons and then filled in behind them it would have been enough of a miracle; by allowing them to walk through the sea on dry land, it set the stage for the conquest. The people‟s faith was still weak when they left Egypt despite everything they witnessed in Egypt. The Israelites quickly forgot God's power and began to complain to Moses. Some said, “Let us jump into the river,” while others said, “let us wage war on Egypt.” A third group screamed and cried while a fourth group thought that possibly Moses had done all these wonders on his own. When they saw the wonders at the sea, how God overturned the laws of nature, they first became truly convinced of God's power, providence and abilities. The Talmud says, “What a maid-servant witnessed at the Red sea, even the prophet Ezekiel never saw in his life time.” Therefore, if the Israelites had not been allowed to cross the sea on dry land, it would have been enough since it brought us to true faith in God.
There were added benefits from what they witnessed at the sea. This was the first time Israel saw the defeat of Pharaoh, who was in his full armor and in a chariot as he pursued the people of Israel. This made God's victory over Egypt even more impressive not only to the Israelites but to the Egyptians as well. Had God done nothing else for the Israelites, dayyenu, it would have been enough for them because now they could enter the wilderness certain that they would no longer be pursued by the Egyptians." + ], + [], + [], + [ + "If God had provided all our needs in the wilderness but not fed us manna, it would have been enough: “Providing all our needs” and “feeding us manna” are not the same thing. “Providing all our needs” means that even though we were in a harsh wilderness, God's providence protected the people so that it was as if they were in a lush and fertile place. Through divine providence Israel was able to attain the second type of perfection: physical perfection. Israel grew strong through God's providence in the wilderness. “Their clothes did not wear out nor did their feet become cracked.” Such physical perfection, even though it was for the individual, was necessary for the nation as a whole. By giving the people the manna in the manner that God did, he also helped instill a deep sense of trust in God in the nation. They only gathered as much as they needed for the day, so they had to trust God would provide them with manna the following days as well. People learned to trust the divine wisdom rather than their physical desires. Also by providing them with their daily food, God allowed the people the freedom to devote themselves to spiritual pursuits and the study of Torah rather than worry where their food would come from. Thus the discipline of gathering manna and the physical strength God gave them helped the Israelites cultivate the other forms of human perfection which Maimonides mentioned." + ], + [ + "If God had given us manna but not given us the Sabbath, it would have been enough. For the sages taught us that the Torah could only be given to those who ate manna." + ], + [ + "If God had given us the Sabbath but not brought us to Mount Sinai, it would have been enough. The Sabbath teaches us the essential theological truths of Judaism: that God created and renewed the world from nothing, reward and punishment, and that God is all powerful. Even if God had not brought us to Mount Sinai, we could have sustained ourselves with these profound theological truths." + ], + [ + "If God had brought us to Mount Sinai but not given us the Torah, it would have been enough. Simply to be present at Mount Sinai, the place of the burning bush, was enough to comfort the Jewish people and give them hope that they would survive for generations to come. There are many interpretations of the symbolism of the burning bush. Some suggest that it symbolizes the divine presence so that it is a reminder that God said, “I will be with them in times of distress.” Others understand the burning bush a symbol that even when Israel is persecuted and oppressed, she will not be extinguished. Every rock at Sinai contained patterns that attested to the burning bush and served to remind the people of God's promise." + ], + [ + "If God had given us the Torah and not brought us into the land of Israel it would have been enough. We have seen that from the moment of liberation until this point God has helped the people of Israel attain all the dimensions of perfection. By awarding them with booty on the shore of the Red Sea, they gained material perfection. By helping the people survive the years of wandering in the wilderness, they attained physical perfection. The daily collection of manna instilled personal perfection by teaching them virtues and character. And now by receiving the Torah, the people attained human perfection through the mitzvot and the teachings of the Torah.
So even if God had not brought them into the land of Israel, it would have been enough! The world would have seen us as a wise people because of the teachings we received at Sinai. Why would it have been sufficient to receive the Torah even if we didn‟t enter the land of Israel? The providential laws of the Torah are what makes us unique as a people and gives us the ability to attain human perfection. There are two types laws by which the world functions:
1. There is natural law with which the world was fashioned and by which the nations of the world deport themselves. These laws rarely change except in very special circumstances, or for special individuals or special nations who have been singled out by God.
2. There is providential law, or laws that have been given only to the Jewish people and which replaced the natural laws by which the other nations function. These laws were given at Sinai and never cease to be in force.
The fact that God gave us these laws would have been sufficient reason to be thankful even if God had not brought us to the land of Israel." + ], + [ + "If God had brought us into the land of Israel and not built for us the Temple, it would have been enough. According to Yehudah Halevi in his philosophical tract, the Kuzari, Israel became a godly people in a godly land. There is a unique relationship between the people of Israel and the holy land. No other land can illustrate the deeds of God like the land of Israel because there are ways in which we can serve God only in this place: by bringing the first fruits to the Temple, the sabbatical year, and the Jubilee year. The other nations are not as receptive of divine providence, or of being in a place through which one can cleave to God. At Mount Sinai, the people were not receptive of receiving God‟s word. They asked Moses to receive the Torah for them and then to tell them about it. This is because the Israelites were not yet in the land of Israel, in a place where they could easily receive the „divine abundance‟ as they can in the land of Israel. Therefore, just to be in the land of Israel even without the Temple would have been sufficient. Having said that, it should be pointed out that while the whole land of Israel is holy and infused with divine providence, Jerusalem is even more so; and of all the places in Jerusalem, the Temple Mount and the Holy of Holies is even closer to the divine spark through which one acquires divine wisdom. And the divine providence shines forth from this point…" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Pesach, Matzah, Maror and Transformation
Rabban Gamliel said: one who doesn’t mention three things on Pesach has not fulfilled his obligation: In the Zohar, Parshat Bo, we learn that when we tell the story of the Exodus, we reveal the mystery of redemption. Heavenly and earthly beings come together to listen to the story, to give thanks to the Holy One of blessing, and to rejoice. Israel strengthens their Heavenly Master through the telling of this story. From this we learn how important it is to retell the story slowly and deliberately and not to do so in an apathetic and drowsy manner. By telling the story in a dignified fashion, we express our gratitude to God and show that we are not ungrateful for what God has done for us. We tell the story with the awareness that each telling brings wonders into this mighty exile and brings us closer to a time similar to the original Exodus.", + "One way of telling the story is through symbols. We speak about matzah and maror at the Seder. Yet why do they appear in this particular order? If matzah symbolizes freedom and maror slavery, shouldn't maror be mentioned first and the matzah afterwards? The answer can be found in a verse in Ecclesiastes: “In the day of prosperity be joyful, and in the day of adversity consider; God has made the one as well as the other, to the end that man should find nothing but Him.” If we remembered the sad and tragic days first before the happy day of rejoicing, they would cast a dark pall over the happy days. Therefore, we mention the Matzah first, a reminder of the God's kindness and love, before we mention maror, the painfulness of slavery and oppression. The story of the Exodus should be a story about triumph and rejoicing and not just a story about oppression.
Furthermore, these symbols help us aspire toward wholeness. There are four steps toward achieving wholeness. First, one must get rid of that which is ugly and damages the individual. Second, one must then enthusiastically embrace all those things which are life-affirming. Third, one comes to recognize divine providence is present in all things, good or bad. Finally, one comes to understand that even suffering and sorrow are visited upon us from God with good and beneficial intentions. Sorrow and suffering can help a person atone for sin or it may serve as a test. This is what scripture means, “Your offspring shall be strangers in a land not theirs and they shall be enslaved and oppressed for four hundred years…in the end they shall go free with great wealth.”
Our ancestors acquired these qualities before leaving Egypt and they did so by performing four mitzvot: they got rid of all hametz, they ate matzah, they offered the Pesach offering and they ate maror. Removing hametz from their homes was symbolic of removing that which is ugly and damaging from the life of the individual. Hametz or leaven is referred to as the „leaven in the soul‟ or „the evil inclination.‟ Matzah, on the other hand, is made through a quick baking process. It symbolizes the enthusiasm and quickness with which we embrace that which is life-affirming and serve God. The Pesach offering symbolizes divine providence since God passed over the Israelite houses but struck the Egyptian households. And finally, maror is the bitterness of slavery – we can now see it as part of the divine plan in light of all the other insights we have gained.
When we tell the story through these symbolic actions, we are not simply recalling a historic event that happened long ago, but speaking about the process of self perfection and striving toward human wholeness. By going through these steps we experience the divine spirituality. We cannot experience redemption until we go through this fourfold process of transformation, and these four mitzvot apply not only to Passover but to all the Jewish holidays.
These are the steps which bring us to Mount Sinai and lead to the celebration of Shavuot. They open the gates of heaven for us. We are not speaking about real hametz, when we talk about removing hametz from our homes, but the beginning of the process of transformation.
We can now understand the answer that the Haggadah gives to the wise child. When the wise child asks, “What do these statutes, testimonies and judgments mean,” he is really asking why it is necessary to have so many commandments to commemorate the Exodus. If the point is simply to remember a particular event in history, then one mitzvah would have been enough to remind us of the Exodus. The many mitzvot are meant to make us aware of this fourfold process of growth which is an ongoing process from generation to generation. We then answer him by saying that we should not eat after the Afikomen since this process of change never ends and always leads to Mount Sinai. The taste of matzah must always be in our mouth. The wonders that happened long ago also continue even today! That is why Passover is referred to “as a day of vigil for all Israel throughout all the generations.” The transformation did not just take place at that time and in that place, but in every generation. It is not enough, then, just to perform these acts; one must explain their connection to the Divine." + ], + [ + "The Pesach offering which our ancestors ate. The Pesach refers to those divine acts of kindness which are apparent to all and revealed. These acts are not performed by an angel or some other divine being but by God Himself. Matzah, on the other hand, which we wrap up in a cloth at the Seder, symbolizes those divine acts of providence which are hidden. When the Jewish people were living in their land and God's providence was readily revealed, we were commanded to offer the pesach, but now that we are in exile we merely mention the offering. Matzah, however, which is a reminder of the enthusiasm with which Israel followed God into the wilderness, we continue to eat at the Seder with the hope that we will readily follow God as our ancestors did." + ], + [], + [ + "The matzah which we eat, what is the reason for it? The matzah teaches us that even with all the preparations and mitzvot which Israel performed while they were in Egypt, the people were still not ready to be redeemed until the King of Kings, the Holy One, revealed Himself to them and redeemed them." + ], + [], + [ + "This maror which we eat what is the reason for it? Why do we use a vegetable for maror which begins soft and sweet but becomes bitter as we chew it? This is a reminder of our experience in Egypt. The people began as guests in Goshen but ended up as oppressed slaves to Pharaoh. Their lives were embittered.", + "Another explanation of unleavened bread: The miracle of the matzah is that the Israelites' dough did not become hametz after they left Egypt! The Israelites were commanded to eat matzah on the fifteenth day of Nisan when they left Egypt. Yet the people did not have time to bake before they left Egypt and it took a least a part of a day to travel from Ramses to Sukkot. According to Rashi, the distance from Ramses to Sukkot is 120 mil. The Midrash teaches us that the Israelites miraculously traveled this distance in a short period of time, \"on the wings of eagles.\" Yet even the time it would have taken an eagle to travel this distance was enough for the dough they carried on their backs to become hametz. Since they had to eat matzah that whole first day, their dough would have become hametz! One of the miracles when they left Egypt was that their dough did not become leavened on the initial leg of their travels from Egypt! ", + "Matzah and Maror: Which Comes First?
It is interesting to note that matzah and maror each have different status in Jewish law. Although both are symbols that help us remember our experience in Egypt, matzah is still considered a Torah obligation while the Talmud says maror is only a rabbinic obligation. Furthermore in Parshat Bo, we are told, “They shall eat it roasted over fire and matzah along with maror,” and later we read, “They shall eat it along with unleavened bread and bitter herbs.” So how do we account for the differences between these two symbolic foods? While the maror is a reminder of the statement, “They embittered their lives,” matzah has double significance. It reminds us of what our ancestors ate in the land of Egypt and it also reminds us of the good which God did for us by taking us out of Egypt quickly. Had God not taken us out of Egypt with haste we would have sunk to the fiftieth level of impurity and we would not have been redeemable any more. In exile we no longer need a reminder of the bitterness of slavery. Therefore the sages downgraded the obligation to eat bitter herbs to a rabbinic obligation instead of a Torah obligation. Even though matzah is a reminder of slavery, it also serves as a reminder of redemption, and how fortunate we were to enter into the gates of purity rather than the gates of impurity. Therefore it continues to be a Torah obligation; even if we are not are still in exile, we are now the servants of God! Finally the order of the foods has to do with when each commandment applied. When the Israelites observed the first Pesach in Egypt, the foods were ordered according to their experience: first the bitterness of slavery, then the matzah the food of redemption and finally the Passover offering as we see in Exodus. For future generations, when matzah would become the central food, matzah was mentioned first (as we see in Numbers). Matzah was a reminder of our flight to freedom and the fact that we did not become so mired in Egypt that we could not escape." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [], + [ + "Halleluyah! Praise the name of the Lord: The names that we attribute to God have to do with the ways in which we experience God's deeds in the world. God had no name until He acted in the world. Thus, when we say, let the name of the Lord be blessed from this time forth and for ever, we are really saying that we see God's actions in the world. We also say, from the rising of the sun until its setting the Lord’s name is to be praised. The Lord is high above the nations. This is similar to yet another verse, “The Lord is great in Zion; and He is high above all the peoples.” One of the names of God is \"rahm,\" high or exalted. God's greatness is beyond compare; each person conceives of God from his own position whether he is great or small. We see this in the case of Jethro, the father-in-law of Moses who, upon visiting Moses, said to him, “Now I know that the Lord is great.” Jethro was saying, “Even though I believed in the existence of God until now I had no concept of his greatness. God was able to take 600,000 people out of a land from which not a single slave could escape. This has to be an act of God!” Here the Psalmist is trying to say that until this time only angels could imagine God, but now that we see that God is high above the nations and that He raises the poor out of the dust, even the lowliest can conceive of God though no one can do so completely." + ], + [ + "When Israel went out of Egypt, the house of Jacob from a people with a strange language: The only way to overcome the false beliefs that infect others is to see events that overturn these beliefs. Thus, the miracles in Egypt were meant to overcome and uproot Israel‟s lack of faith in divine providence. This idea is repeated many times in the Torah: “He performed the signs before the nation and the nation believed,” “The people saw the mighty hand which the Lord wrought in Egypt and they believed in the Lord,” and so on. Because of the mightiness of these wonders and signs, God turned their false beliefs upside down. These signs proved that God is the creator of the world and that there is divine providence in the world. Through what they witnessed they left the darkness and saw the truth, something they could not see from the natural order of things. This is the central theme of this passage: the splitting of the Red Sea and the Jordan bore witness to God‟s power and providence. Only then did Israel accept upon itself the sovereignty of God." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "Not for our sake, Oh Lord, not for our sake but for Your Name: this passage is a conversation on the foolishness and emptiness of idolatry. The poet begins by asking God to be crowned with glory not for our sake but for His own sake. The nations are challenging Israel's faith and we need help answering them! When he says, Why should the nations of the world say, “Where is their God, the conversation that is taking place is much like the one between Rabban Gamaliel and the philosophers: Some philosophers asked, \"If your God has no desire for idolatry, why does He not have it cease to exist?\" The elders replied, \"If what was worshiped were something the world had no need of, He would have made it cease to exist. But people worship the sun and the moon, the stars and the planets. Should He, on account of fools, make the world cease to exist? So the world must go on as is its wont. As for fools who act wrongly, they will have to render an account.\"
Similarly, here, the response to the question, Where is their God, the response is, Our God is in heaven doing whatever He pleases! Since the heavens are God‟s throne and the earth is His footstool, why should God destroy them just to deny foolish people the ability to worship them? While this answer is sufficient for those who worship something significant, how about those who worship inconsequential things: Their idols are silver and gold, the work of human hands…? Why does God allow such insignificant forms of idolatry to exist when He could wipe them out? If God were to bother destroying these idols it would appear as if they were in fact more significant than they are. Therefore God allows them to be, because those who worship them will become like them – they will be destroyed by their faith in false idols. Besides, idolatry cannot be completely eradicated from the world until the Messianic era and the end of time. Only then will the whole world come to see that there is but one God in the universe. Therefore, let those who believe in God trust in the Lord for He is their help and their shield… even if idolatry continues to exist!", + "House of Israel, house of Aaron, those who fear the Lord: We divide those “who trust in” the Lord into three groups. Because they trust God, God in turn will bless each of them. God who remembers us: will bless the house of Israel…the house of Aaron…those who fear the Lord…. In fact God's blessing will be so great He will bless every one: You are blessed of the Lord, the maker of heaven and earth. Why does God love these creatures in particular? They have been given free will to choose or reject the Lord and they have chosen to accept God. Because they have chosen Him, God now chooses them! We see this in the expression, The heavens are the heavens of the Lord but the earth is given to human beings… Heavenly beings don‟t have a choice since they belong to God, while the world belongs to human beings to do with as they please. Even though the dead are closer to state of wholeness than are the living, they too are not as great as the living because they don't have free will and choice either. That is why we say: The dead can’t praise God…but we can praise God, Hallelujah!" + ], + [ + "I love that God hears the voice of my supplication: Rabbi Moses Maimonides, in his Mishneh Torah writes: One of the paths of repentance is to cry out to God and to reflect on one's actions in times of trouble and misfortune. As it says: “Your iniquities have turned these things away and your sins have withheld good from you. …But if the one does not cry out to God but rather says this is just the way of the world and everything is mere chance, this is the path of cruelty. Such people are more likely to cling to their wicked deeds and thereby increase their suffering and travails, as the Torah says, “I also will walk contrary (keri) to them, and bring them into the land of their enemies; if then perchance their uncircumcised heart be humbled, and they then be paid the punishment of their iniquity…” In other words, the suffering that Israel encounters is meant to cause them to repent. If the people assume that these calamities are mere, I will be forced to increase their suffer even more. This is what the psalmist is trying to say in this Psalm. Because God has inclined His ear toward me – to find out about why I am crying out, I will call upon Him all my days – and God will hear my meditations and thoughts, whether I see my suffering as related to this time or a sign from God. The struggles of death encompassed me, but if I assume that my suffering is merely a natural product of the world and not a decree of the judge of the universe, then, the agony of the grave will seized me. Only then, will I call out in the name of the Lord. Then I will say, Lord, I beseech You – save me! This will cause God to remove the misfortune from me for God is compassion and righteous and our God is merciful." + ], + [ + "I pray…I am your servant the son of your hand maid. You have loosened my bonds: Even though all your creations are your servants, it is especially appropriate to refer to me as your servant, son of your hand maid since you have loosened my bonds and have given me the freedom to choose whatever I want. Even though I have never left Your service, I deserve special credit, unlike the angels who have no choice about serving You. They are more like prisoners in shackles. They deserve no credit for serving you. But someone who is mortal and has been freed of slavery so he can flee and yet remains faithful to his master is extra special. How do I serve God? To You I offer offerings of thanksgiving and I call on the name of the Lord." + ], + [ + "And the truth of the Lord is forever! Hallelujah! Who originally spoke these words? It was none other than Gabriel, the angel. When our father Abraham was cast into the fiery furnace, Gabriel spoke up to the Holy One, \"Master of the universe, may I go down and cool the fire, to save the righteous man from burning in it?\" The Holy One replied, \"I am the Unique One in My world, even as he is the unique one in his. It is fitting that the Unique One delivers the unique one.\" But since the Holy One does not hold back the reward of any creature, he said to Gabriel, \"Yours will be the privilege of saving three of his descendants.\" Rabbi Simeon the Shilonite expounded on this: When the wicked Nebuchadnezzar cast Hananiah, Mishael, and Azariah into the fiery furnace, Yurkami, the [heavenly] prince of hail, appeared before the Holy One and said, \"Master of the universe, let me go down, cool the furnace, and thus save those righteous men from the fiery furnace.\"
Gabriel spoke up, \"The might of the Holy One will not be made evident this way, for you are the prince of hail, and everyone knows that water quenches fire. But I am the prince of fire. Let me go down, and I shall cool it within and heat it without, and thus perform a miracle within a miracle.\" At that, the Holy One said to Gabriel, \"Go down.\" It was then that Gabriel burst forth: Truth is the Lord forever. (Ps. 117:2).
There are two questions regarding these Midrashim. First why was Yurkami not allowed to save Abraham, and second what is the meaning of Gabriel‟s words: “I shall cool it within and heat it without” while Yurkami only said I will “cool the furnace?” This can be explained through the following Midrash: “He has brought low in dishonor the kingdom and its leaders.” At the time of the destruction of the temple God switched the roles of the angels on high. At the time of Abraham, Yurkami was the prince of fire so he could not save Abraham. Also, because the world did not know of God in the time of Abraham, Nimrod could not be punished with death for throwing him in the fiery furnace. By the time of Hananiah, Mishael, and Azariah, the world knew of God and yet they still tried to throw them in the furnace because of their faith in God. It was not enough to have Yurkami simply cool off the furnace. Instead God sent Gabriel to cool off the furnace while causing a fire outside to punish those who committed this crime. Even though their roles had changed, God kept His promise of allowing the angel Gabriel to save Abraham‟s descendents. He was now the prince of fire but he still was allowed to cool off the furnace while causing heat around it!
Why did Nebuchadnezzar choose this particular punishment for Hananiah, Mishael, and Azariah? The king of Babylonia mistakenly thought that God could not simultaneously use opposite elements to save His people. The king threw them into the fiery furnace thinking that God would have to save the three men by cooling the furnace down and couldn't burn those outside the furnace. He was wrong. He also did not believe that God would care about lowly creatures like these three men. But God‟s providence extends even to the lowly!", + "Thank the Lord for He is good; His kindness endures forever: The first verse in this passage explains how God created all things from nothing, ex nihilo, and how God's kindness extends even beyond the moment of creation. The world tov, good, in this verse is a reference to the creation story. After each act of creation, God sees that what He has created \"is good.\" God not only acted out of kindness at the moment of creation but continues to do so every moment of existence. If God had turned His attention away for the universe for even a split second, all that exists would cease to be! Everything continues to be in the hands of God, and therefore we say His kindness endures forever. The poet now brings a proof for this in the next three lines which speak about the house of Israel, the house of Aaron and those who fear the Lord. These are a reference to the statement in Avot which says that the world stands on three pillars: Torah, Avodah and Gemilut Hasadim. Let the House of Israel thank the Lord, this is a reference to the Torah which was given to Israel and through which the world continues to exist. Without the study of Torah the world would lapse into chaos. Because of this, His kindness endures forever.
Let the House of Aaron thank the Lord is a reference to the Kohanim whose job it is to lead the worship of the Lord in the Temple through sacrifices and offerings. Through their offerings they testify that His kindness endures forever. Let those who fear the Lord give thanks to the Lord is a reference to all those who perform the commandments, as we are taught, “Happy is the man who fears the Lord and delights greatly in His commandments.” The commandments that are most precious to God are acts of loving kindness, Gemilut Hasadim, as we learn in the Talmud, “Rabbi Simlai expounded: The Torah begins and ends with deeds of loving kindness. Loving kindness appears at the beginning of the Torah: \"the Lord God made for Adam and his wife garments of skins and clothed them\" And loving kindness appears at its end: \"and he buried [Moses] in the valley.” The world only exists for the sake of loving kindness for both the living and the dead so that all we receive according to their needs. For the sake of these deeds, God treats the world with loving kindness as well for His kindness endures forever. We see this in the elements which make up the world. Though they are opposite one another, they combine and mix together to complete each other and add to the wholeness of the world. Everything is in God's hands." + ], + [ + "From the narrow places I called out to Yah… When a person finds himself in straits and distress, he cries out to God using the Yah since this is the name through which the world was created as we read, “Trust in the Lord for ever, for Yah is the Lord, an everlasting Rock.” Since God is the creator of everything, all of creation is at God's beck and call, and God can overturn the heavenly order of things. When one cries out to God in this way, He answers me, and I am able to say that it was not some heavenly being but God Himself who overturned the heavenly order when I was in dire straits. I can also say that God answers me in the expanses, that is, God answers and helps me even when things are wide open and at ease (merhav). The Lord is with me. I shall not fear. What can man do to me? The poet now raises common concern that even though God is the Master of the Universe who controls all things, human beings still have free will. So how can we assume that God can stop human beings from doing things that they wish to do? But this is only the case for human beings who are not completely righteous who cry out to God. They have free will to act against us. When a person is completely righteous, God can change physical nature of the world and even human will to help him. That is why the poet says, What can man do to me? He is talking about a righteous person who feels secure in the presence of God. The poet now switches from using the two letter name of God, Yah, to using the four letter name of God. The Lord God is with me, to help me; I will yet see the defeat of my foes: not only did God protect me but He allowed me to see how He took vengeance on my enemies. In the story of the Exodus, we learn that this was the case: “God delivered Israel on that day from the hands of the Egyptians… and the nation saw the mighty Hand of the Lord which he wrought in Egypt and they believed in the Lord.” “They saw the Egyptians die on the shore of the sea.” Experiencing God's deliverance is one thing – seeing it with one's own eyes is even greater.
King David now tells us that while he was dependent upon God for deliverance and God helped him, he did not sit back passively and wait for deliverance to come. Rather human initiative is still necessary. This is what the psalmist means when he writes; It is good to trust in the Lord by means of human beings. The word miv’toah should be translated not as “rather than human beings” but “rather then through the agency of other human beings.” He makes reference to several examples of this from his own life. All the nations surrounded me but in God’s name I cut them down: this is a reference to David's battle with Goliath. Because he made an effort, God helped him to succeed. He said to Goliath, “You came to me with a sword, a spear, and a javelin; but I come to you in the name of the Lord of hosts, the God of the armies of Israel…” They surrounded me, they surrounded me but in the Lords name I cut them down. The second time is when David went out to fight the Philistines, “And there was war again; and David went out, and fought with the Philistines, and slew them with a great slaughter; and they fled before him.” The double language in this verse is a reference to the incident in which David went out to battle the Philistines for Saul and returned with 200 foreskins. They surrounded me like bees and I snuffed them out like thorns. This is a reference to the third time David battled the Philistines, when he was a king and burned their idols after defeating them. You pushed me again and again to fall: here the poet is speaking about the incidents regarding Abshalom. These misfortunes came about from God because of his sin with Bathsheba. But the Lord did help me: Even here David did not give up but continued to make an effort and therefore God brought him deliverance. God convinced Abshalom to listen to Ahitophel rather than his other advisor Chushi, and as a result did succeed. The strength (ozi) and retribution (zimrat) of the Lord was the cause of my deliverance. Even though I deserved misfortune, God's judgment was the cause of my deliverance even here." + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "Give thanks to the Lord for He is good; His kindness endures forever: This Psalm speaks about three characteristics of God: wisdom, (Hachmah), will (ratzon), and ability (yecholet). Give thanks to the Lord for He is Good is a reference to the quality of will. God's will is to do good and to bring good to others. Give thanks to the God of gods (elohay haelohim) is a reference to the quality of wisdom. The word Elohim is sometimes used for angels, who are endowed with divine wisdom. God is the good of all divine beings who have wisdom. Give thanks to the Master of all masters (Adonai ha-adonim) is a reference to the quality of ability. Since each nation and land has its own master or divine prince, and God is the master of all these masters, this is the quality of ability – God controls and can do whatever He wishes. God has the power to bring them low or to humble them as He did to the prince of Egypt. The next set of three lines repeat these three qualities. He who does great wonders, alone…this is the quality of God's all powerful ability yecholet. He who created the heavens with understanding…. God is endowed with hachmah wisdom. In his great wisdom, God took water, mayim, and fire, esh, two opposite elements of the universe and from them he created heaven, shamayim. He who spread the earth on top the water…God has the ratzon, the will, to defy the rules of nature. Normally something heavy sinks in a liquid. But God placed the earth on top of the water.
Why does the Psalmist add the word alone in the verse He does great wonders, alone. God alone can perform such wonders in the universe. This added word can be explained by a parable. When a mortal king is praised, his attendants and ministers are praised along with him. Not so with the Holy One. When God is praised, He is praised all by Himself. Even though he has a divine retinue, He has ultimate control over each of them so they are totally unlike Him. God says, “Who was with me when I created the world?” He created the great luminaries…The Midrash asks, since God created the sun why was it necessary to create the moon as well? God saw that in the future people would worship the heavenly bodies. If there had only been one heavenly body how much more so would the people be tempted to worship it! God therefore created one for the day and another for the night so that people would see that the rule of each one would be limited and finite.
Another explanation of Give thanks to the Lord for He is good; His kindness endures forever: The glory of God is referred to as the Ayn sof, Without End, because God has no beginning and no end; God alone was, is and will be. When it arose in God's primal will to create the world, ten holy sephirot went forth from God's essence to create the world of emanation. Afterwards God created the world of the throne from which came the world of yetzirah (formation) which is the realm of angels, and afterwards the world of asiyah (doing). All of these worlds are interconnected in the God's holy light. This is what we mean when we say Give thanks to the Lord for He is good. When it arose in God's will to create the world – His will is good and it comes from hesed, loving kindness. Give thanks to the God of gods – the realm of emanation, atzilut. All of the Sephirot are Elohim. Give thanks to the Master of all masters – this is the realm of yetzirah which influences and guides the realm of angels which are associated with it. He who does (oseh) great wonders, alone – this is the realm of asiyah – the word oseh and asiyah come from the same root word. This is the realm of mundane existence as we know it. All of these levels are interconnected by the holy light of God's loving kindness. Up until this point the poet is describing the workings of creation. From this point on he describes the miracles of God's loving kindness in the world. The workings of creation are unchanging but God overturns the rules of nature for the sake of His loving kindness." + ], + [], + [ + "Even if our mouths were filled with song like the sea, our tongues with exultation like the roaring of the waves, our lips with praise like the expanse of the firmament, our eyes radiant like the sun and the moon, our hands outspread like the eagles of the sky or the deer feet as light as the deer, we could not sufficiently thank You….: This passage in the Haggadah revolves around the question of divine providence, hashgahah pratit. Each expression is associated with a Talmudic statement and is understood as explaining that there is no end to the praise we owe God for His providence over all existence and over each individual as well. Those who composed the liturgy were actually commenting on the following discussion in the Talmud. This discussion begins from the assumption that Job's suffering was punishment because he denied God's providence in the universe and over his life.
“For he breaks me with a whirlwind and multiplies my wounds without cause.” Rabbah said: Job blasphemed (denied divine providence) God by mentioning a storm, and with a storm he was answered. He blasphemed with a storm, as it is written, “For he breaks me as with a whirlwind.” Job said to God: Perhaps a whirlwind has passed before me, and caused thee to confuse Iyob [Job] and Oyeb [enemy]. He was answered through a tempest, as it is written, “Then the Lord answered Job out of the whirlwind and said…Gird up now thy loins like a man, for I will demand of thee and declare thou unto me.”
I have created many hairs in man, and for every hair I have created a separate groove, so that two should not suck from the same groove, for if two were to suck from the same groove they would impair the sight of a man. I do not confuse one groove with another; and shall I then confuse Iyob with Oyeb?
Who has created a channel for the water flood? Many drops have I created in the clouds, and for every drop a separate path, so that two drops should not issue from the same path, since if two drops issued from the same path they would wash away the soil, and it would not produce fruit. I do not confuse one drop with another, and shall I confuse Iyob and Oyeb?' ….
Or a way for the lightning of the thunder. Many thunderclaps have I created in the clouds, and for each clap a separate path, so that two claps should not travel by the same path, since if two claps traveled by the same path they would devastate the world. I do not confuse one thunderclap with another, and shall I confuse Iyob with Oyeb?
Do you know the time when the wild goats of the rock bring forth, or can you mark when the hinds do calve? This wild goat is heartless towards her young. When she crouches for delivery, she goes up to the top of a mountain so that the young shall fall down and be killed, and I prepare an eagle to catch it in his wings and set it before her, and if he were one second too soon or too late it would be killed. I do not confuse one moment with another, and shall I confuse Iyob with Oyeb?
Do you know when the hinds give birth? This hind has a narrow womb. When she crouches for delivery, I prepare a serpent which bites her at the opening of the womb, and she is delivered of her offspring; and were it one second too soon or too late, she would die.
I do not confuse one moment with another; shall I confuse Iyob with Oyeb? Job speaks without knowledge, and his words are without wisdom. Raba said: This teaches that a man is not held responsible for what he says when in distress.
Commenting on this passage, Rabbi Rabinowitz begins with the following statement from above:
Or a way for the lightning of the thunder. Many thunderclaps have I created in the clouds, and for each clap a separate path, so that two claps should not travel by the same path, since if two claps traveled by the same path they would devastate the world. I do not confuse one thunderclap with another, and shall I confuse Iyob with Oyeb?
The Maharsha explains that Job denied divine providence when he said: “The earth is given into the hand of the wicked; He covers the faces of the Judge; if it be not He, then who?” In this verse, Job is saying that the wicked to whom the world was given over is Satan and the Judge (God) has allowed a separation to develop with his creations so that they suffer from His absence. Satan is one of the spirits, ruhot, who have been allowed to storm and devastate the world (For he breaks me with a whirlwind). These storms separate the one who watches from the one who is watched. It is because of this that Job (Iyyov) becomes an enemy (Oyyev). Because a whirlwind causes Job to deny God's providence, God now answers him with a whirlwind. In other words, it is through the natural world that God provides proof to Job of His providence. I have created many types of thunder in the universe, about which we say. “Blessed is the one whose power and greatness fills the universe.” If two of these claps of thunder were to happen simultaneously from one place, the world would be destroyed by them…..
This is the meaning of the Marharsha's explanation. According to the Talmud, there is an angel by the name of Ridiyah who is appointed over the rain and water that enters the world. It is his job to tell the rains to fall and to control the waters that rise up from beneath the earth. If this angel was to allow the thunder to call forth the water from below and from above at the same time, the world would be flooded as it was in the time of Noah.
But God watches over the thunder, preventing this from happening. Therefore we praise God; even if our mouths were filled with song like the sea we could not sufficiently thank God for His providence because He continues to control the water which fills our world.
Our tongues, with exultation like the roaring of the waves: This statement is related to the following story about Rabbah Bar Bar Channah in the Talmud:
Rabbah said: Seafarers told me: The wave that sinks a ship appears with a white fringe of fire at its crest, and when stricken with clubs on which is engraved. 'I am that I am, Yah, the Lord of Hosts, Amen, Amen, Selah', it subsides.” Rabbah said: Seafarers told me: There is a distance of three hundred parasangs between one wave and the other, and the height of the wave is [also] three hundred parasangs. 'Once,' [they related], 'we were on a voyage, and the wave lifted us up so high that we saw the resting place of the smallest star, and there was a flash as if one shot forty arrows of iron; and if it had lifted us up still higher, we would have been burned by its heat. And one wave called to the other: \"My friend, have you left anything in the world that you did not wash away? I will go and destroy it.\" The other replied: \"Go and see the power of the Master [by whose command] I must not pass the sand'[of the shore even as much as] the breadth of a thread\"; as it is written: Fear not Me? Says the Lord; will ye not tremble at my presence? Who has placed the sand for the bound of the sea, a everlasting ordinance, which it cannot pass?\"
The Maharsha explains this passage in the following way: We see elsewhere in the Bible that stormy seas are often used as a metaphor for the wicked, as in Isaiah, 17:12, “Ah, the uproar of many peoples, that roar like the roaring of the seas; and the rushing of nations, that rush like the rushing of mighty waters,” and Isaiah, 52:20, “But the wicked are like the troubled sea; for it cannot rest, and its waters cast up mire and dirt.” The misfortunes that befall the world then are caused by the waves, evil doers. The deeds of the righteous are like the sands of the sea shore which, we see above, God decreed can keep back the greatest of waves. The ship which is engraved with the name of God symbolizes people who are subject to the forces of evil in the world. When we trust the Torah we are safe from these terrible waves because the Torah is also engraved with the name of God. When the waves (evil doers) realize that they cannot overcome the sands of the sea, they begin to praise God and say, \"Go and see the power of the master [by whose command] I must not pass the sand'[of the shore even as much as] the breadth of a thread.\" The sea shores then is a metaphor for the power of divine providence. Just as the shore protects the land through the providence of God so to the righteous are protected and protect the world from destruction. Therefore, the seas praise God just as we do: Our tongues with exultation like the roaring of the waves.", + "Our lips with praise like the expanse of the firmament: Returning to the earlier Talmudic passage we read the following:
Who has created a channel for the water flood? Many drops have I created in the clouds, and for every drop a separate path, so that two drops should not issue from the same path, since if two drops issued from the same path they would wash away the soil, and it would not produce fruit. I do not confuse one drop with another, and shall I confuse Iyob and Oyeb? \"This passage is an illustration of the Biblical passage: “The heavens declare the glory of the God, and the firmament His handiwork.” What is the handiwork of the firmament? It is the rain and dew. The very fact that the world is not washed away by the rains is proof of God's providence. Therefore our lips praise God because of the expanse of the firmament.", + "Our eyes radiant like the sun and the moon: Here we find an answer to the following statement between Job and God: 'I have created many hairs in man, and for every hair I have created a separate groove, so that two should not suck from the same groove, for if two were to suck from the same groove they would impair the sight of a man. I do not confuse one groove with another; and shall I then confuse Iyob with Oyeb?
It is through the vision and radiance of our eyes that we come to see God's providence in the world. God not only sees all things but allows us to see His presence in all things. As we find in the Bible, “Look not on his countenance or on the height of his stature; because I have rejected him; for it is not as man sees: for man looks on the outward appearance, but the Lord looks on the heart.” Human beings can see with their eyes that God is constantly watching out for us and providing us with all the things that we need.", + "Our hands outspread like the eagles of the sky or the deer feet as light as the deer: The passage continues with reference to the Talmud discussion above:
Do you know the time when the wild goats of the rock bring forth, or can you mark when the hinds do calve? This wild goat is heartless towards her young. When she crouches for delivery, she goes up to the top of a mountain so that the young shall fall down and be killed, and I prepare an eagle to catch it in his wings and set it before her, and if he were one second too soon or too late it would be killed. I do not confuse one moment with another, and shall I confuse Iyob with Oyeb? Can you mark when the hinds do calve? This hind has a narrow womb.
When she crouches for delivery, I prepare a scorpion which bites her at the opening of the womb, and she is delivered of her offspring; and were it one second too soon or too late, she would die. I do not confuse one moment with another, and shall I confuse Iyob with Oyeb?
Even though the birth passage of the goats is very narrow, God watches over it and helps it in its delivery. It provides a scorpion that bites the goat at just the right moment causing the birth canal to open. This cannot happen a minute too soon or too late, proving that God‟s providence is present at every second. There is no second when God is not present! How could we not praise God for being present in this manner!" + ] + ], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [ + [ + "Had Gadya, Had Gadya: It is possible that even with all the promises contained in the Haggadah, the Jewish people were still disheartened and discouraged about their future. After all that transpired in Egypt, all the ways in which our ancestors prepared to leave Egypt (so that even a slave saw more at the Red Sea than Ezekiel saw in his prophetic visions), and even though they stood at Sinai, the people of Israel quickly succumbed to sin. We see this in Scripture: While the king was on his couch, my perfume gave forth its fragrance,” – and all of Israel‟s repairs were spoiled, and, “I have taken you for divine beings, as sons of the Most High, all of you; but you shall die like as men do, fall like any prince.”
Since (Israel so failed in the time of the Exodus) we have reason to worry about the promises of the prophets who tried to comfort Jerusalem and Zion and the chosen people and allowed us to foresee God's future redemption wherein \"the moon would shine like the sun,\" and \"God's name would be one,\" and “neither shall the children of wickedness waste them any more, as at first.” Could it be that all these repairs will only last a day or two and then Satan will come to dwell among us to destroy and uproot all the repairs as happened in the time of the giving of the Torah at Mount Sinai? If sin caused our ancestors to destroy whatever repairs they had performed, God forbid the same may happen to us. For all this our hope would be lost, and therefore the Maggid comes to comfort us with Had Gadya.
We learn here that all the repairs and preparation were not carried out by God but by human beings, and just as a human beings are transient, so too their deeds are transient. In the future, however, the repair of Israel will be performed by the Holy One himself, and just as God is eternal, his repairs are eternal as well. Then God's promise will be fulfilled, “and I will remove the stony heart out of their flesh, and will give them a heart of flesh.” ", + "With this we begin Had Gadya. What exactly is the significance of the \"single kid?\" The Had Gadya is a symbol of the free will for which the world was created. God created all things so that there are opposing choices. God created the good and evil inclinations and He gave us a choice between them.
We see this in the symbolism of Yom Kippur. The Torah tells us that, “Aaron shall take two he-goats and let them stand before the Lord at the entrance of the Tent of Meeting.” Why were there two goats? The two he-goats symbolize the good and evil inclinations which are in all human beings. Each tries to advise, one toward good and the other toward evil. But because they are so much alike, we cannot tell them apart. Similarly, we cannot differentiate the two goats on Yom Kippur.
They look alike in all – in height, appearance and color – so that they are interchangeable. We can only tell them apart by drawing lots – one is then designated for the Lord while the other for Azazel.
Similarly both the good and the evil inclinations must serve God, just as these goats do. When we draw lots, we learn that our good deeds lead us to God while sin leads us to Azazel. Yet the goat that is sent to Azazel is also necessary for our repair. The scapegoat upon which the priest confesses our sins also serves a divine purpose since it carries away our sins. In this way, both the good and evil inclination must serve God.
The two goats of Yom Kippur are symbols for the two inclinations in every human being. Similar to the two inclinations, both goats are used in the service of God. One was sent off to Azazel to die, and the other one became a sacrifice to the Lord. Since we cannot tell the goats/inclinations apart, it is easy to confuse them and the one for the Lord must also be sacrificed while the other is led off into the wilderness. Therefore we choose lots so that one is designated for each purpose.
Before Adam sinned, everything was sanctified to God. But once humankind sinned, good and evil became mixed together and “Sin coaches at the door.” The two goats of Yom Kippur are like the twins, Jacob and Esau. In the opening refrain of Had Gadya we say that Father bought the goat for two zuzim; we repeat this refrain twice because in fact he bought two goats for one zuz each. We repeat the words Had Gadya twice as a reference to the two goats of Yom Kippur and the two inclinations. A righteous man who serves God properly uses the evil inclination to turn darkness to light and bitterness to sweetness.
So too when the Jews left Egypt we find that this was the case: The Jews did not abide by their faith very long after they left Egypt. The Torah says, “they tried the Lord, saying: \"is the Lord among us, or not?\" The evil inclination overcame them and caused them to doubt God‟s providence. " + ], + [ + "Then came the cat and bit the goat: This is a reference to the Talmudic statement: “A dog recognizes its master, but a cat does not recognize its master.”
Why did God condemn Amalek more strenuously than any other nation? Even the Egyptians, who killed, oppressed and caused Israel to sin, were not condemned to have “their name blotted out” as Amalek was. The reason for the cruel punishment of Amalek had to do with the fact that they were first among all the nations and they saw what happened to the Egyptians at the hand of God. They were the ones, after witnessing the death of so many Egyptians, who went to Pharaoh and told him to pursue Israel after the Israelites left Egypt. Despite God's redemption of Israel from Egypt, Amalek came up with a plan to get around God's protection of Israel by attacking the weakest of them.
Yet Israel was even worse. The Israelites refused to recognize their Master in Heaven and cast doubt on God, and they acted like a cat who does not know its own master. It was for this reason that God sent Amalek to attack the Israelites. God then said to Israel, “By your life, I will now send the dog to attack the cat.” Amalek was the dog who was sent to attack Israel, the cat. God said that Amalek was the one who knew who its master was but rebelled against Him, and was better than Israel who saw the power of its Master face to face but questioned whether its master was present or not! But those Israelites who recognized God (even though Israel was like a cat) survived. " + ], + [ + "Then came the dog and bit the cat: Because of their evil Israel repented through Moses." + ], + [ + "Then came the staff: The stick is the staff which Moses carried, and through which he carried out justice and smote the enemies of Israel. And smote the dog that bit the cat… Moses smote the sinners/the dog through the power of the merit of the Matriarchs and Patriarchs. As we see in the verse, “Tomorrow I will stand on the top of the hill with the rod of God in my hand.” The sages interpret this to mean: \"mountains\" refer to the Patriarchs,and \"hills\" to the matriarchs." + ], + [ + "Then came the fire that burned the staff
Exodus 17:9:
Moses was sequestered in heaven
Without bread or water
While a nation divided in two
Gathered with insolence against Aaron
Violently they grabbed him,
Saying, “Where is your brother, the prophet?”
They cried out like a lion or a lioness:
“We will bring you to justice!
Make us a god of clay.
So that it will guard us.”
Righteous Aaron offered his advice
“Take off your earrings!”
Into the fire the rebellious ones threw them
And out came a calf of gold
God looked down from Heaven
That Israel had turned aside
They defiled themselves with a foreign God
He said to Moses “Go down!
For your people have acted basely.
Your brother Aaron is a witness.”
With fury Moses went down.
For the word of God made him tremble
And in his heart, for the God of all spirits,
He broke the tablets. Then came the fire and burned the staff: of Moses so that Israel returned to their former state before the repairs:" + ], + [ + "Then came the water and quenched the fire: This is a reference to the actions of Moses. He burned the golden calf and ground it up and mixed it in water. He then made the Israelites drink the liquid mixture.
Moses called out bitterly,
“Return O Israel wit h a pure soul,”
and then the heart of all Israel cried out,
The lesson of Moses they took to heart,
Their souls bowed low to the earth.
Moses returned again to the firmament
He spoke out there
In order to save his people
“Forgive your people,
Show them Your face,
Have they not returned to You?”
Like a pool or a well
Tears fell from their eyes.
“And if not, then blot me out!”
And then from the heavens God answered,
“I have forgiven according to your words,”
And the repair returned as it was" + ], + [ + "Then came the ox and drank the water: This is a reference to the time of Jeroboam who fashioned calves, and started the sin of the golden calf all over again
They angered God because they abandoned His Torah
And they desired false gods
He sent prophets and seers
Until when will they dream?
And humiliate the word of God? This is the ox -
From a time of grace Moses managed to quench the fire
And now because of Jeroboam, the failure returned
And it flared up like great injustice.
From then on the nation of Israel grew weaker
From generation to generation she wasted away
Until there was almost nothing left of her.
The King of Babylon in his insolence,
He has his multitude
Corrupted Zion and its monarchy.
They killed the nation of Your strength
They burned the Sanctuary of the King
Until it was nothing but a pillar of salt.
Israel went down to Babylon
They wandered about homeless
They dwelled among their enemies
Until there arose the spirit of Cyrus who
Gave permission to Ezra the Scribe
To build a beautiful Temple in Jerusalem
Ezra tried to rid them of the evil inclination
“On a raised platform stood the Levites….
and cried out in a loud voice…”" + ], + [ + "Then came the shochet and slaughtered the ox: The evil inclination of idolatry was given over to the shochet and he silenced it. It was not very long before the evil inclination once again returned so that the mystery of the repair was once again established." + ], + [ + "Then came the angel of death and slaughtered the shochet: In the time Ezra there was a failure as we learn in the Talmud: “Till Thy people pass over, O Lord.” This refers to the first entry [into Palestine in the time of Joshua]; till Thy people pass over, which thou hast purchased: this refers to their second entry (In the time of Ezra). Hence you may reason: The Israelites were as worthy of a miracle being wrought for them at the second entry as at the first, but that sin caused it [not to happen].” The point here is because of sin – that the people did not all return to Zion in the time of Ezra; many remained behind - they were not worthy of the great miracles they witnessed during the first entrance to the land. So once again the people fell into sin. " + ], + [ + "Then came the Holy One and killed the angel of death: We are taught that God will take the evil impulse and destroy it. Then there will be true wholeness and “God will be one and His name will be one.”" + ] + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Rabbi Mark Greenspan", + "http://www.oceansidejewishcenter.org/" + ] + ], + "heTitle": "אפוד בד על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "אפוד בד על הגדה של פסח", + "enTitle": "Ephod Bad on Pesach Haggadah", + "key": "Ephod Bad on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Ephod Bad on Pesach Haggadah/Hebrew/Haggadah Ephod Bad, Warsaw, 1872.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Ephod Bad on Pesach Haggadah/Hebrew/Haggadah Ephod Bad, Warsaw, 1872.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..72a2c44c642ba22cca33ee0a22f3b1d9a5a8d09b --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Ephod Bad on Pesach Haggadah/Hebrew/Haggadah Ephod Bad, Warsaw, 1872.json @@ -0,0 +1,552 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Ephod Bad on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001722194", + "versionTitle": "Haggadah Ephod Bad, Warsaw, 1872", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "הגדה של פסח עם פירוש אפוד ב\"ד. וורשא תרל\"ב", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "אפוד בד על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כו'. ר\"ל כי כשיושבין לסדר ביציאת מצרים פותחין בכבודו ית\"ש תחילה ומספרין לבני הבית הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, אשר ברוב כשופיהם וכחות הכו\"מ לא היה עבד יכול לברוח משם, ואבותינו יצאו משם ת\"ר אלף ביד רמה, כי שידד השי\"ת המזל וביטל כשופיהם הרבים ובחצי הלילה בכוריהם נהרגו ופרעה שאג לך ישורון מרה זעק:
כן ישמחו המקוים לישועה אשר לא לשוא מיחלין ומקוים ליום נחמה, ומה טוב שפוך נפש לפני אל רב חסד אשר בידו הכל, יתן עוז לחלש, גם כח ליעף, מקים מעפר דל מבטח ומחסה אל כל עושי צדק והכל מידו ית' ע\"ד כי ממך הכל ומידך נתנו לך, וכאשר גמל חסדו עם אבותינו כן יגמול חסדו עמנו, וזה כהא לחמא עניא כו' אשר מיציאת מצרים נודע אמונת ההשגחה ושהוא גומל טוב לעושי רצונו ומשלם לעוברי רצונו כפעלם וכרוע מעלליהם, ומי שיבחר יקריב אליו להטיבו ולהשפיע לו כל טוב, ולא כמו ההמונים שאומרים כחנו ועוצם ידינו עשה לנו החיל, כאשר ה' יצליחם בעוה\"ז אם על איזה טוב אשר פעלו בעצמם (או ח\"ו לאותם אשר נאמר עליהם ומשלם לשונאיו כו') ולזה כאשר אנחנו מתבוננים בענין המצה לחם עוני שאכלו אבותינו וזכו לכל טוב אם שעפ\"י הטבע לא היו יכולים לצאת משם, מזה נראה שיד ה' עושה הכל יוצר אור ובורא חשך, לז\"א לכל הנצבים הסירו מסוה הבושה מעל פניכם, מאחר שאמונת ההשגחה ברורה ואם כן עשיר ורש עושה שניהם ה', ולכן כל דכפין ייתי ויכול, ע\"ד כפין עניא ולא ידע, לזאת מי שהוא רעב ואין לו מאומה ייתי ויכול, ואם כי אמרו חז\"ל מאן דאכיל דלא דילי הבהיל לאיסתכולי באנפיה אבל אנחנו באנו להכרה זו שגם מה שיש לנו לא לנו הוא והכל מידו ית\"ש הגיענו, לזאת יבוא ויאכל מתכא דרחמנא כמוהו כמונו, ואשר כעת המה בכור המצוקות והעניות הוא רק להטיבם למען ינחלו נחלת שדי ממרומים. כל דצריך כו', ר\"ל שאינו רעב רק שאין לו די מחסורו להתענג לכבוד יו\"ט, ייתי ויפסח ר\"ל יטול כל צרכי פסח, כי כמוהו כמונו שוים בהחיל הזה. ומדברים על לב העניים לאמר ראו נא והביטו, אם בריאה ברא ה' מאפס, אם הוציא יש מאין מלא דבר עשה מלא דבר, הלא מצער הוא להשגיב קודרים ישע לאמץ כושלים ולהקים הולכי שחוח, וזה השתא הכא בהסתר פנים לשנה הבאה בארעא דישראל תתגלה ההשגחה, ע\"ד ואמר ביום ההוא על כי אין אלהי בקרבי, ר\"ל שהסיר השגחתו, מצאוני הרעות. ואם אמור יאמרו הלא גם בארץ ישראל המה עניים מוכים ומעונים בחבלי יסורין קשים מדלות וחוסר, לז\"א השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין איש תחת גפנו ותחת תאנתו, וזה אל יתהלל עשיר בעשרו אחרי אשר לו ית' העושר והגבורה ולמען דיצבא יתננה, (וע\"ד הראשונים ז\"ל תרמוז ענין המצה ועשיתה על חידוש העולם, ר\"ל שהוא ית\"ש חידש עולמו יש מאין המוחלט מאפס. הגמור כמו שהמצה נעשית בלי התחלה, ואם שהמצה יש לה התחלה מה והוא הקמח, אכן אין ביד האדם לעשות יש מאין המוחלט ודי שלא תעשה מהתחלה המיוחדת אליו, מכל זה נתברר לנו שהקב\"ה הוא חידש העולם ובידו הכל מעניש ומשכיר, וכאשר נקבע אמונה זו בלבבנו אז נזכר לשנה הבאה להיות בארעה דישראל ולהיות בני חורין.", + "או יאמר השתא הכא לשנה הבאה כו'. ע\"ד מאמר החכם אין גאולה כגאולת השכל, ואין גלות כגלות כל מי שאין משתלם במושכליו, ובן חורין נקרא כאשר החומר נכנע אל השכל תחת היות השכל נכנע אליו קודם לכן, ע\"ד מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון. וחיוב על האדם שיראה להוציא שכלו מגלות פתיות החומר, וז\"ש השתא הכא במצולות תהומות התאוה הנלוית אל הגוף, לשנה הבאה בארעא דישראל אשר הפליגו חז\"ל במעלת החכמה שמצויה שם, וכי נקל הוא שם לעלות במעלת תהלות חכמה ודעת ויראת ה' ית\"ש, וממילא השתא עבדי, השכל משתעבד אל החומר והכסיל בחושך הולך ורק תאותיו לדרוך על במתי ההצלחות הזמניות, לשנה הבאה בני חורין מגלות הסכלות והפתיות, ואז נבין פעולות הבורא ית\"ש, וע\"ד ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ר\"ל שלא יהיה מהצורך לנסים ושידוד הטבע להכיר גדולותיו יתב' כמו קי\"ס רק אפילו יהיו המים מכסים לים נבין גדולתו:" + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "ולזה שואל הבן מה נשתנה הלילה הזה כו', ר\"ל שלכל אלו הטעמים היוצאים לנו מענין אכילת מצה לחם עוני, ומהראוי לבלתי יסורו מלבבנו כל ימי חיינו אף רגע א' ולמה נקבע הלילה הזה דווקא להעקרים הגדולים הללו, וזה שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, ואם כ\"כ עושה סימן התפעליות בנפש כאשר נצוינו ע\"ז היה לנו לעשות סימן בכל עת ורגע, ומפני מה הותר לנו כל השנה לאכול חמץ ומצה, ואם תאמר שהעיקר הוא לעשות זכר לשעה ראשונה שהולידה האמונה הטהורה ההיא, לזה שואל שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות כו', ומה הוראת המרור שאנו אוכלין בלילה הזה דווקא. ואם תאמר להזכיר המרירות שסבלנו בא\"מ, הלא אז\"ל במדרש משל למלך שנשא מטרונא ממד\"ה ועברו עליה גלים עד שלא נכנסה אצלו א\"ל אל תזכרי כל הגלים שעברו עליך אלא אותו יום שנמלטת מהם עשי שמחה בכל שנה, וא\"כ זכר המרירות וגלי הצרות שעברו עלינו מה לנו להזכיר (וע\"ד מלך בו\"ד שכותב בספר דברי הימים הנצחון והגבורה שגבר על אויביו והיה לטוטפות נגד עיניו, אבל הימים שגברו אויביו עליו מכסה אותם ומסתירם שלא יזכרו עוד בשמם, ואדרבא ענש יענש מי שיעלה זכרם על שפתיו) ואם מצינו אשר כסגנון שנצטוינו לעשות זכר לזכרון הצלחתנו, כן נצטוינו מפי הקבלה לזכור ימי שפלותנו ולצום ולהתענות, א\"כ מדוע עוד עושים אנחנו ב' דברים שבכל הלילות אין אנו מטבילין כו' ועכשיו מטבילין ב' פעמים, ושבכל הלילות אין אנו צריכים הסיבה ועכשיו הסיבה דוקא, ובלי ספק מזקנינו נתבונן הכל בטוב טעם ודעת, ורצוננו לידע הכל על בוריה:", + "א\"י מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות כו'. בפסחים קט\"ז ע\"א אר\"נ לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי לאודויי ולשבוחי, א\"ל פטרתן מלומר מה נשתנה פתח ואמר עבדים היינו, מצינו דציותה התורה זכר לסוכות, רק מצוה אחת לישב בסוכה, ושבועות זכר למתן תורה, ובזה לחוד סגי, ולמה בחג המצות העמיסה זכירות הרבה מצה ומרור טבול והסיבה, וגם חכמים תקנו עקירת השולחן ב' פעמים כדי שירגיש התינוק וישאל, מכ\"ז מוכח דכוונת התורה הואיל ובלילה הזה עשה לנו נסים ונפלאות והוציאנו מעבדות לחירות, ואלו לא הוציא כו', ע\"כ בדין לאודויי ולשבוחי, לזה ציותה התורה מצה ומרור והסיבה, כדי לספר כל דבר ודבר בפרוטרוט, ומזה מוכח שאף מי שיודע מצוה עליו ג\"כ לספר, וזה שמתחיל מה נשתנה הלילה הזה כו', בד' דברים מצה ומרור טיבול והסיבה, הלא בחדא סגי אלא ע\"כ משום דעבדים היינו כו' נטויה, ולזה מהראוי אפילו כולנו חכמים כו', וזה כוונת התורה בריבוי המצות בלילה הזה, וחכמים סמכו להכפיל בטבול ובעקירת השולחן כדי שירגיש התינוק וישאל ולהשיב לו תשובה מוכחת על השאלה מה נשתנה, וזה מאז\"ל בעי לאודויי ולשבותי ליה, היינו דלא די בזכירה לבד רק בעי לאודויי ולשבחא ליה, היינו לספר בכל שבח ובכל ריבוי שביכולתו, וזה שפיר אמר ר\"נ כיון דהשתא היא הסברא לחייב לספר ביצי\"מ, וא\"צ להביא ראיה מן התורה, א\"כ פיר פטרתן מלומר מה נשתנה, פתח ואמר עבדים היינו. ובזה ימצא החכם תשובה, כי כבר מבואר שאלת החכם ותשובתו, לכן בכפלו חכם מה הוא אומר אין לו צורך לכפול עבדים היינו לתשובתו שכבר אמר, ורק הוסיף ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח: ר\"ל מלבד מה שאמרת לו עבדים היינו, אף זאת אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין בו, ר\"ל הרבה מן המצות שהם חוקים:" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "ואמר עבדים היינו לפרעה במצרים, באופן שהיציאה שלנו היה נמנע מכל צד אם מבחירתנו והשתדלותנו בחריצות, לז\"א בעל הפסיקתא עבדים היינו, ר\"ל מרצוננו, וע\"ד ירא ה' וישפוט, הב' לפרעה מלך מצרים מלך קשה, ע\"ד ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ברוב כשפיו ומזל טלה העוזר לו לבלתי צאת משם עבד, הג' במצרים ע\"ד מאז\"ל כרועה השומט העובר ממעי הבהמה, הללו עוע\"ז כו', וזה גרם שגם מצד ההשגחה היינו רחוקים מגאולה, וסיפר הכתוב שעכ\"ז הפליא ה' חסדו ולא כעונותינו גמל עלינו ובזרועו החזקה ובידו הנטויה דחה כל הסבות והמונעים נגד מזל טלה שהיה השפעתו על מצרים שלא יצא עבד משם, ויוציאנו ה' אלהינו משם ושידד המזל כי הוא מכינס והוא משדדם, ונגד בחירת פרעה הרעה אמר ביד חזקה, ר\"ל החזיק ידו על פרעה במכות גדולות והכניע לבבו, ע\"ד כלה גרש יגרש כו', ואם להוציאם בלבד היה כח בידו להוציאם ע\"י כמה דרכים, אם שיניע לב פרעה לשלחם כי לב מלכים ושרים בידו ית', או באופן מאה\"כ ואולם שלחתי את ידי כו' ותכחד מן הארץ, ומה לו להשי\"ת להרבות אותות ומופתים ומכות שונות שעי\"ז יצאו, התירוץ להטיב לנפשותינו הטבה תכליתית שע\"י מכות פרעה ורבות מופתיו באנו לתכלית אמונה בהכרת נפלאותיו, ע\"ד למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך וב\"ב, וע\"ד וירא ישראל את היד הגדולה כו', ויאמינו בה' כי אחר שראו עניני מוחשיות כאלו נתחזק לבם באמונתו ית\"ש: וזהו ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ונוראים במצרים בפרעה ובכל ביתו, לעינינו, למען נראה ראיה מוחשית ויתחזק אמונתנו בו ית\"ש שגבר עלינו חסדו כ\"כ, ולבד שגמל עלינו להצילנו מהנזק בגאולתנו מיד פרעה, אבל גם כוונתו להטיב עמנו טובה עולמית, ולהכניסנו לא\"י, וזה ואותנו הוציא משם זה הרחקת הנזק, ומלבד זה גם ריבוי הטובה למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו, לז\"א ואלו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וב\"ב כו', ר\"ל כי ראה ית\"ש כי אם לא יוציאנו משם באותו פרק שכבר היינו במ\"ט ש\"ט הרי אנו אבודים לגמרי עד דורות עולם, לכן הקדימנו ברחמיו המרובים לכנוס עמנו לפנים משה\"ד להוציאנו משם בלי שום הכנה ואתערותא דלתתא, כי אלו לא הוציא אבותינו משם הרי היו נאבדים כל נפשות ישראל והרי אנו ובנינו וב\"ב משועבדים כו', ולכן כל מה שאנחנו רואים בעצמנו איזה מדריגה הלא תחשב על טובת ה' שהקדימנו בטובתו באותו זמן כי אלולא הגאולה משם מעולם לא זכינו ליכנס תחת כנפי השכינה, אם כן אפי' כולנו חכמים כו', מצוה עלינו לספר ביצי\"מ, ר\"ל גודל הפלגת הנס ע\"ז האופן לכנס עמנו לפנים משוה\"ד אשר לא היה כזאת מעלם, וא\"כ הגם שמן הראוי שלא תמוש מפינו שבח לאל על כל הטוב אשר גמלנו שזכינו לחכמה ותבונה, ולא להניח הקרוב ולתפוס מה שהיה בזמן רחוק, לז\"א אפילו כולנו חכמים כו', כי המסובב לכל הטוב ההוא הוא רק גאולת מצרים כו', כי אחרי אשר באנו בצלו ית\"ש נקל הוא לנו להשיג כל השלימות, ע\"ד המדרש לבליוסטוס שגדל בפלטין של מלך אמר לו שאל מה אתן לך, אמר הבליוסטוס אם אשאל כסף וזהב הוא נותן לי אבנים טובות ומרגליות נותן לי אלא הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל, כן אף שעכשיו זכינו למדריגות גדולות יותר, חכמה תבונה זקנה, נמצא מהראוי להלל וליתן שבח והודיה על אלו המעלות הנכבדות, אך התירוץ הוא אמת כי היום כשאנחנו תחתיו ממילא זכינו לכל הטוב, כיון שבתו היא התורה אצלנו, אבל בהיותנו בארץ מצרים שהיינו מגואלי' בחומר ובלבנים, הללו עוע\"ז כו'. ועכ\"ז קפץ לגאלנו, זה הטובה היותר גדולה אצלנו, ע\"ד אתי מלבנון כו' לזאת כל המרבה לספר ביצי\"מ ה\"ז משובח, ולזה הביא מעשה בר\"א שהיו כולם חכמים ונבונים וזקנים והיו מספרים ביצי\"מ כו', ר\"ל שיהו יורדים לעומק הנס:", + "או יאמר ואפילו כלנו חכמים כו', ר\"ל חכם נקרא שיודע מה שקיבל מאבותיו ורבותיו שהכל ממנו ית', ונבון שמבין בעצמו סדר ההשתלשלות הנסים והנפלאות מהסיבה הראשונה ע\"ד ודעת לנבון נקל, יודעים את התורה ר\"ל שבהתרה כלול כל פרטי הדברים דצח\"מ ומה שהיה ומה עתיד להיות, עכ\"ז מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, או מצד המצוה שאנחנו מצווים ע\"ז, או מצד הענין בעצמו. או אפי' כולנו חכמים קורין תורה משנה והלכה, או עדיף מזה שאנחנו נבונים ומבינים דבר מתוך דבר או אפי' יודעים התורה אליבא דהלכתא מצוה עלינו שיבטל החכם מקריאת התורה והנבון מענינו ופלפולו ולאסוקי שמעתתא כדי לספר ביציאת מצרים:", + "וכל המרבה לספר ביצ\"מ ה\"ז משובח, י\"ל ע\"ד צחות וקרוב לשמוע, שמאז הוציאנו ה' ממצרים התחיל להנהיגנו בהנהגה למעלה מדרך הטבע, שאז היתה תחלה להנהגה זאת, לזאת יכונה בשם י\"מ, וכל אשר יקרה לאדם סיבה מסיבות שונות וניצל נקרא ע\"ש יצ\"מ, וכמו שאנו אומרים ועל נסיך שבכל יום עמנו, וכן כל יחיד ויחיד כשיתבונן על ההנהגה הנהוגה אצלו מחיתו ופרנסתו וכל קורותיו בג' אלו בני חיי ומזונא, יראה בעיניו כי הכל בסוד אלוה מההנהגה העליונה אשר נתנה לנו למורשה מעת יצ\"מ. אך לא כל אדם שוה בזה, יש שמכיר ההנהגה הזאת פעם א' בשנה או בחדש ושארי מקריותיו תולה בהנהגת הטבע, אך השרידים הדבקים בה' עד שההשגחה העליונה דבוקה בהם בכל עת ורגע ע\"ד אני לדודי ודודי לי. וע\"ד זוה\"ק צדיקיא כי היכי דמתדבקין ביה אוף הכי איהו אתדבק בהון, ועז\"א ואפילו כלנו חכמים כו' מצוה עלינו כו' וכל המרבה, ר\"ל שמרבה להביא כל עניניו ואף מה שזכה לחכמה כו' תחת סיפור הנהגה הנסיית וההשגחה ה\"ז משובח. והנה ידוע שאנו מחוייבים להודות לה' גם על הנהגת הטבע, ע\"ד מאז\"ל כל שלא אמר שחרית יוצר המאורות וערבית מעריב ערבים עליו הכ\"א ואת פועל ה' לא יביטו, וכמה טובות מטיב ה' דרך הטבע כי לא עביד קוב\"ה ניסא לשיקרא כ\"ז שהנהגת הטבע תספיק. ולזה מביא מעשה בר\"א כו', הגיע זמן ק\"ש של שחרית. ר\"ל כבר הגיע הזמן להודות לה' ע\"ד הטבע כנ\"ל, וע\"ז מביא אמר ראב\"ע כו', עד שדרשה בן זומא, ר\"ל לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות ר\"ל בגלות שאז הנהגה הנסיית נסתרת, ע\"ד אין בעה\"נ מכיר בניסו, ואינו דומה להנהגת יצ\"מ שהיה אז הנהגה גלויה ומפורסמת, ע\"ד ובני ישראל יוצאים ביד רמה, וה' הולך לפניהם, והיה סברתו של ראב\"ע שאין שייך להזכיר יצ\"מ בגלות, עד שדרשה בן זומא, מרבוי כל ימי חייך להביא הלילות, דהיינו במשך הגלות, אף שאין הנהגה הנסיית בהירה בשחקים, עכ\"ז היא הסבבת אופניה מעמנו בסתר המדרגה לוטה במעשטה הטבע עד שתתהפך עמנו בכל עת ובכל רגע להצילנו מכל המקריים העוברים עלינו, וחכמים ג\"כ מודים לו רק שס\"ל שלזה לא צריך רבוי כלל אדרבה הן הן גבורותיו להציץ עלינו מחרכי הטבע, ע\"ד הנה זה עומד אחר כתלנו, וזה יותר גדול מנסים גלוים שבמצרים, רק אומרים החכמים שהרבוי בא לרבות ימות המשיח, שאז יהיה שע\"מ עיקר ויצ\"מ טפל, והכל מטעם שיצ\"מ התחילה ההנהגה הנסיית להתגולל עמנו:" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה ברבי אליעזר ור\"י כו' קריאת שמע של שחרית, לכאורה סותר א\"ע שאומר בעבור זה כו' מונחים לפניך, הרי דאין הזמן גרמא לספר ביצי\"מ רק עד אחר זמן אכילת מצה, ולמ\"ד עד חצות גם הגדה אינה רק עד חצות, וכן מבואר בפסחים ובמגלה דגם ההלל שאחר בהמ\"ז מחוייב לגמור עד חצות (רמ\"א בא\"ח תע\"ז ס\"א) א\"כ איך אמר דמצוה לספר כל הלילה, אך דבאמת ניחא דבשלמא בק\"פ שהקפידה התורה בגזירת הכתוב שלא לאכול רק עד חצות לזכרון ועברתי בא\"מ, וה\"נ על מצות ומרורים הדין כך הוא, וה\"נ ההלל שהוא עבורו אינו אלא עד חצות בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, אבל בענין סיפור גדולות ונפלאות שנעשו במצרים והטובות שעשה הש\"י ביציאה זו, באמת אין הז\"ג עד חצות דווקא והמצאה כל הלילה, וע\"ז אמר וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, ומביא ראיה מר\"א ור\"י כו' רבותינו כו' הגיע זמן קריאת שמע ש\"ש, והרי ראב\"ע ס\"ל דפסח מדאורייתא עד חצות (ברכות ט'), ובז ניחא מאמר המגיד ארב\"ע הרי אני כו' כל ימי חייך הלילות, דלכאורה הרי ענין זה מדבר בכל השנה לענין פ' ציצית בלילה, ומה ענין זה לסיפור יצי\"מ בליל פסח שבפירוש צותה התורה להזכיר יציאת מצרים באותו הלילה, ולפמ\"ש ניחא דראבע גופא בא להוכיח דמצוה באותו הלילה לספר ביציאת מצרים אף עד אחר חצות, ושלא נימא כיון דחזינן דלא הקפידה התורה להזכיר יציאת מצרים בכל השנה רק ביום ולא בלילה רק דאותו הלילה שהוציא ה' אותנו חייבה לספר גם בלילה, וא\"כ תפסת מועט תפסת שלא לספר רק דומיא דציותה בזכירת עשיית הפסח היינו עד חצות דווקא, לז\"א ומביא מה שאמר ראב\"ע מה שדרש ב\"ז כל ימי חייך לרבות הלילות שאף בכל השנה מצוה לספר ביצ\"מ בלילה, וא\"כ כיון דיצי\"מ אין הזמן גרמא דוקא בלילה זה, א\"כ ממילא בלילה הזה מצוה להרבות בספור יצי\"מ אף כל הלילה וכל המרבה הרי זה משובח:" + ], + [ + "אראב\"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות כו'. והנה בגמרא משמע שלא היה רק בן י\"ח שנה וכמאז\"ל שם ניקום לרבי אליעזר בן עזריה כו'. היינו דאר\"א הרי אני כבן שבעים שנה, ולא בן ע', ואם כן מאי רבותא שלא קיפח לחביריו ועדיין היה רך בשנים, והענין ע\"ד הגמרא בסוטה כ\"ב אמר ר\"ה מ\"ד כי רבים חללים הפילה זה תלמיד חכמים שלא הגיע להוראה ומרוה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה, ועד כמה עד ארבעין שנין, ופי' התוס' מיום שהתחיל ללמוד ולא מיום שנולד מדקאמר בפ\"ק דע\"א ולא נתן לכם לב לדעת מכאן דלא קאים אינש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין וזה היה ממתן תורה, ולכאורה קשה מהא מעשה דראב\"ע גופא שהש\"י סייעו לאותו מעשה ונעשה לו נס זה, ובמדרש ילקוט במשלי דרש כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגי' זה העוסק בתורה שלא לשמה, וכן נמי בגמ', ופליגא אדרבא דאמר רבא לעולם יעסוק אדם בתו\"מ אפי' שלא לשמה שמתוך של\"ש בא לשמה, וכן בפסחים הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בני ה\"ז צדיק גמור שמתוך שלא לשמה בא\"ל וע\"ש תוס', ואמר בירושלמי טעם שסילק הש\"י שכרן של עושי מצוה כדי שיעשו באמונה ולא משום שכר, ולמ\"ד שכר מצוה בעוה\"ז איכא ס\"ל מתוםך של\"ש בא\"ל וכההוא דפסחים הנ\"ל, ונ\"מ בהא דאין מזכירין יצי\"מ בלילות ולמען תזכור את יום צאתך מא\"מ כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, וחכ\"א כל לרבות ימות המשיח, א\"ל ב\"ז והלא עתידין שלא להזכיר יצי\"מ לימות המשיח שנאמר לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה כו', וע\"ש בחידושי הרשב\"א דנ\"מ בהא אי מצות בטילות לע\"ל, דאם לא יזכירו הרי רוב מצות התורה תלוי ביצי\"מ כמו תפילין ומועדים ושבת וכיוצא, והיינו כמ\"ד היום לעשותם ולא למחר, אבל למ\"ד לא יבטלו לע\"ל ומ\"ש היום לעשותם לומר דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק למחר לקבל שכרן. ולפ\"ז ניחא אראב\"ע הרי אני כבן ע' שנה, מוכח שהסכים הש\"י ועשה לו נס זה, וקשה הא בענין תלמיד שהגיע להוראה דווקא מ' שנה כדיליף מולא נתן לכם כו', וצ\"ל דאין כוונת המקרא על ת\"ח שלא הגיע להוראה אלא אעוסק בתורה של\"ש ולא אמרינן מתוך של\"ש ב\"ל, וש\"מ שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וע\"כ לא זכיתי שתאמר יצי\"מ בלילות, דהא לפ\"ז מוקמי האי כל ימי חייך לימות המשיח ומ\"ש היום לעשותם לא לדיוקא אתי ולא למחר לעשותם, אלא היום לעשותם ומחר לקבל שכרם, אבל כל ימי חייך לימות המשיח קאי, לכן לא זכיתי שתאמר יצי\"מ בלילות. אמנם האמת יורה דרכו דל\"ק מראב\"ע, דע\"כ צ\"ל מופלג שאני וכן משני בגמרא והא רבא דאורי כי אמרינן בשוין (וכ\"א ביו\"ד) והיא גופא אתי הקב\"ה לאשמעינן בנס זה, דאתי כמ\"ד כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע כו', וראב\"ע הגיע להוראה כאינש אחרינא בן ע' שנה לכן עשה לו הש\"י נס זה, להורות דהוא כת\"ח אחר כבן ע' שנה שיעמידוהו לנשיא:" + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברך המקום כו', ר\"ל שכל מה שאנו משבחין ומתארין אותו ית\"ש הכל מצד שברא העולם שהוא כביכול מקומו ש\"ע, וזהו ברוך המקום, ר\"ל יתברך מצד שהוא מקומו ש\"ע, ואולי יחשוב איש כי בא עד תכונתו מפאת עולמו שברא שע\"ז מכנה אותו בשם מקום, לז\"א ברוך הוא לשון נסתר, ר\"ל מצד עצמותו הוא נסתר ונעלם, ורק מצד בריאת עולמו מכירין אנחנו אותו קצת ע\"ד ממעשיו הכרנוהו, ועוד הכרה יש לנו בו י\"ת מצד התורה הקדושה ע\"ד דרשו ה' ועוזו, ר\"ל ע\"ד הדרוש אם תרצו לדרוש אותו ית\"ש, אזי, ועוזו תוכלו להשיגו מצד התורה שנקראת עוז, ועכ\"ז בקשו פניו תמיד, ר\"ל עצמותו ית\"ש לא תשיגהו גם מצד התורה רק תבקשוהו תמיד, כי תכלית הידיעה שלא נדעך, וגם זכרו נפלאותיו אשר עשה מופתיו כו', ר\"ל ע\"י מופתיו ונפלאותיו ג\"כ תשיגו מקצת גדולתו ית\"ש, וזה ברוך כו', ר\"ל הרשות נתונה לנו לברכו שנתן תורה לעמ\"י, ר\"ל מפאת התורה, וגם ע\"י התורה לא נוכל להשיגו, לז\"א תיכף ברוך הוא בלשון נסתר, ר\"ל שגם אחרי שברא העולם וגם נתן התורה עכ\"ז הוא נסתר ונעלם, וכן כל הברכות כולם בלשון נוכח ונסתר, ברוך אתה, נוכח, אשר קדשנו, נסתר, בשני בחי' אלו, מצד מהותו יתעלה מכל הרהור ורעיון, ומצד פעולותיו מלא כל הארץ כבודו, ויש לנו הכרה בו, וזה אתה הוא ה' לבדך, ר\"ל אלו שתי בחי' נוכח ונסתר מי יתואר בו, רק אתה לבדך:" + ], + [ + "חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה כו', ר\"ל דהנה חכם נקרא היודע מיני מצות התורה, רק איזה חכם הלומה מכל אדם, לחקור ולידע אולי איזה דבר מצוה נעלמה ממנו לעשותו, אבל באמת אין לחקור על עיקר המצות למחוא טעם, דהוא משום זה שהוציא אותנו, ורק אדרבה ההוצאה שהוציא אותנו הוא עבור מה שקבלנו עלינו מצות לעשותם, ע\"ד היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, והגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר ואת עירם ועריה, ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה שנאמר מתבוססת בדמיך בשני דמים, ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו כו'. " + ], + [ + "אבל מי שאין רצונו לעשות מצוה אשר אין נראה לו טעם לעשותו זהו רשע גמור, ולזה שפיר פי' המגיד בשאלת החכם שאין כוונתו לשאול טעם המצות, רק שואל מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אתכם, היינו שיגידו לו כל המצות אשר צוה ה' למען יעשה גם הוא יהיה מה שיהיה בין עדות ובין חקים ומשפטים, היינו בין שיש בו טעם ובין שאין בו טעם, את הכל יעשה, אבל בשאלת הרשע שאמר מה העבודה הזאת לכם היינו שרואה שעובד רק שואל שיגידו לו טעם המצוה לעשותו ומשמעות דבריו שאם אין בו טעם אין חפצו לעשות המצוה, ע\"ז ישיב לו שאינו כן רק אדרבא בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים היינו שבזכות שקבלנו עלינו לעשות המצוה גאל ה' אותנו, לפ\"ז לפי דעת הרשע שלא היה חפץ במצוה רק מה שיש טעם לדבר לא היה לו זכות להגאל, ואלו היה שם לא היה נגאל:" + ], + [ + "תם מהו אומר מה זאת, ר\"ל לגבי גדולתו ית\"ש מה זאת שאנו מזכירין יצי\"מ ועושים זכר לזה, הלא גדול כבודו יותר ויותר, וע\"ז התשובה כי בחוזק יד הוציאנו, ר\"ל שהעביר המשפט, ע\"ד אני ה' אוהב משפט, נצח רחימו דבנוהי לרחימו דמשפט, וזה קשה אצלו ית\"ש מבריאת העולם, ועדיין לא היינו ראוים להגאל ע\"פ המשפט, וזה ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו, ר\"ל שהעביר המשפט:" + ], + [ + "ושאינו יודע לשאול את פתח לו. לטעת בלבו שלא יחשוב שמעשה אבותינו בידינו בעבודת הש\"י ואין טעם באיסור אכילת חמץ ומצות אכילת מצה שמבואר בגדולי קדמונינו שמורה להשבית היצה\"ר ולהגביר היצ\"ט לתורתו ומצותיו. אלא שאבדו במצרים אמונתם כשהיו להם מאבותיהם והיו שטופים בע\"ז כמו המצרים, ורק בעבור זה שקבלנו עלינו מאז והלאה להשבית החמץ והשאור שהוא היצה\"ר ולהגביר כח הקדושה שע\"ז תרמוז המצה, עשה ה' לי, ר\"ל הש\"י בעצמו ברוב חסדיו בצאתי ממצרים:", + "א\"י כי הנה נמצאים ד' כתות, א' החסידים המאמינים שכל הענינים הבאים על האדם הם מהשי\"ת לבדו והכל בצדק ומשפט ולטוב לנו. כת הב' האומרים שח\"ו מאתו ית' תצא הרעות בכיון, וברא את אדם לנקמה ממנו. כת הג' תמימים באמונתם אבל צועקים מפני מה צדיק וטוב לו כו', ואינם מבינים משפטי ה'. כת הד' מאמינים במציאותו ית' אבל לא יבינו בהשגחה ולפי דעתם המקרה עושה הכל ומקרה אחד כו', וזה א' חכם שיודע שהכל במשפט ישר, וא' רשע שכופר ככת הב', ואחד תם ככת הג' מה זאת, ואחד שאינו יודע לשאול ככת הד'. וזה חכם מהו אומר מה העדות כו' להעיד שמצדנו לא היינו ראויים לנס והאל ית\"ש פסח לרחם עלינו, הלא מהראוי להבין זה מעצמו שהכל ממנו ית\"ש, ומי הקדימני כו', לזה משיבין לו ואף אתה כו' אפיקומן, ר\"ל אמת בכל הנסים א\"צ לעשות זכר גדול כזה בפה דבור ומעשה, נפש ר\"נ, אחרי שכבר נכנע מזל טלה ראש המזלות היה נקל שיעשה לנו נס קי\"ס ושארי ושארי נסים, אך עיקר היה הלילה הזה שנכנע המזל, וזה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, כמו שתכלית הסעודה וסופה הוא הק\"פ ככה תכלית כל הנסים הוא נסי יצי\"מ שנכנע מזל טלה. רשע סובר שהש\"י פועל הרעות לכך שואל מה העבודה הזאת שמורה על חמלה ורחמים לכם, אחר שהוא פועל הרעות, ולזה משיבין לו אלו היה שם לא היה נגאל, שכפי סברתו שהש\"י כביכול פועל רע, בלי ספק שהוא לא היה נגאל, והיה מקבל הרע ולא הטוב. תם מהו אומר מה זאת כו', הוא מהכת הצועקים למה צדיק ורע לו כו' לכ\"א מה זאת מפני מה היה הגלות בלא חטא ועון, ואמרת אליו כי בחוזק יד כו', ר\"ל שהרוחנו עי\"ז לזכות לאמונתו ית\"ש, ע\"ד וייראו העם את ה' כו' ע\"י חוזק ידו ית\"ש. ושאינו יודע לשאול, שתולה הכל במקרה אתה פתח לו עיניו ותראה להבינו משפטי ה' ותאמר לו בעבור זה הדעה הנפסדת עשה ה' לי בצאתי ממצרים, הכל בהשגחתו ית' בעצמו ע\"ד ועברתי אני ולא מלאך כו' כדי שיתברר עיקר השגחה ולא תבא במקרה שום דבר כמאז\"ל אין אדם נוקף אצבעו כו': " + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחלה עובדי ע\"ז היו אבותינו כו'. ר\"ל שרוצה להסביר מה שיקשה על מה שמספרים גודל הנסים של יצי\"מ מה הכריח להש\"י להכניסם בצרה זו, לז\"א מתחלה עוע\"ז היו אבותינו והיה הכל תערובות טוב עם רע, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו שרצה לקרב אותנו מובדלים רק טוב ואקח את אביכם אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, היינו שבזה הגירות התחיל להוציא נ\"ק מהטומאה, וארבה את זרעו דהוא ישמעאל, ואתן לו את יצחק, ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, היינו שעדיין לא נגמר הדבר על ידם, ואתן לעשו את הר שעיר ויעקב ובניו ירדו למצרים שיגמר שם הדבר, לכן ברוך שומר הבטחתו ברוך הוא שהקב\"ה חשב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו כו', היינו שביציאתם ממצרים יצאו נקי מבלי סיג כנ\"ל, והיא שעמדה לאבותינו ולנו היינו בכדי להוציא נ\"ק צריך להיות כפוף ומיצר מן העומדים עליו בכל דור ודור, כי אף שיצאו נקיים ממצרים מ\"מ פגמו אח\"כ בעגל והקב\"ה מצילנו מידם:", + "ועוד י\"ל שהקב\"ה חישב את הקץ, ר\"ל כמו כשגובין חוב מאיש שאינו אמיד ואף אם לא היה מסלק לא היה ג\"כ תרעומות עליו אחר שהוא דחוק מאוד, ואם המלוה איש טוב מצרף לו כל הטובות שקיבל ממנו לסך המגיע לו וכל המעות אף רעות, הכל בכדי להקל החוב שיהא מסולק, וזהו שחישב הקץ לעשות, ר\"ל לתקנו (כמו ובן הבקר אשר עשה) כמה שאמר לאברהם אבינו, ר\"ל מזמן שאמר לא\"א שנאמר ידוע תדע כו' ואח\"כ יצאו ברכוש גדול. ובזה נבין מאז\"ל (ברכות) דבר נא באזני העם אמרי דבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה כו'. והענין דלכאורה קשה למה צוה הקב\"ה לשאול ממצרים כסף וזהב בדרך שאלה לקיים הבטחתו, היד ה' תקצר להכריחם שיתנו לישראל ברצונם כמו שהכריחם שישלחו לישראל לחירות, אלא שהקב\"ה כוונתו לשלם מכ\"מ, ועיקר הכוונה היה שירדוף פרעה אחריהם ויטביעם בים, כמו שגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, לכן נתן ה' מקום להטעותם ע\"ד משגיא לגוים ויאבדם, ולכן אלו היה מכריחם שיתנו להם מעצמם לא היה להם שום מקום לטעות שירדפו אחריהם, אבל השתא דלקחו דרך שאלה הפך לבו לחזור לסורו ולכפור בה' ולומר שקצרה ח\"ו יד ה' להכריחו שיתן להם בעצמו, דאל\"כ לא היו לוקחים דרך שאלה כיון שלא היה בדעתם לחזור, ולכן המתין עד שבאו האיקטורין ששלח עמהם ומחמת זה נהפך לבו לכפור בה' ורדף אחריהם, והנה גם לישראל בעצמם הוקשה להם הדבר הזה, אמאי צוה ה' שיקחו מהם דרך שאלה שהיא מדה מגונה ליקח ברמאות, ומחמת זה חשבו ג\"כ שעדיין לא הגיע קץ האמת של ארבע מאות שנה, ולכן לא הוכרחו ליתן מעצמם לישראל, וחשבו שהגזירה היתה אם יהיו ישראל תחת ידם ת' שנה אז ואח\"כ יצאו ברכוש גדול, חלף עבודתם שיתנו להם המצרים, אבל עכשיו שאין המצרים נותנים, א\"צ להשלים הת' שנה, ומזה הטעם לא הכריחם ה' שיתנו מעצמם, ועי\"ז שחשבו שעדיין לא הגיע קץ האמת, היה להם מקום לישראל לטעות בכל עת צרה לשוב למצרים שיראו שלא יגיע להם כמו שהגיע לבני אפרים, וע\"ד בעל מעשי ה' שכל התלונה שהיה במדבר לשוב למצרים היה מטעם הזה, אבל האמת היה שזה קץ האמת, והטעם של השאלה הוא כטעם הראשון שכתבנו, ומחמת שהיא מידה מגונה לכן ביקש ה' ממשה שיבקש מישראל שישאלו מחמת טעם הראשון. ולפ\"ז נתקיים דבור ה' ואח\"כ יצאו ברכוש גדול, העיקר לא בדרך רמאות, היינו בביזת הים שלקחו כדין ומנהג כל הלוחמים שבוזזין שלל, אבל השאלה היה שלא יאמר כו', ואח\"כ יצאו לא קיים בהם, שמשמע ואח\"כ יצאו ממצרים תומ\"י לא קיים בהם, רק הוכרחו להמתין עד ביזת הים, ולפ\"ז מתורץ קושיא ראשונה ושניה, ואין להקשות אחרי שאם לא היו שואלין לא היה רודף אחריהם, וא\"כ הדרא קושיא לדוכתא אף בלא אמירת הצדיק, האיך היה נתקיים דבור ה', וי\"ל דאה\"נ שאף שאם לא היו שואלין מהם היה נותן ה' לפרעה מקום לטעות שירדוף אחריהם ויתקיימו דבריו ואח\"כ יצאו ברכוש גדול, מזה הסברא גופא לא הכריחם ה' שיתנו להם חלף עבודתם, ועי\"ז יבואו לידי כפירה כמ\"ש, אבל שלא יאמר אותו צדיק, לכן ביקש שישאלו דלא היה יכול להכריחם שיתנו מעצמם מחמת הטעם הא', ולכן אי לאו משום שלא יאמר לא היו מצווים שישאלו והיו יוצאין בלא רכוש, ופרעה כיון שהיה רואה שיצאו ריקם היה בא לילדי כפירה והיה רודפם, ובביזת הים היה נתקיים דבר ה', אך מחמת אותו צדיק ביקש שישאלו, דלפי דברי ה' אף בים נתקיים ואח\"כ יצאו, דעיקר יציאתם לחירות היה בים, שאז הכניע השר של מצרים ע\"ד וירא ישראל את מצרים מת, ופירשו דהיינו שר של מצרים, והשתא ניחא שאמרו ישראל הלוואי שנצא בעצמנו, שהם חשבו שהטעם של השאלה הוא כמ\"ש בטעם הב', לכן לא רצו ליקח מהם כלום כדי שיהיה יציאתם יציאה גמורה אף שהוא קודם ת' שנה כמש\"כ. והשתא שפיר דומה להמשל הוציאנו היום, ר\"ל שתוציאנו לחירות גמור אם אין אנו לוקחים כלום שאז הגזרה על ת' שנה כמ\"ש, משא\"כ אם אנו לוקחין רכושם אף שהוא דרך שאלה שמא עי\"ז לא תהא יציאתנו חירות גמור, ובאמת היה חירות גמור, והשאלה היה מחמת טעם הראשון. ולפ\"ז ניחא מה דקאמר משום משאוי, דכיון דא\"ל משה דעיקר הקיום של רכוש גדול יהיה בים, לכן אמרו למה אנו נוטלין עכשיו המשאוי ממילא יתנו לנו כל רכושם בים, לז\"א וישאילום בע\"כ. ולפמ\"ש עיקר החירות היה בים ואז נתקיים ברכוש גדול דרך כבוד וחירות כנהוג בעת המלחמה, משא\"כ במצרים לקחו דרך רמאות, לכן בקשו שיהא עיקר החירות תיכף, ואף שעיקר החירות בים, לכ\"א שלע\"ע לא יקחו כלום, ואפשרי להקדים החירות כמ\"ש לפי סברתם, והשתא שפיר דומה למשל ודו\"ק. (וחוץ לדרכינו יבואר מאמר אין נא אלא לשון בקשה כו', וחקרו הראשונים ליתן טעם לבקשה זו שיקחו רכוש גדול, ומה\"ת לא יאבו קחת. אך רצה הקב\"ה להודיע אמונת ישראל. דידוע שבמקום שיש מגפה רח\"ל סכנה גדולה לקחת מהם מאומה, והנה שלח ה' מגפה במצרים אין בית כו', וחשש הש\"י אולי יהיה מורך בלבם לקחת מהם מאומה. לז\"א דבר נא לשון בקשה כו' דבזה יהיה קדוש ה', שכל כך בטוחים במאמרו שלא יאונה להם שום רע, וזה ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל (תהילים ק״ה:ל״ז) ות\"י לאתדנא עם מצראי לאתקטלא, ר\"ל דבשאר מגפות בהם לא ינקה, וכאן היו בהשגחה דוקא למצראי, וזה שבקש מהם וישאלו וימאינו בו שלא יכשלו, וזה ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, ולא איתדנו עם מצראי לאתקטלא):" + ], + [], + [], + [], + [ + "והיא שעמדה לאבותינו ולנו כו'. ר\"ל היציאה ממצרים עמדה לאבותינו ולנו, שלא נזוז מאמונתנו בהקב\"ה ית\"ש ע\"י פירסום גדולתו ושינוי טבעי דצח\"מ, והמופת לזה שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, ר\"ל כליה נקרא שנשכח שם הדבר לגמרי, היינו שנשליך מעלינו עול קדשו ית\"ש ולא יזכר שם ישראל עוד, והקב\"ה מצילנו מידם, ר\"ל במה שעשה כל הנסים הללו דומה כאלו כל פעם מצילנו מידם:" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "ועז\"א צא ולמד מה בקש לבן הארמי גו'. ולכאורה מה עשה לבן הארמי ליעקב, אך לבן רצה להטעות את יעקב אחרי כו\"מ לדעות כוזבות, שהדין הוא לעקור הכל כמשפט עיר הנדחת (ואעפ\"י שלא היו אז ד' מיתות אך דין ד' מיתות לא בטלו) ולבן ע\"י התרפים שלו רצה להדיח ולהטעות את יעקב, וזהו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקור את הכל. ולכך, " + ], + [ + "וירד מצרימה אנוס ע\"פ הדבור כו'. בכדי שיראו כל העולם אותות ומופתים ולא ילכו אחרי ההבל, א\"כ לסיבה זו היה אנוס ומוכרח לירד מצרימה ששם שורש ומקור הכשפים, ועכ\"ז לא הועילו להם להנצל מידו ית\"ש. ולסיבה זו ויגר שם ולא השתקעו רק עד יגיעו הימים יראו אותות ומופתים, וז\"ש ויאמרו אל פרעה כו':" + ], + [ + "במתי מעט כמ\"ש בשבעים נפש כו'. ר\"ל שהש\"י משלם מכ\"מ ואחרי שכל עיקר מגמתו של יעקב אע\"ה היה להגדיל שמו ית' בעולם ולפרסם אלהותו בכדי שיבואו אליו מאפסי ארץ, כן פרע לו הש\"י להגדיל שמו, שהלא במתי מעט ירדו אבותיך כו', ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב, במעלה, וגם לרוב בכמות, ועוד הגדיל שם ישראל ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינין שם במצות מילה ושבת ושלא פסקה ישיבה מאבותינו במצרים, ר\"ל שמשם זכו להיות מצויינין, וזהו ויהי שם לגוי גודל במעלה, וגם עצום בריבוי, כמו עם עז, שנאמר ובנ\"י פרו וישרצו כו'. והוסיף ואמר עוד הגדיל חסדיו ית\"ש," + ], + [], + [ + "ורב כמ\"ש רבבה כצמח השדה נתתיך. ר\"ל מה צמח אינו יונק אלא מהקרקע, ככה הזמין להם ב' סלעים והיו יונקים מהם ע\"ד ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, והיו יונקים מהקרקע כצמח השדה, וזה גם כן היה סיבה ותרבי, כי כשהתינוק יונק מאמו אינה מקבלת הריון עד שיגמל הנער, לא כן אם ינק מהקרקע. וזהו ותרבי בכמות, ותגדלי באיכות, ר\"ל בגדולה ומעלה באופן שהיה להם רבוי בנים וכבוד וגדולה. ותבואי בעדי עדיים, ר\"ל שלקחו ממצרים כלי כסף וזהב, והכל לא מפאת ההכנה שלהם שהיו במצרים, רק שדים נכונו, ר\"ל ע\"ד מדרש שני שדיך, אלו משה ואהרן, (ואולי רמז נגד ב' הכתרים שזכר מהר חורב אחד נגד נעשה ואחד נגד נשמע), אבל אתה בעצמך, הללו עוע\"ז והללו עוע\"ז, וזהו ושערך צמ שמורה על מותריות שהתאוו, ומבאר ואומר ואת מצד עצמך ערום ועריה מחכמה ומע\"ט, ועי\"ז היה ההכרח ליתן להם ב' מצות, וזהו ואעבור עליך כו' מתבוססת בדמיך, ר\"ל בדם פסח ודם מילה, ולזה ואומר לך בדמיך חיי, ע\"ד בנים אתם לה' אלהיכם, וזה כוונת המדרש. לבבתיני אחותי כלה, אמר הקב\"ה במצרים היה לכם לב אחד, ונתתם לי ב' לבבות, לבבתיני באחת מעיניך בדם פסח ובדם מילה, באחד ענק מצורוניך זה משה המיוחד וגבור שבשבטיך. ולכאורה יפלא א' איך יתכן לאדם ליתן מה שאין לו, ואם לא היה להם כ\"א לב אחד האיך נתנו שנים, ב' באחת מעיניך, בדם פסח ודם מילה, הרי אלו שתים, ואיך אמר באחת מעינוך, ג' שדרשו באחד ענק זה משה, ולמה חיסר לאהרן הלא נאמר במדרש החודש הזה לכם הה\"ד אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ (זכריה ד' י\"ד) מלמד שהיה הקב\"ה חזור ובמקש באיזה זכות לגאול את ישראל ולא מצא אלא זכות משה ואהרן, הה\"ד אלה שני בני היצהר, משל למלך שבקש לישא אשה, אמרו לו עניה היא זו ואין לה אלא ב' נזמים בלבד כו', כך אמר הקב\"ה דיין לישראל שיגאלו בזכות משה ואהרן, לכך נאמר ויאמר ה' אל משה ואהרן בא\"מ לאמר החודש הזה לכם. נמצא זכות שניהם היה, ולמה לא מזכיר אלא אחד באחד ענק. והענין שהוקשה לבעה\"מ כפל לבבתיני ב' פעמים ועוד שהפסיק בינתים באחותי כלה לבבתיני, לזה דרשו אמר הקב\"ה לב אחד היה לכם במצרים, ע\"ד מדרשם ז\"ל זאת קומתך דמתה לתמר, ב' יצרים רעים הם, יצר ע\"ז ויצר זנות, ומצינו שהיו גדורים במצרים בזנות ע\"ד גן נעול אחותי כלה. נמצא היו מגודרים בלב אחד הוא יצה\"ר של זנות, וע\"ד אחת היתה ופרסמה הכתוב שלומית בת דברית כו', אבל לב הב' של ע\"ז לא רצו לפרוש מע\"ז, ע\"ד ולא שמעו למשה מקוצר רוח ומעבודה קשה, ופירש\"י שהיה קשה להם לפרוש מע\"ז, והנה אז\"ל צדיקים לבם ברשותם, להטות לבבם לעבודת ה' ולא לתור אחרי לבבם, ורשעים הם ברשות לבם ע\"ד עין רואה ולב חומד, והנה לב אחד היה להם ר\"ל הלב של זנות היה בידם שהיו גדורים מעריות כנ\"ל, אבל לב הב' לא היה בידם שהיו קשורים בע\"ז, אבל ביציאתם ממצרים ע\"י מס\"נ של הטלה נתנו לו ב' לבבות, היינו שהשליכו גם הע\"ז, וזה נרמז בכתוב עצמו, לבבתני נתתם לי ב' לבבות, ר\"ל דהיינו יצה\"ר של זנות שכבר היה לכם במצרים, אך יצה\"ר של ע\"ז שהייתם זרים להמקום ועכשיו נעשית אחותי שנתאחו לי וכפרו בע\"ז כדכתיב למען אחי ורעי, נוסף על לב הב' שהוא זנות, וע\"ז אמר כלה כדכתיב גן נעול אחותי כלה שנגדרו בזנות, ובא לפרש איך זכו למדרגה זו ללבבו בב' הלבבות, עז\"א באחת מעיניך, ע\"ד עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, ונאמר עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם, והענין ע\"ד מאז\"ל אין לבריה אצל בורא כלום מטעם מי הקדימני ואשלם לו, לכך באברהם ארז\"ל קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא נתנה, לכך נאמר בו התהלך לפני והיה תמים, שלא היה צריך סעד, ואצל נח את האלהים התהלך נח, ודרשו שהיה צריך סעד, ע\"ד בא לטהר מסייעין לו, נמצא נחשב מעשה המצוה אל ה' ע\"י סיוע בהתחלת המצוה ובסוף לאל גומר עלי, והמצוה נקראת על מי שגומרה, והנה ההבדל בין המבקש חוב מבע\"ח למבקש מתנה, אינו ניכר כי אם בערך דבורו, אם בנחת או בהרים קול, והשי\"ת מודד לאדם מכ\"מ, ע\"ד ואני אוהבי אהב. וזה העובד ע\"מ לקבל פרס זה מסתכל להשי\"ת בב' עינים, ר\"ל שהם מצפים למתן שכר בעין אחת, ועין השניה לעבודת השם, והקב\"ה מסתכל בהם ג\"כ בב' עינים, עין א' מדת הדין לעיין אם מגיע להם שכר, ועין ב' מדת הרחמים שתשאר להם לעוה\"ב. וזה עיני ה', ר\"ל מסתכל בב' עינים מדה\"ד ומדה\"ר, לאיזה צדיקים, לאותם שאזניו אל שועתם לא בתורת חנינה, אבל עין ה', ר\"ל מדה\"ר לבד אל יראיו למיחלים לחסדו, ר\"ל שאינם מבקשים כלום בזכות מעשיהם, רק מתנת חנם, אלו אינם מסתכלים להשי\"ת כי אם בעין אחת, למלאות רצונו ית' לבד, לזאת בקשתם בקל נמוך כמבקש מתנה, וזה אל תעש תפלתך קבע, ר\"ל חוב ע\"ד וקבע את קובעיהם נפש, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, כמדת העובד לה' מאהבה ויודע שאין לו חובות על הש\"י, אבל העובד ע\"מ לק\"פ הוא כגובה חובו וצועק בקול, כי יסתכל בב' עינים. והנה העובד מאהבה אין שום מקטרג כאשר ישיג מה' טובה וחנות ע\"ד עד הנה עזרונו רחמיך כו' ואל תטשנו ה\"א לנצח. ר\"ל כי לא בשביל מעשינו נתת עזרתה לנו כי אם בשביל רחמך ולא עזבונו חסדיך, כמו שעוזרים לעני רק מצד הרחמים, לזאת אל תטשנו לנצח, וזה מצד שהוא עובד מאהבה ע\"כ אין לקטרג עליו. לז\"א הקב\"ה אני אוהבי אהב. וזה באחת מעיניך, כי מי שמשליך נפשו מנגד ומפקיר עצמו למיתה עבור כב\"ש, כמו שעשו ישראל במצרים, בדם פסח ומילה, שמס\"נ תלוי בשניהם דווקא, כיון שנחלשו מדם מילה וראו שאין בכחם לעמוד נגד מצרים, ועכ\"ז שחטו לטלה, זה בודאי מס\"נ, אזי הביטו אליו בעין אחד, ולא השגיחו על עניני גופם, רק על כבוד שמים. גם ה' כגמול ידם עשה להם, להשגיח עליהם בעין אחת, וחנותי את אשר אחון במתנת חנם, כי לא היה להם זכות במה להגאל רק עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. אך מאין זכו למדה זו שהשליכו נפשם מנגד ולא הסתכלו אליו ית' רק בעין אחת, לז\"א באחד ענק מצורוניך זה משה הגבור שבשבטיך, ר\"ל שבמדה זו הועיל להם משה לבדו, ע\"ד מדרשם ז\"ל, שלא היו רוצים לימול ונתן הקב\"ה ריח ג\"ע בפסחו לש משה, והיו נפשם קוהה לצאת ושאלו ממנו ואמר אינני יכול ליתן לערלים, ונימולו כולם כדי לאכול מהזבח, ומי מלם משה, ואין לך גבורה גדולה מזו, נמצא הפסח והמילה היו ע\"י שהוא ענק וגבור שבשבטים, וזה באחד ענק מצורוניך, וכיון שגדרו בב' דברים עמד ושבחה מה יפה דודיך אחותי כלה, וזהו וידבר ה' אל משה ואהרן, שסמך על זכות משה ואהרן, ע\"ד המדרש שאמרו ישראל כיון שיש בידינו ע\"ז ואין בידינו מעש\"ט האיך אנו נגאלים, א\"ל משה כשהקב\"ה חפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים ובמה מביט כדי לגאול אתכם בעמרם ובית דינו שהם שני בני היצהר הם משה ואהרן, והם ב' הנזמים ובזה נפדו:", + "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי, ואומר לך בדמיך חיי, הענין ע\"ד המכילתא (הובא ברש\"י) על פסוק והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום, מפני מה הקדים הכתוב לקיחתו של פסח קודם לשחיטתו ד' ימים, היה ר' מתיא בן חרש אומר (יחזקאל ט\"ז ח') ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שבועה שנשבע הקב\"ה לאברהם שהוא גואל לבניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהן כדי שיגאלו, שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה, ונתן להם הקב\"ה שתי מצות פסח ומילה שיתעסקו בהן כדי שיגאלו, ואומר וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך. לכך הקדים לקיחת הפסח קודם שחיטתו ארבעה ימים שאין נוטלין שכר אלא על המעשה. ולכאורה הלא ר' אליעזר הקפר אמר וכי לא היה בידם של ישראל ד' מצות שאין העולם כדאי בהן, שלא נחשדו על עריות ולא על לה\"ר ולא שנו את שמם ולא שנו לשונם, ומ\"מ הקדיש לקיחתו לשחיטתו ד' ימים לפי שהיו ישראל שטופין בע\"ז במצרים וע\"ז שקולה נגד כל המצות, אמר להן משכו ידיכם מע\"ז והדבקו במצות (וחוץ לדרכנו י\"ל הלא בוודאי שבו בתשובה וכרמז משכו ידיכם מע\"ז וא\"כ היה בידם ד' מצות, שאין העולם כדאי בהן, ולמה זה הוסיף עליהם עוד ב' מצות. גם במ\"ש הדבקו במצות ולא אמר וקחו מצות כמאה\"כ חכם לב יקח מצות (משלי ט'), והענין ע\"ד (רמב\"ם פ\"ט מה' ביאת המקדש ה' י\"ג) כל כהן שעבד ע\"ז בין במזיד בין בשוגג אע\"פ שחזר בתשובה גמורה ה\"ז לא ישמש במקדש לעולם כו', אחד העובד אותה בשירות כו', או המודה וקבלה עליו באלוה ה\"ז פסול לעולם, עבר והקריב אין קרבנו ריח ניחוחו, אע\"פ שהיה שוגג במה ששרת או שהשתחוה או שהודה כו' ע\"ש, לכאורה הלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה, אמנם יש לתת טעם נכון והוא כידוע מאז\"ל (יומא פ\"ו) אמר ר\"ל גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כשגגות, וא\"כ זה שעובד ע\"ז אף שעושה תשובה ונחשב לו הזדון לשגגה, והלא שוגג עצמו פסול ליגש לכהן לה', וכמ\"ש הרמב\"ם אע\"פ שהיה שוגג במה ששרת, וא\"כ איך יכשר זה שעשה תשובה ועדיין שגגתו עליו, אולם מ\"ש הרמב\"ם אע\"פ שחזר בתשובה גמורה ה\"ז לא ישמש במקדש לעולם, ומשמעות דבריו, אף שעשה תשובה גמורה מאהבה, ומי יתן ונדע טעם הדבר הזה, כי הלא אז\"ל במי שעשה תשובה מאהבה, גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כזכיות, ולא נחשב לו אף לשגגה. וא\"כ מדוע לא יכשר זה ויפסל לעולם אף אחר שעשה תשובה גמורה כמ\"ש הרמב\"ם, אכן גם בזה עמד טעמו בו, כי האמנם אמת הוא, אחר שעשה תשובה גמורה מאהבה, שזדונות נעשין לו כזכיות, ודאי הדין נותן שיכשר לעבוד עבודה. אך האדם יראה לעינים כי מודה ועוזב חטאו, ולאלהים לבד נתכנו עלילותיו, הוא לבדו רואה ללבב, עפעפיו יבחנו בנ\"א וה' יודע אם עשה תשובה מאהבה או מיראה, ולכן אנו אין לנו להכשירו אף אחר שעשה תשובה גמורה, כי אין לנו דרך לידע מצפון הלב, אם היתה תשובתו מאהבה או רק מיראה. ויש לנו לחוש פן לא הגיע לתשובה מאהבה, ואז עדיין שגגתו עליו, ולא יגש לכהן לפני ה'. ולכן הדין דין אמת, אע\"פ שחזר בתשובה גמורה, הרי זה לא ישמש במקדש לעולם, והנה ידוע מה שכתבו המפרשים והיודעים חן, כי מצות ה' שר לא תעשינה מקבילות לבחינת יראת ה', ומצות ה' אשר הם בקום ועשה הנה מקבילות לבחינת אהבת ה'. ולכן הרחיק א\"ע מבלתי עשות אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה, זה לך האות על יראת ה' אשר נגע בלבבו העוצרת בעדו לבלתי עבור על מצותיו, אמנם העושה מצות עשה בפועל, הערה עליו ממרום רוח אהבת ה' המעירה אותו לעבוד ה' בלב נאמן ולעשות מצותיו בפועל. ומעתה יש לומר שזה הכונה במאמר ר' אליעזר הקפר אשר הבאנו. כי הנה אלה בני ישראל שהיו שטופים בע\"ז במצרים, וחפץ הרצון העליון להביאם אל התכונה הרצויה לפניו, להקריב לפניו את קרבן הפסח אשר צוה אליהם לעשות, והמה לא היו ראויים כלל להביאו כי העובד ע\"ז פסול לעולם לעבוד עבודה לה' אף אחר שעשה תשובה כו', ואף שהיו בידם ארבע מצות שאין העולם כדאי בהם, כולם אינם די עולה להעלותם לתכונת תקון ע\"ז אשר היו שטופים בה. כי כל אלה המצות ארבעתן ממצות ה' אשר לא תעשינה שהם בבחינת היראה, ואין אחת בהנה שהיא בקום ועשה. ולכן הוסיף עליהם מצות שהם בקום ועשה ואז יעלה בידם תקון ע\"ז. כי מצות עשה הם בבחינת אהבה, וכל העושה תשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות. ואז יכשרו לעבוד עבודה להש\"י. וזהו שאמר ר' אליעזר הקפר, וכי לא היה בידם ארבע מצות שאין העולם כדאי בהן כו', אלא לפי שהיו ישראל שטופין בע\"ז כו', וא\"כ אף שהיו בידם אלה המצות שהם מקבילות לבחינת היראה, היו פסולים לעבוד עבודה לה' וכמו שבארנו, וע\"כ אמר להם משכו ידיכם מע\"ז והדבקו במצות. ורצה שיעשו מצות בפועל בקום ועשה, שהם בבחינת אהבה אז יכשר לעבוד עבודה לה', וזה דקדוק אומרו והדבקו במצות, כי ידוע כי דביקות מורה על מדת אהבה, כי האוהב דבק. ולדרכנו יאמר אף שהיו בידם ד' מצות שלא שינו כו' לא היה להם זכות להביא הגאולה יען שכר מצות בהאי עלמא ליכא והוכרחו לקבל ב' מצות חדשות שמתן שכרם בצדם, ע\"ד מדרש שוח\"ט ע\"פ לדוד אליך ה' נפשי אשא, זה\"ש (דברים כ״ד:ט״ו) ביומו תתן שכרו, א\"ל הקב\"ה לדוד, דוד למה אתה נושא נפשך אלי, א\"ל מפני שאני שכיר בעולמך, שנאמר כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו, וכתיב בתורה ביומו תתן שכרו ואליו הוא נושא נפשו, אנו שנפשותינו תלויות בך עאכו\"כ, ממילא מוכח שמי שנושא נפשו על קידוש השם ומקיים ואליו הוא נושא נפשו, נותן לו הש\"י שכרו בו ביום משום ביומו תתן שכרו, היינו אם הוא מוסר נפשו במחשבה לחוד ולא בפועל, כגון בק\"ש ובנפילת אפים אז מקבל שכרו מיד בעוה\"ז, ואם בפועל מוסר נפשו על קדה\"ש כמו ר\"ע וחבריו אז מקבל שכרו ביום הפירוד תיכף, משא\"כ צדיקים אחרים שאינם זוכים רק לאחר התחיה להיותם יושבים ועטרותיהן בראשיהם, אבל המוסר נפשו על קדה\"ש ביומו תתן שכרו תיכף אחר הפירוד, לזה יצאה ב\"ק ואמרה ר\"ע מוכן תיכף לעוה\"ב. וזה ענין ישראל במצרים שראה הקב\"ה שאין להם זכות להגאל, ואם שהיה בידם ד' מצות כנ\"ל אבל המה ממצות שהיום לעשותן ומחר לקבל שכרן. וזה ולא היו בידם מצות שיתעסקו בהן כדי שיגאלו, ר\"ל שיהא ההכרח לשלם שכרם מיד, לכך נתן להם דם פסח ודם מילה שיש בזה מס\"נ כאשר יקחו שה לפסח כמאמר משה הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, ואמר משכו וקחו, ר\"ל שלא יקח כל אחד שה בסתר רק בפרהסיא, צאן מרובות למשפחותיכם עדר טלאים בבת אחת ותמשכו אותם כדי שיצעקו במשיכתם ברחוב ובודאי ישאלו מצרים מה זאת וישראל ישיבו לשחטם לשם פסח, ובודאי יעמדו עליהם לסקלם ויהיה מסירת נפש, גם צוה דווקא שיאכלו צלי שריחו נודף ולא יוכלו להסתר עם הקרבן פסח, וגם צוה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, ר\"ל כולם יעסקו בזה, וישראל יחשבו שבלי ספק יהרגום המצרים ועכ\"ז ישמעו ויעשו כאשר צוה אותם משה בשם ה' ויהא מס\"נ, ויקוים בהם ואליו הוא נושא את נפשו אזי ביומו תתן כרו יקיים בהם הקב\"ה ויגאלם מיד, וא\"ת לפ\"ז תינח שציום על הפסח אך למה ציום על המילה, אמנם לכוונה זה עצמו כדי שיהא המס\"נ בשלימות שאלמלא מלו לא היה מש\"נ אמתי, שהיה עולה על לב ישראל לבטוח בגבורתם באמרם הלא המצרים אבדו ונשתה גבורתם מהעשר מכות ששלטו בהם, וא\"כ מי יאמר שהמה יתגברו עלינו, ונהפוך הוא שאנחנו נשלוט בהם, ולא יבטחו בכל לבם באל מעוזם, על כן צוה להם שימולו באותה לילה באופן שיהיו כאבים וישימו בטחונם רק בו ית\"ש ויהא מס\"נ בשלימות ויקוים בהם ואליו הוא נושא את נפשו. והקב\"ה יקיים בהם ביומו תתן שכרו, וזה בדמיך חיי בדמיך חיי רומז על שני דמים דם פסח ודם מילה, שזה בלא זה, לא היה המש\"נ בשלימות, ונאמר וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך לומר שע\"י מילה נגמר בשלימות מסירת נפשותם שלא נשאר לפניהם להנצל ממצרים עפ\"י דרכים טבעיים ואעפ\"כ שחטו הפסח ועשו צווי מרע\"ה בכל אות נפשם:" + ], + [ + "וירעו אותנו המצרים ויענונו כו'. חוזר לדבריו הראשונים שרצה לבאר שהיו המצרים עומדים עלינו לכלותנו ולהעבירנו מעבודתו ית\"ש. וז\"א, וירעו אותנו המצרים ע\"ד זוה\"ק שעשו אותנו לרעים וחטאים. כמש\"נ הבה נתחכמה לו פן ירבה, ר\"ל יגדל במעלה. או יאמר וירעו אותנו המצרים ר\"ל שכל עיקר שעשו לנו לא לתועלת עצמן אלא להרע לנו כמ\"ש הבה נתחכמה לו. ולא לענין הלבנים אמרו כי א\"צ לזה התחכמות אלא שנתנו עצה במה לדונם. " + ], + [ + "ויענונו כמ\"ש וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם, ואחז\"ל וישימו עליו על פרעה, משל למלך שנתן מס לעבדיו, א\"ל אדוננו המלך והלא המס שלך, א\"ל כדי שילמדו ממני ולא יבריחו המכס, כך וישימו עליו ר\"ל על פרעה שרי מסים, והתכלית למען ענותו בסבלותם, ר\"ל לישראל. א\"י שהקב\"ה ישלם לפרעה כפעלו, וזה וישימו עליו שרי מסים, והסוף למען ענותו לפרעה בעבור סבלותם של ישראל. ויתנו עלינו עבודה קשה כמ\"ש ועבידו מצרים את בנ\"י בפרך, ר\"ל לא די שהיו מעבידין אותם למלאכת המלך, אלא היו ג\"כ משעבדים אותם לעבודת עצמן, ועוד עשו להם בפרך, ודרז\"ל שהיו מחליפין מלאכת אנשים כו':" + ], + [], + [], + [], + [ + "ונצעק אל ה' אלהי אבותינו. ע\"ד המתפלל בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים. בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו. וזה ונצעק אל ה' אלהי אבותינו, ר\"ל אף שידענו שאנחנו עירום ועריה, עכ\"ז צעקנו אליו ית\"ש עשה למען אבותינו הקדושים, וזהו אלהי אבותינו והקב\"ה עננו מפאת עצמנו, ועכ\"ז לא היה רק הצלה אבל להטיב עמנו לזה לא היה לנו שום זכות ונצרכנו לזכות אבות, ודרש וישמע ה' את קולנו ר\"ל שתלה לנו בזכותנו, כמ\"ש וישמע אלהים את נאקתם להצילם מרעתם, ואך לאשר לא הספיק קול יללתם לזכותם בהטוב בזכותם. לזה ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. והתחיל לסדר צרותם אשר כמעט היו כלים באפס תקוה, ואין היוצר חפץ בשבירת קנקניו לזה זכר להם זכות אבותם:", + "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה, וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. במדרש רבה וירא אלהים כו', הם לא ראו זה את זה הם לא ידעו זה מזה, אבל הקב\"ה ראה וידע מה בלב כל א' וא' כו' והוא תמוה. ויתכן שפרעה העמיד הנוגשים המצרים להשגיח בעם, לבל יעוררו זעקת שבר על צרתם, לבל יבא זעקתם לפני בוחן לבות, וכאשר נתמלא לב איש מישראל על כל גדותיו יגון ואנחה, וסבל יסורים קשים ועצומים, היה מוכרח להתעצם ולהתגבר בכל כחו, לבל יוציא דמעותיו ואנחותיו החוצה, ובגלל כן לא נתעורר עליהם רחמי עליון, בלי אתערותא דלתתא כידוע. אמנם כשמת מלך מצרים, וידוע נמוסי מדינה כי במות המלך כל עם המדינה יספדו ויקוננו על מיתתו, הוי אדון והוי הודו, אז מצאו גם בני ישראל מקום אמתלא, לשפוך דמעותם ואנחתם לעיני כל מצרים, או אז נתכו שאגותיהם ושפכו לבם לפני ה', וגם בני ישראל עצמם כאשר ראו איש את רעהו בוכה וזועק לא היה יודע על מה הוא בוכה, אם על מיתת המלך או על צרתו, כי לא יכלו להוציא מן השפה ולחוץ, כי איש מרעהו ישמרו. וזהו כונת הכתובים הנ\"ל. ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים. סיפר הכתוב איך באו לגדר אתערותא דלתתא. ואמר שהיה ע\"י מיתת מלך מצרים. ועתה ע\"י אמתלא זו הורידו כנחל דמעה. ויאנחו בני ישראל ויזעקו מן העבודה, אף כי לא הוציאו דבר זה מפיהם, אולם ותעל שועתם אל האלהים. שהוא בוחן לבבות, שזעקתם הוא מן העבודה. ומה נעים מאמר הכתוב וירא אלהים את ב\"י וידע אלהים. וכאשר פירש המדרש שרק הקב\"ה ידע וראה עומק לבם מה שבלב כל א' וא' מישראל מה שלא ידעו ולא ראו איש את אחיו. וסיפר לנו גודל רחמי שמים. כי הוא פונה אל תפלת הערער, ויודע הגיון לבו עד היסוד. ולהסביר הענין יותר מה שאמר ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, כי צריך להבין מאחר שלא נתעורר השם ב\"ה בגודל רחמיו, רק מחמת זכירת ברית האבות, למה המתין עד הנה, שהרי בריתו הוא צריך לזכור בלי שום אתערותא כלל ההוא אמר ולא יעשה כו'. וגם למה פרט שמות האבות ולא אמר דרך כלל ברית אבותיהם. ולבא אל עומק הדברים נציע תחילה עוד איזה פסוקים בפרשה זו. ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי אליהם אלהי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה. ולהבין מה ענין שאלת שמו לגאולתם, ובפרט שכבר הודיעו אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. וגם כונת השם הקדוש אהיה אשר אהיה. ואקדים תחילה המדרש פ' ויחי ויאמר יעקב אל בניו האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים. ביקש יעקב לגלות לבניו כו', נסתלקה ממנו שכינה. אמר שמא חלילה יש פסול בבני כאברהם שיצא ממנו ישמעאל כו', פתחו כולם ואמרו שמע ישראל ה\"א ה' אחד, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרו חכמים היכי נעביד נימריה לא אמרו משה לא נימריה אמרו יעקב, התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי. משל לבת מלך הריחה ציקי קדירה, מה תעשה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער, התחילו עבדיה מביאין לה בחשאי כו'. הובא ג\"כ בגמרא פסחים פרק מקום שנהגו. ולפע\"ד שהדברים סובבים על קוטב המאמר במס' יומא, משה אמר האל הגדול הגבור והנורא, אתא ירמיה לא אמר גבור, אמר גוים משעבדים בבניו, איה גבורותיו, אתא דניאל לא אמר נורא, אמר גוים מרקדים בהיכלו איה נוראותיו, אתו אנשי כנסת הגדולה וחזירו עטרה ליושנה, ואמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו. ופריך הגמ' וכי מאחר דאמרה משה וכתביה באורייתא היכי אתו ירמיה ודניאל ועקרו תקנתא דתיקן משה, ומסיק הגמ' מתוך שהיו יודעין בהקב\"ה שהוא אמתי לפיכך לא כזבו לו. ויש להבין דברי הקדושים ההם, ירמיה ודניאל. הקצור קצרה דעתם מהבין דעת עליון כפי בחינת אנשי כנה\"ג. ואיך עלה על דעתם למעט בשבחו ית', אפס נראה כי לא חליה למעט בשבחו עשו כן, רק לאשר הדבר ידוע שאסור לספר בשבחו של מקום כי איה הפה שיוכל לתאר שבחיו ית' על מכונם, כאמרם ז\"ל משל למלך שיש לו אלפי אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף, ודברי המורה נבוכים ידועים. רק שזאת יש לנו רשות להגיד שבחו שאנו רואים מתוך פעולותיו אשר הוא עושה בקרב הארץ, ולתאר אותו בתואר השייך לאותה פעולה שהוא עושה, ויהיה כונת התואר לא לתאר עצמותו חלילה, רק לתאר הפעולה הנוראה ההיא אשר ראו עיני המתאר ההוא, ולהלבישה דרך שבח לכבודו יתברך שמו, אבל אם המתאר ההוא לא ראה שום פעולה בעיניו מאותן התוארים, הוא מחרף ומגדף, כי איך יתאר חלילה בפה חומרי גודלת עצמותו ברוך הוא אשר אין ערוך אליהם. והנה כשהיו ישראל שרוים על אדמתם בכבוד גדול וכל עמי הארץ ראו כבוד השם וגדלו וידו החזקה. בעשותו גבורות ונוראות בעבור עם קרובו, אז היה נאה לשבחו בתוארים האלו גבור ונורא לתאר הפעולות. אולם כאשר השיב אחור ימינו, ולא הוציא גבורותיו ונוראותיו אל הפועל, אף שבאמת הוא גבור ונורא בכח, אסור לתארו בתוארים הללו, לכך ירמיה ודניאל לא מיעטו בכבודו חלילה, רק שידעו באנשי דורם שאינם מבחינים ענין הגבורות והנוראות שהיו מבחינים דורם של אנשי כנסת הגדולה ואשר הגבורה והנוראה ההוא הוא ענין דק ונסתר, ולאו כל אדם זוכה לפקוח עיני שכלו להבין הדברים ההם, ורק בעיני בשר יביט, והנה חושך, אין גבורות ואין נוראות. על כן הם אסורים לומר השבחים ההם, כי נראה שהם חנפים ומדברים דרך חניפה בפיהם מה שלא ראו בעיניהם, רק כאשר באו אנשי כנסת הגדולה ופקחו עין של אנשי דורם ומעשהו השכילו, כי הקב\"ה הוא כובש כעסו נגד עוברי רצונו, אז היו יכולים להתיר להם להחזיר עטרה ליושנה. ובזה יש להבין הלשון שאמרו הן הן גבורותיו שמשמעות הדברים שהגבורות הראשונים כאפס ותוהו לעומת הגבורות ההם, ואיך הוא זה, אולם כבר אמרו איזהו גבור הכובש את יצרו. ביאור הדבר, כי אם יראה איש את גבורתו בהאבקו עם גבור אחר ויפיל אותו לארץ, בזה לא נודע כחו, רק שיכול לכבוש אדם אחר שהוא חלוש ממנו כי אילו היה האחר גבור כמותו לא היה יכול להפילו, אבל איך נוכל לדעת שהוא גבור גדול ויכול לכבוש גבור כמותו, הוא רק כשהוא כובש את עצמו, כי יקום עליו איש חלוש ומחרפו בזלזולים גדולים, אשר אם הגבור ההוא יניח ידו עליו יפצפצהו, והגבור ההוא כובש כעסו, ומתגבר נגד עצמו, אז נודע כחו וגבורתו שיוכל להתגבר נגד גבור כמותו. וכמו כן הבורא ית\"ש, אם יראה גבורות גדולות נגד בשר ודם וידכא תחת רגליו כל אסירי ארץ, בזה לא נודע כחו הגדול כלל, כי לא הראה גבורה רק נגד נמלה קטנה, אבל בזה נודע כחו שנמלים תשושי כח מחרפים אותו בעזות פנים, ומכים את בניו היקרי לעיניו והוא רואה ושותק וכובש את כעסו. בזה אנו יודעים גודל גבורתו שהוא יכול לנצח גבור כמותו כביכול. כי הוא כובש את עצמו, כמובן:", + "וע\"פ זה יש לפרש הכתובים בירמיה קפיטל י\"ב. צדיק אתה ה' כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי, קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. ויש לתמוה איך מלאו לבו לדבר כאלה. ומדוע לא מצינו שהשיב לו השם ברוך הוא שום תשובה על זה, ולמה סיפר לנו הכתוב הקושיא שהקשה ואין לה שום תירוץ, וגם במה שאמר קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם, מה ענין זה למה שאמר למעלה, וכי רק לרשעים כאלה משפיע הש\"י טובו. הלא גם לרשעים בפיהם ובכליותיהם משפיע טובו. אך לדברים הנ\"ל יובן שאין כונת ירמיהו חלילה להקשות ולהתרעם על כבודו ית'. רק אדרבה דיבר דבריו דרך התנצלות על שמיעט בכבוד שמים, שהרי מבואר לעיל שירמיה היה הראשון שנטל מהש\"י תואר גבור, והוא נראה לכאורה חלילה כאילו רוצה לצאת לריב עם השם ב\"ה ורוצה לפגום בכבודו, על זה התנצל לפני יוצרו ואמר ידעתי כי צדיק אתה ה', וחלילה לי לריב אליך. רק מחמת כן מנעתי את העם מלומר עליך גבור כי ידעתי שאתה אל אמת, ושונא חנופה, לכם משפטים אדבר אותך, על צד המשפט והיושר, כי אם יאמרו עליך גבור, ישאלו מדוע דרך רשעים צלחה, לכן גם יעשו פרי, ואיה הם גבורותיך, ואם אעפ\"כ יאמרו עליך תואר גבור. תהיה קרוב בפיהם ורחוק מכליותיהם כדרך החונפים. לכן שמתי יד לפה ומנעתי תואר גבור. ולא חלילה לצאת לריב עמך. ובדברים האלה פירשתי מאמר במסכת ברכות, מפני מה לא נאמרה נו\"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל שנאמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, אעפ\"כ חזר דוד וסמכן ברוח הקודש שנא' סומך ה' לכל הנופלים יעו\"ש. והמאמר הזה תמוה וכי לא מצא נו\"ן אחרת. וע\"פ דברינו הנ\"ל יובן. דהנה אות מ\"ם של אשרי מלכותך מלכות כל עולמים וגו', הודיע לנו שהמלוכה והממשלה שהוא גבורתו יתב', לא תתבטל לעולם ולעולמי עולמים, ומשמעות הדברים שתמיד יראו מלכותו וממשלתו בכל דור ודור, וצפה ברוח הקודש שיגיעו ימים שר ילכו ישראל בגולה בין העמים ויתחלל כבודו וממשלתו כביכול. כמאמר הכתוב באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו, ובמה יודע אז מלכותו וממשלתו. רק שהתבונן אדוננו דוד כדעת אני כה\"ג שזה עצמו יהיה עוצם גבורתו. ובזה יהיה ניכר עוצם ממשלתו בכבישתו את כעסו ואריכת אפו. ונמצא נפילת ישראל, הן הן עצם גבורותיו, והיה צריך להעמיד תיכף הנו\"ן של נפלה כו', לבאר בזה הפסוק הראשון. רק שלא רצה להזכיר נפילת ישראל חלילה בשירתו. על כן המיט הנו\"ן, וחזר ורמז באות סמ\"ך סמיכות נפילתם, וזהו כונתם ז\"ל חזר וסמכן ברוח הקודש:", + "ובאופן אחר יובן ביאור מאמר מ\"ט לא נאמר נו\"ן באשרי, על דרך שאנו נקראין סוכת דוד הנופלת, ואמרו בזוהר הקדוש מאן דנפיל בעי לסמכא ליה, וצריכין אנחנו סמיכה, ומה ענין הסמיכה שלנו, ע\"ד ס' קרנים משיח בשמו יבטל להרשעה בשמה בסוד שיהא על לבו חושן, ורצ\"ל משיח בשמו הק' שעולה שנ\"ח יבטל להרשעה בשמה הנקרא נחש גימטריא שנ\"ח בסוד שיהא על לבו חושן, ר\"ל שמהגו מלא זוהמא משכא דחויא עור נחש כתנות עור בעי\"ן, יתהפך לחושן ויעשה מנו\"ן כפופה נו\"ן פשוטה, ע\"ד זוה\"ק בכל לבבך בב' יצריך, ואי תימא ביצה\"ר איך יוכל ב\"נ למרחם לקוב\"ה הא איהו מקטרגא דלא יתקרב ב\"נ לפולחנא דקוב\"ה, ותירץ דא איהו פולחנא דקוב\"ה יתיר כד האי יצה\"ר אתכייפא ותבר ליה ההוא ב\"נ בגין דידע לקרבא לההוא יצהר לפולחנא דקוב\"ה, ואז כשמזכך עניני חומרי שלו לעבודת הבורא ועושה מחומר צורה נקרא תכשיט, וזה שנעשה מנחש חשן והוא לשון תכשיט, נמצא שאין חילוק בין נחש לחשן כ\"א שבנחש נו\"ן כפופה ובחשן נו\"ן פשוטה, וכתבו המקובלים שנו\"ן פשוטה מורה על מידת בינה יין המשומר בענביו דלית תמן מגע עכו\"ם ושם הקדוה בתכלית ההתפשטות, ונו\"ן כפופה מורה על מידת מלכות שכופפת אורותיה שלא יינקו הס\"א יותר מכדי חיותם, ע\"ד אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר, וע\"ד ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, וידוע שכל נפילת ישראל הכל על ידי הנחש, הוא היצה\"ר המסית ומדיח לאדם לכל תאות עולם. ואיתא בסוכה לע\"ל מביא הקב\"ה ליצה\"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, ופירושו שיוציא ממנו דמו וזוהמתו שמרתיח לאדם אל החטא, וזה הסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ממילא אז יתהפך מנחש לחשן ע\"ד כי לא נחש ביעקב ויבוער רוח הטומאה מן הארץ וא\"כ יתהפך אצל כל אדם הנו\"ן כפופה לנו\"ן פשוטה. שיעשה מגוף נחש מלא זוהמא יעשה חושן והכל ע\"י סיוע ה' כמאז\"ל הנ\"ל מביא הקב\"ה ושוחטו, וזה סומך ה' לכל הנופלים כנ\"י סוכת דוד הנופלת, ואי יסמוך אותם וזוקף לכל הכפופים שהנו\"ן כפופה אצל כ\"א יתהפך ויהיה בזקיפה ויעשה מנחש חושן:", + "והנה כמו בזמן גלותנו נעלם כחו וגבורתו יתברך מעיני כל בשר, עד שנתחבטו ירמיה ודניאל ואנשי כנה\"ג איך להשיב שבחו יתברך על מכונו הראשון, כמו כן כשהגיע לאבותינו גלות מצרים, וארץ נתנה ביד רשע וישימם כעפר לדוש. נתמעט גם כן כבודו ומלכותו יתברך מתואר הגדול הגבור והנורא. אשר נתרא ונתגלה בזמן אברהם יצחק יעקב, אשר בזמנם ראו כל בזר יחדיו גדולתו ית' וגבורתו ונוראותיו, בראותם את מעשה ה' הגדול והנורא, אשר עשה את אבותינו. לא הניח לאיש לעזקם ויוכח עליהם מלכים, וכדומה נסים רבים ועצומים, כל רואיהם הכירום כי הם זרע ברך ה', וכאשר צפה אבינו יעקב גלות החיל הזה אחזו פחד ובהלה. לא מחמת הצרות והיסורים. אדרבה הי' שמח ביסורים וקבלם על נפשו ועל זרעו באהבה רבה, ע\"ד צורם מכרם אברהם בירר להם מלכיות, רק שירא פן יתמעט חלילה כבוד מלכותו ית' שמו, שהבנים בניו לא יבואו אל הבחינה של אנשי כנה\"ג כנ\"ל לומר הן הן גבורותיו רק יכחישו חלילה יכולתו ית', וכיון שראה שנסתלקה ממנו שכינה, אחזו רתת וחלחלה וחשב שמא יש פסול בזרעו, שלא יקבלו עול מלכותו עליהם רק בשעת הרחמים, ולא בשעת שליטת מדת הדין. והשיבו לו בניו, שמע ישראל, ישראל סבא. ה' אלהינו, ר\"ל בין שיהיה הקב\"ה עלינו במדת הרחמים שהוא בחינת שם הויה ב\"ה, ובין שיהיה בבחינת מדת הדין, שהוא בחינת אלהינו, בכל זאת יהיה ה' אחד, ר\"ל שלא ישתנה אצלנו חלילה כבודו יתברך, ותמיד נקבלנו בתואר אחד הגדול הגבור והנורא כבחינת אנשי כנ\"ג הנ\"ל, אז פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ר\"ל לא כמו שחשבתי תחילה, שכבוד מלכותו לא יהיה נגלה רק בזמן הרחמים ולא בזמן הדין. ואז לא יהיה כבוד מלכותו לעולם ועד רק יהיה בזמן זולת זמן, אבל עכשיו שמחה גדולה בלבי, כי יהיו תואריו ושבחיו יתברך בפי בני היקרים תמיד בתואר אחד לעולם ועד:", + "ועתה נבא לשארית דברי המאמר הנ\"ל. למה אמר דוקא יעקב השבח הזה של בשכמל\"ו, ומשה לא אמרו, ולפי מה שכתבנו שתואר ושבח הגדול הזה, הוא רומז שכבוד מלכותו יתקיים במצב אחד לעולם ועד, בין שיהיו ישראל בתקפם ובין שיהיו ח\"ו בשפלות. והנה יעקב אבינו צפה ברוח קדשו. שגם בגלות מצרים יקבלו עול מלכותו ית' עליהם, כמו שכתבנו למעלה, ע\"כ היה יכול לומר השבח ההוא, משא\"כ משה הביט וראה כאשר ישכב עם אבותיו וקם העם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, כגון בזמן השופטים שמסרם השם ביד מלכי הגוים, כמדין וסיסרא, ויתר המלכים, על כן פסק מלומר השבח הה. כי ראה שלא יתקיים, רק בזמן זולת זמן, ואיך יאמר לעולם ועד. וכאשר שוב באו אנשי כנסת הגדולה בימי בית שני, וראו ברוח הקדש הגלות הרביעי הגדול והעצם. לא ידעו מה לעשות בשבח הזה, כי לא ידעו אם יהיו אנשי הגלות ההוא בבחינת יעקב או בבחינת משה, על כן עצו עצה ע\"ד זה. דהנה אמת הדבר שאנשי כנה\"ג שמו לב לפקוח עינים עורות. להחזיר השבח הגדול הגבור והנורא על מכונו כבתחילה בימי משה. מטעם הן הן גבורותיו כו'. אך נבחין תחילה, כי אף שיש לתאר התוארים האלה בין בזמן גדולתן בין בזמן שפלותן של ישראל, עם כל זה אינם בגדר אחד. כי בזמן גדולתם. התואר ההוא גלוי לעיני כל העמים בהתגלות נפלא, והוא באתגליא ונוכל לאמרו בקול רם. כי כולם רואים את כבודו ית', מה נהדר במזח המלוכה, מה שאין כן בזמן הגלות אף שאנחנו עם בני ישראל המאמינים בה'. ויודעים אנו בו שהוא תקיף ובעל יכולת רק שהוא כובש כעסו נגד עוברי רצונו, נגלה לעינינו כבוד מלכותו. מכל מקום הוא רק באתכסיא טמיר ונעלם, כי לפי הנגלה לעיני העמים עוברי רצונו בעוה\"ר, כבודו הגדול מחול בעיניהם. כי יאמרו איה אליהם והם אומרים ידינו רמה. ואם נאמר השבח הזה בקול רם יהיה ללעג ולקלס בעיניהם. ע\"כ תיקנו אנשי כנסת הגדולה לאומרו בחשאי:", + "ומעתה יומתק המשל של בת מלך הנ\"ל, שהריחה ציקי קדרה, ולפי הענין הוא מאכל בזוי, ואין נאה לבת מלך לאכלו, רק שהריחה ריחו וטעמו כי טוב הוא, ויש לה תאוה גדולה לאכלו, רק שיש לה בושה לעיני האמהות והשפחות, אשר אינם מבינים את יקר טעמו. ולא ידעה מה לעשות, שאם תאכלנו יהיה לה גנאי לעיני האמהות, ואם לא תאכלנו יש לה צער מחמת גודל תאותה, ומחמת זה היא מוכרחת לאכלו בחשאי, כדי למלאות חשקה, ושלא יהיה לה גנאי, כמו כן שבח הגדול הזה מי שמכיר טוב טעמו ויודע גבורותיו ית', יש לו התלהבות וחשק גדול לאמרו בפה מלא, רק לעיני העמים אשר בחשיכה יתהלכו הוא לעג וקלס לאמר איזה כבוד איזה מלוכה יש לו ובניו הם בתכלית השפלות, ואיך תוכל לתארו במלך הכבוד, לזאת תיקנו שיאמרו אותו בחשאי, והבן היטב:", + "וזה מה שאמר והיה כי יאמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, אך נקדים עוד שהדבר ידוע שתואר הגדול הגבור והנורא, השלשה תוארים הללו הם בבחינת שלשה אבות. כי תואר גדול הוא בבחינת אברהם אבינו ע\"ה, שהודיע שמו לכל באי עולם, ותואר גבור הוא בבחינת יצחק אבינו, ע\"ד ופחד יצחק, ותואר נורא הוא בחינת יעקב אבינו ע\"ה, ע\"ד מה נורא המקום הזה. וזה שאמר משה להקב\"ה, רבונו של עולם אתה אומר אלי שאומר להם בשם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, והלא ידוע להם שבזמן האבות היה שמך הגדול הגבור והנורא, כל אחד כפי בחינתו, ועתה היו בגלות מצרים מקום חושך ואפילה איך אזכיר להם שמך ע\"פ בחינת האבות, ואמרו לי מה שמו, פי' איך תוכל לתארו בשם הזה, שהוא גדול גבור ונורא איה גבורותיו איה נוראותיו, ואמר לו השם ב\"ה אהיה אשר אהיה כוונת השם הזה ע\"פ פשוטו, הוא שהוא לעולם בהויה אחת, ולא ישתנה שבחו לעולם בזמן זולת זמן, ורק שצריך להבין בחינות השם ההוא בעינא פקיחא, שגבורתו ונוראותיו, הם בבחינות מתחלפות, אבל התואר לא ישתנה חלילה בשום זמן מהזמנים, כאשר פירשנו לעיל בדעת אני כנסת הגדולה:", + "ומעתה נחזור לענין הראשון. כפי היוצא מדברינו הנ\"ל, הנה נתגלה כבודו ית' בזמן הגאולה בחינת גבורותיו גלוי לכל העמים, תחת אשר עד הנה היה טמיר ונעלם רק בלב עם בני ישראל הרואים את כבודו, אבל בעיני מצרים אדרבה היו חושבים שתשש כחו חלילה מכח הוכחה גדולה, כי אילו היה בו כח למחות, איך היה אפשרי לכבוש כעסו כל השנים הללו אשר ראה בניו בצער ושפלות גדול ואנחנו היינו מחרפים ומגדפים אותו על פניו כל הימים, ואילו היה בו כח היה לו לצאת כגבור כאיש מלחמות יעיר קנאה, להכניע אויביו לפניו, ובחרבו השלופה יחבל קדקד שער מתהלך באשמיו. עד אשר לא יוכל להרים ראש. ומזה שפטו פרעה ועמו כי אין בידו כח להציל, והנה עתה כשהגיע זמן גאולתם ורצה הקב\"ה להראות בחינת גבורתו באופן גלוי. כאשר הראה גבורתו בזמן האבות הקדושים, ואילו היה רוצה היה יכול להכניע את פרעה ועמו בפעם אחד, אשר לא יוכל להרים ראש לסרב בדבר, רק שאין הקב\"ה בא בטרוניא עם בריותיו כדרכו הטוב, וכמאמר רז\"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה. על כן הלך עמו לאט לאט בהדרגה, אלי ישוב מדרכו הרע ויעזוב חטאיו ושב ורפא לו:", + "וזה כונת הכתוב ואני אקשה את לב פרעה. פי' אני אגרום על ידי הנפלאות והמכות ההולכים במדרגה שע\"י זה יטעה בדעתו שאין בי כח לעשות יותר למען רבות מופתי בא\"מ, פי' ע\"י שאני מרבה אותות ומופתים, ואיני מכה אותו בפעם אחת, כמו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו, שכונת למען בשביל שיצוה את בניו, וכן אמר למעלה בפ' שמות, ואני אחזק את לב פרעה, וכן בפ' בא כי אני הכבדתי את לבו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ג\"כ הכונה כנ\"ל בשביל שהוא רואה שאני עושה נדו אותות חדשים בכל פעם, ואיני בא עליו בכח גדול וביד חזקה בפעם אחת. אבל ודאי כונת הקב\"ה הוא להיפך להתנהג עם בריותי במדת הרחמים, רק הרשעים החטאים בנפשותם המה יכשלו בדרכיו ובאים לידי כפירה. וזהו כונת המדרש על פסוק מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו, אומר עצי תקום וכל חפצי אעשה, כל הקורא פסוק זה כו', אלא מה וכל חפצי אעשה שאני חפץ להצדיק את בריותי ואיני חפץ לחייבם, פי' מה שאני בא עליהם בתחילה בהתראה קלה הוא רק בשביל שאני חפץ בתשובתן של רשעים ואיני חפץ במיתתם, אבל ידעתי שהרשע יטעה בזה ויחשוב שאין בי כח לעשות בו נקמה, אולם אנכי לא אחזור בי ממדת הטובה, ובשביל שוטה זה שחושב שלא כהוגן, דרכי הטוב לא אשנה ולא אמיר, רק שאני מגיד מראשית מה יהיה באחרית דברי ומקדש אשר לא נעשו, פי' שלא נעשו המעשים ההם שאני עושה בביל להקשות לב אנוש, רק אדרבה להטותו לתחייה:" + ], + [], + [ + "וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ, כי בג' מקומות רצו המצרים לבטל את ישראל מפו\"ר, שזאת היתה כונתם בעצתם העמוקה, הבה נתחכמה לו פן ירבה כו', מתחלה ע\"י המילדות, הב' כשלא עתה לו צוה כל הבן הילוד היאורה כו', ויעבידו כו' בנ\"י בפרק שהיו משעבדין אותם בכל מיני קושי וגם בלילה לא הניחו אותם לישן והכל כדי למעטן מפו\"ר ועל אלו אמר וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ, ע\"ד כיון ששמעו גזירת פרעה עמדו כולם ופירשו מנשותיהן, וזה וירא אלהים את בני ישראל, ופירשו כמה דחימא ראה ראיתי את עני עמי ר\"ל מצבם הנוכחי הרחק מאוד ממצב כונת השם, וידע אלהים כמה דתימא כי ידעתי את מכאוביו, ר\"ל אשר רב כח הענוי המעביר את האדם על דעתו האנושית ועל דעת קונו האלהית:" + ], + [ + "ואת עמלנו אלו הבנים כמ\"ש כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ר\"ל כי כל עמל אדם בדר ה' חקותו להנחיל דרכו לבניו אחריו, ע\"ד כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה', ולזה אברהם טרם שהובטח על זרע אמר ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, ר\"ל לא שחש על רכושו שיגיע לזולתו רק על הדרך אשר סלל בעבודת ה' למי ימסור וילמד דרך הקודש. לזאת תשוקת כל אדם ישיארו בניו אחריו ללמדם דרכו, ויחשב לו כאלו הוא בחיים ע\"ד דוד הניח בן כמותו נאמר בו שכיבה יואב כו' נאמר בו מיתה, ולזה אנו מבקשים למען לא ניגע לריק, ר\"ל ע\"ד כי ריק בגימט' ש\"י והמניח בנים כשרים יראי ה' תקותו שע\"י זה יזכה להיות בין הצדיקים אשר ינחלו ש\"י עולמות, אבל כשאין לו בנים תקותו נכזבה, וזה שמבקשים למען לא ניגע לריק, שלא יהיה לנו ח\"ו למי להנחיל דרכינו בעבודת ה', ואז יהיה עמלנו לריק ולא לש\"י, ופרעה רצה להעביד בניהם, ולזה אמר ואת עמלנו אלו הבנים, ופרעה רצה להרוג הבנים כמה שנא' כל הבן הילוד כו':" + ], + [ + "ואת לחצנו זו הדחק. שהיו משעבדין אותן בכל מיני לחץ, ע\"ד כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, וכמה שנא' וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם: " + ], + [], + [ + "ויוציאנו ה' ממצרים כו', לא ע\"י מלאך כו'. כי כל מערכות השמים עומדים ברשותו ית\"ש ומתהלכים על השלימות ההוא שהושם בטבעם בזמן בריאותם, עליו לא יוסיפו ולא יגרעו ממנו. אך אינם מבחינים בין רעים לטובים, כאשר ישלחם ה' לשבט לעיר או מדינה, ע\"ד כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע, וכאשר אנו רואים בפעולה אחת שהיא מיוחדת לבד לכלות הרעים ואינה שולטת בטובים, ע\"ד (וארא ט') והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, וע\"ד במכות בכורות ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, מזה אנו רואים שנעשה רק ע\"י ית' ולא מסרם לדברים טבעיים, ע\"ד (ישעיה מ\"ד) ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, ר\"ל הכבוד המושג שהוא כבוד אמתי לעשות כרצונו לא נתן להם רק הכבוד אליו ית'. וזה הוא הסימן שכאשר יפעל כנגד מנהגו של עולם בזה יודיע הש\"י שאך לו לבדו המלוכה, ובזה יתייחד בכבודו ובהכרת אלהותו ובפירסום גדולת תפארתו, וזה אני ולא מלאך, ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה כו', אף שהמקום אינו ראוי ואינו מוכן כי א\"מ מלאה גילולים ולא היה ראוי שתתגלה שכינתו ית\"ש משם, עכ\"ז רחם על ישראל, אבל יהיה דרך העברה עד שיצאו ישראל משם, ועוד תהיה ג\"כ לרעת מצרים והכיתי כל בכור כו', נזק ארציי אם שאלהיהם יהיה קיים, וזה רפואת החולי בעוד הסיבה קיימת, ולכן השלים דברו אני ה' לרמוז שגדול כחו ית' בזה, בכוריהם להכוח אף שאלהיהם קיים לפי שהוא ית\"ש ברא הכל, והוא מכינם והוא משדדם, והכל מפאת שראה ה' בעני עמו שמצרים הרעו להם כנ\"ל. " + ], + [ + "וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ כנ\"ל, ואת עמלנו אלו הבנים ואת לחצנו זו הדחק, ואז\"ל ג' דברים מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו, וע\"ד אלמלא נגדוהו לתמו\"ט הוו פלחו לצלמא. לזה סיפר בעל הפסוק גודל התקשרותם לה' בד' דברים שאז\"ל שלא שינו שמם ולשונם ושהיו גדורים מעריות ושלא היו בהם דלטורים, וזה מאמרו, ויענונו כמ\"ש וישמו עליו שרי מסים כו', ר\"ל שנטלו ממונם עכ\"ז ולא כפרו בו ית\"ש, אע\"פ שעניות מעברת כו'. וגם ויתנו עלינו עבודה קשה. ועוד וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ. ועכ\"ז היו גדורים מעריות, ואת עמלנו אלו הבנים כו', ועכ\"ז לא שינו שמם ולשונם למען כחש שהוא יהודי, אלא אמרו לנפשם שחי ונעבורה ומצות ה' אלהינו לא נפיר, ואת לחצנו זו הדחק, ועכ\"ז לא הרהרו אחרי מדותיו ית\"ש, לזה מדד להם כמדתם וייתר לכבודו ובא בעצמו למצרים וזה אני ולא מלאך כו'. שנאמר ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה כו', אני ה' אני הוא ולא אחר:" + ], + [], + [ + "ובזרוע נטויה זו החרב כמש\"נ וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, ע\"ד מאמר הקדום ועברתי בא\"מ, וקשה מה זכות היה בידם של בכירי מצרים שהיו מתים ע\"י ית\"ש ולא ע\"י המלאך המשחית, לז\"א שמוכרח שמתו ע\" החרב ולא ע\"י ית\"ש כי הלא נאמר (ד\"ה א' כ\"א ט\"ז) וירא את מלאך ה' עוד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. ואם הם מתו ע\"י המלאך כ\"ש המצרים הארורים:" + ], + [ + "ובמורא גדול זו גילוי שכינה כמ\"ש כו', כתוב בזוהר בהקדמה יראה אתפרשת לתלת סטרין תרין מינייהו לית בהו עקרא כדקא יאות וחד עקרא דיראה, אית ב\"נ דדחיל מקוב\"ה בגין דייחון בניהון ולא ימותון או דדחיל מעונשין דגופא או דממונא, אשתכח דיראה דדחיל מקוב\"ה לא שוי לעקרא, ועקרא דיראה הוא בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין וכולא קמיה כלא חשיבין. והענין שב' שבתיבת בראשית היא גדולה ע\"ד ראשית חכמה יראת ה'. שקאי על יראת הרוממות, וזה לא ישיג כ\"א ע\"י התורה וא\"כ איך קורא אותה ראשית, והענין שכל התורה נתנה רק להשיג ממנה יראת הרוממות, ע\"ד ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ\"א ליראה כו', כי הוא סוף התכלית, וידוע שזוף מעשה תחלת מחשבה, ע\"כ צריך קודם למוד החכמה להקדים במחשבתו שעי\"ז הלמוד שבחכמה יבא לידי יראת הרוממות, וזה ראשית חכמה יראת ה', נמצא במעשה יראת העונש קודם, אך במחשבה יראת הרוממות קודם, כמו בלמוד התורה שמתוך שלא לשמה בא לשמה כן מיראת העונש יבוא לידי תורה ומתורה ליראת הרוממות, ואיתא באבות כל שיראת חטאו ודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת, ופי' הרע\"ב שמעתי שמקדים במחשבתו י\"ח לחכמתו שהוא חושב בלבו אלמוד בשביל שאהיה ירא חטא. וזה ע\"ד תחלת מחשבה סוף מעשה, חכמתו מתקיימת שמביאתו למה שלבו חפץ, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו שאינו לומד על מנת לעשות הואל ואן לבבו פונה להיות ירא חטא אין חכמתו מתקיימת שהיא מונעת שרירות לבו הרע והוא קץ בה ומניחה עכ\"ל. והנה מ\"ש הר\"ח וז\"ל שאין להשיג יראת הרוממות כ\"א שישיג תחילה סודות התורה רק במחשבתו קדמה יראת הרוממות לידיעת הסודות, ר\"ל שרוצה ללמוד סודות התורה כדי לבא ליראת הרוממות, ויש כת בנ\"א כשרואה שאינו יכול להשיג סודות התורה אא\"כ רוצה תחילה להיות ירא שמים לכן רוצה להיות י\"ש כדי שישיג סודות התורה, אבל ז\"א כלום דא\"כ סודות התורה קדמה במחשבתו שהיא התכלית אצלו, ומקרא מלא דבר הכתוב ראשית חכמה יראת ה'. וזה כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו מדבר ביראת הרוממות. ורוצה בחכמה כדי שיגיע אל היראה, חכמתו מתקיימת שישיג אותה, אבל כל שחכמתו קודמת לי\"ח שרוצה להיות ירא ה' כדי שישיג חכמות סודות התורה, א\"כ החכמה קודמה במחשבה לי\"ח, אז אין חכמתו מתקיימת שלא ישיג פנימית התורה כ\"א הגשמיות. ואיתא בתנא דב\"א אמר דוד אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי, דכבר אמר דוד בדרך עדותיך ששי כעל כן הון, וכ\"א לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, הרי ששמחתו לא היה רק בהשגת התורה לז\"א יראתי מתוך שמחתי שמתו שהשגתי סודות התורה באתי לידי יראת הרוממות, ואי באתי לידי שמחת התורה להשיג הסודות, לז\"א מתוך יראתי שקדמתי במחשבה קודם למוד התורה שאלמוד למען שעי\"ז אשיג יראת ה', והבי\"ת רומז אל היראה היראה ע\"ד חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד, א\"כ נקרא היראה דירה ובית, והטעם כי הבית מחיצותיו אינם מניחים את האד לילך אל מה שהוא רוצה כ\"א כשיצא מן הפתח, כן ממש היראה מסבבת את האדם שלא יפעול שום פעולה כ\"א מה שציותה התורה, א\"כ התורה הוא הפתח שמעכב היראה אותו שלא יוכל לראות ולילך בשום צד מפני המחיצות כ\"א דרך הפתח שהיא התורה, והנה אות בי\"ת במילואה הם אותיות בית, שרומז אל היראה, וכן צורת הבי\"ת בג' מחיצות דומה לבית והפתח פתוח ברביעי, והנה נתבאר שיש ב' מיני יראה יראת עונש ורוממות, ויראת עונש נגד יראת רוממות כקוף בפני אדם, והטעם שיראת עונש היא יראה רעה מרצועה שהיא ס\"א, ויראת הרוממות מצד הקדושה, והס\"א נגד הקדושה כקוף בפני אדם, לכן אות בי\"ת קטנה מורה על יראה קטנה שהיא יראת עונש. ואות ב' גדולה מורה על יראה גדולה שהיא יראת הרוממות. וידוע שיש בתורה ב' אלפא ביתו\"ת אותיות קטנות וגדולות, וע\"ז רומז בראשית בב' גדולה שרומז על יראה גדולה שהיא ראשית הכל, אף שב' קטנה על יראת עונש שהיא באמת קדמה במעשה, שא\"א לבא ליראת הרוממות בלא דרגא שיקדים תחלה יראת העונש להכניע להגוף, אך במחשבה קדמה יראת הרוממות, ע\"ד לעולם ילמוד אדם שלא לשמה שמתך שלא לשמה בא לשמה, ואיתא בילקוט ולכל המורא הגדול אשר עשה משה זה קי\"ז, ולהבין איך מרומז בזה קי\"ס, אך י\"ל בקרא שאמר המורא הגדול מכלל דאיכא מורא קטן, אבל באמת מורא הגדול הוא יראת הרוממות ומורא קטן הוא יראת העונש, והנה ישראל במצרים בעת המכות היה שם מורא קטן יראת עונש, ע\"ד מכות מצרים אשר יגורת מפניהם, ויראת הרוממות השיגו אצל הים, ע\"ד וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ששם היה יראת רוממות, ע\"ד ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, וכל אחד ואחד השיג השגה גדולה עד שכ\"א אמר זה אלי, וזה וירא ישראל ראיה שכלית לכן וייראו יראה שכלית, וזה לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול זה קי\"ס אשר עשה משה לעיני כל ישראל, משמע שעה משה שום מעשה לעיני כל ישראל ועי\"ז בא להם המורא הגדול, ולא מצינו זה רק בקי\"ס. וזה מאמר התורה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, בראשית ב' גדולה, וזהו אמרו, ובמורא גדול מכלל דאיכא קטן זו גילוי שכינה שראו על הים, לזה השיגו שם אצל הים יראה הגדולה שהיא יראת הרוממות, כמ\"ש הנסה כו' ובמוראים גדולים ככל אשר עשה כו' לעיניך דייקא:" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "ביד חזקה זו הדבר כו', ובזרוע נטויה זו החרב ובמורא גדול זו גלוי שכינה, ובאותות זה המטה כו', ובמופתים זה הדם כו'. הנה כל המפרשים צלחו מדוע מכל העשר מכות שהיו במצרים לא קחשיב אלא אלו, והענין ע\"ד (פ' תבא) גבי מביא בכורים דקורא אינו כפוי טובה להש\"י על כל הטובות שעשה לאבותינו ע\"כ אינו מספר מהמכות והעונשים ששלח הש\"י למצרים בעונשם רק מספר לאותן טובות שהפליא הש\"י לאבותינו, דבמקום שמצרי וישראל היו עומדים במקום ומעמד אחד ששלטה המכה במצרי ולא בישראל כלל, ועל דרך שאמר או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, רצה לומר במקום ומעמד שניהם לקח גוי מקרב גוי. והנה בכל המכות לא מצינו מפורש בתורה ככה, ואף גם דבמכות ערוב כתיב והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב כו', מ\"מ לא היה הנס רק במה דלא היה מחזיק המכה ממקום למקום אבל במקום אחד שיהיו ישראל ומצרי ושמש המכה במצרי ולא בישראל, לא מצינו מפורש להדיא, רק במכת דבר כתיב והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, הרי אף שעמדו במקום א' בהמה של ישראל ובהמה של מצרי, אותה של מצרי מתה ולא של ישראל, וגם במכת בכורות מצינו כן ועבר ה' לנגוף את מצרים כו', ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף. ואח\"ז מספר הטובות הראה הקב\"ה לנו בחסדו הגדול, במורא גדול זו גלוי שכינה, ובאותות זה המטה, הכוונה מה שצוה הקב\"ה להראות לישראל האותות במטה כמבואר (בפ' שמות) ויאמר ה' אליו מה זה בידך ויאמר מטה, ויאמר השליכהו ארצה כו' ויהי לנחש כו', וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו למען יאמינו כו', ויאמר ה' לו עוד הבא ידך בחיקך כו', והיה אם לא יאמינו כו', פירש\"י משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לה\"ר, הרי דלא הראה להם משה בפועל רק האותות במטה שנהפך לנחש ואח\"כ חזר למטה. ואומר אח\"כ ובמופתים זה הדם. אין הכוונה על מכת דם כמו שהבינו המפרשים, רק לענ\"ד הכוונה שהוא המופת שהראה להם לישראל כדכתיב שם והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעו לקולך, ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם ביבשת, וכתיב אח\"כ ויעש האותות לעיני העם. ולפ\"ז נתרצו כל קושיות המפרשים במאמר זה:", + "דבר אחר ביד חזקה שתים. דברים אלו אין להם באור, אי רוצה לומר דמרמז שיהיו עשר מכות, לזה אין צורך לרמז דהרי מפורש בתורה באר היטב, ועוד האיך מרמז בשתי תיבות ביד חזקה דמורה על ב' מכות, כיון דתרתי אלו צריכים זה לזה על קוטב א', דתיבת חזקה בלי מלת יד הקודם אי לה פתרון, וכן בזרוע נטויה, ובפשיטות במורא גדול בלי הקדמת מלת במורא אין לו פירוש כלל. והנראה לפע\"ד שהכוונה מורה לנו דאלו עשר מכות היו נחלקים לחמשה חלקים. דהיינו מהם היו על ידי יד החזקה, והיינו דם, כדכתיב ביה קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים, הרי כתיב ביה ההכאה ביד, וכן צפרדע כתיב ביה ויט אהרן את ידו, הרי שאלו שתי מכות היו ביד, ועוד נקראו שתי ידות הללו ביד חזקה שנלקה היאור אשר המה היו עובדים לו ונפרע מאלהיהם תחלה כפירש\"י, וזש\"א ביד חזקה שתים היינו שתי מכות היו ביד חזקה. ובזרוע נטויה שתים, היינו ברד דכתיב ביה נטה ידך על השמים, והיינו שהזרוע נטויה למעלה על השמים, וכן חושך כתיב ביה נטה ידך על השמים. ", + "ובמורא גדול שתים, היינו ארבה דכתיב ביה וימהר פרעה לקרוא למשה ולאהרן, ובכורות דכתיב ביה ויקרא פרעה למשה ולאהרן לילה, הרי שהיו שתי מכות הללו, למורא גודל לפרעה, ", + "ובאותות שתים, היינו ערוב דכתיב ביה והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן כו', למחר יהיה אות הזה, הרי דהפלאה זו היה לאות. ודבר דכתיב ביה ג\"כ והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים כו', והיה ג\"כ לאות. ", + "ובמופתים שתים היינו מופת שלא יכלו החרטומים לעשות כמוהו, והיינו כנים דכתיב ביה ויעשו כל החרטומים כו' ולא יכלו, ושחין דכתיב ביה ג\"כ ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין וכו': או יאמר ביד חזקה שתים, ר\"ל שני תכליתות, א' לפרסם גדולתו ית\"ש, הב' להנקם מהם על שעשו לישראל, וע\"ד מדרש מפני מה הביא דם מפני שלא היו מניחין לבנות ישראל לטבול מטומאתן שלא יהיו פרין ורבין, צפרדעים שהיו אומרים לישראל שיביאו להם שקצים ורמשים, כנים מן הארץ שעשו לישראל מכבדי שווקים וחוצות, באופן שהיו ב' תכליות א' לו ית\"ש וא' לישראל:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ר\"י היה נותן בהם סימנים, דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. ע\"ד גדול אדוננו ורב כח כו'. עיין בפיסקא הודו לה' כו' כל\"ח. ומבואר בזוהר שעיקר חכמת מצרים היה מן היאור, כי ז\"ל (בפ' וארא ל\"ב) מאמר המתחיל אית מיין מגדלין חכימין נהרי מצרים מגדלין מארי דחרשין כו' ואושיט קוב\"ה אצבעא דידיה כו', ולא אתי עלייהו רוחא דאינון חכמתא, ונתהוו המים לדם וצפרדעים והארץ לכנים, להורות שנאבד מהם חכמתם, כמ\"ש אצבע אלהים היא, וחכמתו ית\"ש ניכרת אף בבריות קטנות ע\"ד כולם בחכמה עשית. הרי דצ\"ך להראות לפרעה חכמתו ית\"ש, כענין שאמר ר\"ע מה רבו מעשיך ה', יש לך בריות גדלות בים ויש לך בריות גדלות ביבשה, ויש באויר, וכל או\"א אינם יוצאין מתוך מחיצתן ותחומן ועכשיו יצאו ונתערבו יחד. וזהו ערוב שנזדמנו לבוא חיות רעות שאינם רגילין לבא להתערב ביבשה לטרוף טרף אדם יאכלו, וכאן נתערבו חיות שבים עם חיות שביבשה, והכל להראות גדולתו ית\"ש. עד\"ש להראות חפצו ורצונו הטוב, כי במכות אלו נאמר והפליתי ביום ההוא כו', והפלה ה' בין מקנה מצרים, בשחין נאמר כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים, לאפוקי ישראל, כי אע\"פ שהיה הקטרוג הללו עוע\"ז כו', ע\"ז ברצונו הטוב שם פסות כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול. באח\"ב להורות על יכולתו, במכת ברד כתיב בעבור הראותך כחי, אש ומים מעורבין זה בזה מתלקחת ממש נגד הטבע. ארבה נקרא חילי הגדול שאפי' ע\"י בריה קטנה עושה מלחמה עם אויביו. חושך היה באופן שהיושב לא היה יכול לעמוד עומד כו'. ועל הכל מכת בכורות, שבה הראה כחו הגדול, כדאיתא (בזוהר פ' בא) וה' הכה כל בכור כו'. ובהאי אתחזי גבורתא ושלטנותא דקוב\"ה, שבהם הראה שהוא יחיד בעולמו וכל אשר יחפוץ יעשה:", + "א\"י דצ\"ך, עד\"ש, באח\"ב, כי ג' חלקים היו בנסי מצרים. א' לפרם אלהותו ית\"ש, ב' להנקם מאויבינו, ג' לגאול אותנו. ונתפרסם אלהותו, באותיות דצ\"ך, שאמר פרעה לי יאורי ואני עשיתני, ונעשה דם, וצפרדע מן היאור, להורות שאינו אלהים. ואח\"כ כנים, והודו לומר אצבע אלהים היא. עד\"ש, להראות לנו נקמה מאויבינו. נגד שהיו מחליפין מלאכת אנשים כו', בא הערוב. כנגד שהיו מחזיקין אותן בשדות, בא הדבר בשדה. נגד האבעבועות ומכות שבא להם מהטיט בא להם השחין. באח\"ב, כדי לגאול אותנו. כנגד שהרעו לנו, בא ברד להכות להם כל עץ וצומח. וכן ארבה לעשות להם רעב, שיזכרו טובות יוסף. וגם חושך, שנראה מטמוניות שלהם. ומכות בכורות שישלחו אותנו לחירות בכספם:", + "א\"י ר\"י היה נותן בהם סימנים. דצ\"ך, עד\"ש, באח\"ב. הנה אנחנו מתארים את הבורא ית' הגדול הגבור והנורא, והנה כי בשלש מכות הרמוזות בשלש אותיות הראשונות מהשלשה סימנין, הודיע תאר גדול, ובשניות הודיע תאר גבור, ובשלישיות הודיע תאר נורא. ויתבאר בזה האופן. כי הגדול תבחן גדולתו בשלשה דברים, אחד בהיותו פועל פעולה גדולה ונפלאה, ב' שלא יהיה מקום ריק ממנו ויהיה נמצא בכל מקום ומלא כל הארץ כבודו, כדי שלא יהיה במקום רחוק מורדים בו. ג' שלא ימצא אחד שוה ודומה לו שיבטל מאמרו:", + "במכת הדם, הודיע גדולתו בדבר הא' מהשלשה, להיות שהיתה פעולה נפלאה הפיכת המים הפשוטים לדם שהוא מיטב הליחות שבניזון, וכמו שהאריך בזה הרב על העקידה זלה\"ה:", + "במכת הערוב הודיע גדולתו בדבר הב' שמלא כל הארץ כבודו. כמו שנאמר והפליתי ביום הוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה כו', והקב\"ה היה מצוי שם אצלם להצילם, וכתיב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, ואני נמצא בכל מקום ומקום, ולכן מי יוכל למרוד בי:", + "במכת הברד הודיע גדולתו בדבר הג' שאין דומה לו שיבטל מאמרו. וכמו שנאמר במכת הברד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ:", + "אותיות השניות מהסימנין הודיעו תאר גבור בזה האופן, וזה שהגבור יבחן בהיותו יודע ללחום בכל מיני זיין חרב וקשת וחנית ושאר כלי מלחמה, שאם אינו יודע ללחום אלא במין א' מכלי מלחמה, לפעמים יצטרך להשתמש בא' משאר הכלים ואינו מלומד על כך, ויהיה מנוצח, גם הגבור צריך שלא לבד שיהיה הוא מנצח לאויבו ומכניעו, כי גם צריך שיהיה לו חיל גדול סריס אל משמעתו בעת הצורך לערוך מלחמה כנגד אויביו:", + "במכת הצפרדע, הודיע גבורתו בחינה הראשונה וזה שאפילו בצפרדע שנראה שהוא דבר מותר בעולם בו עושה הקב\"ה מלחמתו, וכשאז\"ל שמות רבה פרשה עשירית, מהו ויתרון ארץ בכל היא, אפילו דברים שאתה רואה אותן כאלו הן כו' בכלל ברייתו של עולם, שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה כו', תדע אלולא הצפרדע היאך היה פורע מן המצריים, הרי לך שהקב\"ה עושה מלחמתו באיזה דבר יהיה ואפילו בדברים המיותרים בברייתו של עולם:", + "במכת הדבר הודיע גבורתו בחינה שניה, שיש לו יכולת להכניע האויב ולהמיתו:", + "במכת הארבה הודיע גבורתו בבחינה השלישית, שהרי יש לו חיל גדול מארבה, וכמו שנאמר וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עושה דברו כו', כי כל זה נאמר על הארבה:", + "האותיות השלישיות מהסימנין הודיעו תואר נורא, וזה שהדבר הנורא הוא נורא לא' מג' סבות, או בעבור שלא נודע סבתו, או עם היות שנודע סבתו אין הסבה ההיא מספקת לדבר הנמשך ממנו, או בעבור היות דבר אחד סבה לשני הפכים:", + "במכת הכנים הודיע היותו נורא להעלם הסבה, וכמו שאמרו החרטומים אצבע אלהים הוא:", + "במכת השחין הודיע היותו נורא בבחינה שיה, להיות שאין הסבה מספקת למסובב, וזה שעם היות שידענו שסבת השחין היתה ממה שאמר הקב\"ה מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה, מכל מקום אין סבה זו מספקת לשיהיה שחין פורח, והטעם שפיח כבשן הוא היסוד הארציי הנשאר מהדבר הנשרף שאין האור שולט בו, אלא אדרבה נפרד האש מהחלק ההוא, ואיך עתה נתפש האש בו ושרף דמן של מצרים עד שהיה לשחין פורח, אלא יובן עם מה שאמרו חז\"ל וזרקו משה השמימה עד כסא הכבוד כו', והאש ההוא של מעלה יש בו כח להיות נתפס אפילו בדבר שאין בו ממש, ועוד אמרו חז\"ל אמר ריב\"ל נס גדול נעשה בשחין, שאדם זורק חץ למעלה אינו מהלך מאה אמה, ומשה זרק פיח הכבשן מלא חפניו דבר שלא היה בו ממש וזרקו עד כסא הכבוד. ועוד נס אחר נעשה בו, שמה שהחזיקה ידו של משה היה מלא חפנים. ועוד נס אחר, אדם מפזר עפר קב אחד אין מפזר אלא ארבע אמות, אבל משה נטל מלא ידו ופיזרו על כל ארץ מצרים, הרי מגל הבחינות האלו הורה היותו נורא:", + "במכת החשך הודיע היותו נורא בבחינה השלישית, שמדבר אחד נמשך ב' הפכים, שכן כתיב ויהי חשך אפילה בכל ארץ מצרים כו', ולכל בנ\"י היה אור כו', ולכל בני ישראל לא היה חושך לא נאמר אלא היה אור, שנתוסף האור להם, כאז\"ל שכל מקום שהיה היהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות כו'. הרי שהיה להם תוספת אורה ולמצריים היה תוספת חשך. אז\"ל ויהי חשך אפלה למצריים ולישראל היה אור במושבותם, הרי שנמשכו שני הפכים בבת אחת ונתברר היות הקב\"ה גדול גבור ונורא:", + "ובמכת בכורות הורה שלשתן יחד, אם תאר גדול שאין לך גודל גדול מזה היותו מבחין בין טיפת בכור לטיפה שאינה של בכור. ועוד אמרו חז\"ל ברבה פ' י\"ח על פסוק ויהי בחצי הלילה המצרי שהיה מתירא היה מוליך בכורו אצל ישראל ואמר לו בבקשה ממך טול את זה וילין עמך, כיון שהגיע חצי הלילה הכה הקב\"ה כל הבכורות, ואותן שהיו נתונים בבתיהם של ישראל היה הקב\"ה פוסע בין ישראל ובין המצריים והיה נוטל נשמתו של מצרי ומניח של ישראל, והיה היהודי מתעורר ומוצא את המצרי מת בין כל אחד ואחד כו', וודאי שאין לך גודל גדול מזה. ואם תור גבור שפעל ועשה מכת בכורות ברגע אחד, ואם תואר נורא שהפיל מוראו על המצרים עד שאמרו כולנו מתים:" + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כמה מעלות טובות למקום עלינו וכו'. הרב המורה (פרק נ\"ד מחלק ג') ביאר כי שלימות האדם הם ארבעה מינים, (א) שלימות הקנין כמו ממון ובגדים וקרקעות ועדים וכדומה. (ב) שלימות המזג והוא חוזק הגוף ושווי אבריו נערכים וחזקים כראוי. ~(ג) שלימות המדות והוא שיהיו מדותיו שלימות על תכלית מעלת המין האנושי. (ד) שלימות האנושי האמיתי והוא ציור המושכלות האמתיות בענינים האלהיים ועניני התורה והחכמה. והנה דבריו כנים ואמתיים אצל אנשים חפשיים מכל שעבוד ועבדות, אבל האסורים בזיקים ובכבלי ברזל והושם בסד רגלם, בל יוכלו לקנות השלימות האלו אחרי, כי אינם ברשות עצמם, וכעבד ישאף צל. לכן למען יוכלו בנ\"י לקנות שלימות האלה, היה מההכרח ראשונה להוציאם מכור הברזל מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק, למען יהיו בני חורין, ויוכלו לקנות השלימות הנזכרים, ולפ\"ז מלבד ההוצאה בעצמו שיצאו מתחת סבלות מצרים והיתה ישועה חומריית. עוד גדלה ההוצאה ההיא מצד השלימות אשר קנו ע\"י, כי ע\"י החירות הזה היו מוכשרים אל קניית ד' שלימות אלו, וכהני ה' יקראו, וזה ואלו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וב\"ב משועבדים היינו לפרעה במצרים. וצריך להבין שהרי זה הוא דבר שאפילו תשב\"ר יודעין שא\"ל היינו נגאלין היינו עבדים, אבל הכוונה כנ\"ל שמלבד תועלת הוצאה מצד גופנו, היתה ערך ההוצאה גדול עד מאד מצד נשמותינו, כי ע\"י נוכל להשיג השלימות, וז\"ש ואלו לא הוציא כו' משועבדים היינו ולא היינו יכולים לקנות השלימות הנזכר אף אם רפו ידם מאתנו, וז\"ש המסדר אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו, ר\"ל היינו צריכים להודות ולהלל להשי\"ת על שנתן לנו האמצעיים ע\"י ההוצאה ההיא לקנות השלימות:", + "והנה פרעה וכל מצרים כחשו ג' פנות מעקרי אמונתנו, (א) שהוא הסיבה הראשונה, (ב) ההשגחה, (ג) היכולת. וכאשר בא אליו מרע\"ה בשליחותו ית' הזהירו על שלשתן, כי באמרו כה אמר ה' אלהי ישראל שלח עמי ויחוגו לי במדבר, הזכיר ג' פנות אלו. כי באמרו ה', הניח לו מציאת סבת הסבות ועילת העילות ב\"ה. ובאמרו אלהי ישראל, קיים לו כי זה המחוייב המציאות הוא משגיח ומבחין בנמצאות העולם הזה וכחותם, עד שמזה הצד נקרא אלהי ישראל. ובאמרו שלח עמי, יורה כי זה הנמצא העליון המשגיח, לא יופסק יכולתו באומה ההיא אשר נקרא שמו עליה, אבל שכבר יהיה לו יכולת מוחלט לצוות ולרדות לכל מי שירצה ממלכי ארץ ומאציליה. ובאמרו ויחוגו לי במדבר, יאמר כי זה הנמצא המשגיח והיכול הוא רוצה עתה בעבודה הזאת ומצוה שתעשה עכ\"פ. ותשובת פרעה היתה כפירה בארבעתן. באמרו מי ה' כפר בעיקר, ובאמרו אשר אשמע בקולו כפר בשתים, הא' שאינו מאמין שישראל הם שלו, הב' אעפ\"י שהם שלו הוא אינו חייב לשמוע בקולו, כי אינו משועבד לאלהותו, לכן הביא הקב\"ה עליו ט' מכות כסדר דצ\"ך עד\"ש בא\"ח, להורות אמתת עקרים אלו, כי במכות הראשונות שהם דצ\"ך אמר בזאת תדע כי אני ה', למען תדע כי אין כה', המורה על מציאותו, ובמכות עד\"ש התחיל ואמר והפליתי ביום ההוא כו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ המורה על ההשגחה, ובמכות בא\"ח התחיל ואמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך כו' אולם בעבור זאת העמדתיך למען הראותך את כחי מורה על יכולתו ית', שנראה שע\"י המכות למדהו דעת עקרי אמונות האלה ודרך תבונות הודיעו, לכן אמר אח\"כ ה' הצדיק, ולא לבד לפרעה יה הוכחה גמורה אלא אף לישראל שהיו משובשים בדעותיהם גם להם היו המכות האלה הוראה עצומה הכירו וידעו כל ישראל כי לה' המלוכה ההשגחה והיכולת. וזה ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את ב\"י, וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. היוצא מזה כי ע\"י המשפטים אשר הבטיח ה' כי נורא הוא, ועל יסודות האלו נבנה אח\"כ תל תלפיות והיא התורה והמצות אשר נתנו להם מורשה, וז\"ש אלו עשה בהם שפטים אשר ע\"י למדו למודים אלו והכירו כי יש שופט בארץ המשגיח והיכול על כל, ולא עשה באלהיהם דיינו, כי הלמודים האלו ראשיים להארים הבאים אחריהם אשר היו אמצעיים לשלימות האמתי:", + "והנה הרב האברבנאל בענין פסח שלו כתב בפ' בא בשם החכמים ז\"ל שהגופים התחתונים שבעולם השפל קשורים עם הגופים העליונים השמימים ומושפעים מהם, וכש\"כ בעניני התבואות והויה וההפסד כמ\"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, ועליו אז\"ל על מ\"ש איוב הידעת חקות השמים אם תשים משטרו בארץ, עד שמפני זה היה לכל אומר מהאומות ולכל ארץ מהארצות מזל ידוע ומיוחד בשמים, ישפיע עליו, כמאמר דניאל שר מלכות פרס, וכ\"כ אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, והיה המזל השולט במצרים מזל טלה, ולכן היו המצרים עובדים אותו, ומכבדין את צורתו, כמ\"ש הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, לפי שהיו חושבין שמזל טלה ישפיע ברכות וטובה באמצעות הכבוד והעילוי שיעשו למקנה שנק' שמו עליו, והיו גם ישראל זונים אחרי אלהי נכר הארץ והיו מכבדין המזל ההוא, וככל תועבות מצרים עשו גם הם, וכמ\"ש הרמב\"ן ע\"פ שה לבית, וידעת עם זה מה שביאר הנביא יחזקאל שישראל בהיותם במצרים רובם היו עובדים למזל טלה כמו המצרים עצמם. וז\"ש ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בא\"מ, ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם, וימרו בי ולא אבו שמוע אלי, את שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים, וכבר זכר הנביא אחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך, וכש\"כ שלא היו שומרים דרך ה' כאברהם אביהם, והפרו את בריתו ולא נימולו, מפני שהיו נשקעים באמונות הכוזבות אשר למצרים, עד ששל הקב\"ה לנאמן ביתו מרע\"ה להיות רופא לשבורי לב וחסרי דעת, ולהדריכם במעגלי צדק והשריש בהם אמונות אמתיות, ובעבור שהיו המערכות העליונות מסבבות העבדות לישראל במצרים, הוצרך הקב\"ה בכבודו ובעצמו לפקוד על צבא מרום במרום לבטל כח מזל הטלה בילה ההוא, וזה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, ולהיות המזל ההוא שולט בבכורי מצרים כמו שהוא בכור וגדול מכל מזלות באפוד המזלות, נמשכה אחר משפטו מכות בכורות, דהא בהא תליא, ולכן נלקו כל הבכורות כולם, לא שיהא בכור השבי ובכור הבהמה חטאים בעבדות ישראל, אלא להיותם בכורות, ובלקוי בכור המזלות היה מחויב שכל הבכורות מאיזה מין ועם שיהיו בהיותם במצרים מקום שולטנות המזל ההוא יקה עמו, א\"כ נלקה מכח הבב\"ת, כדי שיצאו ישראל ממצרים, ומתו הבכורות בלקוי מזל הבכור המורה עליהם. והנה היו בכורי ישראל גם המה נכללים במכה זאת, אם כפי סידור הטבעי, כיון שהיו בכורות ונלקה מזלם והם היו במצרים, ואם כפי שורת הדין ומשפטו, לפי שגם הם היו עובדים למזל טלה במצרים, ולכן היה ראוי שילקו עמהם אבל האל ב\"ה ברוב רחמיו וחסדיו, נתן להם מצות פסח שה לבית אבות שה לבית שהוא טלה, וע\"י קיום מצוה הזאת הדומה בכל צדדיו למזל טלה, עי\"ז ניצולו מרדת שחת, על ידי מסירת נפש, כי באמת שאר המכות שהיו ע\"י אמצעי היו מוגבלים כפי סדר הטבע אשר שם בהם הבורא, ולא היו יכולים לשנות את תפקידם, אבל מכות בכורות שהיה ע\"י הקב\"ה בכבודו ובעצמו, ע\"ד אני ולא מלאך, כ\"א כפי משפט הישר ודין החותך, היה ראוי שילקו גם ישראל עמהם, ע\"ד (איוב ל״א:י״ד) ומה אעשה כי יקום אל, ואומר (חבקוק ג׳:ה׳-ו׳) לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו, וע\"ד (משלי) מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע, והיה לפ\"ז ב' טובות אצל ב' המכות האלה, כי מצד עשיית שפטים במזל טלה, הכירו וידעו כל ישראל כי שקר נחלו הבל ואין בם מועיל, ושהוא אליל כשאר אלילים, והודו והמליכו ואמרו ה' ימלוך לע\"ו:", + "ומצד לקוי הבכורות הנמשך מהמשפט הזה להכות מכת בכורות במצרים שעי\"ז יצאו לחירות, ואף אם היו מתים גם בכורי ישראל, זאת ועוד אחרת שגם בכורי ישראל ניצולו, וזה אלו עשה באלהיהם שהשליך כח מזל טלה ארצה למען נדע כי לה' המלוכה, דיינו, אם הנחילנו הדעה האמתית הזאת, אף אם לא הרג בכוריהם דייקא אלא גם בכורי ישראל ויצאו ממצרים דיינו, שהיו לנו דעה אמית והרג בכורי מצרים והוציאנו לחירות, הצל ג\"כ בכורי ישראל ואף א\"ל נתן לנו ממונם דיינו:", + "ובאמת מלבד הבטחת הקב\"ה לאברהם אבינו שאח\"כ יצאו ברכוש גדול היתה כוונת הש\"י שישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכ\"ז לפ\"ד המפרשים כדי שמצרים ירדפו אחריהם, כי לולא את היו נסוגים אחור ולא רדפו אחרי בנ\"י, כי היתה חתת אלהים עליהם אחרי ראותם ההשגחה הפרטיית המושגחת בהם בכל המכות שעברו, אבל אחרי שאדם בהול על ממונו, ונעשו כמצולה שאין בה דגים או דגן, שמו נפשם בכפם ואמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל עם ממוננו, ופרעה אמר מעבדנו, ולולא זאת לא היו רודפים אותם. ומה מאוד עמקו מחשבות ה', כי מלבד שתכלית הממון היה לשלימות הקנין אצל ישראל, כי לולא זאת היו ערום ועריה, ולא היו מוכשרים ליתר ג' השלימות, אבל זאת ועוד אחרת שהיה השאלה סיבה גדולה לרעתם אשר תבא עליהם מאת הש\"י, וז\"ש אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים, אשר ע\"י ממון הזה קנו שלימות הקנין והיו מוכשרים לשאר השלימות, דיינו:", + "ובאמת מה שבחר הקב\"ה להחריב את הים ולהמית את הנשאר למצרים, באופן הנפלא הזה, כתב האברבנאל והבע\"ק לפי שהוא ית' שמו חפץ לקיים שבועתו אשר נשבע לאבות להרבות זרעם ולהוציאם ממצרים ולהעלותם אל ארץ טובה ורחבה ולרוב חלישותם של ישראל יפחדו לבא אל הגוים אשר המה ועריהם חזקים מאד, ע\"ד שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים, והיה הדבר קשה מאוד כפי טבעם, ולכך היה החסד האלהי לעשות בפרעה ובמצרים מכה בלתי סרה מפורסמת לכל הגוים, באופן שלשמעם תצלינה אזניהם, ורגזו וחלו מפניו, כי הנה בנס קי\"ס נכבשה כל ארץ כנען לפני בני ישראל, עד\"ש מרע\"ה בשירת הים נחית בחסדך עם זו גאלת שמעו עמים ירגזון כו', אז נבהלו כו', עד יעבור כו', וכן אמרה רחב ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו ונשמע ונמס לבבנו, וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם, כי שמענו אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם:", + "ומזה נראה מלבד שהיתה טביעת מצרים כפי שורת הדין מפני השלכת ילדי ב\"י ביאור מצרים, היתה מאת ה' להפחיד ולאיים יושבי כנען כדי שיכבשו לפני בנ\"י בנקלה, הנה א\"כ היתה קי\"ס נס מפורסם לכל העולם ששינה הקב\"ה סדר בראשית, לא לבד במקום הצלת ישראל אלא אף בכל העולם כולו, ע\"ד מדרז\"ל ויבקעו המים כל מימות שבעולם נבקעו, ואף אם הציל הקב\"ה את ישראל באופן אחר, שלא הלכו בתוכו אלא במקום אחר היתה תועלת הקריעה גדול עד מאד, מפני האימה והפחד שנפל עי\"ז על כל העמים ועי\"ז נכבשה הארץ לפניהם, וזה:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה, אלא היו הולכים עד טבורם במים, והיו המים רודפים אותם דיינו, ע\"י תועלת שהגיע לנו בקריעה זו אצל כבישת הארץ: והנה אף שע\"י המכות שהביא הקב\"ה על המצרים במצרים וידעו מציאת הבורא השגחתו ויכולתו ושנוי במכת בכורות, היתה עוד האמונה בעקרים אלו רופפת בידם, ע\"ד בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו, מהרו שכחו מעשיו, וע\"ד וימרו על ים בי\"ס, ואז\"ל ד' כחות נעשו ישראל על הים, הללו אמרו נרד לים, והללו אמרו נעשה מלחמה, ואחת אומרת נצווח ונצעק כנגדן, ואז\"ל אמרו מה\"ש הללו עוע\"ז כו', והיו סוברין שכל מה שעשה משה מדעתו עשה, לכן על הים כשראו היד הגדולה שנשתנו סדרי בראשית בעבורם, והלכו בחרבה בתוך המים, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ראו כי מלך כל הארץ ה', והבינו והשכילו לראות השגחתו ויכולתו, ואז עקרי האמונה נתחזקו בידם, וע\"ד ראתה שפחה על הים משל\"ר יחזקאל, וע\"ד מאז\"ל נכון כסאך מאז אע\"פ שמעולם אתה כו' מאז ישיר, ר\"ל מאז ישיר הכירו שמעולם את, ואחרי ששנו ושילשו למודים אלו ועל הים הכירו הכל בעין שכלם, בל ימוטו פעמיהם עוד, וזה שאמר אלו העבירנו בתוכו בחרבה ולא שקע צרינו בתוכו דיינו. ר\"ל היה די לנו בלמודים האלה להשיג השלימות האמתי הנקנה ע\"י התורה שיקבלו אח\"כ. ובאמת בשאר המכות לא נענש פרעה בגופו, אבל במכה הזאת נאמר ואכבדה בפרעה, במלך עצמו, ובכל חילו שלא ישאר בחיים מהם איש, ועל ידי זה יהיה להקב\"ה כבוד גדול בעולם, שיכירו מציאותו והשגחתו ושכר ועונש וכי יש אלהים שופטים בארץ וישראל נושע בה' תשועת עולמים, ותחת שאמר פרעה לא ידעתי את ה', עתה ידעו הנשארים במצרים כולם כי ה' בורא העולם, ועושה נפלאות משגיח על אוהביו, ומשנאיו יצמיתם, ובזה יתגדל ויתקדש שמו, כי בשאר המכות היו בלתי מזויינים והנצחון אינו דבר גדול, אבל עתה בהיות פרעה ברכבו ופרשיו, אכבד בהם באופן הריגתם, ואז וידעו מצרים ר\"ל הנשארים בא\"מ כי אני ה', ר\"ל יכירו וידעו כי יד ה' עשתה זאת, ולא היתה הידיעה להם להשלימם באמונות האמתיות אלא כדי שלא ירדפו עוד אחרי בנ\"י ולא ישלחו יד לבקש מהם ממונם וכליהם אשר השאילו להם, וזה התועלת בידיעתם שאני ה' עושה כל אלה, וז\"ש אלו שקע צרינו בתוכו ולא ספק צרכנו במדבר כו', כי בשקיעת המצרים הובטחו והלכו בטח ושאנן מפחד רעה פן ירדפו מצרים אחריהם, וכן דהמע\"ה אמר לגוזר י\"ס לגזרים, והעביר ישראל בתוכו, ונער פרעה וחילו בי\"ס, כי כל אחד מאלה היה הצלה ותועלת עצום:" + ], + [], + [], + [ + "מעתה נבין המאמר אלו ספק צרכנו במדבר כו' ולא האכילנו את המן, ויקשה היינו סיפק היינו מן, הלא במן סיפקם, והנראה שאין כוונת המן הסיפוק ולא סיפוק המן, רק כוונתו שהשגחת האלהים הי' כ\"כ דבוקה בהם עד שאף בארץ ציה ושממה אשר מצד מערכת השמים היו ראוים לנזק הגוף ותחלואים רעים, אבל השגחת האלהים עליהם היה כ\"כ חזק ועצום שנשארו בארץ לא זרועה בריאים וחזקים כבגן אלהים. וזה היה מהצורך לשלימות המזג, וזה המוליכך במדבר הגדול והנורא כו' שמלתך לא בלתה ורגלך לא בצקה, וזה אלו ספק צרכינו במדבר א\"ש ולא האכילנו את המן כו'. כי אף שלימות המזג הי' מהצורך לשלימות האומה בכללה, כי כמו ששלימות המזג הוא הכרחי לשלימות אדם פרטי, כן הוא מההכרח לשלימות אומה בכללה כי החלק יעיד על הכלל, והנה נתינת המן אמה\"כ הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, מזון נאות למזג האדם, ואמר לחם מן השמים, ר\"ל שלא יאכלו אותו לתכלית התאוה ולא יעשה ממנו סחורה כי הוא לחם משמים נתון בהשגחה עליונה, ולכן יהיה לקיטתו ושמירתו ואכילתו תיקונים אליהם כפי שכל אלהי ולא כפי התאוה החומרית, ואמר ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו כי הוא מזון ניתן כפי הצורך והכרח, ואינו נקנה בהשתדלות וחריצות ועמל, אלא בחסד עליון, ולכ\"א יום יום להגיד שיודו בהשגחתו של כל יום ויום ויכירו בנסיון שהוא דבר מושגח מאתו ויבטחו בו תמיד לתת אכלס בעתו, ואמר למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, כי היה נותן להם המן כדי שיהיו פנוים מבקשת מזונותיהם, ויהיו פנוים לעסק התורה העתידה להנתן להם. והנראה שעל ידי המן היה הישרת מדותיהם, כהסתפקות ורחמנות, וכל מדותיהם על אדני אמת וצדק כוננו, וזה היה הכרח גדול לשלימות המדות אשר הוא ענף לשלימות האמתי ולכ\"א --" + ], + [ + "אלו נתן לנו את המן ולנ\"ל את השבת דיינו, כי לא נתנה התורה להדרש אלא לאוכלי המן, שנייה להם לאוכלי תרומה:" + ], + [ + "והנה ע\"י המלאכה בששת ימים והשביתה ביום השביעי תתפרסם פינת חידוש העולם מאפס המוחלט אשר ע\"ז מורה השביתה וע\"י אמונת החידוש מאמין בשכר ועונש ונעירת רשעים מן הארץ, וזה אלו נתן לנו את השבת שמורה על החידוש ושכר ועונש ויכולתו ית', ולא קרבנו לפני ה\"ס דיינו, כי אף הלמודים הרמים האלה הי' די לנו לדבק בו ית\"ש. " + ], + [ + "והנה במראה הסנה רבו הרמזים, מהם אמרו שראה כב\"י השכינה בלבת אש מתוך הסנה משום עמו אנכי בצרה, ומהם אמרו שהראה הקב\"ה למשה ענין הסנה רמז ומשל על שפלות ישראל במצרים שהיה כסנה שהוא מין קוץ, ושהיה בוער באש להעיר על הגלות והצרות שהיו סובלים, ושראה הסנה איננו אוכל להודיעו שלא יהיה להם כליה בין הגוים עם כל תוקף צרותיהם, ולזה כתבו המפרשים שנקרא סיני ע\"ש הסנה, שכל האבנים הנמצאים שם בהם קוים דקים מתפשטים ומתפצלים כוורידים בצורת הסנה, ואם ישברו האבנים לכמה חלקים תמצא צורת הסנה בקוים שבכאו\"א מהם, ואמרו שזה הוראה גמורה על נצחיות האומה ישראלית שאף בכל הרדיפות צרות ושפלות אשר סבלו בשנים הקודמין עכ\"ז ישארו לנצח (כאשר הגיענו לזמן הזה בין מלכי חסד יר\"ה המתחסדים עמנו וגומלים לנו טובה) כמו שגואלם ית' נצחי, וע\"ד כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך כו', א\"כ בקרבתם לה\"ס וראו טבע האבנים האלה הרומזים עליהם, היה זה יעוד גדול ותנחומין עצומים להשארת האומה וידעו כי גואלם חזק ה' ואליו תקותם, וזה אלו קרבנו לפני הר סיני לנחם אותנו ולדבר על לבנו ולא נתן לנו את התורה דיינו:" + ], + [ + "ועתה אחרי אשר עלו במעלות המדריגות בדעות רמות ונשגבות, אשר החליטו מהמכות הנסים ונפלאות אשר ראו במצרים ועל הים ובמדבר והיו להם כבר שלימות הקנין ע\"י ביזת מצרים והים, ושלימות המזג כנ\"ל, ושלימות המדות ע\"י המן, לא נעדר מהם רק שלימות האמתי, אשר אינה נקנה רק ע\"י התורה והמצוה אשר שם משה לפני בנ\"י, על ידה ירדה וימשול על חוקי הטבע, בה יזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו אם קדוש אומר כולו, בה יגזור אומר וה' יקיים דברו, בה יראה חכמתנו ובינתנו לעיני העמים, בה יראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו ויראו ממנו, ואחרי שהכל בה שפיר אמר אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לא\"י דיינו, כי הנה הנהגות העולם הם ב' מינים. א') הנהגה הטבעית כפי חוקי הטבע אשר הטביע הקב\"ה בששת ימ\"ב אשר לא ישנה כ\"א לעתים רחוקים, לאיש אחד ידוע ואהוב למעלה ולמטה, או לאומר הנבחרת כמו במצרים ואצל משה ויהושע, ושאר אנשים צדיקים וידועים בכל דור ודור, והיא הנהגה כוללת לכל העולם כולו. הב') היא הנהגה השגחית, והיא רק לישראל לבד ולכן נקרא אלהי ישראל, ואותה ההנהגה לא התחילה כ\"א במעמד הנבחר, אבל עד הנה היו עומדים תחת הנהגה הטבעית, וא\"כ אחרי אשר ההנהגה הזו התחילה אחר קבלת התורה ומשם לא פסקה מעת וע\"ע, אמר שפיר אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לא\"י דיינו, כי גם בהתחלת ההנהגה השגחית היה די לנו, ורק לארץ הנבחרת יש סגולה נפלאה ויחס גדול לקבל הניצוץ האלהי הזה, ולהיות עם היושב בה מושגח ומדובק מהאל ית' מבלי אמצעי, וכ\"כ הכוזרי בהיות עם אלהיי בארץ אלהית, תראה בהם הניצוץ האלהי, ויתר הארצות אינם מסוגלים לזה ובלתי סובלות אותו, לכן הוצרך הש\"י לתת לעמו ישראל הארץ הנבחרת כי היא הארץ אשר ה' דורש אותה תמיד עיני ה' בה, ורק הארץ הזאת מיוחדת מכל הארצות להראות בה מפעלי אלהים, ולזה אז\"ל א\"י מקודשת מכל הארצות שמביאים ממנה עומר ובכורים ושתי הלחם, ונתקדשה ג\"כ ע\"י מצות התלויות בארץ כשמיטין ויובלות, ואחרי שהארצות האחרות אינם מוכשרות לההשגחה והדבוק האלהי ומה גם במדבר ארץ ציה ושממה, לכן אצל מ\"ת לא היו ישראל יכולין לקבל אותו הניצוץ והדבוק, ואמרו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, כי המקום היה גורם שלא היו יכולין לקבל השפע האלהי, לכן כשאמר ה' למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, לא היה מתפלל עליו כמו שעשה גבי עגל, כי הי' יודע שהארץ אינה מוכשרת לכך, ומיש כשיבאו אל ארץ הנבחרת יהיו תחת השגחת ה', וכ\"ש ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, אבל כשתבאו שמה תהיו תחת השגחתי מבלי אמצעי, אבל המקום ברוב רחמיו נשאם וינטלם כל ימי היותם במדבר תחת צל כנפיו, ע\"ד ימצאהו בארץ מדבר כו', אע\"פ שאינו מוכשר לניצוץ אלהי, אבל יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כו', וה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, וזה --" + ], + [ + "אלו הכניסנו לא\"י ולא בנה לנו את בינת הבחירה דיינו, כי גם בא\"י לבד בלא בית הבחירה היינו תחת השגחתו ממש. אבל אע\"פ שא\"י מקודשת מכל הארצות, אבל המקום הנבחר והמקודש מכל הארץ הוא בהמ\"ק והנקודה היותר מקודשת היא ק\"ק ושם היא הקדושה המוחלטת וההשגחה האמתית, משם יתפשט הניצוץ האלהי לכל העולם. ושם באו אל המנוחה ואל הנחלה לנחול שפע והשגחה וקדושת אלהי לבא אל תכלית כל השלימות, והוא השלימות האמתי בדעות רמות ונשגבות בידיעות האלהי, ועל מי מנוחות נהלם ממעלה למעלה ממדה למדה משלימות לשימות, עדי היו יפה נוף משוש כל הארץ:" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "ר' גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן פסח מצה ומרור. פסח שהיו אבותינו אוכלין כו' מצה שהיו כו' מרור זה כו'. מעלת סיפור ההגדה זוה\"ק פ' בא, בההיא סיפורא כניש קוב\"ה לכל פמליא דיליה וא\"ל זילו ושמעו סיפורא דשבחא דישראל דקא חזאן ברזא דפורקנא דמאריהון כדין אתיין כל פמליא דלעילא ואודאן ליה לקוב\"ה על כל ניסין וגבורן ואודן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא דחדאן בחדוה דפוקנא כדין אתוסף חילא וגבורתא לעילא וישראל בההוא סיפורא יהבין חילא למאריהון וכל עלמין דחלין מקמי קוב\"ה. מזה נראה כמה מחוייבים אנחנו לאמור ההגדה במתון בנעימה ולא כד ניים ושכיב והוא תעולתה עצום למען יוסיף ה' רבות מופתיו בגלות החיל הזה, ועל דרך ד' צריכין להודות, ר\"ל זולת החיוב צריכין להודות להחזיק לו טובה על כל אשר גמלם לבל יהיו ח\"ו כפויי טובה. וכן אנו מחכים להיעוד כימי צאתם מא\"מ כו' לפיכך אנו חייבים להודות לו. וזה בדרך צחות והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, ר\"ל עי\"ז תזכה לאמור עוד הגדות מרובות. עוד י\"ל ביום ההוא לאמר, ר\"ל כי זולת ההגדה וסיפור יצ\"מ ירגיל בפי בנו ביום ההוא לאמר, שיזכור גם עצם היום הזה אשר בו יתפרסם הנס בעצם, הן מצד שעדיין לא נשלם הזמן ת' שנה, והן מצד אשר גם אל הגוי אשר יעבודו דן אנכי, והיה אז זמן דין, לא היו כדאים להנצל לפי מעשיהם מרוב הקטוגריא הנמצאה אז מהבאים להתיצב על ה', וזה והגדת לבנך ביום ההוא, שיזכרו ענין היום למען דעת צדקות ה':", + "ובזה יש לבאר דלכאורה מצה זכר לחירות, ומרור זכר לעבדות, ע\"ד מצה על שום מה כו' מרור על שום מה כו', וא\"כ מדוע תחלה אנו אוכלין מצה ואח\"כ מרור חילוף הדברים היה רואי. והתשובה בזה ע\"ד (קהלת) ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, שר\"ל ביום טובה היה שמח, וכדי להגדיל השמחה ביותר, ביום רעה ראה, ר\"ל תזכור ימי הרעה, משא\"כ אם תזכור תחלה ימי רעה ימשך תוגה ודאגה והגם שתזכור אח\"כ ימי השמחה לא תהיה בשלימות. לזה מצה תחלה על החסד שעשה עמנו ואח\"כ מרור כו', וזה והגדת לבניך כו' בעבור זה, ר\"ל שתהיה ההגדה בשמחה ובחכמה, בהגדת החסד תחלה כדי לאמר יתר הסיפור בכל הקורות אותם. ולפרש כוונתו אמר בעבור זה לא אמרתי כו', ר\"ל פי סדר שהזהרתיך מצה תחילה ואח\"כ מרור לפיהן תהיה סדר הסיפור לבנך, שלא תזכור לו כל הצרות והמירור כאשר היה בשלימות, רק כל דהו, ולעשות עיקר תחילה בזכרון הגאולה החסד והרחמים כדי לאמור אחריו כל הקורות אותם. והנה ד' בחינות צריך כל איש ישראל להשיג לשלימותו. א') עיקר השלימות לרחק המגונה המזיק לנפש. ב') לקרב המועיל בשקידה וזריזות. ג') להאמין בהשגחת הבורא ית' הן הטוב והן הרע ח\"ו, שהכל הוא בהשגחה מכוונת ממנו ית' ובלעדו אין מעשה אשר יעשה להרע או להטיב. ד') להאמין שגם הרעות והצרות אשר יפקוד ה' עליון, הכל הוא לכוונת הטוב, אם מירוק עון, או בדרך נסיון, וע\"ד ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ונמשך מזה ואח\"כ יצאו ברכוש גדול. אלו הד' המה יסודי דתנו, ואבותינו במצרים הושלמו בד' אלו. ולרמז ע\"ז באו אלו הד' מצות אשר עשו בצאתם ממצרים. השבתת שאור, אכילת מצה, פסח, מרור. השבתת שאור על הרחקת המגונה הנמשל לשאור, ע\"ד שאור שבעיסה מעכב. אכילת מצה רמז על קריבות המועיל בשקידה וזריזות, ע\"ד ושמרתם את המצות א\"ת מצות אלא מצוות מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. אכילת פסח לעל אמונת ההשגחה הן לטוב הן לרע אשר האמינו בו כי פסח ה' על בתי בנ\"י בנגפו אל מצרים ואת בתינו הציל, אכילת מרור רמז אשר גם המרירות היה בפיהם כדבש למתוק לאשר האמינו הטוב הכרוך בעברו. ע\"ד עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, וימררו את חייהם כו' אח\"כ ויצאו ברכוש גדול, ועי\"ז היו מוכנים לקבל שפע הגאולה, ונודע כי השפעות עליונות ישמרו העת אשר נפתח מקורם, ע\"ד והימים האלה נזכרים ונעשים להיותם משמרת לדורות בכל תקופות השנה. ע\"ד משל, בפסח מתעוררים השפעת הק' אשר נפתח מקורה בעת צאתם ממצרים, בשבועות ההשפעה שנפתח בעת מעמד הק', וכן בכל מועד וחנוכה ופורים. וזה זה היום עשה ה' לנו נסים לפתוח ארובות שמים להשפיע עלינו מטובו, נגילה ונשמחה בו. כי נכון היום להשפיע גם עלינו מטובו ביום הזה בכל שנה ושנה, אם אך נהיה נכונים לקבל ההשפעה, היינו כאשר נקדש א\"ע בעשיית ד' דברים אלו, היינו השבתת שאור וחמץ, ומצה ומרור, בכוונה רצויה, היינו השבתת שאור להתרחק מהמגונה שלא יראה ולא ימצא בגבולנו כל ז' ימי החג, ואז רגלי חסידיו ישמור ויושפע עלינו לקדש ולטהר לבבנו אליו ית'. וזה רמזו הקדושים מי שנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח שלא יחטא כל השנה. אין כוונתו דווקא על חמץ השפוט, רק גם כוונתו לדברינו מי שנזהר להרחיק המגונה כל ימי המועד הזה ימשוך עליו סיוע לשמרו מהחטא כל השנה, וכמו כן אכילת מצה המקיימו בכוונה רצויה בכוונה ממשיך עליו שפע קדושה לקרבו אל המועיל. עד שיבא אל הק' פנימה. ע\"ד אדם מקדש את עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, מעט, הרבה, וכן ע\"י עשיית ק\"פ. ובזה\"ז שאנו עוסקים בהלכותיו ממשיכים עלינו סיוע להאמין בהשגחתו ית'. אשר עיניו פקוחות על דרכי בנ\"א, המרומז במצוה זו כנ\"ל. נגוף ורפא. וע\"י מצות מרור ממשיכין להאמין שכל דרכיו ית' להכנת הטוב. וע\"ד הלל שמע קול צוחה אמר מובטחני שאין זה בתוך ביתי, שהם מקבלים הכל לטובה. וע\"י השגת אלו הענינים נהיה נכונים ליום הששי בסיון לקבל ההשפעות המיוחדות ליום המקודש הזה. מעתה אנחנו רואים אשר קדושת המועדים מקושרים אלה באלה. וזה תשובה לבן החכם אשר שאל מה נשתנה הנס הזה אשר בו רבו פרטי צווים. ואמרת לבנך אם היה הנס רק במקומם ושעתם, היה צודק שאלתך כי היה די באחת, אבל לפי הנ\"ל שהנסים הללו נמשכים מדור לדור, ע\"כ בכל תקופות מחוייבים לעשות כל הפרטים הללו כאשר עשו אבותינו לקדש א\"ע בד' מצות אלו פסח מצה מרור השבתת שאור. אשר כל אחת היא ענין ומצוה בפ\"ע להמשיך השפע השייך למצוה זו מהשפעת ד' ענינים אשר אמרנו, אולי עי\"ז יהיה ה' אתנו להשפיע עלינו קדושת הארבעתן יחד, ועי\"ז נזכה לקבל שפע בחג העצרת הבא אחריו. אך בעל ההגדה אומר ברמז אף אתה אמור לו כו' אין מפטירין כו', כדי שיהא נמשך טעם הפסח ולא יופסק, לרמז שהנסים וההשפעות אשר נאצלו מאז הם נמשכים מדור דור ואינם נפקים, ע\"ד הוא הלילה הזה שמורים לכל בנ\"י לדורותם, לא כאשר דמה השואל הבן חכם, שלא נאצלו רק במקום ושעתם, כ\"א שמורים בכל דור ודור. וזה שאמר רבן גמליאל כל שלא אמר שלשה דברים אלו לא יצא ידי חובתו. ר\"ל שהמעשה לחוד אינו מועיל רק שיזכור על כל פרט ופרט ענין הרמוז בו, להמשיך עליו ההשפעה שלעומתו. " + ], + [ + "ואמר ופסח שהיו ואבותינו אוכלים כי הפסח היה מרמז על טובות גלוים, להאמין שבהשגחתו יתברך היו נאצלים עלינו לא על ידי מלאך כנזכר לעיל. מצה מרמז על טובות הלוטים בשמלה מגוללה ברעות הזמן. להאמין שגם הם חסדי ה'. והטוב כרוך בעקבם. ולזה בזמן שהיינו שרויים באה\"ק ונר ה' על ראשינו, בחסדים גלוים ונראים, היה הציוי לעשות הפסח בפועל, לא כן עתה אשר חשך בעדנו אורה עיר הק' חרבה והר הבית לבמות יער ולא נשאר רק חסדים צפונים, ע\"כ לא נצטוינו רק להזכיר לבד. וז\"ש פסח שהיו אבותינו כו', ע\"ש שפסח כו', חסדים גלוים, אולם מצה זו שאנו אוכלים לרמז על זריזות המעולה לכתך אחרי במדבר לכך מצוה גם עלינו בפועל בכדי שנזדרז גם אנחנו ללכת אחרי ה'. וכן מרור זה, וכנגדם הם ד' לשונות של גאולה וד' כוסות כוס ישועה על כל ענין:" + ], + [], + [ + "מצה זו כו'. ע\"ש שלא הספיק כו', ר\"ל הוא דמיון שאף גם בכל הכנותיהם וד' מצות שהיו בידם, לא הספיקו שיהיו ראוים להגאל עד שנגלה עליהם הקב\"ה בעצמו בלי שום אתערותא דלתתא וגאלם:" + ], + [], + [ + "מרור זה כו'. ר\"ל למה אנו נוטלין למרור עשב שתחילתו רך וסופו קשה דווקא ולא מרירתא דמרירין טפי (עפ\"ד הח\"צ ז\"ל, כי עיקר המצוה הוא שאלאטי\"ן תחלתו מתוק וסופו מר, ר\"ל שהפי' הוא תחלתו ר\"ל בתחלת גידולו כשהוא עדיין קטן, וסופו מר כשהוא גדול יותר מדי, ר\"ל כשנשלם גדילת העלין ובאים לידי יובש ואז אותן העלין הם מרים. ועיין בירושלמי (פסחים פ' כל שעה) וז\"ל חזרת התיבון והרי חזרת מתוק כל עצמו. ואמר ר' חייא כל עצמו אימתיליכון לחזרת מה חזרת תחלתו מתוק וסופו מר, כך עשו לאבותינו במצאים, בתחלה הושב את אביך ואת אחיך במיטב הארץ ואח\"כ וימרר את חייהם). וזה שהשיב ע\"ש שמררו חיי אבותינו במצרים, ר\"ל בסוף ולא בגושן. וזה כל עבודתם כו' בפרך, תחלתו בגושן היה רך וסופו במצרים קשה:", + "א\"י מצה זו שאנו אוכלים על שום מה כו' לא עשו להם. והנה לפי פשוטו משמע דלהכי אפו מצות משום דלא היה להם פנאי להתחמץ כי גורשו ממצרים. ולכאורה יקשה הלא בלא\"ה היו מצווים על איסור חמץ בבל יראה ביום ט\"ו (פסחים צ\"ה) דפסח מצרים נוהג חמץ יום א', ובלא\"ה יש לדקדק לפי פשיטות הדבר, בשלמא ממצרים היו גרושים ולא יכלו להתמהמה, אבל כשהיו בסוכות היה להם פנאי להמתין על שיתחץ. ע\"כ נראה לפרש עפ\"י פרש\"י ז\"ל מרעמסס לסוכות ק\"כ מיל ובאו לפי שעה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים, והנה אף נשר הפורח דרך רחוק ק\"כ מיל שוהה כ\"כ עד זמן שיעור עסה להתחמץ, ומכש\"ש שהיה צרור בשמלותם דבשיעור קטן מאוד יכול להתחמץ, וע\"כ ע\"פ נס היה שלא נתחמץ, וזה ויאפו את הבצק כו' כי לא חמץ, ר\"ל שנעשה נס שלא נתחמץ, ולכן היה להם לאפות ולאכול בו ביום שהיה אסור להם לאכול חמץ ואמר הטעם להנס משום שגורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, ר\"ל דאם היה להם פנאי היו אופים את הבצק במצרים מצות, אך לאשר גורשו ממצרים וגם צדה לא עשו להם, ואם גם הבצק היה נתחמץ בדרך לא היו להם בסוכות מה לאכול כי היה להם ביום ההוא איסור חמץ, לכן הוזקקו לנס זה. ובזה יתורץ דברי רש\"י ז\"ל ע\"פ וישא העם את בצקו טרם יחמץ. וכתב רש\"י ז\"ל המצרים לא הניחום לשהות כדי חימוץ, וקשה מנלן הא דלמא ישראל בכוונה עשו כן משום איסור חמץ שהיה נהוג להם באותו יום, ולפי הנ\"ל ניחא, דאדרבה מזה מוכח כדברי רש\"י, דהרי כיון דהם היו צריכין לאכול מצה ולא חמץ, ואם היו המצרים מניחים להם לשהות כדי שיעור חימוץ, א\"כ מדוע לא אפו הם את הבצק מצות באותו זמן דהרי בתוך זמן כזה יש שיעור אפיה, ע\"ד (פסחים מ\"ח) ר\"ג אומר ג' נשים לשות כאחת ואופות בתנור א' זו אחר זו, ופרש\"י ואין כאן שיעור חימוץ אף שאחת ממתנת עד שיאפו השתים, ואף לרבנן דהתם דסברי דשלש נשים עוסקות בבצק, מ\"מ מוכח אף לדבריהם דבכדי שיעור אפית האחת אין העיסה של שניה שהתחילה ללוש תחתיה בעוד שהיא מקטפת בא לידי חימוץ, אלא ע\"כ דהמצרים לא הניחו להם לשהות בכדי שיעור חימוץ וממילא לא היה להם פנאי אף שיעור לאפות מצה:", + "והנה כבר נפסקה ההלכה (סופ פסחים) דמצה בזה\"ז דאורייתא ומרור דרבנן ומוכרח כן מקרא, וצריך להבין מה נשתנה מצה מרור הלא שניהם משום זכר. ועוד י\"ל מדוע בפ' בא כתיב ואכלו את הבשר בלילה הז צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו, דמשמע תחלה מרור ואח\"כ מצה ופסח, ובציוי להבא כתב (בפ' בהעלתוך) בין הערבים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו דמשמע תחלה מצה ואח\"כ מרור ואח\"כ פסח וכן פסקינן להלכה, וי\"ל דהנה טעם אכילת מרור זכר לוימררו את חייהם, ובמצה ב' טעמים, א' משום זכר די אכלו אבהתנא כו' מחמת עבדות, ב' זכר להטוב שעשה עמנו למהר להביאנו לסוכות ולהכניסנו לקדושה ושלא נשתקענו בטומאת שער הנו\"ן שמה. והנ\"מ אם זכר לעבדות וענוי אזי בהיותנו בגלות אין חיוב לזכר זה דאכתי עבדי אנן, ולהכי באמת מרור אין חיובו מדאורייתא בזה\"ז, אבל מצה דמלבד זכר העבדות יש טעם השני שזיכה אותם ליכנס בשערי קדושה, ומה בכך שאנחנו בגלות מ\"מ עבדי ה' אנחנו, ע\"כ החיוב מדאורייתא אף בזה\"ז, לזכרון הטובה שהוציא אותנו בחפזון ויצאנו משער טומאה ונכנסנו לקדושה, ועוד נ\"מ אם מצה זכר לעינוי א\"כ מהראוי לעשות הזכרונות כסדרן מרור תחלה זכר לוימררו ואח\"כ מצה על עינוי האכילה שם בעבדותם ואח\"כ פסח לזכר הגואלה, אבל אי במצה הטעם לזכר שלא נשתקעו בטומאה, א\"כ העיקר לעשות לזה זכרון תלה, ומהראוי שתהיה מצה לראשונה, ואח\"כ פסח. וזה בפסח הראשון שעדיין היו במצרים ולא היה אז הטעם רק זכר למצה שאכלו בעידן עבדותם להכי אמרה התורה שיהא הזכרון לסדר, מרור, אח\"כ מצה, אח\"כ פסח שיהא נאכל על השובע, וזה ואכלו את הבשר בלילה הזה דייקא, היינו בפסח מצרים כסדר הזה מרור, מצה, פסח. אבל על להבא לדורות עיקר הזכרון במצה שלא הספיק בצקם להחמיץ כו' וגאלם והוציאם מנו\"ן ש\"ט אזי מצה מוקדמת למרור. וזה מצה זו שאנו אוכלין על שום מה ע\"ש שלא הספיק כו' וגאלם. זהו טעם העיקריי, גאולת הנפש שלא ישתקעו בטומאה נוסף על גאולת הגוף, ומביא ראיה מפסוק ויאפו את הבצק כו'. ר\"ל בסוכות אפו עוגות מצות ולא חמץ משום דבשעה קלה באו לשם, והכל מפאת גולת נפשותינו מיהר והגדיל לעשות עם אבותינו וכן יגדיל לעשות עמנו בב\"א:" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [], + [ + "הללויה הללו את שם ה'. ר\"ל שמו יתברך ע\"ש פעולותיו, כי קודם שברא דיוקנא בעלמא לא היו רשאים לכנותו בשום שם, ומה שאנו מכנין אותו בשמות הק' הוא רק מצד פעולותיו. וזכר צדיקו ש\"ע לברכה, לז\"א יהי שם ה' מבורך מעתה וע\"ע. ואם כי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה', אבל קרו ליה אלהא דעילאי, וזה רם על כל גוים ה', ע\"ד ה' בציון גדול כו'. כמו אילנא רברבא, ואף כי הוא רב הכמות ברום, ותחת, ומצוע. עכ\"ז כולם ישיגו במשושו, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, וזה גדולים מעשה ה', לא רמים אשר יאמר כי האיש הבלתי רם ונשא, לא ישיגם, רק דרושים הם לכל חפציהם, אי איש לפי חפצו והכרחו. וזה ה' בציון גדול, ורם הוא על כל העמים, נעלה ומרומם מאתם לא יוכלו להשיגו, וזה ביתרו, עתה ידעתי כי גדול ה'. ר\"ל עד עכשיו אף שהאמנתי מציאותו, עכ\"ז לא ידעתי לתארו רק בשם רם, ר\"ל נעלה ומרומם. אמנם בצאת ישראל ממצרים ששים רבוא אשר עד הנה אפילו עבד א' לא היה יכול לברוח, אין זה כ\"א מעשה ה' לבדו. ע\"ד ועברתי בא\"מ אני ולא מלאך כו'. וזה רם על כל גוים ה' על השמים כבודו. ר\"ל הגוים הקדמונים אמרו שרק המלאכים משיגים אותו אבל לא בני אדם, ואנחנו אומרים מי כה' אלהינו שאינו בגדר רם, אבל המשפילי לראות בשמים ובארץ, ולזה מקימי מעפר דל, ויותר מזה אשר אפילו מאשפות ירים אביון שהוא גרוע ושפל מדל, להושיבו עם נדיבים ברום עולם, ולא במקום שאין מכירים אותו, כ\"א עם נדיבי עמו ולא יבושו לשבת עמו, גם מושיבי עקרת הבית אותה שהיתה עקרה להיותה אם הבנים שמחה, ולזה הללויה:" + ], + [ + "בצאת ישראל ממצרים כו'. כנה א' מארבע סיבות המטרידות לאדם מלהתדבק בדרכיו ית', שזכר הבע\"ק (שער ק\"ב) הוא ירושת דעות הכוזבות מרוע אמונות ודעותיהם, וסיים שם כל הראשונות הם מטרידות, וזאת היא מונעת לגמרי. והנה הסגולות המיוחדות לפניות שרשי אמונות זרות ולשרש מארץ דעות נפסדות הוא בהיות חצי השגחה האלהית נשלחת בעולם, וכאשר נראים אותות ומופתים ע\"פ תבל מטבע הנסית, עדות לה' שהוא לבדו אלהי עולם ואין זר אתו, ודבר זה כתוב כמה פעמים בתורה, ויעש האותות לעיני העם ויאמר העם כו'. וירא ישראל היד הגדולה ויאמינו בה'. ואמר וכל העם רואים את הקולות כו'. ובעבור נסות אתכם בא האלהים. ובעבור תהיה יראתו ע\"פ לבלתי תחטאו. מבואר שמתוך גבורות האותות והמופתים יפנו הדיעות הכוזבות עורף. וביותר ביאור כי הנה ההנהגה אשר בה יוציא ה' לאור ישועתנו ביום צרה, מתחלפת לב' ענינים, האחת היא הטבע המפורסם כמו שנוהג העולם מעת הבריאה, הב' היא ההשגחה האלהית המתנהלת לרגל האנשים עפ\"י מעשיהם, דרך שדוד המערכות בדבר שלא הורגלו בכך, שעי\"ז גם העם ההולכים בחושך יראו אור וישובו יודו לה' חסדו, משא\"כ בהיות העולם נידון ע\"י הטבע המורגל לא ידעו ולא יבינו להשכיל בעבודתו ית\"ש, ע\"ד (הושע) ואנכי תרגלתי לאפרים כו' ולא ידעו, וזה בראות ישראל הנסים שנעשו לפניהם, כמנוסת מי הים והירדן וההרים המרקדים לפני אדון חולי ארץ הלא אז הרחיקו האמונות המשובשות אשר היו נטועים בקרבם, ממעשי ארץ מצרם הללו עע\"ז כו' ונזורו אחור. וזה היתה יהודה לקדשו, ר\"ל קודש לה' וישראל קבלו עליהם אז ממשלותיו ית' ונקעה נפשם מלעבוד אדונים זולתו. אבל הסכימו כי לה' המלוכה ומושל בגוים. וביאר סיבת הדבר, כי הים, ראה ישראל, וינוס, וכן הירדן, ראו, כי יסוב לאחור, ההרים ראו כי רקדו, ומצד אלו הנפלאות המופלגות שבו אחור מהאמונות המשובשות להיות קודש לה':" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "שפוך חמתך אל הגוים כו'. ר\"ל גוים נקראו קבוץ אנשים בלתי מסודרים תחת ממשלת שר ומנהיג, ונקראו גוים סתם. והנתונים תחת משרת מושל ומנהל, נקראו לפעמים עם ולפעמים ממלכות, ושתי הכתות התחקו במעוזם להחריב המקדש והעיר המקודשת ויהרגו בזדון קדושי עליון עד שלא השאירו לישראל שם גוי, וכש\"כ שם ממלכה, לז\"א שראוי שתשפוך חמתך על אותם הגוים, אשר לא ידעוך בדעות, ועל אותם הממלכות אשר בשמך לא קראו, בעת אשר אכלו את יעקב ואת נוהו השמו, לא זכרו אז את ה' ולא הכירו כי ממנו יתברך היתה זאת, אבל אמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת. לזה ראוים הם להענש. ומסיים שפך עליהם זעמך אחרי שלא כירו את ה' אף אחר יצ\"מ ונשארו עובדי אלילים:" + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "לא לנו ה' לא לנו כו'. ר\"ל שהמשורר התחיל להתחנן לפניו ית' יתן כבוד לשמו, ולא למעננו, למה יאמרו גוים איה נא אלהיהם ר\"ל כשאלת הפילוסוף לר\"ג אם אין רצונו בע\"ז למה אינו מבטלה, והשיב ר\"ג אילו לדברים שאין לעולם צורך בו היו עובדים שפיר, הרי הם עובדים לחמה כו' יאבד עולמו מפני השוטים, וזה ואלהינו בשמים כל אשר חפץך עשה, אך האם יאבד השמים הלא השמים כסאו והארץ הדום רגליו, ואיך יאבד עולמו מפני שוטים. ואמר אמת שלעובדי דבר שצורך לעולם אוכל להסיר טענתם, אך עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם, שזה הבל ואין בהם מועיל כלל, מזה הקושיא לאלהינו מפני מה אינו מאבדם כי הלא פה להם כו' עינים כו' אזנים כו' רגליהם כו'. (ושמעתי בשם הגר\"א ז\"ל למה בד' כתיב להם ובידיהם ורגליהם לא כתיב להם. והתירוץ יען אם המצא תמצא תבנית אוזן או עין או פה או אף אינם אסורים לפי שיאן כמוה נעבד לכן כתיב להם, כשמדובקים לע\"ז דוקא נמשך עליהם באיסור אבל ביד ורגל אין צורך להם שאיסורם מעצמם). והנה מחמת שאין שום תועלת נמשך מכל ראשי אברים הנ\"ל אזי יקשה לעובדיהם אם אין הקב\"ה חפץ בע\"ז יאבדם מן העולם. לז\"א התשובה, אם כה יעשה הש\"י בזה יהיו חיזוק ידי עובדיהן, ומסיים בגמ' וכן הוא אומר אסוף אסף כל מעל פני אדמה נאום ה' אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעי' (צפניה א׳:ב׳-ג׳) וכי מפני שהרשעים נכשלים בהם יאבדם מן העולם (עיין רש\"י), וזה כמוהם יהיו עושיהם. ר\"ל אם אחפוץ לברר טעות הע\"ז ע\"י אבדון, אם כן כמו הע\"ז כך יהיו עושיהם הוא האדם. וכן כל דבר אשר בוטח הבוטח בהם כדי שלא לחלק בע\"ז ליתן פ\"פ להחזיק ידי ע\"ע. ולפי שא\"א לאבד שום ע\"ז עד אחרית הימים לכן ביקש תן כבוד לשמך שיתקדש בנו לעיני כל חי יכירו וידעו כי יש אלהים שופט בארץ ואמר אף שכעת אל מסתתר עכ\"ז ישראל בטח בה' כי עזרם ומגנם הוא. בית אהרן כו' יראה ה' בטחו בה' עזר ומגנם הוא:", + "ואמר שהש\"י ימדוד להג' כתות הללו הבוטחים בו כמדתם, שע\"י בטחונם יזכרם ויברכם. יברך את בית ישראל כו' יברך יראי ה' כו', ועוד יוסיף ה' עליכם ברכתו, ע\"ד ספר מסילת ישרים העבודה תחילתה השתדלות וסופה מתנה, וע\"י בטחון שלכם עליו. לעומת זה יוסיף לכם ברכתו עד שיאמר עליהם מפי כל אדם כן ברוכים אחת לה' עושה שמים וארץ. וכל עיקר חיבתו ית\"ש להבוטחים בו יען כי ניתן להם הבחירה והם בחורים בו ית\"ש לכן בוחר בהם. וזה השמים שמים לה'. ר\"ל המה מוכרחים במעשיהם, אבל הארץ נתן לבנ\"א לעשות כרצונם, והמה בוטחים בו ית\"ש. ואמר תדע שגדלה מעלת הבחירה שהרי המתים שלמים יותר מהחיים. עכ\"ז כיון שמת נעשה חפשי אין באפשרתו לקנות עוד שלימות כי זה לא יושג אחר המות, וזה לא המתים יהללויה ולא כל יורדי דומה אבל אנחנו נברך יה מעתה וע\"ע:" + ], + [ + "אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני כו'. רמב\"ם (ה' תענית פ\"א ה\"ב) ודבר זה הוא מדרכי התשובה שבזמן שתבא צרה ויגון ויזעקו עליה ויריעו וידעו הכל שבגלל מעשיהם הורע להם ככתוב עונותיכם הטו כו', זהו שישגרום להם להסיר הצרה מעליהם, אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה מנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה מקרית, ה\"ז דרך אכזריות, וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף עליכם חמת אותו קרי עכ\"ל. וזהו שאמר המשורר בתוספת ביאור מליצותיי. כי הטה הש\"י אזנו לי(לשמוע בדיוק מה בפי בזעקי אוי ואבוי) ובימי אקרא. כלומר אם ישמע ה' ויבין הגיגי כי אני תולה ומייחס את הצרה על הזמן שמתואר ימי, ואז כה אומר, אפפוני מצאוני מצד מנהגו של עולם, ולא אייחס את הצרות אל בורא עולם ושופט כל הארץ. אז גם מן הוא והלאה צרה ויגון אמצא בעתיד, ובשם ה' אקרא (וי\"ו במקום אבל כמו ובן כסיל תוגת אמו) כלומר אבל אם אני קורא בשם ה' לא בימי, וכה אומר אנה ה' מלטה נפשי. זה יגרום להסיר הצרה מעלי, כי חנון ה' וצדיק ואלהינו מרחם:" + ], + [ + "אנא ה' כי אני עבדך אני עבדך ב\"א פתחת למוסרי. ר\"ל אעפ\"י שכל הנבראים עבדיך, לי ראוי להקרא ביחוד עבדך בן אמתך, יען פתחת למוסרי ונתת בידי הבחירה והרצון אל כל אשר אחפוץ. ואף על פי כן איני זז מעבודתך. על כן יש לי להחזיק טובה ולא למלאכים אשר המה מוכרחים במעשיהם ואינם בעלי בחירה, ודומים לשבוים האסורים בזיקים ורגליהם לנחושתים הוגשו, אין להחזיק להם טובה אם לא ילוסו כי הוכבד נחושתם. אבל יש להחזיק טובה על יליד בית ההולך לכל אשר יתהלך כי פתחוהו מן הזיקים ומן הכבלים. ואעפ\"כ הוא נאמן רוח לאדונו לעבוד עבודתו, ומה עבודתי לך אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא. ולא ברחתי אעפ\"י שפתחת למוסרי. ר\"ל שהבחירה בידי:" + ], + [ + "ואמת ה' לעולם הללויה. מאז\"ל (פסחים ד' קט\"ז) ואמת ה' לעולם מאן אמרו גבריאל אמרו, שבשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו בכבשן האש, אמר גבריאל לפני הקב\"ה רבש\"ע ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש, אמר לו הקב\"ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד. ולפי שאין הקב\"ה מקפח שכל כל בריה, א\"ל תזכה ותציל שלשה מבני בניו. כדדרש ר\"ש הצידוני, בשעה שהפיל נבוכדנצר את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש, אמר יורקמי שר הברד לפני הקב\"ה, רבש\"ע ארד ואצנן את הכבשן ואציל את הצדיקים הללו, אמר לו גבריאל אין גדולתו של הקב\"ה בכך שאתה שר של ברד, והכל יודעין שהמים מכבים את האש, אלא אני שר של אש אלך ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ, ואעשה נס בתוך נס, אמר הקב\"ה רד, באותה שעה פתח גבריאל ואמר ואמת ה' לעולם הללויה. ולהבין אמאי לא בא יורקמי אצל אברהם, ועוד השינוי לשון אצל גבריאל אקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ. ואצל יורקמי אצנן לבד. אך הענין ע\"ד מדרש, חלל ממלכה ושריה, שהקב\"ה החליף בשעת חורבן בהמ\"ק שרים ש\"מ. נמצא בימי אברהם היה יורקמי שר אש ולא בא להציל את אברהם, כי בימי אברהם אשר עדן היה העולם חושך לא ידוע ולא הבינו גבורות ה', ע\"כ לא נתחייבו עונש מיתה המשליכים את אברהם לכבשן. אבל בימי חמו\"ע היה יורקמי שר ברד ובא לצנן הכבשן, שהוא שר בדר. אך לאשר כבר נגלה כבוד ה' בכמה נסים, ואעפ\"כ אמרו שלו על ה' והשליכו את חמו\"ע לתוך הכבשן. לזה נתחייבו המשליכים שריפה. ולזה נצרך גבריאל לקרר מבפנים ולהקדיח מבחוץ. וזה ואמת ה' לעולם, אע\"פ שגבריאל נחל שירותו ועבודתו עכ\"ז דבר ה' לעולם תקום. והנה גבריאל עשה שני הפכים קרר מבפנים והקדיח מבחוץ. וזה כשניצולו חמו\"ע מכבשן האש אמר נבוכדנצר ומי שים טעם די כל עם אומר ולשן די יאמר שלו על אלההון די שדרך מישך ועבד נגוא הדמין יתעבד וביתה נולי ישתוה כל קבל די לא איתי אלה אחרן די יכול להצלה כדנה. ולהבין אמאי בחר דוקא בזה העונש, ע\"ד שידוע שנמצאים אנשים אומרים. כי מאחד פשוט א\"א להיות שני הפכים. והיה גם טעות נבוכדנצר בזה. וכשראה שגבריאל עשה שני הפכים. לז\"א מי שלא יאמין שהקב\"ה עושה שני הפכים. הדמין יתעבד. ר\"ל יפרידו ד' יסודותם כמו שאינו מאמין שהקב\"ה מקשר שני הפכים יחד כן יתפרדו היסודות שנקשרים יחד בגופו. וכן נמצאו אז אנשים שלא האמינו שהקב\"ה משגיח בשפלים. ועתה ראו שהציל הקב\"ה לחמו\"ע מן הכבשן אזי ראו הכל שהשגחתו ית' נטויה להשגיח בשפלים. לזה מי שיכחיש האמונה הזאת, ביתו נולי ישתוה. ר\"ל כי מי שאינו משגיח על ביתו היא מתמלאת רפש וטיט:", + "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. כוונת המזמור להכריח ולברר איך הוא אמת שהקב\"ה מצד אמתו מחוייב המציאות המציא העולם מהאפס ורצה להשפיע מציאותו לנעדרי המציאות והמציאם מהעדר. ולא עוד אלא שאפילו אחר המצאתם אין להם טבע קיים אלא עדיין הם מסורים בידו ית' לעשות בהם כרצונו כחמר ביד היוצר, ואפי' הטבע המוטבע בהם עומדים בו מצד הרצון האלהי הדבק בו, ובהבטל הרצון ההוא באיזה זמן שירצה הקב\"ה יתבטל הטבע. ולכן כנגד החלוקה הראשונה אמר הודו לה' כי טוב, ר\"ל ההודאה אמתית שראוי להלל לה' היא לומר כי הוא טוב, ומלת טוב מורה היותו מחוייב המציאות, כי הטוב הוא המציאות. והרע הוא ההעדר. ולכן נאמר בכל מעשי בראשית, אחר צאתו לאויר העולם, וירא אלהים כי טוב, ולהיות הקב\"ה מחוייב המציאות נקרא טוב כי הוא הטוב ההחלט. ולכן רצה להשפיע מטובו וממציאותו טוב ומציאות לנעדרי המציאות. וראוי להודות לו ולשבחו על כך. ולא על זאת לבד ראוי להודות לו, אלא ג\"כ שלעולם חסדו. כלומר שלא לבד בשעת הבריאה מהאפס עשה הקב\"ה חסד עם הנמצאים, וכמו שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה. אלא אפילו התמדת העולם על תלו והיותו מוטבע בטבעו, הוא מצד החסד עצמו שעשה הקב\"ה עם הריות, שלולא רצונו ית' הרוצה בקיומו של עולם היה מחזירו לתוהו כהרף עין. באופן שלעולם ועד הכל מסור בידו ולעולם עושה חסד עמנו, באופן שראוי להללו באומרנו כי לעולם חסדו. והביא ראיה לזה באומרו יאמר נא ישראל כו'. יאמרו נא בית אהרן כו'. יאמרו נא יראי ה' כו'. ויובן עם מה שאמר התנא על ג' דברים העלם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. ולכן כנגד העמוד הראשון אמר יאמר נא ישראל כו'. כלומר ישראל שהם קבלו את התורה יוכלו לומר ולהגיד ולהעיד כי לעולם חסדו, והתמדת וקיום העולם הוא חסד שעושה הקב\"ה עם הבריות שאין הטבע קיים, שהרי התורה היא אחד מעמודי עולם דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ואם ישראל שומרים התורה כתקנה העולם מתקיים. כדכתיב אם בחקותי תלכו כו'. ונתתי גשמיכם בעתם כו'. ואם אינם שומרים התורה ועצר את השמים ולא יהיה מטר כו', וכמה קללות כתובות בתורה. נראה מכל זה שלעולם ועד העולם מסור בידו יתברך לעשות בו כרצונו. א\"כ נמצא שהתמדתו וקיומו הוא חסד שעושה בכל עת. וכנגד העמוד השני שהיא העבודה אמר יאמרו נא בית אהרן כו'. כי להם נמסרה העבודה ועשיית הקרבנות והקטורת, הם יוכלו להגיד ולהעיד כי לעולם חסדו. שהרי מתוך עבודתם היו מכירים ויודעים השובע והרעב, וכמו שאחז\"ל שבעמוד הקטורת היו רואים, אם היה עולה ישר היה שובע בכל העולם, ואם היה לו נטייה לאותו הצד דוקא היה השובע, וגם באמצעות עבודתם והיותם זריזים בה היה הקב\"ה משפיע ומשגיח מטובו בעולם ובביטולה נתבטלה השפע וחסרנו כל. וכנגד העמוד השלישי אמר יאמרו נא יראי ה' כו'. כי יראי ה' הם חפצים ורודפים אחר מצותיו כמ\"ש אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאוד. ומצינו שהמצות היותר מיוחדות ומכונות להקב\"ה הוא גמילות חסדים, דגרסינן (בסוף פ\"ק דסוטה) דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמ\"ח. תחלתה גמ\"ח דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור, וסופה גמ\"ח דכתיב ויקבור אותו בגיא. והקב\"ה רמז לנו בתורתו לרמוז לנו שאין העולם מתקיים אלא בגמילות חסד עם החיים ועם המתים לתת לכל אחד די מחסורו אשר יחסר לו. ובזכות כך הקב\"ה נותן שארית וקיום לעולם, מדכמ\"ד, שיסודות העולם עם היותם הפכיים זה מזה. עם כל זה מתמזגים ומתערבים זע\"ז ונותן כל יסוד ויסוד חלק מה מטבעו לחבירו עד שמתמזגים זע\"ז ונעשו הנמצאים המורכבים מארבעתם, ובזה יתקיים העולם. ולכן יראי ה' שהם רודפים אחר מצות גמ\"ח הם יגידו ויעידו כי לעולם חסדו, והכל מסור בידו ית' בכל עת ואין טבע קיים לנמצאים, כי לכך רודפים אחר גמילות חסדים כדי שהקב\"ה יעשה באופן שיגמלו היסודות חסד זע\"ז ויתקיים העולם, כי הכל מסור בידו יתעלה:" + ], + [ + "מן המצר קראתי יה כו'. בא להביא ראיה לדרוש הזה. ואמר בהיותי במצור ובמצוק שהמזל דוחקני ומנגדני קראתי לשם י\"ה יתברך, להיות שבזה השם ברא הקב\"ה את העולם שנאמר כי ביה ה' צור עולמים. ולהיות שהוא בראו יכול לעשות ממנו כרצונו ולשדד המערכה ולבטל המזל. וכן עשה שענני וכיון שענני ושידד וביטל המערכה בהיותי במצר, ע\"כ יל\"ל שאפי' במרחב ובזמן שהמערכה והמזל מסייעני אין לי לומר המזל סייעני וגרם לי הטוב הזה אלא י\"ה יתברך עזרני וסייעני כיון שהיכולת בידו לשדדו ולבטלו. ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. הכוונה לומר שעם היות שיש יכולת להקב\"ה לשדד הטבע ומערכות השמים בשביל הצדיק. מ\"מ נראה לכאורה שאין כח בידו לבטל הבחירה מיד האדם אם ירצה לעשות רע למי שירצה. אחר שהבחירה נתנה לאדם, וכמו שאמר התנא והרשות תנונה כו'. וע\"ד ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי. וע\"ד זוה\"ק וישב, יפיל איניש גרמיה לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי דזעירין אינון דיכלין לאשתזבא ובג\"כ אמר למען הציל אותו מידם כו'. אך זה הוא לאיש שאינו כל כך שלם, שיספיק זכותו לבטל הטבע אבל לא לבטל בחירת האדם. אבל האיש השלם לגמרי יספיק זכותו שיבטל הקב\"ה בחירת האדם בשבילו, וזה השם לי כו'. ר\"ל אם אזכה שה' לי, ר\"ל שיתפרסם ויתקלס שמו של הקב\"ה שלם בשבילי, ולכן לא אמר כאן יה כמ\"ש מן המצר קראתי יה. אלא הזכיר השם שלם אז לא אירא אפילו ממה שיעשה לי אדם שהוא בעל בחירה. וכל שכן מן הדברים הטבעיים, ולא זו לבד יהיה לי אלא שגם כן ה' יהיה לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. ר\"ל לא לבד יהיה לי אלא שגם כן ה' יהיה לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. ר\"ל לא לבד יצילני מידם. אלא שאראה נקמתם בעיני כמו במצרים שראו עיניהם נקמתם מהמצרים. ע\"ד ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים. ולא די בזה אלא שראו בעיניהם. וזה וירא ישראל את מצרים מת כו'. וזה שירמיה אמר אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את ריבי. נראה שראיית הנקמה בחוש הראות הוה רבותא טפי. טוב לחסות בה' מבטוח באדם כו'. הכונה לומר שכיון שהכריח שהל מסור ביד הקב\"ה לעשות כרצונו. אם כן לשוא הוא השתדלות האדם, לכ\"א שלא יהיה האדם יושב ובטל. ע\"ד יכול ישב ובטל. ת\"ל בכל משלח ידך אשר תעשה. ר\"ל שצריך התעוררות והכנה מלמטה. והקב\"ה יצליח בידו. וז\"ש טוב לחסות בה' מבטוח באדם. ר\"ל מסבות בטחון האדם. ר\"ל שיבטח בה' באמצעות האדם לא שיהיה יושב ובטל, ומ\"ס זה היא מ\"ס הסבה. וע\"ד ארור הגבר אשר יבטח באדם כו' ומן ה' יסור לבו. משמע דוקא כשסר לבו מה' אבל אם לא סר לבו מה' לא יהיה ארור. אע\"פ שיבטח ג\"כ בהשתדלות האדם, והביא ראיה לזה מכמה פעמים שהיה במצור ובמצוק, ועם היות שהקב\"ה היה עמו לא היה יושב ובטל אלא היה משתדל בכל מאמצי כחו וה' היה מצליח בידו. וכנגד הפעם הראשונה שהיא מלחמות גלית, אמר כל גוים סבבוני, שכן כתיב שם ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה כו'. וכן אמרו ז\"ל שזה המזמור מדבר על דוד כשבא נגד גלית. ואמר בשם ה' שנראה מתוך הענין שעשה השתדלות האנושי, וה' הצליח בידו ששם בטחונו בו. וכמו שאמר אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות, הרי שבשם ה' אמילם אני עם השתדלות, ועוד ג\"כ פעם שנית כתיב ותוסף המלחמה להיות ויצא דוד וילחם בפלשים ויך בהם מכה גדולה כו'. וכנגד זה אמר סבוני גם סבבוני לרבות ג\"כ המלחמה שעה עם פלשתים שהכה מאתים איש, ויבא דוד את ערלותיהם, באופן שבכל פעם ופעם הייתי משתדל בכל מאמצי כחי בהיות מבטחי בהשם. ועוד ג\"כ פעם שלישית רמז כאן למלחמת פלשתים שעלו על דוד אחר שמלך על ישראל, דכתיב ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד, וכתיב שם ויכם שם דוד ויאמר פרץ ה' את אויבי וכו'. וכתיב ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד כו', שפירשו ששרפם, שהיו אסורים בהנאה. ולרמוז לזה אמר כאן דועכו כאש קוצים אשר לא יצלח לכל. דחה דחיתני לנפול כו', כאן רמז הקשר שעשה אבשלום בנו ואמר דחה דחיתני בלשון נכח להקב\"ה, לומר שמאתו יתעלה באה לו הצרה ההיא בשביל עון אשת אוריה החתי שלקחה לו לאשה, כמו שכתוב שם שאמר לו הנביא כה אמר ה' הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת. וכן היתה עצת אחיתופל, דכתיב ויאמר אחיתופל אל אבשלום בא אל פלגשי אביך ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך וחזקו ידי כל אשר אתך וכן עשה. שנאמר ויבא אבשלום אל פילגשי אביו לעיני כל ישראל. באופן שהצרה הזאת באה לו מאתו ית' על עונו, ולולא ה' שהיה לו לבדו הצילו לא באמצעות השתדלותו. כמו שעשה כמה פעמים במלחמת הפלשתים שהוא היה משתדל והקב\"ה מצליח בידו. אבל כאן וה' עזרני הוא לבדו שכן כתיב שם אחר שנתן אחיתופל עצתו, ויאמר אבשלום קרא נא גם לחושי הארכי ונשמעה מה בפיו גם הוא כו'. וכתיב ויאמר חושי לא טובה העצה אשר יעץ אחיתופל בפעם הזאת כו'. וכתיב ויאמר אבשלום וכל איש ישראל טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתופל וה' צוה להפר את עצת אחיתופל הטובה כו', הרי שהצלתו היתה מאתו ית' לבד. וזהו וה' עזרני, עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. הכוונה לומר שאע\"פ שבאותו מעשה נתלבש הקב\"ה בדין ובאכזריות, כמו שנאמר וה' צוה להפר את עצת אחיתופל הטובה לבעבור הביא ה' על אבשלום את הרעה. וזהו שרמז באמרו עזי שרומז דין ומשפט, כמו שנאמר ועד מלך משפט אהב, וזמרת נגזר ממלת זמיר עריצים יענה, מ\"מ ויהי לי לישועה, הצילני והושיעני מידו:" + ], + [], + [], + [ + "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. הב\"י בא\"ח סימן תצ\"ד (הביא בשם האגור) וז\"ל אסור להתענות במוצאי חג השבועות. דהוא אסרו חג, ובירושלמי קרי לה בנא דמועדא, ר\"ל בן המועד. וכדי להבין לאיזה ענין נקרא בן המועד, ועוד אמאי קרי לה בגמ' דידן אסרו חג. ונ\"ל דהנה המ\"א כתב (בסימן תכ\"ט) וז\"ל. משמע בב\"י דמותר להתענות באס\"ח דדוקא באס\"ח דשבועות אסור (דלא כב\"ח) ופי' דבריו דהב\"י כתב על דברי הטור שמפרש המס' סופרים דהתלמידים מתענין בה\"ב לאחה\"פ, וע\"ז הקשה הב\"י הא לא משכחת לה בה\"ב לאחה\"פ קודם ר\"ח אייר, ותירץ דמיירי בימיהם שהיו מקדשין עפ\"י הראיה ונמצא פסח אינו אלא ז' ימים, וא\"כ משכחת לה היכא דהיה יו\"ט האחרון ביום א' ואיכא בה\"ב עד ר\"ח אייר, ונמצא מוכח מכאן דמותר להתענות באס\"ח, דאל\"כ הדרא קושיא לדוכתא הא לא משכחת לה בה\"ב דהא ביום ב' הוא אס\"ח ואסור להתענות, א\"ו מוכח דמותר. והנה יש להקשות על מ\"א דלא מוכח מהב\"י מידי, דהנה יש להקשות על הב\"ח שפסק דאסור להתענות דהוא נגד הגמ', דאמרינן (תענית י\"ד ע\"ב) מתמניא ביה עד סוף מועדא אתותב' חגא דשבועא דלא למספד ביה, ופריך נימא עד המועד ומועד גופא יו\"ט הוא ואסור, ומשני ל\"צ אלא לאסור יום שלאחריו, א\"כ מוכח בהדיא דבאס\"ח מותר להתענות דאל\"כ קשה נימא עד המועד דיום לאחריו ג\"כ אסור, ובשלמא מהא דתניא שבתות ויו\"ט לפניהם ולאחריהם מותרין לק\"מ די\"ל דמיירי בזמן שבהמ\"ק קיים, דאז היה מותר א' לא הוה שלמים באס\"ח דעיקר הטעם של הב\"ח הוא דבאס\"ח עפ\"י רוב קרבו שלמים, וא\"כ בזמן הבית היכא דלא הוו שלמים אז מותר להתענות, אבל הך ברייתא מיירי כשאין בהמ\"ק קיים כמשאז\"ל (ר\"ה י\"ט ע\"א) דהברייתא דבעשרים ותמניא בהי, היה בזמן שאין ביהמ\"ק קיים דהא יהודה בן שמוע כו' ור\"מ לאחר החורבן היה ע\"ש, וא\"כ ע\"כ מוכח דהאי ברייתא דתענית ג\"כ לאחר החורבן דאל\"ה מאי מקשו הגמ' (תענית שם) יפוק ליה דהיה יומא דבתר עשרין ותמניא דהא בזמן שבית המקדש קיים עדיין לא היה יום טוב כלל, ואם כן מוכח בעשרין ותמניא, ע\"ש. נמצא מוכח דמיירי לאחר החורבן, א\"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי משי לאסור יום שלאחריו הא בלא\"ה אסור משום אס\"ח. וצ\"ל דדעת הב\"ח דהנה עיקר הטעם מה שאמרו דיו\"ט לאחריו מותר ויו\"ט הכתוב במגילת תענית אסור לאחריו משום דיו\"ט דאורייתא לא בעי חיזוק ומגילת תענית דרבנן בעי חיזוק. ולפ\"ז י\"ל דהא דאמרינן ביו\"ט לאחריו מותר היינו בימיהם שעושין יו\"ט רק יום ר' וא\"כ א\"צ חיזוק, אבל לדידן שיו\"ט שני אינו אלא מדרבנן וא\"כ בעי חיזוק, ולכן לדידן אסור להתענות באס\"ח, ומשני הגמ' שפיר ל\"צ ליום שלאחריו. והיינו לבני ארץ ישראל שעושין יום א' וא\"צ חיזוק, וא\"כ מותר להתענות, לכן אסור משום יו\"ט הכתוב במגילת תענית, וא\"כ לפ\"ז לא מוכח מהב\"י מידי, די\"ל דסבר כהב\"ח ושפיר משני דהא הטור מיירי לאותן המקדשין עפ\"י הראיה, ולכן מותר להתענות באס\"ח, אבל לדידן דיו\"ט שני דרבנן אה\"נ דאסור כמ\"ש, וי\"ל דמוכח דהא דעשו רבנן חיזוק היינו ביו\"ט דעיקרו דרבנן כגון יו\"ט הכתובים במגלת תענית, אבל יו\"ט שני דכיון דמשום ספיקא הוא בזה לא עשו חיזוק, דהא ביו\"ט של ר\"ה מותר להתענות לאחריו, ואיכא מ\"ד במס' ביצה דאף בר\"ה משום ספיקא הוא, ולא הוה כיומא אריכתא, וא\"כ אמאי מותר, א\"ו דבהא לא עשו חיזוק, וא\"כ אין נ\"מ אם יו\"ט הוא יום א' או לאו וא\"כ שפיר מוכח מהב\"י דמותר להתענות דלא כהב\"ח:", + "ומה שקשה על הב\"ח ממס' תענית י\"ל דלק\"מ דהא עיקר הטעם דאסור להתענות באס\"ח הוא משום דבגלים היו מקריבין הרבה שלמים, ונאכלין לב' ימים וא\"כ באס\"ח אכלו שלמים, ובזמן הבית היה אסור להתענות, לכן גם עכשיו אסור. כמו שמצינו בר' צדוק דלא תענה בט\"ב שנדחה מפני שבזמן הבית היה יו\"ט שלו שהיה קרבן עצים, אלמא כיון שנאסרו אז נאסרו לעולם, ולפ\"ז היכא שחל יו\"ט בשבת, כה\"ג ודאי מותר להתענות, דאז לא היה שלמים באס\"ח דע\"כ הביאו בע\"ש וא\"א לאוכלו ביום א', לכן שרי להתענות, ולכן שפיר משני לא נצרכה אלא לאסור יום שלאחריו, ונ\"מ היכא שחל יו\"ט בשבת דאז מותר להתענות, אבל משום יו\"ט הכתוב במגילת תענית אסור אף בזה. וי\"ל דלכן קרינן ליה אס\"ח לומר דעוד איסור לחג, דכמו דאסור להתענות בחג כך אסור להתענות ביום שלאחריו. והיכי עושין היכרא באיסור דלמא אם רצה להתענות הרשות בידו, ואמרינן דעושה היכרא באכילה ושתיה, ר\"ל דמרבין בסעודה כמו ביו\"ט, וא\"כ נוהגין בו מנהג יו\"ט, ולכן קרי לה בירושלמי בנא דמועדא, ר\"ל דקדושתו הוא מחמת שהוא בן המועד, דכמו בן שיורש נכסי אביו כך אס\"ח יורש השלמים שנשארו מיו\"ט שאז אכלנו בו:" + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ע\"ד בעה\"ק פכ\"ד. כי האל ית\"ש חכם רוצה ויכול, וזה גדול אדונינו להורות על הרצון כי גדול לעשות מה שירצה ואין מי שיעכב ע\"י, ורב כח לרמוז על יכולתו, לתבונתו אין מספר להורות על היותו חכם. והנה נגד רצונו להטיב לזולתו כי רב חסד הוא, אמר הודו לה' כי טוב כי זה דרכו להיטיב ולא נשתנה ולא ישתנה, כי לעולם חסדו, הודו לאלהי האלהים כו'. שהמלאכים נקראו ג\"כ אלהים אבל זה אצלם שם המושאל. והוא אלהי האלהים נגד תבונה שאצל החכמה קצובה וזה ואדוני חכם כחכמת מלאך אלהים לדעת כל אשר בארץ, ולא אשר בשמים. נגד היכולת המוחלט אמר הודו לאדוני האדונים אלו השרים של מעלה אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים. וכאו\"א אדון על אומתו וארצו. ועכ\"ז הוא אדון על כולם, להשפילם כשירצה ולהכניעם כמו שעשה במצרים. וע\"ד וירא ישראל את מצרים מת, זה שר ש\"מ שהורידהו מגדולתו. ותני והדר מפרש לעושה נפלאות גדולות לבדו, כי בזה הראה כחו ויכולתו לשדד המערכה לעשות נפלאות ונסים כמו שעשה לאבותינו במצרים. לעושה השמים בתבונה זהו נגד חכמתו, שהשמים המה אש ומים ופתכן זה בזה ועשה מהן שמים. אע\"פ שהמה נגדיים זה לזה. לרוקע הארץ על המים נגד רצונו המוחלט. אע\"פ שהטבע שהדברים כבדים יורדים למטה, עכ\"ז הארם עומדת על המים, ועל הכל לעושה נפלאות גדולות לבדו, כי מלת לבדו נאמר על כל העולם שהכל ברא לבדו ע\"ד כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה ה' לבדך, (מדרש) מלך בשר ודם מתקלס במדינה וגדוליה מתקלסים עמו מפני שנושאין במשאו, אבל הקב\"ה אינו כן אלא הוא לבדו מתקלס הוא לבדו מתהדר בעולמו. והראיה שאע\"פ שהוא מנהיג העולם ע\"י נערכת השמים הוא משדדן כרצונו, וע\"ד מי אתי בבריאת העולם, וע\"ד אחרים שמאחרין הטובה. וזה לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. ע\"ד מדרש (בראשית פ' ו') ר' עזריא בש\"ר חנניא אמר לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד. א\"כ למה נבראת לבנה אלא מלמד שצפה הקב\"ה שעתידין לעשותן אלהות, אלו היה אחד עאכו\"כ. לכ\"א תחלה לעושה אורים שהם גדולים עכ\"ז בראם שנים את השמש לממשלת כו'. כדי שיכירו שאין בהם כח, שהרי השמש אינו מושל אלא ביום והירח אינה מושלת אלא בגלילה, ובזה נודע שאינם אלהות. א\"י הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו כו', ע\"ד שידוע שכבודו ית\"ש נקרא א\"ס כי אין לו תחלה ולא סוף והוא לבדו היה והוה ויהיה, וכשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם בחסדו. האציל מעצמותו יו\"ד ספירות הקדושות עולם האצילות. ואח\"כ ברא עולם הבריאה הנקרא עולם הכסא מתנשא ומרחף על עולם המלאכים, ועולם המלאכים נקרא יצירה, ואח\"כ עולם העשיה, והכל מחובר ומקושר חיים וקיימים לעד בכח אור קדושתו. וזה הודו לה' כי טוב, בהיותו לבדו ושמו הגדול אחד עלה ברצונו הפשוט לברוא העולם בחסדו, וזה כי לעולם חסדו, ואח\"כ מדבר בעולם האצילות ואמר הודו לאלהי האלהים, ר\"ל כאשר האצל עולם האצילות נקרא אלהי האלהים, כי גם האצילות כולם אלהים שהאציל מעצמותו ית', אמר ג\"כ שתהיה לעולמי עד ולכך אמר כי לעולם חסדו, אח\"כ אמר הודו לאדוני האדונים נגד עולם הכסא שהוא מרחף ומתנשא על חיות הקדש, והוא משפיע ומחיה לעולם המלאכים הנקראים שרים ואדונים, שע\"י יתנהגו הגלגלים מכח חיותו כח אור קדושתו, ואע\"פ שהשרים ממונים לנהניג הגלגלים, ואעפ\"כ הכל בכחו ורשותו ית\"ש, וזה כל\"ח, לכן אח\"כ חשב כל עולם העשיה לעושה נפלאות גדולות לבדו, לעושה דייקא שעשה עולם העשיה וגם עושה בכל יום נפלאות. לזה כל\"ח עולם העשיה. והכל בהשתלשלות זיו אור קדושתו אשר לעולם חסדו. ועד הנה סיפר במע\"ב של עולם העשי' שהתנהג בלתי השתנות אבל עתה נתגלה יותר מהותו מהשתנות הטבע, לכ\"א למכה מצרים בבכוריהם שהבנים הרגו לאבותם היפך הטבע. ויוצא ישראל מתוכם ששודד מערכת השמים שהיו מורים רעה לישראל והפך הכל לטובתם. וכן לגוזר י\"ס לגזרים, שנשתנו סדרי בראשית והיו ג\"כ העגלות מושכים הסוסים. ולמוליך עמו במדבר בארץ לא זרועה וירידת המן. ולמכה מלכים גדולים שהיה בשינוי סדרי מע\"ב שהעמיד החמה למשה ויהושע, וזה הודו לאל השמים שהוא אל ותקיף שהוא אלהי השמים הכולל הכל ומחיה לכל, כי לעולם חסדו:" + ], + [], + [ + "אלו פינו מלא שירה כו' ועיניו מאירות כו' וידינו פרושות כו' ורגלינו קלות כו' אין אנחנו כו'. נראה ביאור דעת הקדושים מתקני זמירות אלו, בהקדם מאמר רבותינו ז\"ל (ב\"ב דף ו' ע\"א) על פסוק אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם, אמר רבה איוב בסערה חרף ובסערה השיבוהו. בסערה חרף דכתיב אשר בסערה ישופני אמר לפניו רבש\"ע שמא רוח סערה עברה לפניך ונחלף לך בין איוב לאויב, בסערה השיבוהו דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה וגו' אזר נא כגבר חלציך אשאלך וגו'. אמר ליה מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קולות, הרבה קולות בראתי בעבים ולכל קול וקול בראתי לו שביל בפ\"ע כו' שאם יהיו יוצאין שני קולות משביל אחד היו מחריבין את כל העולם, בין קול לקול לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי, עכ\"ל הגמ'. ופירש המהרש\"א כונת המאמר היות שאיוב היה כופר בהשגחה והיה אומר ארץ נתנה ביד רשע ופני שופטיה יכסה (איוב ט׳:כ״ד) ר\"ל ביד רשע הוא השטן המתעה ומרגיז, ופני שופטיה זה הבורא ית'. ור\"ל שעושה מסך מבדיל בין הבורא והברואים וז\"ש שמא רוח סערה, הוא השטן ממלאכי משחית הנקראים רוחות המסערים את העולם, ע\"ד עושה מלאכיו רוחות, עברה לפניך, ר\"ל הפסיקה בין השגחה ובין המושגחים, ונחלף לך בין איוב לאויב. ואמרו ובסערה השיבוהו, ר\"ל שהבינוהו מחכמת היצירה שהוא ית' משגיח אפי' בפרטי הדברים. ואמר הרבה קולות בראתי בעבים ר\"ל קולות הרעמים, שעל רעך אחד אנו מברכים שכחו וגבורתו מלא עולם, ואלמלי היו שני קולות יוצאות משביל א' לא היה העולם מכילם והיתה נחרבת. ע\"כ תוכן דברי המהרש\"א. ונ\"ל עוד ע\"פ דברי רז\"ל (בתענית פ\"ג) מלאך הממונה על הגשמים רידיא שמו ויתיב בין תהומא עילאה לתהומא תתאה, לתהומא עילאה אמר ליה חשור מימך לתהומא תתאה אמר אבע מימיך, ואמרו ז\"ל (ביומא פ\"ק) ג' קולות יוצאין מסוף העולם עד סופו כו'. וי\"א אף רידיא, ר\"ל קול המלאך הממונה על הגשמים היינו אותן שני קולות שהמלאך אומר לתהומא עילאה ותהומא תתאה. ואלו היו אותן שני קולות יוצאות משביל א', ר\"ל בפנים אחד, והיו המים יוצאין מתהומא עילאה ותהומא תתאה היו מחריבין את העולם כמו שהיה הענין במבול, מלמעלה נפתחו ארובות השמים ומלמטה נבקעו מעינות תהום רבה. והקב\"ה משגיח על אותן הקולות שלא יצאו משביל אחד. וזהו שירת הים (בפרק שירה) מקולות מים רבים וגו' אדיר במרום ה', ר\"ל מאותם הקלות של המלאך רידיא שמזה באים מים רבים ע\"י שקורא לשני התהומות מזה מוכח שאדיר במרום ה' הנותן דרך ונתיב לכל קול וקול שלא יהיו שני קולות יוצאין משביל א', וזה ג\"כ שירת המים שהם אומרים לקול תתו המון מים בשמים. ר\"ל לקול אחד בלבד נותן המון מים בשמים לירד לעולם שמזה יוכל העולם להתקיים, תמצא שמקולות אלו נתברר שבח ההשגחה הפרטית. וזה ביאור אלו פינו מלא שירה כיס, ר\"ל ששירת הים היא על ההשגחה, ואלו פינו מלא שירה כים על ההשגחה פרטית שאתה משגיח עלינו לטובתנו, אין אנו מספיקים לברך את שמך על אחת מאלף כו' הטוב שעית כו', ור\"ל שהשגחתך עלינו עברה ופרצה גבול השבח וההודאה בלי שיעור כי רבות עשית ה' אלהינו: ולשוננו רנה כמהון גליו כו', נראה ביאורו ע\"פ מאמר רבב\"ח (ב\"ב פרק המוכר את הספינה) אשתעו לי נחותי ימא האי גלא דאטבע דספינתא כו' ומחינן ליה באליתא דחקיק עליה אהיה אשר אהיה כו' ונייח, עוד שם ורמיא לה גלא קלא לחברתה וא\"ל חברתי מי שבקת מידי בעלמא דלא שטפית וניתי אנא ונחרביה א\"ל פוק חזי גבורתא דמרך דאפי' כמלא חטא דחלא לית דעבר שנאמר האותי לא תיראו נאום ה' כו' אשר שמתי חול גבול לים, חק עולם ולא יעברנהו ע\"כ גמרא, ופירש המהרש\"א היות שהכתוב אמר המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון וכתיב והרשעים כים נגרש, נמצא שהרשעים נמשלו לים והרעות הבאות עליהם נמשלו לגלי ים כדכתיב כל משבריך וגליך עלי עברו, והצדיקים במעשיהם המגינים על הרעות נמשלו לחול הים המגבילים את הגלים שלא יעברו חוץ לגבולם וישטפו את העולם. וכן ע\"י הצדיקים הקב\"ה מפיר עצת הרשעים שלא יאבדו את העולם, ולפ\"ז ביאור המאמר אשתעו לי נחותי ימא המה הנכנעים תחת עול הרשעים המה בדמיון יורדי הים, האי גלא דמטבע לספינתא כי מי שהוא תחת שיעבוד הרשעים הוא בדמיון ספינה המטורפת בים, ומחינן ליה באלותא דחקיק עליו אהיה כו'. היינו הבטחת התורה שחקוק בה מאמר הש\"י אהיה כו'. כמו שדרשו חכמינו ז\"ל אהיה עמכם בגלות מצרים כו'. וזה גם כן מה שאמר דגלא רמי קלא לחברתה מי שבקת כו'. ר\"ל שהרשעים שואלים אם נשאר עוד מקום שלא הרעו וישרשו אחריו כדי שלא ישאר ענף ושורש כמאמר הכתוב (משלי ד׳:ט״ז) כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשילו, וכשרואים שלא יוכלו לעשות כלה אומרים זה לזה פוק חזי גבורתא דמארך דאפי' כמלא חוטא דחלא, המה מעשיהם של צדיקים המגינים על הרעות כחול המגבילים את הים ואומרים לו עד פה תבא ולא תוסיף. וזה האותי לא תיראו נאם ה' אשר שמתי חול גבול לים. ר\"ל אתם הרשעים האומרים בלבבכם לכו ונכחידם מגוי כו', איך לא תיראו מפני אשר שמתי זה לעומת זה מעשיהם של צדיקים לעומת רעותיהם של רשעים ומשימים גבול לרעות לבל יעשו כלה, אשר שמתי חול גבול לים. נמצא מזה מוכח ג\"כ השגחתו ית' הפרטית דאפי' כמלא חוטא דחלא כו'. וזה ביאור ולשוננו רנה כהמון גליו. שהמון הגלים מודיעים השגחת השי\"ת, פוק חזי גבורתא דמארך. אבל אנחנו אם באנו להגיד בעמים עלילותיו ית' ולהודיע השגחתו מצד טובותיו עלינו. אין אנו מספיקים כו'. כי רבת שבעה לה נפשנו המים הזידונים. ולולא ה' שהיה לנו כו' אזי המים שטפונו שה אחת כו' ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם, שכל קיומנו בזמן הזה הוא רק מהבטחתו יתב' אהיה אשר אהיה, וכדרש חז\"ל אני שהייתי עמכם בגלות מצרים כו', וזה אין אנו מספיקים כו' ולברך את שמך. ר\"ל שמך אהיה כו' יתב': ", + "ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע. ע\"ד פרק שירה שמים אומרים השמים מספירם כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, ואחז\"ל (בפ\"ק דכתובות) דהכי קאמר קרא מעשה ידיו מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר, וביאור המאמר נ\"ל ע\"פ דאמרינן (ב\"ב פ\"ק) במאמר שהתחלנו בטענת הש\"י עם איוב, ואמר לו מי פלג לשטף תעלה. הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמו כו'. שאלמלי שני טיפין יורדות מדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות, בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. וזהו כונתם ז\"ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר, ר\"ל ע\"י שאנו רואים שאין הארץ מתטשטשת, וזה מגיד כבוד אל שבין טיפה לטיפה לא נתחלף לו. וזהו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, שהרקיע והיינו מטר מגיד השגחת הש\"י, ואנחנו לא נדע במה להודיע השגחתך. כמאמר הכתוב נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר: ", + "ועינינו מאירות כשמש וכירח. ביאורו ע\"פ מאמר רז\"ל בהאי ענינא מן הסערה השיגוהו שנאמר ויען ה' את איוב מן הסערה אמר ליה הרבה נימין בראתי בראשו של אדם וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפ\"ע כו' שאלמלי שני נימין יונקות מגומא אחת מחשיכות מאור עינו של אדם בין גומא לגומא לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי (עיין במהרש\"א). נשמע מזה דמכח מאור עינו של אדם מוכרח השגחת הש\"י שמשגיח אפי' בין גומא לגומא, ומזה נדע שהיוצר יחד לבם ומבין כל מעשה איש ואיש ופועל אדם ישלם לו. וזה (שמואל טז) כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, (ע\"ד כי לבי ראה) ור\"ל שהאדם ישכיל מהעינים שמזה מוכרח השגחת הש\"י שהשם יראה ללבב והוא בוחן לבות. וזה ביאור ועינינו מאירות כו', ר\"ל שאלו היינו מודיעים השגחתו כמו העינים המוכיחים השגחתו יתב' אין אנו מספיקים כו'. כי כל פה ילאה לספר ולא תשבע עין לראות. כי תמיד עיני ה' אלהינו בנו להטיב לנו מראשית השנה וכו': ", + "וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות, יבואר ג\"כ ע\"פ מאז\"ל שם. הידעת עת לדת יעלי סלע, יעלה זו אכזרית על בניה בשעה שכורעת ללדת עולה לראש ההר כדי שיפול הולד ממנה וימות ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ואלמלי היה הנשר מקדים או מאחר רגע מיד מתה. בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי, חולל אילות תשמור אילה זו רחמה צר בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה הרחם ומתרפה ויולדת ואלמלי מקדים רגע או מאחר רגע מיד מתה. בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב כו'. נמצא זמן הנשר שאינו מקדים ואינו מאחר רגע א', וכן מאילה עם הנחש שהאילה קלת רגלים אילה שלוחה והנחש קצוץ רגלים הולך על גחון, ואעפ\"כ הקב\"ה מזמינן כאחד ברגע א'. ומוכח השגחת הש\"י אף על הרגעי'. וז\"ש שאלו היינו משבחין עוצם השגחתך עלינו לטוב בשיעור רב מההשגחה כמו שנראה מנשרי שמים, שהקב\"ה מזמינן ליעלי סלע, וכמו שנראה מקלות האילות שעם רוב מרוצתם הקב\"ה מזמין להם ברגע אחד נחש הולך על גחון, אין אנחנו מספיקים להודות כו': ולברך את שמך על אמת כו'. הענין כמו שכתבו המקובלים על פסוק בידך עתותי כו' כל העתים והרגעים מדובקים זה בזה רגע ברגע עד שלא תמצא רגע אחד ביום שיהא פנוי מהשגחת השי\"ת עלינו שאילו הפסקה ההשגחה רגע כהרף עין יאבדו כולם ח\"ו. וע\"ז רומז שמו הגדול שע\"י גלגל אות רשון משמו יתב' לכל ארבע אותיות של שם הויה יעלה תתר\"ף המה חלקי כל שעה מי\"ב שעות שביום ובכל יום מתגלגל מי\"ב צירופי הויה לי\"ב צירופי הויה וכל אות מתגלגל מתתר\"ף ולתתר\"ף עד שלא תמצא שעה מכ\"ד שעות שביום לשום רגע מתתר\"ף רגעים שלא יהיו עיני ה' משוטטות ומשגיחות על כל הפרטים, נמצא שמו הגדול מורה שהוא משגיח על כל רגע ורגע, וזה אלו פינו מלא שירה כיס, והמון גליו, ומרחבי רקיע, ומאור העינים, ונשרי שמים, ואילות. שכל אלו מורים על השגחה פרטית. אין אנו מספיקים להודות את שמך, שמתגלגל מי\"ב לי\"ב ומתתר\"ף לתתר\"ף:" + ] + ], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [ + [ + "אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב כו'. הענין שהמקדש הראשון וכן השני נבנו באמצעות בו\"ד, בית ראשון נבנה על ידי שלמה המלך. לז\"א ה' אמר לשכון בערפל, ר\"ל שעזר ה' היה חבוי בהאמצעיים לזאת אין תקוה שיקום לעד, וזה בנה בניתי בית זבול לך, ר\"ל אני בו\"ד בניתי ועי\"ז ידעתי שאין זה בית עולמים רק מכון ויסוד לשבתך עולמים, וכן משה אמר ידעתי שתביאמו ותטעמו בהר נחלתך ואמה בעצמך תבנה בית המקדש, אבל זה הבית המקדש הוא רק כמו נטיעה והכנה ומכון לשבתך שתפעל אתה ה'. שרק ידך יכוננהו ולא באמצעות בו\"ד, וזה מקדש ה' כוננו ידיך. וזה אדיר הוא שהוא חי וקים לדו דורי' כמאז\"ל מאי אדיר דקיימא לדרי דרי ידענו שברחמיו יבנה ביתו בקרוב. שלא ימתין עד סוף קץ הגאולה, רק יקרב הקץ. אך אנחנו מבקשים שלא ימתין על מהרה דמארי עלמא תתנ\"ב כמנין ונושנתם. לכ\"א במהרה במהרה בימינו לעינינו בקרוב. ואח\"כ מבקשים אנחנו על מעלת הבנין. אל בנה, ר\"ל בעצמך תבנה לא כבית ראשון ושני. וא\"ת להמתין עד שנהיה מוכשרים, ולז\"א בנה ביתך בקרוב. לא בהמשכת הזמן:" + ] + ], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [ + [ + "חד גדיא חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא חד גדיא. יתכן כי אחרי כל ההבטחות ימס כל לב ורפו כל ידים אשר אחרי כל הרפתקאות שעבר עליהם במצרים וכל התיקונים שתקנו האבות לבניהם במצרים עד שהגיעו לשלימות שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי וזכו למ\"ת ולשעה קלה קלקלו הכל, ע\"ד עד שהמלך המביסו נרדי נתן ריחו ונתבטל התיקון, ע\"ד אני אמרתי אלהים אתם כו' אכן כאדם תמותון, א\"כ יש לחוש להבטחת הנביאים שמנחמים לציון וירושלים ולישראל עם סגולתו אשר אנו מצפים ומיחלים לישועתו שיתוקן מיעוט הירח על דרך והיה אור הלבנה כאור החמה ויהיה ה' אחד כו' ולא יוסיפו בני עולה עוד לענותו כבראשונה, וחוששים שמא רק יום או יומים יעמוד התיקון ויבא ח\"ו השטן בתוכם לבטל ולהרוס התיקונים כאשר עשה בשעת קבלת התורה, ואם עון אבותינו גרם לקלקל התיקון פן ח\"ו יקרה לונו כמוהם, ומעתה אבד סברנו, ובא המגיד לנחם אותנו. שאז כל התיקונים שהיה לא היה ע\"י הש\"י עצמו רק ע\"י בשר ודם ומה הוא עובר אף פעולתו עובר, אבל לע\"ל שיהא התיקון ע\"י הקב\"ה בעצמו מה הוא חי וקים לעולם כן יהיה פעולתו נצחיי, ואז יקויים הבטחת כל הנביאים ע\"י ההבטחה והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ", + "ופתח ואמר חד גדיא כו'. והנה ידוע שעיקר בריאת העולם היה שיהא לאדם הבחירה ואת זה לעומ\"ז עשה האלהים יצ\"ט והיצה\"ר וכל דרך איש ישר בעיניו, ולרמז על זה אמרה תורה ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פתח או\"מ. היינו ע\"ד שהיצה\"ר נקרא צפוני שהוא צפון בלבו של אדם ומפתה לאדם שמייעצו לטובתו, וזה זזני השעירים אומרים שמייעצים אותנו לבא לפני ה' פתח א\"מ ויצה\"ר מטעה לאדם, ע\"ד אין אדם עובר עבירה אא\"כ נכנס בו רוח שטות, ולזה אז\"ל ולקח את שני השעירים שיהיו שוים במראה וקומה ודמים, באופן ששעיר בשעיר מיחלף. וזה ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, היינו שכל כך משתוים המה פתוי היצה\"ר לפתוי היצ\"ט אשר לא יתכן בשום אופן להכיר רק עפ\"י גורל יתודע שגורל אחד לה', שהיצ\"ט באמת הדריך אותנו לה' וגורל א' לעזאזל. והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה', היינו המע\"ט שנעשו בעצת יצ\"ט המה באמת לה'. אלם מסיבת השתוותם נעשה הקלקול ולפתח חטאת רובץ. וזה ועשהו חטאת, להורות שהחטאים האלו אינם בעצם רק כוונתם היה לטובה. וזה והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה' לכפר עליו. היינו לכפר על עצתו שייעץ לנו לרעה. ובדעתנו היה לטובה לשלח אותם לעזאזל. ר\"ל אשר באמת נודע לנו כי כל עצתו לעזאזל. ואמר חד גדיא, ר\"ל מתחילה קודם שחטא אדם הראשון היה כולו קדש לה'. ואחר שחטא נתערבו טו\"ר כחדא ואמר ה' לקין לפתח חטאת רובץ כו', ויצא עוד חד גדיא השני והיו תואמים בסוד עשו ויעקב שני גדיי עזים, אשר ע\"כ זבין אבא להיותם בחדא דרגא קנה שניהם בתרי זוזי בשוה בדמים. בעד כל אחד זוזא כדת ולקח שני השעירים בשוה. והנה בצדיקים אמרו רז\"ל ומצאת את לבבו נאמן לפניך. שעשה מיצה\"ר ר\"ל מכל מעשה היצר רק טוב, ע\"ד ולעבדו בכל לבבך בשני יצריך, ע\"ד זוה\"ק דא הוא פולחנא שלים כד אתכייפא האי יצה\"ר מאן מנכון דמהפכין מחשיכא לנהורא ומרירא למתקא, וע\"ד בכל דרכיך דעהו. והנה בצאת ישראל ממצרים, לא קמו בהימנותייהו ואמרו היש ה' בקרבנו אם אין וגבר היצה\"ר להכניס בהם ספק אם הש\"י משגיח עליהם." + ], + [ + "וזה ואתא שונרא ואכלה לגדיא. ע\"ד מאז\"ל (הוריות) כלב מכיר את קונו אבל חתול אינו מכיר את קונו. ובזה יבואר הטעם למה הכעיס תמרורים על עמלק יותר מעל המואבים שהחטיאום, ואמרו ז\"ל קשה המחטיאו יותר מהרגו, ומכל שכן המצריים שמהם שחטו ומהם הרגו ומהם מעכו בבנין ולא החמיר עליהן למחות שמם מתחת השמים. והענין כי עמלק ראש לכל ע' שרים ע\"ד ראשית גוים עמלק וכיון שראה שעלו ישראל ממצרים וינצלו את מצרים כמצודה שאין בה דגן ונשארו כולם פגרים מתים בלי חיות. כמבואר בספרים קדושים, מה עשה ויוגד למלך מצרים כי ברח העם, ואיתא בבעה\"ט עמלק הגיד לו, וכשראה שגם זה לא הועיל והתשועה הגדולה אשר עשה ה' במצרים, התחכם בתחבולה גדולה לנצחם באשר קרך בדרך (עיין זוה\"ק פ' ויקהל) שקלקל כל היגיעות שיגעו עד עכשיו וטימא משכן ה'. והכל מפאת שאמרו היש ה' בקרבנו אמר הקב\"ה אתם אמרתם היש ה' בקרבנו חייכם שאני מוסר אתכם לכלב מיד ויבא עמלק כו'. כלב מכיר את קונו כו'. ולפ\"ז שפיר מכ\"מ אתם ראיתם כבוד ה' עין בעין ואתם אומרים היש ה' בקרבנו ואינכם מכירים את קונכם כחתול שאינו מכיר את קונו והכלב טוב ממנו שמכיר קונו, לכן חייכם שאני מגרה בכם הכלב, ויבא מי שמכיר את קונו ויפרע ממי שרואה רבונו עמו תמיד ואינו מכירו ואומה היש ה' בקרבנו אם אין. מיד ויבא עמלק. ואלו לא היו במדרגות שונרא והיו מכירים רבונם היה נשאר קיים התיקון. אבל ע\"י שהיו בבחינת שונרא חזרו וקלקלו התיקון." + ], + [ + "ולכן ואתא כלבא ונשך לשונרא, וע\"י רעתו עשו תשובה ע\"י משרע\"ה, " + ], + [ + "וזה ואתא חוטרא מטה משה שבו אין אחיזה למדה\"ד והוא מטה עוז הרודה ומכה לאויבים והכה לכלבא דנשך לשונרא בכח זכות אבות ואמהות. ע\"ד מחר אנכי נצב על ראש הגבעה. ודרשו הרים אלו אבות גבעות אלו אמהות. ומטה אלהים בידי וחזר התיקון כבתחלה. " + ], + [ + "ואתא נורא ר\"ל מדה\"ד הקשה אש זרה. ע\"י כי נעצר משה בשמים בלי לחם ומים, חולק לבבם לשנים, ויקהלו על אהרן בעז מצח, ותפסוהו ברצח, לאמר איפה אחיך הנביא, כמו כארי ולביא, אותך במשפט נביא, עשה לנו אלוה חומר, יהיה לנו שומר, עצת אהרן התמים, פרקו לכם הנזמים, ובאש השליכו הקמים, ומתוך האש והלהב, יצא העגל זהב, משמים הביט אל, כי סר ישראל, ובאלהי נכרה תגאל, אמר למשה רד, שחת עמך זד. ואחיך אהרן עד. בחימה משה ירד, לדבר אל חרד, ובלבו לאלהי הרוחות , שבר הלוחות, וזה ואתא נורא ושרף לחוטרא של משה וחזר קלקולם הראשון למקומו. " + ], + [ + "ואתא מיא וכבה לנורא. ר\"ל ע\"ד ויקח את העגל וישרוף באש ויזר ע\"פ המים וישק את בנ\"י, ומשה זעק מרה, שובה ישראל בנפש ברה. ואז לב ישראל בכה, מוסר משה לקחה, ונפשה לארץ שחה. ומה עלה לרקיע, שם אמריו הגיע. את עמו להושיע, סלח נא לעמך. האר למו פניך, הלא שבו אליך. וכמקוה בור ומעין, נגר דמע העין. מחני אם אין, וה' ממרום ענהו כדברך סלחתי וחזר התיקון כבתחלה. " + ], + [ + "ואתא תורא בימי ירבעם שעשה עגלים ונתעורר מחדש עון העגל ואף ה' חרה על כי תורתו עזבו, ואלהי הכר אבו. שלח נביאים וחוזים, עד מתי הוזים, דבר ה' בוזים. וזה התורא שתא למיא, מימי החסד אשר המשיך מרע\"ה וכבה אז לנורא. ועתה ע\"י ירבעם חזר הקלקול ופרח כראש משפט, ע\"ד (מדרש איכה) כרפאי לישראל אמר הקב\"ה באתי לרפאות את ישראל מעון העגל ונגלה עון אפרים עגליו של ירבעם, וחזר הקלקול כבתחלה. ומאז מלכות ישראל דלה, מדור לדור זלה, כמעט קט כלה. מושל בבל בזדונו, הוא וכל המונו. שחתו ציון וארמונו, הרגו עם חלך, שרפו מקדש מלך, ותהי נציב מלח. וישראל לבבל ירדו, נעו גם נדו, בין אויבים עמדו, עד העיר ה' רוח כורש וארתחשסתא ויתנו רשות לעזרא הסופר לפאר את בית ה' בירושלם, ואז השתדל עזרא להעביר היצה\"ר, כמאז\"ל ע\"פ (נחמיה ט׳:ד׳-ה׳) ויקם על מעלה כו' ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם מאי אמור בייא בייא היינו האי דאחרבי' לבי מקדשא וקלייה להיכלא וקטלינהו לצדיקייא ואגלינהו לישראל מן ארעהון ועדיין קא מרקד ביננא כלום יהביתיה ניהלן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגרא בעינן, " + ], + [ + "וזה ואתא השוחט, שנמסר בידו יצה\"ר דע\"ז ושחט לתורא והשקיט המדה\"ד וחזר הטוב לשרשו בסוד התיקון, אך לא ארכו הימים והיצה\"ר שב למקומו ע,\"ד (סוכה נ\"ב ע\"א) את פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג ת\"ח שבו, וסופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג ת\"ח שבו, " + ], + [ + "וזה ואתא מה\"מ ושחט לשוחט. ר\"ל שהושפלה עלית עזרא כמאז\"ל (סנהדרין צח) תניא עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה, אמור מעתה ראוים היו ליעשות להם נס בביאה שניה בימי עזרא כביאה ראשונה אלא שגרם החטא שלא עלו כולם, וכמאז\"ל (יומא ט') ע\"פ אם חומה היא אם עשיתם עצמיכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקבון שולטת בו, עכשיו שעליתם כדלתות (ע\"פ רש\"י) נמשלתם כארז שהרקב שולט בו, וזה בכוזרי (מאמר ב' כ\"ד) כבר היה מענין אלהי מזומן לחול כאשר בתחילה אלו היו מסכימים כולם לשוב בנפש חפצה, אבל שבו מקצתם ונשארו רובם מגדוליהם בבל, וזה ואתא מלאך המות ושחט לשוחט כו', וחזר העולם לאחוריו, וכל זה היה הכל פעולות אנושיות ושוא תשועת אדם מה הוא עובר אף פעולותיו עוברים, ויומשך כך עד יקויים בנו מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה', " + ], + [ + "וזה ואתא הקב\"ה ושחט למה\"מ, כמאז\"ל לע\"ל מביא הקדוש ברוך הוא ליצה\"ר ושוחטו כו', ואז יהיו שלימות אמתי, ויהיה ה' אחד ושמו אחד:" + ] + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "אפוד בד על הגדה של פסח", + "enTitle": "Ephod Bad on Pesach Haggadah", + "key": "Ephod Bad on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Ephod Bad on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Ephod Bad on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..1348a072a786f8e7476a4795e95e28058a556130 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Ephod Bad on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,547 @@ +{ + "title": "Ephod Bad on Pesach Haggadah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ephod_Bad_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כו'. ר\"ל כי כשיושבין לסדר ביציאת מצרים פותחין בכבודו ית\"ש תחילה ומספרין לבני הבית הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, אשר ברוב כשופיהם וכחות הכו\"מ לא היה עבד יכול לברוח משם, ואבותינו יצאו משם ת\"ר אלף ביד רמה, כי שידד השי\"ת המזל וביטל כשופיהם הרבים ובחצי הלילה בכוריהם נהרגו ופרעה שאג לך ישורון מרה זעק:
כן ישמחו המקוים לישועה אשר לא לשוא מיחלין ומקוים ליום נחמה, ומה טוב שפוך נפש לפני אל רב חסד אשר בידו הכל, יתן עוז לחלש, גם כח ליעף, מקים מעפר דל מבטח ומחסה אל כל עושי צדק והכל מידו ית' ע\"ד כי ממך הכל ומידך נתנו לך, וכאשר גמל חסדו עם אבותינו כן יגמול חסדו עמנו, וזה כהא לחמא עניא כו' אשר מיציאת מצרים נודע אמונת ההשגחה ושהוא גומל טוב לעושי רצונו ומשלם לעוברי רצונו כפעלם וכרוע מעלליהם, ומי שיבחר יקריב אליו להטיבו ולהשפיע לו כל טוב, ולא כמו ההמונים שאומרים כחנו ועוצם ידינו עשה לנו החיל, כאשר ה' יצליחם בעוה\"ז אם על איזה טוב אשר פעלו בעצמם (או ח\"ו לאותם אשר נאמר עליהם ומשלם לשונאיו כו') ולזה כאשר אנחנו מתבוננים בענין המצה לחם עוני שאכלו אבותינו וזכו לכל טוב אם שעפ\"י הטבע לא היו יכולים לצאת משם, מזה נראה שיד ה' עושה הכל יוצר אור ובורא חשך, לז\"א לכל הנצבים הסירו מסוה הבושה מעל פניכם, מאחר שאמונת ההשגחה ברורה ואם כן עשיר ורש עושה שניהם ה', ולכן כל דכפין ייתי ויכול, ע\"ד כפין עניא ולא ידע, לזאת מי שהוא רעב ואין לו מאומה ייתי ויכול, ואם כי אמרו חז\"ל מאן דאכיל דלא דילי הבהיל לאיסתכולי באנפיה אבל אנחנו באנו להכרה זו שגם מה שיש לנו לא לנו הוא והכל מידו ית\"ש הגיענו, לזאת יבוא ויאכל מתכא דרחמנא כמוהו כמונו, ואשר כעת המה בכור המצוקות והעניות הוא רק להטיבם למען ינחלו נחלת שדי ממרומים. כל דצריך כו', ר\"ל שאינו רעב רק שאין לו די מחסורו להתענג לכבוד יו\"ט, ייתי ויפסח ר\"ל יטול כל צרכי פסח, כי כמוהו כמונו שוים בהחיל הזה. ומדברים על לב העניים לאמר ראו נא והביטו, אם בריאה ברא ה' מאפס, אם הוציא יש מאין מלא דבר עשה מלא דבר, הלא מצער הוא להשגיב קודרים ישע לאמץ כושלים ולהקים הולכי שחוח, וזה השתא הכא בהסתר פנים לשנה הבאה בארעא דישראל תתגלה ההשגחה, ע\"ד ואמר ביום ההוא על כי אין אלהי בקרבי, ר\"ל שהסיר השגחתו, מצאוני הרעות. ואם אמור יאמרו הלא גם בארץ ישראל המה עניים מוכים ומעונים בחבלי יסורין קשים מדלות וחוסר, לז\"א השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין איש תחת גפנו ותחת תאנתו, וזה אל יתהלל עשיר בעשרו אחרי אשר לו ית' העושר והגבורה ולמען דיצבא יתננה, (וע\"ד הראשונים ז\"ל תרמוז ענין המצה ועשיתה על חידוש העולם, ר\"ל שהוא ית\"ש חידש עולמו יש מאין המוחלט מאפס. הגמור כמו שהמצה נעשית בלי התחלה, ואם שהמצה יש לה התחלה מה והוא הקמח, אכן אין ביד האדם לעשות יש מאין המוחלט ודי שלא תעשה מהתחלה המיוחדת אליו, מכל זה נתברר לנו שהקב\"ה הוא חידש העולם ובידו הכל מעניש ומשכיר, וכאשר נקבע אמונה זו בלבבנו אז נזכר לשנה הבאה להיות בארעה דישראל ולהיות בני חורין.", + "או יאמר השתא הכא לשנה הבאה כו'. ע\"ד מאמר החכם אין גאולה כגאולת השכל, ואין גלות כגלות כל מי שאין משתלם במושכליו, ובן חורין נקרא כאשר החומר נכנע אל השכל תחת היות השכל נכנע אליו קודם לכן, ע\"ד מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון. וחיוב על האדם שיראה להוציא שכלו מגלות פתיות החומר, וז\"ש השתא הכא במצולות תהומות התאוה הנלוית אל הגוף, לשנה הבאה בארעא דישראל אשר הפליגו חז\"ל במעלת החכמה שמצויה שם, וכי נקל הוא שם לעלות במעלת תהלות חכמה ודעת ויראת ה' ית\"ש, וממילא השתא עבדי, השכל משתעבד אל החומר והכסיל בחושך הולך ורק תאותיו לדרוך על במתי ההצלחות הזמניות, לשנה הבאה בני חורין מגלות הסכלות והפתיות, ואז נבין פעולות הבורא ית\"ש, וע\"ד ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ר\"ל שלא יהיה מהצורך לנסים ושידוד הטבע להכיר גדולותיו יתב' כמו קי\"ס רק אפילו יהיו המים מכסים לים נבין גדולתו:" + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "ולזה שואל הבן מה נשתנה הלילה הזה כו', ר\"ל שלכל אלו הטעמים היוצאים לנו מענין אכילת מצה לחם עוני, ומהראוי לבלתי יסורו מלבבנו כל ימי חיינו אף רגע א' ולמה נקבע הלילה הזה דווקא להעקרים הגדולים הללו, וזה שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, ואם כ\"כ עושה סימן התפעליות בנפש כאשר נצוינו ע\"ז היה לנו לעשות סימן בכל עת ורגע, ומפני מה הותר לנו כל השנה לאכול חמץ ומצה, ואם תאמר שהעיקר הוא לעשות זכר לשעה ראשונה שהולידה האמונה הטהורה ההיא, לזה שואל שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות כו', ומה הוראת המרור שאנו אוכלין בלילה הזה דווקא. ואם תאמר להזכיר המרירות שסבלנו בא\"מ, הלא אז\"ל במדרש משל למלך שנשא מטרונא ממד\"ה ועברו עליה גלים עד שלא נכנסה אצלו א\"ל אל תזכרי כל הגלים שעברו עליך אלא אותו יום שנמלטת מהם עשי שמחה בכל שנה, וא\"כ זכר המרירות וגלי הצרות שעברו עלינו מה לנו להזכיר (וע\"ד מלך בו\"ד שכותב בספר דברי הימים הנצחון והגבורה שגבר על אויביו והיה לטוטפות נגד עיניו, אבל הימים שגברו אויביו עליו מכסה אותם ומסתירם שלא יזכרו עוד בשמם, ואדרבא ענש יענש מי שיעלה זכרם על שפתיו) ואם מצינו אשר כסגנון שנצטוינו לעשות זכר לזכרון הצלחתנו, כן נצטוינו מפי הקבלה לזכור ימי שפלותנו ולצום ולהתענות, א\"כ מדוע עוד עושים אנחנו ב' דברים שבכל הלילות אין אנו מטבילין כו' ועכשיו מטבילין ב' פעמים, ושבכל הלילות אין אנו צריכים הסיבה ועכשיו הסיבה דוקא, ובלי ספק מזקנינו נתבונן הכל בטוב טעם ודעת, ורצוננו לידע הכל על בוריה:", + "א\"י מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות כו'. בפסחים קט\"ז ע\"א אר\"נ לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי לאודויי ולשבוחי, א\"ל פטרתן מלומר מה נשתנה פתח ואמר עבדים היינו, מצינו דציותה התורה זכר לסוכות, רק מצוה אחת לישב בסוכה, ושבועות זכר למתן תורה, ובזה לחוד סגי, ולמה בחג המצות העמיסה זכירות הרבה מצה ומרור טבול והסיבה, וגם חכמים תקנו עקירת השולחן ב' פעמים כדי שירגיש התינוק וישאל, מכ\"ז מוכח דכוונת התורה הואיל ובלילה הזה עשה לנו נסים ונפלאות והוציאנו מעבדות לחירות, ואלו לא הוציא כו', ע\"כ בדין לאודויי ולשבוחי, לזה ציותה התורה מצה ומרור והסיבה, כדי לספר כל דבר ודבר בפרוטרוט, ומזה מוכח שאף מי שיודע מצוה עליו ג\"כ לספר, וזה שמתחיל מה נשתנה הלילה הזה כו', בד' דברים מצה ומרור טיבול והסיבה, הלא בחדא סגי אלא ע\"כ משום דעבדים היינו כו' נטויה, ולזה מהראוי אפילו כולנו חכמים כו', וזה כוונת התורה בריבוי המצות בלילה הזה, וחכמים סמכו להכפיל בטבול ובעקירת השולחן כדי שירגיש התינוק וישאל ולהשיב לו תשובה מוכחת על השאלה מה נשתנה, וזה מאז\"ל בעי לאודויי ולשבותי ליה, היינו דלא די בזכירה לבד רק בעי לאודויי ולשבחא ליה, היינו לספר בכל שבח ובכל ריבוי שביכולתו, וזה שפיר אמר ר\"נ כיון דהשתא היא הסברא לחייב לספר ביצי\"מ, וא\"צ להביא ראיה מן התורה, א\"כ פיר פטרתן מלומר מה נשתנה, פתח ואמר עבדים היינו. ובזה ימצא החכם תשובה, כי כבר מבואר שאלת החכם ותשובתו, לכן בכפלו חכם מה הוא אומר אין לו צורך לכפול עבדים היינו לתשובתו שכבר אמר, ורק הוסיף ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח: ר\"ל מלבד מה שאמרת לו עבדים היינו, אף זאת אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין בו, ר\"ל הרבה מן המצות שהם חוקים:" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "ואמר עבדים היינו לפרעה במצרים, באופן שהיציאה שלנו היה נמנע מכל צד אם מבחירתנו והשתדלותנו בחריצות, לז\"א בעל הפסיקתא עבדים היינו, ר\"ל מרצוננו, וע\"ד ירא ה' וישפוט, הב' לפרעה מלך מצרים מלך קשה, ע\"ד ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ברוב כשפיו ומזל טלה העוזר לו לבלתי צאת משם עבד, הג' במצרים ע\"ד מאז\"ל כרועה השומט העובר ממעי הבהמה, הללו עוע\"ז כו', וזה גרם שגם מצד ההשגחה היינו רחוקים מגאולה, וסיפר הכתוב שעכ\"ז הפליא ה' חסדו ולא כעונותינו גמל עלינו ובזרועו החזקה ובידו הנטויה דחה כל הסבות והמונעים נגד מזל טלה שהיה השפעתו על מצרים שלא יצא עבד משם, ויוציאנו ה' אלהינו משם ושידד המזל כי הוא מכינס והוא משדדם, ונגד בחירת פרעה הרעה אמר ביד חזקה, ר\"ל החזיק ידו על פרעה במכות גדולות והכניע לבבו, ע\"ד כלה גרש יגרש כו', ואם להוציאם בלבד היה כח בידו להוציאם ע\"י כמה דרכים, אם שיניע לב פרעה לשלחם כי לב מלכים ושרים בידו ית', או באופן מאה\"כ ואולם שלחתי את ידי כו' ותכחד מן הארץ, ומה לו להשי\"ת להרבות אותות ומופתים ומכות שונות שעי\"ז יצאו, התירוץ להטיב לנפשותינו הטבה תכליתית שע\"י מכות פרעה ורבות מופתיו באנו לתכלית אמונה בהכרת נפלאותיו, ע\"ד למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך וב\"ב, וע\"ד וירא ישראל את היד הגדולה כו', ויאמינו בה' כי אחר שראו עניני מוחשיות כאלו נתחזק לבם באמונתו ית\"ש: וזהו ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ונוראים במצרים בפרעה ובכל ביתו, לעינינו, למען נראה ראיה מוחשית ויתחזק אמונתנו בו ית\"ש שגבר עלינו חסדו כ\"כ, ולבד שגמל עלינו להצילנו מהנזק בגאולתנו מיד פרעה, אבל גם כוונתו להטיב עמנו טובה עולמית, ולהכניסנו לא\"י, וזה ואותנו הוציא משם זה הרחקת הנזק, ומלבד זה גם ריבוי הטובה למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו, לז\"א ואלו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וב\"ב כו', ר\"ל כי ראה ית\"ש כי אם לא יוציאנו משם באותו פרק שכבר היינו במ\"ט ש\"ט הרי אנו אבודים לגמרי עד דורות עולם, לכן הקדימנו ברחמיו המרובים לכנוס עמנו לפנים משה\"ד להוציאנו משם בלי שום הכנה ואתערותא דלתתא, כי אלו לא הוציא אבותינו משם הרי היו נאבדים כל נפשות ישראל והרי אנו ובנינו וב\"ב משועבדים כו', ולכן כל מה שאנחנו רואים בעצמנו איזה מדריגה הלא תחשב על טובת ה' שהקדימנו בטובתו באותו זמן כי אלולא הגאולה משם מעולם לא זכינו ליכנס תחת כנפי השכינה, אם כן אפי' כולנו חכמים כו', מצוה עלינו לספר ביצי\"מ, ר\"ל גודל הפלגת הנס ע\"ז האופן לכנס עמנו לפנים משוה\"ד אשר לא היה כזאת מעלם, וא\"כ הגם שמן הראוי שלא תמוש מפינו שבח לאל על כל הטוב אשר גמלנו שזכינו לחכמה ותבונה, ולא להניח הקרוב ולתפוס מה שהיה בזמן רחוק, לז\"א אפילו כולנו חכמים כו', כי המסובב לכל הטוב ההוא הוא רק גאולת מצרים כו', כי אחרי אשר באנו בצלו ית\"ש נקל הוא לנו להשיג כל השלימות, ע\"ד המדרש לבליוסטוס שגדל בפלטין של מלך אמר לו שאל מה אתן לך, אמר הבליוסטוס אם אשאל כסף וזהב הוא נותן לי אבנים טובות ומרגליות נותן לי אלא הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל, כן אף שעכשיו זכינו למדריגות גדולות יותר, חכמה תבונה זקנה, נמצא מהראוי להלל וליתן שבח והודיה על אלו המעלות הנכבדות, אך התירוץ הוא אמת כי היום כשאנחנו תחתיו ממילא זכינו לכל הטוב, כיון שבתו היא התורה אצלנו, אבל בהיותנו בארץ מצרים שהיינו מגואלי' בחומר ובלבנים, הללו עוע\"ז כו'. ועכ\"ז קפץ לגאלנו, זה הטובה היותר גדולה אצלנו, ע\"ד אתי מלבנון כו' לזאת כל המרבה לספר ביצי\"מ ה\"ז משובח, ולזה הביא מעשה בר\"א שהיו כולם חכמים ונבונים וזקנים והיו מספרים ביצי\"מ כו', ר\"ל שיהו יורדים לעומק הנס:", + "או יאמר ואפילו כלנו חכמים כו', ר\"ל חכם נקרא שיודע מה שקיבל מאבותיו ורבותיו שהכל ממנו ית', ונבון שמבין בעצמו סדר ההשתלשלות הנסים והנפלאות מהסיבה הראשונה ע\"ד ודעת לנבון נקל, יודעים את התורה ר\"ל שבהתרה כלול כל פרטי הדברים דצח\"מ ומה שהיה ומה עתיד להיות, עכ\"ז מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, או מצד המצוה שאנחנו מצווים ע\"ז, או מצד הענין בעצמו. או אפי' כולנו חכמים קורין תורה משנה והלכה, או עדיף מזה שאנחנו נבונים ומבינים דבר מתוך דבר או אפי' יודעים התורה אליבא דהלכתא מצוה עלינו שיבטל החכם מקריאת התורה והנבון מענינו ופלפולו ולאסוקי שמעתתא כדי לספר ביציאת מצרים:", + "וכל המרבה לספר ביצ\"מ ה\"ז משובח, י\"ל ע\"ד צחות וקרוב לשמוע, שמאז הוציאנו ה' ממצרים התחיל להנהיגנו בהנהגה למעלה מדרך הטבע, שאז היתה תחלה להנהגה זאת, לזאת יכונה בשם י\"מ, וכל אשר יקרה לאדם סיבה מסיבות שונות וניצל נקרא ע\"ש יצ\"מ, וכמו שאנו אומרים ועל נסיך שבכל יום עמנו, וכן כל יחיד ויחיד כשיתבונן על ההנהגה הנהוגה אצלו מחיתו ופרנסתו וכל קורותיו בג' אלו בני חיי ומזונא, יראה בעיניו כי הכל בסוד אלוה מההנהגה העליונה אשר נתנה לנו למורשה מעת יצ\"מ. אך לא כל אדם שוה בזה, יש שמכיר ההנהגה הזאת פעם א' בשנה או בחדש ושארי מקריותיו תולה בהנהגת הטבע, אך השרידים הדבקים בה' עד שההשגחה העליונה דבוקה בהם בכל עת ורגע ע\"ד אני לדודי ודודי לי. וע\"ד זוה\"ק צדיקיא כי היכי דמתדבקין ביה אוף הכי איהו אתדבק בהון, ועז\"א ואפילו כלנו חכמים כו' מצוה עלינו כו' וכל המרבה, ר\"ל שמרבה להביא כל עניניו ואף מה שזכה לחכמה כו' תחת סיפור הנהגה הנסיית וההשגחה ה\"ז משובח. והנה ידוע שאנו מחוייבים להודות לה' גם על הנהגת הטבע, ע\"ד מאז\"ל כל שלא אמר שחרית יוצר המאורות וערבית מעריב ערבים עליו הכ\"א ואת פועל ה' לא יביטו, וכמה טובות מטיב ה' דרך הטבע כי לא עביד קוב\"ה ניסא לשיקרא כ\"ז שהנהגת הטבע תספיק. ולזה מביא מעשה בר\"א כו', הגיע זמן ק\"ש של שחרית. ר\"ל כבר הגיע הזמן להודות לה' ע\"ד הטבע כנ\"ל, וע\"ז מביא אמר ראב\"ע כו', עד שדרשה בן זומא, ר\"ל לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות ר\"ל בגלות שאז הנהגה הנסיית נסתרת, ע\"ד אין בעה\"נ מכיר בניסו, ואינו דומה להנהגת יצ\"מ שהיה אז הנהגה גלויה ומפורסמת, ע\"ד ובני ישראל יוצאים ביד רמה, וה' הולך לפניהם, והיה סברתו של ראב\"ע שאין שייך להזכיר יצ\"מ בגלות, עד שדרשה בן זומא, מרבוי כל ימי חייך להביא הלילות, דהיינו במשך הגלות, אף שאין הנהגה הנסיית בהירה בשחקים, עכ\"ז היא הסבבת אופניה מעמנו בסתר המדרגה לוטה במעשטה הטבע עד שתתהפך עמנו בכל עת ובכל רגע להצילנו מכל המקריים העוברים עלינו, וחכמים ג\"כ מודים לו רק שס\"ל שלזה לא צריך רבוי כלל אדרבה הן הן גבורותיו להציץ עלינו מחרכי הטבע, ע\"ד הנה זה עומד אחר כתלנו, וזה יותר גדול מנסים גלוים שבמצרים, רק אומרים החכמים שהרבוי בא לרבות ימות המשיח, שאז יהיה שע\"מ עיקר ויצ\"מ טפל, והכל מטעם שיצ\"מ התחילה ההנהגה הנסיית להתגולל עמנו:" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה ברבי אליעזר ור\"י כו' קריאת שמע של שחרית, לכאורה סותר א\"ע שאומר בעבור זה כו' מונחים לפניך, הרי דאין הזמן גרמא לספר ביצי\"מ רק עד אחר זמן אכילת מצה, ולמ\"ד עד חצות גם הגדה אינה רק עד חצות, וכן מבואר בפסחים ובמגלה דגם ההלל שאחר בהמ\"ז מחוייב לגמור עד חצות (רמ\"א בא\"ח תע\"ז ס\"א) א\"כ איך אמר דמצוה לספר כל הלילה, אך דבאמת ניחא דבשלמא בק\"פ שהקפידה התורה בגזירת הכתוב שלא לאכול רק עד חצות לזכרון ועברתי בא\"מ, וה\"נ על מצות ומרורים הדין כך הוא, וה\"נ ההלל שהוא עבורו אינו אלא עד חצות בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, אבל בענין סיפור גדולות ונפלאות שנעשו במצרים והטובות שעשה הש\"י ביציאה זו, באמת אין הז\"ג עד חצות דווקא והמצאה כל הלילה, וע\"ז אמר וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, ומביא ראיה מר\"א ור\"י כו' רבותינו כו' הגיע זמן קריאת שמע ש\"ש, והרי ראב\"ע ס\"ל דפסח מדאורייתא עד חצות (ברכות ט'), ובז ניחא מאמר המגיד ארב\"ע הרי אני כו' כל ימי חייך הלילות, דלכאורה הרי ענין זה מדבר בכל השנה לענין פ' ציצית בלילה, ומה ענין זה לסיפור יצי\"מ בליל פסח שבפירוש צותה התורה להזכיר יציאת מצרים באותו הלילה, ולפמ\"ש ניחא דראבע גופא בא להוכיח דמצוה באותו הלילה לספר ביציאת מצרים אף עד אחר חצות, ושלא נימא כיון דחזינן דלא הקפידה התורה להזכיר יציאת מצרים בכל השנה רק ביום ולא בלילה רק דאותו הלילה שהוציא ה' אותנו חייבה לספר גם בלילה, וא\"כ תפסת מועט תפסת שלא לספר רק דומיא דציותה בזכירת עשיית הפסח היינו עד חצות דווקא, לז\"א ומביא מה שאמר ראב\"ע מה שדרש ב\"ז כל ימי חייך לרבות הלילות שאף בכל השנה מצוה לספר ביצ\"מ בלילה, וא\"כ כיון דיצי\"מ אין הזמן גרמא דוקא בלילה זה, א\"כ ממילא בלילה הזה מצוה להרבות בספור יצי\"מ אף כל הלילה וכל המרבה הרי זה משובח:" + ], + [ + "אראב\"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות כו'. והנה בגמרא משמע שלא היה רק בן י\"ח שנה וכמאז\"ל שם ניקום לרבי אליעזר בן עזריה כו'. היינו דאר\"א הרי אני כבן שבעים שנה, ולא בן ע', ואם כן מאי רבותא שלא קיפח לחביריו ועדיין היה רך בשנים, והענין ע\"ד הגמרא בסוטה כ\"ב אמר ר\"ה מ\"ד כי רבים חללים הפילה זה תלמיד חכמים שלא הגיע להוראה ומרוה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה, ועד כמה עד ארבעין שנין, ופי' התוס' מיום שהתחיל ללמוד ולא מיום שנולד מדקאמר בפ\"ק דע\"א ולא נתן לכם לב לדעת מכאן דלא קאים אינש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין וזה היה ממתן תורה, ולכאורה קשה מהא מעשה דראב\"ע גופא שהש\"י סייעו לאותו מעשה ונעשה לו נס זה, ובמדרש ילקוט במשלי דרש כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגי' זה העוסק בתורה שלא לשמה, וכן נמי בגמ', ופליגא אדרבא דאמר רבא לעולם יעסוק אדם בתו\"מ אפי' שלא לשמה שמתוך של\"ש בא לשמה, וכן בפסחים הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בני ה\"ז צדיק גמור שמתוך שלא לשמה בא\"ל וע\"ש תוס', ואמר בירושלמי טעם שסילק הש\"י שכרן של עושי מצוה כדי שיעשו באמונה ולא משום שכר, ולמ\"ד שכר מצוה בעוה\"ז איכא ס\"ל מתוםך של\"ש בא\"ל וכההוא דפסחים הנ\"ל, ונ\"מ בהא דאין מזכירין יצי\"מ בלילות ולמען תזכור את יום צאתך מא\"מ כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, וחכ\"א כל לרבות ימות המשיח, א\"ל ב\"ז והלא עתידין שלא להזכיר יצי\"מ לימות המשיח שנאמר לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה כו', וע\"ש בחידושי הרשב\"א דנ\"מ בהא אי מצות בטילות לע\"ל, דאם לא יזכירו הרי רוב מצות התורה תלוי ביצי\"מ כמו תפילין ומועדים ושבת וכיוצא, והיינו כמ\"ד היום לעשותם ולא למחר, אבל למ\"ד לא יבטלו לע\"ל ומ\"ש היום לעשותם לומר דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק למחר לקבל שכרן. ולפ\"ז ניחא אראב\"ע הרי אני כבן ע' שנה, מוכח שהסכים הש\"י ועשה לו נס זה, וקשה הא בענין תלמיד שהגיע להוראה דווקא מ' שנה כדיליף מולא נתן לכם כו', וצ\"ל דאין כוונת המקרא על ת\"ח שלא הגיע להוראה אלא אעוסק בתורה של\"ש ולא אמרינן מתוך של\"ש ב\"ל, וש\"מ שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וע\"כ לא זכיתי שתאמר יצי\"מ בלילות, דהא לפ\"ז מוקמי האי כל ימי חייך לימות המשיח ומ\"ש היום לעשותם לא לדיוקא אתי ולא למחר לעשותם, אלא היום לעשותם ומחר לקבל שכרם, אבל כל ימי חייך לימות המשיח קאי, לכן לא זכיתי שתאמר יצי\"מ בלילות. אמנם האמת יורה דרכו דל\"ק מראב\"ע, דע\"כ צ\"ל מופלג שאני וכן משני בגמרא והא רבא דאורי כי אמרינן בשוין (וכ\"א ביו\"ד) והיא גופא אתי הקב\"ה לאשמעינן בנס זה, דאתי כמ\"ד כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע כו', וראב\"ע הגיע להוראה כאינש אחרינא בן ע' שנה לכן עשה לו הש\"י נס זה, להורות דהוא כת\"ח אחר כבן ע' שנה שיעמידוהו לנשיא:" + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברך המקום כו', ר\"ל שכל מה שאנו משבחין ומתארין אותו ית\"ש הכל מצד שברא העולם שהוא כביכול מקומו ש\"ע, וזהו ברוך המקום, ר\"ל יתברך מצד שהוא מקומו ש\"ע, ואולי יחשוב איש כי בא עד תכונתו מפאת עולמו שברא שע\"ז מכנה אותו בשם מקום, לז\"א ברוך הוא לשון נסתר, ר\"ל מצד עצמותו הוא נסתר ונעלם, ורק מצד בריאת עולמו מכירין אנחנו אותו קצת ע\"ד ממעשיו הכרנוהו, ועוד הכרה יש לנו בו י\"ת מצד התורה הקדושה ע\"ד דרשו ה' ועוזו, ר\"ל ע\"ד הדרוש אם תרצו לדרוש אותו ית\"ש, אזי, ועוזו תוכלו להשיגו מצד התורה שנקראת עוז, ועכ\"ז בקשו פניו תמיד, ר\"ל עצמותו ית\"ש לא תשיגהו גם מצד התורה רק תבקשוהו תמיד, כי תכלית הידיעה שלא נדעך, וגם זכרו נפלאותיו אשר עשה מופתיו כו', ר\"ל ע\"י מופתיו ונפלאותיו ג\"כ תשיגו מקצת גדולתו ית\"ש, וזה ברוך כו', ר\"ל הרשות נתונה לנו לברכו שנתן תורה לעמ\"י, ר\"ל מפאת התורה, וגם ע\"י התורה לא נוכל להשיגו, לז\"א תיכף ברוך הוא בלשון נסתר, ר\"ל שגם אחרי שברא העולם וגם נתן התורה עכ\"ז הוא נסתר ונעלם, וכן כל הברכות כולם בלשון נוכח ונסתר, ברוך אתה, נוכח, אשר קדשנו, נסתר, בשני בחי' אלו, מצד מהותו יתעלה מכל הרהור ורעיון, ומצד פעולותיו מלא כל הארץ כבודו, ויש לנו הכרה בו, וזה אתה הוא ה' לבדך, ר\"ל אלו שתי בחי' נוכח ונסתר מי יתואר בו, רק אתה לבדך:" + ], + [ + "חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה כו', ר\"ל דהנה חכם נקרא היודע מיני מצות התורה, רק איזה חכם הלומה מכל אדם, לחקור ולידע אולי איזה דבר מצוה נעלמה ממנו לעשותו, אבל באמת אין לחקור על עיקר המצות למחוא טעם, דהוא משום זה שהוציא אותנו, ורק אדרבה ההוצאה שהוציא אותנו הוא עבור מה שקבלנו עלינו מצות לעשותם, ע\"ד היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, והגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר ואת עירם ועריה, ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה שנאמר מתבוססת בדמיך בשני דמים, ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו כו'. " + ], + [ + "אבל מי שאין רצונו לעשות מצוה אשר אין נראה לו טעם לעשותו זהו רשע גמור, ולזה שפיר פי' המגיד בשאלת החכם שאין כוונתו לשאול טעם המצות, רק שואל מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אתכם, היינו שיגידו לו כל המצות אשר צוה ה' למען יעשה גם הוא יהיה מה שיהיה בין עדות ובין חקים ומשפטים, היינו בין שיש בו טעם ובין שאין בו טעם, את הכל יעשה, אבל בשאלת הרשע שאמר מה העבודה הזאת לכם היינו שרואה שעובד רק שואל שיגידו לו טעם המצוה לעשותו ומשמעות דבריו שאם אין בו טעם אין חפצו לעשות המצוה, ע\"ז ישיב לו שאינו כן רק אדרבא בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים היינו שבזכות שקבלנו עלינו לעשות המצוה גאל ה' אותנו, לפ\"ז לפי דעת הרשע שלא היה חפץ במצוה רק מה שיש טעם לדבר לא היה לו זכות להגאל, ואלו היה שם לא היה נגאל:" + ], + [ + "תם מהו אומר מה זאת, ר\"ל לגבי גדולתו ית\"ש מה זאת שאנו מזכירין יצי\"מ ועושים זכר לזה, הלא גדול כבודו יותר ויותר, וע\"ז התשובה כי בחוזק יד הוציאנו, ר\"ל שהעביר המשפט, ע\"ד אני ה' אוהב משפט, נצח רחימו דבנוהי לרחימו דמשפט, וזה קשה אצלו ית\"ש מבריאת העולם, ועדיין לא היינו ראוים להגאל ע\"פ המשפט, וזה ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו, ר\"ל שהעביר המשפט:" + ], + [ + "ושאינו יודע לשאול את פתח לו. לטעת בלבו שלא יחשוב שמעשה אבותינו בידינו בעבודת הש\"י ואין טעם באיסור אכילת חמץ ומצות אכילת מצה שמבואר בגדולי קדמונינו שמורה להשבית היצה\"ר ולהגביר היצ\"ט לתורתו ומצותיו. אלא שאבדו במצרים אמונתם כשהיו להם מאבותיהם והיו שטופים בע\"ז כמו המצרים, ורק בעבור זה שקבלנו עלינו מאז והלאה להשבית החמץ והשאור שהוא היצה\"ר ולהגביר כח הקדושה שע\"ז תרמוז המצה, עשה ה' לי, ר\"ל הש\"י בעצמו ברוב חסדיו בצאתי ממצרים:", + "א\"י כי הנה נמצאים ד' כתות, א' החסידים המאמינים שכל הענינים הבאים על האדם הם מהשי\"ת לבדו והכל בצדק ומשפט ולטוב לנו. כת הב' האומרים שח\"ו מאתו ית' תצא הרעות בכיון, וברא את אדם לנקמה ממנו. כת הג' תמימים באמונתם אבל צועקים מפני מה צדיק וטוב לו כו', ואינם מבינים משפטי ה'. כת הד' מאמינים במציאותו ית' אבל לא יבינו בהשגחה ולפי דעתם המקרה עושה הכל ומקרה אחד כו', וזה א' חכם שיודע שהכל במשפט ישר, וא' רשע שכופר ככת הב', ואחד תם ככת הג' מה זאת, ואחד שאינו יודע לשאול ככת הד'. וזה חכם מהו אומר מה העדות כו' להעיד שמצדנו לא היינו ראויים לנס והאל ית\"ש פסח לרחם עלינו, הלא מהראוי להבין זה מעצמו שהכל ממנו ית\"ש, ומי הקדימני כו', לזה משיבין לו ואף אתה כו' אפיקומן, ר\"ל אמת בכל הנסים א\"צ לעשות זכר גדול כזה בפה דבור ומעשה, נפש ר\"נ, אחרי שכבר נכנע מזל טלה ראש המזלות היה נקל שיעשה לנו נס קי\"ס ושארי ושארי נסים, אך עיקר היה הלילה הזה שנכנע המזל, וזה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, כמו שתכלית הסעודה וסופה הוא הק\"פ ככה תכלית כל הנסים הוא נסי יצי\"מ שנכנע מזל טלה. רשע סובר שהש\"י פועל הרעות לכך שואל מה העבודה הזאת שמורה על חמלה ורחמים לכם, אחר שהוא פועל הרעות, ולזה משיבין לו אלו היה שם לא היה נגאל, שכפי סברתו שהש\"י כביכול פועל רע, בלי ספק שהוא לא היה נגאל, והיה מקבל הרע ולא הטוב. תם מהו אומר מה זאת כו', הוא מהכת הצועקים למה צדיק ורע לו כו' לכ\"א מה זאת מפני מה היה הגלות בלא חטא ועון, ואמרת אליו כי בחוזק יד כו', ר\"ל שהרוחנו עי\"ז לזכות לאמונתו ית\"ש, ע\"ד וייראו העם את ה' כו' ע\"י חוזק ידו ית\"ש. ושאינו יודע לשאול, שתולה הכל במקרה אתה פתח לו עיניו ותראה להבינו משפטי ה' ותאמר לו בעבור זה הדעה הנפסדת עשה ה' לי בצאתי ממצרים, הכל בהשגחתו ית' בעצמו ע\"ד ועברתי אני ולא מלאך כו' כדי שיתברר עיקר השגחה ולא תבא במקרה שום דבר כמאז\"ל אין אדם נוקף אצבעו כו': " + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחלה עובדי ע\"ז היו אבותינו כו'. ר\"ל שרוצה להסביר מה שיקשה על מה שמספרים גודל הנסים של יצי\"מ מה הכריח להש\"י להכניסם בצרה זו, לז\"א מתחלה עוע\"ז היו אבותינו והיה הכל תערובות טוב עם רע, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו שרצה לקרב אותנו מובדלים רק טוב ואקח את אביכם אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, היינו שבזה הגירות התחיל להוציא נ\"ק מהטומאה, וארבה את זרעו דהוא ישמעאל, ואתן לו את יצחק, ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, היינו שעדיין לא נגמר הדבר על ידם, ואתן לעשו את הר שעיר ויעקב ובניו ירדו למצרים שיגמר שם הדבר, לכן ברוך שומר הבטחתו ברוך הוא שהקב\"ה חשב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו כו', היינו שביציאתם ממצרים יצאו נקי מבלי סיג כנ\"ל, והיא שעמדה לאבותינו ולנו היינו בכדי להוציא נ\"ק צריך להיות כפוף ומיצר מן העומדים עליו בכל דור ודור, כי אף שיצאו נקיים ממצרים מ\"מ פגמו אח\"כ בעגל והקב\"ה מצילנו מידם:", + "ועוד י\"ל שהקב\"ה חישב את הקץ, ר\"ל כמו כשגובין חוב מאיש שאינו אמיד ואף אם לא היה מסלק לא היה ג\"כ תרעומות עליו אחר שהוא דחוק מאוד, ואם המלוה איש טוב מצרף לו כל הטובות שקיבל ממנו לסך המגיע לו וכל המעות אף רעות, הכל בכדי להקל החוב שיהא מסולק, וזהו שחישב הקץ לעשות, ר\"ל לתקנו (כמו ובן הבקר אשר עשה) כמה שאמר לאברהם אבינו, ר\"ל מזמן שאמר לא\"א שנאמר ידוע תדע כו' ואח\"כ יצאו ברכוש גדול. ובזה נבין מאז\"ל (ברכות) דבר נא באזני העם אמרי דבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה כו'. והענין דלכאורה קשה למה צוה הקב\"ה לשאול ממצרים כסף וזהב בדרך שאלה לקיים הבטחתו, היד ה' תקצר להכריחם שיתנו לישראל ברצונם כמו שהכריחם שישלחו לישראל לחירות, אלא שהקב\"ה כוונתו לשלם מכ\"מ, ועיקר הכוונה היה שירדוף פרעה אחריהם ויטביעם בים, כמו שגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, לכן נתן ה' מקום להטעותם ע\"ד משגיא לגוים ויאבדם, ולכן אלו היה מכריחם שיתנו להם מעצמם לא היה להם שום מקום לטעות שירדפו אחריהם, אבל השתא דלקחו דרך שאלה הפך לבו לחזור לסורו ולכפור בה' ולומר שקצרה ח\"ו יד ה' להכריחו שיתן להם בעצמו, דאל\"כ לא היו לוקחים דרך שאלה כיון שלא היה בדעתם לחזור, ולכן המתין עד שבאו האיקטורין ששלח עמהם ומחמת זה נהפך לבו לכפור בה' ורדף אחריהם, והנה גם לישראל בעצמם הוקשה להם הדבר הזה, אמאי צוה ה' שיקחו מהם דרך שאלה שהיא מדה מגונה ליקח ברמאות, ומחמת זה חשבו ג\"כ שעדיין לא הגיע קץ האמת של ארבע מאות שנה, ולכן לא הוכרחו ליתן מעצמם לישראל, וחשבו שהגזירה היתה אם יהיו ישראל תחת ידם ת' שנה אז ואח\"כ יצאו ברכוש גדול, חלף עבודתם שיתנו להם המצרים, אבל עכשיו שאין המצרים נותנים, א\"צ להשלים הת' שנה, ומזה הטעם לא הכריחם ה' שיתנו מעצמם, ועי\"ז שחשבו שעדיין לא הגיע קץ האמת, היה להם מקום לישראל לטעות בכל עת צרה לשוב למצרים שיראו שלא יגיע להם כמו שהגיע לבני אפרים, וע\"ד בעל מעשי ה' שכל התלונה שהיה במדבר לשוב למצרים היה מטעם הזה, אבל האמת היה שזה קץ האמת, והטעם של השאלה הוא כטעם הראשון שכתבנו, ומחמת שהיא מידה מגונה לכן ביקש ה' ממשה שיבקש מישראל שישאלו מחמת טעם הראשון. ולפ\"ז נתקיים דבור ה' ואח\"כ יצאו ברכוש גדול, העיקר לא בדרך רמאות, היינו בביזת הים שלקחו כדין ומנהג כל הלוחמים שבוזזין שלל, אבל השאלה היה שלא יאמר כו', ואח\"כ יצאו לא קיים בהם, שמשמע ואח\"כ יצאו ממצרים תומ\"י לא קיים בהם, רק הוכרחו להמתין עד ביזת הים, ולפ\"ז מתורץ קושיא ראשונה ושניה, ואין להקשות אחרי שאם לא היו שואלין לא היה רודף אחריהם, וא\"כ הדרא קושיא לדוכתא אף בלא אמירת הצדיק, האיך היה נתקיים דבור ה', וי\"ל דאה\"נ שאף שאם לא היו שואלין מהם היה נותן ה' לפרעה מקום לטעות שירדוף אחריהם ויתקיימו דבריו ואח\"כ יצאו ברכוש גדול, מזה הסברא גופא לא הכריחם ה' שיתנו להם חלף עבודתם, ועי\"ז יבואו לידי כפירה כמ\"ש, אבל שלא יאמר אותו צדיק, לכן ביקש שישאלו דלא היה יכול להכריחם שיתנו מעצמם מחמת הטעם הא', ולכן אי לאו משום שלא יאמר לא היו מצווים שישאלו והיו יוצאין בלא רכוש, ופרעה כיון שהיה רואה שיצאו ריקם היה בא לילדי כפירה והיה רודפם, ובביזת הים היה נתקיים דבר ה', אך מחמת אותו צדיק ביקש שישאלו, דלפי דברי ה' אף בים נתקיים ואח\"כ יצאו, דעיקר יציאתם לחירות היה בים, שאז הכניע השר של מצרים ע\"ד וירא ישראל את מצרים מת, ופירשו דהיינו שר של מצרים, והשתא ניחא שאמרו ישראל הלוואי שנצא בעצמנו, שהם חשבו שהטעם של השאלה הוא כמ\"ש בטעם הב', לכן לא רצו ליקח מהם כלום כדי שיהיה יציאתם יציאה גמורה אף שהוא קודם ת' שנה כמש\"כ. והשתא שפיר דומה להמשל הוציאנו היום, ר\"ל שתוציאנו לחירות גמור אם אין אנו לוקחים כלום שאז הגזרה על ת' שנה כמ\"ש, משא\"כ אם אנו לוקחין רכושם אף שהוא דרך שאלה שמא עי\"ז לא תהא יציאתנו חירות גמור, ובאמת היה חירות גמור, והשאלה היה מחמת טעם הראשון. ולפ\"ז ניחא מה דקאמר משום משאוי, דכיון דא\"ל משה דעיקר הקיום של רכוש גדול יהיה בים, לכן אמרו למה אנו נוטלין עכשיו המשאוי ממילא יתנו לנו כל רכושם בים, לז\"א וישאילום בע\"כ. ולפמ\"ש עיקר החירות היה בים ואז נתקיים ברכוש גדול דרך כבוד וחירות כנהוג בעת המלחמה, משא\"כ במצרים לקחו דרך רמאות, לכן בקשו שיהא עיקר החירות תיכף, ואף שעיקר החירות בים, לכ\"א שלע\"ע לא יקחו כלום, ואפשרי להקדים החירות כמ\"ש לפי סברתם, והשתא שפיר דומה למשל ודו\"ק. (וחוץ לדרכינו יבואר מאמר אין נא אלא לשון בקשה כו', וחקרו הראשונים ליתן טעם לבקשה זו שיקחו רכוש גדול, ומה\"ת לא יאבו קחת. אך רצה הקב\"ה להודיע אמונת ישראל. דידוע שבמקום שיש מגפה רח\"ל סכנה גדולה לקחת מהם מאומה, והנה שלח ה' מגפה במצרים אין בית כו', וחשש הש\"י אולי יהיה מורך בלבם לקחת מהם מאומה. לז\"א דבר נא לשון בקשה כו' דבזה יהיה קדוש ה', שכל כך בטוחים במאמרו שלא יאונה להם שום רע, וזה ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל (תהילים ק״ה:ל״ז) ות\"י לאתדנא עם מצראי לאתקטלא, ר\"ל דבשאר מגפות בהם לא ינקה, וכאן היו בהשגחה דוקא למצראי, וזה שבקש מהם וישאלו וימאינו בו שלא יכשלו, וזה ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, ולא איתדנו עם מצראי לאתקטלא):" + ], + [], + [], + [], + [ + "והיא שעמדה לאבותינו ולנו כו'. ר\"ל היציאה ממצרים עמדה לאבותינו ולנו, שלא נזוז מאמונתנו בהקב\"ה ית\"ש ע\"י פירסום גדולתו ושינוי טבעי דצח\"מ, והמופת לזה שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, ר\"ל כליה נקרא שנשכח שם הדבר לגמרי, היינו שנשליך מעלינו עול קדשו ית\"ש ולא יזכר שם ישראל עוד, והקב\"ה מצילנו מידם, ר\"ל במה שעשה כל הנסים הללו דומה כאלו כל פעם מצילנו מידם:" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "ועז\"א צא ולמד מה בקש לבן הארמי גו'. ולכאורה מה עשה לבן הארמי ליעקב, אך לבן רצה להטעות את יעקב אחרי כו\"מ לדעות כוזבות, שהדין הוא לעקור הכל כמשפט עיר הנדחת (ואעפ\"י שלא היו אז ד' מיתות אך דין ד' מיתות לא בטלו) ולבן ע\"י התרפים שלו רצה להדיח ולהטעות את יעקב, וזהו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקור את הכל. ולכך, " + ], + [ + "וירד מצרימה אנוס ע\"פ הדבור כו'. בכדי שיראו כל העולם אותות ומופתים ולא ילכו אחרי ההבל, א\"כ לסיבה זו היה אנוס ומוכרח לירד מצרימה ששם שורש ומקור הכשפים, ועכ\"ז לא הועילו להם להנצל מידו ית\"ש. ולסיבה זו ויגר שם ולא השתקעו רק עד יגיעו הימים יראו אותות ומופתים, וז\"ש ויאמרו אל פרעה כו':" + ], + [ + "במתי מעט כמ\"ש בשבעים נפש כו'. ר\"ל שהש\"י משלם מכ\"מ ואחרי שכל עיקר מגמתו של יעקב אע\"ה היה להגדיל שמו ית' בעולם ולפרסם אלהותו בכדי שיבואו אליו מאפסי ארץ, כן פרע לו הש\"י להגדיל שמו, שהלא במתי מעט ירדו אבותיך כו', ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב, במעלה, וגם לרוב בכמות, ועוד הגדיל שם ישראל ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינין שם במצות מילה ושבת ושלא פסקה ישיבה מאבותינו במצרים, ר\"ל שמשם זכו להיות מצויינין, וזהו ויהי שם לגוי גודל במעלה, וגם עצום בריבוי, כמו עם עז, שנאמר ובנ\"י פרו וישרצו כו'. והוסיף ואמר עוד הגדיל חסדיו ית\"ש," + ], + [], + [ + "ורב כמ\"ש רבבה כצמח השדה נתתיך. ר\"ל מה צמח אינו יונק אלא מהקרקע, ככה הזמין להם ב' סלעים והיו יונקים מהם ע\"ד ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, והיו יונקים מהקרקע כצמח השדה, וזה גם כן היה סיבה ותרבי, כי כשהתינוק יונק מאמו אינה מקבלת הריון עד שיגמל הנער, לא כן אם ינק מהקרקע. וזהו ותרבי בכמות, ותגדלי באיכות, ר\"ל בגדולה ומעלה באופן שהיה להם רבוי בנים וכבוד וגדולה. ותבואי בעדי עדיים, ר\"ל שלקחו ממצרים כלי כסף וזהב, והכל לא מפאת ההכנה שלהם שהיו במצרים, רק שדים נכונו, ר\"ל ע\"ד מדרש שני שדיך, אלו משה ואהרן, (ואולי רמז נגד ב' הכתרים שזכר מהר חורב אחד נגד נעשה ואחד נגד נשמע), אבל אתה בעצמך, הללו עוע\"ז והללו עוע\"ז, וזהו ושערך צמ שמורה על מותריות שהתאוו, ומבאר ואומר ואת מצד עצמך ערום ועריה מחכמה ומע\"ט, ועי\"ז היה ההכרח ליתן להם ב' מצות, וזהו ואעבור עליך כו' מתבוססת בדמיך, ר\"ל בדם פסח ודם מילה, ולזה ואומר לך בדמיך חיי, ע\"ד בנים אתם לה' אלהיכם, וזה כוונת המדרש. לבבתיני אחותי כלה, אמר הקב\"ה במצרים היה לכם לב אחד, ונתתם לי ב' לבבות, לבבתיני באחת מעיניך בדם פסח ובדם מילה, באחד ענק מצורוניך זה משה המיוחד וגבור שבשבטיך. ולכאורה יפלא א' איך יתכן לאדם ליתן מה שאין לו, ואם לא היה להם כ\"א לב אחד האיך נתנו שנים, ב' באחת מעיניך, בדם פסח ודם מילה, הרי אלו שתים, ואיך אמר באחת מעינוך, ג' שדרשו באחד ענק זה משה, ולמה חיסר לאהרן הלא נאמר במדרש החודש הזה לכם הה\"ד אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ (זכריה ד' י\"ד) מלמד שהיה הקב\"ה חזור ובמקש באיזה זכות לגאול את ישראל ולא מצא אלא זכות משה ואהרן, הה\"ד אלה שני בני היצהר, משל למלך שבקש לישא אשה, אמרו לו עניה היא זו ואין לה אלא ב' נזמים בלבד כו', כך אמר הקב\"ה דיין לישראל שיגאלו בזכות משה ואהרן, לכך נאמר ויאמר ה' אל משה ואהרן בא\"מ לאמר החודש הזה לכם. נמצא זכות שניהם היה, ולמה לא מזכיר אלא אחד באחד ענק. והענין שהוקשה לבעה\"מ כפל לבבתיני ב' פעמים ועוד שהפסיק בינתים באחותי כלה לבבתיני, לזה דרשו אמר הקב\"ה לב אחד היה לכם במצרים, ע\"ד מדרשם ז\"ל זאת קומתך דמתה לתמר, ב' יצרים רעים הם, יצר ע\"ז ויצר זנות, ומצינו שהיו גדורים במצרים בזנות ע\"ד גן נעול אחותי כלה. נמצא היו מגודרים בלב אחד הוא יצה\"ר של זנות, וע\"ד אחת היתה ופרסמה הכתוב שלומית בת דברית כו', אבל לב הב' של ע\"ז לא רצו לפרוש מע\"ז, ע\"ד ולא שמעו למשה מקוצר רוח ומעבודה קשה, ופירש\"י שהיה קשה להם לפרוש מע\"ז, והנה אז\"ל צדיקים לבם ברשותם, להטות לבבם לעבודת ה' ולא לתור אחרי לבבם, ורשעים הם ברשות לבם ע\"ד עין רואה ולב חומד, והנה לב אחד היה להם ר\"ל הלב של זנות היה בידם שהיו גדורים מעריות כנ\"ל, אבל לב הב' לא היה בידם שהיו קשורים בע\"ז, אבל ביציאתם ממצרים ע\"י מס\"נ של הטלה נתנו לו ב' לבבות, היינו שהשליכו גם הע\"ז, וזה נרמז בכתוב עצמו, לבבתני נתתם לי ב' לבבות, ר\"ל דהיינו יצה\"ר של זנות שכבר היה לכם במצרים, אך יצה\"ר של ע\"ז שהייתם זרים להמקום ועכשיו נעשית אחותי שנתאחו לי וכפרו בע\"ז כדכתיב למען אחי ורעי, נוסף על לב הב' שהוא זנות, וע\"ז אמר כלה כדכתיב גן נעול אחותי כלה שנגדרו בזנות, ובא לפרש איך זכו למדרגה זו ללבבו בב' הלבבות, עז\"א באחת מעיניך, ע\"ד עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, ונאמר עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם, והענין ע\"ד מאז\"ל אין לבריה אצל בורא כלום מטעם מי הקדימני ואשלם לו, לכך באברהם ארז\"ל קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא נתנה, לכך נאמר בו התהלך לפני והיה תמים, שלא היה צריך סעד, ואצל נח את האלהים התהלך נח, ודרשו שהיה צריך סעד, ע\"ד בא לטהר מסייעין לו, נמצא נחשב מעשה המצוה אל ה' ע\"י סיוע בהתחלת המצוה ובסוף לאל גומר עלי, והמצוה נקראת על מי שגומרה, והנה ההבדל בין המבקש חוב מבע\"ח למבקש מתנה, אינו ניכר כי אם בערך דבורו, אם בנחת או בהרים קול, והשי\"ת מודד לאדם מכ\"מ, ע\"ד ואני אוהבי אהב. וזה העובד ע\"מ לקבל פרס זה מסתכל להשי\"ת בב' עינים, ר\"ל שהם מצפים למתן שכר בעין אחת, ועין השניה לעבודת השם, והקב\"ה מסתכל בהם ג\"כ בב' עינים, עין א' מדת הדין לעיין אם מגיע להם שכר, ועין ב' מדת הרחמים שתשאר להם לעוה\"ב. וזה עיני ה', ר\"ל מסתכל בב' עינים מדה\"ד ומדה\"ר, לאיזה צדיקים, לאותם שאזניו אל שועתם לא בתורת חנינה, אבל עין ה', ר\"ל מדה\"ר לבד אל יראיו למיחלים לחסדו, ר\"ל שאינם מבקשים כלום בזכות מעשיהם, רק מתנת חנם, אלו אינם מסתכלים להשי\"ת כי אם בעין אחת, למלאות רצונו ית' לבד, לזאת בקשתם בקל נמוך כמבקש מתנה, וזה אל תעש תפלתך קבע, ר\"ל חוב ע\"ד וקבע את קובעיהם נפש, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, כמדת העובד לה' מאהבה ויודע שאין לו חובות על הש\"י, אבל העובד ע\"מ לק\"פ הוא כגובה חובו וצועק בקול, כי יסתכל בב' עינים. והנה העובד מאהבה אין שום מקטרג כאשר ישיג מה' טובה וחנות ע\"ד עד הנה עזרונו רחמיך כו' ואל תטשנו ה\"א לנצח. ר\"ל כי לא בשביל מעשינו נתת עזרתה לנו כי אם בשביל רחמך ולא עזבונו חסדיך, כמו שעוזרים לעני רק מצד הרחמים, לזאת אל תטשנו לנצח, וזה מצד שהוא עובד מאהבה ע\"כ אין לקטרג עליו. לז\"א הקב\"ה אני אוהבי אהב. וזה באחת מעיניך, כי מי שמשליך נפשו מנגד ומפקיר עצמו למיתה עבור כב\"ש, כמו שעשו ישראל במצרים, בדם פסח ומילה, שמס\"נ תלוי בשניהם דווקא, כיון שנחלשו מדם מילה וראו שאין בכחם לעמוד נגד מצרים, ועכ\"ז שחטו לטלה, זה בודאי מס\"נ, אזי הביטו אליו בעין אחד, ולא השגיחו על עניני גופם, רק על כבוד שמים. גם ה' כגמול ידם עשה להם, להשגיח עליהם בעין אחת, וחנותי את אשר אחון במתנת חנם, כי לא היה להם זכות במה להגאל רק עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. אך מאין זכו למדה זו שהשליכו נפשם מנגד ולא הסתכלו אליו ית' רק בעין אחת, לז\"א באחד ענק מצורוניך זה משה הגבור שבשבטיך, ר\"ל שבמדה זו הועיל להם משה לבדו, ע\"ד מדרשם ז\"ל, שלא היו רוצים לימול ונתן הקב\"ה ריח ג\"ע בפסחו לש משה, והיו נפשם קוהה לצאת ושאלו ממנו ואמר אינני יכול ליתן לערלים, ונימולו כולם כדי לאכול מהזבח, ומי מלם משה, ואין לך גבורה גדולה מזו, נמצא הפסח והמילה היו ע\"י שהוא ענק וגבור שבשבטים, וזה באחד ענק מצורוניך, וכיון שגדרו בב' דברים עמד ושבחה מה יפה דודיך אחותי כלה, וזהו וידבר ה' אל משה ואהרן, שסמך על זכות משה ואהרן, ע\"ד המדרש שאמרו ישראל כיון שיש בידינו ע\"ז ואין בידינו מעש\"ט האיך אנו נגאלים, א\"ל משה כשהקב\"ה חפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים ובמה מביט כדי לגאול אתכם בעמרם ובית דינו שהם שני בני היצהר הם משה ואהרן, והם ב' הנזמים ובזה נפדו:", + "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי, ואומר לך בדמיך חיי, הענין ע\"ד המכילתא (הובא ברש\"י) על פסוק והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום, מפני מה הקדים הכתוב לקיחתו של פסח קודם לשחיטתו ד' ימים, היה ר' מתיא בן חרש אומר (יחזקאל ט\"ז ח') ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שבועה שנשבע הקב\"ה לאברהם שהוא גואל לבניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהן כדי שיגאלו, שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה, ונתן להם הקב\"ה שתי מצות פסח ומילה שיתעסקו בהן כדי שיגאלו, ואומר וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך. לכך הקדים לקיחת הפסח קודם שחיטתו ארבעה ימים שאין נוטלין שכר אלא על המעשה. ולכאורה הלא ר' אליעזר הקפר אמר וכי לא היה בידם של ישראל ד' מצות שאין העולם כדאי בהן, שלא נחשדו על עריות ולא על לה\"ר ולא שנו את שמם ולא שנו לשונם, ומ\"מ הקדיש לקיחתו לשחיטתו ד' ימים לפי שהיו ישראל שטופין בע\"ז במצרים וע\"ז שקולה נגד כל המצות, אמר להן משכו ידיכם מע\"ז והדבקו במצות (וחוץ לדרכנו י\"ל הלא בוודאי שבו בתשובה וכרמז משכו ידיכם מע\"ז וא\"כ היה בידם ד' מצות, שאין העולם כדאי בהן, ולמה זה הוסיף עליהם עוד ב' מצות. גם במ\"ש הדבקו במצות ולא אמר וקחו מצות כמאה\"כ חכם לב יקח מצות (משלי ט'), והענין ע\"ד (רמב\"ם פ\"ט מה' ביאת המקדש ה' י\"ג) כל כהן שעבד ע\"ז בין במזיד בין בשוגג אע\"פ שחזר בתשובה גמורה ה\"ז לא ישמש במקדש לעולם כו', אחד העובד אותה בשירות כו', או המודה וקבלה עליו באלוה ה\"ז פסול לעולם, עבר והקריב אין קרבנו ריח ניחוחו, אע\"פ שהיה שוגג במה ששרת או שהשתחוה או שהודה כו' ע\"ש, לכאורה הלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה, אמנם יש לתת טעם נכון והוא כידוע מאז\"ל (יומא פ\"ו) אמר ר\"ל גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כשגגות, וא\"כ זה שעובד ע\"ז אף שעושה תשובה ונחשב לו הזדון לשגגה, והלא שוגג עצמו פסול ליגש לכהן לה', וכמ\"ש הרמב\"ם אע\"פ שהיה שוגג במה ששרת, וא\"כ איך יכשר זה שעשה תשובה ועדיין שגגתו עליו, אולם מ\"ש הרמב\"ם אע\"פ שחזר בתשובה גמורה ה\"ז לא ישמש במקדש לעולם, ומשמעות דבריו, אף שעשה תשובה גמורה מאהבה, ומי יתן ונדע טעם הדבר הזה, כי הלא אז\"ל במי שעשה תשובה מאהבה, גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כזכיות, ולא נחשב לו אף לשגגה. וא\"כ מדוע לא יכשר זה ויפסל לעולם אף אחר שעשה תשובה גמורה כמ\"ש הרמב\"ם, אכן גם בזה עמד טעמו בו, כי האמנם אמת הוא, אחר שעשה תשובה גמורה מאהבה, שזדונות נעשין לו כזכיות, ודאי הדין נותן שיכשר לעבוד עבודה. אך האדם יראה לעינים כי מודה ועוזב חטאו, ולאלהים לבד נתכנו עלילותיו, הוא לבדו רואה ללבב, עפעפיו יבחנו בנ\"א וה' יודע אם עשה תשובה מאהבה או מיראה, ולכן אנו אין לנו להכשירו אף אחר שעשה תשובה גמורה, כי אין לנו דרך לידע מצפון הלב, אם היתה תשובתו מאהבה או רק מיראה. ויש לנו לחוש פן לא הגיע לתשובה מאהבה, ואז עדיין שגגתו עליו, ולא יגש לכהן לפני ה'. ולכן הדין דין אמת, אע\"פ שחזר בתשובה גמורה, הרי זה לא ישמש במקדש לעולם, והנה ידוע מה שכתבו המפרשים והיודעים חן, כי מצות ה' שר לא תעשינה מקבילות לבחינת יראת ה', ומצות ה' אשר הם בקום ועשה הנה מקבילות לבחינת אהבת ה'. ולכן הרחיק א\"ע מבלתי עשות אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה, זה לך האות על יראת ה' אשר נגע בלבבו העוצרת בעדו לבלתי עבור על מצותיו, אמנם העושה מצות עשה בפועל, הערה עליו ממרום רוח אהבת ה' המעירה אותו לעבוד ה' בלב נאמן ולעשות מצותיו בפועל. ומעתה יש לומר שזה הכונה במאמר ר' אליעזר הקפר אשר הבאנו. כי הנה אלה בני ישראל שהיו שטופים בע\"ז במצרים, וחפץ הרצון העליון להביאם אל התכונה הרצויה לפניו, להקריב לפניו את קרבן הפסח אשר צוה אליהם לעשות, והמה לא היו ראויים כלל להביאו כי העובד ע\"ז פסול לעולם לעבוד עבודה לה' אף אחר שעשה תשובה כו', ואף שהיו בידם ארבע מצות שאין העולם כדאי בהם, כולם אינם די עולה להעלותם לתכונת תקון ע\"ז אשר היו שטופים בה. כי כל אלה המצות ארבעתן ממצות ה' אשר לא תעשינה שהם בבחינת היראה, ואין אחת בהנה שהיא בקום ועשה. ולכן הוסיף עליהם מצות שהם בקום ועשה ואז יעלה בידם תקון ע\"ז. כי מצות עשה הם בבחינת אהבה, וכל העושה תשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות. ואז יכשרו לעבוד עבודה להש\"י. וזהו שאמר ר' אליעזר הקפר, וכי לא היה בידם ארבע מצות שאין העולם כדאי בהן כו', אלא לפי שהיו ישראל שטופין בע\"ז כו', וא\"כ אף שהיו בידם אלה המצות שהם מקבילות לבחינת היראה, היו פסולים לעבוד עבודה לה' וכמו שבארנו, וע\"כ אמר להם משכו ידיכם מע\"ז והדבקו במצות. ורצה שיעשו מצות בפועל בקום ועשה, שהם בבחינת אהבה אז יכשר לעבוד עבודה לה', וזה דקדוק אומרו והדבקו במצות, כי ידוע כי דביקות מורה על מדת אהבה, כי האוהב דבק. ולדרכנו יאמר אף שהיו בידם ד' מצות שלא שינו כו' לא היה להם זכות להביא הגאולה יען שכר מצות בהאי עלמא ליכא והוכרחו לקבל ב' מצות חדשות שמתן שכרם בצדם, ע\"ד מדרש שוח\"ט ע\"פ לדוד אליך ה' נפשי אשא, זה\"ש (דברים כ״ד:ט״ו) ביומו תתן שכרו, א\"ל הקב\"ה לדוד, דוד למה אתה נושא נפשך אלי, א\"ל מפני שאני שכיר בעולמך, שנאמר כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו, וכתיב בתורה ביומו תתן שכרו ואליו הוא נושא נפשו, אנו שנפשותינו תלויות בך עאכו\"כ, ממילא מוכח שמי שנושא נפשו על קידוש השם ומקיים ואליו הוא נושא נפשו, נותן לו הש\"י שכרו בו ביום משום ביומו תתן שכרו, היינו אם הוא מוסר נפשו במחשבה לחוד ולא בפועל, כגון בק\"ש ובנפילת אפים אז מקבל שכרו מיד בעוה\"ז, ואם בפועל מוסר נפשו על קדה\"ש כמו ר\"ע וחבריו אז מקבל שכרו ביום הפירוד תיכף, משא\"כ צדיקים אחרים שאינם זוכים רק לאחר התחיה להיותם יושבים ועטרותיהן בראשיהם, אבל המוסר נפשו על קדה\"ש ביומו תתן שכרו תיכף אחר הפירוד, לזה יצאה ב\"ק ואמרה ר\"ע מוכן תיכף לעוה\"ב. וזה ענין ישראל במצרים שראה הקב\"ה שאין להם זכות להגאל, ואם שהיה בידם ד' מצות כנ\"ל אבל המה ממצות שהיום לעשותן ומחר לקבל שכרן. וזה ולא היו בידם מצות שיתעסקו בהן כדי שיגאלו, ר\"ל שיהא ההכרח לשלם שכרם מיד, לכך נתן להם דם פסח ודם מילה שיש בזה מס\"נ כאשר יקחו שה לפסח כמאמר משה הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, ואמר משכו וקחו, ר\"ל שלא יקח כל אחד שה בסתר רק בפרהסיא, צאן מרובות למשפחותיכם עדר טלאים בבת אחת ותמשכו אותם כדי שיצעקו במשיכתם ברחוב ובודאי ישאלו מצרים מה זאת וישראל ישיבו לשחטם לשם פסח, ובודאי יעמדו עליהם לסקלם ויהיה מסירת נפש, גם צוה דווקא שיאכלו צלי שריחו נודף ולא יוכלו להסתר עם הקרבן פסח, וגם צוה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, ר\"ל כולם יעסקו בזה, וישראל יחשבו שבלי ספק יהרגום המצרים ועכ\"ז ישמעו ויעשו כאשר צוה אותם משה בשם ה' ויהא מס\"נ, ויקוים בהם ואליו הוא נושא את נפשו אזי ביומו תתן כרו יקיים בהם הקב\"ה ויגאלם מיד, וא\"ת לפ\"ז תינח שציום על הפסח אך למה ציום על המילה, אמנם לכוונה זה עצמו כדי שיהא המס\"נ בשלימות שאלמלא מלו לא היה מש\"נ אמתי, שהיה עולה על לב ישראל לבטוח בגבורתם באמרם הלא המצרים אבדו ונשתה גבורתם מהעשר מכות ששלטו בהם, וא\"כ מי יאמר שהמה יתגברו עלינו, ונהפוך הוא שאנחנו נשלוט בהם, ולא יבטחו בכל לבם באל מעוזם, על כן צוה להם שימולו באותה לילה באופן שיהיו כאבים וישימו בטחונם רק בו ית\"ש ויהא מס\"נ בשלימות ויקוים בהם ואליו הוא נושא את נפשו. והקב\"ה יקיים בהם ביומו תתן שכרו, וזה בדמיך חיי בדמיך חיי רומז על שני דמים דם פסח ודם מילה, שזה בלא זה, לא היה המש\"נ בשלימות, ונאמר וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך לומר שע\"י מילה נגמר בשלימות מסירת נפשותם שלא נשאר לפניהם להנצל ממצרים עפ\"י דרכים טבעיים ואעפ\"כ שחטו הפסח ועשו צווי מרע\"ה בכל אות נפשם:" + ], + [ + "וירעו אותנו המצרים ויענונו כו'. חוזר לדבריו הראשונים שרצה לבאר שהיו המצרים עומדים עלינו לכלותנו ולהעבירנו מעבודתו ית\"ש. וז\"א, וירעו אותנו המצרים ע\"ד זוה\"ק שעשו אותנו לרעים וחטאים. כמש\"נ הבה נתחכמה לו פן ירבה, ר\"ל יגדל במעלה. או יאמר וירעו אותנו המצרים ר\"ל שכל עיקר שעשו לנו לא לתועלת עצמן אלא להרע לנו כמ\"ש הבה נתחכמה לו. ולא לענין הלבנים אמרו כי א\"צ לזה התחכמות אלא שנתנו עצה במה לדונם. " + ], + [ + "ויענונו כמ\"ש וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם, ואחז\"ל וישימו עליו על פרעה, משל למלך שנתן מס לעבדיו, א\"ל אדוננו המלך והלא המס שלך, א\"ל כדי שילמדו ממני ולא יבריחו המכס, כך וישימו עליו ר\"ל על פרעה שרי מסים, והתכלית למען ענותו בסבלותם, ר\"ל לישראל. א\"י שהקב\"ה ישלם לפרעה כפעלו, וזה וישימו עליו שרי מסים, והסוף למען ענותו לפרעה בעבור סבלותם של ישראל. ויתנו עלינו עבודה קשה כמ\"ש ועבידו מצרים את בנ\"י בפרך, ר\"ל לא די שהיו מעבידין אותם למלאכת המלך, אלא היו ג\"כ משעבדים אותם לעבודת עצמן, ועוד עשו להם בפרך, ודרז\"ל שהיו מחליפין מלאכת אנשים כו':" + ], + [], + [], + [], + [ + "ונצעק אל ה' אלהי אבותינו. ע\"ד המתפלל בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים. בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו. וזה ונצעק אל ה' אלהי אבותינו, ר\"ל אף שידענו שאנחנו עירום ועריה, עכ\"ז צעקנו אליו ית\"ש עשה למען אבותינו הקדושים, וזהו אלהי אבותינו והקב\"ה עננו מפאת עצמנו, ועכ\"ז לא היה רק הצלה אבל להטיב עמנו לזה לא היה לנו שום זכות ונצרכנו לזכות אבות, ודרש וישמע ה' את קולנו ר\"ל שתלה לנו בזכותנו, כמ\"ש וישמע אלהים את נאקתם להצילם מרעתם, ואך לאשר לא הספיק קול יללתם לזכותם בהטוב בזכותם. לזה ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. והתחיל לסדר צרותם אשר כמעט היו כלים באפס תקוה, ואין היוצר חפץ בשבירת קנקניו לזה זכר להם זכות אבותם:", + "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה, וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. במדרש רבה וירא אלהים כו', הם לא ראו זה את זה הם לא ידעו זה מזה, אבל הקב\"ה ראה וידע מה בלב כל א' וא' כו' והוא תמוה. ויתכן שפרעה העמיד הנוגשים המצרים להשגיח בעם, לבל יעוררו זעקת שבר על צרתם, לבל יבא זעקתם לפני בוחן לבות, וכאשר נתמלא לב איש מישראל על כל גדותיו יגון ואנחה, וסבל יסורים קשים ועצומים, היה מוכרח להתעצם ולהתגבר בכל כחו, לבל יוציא דמעותיו ואנחותיו החוצה, ובגלל כן לא נתעורר עליהם רחמי עליון, בלי אתערותא דלתתא כידוע. אמנם כשמת מלך מצרים, וידוע נמוסי מדינה כי במות המלך כל עם המדינה יספדו ויקוננו על מיתתו, הוי אדון והוי הודו, אז מצאו גם בני ישראל מקום אמתלא, לשפוך דמעותם ואנחתם לעיני כל מצרים, או אז נתכו שאגותיהם ושפכו לבם לפני ה', וגם בני ישראל עצמם כאשר ראו איש את רעהו בוכה וזועק לא היה יודע על מה הוא בוכה, אם על מיתת המלך או על צרתו, כי לא יכלו להוציא מן השפה ולחוץ, כי איש מרעהו ישמרו. וזהו כונת הכתובים הנ\"ל. ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים. סיפר הכתוב איך באו לגדר אתערותא דלתתא. ואמר שהיה ע\"י מיתת מלך מצרים. ועתה ע\"י אמתלא זו הורידו כנחל דמעה. ויאנחו בני ישראל ויזעקו מן העבודה, אף כי לא הוציאו דבר זה מפיהם, אולם ותעל שועתם אל האלהים. שהוא בוחן לבבות, שזעקתם הוא מן העבודה. ומה נעים מאמר הכתוב וירא אלהים את ב\"י וידע אלהים. וכאשר פירש המדרש שרק הקב\"ה ידע וראה עומק לבם מה שבלב כל א' וא' מישראל מה שלא ידעו ולא ראו איש את אחיו. וסיפר לנו גודל רחמי שמים. כי הוא פונה אל תפלת הערער, ויודע הגיון לבו עד היסוד. ולהסביר הענין יותר מה שאמר ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, כי צריך להבין מאחר שלא נתעורר השם ב\"ה בגודל רחמיו, רק מחמת זכירת ברית האבות, למה המתין עד הנה, שהרי בריתו הוא צריך לזכור בלי שום אתערותא כלל ההוא אמר ולא יעשה כו'. וגם למה פרט שמות האבות ולא אמר דרך כלל ברית אבותיהם. ולבא אל עומק הדברים נציע תחילה עוד איזה פסוקים בפרשה זו. ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי אליהם אלהי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה. ולהבין מה ענין שאלת שמו לגאולתם, ובפרט שכבר הודיעו אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. וגם כונת השם הקדוש אהיה אשר אהיה. ואקדים תחילה המדרש פ' ויחי ויאמר יעקב אל בניו האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים. ביקש יעקב לגלות לבניו כו', נסתלקה ממנו שכינה. אמר שמא חלילה יש פסול בבני כאברהם שיצא ממנו ישמעאל כו', פתחו כולם ואמרו שמע ישראל ה\"א ה' אחד, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרו חכמים היכי נעביד נימריה לא אמרו משה לא נימריה אמרו יעקב, התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי. משל לבת מלך הריחה ציקי קדירה, מה תעשה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער, התחילו עבדיה מביאין לה בחשאי כו'. הובא ג\"כ בגמרא פסחים פרק מקום שנהגו. ולפע\"ד שהדברים סובבים על קוטב המאמר במס' יומא, משה אמר האל הגדול הגבור והנורא, אתא ירמיה לא אמר גבור, אמר גוים משעבדים בבניו, איה גבורותיו, אתא דניאל לא אמר נורא, אמר גוים מרקדים בהיכלו איה נוראותיו, אתו אנשי כנסת הגדולה וחזירו עטרה ליושנה, ואמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו. ופריך הגמ' וכי מאחר דאמרה משה וכתביה באורייתא היכי אתו ירמיה ודניאל ועקרו תקנתא דתיקן משה, ומסיק הגמ' מתוך שהיו יודעין בהקב\"ה שהוא אמתי לפיכך לא כזבו לו. ויש להבין דברי הקדושים ההם, ירמיה ודניאל. הקצור קצרה דעתם מהבין דעת עליון כפי בחינת אנשי כנה\"ג. ואיך עלה על דעתם למעט בשבחו ית', אפס נראה כי לא חליה למעט בשבחו עשו כן, רק לאשר הדבר ידוע שאסור לספר בשבחו של מקום כי איה הפה שיוכל לתאר שבחיו ית' על מכונם, כאמרם ז\"ל משל למלך שיש לו אלפי אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף, ודברי המורה נבוכים ידועים. רק שזאת יש לנו רשות להגיד שבחו שאנו רואים מתוך פעולותיו אשר הוא עושה בקרב הארץ, ולתאר אותו בתואר השייך לאותה פעולה שהוא עושה, ויהיה כונת התואר לא לתאר עצמותו חלילה, רק לתאר הפעולה הנוראה ההיא אשר ראו עיני המתאר ההוא, ולהלבישה דרך שבח לכבודו יתברך שמו, אבל אם המתאר ההוא לא ראה שום פעולה בעיניו מאותן התוארים, הוא מחרף ומגדף, כי איך יתאר חלילה בפה חומרי גודלת עצמותו ברוך הוא אשר אין ערוך אליהם. והנה כשהיו ישראל שרוים על אדמתם בכבוד גדול וכל עמי הארץ ראו כבוד השם וגדלו וידו החזקה. בעשותו גבורות ונוראות בעבור עם קרובו, אז היה נאה לשבחו בתוארים האלו גבור ונורא לתאר הפעולות. אולם כאשר השיב אחור ימינו, ולא הוציא גבורותיו ונוראותיו אל הפועל, אף שבאמת הוא גבור ונורא בכח, אסור לתארו בתוארים הללו, לכך ירמיה ודניאל לא מיעטו בכבודו חלילה, רק שידעו באנשי דורם שאינם מבחינים ענין הגבורות והנוראות שהיו מבחינים דורם של אנשי כנסת הגדולה ואשר הגבורה והנוראה ההוא הוא ענין דק ונסתר, ולאו כל אדם זוכה לפקוח עיני שכלו להבין הדברים ההם, ורק בעיני בשר יביט, והנה חושך, אין גבורות ואין נוראות. על כן הם אסורים לומר השבחים ההם, כי נראה שהם חנפים ומדברים דרך חניפה בפיהם מה שלא ראו בעיניהם, רק כאשר באו אנשי כנסת הגדולה ופקחו עין של אנשי דורם ומעשהו השכילו, כי הקב\"ה הוא כובש כעסו נגד עוברי רצונו, אז היו יכולים להתיר להם להחזיר עטרה ליושנה. ובזה יש להבין הלשון שאמרו הן הן גבורותיו שמשמעות הדברים שהגבורות הראשונים כאפס ותוהו לעומת הגבורות ההם, ואיך הוא זה, אולם כבר אמרו איזהו גבור הכובש את יצרו. ביאור הדבר, כי אם יראה איש את גבורתו בהאבקו עם גבור אחר ויפיל אותו לארץ, בזה לא נודע כחו, רק שיכול לכבוש אדם אחר שהוא חלוש ממנו כי אילו היה האחר גבור כמותו לא היה יכול להפילו, אבל איך נוכל לדעת שהוא גבור גדול ויכול לכבוש גבור כמותו, הוא רק כשהוא כובש את עצמו, כי יקום עליו איש חלוש ומחרפו בזלזולים גדולים, אשר אם הגבור ההוא יניח ידו עליו יפצפצהו, והגבור ההוא כובש כעסו, ומתגבר נגד עצמו, אז נודע כחו וגבורתו שיוכל להתגבר נגד גבור כמותו. וכמו כן הבורא ית\"ש, אם יראה גבורות גדולות נגד בשר ודם וידכא תחת רגליו כל אסירי ארץ, בזה לא נודע כחו הגדול כלל, כי לא הראה גבורה רק נגד נמלה קטנה, אבל בזה נודע כחו שנמלים תשושי כח מחרפים אותו בעזות פנים, ומכים את בניו היקרי לעיניו והוא רואה ושותק וכובש את כעסו. בזה אנו יודעים גודל גבורתו שהוא יכול לנצח גבור כמותו כביכול. כי הוא כובש את עצמו, כמובן:", + "וע\"פ זה יש לפרש הכתובים בירמיה קפיטל י\"ב. צדיק אתה ה' כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי, קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. ויש לתמוה איך מלאו לבו לדבר כאלה. ומדוע לא מצינו שהשיב לו השם ברוך הוא שום תשובה על זה, ולמה סיפר לנו הכתוב הקושיא שהקשה ואין לה שום תירוץ, וגם במה שאמר קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם, מה ענין זה למה שאמר למעלה, וכי רק לרשעים כאלה משפיע הש\"י טובו. הלא גם לרשעים בפיהם ובכליותיהם משפיע טובו. אך לדברים הנ\"ל יובן שאין כונת ירמיהו חלילה להקשות ולהתרעם על כבודו ית'. רק אדרבה דיבר דבריו דרך התנצלות על שמיעט בכבוד שמים, שהרי מבואר לעיל שירמיה היה הראשון שנטל מהש\"י תואר גבור, והוא נראה לכאורה חלילה כאילו רוצה לצאת לריב עם השם ב\"ה ורוצה לפגום בכבודו, על זה התנצל לפני יוצרו ואמר ידעתי כי צדיק אתה ה', וחלילה לי לריב אליך. רק מחמת כן מנעתי את העם מלומר עליך גבור כי ידעתי שאתה אל אמת, ושונא חנופה, לכם משפטים אדבר אותך, על צד המשפט והיושר, כי אם יאמרו עליך גבור, ישאלו מדוע דרך רשעים צלחה, לכן גם יעשו פרי, ואיה הם גבורותיך, ואם אעפ\"כ יאמרו עליך תואר גבור. תהיה קרוב בפיהם ורחוק מכליותיהם כדרך החונפים. לכן שמתי יד לפה ומנעתי תואר גבור. ולא חלילה לצאת לריב עמך. ובדברים האלה פירשתי מאמר במסכת ברכות, מפני מה לא נאמרה נו\"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל שנאמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, אעפ\"כ חזר דוד וסמכן ברוח הקודש שנא' סומך ה' לכל הנופלים יעו\"ש. והמאמר הזה תמוה וכי לא מצא נו\"ן אחרת. וע\"פ דברינו הנ\"ל יובן. דהנה אות מ\"ם של אשרי מלכותך מלכות כל עולמים וגו', הודיע לנו שהמלוכה והממשלה שהוא גבורתו יתב', לא תתבטל לעולם ולעולמי עולמים, ומשמעות הדברים שתמיד יראו מלכותו וממשלתו בכל דור ודור, וצפה ברוח הקודש שיגיעו ימים שר ילכו ישראל בגולה בין העמים ויתחלל כבודו וממשלתו כביכול. כמאמר הכתוב באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו, ובמה יודע אז מלכותו וממשלתו. רק שהתבונן אדוננו דוד כדעת אני כה\"ג שזה עצמו יהיה עוצם גבורתו. ובזה יהיה ניכר עוצם ממשלתו בכבישתו את כעסו ואריכת אפו. ונמצא נפילת ישראל, הן הן עצם גבורותיו, והיה צריך להעמיד תיכף הנו\"ן של נפלה כו', לבאר בזה הפסוק הראשון. רק שלא רצה להזכיר נפילת ישראל חלילה בשירתו. על כן המיט הנו\"ן, וחזר ורמז באות סמ\"ך סמיכות נפילתם, וזהו כונתם ז\"ל חזר וסמכן ברוח הקודש:", + "ובאופן אחר יובן ביאור מאמר מ\"ט לא נאמר נו\"ן באשרי, על דרך שאנו נקראין סוכת דוד הנופלת, ואמרו בזוהר הקדוש מאן דנפיל בעי לסמכא ליה, וצריכין אנחנו סמיכה, ומה ענין הסמיכה שלנו, ע\"ד ס' קרנים משיח בשמו יבטל להרשעה בשמה בסוד שיהא על לבו חושן, ורצ\"ל משיח בשמו הק' שעולה שנ\"ח יבטל להרשעה בשמה הנקרא נחש גימטריא שנ\"ח בסוד שיהא על לבו חושן, ר\"ל שמהגו מלא זוהמא משכא דחויא עור נחש כתנות עור בעי\"ן, יתהפך לחושן ויעשה מנו\"ן כפופה נו\"ן פשוטה, ע\"ד זוה\"ק בכל לבבך בב' יצריך, ואי תימא ביצה\"ר איך יוכל ב\"נ למרחם לקוב\"ה הא איהו מקטרגא דלא יתקרב ב\"נ לפולחנא דקוב\"ה, ותירץ דא איהו פולחנא דקוב\"ה יתיר כד האי יצה\"ר אתכייפא ותבר ליה ההוא ב\"נ בגין דידע לקרבא לההוא יצהר לפולחנא דקוב\"ה, ואז כשמזכך עניני חומרי שלו לעבודת הבורא ועושה מחומר צורה נקרא תכשיט, וזה שנעשה מנחש חשן והוא לשון תכשיט, נמצא שאין חילוק בין נחש לחשן כ\"א שבנחש נו\"ן כפופה ובחשן נו\"ן פשוטה, וכתבו המקובלים שנו\"ן פשוטה מורה על מידת בינה יין המשומר בענביו דלית תמן מגע עכו\"ם ושם הקדוה בתכלית ההתפשטות, ונו\"ן כפופה מורה על מידת מלכות שכופפת אורותיה שלא יינקו הס\"א יותר מכדי חיותם, ע\"ד אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר, וע\"ד ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, וידוע שכל נפילת ישראל הכל על ידי הנחש, הוא היצה\"ר המסית ומדיח לאדם לכל תאות עולם. ואיתא בסוכה לע\"ל מביא הקב\"ה ליצה\"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, ופירושו שיוציא ממנו דמו וזוהמתו שמרתיח לאדם אל החטא, וזה הסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ממילא אז יתהפך מנחש לחשן ע\"ד כי לא נחש ביעקב ויבוער רוח הטומאה מן הארץ וא\"כ יתהפך אצל כל אדם הנו\"ן כפופה לנו\"ן פשוטה. שיעשה מגוף נחש מלא זוהמא יעשה חושן והכל ע\"י סיוע ה' כמאז\"ל הנ\"ל מביא הקב\"ה ושוחטו, וזה סומך ה' לכל הנופלים כנ\"י סוכת דוד הנופלת, ואי יסמוך אותם וזוקף לכל הכפופים שהנו\"ן כפופה אצל כ\"א יתהפך ויהיה בזקיפה ויעשה מנחש חושן:", + "והנה כמו בזמן גלותנו נעלם כחו וגבורתו יתברך מעיני כל בשר, עד שנתחבטו ירמיה ודניאל ואנשי כנה\"ג איך להשיב שבחו יתברך על מכונו הראשון, כמו כן כשהגיע לאבותינו גלות מצרים, וארץ נתנה ביד רשע וישימם כעפר לדוש. נתמעט גם כן כבודו ומלכותו יתברך מתואר הגדול הגבור והנורא. אשר נתרא ונתגלה בזמן אברהם יצחק יעקב, אשר בזמנם ראו כל בזר יחדיו גדולתו ית' וגבורתו ונוראותיו, בראותם את מעשה ה' הגדול והנורא, אשר עשה את אבותינו. לא הניח לאיש לעזקם ויוכח עליהם מלכים, וכדומה נסים רבים ועצומים, כל רואיהם הכירום כי הם זרע ברך ה', וכאשר צפה אבינו יעקב גלות החיל הזה אחזו פחד ובהלה. לא מחמת הצרות והיסורים. אדרבה הי' שמח ביסורים וקבלם על נפשו ועל זרעו באהבה רבה, ע\"ד צורם מכרם אברהם בירר להם מלכיות, רק שירא פן יתמעט חלילה כבוד מלכותו ית' שמו, שהבנים בניו לא יבואו אל הבחינה של אנשי כנה\"ג כנ\"ל לומר הן הן גבורותיו רק יכחישו חלילה יכולתו ית', וכיון שראה שנסתלקה ממנו שכינה, אחזו רתת וחלחלה וחשב שמא יש פסול בזרעו, שלא יקבלו עול מלכותו עליהם רק בשעת הרחמים, ולא בשעת שליטת מדת הדין. והשיבו לו בניו, שמע ישראל, ישראל סבא. ה' אלהינו, ר\"ל בין שיהיה הקב\"ה עלינו במדת הרחמים שהוא בחינת שם הויה ב\"ה, ובין שיהיה בבחינת מדת הדין, שהוא בחינת אלהינו, בכל זאת יהיה ה' אחד, ר\"ל שלא ישתנה אצלנו חלילה כבודו יתברך, ותמיד נקבלנו בתואר אחד הגדול הגבור והנורא כבחינת אנשי כנ\"ג הנ\"ל, אז פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ר\"ל לא כמו שחשבתי תחילה, שכבוד מלכותו לא יהיה נגלה רק בזמן הרחמים ולא בזמן הדין. ואז לא יהיה כבוד מלכותו לעולם ועד רק יהיה בזמן זולת זמן, אבל עכשיו שמחה גדולה בלבי, כי יהיו תואריו ושבחיו יתברך בפי בני היקרים תמיד בתואר אחד לעולם ועד:", + "ועתה נבא לשארית דברי המאמר הנ\"ל. למה אמר דוקא יעקב השבח הזה של בשכמל\"ו, ומשה לא אמרו, ולפי מה שכתבנו שתואר ושבח הגדול הזה, הוא רומז שכבוד מלכותו יתקיים במצב אחד לעולם ועד, בין שיהיו ישראל בתקפם ובין שיהיו ח\"ו בשפלות. והנה יעקב אבינו צפה ברוח קדשו. שגם בגלות מצרים יקבלו עול מלכותו ית' עליהם, כמו שכתבנו למעלה, ע\"כ היה יכול לומר השבח ההוא, משא\"כ משה הביט וראה כאשר ישכב עם אבותיו וקם העם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, כגון בזמן השופטים שמסרם השם ביד מלכי הגוים, כמדין וסיסרא, ויתר המלכים, על כן פסק מלומר השבח הה. כי ראה שלא יתקיים, רק בזמן זולת זמן, ואיך יאמר לעולם ועד. וכאשר שוב באו אנשי כנסת הגדולה בימי בית שני, וראו ברוח הקדש הגלות הרביעי הגדול והעצם. לא ידעו מה לעשות בשבח הזה, כי לא ידעו אם יהיו אנשי הגלות ההוא בבחינת יעקב או בבחינת משה, על כן עצו עצה ע\"ד זה. דהנה אמת הדבר שאנשי כנה\"ג שמו לב לפקוח עינים עורות. להחזיר השבח הגדול הגבור והנורא על מכונו כבתחילה בימי משה. מטעם הן הן גבורותיו כו'. אך נבחין תחילה, כי אף שיש לתאר התוארים האלה בין בזמן גדולתן בין בזמן שפלותן של ישראל, עם כל זה אינם בגדר אחד. כי בזמן גדולתם. התואר ההוא גלוי לעיני כל העמים בהתגלות נפלא, והוא באתגליא ונוכל לאמרו בקול רם. כי כולם רואים את כבודו ית', מה נהדר במזח המלוכה, מה שאין כן בזמן הגלות אף שאנחנו עם בני ישראל המאמינים בה'. ויודעים אנו בו שהוא תקיף ובעל יכולת רק שהוא כובש כעסו נגד עוברי רצונו, נגלה לעינינו כבוד מלכותו. מכל מקום הוא רק באתכסיא טמיר ונעלם, כי לפי הנגלה לעיני העמים עוברי רצונו בעוה\"ר, כבודו הגדול מחול בעיניהם. כי יאמרו איה אליהם והם אומרים ידינו רמה. ואם נאמר השבח הזה בקול רם יהיה ללעג ולקלס בעיניהם. ע\"כ תיקנו אנשי כנסת הגדולה לאומרו בחשאי:", + "ומעתה יומתק המשל של בת מלך הנ\"ל, שהריחה ציקי קדרה, ולפי הענין הוא מאכל בזוי, ואין נאה לבת מלך לאכלו, רק שהריחה ריחו וטעמו כי טוב הוא, ויש לה תאוה גדולה לאכלו, רק שיש לה בושה לעיני האמהות והשפחות, אשר אינם מבינים את יקר טעמו. ולא ידעה מה לעשות, שאם תאכלנו יהיה לה גנאי לעיני האמהות, ואם לא תאכלנו יש לה צער מחמת גודל תאותה, ומחמת זה היא מוכרחת לאכלו בחשאי, כדי למלאות חשקה, ושלא יהיה לה גנאי, כמו כן שבח הגדול הזה מי שמכיר טוב טעמו ויודע גבורותיו ית', יש לו התלהבות וחשק גדול לאמרו בפה מלא, רק לעיני העמים אשר בחשיכה יתהלכו הוא לעג וקלס לאמר איזה כבוד איזה מלוכה יש לו ובניו הם בתכלית השפלות, ואיך תוכל לתארו במלך הכבוד, לזאת תיקנו שיאמרו אותו בחשאי, והבן היטב:", + "וזה מה שאמר והיה כי יאמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, אך נקדים עוד שהדבר ידוע שתואר הגדול הגבור והנורא, השלשה תוארים הללו הם בבחינת שלשה אבות. כי תואר גדול הוא בבחינת אברהם אבינו ע\"ה, שהודיע שמו לכל באי עולם, ותואר גבור הוא בבחינת יצחק אבינו, ע\"ד ופחד יצחק, ותואר נורא הוא בחינת יעקב אבינו ע\"ה, ע\"ד מה נורא המקום הזה. וזה שאמר משה להקב\"ה, רבונו של עולם אתה אומר אלי שאומר להם בשם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, והלא ידוע להם שבזמן האבות היה שמך הגדול הגבור והנורא, כל אחד כפי בחינתו, ועתה היו בגלות מצרים מקום חושך ואפילה איך אזכיר להם שמך ע\"פ בחינת האבות, ואמרו לי מה שמו, פי' איך תוכל לתארו בשם הזה, שהוא גדול גבור ונורא איה גבורותיו איה נוראותיו, ואמר לו השם ב\"ה אהיה אשר אהיה כוונת השם הזה ע\"פ פשוטו, הוא שהוא לעולם בהויה אחת, ולא ישתנה שבחו לעולם בזמן זולת זמן, ורק שצריך להבין בחינות השם ההוא בעינא פקיחא, שגבורתו ונוראותיו, הם בבחינות מתחלפות, אבל התואר לא ישתנה חלילה בשום זמן מהזמנים, כאשר פירשנו לעיל בדעת אני כנסת הגדולה:", + "ומעתה נחזור לענין הראשון. כפי היוצא מדברינו הנ\"ל, הנה נתגלה כבודו ית' בזמן הגאולה בחינת גבורותיו גלוי לכל העמים, תחת אשר עד הנה היה טמיר ונעלם רק בלב עם בני ישראל הרואים את כבודו, אבל בעיני מצרים אדרבה היו חושבים שתשש כחו חלילה מכח הוכחה גדולה, כי אילו היה בו כח למחות, איך היה אפשרי לכבוש כעסו כל השנים הללו אשר ראה בניו בצער ושפלות גדול ואנחנו היינו מחרפים ומגדפים אותו על פניו כל הימים, ואילו היה בו כח היה לו לצאת כגבור כאיש מלחמות יעיר קנאה, להכניע אויביו לפניו, ובחרבו השלופה יחבל קדקד שער מתהלך באשמיו. עד אשר לא יוכל להרים ראש. ומזה שפטו פרעה ועמו כי אין בידו כח להציל, והנה עתה כשהגיע זמן גאולתם ורצה הקב\"ה להראות בחינת גבורתו באופן גלוי. כאשר הראה גבורתו בזמן האבות הקדושים, ואילו היה רוצה היה יכול להכניע את פרעה ועמו בפעם אחד, אשר לא יוכל להרים ראש לסרב בדבר, רק שאין הקב\"ה בא בטרוניא עם בריותיו כדרכו הטוב, וכמאמר רז\"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה. על כן הלך עמו לאט לאט בהדרגה, אלי ישוב מדרכו הרע ויעזוב חטאיו ושב ורפא לו:", + "וזה כונת הכתוב ואני אקשה את לב פרעה. פי' אני אגרום על ידי הנפלאות והמכות ההולכים במדרגה שע\"י זה יטעה בדעתו שאין בי כח לעשות יותר למען רבות מופתי בא\"מ, פי' ע\"י שאני מרבה אותות ומופתים, ואיני מכה אותו בפעם אחת, כמו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו, שכונת למען בשביל שיצוה את בניו, וכן אמר למעלה בפ' שמות, ואני אחזק את לב פרעה, וכן בפ' בא כי אני הכבדתי את לבו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ג\"כ הכונה כנ\"ל בשביל שהוא רואה שאני עושה נדו אותות חדשים בכל פעם, ואיני בא עליו בכח גדול וביד חזקה בפעם אחת. אבל ודאי כונת הקב\"ה הוא להיפך להתנהג עם בריותי במדת הרחמים, רק הרשעים החטאים בנפשותם המה יכשלו בדרכיו ובאים לידי כפירה. וזהו כונת המדרש על פסוק מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו, אומר עצי תקום וכל חפצי אעשה, כל הקורא פסוק זה כו', אלא מה וכל חפצי אעשה שאני חפץ להצדיק את בריותי ואיני חפץ לחייבם, פי' מה שאני בא עליהם בתחילה בהתראה קלה הוא רק בשביל שאני חפץ בתשובתן של רשעים ואיני חפץ במיתתם, אבל ידעתי שהרשע יטעה בזה ויחשוב שאין בי כח לעשות בו נקמה, אולם אנכי לא אחזור בי ממדת הטובה, ובשביל שוטה זה שחושב שלא כהוגן, דרכי הטוב לא אשנה ולא אמיר, רק שאני מגיד מראשית מה יהיה באחרית דברי ומקדש אשר לא נעשו, פי' שלא נעשו המעשים ההם שאני עושה בביל להקשות לב אנוש, רק אדרבה להטותו לתחייה:" + ], + [], + [ + "וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ, כי בג' מקומות רצו המצרים לבטל את ישראל מפו\"ר, שזאת היתה כונתם בעצתם העמוקה, הבה נתחכמה לו פן ירבה כו', מתחלה ע\"י המילדות, הב' כשלא עתה לו צוה כל הבן הילוד היאורה כו', ויעבידו כו' בנ\"י בפרק שהיו משעבדין אותם בכל מיני קושי וגם בלילה לא הניחו אותם לישן והכל כדי למעטן מפו\"ר ועל אלו אמר וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ, ע\"ד כיון ששמעו גזירת פרעה עמדו כולם ופירשו מנשותיהן, וזה וירא אלהים את בני ישראל, ופירשו כמה דחימא ראה ראיתי את עני עמי ר\"ל מצבם הנוכחי הרחק מאוד ממצב כונת השם, וידע אלהים כמה דתימא כי ידעתי את מכאוביו, ר\"ל אשר רב כח הענוי המעביר את האדם על דעתו האנושית ועל דעת קונו האלהית:" + ], + [ + "ואת עמלנו אלו הבנים כמ\"ש כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ר\"ל כי כל עמל אדם בדר ה' חקותו להנחיל דרכו לבניו אחריו, ע\"ד כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה', ולזה אברהם טרם שהובטח על זרע אמר ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, ר\"ל לא שחש על רכושו שיגיע לזולתו רק על הדרך אשר סלל בעבודת ה' למי ימסור וילמד דרך הקודש. לזאת תשוקת כל אדם ישיארו בניו אחריו ללמדם דרכו, ויחשב לו כאלו הוא בחיים ע\"ד דוד הניח בן כמותו נאמר בו שכיבה יואב כו' נאמר בו מיתה, ולזה אנו מבקשים למען לא ניגע לריק, ר\"ל ע\"ד כי ריק בגימט' ש\"י והמניח בנים כשרים יראי ה' תקותו שע\"י זה יזכה להיות בין הצדיקים אשר ינחלו ש\"י עולמות, אבל כשאין לו בנים תקותו נכזבה, וזה שמבקשים למען לא ניגע לריק, שלא יהיה לנו ח\"ו למי להנחיל דרכינו בעבודת ה', ואז יהיה עמלנו לריק ולא לש\"י, ופרעה רצה להעביד בניהם, ולזה אמר ואת עמלנו אלו הבנים, ופרעה רצה להרוג הבנים כמה שנא' כל הבן הילוד כו':" + ], + [ + "ואת לחצנו זו הדחק. שהיו משעבדין אותן בכל מיני לחץ, ע\"ד כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, וכמה שנא' וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם: " + ], + [], + [ + "ויוציאנו ה' ממצרים כו', לא ע\"י מלאך כו'. כי כל מערכות השמים עומדים ברשותו ית\"ש ומתהלכים על השלימות ההוא שהושם בטבעם בזמן בריאותם, עליו לא יוסיפו ולא יגרעו ממנו. אך אינם מבחינים בין רעים לטובים, כאשר ישלחם ה' לשבט לעיר או מדינה, ע\"ד כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע, וכאשר אנו רואים בפעולה אחת שהיא מיוחדת לבד לכלות הרעים ואינה שולטת בטובים, ע\"ד (וארא ט') והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, וע\"ד במכות בכורות ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, מזה אנו רואים שנעשה רק ע\"י ית' ולא מסרם לדברים טבעיים, ע\"ד (ישעיה מ\"ד) ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, ר\"ל הכבוד המושג שהוא כבוד אמתי לעשות כרצונו לא נתן להם רק הכבוד אליו ית'. וזה הוא הסימן שכאשר יפעל כנגד מנהגו של עולם בזה יודיע הש\"י שאך לו לבדו המלוכה, ובזה יתייחד בכבודו ובהכרת אלהותו ובפירסום גדולת תפארתו, וזה אני ולא מלאך, ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה כו', אף שהמקום אינו ראוי ואינו מוכן כי א\"מ מלאה גילולים ולא היה ראוי שתתגלה שכינתו ית\"ש משם, עכ\"ז רחם על ישראל, אבל יהיה דרך העברה עד שיצאו ישראל משם, ועוד תהיה ג\"כ לרעת מצרים והכיתי כל בכור כו', נזק ארציי אם שאלהיהם יהיה קיים, וזה רפואת החולי בעוד הסיבה קיימת, ולכן השלים דברו אני ה' לרמוז שגדול כחו ית' בזה, בכוריהם להכוח אף שאלהיהם קיים לפי שהוא ית\"ש ברא הכל, והוא מכינם והוא משדדם, והכל מפאת שראה ה' בעני עמו שמצרים הרעו להם כנ\"ל. " + ], + [ + "וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ כנ\"ל, ואת עמלנו אלו הבנים ואת לחצנו זו הדחק, ואז\"ל ג' דברים מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו, וע\"ד אלמלא נגדוהו לתמו\"ט הוו פלחו לצלמא. לזה סיפר בעל הפסוק גודל התקשרותם לה' בד' דברים שאז\"ל שלא שינו שמם ולשונם ושהיו גדורים מעריות ושלא היו בהם דלטורים, וזה מאמרו, ויענונו כמ\"ש וישמו עליו שרי מסים כו', ר\"ל שנטלו ממונם עכ\"ז ולא כפרו בו ית\"ש, אע\"פ שעניות מעברת כו'. וגם ויתנו עלינו עבודה קשה. ועוד וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ. ועכ\"ז היו גדורים מעריות, ואת עמלנו אלו הבנים כו', ועכ\"ז לא שינו שמם ולשונם למען כחש שהוא יהודי, אלא אמרו לנפשם שחי ונעבורה ומצות ה' אלהינו לא נפיר, ואת לחצנו זו הדחק, ועכ\"ז לא הרהרו אחרי מדותיו ית\"ש, לזה מדד להם כמדתם וייתר לכבודו ובא בעצמו למצרים וזה אני ולא מלאך כו'. שנאמר ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה כו', אני ה' אני הוא ולא אחר:" + ], + [], + [ + "ובזרוע נטויה זו החרב כמש\"נ וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, ע\"ד מאמר הקדום ועברתי בא\"מ, וקשה מה זכות היה בידם של בכירי מצרים שהיו מתים ע\"י ית\"ש ולא ע\"י המלאך המשחית, לז\"א שמוכרח שמתו ע\" החרב ולא ע\"י ית\"ש כי הלא נאמר (ד\"ה א' כ\"א ט\"ז) וירא את מלאך ה' עוד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. ואם הם מתו ע\"י המלאך כ\"ש המצרים הארורים:" + ], + [ + "ובמורא גדול זו גילוי שכינה כמ\"ש כו', כתוב בזוהר בהקדמה יראה אתפרשת לתלת סטרין תרין מינייהו לית בהו עקרא כדקא יאות וחד עקרא דיראה, אית ב\"נ דדחיל מקוב\"ה בגין דייחון בניהון ולא ימותון או דדחיל מעונשין דגופא או דממונא, אשתכח דיראה דדחיל מקוב\"ה לא שוי לעקרא, ועקרא דיראה הוא בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין וכולא קמיה כלא חשיבין. והענין שב' שבתיבת בראשית היא גדולה ע\"ד ראשית חכמה יראת ה'. שקאי על יראת הרוממות, וזה לא ישיג כ\"א ע\"י התורה וא\"כ איך קורא אותה ראשית, והענין שכל התורה נתנה רק להשיג ממנה יראת הרוממות, ע\"ד ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ\"א ליראה כו', כי הוא סוף התכלית, וידוע שזוף מעשה תחלת מחשבה, ע\"כ צריך קודם למוד החכמה להקדים במחשבתו שעי\"ז הלמוד שבחכמה יבא לידי יראת הרוממות, וזה ראשית חכמה יראת ה', נמצא במעשה יראת העונש קודם, אך במחשבה יראת הרוממות קודם, כמו בלמוד התורה שמתוך שלא לשמה בא לשמה כן מיראת העונש יבוא לידי תורה ומתורה ליראת הרוממות, ואיתא באבות כל שיראת חטאו ודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת, ופי' הרע\"ב שמעתי שמקדים במחשבתו י\"ח לחכמתו שהוא חושב בלבו אלמוד בשביל שאהיה ירא חטא. וזה ע\"ד תחלת מחשבה סוף מעשה, חכמתו מתקיימת שמביאתו למה שלבו חפץ, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו שאינו לומד על מנת לעשות הואל ואן לבבו פונה להיות ירא חטא אין חכמתו מתקיימת שהיא מונעת שרירות לבו הרע והוא קץ בה ומניחה עכ\"ל. והנה מ\"ש הר\"ח וז\"ל שאין להשיג יראת הרוממות כ\"א שישיג תחילה סודות התורה רק במחשבתו קדמה יראת הרוממות לידיעת הסודות, ר\"ל שרוצה ללמוד סודות התורה כדי לבא ליראת הרוממות, ויש כת בנ\"א כשרואה שאינו יכול להשיג סודות התורה אא\"כ רוצה תחילה להיות ירא שמים לכן רוצה להיות י\"ש כדי שישיג סודות התורה, אבל ז\"א כלום דא\"כ סודות התורה קדמה במחשבתו שהיא התכלית אצלו, ומקרא מלא דבר הכתוב ראשית חכמה יראת ה'. וזה כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו מדבר ביראת הרוממות. ורוצה בחכמה כדי שיגיע אל היראה, חכמתו מתקיימת שישיג אותה, אבל כל שחכמתו קודמת לי\"ח שרוצה להיות ירא ה' כדי שישיג חכמות סודות התורה, א\"כ החכמה קודמה במחשבה לי\"ח, אז אין חכמתו מתקיימת שלא ישיג פנימית התורה כ\"א הגשמיות. ואיתא בתנא דב\"א אמר דוד אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי, דכבר אמר דוד בדרך עדותיך ששי כעל כן הון, וכ\"א לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, הרי ששמחתו לא היה רק בהשגת התורה לז\"א יראתי מתוך שמחתי שמתו שהשגתי סודות התורה באתי לידי יראת הרוממות, ואי באתי לידי שמחת התורה להשיג הסודות, לז\"א מתוך יראתי שקדמתי במחשבה קודם למוד התורה שאלמוד למען שעי\"ז אשיג יראת ה', והבי\"ת רומז אל היראה היראה ע\"ד חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד, א\"כ נקרא היראה דירה ובית, והטעם כי הבית מחיצותיו אינם מניחים את האד לילך אל מה שהוא רוצה כ\"א כשיצא מן הפתח, כן ממש היראה מסבבת את האדם שלא יפעול שום פעולה כ\"א מה שציותה התורה, א\"כ התורה הוא הפתח שמעכב היראה אותו שלא יוכל לראות ולילך בשום צד מפני המחיצות כ\"א דרך הפתח שהיא התורה, והנה אות בי\"ת במילואה הם אותיות בית, שרומז אל היראה, וכן צורת הבי\"ת בג' מחיצות דומה לבית והפתח פתוח ברביעי, והנה נתבאר שיש ב' מיני יראה יראת עונש ורוממות, ויראת עונש נגד יראת רוממות כקוף בפני אדם, והטעם שיראת עונש היא יראה רעה מרצועה שהיא ס\"א, ויראת הרוממות מצד הקדושה, והס\"א נגד הקדושה כקוף בפני אדם, לכן אות בי\"ת קטנה מורה על יראה קטנה שהיא יראת עונש. ואות ב' גדולה מורה על יראה גדולה שהיא יראת הרוממות. וידוע שיש בתורה ב' אלפא ביתו\"ת אותיות קטנות וגדולות, וע\"ז רומז בראשית בב' גדולה שרומז על יראה גדולה שהיא ראשית הכל, אף שב' קטנה על יראת עונש שהיא באמת קדמה במעשה, שא\"א לבא ליראת הרוממות בלא דרגא שיקדים תחלה יראת העונש להכניע להגוף, אך במחשבה קדמה יראת הרוממות, ע\"ד לעולם ילמוד אדם שלא לשמה שמתך שלא לשמה בא לשמה, ואיתא בילקוט ולכל המורא הגדול אשר עשה משה זה קי\"ז, ולהבין איך מרומז בזה קי\"ס, אך י\"ל בקרא שאמר המורא הגדול מכלל דאיכא מורא קטן, אבל באמת מורא הגדול הוא יראת הרוממות ומורא קטן הוא יראת העונש, והנה ישראל במצרים בעת המכות היה שם מורא קטן יראת עונש, ע\"ד מכות מצרים אשר יגורת מפניהם, ויראת הרוממות השיגו אצל הים, ע\"ד וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ששם היה יראת רוממות, ע\"ד ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, וכל אחד ואחד השיג השגה גדולה עד שכ\"א אמר זה אלי, וזה וירא ישראל ראיה שכלית לכן וייראו יראה שכלית, וזה לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול זה קי\"ס אשר עשה משה לעיני כל ישראל, משמע שעה משה שום מעשה לעיני כל ישראל ועי\"ז בא להם המורא הגדול, ולא מצינו זה רק בקי\"ס. וזה מאמר התורה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, בראשית ב' גדולה, וזהו אמרו, ובמורא גדול מכלל דאיכא קטן זו גילוי שכינה שראו על הים, לזה השיגו שם אצל הים יראה הגדולה שהיא יראת הרוממות, כמ\"ש הנסה כו' ובמוראים גדולים ככל אשר עשה כו' לעיניך דייקא:" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "ביד חזקה זו הדבר כו', ובזרוע נטויה זו החרב ובמורא גדול זו גלוי שכינה, ובאותות זה המטה כו', ובמופתים זה הדם כו'. הנה כל המפרשים צלחו מדוע מכל העשר מכות שהיו במצרים לא קחשיב אלא אלו, והענין ע\"ד (פ' תבא) גבי מביא בכורים דקורא אינו כפוי טובה להש\"י על כל הטובות שעשה לאבותינו ע\"כ אינו מספר מהמכות והעונשים ששלח הש\"י למצרים בעונשם רק מספר לאותן טובות שהפליא הש\"י לאבותינו, דבמקום שמצרי וישראל היו עומדים במקום ומעמד אחד ששלטה המכה במצרי ולא בישראל כלל, ועל דרך שאמר או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, רצה לומר במקום ומעמד שניהם לקח גוי מקרב גוי. והנה בכל המכות לא מצינו מפורש בתורה ככה, ואף גם דבמכות ערוב כתיב והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב כו', מ\"מ לא היה הנס רק במה דלא היה מחזיק המכה ממקום למקום אבל במקום אחד שיהיו ישראל ומצרי ושמש המכה במצרי ולא בישראל, לא מצינו מפורש להדיא, רק במכת דבר כתיב והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, הרי אף שעמדו במקום א' בהמה של ישראל ובהמה של מצרי, אותה של מצרי מתה ולא של ישראל, וגם במכת בכורות מצינו כן ועבר ה' לנגוף את מצרים כו', ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף. ואח\"ז מספר הטובות הראה הקב\"ה לנו בחסדו הגדול, במורא גדול זו גלוי שכינה, ובאותות זה המטה, הכוונה מה שצוה הקב\"ה להראות לישראל האותות במטה כמבואר (בפ' שמות) ויאמר ה' אליו מה זה בידך ויאמר מטה, ויאמר השליכהו ארצה כו' ויהי לנחש כו', וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו למען יאמינו כו', ויאמר ה' לו עוד הבא ידך בחיקך כו', והיה אם לא יאמינו כו', פירש\"י משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לה\"ר, הרי דלא הראה להם משה בפועל רק האותות במטה שנהפך לנחש ואח\"כ חזר למטה. ואומר אח\"כ ובמופתים זה הדם. אין הכוונה על מכת דם כמו שהבינו המפרשים, רק לענ\"ד הכוונה שהוא המופת שהראה להם לישראל כדכתיב שם והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעו לקולך, ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם ביבשת, וכתיב אח\"כ ויעש האותות לעיני העם. ולפ\"ז נתרצו כל קושיות המפרשים במאמר זה:", + "דבר אחר ביד חזקה שתים. דברים אלו אין להם באור, אי רוצה לומר דמרמז שיהיו עשר מכות, לזה אין צורך לרמז דהרי מפורש בתורה באר היטב, ועוד האיך מרמז בשתי תיבות ביד חזקה דמורה על ב' מכות, כיון דתרתי אלו צריכים זה לזה על קוטב א', דתיבת חזקה בלי מלת יד הקודם אי לה פתרון, וכן בזרוע נטויה, ובפשיטות במורא גדול בלי הקדמת מלת במורא אין לו פירוש כלל. והנראה לפע\"ד שהכוונה מורה לנו דאלו עשר מכות היו נחלקים לחמשה חלקים. דהיינו מהם היו על ידי יד החזקה, והיינו דם, כדכתיב ביה קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים, הרי כתיב ביה ההכאה ביד, וכן צפרדע כתיב ביה ויט אהרן את ידו, הרי שאלו שתי מכות היו ביד, ועוד נקראו שתי ידות הללו ביד חזקה שנלקה היאור אשר המה היו עובדים לו ונפרע מאלהיהם תחלה כפירש\"י, וזש\"א ביד חזקה שתים היינו שתי מכות היו ביד חזקה. ובזרוע נטויה שתים, היינו ברד דכתיב ביה נטה ידך על השמים, והיינו שהזרוע נטויה למעלה על השמים, וכן חושך כתיב ביה נטה ידך על השמים. ", + "ובמורא גדול שתים, היינו ארבה דכתיב ביה וימהר פרעה לקרוא למשה ולאהרן, ובכורות דכתיב ביה ויקרא פרעה למשה ולאהרן לילה, הרי שהיו שתי מכות הללו, למורא גודל לפרעה, ", + "ובאותות שתים, היינו ערוב דכתיב ביה והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן כו', למחר יהיה אות הזה, הרי דהפלאה זו היה לאות. ודבר דכתיב ביה ג\"כ והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים כו', והיה ג\"כ לאות. ", + "ובמופתים שתים היינו מופת שלא יכלו החרטומים לעשות כמוהו, והיינו כנים דכתיב ביה ויעשו כל החרטומים כו' ולא יכלו, ושחין דכתיב ביה ג\"כ ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין וכו': או יאמר ביד חזקה שתים, ר\"ל שני תכליתות, א' לפרסם גדולתו ית\"ש, הב' להנקם מהם על שעשו לישראל, וע\"ד מדרש מפני מה הביא דם מפני שלא היו מניחין לבנות ישראל לטבול מטומאתן שלא יהיו פרין ורבין, צפרדעים שהיו אומרים לישראל שיביאו להם שקצים ורמשים, כנים מן הארץ שעשו לישראל מכבדי שווקים וחוצות, באופן שהיו ב' תכליות א' לו ית\"ש וא' לישראל:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ר\"י היה נותן בהם סימנים, דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. ע\"ד גדול אדוננו ורב כח כו'. עיין בפיסקא הודו לה' כו' כל\"ח. ומבואר בזוהר שעיקר חכמת מצרים היה מן היאור, כי ז\"ל (בפ' וארא ל\"ב) מאמר המתחיל אית מיין מגדלין חכימין נהרי מצרים מגדלין מארי דחרשין כו' ואושיט קוב\"ה אצבעא דידיה כו', ולא אתי עלייהו רוחא דאינון חכמתא, ונתהוו המים לדם וצפרדעים והארץ לכנים, להורות שנאבד מהם חכמתם, כמ\"ש אצבע אלהים היא, וחכמתו ית\"ש ניכרת אף בבריות קטנות ע\"ד כולם בחכמה עשית. הרי דצ\"ך להראות לפרעה חכמתו ית\"ש, כענין שאמר ר\"ע מה רבו מעשיך ה', יש לך בריות גדלות בים ויש לך בריות גדלות ביבשה, ויש באויר, וכל או\"א אינם יוצאין מתוך מחיצתן ותחומן ועכשיו יצאו ונתערבו יחד. וזהו ערוב שנזדמנו לבוא חיות רעות שאינם רגילין לבא להתערב ביבשה לטרוף טרף אדם יאכלו, וכאן נתערבו חיות שבים עם חיות שביבשה, והכל להראות גדולתו ית\"ש. עד\"ש להראות חפצו ורצונו הטוב, כי במכות אלו נאמר והפליתי ביום ההוא כו', והפלה ה' בין מקנה מצרים, בשחין נאמר כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים, לאפוקי ישראל, כי אע\"פ שהיה הקטרוג הללו עוע\"ז כו', ע\"ז ברצונו הטוב שם פסות כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול. באח\"ב להורות על יכולתו, במכת ברד כתיב בעבור הראותך כחי, אש ומים מעורבין זה בזה מתלקחת ממש נגד הטבע. ארבה נקרא חילי הגדול שאפי' ע\"י בריה קטנה עושה מלחמה עם אויביו. חושך היה באופן שהיושב לא היה יכול לעמוד עומד כו'. ועל הכל מכת בכורות, שבה הראה כחו הגדול, כדאיתא (בזוהר פ' בא) וה' הכה כל בכור כו'. ובהאי אתחזי גבורתא ושלטנותא דקוב\"ה, שבהם הראה שהוא יחיד בעולמו וכל אשר יחפוץ יעשה:", + "א\"י דצ\"ך, עד\"ש, באח\"ב, כי ג' חלקים היו בנסי מצרים. א' לפרם אלהותו ית\"ש, ב' להנקם מאויבינו, ג' לגאול אותנו. ונתפרסם אלהותו, באותיות דצ\"ך, שאמר פרעה לי יאורי ואני עשיתני, ונעשה דם, וצפרדע מן היאור, להורות שאינו אלהים. ואח\"כ כנים, והודו לומר אצבע אלהים היא. עד\"ש, להראות לנו נקמה מאויבינו. נגד שהיו מחליפין מלאכת אנשים כו', בא הערוב. כנגד שהיו מחזיקין אותן בשדות, בא הדבר בשדה. נגד האבעבועות ומכות שבא להם מהטיט בא להם השחין. באח\"ב, כדי לגאול אותנו. כנגד שהרעו לנו, בא ברד להכות להם כל עץ וצומח. וכן ארבה לעשות להם רעב, שיזכרו טובות יוסף. וגם חושך, שנראה מטמוניות שלהם. ומכות בכורות שישלחו אותנו לחירות בכספם:", + "א\"י ר\"י היה נותן בהם סימנים. דצ\"ך, עד\"ש, באח\"ב. הנה אנחנו מתארים את הבורא ית' הגדול הגבור והנורא, והנה כי בשלש מכות הרמוזות בשלש אותיות הראשונות מהשלשה סימנין, הודיע תאר גדול, ובשניות הודיע תאר גבור, ובשלישיות הודיע תאר נורא. ויתבאר בזה האופן. כי הגדול תבחן גדולתו בשלשה דברים, אחד בהיותו פועל פעולה גדולה ונפלאה, ב' שלא יהיה מקום ריק ממנו ויהיה נמצא בכל מקום ומלא כל הארץ כבודו, כדי שלא יהיה במקום רחוק מורדים בו. ג' שלא ימצא אחד שוה ודומה לו שיבטל מאמרו:", + "במכת הדם, הודיע גדולתו בדבר הא' מהשלשה, להיות שהיתה פעולה נפלאה הפיכת המים הפשוטים לדם שהוא מיטב הליחות שבניזון, וכמו שהאריך בזה הרב על העקידה זלה\"ה:", + "במכת הערוב הודיע גדולתו בדבר הב' שמלא כל הארץ כבודו. כמו שנאמר והפליתי ביום הוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה כו', והקב\"ה היה מצוי שם אצלם להצילם, וכתיב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, ואני נמצא בכל מקום ומקום, ולכן מי יוכל למרוד בי:", + "במכת הברד הודיע גדולתו בדבר הג' שאין דומה לו שיבטל מאמרו. וכמו שנאמר במכת הברד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ:", + "אותיות השניות מהסימנין הודיעו תאר גבור בזה האופן, וזה שהגבור יבחן בהיותו יודע ללחום בכל מיני זיין חרב וקשת וחנית ושאר כלי מלחמה, שאם אינו יודע ללחום אלא במין א' מכלי מלחמה, לפעמים יצטרך להשתמש בא' משאר הכלים ואינו מלומד על כך, ויהיה מנוצח, גם הגבור צריך שלא לבד שיהיה הוא מנצח לאויבו ומכניעו, כי גם צריך שיהיה לו חיל גדול סריס אל משמעתו בעת הצורך לערוך מלחמה כנגד אויביו:", + "במכת הצפרדע, הודיע גבורתו בחינה הראשונה וזה שאפילו בצפרדע שנראה שהוא דבר מותר בעולם בו עושה הקב\"ה מלחמתו, וכשאז\"ל שמות רבה פרשה עשירית, מהו ויתרון ארץ בכל היא, אפילו דברים שאתה רואה אותן כאלו הן כו' בכלל ברייתו של עולם, שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה כו', תדע אלולא הצפרדע היאך היה פורע מן המצריים, הרי לך שהקב\"ה עושה מלחמתו באיזה דבר יהיה ואפילו בדברים המיותרים בברייתו של עולם:", + "במכת הדבר הודיע גבורתו בחינה שניה, שיש לו יכולת להכניע האויב ולהמיתו:", + "במכת הארבה הודיע גבורתו בבחינה השלישית, שהרי יש לו חיל גדול מארבה, וכמו שנאמר וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עושה דברו כו', כי כל זה נאמר על הארבה:", + "האותיות השלישיות מהסימנין הודיעו תואר נורא, וזה שהדבר הנורא הוא נורא לא' מג' סבות, או בעבור שלא נודע סבתו, או עם היות שנודע סבתו אין הסבה ההיא מספקת לדבר הנמשך ממנו, או בעבור היות דבר אחד סבה לשני הפכים:", + "במכת הכנים הודיע היותו נורא להעלם הסבה, וכמו שאמרו החרטומים אצבע אלהים הוא:", + "במכת השחין הודיע היותו נורא בבחינה שיה, להיות שאין הסבה מספקת למסובב, וזה שעם היות שידענו שסבת השחין היתה ממה שאמר הקב\"ה מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה, מכל מקום אין סבה זו מספקת לשיהיה שחין פורח, והטעם שפיח כבשן הוא היסוד הארציי הנשאר מהדבר הנשרף שאין האור שולט בו, אלא אדרבה נפרד האש מהחלק ההוא, ואיך עתה נתפש האש בו ושרף דמן של מצרים עד שהיה לשחין פורח, אלא יובן עם מה שאמרו חז\"ל וזרקו משה השמימה עד כסא הכבוד כו', והאש ההוא של מעלה יש בו כח להיות נתפס אפילו בדבר שאין בו ממש, ועוד אמרו חז\"ל אמר ריב\"ל נס גדול נעשה בשחין, שאדם זורק חץ למעלה אינו מהלך מאה אמה, ומשה זרק פיח הכבשן מלא חפניו דבר שלא היה בו ממש וזרקו עד כסא הכבוד. ועוד נס אחר נעשה בו, שמה שהחזיקה ידו של משה היה מלא חפנים. ועוד נס אחר, אדם מפזר עפר קב אחד אין מפזר אלא ארבע אמות, אבל משה נטל מלא ידו ופיזרו על כל ארץ מצרים, הרי מגל הבחינות האלו הורה היותו נורא:", + "במכת החשך הודיע היותו נורא בבחינה השלישית, שמדבר אחד נמשך ב' הפכים, שכן כתיב ויהי חשך אפילה בכל ארץ מצרים כו', ולכל בנ\"י היה אור כו', ולכל בני ישראל לא היה חושך לא נאמר אלא היה אור, שנתוסף האור להם, כאז\"ל שכל מקום שהיה היהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות כו'. הרי שהיה להם תוספת אורה ולמצריים היה תוספת חשך. אז\"ל ויהי חשך אפלה למצריים ולישראל היה אור במושבותם, הרי שנמשכו שני הפכים בבת אחת ונתברר היות הקב\"ה גדול גבור ונורא:", + "ובמכת בכורות הורה שלשתן יחד, אם תאר גדול שאין לך גודל גדול מזה היותו מבחין בין טיפת בכור לטיפה שאינה של בכור. ועוד אמרו חז\"ל ברבה פ' י\"ח על פסוק ויהי בחצי הלילה המצרי שהיה מתירא היה מוליך בכורו אצל ישראל ואמר לו בבקשה ממך טול את זה וילין עמך, כיון שהגיע חצי הלילה הכה הקב\"ה כל הבכורות, ואותן שהיו נתונים בבתיהם של ישראל היה הקב\"ה פוסע בין ישראל ובין המצריים והיה נוטל נשמתו של מצרי ומניח של ישראל, והיה היהודי מתעורר ומוצא את המצרי מת בין כל אחד ואחד כו', וודאי שאין לך גודל גדול מזה. ואם תור גבור שפעל ועשה מכת בכורות ברגע אחד, ואם תואר נורא שהפיל מוראו על המצרים עד שאמרו כולנו מתים:" + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כמה מעלות טובות למקום עלינו וכו'. הרב המורה (פרק נ\"ד מחלק ג') ביאר כי שלימות האדם הם ארבעה מינים, (א) שלימות הקנין כמו ממון ובגדים וקרקעות ועדים וכדומה. (ב) שלימות המזג והוא חוזק הגוף ושווי אבריו נערכים וחזקים כראוי. ~(ג) שלימות המדות והוא שיהיו מדותיו שלימות על תכלית מעלת המין האנושי. (ד) שלימות האנושי האמיתי והוא ציור המושכלות האמתיות בענינים האלהיים ועניני התורה והחכמה. והנה דבריו כנים ואמתיים אצל אנשים חפשיים מכל שעבוד ועבדות, אבל האסורים בזיקים ובכבלי ברזל והושם בסד רגלם, בל יוכלו לקנות השלימות האלו אחרי, כי אינם ברשות עצמם, וכעבד ישאף צל. לכן למען יוכלו בנ\"י לקנות שלימות האלה, היה מההכרח ראשונה להוציאם מכור הברזל מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק, למען יהיו בני חורין, ויוכלו לקנות השלימות הנזכרים, ולפ\"ז מלבד ההוצאה בעצמו שיצאו מתחת סבלות מצרים והיתה ישועה חומריית. עוד גדלה ההוצאה ההיא מצד השלימות אשר קנו ע\"י, כי ע\"י החירות הזה היו מוכשרים אל קניית ד' שלימות אלו, וכהני ה' יקראו, וזה ואלו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וב\"ב משועבדים היינו לפרעה במצרים. וצריך להבין שהרי זה הוא דבר שאפילו תשב\"ר יודעין שא\"ל היינו נגאלין היינו עבדים, אבל הכוונה כנ\"ל שמלבד תועלת הוצאה מצד גופנו, היתה ערך ההוצאה גדול עד מאד מצד נשמותינו, כי ע\"י נוכל להשיג השלימות, וז\"ש ואלו לא הוציא כו' משועבדים היינו ולא היינו יכולים לקנות השלימות הנזכר אף אם רפו ידם מאתנו, וז\"ש המסדר אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו, ר\"ל היינו צריכים להודות ולהלל להשי\"ת על שנתן לנו האמצעיים ע\"י ההוצאה ההיא לקנות השלימות:", + "והנה פרעה וכל מצרים כחשו ג' פנות מעקרי אמונתנו, (א) שהוא הסיבה הראשונה, (ב) ההשגחה, (ג) היכולת. וכאשר בא אליו מרע\"ה בשליחותו ית' הזהירו על שלשתן, כי באמרו כה אמר ה' אלהי ישראל שלח עמי ויחוגו לי במדבר, הזכיר ג' פנות אלו. כי באמרו ה', הניח לו מציאת סבת הסבות ועילת העילות ב\"ה. ובאמרו אלהי ישראל, קיים לו כי זה המחוייב המציאות הוא משגיח ומבחין בנמצאות העולם הזה וכחותם, עד שמזה הצד נקרא אלהי ישראל. ובאמרו שלח עמי, יורה כי זה הנמצא העליון המשגיח, לא יופסק יכולתו באומה ההיא אשר נקרא שמו עליה, אבל שכבר יהיה לו יכולת מוחלט לצוות ולרדות לכל מי שירצה ממלכי ארץ ומאציליה. ובאמרו ויחוגו לי במדבר, יאמר כי זה הנמצא המשגיח והיכול הוא רוצה עתה בעבודה הזאת ומצוה שתעשה עכ\"פ. ותשובת פרעה היתה כפירה בארבעתן. באמרו מי ה' כפר בעיקר, ובאמרו אשר אשמע בקולו כפר בשתים, הא' שאינו מאמין שישראל הם שלו, הב' אעפ\"י שהם שלו הוא אינו חייב לשמוע בקולו, כי אינו משועבד לאלהותו, לכן הביא הקב\"ה עליו ט' מכות כסדר דצ\"ך עד\"ש בא\"ח, להורות אמתת עקרים אלו, כי במכות הראשונות שהם דצ\"ך אמר בזאת תדע כי אני ה', למען תדע כי אין כה', המורה על מציאותו, ובמכות עד\"ש התחיל ואמר והפליתי ביום ההוא כו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ המורה על ההשגחה, ובמכות בא\"ח התחיל ואמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך כו' אולם בעבור זאת העמדתיך למען הראותך את כחי מורה על יכולתו ית', שנראה שע\"י המכות למדהו דעת עקרי אמונות האלה ודרך תבונות הודיעו, לכן אמר אח\"כ ה' הצדיק, ולא לבד לפרעה יה הוכחה גמורה אלא אף לישראל שהיו משובשים בדעותיהם גם להם היו המכות האלה הוראה עצומה הכירו וידעו כל ישראל כי לה' המלוכה ההשגחה והיכולת. וזה ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את ב\"י, וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו. היוצא מזה כי ע\"י המשפטים אשר הבטיח ה' כי נורא הוא, ועל יסודות האלו נבנה אח\"כ תל תלפיות והיא התורה והמצות אשר נתנו להם מורשה, וז\"ש אלו עשה בהם שפטים אשר ע\"י למדו למודים אלו והכירו כי יש שופט בארץ המשגיח והיכול על כל, ולא עשה באלהיהם דיינו, כי הלמודים האלו ראשיים להארים הבאים אחריהם אשר היו אמצעיים לשלימות האמתי:", + "והנה הרב האברבנאל בענין פסח שלו כתב בפ' בא בשם החכמים ז\"ל שהגופים התחתונים שבעולם השפל קשורים עם הגופים העליונים השמימים ומושפעים מהם, וכש\"כ בעניני התבואות והויה וההפסד כמ\"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, ועליו אז\"ל על מ\"ש איוב הידעת חקות השמים אם תשים משטרו בארץ, עד שמפני זה היה לכל אומר מהאומות ולכל ארץ מהארצות מזל ידוע ומיוחד בשמים, ישפיע עליו, כמאמר דניאל שר מלכות פרס, וכ\"כ אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, והיה המזל השולט במצרים מזל טלה, ולכן היו המצרים עובדים אותו, ומכבדין את צורתו, כמ\"ש הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, לפי שהיו חושבין שמזל טלה ישפיע ברכות וטובה באמצעות הכבוד והעילוי שיעשו למקנה שנק' שמו עליו, והיו גם ישראל זונים אחרי אלהי נכר הארץ והיו מכבדין המזל ההוא, וככל תועבות מצרים עשו גם הם, וכמ\"ש הרמב\"ן ע\"פ שה לבית, וידעת עם זה מה שביאר הנביא יחזקאל שישראל בהיותם במצרים רובם היו עובדים למזל טלה כמו המצרים עצמם. וז\"ש ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בא\"מ, ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם, וימרו בי ולא אבו שמוע אלי, את שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים, וכבר זכר הנביא אחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך, וכש\"כ שלא היו שומרים דרך ה' כאברהם אביהם, והפרו את בריתו ולא נימולו, מפני שהיו נשקעים באמונות הכוזבות אשר למצרים, עד ששל הקב\"ה לנאמן ביתו מרע\"ה להיות רופא לשבורי לב וחסרי דעת, ולהדריכם במעגלי צדק והשריש בהם אמונות אמתיות, ובעבור שהיו המערכות העליונות מסבבות העבדות לישראל במצרים, הוצרך הקב\"ה בכבודו ובעצמו לפקוד על צבא מרום במרום לבטל כח מזל הטלה בילה ההוא, וזה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, ולהיות המזל ההוא שולט בבכורי מצרים כמו שהוא בכור וגדול מכל מזלות באפוד המזלות, נמשכה אחר משפטו מכות בכורות, דהא בהא תליא, ולכן נלקו כל הבכורות כולם, לא שיהא בכור השבי ובכור הבהמה חטאים בעבדות ישראל, אלא להיותם בכורות, ובלקוי בכור המזלות היה מחויב שכל הבכורות מאיזה מין ועם שיהיו בהיותם במצרים מקום שולטנות המזל ההוא יקה עמו, א\"כ נלקה מכח הבב\"ת, כדי שיצאו ישראל ממצרים, ומתו הבכורות בלקוי מזל הבכור המורה עליהם. והנה היו בכורי ישראל גם המה נכללים במכה זאת, אם כפי סידור הטבעי, כיון שהיו בכורות ונלקה מזלם והם היו במצרים, ואם כפי שורת הדין ומשפטו, לפי שגם הם היו עובדים למזל טלה במצרים, ולכן היה ראוי שילקו עמהם אבל האל ב\"ה ברוב רחמיו וחסדיו, נתן להם מצות פסח שה לבית אבות שה לבית שהוא טלה, וע\"י קיום מצוה הזאת הדומה בכל צדדיו למזל טלה, עי\"ז ניצולו מרדת שחת, על ידי מסירת נפש, כי באמת שאר המכות שהיו ע\"י אמצעי היו מוגבלים כפי סדר הטבע אשר שם בהם הבורא, ולא היו יכולים לשנות את תפקידם, אבל מכות בכורות שהיה ע\"י הקב\"ה בכבודו ובעצמו, ע\"ד אני ולא מלאך, כ\"א כפי משפט הישר ודין החותך, היה ראוי שילקו גם ישראל עמהם, ע\"ד (איוב ל״א:י״ד) ומה אעשה כי יקום אל, ואומר (חבקוק ג׳:ה׳-ו׳) לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו, וע\"ד (משלי) מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע, והיה לפ\"ז ב' טובות אצל ב' המכות האלה, כי מצד עשיית שפטים במזל טלה, הכירו וידעו כל ישראל כי שקר נחלו הבל ואין בם מועיל, ושהוא אליל כשאר אלילים, והודו והמליכו ואמרו ה' ימלוך לע\"ו:", + "ומצד לקוי הבכורות הנמשך מהמשפט הזה להכות מכת בכורות במצרים שעי\"ז יצאו לחירות, ואף אם היו מתים גם בכורי ישראל, זאת ועוד אחרת שגם בכורי ישראל ניצולו, וזה אלו עשה באלהיהם שהשליך כח מזל טלה ארצה למען נדע כי לה' המלוכה, דיינו, אם הנחילנו הדעה האמתית הזאת, אף אם לא הרג בכוריהם דייקא אלא גם בכורי ישראל ויצאו ממצרים דיינו, שהיו לנו דעה אמית והרג בכורי מצרים והוציאנו לחירות, הצל ג\"כ בכורי ישראל ואף א\"ל נתן לנו ממונם דיינו:", + "ובאמת מלבד הבטחת הקב\"ה לאברהם אבינו שאח\"כ יצאו ברכוש גדול היתה כוונת הש\"י שישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכ\"ז לפ\"ד המפרשים כדי שמצרים ירדפו אחריהם, כי לולא את היו נסוגים אחור ולא רדפו אחרי בנ\"י, כי היתה חתת אלהים עליהם אחרי ראותם ההשגחה הפרטיית המושגחת בהם בכל המכות שעברו, אבל אחרי שאדם בהול על ממונו, ונעשו כמצולה שאין בה דגים או דגן, שמו נפשם בכפם ואמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל עם ממוננו, ופרעה אמר מעבדנו, ולולא זאת לא היו רודפים אותם. ומה מאוד עמקו מחשבות ה', כי מלבד שתכלית הממון היה לשלימות הקנין אצל ישראל, כי לולא זאת היו ערום ועריה, ולא היו מוכשרים ליתר ג' השלימות, אבל זאת ועוד אחרת שהיה השאלה סיבה גדולה לרעתם אשר תבא עליהם מאת הש\"י, וז\"ש אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים, אשר ע\"י ממון הזה קנו שלימות הקנין והיו מוכשרים לשאר השלימות, דיינו:", + "ובאמת מה שבחר הקב\"ה להחריב את הים ולהמית את הנשאר למצרים, באופן הנפלא הזה, כתב האברבנאל והבע\"ק לפי שהוא ית' שמו חפץ לקיים שבועתו אשר נשבע לאבות להרבות זרעם ולהוציאם ממצרים ולהעלותם אל ארץ טובה ורחבה ולרוב חלישותם של ישראל יפחדו לבא אל הגוים אשר המה ועריהם חזקים מאד, ע\"ד שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים, והיה הדבר קשה מאוד כפי טבעם, ולכך היה החסד האלהי לעשות בפרעה ובמצרים מכה בלתי סרה מפורסמת לכל הגוים, באופן שלשמעם תצלינה אזניהם, ורגזו וחלו מפניו, כי הנה בנס קי\"ס נכבשה כל ארץ כנען לפני בני ישראל, עד\"ש מרע\"ה בשירת הים נחית בחסדך עם זו גאלת שמעו עמים ירגזון כו', אז נבהלו כו', עד יעבור כו', וכן אמרה רחב ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו ונשמע ונמס לבבנו, וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם, כי שמענו אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם:", + "ומזה נראה מלבד שהיתה טביעת מצרים כפי שורת הדין מפני השלכת ילדי ב\"י ביאור מצרים, היתה מאת ה' להפחיד ולאיים יושבי כנען כדי שיכבשו לפני בנ\"י בנקלה, הנה א\"כ היתה קי\"ס נס מפורסם לכל העולם ששינה הקב\"ה סדר בראשית, לא לבד במקום הצלת ישראל אלא אף בכל העולם כולו, ע\"ד מדרז\"ל ויבקעו המים כל מימות שבעולם נבקעו, ואף אם הציל הקב\"ה את ישראל באופן אחר, שלא הלכו בתוכו אלא במקום אחר היתה תועלת הקריעה גדול עד מאד, מפני האימה והפחד שנפל עי\"ז על כל העמים ועי\"ז נכבשה הארץ לפניהם, וזה:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה, אלא היו הולכים עד טבורם במים, והיו המים רודפים אותם דיינו, ע\"י תועלת שהגיע לנו בקריעה זו אצל כבישת הארץ: והנה אף שע\"י המכות שהביא הקב\"ה על המצרים במצרים וידעו מציאת הבורא השגחתו ויכולתו ושנוי במכת בכורות, היתה עוד האמונה בעקרים אלו רופפת בידם, ע\"ד בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו, מהרו שכחו מעשיו, וע\"ד וימרו על ים בי\"ס, ואז\"ל ד' כחות נעשו ישראל על הים, הללו אמרו נרד לים, והללו אמרו נעשה מלחמה, ואחת אומרת נצווח ונצעק כנגדן, ואז\"ל אמרו מה\"ש הללו עוע\"ז כו', והיו סוברין שכל מה שעשה משה מדעתו עשה, לכן על הים כשראו היד הגדולה שנשתנו סדרי בראשית בעבורם, והלכו בחרבה בתוך המים, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ראו כי מלך כל הארץ ה', והבינו והשכילו לראות השגחתו ויכולתו, ואז עקרי האמונה נתחזקו בידם, וע\"ד ראתה שפחה על הים משל\"ר יחזקאל, וע\"ד מאז\"ל נכון כסאך מאז אע\"פ שמעולם אתה כו' מאז ישיר, ר\"ל מאז ישיר הכירו שמעולם את, ואחרי ששנו ושילשו למודים אלו ועל הים הכירו הכל בעין שכלם, בל ימוטו פעמיהם עוד, וזה שאמר אלו העבירנו בתוכו בחרבה ולא שקע צרינו בתוכו דיינו. ר\"ל היה די לנו בלמודים האלה להשיג השלימות האמתי הנקנה ע\"י התורה שיקבלו אח\"כ. ובאמת בשאר המכות לא נענש פרעה בגופו, אבל במכה הזאת נאמר ואכבדה בפרעה, במלך עצמו, ובכל חילו שלא ישאר בחיים מהם איש, ועל ידי זה יהיה להקב\"ה כבוד גדול בעולם, שיכירו מציאותו והשגחתו ושכר ועונש וכי יש אלהים שופטים בארץ וישראל נושע בה' תשועת עולמים, ותחת שאמר פרעה לא ידעתי את ה', עתה ידעו הנשארים במצרים כולם כי ה' בורא העולם, ועושה נפלאות משגיח על אוהביו, ומשנאיו יצמיתם, ובזה יתגדל ויתקדש שמו, כי בשאר המכות היו בלתי מזויינים והנצחון אינו דבר גדול, אבל עתה בהיות פרעה ברכבו ופרשיו, אכבד בהם באופן הריגתם, ואז וידעו מצרים ר\"ל הנשארים בא\"מ כי אני ה', ר\"ל יכירו וידעו כי יד ה' עשתה זאת, ולא היתה הידיעה להם להשלימם באמונות האמתיות אלא כדי שלא ירדפו עוד אחרי בנ\"י ולא ישלחו יד לבקש מהם ממונם וכליהם אשר השאילו להם, וזה התועלת בידיעתם שאני ה' עושה כל אלה, וז\"ש אלו שקע צרינו בתוכו ולא ספק צרכנו במדבר כו', כי בשקיעת המצרים הובטחו והלכו בטח ושאנן מפחד רעה פן ירדפו מצרים אחריהם, וכן דהמע\"ה אמר לגוזר י\"ס לגזרים, והעביר ישראל בתוכו, ונער פרעה וחילו בי\"ס, כי כל אחד מאלה היה הצלה ותועלת עצום:" + ], + [], + [], + [ + "מעתה נבין המאמר אלו ספק צרכנו במדבר כו' ולא האכילנו את המן, ויקשה היינו סיפק היינו מן, הלא במן סיפקם, והנראה שאין כוונת המן הסיפוק ולא סיפוק המן, רק כוונתו שהשגחת האלהים הי' כ\"כ דבוקה בהם עד שאף בארץ ציה ושממה אשר מצד מערכת השמים היו ראוים לנזק הגוף ותחלואים רעים, אבל השגחת האלהים עליהם היה כ\"כ חזק ועצום שנשארו בארץ לא זרועה בריאים וחזקים כבגן אלהים. וזה היה מהצורך לשלימות המזג, וזה המוליכך במדבר הגדול והנורא כו' שמלתך לא בלתה ורגלך לא בצקה, וזה אלו ספק צרכינו במדבר א\"ש ולא האכילנו את המן כו'. כי אף שלימות המזג הי' מהצורך לשלימות האומה בכללה, כי כמו ששלימות המזג הוא הכרחי לשלימות אדם פרטי, כן הוא מההכרח לשלימות אומה בכללה כי החלק יעיד על הכלל, והנה נתינת המן אמה\"כ הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, מזון נאות למזג האדם, ואמר לחם מן השמים, ר\"ל שלא יאכלו אותו לתכלית התאוה ולא יעשה ממנו סחורה כי הוא לחם משמים נתון בהשגחה עליונה, ולכן יהיה לקיטתו ושמירתו ואכילתו תיקונים אליהם כפי שכל אלהי ולא כפי התאוה החומרית, ואמר ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו כי הוא מזון ניתן כפי הצורך והכרח, ואינו נקנה בהשתדלות וחריצות ועמל, אלא בחסד עליון, ולכ\"א יום יום להגיד שיודו בהשגחתו של כל יום ויום ויכירו בנסיון שהוא דבר מושגח מאתו ויבטחו בו תמיד לתת אכלס בעתו, ואמר למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, כי היה נותן להם המן כדי שיהיו פנוים מבקשת מזונותיהם, ויהיו פנוים לעסק התורה העתידה להנתן להם. והנראה שעל ידי המן היה הישרת מדותיהם, כהסתפקות ורחמנות, וכל מדותיהם על אדני אמת וצדק כוננו, וזה היה הכרח גדול לשלימות המדות אשר הוא ענף לשלימות האמתי ולכ\"א --" + ], + [ + "אלו נתן לנו את המן ולנ\"ל את השבת דיינו, כי לא נתנה התורה להדרש אלא לאוכלי המן, שנייה להם לאוכלי תרומה:" + ], + [ + "והנה ע\"י המלאכה בששת ימים והשביתה ביום השביעי תתפרסם פינת חידוש העולם מאפס המוחלט אשר ע\"ז מורה השביתה וע\"י אמונת החידוש מאמין בשכר ועונש ונעירת רשעים מן הארץ, וזה אלו נתן לנו את השבת שמורה על החידוש ושכר ועונש ויכולתו ית', ולא קרבנו לפני ה\"ס דיינו, כי אף הלמודים הרמים האלה הי' די לנו לדבק בו ית\"ש. " + ], + [ + "והנה במראה הסנה רבו הרמזים, מהם אמרו שראה כב\"י השכינה בלבת אש מתוך הסנה משום עמו אנכי בצרה, ומהם אמרו שהראה הקב\"ה למשה ענין הסנה רמז ומשל על שפלות ישראל במצרים שהיה כסנה שהוא מין קוץ, ושהיה בוער באש להעיר על הגלות והצרות שהיו סובלים, ושראה הסנה איננו אוכל להודיעו שלא יהיה להם כליה בין הגוים עם כל תוקף צרותיהם, ולזה כתבו המפרשים שנקרא סיני ע\"ש הסנה, שכל האבנים הנמצאים שם בהם קוים דקים מתפשטים ומתפצלים כוורידים בצורת הסנה, ואם ישברו האבנים לכמה חלקים תמצא צורת הסנה בקוים שבכאו\"א מהם, ואמרו שזה הוראה גמורה על נצחיות האומה ישראלית שאף בכל הרדיפות צרות ושפלות אשר סבלו בשנים הקודמין עכ\"ז ישארו לנצח (כאשר הגיענו לזמן הזה בין מלכי חסד יר\"ה המתחסדים עמנו וגומלים לנו טובה) כמו שגואלם ית' נצחי, וע\"ד כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך כו', א\"כ בקרבתם לה\"ס וראו טבע האבנים האלה הרומזים עליהם, היה זה יעוד גדול ותנחומין עצומים להשארת האומה וידעו כי גואלם חזק ה' ואליו תקותם, וזה אלו קרבנו לפני הר סיני לנחם אותנו ולדבר על לבנו ולא נתן לנו את התורה דיינו:" + ], + [ + "ועתה אחרי אשר עלו במעלות המדריגות בדעות רמות ונשגבות, אשר החליטו מהמכות הנסים ונפלאות אשר ראו במצרים ועל הים ובמדבר והיו להם כבר שלימות הקנין ע\"י ביזת מצרים והים, ושלימות המזג כנ\"ל, ושלימות המדות ע\"י המן, לא נעדר מהם רק שלימות האמתי, אשר אינה נקנה רק ע\"י התורה והמצוה אשר שם משה לפני בנ\"י, על ידה ירדה וימשול על חוקי הטבע, בה יזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו אם קדוש אומר כולו, בה יגזור אומר וה' יקיים דברו, בה יראה חכמתנו ובינתנו לעיני העמים, בה יראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו ויראו ממנו, ואחרי שהכל בה שפיר אמר אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לא\"י דיינו, כי הנה הנהגות העולם הם ב' מינים. א') הנהגה הטבעית כפי חוקי הטבע אשר הטביע הקב\"ה בששת ימ\"ב אשר לא ישנה כ\"א לעתים רחוקים, לאיש אחד ידוע ואהוב למעלה ולמטה, או לאומר הנבחרת כמו במצרים ואצל משה ויהושע, ושאר אנשים צדיקים וידועים בכל דור ודור, והיא הנהגה כוללת לכל העולם כולו. הב') היא הנהגה השגחית, והיא רק לישראל לבד ולכן נקרא אלהי ישראל, ואותה ההנהגה לא התחילה כ\"א במעמד הנבחר, אבל עד הנה היו עומדים תחת הנהגה הטבעית, וא\"כ אחרי אשר ההנהגה הזו התחילה אחר קבלת התורה ומשם לא פסקה מעת וע\"ע, אמר שפיר אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לא\"י דיינו, כי גם בהתחלת ההנהגה השגחית היה די לנו, ורק לארץ הנבחרת יש סגולה נפלאה ויחס גדול לקבל הניצוץ האלהי הזה, ולהיות עם היושב בה מושגח ומדובק מהאל ית' מבלי אמצעי, וכ\"כ הכוזרי בהיות עם אלהיי בארץ אלהית, תראה בהם הניצוץ האלהי, ויתר הארצות אינם מסוגלים לזה ובלתי סובלות אותו, לכן הוצרך הש\"י לתת לעמו ישראל הארץ הנבחרת כי היא הארץ אשר ה' דורש אותה תמיד עיני ה' בה, ורק הארץ הזאת מיוחדת מכל הארצות להראות בה מפעלי אלהים, ולזה אז\"ל א\"י מקודשת מכל הארצות שמביאים ממנה עומר ובכורים ושתי הלחם, ונתקדשה ג\"כ ע\"י מצות התלויות בארץ כשמיטין ויובלות, ואחרי שהארצות האחרות אינם מוכשרות לההשגחה והדבוק האלהי ומה גם במדבר ארץ ציה ושממה, לכן אצל מ\"ת לא היו ישראל יכולין לקבל אותו הניצוץ והדבוק, ואמרו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, כי המקום היה גורם שלא היו יכולין לקבל השפע האלהי, לכן כשאמר ה' למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, לא היה מתפלל עליו כמו שעשה גבי עגל, כי הי' יודע שהארץ אינה מוכשרת לכך, ומיש כשיבאו אל ארץ הנבחרת יהיו תחת השגחת ה', וכ\"ש ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, אבל כשתבאו שמה תהיו תחת השגחתי מבלי אמצעי, אבל המקום ברוב רחמיו נשאם וינטלם כל ימי היותם במדבר תחת צל כנפיו, ע\"ד ימצאהו בארץ מדבר כו', אע\"פ שאינו מוכשר לניצוץ אלהי, אבל יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כו', וה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, וזה --" + ], + [ + "אלו הכניסנו לא\"י ולא בנה לנו את בינת הבחירה דיינו, כי גם בא\"י לבד בלא בית הבחירה היינו תחת השגחתו ממש. אבל אע\"פ שא\"י מקודשת מכל הארצות, אבל המקום הנבחר והמקודש מכל הארץ הוא בהמ\"ק והנקודה היותר מקודשת היא ק\"ק ושם היא הקדושה המוחלטת וההשגחה האמתית, משם יתפשט הניצוץ האלהי לכל העולם. ושם באו אל המנוחה ואל הנחלה לנחול שפע והשגחה וקדושת אלהי לבא אל תכלית כל השלימות, והוא השלימות האמתי בדעות רמות ונשגבות בידיעות האלהי, ועל מי מנוחות נהלם ממעלה למעלה ממדה למדה משלימות לשימות, עדי היו יפה נוף משוש כל הארץ:" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "ר' גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן פסח מצה ומרור. פסח שהיו אבותינו אוכלין כו' מצה שהיו כו' מרור זה כו'. מעלת סיפור ההגדה זוה\"ק פ' בא, בההיא סיפורא כניש קוב\"ה לכל פמליא דיליה וא\"ל זילו ושמעו סיפורא דשבחא דישראל דקא חזאן ברזא דפורקנא דמאריהון כדין אתיין כל פמליא דלעילא ואודאן ליה לקוב\"ה על כל ניסין וגבורן ואודן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא דחדאן בחדוה דפוקנא כדין אתוסף חילא וגבורתא לעילא וישראל בההוא סיפורא יהבין חילא למאריהון וכל עלמין דחלין מקמי קוב\"ה. מזה נראה כמה מחוייבים אנחנו לאמור ההגדה במתון בנעימה ולא כד ניים ושכיב והוא תעולתה עצום למען יוסיף ה' רבות מופתיו בגלות החיל הזה, ועל דרך ד' צריכין להודות, ר\"ל זולת החיוב צריכין להודות להחזיק לו טובה על כל אשר גמלם לבל יהיו ח\"ו כפויי טובה. וכן אנו מחכים להיעוד כימי צאתם מא\"מ כו' לפיכך אנו חייבים להודות לו. וזה בדרך צחות והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, ר\"ל עי\"ז תזכה לאמור עוד הגדות מרובות. עוד י\"ל ביום ההוא לאמר, ר\"ל כי זולת ההגדה וסיפור יצ\"מ ירגיל בפי בנו ביום ההוא לאמר, שיזכור גם עצם היום הזה אשר בו יתפרסם הנס בעצם, הן מצד שעדיין לא נשלם הזמן ת' שנה, והן מצד אשר גם אל הגוי אשר יעבודו דן אנכי, והיה אז זמן דין, לא היו כדאים להנצל לפי מעשיהם מרוב הקטוגריא הנמצאה אז מהבאים להתיצב על ה', וזה והגדת לבנך ביום ההוא, שיזכרו ענין היום למען דעת צדקות ה':", + "ובזה יש לבאר דלכאורה מצה זכר לחירות, ומרור זכר לעבדות, ע\"ד מצה על שום מה כו' מרור על שום מה כו', וא\"כ מדוע תחלה אנו אוכלין מצה ואח\"כ מרור חילוף הדברים היה רואי. והתשובה בזה ע\"ד (קהלת) ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, שר\"ל ביום טובה היה שמח, וכדי להגדיל השמחה ביותר, ביום רעה ראה, ר\"ל תזכור ימי הרעה, משא\"כ אם תזכור תחלה ימי רעה ימשך תוגה ודאגה והגם שתזכור אח\"כ ימי השמחה לא תהיה בשלימות. לזה מצה תחלה על החסד שעשה עמנו ואח\"כ מרור כו', וזה והגדת לבניך כו' בעבור זה, ר\"ל שתהיה ההגדה בשמחה ובחכמה, בהגדת החסד תחלה כדי לאמר יתר הסיפור בכל הקורות אותם. ולפרש כוונתו אמר בעבור זה לא אמרתי כו', ר\"ל פי סדר שהזהרתיך מצה תחילה ואח\"כ מרור לפיהן תהיה סדר הסיפור לבנך, שלא תזכור לו כל הצרות והמירור כאשר היה בשלימות, רק כל דהו, ולעשות עיקר תחילה בזכרון הגאולה החסד והרחמים כדי לאמור אחריו כל הקורות אותם. והנה ד' בחינות צריך כל איש ישראל להשיג לשלימותו. א') עיקר השלימות לרחק המגונה המזיק לנפש. ב') לקרב המועיל בשקידה וזריזות. ג') להאמין בהשגחת הבורא ית' הן הטוב והן הרע ח\"ו, שהכל הוא בהשגחה מכוונת ממנו ית' ובלעדו אין מעשה אשר יעשה להרע או להטיב. ד') להאמין שגם הרעות והצרות אשר יפקוד ה' עליון, הכל הוא לכוונת הטוב, אם מירוק עון, או בדרך נסיון, וע\"ד ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ונמשך מזה ואח\"כ יצאו ברכוש גדול. אלו הד' המה יסודי דתנו, ואבותינו במצרים הושלמו בד' אלו. ולרמז ע\"ז באו אלו הד' מצות אשר עשו בצאתם ממצרים. השבתת שאור, אכילת מצה, פסח, מרור. השבתת שאור על הרחקת המגונה הנמשל לשאור, ע\"ד שאור שבעיסה מעכב. אכילת מצה רמז על קריבות המועיל בשקידה וזריזות, ע\"ד ושמרתם את המצות א\"ת מצות אלא מצוות מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. אכילת פסח לעל אמונת ההשגחה הן לטוב הן לרע אשר האמינו בו כי פסח ה' על בתי בנ\"י בנגפו אל מצרים ואת בתינו הציל, אכילת מרור רמז אשר גם המרירות היה בפיהם כדבש למתוק לאשר האמינו הטוב הכרוך בעברו. ע\"ד עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, וימררו את חייהם כו' אח\"כ ויצאו ברכוש גדול, ועי\"ז היו מוכנים לקבל שפע הגאולה, ונודע כי השפעות עליונות ישמרו העת אשר נפתח מקורם, ע\"ד והימים האלה נזכרים ונעשים להיותם משמרת לדורות בכל תקופות השנה. ע\"ד משל, בפסח מתעוררים השפעת הק' אשר נפתח מקורה בעת צאתם ממצרים, בשבועות ההשפעה שנפתח בעת מעמד הק', וכן בכל מועד וחנוכה ופורים. וזה זה היום עשה ה' לנו נסים לפתוח ארובות שמים להשפיע עלינו מטובו, נגילה ונשמחה בו. כי נכון היום להשפיע גם עלינו מטובו ביום הזה בכל שנה ושנה, אם אך נהיה נכונים לקבל ההשפעה, היינו כאשר נקדש א\"ע בעשיית ד' דברים אלו, היינו השבתת שאור וחמץ, ומצה ומרור, בכוונה רצויה, היינו השבתת שאור להתרחק מהמגונה שלא יראה ולא ימצא בגבולנו כל ז' ימי החג, ואז רגלי חסידיו ישמור ויושפע עלינו לקדש ולטהר לבבנו אליו ית'. וזה רמזו הקדושים מי שנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח שלא יחטא כל השנה. אין כוונתו דווקא על חמץ השפוט, רק גם כוונתו לדברינו מי שנזהר להרחיק המגונה כל ימי המועד הזה ימשוך עליו סיוע לשמרו מהחטא כל השנה, וכמו כן אכילת מצה המקיימו בכוונה רצויה בכוונה ממשיך עליו שפע קדושה לקרבו אל המועיל. עד שיבא אל הק' פנימה. ע\"ד אדם מקדש את עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, מעט, הרבה, וכן ע\"י עשיית ק\"פ. ובזה\"ז שאנו עוסקים בהלכותיו ממשיכים עלינו סיוע להאמין בהשגחתו ית'. אשר עיניו פקוחות על דרכי בנ\"א, המרומז במצוה זו כנ\"ל. נגוף ורפא. וע\"י מצות מרור ממשיכין להאמין שכל דרכיו ית' להכנת הטוב. וע\"ד הלל שמע קול צוחה אמר מובטחני שאין זה בתוך ביתי, שהם מקבלים הכל לטובה. וע\"י השגת אלו הענינים נהיה נכונים ליום הששי בסיון לקבל ההשפעות המיוחדות ליום המקודש הזה. מעתה אנחנו רואים אשר קדושת המועדים מקושרים אלה באלה. וזה תשובה לבן החכם אשר שאל מה נשתנה הנס הזה אשר בו רבו פרטי צווים. ואמרת לבנך אם היה הנס רק במקומם ושעתם, היה צודק שאלתך כי היה די באחת, אבל לפי הנ\"ל שהנסים הללו נמשכים מדור לדור, ע\"כ בכל תקופות מחוייבים לעשות כל הפרטים הללו כאשר עשו אבותינו לקדש א\"ע בד' מצות אלו פסח מצה מרור השבתת שאור. אשר כל אחת היא ענין ומצוה בפ\"ע להמשיך השפע השייך למצוה זו מהשפעת ד' ענינים אשר אמרנו, אולי עי\"ז יהיה ה' אתנו להשפיע עלינו קדושת הארבעתן יחד, ועי\"ז נזכה לקבל שפע בחג העצרת הבא אחריו. אך בעל ההגדה אומר ברמז אף אתה אמור לו כו' אין מפטירין כו', כדי שיהא נמשך טעם הפסח ולא יופסק, לרמז שהנסים וההשפעות אשר נאצלו מאז הם נמשכים מדור דור ואינם נפקים, ע\"ד הוא הלילה הזה שמורים לכל בנ\"י לדורותם, לא כאשר דמה השואל הבן חכם, שלא נאצלו רק במקום ושעתם, כ\"א שמורים בכל דור ודור. וזה שאמר רבן גמליאל כל שלא אמר שלשה דברים אלו לא יצא ידי חובתו. ר\"ל שהמעשה לחוד אינו מועיל רק שיזכור על כל פרט ופרט ענין הרמוז בו, להמשיך עליו ההשפעה שלעומתו. " + ], + [ + "ואמר ופסח שהיו ואבותינו אוכלים כי הפסח היה מרמז על טובות גלוים, להאמין שבהשגחתו יתברך היו נאצלים עלינו לא על ידי מלאך כנזכר לעיל. מצה מרמז על טובות הלוטים בשמלה מגוללה ברעות הזמן. להאמין שגם הם חסדי ה'. והטוב כרוך בעקבם. ולזה בזמן שהיינו שרויים באה\"ק ונר ה' על ראשינו, בחסדים גלוים ונראים, היה הציוי לעשות הפסח בפועל, לא כן עתה אשר חשך בעדנו אורה עיר הק' חרבה והר הבית לבמות יער ולא נשאר רק חסדים צפונים, ע\"כ לא נצטוינו רק להזכיר לבד. וז\"ש פסח שהיו אבותינו כו', ע\"ש שפסח כו', חסדים גלוים, אולם מצה זו שאנו אוכלים לרמז על זריזות המעולה לכתך אחרי במדבר לכך מצוה גם עלינו בפועל בכדי שנזדרז גם אנחנו ללכת אחרי ה'. וכן מרור זה, וכנגדם הם ד' לשונות של גאולה וד' כוסות כוס ישועה על כל ענין:" + ], + [], + [ + "מצה זו כו'. ע\"ש שלא הספיק כו', ר\"ל הוא דמיון שאף גם בכל הכנותיהם וד' מצות שהיו בידם, לא הספיקו שיהיו ראוים להגאל עד שנגלה עליהם הקב\"ה בעצמו בלי שום אתערותא דלתתא וגאלם:" + ], + [], + [ + "מרור זה כו'. ר\"ל למה אנו נוטלין למרור עשב שתחילתו רך וסופו קשה דווקא ולא מרירתא דמרירין טפי (עפ\"ד הח\"צ ז\"ל, כי עיקר המצוה הוא שאלאטי\"ן תחלתו מתוק וסופו מר, ר\"ל שהפי' הוא תחלתו ר\"ל בתחלת גידולו כשהוא עדיין קטן, וסופו מר כשהוא גדול יותר מדי, ר\"ל כשנשלם גדילת העלין ובאים לידי יובש ואז אותן העלין הם מרים. ועיין בירושלמי (פסחים פ' כל שעה) וז\"ל חזרת התיבון והרי חזרת מתוק כל עצמו. ואמר ר' חייא כל עצמו אימתיליכון לחזרת מה חזרת תחלתו מתוק וסופו מר, כך עשו לאבותינו במצאים, בתחלה הושב את אביך ואת אחיך במיטב הארץ ואח\"כ וימרר את חייהם). וזה שהשיב ע\"ש שמררו חיי אבותינו במצרים, ר\"ל בסוף ולא בגושן. וזה כל עבודתם כו' בפרך, תחלתו בגושן היה רך וסופו במצרים קשה:", + "א\"י מצה זו שאנו אוכלים על שום מה כו' לא עשו להם. והנה לפי פשוטו משמע דלהכי אפו מצות משום דלא היה להם פנאי להתחמץ כי גורשו ממצרים. ולכאורה יקשה הלא בלא\"ה היו מצווים על איסור חמץ בבל יראה ביום ט\"ו (פסחים צ\"ה) דפסח מצרים נוהג חמץ יום א', ובלא\"ה יש לדקדק לפי פשיטות הדבר, בשלמא ממצרים היו גרושים ולא יכלו להתמהמה, אבל כשהיו בסוכות היה להם פנאי להמתין על שיתחץ. ע\"כ נראה לפרש עפ\"י פרש\"י ז\"ל מרעמסס לסוכות ק\"כ מיל ובאו לפי שעה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים, והנה אף נשר הפורח דרך רחוק ק\"כ מיל שוהה כ\"כ עד זמן שיעור עסה להתחמץ, ומכש\"ש שהיה צרור בשמלותם דבשיעור קטן מאוד יכול להתחמץ, וע\"כ ע\"פ נס היה שלא נתחמץ, וזה ויאפו את הבצק כו' כי לא חמץ, ר\"ל שנעשה נס שלא נתחמץ, ולכן היה להם לאפות ולאכול בו ביום שהיה אסור להם לאכול חמץ ואמר הטעם להנס משום שגורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, ר\"ל דאם היה להם פנאי היו אופים את הבצק במצרים מצות, אך לאשר גורשו ממצרים וגם צדה לא עשו להם, ואם גם הבצק היה נתחמץ בדרך לא היו להם בסוכות מה לאכול כי היה להם ביום ההוא איסור חמץ, לכן הוזקקו לנס זה. ובזה יתורץ דברי רש\"י ז\"ל ע\"פ וישא העם את בצקו טרם יחמץ. וכתב רש\"י ז\"ל המצרים לא הניחום לשהות כדי חימוץ, וקשה מנלן הא דלמא ישראל בכוונה עשו כן משום איסור חמץ שהיה נהוג להם באותו יום, ולפי הנ\"ל ניחא, דאדרבה מזה מוכח כדברי רש\"י, דהרי כיון דהם היו צריכין לאכול מצה ולא חמץ, ואם היו המצרים מניחים להם לשהות כדי שיעור חימוץ, א\"כ מדוע לא אפו הם את הבצק מצות באותו זמן דהרי בתוך זמן כזה יש שיעור אפיה, ע\"ד (פסחים מ\"ח) ר\"ג אומר ג' נשים לשות כאחת ואופות בתנור א' זו אחר זו, ופרש\"י ואין כאן שיעור חימוץ אף שאחת ממתנת עד שיאפו השתים, ואף לרבנן דהתם דסברי דשלש נשים עוסקות בבצק, מ\"מ מוכח אף לדבריהם דבכדי שיעור אפית האחת אין העיסה של שניה שהתחילה ללוש תחתיה בעוד שהיא מקטפת בא לידי חימוץ, אלא ע\"כ דהמצרים לא הניחו להם לשהות בכדי שיעור חימוץ וממילא לא היה להם פנאי אף שיעור לאפות מצה:", + "והנה כבר נפסקה ההלכה (סופ פסחים) דמצה בזה\"ז דאורייתא ומרור דרבנן ומוכרח כן מקרא, וצריך להבין מה נשתנה מצה מרור הלא שניהם משום זכר. ועוד י\"ל מדוע בפ' בא כתיב ואכלו את הבשר בלילה הז צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו, דמשמע תחלה מרור ואח\"כ מצה ופסח, ובציוי להבא כתב (בפ' בהעלתוך) בין הערבים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו דמשמע תחלה מצה ואח\"כ מרור ואח\"כ פסח וכן פסקינן להלכה, וי\"ל דהנה טעם אכילת מרור זכר לוימררו את חייהם, ובמצה ב' טעמים, א' משום זכר די אכלו אבהתנא כו' מחמת עבדות, ב' זכר להטוב שעשה עמנו למהר להביאנו לסוכות ולהכניסנו לקדושה ושלא נשתקענו בטומאת שער הנו\"ן שמה. והנ\"מ אם זכר לעבדות וענוי אזי בהיותנו בגלות אין חיוב לזכר זה דאכתי עבדי אנן, ולהכי באמת מרור אין חיובו מדאורייתא בזה\"ז, אבל מצה דמלבד זכר העבדות יש טעם השני שזיכה אותם ליכנס בשערי קדושה, ומה בכך שאנחנו בגלות מ\"מ עבדי ה' אנחנו, ע\"כ החיוב מדאורייתא אף בזה\"ז, לזכרון הטובה שהוציא אותנו בחפזון ויצאנו משער טומאה ונכנסנו לקדושה, ועוד נ\"מ אם מצה זכר לעינוי א\"כ מהראוי לעשות הזכרונות כסדרן מרור תחלה זכר לוימררו ואח\"כ מצה על עינוי האכילה שם בעבדותם ואח\"כ פסח לזכר הגואלה, אבל אי במצה הטעם לזכר שלא נשתקעו בטומאה, א\"כ העיקר לעשות לזה זכרון תלה, ומהראוי שתהיה מצה לראשונה, ואח\"כ פסח. וזה בפסח הראשון שעדיין היו במצרים ולא היה אז הטעם רק זכר למצה שאכלו בעידן עבדותם להכי אמרה התורה שיהא הזכרון לסדר, מרור, אח\"כ מצה, אח\"כ פסח שיהא נאכל על השובע, וזה ואכלו את הבשר בלילה הזה דייקא, היינו בפסח מצרים כסדר הזה מרור, מצה, פסח. אבל על להבא לדורות עיקר הזכרון במצה שלא הספיק בצקם להחמיץ כו' וגאלם והוציאם מנו\"ן ש\"ט אזי מצה מוקדמת למרור. וזה מצה זו שאנו אוכלין על שום מה ע\"ש שלא הספיק כו' וגאלם. זהו טעם העיקריי, גאולת הנפש שלא ישתקעו בטומאה נוסף על גאולת הגוף, ומביא ראיה מפסוק ויאפו את הבצק כו'. ר\"ל בסוכות אפו עוגות מצות ולא חמץ משום דבשעה קלה באו לשם, והכל מפאת גולת נפשותינו מיהר והגדיל לעשות עם אבותינו וכן יגדיל לעשות עמנו בב\"א:" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [], + [ + "הללויה הללו את שם ה'. ר\"ל שמו יתברך ע\"ש פעולותיו, כי קודם שברא דיוקנא בעלמא לא היו רשאים לכנותו בשום שם, ומה שאנו מכנין אותו בשמות הק' הוא רק מצד פעולותיו. וזכר צדיקו ש\"ע לברכה, לז\"א יהי שם ה' מבורך מעתה וע\"ע. ואם כי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה', אבל קרו ליה אלהא דעילאי, וזה רם על כל גוים ה', ע\"ד ה' בציון גדול כו'. כמו אילנא רברבא, ואף כי הוא רב הכמות ברום, ותחת, ומצוע. עכ\"ז כולם ישיגו במשושו, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, וזה גדולים מעשה ה', לא רמים אשר יאמר כי האיש הבלתי רם ונשא, לא ישיגם, רק דרושים הם לכל חפציהם, אי איש לפי חפצו והכרחו. וזה ה' בציון גדול, ורם הוא על כל העמים, נעלה ומרומם מאתם לא יוכלו להשיגו, וזה ביתרו, עתה ידעתי כי גדול ה'. ר\"ל עד עכשיו אף שהאמנתי מציאותו, עכ\"ז לא ידעתי לתארו רק בשם רם, ר\"ל נעלה ומרומם. אמנם בצאת ישראל ממצרים ששים רבוא אשר עד הנה אפילו עבד א' לא היה יכול לברוח, אין זה כ\"א מעשה ה' לבדו. ע\"ד ועברתי בא\"מ אני ולא מלאך כו'. וזה רם על כל גוים ה' על השמים כבודו. ר\"ל הגוים הקדמונים אמרו שרק המלאכים משיגים אותו אבל לא בני אדם, ואנחנו אומרים מי כה' אלהינו שאינו בגדר רם, אבל המשפילי לראות בשמים ובארץ, ולזה מקימי מעפר דל, ויותר מזה אשר אפילו מאשפות ירים אביון שהוא גרוע ושפל מדל, להושיבו עם נדיבים ברום עולם, ולא במקום שאין מכירים אותו, כ\"א עם נדיבי עמו ולא יבושו לשבת עמו, גם מושיבי עקרת הבית אותה שהיתה עקרה להיותה אם הבנים שמחה, ולזה הללויה:" + ], + [ + "בצאת ישראל ממצרים כו'. כנה א' מארבע סיבות המטרידות לאדם מלהתדבק בדרכיו ית', שזכר הבע\"ק (שער ק\"ב) הוא ירושת דעות הכוזבות מרוע אמונות ודעותיהם, וסיים שם כל הראשונות הם מטרידות, וזאת היא מונעת לגמרי. והנה הסגולות המיוחדות לפניות שרשי אמונות זרות ולשרש מארץ דעות נפסדות הוא בהיות חצי השגחה האלהית נשלחת בעולם, וכאשר נראים אותות ומופתים ע\"פ תבל מטבע הנסית, עדות לה' שהוא לבדו אלהי עולם ואין זר אתו, ודבר זה כתוב כמה פעמים בתורה, ויעש האותות לעיני העם ויאמר העם כו'. וירא ישראל היד הגדולה ויאמינו בה'. ואמר וכל העם רואים את הקולות כו'. ובעבור נסות אתכם בא האלהים. ובעבור תהיה יראתו ע\"פ לבלתי תחטאו. מבואר שמתוך גבורות האותות והמופתים יפנו הדיעות הכוזבות עורף. וביותר ביאור כי הנה ההנהגה אשר בה יוציא ה' לאור ישועתנו ביום צרה, מתחלפת לב' ענינים, האחת היא הטבע המפורסם כמו שנוהג העולם מעת הבריאה, הב' היא ההשגחה האלהית המתנהלת לרגל האנשים עפ\"י מעשיהם, דרך שדוד המערכות בדבר שלא הורגלו בכך, שעי\"ז גם העם ההולכים בחושך יראו אור וישובו יודו לה' חסדו, משא\"כ בהיות העולם נידון ע\"י הטבע המורגל לא ידעו ולא יבינו להשכיל בעבודתו ית\"ש, ע\"ד (הושע) ואנכי תרגלתי לאפרים כו' ולא ידעו, וזה בראות ישראל הנסים שנעשו לפניהם, כמנוסת מי הים והירדן וההרים המרקדים לפני אדון חולי ארץ הלא אז הרחיקו האמונות המשובשות אשר היו נטועים בקרבם, ממעשי ארץ מצרם הללו עע\"ז כו' ונזורו אחור. וזה היתה יהודה לקדשו, ר\"ל קודש לה' וישראל קבלו עליהם אז ממשלותיו ית' ונקעה נפשם מלעבוד אדונים זולתו. אבל הסכימו כי לה' המלוכה ומושל בגוים. וביאר סיבת הדבר, כי הים, ראה ישראל, וינוס, וכן הירדן, ראו, כי יסוב לאחור, ההרים ראו כי רקדו, ומצד אלו הנפלאות המופלגות שבו אחור מהאמונות המשובשות להיות קודש לה':" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "שפוך חמתך אל הגוים כו'. ר\"ל גוים נקראו קבוץ אנשים בלתי מסודרים תחת ממשלת שר ומנהיג, ונקראו גוים סתם. והנתונים תחת משרת מושל ומנהל, נקראו לפעמים עם ולפעמים ממלכות, ושתי הכתות התחקו במעוזם להחריב המקדש והעיר המקודשת ויהרגו בזדון קדושי עליון עד שלא השאירו לישראל שם גוי, וכש\"כ שם ממלכה, לז\"א שראוי שתשפוך חמתך על אותם הגוים, אשר לא ידעוך בדעות, ועל אותם הממלכות אשר בשמך לא קראו, בעת אשר אכלו את יעקב ואת נוהו השמו, לא זכרו אז את ה' ולא הכירו כי ממנו יתברך היתה זאת, אבל אמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת. לזה ראוים הם להענש. ומסיים שפך עליהם זעמך אחרי שלא כירו את ה' אף אחר יצ\"מ ונשארו עובדי אלילים:" + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "לא לנו ה' לא לנו כו'. ר\"ל שהמשורר התחיל להתחנן לפניו ית' יתן כבוד לשמו, ולא למעננו, למה יאמרו גוים איה נא אלהיהם ר\"ל כשאלת הפילוסוף לר\"ג אם אין רצונו בע\"ז למה אינו מבטלה, והשיב ר\"ג אילו לדברים שאין לעולם צורך בו היו עובדים שפיר, הרי הם עובדים לחמה כו' יאבד עולמו מפני השוטים, וזה ואלהינו בשמים כל אשר חפץך עשה, אך האם יאבד השמים הלא השמים כסאו והארץ הדום רגליו, ואיך יאבד עולמו מפני שוטים. ואמר אמת שלעובדי דבר שצורך לעולם אוכל להסיר טענתם, אך עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם, שזה הבל ואין בהם מועיל כלל, מזה הקושיא לאלהינו מפני מה אינו מאבדם כי הלא פה להם כו' עינים כו' אזנים כו' רגליהם כו'. (ושמעתי בשם הגר\"א ז\"ל למה בד' כתיב להם ובידיהם ורגליהם לא כתיב להם. והתירוץ יען אם המצא תמצא תבנית אוזן או עין או פה או אף אינם אסורים לפי שיאן כמוה נעבד לכן כתיב להם, כשמדובקים לע\"ז דוקא נמשך עליהם באיסור אבל ביד ורגל אין צורך להם שאיסורם מעצמם). והנה מחמת שאין שום תועלת נמשך מכל ראשי אברים הנ\"ל אזי יקשה לעובדיהם אם אין הקב\"ה חפץ בע\"ז יאבדם מן העולם. לז\"א התשובה, אם כה יעשה הש\"י בזה יהיו חיזוק ידי עובדיהן, ומסיים בגמ' וכן הוא אומר אסוף אסף כל מעל פני אדמה נאום ה' אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעי' (צפניה א׳:ב׳-ג׳) וכי מפני שהרשעים נכשלים בהם יאבדם מן העולם (עיין רש\"י), וזה כמוהם יהיו עושיהם. ר\"ל אם אחפוץ לברר טעות הע\"ז ע\"י אבדון, אם כן כמו הע\"ז כך יהיו עושיהם הוא האדם. וכן כל דבר אשר בוטח הבוטח בהם כדי שלא לחלק בע\"ז ליתן פ\"פ להחזיק ידי ע\"ע. ולפי שא\"א לאבד שום ע\"ז עד אחרית הימים לכן ביקש תן כבוד לשמך שיתקדש בנו לעיני כל חי יכירו וידעו כי יש אלהים שופט בארץ ואמר אף שכעת אל מסתתר עכ\"ז ישראל בטח בה' כי עזרם ומגנם הוא. בית אהרן כו' יראה ה' בטחו בה' עזר ומגנם הוא:", + "ואמר שהש\"י ימדוד להג' כתות הללו הבוטחים בו כמדתם, שע\"י בטחונם יזכרם ויברכם. יברך את בית ישראל כו' יברך יראי ה' כו', ועוד יוסיף ה' עליכם ברכתו, ע\"ד ספר מסילת ישרים העבודה תחילתה השתדלות וסופה מתנה, וע\"י בטחון שלכם עליו. לעומת זה יוסיף לכם ברכתו עד שיאמר עליהם מפי כל אדם כן ברוכים אחת לה' עושה שמים וארץ. וכל עיקר חיבתו ית\"ש להבוטחים בו יען כי ניתן להם הבחירה והם בחורים בו ית\"ש לכן בוחר בהם. וזה השמים שמים לה'. ר\"ל המה מוכרחים במעשיהם, אבל הארץ נתן לבנ\"א לעשות כרצונם, והמה בוטחים בו ית\"ש. ואמר תדע שגדלה מעלת הבחירה שהרי המתים שלמים יותר מהחיים. עכ\"ז כיון שמת נעשה חפשי אין באפשרתו לקנות עוד שלימות כי זה לא יושג אחר המות, וזה לא המתים יהללויה ולא כל יורדי דומה אבל אנחנו נברך יה מעתה וע\"ע:" + ], + [ + "אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני כו'. רמב\"ם (ה' תענית פ\"א ה\"ב) ודבר זה הוא מדרכי התשובה שבזמן שתבא צרה ויגון ויזעקו עליה ויריעו וידעו הכל שבגלל מעשיהם הורע להם ככתוב עונותיכם הטו כו', זהו שישגרום להם להסיר הצרה מעליהם, אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה מנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה מקרית, ה\"ז דרך אכזריות, וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף עליכם חמת אותו קרי עכ\"ל. וזהו שאמר המשורר בתוספת ביאור מליצותיי. כי הטה הש\"י אזנו לי(לשמוע בדיוק מה בפי בזעקי אוי ואבוי) ובימי אקרא. כלומר אם ישמע ה' ויבין הגיגי כי אני תולה ומייחס את הצרה על הזמן שמתואר ימי, ואז כה אומר, אפפוני מצאוני מצד מנהגו של עולם, ולא אייחס את הצרות אל בורא עולם ושופט כל הארץ. אז גם מן הוא והלאה צרה ויגון אמצא בעתיד, ובשם ה' אקרא (וי\"ו במקום אבל כמו ובן כסיל תוגת אמו) כלומר אבל אם אני קורא בשם ה' לא בימי, וכה אומר אנה ה' מלטה נפשי. זה יגרום להסיר הצרה מעלי, כי חנון ה' וצדיק ואלהינו מרחם:" + ], + [ + "אנא ה' כי אני עבדך אני עבדך ב\"א פתחת למוסרי. ר\"ל אעפ\"י שכל הנבראים עבדיך, לי ראוי להקרא ביחוד עבדך בן אמתך, יען פתחת למוסרי ונתת בידי הבחירה והרצון אל כל אשר אחפוץ. ואף על פי כן איני זז מעבודתך. על כן יש לי להחזיק טובה ולא למלאכים אשר המה מוכרחים במעשיהם ואינם בעלי בחירה, ודומים לשבוים האסורים בזיקים ורגליהם לנחושתים הוגשו, אין להחזיק להם טובה אם לא ילוסו כי הוכבד נחושתם. אבל יש להחזיק טובה על יליד בית ההולך לכל אשר יתהלך כי פתחוהו מן הזיקים ומן הכבלים. ואעפ\"כ הוא נאמן רוח לאדונו לעבוד עבודתו, ומה עבודתי לך אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא. ולא ברחתי אעפ\"י שפתחת למוסרי. ר\"ל שהבחירה בידי:" + ], + [ + "ואמת ה' לעולם הללויה. מאז\"ל (פסחים ד' קט\"ז) ואמת ה' לעולם מאן אמרו גבריאל אמרו, שבשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו בכבשן האש, אמר גבריאל לפני הקב\"ה רבש\"ע ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש, אמר לו הקב\"ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד. ולפי שאין הקב\"ה מקפח שכל כל בריה, א\"ל תזכה ותציל שלשה מבני בניו. כדדרש ר\"ש הצידוני, בשעה שהפיל נבוכדנצר את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש, אמר יורקמי שר הברד לפני הקב\"ה, רבש\"ע ארד ואצנן את הכבשן ואציל את הצדיקים הללו, אמר לו גבריאל אין גדולתו של הקב\"ה בכך שאתה שר של ברד, והכל יודעין שהמים מכבים את האש, אלא אני שר של אש אלך ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ, ואעשה נס בתוך נס, אמר הקב\"ה רד, באותה שעה פתח גבריאל ואמר ואמת ה' לעולם הללויה. ולהבין אמאי לא בא יורקמי אצל אברהם, ועוד השינוי לשון אצל גבריאל אקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ. ואצל יורקמי אצנן לבד. אך הענין ע\"ד מדרש, חלל ממלכה ושריה, שהקב\"ה החליף בשעת חורבן בהמ\"ק שרים ש\"מ. נמצא בימי אברהם היה יורקמי שר אש ולא בא להציל את אברהם, כי בימי אברהם אשר עדן היה העולם חושך לא ידוע ולא הבינו גבורות ה', ע\"כ לא נתחייבו עונש מיתה המשליכים את אברהם לכבשן. אבל בימי חמו\"ע היה יורקמי שר ברד ובא לצנן הכבשן, שהוא שר בדר. אך לאשר כבר נגלה כבוד ה' בכמה נסים, ואעפ\"כ אמרו שלו על ה' והשליכו את חמו\"ע לתוך הכבשן. לזה נתחייבו המשליכים שריפה. ולזה נצרך גבריאל לקרר מבפנים ולהקדיח מבחוץ. וזה ואמת ה' לעולם, אע\"פ שגבריאל נחל שירותו ועבודתו עכ\"ז דבר ה' לעולם תקום. והנה גבריאל עשה שני הפכים קרר מבפנים והקדיח מבחוץ. וזה כשניצולו חמו\"ע מכבשן האש אמר נבוכדנצר ומי שים טעם די כל עם אומר ולשן די יאמר שלו על אלההון די שדרך מישך ועבד נגוא הדמין יתעבד וביתה נולי ישתוה כל קבל די לא איתי אלה אחרן די יכול להצלה כדנה. ולהבין אמאי בחר דוקא בזה העונש, ע\"ד שידוע שנמצאים אנשים אומרים. כי מאחד פשוט א\"א להיות שני הפכים. והיה גם טעות נבוכדנצר בזה. וכשראה שגבריאל עשה שני הפכים. לז\"א מי שלא יאמין שהקב\"ה עושה שני הפכים. הדמין יתעבד. ר\"ל יפרידו ד' יסודותם כמו שאינו מאמין שהקב\"ה מקשר שני הפכים יחד כן יתפרדו היסודות שנקשרים יחד בגופו. וכן נמצאו אז אנשים שלא האמינו שהקב\"ה משגיח בשפלים. ועתה ראו שהציל הקב\"ה לחמו\"ע מן הכבשן אזי ראו הכל שהשגחתו ית' נטויה להשגיח בשפלים. לזה מי שיכחיש האמונה הזאת, ביתו נולי ישתוה. ר\"ל כי מי שאינו משגיח על ביתו היא מתמלאת רפש וטיט:", + "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. כוונת המזמור להכריח ולברר איך הוא אמת שהקב\"ה מצד אמתו מחוייב המציאות המציא העולם מהאפס ורצה להשפיע מציאותו לנעדרי המציאות והמציאם מהעדר. ולא עוד אלא שאפילו אחר המצאתם אין להם טבע קיים אלא עדיין הם מסורים בידו ית' לעשות בהם כרצונו כחמר ביד היוצר, ואפי' הטבע המוטבע בהם עומדים בו מצד הרצון האלהי הדבק בו, ובהבטל הרצון ההוא באיזה זמן שירצה הקב\"ה יתבטל הטבע. ולכן כנגד החלוקה הראשונה אמר הודו לה' כי טוב, ר\"ל ההודאה אמתית שראוי להלל לה' היא לומר כי הוא טוב, ומלת טוב מורה היותו מחוייב המציאות, כי הטוב הוא המציאות. והרע הוא ההעדר. ולכן נאמר בכל מעשי בראשית, אחר צאתו לאויר העולם, וירא אלהים כי טוב, ולהיות הקב\"ה מחוייב המציאות נקרא טוב כי הוא הטוב ההחלט. ולכן רצה להשפיע מטובו וממציאותו טוב ומציאות לנעדרי המציאות. וראוי להודות לו ולשבחו על כך. ולא על זאת לבד ראוי להודות לו, אלא ג\"כ שלעולם חסדו. כלומר שלא לבד בשעת הבריאה מהאפס עשה הקב\"ה חסד עם הנמצאים, וכמו שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה. אלא אפילו התמדת העולם על תלו והיותו מוטבע בטבעו, הוא מצד החסד עצמו שעשה הקב\"ה עם הריות, שלולא רצונו ית' הרוצה בקיומו של עולם היה מחזירו לתוהו כהרף עין. באופן שלעולם ועד הכל מסור בידו ולעולם עושה חסד עמנו, באופן שראוי להללו באומרנו כי לעולם חסדו. והביא ראיה לזה באומרו יאמר נא ישראל כו'. יאמרו נא בית אהרן כו'. יאמרו נא יראי ה' כו'. ויובן עם מה שאמר התנא על ג' דברים העלם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. ולכן כנגד העמוד הראשון אמר יאמר נא ישראל כו'. כלומר ישראל שהם קבלו את התורה יוכלו לומר ולהגיד ולהעיד כי לעולם חסדו, והתמדת וקיום העולם הוא חסד שעושה הקב\"ה עם הבריות שאין הטבע קיים, שהרי התורה היא אחד מעמודי עולם דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ואם ישראל שומרים התורה כתקנה העולם מתקיים. כדכתיב אם בחקותי תלכו כו'. ונתתי גשמיכם בעתם כו'. ואם אינם שומרים התורה ועצר את השמים ולא יהיה מטר כו', וכמה קללות כתובות בתורה. נראה מכל זה שלעולם ועד העולם מסור בידו יתברך לעשות בו כרצונו. א\"כ נמצא שהתמדתו וקיומו הוא חסד שעושה בכל עת. וכנגד העמוד השני שהיא העבודה אמר יאמרו נא בית אהרן כו'. כי להם נמסרה העבודה ועשיית הקרבנות והקטורת, הם יוכלו להגיד ולהעיד כי לעולם חסדו. שהרי מתוך עבודתם היו מכירים ויודעים השובע והרעב, וכמו שאחז\"ל שבעמוד הקטורת היו רואים, אם היה עולה ישר היה שובע בכל העולם, ואם היה לו נטייה לאותו הצד דוקא היה השובע, וגם באמצעות עבודתם והיותם זריזים בה היה הקב\"ה משפיע ומשגיח מטובו בעולם ובביטולה נתבטלה השפע וחסרנו כל. וכנגד העמוד השלישי אמר יאמרו נא יראי ה' כו'. כי יראי ה' הם חפצים ורודפים אחר מצותיו כמ\"ש אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאוד. ומצינו שהמצות היותר מיוחדות ומכונות להקב\"ה הוא גמילות חסדים, דגרסינן (בסוף פ\"ק דסוטה) דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמ\"ח. תחלתה גמ\"ח דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור, וסופה גמ\"ח דכתיב ויקבור אותו בגיא. והקב\"ה רמז לנו בתורתו לרמוז לנו שאין העולם מתקיים אלא בגמילות חסד עם החיים ועם המתים לתת לכל אחד די מחסורו אשר יחסר לו. ובזכות כך הקב\"ה נותן שארית וקיום לעולם, מדכמ\"ד, שיסודות העולם עם היותם הפכיים זה מזה. עם כל זה מתמזגים ומתערבים זע\"ז ונותן כל יסוד ויסוד חלק מה מטבעו לחבירו עד שמתמזגים זע\"ז ונעשו הנמצאים המורכבים מארבעתם, ובזה יתקיים העולם. ולכן יראי ה' שהם רודפים אחר מצות גמ\"ח הם יגידו ויעידו כי לעולם חסדו, והכל מסור בידו ית' בכל עת ואין טבע קיים לנמצאים, כי לכך רודפים אחר גמילות חסדים כדי שהקב\"ה יעשה באופן שיגמלו היסודות חסד זע\"ז ויתקיים העולם, כי הכל מסור בידו יתעלה:" + ], + [ + "מן המצר קראתי יה כו'. בא להביא ראיה לדרוש הזה. ואמר בהיותי במצור ובמצוק שהמזל דוחקני ומנגדני קראתי לשם י\"ה יתברך, להיות שבזה השם ברא הקב\"ה את העולם שנאמר כי ביה ה' צור עולמים. ולהיות שהוא בראו יכול לעשות ממנו כרצונו ולשדד המערכה ולבטל המזל. וכן עשה שענני וכיון שענני ושידד וביטל המערכה בהיותי במצר, ע\"כ יל\"ל שאפי' במרחב ובזמן שהמערכה והמזל מסייעני אין לי לומר המזל סייעני וגרם לי הטוב הזה אלא י\"ה יתברך עזרני וסייעני כיון שהיכולת בידו לשדדו ולבטלו. ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. הכוונה לומר שעם היות שיש יכולת להקב\"ה לשדד הטבע ומערכות השמים בשביל הצדיק. מ\"מ נראה לכאורה שאין כח בידו לבטל הבחירה מיד האדם אם ירצה לעשות רע למי שירצה. אחר שהבחירה נתנה לאדם, וכמו שאמר התנא והרשות תנונה כו'. וע\"ד ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי. וע\"ד זוה\"ק וישב, יפיל איניש גרמיה לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי דזעירין אינון דיכלין לאשתזבא ובג\"כ אמר למען הציל אותו מידם כו'. אך זה הוא לאיש שאינו כל כך שלם, שיספיק זכותו לבטל הטבע אבל לא לבטל בחירת האדם. אבל האיש השלם לגמרי יספיק זכותו שיבטל הקב\"ה בחירת האדם בשבילו, וזה השם לי כו'. ר\"ל אם אזכה שה' לי, ר\"ל שיתפרסם ויתקלס שמו של הקב\"ה שלם בשבילי, ולכן לא אמר כאן יה כמ\"ש מן המצר קראתי יה. אלא הזכיר השם שלם אז לא אירא אפילו ממה שיעשה לי אדם שהוא בעל בחירה. וכל שכן מן הדברים הטבעיים, ולא זו לבד יהיה לי אלא שגם כן ה' יהיה לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. ר\"ל לא לבד יהיה לי אלא שגם כן ה' יהיה לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. ר\"ל לא לבד יצילני מידם. אלא שאראה נקמתם בעיני כמו במצרים שראו עיניהם נקמתם מהמצרים. ע\"ד ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים. ולא די בזה אלא שראו בעיניהם. וזה וירא ישראל את מצרים מת כו'. וזה שירמיה אמר אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את ריבי. נראה שראיית הנקמה בחוש הראות הוה רבותא טפי. טוב לחסות בה' מבטוח באדם כו'. הכונה לומר שכיון שהכריח שהל מסור ביד הקב\"ה לעשות כרצונו. אם כן לשוא הוא השתדלות האדם, לכ\"א שלא יהיה האדם יושב ובטל. ע\"ד יכול ישב ובטל. ת\"ל בכל משלח ידך אשר תעשה. ר\"ל שצריך התעוררות והכנה מלמטה. והקב\"ה יצליח בידו. וז\"ש טוב לחסות בה' מבטוח באדם. ר\"ל מסבות בטחון האדם. ר\"ל שיבטח בה' באמצעות האדם לא שיהיה יושב ובטל, ומ\"ס זה היא מ\"ס הסבה. וע\"ד ארור הגבר אשר יבטח באדם כו' ומן ה' יסור לבו. משמע דוקא כשסר לבו מה' אבל אם לא סר לבו מה' לא יהיה ארור. אע\"פ שיבטח ג\"כ בהשתדלות האדם, והביא ראיה לזה מכמה פעמים שהיה במצור ובמצוק, ועם היות שהקב\"ה היה עמו לא היה יושב ובטל אלא היה משתדל בכל מאמצי כחו וה' היה מצליח בידו. וכנגד הפעם הראשונה שהיא מלחמות גלית, אמר כל גוים סבבוני, שכן כתיב שם ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה כו'. וכן אמרו ז\"ל שזה המזמור מדבר על דוד כשבא נגד גלית. ואמר בשם ה' שנראה מתוך הענין שעשה השתדלות האנושי, וה' הצליח בידו ששם בטחונו בו. וכמו שאמר אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות, הרי שבשם ה' אמילם אני עם השתדלות, ועוד ג\"כ פעם שנית כתיב ותוסף המלחמה להיות ויצא דוד וילחם בפלשים ויך בהם מכה גדולה כו'. וכנגד זה אמר סבוני גם סבבוני לרבות ג\"כ המלחמה שעה עם פלשתים שהכה מאתים איש, ויבא דוד את ערלותיהם, באופן שבכל פעם ופעם הייתי משתדל בכל מאמצי כחי בהיות מבטחי בהשם. ועוד ג\"כ פעם שלישית רמז כאן למלחמת פלשתים שעלו על דוד אחר שמלך על ישראל, דכתיב ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד, וכתיב שם ויכם שם דוד ויאמר פרץ ה' את אויבי וכו'. וכתיב ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד כו', שפירשו ששרפם, שהיו אסורים בהנאה. ולרמוז לזה אמר כאן דועכו כאש קוצים אשר לא יצלח לכל. דחה דחיתני לנפול כו', כאן רמז הקשר שעשה אבשלום בנו ואמר דחה דחיתני בלשון נכח להקב\"ה, לומר שמאתו יתעלה באה לו הצרה ההיא בשביל עון אשת אוריה החתי שלקחה לו לאשה, כמו שכתוב שם שאמר לו הנביא כה אמר ה' הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת. וכן היתה עצת אחיתופל, דכתיב ויאמר אחיתופל אל אבשלום בא אל פלגשי אביך ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך וחזקו ידי כל אשר אתך וכן עשה. שנאמר ויבא אבשלום אל פילגשי אביו לעיני כל ישראל. באופן שהצרה הזאת באה לו מאתו ית' על עונו, ולולא ה' שהיה לו לבדו הצילו לא באמצעות השתדלותו. כמו שעשה כמה פעמים במלחמת הפלשתים שהוא היה משתדל והקב\"ה מצליח בידו. אבל כאן וה' עזרני הוא לבדו שכן כתיב שם אחר שנתן אחיתופל עצתו, ויאמר אבשלום קרא נא גם לחושי הארכי ונשמעה מה בפיו גם הוא כו'. וכתיב ויאמר חושי לא טובה העצה אשר יעץ אחיתופל בפעם הזאת כו'. וכתיב ויאמר אבשלום וכל איש ישראל טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתופל וה' צוה להפר את עצת אחיתופל הטובה כו', הרי שהצלתו היתה מאתו ית' לבד. וזהו וה' עזרני, עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. הכוונה לומר שאע\"פ שבאותו מעשה נתלבש הקב\"ה בדין ובאכזריות, כמו שנאמר וה' צוה להפר את עצת אחיתופל הטובה לבעבור הביא ה' על אבשלום את הרעה. וזהו שרמז באמרו עזי שרומז דין ומשפט, כמו שנאמר ועד מלך משפט אהב, וזמרת נגזר ממלת זמיר עריצים יענה, מ\"מ ויהי לי לישועה, הצילני והושיעני מידו:" + ], + [], + [], + [ + "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. הב\"י בא\"ח סימן תצ\"ד (הביא בשם האגור) וז\"ל אסור להתענות במוצאי חג השבועות. דהוא אסרו חג, ובירושלמי קרי לה בנא דמועדא, ר\"ל בן המועד. וכדי להבין לאיזה ענין נקרא בן המועד, ועוד אמאי קרי לה בגמ' דידן אסרו חג. ונ\"ל דהנה המ\"א כתב (בסימן תכ\"ט) וז\"ל. משמע בב\"י דמותר להתענות באס\"ח דדוקא באס\"ח דשבועות אסור (דלא כב\"ח) ופי' דבריו דהב\"י כתב על דברי הטור שמפרש המס' סופרים דהתלמידים מתענין בה\"ב לאחה\"פ, וע\"ז הקשה הב\"י הא לא משכחת לה בה\"ב לאחה\"פ קודם ר\"ח אייר, ותירץ דמיירי בימיהם שהיו מקדשין עפ\"י הראיה ונמצא פסח אינו אלא ז' ימים, וא\"כ משכחת לה היכא דהיה יו\"ט האחרון ביום א' ואיכא בה\"ב עד ר\"ח אייר, ונמצא מוכח מכאן דמותר להתענות באס\"ח, דאל\"כ הדרא קושיא לדוכתא הא לא משכחת לה בה\"ב דהא ביום ב' הוא אס\"ח ואסור להתענות, א\"ו מוכח דמותר. והנה יש להקשות על מ\"א דלא מוכח מהב\"י מידי, דהנה יש להקשות על הב\"ח שפסק דאסור להתענות דהוא נגד הגמ', דאמרינן (תענית י\"ד ע\"ב) מתמניא ביה עד סוף מועדא אתותב' חגא דשבועא דלא למספד ביה, ופריך נימא עד המועד ומועד גופא יו\"ט הוא ואסור, ומשני ל\"צ אלא לאסור יום שלאחריו, א\"כ מוכח בהדיא דבאס\"ח מותר להתענות דאל\"כ קשה נימא עד המועד דיום לאחריו ג\"כ אסור, ובשלמא מהא דתניא שבתות ויו\"ט לפניהם ולאחריהם מותרין לק\"מ די\"ל דמיירי בזמן שבהמ\"ק קיים, דאז היה מותר א' לא הוה שלמים באס\"ח דעיקר הטעם של הב\"ח הוא דבאס\"ח עפ\"י רוב קרבו שלמים, וא\"כ בזמן הבית היכא דלא הוו שלמים אז מותר להתענות, אבל הך ברייתא מיירי כשאין בהמ\"ק קיים כמשאז\"ל (ר\"ה י\"ט ע\"א) דהברייתא דבעשרים ותמניא בהי, היה בזמן שאין ביהמ\"ק קיים דהא יהודה בן שמוע כו' ור\"מ לאחר החורבן היה ע\"ש, וא\"כ ע\"כ מוכח דהאי ברייתא דתענית ג\"כ לאחר החורבן דאל\"ה מאי מקשו הגמ' (תענית שם) יפוק ליה דהיה יומא דבתר עשרין ותמניא דהא בזמן שבית המקדש קיים עדיין לא היה יום טוב כלל, ואם כן מוכח בעשרין ותמניא, ע\"ש. נמצא מוכח דמיירי לאחר החורבן, א\"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי משי לאסור יום שלאחריו הא בלא\"ה אסור משום אס\"ח. וצ\"ל דדעת הב\"ח דהנה עיקר הטעם מה שאמרו דיו\"ט לאחריו מותר ויו\"ט הכתוב במגילת תענית אסור לאחריו משום דיו\"ט דאורייתא לא בעי חיזוק ומגילת תענית דרבנן בעי חיזוק. ולפ\"ז י\"ל דהא דאמרינן ביו\"ט לאחריו מותר היינו בימיהם שעושין יו\"ט רק יום ר' וא\"כ א\"צ חיזוק, אבל לדידן שיו\"ט שני אינו אלא מדרבנן וא\"כ בעי חיזוק, ולכן לדידן אסור להתענות באס\"ח, ומשני הגמ' שפיר ל\"צ ליום שלאחריו. והיינו לבני ארץ ישראל שעושין יום א' וא\"צ חיזוק, וא\"כ מותר להתענות, לכן אסור משום יו\"ט הכתוב במגילת תענית, וא\"כ לפ\"ז לא מוכח מהב\"י מידי, די\"ל דסבר כהב\"ח ושפיר משני דהא הטור מיירי לאותן המקדשין עפ\"י הראיה, ולכן מותר להתענות באס\"ח, אבל לדידן דיו\"ט שני דרבנן אה\"נ דאסור כמ\"ש, וי\"ל דמוכח דהא דעשו רבנן חיזוק היינו ביו\"ט דעיקרו דרבנן כגון יו\"ט הכתובים במגלת תענית, אבל יו\"ט שני דכיון דמשום ספיקא הוא בזה לא עשו חיזוק, דהא ביו\"ט של ר\"ה מותר להתענות לאחריו, ואיכא מ\"ד במס' ביצה דאף בר\"ה משום ספיקא הוא, ולא הוה כיומא אריכתא, וא\"כ אמאי מותר, א\"ו דבהא לא עשו חיזוק, וא\"כ אין נ\"מ אם יו\"ט הוא יום א' או לאו וא\"כ שפיר מוכח מהב\"י דמותר להתענות דלא כהב\"ח:", + "ומה שקשה על הב\"ח ממס' תענית י\"ל דלק\"מ דהא עיקר הטעם דאסור להתענות באס\"ח הוא משום דבגלים היו מקריבין הרבה שלמים, ונאכלין לב' ימים וא\"כ באס\"ח אכלו שלמים, ובזמן הבית היה אסור להתענות, לכן גם עכשיו אסור. כמו שמצינו בר' צדוק דלא תענה בט\"ב שנדחה מפני שבזמן הבית היה יו\"ט שלו שהיה קרבן עצים, אלמא כיון שנאסרו אז נאסרו לעולם, ולפ\"ז היכא שחל יו\"ט בשבת, כה\"ג ודאי מותר להתענות, דאז לא היה שלמים באס\"ח דע\"כ הביאו בע\"ש וא\"א לאוכלו ביום א', לכן שרי להתענות, ולכן שפיר משני לא נצרכה אלא לאסור יום שלאחריו, ונ\"מ היכא שחל יו\"ט בשבת דאז מותר להתענות, אבל משום יו\"ט הכתוב במגילת תענית אסור אף בזה. וי\"ל דלכן קרינן ליה אס\"ח לומר דעוד איסור לחג, דכמו דאסור להתענות בחג כך אסור להתענות ביום שלאחריו. והיכי עושין היכרא באיסור דלמא אם רצה להתענות הרשות בידו, ואמרינן דעושה היכרא באכילה ושתיה, ר\"ל דמרבין בסעודה כמו ביו\"ט, וא\"כ נוהגין בו מנהג יו\"ט, ולכן קרי לה בירושלמי בנא דמועדא, ר\"ל דקדושתו הוא מחמת שהוא בן המועד, דכמו בן שיורש נכסי אביו כך אס\"ח יורש השלמים שנשארו מיו\"ט שאז אכלנו בו:" + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ע\"ד בעה\"ק פכ\"ד. כי האל ית\"ש חכם רוצה ויכול, וזה גדול אדונינו להורות על הרצון כי גדול לעשות מה שירצה ואין מי שיעכב ע\"י, ורב כח לרמוז על יכולתו, לתבונתו אין מספר להורות על היותו חכם. והנה נגד רצונו להטיב לזולתו כי רב חסד הוא, אמר הודו לה' כי טוב כי זה דרכו להיטיב ולא נשתנה ולא ישתנה, כי לעולם חסדו, הודו לאלהי האלהים כו'. שהמלאכים נקראו ג\"כ אלהים אבל זה אצלם שם המושאל. והוא אלהי האלהים נגד תבונה שאצל החכמה קצובה וזה ואדוני חכם כחכמת מלאך אלהים לדעת כל אשר בארץ, ולא אשר בשמים. נגד היכולת המוחלט אמר הודו לאדוני האדונים אלו השרים של מעלה אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים. וכאו\"א אדון על אומתו וארצו. ועכ\"ז הוא אדון על כולם, להשפילם כשירצה ולהכניעם כמו שעשה במצרים. וע\"ד וירא ישראל את מצרים מת, זה שר ש\"מ שהורידהו מגדולתו. ותני והדר מפרש לעושה נפלאות גדולות לבדו, כי בזה הראה כחו ויכולתו לשדד המערכה לעשות נפלאות ונסים כמו שעשה לאבותינו במצרים. לעושה השמים בתבונה זהו נגד חכמתו, שהשמים המה אש ומים ופתכן זה בזה ועשה מהן שמים. אע\"פ שהמה נגדיים זה לזה. לרוקע הארץ על המים נגד רצונו המוחלט. אע\"פ שהטבע שהדברים כבדים יורדים למטה, עכ\"ז הארם עומדת על המים, ועל הכל לעושה נפלאות גדולות לבדו, כי מלת לבדו נאמר על כל העולם שהכל ברא לבדו ע\"ד כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה ה' לבדך, (מדרש) מלך בשר ודם מתקלס במדינה וגדוליה מתקלסים עמו מפני שנושאין במשאו, אבל הקב\"ה אינו כן אלא הוא לבדו מתקלס הוא לבדו מתהדר בעולמו. והראיה שאע\"פ שהוא מנהיג העולם ע\"י נערכת השמים הוא משדדן כרצונו, וע\"ד מי אתי בבריאת העולם, וע\"ד אחרים שמאחרין הטובה. וזה לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. ע\"ד מדרש (בראשית פ' ו') ר' עזריא בש\"ר חנניא אמר לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד. א\"כ למה נבראת לבנה אלא מלמד שצפה הקב\"ה שעתידין לעשותן אלהות, אלו היה אחד עאכו\"כ. לכ\"א תחלה לעושה אורים שהם גדולים עכ\"ז בראם שנים את השמש לממשלת כו'. כדי שיכירו שאין בהם כח, שהרי השמש אינו מושל אלא ביום והירח אינה מושלת אלא בגלילה, ובזה נודע שאינם אלהות. א\"י הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו כו', ע\"ד שידוע שכבודו ית\"ש נקרא א\"ס כי אין לו תחלה ולא סוף והוא לבדו היה והוה ויהיה, וכשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם בחסדו. האציל מעצמותו יו\"ד ספירות הקדושות עולם האצילות. ואח\"כ ברא עולם הבריאה הנקרא עולם הכסא מתנשא ומרחף על עולם המלאכים, ועולם המלאכים נקרא יצירה, ואח\"כ עולם העשיה, והכל מחובר ומקושר חיים וקיימים לעד בכח אור קדושתו. וזה הודו לה' כי טוב, בהיותו לבדו ושמו הגדול אחד עלה ברצונו הפשוט לברוא העולם בחסדו, וזה כי לעולם חסדו, ואח\"כ מדבר בעולם האצילות ואמר הודו לאלהי האלהים, ר\"ל כאשר האצל עולם האצילות נקרא אלהי האלהים, כי גם האצילות כולם אלהים שהאציל מעצמותו ית', אמר ג\"כ שתהיה לעולמי עד ולכך אמר כי לעולם חסדו, אח\"כ אמר הודו לאדוני האדונים נגד עולם הכסא שהוא מרחף ומתנשא על חיות הקדש, והוא משפיע ומחיה לעולם המלאכים הנקראים שרים ואדונים, שע\"י יתנהגו הגלגלים מכח חיותו כח אור קדושתו, ואע\"פ שהשרים ממונים לנהניג הגלגלים, ואעפ\"כ הכל בכחו ורשותו ית\"ש, וזה כל\"ח, לכן אח\"כ חשב כל עולם העשיה לעושה נפלאות גדולות לבדו, לעושה דייקא שעשה עולם העשיה וגם עושה בכל יום נפלאות. לזה כל\"ח עולם העשיה. והכל בהשתלשלות זיו אור קדושתו אשר לעולם חסדו. ועד הנה סיפר במע\"ב של עולם העשי' שהתנהג בלתי השתנות אבל עתה נתגלה יותר מהותו מהשתנות הטבע, לכ\"א למכה מצרים בבכוריהם שהבנים הרגו לאבותם היפך הטבע. ויוצא ישראל מתוכם ששודד מערכת השמים שהיו מורים רעה לישראל והפך הכל לטובתם. וכן לגוזר י\"ס לגזרים, שנשתנו סדרי בראשית והיו ג\"כ העגלות מושכים הסוסים. ולמוליך עמו במדבר בארץ לא זרועה וירידת המן. ולמכה מלכים גדולים שהיה בשינוי סדרי מע\"ב שהעמיד החמה למשה ויהושע, וזה הודו לאל השמים שהוא אל ותקיף שהוא אלהי השמים הכולל הכל ומחיה לכל, כי לעולם חסדו:" + ], + [], + [ + "אלו פינו מלא שירה כו' ועיניו מאירות כו' וידינו פרושות כו' ורגלינו קלות כו' אין אנחנו כו'. נראה ביאור דעת הקדושים מתקני זמירות אלו, בהקדם מאמר רבותינו ז\"ל (ב\"ב דף ו' ע\"א) על פסוק אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם, אמר רבה איוב בסערה חרף ובסערה השיבוהו. בסערה חרף דכתיב אשר בסערה ישופני אמר לפניו רבש\"ע שמא רוח סערה עברה לפניך ונחלף לך בין איוב לאויב, בסערה השיבוהו דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה וגו' אזר נא כגבר חלציך אשאלך וגו'. אמר ליה מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קולות, הרבה קולות בראתי בעבים ולכל קול וקול בראתי לו שביל בפ\"ע כו' שאם יהיו יוצאין שני קולות משביל אחד היו מחריבין את כל העולם, בין קול לקול לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי, עכ\"ל הגמ'. ופירש המהרש\"א כונת המאמר היות שאיוב היה כופר בהשגחה והיה אומר ארץ נתנה ביד רשע ופני שופטיה יכסה (איוב ט׳:כ״ד) ר\"ל ביד רשע הוא השטן המתעה ומרגיז, ופני שופטיה זה הבורא ית'. ור\"ל שעושה מסך מבדיל בין הבורא והברואים וז\"ש שמא רוח סערה, הוא השטן ממלאכי משחית הנקראים רוחות המסערים את העולם, ע\"ד עושה מלאכיו רוחות, עברה לפניך, ר\"ל הפסיקה בין השגחה ובין המושגחים, ונחלף לך בין איוב לאויב. ואמרו ובסערה השיבוהו, ר\"ל שהבינוהו מחכמת היצירה שהוא ית' משגיח אפי' בפרטי הדברים. ואמר הרבה קולות בראתי בעבים ר\"ל קולות הרעמים, שעל רעך אחד אנו מברכים שכחו וגבורתו מלא עולם, ואלמלי היו שני קולות יוצאות משביל א' לא היה העולם מכילם והיתה נחרבת. ע\"כ תוכן דברי המהרש\"א. ונ\"ל עוד ע\"פ דברי רז\"ל (בתענית פ\"ג) מלאך הממונה על הגשמים רידיא שמו ויתיב בין תהומא עילאה לתהומא תתאה, לתהומא עילאה אמר ליה חשור מימך לתהומא תתאה אמר אבע מימיך, ואמרו ז\"ל (ביומא פ\"ק) ג' קולות יוצאין מסוף העולם עד סופו כו'. וי\"א אף רידיא, ר\"ל קול המלאך הממונה על הגשמים היינו אותן שני קולות שהמלאך אומר לתהומא עילאה ותהומא תתאה. ואלו היו אותן שני קולות יוצאות משביל א', ר\"ל בפנים אחד, והיו המים יוצאין מתהומא עילאה ותהומא תתאה היו מחריבין את העולם כמו שהיה הענין במבול, מלמעלה נפתחו ארובות השמים ומלמטה נבקעו מעינות תהום רבה. והקב\"ה משגיח על אותן הקולות שלא יצאו משביל אחד. וזהו שירת הים (בפרק שירה) מקולות מים רבים וגו' אדיר במרום ה', ר\"ל מאותם הקלות של המלאך רידיא שמזה באים מים רבים ע\"י שקורא לשני התהומות מזה מוכח שאדיר במרום ה' הנותן דרך ונתיב לכל קול וקול שלא יהיו שני קולות יוצאין משביל א', וזה ג\"כ שירת המים שהם אומרים לקול תתו המון מים בשמים. ר\"ל לקול אחד בלבד נותן המון מים בשמים לירד לעולם שמזה יוכל העולם להתקיים, תמצא שמקולות אלו נתברר שבח ההשגחה הפרטית. וזה ביאור אלו פינו מלא שירה כיס, ר\"ל ששירת הים היא על ההשגחה, ואלו פינו מלא שירה כים על ההשגחה פרטית שאתה משגיח עלינו לטובתנו, אין אנו מספיקים לברך את שמך על אחת מאלף כו' הטוב שעית כו', ור\"ל שהשגחתך עלינו עברה ופרצה גבול השבח וההודאה בלי שיעור כי רבות עשית ה' אלהינו: ולשוננו רנה כמהון גליו כו', נראה ביאורו ע\"פ מאמר רבב\"ח (ב\"ב פרק המוכר את הספינה) אשתעו לי נחותי ימא האי גלא דאטבע דספינתא כו' ומחינן ליה באליתא דחקיק עליה אהיה אשר אהיה כו' ונייח, עוד שם ורמיא לה גלא קלא לחברתה וא\"ל חברתי מי שבקת מידי בעלמא דלא שטפית וניתי אנא ונחרביה א\"ל פוק חזי גבורתא דמרך דאפי' כמלא חטא דחלא לית דעבר שנאמר האותי לא תיראו נאום ה' כו' אשר שמתי חול גבול לים, חק עולם ולא יעברנהו ע\"כ גמרא, ופירש המהרש\"א היות שהכתוב אמר המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון וכתיב והרשעים כים נגרש, נמצא שהרשעים נמשלו לים והרעות הבאות עליהם נמשלו לגלי ים כדכתיב כל משבריך וגליך עלי עברו, והצדיקים במעשיהם המגינים על הרעות נמשלו לחול הים המגבילים את הגלים שלא יעברו חוץ לגבולם וישטפו את העולם. וכן ע\"י הצדיקים הקב\"ה מפיר עצת הרשעים שלא יאבדו את העולם, ולפ\"ז ביאור המאמר אשתעו לי נחותי ימא המה הנכנעים תחת עול הרשעים המה בדמיון יורדי הים, האי גלא דמטבע לספינתא כי מי שהוא תחת שיעבוד הרשעים הוא בדמיון ספינה המטורפת בים, ומחינן ליה באלותא דחקיק עליו אהיה כו'. היינו הבטחת התורה שחקוק בה מאמר הש\"י אהיה כו'. כמו שדרשו חכמינו ז\"ל אהיה עמכם בגלות מצרים כו'. וזה גם כן מה שאמר דגלא רמי קלא לחברתה מי שבקת כו'. ר\"ל שהרשעים שואלים אם נשאר עוד מקום שלא הרעו וישרשו אחריו כדי שלא ישאר ענף ושורש כמאמר הכתוב (משלי ד׳:ט״ז) כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשילו, וכשרואים שלא יוכלו לעשות כלה אומרים זה לזה פוק חזי גבורתא דמארך דאפי' כמלא חוטא דחלא, המה מעשיהם של צדיקים המגינים על הרעות כחול המגבילים את הים ואומרים לו עד פה תבא ולא תוסיף. וזה האותי לא תיראו נאם ה' אשר שמתי חול גבול לים. ר\"ל אתם הרשעים האומרים בלבבכם לכו ונכחידם מגוי כו', איך לא תיראו מפני אשר שמתי זה לעומת זה מעשיהם של צדיקים לעומת רעותיהם של רשעים ומשימים גבול לרעות לבל יעשו כלה, אשר שמתי חול גבול לים. נמצא מזה מוכח ג\"כ השגחתו ית' הפרטית דאפי' כמלא חוטא דחלא כו'. וזה ביאור ולשוננו רנה כהמון גליו. שהמון הגלים מודיעים השגחת השי\"ת, פוק חזי גבורתא דמארך. אבל אנחנו אם באנו להגיד בעמים עלילותיו ית' ולהודיע השגחתו מצד טובותיו עלינו. אין אנו מספיקים כו'. כי רבת שבעה לה נפשנו המים הזידונים. ולולא ה' שהיה לנו כו' אזי המים שטפונו שה אחת כו' ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם, שכל קיומנו בזמן הזה הוא רק מהבטחתו יתב' אהיה אשר אהיה, וכדרש חז\"ל אני שהייתי עמכם בגלות מצרים כו', וזה אין אנו מספיקים כו' ולברך את שמך. ר\"ל שמך אהיה כו' יתב': ", + "ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע. ע\"ד פרק שירה שמים אומרים השמים מספירם כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, ואחז\"ל (בפ\"ק דכתובות) דהכי קאמר קרא מעשה ידיו מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר, וביאור המאמר נ\"ל ע\"פ דאמרינן (ב\"ב פ\"ק) במאמר שהתחלנו בטענת הש\"י עם איוב, ואמר לו מי פלג לשטף תעלה. הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמו כו'. שאלמלי שני טיפין יורדות מדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות, בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. וזהו כונתם ז\"ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר, ר\"ל ע\"י שאנו רואים שאין הארץ מתטשטשת, וזה מגיד כבוד אל שבין טיפה לטיפה לא נתחלף לו. וזהו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, שהרקיע והיינו מטר מגיד השגחת הש\"י, ואנחנו לא נדע במה להודיע השגחתך. כמאמר הכתוב נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר: ", + "ועינינו מאירות כשמש וכירח. ביאורו ע\"פ מאמר רז\"ל בהאי ענינא מן הסערה השיגוהו שנאמר ויען ה' את איוב מן הסערה אמר ליה הרבה נימין בראתי בראשו של אדם וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפ\"ע כו' שאלמלי שני נימין יונקות מגומא אחת מחשיכות מאור עינו של אדם בין גומא לגומא לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי (עיין במהרש\"א). נשמע מזה דמכח מאור עינו של אדם מוכרח השגחת הש\"י שמשגיח אפי' בין גומא לגומא, ומזה נדע שהיוצר יחד לבם ומבין כל מעשה איש ואיש ופועל אדם ישלם לו. וזה (שמואל טז) כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, (ע\"ד כי לבי ראה) ור\"ל שהאדם ישכיל מהעינים שמזה מוכרח השגחת הש\"י שהשם יראה ללבב והוא בוחן לבות. וזה ביאור ועינינו מאירות כו', ר\"ל שאלו היינו מודיעים השגחתו כמו העינים המוכיחים השגחתו יתב' אין אנו מספיקים כו'. כי כל פה ילאה לספר ולא תשבע עין לראות. כי תמיד עיני ה' אלהינו בנו להטיב לנו מראשית השנה וכו': ", + "וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות, יבואר ג\"כ ע\"פ מאז\"ל שם. הידעת עת לדת יעלי סלע, יעלה זו אכזרית על בניה בשעה שכורעת ללדת עולה לראש ההר כדי שיפול הולד ממנה וימות ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ואלמלי היה הנשר מקדים או מאחר רגע מיד מתה. בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי, חולל אילות תשמור אילה זו רחמה צר בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה הרחם ומתרפה ויולדת ואלמלי מקדים רגע או מאחר רגע מיד מתה. בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב כו'. נמצא זמן הנשר שאינו מקדים ואינו מאחר רגע א', וכן מאילה עם הנחש שהאילה קלת רגלים אילה שלוחה והנחש קצוץ רגלים הולך על גחון, ואעפ\"כ הקב\"ה מזמינן כאחד ברגע א'. ומוכח השגחת הש\"י אף על הרגעי'. וז\"ש שאלו היינו משבחין עוצם השגחתך עלינו לטוב בשיעור רב מההשגחה כמו שנראה מנשרי שמים, שהקב\"ה מזמינן ליעלי סלע, וכמו שנראה מקלות האילות שעם רוב מרוצתם הקב\"ה מזמין להם ברגע אחד נחש הולך על גחון, אין אנחנו מספיקים להודות כו': ולברך את שמך על אמת כו'. הענין כמו שכתבו המקובלים על פסוק בידך עתותי כו' כל העתים והרגעים מדובקים זה בזה רגע ברגע עד שלא תמצא רגע אחד ביום שיהא פנוי מהשגחת השי\"ת עלינו שאילו הפסקה ההשגחה רגע כהרף עין יאבדו כולם ח\"ו. וע\"ז רומז שמו הגדול שע\"י גלגל אות רשון משמו יתב' לכל ארבע אותיות של שם הויה יעלה תתר\"ף המה חלקי כל שעה מי\"ב שעות שביום ובכל יום מתגלגל מי\"ב צירופי הויה לי\"ב צירופי הויה וכל אות מתגלגל מתתר\"ף ולתתר\"ף עד שלא תמצא שעה מכ\"ד שעות שביום לשום רגע מתתר\"ף רגעים שלא יהיו עיני ה' משוטטות ומשגיחות על כל הפרטים, נמצא שמו הגדול מורה שהוא משגיח על כל רגע ורגע, וזה אלו פינו מלא שירה כיס, והמון גליו, ומרחבי רקיע, ומאור העינים, ונשרי שמים, ואילות. שכל אלו מורים על השגחה פרטית. אין אנו מספיקים להודות את שמך, שמתגלגל מי\"ב לי\"ב ומתתר\"ף לתתר\"ף:" + ] + ], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [ + [ + "אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב כו'. הענין שהמקדש הראשון וכן השני נבנו באמצעות בו\"ד, בית ראשון נבנה על ידי שלמה המלך. לז\"א ה' אמר לשכון בערפל, ר\"ל שעזר ה' היה חבוי בהאמצעיים לזאת אין תקוה שיקום לעד, וזה בנה בניתי בית זבול לך, ר\"ל אני בו\"ד בניתי ועי\"ז ידעתי שאין זה בית עולמים רק מכון ויסוד לשבתך עולמים, וכן משה אמר ידעתי שתביאמו ותטעמו בהר נחלתך ואמה בעצמך תבנה בית המקדש, אבל זה הבית המקדש הוא רק כמו נטיעה והכנה ומכון לשבתך שתפעל אתה ה'. שרק ידך יכוננהו ולא באמצעות בו\"ד, וזה מקדש ה' כוננו ידיך. וזה אדיר הוא שהוא חי וקים לדו דורי' כמאז\"ל מאי אדיר דקיימא לדרי דרי ידענו שברחמיו יבנה ביתו בקרוב. שלא ימתין עד סוף קץ הגאולה, רק יקרב הקץ. אך אנחנו מבקשים שלא ימתין על מהרה דמארי עלמא תתנ\"ב כמנין ונושנתם. לכ\"א במהרה במהרה בימינו לעינינו בקרוב. ואח\"כ מבקשים אנחנו על מעלת הבנין. אל בנה, ר\"ל בעצמך תבנה לא כבית ראשון ושני. וא\"ת להמתין עד שנהיה מוכשרים, ולז\"א בנה ביתך בקרוב. לא בהמשכת הזמן:" + ] + ], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [ + [ + "חד גדיא חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא חד גדיא. יתכן כי אחרי כל ההבטחות ימס כל לב ורפו כל ידים אשר אחרי כל הרפתקאות שעבר עליהם במצרים וכל התיקונים שתקנו האבות לבניהם במצרים עד שהגיעו לשלימות שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי וזכו למ\"ת ולשעה קלה קלקלו הכל, ע\"ד עד שהמלך המביסו נרדי נתן ריחו ונתבטל התיקון, ע\"ד אני אמרתי אלהים אתם כו' אכן כאדם תמותון, א\"כ יש לחוש להבטחת הנביאים שמנחמים לציון וירושלים ולישראל עם סגולתו אשר אנו מצפים ומיחלים לישועתו שיתוקן מיעוט הירח על דרך והיה אור הלבנה כאור החמה ויהיה ה' אחד כו' ולא יוסיפו בני עולה עוד לענותו כבראשונה, וחוששים שמא רק יום או יומים יעמוד התיקון ויבא ח\"ו השטן בתוכם לבטל ולהרוס התיקונים כאשר עשה בשעת קבלת התורה, ואם עון אבותינו גרם לקלקל התיקון פן ח\"ו יקרה לונו כמוהם, ומעתה אבד סברנו, ובא המגיד לנחם אותנו. שאז כל התיקונים שהיה לא היה ע\"י הש\"י עצמו רק ע\"י בשר ודם ומה הוא עובר אף פעולתו עובר, אבל לע\"ל שיהא התיקון ע\"י הקב\"ה בעצמו מה הוא חי וקים לעולם כן יהיה פעולתו נצחיי, ואז יקויים הבטחת כל הנביאים ע\"י ההבטחה והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ", + "ופתח ואמר חד גדיא כו'. והנה ידוע שעיקר בריאת העולם היה שיהא לאדם הבחירה ואת זה לעומ\"ז עשה האלהים יצ\"ט והיצה\"ר וכל דרך איש ישר בעיניו, ולרמז על זה אמרה תורה ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פתח או\"מ. היינו ע\"ד שהיצה\"ר נקרא צפוני שהוא צפון בלבו של אדם ומפתה לאדם שמייעצו לטובתו, וזה זזני השעירים אומרים שמייעצים אותנו לבא לפני ה' פתח א\"מ ויצה\"ר מטעה לאדם, ע\"ד אין אדם עובר עבירה אא\"כ נכנס בו רוח שטות, ולזה אז\"ל ולקח את שני השעירים שיהיו שוים במראה וקומה ודמים, באופן ששעיר בשעיר מיחלף. וזה ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, היינו שכל כך משתוים המה פתוי היצה\"ר לפתוי היצ\"ט אשר לא יתכן בשום אופן להכיר רק עפ\"י גורל יתודע שגורל אחד לה', שהיצ\"ט באמת הדריך אותנו לה' וגורל א' לעזאזל. והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה', היינו המע\"ט שנעשו בעצת יצ\"ט המה באמת לה'. אלם מסיבת השתוותם נעשה הקלקול ולפתח חטאת רובץ. וזה ועשהו חטאת, להורות שהחטאים האלו אינם בעצם רק כוונתם היה לטובה. וזה והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה' לכפר עליו. היינו לכפר על עצתו שייעץ לנו לרעה. ובדעתנו היה לטובה לשלח אותם לעזאזל. ר\"ל אשר באמת נודע לנו כי כל עצתו לעזאזל. ואמר חד גדיא, ר\"ל מתחילה קודם שחטא אדם הראשון היה כולו קדש לה'. ואחר שחטא נתערבו טו\"ר כחדא ואמר ה' לקין לפתח חטאת רובץ כו', ויצא עוד חד גדיא השני והיו תואמים בסוד עשו ויעקב שני גדיי עזים, אשר ע\"כ זבין אבא להיותם בחדא דרגא קנה שניהם בתרי זוזי בשוה בדמים. בעד כל אחד זוזא כדת ולקח שני השעירים בשוה. והנה בצדיקים אמרו רז\"ל ומצאת את לבבו נאמן לפניך. שעשה מיצה\"ר ר\"ל מכל מעשה היצר רק טוב, ע\"ד ולעבדו בכל לבבך בשני יצריך, ע\"ד זוה\"ק דא הוא פולחנא שלים כד אתכייפא האי יצה\"ר מאן מנכון דמהפכין מחשיכא לנהורא ומרירא למתקא, וע\"ד בכל דרכיך דעהו. והנה בצאת ישראל ממצרים, לא קמו בהימנותייהו ואמרו היש ה' בקרבנו אם אין וגבר היצה\"ר להכניס בהם ספק אם הש\"י משגיח עליהם." + ], + [ + "וזה ואתא שונרא ואכלה לגדיא. ע\"ד מאז\"ל (הוריות) כלב מכיר את קונו אבל חתול אינו מכיר את קונו. ובזה יבואר הטעם למה הכעיס תמרורים על עמלק יותר מעל המואבים שהחטיאום, ואמרו ז\"ל קשה המחטיאו יותר מהרגו, ומכל שכן המצריים שמהם שחטו ומהם הרגו ומהם מעכו בבנין ולא החמיר עליהן למחות שמם מתחת השמים. והענין כי עמלק ראש לכל ע' שרים ע\"ד ראשית גוים עמלק וכיון שראה שעלו ישראל ממצרים וינצלו את מצרים כמצודה שאין בה דגן ונשארו כולם פגרים מתים בלי חיות. כמבואר בספרים קדושים, מה עשה ויוגד למלך מצרים כי ברח העם, ואיתא בבעה\"ט עמלק הגיד לו, וכשראה שגם זה לא הועיל והתשועה הגדולה אשר עשה ה' במצרים, התחכם בתחבולה גדולה לנצחם באשר קרך בדרך (עיין זוה\"ק פ' ויקהל) שקלקל כל היגיעות שיגעו עד עכשיו וטימא משכן ה'. והכל מפאת שאמרו היש ה' בקרבנו אמר הקב\"ה אתם אמרתם היש ה' בקרבנו חייכם שאני מוסר אתכם לכלב מיד ויבא עמלק כו'. כלב מכיר את קונו כו'. ולפ\"ז שפיר מכ\"מ אתם ראיתם כבוד ה' עין בעין ואתם אומרים היש ה' בקרבנו ואינכם מכירים את קונכם כחתול שאינו מכיר את קונו והכלב טוב ממנו שמכיר קונו, לכן חייכם שאני מגרה בכם הכלב, ויבא מי שמכיר את קונו ויפרע ממי שרואה רבונו עמו תמיד ואינו מכירו ואומה היש ה' בקרבנו אם אין. מיד ויבא עמלק. ואלו לא היו במדרגות שונרא והיו מכירים רבונם היה נשאר קיים התיקון. אבל ע\"י שהיו בבחינת שונרא חזרו וקלקלו התיקון." + ], + [ + "ולכן ואתא כלבא ונשך לשונרא, וע\"י רעתו עשו תשובה ע\"י משרע\"ה, " + ], + [ + "וזה ואתא חוטרא מטה משה שבו אין אחיזה למדה\"ד והוא מטה עוז הרודה ומכה לאויבים והכה לכלבא דנשך לשונרא בכח זכות אבות ואמהות. ע\"ד מחר אנכי נצב על ראש הגבעה. ודרשו הרים אלו אבות גבעות אלו אמהות. ומטה אלהים בידי וחזר התיקון כבתחלה. " + ], + [ + "ואתא נורא ר\"ל מדה\"ד הקשה אש זרה. ע\"י כי נעצר משה בשמים בלי לחם ומים, חולק לבבם לשנים, ויקהלו על אהרן בעז מצח, ותפסוהו ברצח, לאמר איפה אחיך הנביא, כמו כארי ולביא, אותך במשפט נביא, עשה לנו אלוה חומר, יהיה לנו שומר, עצת אהרן התמים, פרקו לכם הנזמים, ובאש השליכו הקמים, ומתוך האש והלהב, יצא העגל זהב, משמים הביט אל, כי סר ישראל, ובאלהי נכרה תגאל, אמר למשה רד, שחת עמך זד. ואחיך אהרן עד. בחימה משה ירד, לדבר אל חרד, ובלבו לאלהי הרוחות , שבר הלוחות, וזה ואתא נורא ושרף לחוטרא של משה וחזר קלקולם הראשון למקומו. " + ], + [ + "ואתא מיא וכבה לנורא. ר\"ל ע\"ד ויקח את העגל וישרוף באש ויזר ע\"פ המים וישק את בנ\"י, ומשה זעק מרה, שובה ישראל בנפש ברה. ואז לב ישראל בכה, מוסר משה לקחה, ונפשה לארץ שחה. ומה עלה לרקיע, שם אמריו הגיע. את עמו להושיע, סלח נא לעמך. האר למו פניך, הלא שבו אליך. וכמקוה בור ומעין, נגר דמע העין. מחני אם אין, וה' ממרום ענהו כדברך סלחתי וחזר התיקון כבתחלה. " + ], + [ + "ואתא תורא בימי ירבעם שעשה עגלים ונתעורר מחדש עון העגל ואף ה' חרה על כי תורתו עזבו, ואלהי הכר אבו. שלח נביאים וחוזים, עד מתי הוזים, דבר ה' בוזים. וזה התורא שתא למיא, מימי החסד אשר המשיך מרע\"ה וכבה אז לנורא. ועתה ע\"י ירבעם חזר הקלקול ופרח כראש משפט, ע\"ד (מדרש איכה) כרפאי לישראל אמר הקב\"ה באתי לרפאות את ישראל מעון העגל ונגלה עון אפרים עגליו של ירבעם, וחזר הקלקול כבתחלה. ומאז מלכות ישראל דלה, מדור לדור זלה, כמעט קט כלה. מושל בבל בזדונו, הוא וכל המונו. שחתו ציון וארמונו, הרגו עם חלך, שרפו מקדש מלך, ותהי נציב מלח. וישראל לבבל ירדו, נעו גם נדו, בין אויבים עמדו, עד העיר ה' רוח כורש וארתחשסתא ויתנו רשות לעזרא הסופר לפאר את בית ה' בירושלם, ואז השתדל עזרא להעביר היצה\"ר, כמאז\"ל ע\"פ (נחמיה ט׳:ד׳-ה׳) ויקם על מעלה כו' ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם מאי אמור בייא בייא היינו האי דאחרבי' לבי מקדשא וקלייה להיכלא וקטלינהו לצדיקייא ואגלינהו לישראל מן ארעהון ועדיין קא מרקד ביננא כלום יהביתיה ניהלן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגרא בעינן, " + ], + [ + "וזה ואתא השוחט, שנמסר בידו יצה\"ר דע\"ז ושחט לתורא והשקיט המדה\"ד וחזר הטוב לשרשו בסוד התיקון, אך לא ארכו הימים והיצה\"ר שב למקומו ע,\"ד (סוכה נ\"ב ע\"א) את פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג ת\"ח שבו, וסופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג ת\"ח שבו, " + ], + [ + "וזה ואתא מה\"מ ושחט לשוחט. ר\"ל שהושפלה עלית עזרא כמאז\"ל (סנהדרין צח) תניא עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה, אמור מעתה ראוים היו ליעשות להם נס בביאה שניה בימי עזרא כביאה ראשונה אלא שגרם החטא שלא עלו כולם, וכמאז\"ל (יומא ט') ע\"פ אם חומה היא אם עשיתם עצמיכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקבון שולטת בו, עכשיו שעליתם כדלתות (ע\"פ רש\"י) נמשלתם כארז שהרקב שולט בו, וזה בכוזרי (מאמר ב' כ\"ד) כבר היה מענין אלהי מזומן לחול כאשר בתחילה אלו היו מסכימים כולם לשוב בנפש חפצה, אבל שבו מקצתם ונשארו רובם מגדוליהם בבל, וזה ואתא מלאך המות ושחט לשוחט כו', וחזר העולם לאחוריו, וכל זה היה הכל פעולות אנושיות ושוא תשועת אדם מה הוא עובר אף פעולותיו עוברים, ויומשך כך עד יקויים בנו מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה', " + ], + [ + "וזה ואתא הקב\"ה ושחט למה\"מ, כמאז\"ל לע\"ל מביא הקדוש ברוך הוא ליצה\"ר ושוחטו כו', ואז יהיו שלימות אמתי, ויהיה ה' אחד ושמו אחד:" + ] + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Haggadah Ephod Bad, Warsaw, 1872", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001722194" + ] + ], + "heTitle": "אפוד בד על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "אפוד בד על הגדה של פסח", + "enTitle": "Ephod Bad on Pesach Haggadah", + "key": "Ephod Bad on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..3eddc9156f2b143d5be5d8df2ad703eb31429a3c --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json @@ -0,0 +1,521 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah", + "versionSource": "www.oceansidejewishcenter.org", + "versionTitle": "Rabbi Mark Greenspan", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionNotes": "", + "shortVersionTitle": "Rabbi Mark Greenspan, 2007-2017", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "Upon returning from synagogue one should arrange one's table in the manner of freedom as we shall explain. One should not sit down at the table until after dark so that one can be certain that it is the time when one is permitted to eat matzah, as it is written, \"In the evening you shall eat matzot.\"
Even the poor should not drink less than four cups of wine; they should eat and drink while reclining. Scripture alludes to this in the verse: \"When Pharaoh let the people go…So God led (vayasev) the people round about…\" When they were redeemed they ate in the \"round-about\" fashion.
The optimal way to fulfill the mitzvah of drinking wine is to drink red wine as a reminder of the blood they placed on their lintel and doorposts in Egypt. If their hands are cleaned they may sit at the table and recite Kiddush. Most people have the custom of checking their hands beforehand and then washing them. But if their hands were already clean, there is no reason to wash them and recite al netilat yadaim, the blessing for washing. For this recitation of the blessing is not for eating but for drinking after Kiddush. We have a tradition that one who performs the ritual of \"washing\" before fruit is being presumptuous.
There are many reasons given for the four cups of wine at the Seder. The four cups are said to allude to the four terms of redemption mentioned in Parshat Va-era (Exodus 6:6): \"Say, therefore, to the children of Israel: I am the Lord. I will free you from the labors of the Egyptians and deliver you from their bondage. I will redeem you with an outstretched arm and through extraordinary chastisements. I will take you to be my people and I will be your God.\" The four cups are alluded to in the words: hotzeiti (I will free you), hitzalti (I will deliver you), ga'alti (I will redeem you) and lakahti (I will take you).\"
There are those who say that the four cups refer to the butler's dream regarding to Pharaoh: \"Pharaoh's cup was in my hand;\" \"I pressed them into Pharaoh's cup;\" \"placed the cup in Pharaoh's hand;\" \"you shall place Pharaoh's cup in his hand.\" (Genesis 40:9-13)
Some say that the four cups stand for the four kingdoms, and others, four cups of vengeance which God will pour out on the nations, \"Thus said the Lord, the God of Israel, to me: Take from My hand this cup of wine - of wrath - and make all the nations to whom I send you drink it. Let them drink and retch and act crazy because of the sword that I am sending among them.\" (Jer. 25:15-16) \"Babylon was a golden cup in the Lords hand. It made the whole earth drunk…\" (Jer. 51:7) \"There is a cup in the Lord's hand with foaming wine fully mixed from this He pours. All the nations of the earth drink, draining it to the very dregs.\" (Psalms 75:9) \"He will rain down upon the wicked blazing coals and sulfur, a scorching wind shall be their lot (kosam).\" (Psalm 11:6)
They also allude to four cups of consolation: \"The Lord is my allotted share and portion (kosi); You control my fate.\" (Psalm 16:5) \"You shall anoint my head with oil; My cup overflows. (Psalm 23:5) \"I will raise the cup of deliverances and invoke the name of the Lord.\" (Psalm 116:13) This last verse speaks of two cups: one for the coming of the Messiah and the other for the resurrection.
There are those who wonder why we don’t recite a blessing for the mitzvah of the four cups just as we recite for maror. We only recite a blessing over a mitzvah that is performed at one time, and without interruption. Since the drinking of the four cups of wine are one commandment which is performed on four occasions with interruptions between them, we do not recite a blessing for this mitzvah. Natronai Gaon writes that the four cups of Seder night are a single mitzvah; if one does not drink all of them, one has not fulfilled his obligation and he deserves lashes, according to the sages.
The statement, \"Even the poor must not eat until he does so leaning,\" is a reference to a poor person who normally does not lean leisurely when he eats. Certainly the same applies to a wealthy person who usually leans on a fine couch. One must lean on the left side. Leaning on the right side is not considered 'leaning,' lest his throat become closed . A woman does not need to lean because she lives under the authority of her husband. But if she is a woman of high status, she should lean. Similarly, a widow or a divorcee who does not live under the authority of another should lean.
A son who lives in his father's house, even if his father is also his teacher, should lean. A student at the table of his master teacher does not lean unless his teacher gives him permission. The reason that he may lean at his father's table, but not at his teacher's table, is that his father would forgo the honor nor would he be harsh with him while a teacher should not forgo the honor due to him. A servant at his master's table should lean. The Avi Ezri writes that in our time when it is not the custom to lean at the table, it is not necessary to lean during the Seder either.", + "We prepare a plate for the Seder containing two cooked foods, three matzot, a variety of vegetables, and haroset. The two cooked foods: one of them should be roasted as a reminder of the Passover offering and one should be cooked as a reminder of the hagigah, the festive offering, which was consumed before the Passover offering so that the Passover offering would be consumed when one already had sufficient to eat. The following verse: \"You shall not break a bone of it,\" (Ex. 12:46) is interpreted to mean that if he was ravenously hungry when he ate the Passover offering, he might be suspected of breaking the bones of the offering.
This is how the commandment was fulfilled in the time of the Holy Temple: first they would break the Passover offering, reciting over it, 'Praised are you Adonai our God…who command us concerning the eating of the Passover offering.' Each person would then eat at least an olive's amount of the meat from it. Afterwards they would bring the Festive offering, reciting the blessing, \"who commanded us regarding the eating of the offering.\" When they completed eating the Festive offering, they would bring the Passover offering back and eat it after having satisfied themselves (with the other offering).
When the Fourteenth of Nisan fell on a Shabbat, it was only necessary to eat the Passover offering and not the cooked offering for the Festive offering, since the Festive offering does not take precedence over the observance of the Sabbath. The Jerusalem Talmud adds that the two portions (for the Seder plate) should be the shoulder and an egg. The egg symbolizes compassion for the redemption that God provides, and the shoulder, symbolizes, 'God provides redemption through God's exalted hand.
Customarily there are two vegetables on the Seder plate. One is karpas. When one inverts the letters of karpas, it spells samekh parekh. The letter samekh refers to the sixty tens of thousands of Israelites who were enslaved. And the word parekh means oppressed. The other vegetable is hazeret which is also called hasa. Hasa is an allusion to the Holy One who has mercy (has) upon us. According to the sages, the haroset is a reminder of the clay from which they made the bricks when the Egyptians enslaved the Israelites. It is made from different types of sweet and tart fruits as well as spices that look like the straw used in the making of bricks. We put apples in as a reminder of the verse in scripture, \"beneath an apple tree I aroused you.\" (Song of Songs 8:5) Nuts are a reminder of the verse, \"I went down to the garden of nuts.\" (Song 6:11) Figs are an allusion of the verse, \"The fig tree puts forth her green figs.\" (Song 2:13) Dates are an allusion to the verse, \"your stature is like a palm tree\" (Song 7:8). Spices like cinnamon are a reminder of the straw used in the making of bricks.", + "The Rif asks: How does a person conduct Seder in two or three different households? He begins in his own house by reciting the blessings and the Haggadah up to the meal. He should then eat the meal, concluding with the Birkat HaMazon. He can then to each household, reciting Kiddush and a letting the members of the household drink the wine. He then recites the Haggadah. They may eat the karpas and the matzah (when he says the blessing) but he does not eat with the members of the household since he has already concluded his meal with the Afikomen. They recite the Birkat HaMazon, and then he goes on to the next household. He does this at each house he visits.
Even though the rule is that a person should not recite a blessing for food for someone if he is not also eating the food, the blessing over the matzah and the Kiddush are different. He can recite these blessings without eating or drinking because these foods are obligatory on Seder night. Therefore, he can recite the blessing for someone else even though he is not benefiting from the blessing. However the Birkat HaMazon is different since he has not tasted any of the food. Once he has eaten the Afikomen and recited the Birkat HaMazon in his own house, he cannot eat anything else so they must recite the grace after meals for themselves. This is based on the principle, Ayn maftirin ha-Pesah Afikomen, \"one may not partake of any deserts after the Pesah offering.\" (Mishnah Pesahim) After leading the Seder in the other households, he should return to his own house and complete the evening by reciting Hallel and drinking the fourth cup of wine.
If he prefers, he may go to the other households first, recite the blessings without eating or drinking with them, and then return to his house and begin all over again with the Kiddush. It is up to him to do as he wishes. He is not permitted to begin in his own household and recite the Seder up to ga'al yisrael (before the meal), recite the blessing over the matzah, and then go to the other households, returning to his own home to have his meal.
It is prohibited to leave one's meal to go to another home, even if one leaves an elderly or a sick person at home. One can only leave one's household on Seder night to perform a commandment such as rejoicing with a newly married couple. It goes without saying that helping those who are illiterate to fulfill the commandments of Seder night is also a commandment. The difference is that rejoicing with the bride and groom is a transient commandment. Therefore it permissible to leave the Seder table to participate in this mitzvah by greeting them. Helping the illiterate to fulfill the commandments of Seder night, on the other hand, is not transient; he can finish his own meal or go earlier help these families fulfill the commandments of this evening.
The Baal HaItur comments that he may not recite the blessing over the vegetables (karpas) since he cannot eat with them. He can only recite the blessing over the matzah and the maror. However, he may follow the approach of Rav Hisda, who would take hazeret (which can also be used for maror), recite the blessing over vegetables as well as the blessing for the maror at the beginning of the Seder, and when he reached the place in the Seder when one eats the maror, he would do so without reciting the blessing again.
The Rosh disagreed with this approach and argued that since the sages decreed that we should eat the karpas so that children would notice it and ask questions, it is to be considered no different than the blessing for the matzah and it can be recited by the Seder leader even if he is not eating the greens.
The Ri'af's statement that \"the participants must recite the Birkat HaMazon by themselves\" is a law for those who can recite the Birkat HaMazon. If there is no one who can lead it, Rabbi Amram Gaon writes that there is no decree that the leader must lead them so that they can fulfill their obligation. If he were to do so, he could no longer drink the fourth cup of wine in his house.
The Rosh writes that if even if the participants at the Seder do not know how to recite the Birkat HaMazon, the leader should lead them in it, having them repeat it word for word after him like a child who repeats Hallel and repeats it after the leader. This is not considered as if he recited God's name unnecessarily.
Rabbi Yaakov, son of the Rosh writes that it is possible that the leader can also recite the Birkat HaMazon for the participants and thereby fulfill their obligation. Since it is an obligation to eat matzah and so the leader can recite the blessing and have the participants answer Amen, so too, the Grace after meal can be recited on their behalf and thereby fulfill their obligation. After all, the sages decreed the obligation of four cups of wine, one of them at the end of the Birkat HaMazon, so they have a special obligation to recite the Birkat HaMazon so that they can drink the fourth cup of wine.
It seems to me that Rabbi Yaakov son of the Rosh is incorrect, since we learn in the Jerusalem Talmud (Berachot): \"Even if a person is exempt from a commandment, he may fulfill another person's obligation except in the case of the Birkat HaMazon.\" The Talmud then asks, don’t we say that one who is exempt from a commandment cannot help fulfill another person's obligation. Rather the statement in the Talmud should have been if he is obligated to perform this commandment but has already fulfilled his obligation, he can still help others fulfill their obligation except in the case of the Birkat HaMazon, as it is written: You shall eat, and be satisfied and bless.\" This means that one who ate should recite the Birkat HaMazon (and not one who didn’t eat). It seems to me, therefore, that the Rosh is correct in this matter.
When everything is prepared, he should pour the first cup of wine for each participant, reciting the blessing for the wine first, then the blessing sanctifying the day, and then the sheheyanu, for having reached this day. We do not say a blessing, \"Who performed miracles for our ancestors,\" because the last blessing of the Maggid, \"Who redeemed us and our ancestors from Egypt…Blessed are you Adonai, who has redeemed Israel\" serves as a blessing for giving thanks for the miracles of Passover. This blessing is more appropriate because it more specific in referring to the Exodus. Then everyone drinks the cup of wine while leaning.", + "If Passover falls on Shabbat, one says Vayekhulu first, (Genesis 2:1-3) then the blessing over the wine, followed by the blessing sanctifying the day. In the second blessing, on Shabbat we say \"You have caused us to inherit the Sabbath and your holy festivals with love and favor.\" The commandment to rejoice on the festival is explicitly stated. The commandment to rejoice is alluded to in the verse: \"On your joyous occasions and your festivals.\" (Numbers 10:10) the Midrash says that \"your joyous occasions,\" is a reference to the Sabbaths. We find the language of inheritance in connection with the Sabbath, as it is written, \"The people of Israel shall keep the Sabbath, observing the Sabbath day throughout the generations as a covenant for all times.\" (Exodus 31:16) That is why we say, \"You cause us to inherit.\" Finally one concludes the blessing by saying, \"Praised are you who sanctifies the Sabbath, Israel and the sacred seasons. Then one recites the she-heheyanu and one drinks the wine.", + "If Passover falls at the conclusion of the Sabbath, we recite the blessings which are referred to in the acrostic, YKNH\"Z, yayin (wine), kiddush (sanctifying the day), ner (candle, or the blessing for fire), havdalah (the blessing marking the separation between Shabbat and the following day), z'man (she-heheyanu or the blessing marking the specialness of the moment). In the havdalah blessing we say \"between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival.\" There is separation between the 'heavy' and 'light' holiness, similar to what we find in scripture: \"the curtain (parokhet) shall serve as a partition between the holy and the holy of holies.\" (Exodus 26:33) Rabbi Ephraim asks why we say, \"Between the seventh day and the six days of creation You have made a separation and You have sanctified, You have sanctified Your people, Israel, with Your holiness, \" in the havdalah blessing. We say this after we have already mentioned, \"Between the holiness of the Sabbath to the holiness of the festival You have made a separation.\" The phrase is neither an introduction nor is it a summary of the blessing. Rabbeinu Tam answers this question: we are taught in chapter 10 of the Talmud Pesahim, that one who abbreviates the havdalah blessing should not have less than three havdalot (expressions of separation) and one should not add more than seven. The sages wanted to mention seven havdalot so they added Yom Tov, the festival, after Shabbat since this is the main theme of the passage.
These are the seven separations: (1) between the sacred and the profane; (2) between light and darkness; (3) between Israel and the gentiles; (4) between the Sabbath and the six days of creation. This counts as four, however, the fourth is not included in the number since we have already mentioned between the sacred and the profane which is a more general way of saying the same thing as, \"between the Sabbath and the six days of creation.\" Therefore, there are only three havdalot up to here!\" (4) Between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival; since preparation of food is allowed on the festival there is a distinction between it and the Sabbath; (5) Between the seventh day and the other six days of creation - this is a reference to the last day of the festival which is separate from the intermediate days of the festival; (6) you have separated (7) and you have sanctified your people Israel through your holiness; this refers to the two separations that make up the people of Israel: between the Kohanim and the Levites, and between the Levites the people of Israel. The blessing then ends with a brief conclusion: \"who distinguishes the holy from the holy.\"
One then recites the sh-heheyanu. One does not smell spices as one normally does during the havdalah service since the leisure (menuchah) of the festival brings leisure to the soul in place of the spices which one smells at the conclusion of the Sabbath." + ] + ], + "Urchatz": [ + [ + "Hands are washed in preparation to the handling of food. The Talmud states that when a food is dipped in liquid, hands are to be washed first as a sign of ritual purity (Pesahim 115a). There are different customs regarding who should wash their hands before partaking of the greens. In some homes the person conducting the Seder washes before handing out the greens while in other homes all the participants wash their hands before handling the greens. In the Ashkenazic tradition no blessing is recited. The blessing for washing hands is said only before eating bread.
Following Kiddush, one washes one's hands in preparation for karpas, vegetables dipped in liquid, even though one is not about to eat unleavened bread. Whenever one eats something that is dipped in liquid, one must was one's hands since one's hands may become moist and one might inadvertently touch something and contract impurity. We have explained that it is good to find a reason for washing one's hands prior to this. It need not be after Kiddush since we are not careful regarding impurity today. " + ] + ], + "Karpas": [ + [], + [], + [ + "One takes the karpas and dips it in vinegar or in the haroset in order to kill the worms that are sometimes found in the vegetables. One then recites the blessing borei peri ha-adamah. Rabbeinu Tam and Rashbam instructed their students to do the first dipping in vinegar. This was based on the statement in the Mishnah, \"They then set it before him. He dips the lettuce before he has reached the after course of bread. They set before him matzah, lettuce (hazeret) and haroset, and two side dishes, even though haroset is not compulsory.\" (Mishnah Pesahim 10:2) The Mishnah does not mention haroset until the second dipping, proving that we do not dip in the haroset for the first dipping. Rabbeinu Yona explains that the first dipping is not considered obligatory. Rather it is performed as a way of calling attention to the Seder. Since we do not dip vegetables in haroset all year long, the reason for this practice cannot be to prevent kafa. Therefore it is not our custom to eat the lettuce (hazeret) without haroset, as we do all year long. Since the second dipping is regarded as a mitzvah, the sages were more careful in its performance.
Hai Gaon explains that kafa is Aramaic from the word kafui (coagulation); it refers to a gaseousness which strikes the intestines from certain types of food. Haroset is a type of medicine which prevents the gaseousness.
We do not recite a blessing for haroset even though it is considered a commandment, because haroset is secondary to the primary food, the lettuce or the maror. We learn, \"Any time we have two foods, we recite the blessing on the primary food and not the secondary food. We recite al achilat maror and not borai peri ha-adamah for the second dipping since we already recited this blessing earlier in the Seder and the reading of the Haggadah is not considered to be an interruption between the two acts. ", + "However it is necessary to recite the blessing for the washing of the hands again because it is considered an interruption for the washing and his hands may have inadvertently touched something impure.
It is not necessary to recite the concluding blessing borei nefashot for the karpas since the reading of the Haggadah is not considered an interruption. It is also not necessary after eating the maror to recite this blessing since the commandment is to eat the matzah and the maror together, as scripture, \"Matzah and maror they shall eat it.\" It is considered to be part of the meal, and it is not necessary to recite borei peri ha-adamah again during the meal. The vegetables which we dip at the beginning of the Seder are meant to make the children curious since we normally don’t dip vegetables prior to the meal.
If one does not have other vegetables - and only has maror - should begin the Seder by reciting two blessings, al achilat maror and borei peri ha-adamah when he eats and dips the maror in place of the karpas. He should then dip it in the haroset and eat an olives size of it. When he completes the reading of the Haggadah and recites the blessing over the matzah, he should eat the maror again, this time without a blessing." + ] + ], + "Yachatz": [ + [], + [ + "
After eating the karpas, one breaks one of the three matzot, placing half between the two whole matzot and wrapping half of it in a cloth, as a reminder of the verse: \"So the people took the dough before it was leavened, their kneading bowls wrapped in their cloaks upon their shoulders.\" (Exodus 12:34) It is used for the Afikomen which is eaten later as a reminder of the Passover offering, which must be consumed when we are already sated by the meal. Why do we break the matzah before the reading of the Haggadah? So that when we make the declaration, \"This is the bread of affliction,\" we can do so over a broken piece of matzah. The Talmud Pesahim states, \"Just as it is the way of the poor to break bread and put some away for later, so too here, we break the matzah and put away a piece for later.\"", + "The Rif asks, What should one who only has an olives-worth of guarded matzah (shmurah matzah) do? He should first eat regular matzah first when he recites the motzi and afterwards, at the end of the meal (when he eats the Afikomen) should eat the olives-worth of guarded matzah, reciting the blessing \"for the commandment of eating matzah\" (al akhilat matzah). One then makes a sandwich with the maror and the matzah without a blessing.
The Rif's explanation surprised the Rosh, who wonders, if we wait until the end of the seder to say al akhilat matzah over the guarded matzah, how could one then eat the sandwich with a regular piece of matzah since it would remove the taste of the guarded (shmurah) matzah from one's mouth? According to the Rif's explanation it would have made more sense to simply omit the sandwich since it is only a remembrance of the Passover offering which was eaten together with matzah and maror.
This is what the Rambam and Rabbeinu Yona suggest: one should recite the blessing for the eating of matzah at the end of the meal, and one should not eat anything after it. The Ittur suggests that one should recite both blessings, hamotzi and al akhilat matzah, and then eat the regular (non-guarded) matzah, and then eat the shmurah matzah at the end of the meal as the Afikomen without a blessing.
The Rosh suggests that one should begin with the shmurah matzah, after reciting both blessings, so that one eats the shmurah matzah 'with an appetite' and that one need not worry about eating non-guarded matzah after it." + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "One begins the reading of the Haggadah. The Rif wonders why one doesn’t recite a blessing for the reading of the Haggadah just as one recites a blessing for the reading of the Megillah. Surely the telling of the story of Passover is a positive commandment as we learn: \"You shall tell your child on that day etc.\" (Exodus 12:8)
He explains that a blessing for telling the story is unnecessary since by saying in the Kiddush, \"A remembrance for the exodus from Egypt,\" he fulfills his obligation of saying a special blessing. The Rashba offers another explanation for why a special blessing is not said for the telling of the Passover story. One does not need to say a blessing for a mitzvah for which there is no minimum in its performance. A simple statement (\"God took us out of Egypt\") would suffice in the telling of the story of the Exodus, though we do say \"whoever tells the story at length is praiseworthy.\"
This text is called the Haggadah because of the verse, \"You shall tell (v'higadita) your child on that day etc.\" (Exodus 12:8). Some say that the name comes from the Hebrew word for drawing the heart, or inspiring, and this seems correct to me, as in the verse, \"O Lord, open up my lips; that my mouth may declare (yagid) your praise.\" (Ps. 51:17) The sages interpreted yagid to mean, \"my mouth shall draw your praise.\" That is, everything derives from the intention of the heart. In human books, wonders and awesome acts arise from the natural order of the world, inspiring love, joy and spiritual pleasure. Yet who has heard such things as the Exodus without trembling? The author of the Kuzari writes:
\"The facts are yet more startling! The Israelites lived in Egypt as slaves, 600,000 men above the age of twenty, the descendents of the twelve tribes. Not one of them had separated or emigrated to another country, nor was there a stranger among them. They looked forward to the promise given to their ancestors, Abraham, Isaac and Jacob, that the land of Israel should be their inheritance. At that time it was in the power of seven mighty and prosperous nations, while the Israelites groaned in the depths of misery under the bondage of Pharaoh, who caused the Israelites to be put to death, lest they should increase in number. But God sent Moses and Aaron, two weak men, and they advanced before the mighty Pharaoh, with signs and miracles and changed the course of nature. Pharaoh did not get away from them, nor harm them, neither could he protect himself from the ten plagues which befell the Egyptians, affecting the streams, land, air, plants, animals, bodies and even their souls; for in one moment at midnight, died the most precious and most beloved members of their houses, the first-born males. There was no dwelling without dead, except the houses of the Israelites. All these plagues were preceded by warnings and menaces, and their cessation was signaled in the same manner, proving that they were ordained by God, who does what He wills and when He wills it, and they were not ordinary natural phenomena, nor were they wrought by constellations or accidents. The Israelites left the country of Pharaoh's bondage by the command of God, the same night at the same moment as the first born died…\"
Whoever allows such matters to enter their heart with full intentionality will be inspired, not like someone who reads ordinary history books, which have no intention of bringing us closer to the Creator. This is the meaning of the word Haggadah, it is that which draws the heart of those who hear these matters to complete faith. ", + "When the Seder leader recites Ha lachma anya, he lifts the platter containing the three matzot and the other ritual foods in order to delight the children. They remove it from the table in order to cause the children to ask Mah Nishtana, \"why is this night different?\" On all other nights we eat whatever is placed before on us on the plate but tonight the plate has been removed from the table! As we find in the Talmud Ketubot (chapter 5): 'Abaye was sitting in the presence of Rabbah. When he saw that they lifted the table , he asked \"How can we eat what has been taken away?\" Rabbah said, \"We have been exempted from saying Mah Nishtana\"' The Rashbam explains that their tables were small (more like trays) and could easily be removed while our tables are large and not easily movable. Instead, we remove a platter or a plate containing three matzot, the maror, and the two cooked foods can be food; this considered to be sufficient. ", + "Ha lachma anya: Our ancestors ate bread like this in Egypt. Did our ancestors eat matzah in Egypt? Doesn’t scripture state, \"And they baked unleavened cakes of the dough that they had taken out of Egypt for it was not leavened since they were driven out of Egypt and could not delay; nor had they prepared provisions for themselves.\" (Exodus 12:39) So they did not have unleavened bread until after they left Egypt, Isaac Abarbanel explains in his commentary, that when the Israelites were enslaved in Egypt toiling with hard labor, the Egyptians gave them matzah to eat which was hard to digest, just as employers often give their employees food that will not be digested quickly today. ", + "Why is matzah called lechem oni? It is bread about which we have much to say (onim) such as the reading of the Haggadah and Hallel. Another explanation, just as the poor person only eats a portion of his bread, putting away part for later, so too do we recite the motzi on a broken piece of matzah. ", + "Another explanation: Just as a poor person kneads and bakes his own dough because he does not have servants to do this for him; he kneads the dough and his wife does the baking, so too, even the rich are meticulous in personally preparing matzah; he kneads the dough and his wife bakes it so that it does not become leavened. Finally matzah is called lechem oni because one should not knead more dough than the amount of a poor person's offering, that is an omer or a tenth of an eifah which is even brought by the poorest of the poor.", + "All who are hungry come and eat: One makes this declaration because everyone is obligated to eat matzah on the first night of Passover, as it is written, \"On that night they shall eat matzot.\" Scripture sets this obligation on everyone, therefore one invites anyone who doesn’t have matzah on Passover night to join the Seder. There are those who explain this statement differently. We say, \"All who are hungry,\" because we don’t eat prior to the Seder so that we eat the first matzah with gusto and everyone at the table is hungry. ", + "All who are in need come join in the Passover: There are those who suggest that we should not make this statement since we no longer have a Passover offering today. However, it makes good sense that we should continue to make this statement. V'yifsach (with a chet) is similar in meaning to the word, v'yifsa (with an ayin), as in, \"come this way and join me in a meal.\" Also, since we place the obligatory foods on a platter including the two cooked foods as a reminder of the sacrifices, therefore we can say this just as we did in the time of the Temple: we eat the Afikomen and the other foods as a reminder of the Passover offering. ", + "Now we are here: Having mentioned the Passover offering, we may have caused some sadness among those who have gathered around the table, since we have mentioned the destruction of the Temple and the sacrifice that is no longer offered. Therefore, we say the leader of the Seder comforts the members of his household and tells them: this year we are here and unable to fulfill all our obligations such as offering the Passover sacrifice; next year we will be in Jerusalem! At the very least, this year we are still slaves here but next year we may be free. This is a type of prayer: 'May it be God,s will that the Holy one fulfill His promise and oath to redeem us from our exile so that we will merit the privilege of offering the Passover sacrifice in Jerusalem next year!' This passage is recited in Aramaic because this was the language of our ancestors in Babylonia where it was composed. It was recited in Aramaic so that the women, children and those who were illiterate would understand it. There are those who say that in Jerusalem it was also recited in Aramaic because Aramaic was a language associated with joyous occasions." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "How different is this night from all other nights: This was included in the Haggadah for those who did not have a child to ask questions, as it says in Talmud Pesahim (116a), \"If his son was knowledgeable, he should ask; if not let his wife ask him. If she is unable let him ask himself. Even two who are knowledgeable in the laws of Passover should ask one another.\"", + "We do not dip even once: The eating of vegetables at the beginning of the Seder is called dipping since it is the practice to dip the vegetables in vinegar or in haroset.", + "This night we do so twice: There is the first and the second dipping. The first dipping is not obligatory but is meant to make children ask, \"Why do we eat vegetables before the meal and on other nights we do so during the meal.", + "On this night everyone leans: Even the servant must lean; so too, a son may lean before his father and a woman of important status, since this is a sign of freedom and authority. " + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "We were slaves to Pharaoh in Egypt: This is an answer to last of the questions about leaning; but it serves an answer for the other questions as well. This night is different from other nights; we eat matzah and maror. If one were to respond, \"Whatever happened, happened; why do we have to bother telling what happened,\" we would say to him, \"If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, we and our children and our children's children would still be subjugated in Egypt.\" ", + "Even if we were all wise: As was quoted earlier, \"Even two who are knowledgeable in the laws of Passover should ask one another,\" in order to fulfil the obligations of telling the story of the Exodus, as the Haggadah goes on to illustrate." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua, Rabbi Elazar ben Azariah, and Rabbi Akiva were dining together in B'nai Brak: Abarbanel asks many questions regarding this passage. Why did the sages uproot themselves from their homes to be together on Seder night when people usually go to great trouble to be with their own household on Passover. Why were they in a place called B'nai Brak? It was not a well known location; it is not even mentioned among the towns of the land of Israel or Babylonia. Abarbanel understands b'nai b'rak not as a name but as a description of the items they used on Seder night; he suggests that each of them was in his own home leaning on the finest pillows and couches which were like b'nai b'rak , 'shining items.' Abarbanel suggests that the if the sages were together, they were in the home of Rabbi Elazar ben Azariah, who was a rich man and also the head of the Sanhedrin.
Literally, however, B'nai B'rak is the name of a place. ", + "Our teachers, the time of the morning Sh'ma has arrived: This comes to teach us that if they hadn’t feared missing out on the time in which the Sh'ma was to be recited they would not have stopped discussing the Exodus from Egypt." + ], + [ + "Rabbi Elazar ben Azariah said: I was like a man of seventy: He was not really seventy years old but as the Talmud explains, his hair grew white on the night after he was chosen to be the head of the Sanhedrin so that he looked was like a man of seventy. It was not fitting for such a young looking man to sit over the head court.", + "And I did not merit to teach that Exodus should be mentioned at night: I did not merit (lo zakhiti) is another way of saying \"I did not succeed.\" I did not best the sages until I learned Ben Zoma's teaching. Some say that Rabbi Elazar was convinced that it was not appropriate to mention the Exodus (in the third paragraph of the Sh'ma) at night until he heard the teaching of Ben Zoma. From then on he decreed that the Exodus passage should be read both in the daytime and at night. It was read in the daytime before emet v'yatziv, and at night before emet v'emunah. Before he learned Ben Zoma's teaching, Rabbi Elazar would skip the entire passage, because it says, \"You shall see them,\" which implies only during the day. Upon hearing Ben Zoma's interpretation, he made it an obligation to mention the Exodus, which is in the last part of this passage, during the day and at night. The sages, however, took exception with Ben Zoma and said \"the days of your life\" refers this world, and \"All the days of your life,\" refers to the world to come (the messianic era). The sages said that the Exodus would remain part of the liturgy but it would be secondary to Israel's final redemption, from subjugation to the nations." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Blessed is the \"Place;\" Blessed is He: The Holy One is called Ha-Makom because God is the place of the world but the world is not God's place. Similarly, we interpret the verse, \"See there is a place near Me; station yourself on the rock…\" (Ex 33:22) The verse does not say \"I am in the place,\" but \"The place is near me.\" It is a Dwelling Place, and the Place is without a place. Further, you will find that the word Makom has the same numerical value of God's name if one squares each of the letters of the divine name: yud (10) times yud (100), hay (5) times hay (25), vav (6) times vav 36), and hay (5) times hay (25) is 186, the same as Makom. ", + "Blessed is the one who gave the Torah: The commandment to tell the story of the exodus to our children is written in four verses in the Torah. Since we are about to interpret these verses, we begin by reciting a blessing for the Torah and then offering interpretations.", + "The Torah speaks of four types of children: The commandment of Haggadah, of telling the story of the Exodus, is written in four places. Since the Torah appears to repeat itself, we understand the four as referring to four types of children. They are not necessarily children but they are lacking knowledge, like children." + ], + [ + "What does the wise child ask? What are these testimonies, statutes and judgments which the Lord our God commanded us: This passage is found in Parshat Va-etchanan (Deut. 6:20) It continues: \"You shall say to your children: 'We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand. The Lord performed before our eyes marvelous and awesome signs and portents in Egypt against Pharaoh and all his household.'\" (Deut. 6: 21-22) This was the answer to the wise child. There is no doubt that a wise person is praised for his intellect, and his choice of words are a reflection of his intellect. In the words of Proverbs, 25:11: \"A word fitly spoken is like apples of gold in a setting of silver.\" This means that the wise person, when he asks a question or makes a statement does not repeat himself; each word deals with a separate matter and he chooses his words wisely.
This is the intent of the wise child's question. When he asks about \"these testimonies, statutes and judgments,\" he understands that there are different types of commandments regarding the Festival and Passover offering. For instance, we learn that the offering must be a male lamb; only those appointed to the offering were allowed to eat it; it had to be roasted; and it had to be consumed by midnight, as Scripture says, \"This is the law of Passover.\" (Ex. 12:43) The wise child knows that these details are testimonies that teach us important matters about the reason for the offering. They testify to the events of the Exodus from Egypt. But he also asks regarding the statutes and judgments relating to the Passover offering; for example, \"do not break the bones of the offering\" and other details. One of the central statutes is the commandment to eat the Passover offering when one is already satiated from the festive meal, at the end of the meal, rather than when one normally eats one's favorite dish at the beginning of the meal. What purpose is there in eating delicacies on a full stomach and he is no longer able to eat any more? So you should explain to him, \"You shall instruct him…no dessert (Afikomen) ought to be set before him after the Passover offering.\" That is, do not say, afiku mahn, \"bring out the sweets\" after the meal in order to remove the taste of meat from his mouth at the conclusion of the meal. That is why the Afikomen is delayed to the end of the meal. We can now explain the wise child's insightful question. We now eat an olives-size of sh'murah matzah at the end of the meal as a reminder of the Passover offering.
We now understand why the wise child asks this question the way he does. He sees that members of his household and those appointed to eat their Passover offering sitting together. Each is given only a bit to eat of the offering at the end of the meal. He also sees that they are meticulous about eating it, something that they do not normally do at other times. He asks, \"What are these testimonies and statutes…\" That is, generally it is the custom when people gather to celebrate an occasion with the members of their household, they leave their house afterwards to visit their friends' houses. If it is because of the preciousness of the Passover offering that they gathered, then why don’t they send portions to their neighbors as we do on other occasions. The wise child does not remove himself from the gathering; rather, he says \"which the Lord our God commanded you.\" He says \"you\" because he knows that the commandment was not given to him because he is still a minor. Yet he has already accepted upon himself the yoke of the commandments which is why he says, \"the Lord our God.\"", + "So you should explain to him all the laws of Passover, including, \"You shall instruct him…no dessert (Afikomen) ought to be set before him after the Passover offering.\" This answer implies that we are obligated to eat the Passover offering in one gathering and not with others. He will see that since we were appointed to this gathering, we cannot say \"give me my cloak as I wish to go out from here,\" (afiku minai); we cannot go out from the house as on other festivals. Thus we explain why people don’t eat in their own homes as we do on other festivals but gather in groups to eat the Passover offering.", + "Ayn maftirin, comes from the same word as haftarah (from the liturgy) and has the meaning of 'finish' or 'complete.' When we recite the haftarah on Shabbat morning, we complete the Shacharit service. Another explanation of the word matftirin is 'to express' or 'to express intent.'
The word Afikomen is Greek. According to the first interpretation of the word, 'finish,' this word means 'bring out the sweets,' as in 'We do not finish the meal with sweets.' According to the second interpretation, 'to express,' the word, Afikomen means, 'go out from here.' As in, \"We do not say 'Let us go out from here.'\"" + ], + [ + "What does the wicked child say: This verse comes from Parshat Bo: \"When your children ask you, 'What is this rite (avodah) to you?'\" (Ex. 12:26) This verse is speaking about the wicked child who says lakhem, \"to you,\" implying that the rite is for you and not for him. Speaking in the manner of a wicked person, he uses the word avodah, implying something that is a burden and troublesome. The wicked child says, \"What is all the trouble with which you bother yourself all year?\" He calls the service of God avodah, labor. Even though we find this word used for the sacrificial rites, we should presume that the wicked child has bad intentions since he removes himself from the community. Therefore you should \"blunt his teeth.\" This means weaken his teeth as in the verse, \"In those days they shall say no more, the fathers have eaten sour grapes, and the children’s teeth are set on edge.\" (Jer. 31:28) This means that he sees others eating and he is not able to eat the food. Tell him: \"The Torah was speaking of you when it said, 'It is because of what the Lord did for me,' God did it for me and not for you!\" If an evil person like you had been in Egypt, he would not have been redeemed.
Why do we apply this verse to the wicked child when it is the verse that is applied to the one who does not know to ask? The reason is that the one who does not know to ask is not so different from the wicked child. The wicked child does not delve into the deeper meaning in his questions or try to understand the commandments of the God; rather he sees them as something that a person simply does without explanation. " + ], + [ + "The simple child, what does he say: The one who does not know how to ask calls the simple child 'wise,' for he knows how to form his connection and to ask about ethics and wisdom. The simple child is not wicked; he simply asks question, 'what is this,' without intention of mocking the tradition." + ], + [ + "The one who doesn’t know to ask, you open it for him: As in \"Open your mouth for the mute\" (Prov. 31:8). This verse is written in Parshat Bo, \"You shall tell it to your child on that day, saying, 'It is because of what the Lord did for me when I went free from Egypt.'\" (Ex. 13:8) Since there is no question in this verse and only the command, \"You shall tell it,\" it is addressed to the one who doesn’t know how to interpret the verses in the Haggadah and publicize the miracle of Passover." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "You shall tell it to your child. One might have thought that one should do so from Rosh Hodesh: This passage is not a continuation of the previous one. The father is not addressing his son who doesn’t know how to ask here. Rather the author of the Haggadah offers another explanation for Exodus 13:8. It is an explication of when we are obligated 'to expand on' the story of the Exodus. We might presume that one is obligated to expound on the teachings of Passover from the beginning of Nisan, since God told Moses, \"This month shall be unto you the beginning of months….\" Just as Moses began warning the people of the coming observance on Rosh Hodesh, so too, we might think we should begin explaining the Exodus from Rosh Hodesh. Therefore the verse adds \"on that day,\" to teach us that it applies not on Rosh Hodesh but from the day when Israel was redeemed from slavery. We might also presume that one is obligated to expound on the teachings of Passover from the day before Passover when the sacrifice was slaughtered since it says 'On that DAY.' The phrase adds, \"Because of this,\" teaching us that we only expound when the offering is brought before us; that is, when he can point at the matzah and the maror, identifying them with the word \"This.\"
It was necessary to teach this because previously Scripture states: \"Seven days you shall eat matzot\" (Ex. 13:7) and \"on the evening you shall eat matzot.\" (Ex. 12:18). Since the end of the verse is, \"God did this for me when I went forth from Egypt,\" (Ex. 13:8) it was necessary to clarify when we are to tell the story since we eat matzah all week.", + "Another explanation: \"Because of this (zeh) which the Lord did for me…\" The Gematria of the word zeh is twelve because a person performs twelve mitzvot on Seder night. They are: four cups of wine, haroset, karpas, washing ones hands twice, motzi, matzah, maror and the sandwich. In the time of the Temple when the Passover offering, the matzah and the maror were brought, they would point at them and say, \"Because of this which the Lord did for me.\" " + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Originally our ancestors worshipped idols: This is in accord with what we are taught: \"Begin with disgrace and end with exaltation.\" The Talmud asks: What is disgrace? According to Rav, \"Originally our ancestors worshiped idols.\" According to Samuel, \"We were slaves to Pharaoh in Egypt.\" We include both interpretations in the Haggadah\" (BT Pesachim 116a). Rav's interpretation appears here following the explication of \"Because of this (zeh) which the Lord did for me…\" (Ex. 13:8) because the sages taught that one who has abandoned his faith for idolatry is not allowed to partake of the Passover meal, as it is written, \"A stranger may not partake of it.\" Therefore we begin by speaking of the disgrace, that our ancestors worshipped idols, and only when they came closer to their true faith and were circumcised before they left Egypt, only then were they fit to offer the sacrifice and to come close to the service of God. We say it here in order that the children will hear this and will learn a lesson and not allow their hearts to go astray after vanity, and thus be exiled from the table of their Father in Heaven.
It is fitting to mention how their ascent into slavery came about and how they learned the ways of other nations as a result of being dispersed among them as well as their Exodus from Egypt, along with the miracles and wonders God performed there. It was because of God's great love that He chose our ancestors and their children after them. Abraham had two sons but God only chose Isaac, the precious child and the pure offering. So too, Isaac had two sons but God chose Jacob. God decreed subjugation to the nations of the world in this world so that they would merit reward in the world to come." + ], + [ + "And I gave Mount Seir to Esau: Onkeles, the Aramaic translation, interprets Har Seir as the Har Sheidin, a Mountain of Demons, based on the verse, \"And there shall satyrs dance.\" (Is. 13:21) Mount Seir is the portion of Samael, who has a mighty storm (saar) in his heart, as it is written, \"My Lord shall sound the ram's horn and advance in a stormy tempest.\" (Zach. 9:14) He is from the side of redness (evil) and therefore Esau is called Edom. Jacob, on the other hand, was smooth, the opposite of a man of Seir (hairy). He is stands apart and separated from the tempest and the bonds (of Seir). Therefore his image is on the throne of glory. He and his offspring went down to Egypt to pay the debt that was decreed at the Covenant of the Pieces (Gen. 15)." + ], + [ + "Praised is the One who kept His promise to Israel’s ancestors, Praised is He: This statement is a kind of berachah, a blessing. Some commentaries explain that one must recite a blessing immediately before one recalls the subjugation of the Israelites. “Just as one recites a blessing upon hearing good news, so one recites a blessing upon hearing bad news” (BT Berachot). One offers comfort upon telling the story of this and other exiles, “Praised is the One who keeps His promise regarding the redemption of Israel which He promised us. Praised is the One who constantly calculates when the end time will arrive, when the time of peace and redemption will arrive. As it is written, “Then God said to Avram…your offspring shall be strangers in a land not their own (in Babylonia) and they shall serve (in Assyria) and they shall be afflicted (in Greece), and those that judged you I shall judge (in Edom).” (Genesis 15) One concludes: “And afterwards, they shall go forth with great wealth.” This verse is a promise of redemption from all the nations.
One should explain the meaning of “the Holy One calculates the end.” Since the Holy One desired to bring the end (keitz) sooner, he subtracted 190 years (the gemartria of keitz) from the Covenant of the Pieces until the Israelites went forth from Egypt, which was said to be 400 years. The Israelites were only in Egypt 210 years – they skipped the extra 190 years. The literal meaning is “it was if they were subjugated all these years.\"" + ], + [], + [ + "It stood for our ancestors and for us: This refers to the redemption which the Holy One promised to our forefather Abraham at the Covenant of the Pieces when God revealed to him the subjugation and the redemption. But that same promise was also made for us with regard to Babylonia, Assyria and Greece. It continues to hold fast with Edom. As is explained in Bereshit Rabbah, “Terror (Babylonia), and great (Greece) darkness (Assyria) fell upon Abram (Edom).” (Genesis 15:12) But God also showed Abram the redemption, “They went forth with great wealth.”", + "It was not just one who rose up against us: That is, it was not just the Egyptians who rose up against us to harm and destroy us. Rather there were those in every generation who rose up against us to harm us though the strength of this decree of exile which was made at the time of the “Covenant of the Pieces. The Holy One, however, saved us just as He had promised." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Come and see what Laban the Aramean sought to do to Jacob: (Laban was also among those included in God's promise). Pharaoh made a decree against the males while Laban sought to uproot them all: Laban said, “It is within my power to do with you evil,\" (Gen. 31:29) if it weren't for the dream as has been explained, “But the God of your father hadn’t said to me yesterday, beware of speaking against Jacob.” It should have said, “Of acting.” However, Laban was a great wizard so that even his words, the things he mentions, and his oaths to demons could have swallowed up Jacob, harming him and his offspring. That Torah literally says, An Aramean destroys my father. Laban came with absolute certainty he could destroy Jacob had God not taken his strength from him. Why does it say that he \"destroys?\" The Holy One made his thought as serious as an action, therefore, the Torah says, An Aramean destroys my father. After God saved Jacob and his family from Laban another misfortune took place, as it says, He went down to Egypt, compelled by Divine decree. We find this explanation in Talmud Shabbat: It was fitting for our father Jacob to go down into Egypt in iron chains, but his merit saved him, for it is written, \"I drew them with the cords of a man, with bands of love; and I was to them as they that take off the yoke on their jaws, and I laid meat before them.\" " + ], + [ + "He sojourned there, this teaches that they did not go down to Egypt to settle there: They did not go down to Egypt to establish a permanent settlement and dwell as citizens, but rather to sojourn there as strangers and outsiders." + ], + [], + [ + "And there he became a great nation, they were distinguishable: They had the signs of being a great nation, recognizable, and well known, gathered together in one place and not scattered about throughout the land. Even though they were few in numbers, they were recognized as a nation unto themselves. " + ], + [ + "And numerous, as thus growth of the field: Just as the growth of the field, when they are cut down grow back even more numerous, so too, Israel the more they were oppressed the more they increased ant became fertile. Thus it is states, \"The more they were oppressed, the more they increased and spread out.\" (Exodus 1:12)", + "But you were naked and bare: Naked and lacking in commandments so that when the end of the subjugation came, they did not have any commandments to their credit. Therefore God gave them the Passover offering and the commandment to circumcise all the males on the fourteenth day of Nisan. This is hinted at in the verse: \"When I passed by you and saw you wallowing in blood, I said to you: \"live in spite of your blood; yea, live in spite of your blood\" (Ezekiel 16:7). The verse refers to the blood of circumcision and the blood of the offering. " + ], + [ + "They dealt with us in an evil manner: The Egyptians schemed to do us harm, saying, 'Esau was a fool for waiting until his father died to kill Jacob because by then his sons had grown up. Similarly, Laban was a fool for following a dream. We will be more shrewd in uprooting all of them!'" + ], + [ + "In order to afflict them with forced labor: There are those who explain that this was the forced labor of idolatry. They subjugated them and forced to worship idols, as is written: \"They hire a metal worker to make it into a god…They must carry it on their back and (yisbiluhu) transport it.\" (Isaiah 46:7) " + ], + [ + "With rigor (farekh): At first Pharaoh spoke to them softly (bifeh rakh), carrying bricks on his shoulders to encourage the Israelites to participate in the building of the cities so they could honor the king, but afterwards he subjugated them with rigor (farekh). " + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Our labor, this refers to the children: who grew up surrounded by hard labor and the difficult work they had to perform." + ], + [ + "And our oppression, this refers to the severe pressure: As it is written, \"You must produce your quota.\" (Exodus 5:18) " + ], + [], + [ + "Adonai took us out of Egypt, not by an angel or by a seraf nor by a messenger: Moses was not considered a 'messenger' but rather a spokesman to Pharaoh. He did not have the power to take the people out of Egypt. Rather the Holy One alone could do this. The Hagga`ah therefore states regarding that an angel did not perform the final plague but rather God, and God alone, smote them. That which is written, \"He will not permit a destroyer to enter and smite your homes,\" (Ex. 12:23) refers to the plague of destruction (and not some destroying angel). It should be explained, 'God will not let the destruction enter your homes.' " + ], + [], + [ + "With a mighty hand, this refers to pestilence: In Midrash Tehillim, it is explained that along with each plague that God brought upon the Egyptians, God also added the plague of pestilence, as it is written: \"He gave the beasts over to hail, their cattle to (reshafim) lightning bolts.\" (Ps. 78:48) \"They gave their cattle over to reshafim\" implies the plague of pestilence. From this we learn that the rest of the plagues also included pestilence. " + ], + [ + "With an outstretched arm, this is the sword: Which plague in Egypt is referred to as the sword? Pesikta D'Rav Kahanah, states: \"All the first born gathered around their fathers and pleaded with them: \"Now that Moses has said, \"all the first born in the land of Egypt shall die,\" (Ex. 11:5)and all that he has predicted heretofore concerning the Egyptian people has befallen them, we must get those Hebrews out of our midst, or else the Egyptian people will die.' The fathers replied: 'Each of us has ten sons; let one of them die just so that the Hebrews be not permitted to get out!' The first born then said: 'There is but one way to settle this matter: let us go to Pharaoh, since he is a first-born, who may take pity on himself and let these Hebrews get out of our midst.' They went to Pharaoh and said to him: 'Since Moses has said \"All the first-born shall die,\" and since everything he has predicted concerning the Egyptians has befallen them, rise up and get these Hebrews out of our midst, or else the Egyptian people shall die.' But Pharaoh said to his servants: Get going and beat these cowards until they are humpbacked! And to the first born he said: I have sworn: My life or the life of the Hebrews. And you dare speak thus!' At once the first-born went out and slew sixty thousand of their fathers. Of this it is written, \"To Him that smote Egypt with their first born.\" (Ps. 136:10) Scripture does not say here , 'To Him who smote the first born of Egypt.' " + ], + [ + "Fearsome acts (mora gadol), this refers to the appearance of the Divine Presence: This means that the Holy One appeared in all His glory and smote the first born and then took the Israelites out of Egypt, as is written:\"Or has any god ventured to go and take for himself one nation from another by providing prodigious acts, by signs and by portents, by war, by a mighty and an outstretched arm, and awesome power (moraim gedolim).\" (Deut. 4:34) Rabbi Yudan says that if you count the letters in the Hebrew verse from the beginning with the first word, lavo, to the word awesome power, moraim, there are seventy two letters. If you think there are seventy-five, so take out the word goy, nation (which refers to Egypt) The number of letters is equal to the number of letters that make up God's great name. The appearance of the Divine presence is alluded to in the verse, \"This is my God and I shall glorify Him,\" (Ex 15) The people of Israel pointed at God's glory when they made this statement. The expressions mora gadol and moraim gedolim refer to the awesome appearance of the Divine Presence. Even though Egypt was filled with idolatry and filth, even so God's presence appeared in Egypt to fulfill the promise made to Jacob, \"I shall take you up.\" God's presence appeared two times in Egypt: first, on the first day of Nisan when God commanded them to prepare for the Passover, and, second, on the night of the redemption from Egypt. Similarly God appeared to them at the Red Sea, as the sages taught: \"a humble maid in Egypt saw more at the Red sea than the prophet Ezekiel.\" Since one who sees the divine presence trembles and is terrified, it is referred to as mora, awesome. " + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Rabbi Judah used to abbreviate the plagues: This is most difficult: why do we need this acronym since anyone can take the first letter of each word and combine them! Rabbi Yehudah, however, only brought this acronym to teach us about the number of plagues at the Red Sea. Rabbi Yossi said there were fifty plagues; Rabbi Eliezer said there were two hundred plagues, and Rabbi Akiva said there were two hundred and fifty plagues at the sea. Together they add up to five hundred plagues. Rabbi Yehudah's acronym adds up to five hundred and one; in matters of gematriah we don’t trouble ourselves over differences of just one!
Some suggest that the reason that he created this acronym is because of the listing of the plagues in the book of Psalms, which is different from the order in the Torah. Therefore, Rabbi Yehudah created this acronym so that we would know that the order in the Torah is the correct one.
Some commentators suggest that this is a reference to the pattern of the plagues: In some plagues, God sends Pharaoh a warning, and in others, there is no warning. The acronym shows us that there is a pattern of three groups of plagues, the first two with a warning and the third in each grouping without a warning. That is why Rabbi Judah groups the plagues together three by three. Pharaoh is warned during the plagues of blood and frogs, while he receives no warning when the plague of lice strikes the land. Wild animals and pestilence contain a warning while boils does not contain a warning. This follows the pattern regarding flogging. When one commits a crime again and again, he is flogged once and twice, each time with a warning. The third time we do not flog him. Rather we put him in a prison, feed him barley bread until his stomach explodes because he is wicked and no longer deserves a warning. Similarly, hail and locust occurred with a warning and darkness without a warning. Since the final plague stands by itself, it has its own acronym.
Another explanation of the division into three groups: the first three plagues were carried out by Aaron. In the second group, wild animals and pestilence were not carried out by Moses or Aaron, and boils was carried out by both of them. The third group of plagues was carried out by Moses. And the final plague, the death of the first-born was carried out by the Holy one so it is in a grouping all by itself.", + "Rabbi Eliezer says ... Every plague which the Holy One brought upon the Egyptians in Egypt was four plagues: How do we understand the controversy of the Tanna'im who argued whether each plague was quadrupled or quintupled. The Rokeach offered a lovely explanation for this controversy. Rabbi Eliezer suggested that the plagues were quadrupled at the Red Sea because each one included all four basic elements of the universe (fire, water, air and earth). According to Rabbi Akiva, each plague was quintupled based on the four elements plus the movement of the heavenly spheres that influenced each plague as well." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "How many favors the Omnipresent has bestowed upon us: Commentators explain that since the Tanna'im in the previous passages deal with the number of plagues, therefore we now turn our attention to the number of favors which God has bestowed upon us. Just as we can increase the count of curses, we can also increase the number of miracles which God performed out of His great love for us. " + ], + [ + "Dayenu begins, If God had taken us out of Egypt but not inflicted judgement … This would have been a great miracle and it would have been sufficient, as is explained regarding the verse in the Torah, \"Has any God ventured to go and take one nation out of another?\" (Deut. 4:34) He took us out of Egypt as a person delivers a fetus from its mother's womb before its time. Israel was not yet worthy of leaving Egypt since they could have been judged as being no better than the Egyptians. These were idolaters, and these were idolaters. These partook of sexually illicit actions and these partook of sexually illicit actions. Even so God doubled our miracle by taking us out of Egypt and passing judgement on the Egyptians for subjugating us. How much more so should we praise the Master of Everything. God could not pass up the judgement of the Egyptians for He had promised Abraham, The nations which they served I will judge. (Gen. 15) Not only that but God passed judgement on all of them and not just some of them!" + ], + [], + [], + [], + [ + "Had he not given them their wealth: This refers to the wealth they gathered at the shore of the Red Sea and not booty they took from the Egyptians in Egypt. God had already promised them wealth from the Egyptians. The extra favor was that they gathered up the wealth of the Egyptians that washed up on the shore after they drowned in the Red Sea." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "If He had brought us to Mount Sinai: in order to show us His great glory, it would have been enough for us! And not given us the Torah, or, if He had not increased the number of commandments that He commanded us to perform. The seven Noahide Commandments would have been enough. The sages said, \"When the people stood at Sinai, their impurity was removed from them.\" Those non-Jews who did not stand at Sinai were still impure even though they had the Noahide laws. Therefore, being at Sinai would have been enough even without the extra commandments. " + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Rabban Gamliel said, anyone who did not mention these three things. That is, even if he ate the Passover offering, matzah and the Bitter herbs, he will not have fulfilled his obligation if he did not explain why we eat these three things, since the Torah emphasizes the explanation and the telling." + ], + [], + [], + [ + "For what reason do we eat this matzah? This must be explained since we had already been commanded to eat the matzah without an explanation of why. Rabbi Kimchi explains that they were commanded to eat matzah in Egypt before they left in anticipation of what was about to happen. God knows all possible futures and He already knew that they would have to leave Egypt in haste. Even they had wanted to do so because they were already commanded to eat unleavened bread for seven days and to eat the Passover offering together with matzah and maror." + ], + [], + [], + [ + "In every generation each person is obligated to make himself appear as one who went forth from there: This statement is based on what was said at the beginning of the Haggadah, had God not taken our ancestors out of Egypt, we, and our children would still be enslaved; that is, we must say, God took us out from there because we are included in all the miracles. Therefore, we are obligated to give thanks and praise God…" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "Therefore we are obligated to give thanks: Since it is as if we went forth from Egypt, we are obligated to praise and give thanks for what God did for our ancestors.
It is customary for each person to take a cup of wine and to recite psalms and songs. The Haggadah should be more than just generic story-telling. One must accompany singing of praise with the drinking of wine, as it is written, \"But has the vine replied, 'Have I stopped yielding my new wine which gladdens God and men that should go and wave among the trees?'\" (Judges 9:13) From this point on in the Seder song must be accompanied by a cup of wine. In this passage we mention seven types of praise: shevah, hodot, hallel, paer, romem, hader, kadesh for the seven firmaments.
Even though we are reciting Hallel, we do not begin with a blessing (as we normally do). We find in the responsa of the Geonim, \"One does not recite a blessing over Hallel on the eve of Passover even though we are about to recite the entire Hallel because it is divided in half. Also since we recite it around the dinner table, we do not apply the rules Hallel ; instead we only apply the general rules of song and thanksgiving to it. How can we say the blessing when we stop in the middle?" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "Praised are you Adonai …who redeemed us and redeemed our ancestors: We recite this blessing since we must end the Haggadah with praise. We began by saying, \"Begin with degradation and end with praise.\" That is why we end by speaking not only of our ancestors redemption but ours as well.", + "Who has allowed (vi-higee-ahnu) us to reach: Even though we already recited the she-he-heyanu along with the Kiddush, we express the same idea again, (that we have reached this occasion), in order to say that we have reached the holiday again. Some suggest that it should say tigi-aynu, You have allowed us to reach, since all blessings should include an expression in the second person. These holidays: this refers to Rosh Hashanah. And Festivals: Passover, Sukkot and Shavuot. Rejoicing…and eating there the offerings and the Passover offerings: we refer to the festive offering first since it is consumed before the Passover offering. " + ], + [ + "One then recites the blessing over the wine and drinks the wine while leaning along with all those who are participating in the Seder with him. Wash the hands a second time since the reading of the Haggadah and Hallel are an interruption between the first washing and the second washing, and our mind is no longer on the first washing. Since our hands have been busy participating in this rite, it is possible that we have touched something which caused the hands to become impure, one has to wash the hands again since one is about to eat the unleavened bread, and it is impossible to eat bread with filthy hands. However, if one was extra careful to guard ones hands from the time of the first washing and one did not touch anything impure, that he does not have to go back and wash them again. If he decides to do so anyway, then he should do so without a blessing.." + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [ + [], + [ + "Afterwards, the head of the household takes two matzot that are shemurot, holding the whole and the broken piece together. For the master has taught: Everyone acknowledges that on Passover night one holds the whole piece of matzah and the half piece together. What is the reason? We do so because matzah is called the bread of the needy: just as it is the way of the needy to break the bread (and put some away for later) so one recites blessing holding the broken piece. One holds the broken piece together with a whole piece because of lechem mishneh, the two loaves over which one usually recites the blessing on Shabbat and holidays. One then recites the motzi and breaks the whole piece of matzah and does not yet take from the previously broken piece of matzah since reciting the blessing on a 'whole loaf' is the more common practice. After reciting the blessing al akhilat matzah, one takes a bit of both pieces of matzah and eats them together. One should lean when eating the matzah. Some of the Gaonim are of the opinion that one makes the motzi on the previously broken piece of matzah and al akhilat matzah on the whole piece. Some follow one opinion and others follow the other opinion!", + "Afterwards, one takes some of the hazeret and recites the blessing al akhilat maror, dipping it in the haroset. This is good because of kafah a type of poisonous substance sometimes found on greens. Others say that kafah is a type of worm and that the haroset keeps it from harming the person who eats it. ", + "Each person at the table receives at least an olives-worth of hazeret dipped in the haroset. One does not lean when eating it since the Talmud says that maror does not require leaning, since it is an allusion of the verse, \"they embittered them,\" and leaning is a symbol of freedom. One does not have to recite the blessing borei p'ri ha-adamah since the blessing over the matzah exempts us from other blessings on the food. Anything that is now part of the meal no longer requires a separate blessing either before or after it. ", + "After eating the maror, each person takes part of the third piece of shemurah matzah along with the hazeret and makes a sandwich, eating them as one without leaning since it contains the bitter herbs. One eats it as a reminder of the temple, just as Hillel did, for the verse says, \"You shall eat it with matzah and maror. In the time of the Temple, Hillel would recite the blessing over the matzah and then the blessing over the maror. He would then eat them together since both of them were commandments contained in the Torah and one did not cancel out the other. At this time we recite and eat them separately since matzah is a Torah commandment while maror is only a rabbinic commandment. When there is a Passover offering, maror is a Torah commandment; in a time when there is no Passover commandment, the maror is only a rabbinic commandment. We cannot eat them together after reciting the blessings since the rabbinic commandment would cancel out the Torah commandment. Therefore, we do them separately and only then do we eat them together; since we have already recited the blessing there is no blessing for the Hillel sandwich. Ibn Yarhei writes that the optimal way to perform the commandment is to not have any interruptions between the blessings over the matzah and the making of the Hillel sandwich. In this way the blessing over the matzah and the maror would include the making of the sandwich." + ] + ], + "Shulchan Orech": [ + [], + [ + "After these blessings, one continues with the meal, eating whatever one wishes. At the end of the meal one should eat an olives-worth of matzah from the piece that was broken at the beginning of the Seder and that was hidden and wrapped in a cloth as a reminder of the dough that was wrapped in a cloth and carried out of Egypt. One eats it as the Afikomen, a reminder of the Passover offering which was consumed when the people were already sated by their meal. One does not eat anything after the Afikomen so that one concludes with the taste of the Afikomen in one's mouth. One should eat this matzah before midnight. If not one does not one fulfill one's obligation on Passover that nothing be consumed after midnight. " + ] + ], + "Tzafun": [ + [ + "If one forgot and did not eat the Afikomen until he had already washed his hands prior to the Birkat haMazon, or until he said the Zimun (Rabbotai Nivarech), or even if he had already recited the Birkat HaMazon but prior to the third cup of wine, the Avi Ezri and the Rosh write that he should wash his hands again, and recite the motzi and eat it. If, however, he already said the blessing over the third cup of wine, he should not eat it since this necessitates that he recite reciting the Birkat HaMazon and then drinking another cup of wine, and it would now appear that he is adding to the four cups of wine. It has also been established that one should not drink between the third and fourth cups of wine. Also, since all our matzah is shemurot, one can consider the last bit of matzah that he ate as the Afikomen.
Rabbi Peretz wrote that if he hasn’t recited the Zimun yet, he can still eat the Afikomen without a blessing even though he has already ended the meal. In this situation it is different because the Afikomen is a commandment that God has placed upon him and we depend upon this.
After he drinks the cup of wine over which he recited the Birkat HaMazon, he pours the fourth cup and completes Hallel. In Midrash Tehilim, it is written that there should be at least three people reciting psalms so that one can recite and two can respond, hodo l'adonai ki tov.
The Rosh writes that if it is impossible for him to have three people present, he his wife and his minor son is sufficient!" + ] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [ + [], + [ + "After the Afikomen, one pours the third cup of wine and recites the Birkat HaMazon, drinking it afterwards while leaning. Everyone should lean with the Seder leader. Between these first cups if one wishes to drink more wine, one may do so. Between the third and fourth cup of wine, one may not drink wine. The Jerusalem Talmud explains that one may not drink extra wine at the end of the Seder in order that one not become inebriated and forget to finish Hallel. This is problematic since he might already be drunk! However, wine within the meal does not make one inebriated while after the meal has the effect of making one inebriated. The Halachot Gedolot, the Rif, and the Rambam all forbid drinking after the Afikomen except for the two cups of wine. It should not appear that he is adding to the four cups of wine.
Rabbi Yitzchak follows the approach of the Jerusalem Talmud which says that since one should spend the whole night discussing the Exodus, the miracles that the Holy One performed for our ancestors until day break, one should not drink extra wine lest he be overcome by sleep. The Tosefta says that each person is obligated study the laws of Passover and the Exodus all night long, like the sages who dined together in B'nai Brak." + ] + ], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [ + "Some permit a fifth cup of wine based on the verse in Exodus, \"I will bring you to the land.\" If one wishes to drink water it is permissible." + ], + [ + "Pour out Your wrath: We recite this verse because the four cups of wine are an allusion to the four cups of retribution that the Holy One will pour out in the future on the nations of the world. We recite this prior to the fourth cup since it is with this cup that we complete the commandment of drinking four cups of wine. We now ask God to do what He promised to do to the gentiles who have oppressed us." + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "After completing Hallel, one says, \"May all Your creations praise You,\" this is a blessing of song; it ends, \"Praised are you Adonai, Sovereign acclaimed with songs of praise.\" One then recites the blessing for the fourth cup of wine. The leader of the Seder and everyone present reclines while drinking the wine. If one wishes to add a fifth cup, one may do so after reciting Hallel HaGadol (Psalm 136), which begins with Hodu la-adonai ki tov…hodu leilokei elokim. There are twenty six passages in this psalm equal to the twenty six generations that had not yet receive the Torah before it was given to the people of Israel. Despite this, God in His great mercy, continued to sustain these generations. One then recites Nishmat Kol Hai though the blessing at the end of Yishtabah; so says HaRitz Giat. Rabbi Hayim Kohen suggests that one should not say the blessing at the end of Hallel since it is sufficient for there to be a blessing at the end of Yishtabah. It is not necessary to conclude the passages of song and praise twice. This is also the opinion expressed in the Prayer book of Saadia Gaon." + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [ + [ + "Concerning the blessing after drinking wine, al hagefen v'al p'ri hagefen, there are those among the Gaonim who hold that one must recite a concluding blessing of thanksgiving after each cup of wine. Our teacher Hai Gaon says: \"It is not fitting for us to recite al hagefen after each of the cups of wine since together they constitute one mitzvah and there is no interruption between them so that a blessing at the end should be sufficient. The Rif suggests that we should recite the concluding blessing (al hagefen) after the first two cups of wine and again after the final two cups of wine. The author of Sefer Hahashalamah explains that the Rif's opinion makes sense since the obligation to recite the blessing over the wine before the meal is not canceled by the wine during the meal and the wine after the meal is not exempted from a blessing by the wine during the meal. The reason for this is the purpose of the wine is different. The wine in the meal is for serving (lisharot) while the wine before and after the meal is for the drinking (lishtot). Since the wine lishtot is more important than the wine lisharot, the wine that is drunk during the meal does not divide the first two cups from the second two cups of wine in the Seder, and a blessing can be recited at the end of the Seder for all four cups of wine." + ] + ] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח", + "enTitle": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah", + "key": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/English/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..e348cc97a13a08b70dc440bb661fdb81b07f8a4a --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/English/merged.json @@ -0,0 +1,518 @@ +{ + "title": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kimcha_Davshuna_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "Upon returning from synagogue one should arrange one's table in the manner of freedom as we shall explain. One should not sit down at the table until after dark so that one can be certain that it is the time when one is permitted to eat matzah, as it is written, \"In the evening you shall eat matzot.\"
Even the poor should not drink less than four cups of wine; they should eat and drink while reclining. Scripture alludes to this in the verse: \"When Pharaoh let the people go…So God led (vayasev) the people round about…\" When they were redeemed they ate in the \"round-about\" fashion.
The optimal way to fulfill the mitzvah of drinking wine is to drink red wine as a reminder of the blood they placed on their lintel and doorposts in Egypt. If their hands are cleaned they may sit at the table and recite Kiddush. Most people have the custom of checking their hands beforehand and then washing them. But if their hands were already clean, there is no reason to wash them and recite al netilat yadaim, the blessing for washing. For this recitation of the blessing is not for eating but for drinking after Kiddush. We have a tradition that one who performs the ritual of \"washing\" before fruit is being presumptuous.
There are many reasons given for the four cups of wine at the Seder. The four cups are said to allude to the four terms of redemption mentioned in Parshat Va-era (Exodus 6:6): \"Say, therefore, to the children of Israel: I am the Lord. I will free you from the labors of the Egyptians and deliver you from their bondage. I will redeem you with an outstretched arm and through extraordinary chastisements. I will take you to be my people and I will be your God.\" The four cups are alluded to in the words: hotzeiti (I will free you), hitzalti (I will deliver you), ga'alti (I will redeem you) and lakahti (I will take you).\"
There are those who say that the four cups refer to the butler's dream regarding to Pharaoh: \"Pharaoh's cup was in my hand;\" \"I pressed them into Pharaoh's cup;\" \"placed the cup in Pharaoh's hand;\" \"you shall place Pharaoh's cup in his hand.\" (Genesis 40:9-13)
Some say that the four cups stand for the four kingdoms, and others, four cups of vengeance which God will pour out on the nations, \"Thus said the Lord, the God of Israel, to me: Take from My hand this cup of wine - of wrath - and make all the nations to whom I send you drink it. Let them drink and retch and act crazy because of the sword that I am sending among them.\" (Jer. 25:15-16) \"Babylon was a golden cup in the Lords hand. It made the whole earth drunk…\" (Jer. 51:7) \"There is a cup in the Lord's hand with foaming wine fully mixed from this He pours. All the nations of the earth drink, draining it to the very dregs.\" (Psalms 75:9) \"He will rain down upon the wicked blazing coals and sulfur, a scorching wind shall be their lot (kosam).\" (Psalm 11:6)
They also allude to four cups of consolation: \"The Lord is my allotted share and portion (kosi); You control my fate.\" (Psalm 16:5) \"You shall anoint my head with oil; My cup overflows. (Psalm 23:5) \"I will raise the cup of deliverances and invoke the name of the Lord.\" (Psalm 116:13) This last verse speaks of two cups: one for the coming of the Messiah and the other for the resurrection.
There are those who wonder why we don’t recite a blessing for the mitzvah of the four cups just as we recite for maror. We only recite a blessing over a mitzvah that is performed at one time, and without interruption. Since the drinking of the four cups of wine are one commandment which is performed on four occasions with interruptions between them, we do not recite a blessing for this mitzvah. Natronai Gaon writes that the four cups of Seder night are a single mitzvah; if one does not drink all of them, one has not fulfilled his obligation and he deserves lashes, according to the sages.
The statement, \"Even the poor must not eat until he does so leaning,\" is a reference to a poor person who normally does not lean leisurely when he eats. Certainly the same applies to a wealthy person who usually leans on a fine couch. One must lean on the left side. Leaning on the right side is not considered 'leaning,' lest his throat become closed . A woman does not need to lean because she lives under the authority of her husband. But if she is a woman of high status, she should lean. Similarly, a widow or a divorcee who does not live under the authority of another should lean.
A son who lives in his father's house, even if his father is also his teacher, should lean. A student at the table of his master teacher does not lean unless his teacher gives him permission. The reason that he may lean at his father's table, but not at his teacher's table, is that his father would forgo the honor nor would he be harsh with him while a teacher should not forgo the honor due to him. A servant at his master's table should lean. The Avi Ezri writes that in our time when it is not the custom to lean at the table, it is not necessary to lean during the Seder either.", + "We prepare a plate for the Seder containing two cooked foods, three matzot, a variety of vegetables, and haroset. The two cooked foods: one of them should be roasted as a reminder of the Passover offering and one should be cooked as a reminder of the hagigah, the festive offering, which was consumed before the Passover offering so that the Passover offering would be consumed when one already had sufficient to eat. The following verse: \"You shall not break a bone of it,\" (Ex. 12:46) is interpreted to mean that if he was ravenously hungry when he ate the Passover offering, he might be suspected of breaking the bones of the offering.
This is how the commandment was fulfilled in the time of the Holy Temple: first they would break the Passover offering, reciting over it, 'Praised are you Adonai our God…who command us concerning the eating of the Passover offering.' Each person would then eat at least an olive's amount of the meat from it. Afterwards they would bring the Festive offering, reciting the blessing, \"who commanded us regarding the eating of the offering.\" When they completed eating the Festive offering, they would bring the Passover offering back and eat it after having satisfied themselves (with the other offering).
When the Fourteenth of Nisan fell on a Shabbat, it was only necessary to eat the Passover offering and not the cooked offering for the Festive offering, since the Festive offering does not take precedence over the observance of the Sabbath. The Jerusalem Talmud adds that the two portions (for the Seder plate) should be the shoulder and an egg. The egg symbolizes compassion for the redemption that God provides, and the shoulder, symbolizes, 'God provides redemption through God's exalted hand.
Customarily there are two vegetables on the Seder plate. One is karpas. When one inverts the letters of karpas, it spells samekh parekh. The letter samekh refers to the sixty tens of thousands of Israelites who were enslaved. And the word parekh means oppressed. The other vegetable is hazeret which is also called hasa. Hasa is an allusion to the Holy One who has mercy (has) upon us. According to the sages, the haroset is a reminder of the clay from which they made the bricks when the Egyptians enslaved the Israelites. It is made from different types of sweet and tart fruits as well as spices that look like the straw used in the making of bricks. We put apples in as a reminder of the verse in scripture, \"beneath an apple tree I aroused you.\" (Song of Songs 8:5) Nuts are a reminder of the verse, \"I went down to the garden of nuts.\" (Song 6:11) Figs are an allusion of the verse, \"The fig tree puts forth her green figs.\" (Song 2:13) Dates are an allusion to the verse, \"your stature is like a palm tree\" (Song 7:8). Spices like cinnamon are a reminder of the straw used in the making of bricks.", + "The Rif asks: How does a person conduct Seder in two or three different households? He begins in his own house by reciting the blessings and the Haggadah up to the meal. He should then eat the meal, concluding with the Birkat HaMazon. He can then to each household, reciting Kiddush and a letting the members of the household drink the wine. He then recites the Haggadah. They may eat the karpas and the matzah (when he says the blessing) but he does not eat with the members of the household since he has already concluded his meal with the Afikomen. They recite the Birkat HaMazon, and then he goes on to the next household. He does this at each house he visits.
Even though the rule is that a person should not recite a blessing for food for someone if he is not also eating the food, the blessing over the matzah and the Kiddush are different. He can recite these blessings without eating or drinking because these foods are obligatory on Seder night. Therefore, he can recite the blessing for someone else even though he is not benefiting from the blessing. However the Birkat HaMazon is different since he has not tasted any of the food. Once he has eaten the Afikomen and recited the Birkat HaMazon in his own house, he cannot eat anything else so they must recite the grace after meals for themselves. This is based on the principle, Ayn maftirin ha-Pesah Afikomen, \"one may not partake of any deserts after the Pesah offering.\" (Mishnah Pesahim) After leading the Seder in the other households, he should return to his own house and complete the evening by reciting Hallel and drinking the fourth cup of wine.
If he prefers, he may go to the other households first, recite the blessings without eating or drinking with them, and then return to his house and begin all over again with the Kiddush. It is up to him to do as he wishes. He is not permitted to begin in his own household and recite the Seder up to ga'al yisrael (before the meal), recite the blessing over the matzah, and then go to the other households, returning to his own home to have his meal.
It is prohibited to leave one's meal to go to another home, even if one leaves an elderly or a sick person at home. One can only leave one's household on Seder night to perform a commandment such as rejoicing with a newly married couple. It goes without saying that helping those who are illiterate to fulfill the commandments of Seder night is also a commandment. The difference is that rejoicing with the bride and groom is a transient commandment. Therefore it permissible to leave the Seder table to participate in this mitzvah by greeting them. Helping the illiterate to fulfill the commandments of Seder night, on the other hand, is not transient; he can finish his own meal or go earlier help these families fulfill the commandments of this evening.
The Baal HaItur comments that he may not recite the blessing over the vegetables (karpas) since he cannot eat with them. He can only recite the blessing over the matzah and the maror. However, he may follow the approach of Rav Hisda, who would take hazeret (which can also be used for maror), recite the blessing over vegetables as well as the blessing for the maror at the beginning of the Seder, and when he reached the place in the Seder when one eats the maror, he would do so without reciting the blessing again.
The Rosh disagreed with this approach and argued that since the sages decreed that we should eat the karpas so that children would notice it and ask questions, it is to be considered no different than the blessing for the matzah and it can be recited by the Seder leader even if he is not eating the greens.
The Ri'af's statement that \"the participants must recite the Birkat HaMazon by themselves\" is a law for those who can recite the Birkat HaMazon. If there is no one who can lead it, Rabbi Amram Gaon writes that there is no decree that the leader must lead them so that they can fulfill their obligation. If he were to do so, he could no longer drink the fourth cup of wine in his house.
The Rosh writes that if even if the participants at the Seder do not know how to recite the Birkat HaMazon, the leader should lead them in it, having them repeat it word for word after him like a child who repeats Hallel and repeats it after the leader. This is not considered as if he recited God's name unnecessarily.
Rabbi Yaakov, son of the Rosh writes that it is possible that the leader can also recite the Birkat HaMazon for the participants and thereby fulfill their obligation. Since it is an obligation to eat matzah and so the leader can recite the blessing and have the participants answer Amen, so too, the Grace after meal can be recited on their behalf and thereby fulfill their obligation. After all, the sages decreed the obligation of four cups of wine, one of them at the end of the Birkat HaMazon, so they have a special obligation to recite the Birkat HaMazon so that they can drink the fourth cup of wine.
It seems to me that Rabbi Yaakov son of the Rosh is incorrect, since we learn in the Jerusalem Talmud (Berachot): \"Even if a person is exempt from a commandment, he may fulfill another person's obligation except in the case of the Birkat HaMazon.\" The Talmud then asks, don’t we say that one who is exempt from a commandment cannot help fulfill another person's obligation. Rather the statement in the Talmud should have been if he is obligated to perform this commandment but has already fulfilled his obligation, he can still help others fulfill their obligation except in the case of the Birkat HaMazon, as it is written: You shall eat, and be satisfied and bless.\" This means that one who ate should recite the Birkat HaMazon (and not one who didn’t eat). It seems to me, therefore, that the Rosh is correct in this matter.
When everything is prepared, he should pour the first cup of wine for each participant, reciting the blessing for the wine first, then the blessing sanctifying the day, and then the sheheyanu, for having reached this day. We do not say a blessing, \"Who performed miracles for our ancestors,\" because the last blessing of the Maggid, \"Who redeemed us and our ancestors from Egypt…Blessed are you Adonai, who has redeemed Israel\" serves as a blessing for giving thanks for the miracles of Passover. This blessing is more appropriate because it more specific in referring to the Exodus. Then everyone drinks the cup of wine while leaning.", + "If Passover falls on Shabbat, one says Vayekhulu first, (Genesis 2:1-3) then the blessing over the wine, followed by the blessing sanctifying the day. In the second blessing, on Shabbat we say \"You have caused us to inherit the Sabbath and your holy festivals with love and favor.\" The commandment to rejoice on the festival is explicitly stated. The commandment to rejoice is alluded to in the verse: \"On your joyous occasions and your festivals.\" (Numbers 10:10) the Midrash says that \"your joyous occasions,\" is a reference to the Sabbaths. We find the language of inheritance in connection with the Sabbath, as it is written, \"The people of Israel shall keep the Sabbath, observing the Sabbath day throughout the generations as a covenant for all times.\" (Exodus 31:16) That is why we say, \"You cause us to inherit.\" Finally one concludes the blessing by saying, \"Praised are you who sanctifies the Sabbath, Israel and the sacred seasons. Then one recites the she-heheyanu and one drinks the wine.", + "If Passover falls at the conclusion of the Sabbath, we recite the blessings which are referred to in the acrostic, YKNH\"Z, yayin (wine), kiddush (sanctifying the day), ner (candle, or the blessing for fire), havdalah (the blessing marking the separation between Shabbat and the following day), z'man (she-heheyanu or the blessing marking the specialness of the moment). In the havdalah blessing we say \"between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival.\" There is separation between the 'heavy' and 'light' holiness, similar to what we find in scripture: \"the curtain (parokhet) shall serve as a partition between the holy and the holy of holies.\" (Exodus 26:33) Rabbi Ephraim asks why we say, \"Between the seventh day and the six days of creation You have made a separation and You have sanctified, You have sanctified Your people, Israel, with Your holiness, \" in the havdalah blessing. We say this after we have already mentioned, \"Between the holiness of the Sabbath to the holiness of the festival You have made a separation.\" The phrase is neither an introduction nor is it a summary of the blessing. Rabbeinu Tam answers this question: we are taught in chapter 10 of the Talmud Pesahim, that one who abbreviates the havdalah blessing should not have less than three havdalot (expressions of separation) and one should not add more than seven. The sages wanted to mention seven havdalot so they added Yom Tov, the festival, after Shabbat since this is the main theme of the passage.
These are the seven separations: (1) between the sacred and the profane; (2) between light and darkness; (3) between Israel and the gentiles; (4) between the Sabbath and the six days of creation. This counts as four, however, the fourth is not included in the number since we have already mentioned between the sacred and the profane which is a more general way of saying the same thing as, \"between the Sabbath and the six days of creation.\" Therefore, there are only three havdalot up to here!\" (4) Between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival; since preparation of food is allowed on the festival there is a distinction between it and the Sabbath; (5) Between the seventh day and the other six days of creation - this is a reference to the last day of the festival which is separate from the intermediate days of the festival; (6) you have separated (7) and you have sanctified your people Israel through your holiness; this refers to the two separations that make up the people of Israel: between the Kohanim and the Levites, and between the Levites the people of Israel. The blessing then ends with a brief conclusion: \"who distinguishes the holy from the holy.\"
One then recites the sh-heheyanu. One does not smell spices as one normally does during the havdalah service since the leisure (menuchah) of the festival brings leisure to the soul in place of the spices which one smells at the conclusion of the Sabbath." + ] + ], + "Urchatz": [ + [ + "Hands are washed in preparation to the handling of food. The Talmud states that when a food is dipped in liquid, hands are to be washed first as a sign of ritual purity (Pesahim 115a). There are different customs regarding who should wash their hands before partaking of the greens. In some homes the person conducting the Seder washes before handing out the greens while in other homes all the participants wash their hands before handling the greens. In the Ashkenazic tradition no blessing is recited. The blessing for washing hands is said only before eating bread.
Following Kiddush, one washes one's hands in preparation for karpas, vegetables dipped in liquid, even though one is not about to eat unleavened bread. Whenever one eats something that is dipped in liquid, one must was one's hands since one's hands may become moist and one might inadvertently touch something and contract impurity. We have explained that it is good to find a reason for washing one's hands prior to this. It need not be after Kiddush since we are not careful regarding impurity today. " + ] + ], + "Karpas": [ + [], + [], + [ + "One takes the karpas and dips it in vinegar or in the haroset in order to kill the worms that are sometimes found in the vegetables. One then recites the blessing borei peri ha-adamah. Rabbeinu Tam and Rashbam instructed their students to do the first dipping in vinegar. This was based on the statement in the Mishnah, \"They then set it before him. He dips the lettuce before he has reached the after course of bread. They set before him matzah, lettuce (hazeret) and haroset, and two side dishes, even though haroset is not compulsory.\" (Mishnah Pesahim 10:2) The Mishnah does not mention haroset until the second dipping, proving that we do not dip in the haroset for the first dipping. Rabbeinu Yona explains that the first dipping is not considered obligatory. Rather it is performed as a way of calling attention to the Seder. Since we do not dip vegetables in haroset all year long, the reason for this practice cannot be to prevent kafa. Therefore it is not our custom to eat the lettuce (hazeret) without haroset, as we do all year long. Since the second dipping is regarded as a mitzvah, the sages were more careful in its performance.
Hai Gaon explains that kafa is Aramaic from the word kafui (coagulation); it refers to a gaseousness which strikes the intestines from certain types of food. Haroset is a type of medicine which prevents the gaseousness.
We do not recite a blessing for haroset even though it is considered a commandment, because haroset is secondary to the primary food, the lettuce or the maror. We learn, \"Any time we have two foods, we recite the blessing on the primary food and not the secondary food. We recite al achilat maror and not borai peri ha-adamah for the second dipping since we already recited this blessing earlier in the Seder and the reading of the Haggadah is not considered to be an interruption between the two acts. ", + "However it is necessary to recite the blessing for the washing of the hands again because it is considered an interruption for the washing and his hands may have inadvertently touched something impure.
It is not necessary to recite the concluding blessing borei nefashot for the karpas since the reading of the Haggadah is not considered an interruption. It is also not necessary after eating the maror to recite this blessing since the commandment is to eat the matzah and the maror together, as scripture, \"Matzah and maror they shall eat it.\" It is considered to be part of the meal, and it is not necessary to recite borei peri ha-adamah again during the meal. The vegetables which we dip at the beginning of the Seder are meant to make the children curious since we normally don’t dip vegetables prior to the meal.
If one does not have other vegetables - and only has maror - should begin the Seder by reciting two blessings, al achilat maror and borei peri ha-adamah when he eats and dips the maror in place of the karpas. He should then dip it in the haroset and eat an olives size of it. When he completes the reading of the Haggadah and recites the blessing over the matzah, he should eat the maror again, this time without a blessing." + ] + ], + "Yachatz": [ + [], + [ + "
After eating the karpas, one breaks one of the three matzot, placing half between the two whole matzot and wrapping half of it in a cloth, as a reminder of the verse: \"So the people took the dough before it was leavened, their kneading bowls wrapped in their cloaks upon their shoulders.\" (Exodus 12:34) It is used for the Afikomen which is eaten later as a reminder of the Passover offering, which must be consumed when we are already sated by the meal. Why do we break the matzah before the reading of the Haggadah? So that when we make the declaration, \"This is the bread of affliction,\" we can do so over a broken piece of matzah. The Talmud Pesahim states, \"Just as it is the way of the poor to break bread and put some away for later, so too here, we break the matzah and put away a piece for later.\"", + "The Rif asks, What should one who only has an olives-worth of guarded matzah (shmurah matzah) do? He should first eat regular matzah first when he recites the motzi and afterwards, at the end of the meal (when he eats the Afikomen) should eat the olives-worth of guarded matzah, reciting the blessing \"for the commandment of eating matzah\" (al akhilat matzah). One then makes a sandwich with the maror and the matzah without a blessing.
The Rif's explanation surprised the Rosh, who wonders, if we wait until the end of the seder to say al akhilat matzah over the guarded matzah, how could one then eat the sandwich with a regular piece of matzah since it would remove the taste of the guarded (shmurah) matzah from one's mouth? According to the Rif's explanation it would have made more sense to simply omit the sandwich since it is only a remembrance of the Passover offering which was eaten together with matzah and maror.
This is what the Rambam and Rabbeinu Yona suggest: one should recite the blessing for the eating of matzah at the end of the meal, and one should not eat anything after it. The Ittur suggests that one should recite both blessings, hamotzi and al akhilat matzah, and then eat the regular (non-guarded) matzah, and then eat the shmurah matzah at the end of the meal as the Afikomen without a blessing.
The Rosh suggests that one should begin with the shmurah matzah, after reciting both blessings, so that one eats the shmurah matzah 'with an appetite' and that one need not worry about eating non-guarded matzah after it." + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "One begins the reading of the Haggadah. The Rif wonders why one doesn’t recite a blessing for the reading of the Haggadah just as one recites a blessing for the reading of the Megillah. Surely the telling of the story of Passover is a positive commandment as we learn: \"You shall tell your child on that day etc.\" (Exodus 12:8)
He explains that a blessing for telling the story is unnecessary since by saying in the Kiddush, \"A remembrance for the exodus from Egypt,\" he fulfills his obligation of saying a special blessing. The Rashba offers another explanation for why a special blessing is not said for the telling of the Passover story. One does not need to say a blessing for a mitzvah for which there is no minimum in its performance. A simple statement (\"God took us out of Egypt\") would suffice in the telling of the story of the Exodus, though we do say \"whoever tells the story at length is praiseworthy.\"
This text is called the Haggadah because of the verse, \"You shall tell (v'higadita) your child on that day etc.\" (Exodus 12:8). Some say that the name comes from the Hebrew word for drawing the heart, or inspiring, and this seems correct to me, as in the verse, \"O Lord, open up my lips; that my mouth may declare (yagid) your praise.\" (Ps. 51:17) The sages interpreted yagid to mean, \"my mouth shall draw your praise.\" That is, everything derives from the intention of the heart. In human books, wonders and awesome acts arise from the natural order of the world, inspiring love, joy and spiritual pleasure. Yet who has heard such things as the Exodus without trembling? The author of the Kuzari writes:
\"The facts are yet more startling! The Israelites lived in Egypt as slaves, 600,000 men above the age of twenty, the descendents of the twelve tribes. Not one of them had separated or emigrated to another country, nor was there a stranger among them. They looked forward to the promise given to their ancestors, Abraham, Isaac and Jacob, that the land of Israel should be their inheritance. At that time it was in the power of seven mighty and prosperous nations, while the Israelites groaned in the depths of misery under the bondage of Pharaoh, who caused the Israelites to be put to death, lest they should increase in number. But God sent Moses and Aaron, two weak men, and they advanced before the mighty Pharaoh, with signs and miracles and changed the course of nature. Pharaoh did not get away from them, nor harm them, neither could he protect himself from the ten plagues which befell the Egyptians, affecting the streams, land, air, plants, animals, bodies and even their souls; for in one moment at midnight, died the most precious and most beloved members of their houses, the first-born males. There was no dwelling without dead, except the houses of the Israelites. All these plagues were preceded by warnings and menaces, and their cessation was signaled in the same manner, proving that they were ordained by God, who does what He wills and when He wills it, and they were not ordinary natural phenomena, nor were they wrought by constellations or accidents. The Israelites left the country of Pharaoh's bondage by the command of God, the same night at the same moment as the first born died…\"
Whoever allows such matters to enter their heart with full intentionality will be inspired, not like someone who reads ordinary history books, which have no intention of bringing us closer to the Creator. This is the meaning of the word Haggadah, it is that which draws the heart of those who hear these matters to complete faith. ", + "When the Seder leader recites Ha lachma anya, he lifts the platter containing the three matzot and the other ritual foods in order to delight the children. They remove it from the table in order to cause the children to ask Mah Nishtana, \"why is this night different?\" On all other nights we eat whatever is placed before on us on the plate but tonight the plate has been removed from the table! As we find in the Talmud Ketubot (chapter 5): 'Abaye was sitting in the presence of Rabbah. When he saw that they lifted the table , he asked \"How can we eat what has been taken away?\" Rabbah said, \"We have been exempted from saying Mah Nishtana\"' The Rashbam explains that their tables were small (more like trays) and could easily be removed while our tables are large and not easily movable. Instead, we remove a platter or a plate containing three matzot, the maror, and the two cooked foods can be food; this considered to be sufficient. ", + "Ha lachma anya: Our ancestors ate bread like this in Egypt. Did our ancestors eat matzah in Egypt? Doesn’t scripture state, \"And they baked unleavened cakes of the dough that they had taken out of Egypt for it was not leavened since they were driven out of Egypt and could not delay; nor had they prepared provisions for themselves.\" (Exodus 12:39) So they did not have unleavened bread until after they left Egypt, Isaac Abarbanel explains in his commentary, that when the Israelites were enslaved in Egypt toiling with hard labor, the Egyptians gave them matzah to eat which was hard to digest, just as employers often give their employees food that will not be digested quickly today. ", + "Why is matzah called lechem oni? It is bread about which we have much to say (onim) such as the reading of the Haggadah and Hallel. Another explanation, just as the poor person only eats a portion of his bread, putting away part for later, so too do we recite the motzi on a broken piece of matzah. ", + "Another explanation: Just as a poor person kneads and bakes his own dough because he does not have servants to do this for him; he kneads the dough and his wife does the baking, so too, even the rich are meticulous in personally preparing matzah; he kneads the dough and his wife bakes it so that it does not become leavened. Finally matzah is called lechem oni because one should not knead more dough than the amount of a poor person's offering, that is an omer or a tenth of an eifah which is even brought by the poorest of the poor.", + "All who are hungry come and eat: One makes this declaration because everyone is obligated to eat matzah on the first night of Passover, as it is written, \"On that night they shall eat matzot.\" Scripture sets this obligation on everyone, therefore one invites anyone who doesn’t have matzah on Passover night to join the Seder. There are those who explain this statement differently. We say, \"All who are hungry,\" because we don’t eat prior to the Seder so that we eat the first matzah with gusto and everyone at the table is hungry. ", + "All who are in need come join in the Passover: There are those who suggest that we should not make this statement since we no longer have a Passover offering today. However, it makes good sense that we should continue to make this statement. V'yifsach (with a chet) is similar in meaning to the word, v'yifsa (with an ayin), as in, \"come this way and join me in a meal.\" Also, since we place the obligatory foods on a platter including the two cooked foods as a reminder of the sacrifices, therefore we can say this just as we did in the time of the Temple: we eat the Afikomen and the other foods as a reminder of the Passover offering. ", + "Now we are here: Having mentioned the Passover offering, we may have caused some sadness among those who have gathered around the table, since we have mentioned the destruction of the Temple and the sacrifice that is no longer offered. Therefore, we say the leader of the Seder comforts the members of his household and tells them: this year we are here and unable to fulfill all our obligations such as offering the Passover sacrifice; next year we will be in Jerusalem! At the very least, this year we are still slaves here but next year we may be free. This is a type of prayer: 'May it be God,s will that the Holy one fulfill His promise and oath to redeem us from our exile so that we will merit the privilege of offering the Passover sacrifice in Jerusalem next year!' This passage is recited in Aramaic because this was the language of our ancestors in Babylonia where it was composed. It was recited in Aramaic so that the women, children and those who were illiterate would understand it. There are those who say that in Jerusalem it was also recited in Aramaic because Aramaic was a language associated with joyous occasions." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "How different is this night from all other nights: This was included in the Haggadah for those who did not have a child to ask questions, as it says in Talmud Pesahim (116a), \"If his son was knowledgeable, he should ask; if not let his wife ask him. If she is unable let him ask himself. Even two who are knowledgeable in the laws of Passover should ask one another.\"", + "We do not dip even once: The eating of vegetables at the beginning of the Seder is called dipping since it is the practice to dip the vegetables in vinegar or in haroset.", + "This night we do so twice: There is the first and the second dipping. The first dipping is not obligatory but is meant to make children ask, \"Why do we eat vegetables before the meal and on other nights we do so during the meal.", + "On this night everyone leans: Even the servant must lean; so too, a son may lean before his father and a woman of important status, since this is a sign of freedom and authority. " + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "We were slaves to Pharaoh in Egypt: This is an answer to last of the questions about leaning; but it serves an answer for the other questions as well. This night is different from other nights; we eat matzah and maror. If one were to respond, \"Whatever happened, happened; why do we have to bother telling what happened,\" we would say to him, \"If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, we and our children and our children's children would still be subjugated in Egypt.\" ", + "Even if we were all wise: As was quoted earlier, \"Even two who are knowledgeable in the laws of Passover should ask one another,\" in order to fulfil the obligations of telling the story of the Exodus, as the Haggadah goes on to illustrate." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua, Rabbi Elazar ben Azariah, and Rabbi Akiva were dining together in B'nai Brak: Abarbanel asks many questions regarding this passage. Why did the sages uproot themselves from their homes to be together on Seder night when people usually go to great trouble to be with their own household on Passover. Why were they in a place called B'nai Brak? It was not a well known location; it is not even mentioned among the towns of the land of Israel or Babylonia. Abarbanel understands b'nai b'rak not as a name but as a description of the items they used on Seder night; he suggests that each of them was in his own home leaning on the finest pillows and couches which were like b'nai b'rak , 'shining items.' Abarbanel suggests that the if the sages were together, they were in the home of Rabbi Elazar ben Azariah, who was a rich man and also the head of the Sanhedrin.
Literally, however, B'nai B'rak is the name of a place. ", + "Our teachers, the time of the morning Sh'ma has arrived: This comes to teach us that if they hadn’t feared missing out on the time in which the Sh'ma was to be recited they would not have stopped discussing the Exodus from Egypt." + ], + [ + "Rabbi Elazar ben Azariah said: I was like a man of seventy: He was not really seventy years old but as the Talmud explains, his hair grew white on the night after he was chosen to be the head of the Sanhedrin so that he looked was like a man of seventy. It was not fitting for such a young looking man to sit over the head court.", + "And I did not merit to teach that Exodus should be mentioned at night: I did not merit (lo zakhiti) is another way of saying \"I did not succeed.\" I did not best the sages until I learned Ben Zoma's teaching. Some say that Rabbi Elazar was convinced that it was not appropriate to mention the Exodus (in the third paragraph of the Sh'ma) at night until he heard the teaching of Ben Zoma. From then on he decreed that the Exodus passage should be read both in the daytime and at night. It was read in the daytime before emet v'yatziv, and at night before emet v'emunah. Before he learned Ben Zoma's teaching, Rabbi Elazar would skip the entire passage, because it says, \"You shall see them,\" which implies only during the day. Upon hearing Ben Zoma's interpretation, he made it an obligation to mention the Exodus, which is in the last part of this passage, during the day and at night. The sages, however, took exception with Ben Zoma and said \"the days of your life\" refers this world, and \"All the days of your life,\" refers to the world to come (the messianic era). The sages said that the Exodus would remain part of the liturgy but it would be secondary to Israel's final redemption, from subjugation to the nations." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Blessed is the \"Place;\" Blessed is He: The Holy One is called Ha-Makom because God is the place of the world but the world is not God's place. Similarly, we interpret the verse, \"See there is a place near Me; station yourself on the rock…\" (Ex 33:22) The verse does not say \"I am in the place,\" but \"The place is near me.\" It is a Dwelling Place, and the Place is without a place. Further, you will find that the word Makom has the same numerical value of God's name if one squares each of the letters of the divine name: yud (10) times yud (100), hay (5) times hay (25), vav (6) times vav 36), and hay (5) times hay (25) is 186, the same as Makom. ", + "Blessed is the one who gave the Torah: The commandment to tell the story of the exodus to our children is written in four verses in the Torah. Since we are about to interpret these verses, we begin by reciting a blessing for the Torah and then offering interpretations.", + "The Torah speaks of four types of children: The commandment of Haggadah, of telling the story of the Exodus, is written in four places. Since the Torah appears to repeat itself, we understand the four as referring to four types of children. They are not necessarily children but they are lacking knowledge, like children." + ], + [ + "What does the wise child ask? What are these testimonies, statutes and judgments which the Lord our God commanded us: This passage is found in Parshat Va-etchanan (Deut. 6:20) It continues: \"You shall say to your children: 'We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand. The Lord performed before our eyes marvelous and awesome signs and portents in Egypt against Pharaoh and all his household.'\" (Deut. 6: 21-22) This was the answer to the wise child. There is no doubt that a wise person is praised for his intellect, and his choice of words are a reflection of his intellect. In the words of Proverbs, 25:11: \"A word fitly spoken is like apples of gold in a setting of silver.\" This means that the wise person, when he asks a question or makes a statement does not repeat himself; each word deals with a separate matter and he chooses his words wisely.
This is the intent of the wise child's question. When he asks about \"these testimonies, statutes and judgments,\" he understands that there are different types of commandments regarding the Festival and Passover offering. For instance, we learn that the offering must be a male lamb; only those appointed to the offering were allowed to eat it; it had to be roasted; and it had to be consumed by midnight, as Scripture says, \"This is the law of Passover.\" (Ex. 12:43) The wise child knows that these details are testimonies that teach us important matters about the reason for the offering. They testify to the events of the Exodus from Egypt. But he also asks regarding the statutes and judgments relating to the Passover offering; for example, \"do not break the bones of the offering\" and other details. One of the central statutes is the commandment to eat the Passover offering when one is already satiated from the festive meal, at the end of the meal, rather than when one normally eats one's favorite dish at the beginning of the meal. What purpose is there in eating delicacies on a full stomach and he is no longer able to eat any more? So you should explain to him, \"You shall instruct him…no dessert (Afikomen) ought to be set before him after the Passover offering.\" That is, do not say, afiku mahn, \"bring out the sweets\" after the meal in order to remove the taste of meat from his mouth at the conclusion of the meal. That is why the Afikomen is delayed to the end of the meal. We can now explain the wise child's insightful question. We now eat an olives-size of sh'murah matzah at the end of the meal as a reminder of the Passover offering.
We now understand why the wise child asks this question the way he does. He sees that members of his household and those appointed to eat their Passover offering sitting together. Each is given only a bit to eat of the offering at the end of the meal. He also sees that they are meticulous about eating it, something that they do not normally do at other times. He asks, \"What are these testimonies and statutes…\" That is, generally it is the custom when people gather to celebrate an occasion with the members of their household, they leave their house afterwards to visit their friends' houses. If it is because of the preciousness of the Passover offering that they gathered, then why don’t they send portions to their neighbors as we do on other occasions. The wise child does not remove himself from the gathering; rather, he says \"which the Lord our God commanded you.\" He says \"you\" because he knows that the commandment was not given to him because he is still a minor. Yet he has already accepted upon himself the yoke of the commandments which is why he says, \"the Lord our God.\"", + "So you should explain to him all the laws of Passover, including, \"You shall instruct him…no dessert (Afikomen) ought to be set before him after the Passover offering.\" This answer implies that we are obligated to eat the Passover offering in one gathering and not with others. He will see that since we were appointed to this gathering, we cannot say \"give me my cloak as I wish to go out from here,\" (afiku minai); we cannot go out from the house as on other festivals. Thus we explain why people don’t eat in their own homes as we do on other festivals but gather in groups to eat the Passover offering.", + "Ayn maftirin, comes from the same word as haftarah (from the liturgy) and has the meaning of 'finish' or 'complete.' When we recite the haftarah on Shabbat morning, we complete the Shacharit service. Another explanation of the word matftirin is 'to express' or 'to express intent.'
The word Afikomen is Greek. According to the first interpretation of the word, 'finish,' this word means 'bring out the sweets,' as in 'We do not finish the meal with sweets.' According to the second interpretation, 'to express,' the word, Afikomen means, 'go out from here.' As in, \"We do not say 'Let us go out from here.'\"" + ], + [ + "What does the wicked child say: This verse comes from Parshat Bo: \"When your children ask you, 'What is this rite (avodah) to you?'\" (Ex. 12:26) This verse is speaking about the wicked child who says lakhem, \"to you,\" implying that the rite is for you and not for him. Speaking in the manner of a wicked person, he uses the word avodah, implying something that is a burden and troublesome. The wicked child says, \"What is all the trouble with which you bother yourself all year?\" He calls the service of God avodah, labor. Even though we find this word used for the sacrificial rites, we should presume that the wicked child has bad intentions since he removes himself from the community. Therefore you should \"blunt his teeth.\" This means weaken his teeth as in the verse, \"In those days they shall say no more, the fathers have eaten sour grapes, and the children’s teeth are set on edge.\" (Jer. 31:28) This means that he sees others eating and he is not able to eat the food. Tell him: \"The Torah was speaking of you when it said, 'It is because of what the Lord did for me,' God did it for me and not for you!\" If an evil person like you had been in Egypt, he would not have been redeemed.
Why do we apply this verse to the wicked child when it is the verse that is applied to the one who does not know to ask? The reason is that the one who does not know to ask is not so different from the wicked child. The wicked child does not delve into the deeper meaning in his questions or try to understand the commandments of the God; rather he sees them as something that a person simply does without explanation. " + ], + [ + "The simple child, what does he say: The one who does not know how to ask calls the simple child 'wise,' for he knows how to form his connection and to ask about ethics and wisdom. The simple child is not wicked; he simply asks question, 'what is this,' without intention of mocking the tradition." + ], + [ + "The one who doesn’t know to ask, you open it for him: As in \"Open your mouth for the mute\" (Prov. 31:8). This verse is written in Parshat Bo, \"You shall tell it to your child on that day, saying, 'It is because of what the Lord did for me when I went free from Egypt.'\" (Ex. 13:8) Since there is no question in this verse and only the command, \"You shall tell it,\" it is addressed to the one who doesn’t know how to interpret the verses in the Haggadah and publicize the miracle of Passover." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "You shall tell it to your child. One might have thought that one should do so from Rosh Hodesh: This passage is not a continuation of the previous one. The father is not addressing his son who doesn’t know how to ask here. Rather the author of the Haggadah offers another explanation for Exodus 13:8. It is an explication of when we are obligated 'to expand on' the story of the Exodus. We might presume that one is obligated to expound on the teachings of Passover from the beginning of Nisan, since God told Moses, \"This month shall be unto you the beginning of months….\" Just as Moses began warning the people of the coming observance on Rosh Hodesh, so too, we might think we should begin explaining the Exodus from Rosh Hodesh. Therefore the verse adds \"on that day,\" to teach us that it applies not on Rosh Hodesh but from the day when Israel was redeemed from slavery. We might also presume that one is obligated to expound on the teachings of Passover from the day before Passover when the sacrifice was slaughtered since it says 'On that DAY.' The phrase adds, \"Because of this,\" teaching us that we only expound when the offering is brought before us; that is, when he can point at the matzah and the maror, identifying them with the word \"This.\"
It was necessary to teach this because previously Scripture states: \"Seven days you shall eat matzot\" (Ex. 13:7) and \"on the evening you shall eat matzot.\" (Ex. 12:18). Since the end of the verse is, \"God did this for me when I went forth from Egypt,\" (Ex. 13:8) it was necessary to clarify when we are to tell the story since we eat matzah all week.", + "Another explanation: \"Because of this (zeh) which the Lord did for me…\" The Gematria of the word zeh is twelve because a person performs twelve mitzvot on Seder night. They are: four cups of wine, haroset, karpas, washing ones hands twice, motzi, matzah, maror and the sandwich. In the time of the Temple when the Passover offering, the matzah and the maror were brought, they would point at them and say, \"Because of this which the Lord did for me.\" " + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Originally our ancestors worshipped idols: This is in accord with what we are taught: \"Begin with disgrace and end with exaltation.\" The Talmud asks: What is disgrace? According to Rav, \"Originally our ancestors worshiped idols.\" According to Samuel, \"We were slaves to Pharaoh in Egypt.\" We include both interpretations in the Haggadah\" (BT Pesachim 116a). Rav's interpretation appears here following the explication of \"Because of this (zeh) which the Lord did for me…\" (Ex. 13:8) because the sages taught that one who has abandoned his faith for idolatry is not allowed to partake of the Passover meal, as it is written, \"A stranger may not partake of it.\" Therefore we begin by speaking of the disgrace, that our ancestors worshipped idols, and only when they came closer to their true faith and were circumcised before they left Egypt, only then were they fit to offer the sacrifice and to come close to the service of God. We say it here in order that the children will hear this and will learn a lesson and not allow their hearts to go astray after vanity, and thus be exiled from the table of their Father in Heaven.
It is fitting to mention how their ascent into slavery came about and how they learned the ways of other nations as a result of being dispersed among them as well as their Exodus from Egypt, along with the miracles and wonders God performed there. It was because of God's great love that He chose our ancestors and their children after them. Abraham had two sons but God only chose Isaac, the precious child and the pure offering. So too, Isaac had two sons but God chose Jacob. God decreed subjugation to the nations of the world in this world so that they would merit reward in the world to come." + ], + [ + "And I gave Mount Seir to Esau: Onkeles, the Aramaic translation, interprets Har Seir as the Har Sheidin, a Mountain of Demons, based on the verse, \"And there shall satyrs dance.\" (Is. 13:21) Mount Seir is the portion of Samael, who has a mighty storm (saar) in his heart, as it is written, \"My Lord shall sound the ram's horn and advance in a stormy tempest.\" (Zach. 9:14) He is from the side of redness (evil) and therefore Esau is called Edom. Jacob, on the other hand, was smooth, the opposite of a man of Seir (hairy). He is stands apart and separated from the tempest and the bonds (of Seir). Therefore his image is on the throne of glory. He and his offspring went down to Egypt to pay the debt that was decreed at the Covenant of the Pieces (Gen. 15)." + ], + [ + "Praised is the One who kept His promise to Israel’s ancestors, Praised is He: This statement is a kind of berachah, a blessing. Some commentaries explain that one must recite a blessing immediately before one recalls the subjugation of the Israelites. “Just as one recites a blessing upon hearing good news, so one recites a blessing upon hearing bad news” (BT Berachot). One offers comfort upon telling the story of this and other exiles, “Praised is the One who keeps His promise regarding the redemption of Israel which He promised us. Praised is the One who constantly calculates when the end time will arrive, when the time of peace and redemption will arrive. As it is written, “Then God said to Avram…your offspring shall be strangers in a land not their own (in Babylonia) and they shall serve (in Assyria) and they shall be afflicted (in Greece), and those that judged you I shall judge (in Edom).” (Genesis 15) One concludes: “And afterwards, they shall go forth with great wealth.” This verse is a promise of redemption from all the nations.
One should explain the meaning of “the Holy One calculates the end.” Since the Holy One desired to bring the end (keitz) sooner, he subtracted 190 years (the gemartria of keitz) from the Covenant of the Pieces until the Israelites went forth from Egypt, which was said to be 400 years. The Israelites were only in Egypt 210 years – they skipped the extra 190 years. The literal meaning is “it was if they were subjugated all these years.\"" + ], + [], + [ + "It stood for our ancestors and for us: This refers to the redemption which the Holy One promised to our forefather Abraham at the Covenant of the Pieces when God revealed to him the subjugation and the redemption. But that same promise was also made for us with regard to Babylonia, Assyria and Greece. It continues to hold fast with Edom. As is explained in Bereshit Rabbah, “Terror (Babylonia), and great (Greece) darkness (Assyria) fell upon Abram (Edom).” (Genesis 15:12) But God also showed Abram the redemption, “They went forth with great wealth.”", + "It was not just one who rose up against us: That is, it was not just the Egyptians who rose up against us to harm and destroy us. Rather there were those in every generation who rose up against us to harm us though the strength of this decree of exile which was made at the time of the “Covenant of the Pieces. The Holy One, however, saved us just as He had promised." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Come and see what Laban the Aramean sought to do to Jacob: (Laban was also among those included in God's promise). Pharaoh made a decree against the males while Laban sought to uproot them all: Laban said, “It is within my power to do with you evil,\" (Gen. 31:29) if it weren't for the dream as has been explained, “But the God of your father hadn’t said to me yesterday, beware of speaking against Jacob.” It should have said, “Of acting.” However, Laban was a great wizard so that even his words, the things he mentions, and his oaths to demons could have swallowed up Jacob, harming him and his offspring. That Torah literally says, An Aramean destroys my father. Laban came with absolute certainty he could destroy Jacob had God not taken his strength from him. Why does it say that he \"destroys?\" The Holy One made his thought as serious as an action, therefore, the Torah says, An Aramean destroys my father. After God saved Jacob and his family from Laban another misfortune took place, as it says, He went down to Egypt, compelled by Divine decree. We find this explanation in Talmud Shabbat: It was fitting for our father Jacob to go down into Egypt in iron chains, but his merit saved him, for it is written, \"I drew them with the cords of a man, with bands of love; and I was to them as they that take off the yoke on their jaws, and I laid meat before them.\" " + ], + [ + "He sojourned there, this teaches that they did not go down to Egypt to settle there: They did not go down to Egypt to establish a permanent settlement and dwell as citizens, but rather to sojourn there as strangers and outsiders." + ], + [], + [ + "And there he became a great nation, they were distinguishable: They had the signs of being a great nation, recognizable, and well known, gathered together in one place and not scattered about throughout the land. Even though they were few in numbers, they were recognized as a nation unto themselves. " + ], + [ + "And numerous, as thus growth of the field: Just as the growth of the field, when they are cut down grow back even more numerous, so too, Israel the more they were oppressed the more they increased ant became fertile. Thus it is states, \"The more they were oppressed, the more they increased and spread out.\" (Exodus 1:12)", + "But you were naked and bare: Naked and lacking in commandments so that when the end of the subjugation came, they did not have any commandments to their credit. Therefore God gave them the Passover offering and the commandment to circumcise all the males on the fourteenth day of Nisan. This is hinted at in the verse: \"When I passed by you and saw you wallowing in blood, I said to you: \"live in spite of your blood; yea, live in spite of your blood\" (Ezekiel 16:7). The verse refers to the blood of circumcision and the blood of the offering. " + ], + [ + "They dealt with us in an evil manner: The Egyptians schemed to do us harm, saying, 'Esau was a fool for waiting until his father died to kill Jacob because by then his sons had grown up. Similarly, Laban was a fool for following a dream. We will be more shrewd in uprooting all of them!'" + ], + [ + "In order to afflict them with forced labor: There are those who explain that this was the forced labor of idolatry. They subjugated them and forced to worship idols, as is written: \"They hire a metal worker to make it into a god…They must carry it on their back and (yisbiluhu) transport it.\" (Isaiah 46:7) " + ], + [ + "With rigor (farekh): At first Pharaoh spoke to them softly (bifeh rakh), carrying bricks on his shoulders to encourage the Israelites to participate in the building of the cities so they could honor the king, but afterwards he subjugated them with rigor (farekh). " + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Our labor, this refers to the children: who grew up surrounded by hard labor and the difficult work they had to perform." + ], + [ + "And our oppression, this refers to the severe pressure: As it is written, \"You must produce your quota.\" (Exodus 5:18) " + ], + [], + [ + "Adonai took us out of Egypt, not by an angel or by a seraf nor by a messenger: Moses was not considered a 'messenger' but rather a spokesman to Pharaoh. He did not have the power to take the people out of Egypt. Rather the Holy One alone could do this. The Hagga`ah therefore states regarding that an angel did not perform the final plague but rather God, and God alone, smote them. That which is written, \"He will not permit a destroyer to enter and smite your homes,\" (Ex. 12:23) refers to the plague of destruction (and not some destroying angel). It should be explained, 'God will not let the destruction enter your homes.' " + ], + [], + [ + "With a mighty hand, this refers to pestilence: In Midrash Tehillim, it is explained that along with each plague that God brought upon the Egyptians, God also added the plague of pestilence, as it is written: \"He gave the beasts over to hail, their cattle to (reshafim) lightning bolts.\" (Ps. 78:48) \"They gave their cattle over to reshafim\" implies the plague of pestilence. From this we learn that the rest of the plagues also included pestilence. " + ], + [ + "With an outstretched arm, this is the sword: Which plague in Egypt is referred to as the sword? Pesikta D'Rav Kahanah, states: \"All the first born gathered around their fathers and pleaded with them: \"Now that Moses has said, \"all the first born in the land of Egypt shall die,\" (Ex. 11:5)and all that he has predicted heretofore concerning the Egyptian people has befallen them, we must get those Hebrews out of our midst, or else the Egyptian people will die.' The fathers replied: 'Each of us has ten sons; let one of them die just so that the Hebrews be not permitted to get out!' The first born then said: 'There is but one way to settle this matter: let us go to Pharaoh, since he is a first-born, who may take pity on himself and let these Hebrews get out of our midst.' They went to Pharaoh and said to him: 'Since Moses has said \"All the first-born shall die,\" and since everything he has predicted concerning the Egyptians has befallen them, rise up and get these Hebrews out of our midst, or else the Egyptian people shall die.' But Pharaoh said to his servants: Get going and beat these cowards until they are humpbacked! And to the first born he said: I have sworn: My life or the life of the Hebrews. And you dare speak thus!' At once the first-born went out and slew sixty thousand of their fathers. Of this it is written, \"To Him that smote Egypt with their first born.\" (Ps. 136:10) Scripture does not say here , 'To Him who smote the first born of Egypt.' " + ], + [ + "Fearsome acts (mora gadol), this refers to the appearance of the Divine Presence: This means that the Holy One appeared in all His glory and smote the first born and then took the Israelites out of Egypt, as is written:\"Or has any god ventured to go and take for himself one nation from another by providing prodigious acts, by signs and by portents, by war, by a mighty and an outstretched arm, and awesome power (moraim gedolim).\" (Deut. 4:34) Rabbi Yudan says that if you count the letters in the Hebrew verse from the beginning with the first word, lavo, to the word awesome power, moraim, there are seventy two letters. If you think there are seventy-five, so take out the word goy, nation (which refers to Egypt) The number of letters is equal to the number of letters that make up God's great name. The appearance of the Divine presence is alluded to in the verse, \"This is my God and I shall glorify Him,\" (Ex 15) The people of Israel pointed at God's glory when they made this statement. The expressions mora gadol and moraim gedolim refer to the awesome appearance of the Divine Presence. Even though Egypt was filled with idolatry and filth, even so God's presence appeared in Egypt to fulfill the promise made to Jacob, \"I shall take you up.\" God's presence appeared two times in Egypt: first, on the first day of Nisan when God commanded them to prepare for the Passover, and, second, on the night of the redemption from Egypt. Similarly God appeared to them at the Red Sea, as the sages taught: \"a humble maid in Egypt saw more at the Red sea than the prophet Ezekiel.\" Since one who sees the divine presence trembles and is terrified, it is referred to as mora, awesome. " + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Rabbi Judah used to abbreviate the plagues: This is most difficult: why do we need this acronym since anyone can take the first letter of each word and combine them! Rabbi Yehudah, however, only brought this acronym to teach us about the number of plagues at the Red Sea. Rabbi Yossi said there were fifty plagues; Rabbi Eliezer said there were two hundred plagues, and Rabbi Akiva said there were two hundred and fifty plagues at the sea. Together they add up to five hundred plagues. Rabbi Yehudah's acronym adds up to five hundred and one; in matters of gematriah we don’t trouble ourselves over differences of just one!
Some suggest that the reason that he created this acronym is because of the listing of the plagues in the book of Psalms, which is different from the order in the Torah. Therefore, Rabbi Yehudah created this acronym so that we would know that the order in the Torah is the correct one.
Some commentators suggest that this is a reference to the pattern of the plagues: In some plagues, God sends Pharaoh a warning, and in others, there is no warning. The acronym shows us that there is a pattern of three groups of plagues, the first two with a warning and the third in each grouping without a warning. That is why Rabbi Judah groups the plagues together three by three. Pharaoh is warned during the plagues of blood and frogs, while he receives no warning when the plague of lice strikes the land. Wild animals and pestilence contain a warning while boils does not contain a warning. This follows the pattern regarding flogging. When one commits a crime again and again, he is flogged once and twice, each time with a warning. The third time we do not flog him. Rather we put him in a prison, feed him barley bread until his stomach explodes because he is wicked and no longer deserves a warning. Similarly, hail and locust occurred with a warning and darkness without a warning. Since the final plague stands by itself, it has its own acronym.
Another explanation of the division into three groups: the first three plagues were carried out by Aaron. In the second group, wild animals and pestilence were not carried out by Moses or Aaron, and boils was carried out by both of them. The third group of plagues was carried out by Moses. And the final plague, the death of the first-born was carried out by the Holy one so it is in a grouping all by itself.", + "Rabbi Eliezer says ... Every plague which the Holy One brought upon the Egyptians in Egypt was four plagues: How do we understand the controversy of the Tanna'im who argued whether each plague was quadrupled or quintupled. The Rokeach offered a lovely explanation for this controversy. Rabbi Eliezer suggested that the plagues were quadrupled at the Red Sea because each one included all four basic elements of the universe (fire, water, air and earth). According to Rabbi Akiva, each plague was quintupled based on the four elements plus the movement of the heavenly spheres that influenced each plague as well." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "How many favors the Omnipresent has bestowed upon us: Commentators explain that since the Tanna'im in the previous passages deal with the number of plagues, therefore we now turn our attention to the number of favors which God has bestowed upon us. Just as we can increase the count of curses, we can also increase the number of miracles which God performed out of His great love for us. " + ], + [ + "Dayenu begins, If God had taken us out of Egypt but not inflicted judgement … This would have been a great miracle and it would have been sufficient, as is explained regarding the verse in the Torah, \"Has any God ventured to go and take one nation out of another?\" (Deut. 4:34) He took us out of Egypt as a person delivers a fetus from its mother's womb before its time. Israel was not yet worthy of leaving Egypt since they could have been judged as being no better than the Egyptians. These were idolaters, and these were idolaters. These partook of sexually illicit actions and these partook of sexually illicit actions. Even so God doubled our miracle by taking us out of Egypt and passing judgement on the Egyptians for subjugating us. How much more so should we praise the Master of Everything. God could not pass up the judgement of the Egyptians for He had promised Abraham, The nations which they served I will judge. (Gen. 15) Not only that but God passed judgement on all of them and not just some of them!" + ], + [], + [], + [], + [ + "Had he not given them their wealth: This refers to the wealth they gathered at the shore of the Red Sea and not booty they took from the Egyptians in Egypt. God had already promised them wealth from the Egyptians. The extra favor was that they gathered up the wealth of the Egyptians that washed up on the shore after they drowned in the Red Sea." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "If He had brought us to Mount Sinai: in order to show us His great glory, it would have been enough for us! And not given us the Torah, or, if He had not increased the number of commandments that He commanded us to perform. The seven Noahide Commandments would have been enough. The sages said, \"When the people stood at Sinai, their impurity was removed from them.\" Those non-Jews who did not stand at Sinai were still impure even though they had the Noahide laws. Therefore, being at Sinai would have been enough even without the extra commandments. " + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Rabban Gamliel said, anyone who did not mention these three things. That is, even if he ate the Passover offering, matzah and the Bitter herbs, he will not have fulfilled his obligation if he did not explain why we eat these three things, since the Torah emphasizes the explanation and the telling." + ], + [], + [], + [ + "For what reason do we eat this matzah? This must be explained since we had already been commanded to eat the matzah without an explanation of why. Rabbi Kimchi explains that they were commanded to eat matzah in Egypt before they left in anticipation of what was about to happen. God knows all possible futures and He already knew that they would have to leave Egypt in haste. Even they had wanted to do so because they were already commanded to eat unleavened bread for seven days and to eat the Passover offering together with matzah and maror." + ], + [], + [], + [ + "In every generation each person is obligated to make himself appear as one who went forth from there: This statement is based on what was said at the beginning of the Haggadah, had God not taken our ancestors out of Egypt, we, and our children would still be enslaved; that is, we must say, God took us out from there because we are included in all the miracles. Therefore, we are obligated to give thanks and praise God…" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "Therefore we are obligated to give thanks: Since it is as if we went forth from Egypt, we are obligated to praise and give thanks for what God did for our ancestors.
It is customary for each person to take a cup of wine and to recite psalms and songs. The Haggadah should be more than just generic story-telling. One must accompany singing of praise with the drinking of wine, as it is written, \"But has the vine replied, 'Have I stopped yielding my new wine which gladdens God and men that should go and wave among the trees?'\" (Judges 9:13) From this point on in the Seder song must be accompanied by a cup of wine. In this passage we mention seven types of praise: shevah, hodot, hallel, paer, romem, hader, kadesh for the seven firmaments.
Even though we are reciting Hallel, we do not begin with a blessing (as we normally do). We find in the responsa of the Geonim, \"One does not recite a blessing over Hallel on the eve of Passover even though we are about to recite the entire Hallel because it is divided in half. Also since we recite it around the dinner table, we do not apply the rules Hallel ; instead we only apply the general rules of song and thanksgiving to it. How can we say the blessing when we stop in the middle?" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "Praised are you Adonai …who redeemed us and redeemed our ancestors: We recite this blessing since we must end the Haggadah with praise. We began by saying, \"Begin with degradation and end with praise.\" That is why we end by speaking not only of our ancestors redemption but ours as well.", + "Who has allowed (vi-higee-ahnu) us to reach: Even though we already recited the she-he-heyanu along with the Kiddush, we express the same idea again, (that we have reached this occasion), in order to say that we have reached the holiday again. Some suggest that it should say tigi-aynu, You have allowed us to reach, since all blessings should include an expression in the second person. These holidays: this refers to Rosh Hashanah. And Festivals: Passover, Sukkot and Shavuot. Rejoicing…and eating there the offerings and the Passover offerings: we refer to the festive offering first since it is consumed before the Passover offering. " + ], + [ + "One then recites the blessing over the wine and drinks the wine while leaning along with all those who are participating in the Seder with him. Wash the hands a second time since the reading of the Haggadah and Hallel are an interruption between the first washing and the second washing, and our mind is no longer on the first washing. Since our hands have been busy participating in this rite, it is possible that we have touched something which caused the hands to become impure, one has to wash the hands again since one is about to eat the unleavened bread, and it is impossible to eat bread with filthy hands. However, if one was extra careful to guard ones hands from the time of the first washing and one did not touch anything impure, that he does not have to go back and wash them again. If he decides to do so anyway, then he should do so without a blessing.." + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [ + [], + [ + "Afterwards, the head of the household takes two matzot that are shemurot, holding the whole and the broken piece together. For the master has taught: Everyone acknowledges that on Passover night one holds the whole piece of matzah and the half piece together. What is the reason? We do so because matzah is called the bread of the needy: just as it is the way of the needy to break the bread (and put some away for later) so one recites blessing holding the broken piece. One holds the broken piece together with a whole piece because of lechem mishneh, the two loaves over which one usually recites the blessing on Shabbat and holidays. One then recites the motzi and breaks the whole piece of matzah and does not yet take from the previously broken piece of matzah since reciting the blessing on a 'whole loaf' is the more common practice. After reciting the blessing al akhilat matzah, one takes a bit of both pieces of matzah and eats them together. One should lean when eating the matzah. Some of the Gaonim are of the opinion that one makes the motzi on the previously broken piece of matzah and al akhilat matzah on the whole piece. Some follow one opinion and others follow the other opinion!", + "Afterwards, one takes some of the hazeret and recites the blessing al akhilat maror, dipping it in the haroset. This is good because of kafah a type of poisonous substance sometimes found on greens. Others say that kafah is a type of worm and that the haroset keeps it from harming the person who eats it. ", + "Each person at the table receives at least an olives-worth of hazeret dipped in the haroset. One does not lean when eating it since the Talmud says that maror does not require leaning, since it is an allusion of the verse, \"they embittered them,\" and leaning is a symbol of freedom. One does not have to recite the blessing borei p'ri ha-adamah since the blessing over the matzah exempts us from other blessings on the food. Anything that is now part of the meal no longer requires a separate blessing either before or after it. ", + "After eating the maror, each person takes part of the third piece of shemurah matzah along with the hazeret and makes a sandwich, eating them as one without leaning since it contains the bitter herbs. One eats it as a reminder of the temple, just as Hillel did, for the verse says, \"You shall eat it with matzah and maror. In the time of the Temple, Hillel would recite the blessing over the matzah and then the blessing over the maror. He would then eat them together since both of them were commandments contained in the Torah and one did not cancel out the other. At this time we recite and eat them separately since matzah is a Torah commandment while maror is only a rabbinic commandment. When there is a Passover offering, maror is a Torah commandment; in a time when there is no Passover commandment, the maror is only a rabbinic commandment. We cannot eat them together after reciting the blessings since the rabbinic commandment would cancel out the Torah commandment. Therefore, we do them separately and only then do we eat them together; since we have already recited the blessing there is no blessing for the Hillel sandwich. Ibn Yarhei writes that the optimal way to perform the commandment is to not have any interruptions between the blessings over the matzah and the making of the Hillel sandwich. In this way the blessing over the matzah and the maror would include the making of the sandwich." + ] + ], + "Shulchan Orech": [ + [], + [ + "After these blessings, one continues with the meal, eating whatever one wishes. At the end of the meal one should eat an olives-worth of matzah from the piece that was broken at the beginning of the Seder and that was hidden and wrapped in a cloth as a reminder of the dough that was wrapped in a cloth and carried out of Egypt. One eats it as the Afikomen, a reminder of the Passover offering which was consumed when the people were already sated by their meal. One does not eat anything after the Afikomen so that one concludes with the taste of the Afikomen in one's mouth. One should eat this matzah before midnight. If not one does not one fulfill one's obligation on Passover that nothing be consumed after midnight. " + ] + ], + "Tzafun": [ + [ + "If one forgot and did not eat the Afikomen until he had already washed his hands prior to the Birkat haMazon, or until he said the Zimun (Rabbotai Nivarech), or even if he had already recited the Birkat HaMazon but prior to the third cup of wine, the Avi Ezri and the Rosh write that he should wash his hands again, and recite the motzi and eat it. If, however, he already said the blessing over the third cup of wine, he should not eat it since this necessitates that he recite reciting the Birkat HaMazon and then drinking another cup of wine, and it would now appear that he is adding to the four cups of wine. It has also been established that one should not drink between the third and fourth cups of wine. Also, since all our matzah is shemurot, one can consider the last bit of matzah that he ate as the Afikomen.
Rabbi Peretz wrote that if he hasn’t recited the Zimun yet, he can still eat the Afikomen without a blessing even though he has already ended the meal. In this situation it is different because the Afikomen is a commandment that God has placed upon him and we depend upon this.
After he drinks the cup of wine over which he recited the Birkat HaMazon, he pours the fourth cup and completes Hallel. In Midrash Tehilim, it is written that there should be at least three people reciting psalms so that one can recite and two can respond, hodo l'adonai ki tov.
The Rosh writes that if it is impossible for him to have three people present, he his wife and his minor son is sufficient!" + ] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [ + [], + [ + "After the Afikomen, one pours the third cup of wine and recites the Birkat HaMazon, drinking it afterwards while leaning. Everyone should lean with the Seder leader. Between these first cups if one wishes to drink more wine, one may do so. Between the third and fourth cup of wine, one may not drink wine. The Jerusalem Talmud explains that one may not drink extra wine at the end of the Seder in order that one not become inebriated and forget to finish Hallel. This is problematic since he might already be drunk! However, wine within the meal does not make one inebriated while after the meal has the effect of making one inebriated. The Halachot Gedolot, the Rif, and the Rambam all forbid drinking after the Afikomen except for the two cups of wine. It should not appear that he is adding to the four cups of wine.
Rabbi Yitzchak follows the approach of the Jerusalem Talmud which says that since one should spend the whole night discussing the Exodus, the miracles that the Holy One performed for our ancestors until day break, one should not drink extra wine lest he be overcome by sleep. The Tosefta says that each person is obligated study the laws of Passover and the Exodus all night long, like the sages who dined together in B'nai Brak." + ] + ], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [ + "Some permit a fifth cup of wine based on the verse in Exodus, \"I will bring you to the land.\" If one wishes to drink water it is permissible." + ], + [ + "Pour out Your wrath: We recite this verse because the four cups of wine are an allusion to the four cups of retribution that the Holy One will pour out in the future on the nations of the world. We recite this prior to the fourth cup since it is with this cup that we complete the commandment of drinking four cups of wine. We now ask God to do what He promised to do to the gentiles who have oppressed us." + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "After completing Hallel, one says, \"May all Your creations praise You,\" this is a blessing of song; it ends, \"Praised are you Adonai, Sovereign acclaimed with songs of praise.\" One then recites the blessing for the fourth cup of wine. The leader of the Seder and everyone present reclines while drinking the wine. If one wishes to add a fifth cup, one may do so after reciting Hallel HaGadol (Psalm 136), which begins with Hodu la-adonai ki tov…hodu leilokei elokim. There are twenty six passages in this psalm equal to the twenty six generations that had not yet receive the Torah before it was given to the people of Israel. Despite this, God in His great mercy, continued to sustain these generations. One then recites Nishmat Kol Hai though the blessing at the end of Yishtabah; so says HaRitz Giat. Rabbi Hayim Kohen suggests that one should not say the blessing at the end of Hallel since it is sufficient for there to be a blessing at the end of Yishtabah. It is not necessary to conclude the passages of song and praise twice. This is also the opinion expressed in the Prayer book of Saadia Gaon." + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [ + [ + "Concerning the blessing after drinking wine, al hagefen v'al p'ri hagefen, there are those among the Gaonim who hold that one must recite a concluding blessing of thanksgiving after each cup of wine. Our teacher Hai Gaon says: \"It is not fitting for us to recite al hagefen after each of the cups of wine since together they constitute one mitzvah and there is no interruption between them so that a blessing at the end should be sufficient. The Rif suggests that we should recite the concluding blessing (al hagefen) after the first two cups of wine and again after the final two cups of wine. The author of Sefer Hahashalamah explains that the Rif's opinion makes sense since the obligation to recite the blessing over the wine before the meal is not canceled by the wine during the meal and the wine after the meal is not exempted from a blessing by the wine during the meal. The reason for this is the purpose of the wine is different. The wine in the meal is for serving (lisharot) while the wine before and after the meal is for the drinking (lishtot). Since the wine lishtot is more important than the wine lisharot, the wine that is drunk during the meal does not divide the first two cups from the second two cups of wine in the Seder, and a blessing can be recited at the end of the Seder for all four cups of wine." + ] + ] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Rabbi Mark Greenspan", + "www.oceansidejewishcenter.org" + ] + ], + "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח", + "enTitle": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah", + "key": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/Hebrew/Mahzor Roma, Bologna 1540.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/Hebrew/Mahzor Roma, Bologna 1540.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..1e9fbdceaffcee596ce90a61045d971007589be1 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/Hebrew/Mahzor Roma, Bologna 1540.json @@ -0,0 +1,544 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001073413", + "versionTitle": "Mahzor Roma, Bologna 1540", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "digitizedBySefaria": true, + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "בבואם מבית הכנסת כל אחד יערך שלחנו בדרך חירות בענין שנבאר. ולא ישבו על השלחן עד שתחשך היום כדי שיהיה ודאי לילה בעת אכלו מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות. ואפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות ואוכלי' ושותין בהסבה ונרמז בפ' דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם כתיב בתרי' ויסב אלקי' את העם כי כשנגאלו אכלו דרך הסבה. ומצוה מן המובחר ביין אדום זכר לדם שהזו על המשקוף והמזוזות במצרים. ואם היו ידיו נקיות ישב אל השלחן ויקדש אמנם רוב בני אדם נוהגי' לבדוק נקביהם קודם לכן ובעלילה זו רוחצים ידיהם. שאם היו ידיו נקיות אין לו לרחוץ אות' בחנם ולברך על נטי' ידים. שהרי על נטילה זו לא יבא לאכול רק לשתות אחר קדוש. וקיימא לן הנוטל ידיו לפרות הרי זה מגסי הרוח. וטעם לארבעה כוסות אלו כנגד ד' לשונות גאולה הכתוב בפ' וארא. לכן אמו' לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם מעבודתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ולקחתי אתכם לי לעם. ד' כוסות כנגד והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וי\"א כנגד ד' כוסות האמורי' בפרעה. וכוס פרעה בידו. ואשחט אותם על כוס פרעה. ונתת כוס פרעה בידו. ואתן את הכוס על יד פרעה. וי\"א כנגד ד' מלכיות. וי\"א כנגד כוסות פורענות שעתיד הקב\"ה להשקו' אומות העולם. כי בה אמר ה' אלקים קח את כוס יין החמה הזאת והשקית אותו את כל הגוים וכו' כוס זהב בבל ביד ה' משברת כל הארץ וגו' כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך. ימטר על רשעים פחי' וכו' ורוח זלעפות מנת כוסם. כנגד ד' כוסות של נחמות. ה' מנת חלקי וכוסי תערו' לפני שלחן וכו' ראשי כוסי רויה. כוס ישועות אשא. פי' בשתי כוסות הכתוב מדבר אחד לימות המשיח וא' לעולם הבא. יש שואלים למה אין מברכין על שתיית ד' כוסות כמו שמברכי' על אכילת מרור. ויש לתרץ שאין מברכי' אלא על מצוה שעושי' בבת אחת בלא הפסק. אבל ד' כוסו' שעוש' מצוה אחת על כל אחד מהם בהפסק אין לברך עליהם. וכתב רב נטרונאי גאון ד' כוסו' של ליל פסח אי אפשר שלא לשתו' ואם לא שתה לא יבא ידי חובותו וחייב מלקו' מדרבנן. ומה שאמר אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר\"ל אפי' עני שאין רגיל להיות מסב. ואין צריך לומ' לעשיר שרגיל להיות מסב על כלי מלת וכרפס ותכלת. וההסבה צריכ' להיות על צד שמאל. והסבת ימין אינה הסבה שמא יקדים קנה לושט. ואשה אינה צריכה הסבה מפני שאמת בעלה עליה. ואם היא אשה חשובה צריכה הסבה. ואין צריך לומר אלמנה וגרושה שאין רשות אחרים עליה. בן אצל אביו אפילו הוא רבו מובהק צריך הסבה. תלמיד אצל רבו אינו מסב אלא אם כן יתן לו רבו רשות. והטעם שאינו מסב לפני רבו ואם היה אביו רבו מסב לפניו. שהאב מוחל על כבודו לבנו והוא גס בו מה שאין כן בתלמיד לפני רבו. שמש לפני רבו צריך הסבה. וכתב אבי העזרי שבזמן הזה שאין רגילות בארצנו להסב יושב כדרכו ואין צריך להסב. ", + "ומכינין קערה שיש בה שני תבשילין וג' מצות וב' מיני ירקות וחרוסת. הב' תבשילין אחד מהם צלי זכר לפסח ואחד מהם מבושל זכר לחגיגה המבושלת הנאכלת קודם לפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השבע. ובירושלמי יליף לה מקרא דכתיב ועצם לא תשברו בו ואלו היה נאכל בשעת רעבון יש בו לחוש משום שבירת עצם. וכך היא המצוה בזמן שבית המקדש קיים בתחלה מביאים הפסח ומברכין בא\"י אקב\"ו על אכילת הפסח ואוכל ממנו כל אחד כזית לפחות ואחר כך מביאים החגיגה ומברכי' אקב\"ו על אכילת הזבח. וכשגמרו לאכול את החגיגה מביאים הפסח ואוכלי' אותו על השבע. ובזמן שחל י\"ד בניסן בשבת אין צריך כי אם הצלי שהוא זכר לפסח ולא המבושל שהוא זכר לחגיגה שלא היתה חגיגה דוחה שבת באותו זמן. ואמרינן בירושלמי שלוקחי' לב' תבשילי' בעא ודרועא. בעא כלומר בעא רחמנא למפרק יתנא. ודרועא כלומר דפרק יתנא בדרועא מרממא. והשני מיני ירקות. נהגו להיות אחד מהם כרפס. כי כשתהפוך כר\"פ יהיה פר\"ך והס' רמז לששי' רבוא. והאחר החזרת שנקראת חסא שחס הקדוש ברוך הוא עלינו. והחרוסת מדברי סופרים זכר לטיט שהיו משתעבדים בו ישראל במצרים. ועושי' אותה מיני פרות מתוקים וחמוצים ומתבלי' אותה בתבלי' לדמותה לחומר עם התבן ומשימי' בה תפוחים זכר לתחת התפוח עוררתיך. ואגוזי' זכר אל גנת אגוז ירדתי. ותאנים לזכר התאנ' חנטה פגיה. תמרי' זאת קומתך דמתה לתמר. ותבלין כגון קנה וקנמון שדומין לתבן.", + "כתב הרי\"ף מאן דבעי לברוכי בתרי ותלת אבתי היכי עביד מברך ברישא בביתיה ואכיל כל מאי דבעי ומברך ברכת המזון והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ושתו אינהו כסא דקדושא ואגדתא ואכלי ירקי ומצה ואיהו לא אכיל מדי בהדיהו ושביק להו למגמר סעודתיהו. ומברכי אנהו ברכת המזון. והדר אזיל לביתא אחרינא. ועביד הכי וכן לכל ביתא וביתא. אף על גב דברכת הנהנים קיימא לן דאינו יכול לברך לאחרים אלא אם כן יהיה נהנה עמהם שאני ברכת הלחם של מצה וקדוש היום שהם חובה. הלכך יכול לברך לאחרים אף על גב דאינו נהנה. ומיהו כיון דבריך ברכת המזון לא לטעום מדי בהדיהו. דקיימא לן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ולבסוף אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתי כסא דהלילא. ואי בעי לאקדומי להניא בתי ברישא מברך ליה ולא אכיל ולא טעם מדי בהדיהו והדר אזיל לביתיה ומקדש הרשות בידו. ואין לו להתחיל בביתו ולומר עד גאל ישראל ולברך המוציא ועל אכילת מצה ואחר כך הולך לשאר בתים ואחר כך חוזר לביתו וגומר סעודתו לפי שלא התירו לעקור מסעודתו ללכת למקום אחר אפילו הניח שם זקן או חולה אלא לדבר מצוה כגון לקראת חתן או לקראת כלה. ואין לומר שגם כן היא מצוה להוציא אתם שאינן בקיאין ידי חובתן. לפי שמצות חתן וכלה היא מצוה עוברת. ולפיכך התירו לו לעקור וללכת לקראתם. אבל להוציא מי שאינן בקיאין ידי חובתם אינה מצוה עוברת ויכול להוציאם אחר שגמר סעודתו או קודם. וכתב בעל העטור מסתברא דלא מצי מברך בורא פרי האדמה אשאר ירקי כיון שאין טועם עמהם. שלא אמרו אלא בברכת הלחם של מצה וצריך למעבד כרב חסדא דמברך בחזרת בורא פרי האדמה ולאכול מרור. ואכיל. וכי מנוי למרור אכיל בלא ברכה. וכתב הרא\"ש ולא נהירא כיון דתקנת חכמים היא משום הכרא לתנוקות הוי כברכת מצה ויכול להוציאם אף על פי שאינו טועם. ומה שכתב הריא\"ף ומברכי אנהו ברכת המזון הוי תקנה ליודעים ברכת המזון. ואם אינם יודעים כתב רב עמרם שאין תקנה להוציאם שאם מברך להם ברכת המזון תו לא מצי למשתי בביתיה. והרא\"ש כתב דאפילו אם אינם יודעים ברכת המזון יש תקנה להקרותם מלה במלה כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר שאין כאן משום מוציא שם שמים לבטלה. ורבינו יעקב בן הרא\"ש כתב ואפשר דאף ברכת המזון יכול לברך כדי להוציאם כי היכי דברכת הלחם דמצה מוציאם כיון שהוא חובה הכא נמי ברכת המזון כיון שתקנו ארבעה כוסות ותקנו אחד מהם על ברכת המזון הוי חובה נמי. ואין דבריו נכונים בעיני מדאמ' בירושלמי פרק מי שמתו תניא כל מצות שאדם פטור מהן מוציא הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון. ומקשה והא תנינן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא הרבים די חובתן הא אם היה חייב אפילו אם יבא מוציא אם כן אלא שניא היא ברכת המזון דכתיב בה ואכלת ומשבעת וברכת. מי שאכל הוא מברך והנכון לעשות כדברי הרא\"ש ז\"ל. כשיהיה כל זה מוכן לפניו מוזגין לו כוס ראשון לכל אחד ואחד ומברך על היין תחלה ואחר כך על היום. ומברך אחר כך שהחיינו. ואינו מברך שעשה נסים לאבותינו מפני שברכת אשר גאלנו היא במקומה ויותר מבוארת שמזכרת פרט הנס. ושותה כל אחד מהם כוסו בהסבה דרך חרות.", + "ואם חל להיות בשבת אומ' תחלה ויכלו ואחר כך מברך על היין ואחר כך על היום ואומ' בחתימה ושבת ומועדי קדשך באהבה וברצון ובשמחה ובששון הנחלתנו. שמחה ביום טוב מפורשת ובשבת שנאמר וביום שמחתכם ואמ' בספרי אלו השבתות. ובשבת מצאנו לשון נחלה שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם. לכן אומ' הנחלתנו. וחותם בא\"י מקדש השבת ישראל והזמנים. ואומ' שהחיינו ואח\"כ שותה.", + "ואם חל במוצאי שבת הסימן יקנה\"ז יין קדוש נר הבדלה זמן. ואומ' בהבדלה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ומצאנו הבדלה בין קדש חמור לקדש קל שנ' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ושאל רבינו אפרים למה נהגו לומ' ואת יום ז' מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת וקדש' את עמך יש' בקדושתך. אחר בין קדושת שבת לקדושת י\"ט הבדלת שאין זה לא מעין החתימה ולא מעין הפתיחה. והשיב ר\"ת משו' דאמ' בע' ערבי פסחי' הפוחת לא יפחות מג' הבדלו' והמוסיף לא יוסיף על ז' רצו להזכיר ז' הבדלות והוסיפו' בי\"ט אחר שבת לפי שהוא מענין י\"ט. ואלו הן בין קדש לחול. ובין אור לחשך. בין ישראל לגוי' ובין השבת לו' ימי המעשה הרי ארבע. אמנם בין שבת לו' ימי המעשה אינם מן המנין שהרי הזכיר בין קדש לחול אלא אגם דאמ' לה בעלמא אמרי' ליה הכא. הרי ג'. בין קדושת שבת לקדושת י\"ט הבדלת זהו אוכל נפש שמותר בי\"ט ולא בשבת. זאת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת זהו יום טוב אחרון של חג שחלוק מששת ימי חולו של מועד. והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך הם מני הבדלות בין כהני' ללויי' ולויים לישראל. וזהו מעין החתימה המבדיל בין קדש לקדש. ומצאנו הבדלה בין כהני' ללויי' שנאמ' בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן לקדשו קדש וקדשי' עסוק בד\"ת. והבדלה בין לויי' לישראל שנ' בעת ההי' הבדיל את שבט הלוי. ואומ' שהחיינו ואח\"כ שותה ואי' מריח בשמים והטעם שמנוחת הי\"ט הוא משיב את הנפש והוא לו במקו' הרחת הבשמים. " + ] + ], + "Urchatz": [ + [ + "ולאחר הקדוש נוטל ידיו לאכול הירקות שטבולה במשקה אפילו שאינו אוכל פת. משום דאמר כל שטבולו במשקה צריך נטילת ידים דלמא נגע במשקים והידים עסקניות הם. וכבר בארנו שטוב למצוא עילא וליטול ידיו קודם ולא לאחר קדוש לדידן שאין אנו נזהרין מטומאה." + ] + ], + "Karpas": [ + [], + [], + [ + "ולוקח מן הכרפס וטובל בחומץ או בחרוסת להמית התולעת שבירקות ומברך בורא פרי האדמה. ור\"ת ורשב\"ם הנהיגו תלמידיהם לטבול טבול ראשון בחומץ ומביאין ראיה מדתנן הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת נמצא שבמשנה אין מזכיר חרוסת עד טבול שני. והר' יונה פי' לפי שטבול ראשון אין חובה אלא להכרא בעלמא ורגילין כל השנה שאוכלין חזרת בלא חרוסת ואין חוששים לקפא. גם עתה יאכלו כמו בשאר ימות השנה בלא חרוסת. אבל טבול שני שהוא משום מצות הזהירו חכמי' שלא יהא בו משום סכנה וקופא פרשו שהו' תולעת כדתנן בתרומו' האוכל תולעת שבעיקרי האילנות וקיפא מבירקות. ורבינו האי פירש עיקר הקיפא בלשון ארמית מלשון קפוי כגון נפיחה ורוח שאוחזת במעים מן המאכלות ונקרא קיפה מפני שהי' מנפחת. והחרוסת היא סם שטורד אותו רוח. והטעם שאין מברכים על החרוסת אע\"פ שהיא מצוה מדברי סופרי' לפי שהיא טפלה לכרפס ותנן כל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה וכטבול שני אין לברך בורא פרי האדמה אלא לאכול מרור בלבד כי ההגדה אינה הפש' לענין אכילה הואיל והמרור לפניו ואינו נמלך.", + "אבל לענין נטילה הויא הסח הדעת שהידים עסקניות הם. ומזה הטעם אין לברך בורא נפשות רבות אחר אכילת שאר ירקות שאין ההגדה הפסק וכמו כן אחר המרור אין לבר' בנ\"ר לפי שחובת אכילתו היא עם המצה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ואם כן נחשוב אותו כדברים הבאים בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ומזה הטעם אין לברך על המרור בורא פרי האדמה. ושאר ירקות באים בתחלה להברא בעלמא כדי שישאלו התנוקות מה נשתנה שאין דרך לטבל בירקות קודם אכילת הפת. ומי שאין לו שאר ירקות אלא מרור בלבד מברך עליו בתחלה שתי ברכות בורא פרי האדמה ולאכול מרור וטובל בחרוסת ואוכל כזית וכשגומרים ההגדה מברך על המצה ואוכלה וחוזר ואוכל מן המרור בלא ברכה. " + ] + ], + "Yachatz": [ + [], + [ + "ואחר אכילת הכרפס בוצע אחת מן השלשה מצות ויתן חציה בין שתי השלמות והחציה האחר תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם למצות אפיקומן שנאכל באחרונה זכר לפסח שהיה נאכל על השבע. ומפני מה נהגו לפרוס המצה קודם ההגדה כדי שלא יאמר הא לחמא עניא אלא על המצה פרוסה כדאמרינן בפסחים מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה.", + "כתב הרי\"ף ז\"ל מאן דלית ליה אלא כזית דמנטר אכיל ברישא דלא מנטר ומברך עליה המוציא ולבסוף מברך על כזית דמנטר על אכילת מצה. והלל כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה. ותמה עליו הרא\"ש לפי סברתו שאוכל כזית דמנטר לבסוף היאך יעשה כריכה אחר שיאכל כזית דמנטר ויאכל שאין שמור אחריו ויבטל טעם מצה. דיותר מסתבר לפי סברתו להניח הכריכה שאינה אלא זכר למקדש ממה שיבטל נועם המצה של מצות מפיו. וכן כתב הרמב\"ם ורבינו יונה שיאכל כזית דמנטר באחרונה ויברך עליו לאכול מצה ולא יאכל אחריו כלום. ובעל העטור כתב תיאכל מיד דלא מנטר ויברך עליו המוציא ולאכול מצה ויאכל דמנטר בסוף בלא ברכה. והרא\"ש כתב שואכל כזית דמנטר מיד כדי שיאכל מצה משומרת לתאבון ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה ואין חושש אם יאכל אחריו לבסוף דלא מנטר. " + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "ומתחיל ההגדה. והקשה הרי\"ף למה אין מברכין על קריאתה כמו שמברכין על קריאת המגלה והלא מצות עשה היא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וכולי ותרץ כי במה שאנו אומרים בקדוש זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב\"א ז\"ל תירץ טעם אחר שאין לברך על קריאתה מפני שאין לה קצבה שאפילו בדבור בעלמא שידבר ביציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח. ונקראת הגדה על שם והגדת לבנך ביום ההוא. ויש אומרים הגדה כמו דברי אגדה שמושכין לבו של אדם. וכן נראה לי המחבר מזה הפרוש הוא הנכון כמו ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך שדרשו בו ימשיך תהלתך כי הכל הולך אחר כונת הלב כי בספר האדם נפלאות ונוראות יוצאות מסדר העולם הטבעי ימשך ממנו אהבה ושמחה ותענוג נפשיי כי מי שמע כזאת ענין מבהיל יותר כמו שאמר בעל הכוזר כי היו בני ישראל משועבדים במצרים שש מאות אלף רגלי מתיחסים של השנים עשר שבטים ולא נכנס ביניהם נכרי מיחלים המועד אשר יעד לאבותם ובהיותם בתכלית הענוי והדלות ביד פרעה הורג את בניהם שלא ירבו שלח משה ואהרן עם חולשתם ועמדו כנגד פרעה עם חזקתו באותות ובמופתים ובשנוי המנהגים ולא יכול להסתר מהם ולא למנוע עצמו מהעשר מכות אשר חלו במצרים במימיהם ובארצם ובאוירם ובצמחיתם ובבהמתם ובגופם ובנפשות שמתו בכוריהם ברגע אחד בחצות לילה ואין בית אשר אין שם מת זולתי בתי בני ישראל וכל המכות באות באזהרה ובמועד ומסתלקות כדי שיתברר כי הם בכונה מאת אלוק' חפץ יכול עושה חפצו בעת שיחפוץ לא מצד הטבע ולא מצד הככבים ולא מצד כשפים ולא במקרה ואחר יצאו בני ישראל בדבר הנזכר בילה מי שיקבע בלבו שעור הדברים האלה בכונה לא במי שקורא בספר דברי הימים בלי בחינה יתקרב אל הבורא ביותר. וזהו סוד לשון הגדה והמשכת לב השומעים לאמונה השלמה. ", + "וכשאומר הא לחמא עניא וכו' מגביהין הסל שיש בו המצות ושאר הדברים מהמצוה לשמח התנוקות ואחרי כן מסירים אותו כדי שישאלו מה נשתנה. שבכל הילות אנו אוכלים מה שלפנינו בקערה ועכשיו היא מסולקת מלפנינו. כדאמרינן בפר' אע\"פ אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מגבהי פתורא אמ' ומי אכלינן דקא עקריתו תבא מקמן. אמר פטרתינן מלומר מה נשתנה ופירש רשב\"ם הני מילי לדידהו שהלשונות קטנים אבל אנו שיש לנו השלחנות גדולים ואין בנקל לסלקם מסלקים הסל או הקערה שבו השלשה מצות והמרור והשני תבשילי' ודי לנו בכך.", + "הא לחמא עניא. כו' כזה היה הלחם שאכלו אבותינו במצרים ואם תאמר מהו די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים והלא ויאפו את הבצק וכו' עגות מצות כי לא חמץ לא היה אלא אחר יציאת מצרים ומתרץ האברבנילו בזבח פסח שכשהיו עובדים במצרים בעבודת פרך היו המצריים נותנים להם לחם מצה שהוא קשה לעכול כמו שנותנים היום לפועלים העמלין לחם הפולין והקטניות הבלתי מתעכל כן היו נותנים להם.", + " ולמה נקראת המצה לחם עני לחם שעונים עליו דברים הרבה פירוש קריאת ההגדה וההלל על אכילתו.", + "דבר אחר מה דרכו של עני בפרוס' אף כאן בפרוס' שבוצעים המוציא בפרוסה. ד\"א מה עני מסיק והוא אופה מפני שאין לעני עבדים ושפחו' והוא עצמו צריך להיות מסיק ואשתו אופה. אף כאן כדי לזרז עשיי' המצות גם יהיה עשיר מתעסק בהם ומסיק ואשתו אופה כדי שלא תבא לידי חמוץ ועוד י\"מ למה נקרא לחם עני לפי שאין לשין אותו אלא כשעו' קרבן עני דהיינו עומר שהו' עשירית האפה הבאה בדלי דלות.", + "כל דכפין ייתי ויכול. אומר כן לפי שחוב' כל אדם לאכול מצה בליל פסח כמו שכתוב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה על כן משמני' מי שאין לו מצה בליל הפסח. ויש מפרשים כל דכפין ייתי ויכול לפי שכל אדם מרעיב עצמו בערב הפסח כדי שיאכל מצה לתאבון הוא קורא לבני הבית שכלם רעבים.", + "כל דצריך ייתי ויפסח. איכא דאמר דלא גרסינן ליה לפי שאין לנו פסח עתה. ומסתברא שטוב לאמרו ונוכל לפרש ויפסח כמו ויפסע כלו' יעבור עלי לסעו' אצלי או לפי שמשימים בשל החובה ב' תבשילים א' זכר לפסח. לכן אומר כן כמו שהיו אומ' בזמן הבית לזכר הפסח כמו שאנו אכלים האפיקומן ושאר דברים עושים לזכר הפסח.", + "הא שתא הכא. אחר שהזכרנו ענין הפסח ויש בזה עגמת נפש למסובי' אל השלחן מזוכי' חרבנן ובטול הקרבן לכן מסדר ההגדה הוא מנחם בני ביתו ואו' השנה הזאת אנחנו כאן ולא נוכל לעשו' חובותינו ולהקרי' הפסח. בשנה הבאה נהיה בירושלים ואם לא נזכה לשלמו' המכוון. לפחו' נזכה מבשנה הזאת אנחנו פה עבדים ובשנה הבאה נהיה בני חורין. או הוא כמו תפלה יהי רצון שיקיים לנו הב\"ה הבטחתו ויעודיו שיעד לגאלינו מגלותינו ושנזכה לעשות הפסח בשנה הבאה בירושלים. ויש מפרשים למה אומר בכל זאת בלשון ארמית. לפי שהיה לשונם והלעז שלהם שהרי בבבל נתקן וכדי שיבינו הנסים והתינוקות ועמי הארץ לקיים מצות והגדת בלשון שיהיו הכל שומעים. וי\"א לפי שבירושלים היו מספרים בלשון שמחה ארמית. " + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מה נשתנה הלילה הזה וכו'. זה נתקן בשביל מי שאין לו בן כדגרסינן בפרק אעפ\"י חכם בנו שואלו ואם לאו אשתו שואלתו. ואם לאו הוא שואל לעצמו. ואפילו חכמים הבקיאים בהלכות הפסח שואלין זה את זה מה נשתנה. ", + "אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת. אכילת ירק קרי טבול על שדרכו לאכל על ידי טבול חומץ או חרוסת.", + " והלילה הזה שני פעמים. טבול ראשון וטבול שני וטבול ראשון אין חובה אלא בשבי התנוקות שישאלו ויאמרו למה אנו אוכלים הירקות קודם הסעודה ובשאר הילות תוך הסעודה.", + "והלילה הזה כלנו מסובים. אפי' השמש צריך להסב ובן לפני אביו ושה חשובה אצל בעלה. לפי שהוא דרך חרות ושררה." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו לפרעה במצרים. היא תשובת למה נשתנה בשאלת האחרונה שהלילה הזה כלנו מסובין שבכלל תשובה זו כל שאר הדברים שלפיכ' נשתנה הלילה הזה באכילת מצה ומרור מכל שאר הלילות. ואם תאמ' מאי דהוה הוה ומה לנו לספר במה שעבר לכך אנו אומר' שאלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנחנו ובנינו ובני בנינו עדין היינו משועבדים.", + "ואפי' כלנו חכמים וכו'. כדאמרי' ואפילו שני ת\"ח הבקיאים בהלכות הפסח שואלים זה את זה כדי לקיים מצות ההגדה. כמו שמספר והולך." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה בר' אליעזר ור' יהושע וכו' שהיו מסובין בבני ברק. בזאת הבבא מקש' הרבה קושיו' האברבנילו בזבח פסח איך יתכן שנזדמנו כל אלו החכמי' שזה דירתו בלוד וזה בפקיעין ואיך כל אחד נעתק ממקומו ללון בכמו זה המקום בחג הפסח הנכבד הזה אשר ברגילות כל אדם להעביר עצמו לשמוח עם בני ביתו וזה המקו' בלתי רשום ולא נקרא שמו עלי אדמות ומקומות ארץ ישראל ולא בבל רק בכאן. ומתר' שהנכון הוא בעיניו שהיו מסובין בבית על כרים וכסתות מרוקמות זהב והיינו בבני ברק שהיה הזהב והאבנים טובות מבהיקות כברקים להורות על עוצם זריזות בכבוד הלילה הזה להיות יושבים מסובים כבני מלכים אמנם לפי הפשט הוא שם מקום.", + "רבותינו הגיע זמן ק\"ש של שחרית. בא ללמד שאלמלא היות הקרי' שמע מצוה עוברת עדין לא היו נמנעים מלספר ביציאת מצרים." + ], + [ + "אמר רבי אלעזר בן עזריא הרי אני כבן שבעים. ולא בן שבעים כמו שאומר בגמרא דאדרו ליה תמני סר דרי חוורתא ביום שהושיבוהו נשיא וקפצה עליו זקנה ונראה כמו בן שבעים דלאו מצינו נאה יושב בישיב' מזקן.", + "ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים וכו'. לא זכיתי רוצה לומר לא נצחתי כמו כל מאן דזכי למלכא. לא נצחתי חכמים שיזרו לדברי עד שדרשה בן זומא. ויש אומרים שהיה סבור מקודם שאין ראוי להזכיר יציאת מצרים כי אם ביום עד ששמע דרשת בן זומא ומכאן ואילך תקן לאמרו ביום ובלילה ביום אמת ויציב ובלילה אמת ואמונה. ונראה שקודם לכן היה מדלג פרשת צצית בלילה דכתיב וראיתם אותו ולילה לאו זמן ראייה היא, עד ששמע דרישת בן זומא וקבעה חובה ביום ובלילה. וחכמים שהיו חולקים ואומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך העולם הבא. כדאמרינן לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה. אלא שיהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא נקרא מקום שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כמו שדרשו הנה מקום אתי הנה אני במקום לא נאמר אלא הנה המקום אתי שהוא המעון והמקום בזולת מקום. ועוד תמצא כי מקום עולה למנין השם כי י' פעמים י' הם ק' וה' פעמים ה' כ\"ה. ו' פעמים ו' הם ל\"ו. וה' פעמים ה' כ\"ה תחברם כלם יהיו קפ\"ו כמנין מקום. ", + "ברוך שנתן תורה. יש מפרשים לפי שרוצה לדרוש המקראות הללו הכתוב בהגדה כנגד ארבע בנים מתחיל בברכת התורה תחלה ואחר כך דורש.", + "כנגד ארבעה בנים דברה תורה. פרושו מצות ההגדה כתובה בארבע מקומות ולפי המקראות הכתובים אנו למדים שכנגד ארבעה בנים דברה תורה כמו שמפרש והולך וקורא אותם בנים שעדין אינם יודעים כלום כמו הנערים." + ], + [ + "חכם מהו אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם. פסוק זה כתוב בפרשת ואתחנן וכתוב בתריה ואמרת לבנך עבדים היינו וכו' ויתן ה' אותות ומופתים וגו'. יש להתישב בשאלת החכם כי אין ספק לפי שכלו יהולל איש והדבור נמשך אחר השכל ודברי פי חכם חן תפוחי זהב במשכיות כסף שאין הכפל בדברו החכם רק כל תבה ותבה מורה ענין לעצמו ויבחר לשון ערומים ויש לומר שזהו תוכן כונתו ושאלתו היא זאת מה העדות והחקים והמשפטים דהיינו לאכול חגיגה ופסח אשר יש בו חקים ומשפטים שה זכר תמים ונאכל למנוייו וצלי עד חצות. ככתוב בו ככל חקת הפסח וגומר ויודע החכם שאלה הדברים הם עדות מורות על ענינים גדולים שיש להם נועם ועדות על יציאת מצרים ומעמיק לשאל בהיות כל החקים והמשפטים תלויים בקרבן הפסח כגון ועצם לא תשברו בו ושאר דקדוקים והוא העקר למה אוכלים אותו על השבע באחרונה. ודרך החביב חביב קודם באכילה כי מה יועילו המעדנים אחרי מלא כרסו ולא יכיל עוד טובם אף אתה אמור לו כהלכות הפסח שלפיכך מקדימים לאכול החגיגה לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כלומר אין אומרים אפיקו מיני מתיקה אחר המזון להסיר טעם הבשר מפיו לקינוח סעודה. לפיכך מאחרין אותו. וזה שאנו אוכלים גם אנחנו כזית מצה משומרת באחרונה זכר לפסח. ועוד י\"ל שכן היא שאלת החכם המעמיק כשרואה שבניו עם בני ביתו ונמנין על פסח אחד ופעמי' מגיע לאחד מהן חלק מועט והן מקפידים עליו לאכלו מה שאין רגילין לעשו' בשאר הימים להתחבר ולהתאסף יחד בסעודה ולהקפיד בחלק מועט כזה. לכן הוא שואל מה העדות והחקים כלומר עתה שדרך העולם לחוג ולשמוח עם אנשי ביתו מניחים בתיהם והולכים אצל חבריהם. ואם מפני חבת הפסח היו יכולים לשלוח מנות איש לרעהו כמו בשאר הקרבנות ואינו מוציא עצמו מן הכלל אמנם שאמר אשר צוה ה' אלקינו אתכם לפי שהוא יודע שאין שוחטים הפסח על הקטן וכבר קבל עליו עול מלכות שמים באמרו ה' אלקינו. ", + "אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. לפי תוכן שאלה זו תסביר לו כי חובה עלינו לאכול קרבן זה בחבורה אחת הוא ושכניו כמו שכתוב בבית אחד יאכל ותרגומו בחבורה חדא וכיון שנמנה עליו אין סדר לומר אפיקו מנאי מהכא תשא סרבלי שאני רוצה להפטר וזו תשוב' לעומק דבריו למה אין אוכלי' איש איש בביתו ובחומותיו כשאר המועדים.", + "ומפטירין פירוש מסיימי' מלשון הפטרה שמסיימים בה תפלת שחרית. ואפיקומן בלשון יוני קורין לא כלום אפיקומן. פרוש אחר מפטירים לשון פתיחת פה לדבור מלשון יפטירו בשפה. ואפיקומן לפרוש הראשון נוטריקון אפיקו מיני מתיקת לפרוש השני אפיקו מנאי." + ], + [ + "רשע מה הוא אומר. בפרשת בא אל פרעה כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם בבן רשע הכתוב מדבר שהרי כתיב לכם דמשמע לכם ולא לו מה העבודה הזאת לכם משמע גם כן לשון טורח שהוא מדבר דרך רשע כלומר מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו כל שנה לעכב סעודתי' ולערבב שמחת החג וקורא עבודת המקום טורח ועבודה גם שמצינו סתם לשון עבודה בקרבנות לעולם יש לדון דברי הרשע לכף חובה כמו שהוציא עצמו מן הכלל גם כן. לפיכך אתה הקהה את שניו, לשון חולש השנים כמו ושני בני' תקהנה שרואה לאחרים אוכלים והוא אינו אוכל ואמור לו כנגדך דברה תורה בעבור זה עשה ה' לי. לי ולא לו שרשע כמוך אלו היה שם לא היה נגאל. ואם תאמר היאך דורש בעבור זה עשה ה' לי וגו' הנאמר על שאינו יודע לשאל לגבי הרשע. וי\"ל שדורש אותו באם אינו ענין לשאינו יודע תנהו ענין לרשע. וגם כתב השבלי הלקט. כי שאינו יודע לשאל קרוב למין הרשע כי מתוך רשע הוא מי שאינו מעמיק לשאול ולדרוש על מצותיו של מקום רק עושה אותם מצות אנשים מלומדה." + ], + [ + "תם מה הוא אומר. תם קורא למי שאינו חכם שידע להעמיק ולהסדיר שאלתו דרך מוסר וחכמה. וגם אין בו רשע אלא שואל סתם מה זאת." + ], + [ + "ושאינו יודע לשאל את פתח לו. כמו פתח פיך לאלם. בפרשת בא כתיב והגדת לבנך ביום ההוא. לא נאמר בזה הפסוק שאלת שום בן אלא והגדת סתם. היינו למי שאינו יודע דרוש לו בהגדה ופרסם לו את הנס." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "והגדת לבנך. יכול מראש חדש. אין זה מענין ההודעה מהאב לבן שאינו יודע לשאול. רק אלו דברי המחבר ההגדה שהוא דורש אותו יכול מראש חדש כלומר שיהא חייב לדרוש לו לבן משנכנס ר\"ח ניסן כדרך שהזהיר משה רבינו מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא יום שנגאלו בו. יכול יהא חייב לדרוש לו מבעוד יום כששוחטין פסחיהן ביום ארבעה עשר הואיל ונאמר ביום תלמוד לומר בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך שתוכל לומר בעבור זה שמונחים לפניך. ולמדנו זה מפני שהקדים לומר שבעת ימים מצות יאכל וכתיב בערב תאכלו מצות. וסוף הפסוק עשה ה' לי בצאתי ממצרים. ", + "דבר אחר עשה ה' לי בעבור זה. זה בגמטריא שנים עשר מצות שאדם עושה בליל פסח ואלו הן ארבעה כוסות חרוסת כרפס שתי נטילת ידים המוציא מצה מרור כריכה. ובשעה שבית המקדש קיים אומר בשעת שפסח ומצה ומרור מונחים לפניך ולשון זה משמע שמורה לו באצבע." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו במצרים. לפי מה ששנינו מתחיל בגנות ומסיים בשבח. ואמר עלה מאי גנות רב אמר מתחלה ושמואל אמר עבדים היינו. ועבדינן כתרויהו. ומתחלה הוא מוסב על מה שאמרנו למעלה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך ומפרשים לפי שהמשומד לעבודה זרה אסור באכילת הפסח כדכתיב כל בן נכר לא יאכל בו. לפיכך מתחיל בגנות שהיו עובדי עבודה זרה וכשקרבן לדת האמת ונמולו בצאתם אז הוכשרו להקריב ולהתקרב לעבודתו. כדי שישמעו הבנים וילמדו ויקחו מוסר ואל יטו לבם ללכת אחרי ההבל ויגלו מעל שלחן אביהם שבשמים. והנכון שצריך להזכיר ירידתן לשעבוד איך היה ומעשיהם אשר למדו בהתערבם בגוים ויציאתם ממצרים והנסים והנפלאות שעשה עמנו. מרוב אהבתו אותנו ויבחר באבותינו ובזרעם אחריהם שהרי לאברהם כמה בנים ולא בחר כי אם בבן סגולתו יצחק היה עולה תמימה. וכן ליצחק יעקב ועשו יעקב בחר לו יה. וגזר עליהם שעבוד מלכיות בעולם הזה כדי לזכותם לעולם הבא כמפורש בבראשית רבה בענין בין הבתרים. וארבה את זרעו דורש בירושלמי וארבה כמה ריבים רבתי בעדו." + ], + [ + "ואתן לעשו את הר שעיר. יש מתרגמין הר שיידן על שם ושעירים ירקדו שם כי הוא מחלקו של סמאל שדרשו שיש לו סער בלבו כדכתיב והלך בסערות תימן והוא מחלק מאדים על כן היה אדמוני. ויעקב איש חלק הפך מאיש שעיר מרוחק ומובדל מן השערות ומותרות על כן צורתו בכסא הכבוד והוא ובניו ירדו מצרימה לפרוע שטר חוב שנגזר עליהם בין הבתרים." + ], + [ + "ברוך שומר הבטחתו לאבותיהם של ישראל ברוך הוא. יש מפרשים שצריך לברך תכף לשעבוד שכשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה. ואנו מתנחמים ואומרים אחרי הגדת הגרות והגלו' ברוך המקו' שעתיד לשמור לנו הבטח' על גאולה שהבטיחנו. ברוך הוא שמחשב את הקץ תמיד מתי יבואו ויגיעו ימי השלו' ועת הגאולה. שנ' ויאמר וגו' בארץ לא להם בבב\"ל ועבדו\"ם במדי וענו אותם ביו\"ן וגם אשר יעבוד\"ו דן אנכי באדו\"ם וחתם ואחרי כן יבאו ברכוש גדול. הרי ההבטחה של גאולה מכל המלכיות והשעבודים. ועוד יש לפרש שהיה מחשב את הקץ. לפי שהקב\"ה היה חפץ לקרב גאולתם חשב אותם ק\"ץ שנה משעה שהיתה הגזרה בין הבתרים עד שעה שיצאו ממצרים שהיו ת\"ל שנה. שהרי לא נשתעבדו במצרים כי אם ר\"י שנים כמנין רד\"ו והינו מחשב את הקץ לדלגו ולקפצו וחשב הק\"ץ כמשמעו ופשוטו כאלו נשתעבדו ממש." + ], + [], + [ + "והיא שעמדה לאבותינו ולנו. הבטח' הגאולה שהבטיח הקדוש ב\"ה לאברהם אבינו בין הבתרים כשהראה לו השעבו' והגאולה. היא שעמדה במצרים ובבבל ויון ומדי. והיא העומדת לנו באדום. וכן דרשו בב\"ר והנה אימה זו בב\"ל חשיכה זו מד\"י גדולה זו יון. נופלת עליו זו אדום. וכן הראה לו הגאולה ואחרי כן יבאו וכו'. ", + "שלא אחד בלבד עמד עלי' לכלותינו. כלומ' לא המצריים לבדם עמדו עלינו להרע לנו ולכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו להרע לנו בכח אותה הגזרה של הגליות שנגזרה בין הבתרים והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם כמו שהבטיחנו." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב. שגם הוא בא מכח אותה הגזירה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע. שאלמלא החלום כמו שמפרש ואלקי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר מעשות היה לו לומר אלא שלבן היה מכשף גדול ואפילו בדבריו ובהזכרותיו והשבעותיו השדים היה יכול לבלוע יעקב ולהזיק ולכלות את זרעו. וזהו שנאמר ארמי אובד אבי שבא בהסכמה מוחלטת לאבדו לולא הקדוש ברוך הוא נטל לו כחו והקב\"ה מצרף לו מחשבה רעה למעשה לכן נאמר ארמי אובד אבי. ולאחר שנצול מלבן נוסף לו פגע אחר וכו' שנאמר וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. וכמו שדרשו בפרק רבי עקיבא ראוי היה יעקב אבינו לרדת בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרם לו וירד בכבוד גדול. שנאמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה. הדבר הוא רוח הקדש. כמו שכתוב והדבר אין בהם. " + ], + [ + "ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע. פירוש לקבוע שם ישוב ולהיות כתושב אלא לגור שם כגר ואיש נכרי." + ], + [], + [ + "ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו מצויינים. מסומנים לגוי גדול ניכרים וידועים ונקבצים במקום אחד ולא נפרדים ופזורים ועם היותם אנשים מעטים היו נחשבים אומה בפני עצמה." + ], + [ + "ורב כצמח השדה. מה צמח השדה כל מה שגוזזים אותו יותר צומח. אף ישראל כל מה שמענים אותה יותר פרים ורבים. וכן הוא אומר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.", + "ואת ערום ועריה. ערומים ומשוללים מן המצות שהגיע זמן הקץ ולא היה בידם מצות ונתן להם פסח ומילה שנמולו ביום ארבעה עשר בניסן וזהו שכתוב מתבוססת בדמיך. שני דמים דם מילה ודם פסח." + ], + [ + "וירעו אותנו המצרים. נתחכמו להרע לנו אמרו שוטה היה עשו שהיה ממתין עד שימות אביו להרוג יעקב ובין כך הוליד בנים וגדלן וכן לבן שהלך אחר החלום שנאמר השמר לך מדבר עם יעקב. אבל אנו נתחכם לעקור את כלם." + ], + [ + "למען ענותו בבסבלותם. יש אומרים בסכלות עבודה זרה שהיו משעבדים אותם לעבודה זרה כדכתיב ישאוהו על כתף יסבלוהו." + ], + [ + "בפרך. בתחלה בפה רך כמו שדרשו שתלה פרעה לבנה בצוארו ונתחזקו והוסיפו אומץ לכבוד המלך. ואחרי כן שעבדו בהם בפרך. וירא את עניינו. זו פרישות דרך ארץ. פירוש עניינו כמו אם תענה את בנותי שהיו מבטלים מהם עונת נשותיהם." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "את עמלנו. אלו הבנים. שהם גדלים מעמל האדם ויגיע כפיו הבא להם." + ], + [ + "לחצנו. זו הדחק. כמו שנאמר ותכן הלבנים תתנו." + ], + [], + [ + "ויוציאנו ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף. ומשה לא היה שליח רק לדבר אל פרעה. אבל לא היה בידו כח להוציאם אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו. ונאמר זה על מכת בכורות שלא הביא אותה הב\"ה על ידי מלאך. אלא הוא בעצמו הכה אותם. והא דכתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם קורא המכה משחית ופרושו ולא יתן ההשחתה לבא אל בתיכם." + ], + [], + [ + "ביד חזקה זו הדבר. פירש באגדת תלים כל מכת שהביא הקב\"ה על המצריים במצרים הביא מכת דבר עם כל אחד ואחד שנאמר ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים עח, מח). מכיון שמסר מקניהם לרשפים במכת ברד דהיינו דבר. מזה אנו למדים לשאר מכות שהיה הדבר עמהם." + ], + [ + "ובזרוע נטויה זו החרב. איזו מכת חרב מצינו במצרים. מצינו בפסיקתא דויהי בחצי הלילה בשע' שאמר משה ומת כל בכור נתכנסו הבכורות אצל אבותיהם. אמרו להם בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הדין עמא אתא עליהון. איתון ונפיק אין עבדייא מבינן. ואי לא אינון מייתין. אמרו עשרה בנים לאחר ממנו ימותון וחד מנכון לא יקום על אלין עבדייא. אמרין כל שמא דמילתא נזיל גבי פרעה דהוא בכור דלמא הוא חיי' על נפשיה ואפיקאלין עבדייא מבינן. הלכו אצל פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר מפה על הליך עמא אתא עליהון. אלא קום ואפיק אלין עברייא מבינן ואי לא הליך עינא מייתין. אמר קומו צאו קפחו שוקיהם של אלו. אנא אמרית או נפשי או נפשיהון דהלין עבדייא ואתון אמרין הכדין. מיד יצאו הבכורו' והרגו באבותיהם ששים רבוא ההוי למכה מצרים בבכוריהם. מהבכורות הרגו בהם וזו היא מכת החרב שהיתה במצרים." + ], + [ + "ובמורא גדול זו גלוי שכינה. פירוש שנגלה הקדוש ברוך הוא בכבודו והכה הבכורות והוציאנו מתוכם כמו שנ' או הנסה אלקי' בבראשית רבה אמר רבי יודן מלבוא לקחת לו גוי עד ובמוראים ע\"כ אותין הן. ואם יאמר לך ע\"ה הן אמור לו צא מהן גוי שני שאינו מן המנין והם כנגד השם הגדול בן שבעים ושתים אותיות. תדע שכן כתוב זה אלי ואנוהו. שהיו מראים כבודו באצבע. וזהו ובמורא גדול ובמוראים גדולים אלו נוראות של גלוי שכינה. אעפ\"י שהיתה מצרים מלאה גלולים וטנופים אעפ\"י כן נראה להם לקיים מה שנאמ' ליעקב ואנכי אעלך גם עלה. ונגלה עליהם ב' פעמים א' במצרים ביום ר\"ח ניסן שנ' וידבר ה' אל משה ואהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם. ובלילה בשעת הגאולה. וכמו כן ראוהו על הים. כמו שאמ' ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. והרואה שכינה נרתע ונבהל וזהו מורא." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים. קשה מה היה צריך לסימן והלא הכל יודעין לקחת אות אחת מכל מכה ולעשות סימן. אלא לא בא רבי יהודה אלא ליתן סימן המכות שלקו על הים שרבי יוסי היה אומר חמשים מכות. ורבי אליעזר אומר מאתים ורבי עקיבא אומר מאתים וחמשים. ובין כלם עולה חמש מאות. ועל זה שם רבי יהודה הסימן דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שעולה חמש מאות וא' ובגמטריא לא קפדינן בשביל א' יותר או חסר. ויש אומרים לפי שבספר תהלים אינם סדורים כמו שהן סדורים בפרשה. לפיכך נתן בהם סימן זה להורות שהסדר מהפרשה הוא העיקר. ויש מפרשי' לפי שהמכו' יש מהם בהתראה. ויש מהם בלא התראה לפיכך נתן בהם סימנים שכלם הולכי' שלש שלש. היינו בסדר זה ב' עם התראה. והג' בלי התראה דם צפרדע בהתראה כנים הג' בלא התראה ע\"ד בהתראה שחין בלא התראה. ולעולם מתחיל לראש כדין המלקו' מי שלקה ושנה. בשלישית אין מלקין אותו רק מכניסי' אותו לכפה ומאכילין לחם שעורי' עד שכרסו נבקעת מפני שרשע הוא ואין צריך יותר התראה וכן ברד ארבה בהתראה. וחשך בלי התראה. ולפי שהב' ממכת בכורות נשארת לבדה לפיכך הוצרך לכוללה ולצרפה בתיבת באח\"ב. ועוד טעם אחר דצ\"ך שלשתם על ידי אהרן. עד\"ש ערוב דבר לא על ידי זה ולא על ידי זה. שחין על ידי שניהם. כמו שכתוב קחו לכם מלא חפניכם פיח הכבשן. בא\"ח על ידי משה. ב' בכורות על ידי הקדוש ברוך הוא נמצא כל סימן בגדר לבדו. ", + "רבי אליעזר אומר. כל מכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים היתה של ארבע מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה וכו'. יש להתבונן במחלוקת אלו התנאים שאחד אומר וכל מכה מרובעת והא' אומר שהיא מחומשת. והרוקח נותן בזה טעם יפה במאי פליגי. ואומר כי כונת רבי אליעזר שאומר שכל מכה היתה מארבע מכות הוא כי המכות היו משותפות בכל הארבעה יסודות ולא היו לוקים ביסוד מיוחד. ונמצאת כל מכה בלולה מכל הארבעה יסודות. ורבי עקיבא שאומר שהיתה מחמש מכות כונתו כי תנועת הגלגל שהוא היסוד והגשם החמישי מסייעת בכל מכה ומכה. בעבור זה הוא הסובב והמסבב הכל ברצון המורה ולהודיע כי מלכותו בכל משלה." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כמה מעלות טובות למקום עלינו. יש מפרשים לפי שאלו התנאים היו מעלין כל אחד ואחד בחשבון המכות. לפיכך אמר מעלות טובות למקום עלינו. כלומר עדין נוכל לשפר ולהרבות במעלות הטובות והנסים שעשה המקום ברוב חבתו אלינו." + ], + [ + "וכן מפרש והולך אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים. נס גדול היה ודי לנו. כדמפרש באגדה או הנסה אלקי' לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כזה שמושך את העובר ממעי אמו שלא בזמנו. שלא היו ראויין לצאת שהיתה מדת הדין מקטרגת עליהן אלו עובדי ע\"ז ואלו עובדי ע\"ז. אלו מגלי עריות. ואלו מגלי עריות. ואחר שכפל לנו את הנס הזה להוציאנו. ולעשות בהם שפטים ע\"י שנשתעבדו בנו. כ\"ש יש לנו לשבח לאדון הכל. ולא ר\"ל שלא יעשה בהם שפטים כלל כי כבר הבטיח לאברהם וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי אלא לא עשה בהם שפטים בכלם אלא במקצתם דיינו." + ], + [], + [], + [], + [ + "ולא נתן לנו את ממונם. גם זה אין ר\"ל מכות מצרים שכבר הבטיח לאברהם ואח\"כ יבאו ברכוש גדול אלא ר\"ל מבזת הים." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אלו קרבנו לפני הר סיני. להראות לנו כבודו דיינו. ולא נתן לנו את התורה או שלא יוסיף לנו המצות כלן אלא כמו שנצטוו בני נח דיינו. ויש מפרשין אלו קרבנו לפני הר סני ולא נתן לנו את התורה דיינו מפני שפסקה ממנו זוהמה כמו שאמרו ז\"ל כשעמדו ישראל על הר סני פסקה זוהמתן. גוים שלא עמדו על הר סני לא פסקה זוהמתן. כל שכן שעשה לנו כל אלה בית המקדש זה משכן שלו. בית הבחירה זה בית המקדש שבירושלים. " + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו וכו'. כלומ' אפילו יאכל פסח מצה ומרור. אינו יוצא ידי חובתו אם לא יאמר ג' דברים אלו למה הם באי' שמצאנו שהכתוב מקפי' על אמיר' והגדה." + ], + [], + [], + [ + "מצה זו וגו' על שום שלא הספיק. ויש לשאול כי כבר נצטוו קודם לכן לאכול מצות בסת' ולא אמר הכתוב טעם בדבר. פרש רבי יוסף קמחי שמה שנצטוו על המצו' קודם לכן היה על שם העתיד. השם יודע העתידות וידע שהיה להם לצאת ממצרים בחפזון. ואפילו אם היו רוצים לא היו יכולים להחמיץ בצקם צוה לאכול הפסח על מצו' ומרורים ולאכול שבעה ימים מצה." + ], + [], + [], + [ + "ובכל דור ודור חייב אדם להראות עצמו כאלו הוא יצא משם. זה מוסב על מה שאמרנו בתחלת ההגדה שאלו לא הוציא הב\"ה את אבותינו ממצרים עדין אנו ובנינו משועבדים היינו וכו' והיינו דאמרי וצריך לומר ואותנו הוציא משם כלומר הרי אנו בכלל כל הנסים שאלו לא יצאו הם עדיין היינו במצרים. לפיכך אנו חייבים להודות להלל וכו'. " + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לפיכך אנו חייבים להודות וכו'. כלומר כיון שהוא כאלו אנחנו יצאו ממצרים חובה עלינו להלל ולשבח וכו' כמו שעשו אבותינו. ונהגו שמעתה נוטל כל א' כוסו בידו שמכאן אנו פותחין בשיר שההגדה אינה אלא ספורי דברים בעלמא ואין אומרים שירה אלא על היין שכ' ולאמר להם הגפן החדלתי תרושי. המשמח אלקים ואנשים. אם אנשים משמח אלקים במה משמח. אלא מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין. ומזכיר כאן שבעה מיני שבח להודות להלל לשבח ולפאר וכו' כנגד שבעה רקיעים. ונאמר לפניו הללויה. הללו עבדי ה'. ואומר את ההלל עד חלמיש למעינו מים ומנהגנו שלא לברך עליו בתחלה. כי כן נמצא בשם תשובת הגאוני' למה אין מברכין על ההלל בליל פסח אף על פי שגומרין אותו לפי שחולקים אותו לשנים. וגם שאין אומרים אותו על השלחן בתורת הלל אלא בתורת שיר והודאה בלבד. ועוד היאך יברך לגמור והוא פוסק באמצע. המגביהי המשפילי מקימי להושיבי מושיבי ה' יודי\"ן נוספות כנגד חמשים מכות שלקו במצרים או על הים ממזרח שמש עד מבואו בלא וי\"ו. ישראל ממשלותיו בפתח המ\"ם." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "ברוך אתה ה' אמ\"ה אשר גאלנו וגאל את אבותינו. לפי שצריך לחתום בגאולה כמו שאמרנו מתחיל בגנות ומסיים בשבח וכלפי שאמר' שלא את אבותינו בלבד גאל וכו' אנו מזכירין גאולתינו וגאולת אבותינו. ", + "והגיענו לזמן הזה. אף על פי שכבר ברכנו שהחיינו בקדוש אנו אומרים כן כדי לומר כן יגיענו למועדים וכו' ויש שגורסים כן הגיענו למועדים שכל נוסח הברכה מדבר לנכח. למועדים אלו ראש השנה ויום הכפורים ולרגלים אלו פסח שבועות וסכות. שמחים וכו' ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים. כי הזבח מהחגיגה קודם לקרבן פסח." + ], + [ + "ומברך בורא פרי הגפן ושותה בהסבה הוא וכל המסובין עמו. ונוטלין ידיהם פעם שנייה ומברכים על נטילת ידים לפי שבין טבול ראשון לשני קורא ההגד' וההלל ומסיח דעתו מן הנטילה הראשונה. ומפני שהידים עסקניות שמא נגע בדבר המטמא את הידים לכך צריך לחזור וליטול שהרי יש לו לאכל פת ואי אפשר לאכל עת בידים מסואבות ומסתברא שאם שמר ידיו מטבול ראשון שלא נגע בדבר שמטמא הידים שאין צריך לחזור וליטול ידיו ואם רוצה ליטול יטול בלא ברכה." + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [ + [], + [ + "ואחר כך נוטל בעל הבית שתי מצות הנקראו' שמורים אחת שלמה ואחת פרוסה ובוצע בפרוסה דאמ' מר הכל מודים בפסח שמניח שלמה בתוך הפרוסה ובוצע. מאי טעמא לחם עוני כתיב מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ומניח שלמה בתוך הפרוסה על שם לחם משנה ובוצע על השלמה המוציא לפי שברכת המוציא תדירה מברכים המוציא על השלמה ואינו אוכל עד שבוצע מן השלמה שתחתיה ומברך על אכילת מצה. ואוכל משניהן יחד ונותן לכלם וצריכים להסב דאמרי' מצה צריכה הסבה. וגאונים אחרים שמברכים המוציא על הפרוסה ועל אכילת מצה על השלמ' ודעבד כמר עבד וכמר עבד.", + "ואחר כך נוטל החזרת ומברך עליה על אכילת מרור ומטבל בחרוסת יפה משום קפא יש אומרים שהוא ארס שיש לירק. ויש אומרים שהוא תולעת. לפי שהוא לילה ולא יראה אותו החרוסת הוא רפואתו שמונעתו מלהזיק.", + "ונותן לכל אחד ואוכלים ממנו כזית לכל הפחות ואוכלים בלא הסבה דאמרו בגמרא מרור אין צריך הסבה. לפי שהמרור זכר לוימררו. והסבה זכר לחרות. ואין לברך בורא פרי האדמה על אכילת מרור לפי שהפת פוטרתו משו' דהוי דברי' הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריה'.", + "ולאחר שאכלו מרו' כזית לכל אחד נוטל המצה השלישית של שמורים וחזרת וכורכן יחד ואוכלם כאחד בלא הסבה שהרי יש בה מרור שאין צריך הסבה ואוכלים אותו זכר למקדש כהלל דאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. ובערוך אמר בזמן שבית המקדש קיים היה הלל מברך על אכילת מצה במצה. ובמרור לאכול מרור. וכורך מצה ומרור בבת אחת כיון ששניהם מדברי תורה אין זה מבטל זה אבל בזמן הזה דמצה דאורייתא שנאמר בערב תאכלו מצות ומרור מדרבנן שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליבא פסח לא. אין לאכלן בבת אחת. דאתי דרבנן ומבטל דאורייתא אלא זה עצמו וזה בעצמו. ואח\"כ אוכלן בבת אחת זכר למקדש. וכיון שכבר ברכנו על המצה ועל החזרת ואכילה זו לזכה בעלמא אין מברכין עליה. כתב אבן הירחי הרוצה לעשו' מצוה מן המובחר לא ישוח עד שיעשה כריכה כהלל כדי שתעלה לו ברכת מצה ומרור לכריכה דהלל. דהא משום דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן לחמרא בתרויהו. הכי נמי לענין ברכה צריכין למעבד שיעלו לשניהם ובשיחת חולין צריך להזהר אבל טול כריך לא הוי הפסק. " + ] + ], + "Shulchan Orech": [ + [], + [ + "ואחר כך נמשך בסעודתו ואוכל כל צרכו. ובאחרונה אוכל כזית מן המצה הפרוסה ששמו בגניזה תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם. ואוכלין אותו לאפיקומן זכר לפסח שהיה נאכל על השבע ואינו אוכל כלום אחר אפיקומן כדי שיהיה הפסק סעודתו בטעם המצה בפיו. וצריך ליזהר לאכול מצה זו של אפיקומן קודם חצות. ואם לאו לא יצא ידי חובתו בפסח שלא היה נאכל כי אם עד חצות." + ] + ], + "Tzafun": [ + [ + "ואם שכח ולא אכל אפיקומן עד שנטל ידיו לברך או שאמר הב לן ונבריך או אפילו ברך כבר ונזכר קודם שברך בפ\"ה כתב אבי העזרי והרא\"ש שיטול ידיו ויברך המוצי' ויאכלנה. ואם לא נזכר עד שברך בפ\"ה לא יאכלנה פעם אחרת מפני שהיה צריך לברך עוד ברכת המזון ולברך בפ\"ה. ונמצא מוסיף על ד' כוסות. ועוד דקיימא לן בין ג' לרביעי לא ישתה. ועוד כדאי הם מצות שלנו לסמוך עליהם כי כלם שמורות משעת לישה ומצה אחרונה שאכל תעלה לו במקום מצת אפיקומן. והר\"ר פרץ כתב אע\"ג דאמר הב לן ונבריך יכול לאכול בלא ברכ' אע\"ג דבעלמ' חשיב סילוק שאני הכא כיון דאפיקומן מצוה דרמי רחמנ' עליה איכא למית' את כ' דרחמנ' סמכינן. ולאחר ששותה כוס של ברכת המזון. מוזגין כוס רביעי' וגו' עליו את ההלל. ואומ' במדרש תלים הקוראים צריכים שיהיו שלש כדי שיאמר אחד לניו הודו. וכתב הראש ואם אי אפשר בשלשה גדולי' יספיקו לו אשתו ובנו הקטן. " + ] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [ + [], + [ + " ואחר שאכל האפיקומן מוזגין לו כוס שלישי ומברך עליו ברכת המזון ושותה בהסבה הוא וכל המסובין עמו. בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה. בין ג' לרביעי לא ישתה ואמר בירושלמי למה בשביל שלא ישתכר וישכח מלגמור את ההלל. ומקשה והא כבר משוכר הוא. ומתרץ יין שבתוך המזון אינו משכר יין שלאחר המזון משכר. וכתב בה\"ג והרי\"ף והרמב\"ם שאסור לשתות אחר מצת אפיקומן חוץ משתי כוסות אחד של ברכה ואחד של הלל. וכן עמא דבר כדי שלא יקבע עצמו על היין ויהיה כאוכל פסח בשתי חבורות וגם כדי שלא יראה כמוסיף על הכוסות. והרי תפס שיטת הירושלמי כיון שחייב לעסוק כל הלילה בהגדת יציאת מצרים ולספר בנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו עד שלא תחטפנו שנה. יש לחוש אם ישתה יותר ישתכר. והכי איתא בתוספתא שחייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים כל הלילה. במעשה הזקנים שהיו מסובין בבני ברק. " + ] + ], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [ + "אבל כוס חמישי התירו שיש לו סמך מן הפסוק כנגד והבאתי אתכם ואם רצה לשתות מים ישתה." + ], + [ + "שפוך חמתך על הגוים. מפני שארבע כוסות אלו הן כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את אומות העולם ואנו אומרים על כוס רביעי לפני הקדוש ברוך הוא בזה הכוס אנו משלימים המצוה מעתה עשה מה שהבטחתנו לשפוך אותם ארבעה כוסות של פורענות על הגוים." + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "על אמתך בלא וי\"ו בתחלה.", + "ולא יהלכו בלא נון באחרונה.", + "יהגו בלא וי\"ו בתחלה.", + "כל אשר בוטח בהם בלא וי\"ו בתחלה.", + "נתן לבני אדם בלא ה\"א." + ], + [ + "מן דמעה בנו\"ן ארוכה. " + ], + [ + "נגדה נא הד' ברפי.", + "בתוככי הכ' ראשונה צי\"רי. והשני בחיר\"ק." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ולאחר שגמר את ההלל אומר יהללוך שהיא ברכת השיר וחותם מלך מהולל בתושבחות ומברך בורא פרי הגפן. ושותה בהסבה הוא וכל המסובין. ואם רצה להוסיף כוס חמישי אומ' עליו הלל הגדול שהוא הודו לה' כי טוב הודו לאלקי האלקים ויש בו כו' חסדי' כנגד כ\"ו דורות שלא נתן תורה לישראל מן אותם ברחמיו וברוב חסדיו ואומר נשמת כל חי וחותם בישתבח וחותם עליו כן כתב הרי\"ץ גיאת. והר\"ר חיים כהן לא היה חותם בסוף ההלל בברכת כי די בחתימה של ישתבח ולמה יחתום שני פעמים בענין אחר וכן כתוב בסדר רבי' סעדיה ז\"ל. " + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [ + [ + "ולענין ברכת על הגפן ועל פרי הגפן יש מן הגאוני' אומרים שצריך לברך על כל כוס וכוס מארבעתן על הגפן ועל פרי הגפן. ורבינו האי כתב לא חזי לנא מאי דמברך על הגפן אלא בתר כלהו כשי כיון דחדא מצוה נינהו וליכא נמלך בברכה לבסוף שני. והריא\"ף כתב דבתר תרי כשי קמאי. ובתר תרי כשי בתראי מבר' על הגפן ועל פרי הגפן. ובעל ההשלמה כתב מסתברא שהרי\"ף סבירא ליה דיין שלפני המזון אינו פוטר יין שבתו' המזון משום שזה לשתות וזה לשרות. וכשם שיין שבתו' המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון משום שזה לשרות מה לשתות. ואני לא כן קבלתי אלא יין שבתוך המזון שהוא לשרות אינו פוטר יין שלאחר המזון שהוא לשתו' ועדיף לשתות מלשרות. אבל יין שלפני המזון שהוא לשתות פוטר יין שבתוך המזון שהוא לשרות דהא עדיף לשתות מלשרות. הלכך אין מברכי' על הגפן ועל פרי הגפן אלא בסוף כלם. וכן עמא דבר." + ] + ] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [ + [], + [], + [ + "אז רוב נסים הפלאת בלילה. כמו שהולך ומספר הנסים שארעו בליל פסח. גר צדק אברהם. נצחתו. נתת לו נצחון וגבור' על המלוכה כנחלק לו לילה. שנאמר ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. דנת מלך גרר. אבימלך. בחלום הלילה. שנ' ויבא ה' אל אבימלך בחלום הלילה. הפחדת ארמי לבן הארמי. וישראל ישר לאל ויוכל בו לילה כשנאבק עם המלאך. שנאמר ויזר אל מלאך ויוכל. וכתיב כי מרית עם אלקים. זרע בכורי פתרוס. מצרים. טיסת נגיד חרושת. עפיפת כמו ינווש עלי אוכל שמהר בתשע מאות רכב ברזל. נגיד חרושת סיסרא שהיה מחרושת הגוים. סלית ככבי אור לילה הככבים ממשילות' נלחמו עם סיסרא. יעץ מחרף סנחריב אחר שלח עבדיו לחרף ה'. לנופף אווי ינופף ידו הר בת ציון. אווי על שם כי בחר ה' בציון אוה. הובשת פגריו שנאמ' והנה כלם פגרי מתים. כרע בל. עז שנאמר כרע בל קודם נבו. מצבו צלם שהקי' נבוכדנצר בבקע' דורא. לאיש חמודות. דניאל. נגלה רז. החלום שחלם נבוכדנצר. משתכר בכלי קדש. בלשצר שצו' והוציאו כלי בית המקדש ונשתמש בהם. נהרג בו בלילה. שנאמר בית בלליא קטיל בלטשצר. נושע מבור אריות דניאל. פותר בעתותי לילה הפותר החלומות. שנראי' בעתתי לילה. י\"מ בעתותי מלשון בעתה. כלומר חלומות המבהילים מפחידים האדם בלילה. שנאה נטר אגגי. המן. בנדד שנת לילה. שנ' בלילה ההוא נדדה שנת המלך. פורה תדרוך. כמו פורה דרכתי לבדי. כשומר מה מלילה. לאדום שנאמר משא דומה. אלי קורא משעיר שומר מה מלילה וכו'. ודע שכל הנסים שנעשו לישראל. הן בליל פסח. לילו של אברהם. לילו של אבימלך. לילו של פרעה. לילו של גדון. לילו של סיסרא. לילו של דניאל. לילו של סנחריב. לילו של משיח לעתיד לבא. ושם דבר אתא בקר לצדיקים וגם לילה לרשעים." + ] + ], + "Zevach Pesach": [ + [], + [ + "אומץ גבורותיך הפלאת בפסח. הולך ומפרש הנסים שארעו בפסח. בראש כל מועדות פסח הוא ראשון לכל המועדים. גלית לאזרחי. לאברהם. חצי ליל. שנאמר ויחלק עליהם לילה. דלתיו דפקת כחום היום. שנאמר וירא אליו ה' וכו' הוא יושב פתח האהל כחום היום. הסעיד נוצצים האכיל המלאכים שהם נוצצים כעין נחשת קלל. עוגות מצות. שנאמר לושי ועשי עגות. ופסח היה. ואל הבקר רץ אברהם כדפרשינן לעיל. זועמו סדומיים. הקדוש ברוך הוא הכעיס הסדומיים ושרפם באש שנאמר וה' המטיר על סדום גפרית ואש. חולץ לוט מהם. לוט נוצל ממהפכת סדום בזכות אברהם. וזה היה ליל שני של פסח. שנאמר ויבאו המלאכים סדומה בערב. טאטאת אדמת מוף ונוף ארץ מצרים שנ' וטאטת יה במטאטי השמד. קה ראש כל און מחצת. הקדוש ברוך הוא מחצת בליל שמורים כל בכור. כמו ראשית אונם. שנ' וה' הכה כל בכור. כבי\"ר הקדוש ברוך הוא שנקר' כביר כח על ישראל. שנקראו בן בכור. שנאמר בני בכורי ישראל. פסחת שנ' ופסחתי עליכם לבלתי תת משחית. שנ' ולא יהיה בכך נגף למשחית וכו'. מסוגרת יריחו שהיתה סוגרת ומסוגרת. סוגרה נמסר' ביד ישראל. בעתותי פסח. סוגרה לשון מסירה. כמו היסגירוני בעלי קעילה. נשמדה מדין על ידי גדעון. בצליל שעורי עומר. בזכות העומר כמו שכתוב והנה בליל מצרים מתהפך וכו'. פול ולוד. שרי מלך אמור. עוד היום בנות לעמוד זהו סנחריב מלך אשור כדמוכח בפ' חלק. פס יד כתבה. על הכותל מנא מנא תקל ופרשין. כדי לקעקע צול. זה בבל. שנאמר האומר לצולה חורבי על בלשצר וכו'. צפה הצפית בלשצר צוה להביא כלי בית המקדש ונשתמש בהם הוא ושריו נשיו ופלגשיו. קהל כנסה הדסה אשת. צום לשלש. שנאמר כנוס כל היהודים וכו' וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום. ראש מבית רשע המן. שתי אלה רגע. כמו שאמ' הנבי'. ותבואני לך שתי אלה כו'. שכול ואלמון ביום אחד. לעוצית. בת אדו' יושבת בארץ עוץ. בפסח כדאמרי' בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל." + ] + ], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח", + "enTitle": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah", + "key": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..75e9c48813e389ce49a53bc735315162822a588b --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,540 @@ +{ + "title": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kimcha_Davshuna_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "בבואם מבית הכנסת כל אחד יערך שלחנו בדרך חירות בענין שנבאר. ולא ישבו על השלחן עד שתחשך היום כדי שיהיה ודאי לילה בעת אכלו מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות. ואפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות ואוכלי' ושותין בהסבה ונרמז בפ' דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם כתיב בתרי' ויסב אלקי' את העם כי כשנגאלו אכלו דרך הסבה. ומצוה מן המובחר ביין אדום זכר לדם שהזו על המשקוף והמזוזות במצרים. ואם היו ידיו נקיות ישב אל השלחן ויקדש אמנם רוב בני אדם נוהגי' לבדוק נקביהם קודם לכן ובעלילה זו רוחצים ידיהם. שאם היו ידיו נקיות אין לו לרחוץ אות' בחנם ולברך על נטי' ידים. שהרי על נטילה זו לא יבא לאכול רק לשתות אחר קדוש. וקיימא לן הנוטל ידיו לפרות הרי זה מגסי הרוח. וטעם לארבעה כוסות אלו כנגד ד' לשונות גאולה הכתוב בפ' וארא. לכן אמו' לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם מעבודתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ולקחתי אתכם לי לעם. ד' כוסות כנגד והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וי\"א כנגד ד' כוסות האמורי' בפרעה. וכוס פרעה בידו. ואשחט אותם על כוס פרעה. ונתת כוס פרעה בידו. ואתן את הכוס על יד פרעה. וי\"א כנגד ד' מלכיות. וי\"א כנגד כוסות פורענות שעתיד הקב\"ה להשקו' אומות העולם. כי בה אמר ה' אלקים קח את כוס יין החמה הזאת והשקית אותו את כל הגוים וכו' כוס זהב בבל ביד ה' משברת כל הארץ וגו' כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך. ימטר על רשעים פחי' וכו' ורוח זלעפות מנת כוסם. כנגד ד' כוסות של נחמות. ה' מנת חלקי וכוסי תערו' לפני שלחן וכו' ראשי כוסי רויה. כוס ישועות אשא. פי' בשתי כוסות הכתוב מדבר אחד לימות המשיח וא' לעולם הבא. יש שואלים למה אין מברכין על שתיית ד' כוסות כמו שמברכי' על אכילת מרור. ויש לתרץ שאין מברכי' אלא על מצוה שעושי' בבת אחת בלא הפסק. אבל ד' כוסו' שעוש' מצוה אחת על כל אחד מהם בהפסק אין לברך עליהם. וכתב רב נטרונאי גאון ד' כוסו' של ליל פסח אי אפשר שלא לשתו' ואם לא שתה לא יבא ידי חובותו וחייב מלקו' מדרבנן. ומה שאמר אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר\"ל אפי' עני שאין רגיל להיות מסב. ואין צריך לומ' לעשיר שרגיל להיות מסב על כלי מלת וכרפס ותכלת. וההסבה צריכ' להיות על צד שמאל. והסבת ימין אינה הסבה שמא יקדים קנה לושט. ואשה אינה צריכה הסבה מפני שאמת בעלה עליה. ואם היא אשה חשובה צריכה הסבה. ואין צריך לומר אלמנה וגרושה שאין רשות אחרים עליה. בן אצל אביו אפילו הוא רבו מובהק צריך הסבה. תלמיד אצל רבו אינו מסב אלא אם כן יתן לו רבו רשות. והטעם שאינו מסב לפני רבו ואם היה אביו רבו מסב לפניו. שהאב מוחל על כבודו לבנו והוא גס בו מה שאין כן בתלמיד לפני רבו. שמש לפני רבו צריך הסבה. וכתב אבי העזרי שבזמן הזה שאין רגילות בארצנו להסב יושב כדרכו ואין צריך להסב. ", + "ומכינין קערה שיש בה שני תבשילין וג' מצות וב' מיני ירקות וחרוסת. הב' תבשילין אחד מהם צלי זכר לפסח ואחד מהם מבושל זכר לחגיגה המבושלת הנאכלת קודם לפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השבע. ובירושלמי יליף לה מקרא דכתיב ועצם לא תשברו בו ואלו היה נאכל בשעת רעבון יש בו לחוש משום שבירת עצם. וכך היא המצוה בזמן שבית המקדש קיים בתחלה מביאים הפסח ומברכין בא\"י אקב\"ו על אכילת הפסח ואוכל ממנו כל אחד כזית לפחות ואחר כך מביאים החגיגה ומברכי' אקב\"ו על אכילת הזבח. וכשגמרו לאכול את החגיגה מביאים הפסח ואוכלי' אותו על השבע. ובזמן שחל י\"ד בניסן בשבת אין צריך כי אם הצלי שהוא זכר לפסח ולא המבושל שהוא זכר לחגיגה שלא היתה חגיגה דוחה שבת באותו זמן. ואמרינן בירושלמי שלוקחי' לב' תבשילי' בעא ודרועא. בעא כלומר בעא רחמנא למפרק יתנא. ודרועא כלומר דפרק יתנא בדרועא מרממא. והשני מיני ירקות. נהגו להיות אחד מהם כרפס. כי כשתהפוך כר\"פ יהיה פר\"ך והס' רמז לששי' רבוא. והאחר החזרת שנקראת חסא שחס הקדוש ברוך הוא עלינו. והחרוסת מדברי סופרים זכר לטיט שהיו משתעבדים בו ישראל במצרים. ועושי' אותה מיני פרות מתוקים וחמוצים ומתבלי' אותה בתבלי' לדמותה לחומר עם התבן ומשימי' בה תפוחים זכר לתחת התפוח עוררתיך. ואגוזי' זכר אל גנת אגוז ירדתי. ותאנים לזכר התאנ' חנטה פגיה. תמרי' זאת קומתך דמתה לתמר. ותבלין כגון קנה וקנמון שדומין לתבן.", + "כתב הרי\"ף מאן דבעי לברוכי בתרי ותלת אבתי היכי עביד מברך ברישא בביתיה ואכיל כל מאי דבעי ומברך ברכת המזון והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ושתו אינהו כסא דקדושא ואגדתא ואכלי ירקי ומצה ואיהו לא אכיל מדי בהדיהו ושביק להו למגמר סעודתיהו. ומברכי אנהו ברכת המזון. והדר אזיל לביתא אחרינא. ועביד הכי וכן לכל ביתא וביתא. אף על גב דברכת הנהנים קיימא לן דאינו יכול לברך לאחרים אלא אם כן יהיה נהנה עמהם שאני ברכת הלחם של מצה וקדוש היום שהם חובה. הלכך יכול לברך לאחרים אף על גב דאינו נהנה. ומיהו כיון דבריך ברכת המזון לא לטעום מדי בהדיהו. דקיימא לן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ולבסוף אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתי כסא דהלילא. ואי בעי לאקדומי להניא בתי ברישא מברך ליה ולא אכיל ולא טעם מדי בהדיהו והדר אזיל לביתיה ומקדש הרשות בידו. ואין לו להתחיל בביתו ולומר עד גאל ישראל ולברך המוציא ועל אכילת מצה ואחר כך הולך לשאר בתים ואחר כך חוזר לביתו וגומר סעודתו לפי שלא התירו לעקור מסעודתו ללכת למקום אחר אפילו הניח שם זקן או חולה אלא לדבר מצוה כגון לקראת חתן או לקראת כלה. ואין לומר שגם כן היא מצוה להוציא אתם שאינן בקיאין ידי חובתן. לפי שמצות חתן וכלה היא מצוה עוברת. ולפיכך התירו לו לעקור וללכת לקראתם. אבל להוציא מי שאינן בקיאין ידי חובתם אינה מצוה עוברת ויכול להוציאם אחר שגמר סעודתו או קודם. וכתב בעל העטור מסתברא דלא מצי מברך בורא פרי האדמה אשאר ירקי כיון שאין טועם עמהם. שלא אמרו אלא בברכת הלחם של מצה וצריך למעבד כרב חסדא דמברך בחזרת בורא פרי האדמה ולאכול מרור. ואכיל. וכי מנוי למרור אכיל בלא ברכה. וכתב הרא\"ש ולא נהירא כיון דתקנת חכמים היא משום הכרא לתנוקות הוי כברכת מצה ויכול להוציאם אף על פי שאינו טועם. ומה שכתב הריא\"ף ומברכי אנהו ברכת המזון הוי תקנה ליודעים ברכת המזון. ואם אינם יודעים כתב רב עמרם שאין תקנה להוציאם שאם מברך להם ברכת המזון תו לא מצי למשתי בביתיה. והרא\"ש כתב דאפילו אם אינם יודעים ברכת המזון יש תקנה להקרותם מלה במלה כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר שאין כאן משום מוציא שם שמים לבטלה. ורבינו יעקב בן הרא\"ש כתב ואפשר דאף ברכת המזון יכול לברך כדי להוציאם כי היכי דברכת הלחם דמצה מוציאם כיון שהוא חובה הכא נמי ברכת המזון כיון שתקנו ארבעה כוסות ותקנו אחד מהם על ברכת המזון הוי חובה נמי. ואין דבריו נכונים בעיני מדאמ' בירושלמי פרק מי שמתו תניא כל מצות שאדם פטור מהן מוציא הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון. ומקשה והא תנינן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא הרבים די חובתן הא אם היה חייב אפילו אם יבא מוציא אם כן אלא שניא היא ברכת המזון דכתיב בה ואכלת ומשבעת וברכת. מי שאכל הוא מברך והנכון לעשות כדברי הרא\"ש ז\"ל. כשיהיה כל זה מוכן לפניו מוזגין לו כוס ראשון לכל אחד ואחד ומברך על היין תחלה ואחר כך על היום. ומברך אחר כך שהחיינו. ואינו מברך שעשה נסים לאבותינו מפני שברכת אשר גאלנו היא במקומה ויותר מבוארת שמזכרת פרט הנס. ושותה כל אחד מהם כוסו בהסבה דרך חרות.", + "ואם חל להיות בשבת אומ' תחלה ויכלו ואחר כך מברך על היין ואחר כך על היום ואומ' בחתימה ושבת ומועדי קדשך באהבה וברצון ובשמחה ובששון הנחלתנו. שמחה ביום טוב מפורשת ובשבת שנאמר וביום שמחתכם ואמ' בספרי אלו השבתות. ובשבת מצאנו לשון נחלה שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם. לכן אומ' הנחלתנו. וחותם בא\"י מקדש השבת ישראל והזמנים. ואומ' שהחיינו ואח\"כ שותה.", + "ואם חל במוצאי שבת הסימן יקנה\"ז יין קדוש נר הבדלה זמן. ואומ' בהבדלה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ומצאנו הבדלה בין קדש חמור לקדש קל שנ' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ושאל רבינו אפרים למה נהגו לומ' ואת יום ז' מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת וקדש' את עמך יש' בקדושתך. אחר בין קדושת שבת לקדושת י\"ט הבדלת שאין זה לא מעין החתימה ולא מעין הפתיחה. והשיב ר\"ת משו' דאמ' בע' ערבי פסחי' הפוחת לא יפחות מג' הבדלו' והמוסיף לא יוסיף על ז' רצו להזכיר ז' הבדלות והוסיפו' בי\"ט אחר שבת לפי שהוא מענין י\"ט. ואלו הן בין קדש לחול. ובין אור לחשך. בין ישראל לגוי' ובין השבת לו' ימי המעשה הרי ארבע. אמנם בין שבת לו' ימי המעשה אינם מן המנין שהרי הזכיר בין קדש לחול אלא אגם דאמ' לה בעלמא אמרי' ליה הכא. הרי ג'. בין קדושת שבת לקדושת י\"ט הבדלת זהו אוכל נפש שמותר בי\"ט ולא בשבת. זאת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת זהו יום טוב אחרון של חג שחלוק מששת ימי חולו של מועד. והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך הם מני הבדלות בין כהני' ללויי' ולויים לישראל. וזהו מעין החתימה המבדיל בין קדש לקדש. ומצאנו הבדלה בין כהני' ללויי' שנאמ' בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן לקדשו קדש וקדשי' עסוק בד\"ת. והבדלה בין לויי' לישראל שנ' בעת ההי' הבדיל את שבט הלוי. ואומ' שהחיינו ואח\"כ שותה ואי' מריח בשמים והטעם שמנוחת הי\"ט הוא משיב את הנפש והוא לו במקו' הרחת הבשמים. " + ] + ], + "Urchatz": [ + [ + "ולאחר הקדוש נוטל ידיו לאכול הירקות שטבולה במשקה אפילו שאינו אוכל פת. משום דאמר כל שטבולו במשקה צריך נטילת ידים דלמא נגע במשקים והידים עסקניות הם. וכבר בארנו שטוב למצוא עילא וליטול ידיו קודם ולא לאחר קדוש לדידן שאין אנו נזהרין מטומאה." + ] + ], + "Karpas": [ + [], + [], + [ + "ולוקח מן הכרפס וטובל בחומץ או בחרוסת להמית התולעת שבירקות ומברך בורא פרי האדמה. ור\"ת ורשב\"ם הנהיגו תלמידיהם לטבול טבול ראשון בחומץ ומביאין ראיה מדתנן הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת נמצא שבמשנה אין מזכיר חרוסת עד טבול שני. והר' יונה פי' לפי שטבול ראשון אין חובה אלא להכרא בעלמא ורגילין כל השנה שאוכלין חזרת בלא חרוסת ואין חוששים לקפא. גם עתה יאכלו כמו בשאר ימות השנה בלא חרוסת. אבל טבול שני שהוא משום מצות הזהירו חכמי' שלא יהא בו משום סכנה וקופא פרשו שהו' תולעת כדתנן בתרומו' האוכל תולעת שבעיקרי האילנות וקיפא מבירקות. ורבינו האי פירש עיקר הקיפא בלשון ארמית מלשון קפוי כגון נפיחה ורוח שאוחזת במעים מן המאכלות ונקרא קיפה מפני שהי' מנפחת. והחרוסת היא סם שטורד אותו רוח. והטעם שאין מברכים על החרוסת אע\"פ שהיא מצוה מדברי סופרי' לפי שהיא טפלה לכרפס ותנן כל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה וכטבול שני אין לברך בורא פרי האדמה אלא לאכול מרור בלבד כי ההגדה אינה הפש' לענין אכילה הואיל והמרור לפניו ואינו נמלך.", + "אבל לענין נטילה הויא הסח הדעת שהידים עסקניות הם. ומזה הטעם אין לברך בורא נפשות רבות אחר אכילת שאר ירקות שאין ההגדה הפסק וכמו כן אחר המרור אין לבר' בנ\"ר לפי שחובת אכילתו היא עם המצה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ואם כן נחשוב אותו כדברים הבאים בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ומזה הטעם אין לברך על המרור בורא פרי האדמה. ושאר ירקות באים בתחלה להברא בעלמא כדי שישאלו התנוקות מה נשתנה שאין דרך לטבל בירקות קודם אכילת הפת. ומי שאין לו שאר ירקות אלא מרור בלבד מברך עליו בתחלה שתי ברכות בורא פרי האדמה ולאכול מרור וטובל בחרוסת ואוכל כזית וכשגומרים ההגדה מברך על המצה ואוכלה וחוזר ואוכל מן המרור בלא ברכה. " + ] + ], + "Yachatz": [ + [], + [ + "ואחר אכילת הכרפס בוצע אחת מן השלשה מצות ויתן חציה בין שתי השלמות והחציה האחר תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם למצות אפיקומן שנאכל באחרונה זכר לפסח שהיה נאכל על השבע. ומפני מה נהגו לפרוס המצה קודם ההגדה כדי שלא יאמר הא לחמא עניא אלא על המצה פרוסה כדאמרינן בפסחים מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה.", + "כתב הרי\"ף ז\"ל מאן דלית ליה אלא כזית דמנטר אכיל ברישא דלא מנטר ומברך עליה המוציא ולבסוף מברך על כזית דמנטר על אכילת מצה. והלל כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה. ותמה עליו הרא\"ש לפי סברתו שאוכל כזית דמנטר לבסוף היאך יעשה כריכה אחר שיאכל כזית דמנטר ויאכל שאין שמור אחריו ויבטל טעם מצה. דיותר מסתבר לפי סברתו להניח הכריכה שאינה אלא זכר למקדש ממה שיבטל נועם המצה של מצות מפיו. וכן כתב הרמב\"ם ורבינו יונה שיאכל כזית דמנטר באחרונה ויברך עליו לאכול מצה ולא יאכל אחריו כלום. ובעל העטור כתב תיאכל מיד דלא מנטר ויברך עליו המוציא ולאכול מצה ויאכל דמנטר בסוף בלא ברכה. והרא\"ש כתב שואכל כזית דמנטר מיד כדי שיאכל מצה משומרת לתאבון ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה ואין חושש אם יאכל אחריו לבסוף דלא מנטר. " + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "ומתחיל ההגדה. והקשה הרי\"ף למה אין מברכין על קריאתה כמו שמברכין על קריאת המגלה והלא מצות עשה היא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וכולי ותרץ כי במה שאנו אומרים בקדוש זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב\"א ז\"ל תירץ טעם אחר שאין לברך על קריאתה מפני שאין לה קצבה שאפילו בדבור בעלמא שידבר ביציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח. ונקראת הגדה על שם והגדת לבנך ביום ההוא. ויש אומרים הגדה כמו דברי אגדה שמושכין לבו של אדם. וכן נראה לי המחבר מזה הפרוש הוא הנכון כמו ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך שדרשו בו ימשיך תהלתך כי הכל הולך אחר כונת הלב כי בספר האדם נפלאות ונוראות יוצאות מסדר העולם הטבעי ימשך ממנו אהבה ושמחה ותענוג נפשיי כי מי שמע כזאת ענין מבהיל יותר כמו שאמר בעל הכוזר כי היו בני ישראל משועבדים במצרים שש מאות אלף רגלי מתיחסים של השנים עשר שבטים ולא נכנס ביניהם נכרי מיחלים המועד אשר יעד לאבותם ובהיותם בתכלית הענוי והדלות ביד פרעה הורג את בניהם שלא ירבו שלח משה ואהרן עם חולשתם ועמדו כנגד פרעה עם חזקתו באותות ובמופתים ובשנוי המנהגים ולא יכול להסתר מהם ולא למנוע עצמו מהעשר מכות אשר חלו במצרים במימיהם ובארצם ובאוירם ובצמחיתם ובבהמתם ובגופם ובנפשות שמתו בכוריהם ברגע אחד בחצות לילה ואין בית אשר אין שם מת זולתי בתי בני ישראל וכל המכות באות באזהרה ובמועד ומסתלקות כדי שיתברר כי הם בכונה מאת אלוק' חפץ יכול עושה חפצו בעת שיחפוץ לא מצד הטבע ולא מצד הככבים ולא מצד כשפים ולא במקרה ואחר יצאו בני ישראל בדבר הנזכר בילה מי שיקבע בלבו שעור הדברים האלה בכונה לא במי שקורא בספר דברי הימים בלי בחינה יתקרב אל הבורא ביותר. וזהו סוד לשון הגדה והמשכת לב השומעים לאמונה השלמה. ", + "וכשאומר הא לחמא עניא וכו' מגביהין הסל שיש בו המצות ושאר הדברים מהמצוה לשמח התנוקות ואחרי כן מסירים אותו כדי שישאלו מה נשתנה. שבכל הילות אנו אוכלים מה שלפנינו בקערה ועכשיו היא מסולקת מלפנינו. כדאמרינן בפר' אע\"פ אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מגבהי פתורא אמ' ומי אכלינן דקא עקריתו תבא מקמן. אמר פטרתינן מלומר מה נשתנה ופירש רשב\"ם הני מילי לדידהו שהלשונות קטנים אבל אנו שיש לנו השלחנות גדולים ואין בנקל לסלקם מסלקים הסל או הקערה שבו השלשה מצות והמרור והשני תבשילי' ודי לנו בכך.", + "הא לחמא עניא. כו' כזה היה הלחם שאכלו אבותינו במצרים ואם תאמר מהו די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים והלא ויאפו את הבצק וכו' עגות מצות כי לא חמץ לא היה אלא אחר יציאת מצרים ומתרץ האברבנילו בזבח פסח שכשהיו עובדים במצרים בעבודת פרך היו המצריים נותנים להם לחם מצה שהוא קשה לעכול כמו שנותנים היום לפועלים העמלין לחם הפולין והקטניות הבלתי מתעכל כן היו נותנים להם.", + " ולמה נקראת המצה לחם עני לחם שעונים עליו דברים הרבה פירוש קריאת ההגדה וההלל על אכילתו.", + "דבר אחר מה דרכו של עני בפרוס' אף כאן בפרוס' שבוצעים המוציא בפרוסה. ד\"א מה עני מסיק והוא אופה מפני שאין לעני עבדים ושפחו' והוא עצמו צריך להיות מסיק ואשתו אופה. אף כאן כדי לזרז עשיי' המצות גם יהיה עשיר מתעסק בהם ומסיק ואשתו אופה כדי שלא תבא לידי חמוץ ועוד י\"מ למה נקרא לחם עני לפי שאין לשין אותו אלא כשעו' קרבן עני דהיינו עומר שהו' עשירית האפה הבאה בדלי דלות.", + "כל דכפין ייתי ויכול. אומר כן לפי שחוב' כל אדם לאכול מצה בליל פסח כמו שכתוב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה על כן משמני' מי שאין לו מצה בליל הפסח. ויש מפרשים כל דכפין ייתי ויכול לפי שכל אדם מרעיב עצמו בערב הפסח כדי שיאכל מצה לתאבון הוא קורא לבני הבית שכלם רעבים.", + "כל דצריך ייתי ויפסח. איכא דאמר דלא גרסינן ליה לפי שאין לנו פסח עתה. ומסתברא שטוב לאמרו ונוכל לפרש ויפסח כמו ויפסע כלו' יעבור עלי לסעו' אצלי או לפי שמשימים בשל החובה ב' תבשילים א' זכר לפסח. לכן אומר כן כמו שהיו אומ' בזמן הבית לזכר הפסח כמו שאנו אכלים האפיקומן ושאר דברים עושים לזכר הפסח.", + "הא שתא הכא. אחר שהזכרנו ענין הפסח ויש בזה עגמת נפש למסובי' אל השלחן מזוכי' חרבנן ובטול הקרבן לכן מסדר ההגדה הוא מנחם בני ביתו ואו' השנה הזאת אנחנו כאן ולא נוכל לעשו' חובותינו ולהקרי' הפסח. בשנה הבאה נהיה בירושלים ואם לא נזכה לשלמו' המכוון. לפחו' נזכה מבשנה הזאת אנחנו פה עבדים ובשנה הבאה נהיה בני חורין. או הוא כמו תפלה יהי רצון שיקיים לנו הב\"ה הבטחתו ויעודיו שיעד לגאלינו מגלותינו ושנזכה לעשות הפסח בשנה הבאה בירושלים. ויש מפרשים למה אומר בכל זאת בלשון ארמית. לפי שהיה לשונם והלעז שלהם שהרי בבבל נתקן וכדי שיבינו הנסים והתינוקות ועמי הארץ לקיים מצות והגדת בלשון שיהיו הכל שומעים. וי\"א לפי שבירושלים היו מספרים בלשון שמחה ארמית. " + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מה נשתנה הלילה הזה וכו'. זה נתקן בשביל מי שאין לו בן כדגרסינן בפרק אעפ\"י חכם בנו שואלו ואם לאו אשתו שואלתו. ואם לאו הוא שואל לעצמו. ואפילו חכמים הבקיאים בהלכות הפסח שואלין זה את זה מה נשתנה. ", + "אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת. אכילת ירק קרי טבול על שדרכו לאכל על ידי טבול חומץ או חרוסת.", + " והלילה הזה שני פעמים. טבול ראשון וטבול שני וטבול ראשון אין חובה אלא בשבי התנוקות שישאלו ויאמרו למה אנו אוכלים הירקות קודם הסעודה ובשאר הילות תוך הסעודה.", + "והלילה הזה כלנו מסובים. אפי' השמש צריך להסב ובן לפני אביו ושה חשובה אצל בעלה. לפי שהוא דרך חרות ושררה." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו לפרעה במצרים. היא תשובת למה נשתנה בשאלת האחרונה שהלילה הזה כלנו מסובין שבכלל תשובה זו כל שאר הדברים שלפיכ' נשתנה הלילה הזה באכילת מצה ומרור מכל שאר הלילות. ואם תאמ' מאי דהוה הוה ומה לנו לספר במה שעבר לכך אנו אומר' שאלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנחנו ובנינו ובני בנינו עדין היינו משועבדים.", + "ואפי' כלנו חכמים וכו'. כדאמרי' ואפילו שני ת\"ח הבקיאים בהלכות הפסח שואלים זה את זה כדי לקיים מצות ההגדה. כמו שמספר והולך." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה בר' אליעזר ור' יהושע וכו' שהיו מסובין בבני ברק. בזאת הבבא מקש' הרבה קושיו' האברבנילו בזבח פסח איך יתכן שנזדמנו כל אלו החכמי' שזה דירתו בלוד וזה בפקיעין ואיך כל אחד נעתק ממקומו ללון בכמו זה המקום בחג הפסח הנכבד הזה אשר ברגילות כל אדם להעביר עצמו לשמוח עם בני ביתו וזה המקו' בלתי רשום ולא נקרא שמו עלי אדמות ומקומות ארץ ישראל ולא בבל רק בכאן. ומתר' שהנכון הוא בעיניו שהיו מסובין בבית על כרים וכסתות מרוקמות זהב והיינו בבני ברק שהיה הזהב והאבנים טובות מבהיקות כברקים להורות על עוצם זריזות בכבוד הלילה הזה להיות יושבים מסובים כבני מלכים אמנם לפי הפשט הוא שם מקום.", + "רבותינו הגיע זמן ק\"ש של שחרית. בא ללמד שאלמלא היות הקרי' שמע מצוה עוברת עדין לא היו נמנעים מלספר ביציאת מצרים." + ], + [ + "אמר רבי אלעזר בן עזריא הרי אני כבן שבעים. ולא בן שבעים כמו שאומר בגמרא דאדרו ליה תמני סר דרי חוורתא ביום שהושיבוהו נשיא וקפצה עליו זקנה ונראה כמו בן שבעים דלאו מצינו נאה יושב בישיב' מזקן.", + "ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים וכו'. לא זכיתי רוצה לומר לא נצחתי כמו כל מאן דזכי למלכא. לא נצחתי חכמים שיזרו לדברי עד שדרשה בן זומא. ויש אומרים שהיה סבור מקודם שאין ראוי להזכיר יציאת מצרים כי אם ביום עד ששמע דרשת בן זומא ומכאן ואילך תקן לאמרו ביום ובלילה ביום אמת ויציב ובלילה אמת ואמונה. ונראה שקודם לכן היה מדלג פרשת צצית בלילה דכתיב וראיתם אותו ולילה לאו זמן ראייה היא, עד ששמע דרישת בן זומא וקבעה חובה ביום ובלילה. וחכמים שהיו חולקים ואומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך העולם הבא. כדאמרינן לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה. אלא שיהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא נקרא מקום שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כמו שדרשו הנה מקום אתי הנה אני במקום לא נאמר אלא הנה המקום אתי שהוא המעון והמקום בזולת מקום. ועוד תמצא כי מקום עולה למנין השם כי י' פעמים י' הם ק' וה' פעמים ה' כ\"ה. ו' פעמים ו' הם ל\"ו. וה' פעמים ה' כ\"ה תחברם כלם יהיו קפ\"ו כמנין מקום. ", + "ברוך שנתן תורה. יש מפרשים לפי שרוצה לדרוש המקראות הללו הכתוב בהגדה כנגד ארבע בנים מתחיל בברכת התורה תחלה ואחר כך דורש.", + "כנגד ארבעה בנים דברה תורה. פרושו מצות ההגדה כתובה בארבע מקומות ולפי המקראות הכתובים אנו למדים שכנגד ארבעה בנים דברה תורה כמו שמפרש והולך וקורא אותם בנים שעדין אינם יודעים כלום כמו הנערים." + ], + [ + "חכם מהו אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם. פסוק זה כתוב בפרשת ואתחנן וכתוב בתריה ואמרת לבנך עבדים היינו וכו' ויתן ה' אותות ומופתים וגו'. יש להתישב בשאלת החכם כי אין ספק לפי שכלו יהולל איש והדבור נמשך אחר השכל ודברי פי חכם חן תפוחי זהב במשכיות כסף שאין הכפל בדברו החכם רק כל תבה ותבה מורה ענין לעצמו ויבחר לשון ערומים ויש לומר שזהו תוכן כונתו ושאלתו היא זאת מה העדות והחקים והמשפטים דהיינו לאכול חגיגה ופסח אשר יש בו חקים ומשפטים שה זכר תמים ונאכל למנוייו וצלי עד חצות. ככתוב בו ככל חקת הפסח וגומר ויודע החכם שאלה הדברים הם עדות מורות על ענינים גדולים שיש להם נועם ועדות על יציאת מצרים ומעמיק לשאל בהיות כל החקים והמשפטים תלויים בקרבן הפסח כגון ועצם לא תשברו בו ושאר דקדוקים והוא העקר למה אוכלים אותו על השבע באחרונה. ודרך החביב חביב קודם באכילה כי מה יועילו המעדנים אחרי מלא כרסו ולא יכיל עוד טובם אף אתה אמור לו כהלכות הפסח שלפיכך מקדימים לאכול החגיגה לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כלומר אין אומרים אפיקו מיני מתיקה אחר המזון להסיר טעם הבשר מפיו לקינוח סעודה. לפיכך מאחרין אותו. וזה שאנו אוכלים גם אנחנו כזית מצה משומרת באחרונה זכר לפסח. ועוד י\"ל שכן היא שאלת החכם המעמיק כשרואה שבניו עם בני ביתו ונמנין על פסח אחד ופעמי' מגיע לאחד מהן חלק מועט והן מקפידים עליו לאכלו מה שאין רגילין לעשו' בשאר הימים להתחבר ולהתאסף יחד בסעודה ולהקפיד בחלק מועט כזה. לכן הוא שואל מה העדות והחקים כלומר עתה שדרך העולם לחוג ולשמוח עם אנשי ביתו מניחים בתיהם והולכים אצל חבריהם. ואם מפני חבת הפסח היו יכולים לשלוח מנות איש לרעהו כמו בשאר הקרבנות ואינו מוציא עצמו מן הכלל אמנם שאמר אשר צוה ה' אלקינו אתכם לפי שהוא יודע שאין שוחטים הפסח על הקטן וכבר קבל עליו עול מלכות שמים באמרו ה' אלקינו. ", + "אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. לפי תוכן שאלה זו תסביר לו כי חובה עלינו לאכול קרבן זה בחבורה אחת הוא ושכניו כמו שכתוב בבית אחד יאכל ותרגומו בחבורה חדא וכיון שנמנה עליו אין סדר לומר אפיקו מנאי מהכא תשא סרבלי שאני רוצה להפטר וזו תשוב' לעומק דבריו למה אין אוכלי' איש איש בביתו ובחומותיו כשאר המועדים.", + "ומפטירין פירוש מסיימי' מלשון הפטרה שמסיימים בה תפלת שחרית. ואפיקומן בלשון יוני קורין לא כלום אפיקומן. פרוש אחר מפטירים לשון פתיחת פה לדבור מלשון יפטירו בשפה. ואפיקומן לפרוש הראשון נוטריקון אפיקו מיני מתיקת לפרוש השני אפיקו מנאי." + ], + [ + "רשע מה הוא אומר. בפרשת בא אל פרעה כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם בבן רשע הכתוב מדבר שהרי כתיב לכם דמשמע לכם ולא לו מה העבודה הזאת לכם משמע גם כן לשון טורח שהוא מדבר דרך רשע כלומר מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו כל שנה לעכב סעודתי' ולערבב שמחת החג וקורא עבודת המקום טורח ועבודה גם שמצינו סתם לשון עבודה בקרבנות לעולם יש לדון דברי הרשע לכף חובה כמו שהוציא עצמו מן הכלל גם כן. לפיכך אתה הקהה את שניו, לשון חולש השנים כמו ושני בני' תקהנה שרואה לאחרים אוכלים והוא אינו אוכל ואמור לו כנגדך דברה תורה בעבור זה עשה ה' לי. לי ולא לו שרשע כמוך אלו היה שם לא היה נגאל. ואם תאמר היאך דורש בעבור זה עשה ה' לי וגו' הנאמר על שאינו יודע לשאל לגבי הרשע. וי\"ל שדורש אותו באם אינו ענין לשאינו יודע תנהו ענין לרשע. וגם כתב השבלי הלקט. כי שאינו יודע לשאל קרוב למין הרשע כי מתוך רשע הוא מי שאינו מעמיק לשאול ולדרוש על מצותיו של מקום רק עושה אותם מצות אנשים מלומדה." + ], + [ + "תם מה הוא אומר. תם קורא למי שאינו חכם שידע להעמיק ולהסדיר שאלתו דרך מוסר וחכמה. וגם אין בו רשע אלא שואל סתם מה זאת." + ], + [ + "ושאינו יודע לשאל את פתח לו. כמו פתח פיך לאלם. בפרשת בא כתיב והגדת לבנך ביום ההוא. לא נאמר בזה הפסוק שאלת שום בן אלא והגדת סתם. היינו למי שאינו יודע דרוש לו בהגדה ופרסם לו את הנס." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "והגדת לבנך. יכול מראש חדש. אין זה מענין ההודעה מהאב לבן שאינו יודע לשאול. רק אלו דברי המחבר ההגדה שהוא דורש אותו יכול מראש חדש כלומר שיהא חייב לדרוש לו לבן משנכנס ר\"ח ניסן כדרך שהזהיר משה רבינו מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא יום שנגאלו בו. יכול יהא חייב לדרוש לו מבעוד יום כששוחטין פסחיהן ביום ארבעה עשר הואיל ונאמר ביום תלמוד לומר בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך שתוכל לומר בעבור זה שמונחים לפניך. ולמדנו זה מפני שהקדים לומר שבעת ימים מצות יאכל וכתיב בערב תאכלו מצות. וסוף הפסוק עשה ה' לי בצאתי ממצרים. ", + "דבר אחר עשה ה' לי בעבור זה. זה בגמטריא שנים עשר מצות שאדם עושה בליל פסח ואלו הן ארבעה כוסות חרוסת כרפס שתי נטילת ידים המוציא מצה מרור כריכה. ובשעה שבית המקדש קיים אומר בשעת שפסח ומצה ומרור מונחים לפניך ולשון זה משמע שמורה לו באצבע." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו במצרים. לפי מה ששנינו מתחיל בגנות ומסיים בשבח. ואמר עלה מאי גנות רב אמר מתחלה ושמואל אמר עבדים היינו. ועבדינן כתרויהו. ומתחלה הוא מוסב על מה שאמרנו למעלה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך ומפרשים לפי שהמשומד לעבודה זרה אסור באכילת הפסח כדכתיב כל בן נכר לא יאכל בו. לפיכך מתחיל בגנות שהיו עובדי עבודה זרה וכשקרבן לדת האמת ונמולו בצאתם אז הוכשרו להקריב ולהתקרב לעבודתו. כדי שישמעו הבנים וילמדו ויקחו מוסר ואל יטו לבם ללכת אחרי ההבל ויגלו מעל שלחן אביהם שבשמים. והנכון שצריך להזכיר ירידתן לשעבוד איך היה ומעשיהם אשר למדו בהתערבם בגוים ויציאתם ממצרים והנסים והנפלאות שעשה עמנו. מרוב אהבתו אותנו ויבחר באבותינו ובזרעם אחריהם שהרי לאברהם כמה בנים ולא בחר כי אם בבן סגולתו יצחק היה עולה תמימה. וכן ליצחק יעקב ועשו יעקב בחר לו יה. וגזר עליהם שעבוד מלכיות בעולם הזה כדי לזכותם לעולם הבא כמפורש בבראשית רבה בענין בין הבתרים. וארבה את זרעו דורש בירושלמי וארבה כמה ריבים רבתי בעדו." + ], + [ + "ואתן לעשו את הר שעיר. יש מתרגמין הר שיידן על שם ושעירים ירקדו שם כי הוא מחלקו של סמאל שדרשו שיש לו סער בלבו כדכתיב והלך בסערות תימן והוא מחלק מאדים על כן היה אדמוני. ויעקב איש חלק הפך מאיש שעיר מרוחק ומובדל מן השערות ומותרות על כן צורתו בכסא הכבוד והוא ובניו ירדו מצרימה לפרוע שטר חוב שנגזר עליהם בין הבתרים." + ], + [ + "ברוך שומר הבטחתו לאבותיהם של ישראל ברוך הוא. יש מפרשים שצריך לברך תכף לשעבוד שכשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה. ואנו מתנחמים ואומרים אחרי הגדת הגרות והגלו' ברוך המקו' שעתיד לשמור לנו הבטח' על גאולה שהבטיחנו. ברוך הוא שמחשב את הקץ תמיד מתי יבואו ויגיעו ימי השלו' ועת הגאולה. שנ' ויאמר וגו' בארץ לא להם בבב\"ל ועבדו\"ם במדי וענו אותם ביו\"ן וגם אשר יעבוד\"ו דן אנכי באדו\"ם וחתם ואחרי כן יבאו ברכוש גדול. הרי ההבטחה של גאולה מכל המלכיות והשעבודים. ועוד יש לפרש שהיה מחשב את הקץ. לפי שהקב\"ה היה חפץ לקרב גאולתם חשב אותם ק\"ץ שנה משעה שהיתה הגזרה בין הבתרים עד שעה שיצאו ממצרים שהיו ת\"ל שנה. שהרי לא נשתעבדו במצרים כי אם ר\"י שנים כמנין רד\"ו והינו מחשב את הקץ לדלגו ולקפצו וחשב הק\"ץ כמשמעו ופשוטו כאלו נשתעבדו ממש." + ], + [], + [ + "והיא שעמדה לאבותינו ולנו. הבטח' הגאולה שהבטיח הקדוש ב\"ה לאברהם אבינו בין הבתרים כשהראה לו השעבו' והגאולה. היא שעמדה במצרים ובבבל ויון ומדי. והיא העומדת לנו באדום. וכן דרשו בב\"ר והנה אימה זו בב\"ל חשיכה זו מד\"י גדולה זו יון. נופלת עליו זו אדום. וכן הראה לו הגאולה ואחרי כן יבאו וכו'. ", + "שלא אחד בלבד עמד עלי' לכלותינו. כלומ' לא המצריים לבדם עמדו עלינו להרע לנו ולכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו להרע לנו בכח אותה הגזרה של הגליות שנגזרה בין הבתרים והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם כמו שהבטיחנו." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב. שגם הוא בא מכח אותה הגזירה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע. שאלמלא החלום כמו שמפרש ואלקי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר מעשות היה לו לומר אלא שלבן היה מכשף גדול ואפילו בדבריו ובהזכרותיו והשבעותיו השדים היה יכול לבלוע יעקב ולהזיק ולכלות את זרעו. וזהו שנאמר ארמי אובד אבי שבא בהסכמה מוחלטת לאבדו לולא הקדוש ברוך הוא נטל לו כחו והקב\"ה מצרף לו מחשבה רעה למעשה לכן נאמר ארמי אובד אבי. ולאחר שנצול מלבן נוסף לו פגע אחר וכו' שנאמר וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. וכמו שדרשו בפרק רבי עקיבא ראוי היה יעקב אבינו לרדת בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרם לו וירד בכבוד גדול. שנאמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה. הדבר הוא רוח הקדש. כמו שכתוב והדבר אין בהם. " + ], + [ + "ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע. פירוש לקבוע שם ישוב ולהיות כתושב אלא לגור שם כגר ואיש נכרי." + ], + [], + [ + "ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו מצויינים. מסומנים לגוי גדול ניכרים וידועים ונקבצים במקום אחד ולא נפרדים ופזורים ועם היותם אנשים מעטים היו נחשבים אומה בפני עצמה." + ], + [ + "ורב כצמח השדה. מה צמח השדה כל מה שגוזזים אותו יותר צומח. אף ישראל כל מה שמענים אותה יותר פרים ורבים. וכן הוא אומר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.", + "ואת ערום ועריה. ערומים ומשוללים מן המצות שהגיע זמן הקץ ולא היה בידם מצות ונתן להם פסח ומילה שנמולו ביום ארבעה עשר בניסן וזהו שכתוב מתבוססת בדמיך. שני דמים דם מילה ודם פסח." + ], + [ + "וירעו אותנו המצרים. נתחכמו להרע לנו אמרו שוטה היה עשו שהיה ממתין עד שימות אביו להרוג יעקב ובין כך הוליד בנים וגדלן וכן לבן שהלך אחר החלום שנאמר השמר לך מדבר עם יעקב. אבל אנו נתחכם לעקור את כלם." + ], + [ + "למען ענותו בבסבלותם. יש אומרים בסכלות עבודה זרה שהיו משעבדים אותם לעבודה זרה כדכתיב ישאוהו על כתף יסבלוהו." + ], + [ + "בפרך. בתחלה בפה רך כמו שדרשו שתלה פרעה לבנה בצוארו ונתחזקו והוסיפו אומץ לכבוד המלך. ואחרי כן שעבדו בהם בפרך. וירא את עניינו. זו פרישות דרך ארץ. פירוש עניינו כמו אם תענה את בנותי שהיו מבטלים מהם עונת נשותיהם." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "את עמלנו. אלו הבנים. שהם גדלים מעמל האדם ויגיע כפיו הבא להם." + ], + [ + "לחצנו. זו הדחק. כמו שנאמר ותכן הלבנים תתנו." + ], + [], + [ + "ויוציאנו ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף. ומשה לא היה שליח רק לדבר אל פרעה. אבל לא היה בידו כח להוציאם אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו. ונאמר זה על מכת בכורות שלא הביא אותה הב\"ה על ידי מלאך. אלא הוא בעצמו הכה אותם. והא דכתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם קורא המכה משחית ופרושו ולא יתן ההשחתה לבא אל בתיכם." + ], + [], + [ + "ביד חזקה זו הדבר. פירש באגדת תלים כל מכת שהביא הקב\"ה על המצריים במצרים הביא מכת דבר עם כל אחד ואחד שנאמר ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים עח, מח). מכיון שמסר מקניהם לרשפים במכת ברד דהיינו דבר. מזה אנו למדים לשאר מכות שהיה הדבר עמהם." + ], + [ + "ובזרוע נטויה זו החרב. איזו מכת חרב מצינו במצרים. מצינו בפסיקתא דויהי בחצי הלילה בשע' שאמר משה ומת כל בכור נתכנסו הבכורות אצל אבותיהם. אמרו להם בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הדין עמא אתא עליהון. איתון ונפיק אין עבדייא מבינן. ואי לא אינון מייתין. אמרו עשרה בנים לאחר ממנו ימותון וחד מנכון לא יקום על אלין עבדייא. אמרין כל שמא דמילתא נזיל גבי פרעה דהוא בכור דלמא הוא חיי' על נפשיה ואפיקאלין עבדייא מבינן. הלכו אצל פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר מפה על הליך עמא אתא עליהון. אלא קום ואפיק אלין עברייא מבינן ואי לא הליך עינא מייתין. אמר קומו צאו קפחו שוקיהם של אלו. אנא אמרית או נפשי או נפשיהון דהלין עבדייא ואתון אמרין הכדין. מיד יצאו הבכורו' והרגו באבותיהם ששים רבוא ההוי למכה מצרים בבכוריהם. מהבכורות הרגו בהם וזו היא מכת החרב שהיתה במצרים." + ], + [ + "ובמורא גדול זו גלוי שכינה. פירוש שנגלה הקדוש ברוך הוא בכבודו והכה הבכורות והוציאנו מתוכם כמו שנ' או הנסה אלקי' בבראשית רבה אמר רבי יודן מלבוא לקחת לו גוי עד ובמוראים ע\"כ אותין הן. ואם יאמר לך ע\"ה הן אמור לו צא מהן גוי שני שאינו מן המנין והם כנגד השם הגדול בן שבעים ושתים אותיות. תדע שכן כתוב זה אלי ואנוהו. שהיו מראים כבודו באצבע. וזהו ובמורא גדול ובמוראים גדולים אלו נוראות של גלוי שכינה. אעפ\"י שהיתה מצרים מלאה גלולים וטנופים אעפ\"י כן נראה להם לקיים מה שנאמ' ליעקב ואנכי אעלך גם עלה. ונגלה עליהם ב' פעמים א' במצרים ביום ר\"ח ניסן שנ' וידבר ה' אל משה ואהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם. ובלילה בשעת הגאולה. וכמו כן ראוהו על הים. כמו שאמ' ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. והרואה שכינה נרתע ונבהל וזהו מורא." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים. קשה מה היה צריך לסימן והלא הכל יודעין לקחת אות אחת מכל מכה ולעשות סימן. אלא לא בא רבי יהודה אלא ליתן סימן המכות שלקו על הים שרבי יוסי היה אומר חמשים מכות. ורבי אליעזר אומר מאתים ורבי עקיבא אומר מאתים וחמשים. ובין כלם עולה חמש מאות. ועל זה שם רבי יהודה הסימן דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שעולה חמש מאות וא' ובגמטריא לא קפדינן בשביל א' יותר או חסר. ויש אומרים לפי שבספר תהלים אינם סדורים כמו שהן סדורים בפרשה. לפיכך נתן בהם סימן זה להורות שהסדר מהפרשה הוא העיקר. ויש מפרשי' לפי שהמכו' יש מהם בהתראה. ויש מהם בלא התראה לפיכך נתן בהם סימנים שכלם הולכי' שלש שלש. היינו בסדר זה ב' עם התראה. והג' בלי התראה דם צפרדע בהתראה כנים הג' בלא התראה ע\"ד בהתראה שחין בלא התראה. ולעולם מתחיל לראש כדין המלקו' מי שלקה ושנה. בשלישית אין מלקין אותו רק מכניסי' אותו לכפה ומאכילין לחם שעורי' עד שכרסו נבקעת מפני שרשע הוא ואין צריך יותר התראה וכן ברד ארבה בהתראה. וחשך בלי התראה. ולפי שהב' ממכת בכורות נשארת לבדה לפיכך הוצרך לכוללה ולצרפה בתיבת באח\"ב. ועוד טעם אחר דצ\"ך שלשתם על ידי אהרן. עד\"ש ערוב דבר לא על ידי זה ולא על ידי זה. שחין על ידי שניהם. כמו שכתוב קחו לכם מלא חפניכם פיח הכבשן. בא\"ח על ידי משה. ב' בכורות על ידי הקדוש ברוך הוא נמצא כל סימן בגדר לבדו. ", + "רבי אליעזר אומר. כל מכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים היתה של ארבע מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה וכו'. יש להתבונן במחלוקת אלו התנאים שאחד אומר וכל מכה מרובעת והא' אומר שהיא מחומשת. והרוקח נותן בזה טעם יפה במאי פליגי. ואומר כי כונת רבי אליעזר שאומר שכל מכה היתה מארבע מכות הוא כי המכות היו משותפות בכל הארבעה יסודות ולא היו לוקים ביסוד מיוחד. ונמצאת כל מכה בלולה מכל הארבעה יסודות. ורבי עקיבא שאומר שהיתה מחמש מכות כונתו כי תנועת הגלגל שהוא היסוד והגשם החמישי מסייעת בכל מכה ומכה. בעבור זה הוא הסובב והמסבב הכל ברצון המורה ולהודיע כי מלכותו בכל משלה." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כמה מעלות טובות למקום עלינו. יש מפרשים לפי שאלו התנאים היו מעלין כל אחד ואחד בחשבון המכות. לפיכך אמר מעלות טובות למקום עלינו. כלומר עדין נוכל לשפר ולהרבות במעלות הטובות והנסים שעשה המקום ברוב חבתו אלינו." + ], + [ + "וכן מפרש והולך אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים. נס גדול היה ודי לנו. כדמפרש באגדה או הנסה אלקי' לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כזה שמושך את העובר ממעי אמו שלא בזמנו. שלא היו ראויין לצאת שהיתה מדת הדין מקטרגת עליהן אלו עובדי ע\"ז ואלו עובדי ע\"ז. אלו מגלי עריות. ואלו מגלי עריות. ואחר שכפל לנו את הנס הזה להוציאנו. ולעשות בהם שפטים ע\"י שנשתעבדו בנו. כ\"ש יש לנו לשבח לאדון הכל. ולא ר\"ל שלא יעשה בהם שפטים כלל כי כבר הבטיח לאברהם וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי אלא לא עשה בהם שפטים בכלם אלא במקצתם דיינו." + ], + [], + [], + [], + [ + "ולא נתן לנו את ממונם. גם זה אין ר\"ל מכות מצרים שכבר הבטיח לאברהם ואח\"כ יבאו ברכוש גדול אלא ר\"ל מבזת הים." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אלו קרבנו לפני הר סיני. להראות לנו כבודו דיינו. ולא נתן לנו את התורה או שלא יוסיף לנו המצות כלן אלא כמו שנצטוו בני נח דיינו. ויש מפרשין אלו קרבנו לפני הר סני ולא נתן לנו את התורה דיינו מפני שפסקה ממנו זוהמה כמו שאמרו ז\"ל כשעמדו ישראל על הר סני פסקה זוהמתן. גוים שלא עמדו על הר סני לא פסקה זוהמתן. כל שכן שעשה לנו כל אלה בית המקדש זה משכן שלו. בית הבחירה זה בית המקדש שבירושלים. " + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו וכו'. כלומ' אפילו יאכל פסח מצה ומרור. אינו יוצא ידי חובתו אם לא יאמר ג' דברים אלו למה הם באי' שמצאנו שהכתוב מקפי' על אמיר' והגדה." + ], + [], + [], + [ + "מצה זו וגו' על שום שלא הספיק. ויש לשאול כי כבר נצטוו קודם לכן לאכול מצות בסת' ולא אמר הכתוב טעם בדבר. פרש רבי יוסף קמחי שמה שנצטוו על המצו' קודם לכן היה על שם העתיד. השם יודע העתידות וידע שהיה להם לצאת ממצרים בחפזון. ואפילו אם היו רוצים לא היו יכולים להחמיץ בצקם צוה לאכול הפסח על מצו' ומרורים ולאכול שבעה ימים מצה." + ], + [], + [], + [ + "ובכל דור ודור חייב אדם להראות עצמו כאלו הוא יצא משם. זה מוסב על מה שאמרנו בתחלת ההגדה שאלו לא הוציא הב\"ה את אבותינו ממצרים עדין אנו ובנינו משועבדים היינו וכו' והיינו דאמרי וצריך לומר ואותנו הוציא משם כלומר הרי אנו בכלל כל הנסים שאלו לא יצאו הם עדיין היינו במצרים. לפיכך אנו חייבים להודות להלל וכו'. " + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לפיכך אנו חייבים להודות וכו'. כלומר כיון שהוא כאלו אנחנו יצאו ממצרים חובה עלינו להלל ולשבח וכו' כמו שעשו אבותינו. ונהגו שמעתה נוטל כל א' כוסו בידו שמכאן אנו פותחין בשיר שההגדה אינה אלא ספורי דברים בעלמא ואין אומרים שירה אלא על היין שכ' ולאמר להם הגפן החדלתי תרושי. המשמח אלקים ואנשים. אם אנשים משמח אלקים במה משמח. אלא מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין. ומזכיר כאן שבעה מיני שבח להודות להלל לשבח ולפאר וכו' כנגד שבעה רקיעים. ונאמר לפניו הללויה. הללו עבדי ה'. ואומר את ההלל עד חלמיש למעינו מים ומנהגנו שלא לברך עליו בתחלה. כי כן נמצא בשם תשובת הגאוני' למה אין מברכין על ההלל בליל פסח אף על פי שגומרין אותו לפי שחולקים אותו לשנים. וגם שאין אומרים אותו על השלחן בתורת הלל אלא בתורת שיר והודאה בלבד. ועוד היאך יברך לגמור והוא פוסק באמצע. המגביהי המשפילי מקימי להושיבי מושיבי ה' יודי\"ן נוספות כנגד חמשים מכות שלקו במצרים או על הים ממזרח שמש עד מבואו בלא וי\"ו. ישראל ממשלותיו בפתח המ\"ם." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "ברוך אתה ה' אמ\"ה אשר גאלנו וגאל את אבותינו. לפי שצריך לחתום בגאולה כמו שאמרנו מתחיל בגנות ומסיים בשבח וכלפי שאמר' שלא את אבותינו בלבד גאל וכו' אנו מזכירין גאולתינו וגאולת אבותינו. ", + "והגיענו לזמן הזה. אף על פי שכבר ברכנו שהחיינו בקדוש אנו אומרים כן כדי לומר כן יגיענו למועדים וכו' ויש שגורסים כן הגיענו למועדים שכל נוסח הברכה מדבר לנכח. למועדים אלו ראש השנה ויום הכפורים ולרגלים אלו פסח שבועות וסכות. שמחים וכו' ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים. כי הזבח מהחגיגה קודם לקרבן פסח." + ], + [ + "ומברך בורא פרי הגפן ושותה בהסבה הוא וכל המסובין עמו. ונוטלין ידיהם פעם שנייה ומברכים על נטילת ידים לפי שבין טבול ראשון לשני קורא ההגד' וההלל ומסיח דעתו מן הנטילה הראשונה. ומפני שהידים עסקניות שמא נגע בדבר המטמא את הידים לכך צריך לחזור וליטול שהרי יש לו לאכל פת ואי אפשר לאכל עת בידים מסואבות ומסתברא שאם שמר ידיו מטבול ראשון שלא נגע בדבר שמטמא הידים שאין צריך לחזור וליטול ידיו ואם רוצה ליטול יטול בלא ברכה." + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [ + [], + [ + "ואחר כך נוטל בעל הבית שתי מצות הנקראו' שמורים אחת שלמה ואחת פרוסה ובוצע בפרוסה דאמ' מר הכל מודים בפסח שמניח שלמה בתוך הפרוסה ובוצע. מאי טעמא לחם עוני כתיב מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ומניח שלמה בתוך הפרוסה על שם לחם משנה ובוצע על השלמה המוציא לפי שברכת המוציא תדירה מברכים המוציא על השלמה ואינו אוכל עד שבוצע מן השלמה שתחתיה ומברך על אכילת מצה. ואוכל משניהן יחד ונותן לכלם וצריכים להסב דאמרי' מצה צריכה הסבה. וגאונים אחרים שמברכים המוציא על הפרוסה ועל אכילת מצה על השלמ' ודעבד כמר עבד וכמר עבד.", + "ואחר כך נוטל החזרת ומברך עליה על אכילת מרור ומטבל בחרוסת יפה משום קפא יש אומרים שהוא ארס שיש לירק. ויש אומרים שהוא תולעת. לפי שהוא לילה ולא יראה אותו החרוסת הוא רפואתו שמונעתו מלהזיק.", + "ונותן לכל אחד ואוכלים ממנו כזית לכל הפחות ואוכלים בלא הסבה דאמרו בגמרא מרור אין צריך הסבה. לפי שהמרור זכר לוימררו. והסבה זכר לחרות. ואין לברך בורא פרי האדמה על אכילת מרור לפי שהפת פוטרתו משו' דהוי דברי' הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריה'.", + "ולאחר שאכלו מרו' כזית לכל אחד נוטל המצה השלישית של שמורים וחזרת וכורכן יחד ואוכלם כאחד בלא הסבה שהרי יש בה מרור שאין צריך הסבה ואוכלים אותו זכר למקדש כהלל דאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. ובערוך אמר בזמן שבית המקדש קיים היה הלל מברך על אכילת מצה במצה. ובמרור לאכול מרור. וכורך מצה ומרור בבת אחת כיון ששניהם מדברי תורה אין זה מבטל זה אבל בזמן הזה דמצה דאורייתא שנאמר בערב תאכלו מצות ומרור מדרבנן שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליבא פסח לא. אין לאכלן בבת אחת. דאתי דרבנן ומבטל דאורייתא אלא זה עצמו וזה בעצמו. ואח\"כ אוכלן בבת אחת זכר למקדש. וכיון שכבר ברכנו על המצה ועל החזרת ואכילה זו לזכה בעלמא אין מברכין עליה. כתב אבן הירחי הרוצה לעשו' מצוה מן המובחר לא ישוח עד שיעשה כריכה כהלל כדי שתעלה לו ברכת מצה ומרור לכריכה דהלל. דהא משום דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן לחמרא בתרויהו. הכי נמי לענין ברכה צריכין למעבד שיעלו לשניהם ובשיחת חולין צריך להזהר אבל טול כריך לא הוי הפסק. " + ] + ], + "Shulchan Orech": [ + [], + [ + "ואחר כך נמשך בסעודתו ואוכל כל צרכו. ובאחרונה אוכל כזית מן המצה הפרוסה ששמו בגניזה תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם. ואוכלין אותו לאפיקומן זכר לפסח שהיה נאכל על השבע ואינו אוכל כלום אחר אפיקומן כדי שיהיה הפסק סעודתו בטעם המצה בפיו. וצריך ליזהר לאכול מצה זו של אפיקומן קודם חצות. ואם לאו לא יצא ידי חובתו בפסח שלא היה נאכל כי אם עד חצות." + ] + ], + "Tzafun": [ + [ + "ואם שכח ולא אכל אפיקומן עד שנטל ידיו לברך או שאמר הב לן ונבריך או אפילו ברך כבר ונזכר קודם שברך בפ\"ה כתב אבי העזרי והרא\"ש שיטול ידיו ויברך המוצי' ויאכלנה. ואם לא נזכר עד שברך בפ\"ה לא יאכלנה פעם אחרת מפני שהיה צריך לברך עוד ברכת המזון ולברך בפ\"ה. ונמצא מוסיף על ד' כוסות. ועוד דקיימא לן בין ג' לרביעי לא ישתה. ועוד כדאי הם מצות שלנו לסמוך עליהם כי כלם שמורות משעת לישה ומצה אחרונה שאכל תעלה לו במקום מצת אפיקומן. והר\"ר פרץ כתב אע\"ג דאמר הב לן ונבריך יכול לאכול בלא ברכ' אע\"ג דבעלמ' חשיב סילוק שאני הכא כיון דאפיקומן מצוה דרמי רחמנ' עליה איכא למית' את כ' דרחמנ' סמכינן. ולאחר ששותה כוס של ברכת המזון. מוזגין כוס רביעי' וגו' עליו את ההלל. ואומ' במדרש תלים הקוראים צריכים שיהיו שלש כדי שיאמר אחד לניו הודו. וכתב הראש ואם אי אפשר בשלשה גדולי' יספיקו לו אשתו ובנו הקטן. " + ] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [ + [], + [ + " ואחר שאכל האפיקומן מוזגין לו כוס שלישי ומברך עליו ברכת המזון ושותה בהסבה הוא וכל המסובין עמו. בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה. בין ג' לרביעי לא ישתה ואמר בירושלמי למה בשביל שלא ישתכר וישכח מלגמור את ההלל. ומקשה והא כבר משוכר הוא. ומתרץ יין שבתוך המזון אינו משכר יין שלאחר המזון משכר. וכתב בה\"ג והרי\"ף והרמב\"ם שאסור לשתות אחר מצת אפיקומן חוץ משתי כוסות אחד של ברכה ואחד של הלל. וכן עמא דבר כדי שלא יקבע עצמו על היין ויהיה כאוכל פסח בשתי חבורות וגם כדי שלא יראה כמוסיף על הכוסות. והרי תפס שיטת הירושלמי כיון שחייב לעסוק כל הלילה בהגדת יציאת מצרים ולספר בנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו עד שלא תחטפנו שנה. יש לחוש אם ישתה יותר ישתכר. והכי איתא בתוספתא שחייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים כל הלילה. במעשה הזקנים שהיו מסובין בבני ברק. " + ] + ], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [ + "אבל כוס חמישי התירו שיש לו סמך מן הפסוק כנגד והבאתי אתכם ואם רצה לשתות מים ישתה." + ], + [ + "שפוך חמתך על הגוים. מפני שארבע כוסות אלו הן כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את אומות העולם ואנו אומרים על כוס רביעי לפני הקדוש ברוך הוא בזה הכוס אנו משלימים המצוה מעתה עשה מה שהבטחתנו לשפוך אותם ארבעה כוסות של פורענות על הגוים." + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "על אמתך בלא וי\"ו בתחלה.", + "ולא יהלכו בלא נון באחרונה.", + "יהגו בלא וי\"ו בתחלה.", + "כל אשר בוטח בהם בלא וי\"ו בתחלה.", + "נתן לבני אדם בלא ה\"א." + ], + [ + "מן דמעה בנו\"ן ארוכה. " + ], + [ + "נגדה נא הד' ברפי.", + "בתוככי הכ' ראשונה צי\"רי. והשני בחיר\"ק." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ולאחר שגמר את ההלל אומר יהללוך שהיא ברכת השיר וחותם מלך מהולל בתושבחות ומברך בורא פרי הגפן. ושותה בהסבה הוא וכל המסובין. ואם רצה להוסיף כוס חמישי אומ' עליו הלל הגדול שהוא הודו לה' כי טוב הודו לאלקי האלקים ויש בו כו' חסדי' כנגד כ\"ו דורות שלא נתן תורה לישראל מן אותם ברחמיו וברוב חסדיו ואומר נשמת כל חי וחותם בישתבח וחותם עליו כן כתב הרי\"ץ גיאת. והר\"ר חיים כהן לא היה חותם בסוף ההלל בברכת כי די בחתימה של ישתבח ולמה יחתום שני פעמים בענין אחר וכן כתוב בסדר רבי' סעדיה ז\"ל. " + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [ + [ + "ולענין ברכת על הגפן ועל פרי הגפן יש מן הגאוני' אומרים שצריך לברך על כל כוס וכוס מארבעתן על הגפן ועל פרי הגפן. ורבינו האי כתב לא חזי לנא מאי דמברך על הגפן אלא בתר כלהו כשי כיון דחדא מצוה נינהו וליכא נמלך בברכה לבסוף שני. והריא\"ף כתב דבתר תרי כשי קמאי. ובתר תרי כשי בתראי מבר' על הגפן ועל פרי הגפן. ובעל ההשלמה כתב מסתברא שהרי\"ף סבירא ליה דיין שלפני המזון אינו פוטר יין שבתו' המזון משום שזה לשתות וזה לשרות. וכשם שיין שבתו' המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון משום שזה לשרות מה לשתות. ואני לא כן קבלתי אלא יין שבתוך המזון שהוא לשרות אינו פוטר יין שלאחר המזון שהוא לשתו' ועדיף לשתות מלשרות. אבל יין שלפני המזון שהוא לשתות פוטר יין שבתוך המזון שהוא לשרות דהא עדיף לשתות מלשרות. הלכך אין מברכי' על הגפן ועל פרי הגפן אלא בסוף כלם. וכן עמא דבר." + ] + ] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [ + [], + [], + [ + "אז רוב נסים הפלאת בלילה. כמו שהולך ומספר הנסים שארעו בליל פסח. גר צדק אברהם. נצחתו. נתת לו נצחון וגבור' על המלוכה כנחלק לו לילה. שנאמר ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. דנת מלך גרר. אבימלך. בחלום הלילה. שנ' ויבא ה' אל אבימלך בחלום הלילה. הפחדת ארמי לבן הארמי. וישראל ישר לאל ויוכל בו לילה כשנאבק עם המלאך. שנאמר ויזר אל מלאך ויוכל. וכתיב כי מרית עם אלקים. זרע בכורי פתרוס. מצרים. טיסת נגיד חרושת. עפיפת כמו ינווש עלי אוכל שמהר בתשע מאות רכב ברזל. נגיד חרושת סיסרא שהיה מחרושת הגוים. סלית ככבי אור לילה הככבים ממשילות' נלחמו עם סיסרא. יעץ מחרף סנחריב אחר שלח עבדיו לחרף ה'. לנופף אווי ינופף ידו הר בת ציון. אווי על שם כי בחר ה' בציון אוה. הובשת פגריו שנאמ' והנה כלם פגרי מתים. כרע בל. עז שנאמר כרע בל קודם נבו. מצבו צלם שהקי' נבוכדנצר בבקע' דורא. לאיש חמודות. דניאל. נגלה רז. החלום שחלם נבוכדנצר. משתכר בכלי קדש. בלשצר שצו' והוציאו כלי בית המקדש ונשתמש בהם. נהרג בו בלילה. שנאמר בית בלליא קטיל בלטשצר. נושע מבור אריות דניאל. פותר בעתותי לילה הפותר החלומות. שנראי' בעתתי לילה. י\"מ בעתותי מלשון בעתה. כלומר חלומות המבהילים מפחידים האדם בלילה. שנאה נטר אגגי. המן. בנדד שנת לילה. שנ' בלילה ההוא נדדה שנת המלך. פורה תדרוך. כמו פורה דרכתי לבדי. כשומר מה מלילה. לאדום שנאמר משא דומה. אלי קורא משעיר שומר מה מלילה וכו'. ודע שכל הנסים שנעשו לישראל. הן בליל פסח. לילו של אברהם. לילו של אבימלך. לילו של פרעה. לילו של גדון. לילו של סיסרא. לילו של דניאל. לילו של סנחריב. לילו של משיח לעתיד לבא. ושם דבר אתא בקר לצדיקים וגם לילה לרשעים." + ] + ], + "Zevach Pesach": [ + [], + [ + "אומץ גבורותיך הפלאת בפסח. הולך ומפרש הנסים שארעו בפסח. בראש כל מועדות פסח הוא ראשון לכל המועדים. גלית לאזרחי. לאברהם. חצי ליל. שנאמר ויחלק עליהם לילה. דלתיו דפקת כחום היום. שנאמר וירא אליו ה' וכו' הוא יושב פתח האהל כחום היום. הסעיד נוצצים האכיל המלאכים שהם נוצצים כעין נחשת קלל. עוגות מצות. שנאמר לושי ועשי עגות. ופסח היה. ואל הבקר רץ אברהם כדפרשינן לעיל. זועמו סדומיים. הקדוש ברוך הוא הכעיס הסדומיים ושרפם באש שנאמר וה' המטיר על סדום גפרית ואש. חולץ לוט מהם. לוט נוצל ממהפכת סדום בזכות אברהם. וזה היה ליל שני של פסח. שנאמר ויבאו המלאכים סדומה בערב. טאטאת אדמת מוף ונוף ארץ מצרים שנ' וטאטת יה במטאטי השמד. קה ראש כל און מחצת. הקדוש ברוך הוא מחצת בליל שמורים כל בכור. כמו ראשית אונם. שנ' וה' הכה כל בכור. כבי\"ר הקדוש ברוך הוא שנקר' כביר כח על ישראל. שנקראו בן בכור. שנאמר בני בכורי ישראל. פסחת שנ' ופסחתי עליכם לבלתי תת משחית. שנ' ולא יהיה בכך נגף למשחית וכו'. מסוגרת יריחו שהיתה סוגרת ומסוגרת. סוגרה נמסר' ביד ישראל. בעתותי פסח. סוגרה לשון מסירה. כמו היסגירוני בעלי קעילה. נשמדה מדין על ידי גדעון. בצליל שעורי עומר. בזכות העומר כמו שכתוב והנה בליל מצרים מתהפך וכו'. פול ולוד. שרי מלך אמור. עוד היום בנות לעמוד זהו סנחריב מלך אשור כדמוכח בפ' חלק. פס יד כתבה. על הכותל מנא מנא תקל ופרשין. כדי לקעקע צול. זה בבל. שנאמר האומר לצולה חורבי על בלשצר וכו'. צפה הצפית בלשצר צוה להביא כלי בית המקדש ונשתמש בהם הוא ושריו נשיו ופלגשיו. קהל כנסה הדסה אשת. צום לשלש. שנאמר כנוס כל היהודים וכו' וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום. ראש מבית רשע המן. שתי אלה רגע. כמו שאמ' הנבי'. ותבואני לך שתי אלה כו'. שכול ואלמון ביום אחד. לעוצית. בת אדו' יושבת בארץ עוץ. בפסח כדאמרי' בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל." + ] + ], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Mahzor Roma, Bologna 1540", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001073413" + ] + ], + "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח", + "enTitle": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah", + "key": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kos Eliyahu on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kos Eliyahu on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..e18b2ecbdbd69cba810b0e253c4da3c051c11734 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kos Eliyahu on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json @@ -0,0 +1,486 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Kos Eliyahu on Pesach Haggadah", + "versionSource": " www.oceansidejewishcenter.org", + "versionTitle": "Rabbi Mark Greenspan", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionNotes": "", + "versionTitleInHebrew": "הרב מארק גרינספאן", + "shortVersionTitle": "Rabbi Mark Greenspan, 2007-2017", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "כוס אליהו על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "Ha lachma anya: At the beginning of the Maggid, we open the story of the Exodus with a statement in which we call matzah the bread of affliction (or possibly the bread of poverty) which our ancestors ate while they were still in Egypt. Later in the Haggadah, we explain matzah differently: we say that our ancestors ate matzah when they left Egypt; the dough did not have time to rise because they left Egypt hastily. The two explanations seem to contradict one another. In his commentary, Rabbi David Abudraham wonders why we begin the Haggadah by referring to matzah as “the bread…which our ancestors ate in Egypt.” The Torah explains that matzah was baked when our ancestors left Egypt: “For they baked unleavened cakes of dough …when they went forth from Egypt…because they were thrust out of Egypt. If matzah was the bread baked as they left Egypt, how can we say that it is also the bread our ancestors ate while they were still slaves? There is no contradiction here since the Torah also tells us that matzah was part of the meal at the original Passover sacrifice while the Israelites were still in Egypt: “They shall eat (the Passover offering) with matzah and with maror.”
Why did the Israelites eat matzah before they left Egypt? It was a portent of what was to come for the Israelites. It was a sign that they would leave Egypt in such haste that they would not have time to bake bread or for their dough to rise. Abudraham offers this explanation later when commenting on the passage in the Haggadah, “This matzah, for what reason?”
But there are other reasons that we eat matzah as well. The poor eat matzah because it takes time to digest and they will not be hungry as often. Also, it is easy to prepare so those who are hungry will not have to wait long for it to be baked when they return home to eat dinner.
We begin the Seder with this statement, ha lachma anya, so that the needy who come to our home Passover will not take offense at the type of food that we are serving them. They might assume that the reason we are serving matzah is because this is the common fare of the needy. As a result they might take offense and refuse to come to our homes. We, therefore, begin by explaining that this is the type of food our ancestors ate in Egypt and that we are following their example on this night. By explaining it in this way they will understand that we are not eating such food because we are being miserly toward the needy. Just the opposite; having referred to the matzah as the bread of poverty, we continue, “All who are hungry come and eat!” That is, even if you have enough to eat the week of Passover, if you are hungry right now (because you have been fasting in anticipation of the Seder), come and eat. “All who are needy,” - those who do not have enough provisions for the whole week of Passover “Come and celebrate Passover,” with us all the days of the holiday.
The following statements in this opening passage are all interconnected.
Now we are here; next year in the land of Israel. One might wonder, since we are eating matzah just as our ancestors did on the eve of Passover, why don’t we also offer an offering on Passover? This question is answered in this statement: “Now we are here; next year in the land of Israel.” That is, we cannot offer a sacrifice because we are here in the Diaspora. Sacrifices can only be offered in the Temple in Jerusalem. Next year may we be in the land of Israel where we can offer sacrifices on each of the festivals!
Now we are slaves; next year may we be free! But the previous state suggests yet another question. Why don’t we just rebuild the Temple so we can offer sacrifices again? To this question, the Haggadah says, “Now we are slaves; next year may we be free!” That is, because we are slaves living in this bitter exile, we are not free to rebuild the holy Temple. With God’s help, next year may we be free in the land of Israel so that neither Satan nor misfortune can prevent us from rebuilding the Temple." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "Mah Nishtana: What is the significance of each of the four questions?
1.\tOn all other nights we do not even dip once, on this night we dip twice – It is the practice of the rich to dip vegetables in some type of liquid at the beginning of their meal; if we wanted to make this meal different we only needed to dip once to show that we are like the rich. So why is it necessary for us to dip twice?
2.\tOn all other nights we eat leavened and unleavened bread, on this night entirely unleavened bread – On other nights we can eat whatever we wish, whether it is hametz, leavened or matzah, unleavened bread; we may eat one or both of them. Why only this night do we eat only matzah. It would have been appropriate to eat both of them on this night; the matzah would have been a reminder of the haste with which we left Egypt. SO why on this night do we eat ONLY matzah?
3.\tAt other times we eat any vegetables we want; why on this night bitter herbs? Usually we only eat bitter herbs as a medicinal substance for healing. Why on a night associated with great miracles are we required to eat bitter herbs? It should have been the other way around – at other times we eat bitter herbs but tonight when we celebrate a miracle we don’t have a reason to eat bitter herbs that reminds us of our bitterness.
4.\tOn all other nights we eat and drink either leaning or sitting; on this night all of us lean. On other nights people are permitted to eat either leaning or sitting, each however he sees fit. Why is it an obligation for all of us to lean when we drink wine and eat matzah?
There is also a distinction in the type of language which is used in the second and the fourth questions. While the two questions contain contrasts, in the second question we use the conjunctive (“u”), which in this case means “or,” “hametz or matzah” while the fourth question is written using the expression bein…u’vein, (either …or), ‘either sitting or leaning.’ What is the significance of this distinction? How is the custom of eating matzah different from the practice of reclining? And why are these two questions written differently from one another?
The reason for the difference in language has to do with the object of the question. The focus of the second question is on the food (and not on the one who does the eating) while the focus of the fourth question is the one who performs the act (and not the act). On a regular evening, people will eat leavened or unleavened bread with their meal, whichever they are served. Therefore we say, “chametz or matzah.” Tonight, however, they are only served (kulo) only matzah.
Leaning (at a meal) is different. Normally people will sit for part of the meal and lean for part of the meal. The question, therefore, is formulated differently. Bein u’vein implies both X and Y, while “u” implies either/or – either one or the other. We ask why on other nights can a person both lean and sit, while on this night he is obligated specifically to lean when he drinks wine and eats matzah. Leavened and unleavened bread, on the other hand, tend not to be present at the same meal since one will usually serve one or the other and not both. Tonight, however, is different since we only serve unleavened bread.
There is an interesting reason why we say kulanu misubin, “all of us lean,” in the fourth question. At first glance the word kulanu, all of us, would appear to be superfluous. The root word kulo appears in both the second and fourth questions. Unlike the second question, however, in which we say that we eat entirely kulo matzah, we don’t really need to point out that all of us kulanu lean on this night. In the fourth question the word kulanu is an allusion to the story of the Exodus. When the tenth plague struck Egypt, the Egyptians were terrified. They pressed the Israelites to leave Egypt because they thought their lives were endangered: The Egyptians were urgent upon the people to send them out in haste, for they said: “Kulanu metim, all of us are dead!” Just as they thought they were all doomed to die, so all of us recline at the Seder because all of us were redeemed from slavery." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "Avadim Hayeenu, We were slaves: The two halves of the opening statement in this passage are taken from two different biblical verses; the first half of this statement is taken from Deuteronomy 6:21 – “And you shall say to your child, ‘We were slaves to Pharaoh in Egypt…’” This verse concludes“…And the Lord took us out from Egypt with a mighty hand.” However the Maggid did not use the second part of this statement. Instead the second half of the passage, Avadim Hayeenu is taken from a different verse Deuteronomy 5:15 – “And you shall remember that you were a servant in the land of Egypt, and the Lord brought you out from there with a mighty hand and an outstretched arm.” The reason the Maggid uses a different verse for the second part of this passage is because this passage provides an answer to each of the four questions.
We begin with Deuteronomy 6:12 to fulfill the dictum that in telling the story of the Exodus, one begins with disgrace (and ends with exaltation.) Deuteronomy 5:15 contains not only a statement of exaltation but it also answers the four questions in the way it is worded.
Adonai took you out, (1) your God, from there (2), with a mighty hand (3), and an outstretched arm (4)
1.\tV’yotzee’acha adonai – “Adonai took you out.” This statement explains why we dip twice during the Seder. The two dippings represent the two blessings which God bestowed upon Israel in Egypt: first, they were redeemed from slavery to freedom, and second that it was God Himself who redeemed them. These two blessing are alluded to by these words: V’yotzee’aynu “He took us out” and adonai “Adonai.”
2.\tElohaynu misham – “Our God from there.” This is an allusion to the matzah. When the Israelites were slaves in Egypt they were not much better than the Egyptians; like them they worshipped false gods. When they were about to leave Egypt, they renewed their faith in one God and repented of their former ways. We find reference to this in the verse: “Draw out and take your lambs according to your families.” The sages interpret this to mean draw yourselves away from idolatry and bring obligatory lambs. It is known that chametz is a symbol for the evil of idolatry while matzah is a symbol of the aspect of holiness. Therefore when the Israelites ate matzah, they affirmed that their God, Elohaynu, never ceased to be their God and that they were rejecting idolatry, symbolized by chametz. That is why we eat only matzah on Passover – it is an affirmation of acceptance of God and rejection of idolatry.
3.\tB’yad chazakah – “With a mighty hand.” This expression is a reference to the tenth plague since it is the mightiest of all the plagues. Through it Israel escaped from Egypt. Regarding this plague the Torah says, “There was no house in which there weren’t dead,” As a result, there was bitterness and sorrow in every Egyptian household. We eat bitter herbs as a reminder of the bitterness we caused the Egyptians through the hand of God. Later in the Haggadah a different explanation is given for the bitter herbs, and both are correct.
4.\tU’v’zroah netuyah – “And an outstretched arm.” Because God took us out of Egypt with “an upraised hand,” without fear or anxiety, we lean at the Seder as a sign of our leisureliness and comfort.", + "We were slaves to Pharaoh in Egypt: The Maggid should have said, “Our fathers were slaves to Pharaoh and He took us out.” Why do we say that ‘WE were slaves?’ The Maggid qualifies this statement by saying: If He had not taken us out, then we, our children and our children’s children (would still be subjugated in Egypt). The mention of three generations is meant to be a hazakah, a presumption. If Israel had remained enslaved for four hundred years they would have gained the presumed status of slaves. That is why God moved up the time of redemption from the original prediction of four hundred years, and took them out of Egypt sooner. Had they remained in Egypt, they would have been subjugated for all time. After three generations the Israelites would have sunk into the fiftieth degree of idolatry and impurity and never would have been able to escape from this impurity.
That is why we say ‘we would have been subjugated’ and not “we would have been slaves,” even though the second expression is closer to the language of the Torah. It is possible for a person to be a slave but to serve his master freely. To be subjugated is to serve one’s master against one’s will.", + "Even if we were all wise, all of us were knowledgeable: This is a reference to knowledge of the world and not necessarily knowledge of the Torah. It is the way of people of knowledge and discernment to inquire into the ways of the world and to analyze the events happening about them. Even a simple Jew knows matters dealt with in the Torah as well as the story of the Exodus of Egypt. What the Maggid is saying here is whether we are knowledgeable in matters of the world or in the ways of Torah we would still be obligated to tell the story of the Exodus at great length.", + "Another way of understanding this passage is: even if we are familiar with the written as well as the oral Torah, we are still obligated to tell the story of the Exodus of Egypt at length.
Even sages and people of great knowledge must tell the story. A person should not think that one is only obligated to tell the story of the Exodus to young children or to women because they are not familiar with the story of the Exodus. Even if a group of Torah scholars are together, and there are no women or children present they should not presume that they are not obligated to tell the story of the Exodus. The colleague should not say to him, “Who doesn’t know all this?” Therefore we say, ‘even if we are all sages and discerning, and even if everyone in our circle is great in the performance of commandments, we are still obligated to tell the story of the Exodus.’ Such a group can reveal the deepest secrets of Torah and not just tell the story in a general way. That is why we say, “One who tells the story of the Exodus at length is praiseworthy.” The Haggadah goes on to give examples of scholars who did not skimp in the telling of the story of the Exodus - the sages at B’nai Brak and Rabbi Elazar ben Azariah." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "Ma’aseh B’Rebbe Eliezer: This entire gathering was made up of great sages (without women or children present) from whom no sublime meanings of the Torah were kept. We know that there could not have been women or children present because the Haggadah tells us that sages stayed up all night and drank four cups of wine, something the women or children were unable to do. Even though they knew the story of the Exodus quite well, they were obligated to stay up all night reviewing and discussing the story. While the sages connected the repetition of questions and answers in the Torah regarding the Exodus with the four children, the general lesson we learn from this repetition is that it is impossible to repeat the story of the Exodus without learning something new and different from one another. A person should not only repeat that which he already knew based on his own but should learn new lessons and insights from others. The Haggadah goes on to give an example of this in the incident of Rabbi Elazar ben Azariah. " + ], + [ + "Rabbi Elazar Ben Azariah amar, Rabbi Elazar ben Azariah said: This is similar to a teaching regarding the sage, Rabbi Abun, who is said to have learned more in his brief 28 years than a seasoned scholar of 100 years learned in a life time. Similarly, Rabbi Elazar ben Azariah was a young man of only eighteen but had already attained the wisdom of a seventy year old. Because he had so much wisdom, he was worthy of being chosen to be the Nasi, the head of the Sanhedrin. Still Rabbi Elazar was unable to learn the teaching that one should mention the Exodus at night on his own until the teaching of ben Zoma was promulgated. Once this teaching was present in the communal discourse, Rabbi Elazar ben Azariah was able to teach the ruling regarding the recitation of the Exodus at night. In other words it is not that ben Zoma taught this ruling; in point of fact Rabbi Elazar did. The Haggadah says, “Until ben Zoma interpreted the verse...” It does not say, “And ben Zoma interpreted the verse…” This suggests that once the idea was suggested, Rabbi Elazar was able to figure out the law in this case.
What was it that ben Zoma taught? Even though the word yamim generally refers to both day and night, as we see in Genesis, “And it was morning and it was evening one day,” generally we distinguish one from the other, as in “And he called the light day, and the darkness night” Therefore, ben Zoma felt it was necessary to find another scriptural reference which would make it clear that we must mention the Exodus both in the day time and at night: he interprets “All the days” – “the days” refers to the day time and “all” as a reference to the nights. The Sages and Rabbi Elazar ben Azariah also disagreed about the interpretation of the word hayecha, “your life,” in the phrase “all the days of your life.” Rabbi Elazar understands the expression “your life” as a reference to this world, while the sages who were of the opinion that one does not have to mention the Exodus at night, understood the word Hayecha, “your life,” as a reference to the time of the Messiah." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Baruch HaMakom, Blessed is the Omnipresent: Why is the word Baruch repeated four times in this introductory passage? And why is God referred to here as HaMakom, literally, “the Place?” In commenting on the verse: The Lord came from Sinai; And rose from Seir to them; He shined forth from Mount Paran…” He sages ask why it was necessary for God to go forth from Mount Seir which was the dwelling place of Edom , or Paran which was the home of the Ishmaelites? We learn that originally God went to the other nations and offered them the Torah before He offered it to Israel. He offered the Torah to Edom but they asked “What is written in it?” When they heard that it contained a prohibition against murder, they said: “How can we accept the Torah? This was the strength of our father, Esau, of whom it is written, “And the hands were the hands of Esau,” and of whom it was written, “By the sword you shall live!” God then went to the children of Ishmael and offered the Torah to them. They asked: “What is written in it?” God said to them, “You shall not steal!” They said: “Master of the Universe, our father was a thief; You blessed him by saying, ‘He shall be a wild ass of a man; his hand shall be in everything and every man shall be against him.’”
(God continued to offer it to others) until he came to Israel and they accepted it. It seems that God purposely mentioned ‘You shall not kill’ to the Edomites and ‘You shall not steal’ to the Ishmaelites because he knew that they would not accept the Torah on these conditions. God knew that they could not accept teachings that went against their way of life. He really did not want them to accept the Torah so he presented it to them in a way that would have to refuse it. Only then did he go to Israel and offer them the Torah.
That is why we say Baruch four times. We say it once to thank God that he did not give the Torah to the Edomites (Blessed is the Makom) and once because He did not give it to the Ishmaelites (Blessed is He). And we call God HaMakom, the place or the Omnipresent, because God created ‘a place’ that allowed the other nations to refuse the Torah so Israel could accept it (blessed is the one who gave the Torah to His People Israel.) Finally the fourth Baruch statement is thanksgiving that God did not give the Torah to the angels, but to human beings!" + ], + [ + "Hacham mah hu omer? What does the wise child ask? In order to understand the wise child’s question and answer, we must first understand the three categories of laws in this passage: (edut) testimonies, (chukkim) statutes and (mishpatim) judgments. Testimonies (edut) are those practices which testify to the haste with which the redemption took place, such as the matzah which did not have time to rise because the Israelites left so quickly from Egypt. The Passover offering is one of the statutes (chukkim); the Torah says, “This is the statute of the pesach offering.” Judgment would apply to procedural rulings such as which part of the Passover meal should be consumed last. The wise child, then, asks about all the types of laws as well as the protocol which applies to them. In our time, when there is no Passover sacrifice and we eat the matzah first, we are left to wonder if it is still necessary to eat a little more matzah at the end of the meal as well. Similarly, in the time of the Temple, one might wonder if it is still necessary to eat a little bit of the Passover offering at the end of the meal since we have already consumed a whole meal and are no longer hungry. The mishpatim, the judgments, answer the question in each of these cases – we are still obligated to eat the matzah (in our time) and the pesach offering (in the time of the Temple).
But if this is the meaning of the three terms, then the question in the Torah should have been phrased, “What are the judgments of these testimonies and statutes,” since the essence of the question was the procedural rulings for each of the statutes and testimonies. The wise child put the mishpatim last in order to show us that he understood that his question was about the final part of the Seder meal, either for the matzah (afikomen) or the pesach offering. He then answers them in their proper order. So first we ask about the matzah since it is a reminder of the Passover offering. Since the pesach offering had to be eaten when the celebrant was no longer hungry, so too the last bits of matzah which we call the afikomen had to be eaten at the end of the meal when the celebrant was no longer hungry, we observe the same law for both of them – we have them at the end of the meal. The Mishnah tells us, “One may not add afikomen after the pesach offering,” it is called the afikomen which means Afiku minei metikah, “Bring out all types of sweets.” We do so that the taste of the final matzah/pesach will remain in our mouth all night. And then we continue to tell the story of the Exodus all night long." + ], + [ + "Rasha mah hu omer? What does the rebellious child ask? There are several questions raised by this passage. What did the rebellious child have in mind when he asked this question? What does the Haggadah mean when it says that one should ‘blunt his teeth?’ Also, this last expression is superfluous – it would have been enough if the Haggadah had said, “You should say to him, ‘It is because of this….’” Another difficulty in this passage is how the Haggadah answers the Rasha. The answer that we give is the same answer that is given to the fourth child, the one who does not know how to ask.
The Rasha is really asking about the pesach offering. Since one is required to eat this offering at the end of the meal when the person is no longer hungry, the Rasha wonders, “What is the purpose of this offering?” Most sacrifices are consumed as the main course of a meal, but not this one. Since there is no physical pleasure in eating the pesach offering, the Rasha wonders why we even bother eating it at all. The Rasha asks, “What is this offering/service to you?” Since he says “this offering” it must mean a very specific offering – the pesach offering! What is the point of this offering since you get no physical pleasure from it? In all the other sacrifices either the priests or the supplicant gets to enjoy the offering by consuming part of it.
The Torah answers the Rasha’s question by saying, “It is a pesach offering to the Lord;” that is, this offering is not for you but for God and therefore you are not supposed to enjoy it! The pesach offering is not to satisfy the body but to fulfill our obligation to God.
How does one answer the Rasha? One does so by acknowledging that he is disassociating himself from the community through his words. One then answers him by being as caustic and sarcastic as he is. Even though this verse doesn’t really refer to him, we use it to answer him so that we treat him as if he knows nothing. We interpret the verse as a reference to him and thereby ‘blunt his teeth’ to aggravate him. In affect we say to him, “Since you wanted to know about why you can’t enjoy the offering, instead of offering it for God’s sake, we want you to know that God did all this for me and not for you – had you been in Egypt, you wouldn’t have been redeemed.”" + ], + [ + "Tam mah hu omer? What does the simple child ask? We began by saying there are two reasons we eat matzah on Passover: first because it was the food of slaves since it takes a while to digest; and second, because our ancestors did not have time to allow the dough to rise when they left Egypt in great haste. When the simple child sees the matzah, he is immediately impressed with the fact that it is different than leavened bread. The word mah, what, has another meaning: it can imply “small”, or “lowly.” When the simple child, then, says: “look how small and insignificant this is!” He is asking: “Why is this matzah so important when you could make leavened bread that is so much better than it?” To this, one answers that the reason for the matzah is not because of its importance but because God took us out of Egypt with a mighty hand; that is, God forced their hand and they made us leave Egypt very quickly so that even our bread didn’t have time to be baked! Therefore the matzah is a reminder of both our time as slaves and the pressure of the Egyptians to get us to leave Egypt quickly, and therefore it is a symbol that should humble us." + ], + [ + "Sh’ayno yodeah lishol - The one who doesn’t know to ask: The passage that follows the “child who does not know how to ask” talks about the time when “matzah and maror are placed before you.” This is surprising since it should have said, at a time when “pesach, matzah and maror are placed before you.” This statement, however, was written after the destruction of the Temple so there was no longer a Pesach offering. But even if it is from the period when the Temple was still in existence, one could argue that since they would tell the story of the Exodus first, they would only put out the matzah and maror since the Pesach offering would get cold and it was not consumed until the end of the meal.
Why does the Haggadah say, aht p’tach lo, “You shall open for him”? The language here should have been the same as the Bible, hagayd lo… “you shall tell him” or it should have been the same language used to offer the answer to the wise son, emor lo, “You shall say to him.”
Another question: the biblical verse says, ba’avur lo, “It is because of this….” Since we are talking about matzah and maror, the verse should have used the plural pronoun, ba’avur elu, “it is because of these.”
And yet another question: the verse goes on to say, “It is because of this that the Lord did for me when I went forth from Egypt.” The Torah should have specified what it is that God did for Israel when they left Egypt rather than just alluding to it.
Since each of the four children is supposed to ask and only the fourth child doesn’t do so, we provoke him by speaking acting in a strange fashion. That is why the Haggadah says Aht p’tach lo, “You open it for him.” Since he does not ask questions by himself you must get him to open up and ask questions. Give him the space to ask questions. From the way you speak to him he will know about what to ask questions. When you say to him “Because of this,” he will respond, “Why did you say ‘This’ since there is both matzah and maror on the table? Which one are you talking about – the matzah or the maror?”And when you say to him, “Which the Lord did for me,” he will respond by saying, “what exactly did God do for you?” That is why the biblical verse is written in this fashion – to encourage the fourth child to ask questions! He must ask questions so that we can answer questions in telling the story of the Exodus to him. Our answer to the fourth child is not specific but more general: “It is because of this whole night and all the miracles and wonders which God performed for me that I am celebrating this holiday and recalling the story of the Exodus. The generic nature of the answer is purposeful: we are not referring to anything in particular when we answer this child but to the whole evening and the larger events which it celebrates: “It’s because of all of this that God did for me.” In other words we give a simple generic answer rather than one that focuses on the details.
The passage that follows the one about the child who doesn’t know how to ask, then, really focuses on helping him understand why we do it at this particular time and not on Rosh Chodesh or even the day before the Passover. By telling him “it is because of this” he will come to understand that we celebrate this occasion at that time when the matzah and maror are placed on the table. We are explaining to him what it is that makes this moment special and auspicious for telling the story of the Exodus. In this way one is able to open our discussion of the uniqueness of this evening – with unique symbols that prod our interest and curiosity. In a sense, we point out the symbols and the specialness of the night so that this child will become interested and curious. Lest he think that we do this whenever these symbols are placed before us, we also say “On that day” so he will understand that it is on that special day and not on other occasions such as Rosh Chodesh… " + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Mitchilat ovdei avodah zarah, Originally our ancestors worshipped idols: The Haggadah states, “Originally, our ancestors worshipped idols but now God brought us close to His service.” The proof text for this statement, however, only proves the first part of the statement, “Originally, our ancestors worshipped idols,” and not the second half of the statement, “But now God brought us close to his service.” So why does the Haggadah bother to include the second half of the statement?
The proof text to this statement is also problematic. It states, “In olden times your forefather, Terach, the father of Abraham and the father of Nachor, lived beyond the Euphrates and worshiped other gods…” But if we are talking about worshiping other gods, then the verse should have mentioned Terach and Nachor and not Abraham.
Furthermore, why was it necessary to say “I brought your father, Abraham?” It wasn’t necessary to tell us that Abraham was our father. Finally the passage from the book of Joshua states, I took your father Abraham...and led him (b’chol) though the whole land of Canaan.” It would have been fine to say, “I led them to the land of Canaan.” The word b’chol, “through the whole,” was unnecessary.
The Talmud says that when we tell the story of the Exodus from Egypt we should begin with shame and end with exaltation. The sages disagree about what accounts for the “shame:” One says that it is slavery and the other says it is a reference to idolatry. When we say “we were slaves in Egypt,” we conclude the statement, “God took us out of there.” So, here, when we say make reference to the shame of slavery, we also make mention of worshipping the One God in the Temple. The point of this statement is that not only did Nachor and Terach worship idols, but that even Abraham originally worshipped idols long ago before he came to a belief in the true and eternal God. " + ], + [ + "V’ekach et aveechem, An I took your father: That is, God took our father, Abraham, and his descendents as His own special portion and God set him apart from all others for true worship. That is why we refer to Abraham as “Your father.” By referring to Abraham in this way we are reminded that the actions of our ancestors are a sign for future generations. In future generations our ancestors in Egypt would reject idolatry and embrace the worship of God just as Abraham did. One could read this verse, “I will take your father just as I took Abraham.” God took Abraham from beyond the Euphrates, which was a place of idolatry and impurity, and brought him to the land of Canaan, which was a holy land. The statement, “through the whole land of Canaan” is a reference to the statement in Genesis, “Rise, walk through the land and walk through it, the length of it and the breadth of it,” in which God tells our forefather to walk throughout the land. By walking the length and width of the land Abraham took possession of the land for himself and his ancestors afterwards.
Continuing the interpretation of the proof text from the book of Joshua: “I will increase his seed,” this is a reference to Ishmael. The word, arbe, “I will increase” is written without the letter hay at the end of the word to teach us that Ishmael did not become God’s chosen seed. “I gave him Isaac,” Isaac would inherit Abraham’s name. “And I gave Jacob and Esau to Isaac;” even though both were Isaac’s sons, God gave Esau an inheritance outside the land of Canaan (Mount Seir) so that the land of Canaan would remain the sole inheritance of Jacob. It was still necessary, however, for Jacob and his descendents to be enslaved in Egypt so that they would fulfill God’s promise to Abraham, “Your seed shall be strangers …and the fourth generation shall return here. Therefore, the passage concludes, “And Jacob and his sons went down to Egypt." + ], + [ + "Baruch shomer havtachto, Blessed is the one who keeps His promise: There are several questions in the coming passages. First, why do we bless God “who keeps His promise.” Doesn’t this go without saying? Even regular decent people are expected to “keep their promises.” So why does the Haggadah make a point of praising God who keeps His promise?
Later on, the Haggadah goes on to say, “And it is that (promise) which God kept for our ancestors and for us.” Since God’s promise to Abraham was only for those people who were in Egypt, why do we continue to thank God as if He kept His promise for us as well? Finally, there are a number of questions on the next passage, “My father was a wandering Aramean.” Why does the Haggadah say that “Laban sought to destroy our forefather Jacob;” actually he only “considered” destroying Jacob. He didn’t act on his thoughts! Second, it seems strange that the Haggadah seems to downplay Pharaoh’s decree by saying that he only decreed against the males. Finally, the Hebrew verb would appear to be incorrect here. The text says oved avee instead of he’evid avee for the expression, “An Aramean tried to destroy.” The verb root OVD means “to destroy.” When written oved, it is an intransitive verb while he’evid (from the same root) is a transitive verb. He’evid would have been the proper verb for saying Aramean “tried to destroy,” while oved would mean “a destroyed Aramean.”
Rabbi David Abudraham amends the text so it says, “The Holy One calculated the end” (in the past tense) instead of the accepted text which says “The Holy One calculates the end” (in the present tense), since this passage refers to an event that happened in the time of the Exodus. But this does not solve the textual difficulties since we begin by saying that God keeps His promises, also in the present tense, suggesting that God’s acts refer not only to the distant past but the present as well. Once again we have an example of the rabbinic statement that “the actions of the ancestors are a sign for their children,” that is, that what happened to our ancestors long ago repeats itself in generation after generation. We see this in God’s promise to Abraham: He tells him that our ancestors will be strangers “in a land not theirs.” In does not mention Egypt because God’s promise applied not only to Egypt but to subsequent generations as well. We see this in the case of Laban – like the story of the Exodus, Jacob went forth from the house of Laban with great wealth just as Israel would when they left Egypt. Also Balaam, who was a descendent of Laban would eventually be punished for trying to harm the people of Israel. Similarly in time to come Israel will be redeemed and its enemies will be punished not only during the Exodus but in future generations as well. It is for this reason that we say Baruch “Blessed is the One” twice at the beginning of this passage. We thank God not only for keeping His promise in Egypt but in future generations as well. We then go on to say that it was exactly that promise which God kept not only for our ancestors but for us as well. Therefore this passage should be stated in the present tense since God continues to keep His promises from Jacob and Laban, from the Exodus from Egypt and onward." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Translators Note: Some considerations for style and terminology
Throughout the next section of the Haggadah, the text offers an extended interpretation of Deuteronomy, 26:5-8. In each passage, a piece of these verses is quoted; the Haggadah then offers an interpretation of what it means often accompanied by a proof text taken in most cases from the opening chapters of Exodus although other sections of the Bible are quoted as well such as Song of Songs and Chronicles. The purpose of the proof text is twofold: sometimes it serves to support the unique interpretation of the Deuteronomy verses and sometimes it simply serves to expand our understanding of the verses from Deuteronomy by adding something we might not have otherwise noticed. Rabbi Eliyahu attempts to help us understand what the proof text adds to our understanding of the passage from Deuteronomy. He tries to discern what the Maggid, the compiler of the Haggadah, might have had in mind by juxtaposing verses from Deuteronomy with other parts of the Bible. The word Maggid, then, is used throughout this section to the author or the editor of the Haggadah.
Tze u’limad, Come and Learn: This passage suggests that Laban was worse than Pharaoh. In the context of telling the Passover story, this seems quite strange. The Haggadah, however, instructs us to consider how Laban “sought to destroy” to our forefather, Jacob. Laban not only thought about hurting Jacob and his family. He set out with the intention of harming them and would have done so if God had not intervened and appeared to him in a dream warning him to leave Jacob alone. At first glance one might presume that Pharaoh was worse than Laban; Pharaoh, however, never had planned to annihilate the entire nation and was motivated out of fear that the Israelites might join Egypt’s enemies. Pharaoh wished to subjugate the nation, not destroy them. Laban, on the other hand, sought to destroy Jacob and his offspring completely.
This is implied by the words of the Torah, Arami oved avi, (“Laban sought to destroy my father”). The Torah uses the word oved, “destroy” rather than the word he’evid, “caused destruction;” transitive verb rather than the causative verb implies that his thoughts and plans were as destructive as if he actually succeeded. Also the word oved, which is present tense, implies that Laban and his descendents would continually try to destroy the children of Israel.", + "[The author’s grandson adds the following: Tze u’limad is a proof text for the earlier statement in the Haggadah, that, “In every generation they have risen against us to destroy us.” In what way is Laban a proof that people would arise in every generation to destroy the Jewish people? Ramban and other commentators teach us that whatever happened to our ancestors as recorded in Genesis is a sign for their children, after them. The Ramban points to the each event in Genesis and shows how it later happened again to the people of Israel. In the case of Laban, we know that he set out to destroy Israel from his words in Genesis: “I had it in my power to do you harm…” proving that it was Laban’s intention to harm the entire family and that he pursued them to destroy all of them. However he goes on to say, “But the God of your father said to me last night, ‘beware of attempting anything with Jacob, good or bad.’” This incident is evidence that in every generation there will be those who rise up to do harm to the people of Israel were it not for the protecting presence of God]
Rabbi Isaiah Segal Horowitz, the author of the Sh’nei Luchot Habrit, offers the following comment on the statement of Rabbi Yosi HaGalili in the Haggadah. The verse, “Please, Lord send someone else as your agent, contains the word na, please, and the word yad, hand. When these two words are combined they spell Adonai. These letters can also be inverted so that the daleth-nun spell judged and the yud-aleph refer to are a reference to the two names of God – yud-hay-vav-hay and aleph-hay-yud-hay. The aleph-yud are also a reference to the beginning of Exodus 12, in which Israel is commanded about the Passover offering on the first day of the month (aleph) and they are told to set aside the lamb on the tenth day of the month (yud). What is the significance of these two names of God? First when Moses asks what God’s name was, he was told to say: “Eheyeh sent me” and later Moses says, YHVH, the God of your fathers, the God of Abraham, Isaac and Jacob, has appeared to me…”
The combination of these two names is explained by the Kabbalists by means of numerical calculations. In the book of Daniel we read, “Open Your eyes and see our desolation.” The word pikach, open, has the numerical value of 188, the same as the Tetragrammaton, the four letter name of God when it is calculated with a complete aleph, and the word aynecha, your eyes, has the same value as the Tetragrammaton when it is calculated with the complete yud, which is 161. Together these two names are known as the two eyes of God which look upon Israel and watch over them to save them from disaster. These two names are also referred to as the seven eyes of God which are designated for saving the righteous, as it says, “Seven times the righteous person falls and gets ups, while the righteous are tripped by one misfortune.” There are four ways to calculate the Tetragrammaton and three ways to calculate the name eheyeh.
This is the meaning of the verse, “But I will execute judgment on the nation they shall serve.” The name Adonai is made up of four letter: aleph-dalet-nun-yud. The letters dalet-nun which spell “judgment” refer to the Egyptians, and the other letters aleph-yud are a reference to the compassion of God for the Israelites. These letters are also the first and final letter of the word Anochi - “I.” And the remaining letters kaf-nun are a reference to the twenty wonders which God performed in Egypt and at the sea (the letter kaf is 20). The letter nun (50) is a reference to the fifty days until the giving of the Torah at Mount Sinai. The Torah says that Acharei chain, “afterwards (chaf-nun spells chain, the Hebrew word for “afterwards”) they went forth with great wealth” –in other words after all the miracles in Egypt and at the sea and the events at Sinai the people were blessed with great treasures!! The great wealth was not what they took out of Egypt but what they received at Sinai. Why then does it say that they went forth (from Sinai) – didn’t the people go forth from Egypt? This is a reference to the statement in Exodus that when Moses went forth with the people to Sinai." + ], + [ + "Vayered Mitzrayaima, Jacob went down to Egypt: It is difficult to understand how Jacob could leave the Holy Land and go down to Egypt since it was a place of impurity and abominations. God says to our forefather: “Do not be afraid to go down to Egypt;” this implies that Jacob was fearful of going to Egypt. Because this was God’s desire, Jacob went to Egypt against his own will. The reason that God sent him to Egypt was to fulfill the prophecy which God made to Abraham in the Covenant of the Pieces: “Your offspring shall be strangers in a land not their own…” Since Jacob was distressed about leaving the land of Canaan and going into the Diaspora once again God said to him “Do not be afraid,” for I will make you a great nation there.", + "Vayagor sham, And he dwelled there: This expression is superfluous; it would have been enough for the Torah to tell us that “Jacob went down to Egypt.” This Hebrew verb gur suggests only temporary residence rather than taking up permanent residence. It was never Jacob’s intention to remain in Egypt permanently or to be considered among the citizens of the land. And he only did this to fulfill God’s prophecy to Abraham, “You offspring shall be gerim/temporary residents (the same verb)…”" + ], + [ + "B’mahtay miat, few in number: The Haggadah could have used an earlier verse in the Torah as a proof text for the statement that the Jews who went down to Egypt: “All the souls of the house of Jacob were seventy.” Instead it uses a verse which concludes: “And now He will make you like the stars in the heavens,” since this supports the very premise of the telling: even though Jacob’s family was small, God made them “as numerous as the stars in the sky.”" + ], + [ + "Vayehi sham l’goy gadol, and there they became a mighty nation: The Haggadah comments: “Israel became distinctive (mitzuyanim) there.” This word implies that the Israelites were recognizable both in their bodies and in the clothing they wore. Anyone who saw them immediately knew that they were from the seed of Israel; not a single one of the Israelites wore Egyptian clothing, or cut his hair in the fashion of the Egyptians so that they could escape bondage by blending in with the Egyptians. The Ritba, Rabbi Yom Tov ben Avraham Ishbili , draws this teaching from the word goy, nation, which implies that Israel remained a distinctive nation. But if that is how we learn this teaching, then why is it necessary for the Torah to tell us that they were a goy gadol, “a mighty nation.” The word “nation” does not necessarily imply that they were “a mighty nation.” The verse goes on to explain the continuation of the verse by saying that they were gadol v’atzum, “both great and mighty.” The Pesikta explains the word mighty in the following fashion: Israel was considered great because Joseph had left instructions in the palace that they were to feed the family of Jacob according to the number of people and children. But when the Israelites increased at such a great rate they had to stop feeding them. Thus the word gadol implies that they were of high status and great importance. People of great importance are fed by royalty. The word gadol, then, implies importance and not quantity. And the next statement in the Haggadah is not a comment on gadol but on the word atzum – not on their status but on their quantitative number.", + "Gadol v’atzum, Great and mighty: The Israelites did not all increase in the same way. The word atzum, mighty, is understood as many while gadol, great, implies importance. The proof text which suggests that Israel increased contains four different terms to describe the four different ways in which the Israelites increased, including “multiplied, swarmed, increased and became mighty.” While the tribe of Levi had a natural increase in population because it was not subjugated by the Egyptians, those who were enslaved and oppressed increased at an unnaturally fast and significant rate like certain species of animals. The word paru, they increased, is usually used for human beings. The Torah describes the increase of others with the word vayishritzu, they swarmed, from the word sheretz which refers to a crawling insect or creature. Some became many, vayirbu , which is a word associated with fish, and still others became mighty, v’ya’atzmu, a word used to describe the mighty increase of locust. " + ], + [ + "V’rav, and many: There are several problems with our understanding of the proof text from Song of Songs. The sages commented on the proof text, b’aday adaim, they became fully adorned, rather read this as b’adarim adarim, flocks and flocks of sheep.” Why was it necessary for the Midrash to interpret this expression in this way rather than leaving it in its plain sense? Furthermore, this verse uses a strange word in conjunction with this expression: v’tavo’i b’aday adaim, literally “you came fully adorned,” when the word vatehi, and you shall be, would have been a better choice. The expression aday, is usually used to describe beautiful adornments such as clothes or jewelry, but here this verse goes on to say, “But you were completely naked.” So aday cannot mean adorned in the normal sense of the word. That is why the sages interpreted the word to be adarim, flocks, instead.
We can now begin to understand what this verse is speaking about. The verse from Deuteronomy contains the word v’rav while the proof text contains the word r’vava. While these words are connected (they both come from the same root word) r’vava implies an increase in number while the word v’rav implies a growth in strength. Both of these meanings are implied in the proof text, v’tarbee vatigdalee, “they grew mighty and greater.” According to the Midrash when the Israelite women gave birth they would go out and give birth in the field. God would then put a rock in the hand of each infant from which it would imbibe on milk and honey. From this we learn the Israelites became not only many but mighty, well beyond the normal dictates of nature. When the children were old enough they would enter the cities and join their families in flocks like sheep. Their great increase in number allowed them to reach the allotted number at which God promised to redeem them sooner than was originally anticipated.
According to the Midrash, Shadaim nachonu, “breasts well fashioned,” is a reference to Moses and Aaron. “Your breasts are like two doves” – these are Moses and Aaron because through them Israel nursed from the divine blessings above. Rabbi Moshe Alshich, the great Torah scholar, explained that because Moses and Aaron taught Torah to the people of Israel, they were compared to great towers, as in “My breasts are like towers:” these are scholars of Torah. Another reason the people were able to leave Egypt sooner is because of the severity of the oppression. The verse says, “Your hair grew long.” The word for hair, sai’ar, is similar to the word sa’ar as in sa’ar binafsho , troubled soul. Rashi interprets this word to mean bitterness of soul. It was the bitterness of their experience which caused God to redeem them sooner. The people of Israel had no commandments to their credit that would give them the merit of redemption; there needed to be some type of arousal from below. This is what the text means when it says they were naked and bare. God gave Israel two mitzvot – the blood of the pesach offering and the blood of circumcision – to bring about this arousal from below that would motivate God to redeem Israel." + ], + [ + "Vayarei’u otanu ha’mitzrim, The Egyptians dealt harshly with us: It seems strange that the Torah blames Egypt and not Pharaoh for the enslavement of Israel. Elsewhere we are told, “They built garrison cities for Pharaoh,” implying that it was through the advice of Pharaoh that the Israelites were enslaved. Prior to this verse we see that it was the Egyptians who actually came up with the plan to enslave Israel. Pharaoh told the Egyptians: “Behold, the Israelites are greater and mightier than us, ” and that he was afraid that they would increase and fight against the Egyptians. He then said to the Egyptians, “Let us deal wisely with them;” and asked them to come up with an appropriate plan to decrease the number of Israelites. The people then came up with the plan to subjugate the people of Israel by forcing them to build and through hard labor. Even though Pharaoh instigated the discussion, it was the Egyptians who actually came up with the plan.
This servitude was to be constant so that it depleted their strength and they would be unable to cohabit with their wives; in that way the Israelites would decrease in number. We also learn that Egyptians forced the Israelites to work day and night (for the same reason). The Torah suggests that it was the Egyptians who enslaved Israel. The Torah says, vayseemu otam saray missim, “They placed upon them task masters. ” and not vaysaym, “He placed upon them,” implying that it was the Egyptians and not just Pharaoh who subjugated the Israelites. The idea of enslaving the Israelites belonged to the entire Egyptian people." + ], + [ + "Vaya’anunu, and they oppressed us: The Egyptians not only made them work hard, each according to his or her ability. They also set a corvee upon the Israelites which increased daily. Anyone who did not do the allotted amount of work was severely punished. We learn this from the verse which says “They placed saray missim upon them,” literally, ‘officers of the corvee,’ whose job it was to measure the allotted amount. In this way they increased the oppression of the Israelites through the people who measured the daily corvee.
Connected with this explanation is a comment by Rashi. So why then is it ‘taxes’ instead of just ‘tax?’ Why does the text say saray missim, literally, ‘the officers of the taxes’ (plural) rather than saray mas, officers of the tax (singular)? We see elsewhere that in constructions such as this one in the Bible with two connected nouns, if one noun is plural, the second noun is also plural. Another reason for this is that there were many tasks involved in making the bricks: gathering water, shaping the bricks, preparing the plaster, digging for the mud, etc. Each of these tasks had a taskmaster of its own and each one was a tax or corvee; so we refer to the masters of the taxes. " + ], + [ + "Vayitnu alaynu avodah kasha, they placed hard labor upon us: Besides the hard work which the people of Israel had to perform for Pharaoh, they were forced to perform hard work for the people of Egypt as well. The Egyptians treated the Israelites as their personal slaves. This is what the proof text teaches us: “The Egyptians subjugated the Israelites with hard labor.” Thus, the two phrases in the verse here refer to two types of enslavement: “They oppressed us, “refers to the hard work Pharaoh imposed on the people, and “they placed hard labor on us,” refers to the oppressive work which the Egyptians placed on the Israelites. Similarly we can interpret the verse, “They embittered their lives with hard work, with mortar and bricks,” as the work they performed for Pharaoh, and “With all sorts of tasks in the field,” as a reference to the work they performed for the Egyptian people. The work they performed for the people was also avodah farekh, oppressive work that was meant to break the bodies of the Israelites. Pharaoh did not stop his people from doing this for it was his desire to oppress the Israelites." + ], + [], + [ + "Va’nitzak el adonai elohay avotainu, We cried out to the Lord the God of our ancestors: Why did the Maggid choose the verse, “It happened in the course of many days that the king of Egypt died; and the children of Israel groaned because of the servitude and cried…” This verse suggests that Israel’s groaning and crying was of a more general nature. They did not ask God to free them from the hard labor or to save them from the Egyptians. Rather they gave a groan and a sigh but did not give verbal expression to their suffering. Despite this, God knows what is in the hearts of human beings when their sighs rise up to Him. That is why the verse mentions their slavery twice (“They groaned from the slavery….their sigh rose up to God from the slavery.”) That is, it was not their words which motivated God to save them, but the sigh that resulted from their hard work and servitude." + ], + [], + [ + "Va’yishma Adonai et kolaynu, And Adonai heard our voice: The proof text used in the Haggadah suggests that it was not just their prayer but God’s remembrance of His covenant that led Him to redeem the people. We have yet another verse later in Exodus which explicitly says this, “I heard the groaning of the people of Israel and I remembered My covenant.” So why doesn’t the Maggid use this verse as the proof text to make this point instead of the one quoted in the Haggadah? There are two reasons: first, because the verse that is quoted in the Haggadah appears first in the Torah; and second, because Exodus 2:24 explicitly mentions that this is the covenant of Abraham and Isaac." + ], + [ + "Va’yaar et onyay’nu, He saw our affliction: We already mentioned above that the reason for the constant work of the Israelites was to weaken them so that the men would not engage in procreation with their wives, and in this way it would cause a decrease in the population of the Israelites. The Haggadah now mentions that God saw this affliction and understood the reason for it. He therefore caused the opposite to take place – the more the Egyptians tried to decrease the population of the Israel through slavery, the more they increased in number." + ], + [ + "V’et AMALaynu, And our toil: How does the Haggadah conclude that the term AMALaynu, toil, must refer to children? The verb AMAL, to toil, is the similar to the expression used in the Book of Jonah: “Do you care more about a gourd for which you did not work (amal’ta) and which you did not grow…” Rashi explains the word amal’ta implies agricultural efforts, “‘for which you did not work;’ by planting, reaping, and harvesting, and watering.” Just as a farmer must toil to raise his crops, so a parent toils in raising his children. Here the word AMAL is used with regard to raising children: one must provide for them and work hard to marry them off. The term banim in this explanation applies to both sons and daughters, as in the verse “You are children (banim) to the Lord your God.” God saw that the Israelite boys were being cast into the Nile River and that the Israelite girls were being kept alive so that they could be used for licentious activities. This is implied in the proof text which says, “Cast every boy in the river…and let every girl live,” for the purpose of sexual favors. God, who knows the secrets of human beings hearts saw this and knew what Pharaoh’s intentions were." + ], + [ + "V’et LACHATAZaynu, our oppression: the word lachatz has two meanings. Sometimes it is used for oppression as in the verse, “You shall not oppress the stranger.” And sometimes it is used in the sense of physically pressing someone one or pushing and hurrying them to complete or do something. The Maggid explains that the implication of the word is be found in the second meaning: the task masters pressed the Israelites and not the oppression of servitude." + ], + [], + [ + "Va’yotzee’aynu adonai mi’mitzraim, And Adonai took us out of Egypt: The interpretation that Israel was not redeemed by “an angel,” or by “a fiery being (saraf)” or by “an emissary” is based on the fact that the proof text contains three expressions, “I passed through…I smote….I performed judgments.” These three expressions emphasize that it was God Himself who performed these deeds and not some other party. From these three terms the Maggid concludes that there were three types of intermediaries that could have been involved in the redemption of Israel but were not.
The Ritba explains the nature of these three spiritual intermediaries. Malachim, or angels, are the lowest of the three; they dress themselves in the bodily garments of the physical world. The sarafim, or fiery beings, are spiritually higher than the malachim; they are angels of fire who stand beneath the throne of glory and immerse themselves each day in the river of fire which goes forth from the throne. Shaliach, or emissary, refers to Metatron, whose job it is to guard over the people of Israel. Regarding this angelic being we read: “Behold I will send (sholayach) an angel before you to watch over you along the way.” The name Metatron comes from the Aramaic word matara, which means to guard. The Ramban interprets this name differently. Metatron means one who guides others along the way, as we learn in the Sifre: Metatron pointed the finger of God in the proper direction for Moses by showing him the way to the land of Israel.
The Maggid concludes that it was God Himself who carried out the plagues based on two scriptural verses. First, when Moses stood in the presence of Pharaoh, he said, “Thus said the Lord: Toward midnight I will go forth among the Egyptians and every first born shall die…” The second verse is, “I will pass through the Land of Egypt on that night, and I will slay all the first born…
This verse could have been phrased: I will pass through the Land of Egypt on that night and all the first born shall die, as it said in the other verse. But this would have implied that they died on their own and not through the intervention of God. By saying “I will slay all the first born,” it implies that they died through God’s intervention. “I , Myself smote them!!” Similarly God Himself passed though the land and made judgments on them. This is similar to the language of the Mechilta: “‘I will smite:’ I might understand this to mean through an angel or through an agent. But it says, “That the Lord smote all the first born” – not through an angel or though an agent.” This teaching could have been deduced from Exodus 12:29; however Exodus 12:12 concludes with the additional expression ani Adonai, I am the Lord strengthening this text. This phrase adds, ‘It was I and no other.’ This is what the sages taught regarding this phrase: I am the one who distinguishes between the seed of the first born and the seed of one who is not the first born – no one else can do this!!
Another interpretation: It is I and no other divine power, God forbid, as it is written, “For I am the One and there is no God but Me!”
Rashi writes on this verse: “‘I am Adonai:’ I , Myself and not by means of an agent.” He is implying that this final expression applies to all the other parts of the verse: ‘I passed through the land of Egypt – I, Myself! I will smite all the first born, I, Myself! I will execute judgments - I, Myself! “ Rashi suggests this is not a separate expression (as implied in the interpretations above) but part of the entire verse.
But this interpretation is problematic since this is not the way the Midrash expresses itself. It should have said: ‘I have passed through, I have slayed, I have executed judgment.’ I might have thought that these things were performed through an angel or an agent. Therefore the verse goes on to teach us ani Adonai, I, the Lord Myself! Rather the fact that this expression comes at the end of the verse implies that it teaches us something separate from the rest of the verse...." + ], + [], + [ + "B’yad hazakah – zeh hadever, with a mighty hand – this refers to pestilence: Rabbi Alshich explains yad hazakah is a reference to the plague of pestilence because it is the fifth plague. Concerning this plague, the Torah says: “Then the hand of the Lord will strike your livestock in the field…” Since each plague is described as the ‘finger of God,” then the fifth plague is the hand of God…” The second five plagues make up God’s ‘other hand.’ We find a proof for this in the following verse from the Torah: “You shall soon see what I will do to Pharaoh: he shall let them go because with a mighty hand (yad) he shall let them go and with a greater might (yad)he shall drive them from the land.” Why was it necessary to have repetitive language in this verse? It could have said: “With a mighty hand he sent them and drove them out of Egypt. This verse comes to teach us that the first five plagues represented the one hand of God and the other five plagues represented the second hand of God. And with the ‘two hands’ together the redemption was completed: one to send the people forth and the other to have them driven out of Egypt. With the first five plagues the people received permission to leave; and with the second ‘hand’ the Egyptians were motivated to actively seek Israel’s ouster from the land of Egypt.
With this explanation we can now understand the following verse: “Yet I know that the king of Egypt will let you go only because of a mighty hand. So I will stretch out My Hand…” This verse implies that the Egyptians would not let Israel leave as a result of a single ‘hand.’ God would have to send forth a second hand (that is, five more plagues as the verse says.) The verse then goes on to say, “I will smite Egypt with all my wonders…” It is for this reason that the Torah mentions the word hand in the fifth plague, unlike the first ones. The Maggid here appears to agree with the approach of Rabbis Akiva and Eliezer – that each plague is a ‘finger of God,’ and not with Rabbi Yose Hagelili who felt that the word ‘finger’ refers to all ten plagues." + ], + [ + "U’v’zroa nituyah, zo haherev, With an outstretched arm – this is the sword: This is a reference to the plague of the first born. The proof text which the Haggadah brings, “His drawn sword in His hand outstretched over Jerusalem,” is a reference to a plague in the time of King David; it is also the fifth of the five plagues (as we see this from the use of the word ‘hand’ in the verse.). The word zaroah, out stretched arm, is used here instead of the word yad in order to emphasize the power of this plague, and also so that we use a different word to refer to each set of five plagues. In these two passages, then, we find a reference to all ten plagues. The recitation of the plagues is connected with these passages and not just the latter passage which begins d’var acher, “another interpretation.”" + ], + [], + [ + "U’v’otot, this is the staff: Having mentioned all the plagues, we now go on to interpret this word as a reference to the three signs which God gave Moses to show the Israelites that he was truly God’s emissary: turning the staff into a serpent, causing his hand to become leprous when he removed it from his garment, and turning water from the Nile into blood. Even though the second two signs weren’t explicitly performed with the staff, still it was through the power of the staff in his hand that Moses was able to perform these wonders. The proof for this is the verse, “Take the staff in your hand…” The words “in your hand” are unnecessary here. It would have been enough for God to say “Take the staff…” The verse suggests that simply by having the staff “in his hand” gave him the power to perform the other wonders. Another way of understanding the reference to the staff is that it is only talking about those times when Moses actually used the staff (and not the other wonders) However Moses turned his staff into a serpent not once but twice – not only with the Israelites but in the presence of Pharaoh as well. ", + "But if we are only talking about one sign, why does the verse say otot, signs? Because there were several wonders that took place when Moses performed this act: first he turned it into a serpent, then he turned it back into a staff, and then he caused the staff to swallow all the other staves of the Egyptians!!!" + ], + [ + "U’v’moftim, zeh hadam, And wonders – this is the blood: Even though this is one of the ten plagues to which we have already made reference, we now return to the beginning of the matter and mention this particular plague again so that we can make reference to the verse, “Blood, and fire and a pillar of smoke.” According to the Ritba, the water turned to blood which was like burning fire and which filled all Israel with smoke. It appears that all three substances were involved in this plague.", + "Ani v’lo malach, I and not an angel: A gloss from the grandson of the author, David Masud Ovadiah. The Haggadah repeats this interpretation of the verse in a slightly different form: “I shall pass through the land of Egypt…I and not an angel (malach); I shall smite every first born…I and not a fiery being (saraf); I shall execute judgments…I and not the emissary (hashaliach).” Instead of simply saying shaliach, an emissary, it says hashaliach, the emissary, because the first letter of the three words, malach, saraf and hashaliach spell out the name of Moshe. This prefix on the word shaliach is surprising: either all three words should have had the same prefix or none of them should have used it. The prefix was added to point out as a comment on the tenth plague; unlike the other plagues in which Moses played an essential role in bringing them about, the final plague was completely the work of God and God alone. All three words also describe the role of Moses in the story of the Exodus. He is referred to as a malach, an angel: “And God sent an angel who brought us out of Egypt.” Moses was like the serarfim, the fiery beings in heaven because spent time with them when he was in heaven receiving the Torah, neither eating nor drinking for forty days and nights. And He as God’s shaliach, God’s emissary, sent by God to Pharaoh. Therefore, when the Maggid says, “…I and not an angel ….I and not a fiery being …I and not an emissary” – it is referring to Moses in all three cases.
This also fits with the final part of the verse: “I and not another (acher.)” The word acher, is singular even though it should have been plural, acherim, since we are talking about three types of messengers. Since all three refer to Moses, so the word acher, another, is a reference to Moses." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "Davar acher, Another Interpretation: The Maggid saw that there were five expressions in this verse, three of which were made up of two words each, and the last two were plural (suggesting more than one), he concluded they made up ten plagues. " + ], + [ + "Elu eser makot, These are the ten plagues which the Holy one brought upon the Egyptians who were in Egypt: The verse says “On the Egyptians” meaning to exclude the Israelites. None of the ten plagues affected the Israelites; these are the ten wonders which God performed for the Israelites in Egypt. The Haggadah then says “In Egypt” to exclude those plagues which God performed at the Red Sea. At the sea God struck Egypt with fifty plagues! This passage seems to agree with the opinion of Rabbi Yose, above. The Haggadah then goes on to list the plagues in an abbreviated form: d’tzach adash ba’achab in order to show how He struck the Egyptians and saved the Israelites. This is what Rabbi Samson said in the name of the Ari : Each time God struck the Egyptians, He healed Israel a little more. The abbreviation of the plagues was a mystical mantra – they are names which had the power to heal the people of Israel. By transposing the letter so that the three first letters make the word da’ab, the three middle letters make the word tzada, and the final letters make up the word chash’chab" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Rabbi Yose HaGelili omer, Rabbi Yose the Galilean said: Why was it necessary for the Rabbi Yose to tell us “these were the ten plagues that God struck the Egyptians in Egypt?” Isn’t this obvious since the plagues are explicitly mentioned in the Torah? Rabbi Yose’s statement is especially problematic since he claims that there were fifty plagues at the sea while the Mishnah in Pirke Avot claims that there were only ten plagues in Egypt and ten at the sea. One is forced to conclude that Rabbi Yose does not agree with the statement in Pirke Avot!
Rabbi Yose and the Mishnah have different understandings of the plagues and the events at the sea. For Rabbi Yose, the plagues in Egypt were different from the plagues at the sea – that is why the number is different, while the Mishnah assumes that they were of a similar nature. Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva, on the other hand, agree with the Mishnah, that the plagues were of a similar nature to one another. They believed, however, that each of the plagues had several aspects to them (fourfold or fivefold).
Since Rabbi Yose was the student of Rabbi Akiva and Rabbi Akiva was the student of Rabbi Eliezer, it doesn’t make sense to suggest they were adding on to the opinion of Rabbi Yose. These statements came before Rabbi Yose’s statement. Rather, Rabbis Akiva and Eliezer were of the opinion that the word yad, hand, is used in many places to refer to the plagues in general and does not have any quantitative meaning for the number of plagues. The final part of each of their statements concerning the plagues at the sea, then, is not part of their original statements – they agreed with the Mishnah and were simply talking about the fourfold or fivefold nature of the plagues in Egypt. Rather, the Maggid, the author of the Haggadah, added this on to their statement to make them consistent with the statement of Rabbi Yose’s statement." + ], + [ + "Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva: The analyses of these rabbis are equally good! Why do they disagree? Psalms 78:49 is taken from a chapter in which the Psalmist describes the plagues in Egypt. It describes the plagues and in the midst of the description, we find this verse which talks about the plagues more generally and not about any specific plague. We must conclude, therefore, that this verse applies to all the plagues and not to any one in particular. It suggests that each of the plagues had four or five different aspects to it. The two rabbis disagree about how one should read this verse. Rabbi Eliezer understands the first phrase from the verse, charon apo, “His fierce anger,” as an expression which refers to the other four expressions in the verse, while Rabbi Akiva understands this expression as one of five rather than a general statement followed by four statements. Rabbi Eliezer would point out that the first phrase is written in the possessive form, “HIS fierce anger,” while the others are not, suggesting that it is separate from the others. According to him, the verse should be read “He sent His fierce anger, that is – wrath, fury, trouble, and a band of emissaries of evil…” ‘The word ‘wrath’ is the first in the list of qualities of the plagues. Rabbi Akiva, on the other hand, is of the opinion that “His fierce anger” is but one of the list and is not meant to be read separately from the others. The presence of the pronoun here is not out of the ordinary and does not distinguish the first of this list from the others.
The Shelah offers another interpretation. Rabbi Eliezer’s statement is based on the verse: “Please make ( sh’lach na b’yad) someone else as your agent. The nun and the dalet, the first and last letters of this phrase, are multiples of 200. Rabbi Akiva’s opinion, on the other hand, is the basis of his explanation on this number plus the addition of the plague itself in each case. Rabbi Akiva’s explanation can also be explained in the following way: Even though the plagues are referred to as the “finger of God,” in the case of the fifth plague the word hand is used. The appearance of both of these words with regard to the plagues in Egypt would seem to be contradictory. The use of the word yad with regard to the plagues is a reference to the fact that each of the plagues also has five aspects to it. Rabbi Eliezer, on the other hand, would base his proof on the verse from Psalms so that each of the plagues has only four aspects to it." + ] + ], + "Dayenu": [ + [], + [ + "Had He taken us out of Egypt but not meted judgment upon them: The passage should have said, “If He had taken us out of Egypt but not judged them,” similar to the passage in the Torah, “I will judge the nation that they served.” But the language of Dayyenu is more appropriate. The language asah sh’fatim, to mete out judgment is used with regard to the carrying out of a punishment, and it is also used elsewhere in scripture specifically for executing judgment against the gods of other nations, as in, “I will mete out judgments (e’ehseh sh’fatim) to all the gods of Egypt.”" + ], + [ + "Had He meted out judgment against them but not against their gods: What use was it to Israel that God meted out judgment to the gods of Egypt. After all, it was the Egyptians and not their gods who enslaved the Israelites! Yet one is dependent upon the other. God does not mete out judgment to a nation without passing judgment on its gods. Both acts were performed on behalf of the Israelites. Also, while they were in Egypt the Israelites began worshipping the gods of the Egyptians – by meting out judgment on the gods of Egypt the Israelites would come to understand that they were powerless, and there is no rock other than their God." + ], + [ + "Had He meted out judgment against their gods but not slayed their first born: The order of events in Dayyenu does not follow the order of Scripture. In scripture the death of the first born precedes the judgment of the gods of Egypt: “I smote their first born and I meted out judgment to all the gods of Egypt.” This is to teach us that God does not mete out judgment to a nation without first judging its gods. The verse however reflects the aspect of the judgment which the Israelites experienced first – the death of the first born." + ], + [ + "Had He slayed their first born but not given us their wealth: There are two verses regarding the plundering of the Egyptians: one before the tenth plague and one immediately after the tenth plague. How do we reconcile these two verses – did they collect the plunder before or after the final plague? The Israelites asked the Egyptians before the tenth plague, but they did not collect the booty until after the final plague. So, too, here the plundering of Egypt follows the mention of the tenth plague." + ], + [ + "Had He had given us their wealth but not split the sea: According to the Midrash, the Israelites actually plundered the Egyptians twice – once in Egypt and once at the shore of the Red Sea after the Egyptians drowned and all their jewelry and possessions washed up on the shore. Since the plundering in Egypt took place before the splitting of the sea it precedes it here. However the reference to taking their wealth is really a reference to both occasions." + ], + [ + "Had He split the sea but not led us through on dry land: Certainly having the sea split and not being able to cross over would have been pointless! The point of this statement, then, is that God not only allowed them to cross but He allowed them to cross on dry land without mud. Elsewhere, however, it never makes a point of saying that God allowed them to cross ‘on dry land.’ Rather it emphasizes that they entered into the sea between two walls of water, with a separate corridor for each tribe. The crossing of the sea was the really important point and not the fact that it was on dry ground." + ], + [ + "Had He led us through on dry land but not drowned our enemies within it: The author should have used the word tava, drowned, instead of the word shika since this is the word which is used in scripture: “ The pick of his officers are drowned in the Sea of Reeds.” The word shika, refers to the first part of drowning. That is, first they began to sink into the depths of the sea and then they began to drown." + ], + [ + "Had He drowned our enemies but not provided for our needs in the wilderness for forty years: Scripture enumerates all the needs of the Israelites in the wilderness: bread, water, clothing, and the clouds of glory which protected them from the harsh wind and sun. All their other needs which are not explicitly mentioned in scripture are included in the words “for forty years.” “The Lord your God was with you – you never lacked for anything.” God gave them not only physical food but spiritual food as well – the manna. " + ], + [], + [ + "Had He fed us manna but not given us the Sabbath: Manna is mentioned first even though the laws of the Sabbath were given before the people were given manna at Mara. The manna fell afterward in the wilderness of Sinai. The loaves of bread which they took out of Egypt had the same taste as manna – therefore it mentioned here prior to the Sabbath. Another reason the manna is mentioned first is that the people of Israel received a number of new laws regarding the Sabbath once they were given the manna. Also, it was through the manna that the people came to understand the importance and the holiness of the Sabbath. The manna did not fall on the seventh day, and the people received a double portion of manna on the sixth day to emphasize the holiness of the Sabbath." + ], + [ + "Had He given us the Sabbath but not brought us near Mount Sinai: By bringing the people close to Mount Sinai, the Israelites acquired a sense of holiness and came to understand that God wishes them to strive for holiness. By bringing us to Sinai, God also gave us the Torah through which we attained holiness and made us worthy of entering the Holy Land, the very land of which is holy. And by entering the Holy Land we were allowed to build the Holy Temple through which we could be purified from sin and continue to live continually in holiness. This explains the final verse of Dayyenu: Had He brought us to the land of Israel and not allowed us to build the Holy Temple…" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Rabban Gamliel used to say: According to the Tosafot Yom Tov the basis of Rabban Gamliel’s statement is: “You shall say, ‘It is the Passover sacrifice to the Lord…” That is, we are commanded to recite the reason for the Passover commandments. Since we are explicitly told to recite the reason for the Passover sacrifice the same explanation is used for matzah and bitter herbs. Nowhere are we told what we are required to discuss when we recall the story of the Exodus from Egypt. Rabban Gamliel, therefore, tells us which details we are required to discuss. This is the essence of the telling of the Exodus. If one has not mentioned them, then one hasn’t fulfilled his obligation to tell the story of the Exodus. Anything else we discuss on Passover night falls under the statement, “One who expands on the story of the Exodus from Egypt is praiseworthy.” ", + "Pesach, matzah, and maror: Why are they included in this order? Shouldn’t the bitter herbs have been mentioned first since the people’s lives were made bitter before they consumed the unleavened bread and the Passover offering? Rabban Gamliel’s order follows scripture: “They shall consume the flesh on this night along with matzah and bitter herbs.” Also the first two are the essential foods we eat on this night since they point to the miraculous redemption of the Israelites more so than the bitter herbs. The matzah and the Passover offering are also obligatory unlike the bitter herbs. The bitter herb is simply a reminder of the bitterness of slavery." + ], + [ + "Pesach Sh’hayo avotaynu, The Pesach which our ancestors ate when the Temple was still standing: The verse prior to: “You shall say: It is a Passover offering for the Lord…” says, “And when your children ask you: What mean you by this rite.” The fact that the Torah doesn’t preface the answer to this question with, “And you shall say to your children,” or “And you shall say to them,” as in the case of the answers to the other children, suggests that one must ask this question and answer it even without the children’s questions. That is why we begin by asking “The Passover offering for what reason,” and then go on to say, “Because the Holy One passed over the houses of the Israelites…” The Maggid then quotes this verse as a proof text for this statement: “You shall say, ‘It is a Passover offering for Adonai who passed over the houses of the Israelites in Egypt and struck down the Egyptians and spared our houses.’”
Note that in the proof text the article et appears before both statements - “struck down (et) the Egyptians” and “spared (et) our houses.” This word comes to teach us that a first born Egyptian in an Israelite house was still stricken during the tenth plague and conversely, an Israelite in an Egyptian house was spared! Even though we have already learned this from the verse, “So that no plague will destroy you when I strike the Land of Egypt,” it is added again here to teach us that we must inform the child of all these details in telling him the story of the Exodus.
There is a surprising explanation of this verse by the author of the Korban Pesach Commentary. He explains that we learn from the verse, “You shall say, It is a (pesach) Passover offering for Adonai who passed over the houses of the Israelites in Egypt” that one should begin studying the laws of Passover thirty days before the festival. He deduces this in the following way: half the numerical value of the letter pay (80) is mem (40); half the numerical value of samech (60) is lamed (30) and half the numerical value of the letter chet (8) is dalet (4). When we combine the half value of each of these letters we have the word lamayd, learn! Another explanation: if we read the word pesach backwards it is an abbreviation for, chatzi samech potchin, One half of samech (that is, 30 days) we begin! " + ], + [], + [ + "Matzah zo sh’anu ochlim, This matzah which we eat, for what reason: The Haggadah says, “our ancestors’ dough did not have time to rise….before the King of Kings, the Holy One blessed be He revealed Himself to them and redeemed them.” When did this revelation take place and when did the Israelites go forth from Egypt? If God revealed Himself during the tenth plague, then why didn’t Israel leave immediately? God passed through the land of Egypt in the middle of the night but the Israelites did not leave until the next day. It would seem, then, that there should have been time for the bread to rise before they left. It would seem there was a delay between the time God revealed Himself and the time the Israelites were redeemed.
It would seem, then, that the reference to God’s revelation must have been in the morning when the Israelites were preparing to leave. The Israelites thought that they would have more time to prepare for the Exodus. They did not begin kneading their dough during the night. Rather they were busy plundering the homes of the Egyptians all night long! During the morning, however, they were told, “Go forth,” and the Israelites did so with no preparation. Before they could knead their dough, they were expelled from Egypt. The following verse suggests this interpretation: I, Myself, will go down with you to Egypt and I, Myself, will also bring you back.” Or it could be from the verse, “Or has any god ventured to go and take himself one nation from another…” This verse suggests that God took Israel out of Egypt when they were busy taking from the Egyptians; God revealed himself and redeemed the Israelites." + ], + [], + [ + "Maror zeh sh’anu ochlim, The bitter herbs which we eat: We have already given another explanation for why we eat bitter herbs on Passover. Here the Maggid offers a simpler explanation based on the similarity of language. We eat bitter herbs for the bitterness of Israel in Egypt. They were made bitter by the hard work they performed for Pharaoh in public works and the hard labor they performed for the Egyptians in the field. The Egyptian people were far worse than Pharaoh for their labors were meant to break the bodies of the Israelites." + ], + [ + "B’chol dor vador, In every generation: It has always been difficult for me to explain what the Maggid had in mind in composing this passage. First, what proof is there in the verse that is quoted here: “You shall tell your child on that day, saying, ‘It is because of what the Lord did for me when I went out of Egypt.’” This verse addresses those who actually left Egypt and not future generations. Even more difficult is that the passage goes on to bring a second proof text when one should have been enough.
To answer this question we must go back and analyze who left Egypt and who were the people in the wilderness. There were three groups among the Israelites: Those who left Egypt but were condemned to die in the wilderness and those who left Egypt but were under the age of 20. The third group was made up of those who were born in the wilderness but were not among those who left Egypt.
One might conclude that those who were born in the wilderness, and certainly those who were born after them, were not obligated ‘to see themselves’ as the ones who left Egypt. This latter group was neither among those who actually left Egypt or those who entered the land. Therefore the Maggid states that every generation is obligated to see itself as if it went forth from Egypt. The proof text which the Maggid brings here is especially appropriate because of the verse which precedes it: “So when the Lord has brought you to the land of the Canaanites…and you perform this rite…”. The mention of the Passover rite in this passage is superfluous since we have already mentioned it above. From that verse we might conclude it applies to those who left Egypt and were allowed to enter the land as well. This verse comes to teach us that it applies even to those who did not leave Egypt but either entered the land after being born in the wilderness or those who were born after the sojourn in the wilderness.
Having concluded from the verse, “You shall tell your child on that day, saying, ‘It is because of what the Lord did for me when I went out of Egypt’” applies to those who didn’t go forth from Egypt, how can they say that God did these miracles for them when they weren’t even there? That is why we instruct them to see themselves as if they were among those who actually went forth from Egypt since God performed all these miracles for their sake. But how about those who would come later – whose parents or grandparents were not among those who left Egypt, and who were not even among those who entered the Land since they had already settled there. To them we say, “The Holy One did not redeem our ancestors alone but even we were redeemed with them…” For this statement we bring a separate proof text. “He brought us out from there so that He might take us to the Land which He had promised to our ancestors.” Just before this verse we say, “We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand.” Our proof text seems superfluous after this verse. It comes to teach us that that even our generation who were not among those who left Egypt or those who entered the Promised Land are obligated to see ourselves as the recipients of God’s redemption from Egypt.", + "There seems to be a contradiction in this passage. First we say that we must see ourselves “as if” we went forth from Egypt (implying that we didn’t really go forth from Egypt). And then we say “He brought us forth from there…” implying that we really did go forth from Egypt! Also why does the passage say “We, too, were redeemed with them?” The word eemahem, “with them” seems unnecessary!
The Mishnah, however only includes the first of the two proof texts: “You shall tell your child on that day, saying, It is because of what the Lord did for me when I went out of Egypt.” Rava felt the need to add the second verse: “He brought us out from there so that He might take us to the land which He had promised to our ancestors.” He added this verse because the first verse suggests that this obligation only applies to those who were brought forth from Egypt and not the people of later generations. Had the Israelites remained in Egypt even one more hour they would have be subjugated forever; therefore, by taking our ancestors out of Egypt just when he did, in a sense God made sure that we would not be slaves either. Therefore Rava felt it was important to emphasize that not only were ancestors redeemed but we were redeemed as well. This is similar to what we already said at the beginning of the Haggadah in the Avadim Hayeenu passage. The first, then, teaches us that we were really redeemed, and the second that the redemption applies as much to us as it did to our ancestors. The passage as it appears in the Haggadah is actually a product of the Amora’im , or those scholars who came after them, and not the original text by the Tana’im." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "Lifeekach anachnu chayavim, Therefore we are obligated: Since we too ‘went out of Egypt,” all the miracles which God performed for them He performed for us as well. Therefore we are obligated to the One who performed these miracles for our ancestors and for us. We mention five expressions to describe our gratefulness. While they all appear the same, actually each one refers to a different aspect of the Exodus. God brought us out:
•\tFrom slavery to freedom – It was said in Egypt that no slave had ever escaped from Egypt. Israel’s liberation than went against the very power of Egypt.
•\tFrom subjugation to redemption – God redeemed the people from the difficult and harsh slavery and labor which the Egyptians placed upon them.
•\tFrom despair to joy – The depression and groaning of the Egyptians was constant while they were slaves. God redeemed us from this despair and brought us to a state of joy.
•\tFrom mourning to rejoicing – The Israelites were in a state of mourning because the Egyptians were killing their children. Also, according to the Mishnah, Pharaoh killed 150 children each day so that he could soak in their blood to cure his leprosy.
•\tFrom darkness to a great light – The Israelites started worshipping the false gods of the Egyptians so they were in a state of darkness. God redeemed us not only by giving us freedom but by bringing us back to the true worship of one God. " + ], + [ + "Halleluyah, halelu avdei Adonai, Halleluyah, Let the servants of Adonai praise the name of the Adonai: This passage illustrates the final of the five expressions, that God took us from darkness to light. The Israelites were slaves because they worshipped false gods just like the Egyptians. Therefore, we begin by saying, “Let the servants of Adonai praise the name of Adonai,” and to be “Servants of Adonai” emphasizing that we are no longer servants of the gods of Egypt. What does it mean to praise “the name of God?” There are three aspects to the name of God: how it is written, how it is pronounced and how it is vocalized. Each aspect of the four letter name of God teaches us something different about God. The written form of the name, yud-hay-vav-hay, is a reminder that God is present in the past, present and future. The root of this name is HYH, the verb to be: He was, He is, He will be. The name is pronounced Adonai which reminds us of God’s sovereignty and power, for God is the master of all. And its vocalization is based on the vowels with which the name of God is normally written: sh’va, cholom, kamatz. This is the same vocalization as he words mivorach, blessed, and l’olam, forever. These are two more qualities of God: God is full of blessing and God is eternal. Both of these words appear in the next verse of this psalm: “Blessed be the name of Adonai forever.”
This is also why the Borchu is phrased as it is: we say “Borchu et Adonai hamivorach,” and then we answer “Boruch Adonai hamivorach l’olam vo’ed.” The word baruch refers to the present, mivorach to the past, and l’olam va’ed to the future. This phrase then defines God’s written name – God is present in past, present, and future. This is also what King David, of blessed memory, meant in the opening words of Psalm 113. We say, “Praise the name of Adonai” – the written name of God in the present. “May the name of Adonai be blessed” – in the future since the vocalization of the name of God is the same as l’olam. And finally we say “From the rising of the sun until its setting the name of God is praised” - past tense. The rising of the sun is a reference to the creation of the world and the setting of the sun is a reference to the end of time. Therefore, we praise God with God’s very names in all its forms.", + "High above the nations is Adonai, above the heavens. The word ram, high, refers to both parts of this verse. God is above the nations below on earth and above the heavenly powers who represent the different nations. ", + "Who is like Adonai, our God? This passage which uses the two names of God, Adonai and Elohaynu, emphasizes that only our God has the ability to perform two opposite acts at the same time, one of compassion and one of judgment. God judged Egypt by performing ten plagues but he performed ten compassionate acts by protecting Israel from the ten plagues. ", + "Who is enthroned on high yet deigns to look down upon the heavens and earth? God looks down on the arrogant of Egypt who subjugated the Israelites as well as the lowly of Israel who were pushed down to the dust.
The word “look” here, as in other places in the Bible, has a connotation of judging. Thus, in the story of the Tower of Babel, God says, “I will go down and see the city and the tower.” Similarly in the story of Sodom and Gomorrah, God says, “I will go down and see if they have acted according to the outcry that has reached me.” ‘Heaven’ refers to the princes of the Egyptians and ‘earth’ refers to the Egyptians themselves. God looks down to judge both great and small of Egypt. But the phrase ‘God looks down’ means not only to judge but also to save. Thus, he looked down to redeem Israel from suffering. ", + "He raises the dejected from the dust: Israel was subjugated beneath the mud and bricks of Egypt, ‘the dust.’", + "From the trash heap he lifted up the needy: God lifted them from the impure and filthy worship of false gods. The reason ashpot, trash, is plural is that it refers to the fact that there were many kinds of idolatry. ", + "He raised them up among the princes of the land, the princes of His people: Why the double language here? One refers to the two ways in which God lifted up the people of Israel. First he lifted them from the back-breaking working of making bricks – this is a reference to the tribe of Levi which never was subjugated to the Egyptians because they continued to devote themselves to God. ‘Princes of His people’ also refers to the Levites who also never worshipped false Gods. When the people worshipped the golden calf, the Levites remained the princes of God by not worshipping it. ", + "He transformed the barren woman into a glad mother of children. This is a reference to the fact that even though the Egyptians cast the Israelite children into the Nile, God caused them to give birth to many more children so they went from bereaved parents to the happy parents of more children." + ], + [ + "B’tzayt yisrael mimitzraim; When Israel went forth from Egypt: We have already written above regarding the expression, “From slavery to freedom,” that there were two aspects to the enslavement of Israel. First, no slave had ever escaped from Egypt and second, the people of Israel were not only physically enslaved but spiritually enslaved as well since they worshipped the gods of Egypt. This Psalm celebrated the fact that not only did God annul these two aspects of slavery but, in fact, Israel turned these two curses into perfection by defying them. “When Israel went forth from Egypt;” – even though no one had ever done this before. “The house of Jacob from a foreign nation;” – Israel went forth from the midst of another nation even though the Israelites had become idol worshippers just like the Egyptians. The Israelites are called the “House of Jacob” here because they did not obey the will of the Omnipresent (they were rebellious just as Jacob was). But now, miraculously, all had been turned into a good quality. How so? “Judah became His holy one,” – the rebellious Jacob was transformed into Judah. We are told that whoever denies idolatry is known as a Yehudi (Jew). This title comes from the word Yehudah (Judah). “Israel from his government,” – the people of Israel escaped from the government of Egypt, something that no one had ever done before.
Another interpretation of Psalm 114: The author of the Korban Pesach follows the interpretation of Rashi about the term “House of Jacob.” Rashi says that this expression refers to the Israelite women. The Egyptians corrupted the Israelites by physically dominating their women. We are also taught that God never performs miracles for those who act falsely. We should explain the passage this way: “When Israel went forth from Egypt; the house of Jacob from a corrupting nation,” – that is, the Egyptians tried to corrupt the Israelite women by claiming that the women offered sexual favors to the Egyptians. “Judah became their holy one,” the word kadesh has a connotation of prostitution in some places in the Bible, so that “Israel was under his domination (mamshilotav),” But if that was the case then the miracles at the sea would not have been possible. Certainly the people of Israel remained faithful to their ancestors.
Another interpretation: “When Israel went out of Egypt,” a corrupt land full of lustful people. One might think that the people of Israel, especially the women, were corrupted through sexual immorality “from a nation of corruption,” that is, a nation that sought to corrupt the people through sexual immorality. But now Scripture comes to contradict this contention. “Judah (hayita) was His holy one.” As it is written elsewhere, “Israel is holy unto the Lord.” Wherever we find someone resisting sexual temptation we find holiness. They are considered holy because they resisted temptation. Since the verb in this verse, hayita, is feminine “She,” it must be a reference to the house of Jacob, the Jewish women. “Israel was under His dominion,” that is, the men of Israel were also under the dominion of God and resisted temptation as well. Why do we refer to God’s dominion? Because without the help of God they could not have resisted temptation and would have given in to their evil inclination...", + "Another interpretation: “Judah (hayita) was His holy one.” We have already explained why the verb hayita is feminine. But why is the word mamshlotav, “his dominions” plural? This is a reference to the statement of the sages: among all the tribes there were kings and judges except from the tribe of Shimon, because Zimri who consorted with Kozbi came from the tribe of Shimon. What the verse means then is, Judah produced only one (sinner) – the word hayita refers to Shlomit Bat Dibri, the unworthy mother of the person who blasphemed God. “Israel came forth from His dominions.” The people of Israel produced many governments, judges and kings because there was only one unworthy person from the tribe of Judah – Shlomit bat Dibri – the only one the Torah saw fit to mention by name. The sea saw and fled – The sea saw the holiness of Israel and it stood back before them just as the Jordan river did. If the Red Sea stood back and split, how much more so did the Jordan do so when the Israelites entered the Promised Land? From the moment that the Red Sea split, the Jordan knew that it too would spit when the time came.", + "The sea saw and it fled; the Jordan would turn back: What did the Red Sea see that caused it to split before the Israelites? It saw the casket of Joseph. Anyone who is able to resist sexual temptation is worthy of having a miracle performed on his behalf. Since Joseph resisted the temptation of the wife of Potiphar, the sea split. This is true for the living but it is even truer for the dead, for the righteous are “even more beloved in death than they are in life!” If the great sea split before the sarcophagus of Joseph how much more so would the Jordan River (which is smaller than the Red Sea) split even before it saw the sarcophagus! Why did the sea, ‘flee.’ The word for flee in the text is vayanos, and it fled: it is a play on the word neys, a miracle. Concerning the Jordan River the Psalmist uses the expression, yisov l’achor, ran backwards. Why the different expression in each of these cases? When God split the Red Sea, He caused it to flee to the right and to the left. Thus, God formed twelve isles for the twelve tribes to cross through the sea. In the case of the Jordan, which is a moving river, the back water was cut off from the moving water and as a result the water flowed backwards, as in the expression, “ran backwards.", + "", + "The other verses in the psalm continue with this line of interpretation: The four distinctions in the opening verses of Psalm 114 express what it was that the ‘sea was able to see’ that caused it to flee and split. The word “see” in the verse refers to the events described above. First the sea witnessed the condition which God made at the time of creation that would cause the sea to split during the redemption of the Israelites. We are told, “At daybreak the sea returned at its l’aytano, normal state...” L’aytano means ‘at the time that was designated’ for it during the creation. During the creation God also decreed, “Let the waters below the sky be gathered into one place.” Later when Jacob returned to the land of Canaan, the Torah says, “For with my staff alone I crossed the Jordan…” These are both signs given to our ancestors for later generations. Jacob was able to cross the Jordan with just his staff because he caused the river to freeze with it and crossed over just as the Israelites did when the entered the land of Canaan. What did the sea see? It saw the staff in the hands of Moses, and it remembered the promise made at the time of creation and through a sign in the generation of Jacob. Therefore the “sea fled” and the Jordan “flowed back.”
The mountains danced like rams, the hills like lambs… What did the mountains see? The mountains saw how Moses struck the rock and water came forth from it. When they saw this they began to quake and dance in fear! And even before Moses struck the rock the Mountains knew that this had been decreed from the very beginning of the universe – one of the ten things which God decreed on the eve of the Sabbath on the last day of the creation was pi habe’er, the mouth of the well. Therefore the mountains knew they would be struck by Moses and they ‘danced about in terror’ when the time came. In this verse the mountains are compared to rams and the hills to lambs because in both cases one is larger than the other. The Psalmist now puts a question in the mouths of the sea, the Jordan, the mountains and the hills; each answers according to its experience: “Sea, why did you flee? Jordan, why did you retreat? Mountains, (why did you) dance like a ram? Hills (why did you) dance like lambs?” The sea fled “because of the master, who created the world.” The Jordan retreated because of the “God of Jacob” who was the first to freeze the Jordan River. The mountains answered, “He turned rock into pools of water.” And the hills answered, “(He turned) the flint into fountains of water.” Thus the mountains and hills each give a similar answer just in different words reflecting their relative size." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "Praised are You Adonai who redeemed us and redeemed our ancestors: We speak of our redemption before we speak of our ancestors’ redemption. Before we can give thanks for others we must acknowledge our own personal gratitude. We see this same idea in the Yom Kippur confessional prayer: we confess our sins before we acknowledge our ancestors’ sins. We say, “However we have sinned as have our ancestors…” and we also say, “and they shall confess their sins and the sins of their ancestors.” ", + "And has enabled us (to reach) this night… Rabbi David Abudraham compares this expression to the blessing “…who has kept us in life and enabled us to reach this day.” But if that is so, why do we need to say it since we already thanked God for allowing us to reach this day. It seems to me that the essence of the blessing here is not that God allowed us to reach this day but that he allowed us to reach this night when we have an obligation to eat matzah and maror. Note that unlike the Shecheyanu, there is no lamed before the word night (halailah instead of lalailah) as there is for the word to this time (lazman hazeh). We are thanking God for enabling us on this night to eat the symbolic foods of Passover. ", + "Rejoice in the rebuilding of your city and be glad in your service: We place “rejoice” (simchah) before “gladden” (sason) similar to the verse: “Rejoice for Jerusalem and be glad for her…”", + "That we may eat matzah and maror: we do not mention the Passover offering since we do not offer it in our time when we do not have a Temple.", + "We shall eat of the holiday offerings and the Passover sacrifices: Why do we mention holiday offerings before the Passover offerings? The holiday offerings are mentioned first because the Passover offering is only consumed when we are not hungry, unlike the holiday offering which can be eaten to satisfy ones hunger. Also, the holiday offering applies to all of the holidays and the Passover sacrifice is limited to only one holiday, so it is mentioned last.", + "We shall then give thanks to You (with) a new song: Elsewhere in scripture when we speak of a ‘new song’ we preface it with “sing” (shiru) a new song to the Lord. Why do we preface this expression here with the expression “a new song” with the word nodeh, we will give thanks? While there are places in scripture that we do find a connection between the word nodeh in connection with prayer , it would have been more appropriate to use the word shiru here. One possible answer is that the Maggid used two expressions of praise here to express the two different types of redemption mentioned in the next passage: “Our redemption and the liberation of our souls.” Regarding “Our redemption,” we “Give thanks,” since it is a reference to the past redemption from Egypt. When we speak of the “Liberation of our souls,” we are speaking of the future redemption of Israel. This is a reference to the exile of the Jewish people which is really an exile of the soul since we are unable to perform many of the commandments during this time of exile and some Jews have been forced to abandon their faith. We express our hope in the end of this exile with the words that we look forward to singing “a new song.” The word shir, song, is masculine; sometimes we find the word shirah, the feminine form of the word for song. Whenever scripture uses the masculine form of the word it is generally speaking about future redemptions.
Rabbi David Abudraham challenges this interpretation. If this is the meaning of the two expressions, then why does the passage end by returning to the Exodus from Egypt: “Praised are you, Adonai who redeemed Israel?” The closing passage should reflect the expression closest to it, so it should have spoken about the future redemption. Therefore, he suggests that we interpret the two expressions, “Our redemption” and “the liberation of our souls” the other way around! “Our redemption” should refer to future redemption and “liberation of our souls” should refer to the Exodus from Egypt. It seems to me, however, since both expressions deal with redemption, the concluding blessing is appropriate whichever way you choose to interpret the previous expressions. We see this in other cases, such as the wedding blessings and the blessings for Havdalah: the final blessing is a general summary of the previous statements. For instance in the special Havdalah that we recite between the Sabbath and festivals, we say, “Who separated and sanctified Your people Israel with your holiness.” This refers to the separation of Israel from the other nations. And yet we conclude, “Praised are You Adonai who separates holiness from holiness: rather than referring to the previous expression, it is a more general statement of Havdalah. Therefore I would return to the original interpretation; that, “The liberation of our souls” is a reference to future redemption.", + "There is a remaining problem: how can this passage say, “There we shall eat the offerings and the Passover sacrifices?” Didn’t the sages suggest in the Messianic era, we would be exempt from the performance of the commandments? And if that is so, why would we be eating offerings and other sacrifices? There are different opinions in this matter. In his commentary on the Machzor, Rabbi Abraham Elnakar, points out that the implications of the statement, “And there we will offer before you the obligatory sacrifices…” suggests that even when the temple is rebuilt there will still be sacrifices and that our obligations will be the same. The Ari also suggests this in his comment on the statement, “From where do we know that the idea of resurrection is found in the Torah? From the statement, ‘You shall set aside one tenth as a gift to Lord’ – to Aaron. But how can we speak of presenting the Terumah to Aaron since Aaron is no longer alive? In the future Aaron will be resurrected and then we will give it to him again…” The implication of this statement is that we will still be giving Terumah even after the final redemption and so the obligations of the mitzvot will still be in effect.
The author of the Emek Yehoshua argues that we will not be obligated to fulfill the commandments in the Messianic era. He bases this on the fact that the shrouds in which one buries the dead can be made of shatnez, a mixture of wool and linen. This must mean that the prohibition against shatnez won’t be in effect in the time of the resurrection of the dead. In this future world the evil inclination will be slaughter and therefore there won’t be a need for even the positive commandments. Also since there people will die and then be resurrected, they would not be obligated to fulfill the commandments since they would have become exempt at the moment of their deaths. But if this is the case than why does the Maggid say that we will eat the holiday and Passover sacrifices when the temple is built, implying that we will still have an obligation to offer the sacrifices even in the Messianic period? One might argue that initially one will have to bring atonement offering for those sins that were committed before the Messianic period but once offered, no sacrifices would be necessary – certainly not the holiday sacrifices and the daily sacrifices in the Temple.", + "We can reconcile this seeming contradiction in the following way. There are two periods in the Messianic period: the initial period of redemption and the final period when resurrection takes place. During the first period, Jews will still be obligated to fulfill the mitzvot. That is what the Maggid is speaking about. It is only in the later period of resurrection that we will no longer be obligated to observe the mitzvot. This later period is known as atid lavo, “the world to come.” In the world to come we will witness not only the death of death but the destruction of the yetzer hara, the evil inclination, so the performance of mitzvot will no longer be necessary. This is what the expression matir assurim, “God frees those who are bound up,” means. Actually it should be read matir essurim, “God will exempt us from the obligations (of the Torah).” Similarly, the pig is called chazir because God shall cause it to return (chozer) to the status of permissibility. Also it will be permissible to marry a Mamzer and the Natin in the world to come. All of the holidays will be banished except for Purim, and the only sacrifice that will continue to be offered in the Temple will be the Todah, the thanksgiving offering. In musaf, then, we are speaking about offering sacrifices in the period prior to the resurrection and the world to come." + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "כוס אליהו על הגדה של פסח", + "enTitle": "Kos Eliyahu on Pesach Haggadah", + "key": "Kos Eliyahu on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kos Eliyahu on Pesach Haggadah/English/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kos Eliyahu on Pesach Haggadah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..721532b8c6fc3e87629ef20176364f082b9a9060 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kos Eliyahu on Pesach Haggadah/English/merged.json @@ -0,0 +1,482 @@ +{ + "title": "Kos Eliyahu on Pesach Haggadah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kos_Eliyahu_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "Ha lachma anya: At the beginning of the Maggid, we open the story of the Exodus with a statement in which we call matzah the bread of affliction (or possibly the bread of poverty) which our ancestors ate while they were still in Egypt. Later in the Haggadah, we explain matzah differently: we say that our ancestors ate matzah when they left Egypt; the dough did not have time to rise because they left Egypt hastily. The two explanations seem to contradict one another. In his commentary, Rabbi David Abudraham wonders why we begin the Haggadah by referring to matzah as “the bread…which our ancestors ate in Egypt.” The Torah explains that matzah was baked when our ancestors left Egypt: “For they baked unleavened cakes of dough …when they went forth from Egypt…because they were thrust out of Egypt. If matzah was the bread baked as they left Egypt, how can we say that it is also the bread our ancestors ate while they were still slaves? There is no contradiction here since the Torah also tells us that matzah was part of the meal at the original Passover sacrifice while the Israelites were still in Egypt: “They shall eat (the Passover offering) with matzah and with maror.”
Why did the Israelites eat matzah before they left Egypt? It was a portent of what was to come for the Israelites. It was a sign that they would leave Egypt in such haste that they would not have time to bake bread or for their dough to rise. Abudraham offers this explanation later when commenting on the passage in the Haggadah, “This matzah, for what reason?”
But there are other reasons that we eat matzah as well. The poor eat matzah because it takes time to digest and they will not be hungry as often. Also, it is easy to prepare so those who are hungry will not have to wait long for it to be baked when they return home to eat dinner.
We begin the Seder with this statement, ha lachma anya, so that the needy who come to our home Passover will not take offense at the type of food that we are serving them. They might assume that the reason we are serving matzah is because this is the common fare of the needy. As a result they might take offense and refuse to come to our homes. We, therefore, begin by explaining that this is the type of food our ancestors ate in Egypt and that we are following their example on this night. By explaining it in this way they will understand that we are not eating such food because we are being miserly toward the needy. Just the opposite; having referred to the matzah as the bread of poverty, we continue, “All who are hungry come and eat!” That is, even if you have enough to eat the week of Passover, if you are hungry right now (because you have been fasting in anticipation of the Seder), come and eat. “All who are needy,” - those who do not have enough provisions for the whole week of Passover “Come and celebrate Passover,” with us all the days of the holiday.
The following statements in this opening passage are all interconnected.
Now we are here; next year in the land of Israel. One might wonder, since we are eating matzah just as our ancestors did on the eve of Passover, why don’t we also offer an offering on Passover? This question is answered in this statement: “Now we are here; next year in the land of Israel.” That is, we cannot offer a sacrifice because we are here in the Diaspora. Sacrifices can only be offered in the Temple in Jerusalem. Next year may we be in the land of Israel where we can offer sacrifices on each of the festivals!
Now we are slaves; next year may we be free! But the previous state suggests yet another question. Why don’t we just rebuild the Temple so we can offer sacrifices again? To this question, the Haggadah says, “Now we are slaves; next year may we be free!” That is, because we are slaves living in this bitter exile, we are not free to rebuild the holy Temple. With God’s help, next year may we be free in the land of Israel so that neither Satan nor misfortune can prevent us from rebuilding the Temple." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "Mah Nishtana: What is the significance of each of the four questions?
1.\tOn all other nights we do not even dip once, on this night we dip twice – It is the practice of the rich to dip vegetables in some type of liquid at the beginning of their meal; if we wanted to make this meal different we only needed to dip once to show that we are like the rich. So why is it necessary for us to dip twice?
2.\tOn all other nights we eat leavened and unleavened bread, on this night entirely unleavened bread – On other nights we can eat whatever we wish, whether it is hametz, leavened or matzah, unleavened bread; we may eat one or both of them. Why only this night do we eat only matzah. It would have been appropriate to eat both of them on this night; the matzah would have been a reminder of the haste with which we left Egypt. SO why on this night do we eat ONLY matzah?
3.\tAt other times we eat any vegetables we want; why on this night bitter herbs? Usually we only eat bitter herbs as a medicinal substance for healing. Why on a night associated with great miracles are we required to eat bitter herbs? It should have been the other way around – at other times we eat bitter herbs but tonight when we celebrate a miracle we don’t have a reason to eat bitter herbs that reminds us of our bitterness.
4.\tOn all other nights we eat and drink either leaning or sitting; on this night all of us lean. On other nights people are permitted to eat either leaning or sitting, each however he sees fit. Why is it an obligation for all of us to lean when we drink wine and eat matzah?
There is also a distinction in the type of language which is used in the second and the fourth questions. While the two questions contain contrasts, in the second question we use the conjunctive (“u”), which in this case means “or,” “hametz or matzah” while the fourth question is written using the expression bein…u’vein, (either …or), ‘either sitting or leaning.’ What is the significance of this distinction? How is the custom of eating matzah different from the practice of reclining? And why are these two questions written differently from one another?
The reason for the difference in language has to do with the object of the question. The focus of the second question is on the food (and not on the one who does the eating) while the focus of the fourth question is the one who performs the act (and not the act). On a regular evening, people will eat leavened or unleavened bread with their meal, whichever they are served. Therefore we say, “chametz or matzah.” Tonight, however, they are only served (kulo) only matzah.
Leaning (at a meal) is different. Normally people will sit for part of the meal and lean for part of the meal. The question, therefore, is formulated differently. Bein u’vein implies both X and Y, while “u” implies either/or – either one or the other. We ask why on other nights can a person both lean and sit, while on this night he is obligated specifically to lean when he drinks wine and eats matzah. Leavened and unleavened bread, on the other hand, tend not to be present at the same meal since one will usually serve one or the other and not both. Tonight, however, is different since we only serve unleavened bread.
There is an interesting reason why we say kulanu misubin, “all of us lean,” in the fourth question. At first glance the word kulanu, all of us, would appear to be superfluous. The root word kulo appears in both the second and fourth questions. Unlike the second question, however, in which we say that we eat entirely kulo matzah, we don’t really need to point out that all of us kulanu lean on this night. In the fourth question the word kulanu is an allusion to the story of the Exodus. When the tenth plague struck Egypt, the Egyptians were terrified. They pressed the Israelites to leave Egypt because they thought their lives were endangered: The Egyptians were urgent upon the people to send them out in haste, for they said: “Kulanu metim, all of us are dead!” Just as they thought they were all doomed to die, so all of us recline at the Seder because all of us were redeemed from slavery." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "Avadim Hayeenu, We were slaves: The two halves of the opening statement in this passage are taken from two different biblical verses; the first half of this statement is taken from Deuteronomy 6:21 – “And you shall say to your child, ‘We were slaves to Pharaoh in Egypt…’” This verse concludes“…And the Lord took us out from Egypt with a mighty hand.” However the Maggid did not use the second part of this statement. Instead the second half of the passage, Avadim Hayeenu is taken from a different verse Deuteronomy 5:15 – “And you shall remember that you were a servant in the land of Egypt, and the Lord brought you out from there with a mighty hand and an outstretched arm.” The reason the Maggid uses a different verse for the second part of this passage is because this passage provides an answer to each of the four questions.
We begin with Deuteronomy 6:12 to fulfill the dictum that in telling the story of the Exodus, one begins with disgrace (and ends with exaltation.) Deuteronomy 5:15 contains not only a statement of exaltation but it also answers the four questions in the way it is worded.
Adonai took you out, (1) your God, from there (2), with a mighty hand (3), and an outstretched arm (4)
1.\tV’yotzee’acha adonai – “Adonai took you out.” This statement explains why we dip twice during the Seder. The two dippings represent the two blessings which God bestowed upon Israel in Egypt: first, they were redeemed from slavery to freedom, and second that it was God Himself who redeemed them. These two blessing are alluded to by these words: V’yotzee’aynu “He took us out” and adonai “Adonai.”
2.\tElohaynu misham – “Our God from there.” This is an allusion to the matzah. When the Israelites were slaves in Egypt they were not much better than the Egyptians; like them they worshipped false gods. When they were about to leave Egypt, they renewed their faith in one God and repented of their former ways. We find reference to this in the verse: “Draw out and take your lambs according to your families.” The sages interpret this to mean draw yourselves away from idolatry and bring obligatory lambs. It is known that chametz is a symbol for the evil of idolatry while matzah is a symbol of the aspect of holiness. Therefore when the Israelites ate matzah, they affirmed that their God, Elohaynu, never ceased to be their God and that they were rejecting idolatry, symbolized by chametz. That is why we eat only matzah on Passover – it is an affirmation of acceptance of God and rejection of idolatry.
3.\tB’yad chazakah – “With a mighty hand.” This expression is a reference to the tenth plague since it is the mightiest of all the plagues. Through it Israel escaped from Egypt. Regarding this plague the Torah says, “There was no house in which there weren’t dead,” As a result, there was bitterness and sorrow in every Egyptian household. We eat bitter herbs as a reminder of the bitterness we caused the Egyptians through the hand of God. Later in the Haggadah a different explanation is given for the bitter herbs, and both are correct.
4.\tU’v’zroah netuyah – “And an outstretched arm.” Because God took us out of Egypt with “an upraised hand,” without fear or anxiety, we lean at the Seder as a sign of our leisureliness and comfort.", + "We were slaves to Pharaoh in Egypt: The Maggid should have said, “Our fathers were slaves to Pharaoh and He took us out.” Why do we say that ‘WE were slaves?’ The Maggid qualifies this statement by saying: If He had not taken us out, then we, our children and our children’s children (would still be subjugated in Egypt). The mention of three generations is meant to be a hazakah, a presumption. If Israel had remained enslaved for four hundred years they would have gained the presumed status of slaves. That is why God moved up the time of redemption from the original prediction of four hundred years, and took them out of Egypt sooner. Had they remained in Egypt, they would have been subjugated for all time. After three generations the Israelites would have sunk into the fiftieth degree of idolatry and impurity and never would have been able to escape from this impurity.
That is why we say ‘we would have been subjugated’ and not “we would have been slaves,” even though the second expression is closer to the language of the Torah. It is possible for a person to be a slave but to serve his master freely. To be subjugated is to serve one’s master against one’s will.", + "Even if we were all wise, all of us were knowledgeable: This is a reference to knowledge of the world and not necessarily knowledge of the Torah. It is the way of people of knowledge and discernment to inquire into the ways of the world and to analyze the events happening about them. Even a simple Jew knows matters dealt with in the Torah as well as the story of the Exodus of Egypt. What the Maggid is saying here is whether we are knowledgeable in matters of the world or in the ways of Torah we would still be obligated to tell the story of the Exodus at great length.", + "Another way of understanding this passage is: even if we are familiar with the written as well as the oral Torah, we are still obligated to tell the story of the Exodus of Egypt at length.
Even sages and people of great knowledge must tell the story. A person should not think that one is only obligated to tell the story of the Exodus to young children or to women because they are not familiar with the story of the Exodus. Even if a group of Torah scholars are together, and there are no women or children present they should not presume that they are not obligated to tell the story of the Exodus. The colleague should not say to him, “Who doesn’t know all this?” Therefore we say, ‘even if we are all sages and discerning, and even if everyone in our circle is great in the performance of commandments, we are still obligated to tell the story of the Exodus.’ Such a group can reveal the deepest secrets of Torah and not just tell the story in a general way. That is why we say, “One who tells the story of the Exodus at length is praiseworthy.” The Haggadah goes on to give examples of scholars who did not skimp in the telling of the story of the Exodus - the sages at B’nai Brak and Rabbi Elazar ben Azariah." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "Ma’aseh B’Rebbe Eliezer: This entire gathering was made up of great sages (without women or children present) from whom no sublime meanings of the Torah were kept. We know that there could not have been women or children present because the Haggadah tells us that sages stayed up all night and drank four cups of wine, something the women or children were unable to do. Even though they knew the story of the Exodus quite well, they were obligated to stay up all night reviewing and discussing the story. While the sages connected the repetition of questions and answers in the Torah regarding the Exodus with the four children, the general lesson we learn from this repetition is that it is impossible to repeat the story of the Exodus without learning something new and different from one another. A person should not only repeat that which he already knew based on his own but should learn new lessons and insights from others. The Haggadah goes on to give an example of this in the incident of Rabbi Elazar ben Azariah. " + ], + [ + "Rabbi Elazar Ben Azariah amar, Rabbi Elazar ben Azariah said: This is similar to a teaching regarding the sage, Rabbi Abun, who is said to have learned more in his brief 28 years than a seasoned scholar of 100 years learned in a life time. Similarly, Rabbi Elazar ben Azariah was a young man of only eighteen but had already attained the wisdom of a seventy year old. Because he had so much wisdom, he was worthy of being chosen to be the Nasi, the head of the Sanhedrin. Still Rabbi Elazar was unable to learn the teaching that one should mention the Exodus at night on his own until the teaching of ben Zoma was promulgated. Once this teaching was present in the communal discourse, Rabbi Elazar ben Azariah was able to teach the ruling regarding the recitation of the Exodus at night. In other words it is not that ben Zoma taught this ruling; in point of fact Rabbi Elazar did. The Haggadah says, “Until ben Zoma interpreted the verse...” It does not say, “And ben Zoma interpreted the verse…” This suggests that once the idea was suggested, Rabbi Elazar was able to figure out the law in this case.
What was it that ben Zoma taught? Even though the word yamim generally refers to both day and night, as we see in Genesis, “And it was morning and it was evening one day,” generally we distinguish one from the other, as in “And he called the light day, and the darkness night” Therefore, ben Zoma felt it was necessary to find another scriptural reference which would make it clear that we must mention the Exodus both in the day time and at night: he interprets “All the days” – “the days” refers to the day time and “all” as a reference to the nights. The Sages and Rabbi Elazar ben Azariah also disagreed about the interpretation of the word hayecha, “your life,” in the phrase “all the days of your life.” Rabbi Elazar understands the expression “your life” as a reference to this world, while the sages who were of the opinion that one does not have to mention the Exodus at night, understood the word Hayecha, “your life,” as a reference to the time of the Messiah." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Baruch HaMakom, Blessed is the Omnipresent: Why is the word Baruch repeated four times in this introductory passage? And why is God referred to here as HaMakom, literally, “the Place?” In commenting on the verse: The Lord came from Sinai; And rose from Seir to them; He shined forth from Mount Paran…” He sages ask why it was necessary for God to go forth from Mount Seir which was the dwelling place of Edom , or Paran which was the home of the Ishmaelites? We learn that originally God went to the other nations and offered them the Torah before He offered it to Israel. He offered the Torah to Edom but they asked “What is written in it?” When they heard that it contained a prohibition against murder, they said: “How can we accept the Torah? This was the strength of our father, Esau, of whom it is written, “And the hands were the hands of Esau,” and of whom it was written, “By the sword you shall live!” God then went to the children of Ishmael and offered the Torah to them. They asked: “What is written in it?” God said to them, “You shall not steal!” They said: “Master of the Universe, our father was a thief; You blessed him by saying, ‘He shall be a wild ass of a man; his hand shall be in everything and every man shall be against him.’”
(God continued to offer it to others) until he came to Israel and they accepted it. It seems that God purposely mentioned ‘You shall not kill’ to the Edomites and ‘You shall not steal’ to the Ishmaelites because he knew that they would not accept the Torah on these conditions. God knew that they could not accept teachings that went against their way of life. He really did not want them to accept the Torah so he presented it to them in a way that would have to refuse it. Only then did he go to Israel and offer them the Torah.
That is why we say Baruch four times. We say it once to thank God that he did not give the Torah to the Edomites (Blessed is the Makom) and once because He did not give it to the Ishmaelites (Blessed is He). And we call God HaMakom, the place or the Omnipresent, because God created ‘a place’ that allowed the other nations to refuse the Torah so Israel could accept it (blessed is the one who gave the Torah to His People Israel.) Finally the fourth Baruch statement is thanksgiving that God did not give the Torah to the angels, but to human beings!" + ], + [ + "Hacham mah hu omer? What does the wise child ask? In order to understand the wise child’s question and answer, we must first understand the three categories of laws in this passage: (edut) testimonies, (chukkim) statutes and (mishpatim) judgments. Testimonies (edut) are those practices which testify to the haste with which the redemption took place, such as the matzah which did not have time to rise because the Israelites left so quickly from Egypt. The Passover offering is one of the statutes (chukkim); the Torah says, “This is the statute of the pesach offering.” Judgment would apply to procedural rulings such as which part of the Passover meal should be consumed last. The wise child, then, asks about all the types of laws as well as the protocol which applies to them. In our time, when there is no Passover sacrifice and we eat the matzah first, we are left to wonder if it is still necessary to eat a little more matzah at the end of the meal as well. Similarly, in the time of the Temple, one might wonder if it is still necessary to eat a little bit of the Passover offering at the end of the meal since we have already consumed a whole meal and are no longer hungry. The mishpatim, the judgments, answer the question in each of these cases – we are still obligated to eat the matzah (in our time) and the pesach offering (in the time of the Temple).
But if this is the meaning of the three terms, then the question in the Torah should have been phrased, “What are the judgments of these testimonies and statutes,” since the essence of the question was the procedural rulings for each of the statutes and testimonies. The wise child put the mishpatim last in order to show us that he understood that his question was about the final part of the Seder meal, either for the matzah (afikomen) or the pesach offering. He then answers them in their proper order. So first we ask about the matzah since it is a reminder of the Passover offering. Since the pesach offering had to be eaten when the celebrant was no longer hungry, so too the last bits of matzah which we call the afikomen had to be eaten at the end of the meal when the celebrant was no longer hungry, we observe the same law for both of them – we have them at the end of the meal. The Mishnah tells us, “One may not add afikomen after the pesach offering,” it is called the afikomen which means Afiku minei metikah, “Bring out all types of sweets.” We do so that the taste of the final matzah/pesach will remain in our mouth all night. And then we continue to tell the story of the Exodus all night long." + ], + [ + "Rasha mah hu omer? What does the rebellious child ask? There are several questions raised by this passage. What did the rebellious child have in mind when he asked this question? What does the Haggadah mean when it says that one should ‘blunt his teeth?’ Also, this last expression is superfluous – it would have been enough if the Haggadah had said, “You should say to him, ‘It is because of this….’” Another difficulty in this passage is how the Haggadah answers the Rasha. The answer that we give is the same answer that is given to the fourth child, the one who does not know how to ask.
The Rasha is really asking about the pesach offering. Since one is required to eat this offering at the end of the meal when the person is no longer hungry, the Rasha wonders, “What is the purpose of this offering?” Most sacrifices are consumed as the main course of a meal, but not this one. Since there is no physical pleasure in eating the pesach offering, the Rasha wonders why we even bother eating it at all. The Rasha asks, “What is this offering/service to you?” Since he says “this offering” it must mean a very specific offering – the pesach offering! What is the point of this offering since you get no physical pleasure from it? In all the other sacrifices either the priests or the supplicant gets to enjoy the offering by consuming part of it.
The Torah answers the Rasha’s question by saying, “It is a pesach offering to the Lord;” that is, this offering is not for you but for God and therefore you are not supposed to enjoy it! The pesach offering is not to satisfy the body but to fulfill our obligation to God.
How does one answer the Rasha? One does so by acknowledging that he is disassociating himself from the community through his words. One then answers him by being as caustic and sarcastic as he is. Even though this verse doesn’t really refer to him, we use it to answer him so that we treat him as if he knows nothing. We interpret the verse as a reference to him and thereby ‘blunt his teeth’ to aggravate him. In affect we say to him, “Since you wanted to know about why you can’t enjoy the offering, instead of offering it for God’s sake, we want you to know that God did all this for me and not for you – had you been in Egypt, you wouldn’t have been redeemed.”" + ], + [ + "Tam mah hu omer? What does the simple child ask? We began by saying there are two reasons we eat matzah on Passover: first because it was the food of slaves since it takes a while to digest; and second, because our ancestors did not have time to allow the dough to rise when they left Egypt in great haste. When the simple child sees the matzah, he is immediately impressed with the fact that it is different than leavened bread. The word mah, what, has another meaning: it can imply “small”, or “lowly.” When the simple child, then, says: “look how small and insignificant this is!” He is asking: “Why is this matzah so important when you could make leavened bread that is so much better than it?” To this, one answers that the reason for the matzah is not because of its importance but because God took us out of Egypt with a mighty hand; that is, God forced their hand and they made us leave Egypt very quickly so that even our bread didn’t have time to be baked! Therefore the matzah is a reminder of both our time as slaves and the pressure of the Egyptians to get us to leave Egypt quickly, and therefore it is a symbol that should humble us." + ], + [ + "Sh’ayno yodeah lishol - The one who doesn’t know to ask: The passage that follows the “child who does not know how to ask” talks about the time when “matzah and maror are placed before you.” This is surprising since it should have said, at a time when “pesach, matzah and maror are placed before you.” This statement, however, was written after the destruction of the Temple so there was no longer a Pesach offering. But even if it is from the period when the Temple was still in existence, one could argue that since they would tell the story of the Exodus first, they would only put out the matzah and maror since the Pesach offering would get cold and it was not consumed until the end of the meal.
Why does the Haggadah say, aht p’tach lo, “You shall open for him”? The language here should have been the same as the Bible, hagayd lo… “you shall tell him” or it should have been the same language used to offer the answer to the wise son, emor lo, “You shall say to him.”
Another question: the biblical verse says, ba’avur lo, “It is because of this….” Since we are talking about matzah and maror, the verse should have used the plural pronoun, ba’avur elu, “it is because of these.”
And yet another question: the verse goes on to say, “It is because of this that the Lord did for me when I went forth from Egypt.” The Torah should have specified what it is that God did for Israel when they left Egypt rather than just alluding to it.
Since each of the four children is supposed to ask and only the fourth child doesn’t do so, we provoke him by speaking acting in a strange fashion. That is why the Haggadah says Aht p’tach lo, “You open it for him.” Since he does not ask questions by himself you must get him to open up and ask questions. Give him the space to ask questions. From the way you speak to him he will know about what to ask questions. When you say to him “Because of this,” he will respond, “Why did you say ‘This’ since there is both matzah and maror on the table? Which one are you talking about – the matzah or the maror?”And when you say to him, “Which the Lord did for me,” he will respond by saying, “what exactly did God do for you?” That is why the biblical verse is written in this fashion – to encourage the fourth child to ask questions! He must ask questions so that we can answer questions in telling the story of the Exodus to him. Our answer to the fourth child is not specific but more general: “It is because of this whole night and all the miracles and wonders which God performed for me that I am celebrating this holiday and recalling the story of the Exodus. The generic nature of the answer is purposeful: we are not referring to anything in particular when we answer this child but to the whole evening and the larger events which it celebrates: “It’s because of all of this that God did for me.” In other words we give a simple generic answer rather than one that focuses on the details.
The passage that follows the one about the child who doesn’t know how to ask, then, really focuses on helping him understand why we do it at this particular time and not on Rosh Chodesh or even the day before the Passover. By telling him “it is because of this” he will come to understand that we celebrate this occasion at that time when the matzah and maror are placed on the table. We are explaining to him what it is that makes this moment special and auspicious for telling the story of the Exodus. In this way one is able to open our discussion of the uniqueness of this evening – with unique symbols that prod our interest and curiosity. In a sense, we point out the symbols and the specialness of the night so that this child will become interested and curious. Lest he think that we do this whenever these symbols are placed before us, we also say “On that day” so he will understand that it is on that special day and not on other occasions such as Rosh Chodesh… " + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Mitchilat ovdei avodah zarah, Originally our ancestors worshipped idols: The Haggadah states, “Originally, our ancestors worshipped idols but now God brought us close to His service.” The proof text for this statement, however, only proves the first part of the statement, “Originally, our ancestors worshipped idols,” and not the second half of the statement, “But now God brought us close to his service.” So why does the Haggadah bother to include the second half of the statement?
The proof text to this statement is also problematic. It states, “In olden times your forefather, Terach, the father of Abraham and the father of Nachor, lived beyond the Euphrates and worshiped other gods…” But if we are talking about worshiping other gods, then the verse should have mentioned Terach and Nachor and not Abraham.
Furthermore, why was it necessary to say “I brought your father, Abraham?” It wasn’t necessary to tell us that Abraham was our father. Finally the passage from the book of Joshua states, I took your father Abraham...and led him (b’chol) though the whole land of Canaan.” It would have been fine to say, “I led them to the land of Canaan.” The word b’chol, “through the whole,” was unnecessary.
The Talmud says that when we tell the story of the Exodus from Egypt we should begin with shame and end with exaltation. The sages disagree about what accounts for the “shame:” One says that it is slavery and the other says it is a reference to idolatry. When we say “we were slaves in Egypt,” we conclude the statement, “God took us out of there.” So, here, when we say make reference to the shame of slavery, we also make mention of worshipping the One God in the Temple. The point of this statement is that not only did Nachor and Terach worship idols, but that even Abraham originally worshipped idols long ago before he came to a belief in the true and eternal God. " + ], + [ + "V’ekach et aveechem, An I took your father: That is, God took our father, Abraham, and his descendents as His own special portion and God set him apart from all others for true worship. That is why we refer to Abraham as “Your father.” By referring to Abraham in this way we are reminded that the actions of our ancestors are a sign for future generations. In future generations our ancestors in Egypt would reject idolatry and embrace the worship of God just as Abraham did. One could read this verse, “I will take your father just as I took Abraham.” God took Abraham from beyond the Euphrates, which was a place of idolatry and impurity, and brought him to the land of Canaan, which was a holy land. The statement, “through the whole land of Canaan” is a reference to the statement in Genesis, “Rise, walk through the land and walk through it, the length of it and the breadth of it,” in which God tells our forefather to walk throughout the land. By walking the length and width of the land Abraham took possession of the land for himself and his ancestors afterwards.
Continuing the interpretation of the proof text from the book of Joshua: “I will increase his seed,” this is a reference to Ishmael. The word, arbe, “I will increase” is written without the letter hay at the end of the word to teach us that Ishmael did not become God’s chosen seed. “I gave him Isaac,” Isaac would inherit Abraham’s name. “And I gave Jacob and Esau to Isaac;” even though both were Isaac’s sons, God gave Esau an inheritance outside the land of Canaan (Mount Seir) so that the land of Canaan would remain the sole inheritance of Jacob. It was still necessary, however, for Jacob and his descendents to be enslaved in Egypt so that they would fulfill God’s promise to Abraham, “Your seed shall be strangers …and the fourth generation shall return here. Therefore, the passage concludes, “And Jacob and his sons went down to Egypt." + ], + [ + "Baruch shomer havtachto, Blessed is the one who keeps His promise: There are several questions in the coming passages. First, why do we bless God “who keeps His promise.” Doesn’t this go without saying? Even regular decent people are expected to “keep their promises.” So why does the Haggadah make a point of praising God who keeps His promise?
Later on, the Haggadah goes on to say, “And it is that (promise) which God kept for our ancestors and for us.” Since God’s promise to Abraham was only for those people who were in Egypt, why do we continue to thank God as if He kept His promise for us as well? Finally, there are a number of questions on the next passage, “My father was a wandering Aramean.” Why does the Haggadah say that “Laban sought to destroy our forefather Jacob;” actually he only “considered” destroying Jacob. He didn’t act on his thoughts! Second, it seems strange that the Haggadah seems to downplay Pharaoh’s decree by saying that he only decreed against the males. Finally, the Hebrew verb would appear to be incorrect here. The text says oved avee instead of he’evid avee for the expression, “An Aramean tried to destroy.” The verb root OVD means “to destroy.” When written oved, it is an intransitive verb while he’evid (from the same root) is a transitive verb. He’evid would have been the proper verb for saying Aramean “tried to destroy,” while oved would mean “a destroyed Aramean.”
Rabbi David Abudraham amends the text so it says, “The Holy One calculated the end” (in the past tense) instead of the accepted text which says “The Holy One calculates the end” (in the present tense), since this passage refers to an event that happened in the time of the Exodus. But this does not solve the textual difficulties since we begin by saying that God keeps His promises, also in the present tense, suggesting that God’s acts refer not only to the distant past but the present as well. Once again we have an example of the rabbinic statement that “the actions of the ancestors are a sign for their children,” that is, that what happened to our ancestors long ago repeats itself in generation after generation. We see this in God’s promise to Abraham: He tells him that our ancestors will be strangers “in a land not theirs.” In does not mention Egypt because God’s promise applied not only to Egypt but to subsequent generations as well. We see this in the case of Laban – like the story of the Exodus, Jacob went forth from the house of Laban with great wealth just as Israel would when they left Egypt. Also Balaam, who was a descendent of Laban would eventually be punished for trying to harm the people of Israel. Similarly in time to come Israel will be redeemed and its enemies will be punished not only during the Exodus but in future generations as well. It is for this reason that we say Baruch “Blessed is the One” twice at the beginning of this passage. We thank God not only for keeping His promise in Egypt but in future generations as well. We then go on to say that it was exactly that promise which God kept not only for our ancestors but for us as well. Therefore this passage should be stated in the present tense since God continues to keep His promises from Jacob and Laban, from the Exodus from Egypt and onward." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Translators Note: Some considerations for style and terminology
Throughout the next section of the Haggadah, the text offers an extended interpretation of Deuteronomy, 26:5-8. In each passage, a piece of these verses is quoted; the Haggadah then offers an interpretation of what it means often accompanied by a proof text taken in most cases from the opening chapters of Exodus although other sections of the Bible are quoted as well such as Song of Songs and Chronicles. The purpose of the proof text is twofold: sometimes it serves to support the unique interpretation of the Deuteronomy verses and sometimes it simply serves to expand our understanding of the verses from Deuteronomy by adding something we might not have otherwise noticed. Rabbi Eliyahu attempts to help us understand what the proof text adds to our understanding of the passage from Deuteronomy. He tries to discern what the Maggid, the compiler of the Haggadah, might have had in mind by juxtaposing verses from Deuteronomy with other parts of the Bible. The word Maggid, then, is used throughout this section to the author or the editor of the Haggadah.
Tze u’limad, Come and Learn: This passage suggests that Laban was worse than Pharaoh. In the context of telling the Passover story, this seems quite strange. The Haggadah, however, instructs us to consider how Laban “sought to destroy” to our forefather, Jacob. Laban not only thought about hurting Jacob and his family. He set out with the intention of harming them and would have done so if God had not intervened and appeared to him in a dream warning him to leave Jacob alone. At first glance one might presume that Pharaoh was worse than Laban; Pharaoh, however, never had planned to annihilate the entire nation and was motivated out of fear that the Israelites might join Egypt’s enemies. Pharaoh wished to subjugate the nation, not destroy them. Laban, on the other hand, sought to destroy Jacob and his offspring completely.
This is implied by the words of the Torah, Arami oved avi, (“Laban sought to destroy my father”). The Torah uses the word oved, “destroy” rather than the word he’evid, “caused destruction;” transitive verb rather than the causative verb implies that his thoughts and plans were as destructive as if he actually succeeded. Also the word oved, which is present tense, implies that Laban and his descendents would continually try to destroy the children of Israel.", + "[The author’s grandson adds the following: Tze u’limad is a proof text for the earlier statement in the Haggadah, that, “In every generation they have risen against us to destroy us.” In what way is Laban a proof that people would arise in every generation to destroy the Jewish people? Ramban and other commentators teach us that whatever happened to our ancestors as recorded in Genesis is a sign for their children, after them. The Ramban points to the each event in Genesis and shows how it later happened again to the people of Israel. In the case of Laban, we know that he set out to destroy Israel from his words in Genesis: “I had it in my power to do you harm…” proving that it was Laban’s intention to harm the entire family and that he pursued them to destroy all of them. However he goes on to say, “But the God of your father said to me last night, ‘beware of attempting anything with Jacob, good or bad.’” This incident is evidence that in every generation there will be those who rise up to do harm to the people of Israel were it not for the protecting presence of God]
Rabbi Isaiah Segal Horowitz, the author of the Sh’nei Luchot Habrit, offers the following comment on the statement of Rabbi Yosi HaGalili in the Haggadah. The verse, “Please, Lord send someone else as your agent, contains the word na, please, and the word yad, hand. When these two words are combined they spell Adonai. These letters can also be inverted so that the daleth-nun spell judged and the yud-aleph refer to are a reference to the two names of God – yud-hay-vav-hay and aleph-hay-yud-hay. The aleph-yud are also a reference to the beginning of Exodus 12, in which Israel is commanded about the Passover offering on the first day of the month (aleph) and they are told to set aside the lamb on the tenth day of the month (yud). What is the significance of these two names of God? First when Moses asks what God’s name was, he was told to say: “Eheyeh sent me” and later Moses says, YHVH, the God of your fathers, the God of Abraham, Isaac and Jacob, has appeared to me…”
The combination of these two names is explained by the Kabbalists by means of numerical calculations. In the book of Daniel we read, “Open Your eyes and see our desolation.” The word pikach, open, has the numerical value of 188, the same as the Tetragrammaton, the four letter name of God when it is calculated with a complete aleph, and the word aynecha, your eyes, has the same value as the Tetragrammaton when it is calculated with the complete yud, which is 161. Together these two names are known as the two eyes of God which look upon Israel and watch over them to save them from disaster. These two names are also referred to as the seven eyes of God which are designated for saving the righteous, as it says, “Seven times the righteous person falls and gets ups, while the righteous are tripped by one misfortune.” There are four ways to calculate the Tetragrammaton and three ways to calculate the name eheyeh.
This is the meaning of the verse, “But I will execute judgment on the nation they shall serve.” The name Adonai is made up of four letter: aleph-dalet-nun-yud. The letters dalet-nun which spell “judgment” refer to the Egyptians, and the other letters aleph-yud are a reference to the compassion of God for the Israelites. These letters are also the first and final letter of the word Anochi - “I.” And the remaining letters kaf-nun are a reference to the twenty wonders which God performed in Egypt and at the sea (the letter kaf is 20). The letter nun (50) is a reference to the fifty days until the giving of the Torah at Mount Sinai. The Torah says that Acharei chain, “afterwards (chaf-nun spells chain, the Hebrew word for “afterwards”) they went forth with great wealth” –in other words after all the miracles in Egypt and at the sea and the events at Sinai the people were blessed with great treasures!! The great wealth was not what they took out of Egypt but what they received at Sinai. Why then does it say that they went forth (from Sinai) – didn’t the people go forth from Egypt? This is a reference to the statement in Exodus that when Moses went forth with the people to Sinai." + ], + [ + "Vayered Mitzrayaima, Jacob went down to Egypt: It is difficult to understand how Jacob could leave the Holy Land and go down to Egypt since it was a place of impurity and abominations. God says to our forefather: “Do not be afraid to go down to Egypt;” this implies that Jacob was fearful of going to Egypt. Because this was God’s desire, Jacob went to Egypt against his own will. The reason that God sent him to Egypt was to fulfill the prophecy which God made to Abraham in the Covenant of the Pieces: “Your offspring shall be strangers in a land not their own…” Since Jacob was distressed about leaving the land of Canaan and going into the Diaspora once again God said to him “Do not be afraid,” for I will make you a great nation there.", + "Vayagor sham, And he dwelled there: This expression is superfluous; it would have been enough for the Torah to tell us that “Jacob went down to Egypt.” This Hebrew verb gur suggests only temporary residence rather than taking up permanent residence. It was never Jacob’s intention to remain in Egypt permanently or to be considered among the citizens of the land. And he only did this to fulfill God’s prophecy to Abraham, “You offspring shall be gerim/temporary residents (the same verb)…”" + ], + [ + "B’mahtay miat, few in number: The Haggadah could have used an earlier verse in the Torah as a proof text for the statement that the Jews who went down to Egypt: “All the souls of the house of Jacob were seventy.” Instead it uses a verse which concludes: “And now He will make you like the stars in the heavens,” since this supports the very premise of the telling: even though Jacob’s family was small, God made them “as numerous as the stars in the sky.”" + ], + [ + "Vayehi sham l’goy gadol, and there they became a mighty nation: The Haggadah comments: “Israel became distinctive (mitzuyanim) there.” This word implies that the Israelites were recognizable both in their bodies and in the clothing they wore. Anyone who saw them immediately knew that they were from the seed of Israel; not a single one of the Israelites wore Egyptian clothing, or cut his hair in the fashion of the Egyptians so that they could escape bondage by blending in with the Egyptians. The Ritba, Rabbi Yom Tov ben Avraham Ishbili , draws this teaching from the word goy, nation, which implies that Israel remained a distinctive nation. But if that is how we learn this teaching, then why is it necessary for the Torah to tell us that they were a goy gadol, “a mighty nation.” The word “nation” does not necessarily imply that they were “a mighty nation.” The verse goes on to explain the continuation of the verse by saying that they were gadol v’atzum, “both great and mighty.” The Pesikta explains the word mighty in the following fashion: Israel was considered great because Joseph had left instructions in the palace that they were to feed the family of Jacob according to the number of people and children. But when the Israelites increased at such a great rate they had to stop feeding them. Thus the word gadol implies that they were of high status and great importance. People of great importance are fed by royalty. The word gadol, then, implies importance and not quantity. And the next statement in the Haggadah is not a comment on gadol but on the word atzum – not on their status but on their quantitative number.", + "Gadol v’atzum, Great and mighty: The Israelites did not all increase in the same way. The word atzum, mighty, is understood as many while gadol, great, implies importance. The proof text which suggests that Israel increased contains four different terms to describe the four different ways in which the Israelites increased, including “multiplied, swarmed, increased and became mighty.” While the tribe of Levi had a natural increase in population because it was not subjugated by the Egyptians, those who were enslaved and oppressed increased at an unnaturally fast and significant rate like certain species of animals. The word paru, they increased, is usually used for human beings. The Torah describes the increase of others with the word vayishritzu, they swarmed, from the word sheretz which refers to a crawling insect or creature. Some became many, vayirbu , which is a word associated with fish, and still others became mighty, v’ya’atzmu, a word used to describe the mighty increase of locust. " + ], + [ + "V’rav, and many: There are several problems with our understanding of the proof text from Song of Songs. The sages commented on the proof text, b’aday adaim, they became fully adorned, rather read this as b’adarim adarim, flocks and flocks of sheep.” Why was it necessary for the Midrash to interpret this expression in this way rather than leaving it in its plain sense? Furthermore, this verse uses a strange word in conjunction with this expression: v’tavo’i b’aday adaim, literally “you came fully adorned,” when the word vatehi, and you shall be, would have been a better choice. The expression aday, is usually used to describe beautiful adornments such as clothes or jewelry, but here this verse goes on to say, “But you were completely naked.” So aday cannot mean adorned in the normal sense of the word. That is why the sages interpreted the word to be adarim, flocks, instead.
We can now begin to understand what this verse is speaking about. The verse from Deuteronomy contains the word v’rav while the proof text contains the word r’vava. While these words are connected (they both come from the same root word) r’vava implies an increase in number while the word v’rav implies a growth in strength. Both of these meanings are implied in the proof text, v’tarbee vatigdalee, “they grew mighty and greater.” According to the Midrash when the Israelite women gave birth they would go out and give birth in the field. God would then put a rock in the hand of each infant from which it would imbibe on milk and honey. From this we learn the Israelites became not only many but mighty, well beyond the normal dictates of nature. When the children were old enough they would enter the cities and join their families in flocks like sheep. Their great increase in number allowed them to reach the allotted number at which God promised to redeem them sooner than was originally anticipated.
According to the Midrash, Shadaim nachonu, “breasts well fashioned,” is a reference to Moses and Aaron. “Your breasts are like two doves” – these are Moses and Aaron because through them Israel nursed from the divine blessings above. Rabbi Moshe Alshich, the great Torah scholar, explained that because Moses and Aaron taught Torah to the people of Israel, they were compared to great towers, as in “My breasts are like towers:” these are scholars of Torah. Another reason the people were able to leave Egypt sooner is because of the severity of the oppression. The verse says, “Your hair grew long.” The word for hair, sai’ar, is similar to the word sa’ar as in sa’ar binafsho , troubled soul. Rashi interprets this word to mean bitterness of soul. It was the bitterness of their experience which caused God to redeem them sooner. The people of Israel had no commandments to their credit that would give them the merit of redemption; there needed to be some type of arousal from below. This is what the text means when it says they were naked and bare. God gave Israel two mitzvot – the blood of the pesach offering and the blood of circumcision – to bring about this arousal from below that would motivate God to redeem Israel." + ], + [ + "Vayarei’u otanu ha’mitzrim, The Egyptians dealt harshly with us: It seems strange that the Torah blames Egypt and not Pharaoh for the enslavement of Israel. Elsewhere we are told, “They built garrison cities for Pharaoh,” implying that it was through the advice of Pharaoh that the Israelites were enslaved. Prior to this verse we see that it was the Egyptians who actually came up with the plan to enslave Israel. Pharaoh told the Egyptians: “Behold, the Israelites are greater and mightier than us, ” and that he was afraid that they would increase and fight against the Egyptians. He then said to the Egyptians, “Let us deal wisely with them;” and asked them to come up with an appropriate plan to decrease the number of Israelites. The people then came up with the plan to subjugate the people of Israel by forcing them to build and through hard labor. Even though Pharaoh instigated the discussion, it was the Egyptians who actually came up with the plan.
This servitude was to be constant so that it depleted their strength and they would be unable to cohabit with their wives; in that way the Israelites would decrease in number. We also learn that Egyptians forced the Israelites to work day and night (for the same reason). The Torah suggests that it was the Egyptians who enslaved Israel. The Torah says, vayseemu otam saray missim, “They placed upon them task masters. ” and not vaysaym, “He placed upon them,” implying that it was the Egyptians and not just Pharaoh who subjugated the Israelites. The idea of enslaving the Israelites belonged to the entire Egyptian people." + ], + [ + "Vaya’anunu, and they oppressed us: The Egyptians not only made them work hard, each according to his or her ability. They also set a corvee upon the Israelites which increased daily. Anyone who did not do the allotted amount of work was severely punished. We learn this from the verse which says “They placed saray missim upon them,” literally, ‘officers of the corvee,’ whose job it was to measure the allotted amount. In this way they increased the oppression of the Israelites through the people who measured the daily corvee.
Connected with this explanation is a comment by Rashi. So why then is it ‘taxes’ instead of just ‘tax?’ Why does the text say saray missim, literally, ‘the officers of the taxes’ (plural) rather than saray mas, officers of the tax (singular)? We see elsewhere that in constructions such as this one in the Bible with two connected nouns, if one noun is plural, the second noun is also plural. Another reason for this is that there were many tasks involved in making the bricks: gathering water, shaping the bricks, preparing the plaster, digging for the mud, etc. Each of these tasks had a taskmaster of its own and each one was a tax or corvee; so we refer to the masters of the taxes. " + ], + [ + "Vayitnu alaynu avodah kasha, they placed hard labor upon us: Besides the hard work which the people of Israel had to perform for Pharaoh, they were forced to perform hard work for the people of Egypt as well. The Egyptians treated the Israelites as their personal slaves. This is what the proof text teaches us: “The Egyptians subjugated the Israelites with hard labor.” Thus, the two phrases in the verse here refer to two types of enslavement: “They oppressed us, “refers to the hard work Pharaoh imposed on the people, and “they placed hard labor on us,” refers to the oppressive work which the Egyptians placed on the Israelites. Similarly we can interpret the verse, “They embittered their lives with hard work, with mortar and bricks,” as the work they performed for Pharaoh, and “With all sorts of tasks in the field,” as a reference to the work they performed for the Egyptian people. The work they performed for the people was also avodah farekh, oppressive work that was meant to break the bodies of the Israelites. Pharaoh did not stop his people from doing this for it was his desire to oppress the Israelites." + ], + [], + [ + "Va’nitzak el adonai elohay avotainu, We cried out to the Lord the God of our ancestors: Why did the Maggid choose the verse, “It happened in the course of many days that the king of Egypt died; and the children of Israel groaned because of the servitude and cried…” This verse suggests that Israel’s groaning and crying was of a more general nature. They did not ask God to free them from the hard labor or to save them from the Egyptians. Rather they gave a groan and a sigh but did not give verbal expression to their suffering. Despite this, God knows what is in the hearts of human beings when their sighs rise up to Him. That is why the verse mentions their slavery twice (“They groaned from the slavery….their sigh rose up to God from the slavery.”) That is, it was not their words which motivated God to save them, but the sigh that resulted from their hard work and servitude." + ], + [], + [ + "Va’yishma Adonai et kolaynu, And Adonai heard our voice: The proof text used in the Haggadah suggests that it was not just their prayer but God’s remembrance of His covenant that led Him to redeem the people. We have yet another verse later in Exodus which explicitly says this, “I heard the groaning of the people of Israel and I remembered My covenant.” So why doesn’t the Maggid use this verse as the proof text to make this point instead of the one quoted in the Haggadah? There are two reasons: first, because the verse that is quoted in the Haggadah appears first in the Torah; and second, because Exodus 2:24 explicitly mentions that this is the covenant of Abraham and Isaac." + ], + [ + "Va’yaar et onyay’nu, He saw our affliction: We already mentioned above that the reason for the constant work of the Israelites was to weaken them so that the men would not engage in procreation with their wives, and in this way it would cause a decrease in the population of the Israelites. The Haggadah now mentions that God saw this affliction and understood the reason for it. He therefore caused the opposite to take place – the more the Egyptians tried to decrease the population of the Israel through slavery, the more they increased in number." + ], + [ + "V’et AMALaynu, And our toil: How does the Haggadah conclude that the term AMALaynu, toil, must refer to children? The verb AMAL, to toil, is the similar to the expression used in the Book of Jonah: “Do you care more about a gourd for which you did not work (amal’ta) and which you did not grow…” Rashi explains the word amal’ta implies agricultural efforts, “‘for which you did not work;’ by planting, reaping, and harvesting, and watering.” Just as a farmer must toil to raise his crops, so a parent toils in raising his children. Here the word AMAL is used with regard to raising children: one must provide for them and work hard to marry them off. The term banim in this explanation applies to both sons and daughters, as in the verse “You are children (banim) to the Lord your God.” God saw that the Israelite boys were being cast into the Nile River and that the Israelite girls were being kept alive so that they could be used for licentious activities. This is implied in the proof text which says, “Cast every boy in the river…and let every girl live,” for the purpose of sexual favors. God, who knows the secrets of human beings hearts saw this and knew what Pharaoh’s intentions were." + ], + [ + "V’et LACHATAZaynu, our oppression: the word lachatz has two meanings. Sometimes it is used for oppression as in the verse, “You shall not oppress the stranger.” And sometimes it is used in the sense of physically pressing someone one or pushing and hurrying them to complete or do something. The Maggid explains that the implication of the word is be found in the second meaning: the task masters pressed the Israelites and not the oppression of servitude." + ], + [], + [ + "Va’yotzee’aynu adonai mi’mitzraim, And Adonai took us out of Egypt: The interpretation that Israel was not redeemed by “an angel,” or by “a fiery being (saraf)” or by “an emissary” is based on the fact that the proof text contains three expressions, “I passed through…I smote….I performed judgments.” These three expressions emphasize that it was God Himself who performed these deeds and not some other party. From these three terms the Maggid concludes that there were three types of intermediaries that could have been involved in the redemption of Israel but were not.
The Ritba explains the nature of these three spiritual intermediaries. Malachim, or angels, are the lowest of the three; they dress themselves in the bodily garments of the physical world. The sarafim, or fiery beings, are spiritually higher than the malachim; they are angels of fire who stand beneath the throne of glory and immerse themselves each day in the river of fire which goes forth from the throne. Shaliach, or emissary, refers to Metatron, whose job it is to guard over the people of Israel. Regarding this angelic being we read: “Behold I will send (sholayach) an angel before you to watch over you along the way.” The name Metatron comes from the Aramaic word matara, which means to guard. The Ramban interprets this name differently. Metatron means one who guides others along the way, as we learn in the Sifre: Metatron pointed the finger of God in the proper direction for Moses by showing him the way to the land of Israel.
The Maggid concludes that it was God Himself who carried out the plagues based on two scriptural verses. First, when Moses stood in the presence of Pharaoh, he said, “Thus said the Lord: Toward midnight I will go forth among the Egyptians and every first born shall die…” The second verse is, “I will pass through the Land of Egypt on that night, and I will slay all the first born…
This verse could have been phrased: I will pass through the Land of Egypt on that night and all the first born shall die, as it said in the other verse. But this would have implied that they died on their own and not through the intervention of God. By saying “I will slay all the first born,” it implies that they died through God’s intervention. “I , Myself smote them!!” Similarly God Himself passed though the land and made judgments on them. This is similar to the language of the Mechilta: “‘I will smite:’ I might understand this to mean through an angel or through an agent. But it says, “That the Lord smote all the first born” – not through an angel or though an agent.” This teaching could have been deduced from Exodus 12:29; however Exodus 12:12 concludes with the additional expression ani Adonai, I am the Lord strengthening this text. This phrase adds, ‘It was I and no other.’ This is what the sages taught regarding this phrase: I am the one who distinguishes between the seed of the first born and the seed of one who is not the first born – no one else can do this!!
Another interpretation: It is I and no other divine power, God forbid, as it is written, “For I am the One and there is no God but Me!”
Rashi writes on this verse: “‘I am Adonai:’ I , Myself and not by means of an agent.” He is implying that this final expression applies to all the other parts of the verse: ‘I passed through the land of Egypt – I, Myself! I will smite all the first born, I, Myself! I will execute judgments - I, Myself! “ Rashi suggests this is not a separate expression (as implied in the interpretations above) but part of the entire verse.
But this interpretation is problematic since this is not the way the Midrash expresses itself. It should have said: ‘I have passed through, I have slayed, I have executed judgment.’ I might have thought that these things were performed through an angel or an agent. Therefore the verse goes on to teach us ani Adonai, I, the Lord Myself! Rather the fact that this expression comes at the end of the verse implies that it teaches us something separate from the rest of the verse...." + ], + [], + [ + "B’yad hazakah – zeh hadever, with a mighty hand – this refers to pestilence: Rabbi Alshich explains yad hazakah is a reference to the plague of pestilence because it is the fifth plague. Concerning this plague, the Torah says: “Then the hand of the Lord will strike your livestock in the field…” Since each plague is described as the ‘finger of God,” then the fifth plague is the hand of God…” The second five plagues make up God’s ‘other hand.’ We find a proof for this in the following verse from the Torah: “You shall soon see what I will do to Pharaoh: he shall let them go because with a mighty hand (yad) he shall let them go and with a greater might (yad)he shall drive them from the land.” Why was it necessary to have repetitive language in this verse? It could have said: “With a mighty hand he sent them and drove them out of Egypt. This verse comes to teach us that the first five plagues represented the one hand of God and the other five plagues represented the second hand of God. And with the ‘two hands’ together the redemption was completed: one to send the people forth and the other to have them driven out of Egypt. With the first five plagues the people received permission to leave; and with the second ‘hand’ the Egyptians were motivated to actively seek Israel’s ouster from the land of Egypt.
With this explanation we can now understand the following verse: “Yet I know that the king of Egypt will let you go only because of a mighty hand. So I will stretch out My Hand…” This verse implies that the Egyptians would not let Israel leave as a result of a single ‘hand.’ God would have to send forth a second hand (that is, five more plagues as the verse says.) The verse then goes on to say, “I will smite Egypt with all my wonders…” It is for this reason that the Torah mentions the word hand in the fifth plague, unlike the first ones. The Maggid here appears to agree with the approach of Rabbis Akiva and Eliezer – that each plague is a ‘finger of God,’ and not with Rabbi Yose Hagelili who felt that the word ‘finger’ refers to all ten plagues." + ], + [ + "U’v’zroa nituyah, zo haherev, With an outstretched arm – this is the sword: This is a reference to the plague of the first born. The proof text which the Haggadah brings, “His drawn sword in His hand outstretched over Jerusalem,” is a reference to a plague in the time of King David; it is also the fifth of the five plagues (as we see this from the use of the word ‘hand’ in the verse.). The word zaroah, out stretched arm, is used here instead of the word yad in order to emphasize the power of this plague, and also so that we use a different word to refer to each set of five plagues. In these two passages, then, we find a reference to all ten plagues. The recitation of the plagues is connected with these passages and not just the latter passage which begins d’var acher, “another interpretation.”" + ], + [], + [ + "U’v’otot, this is the staff: Having mentioned all the plagues, we now go on to interpret this word as a reference to the three signs which God gave Moses to show the Israelites that he was truly God’s emissary: turning the staff into a serpent, causing his hand to become leprous when he removed it from his garment, and turning water from the Nile into blood. Even though the second two signs weren’t explicitly performed with the staff, still it was through the power of the staff in his hand that Moses was able to perform these wonders. The proof for this is the verse, “Take the staff in your hand…” The words “in your hand” are unnecessary here. It would have been enough for God to say “Take the staff…” The verse suggests that simply by having the staff “in his hand” gave him the power to perform the other wonders. Another way of understanding the reference to the staff is that it is only talking about those times when Moses actually used the staff (and not the other wonders) However Moses turned his staff into a serpent not once but twice – not only with the Israelites but in the presence of Pharaoh as well. ", + "But if we are only talking about one sign, why does the verse say otot, signs? Because there were several wonders that took place when Moses performed this act: first he turned it into a serpent, then he turned it back into a staff, and then he caused the staff to swallow all the other staves of the Egyptians!!!" + ], + [ + "U’v’moftim, zeh hadam, And wonders – this is the blood: Even though this is one of the ten plagues to which we have already made reference, we now return to the beginning of the matter and mention this particular plague again so that we can make reference to the verse, “Blood, and fire and a pillar of smoke.” According to the Ritba, the water turned to blood which was like burning fire and which filled all Israel with smoke. It appears that all three substances were involved in this plague.", + "Ani v’lo malach, I and not an angel: A gloss from the grandson of the author, David Masud Ovadiah. The Haggadah repeats this interpretation of the verse in a slightly different form: “I shall pass through the land of Egypt…I and not an angel (malach); I shall smite every first born…I and not a fiery being (saraf); I shall execute judgments…I and not the emissary (hashaliach).” Instead of simply saying shaliach, an emissary, it says hashaliach, the emissary, because the first letter of the three words, malach, saraf and hashaliach spell out the name of Moshe. This prefix on the word shaliach is surprising: either all three words should have had the same prefix or none of them should have used it. The prefix was added to point out as a comment on the tenth plague; unlike the other plagues in which Moses played an essential role in bringing them about, the final plague was completely the work of God and God alone. All three words also describe the role of Moses in the story of the Exodus. He is referred to as a malach, an angel: “And God sent an angel who brought us out of Egypt.” Moses was like the serarfim, the fiery beings in heaven because spent time with them when he was in heaven receiving the Torah, neither eating nor drinking for forty days and nights. And He as God’s shaliach, God’s emissary, sent by God to Pharaoh. Therefore, when the Maggid says, “…I and not an angel ….I and not a fiery being …I and not an emissary” – it is referring to Moses in all three cases.
This also fits with the final part of the verse: “I and not another (acher.)” The word acher, is singular even though it should have been plural, acherim, since we are talking about three types of messengers. Since all three refer to Moses, so the word acher, another, is a reference to Moses." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "Davar acher, Another Interpretation: The Maggid saw that there were five expressions in this verse, three of which were made up of two words each, and the last two were plural (suggesting more than one), he concluded they made up ten plagues. " + ], + [ + "Elu eser makot, These are the ten plagues which the Holy one brought upon the Egyptians who were in Egypt: The verse says “On the Egyptians” meaning to exclude the Israelites. None of the ten plagues affected the Israelites; these are the ten wonders which God performed for the Israelites in Egypt. The Haggadah then says “In Egypt” to exclude those plagues which God performed at the Red Sea. At the sea God struck Egypt with fifty plagues! This passage seems to agree with the opinion of Rabbi Yose, above. The Haggadah then goes on to list the plagues in an abbreviated form: d’tzach adash ba’achab in order to show how He struck the Egyptians and saved the Israelites. This is what Rabbi Samson said in the name of the Ari : Each time God struck the Egyptians, He healed Israel a little more. The abbreviation of the plagues was a mystical mantra – they are names which had the power to heal the people of Israel. By transposing the letter so that the three first letters make the word da’ab, the three middle letters make the word tzada, and the final letters make up the word chash’chab" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Rabbi Yose HaGelili omer, Rabbi Yose the Galilean said: Why was it necessary for the Rabbi Yose to tell us “these were the ten plagues that God struck the Egyptians in Egypt?” Isn’t this obvious since the plagues are explicitly mentioned in the Torah? Rabbi Yose’s statement is especially problematic since he claims that there were fifty plagues at the sea while the Mishnah in Pirke Avot claims that there were only ten plagues in Egypt and ten at the sea. One is forced to conclude that Rabbi Yose does not agree with the statement in Pirke Avot!
Rabbi Yose and the Mishnah have different understandings of the plagues and the events at the sea. For Rabbi Yose, the plagues in Egypt were different from the plagues at the sea – that is why the number is different, while the Mishnah assumes that they were of a similar nature. Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva, on the other hand, agree with the Mishnah, that the plagues were of a similar nature to one another. They believed, however, that each of the plagues had several aspects to them (fourfold or fivefold).
Since Rabbi Yose was the student of Rabbi Akiva and Rabbi Akiva was the student of Rabbi Eliezer, it doesn’t make sense to suggest they were adding on to the opinion of Rabbi Yose. These statements came before Rabbi Yose’s statement. Rather, Rabbis Akiva and Eliezer were of the opinion that the word yad, hand, is used in many places to refer to the plagues in general and does not have any quantitative meaning for the number of plagues. The final part of each of their statements concerning the plagues at the sea, then, is not part of their original statements – they agreed with the Mishnah and were simply talking about the fourfold or fivefold nature of the plagues in Egypt. Rather, the Maggid, the author of the Haggadah, added this on to their statement to make them consistent with the statement of Rabbi Yose’s statement." + ], + [ + "Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva: The analyses of these rabbis are equally good! Why do they disagree? Psalms 78:49 is taken from a chapter in which the Psalmist describes the plagues in Egypt. It describes the plagues and in the midst of the description, we find this verse which talks about the plagues more generally and not about any specific plague. We must conclude, therefore, that this verse applies to all the plagues and not to any one in particular. It suggests that each of the plagues had four or five different aspects to it. The two rabbis disagree about how one should read this verse. Rabbi Eliezer understands the first phrase from the verse, charon apo, “His fierce anger,” as an expression which refers to the other four expressions in the verse, while Rabbi Akiva understands this expression as one of five rather than a general statement followed by four statements. Rabbi Eliezer would point out that the first phrase is written in the possessive form, “HIS fierce anger,” while the others are not, suggesting that it is separate from the others. According to him, the verse should be read “He sent His fierce anger, that is – wrath, fury, trouble, and a band of emissaries of evil…” ‘The word ‘wrath’ is the first in the list of qualities of the plagues. Rabbi Akiva, on the other hand, is of the opinion that “His fierce anger” is but one of the list and is not meant to be read separately from the others. The presence of the pronoun here is not out of the ordinary and does not distinguish the first of this list from the others.
The Shelah offers another interpretation. Rabbi Eliezer’s statement is based on the verse: “Please make ( sh’lach na b’yad) someone else as your agent. The nun and the dalet, the first and last letters of this phrase, are multiples of 200. Rabbi Akiva’s opinion, on the other hand, is the basis of his explanation on this number plus the addition of the plague itself in each case. Rabbi Akiva’s explanation can also be explained in the following way: Even though the plagues are referred to as the “finger of God,” in the case of the fifth plague the word hand is used. The appearance of both of these words with regard to the plagues in Egypt would seem to be contradictory. The use of the word yad with regard to the plagues is a reference to the fact that each of the plagues also has five aspects to it. Rabbi Eliezer, on the other hand, would base his proof on the verse from Psalms so that each of the plagues has only four aspects to it." + ] + ], + "Dayenu": [ + [], + [ + "Had He taken us out of Egypt but not meted judgment upon them: The passage should have said, “If He had taken us out of Egypt but not judged them,” similar to the passage in the Torah, “I will judge the nation that they served.” But the language of Dayyenu is more appropriate. The language asah sh’fatim, to mete out judgment is used with regard to the carrying out of a punishment, and it is also used elsewhere in scripture specifically for executing judgment against the gods of other nations, as in, “I will mete out judgments (e’ehseh sh’fatim) to all the gods of Egypt.”" + ], + [ + "Had He meted out judgment against them but not against their gods: What use was it to Israel that God meted out judgment to the gods of Egypt. After all, it was the Egyptians and not their gods who enslaved the Israelites! Yet one is dependent upon the other. God does not mete out judgment to a nation without passing judgment on its gods. Both acts were performed on behalf of the Israelites. Also, while they were in Egypt the Israelites began worshipping the gods of the Egyptians – by meting out judgment on the gods of Egypt the Israelites would come to understand that they were powerless, and there is no rock other than their God." + ], + [ + "Had He meted out judgment against their gods but not slayed their first born: The order of events in Dayyenu does not follow the order of Scripture. In scripture the death of the first born precedes the judgment of the gods of Egypt: “I smote their first born and I meted out judgment to all the gods of Egypt.” This is to teach us that God does not mete out judgment to a nation without first judging its gods. The verse however reflects the aspect of the judgment which the Israelites experienced first – the death of the first born." + ], + [ + "Had He slayed their first born but not given us their wealth: There are two verses regarding the plundering of the Egyptians: one before the tenth plague and one immediately after the tenth plague. How do we reconcile these two verses – did they collect the plunder before or after the final plague? The Israelites asked the Egyptians before the tenth plague, but they did not collect the booty until after the final plague. So, too, here the plundering of Egypt follows the mention of the tenth plague." + ], + [ + "Had He had given us their wealth but not split the sea: According to the Midrash, the Israelites actually plundered the Egyptians twice – once in Egypt and once at the shore of the Red Sea after the Egyptians drowned and all their jewelry and possessions washed up on the shore. Since the plundering in Egypt took place before the splitting of the sea it precedes it here. However the reference to taking their wealth is really a reference to both occasions." + ], + [ + "Had He split the sea but not led us through on dry land: Certainly having the sea split and not being able to cross over would have been pointless! The point of this statement, then, is that God not only allowed them to cross but He allowed them to cross on dry land without mud. Elsewhere, however, it never makes a point of saying that God allowed them to cross ‘on dry land.’ Rather it emphasizes that they entered into the sea between two walls of water, with a separate corridor for each tribe. The crossing of the sea was the really important point and not the fact that it was on dry ground." + ], + [ + "Had He led us through on dry land but not drowned our enemies within it: The author should have used the word tava, drowned, instead of the word shika since this is the word which is used in scripture: “ The pick of his officers are drowned in the Sea of Reeds.” The word shika, refers to the first part of drowning. That is, first they began to sink into the depths of the sea and then they began to drown." + ], + [ + "Had He drowned our enemies but not provided for our needs in the wilderness for forty years: Scripture enumerates all the needs of the Israelites in the wilderness: bread, water, clothing, and the clouds of glory which protected them from the harsh wind and sun. All their other needs which are not explicitly mentioned in scripture are included in the words “for forty years.” “The Lord your God was with you – you never lacked for anything.” God gave them not only physical food but spiritual food as well – the manna. " + ], + [], + [ + "Had He fed us manna but not given us the Sabbath: Manna is mentioned first even though the laws of the Sabbath were given before the people were given manna at Mara. The manna fell afterward in the wilderness of Sinai. The loaves of bread which they took out of Egypt had the same taste as manna – therefore it mentioned here prior to the Sabbath. Another reason the manna is mentioned first is that the people of Israel received a number of new laws regarding the Sabbath once they were given the manna. Also, it was through the manna that the people came to understand the importance and the holiness of the Sabbath. The manna did not fall on the seventh day, and the people received a double portion of manna on the sixth day to emphasize the holiness of the Sabbath." + ], + [ + "Had He given us the Sabbath but not brought us near Mount Sinai: By bringing the people close to Mount Sinai, the Israelites acquired a sense of holiness and came to understand that God wishes them to strive for holiness. By bringing us to Sinai, God also gave us the Torah through which we attained holiness and made us worthy of entering the Holy Land, the very land of which is holy. And by entering the Holy Land we were allowed to build the Holy Temple through which we could be purified from sin and continue to live continually in holiness. This explains the final verse of Dayyenu: Had He brought us to the land of Israel and not allowed us to build the Holy Temple…" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Rabban Gamliel used to say: According to the Tosafot Yom Tov the basis of Rabban Gamliel’s statement is: “You shall say, ‘It is the Passover sacrifice to the Lord…” That is, we are commanded to recite the reason for the Passover commandments. Since we are explicitly told to recite the reason for the Passover sacrifice the same explanation is used for matzah and bitter herbs. Nowhere are we told what we are required to discuss when we recall the story of the Exodus from Egypt. Rabban Gamliel, therefore, tells us which details we are required to discuss. This is the essence of the telling of the Exodus. If one has not mentioned them, then one hasn’t fulfilled his obligation to tell the story of the Exodus. Anything else we discuss on Passover night falls under the statement, “One who expands on the story of the Exodus from Egypt is praiseworthy.” ", + "Pesach, matzah, and maror: Why are they included in this order? Shouldn’t the bitter herbs have been mentioned first since the people’s lives were made bitter before they consumed the unleavened bread and the Passover offering? Rabban Gamliel’s order follows scripture: “They shall consume the flesh on this night along with matzah and bitter herbs.” Also the first two are the essential foods we eat on this night since they point to the miraculous redemption of the Israelites more so than the bitter herbs. The matzah and the Passover offering are also obligatory unlike the bitter herbs. The bitter herb is simply a reminder of the bitterness of slavery." + ], + [ + "Pesach Sh’hayo avotaynu, The Pesach which our ancestors ate when the Temple was still standing: The verse prior to: “You shall say: It is a Passover offering for the Lord…” says, “And when your children ask you: What mean you by this rite.” The fact that the Torah doesn’t preface the answer to this question with, “And you shall say to your children,” or “And you shall say to them,” as in the case of the answers to the other children, suggests that one must ask this question and answer it even without the children’s questions. That is why we begin by asking “The Passover offering for what reason,” and then go on to say, “Because the Holy One passed over the houses of the Israelites…” The Maggid then quotes this verse as a proof text for this statement: “You shall say, ‘It is a Passover offering for Adonai who passed over the houses of the Israelites in Egypt and struck down the Egyptians and spared our houses.’”
Note that in the proof text the article et appears before both statements - “struck down (et) the Egyptians” and “spared (et) our houses.” This word comes to teach us that a first born Egyptian in an Israelite house was still stricken during the tenth plague and conversely, an Israelite in an Egyptian house was spared! Even though we have already learned this from the verse, “So that no plague will destroy you when I strike the Land of Egypt,” it is added again here to teach us that we must inform the child of all these details in telling him the story of the Exodus.
There is a surprising explanation of this verse by the author of the Korban Pesach Commentary. He explains that we learn from the verse, “You shall say, It is a (pesach) Passover offering for Adonai who passed over the houses of the Israelites in Egypt” that one should begin studying the laws of Passover thirty days before the festival. He deduces this in the following way: half the numerical value of the letter pay (80) is mem (40); half the numerical value of samech (60) is lamed (30) and half the numerical value of the letter chet (8) is dalet (4). When we combine the half value of each of these letters we have the word lamayd, learn! Another explanation: if we read the word pesach backwards it is an abbreviation for, chatzi samech potchin, One half of samech (that is, 30 days) we begin! " + ], + [], + [ + "Matzah zo sh’anu ochlim, This matzah which we eat, for what reason: The Haggadah says, “our ancestors’ dough did not have time to rise….before the King of Kings, the Holy One blessed be He revealed Himself to them and redeemed them.” When did this revelation take place and when did the Israelites go forth from Egypt? If God revealed Himself during the tenth plague, then why didn’t Israel leave immediately? God passed through the land of Egypt in the middle of the night but the Israelites did not leave until the next day. It would seem, then, that there should have been time for the bread to rise before they left. It would seem there was a delay between the time God revealed Himself and the time the Israelites were redeemed.
It would seem, then, that the reference to God’s revelation must have been in the morning when the Israelites were preparing to leave. The Israelites thought that they would have more time to prepare for the Exodus. They did not begin kneading their dough during the night. Rather they were busy plundering the homes of the Egyptians all night long! During the morning, however, they were told, “Go forth,” and the Israelites did so with no preparation. Before they could knead their dough, they were expelled from Egypt. The following verse suggests this interpretation: I, Myself, will go down with you to Egypt and I, Myself, will also bring you back.” Or it could be from the verse, “Or has any god ventured to go and take himself one nation from another…” This verse suggests that God took Israel out of Egypt when they were busy taking from the Egyptians; God revealed himself and redeemed the Israelites." + ], + [], + [ + "Maror zeh sh’anu ochlim, The bitter herbs which we eat: We have already given another explanation for why we eat bitter herbs on Passover. Here the Maggid offers a simpler explanation based on the similarity of language. We eat bitter herbs for the bitterness of Israel in Egypt. They were made bitter by the hard work they performed for Pharaoh in public works and the hard labor they performed for the Egyptians in the field. The Egyptian people were far worse than Pharaoh for their labors were meant to break the bodies of the Israelites." + ], + [ + "B’chol dor vador, In every generation: It has always been difficult for me to explain what the Maggid had in mind in composing this passage. First, what proof is there in the verse that is quoted here: “You shall tell your child on that day, saying, ‘It is because of what the Lord did for me when I went out of Egypt.’” This verse addresses those who actually left Egypt and not future generations. Even more difficult is that the passage goes on to bring a second proof text when one should have been enough.
To answer this question we must go back and analyze who left Egypt and who were the people in the wilderness. There were three groups among the Israelites: Those who left Egypt but were condemned to die in the wilderness and those who left Egypt but were under the age of 20. The third group was made up of those who were born in the wilderness but were not among those who left Egypt.
One might conclude that those who were born in the wilderness, and certainly those who were born after them, were not obligated ‘to see themselves’ as the ones who left Egypt. This latter group was neither among those who actually left Egypt or those who entered the land. Therefore the Maggid states that every generation is obligated to see itself as if it went forth from Egypt. The proof text which the Maggid brings here is especially appropriate because of the verse which precedes it: “So when the Lord has brought you to the land of the Canaanites…and you perform this rite…”. The mention of the Passover rite in this passage is superfluous since we have already mentioned it above. From that verse we might conclude it applies to those who left Egypt and were allowed to enter the land as well. This verse comes to teach us that it applies even to those who did not leave Egypt but either entered the land after being born in the wilderness or those who were born after the sojourn in the wilderness.
Having concluded from the verse, “You shall tell your child on that day, saying, ‘It is because of what the Lord did for me when I went out of Egypt’” applies to those who didn’t go forth from Egypt, how can they say that God did these miracles for them when they weren’t even there? That is why we instruct them to see themselves as if they were among those who actually went forth from Egypt since God performed all these miracles for their sake. But how about those who would come later – whose parents or grandparents were not among those who left Egypt, and who were not even among those who entered the Land since they had already settled there. To them we say, “The Holy One did not redeem our ancestors alone but even we were redeemed with them…” For this statement we bring a separate proof text. “He brought us out from there so that He might take us to the Land which He had promised to our ancestors.” Just before this verse we say, “We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand.” Our proof text seems superfluous after this verse. It comes to teach us that that even our generation who were not among those who left Egypt or those who entered the Promised Land are obligated to see ourselves as the recipients of God’s redemption from Egypt.", + "There seems to be a contradiction in this passage. First we say that we must see ourselves “as if” we went forth from Egypt (implying that we didn’t really go forth from Egypt). And then we say “He brought us forth from there…” implying that we really did go forth from Egypt! Also why does the passage say “We, too, were redeemed with them?” The word eemahem, “with them” seems unnecessary!
The Mishnah, however only includes the first of the two proof texts: “You shall tell your child on that day, saying, It is because of what the Lord did for me when I went out of Egypt.” Rava felt the need to add the second verse: “He brought us out from there so that He might take us to the land which He had promised to our ancestors.” He added this verse because the first verse suggests that this obligation only applies to those who were brought forth from Egypt and not the people of later generations. Had the Israelites remained in Egypt even one more hour they would have be subjugated forever; therefore, by taking our ancestors out of Egypt just when he did, in a sense God made sure that we would not be slaves either. Therefore Rava felt it was important to emphasize that not only were ancestors redeemed but we were redeemed as well. This is similar to what we already said at the beginning of the Haggadah in the Avadim Hayeenu passage. The first, then, teaches us that we were really redeemed, and the second that the redemption applies as much to us as it did to our ancestors. The passage as it appears in the Haggadah is actually a product of the Amora’im , or those scholars who came after them, and not the original text by the Tana’im." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "Lifeekach anachnu chayavim, Therefore we are obligated: Since we too ‘went out of Egypt,” all the miracles which God performed for them He performed for us as well. Therefore we are obligated to the One who performed these miracles for our ancestors and for us. We mention five expressions to describe our gratefulness. While they all appear the same, actually each one refers to a different aspect of the Exodus. God brought us out:
•\tFrom slavery to freedom – It was said in Egypt that no slave had ever escaped from Egypt. Israel’s liberation than went against the very power of Egypt.
•\tFrom subjugation to redemption – God redeemed the people from the difficult and harsh slavery and labor which the Egyptians placed upon them.
•\tFrom despair to joy – The depression and groaning of the Egyptians was constant while they were slaves. God redeemed us from this despair and brought us to a state of joy.
•\tFrom mourning to rejoicing – The Israelites were in a state of mourning because the Egyptians were killing their children. Also, according to the Mishnah, Pharaoh killed 150 children each day so that he could soak in their blood to cure his leprosy.
•\tFrom darkness to a great light – The Israelites started worshipping the false gods of the Egyptians so they were in a state of darkness. God redeemed us not only by giving us freedom but by bringing us back to the true worship of one God. " + ], + [ + "Halleluyah, halelu avdei Adonai, Halleluyah, Let the servants of Adonai praise the name of the Adonai: This passage illustrates the final of the five expressions, that God took us from darkness to light. The Israelites were slaves because they worshipped false gods just like the Egyptians. Therefore, we begin by saying, “Let the servants of Adonai praise the name of Adonai,” and to be “Servants of Adonai” emphasizing that we are no longer servants of the gods of Egypt. What does it mean to praise “the name of God?” There are three aspects to the name of God: how it is written, how it is pronounced and how it is vocalized. Each aspect of the four letter name of God teaches us something different about God. The written form of the name, yud-hay-vav-hay, is a reminder that God is present in the past, present and future. The root of this name is HYH, the verb to be: He was, He is, He will be. The name is pronounced Adonai which reminds us of God’s sovereignty and power, for God is the master of all. And its vocalization is based on the vowels with which the name of God is normally written: sh’va, cholom, kamatz. This is the same vocalization as he words mivorach, blessed, and l’olam, forever. These are two more qualities of God: God is full of blessing and God is eternal. Both of these words appear in the next verse of this psalm: “Blessed be the name of Adonai forever.”
This is also why the Borchu is phrased as it is: we say “Borchu et Adonai hamivorach,” and then we answer “Boruch Adonai hamivorach l’olam vo’ed.” The word baruch refers to the present, mivorach to the past, and l’olam va’ed to the future. This phrase then defines God’s written name – God is present in past, present, and future. This is also what King David, of blessed memory, meant in the opening words of Psalm 113. We say, “Praise the name of Adonai” – the written name of God in the present. “May the name of Adonai be blessed” – in the future since the vocalization of the name of God is the same as l’olam. And finally we say “From the rising of the sun until its setting the name of God is praised” - past tense. The rising of the sun is a reference to the creation of the world and the setting of the sun is a reference to the end of time. Therefore, we praise God with God’s very names in all its forms.", + "High above the nations is Adonai, above the heavens. The word ram, high, refers to both parts of this verse. God is above the nations below on earth and above the heavenly powers who represent the different nations. ", + "Who is like Adonai, our God? This passage which uses the two names of God, Adonai and Elohaynu, emphasizes that only our God has the ability to perform two opposite acts at the same time, one of compassion and one of judgment. God judged Egypt by performing ten plagues but he performed ten compassionate acts by protecting Israel from the ten plagues. ", + "Who is enthroned on high yet deigns to look down upon the heavens and earth? God looks down on the arrogant of Egypt who subjugated the Israelites as well as the lowly of Israel who were pushed down to the dust.
The word “look” here, as in other places in the Bible, has a connotation of judging. Thus, in the story of the Tower of Babel, God says, “I will go down and see the city and the tower.” Similarly in the story of Sodom and Gomorrah, God says, “I will go down and see if they have acted according to the outcry that has reached me.” ‘Heaven’ refers to the princes of the Egyptians and ‘earth’ refers to the Egyptians themselves. God looks down to judge both great and small of Egypt. But the phrase ‘God looks down’ means not only to judge but also to save. Thus, he looked down to redeem Israel from suffering. ", + "He raises the dejected from the dust: Israel was subjugated beneath the mud and bricks of Egypt, ‘the dust.’", + "From the trash heap he lifted up the needy: God lifted them from the impure and filthy worship of false gods. The reason ashpot, trash, is plural is that it refers to the fact that there were many kinds of idolatry. ", + "He raised them up among the princes of the land, the princes of His people: Why the double language here? One refers to the two ways in which God lifted up the people of Israel. First he lifted them from the back-breaking working of making bricks – this is a reference to the tribe of Levi which never was subjugated to the Egyptians because they continued to devote themselves to God. ‘Princes of His people’ also refers to the Levites who also never worshipped false Gods. When the people worshipped the golden calf, the Levites remained the princes of God by not worshipping it. ", + "He transformed the barren woman into a glad mother of children. This is a reference to the fact that even though the Egyptians cast the Israelite children into the Nile, God caused them to give birth to many more children so they went from bereaved parents to the happy parents of more children." + ], + [ + "B’tzayt yisrael mimitzraim; When Israel went forth from Egypt: We have already written above regarding the expression, “From slavery to freedom,” that there were two aspects to the enslavement of Israel. First, no slave had ever escaped from Egypt and second, the people of Israel were not only physically enslaved but spiritually enslaved as well since they worshipped the gods of Egypt. This Psalm celebrated the fact that not only did God annul these two aspects of slavery but, in fact, Israel turned these two curses into perfection by defying them. “When Israel went forth from Egypt;” – even though no one had ever done this before. “The house of Jacob from a foreign nation;” – Israel went forth from the midst of another nation even though the Israelites had become idol worshippers just like the Egyptians. The Israelites are called the “House of Jacob” here because they did not obey the will of the Omnipresent (they were rebellious just as Jacob was). But now, miraculously, all had been turned into a good quality. How so? “Judah became His holy one,” – the rebellious Jacob was transformed into Judah. We are told that whoever denies idolatry is known as a Yehudi (Jew). This title comes from the word Yehudah (Judah). “Israel from his government,” – the people of Israel escaped from the government of Egypt, something that no one had ever done before.
Another interpretation of Psalm 114: The author of the Korban Pesach follows the interpretation of Rashi about the term “House of Jacob.” Rashi says that this expression refers to the Israelite women. The Egyptians corrupted the Israelites by physically dominating their women. We are also taught that God never performs miracles for those who act falsely. We should explain the passage this way: “When Israel went forth from Egypt; the house of Jacob from a corrupting nation,” – that is, the Egyptians tried to corrupt the Israelite women by claiming that the women offered sexual favors to the Egyptians. “Judah became their holy one,” the word kadesh has a connotation of prostitution in some places in the Bible, so that “Israel was under his domination (mamshilotav),” But if that was the case then the miracles at the sea would not have been possible. Certainly the people of Israel remained faithful to their ancestors.
Another interpretation: “When Israel went out of Egypt,” a corrupt land full of lustful people. One might think that the people of Israel, especially the women, were corrupted through sexual immorality “from a nation of corruption,” that is, a nation that sought to corrupt the people through sexual immorality. But now Scripture comes to contradict this contention. “Judah (hayita) was His holy one.” As it is written elsewhere, “Israel is holy unto the Lord.” Wherever we find someone resisting sexual temptation we find holiness. They are considered holy because they resisted temptation. Since the verb in this verse, hayita, is feminine “She,” it must be a reference to the house of Jacob, the Jewish women. “Israel was under His dominion,” that is, the men of Israel were also under the dominion of God and resisted temptation as well. Why do we refer to God’s dominion? Because without the help of God they could not have resisted temptation and would have given in to their evil inclination...", + "Another interpretation: “Judah (hayita) was His holy one.” We have already explained why the verb hayita is feminine. But why is the word mamshlotav, “his dominions” plural? This is a reference to the statement of the sages: among all the tribes there were kings and judges except from the tribe of Shimon, because Zimri who consorted with Kozbi came from the tribe of Shimon. What the verse means then is, Judah produced only one (sinner) – the word hayita refers to Shlomit Bat Dibri, the unworthy mother of the person who blasphemed God. “Israel came forth from His dominions.” The people of Israel produced many governments, judges and kings because there was only one unworthy person from the tribe of Judah – Shlomit bat Dibri – the only one the Torah saw fit to mention by name. The sea saw and fled – The sea saw the holiness of Israel and it stood back before them just as the Jordan river did. If the Red Sea stood back and split, how much more so did the Jordan do so when the Israelites entered the Promised Land? From the moment that the Red Sea split, the Jordan knew that it too would spit when the time came.", + "The sea saw and it fled; the Jordan would turn back: What did the Red Sea see that caused it to split before the Israelites? It saw the casket of Joseph. Anyone who is able to resist sexual temptation is worthy of having a miracle performed on his behalf. Since Joseph resisted the temptation of the wife of Potiphar, the sea split. This is true for the living but it is even truer for the dead, for the righteous are “even more beloved in death than they are in life!” If the great sea split before the sarcophagus of Joseph how much more so would the Jordan River (which is smaller than the Red Sea) split even before it saw the sarcophagus! Why did the sea, ‘flee.’ The word for flee in the text is vayanos, and it fled: it is a play on the word neys, a miracle. Concerning the Jordan River the Psalmist uses the expression, yisov l’achor, ran backwards. Why the different expression in each of these cases? When God split the Red Sea, He caused it to flee to the right and to the left. Thus, God formed twelve isles for the twelve tribes to cross through the sea. In the case of the Jordan, which is a moving river, the back water was cut off from the moving water and as a result the water flowed backwards, as in the expression, “ran backwards.", + "", + "The other verses in the psalm continue with this line of interpretation: The four distinctions in the opening verses of Psalm 114 express what it was that the ‘sea was able to see’ that caused it to flee and split. The word “see” in the verse refers to the events described above. First the sea witnessed the condition which God made at the time of creation that would cause the sea to split during the redemption of the Israelites. We are told, “At daybreak the sea returned at its l’aytano, normal state...” L’aytano means ‘at the time that was designated’ for it during the creation. During the creation God also decreed, “Let the waters below the sky be gathered into one place.” Later when Jacob returned to the land of Canaan, the Torah says, “For with my staff alone I crossed the Jordan…” These are both signs given to our ancestors for later generations. Jacob was able to cross the Jordan with just his staff because he caused the river to freeze with it and crossed over just as the Israelites did when the entered the land of Canaan. What did the sea see? It saw the staff in the hands of Moses, and it remembered the promise made at the time of creation and through a sign in the generation of Jacob. Therefore the “sea fled” and the Jordan “flowed back.”
The mountains danced like rams, the hills like lambs… What did the mountains see? The mountains saw how Moses struck the rock and water came forth from it. When they saw this they began to quake and dance in fear! And even before Moses struck the rock the Mountains knew that this had been decreed from the very beginning of the universe – one of the ten things which God decreed on the eve of the Sabbath on the last day of the creation was pi habe’er, the mouth of the well. Therefore the mountains knew they would be struck by Moses and they ‘danced about in terror’ when the time came. In this verse the mountains are compared to rams and the hills to lambs because in both cases one is larger than the other. The Psalmist now puts a question in the mouths of the sea, the Jordan, the mountains and the hills; each answers according to its experience: “Sea, why did you flee? Jordan, why did you retreat? Mountains, (why did you) dance like a ram? Hills (why did you) dance like lambs?” The sea fled “because of the master, who created the world.” The Jordan retreated because of the “God of Jacob” who was the first to freeze the Jordan River. The mountains answered, “He turned rock into pools of water.” And the hills answered, “(He turned) the flint into fountains of water.” Thus the mountains and hills each give a similar answer just in different words reflecting their relative size." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "Praised are You Adonai who redeemed us and redeemed our ancestors: We speak of our redemption before we speak of our ancestors’ redemption. Before we can give thanks for others we must acknowledge our own personal gratitude. We see this same idea in the Yom Kippur confessional prayer: we confess our sins before we acknowledge our ancestors’ sins. We say, “However we have sinned as have our ancestors…” and we also say, “and they shall confess their sins and the sins of their ancestors.” ", + "And has enabled us (to reach) this night… Rabbi David Abudraham compares this expression to the blessing “…who has kept us in life and enabled us to reach this day.” But if that is so, why do we need to say it since we already thanked God for allowing us to reach this day. It seems to me that the essence of the blessing here is not that God allowed us to reach this day but that he allowed us to reach this night when we have an obligation to eat matzah and maror. Note that unlike the Shecheyanu, there is no lamed before the word night (halailah instead of lalailah) as there is for the word to this time (lazman hazeh). We are thanking God for enabling us on this night to eat the symbolic foods of Passover. ", + "Rejoice in the rebuilding of your city and be glad in your service: We place “rejoice” (simchah) before “gladden” (sason) similar to the verse: “Rejoice for Jerusalem and be glad for her…”", + "That we may eat matzah and maror: we do not mention the Passover offering since we do not offer it in our time when we do not have a Temple.", + "We shall eat of the holiday offerings and the Passover sacrifices: Why do we mention holiday offerings before the Passover offerings? The holiday offerings are mentioned first because the Passover offering is only consumed when we are not hungry, unlike the holiday offering which can be eaten to satisfy ones hunger. Also, the holiday offering applies to all of the holidays and the Passover sacrifice is limited to only one holiday, so it is mentioned last.", + "We shall then give thanks to You (with) a new song: Elsewhere in scripture when we speak of a ‘new song’ we preface it with “sing” (shiru) a new song to the Lord. Why do we preface this expression here with the expression “a new song” with the word nodeh, we will give thanks? While there are places in scripture that we do find a connection between the word nodeh in connection with prayer , it would have been more appropriate to use the word shiru here. One possible answer is that the Maggid used two expressions of praise here to express the two different types of redemption mentioned in the next passage: “Our redemption and the liberation of our souls.” Regarding “Our redemption,” we “Give thanks,” since it is a reference to the past redemption from Egypt. When we speak of the “Liberation of our souls,” we are speaking of the future redemption of Israel. This is a reference to the exile of the Jewish people which is really an exile of the soul since we are unable to perform many of the commandments during this time of exile and some Jews have been forced to abandon their faith. We express our hope in the end of this exile with the words that we look forward to singing “a new song.” The word shir, song, is masculine; sometimes we find the word shirah, the feminine form of the word for song. Whenever scripture uses the masculine form of the word it is generally speaking about future redemptions.
Rabbi David Abudraham challenges this interpretation. If this is the meaning of the two expressions, then why does the passage end by returning to the Exodus from Egypt: “Praised are you, Adonai who redeemed Israel?” The closing passage should reflect the expression closest to it, so it should have spoken about the future redemption. Therefore, he suggests that we interpret the two expressions, “Our redemption” and “the liberation of our souls” the other way around! “Our redemption” should refer to future redemption and “liberation of our souls” should refer to the Exodus from Egypt. It seems to me, however, since both expressions deal with redemption, the concluding blessing is appropriate whichever way you choose to interpret the previous expressions. We see this in other cases, such as the wedding blessings and the blessings for Havdalah: the final blessing is a general summary of the previous statements. For instance in the special Havdalah that we recite between the Sabbath and festivals, we say, “Who separated and sanctified Your people Israel with your holiness.” This refers to the separation of Israel from the other nations. And yet we conclude, “Praised are You Adonai who separates holiness from holiness: rather than referring to the previous expression, it is a more general statement of Havdalah. Therefore I would return to the original interpretation; that, “The liberation of our souls” is a reference to future redemption.", + "There is a remaining problem: how can this passage say, “There we shall eat the offerings and the Passover sacrifices?” Didn’t the sages suggest in the Messianic era, we would be exempt from the performance of the commandments? And if that is so, why would we be eating offerings and other sacrifices? There are different opinions in this matter. In his commentary on the Machzor, Rabbi Abraham Elnakar, points out that the implications of the statement, “And there we will offer before you the obligatory sacrifices…” suggests that even when the temple is rebuilt there will still be sacrifices and that our obligations will be the same. The Ari also suggests this in his comment on the statement, “From where do we know that the idea of resurrection is found in the Torah? From the statement, ‘You shall set aside one tenth as a gift to Lord’ – to Aaron. But how can we speak of presenting the Terumah to Aaron since Aaron is no longer alive? In the future Aaron will be resurrected and then we will give it to him again…” The implication of this statement is that we will still be giving Terumah even after the final redemption and so the obligations of the mitzvot will still be in effect.
The author of the Emek Yehoshua argues that we will not be obligated to fulfill the commandments in the Messianic era. He bases this on the fact that the shrouds in which one buries the dead can be made of shatnez, a mixture of wool and linen. This must mean that the prohibition against shatnez won’t be in effect in the time of the resurrection of the dead. In this future world the evil inclination will be slaughter and therefore there won’t be a need for even the positive commandments. Also since there people will die and then be resurrected, they would not be obligated to fulfill the commandments since they would have become exempt at the moment of their deaths. But if this is the case than why does the Maggid say that we will eat the holiday and Passover sacrifices when the temple is built, implying that we will still have an obligation to offer the sacrifices even in the Messianic period? One might argue that initially one will have to bring atonement offering for those sins that were committed before the Messianic period but once offered, no sacrifices would be necessary – certainly not the holiday sacrifices and the daily sacrifices in the Temple.", + "We can reconcile this seeming contradiction in the following way. There are two periods in the Messianic period: the initial period of redemption and the final period when resurrection takes place. During the first period, Jews will still be obligated to fulfill the mitzvot. That is what the Maggid is speaking about. It is only in the later period of resurrection that we will no longer be obligated to observe the mitzvot. This later period is known as atid lavo, “the world to come.” In the world to come we will witness not only the death of death but the destruction of the yetzer hara, the evil inclination, so the performance of mitzvot will no longer be necessary. This is what the expression matir assurim, “God frees those who are bound up,” means. Actually it should be read matir essurim, “God will exempt us from the obligations (of the Torah).” Similarly, the pig is called chazir because God shall cause it to return (chozer) to the status of permissibility. Also it will be permissible to marry a Mamzer and the Natin in the world to come. All of the holidays will be banished except for Purim, and the only sacrifice that will continue to be offered in the Temple will be the Todah, the thanksgiving offering. In musaf, then, we are speaking about offering sacrifices in the period prior to the resurrection and the world to come." + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Rabbi Mark Greenspan", + " www.oceansidejewishcenter.org" + ] + ], + "heTitle": "כוס אליהו על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "כוס אליהו על הגדה של פסח", + "enTitle": "Kos Eliyahu on Pesach Haggadah", + "key": "Kos Eliyahu on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kos Eliyahu on Pesach Haggadah/Hebrew/Haggadah Kos Eliyahu. Djerba, 1938.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kos Eliyahu on Pesach Haggadah/Hebrew/Haggadah Kos Eliyahu. Djerba, 1938.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..fa53944498794c06674b30c59ff04b75dea8344b --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kos Eliyahu on Pesach Haggadah/Hebrew/Haggadah Kos Eliyahu. Djerba, 1938.json @@ -0,0 +1,538 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Kos Eliyahu on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001369368", + "versionTitle": "Haggadah Kos Eliyahu. Djerba, 1938", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "הגדה של פסח כוס אליהו, ג'רבה תרצ\"ח", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "כוס אליהו על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "הא לחמא עניא. הקשה הרד\"א מהו די אכלו אבהתנא וכו' כי ויאפו את הבצק לא היה רק אחר יציאתם ממצרים ע\"ש. ולע\"ד לק\"מ דבהדיא כתיב בפסח מצרים על מצות ומרורים יאכלוהו וטעם במצה ההיא לפי שגלוי וידוע לפניו שעתידים לצאת אותו היום בחפזון ולא יספיק בצקם להחמיץ וכן מצאתי שכ' הרב עצמו בפסקת מצה זו בשם הר\"י קמחי בתי' קושיא אחת נתן טעם למצה כמ\"ש וזהו די אכלו אבהתנא ר\"ל באותו הלילה ובזה נבין דברי המגיד ונקדים שלחם מצה הוא ראוי לעניים מטעם שהוא קשה להתעכל ויאריך במיעיו גם מטעם שאין ממתינים לו להחמיץ מחמת רעבונם וז\"ש הא לחמא עניא שהוא לחם מצה מאכלו של עני ושלא יסברו העניים הטעם שאוכל לחם כזה משום שהוא עני וימנעו העניים מליכנס לביתו לז\"א שהטעם שאני אוכל לחם כזה הוא משום שאכלו אותו אבותינו במצרים ואנו עושים דוגמתם לזכר חפזון היציאה ולא משום עניות אני אוכל אותו או מפני צרות עין כדי שימנעו העניים מליכנס לביתי אלא אדרבה אני מכריז ואומר כל דכפין ייתי ויכול והיינו מי שיש לו לאכול בשאר ימות הפסח ורעב היה באותה שעה יבוא ויאכל ואף מי שצריך יותר ואין לו מה לאכול אף בשאר ימות הפסח ייתי ויפסח רוצה לומר כל ימי הפסח. ואם תאמר הואיל וזה הלחם שאנו אוכלים מצה הוא כמו שעשו אבותינו למה לא נעשה גם כן קרבן פסח כמותו לז\"א השתא הכא בח\"ל ואין אנו יכולין להקריב קרבן יהי רצון לשנה הבאה נהיה בארץ ישראל ואז נעשה קרבן ה' במועדו. וא\"ת בשנה הזאת למה אין אנו יכולין לבנות בה\"מ ולהקריב קרבן לז\"א השנה הזאת אנחנו עבדים בגלות החיל הזה והאומות יעכבו על ידינו ולשנה הבאה בע\"ה נהיה בא\"י בני חורין אין שטן ואין פגע רע. ומלת השתא לשון קצר והוא כמו הא שתא כמו והתניא שבכל הש\"ס שהוא כמו והא תניא:" + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מה נשתנה הלילה הזה. שאלה ראשונה היא שדברים אלו של מיני טיבולים אין דרכינו בהם כל השנה ואין מיוחדים אלא לאדם עשיר ונכבד ואם הוא לעשות שינוי בלילה הזה להדמות לגדולים מצד חירותנו הרי בכל הלילות אין אנו מטבלין אפי' פעם א' והיה די לעשות שינוי בטיבול א' ואמאי הלילה הזה שתי פעמים. שאלה שנית שבכל הלילות אנו אוכלין מה שיזדמן בין אם יהיה חמץ או אם יהיה מצה ואין מיחדים א' מהם והלילה הזה כלו מצה דוקא ואם הוא לזכר שלא הספיק בצקם וכדברי המגיד לקמן היה ראוי להיות שניהם ואמאי כלו מצה וחמץ בל יראה. שאלה שלישית שבכל הלילות שלא נעשה בהם נס אנו אוכלין שאר ירקות שהם מתוקים ואין דרך לאכול דבר מר כלל כ\"א לרפואה וכיוצא והלילה הזה שנעשה בו נס אנו אוכלים דבר מר כלפי לייא. שאלה רביעית שבכל הלילות לא קפדינן אהסיבה שכל אחד כפי רצונו ונמצא שקצתם בהסיבה וקצם בלי הסיבה והלילה הזה חובה כלנו בהסיבה ומה ששנה לשונו דבענין חמץ ומצה נקט לשון או ובענין הסיבה נקט לשון בין בין איפשר דבחמץ ומצה אין דרך אדם א' לאכול רק מין א' שיזדמן לו בעת ההוא אבל בהסיבה אפי' באדם א' בסעודה אחת יכול להיות תחלה הסעודה בהסיבה וסופה בלי הסיבה או איפכא ולכן נקט בין בין ומה דנקט התם כלו מצה וייחס הדבר לנאכל ולא לאוכלין והכא ייחס הדבר למסובין ולא להסיבה. אפשר דנקט הכא לישניה הפך מה שנאמר במצרים בלילה הזאת כי אמרו כלנו מתים אבל אנחנו הלילה הזה כלנו מסובין:" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו לפרעה. פ' בפ' ואתחנן וסוף הפ' אינו כן וסיים שם ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה והמגיד נקט בלשניה דקרא דלעיל בעשרת הדברות שבאותה פרשה כתיב ויוצאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה והתחיל בפ' עבדים היינו להיות מתחיל בגנות וסיים ויוצאנו ה' אלהינו וכו' כדי להשיב ממנו על כל שאלותיו כל ב' תיבות הם תשובה לשאלה אחת על השאלה הרא' דשני טיבולים אמר ויוציאנו ה' דב' מעלות טובות היו ביציאתם ממצרים א' היציאה עצמה מעבדות לחירות ואחת שהיתה היציאה ע\"י ית' בכבודו ובעצמו שזו מעלה גדולה בלי ספק ושניהם נרמזו בשתי תיבות אלו. ויוציאנו ה' היציאה עצמה וע\"י ית' ולכך אנו עושים שני טיבולים דרך גדולה ומעלה כנגד הב' מעלות. ועל השאלה הב' כלו מצה אמר אלהינו משם והענין בהקדים מ\"ש ז\"ל שישראל במצרים היו עובדים ע\"ז מה אלו אף אלו ובעת יציאתם ממצרים חזרו בתשובה כמ\"ש ז\"ל ע\"פ משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מן הע\"ז וקחו לכם צאן של מצוה וידוע שהחמץ כנגד סטרא אחרא דע\"ז והמצה כנגד סטרא דקדושה וז\"ש אלהינו משם שמזמן היותינו שם במצרים הוא אלהינו סטרא דקדושה והחמץ שהוא סטרא דע\"ז בל יראה ובל ימצא. ועל השאלה הג' דהיינו המרור אמר ביד חזקה היא מכת בכורות וכמ\"ש בספרי ע\"פ ולכל היד החזקה זו מכת בכורות ע\"כ שהיא המכה החזקה שבכל המכות שעל ידה גורשו ממצרים וכתיב בה כי אין בית אשר אין שם מת נמצא שכלם היו באותה שעה מרי נפש על מתיהם וזכר למרירות נפש המצריים על ידינו אנו אוכלין המרור. והמגיד בפסקת מרור זה דנקט טעם אחר למרור. חד מתרי טעמי נקט ותרוויהו איתנהו. ואפשר לרמוז טעמו של המגיד בחי' \"משם\" שהוא ר\"ת מחיים של מרור או משעבוד של מצרים. ועל השאלה הרביעית שבלילה הזאת כלנו מסובין אמר ובזרוע נטויה שלהיות היציאה ביד רמה לעיני כל מצרים בלי שום פחד כמי שלא נשתעבדו מעולם לכך להורות על דבר זה ע\"כ בלילה הזה כלנו מסובין. ", + "והוקשה למגיד מה שאנו אומרים עבדים היינו ויוציאנו. והיל\"ל עבדים היו אבותינו ויוציאם. לז\"א ואלו לא הוציא וכו' עדיין אנו ובנינו ובני בנינו וכו' ובתלת הוייא חזקה צא וחשוב ע\"ס ארבע מאות שנה של גזירת בין הבתרים היינו נטמעים בחמשים שערי טומאה כמאמרם ז\"ל. ודילג על הקץ והוציאם קודם הזמן וא\"כ גם אנחנו היינו ראויים להשתעבד והוי ראוי לבילה לולי ה' שהיה לנו ושפיר יצדק לומר משועבדים היינו לפרעה. ואמר משועבדים ולא עבדים כלישניה דקרא שלא היינו כסתם עבדים שעובד את רבו לרצונו אלא משועבדים ע\"י אחרים בעל כורחינו בקושי השעבוד וכפ\"ז אפי' כלנו חכמים מצוה עלינו גם אנחנו לספר ביצ\"מ. ", + "ומ\"ש כלנו חכמים כלנו נבונים וכו' אינו בחכמת התורה שהרי עינינו הרואות הפך זה אבל הוא בענייני העולם כמו שהעידה התורה רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה שדרך מי שהוא פקח ונבון לדרוש ולחקור במאורעות ולעמוד על אמתתם ואפי' הפתאים שבישראל יודעים הם תורה שבכתב וענין יציאת מצרים הוא מפורש בתורה ולכן אמר אפי' כלנו חכמים ונבונים ויודעים את התורה וא\"כ אין צורך לספר דבר ידוע אפי\"ה המצוה עלינו לספר ביצ\"מ: ", + "או איפשר שכוונת המגיד על חכמת התורה שאף אם יהיה במציאות שכלנו חכמים ונבונים ויודעים תורה שבכתב ודרשות רז\"ל עכ\"ז מצוה עלינו לספר ביצ\"מ:
א\"נ יאמר שלא יחשוב אדם לומר שמצות סיפור יצ\"מ אינה אלא לבנים הקטנים שאין להם ידיעה מזה או לנשים אבל אם תהיה חבורה אחת שכלם חכמים ונבונים ויודעים כל התורה כלה ואין עמהם לא נשים ולא קטנים אינם צריכים לספר זל\"ז שחבירו יאמר לו מי לא ידע בכל אלה. לז\"א שאפי' כלנו חכמים ונבונים וכו' שכל בני חבורה כולם גדולים ועצומים מצוה לספר וש\"ת דלאנשים כאלו דכל רז לא אניס להו ואין מספרים רק משום מצוה בעלמא די להם בסיפור כל דהו לז\"א וכל המרבה לספר אפי' לגדולים כאלו הר\"ז משובח ומביא ראיה:" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה ברבי אליעזר. שכל מסיבתם רבנים גדולים וכל רז לא אניס להו ועכ\"ז היו מספרים וכו' והגם שאין עמהם לא נשים ולא קטנים דסתם נשים וקטנים אינם יכולים להיות נעורים כל הלילה בפרט אחר שתיית ד' כוסות עכ\"ז היו מספרים ולא היו מסתפקים במועט אלא כל אותו הלילה ואע\"פ שיודעים כלם מה שישמעו והטעם הואיל ומצינו שהקפידה התורה לכפול השאלה והתשובה כנגד ארבעה בנים ש\"מ שחפץ ה' בנו להרבות בספור זה ואתייא מכללא שא\"א שלא ישמעו זמ\"ז דבר חידוש שאין כל אחד רשאי לחדש רק מה שקבלה נשמתו כפי שורש בחינתו ומביא ראיה לזה:" + ], + [ + "אמר ר\"א בן עזריה. הכונה כענין מה שאמרו למד רבי בון לכ\"ח שנה מה שאין תלמיד ותיק לומד למאה שנה. וזהו שאמר ראב\"ע הרי אני כבן שבעים שנה שאע\"פ שעדיין הוא רך בשנים בן י\"ח שנה. למד תורה הרבה כבן שבעים עד שהיה ראוי להיות נשיא. ועכ\"ז לא זכה לדרוש דרשה זו שתאמר יצי\"מ בלילות עד שדרשה בן זומא אז זכה גם הוא לדרוש כן מאחר שהוציאה בן זומא לאויר העולם קלטה הוא מן האויר ולא לדורשה תחילה ע\"י שהיה רב ועצום בישראל שאין כל אחד יכול לחדש רק מה שקבלה נשמתו. ובזה מתיישב מ\"ש עד שדרשה בן זומא ולא אמר ודרשה. ומה שדרש ימי חייך הימים וכו' אע\"ג דלילה ויום ג\"כ נקראים יום דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד מ\"מ לא נקרא שם ביחוד כ\"א ליום ולא ללילה דכתי' ויקרא אלהים לאור יום ולערב קרא לילה ולכן דרש ימי על הימים וכל להביא הלילות. ופלוגתייהו דראב\"ע וחכמים היא דראב\"ע דריש כל לרבות הלילות דימי חייך היינו בעוה\"ז וקאי בעולם הזה ומרבי העוה\"ז דלילות כימים. וחכמים דס\"ל דאין מזכירין יציאת מצרים בלילות דרשי כל לרבות הימים של ימות המשיח וסברא הוא דקאי בימים ומרבה ימים:" + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום. מה שכפל מלת ברוך ד' פעמים גם מה שכינה שמו ית' מקום במקום הזה נראה בהקדים מ\"ש ז\"ל בספרי ע\"פ וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן שהקשו מאי בעי בשעיר שהוא מקום מושב בני עשו. ומאי בעי בפארן שהוא מקום מושב בני ישמעאל דכתי' בהגר ותשב במדבר פארן. אלא שבתחילה הלך אל בני עשו וא\"ל מקבלים אתם את התורה אמרו מה כתיב בה אמר להם לא תרצח אמרו לפניו רבש\"ע כל עצמו של אביהם רוצח היה דכתי' והידים ידי עשו וזאת הברכה אשר ברכו אביו ועל חרבך תחיה. הלך אצל בני ישמעאל וכו' אמ\"ל מה כתיב בה אמ\"ל לא תגנוב אמ\"ל רבש\"ע אביהם לסטים וברכתו ידו בכל ויד כל בו עד שבא אצל ישראל וקבלוה ע\"ש. ונראה ודאי שלפי שאין חפץ לה' בבני עשו וישמעאל שיקבלוה לכך היה משיבם כתיב בה לא תרצח כתיב בה לא תגנוב דבר שא\"א להם בלעדו כי הוא חייהם שהיה נותן להם מקום לסרב בקבלתה כדי לתת אותה לעמו ישראל. ולכך אמר תחילה ברוך המקום ב\"ה אחת על שלא נתנה לבני עשו ואחת על שלא נתנה לבני ישמעאל והג' על שנתנה לישראל וזהו ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ולכן כינה שמו ית' מקום שהוא ית' נתן להם מקום לסרב בקבלתה ואמר ברוך הוא פעם רביעית על שלא נתנה למלאכים:" + ], + [ + "חכם מה הוא אומר. להבין כוונת השאלה והתשובה. נראה בהקדים לפרש שלש חלוקות הללו. דהיינו העדות היא המלה שהיא עדות למהירות הגאולה שלא הספיק בצקם להחמיץ וכו'. החקים הוא הפסח. דכתי' ביה זאת חקת הפסח. והמשפטים הוא הדין האמור בשניהם שנאכלים באחרונה. והכוונה דבצירוף שלשתם המצה והפסח והדין האמור בהם תצא שאלתו. דתחילה יש לשאול על המצה בזה\"ז דאחרי שאנו אוכלים בתחילת הסעודה יצאנו ידי חובת מצה ומה צורך לחזור ולאכול עוד כזית מצה באחרונה. ועל הפסח ג\"כ שהיו אוכלים בזמן הבית כזית בשר באחרונה הוא נאכל על השבע והלא טוב היה לאכלו בתחלת הסעודה לתיאבון. אלא דלפ\"ז היל\"ל מה משפטי העדות והחקים דעיקר שאלתו היא על הדינים האמורים בהם. אלא שהחכם דקדק בחכמתו לאחר המשפטים באחרונה. להורות לנו דעיקר שאלתו על המצה והפסח הוא על משפטיהם שהם באים באחרונה. והשיב על ראשון ראשון דטעם המצה שאוכלים באחרונה לפי שהיא זכר לקרבן פסח שנאכל על השבע ולכך אנו עושים כהלכות הפסח וטעם הפסח עצמו לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפילו מיני מתיקה כדי שישאר טעמו בפינו ונספר בהם כל הלילה:" + ], + [ + "רשע מה הוא אומר. וצריך להבין מה היתה כוונת הרשע בשאלה זו ועוד מ\"ש אף אתה הקהה את שיניו הוא שפת יתר ולא היל\"ל אלא אף אתה אמור לו בעבור זה. ועוד קשה קושיית המפ' שמשיב לרשע מפסוק בעבור זה שהוא נדרש על מי שאינו יודע לשאל. ונראה דכוונת הרשע היא לשאול על קרבן פסח שנקרא עבודה כדכתי' ועבדת את העבודה הזאת וכו' ואומר מה העבודה הזאת לכם שהוא רוצה לטעום טעם בשר להנאת גופו ושואל מה הנאה יש לכם בעבודה זאת שאתם אוכלים אותו על השבע ואין לכם הנאה באכילתו וזה דוקא בעבודה הזאת ביחוד דבשאר קרבנות שבשרם נאכל לכהנים או לבעלים הם נאכלים בתחלת הסעודה לתיאבון דבעו למשחה ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלים לתיאבון אבל זה הוא נאכל על השבע ואין בו הנאה להדיוט וע\"ז השיבתו התורה ואמרתם זבח פסח הוא לה' שלכך הוא נאכל על השבע שלא תהא נראית אכילתו להנא' הגוף רק לשמו ית' לזכר אשר פסח. והמגיד דקדק מאומרו לכם ולא לו שהוציא את עצמו מן הכלל אשר לא כדת ולכן אמר גם אתה ענה כסיל כאולתו ודרוש עליו פסוק זה אשר לא כדת אף דפשט הפ' לא נתכוון לזה ומה גם דעיקר קרא דבעבור זה במי שאינו יודע לשאל הוא אמור עכ\"ז אנו דורשים אותו על הרשע כדי להקהות את שניו ולהכעיסו כמ\"ש הריטב\"א ז\"ל בזה לפי דרכו וזהו אף אתה הקהה את שניו ואמור לו בעבור זה שאמרת שהוא נאכל על השבע שנמצאת אכילתו לשמו ית' עשה ה' לי וגו' לי ולא לו שהוא רוצה לאכלו להנאת גופו ואלו היה שם וגו':" + ], + [ + "תם מה הוא אומר. בהקדים שטעם המצה שאנו אוכלים בפסח הוא משתי סיבות חדא לפי שהוא מאכל עבדים ופועלים שאינו מתעכל מהר וזהו הלחם שהיו מאכילים אותם במצרים כשהיו משעבדים אותם וכמאמר המגיד הא לחמה עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים. ועוד לפי שהוא זכר למהירות הגאולה וכמאמר המגיד מצה זו שאנו אוכלים על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ כי גורשו וגו'. וזוהי כוונת התם כשרואה המצה שהיא משונה מלחם חמץ קטנת הכמות ושפלה נפשו לשאול הגיעה מה זאת ומלת מה נאמרת על ההקטנה כמו מה אנוש כי תזכרנו ור\"ל מה היא חשובה זאת המצה שאתם עושים הלא לחם חמץ טוב ממנה. ולזה השיב שאין הטעם מצד חשיבותה רק הטעם מצד שהיא זכר למהירות הגאולה וזהו בחוזק יד הוציאנו ה' ר\"ל בחוזק יד של מצרים הוציא ה' דכתיב ותחזק מצרים על העם וגו' כי גורשו ממצרים ולא הספיק בצקם להחמיץ. ועוד טעם שני שהיציאה היתה מבית עבדים והיא זכר למאכל פועלים ועבדים:" + ], + [ + "ושאינו יודע לשאל. ויש לדקדק במ\"ש בסוף בעבור זה לא אמרתי אלא וכו' דהיל\"ל אלא בשעה שפסח מצה ומרור. ובזה י\"ל לפי שהתנא היה אחר החורבן דליכא פסח לכך נקט מצה ומרור דשייכי עכשו. ועוד י\"ל דאפי' בזמן הפסח איירי ומשום דמסתמא ציווי והגדת לבנך הוא בתחלת הסעודה דזריזין מקדימין למצות ואז אין פסח מונח לפניהם שאינו נאכל אלא לבסוף ואם יביאו אותו בתחילה יתקרר לכך נקט מצה ומרור המצויים לפניו בתחלת הסעודה שהוא שעת ההגדה. ועוד יש לדקדק מה הלשון אומרת את פתח לו היל\"ל הגד לו כלשון הכתוב או אמור לו כמ\"ש בחכם. ועוד אומרו בעבור זה לשון יחיד הרי על המצה והמרור מדבר כאומרו בשעה שמצה ומרור והיל\"ל בעבור אלו. ועוד אומרו עשה ה' לי ולא פירש מה עשה. ונראה לע\"ד משום דמצוה בשאלה דבכל הבנים הוזכרה שאלת הבן זולת מי שאינו יודע לשאל. ולכן אנו עושים בלילה הזאת כמה דברים לשינוי כדי שישאלו לכן צותה התורה בזה שאינו יודע לשאל להתחיל ולומר לו בלשון שמתוכו עכ\"פ יתעורר לשאול וז\"ש את פתח לו שאתה תהיה המתחיל ופותח לו פתח לשאול דמתוך דבריך יהיה למד מה שישאל ותאמר לו בעבור זה עשה ה' לי וגו' שאז בשומעו דבריך עכ\"פ ישאל ויאמר מה שאמרת בעבור זה לשון יחיד הרי המצה והמרור שניהם יחד מונחים לפנינו ועל איזה משניהם אתה אומר בעבור זה. ועוד ישאל מה שאמרת עשה ה' לי לשון סתום צריך אתה לפרט שיחותיך מה המעשה אשר עשה ה' לכם בצאתכם ממצרים. ולהכי נקט קרא לשון זה לעוררו שיהיה עניינו ג\"כ בדרך שאלה ותשובה. ותשובתך אליו היא פשוטה שלשון בעבור זה שאמרתי אין הכוונה על דבר מיוחד אלא על העניין ור\"ל בעבור כל העניין של הלילה שכולל הכל ומה שעשה ה' לי היינו אותות ומופתים. ואין להקשות על אומרו יכול מר\"ח ת\"ל ביום ההוא וכו' או ביום ההוא וכו' דהשתא דכתיב בעבור זה המורה על המצה והמרור המונחים לפניו דתו ליכא למטעי לא מר\"ח ולא מבעוד יום מה צורך לומר ביום ההוא די\"ל דאכתי אי לאו ביום ההוא איכא למטעי ולומר מר\"ח דלעיל מניה מיירי במצות השייכים בפסח עצמו והו\"א דכוונת הפ' בעבור המצות האלו המונחים לפניך עכשו אתה צריך להגיד מר\"ח לכך הוצרך לבאר שאין ההגדה מחוייבת רק ביום ההוא ולשלא תאמר מבעוד יום לכן חזר ופירש בעבור זה לגלויי דביום ההוא היינו בשעה שמצה ומרור:" + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחלה עובדי ע\"ז. מה שהוצרך לו' ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו אע\"פ שזה דבר מפורסם ומה גם שנראה לכאורה שלא הביא ראיה ע\"ז רק על מתחלה וא\"כ לא היה צריך הדבר לאומרו. ועוד צריך להבין אומרו ישבו אבותיכם מעולם אם על תרח ואברם ונחור א\"כ לא אתי שפיר אומרו ויעבדו על תרח ונחור לבד. ועוד קשה כפל אומרו את אביכם את אברהם. גם אומרו ואוליך אותו בכל ארץ כנען היל\"ל אל ארץ כנען. ונראה דהנה בש\"ס פסחים אמרו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ופליגי בש\"ס מאי גנות איכא מ\"ד עבדים היינו ואיכא מ\"ד מתחילה. ואנן עבדינן כתרוייהו. ולפי שבגנות של עבדים מסיימין ויוציאנו ה' אלהינו משם כדכתי' בהדיא בקרא כך בגנות של מתחלה מסיימין שעכשו קרבנו המקום לעבודתו. ומביא ראיה על שעבדו ע\"ז מתחלה מאומרו ישבו אבותיכם מעולם שפירושו מתחילה כמו מעולם נסכתי מראש. ואומרו מעולם נמשך גם לויעבדו שמעולם ישבו אבותיכם תרח ואברהם ונחור ויעבדו אלהים אחרים. וקאי ויעבדו גם על אברהם כמשז\"ל שמתחלה היה משתחוה לשמש ולירח אך לא היה מתכוין ח\"ו לשם ע\"ז רק שהיה סבור שהוא אלהי עולם ח\"ו עד שנגלה אליו ה' ית' וידע שאלהי עולם ה' וז\"ש:" + ], + [ + "ואקח את אביכם. ר\"ל שלקח אותו לחלקו ולעבודתו והפרישו מע\"ז וכמו שנאמר בבניו ולקחתי אתכם לי לעם וגו' ולכך אמר את אביכם שהאבות סימן לבנים שכשם שהפריש את אביהם לעבודתו כך עתיד להפריש את בניו מע\"ז של מצרים ולקרבם לעבודתו והרי זה כדמות ראיה על ועכשו קרבני. ואמר את אברהם נמשך ג\"כ לואקח כאלו אמר ואקח את אביכם ואקח את אברהם. שלקחו מעבר הנהר מקום ע\"ז ומקום הטומאה והוליכו אל ארץ כנען ארץ הקדושה. ואמר ואולך אותו בכל ארץ כנען הוא מה שנאמר באברהם קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה וגו' שהלך בכל הארץ אורך ורוחב כדי לזכות בה לו ולזרעו אחריו. וארבה את זרעו זה ישמעאל דכתיב ביה ונתתיו לגוי גדול וכתיב וארב חסר ה' לומר שאינו נקרא זרעו באמת. אבל ואתן לו את יצחק הוא הזרע המתייחס לו ונק' על שמו דכתי' כי ביצחק יקרא לך זרע. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואף ששניהם בניו חלקתי את עשו הרשע מירושת ארץ כנען ע\"י שנתתי לו את הר שעיר לרשת אותו כדי שתשאר ירושת הארץ ליעקב ולבניו אך צריך שלא יזכו בה עד שישתעבדו במצרים כמו שנאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך וגו' ודור רביעי ישובו הנה. ולכן ויעקב ובניו ירדו מצרים:" + ], + [ + "ברוך שומר הבטחתו. הנה המפ' הקשו דלגבי קב\"ה מאי רבותיה שהוא שומר הבטחתו שאפי' ב\"ו אין ראוי להיות מבטיח ואינו עושה. וצריך הוא לקיים הבטחתו. ועו\"ק מ\"ש היא שעמדה לאבותינו ולנו איך אותה הבטחה תעמוד לנו והיא לא היתה רק ליוצאי מצרים. ועוד קשה מ\"ש צא ולמד מה בקש וכו' היל\"ל מה חישב. ועוד קשה מה שהוצרך לו' שפרעה לא גזר וכו' ועוד אומרו ארמי אובד אבי היל\"ל האביד שהוא פועל יוצא לא אובד שהוא פועל עומד ובזה היה איפשר לומר דאובד קאי אארמי כאדם התולה קללתו בחבירו:
והנה הרד\"א מחק גירסת הספרים דגרסי מחשב מטעם דחשבון זה כבר עבר וגרס חישב ולדבריו עדיין קשה אומרו שומר ולא שמר. ולע\"ד נראה ליישב הכל ולקיים גיר' הספרים דהנה אמרו ז\"ל שהאבות סימן לבנים וכ\"מ שאירע להם הוא סימן לעתיד לבניהם אחריהם. וההבטחה שהבטיח לאברהם כי גר יהיה זרעך ואחרי כן יצאו היא סימן לישראל בכל עת צרה וצוקה שעתידים לצאת ממנה. וז\"ש ברוך שומר הבטחתו לישראל שבכל דור ודור הוא שומר להם הבטחתו שהבטיח לאברהם עם שאותה הבטחה לא היתה רק ליוצאי מצרים הוא שומרה לישראל בכל עת. שהקב\"ה בכל עת צרה הוא מחשב את הקץ של אותה הצרה כדי להוציאם ממנה ולדון את העם העובדי' אותם והטעם לעשות להם מה שאמר לאברהם על אותם שיצאו ממצרים כי גר יהיה זרעך ואחרי כן יצאו שהאבות סימן לבנים ונרמז זה באומרו בארץ לא להם ולא אמר בארץ מצרים לו' דלא לבד בהיותם בארץ מצרים בלבד רק בכל ארץ לא להם עתידים לצאת ממנה ומבואר יותר ביתור לשון ההבטחה וגם את הגוי גם ואת ריבויים. אחת לרבות יעקב עם לבן שיצא ממנו ברכוש גדול. דכתי' ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי ודן אותו כמ\"ש ז\"ל דלבן הוא בלעם וכתי' ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב. ואחד לרבות שאר גליות בפרט גלות הזה האחרון שהוא לכל כללות ישראל דוגמת גלות מצרים שעתידים לצאת ברכוש גדול כמ\"ש תחת הנחושת אביא זהב וכו' ועתיד לדון אותם דכתי' זאת המגפה וכו' אשר צבאו על ירושלים והשתא הוי אומרו דן אנכי וכו' קאי לכולם בין על המפורש בפי' בין על הריבויים. וע\"ז יתיישב ג\"כ כפל ברוך שני פעמים א' על האבות שיצאו וא' על הבנים. ואותה הבטחה עצמה היא שעמדה לאבותינו ולנו שבכל דור ודור וכו' ובזה ניחא טפי גירסת והיא שהוא גמר דבריו דלעיל. ומביא ראיה שעמדה לאבותינו מיעקב עם לבן ואמר:" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד מה בקש וכו' שלא בלבד היתה לו מחשבת הרעה בלבד אלא שהתחיל לעשות מעשה ויקח את אחיו עמו וירדוף אחריו להורגו לולי ה' שהיה לו. ולכן אמר מה בקש לעשות כמו אשר בקשו לשלח יד וכו' שכבר התחילו במעשה הרעה שאמרו ז\"ל הטילו סם המות בספל. ומה שהוצרך לומר שפרעה לא גזר וכו' ועיקר הראיה היא מלבן ומאי שיטאיה דפרעה הכא. ונראה כדי להגדיל רעתו של לבן יותר מפרעה ועכ\"ז ויצילהו ה' שהיה עולה על הדעת לומר דרעת פרעה עדיפא שגזר כל הבן הילוד וכו' ועשה הרעה בפועל משא\"כ בלבן של היתה רק מחשבה בלבד לז\"א שאינו כך שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואף גם זאת לא היתה הכוונה רק לתכלית השעבוד שהיה חושש פן ירבה ונלחם ועלה ותבטל המלאכה אבל לבן היתה כוונתו לכלות ולעקור את הכל שנא' ארמי אובד אבי שמעלין עליו כאלו עשה מעשה בפועל ופירוש מלת אובד שרצה לאבד הכל אם על הבנים כמו ואחריתו עדי אובד שפירש\"י דכתיב תמחה את זכר עמלק ופירש הוא ז\"ל מאיש עד אשה מעולל ועד יונק וכו' שלא יהיה נזכר שמו עליו ע\"ש. ונקט אובד ולא האביד שיהיה חוזר גם על לבן שאחריתו עדי אובד על שבקש לעקור את הכל ונדרש לפניו ולאחריו וכמ\"ש ומה שהצילו ה' מידו הוא בכח המאמר וירד מצרימה הרי שנתקיימה בו הבטחת אברהם דן אנכי ואחרי כן יצאו:", + "[א\"ה נכד המח' בפסקת צא ולמה יל\"ד דל' זה מורה שהוא מוסב על מ\"ש מקודם לזה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. ולכאורה מה זו ראיה הוא מביא מלבן על כל דור ודור. ונלע\"ד לפרש שהכוונה ע\"פ מ\"ש רז\"ל במד\"ר שכל מה שאירע לאבות הוא סימן לבניהם אחריהם כמו שהביא דבריהם הרמ\"ז ז\"ל למעלה. ועי' בפירוש הרמב\"ן עה\"ת בכל ספר בראשית שהוא היה מכוין ומורה באצבע כל המאורעות שארעו לאבות אחד אחד לעומת מה שאירע לישראל שבכל דור ודור וזוהי כוונת המגיד שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו שהגם שאין גוזרים על הכליה בפי' אלא על מעשה המצות בלבד בכל זאת מחשבתם היא על הכליה לגוף ולנפש אלא שהקב\"ה מצילנו מידם. ושמא תאמר מי גילה רז זה שכך הוא בלבם עז\"א צא ולמה מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו כמו שהעיד ע\"ע יש לאל ידי לעשות עמכם רע וגו' שזה מורה שעל כולם היה סובר רע ולא רדף אחריו אלא לעקור את הכל לולי שהפריע ה' עצתו כמ\"ש ואלהי אביכם אמר אלי וגו' ומאורע זה הוא סימן לבניו שבכל דור ודור שאין מחשבתם אלא לעקור את הכל לולי ה' שהיה להם כנלע\"ד ואיפשר שגם הרמ\"ז ז\"ל נתכוון לפירוש זה ודו\"ק נאם ע\"ה ישמ\"ח הי\"ו]:
והנה הרב של\"ה בפסקת ר\"י הגלילי בשם הרב גאלאנטי כמו בפ' שלח נ\"א בי\"ד הצרף נ\"א עם י\"ד הם אותיות 'אדני' הכוונה אותיות ד'ן למצרים כמ\"ש אשר יעבודו ד'ן אנכי ואותיות א'י רומז לשמות אהי'ה הוי'ה שמהם השפעת רחמים לישראל. ונראה שע\"כ פסח מצרים נאמר באחד לחדש ומקחו מבעשור זהו א'י ע\"כ וביאור דבריו נר' דנקט דוקא שני שמות אלו שכששאל משה להקב\"ה ואמרו לו מה שמו וגו' הזכיר ב' שמות הללו ואמר כה תאמר אל בנ\"י אהיה שלחני אליכם ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר וגו' ה' אלהי אבותיכם וגו' שלחני אליכם וטעם שנתיחדו שני שמות אלו להצלתם נראה ע\"פ מ\"ש המקובלים בפ' פקח עיניך וראה שוממותינו דשם הוי\"ה ואהי\"ה במילוי אלפין גימ' פקח ושם אהי\"ה במילוי יודי\"ן גימ' קס\"א מנין עיניך עם הכולל הרי דשני שמות אלו נקראים עיניו ית' אשר הם פקוחות על ישראל להצילם מצרתם. ונראה דשני שמות אלו הם שבעה עיני ה' המיוחדים להצלת הצדיקים דכתי' בהם כי שבע יפול צדיק וקם והינו שם הוי'ה יש בו ארבעה מילויים והם ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן ושם אהי\"ה גם מילויים דאלפי\"ן דיודי\"ן דההי\"ן הם שבעה עיני ה' דכתי' בהם עיני ה' אל צדיקים:
ולענ\"ד נראה כפי הקדמת הרב הנז' דזהו הכוונה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כי שם אדנ\"י אותיות ד\"ן בהם דן למצרים ואותיות א\"י בהם רחם על ישראל וזהו ר\"ת וס\"ת מלת אנכי ונשאר מאנכי אותיות כ\"ן אות כ\"ף דומה לעשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים ואות ן' רומזת לחמשים יום שאחריהם קבלו את התורה וזהו שסיים ואחרי כן וגו' ר\"ל אחרי עשרה נסים שיעשו להם במצרים ועל הים ואחרי חמשים יום הנרמזים במלת כ\"ן יצאו ברכוש גדול יזכו לקבלת התורה שהוא הרכוש הגדול מכל רכוש כי טוב סחרה מסחר כסף וגו' ולשון יצאו שכן כתיב בקבלת התורה ויוצא משה את העם או מלשון חכמים פלוני יצא זכאי:" + ], + [ + "וירד מצרימה. ק\"ל היאך יעקב אבינו ע\"ה עקר דירתו מא\"י לחו\"ל ומה גם ארץ מצרים שהיא ערות הארץ ומקור הטומאה לז\"א שאנוס היה ע\"פ הדבר ולמה זה ממ\"ש לו ה' אל תירא מרדה מצרימה וגו' נראה שחפץ ה' בו לירד למצרים והטעם לקיים גזירת כי גר יהיה זרעך ולפי שהיה מיצר על שהוזקק לצאת לחו\"ל א\"ל ה' אל תירא מזה כי אדרבא לגוי גדול אשימך שם:", + "ויגר שם. ק\"ל יתור ויגר שם דהיה די לומר וירד מצרימה במתי מעט. לז\"א דבא ללמד שלא היתה כוונתו להשתקע שם ולהיות מתושביה ומאציליה. רק לגור שם כגר בעלמא לקיים גזירת כי גר יהיה זרעך ויליף זה מדכתיב לגור בארץ ונרמז ג\"כ במאמר ועתה ישבו נא:" + ], + [ + "במתי מעט וגו'. הא דלא מייתי ראיה מפ' כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים שהוא מוקדם בתורה לפי שבפסוק זה מסיים ועתה שמך וגו':" + ], + [ + "ויהי שם לגוי גדול. מלמד שהיו ישראל מצויינים שם ל' ציון וסימן ר\"ל שהיו מסיימין וניכרים בגופם ובמלבושיהם. וכל רואיהם יכירום שהם מזרע ישראל ולא היה שום א' מהם לובש לבוש מצרי או מקף פאת ראשו וכיוצא בזה להיות דומה למרי כדי ליפטר מן השעבוד וכתב הריטב\"א ז\"ל שדרשו כן ממלת לגוי שהיו ניכרים ונראים לגוי א' ולפ\"ז מה שציין מלת גדול לאו דוקא. ואח\"ך בסיפא דורש שתי תיבות גדול ועצום ועוד נראה דממלת גדול מפיק לה והענין כפי מה שפירש בפסיקתא על דרשא זו שהיו נכתבים בפלטין של יוסף להטריפם לחם לפי הטף שנא' ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו וגו' וכיון שהתחילו להיות פרים ורבים מאוד פסקו מהם המזונות ע\"ש ולפ\"ז יתפרש לה גדול במעלה שכן דרך האנשים גדולי המעלה בבית המלך להטריפם לחם חקם וארוחתם ארוחת תמיד מאת המלך וכן כתיב כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם ודרשא דסיפה על מלת עצום לבד:", + "גדול ועצום. נר' דנקט כל התוארים הללו לו' דיש מהם שהיו פרים ורבים כבני אדם כמו שבט לוי שלא היו בשעבוד דאותם שהיו בשעבוד דוקא היו מתרבים שלא כפי הטבע דכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ דאותם שהיו בשעבוד נמשלו למינים המרובים בלידה והם השרצים והדגים והארבה ואמר פרו על אותם שפרים ורבים בבני אדם וישרצו על אותם שהם כשרצים. וירבו על אותם שהם כדגי' דכתי' בהו וידגו ופירש רד\"ק שירש דגר שירבו כמו הדגים. ויעצמו על אותם שהם כארבה דכתיב בהו עם רב ועצום (יואב ב'):" + ], + [ + "ורב כמ\"ש. הנה רז\"ל אמרו אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים. וצריך להבין מאי קשיא להו שהוצרכו לומר אל תקרי. ונראה דקשיא להו דלשון עדי בכל מקום נאמר על על מלבושים נאים וסוף הפסוק ואת עירום ועריה מורה שהם ערומים לגמרי אפי' מלבוש פשוט. גם ק\"ל אומרם ותבואי היל\"ל ותהי. ולכן אמרו אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים ונבוא אל הענין דהנה רד\"ק הביא מלת רב ומלת רבבה שורש רבב שהוא סובר שמלת רב מן הכפילים שורשה רבב בשורש ודרש המגיד תרוייהו במלת ורב לשון רבבה ולשון רב שהוא לשון גודל שהיו גדולי הכמות ולשון רבבה כמ\"ש רבבה כי הצמח השדה נתתיך. שהיו נמנים ברבבות כצמח השדה. ולשון גודל כמ\"ש ותרבי ותגדלי וכו' ואמרו ז\"ל שהיו הולכות ויולדות בשדה והיה הקב\"ה מזמין להם סלע ביד כל או\"א שממנו היה יונק דבש וחלב. ונראה שמזה היו רבים וגדלים מאד שלא כפי הטבע. וכשהיו גדלים היו באים ונכנסים לעיר בעדרי עדרים. ורוב ריבויים גרם להם לצאת קודם הזמן כמאמרם ז\"ל ריבוי עם השלים המנין וז\"ש שדים נכונו הם משה ואהרן כמאמרם ז\"ל ע\"פ שני שדייך כשני עופרים הם משה ואהרן שע\"י הם יונקים משפע העליון כמ\"ש מהר\"ם אלשיך ז\"ל ע\"פ זה או על שהיו מלמדים תורה לישראל ע\"ד ושדי כמגדלות אלו ת\"ת ואמר ששדייך שהם משה ואהרן כבר הוכנו והוזמנו לגאול אתכם מחמת ריבוי עם ועוד טעם אחר לצאתם ממצרים קודם הזמן ושערך צמח היינו קושי השעבוד ופי' ושערך מלשון כמו שער בנפשו שפירש\"י לשון מרירות כמו בתאנים השוערים. ור\"ל שמרירות קושי השעבוד דכתיב וימררו את חייהם בעבודה קשה הוא הצמיח את הגאולה קודם הזמן דקושי השעבוד השלים המנין ובזה א\"ש אומרו צמח מבנין הכבד הדגיש שהוא פועל יוצא לגאולה אלא שלא הי' בידם מצות שיגאלו בזכותם והיה צריך אתערותא דלתתא וזהו ואת עירום ועריה ונתן להם דם פסח ודם מילה:" + ], + [ + "וירעו אותנו המצרים. ק\"ל שהרעה הזאת היה ראוי שתתייחס לפרעה ולא למצרים שכן כתיב ויבן ערי מסכנות לפרעה לז\"א שאותו הבנין והשעבוד לא היה רק בעצת המצרייים דלעיל מניה כתיב ויאמר אל עמו הנה עם בנ\"י רב ועצום ממנו והיה חושש בן ירבה יותר ונחלם ועלה והיה מתיעץ עמהם ואמר הבה נתחכמה לו לומר תנו לכם עצה ההוגנת למעט אותם והם נתנו לו עצה לשעבדם תמיד בעבודת הבנין היא עבודה קשה ועבודה כזאת והיא תדירית ודאי מתשת כחם ולא יוכלו לשמש כ\"כ ובזה יתמעטו ומה גם לדברי רז\"ל שהיו מעבידים אותם ביום ובלילה וכן מוכח הפ' שאחריו וישימו עליו שרי מסים ולא אמר וישם שעצתם הרעה גמרו אותה והוציאוה לפועל וא\"כ ודאי דלהם התייחס העצה הרעה הזאת:" + ], + [ + "ויענונו כמ\"ש. אמר דלא די לזה מה שיעצו לשעבדום בבנין אלא שהוסיפו בה עינוי יותר שלא היו מסתפקים בהם שכל אחד יעבוד כל היום כפי כחו הן רב הן מעט אלא שקבעו להם מס גדול בכל יום כמאמרם ז\"ל שמינו עליהם שרים לגבות מהם אותו הסך הקצוב בכל יום ומי שלא השלים חקו ענוש יענש מהשרים. וזהו למען ענותו בסבלותם שעם הסבלות והשעבוד הוסיפו עינוי על ידי ששמו השרים לגבות המס:
ובדרך אגב י\"ל באומרו שרי מסים ופירש\"י שרים שגובים מהם המס דהיל\"ל שרי המס לשון יחיד ואפשר דהוי כמו קשת גבורים חתים דהיל\"ל קשת קבורים חתה ואמרו דאיידי דנקט גבורים לשון רבים נקט חתים והכא נמי איידי דשרי לשון רבים נקט מסים ועיי\"ל הואיל ומלאכת הבנין היא צריכה לכמה מלאכות אחרות לשרוף הסיד ולחפור עפר ולגבל הטיט ולמילוי המים וללבן הלבנים ולכל מלאכה היה שר אחד שגובה המס שלה לכן אמר שרי מסים:" + ], + [ + "ויתנו עלינו עבודה קשה. ראיתי מי שפירש כוונת המגיד שבא לו' שמלבד העינוי שהיא עבודת מלך נתנו עליהם עבודה קשה שכל מצרי היה משעבד בישראל כעבדו. וז\"ש ויעבידו מצרים וגו' ולפי ששטה זו נאמר דק\"ל היינו ויענונו היינו ויתנו עלינו עבודה קשה. לז\"א כמ\"ש ויעבידו מצרים. והכי דייק אומרי ויתנו עלינו ולא אמר ויענונו בעבודה קשה. לומר שמלבד העינוי הנז' בעבודת המלך דכתיב ויבן ערי מסכנות לפרעה. עוד נתנו עליהם עול שלהם. וכ\"נ מפ' וימררו את חייהם וגו' זו עבודת המלך. את כל עבודתם וגו' זו עבודת המצרים. ואף גם זאת היתה עבודת פרך המפרכת הגוף ומשברתו. והמלך לא יקפיד עליהם בזה. שחפצו ורצונו הוא להתענות ביותר כדי שיתמעטו:" + ], + [], + [ + "ונצעק אל ה' אלהי אבותינו. בא המגיד לפרש שהצעקה הזאת היתה סתמית שלא היו צועקים בפי' להצילם מיד מצרים. או לפוטרם מעבודתם מפני היראה אלא צעקה סתם כגון רבש\"ע גלוי וידוע לפניך וכיוצא בזה. וזהו וימת מלך מצרים ויאנחו בנ\"י. והאנחה בלב היתה מן העבודה אך לא היו מוציאים אותו בפה. רק ויזעקו סתם. ועכ\"ז הוא ית' היודע מחשבות עלתה שועתם לפניו מן העבודה. ובזה יתיישב כפל אומרו מן העבודה זה פעמים:" + ], + [], + [ + "וישמע ה' את קולנו. הדבר פשוט שבא לפרש שלא היתה התפלה לבדה ראויה להתקבל כ\"א בהצטרף זכות האבות. דכתיב ויזכור אלהים את בריתו וגו' והא דלא תייתי ראיה מפסוק וגם אני שמעתי את נאקת בנ\"י וגו' ואזכור את בריתי הוא משום שזה הפסוק הוא מוקדם בתורה ועוד שזה הפסוק הוא מפורש להדיא שזאת הברית היא שעם אברהם ועם יצחק וגו':" + ], + [ + "וירא את עניינו. כבר כתבנו בפסקת ויריעו אותנו שעצת השעבוד בעבודה קשה תדירית היא מתשת כחם ולא יוכלו לשמש מעתם ובזה יתמעטו אמר עכשו שה' ראה אותו העינוי והוא פרישות ד\"א ומביא ראיה וירא אלהים את בנ\"י שראה שרוצים למעט בניהם ע\"י העינוי ולכן וידע אלהים. והיינו שה' ית' ידע מה לעשות הפך כוונתם דאדרבא כאשר יענו אותו להתמעט כן ירבה וכו' ומלת וידע כמו ואם לא אדעה. שפי' רש\"י אדעה מה אעשה ליפרע מהם ביסורין וכו' וכיוצא בזה מצינו ואדעה מה אעשה לך ע\"ש:" + ], + [ + "ואת עמלנו. בא לפרש דלשון עמל האמור כאן הוא כמו אשר לא עמלת בו ולא גדלתו האמור בקקיון דיונה. שפי' רש\"י אשר לא עמלת בו בחרישה וזריעה והשקאה. הרי שמה שהאדם טורח בהוויתו ובגדולו נקרא עמל. וכן יאמר כאן ואת עמלנו על הבנים שאדם טורח לישא אשה ולהספיק לה כל צרכיה בעבורם. ויגע בהוויתם ובגידולם ול' בנים הוא כולל לזכרים ולנקבות. כמו בנים אתם לה' אלהיכם. ואת הבנים תקח לך כי גם את כול ראה אלהים דהיינו הזכרים שהיו משליכים אותם ליאור. והנקבות ראה שהיו משתדלים להחיות לזנות כמאמרם ז\"ל וכל הבת תחיון לזימה. ודייקי לה מדלא כתיב תחיה. וכתיב תחיון לומר שיהיו משתדלים במחייתם וסיפוקם ומה לו ולהם להברותן ולהחיותם אם לא לזנות וכ\"ז ראה אלהים היודע תעלומות לב." + ], + [ + "ואת לחצנו. לפי שמלת לחץ פעמים יאמר על הצרה והצער. כמו וגר לא תלחץ ח\"א לא העיקון כלשון צרה שמתורגם בכל מקום עקא. ופעמים יאמר על הדוחק שדוחקים את האדם וממהרים אותו לעשות דבר כמו וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. ת\"א יתדוחקא דמצראי דתקין להון כמו שתרגם והנוגשים אצים ושלטונייא דתקין ובא המגיד לומר שמלת לחצינו האמור כאן אינו אלא על הדחק שדוחקים אותם לאמר כלו מעשיכם וגו' ולא על צרת השעבוד והביא ראיה לזה מפסוק וגם ראיתי דמלת וגם מוסיף על האמור לעיל ראה ראיתי את עוני עמי וגו' דהיינו צרת השעבוד וא\"כ ע\"כ בא להוסיף שגם ראיתי את הדוחק שדוחקים אותם לאמר כלו מעשיכם וקרוב לזה פי' הרב האברבנאל ע\"ע:" + ], + [], + [ + "ויוציאנו ה' ממצרים. נראה שלפי שיש בפסוק ג' חלוקות ועברי והכיתי ואעשה שפטים שכל אחת מהם היתה ע\"י ית' ולא ע\"י שליח. כמו שנבאר מהכרת הפסוק. לכך נקט המגיד שלשה מיני שלוחים הראויים לשליחות זו כנגדם מלאך ושרף ושליח ופי' הריטב\"א ז\"ל כי המלאכים הם למטה מן השרפים והם המתחלים בכל יום ומתלבשים גופות וכו' והשרפים למעלה מהם הם מלאכי אש העומדים תחת כסא וטובלים בכל יום בנהר של אש ההולך לפני הכסא וכו' והשליח הוא המלאך הגדול מטטרו\"ן הרגיל להשתלח לשמור את ישראל שעליו נאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ע\"ע ופי' מטטרו\"ן ל' שמירה כי תרגום משמרת מטרא וכעין זה פי' הרמב\"ן ז\"ל אלא שהוא ז\"ל פי' מלת מטרו\"ן ר\"ל מורה הדרך כמו שאמרו בספרי אצבעו של הקב\"ה נעשה מטטרו\"ן למשה והראהו כל א\"י וראיית המגיד שהקב\"ה בכבודו ובעצמו היה מכה הוא מדשני קרא בלישניה. דלעיל בעמדו לפני פרעה אמר אנכי יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וכו' וכאן אמר ועברתי והכיתי והיל\"ל ועברתי בארץ מצרים ומת כל בכור וכו' כדלעיל מאליהם ונקט והכיתי ליחס הדבר אליו ית' לו' והכיתי אני בעצמי. ומדהאי הוא ית' בעצמו גם ועברתי ואעשה שפטים הוא בעצמו וכ\"נ מל' המכילתא בפ' ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו' וז\"ל וה' הכה כל בכור שומע אני ע\"י מלאך או ע\"י שליח ת\"ל והכיתי כל בכור לא ע\"י מלאך ולא ע\"י שרף ולא ע\"י שליח. וע\"כ מדייחס הדבר אליו מפיק לה. ולקמן ית' דגם מפ' וה' הכה יכול ללמוד כן אלא דההוא יש לדחות וכפי זה מה שסיים המגיד אני ה' אני הוא ולא אחר היא דרשא אחרת לתת טעם למה צריך הוא בעצמו כמ\"ש ז\"ל אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לשאינה של בכור וז\"ש אני הוא שיכול להבחין זה ולא אחר:
א\"נ אני הוא ולא אחר ולא רשות אחר ח\"ו כמו כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי:
ודרך אגב ראיתי ליישב ל' אחר של המכילתא שהוא הפך ממש מל' המכילתא שכתבנו דהכי איתא התם ע\"פ זה והכיתי כל בכור שומע אני ע\"י מלאך או ע\"י שליח ת\"ל וה' הכה כל בכור וכו' לא ע\"י מלאך ולא ע\"י שליח. וכוונתו דכשם מדשינה מל' ומת כל בכור וייחס הדבר אליו ית' מזה נלמד שהיה הוא בעצמו כמו כן נאמר ג\"כ בפסוק וה' הכה כל בכור דהיל\"ל ויהי בחצי הלילה וימת כל בכור ושינה לייחס הדבר אליו ש\"מ שהיה הוא בעצמו שאין הפרש בין והכיתי בין וה' הכה אלא שזה בל' מדבר בעדו וזה מדבר בעד אחרים ומכל א' משניהם יכלין ללמוד ומשום דדרשא זו דוה' הכה כל בכור יש לדחות דאצטריך לו' הוא ובית דינו כפירש\"י לכך הוצרך לדרוש ג\"כ מוהכיתי וכמ\"ש הרא\"ש ז\"ל שאע\"פ שב\"ד עמו לאינו נקרא ע\"י שליח:
אבל מדברי רש\"י בחומש ראה דיליף אני ולא שליח מיתורא דקרא אני ה' ופי' הרא\"ם ז\"ל דאכילהו קאי וכאלו אמר ועברתי אני ה' והכיתי אני ה' ואעשה שפטים אני ה' ומה שסיים אני ה' אני הוא ולא אחר אין זה מיעוט אחר אלא כאלו פי' שמה שממעט מלאך ושרף ושליח הוא משום דמאני ה' משמ' אני הוא ולא אחר ע\"כ:
ואני בער ולא אדע אי יתיישב פי' זה על לשון המדרש דאין דרך הברייתא כן וכך היל\"ל ועברתי והכיתי ואעשה שפטים שומע אני ע\"י מלאך או על ידי שרף ת\"ל אני ה' כל' המכילתא דלעיל או יכול ע\"י מלאך וכו' ת\"ל אני ה' ולפחות היל\"ל שא' אני ה' להורות שמביא ראיה לדבריו דלעיל אבל מל' זה משמע שהיא דרשא אחרת גם מלת הוא המור במדרש לא יצדק לפי' זה דהיל\"ל אני ולא אחר ודו\"ק וגם הרמב\"ן ז\"ל כתב דמלשון ועברתי והכיתי מפיק לה אבל לא מההכרח שכתבנו אלא מהכרח אחר. והרא\"ם ז\"ל השיג עלי ודחה ההכרה שלו ויש ליישב השגתו עיין עליו:" + ], + [], + [ + "ביד חזקה זו הדבר וכו'. הנה ה' מהר\"ם אלשיך ז\"ל בפי' על התורה פי' הנה יד ה' הויה כי הלא בכנים לבד אמרו לו חכמיו אצבע אלהים היא ובריית כל מכה באצבע א' הנה במכת הדבר שהיא המכה החמישית נשלמו חמש אצבעות של כל היד וזהו הנה יד ה' הויה שעכשיו תהיה יד ה' שלימה ע\"ש ואף אנו נאמר עוד לפי דרך הרב דה\"נ בחמש מכות האחרונות נעשו בידו ית' האחרת כל אחת באצבע א' ובזה יתפרש הכתוב כמין חומר כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו דקשה כפל הלשון דהיל\"ל ביד חזקה ישלחם ויגרשם וכפ\"ה א\"ש שבא להורות על שכל המדות היו חמש בידו אחת וחמש בידו האחרת ועם ששניהם כאחד גרמו ההוצאה חלקם הכתוב לשנים א' לשלוח וא' לגירושין שבכח ידו אחת היה משלחם דהיינו נתינת רשות לילך ובכח ידו השנית היה מגרשם כדכתיב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו':
ובזה אני מבין ג\"כ פסוק ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי וגו' שר\"ל ולא ביד חזקה לבד דהיינו יד אחת שהיא הניתנת חמש מכות הראשונות רק ושלחתי את ידי השנית לעשות חמש האחרונות. וזהו שסיים והכתי את מצרים בכל נפלאותי וגו'. וזהו כוונת המגיד ביד חזקה זו הדבר שלכך הזכיר מלת יד במכה זו משא\"כ במכות הראשונות. לפי שזו הדבר. שהיא המכה החמישית ואומר שעכשיו נשלם כל היד. ומביא ראיה לזה הנה יד ה' הויה כמו שפירש הרב ז\"ל וכפ\"ה אתיא דרשא זו דלא כר\"י הגלילי דלקמן שהוא סובר שכל העשר מכות היו באצבע א' אלא כר' אליעזר ור' עקיבא דפליגי עליה כמו שנבאר שם:" + ], + [ + "ובזרוע נטויה זו החרב. דהיינו מכת בכורות כדיליף לה מפ' וחרבו שלופה בידו דאיירי במגפה שהיתה בימי דוד שהיא המכה החמישית שבחמש מכות האחרונות ובה נשלמה היד הב' והזרוע עצמה היא היד כנראה מהראיה שהביא מפ' וחרבו שלופה בידו ונקט ל' זרוע להיות על עוצם המכה או כדי להיות המלות שונות וכפ\"ז יהיו כל העשר מכות נרמזות בשתי דרשות אלו וא\"כ מ\"ש המגיד אח\"ך אלו עשר מכות וכו' קאי גם לדרשא הרא' לא על דבר אחר בלבד:" + ], + [ + "ובמורא גדול. לפי שהזכיר מכת בכורות שהיתה ע\"י ית' שנגלה במצרים בכבודו ובעצמו להכותם ומוראו הגדול וחתיתו היה עליהם קודם המכה ואחר המכה כי אמרו כולנו מתים לכך סמך לזה ובמורה גדול:" + ], + [ + "ובאותות זה המטה. שאחר שהזכיר עיקר המכות בדרשא דרישא נשאר לו מלת ובאותות ודרשו על האותות שנעשו במטה והם שלש אותות שעשה משה לישראל למען יאמינו בהוצאה דהיינו היפוך המטה לנחש והבאת ידו בחיקו והנה מצורעת ולקיחה המים מן היאור והיו לדם ואע\"פ ששני האותות האחרונות לא היו ע\"י המטה מ\"מ בכח המטה שבידו נעשו. ומביא ראיה ע\"ז מדכתיב ואת המטה הזה תקח בידך דהי' בידך מיותרת. דסתם לקיחה ביד היא אלא לומר שבהיית המטה הזה בידך בכוחו תעשה גם שני האותות האחרונות:", + "ואם נפשך לו' שלא יתכן אמרו זה המטה רק על מה שנעשה בגוף המטה נאמר דקאי על מה שעשה במטה לפני פרעה ולא יקשה עליך אומרו ובאותות ל' רבים דכמה אותות ונסים נעשו בו באותה שעה והיינו היפוכו לנחש וחזרתו למטה ואחר שחזר למטה בלע את מטותם:" + ], + [ + "ובמופתים זה הדם. אע\"פ שזה בכלל המכות דיליף מרישא דקרא. חזר ושנאו בשביל דבר שנתחדש בו דהיינו דם ואש ותמרות עשן והיינו כמ\"ש הריטב\"א ז\"ל שהמים שנהפכו לדם היו כאש שורף ונתמלאה כל מצרים עשן מהם. נמצא שהיו במכה שלשה עניינים דהיינו דם ואש ותמרות עשן:", + "אמ\"ה נכד ה\"ה למעלה בפסקת ועברתי בארץ מצרים וגו' אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא השליח כמו שכתוב ברוב הסדורים השליח בה\"א. יל\"ד שהיל\"ל אני ולא שליח כמו שלא אמר אני ולא המלאך וכו' ועוד צריך להבין כוונת ג' תוארים הללו מלאך שרף השליח. ונלע\"ד שבא לרמוז כאן שמו של משה רבינו ע\"ה שהוא ר\"ת מ'לאך ש'רף ה'שליח. שגם הוא נקרא בשם מלאך כמאמה\"כ ישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. וגם עלה למרום וישב שם בין שרפי קדש לחם לא אכל ומים לא שתה ארבעים יום וארבעים לילה והרי הוא כשאר שרפי קדש והוא ג\"כ השליח מאתו ית' כמה\"כ לכה ואשלחך אל פרעה וגו' ושלא תאמר שמכה זו ג\"כ היתה על ידו לז\"א אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח. וא\"ש גירסת השליח ור\"ל שעם היותו מלאך וגם שרף וגם שליח לא היו הפעולות הנז' אלה ע\"י יתברך משא\"כ בשאר המכות היה משה המתחיל ועושה פעולה במטה אשר בידו. ובזה ניחא נמי מה שסיים אני ה' אני הוא ולא אחר בל' יחיד שלא בא לשלול אלא אחד שנקרא בשלש שמות הנז' והוא משרע\"ה שלא פעל במכה זו מאומה והכל היה ע\"י ית' וק\"ל. נאם ע\"ה ישמ\"ח הי\"ו:" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "דבר אחר ביד חזקה. לפי שראה המגיד שיש בפסוק זה חמשה חלוקות ושתי חלוקות האחרונות באו בלשון רסים מיעוט רבים שנים. שפט מזה שגם שלש חלוקות הראשונות דומיא דידהו שתים בכל חלוקה ונמצאו חמש חלוקות כוללים עשר מהות:" + ], + [ + "אלו עשר מכות. אמר על המצריים לאפוקי על ישראל שלא באה עליהם שום מכה מעשר מכות והן הנה העשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים ואמר במצרים לאפוקי על הים שהיו חמשים מכות וכסברת ר\"י הגלילי שבסמוך ועל מה שאמר על המצריים לאפוקי ישראל הביא דברי ר\"י שהיה נותן בהם סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב לפרש היאך היה מכה את מצרים ומציל את ישראל. ואמר שר\"י היה נותן בהם סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב והוא כמ\"ש רבינו שמשון ז\"ל בשם רבינו האר\"י ז\"ל וז\"ל שבמה שהיה מכה את המצריים בו היה מרפא את ישראל והיינו אותיות דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שבהם היה מכה את מצרים ובהם עצמם היה מרפא את ישראל והם שלשה שמות דע\"ב צד\"א כשח\"ב והם עצמם אותיות דצ\"ך עד\"ש באח\"ב דע\"ב היינו אותיות ראשונות צד\"א אותיות שניות כשח\"ב אותיות אחרונות וכלפי מ\"ש במצרים לאפוקי על הים הביא דברי ר\"י הגלילי שסובר שעל הים היו חמשים:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ר' יוסי הגלילי אומר. יש לדקדק דמה זו שאלה שלקו המצריים במצרים עשר מכות דזיל קרי בי רב הוא וכל העשר מכות מפורשים בתורה והרב אברבנאל נדחק ליישב הלשון ע\"ע והיותר קשה לסברת ר\"י דמשנה שלימה שנינו עשר מכות הביא הקב\"ה על המצריים במצרים ועשרה על הים ועל כרחנו לומר דההיא מתני' דלא כר\"י הגלילי. וחדא מתורצת בעקב חברתה דזהו שאמר מנין אתה אומר במצרים עשרה ועל הים חמשים. ור\"ל דחלוקים הם מכות מצרים ממכות הים. ולאפוקי מההיא מתניתי' דסברה דשוים הם עשרה ועשרה. ומתניתין אתיא כר\"א ור\"ע דסתמם כפירושם שלא היו על הים חמשים מדנתתי לחלק במכות מצרים שכל אחת היתה של ארבע או של חמש ולא חלקו תחלה בין מכות מצרים לעל הים שעל הים היו חמשים ואין לומר דסמכו בחלוק זה אר\"י הגלילי והוסיפו עליו הם. דאיך יסמוך ר\"א רבו של ר\"ע ור\"ע רבו של ר\"י הגלילי על ר\"י הגלילי תלמידם כדמשמע ממ\"ש בש\"ס שאל ההוא תלמיד לפני ר\"ע ור\"י הגלילי שמו בכור לכמה נאכל. והם סוברים דמלת יד על המכה כדרך הכתוב במקומות רבים. ומה שסיים בדברי ר\"א ור\"ע אמור מעתה במצרים לקו וכו' אינו מדברי ר\"א ור\"ע רק הם דברי המגיד לו' דלדברי ר\"י הגלילי שסובר על הים חמשים אם יסביר ג\"כ כר\"א או כר\"ע שכל מכה היתה של ד' או של חמש יהיו על הים מאתים או מאתים וחמשים. ודו\"ק:" + ], + [ + "ר\"א אומר וכו' ר\"ע אומר וכו'. הני רבנן כלם שוים לטובה דמאי דכתיב ישלח בם חרון אפו וכו' קאי לכל מכה ומכה שכל מכה היתה כלולה מארבע או מחמש לכל מר כדאית ליה. וטעמייהו דבספר תהלים היה מזכיר מכות מצרים בפרטות כל אחת בשמה. והכניס פסוק זה ביניהם ישלח בם חרון אפו מבלי שיזכיר בו שום מכה מיוחדת מזה נראה דפסוק זה קאי לכל מכה ממכות שהזכיר לפניו ולאחריו שכל אחת היתה מארבע או מחמש ופלוגתייהו בפי' הפסוק דק\"ל לר\"א מאי דשני קרא בלישניה דבחלוקה הראשונה נקט חרון אפו בכינוי משא\"כ באינך עברה וזעם וצרה ומשלחת. דהיל\"ל חרון אף כמו באינך או איפכא. גם אומרו בחלוקה שניה עברה בלא וי\"ו מוסיף מזה שפט שחלוקת חרון אפו אינה מן המנין. שהיא כלל לאינך שאחריה. והכי קאמר חרון אפו דהיינו עברה וזעם וכו' וכפ\"ז יהיה אמרו עברה היא החלוקה הראשונה. לכך נקטיה בלא וי\"ו. ור\"ע סבר דחלוקת חרון אפו גם היא מן המנין ואינה כלל לפרטים שאחריה. ונקט הכינוי בחדא וה\"ה לאינך. או סבר דדוקא נקט הכינוי בחרון אף לרוב גודלו. שכן כתיב ויחר אף ה' בארץ ההיא וכתיב התם מי חרי האף הגדול הזה. ועוד כתיב היש מכאוב כמכאובי וגו' אשר הוגה ה' ביום חרון אפו. ומאי דנקט עברה בלא וי\"ו כן דרך המקרא בכמה מקומות. ובפסוק זה עצמו נקט משלחת חסר וי\"ו:
והנה הרב של\"ה שם רמז לדברי ר\"א שכל מכה היתה של ד' מכות בפ' שלח נא ביד תשלח וסיים גם ד'ן ר\"ל ארבעה פעמים חמשים והם מאתים. ואלו לדברי ר\"ע שכל מכה היתה של חמש לא נזכר שם רמז רק סברא בעלמא שהוא חושב ארבע לכל מכה מלבד שורש המכה עצמה:
ולענד\"ן לפרש לדעת ר\"ע ויתיישב עם זה מה שהקשו המפ' בדרשת ר\"י הגלילי שעל הים חמשים מדכתיב בים את היד הגדולה משא\"כ במצרים דכתיב אצבע והרי גם במצרים כתוב יד במכת הדבר הנה יד ה' הויה ונדחו לתרץ. ולכן אני אומר דבמכת מצרים הואיל וכתיב אצבע וכתיב יד דהוו תרתי דסתרן על כרחיך לומר דהכי קאמר דכל מכה מהעשר שהיתה באצבע היתה של חמש בשיעור כל היד שיש בו חמש אצבעות וזו כמעט ראיה ברורה לר\"ע. ור\"א סובר דמאי דכתי' במצרים יד היינו שכל אחת מעשר יש בה ארבע ומה שהביאו ראיה לדבריהם מפסוק ישלח בם חרון אפו. היינו לפי ששם נזכר שם פרטי כל אחת מהם. ודו\"ק:" + ] + ], + "Dayenu": [ + [], + [ + "כמה מעלות וגו' אלו הוציאנו וגו'. היל\"ל ולא דן אותם כלשון הפ' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. אלא דלשון זה יצדק על פיסוק הדין לחובה או לזכות לכך נקט ולא עשה בהם שמורה על מעשה העונש בפועל שכן כתיב לאסור מלכיהם בזקים וגו' לעשות בהם משפט כתוב ולשון זה ג\"כ נאמר באלהיהם ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים:" + ], + [ + "אלו עשה בהם שפטים. לכאו' מה שעשה באלהיהם אין זו מעלה למקום על ישראל דאם המצריים פשעו ששעבדו את ישראל אלהיהם מה עשו. אלא משום דהא בהא תליא. דכשהקב\"ה נפרע מן האומה. נפרע מאלהיה תחלה. נמצא ששניהם נעשו בשביל ישראל. וא\"כ גם מה שעשה באלהיהם היא מעלה למקום עלינו. ועוד שישראל במצרים היו עובדים ע\"ז ובמה שעשה באלהיהם ידעו שאין בהם ממש ואין צור זולתו אלהינו. והאמינו בה'. וזו ודאי מעלה יתירה למקום עלינו:" + ], + [ + "אלו עשה באלהיהם. הקדים המגיד עשה באלהיהם להרג בכוריהם שלא כסדר הכתוב שכתב תחילה והכיתי כל בכור ואח\"כ ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. לפי שאין הקב\"ה נפרע מן האומה אא\"כ נפרע מאלהיה תחלה. וקרא עיקר המכה נקט תחלה. שעיקר המכה באה עליהם ובשבילם לקו אלהיהם:" + ], + [ + "אלו הרג בכוריהם. בביזת מצרים תרי קראי כתיבי אחד קודם מכת בכורות ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים ואחד אחר מכת בכורות וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וכבר כתבתי בחידושי על התורה לקיים את שניהם דהשאלה היתה קודם מכת בכורות. והנתינה אחר מכת בכורות ע\"ש באורך והכא איירי בנתינה ולכן הקדים המגיד הרג בכוריהם לנתן לנו את ממונם:" + ], + [ + "אלו נתן לנו את ממונם. אע\"ג דביזת הים היתה אחר קריעת ים סוף מכל מקום הואיל וביזת מצרים היתה קודם הקריעה לכך הקדים המגיד נתן לנו את ממונם לקרע לנו את הים וכלל במלת ממונם ביזת מצרים וביזת הים:" + ], + [ + "אלו קרע לנו. ודאי דקריעה בלא העברה לאו כלום היא. דאי לא יעברו מה צורך בקריעה. ולכן פי' המפרשים דמעלת ההעברה זולת הקריעה היא מה שהעבירם בחרבה בלי רפש וטיט. אך מפסוקי תהלים אין נראה כן שהזכיר השתי מעלות הללו לגוזר ים סוף לגזרים והעביר ישראל בתוכו ולא הזכיר בחרבה היא מעלת ההעברה שעיק' מעלת ההעברה היא מה שהיו ישראל בתוך הים והמים להם כחומה וככותלים מזה ומזה לכל שבט ושבט בפ\"ע והם עוברים בתוך המחיצות וזהו שלא אמר והעביר ישראל בו. וז\"ש ולא העבירנו בתוכו שהיא עיקר המעלה. ונוסף גם הוא שהיתה ההעברה בחרבה בלי רפש וטיט אך אין זה עיקר מעלת ההעברה:" + ], + [ + "אלו העבירנו וכו' ולא שקע וכו'. היל\"ל ולא טבע כלשון הפסוק טובעו בים סוף. אלא שלשון זה נופל על תחילת הטביעה. ולכן נקט לשון שיקוע לפי שצללו כעופרת בתחתית הים. כדבר השוקע בתחתית הכלי:" + ], + [ + "אלו שקע וכו'. ולא ספק וכו'. היינו כל מה שצריכי' לחם ומים וכסות וענני כבוד לבל יכם שרב ושמש וכולם מפורשים בכתוב ושאר צרכים שלא נתפרשו הרי הכתוב כוללן זה ארבעים שנה. ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר ואמר ולא האכילנו את המן הגם שזה בכלל ספק צרכנו שהזכיר הנה לא קצרה ידי ית' מהספיק להם תבואה שהוא מאכל גשמי והוא ית' האכילם את המן שהוא מאכל רוחני וקדוש ונבלע באיברים:" + ], + [], + [ + "אלו האכילנו את המן. אעפ\"י שהשבת קדם למן דשבת ודינין במרה איפקיד. ומן ירד אח\"ך במדבר סיני. עכ\"ז הקדים המגיד המן לשבת שהרי אמרו ז\"ל שהעוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן. א\"כ המן קדש. א\"כ משום שאחר שע\"י ירידת המן נתחדשו כמה דיני שבת כמו שמפורש בפרשת המן. גם ע\"י המן נודעה גדולת שבת וקדושתו שלא ירד בו מן. ובשבילו היה מתברך המן ביום הששי ללחם יומים. וזהו ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו לכך הקדים המגיד המן לשבת:" + ], + [ + "אלו נתן לנו את השבת וכו'. ולא קרבנו וכו' שע\"י הקריבה ההיא למקום מקודש שהשכינה שורה עליו קנו קדושה שחפץ ה' בנו להתקדש בקדושתו כמ\"ש קדושים תהיו כי קדוש אני ה' ועוד נתן לנו את התורה הקדושה שע\"י וע\"י מצותיה הוסיף לנו קדושה על קודשה. והכניסנו לא\"י ארץ הקדושה. שגם האדמה אשר הם עליה היא קדושה. ובנה לנו בית הבחירה להתמיד בקדושה שע\"י העון נטמא הגוף וע\"י הקרבת הקרבן בב\"ה הם נטהרים מהעין ומתמידין בקדושה. וז\"ש ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עונותינו:" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "רבן גמליאל היה אומר. טעמו כתב התי\"ט פ\"י דפסחים מ\"ה משום דכתיב ואמרתם זבח פסח וכו' פי' באמירה שצ\"ל פסח זה שאנו אוכלין ואתקש מצה ומרור לפסח דצ\"ל מצה זו ומרור זה ע\"כ. ובזה אני מבין מה שהוצרך להזכיר המנין דמניינא למעוטי מאי דלפי שמצינו שהקפיד הכתוב בכמה מקומות על סיפור יציאת מצרים בלילה הזה. ואנחנו לא נדע על איזה סיפור הקפיד הכתוב שא\"א בלעדו אם על הכלל כלו דהיינו כל ההגדה מראש ועד סוף או על איזה פרט בלבד קפיד אבל השתא דגלי קרא חיוב אמירת שלשה דברים אלו ש\"מ דאלו השלשה בלבד הם עיקר הסיפור ועלייהו קפיד קרא שאם לא אמרם או אם חיסר אחד מהם אפי' בדיעבד לא יצא ידי חובתו. אבל כל שאר דברי ההגדה אינם רק בכלל כל המרבה לספר ה\"ז משובח ולהכי נקט מניינא. למעוטי שאר הסיפור ", + "ועדיין צריכים אנו לתת טעם לסדר זה פסח מצה ומרור הרי מה שמררו את חייהם קדם בזמן לפסח ומצה שהיו בליל ט\"ו וא\"כ הי\"ל להקדים להם המרור. ואע\"פ שסדר הפסוק ג\"כ כך הוא ואכלו את הבשר בלילה הזה וגו' על מצות ומרורים יאכלהו. מ\"מ קשה דהכל טעמא מאי ונראה שרצה ר\"ג דשנים מאלו השלשה המחוייבים שהם פסח ומצה הם עיקריים יותר מהמרור שהם מורים על עיקר הנס והגאולה פסח על שפסח ה' על בתי בנ\"י ומצה שלא הספיק להחמיץ עד שגאלם משא\"כ המרור שאינו רק לזכר בעלמא לוימררו את חייהם לכך הקדים את שניהם למרור. ועי' במפרשי התי\"ט פ' ערבי פסחים מה שתירצו בזה:" + ], + [ + "פסח שהיו אבותינו אוכלין. לעין מניה כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם. וממה שלא אמר ואמרתם לבניכם. או ואמרתם אליהם כמו בתשובת שאר הבנים דכתיב ואמרת לבנך עבדים ואמרת אליו בחוזק יד. יליף המגיד דאף לעצמו בלתי שאלת הבנים צריך שיאמר כן בדרך שאלה ותשובה על שום מה על שום שפסח וז\"ש ואמרתם בח פסח הוא לה' ר\"ל שוה שאנו אוכלים הוא זבח פסח לה' ועל שום מה בשביל שפסח על בתי בנ\"י ואמר בנגפו את מצרים וכו' ואת בתינו הציל. את ואת אתו לרבויי מ\"ש ז\"ל מצרי והוא בבית ישראל לקה. ישראל בבית מצרי ניצול. והיינו את מצרים לרבות שגם מצרי בבית ישראל לקה ואת בתינו לרבות בית המצרי שגם ישראל בבית המצרי ניצול ואע\"פ שכבר דרשו כן מפ' ולא יהיה בהם נגף כמו שפירש\"י שם הדר רבינהו בתשובת שאלת הבן לו' שצריך להודיע לו גם הפרטים הללו:
ואנכי ראיתי להביא מדרש פליאה הביאו הרב קרבן פסח וז\"ל ואמרתם זבח פסח מכאן שדורים בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום ע\"כ והוא תמוה והרב ז\"ל פי' וז\"ל כי חצי פ' היא מ' וחצי ס' היא ל' וחצי ח' היא ד' הרי למ'ד ר\"ל שכשאתה זובח הפסח לחצאין יהיה למ\"ד ותהיה הדרש בהלכות פסח שלשים יום ע\"כ ולע\"ד נראה דממלת פסח לבד מפיק לה דר\"ת פסח למפרע הוא ח'צי ס'מך פ'ותחין ור\"ל חצי ס' דהיינו ל' קודם פסח פותחין באמירת הזבח וענייני הפסח וקל:" + ], + [], + [ + "מצה זו שאנו אוכלין. צריכין אנו להבין אימת היה ההגלות הזה שנגלה עליהם. אם הוא בשעת מכת בכורות דכתיב ועברתי בארץ מצרים איך יאמר עליו וגאלם מיד הרי ההגלות ההוא היה בחצי הלילה והם לא יצאו עד נכון היום ואין זה מיד ואף אם נאמר כמ\"ש ז\"ל ע\"פ הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה שמשעה שניתן להם רשות ליצא מיקרי יציאה. מ\"מ איך יתכן לו' שלא הספיק להחמיץ מעת שנגלה דהיינו מחצית הלילה עד אור היום שיצאו והוציאוהו עיסה בלי חימוץ:
לכ\"נ דההגלות הזה היה ביום בשעת יציאתם ותכף נגאלו ולפי שהיו סבורים שיהיה להם שהות כשיאיר היום להכין להם צדה ואחר כן יצאו לכך לא לשו עיסתם בלילה מחצית הלילה ואילך. או לפי שהיו טרודים אז בשאלת כלי כסף וכלי זהב ושמלות. ולכן לא לשו עיסתם עד אור הבקר ותכף ללישתם גורשו ממצרים וגו' ולא הספיק להחמיץ עד שנגלה עליהם וגאלם. ומה שנגלה עליהם אז בשעת יציאה איפשר שלמד כן מדכתיב ואנכי אעלך גם עלה. או מדכתיב או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' ככל אשר עשה ה' במצרים לעיניך ומשמע דבשעת עליה ממש ובשעת לקיחה נגלה עליהם:" + ], + [], + [ + "מרור זה שאנו אוכלין. כבר כתבתי בפסקת מה נשתנה טעם אחר למרור אבל המגיד נקט טעם פשוט יותר דמרור משום וימררו ל' נופל על לשון. ואמר בחומר ובלבנים על עבודת פרעה בבנין שהוא בחומר ובלבנים. ובכל עבודה בשדה היינו עבודת המצריים שהיו משתעבדים בהם בכל מיני עבודות כדכתיב ויעבידו מצרים וגו' ומפרש דעבודת מצרים היתה קשה משל פרעה וז\"ש את כל עבודתם אשר עבד ובהם היה בפרך עבודה מהמפרכת הגוף ומשברתו:" + ], + [ + "בכל דור ודור. מעולם היה קשה עלי להבין כוונת המגיד. חדא דמה ראיה מייתי מפ' עשה ה' לי בצאתי ממצרים הואיל ועד דור היוצא הכתוב מדבר. והיותר קשה מה חזר להביא ראיה אחרת מפ' ואותנו הוציא משם ולא הספיק לו ראיה הראשונה. והקדים לו' שלא את אבותינו. ונראה לפי שהדור היוצא ממצרים נגזר עליהם למות במדבר זולת הפחותים מבן עשרים ואותם היו מיוצאי מצרים ומבאי הארץ. וכל העם הילודים במדבר היו מבאי הארץ. ולא מיוצאי מצרים. והיה עולה על דעתינו לו' שאותם שלא יצאו ממצרים אינם חייבים להראות עצמם כאלו יצאו ממצרים וכ\"ש דורות שאחריהם שאינם לא מיוצאי מצרים ולא מבאי הארץ לכך בא המגיד לו' שבכל דור ודור חייבים בזה. ומביא ראיה מפ' בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים הנאמר בפ' בא דלעיל מניה כתיב והיה כי יביאך ה' אל ארץ וגו' ועבדת את העבודה הזאת וכו' היא עבודת הפסח דנראה שהוא שפת יתר שהרי כבר נאמר בפ' זו והיה כי תבואו אל הארץ וגו' ושמרתם את העבודה הזאת. אלא דאי מהתם הו\"א דוקא הדור היוציא הוא דחייב בעבודה כדמוכחי קראי אבל באי הארץ לא. לכך חזר לו' והיה כי יביאך לכלול כל באי הארץ. וע\"ז סיים ואמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי. וא\"כ קשה איך יצדק על באי הארץ לו' עשה ה' לי נסים בצאתי ממצרי' והרי עם אבותיהם עשה ולא עמהם, ואבותיהם הם היוצאים. א\"ו משו' דחייב לראות את עצמו כאלו יצא. לכך הם אומרים עשה ה' לי בצאתי. אלא דאכתי י\"ל דדוקא הדור שהיו מבאי הארץ אף שלא היו מיוצאי מצרים דתכלית היציאה היתה לצורך ביאתם לארץ אבל דורות שאחריהם שאינם לא מיוצאי מצרים ולא מבאי הארץ לא. לכך סיים ואמר שלא את אבותינו בלבד וגו' אלא אף אותנו והביא ראיה לזה מפ' ואותנו בפ' ואתחנן דלעיל מיניה כתיב ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ומה צורך לכפול הדברים באומרו ואותנו הוציא משם. אלא לדרוש באם אינו ענין לו' שאפילו אותנו שאין אנו מיוצאי מצרים ולא מבאי הארץ חייבים אנו לראות את עצמנו כאלו יצאנו כנ\"ל. ודו\"ק:", + "א\"נ יאמר במה שנדקדק עוד דתחלה אמר כאלו הוא יצא דמשמע כאלו יצא והוא לא יצא באמת ואח\"ך שלא את אבותינו בלבד וכו' אלא אף אותנו גאל דמשמע שגאל אותנו באמת. ועוד מאי עמהם דקאמר דנראה שפת יתר. אלא הענין הוא בהקדים מתי דאיתא בפסחים ד' קי\"ו על משנה זו וז\"ל שאמר רבא צריך שיאמר וחותנו הוציא משם ע\"כ וצריך לתת טעם למה לא הספיק לו לרבא אמירת הפסוק שבמשנ בעבור זה עשה ה' לי והוא המוקדם בתורה והצריך לו' ג\"ך פ' ואותנו הוציא משם. ונראה דטעמו הוא דאי מהתם הו\"א דמאחר שהדורות הבאים לא יצאו באמת א\"כ מ\"ש עשה ה' לי היינו כאלו עשה ולא באמת ולכן אמר שצריך שיאמר ג\"ך ואותנו הוציא משם דמשמע דבאמת גם אותנו הוציא מדשנה עליו הכתוב. והטעם כמשז\"ל דאלו נתעכבו שעה א' במצרים היו נטמעים בן' שערי טומאה ושוב לא היו יוצאין הם ובניהם עד עולם שהבנים נמשכים אחר אבותיהם. ונטמעין עמהם. וכמ\"ש בתחלת ההגדה ואלו לא הוציא וכו' עדיין אנו ובנינו וכו' נמצא דכשנגאלו הם נגאלנו גם אנחנו עמהם ובזה יובנו דברי המגיד כמין חומר. דתחלה אמר כאלי הוא יצא ממצרים. והביא ראיה מפסיק ראשון בעבור זה עשה ה' לי שאין ללמוד ממני רק כאלו יצא ולא באמה. ואח\"כ אמר שלא את אבותינו בלבד אלא אף אותנו הוציא באמת והביא ראיה ע\"ז מפ' שני ואותנו הוציא משם דבאמת הוציא אותנו גם אנחנו מדשנה עליו. ולכן אמר אף אותנו גאל עמהם. שכשם שבשעבוד היינו נגררים עמהם ונמשכים אחריהם כך בגאולה נגאלנו עמהם. וכלל דבריו הוא דמפ' ראשון לא הוה ילפינן כ\"א כאלו יצאנו ומפ' שני ילפינן שיצאנו ממש וכפי זה מ\"ש שלא את אבותינו וכו' ע\"ז הפיסקא אינו מדברי התנא רק הוא תוס' מהמוראים האחרונים או מהבאים אחריהם:" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לפיכך אנחנו חייבים. ר\"ל הואיל וגם אנחנו יצאנו. א\"כ כל הנסים שנעשו להם נעשו גם לנו. ולכן חייבים אנחנו להודות וכו' למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו ואמר שהוציאנו מעבדות לחירות וכו' הזכיר כאן חמשה חלוקות שלכאורה נראה שכלם ענין א' ואינו רק כפל ענין במלות שונות. אבל הענין שהמגיד כיון בה' חלוקות אלו כנגד חמשה עניינים קשים שהיו להם לישראל במצרים. א' מה שכתוב בנימוסי מצרים שאין עבד יוציא משם לחירות. ב' העבודה הקשה ששמו עליהם. ג' היגון והאנחה הנמשך להם מעבו' קשה התדירות כדכתיב ויאנחו בני ישר' מן העבודה. ד' מה שהיו משליכים בניהם ליאור ואמרו ז\"ל שהיה פרעה שוחט ק\"ן תינוקות וסך בדמן. ה' שהיו מכשילים אותם בע\"ז. כנגד הראשונה שאין עבד יוציא משם לחירות. אשר הוציאנו מעבדות לחירות. כנגד הב' שהיא עבודה קשה אמר ומשעבוד לגאולה. כנגד הג' שהוא היגון והאנחה אמר ומיגון לשמחה. כנגד הד' שהיו משליכים התנוקות ליאור ושוחטים אותם ונמצאו אבותיהם מתבלים עליהם אמר ומאבל ליו\"ט דבאבל כתיב ואחריתו כיום מר. ונהפך להם יום מר ליו\"ט. וכנגד החמישית שהיא עבודה זרה שעובדיה תועים מדרך השכל והולכים באפלה אמר ומאפילה לאור גדול הוא אור אין סוף ב\"ה שהוא אור גדול צח ומצוחצח:" + ], + [ + "הללויה הללו עבדי ה'. הכוונה כמ\"ש לעיל על ומאפילה לאור גדול שהיו מעבידים אותם לע\"ז. וכשאמרם ז\"ל מה אלו אף אלו וא\"כ היו עבדים לה. ולכן אומר להם עכשיו שראוי לכם להלל ה' להיותכם עבדי ה' ולא עבדים לע\"ז ואמר הללו את שם ה' ר\"ל שההילול הוא שם ה' בעצמו ששמו המיוחד ית' וית' הוא מורה על ההילול בכתיבתו ובקריאתו ובנקודותיו שהשם בכתיבתו מורה על היה הוה ויהיה ובקריאתו באדנות מורה שהוא אדון הכל. ובנקודותיו שהם שח\"ק שבא חולם קמץ. וכתב ה' מנחת שי בפ' הלה' תגמלו זאת שזהו יהי' שם ה' מבורך וזהו ג\"ך זה שמי לעולם ע\"ש שנקודות מבורך ונקודות לעולם הם נקודות שם המיוחד. ועפ\"ז אני מבין מה שתקנו בתפלה ברכו את ה' המבורך. והם עונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד שהוא אומר להם ברכו את ה' שהוא מבורך ועומד שנקודותיו מורים ע\"ז שהם נקודות מבורך. והם עונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד שנקודותיו ונקודות לעולם מורים שהוא מבורך לעולם. ואמר ברוך על זמן ההוה המבורך על זמן העבר לעולם ועד על העתיד ועל שלשתם מורה השם בכתיבתו היה הוה ויהיה ויהי כוונת דוד הע\"ה באומרו הללו את שם ה' שהשם עצמו הוא השבח וההילול שנקודותיו הם נקודות מבורך. וזהו יהי שם ה' מבורך והם ג\"כ נקודות לעולם וזהו מעתה ועד עולם. ומכלל הדברים שמענו ג\"ך מה שמורה כתיבתו דהיינו מעתה הוא זמן ההוא ועד עולם הוא זמן העתיד. ולכלול גם זמן העבר אמר ממזרח שמש ועד מבואו וגו' דהיינו מעת התחלת זריחת השמש לזרוח דהיינו בבריאת העולם. ועד מבואו דהיינו סוף העולם דכתיב ואפרה הלבנה ובושה החמה ע\"ד שדרשו וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה וכו' ור\"ל מתחילת בריאת העולם עד סופו ועד בכלל מהולל שם ה' הרי ההילול יוציא מנקודותיו וכתיבתו ועל קריאתו באדנות שהוא אדון הכל העליונים והתחתונים אמר רם על כל גוים ה' הם התחתונים על השמים כבודו הם העליונים המלאכים וכל צבא מרום. ", + "ומלת רם מושך עצמו ואחרים עמו כאלו אמר רם על כל גוים ה' ורם על השמים כבודו. ", + "ואמר מי כה' אלהינו וגו' בא להזכיר שבחו יתברך וגדולתו אשר עשה ביציאת מצרים שני דברים הפכיים. ולכן הזכיר שם ה' שם הרחמים ושם אלהים המורה על הדין. והיינו שהביא על המצריים עשר מכות במדת הדין. וכנגדם עשרה נסים שנעשו לישראל שניצולו מן המכות במדת הרחמים. וזהו מי כה' אלהינו שיוכל לעשות שני דברים הפכיים בזמן אחד. והדר מפרש המגביהי לשבת המשפילי לראות וגו' ר\"ל שעם שהוא ית' גבוה מעל גבוה הוא משגיח ומשפיל לראות בשמים הם גסי הרוח במצרים שהיו מתגאים על ישראל ומשעבדים אותם כעין שדרשו לא בשמים היא לא בגסי הרוח. ובארץ הם ישראל שהיו במצרים שפלים עד עפר להרע לאלו ולהטיב לאלו:", + "או יאמר המשפילי לראות וגו' שמצינו שראייתו יתברך לעשות משפע כמו לראות את העיר ואת המגדל ארדה נא וגו' וירא כי רבה רעת האדם בארץ וכשהוא ית' נפרע מן האומות נפרע משריהם תחילה. דכתיב יפקיד ה' על צבא המרום וגו' וזהו המשפילי לראות בשמים הם השרים שלמעלה ובארץ הם המצריים למטה לעשות בהם משפט כתוב ומצינו ראייתו ית' ג\"כ לטובה כי ראה ה' בעוניי. את עניי וגו' ראה אלהים. ", + "וז\"ש מקימי מעפר דל ר\"ל ישראל שהיו משועבדים בחומר ובלבנים שהכל היה מן העפר הקים אותם מאותו עפר והיתה להם תקומה להושיבי עם נדיבים כמו שנבאר. ", + "מאשפות ירים אביון שהיו עובדים ע\"ז במצרים. והע\"ז היא אשפה מטונפת וטמאה כנדה מאשפות שהם כמה מיני ע\"ז ירים אביון שבאונס היו עובדים ובלבם היו תאיבים לעבודתו ית' ולקדושתו. להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו וגו' כפל הענין הוא דקאי על שני חלוקות דלעיל מקימי מעפר. ", + "מאשפות ירים. כנגד מקימי מעפר דהיינו מעבודת חומר ולבנים אמר להושיבי עם נדיבים הם שבט לוי שלא נשתעבדו וקרי להו נדיבים על שנדבה רוחם אותם לעסוק בתורה ולפיכך לא נשתעבדו. וכנגד מאשפות רים אביון שהיא ע\"ז אמר עם נדיבי עמו הם ג\"כ שבט לוי שהם לבדם המתנדבי' בעם במעשה העגל שלא לעבוד ע\"ז דכתי' מי לה' אלי וגו':", + "מושיבי עקרת הבית. היינו כמ\"ש לעיל על ומיגון לשמחה שהיו משליכים את בניהם ליאור ושוחטים אותם והיו אז כאשה עקרה לא ילדה. והקב\"ה היה מרבה אותם שלא כפי הטבע. וז\"ש מושיבי עקרת הבית שהיתה כעקרה. החזירה אם הבנים שיש לה בנים הרבה והיא שמחה עם בניה:" + ], + [ + "בצאת ישראל ממצרים. כבר כתבנו על ומעבדות לחירות מ\"ש ז\"ל שאין עבד יוצא ממצרים לחירות וג\"כ היו שם ישראל עובדים ע\"ז מה אלו אף אלו. אומר שעתה מלבד שבטלו שניהם אלא אדרבא היה הפכם למעליותא. וז\"ש בצאת ישראל ממצרים שיאן עבד יוצא משם לחירות בית יעקב מעם לועז גוי מקרב גוי שהיו עע\"ז כמותם. והיינו דקרי להו בשם יעקב שלא היו עושים רצונו של מקום. ואמר שעכשיו היה נהפך לטיבותא. כנגד מה שהיו עע\"ז אמר היתה יהודה לקדשו שחזרו לעבודתו ית' ולקדושתו. וקראם בשם יהודה מעין מ\"ש ז\"ל שכל הכופר בע\"ז נקרא יהודי ושיהודי נגזר מיהודה. וכנגד מה שהיו תחת ממשלת מצרים שאין עבד יוצא משם לחירות. אמר ישראל ממשלותיו. שחורו תחת ממשלתו יתברך.
א\"נ יאמר בצאת ישראל וגו' עם הפסוקים שאחריו הים ראה וינס וגו' הנה הרב ק\"פ פי' בהקדים מה שפירש\"י בפ' כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים. עוד אמרו שהיו המצריים לועזים על ישראל אם בגופם שלטו בנשותיהם לכ\"ש. עוד אמרו ז\"ל לא עביד רתמנא ניסא לשקרי. הוא אומרו בצאת ישראל ממצרים בית יעקב אלו כנשים מעם לועז מהעם שהיו לועזים עליהם שזנו ונבעלו למצריים והיו אומרים היתה יהודה לקדשו דמצרים מל' לא יהיה קדש שהרי ישראל ממשלותיו. לשון ממשלה. ואם בגופם שלטו וגו' וסותר זה מהים ראה וינס דקב\"ה לא עביד ניסא לשקרי אלא ודאי שהיו בני אבותיהם ע\"כ:
ולעד\"ן לפרש ע\"פ ההקדמות הנז' בצאת ישראל ממצרים שהיא ערות הארץ והמצריים שטופי זמה. והיה מקום לומר שח\"ו נכשלו ישראל שם בזנות. ובפרט בית יעקב אלו הנשים. מעם לועז שהיו לועזים עליהם אם בגופם שלטו וגו' ובא הכתוב לסתור דבריהם. היתה יהודה לקדשו ית' שהם קדש לה' דכתיב קדש ישראל לה' וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה וצא קדושה וממה שהם קדש נשמע שהם גדורין מן הערוה והיינו הנשים ולכך נקט היתה ולא היה. ישראל ממשלותיו שגם הזכרים משלו ביצרם ונגדרו מן הערוה. וקראם ממשלותיו בכנוי לו ית'. שאלמלא הקב\"ה עוזרו לאדם אינו יכול לו. ונמצאת ממשלותם ביצרם. היא ממשלתו ית':", + "א\"נ היתה יהודה לקדשו וכו' ויתיישב שפיר או' היתה ולא היה. ואו' ממשלותיו ל' רבים ולא ממשלתו ונקדים מ\"ש ז\"ל שמכל השבטים היה מלך או שופט ומשבט שמעון שבא זמרי על כזבי לא העמידו מלך או שופט. וז\"ש היתה יהודה לקדשו שהוא קדש לה' וגדורים מן הערוה כמ\"ש. ואמר היתה ולא היה כמ\"ש ז\"ל שלומית בת דברי אחת היא ופרסמה הכתוב וזהו אומרו היתה ר\"ל אחת לבד היתה וראיה לזה שהרי ישראל ממשלותיו שהיו להם ממשלות רבות ומהם שופטים מהם מלכים מלכי ישראל ומלכי יהודה ואלולי שהיו גדורים בערוה לא העמידו לא מלך ולא שופט. הים ראה וינס לפי שראה והבן בקדושתם לכך לא עמד בפניהם ואז הירדן נשא ק\"ו בעצמו ואמר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר וזהו הירדן יסיב לאחור ונקט לשון יסוב לשון עתיד לומר שמאותה שעה ידעו ודאי שהירדן יסיב לאחור בהגיעם שם:", + "ודרך אגב נבין מאמרם ז\"ל וז\"ל הים ראה וינס מה ראה ארונו של יוסף. והוא תמוה אבל הענין בהקדים מ\"ש ז\"ל שכל מי שבא דבר ערוה לידו וניצול הימנו עושים לו נס. וזהי הכוונה מה ראה ארונו של יוסף שתבעתו אשת אדוניו וניציל הימנה. והואיל ובא דבר ערוה לידו וניצול ראוי ליעשות לו נס הן בעודנו חי ואף כי אחרי מותו שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. ואם זה הים גדול ראה ונבקע הירדן קטן הכמות ודאי יסוב לאחור אפי' בלתי ראייה וכ\"ש אחרי ראותו ארונו של יוסף. ומאי דנקט גבי הים ל' ניסה. וגבי הירדן נקט יסוב לאחור נראה דגבי הים היו המים נסים לימין ולשמאל ונעשו י\"ב שבילים לי\"ב שבטים נקט לשון ניסה. וגבי הירדן שהוא נחל מושך שהמים שלפניהם תמו ונכרתו ושלאחריהם היו נגדשים שם וחוזרים לאחוריהם נקט יסוב לאחור:", + "או יאמר בכוונת הפסוקים הים ראה וינס שראה מעשה ונזכר הלכה ראה המטה בידו של משה דכתי' ואתה הרים את מטך ונזכר שהוא הכה מי היאור והפכו לדם וגם ונבקע לפניהם והירדן נשאר ק\"ו ממנו כנזכר:", + "או יאמר ונמשיך בזה כל הפסוקים. והענין שכל א' מהארבעה חלוקות מגיד מה שראה ולפיכך עשה מה שעשה. ויהיה מלת ראה קאי לכל החלוקות ונקדים מ\"ש ז\"ל ע\"פ וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו הראשון שתנאי התנה הקב\"ה. עמו במעשה בראשית ישקרע לפני ישראל. וילפי לה מדכתיב יקוו המים מתחת השמים וגו' ועוד אמרו ז\"ל ע\"פ כי במקלי עברתי את הירדן הזה שנתן מקלו בירדן ונבקע הירדן. והאבות סי' לבנים שכך עתיד הירדן ליבקע לפני ישראל. וז\"ש הים ראה. ראה מעשה ונזכר הלכה שראה המטה בידו של משה ונזכר התנאי שהתנה עמו השי\"ת שיקרע לישראל ולכן נס מפניהם. וכן הירדן ראה המטה בידו של משה [א\"ה לכאורה לא נבקע הירדן אלא ע\"י יהושע ואיפשר שממה שראה מקודם המטה בידו של מרע\"ה קבל עליו שיסוב אח\"ך לאחור] ונזכר שהוא עצמו נבקע במקלו של יעקב והוא סי' לבניו ולכן יסוב לאחור. וכן ההרים ראו מה שהכה בצור ויצאו ממנו מים ולכן רעדה אחזתם מפחד ה' ורקדו כאילים. ואע\"פ שבאותה שעה עדיין לא הכה בצור מ\"מ כבר נגזר עליו כן מששת ימי בראשית. שאחד מן עשרה דברים שנבראו בע\"ש בה\"ש הוא פי הבאר שהוא הסלע שהיה מתגלגל עמהם בכל מקום שהולכין וכן הגבעות נזדעזעו ורקדו כבני צאן. ויהיה רקדו כמו וירקדם כמו עגל. שנזדעזעו מפחד ה'. ודימה ההרים לאילים והגבעות לבני צאן שההרים שהם גדולים מהגבעות דימה אותם לאילים הגדולים שרוקדים בשעה שמתנגחים יחד. והגבעות שהם קטנים דימה אותם לבני צאן שהם קטנים. וכששואלים אותם מה לך הים מה לך הירדן. וכן ההרים והגבעות. משיב כל א' מהם כפי עניינו. משיב כל א' מהם כפי עניינו. הים אומר טעם דנס מלפני אדון חולי ארץ. שבשעת בריאת העולם התנה עמו שיקרע. ויהיה חולי מעניין בריאה כמ\"ש הרד\"ק שורש חול בשם רבינו יונה. והירדן משיב מלפני אלוה יעקב שהוא נבקע לפני יעקב אביהם והוא סי' לבניו. וההרים משיבים ההפכי הצור אגם מים וגו' שהצור שהוא דבר חזק וקשה הופכו לדבר לח. ונעשה אגם מים. והגבעות משיבים חלמיש למעיינו מים. שהופך החלמיש הקשה למעין מים. והשתא הוי תשובת ההרים והגבעות כעין תשובה אחת שהיפוך הצור לאגם הוא היפוך החלמיש למעין המלית שונות. והוא סגי בתשובה אחת לשניהם. אלא לפי שחלוקים הם בשאלותיהם אלו כאילים ואלו כבני צאן. חלקם גם כן בתשובותיהם:" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "בא\"י אשר גאלנו וגאל את אבותינו. הקדים גאולתינו לשל אבותינו. דתחלה צריכים להודות על עצמינו. ואח\"כ על אבותינו. שכן לענין הוידוי אני אומרים אבל חטאנו אנחנו ואבותינו. כדכתיב והתוודו את עונם ואת עון אבותם. ", + "ואמר והגיענו הלילה הזה כתב הרד\"א ז\"ל כמו שאומרים והגיענו לזמן הזה. ואם תאמר כיון שבירך שהחיינו למה מברך והגיענו הלילה הזה. ע\"ש מה שתירץ. ולע\"ד נראה שאין עיקר הברכה על שהגיענו לזמן הזה. דא\"כ לא היה מיחד הלילה לבד. שהלילה והיום כלו יו\"ט. ובברכת שהחיינו שעיקרה על הזמן. אמר לזמן הזה סתם שכולל הלילה והיום. אבל עיקר הברכה היא שהגיענו לאכול בו מצה ומרור. כדי לקיים מצות אכילתם. וכאלו אמר והגיענו לאכול בלילה הזה מצה ומרור. ודייקא נמי דלא קאמר והגיענו ללילה הזה בלמ\"ד כמו שאמר לזמן הזה. ונקט ל' זה כמ\"ש הרד\"א ז\"ל שלפי שר\"ל הגיענו למועדים וגו' שהיא בקשה על העתיד. לכן אמר והגיענו הלילה הזה. שר\"ל שכשם שהגיענו הלילה הזה כן יגיענו וכו'. ואיפשר שזה ג\"כ כונת הרד\"א.", + " ואמר שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך הקדים שמחה לששון כלשון הפ' שמחו את ירושלים וכו' ואח\"כ שישו אתה משוש. ", + "ולפי שבזמן הבית היו אומרים לאכול בו פסח מצה ומרור ועכשו שאין בה\"מ אין מזכירין כ\"א מצה ומרור שיאן אכילת פסח נוהגת בזה\"ז לז\"א שאז בזמן הגאולה נאכל מן הזבחים ומן הפסחים. ", + "והקדים הזבחים לפסחים מלבד מה שנתנו טעם לזה לפי שהחגיגה קודמת לפסח שהיה נאכל על השבע יש ליתן טעם אחר שלפי שאמר כן יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הזכיר החגיגה החלה דשייכה בכל הרגלים. ואח\"כ הזכיר הפסח שאינו שייך רק בחג הפסח בלבד. ", + "ואחר ונודה לך שיר חדש. שאז כשיבנה בית שלישי ב\"ב נודה לך שיר חדש והיה ראוי לומר ונשיר לך שיר חדש לשון נופל על לשון וכלשון הפ' שירו לה' שיר חדש. ואעפ\"י שמצינו לשון הודאה על השיר. כמו יהודה לתפלה [נחמיה י\"א] על הידות הוא ואחיו [שם י\"ב] שהיה ממונה על השיר שהיו הלוים אומרים מ\"מ עדיף טפי למנקט לשון שיר. ואיפשר דדנקט שתי לשונות דקאי על שני חלוקות הנז' אח\"כ על גאולתינו ועל פדות נפשנו. דלגבי גאולתינו שהיה גאולת מצרים אמר ל' הודאה כל' הפסוק הודו לה' כי טוב וגו' יאמרו גאולי ה' וכו' שמדבר בגאולת מצרים. ועל פדות נפשנו דהיינו גאולה דלעתיד שהגלות הזה הוא גלות הנפש. שבטלים ממנו כמה מצות. ואונסים כמה בנ\"א להמיר דתם נקט לשון שיר חדש דשייך בגאולה דלעתיד כאמז\"ל שבכל השירות נאמר שירה ל' נקבה ולעתיד שיר בלשון זכר. ומה שהקשה הרד\"א ז\"ל ע\"פ זה דפדות נפשנו היינו דלעתיד דא\"כ לא הוי מעין חתימה סמוך לחתימה שהחתימה גאל ישראל היא גאולת מצרים וסמוך לחתימה היינו גאולה דלעתיד. ומתוך זה הוצרך לפרש איפכא. לענד\"ן דלא ק\"מ דהואיל והכל ענין גאולה מקרי שפיר מעין חתימה סמך לחתימה. ודכוותה ברכת אשר ברא שאנו או' ישמע בערי יהודה וגו' קול מצהלות חופות חתנים מחופתם וכו' דהיינו לעתיד ולא הוי מעין חתימה. אלא ע\"כ כיון דהכל ענין חתנים מקרי שפיר מעין חתימה. וכן מינו בברכת ההבדלה ביו\"ט שחל להיות במוצאי שבת. אנו אומרים סמוך לחתימה והבדלת והקדשת את עמך ישראל בקדשתך דהיינו הבדלת ישראל מן העמים. ובחתימה אנו אומרים המבדיל בין קודש לקדש. והיינו בין קדושת שבת לקדושת יו\"ט ולא הוי מעין חתתימה סמוך לחתימה אלא ודאי כיון שהכל ענין הבדלת קדושה מקרי שפיר מעין חתימה סמוך לחתימה:", + "ועדיין צריכין אנו למודעי איך יצדק אכילת הזבחים והפסחים לעתיד דהנה בפירוש המחזור לכמוה\"ר אברהם אלנקאר על מה שאנו אומרים במוסף ר\"ה ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו וכו' כתב דמשמע דלעת\"ל מקריבין וכו' וכ\"מ בחלק ד' צ' אר\"י מנין לתח\"ה מן התורה שנ' והרמותם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן. וכי אהרן לעולם קיים. אלא שעתיד לחיות ואז נותנים לו והקשה בשם הרב עמק יהושע ממ\"ש בנידה דס\"א אהא דתניא בגד שאבד בו כלאים עושין ממנו תכריכין למת אר\"י זאת אומרת מצות בטילות לעת\"ל והצ\"ע עיין שם. ודוגמת זה קשה על דברי המגיד איך יאמר ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים וכו' הואיל ומצות בטילות לעת\"ל והאריך בקושיות ומסיק וז\"ל נלע\"ד לו' דכיון דלעת\"ל יצה\"ר נשחט ואין מי שיחטא כלל ממילא כל המצות בטילות אפי' מצית עשה. וגם כיון שמתו וחיו בגופן שלהם קרינן עליהם במתים חפשי מן המצות ומה שמקריבין לעת\"ל הוא על חטאים שאנו חייבים עליהם קרבן לשעבר חטאת הצבור והיחיד. וכההיא דר' ישמעאל קרא והטה וכ' על פנקסו לכשיבנה בה\"מ אביא חטאת שמינה וכ\"ה בנוסח הזמירות ונקריב לפניך קרבן התמיד שיכפר בעדנו דלא שייכא כפרה לעתיד. ואחר כפרה שאז יהיו נקיים מה' לא רמייא עלייהו שים חיוב בקיום המצות אלא בתורת נדבה כו' ע\"ש אבל פשט הלשון אין נראה כן דקרבנות חובותינו משמע שאנו חייבים להקריב לחובת היום דבר יום ביומו וכמו שמפרש והולך תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן. לא על החובות שאנו חייבי' עליהם כבר. ועוד דקרבנות המוספין אינם באים לכפרה כלל. לא על העבר ולא על ההוה. זולת השעיר שהוא בא לכפרה. ובמוסף שבת אין שם שעיר לכפר כלל כ\"א מצות המלך ועכ\"ז אנו אומרים קרבנות חובותינו. ואין לומר דכלפי מוסף יו\"ט שיש בו שעיר לכפר קאמר חובותינו. דמה לנו להזכיר לשון חובה בשבת דלא שייך כ\"א ביו\"ט:", + "לכן נלע\"ד לו' דודאי בתחלת ימות המשיח שקודם התחיה מקריבין קרבנות חובה דבר יום ביומו תמידין ומוספין. שאין שום מצוה בטילה באותו זמן. ומ\"ש ר\"י מצות בטילות לעת\"ל היינו אח\"כ בזמן התחיה. והוא הזמן הנקרא לעת\"ל. שאז יצר הרע נשחט בפני כל הצדיקי' שיקומו בתח\"ה ואין מי שיחטא. וכ\"נ ממה שסיים בנידה ור' יוחנן לטעמיה דאמ' במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. דודאי כשהוא מת מוטל בקבר לא הוצרך לו' שפטור מן המצות. אלא שגם אחר שיקום בתחי\"ה נעשה חפשי שאז יצה\"ר בטל וכן מ\"ש במדרש ה' מתיר אסורים מתיר איסורים. ולכן נקרא שמו חזיר שעתיד הקב\"ה להחזירו היתר. ומ\"ש בקידושין ממזר ונתין טהורים לעת\"ל היינו נמי באותו זמן. ומה שהזכירו את אלו בלבד אע\"ג דכל המצות בטלות אז היינו משום דאיסירי מאכל כגון חזיר וכיוצא בו טומאתם בגופם וה\"א דהני לא בטלי קמ\"ל דכיון דבטל כח הטומאה מלמעלה בטל גם מהבאים מכחם מלמטה. ועולים מטומאה לטהרה. וכן ממזר ונתין הואיל ועיקר יציאתם בטומאה הו\"א דלא בטלי קמ\"ל דאע\"פ כן הקב\"ה מטהר אותם מאותה טומאה וכדיליף מקרא מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. וכן מ\"ש כל המועדות בטלים חוץ מפורים וכל הקרבנות בטלים חוץ מתודה. היינו נמי באותו זמן שאחר התחיה. אע\"ג דכל המצות בטלים הזכירו את אלו לפליגי בהו ולו' שחוץ מפורים וחוץ מתודה דלא בלי. ובזה א\"ז מה שאנו אומרים ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן דהיינו קרבנות חובת היום. ויתיישב ג\"כ מה שהקשינו לדברי המגיד דהואיל ובימות המשיח שקודם התחיה אין מצות בטלות שפיר מצי' למימר ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים. ועם זה יתיישב נמי מ\"ש המגיד הגיענו למועדי' ולרגלי' אחרים שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך והרי אמרו לעת\"ל כל המעדות בטלים. אלא ודאי דבתחילת ימות המשיח אכתי לא בטלי. ומ\"ש הרב עוד וז\"ל ממ\"ש בויקר\"ר והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה ע\"כ אשתימטתיה במחילה מכ\"ת דגמרא ערוכה היא שבת דקנ\"א ע\"ב ופירש\"י וז\"ל לה זכית לא דבר לזכות בו שכלם עשירים ולא חובה לקפץ לב ולקפוץ יד ע\"כ ולפי פירושו ז\"ל לק\"מ דלא איירי אלא לענין צדקה בלבד. וההיא דפ' חלק שעתיד אהרן לחיות וניתנים לו תרומה אע\"ג דבזמן התחיה כל המצות בטלות תרומה לא בטלה. דמתנות כהונה ולויה הם תחת חלקם בארץ. שכן בפ' קרח אחר שהזכיר כ\"ד מתנות כהונה כתיב ויאמר ה' אל אהרן בארצנו לא תנחל וכו' אני חלקך ונחלתך וכן בלוים נאמר שם ובתוך בנ\"י לא ינחלו נחלה כי את מעשר בנ\"י וכו' נתתי ללויים לנחלה וכו' וכשם שלשעבר שבט לוי לא נטלו חלק' בארץ כן לעתיד כשיבנה בית שלישי ב\"ב לא תתחלק הארץ כ\"א לי\"ב שבטים וכמו שתראה בס' צורת הבית להרב תי\"ט ז\"ל עוד הביא ה' הנז' מה שתירץ הרשב\"א ז\"ל לקושיא הנז' דהא דמצות בטילות היינו בעולם הנשמות אבל לימות המשיח נוהגות ע\"ש נראה מדברי הרשב\"א שאינו מחלק בין תחלת ימות המשיח שקודם התחיה לאחר התחיה כמו שחלקנו וסובר דכלהו מיקרו ימות המשיח הואיל וימות המשיח נמשכים גם אחר התחיה מדדחיק לאיקומי ההיא דמצות בטילות בעולם הנשמות ולא מוקי לה בפשיטות בעולם התחיה. ומה שהק' עליו הרב ז\"ל מההיא דמתיר אסורים מתיר איסורים ומההיא דממזר ונתין עתידים ליטהר. יש ליישב דאף על גב דכל המצות אינם בטילות הני שאני דגלי בהו קרא דהיל\"ל מוציא אסירים כמו מוציא אסירים בכושרות לאמר לאסירים צאו ומדאפקיה בל' התרה דרשו מתיר איסורים וההיא דממזר ונתין נמי יליף בש\"ס מדכתיב מכל חטאתיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם ומההיא דכל המועדות בטלים חוץ מפורים נמי ל\"ק דיליף ליה מדכתיב וימי הפורים האלה לא יעברו וגו' והאלה משמע מיעוט אלה הוא דלא יעברו הא שאר המועדות יעברו וההיא דוהגיעו שנים וגו' שאין בהם לא זכות ולא חובה ל\"ק כמו שאמרנו וההיא דכל הקרבנות בטלים נמי מקרא יליף ליה דכתיב ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים וגו' קול אומרים הודו ה' צבאות מביאים תודה בית ה' ומדהזכיר תודה מכל קרבנות הצבור והיחיד דרשו שכל הקרבנות בטילים חוץ מתודה. ועוד דכל כי האי גווני הקבלה עיקר ואסמכינהו אקראי כנ\"ל לישב דברי הרשב\"א ז\"ל דמצוה לקיים דברי חכמים. ומה גם גברא רבה כהרשב\"א דכל רז לא אניס ליה ולעד\"ן כמ\"ש. ואפ' דמודה הרשב\"א דבתחילה ימות המשיח שקודם שתחיה לא בטלי כלל דאין סברא שתבטל אז שום מצוה דלמה יגרע הזמן ההוא מכל הזמנים שקדמוהו ודו\"ק:", + "אמ\"ה ע\"ה ישמ\"ח היו נלע\"ד לתרץ כ\"ז ע\"פ מ\"ש הרב תפארת ישראל בדרוש או\"ח הנדפס בסוף סדר נזיקין וז\"ל הנה גלה לנו רבינו בחיי סוד נעלם בשם המקובלים בפ' בהר בפסוק ושבתה הארץ שבת לה' וגו' דזה ירמוז על סוד נפלא שיהיה העולם נבנה ונחרב שבעה פעמים כנגד ז' שמיטות שביובל שהם יחד מ\"ט אלפים שנה. ובכל שמיטה ושמיטה הנ\"ל יהיה העולם נבנה בהשלמה יתירה יותר מבתחלה עד שלסוף יחזרון כל ניצוצו הקדושה שהושפעו מהקבלה בתחילת בריאת העולם לתוך הגשמיים כדי שישלימו את עצמן בעצמן ובסוף השמיטה הז' יחזרון מישלמין בתכלית השלימות לסבה הא' ב\"ה כרצינו ית' וזהו תכלית כל התכליתים לבריאת העולם ע\"כ תיכן דברי רבינו בחיי שם. וסד ה' ליריאיו שנמסר להם שאנחנו כעת בהקפה הד' שהוא לפי סדר ששת ימי בראשית כנגד יום ד' שבו העמיד הקב\"ה המאורות בעולם ולכן גם בהיקף זה עלה אור התורה הוא השמש המאירה מקצה הארץ ועד קצהו הוא המאור הגדול. וגם המאור הקטון הוא שכל האנוש שמושל בעוה\"ז גם הוא בתנשה מאד בהקפה זו ועוד יתנשה בימים הבאים למטלה נישאה שלא ישוער בשכל האנושי. ומין האדם כבר ישנו פה פעם ב' שלזה רומזת ב' הגדולה של בראשית וד' תגין שעליה רומזים שאנחנו היום בהקפה ד'. ואם עתה בעוה\"ז עדיין לא נתבשל שכלינו כראוי להבין סודות חוקי התורה וגם מכמה דדים נוכל רק לשער בהשתערות עמים שכבר היינו פה אבל בעוה\"ב מבטיחני האמונה הזאת שנוכל אז להציץ ולראות עם עינים יותר מאירות ובהירות. ואם בעולם העתיי ע\"י השכל יותר מבתחילה בעולם הקדום כבר כ\"א מרגיש מה ראוי לו לעשות בחיוביו לחבירו ומבין היטב לכל חיוביו הטבעיים לע\"ל בעוה\"ב יהיו עיניו כשני מאורות הגדולים. ועמהן יציץ כל סודות העולם וכל חקי התורה בעשין ולאוין מה יתקן ומה יקלקל לעצמו ע\"י כל אלה ועוד זאת הובטח לנו שאז בעוה\"ב ההוא נהיה יכולים להזכיר את עצמנו יפה איך שכבר היינו פה ומה עשינו וכדומה וזוהי אמונת תחיית המתים עכ\"ל הצריך בקיצור ע\"ש דברים נפלאים:", + "ובזה ניחא הכל דמ\"ש דכל המצות בטילות לעת\"ל היינו באותה הקפה החמישית שאז יהיה שכל האנושי זך וברור ואין מי שיחטא כלל שכל א' יודע חיוביו למקום וכן מ\"ש כל הקרבנות בטלים וכו' היינו באותו זמן שאין מי שיחטא לשיצטרך להביא קרבן רק קרבן תודה שאינו משום חטא ומ\"ש מנין לתח\"ה מן התורה וכו' צ\"ל כמ\"ש א\"ז דאף באותו זמן אין הכהנים והלוים נוטלין חלקם בארץ ונוטלין בעדו תו\"מ וכן מ\"ש עתידין ממזרים וכו' היינו נמי באותו זמן שכבר רוח הטומאה עברה מן הארץ. ומה שאנו אומרים קרבנות חובותינו וכו' היינו בהקפה הזאת כשיבנה בית שלישי במהרה בימינו שאז יהיו כל הקרבנות והמצות כבתחילה אין נגרע דבר וקרבנות דס' יחזקאל בלא\"ה לק\"מ דהרי כתב הרמב\"ם פ\"ב מהלכות מעש\"ה הי\"ד שהם מילואים וכ\"ש לשיטת רש\"י ז\"ל בש\"ס מנחות ד' מ\"ה ע\"א שכבר היו בבית שני בימי עזרא עשאום מילואים ע\"ש דלק\"מ. דו\"ק:" + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "שפוך חמתך אל הגוים וגו'. אשר לא ידעוך בחרבן בית רא' שלא האמינו במציאותו ית'. ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו בחרבן בית שני. שאף שהאמינו במציאותו בגלות בל שהרי ראו בעיניהם הנסים שאירעו לדניאל חנניה מישאל ועזריה ובבית ב' ג\"כ ראו הנסים של בית חשמונאי ועכ\"ז לא עבדוהו ולא קראו בשמו כ\"א בשם אלהיהם. או אשר לא ידעוך כמו אשר לא ידע את יוסף שהאמינו במציאותו ועשו עצמם כלא ידעוהו שכן אמר נבוכדנצר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה י\"ד) שהוא מודה בו יתברך שהוא עליון על כל הגוים. ועשה עצמו כלא ידעו. כי אכל את יעקב הם ישראל הנקראים בשם יעקב כשאינם מוכשרים. ואת נוהו של יעקב שהוא ירושלים דכתיב בה עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן השמו ולא חששו לעם ה' ולארצי. ומאי דפתח באכל לשון יחיד. וסיים בהשמו לשון רבים. לרמוז על חרבן בית שני. שהיה על ידי אדום לומר שכבר התחיל עשו לעשות רעה ליעקב והיה מתנחם אליו להרגו. ושל אליפז בנו להרגו. ובשובו מבית לבן יצא לקראתו בד' מאות איש לולא ה' שהיה לו ונחשב לו כאלו הרגו כמ\"ש ז\"ל על ערמי אובד אבי. וז\"ש כי אכל אביהם את יעקב. ובניו ג\"כ הוסיפו לעשות רעה שגם את ניהו השמו:", + "שפוך עליהם זעמך וגו'. ביחזקאל ל\"ח וט\"ל מצינו במפלת גוג שלש פורעניות. אחת מהם עצמם. חרב איש באחיו. והב' ע\"י יתברך. ונשפטתי אתו בדבר ובדם. וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית וגו' והג' ושלחתי אש במגוג ונו' על הראשונה אמר שפוך עליהם זעמך. שהזעם שלך תשפוך אותו עליהם שיהיו זועמים זע\"ז והורגים זא\"ז ועל השנית שע\"י ית' אמר וחרון אפך ישיגם. שיש בה חרי האף הגדול שילקו בכמה מיני מכות. ועל השלישית אמר הרדוף באף ותשמידם וגו' שאף הפליטים הבורחים מהמכות למלט נפשם שדרך אנשי המלחמה לרדוף קצתם אחרי הבורחים על דלותם. ירדפם האף שלך להשמידם דהיינו שתצא אש כנז' בפורענות שלישית לרדוף אחריהם עד אשר לא נותר מהם איש תחת השמים:" + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "לא לנו ה' לא לנו וגו'. והוא בהקדים דיש מן האומו' שהם כופרים בהשגחתו ית' דלרוב רוממותו על השמים כבודו בלבד. ואינו משגיח בשפלים. ויש מהם שאינם מאמינים כלל במציאותו ית'. ולז\"א דלא תעשה למענינו בגלות החיל הזה. כ\"א לשמך תן כבוד שהם כופרים שתי כפירות. הא' כפירת ההשגחה. וזהו על חסדך שגבר עלינו לשעבר שזהו מצד ההשגחה שאתה משגיח עלינו. והב' כפירת המציאות. וזהו על אמתך שתעשה למען יכירו אמתתך. ומציאותיך. ולכן כפל אומרו לא לנו זה פעמים כנגד שתי הכפירות. והם מחזיקים ידיהם בשתי הכפירות באומרם אם אמת שהוא מצוי ושהוא משגיח איה הוא עתה שאתם טובעים בגלות ואינו מציל אתכם מידינו. אלא ודאי דחדא מתרתי איכא או שאינו מצוי ח\"ו. או שאינו משגיח עליכם. וזהו למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם. ורמז שתיהם בתי' איה ובתי' נא. שאם הוא מצוי איה מקום כבודו. ואם אמת שהוא משגיח איה הוא עתה שאינו משגיח עליכם. והאמת שהוא מצוי ומקום כבודו הוא בשמים ממעל. וזהו ואלהינו בשמים וגם כן הוא משגיח שהרי כל אשר חפץ עשה בארץ. ומכלל חפצו ורצונו עזבנו בגלות למרק עונינו:", + "או יאמר לא לנו ה' לא לנו וכפל א' לא לנו שני פעמים שלא תעשה בשבילנו. לא לנו בגלות בית רא' ולא לנו בגלות הזה האחרון. כי לשמך תן כבוד. דכתיב שם ביחזקאל ואת שם קדשי אודיע בתוך בנ\"י וגו' ופי' הענין ואמר על חסדך אשר עשית עמהם לשכבר נסים ונפלאות. על אמתך לאמת החסדים ההם לדורות האחרונים אשר לא ראו בעיניהם ומכחישים אותנו. כי למה יאמרו הגוים אם אמת היה הדבר שעשה עמכם נסים לשעבר איה הוא עכשיו שאינו עושה לכם נסים כבראשונה. והאמת שאלהינו עם שעיקר כבודו בשמים כל אשר חפץ עשה בארץ אפי' בדרך נס אבל עצבי הגוים אינם כ\"א חתיכת כסף וחתיכת זהב והצורה שיש לאותם חתיכות אינה כ\"א מעשה ידי אדם. וא\"א לדמותה כלל למעשה ידי יוצר שהוא יתברך יוצר בריותיו בחכמה נפלאה. שגם שהם מציירים צורה החציונה הפה והעיניים והאזנים והאף. אינם יכולים לצייר פנימיות כל צורה מהם וחדריה הנעלמים. באופן שאינו נקרא פה ועינים ואזנים ואף. רק להם בלבד למראה עיניהם מבחוץ. וכ\"ש שעיקר סגולת כ\"א מהם אינם יכולים לעשות שעיקר סגולת הפה הוא הדבור. והדבר אין בהם. וכן העינים והאזנים והאף. והשתא א\"ש אומרו להם בכל חלוקה וחלוקה. משא\"כ בידים ורגלים וגרון. דלא כתיב ידים להם רגלים להם גרון להם. שעיקר צורתם היא הצורה החיצונה הנראית לעין. וזה יכולים הם לעשות דוגמתה. אך עיקר סגולתם דהיינו המשוש וההילוך אינם יכולים. ואמר לא יהגו בגרונם ר\"ל שאפי' תנועה בעלמא כאדם אלם שעושה תנועה בגרונו בלי חיתוך האותיות. או כהנה וצפצוף העפים אינם עושים ולזה לא אמר גרונם ולא יהגו דומיא דאינך. שאין עיקר הגרון עשוי להניעה ההוא דומיא דאינך שעיקרם עשויים לסגולה האמורה בהם ולזה ג\"כ לא הזכיר הגרון בתחילה סמוך לפה כי שם ביתו הראוי. ואמר פה להם ולא ידברו ולא אמר ולא ידבר. וכן לא אמר אף להם ולא יריח דלשון רבים קאי על העצבים. לא על האיברים עצמם. ומשו\"ה לשון רבים האמור בשאר החלוקות קאי נמי על העצבים אף שיצדק הלשון על האיברים עצמם. ואמר כמוהם יהיו עושיהם וגו' הכוונה דכתיב בע\"ז פסילי אלהיהם תשרפון באש. ולז\"א כמוהם יהיו עושיהם. שגם הם עתידים להיות נשרפים בגיהנם כמותם מעין מאמר הכתוב ולא תבוא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו. ולמה אני אומר שיהיו כמוהם לכל אשר בוטח בהם ומאמינם בלבו ולא לעושה בלבד ואינו בטוח כגון שעושה לאחרים. וגם לפ\"ז אינה קללה אלא הודעה שהודיעם מה יהיה בסופם. ולפ\"ז אין צריך לתוס' היי\"ו. ישראל בטח בה' וגו' יש לדקדק בפסוק זה דפתח בל' נוכח דבטח בה' הוא ציווי לנוכח. וסיים בלשון נסתר. ועוד פתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים. אבל הענין שדוננו דוד עומד ומזהיר לכל א' ישראל להיות בוטח בה' ולא בע\"ז. וכשיהיה בוטח בו הגם דתחלת בטחונו אינו שלם הקב\"ה עוזרו להיות בטחונו שלם. ומגין עליו מכל צרה כענין חנניה מישאל ועזריה שלא היה בטחונם שלם בתחלה שאמרו הן איתי אלהנא די אנחנא פלתין יכול לשיזבוחנא. ועזרם ה' להיות בטחונם שלם וחזרו לו' והן לא ידוע וגו' והגין עליהם ה' ונעשה להם נס וז\"ש ישראל בטח בה' שהרי כמה וכמה בנ\"א הבוטחים בה' הוא ית' עזרם ומגנם כחנניה מישאל ועזריה שעזרם ה' להיות בטחונם שלם והגין עליהם:
א\"ג יאמר דקאי אקרא דלעיל. דבכלל כלל אשר בוטח בהם הוא איזה יחיד מישראל העובד ע\"ז ולז\"א לאותו יחיד ישראל בעת בה' יחזור בך מע\"ז לבטוח בה' דאע\"פ שחטא ישראל הוא. ולא תאמר הואיל וע\"ז נמשלת לנדה קשה לפרוש הימנה שהרי עזרם ומגינם של כל השבים הוא ית' דמן השמים מסייעין אותם ומגין עליהם בשכר שכבשו את יצרם וכינוי עזרם ומגנם שב אל הבוטחים שהם בכח מאמר מלת בטח:", + "או יאמר ע\"פ מאי דאיתא במכילתא פ' בשלח וז\"ל לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה שנא' ויאמן העם וגו'. ואין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמנה דכתיב אחי מלבנון תבואו תשירי מראש אמנה וגו'. וארשתיך לי באמונה ע\"ש הרי דבשכר שהאמינו בו יבטחו בישועתו נגאלו ממצרים ועתידים ליגאל. וז\"ש ישראל בטח בה' שהרי עזרם ומגנם של ישראל שהיו במצרים הוא ית' שעזרם לשעבר במצרים ויגין עליהם לעתיד בשכר הבטחון. בית אהרן ג\"כ בטחו בה' והם הכהנים והלוים כל שבט לוי כפי' הרד\"ק שהרי עזרם של שבט לוי במצרים הוא יתברך דלפי שבטחו בו והיו עוסקים בתורה לפיכך לא נשתעבדו כמאמרם ז\"ל שעזרם לעסוק בתורה והגין עליהם מן השעבוד. יראי ה' בטחו בה' ג\"כ שהרי עזרם ומגנם של יראי ה' במצרים הוא ית' דכתיב ותראן המילדות את האלהים ולא עשו וגו' ותחיין את הילדים. דלפי שבטחו בה' ולא חששו לדברי המלך היה עזרם כדכתיב ויעש להם בתים בתי כהונה ולויה ומלכות והגין עליהם מפורענות המלך. ומה שחלקם לשלש חלוקות משא\"כ במזמור קל\"ה דכתי' בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה' הזכיר כהנים לבד ולוים לבד. וכאן כלל הלוים עם הכהנים במאמר בית אהרן. נראה דנקט שלש חלוקות כנגד שלשת האבות דלפי שבטחו בה' היה עזרם ומגנם והיינו ישראל בטח בה' נגד יעקב שממנו נשתלשלו כל זרע ישראל ונקראו בשם ישראל על שמו. בית אהרן בטחו בה' היינו שבט לוי שהוא היה המעשר על השבטים והעשירי קדש לה' כנגד יצחק שנתקדש בהר המוריה. יראי ה' בטחו בה' כנגד אברהם דכתיב ביה כי יראה אלהים אתה. וכפ\"ז יבואו הפסוקים הנמשכים אח\"ך על נכון:", + "ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל וגו'. דיש לדקדק כפל אומרו יברך יברך זה פעמים. וכפל אומרו עליכם עליכם ג\"כ תרי זמני. וכפל אומרו השמים שמים. ומה ענין אומרו השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לענין ברכת ישראל. אבל הענין הוא שהאבות שבטחו בה' בטחון גמור היה עזרם ומגנם. וג\"כ בברכתו ברך אותם והזכיר גם בניהם בכלל הברכה דבאברהם נאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך גו' וביצחק נא' וברכתך והרביתי את זרעך וגו' וביעקב נאמר והנה אנכי עמך וגו' והיה זרעך כעפר הארץ. וז\"ש ה' אשר זכר אותנו בברכת האבות הנרמזים בשלש חלוקות הנז' הוא יברך אותנו וסתם ברכה הוא הריבוי והתוספת. וחזר לפרש יברך את בית ישראל כנגד יעקב יברך את בית אהרן כנגד יצחק יברך יראי ה' כנגד אברהם שבכולם הוזכרה ברכת זרעם לעורר זכותם. וחזר להזכיר זכות משה ג\"כ באומרו יוסף ה' עליכם והיינו ברכת משה עצמה. דכתי' ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו' ור\"ל שברכת יוסף ה' עליכם של משה תחול עליכם ועל בניכם הוסיף על של משה גם את הבנים ואמר ברוכים אתם לה' וגו' דהנה רש\"י ז\"ל פי' בפסוק יוסף עליכם ככם אלף פעמים שנתרעמו ישראל עליו ואמרו לו אתה נותן קצבה לברכתינו וכבר הבטיח הקב\"ה את אברהם אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וכו' עד שהשיב להם זו משלי היא אבל הוא ית' יברך אתכם כאשר דבר לכם ע\"ש. ומעין זה אמר דוד דשמא האמר היאך אתה מזכיר ברכת משה שיש לה קצבה לז\"א דזו משלי היא אבל כבר ברוכים אתם וגו' ברכה שאין לה קצבה וזהו שהזכיר שמים וארץ באו' עושה שמים וארץ שבהם נתברכו. דבברכת אברהם כתיב ככוכבי השמים לרוב ובברכת יעקב כתוב כעפר הארץ והיינו אין לה קצבה. או יהיה אומרו ברוכים אתם כמו ברוכים תהיו. וכמוהו ברוכים אתם לה' כי חמלתם עלי (שמואל א' כ\"ג) ברוך אתה לה' הקימותי וגו' ואמר השמים שמים ה' וגו' דוגמת מה שאמר משה הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וגו' וכפל מלת שמים מורה על שמי השמים. ואומרו והאץ נדרש לפניו שגם הארץ לה'. ולאחריו ג\"כ שנתנ' לבנ\"א אחר ברכה דוקא ליהנות כדי להודות לשמו ולברכו. וא\"כ צריך שיחיו ויאריכו ימים בעוה\"ז על דבר כבוד שמו ותהלתו כי לא המתים יהללו יה ע\"ד לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה. וצריך ג\"כ שיחיו ויזכו לעוה\"ב שאז כל הנשמה תהלל יה בג\"ע משא\"כ ביורדי גיהנם וזהו ולא כל יורדי דומה וחזר לכלול עצמו עמהם ואמר ואנחנו נברך יה מעתה וע\"ע ר\"ל בין בעוה\"ז בין בעוה\"ב:" + ], + [ + "אהבתי כי ישמע ה'. והדקדוקים רבו מלמנות וכפל הענינים במלות שונות ונראה לו' דבמזמור זה ג\"כ עומד ומזהיר את ישראל על הבטחון בה' שהוא היה בוטח בה' אפי' במקום סכנה שהרי היה נרדף משאול וצודה את נפשו לקחתה והיה יכולת ביד דוד להרגו כשנפל בידו פעם א' ושניה כדי להציל את עצמו שהתורה אמרה הבא להרגך השכם להורגו ובטח בה' כי לא יעזבנו בידו ובאמת לא היה לו לעשות כן לבטוח בה' שיצילהו במקום סכנה גדולה כזאת מאדם בחירי ובפרט שהוא מלך ויש ספק בידו לעשות כל תו\"ר ולית מאן דימחי בידיה. ונראה לו' בהקדים מאמרם ז\"ל דלא סמך דוד להלחם עם גלית והכנים עצמו בסכנה גדולה אלא ע\"י מעשה הארי שהרי כשאמר לו שאול לא תוכל לו כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו. השיבו דוד גם את הארי גם הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי אמר לא לחנם נזדמן לי הדבר ההוא וכפי' רש\"י שם הרי דממעשה הארי סמך להלחם עם גלית שהיה גבור כארי וממעשה גלית שניצול ממנו לא בחרב ולא בחנית שלא כפי הטבע סמך ג\"כ שינצל מיד שאול ובטח בה' ולא רצה להרגו. וז\"ש אהבתי כי ישמע ה' וקאי על הבטחון בה' שנזהיר עלי למעלה שאומרו ישראל בטח בה' וגו' ואמר תדעו שאני כ\"כ אהבתי הבטחון הנז' בענין שאול שהיה רודף אותו ואפי' במקום סכנה וכמו שיתבאר בפסוקים הנמשכים בטחתי שישמע את קול תחנוני ויצילנו מידו וש\"ת על מי סמכתי בזה היכא דבריא הזיקא הא קי\"ל אין סומכין על הנס לז\"א כי הטה אזנו לי בענין גלית וע\"ז סמכתי שכמו כן יצילנו מיד שאול ואף שהוא מקום סכנה וזהו ובימי אקרא וגו' ור\"ל עם שבימי אני קורא בהם בפה מלא כי אפפוני חבלי מות וגו' ונמצא שנכנסתי בסכנה גדולה והיה לי להרגו להציל את עצמי עם כ\"ז ממעשה גלית בו ית' בטח לבי ונעזרתי ג\"כ בתפלה וזהו ובשם ה' אקרא שאני מתפלל ומתחנן לפניו לומר אנא ה' מלטה נפשי. והוא ית' חנון ה' וצדיק וגו' וכפ\"ז יהיה יו\"ד קולי יתירה:", + "א\"נ יאמר אהבתי כי ישמע ה' וגו' וחסר וי\"ו (כמו שמש ירח עמד זבולה) מתחנוני ור\"ל מה שאהבתי ובקשתי ממנו יתברך הוא שישמע את קולי ואת תחנוני מכאן ולהבא כאשר הטה אזנו לי לשעבר כדכתיב ביום צרתי אקראך כי תעניני. אי נמי יתפרש קרא כדכתיב בלי יתרון יו\"ד וחסרון וי\"ו והכונה לומר שאת זה אהבתי ובקשתי שישמע ה' את קולי קול בעלמא כאלו הוא תחנה ולא תחנה אחת בלבד אלא כאלו תחנונים רבה. שאפילו קול בעלמא שאינו ל' תפלה ותחנה יחשב לפניו כאלו הוא תחנה כי בתחנה ותפלה כבר הטה אזנו לי כמה פעמים כמ\"ש ואיני מבקש מלפניו רק על קול בעלמא שישמענו שאז כשאפנה מטרדת הצרות בימי אקרא שאהיה עוסק בתורה כל ימי בלי טרדה כדין המלך דכתי' ביה וקרא בו כל ימי חייו וחוזר ומפרש מהו הקול שאני מבקש שישמע. ואמר דהיינו אפפוני חבלי מות וגו' שאינו לשון תפלה רק הודעה בעלמא אבל כאשר בשם ה' אקרא לו' אנה ה' מלטה נפשי שהוא ל' תפלה אז ודאי חנון הוא וצדיק ומרחם שהוא תמיד מרחם עלי בקראי אליו. ובפ' אפפוני חבלי מות וגו' הזכיר שלש חלוקות שנראה כפל ענין במ\"ש. וכן בפסוק חנון ה' הזכיר בו ית' שלשה תוארים. אבל הענין הוא. שבברחו מפני שאול מצאוהו צרות רבות לולי ה' שהיה לו והקשות שבכלם הם ג' חלוקות א' בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו וגו' ונמלט מן החלון וברח ולקחה מיכל את התרפים ותשם במטה ותאמר חולה הוא ושלח שאול מלאכים להעלותו במטתו להמיתו ולא מצאוהו. ב' כשהלך שאול לבקשו הוא ואנשיו ומצאוהו. ויהי הוא ואנשיו עוטרים את דוד שהיו מקיפים אותו כעטרה. ושלח ה' מלאך אל שואל לאמר פשטו פלשתים על הארץ וישב מרדוף אחרי דוד. ג' כשברח את אכיש מלך פלשתים ונקבצו פלשתים למלחמה עם ישראל. יצא דוד ואנשיו עמהם לזרתם ובצאתם פשטו העמלקי על עיר צקלג שישב בה דוד ואנשיו ושרפוה באש וישבו את נשיהם ובניהם ובוא דוד ואנשיו מצאו העיר שרופה ובניהם ובנותהם נשבו ויבכו בכי גדול ורדף אחריהם דוד ואנשיו והציל מהם כל אשר לקחו לא נעדר דבר ולקח מהם רכוש גדול ושלל רב וכנגד שלש מאורעות הללו נקט שלש חלוקות. כנגד הראשונה שהקיפו את הבית להמיתו אמר אפפוני חבלי מות. אך לא מצאוני. וכנד השניה שהקיפוהו כעטרה. ואין דרך לנטות ימין ושמאל. אמר ומצרי שאול מצאוני. והם גבולי הקבר שאין שם דרך לנטו. וכפרש\"י ולכן אמר מצאוני כי בפעם הזאת מצאוהו. והרי הוא מסור בידם להרגו. וכנגד הג' צרה מצד עצמו כי אמרו העם לסקלו על נשיהם ובניהם שנשבו כי מרה נפשם ויגון מצד נשיו שנשבו והעיר שרופה. וכנגדם נקט ג' תארים. כנגד הראשונה שנמל מן החלון אמר חנון ה'. וכנגד ב' שהקיפוהו כעטר'. אמר וצדיק שלהיותו ית' צדיק עשה עמו צדקה וישלח מלאך להושיעו ע\"ד כי צדיק ה' צדקות אהב. וכנגד הג' אמר ואלהינו מרחם ואמר שומר פתאים ה' וגו' ג\"כ כנגד הג' חלוקות לו' שמכלם הצילו ה' כנגד הא' שהקיפו את הבית בלי ידיעתו ובצאתו מן הבית יתפשוהו אמר שומר פתאים ה'. כנגד הב' שהקיפוהו כעטרה והיה נחשב באותה שעה כמת. אמר דלותי ולי יהושיע. שאין לך דל מן המת. כמ\"ש ז\"ל ע\"פ מלוה ה' חונן דל. ור\"ל שהייתי כמת בידם. ועכ\"ז ולי יהושיע ששלח מלאך לפניו להושיעני. וכנגד הג' צרה ויגון אמר שובי נפשי למנוחייכי לא אמר למנוחכי בציר'י החי'ת היינו מנוחה אחת. אלא למנוחייכי שתי מנוחות א' מצרת עצמו שאמרו העם לסלקו וא' מיגון שתי נשיו שנשבו ולא זו בלבד שהחזירו את כל השביה אלא כי ה' גמל עליכי שגמלך כל טוב לבוא ברכוש גדול ובשלל רב. ועל החלוקה הזאת סיים ואמר. כי חלצת נפשי וגו' ומדבר עם השכינה לנוכח שעכשיו שרתה עליו מתוך שמחה. ואמר חלצת נפשי ממות. לפי שאמרו העם לסלקו. את עיני מדמעה לפי שבכו בכי גדול. את רגלי מדחי שברודפי את השבאים הם נדחי ונפלו לפני פגרים מתים ולא נדחיתי אני מפניהם. וכל זה לא ידי עשתה אלא בעזר משדי כי נער הייתי ולא למדתי טכסיסי מלחמה והיא שרמז באומו נ'פשי ע'יני ר'גלי ר\"ת נע'ר ולכן אמר כי חלצת כי אתה תפעל ולא אני:", + "או יאמר כי חלצת נפשי ממות וגו'. שאני בוטח בך באשר חלצת נפשי ממות בשעת הסכנה. ואת עיני מדמעה. כך הציל את רגלי שנדחית מפני שאול לברוח לח\"ל אבל אתהלך לפני ה' בארצות החיים. דהיינו א\"י. ואמר האמנתי כי אדבר וגו'. דהנה כשכרת כנף המעיל אשר לשאול ויצא מן המערה. קרא לשאול והיה מתוכח עמו על מי ועל מה הוא רודף אחריו. וכן בהיותו ישן ובא דוד ונטל את החנית אשר תחת מראשותיו. קרא להם והרבה לדבר עם אבנר ועם שאול ודבר אליו חזית. וזהו הכוונה שלא תאמר היאך אתה אומר שאתה בטוח בה' לעשות לך נס שתנצל מאדם בחירי ותחזור לארץ ישראל. והרי אתה כסותר את עצמך שסיכנת בעצמך פעם ראשונה ושניה לדבר עם שאול והיה יכול באותה שעה לשלוח ביד הרצים רוכבי הרכש לתופשך. ומה גם בדברו אליו קשות. ועל מי בטחת לסמוך על הנס. ולז\"א מה שהאמנתי בו ובטחתי שלא יזיקני אף כי אדבר אליו קשות ה\"ט שאני באותה שעה עניתי מאד. ר\"ל נהגתי עמי עניה גדולה שהיה מסיר בידי להרגו וחמלתי עליו ולא נתתי רשות לאחרים ליגע בו שאין ענוה אלא אחר היכולת וע\"ז סמכתי דבר שעתה מיהא ודאי לא ישיב רעה תחת טובה ואפי' בזמן שהקיפוני כעטרה והייתי נחפז ללכת שכלם אמרו באותה שעה הרי הוא כמת לעל דבריו אני אמרתי כל אדם כוזב ודבריהם מהבל ימעטו לגבי דבריו ית' שכבר משח אותי למלך וכל דיבור שיצא מפי הקב\"ה לטובה אינו חוזר:", + "ואחרי כתבי ראיתי לרד\"ק שמפ' כן פשט הפסוק ומה שהקשה לפי\"ז פ' ואני אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך תי' הוא ז\"ל דהתם בתחלת המחשבה והכא בסוף המחשבה ע\"ש ולעד\"ן ליישב דדרך הוא באדם שהוא נבהל ונחפז להוציא מפיו דברים אשר לא כן. ומרוב שיחו וכעסו דבר. ובאותה שעה עצמה לבבו לא כן יחשוב וכפי\"ז יהיה פי' ואני אמרתי בחפזי נגרזתי היינו בפיו וי' אני אמרתי בחפזי היינו בלבו. ומצינו אמירה בלב. שבפסוק כי אמר אכפרה פניו. פי' הראב\"ע ז\"ל בלבו. וכפי\"ז מצינו לפר' קרא דלעיל האמנתי כי אדבר בסגנון זה. שאומר האמנתי בלבי שלא אמות. שנמשחתי למלך. אפי' כאשר אדבר בפי הפך זה לו' נגרזתי מנגד עיניך כי יודע אני שדברתי יותר מדאי מרוב שיחי וכעסי ולא מלבי. וחוזר ומפ' מה שהאמנתי הוא אני אמרתי בלבי בהיותי נחפז כל האדם האומר שאמות ע\"י שאול כוזב הוא לגבי מאמרו ית'. ואם היינו מפרשים אני אמרתי בחפזי כפי' רש\"י שפי' בחפזי לנוס מפני אבשלום. לק\"מ דהתם שהיה נחפש מפני שאול ומסוכן יותר למות אמר נגרזתי והכא שהיה נחפז לנוס מפני אבשלום שלא מסוכן כ\"כ אמר כל האדם האומר שאמות בידו כוזב. וא\"ש לפירושינו הנ\"ל עם שרש\"י ז\"ל בכל האדם כוזב לא פירש כן:", + "והנה הרב מוהר\"ם אלשיך ז\"ל פי' וז\"ל האמנתי כי אדבר שאתהלך שהנה אני עניתי מאד בעה\"ז ועה\"ב נקנה ע\"י יסורין והוא בהיותי נרדף משאול מהר לגבעה באימות מות ע\"כ וכי דרך הרב אפשר לפרש הפסוקים ע\"כ השלש מתנות טובות שהם תורה וא\"י ועה\"ב. אתהלך לפני ה' היינו עולם הבא שיהיה לפני ה' בישיבה של מעלה. בארצות החיים היינו א\"י ומלת אתהלך מושל עצמו ואחר עמו. האמנתי כי אדבר היינו ד\"ת שאף שאני גולה ונדח ואין לי פנאי כ\"כ לעסוק בה. האמנתי בעצמי כי אדבר. אח\"ך בפני גדולים ולא אביש באומרו ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. והטעם לשלשתם שאני עניתי מאד ביסורין:" + ], + [ + "מה אשיב לה' וגו'. הנה במזמור זה פסוק נדרי לה' אשלם הוא כפול. גם אומרו נגדה נא לכל עמו במקום זה אין לו מובן דאם פי' נא עתה לא יתכן כלל. ואם הוא ל' בקשה ולא הזכיר הבקשה מה היא ואיך יצדק מלת כי נתינת טעם על אנא ה'. ועוד כפל אומרו אני עבדך זה פעמים ובשניה הזכיר בן אמתך ולא כן בראשונה. ועוד כפל אומרו ובשם ה' אקרא. ונראה לומר דדוד ע\"ה כשמת שאול וראה שהציל ה' אותו מכף כל אויביו ומלך על שבט יהודה בחברון והקים את דברו הטוב שמשח אותו למלך אמר כשואל מה אשיב לה' מה גמול אוכל להשיב לו על כל החסדים אשר עשה עמי הלא כל תגמוליו הטובים הביא עלי ואיני יכול לשלם א' מני אלף וכן נראה מתרגום יהונתן ולזה נראה שכיון באומרו תגמולוהי ולא תגמוליו כאלו אמר תגמוליו היו אך מה שאני יכול לעשות עכ\"פ אעשה והיינו שרוצה להזמין קרואים לשמוח עמהם בשמחה של מצוה כדי להודות לשמו הגדול בפניהם על הנסים ההם וז\"ש כוס ישועות אשא וגו' שבעת השמחה אקח בידי הכוס לשתות ולו' עליו שירה על הנסים ועל התשועות שלכך נקר' כוס ישועות וזהו ובשם ה' אקרא ואף גם זאת נדרי לה' אשלם וגו'. והענין שבברחו מפני שאול היה נחשב בעיני כל העם כמת לכל דבריו שכמה פעמים הגיע לסכנה גדולה והוא ית' עשה ההפך ונהרג שאול שהיה רודפו והוא נמלט ובכל צרותיו היה נודר לתת צדקה לעניים ולת\"ח וז\"ש נדרי לה' אשלם שהרי הפך עשה עתה לכל עמו שהם היו סוברים שאני אמות בידו והוא יחיה ונהפוך הוא שהרי הוא מת ואני חי ויהיה אומרו נגדה ל' ניגוד והפך כמ\"ש ז\"ל ע\"פ עזר כנגדו לא זכה מנגדו וכן פי' הרב כלי יקר פסוק אך נגד ה' משיחו ע\"ע. באופן שמעשה ה' מנגד לכל עמו. ופי' מ\"ש ובשם ה' אקרא ואמר מה אקרא יקר בעיני ה' המותה לחסידיו כמוני היום דמכל צרה הצילני. ולמות לא נתנני. בעבור כי חסיד אני. וזוהי השירה שאומר על היין. אנא ה' כי אני עבדך וגו' אומרו אנא ה' ל' בקשה נמשך לפסוקים שאחריו לך אזבח זבח תודה וגו' נדרי לה' וגו' בחצרות בית ה' שמבקש מה' בהיותו בחברון שיזכה שיזבח זבח תודה ונדרי קרבנותיו בירושלים בחצרות בית ה' שהוא מקום המקדש. אומר אנא ה' בשביל שחביבתני לעבד לך שמשחת אותי למלכות ואני נחשב ג\"כ לעבד לך שהתרתני לבוא בקהל דמואבי ולא מואבית תחשביני ג\"כ לעבד להיות מקריב קרבנות בביה\"מ שבעבודת הקרבנות נק' עובד כמ\"ש ז\"ל ע\"פ מתוקה שנת העובד וזהו כי אני עבדך שמשחת אוי למלך דכתיב מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו. ועוד אני נחשב עבדך בן אמתך רות המואביה. אשר פתחת למוסרי והתרתני לבוא בקהל ומואבי ולא מואבית. כן תחשביני עבד בעבודת הקרבנות והיינו לך אזבח זבח תודה. על הנסים שעשית עמי כדין מי שנעשה לו נס שמביא קרבן תודה. ואומר עליו דברי שבח והודאה לה' על הנס שנעשה לו וזהו ובשם ה' אקרא ונדרי ג\"כ שנדרתי להקריב שם כשאמליך על ישראל. לה' אשלם שהרי אני נגיד על מקצת וסוף נגיד לכל עמו כמאמר ה' ואתה תהיה לנגיד על ישראל (שמוא' ב' ה') ונגדה לשון נגידות כמ\"ש הרד\"ק שורש נגד שראש העם נקר' נגיד ל' נגד שכל העם שמים פניהם נגדו ופונים אליו בכל ענייניהם. וביאר שהתודה והנדרים הנז' יהיו בחצרות בית ה' בתוכך ירושלים כאלו מדבר עמה לנוכח ויו\"ד בתוככי נוסף כמ\"ש המפרשים:" + ], + [ + "הללו את ה' כל גוים וגו' כי גבר עלינו חסדו וגו'. והענין בהקדים מ\"ש בפסקת לא לנו דיש מן האומות שכופרים במציאותו ית' ויש מהם כופרים בהשגחתו דלרוב רוממותו כל השמים כבודו דוקא ואינו משגיח בשפלים ובא דוד לשלול מדעתם שתי הכפירות ולכן לקם לשתי חלוקות גוים לחוד ולאומים לחוד כנגד שתי הכפירות. ואמר שראוי להם להלל ולשבח לשמו ית' הוא מצוי ומשגיח ואמר הללו את ה' כל גוים הכופרים בהשגחתו. שבחוהו כל האומים הכופרים במציאותו. ואמר על הא' תדעו שהוא משגיח כי גבר עלינו חסדו מעת יצירת מצרים עד היום הזה וזה מרוב השגחתו עלינו. ומהשגחתו עלינו תכירו אמתתו ומציאותו וזהו ואמת ה' דממה שגבר עלינו חסדו תדעו ג\"כ שהוא מצוי. ואין לו ח\"ו זמן מוגבל למציאותו רק ואמת ה' לעולם שהוא בלתי בעל תכלית:
או יאמר שכל שבטי ישראל נק' גוים דכתי' ביה באברהם ונתתיך לגייס ושאר האומות נק' לאומים דכ' הן עד לאומים נתתיך. ואמר הללו את ה' כל גוים כנגד ישראל. שבחוהו כל האומים כנגד שאר אומות עובדי ע\"ז שראוי להם לכפור בע\"ז. ולהודות לשי\"ת מכמה טעמי. חדא שאלהיהם הבל ואין בהם מועיל. והוא ית' מטיב לכל ומחיה את הכל אפי' לעוברי רצונו בתור' חסד שהרי הוא נותן מטר ע\"פ ארץ ואין בהבלי גוים מגשימים. ב' שהם אלהי שקר דמה שקוראים אותם אלהים הוא שקר שאין בהם שום כח אלהות והוא ית' אלהי אמת. ג' שהם כלים ונרקבים והוא ית' קיים לעולם. וז\"ש כנגד הא' כי גבר חסדו עלינו כלנו ולכן ראוי לכם לשבחו. וכנגד הב' ואמת ה' שהוא אלהי אמת לא כן בע\"ז. וכנגד הג' אמר ואמת ה' לעולם שהוא ית' קיים לעולם:", + "הודו לה' כי טוב וגו' יאמר נא ישראל וגו' יאמרו נא בית אהרן וגו' יאמרו נא יראי ה' וגו'. פשט הענין נראה דקאי אדלעיל שכלכם גוים ולאומים צריכים להודות לה' כי טוב ה' לכל. ועוד שאין הפסק לטובותיו. כי לעולם חסדו. וכפי\"ז יהיה כי לעולם חסר וא\"ו. ועוד יל\"פ בלי חסרון וא\"ו כי טוב קאי על הודו דרישא. שנותן טעם ע\"ז כי טוב להודות לה'. והטעם כי לעולם חסדו. או יש לפרש דקאי לבניו ולזרעו אחריו שהבטיחו ה' למלכות הוא וזרעו אחריו דכי' לעולם שמור לי חסדי וגו' ושמתי לעד זרעו וגו' וכשנעשה מלך הוא אומר להם הודו לה' כי טוב לנו וביאר הטובה מה היא כי לעולם חסדו עמנו. ולא יסור שבט המלכות ממנו. עד כי יבא שילה. ולהיות שמלכותו היתה טובה לישראל שהיה נלחם מלחמותיהם ולכל דרכיו משכיל ונמצא שמגיע מאותו החסד גם לכל ישראל לכן אמר יאמר נא ישראל ר\"ל עתה שמלכתי יאמר ישראל הודו לה' כי טוב וגו' כנזכר שגם להם נמשך החסד מלכותי וזהו כי לעולם חסדו ויאמר קאי על הודו לה' וכ\"ן מדברי רש\"י שכתב יאמר נא ישראל לפי שלעולם חסדו. וכן יאמרו עתה בית אהרן הם כלם שבט לוי הודו לה' כי טוב וכן יאמרו עתה יראי ה' הודו כנז' שלכלם נמשך החסד וחלקם לג' חלוקות כנגד ג' אבות כמ\"ש במזמור לא לנו קחנו משם:" + ], + [ + "מן המצר קראתי יה וגו' ע\"ס המזמור. והדקדוקים רבים ונזכיר מהם העיקריים א' אומרו ה' לי לא אירא וגו' היינו ה' לי בעוזרי. ועוד אומרו טוב לחסות בה' וגו' היינו טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים. ועוד או' כל גוים סבבוני היינו סבוני גם סבבוני. ומה גם שחזר סבוני כדבורים. ועוד צריך להבין מהו הדמיון שדימה ביאתם למלחמה לדבורם. ומפלתם לש קוצים. ועוד מה היא הכוונה באומרו עזי וזמרת יה. ועוד אומרו קול רנה וישועה באהלי צדיקים אין הישועה באהלי הצדיקים. כ\"א קול רנה לבד. ועוד כפל אומרו ימין ה' עושה חיל ב' פעמים. ועוד כפל אומרו לא אמות כי אחיה. דכשלא ימות ודאי שיחיה. ועוד פתחו לי שערי צדק מה הם השערים הללו. ופתח בל' רבים וסיים בלשון יחיד. זה השער. ועוד אומרו אודך כי עניתני. היינו ותהי לי לישועה. ואגב נבין כונת המשל והנמשל באומרו אבן מאסו הבונים וגו' ועוד דעד כאן דבר בל' יחיד ובפ' מאת ה' היתה זאת ובפ' זה היום נקט לשון רבים. ועוד אומרו ברוך הבא וגו' מי האומר ולמי אומר. ומה היתה הכוונה באומרו ברכנוכם מבית ה' ומה היתה הכוונה באומרו אל ה' ויאר לנו וגו'. ונראה לי בהמשך הפסוקים וא\"ז. אמר מן המצר קראתי יה היינו גבולי הקבר שאין דרך לנטות כמו שפירשנו ומצרי שאול שהקיפוהו בעטרה והיה נחפז מפני שאול דכתיב ויהי דוד נחפש ללכת. אז ענני במרחב יה ומצאתי מנוס ומפלט והתחיל בזה שאז היה בסכנה גדולה. ואח\"ך חזר להודות על מעשה גלית הקודם לו. והנמשכים אחריו ואמר דממעשה הארי דכ' ביה אריה שאג מי לא ירא שאז היה ה' לי עוז ולא יראתי ממנו. סמכתי שלא אירא נס מגלית. ואמרתי מה יעשה לי אדם. אדם ולא מלך והוא גלית ובהיות ה' לי בעוזרי בענין גלית סמכתי שאני אראה בשונאי בשאול ודואג והדומים להם. שהקב\"ה יפילם חללים לפני ואני במפלתם אראה. ובמלחמת גלית הנז' לא סמכתי על מה שנדר שאול לתת את בתו לאיש אשר יכנו. כי טוב לחסות בה' מבטוח באדם. גם לא סמכתי על מה שנדר לו עושר גדול כי טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים המתנדבים מתנה מרובה כשאול שהתנדב עושר גדול. ולא הכנסתי עצמי בסכנה להלחם עמו כ\"א בעבור שמו הגדול כי חרף מערכות אלהים חיים ומזה נמשך קנאת שאול שנתקנא בי ושמני לראש הצבא. והיתה כוונתו שאמות באחת מהמלחמות כי אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים. ועכ\"ז כל גוים אשר סבבוני במלחמה בטחתי בשם ה' כי אכריתם ואף כאשר הקיפו עלי יחד שלא הקפות זו לפניו מזו וזהו סבוני גם סבבוני גם לרבות הקפה שלישית. עכ\"ז בטחתי בשם ה' כי אכריתם. ואמר סבוני כדבורים דימה חנייתם עליו לדבורים לשני דברים. א' לענין הריבוי כנחיל של דבורים המקיף את האדם ואין מספר לגדודיו. שנית לענין הקולות שנותנים הדבורים כן רבו מלמנות ונתנו עלי בקולם קול ענות גבורה לייראני ולבהלני ודימה מפלתם כאש קוצים שעם שמגבהת למעלה ומשמעת קול דכ' כקול הסירים תחת הסיר (קהלת ז׳:ו׳) תו\"מ היא כבה ובלי נשמע קולה. וכן קרה לכם. וגם בפעם הזאת בטחתי בשם ה' כי הכריתם. ואמר כמדבר לנוכח עם שאול דלא אהנו מעשיו ולא יצתה כוונתו לפועל ואומר לו אתה דחה דחיתני כמה פעמים לנפול ביד פלשתים כן בענין מאת ערלות פלשתים. הן במה ששמתני שר הצבא. וה' עירני והצילני מכלם לשתי סיבות א' עזי שהיא התורה שנק' עוז כמ\"ש רז\"ל ע\"פ עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים מי נראה לרגלינו שיעמדו במלחמה עריך ירושלים שעוסקים בתורה. ב' וזמרת יה הם שירות וזמירות שהיה מזמר לה' ית' שהם מסוגלים להכרית ולזמור כל המקטרגים. וזה אצלי כוונת הפ' זמירות היו לי חקיך בבית מגורי כי מה שחקקתי וקבעתי זמן חצות לילה לקום להודות לך ולזמר לשמך עליון הם היו לי זמירות במקום יראתי משונאי לזמור ולהכריח אותם ובית היינו מקום כמו כבית סאתים זרע. ובית אבנים יחזה ל' מקום וכמ\"ש רד\"ק שורש בית ומגורי לשון מגור מסביב. או יהיה פי' חקיך כמשמעו והם חקי התורה שגם הם גורמים הנז'. ואמר ששני אלה גורמים שהיה ה' לי לישועה. ובהצלחתי. הצדיקים שמחים ומודים ומשבחים לשמו ית'. כמ\"ש רצה ה' להצילנו וגו' וכתיב בתריה ישישו וישמחו בך כל מבקשיך יאמרו מיד יגדל אלהים אוהבי תשועתך. וז\"ש קול רנה וישועה באהלי צדיקים שנשמעים באהליהם קול רנה וקול ישועה. ומפרש מהו הקול ימין ה' עושה חיל. כי יד ימינו ית' הנאדרת בכח היא העושה ופועלת כח וגבורה בדוד לנצח אויביו שלא כפי הטבע:
או יאמר בהקדים מה שפי' ת\"י בפ' נאום ה' לאדוני וגו' וז\"ל חלף דיתיבת לאולפן אורייתא דימיני אוריך עד ראשוי בעיל דבבך בביש לרגלך. הרי דפי' לימיני היא התורה שנתנה בימין. וז\"ש קול רנה וישועה באהלי צדיקים. ר\"ל קול רנה של תורה וישועה הנמשכת ממנה. כמ\"ש לעיל שניהם נשמעים באהלי צדיקים. ופי' הענין שכן אומרים ימין ה' שהיא התורה שניתנה בימינו יתברך היא העושה חיל ותשועת ה':", + "ימין ה' רוממה וגו'. בהקדים מה שפירש\"י ז\"ל ע\"פ ימינך ה' נאדרי בכח וגו' וז\"ל ימינך ימינך ב' פעמים כשישראל עושים רצונו של מקום. השמאל נעשית ימין. יינך ה' נאדרי בכח להציל את ישראל וימינך השנית תרעץ אויב ולי נראה אותה ימין עמה תרעץ אויב מה שא\"א לאדם לעשות ב' מלאכות ביד אחת ע\"כ וכפי פי' הראשון יאמר כי ימין ה' רוממה להציל את דוד ואת אנשיו. וימין הב' עושה חיל חדש מאת ה' מן השמים להלחם עם אויביהם כענין סיסרא דכ' ביה מן שמים נלחמו הככבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא נחל קישון גרפם. וכפי פי' הב' אומר ככי ימין ה' אשר רוממה להציל את דוד היא עצמה העושה חיל להנקם מאויביהם נמצא לפי\"ז שימינו ית' פועלת ב' דברים הפכיים טוב לדוד ורע לשונאיו. ומעין זה ג\"כ יאמר ימין ה' אשר רוממה לדוד מאחרי הציון להיות מלך על ישראל היא עצמה עושה חיל להנקם משונאיו וש\"ת הלא אין תועלת במלכות רק להחיות נפשו בעוה\"ז בהיות שלחנו שלחן מלכים ומאכלה בריאה והוא יתן מעדני מלך ומזה ימשך לו נזק שימות לעוה\"ב כאמרם ז\"ל הרוצה שימות יחיה שר\"ל הרוצה שימות בעוה\"ב יחיה ויענג עצמו בעוה\"ז שנמצא אוכל עולמו בחייו. לזה בזאת אני בוטח שלא אמות בעוה\"ב כאשר אחיה בעוה\"ז שלא אמרו כן אלא במחיה עצמו בלבד ומתרפה מד\"ת אבל אני אספר מעשי יה ומודיע לעם את חקי האלהים ואת תורותיו ואת המעשה אשר יעשון ומה שאני מחיה את עצמי אינו אלא להברות גופי לעבודתו ית':", + "או יאמר בהקדים מאי דאיתא בזוה\"ק דדוד היה נזהר שלא לישן שתין נשמי רק חסר חד כדי שלא יטעם טעם מיתה ולכן דוד מלך ישראל חי וקיים לעולם. וז\"ש אני בוטח שלא אמות לעוה\"ב והטעם כי אחיה בעה\"ז ואיני טועם טעם מיתה רק שתין נשמי חסר חד וכל הלילה אני עוסק בתורה וזהו ואספר מעשי יה. ועוד טעם אחר שעוה\"ב נקנה ע\"י יסורין ומחמת היסורין אשר יסרני לכן למות לעוה\"ב לא נתנני:
או יאמר לא אמות וגו' יסור יסרני וגו' כפי מ\"ש רז\"ל שלש מתנות טובות נתן הקב\"ה לישראל וכלם ע\"י יסורין ואלו הם תורה וא\"י ועוה\"ב וז\"ש לא אמות היינו לעוה\"ב כי אחיה היינו א\"י שנק' ארץ החיים שמתיה יחיו בתח\"ה ואספר מעשי יה היינו תורה וכלהו טעמא מאי כי יסור יסרני יה יסורין כפולין ומכופלים. ועוד הועילו לי היסורין כי גם בעוה\"ז למות לא נתתי שע\"י יסורין הוא ית' ממרק עונותי:", + "ואמר פתחו לי שערי צדק וגו' הענין הוא. דדוד המע\"ה כשהיה בורח מפני שאול היה מצטער על שהוצרך לצאת מא\"י לח\"ל דהוי כעובד ע\"ז דכ' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים (שמואל א כ״ו:י״ט). כפרש\"י שם וכשחזר לא\"י ונעשה מלך על יהודה בחברון עדיין היה משתוקק לעלות לירושלים שהיא מקודשת יותר ולישב שם מן הסנהדרין בשבת תחכמוני ולכן לרוב חשקו היה אומר פתחו לי שערי צדק היא ירושלים שהיא עיר הצדק דכתיב בה קריה נאמנה צדק ילין בה. וכאשר אבוא בם אז אודה ואשבח לה' שזיכני למקום קדוש כזה ולא עוד אלא שזה המקום הוא השער לה' ששם מקום מושב הסנהדרין והוא השער המיוחד לה' כי ממנו תצא תורה ופירש מהו השער אותו אשר הצדיקים יבואו בו. הם הסנהדרין ואו אודך ה' כי עניתני בקראי אליך ופעמים ותהי לי לישועה מאליך גם בלי תפלה. ועוד אודך כי אבן אשר מאסו הבונים היתה לראש פנה. הנה מדברי המפרשים נראה שהאבן הזאת היא אחת מאבני הבנין שמאסו הבונים לתתה בבנין זכתה והיתה לראש השנה ודרך להיות שם אבנים גדולות ויפות לחזק הבנין. אכן מדברי רש\"י ז\"ל (זכריה פסוק יו\"ד) נראה שהאבן הזאת היא האבן התלויה בחוט המשקולת שבה מכוין האדריכל ראש הבונים את ראש הפנה. וכפי\"ז יהיה פירוש אבן מאסו הבונים היא אבן המשקולת שהיא עגולה וחלקה שאינה ראויה לבנין וזכתה לכוין בה ראש הפינה. והנמשל הוא דוד שמאסו אותו הבונים הם ת\"ח הנק' בונים כשאול וכדואג ואחיתופל ודומיהם שגירשוהו מא\"י לחו\"ל זכה לעלות לירושלים שהוא הראש והמובחר שבא\"י וממנו יתד ממנו פנה:" + ], + [ + "א\"נ אבן מאסו הבונים וגו'. עפ\"י מאי דאיתא ביבמות דע\"ו ע\"ב דמה ששאל שאול בן מי זה הנערא בנר היינו לומר אי מפרץ אתי מלכא הוי שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך אי מזרח אתי חשיבא בעלמא הוי. א\"ל דואג עד שאתה שואל אי הגון הוא למלכות שאל אם ראוי לבא בקהל ראתי מרות המואביה א\"ל אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. והק' לו ע\"ז כמה קושיות אישתיק אבנר וגו' עד שיצא ושאל בבית המדרש א\"ל עמוני ולא עמונית וגו' אקשי להו כל הני קושיין אישתיקו ובעו לאכרוזי עליה עד שעמד יתרא הישמעאלי וחגר חרבו וגו' ואמר כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית גו' ומסיק דטעמא הוי דכתי' על דבר אשר לא קדמו ואין דרך אשה לקדם אפי' לנשי דכל כבודה בת מלך פנימה. וז\"ש אבן מאסו הבונים הם ת\"ח שאפי' בבית המדרש מאסו בו מלבוא בקהל ובעו לאכרוזי עליה ואמר שלא בלבד היתר לבוא בקהל אלא שזכה גם למלכות. וזהו היתה לראש פנה. וכלפי היתר הקהל אמר מאת ה' היתה זאת על בירור הדבר והותר לבוא בקהל דלכאורה היא נפלאת בעינינו שנתעלמה ממנו הלכה. וכלפי המלכות אמר זה היום הידוע שהועמד דוד בו מלך עשה ה' ג\"כ ושלא כפי הטבע. ולכן נגילה ונשמחה בו וממאי דנקט לשון רבים נראה דקאי על אבן מאסו לומר דאף אותם שמאסו בו יאמרו על יום מלכותו זה היום וגו' ע\"ד שאמרו מלאך רע עונה אמן בע\"כ. ויתכן שלזה כיון רש\"י ז\"ל שכ' וז\"ל זה היום כך יאמרו הכל וכפי מה שכתבנו בפ' מאת ה' יש לפרש ג\"כ שגם אותו פסוק יאמרו הכל ומלת בו קאי על היום. ואיפשר דקאי על ה' כמש\"ה נגילה ונשמחה בך. ולפי שכבר הזכיר תשועת ה' לשעבר באומרו ויהי לי לישועה. אמר אנא ה' הושיעה נא מכאן ולהבא כשם שהוספתני לשעבר. אהא ה' הצליחה נא שהיה דעתו לבנית בית המקדש ובמקש מה' שיצלח בידו לבנותו. אחרי כן אמר:" + ], + [], + [ + "ברוך הבא בשם ה' וגו'. פירש\"י ז\"ל יאמרו למביאי הבכורים ולעולי הרגלים ע\"כ ונראה להמשיך כל הפסוקים ע\"פ דרכו ז\"ל ונקד'ים מ\"ש הרמב\"ם ז\"ל בענין הבאת הבכורים בפ\"ד מהל' בכורם וז\"ל כיצד מעלין את הבכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסות וכו' משום ברוב עם הדרת מלך והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות הב וכו' והחליל מכה לפניהם וכו' וקורין שמחתי באומרים לי וכו' הגיעו קרוב לירושלים שלחו שלוחים להודיע לאנשי ירושלים וכו' והפחות והסגנים והנזכרי' יוצאים לקראתם מירושלים וכו' וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים מפניהם ושואלין בשלומן אחינו אנשי מקום פלוני באתם בשלום וכו' והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעים להר הבית וכו'. הגיעו לעזר דברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני וגו' ע\"כ והוא ממשנה פ\"ג דבכורים. למדנו מזה שני דברי הא' שהיו מסבירים פנים להם ומכבדים אותם כדי שירגלום לבוא תמיד ולא יהיו מתעצלים ונראה ודאי שגם לעולי רגלים היו מסברים פנים דחד טעמא הוא. והשני שבשמחה גדולה ובשירים היו מביאים הבכורים כשמחת החג וטעונים קרבן שלמים לשמחה כרגלים שנאמר בבכורים ושמחת בכל הטוב וברגלים כתיב ושמחת בחגך מה שמחת החג בשלמים אף כאן בשלימים כמ\"ש הרמב\"ם שם פ\"ג וגם עולי רגלים היו שמחים הרבה בעלייתם לראות את פני ה' כמ\"ש נדדם עד בית אלהים בקול רנה ותודה המון חוגג. ונבוא אל הענין שכבר ביקש מה' שיצליח בידו לבנות בה\"מ. וכלפי מ\"ש היו מסבירים להם פנים אמר דאז יאמרו לכ\"א מהם ברוך הבא בשם ה' והטעם אשר ברכנו אתכם הוא מחמת בית ה' שר חבבתם לבוא אליו ולא נתעצלתם במצוה. או שהם דברי הכהנים שבהגיעם לבית המקדש הם מהדרים אותם ויאמרו להם ברוך הבא בשם ה' וכבר ברכנו אתכם מבית ה' היינו ברכת כהנים שבביה\"מ שבכלל הברכה הוא יאר ה' פניו אליך וז\"ש אל ה' ויאר לנו שם אל חסד ושם ה' רחמים. שבחסד וברחמים הוא ית' מסכים על ידינו בברכה ומאיר לנו משם ע\"י השראת שכינתו שם. וכלפי מה שהיו שמחים הרבה כנז' בא להזהיר אותם לעשות גבול לשמחה ואמר אסרו חג בעבותי פי' מלת חג לשון שמחה ובעבור היות החג מיוחד לשמחה קורא לשמחה בשם חג כמו אוכלים ושותים וחוגגים בכל השלל הגדול שר לקחו וגו' (שמואל א ל׳:ט״ז) שפירושו שמחים ור\"ל שיעשו רסן וגבול לשמחה דבמקום גילה שם תהא רעדה ובפרט בהגיעם עד קרנות המזבח להביא בכוריהם ולהקריב קרבנותיהם אז צריך רעדה יותר משום מורה מקדש והשראת שכינתו ית' אשר שם. ואז מביאי הבכורים יאמרו אלי אתה ואודך היינו מקרא בכורים שהוא מודה לשם ית' על כל הטובה אשר חננו ה'. ועולי רגלים יאמרו אלהי ארוממך שע\"י עלייתם בכל רגל להשתחוות לפניו ניכר רוממותו ית' וכן היא אומר רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו. הודו לה' כי טוב אמר שצריכים אתם להזכיר בהודאה שם ה' כי טוב שהוא מורה על ג' זמנים היה הוה ויהיה ומפרש מה הוא הטוב כי לעולם חסדו שכשם שהוא ית' מתמיד בכל זמן כן חסדו ית' מתמיד לעולם:", + "א\"נ אלי אתה ואודך וגו'. ע\"ד שאז\"ל ע\"פ חסד ומשפט אשירה. אם חסד אשירה ואם משפט אשירה. והכא נמי אלי אתה ר\"ל בזמן שאה מתנהג עמי בחסד. ואודך אלהי שאתה מתנהג עמי בדין ארוממך. הודו לה' כי טוב אמר שראוי לכם להודות לשם ה' שהוא שם הרחמים כי טוב ה' לכל אפי' למי שמתנהג עמו בדין והטעם שאפי' בעת דין הוא רחום בדין:" + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "הודו לאלהי האלהים וגו'. הודו לאדוני האדונים וגו'. הזכיר העיקריים בבריאת השמים והעיקריים בבריאת הארץ. המלאכים הם העיקריים בבריאת השמים והם נקראים אלהים והוא ית' אלוה עליהם והוא אומרו הודו לאלהי האלהים. והעיקריים בבריאת הארץ הם המלכים והשרים והם אדונים לשאר כל אדם אשר תחתיהם ושאר כל אדם הם אדונים לכל בעלי חיים והוא ית' אדון על כלם שהוא מלך מלכי המלכים והוא אומרו הודו לאדוני האדונים. ואמר לעושה נפלאות גדולות לבדו. דהואיל והזכיר שהוא ית' אלהי האלהים מביא ראיה לזה ממה שהוא ית' עושה לנו נסים גדלים בפרט בשביל ישראל וז\"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו ואין בכל אלהי הגוים יכול לעשות כן דמאן עביד ניסי קב\"ה וכמ\"ש משרע\"ה אשר מי אל בשמים ובארץ וגו' והם כל הנסים שמזכיר אח\"ך שכולם גדולים ומופלאים והזכיר בריאת השמים תחלה שהיתה בריאתם בדרך נס ופלא גדול מאש וממים שהם שני דברים הפכיים ולכן נקראו שמים אש ומים והואית' עשה שלום בניהם. וזהו אומרו לעושה השמים וגו'. דממה שנקראו שמים תדע הנס הנעשה בבריאתם ועוד נס אחר בבריאת הארץ שעל מה היא עומדת על המים. והאבן הנופלת במים היא טובעת ויורדת למטה והארץ עם רוב כובדה היא עומדת על גבי המים ואינה טובעת. וזהו אומרו לרוקע הארץ על המים. ולא נבראו שמים וארץ אלא בשביל ישראל כמ\"ש ז\"ל על תיבת בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית והואיל והזכיר ניסי בריאת שמים וארץ הזכיר בריאת שני המאורות שהם קבועים בשמים להאיר על הארץ. וקראם גדולים לפי שתחלת בריאתם ועשייתם היו שניהם גדולים אלא שאח\"ך מחמת הקטרוג נתמעטה הלבנה וביאר את צרכיהם מהו את השמש וגו' ואת הירח וגו'. ויהיה ממשלת כמו תפארת שהוא משמש סמוך ומוכרת תפארת ישראל סמוך. עטרת תפארת ביד ה' מוכרת. וכן ממשלת. לממשלת היום סמוך. לממשלת ביום מוכרת. ואמר את הירח וכוכבים לממשלות. הוא לשון נקבות רבות שכולל גם ממשלת הכוכבים עם הירח לך כפי דקדוק המלה שהוא מוכרת היה ראוי לינקד השי'ן בקמץ ממשלות על משקל תשבחות אבל ממשלות בשבא אינו אלא בסמוך על משקל תשבחות דוד שהוא בשבא אלא שכבר יבוא סמוך במקום מוכרת. ואח\"ך הזכיר מכת בכורות שהיה בה נס גדול לישראל להיותה על ידי ית' בכבודו ובעצמו שאלו היתה על ידי מלאך לא היה מבחין בין ישראל למצרים ובין טיפה של בכור וגו' וכשבר הרגישו ז\"ל באומרו למכה מצרים שהיל\"ל למכה בכורי מצרים ופירשו מה שפירשו. וכפי הפשט נראה שלא תתייחס מכה זו לבכירות עצמם אלא למצרים שמיתת בכוריהם נגעה אל עצמם ואל בשרם עד שהוזקקו מכחה לשלח את ישראל. וזהו שאמר למכה מצרים שעיקר המכר היתה למצרים שעי\"כ ויוצא ישראל מתוכם. וז\"ש אחריו ביד חזקה וגו'. שהיא מכת בכורות כמו שדרשו בספרי ולכל היד החזקה זו מכת בכורות להיותה מכה חזקה מכל המכות הגורמת ההיצאה ועוד הזכיר הנס הגדול של קריעת ים סוף אשר שמעו אותו עמים ירגזון וכמאמר רחב כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי י\"ס וגו' והוא אומרו לגוזר ים סוף לגזרים. וממה שאמר לגזרים דרשו ז\"ל שנקרע לי\"ב קרעים. וכפי הפשט חלוק הים לשנים נקרא גזרים שכל חלק נקרא גזר להיותו נגזר ונפרד מחבירו. ואמר והעביר ישראל בתוכו. שכל העוברים בים ע\"י ספינה או ע\"י חבית של שייטין הם עוברים על גבו אבל כאן ע\"י שנגזר לכאן ולכאן ונעשה להם כחומה היו עוברים בתוכו כעובר ביבשה בתוך הים. ואמר ונער פרעה וחילו בים סוף. והיל\"ל ונער בו פרעה ואילו דעליה קאי אלא לפי שחזר הים לאיתנו הראשון ואח\"כ ניער אותם לז\"א וניער פרעה וחילו בים סוף דהיינו אחרי שחזר ים סוף כשהיה ונשתנה מיבשה לים. ועוד הזכיר נס אחר שכולל נסים הרבה בצאתם למדבר שלא היה איפ' לצאת משם כפי הטבע כדכתי' תעו במדבר בישימון דרך אם לא בכוחו ית' שהיה מוליכם בדרך לא ידעו כפקח התופס יד העור ומוליכו בדרך ישר כן הוא ית' היה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ואמרו ז\"ל שהענן היה משפיל את הגבוה ומגביה את השפל וממית נחשים וקרבים אשר שם. ולילה בעמוד אש להאיר להם וזהו למוליך עמו במדבר. ובכלל זה מה שספק צרכיהם בבאר ובמן ובשלו וכיוצא. ועוד הזכיר נס אחר גדול היינו מלחמת שני המלכים סיחון ועוג שהיו גדולים בקומה כמ\"ש ז\"ל שבשע' המבול לא הגיעו מים לקרסוליה' מפני גבהם. ועצומים בכח וכמאה\"כ ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלילים. וכוונתו פשוטה שלרוב גבהו וחיזקו א\"א להיות נצחונו כפי הטבע לולא שאנכי השמדתי פריו ממעל וז\"ש למכה מלכים גדולים. שהיו גדולים בקומה ויהרוג מלכים אדירים. שהיו אדירים בכח כדכתי' נאדרי בכח וביאר מי הם לסיחון וגו' ולעוג וגו' ונתן ארצם לנחלה. שלא נתנה להם לפי שעה בלבד אלא להיות נחלת עולמים כמתנת א\"י למי נתנה נחלה לישראל עבדו. בהיותם עבדיו ושומרי בריתו וזוכרי פקודיו וכתי' ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וכפ\"ז יהיה אומרו עבדו תנאי. ושבשפלנו קאי לתחילת המזמור הודו לה' לעושה כל הנסים הנז' לפי שבשפלנו. והיינו במצרים שהיו בשפל המצבים עבדים לעבדים זכר לנו ויוציאנו משם. או יהיה עבדו נתינת טעם שלכך נתנה נחלה לישראל להיותם נקראים עבדיו וטעם שנקראו עבדיו לפי שבשפלנו במצרים זכר לנו ויוציאנו וכמאמר הכתוב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם. ומה ששינה לשונו לכתוב לנו במקום אותנו לעורר אותנו לכוונה אחרת בפ' זה והיינו לומר שעם שהיינו שפלים במעלה לפני השם דמה אלו אף אלו עכ\"ז זכר לנו זכות אבות ויוציאנו דכתי' ויזכיר אלהים את בריתו וגו'. ואח\"כ ויפרקנו מצרינו. היינו נס של קריעת ים סוף שעיקר התשועה היתה באותה שעה שרדפו אחריהם שאלו לא נקרע הים היו מחזירים אותם ולא הועילה יציאתם כלום וכן כתיב ויושע ה' ביום הוא שעיקר התשועה ביום ההוא היתה. ועוד כתיב ויגער בים סוף ויחרב וגו' ויושיעם מיד שונא וגו' ויכסו מים צריהם. אך כפי מה שכתבנו שאומרו ויפרקנו הוא על קריעת ים סוף והיה כפול שכבר אמר לגוזר ים סוף לגזרם והעביר ישראל בתוכו. אמנם עם מאי דאי' בפסחים קי\"ז ע\"א א\"ר שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דכתיב נותן לחם לכל בשר וסמיך ליה לגוזר ים סוף לגזרים אינו סמוך לנותן לחם ורב המרחק ביניהם ופירשו מה שפירשו גם מהרש\"א ז\"ל בח\"א תמה ע\"ז והניחו בקושיא. וכפי מה שכתבנו א\"ש דנותן לחם הוא סמוך לויפרקני דהיינו ע\"י קריעת ים סוף ומזה יליף דקשין מזונותיו כקריעת ים סוף אלא משו' דויפרקנו אינו מפורש להדי' דקאי על קריעת ים סוף והיה צריך להפריך בלשונו לפרשו על קריעת ים סוף ולהבי' ראיה לזה לכך נקט במקומו לגוזר ובחר לו דרך קצרה וגילה לנו זה באומרו וסמיך ליה דעל ויפרקני הסמוך לו מדבר ומשים לקשיא ליה קושייתנו הנז' למה כפל ויפרקנו על קריעת ים סוף ובמה שפירש דקשין מזונותיו כקריעת י\"ס יתיישב זה דלכך כפל כאן להקישו לנותן לחם. ולומר דקשין מזונותיו כקריעת ים סוף. וטעם אומרו קשין עם שממנו ית' לא יפלא כל דבר. וטעם דמיון שני דברים אלו בהקדים מ\"ש כהרב פרשת דרכים דרשו כ\"א בשם מהר\"ש יפה ז\"ל דירידת הגשם אינה בדרך טבע אלא מעשה נסים והביא ראיה לזה ע\"ש והנה הוא ית' ברא עולמו להתנהג כפי הטבע ולא בדרך נס שקשה בעיניו ית' לשנות הטבע ומה גם כשאינם ראוים ליעשות להם נס שאז מדת הדין מקטרגת. ועכ\"ז הוא ית' עשה להם נס של קריעת י\"ס אע\"פ שלא היו ראויים כמשז\"ל מה אלו אף אלו וכתי' וימרו על ים בים סוף וזה דבר קשה לפניו וכן במה שנותן לחם דהיינו הגשם שעל ידו בא הלחם הוא ג\"כ בדרך נס ונותנו לכל בשר אפי' לשאינם ראויים וסיים הודו לאל השמים. לבאר שלא על הלחם עצמו הוא מדבר אלא על הגשם הגורם אותו שיורד מן השמים אלא דנקט לחם ע\"ש התכלית. או יאמר שעל לחם עצמו הוא אומר שהוא נותן לחם לכל בשר שאותו הלחם היוצא מן הארץ הוא כולל כל בשר ישראל ואוה\"ע. אבל אתם עם ישראל הידו לאל השמים שג\"כ נתן לכם לחם שמם והוא המן כדכתי' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים:
ת\"ו ש\"ל כ\"ע", + "אמ\"ה נכד ה\"ה בפסקת חכם מה הוא אומר רשע מה הוא אומר תם מה הוא אומר וכו'. יל\"ד מדוע האריך בלשונו מה הוא אומר דהיל\"ל בקצרה חכם אומר רשע אומר וכו'. אמנם בשביל שראה המגיד שנזכרה שאלת הבנים בתורה ד' פעמים ההוא אמר שהם כנגד ארבעה בנים מחולפים זמ\"ז משו\"ה חזר לייחס לכ\"א שאלה הראויה אלו לפי ערכו ואמר חכם מה הוא אומר ר\"ל מה היא השאלה הנאותה אליו מד' שאלות שנזכרו בתורה על כרחך שאלתו היא מה העדות וכו' שהוא באמת שאלת חכם. וכן הרשע ע\"כ שאלתו היא מה העבודה הזאת לכם הכתובה בתורה וכן בהם עד\"ז באופן שמלשון השאלה מובן מי הוא השואל כי על כן לא הוצרך הכתוב לפרש. נאם ע\"ה ישמ\"ח הי\"ו:" + ] + ], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "כוס אליהו על הגדה של פסח", + "enTitle": "Kos Eliyahu on Pesach Haggadah", + "key": "Kos Eliyahu on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kos Eliyahu on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kos Eliyahu on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..61ec39711677efe19e951ac3f077c6850f12ab1f --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kos Eliyahu on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,533 @@ +{ + "title": "Kos Eliyahu on Pesach Haggadah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kos_Eliyahu_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "הא לחמא עניא. הקשה הרד\"א מהו די אכלו אבהתנא וכו' כי ויאפו את הבצק לא היה רק אחר יציאתם ממצרים ע\"ש. ולע\"ד לק\"מ דבהדיא כתיב בפסח מצרים על מצות ומרורים יאכלוהו וטעם במצה ההיא לפי שגלוי וידוע לפניו שעתידים לצאת אותו היום בחפזון ולא יספיק בצקם להחמיץ וכן מצאתי שכ' הרב עצמו בפסקת מצה זו בשם הר\"י קמחי בתי' קושיא אחת נתן טעם למצה כמ\"ש וזהו די אכלו אבהתנא ר\"ל באותו הלילה ובזה נבין דברי המגיד ונקדים שלחם מצה הוא ראוי לעניים מטעם שהוא קשה להתעכל ויאריך במיעיו גם מטעם שאין ממתינים לו להחמיץ מחמת רעבונם וז\"ש הא לחמא עניא שהוא לחם מצה מאכלו של עני ושלא יסברו העניים הטעם שאוכל לחם כזה משום שהוא עני וימנעו העניים מליכנס לביתו לז\"א שהטעם שאני אוכל לחם כזה הוא משום שאכלו אותו אבותינו במצרים ואנו עושים דוגמתם לזכר חפזון היציאה ולא משום עניות אני אוכל אותו או מפני צרות עין כדי שימנעו העניים מליכנס לביתי אלא אדרבה אני מכריז ואומר כל דכפין ייתי ויכול והיינו מי שיש לו לאכול בשאר ימות הפסח ורעב היה באותה שעה יבוא ויאכל ואף מי שצריך יותר ואין לו מה לאכול אף בשאר ימות הפסח ייתי ויפסח רוצה לומר כל ימי הפסח. ואם תאמר הואיל וזה הלחם שאנו אוכלים מצה הוא כמו שעשו אבותינו למה לא נעשה גם כן קרבן פסח כמותו לז\"א השתא הכא בח\"ל ואין אנו יכולין להקריב קרבן יהי רצון לשנה הבאה נהיה בארץ ישראל ואז נעשה קרבן ה' במועדו. וא\"ת בשנה הזאת למה אין אנו יכולין לבנות בה\"מ ולהקריב קרבן לז\"א השנה הזאת אנחנו עבדים בגלות החיל הזה והאומות יעכבו על ידינו ולשנה הבאה בע\"ה נהיה בא\"י בני חורין אין שטן ואין פגע רע. ומלת השתא לשון קצר והוא כמו הא שתא כמו והתניא שבכל הש\"ס שהוא כמו והא תניא:" + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מה נשתנה הלילה הזה. שאלה ראשונה היא שדברים אלו של מיני טיבולים אין דרכינו בהם כל השנה ואין מיוחדים אלא לאדם עשיר ונכבד ואם הוא לעשות שינוי בלילה הזה להדמות לגדולים מצד חירותנו הרי בכל הלילות אין אנו מטבלין אפי' פעם א' והיה די לעשות שינוי בטיבול א' ואמאי הלילה הזה שתי פעמים. שאלה שנית שבכל הלילות אנו אוכלין מה שיזדמן בין אם יהיה חמץ או אם יהיה מצה ואין מיחדים א' מהם והלילה הזה כלו מצה דוקא ואם הוא לזכר שלא הספיק בצקם וכדברי המגיד לקמן היה ראוי להיות שניהם ואמאי כלו מצה וחמץ בל יראה. שאלה שלישית שבכל הלילות שלא נעשה בהם נס אנו אוכלין שאר ירקות שהם מתוקים ואין דרך לאכול דבר מר כלל כ\"א לרפואה וכיוצא והלילה הזה שנעשה בו נס אנו אוכלים דבר מר כלפי לייא. שאלה רביעית שבכל הלילות לא קפדינן אהסיבה שכל אחד כפי רצונו ונמצא שקצתם בהסיבה וקצם בלי הסיבה והלילה הזה חובה כלנו בהסיבה ומה ששנה לשונו דבענין חמץ ומצה נקט לשון או ובענין הסיבה נקט לשון בין בין איפשר דבחמץ ומצה אין דרך אדם א' לאכול רק מין א' שיזדמן לו בעת ההוא אבל בהסיבה אפי' באדם א' בסעודה אחת יכול להיות תחלה הסעודה בהסיבה וסופה בלי הסיבה או איפכא ולכן נקט בין בין ומה דנקט התם כלו מצה וייחס הדבר לנאכל ולא לאוכלין והכא ייחס הדבר למסובין ולא להסיבה. אפשר דנקט הכא לישניה הפך מה שנאמר במצרים בלילה הזאת כי אמרו כלנו מתים אבל אנחנו הלילה הזה כלנו מסובין:" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו לפרעה. פ' בפ' ואתחנן וסוף הפ' אינו כן וסיים שם ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה והמגיד נקט בלשניה דקרא דלעיל בעשרת הדברות שבאותה פרשה כתיב ויוצאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה והתחיל בפ' עבדים היינו להיות מתחיל בגנות וסיים ויוצאנו ה' אלהינו וכו' כדי להשיב ממנו על כל שאלותיו כל ב' תיבות הם תשובה לשאלה אחת על השאלה הרא' דשני טיבולים אמר ויוציאנו ה' דב' מעלות טובות היו ביציאתם ממצרים א' היציאה עצמה מעבדות לחירות ואחת שהיתה היציאה ע\"י ית' בכבודו ובעצמו שזו מעלה גדולה בלי ספק ושניהם נרמזו בשתי תיבות אלו. ויוציאנו ה' היציאה עצמה וע\"י ית' ולכך אנו עושים שני טיבולים דרך גדולה ומעלה כנגד הב' מעלות. ועל השאלה הב' כלו מצה אמר אלהינו משם והענין בהקדים מ\"ש ז\"ל שישראל במצרים היו עובדים ע\"ז מה אלו אף אלו ובעת יציאתם ממצרים חזרו בתשובה כמ\"ש ז\"ל ע\"פ משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מן הע\"ז וקחו לכם צאן של מצוה וידוע שהחמץ כנגד סטרא אחרא דע\"ז והמצה כנגד סטרא דקדושה וז\"ש אלהינו משם שמזמן היותינו שם במצרים הוא אלהינו סטרא דקדושה והחמץ שהוא סטרא דע\"ז בל יראה ובל ימצא. ועל השאלה הג' דהיינו המרור אמר ביד חזקה היא מכת בכורות וכמ\"ש בספרי ע\"פ ולכל היד החזקה זו מכת בכורות ע\"כ שהיא המכה החזקה שבכל המכות שעל ידה גורשו ממצרים וכתיב בה כי אין בית אשר אין שם מת נמצא שכלם היו באותה שעה מרי נפש על מתיהם וזכר למרירות נפש המצריים על ידינו אנו אוכלין המרור. והמגיד בפסקת מרור זה דנקט טעם אחר למרור. חד מתרי טעמי נקט ותרוויהו איתנהו. ואפשר לרמוז טעמו של המגיד בחי' \"משם\" שהוא ר\"ת מחיים של מרור או משעבוד של מצרים. ועל השאלה הרביעית שבלילה הזאת כלנו מסובין אמר ובזרוע נטויה שלהיות היציאה ביד רמה לעיני כל מצרים בלי שום פחד כמי שלא נשתעבדו מעולם לכך להורות על דבר זה ע\"כ בלילה הזה כלנו מסובין. ", + "והוקשה למגיד מה שאנו אומרים עבדים היינו ויוציאנו. והיל\"ל עבדים היו אבותינו ויוציאם. לז\"א ואלו לא הוציא וכו' עדיין אנו ובנינו ובני בנינו וכו' ובתלת הוייא חזקה צא וחשוב ע\"ס ארבע מאות שנה של גזירת בין הבתרים היינו נטמעים בחמשים שערי טומאה כמאמרם ז\"ל. ודילג על הקץ והוציאם קודם הזמן וא\"כ גם אנחנו היינו ראויים להשתעבד והוי ראוי לבילה לולי ה' שהיה לנו ושפיר יצדק לומר משועבדים היינו לפרעה. ואמר משועבדים ולא עבדים כלישניה דקרא שלא היינו כסתם עבדים שעובד את רבו לרצונו אלא משועבדים ע\"י אחרים בעל כורחינו בקושי השעבוד וכפ\"ז אפי' כלנו חכמים מצוה עלינו גם אנחנו לספר ביצ\"מ. ", + "ומ\"ש כלנו חכמים כלנו נבונים וכו' אינו בחכמת התורה שהרי עינינו הרואות הפך זה אבל הוא בענייני העולם כמו שהעידה התורה רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה שדרך מי שהוא פקח ונבון לדרוש ולחקור במאורעות ולעמוד על אמתתם ואפי' הפתאים שבישראל יודעים הם תורה שבכתב וענין יציאת מצרים הוא מפורש בתורה ולכן אמר אפי' כלנו חכמים ונבונים ויודעים את התורה וא\"כ אין צורך לספר דבר ידוע אפי\"ה המצוה עלינו לספר ביצ\"מ: ", + "או איפשר שכוונת המגיד על חכמת התורה שאף אם יהיה במציאות שכלנו חכמים ונבונים ויודעים תורה שבכתב ודרשות רז\"ל עכ\"ז מצוה עלינו לספר ביצ\"מ:
א\"נ יאמר שלא יחשוב אדם לומר שמצות סיפור יצ\"מ אינה אלא לבנים הקטנים שאין להם ידיעה מזה או לנשים אבל אם תהיה חבורה אחת שכלם חכמים ונבונים ויודעים כל התורה כלה ואין עמהם לא נשים ולא קטנים אינם צריכים לספר זל\"ז שחבירו יאמר לו מי לא ידע בכל אלה. לז\"א שאפי' כלנו חכמים ונבונים וכו' שכל בני חבורה כולם גדולים ועצומים מצוה לספר וש\"ת דלאנשים כאלו דכל רז לא אניס להו ואין מספרים רק משום מצוה בעלמא די להם בסיפור כל דהו לז\"א וכל המרבה לספר אפי' לגדולים כאלו הר\"ז משובח ומביא ראיה:" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה ברבי אליעזר. שכל מסיבתם רבנים גדולים וכל רז לא אניס להו ועכ\"ז היו מספרים וכו' והגם שאין עמהם לא נשים ולא קטנים דסתם נשים וקטנים אינם יכולים להיות נעורים כל הלילה בפרט אחר שתיית ד' כוסות עכ\"ז היו מספרים ולא היו מסתפקים במועט אלא כל אותו הלילה ואע\"פ שיודעים כלם מה שישמעו והטעם הואיל ומצינו שהקפידה התורה לכפול השאלה והתשובה כנגד ארבעה בנים ש\"מ שחפץ ה' בנו להרבות בספור זה ואתייא מכללא שא\"א שלא ישמעו זמ\"ז דבר חידוש שאין כל אחד רשאי לחדש רק מה שקבלה נשמתו כפי שורש בחינתו ומביא ראיה לזה:" + ], + [ + "אמר ר\"א בן עזריה. הכונה כענין מה שאמרו למד רבי בון לכ\"ח שנה מה שאין תלמיד ותיק לומד למאה שנה. וזהו שאמר ראב\"ע הרי אני כבן שבעים שנה שאע\"פ שעדיין הוא רך בשנים בן י\"ח שנה. למד תורה הרבה כבן שבעים עד שהיה ראוי להיות נשיא. ועכ\"ז לא זכה לדרוש דרשה זו שתאמר יצי\"מ בלילות עד שדרשה בן זומא אז זכה גם הוא לדרוש כן מאחר שהוציאה בן זומא לאויר העולם קלטה הוא מן האויר ולא לדורשה תחילה ע\"י שהיה רב ועצום בישראל שאין כל אחד יכול לחדש רק מה שקבלה נשמתו. ובזה מתיישב מ\"ש עד שדרשה בן זומא ולא אמר ודרשה. ומה שדרש ימי חייך הימים וכו' אע\"ג דלילה ויום ג\"כ נקראים יום דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד מ\"מ לא נקרא שם ביחוד כ\"א ליום ולא ללילה דכתי' ויקרא אלהים לאור יום ולערב קרא לילה ולכן דרש ימי על הימים וכל להביא הלילות. ופלוגתייהו דראב\"ע וחכמים היא דראב\"ע דריש כל לרבות הלילות דימי חייך היינו בעוה\"ז וקאי בעולם הזה ומרבי העוה\"ז דלילות כימים. וחכמים דס\"ל דאין מזכירין יציאת מצרים בלילות דרשי כל לרבות הימים של ימות המשיח וסברא הוא דקאי בימים ומרבה ימים:" + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום. מה שכפל מלת ברוך ד' פעמים גם מה שכינה שמו ית' מקום במקום הזה נראה בהקדים מ\"ש ז\"ל בספרי ע\"פ וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן שהקשו מאי בעי בשעיר שהוא מקום מושב בני עשו. ומאי בעי בפארן שהוא מקום מושב בני ישמעאל דכתי' בהגר ותשב במדבר פארן. אלא שבתחילה הלך אל בני עשו וא\"ל מקבלים אתם את התורה אמרו מה כתיב בה אמר להם לא תרצח אמרו לפניו רבש\"ע כל עצמו של אביהם רוצח היה דכתי' והידים ידי עשו וזאת הברכה אשר ברכו אביו ועל חרבך תחיה. הלך אצל בני ישמעאל וכו' אמ\"ל מה כתיב בה אמ\"ל לא תגנוב אמ\"ל רבש\"ע אביהם לסטים וברכתו ידו בכל ויד כל בו עד שבא אצל ישראל וקבלוה ע\"ש. ונראה ודאי שלפי שאין חפץ לה' בבני עשו וישמעאל שיקבלוה לכך היה משיבם כתיב בה לא תרצח כתיב בה לא תגנוב דבר שא\"א להם בלעדו כי הוא חייהם שהיה נותן להם מקום לסרב בקבלתה כדי לתת אותה לעמו ישראל. ולכך אמר תחילה ברוך המקום ב\"ה אחת על שלא נתנה לבני עשו ואחת על שלא נתנה לבני ישמעאל והג' על שנתנה לישראל וזהו ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ולכן כינה שמו ית' מקום שהוא ית' נתן להם מקום לסרב בקבלתה ואמר ברוך הוא פעם רביעית על שלא נתנה למלאכים:" + ], + [ + "חכם מה הוא אומר. להבין כוונת השאלה והתשובה. נראה בהקדים לפרש שלש חלוקות הללו. דהיינו העדות היא המלה שהיא עדות למהירות הגאולה שלא הספיק בצקם להחמיץ וכו'. החקים הוא הפסח. דכתי' ביה זאת חקת הפסח. והמשפטים הוא הדין האמור בשניהם שנאכלים באחרונה. והכוונה דבצירוף שלשתם המצה והפסח והדין האמור בהם תצא שאלתו. דתחילה יש לשאול על המצה בזה\"ז דאחרי שאנו אוכלים בתחילת הסעודה יצאנו ידי חובת מצה ומה צורך לחזור ולאכול עוד כזית מצה באחרונה. ועל הפסח ג\"כ שהיו אוכלים בזמן הבית כזית בשר באחרונה הוא נאכל על השבע והלא טוב היה לאכלו בתחלת הסעודה לתיאבון. אלא דלפ\"ז היל\"ל מה משפטי העדות והחקים דעיקר שאלתו היא על הדינים האמורים בהם. אלא שהחכם דקדק בחכמתו לאחר המשפטים באחרונה. להורות לנו דעיקר שאלתו על המצה והפסח הוא על משפטיהם שהם באים באחרונה. והשיב על ראשון ראשון דטעם המצה שאוכלים באחרונה לפי שהיא זכר לקרבן פסח שנאכל על השבע ולכך אנו עושים כהלכות הפסח וטעם הפסח עצמו לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפילו מיני מתיקה כדי שישאר טעמו בפינו ונספר בהם כל הלילה:" + ], + [ + "רשע מה הוא אומר. וצריך להבין מה היתה כוונת הרשע בשאלה זו ועוד מ\"ש אף אתה הקהה את שיניו הוא שפת יתר ולא היל\"ל אלא אף אתה אמור לו בעבור זה. ועוד קשה קושיית המפ' שמשיב לרשע מפסוק בעבור זה שהוא נדרש על מי שאינו יודע לשאל. ונראה דכוונת הרשע היא לשאול על קרבן פסח שנקרא עבודה כדכתי' ועבדת את העבודה הזאת וכו' ואומר מה העבודה הזאת לכם שהוא רוצה לטעום טעם בשר להנאת גופו ושואל מה הנאה יש לכם בעבודה זאת שאתם אוכלים אותו על השבע ואין לכם הנאה באכילתו וזה דוקא בעבודה הזאת ביחוד דבשאר קרבנות שבשרם נאכל לכהנים או לבעלים הם נאכלים בתחלת הסעודה לתיאבון דבעו למשחה ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלים לתיאבון אבל זה הוא נאכל על השבע ואין בו הנאה להדיוט וע\"ז השיבתו התורה ואמרתם זבח פסח הוא לה' שלכך הוא נאכל על השבע שלא תהא נראית אכילתו להנא' הגוף רק לשמו ית' לזכר אשר פסח. והמגיד דקדק מאומרו לכם ולא לו שהוציא את עצמו מן הכלל אשר לא כדת ולכן אמר גם אתה ענה כסיל כאולתו ודרוש עליו פסוק זה אשר לא כדת אף דפשט הפ' לא נתכוון לזה ומה גם דעיקר קרא דבעבור זה במי שאינו יודע לשאל הוא אמור עכ\"ז אנו דורשים אותו על הרשע כדי להקהות את שניו ולהכעיסו כמ\"ש הריטב\"א ז\"ל בזה לפי דרכו וזהו אף אתה הקהה את שניו ואמור לו בעבור זה שאמרת שהוא נאכל על השבע שנמצאת אכילתו לשמו ית' עשה ה' לי וגו' לי ולא לו שהוא רוצה לאכלו להנאת גופו ואלו היה שם וגו':" + ], + [ + "תם מה הוא אומר. בהקדים שטעם המצה שאנו אוכלים בפסח הוא משתי סיבות חדא לפי שהוא מאכל עבדים ופועלים שאינו מתעכל מהר וזהו הלחם שהיו מאכילים אותם במצרים כשהיו משעבדים אותם וכמאמר המגיד הא לחמה עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים. ועוד לפי שהוא זכר למהירות הגאולה וכמאמר המגיד מצה זו שאנו אוכלים על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ כי גורשו וגו'. וזוהי כוונת התם כשרואה המצה שהיא משונה מלחם חמץ קטנת הכמות ושפלה נפשו לשאול הגיעה מה זאת ומלת מה נאמרת על ההקטנה כמו מה אנוש כי תזכרנו ור\"ל מה היא חשובה זאת המצה שאתם עושים הלא לחם חמץ טוב ממנה. ולזה השיב שאין הטעם מצד חשיבותה רק הטעם מצד שהיא זכר למהירות הגאולה וזהו בחוזק יד הוציאנו ה' ר\"ל בחוזק יד של מצרים הוציא ה' דכתיב ותחזק מצרים על העם וגו' כי גורשו ממצרים ולא הספיק בצקם להחמיץ. ועוד טעם שני שהיציאה היתה מבית עבדים והיא זכר למאכל פועלים ועבדים:" + ], + [ + "ושאינו יודע לשאל. ויש לדקדק במ\"ש בסוף בעבור זה לא אמרתי אלא וכו' דהיל\"ל אלא בשעה שפסח מצה ומרור. ובזה י\"ל לפי שהתנא היה אחר החורבן דליכא פסח לכך נקט מצה ומרור דשייכי עכשו. ועוד י\"ל דאפי' בזמן הפסח איירי ומשום דמסתמא ציווי והגדת לבנך הוא בתחלת הסעודה דזריזין מקדימין למצות ואז אין פסח מונח לפניהם שאינו נאכל אלא לבסוף ואם יביאו אותו בתחילה יתקרר לכך נקט מצה ומרור המצויים לפניו בתחלת הסעודה שהוא שעת ההגדה. ועוד יש לדקדק מה הלשון אומרת את פתח לו היל\"ל הגד לו כלשון הכתוב או אמור לו כמ\"ש בחכם. ועוד אומרו בעבור זה לשון יחיד הרי על המצה והמרור מדבר כאומרו בשעה שמצה ומרור והיל\"ל בעבור אלו. ועוד אומרו עשה ה' לי ולא פירש מה עשה. ונראה לע\"ד משום דמצוה בשאלה דבכל הבנים הוזכרה שאלת הבן זולת מי שאינו יודע לשאל. ולכן אנו עושים בלילה הזאת כמה דברים לשינוי כדי שישאלו לכן צותה התורה בזה שאינו יודע לשאל להתחיל ולומר לו בלשון שמתוכו עכ\"פ יתעורר לשאול וז\"ש את פתח לו שאתה תהיה המתחיל ופותח לו פתח לשאול דמתוך דבריך יהיה למד מה שישאל ותאמר לו בעבור זה עשה ה' לי וגו' שאז בשומעו דבריך עכ\"פ ישאל ויאמר מה שאמרת בעבור זה לשון יחיד הרי המצה והמרור שניהם יחד מונחים לפנינו ועל איזה משניהם אתה אומר בעבור זה. ועוד ישאל מה שאמרת עשה ה' לי לשון סתום צריך אתה לפרט שיחותיך מה המעשה אשר עשה ה' לכם בצאתכם ממצרים. ולהכי נקט קרא לשון זה לעוררו שיהיה עניינו ג\"כ בדרך שאלה ותשובה. ותשובתך אליו היא פשוטה שלשון בעבור זה שאמרתי אין הכוונה על דבר מיוחד אלא על העניין ור\"ל בעבור כל העניין של הלילה שכולל הכל ומה שעשה ה' לי היינו אותות ומופתים. ואין להקשות על אומרו יכול מר\"ח ת\"ל ביום ההוא וכו' או ביום ההוא וכו' דהשתא דכתיב בעבור זה המורה על המצה והמרור המונחים לפניו דתו ליכא למטעי לא מר\"ח ולא מבעוד יום מה צורך לומר ביום ההוא די\"ל דאכתי אי לאו ביום ההוא איכא למטעי ולומר מר\"ח דלעיל מניה מיירי במצות השייכים בפסח עצמו והו\"א דכוונת הפ' בעבור המצות האלו המונחים לפניך עכשו אתה צריך להגיד מר\"ח לכך הוצרך לבאר שאין ההגדה מחוייבת רק ביום ההוא ולשלא תאמר מבעוד יום לכן חזר ופירש בעבור זה לגלויי דביום ההוא היינו בשעה שמצה ומרור:" + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחלה עובדי ע\"ז. מה שהוצרך לו' ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו אע\"פ שזה דבר מפורסם ומה גם שנראה לכאורה שלא הביא ראיה ע\"ז רק על מתחלה וא\"כ לא היה צריך הדבר לאומרו. ועוד צריך להבין אומרו ישבו אבותיכם מעולם אם על תרח ואברם ונחור א\"כ לא אתי שפיר אומרו ויעבדו על תרח ונחור לבד. ועוד קשה כפל אומרו את אביכם את אברהם. גם אומרו ואוליך אותו בכל ארץ כנען היל\"ל אל ארץ כנען. ונראה דהנה בש\"ס פסחים אמרו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ופליגי בש\"ס מאי גנות איכא מ\"ד עבדים היינו ואיכא מ\"ד מתחילה. ואנן עבדינן כתרוייהו. ולפי שבגנות של עבדים מסיימין ויוציאנו ה' אלהינו משם כדכתי' בהדיא בקרא כך בגנות של מתחלה מסיימין שעכשו קרבנו המקום לעבודתו. ומביא ראיה על שעבדו ע\"ז מתחלה מאומרו ישבו אבותיכם מעולם שפירושו מתחילה כמו מעולם נסכתי מראש. ואומרו מעולם נמשך גם לויעבדו שמעולם ישבו אבותיכם תרח ואברהם ונחור ויעבדו אלהים אחרים. וקאי ויעבדו גם על אברהם כמשז\"ל שמתחלה היה משתחוה לשמש ולירח אך לא היה מתכוין ח\"ו לשם ע\"ז רק שהיה סבור שהוא אלהי עולם ח\"ו עד שנגלה אליו ה' ית' וידע שאלהי עולם ה' וז\"ש:" + ], + [ + "ואקח את אביכם. ר\"ל שלקח אותו לחלקו ולעבודתו והפרישו מע\"ז וכמו שנאמר בבניו ולקחתי אתכם לי לעם וגו' ולכך אמר את אביכם שהאבות סימן לבנים שכשם שהפריש את אביהם לעבודתו כך עתיד להפריש את בניו מע\"ז של מצרים ולקרבם לעבודתו והרי זה כדמות ראיה על ועכשו קרבני. ואמר את אברהם נמשך ג\"כ לואקח כאלו אמר ואקח את אביכם ואקח את אברהם. שלקחו מעבר הנהר מקום ע\"ז ומקום הטומאה והוליכו אל ארץ כנען ארץ הקדושה. ואמר ואולך אותו בכל ארץ כנען הוא מה שנאמר באברהם קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה וגו' שהלך בכל הארץ אורך ורוחב כדי לזכות בה לו ולזרעו אחריו. וארבה את זרעו זה ישמעאל דכתיב ביה ונתתיו לגוי גדול וכתיב וארב חסר ה' לומר שאינו נקרא זרעו באמת. אבל ואתן לו את יצחק הוא הזרע המתייחס לו ונק' על שמו דכתי' כי ביצחק יקרא לך זרע. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואף ששניהם בניו חלקתי את עשו הרשע מירושת ארץ כנען ע\"י שנתתי לו את הר שעיר לרשת אותו כדי שתשאר ירושת הארץ ליעקב ולבניו אך צריך שלא יזכו בה עד שישתעבדו במצרים כמו שנאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך וגו' ודור רביעי ישובו הנה. ולכן ויעקב ובניו ירדו מצרים:" + ], + [ + "ברוך שומר הבטחתו. הנה המפ' הקשו דלגבי קב\"ה מאי רבותיה שהוא שומר הבטחתו שאפי' ב\"ו אין ראוי להיות מבטיח ואינו עושה. וצריך הוא לקיים הבטחתו. ועו\"ק מ\"ש היא שעמדה לאבותינו ולנו איך אותה הבטחה תעמוד לנו והיא לא היתה רק ליוצאי מצרים. ועוד קשה מ\"ש צא ולמד מה בקש וכו' היל\"ל מה חישב. ועוד קשה מה שהוצרך לו' שפרעה לא גזר וכו' ועוד אומרו ארמי אובד אבי היל\"ל האביד שהוא פועל יוצא לא אובד שהוא פועל עומד ובזה היה איפשר לומר דאובד קאי אארמי כאדם התולה קללתו בחבירו:
והנה הרד\"א מחק גירסת הספרים דגרסי מחשב מטעם דחשבון זה כבר עבר וגרס חישב ולדבריו עדיין קשה אומרו שומר ולא שמר. ולע\"ד נראה ליישב הכל ולקיים גיר' הספרים דהנה אמרו ז\"ל שהאבות סימן לבנים וכ\"מ שאירע להם הוא סימן לעתיד לבניהם אחריהם. וההבטחה שהבטיח לאברהם כי גר יהיה זרעך ואחרי כן יצאו היא סימן לישראל בכל עת צרה וצוקה שעתידים לצאת ממנה. וז\"ש ברוך שומר הבטחתו לישראל שבכל דור ודור הוא שומר להם הבטחתו שהבטיח לאברהם עם שאותה הבטחה לא היתה רק ליוצאי מצרים הוא שומרה לישראל בכל עת. שהקב\"ה בכל עת צרה הוא מחשב את הקץ של אותה הצרה כדי להוציאם ממנה ולדון את העם העובדי' אותם והטעם לעשות להם מה שאמר לאברהם על אותם שיצאו ממצרים כי גר יהיה זרעך ואחרי כן יצאו שהאבות סימן לבנים ונרמז זה באומרו בארץ לא להם ולא אמר בארץ מצרים לו' דלא לבד בהיותם בארץ מצרים בלבד רק בכל ארץ לא להם עתידים לצאת ממנה ומבואר יותר ביתור לשון ההבטחה וגם את הגוי גם ואת ריבויים. אחת לרבות יעקב עם לבן שיצא ממנו ברכוש גדול. דכתי' ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי ודן אותו כמ\"ש ז\"ל דלבן הוא בלעם וכתי' ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב. ואחד לרבות שאר גליות בפרט גלות הזה האחרון שהוא לכל כללות ישראל דוגמת גלות מצרים שעתידים לצאת ברכוש גדול כמ\"ש תחת הנחושת אביא זהב וכו' ועתיד לדון אותם דכתי' זאת המגפה וכו' אשר צבאו על ירושלים והשתא הוי אומרו דן אנכי וכו' קאי לכולם בין על המפורש בפי' בין על הריבויים. וע\"ז יתיישב ג\"כ כפל ברוך שני פעמים א' על האבות שיצאו וא' על הבנים. ואותה הבטחה עצמה היא שעמדה לאבותינו ולנו שבכל דור ודור וכו' ובזה ניחא טפי גירסת והיא שהוא גמר דבריו דלעיל. ומביא ראיה שעמדה לאבותינו מיעקב עם לבן ואמר:" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד מה בקש וכו' שלא בלבד היתה לו מחשבת הרעה בלבד אלא שהתחיל לעשות מעשה ויקח את אחיו עמו וירדוף אחריו להורגו לולי ה' שהיה לו. ולכן אמר מה בקש לעשות כמו אשר בקשו לשלח יד וכו' שכבר התחילו במעשה הרעה שאמרו ז\"ל הטילו סם המות בספל. ומה שהוצרך לומר שפרעה לא גזר וכו' ועיקר הראיה היא מלבן ומאי שיטאיה דפרעה הכא. ונראה כדי להגדיל רעתו של לבן יותר מפרעה ועכ\"ז ויצילהו ה' שהיה עולה על הדעת לומר דרעת פרעה עדיפא שגזר כל הבן הילוד וכו' ועשה הרעה בפועל משא\"כ בלבן של היתה רק מחשבה בלבד לז\"א שאינו כך שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואף גם זאת לא היתה הכוונה רק לתכלית השעבוד שהיה חושש פן ירבה ונלחם ועלה ותבטל המלאכה אבל לבן היתה כוונתו לכלות ולעקור את הכל שנא' ארמי אובד אבי שמעלין עליו כאלו עשה מעשה בפועל ופירוש מלת אובד שרצה לאבד הכל אם על הבנים כמו ואחריתו עדי אובד שפירש\"י דכתיב תמחה את זכר עמלק ופירש הוא ז\"ל מאיש עד אשה מעולל ועד יונק וכו' שלא יהיה נזכר שמו עליו ע\"ש. ונקט אובד ולא האביד שיהיה חוזר גם על לבן שאחריתו עדי אובד על שבקש לעקור את הכל ונדרש לפניו ולאחריו וכמ\"ש ומה שהצילו ה' מידו הוא בכח המאמר וירד מצרימה הרי שנתקיימה בו הבטחת אברהם דן אנכי ואחרי כן יצאו:", + "[א\"ה נכד המח' בפסקת צא ולמה יל\"ד דל' זה מורה שהוא מוסב על מ\"ש מקודם לזה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. ולכאורה מה זו ראיה הוא מביא מלבן על כל דור ודור. ונלע\"ד לפרש שהכוונה ע\"פ מ\"ש רז\"ל במד\"ר שכל מה שאירע לאבות הוא סימן לבניהם אחריהם כמו שהביא דבריהם הרמ\"ז ז\"ל למעלה. ועי' בפירוש הרמב\"ן עה\"ת בכל ספר בראשית שהוא היה מכוין ומורה באצבע כל המאורעות שארעו לאבות אחד אחד לעומת מה שאירע לישראל שבכל דור ודור וזוהי כוונת המגיד שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו שהגם שאין גוזרים על הכליה בפי' אלא על מעשה המצות בלבד בכל זאת מחשבתם היא על הכליה לגוף ולנפש אלא שהקב\"ה מצילנו מידם. ושמא תאמר מי גילה רז זה שכך הוא בלבם עז\"א צא ולמה מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו כמו שהעיד ע\"ע יש לאל ידי לעשות עמכם רע וגו' שזה מורה שעל כולם היה סובר רע ולא רדף אחריו אלא לעקור את הכל לולי שהפריע ה' עצתו כמ\"ש ואלהי אביכם אמר אלי וגו' ומאורע זה הוא סימן לבניו שבכל דור ודור שאין מחשבתם אלא לעקור את הכל לולי ה' שהיה להם כנלע\"ד ואיפשר שגם הרמ\"ז ז\"ל נתכוון לפירוש זה ודו\"ק נאם ע\"ה ישמ\"ח הי\"ו]:
והנה הרב של\"ה בפסקת ר\"י הגלילי בשם הרב גאלאנטי כמו בפ' שלח נ\"א בי\"ד הצרף נ\"א עם י\"ד הם אותיות 'אדני' הכוונה אותיות ד'ן למצרים כמ\"ש אשר יעבודו ד'ן אנכי ואותיות א'י רומז לשמות אהי'ה הוי'ה שמהם השפעת רחמים לישראל. ונראה שע\"כ פסח מצרים נאמר באחד לחדש ומקחו מבעשור זהו א'י ע\"כ וביאור דבריו נר' דנקט דוקא שני שמות אלו שכששאל משה להקב\"ה ואמרו לו מה שמו וגו' הזכיר ב' שמות הללו ואמר כה תאמר אל בנ\"י אהיה שלחני אליכם ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר וגו' ה' אלהי אבותיכם וגו' שלחני אליכם וטעם שנתיחדו שני שמות אלו להצלתם נראה ע\"פ מ\"ש המקובלים בפ' פקח עיניך וראה שוממותינו דשם הוי\"ה ואהי\"ה במילוי אלפין גימ' פקח ושם אהי\"ה במילוי יודי\"ן גימ' קס\"א מנין עיניך עם הכולל הרי דשני שמות אלו נקראים עיניו ית' אשר הם פקוחות על ישראל להצילם מצרתם. ונראה דשני שמות אלו הם שבעה עיני ה' המיוחדים להצלת הצדיקים דכתי' בהם כי שבע יפול צדיק וקם והינו שם הוי'ה יש בו ארבעה מילויים והם ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן ושם אהי\"ה גם מילויים דאלפי\"ן דיודי\"ן דההי\"ן הם שבעה עיני ה' דכתי' בהם עיני ה' אל צדיקים:
ולענ\"ד נראה כפי הקדמת הרב הנז' דזהו הכוונה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כי שם אדנ\"י אותיות ד\"ן בהם דן למצרים ואותיות א\"י בהם רחם על ישראל וזהו ר\"ת וס\"ת מלת אנכי ונשאר מאנכי אותיות כ\"ן אות כ\"ף דומה לעשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים ואות ן' רומזת לחמשים יום שאחריהם קבלו את התורה וזהו שסיים ואחרי כן וגו' ר\"ל אחרי עשרה נסים שיעשו להם במצרים ועל הים ואחרי חמשים יום הנרמזים במלת כ\"ן יצאו ברכוש גדול יזכו לקבלת התורה שהוא הרכוש הגדול מכל רכוש כי טוב סחרה מסחר כסף וגו' ולשון יצאו שכן כתיב בקבלת התורה ויוצא משה את העם או מלשון חכמים פלוני יצא זכאי:" + ], + [ + "וירד מצרימה. ק\"ל היאך יעקב אבינו ע\"ה עקר דירתו מא\"י לחו\"ל ומה גם ארץ מצרים שהיא ערות הארץ ומקור הטומאה לז\"א שאנוס היה ע\"פ הדבר ולמה זה ממ\"ש לו ה' אל תירא מרדה מצרימה וגו' נראה שחפץ ה' בו לירד למצרים והטעם לקיים גזירת כי גר יהיה זרעך ולפי שהיה מיצר על שהוזקק לצאת לחו\"ל א\"ל ה' אל תירא מזה כי אדרבא לגוי גדול אשימך שם:", + "ויגר שם. ק\"ל יתור ויגר שם דהיה די לומר וירד מצרימה במתי מעט. לז\"א דבא ללמד שלא היתה כוונתו להשתקע שם ולהיות מתושביה ומאציליה. רק לגור שם כגר בעלמא לקיים גזירת כי גר יהיה זרעך ויליף זה מדכתיב לגור בארץ ונרמז ג\"כ במאמר ועתה ישבו נא:" + ], + [ + "במתי מעט וגו'. הא דלא מייתי ראיה מפ' כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים שהוא מוקדם בתורה לפי שבפסוק זה מסיים ועתה שמך וגו':" + ], + [ + "ויהי שם לגוי גדול. מלמד שהיו ישראל מצויינים שם ל' ציון וסימן ר\"ל שהיו מסיימין וניכרים בגופם ובמלבושיהם. וכל רואיהם יכירום שהם מזרע ישראל ולא היה שום א' מהם לובש לבוש מצרי או מקף פאת ראשו וכיוצא בזה להיות דומה למרי כדי ליפטר מן השעבוד וכתב הריטב\"א ז\"ל שדרשו כן ממלת לגוי שהיו ניכרים ונראים לגוי א' ולפ\"ז מה שציין מלת גדול לאו דוקא. ואח\"ך בסיפא דורש שתי תיבות גדול ועצום ועוד נראה דממלת גדול מפיק לה והענין כפי מה שפירש בפסיקתא על דרשא זו שהיו נכתבים בפלטין של יוסף להטריפם לחם לפי הטף שנא' ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו וגו' וכיון שהתחילו להיות פרים ורבים מאוד פסקו מהם המזונות ע\"ש ולפ\"ז יתפרש לה גדול במעלה שכן דרך האנשים גדולי המעלה בבית המלך להטריפם לחם חקם וארוחתם ארוחת תמיד מאת המלך וכן כתיב כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם ודרשא דסיפה על מלת עצום לבד:", + "גדול ועצום. נר' דנקט כל התוארים הללו לו' דיש מהם שהיו פרים ורבים כבני אדם כמו שבט לוי שלא היו בשעבוד דאותם שהיו בשעבוד דוקא היו מתרבים שלא כפי הטבע דכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ דאותם שהיו בשעבוד נמשלו למינים המרובים בלידה והם השרצים והדגים והארבה ואמר פרו על אותם שפרים ורבים בבני אדם וישרצו על אותם שהם כשרצים. וירבו על אותם שהם כדגי' דכתי' בהו וידגו ופירש רד\"ק שירש דגר שירבו כמו הדגים. ויעצמו על אותם שהם כארבה דכתיב בהו עם רב ועצום (יואב ב'):" + ], + [ + "ורב כמ\"ש. הנה רז\"ל אמרו אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים. וצריך להבין מאי קשיא להו שהוצרכו לומר אל תקרי. ונראה דקשיא להו דלשון עדי בכל מקום נאמר על על מלבושים נאים וסוף הפסוק ואת עירום ועריה מורה שהם ערומים לגמרי אפי' מלבוש פשוט. גם ק\"ל אומרם ותבואי היל\"ל ותהי. ולכן אמרו אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים ונבוא אל הענין דהנה רד\"ק הביא מלת רב ומלת רבבה שורש רבב שהוא סובר שמלת רב מן הכפילים שורשה רבב בשורש ודרש המגיד תרוייהו במלת ורב לשון רבבה ולשון רב שהוא לשון גודל שהיו גדולי הכמות ולשון רבבה כמ\"ש רבבה כי הצמח השדה נתתיך. שהיו נמנים ברבבות כצמח השדה. ולשון גודל כמ\"ש ותרבי ותגדלי וכו' ואמרו ז\"ל שהיו הולכות ויולדות בשדה והיה הקב\"ה מזמין להם סלע ביד כל או\"א שממנו היה יונק דבש וחלב. ונראה שמזה היו רבים וגדלים מאד שלא כפי הטבע. וכשהיו גדלים היו באים ונכנסים לעיר בעדרי עדרים. ורוב ריבויים גרם להם לצאת קודם הזמן כמאמרם ז\"ל ריבוי עם השלים המנין וז\"ש שדים נכונו הם משה ואהרן כמאמרם ז\"ל ע\"פ שני שדייך כשני עופרים הם משה ואהרן שע\"י הם יונקים משפע העליון כמ\"ש מהר\"ם אלשיך ז\"ל ע\"פ זה או על שהיו מלמדים תורה לישראל ע\"ד ושדי כמגדלות אלו ת\"ת ואמר ששדייך שהם משה ואהרן כבר הוכנו והוזמנו לגאול אתכם מחמת ריבוי עם ועוד טעם אחר לצאתם ממצרים קודם הזמן ושערך צמח היינו קושי השעבוד ופי' ושערך מלשון כמו שער בנפשו שפירש\"י לשון מרירות כמו בתאנים השוערים. ור\"ל שמרירות קושי השעבוד דכתיב וימררו את חייהם בעבודה קשה הוא הצמיח את הגאולה קודם הזמן דקושי השעבוד השלים המנין ובזה א\"ש אומרו צמח מבנין הכבד הדגיש שהוא פועל יוצא לגאולה אלא שלא הי' בידם מצות שיגאלו בזכותם והיה צריך אתערותא דלתתא וזהו ואת עירום ועריה ונתן להם דם פסח ודם מילה:" + ], + [ + "וירעו אותנו המצרים. ק\"ל שהרעה הזאת היה ראוי שתתייחס לפרעה ולא למצרים שכן כתיב ויבן ערי מסכנות לפרעה לז\"א שאותו הבנין והשעבוד לא היה רק בעצת המצרייים דלעיל מניה כתיב ויאמר אל עמו הנה עם בנ\"י רב ועצום ממנו והיה חושש בן ירבה יותר ונחלם ועלה והיה מתיעץ עמהם ואמר הבה נתחכמה לו לומר תנו לכם עצה ההוגנת למעט אותם והם נתנו לו עצה לשעבדם תמיד בעבודת הבנין היא עבודה קשה ועבודה כזאת והיא תדירית ודאי מתשת כחם ולא יוכלו לשמש כ\"כ ובזה יתמעטו ומה גם לדברי רז\"ל שהיו מעבידים אותם ביום ובלילה וכן מוכח הפ' שאחריו וישימו עליו שרי מסים ולא אמר וישם שעצתם הרעה גמרו אותה והוציאוה לפועל וא\"כ ודאי דלהם התייחס העצה הרעה הזאת:" + ], + [ + "ויענונו כמ\"ש. אמר דלא די לזה מה שיעצו לשעבדום בבנין אלא שהוסיפו בה עינוי יותר שלא היו מסתפקים בהם שכל אחד יעבוד כל היום כפי כחו הן רב הן מעט אלא שקבעו להם מס גדול בכל יום כמאמרם ז\"ל שמינו עליהם שרים לגבות מהם אותו הסך הקצוב בכל יום ומי שלא השלים חקו ענוש יענש מהשרים. וזהו למען ענותו בסבלותם שעם הסבלות והשעבוד הוסיפו עינוי על ידי ששמו השרים לגבות המס:
ובדרך אגב י\"ל באומרו שרי מסים ופירש\"י שרים שגובים מהם המס דהיל\"ל שרי המס לשון יחיד ואפשר דהוי כמו קשת גבורים חתים דהיל\"ל קשת קבורים חתה ואמרו דאיידי דנקט גבורים לשון רבים נקט חתים והכא נמי איידי דשרי לשון רבים נקט מסים ועיי\"ל הואיל ומלאכת הבנין היא צריכה לכמה מלאכות אחרות לשרוף הסיד ולחפור עפר ולגבל הטיט ולמילוי המים וללבן הלבנים ולכל מלאכה היה שר אחד שגובה המס שלה לכן אמר שרי מסים:" + ], + [ + "ויתנו עלינו עבודה קשה. ראיתי מי שפירש כוונת המגיד שבא לו' שמלבד העינוי שהיא עבודת מלך נתנו עליהם עבודה קשה שכל מצרי היה משעבד בישראל כעבדו. וז\"ש ויעבידו מצרים וגו' ולפי ששטה זו נאמר דק\"ל היינו ויענונו היינו ויתנו עלינו עבודה קשה. לז\"א כמ\"ש ויעבידו מצרים. והכי דייק אומרי ויתנו עלינו ולא אמר ויענונו בעבודה קשה. לומר שמלבד העינוי הנז' בעבודת המלך דכתיב ויבן ערי מסכנות לפרעה. עוד נתנו עליהם עול שלהם. וכ\"נ מפ' וימררו את חייהם וגו' זו עבודת המלך. את כל עבודתם וגו' זו עבודת המצרים. ואף גם זאת היתה עבודת פרך המפרכת הגוף ומשברתו. והמלך לא יקפיד עליהם בזה. שחפצו ורצונו הוא להתענות ביותר כדי שיתמעטו:" + ], + [], + [ + "ונצעק אל ה' אלהי אבותינו. בא המגיד לפרש שהצעקה הזאת היתה סתמית שלא היו צועקים בפי' להצילם מיד מצרים. או לפוטרם מעבודתם מפני היראה אלא צעקה סתם כגון רבש\"ע גלוי וידוע לפניך וכיוצא בזה. וזהו וימת מלך מצרים ויאנחו בנ\"י. והאנחה בלב היתה מן העבודה אך לא היו מוציאים אותו בפה. רק ויזעקו סתם. ועכ\"ז הוא ית' היודע מחשבות עלתה שועתם לפניו מן העבודה. ובזה יתיישב כפל אומרו מן העבודה זה פעמים:" + ], + [], + [ + "וישמע ה' את קולנו. הדבר פשוט שבא לפרש שלא היתה התפלה לבדה ראויה להתקבל כ\"א בהצטרף זכות האבות. דכתיב ויזכור אלהים את בריתו וגו' והא דלא תייתי ראיה מפסוק וגם אני שמעתי את נאקת בנ\"י וגו' ואזכור את בריתי הוא משום שזה הפסוק הוא מוקדם בתורה ועוד שזה הפסוק הוא מפורש להדיא שזאת הברית היא שעם אברהם ועם יצחק וגו':" + ], + [ + "וירא את עניינו. כבר כתבנו בפסקת ויריעו אותנו שעצת השעבוד בעבודה קשה תדירית היא מתשת כחם ולא יוכלו לשמש מעתם ובזה יתמעטו אמר עכשו שה' ראה אותו העינוי והוא פרישות ד\"א ומביא ראיה וירא אלהים את בנ\"י שראה שרוצים למעט בניהם ע\"י העינוי ולכן וידע אלהים. והיינו שה' ית' ידע מה לעשות הפך כוונתם דאדרבא כאשר יענו אותו להתמעט כן ירבה וכו' ומלת וידע כמו ואם לא אדעה. שפי' רש\"י אדעה מה אעשה ליפרע מהם ביסורין וכו' וכיוצא בזה מצינו ואדעה מה אעשה לך ע\"ש:" + ], + [ + "ואת עמלנו. בא לפרש דלשון עמל האמור כאן הוא כמו אשר לא עמלת בו ולא גדלתו האמור בקקיון דיונה. שפי' רש\"י אשר לא עמלת בו בחרישה וזריעה והשקאה. הרי שמה שהאדם טורח בהוויתו ובגדולו נקרא עמל. וכן יאמר כאן ואת עמלנו על הבנים שאדם טורח לישא אשה ולהספיק לה כל צרכיה בעבורם. ויגע בהוויתם ובגידולם ול' בנים הוא כולל לזכרים ולנקבות. כמו בנים אתם לה' אלהיכם. ואת הבנים תקח לך כי גם את כול ראה אלהים דהיינו הזכרים שהיו משליכים אותם ליאור. והנקבות ראה שהיו משתדלים להחיות לזנות כמאמרם ז\"ל וכל הבת תחיון לזימה. ודייקי לה מדלא כתיב תחיה. וכתיב תחיון לומר שיהיו משתדלים במחייתם וסיפוקם ומה לו ולהם להברותן ולהחיותם אם לא לזנות וכ\"ז ראה אלהים היודע תעלומות לב." + ], + [ + "ואת לחצנו. לפי שמלת לחץ פעמים יאמר על הצרה והצער. כמו וגר לא תלחץ ח\"א לא העיקון כלשון צרה שמתורגם בכל מקום עקא. ופעמים יאמר על הדוחק שדוחקים את האדם וממהרים אותו לעשות דבר כמו וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. ת\"א יתדוחקא דמצראי דתקין להון כמו שתרגם והנוגשים אצים ושלטונייא דתקין ובא המגיד לומר שמלת לחצינו האמור כאן אינו אלא על הדחק שדוחקים אותם לאמר כלו מעשיכם וגו' ולא על צרת השעבוד והביא ראיה לזה מפסוק וגם ראיתי דמלת וגם מוסיף על האמור לעיל ראה ראיתי את עוני עמי וגו' דהיינו צרת השעבוד וא\"כ ע\"כ בא להוסיף שגם ראיתי את הדוחק שדוחקים אותם לאמר כלו מעשיכם וקרוב לזה פי' הרב האברבנאל ע\"ע:" + ], + [], + [ + "ויוציאנו ה' ממצרים. נראה שלפי שיש בפסוק ג' חלוקות ועברי והכיתי ואעשה שפטים שכל אחת מהם היתה ע\"י ית' ולא ע\"י שליח. כמו שנבאר מהכרת הפסוק. לכך נקט המגיד שלשה מיני שלוחים הראויים לשליחות זו כנגדם מלאך ושרף ושליח ופי' הריטב\"א ז\"ל כי המלאכים הם למטה מן השרפים והם המתחלים בכל יום ומתלבשים גופות וכו' והשרפים למעלה מהם הם מלאכי אש העומדים תחת כסא וטובלים בכל יום בנהר של אש ההולך לפני הכסא וכו' והשליח הוא המלאך הגדול מטטרו\"ן הרגיל להשתלח לשמור את ישראל שעליו נאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ע\"ע ופי' מטטרו\"ן ל' שמירה כי תרגום משמרת מטרא וכעין זה פי' הרמב\"ן ז\"ל אלא שהוא ז\"ל פי' מלת מטרו\"ן ר\"ל מורה הדרך כמו שאמרו בספרי אצבעו של הקב\"ה נעשה מטטרו\"ן למשה והראהו כל א\"י וראיית המגיד שהקב\"ה בכבודו ובעצמו היה מכה הוא מדשני קרא בלישניה. דלעיל בעמדו לפני פרעה אמר אנכי יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וכו' וכאן אמר ועברתי והכיתי והיל\"ל ועברתי בארץ מצרים ומת כל בכור וכו' כדלעיל מאליהם ונקט והכיתי ליחס הדבר אליו ית' לו' והכיתי אני בעצמי. ומדהאי הוא ית' בעצמו גם ועברתי ואעשה שפטים הוא בעצמו וכ\"נ מל' המכילתא בפ' ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו' וז\"ל וה' הכה כל בכור שומע אני ע\"י מלאך או ע\"י שליח ת\"ל והכיתי כל בכור לא ע\"י מלאך ולא ע\"י שרף ולא ע\"י שליח. וע\"כ מדייחס הדבר אליו מפיק לה. ולקמן ית' דגם מפ' וה' הכה יכול ללמוד כן אלא דההוא יש לדחות וכפי זה מה שסיים המגיד אני ה' אני הוא ולא אחר היא דרשא אחרת לתת טעם למה צריך הוא בעצמו כמ\"ש ז\"ל אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לשאינה של בכור וז\"ש אני הוא שיכול להבחין זה ולא אחר:
א\"נ אני הוא ולא אחר ולא רשות אחר ח\"ו כמו כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי:
ודרך אגב ראיתי ליישב ל' אחר של המכילתא שהוא הפך ממש מל' המכילתא שכתבנו דהכי איתא התם ע\"פ זה והכיתי כל בכור שומע אני ע\"י מלאך או ע\"י שליח ת\"ל וה' הכה כל בכור וכו' לא ע\"י מלאך ולא ע\"י שליח. וכוונתו דכשם מדשינה מל' ומת כל בכור וייחס הדבר אליו ית' מזה נלמד שהיה הוא בעצמו כמו כן נאמר ג\"כ בפסוק וה' הכה כל בכור דהיל\"ל ויהי בחצי הלילה וימת כל בכור ושינה לייחס הדבר אליו ש\"מ שהיה הוא בעצמו שאין הפרש בין והכיתי בין וה' הכה אלא שזה בל' מדבר בעדו וזה מדבר בעד אחרים ומכל א' משניהם יכלין ללמוד ומשום דדרשא זו דוה' הכה כל בכור יש לדחות דאצטריך לו' הוא ובית דינו כפירש\"י לכך הוצרך לדרוש ג\"כ מוהכיתי וכמ\"ש הרא\"ש ז\"ל שאע\"פ שב\"ד עמו לאינו נקרא ע\"י שליח:
אבל מדברי רש\"י בחומש ראה דיליף אני ולא שליח מיתורא דקרא אני ה' ופי' הרא\"ם ז\"ל דאכילהו קאי וכאלו אמר ועברתי אני ה' והכיתי אני ה' ואעשה שפטים אני ה' ומה שסיים אני ה' אני הוא ולא אחר אין זה מיעוט אחר אלא כאלו פי' שמה שממעט מלאך ושרף ושליח הוא משום דמאני ה' משמ' אני הוא ולא אחר ע\"כ:
ואני בער ולא אדע אי יתיישב פי' זה על לשון המדרש דאין דרך הברייתא כן וכך היל\"ל ועברתי והכיתי ואעשה שפטים שומע אני ע\"י מלאך או על ידי שרף ת\"ל אני ה' כל' המכילתא דלעיל או יכול ע\"י מלאך וכו' ת\"ל אני ה' ולפחות היל\"ל שא' אני ה' להורות שמביא ראיה לדבריו דלעיל אבל מל' זה משמע שהיא דרשא אחרת גם מלת הוא המור במדרש לא יצדק לפי' זה דהיל\"ל אני ולא אחר ודו\"ק וגם הרמב\"ן ז\"ל כתב דמלשון ועברתי והכיתי מפיק לה אבל לא מההכרח שכתבנו אלא מהכרח אחר. והרא\"ם ז\"ל השיג עלי ודחה ההכרה שלו ויש ליישב השגתו עיין עליו:" + ], + [], + [ + "ביד חזקה זו הדבר וכו'. הנה ה' מהר\"ם אלשיך ז\"ל בפי' על התורה פי' הנה יד ה' הויה כי הלא בכנים לבד אמרו לו חכמיו אצבע אלהים היא ובריית כל מכה באצבע א' הנה במכת הדבר שהיא המכה החמישית נשלמו חמש אצבעות של כל היד וזהו הנה יד ה' הויה שעכשיו תהיה יד ה' שלימה ע\"ש ואף אנו נאמר עוד לפי דרך הרב דה\"נ בחמש מכות האחרונות נעשו בידו ית' האחרת כל אחת באצבע א' ובזה יתפרש הכתוב כמין חומר כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו דקשה כפל הלשון דהיל\"ל ביד חזקה ישלחם ויגרשם וכפ\"ה א\"ש שבא להורות על שכל המדות היו חמש בידו אחת וחמש בידו האחרת ועם ששניהם כאחד גרמו ההוצאה חלקם הכתוב לשנים א' לשלוח וא' לגירושין שבכח ידו אחת היה משלחם דהיינו נתינת רשות לילך ובכח ידו השנית היה מגרשם כדכתיב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו':
ובזה אני מבין ג\"כ פסוק ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי וגו' שר\"ל ולא ביד חזקה לבד דהיינו יד אחת שהיא הניתנת חמש מכות הראשונות רק ושלחתי את ידי השנית לעשות חמש האחרונות. וזהו שסיים והכתי את מצרים בכל נפלאותי וגו'. וזהו כוונת המגיד ביד חזקה זו הדבר שלכך הזכיר מלת יד במכה זו משא\"כ במכות הראשונות. לפי שזו הדבר. שהיא המכה החמישית ואומר שעכשיו נשלם כל היד. ומביא ראיה לזה הנה יד ה' הויה כמו שפירש הרב ז\"ל וכפ\"ה אתיא דרשא זו דלא כר\"י הגלילי דלקמן שהוא סובר שכל העשר מכות היו באצבע א' אלא כר' אליעזר ור' עקיבא דפליגי עליה כמו שנבאר שם:" + ], + [ + "ובזרוע נטויה זו החרב. דהיינו מכת בכורות כדיליף לה מפ' וחרבו שלופה בידו דאיירי במגפה שהיתה בימי דוד שהיא המכה החמישית שבחמש מכות האחרונות ובה נשלמה היד הב' והזרוע עצמה היא היד כנראה מהראיה שהביא מפ' וחרבו שלופה בידו ונקט ל' זרוע להיות על עוצם המכה או כדי להיות המלות שונות וכפ\"ז יהיו כל העשר מכות נרמזות בשתי דרשות אלו וא\"כ מ\"ש המגיד אח\"ך אלו עשר מכות וכו' קאי גם לדרשא הרא' לא על דבר אחר בלבד:" + ], + [ + "ובמורא גדול. לפי שהזכיר מכת בכורות שהיתה ע\"י ית' שנגלה במצרים בכבודו ובעצמו להכותם ומוראו הגדול וחתיתו היה עליהם קודם המכה ואחר המכה כי אמרו כולנו מתים לכך סמך לזה ובמורה גדול:" + ], + [ + "ובאותות זה המטה. שאחר שהזכיר עיקר המכות בדרשא דרישא נשאר לו מלת ובאותות ודרשו על האותות שנעשו במטה והם שלש אותות שעשה משה לישראל למען יאמינו בהוצאה דהיינו היפוך המטה לנחש והבאת ידו בחיקו והנה מצורעת ולקיחה המים מן היאור והיו לדם ואע\"פ ששני האותות האחרונות לא היו ע\"י המטה מ\"מ בכח המטה שבידו נעשו. ומביא ראיה ע\"ז מדכתיב ואת המטה הזה תקח בידך דהי' בידך מיותרת. דסתם לקיחה ביד היא אלא לומר שבהיית המטה הזה בידך בכוחו תעשה גם שני האותות האחרונות:", + "ואם נפשך לו' שלא יתכן אמרו זה המטה רק על מה שנעשה בגוף המטה נאמר דקאי על מה שעשה במטה לפני פרעה ולא יקשה עליך אומרו ובאותות ל' רבים דכמה אותות ונסים נעשו בו באותה שעה והיינו היפוכו לנחש וחזרתו למטה ואחר שחזר למטה בלע את מטותם:" + ], + [ + "ובמופתים זה הדם. אע\"פ שזה בכלל המכות דיליף מרישא דקרא. חזר ושנאו בשביל דבר שנתחדש בו דהיינו דם ואש ותמרות עשן והיינו כמ\"ש הריטב\"א ז\"ל שהמים שנהפכו לדם היו כאש שורף ונתמלאה כל מצרים עשן מהם. נמצא שהיו במכה שלשה עניינים דהיינו דם ואש ותמרות עשן:", + "אמ\"ה נכד ה\"ה למעלה בפסקת ועברתי בארץ מצרים וגו' אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא השליח כמו שכתוב ברוב הסדורים השליח בה\"א. יל\"ד שהיל\"ל אני ולא שליח כמו שלא אמר אני ולא המלאך וכו' ועוד צריך להבין כוונת ג' תוארים הללו מלאך שרף השליח. ונלע\"ד שבא לרמוז כאן שמו של משה רבינו ע\"ה שהוא ר\"ת מ'לאך ש'רף ה'שליח. שגם הוא נקרא בשם מלאך כמאמה\"כ ישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. וגם עלה למרום וישב שם בין שרפי קדש לחם לא אכל ומים לא שתה ארבעים יום וארבעים לילה והרי הוא כשאר שרפי קדש והוא ג\"כ השליח מאתו ית' כמה\"כ לכה ואשלחך אל פרעה וגו' ושלא תאמר שמכה זו ג\"כ היתה על ידו לז\"א אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח. וא\"ש גירסת השליח ור\"ל שעם היותו מלאך וגם שרף וגם שליח לא היו הפעולות הנז' אלה ע\"י יתברך משא\"כ בשאר המכות היה משה המתחיל ועושה פעולה במטה אשר בידו. ובזה ניחא נמי מה שסיים אני ה' אני הוא ולא אחר בל' יחיד שלא בא לשלול אלא אחד שנקרא בשלש שמות הנז' והוא משרע\"ה שלא פעל במכה זו מאומה והכל היה ע\"י ית' וק\"ל. נאם ע\"ה ישמ\"ח הי\"ו:" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "דבר אחר ביד חזקה. לפי שראה המגיד שיש בפסוק זה חמשה חלוקות ושתי חלוקות האחרונות באו בלשון רסים מיעוט רבים שנים. שפט מזה שגם שלש חלוקות הראשונות דומיא דידהו שתים בכל חלוקה ונמצאו חמש חלוקות כוללים עשר מהות:" + ], + [ + "אלו עשר מכות. אמר על המצריים לאפוקי על ישראל שלא באה עליהם שום מכה מעשר מכות והן הנה העשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים ואמר במצרים לאפוקי על הים שהיו חמשים מכות וכסברת ר\"י הגלילי שבסמוך ועל מה שאמר על המצריים לאפוקי ישראל הביא דברי ר\"י שהיה נותן בהם סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב לפרש היאך היה מכה את מצרים ומציל את ישראל. ואמר שר\"י היה נותן בהם סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב והוא כמ\"ש רבינו שמשון ז\"ל בשם רבינו האר\"י ז\"ל וז\"ל שבמה שהיה מכה את המצריים בו היה מרפא את ישראל והיינו אותיות דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שבהם היה מכה את מצרים ובהם עצמם היה מרפא את ישראל והם שלשה שמות דע\"ב צד\"א כשח\"ב והם עצמם אותיות דצ\"ך עד\"ש באח\"ב דע\"ב היינו אותיות ראשונות צד\"א אותיות שניות כשח\"ב אותיות אחרונות וכלפי מ\"ש במצרים לאפוקי על הים הביא דברי ר\"י הגלילי שסובר שעל הים היו חמשים:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "ר' יוסי הגלילי אומר. יש לדקדק דמה זו שאלה שלקו המצריים במצרים עשר מכות דזיל קרי בי רב הוא וכל העשר מכות מפורשים בתורה והרב אברבנאל נדחק ליישב הלשון ע\"ע והיותר קשה לסברת ר\"י דמשנה שלימה שנינו עשר מכות הביא הקב\"ה על המצריים במצרים ועשרה על הים ועל כרחנו לומר דההיא מתני' דלא כר\"י הגלילי. וחדא מתורצת בעקב חברתה דזהו שאמר מנין אתה אומר במצרים עשרה ועל הים חמשים. ור\"ל דחלוקים הם מכות מצרים ממכות הים. ולאפוקי מההיא מתניתי' דסברה דשוים הם עשרה ועשרה. ומתניתין אתיא כר\"א ור\"ע דסתמם כפירושם שלא היו על הים חמשים מדנתתי לחלק במכות מצרים שכל אחת היתה של ארבע או של חמש ולא חלקו תחלה בין מכות מצרים לעל הים שעל הים היו חמשים ואין לומר דסמכו בחלוק זה אר\"י הגלילי והוסיפו עליו הם. דאיך יסמוך ר\"א רבו של ר\"ע ור\"ע רבו של ר\"י הגלילי על ר\"י הגלילי תלמידם כדמשמע ממ\"ש בש\"ס שאל ההוא תלמיד לפני ר\"ע ור\"י הגלילי שמו בכור לכמה נאכל. והם סוברים דמלת יד על המכה כדרך הכתוב במקומות רבים. ומה שסיים בדברי ר\"א ור\"ע אמור מעתה במצרים לקו וכו' אינו מדברי ר\"א ור\"ע רק הם דברי המגיד לו' דלדברי ר\"י הגלילי שסובר על הים חמשים אם יסביר ג\"כ כר\"א או כר\"ע שכל מכה היתה של ד' או של חמש יהיו על הים מאתים או מאתים וחמשים. ודו\"ק:" + ], + [ + "ר\"א אומר וכו' ר\"ע אומר וכו'. הני רבנן כלם שוים לטובה דמאי דכתיב ישלח בם חרון אפו וכו' קאי לכל מכה ומכה שכל מכה היתה כלולה מארבע או מחמש לכל מר כדאית ליה. וטעמייהו דבספר תהלים היה מזכיר מכות מצרים בפרטות כל אחת בשמה. והכניס פסוק זה ביניהם ישלח בם חרון אפו מבלי שיזכיר בו שום מכה מיוחדת מזה נראה דפסוק זה קאי לכל מכה ממכות שהזכיר לפניו ולאחריו שכל אחת היתה מארבע או מחמש ופלוגתייהו בפי' הפסוק דק\"ל לר\"א מאי דשני קרא בלישניה דבחלוקה הראשונה נקט חרון אפו בכינוי משא\"כ באינך עברה וזעם וצרה ומשלחת. דהיל\"ל חרון אף כמו באינך או איפכא. גם אומרו בחלוקה שניה עברה בלא וי\"ו מוסיף מזה שפט שחלוקת חרון אפו אינה מן המנין. שהיא כלל לאינך שאחריה. והכי קאמר חרון אפו דהיינו עברה וזעם וכו' וכפ\"ז יהיה אמרו עברה היא החלוקה הראשונה. לכך נקטיה בלא וי\"ו. ור\"ע סבר דחלוקת חרון אפו גם היא מן המנין ואינה כלל לפרטים שאחריה. ונקט הכינוי בחדא וה\"ה לאינך. או סבר דדוקא נקט הכינוי בחרון אף לרוב גודלו. שכן כתיב ויחר אף ה' בארץ ההיא וכתיב התם מי חרי האף הגדול הזה. ועוד כתיב היש מכאוב כמכאובי וגו' אשר הוגה ה' ביום חרון אפו. ומאי דנקט עברה בלא וי\"ו כן דרך המקרא בכמה מקומות. ובפסוק זה עצמו נקט משלחת חסר וי\"ו:
והנה הרב של\"ה שם רמז לדברי ר\"א שכל מכה היתה של ד' מכות בפ' שלח נא ביד תשלח וסיים גם ד'ן ר\"ל ארבעה פעמים חמשים והם מאתים. ואלו לדברי ר\"ע שכל מכה היתה של חמש לא נזכר שם רמז רק סברא בעלמא שהוא חושב ארבע לכל מכה מלבד שורש המכה עצמה:
ולענד\"ן לפרש לדעת ר\"ע ויתיישב עם זה מה שהקשו המפ' בדרשת ר\"י הגלילי שעל הים חמשים מדכתיב בים את היד הגדולה משא\"כ במצרים דכתיב אצבע והרי גם במצרים כתוב יד במכת הדבר הנה יד ה' הויה ונדחו לתרץ. ולכן אני אומר דבמכת מצרים הואיל וכתיב אצבע וכתיב יד דהוו תרתי דסתרן על כרחיך לומר דהכי קאמר דכל מכה מהעשר שהיתה באצבע היתה של חמש בשיעור כל היד שיש בו חמש אצבעות וזו כמעט ראיה ברורה לר\"ע. ור\"א סובר דמאי דכתי' במצרים יד היינו שכל אחת מעשר יש בה ארבע ומה שהביאו ראיה לדבריהם מפסוק ישלח בם חרון אפו. היינו לפי ששם נזכר שם פרטי כל אחת מהם. ודו\"ק:" + ] + ], + "Dayenu": [ + [], + [ + "כמה מעלות וגו' אלו הוציאנו וגו'. היל\"ל ולא דן אותם כלשון הפ' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. אלא דלשון זה יצדק על פיסוק הדין לחובה או לזכות לכך נקט ולא עשה בהם שמורה על מעשה העונש בפועל שכן כתיב לאסור מלכיהם בזקים וגו' לעשות בהם משפט כתוב ולשון זה ג\"כ נאמר באלהיהם ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים:" + ], + [ + "אלו עשה בהם שפטים. לכאו' מה שעשה באלהיהם אין זו מעלה למקום על ישראל דאם המצריים פשעו ששעבדו את ישראל אלהיהם מה עשו. אלא משום דהא בהא תליא. דכשהקב\"ה נפרע מן האומה. נפרע מאלהיה תחלה. נמצא ששניהם נעשו בשביל ישראל. וא\"כ גם מה שעשה באלהיהם היא מעלה למקום עלינו. ועוד שישראל במצרים היו עובדים ע\"ז ובמה שעשה באלהיהם ידעו שאין בהם ממש ואין צור זולתו אלהינו. והאמינו בה'. וזו ודאי מעלה יתירה למקום עלינו:" + ], + [ + "אלו עשה באלהיהם. הקדים המגיד עשה באלהיהם להרג בכוריהם שלא כסדר הכתוב שכתב תחילה והכיתי כל בכור ואח\"כ ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. לפי שאין הקב\"ה נפרע מן האומה אא\"כ נפרע מאלהיה תחלה. וקרא עיקר המכה נקט תחלה. שעיקר המכה באה עליהם ובשבילם לקו אלהיהם:" + ], + [ + "אלו הרג בכוריהם. בביזת מצרים תרי קראי כתיבי אחד קודם מכת בכורות ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים ואחד אחר מכת בכורות וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וכבר כתבתי בחידושי על התורה לקיים את שניהם דהשאלה היתה קודם מכת בכורות. והנתינה אחר מכת בכורות ע\"ש באורך והכא איירי בנתינה ולכן הקדים המגיד הרג בכוריהם לנתן לנו את ממונם:" + ], + [ + "אלו נתן לנו את ממונם. אע\"ג דביזת הים היתה אחר קריעת ים סוף מכל מקום הואיל וביזת מצרים היתה קודם הקריעה לכך הקדים המגיד נתן לנו את ממונם לקרע לנו את הים וכלל במלת ממונם ביזת מצרים וביזת הים:" + ], + [ + "אלו קרע לנו. ודאי דקריעה בלא העברה לאו כלום היא. דאי לא יעברו מה צורך בקריעה. ולכן פי' המפרשים דמעלת ההעברה זולת הקריעה היא מה שהעבירם בחרבה בלי רפש וטיט. אך מפסוקי תהלים אין נראה כן שהזכיר השתי מעלות הללו לגוזר ים סוף לגזרים והעביר ישראל בתוכו ולא הזכיר בחרבה היא מעלת ההעברה שעיק' מעלת ההעברה היא מה שהיו ישראל בתוך הים והמים להם כחומה וככותלים מזה ומזה לכל שבט ושבט בפ\"ע והם עוברים בתוך המחיצות וזהו שלא אמר והעביר ישראל בו. וז\"ש ולא העבירנו בתוכו שהיא עיקר המעלה. ונוסף גם הוא שהיתה ההעברה בחרבה בלי רפש וטיט אך אין זה עיקר מעלת ההעברה:" + ], + [ + "אלו העבירנו וכו' ולא שקע וכו'. היל\"ל ולא טבע כלשון הפסוק טובעו בים סוף. אלא שלשון זה נופל על תחילת הטביעה. ולכן נקט לשון שיקוע לפי שצללו כעופרת בתחתית הים. כדבר השוקע בתחתית הכלי:" + ], + [ + "אלו שקע וכו'. ולא ספק וכו'. היינו כל מה שצריכי' לחם ומים וכסות וענני כבוד לבל יכם שרב ושמש וכולם מפורשים בכתוב ושאר צרכים שלא נתפרשו הרי הכתוב כוללן זה ארבעים שנה. ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר ואמר ולא האכילנו את המן הגם שזה בכלל ספק צרכנו שהזכיר הנה לא קצרה ידי ית' מהספיק להם תבואה שהוא מאכל גשמי והוא ית' האכילם את המן שהוא מאכל רוחני וקדוש ונבלע באיברים:" + ], + [], + [ + "אלו האכילנו את המן. אעפ\"י שהשבת קדם למן דשבת ודינין במרה איפקיד. ומן ירד אח\"ך במדבר סיני. עכ\"ז הקדים המגיד המן לשבת שהרי אמרו ז\"ל שהעוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן. א\"כ המן קדש. א\"כ משום שאחר שע\"י ירידת המן נתחדשו כמה דיני שבת כמו שמפורש בפרשת המן. גם ע\"י המן נודעה גדולת שבת וקדושתו שלא ירד בו מן. ובשבילו היה מתברך המן ביום הששי ללחם יומים. וזהו ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו לכך הקדים המגיד המן לשבת:" + ], + [ + "אלו נתן לנו את השבת וכו'. ולא קרבנו וכו' שע\"י הקריבה ההיא למקום מקודש שהשכינה שורה עליו קנו קדושה שחפץ ה' בנו להתקדש בקדושתו כמ\"ש קדושים תהיו כי קדוש אני ה' ועוד נתן לנו את התורה הקדושה שע\"י וע\"י מצותיה הוסיף לנו קדושה על קודשה. והכניסנו לא\"י ארץ הקדושה. שגם האדמה אשר הם עליה היא קדושה. ובנה לנו בית הבחירה להתמיד בקדושה שע\"י העון נטמא הגוף וע\"י הקרבת הקרבן בב\"ה הם נטהרים מהעין ומתמידין בקדושה. וז\"ש ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עונותינו:" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "רבן גמליאל היה אומר. טעמו כתב התי\"ט פ\"י דפסחים מ\"ה משום דכתיב ואמרתם זבח פסח וכו' פי' באמירה שצ\"ל פסח זה שאנו אוכלין ואתקש מצה ומרור לפסח דצ\"ל מצה זו ומרור זה ע\"כ. ובזה אני מבין מה שהוצרך להזכיר המנין דמניינא למעוטי מאי דלפי שמצינו שהקפיד הכתוב בכמה מקומות על סיפור יציאת מצרים בלילה הזה. ואנחנו לא נדע על איזה סיפור הקפיד הכתוב שא\"א בלעדו אם על הכלל כלו דהיינו כל ההגדה מראש ועד סוף או על איזה פרט בלבד קפיד אבל השתא דגלי קרא חיוב אמירת שלשה דברים אלו ש\"מ דאלו השלשה בלבד הם עיקר הסיפור ועלייהו קפיד קרא שאם לא אמרם או אם חיסר אחד מהם אפי' בדיעבד לא יצא ידי חובתו. אבל כל שאר דברי ההגדה אינם רק בכלל כל המרבה לספר ה\"ז משובח ולהכי נקט מניינא. למעוטי שאר הסיפור ", + "ועדיין צריכים אנו לתת טעם לסדר זה פסח מצה ומרור הרי מה שמררו את חייהם קדם בזמן לפסח ומצה שהיו בליל ט\"ו וא\"כ הי\"ל להקדים להם המרור. ואע\"פ שסדר הפסוק ג\"כ כך הוא ואכלו את הבשר בלילה הזה וגו' על מצות ומרורים יאכלהו. מ\"מ קשה דהכל טעמא מאי ונראה שרצה ר\"ג דשנים מאלו השלשה המחוייבים שהם פסח ומצה הם עיקריים יותר מהמרור שהם מורים על עיקר הנס והגאולה פסח על שפסח ה' על בתי בנ\"י ומצה שלא הספיק להחמיץ עד שגאלם משא\"כ המרור שאינו רק לזכר בעלמא לוימררו את חייהם לכך הקדים את שניהם למרור. ועי' במפרשי התי\"ט פ' ערבי פסחים מה שתירצו בזה:" + ], + [ + "פסח שהיו אבותינו אוכלין. לעין מניה כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם. וממה שלא אמר ואמרתם לבניכם. או ואמרתם אליהם כמו בתשובת שאר הבנים דכתיב ואמרת לבנך עבדים ואמרת אליו בחוזק יד. יליף המגיד דאף לעצמו בלתי שאלת הבנים צריך שיאמר כן בדרך שאלה ותשובה על שום מה על שום שפסח וז\"ש ואמרתם בח פסח הוא לה' ר\"ל שוה שאנו אוכלים הוא זבח פסח לה' ועל שום מה בשביל שפסח על בתי בנ\"י ואמר בנגפו את מצרים וכו' ואת בתינו הציל. את ואת אתו לרבויי מ\"ש ז\"ל מצרי והוא בבית ישראל לקה. ישראל בבית מצרי ניצול. והיינו את מצרים לרבות שגם מצרי בבית ישראל לקה ואת בתינו לרבות בית המצרי שגם ישראל בבית המצרי ניצול ואע\"פ שכבר דרשו כן מפ' ולא יהיה בהם נגף כמו שפירש\"י שם הדר רבינהו בתשובת שאלת הבן לו' שצריך להודיע לו גם הפרטים הללו:
ואנכי ראיתי להביא מדרש פליאה הביאו הרב קרבן פסח וז\"ל ואמרתם זבח פסח מכאן שדורים בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום ע\"כ והוא תמוה והרב ז\"ל פי' וז\"ל כי חצי פ' היא מ' וחצי ס' היא ל' וחצי ח' היא ד' הרי למ'ד ר\"ל שכשאתה זובח הפסח לחצאין יהיה למ\"ד ותהיה הדרש בהלכות פסח שלשים יום ע\"כ ולע\"ד נראה דממלת פסח לבד מפיק לה דר\"ת פסח למפרע הוא ח'צי ס'מך פ'ותחין ור\"ל חצי ס' דהיינו ל' קודם פסח פותחין באמירת הזבח וענייני הפסח וקל:" + ], + [], + [ + "מצה זו שאנו אוכלין. צריכין אנו להבין אימת היה ההגלות הזה שנגלה עליהם. אם הוא בשעת מכת בכורות דכתיב ועברתי בארץ מצרים איך יאמר עליו וגאלם מיד הרי ההגלות ההוא היה בחצי הלילה והם לא יצאו עד נכון היום ואין זה מיד ואף אם נאמר כמ\"ש ז\"ל ע\"פ הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה שמשעה שניתן להם רשות ליצא מיקרי יציאה. מ\"מ איך יתכן לו' שלא הספיק להחמיץ מעת שנגלה דהיינו מחצית הלילה עד אור היום שיצאו והוציאוהו עיסה בלי חימוץ:
לכ\"נ דההגלות הזה היה ביום בשעת יציאתם ותכף נגאלו ולפי שהיו סבורים שיהיה להם שהות כשיאיר היום להכין להם צדה ואחר כן יצאו לכך לא לשו עיסתם בלילה מחצית הלילה ואילך. או לפי שהיו טרודים אז בשאלת כלי כסף וכלי זהב ושמלות. ולכן לא לשו עיסתם עד אור הבקר ותכף ללישתם גורשו ממצרים וגו' ולא הספיק להחמיץ עד שנגלה עליהם וגאלם. ומה שנגלה עליהם אז בשעת יציאה איפשר שלמד כן מדכתיב ואנכי אעלך גם עלה. או מדכתיב או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' ככל אשר עשה ה' במצרים לעיניך ומשמע דבשעת עליה ממש ובשעת לקיחה נגלה עליהם:" + ], + [], + [ + "מרור זה שאנו אוכלין. כבר כתבתי בפסקת מה נשתנה טעם אחר למרור אבל המגיד נקט טעם פשוט יותר דמרור משום וימררו ל' נופל על לשון. ואמר בחומר ובלבנים על עבודת פרעה בבנין שהוא בחומר ובלבנים. ובכל עבודה בשדה היינו עבודת המצריים שהיו משתעבדים בהם בכל מיני עבודות כדכתיב ויעבידו מצרים וגו' ומפרש דעבודת מצרים היתה קשה משל פרעה וז\"ש את כל עבודתם אשר עבד ובהם היה בפרך עבודה מהמפרכת הגוף ומשברתו:" + ], + [ + "בכל דור ודור. מעולם היה קשה עלי להבין כוונת המגיד. חדא דמה ראיה מייתי מפ' עשה ה' לי בצאתי ממצרים הואיל ועד דור היוצא הכתוב מדבר. והיותר קשה מה חזר להביא ראיה אחרת מפ' ואותנו הוציא משם ולא הספיק לו ראיה הראשונה. והקדים לו' שלא את אבותינו. ונראה לפי שהדור היוצא ממצרים נגזר עליהם למות במדבר זולת הפחותים מבן עשרים ואותם היו מיוצאי מצרים ומבאי הארץ. וכל העם הילודים במדבר היו מבאי הארץ. ולא מיוצאי מצרים. והיה עולה על דעתינו לו' שאותם שלא יצאו ממצרים אינם חייבים להראות עצמם כאלו יצאו ממצרים וכ\"ש דורות שאחריהם שאינם לא מיוצאי מצרים ולא מבאי הארץ לכך בא המגיד לו' שבכל דור ודור חייבים בזה. ומביא ראיה מפ' בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים הנאמר בפ' בא דלעיל מניה כתיב והיה כי יביאך ה' אל ארץ וגו' ועבדת את העבודה הזאת וכו' היא עבודת הפסח דנראה שהוא שפת יתר שהרי כבר נאמר בפ' זו והיה כי תבואו אל הארץ וגו' ושמרתם את העבודה הזאת. אלא דאי מהתם הו\"א דוקא הדור היוציא הוא דחייב בעבודה כדמוכחי קראי אבל באי הארץ לא. לכך חזר לו' והיה כי יביאך לכלול כל באי הארץ. וע\"ז סיים ואמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי. וא\"כ קשה איך יצדק על באי הארץ לו' עשה ה' לי נסים בצאתי ממצרי' והרי עם אבותיהם עשה ולא עמהם, ואבותיהם הם היוצאים. א\"ו משו' דחייב לראות את עצמו כאלו יצא. לכך הם אומרים עשה ה' לי בצאתי. אלא דאכתי י\"ל דדוקא הדור שהיו מבאי הארץ אף שלא היו מיוצאי מצרים דתכלית היציאה היתה לצורך ביאתם לארץ אבל דורות שאחריהם שאינם לא מיוצאי מצרים ולא מבאי הארץ לא. לכך סיים ואמר שלא את אבותינו בלבד וגו' אלא אף אותנו והביא ראיה לזה מפ' ואותנו בפ' ואתחנן דלעיל מיניה כתיב ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ומה צורך לכפול הדברים באומרו ואותנו הוציא משם. אלא לדרוש באם אינו ענין לו' שאפילו אותנו שאין אנו מיוצאי מצרים ולא מבאי הארץ חייבים אנו לראות את עצמנו כאלו יצאנו כנ\"ל. ודו\"ק:", + "א\"נ יאמר במה שנדקדק עוד דתחלה אמר כאלו הוא יצא דמשמע כאלו יצא והוא לא יצא באמת ואח\"ך שלא את אבותינו בלבד וכו' אלא אף אותנו גאל דמשמע שגאל אותנו באמת. ועוד מאי עמהם דקאמר דנראה שפת יתר. אלא הענין הוא בהקדים מתי דאיתא בפסחים ד' קי\"ו על משנה זו וז\"ל שאמר רבא צריך שיאמר וחותנו הוציא משם ע\"כ וצריך לתת טעם למה לא הספיק לו לרבא אמירת הפסוק שבמשנ בעבור זה עשה ה' לי והוא המוקדם בתורה והצריך לו' ג\"ך פ' ואותנו הוציא משם. ונראה דטעמו הוא דאי מהתם הו\"א דמאחר שהדורות הבאים לא יצאו באמת א\"כ מ\"ש עשה ה' לי היינו כאלו עשה ולא באמת ולכן אמר שצריך שיאמר ג\"ך ואותנו הוציא משם דמשמע דבאמת גם אותנו הוציא מדשנה עליו הכתוב. והטעם כמשז\"ל דאלו נתעכבו שעה א' במצרים היו נטמעים בן' שערי טומאה ושוב לא היו יוצאין הם ובניהם עד עולם שהבנים נמשכים אחר אבותיהם. ונטמעין עמהם. וכמ\"ש בתחלת ההגדה ואלו לא הוציא וכו' עדיין אנו ובנינו וכו' נמצא דכשנגאלו הם נגאלנו גם אנחנו עמהם ובזה יובנו דברי המגיד כמין חומר. דתחלה אמר כאלי הוא יצא ממצרים. והביא ראיה מפסיק ראשון בעבור זה עשה ה' לי שאין ללמוד ממני רק כאלו יצא ולא באמה. ואח\"כ אמר שלא את אבותינו בלבד אלא אף אותנו הוציא באמת והביא ראיה ע\"ז מפ' שני ואותנו הוציא משם דבאמת הוציא אותנו גם אנחנו מדשנה עליו. ולכן אמר אף אותנו גאל עמהם. שכשם שבשעבוד היינו נגררים עמהם ונמשכים אחריהם כך בגאולה נגאלנו עמהם. וכלל דבריו הוא דמפ' ראשון לא הוה ילפינן כ\"א כאלו יצאנו ומפ' שני ילפינן שיצאנו ממש וכפי זה מ\"ש שלא את אבותינו וכו' ע\"ז הפיסקא אינו מדברי התנא רק הוא תוס' מהמוראים האחרונים או מהבאים אחריהם:" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לפיכך אנחנו חייבים. ר\"ל הואיל וגם אנחנו יצאנו. א\"כ כל הנסים שנעשו להם נעשו גם לנו. ולכן חייבים אנחנו להודות וכו' למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו ואמר שהוציאנו מעבדות לחירות וכו' הזכיר כאן חמשה חלוקות שלכאורה נראה שכלם ענין א' ואינו רק כפל ענין במלות שונות. אבל הענין שהמגיד כיון בה' חלוקות אלו כנגד חמשה עניינים קשים שהיו להם לישראל במצרים. א' מה שכתוב בנימוסי מצרים שאין עבד יוציא משם לחירות. ב' העבודה הקשה ששמו עליהם. ג' היגון והאנחה הנמשך להם מעבו' קשה התדירות כדכתיב ויאנחו בני ישר' מן העבודה. ד' מה שהיו משליכים בניהם ליאור ואמרו ז\"ל שהיה פרעה שוחט ק\"ן תינוקות וסך בדמן. ה' שהיו מכשילים אותם בע\"ז. כנגד הראשונה שאין עבד יוציא משם לחירות. אשר הוציאנו מעבדות לחירות. כנגד הב' שהיא עבודה קשה אמר ומשעבוד לגאולה. כנגד הג' שהוא היגון והאנחה אמר ומיגון לשמחה. כנגד הד' שהיו משליכים התנוקות ליאור ושוחטים אותם ונמצאו אבותיהם מתבלים עליהם אמר ומאבל ליו\"ט דבאבל כתיב ואחריתו כיום מר. ונהפך להם יום מר ליו\"ט. וכנגד החמישית שהיא עבודה זרה שעובדיה תועים מדרך השכל והולכים באפלה אמר ומאפילה לאור גדול הוא אור אין סוף ב\"ה שהוא אור גדול צח ומצוחצח:" + ], + [ + "הללויה הללו עבדי ה'. הכוונה כמ\"ש לעיל על ומאפילה לאור גדול שהיו מעבידים אותם לע\"ז. וכשאמרם ז\"ל מה אלו אף אלו וא\"כ היו עבדים לה. ולכן אומר להם עכשיו שראוי לכם להלל ה' להיותכם עבדי ה' ולא עבדים לע\"ז ואמר הללו את שם ה' ר\"ל שההילול הוא שם ה' בעצמו ששמו המיוחד ית' וית' הוא מורה על ההילול בכתיבתו ובקריאתו ובנקודותיו שהשם בכתיבתו מורה על היה הוה ויהיה ובקריאתו באדנות מורה שהוא אדון הכל. ובנקודותיו שהם שח\"ק שבא חולם קמץ. וכתב ה' מנחת שי בפ' הלה' תגמלו זאת שזהו יהי' שם ה' מבורך וזהו ג\"ך זה שמי לעולם ע\"ש שנקודות מבורך ונקודות לעולם הם נקודות שם המיוחד. ועפ\"ז אני מבין מה שתקנו בתפלה ברכו את ה' המבורך. והם עונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד שהוא אומר להם ברכו את ה' שהוא מבורך ועומד שנקודותיו מורים ע\"ז שהם נקודות מבורך. והם עונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד שנקודותיו ונקודות לעולם מורים שהוא מבורך לעולם. ואמר ברוך על זמן ההוה המבורך על זמן העבר לעולם ועד על העתיד ועל שלשתם מורה השם בכתיבתו היה הוה ויהיה ויהי כוונת דוד הע\"ה באומרו הללו את שם ה' שהשם עצמו הוא השבח וההילול שנקודותיו הם נקודות מבורך. וזהו יהי שם ה' מבורך והם ג\"כ נקודות לעולם וזהו מעתה ועד עולם. ומכלל הדברים שמענו ג\"ך מה שמורה כתיבתו דהיינו מעתה הוא זמן ההוא ועד עולם הוא זמן העתיד. ולכלול גם זמן העבר אמר ממזרח שמש ועד מבואו וגו' דהיינו מעת התחלת זריחת השמש לזרוח דהיינו בבריאת העולם. ועד מבואו דהיינו סוף העולם דכתיב ואפרה הלבנה ובושה החמה ע\"ד שדרשו וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה וכו' ור\"ל מתחילת בריאת העולם עד סופו ועד בכלל מהולל שם ה' הרי ההילול יוציא מנקודותיו וכתיבתו ועל קריאתו באדנות שהוא אדון הכל העליונים והתחתונים אמר רם על כל גוים ה' הם התחתונים על השמים כבודו הם העליונים המלאכים וכל צבא מרום. ", + "ומלת רם מושך עצמו ואחרים עמו כאלו אמר רם על כל גוים ה' ורם על השמים כבודו. ", + "ואמר מי כה' אלהינו וגו' בא להזכיר שבחו יתברך וגדולתו אשר עשה ביציאת מצרים שני דברים הפכיים. ולכן הזכיר שם ה' שם הרחמים ושם אלהים המורה על הדין. והיינו שהביא על המצריים עשר מכות במדת הדין. וכנגדם עשרה נסים שנעשו לישראל שניצולו מן המכות במדת הרחמים. וזהו מי כה' אלהינו שיוכל לעשות שני דברים הפכיים בזמן אחד. והדר מפרש המגביהי לשבת המשפילי לראות וגו' ר\"ל שעם שהוא ית' גבוה מעל גבוה הוא משגיח ומשפיל לראות בשמים הם גסי הרוח במצרים שהיו מתגאים על ישראל ומשעבדים אותם כעין שדרשו לא בשמים היא לא בגסי הרוח. ובארץ הם ישראל שהיו במצרים שפלים עד עפר להרע לאלו ולהטיב לאלו:", + "או יאמר המשפילי לראות וגו' שמצינו שראייתו יתברך לעשות משפע כמו לראות את העיר ואת המגדל ארדה נא וגו' וירא כי רבה רעת האדם בארץ וכשהוא ית' נפרע מן האומות נפרע משריהם תחילה. דכתיב יפקיד ה' על צבא המרום וגו' וזהו המשפילי לראות בשמים הם השרים שלמעלה ובארץ הם המצריים למטה לעשות בהם משפט כתוב ומצינו ראייתו ית' ג\"כ לטובה כי ראה ה' בעוניי. את עניי וגו' ראה אלהים. ", + "וז\"ש מקימי מעפר דל ר\"ל ישראל שהיו משועבדים בחומר ובלבנים שהכל היה מן העפר הקים אותם מאותו עפר והיתה להם תקומה להושיבי עם נדיבים כמו שנבאר. ", + "מאשפות ירים אביון שהיו עובדים ע\"ז במצרים. והע\"ז היא אשפה מטונפת וטמאה כנדה מאשפות שהם כמה מיני ע\"ז ירים אביון שבאונס היו עובדים ובלבם היו תאיבים לעבודתו ית' ולקדושתו. להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו וגו' כפל הענין הוא דקאי על שני חלוקות דלעיל מקימי מעפר. ", + "מאשפות ירים. כנגד מקימי מעפר דהיינו מעבודת חומר ולבנים אמר להושיבי עם נדיבים הם שבט לוי שלא נשתעבדו וקרי להו נדיבים על שנדבה רוחם אותם לעסוק בתורה ולפיכך לא נשתעבדו. וכנגד מאשפות רים אביון שהיא ע\"ז אמר עם נדיבי עמו הם ג\"כ שבט לוי שהם לבדם המתנדבי' בעם במעשה העגל שלא לעבוד ע\"ז דכתי' מי לה' אלי וגו':", + "מושיבי עקרת הבית. היינו כמ\"ש לעיל על ומיגון לשמחה שהיו משליכים את בניהם ליאור ושוחטים אותם והיו אז כאשה עקרה לא ילדה. והקב\"ה היה מרבה אותם שלא כפי הטבע. וז\"ש מושיבי עקרת הבית שהיתה כעקרה. החזירה אם הבנים שיש לה בנים הרבה והיא שמחה עם בניה:" + ], + [ + "בצאת ישראל ממצרים. כבר כתבנו על ומעבדות לחירות מ\"ש ז\"ל שאין עבד יוצא ממצרים לחירות וג\"כ היו שם ישראל עובדים ע\"ז מה אלו אף אלו. אומר שעתה מלבד שבטלו שניהם אלא אדרבא היה הפכם למעליותא. וז\"ש בצאת ישראל ממצרים שיאן עבד יוצא משם לחירות בית יעקב מעם לועז גוי מקרב גוי שהיו עע\"ז כמותם. והיינו דקרי להו בשם יעקב שלא היו עושים רצונו של מקום. ואמר שעכשיו היה נהפך לטיבותא. כנגד מה שהיו עע\"ז אמר היתה יהודה לקדשו שחזרו לעבודתו ית' ולקדושתו. וקראם בשם יהודה מעין מ\"ש ז\"ל שכל הכופר בע\"ז נקרא יהודי ושיהודי נגזר מיהודה. וכנגד מה שהיו תחת ממשלת מצרים שאין עבד יוצא משם לחירות. אמר ישראל ממשלותיו. שחורו תחת ממשלתו יתברך.
א\"נ יאמר בצאת ישראל וגו' עם הפסוקים שאחריו הים ראה וינס וגו' הנה הרב ק\"פ פי' בהקדים מה שפירש\"י בפ' כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים. עוד אמרו שהיו המצריים לועזים על ישראל אם בגופם שלטו בנשותיהם לכ\"ש. עוד אמרו ז\"ל לא עביד רתמנא ניסא לשקרי. הוא אומרו בצאת ישראל ממצרים בית יעקב אלו כנשים מעם לועז מהעם שהיו לועזים עליהם שזנו ונבעלו למצריים והיו אומרים היתה יהודה לקדשו דמצרים מל' לא יהיה קדש שהרי ישראל ממשלותיו. לשון ממשלה. ואם בגופם שלטו וגו' וסותר זה מהים ראה וינס דקב\"ה לא עביד ניסא לשקרי אלא ודאי שהיו בני אבותיהם ע\"כ:
ולעד\"ן לפרש ע\"פ ההקדמות הנז' בצאת ישראל ממצרים שהיא ערות הארץ והמצריים שטופי זמה. והיה מקום לומר שח\"ו נכשלו ישראל שם בזנות. ובפרט בית יעקב אלו הנשים. מעם לועז שהיו לועזים עליהם אם בגופם שלטו וגו' ובא הכתוב לסתור דבריהם. היתה יהודה לקדשו ית' שהם קדש לה' דכתיב קדש ישראל לה' וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה וצא קדושה וממה שהם קדש נשמע שהם גדורין מן הערוה והיינו הנשים ולכך נקט היתה ולא היה. ישראל ממשלותיו שגם הזכרים משלו ביצרם ונגדרו מן הערוה. וקראם ממשלותיו בכנוי לו ית'. שאלמלא הקב\"ה עוזרו לאדם אינו יכול לו. ונמצאת ממשלותם ביצרם. היא ממשלתו ית':", + "א\"נ היתה יהודה לקדשו וכו' ויתיישב שפיר או' היתה ולא היה. ואו' ממשלותיו ל' רבים ולא ממשלתו ונקדים מ\"ש ז\"ל שמכל השבטים היה מלך או שופט ומשבט שמעון שבא זמרי על כזבי לא העמידו מלך או שופט. וז\"ש היתה יהודה לקדשו שהוא קדש לה' וגדורים מן הערוה כמ\"ש. ואמר היתה ולא היה כמ\"ש ז\"ל שלומית בת דברי אחת היא ופרסמה הכתוב וזהו אומרו היתה ר\"ל אחת לבד היתה וראיה לזה שהרי ישראל ממשלותיו שהיו להם ממשלות רבות ומהם שופטים מהם מלכים מלכי ישראל ומלכי יהודה ואלולי שהיו גדורים בערוה לא העמידו לא מלך ולא שופט. הים ראה וינס לפי שראה והבן בקדושתם לכך לא עמד בפניהם ואז הירדן נשא ק\"ו בעצמו ואמר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר וזהו הירדן יסיב לאחור ונקט לשון יסוב לשון עתיד לומר שמאותה שעה ידעו ודאי שהירדן יסיב לאחור בהגיעם שם:", + "ודרך אגב נבין מאמרם ז\"ל וז\"ל הים ראה וינס מה ראה ארונו של יוסף. והוא תמוה אבל הענין בהקדים מ\"ש ז\"ל שכל מי שבא דבר ערוה לידו וניצול הימנו עושים לו נס. וזהי הכוונה מה ראה ארונו של יוסף שתבעתו אשת אדוניו וניציל הימנה. והואיל ובא דבר ערוה לידו וניצול ראוי ליעשות לו נס הן בעודנו חי ואף כי אחרי מותו שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. ואם זה הים גדול ראה ונבקע הירדן קטן הכמות ודאי יסוב לאחור אפי' בלתי ראייה וכ\"ש אחרי ראותו ארונו של יוסף. ומאי דנקט גבי הים ל' ניסה. וגבי הירדן נקט יסוב לאחור נראה דגבי הים היו המים נסים לימין ולשמאל ונעשו י\"ב שבילים לי\"ב שבטים נקט לשון ניסה. וגבי הירדן שהוא נחל מושך שהמים שלפניהם תמו ונכרתו ושלאחריהם היו נגדשים שם וחוזרים לאחוריהם נקט יסוב לאחור:", + "או יאמר בכוונת הפסוקים הים ראה וינס שראה מעשה ונזכר הלכה ראה המטה בידו של משה דכתי' ואתה הרים את מטך ונזכר שהוא הכה מי היאור והפכו לדם וגם ונבקע לפניהם והירדן נשאר ק\"ו ממנו כנזכר:", + "או יאמר ונמשיך בזה כל הפסוקים. והענין שכל א' מהארבעה חלוקות מגיד מה שראה ולפיכך עשה מה שעשה. ויהיה מלת ראה קאי לכל החלוקות ונקדים מ\"ש ז\"ל ע\"פ וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו הראשון שתנאי התנה הקב\"ה. עמו במעשה בראשית ישקרע לפני ישראל. וילפי לה מדכתיב יקוו המים מתחת השמים וגו' ועוד אמרו ז\"ל ע\"פ כי במקלי עברתי את הירדן הזה שנתן מקלו בירדן ונבקע הירדן. והאבות סי' לבנים שכך עתיד הירדן ליבקע לפני ישראל. וז\"ש הים ראה. ראה מעשה ונזכר הלכה שראה המטה בידו של משה ונזכר התנאי שהתנה עמו השי\"ת שיקרע לישראל ולכן נס מפניהם. וכן הירדן ראה המטה בידו של משה [א\"ה לכאורה לא נבקע הירדן אלא ע\"י יהושע ואיפשר שממה שראה מקודם המטה בידו של מרע\"ה קבל עליו שיסוב אח\"ך לאחור] ונזכר שהוא עצמו נבקע במקלו של יעקב והוא סי' לבניו ולכן יסוב לאחור. וכן ההרים ראו מה שהכה בצור ויצאו ממנו מים ולכן רעדה אחזתם מפחד ה' ורקדו כאילים. ואע\"פ שבאותה שעה עדיין לא הכה בצור מ\"מ כבר נגזר עליו כן מששת ימי בראשית. שאחד מן עשרה דברים שנבראו בע\"ש בה\"ש הוא פי הבאר שהוא הסלע שהיה מתגלגל עמהם בכל מקום שהולכין וכן הגבעות נזדעזעו ורקדו כבני צאן. ויהיה רקדו כמו וירקדם כמו עגל. שנזדעזעו מפחד ה'. ודימה ההרים לאילים והגבעות לבני צאן שההרים שהם גדולים מהגבעות דימה אותם לאילים הגדולים שרוקדים בשעה שמתנגחים יחד. והגבעות שהם קטנים דימה אותם לבני צאן שהם קטנים. וכששואלים אותם מה לך הים מה לך הירדן. וכן ההרים והגבעות. משיב כל א' מהם כפי עניינו. משיב כל א' מהם כפי עניינו. הים אומר טעם דנס מלפני אדון חולי ארץ. שבשעת בריאת העולם התנה עמו שיקרע. ויהיה חולי מעניין בריאה כמ\"ש הרד\"ק שורש חול בשם רבינו יונה. והירדן משיב מלפני אלוה יעקב שהוא נבקע לפני יעקב אביהם והוא סי' לבניו. וההרים משיבים ההפכי הצור אגם מים וגו' שהצור שהוא דבר חזק וקשה הופכו לדבר לח. ונעשה אגם מים. והגבעות משיבים חלמיש למעיינו מים. שהופך החלמיש הקשה למעין מים. והשתא הוי תשובת ההרים והגבעות כעין תשובה אחת שהיפוך הצור לאגם הוא היפוך החלמיש למעין המלית שונות. והוא סגי בתשובה אחת לשניהם. אלא לפי שחלוקים הם בשאלותיהם אלו כאילים ואלו כבני צאן. חלקם גם כן בתשובותיהם:" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "בא\"י אשר גאלנו וגאל את אבותינו. הקדים גאולתינו לשל אבותינו. דתחלה צריכים להודות על עצמינו. ואח\"כ על אבותינו. שכן לענין הוידוי אני אומרים אבל חטאנו אנחנו ואבותינו. כדכתיב והתוודו את עונם ואת עון אבותם. ", + "ואמר והגיענו הלילה הזה כתב הרד\"א ז\"ל כמו שאומרים והגיענו לזמן הזה. ואם תאמר כיון שבירך שהחיינו למה מברך והגיענו הלילה הזה. ע\"ש מה שתירץ. ולע\"ד נראה שאין עיקר הברכה על שהגיענו לזמן הזה. דא\"כ לא היה מיחד הלילה לבד. שהלילה והיום כלו יו\"ט. ובברכת שהחיינו שעיקרה על הזמן. אמר לזמן הזה סתם שכולל הלילה והיום. אבל עיקר הברכה היא שהגיענו לאכול בו מצה ומרור. כדי לקיים מצות אכילתם. וכאלו אמר והגיענו לאכול בלילה הזה מצה ומרור. ודייקא נמי דלא קאמר והגיענו ללילה הזה בלמ\"ד כמו שאמר לזמן הזה. ונקט ל' זה כמ\"ש הרד\"א ז\"ל שלפי שר\"ל הגיענו למועדים וגו' שהיא בקשה על העתיד. לכן אמר והגיענו הלילה הזה. שר\"ל שכשם שהגיענו הלילה הזה כן יגיענו וכו'. ואיפשר שזה ג\"כ כונת הרד\"א.", + " ואמר שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך הקדים שמחה לששון כלשון הפ' שמחו את ירושלים וכו' ואח\"כ שישו אתה משוש. ", + "ולפי שבזמן הבית היו אומרים לאכול בו פסח מצה ומרור ועכשו שאין בה\"מ אין מזכירין כ\"א מצה ומרור שיאן אכילת פסח נוהגת בזה\"ז לז\"א שאז בזמן הגאולה נאכל מן הזבחים ומן הפסחים. ", + "והקדים הזבחים לפסחים מלבד מה שנתנו טעם לזה לפי שהחגיגה קודמת לפסח שהיה נאכל על השבע יש ליתן טעם אחר שלפי שאמר כן יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הזכיר החגיגה החלה דשייכה בכל הרגלים. ואח\"כ הזכיר הפסח שאינו שייך רק בחג הפסח בלבד. ", + "ואחר ונודה לך שיר חדש. שאז כשיבנה בית שלישי ב\"ב נודה לך שיר חדש והיה ראוי לומר ונשיר לך שיר חדש לשון נופל על לשון וכלשון הפ' שירו לה' שיר חדש. ואעפ\"י שמצינו לשון הודאה על השיר. כמו יהודה לתפלה [נחמיה י\"א] על הידות הוא ואחיו [שם י\"ב] שהיה ממונה על השיר שהיו הלוים אומרים מ\"מ עדיף טפי למנקט לשון שיר. ואיפשר דדנקט שתי לשונות דקאי על שני חלוקות הנז' אח\"כ על גאולתינו ועל פדות נפשנו. דלגבי גאולתינו שהיה גאולת מצרים אמר ל' הודאה כל' הפסוק הודו לה' כי טוב וגו' יאמרו גאולי ה' וכו' שמדבר בגאולת מצרים. ועל פדות נפשנו דהיינו גאולה דלעתיד שהגלות הזה הוא גלות הנפש. שבטלים ממנו כמה מצות. ואונסים כמה בנ\"א להמיר דתם נקט לשון שיר חדש דשייך בגאולה דלעתיד כאמז\"ל שבכל השירות נאמר שירה ל' נקבה ולעתיד שיר בלשון זכר. ומה שהקשה הרד\"א ז\"ל ע\"פ זה דפדות נפשנו היינו דלעתיד דא\"כ לא הוי מעין חתימה סמוך לחתימה שהחתימה גאל ישראל היא גאולת מצרים וסמוך לחתימה היינו גאולה דלעתיד. ומתוך זה הוצרך לפרש איפכא. לענד\"ן דלא ק\"מ דהואיל והכל ענין גאולה מקרי שפיר מעין חתימה סמך לחתימה. ודכוותה ברכת אשר ברא שאנו או' ישמע בערי יהודה וגו' קול מצהלות חופות חתנים מחופתם וכו' דהיינו לעתיד ולא הוי מעין חתימה. אלא ע\"כ כיון דהכל ענין חתנים מקרי שפיר מעין חתימה. וכן מינו בברכת ההבדלה ביו\"ט שחל להיות במוצאי שבת. אנו אומרים סמוך לחתימה והבדלת והקדשת את עמך ישראל בקדשתך דהיינו הבדלת ישראל מן העמים. ובחתימה אנו אומרים המבדיל בין קודש לקדש. והיינו בין קדושת שבת לקדושת יו\"ט ולא הוי מעין חתתימה סמוך לחתימה אלא ודאי כיון שהכל ענין הבדלת קדושה מקרי שפיר מעין חתימה סמוך לחתימה:", + "ועדיין צריכין אנו למודעי איך יצדק אכילת הזבחים והפסחים לעתיד דהנה בפירוש המחזור לכמוה\"ר אברהם אלנקאר על מה שאנו אומרים במוסף ר\"ה ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו וכו' כתב דמשמע דלעת\"ל מקריבין וכו' וכ\"מ בחלק ד' צ' אר\"י מנין לתח\"ה מן התורה שנ' והרמותם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן. וכי אהרן לעולם קיים. אלא שעתיד לחיות ואז נותנים לו והקשה בשם הרב עמק יהושע ממ\"ש בנידה דס\"א אהא דתניא בגד שאבד בו כלאים עושין ממנו תכריכין למת אר\"י זאת אומרת מצות בטילות לעת\"ל והצ\"ע עיין שם. ודוגמת זה קשה על דברי המגיד איך יאמר ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים וכו' הואיל ומצות בטילות לעת\"ל והאריך בקושיות ומסיק וז\"ל נלע\"ד לו' דכיון דלעת\"ל יצה\"ר נשחט ואין מי שיחטא כלל ממילא כל המצות בטילות אפי' מצית עשה. וגם כיון שמתו וחיו בגופן שלהם קרינן עליהם במתים חפשי מן המצות ומה שמקריבין לעת\"ל הוא על חטאים שאנו חייבים עליהם קרבן לשעבר חטאת הצבור והיחיד. וכההיא דר' ישמעאל קרא והטה וכ' על פנקסו לכשיבנה בה\"מ אביא חטאת שמינה וכ\"ה בנוסח הזמירות ונקריב לפניך קרבן התמיד שיכפר בעדנו דלא שייכא כפרה לעתיד. ואחר כפרה שאז יהיו נקיים מה' לא רמייא עלייהו שים חיוב בקיום המצות אלא בתורת נדבה כו' ע\"ש אבל פשט הלשון אין נראה כן דקרבנות חובותינו משמע שאנו חייבים להקריב לחובת היום דבר יום ביומו וכמו שמפרש והולך תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן. לא על החובות שאנו חייבי' עליהם כבר. ועוד דקרבנות המוספין אינם באים לכפרה כלל. לא על העבר ולא על ההוה. זולת השעיר שהוא בא לכפרה. ובמוסף שבת אין שם שעיר לכפר כלל כ\"א מצות המלך ועכ\"ז אנו אומרים קרבנות חובותינו. ואין לומר דכלפי מוסף יו\"ט שיש בו שעיר לכפר קאמר חובותינו. דמה לנו להזכיר לשון חובה בשבת דלא שייך כ\"א ביו\"ט:", + "לכן נלע\"ד לו' דודאי בתחלת ימות המשיח שקודם התחיה מקריבין קרבנות חובה דבר יום ביומו תמידין ומוספין. שאין שום מצוה בטילה באותו זמן. ומ\"ש ר\"י מצות בטילות לעת\"ל היינו אח\"כ בזמן התחיה. והוא הזמן הנקרא לעת\"ל. שאז יצר הרע נשחט בפני כל הצדיקי' שיקומו בתח\"ה ואין מי שיחטא. וכ\"נ ממה שסיים בנידה ור' יוחנן לטעמיה דאמ' במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. דודאי כשהוא מת מוטל בקבר לא הוצרך לו' שפטור מן המצות. אלא שגם אחר שיקום בתחי\"ה נעשה חפשי שאז יצה\"ר בטל וכן מ\"ש במדרש ה' מתיר אסורים מתיר איסורים. ולכן נקרא שמו חזיר שעתיד הקב\"ה להחזירו היתר. ומ\"ש בקידושין ממזר ונתין טהורים לעת\"ל היינו נמי באותו זמן. ומה שהזכירו את אלו בלבד אע\"ג דכל המצות בטלות אז היינו משום דאיסירי מאכל כגון חזיר וכיוצא בו טומאתם בגופם וה\"א דהני לא בטלי קמ\"ל דכיון דבטל כח הטומאה מלמעלה בטל גם מהבאים מכחם מלמטה. ועולים מטומאה לטהרה. וכן ממזר ונתין הואיל ועיקר יציאתם בטומאה הו\"א דלא בטלי קמ\"ל דאע\"פ כן הקב\"ה מטהר אותם מאותה טומאה וכדיליף מקרא מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. וכן מ\"ש כל המועדות בטלים חוץ מפורים וכל הקרבנות בטלים חוץ מתודה. היינו נמי באותו זמן שאחר התחיה. אע\"ג דכל המצות בטלים הזכירו את אלו לפליגי בהו ולו' שחוץ מפורים וחוץ מתודה דלא בלי. ובזה א\"ז מה שאנו אומרים ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן דהיינו קרבנות חובת היום. ויתיישב ג\"כ מה שהקשינו לדברי המגיד דהואיל ובימות המשיח שקודם התחיה אין מצות בטלות שפיר מצי' למימר ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים. ועם זה יתיישב נמי מ\"ש המגיד הגיענו למועדי' ולרגלי' אחרים שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך והרי אמרו לעת\"ל כל המעדות בטלים. אלא ודאי דבתחילת ימות המשיח אכתי לא בטלי. ומ\"ש הרב עוד וז\"ל ממ\"ש בויקר\"ר והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה ע\"כ אשתימטתיה במחילה מכ\"ת דגמרא ערוכה היא שבת דקנ\"א ע\"ב ופירש\"י וז\"ל לה זכית לא דבר לזכות בו שכלם עשירים ולא חובה לקפץ לב ולקפוץ יד ע\"כ ולפי פירושו ז\"ל לק\"מ דלא איירי אלא לענין צדקה בלבד. וההיא דפ' חלק שעתיד אהרן לחיות וניתנים לו תרומה אע\"ג דבזמן התחיה כל המצות בטלות תרומה לא בטלה. דמתנות כהונה ולויה הם תחת חלקם בארץ. שכן בפ' קרח אחר שהזכיר כ\"ד מתנות כהונה כתיב ויאמר ה' אל אהרן בארצנו לא תנחל וכו' אני חלקך ונחלתך וכן בלוים נאמר שם ובתוך בנ\"י לא ינחלו נחלה כי את מעשר בנ\"י וכו' נתתי ללויים לנחלה וכו' וכשם שלשעבר שבט לוי לא נטלו חלק' בארץ כן לעתיד כשיבנה בית שלישי ב\"ב לא תתחלק הארץ כ\"א לי\"ב שבטים וכמו שתראה בס' צורת הבית להרב תי\"ט ז\"ל עוד הביא ה' הנז' מה שתירץ הרשב\"א ז\"ל לקושיא הנז' דהא דמצות בטילות היינו בעולם הנשמות אבל לימות המשיח נוהגות ע\"ש נראה מדברי הרשב\"א שאינו מחלק בין תחלת ימות המשיח שקודם התחיה לאחר התחיה כמו שחלקנו וסובר דכלהו מיקרו ימות המשיח הואיל וימות המשיח נמשכים גם אחר התחיה מדדחיק לאיקומי ההיא דמצות בטילות בעולם הנשמות ולא מוקי לה בפשיטות בעולם התחיה. ומה שהק' עליו הרב ז\"ל מההיא דמתיר אסורים מתיר איסורים ומההיא דממזר ונתין עתידים ליטהר. יש ליישב דאף על גב דכל המצות אינם בטילות הני שאני דגלי בהו קרא דהיל\"ל מוציא אסירים כמו מוציא אסירים בכושרות לאמר לאסירים צאו ומדאפקיה בל' התרה דרשו מתיר איסורים וההיא דממזר ונתין נמי יליף בש\"ס מדכתיב מכל חטאתיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם ומההיא דכל המועדות בטלים חוץ מפורים נמי ל\"ק דיליף ליה מדכתיב וימי הפורים האלה לא יעברו וגו' והאלה משמע מיעוט אלה הוא דלא יעברו הא שאר המועדות יעברו וההיא דוהגיעו שנים וגו' שאין בהם לא זכות ולא חובה ל\"ק כמו שאמרנו וההיא דכל הקרבנות בטלים נמי מקרא יליף ליה דכתיב ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים וגו' קול אומרים הודו ה' צבאות מביאים תודה בית ה' ומדהזכיר תודה מכל קרבנות הצבור והיחיד דרשו שכל הקרבנות בטילים חוץ מתודה. ועוד דכל כי האי גווני הקבלה עיקר ואסמכינהו אקראי כנ\"ל לישב דברי הרשב\"א ז\"ל דמצוה לקיים דברי חכמים. ומה גם גברא רבה כהרשב\"א דכל רז לא אניס ליה ולעד\"ן כמ\"ש. ואפ' דמודה הרשב\"א דבתחילה ימות המשיח שקודם שתחיה לא בטלי כלל דאין סברא שתבטל אז שום מצוה דלמה יגרע הזמן ההוא מכל הזמנים שקדמוהו ודו\"ק:", + "אמ\"ה ע\"ה ישמ\"ח היו נלע\"ד לתרץ כ\"ז ע\"פ מ\"ש הרב תפארת ישראל בדרוש או\"ח הנדפס בסוף סדר נזיקין וז\"ל הנה גלה לנו רבינו בחיי סוד נעלם בשם המקובלים בפ' בהר בפסוק ושבתה הארץ שבת לה' וגו' דזה ירמוז על סוד נפלא שיהיה העולם נבנה ונחרב שבעה פעמים כנגד ז' שמיטות שביובל שהם יחד מ\"ט אלפים שנה. ובכל שמיטה ושמיטה הנ\"ל יהיה העולם נבנה בהשלמה יתירה יותר מבתחלה עד שלסוף יחזרון כל ניצוצו הקדושה שהושפעו מהקבלה בתחילת בריאת העולם לתוך הגשמיים כדי שישלימו את עצמן בעצמן ובסוף השמיטה הז' יחזרון מישלמין בתכלית השלימות לסבה הא' ב\"ה כרצינו ית' וזהו תכלית כל התכליתים לבריאת העולם ע\"כ תיכן דברי רבינו בחיי שם. וסד ה' ליריאיו שנמסר להם שאנחנו כעת בהקפה הד' שהוא לפי סדר ששת ימי בראשית כנגד יום ד' שבו העמיד הקב\"ה המאורות בעולם ולכן גם בהיקף זה עלה אור התורה הוא השמש המאירה מקצה הארץ ועד קצהו הוא המאור הגדול. וגם המאור הקטון הוא שכל האנוש שמושל בעוה\"ז גם הוא בתנשה מאד בהקפה זו ועוד יתנשה בימים הבאים למטלה נישאה שלא ישוער בשכל האנושי. ומין האדם כבר ישנו פה פעם ב' שלזה רומזת ב' הגדולה של בראשית וד' תגין שעליה רומזים שאנחנו היום בהקפה ד'. ואם עתה בעוה\"ז עדיין לא נתבשל שכלינו כראוי להבין סודות חוקי התורה וגם מכמה דדים נוכל רק לשער בהשתערות עמים שכבר היינו פה אבל בעוה\"ב מבטיחני האמונה הזאת שנוכל אז להציץ ולראות עם עינים יותר מאירות ובהירות. ואם בעולם העתיי ע\"י השכל יותר מבתחילה בעולם הקדום כבר כ\"א מרגיש מה ראוי לו לעשות בחיוביו לחבירו ומבין היטב לכל חיוביו הטבעיים לע\"ל בעוה\"ב יהיו עיניו כשני מאורות הגדולים. ועמהן יציץ כל סודות העולם וכל חקי התורה בעשין ולאוין מה יתקן ומה יקלקל לעצמו ע\"י כל אלה ועוד זאת הובטח לנו שאז בעוה\"ב ההוא נהיה יכולים להזכיר את עצמנו יפה איך שכבר היינו פה ומה עשינו וכדומה וזוהי אמונת תחיית המתים עכ\"ל הצריך בקיצור ע\"ש דברים נפלאים:", + "ובזה ניחא הכל דמ\"ש דכל המצות בטילות לעת\"ל היינו באותה הקפה החמישית שאז יהיה שכל האנושי זך וברור ואין מי שיחטא כלל שכל א' יודע חיוביו למקום וכן מ\"ש כל הקרבנות בטלים וכו' היינו באותו זמן שאין מי שיחטא לשיצטרך להביא קרבן רק קרבן תודה שאינו משום חטא ומ\"ש מנין לתח\"ה מן התורה וכו' צ\"ל כמ\"ש א\"ז דאף באותו זמן אין הכהנים והלוים נוטלין חלקם בארץ ונוטלין בעדו תו\"מ וכן מ\"ש עתידין ממזרים וכו' היינו נמי באותו זמן שכבר רוח הטומאה עברה מן הארץ. ומה שאנו אומרים קרבנות חובותינו וכו' היינו בהקפה הזאת כשיבנה בית שלישי במהרה בימינו שאז יהיו כל הקרבנות והמצות כבתחילה אין נגרע דבר וקרבנות דס' יחזקאל בלא\"ה לק\"מ דהרי כתב הרמב\"ם פ\"ב מהלכות מעש\"ה הי\"ד שהם מילואים וכ\"ש לשיטת רש\"י ז\"ל בש\"ס מנחות ד' מ\"ה ע\"א שכבר היו בבית שני בימי עזרא עשאום מילואים ע\"ש דלק\"מ. דו\"ק:" + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "שפוך חמתך אל הגוים וגו'. אשר לא ידעוך בחרבן בית רא' שלא האמינו במציאותו ית'. ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו בחרבן בית שני. שאף שהאמינו במציאותו בגלות בל שהרי ראו בעיניהם הנסים שאירעו לדניאל חנניה מישאל ועזריה ובבית ב' ג\"כ ראו הנסים של בית חשמונאי ועכ\"ז לא עבדוהו ולא קראו בשמו כ\"א בשם אלהיהם. או אשר לא ידעוך כמו אשר לא ידע את יוסף שהאמינו במציאותו ועשו עצמם כלא ידעוהו שכן אמר נבוכדנצר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה י\"ד) שהוא מודה בו יתברך שהוא עליון על כל הגוים. ועשה עצמו כלא ידעו. כי אכל את יעקב הם ישראל הנקראים בשם יעקב כשאינם מוכשרים. ואת נוהו של יעקב שהוא ירושלים דכתיב בה עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן השמו ולא חששו לעם ה' ולארצי. ומאי דפתח באכל לשון יחיד. וסיים בהשמו לשון רבים. לרמוז על חרבן בית שני. שהיה על ידי אדום לומר שכבר התחיל עשו לעשות רעה ליעקב והיה מתנחם אליו להרגו. ושל אליפז בנו להרגו. ובשובו מבית לבן יצא לקראתו בד' מאות איש לולא ה' שהיה לו ונחשב לו כאלו הרגו כמ\"ש ז\"ל על ערמי אובד אבי. וז\"ש כי אכל אביהם את יעקב. ובניו ג\"כ הוסיפו לעשות רעה שגם את ניהו השמו:", + "שפוך עליהם זעמך וגו'. ביחזקאל ל\"ח וט\"ל מצינו במפלת גוג שלש פורעניות. אחת מהם עצמם. חרב איש באחיו. והב' ע\"י יתברך. ונשפטתי אתו בדבר ובדם. וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית וגו' והג' ושלחתי אש במגוג ונו' על הראשונה אמר שפוך עליהם זעמך. שהזעם שלך תשפוך אותו עליהם שיהיו זועמים זע\"ז והורגים זא\"ז ועל השנית שע\"י ית' אמר וחרון אפך ישיגם. שיש בה חרי האף הגדול שילקו בכמה מיני מכות. ועל השלישית אמר הרדוף באף ותשמידם וגו' שאף הפליטים הבורחים מהמכות למלט נפשם שדרך אנשי המלחמה לרדוף קצתם אחרי הבורחים על דלותם. ירדפם האף שלך להשמידם דהיינו שתצא אש כנז' בפורענות שלישית לרדוף אחריהם עד אשר לא נותר מהם איש תחת השמים:" + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "לא לנו ה' לא לנו וגו'. והוא בהקדים דיש מן האומו' שהם כופרים בהשגחתו ית' דלרוב רוממותו על השמים כבודו בלבד. ואינו משגיח בשפלים. ויש מהם שאינם מאמינים כלל במציאותו ית'. ולז\"א דלא תעשה למענינו בגלות החיל הזה. כ\"א לשמך תן כבוד שהם כופרים שתי כפירות. הא' כפירת ההשגחה. וזהו על חסדך שגבר עלינו לשעבר שזהו מצד ההשגחה שאתה משגיח עלינו. והב' כפירת המציאות. וזהו על אמתך שתעשה למען יכירו אמתתך. ומציאותיך. ולכן כפל אומרו לא לנו זה פעמים כנגד שתי הכפירות. והם מחזיקים ידיהם בשתי הכפירות באומרם אם אמת שהוא מצוי ושהוא משגיח איה הוא עתה שאתם טובעים בגלות ואינו מציל אתכם מידינו. אלא ודאי דחדא מתרתי איכא או שאינו מצוי ח\"ו. או שאינו משגיח עליכם. וזהו למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם. ורמז שתיהם בתי' איה ובתי' נא. שאם הוא מצוי איה מקום כבודו. ואם אמת שהוא משגיח איה הוא עתה שאינו משגיח עליכם. והאמת שהוא מצוי ומקום כבודו הוא בשמים ממעל. וזהו ואלהינו בשמים וגם כן הוא משגיח שהרי כל אשר חפץ עשה בארץ. ומכלל חפצו ורצונו עזבנו בגלות למרק עונינו:", + "או יאמר לא לנו ה' לא לנו וכפל א' לא לנו שני פעמים שלא תעשה בשבילנו. לא לנו בגלות בית רא' ולא לנו בגלות הזה האחרון. כי לשמך תן כבוד. דכתיב שם ביחזקאל ואת שם קדשי אודיע בתוך בנ\"י וגו' ופי' הענין ואמר על חסדך אשר עשית עמהם לשכבר נסים ונפלאות. על אמתך לאמת החסדים ההם לדורות האחרונים אשר לא ראו בעיניהם ומכחישים אותנו. כי למה יאמרו הגוים אם אמת היה הדבר שעשה עמכם נסים לשעבר איה הוא עכשיו שאינו עושה לכם נסים כבראשונה. והאמת שאלהינו עם שעיקר כבודו בשמים כל אשר חפץ עשה בארץ אפי' בדרך נס אבל עצבי הגוים אינם כ\"א חתיכת כסף וחתיכת זהב והצורה שיש לאותם חתיכות אינה כ\"א מעשה ידי אדם. וא\"א לדמותה כלל למעשה ידי יוצר שהוא יתברך יוצר בריותיו בחכמה נפלאה. שגם שהם מציירים צורה החציונה הפה והעיניים והאזנים והאף. אינם יכולים לצייר פנימיות כל צורה מהם וחדריה הנעלמים. באופן שאינו נקרא פה ועינים ואזנים ואף. רק להם בלבד למראה עיניהם מבחוץ. וכ\"ש שעיקר סגולת כ\"א מהם אינם יכולים לעשות שעיקר סגולת הפה הוא הדבור. והדבר אין בהם. וכן העינים והאזנים והאף. והשתא א\"ש אומרו להם בכל חלוקה וחלוקה. משא\"כ בידים ורגלים וגרון. דלא כתיב ידים להם רגלים להם גרון להם. שעיקר צורתם היא הצורה החיצונה הנראית לעין. וזה יכולים הם לעשות דוגמתה. אך עיקר סגולתם דהיינו המשוש וההילוך אינם יכולים. ואמר לא יהגו בגרונם ר\"ל שאפי' תנועה בעלמא כאדם אלם שעושה תנועה בגרונו בלי חיתוך האותיות. או כהנה וצפצוף העפים אינם עושים ולזה לא אמר גרונם ולא יהגו דומיא דאינך. שאין עיקר הגרון עשוי להניעה ההוא דומיא דאינך שעיקרם עשויים לסגולה האמורה בהם ולזה ג\"כ לא הזכיר הגרון בתחילה סמוך לפה כי שם ביתו הראוי. ואמר פה להם ולא ידברו ולא אמר ולא ידבר. וכן לא אמר אף להם ולא יריח דלשון רבים קאי על העצבים. לא על האיברים עצמם. ומשו\"ה לשון רבים האמור בשאר החלוקות קאי נמי על העצבים אף שיצדק הלשון על האיברים עצמם. ואמר כמוהם יהיו עושיהם וגו' הכוונה דכתיב בע\"ז פסילי אלהיהם תשרפון באש. ולז\"א כמוהם יהיו עושיהם. שגם הם עתידים להיות נשרפים בגיהנם כמותם מעין מאמר הכתוב ולא תבוא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו. ולמה אני אומר שיהיו כמוהם לכל אשר בוטח בהם ומאמינם בלבו ולא לעושה בלבד ואינו בטוח כגון שעושה לאחרים. וגם לפ\"ז אינה קללה אלא הודעה שהודיעם מה יהיה בסופם. ולפ\"ז אין צריך לתוס' היי\"ו. ישראל בטח בה' וגו' יש לדקדק בפסוק זה דפתח בל' נוכח דבטח בה' הוא ציווי לנוכח. וסיים בלשון נסתר. ועוד פתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים. אבל הענין שדוננו דוד עומד ומזהיר לכל א' ישראל להיות בוטח בה' ולא בע\"ז. וכשיהיה בוטח בו הגם דתחלת בטחונו אינו שלם הקב\"ה עוזרו להיות בטחונו שלם. ומגין עליו מכל צרה כענין חנניה מישאל ועזריה שלא היה בטחונם שלם בתחלה שאמרו הן איתי אלהנא די אנחנא פלתין יכול לשיזבוחנא. ועזרם ה' להיות בטחונם שלם וחזרו לו' והן לא ידוע וגו' והגין עליהם ה' ונעשה להם נס וז\"ש ישראל בטח בה' שהרי כמה וכמה בנ\"א הבוטחים בה' הוא ית' עזרם ומגנם כחנניה מישאל ועזריה שעזרם ה' להיות בטחונם שלם והגין עליהם:
א\"ג יאמר דקאי אקרא דלעיל. דבכלל כלל אשר בוטח בהם הוא איזה יחיד מישראל העובד ע\"ז ולז\"א לאותו יחיד ישראל בעת בה' יחזור בך מע\"ז לבטוח בה' דאע\"פ שחטא ישראל הוא. ולא תאמר הואיל וע\"ז נמשלת לנדה קשה לפרוש הימנה שהרי עזרם ומגינם של כל השבים הוא ית' דמן השמים מסייעין אותם ומגין עליהם בשכר שכבשו את יצרם וכינוי עזרם ומגנם שב אל הבוטחים שהם בכח מאמר מלת בטח:", + "או יאמר ע\"פ מאי דאיתא במכילתא פ' בשלח וז\"ל לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה שנא' ויאמן העם וגו'. ואין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמנה דכתיב אחי מלבנון תבואו תשירי מראש אמנה וגו'. וארשתיך לי באמונה ע\"ש הרי דבשכר שהאמינו בו יבטחו בישועתו נגאלו ממצרים ועתידים ליגאל. וז\"ש ישראל בטח בה' שהרי עזרם ומגנם של ישראל שהיו במצרים הוא ית' שעזרם לשעבר במצרים ויגין עליהם לעתיד בשכר הבטחון. בית אהרן ג\"כ בטחו בה' והם הכהנים והלוים כל שבט לוי כפי' הרד\"ק שהרי עזרם של שבט לוי במצרים הוא יתברך דלפי שבטחו בו והיו עוסקים בתורה לפיכך לא נשתעבדו כמאמרם ז\"ל שעזרם לעסוק בתורה והגין עליהם מן השעבוד. יראי ה' בטחו בה' ג\"כ שהרי עזרם ומגנם של יראי ה' במצרים הוא ית' דכתיב ותראן המילדות את האלהים ולא עשו וגו' ותחיין את הילדים. דלפי שבטחו בה' ולא חששו לדברי המלך היה עזרם כדכתיב ויעש להם בתים בתי כהונה ולויה ומלכות והגין עליהם מפורענות המלך. ומה שחלקם לשלש חלוקות משא\"כ במזמור קל\"ה דכתי' בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה' הזכיר כהנים לבד ולוים לבד. וכאן כלל הלוים עם הכהנים במאמר בית אהרן. נראה דנקט שלש חלוקות כנגד שלשת האבות דלפי שבטחו בה' היה עזרם ומגנם והיינו ישראל בטח בה' נגד יעקב שממנו נשתלשלו כל זרע ישראל ונקראו בשם ישראל על שמו. בית אהרן בטחו בה' היינו שבט לוי שהוא היה המעשר על השבטים והעשירי קדש לה' כנגד יצחק שנתקדש בהר המוריה. יראי ה' בטחו בה' כנגד אברהם דכתיב ביה כי יראה אלהים אתה. וכפ\"ז יבואו הפסוקים הנמשכים אח\"ך על נכון:", + "ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל וגו'. דיש לדקדק כפל אומרו יברך יברך זה פעמים. וכפל אומרו עליכם עליכם ג\"כ תרי זמני. וכפל אומרו השמים שמים. ומה ענין אומרו השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לענין ברכת ישראל. אבל הענין הוא שהאבות שבטחו בה' בטחון גמור היה עזרם ומגנם. וג\"כ בברכתו ברך אותם והזכיר גם בניהם בכלל הברכה דבאברהם נאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך גו' וביצחק נא' וברכתך והרביתי את זרעך וגו' וביעקב נאמר והנה אנכי עמך וגו' והיה זרעך כעפר הארץ. וז\"ש ה' אשר זכר אותנו בברכת האבות הנרמזים בשלש חלוקות הנז' הוא יברך אותנו וסתם ברכה הוא הריבוי והתוספת. וחזר לפרש יברך את בית ישראל כנגד יעקב יברך את בית אהרן כנגד יצחק יברך יראי ה' כנגד אברהם שבכולם הוזכרה ברכת זרעם לעורר זכותם. וחזר להזכיר זכות משה ג\"כ באומרו יוסף ה' עליכם והיינו ברכת משה עצמה. דכתי' ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו' ור\"ל שברכת יוסף ה' עליכם של משה תחול עליכם ועל בניכם הוסיף על של משה גם את הבנים ואמר ברוכים אתם לה' וגו' דהנה רש\"י ז\"ל פי' בפסוק יוסף עליכם ככם אלף פעמים שנתרעמו ישראל עליו ואמרו לו אתה נותן קצבה לברכתינו וכבר הבטיח הקב\"ה את אברהם אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וכו' עד שהשיב להם זו משלי היא אבל הוא ית' יברך אתכם כאשר דבר לכם ע\"ש. ומעין זה אמר דוד דשמא האמר היאך אתה מזכיר ברכת משה שיש לה קצבה לז\"א דזו משלי היא אבל כבר ברוכים אתם וגו' ברכה שאין לה קצבה וזהו שהזכיר שמים וארץ באו' עושה שמים וארץ שבהם נתברכו. דבברכת אברהם כתיב ככוכבי השמים לרוב ובברכת יעקב כתוב כעפר הארץ והיינו אין לה קצבה. או יהיה אומרו ברוכים אתם כמו ברוכים תהיו. וכמוהו ברוכים אתם לה' כי חמלתם עלי (שמואל א' כ\"ג) ברוך אתה לה' הקימותי וגו' ואמר השמים שמים ה' וגו' דוגמת מה שאמר משה הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וגו' וכפל מלת שמים מורה על שמי השמים. ואומרו והאץ נדרש לפניו שגם הארץ לה'. ולאחריו ג\"כ שנתנ' לבנ\"א אחר ברכה דוקא ליהנות כדי להודות לשמו ולברכו. וא\"כ צריך שיחיו ויאריכו ימים בעוה\"ז על דבר כבוד שמו ותהלתו כי לא המתים יהללו יה ע\"ד לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה. וצריך ג\"כ שיחיו ויזכו לעוה\"ב שאז כל הנשמה תהלל יה בג\"ע משא\"כ ביורדי גיהנם וזהו ולא כל יורדי דומה וחזר לכלול עצמו עמהם ואמר ואנחנו נברך יה מעתה וע\"ע ר\"ל בין בעוה\"ז בין בעוה\"ב:" + ], + [ + "אהבתי כי ישמע ה'. והדקדוקים רבו מלמנות וכפל הענינים במלות שונות ונראה לו' דבמזמור זה ג\"כ עומד ומזהיר את ישראל על הבטחון בה' שהוא היה בוטח בה' אפי' במקום סכנה שהרי היה נרדף משאול וצודה את נפשו לקחתה והיה יכולת ביד דוד להרגו כשנפל בידו פעם א' ושניה כדי להציל את עצמו שהתורה אמרה הבא להרגך השכם להורגו ובטח בה' כי לא יעזבנו בידו ובאמת לא היה לו לעשות כן לבטוח בה' שיצילהו במקום סכנה גדולה כזאת מאדם בחירי ובפרט שהוא מלך ויש ספק בידו לעשות כל תו\"ר ולית מאן דימחי בידיה. ונראה לו' בהקדים מאמרם ז\"ל דלא סמך דוד להלחם עם גלית והכנים עצמו בסכנה גדולה אלא ע\"י מעשה הארי שהרי כשאמר לו שאול לא תוכל לו כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו. השיבו דוד גם את הארי גם הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי אמר לא לחנם נזדמן לי הדבר ההוא וכפי' רש\"י שם הרי דממעשה הארי סמך להלחם עם גלית שהיה גבור כארי וממעשה גלית שניצול ממנו לא בחרב ולא בחנית שלא כפי הטבע סמך ג\"כ שינצל מיד שאול ובטח בה' ולא רצה להרגו. וז\"ש אהבתי כי ישמע ה' וקאי על הבטחון בה' שנזהיר עלי למעלה שאומרו ישראל בטח בה' וגו' ואמר תדעו שאני כ\"כ אהבתי הבטחון הנז' בענין שאול שהיה רודף אותו ואפי' במקום סכנה וכמו שיתבאר בפסוקים הנמשכים בטחתי שישמע את קול תחנוני ויצילנו מידו וש\"ת על מי סמכתי בזה היכא דבריא הזיקא הא קי\"ל אין סומכין על הנס לז\"א כי הטה אזנו לי בענין גלית וע\"ז סמכתי שכמו כן יצילנו מיד שאול ואף שהוא מקום סכנה וזהו ובימי אקרא וגו' ור\"ל עם שבימי אני קורא בהם בפה מלא כי אפפוני חבלי מות וגו' ונמצא שנכנסתי בסכנה גדולה והיה לי להרגו להציל את עצמי עם כ\"ז ממעשה גלית בו ית' בטח לבי ונעזרתי ג\"כ בתפלה וזהו ובשם ה' אקרא שאני מתפלל ומתחנן לפניו לומר אנא ה' מלטה נפשי. והוא ית' חנון ה' וצדיק וגו' וכפ\"ז יהיה יו\"ד קולי יתירה:", + "א\"נ יאמר אהבתי כי ישמע ה' וגו' וחסר וי\"ו (כמו שמש ירח עמד זבולה) מתחנוני ור\"ל מה שאהבתי ובקשתי ממנו יתברך הוא שישמע את קולי ואת תחנוני מכאן ולהבא כאשר הטה אזנו לי לשעבר כדכתיב ביום צרתי אקראך כי תעניני. אי נמי יתפרש קרא כדכתיב בלי יתרון יו\"ד וחסרון וי\"ו והכונה לומר שאת זה אהבתי ובקשתי שישמע ה' את קולי קול בעלמא כאלו הוא תחנה ולא תחנה אחת בלבד אלא כאלו תחנונים רבה. שאפילו קול בעלמא שאינו ל' תפלה ותחנה יחשב לפניו כאלו הוא תחנה כי בתחנה ותפלה כבר הטה אזנו לי כמה פעמים כמ\"ש ואיני מבקש מלפניו רק על קול בעלמא שישמענו שאז כשאפנה מטרדת הצרות בימי אקרא שאהיה עוסק בתורה כל ימי בלי טרדה כדין המלך דכתי' ביה וקרא בו כל ימי חייו וחוזר ומפרש מהו הקול שאני מבקש שישמע. ואמר דהיינו אפפוני חבלי מות וגו' שאינו לשון תפלה רק הודעה בעלמא אבל כאשר בשם ה' אקרא לו' אנה ה' מלטה נפשי שהוא ל' תפלה אז ודאי חנון הוא וצדיק ומרחם שהוא תמיד מרחם עלי בקראי אליו. ובפ' אפפוני חבלי מות וגו' הזכיר שלש חלוקות שנראה כפל ענין במ\"ש. וכן בפסוק חנון ה' הזכיר בו ית' שלשה תוארים. אבל הענין הוא. שבברחו מפני שאול מצאוהו צרות רבות לולי ה' שהיה לו והקשות שבכלם הם ג' חלוקות א' בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו וגו' ונמלט מן החלון וברח ולקחה מיכל את התרפים ותשם במטה ותאמר חולה הוא ושלח שאול מלאכים להעלותו במטתו להמיתו ולא מצאוהו. ב' כשהלך שאול לבקשו הוא ואנשיו ומצאוהו. ויהי הוא ואנשיו עוטרים את דוד שהיו מקיפים אותו כעטרה. ושלח ה' מלאך אל שואל לאמר פשטו פלשתים על הארץ וישב מרדוף אחרי דוד. ג' כשברח את אכיש מלך פלשתים ונקבצו פלשתים למלחמה עם ישראל. יצא דוד ואנשיו עמהם לזרתם ובצאתם פשטו העמלקי על עיר צקלג שישב בה דוד ואנשיו ושרפוה באש וישבו את נשיהם ובניהם ובוא דוד ואנשיו מצאו העיר שרופה ובניהם ובנותהם נשבו ויבכו בכי גדול ורדף אחריהם דוד ואנשיו והציל מהם כל אשר לקחו לא נעדר דבר ולקח מהם רכוש גדול ושלל רב וכנגד שלש מאורעות הללו נקט שלש חלוקות. כנגד הראשונה שהקיפו את הבית להמיתו אמר אפפוני חבלי מות. אך לא מצאוני. וכנד השניה שהקיפוהו כעטרה. ואין דרך לנטות ימין ושמאל. אמר ומצרי שאול מצאוני. והם גבולי הקבר שאין שם דרך לנטו. וכפרש\"י ולכן אמר מצאוני כי בפעם הזאת מצאוהו. והרי הוא מסור בידם להרגו. וכנגד הג' צרה מצד עצמו כי אמרו העם לסקלו על נשיהם ובניהם שנשבו כי מרה נפשם ויגון מצד נשיו שנשבו והעיר שרופה. וכנגדם נקט ג' תארים. כנגד הראשונה שנמל מן החלון אמר חנון ה'. וכנגד ב' שהקיפוהו כעטר'. אמר וצדיק שלהיותו ית' צדיק עשה עמו צדקה וישלח מלאך להושיעו ע\"ד כי צדיק ה' צדקות אהב. וכנגד הג' אמר ואלהינו מרחם ואמר שומר פתאים ה' וגו' ג\"כ כנגד הג' חלוקות לו' שמכלם הצילו ה' כנגד הא' שהקיפו את הבית בלי ידיעתו ובצאתו מן הבית יתפשוהו אמר שומר פתאים ה'. כנגד הב' שהקיפוהו כעטרה והיה נחשב באותה שעה כמת. אמר דלותי ולי יהושיע. שאין לך דל מן המת. כמ\"ש ז\"ל ע\"פ מלוה ה' חונן דל. ור\"ל שהייתי כמת בידם. ועכ\"ז ולי יהושיע ששלח מלאך לפניו להושיעני. וכנגד הג' צרה ויגון אמר שובי נפשי למנוחייכי לא אמר למנוחכי בציר'י החי'ת היינו מנוחה אחת. אלא למנוחייכי שתי מנוחות א' מצרת עצמו שאמרו העם לסלקו וא' מיגון שתי נשיו שנשבו ולא זו בלבד שהחזירו את כל השביה אלא כי ה' גמל עליכי שגמלך כל טוב לבוא ברכוש גדול ובשלל רב. ועל החלוקה הזאת סיים ואמר. כי חלצת נפשי וגו' ומדבר עם השכינה לנוכח שעכשיו שרתה עליו מתוך שמחה. ואמר חלצת נפשי ממות. לפי שאמרו העם לסלקו. את עיני מדמעה לפי שבכו בכי גדול. את רגלי מדחי שברודפי את השבאים הם נדחי ונפלו לפני פגרים מתים ולא נדחיתי אני מפניהם. וכל זה לא ידי עשתה אלא בעזר משדי כי נער הייתי ולא למדתי טכסיסי מלחמה והיא שרמז באומו נ'פשי ע'יני ר'גלי ר\"ת נע'ר ולכן אמר כי חלצת כי אתה תפעל ולא אני:", + "או יאמר כי חלצת נפשי ממות וגו'. שאני בוטח בך באשר חלצת נפשי ממות בשעת הסכנה. ואת עיני מדמעה. כך הציל את רגלי שנדחית מפני שאול לברוח לח\"ל אבל אתהלך לפני ה' בארצות החיים. דהיינו א\"י. ואמר האמנתי כי אדבר וגו'. דהנה כשכרת כנף המעיל אשר לשאול ויצא מן המערה. קרא לשאול והיה מתוכח עמו על מי ועל מה הוא רודף אחריו. וכן בהיותו ישן ובא דוד ונטל את החנית אשר תחת מראשותיו. קרא להם והרבה לדבר עם אבנר ועם שאול ודבר אליו חזית. וזהו הכוונה שלא תאמר היאך אתה אומר שאתה בטוח בה' לעשות לך נס שתנצל מאדם בחירי ותחזור לארץ ישראל. והרי אתה כסותר את עצמך שסיכנת בעצמך פעם ראשונה ושניה לדבר עם שאול והיה יכול באותה שעה לשלוח ביד הרצים רוכבי הרכש לתופשך. ומה גם בדברו אליו קשות. ועל מי בטחת לסמוך על הנס. ולז\"א מה שהאמנתי בו ובטחתי שלא יזיקני אף כי אדבר אליו קשות ה\"ט שאני באותה שעה עניתי מאד. ר\"ל נהגתי עמי עניה גדולה שהיה מסיר בידי להרגו וחמלתי עליו ולא נתתי רשות לאחרים ליגע בו שאין ענוה אלא אחר היכולת וע\"ז סמכתי דבר שעתה מיהא ודאי לא ישיב רעה תחת טובה ואפי' בזמן שהקיפוני כעטרה והייתי נחפז ללכת שכלם אמרו באותה שעה הרי הוא כמת לעל דבריו אני אמרתי כל אדם כוזב ודבריהם מהבל ימעטו לגבי דבריו ית' שכבר משח אותי למלך וכל דיבור שיצא מפי הקב\"ה לטובה אינו חוזר:", + "ואחרי כתבי ראיתי לרד\"ק שמפ' כן פשט הפסוק ומה שהקשה לפי\"ז פ' ואני אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך תי' הוא ז\"ל דהתם בתחלת המחשבה והכא בסוף המחשבה ע\"ש ולעד\"ן ליישב דדרך הוא באדם שהוא נבהל ונחפז להוציא מפיו דברים אשר לא כן. ומרוב שיחו וכעסו דבר. ובאותה שעה עצמה לבבו לא כן יחשוב וכפי\"ז יהיה פי' ואני אמרתי בחפזי נגרזתי היינו בפיו וי' אני אמרתי בחפזי היינו בלבו. ומצינו אמירה בלב. שבפסוק כי אמר אכפרה פניו. פי' הראב\"ע ז\"ל בלבו. וכפי\"ז מצינו לפר' קרא דלעיל האמנתי כי אדבר בסגנון זה. שאומר האמנתי בלבי שלא אמות. שנמשחתי למלך. אפי' כאשר אדבר בפי הפך זה לו' נגרזתי מנגד עיניך כי יודע אני שדברתי יותר מדאי מרוב שיחי וכעסי ולא מלבי. וחוזר ומפ' מה שהאמנתי הוא אני אמרתי בלבי בהיותי נחפז כל האדם האומר שאמות ע\"י שאול כוזב הוא לגבי מאמרו ית'. ואם היינו מפרשים אני אמרתי בחפזי כפי' רש\"י שפי' בחפזי לנוס מפני אבשלום. לק\"מ דהתם שהיה נחפש מפני שאול ומסוכן יותר למות אמר נגרזתי והכא שהיה נחפז לנוס מפני אבשלום שלא מסוכן כ\"כ אמר כל האדם האומר שאמות בידו כוזב. וא\"ש לפירושינו הנ\"ל עם שרש\"י ז\"ל בכל האדם כוזב לא פירש כן:", + "והנה הרב מוהר\"ם אלשיך ז\"ל פי' וז\"ל האמנתי כי אדבר שאתהלך שהנה אני עניתי מאד בעה\"ז ועה\"ב נקנה ע\"י יסורין והוא בהיותי נרדף משאול מהר לגבעה באימות מות ע\"כ וכי דרך הרב אפשר לפרש הפסוקים ע\"כ השלש מתנות טובות שהם תורה וא\"י ועה\"ב. אתהלך לפני ה' היינו עולם הבא שיהיה לפני ה' בישיבה של מעלה. בארצות החיים היינו א\"י ומלת אתהלך מושל עצמו ואחר עמו. האמנתי כי אדבר היינו ד\"ת שאף שאני גולה ונדח ואין לי פנאי כ\"כ לעסוק בה. האמנתי בעצמי כי אדבר. אח\"ך בפני גדולים ולא אביש באומרו ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. והטעם לשלשתם שאני עניתי מאד ביסורין:" + ], + [ + "מה אשיב לה' וגו'. הנה במזמור זה פסוק נדרי לה' אשלם הוא כפול. גם אומרו נגדה נא לכל עמו במקום זה אין לו מובן דאם פי' נא עתה לא יתכן כלל. ואם הוא ל' בקשה ולא הזכיר הבקשה מה היא ואיך יצדק מלת כי נתינת טעם על אנא ה'. ועוד כפל אומרו אני עבדך זה פעמים ובשניה הזכיר בן אמתך ולא כן בראשונה. ועוד כפל אומרו ובשם ה' אקרא. ונראה לומר דדוד ע\"ה כשמת שאול וראה שהציל ה' אותו מכף כל אויביו ומלך על שבט יהודה בחברון והקים את דברו הטוב שמשח אותו למלך אמר כשואל מה אשיב לה' מה גמול אוכל להשיב לו על כל החסדים אשר עשה עמי הלא כל תגמוליו הטובים הביא עלי ואיני יכול לשלם א' מני אלף וכן נראה מתרגום יהונתן ולזה נראה שכיון באומרו תגמולוהי ולא תגמוליו כאלו אמר תגמוליו היו אך מה שאני יכול לעשות עכ\"פ אעשה והיינו שרוצה להזמין קרואים לשמוח עמהם בשמחה של מצוה כדי להודות לשמו הגדול בפניהם על הנסים ההם וז\"ש כוס ישועות אשא וגו' שבעת השמחה אקח בידי הכוס לשתות ולו' עליו שירה על הנסים ועל התשועות שלכך נקר' כוס ישועות וזהו ובשם ה' אקרא ואף גם זאת נדרי לה' אשלם וגו'. והענין שבברחו מפני שאול היה נחשב בעיני כל העם כמת לכל דבריו שכמה פעמים הגיע לסכנה גדולה והוא ית' עשה ההפך ונהרג שאול שהיה רודפו והוא נמלט ובכל צרותיו היה נודר לתת צדקה לעניים ולת\"ח וז\"ש נדרי לה' אשלם שהרי הפך עשה עתה לכל עמו שהם היו סוברים שאני אמות בידו והוא יחיה ונהפוך הוא שהרי הוא מת ואני חי ויהיה אומרו נגדה ל' ניגוד והפך כמ\"ש ז\"ל ע\"פ עזר כנגדו לא זכה מנגדו וכן פי' הרב כלי יקר פסוק אך נגד ה' משיחו ע\"ע. באופן שמעשה ה' מנגד לכל עמו. ופי' מ\"ש ובשם ה' אקרא ואמר מה אקרא יקר בעיני ה' המותה לחסידיו כמוני היום דמכל צרה הצילני. ולמות לא נתנני. בעבור כי חסיד אני. וזוהי השירה שאומר על היין. אנא ה' כי אני עבדך וגו' אומרו אנא ה' ל' בקשה נמשך לפסוקים שאחריו לך אזבח זבח תודה וגו' נדרי לה' וגו' בחצרות בית ה' שמבקש מה' בהיותו בחברון שיזכה שיזבח זבח תודה ונדרי קרבנותיו בירושלים בחצרות בית ה' שהוא מקום המקדש. אומר אנא ה' בשביל שחביבתני לעבד לך שמשחת אותי למלכות ואני נחשב ג\"כ לעבד לך שהתרתני לבוא בקהל דמואבי ולא מואבית תחשביני ג\"כ לעבד להיות מקריב קרבנות בביה\"מ שבעבודת הקרבנות נק' עובד כמ\"ש ז\"ל ע\"פ מתוקה שנת העובד וזהו כי אני עבדך שמשחת אוי למלך דכתיב מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו. ועוד אני נחשב עבדך בן אמתך רות המואביה. אשר פתחת למוסרי והתרתני לבוא בקהל ומואבי ולא מואבית. כן תחשביני עבד בעבודת הקרבנות והיינו לך אזבח זבח תודה. על הנסים שעשית עמי כדין מי שנעשה לו נס שמביא קרבן תודה. ואומר עליו דברי שבח והודאה לה' על הנס שנעשה לו וזהו ובשם ה' אקרא ונדרי ג\"כ שנדרתי להקריב שם כשאמליך על ישראל. לה' אשלם שהרי אני נגיד על מקצת וסוף נגיד לכל עמו כמאמר ה' ואתה תהיה לנגיד על ישראל (שמוא' ב' ה') ונגדה לשון נגידות כמ\"ש הרד\"ק שורש נגד שראש העם נקר' נגיד ל' נגד שכל העם שמים פניהם נגדו ופונים אליו בכל ענייניהם. וביאר שהתודה והנדרים הנז' יהיו בחצרות בית ה' בתוכך ירושלים כאלו מדבר עמה לנוכח ויו\"ד בתוככי נוסף כמ\"ש המפרשים:" + ], + [ + "הללו את ה' כל גוים וגו' כי גבר עלינו חסדו וגו'. והענין בהקדים מ\"ש בפסקת לא לנו דיש מן האומות שכופרים במציאותו ית' ויש מהם כופרים בהשגחתו דלרוב רוממותו כל השמים כבודו דוקא ואינו משגיח בשפלים ובא דוד לשלול מדעתם שתי הכפירות ולכן לקם לשתי חלוקות גוים לחוד ולאומים לחוד כנגד שתי הכפירות. ואמר שראוי להם להלל ולשבח לשמו ית' הוא מצוי ומשגיח ואמר הללו את ה' כל גוים הכופרים בהשגחתו. שבחוהו כל האומים הכופרים במציאותו. ואמר על הא' תדעו שהוא משגיח כי גבר עלינו חסדו מעת יצירת מצרים עד היום הזה וזה מרוב השגחתו עלינו. ומהשגחתו עלינו תכירו אמתתו ומציאותו וזהו ואמת ה' דממה שגבר עלינו חסדו תדעו ג\"כ שהוא מצוי. ואין לו ח\"ו זמן מוגבל למציאותו רק ואמת ה' לעולם שהוא בלתי בעל תכלית:
או יאמר שכל שבטי ישראל נק' גוים דכתי' ביה באברהם ונתתיך לגייס ושאר האומות נק' לאומים דכ' הן עד לאומים נתתיך. ואמר הללו את ה' כל גוים כנגד ישראל. שבחוהו כל האומים כנגד שאר אומות עובדי ע\"ז שראוי להם לכפור בע\"ז. ולהודות לשי\"ת מכמה טעמי. חדא שאלהיהם הבל ואין בהם מועיל. והוא ית' מטיב לכל ומחיה את הכל אפי' לעוברי רצונו בתור' חסד שהרי הוא נותן מטר ע\"פ ארץ ואין בהבלי גוים מגשימים. ב' שהם אלהי שקר דמה שקוראים אותם אלהים הוא שקר שאין בהם שום כח אלהות והוא ית' אלהי אמת. ג' שהם כלים ונרקבים והוא ית' קיים לעולם. וז\"ש כנגד הא' כי גבר חסדו עלינו כלנו ולכן ראוי לכם לשבחו. וכנגד הב' ואמת ה' שהוא אלהי אמת לא כן בע\"ז. וכנגד הג' אמר ואמת ה' לעולם שהוא ית' קיים לעולם:", + "הודו לה' כי טוב וגו' יאמר נא ישראל וגו' יאמרו נא בית אהרן וגו' יאמרו נא יראי ה' וגו'. פשט הענין נראה דקאי אדלעיל שכלכם גוים ולאומים צריכים להודות לה' כי טוב ה' לכל. ועוד שאין הפסק לטובותיו. כי לעולם חסדו. וכפי\"ז יהיה כי לעולם חסר וא\"ו. ועוד יל\"פ בלי חסרון וא\"ו כי טוב קאי על הודו דרישא. שנותן טעם ע\"ז כי טוב להודות לה'. והטעם כי לעולם חסדו. או יש לפרש דקאי לבניו ולזרעו אחריו שהבטיחו ה' למלכות הוא וזרעו אחריו דכי' לעולם שמור לי חסדי וגו' ושמתי לעד זרעו וגו' וכשנעשה מלך הוא אומר להם הודו לה' כי טוב לנו וביאר הטובה מה היא כי לעולם חסדו עמנו. ולא יסור שבט המלכות ממנו. עד כי יבא שילה. ולהיות שמלכותו היתה טובה לישראל שהיה נלחם מלחמותיהם ולכל דרכיו משכיל ונמצא שמגיע מאותו החסד גם לכל ישראל לכן אמר יאמר נא ישראל ר\"ל עתה שמלכתי יאמר ישראל הודו לה' כי טוב וגו' כנזכר שגם להם נמשך החסד מלכותי וזהו כי לעולם חסדו ויאמר קאי על הודו לה' וכ\"ן מדברי רש\"י שכתב יאמר נא ישראל לפי שלעולם חסדו. וכן יאמרו עתה בית אהרן הם כלם שבט לוי הודו לה' כי טוב וכן יאמרו עתה יראי ה' הודו כנז' שלכלם נמשך החסד וחלקם לג' חלוקות כנגד ג' אבות כמ\"ש במזמור לא לנו קחנו משם:" + ], + [ + "מן המצר קראתי יה וגו' ע\"ס המזמור. והדקדוקים רבים ונזכיר מהם העיקריים א' אומרו ה' לי לא אירא וגו' היינו ה' לי בעוזרי. ועוד אומרו טוב לחסות בה' וגו' היינו טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים. ועוד או' כל גוים סבבוני היינו סבוני גם סבבוני. ומה גם שחזר סבוני כדבורים. ועוד צריך להבין מהו הדמיון שדימה ביאתם למלחמה לדבורם. ומפלתם לש קוצים. ועוד מה היא הכוונה באומרו עזי וזמרת יה. ועוד אומרו קול רנה וישועה באהלי צדיקים אין הישועה באהלי הצדיקים. כ\"א קול רנה לבד. ועוד כפל אומרו ימין ה' עושה חיל ב' פעמים. ועוד כפל אומרו לא אמות כי אחיה. דכשלא ימות ודאי שיחיה. ועוד פתחו לי שערי צדק מה הם השערים הללו. ופתח בל' רבים וסיים בלשון יחיד. זה השער. ועוד אומרו אודך כי עניתני. היינו ותהי לי לישועה. ואגב נבין כונת המשל והנמשל באומרו אבן מאסו הבונים וגו' ועוד דעד כאן דבר בל' יחיד ובפ' מאת ה' היתה זאת ובפ' זה היום נקט לשון רבים. ועוד אומרו ברוך הבא וגו' מי האומר ולמי אומר. ומה היתה הכוונה באומרו ברכנוכם מבית ה' ומה היתה הכוונה באומרו אל ה' ויאר לנו וגו'. ונראה לי בהמשך הפסוקים וא\"ז. אמר מן המצר קראתי יה היינו גבולי הקבר שאין דרך לנטות כמו שפירשנו ומצרי שאול שהקיפוהו בעטרה והיה נחפז מפני שאול דכתיב ויהי דוד נחפש ללכת. אז ענני במרחב יה ומצאתי מנוס ומפלט והתחיל בזה שאז היה בסכנה גדולה. ואח\"ך חזר להודות על מעשה גלית הקודם לו. והנמשכים אחריו ואמר דממעשה הארי דכ' ביה אריה שאג מי לא ירא שאז היה ה' לי עוז ולא יראתי ממנו. סמכתי שלא אירא נס מגלית. ואמרתי מה יעשה לי אדם. אדם ולא מלך והוא גלית ובהיות ה' לי בעוזרי בענין גלית סמכתי שאני אראה בשונאי בשאול ודואג והדומים להם. שהקב\"ה יפילם חללים לפני ואני במפלתם אראה. ובמלחמת גלית הנז' לא סמכתי על מה שנדר שאול לתת את בתו לאיש אשר יכנו. כי טוב לחסות בה' מבטוח באדם. גם לא סמכתי על מה שנדר לו עושר גדול כי טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים המתנדבים מתנה מרובה כשאול שהתנדב עושר גדול. ולא הכנסתי עצמי בסכנה להלחם עמו כ\"א בעבור שמו הגדול כי חרף מערכות אלהים חיים ומזה נמשך קנאת שאול שנתקנא בי ושמני לראש הצבא. והיתה כוונתו שאמות באחת מהמלחמות כי אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים. ועכ\"ז כל גוים אשר סבבוני במלחמה בטחתי בשם ה' כי אכריתם ואף כאשר הקיפו עלי יחד שלא הקפות זו לפניו מזו וזהו סבוני גם סבבוני גם לרבות הקפה שלישית. עכ\"ז בטחתי בשם ה' כי אכריתם. ואמר סבוני כדבורים דימה חנייתם עליו לדבורים לשני דברים. א' לענין הריבוי כנחיל של דבורים המקיף את האדם ואין מספר לגדודיו. שנית לענין הקולות שנותנים הדבורים כן רבו מלמנות ונתנו עלי בקולם קול ענות גבורה לייראני ולבהלני ודימה מפלתם כאש קוצים שעם שמגבהת למעלה ומשמעת קול דכ' כקול הסירים תחת הסיר (קהלת ז׳:ו׳) תו\"מ היא כבה ובלי נשמע קולה. וכן קרה לכם. וגם בפעם הזאת בטחתי בשם ה' כי הכריתם. ואמר כמדבר לנוכח עם שאול דלא אהנו מעשיו ולא יצתה כוונתו לפועל ואומר לו אתה דחה דחיתני כמה פעמים לנפול ביד פלשתים כן בענין מאת ערלות פלשתים. הן במה ששמתני שר הצבא. וה' עירני והצילני מכלם לשתי סיבות א' עזי שהיא התורה שנק' עוז כמ\"ש רז\"ל ע\"פ עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים מי נראה לרגלינו שיעמדו במלחמה עריך ירושלים שעוסקים בתורה. ב' וזמרת יה הם שירות וזמירות שהיה מזמר לה' ית' שהם מסוגלים להכרית ולזמור כל המקטרגים. וזה אצלי כוונת הפ' זמירות היו לי חקיך בבית מגורי כי מה שחקקתי וקבעתי זמן חצות לילה לקום להודות לך ולזמר לשמך עליון הם היו לי זמירות במקום יראתי משונאי לזמור ולהכריח אותם ובית היינו מקום כמו כבית סאתים זרע. ובית אבנים יחזה ל' מקום וכמ\"ש רד\"ק שורש בית ומגורי לשון מגור מסביב. או יהיה פי' חקיך כמשמעו והם חקי התורה שגם הם גורמים הנז'. ואמר ששני אלה גורמים שהיה ה' לי לישועה. ובהצלחתי. הצדיקים שמחים ומודים ומשבחים לשמו ית'. כמ\"ש רצה ה' להצילנו וגו' וכתיב בתריה ישישו וישמחו בך כל מבקשיך יאמרו מיד יגדל אלהים אוהבי תשועתך. וז\"ש קול רנה וישועה באהלי צדיקים שנשמעים באהליהם קול רנה וקול ישועה. ומפרש מהו הקול ימין ה' עושה חיל. כי יד ימינו ית' הנאדרת בכח היא העושה ופועלת כח וגבורה בדוד לנצח אויביו שלא כפי הטבע:
או יאמר בהקדים מה שפי' ת\"י בפ' נאום ה' לאדוני וגו' וז\"ל חלף דיתיבת לאולפן אורייתא דימיני אוריך עד ראשוי בעיל דבבך בביש לרגלך. הרי דפי' לימיני היא התורה שנתנה בימין. וז\"ש קול רנה וישועה באהלי צדיקים. ר\"ל קול רנה של תורה וישועה הנמשכת ממנה. כמ\"ש לעיל שניהם נשמעים באהלי צדיקים. ופי' הענין שכן אומרים ימין ה' שהיא התורה שניתנה בימינו יתברך היא העושה חיל ותשועת ה':", + "ימין ה' רוממה וגו'. בהקדים מה שפירש\"י ז\"ל ע\"פ ימינך ה' נאדרי בכח וגו' וז\"ל ימינך ימינך ב' פעמים כשישראל עושים רצונו של מקום. השמאל נעשית ימין. יינך ה' נאדרי בכח להציל את ישראל וימינך השנית תרעץ אויב ולי נראה אותה ימין עמה תרעץ אויב מה שא\"א לאדם לעשות ב' מלאכות ביד אחת ע\"כ וכפי פי' הראשון יאמר כי ימין ה' רוממה להציל את דוד ואת אנשיו. וימין הב' עושה חיל חדש מאת ה' מן השמים להלחם עם אויביהם כענין סיסרא דכ' ביה מן שמים נלחמו הככבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא נחל קישון גרפם. וכפי פי' הב' אומר ככי ימין ה' אשר רוממה להציל את דוד היא עצמה העושה חיל להנקם מאויביהם נמצא לפי\"ז שימינו ית' פועלת ב' דברים הפכיים טוב לדוד ורע לשונאיו. ומעין זה ג\"כ יאמר ימין ה' אשר רוממה לדוד מאחרי הציון להיות מלך על ישראל היא עצמה עושה חיל להנקם משונאיו וש\"ת הלא אין תועלת במלכות רק להחיות נפשו בעוה\"ז בהיות שלחנו שלחן מלכים ומאכלה בריאה והוא יתן מעדני מלך ומזה ימשך לו נזק שימות לעוה\"ב כאמרם ז\"ל הרוצה שימות יחיה שר\"ל הרוצה שימות בעוה\"ב יחיה ויענג עצמו בעוה\"ז שנמצא אוכל עולמו בחייו. לזה בזאת אני בוטח שלא אמות בעוה\"ב כאשר אחיה בעוה\"ז שלא אמרו כן אלא במחיה עצמו בלבד ומתרפה מד\"ת אבל אני אספר מעשי יה ומודיע לעם את חקי האלהים ואת תורותיו ואת המעשה אשר יעשון ומה שאני מחיה את עצמי אינו אלא להברות גופי לעבודתו ית':", + "או יאמר בהקדים מאי דאיתא בזוה\"ק דדוד היה נזהר שלא לישן שתין נשמי רק חסר חד כדי שלא יטעם טעם מיתה ולכן דוד מלך ישראל חי וקיים לעולם. וז\"ש אני בוטח שלא אמות לעוה\"ב והטעם כי אחיה בעה\"ז ואיני טועם טעם מיתה רק שתין נשמי חסר חד וכל הלילה אני עוסק בתורה וזהו ואספר מעשי יה. ועוד טעם אחר שעוה\"ב נקנה ע\"י יסורין ומחמת היסורין אשר יסרני לכן למות לעוה\"ב לא נתנני:
או יאמר לא אמות וגו' יסור יסרני וגו' כפי מ\"ש רז\"ל שלש מתנות טובות נתן הקב\"ה לישראל וכלם ע\"י יסורין ואלו הם תורה וא\"י ועוה\"ב וז\"ש לא אמות היינו לעוה\"ב כי אחיה היינו א\"י שנק' ארץ החיים שמתיה יחיו בתח\"ה ואספר מעשי יה היינו תורה וכלהו טעמא מאי כי יסור יסרני יה יסורין כפולין ומכופלים. ועוד הועילו לי היסורין כי גם בעוה\"ז למות לא נתתי שע\"י יסורין הוא ית' ממרק עונותי:", + "ואמר פתחו לי שערי צדק וגו' הענין הוא. דדוד המע\"ה כשהיה בורח מפני שאול היה מצטער על שהוצרך לצאת מא\"י לח\"ל דהוי כעובד ע\"ז דכ' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים (שמואל א כ״ו:י״ט). כפרש\"י שם וכשחזר לא\"י ונעשה מלך על יהודה בחברון עדיין היה משתוקק לעלות לירושלים שהיא מקודשת יותר ולישב שם מן הסנהדרין בשבת תחכמוני ולכן לרוב חשקו היה אומר פתחו לי שערי צדק היא ירושלים שהיא עיר הצדק דכתיב בה קריה נאמנה צדק ילין בה. וכאשר אבוא בם אז אודה ואשבח לה' שזיכני למקום קדוש כזה ולא עוד אלא שזה המקום הוא השער לה' ששם מקום מושב הסנהדרין והוא השער המיוחד לה' כי ממנו תצא תורה ופירש מהו השער אותו אשר הצדיקים יבואו בו. הם הסנהדרין ואו אודך ה' כי עניתני בקראי אליך ופעמים ותהי לי לישועה מאליך גם בלי תפלה. ועוד אודך כי אבן אשר מאסו הבונים היתה לראש פנה. הנה מדברי המפרשים נראה שהאבן הזאת היא אחת מאבני הבנין שמאסו הבונים לתתה בבנין זכתה והיתה לראש השנה ודרך להיות שם אבנים גדולות ויפות לחזק הבנין. אכן מדברי רש\"י ז\"ל (זכריה פסוק יו\"ד) נראה שהאבן הזאת היא האבן התלויה בחוט המשקולת שבה מכוין האדריכל ראש הבונים את ראש הפנה. וכפי\"ז יהיה פירוש אבן מאסו הבונים היא אבן המשקולת שהיא עגולה וחלקה שאינה ראויה לבנין וזכתה לכוין בה ראש הפינה. והנמשל הוא דוד שמאסו אותו הבונים הם ת\"ח הנק' בונים כשאול וכדואג ואחיתופל ודומיהם שגירשוהו מא\"י לחו\"ל זכה לעלות לירושלים שהוא הראש והמובחר שבא\"י וממנו יתד ממנו פנה:" + ], + [ + "א\"נ אבן מאסו הבונים וגו'. עפ\"י מאי דאיתא ביבמות דע\"ו ע\"ב דמה ששאל שאול בן מי זה הנערא בנר היינו לומר אי מפרץ אתי מלכא הוי שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך אי מזרח אתי חשיבא בעלמא הוי. א\"ל דואג עד שאתה שואל אי הגון הוא למלכות שאל אם ראוי לבא בקהל ראתי מרות המואביה א\"ל אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. והק' לו ע\"ז כמה קושיות אישתיק אבנר וגו' עד שיצא ושאל בבית המדרש א\"ל עמוני ולא עמונית וגו' אקשי להו כל הני קושיין אישתיקו ובעו לאכרוזי עליה עד שעמד יתרא הישמעאלי וחגר חרבו וגו' ואמר כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית גו' ומסיק דטעמא הוי דכתי' על דבר אשר לא קדמו ואין דרך אשה לקדם אפי' לנשי דכל כבודה בת מלך פנימה. וז\"ש אבן מאסו הבונים הם ת\"ח שאפי' בבית המדרש מאסו בו מלבוא בקהל ובעו לאכרוזי עליה ואמר שלא בלבד היתר לבוא בקהל אלא שזכה גם למלכות. וזהו היתה לראש פנה. וכלפי היתר הקהל אמר מאת ה' היתה זאת על בירור הדבר והותר לבוא בקהל דלכאורה היא נפלאת בעינינו שנתעלמה ממנו הלכה. וכלפי המלכות אמר זה היום הידוע שהועמד דוד בו מלך עשה ה' ג\"כ ושלא כפי הטבע. ולכן נגילה ונשמחה בו וממאי דנקט לשון רבים נראה דקאי על אבן מאסו לומר דאף אותם שמאסו בו יאמרו על יום מלכותו זה היום וגו' ע\"ד שאמרו מלאך רע עונה אמן בע\"כ. ויתכן שלזה כיון רש\"י ז\"ל שכ' וז\"ל זה היום כך יאמרו הכל וכפי מה שכתבנו בפ' מאת ה' יש לפרש ג\"כ שגם אותו פסוק יאמרו הכל ומלת בו קאי על היום. ואיפשר דקאי על ה' כמש\"ה נגילה ונשמחה בך. ולפי שכבר הזכיר תשועת ה' לשעבר באומרו ויהי לי לישועה. אמר אנא ה' הושיעה נא מכאן ולהבא כשם שהוספתני לשעבר. אהא ה' הצליחה נא שהיה דעתו לבנית בית המקדש ובמקש מה' שיצלח בידו לבנותו. אחרי כן אמר:" + ], + [], + [ + "ברוך הבא בשם ה' וגו'. פירש\"י ז\"ל יאמרו למביאי הבכורים ולעולי הרגלים ע\"כ ונראה להמשיך כל הפסוקים ע\"פ דרכו ז\"ל ונקד'ים מ\"ש הרמב\"ם ז\"ל בענין הבאת הבכורים בפ\"ד מהל' בכורם וז\"ל כיצד מעלין את הבכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסות וכו' משום ברוב עם הדרת מלך והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות הב וכו' והחליל מכה לפניהם וכו' וקורין שמחתי באומרים לי וכו' הגיעו קרוב לירושלים שלחו שלוחים להודיע לאנשי ירושלים וכו' והפחות והסגנים והנזכרי' יוצאים לקראתם מירושלים וכו' וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים מפניהם ושואלין בשלומן אחינו אנשי מקום פלוני באתם בשלום וכו' והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעים להר הבית וכו'. הגיעו לעזר דברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני וגו' ע\"כ והוא ממשנה פ\"ג דבכורים. למדנו מזה שני דברי הא' שהיו מסבירים פנים להם ומכבדים אותם כדי שירגלום לבוא תמיד ולא יהיו מתעצלים ונראה ודאי שגם לעולי רגלים היו מסברים פנים דחד טעמא הוא. והשני שבשמחה גדולה ובשירים היו מביאים הבכורים כשמחת החג וטעונים קרבן שלמים לשמחה כרגלים שנאמר בבכורים ושמחת בכל הטוב וברגלים כתיב ושמחת בחגך מה שמחת החג בשלמים אף כאן בשלימים כמ\"ש הרמב\"ם שם פ\"ג וגם עולי רגלים היו שמחים הרבה בעלייתם לראות את פני ה' כמ\"ש נדדם עד בית אלהים בקול רנה ותודה המון חוגג. ונבוא אל הענין שכבר ביקש מה' שיצליח בידו לבנות בה\"מ. וכלפי מ\"ש היו מסבירים להם פנים אמר דאז יאמרו לכ\"א מהם ברוך הבא בשם ה' והטעם אשר ברכנו אתכם הוא מחמת בית ה' שר חבבתם לבוא אליו ולא נתעצלתם במצוה. או שהם דברי הכהנים שבהגיעם לבית המקדש הם מהדרים אותם ויאמרו להם ברוך הבא בשם ה' וכבר ברכנו אתכם מבית ה' היינו ברכת כהנים שבביה\"מ שבכלל הברכה הוא יאר ה' פניו אליך וז\"ש אל ה' ויאר לנו שם אל חסד ושם ה' רחמים. שבחסד וברחמים הוא ית' מסכים על ידינו בברכה ומאיר לנו משם ע\"י השראת שכינתו שם. וכלפי מה שהיו שמחים הרבה כנז' בא להזהיר אותם לעשות גבול לשמחה ואמר אסרו חג בעבותי פי' מלת חג לשון שמחה ובעבור היות החג מיוחד לשמחה קורא לשמחה בשם חג כמו אוכלים ושותים וחוגגים בכל השלל הגדול שר לקחו וגו' (שמואל א ל׳:ט״ז) שפירושו שמחים ור\"ל שיעשו רסן וגבול לשמחה דבמקום גילה שם תהא רעדה ובפרט בהגיעם עד קרנות המזבח להביא בכוריהם ולהקריב קרבנותיהם אז צריך רעדה יותר משום מורה מקדש והשראת שכינתו ית' אשר שם. ואז מביאי הבכורים יאמרו אלי אתה ואודך היינו מקרא בכורים שהוא מודה לשם ית' על כל הטובה אשר חננו ה'. ועולי רגלים יאמרו אלהי ארוממך שע\"י עלייתם בכל רגל להשתחוות לפניו ניכר רוממותו ית' וכן היא אומר רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו. הודו לה' כי טוב אמר שצריכים אתם להזכיר בהודאה שם ה' כי טוב שהוא מורה על ג' זמנים היה הוה ויהיה ומפרש מה הוא הטוב כי לעולם חסדו שכשם שהוא ית' מתמיד בכל זמן כן חסדו ית' מתמיד לעולם:", + "א\"נ אלי אתה ואודך וגו'. ע\"ד שאז\"ל ע\"פ חסד ומשפט אשירה. אם חסד אשירה ואם משפט אשירה. והכא נמי אלי אתה ר\"ל בזמן שאה מתנהג עמי בחסד. ואודך אלהי שאתה מתנהג עמי בדין ארוממך. הודו לה' כי טוב אמר שראוי לכם להודות לשם ה' שהוא שם הרחמים כי טוב ה' לכל אפי' למי שמתנהג עמו בדין והטעם שאפי' בעת דין הוא רחום בדין:" + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "הודו לאלהי האלהים וגו'. הודו לאדוני האדונים וגו'. הזכיר העיקריים בבריאת השמים והעיקריים בבריאת הארץ. המלאכים הם העיקריים בבריאת השמים והם נקראים אלהים והוא ית' אלוה עליהם והוא אומרו הודו לאלהי האלהים. והעיקריים בבריאת הארץ הם המלכים והשרים והם אדונים לשאר כל אדם אשר תחתיהם ושאר כל אדם הם אדונים לכל בעלי חיים והוא ית' אדון על כלם שהוא מלך מלכי המלכים והוא אומרו הודו לאדוני האדונים. ואמר לעושה נפלאות גדולות לבדו. דהואיל והזכיר שהוא ית' אלהי האלהים מביא ראיה לזה ממה שהוא ית' עושה לנו נסים גדלים בפרט בשביל ישראל וז\"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו ואין בכל אלהי הגוים יכול לעשות כן דמאן עביד ניסי קב\"ה וכמ\"ש משרע\"ה אשר מי אל בשמים ובארץ וגו' והם כל הנסים שמזכיר אח\"ך שכולם גדולים ומופלאים והזכיר בריאת השמים תחלה שהיתה בריאתם בדרך נס ופלא גדול מאש וממים שהם שני דברים הפכיים ולכן נקראו שמים אש ומים והואית' עשה שלום בניהם. וזהו אומרו לעושה השמים וגו'. דממה שנקראו שמים תדע הנס הנעשה בבריאתם ועוד נס אחר בבריאת הארץ שעל מה היא עומדת על המים. והאבן הנופלת במים היא טובעת ויורדת למטה והארץ עם רוב כובדה היא עומדת על גבי המים ואינה טובעת. וזהו אומרו לרוקע הארץ על המים. ולא נבראו שמים וארץ אלא בשביל ישראל כמ\"ש ז\"ל על תיבת בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית והואיל והזכיר ניסי בריאת שמים וארץ הזכיר בריאת שני המאורות שהם קבועים בשמים להאיר על הארץ. וקראם גדולים לפי שתחלת בריאתם ועשייתם היו שניהם גדולים אלא שאח\"ך מחמת הקטרוג נתמעטה הלבנה וביאר את צרכיהם מהו את השמש וגו' ואת הירח וגו'. ויהיה ממשלת כמו תפארת שהוא משמש סמוך ומוכרת תפארת ישראל סמוך. עטרת תפארת ביד ה' מוכרת. וכן ממשלת. לממשלת היום סמוך. לממשלת ביום מוכרת. ואמר את הירח וכוכבים לממשלות. הוא לשון נקבות רבות שכולל גם ממשלת הכוכבים עם הירח לך כפי דקדוק המלה שהוא מוכרת היה ראוי לינקד השי'ן בקמץ ממשלות על משקל תשבחות אבל ממשלות בשבא אינו אלא בסמוך על משקל תשבחות דוד שהוא בשבא אלא שכבר יבוא סמוך במקום מוכרת. ואח\"ך הזכיר מכת בכורות שהיה בה נס גדול לישראל להיותה על ידי ית' בכבודו ובעצמו שאלו היתה על ידי מלאך לא היה מבחין בין ישראל למצרים ובין טיפה של בכור וגו' וכשבר הרגישו ז\"ל באומרו למכה מצרים שהיל\"ל למכה בכורי מצרים ופירשו מה שפירשו. וכפי הפשט נראה שלא תתייחס מכה זו לבכירות עצמם אלא למצרים שמיתת בכוריהם נגעה אל עצמם ואל בשרם עד שהוזקקו מכחה לשלח את ישראל. וזהו שאמר למכה מצרים שעיקר המכר היתה למצרים שעי\"כ ויוצא ישראל מתוכם. וז\"ש אחריו ביד חזקה וגו'. שהיא מכת בכורות כמו שדרשו בספרי ולכל היד החזקה זו מכת בכורות להיותה מכה חזקה מכל המכות הגורמת ההיצאה ועוד הזכיר הנס הגדול של קריעת ים סוף אשר שמעו אותו עמים ירגזון וכמאמר רחב כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי י\"ס וגו' והוא אומרו לגוזר ים סוף לגזרים. וממה שאמר לגזרים דרשו ז\"ל שנקרע לי\"ב קרעים. וכפי הפשט חלוק הים לשנים נקרא גזרים שכל חלק נקרא גזר להיותו נגזר ונפרד מחבירו. ואמר והעביר ישראל בתוכו. שכל העוברים בים ע\"י ספינה או ע\"י חבית של שייטין הם עוברים על גבו אבל כאן ע\"י שנגזר לכאן ולכאן ונעשה להם כחומה היו עוברים בתוכו כעובר ביבשה בתוך הים. ואמר ונער פרעה וחילו בים סוף. והיל\"ל ונער בו פרעה ואילו דעליה קאי אלא לפי שחזר הים לאיתנו הראשון ואח\"כ ניער אותם לז\"א וניער פרעה וחילו בים סוף דהיינו אחרי שחזר ים סוף כשהיה ונשתנה מיבשה לים. ועוד הזכיר נס אחר שכולל נסים הרבה בצאתם למדבר שלא היה איפ' לצאת משם כפי הטבע כדכתי' תעו במדבר בישימון דרך אם לא בכוחו ית' שהיה מוליכם בדרך לא ידעו כפקח התופס יד העור ומוליכו בדרך ישר כן הוא ית' היה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ואמרו ז\"ל שהענן היה משפיל את הגבוה ומגביה את השפל וממית נחשים וקרבים אשר שם. ולילה בעמוד אש להאיר להם וזהו למוליך עמו במדבר. ובכלל זה מה שספק צרכיהם בבאר ובמן ובשלו וכיוצא. ועוד הזכיר נס אחר גדול היינו מלחמת שני המלכים סיחון ועוג שהיו גדולים בקומה כמ\"ש ז\"ל שבשע' המבול לא הגיעו מים לקרסוליה' מפני גבהם. ועצומים בכח וכמאה\"כ ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלילים. וכוונתו פשוטה שלרוב גבהו וחיזקו א\"א להיות נצחונו כפי הטבע לולא שאנכי השמדתי פריו ממעל וז\"ש למכה מלכים גדולים. שהיו גדולים בקומה ויהרוג מלכים אדירים. שהיו אדירים בכח כדכתי' נאדרי בכח וביאר מי הם לסיחון וגו' ולעוג וגו' ונתן ארצם לנחלה. שלא נתנה להם לפי שעה בלבד אלא להיות נחלת עולמים כמתנת א\"י למי נתנה נחלה לישראל עבדו. בהיותם עבדיו ושומרי בריתו וזוכרי פקודיו וכתי' ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וכפ\"ז יהיה אומרו עבדו תנאי. ושבשפלנו קאי לתחילת המזמור הודו לה' לעושה כל הנסים הנז' לפי שבשפלנו. והיינו במצרים שהיו בשפל המצבים עבדים לעבדים זכר לנו ויוציאנו משם. או יהיה עבדו נתינת טעם שלכך נתנה נחלה לישראל להיותם נקראים עבדיו וטעם שנקראו עבדיו לפי שבשפלנו במצרים זכר לנו ויוציאנו וכמאמר הכתוב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם. ומה ששינה לשונו לכתוב לנו במקום אותנו לעורר אותנו לכוונה אחרת בפ' זה והיינו לומר שעם שהיינו שפלים במעלה לפני השם דמה אלו אף אלו עכ\"ז זכר לנו זכות אבות ויוציאנו דכתי' ויזכיר אלהים את בריתו וגו'. ואח\"כ ויפרקנו מצרינו. היינו נס של קריעת ים סוף שעיקר התשועה היתה באותה שעה שרדפו אחריהם שאלו לא נקרע הים היו מחזירים אותם ולא הועילה יציאתם כלום וכן כתיב ויושע ה' ביום הוא שעיקר התשועה ביום ההוא היתה. ועוד כתיב ויגער בים סוף ויחרב וגו' ויושיעם מיד שונא וגו' ויכסו מים צריהם. אך כפי מה שכתבנו שאומרו ויפרקנו הוא על קריעת ים סוף והיה כפול שכבר אמר לגוזר ים סוף לגזרם והעביר ישראל בתוכו. אמנם עם מאי דאי' בפסחים קי\"ז ע\"א א\"ר שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דכתיב נותן לחם לכל בשר וסמיך ליה לגוזר ים סוף לגזרים אינו סמוך לנותן לחם ורב המרחק ביניהם ופירשו מה שפירשו גם מהרש\"א ז\"ל בח\"א תמה ע\"ז והניחו בקושיא. וכפי מה שכתבנו א\"ש דנותן לחם הוא סמוך לויפרקני דהיינו ע\"י קריעת ים סוף ומזה יליף דקשין מזונותיו כקריעת ים סוף אלא משו' דויפרקנו אינו מפורש להדי' דקאי על קריעת ים סוף והיה צריך להפריך בלשונו לפרשו על קריעת ים סוף ולהבי' ראיה לזה לכך נקט במקומו לגוזר ובחר לו דרך קצרה וגילה לנו זה באומרו וסמיך ליה דעל ויפרקני הסמוך לו מדבר ומשים לקשיא ליה קושייתנו הנז' למה כפל ויפרקנו על קריעת ים סוף ובמה שפירש דקשין מזונותיו כקריעת י\"ס יתיישב זה דלכך כפל כאן להקישו לנותן לחם. ולומר דקשין מזונותיו כקריעת ים סוף. וטעם אומרו קשין עם שממנו ית' לא יפלא כל דבר. וטעם דמיון שני דברים אלו בהקדים מ\"ש כהרב פרשת דרכים דרשו כ\"א בשם מהר\"ש יפה ז\"ל דירידת הגשם אינה בדרך טבע אלא מעשה נסים והביא ראיה לזה ע\"ש והנה הוא ית' ברא עולמו להתנהג כפי הטבע ולא בדרך נס שקשה בעיניו ית' לשנות הטבע ומה גם כשאינם ראוים ליעשות להם נס שאז מדת הדין מקטרגת. ועכ\"ז הוא ית' עשה להם נס של קריעת י\"ס אע\"פ שלא היו ראויים כמשז\"ל מה אלו אף אלו וכתי' וימרו על ים בים סוף וזה דבר קשה לפניו וכן במה שנותן לחם דהיינו הגשם שעל ידו בא הלחם הוא ג\"כ בדרך נס ונותנו לכל בשר אפי' לשאינם ראויים וסיים הודו לאל השמים. לבאר שלא על הלחם עצמו הוא מדבר אלא על הגשם הגורם אותו שיורד מן השמים אלא דנקט לחם ע\"ש התכלית. או יאמר שעל לחם עצמו הוא אומר שהוא נותן לחם לכל בשר שאותו הלחם היוצא מן הארץ הוא כולל כל בשר ישראל ואוה\"ע. אבל אתם עם ישראל הידו לאל השמים שג\"כ נתן לכם לחם שמם והוא המן כדכתי' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים:
ת\"ו ש\"ל כ\"ע", + "אמ\"ה נכד ה\"ה בפסקת חכם מה הוא אומר רשע מה הוא אומר תם מה הוא אומר וכו'. יל\"ד מדוע האריך בלשונו מה הוא אומר דהיל\"ל בקצרה חכם אומר רשע אומר וכו'. אמנם בשביל שראה המגיד שנזכרה שאלת הבנים בתורה ד' פעמים ההוא אמר שהם כנגד ארבעה בנים מחולפים זמ\"ז משו\"ה חזר לייחס לכ\"א שאלה הראויה אלו לפי ערכו ואמר חכם מה הוא אומר ר\"ל מה היא השאלה הנאותה אליו מד' שאלות שנזכרו בתורה על כרחך שאלתו היא מה העדות וכו' שהוא באמת שאלת חכם. וכן הרשע ע\"כ שאלתו היא מה העבודה הזאת לכם הכתובה בתורה וכן בהם עד\"ז באופן שמלשון השאלה מובן מי הוא השואל כי על כן לא הוצרך הכתוב לפרש. נאם ע\"ה ישמ\"ח הי\"ו:" + ] + ], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Haggadah Kos Eliyahu. Djerba, 1938", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001369368" + ] + ], + "heTitle": "כוס אליהו על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "כוס אליהו על הגדה של פסח", + "enTitle": "Kos Eliyahu on Pesach Haggadah", + "key": "Kos Eliyahu on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..94755617c3a37574c1f75f1351968dbd90c50d5a --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json @@ -0,0 +1,487 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah", + "versionSource": "http://www.oceansidejewishcenter.org/", + "versionTitle": "Rabbi Mark Greenspan", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionNotes": "", + "versionTitleInHebrew": "הרב מארק גרינספאן", + "shortVersionTitle": "Rabbi Mark Greenspan, 2007-2017", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "מערכת היידענהיים על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "Kadesh: means to prepare or to get ready, as in the verse; \"Go to the people and instruct them to sanctify (v'kidashtem) themselves today and tomorrow.\" (Ex. 19:10) We are saying, 'let them ready themselves to perform the commandments that are be assigned to this night. Kadesh is used to express preparation because this night is on a level of exalted sanctity.
One should be careful not to think frivolous thoughts when performing the commandments on this night, and to perform them with the joy of the festival. God forbid that one should speak foolish words, and even worse, to speak biting, satiric or false words, God forbid. Rather you should sanctify yourself to speak only holy words so that your words will be pleasant before the Holy One.
Let the nation who is holy, Israel, as it says. \"For you are a holy people,\" and let them speak before the Holy One, as it says, \"For I, the Lord, am holy,\" on this holy night - the night of Passover is called a holy convocation, as it says: \"The first day shall be a holy convocation to you,\" (Lev. 23:7). The songs on this night shall be filled with holiness, as it is written: \"For you there shall be singing as on a night when a festival is hallowed…\" (Is. 30:29) You shall tell the story of the Exodus with holy words taken from our sacred Torah.
", + "Kiddush is the first of the four cups of wine. The reason for the four cups of wine:
1.\tThe four cups are for the four decrees, which Pharaoh made against the people of Israel.
2.\tThe four promises of redemption in Exodus chapter 6:6-8.
3.\tThere is a passage in Midrash Rabbah 26:1 that relates the four cups to the following verse: \"I had no repose, no quiet, no rest and trouble came.\" (Job 3:26) \"I had no repose,\" refers to Pharaoh's first decree, about which it says, \"They embittered their lives.\" (Ex. 1:14) In response to Pharaoh's first decree, God appointed a redeemer - Miriam. She was named thus because of the bitterness which the Egyptians caused. \"I had no quiet,\" refers to Pharaoh's second decree, \"If it is a baby boy you shall kill him.\" (Ex. 1:16) God appointed a second redeemer - Aaron. He was thus named because he saved the women in pregnancy (herayon - similar to his name, Aharon). \"I did not rest,\" is a reference to the third decree of Pharaoh: \"Every baby boy who is born shall be cast into the river.\" (Ex. 1:22). God appointed third redeemer - Moses, who was thus named, \"From the water I drew him out.\" (Ex. 2:10). \"And trouble came,\" this refers to Amalek of whom it is say, And Amalek came…And Joshua overwhelmed the people of Amalek with the sword.\" (Ex. 17:8, 13)
Let me explain: The first two explanations are common reasons given for the four cups of wine: Pharaoh's four decrees and the four promises of redemption: \"I will free you, I will deliver you, I will redeem you, and I will take you out.\" The third explanation is unique. The Midrash, based on Job 3, relates the four decrees against Israel to the four parts of the verse from Job. However, for each evil decree there was a redeemer. The four cups, then, were for the four redeemers who took Israel out of the land of Egypt and brought them to the promised land. The Midrash does not make a connection between the cups of wine and the four redeemers but Rabbi Bondi makes the connection by quoting this passage from Midrash Rabbah. " + ], + [ + "The head of the household should lean (heseibah) when drinking the cup of wine for Kiddush. The reason for leaning is that this is the manner of freedom; it is also the manner of royalty to lean. Leaning also reminds us of the Exodus as we learn in Bemidbar Rabbah 1:2, \"The Holy One said to Israel, You said to Moses: 'Why have you taken us from Egypt? Have I been a wilderness to Israel?' (Jer. 2:31) Ordinarily when a person leaves a palace, is he likely to find relaxation as he found peace, or food or drink in the palace. Yet you were slave to the Egyptians and I took you out of there and gave you a place to rest on a sigmata, that is on a luxurious couch, as is written: \"God led the people round about (vayaseiv) by way of the wilderness.\" (Ex. 13:18) What is vayaseiv? It means 'to cause to lie down' in the way of royalty who recline on their couches. So too, we recline on the night of Passover on luxurious couches as a reminder of the Exodus.
We do not recite the Kiddush in synagogue on the eve of Passover as we do on the eve of the Sabbath and all other holidays. We do it on these other occasions in order to allow the needy to fulfill their obligation of hearing Kiddush. This is not an issue on the eve of Passover when the community is obligated to provide enough wine for the poor for the four cups of wine. Kiddush is one of the four cups of wine - so Kiddush in synagogue is not necessary.
Rabbi Shlomo writes: One should not be surprised that we do not recite the blessing \"Who performed miracles\" on Passover eve as we do in commemoration of the miracles of Chanukah and Purim. Later in the recitation we say, 'Therefore it is our duty to thank…for the one who did all these miracles for our fathers and for us.\"
Let Me Explain:
It is customary to lean to the left when drinking the four cups of wine, eating matzah and eating the greens during the seder. The commentary connects the word for leaning, heseibah with the word vayaseiv in Exodus 13:18. God led the people round about - vayaseiv - when He took them out of Egypt. Both words appear to come from the same Hebrew root. Further, the Midrash connects these words with a verse from Jeremiah in which God chastises the people \"O Generation behold the word of the Lord! Have I been a desert to Israel or like a land of deep gloom? Then why do My people say: We have broken loose and we will not come to You anymore.\" (Jeremiah 2:31) This verse alludes to the story of the Exodus in which the people of Israel constantly complain to Moses about conditions in the wilderness. Jeremiah is talking about the people of his generation who are also rebellious. The Midrash brings the verse back to the original allusion. God took the people of Israel to the wilderness but rather than taking the people to a place of deprivation he seated them on a luxurious couch and provided them with all their needs. Note that it is always helpful to go back and find the verse in its original context to understand how the author is now using the verse. A sigmata is a Greek word for a semicircular shaped couch used for leaning during a meal. Leaning was a common practice at Greco-roman banquets - this was the basis for our seder custom. Its name comes from the Greek letter Sigma! It is not uncommon to find Greek words in the Talmud and in rabbinic literature.
The only reason for reciting Kiddush in synagogue is to allow those who were using the synagogue as a place to sleep to hear the blessing. On Passover eve, everyone should have a place to participate in the seder or sufficient wine to fulfill their obligation.
When we read the Megillah and light the candles we recite a special blessing commemorating the miracles that took place on this occasion: \"Praised are you…who performed miracles for our ancestors in those days and at this time.\" Like many other commentators, Rabbi Bondi wonders why we don’t say this blessing on Passover. He suggests that the reason was that we recite a passage similar to the blessing at just before the second cup of wine. Look in your Haggadah and see if you can find it!" + ] + ], + "Urchatz": [ + [ + "Urchatz: 1. After preparing yourself to speak before the Holy One, you must wash before entering the banquet hall. This may be compared to the person who comes to a mortal king to bring him a report. First he dresses himself in nice clothing and washes his face and hands so that there is nothing unseemly about his appearance. If this is what one does for a mortal king, how much more so for the Sovereign of all sovereigns, the Holy One who fills the universe with glory, when one comes to speak before Him and to recount the wonders and miracles and kindness He has performed for us, to give praise and thanksgiving . How much more so should one wash and dress oneself in nice clothes for such an occasion!
2. There is another reason for the washing of the hands. This is an allusion to freedom on this night. On this night we act like a fussy and picky ruler who doesn’t eat anything without first washing up. It is for this reason that the washing is conducted by others for us so that we appear like a ruler who is being attended to by his servant.
One should not be surprised that the person who is attending to others appears more like a servant than a sovereign. He too should also appear like royalty (with someone attending to him) for all Israel is obligated to participate in this seder and appear like royalty. ", + "This is not a problem since both the person who attends to others and the person who is attended to by others illustrate the greatness of the Holy One and the lowliness of human beings.
We acknowledge a human being's importance by the way that others serve him. This is not the case with the Holy One who shows His glory by the way he serves His children. We learn this from a passage \"Who is like you among the mighty,\" which is understood to mean there are none that act like You do. (Shemot Rabbah 20,25) \"What is the difference between mortal beings and the Holy One? How does a mortal king exhibit his glory? His servant attends to him and serves him. This is not the case with the Holy One who attends to and serves his children. A mortal king is bathed by his servants while the Holy One bathes (and purified) Israel, as is written: \"I bathed you in water.\" (Ez.16:9) God also anoints his children, as is written, \"I anointed you with oil.\" (Ez. 16:9) God dressed them, as it is written: \"And I clothed you with embroidered garments.\" (Ez. 16:9) A road is prepared for a mortal king while the Holy One made a path through the sea for His children. The servant carries the mortal king while the Holy one carries his children, \"on the wings of eagles.\" Servants put shoes on the feet of the mortal king while with the Holy One, it is just the opposite: \"I gave you sandals of dolphin leather.\" (Ez. 16:9) When a mortal king sleeps, his servants stand guard over him. Just the opposite with the Holy One, as it is written, \"The guardian of Israel neither slumbers or sleeps.\" (Ps. 121)
3. There is yet another reason for the first washing. According to Rabbi Elazar, food that is dipped in liquids (such as salt water or vinegar) necessitates the washing of hands. The sages decreed secondary impurity of hands and impurity of the liquid to be primary. The Turei Zahav asks (Siman 473; An important commentary on the Shulchan Aruch by David ha-Levi Segal c. 1586 – 1667) why are we more scrupulous on this night than the rest of the year so that we make a point of purifying ourselves on this night? Just as we are more scrupulous on this night, it is fitting to be no less scrupulous on the Ten Days of Repentance, Sabbaths and Holy Days, in our judgment.
This concern is reflected in the other steps of the seder, Kadesh U'rechatz, etc… They are connected to one another. After one has prepared himself to enter into the sanctity of the day (Kadesh), he must now wash (urechatz) as in the expression, \"Wash yourself clean.\" (Is. 1:16) Thus, we are not like a person who immerses himself in a mikvah while holding an impure reptile in his hand. It is not enough to sanctify himself - he must purify himself also when taking the karpas.
Let Me Explain
1.\tLike Kadesh, the purpose of the opening 'steps' of the seder is to spiritually prepare ourselves for this evening. We must strive to reach a level of spiritual purity because we are now in the presence of the Holy One.
2.\tBeing a king is not about being served by others. It is also about serving others. Rabbi Bondi suggests that God's greatness is reflected in all the ways that God cares for us rather than in the ways we worship God.
3.\tFinally, Bondi offers a more halachic reason for the washing of hands before the karpas. But it too relates to the notion of striving to reach a higher level of purity on Passover night. His first explanation is more behavioral, the second theological, and the third draws on the legal sources to explain the status of 'washing.' See BT Pesahim 115a. In temple times, impurity was serious business. Food had to be consumed in a state of purity – this was required not of the kohanim but regular Jews as well. According to the sages, liquid is more susceptible to and is a more potent “carrier” of ritual impurity. Some rabbis see this as a pious flourish required only of the leader of the Seder while others consider this extra precaution to be a serious matter on Seder night even if we do not observe it the rest of the year. " + ] + ], + "Karpas": [ + [ + "Karpas: One dips green vegetables in salt water to symbolize that like karpas, we must undergo an entire immersion of one's body for the purpose of a complete purification. One should not be like the person who immerses himself with an impure reptile in his hand, God forbid! This is an allusion to the fact that the Israelites were idolaters while they were in Egypt. When God took them out of Egypt in order sanctify them by giving them the Torah, it was necessary first to remove the impurity that was upon them and to have them perform complete repentance. One immerses the greens to symbolize the Baal Teshuvah (repentant) who is as humble as the plants in the field which are trampled underfoot.
The greens are called karpas, which comes from the word for trampled over; or it is related to the word refes, spelled with a shin instead of a samech, which is the word for mud or earth. (See Rashi in Proverbs, 6) Karpas is a reminder that the Israelites were humiliated by the Egyptians; they were like \"mud and dirt.\"
The combination of the words rehatz and karpas also hint at the process of purification: first cleansing oneself, then immersion and finally 'sprinkling,' as we find in the law of the red heifer: the sprinkling of the ashes of the red heifer mixed in water was done with a bunch of hyssop. (See Nu.19:18) Here we dip a bunch of greens as an allusion to this ritual of purification. Similarly, the people were commanded in Egypt to dip some greens in the blood of the Passover lamb and to place the blood on the lintel and the doorposts of their homes, as it says, You shall take a bunch of hyssops..\" (Ex. 12:22)
Another reason for dipping: Having preparing himself to go before the King, he now shows his allegiance and his willingness to obey the King's command. By dipping the greens in salt water or vinegar, he still remembers the time when he was humbled while in Egypt and that God took us out of subjugation so that we could reach this exalted level. The dipping of karpas alludes to two opposing ideas, subjugation and freedom. First it symbolizes subjugation when our lives were like the vinegar or the salt water, and in the end it symbolizes the merit of dipping the hyssop when we fulfilled the commandment of placing the blood on the doorposts of our homes, so that Israel was saved from the death of the first born and afterwards they went forth to freedom.", + "Karpas is a code word for subjugation, which we learn by reading the word backwards; ס' פרך – the letter samech followed by the word parech (oppression). This means that sixty (number value of samech) ten-thousands were forced to do oppressive labor. (Ex. 13) Another way that I interpret this word is as an abbreviation, both forward and backwards.
פנים– כרבוא פעמים ס' ,אחור– סופם פרך
First they were a people of sixty thousand; afterwards they were oppressed.
פנים. כלו רעמסס פתום ס ' רבוא -- אחור ס' רבוא פתום רעמסס כלו
Another interpretation: read forward: sixty thousand finished the city of Ramses and Pitom and read backwards: sixty thousand finished Pitom and Ramses.
בתחילה ס' רבוא פה רך אבל סוף פרך
Yet another allusion in the word karpas: In the beginning there were sixty thousand who were enticed by soft words. In the end sixty thousand were oppressed. (the words for soft word Peh rach and the word for oppression - parech - are the same Hebrew letters).
Let Me Explain:
Rabbi Bondi finds several different ways of interpreting the dipping of the Karpas in salt water or vinegar.
1.\tThe dipping symbolizes the process of teshuvah. It had to be a complete and unadulterated immersion. Rabbi Bondi uses the expression, immersing oneself with a reptile in his hand. Obviously if one does this, one is not purified by the immersion since the reptile is impure - is a useless act. Following on Kadesh and Rehatz, all three of these terms are types of purification. One must conduct ones immersion with humility just as the greens that one immerses are humble plants of the field.
2.\tPicking up on the theme of humility, the author suggests that the karpas is actually ki-refesh, 'like mud,' an allusion to how the Egyptians treated the Israelites. We are not only humble in the presence of God like the greens but we were humiliated by the Egyptians when we were slaves in Egypt.
3.\tThe karpas is connected with the tenth plague - the death of the first born and the Passover offering. It is also an allusion to the hyssop plants which were immersed in the blood of the paschal lamb and they brushed against the doorposts of the house on the night of the tenth plague.
4.\tBy performing this act at the beginning of the Seder, we are showing God that we have not forgotten how he redeemed us from Egypt and we are also showing that we faithfully followed His instructions by killing the lamb and dipping the hyssop in its blood which was then placed on the doorposts of the house.
5.\tFinally, Rabbi Bondi plays with the letters of the word karpas, suggesting that it contains the entire story of the Exodus from subjugation to freedom. He reads the letters both backwards and forwards (and from the inside out) finding hidden messages in these words. Unfortunately, there is no way to capture the cleverness of these different abbreviations.", + "The Tenth Plague is Central
The redemption from Egypt was fulfilled through the plague of the first born; this was also the first warning that God gave to the Egyptians. (See Ex. 4:22-24, \"Thus says the Lord: 'Israel is my first born. I have said to you, Let My son go that they may worship Me; Yet you refuse to let them go. Now I will kill your first born.'\") The reason for this is that the purpose of the redemption from Egypt was to make known and publicize the power and unity of God in the world. (This could only be accomplished by striking down the first born.) Egypt was mired in idolatry, the oldest Egyptians claiming they were gods. As a result, Egyptians who were younger could never boast to those who were older than them they were gods. Their elders had witnessed with their own eyes that they were born of a mortal women from a putrid drop of semen. The elders, on the other hand, could deceive those who were younger as well as their own children with false oaths and lies claiming that they were gods and that they had created themselves, just as Pharaoh said about himself. Therefore, when God struck down the first born, even the firstborn of every household, they had to admit that there is no God but the God of Israel, blessed be God's name. This is stated in the Talmud: When the holy one took vengeance on the whole nation and punished its gods. (See Rashi, Ex. 11:5)" + ] + ], + "Yachatz": [ + [ + "Yachatz – The Broken Matzah:
Limits, Memory, Promises, and Change.
Yachatz, the breaking of the middle matzah, has several different meanings:", + "1.\tIt is a reminder that the tenth plague happened in middle of the night. Thus we break the middle matzah into two unequal pieces because Moses said; \"Thus said the Lord: 'About midnight I will go forth among the Egyptians…'\" (Ex. 11:4) Moses said k'chatzot, \"about midnight,\" and not exactly at midnight, since only God is capable of knowing the exact moment of an event. The broken matzah is a reminder of human limitations and the greatness of God.", + "2.\tThe broken matzah is a reminder that God split the sea. Similarly, the sea was not split equally into two parts so we break the matzah into two unequal parts.", + "3.\tGod divided the years that were mentioned in the Covenant of the Pieces into unequal parts. The people were not subjugated by the Egyptians for 400 years (as promised in Gen. 15:13) but were enslaved only 210 years; so too the matzah is divided into larger and smaller pieces . The larger piece is hidden under the pillow (for the Afikomen) as a symbol of the majority of the years that the Israelites were enslaved, and the smaller piece is placed back on the plate as a symbol of Israel's freedom. It is on this piece of matzah that we say \"This is the bread of affliction…\" It is for this reason that one who failed to make the Passover offering in the Temple or one who ate leavened food on Passover was punished with karet, extirpation. This is a fitting punishment, measure for measure: since God cut short the number of years that Israel was to be enslaved, a Jew is punished by having his years cut short when he fails to observe Passover. God cut short Israel's subjugation so that they would not fall down to the fiftieth level of impurity and thus become unredeemable. God in His great mercy made certain that the number of years Israel spent in Egypt was shortened so that they could still be redeemed.", + "4.\tHaving sanctified himself and immersed himself in the way of a ba'al teshuvah, he now celebrates the festival. This is called Yachatz , from the word mechetzeh or chatzi, half. The celebration on festivals is partially devoted to God and partially devoted to the persons physical comforts. The larger portion of the commandment to rejoice on the festivals is for God. This is represented by the Afikomen, the larger piece of the matzah. This portion is hidden behind a pillow just the reward of the portion for the world to come is hidden from sight. Even though this reward is huge, it is beyond our comprehension, as is written: \"In the covert of your presence you hide them from the plots of men. You hold them safe under your shelter from the strife of tongues\" (Psalms 31:20).
Let Me Explain:
Why do we break the middle matzah and hide the larger portion of it for the Afikomen to be consumed at the end of the Seder meal? Rabbi Bondi explores the significance not only in breaking the matzah into two pieces but purposely breaking it into two unequal size pieces. He offers four reasons, which I would suggest fall into four different categories: theological, historical, prophetic, and existential. These four categories closely parallel Pardes, the literal, homoletical, allegorical and mystical.
1. The first explanation is the theological. Moses does not say that the tenth plague will come at midnight but \"around midnight.\" The rabbis puzzled over this expression and explained that lest the Egyptians timing was off they might accuse Moses of having been wrong in his timing. Therefore Moses fudged the time a bit so that he could not be accused of being off in his timing. Only God can know the exact middle point of the night. One should note that midnight does not mean 12 AM but the middle point between sundown and sunrise. This is a halachic category which the rabbis regularly use to define times during the night.
2. The second explanation (and the third to an extent) is historical. The broken matzah is a reminder of the splitting of the red sea, and the amount of time that Israel was enslaved in Egypt.
3. Prophetic/historical - the Covenant of the Pieces refers to the mysterious vision that Abraham has in which God predicts that Israel will be strangers in a land not their own for four hundred years. (Genesis 15) The problem with this prophecy is that Israel was only enslaved 210 years - so what happened to the other 190 years. According to the sages, the Israelites were liberated earlier because they could not have endured 400 years of slavery. There are fifty levels of impurity - if Israel had descended all fifty levels they would have been incapable of being redeemed. God, therefore, redeemed them when they reached the 49th level of impurity before they were completely lost - this was after 210 years.
5. The existential interpretation continues an earlier line of interpretation. The fifteen steps in the Seder are not a reference to the ritual acts that are part of the Seder but also refer to the ways in which we sanctify our lives and undergo a process of spiritual transformation, beginning with kadesh - preparation, urechatz - cleansing, and karpas - immersion. We are now spiritually ready to celebrate and rejoice in the presence of God, yachatz - both for ourselves and for the sake of God." + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [ + "Maggid: We devote the first part of the Seder to God through the study of Torah. Maggid refers to the study of Torah.", + "Maggid also means confession. The Baal Teshuvah must make a verbal confession. From Kadesh to Nirtzah (the order of the Seder) there are sixteen words which together allude to Yohakh, the sword of the Holy One. God smote Egypt with it until the Egyptians allowed the Israelites to go free. It is for this reason that we toss sixteen drops of wine from our cup when we recite the ten plagues, the plague acrostic (D'zakh Adash Ba'achav), and the three expressions דם ואש ותמרות עשן.", + "Maggid also refers to each symbol and its opposite. The sages decreed that the opening passage should be in Aramaic, the language of Babylonia, so that we begin with disgrace. Abarbanel wrote that the Egyptians fed Israel this unappetizing bread which is hard to swallow and digest. We begin by referring to a piece of matzah - since it is the way of the needy to only keep out a piece of bread. It is a reminder of servitude and disgrace. But one ends by saying, \"Next year may we be free.\"
Let Me Explain:
Rabbi Bondi offers two ways of reading Maggid. The first is Torah study and the second, confession. For the sages studying Torah was a kind of prayer - it is a devotional act through which we praise God by seeking to understand God's revelation. The intellect and the heart are directly connected to one another. The second interpretation of Maggid is \"confession.\" This is part of the spiritual process of repentance which begins preparatory (Kaddesh), continues with purification (Rechatz and Karpas) and then rejoicing in the presence of God (Yahatz). We are now prepared to offer confession (Maggid), part of the process of return to God. Maggid as confession is not as strange as it might seem, at first. In Deuteronomy 26, which is the basis of the Maggid, the passage is introduced: \"I acknowledge (higaditi) this day before the Lord your God that I have entered the land that the Lord swore to our fathers to assign to us.\" (Deut 26:3) Higaditi comes from the same root as Haggadah. It is a kind of confession or affirmation of faith. By reciting the Haggadah we are confirming our connection to God and our historic roots as a nation.
The \"order of the Seder\" also alludes to a deeper mystical meaning. The sixteen words that make up the poem \"Kaddesh U'Rechatz…\" are associated with the sixteen times that we place our finger and remove wine from our cup later on and the mysterious name of God, Yohakh (see the foot note below). There are other references to God's sword later in the Seder.
Finally, Maggid begins with a theme that appears throughout the Seder: each object or symbol at the Seder represents an idea and its opposite: slavery and freedom, bitterness and hope, etc. In the opening words of the Seder we begin by holding up the matzah and referring to it as a poor person's bread or slave's food but we end by saying, \"Next year we will be free.\" We are supposed to see both darkness and hope in all things on this night. " + ], + [], + [ + "Like this Bread of Poverty: Celebrating Passover with Elegance
Translator's Introduction:
Rabbi Bondi begins by discussing the elegance with which we should celebrate Passover: our best dishes and utensils, our finest clothes. This stands in stark contrast to the words with which we begin the Haggadah: This is the bread of poverty. The fine utensils remind us of how Israel plundered the Egyptians before leaving Egypt. If we follow it back even farther, it is also a painful reminder of how the Egyptians enslaved and robbed the Israelites in the first place. The story of Israel’s subjugation as recorded in this commentary sets the stage for the story of Israel’s redemption. It is also a not so veiled commentary about assimilation in nineteenth century Germany.
Here is the reason we use fine utensils and clothing at the Seder, each according to his ability. The first reason: To show that we left Egypt like royalty on this night on the journey to freedom. Just as royalty uses the finest utensils as befits a king (Esther 1:7), so we do the same as a commemoration of the Exodus.", + "The second reason: This is how we give thanks and praise to our Father in Heaven. Our ancestors had utensils of silver and gold as well as fine clothing that they took from the Egyptians before leaving Egypt. So, too, we use fine utensils as we celebrate the Passover. This is our way of showing that God has not abandoned us and has had compassion upon us even in this time of exile. It is also a reminder of the promise (which God made to Abraham) in Scripture: \"Afterwards they will go forth (from Egypt) with great wealth.\" (Gen 15:14).
One shouldn't become haughty and think, as a result of this blessing, that, \"My own power and the strength of my hand have won this wealth for me.\" (Deut. 8:17) Just the opposite! The more God blesses a person with wealth and possessions, the more he should tremble, realizing that one received these gifts as a result of God's graciousness and not because of one's good deeds. Rather, he has received them because \"the grace that I have granted and the compassion that I have shown you\" (Ex. 33:19). With this in mind, each person should make an effort to act properly and to cleave to God's ways. We are reminded that God showed compassion to us during the Exodus from Egypt; he lifted us up from the dust and enriched us according to the promise He made to our father, Abraham, and fulfilled the promise, \"Afterwards they went forth with great wealth,\" (Gen 15:14)
One shouldn’t be surprised, (saying): \"Doesn’t God hate robbery? How could he command the people to plunder Egypt? Even stealing from a non-Jew is prohibited!
(The plunder taken from Egypt were reparations.) The wealth that the Israelites took was not even enough to repay the Israelites for the labor performed by 600,000 Israelite men who were subjugated for 210 years. Even if the amount had been doubled it would not be enough! This is all the more the case when one considers the loss of life. The Torah says Israel went forth from Egypt chamushim. (Exodus 13:18) Some say chamushim means that only one in fifty of the Israelites went forth from Egypt and others say that it means that only one in five hundred. (The others died serving the Egyptians.) Others claim that all the silver and gold that they took from the Egyptians actually was originally theirs; the Egyptians had stolen it from them, as we shall see based on the Babylonian and Jerusalem Talmud, and Exodus Rabbah.
I will now present the story of Israel's enslavement. In Exodus Ch. 1 we learn: \"Joseph died and all his brothers and all that generation. But the Israelites were fertile and prolific; they multiplied and increased very, very, greatly, so that the land was filled with them. (Ex. 1:6-7) The Midrash says that six came forth from each womb; others say, sixty. The Israelites became wealthy and influential members of Egyptian society as a result of the inheritance they received from Joseph. Joseph amassed vineyards and fields as well as silver and gold during his tenure as a leader. Even though he filled Pharaoh's treasury, he also acquired great wealth. He also made the Egyptians move from city to city so that they would not forget that the land did not belong to them. By doing this, the Egyptians could not call the Israelites exiles since everyone was exiled from their homes. Thus, Joseph removed the disgrace from the Israelites who had been outsiders and exiles.
During this time the Egyptians and the Israelites had equal rights. The Israelites, however, were wealthier than their neighbors. They became haughty and soon forgot that they were the children of Abraham, Isaac, and Jacob. They began to follow the practices of the Egyptians and to observe their statutes so that Israel would be seen as completely the same as everyone else. They even abandoned the covenant of circumcision!
What did the Holy One do? God turned the hearts of the Egyptians against the Israelites. From lovers of Israel, the Egyptians became haters of Israel. Israel was a thorn in their side. As a result, the Egyptians wanted to make decrees against the Israelites.
Scripture says, \"A new king arose.\" Wasn’t this the same Pharaoh as before? When the Egyptians told Pharaoh to harm to the Israelites, he said to them: \"You are fools! Were it not for Joseph, none of you would be alive today. We are eating his food!”
When Pharaoh refused to heed them, they removed him from his royal position for three months until he said: \"All that you want I will do.\" Only then did they return him to the throne. That is why the Torah says, \"A new king arose.\" From then on Pharaoh became a different man, doing whatever pleased his people. He showed even greater hatred against Israel than the other Egyptians, as it is written: He said to his people…\" He began by offering advice: \"Let us deal wisely…\" We must subjugate them step by step until they are completely beneath our control.”
Another interpretation of \"And he said: Let us deal wisely …\" “Let us figure out where their strength comes from so we can subjugate them and eviscerate their might completely. In that way they will never be able to rise up against us and join our enemies. Also we must weaken them so that they stop having children; they will shrink in numbers and not increase.”
When they realized how much the Israelites wanted to be just like the Egyptians, Pharaoh took counsel with his people. They saw that whatever the Egyptians did, the Israelites copied with all their might. Therefore, the Egyptians decided to build fortified cities. They announced that all the important people in Egypt should help in this building project. They organized the people into platoons of soldiers. Even Pharaoh hung a brick around his neck and volunteered to help out in the building project. When the Israelites saw this, they came forward and joyfully joined in. They worked with all their might in order to be just like their neighbors and to show that they were they were one with them. The Egyptians praised them for their efforts on the first day. In this way the Egyptians saw how much the Israelites were able to accomplish.
After that the Egyptians separated themselves from the Israelites one by one and decreed that the Israelites had to do the same amount of work every day. They did allow the quota of bricks to be diminished. It was truly ruthless labor (parekh)…On the first day the Egyptians convinced them to do the work with ‘a soft tongue’ (peh rakh), but in the end it turned out to be a pretext for ruthless labor (parekh).
The Egyptians then passed decrees against the Israelites, each more difficult than the one before. They decreed that since the Israel were now their slaves, anything the Israelites owned now belonged to their Egyptian masters. They took all their silver and gold and possessions so that the Israelites became impoverished. Now they had nothing to eat except what the Egyptians gave them each day. The people of Israel had to work each day for a piece of bread. They had to work hard just to stay alive. It is in remembrance of this that the sages decreed that we should begin the Seder by saying, \"This is like the bread of poverty which our ancestors ate in the land of Egypt.\" Let Me Explain:
Rabbi Bondi, drawing classic rabbinic Midrash, turns the story enslavement of the Israelites in Egypt into a diatribe against assimilation. Remember that Rabbi Bondi is writing this commentary at the end of the nineteenth century in Germany at a time of wide spread assimilation. He has watched with alarm as the Reform Judaism has more and more influence over his community. The Israelites ( as well as his co-religionists) desperately want to be accepted by their neighbors. They are willing to follow their customs and laws of their neighbors to show their unity with the Egyptians/Germans. They are even willing to give up the practice of Brit Milah, circumcision in the interest of being like their neighbors. For this, God punishes the people of Israel. The Holy One turns the neighbor’s collegiality into animosity. No doubt, Rabbi Bondi was aware that the harder his coreligionists tried to assimilate into European society, the more their neighbors held them in low regard. In the story of the Exodus, what happens as a result of this? The Egyptians use this ‘weakness’ as a means of persecuting the Israelites.", + "Lechem Oni: The Bread of Miserliness

Why does the Haggadah say, \"(This is the bread of poverty which our ancestors ate) in the land of Egypt\" instead of \"(This is the bread of poverty which our ancestors ate) when they left Egypt?\" I learned the following explanation from my grandfather, Rabbi Abraham Naphtali Hertz Sheier. The Zohar explains that the verse, \"Do not eat of a stingy man's bread,\" (Proverbs 23:6) applies to Joseph's brothers. The Egyptians were resentful of them because they were invited to eat at Joseph's table during the years of famine. (They were resentful of Joseph and his brothers for not sharing the great wealth of Egypt.) And so, the Egyptians punished them during the exile by feeding them Lechem ra ayin, \"a stingy man's bread.\" Another term for this is lechem oni. We hint at this explanation when we say, \"This is like the lechem oni, the miserly bread, which our ancestors at in the land of Egypt.\" That is, when the tribes were in Egypt at Joseph's table. (The miserliness of Joseph's brothers) caused the Egyptians to feed us lechem oni. Today we eat lechem oni as a reminder of what happened in Egypt. We must repair our ancestors' sin, and show that we do not act in a miserly fashion. By behaving with hospitality and generosity, we show that we are no longer miserly.
A miserly person invites the needy person to his table but extends the invitation only once. He knows that the needy tend to turn down such an invitation. The miser says nothing more because he is afraid that if he asks again, the poor person might accept the invitation. He is happy when he hears that the needy person has turned down his invitation - his actions are really deceptive and miserly.
This is not the Jewish way. Jews are a compassionate people, children of compassionate people. They coax the needy person to join them at the dinner table. When the needy person turns down the invitation, they asks again and again until he agrees to join the meal. That is why, the language of this passage is doubled: \"All who are hungry come and eat; all who are needy come celebrate the Passover.\" Similarly, we need to coax the needy person with a generous heart and joyfully.
\"Now we are here,\" in exile but (but by showing generosity and hospitality) \"next year we will be in Jerusalem in the Land of Israel.\" It is through the merit of Tzedakah joyfully and purely performed that we will be redeemed, as it is written, \"Zion shall be redeemed through justice and her repentant ones through tzedakah.\" (Is. 1:27) The words of his mouth are truly fine. It is for this reason that the sages decreed that this passage should be in Aramaic, and that it should begin with disgrace, \"In Egypt they ate the bread of miserliness,\" and that it should end with praise, \"Next year may we be free.\"
Let Me Explain:
Lechem Oni first appears in Deuteronomy 16:3. In the NJPS translation, it is translated as \"the bread of distress.\" It is translated in a variety of other ways: the bread of affliction, poor bread and the bread of persecution. Rabbi Bondi understands this expression in a different way: \"miserly bread.\" He connects it to the story of Joseph. Having brought his family down to Egypt during the years of famine, Joseph allowed Jacob and his family to eat at his table. While other people were impoverished by Joseph's economic policies, the children of Israel lived in comfort. It is no wonder that the Egyptians resented Jacob and his family. When Joseph and his brothers died, the Egyptians took vengeance on them and impoverished them, feeding them \"miserly bread\" as payback for the years of poverty the people of Egypt endured during the famine.
This was the sin to which Rabbi Bondi refers. It is now our obligation to 'repair' the sin committed in Egypt by being especially generous and hospitable in our dealings with others. Rabbi Bondi distinguishes Jewish hospitality from that of their neighbors (we might take exception with this judgment of Jews and gentiles). The Jewish way is not simply to invite someone and leave it at that. One should coax them until they agree to come; one must do so with a joyful heart.
Thus when we say, \"This is the lechem oni which our ancestors ate in the land of Egypt, we are reminded both of Israel's sin in not being generous in their dealings with Egypt and the way in which the Egyptians punished them for their miserliness. It is a reminder to redeem the world through justice and tzedakah by sharing with others. ", + "K'ha Lachma Anya:
Hospitality as a Jewish Value
I will now offer an interpretation for the rest of the passage, \"Like this bread of affliction,\" based on Isaac Abarbanel's commentary. The unleavened bread which the Egyptians fed to Israel was inferior, similar to the type of bread that is served to soldiers going off to battle. [1] It was hard to digest and one could not eat a large amount of it like other types of food. It is similar to matzah, lechem oni; our ancestors ate something like it that was made without salt or honey.
We begin, 'Our ancestors ate something similar to \"lechem oni,\" [2] made without salt or honey, and is impossible to enjoy unless one is extremely hungry.' For a hungry person, even the bitter tastes sweet. Thus, our ancestors were enslaved in Egypt from morning to night. They were starving when they returned from their labors. The piece of matzah/bread given to them by the Egyptians was like the finest dainties and was sweet in their mouths so that they ate it ravenously in order to stay alive. It is for this reason that we do not eat matzah on the eve of Passover and we don’t eat anything from the time of Minchah onward, \"so that we will eat the matzah with an appetite.\" It is in remembrance of this that we say \"All who are hungry come and eat…\" In other words, \"All who have not had anything to eat today, come and eat at this time.\" The matzah is a reminder of slavery as well as the Passover sacrifice. As a symbol of the Passover sacrifice, it also symbolizes freedom. The Passover sacrifice is the food of royalty who always ate their meat roasted. We also say, \"All who needy come and observe the Passover come. One who observes the commandments of matzah and maror which symbolizes slavery, will gain the merit of fulfilling the commandant of the Passover sacrifice which symbolizes freedom.
\"Now we are here:\" This expression is a continuation of the previous phrase, \"All who are needy come and observe the Passover.\" \"Now we are here\" reminds us that we can't observe the Passover right now in exile - we hope to do so next year in the land of Israel. If we were in the land of Israel observing the sacrificial Passover, we would not be able to make the statement \"All who are needy come observe the Passover.\" When the Passover sacrifice is being offered, it can only be eaten by those who were previously assigned to it. (You cannot take in other people to partake of the sacrifice once it has been offered).
Finally, how can one make the statement, \"Next year in the land of Israel?\" Perhaps we won't be in the land of Israel next year! To this, we answer, \"Now we are slaves…next year may we be free. \" This is a way of saying that our status depends on us. The Talmud states: \"When the people of Israel obey the will of the Holy they are called 'children' but when they fail to obey the will of the Holy one they are called 'slaves.'\" When we fail to obey God we are subjugated in the exile; therefore, we are called slaves. But when we obey God's will, we are immediately redeemed and called children.
This is hinted at in this passage: 'Now we are slaves' - because of our many sins. But next year we will be free because we will obey God's will and we will be b'nai horin (Literally children of freedom). We will become free through the redemption - may we merit to be in the land of Israel.
I will now answer the following questions:
1.\tWhy was it decreed that the Seder should begin in this way in Babylonia?
2.\tWhy does it contain repetitious language?
3.\tWhat does the continuation of the passage mean?
4.\tWhy was this statement made in Aramaic?
Before we begin the story of the Exodus and in praise of the Holy One, we start by chastising those present in a language familiar to them, warning them not to act like the Egyptians. We tell them to remove the miserliness of the Egyptians from themselves and to follow the proper path, acting according to the virtues of Abraham, Isaac and Jacob. They should invite guests to eat with them, serving them cheerfully and comforting them with kind words, This is the essence of the commandment of hachnasat orchim, hospitality: to make the depressed happy and to speak to the hearts of the needy so that they fulfill the words of the sages: \"Those who give to the needy receive six blessings and those who comfort them are given thirteen blessings.\"
It is also a great mitzvah to give the finest and richest food to the poor. Those who serve eat gourmet food while serving the needy poorer quality food have rejected this commandment - it is a cruel sin for one who acts deceitfully toward the needy and toward God. They present themselves as if they are fulfilling the commandment of hospitality (while they really aren’t.) In the future such people will stand in judgment for having humiliated the needy with the wealth that was given to them by God. It would have been better not to invite them at all. Rather, one should honor the poor even more than the rich! Who is greater than our forefather, Abraham? He had many servants and yet he personally served his guest. How much more so should we show honor to the needy. God forbid that we should exalt ourselves over the needy as if we were better than them.
Instead, one should appease and comfort the poor with kind words, speaking sincerely to them and telling them, \"We are all the brothers from one father,\" and similar things. These sentiments are hinted at in the introductory words to the Haggadah which were decreed in Babylonia. We begin, \"Like the bread of miserliness which our ancestors ate in the land of Egypt.\" The expression \"Our ancestors\" is a way of telling the needy that they need not be embarrassed by their poverty since all of us come from very poor ancestors. Tonight we are all dressed in our finest clothing and we are all using the best of utensils like the richest people. Even though our ancestors were oppressed by poverty, in the end God blessed them with great wealth and fine clothing. This should be a comfort to the poor.
One should say to the needy: \"Even though it is necessary for you to depend on the table of another, it is in God's power to enrich you and your offspring tomorrow with great wealth, as he did for our ancestors long ago in Egypt.\" One must act in a way that shows that one has not adopted the attributes of the Egyptians, God forbid, who did not provide sufficient sustenance to the Israelites when they subjugated them. What the Egyptians gave the Israelites was done so they could subjugate them even more. When the Israelites asked more of them, the Egyptians answered:\" Go forth and work harder.\"
It is not the custom of Israel to act in this way. Follow the custom of the Jewish people who say, \"All who are hungry come and eat.\" Even though we are not required to provide this person a salary for their labors, we still invite them, \"Come and eat.\" Nor should we follow the ways of the Egyptians by giving our guests poor quality and disgusting food. We should indulge the needy person and give them the best of the best, such as roasted meat, as is the custom of royalty. This is the meaning of the expression, \"All who are needy come observe Passover.\"
Even after you have given the poor person the finest food, comfort him with words, saying to him, \"You will not always be in distress. May the All-Merciful have compassion upon you and take you out of your poverty. May God exalt you and cause you to succeed.\" This is hinted at in the final part of this passage: \"Now we are here,\" dependent on the table of others, but \"Next year in the land of Israel.\" Then all people will be equal and everyone will have great wealth. Continue to comfort him: \"At this hour we are all slaves,\" the same as one another but \"Next year we will all be free!\"", + "", + "A Postscript to Ha Lachma Anya
Translator's Introduction:
K'ha lachma anya, we have seen, is invitation to join the family for the celebration of Passover. Are there limits or boundaries in who should be invited? The following explanation of Ha Lachma Anya is not pleasant or something we might agree with today, but it is part of the commentary, so I am including it here. Remember that he is writing at the height of the emancipation in Germany and at a time when Non-Orthodox forms of Judaism were beginning to flourish In Germany. Also, Jews were living and interacting with their non-Jewish neighbors. Rabbi Bondi has just finished speaking about the importance of hospitality but he now places limits on who can and should be invited to one's Seder. Jews who deny Judaism should not be invited to partake of the Seder. No doubt, members of his community had family who had become Reform Jews or had become assimilated into German Society. Some might have actually converted to Christianity, for convenience sake. For Rabbi Bondi, they had no place at the family table on Passover night.
Even though the purpose of the passage, K'ha lachma anya, was to invite guests into ones home for the Seder meal, one should be cautious not to invite Jewish guests who have denied their faith or gentile guests. Because this passage was added to the Seder while the Jewish people were living in Babylonia, they could not say this explicitly; it was dangerous to do so. Therefore, they only alluded to it. They decreed that the person should simply say, \"All who are hungry come and eat;\" so the listener wouldn’t misunderstand his intentions, first they would say, \"Which our ancestors ate.\" That is, the invitation was only for fellow Jews whose ancestors were in the land of Egypt and who ate the bread of affliction. It was meant to exclude anyone who was not a co-religionist. Also, so as not to mislead those who heard the invitation, they said, \"All who need to observe the Passover…\" excluding those who rejected the faith of their ancestors. That is why they said, \"All who need to observe the Passover.\"
The passage, \"All who need to observe the Passover…\" need not refer to those who deny the faith since we have an explicit verse that excludes them from participating in the Passover Seder: \"This is the law of the Passover offering. No stranger shall eat of it.\" (Exodus 12:43) This applies both to Jews who are alienated from their faith and to non-Jews.
The passage goes on: \"Now we are here\" in the of Babylonian exile and we cannot say this explicitly; \"But next year we will be in the land of Israel,\" where we can say, \"All who, among the Jewish people, who are hungry…\"
It was in Babylonia that our ancestors were forced to hide their true sentiments about who was invited to the Seder. So why can't we say what we think more explicitly now that we are no longer in Babylonia?
Also, what do the final words of this passage mean for those who are already living in the land of Israel? How can they say, \"Next year may we be in the land of Israel.\" One of the final two passages applies to those living in the land of Israel and the other to those who are not in the land of Israel. Those in the exile say, \"Now we are here; next year in the land of Israel.\" Those in Israel say, \"Now we are slaves; next year may we be free.\" For us today (living in the Diaspora) both statements are relevant: Next year may we be free and in the land of Israel." + ] + ], + "Four Questions": [ + [ + "The Reason for the Four Cups of Wine: Four Types of Redemption
Translator's Introduction:
According to the Talmud Berachot 54b, Psalm 107 is the basis for the four occasions when we recite the Gomel blessing. This is the blessing which we recite when we have faced a life threatening experience. According to the psalmist, we give thanks when we have crossed the sea, traversed a wilderness, faced an illness or have been imprisoned. In this lengthy analysis. Rabbi Bondi relates these four experiences to the four promises that God makes to the people of Israel: I will take you out, I will save you, I will redeem you, and I will take you to be My people. These four promises are commonly believed to be the based for the four cups of wine we drink at the Seder.
In Bereishit Rabbah (88:5) we find that Rabbah bar Rav Hunah said in the name of Rava: The four cups of wine are for the four expressions of redemption mentioned in connection with the story of the Exodus: “I will take you out,” “I will save you,” “I will redeem you”, and “I will take you to be my people,” in Parshat Vayera (Exodus 6). There are a number of questions to be explored in this matter. First, why does Scripture differentiate four different expressions for redemption and why did the sages connect these four expressions with the four cups of wine? Is there a basis for this connection between the words and the cups?
There were four types of redemption that took place from Egypt, and that the sages decreed a cup of wine for each type of redemption on the basis of the verse in Scripture: \"I will lift up the cup of salvation and call on the name of the Lord.\" (Psalm 116:13)
Scripture used four terms of redemption to teach us about the four aspects of Israel's suffering. We are obligated to give thanks and praise to God for our redemption from each according to Berachot 54b: \"There are four classes of people who have to offer thanksgiving: those who cross the sea, those who traverse the wilderness, one who has recovered from an illness, and a prisoner who has been set free...\" As is written in Psalms 107: \"They go down to the sea in ships….in their adversity they cried to the Lord and He took them out (yotzee'eim) from their troubles.\" (Ps. 107:23-32) \"Some lost their way in the wilderness…In their adversity they cried out to the Lord and he saved them (yatzeeleim) from their troubles.\" (Ps. 107:4-9) \"They reached the gates of death…in their adversity they cried to the Lord and He delivered them (yoshee'eim) from their troubles.\" (Ps. 107:18-19) \"Bound in cruel irons…in their adversity they cried to the Lord and He delivered them (yoshee'eim) from their troubles.\" (Ps 107:10-17) …Let them praise the Lord for his steadfast love, His wondrous deeds for humankind…\" (Ps. 107:8)
The Talmud changed the order from the scriptural passage and also changed the language: The sea and the wilderness are written in the present tense while illness and imprisonment are written in the past tense. Scripture also differentiates the four
•\tThose who go down to the sea (yordei hayam) - He took them out (yotzee'eim);
•\tThose who traverse the wilderness (holchei hamdibarot) - and he saved them (yatzeeleim);
•\tSine who was ill and or faced imprisonment the psalm uses the expression, He delivered them (yoshee'eim).
There is a reason for this. The wilderness is a dangerous route to traverse. It is necessary, therefore, to offer a prayer to be spared from danger. To be saved (yatzeeleim) is to be kept safe from enemies and bandits as in the expression \"And He saved me from Pharaoh's sword.\" In the face of such danger one become (helpless like) a blind, deaf and mute person; even so, he is able to escape from these dangers…
Regarding the sea, Scripture uses the language \"He took them out\" (yotzee'eim) instead of \"He saved them.\" This is because one begins a sea journey entering the boat but when one reaches ones destination, one 'goes out' of the boat, as in \"Noah went out of the ark.\" That is why the psalmist uses the word yotzee'eim \"He causes them to go out,\" for the sea; that is, \"he goes out in peace from the sea since nothing bad occurred or happened to him \"Let them praise the Lord for his steadfast love\" since he returned without mishap. Similarly, when one returns to his home from the wilderness without any mishaps such as bandits or wild animals one should 'praise the Lord for His steadfast love. It would appear that one should give thanks when returning from the sea or the wilderness even when nothing bad happened to the person, since God 'saved him' and 'brought him out,\" safely and without mishap.
This is not the case regarding illness and imprisonment. Unlike the sea or the wilderness, these experiences involve suffering and misfortune. One needs to be delivered from troubles; therefore, Scripture uses the term yoshee'eim, to describe them.
(Similarly, when Pharaoh the Egyptians pursued Israel, the Israelites could have experienced great suffering. On the one hand, the wilderness which is filled with snakes and scorpions, and on the other hand, Israel was pursued by the Egyptians and the sea was before them (there was no escape). Yet they were delivered before any harm could come to them. They were in need of the deliverance of God. Moses stood before the people and said to them, \"Stand up and witness the deliverance (yeshuah) of the Lord!\" the deliverance occurred before the troubles. That is why the Torah says, \"God delivered (vayosha) them on that day…\") Even if one does not experience danger in the wilderness, there is always the possibility of encountering danger, so that the by definition, a wilderness is considered places of suffering.
In the case of illness or imprisonment, the person is already experiencing tza'ar, trouble. We give thanks because God has removed the illness or freed us from prison. The Talmud describes these experiences in the past tense because we have already experienced the trouble and afterwards we were delivered.
If we look carefully at the four promises of redemption in Exodus 6:6-8, we notice a number of odd things about the language of these verses:
•\tIt is repetitive; why was it necessary to say that God took us out of \"the labors of the Egypt\" and \"from their bondage.\" These two expressions are the similar to one another.
•\tThe expression, \"I will take you out of the labors of Egypt,\" implies that God took us out of the labors but not out of Egypt. The essence of the God's promise is missing. The verse should have simply said \"God took us out of Egypt.\"
•\t\"I will save you from their bondage,\" implies that the issue was enslavement. But God actually saved the people not just from slavery but from the bitterness and the oppression that the Egyptians imposed on the Israelites.
•\tThe expression \"I will redeem you\" is also surprising. The verse never mentions that God would redeem them from Egypt. It should have said \"And I will redeem you from Egypt.\"
•\tThe actual Exodus from the land of Egypt is never explicitly mentioned in any of the promises.
These four promises anticipate Israel's experience at the time of the Exodus. The Israelites were afraid of leaving Egypt. They realized that if they followed the most direct route out of Egypt and they did not come back within three days, the Egyptians would pursue them and inflict even more severe penalties on them after subjugating them once again.
Therefore God - the One who states the end from the very beginning - made known to Moses that they had no reason to fear the Egyptians; that God would arrange the exodus in the most effective way.
•\t'I will take you out' implies from the sea, as we see in Psalm 107. God hinted in this promise that he would not take them by way of the land of the Philistines but rather by the way of the sea. The Israelites had no reason to fear the 'labors of Egyptians' because God planned to drown the Egyptians in the sea. \"I will take you out of the labors of Egypt.\" This verse implies that I am taking you and not the Egyptians out.
•\tI will save you - from the wilderness. The Israelites might also be fearful that God would bring the people into the dangerous wilderness where they would face many difficult tasks. Since the wilderness is not a place where things grow, they would have to work very hard to find food. God reassured them by saying, \"I will save you\" implies from the wilderness, as in Psalm 107. Even if sin made it necessary to remain in the wilderness for an extended period of time, God reassured them by saying it will not be necessary for you to do hard labor. God rained down bread from heaven, quail to eat each day during the desert sojourn as well as ample water from a well.
•\tI will redeem you - Having reassured the people that he would protect them both at the sea and in the wilderness, the people might become anxious that Pharaoh would not let them leave at all; that he would give them freedom but keep them in Egypt. Therefore God made a third promise: \"I will redeem you with an out stretched arm and with extraordinary judgments.\" This was a reassurance that God would pass judgment on the Egyptians and their gods while they were in Egypt.
•\tI will take you to be My people - Finally to the fear that they would carry the illness and injuries that were inflicted on them during their years of slavery, God reassured them by saying, \"I will take you to be My people.\" This is a reference to the giving of the Torah at Mount Sinai. Rashi proves that God healed the Israelites of all their afflictions at the time of the revelation. Also we find the following verse in Exodus 15:26 - \"I will not bring upon you any of the diseases that I brought upon the Egyptians…\"
•\tWe see then, that the first two promises are promises of safety from the sea and the wilderness, while the second two promises in Exodus 6 are promises of freedom from slavery and from illness. Since these are the four things for which we give thanks and offer praise, the sages decreed that we should toast our redemption with four cups of wine. " + ], + [ + "Translator's Introduction:
In many commentaries on the Haggadah, we find the question of why we mention the four 'differences' but never explain, the specifics of \"why this night is different from other nights. Rabbi Bondi offers a common explanation based on the commentary of Don Isaac Abarbanel, the Sephardic commentator.
The Mishnah states: \"Pour the second cup of wine. Here the son asks his father. If the son does not have knowledge, his father should teach him, Mah Nishtanah…\" The Talmud then adds: \"If the son is knowledgeable, he should ask his father; if not, the wife should ask her husband; if she is unable to do so, let him ask himself. If two scholars who know the laws of Passover (are celebrating Seder together), they should ask one another, Mah Nishtanah…\"
The essence of the Mah Nishtana is to inquire into why we perform contradictory customs on this night. The first question: Normally, the rich eat leavened bread and the poor eat matzah, each according to his financial capacity. On this night, however, we all eat matzah as if we cannot afford leavened bread. Similarly, in the second question, we say that on other nights we eat whatever vegetables we want (each according to what he can afford) but tonight all of us eat bitter herbs. Lest one think we do these things solely as a reminder of slavery, we also do the opposite. We dip vegetables like the rich and lean like freemen. Thus, these two practices are symbols of freedom and affluence. The first two practices, then, contradict the second two practices. Such contradictory practices are difficult for the child to understand.
Now we can understand why we don’t answer each individual question in the Mah Nishtanah. Rather we offer a general answer to all the contradictory differences, \"We were slaves.\" Through these practices, we show that first we were needy slaves to Pharaoh and later we not only became free but we became royalty, as reflected in the practices of dipping and leaning. God took us out of Egypt with a strong hand and an outstretched arm and elevated us to royalty, as it says, \"Israel is my first born son.\" God took us quite suddenly from the lowest status as slaves to the highest status as princes. We go from matzah to dipping and from maror to leaning, to show the great miracle that God brought us from the lowly status of slavery to the royal status. Thus the answer is a more general one to the question of why we eat foods that symbolize our contradictory status. We don’t explain each symbol separately. Rather, we explain the reasons in the Haggadah, beginning with \"And they went down to Egypt\" (Deut. 26) to Pesach, matzah and maror. \"
Another explanation: *For the first question we say, \"On all other nights we may eat hametz and matzah; on this night we eat only matzah,\" but for the second question, we say \"On all other nights we may eat other vegetables; on this night (We eat) maror\" Why do we add the word kulo, \"only,\" here for the first question regarding matza but not for the bitter herbs? Eating bitter herbs doesn’t imply that we only eat bitter herbs. Once one has eaten the maror one is permitted to eat any other vegetables one wants. This is not the case for matzah. One eats matzah to the exclusion of hametz.
I learned the following from my grandfather and teacher, Rabbi Sheier of blessed memory: Since we only dipped once, how can the child ask about dipping twice? Because he sees the hazeret and the haroset on the table and realizes that we are most definitely going to dip the hazeret in the haroset. This is also why he doesn’t ask about the haroset; it is included in the third question of the Mah Nishtanah. We dip twice: maror in salty water, and hazeret in haroset. It is unnecessary to ask specifically why we eat haroset since this is no different the rest of the year - one can eat haroset any time one wants. Similarly, we don’t ask about the four cups of wine since there is nothing prohibiting a person from drinking four cups of wine any time one wants.
Let me explain:
Rabbi Bondi doesn’t add new insights to our understanding of the Mah Nishtanah but he offers an eloquent explanation for a question frequently asked regarding this passage. The Haggadah follows the Mah Nishtanah with Avadim Hayyinu, \"We were slaves to Pharaoh in the land of Egypt but the Lord our God took us out from there with a strong hand and an outstretched arm.\" One would have expected an explanation for each of the differences between Passover night and the rest of the year. His explanation (based on Abarbanel's commentary) is that these four differences are simply pointing to the larger theme of the Seder: the contrast between slavery and subjugation in Egypt and the freedom and liberation of the Exodus. This night is different because it calls our attention to the contrast between these two states of being. Later in the Seder we will answer these specific questions.
It is interesting to note that originally there were only three statements in the Mah Nishtanah; they concerned the Passover offering (why roasted and not cooked), maror, and matzah. Over time the four statements or differences evolved into the statement that we now have. The original Mah Nishtanah, was directly connected to Rabban Gamliel's statement which comes at the end of Maggid: “One who has not explained three things at the Seder has not fulfilled his obligation.” For Rabbi Bondi and Abarbanel, on the other hand, the “answer to the Mah Nishtanah follows immediately after the questions. They see Avadim Hayyinu as a thematic answer rather than a specific detailed answer to the details.
One final note about the Mah Nishtanah halailah hazeh meko halailot: One could argue that Mah Nishtanah is not a question, or a set of questions, at all but a statement. Instead of “How is this night different from all other nights,” one could translate it, \"How different is this night from all other nights!\" The Mishnah is suggesting that if the child cannot ask for himself, then one should prompt him by pointing out the differences and saying to him saying, Mah Nishtanah, “How different is this night!” In that case we don’t need an answer to the questions at all!", + "Rabbi Bondi concludes this comment with two \"footnotes,\" the first explaining the difference between the matzah and maror statements, and the second explaining how the child (or adult) could ask about why we dip twice when only one dipping has been performed. Why are these statements footnotes instead of part of the text? My guess is as good as yours! " + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "Avadim Hayinu:
There's No Shame in Being a Slave (And There's No Honor Either)
Translator's Introduction:
According to the Talmud we must recall the Exodus on Passover night by, \"Beginning with praise and ending with praise\" (Mishnah Pesahim 10:4). The Talmud offers two theories as to how we do this. According to Shmuel, one must begin the story with enslavement: \"We were slaves in Egypt,\" and according to Rav one should begin by saying, \"Long ago our ancestors worshiped idols.\" Samuel is more concerned with the political revolution while Rav was concerned with the journey to faith and Mount Sinai. Both beginnings appear in the Haggadah, but Rabbi Bondi wonders how we might understand slavery as disgrace.
We were slaves: We are supposed to begin telling the story of the Exodus by recalling Israel's disgrace. Yet this beginning, \"We were slaves to pharaoh,\" is difficult according to those who say one should begin the telling with, \"At first we were idolaters…\" Idolatry is a more fitting example of disgrace. What disgrace is there saying that one was a slave?
The disgrace of slavery can be explained with the following parable: A king had only one son. The son committed serious transgression whose punishment should have been either death or expulsion. The king, however, took pity on him (and did not punish him) because he was his only child. Instead he insisted that the son wear a gold chain as a reminder to him of his disgraceful behavior. The Midrash says: Because you sold Joseph to be a slave, by your lives, every year you will be called salves as a punishment for this sin forever. This is the disgrace with which we begin the Seder; we begin, \"We were slaves to Pharaoh…\" in order to magnify the sin of selling Joseph.", + "If God had not taken us out: A person might say, \"We did not experience slavery nor were we redeemed; it is only proper for those who were redeemed at the time of the redemption.\" We answer by saying: \"The redemption from Egypt was for us. For if they had not been redeemed we would still be subjugated to Pharaoh.\" This is the continuation of the passage: \"If God had not taken our ancestors out then, we, our children and our children's children would still be subjugated to Pharaoh in Egypt,\"
One might say that it is only a commandment to tell the story to children unfamiliar with it, but it should be unnecessary to retell the story to those familiar with it. Therefore we say, \"Even if we were sages\" (that is, we heard this from our ancestors); \"even if we were all knowledgeable\" (we have the ability to deduce one matter from another so there is no need to explain the story at length); \"even if we were all elders\" (we had already heard the story for many years, over many Passovers); \"even if we all knew the Torah\" (we were among those who study Torah and tell the story of the Exodus all the time) - and therefore one might think it is not necessary to listen to or tell the story on Passover - it is still a commandment for us to tell the story of the Exodus on this night, before the lechem oni, the bread over which we say (onim) many things.
Passover is not about new ideas: Even though it is human nature to want to rush and hear something new, it is not necessary to hear new ideas regarding the Exodus on this night. Even though we have heard this story many times and it is well known to us, the essence of the commandment is for the story to be beloved and to arouse the heart completely in order to inspire thanksgiving and praise for all the miracles which transpired on this day. One should perform this commandment each year as if it is completely new. This is certainly praiseworthy.
Let Me Explain:
Lechem Oni is usually translated as the bread of poverty. But the Talmud plays with this expression and suggests that the word oni (From the word oneh) also means to answer. Matzah is also the bread over which we offer many answers and words.
It is interesting that despite the importance the sages place on creating chiddushim, or new interpretations and inventive explanations for Torah, on Passover that is not the point of telling the story of the Exodus. We are not interested in coming up with new interpretations but telling the story with the same spirit that we would tell a story that one has never heard before. We hope to inspire praise and thanksgiving, and not to get caught up in the scholarly nuances of the text. That seems odd coming from a man who is writing a new commentary on the Haggadah." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "We find proof for this explanation from the sages in this story regarding Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon. They joined together in B'nai Brak to tell the story of the Exodus on this night, even though they had all of the qualities mentioned above: they were sages, knowledgeable, elders, and conversant in the Torah. Even so they told the story of the Exodus. How do we know they were \"elders?\" We know this from the quote attributed to Rabbi Elazar ben Azariah who said I am like a man of seventy. A seventy year old is considered a zaken, an elder." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Baruch HaMakom:
Four Blessings, Four Children
Translator's Introduction:
The opening poem-prayer to the next section of the Haggadah, \"Baruch Hamakom, \" repeats the word Baruch (praised or blessed) four times. We associate this word with the beginning of every blessing: before we eat, when we light the Sabbath candles, when we sit in a sukkah etc. Rabbi Bondi understands these four expressions beginning Baruch as four blessings for four parts of the Seder - and the four cups of wine.
Praised is the Omnipresent: The author of the Haggadah recited the word baruch four times for the four parts of the Haggadah which are hinted at above in the introduction regarding the four cups of wine.
1.\tBlessed is the Omnipresent ( literally, \"the Place\"): This is a blessing for the subjugation of Israel. Just as we are commanded to recite a blessing for good tidings, so we must recite a blessing for bad tidings as well. He chose the expression baruch hamakom, \"Praised is the Omnipresent\" because God's glory fills the who world - even when we are in exile, as it is written, \"I will be with them in distress.\" (Psalms 91:15)
2.\tBlessed is He: This is a blessing for freedom.
3.\tBlessed is the one who gave Torah to Israel: This blessing is for the performance of the commandments on Seder night: matzah, maror and the Afikomen.
4.\tBlessed is He: for the recitation of Hallel.
(The wise son asks: \"What is the meaning of these testimonies, statutes and judgments which the Lord has commanded you.\" I learned the following from my grandfather, Rabbi Avraham Naphtali Sheier: Even though the wise child uses the word YOU (etchem) he is not like the wicked child who denies the faith when he says, \"What is this service to you\" (lachem) This is interpreted to mean, \"to you but not to him.\" Even though the wise child uses the word \"you,\" he still includes himself in the community of Israel when he says, \"Which the Lord OUR God has commanded…\" the wise child implies that God did not say Commanded him because he was not present at the time of the command; therefore he says who commanded you.)", + "Praised is the Omnipresent: One says Baruch four times since it is the intention of the Haggadah for the parent to teach his child the story of the Exodus. We find answers in the Torah for four children, each with a different temperament: wise, wicked, simple and one who doesn’t know how to ask.
One might assume that one need only answer the wise child but not the wicked one, based on the verse, \"Do not answer a dullard in accord with his folly.\" (Proverbs 26:4) But this is not the case. The author of the Haggadah teaches that one is obligated to answer every type of child, according to his question. One should not grumble about his portion because his child is wicked. Just the opposite; if the parent doesn’t have the ability to answer him sufficiently than this person has bigger problems. In any case, one should say a blessing for the bad just as one does for the good. This is the meaning of Praised is the Omnipresent which we recite four times, Baruch for each of the four children. The word echad (one - echad chacham, echad rasha…) implies that one must say a blessing for each and every one of them. Also, the word echad in this context implies \"whether,\" as in, whether he is wise, wicked, simple or cannot ask. " + ], + [ + " The Wise Child's Question, and the Haggadah's Answer Translator's Introduction: The four children in the Haggadah are based on four biblical passages in which a child asks a question and we are commanded to answer or in which we are simply told, \"You shall tell your child on that day.\" But the Haggadah does not necessarily give the answer associated with each question in the Biblical passage. In the case of the wise child, the answer to his question (Deut.6:20) appears after the Mah Nishtanah, the four questions, and not in response to his query . Instead the Haggadah speaks about the obligation not to eat after the Afikomen. We explore the reason for this particular answer to the wise child's question.
Ein Maftirin achar hapesach afikomen - Don’t take leave after the Pesach - Afikomen: Why do we mention the Afikomen when answering the wise child's question?
In order to finish the Seder ritual at the proper time, the parent might rush through the ceremony and abbreviate his explanations in order to finish at the allotted time. This might lead the child to think that we are not supposed to tell the story of the Exodus at length. Therefore, the parent should make it clear to his child that it is a commandment to devote sufficient time to the Exodus on this night. Still, one must make sure to eat the Pesach, matzah and maror and recite Hallel before midnight.
Since the telling of the story and all the questions and answers might cause them to run late, the parent begins by saying, \"We must fulfill the commandment of eating the Passover meal. Afterwards, I will tell you all about the laws of Passover in a more comprehensive manner. This is the intention of the author of the Haggadah when he says, \"You are commanded to tell him all the laws of Passover, until Ein maftirin achar haPesach afikomen: We won't take leave after the Pesach - Afikomen.\" The word maftirin, means to leave, as in niftar mei-chaveiro, taking leave of one's friend.
\"We are taking leave of the Passover meal but not story and explanations after the Pesach offering. Instead, Afikomen, comes from the Aramaic word, afik - \"Let us take leave from commenting on the Passover until we have finished eating and then I will tell you about all the laws of Passover and thus fulfill the commandment of answering your questions.\" In this way the child will not cause them to pause during the rituals.", + "Another explanation: There are a number of questions concerning the Haggadah's answer to the wise child. First, why doesn’t the Haggadah give the Torah's answer to the wise child: \"We were slaves to Pharaoh in Egypt and Adonai took us out of Egypt with a mighty hand\"? (Deut. 6:21)
Second, the wise child's question implies that he wants to clarify the meaning of the verses in the Torah; what is meant by testimonies, statutes and judgments; instead the Haggadah answers with the laws of Passover. How does the reference to the Afikomen answer his question?
Third, when the Haggadah says, \"You shall even explain the laws of Passover,\" it implies that it is actually clarifying the different types of commandments about which the wise child asked: \" How is this one law a clarification of all the laws of Passover?
These questions need clarification. Having recited Avadim Hayyinu, \"We were slaves to Pharaoh,\" after Mah Nishtanah, the Torah goes on to say, 'Adonai took us out of Egypt with a strong hand and an outstretched arm.' The verses in Deuteronomy imply that God gave us the Torah so that we could live by its 'testimonies, statutes and judgments.' 'Testimonies, statutes and judgments,' does not apply to Passover alone. If the wise child asks about the 'testimonies, statutes and judgments,' one should not say to him that there is no obligation to clarify such matters since these laws are not necessarily related to Passover. Rather when he asks, the father should answer him by clarifying the laws of Passover which includes at least sixty commandments. Among these commandments are testimonies, statutes and judgments. For instance, the law of the Passover offering is an edut, a testimony; it reminds us that God passed over the houses of the people of Israel. The law 'not to break the bones' of the Passover offering is a khok (khukkim), a statute. And Mishpatim are laws based on reason, such as commandments about how we treat others. The obligation to teach ones fellow Torah is a mishpat. We learn this from the sages: \"'The Torah of kindness is upon her tongue.' (Proverbs 31:26) What is the Torah of kindness? When one teaches ones fellow Torah.\" Further, there is no greater love of one's fellow than teaching him Torah. One increases peace by teaching Torah as it says, For there is great peace for those who love Your Torah.\" (Psalms 119:165)
One should answer the wise child but one must be cautious in doing so since there are no limits in grasping all of the Torah. The parent should explain to his child the reason for each and every commandment on Passover night. Since he might continue answering his child until daybreak and fail to fulfill the commandments of Pesah, matzah and maror and rejoicing on the festival, (these mitzvot must be performed before midnight) the author of the Haggadah begins by having the father say to the wise child, \"Nothing is to be eaten after the Afikomen.\" By teaching him this law first, the wise child will deduce that one must eat the Afikomen by the assigned time (before midnight). He will be careful not to draw out his question so that they fail to observe the mitzvot. This is what the author of the Haggadah means when he writes, \"Even you shall explain….\" Teach him all the laws of Passover. From them the wise child will clarify which commandments are \"testimonies,\" \"statutes,\" and \"judgments.\" But, even so, be sure to begin by teaching him \"Nothing is to be eaten after the Afikomen\" in order that the time of performing the commandments not be missed.
Let Me Explain:
There is no reason to assume that Deuteronomy 6:20 is speaking about a \"wise child\" or that the question refers to Passover. Typical of the Midrash, the sages took the verse out of context and interpreted it in a unique way. The fact that this \"child\" asked about three types of commandments: testimonies, statutes and judgments led the sages to assume that this question was posed by perceptive person seeking to understand Torah in its various forms of expressions. The repetition of a question in several places led the sages to assume that there must be some meaning in the questions. In fact, the answer that the Torah gives clearly suggests that this is a question about the observance of the commandments in general and not about Passover: \"We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand. The Lord wrought before our eyes marvelous and destructive signs before our eyes…and he freed us from there….then God commanded us to observe these laws, to revere the Lord our God, for our lasting good, and for our survival as is now the case.\" (Deut 6:21-25) There is no reason to assume that \"these laws\" refers to the Passover celebration.
Why answer the wise child's question by calling his attention to the Afikomen? The Afikomen came to replace the Passover offering; that is why it is consumed at the end of the Passover meal. In Deuteronomy verse, the wise child sought to understand the significance of the various laws of the Passover meal. According to Rabbi Bondi, by calling his attention to the Afikomen, we remind him that much as the purpose of the Seder should be to explain the Passover rituals, we are working on a dead line. The Afikomen (today the bit of matzah that is hidden away at the beginning of the Seder) must be eaten before midnight. As important as the learning on this night, we must commit to the ritual time frame of the Seder.
Rabbi Bondi offers a novel interpretation of the words \"Ein maftirin achar haAfikomen. He understands the word maftirin as meaning to, \"taking leave.\" He understands this as reassurance to the wise child. In effect, the parent says to the child, \"There isn’t enough time to explain all the laws of the Passover right now because we have to finish before midnight. But don’t worry, we'll return to these matters after the meal and we'll explain all the laws later on. Hold on to your questions; we won't take leave of our discussion after the Afikomen - we will continue to explain all the laws of Passover.\"
One final note about this passage from Rabbi Bondi's commentary. Rabbi Bondi gives an example of an edut - testimony, a law that serves as a historical remembrance, a khok, or a statute which is a law that does not have any type of rational explanation (we observe because it is a divine decree), and a mishpat or a law that can be deduced from reason (natural law) and which usually has something to do with interpersonal relations (such as don’t steal, don’t kill). It is interesting to note that for Rabbi Bondi, study and teaching fall into this category. The study of Torah helps promote peace in the world and it is a source of chesed, kindness and compassion. " + ], + [ + "The Four Types of Rabbis
Translator's Introduction: This may be the most interesting passage in Rabbi Bondi's commentary. It certainly says a lot about the world in which he lived and the world in which we live as well. The four children are not children at all, according to Rabbi Bondi. They are four types of preachers or rabbis addressing their congregations. Each begins his sermon with a prayer (Baruch haMakom) and each delivers as message. According to Rabbi Bondi, each one belongs to a different kat, a sect or a denomination. It doesn’t take a lot of imagination to realize that Rabbi Bondi is speaking about Orthodoxy, Reform and the nascent Conservative movements. The fourth speaker is not a rabbi but a well (but secularly) educated person who assumes the leadership of his congregation based on his general knowledge rather than his Jewish knowledge.
There are a number of questions which arise in this passage dealing with the 'four children' in the Haggadah:
1.\tHow is the beginning of this passage \"Praised is the omnipresent\" connected with the continuation of the passage, the four children?
2.\tIn the introduction to each of the four children the word hu, is used: chacham mah hu omer, \"The wise child, what does he (hu) say, rasha mah hu omer, the wicked child, what does he (hu) say, etc. The word hu is superfluous in Hebrew grammar. It could have said: chacham, mah omer, rasha, mah omer, and so on. Why does this word appear in the text?
3.\tWhy does the Haggadah answer the wise child with the commandment, \"Don’t eat after the Afikomen?\" Isn't this the easiest of all the mitzvot to fulfill of the laws of Passover?
4.\tFrom where does the Haggadah deduce the response to the wicked child: \"To me, and not to you; had he been in Egypt, he wouldn’t have been redeemed .\" We were also in Egypt and we were also idolaters, but we were redeemed from Egypt through repentance. If the wicked child had been present for the suffering of slavery he might have also been redeemed through repentance.
5.\tThe simple child's asks, \"What is this?\" Why is his question generic so that we cannot know what his intentions are in asking about the Seder, as we can know with the other children?
6.\tWhy do we answer the child who does not know how to ask by interpreting the verse, \"You shall tell your child on that day?\"
7.\tFurthermore, there are other questions about the verse with which we answer the child who doesn’t know how to ask, \"And you shall tell your child on that day saying (leimor), 'It is because of what the Lord did for me when I came out of Egypt.\" (Ex. 13:8) The word leimor is superfluous. Also it is not necessary to add \"on that day\" since it already says, \"because of this\" which the sages take to mean, at the time when the matzah and the maror are placed before you. Why is it necessary to say, \"On that day?\"", + "When the Torah repeats the four Baruch expressions, it is telling us that the Torah is speaking about four educated people who are preachers and teachers of Torah and ethics. Each begins his homily with a prayer of praise to God. They know that before one interprets Torah, one begins with a prayer. However. one cannot necessarily rely on each of these preachers or assume that they are righteous leaders. They are righteous, intermediate, wicked and ignorant. If you want to distinguish who is wise and righteous and who is wicked, you only have to know how each uses the word mah, \"what,\" in his question about Passover. By understand what is implied by this word, one can know what is in the heart of the preacher. There are many verses in the Torah that use the word mah, such as, \"And now, O Israel, what (mah) does the Lord you God demand of you? Only this: to fear the Lord your God…\" (Deut. 10:12) The one who chooses this mah, interprets both the commandments that define our relationship to God, and those commandments that define our relationship to our fellow man. Such a person is both wise and righteous. This is what the author of the Haggadah means when he says, Chacham \"mah\" hu omer. This can be translated as a statement: \"The wise child is the one who says mah.\" He not only explains commandments that define interpersonal relations, but seeks to understand matters relating to a person's relationship to God as well. That is why he asks, \"Mah - what are the testimonies, statutes and judgments.\" Sabbath, the holidays, fringes and Tefillin are \"testimonies.\" These commandments are thus called because they testify that God constantly renews His will to create. Other commandments are called judgments because they are based on reason, including all the commandments between a person and his fellow: not stealing or killing, loving ones neighbor and similar mitzvot. Finally there are statutes such as not mixing milk and meat, shatnez (not mixing linen and wool), the prohibition against shaving with a single edge blade, the law of the red heifer, and the prohibition against eating pork. One can tell from his homilies that he is righteous. Regarding such a person, the Mishnah says, \"sit in the dust at their feet and with thirst drink in their words\" (Pirkei Avot 1:4). Ask them about all the laws. The Haggadah alludes to this when it says, \"You must tell him all the detailed regulations of Passover.\" That is, engage him in a discussion and ask him about all the laws of Passover, from the most difficult to the easiest laws, such as \"don’t eat anything after the Afikomen.\" Because he is a righteous person you can engage in a discussion with him and he will guide you in an honest way because he reveres God. He has not exempted himself from explaining even the simplest of the simple commandments.", + "Which \"mah\" does the wicked preacher use? He quotes the verse from scripture, \"What does this service mean to you?\" (Exodus 12:26) In other words, he poses the question to others and not to himself. He hasn’t fulfilled the commandments in many years, so he asks, \"You are still performing commandments like matzah, maror, and the telling of the story of the Exodus in our (modern) times? What does it mean to you?\" Since he explicitly removes himself from the community through his homily, he is considered as one who denies the principles of faith. To such a person such one should pay no heed nor should one associate oneself. One should not even respond to his arguments and try to persuade him to change his point of view. His primary purpose is to seduce you into becoming a heretic. Rather, \"One should blunt his teeth,\" that is, one should distance oneself from him. Insult him so he won't want to converse with you. Say to him: \"It is because of that which God did for me when I went forth from Egypt: He would have done this for me and not for the preacher, since his desire is to cause others to sin through his sermons. Unlike us, he no longer has the means to repent of his evil ways. Had we been in Egypt, we too might have sinned by worshiping idols, but it would never have been our intention to inflame others and cause them to transgress. Had we been in Egypt and repented, God would have had compassion on us and would have taken us out of Egypt. He would not have done this for you. Since your intention was to cause others to sin, there would have been no way for you to repent. Therefore, had you been in Egypt you would not have been redeemed.\"", + "Which \"Mah\" does the simple preacher use in his sermons? He says, Mah zot, \"What is this.\" Because he is confused and doubtful as to which opinion he should follow, right or left, when he says \"What is \"this\" (zot),\" we do not know what his intention is. Does the word zot, \"this,\" refer to the wicked preacher's question \"Mah haavodah hazot lachem, \"What is zot, \"this\" service to you\" or is it a reference to the wise preacher's question. For the wise preacher, Torah is called zot, as in the expression: zot hatorah, \"This is the Torah…\" It is your responsibility to bring this teacher closer to the Torah, since he is doubtful as a result of his exploration of our faith. It is his intention to follow whichever group is stronger and more convincing. Therefore, speak to his heart and say to him, \"You and I are from the right group, the stronger group!\" Quote the verse to him, \"'With a mighty hand God took us out of Egypt.' And tell him \"Had you been in Egypt, you would have been redeemed.\" Through these words, he will be convinced and it will be more difficult for him turn away from you. He will repent in his heart of his doubts and follow you with his whole heart and find his way to the essence of faith which is the written and the oral Torah.", + "The ones who doesn’t know how to ask is a member of a fourth group. They do not know the difference between groups on the left and the right. This one's education comes from the university and he has not learned a single letter of truth from our holy Torah. He doesn’t even know how to pray. Yet it is his desire to use the Torah 'as a spade' (that is for self-aggrandizement) and to assume the leadership of the community through the rabbinate. When he comes to preach to the masses, you must bring him closer to you for his own good. Teach him a bit of Torah related to the most immediate matters. In this way you will help him teach commandments regulating our relationship to God, as it is written: \"You shall tell your son on that day.\" You should do this as soon as he comes from the university to serve as a preacher. Tell him what to say to the people \"on that day,\" when the matzah and the maror are before him. In that way he will teach the people matters relating to our relationship with God. Other matters relating to interpersonal relations are already well-known to him from his university education. Therefore you only need to teach him about the commandments between a person and God.", + "", + "Blunting His Teeth: Denying the Wicked Child
Translator's Introduction:
There are almost as many translations of the expression הקהה את שניו as there are translations of the Haggadah. We are told that when the wicked child asks, \"What does this service mean to you,\" we should הקהה את שניו. What does this mean: blunt his teeth, smack him in the face, give him a caustic answer, make him feel uncomfortable? Rabbi Bondi offers another interpretation: deny him the delicious Passover offering! He bases this interpretation, which he learned from his great grandfather, on a Midrash in Song of Songs Rabbah Rabbi Bondi quotes in the Midrash in its entirety in his commentary.
Regarding the expression, \"Blunt his teeth\" I heard the following explanation from my grandfather and teacher, Rabbi Avraham Naftali Sheier, of blessed memory, who heard it from his father, the master, Rabbi Tebele Sheier, of blessed memory: When the wicked child says, \"What is this service to you\" he shows his insolent rejection of and contempt for the commandments. For he calls the eating of matzah and maror avodah, \"work,\" in the sense of a burden when he says, \"What is this avodah to you.\" But he doesn’t do the same regarding the Pesah offering, since it consumed in such a stately manor (grilled food was the preferred manner of cuisine for royalty), and its aroma is tempting. As a result he desires to partake of the Pesah offering. When one denies a person such good food and he sees others eating it while they refuse to share it, one \"blunts his teeth\" as a way of aggravating him.
The author of the Haggadah hints at this when he says that the wicked child, \"removed himself from the community.\" The rasha did this by showing contempt for the commandments. However, he still desires to partake of the Passover offering for it certainly looks and smells is delicious. He wants to taste it like the rest of the gathering who are doing so in fulfillment of the commandments of the Holy One. Therefore, \"blunt his teeth\" (deny him the a portion). Instead, when the matzah and the maror are before you, say to him, \"It because of this (the matzah and the maror) that God did this for me. I am fulfilling the commandment of eating bitter herbs for the sake of what God did for me when I went out of Egypt. If you had been in Egypt, you would not have been redeemed and would have disappeared during the three days of darkness like all of your fellows who were killed at that time. I found a textual proof for the interpretation of my grandfather and teacher, Rabbi Tebele Sheier in Shir HaShirim Rabbah, 1:12:
Rabbi Abahu said, \"While Moses and the people of Israel were still eating the Passover offering in Egypt, the Holy One had already struck the Egyptians, as is written, \"And it was about the middle of the night…\" (Exodus 12). This is the meaning of the following verse according to Rabbi Abahu: \"While the king was inclining on his couch, my nard (see below) gave forth its fragrance.\" (Song of Songs 1:12) The fragrance is a reference to aroma of the Passover offering that came to mask the smell of Egyptian blood. The sages explain that, \"the smiting of the Egyptians by their first born,\" (Psalms 136) refers to the killing of the elders by the first born of Egypt. When the elders refused to let the Israelites go free in order to save their first born children, the first born attacked them. So the smell of blood came from the death of the elders as well as the first born who died in any case during the tenth plague. The smell of death was so great in Egypt that God made the smell of the Passover offering as good as the aroma of the Garden of Eden. As a result, the Israelites were dying to eat the Passover offering. They said to Moses, \"Give us a bit of what you are eating!\" Moses answered: God has said to me, 'the foreigner may not eat it!' They then removed the non-Israelites from their midst. They were still dying to try the Passover offering, so they said to Moses, \"Give us a bit of what you are eating!\" Moses answered: God has said to me, Your slaves must be circumcised and then you may eat of the Passover offering. They immediately circumcised their servants. They were still ravenous for the Passover offering. They said to Moses, \"Give us a bit of what you are eating!\" Moses answered: God has said to me quite succinctly, \"The uncircumcised may not eat of it.\" Immediately the Israelites all took their knives and were ready to circumcise themselves. Who actually performed the circumcision? Rabbi Berechiah said, Moses, Aaron and Joshua. One performed the circumcision, one drew out the drop of blood, and one poured the cup of wine.
Thus, the blood of the Passover offering and the blood of circumcision mixed together. The Holy One took each of them and kissed each one as it is written. Now I passed by you and saw you wallowing in blood, and I said to you, 'you shall live by your blood,' yea, I said to you, You shall live by your blood. This is a reference to the blood of the Passover and the blood of circumcision. In the end even though they were all dying to eat the Passover offering, they could not have any until they fulfilled all the other commandments. The Passover was only given to those whose teeth were blunted by having to wait…
Let Me Explain:
Before we get started you are probably wondering: what is a nard? Here is a definition: 1. spikenard another name for spikenard: 2. any of several plants, such as certain valerians, whose aromatic roots were formerly used in medicine. Doesn’t help? Simply put it is an aromatic plant or root.
The interpretation above contains a reference to one of those stranger Midrashim that they never taught you in religious school - for good reason. According to some of the sages, when the first born of Egypt realized that Moses threatened them for the final plague, they went to the elders and then to Pharaoh himself and begged them to allow the Israelites to leave Egypt. Apparently they elders of Egypt and Pharaoh considered this a good trade off - the death of all their first born in return to keep their slaves. The first born saw things differently. They immediately attacked the elders of the land. According to the Midrash, even before the tenth plague six hundred thousand Egyptians died in an act of civil disobedience. And in the end, the first born of Egypt died anyway.
The land of Egypt was flowing with blood before and during the tenth plague. The blood of the elders, the first born of Egypt and the blood of circumcision of the Israelites who were coerced into circumcising themselves by the delicious aroma of the Passover offering. Moses denied them the offering until they all were finally circumcised. He understands \"blunting their teeth\" as, denying them the most delicious course of the meal. ", + "Blunt His Teeth, Part II
How Not to Answer the Jewish Heretic…
Translator's Introduction:
The Torah contains three verses that mention a child who asks a question, and the answer to that child. There is a fourth verse in which we are simply told to tell our child the story of the Exodus. What troubles the rabbis is that the answers that are given to the four children in the Haggadah are not the same as the ones found in the Torah. In the case of the wicked child, the Torah quotes the verse associated with the child 'who doesn’t know how to ask.' Rabbi Bondi explores the Torah's answer to the wicked child as well as the reason why the Haggadah chooses to quote the fourth child's verse.
Here is another explanation of the expression, “blunt his teeth.” People wonder, why does the author of the Haggadah offer an answer to the wicked child different from the Torah? The Torah responds to the wicked child’s question by saying, “You shall say: it is the Passover sacrifice to the Lord because he passed over the houses of the Israelites in Egypt…” (Ex.12:26) while the author of the Haggadah answers by saying, “Because that which God did for me when I went out of Egypt.” (Ex. 13:8) The Torah's answer needs further analysis. The Torah’s answer also needs to be explained.
Further, the Torah answers the other three children directly while it offers an indirect answer to the wicked child. Why is this? Concerning the other three children, the Torah answers the child directly. Regarding the wise child, it says, \"You shall say to your child…\" for the simple child the Torah says, \"You shall say to him,\" and for the one who does not know how to ask, the Torah begins, \"You shall tell your child….\" But for the wicked child the Torah simply says \"YOU shall say…\"
If you were to answer that the Torah does not want to use the word “child” regarding the wicked child, then why does the first part of the verse do so? “When your child says to you…” The first part of the verse refers to the wicked child as a ben: This is most surprising!
The answer to these questions can be found in connection with a statement in Sanhedrin 38a: “A person should be diligent in learning to Torah so that he can answer the heretic.” Commenting on this, Rabban Johanan says that this teaching only applies to a gentile heretic; one should not attempt to answer a Jewish heretic since he might entice you into heresy when you engage in a discussion with him. Therefore it is forbidden to try and bring about his repentance.
We can now understand Exodus 12:26. The reason that the verse doesn’t say “You shall say to your children…” is because it is forbidden to answer him directly. Instead one simply quotes the relevant verse without directing ones answer to the wicked child. Instead it says simply, “You shall say…” that is, “You shall say it - to yourself” but not to the wicked child. When the Torah begins by saying “When your children…” it makes it clear that it is referring to a Jewish heretic and not a gentile heretic.
Why is it forbidden to answer a Jewish heretic? One should not answer him lest he seduce you through his destructive opinions and his smooth talk, and ensnare you in his web of heresy. One can answer him as long as one does not enter into a debate with him. Instead, one should answer in a brief and harsh fashion so that he feels that he is being ignored. By doing this he will feel that he has been humiliated and won’t want to speak with you anymore. That is why the Torah suggests that one should answer him by simply offering an explanation for the commandment (“You shall say…)
Still, it is difficult for the father not to answer his child at all. This causes him pain. Why should a father lose out on the mitzvah (of teaching his child Torah) just because he is wicked? Yet the sages say not to answer a Jewish heretic. If the father does not answer him at all, it is painful for the father. That is why the author of the Haggadah suggests answering him with the same verse with which the Torah describes the child who doesn’t know how to ask. (In this way the father chastises his wicked child.) He tells the child had he been in Egypt God would have redeemed the father but not the child. The verse, then, includes both of them.
We now see that the language “You shall blunt his teeth” is appropriate. It means to give him a curt answer and to anger him. By doing this one blunts his teeth since he will not be able to present his thoughts. He will be embarrassed and humiliated. Thus, he will not be able to accomplish his goal of seducing his father to heresy.", + "The Simple Child and the Law of the First Born: Two Explanations Translator's Introduction: Students of the Haggadah have long been curious about the simple child's question. His question, taken from Exodus 13, is not related to the celebration of the Passover Seder at all but to the law of the first born. When he learns that the firstborn of the herd must be sacrificed while the first born of the Israelites may be redeemed and asks, \"What does this mean,\" he is not wondering about the Seder or Passover eve at all.
Exodus 13:11-15 And when the Lord has brought you into the land of the Canaanites, as He swore to you and to your fathers, and has given it to you, you shall set apart for the \tLord every first issue of the womb: every male firstling that your cattle drop shall be the \tLord's. But every firstling ass you shall redeem with a sheep; if you do not redeem it, you must break its neck. And you must redeem every first-born male among your children. And when, in time to come, your son asks you, saying, 'What does this mean?' you shall say to him, 'It was with a mighty hand that the Lord brought us out from Egypt, the house \tof bondage. When Pharaoh stubbornly refused to let us go, the Lord slew every first-born in the land of Egypt, the first-born of both man and beast. Therefore I sacrifice to the Lord every first male issue of the womb, but redeem every firstborn among my sons.'
On the surface of it, it seems obvious that the firstborn belonged to God because God saved the Israelite firstborn during the tenth plague. It may also seem obvious to him why God would allow the firstborn Israelites to be redeemed while the firstborn of their herds remained sacred property. Rabbi Moshe Yonah Bondi, father of the commentary's author, adds a twist to this explanation: for him the essence of the plague was not the plague itself but the sacrifice which was offered before the plague began. It represented the death of Egypt's god; the gods of Egypt were powerless to stop the God of Israel. Rabbi Bondi now goes on to show why this explanation is not as simple as it first appears.
The following teaching was offered by my father and teacher, Rabbi Moshe Yonah Bondi, on the Haggadah's answer brings to the simple child : \"It was with a mighty hand that the Lord brought us out from Egypt, the house of bondage.\" (Exodus 13:14)
The passage from Exodus continues: \"When Pharaoh stubbornly refused to let us go, the Lord slew every firstborn in the land of Egypt, the first-born of both man and beast. Therefore I sacrifice to the Lord every first male issue of the womb, but redeem every first-born among my sons.\" What is the connection between the simple child's question and the answer which Scripture offers to his question?
Furthermore, these verses deserve further analysis. After saying that 'God brought us out of Egypt,' the Torah goes back and mentions that Pharaoh 'stubbornly refused to let us go.' These verses appear to be out of order!
The reason for the law of the firstborn is the same for Israelites and their animals: we offer the firstborn to God because they were saved from the tenth plague which struck Egypt. Yet the law is different for the person and for the animal. It is it permissible to redeem the firstborn Israelite with money paid to the kohen while the firstborn of the animals cannot be redeemed. The firstborn animal is sanctified. Portions must be sacrificed and the remainder was eaten by the kohanim, the priests. Why were humans and animals treated differently? Weren't both initially sanctified because they were not put to death in Egypt? This law does not need an explanation; the reason for this would be obvious even to the simple child. So why the different treatment of a person and the animal?
Which was more significant: the redemption of the firstborn Israelites or the redemption of firstborn animals of the Israelites? Whichever is more significant deserves to have the praise of God as well as the statements of thanksgiving offered over it. Also, in the case of the object of the greater miracle, one should offer an explanation for why we were given a sign and a reminder of redemption. Such an explanation is unique in the Torah; we do not find this type of explanation for other commandments.
The primary act was the saving of the firstborn animals. This commandment to sanctify the firstborn was given to the Israelites to inform them that it was specifically as a result of the tenth plague that Israel was freed from Egypt. It was necessary for God to harden the heart of Pharaoh prior to this plague more than any other. The Egyptians were already exhausted from the other plagues and said to Pharaoh, \"How long shall this one be a snare to us…are you not aware that Egypt is lost?\" (Exodus 10:7)
This tenth plague was an attack on the gods of Egypt. That is why this plague occurred after the other plagues. The slaughtering of the lambs in Egypt was a meant to cause the Egyptians to err. When the Israelites brought the sacrifice, they began slaughtering the god of Egypt, as is written: \"For what we sacrifice is untouchable to the Egyptians before their very eyes.\" (Exodus 8:22) The purpose of the sacrifice, then, was for the Israelites to slaughter the god of the Egyptians before their eyes.
The Israelites should have been punished by the Egyptians for doing this. Yet, when the Egyptians saw the Israelites slaughtering the lambs they stood by; their hearts had melted in them. Up until now they thought that only they were affected by the plagues; they knew that even their gods were being punished. They now understood that their punishment could only have come from the Holy One for the sake of Israel, to redeem them from Egypt. The Egyptians no longer needed to check and see if the firstborn animals of the Israelites were affected by this plague.
As a result, the death of the livestock was more significant and more deserving of praise and thanksgiving. That is why the firstborn herds of the Israelites had to be sacrificed and given to the priests while the firstborn of the Israelites could be redeemed. The verse in Scripture alludes to this: \"Pharaoh stubbornly refused to let us go, the Lord slew every first-born in the land of Egypt.\" God caused this plague to harden Pharaoh's heart even more than Pharaoh had already hardened his own heart. Pharaoh was depending on his gods to punish the Israelites but when the firstborn of the herd died it was proof that Israel's God was more powerful than the Egyptian gods. The Holy One brought judgment on the gods of the Egyptians and that was truly God's intention to redeem the Israelites from Egypt. That is \"why I bring the first born of the males as a sanctified portion for God and the priests while the first born of their children could be redeem. \" This is a fine explanation; my father's words speak from the grave." + ], + [ + "With God's help, I will now offer my own answer to these questions: Why does the simple child means when he asks, \"What is this?,\" regarding the commandment of the firstborn? Furthermore, since the essence of the answer to the simple child's question is, \"When Pharaoh stubbornly refused to let us go, the Lord slew every first-born in the land of Egypt, the first-born of both man and beast,\" why are these words left out of the Haggadah? Why isn’t this written first in the answer, followed by, 'It was with a mighty hand that the Lord brought us out from Egypt, the house of bondage?\" Why does the Haggadah only bring the first part of the Torah's answer, especially since the essence of the answer is missing from the text.
The Torah offers this answer in order to put more emphasis on this plague rather than on the other plagues in which the death of livestock occurred, such as pestilence. Regarding pestilence, the Torah explicitly says, \"Not one of the livestock of the Israelites died.\" (Ex 9:5-6) How is the saving of livestock during the tenth plague any different from the saving of the livestock during the fifth plague, pestilence? In fact, regarding the fifth plague the Torah says, \"All of the livestock of the Egyptians died.\" One might argue that the fifth plague was even more miraculous than the tenth plague. The tenth plague only involved the death of firstborn of the herds while the rest of the livestock was unharmed. The miracle would not have seemed so miraculous since some of the Egyptian livestock survived during the tenth plague, just like the Israelite livestock.
This is why the simple child now asks, \"What is this?\" He wonders, why does the Torah differentiate the tenth plague from the other plagues in which the livestock died such as wild animals (arov), pestilence (dever), and hail (barad). In all of these plagues God protected the livestock of the Israelites and killed the livestock of the Egyptians. Why does the Torah provide a special remembrance for the tenth plague and not the other plagues? Why do we have a special ritual (the sanctification of the firstborn) to commemorate the tenth plague and to single it out?
The commandment to sanctify the firstborn is not just a commemoration for the saving of the firstborn livestock. It is also a reminder that the tenth plague represented the beginning of the Exodus. This was not the case with the other plagues. It was the tenth plague that brought about the final Exodus. It was with the punishing of the first born that God brought about judgment, measure for measure, as we saw above. It wasn’t until they saw that God exacted judgment that all of Israel gave thanks. Because of this, Pharaoh said to Moses and Aaron, \"Go forth from my people,\" and the Egyptians pressed them to leave. This did not happen during the other plagues.
When the Torah says: 'It was with a mighty hand that the Lord brought us out from Egypt, the house of bondage,\" it is not clear which of plagues led to the Exodus. It is only in the second part of the passage, \"When Pharaoh stubbornly refused to let us go, the Lord slew every firstborn in Egypt, the first-born of both man and beast,\" that we know that it is the tenth plague that caused the Exodus. The second passage makes it clear that the commandment of the firstborn commemorates the tenth plague. Each of the plagues represented a deliverance of sorts, but only the tenth plague was the final deliverance from Egypt. Only then did it become clear that it was the hand of God that caused all these plagues." + ], + [ + "\"You shall tell your Child on that day:\" Answering the Child who Doesn’t Know How to Ask
Translator's Introduction: A continuing theme in Rabbi Bondi's Haggadah is how to addresses the people of his generation: those who are assimilated and who have become associated with divergent liberal groups in the Jewish community. Even though the answer to the child who does not know how to ask is similar to the answer that is given to the wicked child, Rabbi Bondi makes a point of saying that the silent child is not guilty like his wicked counterpart. How do we explain the common use of Exodus 13:8? The Haggadah only uses the second half of this verse in chastising the wicked child. By beginning with the first half of the verse for the child who doesn’t know how to ask, the Haggadah changes the tone and implications of this verse.
What does Rabbi Bondi tell us about this child? He says that the child who does not know how to ask is unfamiliar with his ancestors and he doesn’t identify with Jewish history personally. As a result, he might take the story of the Exodus as 'mere parable' and not historical fact. That is why his father answers by telling the story as if he personally experienced it: \"The Lord took me out of Egypt;\" that way, when the child hears the story, he will feel an emotional attachment to what happened to his own parent.
Rabbi Bondi implies that the child who doesn’t know how to ask is an assimilated Jew who has no connection to his past - the story must be told in a way that will created such an attachment.
Finally, Rabbi Bondi shares another interpretation of Exodus 13:8 from Rabbi Isaiah Horowitz, author of the Sh'nai Luchot HaBerit. Rabbi Horowitz lived from 1565-1630 and was a renowned Kabbalist - though there is no Kabbalah in this particular interpretation. The verse, he suggests, applies to the moment when the Passover offering is made. Concentrating on sacrifice, the father still has an obligation to answer his son's questions, though he can reassure him that a fuller explanation will be offered later during the meal. Participation in the sacrificial cult demands concentration. He cannot afford to be distracted while bringing the Pesah offering.
Regarding the child who doesn’t know how to ask, there are matters that need explanation. The language used to describe this child is different from the other three. Instead of saying \"You shall say to him,\" the Haggadah says, \"You shall open for him (את פתח לו).\"
Further, why do we answer the child who doesn’t know how to ask with Exodus 12:8, the same verse that is used to answer the wicked child? We should equate the wicked child with the child who doesn’t know how to ask, who is not wicked!
However, we answer the wicked child with the second part of Exodus 12:8 and not the first part of this verse: \"'It is because of that which the Lord did for me\" which is interpreted to imply, \"for me and not for him.\" The author of the Haggadah uses the second half of the verse exclusively because it doesn’t refer to the wicked child as, \"son.\" As we have seen, in Exodus 12:26 (where the wicked child's question appears) the Torah does not use the word 'children' either: \"You shall say, 'It is the Passover offering…'\" Since the Torah omits the word \"child\" from the answer to the wicked child, so the author of the Haggadah omits it as well.
The first half of the verse refers to the child who doesn’t know how to ask: \"You shall tell your child on that day…\" The Haggadah suggests that one should answer him directly, \"You shall open for him….\" One should tell this child about the suffering in Egypt and how God saved the Jewish people so that he will give thanks for the kindness which God performed.
You can't answer the child who doesn’t know how to ask with a question (as you would the other children) since such a question would not arouse the heart of a child to give thanks. Similarly, you cannot answer by speaking of his ancestors who were in Egypt since he does not recognize them nor can you say, \"God did for us,\" because he knows that he was not in Egypt (and doesn’t count himself as part of the community, in that sense). He might conclude that the story is merely a parable, and never actually happened. Instead his father should answer him by saying \"What the Lord did for me…\" as if he was among those who experienced the suffering of slavery and that God saved him from the hands of the Egyptians. In this way, the child who doesn’t know how to ask will be inspired with compassion about what happened to his own parents.
However, concerned that this child might interpret the expression, \"What the Lord did for ME,\" as applying to his father but not to him (as it does for the wicked child), the verse begins by referring to him as \"Your child,\" \"You shall tell your child on that day.\" That is why we answer this child with the beginning of the verse. By saying \"You shall tell your child…\" we show him that he has not been removed for the community and is still considered part of the family. The word v'heegadita, \"You shall tell,\" implies that one should tell the story in a way that draws his heart closer. This means one should answer him with soft words and tell him all that the Torah teaches. The Torah doubles the force of the language by saying v'heegadita…laimor, \"You shall tell…saying: the first word implies drawing the child's heart closer to the Torah and the second implies in a soft manner.", + "Rabbi Isaiah Horowitz, author of Shnei Luchot HaBerit, offers another explanation for Exodus, 13:8. Why is it necessary for the verse to say, \"On that day\" since the verse also says, \"It is because of this..\" (Both expressions imply that this ritual takes place on the day when the matzah and maror are placed before the celebrant). Furthermore, isn’t the word, laimor, \"saying…\" superfluous?
Rabbi Horowitz explains that on the eve of the holiday, when the father is busy preparing the Passover offering, the child might ask his father, \"What is this?\" It is a commandment for the father to answer his son but when he is involved in making the offering he cannot inform him of all the explanations and commandments as well as miracles which happened to us in Egypt. If he tries, he is liable to err and disqualify the offering. So he says: \"It is impossible to explain everything to you now because I'm busy performing the commandment of the Passover offering. If I try to answer you I'm liable to make a mistake and make the offering improperly. Therefore, my son, please wait until later tonight with the matzah and the maror are before us. Then I will give you a complete explanation of the commandments and the story of the Exodus.\" In this way he answers his son without interrupting the sacrifice. This is the implication of the verse. \"You shall tell your child on that day\" - on the eve of Passover when you are making the offering. \"Saying to him\" - give him a brief explanation. \"Because of this,\" reassuring him that you'll give a fuller explanation when the matzah and maror are placed before you. " + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Israel Emulates the Actions of Abraham
Translator's Introduction: Earlier, we saw that there are two ways of telling the story of the Exodus: as a political story of liberation from slavery(we were slaves; now we are free); or as a spiritual story of enlightenment (We were idolaters; but God brought us closer to His service). Rabbi Bondi now integrates the two versions of the Exodus story into one. Israel was enslaved because they worshipped idols. But they do not deserve condemnation - Abraham also worshipped idols. Like Abraham, when they discovered the true faith, they were willing to do die as martyrs to maintain their beliefs. This is why they were worthy of redemption.
The author of the Haggadah now returns to the four questions. We began answering these questions with, \"We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand\" This is a day of contrasts representing slavery and freedom.
The author then left the main topic of the Haggadah in order to present the Midrash of the four children, since it relates to the commandment of telling the story of the Exodus. Having completed this explanation, we now return to matters that relate to the symbols of slavery and freedom. We began with matzah, a symbol of slavery, to remember that we were subjugated by the Egyptians. Why were we enslaved? The Haggadah now explains: because we worshipped idols. The Haggadah says, \"Long ago our ancestors worshipped idols…\" Yet didn’t our ancestors also worship idols in Egypt? Why do we speak of Abraham as a worshipper of idols?
The Haggadah continues, \"And the Omnipresent brought them close to His service.\" You might feel that the fact that our ancestors worshipped idols in Egypt is an accusation against them, so the Haggadah quotes the book of Joshua: \"And I brought forth your father Abraham…\" Even though Abraham worshipped idols with his father, Terah, he was worthy of redemption. When Abraham recognized the unity of God, he willingly risked martyrdom in the fiery furnace.
What happened to Abraham was repeated in future generations. When the Israelites in Egypt saw God's signs and wonders, even though they were blemished by idolatry, they cast off their impure garments and became believers who maintained their faith at risk to their lives. They rejected the attributes and deeds of Egypt, tied the Passover lamb to their bed posts so that the Egyptians could see. They circumcised themselves so that the blood of circumcision and the blood of the Passover offering mixed together. Is there any martyrdom greater than this? (They risked their lives in the face of the Egyptians and even shed their own blood.) The Israelites were enslaved to the Egyptians and yet they were willing to cast off the yoke of slavery and risk their lives. Only then did they slaughter the Passover lamb and roast it. In this way the Israelites emulated the actions of Abraham. Because of their acts of faith, they were worthy of being redeemed from Egypt. That is why, \"God brought them near.\" " + ], + [], + [ + "Baruch Shomer Havtachato: God's Promise to Jacob
Translator's Introduction: Rabbi Bondi suggests that the promise referred to here is not the 'Covenant of the Pieces' (Genesis 15) made to Abraham but the promise God made to Jacob just before he went down to Egypt to see Joseph. For Rabbi Bondi, Abraham's promise doesn’t seem like much of a promise: God tells him that his ancestors will be enslaved and oppressed in a land not their own, but eventually will leave with great wealth. God, on the other hand, reassures Jacob at Beersheba: God tells him not to worry and that He will go down with the people to Egypt. Our commentator interpret these words, \"Praised is the One who keeps His promise,\" in this context.
Finally, there is one other significance difference in Bondi's interpretation. The 'great wealth' that Israel takes from Egypt is not the goods they plunder but the commandments they receive from God at Mount Sinai. Unlike most commentators, Rabbi Bondi sees Israel as worthy of redemption rather than lost on the brink of oblivion, about to descend into the fiftieth level of impurity. This was Jacob's fear but, according to Rabbi Bondi, the years of slavery actually made Israel stronger.
Why do we say that God kept the promise he made to 'Israel'? Didn’t God make this promise to Abraham? Israel refers to the promise that God made to Grandfather Israel (Yisrael Saba), that is, our forefather, Jacob. Jacob was aware of the decree which God had made to Abraham: \"Your offspring shall be strangers in a land not theirs, and they shall be enslaved and afflicted for four hundred years…\" (Genesis 15:13) Egypt is not explicitly mentioned in this passage because God turns freedom of choice over to human beings. (That is, the land in which Israel would become strangers was not pre-determined) Still, the verse alludes to Egypt for Joseph transferred the Egyptians from place to place throughout the land so that they would not consider the land their inheritance. He was trying to avoid Egypt becoming the land of Israel's subjugation. This is what the commentators suggest the expression, \"A land not their own,\" means. The land did not belong to the Egyptians.
Because of this decree, our forefather Jacob was fearful of going down to Egypt. Egypt was the most despicable of lands. Jacob felt that if his family had to spend four hundred years they would sink into the impurity of the Egyptians and would no longer be worthy of being redeemed. It was for this reason that God said: \"Do not be afraid to go down to Egypt. I will go down with you.\" (Gen 46:3) Wherever Israel is exiled, the Divine Presence is with them. \" I will also go up with you…\" (Gen. 46:4) God also reassured Jacob, \"I will not allow your children to sink into the fiftieth level of impurity.
Jacob also hinted to his children that they would not be in Egypt more than two hundred and ten years when he said to them, \"Go down (r'du) to Egypt (see Rashi on Gen. 42:10). God agreed to this, and along with God's promise Jacob was reassured. It was through the furnace of oppression in Egypt that Israel was refined and prepared to receive the Torah. It did not turn out as Jacob thought; he believed the people would deteriorate there and that is why he was afraid. The thoughts of the Holy One are mysterious. For instead of sinning, Israel was refined like silver until they finally sanctified the name of God in Egypt, at the sea, and in the wilderness.
But the decree was four hundred years enslaved! What did the Holy One do? He made the yoke of servitude more severe so that they would complete the four hundred years sooner rather than later. They were refined more quickly in this way, so that Israel was enslaved only half the time. This is the meaning of, \"Praised is the one who keeps his promise to Israel.\" God told Jacob not to be afraid - and \"He recalculated the end,\" of servitude - the amount of time in Egypt, shortening their exile by 190 years. This is the meaning of the expression, \"God calculated the end (ketz) .\" Even though they were only slaves 210 years it was as if they were there a full 400 years.
\"They went forth with great wealth.\" The word great appears to be superfluous in this verse. It could have said, \"They went forth with wealth.\" They were so refined by the suffering of Egypt that they not only left with material wealth from the Egyptians (silver, gold and clothing), but they were worthy of receiving an even greater possession: the commandments of Passover and Circumcision. They were also worthy of receiving the Torah at Sinai which is our greatest possession." + ], + [], + [ + "And it is that which has sustained us
Translators Introduction: The word, והיא, \"And it is that\" is vague. What does the word \"that\" refer to? Rabbi Bondi reads this word as an acrostic, but he connects it to the previous passage in which God promises that Abraham's children will go out of exile with \"Great Abundance.\"
והיא, \"And it is that\" which has sustained our ancestors and us.\" According to the literal meaning of this expression, v'hee, refers to the previous statement in the Haggadah: \"They shall go forth with great abundance.\" It refers to the Torah and the merit of Torah which sustained us and our ancestors even in exile. For nothing remains for us (of the great wealth they plundered in Egypt) but we still have the Torah.
V'hee alludes to the Israel's religious heritage. The aleph of יאוה stands for ehad, the oneness of God. The yud stands for the Ten Commandments. The hay, the five books of the Torah and the vav the six books of the Mishnah, the Oral Torah. Why do these five possessions begin with the Mishnah and end with the unity of God? This is to teach us that the teachings of the scribes are even more beloved than the words of the Torah! We learn this lesson from the interpretation of the verse in the Talmud: \"Your beloved is more delightful than wine\" (Song of Songs 1:2). This means, 'Your teachers of Torah are better than the wine of Torah.\" This statement is meant to be an introduction to the following passages in which we find Rabbinic insights into the verses of Torah.'" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Go and Learn…
Translators Introduction: There are a number of ways of interpreting the expression, ארמי אבד אבי, the beginning of Deuteronomy 26:5. The Haggadah and the classic rabbinic reading is, \"An Aramean tried to kill my father,\" but this is most definitely not the literal meaning of the words. If you look in most contemporary translations, you will find something very different: \"My father was a wandering Aramean,\" or even, \"My father was fugitive Aramean.\" Rabbi Bondi offers an explanation for the rabbinic reading of this verse.
The passage which follows v'hee is meant to add spice by explaining why we praise God. Why did God command Jacob to go down to Egypt to begin the Exile of four hundred years? Couldn’t Jacob's exile have begun in Laban's house since it was Laban's intention to destroy all of Jacob's family? Yet had he succeeded, the other part of the God's decree to Abraham could not have been fulfilled the promise, \"They shall go forth with great abundance.\" This is the intention of Deuteronomy 26:5, \"An Aramean sought to destroy my father;\" Laban sought to destroy all of Jacob's family. Therefore, God had him go down to Egypt (for his exile) instead of remaining in Aram. Previously, the author of the Haggadah brings the passage dealing with the Covenant of the Pieces (Genesis 15) Lest you think - what difference does it make whether the exile was in Aram or in Egypt, he goes on to quote Arami Oved Avi to explain why it was necessary for the exile to be in Egypt and not in Aram. Therefore….\"They went down to Egypt\".
Let me explain:
Rabbi Bondi manages to meld all the passages in the Haggadah together in his interpretation. In the Covenant of the pieces, God promised Abraham that his descendants would leave a land not their own with, \"Great abundance. \" This wealth, he explains, is not material wealth but the gift of Torah. This is the gift for which God has sustained us. But had they remained in Aram in the house of Laban, Abraham's descendants would have been more greatly endangered than they were by going down to Egypt. The Haggadah begins by interpreting ארמי אבד אבי as a reference to Laban in order to explain why the exile could not begin until the descendants of Jacob went down to Egypt. Having the Israelites enslaved in Egypt was actually an act of compassion since it protected them from an even worse fate. In this way the Haggadah explains the connection between the two phrases, \"May father was a wandering Aramean,\" and \"They went down to Egypt.\" " + ], + [ + "Arami Oved Avi
Translator's Introduction:
The central core of the Haggadah is an extended Midrashic reading of Deuteronomy 26:5-8. These verses are part of a declaration. They were recited by the individual when he brought the Bikkurim, the first fruits, to the temple on the festival of Shavuot.
Why were these particular verses chosen for the Seder? First, they offer a brief and personal retelling of the Exodus, thus fulfilling the obligation to see oneself as if one personally went forth from Egypt.
Second, since the First Fruit Ceremony was no longer observed, this is an appropriate place to reuse this passage. By reciting only a portion of this declaration (verses 5-8), the passage called the reader's attention to our unfulfilled state of being. Verse 9 (the end of the declaration) focuses our attention on the purpose of redemption: \"He brought us to this place and gave us this land, a land flowing with milk and honey.\"
The declaration focuses on redemption from slavery but fails to speak of the conquest of the land. The absence of the final verse is a reminder that the promise is not yet fulfilled in our day. It parallels the fifth cup of wine and the fifth promise of redemption in Exodus, Chapter six. (Deuteronomy 26:5-8)
5. You shall then recite as follows before the Lord your God: \"My father was a fugitive Aramean. He went down to Egypt with meager numbers and sojourned there; but there he became a great and very populous nation.
6. The Egyptians dealt harshly with us and oppressed us; they imposed heavy labor upon us.
7. We cried to the Lord, the God of our fathers, and the Lord heard our plea and saw our plight, our misery, and our oppression.
8. The Lord freed us from Egypt by a mighty hand, by an outstretched arm and awesome power, and by signs and portents.
And he went down to Egypt: He was compelled by divine decree. According to Simeon ben Zemah Duran, (1361–1444), the sale of Joseph had to occur prior to Jacob’s descent into Egypt. This was for Jacob’s own good. This may be compared to the way things are done in a slaughter house. The calf is sent ahead of its mother so that she will follow it into the slaughter house. So too, Jacob went down to Egypt out of respect and love for Joseph, in order to see how his son had risen to a position of greatness.
These verses are taken from Deuteronomy 26, which describe the custom of bringing the first fruits to the Temple. This was recited in a time of joy. We make mention of Israel’s suffering in this time of rejoicing in order to recall how God brought light into the darkness and brought us to a land flowing with milk and honey. We merited the privilege of bringing the first fruits of our land for this reason, and mention it on Passover eve as well. We perform customs to show our royalty on this night such as dipping, drinking four cups of wine, leaning and rejoicing. Let me explain:
Why was Jacob compelled to go down to Egypt? Had it not been for Joseph’s presence in Egypt, Jacob would not have gone there on his own. His presence was necessary, however, for Israel’s eventual redemption. It was necessary for Jacob and his family to enter the crucible of suffering, for the people of Israel to be refined and become worthy of receiving the Torah. Like the mother calf who follows his child into the slaughter house, Jacob had to be given a compelling reason to go down to Egypt since he knew this would be the beginning of Israel’s enslavement." + ], + [ + "He went down to Egypt with meager numbers …but there he became a great and very populous nation. The Haggadah tells us that the Israelites did not settle in Egypt as unrecognizable residents but were dignified and easily recognizable because of their beauty and splendor.
They became a great and mighty nation: as is written elsewhere: The Children of Israel were fruitful, increased abundantly, multiplied and became exceedingly mighty… at first they gave birth to sextuplets, afterwards to twelve at a time and finally they gave birth to sixty at a time! There was even one woman in Egypt who gave birth to six hundred thousand. In Song of Songs Rabbah we learn that Rabbi Yehudah HaNasi was expounding and the community was falling asleep. He wanted to wake them up so he said: There was one woman in Egypt who gave birth to six hundred thousand at once. There was a student there by the name of Rabbi Ishmael ben Rabbi Yossi. He said: “Who could that be?” Said Rabbi Yehudah, \"It was Yocheved who gave birth to Moses. For Moses was equal to six hundred thousand Israelites, as we learn: 'Then Moses and the people of Israel sang...'” How could he be equal all the Israelites? In Midrash Rabba Vayechi, we learn that \"Six hundred Israelite woman all became pregnant on the same night, and all of their offspring were destined to be thrown into the Nile. But they were slaved through the merit of Moses, as is written, I am in the midst of the six hundred thousand people. Moses was given the honor of being considered equal to the rest of Israel.\"" + ], + [], + [ + "And numerous: “I have caused them to multiply like the growth of the field” (Ezekiel 16:7). The language of the verse is very difficult. Is a human being a growth of the field? My grandfather, Rabbi Abraham Naftali Sheier, of blessed memory, offered the following explanation. This is a response to what the author of the Haggadah is about to write: “The Egyptians ill-treated us, as it says: “Come let us deal wisely with them, lest (pen) they should multiply…” (Exodus 1)This means that the Egyptians sought legal strategies primarily by which to decrease the Israelites’ numbers and to keep them from increasing. This is similar to the strategies of the other wicked haters of Israel. They came up with a series of decrees, one after another that would cause a deterioration of the Israelites. At first they decreed hard labor on the Israelites in order to break their bodies and decrease their virility, so that the flesh would fall from their bones. If they could not have children they would decrease and not increase. What did the Holy One do? He said: “I promised Abraham that I would make his offspring like the stars in the heaven and you plan to cause them not to increase in number? We will see whose decree comes about, Mine or yours!” Egypt says, “Lest (pen) they increase.” Through the divine spirit I will make a decree: “So (ken) they shall increase!” Immediately the Torah says, the more they oppressed them, so (ken) they increased and so (ken) they spread forth.” (Exodus 1) At first the Israelite women gave birth six at a time; soon, they began giving birth twelve and even sixty at a time. The difference between the words ken, so, and pen, lest, is minute – a small mark in the middle of the letter. As a reminder of this we find that amount that differentiates hametz from matzah is the smallest amount. Even the letters that differentiate these two words have only the smallest difference between them. All of this is a reminder that the redemption of the Israelites happened in the passing of a minute moment.
פן כן
חמץ מצה
Had Israel tarried any longer in Egypt than midnight on Passover eve, they would have been unable to rise up and escape. For this was the moment when Israel would have descended into the fiftieth level of impurity. That is why even the tiniest amount of hametz on Passover is strictly forbidden. This is a fine interpretation; the words of my grandfather speak from the grave!
When the Egyptians saw that the oppression of the Israelites caused them to increase, they made a second decree: “Every male child who is born shall be killed.” It was also decreed that the Israelite men could not cohabit with their wives. Thus, the taskmasters said to the Israelites: “If you sleep at home you will get up late and you will not have time to complete the designated number of bricks. Therefore, sleep out in the field.” The Israelite women, however, were righteous. They were afraid to be home alone because of the Egyptian sexual immorality.
Rabbi Akiva expounded that when the women went to fill their pitchers with water, the Holy One filled half the pitcher with water and the other half with fish. They would bring it to their husbands. They would feed them the fish and help wash their husbands. In this way, the Israelite women became desirable to their husbands. They would have relations and become pregnant. When the Egyptians saw that the Israelites were still increasing in number they made a third decree – cast every Israelite boy into the Nile. Afterwards they then made a fourth decree: the slaughtering of the Israelite babies for the Egyptians said: \"The Israelite men are compassionate. Maybe they will separate themselves from their wives because of this decree so that they won’t want to cause the death of their own sons.\"
But the Israelite women continued to try cohabit with their husbands even when they knew the suffering it would cause while they were pregnant and when they gave birth. The Egyptians saw that the Israelite women would hide their newborn babies in a hidden room in their homes. The Egyptians would then bring an Egyptian newborn into the Israelite houses and cause them to cry so that when the Israelite baby heard the crying they would begin crying as well. They would then take the Israelite child out and kill the baby with great cruelty or by throwing the baby into the river.
As a result of all this, the months of pregnancy for Israelite women was extremely painful for they knew what would happen to the child they were carrying within themselves. Still the women did not deny themselves to their husbands. They were righteous and did not want their husbands to stop fulfilling the commandment of “Be fruitful and multiply.” They trusted that their father in heaven would not abandon them,
What happened as a result? When it was time to give birth, the women would go out in the field and give birth beneath an apple tree. As soon as they gave birth they would leave the child in the field and would say: “Master of the Universe: I have done my part and You must now do Yours.” God would come down in all his glory, cut off the umbilical cord, wash the children, put oil on their skin, and feed them two measures of oil and honey. The Egyptians came out to the fields to find the infants but God performed a miracle and placed the children beneath the ground. The Egyptians brought oxen to plow up the ground so that they could kill the children with the plow but God caused them to go even deeper into the ground. When the Egyptians left, God caused the Israelite child to sprout up from the ground like a plant. When they were old enough they would return to their homes in groups like herds. When their parents asked them, who took care of you, they would answer \"A nice young man came down and provided all of our needs.\" Another miracle happened: every child recognized his own father and mother.
When God revealed himself to the nation at the Sea of Reeds, the children pointed their fingers and said: “This is the one who took care of us, as it says, “This is my God; I will extol Him.”
We can now understand the meaning of the verse: “I have caused them to multiply like the growth of the field… you were naked and bare.” When their mothers left them in the field at the time they were born they were naked and bare. But then God caused them to grow.
Let me explain
There is a lot to talk about here. This Midrash is quoted quoted in many commentaries on the Haggadah. However, there is one significant difference. Usually the verse from Ezekiel is taken as a criticism of Israel. The people of Israel were unworthy of redemption because they were naked and bare of commandments until the moment of redemption. Rabbi Bondi understands this verse as a reference to the state of the Israelite infants who were left in the field when they entered the world. Whenever possible, Rabbi Bondi looks for a positive perspective on the Midrashim, instead of seeing these statements as critical. In the end he returns to the beginning of this lengthy statement and answers the question: Why quote a verse which describes the Israelites as “plants?” " + ], + [], + [ + "They oppressed them: as is written, \"They placed task masters over them in order to oppress them with their labors:\" It is written: \"He went out to his kinsfolk and witnessed their labors.\" (Exodus 2:11) Moses said: \"Woe is me! Would that I could give my life that you should not have to work so hard! For working with mortar is the hardest type of labor.\" He would then place the bricks on his own shoulders and help each and every one of them.
Further, Moses also saw that the Egyptians forced the men to do women's tasks, a big people to do labor appropriate to small people, and young men's labors was performed by old people. He then made sure that every person's labors were appropriate to the person's strengths and skills. He pretended that he did this to help Pharaoh. God said: \"You gave freedom to My children from their (inappropriate) labors. By your life, in the future you will free My children from oaths between a husband and wife. Furthermore, you left your work to check on the suffering of the Israelites and to act in the fashion of a brother, so I will leave the Ones on high and speak to you out of a burning bush. And so we read later: \"God spoke to him out of a bush…\" Let me explain:
Rabbi Bondi appears to add to the Midrashic presentation found in the Haggadah here. In effect, this is a Midrash on a Midrash. In the Haggadah, we find the verse from Deuteronomy 26:6. The Haggadah comments on this by quoting a verse from Exodus 1:11. This verse uses the word bisivlotam, \"Their labors.\" Rabbi Bondi now quotes a second verse that uses this word (Exodus 2:11) as a pretext to speak about Moses' compassion for the oppressed Israelites. In this way he explains the significance of the word \"Their labor.\" Israel's oppression was not that they were worked hard but that they were forced to do jobs that were unnatural - men doing women's work, old people carrying a young man's burden, etc. One of the styles of Midrash in the Haggadah is that a verse from the beginning of Exodus is quoted as a way to illuminate the brief retelling of the story in Deuteronomy. Here the commentator carries this approach one step farther, quoting yet another verse from Exodus and then offering an explanation for it from the Midrash." + ], + [], + [], + [], + [ + "And we cried to the Lord God of our ancestors, as it is written: \"And it came to pass, after some time, that the King of Egypt died, and the children of Israel groaned from the labor and their cry went up to God from the labor\" (Exodus 2:23). At first glance, this seems strange: why did they groan only after the death of Pharaoh? It should have been the other way around. The Israelites should have rejoiced at the death of Pharaoh. I learned the following explanation from Rabbi Isaiah Horowitz, the Sh'lah. The Egyptians understood that if the Israelites repented and returned to God and prayed God would answer their prayer; therefore, they did not give them permission to have even a minute free from slavery lest they begin praying to God. It was the custom of the Egyptians, however, upon the death of Pharaoh for all the people, great and small, to follow behind the king's casket and cry. The Egyptians thought that the Israelites were crying over the loss of Pharaoh.
Actually, the Israelites cried out to their Father in Heaven in prayer to help them. Thus, God heard their cry. This is the meaning of the verse, \"The King of Egypt died… and the children of Israel groaned…\" Their prayer was a groan, something they had not been permitted to do until now. Thus, \"Their cry went up to God…\"
It seems to me that there is another explanation for this matter. One must explain the second use of the expression \"from the labor.\" This expression appears twice in Exodus 2:23; \"The Israelites groaned from the labor,\" and \"their groan rose up to God from the labor.\" The second use of \"From the labor,\" is superfluous.
The two uses of the expression \"From the labor,\" can be explained by a discussion which appears in the Talmud regarding the word, b'farekh, \"ruthlessly\" or \"With hard labor.\" (This word appears twice in Exodus, ch. 1.) The first use of the word b'farekh is interpreted as b'feh rakh, \"with soft language,\" while the second is understood as crushing labor:
13. The Egyptians with soft language (b'farekh) imposed upon the Israelites 14. the various labors that they made them perform.
With crushing labor (b'farekh) they made life bitter for them with harsh labor at mortar and bricks and with all sorts of tasks in the field. (Exodus 1:13-14)
Yet, if the second use of the word b'farekh is understood as ruthlessly, why shouldn’t the first use of the word have the same meaning? Or, why shouldn’t the second use of this word be understood as b'feh rakh as well? Why shouldn’t both be understood as having the same meaning? The difference between the two uses of this word is that the first use of b'farekh applies to the Egyptians and the second one to the Israelites.
Yet if the second interpretation of b'farekh (ruthlessly) is correct, then what does it mean for the first use of this expression? Rather both times the word is used, it should be understood as b'feh rakh, soft language. It was because of the soft language, that the Israelites allowed themselves to be enslaved to the Egyptians and to be forced to do crushing labor.
It would seem that when Pharaoh said, \"Let us deal shrewdly with them,\" it was his intention to keep the Israelites from praying to God to help them, lest their prayer be received and answered. He knew that when they were oppressed, they would pray from their heart of hearts and they would groan because of the hard labor they experienced as slaves. God never despises a broken heart. Pharaoh was concerned that God would hear their prayer and redeem them from oppression. So he commanded his taskmasters to make sure that the Israelites performed their tasks without groans, and that they performed their work cheerfully, as they originally performed these tasks when Pharaoh stood at their sides. Pharaoh worked them constantly so that there was no time to groan. He never lightened their burden for even a moment for he knew that once they began groaning they would pray to God and their prayer would be accepted. He made it their obligation to appear to be satisfied and happy in performing their tasks. There is no greater oppression than this - to be forced to be happy when you are miserable.
That is why we find no mention of groaning or complaining before the death of Pharaoh. It is then that we are told, \"A new king arose in Egypt…\" It was the custom that when a new king arose, he would free all those who were imprisoned from former officials to lowly slaves so that they would favor the new king for his acts of kindness. In the case of the Israelites, the new king conferred with his advisors about whether or not to free them. He was unaware of the reason the old king had oppressed the Israelites so severely (so that they would have no time to pray). He, however, gave them permission for groaning and crying, and as a result of this God heard their cries. This is the meaning of the text. When the old king died (during whose reign they were not even allowed to groan), and a new king arose who gave them permission to groan, only then did the Israelites cry out to God. The Egyptians thought that the Israelites were groaning from their labors but really they were crying out to God.", + "\"We cried out,\" through, \"The king of Egypt died. The Israelites were groaning:\" The verse says: \"A long time after that, the king of Egypt died. The Israelites were groaning\" (Exodus 2:23). The Talmud and the Midrash explain that the time when Pharaoh died is called \"Many days\" because he was a leper during that time, and a leper is considered to be like a dead man.", + "And the children of Israel groaned. Why did the Israelites groan? The magicians of Egypt told Pharaoh, \"There is no greater cure for leprosy than this: take one hundred fifty Israelite children, slaughter them and then bathe in their blood twice a day. This decree was fulfilled with the maximum cruelty: the mother was forced to hold the child over the pool and the father had to slaughter his own child. It was then that God heard the groaning of the Israelites and He took note of them. He took note of them because He had made promises, at the covenants of Abraham, Isaac and Jacob. What were the three decrees that caused God to take note of them: the forced separation of couples, the casting of the Israelites baby boys into the Nile, and the hard labor which weakened the Israelites.
Let me explain: Rabbi Bondi concludes his commentary on Deuteronomy 26:7 with the very same comments as the Haggadah itself. The Haggadah refers to these three terms: \"Our affliction, our sorrow, and, our oppression\" as referring to the three decrees by the Egyptians that caused God \"to hear\" the cry of the Israelites. He arrives at this interpretation in a roundabout fashion. He questions whether Pharaoh actually died or not, and if the death of Pharaoh was an opportunity for the Israelites to cry out to God, or a result of the decrees enforced by the new king. This section began by exploring what the Torah means when it says that \"We cried out,\" and concludes by saying that their groaning and crying was a result of the terrible and cruel suffering inflicted on the Israelites. In the end, it was the cruelty to the children that motivated God to hear the prayers of the Israelites.
What is the point of all these imaginative Midrashim? They are not part of the biblical text but they are most definitely part of how Jews from time immemorial have told the story of the Exodus. We did not just tell this story, word for word, as it is recorded in Scripture. We told it in light of our historic experience as Jews. Our suffering in the present was not new - what we experienced now obviously happened in the past as well, so it was perfectly legitimate to read the present back into the past. In this way the story of the Exodus was timeless." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "The Lord freed us from Egypt by a mighty hand, by an outstretched arm and awesome power, and by signs and portents.
It is necessary to explain the contradiction found in two biblical verses. In one we read, \"I will pass through the land of Egypt on that night and I will smite the first born in the land of Egypt, both man and beast…I am the Lord.\" (Exodus 12:12) This implies that God Himself smote the first born, as the author of the Haggadah writes, \"I and not another.\" In the other verse, we read, \"None of you shall go outside the door of his house until morning...and not let the destroyer enter and smite your home.\" (Ex. 12:22) This verse implies that the death of the first born was carried out by a messenger and not by God. That is why the Israelites could not go out on the night of the tenth plague. Once the destroyer has been given permission to destroy (instead of God doing it), it did not distinguish between innocent and guilty.
I heard the following explanation for this contradiction from my grandfather, Rabbi David Tevele Sheier, of blessed memory. The Egyptian houses were struck by a messenger of God. When they witnessed the death of the first born, they fled from their homes to Israelite households which had blood on the door posts. They Egyptians understood that God's messenger was not given permission to enter an Israelite house. It was only then that the Holy One Himself entered the Israelite homes and struck down the remaining Egyptian first born while the Israelites were protected. \"I and not another\" applies specifically to the Israelite homes in which the Egyptians took refuge, and the verses no longer contradict one another. The words of my grandfather speak from the grave. " + ], + [ + "With a mighty hand: this refers to pestilence… This passage is followed by, \"Another interpretation, with a mighty hand: this indicates two plagues…\" How do these two passages contradict one another? The passage beginning \"Another interpretation\" makes sense since it applies equally to all the plagues. The first passage, on the other hand, is confusing. It picks out plagues that do not follow one another. Why does it single out blood and pestilence? Also, what plague is being referred to when it speaks of \"the sword?\" There is no reference to this among the plagues of Egypt? It appears that first, the author of the Haggadah refers to the five warnings which Moses gave Pharaoh before the beginning of the ten plagues:", + "1.\tI have said to you, Let my son go, that he may worship Me; yet you refuse to let him go. Now, I will slay your first-born son. (Exodus 4:23) Rashi points out that while this is the final plague, it is also the first warning.
2.\tAnd if they are not convinced by both of these signs and they still do not heed you, take some water from the Nile and pour it on dry ground and it…will turn to blood on the dry ground. (Exodus 4:9)
3.\tLet us go, we pray, a distance of three days into the wilderness to sacrifice to the Lord our God, lest He strike us with pestilence or sword. (Exodus 5:3)
4.\tLet us go, we pray, a distance of three days into the wilderness to sacrifice to the Lord our God, lest He strike us with pestilence or sword. (Exodus 5:3)
5.\tCast the staff before Pharaoh: on it the ten plagues shall be engraved.
Only afterwards does the Torah say that Aaron's staff swallows up the other staffs to show that the ten plagues shall swallow up and destroy Egypt. Through the five warnings, Moses warned Pharaoh, of all ten plagues
1.\tWith a mighty hand: the warning for these two plagues is \"Lest He strike us with pestilence.\"
2.\tWith an outstretched arm; the warning for the second two plagues is, \"Lest He strike us with …sword.\"
3.\tWith great awe: the warning for these two plagues is \"Now, I will slay your first-born son.\"
4.\tWith signs: This is the plagues/warnings that were inscribed on the staff.
5.\tAnd wonders: this is the warning of the first plague, in which the waters of the Nile were turned to blood, \"Pour it on dry ground and it…will turn to blood on the dry ground.\"", + "According to my interpretation, the reason for these five warnings was to let the Egyptians know about all the plagues. The staff was a general warning for the ten plagues as group. Pestilence and the sword are a reference to the death of the first born. ‘The appearance of the divine presence’ is a reference to the death of the first born, while the final warning is a reference to the plague of blood. There are then three warnings for the death of the first born because this was the most severe of all the plagues. And finally, the Midrash ends with a separate warning regarding the plague of blood. This warning is offered because this plague was an attack on the gods of Egypt. The first plague is singled out because Israel was enriched as a result of this plague, thus fulfilling God’s decree: “They shall go forth with great wealth.” (Genesis 15) Also, the people of Israel were enriched as a result of the first and the last plague.", + "Another interpretation: the second interpretation does not make reference to the warnings but to the plagues themselves." + ], + [], + [ + "\"With great terror: This refers to the appearance of the Divine Presence, as it is written: Has God tried to take one nation (goy) out of another nation (goy)” (Deut. 4:34). In Bereshit Rabbah we learn, Rabbi Elazar interprets the verse, “Like a rose among the thorns.” (Song of Songs) refers to the redemption from Egypt. Just as it is difficult to pick a rose which is placed in the midst of the thorns, so was the redemption of Israel difficult, as it is it written, “Has God tried to take one nation (goy) out of another nation (goy).” It does not say a people (ahm) from among a nation. Rather the verse says a goy from the midst of a goy. These were goyim and these were goyim! These grew their hair in a gentile fashion and these grew their hair in a gentile fashion. These wore shatnez and these wore shatnez. According to the rules of justice, Israel was no more worthy of redemption had it not been for the promise of redemption which God had made to Abraham. As it says, “Therefore, say to the children of Israel.” The word lachen, “therefore,” implies a promise or an oath…" + ], + [ + "Wonders: This refers to the blood. Why does the Haggadah single out the plague of blood? It is because of the plague of blood, that the miracle was made even greater. Also, Israel became wealthy because of the plague of blood. All the miracles that God performed in Egypt were brought about near a body of water. Israel also became wealthy because of the water. Rabbi Yitzchak, when an Israelite and an Egyptian tried to drink water from the river, the Egyptians drew out blood and the Israel drew out water. As a result the Egyptians had to buy water from the Israelites at great cost and the Israelites enriched." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Blood: Why did the Holy One bring a plague of blood? It was measure for measure. God said to Abraham: “The nation that you served I shall judge” (Genesis 15). Since the Egyptians did not allow the daughters of Israel to immerse themselves in water to be purified from their impurity so that they could fulfill the commandment of “Be fruitful and multiply, so God punished them with water." + ], + [ + "Frogs: Why did the Holy One cause the plague of frogs? Because the Egyptians subjugated the Israelites and told them, “Bring us frogs and other reptiles,” therefore, God brought frogs down on the Egyptians. " + ], + [ + "Lice: Why did the Holy One cause the plague of lice? Because the Egyptians appointed them cleaners of the fields and the market places, the Holy One turned their dust into lice and made it cover every cubit of land, as it is written: “All the dust of the earth was lice…” " + ], + [ + "Wild beasts: Why did the Holy One cause the plague of wild beasts? Because the Egyptians herded the Israelites like a herd, so the Holy sent the birds of prey and the wild beasts in large herds to attack them. Also, because the Egyptians ordered the Israelites to capture bears, lions and leopards to live in Egypt, so God sent a mix of wild animals." + ], + [ + "Pestilence: Why did the Holy cause a plague of pestilence? Because the Egyptians made the Israelites shepherd their flocks and herds in the mountains and wilderness in order to keep their slaves from reproducing. The Holy One said, “I will send another shepherd,” as it is written, “Behold the hand of the Lord was upon their herds.” " + ], + [ + "Boils: Why did the Holy cause a plague of boils? Because the Egyptians made the Israelites prepare hot or cool water for their baths, so God afflicted them with boils so that they would not even want water to touch their skin." + ], + [ + "Hail: Why did the Holy cause a plague of hail? Because the Egyptians forced the Israelites to tend to their gardens and orchards, so God afflicted the Egyptians by destroying them all." + ], + [ + "Locust: Why did the Holy cause a plague of locust? Because the Egyptians made the Egyptians plant their wheat and barley, therefore God brought the locust to eat everything what the Israelites had planted for them. " + ], + [], + [ + "According to my humble opinion, here are other reasons for some of the plagues:
1.\tBlood: Because the Egyptians so severely subjugated the Israelites, their blood turned to water, so God turned their water into blood.", + "2.\tFrogs: The Egyptians would complain and shout at the Israelites, “Work, work, you lazy ones. God to your labors,” therefore, he brought frogs upon them to scream and shout, as the Midrash says: “the sound of the frogs was so loud in Egypt, that it seemed to enter their bodies and felt like it was coming from within them.”", + "3.\tLice: Because the Egyptian task masters made the Israelites worked all the time, they had no time to change their clothes and to clean their garments or comb their hair so that soon everything was covered with lice. Therefore, God brought lice upon the Egyptians, measure for measure.", + "4.\tWild beasts: because they attacked the Israelites in mobs, so God brought mobs of beasts, measure for measure.", + "5.\tBoils: The Egyptians used to bathe in hot water. If the water was too hot they would force the Israelite slaves to go into the water to cool it off, thus causing abrasions on their skin. Measure for measure, God afflicted the skin of the Egyptians.", + "Darkness: Why did the Holy cause a plague of darkness? Nothing is hidden from the Holy One, even that which is deep in our hearts and minds. There were those among the Israelites who were released from bondage by the Egyptians were given great honor and wealth. They did not wish to leave Egypt. The Holy One said: \"If I bring a plague upon them publically and they die, the Egyptians will say, 'Just as God has attacked us so he is attacking your people.'” Therefore God brought darkness upon the Egyptians for three days so that the Israelites could bury their dead (who were struck down by God) , and the Egyptians would not see this.
Also during the three days of darkness, God caused the Egyptians to look more favorably upon the Israelites, and they gave them whatever they asked for. The Israelites were able to enter the homes of the Egyptians and see where their silver, gold and fine garments were hidden. If the Egyptians said we have nothing to give you, the Israelites would respond, “Isn’t such and such a thing in such and such a place?” At that time the Egyptians reasoned: “If the Israelites wanted to lie to us they could have just taken what they wanted during the days of darkness, since they have already seen the things we have. Since they did not take anything without our knowledge, we will freely give these things to them.” Thus they fulfilled the prophecy given to Abraham, “Afterwards they shall leave with great wealth.” That is why the Torah does not say there was light in the land of Goshen but in their dwelling places. Wherever an Israelite dwelled he had light.", + "The death of the first born: Because Israel was called God’s first born, as it says, “My first born son, Israel.” Jacob acquired the birthright so that he could serve God. God said: “Let My children go that they may serve me. If you refuse to let my first born go to serve Me, I will prevent your first born from serving you; I will kill all of them!” " + ], + [ + "Rabbi Judah used to abbreviate the plagues: Rabbi Judah wished to show that in terms of justice, one has to receive a warning (in order to be held culpable for breaking the law) so that one did not do so out of ignorance. But we do not find a warning to Pharaoh before the plagues of lice, boils and darkness. Also, there was no warning before all of the plagues that they would strike Egypt. Rabbi Judah groups the plagues in this way to show that there was a warning before each grouping, D'tzakh, Adash and Ba'akhav. These three groups were inscribed on Moses' staff. " + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "Dayyenu: Four Acts of Redemption for which We Give Thanks
God bestowed many favors upon us: The favors for which we give thanks are related to the four acts of redemption for which we recite the gomel blessing that we learned of earlier. Dayenu can be divided into four sections:" + ], + [ + "1.\tHad God taken us out of Egypt: God freed us from prison. All the miracles associated with the exodus are part of this section." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "2.\tHad He split the Sea for us: We give thanks when we cross the sea, so we give thanks for the splitting of the Sea and all the miracles associated with it." + ], + [], + [], + [ + "3.\tHad He satisfied our needs in the desert for forty years: We give thanks when we traverse the wilderness. Similarly we now give thanks that God fed us and provided us with all our needs. These verses address the miracles that took place in the wilderness." + ], + [], + [], + [ + "4.\tHad He brought us to Mount Sinai: We give thanks when we are healed from an illness. So, too, when the people reached Mount Sinai, God healed them of illness and injury. This final section addresses all the miracles that occurred until they reached the land of Israel. " + ], + [], + [], + [ + "These are the four key verses of Dayyenu. Had God performed these four favors for us it would have been enough. How much more should we give thanks for all the other miracles that were performed in association with each of them!" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "A Rabbinic Retelling of the Exodus
Rabban Gamliel used to say: Whoever has not mentioned these three things on Pesah has not fulfilled his obligation. One is obligated to tell the members of one's household all the events and miracles that happened in those days. I will now present before you the story of the Exodus as it is told in Midrash Rabbah.
When Pharaoh heard that Moses had killed an Egyptian taskmaster, he sought to kill Moses. He took a knife the likes of which has never been seen before (to chop off his head). But God made Moses' neck a pillar of marble and he was uninjured even though they tried seven times! And angel of God came and grabbed Moses so he could escape. At that moment, all of Pharaoh's ministers became deaf, mute and blind. When they asked the mute ministers, \"Where is Moses?\" they could not answer. They deaf ones could not hear the question, and the blind ones could not see where he went. Later, when Moses refused to be God's messenger because he said that he was 'slow of tongue,' that is why God said to him, \"Who gives man speech, who makes him dumb or deaf, seeing or blind?\" Then God said to him, \"Isn't Aaron your brother? He will go with you back to Egypt.\"
Moses and Aaron went to see Pharaoh. That day all of the diplomats came to have an audience with Pharaoh. Each came to honor Pharaoh, bringing him gifts and each crowning him the supreme king of kings, bringing their idol with them. As they were crowning him, Moses and Aaron were standing in the doorway of the palace. Pharaoh's servants came in and said, \"There are two old guys standing by the door. Pharaoh said, \"Come forward!\" Pharaoh looked at them, expecting them to crown him as well, or at least give him a document or ask about his welfare. When they did nothing, he asked, \"Who are you?\" They said, \"We are the messengers of the Holy One. \"Thus said the Lord, God of Israel: Let my people go….\" Pharaoh became furious and answered: \"Who is Adonai that I should listen to obey Him and let the Israelites go out of Egypt? Doesn’t He even know that he is supposed to send a crown for me? From your words I have never heard of Him and I will not send Israel. \" Pharaoh then said , Give me a minute while I check my book about your God. He looked in his directory at each nation and its gods and began to read the names of the gods of Moab, Amon and Sidon.\" Pharaoh said, \"I checked in my directory and did not find your God.\"
Rabbi Levi said: This can be compared to the parable of a foolish slave of a kohen who sought his master in a cemetery. When people asked him, \"Who are you looking for,\" he said, he was looking for his master. They said to the servant: \"Does a kohen to spend time in a cemetery?\" Thus did Moses answer Pharaoh: \"Fool! It is not the way of the dead to seek the living. So why should the living be found among the dead? Those gods among whom you seek our God are all dead. Our God is a living and eternal God. Pharaoh said, \"Is your God young or old? How old is He and how many cities has He conquered? How many Kingdoms has he taken? How long has he been the King?
They said: Our God, His power and might fill the universe. He existed before the world was created and He will exist when the world is no more. His is the foundation of the earth, his voice can shape thunder, break apart mountains, smash boulders, His bow is fire, His arrows lightening, His spear is streaks of lightening, clouds are His shield…\" Pharaoh responded to them: \"First of all you are lying! I am the master of the universe; I created it by myself along with the Nile River.\"
At that moment the wise men of Egypt gathered around. Pharaoh asked, \"Have you ever heard of their God? They answered we have heard that He the son of a wise man and the son of a king from the East. God answered: \"You call yourself wise men and Me you call the son of a wise man? Look what is written: Utter fools are the nobles of Tanis; the sages of Pharaoh's advisors have made absurd predictions\" (Isaiah 19:11) He responded to them: \"Your gods does not know who God is.\" Through the numerical value of the word mi, \"who,\" I am going to strike you with Mem - 40 and Yud - 10 forty plus ten plagues - fifty plagues. Evil one, you said, \"Who (mi) is Adonai;\" By switching around the letters mem and yud. When we switch them around we have yam, sea. At the sea you will come to know who Adonai is. You said, 'Who is Adonai?' During the plague of hail you will say, 'God is righteous.' \"You said, 'I do not know Adonai.’ During the plague of locust you will say, 'I have sinned against the Lord your God.' You said, 'And Israel I will not send forth.' In the future during the tenth plague you will say, 'Get up and go forth from my people, both you and the people of Israel.'\"
The Holy One said to Moses: \"I will harden the heart of Pharaoh with fifty plagues. Go to Pharaoh and say to him, 'Let my people go that they may serve me in the wilderness. And through this you will know that I am the Lord; I will smite you with a number of plagues.\" The first will be that with your staff you will turn the river into blood. You will see it with your own eyes that the punishment is solely for the Egyptians.\" As proof of this, when the Egyptians and the Israelites drew water out of the river, the Egyptians drank blood and the Israelites drank water. Because of this, the Israelites were enriched because the Egyptians had to buy water from them. Even so, Pharaoh's heart was hardened and he refused to allow the Israelites to go free. Then He brought the other plagues upon them: frogs, lice, wild animals, and all the others.
During the ninth plague Pharaoh continued to harden his own heart. He said to Moses, \"Leave me; you won't see my face again.\" Moses answered, \"So you have said; you have spoken properly in a timely fashion. I shall no longer come to you after I leave your house but, know, that there is one more plague which God will bring upon you. Then all your servants will come to me and bow down to me saying, you and your nation leave. Only then will I leave.\" Moses then left Pharaoh in a fury.
It was then that God commanded Moses to tell the Israelites to prepare the Passover offering. Moses told the Israelites, it is the Commandment of God for all Israel, that they take a lamb on the tenth day of the month, one for each household in front of all the Egyptians. They should then tie it to their bedpost. On the fourteenth day of the month, they shall slaughter it before all the Egyptians. You shall take hyssop branches and sprinkle the blood on the doorposts and on the lintel as a sign to protect their lives. At midnight, God will pass through Egypt in a single moment and smite the firstborn of Egypt. Even the first born of other nations living in Egypt shall die as well the firstborn of Egyptians who are in other lands. It will affect every firstborn, human and beast. All the idols of Egypt shall be destroyed: the wooden will burn up and the metal shall melt. But once God gives the Destroyer permission to kill the firstborn, it will not differentiate between the good and the bad. Therefore, you must put the blood on the doorposts of your houses so that the destroyer can differentiate between the households. No one should leave his house until morning. At night, you shall eat the Passover offering, roasted. Throw the bones in the market place for the dogs so that the Egyptians see the dogs eating the bones of their gods. This is how you should eat it: With a belt on, shoes on your feet and your bag in your hands. You shall eat it in haste, for it is a Passover offering to Adonai.
The word pesah means, ‘hopping.’ The Holy One hopped from house to house, from one Egyptian household to another, and the Israelite household that was in between them escaped harm. Rashi, on the other hand, implies that the Egyptians and the Israelites were both in the same home, and the Destroyer jumped from one Egyptians to the next, leaving the Israelite unharmed. Yet, how do we explain the statement that the Israelites should not go out of their homes? When the Egyptians began dying, they fled to the homes of the Israelite. They could see that the Israelites were not affected by the plague. Only then did the Holy One come down and jump from Egyptian to Egyptian in the Israelite homes. Scripture says: \"So that there is not a plague among you.\" This implies that there won't be a plague among you but among the Egyptians there will be a plague. From this explanation we can understand their reason for the pesah offering. For God hopped over the houses of the Israelites when he smote the Egyptians but not our families." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "The reason for the bitters herbs we have already explained in the Haggadah - our subjugation by the Egyptians and how they made our lives as difficult as bitter herbs. As a remembrance of this we eat maror, as the author of the Haggadah explained. ", + "What is the reason that the Passover offering must be roasted? Why can't someone who is not circumcised eat it? Answers to these questions can be found Sefer Chinukh, Commandments 7 and 13. I have my own explanations. This is another example of the principle midah kineged midah, ‘measure for measure.’ In Shemot Rabbah Parshat Bo, 16, we learn that when the Egyptians would trap a deer or a ram, they would slaughter it, cook it and eat it. The Israelite slave would stand on the side and watch but was not allowed to even taste it. This caused the Israelites anguish because they would smell the odor of the meat but could not eat it; their hearts would melt in them.
The Holy One said: \"You caused my children's mouths to water from hunger by withholding food while you ate. I will make my children slaughter a lamb from the flock - one of the animals to which you bow and worship. They will eat it in front of you. As a result your hearts will melt in anguish. That is why the lamb must be roasted well so that its odor reaches the nostrils of the uncircumcised and their hearts melt in them. But the Israelites won't give any to the Egyptians. That is the reason the law of the pesah is \"A non-Jew may not eat of it.” This is punishment, measure for measure. The offering must be a year old male. It must be roasted and eaten with matzah and bitter herbs. None may be left over until the next day.
Why do we mention the Passover offering first, then the matzah and the bitter herbs last? One would have thought that they would have been listed the opposite way: first the bitter herbs, then the Passover offering and finally the matzah. This order follows the order of the story in Egypt: first the lives of the Israelites was made bitter, and only then did they eat the matzah and the Passover offering before leaving Egypt.
The Passover offering is the food of royalty. It reminds the Israelites that they are the children of royalty. On Passover night every Jew must behave like royalty, with rejoicing and fine food. To onlookers the Jewish people appear to be wealthy. We our meal leaning leisurely to the side and at a nicely arranged table As a result of this, the Jewish people might behave arrogantly and become coarse. Therefore, by eating matzah we remind ourselves not to become arrogant. Matzah reminds us that we should be humble and as lowly as the matzah (which does not rise). We should not puff ourselves up but we should be lowly in our own eyes.
One of the ways we encourage such humility is by eating maror, bitter herbs. The word maror has the same numerical value as mavet, death; it is 446. When eating the maror, we should tremble even if we are fortunate enough to have wealth or honor in our lives. No matter what we have, we should contemplate the day of one's death and not be haughty. Rather we should devote ourselves to study, commandments and good deeds. We should remember that God lifts us up from the dung heap and makes us royalty. If one becomes haughty, one should become humble like this bitter herb which is lowly and is entirely bitter.
When chewing the bitter herbs it begins tasting soft and sweet but it becomes bitter the longer we chew on it, as the Talmud explained in Pesahim 39a: “Why is Egypt compared to bitter herbs? Maror starts off soft and it becomes harsher. So, too, life in Egypt started off soft and it became a harsh place for the Israelites in the end.
Let me explain:
Rabbi Bondi concludes his commentary on Maggid by retelling the story of the Exodus with a rabbinic twist. There is much that is imaginative in this retelling; much of his story incorporates rabbinic legendry. But he also captures the essence of the Exodus story, nonetheless. He correctly surmises that the conflict between Pharaoh and Moses was really a theological conflict between paganism and monotheism. Moses and God both mock the Egyptians who claim to never have heard of Israel’s God and then to have identified the God of Israel, as ‘the son of a king from the East.” The plagues are not so much about punishing Egypt as they are about teaching them a lesson about the power of Israel’s God. They are an answer to the scriptural question with which the plagues begin: “Who is the Lord that I should heed Him and let Israel go?”
Finally, the purpose of this ‘telling’ is to explain the symbolic foods that are consumed as part of the Seder: Pesah, Matzah and Maror. Rabbi Bondi incorporates the three foods into his telling of the Passover story. One might argue that that we tell the story of the Exodus in order to explain the ritual practices on this night and not the other way around. Ritual practices tend to come first and the explanation follows. Rabbi Bondi ends by bringing his commentary back into the daily lives of his congregants. Maror does just symbolize the bitterness of slavery. It is also a reminder not to become arrogant and triumphal in the face of others. " + ] + ], + "First Half of Hallel": [], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "מערכת היידענהיים על הגדה של פסח", + "enTitle": "Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah", + "key": "Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah/English/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..87f1e697b4e45918e6e1e2231d1419e73bf0e986 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah/English/merged.json @@ -0,0 +1,483 @@ +{ + "title": "Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Maarechet_Heidenheim_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "Kadesh: means to prepare or to get ready, as in the verse; \"Go to the people and instruct them to sanctify (v'kidashtem) themselves today and tomorrow.\" (Ex. 19:10) We are saying, 'let them ready themselves to perform the commandments that are be assigned to this night. Kadesh is used to express preparation because this night is on a level of exalted sanctity.
One should be careful not to think frivolous thoughts when performing the commandments on this night, and to perform them with the joy of the festival. God forbid that one should speak foolish words, and even worse, to speak biting, satiric or false words, God forbid. Rather you should sanctify yourself to speak only holy words so that your words will be pleasant before the Holy One.
Let the nation who is holy, Israel, as it says. \"For you are a holy people,\" and let them speak before the Holy One, as it says, \"For I, the Lord, am holy,\" on this holy night - the night of Passover is called a holy convocation, as it says: \"The first day shall be a holy convocation to you,\" (Lev. 23:7). The songs on this night shall be filled with holiness, as it is written: \"For you there shall be singing as on a night when a festival is hallowed…\" (Is. 30:29) You shall tell the story of the Exodus with holy words taken from our sacred Torah.
", + "Kiddush is the first of the four cups of wine. The reason for the four cups of wine:
1.\tThe four cups are for the four decrees, which Pharaoh made against the people of Israel.
2.\tThe four promises of redemption in Exodus chapter 6:6-8.
3.\tThere is a passage in Midrash Rabbah 26:1 that relates the four cups to the following verse: \"I had no repose, no quiet, no rest and trouble came.\" (Job 3:26) \"I had no repose,\" refers to Pharaoh's first decree, about which it says, \"They embittered their lives.\" (Ex. 1:14) In response to Pharaoh's first decree, God appointed a redeemer - Miriam. She was named thus because of the bitterness which the Egyptians caused. \"I had no quiet,\" refers to Pharaoh's second decree, \"If it is a baby boy you shall kill him.\" (Ex. 1:16) God appointed a second redeemer - Aaron. He was thus named because he saved the women in pregnancy (herayon - similar to his name, Aharon). \"I did not rest,\" is a reference to the third decree of Pharaoh: \"Every baby boy who is born shall be cast into the river.\" (Ex. 1:22). God appointed third redeemer - Moses, who was thus named, \"From the water I drew him out.\" (Ex. 2:10). \"And trouble came,\" this refers to Amalek of whom it is say, And Amalek came…And Joshua overwhelmed the people of Amalek with the sword.\" (Ex. 17:8, 13)
Let me explain: The first two explanations are common reasons given for the four cups of wine: Pharaoh's four decrees and the four promises of redemption: \"I will free you, I will deliver you, I will redeem you, and I will take you out.\" The third explanation is unique. The Midrash, based on Job 3, relates the four decrees against Israel to the four parts of the verse from Job. However, for each evil decree there was a redeemer. The four cups, then, were for the four redeemers who took Israel out of the land of Egypt and brought them to the promised land. The Midrash does not make a connection between the cups of wine and the four redeemers but Rabbi Bondi makes the connection by quoting this passage from Midrash Rabbah. " + ], + [ + "The head of the household should lean (heseibah) when drinking the cup of wine for Kiddush. The reason for leaning is that this is the manner of freedom; it is also the manner of royalty to lean. Leaning also reminds us of the Exodus as we learn in Bemidbar Rabbah 1:2, \"The Holy One said to Israel, You said to Moses: 'Why have you taken us from Egypt? Have I been a wilderness to Israel?' (Jer. 2:31) Ordinarily when a person leaves a palace, is he likely to find relaxation as he found peace, or food or drink in the palace. Yet you were slave to the Egyptians and I took you out of there and gave you a place to rest on a sigmata, that is on a luxurious couch, as is written: \"God led the people round about (vayaseiv) by way of the wilderness.\" (Ex. 13:18) What is vayaseiv? It means 'to cause to lie down' in the way of royalty who recline on their couches. So too, we recline on the night of Passover on luxurious couches as a reminder of the Exodus.
We do not recite the Kiddush in synagogue on the eve of Passover as we do on the eve of the Sabbath and all other holidays. We do it on these other occasions in order to allow the needy to fulfill their obligation of hearing Kiddush. This is not an issue on the eve of Passover when the community is obligated to provide enough wine for the poor for the four cups of wine. Kiddush is one of the four cups of wine - so Kiddush in synagogue is not necessary.
Rabbi Shlomo writes: One should not be surprised that we do not recite the blessing \"Who performed miracles\" on Passover eve as we do in commemoration of the miracles of Chanukah and Purim. Later in the recitation we say, 'Therefore it is our duty to thank…for the one who did all these miracles for our fathers and for us.\"
Let Me Explain:
It is customary to lean to the left when drinking the four cups of wine, eating matzah and eating the greens during the seder. The commentary connects the word for leaning, heseibah with the word vayaseiv in Exodus 13:18. God led the people round about - vayaseiv - when He took them out of Egypt. Both words appear to come from the same Hebrew root. Further, the Midrash connects these words with a verse from Jeremiah in which God chastises the people \"O Generation behold the word of the Lord! Have I been a desert to Israel or like a land of deep gloom? Then why do My people say: We have broken loose and we will not come to You anymore.\" (Jeremiah 2:31) This verse alludes to the story of the Exodus in which the people of Israel constantly complain to Moses about conditions in the wilderness. Jeremiah is talking about the people of his generation who are also rebellious. The Midrash brings the verse back to the original allusion. God took the people of Israel to the wilderness but rather than taking the people to a place of deprivation he seated them on a luxurious couch and provided them with all their needs. Note that it is always helpful to go back and find the verse in its original context to understand how the author is now using the verse. A sigmata is a Greek word for a semicircular shaped couch used for leaning during a meal. Leaning was a common practice at Greco-roman banquets - this was the basis for our seder custom. Its name comes from the Greek letter Sigma! It is not uncommon to find Greek words in the Talmud and in rabbinic literature.
The only reason for reciting Kiddush in synagogue is to allow those who were using the synagogue as a place to sleep to hear the blessing. On Passover eve, everyone should have a place to participate in the seder or sufficient wine to fulfill their obligation.
When we read the Megillah and light the candles we recite a special blessing commemorating the miracles that took place on this occasion: \"Praised are you…who performed miracles for our ancestors in those days and at this time.\" Like many other commentators, Rabbi Bondi wonders why we don’t say this blessing on Passover. He suggests that the reason was that we recite a passage similar to the blessing at just before the second cup of wine. Look in your Haggadah and see if you can find it!" + ] + ], + "Urchatz": [ + [ + "Urchatz: 1. After preparing yourself to speak before the Holy One, you must wash before entering the banquet hall. This may be compared to the person who comes to a mortal king to bring him a report. First he dresses himself in nice clothing and washes his face and hands so that there is nothing unseemly about his appearance. If this is what one does for a mortal king, how much more so for the Sovereign of all sovereigns, the Holy One who fills the universe with glory, when one comes to speak before Him and to recount the wonders and miracles and kindness He has performed for us, to give praise and thanksgiving . How much more so should one wash and dress oneself in nice clothes for such an occasion!
2. There is another reason for the washing of the hands. This is an allusion to freedom on this night. On this night we act like a fussy and picky ruler who doesn’t eat anything without first washing up. It is for this reason that the washing is conducted by others for us so that we appear like a ruler who is being attended to by his servant.
One should not be surprised that the person who is attending to others appears more like a servant than a sovereign. He too should also appear like royalty (with someone attending to him) for all Israel is obligated to participate in this seder and appear like royalty. ", + "This is not a problem since both the person who attends to others and the person who is attended to by others illustrate the greatness of the Holy One and the lowliness of human beings.
We acknowledge a human being's importance by the way that others serve him. This is not the case with the Holy One who shows His glory by the way he serves His children. We learn this from a passage \"Who is like you among the mighty,\" which is understood to mean there are none that act like You do. (Shemot Rabbah 20,25) \"What is the difference between mortal beings and the Holy One? How does a mortal king exhibit his glory? His servant attends to him and serves him. This is not the case with the Holy One who attends to and serves his children. A mortal king is bathed by his servants while the Holy One bathes (and purified) Israel, as is written: \"I bathed you in water.\" (Ez.16:9) God also anoints his children, as is written, \"I anointed you with oil.\" (Ez. 16:9) God dressed them, as it is written: \"And I clothed you with embroidered garments.\" (Ez. 16:9) A road is prepared for a mortal king while the Holy One made a path through the sea for His children. The servant carries the mortal king while the Holy one carries his children, \"on the wings of eagles.\" Servants put shoes on the feet of the mortal king while with the Holy One, it is just the opposite: \"I gave you sandals of dolphin leather.\" (Ez. 16:9) When a mortal king sleeps, his servants stand guard over him. Just the opposite with the Holy One, as it is written, \"The guardian of Israel neither slumbers or sleeps.\" (Ps. 121)
3. There is yet another reason for the first washing. According to Rabbi Elazar, food that is dipped in liquids (such as salt water or vinegar) necessitates the washing of hands. The sages decreed secondary impurity of hands and impurity of the liquid to be primary. The Turei Zahav asks (Siman 473; An important commentary on the Shulchan Aruch by David ha-Levi Segal c. 1586 – 1667) why are we more scrupulous on this night than the rest of the year so that we make a point of purifying ourselves on this night? Just as we are more scrupulous on this night, it is fitting to be no less scrupulous on the Ten Days of Repentance, Sabbaths and Holy Days, in our judgment.
This concern is reflected in the other steps of the seder, Kadesh U'rechatz, etc… They are connected to one another. After one has prepared himself to enter into the sanctity of the day (Kadesh), he must now wash (urechatz) as in the expression, \"Wash yourself clean.\" (Is. 1:16) Thus, we are not like a person who immerses himself in a mikvah while holding an impure reptile in his hand. It is not enough to sanctify himself - he must purify himself also when taking the karpas.
Let Me Explain
1.\tLike Kadesh, the purpose of the opening 'steps' of the seder is to spiritually prepare ourselves for this evening. We must strive to reach a level of spiritual purity because we are now in the presence of the Holy One.
2.\tBeing a king is not about being served by others. It is also about serving others. Rabbi Bondi suggests that God's greatness is reflected in all the ways that God cares for us rather than in the ways we worship God.
3.\tFinally, Bondi offers a more halachic reason for the washing of hands before the karpas. But it too relates to the notion of striving to reach a higher level of purity on Passover night. His first explanation is more behavioral, the second theological, and the third draws on the legal sources to explain the status of 'washing.' See BT Pesahim 115a. In temple times, impurity was serious business. Food had to be consumed in a state of purity – this was required not of the kohanim but regular Jews as well. According to the sages, liquid is more susceptible to and is a more potent “carrier” of ritual impurity. Some rabbis see this as a pious flourish required only of the leader of the Seder while others consider this extra precaution to be a serious matter on Seder night even if we do not observe it the rest of the year. " + ] + ], + "Karpas": [ + [ + "Karpas: One dips green vegetables in salt water to symbolize that like karpas, we must undergo an entire immersion of one's body for the purpose of a complete purification. One should not be like the person who immerses himself with an impure reptile in his hand, God forbid! This is an allusion to the fact that the Israelites were idolaters while they were in Egypt. When God took them out of Egypt in order sanctify them by giving them the Torah, it was necessary first to remove the impurity that was upon them and to have them perform complete repentance. One immerses the greens to symbolize the Baal Teshuvah (repentant) who is as humble as the plants in the field which are trampled underfoot.
The greens are called karpas, which comes from the word for trampled over; or it is related to the word refes, spelled with a shin instead of a samech, which is the word for mud or earth. (See Rashi in Proverbs, 6) Karpas is a reminder that the Israelites were humiliated by the Egyptians; they were like \"mud and dirt.\"
The combination of the words rehatz and karpas also hint at the process of purification: first cleansing oneself, then immersion and finally 'sprinkling,' as we find in the law of the red heifer: the sprinkling of the ashes of the red heifer mixed in water was done with a bunch of hyssop. (See Nu.19:18) Here we dip a bunch of greens as an allusion to this ritual of purification. Similarly, the people were commanded in Egypt to dip some greens in the blood of the Passover lamb and to place the blood on the lintel and the doorposts of their homes, as it says, You shall take a bunch of hyssops..\" (Ex. 12:22)
Another reason for dipping: Having preparing himself to go before the King, he now shows his allegiance and his willingness to obey the King's command. By dipping the greens in salt water or vinegar, he still remembers the time when he was humbled while in Egypt and that God took us out of subjugation so that we could reach this exalted level. The dipping of karpas alludes to two opposing ideas, subjugation and freedom. First it symbolizes subjugation when our lives were like the vinegar or the salt water, and in the end it symbolizes the merit of dipping the hyssop when we fulfilled the commandment of placing the blood on the doorposts of our homes, so that Israel was saved from the death of the first born and afterwards they went forth to freedom.", + "Karpas is a code word for subjugation, which we learn by reading the word backwards; ס' פרך – the letter samech followed by the word parech (oppression). This means that sixty (number value of samech) ten-thousands were forced to do oppressive labor. (Ex. 13) Another way that I interpret this word is as an abbreviation, both forward and backwards.
פנים– כרבוא פעמים ס' ,אחור– סופם פרך
First they were a people of sixty thousand; afterwards they were oppressed.
פנים. כלו רעמסס פתום ס ' רבוא -- אחור ס' רבוא פתום רעמסס כלו
Another interpretation: read forward: sixty thousand finished the city of Ramses and Pitom and read backwards: sixty thousand finished Pitom and Ramses.
בתחילה ס' רבוא פה רך אבל סוף פרך
Yet another allusion in the word karpas: In the beginning there were sixty thousand who were enticed by soft words. In the end sixty thousand were oppressed. (the words for soft word Peh rach and the word for oppression - parech - are the same Hebrew letters).
Let Me Explain:
Rabbi Bondi finds several different ways of interpreting the dipping of the Karpas in salt water or vinegar.
1.\tThe dipping symbolizes the process of teshuvah. It had to be a complete and unadulterated immersion. Rabbi Bondi uses the expression, immersing oneself with a reptile in his hand. Obviously if one does this, one is not purified by the immersion since the reptile is impure - is a useless act. Following on Kadesh and Rehatz, all three of these terms are types of purification. One must conduct ones immersion with humility just as the greens that one immerses are humble plants of the field.
2.\tPicking up on the theme of humility, the author suggests that the karpas is actually ki-refesh, 'like mud,' an allusion to how the Egyptians treated the Israelites. We are not only humble in the presence of God like the greens but we were humiliated by the Egyptians when we were slaves in Egypt.
3.\tThe karpas is connected with the tenth plague - the death of the first born and the Passover offering. It is also an allusion to the hyssop plants which were immersed in the blood of the paschal lamb and they brushed against the doorposts of the house on the night of the tenth plague.
4.\tBy performing this act at the beginning of the Seder, we are showing God that we have not forgotten how he redeemed us from Egypt and we are also showing that we faithfully followed His instructions by killing the lamb and dipping the hyssop in its blood which was then placed on the doorposts of the house.
5.\tFinally, Rabbi Bondi plays with the letters of the word karpas, suggesting that it contains the entire story of the Exodus from subjugation to freedom. He reads the letters both backwards and forwards (and from the inside out) finding hidden messages in these words. Unfortunately, there is no way to capture the cleverness of these different abbreviations.", + "The Tenth Plague is Central
The redemption from Egypt was fulfilled through the plague of the first born; this was also the first warning that God gave to the Egyptians. (See Ex. 4:22-24, \"Thus says the Lord: 'Israel is my first born. I have said to you, Let My son go that they may worship Me; Yet you refuse to let them go. Now I will kill your first born.'\") The reason for this is that the purpose of the redemption from Egypt was to make known and publicize the power and unity of God in the world. (This could only be accomplished by striking down the first born.) Egypt was mired in idolatry, the oldest Egyptians claiming they were gods. As a result, Egyptians who were younger could never boast to those who were older than them they were gods. Their elders had witnessed with their own eyes that they were born of a mortal women from a putrid drop of semen. The elders, on the other hand, could deceive those who were younger as well as their own children with false oaths and lies claiming that they were gods and that they had created themselves, just as Pharaoh said about himself. Therefore, when God struck down the first born, even the firstborn of every household, they had to admit that there is no God but the God of Israel, blessed be God's name. This is stated in the Talmud: When the holy one took vengeance on the whole nation and punished its gods. (See Rashi, Ex. 11:5)" + ] + ], + "Yachatz": [ + [ + "Yachatz – The Broken Matzah:
Limits, Memory, Promises, and Change.
Yachatz, the breaking of the middle matzah, has several different meanings:", + "1.\tIt is a reminder that the tenth plague happened in middle of the night. Thus we break the middle matzah into two unequal pieces because Moses said; \"Thus said the Lord: 'About midnight I will go forth among the Egyptians…'\" (Ex. 11:4) Moses said k'chatzot, \"about midnight,\" and not exactly at midnight, since only God is capable of knowing the exact moment of an event. The broken matzah is a reminder of human limitations and the greatness of God.", + "2.\tThe broken matzah is a reminder that God split the sea. Similarly, the sea was not split equally into two parts so we break the matzah into two unequal parts.", + "3.\tGod divided the years that were mentioned in the Covenant of the Pieces into unequal parts. The people were not subjugated by the Egyptians for 400 years (as promised in Gen. 15:13) but were enslaved only 210 years; so too the matzah is divided into larger and smaller pieces . The larger piece is hidden under the pillow (for the Afikomen) as a symbol of the majority of the years that the Israelites were enslaved, and the smaller piece is placed back on the plate as a symbol of Israel's freedom. It is on this piece of matzah that we say \"This is the bread of affliction…\" It is for this reason that one who failed to make the Passover offering in the Temple or one who ate leavened food on Passover was punished with karet, extirpation. This is a fitting punishment, measure for measure: since God cut short the number of years that Israel was to be enslaved, a Jew is punished by having his years cut short when he fails to observe Passover. God cut short Israel's subjugation so that they would not fall down to the fiftieth level of impurity and thus become unredeemable. God in His great mercy made certain that the number of years Israel spent in Egypt was shortened so that they could still be redeemed.", + "4.\tHaving sanctified himself and immersed himself in the way of a ba'al teshuvah, he now celebrates the festival. This is called Yachatz , from the word mechetzeh or chatzi, half. The celebration on festivals is partially devoted to God and partially devoted to the persons physical comforts. The larger portion of the commandment to rejoice on the festivals is for God. This is represented by the Afikomen, the larger piece of the matzah. This portion is hidden behind a pillow just the reward of the portion for the world to come is hidden from sight. Even though this reward is huge, it is beyond our comprehension, as is written: \"In the covert of your presence you hide them from the plots of men. You hold them safe under your shelter from the strife of tongues\" (Psalms 31:20).
Let Me Explain:
Why do we break the middle matzah and hide the larger portion of it for the Afikomen to be consumed at the end of the Seder meal? Rabbi Bondi explores the significance not only in breaking the matzah into two pieces but purposely breaking it into two unequal size pieces. He offers four reasons, which I would suggest fall into four different categories: theological, historical, prophetic, and existential. These four categories closely parallel Pardes, the literal, homoletical, allegorical and mystical.
1. The first explanation is the theological. Moses does not say that the tenth plague will come at midnight but \"around midnight.\" The rabbis puzzled over this expression and explained that lest the Egyptians timing was off they might accuse Moses of having been wrong in his timing. Therefore Moses fudged the time a bit so that he could not be accused of being off in his timing. Only God can know the exact middle point of the night. One should note that midnight does not mean 12 AM but the middle point between sundown and sunrise. This is a halachic category which the rabbis regularly use to define times during the night.
2. The second explanation (and the third to an extent) is historical. The broken matzah is a reminder of the splitting of the red sea, and the amount of time that Israel was enslaved in Egypt.
3. Prophetic/historical - the Covenant of the Pieces refers to the mysterious vision that Abraham has in which God predicts that Israel will be strangers in a land not their own for four hundred years. (Genesis 15) The problem with this prophecy is that Israel was only enslaved 210 years - so what happened to the other 190 years. According to the sages, the Israelites were liberated earlier because they could not have endured 400 years of slavery. There are fifty levels of impurity - if Israel had descended all fifty levels they would have been incapable of being redeemed. God, therefore, redeemed them when they reached the 49th level of impurity before they were completely lost - this was after 210 years.
5. The existential interpretation continues an earlier line of interpretation. The fifteen steps in the Seder are not a reference to the ritual acts that are part of the Seder but also refer to the ways in which we sanctify our lives and undergo a process of spiritual transformation, beginning with kadesh - preparation, urechatz - cleansing, and karpas - immersion. We are now spiritually ready to celebrate and rejoice in the presence of God, yachatz - both for ourselves and for the sake of God." + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [ + "Maggid: We devote the first part of the Seder to God through the study of Torah. Maggid refers to the study of Torah.", + "Maggid also means confession. The Baal Teshuvah must make a verbal confession. From Kadesh to Nirtzah (the order of the Seder) there are sixteen words which together allude to Yohakh, the sword of the Holy One. God smote Egypt with it until the Egyptians allowed the Israelites to go free. It is for this reason that we toss sixteen drops of wine from our cup when we recite the ten plagues, the plague acrostic (D'zakh Adash Ba'achav), and the three expressions דם ואש ותמרות עשן.", + "Maggid also refers to each symbol and its opposite. The sages decreed that the opening passage should be in Aramaic, the language of Babylonia, so that we begin with disgrace. Abarbanel wrote that the Egyptians fed Israel this unappetizing bread which is hard to swallow and digest. We begin by referring to a piece of matzah - since it is the way of the needy to only keep out a piece of bread. It is a reminder of servitude and disgrace. But one ends by saying, \"Next year may we be free.\"
Let Me Explain:
Rabbi Bondi offers two ways of reading Maggid. The first is Torah study and the second, confession. For the sages studying Torah was a kind of prayer - it is a devotional act through which we praise God by seeking to understand God's revelation. The intellect and the heart are directly connected to one another. The second interpretation of Maggid is \"confession.\" This is part of the spiritual process of repentance which begins preparatory (Kaddesh), continues with purification (Rechatz and Karpas) and then rejoicing in the presence of God (Yahatz). We are now prepared to offer confession (Maggid), part of the process of return to God. Maggid as confession is not as strange as it might seem, at first. In Deuteronomy 26, which is the basis of the Maggid, the passage is introduced: \"I acknowledge (higaditi) this day before the Lord your God that I have entered the land that the Lord swore to our fathers to assign to us.\" (Deut 26:3) Higaditi comes from the same root as Haggadah. It is a kind of confession or affirmation of faith. By reciting the Haggadah we are confirming our connection to God and our historic roots as a nation.
The \"order of the Seder\" also alludes to a deeper mystical meaning. The sixteen words that make up the poem \"Kaddesh U'Rechatz…\" are associated with the sixteen times that we place our finger and remove wine from our cup later on and the mysterious name of God, Yohakh (see the foot note below). There are other references to God's sword later in the Seder.
Finally, Maggid begins with a theme that appears throughout the Seder: each object or symbol at the Seder represents an idea and its opposite: slavery and freedom, bitterness and hope, etc. In the opening words of the Seder we begin by holding up the matzah and referring to it as a poor person's bread or slave's food but we end by saying, \"Next year we will be free.\" We are supposed to see both darkness and hope in all things on this night. " + ], + [], + [ + "Like this Bread of Poverty: Celebrating Passover with Elegance
Translator's Introduction:
Rabbi Bondi begins by discussing the elegance with which we should celebrate Passover: our best dishes and utensils, our finest clothes. This stands in stark contrast to the words with which we begin the Haggadah: This is the bread of poverty. The fine utensils remind us of how Israel plundered the Egyptians before leaving Egypt. If we follow it back even farther, it is also a painful reminder of how the Egyptians enslaved and robbed the Israelites in the first place. The story of Israel’s subjugation as recorded in this commentary sets the stage for the story of Israel’s redemption. It is also a not so veiled commentary about assimilation in nineteenth century Germany.
Here is the reason we use fine utensils and clothing at the Seder, each according to his ability. The first reason: To show that we left Egypt like royalty on this night on the journey to freedom. Just as royalty uses the finest utensils as befits a king (Esther 1:7), so we do the same as a commemoration of the Exodus.", + "The second reason: This is how we give thanks and praise to our Father in Heaven. Our ancestors had utensils of silver and gold as well as fine clothing that they took from the Egyptians before leaving Egypt. So, too, we use fine utensils as we celebrate the Passover. This is our way of showing that God has not abandoned us and has had compassion upon us even in this time of exile. It is also a reminder of the promise (which God made to Abraham) in Scripture: \"Afterwards they will go forth (from Egypt) with great wealth.\" (Gen 15:14).
One shouldn't become haughty and think, as a result of this blessing, that, \"My own power and the strength of my hand have won this wealth for me.\" (Deut. 8:17) Just the opposite! The more God blesses a person with wealth and possessions, the more he should tremble, realizing that one received these gifts as a result of God's graciousness and not because of one's good deeds. Rather, he has received them because \"the grace that I have granted and the compassion that I have shown you\" (Ex. 33:19). With this in mind, each person should make an effort to act properly and to cleave to God's ways. We are reminded that God showed compassion to us during the Exodus from Egypt; he lifted us up from the dust and enriched us according to the promise He made to our father, Abraham, and fulfilled the promise, \"Afterwards they went forth with great wealth,\" (Gen 15:14)
One shouldn’t be surprised, (saying): \"Doesn’t God hate robbery? How could he command the people to plunder Egypt? Even stealing from a non-Jew is prohibited!
(The plunder taken from Egypt were reparations.) The wealth that the Israelites took was not even enough to repay the Israelites for the labor performed by 600,000 Israelite men who were subjugated for 210 years. Even if the amount had been doubled it would not be enough! This is all the more the case when one considers the loss of life. The Torah says Israel went forth from Egypt chamushim. (Exodus 13:18) Some say chamushim means that only one in fifty of the Israelites went forth from Egypt and others say that it means that only one in five hundred. (The others died serving the Egyptians.) Others claim that all the silver and gold that they took from the Egyptians actually was originally theirs; the Egyptians had stolen it from them, as we shall see based on the Babylonian and Jerusalem Talmud, and Exodus Rabbah.
I will now present the story of Israel's enslavement. In Exodus Ch. 1 we learn: \"Joseph died and all his brothers and all that generation. But the Israelites were fertile and prolific; they multiplied and increased very, very, greatly, so that the land was filled with them. (Ex. 1:6-7) The Midrash says that six came forth from each womb; others say, sixty. The Israelites became wealthy and influential members of Egyptian society as a result of the inheritance they received from Joseph. Joseph amassed vineyards and fields as well as silver and gold during his tenure as a leader. Even though he filled Pharaoh's treasury, he also acquired great wealth. He also made the Egyptians move from city to city so that they would not forget that the land did not belong to them. By doing this, the Egyptians could not call the Israelites exiles since everyone was exiled from their homes. Thus, Joseph removed the disgrace from the Israelites who had been outsiders and exiles.
During this time the Egyptians and the Israelites had equal rights. The Israelites, however, were wealthier than their neighbors. They became haughty and soon forgot that they were the children of Abraham, Isaac, and Jacob. They began to follow the practices of the Egyptians and to observe their statutes so that Israel would be seen as completely the same as everyone else. They even abandoned the covenant of circumcision!
What did the Holy One do? God turned the hearts of the Egyptians against the Israelites. From lovers of Israel, the Egyptians became haters of Israel. Israel was a thorn in their side. As a result, the Egyptians wanted to make decrees against the Israelites.
Scripture says, \"A new king arose.\" Wasn’t this the same Pharaoh as before? When the Egyptians told Pharaoh to harm to the Israelites, he said to them: \"You are fools! Were it not for Joseph, none of you would be alive today. We are eating his food!”
When Pharaoh refused to heed them, they removed him from his royal position for three months until he said: \"All that you want I will do.\" Only then did they return him to the throne. That is why the Torah says, \"A new king arose.\" From then on Pharaoh became a different man, doing whatever pleased his people. He showed even greater hatred against Israel than the other Egyptians, as it is written: He said to his people…\" He began by offering advice: \"Let us deal wisely…\" We must subjugate them step by step until they are completely beneath our control.”
Another interpretation of \"And he said: Let us deal wisely …\" “Let us figure out where their strength comes from so we can subjugate them and eviscerate their might completely. In that way they will never be able to rise up against us and join our enemies. Also we must weaken them so that they stop having children; they will shrink in numbers and not increase.”
When they realized how much the Israelites wanted to be just like the Egyptians, Pharaoh took counsel with his people. They saw that whatever the Egyptians did, the Israelites copied with all their might. Therefore, the Egyptians decided to build fortified cities. They announced that all the important people in Egypt should help in this building project. They organized the people into platoons of soldiers. Even Pharaoh hung a brick around his neck and volunteered to help out in the building project. When the Israelites saw this, they came forward and joyfully joined in. They worked with all their might in order to be just like their neighbors and to show that they were they were one with them. The Egyptians praised them for their efforts on the first day. In this way the Egyptians saw how much the Israelites were able to accomplish.
After that the Egyptians separated themselves from the Israelites one by one and decreed that the Israelites had to do the same amount of work every day. They did allow the quota of bricks to be diminished. It was truly ruthless labor (parekh)…On the first day the Egyptians convinced them to do the work with ‘a soft tongue’ (peh rakh), but in the end it turned out to be a pretext for ruthless labor (parekh).
The Egyptians then passed decrees against the Israelites, each more difficult than the one before. They decreed that since the Israel were now their slaves, anything the Israelites owned now belonged to their Egyptian masters. They took all their silver and gold and possessions so that the Israelites became impoverished. Now they had nothing to eat except what the Egyptians gave them each day. The people of Israel had to work each day for a piece of bread. They had to work hard just to stay alive. It is in remembrance of this that the sages decreed that we should begin the Seder by saying, \"This is like the bread of poverty which our ancestors ate in the land of Egypt.\" Let Me Explain:
Rabbi Bondi, drawing classic rabbinic Midrash, turns the story enslavement of the Israelites in Egypt into a diatribe against assimilation. Remember that Rabbi Bondi is writing this commentary at the end of the nineteenth century in Germany at a time of wide spread assimilation. He has watched with alarm as the Reform Judaism has more and more influence over his community. The Israelites ( as well as his co-religionists) desperately want to be accepted by their neighbors. They are willing to follow their customs and laws of their neighbors to show their unity with the Egyptians/Germans. They are even willing to give up the practice of Brit Milah, circumcision in the interest of being like their neighbors. For this, God punishes the people of Israel. The Holy One turns the neighbor’s collegiality into animosity. No doubt, Rabbi Bondi was aware that the harder his coreligionists tried to assimilate into European society, the more their neighbors held them in low regard. In the story of the Exodus, what happens as a result of this? The Egyptians use this ‘weakness’ as a means of persecuting the Israelites.", + "Lechem Oni: The Bread of Miserliness

Why does the Haggadah say, \"(This is the bread of poverty which our ancestors ate) in the land of Egypt\" instead of \"(This is the bread of poverty which our ancestors ate) when they left Egypt?\" I learned the following explanation from my grandfather, Rabbi Abraham Naphtali Hertz Sheier. The Zohar explains that the verse, \"Do not eat of a stingy man's bread,\" (Proverbs 23:6) applies to Joseph's brothers. The Egyptians were resentful of them because they were invited to eat at Joseph's table during the years of famine. (They were resentful of Joseph and his brothers for not sharing the great wealth of Egypt.) And so, the Egyptians punished them during the exile by feeding them Lechem ra ayin, \"a stingy man's bread.\" Another term for this is lechem oni. We hint at this explanation when we say, \"This is like the lechem oni, the miserly bread, which our ancestors at in the land of Egypt.\" That is, when the tribes were in Egypt at Joseph's table. (The miserliness of Joseph's brothers) caused the Egyptians to feed us lechem oni. Today we eat lechem oni as a reminder of what happened in Egypt. We must repair our ancestors' sin, and show that we do not act in a miserly fashion. By behaving with hospitality and generosity, we show that we are no longer miserly.
A miserly person invites the needy person to his table but extends the invitation only once. He knows that the needy tend to turn down such an invitation. The miser says nothing more because he is afraid that if he asks again, the poor person might accept the invitation. He is happy when he hears that the needy person has turned down his invitation - his actions are really deceptive and miserly.
This is not the Jewish way. Jews are a compassionate people, children of compassionate people. They coax the needy person to join them at the dinner table. When the needy person turns down the invitation, they asks again and again until he agrees to join the meal. That is why, the language of this passage is doubled: \"All who are hungry come and eat; all who are needy come celebrate the Passover.\" Similarly, we need to coax the needy person with a generous heart and joyfully.
\"Now we are here,\" in exile but (but by showing generosity and hospitality) \"next year we will be in Jerusalem in the Land of Israel.\" It is through the merit of Tzedakah joyfully and purely performed that we will be redeemed, as it is written, \"Zion shall be redeemed through justice and her repentant ones through tzedakah.\" (Is. 1:27) The words of his mouth are truly fine. It is for this reason that the sages decreed that this passage should be in Aramaic, and that it should begin with disgrace, \"In Egypt they ate the bread of miserliness,\" and that it should end with praise, \"Next year may we be free.\"
Let Me Explain:
Lechem Oni first appears in Deuteronomy 16:3. In the NJPS translation, it is translated as \"the bread of distress.\" It is translated in a variety of other ways: the bread of affliction, poor bread and the bread of persecution. Rabbi Bondi understands this expression in a different way: \"miserly bread.\" He connects it to the story of Joseph. Having brought his family down to Egypt during the years of famine, Joseph allowed Jacob and his family to eat at his table. While other people were impoverished by Joseph's economic policies, the children of Israel lived in comfort. It is no wonder that the Egyptians resented Jacob and his family. When Joseph and his brothers died, the Egyptians took vengeance on them and impoverished them, feeding them \"miserly bread\" as payback for the years of poverty the people of Egypt endured during the famine.
This was the sin to which Rabbi Bondi refers. It is now our obligation to 'repair' the sin committed in Egypt by being especially generous and hospitable in our dealings with others. Rabbi Bondi distinguishes Jewish hospitality from that of their neighbors (we might take exception with this judgment of Jews and gentiles). The Jewish way is not simply to invite someone and leave it at that. One should coax them until they agree to come; one must do so with a joyful heart.
Thus when we say, \"This is the lechem oni which our ancestors ate in the land of Egypt, we are reminded both of Israel's sin in not being generous in their dealings with Egypt and the way in which the Egyptians punished them for their miserliness. It is a reminder to redeem the world through justice and tzedakah by sharing with others. ", + "K'ha Lachma Anya:
Hospitality as a Jewish Value
I will now offer an interpretation for the rest of the passage, \"Like this bread of affliction,\" based on Isaac Abarbanel's commentary. The unleavened bread which the Egyptians fed to Israel was inferior, similar to the type of bread that is served to soldiers going off to battle. [1] It was hard to digest and one could not eat a large amount of it like other types of food. It is similar to matzah, lechem oni; our ancestors ate something like it that was made without salt or honey.
We begin, 'Our ancestors ate something similar to \"lechem oni,\" [2] made without salt or honey, and is impossible to enjoy unless one is extremely hungry.' For a hungry person, even the bitter tastes sweet. Thus, our ancestors were enslaved in Egypt from morning to night. They were starving when they returned from their labors. The piece of matzah/bread given to them by the Egyptians was like the finest dainties and was sweet in their mouths so that they ate it ravenously in order to stay alive. It is for this reason that we do not eat matzah on the eve of Passover and we don’t eat anything from the time of Minchah onward, \"so that we will eat the matzah with an appetite.\" It is in remembrance of this that we say \"All who are hungry come and eat…\" In other words, \"All who have not had anything to eat today, come and eat at this time.\" The matzah is a reminder of slavery as well as the Passover sacrifice. As a symbol of the Passover sacrifice, it also symbolizes freedom. The Passover sacrifice is the food of royalty who always ate their meat roasted. We also say, \"All who needy come and observe the Passover come. One who observes the commandments of matzah and maror which symbolizes slavery, will gain the merit of fulfilling the commandant of the Passover sacrifice which symbolizes freedom.
\"Now we are here:\" This expression is a continuation of the previous phrase, \"All who are needy come and observe the Passover.\" \"Now we are here\" reminds us that we can't observe the Passover right now in exile - we hope to do so next year in the land of Israel. If we were in the land of Israel observing the sacrificial Passover, we would not be able to make the statement \"All who are needy come observe the Passover.\" When the Passover sacrifice is being offered, it can only be eaten by those who were previously assigned to it. (You cannot take in other people to partake of the sacrifice once it has been offered).
Finally, how can one make the statement, \"Next year in the land of Israel?\" Perhaps we won't be in the land of Israel next year! To this, we answer, \"Now we are slaves…next year may we be free. \" This is a way of saying that our status depends on us. The Talmud states: \"When the people of Israel obey the will of the Holy they are called 'children' but when they fail to obey the will of the Holy one they are called 'slaves.'\" When we fail to obey God we are subjugated in the exile; therefore, we are called slaves. But when we obey God's will, we are immediately redeemed and called children.
This is hinted at in this passage: 'Now we are slaves' - because of our many sins. But next year we will be free because we will obey God's will and we will be b'nai horin (Literally children of freedom). We will become free through the redemption - may we merit to be in the land of Israel.
I will now answer the following questions:
1.\tWhy was it decreed that the Seder should begin in this way in Babylonia?
2.\tWhy does it contain repetitious language?
3.\tWhat does the continuation of the passage mean?
4.\tWhy was this statement made in Aramaic?
Before we begin the story of the Exodus and in praise of the Holy One, we start by chastising those present in a language familiar to them, warning them not to act like the Egyptians. We tell them to remove the miserliness of the Egyptians from themselves and to follow the proper path, acting according to the virtues of Abraham, Isaac and Jacob. They should invite guests to eat with them, serving them cheerfully and comforting them with kind words, This is the essence of the commandment of hachnasat orchim, hospitality: to make the depressed happy and to speak to the hearts of the needy so that they fulfill the words of the sages: \"Those who give to the needy receive six blessings and those who comfort them are given thirteen blessings.\"
It is also a great mitzvah to give the finest and richest food to the poor. Those who serve eat gourmet food while serving the needy poorer quality food have rejected this commandment - it is a cruel sin for one who acts deceitfully toward the needy and toward God. They present themselves as if they are fulfilling the commandment of hospitality (while they really aren’t.) In the future such people will stand in judgment for having humiliated the needy with the wealth that was given to them by God. It would have been better not to invite them at all. Rather, one should honor the poor even more than the rich! Who is greater than our forefather, Abraham? He had many servants and yet he personally served his guest. How much more so should we show honor to the needy. God forbid that we should exalt ourselves over the needy as if we were better than them.
Instead, one should appease and comfort the poor with kind words, speaking sincerely to them and telling them, \"We are all the brothers from one father,\" and similar things. These sentiments are hinted at in the introductory words to the Haggadah which were decreed in Babylonia. We begin, \"Like the bread of miserliness which our ancestors ate in the land of Egypt.\" The expression \"Our ancestors\" is a way of telling the needy that they need not be embarrassed by their poverty since all of us come from very poor ancestors. Tonight we are all dressed in our finest clothing and we are all using the best of utensils like the richest people. Even though our ancestors were oppressed by poverty, in the end God blessed them with great wealth and fine clothing. This should be a comfort to the poor.
One should say to the needy: \"Even though it is necessary for you to depend on the table of another, it is in God's power to enrich you and your offspring tomorrow with great wealth, as he did for our ancestors long ago in Egypt.\" One must act in a way that shows that one has not adopted the attributes of the Egyptians, God forbid, who did not provide sufficient sustenance to the Israelites when they subjugated them. What the Egyptians gave the Israelites was done so they could subjugate them even more. When the Israelites asked more of them, the Egyptians answered:\" Go forth and work harder.\"
It is not the custom of Israel to act in this way. Follow the custom of the Jewish people who say, \"All who are hungry come and eat.\" Even though we are not required to provide this person a salary for their labors, we still invite them, \"Come and eat.\" Nor should we follow the ways of the Egyptians by giving our guests poor quality and disgusting food. We should indulge the needy person and give them the best of the best, such as roasted meat, as is the custom of royalty. This is the meaning of the expression, \"All who are needy come observe Passover.\"
Even after you have given the poor person the finest food, comfort him with words, saying to him, \"You will not always be in distress. May the All-Merciful have compassion upon you and take you out of your poverty. May God exalt you and cause you to succeed.\" This is hinted at in the final part of this passage: \"Now we are here,\" dependent on the table of others, but \"Next year in the land of Israel.\" Then all people will be equal and everyone will have great wealth. Continue to comfort him: \"At this hour we are all slaves,\" the same as one another but \"Next year we will all be free!\"", + "", + "A Postscript to Ha Lachma Anya
Translator's Introduction:
K'ha lachma anya, we have seen, is invitation to join the family for the celebration of Passover. Are there limits or boundaries in who should be invited? The following explanation of Ha Lachma Anya is not pleasant or something we might agree with today, but it is part of the commentary, so I am including it here. Remember that he is writing at the height of the emancipation in Germany and at a time when Non-Orthodox forms of Judaism were beginning to flourish In Germany. Also, Jews were living and interacting with their non-Jewish neighbors. Rabbi Bondi has just finished speaking about the importance of hospitality but he now places limits on who can and should be invited to one's Seder. Jews who deny Judaism should not be invited to partake of the Seder. No doubt, members of his community had family who had become Reform Jews or had become assimilated into German Society. Some might have actually converted to Christianity, for convenience sake. For Rabbi Bondi, they had no place at the family table on Passover night.
Even though the purpose of the passage, K'ha lachma anya, was to invite guests into ones home for the Seder meal, one should be cautious not to invite Jewish guests who have denied their faith or gentile guests. Because this passage was added to the Seder while the Jewish people were living in Babylonia, they could not say this explicitly; it was dangerous to do so. Therefore, they only alluded to it. They decreed that the person should simply say, \"All who are hungry come and eat;\" so the listener wouldn’t misunderstand his intentions, first they would say, \"Which our ancestors ate.\" That is, the invitation was only for fellow Jews whose ancestors were in the land of Egypt and who ate the bread of affliction. It was meant to exclude anyone who was not a co-religionist. Also, so as not to mislead those who heard the invitation, they said, \"All who need to observe the Passover…\" excluding those who rejected the faith of their ancestors. That is why they said, \"All who need to observe the Passover.\"
The passage, \"All who need to observe the Passover…\" need not refer to those who deny the faith since we have an explicit verse that excludes them from participating in the Passover Seder: \"This is the law of the Passover offering. No stranger shall eat of it.\" (Exodus 12:43) This applies both to Jews who are alienated from their faith and to non-Jews.
The passage goes on: \"Now we are here\" in the of Babylonian exile and we cannot say this explicitly; \"But next year we will be in the land of Israel,\" where we can say, \"All who, among the Jewish people, who are hungry…\"
It was in Babylonia that our ancestors were forced to hide their true sentiments about who was invited to the Seder. So why can't we say what we think more explicitly now that we are no longer in Babylonia?
Also, what do the final words of this passage mean for those who are already living in the land of Israel? How can they say, \"Next year may we be in the land of Israel.\" One of the final two passages applies to those living in the land of Israel and the other to those who are not in the land of Israel. Those in the exile say, \"Now we are here; next year in the land of Israel.\" Those in Israel say, \"Now we are slaves; next year may we be free.\" For us today (living in the Diaspora) both statements are relevant: Next year may we be free and in the land of Israel." + ] + ], + "Four Questions": [ + [ + "The Reason for the Four Cups of Wine: Four Types of Redemption
Translator's Introduction:
According to the Talmud Berachot 54b, Psalm 107 is the basis for the four occasions when we recite the Gomel blessing. This is the blessing which we recite when we have faced a life threatening experience. According to the psalmist, we give thanks when we have crossed the sea, traversed a wilderness, faced an illness or have been imprisoned. In this lengthy analysis. Rabbi Bondi relates these four experiences to the four promises that God makes to the people of Israel: I will take you out, I will save you, I will redeem you, and I will take you to be My people. These four promises are commonly believed to be the based for the four cups of wine we drink at the Seder.
In Bereishit Rabbah (88:5) we find that Rabbah bar Rav Hunah said in the name of Rava: The four cups of wine are for the four expressions of redemption mentioned in connection with the story of the Exodus: “I will take you out,” “I will save you,” “I will redeem you”, and “I will take you to be my people,” in Parshat Vayera (Exodus 6). There are a number of questions to be explored in this matter. First, why does Scripture differentiate four different expressions for redemption and why did the sages connect these four expressions with the four cups of wine? Is there a basis for this connection between the words and the cups?
There were four types of redemption that took place from Egypt, and that the sages decreed a cup of wine for each type of redemption on the basis of the verse in Scripture: \"I will lift up the cup of salvation and call on the name of the Lord.\" (Psalm 116:13)
Scripture used four terms of redemption to teach us about the four aspects of Israel's suffering. We are obligated to give thanks and praise to God for our redemption from each according to Berachot 54b: \"There are four classes of people who have to offer thanksgiving: those who cross the sea, those who traverse the wilderness, one who has recovered from an illness, and a prisoner who has been set free...\" As is written in Psalms 107: \"They go down to the sea in ships….in their adversity they cried to the Lord and He took them out (yotzee'eim) from their troubles.\" (Ps. 107:23-32) \"Some lost their way in the wilderness…In their adversity they cried out to the Lord and he saved them (yatzeeleim) from their troubles.\" (Ps. 107:4-9) \"They reached the gates of death…in their adversity they cried to the Lord and He delivered them (yoshee'eim) from their troubles.\" (Ps. 107:18-19) \"Bound in cruel irons…in their adversity they cried to the Lord and He delivered them (yoshee'eim) from their troubles.\" (Ps 107:10-17) …Let them praise the Lord for his steadfast love, His wondrous deeds for humankind…\" (Ps. 107:8)
The Talmud changed the order from the scriptural passage and also changed the language: The sea and the wilderness are written in the present tense while illness and imprisonment are written in the past tense. Scripture also differentiates the four
•\tThose who go down to the sea (yordei hayam) - He took them out (yotzee'eim);
•\tThose who traverse the wilderness (holchei hamdibarot) - and he saved them (yatzeeleim);
•\tSine who was ill and or faced imprisonment the psalm uses the expression, He delivered them (yoshee'eim).
There is a reason for this. The wilderness is a dangerous route to traverse. It is necessary, therefore, to offer a prayer to be spared from danger. To be saved (yatzeeleim) is to be kept safe from enemies and bandits as in the expression \"And He saved me from Pharaoh's sword.\" In the face of such danger one become (helpless like) a blind, deaf and mute person; even so, he is able to escape from these dangers…
Regarding the sea, Scripture uses the language \"He took them out\" (yotzee'eim) instead of \"He saved them.\" This is because one begins a sea journey entering the boat but when one reaches ones destination, one 'goes out' of the boat, as in \"Noah went out of the ark.\" That is why the psalmist uses the word yotzee'eim \"He causes them to go out,\" for the sea; that is, \"he goes out in peace from the sea since nothing bad occurred or happened to him \"Let them praise the Lord for his steadfast love\" since he returned without mishap. Similarly, when one returns to his home from the wilderness without any mishaps such as bandits or wild animals one should 'praise the Lord for His steadfast love. It would appear that one should give thanks when returning from the sea or the wilderness even when nothing bad happened to the person, since God 'saved him' and 'brought him out,\" safely and without mishap.
This is not the case regarding illness and imprisonment. Unlike the sea or the wilderness, these experiences involve suffering and misfortune. One needs to be delivered from troubles; therefore, Scripture uses the term yoshee'eim, to describe them.
(Similarly, when Pharaoh the Egyptians pursued Israel, the Israelites could have experienced great suffering. On the one hand, the wilderness which is filled with snakes and scorpions, and on the other hand, Israel was pursued by the Egyptians and the sea was before them (there was no escape). Yet they were delivered before any harm could come to them. They were in need of the deliverance of God. Moses stood before the people and said to them, \"Stand up and witness the deliverance (yeshuah) of the Lord!\" the deliverance occurred before the troubles. That is why the Torah says, \"God delivered (vayosha) them on that day…\") Even if one does not experience danger in the wilderness, there is always the possibility of encountering danger, so that the by definition, a wilderness is considered places of suffering.
In the case of illness or imprisonment, the person is already experiencing tza'ar, trouble. We give thanks because God has removed the illness or freed us from prison. The Talmud describes these experiences in the past tense because we have already experienced the trouble and afterwards we were delivered.
If we look carefully at the four promises of redemption in Exodus 6:6-8, we notice a number of odd things about the language of these verses:
•\tIt is repetitive; why was it necessary to say that God took us out of \"the labors of the Egypt\" and \"from their bondage.\" These two expressions are the similar to one another.
•\tThe expression, \"I will take you out of the labors of Egypt,\" implies that God took us out of the labors but not out of Egypt. The essence of the God's promise is missing. The verse should have simply said \"God took us out of Egypt.\"
•\t\"I will save you from their bondage,\" implies that the issue was enslavement. But God actually saved the people not just from slavery but from the bitterness and the oppression that the Egyptians imposed on the Israelites.
•\tThe expression \"I will redeem you\" is also surprising. The verse never mentions that God would redeem them from Egypt. It should have said \"And I will redeem you from Egypt.\"
•\tThe actual Exodus from the land of Egypt is never explicitly mentioned in any of the promises.
These four promises anticipate Israel's experience at the time of the Exodus. The Israelites were afraid of leaving Egypt. They realized that if they followed the most direct route out of Egypt and they did not come back within three days, the Egyptians would pursue them and inflict even more severe penalties on them after subjugating them once again.
Therefore God - the One who states the end from the very beginning - made known to Moses that they had no reason to fear the Egyptians; that God would arrange the exodus in the most effective way.
•\t'I will take you out' implies from the sea, as we see in Psalm 107. God hinted in this promise that he would not take them by way of the land of the Philistines but rather by the way of the sea. The Israelites had no reason to fear the 'labors of Egyptians' because God planned to drown the Egyptians in the sea. \"I will take you out of the labors of Egypt.\" This verse implies that I am taking you and not the Egyptians out.
•\tI will save you - from the wilderness. The Israelites might also be fearful that God would bring the people into the dangerous wilderness where they would face many difficult tasks. Since the wilderness is not a place where things grow, they would have to work very hard to find food. God reassured them by saying, \"I will save you\" implies from the wilderness, as in Psalm 107. Even if sin made it necessary to remain in the wilderness for an extended period of time, God reassured them by saying it will not be necessary for you to do hard labor. God rained down bread from heaven, quail to eat each day during the desert sojourn as well as ample water from a well.
•\tI will redeem you - Having reassured the people that he would protect them both at the sea and in the wilderness, the people might become anxious that Pharaoh would not let them leave at all; that he would give them freedom but keep them in Egypt. Therefore God made a third promise: \"I will redeem you with an out stretched arm and with extraordinary judgments.\" This was a reassurance that God would pass judgment on the Egyptians and their gods while they were in Egypt.
•\tI will take you to be My people - Finally to the fear that they would carry the illness and injuries that were inflicted on them during their years of slavery, God reassured them by saying, \"I will take you to be My people.\" This is a reference to the giving of the Torah at Mount Sinai. Rashi proves that God healed the Israelites of all their afflictions at the time of the revelation. Also we find the following verse in Exodus 15:26 - \"I will not bring upon you any of the diseases that I brought upon the Egyptians…\"
•\tWe see then, that the first two promises are promises of safety from the sea and the wilderness, while the second two promises in Exodus 6 are promises of freedom from slavery and from illness. Since these are the four things for which we give thanks and offer praise, the sages decreed that we should toast our redemption with four cups of wine. " + ], + [ + "Translator's Introduction:
In many commentaries on the Haggadah, we find the question of why we mention the four 'differences' but never explain, the specifics of \"why this night is different from other nights. Rabbi Bondi offers a common explanation based on the commentary of Don Isaac Abarbanel, the Sephardic commentator.
The Mishnah states: \"Pour the second cup of wine. Here the son asks his father. If the son does not have knowledge, his father should teach him, Mah Nishtanah…\" The Talmud then adds: \"If the son is knowledgeable, he should ask his father; if not, the wife should ask her husband; if she is unable to do so, let him ask himself. If two scholars who know the laws of Passover (are celebrating Seder together), they should ask one another, Mah Nishtanah…\"
The essence of the Mah Nishtana is to inquire into why we perform contradictory customs on this night. The first question: Normally, the rich eat leavened bread and the poor eat matzah, each according to his financial capacity. On this night, however, we all eat matzah as if we cannot afford leavened bread. Similarly, in the second question, we say that on other nights we eat whatever vegetables we want (each according to what he can afford) but tonight all of us eat bitter herbs. Lest one think we do these things solely as a reminder of slavery, we also do the opposite. We dip vegetables like the rich and lean like freemen. Thus, these two practices are symbols of freedom and affluence. The first two practices, then, contradict the second two practices. Such contradictory practices are difficult for the child to understand.
Now we can understand why we don’t answer each individual question in the Mah Nishtanah. Rather we offer a general answer to all the contradictory differences, \"We were slaves.\" Through these practices, we show that first we were needy slaves to Pharaoh and later we not only became free but we became royalty, as reflected in the practices of dipping and leaning. God took us out of Egypt with a strong hand and an outstretched arm and elevated us to royalty, as it says, \"Israel is my first born son.\" God took us quite suddenly from the lowest status as slaves to the highest status as princes. We go from matzah to dipping and from maror to leaning, to show the great miracle that God brought us from the lowly status of slavery to the royal status. Thus the answer is a more general one to the question of why we eat foods that symbolize our contradictory status. We don’t explain each symbol separately. Rather, we explain the reasons in the Haggadah, beginning with \"And they went down to Egypt\" (Deut. 26) to Pesach, matzah and maror. \"
Another explanation: *For the first question we say, \"On all other nights we may eat hametz and matzah; on this night we eat only matzah,\" but for the second question, we say \"On all other nights we may eat other vegetables; on this night (We eat) maror\" Why do we add the word kulo, \"only,\" here for the first question regarding matza but not for the bitter herbs? Eating bitter herbs doesn’t imply that we only eat bitter herbs. Once one has eaten the maror one is permitted to eat any other vegetables one wants. This is not the case for matzah. One eats matzah to the exclusion of hametz.
I learned the following from my grandfather and teacher, Rabbi Sheier of blessed memory: Since we only dipped once, how can the child ask about dipping twice? Because he sees the hazeret and the haroset on the table and realizes that we are most definitely going to dip the hazeret in the haroset. This is also why he doesn’t ask about the haroset; it is included in the third question of the Mah Nishtanah. We dip twice: maror in salty water, and hazeret in haroset. It is unnecessary to ask specifically why we eat haroset since this is no different the rest of the year - one can eat haroset any time one wants. Similarly, we don’t ask about the four cups of wine since there is nothing prohibiting a person from drinking four cups of wine any time one wants.
Let me explain:
Rabbi Bondi doesn’t add new insights to our understanding of the Mah Nishtanah but he offers an eloquent explanation for a question frequently asked regarding this passage. The Haggadah follows the Mah Nishtanah with Avadim Hayyinu, \"We were slaves to Pharaoh in the land of Egypt but the Lord our God took us out from there with a strong hand and an outstretched arm.\" One would have expected an explanation for each of the differences between Passover night and the rest of the year. His explanation (based on Abarbanel's commentary) is that these four differences are simply pointing to the larger theme of the Seder: the contrast between slavery and subjugation in Egypt and the freedom and liberation of the Exodus. This night is different because it calls our attention to the contrast between these two states of being. Later in the Seder we will answer these specific questions.
It is interesting to note that originally there were only three statements in the Mah Nishtanah; they concerned the Passover offering (why roasted and not cooked), maror, and matzah. Over time the four statements or differences evolved into the statement that we now have. The original Mah Nishtanah, was directly connected to Rabban Gamliel's statement which comes at the end of Maggid: “One who has not explained three things at the Seder has not fulfilled his obligation.” For Rabbi Bondi and Abarbanel, on the other hand, the “answer to the Mah Nishtanah follows immediately after the questions. They see Avadim Hayyinu as a thematic answer rather than a specific detailed answer to the details.
One final note about the Mah Nishtanah halailah hazeh meko halailot: One could argue that Mah Nishtanah is not a question, or a set of questions, at all but a statement. Instead of “How is this night different from all other nights,” one could translate it, \"How different is this night from all other nights!\" The Mishnah is suggesting that if the child cannot ask for himself, then one should prompt him by pointing out the differences and saying to him saying, Mah Nishtanah, “How different is this night!” In that case we don’t need an answer to the questions at all!", + "Rabbi Bondi concludes this comment with two \"footnotes,\" the first explaining the difference between the matzah and maror statements, and the second explaining how the child (or adult) could ask about why we dip twice when only one dipping has been performed. Why are these statements footnotes instead of part of the text? My guess is as good as yours! " + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "Avadim Hayinu:
There's No Shame in Being a Slave (And There's No Honor Either)
Translator's Introduction:
According to the Talmud we must recall the Exodus on Passover night by, \"Beginning with praise and ending with praise\" (Mishnah Pesahim 10:4). The Talmud offers two theories as to how we do this. According to Shmuel, one must begin the story with enslavement: \"We were slaves in Egypt,\" and according to Rav one should begin by saying, \"Long ago our ancestors worshiped idols.\" Samuel is more concerned with the political revolution while Rav was concerned with the journey to faith and Mount Sinai. Both beginnings appear in the Haggadah, but Rabbi Bondi wonders how we might understand slavery as disgrace.
We were slaves: We are supposed to begin telling the story of the Exodus by recalling Israel's disgrace. Yet this beginning, \"We were slaves to pharaoh,\" is difficult according to those who say one should begin the telling with, \"At first we were idolaters…\" Idolatry is a more fitting example of disgrace. What disgrace is there saying that one was a slave?
The disgrace of slavery can be explained with the following parable: A king had only one son. The son committed serious transgression whose punishment should have been either death or expulsion. The king, however, took pity on him (and did not punish him) because he was his only child. Instead he insisted that the son wear a gold chain as a reminder to him of his disgraceful behavior. The Midrash says: Because you sold Joseph to be a slave, by your lives, every year you will be called salves as a punishment for this sin forever. This is the disgrace with which we begin the Seder; we begin, \"We were slaves to Pharaoh…\" in order to magnify the sin of selling Joseph.", + "If God had not taken us out: A person might say, \"We did not experience slavery nor were we redeemed; it is only proper for those who were redeemed at the time of the redemption.\" We answer by saying: \"The redemption from Egypt was for us. For if they had not been redeemed we would still be subjugated to Pharaoh.\" This is the continuation of the passage: \"If God had not taken our ancestors out then, we, our children and our children's children would still be subjugated to Pharaoh in Egypt,\"
One might say that it is only a commandment to tell the story to children unfamiliar with it, but it should be unnecessary to retell the story to those familiar with it. Therefore we say, \"Even if we were sages\" (that is, we heard this from our ancestors); \"even if we were all knowledgeable\" (we have the ability to deduce one matter from another so there is no need to explain the story at length); \"even if we were all elders\" (we had already heard the story for many years, over many Passovers); \"even if we all knew the Torah\" (we were among those who study Torah and tell the story of the Exodus all the time) - and therefore one might think it is not necessary to listen to or tell the story on Passover - it is still a commandment for us to tell the story of the Exodus on this night, before the lechem oni, the bread over which we say (onim) many things.
Passover is not about new ideas: Even though it is human nature to want to rush and hear something new, it is not necessary to hear new ideas regarding the Exodus on this night. Even though we have heard this story many times and it is well known to us, the essence of the commandment is for the story to be beloved and to arouse the heart completely in order to inspire thanksgiving and praise for all the miracles which transpired on this day. One should perform this commandment each year as if it is completely new. This is certainly praiseworthy.
Let Me Explain:
Lechem Oni is usually translated as the bread of poverty. But the Talmud plays with this expression and suggests that the word oni (From the word oneh) also means to answer. Matzah is also the bread over which we offer many answers and words.
It is interesting that despite the importance the sages place on creating chiddushim, or new interpretations and inventive explanations for Torah, on Passover that is not the point of telling the story of the Exodus. We are not interested in coming up with new interpretations but telling the story with the same spirit that we would tell a story that one has never heard before. We hope to inspire praise and thanksgiving, and not to get caught up in the scholarly nuances of the text. That seems odd coming from a man who is writing a new commentary on the Haggadah." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "We find proof for this explanation from the sages in this story regarding Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon. They joined together in B'nai Brak to tell the story of the Exodus on this night, even though they had all of the qualities mentioned above: they were sages, knowledgeable, elders, and conversant in the Torah. Even so they told the story of the Exodus. How do we know they were \"elders?\" We know this from the quote attributed to Rabbi Elazar ben Azariah who said I am like a man of seventy. A seventy year old is considered a zaken, an elder." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Baruch HaMakom:
Four Blessings, Four Children
Translator's Introduction:
The opening poem-prayer to the next section of the Haggadah, \"Baruch Hamakom, \" repeats the word Baruch (praised or blessed) four times. We associate this word with the beginning of every blessing: before we eat, when we light the Sabbath candles, when we sit in a sukkah etc. Rabbi Bondi understands these four expressions beginning Baruch as four blessings for four parts of the Seder - and the four cups of wine.
Praised is the Omnipresent: The author of the Haggadah recited the word baruch four times for the four parts of the Haggadah which are hinted at above in the introduction regarding the four cups of wine.
1.\tBlessed is the Omnipresent ( literally, \"the Place\"): This is a blessing for the subjugation of Israel. Just as we are commanded to recite a blessing for good tidings, so we must recite a blessing for bad tidings as well. He chose the expression baruch hamakom, \"Praised is the Omnipresent\" because God's glory fills the who world - even when we are in exile, as it is written, \"I will be with them in distress.\" (Psalms 91:15)
2.\tBlessed is He: This is a blessing for freedom.
3.\tBlessed is the one who gave Torah to Israel: This blessing is for the performance of the commandments on Seder night: matzah, maror and the Afikomen.
4.\tBlessed is He: for the recitation of Hallel.
(The wise son asks: \"What is the meaning of these testimonies, statutes and judgments which the Lord has commanded you.\" I learned the following from my grandfather, Rabbi Avraham Naphtali Sheier: Even though the wise child uses the word YOU (etchem) he is not like the wicked child who denies the faith when he says, \"What is this service to you\" (lachem) This is interpreted to mean, \"to you but not to him.\" Even though the wise child uses the word \"you,\" he still includes himself in the community of Israel when he says, \"Which the Lord OUR God has commanded…\" the wise child implies that God did not say Commanded him because he was not present at the time of the command; therefore he says who commanded you.)", + "Praised is the Omnipresent: One says Baruch four times since it is the intention of the Haggadah for the parent to teach his child the story of the Exodus. We find answers in the Torah for four children, each with a different temperament: wise, wicked, simple and one who doesn’t know how to ask.
One might assume that one need only answer the wise child but not the wicked one, based on the verse, \"Do not answer a dullard in accord with his folly.\" (Proverbs 26:4) But this is not the case. The author of the Haggadah teaches that one is obligated to answer every type of child, according to his question. One should not grumble about his portion because his child is wicked. Just the opposite; if the parent doesn’t have the ability to answer him sufficiently than this person has bigger problems. In any case, one should say a blessing for the bad just as one does for the good. This is the meaning of Praised is the Omnipresent which we recite four times, Baruch for each of the four children. The word echad (one - echad chacham, echad rasha…) implies that one must say a blessing for each and every one of them. Also, the word echad in this context implies \"whether,\" as in, whether he is wise, wicked, simple or cannot ask. " + ], + [ + " The Wise Child's Question, and the Haggadah's Answer Translator's Introduction: The four children in the Haggadah are based on four biblical passages in which a child asks a question and we are commanded to answer or in which we are simply told, \"You shall tell your child on that day.\" But the Haggadah does not necessarily give the answer associated with each question in the Biblical passage. In the case of the wise child, the answer to his question (Deut.6:20) appears after the Mah Nishtanah, the four questions, and not in response to his query . Instead the Haggadah speaks about the obligation not to eat after the Afikomen. We explore the reason for this particular answer to the wise child's question.
Ein Maftirin achar hapesach afikomen - Don’t take leave after the Pesach - Afikomen: Why do we mention the Afikomen when answering the wise child's question?
In order to finish the Seder ritual at the proper time, the parent might rush through the ceremony and abbreviate his explanations in order to finish at the allotted time. This might lead the child to think that we are not supposed to tell the story of the Exodus at length. Therefore, the parent should make it clear to his child that it is a commandment to devote sufficient time to the Exodus on this night. Still, one must make sure to eat the Pesach, matzah and maror and recite Hallel before midnight.
Since the telling of the story and all the questions and answers might cause them to run late, the parent begins by saying, \"We must fulfill the commandment of eating the Passover meal. Afterwards, I will tell you all about the laws of Passover in a more comprehensive manner. This is the intention of the author of the Haggadah when he says, \"You are commanded to tell him all the laws of Passover, until Ein maftirin achar haPesach afikomen: We won't take leave after the Pesach - Afikomen.\" The word maftirin, means to leave, as in niftar mei-chaveiro, taking leave of one's friend.
\"We are taking leave of the Passover meal but not story and explanations after the Pesach offering. Instead, Afikomen, comes from the Aramaic word, afik - \"Let us take leave from commenting on the Passover until we have finished eating and then I will tell you about all the laws of Passover and thus fulfill the commandment of answering your questions.\" In this way the child will not cause them to pause during the rituals.", + "Another explanation: There are a number of questions concerning the Haggadah's answer to the wise child. First, why doesn’t the Haggadah give the Torah's answer to the wise child: \"We were slaves to Pharaoh in Egypt and Adonai took us out of Egypt with a mighty hand\"? (Deut. 6:21)
Second, the wise child's question implies that he wants to clarify the meaning of the verses in the Torah; what is meant by testimonies, statutes and judgments; instead the Haggadah answers with the laws of Passover. How does the reference to the Afikomen answer his question?
Third, when the Haggadah says, \"You shall even explain the laws of Passover,\" it implies that it is actually clarifying the different types of commandments about which the wise child asked: \" How is this one law a clarification of all the laws of Passover?
These questions need clarification. Having recited Avadim Hayyinu, \"We were slaves to Pharaoh,\" after Mah Nishtanah, the Torah goes on to say, 'Adonai took us out of Egypt with a strong hand and an outstretched arm.' The verses in Deuteronomy imply that God gave us the Torah so that we could live by its 'testimonies, statutes and judgments.' 'Testimonies, statutes and judgments,' does not apply to Passover alone. If the wise child asks about the 'testimonies, statutes and judgments,' one should not say to him that there is no obligation to clarify such matters since these laws are not necessarily related to Passover. Rather when he asks, the father should answer him by clarifying the laws of Passover which includes at least sixty commandments. Among these commandments are testimonies, statutes and judgments. For instance, the law of the Passover offering is an edut, a testimony; it reminds us that God passed over the houses of the people of Israel. The law 'not to break the bones' of the Passover offering is a khok (khukkim), a statute. And Mishpatim are laws based on reason, such as commandments about how we treat others. The obligation to teach ones fellow Torah is a mishpat. We learn this from the sages: \"'The Torah of kindness is upon her tongue.' (Proverbs 31:26) What is the Torah of kindness? When one teaches ones fellow Torah.\" Further, there is no greater love of one's fellow than teaching him Torah. One increases peace by teaching Torah as it says, For there is great peace for those who love Your Torah.\" (Psalms 119:165)
One should answer the wise child but one must be cautious in doing so since there are no limits in grasping all of the Torah. The parent should explain to his child the reason for each and every commandment on Passover night. Since he might continue answering his child until daybreak and fail to fulfill the commandments of Pesah, matzah and maror and rejoicing on the festival, (these mitzvot must be performed before midnight) the author of the Haggadah begins by having the father say to the wise child, \"Nothing is to be eaten after the Afikomen.\" By teaching him this law first, the wise child will deduce that one must eat the Afikomen by the assigned time (before midnight). He will be careful not to draw out his question so that they fail to observe the mitzvot. This is what the author of the Haggadah means when he writes, \"Even you shall explain….\" Teach him all the laws of Passover. From them the wise child will clarify which commandments are \"testimonies,\" \"statutes,\" and \"judgments.\" But, even so, be sure to begin by teaching him \"Nothing is to be eaten after the Afikomen\" in order that the time of performing the commandments not be missed.
Let Me Explain:
There is no reason to assume that Deuteronomy 6:20 is speaking about a \"wise child\" or that the question refers to Passover. Typical of the Midrash, the sages took the verse out of context and interpreted it in a unique way. The fact that this \"child\" asked about three types of commandments: testimonies, statutes and judgments led the sages to assume that this question was posed by perceptive person seeking to understand Torah in its various forms of expressions. The repetition of a question in several places led the sages to assume that there must be some meaning in the questions. In fact, the answer that the Torah gives clearly suggests that this is a question about the observance of the commandments in general and not about Passover: \"We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand. The Lord wrought before our eyes marvelous and destructive signs before our eyes…and he freed us from there….then God commanded us to observe these laws, to revere the Lord our God, for our lasting good, and for our survival as is now the case.\" (Deut 6:21-25) There is no reason to assume that \"these laws\" refers to the Passover celebration.
Why answer the wise child's question by calling his attention to the Afikomen? The Afikomen came to replace the Passover offering; that is why it is consumed at the end of the Passover meal. In Deuteronomy verse, the wise child sought to understand the significance of the various laws of the Passover meal. According to Rabbi Bondi, by calling his attention to the Afikomen, we remind him that much as the purpose of the Seder should be to explain the Passover rituals, we are working on a dead line. The Afikomen (today the bit of matzah that is hidden away at the beginning of the Seder) must be eaten before midnight. As important as the learning on this night, we must commit to the ritual time frame of the Seder.
Rabbi Bondi offers a novel interpretation of the words \"Ein maftirin achar haAfikomen. He understands the word maftirin as meaning to, \"taking leave.\" He understands this as reassurance to the wise child. In effect, the parent says to the child, \"There isn’t enough time to explain all the laws of the Passover right now because we have to finish before midnight. But don’t worry, we'll return to these matters after the meal and we'll explain all the laws later on. Hold on to your questions; we won't take leave of our discussion after the Afikomen - we will continue to explain all the laws of Passover.\"
One final note about this passage from Rabbi Bondi's commentary. Rabbi Bondi gives an example of an edut - testimony, a law that serves as a historical remembrance, a khok, or a statute which is a law that does not have any type of rational explanation (we observe because it is a divine decree), and a mishpat or a law that can be deduced from reason (natural law) and which usually has something to do with interpersonal relations (such as don’t steal, don’t kill). It is interesting to note that for Rabbi Bondi, study and teaching fall into this category. The study of Torah helps promote peace in the world and it is a source of chesed, kindness and compassion. " + ], + [ + "The Four Types of Rabbis
Translator's Introduction: This may be the most interesting passage in Rabbi Bondi's commentary. It certainly says a lot about the world in which he lived and the world in which we live as well. The four children are not children at all, according to Rabbi Bondi. They are four types of preachers or rabbis addressing their congregations. Each begins his sermon with a prayer (Baruch haMakom) and each delivers as message. According to Rabbi Bondi, each one belongs to a different kat, a sect or a denomination. It doesn’t take a lot of imagination to realize that Rabbi Bondi is speaking about Orthodoxy, Reform and the nascent Conservative movements. The fourth speaker is not a rabbi but a well (but secularly) educated person who assumes the leadership of his congregation based on his general knowledge rather than his Jewish knowledge.
There are a number of questions which arise in this passage dealing with the 'four children' in the Haggadah:
1.\tHow is the beginning of this passage \"Praised is the omnipresent\" connected with the continuation of the passage, the four children?
2.\tIn the introduction to each of the four children the word hu, is used: chacham mah hu omer, \"The wise child, what does he (hu) say, rasha mah hu omer, the wicked child, what does he (hu) say, etc. The word hu is superfluous in Hebrew grammar. It could have said: chacham, mah omer, rasha, mah omer, and so on. Why does this word appear in the text?
3.\tWhy does the Haggadah answer the wise child with the commandment, \"Don’t eat after the Afikomen?\" Isn't this the easiest of all the mitzvot to fulfill of the laws of Passover?
4.\tFrom where does the Haggadah deduce the response to the wicked child: \"To me, and not to you; had he been in Egypt, he wouldn’t have been redeemed .\" We were also in Egypt and we were also idolaters, but we were redeemed from Egypt through repentance. If the wicked child had been present for the suffering of slavery he might have also been redeemed through repentance.
5.\tThe simple child's asks, \"What is this?\" Why is his question generic so that we cannot know what his intentions are in asking about the Seder, as we can know with the other children?
6.\tWhy do we answer the child who does not know how to ask by interpreting the verse, \"You shall tell your child on that day?\"
7.\tFurthermore, there are other questions about the verse with which we answer the child who doesn’t know how to ask, \"And you shall tell your child on that day saying (leimor), 'It is because of what the Lord did for me when I came out of Egypt.\" (Ex. 13:8) The word leimor is superfluous. Also it is not necessary to add \"on that day\" since it already says, \"because of this\" which the sages take to mean, at the time when the matzah and the maror are placed before you. Why is it necessary to say, \"On that day?\"", + "When the Torah repeats the four Baruch expressions, it is telling us that the Torah is speaking about four educated people who are preachers and teachers of Torah and ethics. Each begins his homily with a prayer of praise to God. They know that before one interprets Torah, one begins with a prayer. However. one cannot necessarily rely on each of these preachers or assume that they are righteous leaders. They are righteous, intermediate, wicked and ignorant. If you want to distinguish who is wise and righteous and who is wicked, you only have to know how each uses the word mah, \"what,\" in his question about Passover. By understand what is implied by this word, one can know what is in the heart of the preacher. There are many verses in the Torah that use the word mah, such as, \"And now, O Israel, what (mah) does the Lord you God demand of you? Only this: to fear the Lord your God…\" (Deut. 10:12) The one who chooses this mah, interprets both the commandments that define our relationship to God, and those commandments that define our relationship to our fellow man. Such a person is both wise and righteous. This is what the author of the Haggadah means when he says, Chacham \"mah\" hu omer. This can be translated as a statement: \"The wise child is the one who says mah.\" He not only explains commandments that define interpersonal relations, but seeks to understand matters relating to a person's relationship to God as well. That is why he asks, \"Mah - what are the testimonies, statutes and judgments.\" Sabbath, the holidays, fringes and Tefillin are \"testimonies.\" These commandments are thus called because they testify that God constantly renews His will to create. Other commandments are called judgments because they are based on reason, including all the commandments between a person and his fellow: not stealing or killing, loving ones neighbor and similar mitzvot. Finally there are statutes such as not mixing milk and meat, shatnez (not mixing linen and wool), the prohibition against shaving with a single edge blade, the law of the red heifer, and the prohibition against eating pork. One can tell from his homilies that he is righteous. Regarding such a person, the Mishnah says, \"sit in the dust at their feet and with thirst drink in their words\" (Pirkei Avot 1:4). Ask them about all the laws. The Haggadah alludes to this when it says, \"You must tell him all the detailed regulations of Passover.\" That is, engage him in a discussion and ask him about all the laws of Passover, from the most difficult to the easiest laws, such as \"don’t eat anything after the Afikomen.\" Because he is a righteous person you can engage in a discussion with him and he will guide you in an honest way because he reveres God. He has not exempted himself from explaining even the simplest of the simple commandments.", + "Which \"mah\" does the wicked preacher use? He quotes the verse from scripture, \"What does this service mean to you?\" (Exodus 12:26) In other words, he poses the question to others and not to himself. He hasn’t fulfilled the commandments in many years, so he asks, \"You are still performing commandments like matzah, maror, and the telling of the story of the Exodus in our (modern) times? What does it mean to you?\" Since he explicitly removes himself from the community through his homily, he is considered as one who denies the principles of faith. To such a person such one should pay no heed nor should one associate oneself. One should not even respond to his arguments and try to persuade him to change his point of view. His primary purpose is to seduce you into becoming a heretic. Rather, \"One should blunt his teeth,\" that is, one should distance oneself from him. Insult him so he won't want to converse with you. Say to him: \"It is because of that which God did for me when I went forth from Egypt: He would have done this for me and not for the preacher, since his desire is to cause others to sin through his sermons. Unlike us, he no longer has the means to repent of his evil ways. Had we been in Egypt, we too might have sinned by worshiping idols, but it would never have been our intention to inflame others and cause them to transgress. Had we been in Egypt and repented, God would have had compassion on us and would have taken us out of Egypt. He would not have done this for you. Since your intention was to cause others to sin, there would have been no way for you to repent. Therefore, had you been in Egypt you would not have been redeemed.\"", + "Which \"Mah\" does the simple preacher use in his sermons? He says, Mah zot, \"What is this.\" Because he is confused and doubtful as to which opinion he should follow, right or left, when he says \"What is \"this\" (zot),\" we do not know what his intention is. Does the word zot, \"this,\" refer to the wicked preacher's question \"Mah haavodah hazot lachem, \"What is zot, \"this\" service to you\" or is it a reference to the wise preacher's question. For the wise preacher, Torah is called zot, as in the expression: zot hatorah, \"This is the Torah…\" It is your responsibility to bring this teacher closer to the Torah, since he is doubtful as a result of his exploration of our faith. It is his intention to follow whichever group is stronger and more convincing. Therefore, speak to his heart and say to him, \"You and I are from the right group, the stronger group!\" Quote the verse to him, \"'With a mighty hand God took us out of Egypt.' And tell him \"Had you been in Egypt, you would have been redeemed.\" Through these words, he will be convinced and it will be more difficult for him turn away from you. He will repent in his heart of his doubts and follow you with his whole heart and find his way to the essence of faith which is the written and the oral Torah.", + "The ones who doesn’t know how to ask is a member of a fourth group. They do not know the difference between groups on the left and the right. This one's education comes from the university and he has not learned a single letter of truth from our holy Torah. He doesn’t even know how to pray. Yet it is his desire to use the Torah 'as a spade' (that is for self-aggrandizement) and to assume the leadership of the community through the rabbinate. When he comes to preach to the masses, you must bring him closer to you for his own good. Teach him a bit of Torah related to the most immediate matters. In this way you will help him teach commandments regulating our relationship to God, as it is written: \"You shall tell your son on that day.\" You should do this as soon as he comes from the university to serve as a preacher. Tell him what to say to the people \"on that day,\" when the matzah and the maror are before him. In that way he will teach the people matters relating to our relationship with God. Other matters relating to interpersonal relations are already well-known to him from his university education. Therefore you only need to teach him about the commandments between a person and God.", + "", + "Blunting His Teeth: Denying the Wicked Child
Translator's Introduction:
There are almost as many translations of the expression הקהה את שניו as there are translations of the Haggadah. We are told that when the wicked child asks, \"What does this service mean to you,\" we should הקהה את שניו. What does this mean: blunt his teeth, smack him in the face, give him a caustic answer, make him feel uncomfortable? Rabbi Bondi offers another interpretation: deny him the delicious Passover offering! He bases this interpretation, which he learned from his great grandfather, on a Midrash in Song of Songs Rabbah Rabbi Bondi quotes in the Midrash in its entirety in his commentary.
Regarding the expression, \"Blunt his teeth\" I heard the following explanation from my grandfather and teacher, Rabbi Avraham Naftali Sheier, of blessed memory, who heard it from his father, the master, Rabbi Tebele Sheier, of blessed memory: When the wicked child says, \"What is this service to you\" he shows his insolent rejection of and contempt for the commandments. For he calls the eating of matzah and maror avodah, \"work,\" in the sense of a burden when he says, \"What is this avodah to you.\" But he doesn’t do the same regarding the Pesah offering, since it consumed in such a stately manor (grilled food was the preferred manner of cuisine for royalty), and its aroma is tempting. As a result he desires to partake of the Pesah offering. When one denies a person such good food and he sees others eating it while they refuse to share it, one \"blunts his teeth\" as a way of aggravating him.
The author of the Haggadah hints at this when he says that the wicked child, \"removed himself from the community.\" The rasha did this by showing contempt for the commandments. However, he still desires to partake of the Passover offering for it certainly looks and smells is delicious. He wants to taste it like the rest of the gathering who are doing so in fulfillment of the commandments of the Holy One. Therefore, \"blunt his teeth\" (deny him the a portion). Instead, when the matzah and the maror are before you, say to him, \"It because of this (the matzah and the maror) that God did this for me. I am fulfilling the commandment of eating bitter herbs for the sake of what God did for me when I went out of Egypt. If you had been in Egypt, you would not have been redeemed and would have disappeared during the three days of darkness like all of your fellows who were killed at that time. I found a textual proof for the interpretation of my grandfather and teacher, Rabbi Tebele Sheier in Shir HaShirim Rabbah, 1:12:
Rabbi Abahu said, \"While Moses and the people of Israel were still eating the Passover offering in Egypt, the Holy One had already struck the Egyptians, as is written, \"And it was about the middle of the night…\" (Exodus 12). This is the meaning of the following verse according to Rabbi Abahu: \"While the king was inclining on his couch, my nard (see below) gave forth its fragrance.\" (Song of Songs 1:12) The fragrance is a reference to aroma of the Passover offering that came to mask the smell of Egyptian blood. The sages explain that, \"the smiting of the Egyptians by their first born,\" (Psalms 136) refers to the killing of the elders by the first born of Egypt. When the elders refused to let the Israelites go free in order to save their first born children, the first born attacked them. So the smell of blood came from the death of the elders as well as the first born who died in any case during the tenth plague. The smell of death was so great in Egypt that God made the smell of the Passover offering as good as the aroma of the Garden of Eden. As a result, the Israelites were dying to eat the Passover offering. They said to Moses, \"Give us a bit of what you are eating!\" Moses answered: God has said to me, 'the foreigner may not eat it!' They then removed the non-Israelites from their midst. They were still dying to try the Passover offering, so they said to Moses, \"Give us a bit of what you are eating!\" Moses answered: God has said to me, Your slaves must be circumcised and then you may eat of the Passover offering. They immediately circumcised their servants. They were still ravenous for the Passover offering. They said to Moses, \"Give us a bit of what you are eating!\" Moses answered: God has said to me quite succinctly, \"The uncircumcised may not eat of it.\" Immediately the Israelites all took their knives and were ready to circumcise themselves. Who actually performed the circumcision? Rabbi Berechiah said, Moses, Aaron and Joshua. One performed the circumcision, one drew out the drop of blood, and one poured the cup of wine.
Thus, the blood of the Passover offering and the blood of circumcision mixed together. The Holy One took each of them and kissed each one as it is written. Now I passed by you and saw you wallowing in blood, and I said to you, 'you shall live by your blood,' yea, I said to you, You shall live by your blood. This is a reference to the blood of the Passover and the blood of circumcision. In the end even though they were all dying to eat the Passover offering, they could not have any until they fulfilled all the other commandments. The Passover was only given to those whose teeth were blunted by having to wait…
Let Me Explain:
Before we get started you are probably wondering: what is a nard? Here is a definition: 1. spikenard another name for spikenard: 2. any of several plants, such as certain valerians, whose aromatic roots were formerly used in medicine. Doesn’t help? Simply put it is an aromatic plant or root.
The interpretation above contains a reference to one of those stranger Midrashim that they never taught you in religious school - for good reason. According to some of the sages, when the first born of Egypt realized that Moses threatened them for the final plague, they went to the elders and then to Pharaoh himself and begged them to allow the Israelites to leave Egypt. Apparently they elders of Egypt and Pharaoh considered this a good trade off - the death of all their first born in return to keep their slaves. The first born saw things differently. They immediately attacked the elders of the land. According to the Midrash, even before the tenth plague six hundred thousand Egyptians died in an act of civil disobedience. And in the end, the first born of Egypt died anyway.
The land of Egypt was flowing with blood before and during the tenth plague. The blood of the elders, the first born of Egypt and the blood of circumcision of the Israelites who were coerced into circumcising themselves by the delicious aroma of the Passover offering. Moses denied them the offering until they all were finally circumcised. He understands \"blunting their teeth\" as, denying them the most delicious course of the meal. ", + "Blunt His Teeth, Part II
How Not to Answer the Jewish Heretic…
Translator's Introduction:
The Torah contains three verses that mention a child who asks a question, and the answer to that child. There is a fourth verse in which we are simply told to tell our child the story of the Exodus. What troubles the rabbis is that the answers that are given to the four children in the Haggadah are not the same as the ones found in the Torah. In the case of the wicked child, the Torah quotes the verse associated with the child 'who doesn’t know how to ask.' Rabbi Bondi explores the Torah's answer to the wicked child as well as the reason why the Haggadah chooses to quote the fourth child's verse.
Here is another explanation of the expression, “blunt his teeth.” People wonder, why does the author of the Haggadah offer an answer to the wicked child different from the Torah? The Torah responds to the wicked child’s question by saying, “You shall say: it is the Passover sacrifice to the Lord because he passed over the houses of the Israelites in Egypt…” (Ex.12:26) while the author of the Haggadah answers by saying, “Because that which God did for me when I went out of Egypt.” (Ex. 13:8) The Torah's answer needs further analysis. The Torah’s answer also needs to be explained.
Further, the Torah answers the other three children directly while it offers an indirect answer to the wicked child. Why is this? Concerning the other three children, the Torah answers the child directly. Regarding the wise child, it says, \"You shall say to your child…\" for the simple child the Torah says, \"You shall say to him,\" and for the one who does not know how to ask, the Torah begins, \"You shall tell your child….\" But for the wicked child the Torah simply says \"YOU shall say…\"
If you were to answer that the Torah does not want to use the word “child” regarding the wicked child, then why does the first part of the verse do so? “When your child says to you…” The first part of the verse refers to the wicked child as a ben: This is most surprising!
The answer to these questions can be found in connection with a statement in Sanhedrin 38a: “A person should be diligent in learning to Torah so that he can answer the heretic.” Commenting on this, Rabban Johanan says that this teaching only applies to a gentile heretic; one should not attempt to answer a Jewish heretic since he might entice you into heresy when you engage in a discussion with him. Therefore it is forbidden to try and bring about his repentance.
We can now understand Exodus 12:26. The reason that the verse doesn’t say “You shall say to your children…” is because it is forbidden to answer him directly. Instead one simply quotes the relevant verse without directing ones answer to the wicked child. Instead it says simply, “You shall say…” that is, “You shall say it - to yourself” but not to the wicked child. When the Torah begins by saying “When your children…” it makes it clear that it is referring to a Jewish heretic and not a gentile heretic.
Why is it forbidden to answer a Jewish heretic? One should not answer him lest he seduce you through his destructive opinions and his smooth talk, and ensnare you in his web of heresy. One can answer him as long as one does not enter into a debate with him. Instead, one should answer in a brief and harsh fashion so that he feels that he is being ignored. By doing this he will feel that he has been humiliated and won’t want to speak with you anymore. That is why the Torah suggests that one should answer him by simply offering an explanation for the commandment (“You shall say…)
Still, it is difficult for the father not to answer his child at all. This causes him pain. Why should a father lose out on the mitzvah (of teaching his child Torah) just because he is wicked? Yet the sages say not to answer a Jewish heretic. If the father does not answer him at all, it is painful for the father. That is why the author of the Haggadah suggests answering him with the same verse with which the Torah describes the child who doesn’t know how to ask. (In this way the father chastises his wicked child.) He tells the child had he been in Egypt God would have redeemed the father but not the child. The verse, then, includes both of them.
We now see that the language “You shall blunt his teeth” is appropriate. It means to give him a curt answer and to anger him. By doing this one blunts his teeth since he will not be able to present his thoughts. He will be embarrassed and humiliated. Thus, he will not be able to accomplish his goal of seducing his father to heresy.", + "The Simple Child and the Law of the First Born: Two Explanations Translator's Introduction: Students of the Haggadah have long been curious about the simple child's question. His question, taken from Exodus 13, is not related to the celebration of the Passover Seder at all but to the law of the first born. When he learns that the firstborn of the herd must be sacrificed while the first born of the Israelites may be redeemed and asks, \"What does this mean,\" he is not wondering about the Seder or Passover eve at all.
Exodus 13:11-15 And when the Lord has brought you into the land of the Canaanites, as He swore to you and to your fathers, and has given it to you, you shall set apart for the \tLord every first issue of the womb: every male firstling that your cattle drop shall be the \tLord's. But every firstling ass you shall redeem with a sheep; if you do not redeem it, you must break its neck. And you must redeem every first-born male among your children. And when, in time to come, your son asks you, saying, 'What does this mean?' you shall say to him, 'It was with a mighty hand that the Lord brought us out from Egypt, the house \tof bondage. When Pharaoh stubbornly refused to let us go, the Lord slew every first-born in the land of Egypt, the first-born of both man and beast. Therefore I sacrifice to the Lord every first male issue of the womb, but redeem every firstborn among my sons.'
On the surface of it, it seems obvious that the firstborn belonged to God because God saved the Israelite firstborn during the tenth plague. It may also seem obvious to him why God would allow the firstborn Israelites to be redeemed while the firstborn of their herds remained sacred property. Rabbi Moshe Yonah Bondi, father of the commentary's author, adds a twist to this explanation: for him the essence of the plague was not the plague itself but the sacrifice which was offered before the plague began. It represented the death of Egypt's god; the gods of Egypt were powerless to stop the God of Israel. Rabbi Bondi now goes on to show why this explanation is not as simple as it first appears.
The following teaching was offered by my father and teacher, Rabbi Moshe Yonah Bondi, on the Haggadah's answer brings to the simple child : \"It was with a mighty hand that the Lord brought us out from Egypt, the house of bondage.\" (Exodus 13:14)
The passage from Exodus continues: \"When Pharaoh stubbornly refused to let us go, the Lord slew every firstborn in the land of Egypt, the first-born of both man and beast. Therefore I sacrifice to the Lord every first male issue of the womb, but redeem every first-born among my sons.\" What is the connection between the simple child's question and the answer which Scripture offers to his question?
Furthermore, these verses deserve further analysis. After saying that 'God brought us out of Egypt,' the Torah goes back and mentions that Pharaoh 'stubbornly refused to let us go.' These verses appear to be out of order!
The reason for the law of the firstborn is the same for Israelites and their animals: we offer the firstborn to God because they were saved from the tenth plague which struck Egypt. Yet the law is different for the person and for the animal. It is it permissible to redeem the firstborn Israelite with money paid to the kohen while the firstborn of the animals cannot be redeemed. The firstborn animal is sanctified. Portions must be sacrificed and the remainder was eaten by the kohanim, the priests. Why were humans and animals treated differently? Weren't both initially sanctified because they were not put to death in Egypt? This law does not need an explanation; the reason for this would be obvious even to the simple child. So why the different treatment of a person and the animal?
Which was more significant: the redemption of the firstborn Israelites or the redemption of firstborn animals of the Israelites? Whichever is more significant deserves to have the praise of God as well as the statements of thanksgiving offered over it. Also, in the case of the object of the greater miracle, one should offer an explanation for why we were given a sign and a reminder of redemption. Such an explanation is unique in the Torah; we do not find this type of explanation for other commandments.
The primary act was the saving of the firstborn animals. This commandment to sanctify the firstborn was given to the Israelites to inform them that it was specifically as a result of the tenth plague that Israel was freed from Egypt. It was necessary for God to harden the heart of Pharaoh prior to this plague more than any other. The Egyptians were already exhausted from the other plagues and said to Pharaoh, \"How long shall this one be a snare to us…are you not aware that Egypt is lost?\" (Exodus 10:7)
This tenth plague was an attack on the gods of Egypt. That is why this plague occurred after the other plagues. The slaughtering of the lambs in Egypt was a meant to cause the Egyptians to err. When the Israelites brought the sacrifice, they began slaughtering the god of Egypt, as is written: \"For what we sacrifice is untouchable to the Egyptians before their very eyes.\" (Exodus 8:22) The purpose of the sacrifice, then, was for the Israelites to slaughter the god of the Egyptians before their eyes.
The Israelites should have been punished by the Egyptians for doing this. Yet, when the Egyptians saw the Israelites slaughtering the lambs they stood by; their hearts had melted in them. Up until now they thought that only they were affected by the plagues; they knew that even their gods were being punished. They now understood that their punishment could only have come from the Holy One for the sake of Israel, to redeem them from Egypt. The Egyptians no longer needed to check and see if the firstborn animals of the Israelites were affected by this plague.
As a result, the death of the livestock was more significant and more deserving of praise and thanksgiving. That is why the firstborn herds of the Israelites had to be sacrificed and given to the priests while the firstborn of the Israelites could be redeemed. The verse in Scripture alludes to this: \"Pharaoh stubbornly refused to let us go, the Lord slew every first-born in the land of Egypt.\" God caused this plague to harden Pharaoh's heart even more than Pharaoh had already hardened his own heart. Pharaoh was depending on his gods to punish the Israelites but when the firstborn of the herd died it was proof that Israel's God was more powerful than the Egyptian gods. The Holy One brought judgment on the gods of the Egyptians and that was truly God's intention to redeem the Israelites from Egypt. That is \"why I bring the first born of the males as a sanctified portion for God and the priests while the first born of their children could be redeem. \" This is a fine explanation; my father's words speak from the grave." + ], + [ + "With God's help, I will now offer my own answer to these questions: Why does the simple child means when he asks, \"What is this?,\" regarding the commandment of the firstborn? Furthermore, since the essence of the answer to the simple child's question is, \"When Pharaoh stubbornly refused to let us go, the Lord slew every first-born in the land of Egypt, the first-born of both man and beast,\" why are these words left out of the Haggadah? Why isn’t this written first in the answer, followed by, 'It was with a mighty hand that the Lord brought us out from Egypt, the house of bondage?\" Why does the Haggadah only bring the first part of the Torah's answer, especially since the essence of the answer is missing from the text.
The Torah offers this answer in order to put more emphasis on this plague rather than on the other plagues in which the death of livestock occurred, such as pestilence. Regarding pestilence, the Torah explicitly says, \"Not one of the livestock of the Israelites died.\" (Ex 9:5-6) How is the saving of livestock during the tenth plague any different from the saving of the livestock during the fifth plague, pestilence? In fact, regarding the fifth plague the Torah says, \"All of the livestock of the Egyptians died.\" One might argue that the fifth plague was even more miraculous than the tenth plague. The tenth plague only involved the death of firstborn of the herds while the rest of the livestock was unharmed. The miracle would not have seemed so miraculous since some of the Egyptian livestock survived during the tenth plague, just like the Israelite livestock.
This is why the simple child now asks, \"What is this?\" He wonders, why does the Torah differentiate the tenth plague from the other plagues in which the livestock died such as wild animals (arov), pestilence (dever), and hail (barad). In all of these plagues God protected the livestock of the Israelites and killed the livestock of the Egyptians. Why does the Torah provide a special remembrance for the tenth plague and not the other plagues? Why do we have a special ritual (the sanctification of the firstborn) to commemorate the tenth plague and to single it out?
The commandment to sanctify the firstborn is not just a commemoration for the saving of the firstborn livestock. It is also a reminder that the tenth plague represented the beginning of the Exodus. This was not the case with the other plagues. It was the tenth plague that brought about the final Exodus. It was with the punishing of the first born that God brought about judgment, measure for measure, as we saw above. It wasn’t until they saw that God exacted judgment that all of Israel gave thanks. Because of this, Pharaoh said to Moses and Aaron, \"Go forth from my people,\" and the Egyptians pressed them to leave. This did not happen during the other plagues.
When the Torah says: 'It was with a mighty hand that the Lord brought us out from Egypt, the house of bondage,\" it is not clear which of plagues led to the Exodus. It is only in the second part of the passage, \"When Pharaoh stubbornly refused to let us go, the Lord slew every firstborn in Egypt, the first-born of both man and beast,\" that we know that it is the tenth plague that caused the Exodus. The second passage makes it clear that the commandment of the firstborn commemorates the tenth plague. Each of the plagues represented a deliverance of sorts, but only the tenth plague was the final deliverance from Egypt. Only then did it become clear that it was the hand of God that caused all these plagues." + ], + [ + "\"You shall tell your Child on that day:\" Answering the Child who Doesn’t Know How to Ask
Translator's Introduction: A continuing theme in Rabbi Bondi's Haggadah is how to addresses the people of his generation: those who are assimilated and who have become associated with divergent liberal groups in the Jewish community. Even though the answer to the child who does not know how to ask is similar to the answer that is given to the wicked child, Rabbi Bondi makes a point of saying that the silent child is not guilty like his wicked counterpart. How do we explain the common use of Exodus 13:8? The Haggadah only uses the second half of this verse in chastising the wicked child. By beginning with the first half of the verse for the child who doesn’t know how to ask, the Haggadah changes the tone and implications of this verse.
What does Rabbi Bondi tell us about this child? He says that the child who does not know how to ask is unfamiliar with his ancestors and he doesn’t identify with Jewish history personally. As a result, he might take the story of the Exodus as 'mere parable' and not historical fact. That is why his father answers by telling the story as if he personally experienced it: \"The Lord took me out of Egypt;\" that way, when the child hears the story, he will feel an emotional attachment to what happened to his own parent.
Rabbi Bondi implies that the child who doesn’t know how to ask is an assimilated Jew who has no connection to his past - the story must be told in a way that will created such an attachment.
Finally, Rabbi Bondi shares another interpretation of Exodus 13:8 from Rabbi Isaiah Horowitz, author of the Sh'nai Luchot HaBerit. Rabbi Horowitz lived from 1565-1630 and was a renowned Kabbalist - though there is no Kabbalah in this particular interpretation. The verse, he suggests, applies to the moment when the Passover offering is made. Concentrating on sacrifice, the father still has an obligation to answer his son's questions, though he can reassure him that a fuller explanation will be offered later during the meal. Participation in the sacrificial cult demands concentration. He cannot afford to be distracted while bringing the Pesah offering.
Regarding the child who doesn’t know how to ask, there are matters that need explanation. The language used to describe this child is different from the other three. Instead of saying \"You shall say to him,\" the Haggadah says, \"You shall open for him (את פתח לו).\"
Further, why do we answer the child who doesn’t know how to ask with Exodus 12:8, the same verse that is used to answer the wicked child? We should equate the wicked child with the child who doesn’t know how to ask, who is not wicked!
However, we answer the wicked child with the second part of Exodus 12:8 and not the first part of this verse: \"'It is because of that which the Lord did for me\" which is interpreted to imply, \"for me and not for him.\" The author of the Haggadah uses the second half of the verse exclusively because it doesn’t refer to the wicked child as, \"son.\" As we have seen, in Exodus 12:26 (where the wicked child's question appears) the Torah does not use the word 'children' either: \"You shall say, 'It is the Passover offering…'\" Since the Torah omits the word \"child\" from the answer to the wicked child, so the author of the Haggadah omits it as well.
The first half of the verse refers to the child who doesn’t know how to ask: \"You shall tell your child on that day…\" The Haggadah suggests that one should answer him directly, \"You shall open for him….\" One should tell this child about the suffering in Egypt and how God saved the Jewish people so that he will give thanks for the kindness which God performed.
You can't answer the child who doesn’t know how to ask with a question (as you would the other children) since such a question would not arouse the heart of a child to give thanks. Similarly, you cannot answer by speaking of his ancestors who were in Egypt since he does not recognize them nor can you say, \"God did for us,\" because he knows that he was not in Egypt (and doesn’t count himself as part of the community, in that sense). He might conclude that the story is merely a parable, and never actually happened. Instead his father should answer him by saying \"What the Lord did for me…\" as if he was among those who experienced the suffering of slavery and that God saved him from the hands of the Egyptians. In this way, the child who doesn’t know how to ask will be inspired with compassion about what happened to his own parents.
However, concerned that this child might interpret the expression, \"What the Lord did for ME,\" as applying to his father but not to him (as it does for the wicked child), the verse begins by referring to him as \"Your child,\" \"You shall tell your child on that day.\" That is why we answer this child with the beginning of the verse. By saying \"You shall tell your child…\" we show him that he has not been removed for the community and is still considered part of the family. The word v'heegadita, \"You shall tell,\" implies that one should tell the story in a way that draws his heart closer. This means one should answer him with soft words and tell him all that the Torah teaches. The Torah doubles the force of the language by saying v'heegadita…laimor, \"You shall tell…saying: the first word implies drawing the child's heart closer to the Torah and the second implies in a soft manner.", + "Rabbi Isaiah Horowitz, author of Shnei Luchot HaBerit, offers another explanation for Exodus, 13:8. Why is it necessary for the verse to say, \"On that day\" since the verse also says, \"It is because of this..\" (Both expressions imply that this ritual takes place on the day when the matzah and maror are placed before the celebrant). Furthermore, isn’t the word, laimor, \"saying…\" superfluous?
Rabbi Horowitz explains that on the eve of the holiday, when the father is busy preparing the Passover offering, the child might ask his father, \"What is this?\" It is a commandment for the father to answer his son but when he is involved in making the offering he cannot inform him of all the explanations and commandments as well as miracles which happened to us in Egypt. If he tries, he is liable to err and disqualify the offering. So he says: \"It is impossible to explain everything to you now because I'm busy performing the commandment of the Passover offering. If I try to answer you I'm liable to make a mistake and make the offering improperly. Therefore, my son, please wait until later tonight with the matzah and the maror are before us. Then I will give you a complete explanation of the commandments and the story of the Exodus.\" In this way he answers his son without interrupting the sacrifice. This is the implication of the verse. \"You shall tell your child on that day\" - on the eve of Passover when you are making the offering. \"Saying to him\" - give him a brief explanation. \"Because of this,\" reassuring him that you'll give a fuller explanation when the matzah and maror are placed before you. " + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Israel Emulates the Actions of Abraham
Translator's Introduction: Earlier, we saw that there are two ways of telling the story of the Exodus: as a political story of liberation from slavery(we were slaves; now we are free); or as a spiritual story of enlightenment (We were idolaters; but God brought us closer to His service). Rabbi Bondi now integrates the two versions of the Exodus story into one. Israel was enslaved because they worshipped idols. But they do not deserve condemnation - Abraham also worshipped idols. Like Abraham, when they discovered the true faith, they were willing to do die as martyrs to maintain their beliefs. This is why they were worthy of redemption.
The author of the Haggadah now returns to the four questions. We began answering these questions with, \"We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand\" This is a day of contrasts representing slavery and freedom.
The author then left the main topic of the Haggadah in order to present the Midrash of the four children, since it relates to the commandment of telling the story of the Exodus. Having completed this explanation, we now return to matters that relate to the symbols of slavery and freedom. We began with matzah, a symbol of slavery, to remember that we were subjugated by the Egyptians. Why were we enslaved? The Haggadah now explains: because we worshipped idols. The Haggadah says, \"Long ago our ancestors worshipped idols…\" Yet didn’t our ancestors also worship idols in Egypt? Why do we speak of Abraham as a worshipper of idols?
The Haggadah continues, \"And the Omnipresent brought them close to His service.\" You might feel that the fact that our ancestors worshipped idols in Egypt is an accusation against them, so the Haggadah quotes the book of Joshua: \"And I brought forth your father Abraham…\" Even though Abraham worshipped idols with his father, Terah, he was worthy of redemption. When Abraham recognized the unity of God, he willingly risked martyrdom in the fiery furnace.
What happened to Abraham was repeated in future generations. When the Israelites in Egypt saw God's signs and wonders, even though they were blemished by idolatry, they cast off their impure garments and became believers who maintained their faith at risk to their lives. They rejected the attributes and deeds of Egypt, tied the Passover lamb to their bed posts so that the Egyptians could see. They circumcised themselves so that the blood of circumcision and the blood of the Passover offering mixed together. Is there any martyrdom greater than this? (They risked their lives in the face of the Egyptians and even shed their own blood.) The Israelites were enslaved to the Egyptians and yet they were willing to cast off the yoke of slavery and risk their lives. Only then did they slaughter the Passover lamb and roast it. In this way the Israelites emulated the actions of Abraham. Because of their acts of faith, they were worthy of being redeemed from Egypt. That is why, \"God brought them near.\" " + ], + [], + [ + "Baruch Shomer Havtachato: God's Promise to Jacob
Translator's Introduction: Rabbi Bondi suggests that the promise referred to here is not the 'Covenant of the Pieces' (Genesis 15) made to Abraham but the promise God made to Jacob just before he went down to Egypt to see Joseph. For Rabbi Bondi, Abraham's promise doesn’t seem like much of a promise: God tells him that his ancestors will be enslaved and oppressed in a land not their own, but eventually will leave with great wealth. God, on the other hand, reassures Jacob at Beersheba: God tells him not to worry and that He will go down with the people to Egypt. Our commentator interpret these words, \"Praised is the One who keeps His promise,\" in this context.
Finally, there is one other significance difference in Bondi's interpretation. The 'great wealth' that Israel takes from Egypt is not the goods they plunder but the commandments they receive from God at Mount Sinai. Unlike most commentators, Rabbi Bondi sees Israel as worthy of redemption rather than lost on the brink of oblivion, about to descend into the fiftieth level of impurity. This was Jacob's fear but, according to Rabbi Bondi, the years of slavery actually made Israel stronger.
Why do we say that God kept the promise he made to 'Israel'? Didn’t God make this promise to Abraham? Israel refers to the promise that God made to Grandfather Israel (Yisrael Saba), that is, our forefather, Jacob. Jacob was aware of the decree which God had made to Abraham: \"Your offspring shall be strangers in a land not theirs, and they shall be enslaved and afflicted for four hundred years…\" (Genesis 15:13) Egypt is not explicitly mentioned in this passage because God turns freedom of choice over to human beings. (That is, the land in which Israel would become strangers was not pre-determined) Still, the verse alludes to Egypt for Joseph transferred the Egyptians from place to place throughout the land so that they would not consider the land their inheritance. He was trying to avoid Egypt becoming the land of Israel's subjugation. This is what the commentators suggest the expression, \"A land not their own,\" means. The land did not belong to the Egyptians.
Because of this decree, our forefather Jacob was fearful of going down to Egypt. Egypt was the most despicable of lands. Jacob felt that if his family had to spend four hundred years they would sink into the impurity of the Egyptians and would no longer be worthy of being redeemed. It was for this reason that God said: \"Do not be afraid to go down to Egypt. I will go down with you.\" (Gen 46:3) Wherever Israel is exiled, the Divine Presence is with them. \" I will also go up with you…\" (Gen. 46:4) God also reassured Jacob, \"I will not allow your children to sink into the fiftieth level of impurity.
Jacob also hinted to his children that they would not be in Egypt more than two hundred and ten years when he said to them, \"Go down (r'du) to Egypt (see Rashi on Gen. 42:10). God agreed to this, and along with God's promise Jacob was reassured. It was through the furnace of oppression in Egypt that Israel was refined and prepared to receive the Torah. It did not turn out as Jacob thought; he believed the people would deteriorate there and that is why he was afraid. The thoughts of the Holy One are mysterious. For instead of sinning, Israel was refined like silver until they finally sanctified the name of God in Egypt, at the sea, and in the wilderness.
But the decree was four hundred years enslaved! What did the Holy One do? He made the yoke of servitude more severe so that they would complete the four hundred years sooner rather than later. They were refined more quickly in this way, so that Israel was enslaved only half the time. This is the meaning of, \"Praised is the one who keeps his promise to Israel.\" God told Jacob not to be afraid - and \"He recalculated the end,\" of servitude - the amount of time in Egypt, shortening their exile by 190 years. This is the meaning of the expression, \"God calculated the end (ketz) .\" Even though they were only slaves 210 years it was as if they were there a full 400 years.
\"They went forth with great wealth.\" The word great appears to be superfluous in this verse. It could have said, \"They went forth with wealth.\" They were so refined by the suffering of Egypt that they not only left with material wealth from the Egyptians (silver, gold and clothing), but they were worthy of receiving an even greater possession: the commandments of Passover and Circumcision. They were also worthy of receiving the Torah at Sinai which is our greatest possession." + ], + [], + [ + "And it is that which has sustained us
Translators Introduction: The word, והיא, \"And it is that\" is vague. What does the word \"that\" refer to? Rabbi Bondi reads this word as an acrostic, but he connects it to the previous passage in which God promises that Abraham's children will go out of exile with \"Great Abundance.\"
והיא, \"And it is that\" which has sustained our ancestors and us.\" According to the literal meaning of this expression, v'hee, refers to the previous statement in the Haggadah: \"They shall go forth with great abundance.\" It refers to the Torah and the merit of Torah which sustained us and our ancestors even in exile. For nothing remains for us (of the great wealth they plundered in Egypt) but we still have the Torah.
V'hee alludes to the Israel's religious heritage. The aleph of יאוה stands for ehad, the oneness of God. The yud stands for the Ten Commandments. The hay, the five books of the Torah and the vav the six books of the Mishnah, the Oral Torah. Why do these five possessions begin with the Mishnah and end with the unity of God? This is to teach us that the teachings of the scribes are even more beloved than the words of the Torah! We learn this lesson from the interpretation of the verse in the Talmud: \"Your beloved is more delightful than wine\" (Song of Songs 1:2). This means, 'Your teachers of Torah are better than the wine of Torah.\" This statement is meant to be an introduction to the following passages in which we find Rabbinic insights into the verses of Torah.'" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Go and Learn…
Translators Introduction: There are a number of ways of interpreting the expression, ארמי אבד אבי, the beginning of Deuteronomy 26:5. The Haggadah and the classic rabbinic reading is, \"An Aramean tried to kill my father,\" but this is most definitely not the literal meaning of the words. If you look in most contemporary translations, you will find something very different: \"My father was a wandering Aramean,\" or even, \"My father was fugitive Aramean.\" Rabbi Bondi offers an explanation for the rabbinic reading of this verse.
The passage which follows v'hee is meant to add spice by explaining why we praise God. Why did God command Jacob to go down to Egypt to begin the Exile of four hundred years? Couldn’t Jacob's exile have begun in Laban's house since it was Laban's intention to destroy all of Jacob's family? Yet had he succeeded, the other part of the God's decree to Abraham could not have been fulfilled the promise, \"They shall go forth with great abundance.\" This is the intention of Deuteronomy 26:5, \"An Aramean sought to destroy my father;\" Laban sought to destroy all of Jacob's family. Therefore, God had him go down to Egypt (for his exile) instead of remaining in Aram. Previously, the author of the Haggadah brings the passage dealing with the Covenant of the Pieces (Genesis 15) Lest you think - what difference does it make whether the exile was in Aram or in Egypt, he goes on to quote Arami Oved Avi to explain why it was necessary for the exile to be in Egypt and not in Aram. Therefore….\"They went down to Egypt\".
Let me explain:
Rabbi Bondi manages to meld all the passages in the Haggadah together in his interpretation. In the Covenant of the pieces, God promised Abraham that his descendants would leave a land not their own with, \"Great abundance. \" This wealth, he explains, is not material wealth but the gift of Torah. This is the gift for which God has sustained us. But had they remained in Aram in the house of Laban, Abraham's descendants would have been more greatly endangered than they were by going down to Egypt. The Haggadah begins by interpreting ארמי אבד אבי as a reference to Laban in order to explain why the exile could not begin until the descendants of Jacob went down to Egypt. Having the Israelites enslaved in Egypt was actually an act of compassion since it protected them from an even worse fate. In this way the Haggadah explains the connection between the two phrases, \"May father was a wandering Aramean,\" and \"They went down to Egypt.\" " + ], + [ + "Arami Oved Avi
Translator's Introduction:
The central core of the Haggadah is an extended Midrashic reading of Deuteronomy 26:5-8. These verses are part of a declaration. They were recited by the individual when he brought the Bikkurim, the first fruits, to the temple on the festival of Shavuot.
Why were these particular verses chosen for the Seder? First, they offer a brief and personal retelling of the Exodus, thus fulfilling the obligation to see oneself as if one personally went forth from Egypt.
Second, since the First Fruit Ceremony was no longer observed, this is an appropriate place to reuse this passage. By reciting only a portion of this declaration (verses 5-8), the passage called the reader's attention to our unfulfilled state of being. Verse 9 (the end of the declaration) focuses our attention on the purpose of redemption: \"He brought us to this place and gave us this land, a land flowing with milk and honey.\"
The declaration focuses on redemption from slavery but fails to speak of the conquest of the land. The absence of the final verse is a reminder that the promise is not yet fulfilled in our day. It parallels the fifth cup of wine and the fifth promise of redemption in Exodus, Chapter six. (Deuteronomy 26:5-8)
5. You shall then recite as follows before the Lord your God: \"My father was a fugitive Aramean. He went down to Egypt with meager numbers and sojourned there; but there he became a great and very populous nation.
6. The Egyptians dealt harshly with us and oppressed us; they imposed heavy labor upon us.
7. We cried to the Lord, the God of our fathers, and the Lord heard our plea and saw our plight, our misery, and our oppression.
8. The Lord freed us from Egypt by a mighty hand, by an outstretched arm and awesome power, and by signs and portents.
And he went down to Egypt: He was compelled by divine decree. According to Simeon ben Zemah Duran, (1361–1444), the sale of Joseph had to occur prior to Jacob’s descent into Egypt. This was for Jacob’s own good. This may be compared to the way things are done in a slaughter house. The calf is sent ahead of its mother so that she will follow it into the slaughter house. So too, Jacob went down to Egypt out of respect and love for Joseph, in order to see how his son had risen to a position of greatness.
These verses are taken from Deuteronomy 26, which describe the custom of bringing the first fruits to the Temple. This was recited in a time of joy. We make mention of Israel’s suffering in this time of rejoicing in order to recall how God brought light into the darkness and brought us to a land flowing with milk and honey. We merited the privilege of bringing the first fruits of our land for this reason, and mention it on Passover eve as well. We perform customs to show our royalty on this night such as dipping, drinking four cups of wine, leaning and rejoicing. Let me explain:
Why was Jacob compelled to go down to Egypt? Had it not been for Joseph’s presence in Egypt, Jacob would not have gone there on his own. His presence was necessary, however, for Israel’s eventual redemption. It was necessary for Jacob and his family to enter the crucible of suffering, for the people of Israel to be refined and become worthy of receiving the Torah. Like the mother calf who follows his child into the slaughter house, Jacob had to be given a compelling reason to go down to Egypt since he knew this would be the beginning of Israel’s enslavement." + ], + [ + "He went down to Egypt with meager numbers …but there he became a great and very populous nation. The Haggadah tells us that the Israelites did not settle in Egypt as unrecognizable residents but were dignified and easily recognizable because of their beauty and splendor.
They became a great and mighty nation: as is written elsewhere: The Children of Israel were fruitful, increased abundantly, multiplied and became exceedingly mighty… at first they gave birth to sextuplets, afterwards to twelve at a time and finally they gave birth to sixty at a time! There was even one woman in Egypt who gave birth to six hundred thousand. In Song of Songs Rabbah we learn that Rabbi Yehudah HaNasi was expounding and the community was falling asleep. He wanted to wake them up so he said: There was one woman in Egypt who gave birth to six hundred thousand at once. There was a student there by the name of Rabbi Ishmael ben Rabbi Yossi. He said: “Who could that be?” Said Rabbi Yehudah, \"It was Yocheved who gave birth to Moses. For Moses was equal to six hundred thousand Israelites, as we learn: 'Then Moses and the people of Israel sang...'” How could he be equal all the Israelites? In Midrash Rabba Vayechi, we learn that \"Six hundred Israelite woman all became pregnant on the same night, and all of their offspring were destined to be thrown into the Nile. But they were slaved through the merit of Moses, as is written, I am in the midst of the six hundred thousand people. Moses was given the honor of being considered equal to the rest of Israel.\"" + ], + [], + [ + "And numerous: “I have caused them to multiply like the growth of the field” (Ezekiel 16:7). The language of the verse is very difficult. Is a human being a growth of the field? My grandfather, Rabbi Abraham Naftali Sheier, of blessed memory, offered the following explanation. This is a response to what the author of the Haggadah is about to write: “The Egyptians ill-treated us, as it says: “Come let us deal wisely with them, lest (pen) they should multiply…” (Exodus 1)This means that the Egyptians sought legal strategies primarily by which to decrease the Israelites’ numbers and to keep them from increasing. This is similar to the strategies of the other wicked haters of Israel. They came up with a series of decrees, one after another that would cause a deterioration of the Israelites. At first they decreed hard labor on the Israelites in order to break their bodies and decrease their virility, so that the flesh would fall from their bones. If they could not have children they would decrease and not increase. What did the Holy One do? He said: “I promised Abraham that I would make his offspring like the stars in the heaven and you plan to cause them not to increase in number? We will see whose decree comes about, Mine or yours!” Egypt says, “Lest (pen) they increase.” Through the divine spirit I will make a decree: “So (ken) they shall increase!” Immediately the Torah says, the more they oppressed them, so (ken) they increased and so (ken) they spread forth.” (Exodus 1) At first the Israelite women gave birth six at a time; soon, they began giving birth twelve and even sixty at a time. The difference between the words ken, so, and pen, lest, is minute – a small mark in the middle of the letter. As a reminder of this we find that amount that differentiates hametz from matzah is the smallest amount. Even the letters that differentiate these two words have only the smallest difference between them. All of this is a reminder that the redemption of the Israelites happened in the passing of a minute moment.
פן כן
חמץ מצה
Had Israel tarried any longer in Egypt than midnight on Passover eve, they would have been unable to rise up and escape. For this was the moment when Israel would have descended into the fiftieth level of impurity. That is why even the tiniest amount of hametz on Passover is strictly forbidden. This is a fine interpretation; the words of my grandfather speak from the grave!
When the Egyptians saw that the oppression of the Israelites caused them to increase, they made a second decree: “Every male child who is born shall be killed.” It was also decreed that the Israelite men could not cohabit with their wives. Thus, the taskmasters said to the Israelites: “If you sleep at home you will get up late and you will not have time to complete the designated number of bricks. Therefore, sleep out in the field.” The Israelite women, however, were righteous. They were afraid to be home alone because of the Egyptian sexual immorality.
Rabbi Akiva expounded that when the women went to fill their pitchers with water, the Holy One filled half the pitcher with water and the other half with fish. They would bring it to their husbands. They would feed them the fish and help wash their husbands. In this way, the Israelite women became desirable to their husbands. They would have relations and become pregnant. When the Egyptians saw that the Israelites were still increasing in number they made a third decree – cast every Israelite boy into the Nile. Afterwards they then made a fourth decree: the slaughtering of the Israelite babies for the Egyptians said: \"The Israelite men are compassionate. Maybe they will separate themselves from their wives because of this decree so that they won’t want to cause the death of their own sons.\"
But the Israelite women continued to try cohabit with their husbands even when they knew the suffering it would cause while they were pregnant and when they gave birth. The Egyptians saw that the Israelite women would hide their newborn babies in a hidden room in their homes. The Egyptians would then bring an Egyptian newborn into the Israelite houses and cause them to cry so that when the Israelite baby heard the crying they would begin crying as well. They would then take the Israelite child out and kill the baby with great cruelty or by throwing the baby into the river.
As a result of all this, the months of pregnancy for Israelite women was extremely painful for they knew what would happen to the child they were carrying within themselves. Still the women did not deny themselves to their husbands. They were righteous and did not want their husbands to stop fulfilling the commandment of “Be fruitful and multiply.” They trusted that their father in heaven would not abandon them,
What happened as a result? When it was time to give birth, the women would go out in the field and give birth beneath an apple tree. As soon as they gave birth they would leave the child in the field and would say: “Master of the Universe: I have done my part and You must now do Yours.” God would come down in all his glory, cut off the umbilical cord, wash the children, put oil on their skin, and feed them two measures of oil and honey. The Egyptians came out to the fields to find the infants but God performed a miracle and placed the children beneath the ground. The Egyptians brought oxen to plow up the ground so that they could kill the children with the plow but God caused them to go even deeper into the ground. When the Egyptians left, God caused the Israelite child to sprout up from the ground like a plant. When they were old enough they would return to their homes in groups like herds. When their parents asked them, who took care of you, they would answer \"A nice young man came down and provided all of our needs.\" Another miracle happened: every child recognized his own father and mother.
When God revealed himself to the nation at the Sea of Reeds, the children pointed their fingers and said: “This is the one who took care of us, as it says, “This is my God; I will extol Him.”
We can now understand the meaning of the verse: “I have caused them to multiply like the growth of the field… you were naked and bare.” When their mothers left them in the field at the time they were born they were naked and bare. But then God caused them to grow.
Let me explain
There is a lot to talk about here. This Midrash is quoted quoted in many commentaries on the Haggadah. However, there is one significant difference. Usually the verse from Ezekiel is taken as a criticism of Israel. The people of Israel were unworthy of redemption because they were naked and bare of commandments until the moment of redemption. Rabbi Bondi understands this verse as a reference to the state of the Israelite infants who were left in the field when they entered the world. Whenever possible, Rabbi Bondi looks for a positive perspective on the Midrashim, instead of seeing these statements as critical. In the end he returns to the beginning of this lengthy statement and answers the question: Why quote a verse which describes the Israelites as “plants?” " + ], + [], + [ + "They oppressed them: as is written, \"They placed task masters over them in order to oppress them with their labors:\" It is written: \"He went out to his kinsfolk and witnessed their labors.\" (Exodus 2:11) Moses said: \"Woe is me! Would that I could give my life that you should not have to work so hard! For working with mortar is the hardest type of labor.\" He would then place the bricks on his own shoulders and help each and every one of them.
Further, Moses also saw that the Egyptians forced the men to do women's tasks, a big people to do labor appropriate to small people, and young men's labors was performed by old people. He then made sure that every person's labors were appropriate to the person's strengths and skills. He pretended that he did this to help Pharaoh. God said: \"You gave freedom to My children from their (inappropriate) labors. By your life, in the future you will free My children from oaths between a husband and wife. Furthermore, you left your work to check on the suffering of the Israelites and to act in the fashion of a brother, so I will leave the Ones on high and speak to you out of a burning bush. And so we read later: \"God spoke to him out of a bush…\" Let me explain:
Rabbi Bondi appears to add to the Midrashic presentation found in the Haggadah here. In effect, this is a Midrash on a Midrash. In the Haggadah, we find the verse from Deuteronomy 26:6. The Haggadah comments on this by quoting a verse from Exodus 1:11. This verse uses the word bisivlotam, \"Their labors.\" Rabbi Bondi now quotes a second verse that uses this word (Exodus 2:11) as a pretext to speak about Moses' compassion for the oppressed Israelites. In this way he explains the significance of the word \"Their labor.\" Israel's oppression was not that they were worked hard but that they were forced to do jobs that were unnatural - men doing women's work, old people carrying a young man's burden, etc. One of the styles of Midrash in the Haggadah is that a verse from the beginning of Exodus is quoted as a way to illuminate the brief retelling of the story in Deuteronomy. Here the commentator carries this approach one step farther, quoting yet another verse from Exodus and then offering an explanation for it from the Midrash." + ], + [], + [], + [], + [ + "And we cried to the Lord God of our ancestors, as it is written: \"And it came to pass, after some time, that the King of Egypt died, and the children of Israel groaned from the labor and their cry went up to God from the labor\" (Exodus 2:23). At first glance, this seems strange: why did they groan only after the death of Pharaoh? It should have been the other way around. The Israelites should have rejoiced at the death of Pharaoh. I learned the following explanation from Rabbi Isaiah Horowitz, the Sh'lah. The Egyptians understood that if the Israelites repented and returned to God and prayed God would answer their prayer; therefore, they did not give them permission to have even a minute free from slavery lest they begin praying to God. It was the custom of the Egyptians, however, upon the death of Pharaoh for all the people, great and small, to follow behind the king's casket and cry. The Egyptians thought that the Israelites were crying over the loss of Pharaoh.
Actually, the Israelites cried out to their Father in Heaven in prayer to help them. Thus, God heard their cry. This is the meaning of the verse, \"The King of Egypt died… and the children of Israel groaned…\" Their prayer was a groan, something they had not been permitted to do until now. Thus, \"Their cry went up to God…\"
It seems to me that there is another explanation for this matter. One must explain the second use of the expression \"from the labor.\" This expression appears twice in Exodus 2:23; \"The Israelites groaned from the labor,\" and \"their groan rose up to God from the labor.\" The second use of \"From the labor,\" is superfluous.
The two uses of the expression \"From the labor,\" can be explained by a discussion which appears in the Talmud regarding the word, b'farekh, \"ruthlessly\" or \"With hard labor.\" (This word appears twice in Exodus, ch. 1.) The first use of the word b'farekh is interpreted as b'feh rakh, \"with soft language,\" while the second is understood as crushing labor:
13. The Egyptians with soft language (b'farekh) imposed upon the Israelites 14. the various labors that they made them perform.
With crushing labor (b'farekh) they made life bitter for them with harsh labor at mortar and bricks and with all sorts of tasks in the field. (Exodus 1:13-14)
Yet, if the second use of the word b'farekh is understood as ruthlessly, why shouldn’t the first use of the word have the same meaning? Or, why shouldn’t the second use of this word be understood as b'feh rakh as well? Why shouldn’t both be understood as having the same meaning? The difference between the two uses of this word is that the first use of b'farekh applies to the Egyptians and the second one to the Israelites.
Yet if the second interpretation of b'farekh (ruthlessly) is correct, then what does it mean for the first use of this expression? Rather both times the word is used, it should be understood as b'feh rakh, soft language. It was because of the soft language, that the Israelites allowed themselves to be enslaved to the Egyptians and to be forced to do crushing labor.
It would seem that when Pharaoh said, \"Let us deal shrewdly with them,\" it was his intention to keep the Israelites from praying to God to help them, lest their prayer be received and answered. He knew that when they were oppressed, they would pray from their heart of hearts and they would groan because of the hard labor they experienced as slaves. God never despises a broken heart. Pharaoh was concerned that God would hear their prayer and redeem them from oppression. So he commanded his taskmasters to make sure that the Israelites performed their tasks without groans, and that they performed their work cheerfully, as they originally performed these tasks when Pharaoh stood at their sides. Pharaoh worked them constantly so that there was no time to groan. He never lightened their burden for even a moment for he knew that once they began groaning they would pray to God and their prayer would be accepted. He made it their obligation to appear to be satisfied and happy in performing their tasks. There is no greater oppression than this - to be forced to be happy when you are miserable.
That is why we find no mention of groaning or complaining before the death of Pharaoh. It is then that we are told, \"A new king arose in Egypt…\" It was the custom that when a new king arose, he would free all those who were imprisoned from former officials to lowly slaves so that they would favor the new king for his acts of kindness. In the case of the Israelites, the new king conferred with his advisors about whether or not to free them. He was unaware of the reason the old king had oppressed the Israelites so severely (so that they would have no time to pray). He, however, gave them permission for groaning and crying, and as a result of this God heard their cries. This is the meaning of the text. When the old king died (during whose reign they were not even allowed to groan), and a new king arose who gave them permission to groan, only then did the Israelites cry out to God. The Egyptians thought that the Israelites were groaning from their labors but really they were crying out to God.", + "\"We cried out,\" through, \"The king of Egypt died. The Israelites were groaning:\" The verse says: \"A long time after that, the king of Egypt died. The Israelites were groaning\" (Exodus 2:23). The Talmud and the Midrash explain that the time when Pharaoh died is called \"Many days\" because he was a leper during that time, and a leper is considered to be like a dead man.", + "And the children of Israel groaned. Why did the Israelites groan? The magicians of Egypt told Pharaoh, \"There is no greater cure for leprosy than this: take one hundred fifty Israelite children, slaughter them and then bathe in their blood twice a day. This decree was fulfilled with the maximum cruelty: the mother was forced to hold the child over the pool and the father had to slaughter his own child. It was then that God heard the groaning of the Israelites and He took note of them. He took note of them because He had made promises, at the covenants of Abraham, Isaac and Jacob. What were the three decrees that caused God to take note of them: the forced separation of couples, the casting of the Israelites baby boys into the Nile, and the hard labor which weakened the Israelites.
Let me explain: Rabbi Bondi concludes his commentary on Deuteronomy 26:7 with the very same comments as the Haggadah itself. The Haggadah refers to these three terms: \"Our affliction, our sorrow, and, our oppression\" as referring to the three decrees by the Egyptians that caused God \"to hear\" the cry of the Israelites. He arrives at this interpretation in a roundabout fashion. He questions whether Pharaoh actually died or not, and if the death of Pharaoh was an opportunity for the Israelites to cry out to God, or a result of the decrees enforced by the new king. This section began by exploring what the Torah means when it says that \"We cried out,\" and concludes by saying that their groaning and crying was a result of the terrible and cruel suffering inflicted on the Israelites. In the end, it was the cruelty to the children that motivated God to hear the prayers of the Israelites.
What is the point of all these imaginative Midrashim? They are not part of the biblical text but they are most definitely part of how Jews from time immemorial have told the story of the Exodus. We did not just tell this story, word for word, as it is recorded in Scripture. We told it in light of our historic experience as Jews. Our suffering in the present was not new - what we experienced now obviously happened in the past as well, so it was perfectly legitimate to read the present back into the past. In this way the story of the Exodus was timeless." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "The Lord freed us from Egypt by a mighty hand, by an outstretched arm and awesome power, and by signs and portents.
It is necessary to explain the contradiction found in two biblical verses. In one we read, \"I will pass through the land of Egypt on that night and I will smite the first born in the land of Egypt, both man and beast…I am the Lord.\" (Exodus 12:12) This implies that God Himself smote the first born, as the author of the Haggadah writes, \"I and not another.\" In the other verse, we read, \"None of you shall go outside the door of his house until morning...and not let the destroyer enter and smite your home.\" (Ex. 12:22) This verse implies that the death of the first born was carried out by a messenger and not by God. That is why the Israelites could not go out on the night of the tenth plague. Once the destroyer has been given permission to destroy (instead of God doing it), it did not distinguish between innocent and guilty.
I heard the following explanation for this contradiction from my grandfather, Rabbi David Tevele Sheier, of blessed memory. The Egyptian houses were struck by a messenger of God. When they witnessed the death of the first born, they fled from their homes to Israelite households which had blood on the door posts. They Egyptians understood that God's messenger was not given permission to enter an Israelite house. It was only then that the Holy One Himself entered the Israelite homes and struck down the remaining Egyptian first born while the Israelites were protected. \"I and not another\" applies specifically to the Israelite homes in which the Egyptians took refuge, and the verses no longer contradict one another. The words of my grandfather speak from the grave. " + ], + [ + "With a mighty hand: this refers to pestilence… This passage is followed by, \"Another interpretation, with a mighty hand: this indicates two plagues…\" How do these two passages contradict one another? The passage beginning \"Another interpretation\" makes sense since it applies equally to all the plagues. The first passage, on the other hand, is confusing. It picks out plagues that do not follow one another. Why does it single out blood and pestilence? Also, what plague is being referred to when it speaks of \"the sword?\" There is no reference to this among the plagues of Egypt? It appears that first, the author of the Haggadah refers to the five warnings which Moses gave Pharaoh before the beginning of the ten plagues:", + "1.\tI have said to you, Let my son go, that he may worship Me; yet you refuse to let him go. Now, I will slay your first-born son. (Exodus 4:23) Rashi points out that while this is the final plague, it is also the first warning.
2.\tAnd if they are not convinced by both of these signs and they still do not heed you, take some water from the Nile and pour it on dry ground and it…will turn to blood on the dry ground. (Exodus 4:9)
3.\tLet us go, we pray, a distance of three days into the wilderness to sacrifice to the Lord our God, lest He strike us with pestilence or sword. (Exodus 5:3)
4.\tLet us go, we pray, a distance of three days into the wilderness to sacrifice to the Lord our God, lest He strike us with pestilence or sword. (Exodus 5:3)
5.\tCast the staff before Pharaoh: on it the ten plagues shall be engraved.
Only afterwards does the Torah say that Aaron's staff swallows up the other staffs to show that the ten plagues shall swallow up and destroy Egypt. Through the five warnings, Moses warned Pharaoh, of all ten plagues
1.\tWith a mighty hand: the warning for these two plagues is \"Lest He strike us with pestilence.\"
2.\tWith an outstretched arm; the warning for the second two plagues is, \"Lest He strike us with …sword.\"
3.\tWith great awe: the warning for these two plagues is \"Now, I will slay your first-born son.\"
4.\tWith signs: This is the plagues/warnings that were inscribed on the staff.
5.\tAnd wonders: this is the warning of the first plague, in which the waters of the Nile were turned to blood, \"Pour it on dry ground and it…will turn to blood on the dry ground.\"", + "According to my interpretation, the reason for these five warnings was to let the Egyptians know about all the plagues. The staff was a general warning for the ten plagues as group. Pestilence and the sword are a reference to the death of the first born. ‘The appearance of the divine presence’ is a reference to the death of the first born, while the final warning is a reference to the plague of blood. There are then three warnings for the death of the first born because this was the most severe of all the plagues. And finally, the Midrash ends with a separate warning regarding the plague of blood. This warning is offered because this plague was an attack on the gods of Egypt. The first plague is singled out because Israel was enriched as a result of this plague, thus fulfilling God’s decree: “They shall go forth with great wealth.” (Genesis 15) Also, the people of Israel were enriched as a result of the first and the last plague.", + "Another interpretation: the second interpretation does not make reference to the warnings but to the plagues themselves." + ], + [], + [ + "\"With great terror: This refers to the appearance of the Divine Presence, as it is written: Has God tried to take one nation (goy) out of another nation (goy)” (Deut. 4:34). In Bereshit Rabbah we learn, Rabbi Elazar interprets the verse, “Like a rose among the thorns.” (Song of Songs) refers to the redemption from Egypt. Just as it is difficult to pick a rose which is placed in the midst of the thorns, so was the redemption of Israel difficult, as it is it written, “Has God tried to take one nation (goy) out of another nation (goy).” It does not say a people (ahm) from among a nation. Rather the verse says a goy from the midst of a goy. These were goyim and these were goyim! These grew their hair in a gentile fashion and these grew their hair in a gentile fashion. These wore shatnez and these wore shatnez. According to the rules of justice, Israel was no more worthy of redemption had it not been for the promise of redemption which God had made to Abraham. As it says, “Therefore, say to the children of Israel.” The word lachen, “therefore,” implies a promise or an oath…" + ], + [ + "Wonders: This refers to the blood. Why does the Haggadah single out the plague of blood? It is because of the plague of blood, that the miracle was made even greater. Also, Israel became wealthy because of the plague of blood. All the miracles that God performed in Egypt were brought about near a body of water. Israel also became wealthy because of the water. Rabbi Yitzchak, when an Israelite and an Egyptian tried to drink water from the river, the Egyptians drew out blood and the Israel drew out water. As a result the Egyptians had to buy water from the Israelites at great cost and the Israelites enriched." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Blood: Why did the Holy One bring a plague of blood? It was measure for measure. God said to Abraham: “The nation that you served I shall judge” (Genesis 15). Since the Egyptians did not allow the daughters of Israel to immerse themselves in water to be purified from their impurity so that they could fulfill the commandment of “Be fruitful and multiply, so God punished them with water." + ], + [ + "Frogs: Why did the Holy One cause the plague of frogs? Because the Egyptians subjugated the Israelites and told them, “Bring us frogs and other reptiles,” therefore, God brought frogs down on the Egyptians. " + ], + [ + "Lice: Why did the Holy One cause the plague of lice? Because the Egyptians appointed them cleaners of the fields and the market places, the Holy One turned their dust into lice and made it cover every cubit of land, as it is written: “All the dust of the earth was lice…” " + ], + [ + "Wild beasts: Why did the Holy One cause the plague of wild beasts? Because the Egyptians herded the Israelites like a herd, so the Holy sent the birds of prey and the wild beasts in large herds to attack them. Also, because the Egyptians ordered the Israelites to capture bears, lions and leopards to live in Egypt, so God sent a mix of wild animals." + ], + [ + "Pestilence: Why did the Holy cause a plague of pestilence? Because the Egyptians made the Israelites shepherd their flocks and herds in the mountains and wilderness in order to keep their slaves from reproducing. The Holy One said, “I will send another shepherd,” as it is written, “Behold the hand of the Lord was upon their herds.” " + ], + [ + "Boils: Why did the Holy cause a plague of boils? Because the Egyptians made the Israelites prepare hot or cool water for their baths, so God afflicted them with boils so that they would not even want water to touch their skin." + ], + [ + "Hail: Why did the Holy cause a plague of hail? Because the Egyptians forced the Israelites to tend to their gardens and orchards, so God afflicted the Egyptians by destroying them all." + ], + [ + "Locust: Why did the Holy cause a plague of locust? Because the Egyptians made the Egyptians plant their wheat and barley, therefore God brought the locust to eat everything what the Israelites had planted for them. " + ], + [], + [ + "According to my humble opinion, here are other reasons for some of the plagues:
1.\tBlood: Because the Egyptians so severely subjugated the Israelites, their blood turned to water, so God turned their water into blood.", + "2.\tFrogs: The Egyptians would complain and shout at the Israelites, “Work, work, you lazy ones. God to your labors,” therefore, he brought frogs upon them to scream and shout, as the Midrash says: “the sound of the frogs was so loud in Egypt, that it seemed to enter their bodies and felt like it was coming from within them.”", + "3.\tLice: Because the Egyptian task masters made the Israelites worked all the time, they had no time to change their clothes and to clean their garments or comb their hair so that soon everything was covered with lice. Therefore, God brought lice upon the Egyptians, measure for measure.", + "4.\tWild beasts: because they attacked the Israelites in mobs, so God brought mobs of beasts, measure for measure.", + "5.\tBoils: The Egyptians used to bathe in hot water. If the water was too hot they would force the Israelite slaves to go into the water to cool it off, thus causing abrasions on their skin. Measure for measure, God afflicted the skin of the Egyptians.", + "Darkness: Why did the Holy cause a plague of darkness? Nothing is hidden from the Holy One, even that which is deep in our hearts and minds. There were those among the Israelites who were released from bondage by the Egyptians were given great honor and wealth. They did not wish to leave Egypt. The Holy One said: \"If I bring a plague upon them publically and they die, the Egyptians will say, 'Just as God has attacked us so he is attacking your people.'” Therefore God brought darkness upon the Egyptians for three days so that the Israelites could bury their dead (who were struck down by God) , and the Egyptians would not see this.
Also during the three days of darkness, God caused the Egyptians to look more favorably upon the Israelites, and they gave them whatever they asked for. The Israelites were able to enter the homes of the Egyptians and see where their silver, gold and fine garments were hidden. If the Egyptians said we have nothing to give you, the Israelites would respond, “Isn’t such and such a thing in such and such a place?” At that time the Egyptians reasoned: “If the Israelites wanted to lie to us they could have just taken what they wanted during the days of darkness, since they have already seen the things we have. Since they did not take anything without our knowledge, we will freely give these things to them.” Thus they fulfilled the prophecy given to Abraham, “Afterwards they shall leave with great wealth.” That is why the Torah does not say there was light in the land of Goshen but in their dwelling places. Wherever an Israelite dwelled he had light.", + "The death of the first born: Because Israel was called God’s first born, as it says, “My first born son, Israel.” Jacob acquired the birthright so that he could serve God. God said: “Let My children go that they may serve me. If you refuse to let my first born go to serve Me, I will prevent your first born from serving you; I will kill all of them!” " + ], + [ + "Rabbi Judah used to abbreviate the plagues: Rabbi Judah wished to show that in terms of justice, one has to receive a warning (in order to be held culpable for breaking the law) so that one did not do so out of ignorance. But we do not find a warning to Pharaoh before the plagues of lice, boils and darkness. Also, there was no warning before all of the plagues that they would strike Egypt. Rabbi Judah groups the plagues in this way to show that there was a warning before each grouping, D'tzakh, Adash and Ba'akhav. These three groups were inscribed on Moses' staff. " + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "Dayyenu: Four Acts of Redemption for which We Give Thanks
God bestowed many favors upon us: The favors for which we give thanks are related to the four acts of redemption for which we recite the gomel blessing that we learned of earlier. Dayenu can be divided into four sections:" + ], + [ + "1.\tHad God taken us out of Egypt: God freed us from prison. All the miracles associated with the exodus are part of this section." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "2.\tHad He split the Sea for us: We give thanks when we cross the sea, so we give thanks for the splitting of the Sea and all the miracles associated with it." + ], + [], + [], + [ + "3.\tHad He satisfied our needs in the desert for forty years: We give thanks when we traverse the wilderness. Similarly we now give thanks that God fed us and provided us with all our needs. These verses address the miracles that took place in the wilderness." + ], + [], + [], + [ + "4.\tHad He brought us to Mount Sinai: We give thanks when we are healed from an illness. So, too, when the people reached Mount Sinai, God healed them of illness and injury. This final section addresses all the miracles that occurred until they reached the land of Israel. " + ], + [], + [], + [ + "These are the four key verses of Dayyenu. Had God performed these four favors for us it would have been enough. How much more should we give thanks for all the other miracles that were performed in association with each of them!" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "A Rabbinic Retelling of the Exodus
Rabban Gamliel used to say: Whoever has not mentioned these three things on Pesah has not fulfilled his obligation. One is obligated to tell the members of one's household all the events and miracles that happened in those days. I will now present before you the story of the Exodus as it is told in Midrash Rabbah.
When Pharaoh heard that Moses had killed an Egyptian taskmaster, he sought to kill Moses. He took a knife the likes of which has never been seen before (to chop off his head). But God made Moses' neck a pillar of marble and he was uninjured even though they tried seven times! And angel of God came and grabbed Moses so he could escape. At that moment, all of Pharaoh's ministers became deaf, mute and blind. When they asked the mute ministers, \"Where is Moses?\" they could not answer. They deaf ones could not hear the question, and the blind ones could not see where he went. Later, when Moses refused to be God's messenger because he said that he was 'slow of tongue,' that is why God said to him, \"Who gives man speech, who makes him dumb or deaf, seeing or blind?\" Then God said to him, \"Isn't Aaron your brother? He will go with you back to Egypt.\"
Moses and Aaron went to see Pharaoh. That day all of the diplomats came to have an audience with Pharaoh. Each came to honor Pharaoh, bringing him gifts and each crowning him the supreme king of kings, bringing their idol with them. As they were crowning him, Moses and Aaron were standing in the doorway of the palace. Pharaoh's servants came in and said, \"There are two old guys standing by the door. Pharaoh said, \"Come forward!\" Pharaoh looked at them, expecting them to crown him as well, or at least give him a document or ask about his welfare. When they did nothing, he asked, \"Who are you?\" They said, \"We are the messengers of the Holy One. \"Thus said the Lord, God of Israel: Let my people go….\" Pharaoh became furious and answered: \"Who is Adonai that I should listen to obey Him and let the Israelites go out of Egypt? Doesn’t He even know that he is supposed to send a crown for me? From your words I have never heard of Him and I will not send Israel. \" Pharaoh then said , Give me a minute while I check my book about your God. He looked in his directory at each nation and its gods and began to read the names of the gods of Moab, Amon and Sidon.\" Pharaoh said, \"I checked in my directory and did not find your God.\"
Rabbi Levi said: This can be compared to the parable of a foolish slave of a kohen who sought his master in a cemetery. When people asked him, \"Who are you looking for,\" he said, he was looking for his master. They said to the servant: \"Does a kohen to spend time in a cemetery?\" Thus did Moses answer Pharaoh: \"Fool! It is not the way of the dead to seek the living. So why should the living be found among the dead? Those gods among whom you seek our God are all dead. Our God is a living and eternal God. Pharaoh said, \"Is your God young or old? How old is He and how many cities has He conquered? How many Kingdoms has he taken? How long has he been the King?
They said: Our God, His power and might fill the universe. He existed before the world was created and He will exist when the world is no more. His is the foundation of the earth, his voice can shape thunder, break apart mountains, smash boulders, His bow is fire, His arrows lightening, His spear is streaks of lightening, clouds are His shield…\" Pharaoh responded to them: \"First of all you are lying! I am the master of the universe; I created it by myself along with the Nile River.\"
At that moment the wise men of Egypt gathered around. Pharaoh asked, \"Have you ever heard of their God? They answered we have heard that He the son of a wise man and the son of a king from the East. God answered: \"You call yourself wise men and Me you call the son of a wise man? Look what is written: Utter fools are the nobles of Tanis; the sages of Pharaoh's advisors have made absurd predictions\" (Isaiah 19:11) He responded to them: \"Your gods does not know who God is.\" Through the numerical value of the word mi, \"who,\" I am going to strike you with Mem - 40 and Yud - 10 forty plus ten plagues - fifty plagues. Evil one, you said, \"Who (mi) is Adonai;\" By switching around the letters mem and yud. When we switch them around we have yam, sea. At the sea you will come to know who Adonai is. You said, 'Who is Adonai?' During the plague of hail you will say, 'God is righteous.' \"You said, 'I do not know Adonai.’ During the plague of locust you will say, 'I have sinned against the Lord your God.' You said, 'And Israel I will not send forth.' In the future during the tenth plague you will say, 'Get up and go forth from my people, both you and the people of Israel.'\"
The Holy One said to Moses: \"I will harden the heart of Pharaoh with fifty plagues. Go to Pharaoh and say to him, 'Let my people go that they may serve me in the wilderness. And through this you will know that I am the Lord; I will smite you with a number of plagues.\" The first will be that with your staff you will turn the river into blood. You will see it with your own eyes that the punishment is solely for the Egyptians.\" As proof of this, when the Egyptians and the Israelites drew water out of the river, the Egyptians drank blood and the Israelites drank water. Because of this, the Israelites were enriched because the Egyptians had to buy water from them. Even so, Pharaoh's heart was hardened and he refused to allow the Israelites to go free. Then He brought the other plagues upon them: frogs, lice, wild animals, and all the others.
During the ninth plague Pharaoh continued to harden his own heart. He said to Moses, \"Leave me; you won't see my face again.\" Moses answered, \"So you have said; you have spoken properly in a timely fashion. I shall no longer come to you after I leave your house but, know, that there is one more plague which God will bring upon you. Then all your servants will come to me and bow down to me saying, you and your nation leave. Only then will I leave.\" Moses then left Pharaoh in a fury.
It was then that God commanded Moses to tell the Israelites to prepare the Passover offering. Moses told the Israelites, it is the Commandment of God for all Israel, that they take a lamb on the tenth day of the month, one for each household in front of all the Egyptians. They should then tie it to their bedpost. On the fourteenth day of the month, they shall slaughter it before all the Egyptians. You shall take hyssop branches and sprinkle the blood on the doorposts and on the lintel as a sign to protect their lives. At midnight, God will pass through Egypt in a single moment and smite the firstborn of Egypt. Even the first born of other nations living in Egypt shall die as well the firstborn of Egyptians who are in other lands. It will affect every firstborn, human and beast. All the idols of Egypt shall be destroyed: the wooden will burn up and the metal shall melt. But once God gives the Destroyer permission to kill the firstborn, it will not differentiate between the good and the bad. Therefore, you must put the blood on the doorposts of your houses so that the destroyer can differentiate between the households. No one should leave his house until morning. At night, you shall eat the Passover offering, roasted. Throw the bones in the market place for the dogs so that the Egyptians see the dogs eating the bones of their gods. This is how you should eat it: With a belt on, shoes on your feet and your bag in your hands. You shall eat it in haste, for it is a Passover offering to Adonai.
The word pesah means, ‘hopping.’ The Holy One hopped from house to house, from one Egyptian household to another, and the Israelite household that was in between them escaped harm. Rashi, on the other hand, implies that the Egyptians and the Israelites were both in the same home, and the Destroyer jumped from one Egyptians to the next, leaving the Israelite unharmed. Yet, how do we explain the statement that the Israelites should not go out of their homes? When the Egyptians began dying, they fled to the homes of the Israelite. They could see that the Israelites were not affected by the plague. Only then did the Holy One come down and jump from Egyptian to Egyptian in the Israelite homes. Scripture says: \"So that there is not a plague among you.\" This implies that there won't be a plague among you but among the Egyptians there will be a plague. From this explanation we can understand their reason for the pesah offering. For God hopped over the houses of the Israelites when he smote the Egyptians but not our families." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "The reason for the bitters herbs we have already explained in the Haggadah - our subjugation by the Egyptians and how they made our lives as difficult as bitter herbs. As a remembrance of this we eat maror, as the author of the Haggadah explained. ", + "What is the reason that the Passover offering must be roasted? Why can't someone who is not circumcised eat it? Answers to these questions can be found Sefer Chinukh, Commandments 7 and 13. I have my own explanations. This is another example of the principle midah kineged midah, ‘measure for measure.’ In Shemot Rabbah Parshat Bo, 16, we learn that when the Egyptians would trap a deer or a ram, they would slaughter it, cook it and eat it. The Israelite slave would stand on the side and watch but was not allowed to even taste it. This caused the Israelites anguish because they would smell the odor of the meat but could not eat it; their hearts would melt in them.
The Holy One said: \"You caused my children's mouths to water from hunger by withholding food while you ate. I will make my children slaughter a lamb from the flock - one of the animals to which you bow and worship. They will eat it in front of you. As a result your hearts will melt in anguish. That is why the lamb must be roasted well so that its odor reaches the nostrils of the uncircumcised and their hearts melt in them. But the Israelites won't give any to the Egyptians. That is the reason the law of the pesah is \"A non-Jew may not eat of it.” This is punishment, measure for measure. The offering must be a year old male. It must be roasted and eaten with matzah and bitter herbs. None may be left over until the next day.
Why do we mention the Passover offering first, then the matzah and the bitter herbs last? One would have thought that they would have been listed the opposite way: first the bitter herbs, then the Passover offering and finally the matzah. This order follows the order of the story in Egypt: first the lives of the Israelites was made bitter, and only then did they eat the matzah and the Passover offering before leaving Egypt.
The Passover offering is the food of royalty. It reminds the Israelites that they are the children of royalty. On Passover night every Jew must behave like royalty, with rejoicing and fine food. To onlookers the Jewish people appear to be wealthy. We our meal leaning leisurely to the side and at a nicely arranged table As a result of this, the Jewish people might behave arrogantly and become coarse. Therefore, by eating matzah we remind ourselves not to become arrogant. Matzah reminds us that we should be humble and as lowly as the matzah (which does not rise). We should not puff ourselves up but we should be lowly in our own eyes.
One of the ways we encourage such humility is by eating maror, bitter herbs. The word maror has the same numerical value as mavet, death; it is 446. When eating the maror, we should tremble even if we are fortunate enough to have wealth or honor in our lives. No matter what we have, we should contemplate the day of one's death and not be haughty. Rather we should devote ourselves to study, commandments and good deeds. We should remember that God lifts us up from the dung heap and makes us royalty. If one becomes haughty, one should become humble like this bitter herb which is lowly and is entirely bitter.
When chewing the bitter herbs it begins tasting soft and sweet but it becomes bitter the longer we chew on it, as the Talmud explained in Pesahim 39a: “Why is Egypt compared to bitter herbs? Maror starts off soft and it becomes harsher. So, too, life in Egypt started off soft and it became a harsh place for the Israelites in the end.
Let me explain:
Rabbi Bondi concludes his commentary on Maggid by retelling the story of the Exodus with a rabbinic twist. There is much that is imaginative in this retelling; much of his story incorporates rabbinic legendry. But he also captures the essence of the Exodus story, nonetheless. He correctly surmises that the conflict between Pharaoh and Moses was really a theological conflict between paganism and monotheism. Moses and God both mock the Egyptians who claim to never have heard of Israel’s God and then to have identified the God of Israel, as ‘the son of a king from the East.” The plagues are not so much about punishing Egypt as they are about teaching them a lesson about the power of Israel’s God. They are an answer to the scriptural question with which the plagues begin: “Who is the Lord that I should heed Him and let Israel go?”
Finally, the purpose of this ‘telling’ is to explain the symbolic foods that are consumed as part of the Seder: Pesah, Matzah and Maror. Rabbi Bondi incorporates the three foods into his telling of the Passover story. One might argue that that we tell the story of the Exodus in order to explain the ritual practices on this night and not the other way around. Ritual practices tend to come first and the explanation follows. Rabbi Bondi ends by bringing his commentary back into the daily lives of his congregants. Maror does just symbolize the bitterness of slavery. It is also a reminder not to become arrogant and triumphal in the face of others. " + ] + ], + "First Half of Hallel": [], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Rabbi Mark Greenspan", + "http://www.oceansidejewishcenter.org/" + ] + ], + "heTitle": "מערכת היידענהיים על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "מערכת היידענהיים על הגדה של פסח", + "enTitle": "Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah", + "key": "Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah/Hebrew/Haggadah shel Pesach im perush Tevele Bondi, Frankfort, 1898.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah/Hebrew/Haggadah shel Pesach im perush Tevele Bondi, Frankfort, 1898.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..57d8dd04d3ea18a42c7a6884e957f6e9d152242e --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah/Hebrew/Haggadah shel Pesach im perush Tevele Bondi, Frankfort, 1898.json @@ -0,0 +1,524 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001251506", + "versionTitle": "Haggadah shel Pesach im perush Tevele Bondi, Frankfort, 1898", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "הגדה של פסח עם פירוש טעבעלה באנדי, פרנקפורט תרנ\"ח", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "מערכת היידענהיים על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "קדש לשון הכנה והזמנה כמו וקדשתם היו ומחר ר\"ל הזמינו עצמיכם בלילה הזה לקיים המצות הנהוגות בליל זה ולשון קדושה שהלילה הזה במדריגת קדושה עליונה, על כן הזהר והזהר שלא תחשוב בדברי הבאי רק לקיים המצות ובשמחת יו\"ט וח\"ו לדבר בלילה הזה שום דברי בטלה ומכש\"כ ח\"ו דברי הוללות והיתול ודבר שקר ח\"ו רק קדשו עצמיכם לדבר בדברי קדושה לבד כדי שיהיו דבריכם נחת רוח לפני הקדוש וברוך שמו. יבא קדש אלו ישראל שנאמר כי עם קדוש אתה וגו' וידבר לפני קדוש, שנאמר כי קדוש אני ה'. בלילה הקדושה זה ליל פסח שנקרא מקרא קדש שנאמר ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם וגו' גם השיר יהי' לכם כליל התקדש חג (ישעיהו ל׳:כ״ט) בדברי קדושה לבאר ספור יציאת מצרים מתורתינו הקדושה:", + "קידוש אחד מד' כוסות וטעם ד' כוסות נגד ד' גזירות שגזר פרעה. ונגד ד' לשוני גאולה דכתיב בקרא ואיתא במדרש רבה פ' כ\"ו הדהו\"ד לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז, לא שלותי מגזירה ראשונה שגזר פרעה שנאמר וימררו את חייהם. והעמיד להם הקב\"ה גואל זו מרים ונקראת כך ע\"ש המירור, ולא שקטתי מגזירה שניה, אם בן הוא והמתן אותו. והעמיד הקב\"ה גואל זה אהרן ע\"ש ההריון, ולא נחתי מגזירה שלישית שגזר ואמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והעמיד להם הקב\"ה גואל זה משה ע\"ש שנאמר כי מן המים משיתיהו, ויבא רוגז, זה עמלק שנאמר ויבא עמלק וגו' ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו וגו':" + ], + [ + "בעל הבית צריך הסיבה בשתיית כוס של קידוש וטעם הסיבה כתבו שהיא דרך חירות כן דרך בני המלכים להסב, עוד טעם נראה לי שהיא לזכרון יציאת מצרים כדאיתא במד\"ר סדר במדבר פ' א' אמר הקב\"ה לישראל על שאמרתם למשה למה העליתנו ממצרים המדבר הייתי לישראל, וכי כמדבר עשיתי עמהם, בנוהג שבעולם מב\"ו שיצא למדבר שמא מוצא הוא שם שלוה, כשם שהיה מוצא בפלטין שלו, או אכילה או שתיה, ואתם הייתם עבדים למצרים והוצאתי אתכם משם, והרבצתי אתכם בסיגמטין ר\"ל מטות מכובדות שנאמר ויסב אלק' את העם דרך המדבר מהו ויסב שהרביצם כדרכי המלכים רבוצים על מטותיהם. ועל כן גם אנחנו רבוצים בהסיבה בליל פסח על מטות מכובדות לזכר יציאת מצרים: טעם דלא מקדשין בבהכ\"נ בלילי פסח, משום דבשארי שבתות ויו\"ט מקדשין בבהכ\"נ הטעם להוציא עניים ידי חובתן, משא\"כ בליל פסח אפי' עני הנוטל מן התמחוי חייב בד' כוסות וכוס קידוש הוא אחד מהם ויהיה הקידוש בבהכ\"נ שלא לצורך. כתב רבינו שלמה זצ\"ל אל תתמה על מה שאין אנו מברכים שעשה ניסים בליל פסח כמו שאנו מברכים בנסי חנוכה ופורים שהרי מסדר והולך בסוף ההגדה למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הנסים האלה:" + ] + ], + "Urchatz": [ + [ + "ורחץ אחר שתקנת והזמנת את עצמך לדבר לפני קדוש ב\"ה וב\"ש תצטרך לרחיצה מקודם שתכנס לטרקלין. משל למהד\"ד לאחד שבא לאודיענן למלך בשר ודם הלביש בתחלה מלבושים נעים ורחץ פניו וידיו שלא יראה וימצא בו שום שמץ דופי ואם לפני מלך בו\"ד כך על אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה מלא כל הארץ כבודו כשיבוא לדבר לפניו להזכיר ולספר את הנפלאות והנסים והחסד שעשה עמנו וליתן לו שבח והודיה מכש\"כ שצריך בתחילה לרחיצה ולהלביש עצמו בבגדים נאים. ועוד יש טעם לרחיצה. לרמז זכר לחירות בזה הלילה. ואנו נוהגים כמלך שהוא מפונק ואיסטניס שלא אוכל שום דבר בלא רחיצה. ומטעם זה הוא ג\"כ הרחיצה ע\"י אחר ולא בעצמו להראות שהוא כמלך ועבדיו משמשים אותו. ואל תתמה על אותו אחר האיך הוא מתקן את רבו ואת עצמו לא תקן כי מראה בעצמו היפך מן הראוי שהוא כעבד ובאמת צריך גם להראות בעצמו נוהג כמלך כי כל ישראל מחוייבין לעשות כסדר הזה:", + "אך באמת לא קשה כי שניהם מראין גדולת הש' ב\"ה וב\"ש הגדול. ושפלות כח גדולת בו\"ד אשר כל גדולתו תליא בזה ע\"י מי שישמש שאותו היינו לא גדולתו מצד עצמו רק מזה שאנו רואים כי אדם אחר זולתו משמש אותו מה שא\"כ הש' ב\"ה וב\"ש הגדול כדאיתא במדרש רבה שמות פ' כ' וכ\"ה על פסוק אין כמוך באלקים ד' שאין מי שיעשה כמעשיך: מה בין מדות בו\"ד למדת הקב\"ה מדת מלך בו\"ד מה היא כבודו וע\"י מה מראה את גדולתו ע\"י שעבדיו משרתין אותו משא\"כ הקב\"ה הוא משמש את בניו. מלך בו\"ד עבדיו מרחיצין אותו אבל הקב\"ה לא עשה כן אלא שהוא רוחץ את ישראל. שנאמר וארחצך במים, וסך אותו שנאמר ואסכך בשמן, והלבישו שנאמר ואלבשך רקמה, מלך בו\"ד עושה לו שביל בארץ, והב\"ה עושה לו שביל בתוך הים, מלך בו\"ד העבד טוען את רבו והקב\"ה אינו כן, שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים. מלך בו\"ד עבדיו מנעילים אותו, והקב\"ה אינו עושה כן שנאמר ואנעלך תחש. מלך בו\"ד המלך ישן והעבדים עומדים על גבו לשמרו והקב\"ה אינו כן אלא הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. עוד ורחץ כדאמר ר' אלעזר כל שטיבלו במשקים צריך נטילת ידים דחכמים גזרו טומאה על הידים להיות שניות ומטמאין את המשקין להיות תחילה. וכתב ט\"ז סי' תע\"ג דמה שנזהרין בזה הלילה טפי מכל השנה כדי לטהר עצמו יותר בזה הלילה. וע\"כ כמו שנזהרין בזה, בזה הלילה לתוספת טהרה כן ראוי להיות נזהרין לא פחות בעשי\"ת ג\"כ בזה כמו אפי' מי שלא נזהר בכל ימות השנה מפת פלטר עכ\"ז יהיו נזהר בעשי\"ת ובשבתות ומועדים כן לנידון דידן. וזאת הזהירות מרמז בהמשך סימני התיבות, קדש ורחץ ר\"ל כי הני שייכי להדדי אחר שרוצה ומזמין לקדש את עצמו הרי הוא צריך לרחיצה לשון רחצו הזכר שלא יהיו כטובל ושרץ בידו לכן אמר שגם זאת לא די לבד כי אם גם." + ] + ], + "Karpas": [ + [ + "כרפס ר\"ל שטובל ירק במי מלח לרמז דצריך ג\"כ כרפס לטבילת כל גופו ר\"ל טהר לגמרי ולא כטובל ושרץ בידו ח\"ו ומרמזין בזה לזכרון, שישראל בארץ מצרים עובדי ע\"ז היו. וכשהוציאם השי\"ת משם כדי לקדש אותם בקבלת התורה היו צריכים בתחילה להסיר הטומאה מעליהם ולעשות תשובה ומהאי טעמא מטבל בירק לרמז שבעל תשובה צריך להיות עניו כירק השדה שנדרסין כדאיתא בשמות בה. ע\"כ נקרא כרפס היינו כרֶפֶס שהוא לשון דריסה ורמיסה או כרפס בשין שהוא טיט וקרקע עיין רש\"י וביאור משלי ו' ומרמז בזה ג\"כ לזכרון שישראל היו במצרים נכנעים תחת ידם כ\"כ כרֶפֶש וטיט עוד יש לרמז במלת ו'רחץ כ'רפס בתחילה רחיצה וטבילה ואח\"כ הזאה כדמצינו בפרה אדומה דהזאה לטהר היתה באגודת אזוב. וכן כאן מטבל אגודת ירק לרמז על הזאה וכן צוה במצרים לזאת דם על המשקוף ועל שתי המזוזות באזוב שנאמר ולקחתם אגודת אזוב. וטעם הטיבול מרמז בזה אחר שקשטת את עצמך ואז נאה לך לבוא אל (אודיענץ) להראות למלך קודם שידבר לפניו שהוא עבדו ועשה כרצונו כמצותיו. ע\"כ מטבל בתחילה ירק במי מלח או בחומץ להראות שעדיין הוא בזכרונינו העת שהיינו בשפל המדרגה כשהיינו במצרים ויצאנו משם ועוד מעט אשר זכינו להיותינו במדרגה עליונה. ומרמז דבר והיפוכה שעבוד וחירות בתחלה וימררו את חיינו בשעבוד כחומץ ומי מלח ולבסוף ע\"י זכות טבול ירק שקיימנו מצות הזאה על המשקוף וגו' ניצלנו כל ישראל ממכות בכורות ואח\"כ יצאנו לחירות:", + "כרפס מרמז על השעבוד ומצינו טעם הלשון כרפס בהפוכה ס' פרך ר\"ל ששים רבוא היו בעבודת פרך. ולי נראה לרמז בנוטריקון פנים ואחור. פנים כרבוא פעמים ס' אחור סופם פרך. עוד. פנים. כלו רעמסס פתום ס' רבוא אחור ס' רבוא פתום רעמסס כלו עוד רמז למיפרע בתחילה ס' רבוא פה רך אבל סוף פרך:", + "ואגב יש לומר ג\"כ הטעם דעיקר גאולת מצרים דווקא ע\"י מכת בכורות וגם כי התחלת ההתראות הי' במכת בכורות מפני דידוע דתכלית גאולת מצרים היתה כדי להודיעו ולפרסם ע\"י כן את כל העולם האחדות ב\"ה וב\"ש. והנה מצרים לאשר שטופים בע\"ז היו, ובוודאי הקטן אי אפשר לו להתפאר לגדול הימנו שהוא אלקה, מפני שהגדול ממנו יודע וראה בעיניו שילוד אשה הוא נולד מטפה סרוחה מבו\"ד משא\"כ הגדולים הזקנים באים להונות את הקטנים ואת נעריהם בטחי תפל ומדוחי שוא ושקר שהמה אלקות והם עצמם בראו את עצמם כמו שאמר פרעה שהוא ברא את עצמו ועשה א\"ע לאלקות כדאיתא במדרש. ע\"כ הכה את הבכורות אפילו בכור הבית הכה כמו שהמה בעצמם יודו שאין אלקה רק אלקי ישראל ב\"ה וב\"ש הגדול. וכדאיתא בגמרא כשהקב\"ה נפרע מן האומה נפרע מאלהיה עיין רש\"י בא י\"א ה'." + ] + ], + "Yachatz": [ + [ + "יחץ מרמז:", + " א. שנחלק בחצות הלילה לזה ג\"כ מחלקין המצה לשתים ולא שוין המה. בשביל שאמר משה כחצות שלא יאמרו המצרים משה בדאי הוא ע\"כ מראין בזה שזהו רק בידו של הקב\"ה וב\"ש הגדול לכוין האמצע כחוט השערה אבל בידי אדם אי אפשר לצמצם. והיא גדולתו. ", + " ב. שנחלק הים. והוא ג\"כ זכר לקריעת י\"ס ולא נחלק ג\"כ לשוין באמצע הים רק בצדה.", + " ג. שנחלק השנים של הגזירה בין הבתרים מן תי\"ו שנים לא היו תחת השעבוד רק רד\"ו שנים לכן הפרוסות הנחלקות ג\"כ אינם שוין והאחת גדולה והאחת קטנה כמו בחלוקת השנים לרמז בזה שמטמין הגדולה לאפיקומן תחת הכר נגד חלק הגדל מהשנים שהיו בגלות זהו רד\"ו שנה וחלק הקטן מחזירו על השלחן לסימן חירות רמז לק\"ץ שנים שנעשו בני חורין ועל חלק פרוסה זו חוזר ומגיד כהא לחמא ומהא טעמא מניעת עשות פסח במקדש ואכילת בפסח חמץ דווקא בעונש כרת מפני שקב\"ה ברוב רחמיו כרת השנים של הגלות במצרים כדי לקיימנו ולהחיותינו כטעמם הידועים שלא יבואו ח\"ו לנו\"ן שערי טומאה ואז ח\"ו לא הי' להם תקומה לכן כרת מאתם השעבוד ק\"ץ שנים קודם, ע\"כ מי שלא קיים המצוה הזאת זהו בוודאי אינו מודה בכריתות אלו השנים של גלות לכן מעניש אותו ג\"כ בכרת השנים מדה כנגד מדה. ", + " ד. יחץ ר\"ל אחר שקידש את עצמו בטבילה ובהזאה כבעל תשובה צריך לקיים ג\"כ מצות יו\"ט כנהוג וזהו יחץ לשון מחצה ר\"ל חציה לד' וחציה לכם ולא נחלק לשוין רק חלק הקטן שהוא חציה לכם על השלחן לאכול לשמחת יו\"ט וחלק הגדול הוא מצוה לד' שמור לאפיקומן שמרמז לקדושת עולם הבא, וזהו הטעם שנוטל חלק הגדול ומניח תחת מראשותיו בין כר לכסת מכוסה ונעלם להראותינו ששכר עולם הבא הוא ג\"כ טמיר נעלם מאתנו והוא גדול מאוד עכ\"ז אין אנחנו שוכני בתי חומר נוכל להשיגו כמאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליריאך עכ\"ז עין לא ראתה. " + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [ + "מגיד. ובמה מקיים חציה לה' בלימוד התורה ולזאת מרמז הסימן בתיבת מגיד ע\"י לימוד התורה. ", + "עוד מרמז מגיד שהבעל תשובה צריך ווידוי פה. מן קדש עד נרצה המה ט\"ז תיבות ובהם נכלל כל סידור הפסח לרמז כנגד חרבו של הקב\"ה שנקרא יוה\"ך ובו הכה המצרים עד שגאלנו בזמן הזה בלילה הזה וע\"ז תפסו בסימנים אלו הט\"ז תיבות ולזאת הכוונה המנהג ג\"כ לזרוק מעט מן הכוס ט\"ז פעמים כננד הנ\"ל יו\"ד פעמים להעשרה מכות ועוד ג' פעמים לדם ואש ותמרות עשן.", + " ומרמז ג\"כ דבר והיפוכה שעבוד וחירות ותקנו הך פסקא לשון ארמי' בבבל להתחיל בגנות במצרים אכלו לחם עוני כמו שכתב הר\"י אברבנאל המצריים היו מאכילין את ישראל לחם הקלוקל לם גרוע וקשה שהיא כבד קשה לאכול ממאכל בעלי עבודה קשה. ומהאי טעמא מגיד על הפרוסה כי כן דרכו של עני בפרוסה והיא לזכרון שעבוד וגנות אכן לבסוף מסיים בחירות ושבח לשנה הבאה בני חורין:" + ], + [], + [ + "טעם שאנחנו משתמשין בליל זה בכלי כסף וזהב ושמלות מכובדים איש איש כברכתו נוכל לומר הטעם הא' מחמת שאנו מראין שיצאנו כבני מלכים על שהוציאנו בלילה הזה לחירות והמלכים משתמשין בכלים מכלים שונים גם אנחנו לזכרון זה אנו עושים כך.", + " וטעם הב' שאנחנו מודים ומשבחים לאבינו שבשמים שכמו שבמצרים היו להם לישראל כי כסף וכלי זהב ובגדים מה ששאלו ממצרים כן גם עתה ברחמיו לא עזבונו ויחון אותנו לפליטה גם בגלותינו לא השפילנו עד עפר ולזכור ע\"י זה מה שקיים לאבותינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בצאת ישראל ממצרים אך לא יזכר ולא יפקד ח\"ו מזה רוח גבוה לאמר כי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה רק אדרבא יותר מאשר ברכו ד' בהון עתק ורכוש רב יותר יהי' לבנו חרד בקרבנו להתבונן על כל הטוב אשר גמלנו אשר היא רק מצד החסד מטובו י\"ת ולא מצד מעשינו הטובים רק על דרך וחנותי את אשר אחון ולזה יתאמץ כל אחד ואחד ג\"כ לעשות הישר והטוב ולהדבק בדרכיו ומזה אנחנו מזכירים את יציאת מצרים שרחם אותנו להקימנו מעפר ולהעשירנו כהבטחתו לאאע\"ה וקיים בהם כמו שנאמר וינצלו את מצרים. ואל תתמה הלא הקב\"ה שונא גזל האיך צוה להם שינצלו את מצרים הא אפילו גזל עכו\"ם אסור. וי\"ל הטעם שזהו העשירות אשר לקחו ממצרים איננו מספיק אפילו כהנה וכהנה כפלים לשלם את קושי השעבוד שעבדו ישראל ששים רבוא הגברים רד\"ו שנה ומש\"כ לדברי האומר במ\"ר ע\"פ וחמושים עלו אחד מחמשים או אחד מחמש מאות, וי\"מ הטעם כי כל הכסף אשר לקחו ממצרים הוא הכסף של ישראל עצמן אשר גזלו המצריים מישראל כדמצינו במדרשים שונים באגדת בבלי וירושלמי. ובתחילה אציג לפניך מה דאיתא במדרש רבה שמות פ\"א וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ובני ישראל פרו וישרצו ששה בכרס אחד ויש אומרים י\"ב ויש אומרים ששים בכרס אחד ואז היו בני ישראל חשובים גדולים ועשירים במצרים מהירושה ממה שקבץ יוסף הצדיק בעת מלכותו והשדות והכרמים של מצרים וכל כסף וזהב ממצרים ואף שנתן לאוצר פרעה הרבה מאוד מ\"מ גם לו גם לפרעה היה רב למאוד ומזה העשיר מאוד וצוה להעביר העם מעיר לעיר לזכרון שאין למצרים עוד חלק בארץ ומאז הסיר חרפה מישראל שלא יהיו קורים אותם גולים. ומעת הזאת היו המצריים וישראל הכל שוין בחירותם אך אחר שהיו שוים בחירות כמו מצרים, ולישראל היה עשירות רב והוטב להם בכל מיני הטבה, אז וירם לבבם וישכח ישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב ועשו כמעשה מצרים והלכו בחוקתיהם כדי שיהיו שוין לגמרי למצרים (מדרש רבה שמות) ואמרו נהיה כמצרים והפרו ברית מילה ומה עשה הקב\"ה הפך את לבב מצרים נגד ישראל ומאוהבי ישראל נהפכו לשנאי ישראל והיו בעיניהם כקוצים ומאז היו רוצים לחדש עליהם גזירות הה\"ד ויקם מלך חדש למה חדש והלא פרעה עצמו היה אלא שאמרו המצריים לפרעה בא ונזדווג לאומה זו אמר להם שוטים אתם, אלולי יוסף לא היינו חיים עד עכשיו, משלהם אנו אוכלים. כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו ג' חדשים עד שאמר להם כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו על כסא מלכותו. לפיכך כתוב ויקם מלך חדש שנהפך לאיש אחר ומעתה והלאה כדי שיהיה מרוצה לעם היה מראה שנאתו לישראל יותר מכל עמו ה\"ד ויאמר אל עמו הוא התחיל בעצה תחילה ויאמר הבה נתחכמה איך נשעבדם, אחת לאחת בחכמה עד שבאים לירידה תחתונה ועוד הבה נתחכמה כמה היא עולה כוחן של ישראל כדי להודיע כמה קושי העבודה הצריכה להם להשתעבדם להשתבר את כל כחן ולהחליש את גבורתם עד למאוד שלא יהיה נוסף עלינו כי תקראנה מלחמה וכדי ליבש את ליחותם שלא יהיו ראויים להוליד עוד ולהמעיטם ולא להרבותם. ואז התיעץ עם המצריים מאחר שידוע להם שישראל רוצים ואומרים נהיה כמצרים והלכו בחוקתיהם וכל מה שהמה עושים גם ישראל עושים בכל רצונם על כן נתחכמה לבנות ערים בצורות ואמרו כל גודלים במצרים צריכין לסייע בבנינים ומסדרין גדודי חיילות חיילות בלע\"ז נקרא (בוי לעגיאנען) וגם פרעה עצמ תלה מלבן על צוארו וגם מישראל בוחרין לסייע הבנין וכל ישראל רואים כל גדולי מצרים אפילו פרעה עצמו עוסק בבנין אז באים כולם ומסייעים בשמחה וטוב לב ועובדים בכל כחן כדי להשוות עצמן עם המצריים ולהראות שהמה שלים אתם ועודפים בעבודתם על המצריים והמצריים משבחים את עובדתם בשביל שעובדים הרבה ביום אחד וע\"י זאת ראו המצריים כמה וכמה סכום הלבנים שיכולים לעשות ביום כשהם עושים בטוב לב. ואח\"כ פורשים המצריים מהם ונשמטים מהם אחד אחד אח\"כ גזרו על ישראל שכל מה שעשו ביום ראשון הישראלים כמספר וכסכום יהיו עושים כנגדן כל הימים באין מחסור ולא יעדרו דבר מהסכום הראשון ככה יעשו מיד יום יום וזאת היתה עבודת פרך כי אינו דומה מי שיש פת בסלו למי שאין לו פת בסלו ההד\"כ ויעבידו בפרך בתחילה בפה רך ולבסוף בפרך ואחר שהתחיל לגזור גזרו גזירה אחר גזירה גזירה אחרונה קשה משל ראשונה וגזרו מעתה יהיו ישראל לעבדים ואמרו מה שקנה עבד קנה רבו ונלקח מהם כל סף וזהב שלהם וכל מה שהיה לישראל הם היו מנצלים אותם כדי שיהיו ישראל עניים גדולים וצריכים לעבוד להם בע\"כ כדי להחיות אך את נפשם לפי שאין להם מה לאכול אם לא קבלו ממצרים מדי יום ביומו פרוסת לחם ועבור זה הפרוסה היו צריכין לעבוד כל היום ולזכרון זאת תקנו חז\"ל להתחיל יציאת מצרים בפסקא כהא לחמא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים.", + "לפרש הלשון בארעא דמצרים ולא אמר כד נפקו ממצרים. שמעתי מאא\"ז הגאון מו\"ה א\"נ הערץ שייער זצ\"ל להמשיך כל הפסקא, דאיתא בזה\"ק בפסוק אל תלחם לחם רע עין, באחי יוסף הכתוב מדבר בשביל שנהגו מסעודת יוסף הצדיק במצרים והמצריים היו רעי עין ע\"כ נענשו שהיו בגלות מצרים והנה לחם רע עין נקרא לחם עני לזאת מרמז כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא ר\"ל השבטים בארעא דמצרים בסעודת יוסף וזאת היתה הגרם שהמצרים ג\"כ האכילונו לחם עוני וגם היום עדיין אנו אוכלים לחם עוני לזכרון זאת אבל באמת אנו צריכים לתקן מה שחטאו אבותינו. ואנו מראין בזה שאנחנו אינם נוהגין מדת רע עין. כי טבע הרע עין כשמסרב עני לסעוד אצלו מראה לעני שרוצה ליאכל עמו ואמור לו פעם אחד אכול עמי וטבע העני לסרב עצמו בפעם ראשון ואז הרע עין אינו מפציר ממנו עוד הפעם כי ירא פן באמת יאכול אצלו והוא צר עין לכן ירף ממנו ולבו שמח כשמעו מהעני שאינו רוצה וזהו גניבת דעת ומדת רע עין, לא כן מדת ישראל רחמנים בני רחמנים אנו מסרבין העני בטוב לב וכשהעני מסרהב בפעם ראשון אזי מפציר לו עוד הפעם עדק שהעני יאכל עמו ע\"כ גם אנו אומרים בכפל לשון כל דכפין וכל דצריך שאנחנו מסרבין את העני בלב טוב ובשמחה לא כדמת רע עין. ובזכות זה אף אם השתא הכא נזכה לשנה הבאה בירושלים בארעא דישראל בזכות הצדקה שאנחנו עושים בשמחה ובתמים כדכתיב ציון במשפט תפדה ושביו בצדקה דפח\"ח. ומהאי טעמא נראה לי תקנו הך פסקא בבבל ומתחיל בגנות במצרים אכלו לחם עוני וכ' ומסיים בשבח לשנה הבאה בני חורין:", + "ולדעתי נראה לפרש המשך המאמר כהא לחמא עד גמירא כפי מה שכתב (האברבנל) הפרוסה שהיו מאכילין לישראל היו לחם גרוע כדרך שמאכילין לחילות ההולכים במלחמה שהוא קשה לעיכול ולא יוכלו לאכול מזה הרבה כמו שארי מאכלים לזכר זאת גם מצה הוא לחם עוני כמוהו בלא מלח ובלא דבש ע\"כ מתחילין כהא לחמא עניא שהיא בלא מלח ובלא דבש כן אכלו אבהתנא בארעא דמצרים ולחם כזה בלי אפשר לאכול לתיאבון רק אם רעב מאוד כי נפש רעבה כל מר מתוק וכך היו אבותינו במצרים תחת השעבור כל הימים מהבקר עד הערב והיו רעבים מאוד עד שבזמן בואם לאכול את פרוסת הלחם אשר הושיטו להם המצרים היה בעיניהם כמוצא שלל רב ומתוק בפיהם עד שאכלו לתיאבון מגודל הרעבון להחיות נפשם. ומהאי טעמא גם אנחנו היום בע\"פ רעבים שאסור לאכול מצה כל היום ומן המנחה ולמעלה אסור לאכול שום דבר והכל כדי שיאכל מצה לתאבון ולזרון זה תיקנו לומר כל דכפין לשון רעב ר\"ל מי שלא תאכל היום ייתי ויאכל. וזה לזכר השעבוד וזכרון קרבן פסח שהוא לזכר החירות תיקנו לומר כל דצריך ייתי ויפסח. ר\"ל מי שרוצה לקיים מצות מצה ומרור אשר המה מורים לשעבוד יזכה לקיים גם כן לאכילת פסח אשר מורה על החירות וכי הוא גם מאכל שרים ובני מלכים שיא אינו נאכל אלא צלי. אך השתא הכא שייך לומר בלילה הזה כל דציך ייתי ויפסח כי האמירה אינו אלא לזכרון משא\"כ לשנה הבאה בארעא דישראל דאז א\"א לומר כן בלילה ההוא כי הפסח ממש אינו נאכל אלא למנויו ואם יקשה לך איך פשוט לאמר לשנה בארעא דישראל דלמא ח\"ו אינו כן לזאת אמר בעל הגדה השתא עדי ר\"ל שתלוי הכל בעצמינו דאיתא בגמ' כשישראל עושין רצונו של מקום קרוים בנים ואם אין עושין רצונו של מקום קרוים עבדים ואמרתי הטעם למה משום כשאין ערש\"מ צריכין להשתעבד בגלות לכן נקראו עבדים. אבל כשעושין רצונו של מקום נגאלו ונקראים בנים. לזאת מרמז השתא עבדי שתלוי בעצמינו ר\"ל עדיין בעוה\"ר א\"א ערש\"מ ונקראים עבדי אבל לשנה הבאה כשאנו ערש\"מ אנו נקראים בני חורין ר\"ל אז נקראו בני, ונהיה חורין ע\"י הגאולה ב\"ב אמן אז נזכה להיות בארץ ישראל. עוד נראה לי לפרש טעם הפסקא ראשונה א. שתיקנו בבבל לומר כהא לחמא וכו' קודם ההגדה. ב. גם הלשון כפול ג. וההמשך המאמר ד. ולמה בלשון ארמית. כוונתם קודם שידברו בספור יציאת מצרים. ובשבח המקום ב\"ה לדרוש לעם תוכחת מוסר בלשון המובן להם להזהיר להם שלא יעשו כמעשה מצרים שמספרים להם בלילה הזה לזכרון, שיסירו מאליהם את מדת הרעות של מצרים מדת רע עין ולהדריך העם לדרך הישר שיהיו מנהגים את עצמם כמדת בני אברהם יצחק ויעקב שבאו אליהם אורחים לאכול עמהן ואיך יתנהג עמהם ליתן להם לחמו בפנים מאירות וינחמם בדברים ערבים וטובים כי זהו עיקר המצוה לשמח נפשות עגומים ולדבר על לב העני בלב טוב עד שאמרו חז\"ל הנותנו מתברך בשש והמפייסו בי\"ג ברכות. גם מצוה רבה לתת להעני ממיני המאכלים הערוכים, את הטוב והמובחר שבן ומכ\"ש דלאו שפיר עבדי הני אינשי שאוכלים על שלחנם למעדנים ומשמנים וטובים ולעני נותנים ממאכל הנמכר בזול ומהגרוע שבהם הם מפירים מצוה זו וכל מה שעושים איזו מצוה אינו רק לפנים והוא עון פלילי כי גונב העני וגונב דעת המקום והבריות לשבח מעשיו כי גם הוא ממקיימי הכנסת אורחים ועתידין אליהם ליתן את הדין על שמביאין העני לצערו ולביישו בממון של גבוה שאינו שלהם ומוטב היה יותר שלא יזמינו להם כלל אלא אדרבא צריך לכבד העני יותר מן העשיר ומי לנו גדול מאאע\"ה שהיה לו כמה עבדים ושפחות והוא בעצמו הי' משמש להאורחים ומכש\"כ שמוטל עלינו לכבד העני וח\"ו שלא יתרומם ויתנשא עליו כאילו הוא יותר ממנו. ואדרבא צריך לפייסו ולנחמו בדברים טובים ונוחים וידבר על לבו כולנו אחים מאב אחד אנחנו, וכדומה להן וכל הדברים האלה מרומזים בזה הפסקא שתקנו בבבל כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. ובמלת אבהתנא מראים שאין אנו בושים לומר שאבותינו ג\"כ עניים היו כי עניות לא לחרפה תחשב גם אין אנו בושים לומר שהעני ואנו מאב אחד נחנו ע\"כ תיקנו לומר די אכלו אבהתנא. ויותר מראין נחמה לעני באלה הדברים ר\"ל שאע\"פ שאבותינו היו עניים גדולים, אפילו הכי מראין בזה הלילה בגדים נאים וכלים משובחים כאחד העשירים לזכרון שאע\"פ שאבותינו במצרים היו מדוכאים בעניות אבל לבסוף ברכם ד' ברכוש רב בכסף וזהב ושמלות וזאת יהיה לעניים לנחמה. אף שצריך כהיום לצפות לשולחן אחרים אך יש לאל יד שיעשיר לך ולזרעך למחר ברכוש רב כמו שעשה לאבותינו בימים ההם במצרים ולהראות שלא למדנו כלום ממדת רעות של מצרים ח\"ו אשר לא נתנו שום פרנסה לישראל רע לזה שמשעבדי אותו בקושי להחיות את נפשם כדי לשעבד בו יותר אבל מתנה לעני בלא שעבוד לא היו נותנים להם כלום וכשבקש מהם השיבו לישראל לך לך עבוד עבוד לא כן מנהג ישראל אלא שאומרים כל דכפין ייתי ויכול אף שלא מוטל עלינו ליתן לו שכר עבודה אפ\"ה ייתי ויכול. גם לא כמדת מצרים שהאכילום לישראל את לחמם לחם הקלוקל אבל אנחנו מענגים את העני ונותנים להעני מן הטוב שבטובים היינו כל דצריך ייתי ויפסח והפסח אינו נאכל כי אם צלי אש מאכל שרים גם לא כמדת רעות של המצריים ליתן לעניים בדברים קשים. אלא אדרבא אף אחר שנתנו להעניים מטוב שבטובים מנחמו ומפייסו בכל מה דאפשר עוד הפעם אחר סעודתו לור לו כי לא לעולם ח\"ו יהיו בדחקו רק לפי שעה הוא כן אבל העליון המרחם ירחם עליו ויחלצו מעניו וירוממהו ויצליח דרכו ומרמז לנו בזה הפסקא השתא הכא ר\"ל אף שתא הכא שצריך לצפות על שולחן אחרים, לשנה הבאה בארעא דישראל ואז הכל שוין כי גם לך יהיו עשירות הרבה. ויותר מפייסו לו אח\"כ הגם עתה בשעה זו כולנו עבדים ואין חילוק ביני וביניך רק דבר מה אבל לשנה הבאה כולנו בני חורין.", + "או יתכן לומר בדרך מוסר איך שבעל הגדה הורה לנו הדרך אשר נלך בה ואיך יתנהג עם האורחים שיזמינו בביתם תיכף בהסיבו אל השולחן יפייס העני לאמר אל יהי עם לבבך מה שהזמנתיך בסעודה זו ולא נתתי לך אפילו לחם כראוי רק בלא מלח ובלא דבש אל ירע לבבך בדבר הזה כי הא לחמא די אכלו אבהתנא כו' וזה הלחם עוני מחוייבים אנחנו לאכול בלילה הזה גם לא ינהג עם העני כעמא דארעא שמושיבין את העני במקם שפל בין תנור וכרים עם העבדים והאמורים רק כל דכפין אפילו העני השפל שהוא חסר לחם ומזון רעב וצמא עכ\"ז ייתי אל השולחן כמוני כמוהו ויאכל וכל דצריך היינו שאינו עני כל כך כמו הראשון אך גם לו חסר שאין ידו משגת הצטרכות אשר לו ייתי ויפסח היינו כל הצטרכות הפסח ולא זו שמזמין אותו בדברים טובים ומהנהו ממה שהוא בעצמו אוכל אלא אף זו שאח\"כ מפייסו בדברי ריצוי עד שהעני ישכח הבוש בזו השעה וזהו מה שמסיים השתא הכא, השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין.", + "או כוונת הך פיסקא דכהא לחמא שאף שצריך להזמין בביתו אורחים לאכול עמו עכ\"ז מוזהר שלא להזמין אלו אורחים מבני עמינו הכופרים או לאורחים שאינם מב\"ע ומאחר שהיו בגלות בבל ולא יכלו לומר כן בפירוש מפני סכנה לכן הטמינו זאת ברמז ותקנו בזה הלשון סתם כל דכפין ייתי ויכול ושלא יטעה השומע בכוונתם לכן אמרו די אלו אבהתנא והיינו בני ישראל אשר גם אבותיו היו במצרים ואכלו זה הלחם עוני לאפוקי שלא מבני עמנו גם שלא לטעות כמו שמסרבים גם הכופרים לכן אמר וכל דיצריך ייתי ויפסח וזהו לא שייך בכופרים כי מקרא מלא דבר זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו ואחד ישראל שנתנכרו מעשיו ואחד גוי במשמע. אך השתא הכא בגלות בבל וצריך להסתיר הדבר לא לומר בפירוש אבל לשנה הבאה בארעה דישראל נוכל לומר בפירוש כל דכפין מישראל ואם תקשה התינח בגלות בבל היו מוכרחים להסתיר הדבר בסוד אבל עתה אין אנחנו עוד דבבל ולמה לא נאמר בפירוש ועוד האיך יאמרו בני ישראל היושבים בא\"י בזה הנוסח השתא הכא לשה הבאה בארעא דישראל הלא גם עכשיו הם בא\"י אכן נוכל לומר הא לן והא להו. השתא הכא, לבני בבל, השתא עבדי לבני א\"י ודו\"ק ולגבי דידן בוודאי נוכל לומר שתיהן כי אנחנו בח\"ל ואכתי עבדי אנן וק\"ל." + ] + ], + "Four Questions": [ + [ + "טעם ארבע כוסות. בבראשית רבה רב הונא בשם ר' רבא אמר כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגאולת מצרים והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. פ' וארא. ויש לעיין באמת למה שינה הכתוב בד' לשונות. ולמה תקנו כנגדן ד' כוסות היאך מצינו סמך בהני ד' לשונות שמרמזין על ד' כוסות. וי שלומר דקרא אתי לאשמעינן שהיה במצרים ד' מיני גאולות. וחכמם תקנו כנגדן ד' כוסות ע\"ש כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא. והכתוב שינה בד' לשונות ללמדך שינוי הצרות בד' אופנים. וחייבים על כל אחד ואחד לתת תודה ושבח לי\"ת כדאיתא ברכות דף נ\"ד ע\"ב. ארבעה צריכין להודות וסימנם חיים יורדי ים, והולכי מדברות, ומי שהי' חולה ונתרפא. ומי שהיה חבוש האסורים ויצא. כדכתי' תהלים ק\"ז יורדי הים באניות ויצעקו אל ד' ומצוקותיהם יוציאם. תעו במדבר, ויצעקו אל ד' ממצוקותיהם יצילם. ויגיעו עד שערי מות, ויזעקו אל ד' ממצוקותיהם יושיעם. אסירי עני וברזל, ויזעקו אל ד' ממצוקותיהם יושיעם. יודו לד' חסדו וגו' והנה התלמוד שינה סדרן של הד' מסדר הכתוב ושינה ג\"כ הלשון בים ובמדבר אמר בלשון הוה ובחולה וחבוש אמר בלשון עבר (כך הקשה מהרש\"א בח\"א). והטעם נראה כיון דקרא משנה ג\"כ איזה פעמים בלשונו במדבר כתוב ממצוקותיהם יצילם בים כחוב ממצוקותיהם יוציאם בחולה וחבוש כתוב ממצוקותיהם יושיעם וטעם הכתוב הוא כיון דגבי ים ומדבר הם דרכי סכנה וצריך תפילה להנצל מכל מרעין בישין שלא יבוא אליו שום סכנה בדרך ההוא שייך בהם ליכתב בלשון הצלה שהוא לשון הפרשה מן האויב והאורב כמו ויצילני מחרב פרעה שכולם נעשם חרשים וסומים ואלמים ובין כך ניצל ונמלט מהם וכמו כי כל העשר אשר הציל וגו' עיין רש\"י ויצא. אולם גבי' ים נופל לשן יוציאם במקום יצילם. כי כשיורדים בים נכנסים אל הספינה וכשעולים מן הים יוצאים מן הספינה כמו צא מן התיבה ע\"כ כתי' בלשון ממצוקותיהם יוציאם ר\"ל כשיוצא בשלום מן הים שלא אירע לו רעה או שום סכנה יודו לד' חסדו שיצא בלי פגע. או כשבא מן המדבר בשלום לביתו בלי פגע ולא אירע לו שום רעה לא פגע בלסטים וחיות או שום שאר סכנה על הדרך יודו לד' חסדו. נמצא ששניהם צריכין להודות אפי' כשלא באה הצרה עליהם והובאה היא על שהציל ד' ית' אותם שלא אירע להם הצרה. ע\"כ כתוב בהן יצילם במדבר וגבי ים יוציאם במקום יצילם שהוא ג\"כ כך מובנו שיצא בלי פגע משא\"כ בחולה וחבוש שהנה הוא כבר דצרה שאירע לו והא שייך בה לשון הצלה שיהא הפרשה המורה על שליטת הרעה ממנו. רק המה צריכין ישועה מאת ד' להסיר מהם החולי והמאסר לכן כתוב בהם לשון יושיעם. (וכמו כאשר רדפו פרעה ומצריים אחר בני ישראל ואז היו בצרה גדולה מצד אחד מדבר נחשים ועקרבים ומצד השני האורבים לנפשם המה המצריים ולפניהם הים עד שקפצו בתוך הים והמים היה מגיע להם עד צואר יגיע ואין צרה גדולה יותר מזה לכן היו אז צריכין לישועת השם לכן בעת הזאת אמר להם משה התיצבו וראו את ישועת ד' גו' ע\"כ על הזמן שהוא נאמר שם ויושע ד' ביום ההוא וגו') ומהאי טעמא תפס הגמרא לשון הוה אצל ים ומדבר שצריכין המה להודות ע\"ז שאף הצער מן הסכנה לא היה להם כי לא באו לכלל צרה כלל. משא\"כ חולה וחבוש שהיה להם כבר צער הצרה וצריכין להודות ע\"ז שנושעו מן הצרה הזאת והסיר מהם כל חלי וכל מאסר בזה שייך לשון הגמרא שתפסו בלשון עבר מכיון שכבר נתונים היו בתוך סכנה אך אח\"כ הושיעם השי\"ת מהצרה הזאת, שפיר אמר מי שהיו חולה וחבוש ומעתה מבואר ג\"כ מה שהכתוב שינה בד' מיני לשונות של גאולת מצרים כמו שהובא למעלה. כי לכאורה יש לדקדק עוד בפסוק לכן אמר וגו' היינו מתחת סבלות מצרים היינו מעבדתם ולמה כפלם ועוד דהיה לו לקצר ולכתוב והוצאתי אתכם ממצרים וממילא ידענו שהוציאם מתחת סבלותם ועבודתם וכשכתב מתחת סבלת משמע שלא הוציאם רק מסבלות מצרים ואל ממצרים עצמה נמצא חסר העיקר מן הספר ועוד הלשון והצלתי כפי שבארנו משמעותו שלא באו לכל עבודה כלל וזה אינו כי עבדו אותם בפרך עד שימררו את חייהם בכל עבודתם. גם תמוה שאצל לשון וגאלתי אינו מזכיר הכתוב כלל ממצרים היה לו ליכתוב וגאלתי אתכם ממצרים וזאת התמיה ג\"כ על כל מהארבעה הבטחות שלא הזכיר יציאת מצרים עצמה אך באמת נראה לפרש שישראל הי' מפחדים אף כשיצאו ממצרים בדרך הישר שהיא דרך הקרובה והישרה היא ארץ פלשתים ואם לא יחזרו תיכף אחר ג' ימים בוודאי ירדפם פרעה וחילו לשעבדם יותר ויותר מכאשר לפנים בדרך נקימה וקנס ג\"כ ויענו שם במקום שיגיעם תיכף לשעבדם תחת סבלותם וכמו שאמרו למשה הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים וגו' (בשלח י\"ד י\"ב). ע\"כ המגיד מראשית אחרית הודיע למשה נביאו שמבטיח לישראל שלא יעלה מורא זו על ראשם ואמר להם בלשון והוצאתי אתכם אשר זאת הלשון יציאה שייך לומר מהים כמאמר תהלים וממצוקותיהם יוציאם האמור ביורדי הים ולבשר להם שלא ינתם אותם דרך ארץ פלשתים רק דרך המדבר ים סוף ומתוך כך אין אתם צריכים לירא מצרים שיעמיסו עוד סבלותם עליכם מפני שהמה טובעים בים סוף כי רק והוצאתי אתכם דייקא ולא המצריים שהמה נטבעים בים ושמא תיראו לנפשותיכם שגם במדבר אשר אתם הולכים דרך שמה תהיו מוכרחים ג\"כ לשעבד עצמיכם באיזה עבודת קשית בשביל להחיות נפשותיכם ונפש הטף במזון ומחי. והמקום לא מקום זרע וצריכין בוודאי לזאת עבודה גדולה לזה הבטיח להם אף אם ח\"ו יגרום החטא להתעכב במדבר מ\"מ לא תצטרכו לעבודת קשות כמו במצרים וזהו והצלתי אתכם מעבודתם היינו מעבודתם שהיו משעבדים שמה בשביל חיותם אבל שמה לא תהיו משועבדים עבוד זה כי ירד לכם במדבר לחם מן השמים והבאר והשליו אשר מצאו שם כל מחסרים. ומאחר שרצה הקב\"ה להודיע להם שיבאו לארץ ישראל דרך הים ודרך המדבר ובדרכים הללו יהיו זקוקים להעשות להם נסים גדולים כאשר באמת עלתה להם כך ועבור זה הבטיח להם הקב\"ה ורמז להם בלשון והוצאתי דקאי על הים והצלתי דקאי על המדבר עיין למעלה שהארכתי שם ואם יריאים אתם אולי לא יאבה פרעה שלוח אתכם מארצו הריני מבטיחכם כי לא לבד שישלח אתכם מארצו כי אפילו במצרים עצמו קודם שתצאו משם יתן לכם החירות כמו שמצינו במדרש רבה שאמר פרעה להם הרי אתם ברשות עצמיכם קמו צאו מתוך עמי וזה שאמר סתם וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' היינו בארץ מצרים עצמה תהיו בני חורין מחמת שאשפטם בשפטים גדולים. ולפחד מהחולי שבאה להם מקושי השעבוד ותש כחן ע\"ז מבטיח להם במה שאמר ולקחתי אתכם לי לעם וזהו לקבלת התורה שתיכף כאשר עמדו במעמד הר סיני נאמר וכל העם רואים הקולות ושם עיין רש\"י שהוכיח מהפסוקים האלו שנתרפאו כולם ממומן במעמד הקדוש הזה של מתן תורה וגם כתוב אם שמוע תשמע וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך נמצא לפי זאת ההנחה שהיתה ב' מיני הצלות והשנים הראשונים שהם מורים על הים והמדבר נאמר לשון והוצאתי והצלתי כאשר גם המשורר סידר בזה הלשון לפי שלא היה צרה רק הנס הי' זאת שלא יבואו לצרה והשני לשונות אחרונים המה מורים על ישועה מן הצרה כמו שאמר המשורר ממצוקותיהם יושיעם שהם מורים על הישועה שצריכה להם שכבר היו בהצרה היא הבית כלא בית עבדים גם התשישות כחש היתה באה להן והחולי מעבודה קשה ומשניהם שהם כל הארבעה מיני הצלות הבטיח להם הקב\"ה שיפדה וגאול אותם בקרב כן נזכה ליגאל גם עתה בב\"א וע\"כ תקנו לנו חכמים הארבעה כוסות להודיע לנו שהתורה מרמז בזה ד' לשונות על ד' מיני הצלות שהיו לישראל שאמר דהמע\"ה שכל הד' צריכין לתת שבח ותודה להשי\"ת והשיר והודאה צריכין כוס כמש\"נ כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא ודו\"ק." + ], + [ + "מתני' מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל לאביו. ואם אין דעת בבנו אביו מלמדו מה נשתנה. ברייתא, תנו רבנן חכם בנו שאלו ואם אין חכם אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל את עצמו ואפילו שני ת\"ח היודעים בהלכות פסח שואלין זה לה מה נשתנה, עיקר כוונת השאלה היא מה שאנו נוהגין לעשות בלילה הזה היא סתירה. בראשון שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה וכל איש כפי רצונו העשיר חמץ ואם אין ידו משגת מצה ובלילה הזה כולו מצה אנו מראין כאלו כולנו אין ידינו משגת הין עשיר והן עני וצריכין לאכול לחם עוני. וכמו כן שאלה ב' שבכל הילות שאר ירקות איש כפי רצונו ולילה הה מרור וא\"ת שמראין בהן זכר לשעבוד א\"כ קשה למה מראין אח\"כ בהיפוך ומטבילין ב' פמעים כעשירים וגם כולנו מסובים כבני חורין ומראין זכר לחירות והם תרתי דסתרי אהדדי וסתירת הדברים כזו קשה מאוד להבין לבן השואל ומעתה תבין הא דלא השיב כהלכה על ד' שאלות של מה נשתנה. על כל שאלה ושאלה כפי ענינו. רק שהשיב בקיצור עבדים היינו על עיקר השאלה שהיא הסתירה דאנו מראין בשני שינויים הראשונים כעני שאין ידו משגת זכר לשעבוד להראות דתחילה עבדים היינו לפרעה במצרים ואח\"כ אנו מראין דבר והפכו לא די כעשיר בחירות אלא אפילו כבני מלכים מראין אותנו בהסיבה וטבול להראות ויוציאנו י\"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה להעלות אותנו לבני מלכים שנאמר בני בכרי ישראל ואחר שהביא אותנו מן שפלות עבד שהיא מדרגיה תחתונה מיד למדריגה העליונה לבני מלכים ע\"כ מראין אנו ג\"כ לזכרון לאכו מצה שהיא מדריגה התחתונה, בהסיבה שהיא מדריגה העליונה. ומרור שהיא מדריגה תחתונה בטבול שהיא מדריגה העליונה להראות הנס הגדול שהביא אותנו מיד ממדריגה תחתונה שהיא עבדות למדרג' העליונה לבני מלכים. וזו היא תשובה כללית על קושיות שאנו עושים תרתי דסתרי דבר והפוכו. אך על כל פרט פרט אנו מספרים אח\"כ הטעמים בהגדה מן וירד מצרימה וגו' פסח מצה ומרור וגו'.*)", + "(* סתירת הלשון גבי מצה כלו שמעתי מדוייק היטב שבא ללמוד בלילה הזה מצה ולא חמץ משא\"כ לגבי מרור דלאו דוקא מרור דלאחר אכילת מרור מותר לאכל גם שאר ירקות לא אמר \"כלו\" מרור. ולא כנוסחאות שכתוב גבי מרור ג\"כ לשון כלו כי כבי מצה שייך לומר כלו לאפוקי חמץ דלא, אבל גבי מרור לא שייך לאפוקי שאר ירקות כי אין איסור לאכול גם שאר ירקות כנלע\"ד. שמעתי מאא\"ז מהר\"נ שייער ז\"ל אע\"פ שעדיין לא טבלנו רק פעם אחת בכרפס הבן שואל למה מטבילין שני פעמים לפי שכבר הוא רואה בשולחן, החזרת והחרוסת, ובלא ספק לא יאכלו החזרת בלא טבול בחרוסת דאל\"כ למה העמיד' על השולחן. ולענ\"ד נראה מהאי טעמא אינו שואל על החרוסת לפי שהוא בכלל שאלת למה מטבילין שתי פעמים, כרפס במי מלח ומרור בחרוסת. ועוד תירץ רשב\"ץ שאין זה שאלה לתנוק בלבד אלא אף לחכם שהרי אם אין לו בן שואל לעצמו. ועל החרוסת אינו שואל כי אין זה שינוי שבכל הלילות אם רצה לטבל בחרוסת או בשאר דבר הרשות בידו והשאלה היא רק על שינוי שתי פעמים. והיינו טעמא ג\"כ דאינו שואל על ד' כוסות שאף בכל הלילות יכול לשתות כן. ועוד שעדיין לא שתה אלא כוס אחד עכ\"ל.)" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו מתחיל בגנות וקשה למ\"ד שמתחיל מתחילה עובדי ע\"ז שייך שפיר גנות חטא ע\"ז אבל מה גנות היא שהיינו עבדים מה חטאו בכך וי\"ל הגנות הוא משל לבן יחיד של מלך בו\"ד שחטא בדבר שיש בו עונש מיתה או עונש תפיסת ברגל רק שהמלך מרחם עליו מפני שהוא הבנו יחידו אך זכר לעונה צריך תמיד לתלות בבגדו דבר קטן מזהב שעשוי כשלשלת ברגל שיהיו תמיד לו לגנאי כך ישראל. דאיתא במדרש אתם מכרתם ליוסף לעבד חייכם בכל שנה תקראו עבדים כו' לעונש שתהא החטא תמיד בזכרונינו וזאת היא בגנות שמתחילין עבדים היינו לפרעה להגדיל גנות החטא מכירת יוסף.", + "ואלו לא הוציא וגו' רק א\"ת אנו לא ראינו את השעבוד ולא נגאלנו והו' ראוי שלא יאמר כל זה אלא בשנת הגאולה לנגאלים ע\"כ השיב לו, הגאולה ממצרים גם לנו הית' שאלו לא נגאלו, היינו אנחנו משעבדים לפרעה. זאת היא המשך ואלו וגו' עד במצרים. וא\"ת שאין זאת מצוה לספר אלא לתינוקות להודיעם מה שלא ידעו אבל מי שיודע זה אין צורך בהגדה זאת ע\"כ אומרים אפילו כלנו חכמים ששמענו מאבותינו, אפילו כלנו נבונים להבין דבר מתוך דבר ולא צורך להאריך כל זאת כדי לפרש כל דבר ודבר, ואפילו כלנו זקנים וכבר שמענו זאת זה שנים רבות בכל פסח ופסח, ואפילו כולנו יודיעם את התורה וכל יום אנו הוגים בתורה ומתוכ' אנו מספרים ביצ\"מ וממילא ידענו כל זאת ושלא לצורך היא לשמוע עוד או לספר ההגדה על כל זה מצוה עלינו לספר ביצ\"מ בלילה הזה על לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. ובוודאי, לשמוע דבר חידוש אין מצוה כ\"כ שיש בטבע האדם להתעורר משינתן ולרוץ לשמוע דבר חדש משא\"כ כשכבר שמע זאת כמה פעמים והיא ידוע לו ואפ\"ה היא חביב עליו לשמוע ולספר מהן כאלו עדיין לא שמע כלל זאת היא עיקר המצוה כי זאת בוודאי לא יעשה רק עבור חבוב המצוה ולהתעורר בלב כדי להודות ולהלל ע\"כ הנסים העוברים ולקיים המצוה בכל שנה ושנה כאלו היא חדשה. וזה הוא בוודאי משובח." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "וראיה לדבר מתנאים הראשונים שהיו עושים כן, ומהך מעשה בר' אליעזר ור\"י ור\"א בן עזרי' ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מסובים בבני ברק והיו מספרים כל אותו הלילה אף שיש בהם כל המדות הללו חכמים ונבונים וזקנים ויודעים את התורה ואפ\"ה היו מספרים כל הלילה ביצ\"מ ומנין לך שהיו זקנים בהם מהך מימרא שאמר ר\"א בן עזרי' הרי אני כבן שבעים שנה ובן שבעים הוא זקן." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום ד' פעמים ברוך סידר בעל ההגדה נגד ד' חלקי הגדה המרומז בפתיחה למעלה בארבע כוסות חלק (א) על השעבוד כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה וסידר הלשון ברוך המקום כי מלא כל הארץ כבודו והי' עמנו בגלות ע\"ד עמו אני בצרה (ב) ברוך הוא על החירות (ג) ברוך שנתן תורה לעמו ישראל על עשיית המצות מצה מרור אפיקומן (ד) ברוך הוא על אמירת הלל. (הבן חכם שואל ואומר מה העדות והחקים ומשפטים אשר צוה י\"א אתכם. שמעתי מאא\"ז מהרא\"נ שייער ז\"ל אף שאמר בלשון אתכם מ\"מ זה הבן לא כפר בעיקר כמו הרשע שאמר מה העבודה זאת לכם כלור לכם ולא לו וזה אע\"פ שאמר בלשון אתכם מ\"מ הכניס עצמו אל הכלל באמרו ד' אלקינו ודקדק בלשונו שלא אמר אותנו כי הוא לא היה שם בשעת הציווי: עכ\"ל.", + "פירוש אחר ברוך המקום וגו', לפיכך אומר ד' פעמים ברוך כאשר כוונת ההגדה להודיע לבניו ספור יציאת מצרים ומצינו בתורה תשובות כנגד ד' בנים לכל אחד מהם כפי טבעו וענינו חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. כי הייתי סובר שדווקא לחכם מחוייב להשיב אבל לרשע לא, משום אל תען לכן אמר בעה\"ג כי מחויב להשיב לכל אחד ואחד כפי שאלתו ואין לו להתרעם על חלקו שבנו רשע אך אדרבא אם אין ביכלתו להחזירו למוטב ויש לאדם צער מזה מ\"מ צריך לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה וזהו ברוך המקום שאמר ד' פעמים ברוך כנגד כל אחד מארבעה הבנים ומלת אחד כוונתו על כל אחד ואחד צריך לברך המקום על זאת וח\"ו להתרעם, אך לפירוש הראשון כוונת אחד כמו \"הן\" חכם הן רשע וכ'." + ], + [ + "חכם מה הוא אומר וגו' עד אין מפטירין אחה\"פ אפיקומן. קושיות העולם למאי הזכיר דווקא אין מפטירין כו' הזו היא אמירת הלכות הפסח? ויש לבאר לפי שהאב צריך למהר ולקצר כדי שלא יעבור זמן לקיים המצות יש מקום לבן לטעות ע\"י מהירת האב שמקצר בתשובה, שאין מצוה להאריך בלילה הזה ביצ\"מ ע\"כ צריך האב לברר לבנו שמצוה להרבות לספר ביצ\"מ בלילה הזה אך היא הנותנת מחמת שיש להרבות בהספור מתוך כך יעבור זמן המצות שהמצוה לאכול פסח מצה ומרור, ואמירת הלל הכל קודם חצות. וע\"י הסיפור והשאלות ותשובות ומשא ומתן של ההגדה מחמת זה יאחר זמנו ע\"כ יאמר בתחילה אנו מקיימין מצות אכילה. ואח\"כ אספר לך הלכות הפסח על בוריו כראוי וזאת היא כוונת בעל הגדה ואף אתה אמור לו ר\"ל מצוה עליך לאמר לו כהלכות הפסח. אך תיכף ומיד תודיע לו אין מפטירין כלשון הנפטר מחבירו ר\"ל האב צרך לברר לבנו הוי יודע שאין אנו נפטרים לילך לישן אחר אכילת פסח לא כן בני אלא אפיקומן בלשון אפיק מן פירוש המתן בשאלתך עד שינוחו מאכילה ואז אספר לך כל הלכות פסח על בוריו וע\"י תשובה הזאת מקיים האב המצוה להשיב לבנו ואפ\"ה לא גרם לעבור הזמן. ועיין לקמן בקרא והגדת לבנך פירוש של\"ה דמתרץ שם ג\"כ בה האופן. ", + "ובאופן אחר יש לומר, חכם מה הוא אומר כו' קשה למה לא השיב לו התשובה הכתובה בתורה עבדים היינו וגו' ועוד מענין שאלת חכם משמע שרוצה שיברר לו התורה והוא השיב לו הלכות פסח איך נתברר לו בה שאלתו. ועוד שמהלשון ואף אתה אמר לו משמע שהתשובה היא כפי שאלתו ועיקר קושיות העולם אמאי הזכיר דווקא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. הזו היא אמירת הלכות פסח? וכל זה יש לבאר בטוב טעם אחר שכבר השיב על קושיי' מה נשתנ', עבדים היינו שהיא תשובת התרה ששם נאמר ויוציאנו י\"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, כדי לקבל התורה שיש בהם עדות חקים ומשפטים, אם חפץ בנך החכם שתבחר לו מה העדות והחקים והמשפטים אל תאמר שאין חיוב עליך לברר זאת מפני שהוא שלא מענינא דפסח. אל תאמר כן אלא כשתשוב לו ותספר ותברר לו כל הלכות פסח שם תמצא ששים מצת ובם נכלל ג\"כ עדות חוקים ומשפטים שיש לך לברר מעניני דפסח מצות עדות. שטעם עמם כגון פסח עצמו על שום שפסח על בתי בני ישראל וכדומה להם. מצות חקים, כגון ועצם לא תשברו בו וכדומה להם. משפטים הם מצות שכליות שבין אדם לחבירו כגון ללמוד ולהורות את חבירו מה שלא ידע עדיין שע\"ז אמר הכתוב והגדת לבניך וכדרשת חז\"ל ע\"פ ותורת חסד על לשונה זהו תורה של חסד ללמד את חברו תורה ונוסף על זה שאין לך אהבת רעים גדול מזה וממנה נחרבה השלום כי שלום רב לאוהבי תורתיך. רק הוי זהיר מאחר שמצוה היא להשיב לבנו ע\"כ שאלה ושאלה ותורתינו הקדושה אין תכלית ואין גבול להקיף אותה יוכל להיות כי הבן חכם. דורש ושואל ע\"כ מצוה ומצוה דפסח את טעמו להגיד בלילות של פסח וגם על האב מצוה להיות בעל תשובה. ומתוך כך יוכל למשוך הזמן עד שיאור היום ומתי יקיים מצות אכילת פסח מצה ומרור ושמחת יו\"ט ואפילו בזמן הזה אכילת אפיקומן וכולן צריכין להיות קודם חצות ע\"כ סידור בעהג\"ד בה הענין היינו כשתגיד לבנך הלכות פסח, אמור לו תחילה המצוה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וממילא הבן חכם כששומע מאביו זאת רוצה לידע זו המצוה של אין מפטירין על בורי' עם טעמו ונימוקו עמו ומתוך כך שאתה מספר לו ומבאר לו כל הדינים מאותה המצוה ע\"י זאת שומע החכם ג\"כ שצריך לאכול אפיקומן קודם חצות כאשר לחכם עיניו בראשו ומבין דבר מתוך דבר ויירא ג\"כ בנפשו פן יעבור הזמן ובא לידו ביטול המצוות וירף מלחקור עוד בכדי שלא יעבור הזמן. ולזאת מתכווין בעה\"ג אף אתה אמור לו כפי שאלתו אמור לו כל הלכות הפסח ומתוכם תמא לברר לו עדות חקים ומשפטים. אך הוי זהיר לומר לו בתחילה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כדי שלא תעבור הזמן מעשיות המצות וק\"ל." + ], + [ + "ברוך המקום וגו' עד יכול מר\"ח ת\"ל ביום ההוא, כמה קושיות יש על מאמר הגדה זו א המשך ברוך הוא כנגד ד' בנים איך שייך זה לזה ב מה הוא מיותר הרי יכול לומר בקיצור חכם אומר רשע אומר תם אומר ג למה השיב לחכם דווקאט מצוה זו אין מפטירין וכו' שהיא הקל בכל מצות הלכות פסח ד תשובה לבן רשע לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל מנין לו זאת גם אנחנו במצרים עע\"ג היינו אפ\"ה גאלנו בתשובה וממילא גם זה הרשע אלו הי' שם בתוך צרת השעבוד במצרים הי' ג\"כ נגאל בתשובה ה בשאלת תם מה זאת למה סתם כך את דבריו שאי אפשר ע\"י זאת להבין את כוונתו למה לא מפרש כוונתו כמו בשאר בנים. ו אמאי פתח לשאינו יודע לשאול דווקא הקראט והגדת לבנך וגו' ועוד קושיית של\"ה לאמר היא מיותרת בהאי קרא והגדת לבנך וגו' וגם על הלימוד יכול מר\"ח עד בעבור זה הקשו העולם ביום ההוא מיותר לפי שכבר כתוב' בעבור זה' בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך א\"כ למה לי ביום ההוא.", + " וליישב כל קושיות הנ\"ל נראה לי דבעהג\"ד מרמז ברוך המקום וגו' ד' פעמים ברוך כנגד ד' בנים בני דיעה דברה תורה ר\"ל שהם דרשנים ודורשים להמוני עם מה דברי תורה ומוסר (ובלע\"ז נקראים פרעדיגער) ופותחים הפתיחה קודם הדרשה בתפילה ושבח לשי\"ת אפ\"ה אין לסמוך עליהם שצדיקים גמורים המה כי גם בהם יש ד' כתות אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו ידוע לשאול. ר\"ל צדיקים, בינונים, רשעים, וכת שלא יודעים מאומה כמו בהמוני עם, ואם אתה רוצה להבחין מי החכם והצדיק ומי הרשע מי התם ומי שאינו יודע לשאול בשביל שתדע מי לקרב ומי לרחק הוי יודע אשר רק תיבה אחת והיא תיבת \"מה\" מספיק להבין תוכן לבב הדרשן כי יש כמה פסוקים בתורה אשר כתוב בהם \"מה\" ורק \"מה\" זה שואל י\"א מעמך כי אם ליראה ועתה מי בהם הבוחר (טעקסט) \"מה\" לדבר תורה ויראה והוא דורש גם במצות בין אדם למקום גם במצות בין אדם לחברו הוא צדיק וחכם וזה שאמר בעה\"ג חכם \"מה\" הוא אומר ר\"ל איזה \"מה\" הוא אומר ולפי שהחכם צדיק גמור לא רוצ' לדרוש בדברים שבין אדם לחבירו בלבד, אלא שדורש גם בדברים שבין אדם למקם ע\"כ בוחר הקרא \"מה\" העדות והחקים והמשפטים ודורש מכלם. הן ממצות עדות כמצות שבת ומקראי קודש, ציצית ותפילין ודומה להן שהן עדות כי יש אלוה בעולם בורא ומחדש כרצונו. הן ממצות משפטים שהמה מצות שכליות כגון דברים שבין אדם לחבירו כמשפטי גניבה גזילה ורציחה אהבת רעים וכיוצא בהן והן ממצות חקים כבשר בחלב שעטנז גלוח בתער ופרה אדומה ואכילת חזיר והדומ' להן. ומתוך דרשותיו הוא ניכר שהוא צדיק גמור ועליו תנא במתניתין הוי שותה בצמא את דבריהם והוי מתאבק בעפר רגליהם ושואל לו כל הדינים וזאת מרמז: ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח ר\"ל שישא ויתן עמו ושואל לו כל דיני פסח אפילו הקלה שבמצות הפסח כגון אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן יוכל לשאל לו לישא וליתן עמו כי צדיק כזה מדריך לך בוודאי בדרך הישר שהרי מלא יראה פנימית ואין פוטר את עצמו אפילו ממצוה קלה שבקלות אם אין לו שורש ועיקר להפטר ממנה ע\"כ יוכל לשאול לו אפי' על המצוה קלה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ", + "רשע איזה מה הוא אומר לבחור לו עיקר הדרשה שקירין (בלע\"ז טעקסט) והביא הקרא מה העבודה הזאת לכם ר\"ל לכם היא השאלה מה היא העבודה הזאת ולא לו כי הוא בעצמו לא קיים את העבודה הזאת כבר כמה שנים אבל אתם עדיין עושין את המצות אפי' בזמנינו אתם מקיימים מצות מצה מרור וסיפור הגדה וכדומה להם מה העבודה הזאת לכם, ולפי שהוציא עצמו מן הכלל בפרהסיא בדרשותיו כפר בעיקר ולרשע כזה לא יעלה על דעתך להתחבר עמו ולהשיב לו בויכוח ולנצח אותו כדי להחזירו למוטב ואדרבא יוכל להיות להיפך שיפתה את לבך למינות כי זה עיקר ותכלית כוונתו. אלא ואף אתה הקהה את שיניו והרחק ממנו כדי שלא יכול לדבר איך שום דבר מדרש המינות ואמור לו בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו כי הוא רוצה להחטיא את הרבים בדרשותיו ואין מספיקין בידו לעשות תשובה בשלמא אנו נגאלנו אע\"פ שהיינו רעים לעצמינו בחטא ע\"ז. אך לא הי' כוונתינו ח\"ו להכעיס או לפחות אחרים לעבור את רצונו ע\"כ כשזכינו אח\"כ לשוב בתשובה שלימה לפני המקום ית\"ש רחם עלינו והוציאנו משם אבל אתה כוונתך להחטיא הרבים ואין מספיקין כו' ע\"כ אלו היו שם לא הי' נגאל. ", + "תם איזה מה הוא אומר לבחור לעיקר הדרשה שקורין (בלע\"ז טעקסט) ואיזה קרא הוא בוחר בדרשתיו מה זאת בשביל שהוא מבולבל בדעתו ומספקא לי' לאיזה צד יפנה לימין או לשמאל ע\"כ סתם דבריו בדרשתו ואומר מה זאת ע\"י התיבה זאת לא יוכלו לעמוד על אמיתת כוונתו הכת שמאל יוכלו לדרוש בדבריו ככונת הרשע שאומר ג\"כ זאת מה העבודה הזאת לכם וכח הימין יוכל לדרוש בדבריו הרוצה לפרש התורה דנקרא זאת כדכתיב וזאת התורה ודורש זה מוטל עליך לקרבו כיון שהוא בעצמו ובדעתו מסופק בחקירת אמונתינו ובוודאי כוונתו היא לנטות לצד החזקה שידם על העליונה ע\"כ תדבר על לבו כאלו הוא מצדינו צד הימין ואמור לו אני ואתה מכת החזקה ולכך ואמרת אליו הקרא בחזק יד הויאנו ד' ממצרים ר\"ל גם אתה אלו היית שם הייתה נגאל וע\"י דברים האלה מתקרב בך ואי אפשר לו להעיז אח\"כ לפנות ממך ובקל יעשה תשובה בלבו על הספיקות שהי' בדעתו עד עכשיו ויפנה בכל לבו לעיקר אמונתינו שהוא תורה שבכתב ותורה שבע\"פ. ", + "ושאינו יודע לשאול זאת היא כת הרביעי שאינם יודעים בין ימין ושמאל. שהי' על ישיבה שקורין (אוניפערזיטעט) לחקור וללמד בדברים חצונים ולא יליף אות אחת מתורותינו הקדושה וממש שלא יודע להתפלל ואפ\"ה מתאווה להשתמש בחגא ולהנהיג ברבנות וכשבא לדרוש ברבים וצריך לקרבך לצורך עצמו להתלמד ממך קצת ד\"ת מענינא דיומא ובזה בע\"כ את פתח לו מיד במצות שבין אדם למקם כמ\"ש והגדת לבנך ביום ההוא ר\"ל תיכף ומיד כשבא מאוניפערסיטעט להנהיג ברבנות ולדרוש להמון עם אז והגדת לבנך ביום ההוא לאמר להמוני עם בדרשה בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור ר\"ל לדרוש ברבים במצות שבינם למקום, מצה ומרור וספור הגדה וגם ללמדו מיד תורה שבע\"פ יכול מר\"ח ת\"ל ביום ההוא וגו' מצה ומרור מונחים עד בשעה שיש מומ\"מ לפניך אבל הדברים שבין אדם לחברו לדרוש בהם זאת כבר ידוע לו מהאוניפערזיטעט רק אתה מחוייב ללמדו המצות שבינו למקום.", + "ויש לעיין וכי שייך בן חכם שישאל על מה שכתוב בפירוש בתורה נייתי ספר ונחזה העדות והחקים והמשפטים וגם למה דקדק בלשונו לומר אתכם ולא אמר אותנו ואין לומר לפי שלא הי' שם בשעת הצווי הלא התור' היא ניתנ' ונכתב' לאבותינו ולנו עד עולם נמצא הציווי גם לנו היה והיה יותר טוב לכתוב בלשון אותנו ולא בלשון אתכם שלא יהי' פתחון פה לבע\"ד לאמר כי גם החכם הוציא עצמו מן הכלל, ועוד קשה הא לשאר הג' בנים ישיב מקרא שכתוב בתורה ובתשובתו להחכם הניח הקרא דעבדים היינו ונשיב לו ממתניתין אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ונראה לתרץ דעיקר כוונת שאלת החכם על תורה שבע\"פ היא הקבלה אשר קבל משה רבינו ע\"ה מפי הגבורה ומסרה ליהושע איש מפי איש כי החכם בוודאי למד תורה שבכתב ועדיין אינו יודע הקבלה כי עדיין לא קבל מהתורה שבע\"פ וזהו שאלתו במכוון מה העדות והחקים והמשפטים וכדי שלא תטעה בכוונת שאלתו שהוא שואל על העדות והחקים הכתובים בפירוש בתורה לכן הוסיף בשאלתו ואמר אשר צוה י\"א אתכם היינו הצווי אשר מוטל עליכם ללמד את בניכם הקבלה שקבלתם ההלכות בע\"פ וע\"ז היה שאלת בן החכם אשר צוה י\"א אתכם דווקא שתלמדו לבניכם מה שקבלתם מאביכם ומאבותיכם והיינו תושבע\"פ ואף אתה אמור לו תשובה כפי שאלתו היינו ג\"כ התשובה יהי' מצד הקבלה מחז\"ל כי מה שהוזכר בתורה שבכתב בפירוש הרי כבר ידע ולא שאל מעולם ע\"ז רק שתודיע לו ההלכות לכן אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין וכו' והיינו טעמא ג\"כ שבעהג\"ד תפס דווקא ההלכה זאת דאין מפטירין מחמת שהחכם שאל על הג' מיני מצות עדות חקים משפטים ואתה רוצה להודיע לו שלש אלה על בוריו מצד הקבלה לכן תפס לו זאת ההלכה כי בה נכלל כל הג' חלקי חילוקי מצות כי הטעם ראשון דאין מפטירין שלא יפיג טעם הפסח וטעם המצה שהם מצות העדות. וטעם השני כמפורש בירושלמי משום הכי נאכל על השובע כדי שלא יבוא לידי שבירת עצם שהיא ממצות חקים והתשוב' עצמ' אשר השיב לבן השואל היא נכלל במצו' משפטים כי זה המצוה שצריך ללמד לבניו הוא ג\"כ ממצות שכליות שנקראת משפטים.", + "הלשון הקהה את שניו שמעתי מאדוני א\"ז מוהר\"נ שייער ז\"ל ששמע מאביו הגאון ר' טעבלי שייער ז\"ל פירוש על זה הלשון הקהה שקורין בל\"א (שטומפף או אייליג) מפני שהרשע באמרו מה העבודה הזאת לכם הרי הוא בזדון לבו מבעט במצות ומבזה אותן הרי שקורא אכילת מצה ומרור עבודה והנם לו לעול ולמשא כאמרו מה העבודה הזאת לא כן על מצות אכילת פסח שנאכל מאכל שרים כי אינו נאכל אלא צלי וריחו נודף ולזה גם הוא מתאוה תאוה לאכול ממנו וידוע כשמונעים מאדם איזה מאכל טוב, בראותו שאוכלים המאכל ואינם נותנים לו אזי תקהינה שיניו מהצער. ולזה מרמז בעהג\"ד בזה הלשון כמו שהרשע הזה הוציא עצמו מן הכלל ומבזה המצות, ומ\"מ הפסח מחמת שהוא טוב למאכל בוודאי רוצה לטעום ג\"כ ככל החבורה המקיימים מצות השי\"ת לכן אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך ואנחנו מקיימים גם אכית מרור בשביל זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אלו היה שם לא היה נגאל והיה כלא היה בשלשת ימי אפילה כשאר חביריו שכלו שם: ויש לי להביא ראי' לדברי אא\"ז מו\"ה טעבלי שייער ז\"ל ממדרש רבה שיר השירים. אמר ר' אבוה עד שמשה וישראל מסובין ואוכלים פסחיהם במצרים כבר הקדים הקב\"ה שנאמר ויהי בחצי הלילה וד' הכה כל בכור בארץ מצרים הוא דעתי' דר' אבוה למימר סריי נתן ריחו מלמד שהיה ריחו של אותו הדם [ההרוגים של מצרים כמו שדרשו למכה מצרים בבכוריהם שמתחלה הבכורים הרגו בהם במצרים כדי שיניחו לישראל לצאת ולא ימותו הבכורים ומזה הדם וגם ממיתת הבכורים עצמם הי'] קשה להם לישראל והופיע להם הקב\"ה ריח טוב מבשמי גן עדן והיתה נפשם קורה לאכול אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם משה כך אמר לי הקב\"ה כל בן נכר לא יאכל בו עמדו והפרישו הנכרים ביניהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקב\"ה וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו עמדו ומלו את עבדיהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקב\"ה סינטימום כל ערל לא יאכל בו מיד כל אחד ואחד נתן חרבו על ירכו ומל עצמו. מי מלן ר' ברכי' אמר משה ואהרן ויהושע אחד הי' מוהל ואחד פורע ואחד משקה וע\"י זאת נתערב דם פסח בדם מילה והקב\"ה נוטל כל אחד ואחד ונשקו ומברכו כמו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי דם פסח ודם מילה. וסוף דבר נשמע אע\"פ שנפשם קוהא לאכול ואפ\"ה לא ניתן להם מפסח עד שקיימו שארי מצות ואף אתה צריך להתנהג כך מי שאינו רוצה לקיים שאר המצות גם מפסח לא תתן לו אלא הקהה את שיניו ודוק.", + "עוד יש לפרש הלשון הקהה את שניו. כי יש עוד לדקדק בזה מה שהקשו העולם אמאי מסדר בעהג\"ד תשובה אחרת להבן הרשע שחשוב' הכתוב' בתור' היא ואמרתם זבח פסח ובעהג\"ד הביא קרא בעבור זה וגו' וצע\"ג וגם תשוב' התורה צריך באור ועוד צריך עיון גדול מאוד מה משונה תשובת בן רשע מתשובת הג' בנים כי גבי' שאלת חכם נאמר ואמרת לבנך וגבי תם נאמר ואמרת אליו וגבי שאינו יודע לשאול כתוב והגדת לבנך ואלו גבי רשע לא כתיב ואמרתם לבניכם או ואמרתם אליהם אלא סתם כתיב ואמרתם זבח פסח וכו' וכי תאמר דלא רצה להזכיר תיבת בן לגבי' רשע א\"כ מדוע ברישא דקרא כתיב והי' כי יאמרו אליכם בניכם וקורא בן לרשע ותמוה. ואמרתי לפרש דאיתא בסנהדרין דף ל\"ח הוי שקוד ללמוד תורה כדי שתשיב לאפיקורוס ואמר ר' יוחנן לא שנו אלא אפיקורוס עכו\"ם אבל אפיקורוס ישראל לא, כש\"כ דפקר טפי ויטה גם אותך למינות ע\"כ אסור להחזיר לו תשובה. והשתא ניחא שפיר הא דלא כתיב ואמרתם לבניכם כיון שהוא רשע אסור להשיבו רק התורה כתב לנו לבד הטעם ולכן דקדקה התורה לאמר סתם ואמרתם ונשמע ואמרתם לעצמכם דווקא יש לומר הטעם אבל לא לבן רשע ומהאי טעמא כתיב ברישא דקרא בניכם להורות דווקא לאפיקורוס מבניכם אסור להשיב אבל לא לאפיקורוס עכו\"ם אך במה אסור להשיב לאפיקורוס ישראל בטעמי המצות כדי שלא יפתה אותך ע\"י דיעותיו הנשחתות ובשפתי חלקות לא ילכדך ברשת המינות משא\"כ אם תשיב לו תשובה נצחת דמותר להשיב היינו שלא תבוא עמו בחקירות רק לסלק אותו בדבור קצר וקשה, למען ירגיש הרשע שדבריו אינם נשמעים באזניך ואדרבא הוא יבוש ויכלם ותאלמנה שפתיו מלדבר עוד עמך, ומצוה ליתן לו תשובה באופן זה שיכעס ויתרחק ממך ובשה תוכל להנצל מפח יוקשים וטוב יותר משתיקה וכן כאן עצה טובה קא משמע לן בעהג\"ד כי לאביו הנשאל קשה מאוד הדבר איך יעשה בתשובתו לבן רשע, ישיב לו כפי שכתוב בתורה ואמרתם הנה התשובה היא נוגע לטעם המצוה ואחז\"ל שלא להשיב לאפיקורוס ישראל ואם לא ישיבנו שום תשובה הרי לו צער לאביו הנשאל למה לו להפסיד המצוה בשביל הרשע כי מ\"מ מצוה להשיב לבנו ולהגיד הסיפור מיציאת מצרים וע\"ז תפס לו בעהג\"ד נוסח התשובה משאינו יודע לשאול כפרש\"י שמות י\"ג ח' עשה ד' לי רמז תשובה לבן רשע כדי לדייק להרשע תיבת לי ולא לו אלו היה שם לא היה נגאל נמצא י\"ש יוצא ידי שניהם: והשתא מדוייק הלשון ואף אתה הקהה את שיניו ואמור תשובה נצחת בעבור זה וע\"י זאת כועס ותיקהנה שניו לפי שלא יכול לבצע את מחשבתו הרעה ויסולק בבושה וכלימה על שלא השיג תכלית כוונתו ודו\"ק.", + "בשם אאמו\"ר הגאון מוהר\"ר משה יונה באנדי זצ\"ל בפסוק הזה שמזכיר בעהג\"ד ונאמר עוד שם ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וגו' עד מבכר אדם עד בכור בהמה וגו' עד אפדה יש לדקדק איזה שייכות יש לשאלת תם גבי בכור שמזכיר בעהג\"ד התשובה מהמקרא הזה לשאלת תם דווקא ועוד על קרא גופי' שחוזר לאמר ויהי כי הקשה פרעה וגו' מאחר שאמר כבר בחזק יד הוציאנו ד' ממצרים הרי סלוק ענינא, מאי חוזר ומגיד ויהי כי הקשה, אך נראה לומר כי הלא בין בכור אדם ובין בכור בהמה טעם אחד אשר נצולו ממכת בכורות מפני מה בבכור אדם מועיל הפדיון לתת לכהן והמעות אשר ביד כהן נשאר חולין כמו שהי' מקודם ובבכור בהמה לא יועיל פדיון רק הבכור עצמו הדם ואימורין למזבח חלק גבוהה והבשר נאכל לכהנים ואמאי שנין דין מן דין הלא טעם אחד לשניהם ובאמת לחילוק מפורסם כזאת איננו צורך השכלה ביותר ואף החם יוכל להרגיש כ\"ז ונראה לפרש כשנתב נן על ב' מיני הבכורות בכור אדם ובכור בהמה של בני ישראל אשר נצולו ממכת בכורות באיזה מין מהם היה הנס יותר גדול, בזה המין צריך שיהיה ההודאה והשבח לו י\"ח ג\"כ יותר גדולה וגם צריך ליתן טעם לשבח למה שינה הכתוב כאן לתת לנו מצות בכורות לאות ולזכרון למכת בכורות אשר לא עשה כן בשאר מצוות שלא מצינו בכל התורה אף מצוה אחת אחרת אשר כתוב אצלה טעם מיוחד על מה נצטו' בפרטות ונראה דעיקר המצוה הזאת ניתנה לנו להורות אותנו אשר דווקא על ידי מכה זו היתה הצלת ישראל להוציאם ממצרים דהנה בוודאי בזו מכה האחרונה היה הקב\"ה צריך מאוד לחזק לב פרעה יותר מהקודמים מפני שכבר נלאו המצרים הכיל את כל המכות כאמרם לפרעה עד מתי וגו' הטרם תדע וגו' וע\"כ נתן להם הקב\"ה מכות בכורות באחרונה ליתן להם מקום לטעות שיראתם היינו ע\"ז שלהם עושה להם כך מדה כנגד מדה כיון שבשעה שאלו היו שוחטין ואוכלים הפסח שהוא עיקר ע\"ז שלהם כאמור הן נזבח תועבת מצרים וגו' וע\"כ הן אומרים שעיקר המכה בא להם בשביל שהניחו לישראל לשחוט אלהיהם לעיניהם ומכש\"כ שבני ישראל יענשו ג\"כ עבור זה החטא שבזו יראתם אך כאשר ראו שבני ישראל כולם חיים וקימים אז החבוננו כי נהפוך הוא אבל עדיין היה לבם מהסס בקרבם לפי שעה מועטת דלמא עוד ידו של יראתם נטוי' על שונאי ישראל עד אשר ראו שהמכה היה אף בבכורי בהמת של המצרים שזה עיקר ע\"ז שלהם מזה שפטו על הקודם שרק העונש שלהם מהקב\"ה בשביל ישראל לפדות אותם ממצרים ולא דרשו וחקרו עוד על בהמת ישראל אם גם הם נלקים כאשר ראו כי מת יראתם ואדוניהם, וחלו ורעדו איך יענישו הם עצמם נמצא בירור הנס אשר נתברר להמצרים הי' ע\"י בכורות בהמתם יותר מבכורותיה עצמם, וכאשר הקדמנו למעלה כל שהנס יותר גדול צריך השבח וההודאה שיהי' יותר גדל לכן מבכור בהמה היה ממנו למזבח ולכהנים אבל בבכורי אדם איננו צורך רק להפדיון לבד וזהו ביאור הכתוב ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג וגו' ע\"כ נתן לו הקב\"ה מכה זו להקשות את לבו יותר ממה שהקשה בעצמו כי תלה פרעה את עונש המכה אשר בא מע\"ז שלו אך מתי נתברר זה לפרע' ע\"ז אמר הכתוב ויהרוג ד' את כל בכור דייקא מבכור אדם ועד בכור בהמה ומאחר שהמכה בא ג\"כ על בכור בהמה שזהו עדות וראי' גדולה דאפילו באלהיהם עשה שפטים והכל מאת הקב\"ה ובזה היתה עיקר הצלת ישראל לפדותם מביניהם ע\"כ אני זובח לד' כל פטר רחם הזכרים שיהא ממנו חלק לגבוה וחלק לכהן וכל בכור בני רק אפדה. ודפח\"ח שפתותיו דובבות בקבר:" + ], + [ + "בעז\"ה אענה חלקי גם אני מה שנראה לי הקושיא מה לו לתם לשאול מה זאת דווקא גבי בכור ועוד קשה העיקר תשובה ויהרג כל בכור עד בכור בהמה, למה כתוב בסוף ואמאי לא כתב מיד ברישא דקרא ואמרתם אליו ויהי כי הקשה פרעה וג' ויהרג כל בכור עד בכור בהמה ואח\"כ כי בחזק יד הוציאנו ד' וגו' ועל בעהג\"ד יש לדקדק שלא הביא רק רישא דקרא כש\"כ דקשה טפי שחסר עיקר בתשובה מן הספר היינו סיפא דקרא ויהי כי וגו' ויש לבאר בהנה ונראה ששינה הכתוב כאן ליתן יותר זכרון על הצלת בהמת ישראל במכה זו יותר מבמכת דבר, שם כתוב בפירוש וממקנה בני ישראל לא מת אחד וא\"כ מה הצלה זו יותר מהצלת דבר ואדרבא שם כתוב וימת כל מקנה מצרים ואפי\"ה ממקנה ישראל לא מת אחד וזהו פלא יותר גדול מכאן שהדבר לא היה רק על בכורי מצרים ושארי בהמות מצרים הפשוטים המה ניצולו ג\"כ וממילא אין החידוש גדול כ\"כ שלא מת ממקנה ישראל עד אחד שגם בבהמתם של מצרים לא מתו רק הבכורות והנה יש לומר דהך קושיא היא שאלת תם מה זאת ר\"ל מפני מה הבדיל הכתוב מכה זו לשנותה ממכות ערוב דבר ברד אשר גם שם הי' הצלה לבהמת ישראל ולא נלקו עמהם ומה ראה הכתוב ליתן אות וזכרון לזו ההצלה דווקא שיחד לה הכתוב מצוה עבורה היינו מצות קדוש בכורות אך באמת לא קשה מידי כי הזכרון לא היה על ההצלה לבד אלא שזו ההצלה היה ראשית והתחלת החירות משא\"כ עד המכה זו לא שב פרע' עדיין והקשה לבו ולב עבדיו, נמצא עיקר ההצלה זאת היתה גרם ליציאתנו ממצרים והפלאה כזו לא היתה רק גבי מכת בכורות בהמתם מפני שעל מכת בכורות המצריים עצמם עדיין תלו זאת ביראתם שהביא להם העונש מדה כנגד מדה כמובא למעלה עד שראו שעשה שפטים באלהיהם ג\"כ אז הודו כולם שמד' היתה זאת להם ובשביל זה אמר פרעה קומו צאו מתוך עמי ותחזק מצרים על העם לשלחם מה שלא עשו זאת בשארי המכות. וזהו מה שאמר הכתוב ואמרת אליו טעם מצות זכרון מכה זו משום דבאמ' בחזק יד זו הדבר ר\"ל בהפלאת דבר הוציאנו ד' ממצרים מבית עבדים אך עדיין אינו יודע מאיזו הצלת דבר דבר הכתוב לכן הולך ומפרש סיפא דקרא ויהי כי הקשה שהיא דבר של מכות בכורות וממילא ובשביל כך צוה לנו הזכרון ולא כמו שאתה סבור בשביל ההצלת דבר לבד כי ההצלה הי' ג\"כ לישראל בשאר מכות ובפרט מאחר שהיו לישראל כמו כן ההצלת הבהמות במכת דבר גופי' ואעפ\"כ לא צו' להם לעשות זכרון על זה אלא במכות בכורות והיינו טעמא כי לא על ההצלה לבדה בא זכרון המצוה רק יען שההצלה זאת גרמה היציאה ממצרים והיאך גרמה המכ' זו יותר משאר המכות ההצלה והיציא' ממצרים ומפרש סוף הכתוב ויהי כי הקשה פרעה ויהרג ד' כל בכור עד בכור בהמה אפילו באלהיהם ובזה ראוי כולם כי יד ד' עשתה זאת ומפני זה שלח אותנו לחירות והנ' רק בשביל הצלת הדבר שגרם היציאה צוה לנו השי\"ת הזכרון וממיל' עיקר תשוב' מריש' דקרא כי מה שהשיב בסיפא דקרא כבר הי' ידוע להם כי בוודאי ידוע לו מכת בכורות על אדם ובהמה רק שלא ידע החילוק למה בהפלאת מכת דבר המקנה ראשונ' לא הי' מצוה לזכרון, ובהפלאת דבר מכת בכורות בהמה מצוה לזכרון ועל זאת השיב לו כי עיקר הזכרון היה רק על ההפלאה שעל ידה הוציאנו ממצרים היא מכת בכורות ועל כן הביא בעהג\"ד רק רישא דקרא שהיא עיקר תשובה על שאלתו ודוק." + ], + [ + "ויש לעיין דגבי השאינו יודע לשאול משנה הלשון מהקודמים ולא סידר בלשון את אמר לו כמו שסידר בג' בנים בלשון אמירה אלא בלשון את פתח לו. ויותר קשה למה אמר לשאינו יודע לשאול אותה הקרא שהשיב לבן רשע דמשמע לי ולא לו ח\"ו להשוות האינו חייב לחייב אך באמת לגבי' בן רשע השיב רק מסיפא דקרא בעבור זה וגו' בשביל שלא רצה שיהיה שם בנו עלי' וכמו שלא הזכיר בתור' בן בתשובת ואמרתם זבח פסח בעבור שהוא רשע גם בעהג\"ד לא הזכיר לו לבן משא\"כ בשאינו יודע לשאול את פתח לו, מרישא דקרא והגדת לבנך לפי כשמספר לו מצרת מצרים ומהצלתם כדי שיודה התינוק לד' על החסד שעשה לו אי אפשר לספר לו בלשון מה שאירע לאבותינו כי בזאת לא יבוא התעוררות בלב התינוק להודות לד' על הצלה שעשה לאביו כיון שלא הכיר בהם וגם אי אפשר לומר בלשון לנו כי הבן יודע בעצמו שהוא לא היה במצרים ויכול לטעות דהסיפור אינו רק על דרך משל ולא היו דברים מעולם ע\"כ צריך לספר בלשון לי כאלו האב בעצמו הי' בתך צרת השעבוד של מצרים וד' הצילו מידם ועל ידי זאת מתעורר לב התינוק מאוד ברחמנות על מה שאירע לאביו והודה בכל לב לד' כשמוע מהצלת אביו אך כדי שלא לטעות בלשון לי שכוונת הוא ולא לו שאינו רוצה לקרות לו שם בן כמו לגבי' בן רשע ע\"כ לא השיב לינוק מסיפא דקרא לבד אלא את פתח לו מרישא דקרא והגדת לבנך להראות שלא הוציא אותו מן הכלל אלא שקורא לו בן גם לשון והגדת מורה בלשון שמושך לבו של אדם ור\"ל בני אתה בלשון רכה ואגיד לך כמצוו' עי בתור' והגדת לבנך כל מה שאירע לי במצרים וההצלה הכל באמירה רכה ובדברים שמושכין לבו של אדם ולכן כפל הכתב במלות שונות והגדת מור' על המשכת הספור ומלת לאמר על לשון רכה וק\"ל.", + "בשם של\"ה הקדוש שמעתי למה לי ביום ההוא הא כתיב בעבור זה. ועוד לאמר הוא מיותר בקרא ומתרץ פירוש הקרא בטוב טעם כי בערב פסח בין הערבים כשזורק הדם והתינוק שואל לאביו מה זאת והיא מצות עשה על האב להשיב לבנו, רק בשעת זריקת הדם אי אפשר לו להשיב לו כהוגן עם הטעמים מהמצות והנסים שאירע לנו במצרים שלא יבא לידי מחשבת פסול בשעת עבוד' הזריק' ויפסל הקרבן פסח ובאם לא ישיב לו כלום הוא עובר על מצות עשה כיצד יעשה לקים שניהם. על כן האב משיב לבנו עכשיו אי אפשר לך להשיב בשביל שאני עוסק במצות קרבן פסח ובזריקתו ואם אספר לך יש הפסק בעבודה ויוכל לבוא לידי פסול. לפיכך בני המתן עד הלילה בשעה שמונח מצה ומרור לפנינו ואז אספר לך כל הטעמים והנסים ובזה מתרצה התינוק והאב ג\"כ יוצא ידי שניהם שהשיב לבנו כהוגן ואפ\"ה לא הפסיק בהעבוד' ויבא לפסול את הקרבן פסח. וזא' כוונ' הקר' והגדת לבנך ביום ההוא ר\"ל ביום עב פסח בשעה שעסקת בקרבן פסח לאמר לו הטעם ב' בעבור זה. בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך וק\"ל." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "לפי ענ\"ד הסידור הוא מבעהג\"ד לחזור לענין הראשון מאי דסליק מנין בתירוץ עבדים היינו לפרעה אך שבינו לבינו הפסיק הענין בתשובות הארבעה בנים הנזכרים מפורש בתורה לכל אחד תשובתו ומכל התשובות הנ\"ל מסתעף המצוה הזאת הנהוגה בלילה הזה יותר מכל הלילות לספר ביצי\"מ ולאחר שגמר זאת המקור סידר בעל הגדה את הענין אשר התחיל מתחילה בעבדים היינו ליישב קושיית מה נשתנה אשר במקומו בארנו כי אנחנו עושים בלילה הזה סימן וזכרון לאשר היינו משועבדים וגם אנו עושים סימן וזכרון להחירות אשר המה תרתי דסתרי להדדי לכן מתחיל בעבדים היינו להורות ולזכור לנו השעבוד שהיינו משועבדים וע\"ז אומר כאן הטעם למה היינו עבדים על כי מתחילה עע\"ז היו אבותינו במצרים כמו שפירש הרשב\"ץ ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ושלא תקשה לך וכי משוא פנים יש בדבר לאחר שעבדו ע\"ז האיך קרבם המקום לכן מביא בעהג\"ד הענין מיהושע שאמר כה אמר וכו' ואקח את אביכם אתת אברהם מחמת כי מעת הכיר בוראו מסר נפשו על קדושת השם והשי\"ת בחר בו באברהם אע\"פ שקודם הכרתו הי' עע\"ז עם תרח אביו כנזכר במדרש רבה עכ\"ז מכיון שהכיר אחדותו י\"ת מסר עצמו לכבשן האש על קה\"ש ומה שאירע לאבות אירע לבנים עם קדוש הגם שמקודם היו מגואלים ומשוקעים בטומאת מצרים ובזוהמתם עכ\"ז כאשר ראו האותות והמופתים פשטו בגדים הצואים מעליהם ויאמן העם עד שקנו בנפשותם ההשכלה להכיר טובות הבורא עליהם ומשכו עצמם מן המדות ומעשה מצרים וקשרו הק\"פ בכרעי המטות לעיני מצרים וגם מלו עצמם עד שנתערב דם פסח בדם מילה נמצא היש לך קידוש השם גדול מזה שהמה היו עבדים משועבדים בעבודת פרך למצרים וכ\"כ היו נכנעים ומובכאים תחת כפות רגלי המצרים ובפעם אחת הרימו ראש ופרקו עול המלכות מצרים מעליהם ומסרו נפשם לקשור ע\"ז של מצרים בפרסום לעיניהם ואח\"כ שחטו אותו וצלו אותו והכל הוא מורת רוח להמצרים הנמצא קידוש השם גדול עד אין ערך בזה כמו באברהם אע\"ה ובעבור זאת זכינו ג\"כ כמו אאע\"ה לכן אמר וקרבנו." + ], + [], + [ + "ברוך וכו' לישראל. צריך להבין במאי הזכיר לישראל ולא אמר כפשוטו לאברהם כמו שמסיים והולך אמנם יש לפרש דקאי על ישראל סבא כאשר ידע יעקב מגזירת ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם כי בארץ לא להם, וזהו על מיצרים אף שלא הזכיר בפי' זהו מחמת שהקב\"ה מוסר הבחירה ביד האדם עכ\"ז מרומז על מצרים כי יוסף העביר את מצרים מאחוזתם והחליף את נויהם מקצה לקצה למען לא יקרא הארץ על נחלתם וזהו בארץ לא להם של מצרים כנמצא במפרשי התורה ומחמת זה פחד יעקב אבינו ע\"ה מאוד כי מצרים היא ערות העולם ואם ח\"ו יקויים בבני' כל הד' מאות שנה במצרים יושקעו בטומאתם עד שח\"ו לא יהיו עוד ראוים ליגאל ומטעם זה אמר לו הקב\"ה אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך מצרימה כי כ\"מ שגלו שכינה עמהם ואנכי אעלך גם עלה לא אניח לבניך שישתקעו חלילה בנו\"ן שערי טומאה וכאשר מצינו שרמז יעקב לבניו ג\"כ שלא יהיו שם יותר מרדו כמו שמפרש רש\"י ז\"ל מקץ מ\"ב פסוק ב' ולזה הסכים לו הקב\"ה ויעקב ג\"כ סמך ע\"ז הבטחה שאמר לו הקב\"ה אל תירא כו' וגם עלה הכפל לשון ומלת וגם הרבוי מורה שיתעלו מאוד ומזה מה שיקבלו אח\"כ התורה אשר עי כור מצרים יזדככו למאוד לא כמו שהיה יעקב אבינו סבר שיתקלקלו שם ולכן הי' ירא, אכן מה עמקו מחשבות הבורא י\"ת ששמה צרפם וזקקם ככסף עד שבאו לקדש שמו י\"ת במסירת נפשם במצרים וגם על הים וגם במדבר כמאמר הנביא זכרתי לך וגו' אך הגזירה מהקב\"ה הית' על ת' שנים מה עשה הקב\"ה הכביד עליהם עול השעבוד כדי להשלים הגלות בזמן קצר והעלה עליהם כמו שהיו משלימים כל הת' שנים במצרים מחמת קושי השעבוד שהיו להם בזה היו להם הצירוף בזמן קצר למשך חצי הגלות וזהו שאמר ברוך שומר הבטחתו לישראל דייקא שאמר לו אל תירא והאיך עשה זאת מסיים והולך ב\"ה שחשב את הק\"ץ הייני ק\"ץ שנה העלה עליהם כאלו היו עובדים את מצרים גם הק\"ץ שנים שבין הכל הוא ת' שנים ובמה חשב לכן אמר \"לעשות\" כי תקן בקושי השעבוד כאילו עשו כל הת' שנים בשלימות וזהו כמו שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ועבדום וענו אותם דווקא לא העבדות בלבד כשאר עבדים רק נוסף להעבדות גם הענוי וזה גרם שנתקיים בהם ואח\"כ יצאו ברכוש גדול ותיבת \"גדול\" נראה לכאורה מיותר אך לפי אשר בארנו כי שם נזדככו למאוד עד שזכו לא לבד שיצאו ברכוש כמשמעו וזהו כסף וזהב ושמלות אלא שזכו ג\"כ לרכוש גדול היינו מצות פסח ומצות מילה ובאה להם הכל ע\"י קידוש השם לכן זכו מזה ג\"כ לקבלת התורה בהר סיני אשר ע\"ז שייך למימר ברכוש גדול ודו\"ק." + ], + [], + [ + "והיא וכו' קאי לפי הפשט על מאי דסליק מיני' היינו על ברכוש גדול שהכוונה על התורה וזכות התורה עמדה לאבותינו ולנו וגם לנו בזה הגלות כי אין לנו שיור רק התורה ונוכל לומר כי מלת \"והיא\" מרמז באותיותי' הא' על האחדות שישראל מאמינים ביחוד שמו יתב' ויתעלה יו\"ד מרמז לעשרת הדברות ה\"א מרמז לחמשה חומשי תורה. וי\"ו מרמז על שיתא סדרי משנה בזכות זה הקב\"ה מצילנו מידם וזהו האותיות למפרע מהאי טעמא בתחילה על שיתא סדרי משנה להראות שחביבי דברי סופרים יותר מדברי תורה כמו שהביא הש\"ס ע\"פ כי טובים דודיך מיין, מיינה של תורה: ולהמשיך מאמר הגדה ואח\"כ יצאו ברכוש גדול בזכות \"והיא\" וכ' איתי במס' ר\"ה דף י\"ב ע\"א איידי דחביבא ליה אקדמא ע\"ש." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "והמאמר אח\"ז צא ולמד וכו' כי חסר עדיין תבלין לתת טעם לשבח למה צוה השי\"ת ליעקב לירד מצרים לקבל הגלות ת' שנה במצרים הלא היה יכול להתקיים הגלות מהזמן הה ג\"כ בבית לבן רק מאחר שכוונת לבן היה לעקור את הכל ואז אי אפשר להתקיים בהם ואח\"כ יצאו ברכוש גדול. וכך כוונת הכתוב (דברים כ\"ו ה') ארמי אבד אבי ר\"ל זה לבן שבקש לעקור את הכל על כן וירד מצרימה. וכן כיוון בעהג\"ד בתחילה הביא הכתוב דגזירות בין הבתרים. ואם תקשה לך מה לי גלות לבן מה לי גלות מצרים, מדוע לא הי' הגלות מיד בבית לבן עד ת' שנה במקום גלות מצרים שהגזירה סתם הי' בארץ לא להם ועל זאת הביא צא ולמד מה בקש לבן הארמי כו' ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אבד אבי. לכן." + ], + [ + "וירד מצרימה אנוס ע\"פ הדבור עיין רשב\"ץ שפי' שקדמה מכירת יוסף בזכות יעקב משל לפרה שאינו רוצה לילך לבית המטבחיים מה עושין מושכין את ולדה לפניה והיא נמשכת אחריה כך יעקב ירד דרך כבוד בעבותות האהבה לראות גדולת בנו יוסף שהי' שם והי' גלותו לשם בכבוד וירד מצרימה וגו' אלו פסוקי תורה שקורין מביאי בכורים בזמן שמחה. כדי להזכיר בזמן שמחה ענינו מימי קדם, ובחסדו הגדול האיר לנו מחשכת האפלה והביא לנו אל ארץ זבת חלב ודבש וזכינו להביא הבכורים מארצינו כן עכשיו מהאי טעמא אנחנו מזכירין נמי בליל הזה מתנהגים בכמה דברים כבני מלכים בטיבול וכוסות והסיבה ושמחת יו\"ט שזכינו." + ], + [ + "במתי מעט וכו' ויהי שם לגוי גדול רצונו לומר שלא היו שם כגרים אלא שהיו מפוארים וניכרים בהוד והדר עצום, כמה שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וגו' ר\"ל בתחילה ילדו ששה בכרס אחד. אח\"כ שנים עשרה בכרס אחד ולבסוף ששים בכרס אחד ושאשה אחת היתה שם שילדה ששים רבוא בכרס אחד כדאיתא במדרש חזית שיר השירים רבי היה יושב ודורש ונתנמנמו הצבור. בקש לעוררן. אמר רבי. ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחד. והיה שם תלמיד אחד. ור\"י בר\"י שמו אמר לי' מאן היתה כן. אמר לי' זו יוכבד שילדה את משה ששקול נגד ששים רבוא מישראל. הה\"ד אז ישיר משה ובני ישראל. והטעם נראה לי דאיתא במדרש רבה פ' ויחי א\"ר לוי ששים רבוא תינוקות עברו נשותיהן של ישראל בלילה אחת. וכולן הושלכו ליאור. ועלו בזכותו של משה. הוא שמשה אמר שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, ותמצא זכות צדקת משה היה שקול נגד זכות ששים רבוא מישראל." + ], + [], + [ + "ורב וגו' רבבה כצמח השדה וגו', הלשון קשה מאוד וכי האדם הוא צומח מן השדה. ושמעתי מאא\"ז מוה' אברהם נפתלי שייער זצ\"ל להמתיק זאת אחר שדורש בעהג\"ד לקמן בפסוק וירעו אותנו המצרים כמ\"ש הבה נתחכמה לו פן ירבה. על כרחך היו מבקשים תחבולות להיות לחוק ולא יעבור באיזה אופן שיהיה אך ורק להמעיט את ישראל ולא להרבותן כפי המורגל בפיות רשעי ושונאי ישראל לאמר (יודען צו פערמינדערן ניכט צו פערמערהן) ולזאת התחכמו בגזירות שוות זו אחר זו כולם רק לגרעון ולא להעדפה גזירה ראשונה וימררו את חייהם בתחלה גזרו עליהם עבודה קשה מאוד כדי להפריך גופם שיתמעט ליחותם ויצפד עורם על עצמותם לבלתי נתן זרע וימעטו ולא יתרבו. מה עשה הקב\"ה אמר אני הבטחתי לאברהם שאני מרבה בניו ככוכבים ואתם מתחכמים עליהם שלא ירבו. נראה איזה דבר עומד שלי או שלכם. אתם אומרים פן ירבה. ורוח הקודש מבשרת כן ירבה, ומיד וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ. בתחלה מולידין רק ששה בכרס אחד ואח\"כ שנים עשר. ואפי' ששים. והפרש בין פן ובין כן היא רק נקודה אחת באמצע בין פ לאות כ ולזכרון זאת הוא איסור חמץ במשהו. וגם אותיות חמץ ומצה אין הפרש ביניהם רק נקודה אחת בין ה לאות ח לרמז שהצלת ישראל היה תלוי בזמן משהו. ואלולי שהתמהמהו ישראל במצרים כמעט יותר מחצות לילה לא היה ח\"ו תקומה לישראל. כי בזו הרגע היתה התחלת נו\"ן שערי טומאה ע\"כ חמץ בפסח במשהו. ודפח\"ח שפחתותי' דובבות בקבר. וכאשר ראו המצרים שמעינוי גרם הרבוי גזרו גזירה ב' שקשה יותר. אם בן הוא והמתן אותו. ויש אומרים הגזירה ב' היה שלא יהיו בבתיהם אצל נושתיהם. וכך אמרו להם הנוגשים אם אתם ישנים בבתיכם בבקר היום עולה לשעה, ולשתים, ואין אתם משלימים את הסכום. והנוגשים אצים וגו' וע\"י זאת ישנים על הארץ. אך הנשים צדקניות היו מתפחדות לשכב לבדם בבתיהם מפני שימת מצריים. וכמעשה שאירע לפלונית כדאיתא במדרש רבה מה עשו. דרש ר' עקיבא בשעה שהולכות לשאוב מים הקב\"ה מזמין להם בכדיהן מחצה מים ומחצה דגים. ומוליכות אצל בעליהן. ושופתות להם שתי קדירות אחת של מים םוחמין ואחת של דגים ומאכילות אותם ומרחיצין וסכין ומשקין אותם ונזקקות להן בין שפתיים ומתעברות ושראו מצריים שעדיין פרו ורבו מאוד. גזרו גזירה ג' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ואח\"כ גזרו גזירה ד' שחיטת הילדים מפני שאמרו ישראל בני רחמנים הם. ושמא ע\"י גזירות הללו פורשים מנשותיהם. כדי שלא יצטרכו להמית את בניהם. אך באמת אע\"פ שהנשים היו יודעות מהצרות שיבואו עליהם. בשעת העיבור, ובשעת לידה. כי המצרים כשהיו רואין אשה הולכין תמיד בביתה ולפעמים משבר האשה בחדר נסתר מאוד ומטמנת שם התינוק אבל המצרים שהיו חושבין בו שנולד שם תינוק הולכין בית זה ומוליכין לשם תינוק מצרי קטן והיו מבכין אותו, כדי שישמע תינוק ישראל קולו ויבכה עמו ועי\"ז מרגיש המצרי מהמקום שבו קול התינוק ישראל ויחפש שם וכשמצא שם התינוק ממית אותו מיד באכזריות או השליך אותו ליאור או יתן התינוק במקום לבנים תוך החומה לבנות עיר או שחט את הילד, וע\"י זאת היו הירחי לידה לנשים במצרים בצער גדול בזכרה מה שיהיה עם התינוק אשר עדיין מונח בקרבה תחת לבה ואפ\"ה לא מנעו הנשים את עצמן מלבא לבעליהן בין שפתים מפני שצדקניות היו ולא רצו לגרום לבעליהן שיבטלו מצות פו\"ר ובטחו על אבינו שבשמים שלא יעזבם הנה וילדיהן בשעת לידה ומה עשו כשהגיע עת הלידה הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח ומיד אחר הלילה עוזבת התינוק ומוסרת אותו להקב\"ה ואומרת רבש\"ע אני עשיתי את שלי ואתה עשה את שלך מיד ירד הקב\"ה בכבודו ובעצמו כביכול וחותך טיבורן ומרחיצן וסוכן ומניק להם. שני עיגולין אחד של שמן ואחד של דבש כשמכירין בהם המצרים הולכין אחריהן בשדה ורצו להרגם, ונעשה להם נס ונבלעו התינוקות בקרקע וכשמביאין המצרים שוורים וחורשין על גביהם כדי לחתוך הילד ע\"י החורש, שנקרא צאגער נאגעל נבלע הילד מטה מטה לתך הארץ ולאחר שהולכים לבתיהם היו הילדים מתגדלין בתוך ומבצבצין ויוצאין כעשב השדה כיון שמתגדלים באים עדרים עדרים לבתיהם ואבותיהם היו שואלין להם מי היה זקוק לכם, השיבו בחור אחד נאה ומשובח היו יורד ועושה לנו כל צרכינו והנס העולה על כלם היו שכל אחד ואחד הכיר אביו ואמו. וכשנגלה הקב\"ה על הים הם הכירוהו תחילה ואמרו לאבותיהם ומראין באצבע זה היה זקוק לנו ההד\"כ זה אלי ואנוהו. ואחר סיפור מעשה זאת יבין פירוש הקרא רבבה כצמח השדה נתתיך וגו' ואת עירום וערי' ר\"ל בשעה שעזבה אמך בשדה בשעת הלידה אז ותרבי וכו'." + ], + [], + [ + "בסבלתם וגו' ההד\"כ וירא בסבלתם בוכה ואמר משה חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם שאין לך עבודה קשה מעבודת הטיט והיו נותן כתיפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן. עוד ראה משוי איש על אשה. משוי גדול על קטן. משוי בחור על זקן ויישב להם סבלתם ביניהם כל אחד כפי כחו ועשה כאלו מסייע לפרעה אמר לו הקב\"ה אתה יישבת לבני את סבלתם חייך שאתה עתיד ליישב לבני נדריהן בין איש לאשה וכו' יותר עוד שכרך אתה הנחת עסקך והלכת לראות בצערן של ישראל לנהג בהן מנהג אחים אני מניח העליונים ותחתונים ואדבר עמך בסנה. לפיכך ויקרא אליו מתוך הסנה." + ], + [], + [], + [], + [ + "ונצעק וגו' כמו שנאמר ויהי בימים וגו' וימת מלך מצרים ויאנחו וגו' ותעל שועתם וגו' ולכאורה קשה למה אחר שמת המלך ויאנחו? אדרבה היה להם לשמוח במיתתו של אותו פרעה הרשע? ושמעתי הפירוש בשם של\"ה הקדוש מאחר שהמצרים היו יודעים כשישראל חוזרין בתשובה ומתפללים לה' שנעתר להם ע\"כ לא היה נותן להם רשות לבטל אף רגע אחד מהעבודה כדי להתפלל. רק אחר שמת המלך היה המנהג במצרים כל העם מגדול ועד קטן מלווים אחר מטת המלך שמת והכל מענות ומטפחות אחר המטה וגם העבדים צריכים ללוות וממילא עם ישראל שהיו עבדים ג\"כ הלכו אחר מטת המלך ומענים ומטפחים ובוכים והמצרים היו סוברין שבוכים בשביל אבדת מלך פרעה. אבל באמת היו בוכים בתפלה לאביהם שבשמים שיעזור להם. ובאמת שמע ה' את תפלתם וכך כוונת הקרא וימת מלך מצרים אז ויאנחו בני ישראל בתפלה לה' מה שלא הורשו קודם לכן לעשות זאת. ותעל שועתם אל האלקים ע\"כ שמעתי בשם של\"ה זללה\"ה: ולי נראה לפרש בענין אחר משום דעוד יש לדקדק דמן העבודה בתרא הוא מיותר לכאורה דהא כבר כתוב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ולמה כפל עוד הפעם לאמר מן העבודה ויש לפרש לפי מאי דמתרץ הגמרא למ\"ד בפרך. בפה רך זו דווקא בפרך קמא והאי פרך בתרא מודה בפרך בתרא שהיא לשון פריכא אמאי מחולק על פרך קמא לדחוק ולפרש משמעות אחרת בלשון פה רך היפך כוונת הבתרא רק באמת הך מ\"ד סובר גם בפרך בתרא לפרש בפה רך כמו הקמא רק הנפקותא היא דפה רך קמא היא קאי על המצרים ופה רך בתרא קאי על ישראל. והא דקאמר הגמרא פרך בתרא ודאי בפריכא לא בא לפרש שהלשון הוא לשון פריכה היפך כוונת פרך הראשון כי גם זה הפרך בתרא כמו הקמא יפרש לשון פה רך אך שבא לומר שמזה הפה רך יצא לישראל בעצמן פריכה בוודאי לפי מאי דאיתא בגמרא פרעה כלפי מעלה אמר הבה נתחכמה לו נראה לי לפרש מאחר שתמיד היו כוונת פרעה לעכב את ישראל התפלה שמא יקובל תפלתם ובפרט שהם נתונים בצרה גדולה והתפלה באה מקירות לבם גנוחי גניח ויליל מכובד העבודה קשה ומקוצר רוחם ולב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה והי' ירא פרעה מאוד שאולי ישמע תפלתם ויענם מהצרה להצילם מידו ע\"כ היה מצוה פרעה תמיד לנוגשיו שיראו וישגיחו ע\"ז שישראל לא יעשו העבודה באנחה רק מטוב לב כמו שהיו עשים מתחילה ברצון טוב כי ע\"י האנחה יקובל יותר התפלה מהם ופרעה לא נתן להם שהות ע\"ז אפילו שיתאנחו לבד בלא תפלה כמו שכתוב זבחי אלקים רוח נשברה היינו שאפילו האנחה עצמה מועלת ג\"כ לרחם עליהם וזה לא נתן להם רשות ליאנח על עבודתם הקשה רק אדרבא שהוכרחו ישראל להחזיק לפרעה ולנוגשיו תשואת והחזקת טובה היינו זיך בעדאנקען בפנים צהובות ובפה רך עד הנה היה מגיע להם צרת הגלות וזהו פה רך דישראל שהוכרחו לדבר עמם שלום ע\"ז שהכבידו עליהם את עולם וזהו פריכה ודאי לגבי ישראל משני צדדים האחד שלא היו יכולים להתאנח ולהקל מעליהם על השעבוד הקשה אפילו רגע אחד בעת אנחתם כי אפילו זאת לא הרשה להם והשני שמתוך האנחה היו בוכים ומיללים והי' עי\"ז נתקבלה תפלתם ופרעה מנעום משניהם ולא זאת בלבד רק היו מחוייבים לעשות ההיפך ולהראות שהם סבור וקביל בזה ואין לך פריכה גדולה מזו ומהאי טעמא לא תמצא בקרא קודם מיתת מלך מצרים לשון ויאנחו עד שהגיע לוימת מלך מצרים ואז ויקם מלך חדש והיה מנהג מצרים כשהמליכו מלך חדש שנתן להם חירות על צד החסד מהשרים הגדולים עד העבדים הנתונים בבית הכלא לכל אחד כפי ענינו שירגיש איזה חסד וטובה ממלכות החדשה והי' המלך מצרים מתיעץ עם יועציו איזה חפשיות ליתן לישראל אך שלא יגרום הפסד למס המלחך ועבודתו בחר לו המלך טובה זאת לעשות לישראל ענין שלא ישגיחו עליהם שלא יתאנחו מעבודתם כאשר גזר עליהם מלך שקדמו ולזאת המלך החדש היקל מעליהם כי לא ידע הכוונה ממלך הראשון והי' סבור שטעמו היו בכדי להכביד עליהם בלבד ולא שיקובל תפילתם ע\"י האנחה, מזאת לא ידע לכן הרשה להם האנחה כדי להקל מעליהם מעט מטורח העבודה קשה ועי\"ז החסד שיעשה לישראל לא יהי' היזק והפסד להמצרים מזה. ובאמת כיון שניתן רשות לישראל לכל הפחות להיות מתאנחים מצרותיהם והשכילו לעשות להתפלל מתוך אנחה להי\"ת ב\"ה כי ישמע ה' את צעקתם וזאת כוונת הקרא וימת מלך מצרים שכל זמן היותו קיים לא הורשה להם ליאנח אבל כאשר וימת מלך מצרים והמליכו מלך חדש עליהם ועשה כמנהג להטיב לעם ועלתה להם לישראל זאת החסד שהורשו לאנחה מה שלא הורשו עד הנה ואז ויאנחו בני ישראל מן העבודה ומתוך האנחה באו ויזעקו והמצרים היו סוברים כי הזעקה להם מעבודה עצמה אבל באמת היתה זעקתם לד' (רק שהזעקה היא באה מסבת האנחה שקדמה לה ולא היו יראים כ\"כ לעוק כמו בעת מלך הקודם לזה) ע\"כ מעתה ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה ר\"ל מתוך שויאנחו מעבודה ודו\"ק.", + "ונצעק וגו' עד וימת מלך מצרים ויאנחו וגו'. איתא בגמרא ובב\"ר ויהי בימים הרבים ההם ימים של צער היו לפיכך קורא אותן רבים וימת מלך מצרים שנצטרע ומצורע חשוב כמת שנאמר אל נא תהי כמת.", + "ויאנחו בני ישראל למה התאנחו לפי שאמרו חרטומי מצרים אין לך רפואה אם לא נשחט לפניך מקטני ישראל ק\"נ בערב וק\"נ בבקר ותרחץ בדמיהם שני פעמים ביום והגזירה היתה באופן אכזריות שהם בעצמה צריכה לתפוס הילד על ברכה והאב בעצמו צריך לשחטו והדמעות האב והאם והתינוק מורידין כאחת ואחר גזירה זו ויצעקו וגו' ותעל שועתם ואז וישמע ד' את קולנו וגו' ויזכר גם כל ג' גזירות הראשונים בזכות ברית אברהם יצחק ויעקב. ומה היו ג' גזירות הראשונים א' את ענינו זו פרישות דרך ארץ. ב' את עמלנו אלו הבנים להשליך ליאור. ג'. ואת לחצינו זדו היא הכבדת עבודה המתשת ומחלשת כל כחם:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "יש לעיין על סתירת הקרא פעם אחת כתיב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכתי וגו' אני ד' דמשמע ב\"ה בכבודו ובעצמו כמדרש בעהג\"ד אני ולא אחר ופעם אחת כתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו מגיד שמאחר שניתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע וכתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף משמע ע\"י שליח כדכתיב בפ' חקת וישלח מלאך: שמעתי תירוץ ע\"ז בשם אא\"ז מוהר\"ר דוד טעבלי שייער זצ\"ל בפסוקי אחרונים בסתם בתי מצרים מיירי שהכה ע\"י שליח רק אחר שראו המצרים שהכאות בכורים רק בבתי מצרים, ובתי בני ישראל שהזו דם על המשקוף לא לקו מיד רצים תוך בתי בני ישראל להמלט את נפשם ומאחר שלא ניתן רשות למשחית לבוא לבתי בני ישראל ואתא הקב\"ה בכבודו ובעצמו בבתי בני ישראל והרג את המצרי וישראל באמצע נמלט הה\"ד ולא יהיה בכם נגף אבל הוה הוא במצרים אפי' בבתיכם והשתא שכיר קאי הפסוק ועברתי בארץ מצרים וגו' כדרש בעהג\"ד אני ולא אחר על בתי בני ישראל שהזו בדם ולא סתרי קראי אהדדי ודברי פי חכם חן שפתותיו דובבות בקבר." + ], + [ + "ביד חזקה זו הדבר וגו' עד דבר אחר אלו עשר מכות וקשה במאי פליגי. ועוד קשה בשלמא לדבר אחר דרש שפיר דמרמז הכל בשווין ע\"י עשר מכות משא\"כ לפירוש הראשון קשה מאוד למה בוחר לפרש הקרא בדרשות דלא תליין זה בזה. ועוד למה הזכיר דווקא מכת דבר ומכת דם. וגם מכת חרב לא מצינו כלל במכת מצרים. ויש לומר בראשונה דרש בעה\"ג נגד הרמזים והתראות דמצינו חמשה התראות שהתרה משה את פרעה בתחילה קודם התחלת עשר מכות.", + "א (שמות ד' כ\"ג) הנה אנכי הרג את בנך בכרך עיין רש\"י היא מכה אחרונה ובה התרה תחילה מפני שהיא קשה ועיין רש\"י (וארא ד' ט\"ז) עד כה זו מכת בכורות ב שמות ד' ט' ולקחת מימי היאור (עיין רש\"י ישן) רמז להם המכה ראשונה שנפרע מאלהותם תחילה. ג ד שמות ה' ג' פן יפגענו בדבר או בחרב ה השלך המטה לפני פרעה ובו היו חקוקות מכות דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. ואח\"כ ויבלע מטה אהרן את מטותם להראותו שבי' מכות שבו נבלע ונאבד מצרים ובו הזהיר פרעה והני חמשה התראות מרמז ב' בקרא ביד חזקה זו הדבר. כהתראה פן יפגענו בדבר, ובזרוע נטויה זו החרב כהתראה או בחרב. ובמורא גדול זו גלוי שכינה גבי מכות בכורות שכביכול בעצמו ובכבודו שנאמר והכתי כל בכור אני ולא שרף אני ד' ולא אחר כהתראה אנכי הרג את בנך בכרך. ובאותות זה המטה כהוראת המטה אשר בו העשר מכות חקוקים ועל ידו נבלע מצרים. ובמפתים זה הדם כהתראה ולקחת ממימי היאור שמרמז בזה שפרע מתחילה מכת דם מאלהותם.", + "והטעם דלפי פירושי שפירשתי שהתרה משה דווקא בהנך התראות לפי שאמר משה פן יפגענו בדבר או בחרב דווקא פירשתי באגדה שלי שאמר כן לרמז בהן מכת בכורות ועיין לעיל והשתא שפיר התרה דווקא בהך חמש התראות והתראת השלכת המטה לפני פרעה היתה על עשר מכות בכלל ופורט עוד הפעם התראה על מכת דם לבד לרמז שנפרע תחילה מאלהותם וג' פעמים פורט התראת מכת בכורות כיון שהיא מכה אחרונה והיא קשה מכולם ומהיר בה לפרעה מתחילה כמצות ד' וגם תמצא במדרש ממכת דם העשירו ישראל ע\"כ הזכיר דווקא דם ובכורות שעי שניהם מקויים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ועוד שהזהיר פרעה בתחילת מכות ובסוף מכות בדם ובבכורות:", + "דבר אחר לא מפרש הקרא על התראות מכות ממשה אל דמפרש על עשר מכות עצמם ביד חזקה שתים וגו' אלו עשר מכות." + ], + [], + [ + "כמה שנאמר או הנסה וגו' ואמרו בב\"ר ר' אליעזר פתר קרא כשושנה בין החוחים בגאולת מצרים מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה ללקטה משם, כך גאולתן של ישראל היתה לפני הקב\"ה כביכול הדא הוא דכתיב או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי ולא כתב כאן עם מקרב גוי מפני שהיו אלו ערלים ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. א\"כ לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם ואלולא השבועה לא נגאלו הה\"ד (שמות ו׳:ו׳) לכן אמור לבני ישראל וגו' ואין לכן אלא שבועה ואמר ר' ברכיה גאלת בזרוע עמך בטרוניא." + ], + [ + "ובמפתים זה הדם. למה מזכיר דווקא מכת דם מפני שבדם היה הנס כפל כפליים ממנה העשיר ישראל כדאיתא במדרש רבה בא וראה כל הנסים שעשו הקב\"ה לא עשאן אלא על המים כיצד עד שהן במצרים עשה להן נסים ביאור א\"ר יצחק היו המצרים וישראל הולכין לשתות מים מן הנהר המצרי שותה דם וישראל שותה מים וכששואבין המצרי שואב דם וישראל שואב מים והיו המצרים צריכין לקנות המים בדמים יקרים מישראל וממנו העשירו ישראל." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "איתא במדרש דם מפני מה הביא הקב\"ה עליהם דם מדה כנגד מדה שכך אמר לאברהם וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי וגו' לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבול מטומאתן כדי שלא יהיו פרין ורבין לפיכך לקה המים לדם. " + ], + [ + "צפרדע למה הביא עליהם צפרדעים מפני שהיו משעבדים בישראל ואומרים להם הביאו לנו שקצים ורמשים לפיכך הביא עליהם צפרדעים." + ], + [ + "כנים למה הביא עליהם כנים לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים לפיכך נהפך עפרם לכנים וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר שנאמר כל עפר הארץ היה כנים." + ], + [ + "ערוב למה ערוב אמר להם הקב\"ה אתם עשיתם המונים על בני אף אני אעלה עליכם עוף השמים וחית הארץ המונים המונים. עוד למה הביא עליהם ערוב לפי שהיו אומרים לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות ונמרים כדי לחיות מצרים בהם לפיכך הביא עליהם חיות מעורבבים. " + ], + [ + "דבר. למה הביא להם דבר. לפי ששמו ישראל רועי בקר ורועי צאן וכל בהמה בהרים ובמדברות כדי שלא יפרו וירבו אמר שהקב\"ה אני אביא עליכם רועה יפה שנאמר הנה יד ד' הויה במקנך וגו' ." + ], + [ + "שחין. למה שחין בא עליהם מפני ששמו ישראל לחום להן חמין ולצנן להם את הצונן לפיכך לקו בשחין כדי שלא יוכלו ליגע בגופן." + ], + [ + "ברד. למה הביא עליהן ברד לפי ששמו את ישראל מטעי כרמים וגנות ופרדסים ואילנות לפיכך הביא עליהם ברד ושבר את הכל." + ], + [ + "ארבה. ולמה הביא עליהן הארבה לפי ששמו ישראל זורעי חטים ושעורים לפיכך הביא עליהם ארבה, ואכלו כל מה שזרעו להם ישראל:" + ], + [], + [ + "דם. לענ\"ד יוכל עוד לתת טעם למכות הללו דם בשביל שמשתעבדין את ישראל כל כך עד שנהפך להם הדם למים בכל אבר ואבר לכך הפך להם הקב\"ה את כל מימיהם לדם מדה כנגד מדה. ", + "צפרדע. יש טעם שהיו צועקים ומקרקרים וגוערים על ישראל עבוד עבוד נרפים נרפים אתם נרפים לכו לסבלותיכם ע\"כ הביא עליהם צפרדעים שצועקים וגוערים בהם ובגופם כדאיתא במדרש קולן של צפרדע קשה להן ממכתם שהיו נכנסות בגופם ומקרקרים וצועקין בתוכם והיא מדה כנ\"מ. ", + "כנים. יש טעם לפי שנוגשים לישראל תמיד לעבודה שלא היו להם פנאי להחליף שמלותיהם ולא עת להפלות בגדיהם ואת שערות ראשיהם עד שממלאים כנים ע\"כ הביא עליהם כנים. מדה כנ\"מ. ", + "ערוב. יש טעם לפי שקופצים על ישראל המונים. המונים, כאלו המון חיות רעות באים עליהם ע\"כ הביא עליהם ג\"כ חיות רעות מדה כנ\"מ. ", + "שחין. יש טעם לפי שהמצרים רוחצין במים חמים וכשהיה המים חם מאוד היו מכריחים לישראל לרחוץ תחילה כדי לקרר המים וע\"י זאת נעשה בשרם אבעבועות מפני שמהבהבין בהם וע\"כ הביא עליהם שחין מדה כנגד מדה. ", + "חשך. למה הביא עליהם איתא במדרש ית' שמו של הקב\"ה שאין לפניו משו פנים והוא חוקר ובוחן כליות ולב לפי שהיו פושעים בישראל שהיו להן פטרנין מן המצרים והיו להם שם עשר וכבוד ולא היו רוצים לצאת אמר הקב\"ה אם אביא עליהם מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצרים כשם שעבר עלינו כך עבר עליהם לפיכך הביא על המצרים חשך ג' ימים כדי שיהיו קוברין מתיהן ולא יהיו רואין אותם שנאיהם ויהיו משבחין להקב\"ה על כך. עוד ע\"י ג' ימי אפילה נתן הקב\"ה חן העם בעיני מצרים והשאילום שהי' ישראל נכנסים לתוך בתיהם של מצרים והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות אם היו אומרים אין לנו להשאיל לכם היו ישראל אומרים להן הרי הוא במקום פלוני באותו שעה היו המצרים אומרים אם היו אלו רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותם בימי החושך ולא היינו מרגישים שהרי ראו אותם כבר אחר שלא נגעו חוץ מדעתינו שוב לא יחזיקו והיו משאילין להם לקיים מה שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ומהאי טעמא לא נאמר בארץ גושן אלא במושבותם דכל מקום שהיה יהודי נכנס היה לו אור. ", + "מכת בכורות. כי ישראל יקראו בכור שנאמר בני בכורי ישראל על יעקב אביהם אמר שקנה הבכורה כדי שיוכל לעבוד למקום ואמרת אליו שלח את בני ויעבדני אמר לו אם אתה מונע ממני בכורי מלעבדני אני אמנע ממך בנך בכורך מלעבדך שאני אהרוג את כולן." + ], + [ + "ר' יהודה היה נותן וכו' דרוצה לבאר דמצד הדין צריך התראה מקודם שלא העלים ממנו כחוט השערה ובאמת לא מצינו שהתרה על מכת כנים, שחין, חשך. וגם לא התרה לו מקודם שיבואו עליו עשר מכות ולא התרה לו ג\"כ הסדר שלא אמר לו מקודם כסדר וכטכסוס הזה יבואו עליו יוד מכות. ע\"כ אמר שהתרה לו מקודם ע\"י סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שהיו חקוקות על המטה והשליך לפני פרעה שיראה פרעה שיבואו עליו כל המכות כסדר הזה. ורבי יהודה לשיטתו אזל דסבר כן עיין במדרש רבה שמות סוף פרשה ח'." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כמה מעלות טובות למקום כנגד הארבעה שצריכין להודות כמובא למעלה מתכוין לה סידו' בעהג\"ד כמה מעלות טובות שמחלק בהן בד' חלקים. " + ], + [ + "(א) אלו הוציאנו ממצרים נגד חבוש מסדר זאת, שיציאת מצרים היא כחבוש שיצא מבית האסורים כמו שנאמר ויוצא אתכם מכור הברזל ומסדר והולך כל הנסים שאירע בשעת יציאת מצרים עד קריעת ים סוף. " + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(ב) נגד ים אלו קרע לנו את הים הוא קריעת ים סוף ומסדר והולך כל הנסים שאירע בשעת קריעת הים עד ביאת מדבר." + ], + [], + [], + [ + "(ג) נגד מדבר אלו ספק צרכינו במדבר היא הליכת מדבר ומסדר והולך כל הנסים שאירעו לנו במדבר עד שבת שנתן לנו במרה." + ], + [], + [], + [ + "(ד) נגד חולה אלו קרבנו לפני הר סיני שע\"י כן נתרפאו כל החולים שהיו כבר מעת צאתם ממצרים עיין רש\"א בח\"א מסכת ברכות והוא מונה ומסדר והולך כל הנסים והטובות שעה עמנו עד שהכניסנו לארץ ישראל. וע\"י הני ד' נסים הכניסנו לארץ ישראל וכך פירושו: אלו הוציאנו ממצרים בלא כל הני נסים שעשה לנו בשעת יציאת מצרים ר\"ל ביציאת מצרים לבד. דינו. כבר צריכין אנו להודות בחיוב על הנס יציאה לבד ומכש\"כ אחר שהוציאנו בכל הני נסים שאירעו לנו עד שבאנו לים מכש\"כ שאנו צריכים להודות. ואח\"כ אמר לאלו קרע לנו את הים לבד אנו צריכים להודות ומכש\"כ שקרע לנו ועשה לנו עוד כמה נסים בקריעת ים סוף עד שבאנו למדבר מכש\"כ שמחוייבים אנחנו להודות. ואח\"כ אמר אלו ספק צרכינו במדבר לבד דינו כבר חיוב עלינו להודות ומכש\"כ בשארי נסים שעשה לנו במדבר במן ובשבת שאנחנו מחוייבים להודות ואח\"כ אמר אלו קרבנו לפני הר סיני שנתרפאו כל החולים דינו בזה לבד החיוב להודות ומכש\"כ שנתן לנו את התורה לזכות אותנו ולהביאנו ע\"י זכות התורה לארץ ישראל מכש\"כ שאנחנו חייבים להודות. ואחר כל זאת שעשה לנו הנך ד' נסים מקיים בנו עוד התכלית מכל הנסים שהוא והכניסנו לארץ ישראל ובנה לנו את הבחירה לכפר עוונתינו." + ], + [], + [], + [ + "ועל אחת כמה וכמה שצריכין להודות כי טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו." + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "ר\"ג היה אומר כל וגו' עד לא יצא י\"ח ע\"כ מחוייב כל אחד ואחד לספר לבני ביתו המעשה והנסים שהיו בימים ההם והצגתי לפניך המעשה אשר מצינו במדרש רבה שמות כששמע פרעה שהרג משה את המצרי ובקש להרוג את משה והביא סייף שאין כמותה ונעשה צוארו של משה כעמוד השן ולא הזיקתו אחר שנתנו ו' פעמים על צוארו. ובא מלאך מן השמים ותפש את משה שיוכל לברוח וברח משה ובשעה זאת נעשו כל השרים שהיו יושבים שם אלמין חרשין סומין והיו שואלין לאלמים היכן משה לא היו מדברים לחרשין לא היו שומעין לסומין לא היו רואין וזה שאמר ב\"ה למשה כשהיה מסרב בשליחות ולא היה רוצה לילך למצרים מפני כבד פה ויאמר אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם חרש פקח עור וגו' ויאמר הלא אהרן אחיך הנה הוא יוצא עמך למצרים וילכו אל פרעה ויאמר כה אמר ד' אלהי ישראל שלח את עמי וגו' ויאמר פרעה מי ד' אשר אשמע בקולו א\"רח\"בא אותו היום יום פרוזבוטי של פרעה היה ובאו כל המלכים כולם לכבדו והביאו דורונות של עטרות ומעטרין אותו שהוא יום קוזמוקרטור והביאו אלההן עמהם. משעטרו אותו, היו משה ואהרן עומדים על פתח פלטרין של פרעה. נכנסו עבדיו ואמרו שני זקנים עומדים על הפת אמר להן יעלו כיון שעלו היה מסתכל בהן שמא יעטרו אותו או שמא יתנו לו כתבים ואף לא שאלו בשלומו. אמר להם מי אתם אמרו לו שלוחים של הקב\"ה, מה אתם מבקשים אמרו לו כה אמר ד' שלח את עמי ויעבדוני וגו' אותה שעה כעס ואמר מי ד' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא היה יודע לשלח לי עטרה. אלא בדברים אתם באים אלי לא ידעתי את ד' וגם את ישראל לא אשלח. אמר להם המתינו לי עד שאחפש בספר שלי מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה אלהיה התחיל קורא אלהי מואב ועמון וצידן. אמר להם חפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו. אמר ר' לוי משל לעבד שוטה שבקש אדון כהן בבית הקברות שואלין מה מבקש והשיב שבקש אדונו אומרים לו וכי דרכו של כהן בבית הקברות כך השיב משה לפרעה שוטה דרכו של מתים לתבען בין החיים שמא החיים אצל המתים אלקינו חי הוא ואלו שאתה אומר מתים הם. אבל אלקינו הוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר להם בחור הוא או זקן הוא? כמה שנותיו וכמה עיירות כבש? כמה מדינות לכד? כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות? אמר אלקינו כחו וגבורתו מלא עולם [זיינע שטארקע אונד אלגעוואלט ערפיללט דיא גאנצע וועלט] הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף כל העולם והוא יצרך ונתן בך רוח חיים אמר להם מה מעשיו אמרו לו נוטה שמים [שפאנטע היממעל] ויוסד ארץ [גרינדע דיא ערד] קולו חוצב להבות אש [זיינע שטיממע ויירפט פלאממענדען בליטץ] מפרק הרים [צערמאלט בערגען] ומשבר סלעים [בריכט פעלזען] קשתו אש, חציו שלהבת, רומחו לפיד, מגינו עננים, וחרבו ברק, יוצר הרים וגבעות, מכסה הרים בעשבים ומוריד גשמים וטללים, מפריח דשאים, ועונה חיות, צר את העובר במעי אמו, ומוציאו לאור העולם, מהעדה מלכין, ומהקים מלכין, אמר להן מתחילה שקר אתם אומרים, כי אני הוא אדון העולם אני בראתי עצמי ואת נילוס באותו שעה קבץ כל חכמי מצרים, אמר להם שמעתם שמו של אלהיהם של אלו אמרו לו שמענו שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם. אמר להם הקב\"ה לעצמכם קראתם חכמים ולי בן חכמים. ראה מה כתיב \"אך אוילים שרי צוען יועצי פרעה ואבדה חכמת חכמי' ובינת נבונים תסתתר וגו'\" ע\"ש השיבם אלוה שלכם אינו יודע מי הוא שנאמר מי וגו' אמר לו הקב\"ה רשע אמרת מי ד' וגו' במנין מ\"י אתה לוקה מ' מכות י' מכות הרי חמשים מכות רשע אמרת מי ד' סרס מ\"י י\"ם הים יודיעך ד' ואתה אמרת מי ד' עתיד אתה במכת ברד לומר ד' הצדיק. אתה אמרת לא ידעתי את ד' עתיד אתה במכת ארבה לומר חטאתי לד' אלהיכם אתה אמרת וגם את ישראל לא אשלח, אלו היה שם אותו ישראל הזקן הייתי נותן הסל והמגריפה על כתיפו, עתיד אתה במכת בכורות לומר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל. ומעתה אמר הקב\"ה למשה אני אקשה את לב פרעה כדי להכות אותו במנין מ\"י מכות. לך אל פרעה ואמרת אליו שלח את עמי ויעבדני במדבר ובזאת תדע כי אני ד' לקיים את דברי להכות אותך בכמה מכות והראשונה היא הנה אנכי מכה במטה ונהפכו המים לדם ואתה בעיניך תראה את הנס שהעונש הוא רק למצרים. ולראיה כשמצרים וישראל הולכים לשתות מים מן הנהר המצרי שותה דם ושואב דם והישראל שותה מים ושואב מים. ובאמת מהזה העשירו ישראל מפני שהמצרים היו צריכין לקנות המים מישראל בדמים יקרים. ואעפ\"כ הקשה לב פרעה ואז הביא עליהם שארי מכות. צפרדע. כנים. עד\"ש באח\"ב והנה במכה תשיעי שהיה חשך עדיין הכביד את לב פרעה ויאמר אל משה לך מעלי השמר לך אל תוסיף ראות פני. ויאמר משה כן דברת. יפה דברת. בזמנו דברת. אמת שלא אוסיף עוד לבוא אליך לעולם אחרי צאתי מביתך אבל הוי יודע עוד נגע אחד יביא ד' עליכם שנקרא מכת בכורות ואז וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם ואח\"כ אצא. ויצא משה מעם פרעה בחרי אף. ואז מיד צוה השי\"ת למשה מצות קרבן הפסח ומשה אמר מצות ד' לכל ישראל שיקחו בי' לחודש כל איש שה לבית לקרבן פסח ולכפותה אח\"כ בכרעי המטה עד י\"ד ניסן לעיני מצרים. כדי לבזות ע\"ז שלהם. וביום י\"ד שהוא ערב פסח בין הערבים ישחטו אותו השה לעיני מצרים. ולקחתם אגודת אזוב לטבל בדם להזות על המשקוף ועל שתי המזוזות. שיהי' להם לאות להציל את נפשותיהם. כי בחצות הלילה יעבר ד' בהעברה אחת וברגע אחת לנגוף כל הבכורות במצרים. ואפילו בכורות אחרים אשר היו במצרים. וגם בכורי מצרים שהיו במקומות אחרים. שנאמר למכה מצרים בבכוריהם. מאדם ועד בהמה. ובכל אלהי מצרים של עץ נרקבת של מתכת נמסת ונתכת לארץ. ומאחר שהיא רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע. ע\"כ צריך הזאה על המשקוף כדי שידע להמשחית להבחין. מפני שלא ניתן רשות למחשית לבוא בבית שהזו הדם על המשקוף אך אתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר אלא בילה אכלו הפסח צלי אש והעצמות היו משליכין לשוק כדי שהכלבים מושלין בהן. כדי שיראו המצרים ע\"ז שלהן בפי הכלבים. וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם. ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לד'. ומהאי טעמא קרוי פסח על שם הדילוג והפסיחה שהקב\"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט. ואם תקשה בוודאי דילוג מבית לבית שייך שפיר מפני שישראל דר בבית שהיה בין שני בתי מצרים, ואז דילג המשחית מן בית מצרי לבית מצרי ובית ישראל באמצע נמלט, אבל מהלשון רש\"י בחומש משמע שהמצרים והישראל היו ביחד, וקופץ ממצרי זה למצרי אחר וישראל באמצעי נמלט. איך שייך זאת הא כל אחד ואחד היה בביתו לבד, ישראל בביתו ומצרי ביתו כדכתיב לא תצאו איש מפתח ביתו, רק באמת אחר שראו המצרים מכת בכורות בכל מצרים, ובית ישראל שהזו דם על המשקוף לא לקו. מיד הלכו לבית ישראל להמליט את נפשם. מה עש הקב\"ה בכבודו ובעצמו קופץ בתוך בית ישראל ממצרי למצרי וישראל באמצע נמלט. הדא הוא דכתיב ולא יהיה בכם נגף. אבל הוה הוא במצרים אפי' בבתיכם ובהקדמה הזאת מובן מאלי' מה ששמעתי בשם אא\"ז ז\"ל לתרץ סתירת הפסוקים כמו שכתבתי למעלה ואחר כל דברים שספרנו תמצא שפיר טעם הפסח במאמר בעהג\"ד עצמו פסח וגו' על שום שפסח על בתי ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל." + ], + [], + [], + [ + "ואחר ספור המעשה תמצא ג\"כ טעם שאוכלין דווקא מצה ולא חמץ מפני שהמצריים לא היו מאמינים במכת בכורות אף אחר כל ההתראות שהיו שומען ממשה והכל ישראל עד ויהי בחצות הלילה אז ראו בעיניהם שד' הכה כל בכור במצרים מיד ויקם המלך פרעה עצמו ממטתו והוה בעצמו מחזר על הפתחים ובא מבית לבית לחפש את משה ואהרן מפני שנפל פחד עליו בעבור שהוא עצמו בכור היה וכששמעו משה ואהרן שפרעה מבקש אותם מאז החביאו והצפינו את עצמם בחדרי חדרים. וע\"י זאת רץ פרעה עצמו משוק לשוק ומפתח לפתח בכל העיר וצועק היכן משה שרוי היכן אהרן שרוי. ואח\"כ באים בגלוי ואומרים לפרעה הלא אתה אמרת אל תוסיף ראות פני ולמה באת אלינו? כך מתגרים עמו. ושואלים לו מה בקשתך. ויאמר קומו צאו מתוך עמי קחו כאשר דברתם. וברכתם גם אותי והתפללו עלי שלא אמות עם שאר בכורי מצרים. ויפצר להם מאוד שילכו ולא לעכבם עוד שעה אחת במצרים אמר לו משה וכי בורחים אנו לצאת בלילה. והקב\"ה צוה לנו לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר לא כן. אלא אנו יוצאים ביום לעיני כל מצרים כדי שלא יאמרו מצרים אח\"כ אנו בורחים בלילה. אמר להם פרעה א\"כ מה אעשה אמרו לו משה ואהרן קרא בקול גדול ואמור בני ישראל הרי אתם ברשות עצכם קומו צאו מתוך עמי. וכן עשה פרעה בעצמו. ומאותה השעה נחשבו גאולים. וקראו הלל בחצות הלילה אחר אכילת פסח על מצות ומרורים. כמו שאנו עושים אחר אכילת מצה ואמרו הללו עבדי ד' ולא עבדי פרעה. וכאור הבקר ותחזק מצרים למהר לשלחם והיו ישראל אומרים איך אפשר לנו לילך לדרך בלא לחם וגם יצרכו לנו כל מיני כלים לאכול ולשתות ולבשל בדרך ומהיכן לנו שמלות במדבר על כן עדיין אנו צריכים להתמהמה לאפות הלחם ולהכין כל צרכינו לצאת לדרך. אך המצריים מחמת פחד כי אמרו כולנו מתים לא יכלו להתמהמה רגע אחד. ונותנים מיד לישראל כל בקשתם וישאילום. ואף מה שלא שאלו מהם היו נותנים להם. אתה אומר אחד טול שנים ולך וע\"י זאת התקבצו כל ישראל כל כסף וזהב וינצלו את מצרים. אך בצק לא הניחום המצרים לשהות כדי חימוץ ונותנים לעם טרם יחמץ. וישא ישראל צרורות בשמלתם על שכמם. וכשהגיע ישראל למדבר נקדה להם חמה וחפרו בורות בארץ וישימו בתוכם הבצק ויזרח עליו השמש. ויאפו עגת מצות כי לא חמץ ומהאי טעמא הזהרנו מלאכול חמץ בפסח כמאמר בעה\"ג מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בציקם וגו'. וטעם דבלילה הראשונה הוא חובה לאכול מצה לזכרון בעת הוציאנו ממצרים בלילה הה היו אבותינו אוכלין מצות כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו:" + ], + [], + [ + "וטעם מרור ספרנו כבר בהתחלת ספור הגדה מהשעבוד שמשעבדים אותנו המצרים במצרים שהיה קשה ומר לנו כמרור. ולזכרון זאת אנו אוכלין מרור כמאמר בעהג\"ד מרור על שום מה על שום שמררו את חיי אבותינו במצרים:", + "הטעם למה קרבן פסח דווקא צלי ולמה כל ערל לא יאכל בו עיין ספר החינוך מצוה ז' ומצוה י\"ג. וגם לי נראה ליתן טעם ותבין בו שהיה מדה כנגד מדה דאיתא במדרש רבה בא פ' ט\"ז המצרי הולך במדבר ותופס איל או צבי ושוחטו ושופת את הסיר ומבשל ואוכל וישראל רואין ולא טועמין וזאת היתה צער ישראל ע\"י שהריחו ריח טוב ולא אוכלין ממנו נמס לבבם בקרבם כטבע כל אדם א\"ל הקב\"ה אתם זינקתם את בני בבשר שהייתם אוכלין ולא הייתם נותנין להם. אף אני אעשה לבני שישחטו את הצאן שאתם משתחוים להם והם אוכלים ואתם נמסים ע\"כ צריך צלי מאוד כדי שריחו נודף טוב מאוד בחוטם הערל ונמס לבם בקרבם כשלא נותנים לו כלום ומהאי טעמא כל בן נכר לא יאכל בו מדה כנגד מדה. שה תמים זכר צלי אש על מצות ומרורים ולא תותירו, טעם על כולם עיין במדרש שמות רבה פ' ט\"ו. וגם לי נראה ליתן טעם רמז לאילת פסח על מצות ומרורים וגם למה חישב בתחילה פסח אח\"כ מצה ולבסוף מרור בהיפך הוי לי' לחשוב בתחילה מרור ואח\"כ פסח ומצה כסדר מעשה שהי' במצרים בתחילה וימררו את חייהם ולבסוף כשנגאלו עשו פסח ומצה. אלא שבא לרמז פסח הוא מאכל מלכים דמרמז על בני ישראל שהם בני מלכים והנה בליל פסח כל אחד ואחד מישראל מתנהג כבני מלכים בשמחה ובטוב לבב ונראין לעין כל כאחד עשירי העם ויוכל להיות שירום לבבם ויבואו ח\"ו לידי גסות רוח וגאות ע\"כ הזהיר לבל התגאה כשאתה יושב בהסבה על הסדר בשולחן ערוך בכסף וזהב ואוכל ושותה בהסיבה על מטות מכובדות ואז תזכור באכילת מצה שלא הנחת לה מקום להתרומם כחמץ שהיא מנופחת וגבוהה למעל אך לא כן המצה שהיא נמוכה ואינה נפוחה כן גם את לא תרומם עצמך אלא תהי שפל בעיניך והסגולה להרגיז יצר טוב על יצה\"ר לזכור לו ג\"כ מרור שהוא בגי' מות ומזה תהי' תמיד חרד אם תזכה לעושר וגדולה וכבוד עכ\"ז כי לא לעולם חוסן וסוף סוף משתנן כליותיו על יום ההוא ולא יתרומם רק לדבר מצוה יהיה לבו שמח ויגבה לבו ביראת ד' כל היום וכל אשר יסגל תורה ומצות ומעשים טובים יהי' הכל בעיניו מעט לזכור ע\"י כן שהקב\"ה מאשפות ירים אביון להגביהו כבני מלכים אך אם מתגאה, בידו להשפילו כעשב הזה אשר נמוך מאוד ואין ממנו רק המרירות. וטעם דמרור צריך להיות מן המין שתחילתו רך וסופו קשה כדאיתא בגמרא פסחים דף לט. למה נמשלו מצרים למרור מה מרור זו תחילתו רך וסופו קשה אף מצרים תחילתן רכה וסופן קשה." + ] + ], + "First Half of Hallel": [], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [ + [ + "אחד מי יודע יש לפרש שתקנו זאת כדי להרבות בספור יציאת מצרים המאמר בעל הגדה כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, ותיקנו ספור הגדה כסדרן, ומתחיל בהגדה לספר מעניני שעבוד בכלל ובפרט, ואח\"כ הניסים בכלל ובפרט לפרסם האחדות, ומספר לנו גם טעמי המצות, וטעם יצ\"מ ותקנו לומר הלל ואחר גמר מודיע לנו באיזה זכות זכינו לכל אלה הנסים והנפלאות, מאחר שהשר של ים היה מקטרג ואמר מה נשתנו אלו מאלו כמאמר חז\"ל, רק הזכות תגן עלינו לבטל טענות המקטרגים ולהצילנו מהעונש ואדרבא עשה לנו נסים לאין מספר הן במצרים הן על הים, הן במדבר, ע\"כ אחר שמסיים ההגדה ספור שעבוד והנסים והשבח וההודיה מפר לנו בעל ההגדה על דרך חידה איזה זכות עמדה לנו שזכינו לכל אל הנסים שבמצרים והגאולה ממצרים והנסים שבים ושבמדבר עד שיכנסו לארץ ומסדר והולך בזכות י\"ג דברים זכו ישראל לכל זאת. ואמר בחידה, אחד מי יודע, ר\"ל מי יודע למצוא זכות \"אחד\" והשיב לו אחד אני יודע למצוא שהיא זכות הראשון שעמדה להם בעבור שהכירו באחדות ומודים כולם כאחד, אחד אלהינו שבשמים ובארץ:
שנים מי יודע ר\"ל מי יודע למצוא שתי זכיות והשיב שנים אני יודע הזכות שקבלנו עשרת הדברות החקוקים בשני לוחות ברית, ומאמינים שניתנה למשה מסיני מאת ד' ולא כדברי האפקורסים שאמרו משה בדה מלבו ח\"ו ולא נתנו לו מסיני. רחמנא ליצלן מהאי דעתא:
שלשה מי יודע ר\"ל שלשה זכיות מי יודע והשיב שלשה אני יודע שהיא זכות אבות אברהם יצחק ויעקב. וכוונת בעה\"ג בחידה זאת למצוא י\"ג זכיות בין הכל, אך הי\"ג זכיות כל אחת נחשבה בחשבון רק אחת עד שבין כולם יעלו לי\"ג כמנין אח\"ד בגימטר' גם יהיו מכוונים כל אחד מהי\"ג שנוספת על הקודמת ימצא זה חשבון בו בעצמו כפי חשבון שיעלה מצירופו עד השאר כדומה זכות השביעי הוא שבת ונמצא בו בעצמו מספר שבעה, נמנה בשביעי, מחמת ששה הקודמים לפניו ע\"כ הוא שביעי אך הוא בעצמו אף אם לא נמנה בינים הרי הוא ג\"כ מספר שביעי מצד עצמו וכן כולם וק\"ל:
ארבע מי יודע ר\"ל ארבע זכיות מי יודע והשיב לו ארבע אני יודע שהיא זכות אמהות שרה רבקה רחל ולאה:
חמשה מי יודע ר\"ל חמשה זכיות מי יודע והשיב חמשה אני יודע, שהיא זכות חמשה חומשי תורה שבכתב שקבלו רבותינו בהר סיני:
ששה מי יודע ר\"ל ששה זכיות מי יודע למצוא והשיב ששה אני יודע שהיא זכות תורה שבע\"פ שקבלו ג\"כ אבותינו מהר סיני:
שבעה מי יודע ר\"ל שבעה זכיות מי יודע למצוא והשיב שבעה אני יודע שהיא זכות שבת שקיימו אבותינו כבר קודם מתן תורה ואפילו במצרים כדאיתא במדרש רבה (שמות פ' א') על הקרא וירא בסבלותם. משה ראה שאין להם מנוחה הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים אמר פרעה למשה לך יעשה להם כמה שתאמר, הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח, ועוד כמה פעמים מצינו במדרש שקימו את השבת במצרים. ואפילו יוסף הצדיק כבר קים את השבת:
שמנה מי יודע ר\"ל שמנה זכיות מי יודע למצוא והשיב שמנה אני יודע שהיא זכות מילה כידוע דבזכות דם פסח ודם מילה נגאלו ישראל:
תשעה מי יודע ר\"ל תשעה זכיות מי יודע למצוא והשיב תשעה אני יודע שהיא זכות ירחי לידה שהי' במצרים קשה מאוד ע\"י גזירת פרעה כמו שספרנו למעלה באמירת גדה ממה שמצינו בגמרא ומדרש, הנשים צדקניות היו ולא היו פורשות מבעליהם שלא לבטלם ממצות פו\"ר והמה בטחו בישועת ד' ב\"ה שלא יעזבם ואת ילדיהן שנשאו תחת לבן וסבלו עליהם כל הפחד והצרות כל משך ירחי לידה, אך כדי לקיים מצות השם ב\"ה, ובזכות הזאת הציל ד' ב\"ה את בניהם בשעת לידה, כדכתיב תחת התפוח עוררתיך, וכמו שפרשנו למעלה בהגדה על הפסוק, רבבה כצמח השדה עיין שם:
עשרה מי יודע ר\"ל עשרה זכיות מי יודע למצוא והשיב עשרה אני יודע עשרה דבריא שהיא זכות עשרה דברים שנתנסה אברהם אבינו ע\"ה ועמד בכולם וע\"י הי' נסיונות זכו בניו לגאולה כדאיתא במרש חזית. עוד יש לפרש עשרה דבריא על זכות עשרת הדברות ולפי פירש זה צריכין לפרש שנים מי יודע על דרך אחר לפי שהזכיר בראשון זכות האחדות שכולם מאמינים באחד, אחד אלהינו שבשמים ובארץ. ואם תקשה שעבדו אח\"כ את העגל והשיב על עבירה זו יש להם כפרה, שני לוחות הברית ע\"י שנשתברו כדאיתא במדרש אלמלא לא נשתברו הלוחות לא נשאר שריד ופליט משנאי ישראל:
אחד עשר מי יודע ר\"ל מי יודע למצוא והשיב אחד עשר אני יודע שהיא הזכות שהבטיח הקב\"ה לאברהם אבינו ע\"ה בזכות העקדה שעקד את יצחק בנו אמר לו ושמתי את זרעך כככבי השמים ונמשלו ישראל לככבים כדאיתא במסכת מגילה כשישראל עולים, עולים ככוכבים דכתיב דניאל י\"ב ומצדיקי הרבים ככוכבים:
שנים עשר מי יודע ר\"ל שנים עשר זכיות מי יודע למצוא והשיב שנים עשר אני יודע שהיא בזכות י\"ב שבטים נגאלו ישראל ממצרים שכל י\"ב שבטים נקראו על שם הגאולה כדאיתא במדרש רבה (שמות פ' א') על שם גאולת ישראל נזכרו כאן ועיין מדרש (שמות רבה פ' ל\"ח) וזה הדבר בזכות מנין זה י\"ב שבטים אשר שמותם נתונות בחושן על לבו של אהרן השי\"ב מסתכל בו ונזכר לזכיות י\"ב שבטים.
שלשה עשר מי יודע ר\"ל שלשה עשר מי יודע למצוא והשיב שלשה עשר אני יודע למצוא שהיא זכות י\"ג מדות. בזה מתכפרים תמיד על העבירות שעברו ישראל כדאיתא שכביכול נתעטף כשליח צבור ואמר למשה אם יעשו בני כסדר הזה הריני מוחל להם על חטאתיהם היינו שגם המה יעשו ויתנהגו באלו הי\"ג מדות מה הוא רחום כו' וגם שארי זכיות הנזכרים למעלה חשיב ואזיל עד אחד וכו' הרי שלשה עשר:
ולהסביר הענין יותר היינו כי הבעהג\"ד מראה לנו ע\"י חידה, הזכיות שנקרא עליהם שם אחד במספר וגם במנין, ומהמה לא תמצא רק י\"ג, וכוונת בעל הגדה רק מאחר דישראל נגאלו ממצרים בכמה זכיות ונתן סימן ע\"י המספר מן א' עד י\"ג כדי שלא נשכח מזכרונינו הזכיות כי ע\"י זכר המספר יזכור ג\"כ הזכיות למשל אחד מי יודע ר\"ל מי יודע הזכות שקרא אחד והשיב אחד אני יודע איזה זכות הנקרא אחד, אחד אלהינו שבשמים ובארץ. שנים מי יודע ר\"ל מי יודע הזכות שנקרא שנים והשיב שני לוחות ברית. נקרא שנים במספר. וגם המה שנים במנין הזכיות יהן שני לוחות הברית זכות אחת ואחד אלהינו זכות אחת הרי שתי זכיות במנין. שלשה מי יודע, ר\"ל מי יודע הזכות שנקרא עליו שלה והשיב שלשה אבות נקראו שלשה במספר והם אברהם יצחק ויעקב. וגם עם זכיות הקודמות שחשבנו המה ג\"כ שלשה זכיון במנין. ומונה והולך, הרי שלשה. ארבע מי יודע ר\"ל הזכות הנקראה במספרו ארבע מי יודע כיצד להרפה עם השלשה הנזכרים למעלה בכדי שיעלה למנין ג\"כ ארבעה. והשיב ארבע אמהות הזכות עצמה היא במספר ארבע, ועם השלשה אבות, ושני לוחות הברית, ואחד אלהינו שאמרנו מקודם המה גם במנין ארבע זכיות וכן על דרך זה כולם עד גמירא. וקל להבין:" + ] + ], + "Chad Gadya": [ + [], + [ + "חד גדיא חד גדיא, נראה לפרש בטוב טעם ודעת ואגב לתרץ קושית הגאון מוהרר יונתן ז\"ל דקשה להבין מאוד מאחר דשונרא לא שפיר עביד, ואתא כלבא במשפט יושר ונשך לשונרא, ואתא חוטרא שלא ביושר, תורא ביושר, ושוחט שלא ביושר, ואתא מלאך המות ביושר, וא\"כ לבסוף אתא הקב\"ה ח\"ו שלא ביושר שהוא רחמנא ליצלן חירוף וגידוף לומר כן. והאיך יעלה על הדעת כן ח\"ו וקשה מאוד להבין. ונראה לי לתרץ ולבאר קודם מה שהביא רש\"י ז\"ל בקרא פרשה בא י\"ב ו' והיה לכם למשמרת זהו בקור שטעון בקור ד' ימים ומפני מה צום כאן בקור ד' ימים מה שלא צום כן בפסח דורות, היה ר' מתיא בן חרש אומר הגיע שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היה בידם מצות, ואת עירום ועריה ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה ולפי שהיו שטופים בע\"ז אמר להם משכו ידיכם מע\"ז וקחו לכם צאן של מצוה וכר הקשה המזרחי ושפתי חכמים. איך מתורץ בזה הקושיא מה בין פסח מצרים לפסח דורות שלא צום בפסח דורות בקור ד' ימים. וכאן צום למה כן? ועוד למה דווקא הני שתי מצות פסח ומילה נתן להם? גם יש להקשות למאי צריך לומר שהיו שטופים בע\"ז? ולפי פירוש ר' מתיא בן חרש משכו מע\"ז וקחו צאן קשה האיך תליא זה בזה ומאי בעי בזה וגם בקרא גופה קשה תיבת לכם הא מיותר דהיה לו לכתוב וקחו צאן? וליישב כל זאת אנו צריכים להקדים מה דאיתא בטור בשם סדר העולם, ביום ה' יצאו ישראל ממצרים ונמצא שיו\"ד בחודש שבת הי' ולקחו כל אחד מהם שה לפסח וקשרו להם בכרעי מטתם, ושאלו המצרים למה זאת לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו, והיו שניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול, וקשה למה שאלו המצרים דווקא אחר שראוהו קשור בכרעי המטה למה לא שאלו מיד בשעת לקיחה, ויותר קשה כיוון דעיקר מצוה היה למסירת נפש, א\"כ למה המתינו ישראל לאמר שישחטו לשם פסח עד אחר ששאלו המצרים למה זה לכם, אמאי לא אמרו בשעת לקיחה שלוקחים לשחוט לשם קרבן פסח? ולהבין זאת י\"ל שרצון הבורא הי' שישראל יקנו את הצאן לפסח בקנין גמור, ולא בגזילה כדרשינן בגמרא אדם כי יקריב מכם, ולא מן הגזל ומסקינן אפילו גזל עכום אסור וגם הכא כתיב וקחו לכם צאן. ע\"כ מיד בשעת לקיחה אי אפשר להם לפרסם שלוקחים כדי לשחוט לקרבן פסח שאם היו המצרים יודעים זאת לא היו מוכרים להם רק ביוקר גדול. ורובא דרובא לא היו מוכרים להם כלל ומאין ימצאו להביא את קרבנותיהם כי הפסחים לא יבאו מאליהם הביתה ע\"כ מקודם לקחו סתם השה ולא אמרו למצרים לאיזה צורך המה לוקחים, וממילא לא היו יודעים המצרים מזה בשעת מכירה לישראל שהיא לצורך קרבן פסח ואדרבא שהיו מוטעים שכבר שמעו קודם לכן ממשה רבינו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו בודאי אינם לוקחין לשחיטה והיו סוברים באמת שישראל לוקחים שה לע\"ז ומהשתא מודים לע\"ז שלהם. וע\"י זאת מוכרים להם בשמחה ובזול גדול חד שה בתרי זוזי ובזה תבין שאי אפשר להם לאמר בשעת לקיחה שהיא לפסח. וגם המצרים לא שאלו, מפני שהיו מוטעים וסוברים שלשם ע\"ז לוקחים השה. אך אחר שראו המצרים שלא לקחו ישראל לע\"ז, לפי שקשרום בכרעי המטה לנהוג בו בבזיון אז שאלו למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח, ומעתה תבין כוונת ר' מתיא בן חרש בקרא משכו ידיכם מע\"ז שלא יהיה ח\"ו בדעתכם שלקיחת השה היא לשם ע\"ז אלא קחו לכם צאן של מצוה לפסח ר\"ל לכם בדעתיכם ולעצמיכם היא המצוה לקנות לשם שמיטת קרבן פסח אבל להמצרים לא תאמרו דבר אם לא ישאלו לכם טעם דלקיחה כי שביל פסח לא תוכלו לומר להם דאז לא ירצו למכור לכם רק ביוקר גדול, וכולי האי ואולי, ולע\"ז ח\"ו בוודאי אינם רשאים להוציא דבר רע כזה מפיהם אף שלבם בל עמם ואם רק יאמרו כדי להטעות המצרים בשביל שימכרו להם ברצונם מ\"מ אל יפתח אדם פיו לשטן כמו שמצינו ביהוא בן נמשי שנכשל באמרו יהוא יעבוד הרבה ואף כי לא מלבו עכ\"ז עלתה לו כך. על כן המצוה עליכם לקנות מהם בסתם והמצרים יטעו מעצמם למכור לכם בזול, כי המצרים יסברו לפי דעתם המשובשת, שגם אתם טועים ח\"ו אבל אחר הלקיחה והקנין, אז המצוה כפולה ומוטל עליכם להודיע למצרים שהלקיחה היה שלא לשם ע\"ז רק לשם שחיטת פסח, ואתם צריכים למסור נפש על זאת לבזות את ע\"ז שלהם על כן קושר כל אחד השה בכרעי המטה ד' ימים וכשהיו המצרים שואלים להם למה זה לכם, והשיבו אנו קושרים בכרעי המטה כדי לבוזת ע\"ז שלכם וערב פסח בין הערבים אנו שוחטים ע\"ז שלכם והעצמות אסור לנו לאוכלם ולשברם ואנו מחויבים להשליכם בחוצות, כדי שיתבזו ע\"ז שלכם שתראו איך העצמות ע\"ז יהיו בפי השונרא והכלבים, ותחפרו ותבושו מהע\"ז אשר בחרתם ועובדים אותה כי תראו בעיניכם איך הם מושלכים ברחובות והיא הבל וריק, שאפילו כלב ושונרא עדיפי מינייהו שלועסים בשוק בשיניהם לעיני כל, את עצמות ע\"ז שלכם ומתרץ ר' מתיא בן חרש היטב הקושיא, למה דווקא בפסח מצרים צוה בקור ד' ימים, הטעם כדי להראות למצרים שלקחו השה כדי לבזות הע\"ז שלהם בקשרם בכרעי המטה, ואומרים להם שישחטו ערב פסח ע\"ז שלהם לקרבן פסח, והבקור ד' ימים היה למסירת הנפש לכפרה, בעבור שישראל עד הנה היו שטופים בע\"ז וזאת שייך דווקא בפסח מצרים לא בפסח דורות ומהאי טעמא בחר הקב\"ה ליתן דווקא הני שתי מצות מילה וגם פסח ולא בחר שארי מצות הוא הטעם כדי שיהיו אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, מפני שכבר קבל אברהם אבינו עה\"ש מצות מילה עליו ועל בני ביתו וזרעו, וכבר הקדים ג\"כ זכותו לכפר על חטא ע\"ז בעבור שמסר נפשו במעשה נמרוד שהשליכו לכבשן האש. וכן עשו בניו בני ישראל שמלו את עצמם כולם זקנים ונערים מקטנם עד גדולם מסרו נפשם על קדושת השם כדי שיהא להם לכפרה על שעבדו ע\"ז ועי\"ז מסרו נפשם בשחיטות פסחיהם ומהאי טעמא ג\"כ צריך הקרבן פסח להיות צלי אש לזכרון שהיה כנגד מסירת נפש אאע\"ה שהשליך עצמו בכבשן האש כדאיתא במדרש רבה פ' ב' ובאיזה אופן היו המסירת נפש באברהם אבינו איתא במדרש רבה (פ' נח) וימת הרן אל פני תרח אביו ר' חייא אומר תרח עובד צלמים היה, חד זמן נפיק לאחר הושיב לאברהם מוכר תחתיו, הוא אתי בר אינש בעי למיזבן והוה אמר לי' בר כמה שנין את והוה אמר לי' בר חמשין או בר שיתין, והוה אמר לי' ווי לי' להאי גברא דהאי בר חמשין, ובעי למסגד לבר יומא, והי' מתבייש והולך לו. חד זמן אתית חד איתתא טעינא בידה חדא פיניך דסולת, אמרה לי' הא לך קרב קודמיהון קם נסיב בוקלסא בידיה וחברינהון לכולי פסילן, ויהב בוקלסא ביד אדרבה דהוה ביניכון. כיון דאתא אבוה אמר לי' מאן עביד להון כדין אמר לי' מה ניכפור מיניך, אחת חד איתתא טעינא לה חדא פינך דסולת ואמר לי הא לך קרב קדמיהון, קריבת לקדימהון, הוא דין אמר אנא אכיל קדמאי, ודין אמר אנא אכול קדמאי, קם הדין רבה דהוה ביניהון נסב בוקלסא וחברינהון, אמר לי' מה את מפלה בי, וידעין אינון? אמר לי' ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר, נסבי' ומסרי' לנמרוד, אמר לי' נסגוד לנורא, א\"ל אברהם ונסגוד למיא דמטפין לנורא, א\"ל נמרוד נסגוד למיא, א\"ל אם כן נסגוד לעננא דטעין מיא. א\"ל סגוד לעננא, אמר לו א\"כ נסגוד לרוחא דמבדר לעננא, א\"ל נסגוד לרוחא, א\"ל נסגוד לבר אינש לסבל רוחא. אמר נמרוד מילין את משתעי, אני איני משתחוה אלא לאור, הרי אני משליכך בתוכו, ויבא אלהה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו. הוה תמן הרן קאים פליג אמר מה נפשך אם נצח אברהם אנא אמר מן דאברהם אנא. ואם נצח נמרוד אנא אמר מן דנמרוד אנא. כיון שירד אברהם אבינו עה\"ש לכבשן האש וניצל אמרי לי' דמן את, אמר להון מן דאברהם. ונטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו ויצאו ומת על פני תרח אביו ההד\"כ וימת הרן ע\"פ תרח אביו. ובזה האופן היו ג\"כ הצווי לבני ישראל למסור את נפשם כאאע\"ה. ע\"כ שחטו השה לפסח להראות למצרים שע\"ז שעבדו הבל וריק היא, ומהאי טעמא היו זורקין העצמות לשוק וברחובות כדי להראותם שהכלבים והחתולים מושלים בע\"ז שלהם [והיא הנותנת טעם למה צוה הקב\"ה בקרבן פסח ועצם לא תשברו בו? כדי להכיר בעצמות שהמה עצמות הכבשים והעזים ע\"ז שלהם, משא\"כ כשמשתברין העצמות אז אין להכירם מאיזה בהמה הן. ויכולין להכחיש דלא הוי עצמות גדי ע\"ז שלהם] וכשבאים המצרים להשתחות ולעבוד לשה, להתגרות עמהם לאמר להם למה לא נסגוד לכלב או לשונרא, שהמה חשובים משה כי בעיניכם אתם רואים האיך עצמות השה הוא בין שיניהם של שונרא וכלב. וכך הי' המצוה בשביל מסירת הנפש צריכין להשיבם בויכוח למצרים, גם מצד השכל להוכיח להם שע\"ז שלהם הבל וריק אין בו שום ממש. בכדי שתהיה מצוה זו דוגמת מסירת נפש של אאע\"ה ותשובתו לנמרוד. ע\"כ בחר ה\"ש ב\"ה מצות פסח [וכבר אמרנו למעלה שגם מצות מילה בחר מהאי טעמא בשביל שגם אאע\"ה קיים מצות מילה וקבל עליו ועל בני ביתו. וגם אנו בליל חג הפסח הקדוש שבו היה עיקור פרסום האחדות צריכין גם אנו להזכיר זכרון הויכוח מקדם במצרים ולהראות בחקירות השכל לכל האמות, שאין אלוה כאלהינו יחיד ומיוחד, וזאת מרמז חד גדיא, חד גדיא, ר\"ל לכל בית או לכל חבורה צריך גדיא [פירש לחד בית גדיא, ולחד חבורה גדיא, דזבין אבא בתרי זוזא חד גדיא חד גדיא] וכוונת המחבר, אבותינו במצרים נקראו בשם אבא כי הגדול שבבית או הגדול שבחבורה זבן בזול גדול בתרי זוזי גדיא ולמה מכרו להם המצרים בזול גדול כ\"כ בשביל שלא אמרו למצרים שלוקחים השה למצות קרבן פסח אלא סתם אמרו למצרים חד גדיא חד גדיא אנו לוקחים והיו המצרים טועים בזה שסברו שלוקחים הישראל השה בשביל שמודים לע\"ז שלהם ע\"כ מוכרים להם בזול גדול אך אח\"כ מסרו את נפשם ושחטו השה וזורקים העצמות בשוקים וברחובות כדי שיבואו הכלבים והחתולים לאכלם ולשאת בין שיניהם ואז באים להתגרות בויכוח עם המצרים להראות להם בעיניהם ובשכליהם שאין אלוה כאלהינו, ואמרו למצרים מוטעים אתם כי חשבתם שאנו לוקחים השה לע\"ז כי איך אפשר לאמין בע\"ז שלכם, שאתם רואים אלהיכם שחוטים ועצמות מהם בפי השונרא ובעיניכם אתם רואים אפילו שונרא עדיף מע\"ז שלכם. א\"כ טפי נסגיד לשונרא." + ], + [ + "ואתא כלבא. ר\"ל ואם תמצי לומר באמת כן אם שראינו השונרא עדיף כשה בשביל זה נסגוד לשונרא א\"כ לפי זה טפי הוי לי' ויסגוד לכלבא שהוא עדיף דנשך לשונרא. " + ], + [ + "ואתא חוטרא. ר\"ל ואם תמצא לומר באמת נסגיד לכלבא. יש להשיב נסגוד לחוטרא שהיא פסל של עץ ר\"ל נסגיד לעץ שהוא עדי שהכה לכלבא." + ], + [ + "ואתא נורא. ר\"ל ואם תמצא לומר ע\"כ נסגוד לחוטרא, יש להשיב נסגוד לנורא דשרף לחוטרא." + ], + [ + "ואתא מיא. ר\"ל ואם תמצא לומר נסגוד לנורא, יש להשיב נסגוד למיא דכבא לנורא." + ], + [ + "ואתא תורא. ר\"ל ואם תמצא לומר א\"כ נסגוד למיא, יש להשיב נסגוד לתורא דשתא למיא. " + ], + [ + "ואתא השוחט. ר\"ל ואם תמצא לומר א\"כ נסגוד לתורא, יש להשיב א\"כ נסגוד לשוחט ר\"ל לאדם דשחט לתורא. " + ], + [ + "ואתא מלאך המות. ר\"ל ואת\"ל א\"כ נסגוד לשוחט ר\"ל לאדם, יש להשיב האדם הוא ג\"כ הבל, שסופו למיתה כי לבסוף בא המלאך המות זה יום המיתה ושחט לשוחט ר\"ל סוף אדם למות." + ], + [ + "ואתא הקב\"ה. ר\"ל ואם תמצא לומר נסגוד למלאך המות, יש להשיב כי ג\"כ המלאך נברא הוא ולא עדיף מכל הנבראים כידוע מאמר חז\"ל דלעתיד מביא הקב\"ה היצהר\"ע ושוחטו בפני כל, נמצא דגם מה\"מ הוא בידו של הקב\"ה אלא בוודאי ובאמת הקב\"ה הוא לבדו הוא אלהים חיים חי וקים לעולם, ראשון ואין ראשית לראשיתו ואין קץ לתכליתו היה הוה ויהיה:", + "תושלב\"ע" + ] + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "מערכת היידענהיים על הגדה של פסח", + "enTitle": "Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah", + "key": "Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..453db5ddf02bc76f760ffdd63f0caa368071dc6f --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,519 @@ +{ + "title": "Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Maarechet_Heidenheim_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "קדש לשון הכנה והזמנה כמו וקדשתם היו ומחר ר\"ל הזמינו עצמיכם בלילה הזה לקיים המצות הנהוגות בליל זה ולשון קדושה שהלילה הזה במדריגת קדושה עליונה, על כן הזהר והזהר שלא תחשוב בדברי הבאי רק לקיים המצות ובשמחת יו\"ט וח\"ו לדבר בלילה הזה שום דברי בטלה ומכש\"כ ח\"ו דברי הוללות והיתול ודבר שקר ח\"ו רק קדשו עצמיכם לדבר בדברי קדושה לבד כדי שיהיו דבריכם נחת רוח לפני הקדוש וברוך שמו. יבא קדש אלו ישראל שנאמר כי עם קדוש אתה וגו' וידבר לפני קדוש, שנאמר כי קדוש אני ה'. בלילה הקדושה זה ליל פסח שנקרא מקרא קדש שנאמר ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם וגו' גם השיר יהי' לכם כליל התקדש חג (ישעיהו ל׳:כ״ט) בדברי קדושה לבאר ספור יציאת מצרים מתורתינו הקדושה:", + "קידוש אחד מד' כוסות וטעם ד' כוסות נגד ד' גזירות שגזר פרעה. ונגד ד' לשוני גאולה דכתיב בקרא ואיתא במדרש רבה פ' כ\"ו הדהו\"ד לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז, לא שלותי מגזירה ראשונה שגזר פרעה שנאמר וימררו את חייהם. והעמיד להם הקב\"ה גואל זו מרים ונקראת כך ע\"ש המירור, ולא שקטתי מגזירה שניה, אם בן הוא והמתן אותו. והעמיד הקב\"ה גואל זה אהרן ע\"ש ההריון, ולא נחתי מגזירה שלישית שגזר ואמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והעמיד להם הקב\"ה גואל זה משה ע\"ש שנאמר כי מן המים משיתיהו, ויבא רוגז, זה עמלק שנאמר ויבא עמלק וגו' ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו וגו':" + ], + [ + "בעל הבית צריך הסיבה בשתיית כוס של קידוש וטעם הסיבה כתבו שהיא דרך חירות כן דרך בני המלכים להסב, עוד טעם נראה לי שהיא לזכרון יציאת מצרים כדאיתא במד\"ר סדר במדבר פ' א' אמר הקב\"ה לישראל על שאמרתם למשה למה העליתנו ממצרים המדבר הייתי לישראל, וכי כמדבר עשיתי עמהם, בנוהג שבעולם מב\"ו שיצא למדבר שמא מוצא הוא שם שלוה, כשם שהיה מוצא בפלטין שלו, או אכילה או שתיה, ואתם הייתם עבדים למצרים והוצאתי אתכם משם, והרבצתי אתכם בסיגמטין ר\"ל מטות מכובדות שנאמר ויסב אלק' את העם דרך המדבר מהו ויסב שהרביצם כדרכי המלכים רבוצים על מטותיהם. ועל כן גם אנחנו רבוצים בהסיבה בליל פסח על מטות מכובדות לזכר יציאת מצרים: טעם דלא מקדשין בבהכ\"נ בלילי פסח, משום דבשארי שבתות ויו\"ט מקדשין בבהכ\"נ הטעם להוציא עניים ידי חובתן, משא\"כ בליל פסח אפי' עני הנוטל מן התמחוי חייב בד' כוסות וכוס קידוש הוא אחד מהם ויהיה הקידוש בבהכ\"נ שלא לצורך. כתב רבינו שלמה זצ\"ל אל תתמה על מה שאין אנו מברכים שעשה ניסים בליל פסח כמו שאנו מברכים בנסי חנוכה ופורים שהרי מסדר והולך בסוף ההגדה למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הנסים האלה:" + ] + ], + "Urchatz": [ + [ + "ורחץ אחר שתקנת והזמנת את עצמך לדבר לפני קדוש ב\"ה וב\"ש תצטרך לרחיצה מקודם שתכנס לטרקלין. משל למהד\"ד לאחד שבא לאודיענן למלך בשר ודם הלביש בתחלה מלבושים נעים ורחץ פניו וידיו שלא יראה וימצא בו שום שמץ דופי ואם לפני מלך בו\"ד כך על אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה מלא כל הארץ כבודו כשיבוא לדבר לפניו להזכיר ולספר את הנפלאות והנסים והחסד שעשה עמנו וליתן לו שבח והודיה מכש\"כ שצריך בתחילה לרחיצה ולהלביש עצמו בבגדים נאים. ועוד יש טעם לרחיצה. לרמז זכר לחירות בזה הלילה. ואנו נוהגים כמלך שהוא מפונק ואיסטניס שלא אוכל שום דבר בלא רחיצה. ומטעם זה הוא ג\"כ הרחיצה ע\"י אחר ולא בעצמו להראות שהוא כמלך ועבדיו משמשים אותו. ואל תתמה על אותו אחר האיך הוא מתקן את רבו ואת עצמו לא תקן כי מראה בעצמו היפך מן הראוי שהוא כעבד ובאמת צריך גם להראות בעצמו נוהג כמלך כי כל ישראל מחוייבין לעשות כסדר הזה:", + "אך באמת לא קשה כי שניהם מראין גדולת הש' ב\"ה וב\"ש הגדול. ושפלות כח גדולת בו\"ד אשר כל גדולתו תליא בזה ע\"י מי שישמש שאותו היינו לא גדולתו מצד עצמו רק מזה שאנו רואים כי אדם אחר זולתו משמש אותו מה שא\"כ הש' ב\"ה וב\"ש הגדול כדאיתא במדרש רבה שמות פ' כ' וכ\"ה על פסוק אין כמוך באלקים ד' שאין מי שיעשה כמעשיך: מה בין מדות בו\"ד למדת הקב\"ה מדת מלך בו\"ד מה היא כבודו וע\"י מה מראה את גדולתו ע\"י שעבדיו משרתין אותו משא\"כ הקב\"ה הוא משמש את בניו. מלך בו\"ד עבדיו מרחיצין אותו אבל הקב\"ה לא עשה כן אלא שהוא רוחץ את ישראל. שנאמר וארחצך במים, וסך אותו שנאמר ואסכך בשמן, והלבישו שנאמר ואלבשך רקמה, מלך בו\"ד עושה לו שביל בארץ, והב\"ה עושה לו שביל בתוך הים, מלך בו\"ד העבד טוען את רבו והקב\"ה אינו כן, שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים. מלך בו\"ד עבדיו מנעילים אותו, והקב\"ה אינו עושה כן שנאמר ואנעלך תחש. מלך בו\"ד המלך ישן והעבדים עומדים על גבו לשמרו והקב\"ה אינו כן אלא הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. עוד ורחץ כדאמר ר' אלעזר כל שטיבלו במשקים צריך נטילת ידים דחכמים גזרו טומאה על הידים להיות שניות ומטמאין את המשקין להיות תחילה. וכתב ט\"ז סי' תע\"ג דמה שנזהרין בזה הלילה טפי מכל השנה כדי לטהר עצמו יותר בזה הלילה. וע\"כ כמו שנזהרין בזה, בזה הלילה לתוספת טהרה כן ראוי להיות נזהרין לא פחות בעשי\"ת ג\"כ בזה כמו אפי' מי שלא נזהר בכל ימות השנה מפת פלטר עכ\"ז יהיו נזהר בעשי\"ת ובשבתות ומועדים כן לנידון דידן. וזאת הזהירות מרמז בהמשך סימני התיבות, קדש ורחץ ר\"ל כי הני שייכי להדדי אחר שרוצה ומזמין לקדש את עצמו הרי הוא צריך לרחיצה לשון רחצו הזכר שלא יהיו כטובל ושרץ בידו לכן אמר שגם זאת לא די לבד כי אם גם." + ] + ], + "Karpas": [ + [ + "כרפס ר\"ל שטובל ירק במי מלח לרמז דצריך ג\"כ כרפס לטבילת כל גופו ר\"ל טהר לגמרי ולא כטובל ושרץ בידו ח\"ו ומרמזין בזה לזכרון, שישראל בארץ מצרים עובדי ע\"ז היו. וכשהוציאם השי\"ת משם כדי לקדש אותם בקבלת התורה היו צריכים בתחילה להסיר הטומאה מעליהם ולעשות תשובה ומהאי טעמא מטבל בירק לרמז שבעל תשובה צריך להיות עניו כירק השדה שנדרסין כדאיתא בשמות בה. ע\"כ נקרא כרפס היינו כרֶפֶס שהוא לשון דריסה ורמיסה או כרפס בשין שהוא טיט וקרקע עיין רש\"י וביאור משלי ו' ומרמז בזה ג\"כ לזכרון שישראל היו במצרים נכנעים תחת ידם כ\"כ כרֶפֶש וטיט עוד יש לרמז במלת ו'רחץ כ'רפס בתחילה רחיצה וטבילה ואח\"כ הזאה כדמצינו בפרה אדומה דהזאה לטהר היתה באגודת אזוב. וכן כאן מטבל אגודת ירק לרמז על הזאה וכן צוה במצרים לזאת דם על המשקוף ועל שתי המזוזות באזוב שנאמר ולקחתם אגודת אזוב. וטעם הטיבול מרמז בזה אחר שקשטת את עצמך ואז נאה לך לבוא אל (אודיענץ) להראות למלך קודם שידבר לפניו שהוא עבדו ועשה כרצונו כמצותיו. ע\"כ מטבל בתחילה ירק במי מלח או בחומץ להראות שעדיין הוא בזכרונינו העת שהיינו בשפל המדרגה כשהיינו במצרים ויצאנו משם ועוד מעט אשר זכינו להיותינו במדרגה עליונה. ומרמז דבר והיפוכה שעבוד וחירות בתחלה וימררו את חיינו בשעבוד כחומץ ומי מלח ולבסוף ע\"י זכות טבול ירק שקיימנו מצות הזאה על המשקוף וגו' ניצלנו כל ישראל ממכות בכורות ואח\"כ יצאנו לחירות:", + "כרפס מרמז על השעבוד ומצינו טעם הלשון כרפס בהפוכה ס' פרך ר\"ל ששים רבוא היו בעבודת פרך. ולי נראה לרמז בנוטריקון פנים ואחור. פנים כרבוא פעמים ס' אחור סופם פרך. עוד. פנים. כלו רעמסס פתום ס' רבוא אחור ס' רבוא פתום רעמסס כלו עוד רמז למיפרע בתחילה ס' רבוא פה רך אבל סוף פרך:", + "ואגב יש לומר ג\"כ הטעם דעיקר גאולת מצרים דווקא ע\"י מכת בכורות וגם כי התחלת ההתראות הי' במכת בכורות מפני דידוע דתכלית גאולת מצרים היתה כדי להודיעו ולפרסם ע\"י כן את כל העולם האחדות ב\"ה וב\"ש. והנה מצרים לאשר שטופים בע\"ז היו, ובוודאי הקטן אי אפשר לו להתפאר לגדול הימנו שהוא אלקה, מפני שהגדול ממנו יודע וראה בעיניו שילוד אשה הוא נולד מטפה סרוחה מבו\"ד משא\"כ הגדולים הזקנים באים להונות את הקטנים ואת נעריהם בטחי תפל ומדוחי שוא ושקר שהמה אלקות והם עצמם בראו את עצמם כמו שאמר פרעה שהוא ברא את עצמו ועשה א\"ע לאלקות כדאיתא במדרש. ע\"כ הכה את הבכורות אפילו בכור הבית הכה כמו שהמה בעצמם יודו שאין אלקה רק אלקי ישראל ב\"ה וב\"ש הגדול. וכדאיתא בגמרא כשהקב\"ה נפרע מן האומה נפרע מאלהיה עיין רש\"י בא י\"א ה'." + ] + ], + "Yachatz": [ + [ + "יחץ מרמז:", + " א. שנחלק בחצות הלילה לזה ג\"כ מחלקין המצה לשתים ולא שוין המה. בשביל שאמר משה כחצות שלא יאמרו המצרים משה בדאי הוא ע\"כ מראין בזה שזהו רק בידו של הקב\"ה וב\"ש הגדול לכוין האמצע כחוט השערה אבל בידי אדם אי אפשר לצמצם. והיא גדולתו. ", + " ב. שנחלק הים. והוא ג\"כ זכר לקריעת י\"ס ולא נחלק ג\"כ לשוין באמצע הים רק בצדה.", + " ג. שנחלק השנים של הגזירה בין הבתרים מן תי\"ו שנים לא היו תחת השעבוד רק רד\"ו שנים לכן הפרוסות הנחלקות ג\"כ אינם שוין והאחת גדולה והאחת קטנה כמו בחלוקת השנים לרמז בזה שמטמין הגדולה לאפיקומן תחת הכר נגד חלק הגדל מהשנים שהיו בגלות זהו רד\"ו שנה וחלק הקטן מחזירו על השלחן לסימן חירות רמז לק\"ץ שנים שנעשו בני חורין ועל חלק פרוסה זו חוזר ומגיד כהא לחמא ומהא טעמא מניעת עשות פסח במקדש ואכילת בפסח חמץ דווקא בעונש כרת מפני שקב\"ה ברוב רחמיו כרת השנים של הגלות במצרים כדי לקיימנו ולהחיותינו כטעמם הידועים שלא יבואו ח\"ו לנו\"ן שערי טומאה ואז ח\"ו לא הי' להם תקומה לכן כרת מאתם השעבוד ק\"ץ שנים קודם, ע\"כ מי שלא קיים המצוה הזאת זהו בוודאי אינו מודה בכריתות אלו השנים של גלות לכן מעניש אותו ג\"כ בכרת השנים מדה כנגד מדה. ", + " ד. יחץ ר\"ל אחר שקידש את עצמו בטבילה ובהזאה כבעל תשובה צריך לקיים ג\"כ מצות יו\"ט כנהוג וזהו יחץ לשון מחצה ר\"ל חציה לד' וחציה לכם ולא נחלק לשוין רק חלק הקטן שהוא חציה לכם על השלחן לאכול לשמחת יו\"ט וחלק הגדול הוא מצוה לד' שמור לאפיקומן שמרמז לקדושת עולם הבא, וזהו הטעם שנוטל חלק הגדול ומניח תחת מראשותיו בין כר לכסת מכוסה ונעלם להראותינו ששכר עולם הבא הוא ג\"כ טמיר נעלם מאתנו והוא גדול מאוד עכ\"ז אין אנחנו שוכני בתי חומר נוכל להשיגו כמאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליריאך עכ\"ז עין לא ראתה. " + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [ + "מגיד. ובמה מקיים חציה לה' בלימוד התורה ולזאת מרמז הסימן בתיבת מגיד ע\"י לימוד התורה. ", + "עוד מרמז מגיד שהבעל תשובה צריך ווידוי פה. מן קדש עד נרצה המה ט\"ז תיבות ובהם נכלל כל סידור הפסח לרמז כנגד חרבו של הקב\"ה שנקרא יוה\"ך ובו הכה המצרים עד שגאלנו בזמן הזה בלילה הזה וע\"ז תפסו בסימנים אלו הט\"ז תיבות ולזאת הכוונה המנהג ג\"כ לזרוק מעט מן הכוס ט\"ז פעמים כננד הנ\"ל יו\"ד פעמים להעשרה מכות ועוד ג' פעמים לדם ואש ותמרות עשן.", + " ומרמז ג\"כ דבר והיפוכה שעבוד וחירות ותקנו הך פסקא לשון ארמי' בבבל להתחיל בגנות במצרים אכלו לחם עוני כמו שכתב הר\"י אברבנאל המצריים היו מאכילין את ישראל לחם הקלוקל לם גרוע וקשה שהיא כבד קשה לאכול ממאכל בעלי עבודה קשה. ומהאי טעמא מגיד על הפרוסה כי כן דרכו של עני בפרוסה והיא לזכרון שעבוד וגנות אכן לבסוף מסיים בחירות ושבח לשנה הבאה בני חורין:" + ], + [], + [ + "טעם שאנחנו משתמשין בליל זה בכלי כסף וזהב ושמלות מכובדים איש איש כברכתו נוכל לומר הטעם הא' מחמת שאנו מראין שיצאנו כבני מלכים על שהוציאנו בלילה הזה לחירות והמלכים משתמשין בכלים מכלים שונים גם אנחנו לזכרון זה אנו עושים כך.", + " וטעם הב' שאנחנו מודים ומשבחים לאבינו שבשמים שכמו שבמצרים היו להם לישראל כי כסף וכלי זהב ובגדים מה ששאלו ממצרים כן גם עתה ברחמיו לא עזבונו ויחון אותנו לפליטה גם בגלותינו לא השפילנו עד עפר ולזכור ע\"י זה מה שקיים לאבותינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בצאת ישראל ממצרים אך לא יזכר ולא יפקד ח\"ו מזה רוח גבוה לאמר כי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה רק אדרבא יותר מאשר ברכו ד' בהון עתק ורכוש רב יותר יהי' לבנו חרד בקרבנו להתבונן על כל הטוב אשר גמלנו אשר היא רק מצד החסד מטובו י\"ת ולא מצד מעשינו הטובים רק על דרך וחנותי את אשר אחון ולזה יתאמץ כל אחד ואחד ג\"כ לעשות הישר והטוב ולהדבק בדרכיו ומזה אנחנו מזכירים את יציאת מצרים שרחם אותנו להקימנו מעפר ולהעשירנו כהבטחתו לאאע\"ה וקיים בהם כמו שנאמר וינצלו את מצרים. ואל תתמה הלא הקב\"ה שונא גזל האיך צוה להם שינצלו את מצרים הא אפילו גזל עכו\"ם אסור. וי\"ל הטעם שזהו העשירות אשר לקחו ממצרים איננו מספיק אפילו כהנה וכהנה כפלים לשלם את קושי השעבוד שעבדו ישראל ששים רבוא הגברים רד\"ו שנה ומש\"כ לדברי האומר במ\"ר ע\"פ וחמושים עלו אחד מחמשים או אחד מחמש מאות, וי\"מ הטעם כי כל הכסף אשר לקחו ממצרים הוא הכסף של ישראל עצמן אשר גזלו המצריים מישראל כדמצינו במדרשים שונים באגדת בבלי וירושלמי. ובתחילה אציג לפניך מה דאיתא במדרש רבה שמות פ\"א וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ובני ישראל פרו וישרצו ששה בכרס אחד ויש אומרים י\"ב ויש אומרים ששים בכרס אחד ואז היו בני ישראל חשובים גדולים ועשירים במצרים מהירושה ממה שקבץ יוסף הצדיק בעת מלכותו והשדות והכרמים של מצרים וכל כסף וזהב ממצרים ואף שנתן לאוצר פרעה הרבה מאוד מ\"מ גם לו גם לפרעה היה רב למאוד ומזה העשיר מאוד וצוה להעביר העם מעיר לעיר לזכרון שאין למצרים עוד חלק בארץ ומאז הסיר חרפה מישראל שלא יהיו קורים אותם גולים. ומעת הזאת היו המצריים וישראל הכל שוין בחירותם אך אחר שהיו שוים בחירות כמו מצרים, ולישראל היה עשירות רב והוטב להם בכל מיני הטבה, אז וירם לבבם וישכח ישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב ועשו כמעשה מצרים והלכו בחוקתיהם כדי שיהיו שוין לגמרי למצרים (מדרש רבה שמות) ואמרו נהיה כמצרים והפרו ברית מילה ומה עשה הקב\"ה הפך את לבב מצרים נגד ישראל ומאוהבי ישראל נהפכו לשנאי ישראל והיו בעיניהם כקוצים ומאז היו רוצים לחדש עליהם גזירות הה\"ד ויקם מלך חדש למה חדש והלא פרעה עצמו היה אלא שאמרו המצריים לפרעה בא ונזדווג לאומה זו אמר להם שוטים אתם, אלולי יוסף לא היינו חיים עד עכשיו, משלהם אנו אוכלים. כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו ג' חדשים עד שאמר להם כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו על כסא מלכותו. לפיכך כתוב ויקם מלך חדש שנהפך לאיש אחר ומעתה והלאה כדי שיהיה מרוצה לעם היה מראה שנאתו לישראל יותר מכל עמו ה\"ד ויאמר אל עמו הוא התחיל בעצה תחילה ויאמר הבה נתחכמה איך נשעבדם, אחת לאחת בחכמה עד שבאים לירידה תחתונה ועוד הבה נתחכמה כמה היא עולה כוחן של ישראל כדי להודיע כמה קושי העבודה הצריכה להם להשתעבדם להשתבר את כל כחן ולהחליש את גבורתם עד למאוד שלא יהיה נוסף עלינו כי תקראנה מלחמה וכדי ליבש את ליחותם שלא יהיו ראויים להוליד עוד ולהמעיטם ולא להרבותם. ואז התיעץ עם המצריים מאחר שידוע להם שישראל רוצים ואומרים נהיה כמצרים והלכו בחוקתיהם וכל מה שהמה עושים גם ישראל עושים בכל רצונם על כן נתחכמה לבנות ערים בצורות ואמרו כל גודלים במצרים צריכין לסייע בבנינים ומסדרין גדודי חיילות חיילות בלע\"ז נקרא (בוי לעגיאנען) וגם פרעה עצמ תלה מלבן על צוארו וגם מישראל בוחרין לסייע הבנין וכל ישראל רואים כל גדולי מצרים אפילו פרעה עצמו עוסק בבנין אז באים כולם ומסייעים בשמחה וטוב לב ועובדים בכל כחן כדי להשוות עצמן עם המצריים ולהראות שהמה שלים אתם ועודפים בעבודתם על המצריים והמצריים משבחים את עובדתם בשביל שעובדים הרבה ביום אחד וע\"י זאת ראו המצריים כמה וכמה סכום הלבנים שיכולים לעשות ביום כשהם עושים בטוב לב. ואח\"כ פורשים המצריים מהם ונשמטים מהם אחד אחד אח\"כ גזרו על ישראל שכל מה שעשו ביום ראשון הישראלים כמספר וכסכום יהיו עושים כנגדן כל הימים באין מחסור ולא יעדרו דבר מהסכום הראשון ככה יעשו מיד יום יום וזאת היתה עבודת פרך כי אינו דומה מי שיש פת בסלו למי שאין לו פת בסלו ההד\"כ ויעבידו בפרך בתחילה בפה רך ולבסוף בפרך ואחר שהתחיל לגזור גזרו גזירה אחר גזירה גזירה אחרונה קשה משל ראשונה וגזרו מעתה יהיו ישראל לעבדים ואמרו מה שקנה עבד קנה רבו ונלקח מהם כל סף וזהב שלהם וכל מה שהיה לישראל הם היו מנצלים אותם כדי שיהיו ישראל עניים גדולים וצריכים לעבוד להם בע\"כ כדי להחיות אך את נפשם לפי שאין להם מה לאכול אם לא קבלו ממצרים מדי יום ביומו פרוסת לחם ועבור זה הפרוסה היו צריכין לעבוד כל היום ולזכרון זאת תקנו חז\"ל להתחיל יציאת מצרים בפסקא כהא לחמא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים.", + "לפרש הלשון בארעא דמצרים ולא אמר כד נפקו ממצרים. שמעתי מאא\"ז הגאון מו\"ה א\"נ הערץ שייער זצ\"ל להמשיך כל הפסקא, דאיתא בזה\"ק בפסוק אל תלחם לחם רע עין, באחי יוסף הכתוב מדבר בשביל שנהגו מסעודת יוסף הצדיק במצרים והמצריים היו רעי עין ע\"כ נענשו שהיו בגלות מצרים והנה לחם רע עין נקרא לחם עני לזאת מרמז כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא ר\"ל השבטים בארעא דמצרים בסעודת יוסף וזאת היתה הגרם שהמצרים ג\"כ האכילונו לחם עוני וגם היום עדיין אנו אוכלים לחם עוני לזכרון זאת אבל באמת אנו צריכים לתקן מה שחטאו אבותינו. ואנו מראין בזה שאנחנו אינם נוהגין מדת רע עין. כי טבע הרע עין כשמסרב עני לסעוד אצלו מראה לעני שרוצה ליאכל עמו ואמור לו פעם אחד אכול עמי וטבע העני לסרב עצמו בפעם ראשון ואז הרע עין אינו מפציר ממנו עוד הפעם כי ירא פן באמת יאכול אצלו והוא צר עין לכן ירף ממנו ולבו שמח כשמעו מהעני שאינו רוצה וזהו גניבת דעת ומדת רע עין, לא כן מדת ישראל רחמנים בני רחמנים אנו מסרבין העני בטוב לב וכשהעני מסרהב בפעם ראשון אזי מפציר לו עוד הפעם עדק שהעני יאכל עמו ע\"כ גם אנו אומרים בכפל לשון כל דכפין וכל דצריך שאנחנו מסרבין את העני בלב טוב ובשמחה לא כדמת רע עין. ובזכות זה אף אם השתא הכא נזכה לשנה הבאה בירושלים בארעא דישראל בזכות הצדקה שאנחנו עושים בשמחה ובתמים כדכתיב ציון במשפט תפדה ושביו בצדקה דפח\"ח. ומהאי טעמא נראה לי תקנו הך פסקא בבבל ומתחיל בגנות במצרים אכלו לחם עוני וכ' ומסיים בשבח לשנה הבאה בני חורין:", + "ולדעתי נראה לפרש המשך המאמר כהא לחמא עד גמירא כפי מה שכתב (האברבנל) הפרוסה שהיו מאכילין לישראל היו לחם גרוע כדרך שמאכילין לחילות ההולכים במלחמה שהוא קשה לעיכול ולא יוכלו לאכול מזה הרבה כמו שארי מאכלים לזכר זאת גם מצה הוא לחם עוני כמוהו בלא מלח ובלא דבש ע\"כ מתחילין כהא לחמא עניא שהיא בלא מלח ובלא דבש כן אכלו אבהתנא בארעא דמצרים ולחם כזה בלי אפשר לאכול לתיאבון רק אם רעב מאוד כי נפש רעבה כל מר מתוק וכך היו אבותינו במצרים תחת השעבור כל הימים מהבקר עד הערב והיו רעבים מאוד עד שבזמן בואם לאכול את פרוסת הלחם אשר הושיטו להם המצרים היה בעיניהם כמוצא שלל רב ומתוק בפיהם עד שאכלו לתיאבון מגודל הרעבון להחיות נפשם. ומהאי טעמא גם אנחנו היום בע\"פ רעבים שאסור לאכול מצה כל היום ומן המנחה ולמעלה אסור לאכול שום דבר והכל כדי שיאכל מצה לתאבון ולזרון זה תיקנו לומר כל דכפין לשון רעב ר\"ל מי שלא תאכל היום ייתי ויאכל. וזה לזכר השעבוד וזכרון קרבן פסח שהוא לזכר החירות תיקנו לומר כל דצריך ייתי ויפסח. ר\"ל מי שרוצה לקיים מצות מצה ומרור אשר המה מורים לשעבוד יזכה לקיים גם כן לאכילת פסח אשר מורה על החירות וכי הוא גם מאכל שרים ובני מלכים שיא אינו נאכל אלא צלי. אך השתא הכא שייך לומר בלילה הזה כל דציך ייתי ויפסח כי האמירה אינו אלא לזכרון משא\"כ לשנה הבאה בארעא דישראל דאז א\"א לומר כן בלילה ההוא כי הפסח ממש אינו נאכל אלא למנויו ואם יקשה לך איך פשוט לאמר לשנה בארעא דישראל דלמא ח\"ו אינו כן לזאת אמר בעל הגדה השתא עדי ר\"ל שתלוי הכל בעצמינו דאיתא בגמ' כשישראל עושין רצונו של מקום קרוים בנים ואם אין עושין רצונו של מקום קרוים עבדים ואמרתי הטעם למה משום כשאין ערש\"מ צריכין להשתעבד בגלות לכן נקראו עבדים. אבל כשעושין רצונו של מקום נגאלו ונקראים בנים. לזאת מרמז השתא עבדי שתלוי בעצמינו ר\"ל עדיין בעוה\"ר א\"א ערש\"מ ונקראים עבדי אבל לשנה הבאה כשאנו ערש\"מ אנו נקראים בני חורין ר\"ל אז נקראו בני, ונהיה חורין ע\"י הגאולה ב\"ב אמן אז נזכה להיות בארץ ישראל. עוד נראה לי לפרש טעם הפסקא ראשונה א. שתיקנו בבבל לומר כהא לחמא וכו' קודם ההגדה. ב. גם הלשון כפול ג. וההמשך המאמר ד. ולמה בלשון ארמית. כוונתם קודם שידברו בספור יציאת מצרים. ובשבח המקום ב\"ה לדרוש לעם תוכחת מוסר בלשון המובן להם להזהיר להם שלא יעשו כמעשה מצרים שמספרים להם בלילה הזה לזכרון, שיסירו מאליהם את מדת הרעות של מצרים מדת רע עין ולהדריך העם לדרך הישר שיהיו מנהגים את עצמם כמדת בני אברהם יצחק ויעקב שבאו אליהם אורחים לאכול עמהן ואיך יתנהג עמהם ליתן להם לחמו בפנים מאירות וינחמם בדברים ערבים וטובים כי זהו עיקר המצוה לשמח נפשות עגומים ולדבר על לב העני בלב טוב עד שאמרו חז\"ל הנותנו מתברך בשש והמפייסו בי\"ג ברכות. גם מצוה רבה לתת להעני ממיני המאכלים הערוכים, את הטוב והמובחר שבן ומכ\"ש דלאו שפיר עבדי הני אינשי שאוכלים על שלחנם למעדנים ומשמנים וטובים ולעני נותנים ממאכל הנמכר בזול ומהגרוע שבהם הם מפירים מצוה זו וכל מה שעושים איזו מצוה אינו רק לפנים והוא עון פלילי כי גונב העני וגונב דעת המקום והבריות לשבח מעשיו כי גם הוא ממקיימי הכנסת אורחים ועתידין אליהם ליתן את הדין על שמביאין העני לצערו ולביישו בממון של גבוה שאינו שלהם ומוטב היה יותר שלא יזמינו להם כלל אלא אדרבא צריך לכבד העני יותר מן העשיר ומי לנו גדול מאאע\"ה שהיה לו כמה עבדים ושפחות והוא בעצמו הי' משמש להאורחים ומכש\"כ שמוטל עלינו לכבד העני וח\"ו שלא יתרומם ויתנשא עליו כאילו הוא יותר ממנו. ואדרבא צריך לפייסו ולנחמו בדברים טובים ונוחים וידבר על לבו כולנו אחים מאב אחד אנחנו, וכדומה להן וכל הדברים האלה מרומזים בזה הפסקא שתקנו בבבל כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. ובמלת אבהתנא מראים שאין אנו בושים לומר שאבותינו ג\"כ עניים היו כי עניות לא לחרפה תחשב גם אין אנו בושים לומר שהעני ואנו מאב אחד נחנו ע\"כ תיקנו לומר די אכלו אבהתנא. ויותר מראין נחמה לעני באלה הדברים ר\"ל שאע\"פ שאבותינו היו עניים גדולים, אפילו הכי מראין בזה הלילה בגדים נאים וכלים משובחים כאחד העשירים לזכרון שאע\"פ שאבותינו במצרים היו מדוכאים בעניות אבל לבסוף ברכם ד' ברכוש רב בכסף וזהב ושמלות וזאת יהיה לעניים לנחמה. אף שצריך כהיום לצפות לשולחן אחרים אך יש לאל יד שיעשיר לך ולזרעך למחר ברכוש רב כמו שעשה לאבותינו בימים ההם במצרים ולהראות שלא למדנו כלום ממדת רעות של מצרים ח\"ו אשר לא נתנו שום פרנסה לישראל רע לזה שמשעבדי אותו בקושי להחיות את נפשם כדי לשעבד בו יותר אבל מתנה לעני בלא שעבוד לא היו נותנים להם כלום וכשבקש מהם השיבו לישראל לך לך עבוד עבוד לא כן מנהג ישראל אלא שאומרים כל דכפין ייתי ויכול אף שלא מוטל עלינו ליתן לו שכר עבודה אפ\"ה ייתי ויכול. גם לא כמדת מצרים שהאכילום לישראל את לחמם לחם הקלוקל אבל אנחנו מענגים את העני ונותנים להעני מן הטוב שבטובים היינו כל דצריך ייתי ויפסח והפסח אינו נאכל כי אם צלי אש מאכל שרים גם לא כמדת רעות של המצריים ליתן לעניים בדברים קשים. אלא אדרבא אף אחר שנתנו להעניים מטוב שבטובים מנחמו ומפייסו בכל מה דאפשר עוד הפעם אחר סעודתו לור לו כי לא לעולם ח\"ו יהיו בדחקו רק לפי שעה הוא כן אבל העליון המרחם ירחם עליו ויחלצו מעניו וירוממהו ויצליח דרכו ומרמז לנו בזה הפסקא השתא הכא ר\"ל אף שתא הכא שצריך לצפות על שולחן אחרים, לשנה הבאה בארעא דישראל ואז הכל שוין כי גם לך יהיו עשירות הרבה. ויותר מפייסו לו אח\"כ הגם עתה בשעה זו כולנו עבדים ואין חילוק ביני וביניך רק דבר מה אבל לשנה הבאה כולנו בני חורין.", + "או יתכן לומר בדרך מוסר איך שבעל הגדה הורה לנו הדרך אשר נלך בה ואיך יתנהג עם האורחים שיזמינו בביתם תיכף בהסיבו אל השולחן יפייס העני לאמר אל יהי עם לבבך מה שהזמנתיך בסעודה זו ולא נתתי לך אפילו לחם כראוי רק בלא מלח ובלא דבש אל ירע לבבך בדבר הזה כי הא לחמא די אכלו אבהתנא כו' וזה הלחם עוני מחוייבים אנחנו לאכול בלילה הזה גם לא ינהג עם העני כעמא דארעא שמושיבין את העני במקם שפל בין תנור וכרים עם העבדים והאמורים רק כל דכפין אפילו העני השפל שהוא חסר לחם ומזון רעב וצמא עכ\"ז ייתי אל השולחן כמוני כמוהו ויאכל וכל דצריך היינו שאינו עני כל כך כמו הראשון אך גם לו חסר שאין ידו משגת הצטרכות אשר לו ייתי ויפסח היינו כל הצטרכות הפסח ולא זו שמזמין אותו בדברים טובים ומהנהו ממה שהוא בעצמו אוכל אלא אף זו שאח\"כ מפייסו בדברי ריצוי עד שהעני ישכח הבוש בזו השעה וזהו מה שמסיים השתא הכא, השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין.", + "או כוונת הך פיסקא דכהא לחמא שאף שצריך להזמין בביתו אורחים לאכול עמו עכ\"ז מוזהר שלא להזמין אלו אורחים מבני עמינו הכופרים או לאורחים שאינם מב\"ע ומאחר שהיו בגלות בבל ולא יכלו לומר כן בפירוש מפני סכנה לכן הטמינו זאת ברמז ותקנו בזה הלשון סתם כל דכפין ייתי ויכול ושלא יטעה השומע בכוונתם לכן אמרו די אלו אבהתנא והיינו בני ישראל אשר גם אבותיו היו במצרים ואכלו זה הלחם עוני לאפוקי שלא מבני עמנו גם שלא לטעות כמו שמסרבים גם הכופרים לכן אמר וכל דיצריך ייתי ויפסח וזהו לא שייך בכופרים כי מקרא מלא דבר זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו ואחד ישראל שנתנכרו מעשיו ואחד גוי במשמע. אך השתא הכא בגלות בבל וצריך להסתיר הדבר לא לומר בפירוש אבל לשנה הבאה בארעה דישראל נוכל לומר בפירוש כל דכפין מישראל ואם תקשה התינח בגלות בבל היו מוכרחים להסתיר הדבר בסוד אבל עתה אין אנחנו עוד דבבל ולמה לא נאמר בפירוש ועוד האיך יאמרו בני ישראל היושבים בא\"י בזה הנוסח השתא הכא לשה הבאה בארעא דישראל הלא גם עכשיו הם בא\"י אכן נוכל לומר הא לן והא להו. השתא הכא, לבני בבל, השתא עבדי לבני א\"י ודו\"ק ולגבי דידן בוודאי נוכל לומר שתיהן כי אנחנו בח\"ל ואכתי עבדי אנן וק\"ל." + ] + ], + "Four Questions": [ + [ + "טעם ארבע כוסות. בבראשית רבה רב הונא בשם ר' רבא אמר כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגאולת מצרים והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. פ' וארא. ויש לעיין באמת למה שינה הכתוב בד' לשונות. ולמה תקנו כנגדן ד' כוסות היאך מצינו סמך בהני ד' לשונות שמרמזין על ד' כוסות. וי שלומר דקרא אתי לאשמעינן שהיה במצרים ד' מיני גאולות. וחכמם תקנו כנגדן ד' כוסות ע\"ש כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא. והכתוב שינה בד' לשונות ללמדך שינוי הצרות בד' אופנים. וחייבים על כל אחד ואחד לתת תודה ושבח לי\"ת כדאיתא ברכות דף נ\"ד ע\"ב. ארבעה צריכין להודות וסימנם חיים יורדי ים, והולכי מדברות, ומי שהי' חולה ונתרפא. ומי שהיה חבוש האסורים ויצא. כדכתי' תהלים ק\"ז יורדי הים באניות ויצעקו אל ד' ומצוקותיהם יוציאם. תעו במדבר, ויצעקו אל ד' ממצוקותיהם יצילם. ויגיעו עד שערי מות, ויזעקו אל ד' ממצוקותיהם יושיעם. אסירי עני וברזל, ויזעקו אל ד' ממצוקותיהם יושיעם. יודו לד' חסדו וגו' והנה התלמוד שינה סדרן של הד' מסדר הכתוב ושינה ג\"כ הלשון בים ובמדבר אמר בלשון הוה ובחולה וחבוש אמר בלשון עבר (כך הקשה מהרש\"א בח\"א). והטעם נראה כיון דקרא משנה ג\"כ איזה פעמים בלשונו במדבר כתוב ממצוקותיהם יצילם בים כחוב ממצוקותיהם יוציאם בחולה וחבוש כתוב ממצוקותיהם יושיעם וטעם הכתוב הוא כיון דגבי ים ומדבר הם דרכי סכנה וצריך תפילה להנצל מכל מרעין בישין שלא יבוא אליו שום סכנה בדרך ההוא שייך בהם ליכתב בלשון הצלה שהוא לשון הפרשה מן האויב והאורב כמו ויצילני מחרב פרעה שכולם נעשם חרשים וסומים ואלמים ובין כך ניצל ונמלט מהם וכמו כי כל העשר אשר הציל וגו' עיין רש\"י ויצא. אולם גבי' ים נופל לשן יוציאם במקום יצילם. כי כשיורדים בים נכנסים אל הספינה וכשעולים מן הים יוצאים מן הספינה כמו צא מן התיבה ע\"כ כתי' בלשון ממצוקותיהם יוציאם ר\"ל כשיוצא בשלום מן הים שלא אירע לו רעה או שום סכנה יודו לד' חסדו שיצא בלי פגע. או כשבא מן המדבר בשלום לביתו בלי פגע ולא אירע לו שום רעה לא פגע בלסטים וחיות או שום שאר סכנה על הדרך יודו לד' חסדו. נמצא ששניהם צריכין להודות אפי' כשלא באה הצרה עליהם והובאה היא על שהציל ד' ית' אותם שלא אירע להם הצרה. ע\"כ כתוב בהן יצילם במדבר וגבי ים יוציאם במקום יצילם שהוא ג\"כ כך מובנו שיצא בלי פגע משא\"כ בחולה וחבוש שהנה הוא כבר דצרה שאירע לו והא שייך בה לשון הצלה שיהא הפרשה המורה על שליטת הרעה ממנו. רק המה צריכין ישועה מאת ד' להסיר מהם החולי והמאסר לכן כתוב בהם לשון יושיעם. (וכמו כאשר רדפו פרעה ומצריים אחר בני ישראל ואז היו בצרה גדולה מצד אחד מדבר נחשים ועקרבים ומצד השני האורבים לנפשם המה המצריים ולפניהם הים עד שקפצו בתוך הים והמים היה מגיע להם עד צואר יגיע ואין צרה גדולה יותר מזה לכן היו אז צריכין לישועת השם לכן בעת הזאת אמר להם משה התיצבו וראו את ישועת ד' גו' ע\"כ על הזמן שהוא נאמר שם ויושע ד' ביום ההוא וגו') ומהאי טעמא תפס הגמרא לשון הוה אצל ים ומדבר שצריכין המה להודות ע\"ז שאף הצער מן הסכנה לא היה להם כי לא באו לכלל צרה כלל. משא\"כ חולה וחבוש שהיה להם כבר צער הצרה וצריכין להודות ע\"ז שנושעו מן הצרה הזאת והסיר מהם כל חלי וכל מאסר בזה שייך לשון הגמרא שתפסו בלשון עבר מכיון שכבר נתונים היו בתוך סכנה אך אח\"כ הושיעם השי\"ת מהצרה הזאת, שפיר אמר מי שהיו חולה וחבוש ומעתה מבואר ג\"כ מה שהכתוב שינה בד' מיני לשונות של גאולת מצרים כמו שהובא למעלה. כי לכאורה יש לדקדק עוד בפסוק לכן אמר וגו' היינו מתחת סבלות מצרים היינו מעבדתם ולמה כפלם ועוד דהיה לו לקצר ולכתוב והוצאתי אתכם ממצרים וממילא ידענו שהוציאם מתחת סבלותם ועבודתם וכשכתב מתחת סבלת משמע שלא הוציאם רק מסבלות מצרים ואל ממצרים עצמה נמצא חסר העיקר מן הספר ועוד הלשון והצלתי כפי שבארנו משמעותו שלא באו לכל עבודה כלל וזה אינו כי עבדו אותם בפרך עד שימררו את חייהם בכל עבודתם. גם תמוה שאצל לשון וגאלתי אינו מזכיר הכתוב כלל ממצרים היה לו ליכתוב וגאלתי אתכם ממצרים וזאת התמיה ג\"כ על כל מהארבעה הבטחות שלא הזכיר יציאת מצרים עצמה אך באמת נראה לפרש שישראל הי' מפחדים אף כשיצאו ממצרים בדרך הישר שהיא דרך הקרובה והישרה היא ארץ פלשתים ואם לא יחזרו תיכף אחר ג' ימים בוודאי ירדפם פרעה וחילו לשעבדם יותר ויותר מכאשר לפנים בדרך נקימה וקנס ג\"כ ויענו שם במקום שיגיעם תיכף לשעבדם תחת סבלותם וכמו שאמרו למשה הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים וגו' (בשלח י\"ד י\"ב). ע\"כ המגיד מראשית אחרית הודיע למשה נביאו שמבטיח לישראל שלא יעלה מורא זו על ראשם ואמר להם בלשון והוצאתי אתכם אשר זאת הלשון יציאה שייך לומר מהים כמאמר תהלים וממצוקותיהם יוציאם האמור ביורדי הים ולבשר להם שלא ינתם אותם דרך ארץ פלשתים רק דרך המדבר ים סוף ומתוך כך אין אתם צריכים לירא מצרים שיעמיסו עוד סבלותם עליכם מפני שהמה טובעים בים סוף כי רק והוצאתי אתכם דייקא ולא המצריים שהמה נטבעים בים ושמא תיראו לנפשותיכם שגם במדבר אשר אתם הולכים דרך שמה תהיו מוכרחים ג\"כ לשעבד עצמיכם באיזה עבודת קשית בשביל להחיות נפשותיכם ונפש הטף במזון ומחי. והמקום לא מקום זרע וצריכין בוודאי לזאת עבודה גדולה לזה הבטיח להם אף אם ח\"ו יגרום החטא להתעכב במדבר מ\"מ לא תצטרכו לעבודת קשות כמו במצרים וזהו והצלתי אתכם מעבודתם היינו מעבודתם שהיו משעבדים שמה בשביל חיותם אבל שמה לא תהיו משועבדים עבוד זה כי ירד לכם במדבר לחם מן השמים והבאר והשליו אשר מצאו שם כל מחסרים. ומאחר שרצה הקב\"ה להודיע להם שיבאו לארץ ישראל דרך הים ודרך המדבר ובדרכים הללו יהיו זקוקים להעשות להם נסים גדולים כאשר באמת עלתה להם כך ועבור זה הבטיח להם הקב\"ה ורמז להם בלשון והוצאתי דקאי על הים והצלתי דקאי על המדבר עיין למעלה שהארכתי שם ואם יריאים אתם אולי לא יאבה פרעה שלוח אתכם מארצו הריני מבטיחכם כי לא לבד שישלח אתכם מארצו כי אפילו במצרים עצמו קודם שתצאו משם יתן לכם החירות כמו שמצינו במדרש רבה שאמר פרעה להם הרי אתם ברשות עצמיכם קמו צאו מתוך עמי וזה שאמר סתם וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' היינו בארץ מצרים עצמה תהיו בני חורין מחמת שאשפטם בשפטים גדולים. ולפחד מהחולי שבאה להם מקושי השעבוד ותש כחן ע\"ז מבטיח להם במה שאמר ולקחתי אתכם לי לעם וזהו לקבלת התורה שתיכף כאשר עמדו במעמד הר סיני נאמר וכל העם רואים הקולות ושם עיין רש\"י שהוכיח מהפסוקים האלו שנתרפאו כולם ממומן במעמד הקדוש הזה של מתן תורה וגם כתוב אם שמוע תשמע וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך נמצא לפי זאת ההנחה שהיתה ב' מיני הצלות והשנים הראשונים שהם מורים על הים והמדבר נאמר לשון והוצאתי והצלתי כאשר גם המשורר סידר בזה הלשון לפי שלא היה צרה רק הנס הי' זאת שלא יבואו לצרה והשני לשונות אחרונים המה מורים על ישועה מן הצרה כמו שאמר המשורר ממצוקותיהם יושיעם שהם מורים על הישועה שצריכה להם שכבר היו בהצרה היא הבית כלא בית עבדים גם התשישות כחש היתה באה להן והחולי מעבודה קשה ומשניהם שהם כל הארבעה מיני הצלות הבטיח להם הקב\"ה שיפדה וגאול אותם בקרב כן נזכה ליגאל גם עתה בב\"א וע\"כ תקנו לנו חכמים הארבעה כוסות להודיע לנו שהתורה מרמז בזה ד' לשונות על ד' מיני הצלות שהיו לישראל שאמר דהמע\"ה שכל הד' צריכין לתת שבח ותודה להשי\"ת והשיר והודאה צריכין כוס כמש\"נ כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא ודו\"ק." + ], + [ + "מתני' מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל לאביו. ואם אין דעת בבנו אביו מלמדו מה נשתנה. ברייתא, תנו רבנן חכם בנו שאלו ואם אין חכם אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל את עצמו ואפילו שני ת\"ח היודעים בהלכות פסח שואלין זה לה מה נשתנה, עיקר כוונת השאלה היא מה שאנו נוהגין לעשות בלילה הזה היא סתירה. בראשון שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה וכל איש כפי רצונו העשיר חמץ ואם אין ידו משגת מצה ובלילה הזה כולו מצה אנו מראין כאלו כולנו אין ידינו משגת הין עשיר והן עני וצריכין לאכול לחם עוני. וכמו כן שאלה ב' שבכל הילות שאר ירקות איש כפי רצונו ולילה הה מרור וא\"ת שמראין בהן זכר לשעבוד א\"כ קשה למה מראין אח\"כ בהיפוך ומטבילין ב' פמעים כעשירים וגם כולנו מסובים כבני חורין ומראין זכר לחירות והם תרתי דסתרי אהדדי וסתירת הדברים כזו קשה מאוד להבין לבן השואל ומעתה תבין הא דלא השיב כהלכה על ד' שאלות של מה נשתנה. על כל שאלה ושאלה כפי ענינו. רק שהשיב בקיצור עבדים היינו על עיקר השאלה שהיא הסתירה דאנו מראין בשני שינויים הראשונים כעני שאין ידו משגת זכר לשעבוד להראות דתחילה עבדים היינו לפרעה במצרים ואח\"כ אנו מראין דבר והפכו לא די כעשיר בחירות אלא אפילו כבני מלכים מראין אותנו בהסיבה וטבול להראות ויוציאנו י\"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה להעלות אותנו לבני מלכים שנאמר בני בכרי ישראל ואחר שהביא אותנו מן שפלות עבד שהיא מדרגיה תחתונה מיד למדריגה העליונה לבני מלכים ע\"כ מראין אנו ג\"כ לזכרון לאכו מצה שהיא מדריגה התחתונה, בהסיבה שהיא מדריגה העליונה. ומרור שהיא מדריגה תחתונה בטבול שהיא מדריגה העליונה להראות הנס הגדול שהביא אותנו מיד ממדריגה תחתונה שהיא עבדות למדרג' העליונה לבני מלכים. וזו היא תשובה כללית על קושיות שאנו עושים תרתי דסתרי דבר והפוכו. אך על כל פרט פרט אנו מספרים אח\"כ הטעמים בהגדה מן וירד מצרימה וגו' פסח מצה ומרור וגו'.*)", + "(* סתירת הלשון גבי מצה כלו שמעתי מדוייק היטב שבא ללמוד בלילה הזה מצה ולא חמץ משא\"כ לגבי מרור דלאו דוקא מרור דלאחר אכילת מרור מותר לאכל גם שאר ירקות לא אמר \"כלו\" מרור. ולא כנוסחאות שכתוב גבי מרור ג\"כ לשון כלו כי כבי מצה שייך לומר כלו לאפוקי חמץ דלא, אבל גבי מרור לא שייך לאפוקי שאר ירקות כי אין איסור לאכול גם שאר ירקות כנלע\"ד. שמעתי מאא\"ז מהר\"נ שייער ז\"ל אע\"פ שעדיין לא טבלנו רק פעם אחת בכרפס הבן שואל למה מטבילין שני פעמים לפי שכבר הוא רואה בשולחן, החזרת והחרוסת, ובלא ספק לא יאכלו החזרת בלא טבול בחרוסת דאל\"כ למה העמיד' על השולחן. ולענ\"ד נראה מהאי טעמא אינו שואל על החרוסת לפי שהוא בכלל שאלת למה מטבילין שתי פעמים, כרפס במי מלח ומרור בחרוסת. ועוד תירץ רשב\"ץ שאין זה שאלה לתנוק בלבד אלא אף לחכם שהרי אם אין לו בן שואל לעצמו. ועל החרוסת אינו שואל כי אין זה שינוי שבכל הלילות אם רצה לטבל בחרוסת או בשאר דבר הרשות בידו והשאלה היא רק על שינוי שתי פעמים. והיינו טעמא ג\"כ דאינו שואל על ד' כוסות שאף בכל הלילות יכול לשתות כן. ועוד שעדיין לא שתה אלא כוס אחד עכ\"ל.)" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו מתחיל בגנות וקשה למ\"ד שמתחיל מתחילה עובדי ע\"ז שייך שפיר גנות חטא ע\"ז אבל מה גנות היא שהיינו עבדים מה חטאו בכך וי\"ל הגנות הוא משל לבן יחיד של מלך בו\"ד שחטא בדבר שיש בו עונש מיתה או עונש תפיסת ברגל רק שהמלך מרחם עליו מפני שהוא הבנו יחידו אך זכר לעונה צריך תמיד לתלות בבגדו דבר קטן מזהב שעשוי כשלשלת ברגל שיהיו תמיד לו לגנאי כך ישראל. דאיתא במדרש אתם מכרתם ליוסף לעבד חייכם בכל שנה תקראו עבדים כו' לעונש שתהא החטא תמיד בזכרונינו וזאת היא בגנות שמתחילין עבדים היינו לפרעה להגדיל גנות החטא מכירת יוסף.", + "ואלו לא הוציא וגו' רק א\"ת אנו לא ראינו את השעבוד ולא נגאלנו והו' ראוי שלא יאמר כל זה אלא בשנת הגאולה לנגאלים ע\"כ השיב לו, הגאולה ממצרים גם לנו הית' שאלו לא נגאלו, היינו אנחנו משעבדים לפרעה. זאת היא המשך ואלו וגו' עד במצרים. וא\"ת שאין זאת מצוה לספר אלא לתינוקות להודיעם מה שלא ידעו אבל מי שיודע זה אין צורך בהגדה זאת ע\"כ אומרים אפילו כלנו חכמים ששמענו מאבותינו, אפילו כלנו נבונים להבין דבר מתוך דבר ולא צורך להאריך כל זאת כדי לפרש כל דבר ודבר, ואפילו כלנו זקנים וכבר שמענו זאת זה שנים רבות בכל פסח ופסח, ואפילו כולנו יודיעם את התורה וכל יום אנו הוגים בתורה ומתוכ' אנו מספרים ביצ\"מ וממילא ידענו כל זאת ושלא לצורך היא לשמוע עוד או לספר ההגדה על כל זה מצוה עלינו לספר ביצ\"מ בלילה הזה על לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. ובוודאי, לשמוע דבר חידוש אין מצוה כ\"כ שיש בטבע האדם להתעורר משינתן ולרוץ לשמוע דבר חדש משא\"כ כשכבר שמע זאת כמה פעמים והיא ידוע לו ואפ\"ה היא חביב עליו לשמוע ולספר מהן כאלו עדיין לא שמע כלל זאת היא עיקר המצוה כי זאת בוודאי לא יעשה רק עבור חבוב המצוה ולהתעורר בלב כדי להודות ולהלל ע\"כ הנסים העוברים ולקיים המצוה בכל שנה ושנה כאלו היא חדשה. וזה הוא בוודאי משובח." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "וראיה לדבר מתנאים הראשונים שהיו עושים כן, ומהך מעשה בר' אליעזר ור\"י ור\"א בן עזרי' ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מסובים בבני ברק והיו מספרים כל אותו הלילה אף שיש בהם כל המדות הללו חכמים ונבונים וזקנים ויודעים את התורה ואפ\"ה היו מספרים כל הלילה ביצ\"מ ומנין לך שהיו זקנים בהם מהך מימרא שאמר ר\"א בן עזרי' הרי אני כבן שבעים שנה ובן שבעים הוא זקן." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום ד' פעמים ברוך סידר בעל ההגדה נגד ד' חלקי הגדה המרומז בפתיחה למעלה בארבע כוסות חלק (א) על השעבוד כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה וסידר הלשון ברוך המקום כי מלא כל הארץ כבודו והי' עמנו בגלות ע\"ד עמו אני בצרה (ב) ברוך הוא על החירות (ג) ברוך שנתן תורה לעמו ישראל על עשיית המצות מצה מרור אפיקומן (ד) ברוך הוא על אמירת הלל. (הבן חכם שואל ואומר מה העדות והחקים ומשפטים אשר צוה י\"א אתכם. שמעתי מאא\"ז מהרא\"נ שייער ז\"ל אף שאמר בלשון אתכם מ\"מ זה הבן לא כפר בעיקר כמו הרשע שאמר מה העבודה זאת לכם כלור לכם ולא לו וזה אע\"פ שאמר בלשון אתכם מ\"מ הכניס עצמו אל הכלל באמרו ד' אלקינו ודקדק בלשונו שלא אמר אותנו כי הוא לא היה שם בשעת הציווי: עכ\"ל.", + "פירוש אחר ברוך המקום וגו', לפיכך אומר ד' פעמים ברוך כאשר כוונת ההגדה להודיע לבניו ספור יציאת מצרים ומצינו בתורה תשובות כנגד ד' בנים לכל אחד מהם כפי טבעו וענינו חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. כי הייתי סובר שדווקא לחכם מחוייב להשיב אבל לרשע לא, משום אל תען לכן אמר בעה\"ג כי מחויב להשיב לכל אחד ואחד כפי שאלתו ואין לו להתרעם על חלקו שבנו רשע אך אדרבא אם אין ביכלתו להחזירו למוטב ויש לאדם צער מזה מ\"מ צריך לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה וזהו ברוך המקום שאמר ד' פעמים ברוך כנגד כל אחד מארבעה הבנים ומלת אחד כוונתו על כל אחד ואחד צריך לברך המקום על זאת וח\"ו להתרעם, אך לפירוש הראשון כוונת אחד כמו \"הן\" חכם הן רשע וכ'." + ], + [ + "חכם מה הוא אומר וגו' עד אין מפטירין אחה\"פ אפיקומן. קושיות העולם למאי הזכיר דווקא אין מפטירין כו' הזו היא אמירת הלכות הפסח? ויש לבאר לפי שהאב צריך למהר ולקצר כדי שלא יעבור זמן לקיים המצות יש מקום לבן לטעות ע\"י מהירת האב שמקצר בתשובה, שאין מצוה להאריך בלילה הזה ביצ\"מ ע\"כ צריך האב לברר לבנו שמצוה להרבות לספר ביצ\"מ בלילה הזה אך היא הנותנת מחמת שיש להרבות בהספור מתוך כך יעבור זמן המצות שהמצוה לאכול פסח מצה ומרור, ואמירת הלל הכל קודם חצות. וע\"י הסיפור והשאלות ותשובות ומשא ומתן של ההגדה מחמת זה יאחר זמנו ע\"כ יאמר בתחילה אנו מקיימין מצות אכילה. ואח\"כ אספר לך הלכות הפסח על בוריו כראוי וזאת היא כוונת בעל הגדה ואף אתה אמור לו ר\"ל מצוה עליך לאמר לו כהלכות הפסח. אך תיכף ומיד תודיע לו אין מפטירין כלשון הנפטר מחבירו ר\"ל האב צרך לברר לבנו הוי יודע שאין אנו נפטרים לילך לישן אחר אכילת פסח לא כן בני אלא אפיקומן בלשון אפיק מן פירוש המתן בשאלתך עד שינוחו מאכילה ואז אספר לך כל הלכות פסח על בוריו וע\"י תשובה הזאת מקיים האב המצוה להשיב לבנו ואפ\"ה לא גרם לעבור הזמן. ועיין לקמן בקרא והגדת לבנך פירוש של\"ה דמתרץ שם ג\"כ בה האופן. ", + "ובאופן אחר יש לומר, חכם מה הוא אומר כו' קשה למה לא השיב לו התשובה הכתובה בתורה עבדים היינו וגו' ועוד מענין שאלת חכם משמע שרוצה שיברר לו התורה והוא השיב לו הלכות פסח איך נתברר לו בה שאלתו. ועוד שמהלשון ואף אתה אמר לו משמע שהתשובה היא כפי שאלתו ועיקר קושיות העולם אמאי הזכיר דווקא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. הזו היא אמירת הלכות פסח? וכל זה יש לבאר בטוב טעם אחר שכבר השיב על קושיי' מה נשתנ', עבדים היינו שהיא תשובת התרה ששם נאמר ויוציאנו י\"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, כדי לקבל התורה שיש בהם עדות חקים ומשפטים, אם חפץ בנך החכם שתבחר לו מה העדות והחקים והמשפטים אל תאמר שאין חיוב עליך לברר זאת מפני שהוא שלא מענינא דפסח. אל תאמר כן אלא כשתשוב לו ותספר ותברר לו כל הלכות פסח שם תמצא ששים מצת ובם נכלל ג\"כ עדות חוקים ומשפטים שיש לך לברר מעניני דפסח מצות עדות. שטעם עמם כגון פסח עצמו על שום שפסח על בתי בני ישראל וכדומה להם. מצות חקים, כגון ועצם לא תשברו בו וכדומה להם. משפטים הם מצות שכליות שבין אדם לחבירו כגון ללמוד ולהורות את חבירו מה שלא ידע עדיין שע\"ז אמר הכתוב והגדת לבניך וכדרשת חז\"ל ע\"פ ותורת חסד על לשונה זהו תורה של חסד ללמד את חברו תורה ונוסף על זה שאין לך אהבת רעים גדול מזה וממנה נחרבה השלום כי שלום רב לאוהבי תורתיך. רק הוי זהיר מאחר שמצוה היא להשיב לבנו ע\"כ שאלה ושאלה ותורתינו הקדושה אין תכלית ואין גבול להקיף אותה יוכל להיות כי הבן חכם. דורש ושואל ע\"כ מצוה ומצוה דפסח את טעמו להגיד בלילות של פסח וגם על האב מצוה להיות בעל תשובה. ומתוך כך יוכל למשוך הזמן עד שיאור היום ומתי יקיים מצות אכילת פסח מצה ומרור ושמחת יו\"ט ואפילו בזמן הזה אכילת אפיקומן וכולן צריכין להיות קודם חצות ע\"כ סידור בעהג\"ד בה הענין היינו כשתגיד לבנך הלכות פסח, אמור לו תחילה המצוה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וממילא הבן חכם כששומע מאביו זאת רוצה לידע זו המצוה של אין מפטירין על בורי' עם טעמו ונימוקו עמו ומתוך כך שאתה מספר לו ומבאר לו כל הדינים מאותה המצוה ע\"י זאת שומע החכם ג\"כ שצריך לאכול אפיקומן קודם חצות כאשר לחכם עיניו בראשו ומבין דבר מתוך דבר ויירא ג\"כ בנפשו פן יעבור הזמן ובא לידו ביטול המצוות וירף מלחקור עוד בכדי שלא יעבור הזמן. ולזאת מתכווין בעה\"ג אף אתה אמור לו כפי שאלתו אמור לו כל הלכות הפסח ומתוכם תמא לברר לו עדות חקים ומשפטים. אך הוי זהיר לומר לו בתחילה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כדי שלא תעבור הזמן מעשיות המצות וק\"ל." + ], + [ + "ברוך המקום וגו' עד יכול מר\"ח ת\"ל ביום ההוא, כמה קושיות יש על מאמר הגדה זו א המשך ברוך הוא כנגד ד' בנים איך שייך זה לזה ב מה הוא מיותר הרי יכול לומר בקיצור חכם אומר רשע אומר תם אומר ג למה השיב לחכם דווקאט מצוה זו אין מפטירין וכו' שהיא הקל בכל מצות הלכות פסח ד תשובה לבן רשע לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל מנין לו זאת גם אנחנו במצרים עע\"ג היינו אפ\"ה גאלנו בתשובה וממילא גם זה הרשע אלו הי' שם בתוך צרת השעבוד במצרים הי' ג\"כ נגאל בתשובה ה בשאלת תם מה זאת למה סתם כך את דבריו שאי אפשר ע\"י זאת להבין את כוונתו למה לא מפרש כוונתו כמו בשאר בנים. ו אמאי פתח לשאינו יודע לשאול דווקא הקראט והגדת לבנך וגו' ועוד קושיית של\"ה לאמר היא מיותרת בהאי קרא והגדת לבנך וגו' וגם על הלימוד יכול מר\"ח עד בעבור זה הקשו העולם ביום ההוא מיותר לפי שכבר כתוב' בעבור זה' בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך א\"כ למה לי ביום ההוא.", + " וליישב כל קושיות הנ\"ל נראה לי דבעהג\"ד מרמז ברוך המקום וגו' ד' פעמים ברוך כנגד ד' בנים בני דיעה דברה תורה ר\"ל שהם דרשנים ודורשים להמוני עם מה דברי תורה ומוסר (ובלע\"ז נקראים פרעדיגער) ופותחים הפתיחה קודם הדרשה בתפילה ושבח לשי\"ת אפ\"ה אין לסמוך עליהם שצדיקים גמורים המה כי גם בהם יש ד' כתות אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו ידוע לשאול. ר\"ל צדיקים, בינונים, רשעים, וכת שלא יודעים מאומה כמו בהמוני עם, ואם אתה רוצה להבחין מי החכם והצדיק ומי הרשע מי התם ומי שאינו יודע לשאול בשביל שתדע מי לקרב ומי לרחק הוי יודע אשר רק תיבה אחת והיא תיבת \"מה\" מספיק להבין תוכן לבב הדרשן כי יש כמה פסוקים בתורה אשר כתוב בהם \"מה\" ורק \"מה\" זה שואל י\"א מעמך כי אם ליראה ועתה מי בהם הבוחר (טעקסט) \"מה\" לדבר תורה ויראה והוא דורש גם במצות בין אדם למקום גם במצות בין אדם לחברו הוא צדיק וחכם וזה שאמר בעה\"ג חכם \"מה\" הוא אומר ר\"ל איזה \"מה\" הוא אומר ולפי שהחכם צדיק גמור לא רוצ' לדרוש בדברים שבין אדם לחבירו בלבד, אלא שדורש גם בדברים שבין אדם למקם ע\"כ בוחר הקרא \"מה\" העדות והחקים והמשפטים ודורש מכלם. הן ממצות עדות כמצות שבת ומקראי קודש, ציצית ותפילין ודומה להן שהן עדות כי יש אלוה בעולם בורא ומחדש כרצונו. הן ממצות משפטים שהמה מצות שכליות כגון דברים שבין אדם לחבירו כמשפטי גניבה גזילה ורציחה אהבת רעים וכיוצא בהן והן ממצות חקים כבשר בחלב שעטנז גלוח בתער ופרה אדומה ואכילת חזיר והדומ' להן. ומתוך דרשותיו הוא ניכר שהוא צדיק גמור ועליו תנא במתניתין הוי שותה בצמא את דבריהם והוי מתאבק בעפר רגליהם ושואל לו כל הדינים וזאת מרמז: ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח ר\"ל שישא ויתן עמו ושואל לו כל דיני פסח אפילו הקלה שבמצות הפסח כגון אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן יוכל לשאל לו לישא וליתן עמו כי צדיק כזה מדריך לך בוודאי בדרך הישר שהרי מלא יראה פנימית ואין פוטר את עצמו אפילו ממצוה קלה שבקלות אם אין לו שורש ועיקר להפטר ממנה ע\"כ יוכל לשאול לו אפי' על המצוה קלה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ", + "רשע איזה מה הוא אומר לבחור לו עיקר הדרשה שקירין (בלע\"ז טעקסט) והביא הקרא מה העבודה הזאת לכם ר\"ל לכם היא השאלה מה היא העבודה הזאת ולא לו כי הוא בעצמו לא קיים את העבודה הזאת כבר כמה שנים אבל אתם עדיין עושין את המצות אפי' בזמנינו אתם מקיימים מצות מצה מרור וסיפור הגדה וכדומה להם מה העבודה הזאת לכם, ולפי שהוציא עצמו מן הכלל בפרהסיא בדרשותיו כפר בעיקר ולרשע כזה לא יעלה על דעתך להתחבר עמו ולהשיב לו בויכוח ולנצח אותו כדי להחזירו למוטב ואדרבא יוכל להיות להיפך שיפתה את לבך למינות כי זה עיקר ותכלית כוונתו. אלא ואף אתה הקהה את שיניו והרחק ממנו כדי שלא יכול לדבר איך שום דבר מדרש המינות ואמור לו בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו כי הוא רוצה להחטיא את הרבים בדרשותיו ואין מספיקין בידו לעשות תשובה בשלמא אנו נגאלנו אע\"פ שהיינו רעים לעצמינו בחטא ע\"ז. אך לא הי' כוונתינו ח\"ו להכעיס או לפחות אחרים לעבור את רצונו ע\"כ כשזכינו אח\"כ לשוב בתשובה שלימה לפני המקום ית\"ש רחם עלינו והוציאנו משם אבל אתה כוונתך להחטיא הרבים ואין מספיקין כו' ע\"כ אלו היו שם לא הי' נגאל. ", + "תם איזה מה הוא אומר לבחור לעיקר הדרשה שקורין (בלע\"ז טעקסט) ואיזה קרא הוא בוחר בדרשתיו מה זאת בשביל שהוא מבולבל בדעתו ומספקא לי' לאיזה צד יפנה לימין או לשמאל ע\"כ סתם דבריו בדרשתו ואומר מה זאת ע\"י התיבה זאת לא יוכלו לעמוד על אמיתת כוונתו הכת שמאל יוכלו לדרוש בדבריו ככונת הרשע שאומר ג\"כ זאת מה העבודה הזאת לכם וכח הימין יוכל לדרוש בדבריו הרוצה לפרש התורה דנקרא זאת כדכתיב וזאת התורה ודורש זה מוטל עליך לקרבו כיון שהוא בעצמו ובדעתו מסופק בחקירת אמונתינו ובוודאי כוונתו היא לנטות לצד החזקה שידם על העליונה ע\"כ תדבר על לבו כאלו הוא מצדינו צד הימין ואמור לו אני ואתה מכת החזקה ולכך ואמרת אליו הקרא בחזק יד הויאנו ד' ממצרים ר\"ל גם אתה אלו היית שם הייתה נגאל וע\"י דברים האלה מתקרב בך ואי אפשר לו להעיז אח\"כ לפנות ממך ובקל יעשה תשובה בלבו על הספיקות שהי' בדעתו עד עכשיו ויפנה בכל לבו לעיקר אמונתינו שהוא תורה שבכתב ותורה שבע\"פ. ", + "ושאינו יודע לשאול זאת היא כת הרביעי שאינם יודעים בין ימין ושמאל. שהי' על ישיבה שקורין (אוניפערזיטעט) לחקור וללמד בדברים חצונים ולא יליף אות אחת מתורותינו הקדושה וממש שלא יודע להתפלל ואפ\"ה מתאווה להשתמש בחגא ולהנהיג ברבנות וכשבא לדרוש ברבים וצריך לקרבך לצורך עצמו להתלמד ממך קצת ד\"ת מענינא דיומא ובזה בע\"כ את פתח לו מיד במצות שבין אדם למקם כמ\"ש והגדת לבנך ביום ההוא ר\"ל תיכף ומיד כשבא מאוניפערסיטעט להנהיג ברבנות ולדרוש להמון עם אז והגדת לבנך ביום ההוא לאמר להמוני עם בדרשה בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור ר\"ל לדרוש ברבים במצות שבינם למקום, מצה ומרור וספור הגדה וגם ללמדו מיד תורה שבע\"פ יכול מר\"ח ת\"ל ביום ההוא וגו' מצה ומרור מונחים עד בשעה שיש מומ\"מ לפניך אבל הדברים שבין אדם לחברו לדרוש בהם זאת כבר ידוע לו מהאוניפערזיטעט רק אתה מחוייב ללמדו המצות שבינו למקום.", + "ויש לעיין וכי שייך בן חכם שישאל על מה שכתוב בפירוש בתורה נייתי ספר ונחזה העדות והחקים והמשפטים וגם למה דקדק בלשונו לומר אתכם ולא אמר אותנו ואין לומר לפי שלא הי' שם בשעת הצווי הלא התור' היא ניתנ' ונכתב' לאבותינו ולנו עד עולם נמצא הציווי גם לנו היה והיה יותר טוב לכתוב בלשון אותנו ולא בלשון אתכם שלא יהי' פתחון פה לבע\"ד לאמר כי גם החכם הוציא עצמו מן הכלל, ועוד קשה הא לשאר הג' בנים ישיב מקרא שכתוב בתורה ובתשובתו להחכם הניח הקרא דעבדים היינו ונשיב לו ממתניתין אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ונראה לתרץ דעיקר כוונת שאלת החכם על תורה שבע\"פ היא הקבלה אשר קבל משה רבינו ע\"ה מפי הגבורה ומסרה ליהושע איש מפי איש כי החכם בוודאי למד תורה שבכתב ועדיין אינו יודע הקבלה כי עדיין לא קבל מהתורה שבע\"פ וזהו שאלתו במכוון מה העדות והחקים והמשפטים וכדי שלא תטעה בכוונת שאלתו שהוא שואל על העדות והחקים הכתובים בפירוש בתורה לכן הוסיף בשאלתו ואמר אשר צוה י\"א אתכם היינו הצווי אשר מוטל עליכם ללמד את בניכם הקבלה שקבלתם ההלכות בע\"פ וע\"ז היה שאלת בן החכם אשר צוה י\"א אתכם דווקא שתלמדו לבניכם מה שקבלתם מאביכם ומאבותיכם והיינו תושבע\"פ ואף אתה אמור לו תשובה כפי שאלתו היינו ג\"כ התשובה יהי' מצד הקבלה מחז\"ל כי מה שהוזכר בתורה שבכתב בפירוש הרי כבר ידע ולא שאל מעולם ע\"ז רק שתודיע לו ההלכות לכן אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין וכו' והיינו טעמא ג\"כ שבעהג\"ד תפס דווקא ההלכה זאת דאין מפטירין מחמת שהחכם שאל על הג' מיני מצות עדות חקים משפטים ואתה רוצה להודיע לו שלש אלה על בוריו מצד הקבלה לכן תפס לו זאת ההלכה כי בה נכלל כל הג' חלקי חילוקי מצות כי הטעם ראשון דאין מפטירין שלא יפיג טעם הפסח וטעם המצה שהם מצות העדות. וטעם השני כמפורש בירושלמי משום הכי נאכל על השובע כדי שלא יבוא לידי שבירת עצם שהיא ממצות חקים והתשוב' עצמ' אשר השיב לבן השואל היא נכלל במצו' משפטים כי זה המצוה שצריך ללמד לבניו הוא ג\"כ ממצות שכליות שנקראת משפטים.", + "הלשון הקהה את שניו שמעתי מאדוני א\"ז מוהר\"נ שייער ז\"ל ששמע מאביו הגאון ר' טעבלי שייער ז\"ל פירוש על זה הלשון הקהה שקורין בל\"א (שטומפף או אייליג) מפני שהרשע באמרו מה העבודה הזאת לכם הרי הוא בזדון לבו מבעט במצות ומבזה אותן הרי שקורא אכילת מצה ומרור עבודה והנם לו לעול ולמשא כאמרו מה העבודה הזאת לא כן על מצות אכילת פסח שנאכל מאכל שרים כי אינו נאכל אלא צלי וריחו נודף ולזה גם הוא מתאוה תאוה לאכול ממנו וידוע כשמונעים מאדם איזה מאכל טוב, בראותו שאוכלים המאכל ואינם נותנים לו אזי תקהינה שיניו מהצער. ולזה מרמז בעהג\"ד בזה הלשון כמו שהרשע הזה הוציא עצמו מן הכלל ומבזה המצות, ומ\"מ הפסח מחמת שהוא טוב למאכל בוודאי רוצה לטעום ג\"כ ככל החבורה המקיימים מצות השי\"ת לכן אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך ואנחנו מקיימים גם אכית מרור בשביל זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אלו היה שם לא היה נגאל והיה כלא היה בשלשת ימי אפילה כשאר חביריו שכלו שם: ויש לי להביא ראי' לדברי אא\"ז מו\"ה טעבלי שייער ז\"ל ממדרש רבה שיר השירים. אמר ר' אבוה עד שמשה וישראל מסובין ואוכלים פסחיהם במצרים כבר הקדים הקב\"ה שנאמר ויהי בחצי הלילה וד' הכה כל בכור בארץ מצרים הוא דעתי' דר' אבוה למימר סריי נתן ריחו מלמד שהיה ריחו של אותו הדם [ההרוגים של מצרים כמו שדרשו למכה מצרים בבכוריהם שמתחלה הבכורים הרגו בהם במצרים כדי שיניחו לישראל לצאת ולא ימותו הבכורים ומזה הדם וגם ממיתת הבכורים עצמם הי'] קשה להם לישראל והופיע להם הקב\"ה ריח טוב מבשמי גן עדן והיתה נפשם קורה לאכול אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם משה כך אמר לי הקב\"ה כל בן נכר לא יאכל בו עמדו והפרישו הנכרים ביניהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקב\"ה וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו עמדו ומלו את עבדיהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקב\"ה סינטימום כל ערל לא יאכל בו מיד כל אחד ואחד נתן חרבו על ירכו ומל עצמו. מי מלן ר' ברכי' אמר משה ואהרן ויהושע אחד הי' מוהל ואחד פורע ואחד משקה וע\"י זאת נתערב דם פסח בדם מילה והקב\"ה נוטל כל אחד ואחד ונשקו ומברכו כמו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי דם פסח ודם מילה. וסוף דבר נשמע אע\"פ שנפשם קוהא לאכול ואפ\"ה לא ניתן להם מפסח עד שקיימו שארי מצות ואף אתה צריך להתנהג כך מי שאינו רוצה לקיים שאר המצות גם מפסח לא תתן לו אלא הקהה את שיניו ודוק.", + "עוד יש לפרש הלשון הקהה את שניו. כי יש עוד לדקדק בזה מה שהקשו העולם אמאי מסדר בעהג\"ד תשובה אחרת להבן הרשע שחשוב' הכתוב' בתור' היא ואמרתם זבח פסח ובעהג\"ד הביא קרא בעבור זה וגו' וצע\"ג וגם תשוב' התורה צריך באור ועוד צריך עיון גדול מאוד מה משונה תשובת בן רשע מתשובת הג' בנים כי גבי' שאלת חכם נאמר ואמרת לבנך וגבי תם נאמר ואמרת אליו וגבי שאינו יודע לשאול כתוב והגדת לבנך ואלו גבי רשע לא כתיב ואמרתם לבניכם או ואמרתם אליהם אלא סתם כתיב ואמרתם זבח פסח וכו' וכי תאמר דלא רצה להזכיר תיבת בן לגבי' רשע א\"כ מדוע ברישא דקרא כתיב והי' כי יאמרו אליכם בניכם וקורא בן לרשע ותמוה. ואמרתי לפרש דאיתא בסנהדרין דף ל\"ח הוי שקוד ללמוד תורה כדי שתשיב לאפיקורוס ואמר ר' יוחנן לא שנו אלא אפיקורוס עכו\"ם אבל אפיקורוס ישראל לא, כש\"כ דפקר טפי ויטה גם אותך למינות ע\"כ אסור להחזיר לו תשובה. והשתא ניחא שפיר הא דלא כתיב ואמרתם לבניכם כיון שהוא רשע אסור להשיבו רק התורה כתב לנו לבד הטעם ולכן דקדקה התורה לאמר סתם ואמרתם ונשמע ואמרתם לעצמכם דווקא יש לומר הטעם אבל לא לבן רשע ומהאי טעמא כתיב ברישא דקרא בניכם להורות דווקא לאפיקורוס מבניכם אסור להשיב אבל לא לאפיקורוס עכו\"ם אך במה אסור להשיב לאפיקורוס ישראל בטעמי המצות כדי שלא יפתה אותך ע\"י דיעותיו הנשחתות ובשפתי חלקות לא ילכדך ברשת המינות משא\"כ אם תשיב לו תשובה נצחת דמותר להשיב היינו שלא תבוא עמו בחקירות רק לסלק אותו בדבור קצר וקשה, למען ירגיש הרשע שדבריו אינם נשמעים באזניך ואדרבא הוא יבוש ויכלם ותאלמנה שפתיו מלדבר עוד עמך, ומצוה ליתן לו תשובה באופן זה שיכעס ויתרחק ממך ובשה תוכל להנצל מפח יוקשים וטוב יותר משתיקה וכן כאן עצה טובה קא משמע לן בעהג\"ד כי לאביו הנשאל קשה מאוד הדבר איך יעשה בתשובתו לבן רשע, ישיב לו כפי שכתוב בתורה ואמרתם הנה התשובה היא נוגע לטעם המצוה ואחז\"ל שלא להשיב לאפיקורוס ישראל ואם לא ישיבנו שום תשובה הרי לו צער לאביו הנשאל למה לו להפסיד המצוה בשביל הרשע כי מ\"מ מצוה להשיב לבנו ולהגיד הסיפור מיציאת מצרים וע\"ז תפס לו בעהג\"ד נוסח התשובה משאינו יודע לשאול כפרש\"י שמות י\"ג ח' עשה ד' לי רמז תשובה לבן רשע כדי לדייק להרשע תיבת לי ולא לו אלו היה שם לא היה נגאל נמצא י\"ש יוצא ידי שניהם: והשתא מדוייק הלשון ואף אתה הקהה את שיניו ואמור תשובה נצחת בעבור זה וע\"י זאת כועס ותיקהנה שניו לפי שלא יכול לבצע את מחשבתו הרעה ויסולק בבושה וכלימה על שלא השיג תכלית כוונתו ודו\"ק.", + "בשם אאמו\"ר הגאון מוהר\"ר משה יונה באנדי זצ\"ל בפסוק הזה שמזכיר בעהג\"ד ונאמר עוד שם ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וגו' עד מבכר אדם עד בכור בהמה וגו' עד אפדה יש לדקדק איזה שייכות יש לשאלת תם גבי בכור שמזכיר בעהג\"ד התשובה מהמקרא הזה לשאלת תם דווקא ועוד על קרא גופי' שחוזר לאמר ויהי כי הקשה פרעה וגו' מאחר שאמר כבר בחזק יד הוציאנו ד' ממצרים הרי סלוק ענינא, מאי חוזר ומגיד ויהי כי הקשה, אך נראה לומר כי הלא בין בכור אדם ובין בכור בהמה טעם אחד אשר נצולו ממכת בכורות מפני מה בבכור אדם מועיל הפדיון לתת לכהן והמעות אשר ביד כהן נשאר חולין כמו שהי' מקודם ובבכור בהמה לא יועיל פדיון רק הבכור עצמו הדם ואימורין למזבח חלק גבוהה והבשר נאכל לכהנים ואמאי שנין דין מן דין הלא טעם אחד לשניהם ובאמת לחילוק מפורסם כזאת איננו צורך השכלה ביותר ואף החם יוכל להרגיש כ\"ז ונראה לפרש כשנתב נן על ב' מיני הבכורות בכור אדם ובכור בהמה של בני ישראל אשר נצולו ממכת בכורות באיזה מין מהם היה הנס יותר גדול, בזה המין צריך שיהיה ההודאה והשבח לו י\"ח ג\"כ יותר גדולה וגם צריך ליתן טעם לשבח למה שינה הכתוב כאן לתת לנו מצות בכורות לאות ולזכרון למכת בכורות אשר לא עשה כן בשאר מצוות שלא מצינו בכל התורה אף מצוה אחת אחרת אשר כתוב אצלה טעם מיוחד על מה נצטו' בפרטות ונראה דעיקר המצוה הזאת ניתנה לנו להורות אותנו אשר דווקא על ידי מכה זו היתה הצלת ישראל להוציאם ממצרים דהנה בוודאי בזו מכה האחרונה היה הקב\"ה צריך מאוד לחזק לב פרעה יותר מהקודמים מפני שכבר נלאו המצרים הכיל את כל המכות כאמרם לפרעה עד מתי וגו' הטרם תדע וגו' וע\"כ נתן להם הקב\"ה מכות בכורות באחרונה ליתן להם מקום לטעות שיראתם היינו ע\"ז שלהם עושה להם כך מדה כנגד מדה כיון שבשעה שאלו היו שוחטין ואוכלים הפסח שהוא עיקר ע\"ז שלהם כאמור הן נזבח תועבת מצרים וגו' וע\"כ הן אומרים שעיקר המכה בא להם בשביל שהניחו לישראל לשחוט אלהיהם לעיניהם ומכש\"כ שבני ישראל יענשו ג\"כ עבור זה החטא שבזו יראתם אך כאשר ראו שבני ישראל כולם חיים וקימים אז החבוננו כי נהפוך הוא אבל עדיין היה לבם מהסס בקרבם לפי שעה מועטת דלמא עוד ידו של יראתם נטוי' על שונאי ישראל עד אשר ראו שהמכה היה אף בבכורי בהמת של המצרים שזה עיקר ע\"ז שלהם מזה שפטו על הקודם שרק העונש שלהם מהקב\"ה בשביל ישראל לפדות אותם ממצרים ולא דרשו וחקרו עוד על בהמת ישראל אם גם הם נלקים כאשר ראו כי מת יראתם ואדוניהם, וחלו ורעדו איך יענישו הם עצמם נמצא בירור הנס אשר נתברר להמצרים הי' ע\"י בכורות בהמתם יותר מבכורותיה עצמם, וכאשר הקדמנו למעלה כל שהנס יותר גדול צריך השבח וההודאה שיהי' יותר גדל לכן מבכור בהמה היה ממנו למזבח ולכהנים אבל בבכורי אדם איננו צורך רק להפדיון לבד וזהו ביאור הכתוב ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג וגו' ע\"כ נתן לו הקב\"ה מכה זו להקשות את לבו יותר ממה שהקשה בעצמו כי תלה פרעה את עונש המכה אשר בא מע\"ז שלו אך מתי נתברר זה לפרע' ע\"ז אמר הכתוב ויהרוג ד' את כל בכור דייקא מבכור אדם ועד בכור בהמה ומאחר שהמכה בא ג\"כ על בכור בהמה שזהו עדות וראי' גדולה דאפילו באלהיהם עשה שפטים והכל מאת הקב\"ה ובזה היתה עיקר הצלת ישראל לפדותם מביניהם ע\"כ אני זובח לד' כל פטר רחם הזכרים שיהא ממנו חלק לגבוה וחלק לכהן וכל בכור בני רק אפדה. ודפח\"ח שפתותיו דובבות בקבר:" + ], + [ + "בעז\"ה אענה חלקי גם אני מה שנראה לי הקושיא מה לו לתם לשאול מה זאת דווקא גבי בכור ועוד קשה העיקר תשובה ויהרג כל בכור עד בכור בהמה, למה כתוב בסוף ואמאי לא כתב מיד ברישא דקרא ואמרתם אליו ויהי כי הקשה פרעה וג' ויהרג כל בכור עד בכור בהמה ואח\"כ כי בחזק יד הוציאנו ד' וגו' ועל בעהג\"ד יש לדקדק שלא הביא רק רישא דקרא כש\"כ דקשה טפי שחסר עיקר בתשובה מן הספר היינו סיפא דקרא ויהי כי וגו' ויש לבאר בהנה ונראה ששינה הכתוב כאן ליתן יותר זכרון על הצלת בהמת ישראל במכה זו יותר מבמכת דבר, שם כתוב בפירוש וממקנה בני ישראל לא מת אחד וא\"כ מה הצלה זו יותר מהצלת דבר ואדרבא שם כתוב וימת כל מקנה מצרים ואפי\"ה ממקנה ישראל לא מת אחד וזהו פלא יותר גדול מכאן שהדבר לא היה רק על בכורי מצרים ושארי בהמות מצרים הפשוטים המה ניצולו ג\"כ וממילא אין החידוש גדול כ\"כ שלא מת ממקנה ישראל עד אחד שגם בבהמתם של מצרים לא מתו רק הבכורות והנה יש לומר דהך קושיא היא שאלת תם מה זאת ר\"ל מפני מה הבדיל הכתוב מכה זו לשנותה ממכות ערוב דבר ברד אשר גם שם הי' הצלה לבהמת ישראל ולא נלקו עמהם ומה ראה הכתוב ליתן אות וזכרון לזו ההצלה דווקא שיחד לה הכתוב מצוה עבורה היינו מצות קדוש בכורות אך באמת לא קשה מידי כי הזכרון לא היה על ההצלה לבד אלא שזו ההצלה היה ראשית והתחלת החירות משא\"כ עד המכה זו לא שב פרע' עדיין והקשה לבו ולב עבדיו, נמצא עיקר ההצלה זאת היתה גרם ליציאתנו ממצרים והפלאה כזו לא היתה רק גבי מכת בכורות בהמתם מפני שעל מכת בכורות המצריים עצמם עדיין תלו זאת ביראתם שהביא להם העונש מדה כנגד מדה כמובא למעלה עד שראו שעשה שפטים באלהיהם ג\"כ אז הודו כולם שמד' היתה זאת להם ובשביל זה אמר פרעה קומו צאו מתוך עמי ותחזק מצרים על העם לשלחם מה שלא עשו זאת בשארי המכות. וזהו מה שאמר הכתוב ואמרת אליו טעם מצות זכרון מכה זו משום דבאמ' בחזק יד זו הדבר ר\"ל בהפלאת דבר הוציאנו ד' ממצרים מבית עבדים אך עדיין אינו יודע מאיזו הצלת דבר דבר הכתוב לכן הולך ומפרש סיפא דקרא ויהי כי הקשה שהיא דבר של מכות בכורות וממילא ובשביל כך צוה לנו הזכרון ולא כמו שאתה סבור בשביל ההצלת דבר לבד כי ההצלה הי' ג\"כ לישראל בשאר מכות ובפרט מאחר שהיו לישראל כמו כן ההצלת הבהמות במכת דבר גופי' ואעפ\"כ לא צו' להם לעשות זכרון על זה אלא במכות בכורות והיינו טעמא כי לא על ההצלה לבדה בא זכרון המצוה רק יען שההצלה זאת גרמה היציאה ממצרים והיאך גרמה המכ' זו יותר משאר המכות ההצלה והיציא' ממצרים ומפרש סוף הכתוב ויהי כי הקשה פרעה ויהרג ד' כל בכור עד בכור בהמה אפילו באלהיהם ובזה ראוי כולם כי יד ד' עשתה זאת ומפני זה שלח אותנו לחירות והנ' רק בשביל הצלת הדבר שגרם היציאה צוה לנו השי\"ת הזכרון וממיל' עיקר תשוב' מריש' דקרא כי מה שהשיב בסיפא דקרא כבר הי' ידוע להם כי בוודאי ידוע לו מכת בכורות על אדם ובהמה רק שלא ידע החילוק למה בהפלאת מכת דבר המקנה ראשונ' לא הי' מצוה לזכרון, ובהפלאת דבר מכת בכורות בהמה מצוה לזכרון ועל זאת השיב לו כי עיקר הזכרון היה רק על ההפלאה שעל ידה הוציאנו ממצרים היא מכת בכורות ועל כן הביא בעהג\"ד רק רישא דקרא שהיא עיקר תשובה על שאלתו ודוק." + ], + [ + "ויש לעיין דגבי השאינו יודע לשאול משנה הלשון מהקודמים ולא סידר בלשון את אמר לו כמו שסידר בג' בנים בלשון אמירה אלא בלשון את פתח לו. ויותר קשה למה אמר לשאינו יודע לשאול אותה הקרא שהשיב לבן רשע דמשמע לי ולא לו ח\"ו להשוות האינו חייב לחייב אך באמת לגבי' בן רשע השיב רק מסיפא דקרא בעבור זה וגו' בשביל שלא רצה שיהיה שם בנו עלי' וכמו שלא הזכיר בתור' בן בתשובת ואמרתם זבח פסח בעבור שהוא רשע גם בעהג\"ד לא הזכיר לו לבן משא\"כ בשאינו יודע לשאול את פתח לו, מרישא דקרא והגדת לבנך לפי כשמספר לו מצרת מצרים ומהצלתם כדי שיודה התינוק לד' על החסד שעשה לו אי אפשר לספר לו בלשון מה שאירע לאבותינו כי בזאת לא יבוא התעוררות בלב התינוק להודות לד' על הצלה שעשה לאביו כיון שלא הכיר בהם וגם אי אפשר לומר בלשון לנו כי הבן יודע בעצמו שהוא לא היה במצרים ויכול לטעות דהסיפור אינו רק על דרך משל ולא היו דברים מעולם ע\"כ צריך לספר בלשון לי כאלו האב בעצמו הי' בתך צרת השעבוד של מצרים וד' הצילו מידם ועל ידי זאת מתעורר לב התינוק מאוד ברחמנות על מה שאירע לאביו והודה בכל לב לד' כשמוע מהצלת אביו אך כדי שלא לטעות בלשון לי שכוונת הוא ולא לו שאינו רוצה לקרות לו שם בן כמו לגבי' בן רשע ע\"כ לא השיב לינוק מסיפא דקרא לבד אלא את פתח לו מרישא דקרא והגדת לבנך להראות שלא הוציא אותו מן הכלל אלא שקורא לו בן גם לשון והגדת מורה בלשון שמושך לבו של אדם ור\"ל בני אתה בלשון רכה ואגיד לך כמצוו' עי בתור' והגדת לבנך כל מה שאירע לי במצרים וההצלה הכל באמירה רכה ובדברים שמושכין לבו של אדם ולכן כפל הכתב במלות שונות והגדת מור' על המשכת הספור ומלת לאמר על לשון רכה וק\"ל.", + "בשם של\"ה הקדוש שמעתי למה לי ביום ההוא הא כתיב בעבור זה. ועוד לאמר הוא מיותר בקרא ומתרץ פירוש הקרא בטוב טעם כי בערב פסח בין הערבים כשזורק הדם והתינוק שואל לאביו מה זאת והיא מצות עשה על האב להשיב לבנו, רק בשעת זריקת הדם אי אפשר לו להשיב לו כהוגן עם הטעמים מהמצות והנסים שאירע לנו במצרים שלא יבא לידי מחשבת פסול בשעת עבוד' הזריק' ויפסל הקרבן פסח ובאם לא ישיב לו כלום הוא עובר על מצות עשה כיצד יעשה לקים שניהם. על כן האב משיב לבנו עכשיו אי אפשר לך להשיב בשביל שאני עוסק במצות קרבן פסח ובזריקתו ואם אספר לך יש הפסק בעבודה ויוכל לבוא לידי פסול. לפיכך בני המתן עד הלילה בשעה שמונח מצה ומרור לפנינו ואז אספר לך כל הטעמים והנסים ובזה מתרצה התינוק והאב ג\"כ יוצא ידי שניהם שהשיב לבנו כהוגן ואפ\"ה לא הפסיק בהעבוד' ויבא לפסול את הקרבן פסח. וזא' כוונ' הקר' והגדת לבנך ביום ההוא ר\"ל ביום עב פסח בשעה שעסקת בקרבן פסח לאמר לו הטעם ב' בעבור זה. בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך וק\"ל." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "לפי ענ\"ד הסידור הוא מבעהג\"ד לחזור לענין הראשון מאי דסליק מנין בתירוץ עבדים היינו לפרעה אך שבינו לבינו הפסיק הענין בתשובות הארבעה בנים הנזכרים מפורש בתורה לכל אחד תשובתו ומכל התשובות הנ\"ל מסתעף המצוה הזאת הנהוגה בלילה הזה יותר מכל הלילות לספר ביצי\"מ ולאחר שגמר זאת המקור סידר בעל הגדה את הענין אשר התחיל מתחילה בעבדים היינו ליישב קושיית מה נשתנה אשר במקומו בארנו כי אנחנו עושים בלילה הזה סימן וזכרון לאשר היינו משועבדים וגם אנו עושים סימן וזכרון להחירות אשר המה תרתי דסתרי להדדי לכן מתחיל בעבדים היינו להורות ולזכור לנו השעבוד שהיינו משועבדים וע\"ז אומר כאן הטעם למה היינו עבדים על כי מתחילה עע\"ז היו אבותינו במצרים כמו שפירש הרשב\"ץ ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ושלא תקשה לך וכי משוא פנים יש בדבר לאחר שעבדו ע\"ז האיך קרבם המקום לכן מביא בעהג\"ד הענין מיהושע שאמר כה אמר וכו' ואקח את אביכם אתת אברהם מחמת כי מעת הכיר בוראו מסר נפשו על קדושת השם והשי\"ת בחר בו באברהם אע\"פ שקודם הכרתו הי' עע\"ז עם תרח אביו כנזכר במדרש רבה עכ\"ז מכיון שהכיר אחדותו י\"ת מסר עצמו לכבשן האש על קה\"ש ומה שאירע לאבות אירע לבנים עם קדוש הגם שמקודם היו מגואלים ומשוקעים בטומאת מצרים ובזוהמתם עכ\"ז כאשר ראו האותות והמופתים פשטו בגדים הצואים מעליהם ויאמן העם עד שקנו בנפשותם ההשכלה להכיר טובות הבורא עליהם ומשכו עצמם מן המדות ומעשה מצרים וקשרו הק\"פ בכרעי המטות לעיני מצרים וגם מלו עצמם עד שנתערב דם פסח בדם מילה נמצא היש לך קידוש השם גדול מזה שהמה היו עבדים משועבדים בעבודת פרך למצרים וכ\"כ היו נכנעים ומובכאים תחת כפות רגלי המצרים ובפעם אחת הרימו ראש ופרקו עול המלכות מצרים מעליהם ומסרו נפשם לקשור ע\"ז של מצרים בפרסום לעיניהם ואח\"כ שחטו אותו וצלו אותו והכל הוא מורת רוח להמצרים הנמצא קידוש השם גדול עד אין ערך בזה כמו באברהם אע\"ה ובעבור זאת זכינו ג\"כ כמו אאע\"ה לכן אמר וקרבנו." + ], + [], + [ + "ברוך וכו' לישראל. צריך להבין במאי הזכיר לישראל ולא אמר כפשוטו לאברהם כמו שמסיים והולך אמנם יש לפרש דקאי על ישראל סבא כאשר ידע יעקב מגזירת ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם כי בארץ לא להם, וזהו על מיצרים אף שלא הזכיר בפי' זהו מחמת שהקב\"ה מוסר הבחירה ביד האדם עכ\"ז מרומז על מצרים כי יוסף העביר את מצרים מאחוזתם והחליף את נויהם מקצה לקצה למען לא יקרא הארץ על נחלתם וזהו בארץ לא להם של מצרים כנמצא במפרשי התורה ומחמת זה פחד יעקב אבינו ע\"ה מאוד כי מצרים היא ערות העולם ואם ח\"ו יקויים בבני' כל הד' מאות שנה במצרים יושקעו בטומאתם עד שח\"ו לא יהיו עוד ראוים ליגאל ומטעם זה אמר לו הקב\"ה אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך מצרימה כי כ\"מ שגלו שכינה עמהם ואנכי אעלך גם עלה לא אניח לבניך שישתקעו חלילה בנו\"ן שערי טומאה וכאשר מצינו שרמז יעקב לבניו ג\"כ שלא יהיו שם יותר מרדו כמו שמפרש רש\"י ז\"ל מקץ מ\"ב פסוק ב' ולזה הסכים לו הקב\"ה ויעקב ג\"כ סמך ע\"ז הבטחה שאמר לו הקב\"ה אל תירא כו' וגם עלה הכפל לשון ומלת וגם הרבוי מורה שיתעלו מאוד ומזה מה שיקבלו אח\"כ התורה אשר עי כור מצרים יזדככו למאוד לא כמו שהיה יעקב אבינו סבר שיתקלקלו שם ולכן הי' ירא, אכן מה עמקו מחשבות הבורא י\"ת ששמה צרפם וזקקם ככסף עד שבאו לקדש שמו י\"ת במסירת נפשם במצרים וגם על הים וגם במדבר כמאמר הנביא זכרתי לך וגו' אך הגזירה מהקב\"ה הית' על ת' שנים מה עשה הקב\"ה הכביד עליהם עול השעבוד כדי להשלים הגלות בזמן קצר והעלה עליהם כמו שהיו משלימים כל הת' שנים במצרים מחמת קושי השעבוד שהיו להם בזה היו להם הצירוף בזמן קצר למשך חצי הגלות וזהו שאמר ברוך שומר הבטחתו לישראל דייקא שאמר לו אל תירא והאיך עשה זאת מסיים והולך ב\"ה שחשב את הק\"ץ הייני ק\"ץ שנה העלה עליהם כאלו היו עובדים את מצרים גם הק\"ץ שנים שבין הכל הוא ת' שנים ובמה חשב לכן אמר \"לעשות\" כי תקן בקושי השעבוד כאילו עשו כל הת' שנים בשלימות וזהו כמו שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ועבדום וענו אותם דווקא לא העבדות בלבד כשאר עבדים רק נוסף להעבדות גם הענוי וזה גרם שנתקיים בהם ואח\"כ יצאו ברכוש גדול ותיבת \"גדול\" נראה לכאורה מיותר אך לפי אשר בארנו כי שם נזדככו למאוד עד שזכו לא לבד שיצאו ברכוש כמשמעו וזהו כסף וזהב ושמלות אלא שזכו ג\"כ לרכוש גדול היינו מצות פסח ומצות מילה ובאה להם הכל ע\"י קידוש השם לכן זכו מזה ג\"כ לקבלת התורה בהר סיני אשר ע\"ז שייך למימר ברכוש גדול ודו\"ק." + ], + [], + [ + "והיא וכו' קאי לפי הפשט על מאי דסליק מיני' היינו על ברכוש גדול שהכוונה על התורה וזכות התורה עמדה לאבותינו ולנו וגם לנו בזה הגלות כי אין לנו שיור רק התורה ונוכל לומר כי מלת \"והיא\" מרמז באותיותי' הא' על האחדות שישראל מאמינים ביחוד שמו יתב' ויתעלה יו\"ד מרמז לעשרת הדברות ה\"א מרמז לחמשה חומשי תורה. וי\"ו מרמז על שיתא סדרי משנה בזכות זה הקב\"ה מצילנו מידם וזהו האותיות למפרע מהאי טעמא בתחילה על שיתא סדרי משנה להראות שחביבי דברי סופרים יותר מדברי תורה כמו שהביא הש\"ס ע\"פ כי טובים דודיך מיין, מיינה של תורה: ולהמשיך מאמר הגדה ואח\"כ יצאו ברכוש גדול בזכות \"והיא\" וכ' איתי במס' ר\"ה דף י\"ב ע\"א איידי דחביבא ליה אקדמא ע\"ש." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "והמאמר אח\"ז צא ולמד וכו' כי חסר עדיין תבלין לתת טעם לשבח למה צוה השי\"ת ליעקב לירד מצרים לקבל הגלות ת' שנה במצרים הלא היה יכול להתקיים הגלות מהזמן הה ג\"כ בבית לבן רק מאחר שכוונת לבן היה לעקור את הכל ואז אי אפשר להתקיים בהם ואח\"כ יצאו ברכוש גדול. וכך כוונת הכתוב (דברים כ\"ו ה') ארמי אבד אבי ר\"ל זה לבן שבקש לעקור את הכל על כן וירד מצרימה. וכן כיוון בעהג\"ד בתחילה הביא הכתוב דגזירות בין הבתרים. ואם תקשה לך מה לי גלות לבן מה לי גלות מצרים, מדוע לא הי' הגלות מיד בבית לבן עד ת' שנה במקום גלות מצרים שהגזירה סתם הי' בארץ לא להם ועל זאת הביא צא ולמד מה בקש לבן הארמי כו' ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אבד אבי. לכן." + ], + [ + "וירד מצרימה אנוס ע\"פ הדבור עיין רשב\"ץ שפי' שקדמה מכירת יוסף בזכות יעקב משל לפרה שאינו רוצה לילך לבית המטבחיים מה עושין מושכין את ולדה לפניה והיא נמשכת אחריה כך יעקב ירד דרך כבוד בעבותות האהבה לראות גדולת בנו יוסף שהי' שם והי' גלותו לשם בכבוד וירד מצרימה וגו' אלו פסוקי תורה שקורין מביאי בכורים בזמן שמחה. כדי להזכיר בזמן שמחה ענינו מימי קדם, ובחסדו הגדול האיר לנו מחשכת האפלה והביא לנו אל ארץ זבת חלב ודבש וזכינו להביא הבכורים מארצינו כן עכשיו מהאי טעמא אנחנו מזכירין נמי בליל הזה מתנהגים בכמה דברים כבני מלכים בטיבול וכוסות והסיבה ושמחת יו\"ט שזכינו." + ], + [ + "במתי מעט וכו' ויהי שם לגוי גדול רצונו לומר שלא היו שם כגרים אלא שהיו מפוארים וניכרים בהוד והדר עצום, כמה שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וגו' ר\"ל בתחילה ילדו ששה בכרס אחד. אח\"כ שנים עשרה בכרס אחד ולבסוף ששים בכרס אחד ושאשה אחת היתה שם שילדה ששים רבוא בכרס אחד כדאיתא במדרש חזית שיר השירים רבי היה יושב ודורש ונתנמנמו הצבור. בקש לעוררן. אמר רבי. ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחד. והיה שם תלמיד אחד. ור\"י בר\"י שמו אמר לי' מאן היתה כן. אמר לי' זו יוכבד שילדה את משה ששקול נגד ששים רבוא מישראל. הה\"ד אז ישיר משה ובני ישראל. והטעם נראה לי דאיתא במדרש רבה פ' ויחי א\"ר לוי ששים רבוא תינוקות עברו נשותיהן של ישראל בלילה אחת. וכולן הושלכו ליאור. ועלו בזכותו של משה. הוא שמשה אמר שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, ותמצא זכות צדקת משה היה שקול נגד זכות ששים רבוא מישראל." + ], + [], + [ + "ורב וגו' רבבה כצמח השדה וגו', הלשון קשה מאוד וכי האדם הוא צומח מן השדה. ושמעתי מאא\"ז מוה' אברהם נפתלי שייער זצ\"ל להמתיק זאת אחר שדורש בעהג\"ד לקמן בפסוק וירעו אותנו המצרים כמ\"ש הבה נתחכמה לו פן ירבה. על כרחך היו מבקשים תחבולות להיות לחוק ולא יעבור באיזה אופן שיהיה אך ורק להמעיט את ישראל ולא להרבותן כפי המורגל בפיות רשעי ושונאי ישראל לאמר (יודען צו פערמינדערן ניכט צו פערמערהן) ולזאת התחכמו בגזירות שוות זו אחר זו כולם רק לגרעון ולא להעדפה גזירה ראשונה וימררו את חייהם בתחלה גזרו עליהם עבודה קשה מאוד כדי להפריך גופם שיתמעט ליחותם ויצפד עורם על עצמותם לבלתי נתן זרע וימעטו ולא יתרבו. מה עשה הקב\"ה אמר אני הבטחתי לאברהם שאני מרבה בניו ככוכבים ואתם מתחכמים עליהם שלא ירבו. נראה איזה דבר עומד שלי או שלכם. אתם אומרים פן ירבה. ורוח הקודש מבשרת כן ירבה, ומיד וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ. בתחלה מולידין רק ששה בכרס אחד ואח\"כ שנים עשר. ואפי' ששים. והפרש בין פן ובין כן היא רק נקודה אחת באמצע בין פ לאות כ ולזכרון זאת הוא איסור חמץ במשהו. וגם אותיות חמץ ומצה אין הפרש ביניהם רק נקודה אחת בין ה לאות ח לרמז שהצלת ישראל היה תלוי בזמן משהו. ואלולי שהתמהמהו ישראל במצרים כמעט יותר מחצות לילה לא היה ח\"ו תקומה לישראל. כי בזו הרגע היתה התחלת נו\"ן שערי טומאה ע\"כ חמץ בפסח במשהו. ודפח\"ח שפחתותי' דובבות בקבר. וכאשר ראו המצרים שמעינוי גרם הרבוי גזרו גזירה ב' שקשה יותר. אם בן הוא והמתן אותו. ויש אומרים הגזירה ב' היה שלא יהיו בבתיהם אצל נושתיהם. וכך אמרו להם הנוגשים אם אתם ישנים בבתיכם בבקר היום עולה לשעה, ולשתים, ואין אתם משלימים את הסכום. והנוגשים אצים וגו' וע\"י זאת ישנים על הארץ. אך הנשים צדקניות היו מתפחדות לשכב לבדם בבתיהם מפני שימת מצריים. וכמעשה שאירע לפלונית כדאיתא במדרש רבה מה עשו. דרש ר' עקיבא בשעה שהולכות לשאוב מים הקב\"ה מזמין להם בכדיהן מחצה מים ומחצה דגים. ומוליכות אצל בעליהן. ושופתות להם שתי קדירות אחת של מים םוחמין ואחת של דגים ומאכילות אותם ומרחיצין וסכין ומשקין אותם ונזקקות להן בין שפתיים ומתעברות ושראו מצריים שעדיין פרו ורבו מאוד. גזרו גזירה ג' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ואח\"כ גזרו גזירה ד' שחיטת הילדים מפני שאמרו ישראל בני רחמנים הם. ושמא ע\"י גזירות הללו פורשים מנשותיהם. כדי שלא יצטרכו להמית את בניהם. אך באמת אע\"פ שהנשים היו יודעות מהצרות שיבואו עליהם. בשעת העיבור, ובשעת לידה. כי המצרים כשהיו רואין אשה הולכין תמיד בביתה ולפעמים משבר האשה בחדר נסתר מאוד ומטמנת שם התינוק אבל המצרים שהיו חושבין בו שנולד שם תינוק הולכין בית זה ומוליכין לשם תינוק מצרי קטן והיו מבכין אותו, כדי שישמע תינוק ישראל קולו ויבכה עמו ועי\"ז מרגיש המצרי מהמקום שבו קול התינוק ישראל ויחפש שם וכשמצא שם התינוק ממית אותו מיד באכזריות או השליך אותו ליאור או יתן התינוק במקום לבנים תוך החומה לבנות עיר או שחט את הילד, וע\"י זאת היו הירחי לידה לנשים במצרים בצער גדול בזכרה מה שיהיה עם התינוק אשר עדיין מונח בקרבה תחת לבה ואפ\"ה לא מנעו הנשים את עצמן מלבא לבעליהן בין שפתים מפני שצדקניות היו ולא רצו לגרום לבעליהן שיבטלו מצות פו\"ר ובטחו על אבינו שבשמים שלא יעזבם הנה וילדיהן בשעת לידה ומה עשו כשהגיע עת הלידה הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח ומיד אחר הלילה עוזבת התינוק ומוסרת אותו להקב\"ה ואומרת רבש\"ע אני עשיתי את שלי ואתה עשה את שלך מיד ירד הקב\"ה בכבודו ובעצמו כביכול וחותך טיבורן ומרחיצן וסוכן ומניק להם. שני עיגולין אחד של שמן ואחד של דבש כשמכירין בהם המצרים הולכין אחריהן בשדה ורצו להרגם, ונעשה להם נס ונבלעו התינוקות בקרקע וכשמביאין המצרים שוורים וחורשין על גביהם כדי לחתוך הילד ע\"י החורש, שנקרא צאגער נאגעל נבלע הילד מטה מטה לתך הארץ ולאחר שהולכים לבתיהם היו הילדים מתגדלין בתוך ומבצבצין ויוצאין כעשב השדה כיון שמתגדלים באים עדרים עדרים לבתיהם ואבותיהם היו שואלין להם מי היה זקוק לכם, השיבו בחור אחד נאה ומשובח היו יורד ועושה לנו כל צרכינו והנס העולה על כלם היו שכל אחד ואחד הכיר אביו ואמו. וכשנגלה הקב\"ה על הים הם הכירוהו תחילה ואמרו לאבותיהם ומראין באצבע זה היה זקוק לנו ההד\"כ זה אלי ואנוהו. ואחר סיפור מעשה זאת יבין פירוש הקרא רבבה כצמח השדה נתתיך וגו' ואת עירום וערי' ר\"ל בשעה שעזבה אמך בשדה בשעת הלידה אז ותרבי וכו'." + ], + [], + [ + "בסבלתם וגו' ההד\"כ וירא בסבלתם בוכה ואמר משה חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם שאין לך עבודה קשה מעבודת הטיט והיו נותן כתיפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן. עוד ראה משוי איש על אשה. משוי גדול על קטן. משוי בחור על זקן ויישב להם סבלתם ביניהם כל אחד כפי כחו ועשה כאלו מסייע לפרעה אמר לו הקב\"ה אתה יישבת לבני את סבלתם חייך שאתה עתיד ליישב לבני נדריהן בין איש לאשה וכו' יותר עוד שכרך אתה הנחת עסקך והלכת לראות בצערן של ישראל לנהג בהן מנהג אחים אני מניח העליונים ותחתונים ואדבר עמך בסנה. לפיכך ויקרא אליו מתוך הסנה." + ], + [], + [], + [], + [ + "ונצעק וגו' כמו שנאמר ויהי בימים וגו' וימת מלך מצרים ויאנחו וגו' ותעל שועתם וגו' ולכאורה קשה למה אחר שמת המלך ויאנחו? אדרבה היה להם לשמוח במיתתו של אותו פרעה הרשע? ושמעתי הפירוש בשם של\"ה הקדוש מאחר שהמצרים היו יודעים כשישראל חוזרין בתשובה ומתפללים לה' שנעתר להם ע\"כ לא היה נותן להם רשות לבטל אף רגע אחד מהעבודה כדי להתפלל. רק אחר שמת המלך היה המנהג במצרים כל העם מגדול ועד קטן מלווים אחר מטת המלך שמת והכל מענות ומטפחות אחר המטה וגם העבדים צריכים ללוות וממילא עם ישראל שהיו עבדים ג\"כ הלכו אחר מטת המלך ומענים ומטפחים ובוכים והמצרים היו סוברין שבוכים בשביל אבדת מלך פרעה. אבל באמת היו בוכים בתפלה לאביהם שבשמים שיעזור להם. ובאמת שמע ה' את תפלתם וכך כוונת הקרא וימת מלך מצרים אז ויאנחו בני ישראל בתפלה לה' מה שלא הורשו קודם לכן לעשות זאת. ותעל שועתם אל האלקים ע\"כ שמעתי בשם של\"ה זללה\"ה: ולי נראה לפרש בענין אחר משום דעוד יש לדקדק דמן העבודה בתרא הוא מיותר לכאורה דהא כבר כתוב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ולמה כפל עוד הפעם לאמר מן העבודה ויש לפרש לפי מאי דמתרץ הגמרא למ\"ד בפרך. בפה רך זו דווקא בפרך קמא והאי פרך בתרא מודה בפרך בתרא שהיא לשון פריכא אמאי מחולק על פרך קמא לדחוק ולפרש משמעות אחרת בלשון פה רך היפך כוונת הבתרא רק באמת הך מ\"ד סובר גם בפרך בתרא לפרש בפה רך כמו הקמא רק הנפקותא היא דפה רך קמא היא קאי על המצרים ופה רך בתרא קאי על ישראל. והא דקאמר הגמרא פרך בתרא ודאי בפריכא לא בא לפרש שהלשון הוא לשון פריכה היפך כוונת פרך הראשון כי גם זה הפרך בתרא כמו הקמא יפרש לשון פה רך אך שבא לומר שמזה הפה רך יצא לישראל בעצמן פריכה בוודאי לפי מאי דאיתא בגמרא פרעה כלפי מעלה אמר הבה נתחכמה לו נראה לי לפרש מאחר שתמיד היו כוונת פרעה לעכב את ישראל התפלה שמא יקובל תפלתם ובפרט שהם נתונים בצרה גדולה והתפלה באה מקירות לבם גנוחי גניח ויליל מכובד העבודה קשה ומקוצר רוחם ולב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה והי' ירא פרעה מאוד שאולי ישמע תפלתם ויענם מהצרה להצילם מידו ע\"כ היה מצוה פרעה תמיד לנוגשיו שיראו וישגיחו ע\"ז שישראל לא יעשו העבודה באנחה רק מטוב לב כמו שהיו עשים מתחילה ברצון טוב כי ע\"י האנחה יקובל יותר התפלה מהם ופרעה לא נתן להם שהות ע\"ז אפילו שיתאנחו לבד בלא תפלה כמו שכתוב זבחי אלקים רוח נשברה היינו שאפילו האנחה עצמה מועלת ג\"כ לרחם עליהם וזה לא נתן להם רשות ליאנח על עבודתם הקשה רק אדרבא שהוכרחו ישראל להחזיק לפרעה ולנוגשיו תשואת והחזקת טובה היינו זיך בעדאנקען בפנים צהובות ובפה רך עד הנה היה מגיע להם צרת הגלות וזהו פה רך דישראל שהוכרחו לדבר עמם שלום ע\"ז שהכבידו עליהם את עולם וזהו פריכה ודאי לגבי ישראל משני צדדים האחד שלא היו יכולים להתאנח ולהקל מעליהם על השעבוד הקשה אפילו רגע אחד בעת אנחתם כי אפילו זאת לא הרשה להם והשני שמתוך האנחה היו בוכים ומיללים והי' עי\"ז נתקבלה תפלתם ופרעה מנעום משניהם ולא זאת בלבד רק היו מחוייבים לעשות ההיפך ולהראות שהם סבור וקביל בזה ואין לך פריכה גדולה מזו ומהאי טעמא לא תמצא בקרא קודם מיתת מלך מצרים לשון ויאנחו עד שהגיע לוימת מלך מצרים ואז ויקם מלך חדש והיה מנהג מצרים כשהמליכו מלך חדש שנתן להם חירות על צד החסד מהשרים הגדולים עד העבדים הנתונים בבית הכלא לכל אחד כפי ענינו שירגיש איזה חסד וטובה ממלכות החדשה והי' המלך מצרים מתיעץ עם יועציו איזה חפשיות ליתן לישראל אך שלא יגרום הפסד למס המלחך ועבודתו בחר לו המלך טובה זאת לעשות לישראל ענין שלא ישגיחו עליהם שלא יתאנחו מעבודתם כאשר גזר עליהם מלך שקדמו ולזאת המלך החדש היקל מעליהם כי לא ידע הכוונה ממלך הראשון והי' סבור שטעמו היו בכדי להכביד עליהם בלבד ולא שיקובל תפילתם ע\"י האנחה, מזאת לא ידע לכן הרשה להם האנחה כדי להקל מעליהם מעט מטורח העבודה קשה ועי\"ז החסד שיעשה לישראל לא יהי' היזק והפסד להמצרים מזה. ובאמת כיון שניתן רשות לישראל לכל הפחות להיות מתאנחים מצרותיהם והשכילו לעשות להתפלל מתוך אנחה להי\"ת ב\"ה כי ישמע ה' את צעקתם וזאת כוונת הקרא וימת מלך מצרים שכל זמן היותו קיים לא הורשה להם ליאנח אבל כאשר וימת מלך מצרים והמליכו מלך חדש עליהם ועשה כמנהג להטיב לעם ועלתה להם לישראל זאת החסד שהורשו לאנחה מה שלא הורשו עד הנה ואז ויאנחו בני ישראל מן העבודה ומתוך האנחה באו ויזעקו והמצרים היו סוברים כי הזעקה להם מעבודה עצמה אבל באמת היתה זעקתם לד' (רק שהזעקה היא באה מסבת האנחה שקדמה לה ולא היו יראים כ\"כ לעוק כמו בעת מלך הקודם לזה) ע\"כ מעתה ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה ר\"ל מתוך שויאנחו מעבודה ודו\"ק.", + "ונצעק וגו' עד וימת מלך מצרים ויאנחו וגו'. איתא בגמרא ובב\"ר ויהי בימים הרבים ההם ימים של צער היו לפיכך קורא אותן רבים וימת מלך מצרים שנצטרע ומצורע חשוב כמת שנאמר אל נא תהי כמת.", + "ויאנחו בני ישראל למה התאנחו לפי שאמרו חרטומי מצרים אין לך רפואה אם לא נשחט לפניך מקטני ישראל ק\"נ בערב וק\"נ בבקר ותרחץ בדמיהם שני פעמים ביום והגזירה היתה באופן אכזריות שהם בעצמה צריכה לתפוס הילד על ברכה והאב בעצמו צריך לשחטו והדמעות האב והאם והתינוק מורידין כאחת ואחר גזירה זו ויצעקו וגו' ותעל שועתם ואז וישמע ד' את קולנו וגו' ויזכר גם כל ג' גזירות הראשונים בזכות ברית אברהם יצחק ויעקב. ומה היו ג' גזירות הראשונים א' את ענינו זו פרישות דרך ארץ. ב' את עמלנו אלו הבנים להשליך ליאור. ג'. ואת לחצינו זדו היא הכבדת עבודה המתשת ומחלשת כל כחם:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "יש לעיין על סתירת הקרא פעם אחת כתיב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכתי וגו' אני ד' דמשמע ב\"ה בכבודו ובעצמו כמדרש בעהג\"ד אני ולא אחר ופעם אחת כתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו מגיד שמאחר שניתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע וכתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף משמע ע\"י שליח כדכתיב בפ' חקת וישלח מלאך: שמעתי תירוץ ע\"ז בשם אא\"ז מוהר\"ר דוד טעבלי שייער זצ\"ל בפסוקי אחרונים בסתם בתי מצרים מיירי שהכה ע\"י שליח רק אחר שראו המצרים שהכאות בכורים רק בבתי מצרים, ובתי בני ישראל שהזו דם על המשקוף לא לקו מיד רצים תוך בתי בני ישראל להמלט את נפשם ומאחר שלא ניתן רשות למשחית לבוא לבתי בני ישראל ואתא הקב\"ה בכבודו ובעצמו בבתי בני ישראל והרג את המצרי וישראל באמצע נמלט הה\"ד ולא יהיה בכם נגף אבל הוה הוא במצרים אפי' בבתיכם והשתא שכיר קאי הפסוק ועברתי בארץ מצרים וגו' כדרש בעהג\"ד אני ולא אחר על בתי בני ישראל שהזו בדם ולא סתרי קראי אהדדי ודברי פי חכם חן שפתותיו דובבות בקבר." + ], + [ + "ביד חזקה זו הדבר וגו' עד דבר אחר אלו עשר מכות וקשה במאי פליגי. ועוד קשה בשלמא לדבר אחר דרש שפיר דמרמז הכל בשווין ע\"י עשר מכות משא\"כ לפירוש הראשון קשה מאוד למה בוחר לפרש הקרא בדרשות דלא תליין זה בזה. ועוד למה הזכיר דווקא מכת דבר ומכת דם. וגם מכת חרב לא מצינו כלל במכת מצרים. ויש לומר בראשונה דרש בעה\"ג נגד הרמזים והתראות דמצינו חמשה התראות שהתרה משה את פרעה בתחילה קודם התחלת עשר מכות.", + "א (שמות ד' כ\"ג) הנה אנכי הרג את בנך בכרך עיין רש\"י היא מכה אחרונה ובה התרה תחילה מפני שהיא קשה ועיין רש\"י (וארא ד' ט\"ז) עד כה זו מכת בכורות ב שמות ד' ט' ולקחת מימי היאור (עיין רש\"י ישן) רמז להם המכה ראשונה שנפרע מאלהותם תחילה. ג ד שמות ה' ג' פן יפגענו בדבר או בחרב ה השלך המטה לפני פרעה ובו היו חקוקות מכות דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. ואח\"כ ויבלע מטה אהרן את מטותם להראותו שבי' מכות שבו נבלע ונאבד מצרים ובו הזהיר פרעה והני חמשה התראות מרמז ב' בקרא ביד חזקה זו הדבר. כהתראה פן יפגענו בדבר, ובזרוע נטויה זו החרב כהתראה או בחרב. ובמורא גדול זו גלוי שכינה גבי מכות בכורות שכביכול בעצמו ובכבודו שנאמר והכתי כל בכור אני ולא שרף אני ד' ולא אחר כהתראה אנכי הרג את בנך בכרך. ובאותות זה המטה כהוראת המטה אשר בו העשר מכות חקוקים ועל ידו נבלע מצרים. ובמפתים זה הדם כהתראה ולקחת ממימי היאור שמרמז בזה שפרע מתחילה מכת דם מאלהותם.", + "והטעם דלפי פירושי שפירשתי שהתרה משה דווקא בהנך התראות לפי שאמר משה פן יפגענו בדבר או בחרב דווקא פירשתי באגדה שלי שאמר כן לרמז בהן מכת בכורות ועיין לעיל והשתא שפיר התרה דווקא בהך חמש התראות והתראת השלכת המטה לפני פרעה היתה על עשר מכות בכלל ופורט עוד הפעם התראה על מכת דם לבד לרמז שנפרע תחילה מאלהותם וג' פעמים פורט התראת מכת בכורות כיון שהיא מכה אחרונה והיא קשה מכולם ומהיר בה לפרעה מתחילה כמצות ד' וגם תמצא במדרש ממכת דם העשירו ישראל ע\"כ הזכיר דווקא דם ובכורות שעי שניהם מקויים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ועוד שהזהיר פרעה בתחילת מכות ובסוף מכות בדם ובבכורות:", + "דבר אחר לא מפרש הקרא על התראות מכות ממשה אל דמפרש על עשר מכות עצמם ביד חזקה שתים וגו' אלו עשר מכות." + ], + [], + [ + "כמה שנאמר או הנסה וגו' ואמרו בב\"ר ר' אליעזר פתר קרא כשושנה בין החוחים בגאולת מצרים מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה ללקטה משם, כך גאולתן של ישראל היתה לפני הקב\"ה כביכול הדא הוא דכתיב או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי ולא כתב כאן עם מקרב גוי מפני שהיו אלו ערלים ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. א\"כ לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם ואלולא השבועה לא נגאלו הה\"ד (שמות ו׳:ו׳) לכן אמור לבני ישראל וגו' ואין לכן אלא שבועה ואמר ר' ברכיה גאלת בזרוע עמך בטרוניא." + ], + [ + "ובמפתים זה הדם. למה מזכיר דווקא מכת דם מפני שבדם היה הנס כפל כפליים ממנה העשיר ישראל כדאיתא במדרש רבה בא וראה כל הנסים שעשו הקב\"ה לא עשאן אלא על המים כיצד עד שהן במצרים עשה להן נסים ביאור א\"ר יצחק היו המצרים וישראל הולכין לשתות מים מן הנהר המצרי שותה דם וישראל שותה מים וכששואבין המצרי שואב דם וישראל שואב מים והיו המצרים צריכין לקנות המים בדמים יקרים מישראל וממנו העשירו ישראל." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "איתא במדרש דם מפני מה הביא הקב\"ה עליהם דם מדה כנגד מדה שכך אמר לאברהם וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי וגו' לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבול מטומאתן כדי שלא יהיו פרין ורבין לפיכך לקה המים לדם. " + ], + [ + "צפרדע למה הביא עליהם צפרדעים מפני שהיו משעבדים בישראל ואומרים להם הביאו לנו שקצים ורמשים לפיכך הביא עליהם צפרדעים." + ], + [ + "כנים למה הביא עליהם כנים לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים לפיכך נהפך עפרם לכנים וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר שנאמר כל עפר הארץ היה כנים." + ], + [ + "ערוב למה ערוב אמר להם הקב\"ה אתם עשיתם המונים על בני אף אני אעלה עליכם עוף השמים וחית הארץ המונים המונים. עוד למה הביא עליהם ערוב לפי שהיו אומרים לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות ונמרים כדי לחיות מצרים בהם לפיכך הביא עליהם חיות מעורבבים. " + ], + [ + "דבר. למה הביא להם דבר. לפי ששמו ישראל רועי בקר ורועי צאן וכל בהמה בהרים ובמדברות כדי שלא יפרו וירבו אמר שהקב\"ה אני אביא עליכם רועה יפה שנאמר הנה יד ד' הויה במקנך וגו' ." + ], + [ + "שחין. למה שחין בא עליהם מפני ששמו ישראל לחום להן חמין ולצנן להם את הצונן לפיכך לקו בשחין כדי שלא יוכלו ליגע בגופן." + ], + [ + "ברד. למה הביא עליהן ברד לפי ששמו את ישראל מטעי כרמים וגנות ופרדסים ואילנות לפיכך הביא עליהם ברד ושבר את הכל." + ], + [ + "ארבה. ולמה הביא עליהן הארבה לפי ששמו ישראל זורעי חטים ושעורים לפיכך הביא עליהם ארבה, ואכלו כל מה שזרעו להם ישראל:" + ], + [], + [ + "דם. לענ\"ד יוכל עוד לתת טעם למכות הללו דם בשביל שמשתעבדין את ישראל כל כך עד שנהפך להם הדם למים בכל אבר ואבר לכך הפך להם הקב\"ה את כל מימיהם לדם מדה כנגד מדה. ", + "צפרדע. יש טעם שהיו צועקים ומקרקרים וגוערים על ישראל עבוד עבוד נרפים נרפים אתם נרפים לכו לסבלותיכם ע\"כ הביא עליהם צפרדעים שצועקים וגוערים בהם ובגופם כדאיתא במדרש קולן של צפרדע קשה להן ממכתם שהיו נכנסות בגופם ומקרקרים וצועקין בתוכם והיא מדה כנ\"מ. ", + "כנים. יש טעם לפי שנוגשים לישראל תמיד לעבודה שלא היו להם פנאי להחליף שמלותיהם ולא עת להפלות בגדיהם ואת שערות ראשיהם עד שממלאים כנים ע\"כ הביא עליהם כנים. מדה כנ\"מ. ", + "ערוב. יש טעם לפי שקופצים על ישראל המונים. המונים, כאלו המון חיות רעות באים עליהם ע\"כ הביא עליהם ג\"כ חיות רעות מדה כנ\"מ. ", + "שחין. יש טעם לפי שהמצרים רוחצין במים חמים וכשהיה המים חם מאוד היו מכריחים לישראל לרחוץ תחילה כדי לקרר המים וע\"י זאת נעשה בשרם אבעבועות מפני שמהבהבין בהם וע\"כ הביא עליהם שחין מדה כנגד מדה. ", + "חשך. למה הביא עליהם איתא במדרש ית' שמו של הקב\"ה שאין לפניו משו פנים והוא חוקר ובוחן כליות ולב לפי שהיו פושעים בישראל שהיו להן פטרנין מן המצרים והיו להם שם עשר וכבוד ולא היו רוצים לצאת אמר הקב\"ה אם אביא עליהם מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצרים כשם שעבר עלינו כך עבר עליהם לפיכך הביא על המצרים חשך ג' ימים כדי שיהיו קוברין מתיהן ולא יהיו רואין אותם שנאיהם ויהיו משבחין להקב\"ה על כך. עוד ע\"י ג' ימי אפילה נתן הקב\"ה חן העם בעיני מצרים והשאילום שהי' ישראל נכנסים לתוך בתיהם של מצרים והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות אם היו אומרים אין לנו להשאיל לכם היו ישראל אומרים להן הרי הוא במקום פלוני באותו שעה היו המצרים אומרים אם היו אלו רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותם בימי החושך ולא היינו מרגישים שהרי ראו אותם כבר אחר שלא נגעו חוץ מדעתינו שוב לא יחזיקו והיו משאילין להם לקיים מה שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ומהאי טעמא לא נאמר בארץ גושן אלא במושבותם דכל מקום שהיה יהודי נכנס היה לו אור. ", + "מכת בכורות. כי ישראל יקראו בכור שנאמר בני בכורי ישראל על יעקב אביהם אמר שקנה הבכורה כדי שיוכל לעבוד למקום ואמרת אליו שלח את בני ויעבדני אמר לו אם אתה מונע ממני בכורי מלעבדני אני אמנע ממך בנך בכורך מלעבדך שאני אהרוג את כולן." + ], + [ + "ר' יהודה היה נותן וכו' דרוצה לבאר דמצד הדין צריך התראה מקודם שלא העלים ממנו כחוט השערה ובאמת לא מצינו שהתרה על מכת כנים, שחין, חשך. וגם לא התרה לו מקודם שיבואו עליו עשר מכות ולא התרה לו ג\"כ הסדר שלא אמר לו מקודם כסדר וכטכסוס הזה יבואו עליו יוד מכות. ע\"כ אמר שהתרה לו מקודם ע\"י סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שהיו חקוקות על המטה והשליך לפני פרעה שיראה פרעה שיבואו עליו כל המכות כסדר הזה. ורבי יהודה לשיטתו אזל דסבר כן עיין במדרש רבה שמות סוף פרשה ח'." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כמה מעלות טובות למקום כנגד הארבעה שצריכין להודות כמובא למעלה מתכוין לה סידו' בעהג\"ד כמה מעלות טובות שמחלק בהן בד' חלקים. " + ], + [ + "(א) אלו הוציאנו ממצרים נגד חבוש מסדר זאת, שיציאת מצרים היא כחבוש שיצא מבית האסורים כמו שנאמר ויוצא אתכם מכור הברזל ומסדר והולך כל הנסים שאירע בשעת יציאת מצרים עד קריעת ים סוף. " + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(ב) נגד ים אלו קרע לנו את הים הוא קריעת ים סוף ומסדר והולך כל הנסים שאירע בשעת קריעת הים עד ביאת מדבר." + ], + [], + [], + [ + "(ג) נגד מדבר אלו ספק צרכינו במדבר היא הליכת מדבר ומסדר והולך כל הנסים שאירעו לנו במדבר עד שבת שנתן לנו במרה." + ], + [], + [], + [ + "(ד) נגד חולה אלו קרבנו לפני הר סיני שע\"י כן נתרפאו כל החולים שהיו כבר מעת צאתם ממצרים עיין רש\"א בח\"א מסכת ברכות והוא מונה ומסדר והולך כל הנסים והטובות שעה עמנו עד שהכניסנו לארץ ישראל. וע\"י הני ד' נסים הכניסנו לארץ ישראל וכך פירושו: אלו הוציאנו ממצרים בלא כל הני נסים שעשה לנו בשעת יציאת מצרים ר\"ל ביציאת מצרים לבד. דינו. כבר צריכין אנו להודות בחיוב על הנס יציאה לבד ומכש\"כ אחר שהוציאנו בכל הני נסים שאירעו לנו עד שבאנו לים מכש\"כ שאנו צריכים להודות. ואח\"כ אמר לאלו קרע לנו את הים לבד אנו צריכים להודות ומכש\"כ שקרע לנו ועשה לנו עוד כמה נסים בקריעת ים סוף עד שבאנו למדבר מכש\"כ שמחוייבים אנחנו להודות. ואח\"כ אמר אלו ספק צרכינו במדבר לבד דינו כבר חיוב עלינו להודות ומכש\"כ בשארי נסים שעשה לנו במדבר במן ובשבת שאנחנו מחוייבים להודות ואח\"כ אמר אלו קרבנו לפני הר סיני שנתרפאו כל החולים דינו בזה לבד החיוב להודות ומכש\"כ שנתן לנו את התורה לזכות אותנו ולהביאנו ע\"י זכות התורה לארץ ישראל מכש\"כ שאנחנו חייבים להודות. ואחר כל זאת שעשה לנו הנך ד' נסים מקיים בנו עוד התכלית מכל הנסים שהוא והכניסנו לארץ ישראל ובנה לנו את הבחירה לכפר עוונתינו." + ], + [], + [], + [ + "ועל אחת כמה וכמה שצריכין להודות כי טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו." + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "ר\"ג היה אומר כל וגו' עד לא יצא י\"ח ע\"כ מחוייב כל אחד ואחד לספר לבני ביתו המעשה והנסים שהיו בימים ההם והצגתי לפניך המעשה אשר מצינו במדרש רבה שמות כששמע פרעה שהרג משה את המצרי ובקש להרוג את משה והביא סייף שאין כמותה ונעשה צוארו של משה כעמוד השן ולא הזיקתו אחר שנתנו ו' פעמים על צוארו. ובא מלאך מן השמים ותפש את משה שיוכל לברוח וברח משה ובשעה זאת נעשו כל השרים שהיו יושבים שם אלמין חרשין סומין והיו שואלין לאלמים היכן משה לא היו מדברים לחרשין לא היו שומעין לסומין לא היו רואין וזה שאמר ב\"ה למשה כשהיה מסרב בשליחות ולא היה רוצה לילך למצרים מפני כבד פה ויאמר אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם חרש פקח עור וגו' ויאמר הלא אהרן אחיך הנה הוא יוצא עמך למצרים וילכו אל פרעה ויאמר כה אמר ד' אלהי ישראל שלח את עמי וגו' ויאמר פרעה מי ד' אשר אשמע בקולו א\"רח\"בא אותו היום יום פרוזבוטי של פרעה היה ובאו כל המלכים כולם לכבדו והביאו דורונות של עטרות ומעטרין אותו שהוא יום קוזמוקרטור והביאו אלההן עמהם. משעטרו אותו, היו משה ואהרן עומדים על פתח פלטרין של פרעה. נכנסו עבדיו ואמרו שני זקנים עומדים על הפת אמר להן יעלו כיון שעלו היה מסתכל בהן שמא יעטרו אותו או שמא יתנו לו כתבים ואף לא שאלו בשלומו. אמר להם מי אתם אמרו לו שלוחים של הקב\"ה, מה אתם מבקשים אמרו לו כה אמר ד' שלח את עמי ויעבדוני וגו' אותה שעה כעס ואמר מי ד' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא היה יודע לשלח לי עטרה. אלא בדברים אתם באים אלי לא ידעתי את ד' וגם את ישראל לא אשלח. אמר להם המתינו לי עד שאחפש בספר שלי מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה אלהיה התחיל קורא אלהי מואב ועמון וצידן. אמר להם חפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו. אמר ר' לוי משל לעבד שוטה שבקש אדון כהן בבית הקברות שואלין מה מבקש והשיב שבקש אדונו אומרים לו וכי דרכו של כהן בבית הקברות כך השיב משה לפרעה שוטה דרכו של מתים לתבען בין החיים שמא החיים אצל המתים אלקינו חי הוא ואלו שאתה אומר מתים הם. אבל אלקינו הוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר להם בחור הוא או זקן הוא? כמה שנותיו וכמה עיירות כבש? כמה מדינות לכד? כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות? אמר אלקינו כחו וגבורתו מלא עולם [זיינע שטארקע אונד אלגעוואלט ערפיללט דיא גאנצע וועלט] הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף כל העולם והוא יצרך ונתן בך רוח חיים אמר להם מה מעשיו אמרו לו נוטה שמים [שפאנטע היממעל] ויוסד ארץ [גרינדע דיא ערד] קולו חוצב להבות אש [זיינע שטיממע ויירפט פלאממענדען בליטץ] מפרק הרים [צערמאלט בערגען] ומשבר סלעים [בריכט פעלזען] קשתו אש, חציו שלהבת, רומחו לפיד, מגינו עננים, וחרבו ברק, יוצר הרים וגבעות, מכסה הרים בעשבים ומוריד גשמים וטללים, מפריח דשאים, ועונה חיות, צר את העובר במעי אמו, ומוציאו לאור העולם, מהעדה מלכין, ומהקים מלכין, אמר להן מתחילה שקר אתם אומרים, כי אני הוא אדון העולם אני בראתי עצמי ואת נילוס באותו שעה קבץ כל חכמי מצרים, אמר להם שמעתם שמו של אלהיהם של אלו אמרו לו שמענו שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם. אמר להם הקב\"ה לעצמכם קראתם חכמים ולי בן חכמים. ראה מה כתיב \"אך אוילים שרי צוען יועצי פרעה ואבדה חכמת חכמי' ובינת נבונים תסתתר וגו'\" ע\"ש השיבם אלוה שלכם אינו יודע מי הוא שנאמר מי וגו' אמר לו הקב\"ה רשע אמרת מי ד' וגו' במנין מ\"י אתה לוקה מ' מכות י' מכות הרי חמשים מכות רשע אמרת מי ד' סרס מ\"י י\"ם הים יודיעך ד' ואתה אמרת מי ד' עתיד אתה במכת ברד לומר ד' הצדיק. אתה אמרת לא ידעתי את ד' עתיד אתה במכת ארבה לומר חטאתי לד' אלהיכם אתה אמרת וגם את ישראל לא אשלח, אלו היה שם אותו ישראל הזקן הייתי נותן הסל והמגריפה על כתיפו, עתיד אתה במכת בכורות לומר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל. ומעתה אמר הקב\"ה למשה אני אקשה את לב פרעה כדי להכות אותו במנין מ\"י מכות. לך אל פרעה ואמרת אליו שלח את עמי ויעבדני במדבר ובזאת תדע כי אני ד' לקיים את דברי להכות אותך בכמה מכות והראשונה היא הנה אנכי מכה במטה ונהפכו המים לדם ואתה בעיניך תראה את הנס שהעונש הוא רק למצרים. ולראיה כשמצרים וישראל הולכים לשתות מים מן הנהר המצרי שותה דם ושואב דם והישראל שותה מים ושואב מים. ובאמת מהזה העשירו ישראל מפני שהמצרים היו צריכין לקנות המים מישראל בדמים יקרים. ואעפ\"כ הקשה לב פרעה ואז הביא עליהם שארי מכות. צפרדע. כנים. עד\"ש באח\"ב והנה במכה תשיעי שהיה חשך עדיין הכביד את לב פרעה ויאמר אל משה לך מעלי השמר לך אל תוסיף ראות פני. ויאמר משה כן דברת. יפה דברת. בזמנו דברת. אמת שלא אוסיף עוד לבוא אליך לעולם אחרי צאתי מביתך אבל הוי יודע עוד נגע אחד יביא ד' עליכם שנקרא מכת בכורות ואז וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם ואח\"כ אצא. ויצא משה מעם פרעה בחרי אף. ואז מיד צוה השי\"ת למשה מצות קרבן הפסח ומשה אמר מצות ד' לכל ישראל שיקחו בי' לחודש כל איש שה לבית לקרבן פסח ולכפותה אח\"כ בכרעי המטה עד י\"ד ניסן לעיני מצרים. כדי לבזות ע\"ז שלהם. וביום י\"ד שהוא ערב פסח בין הערבים ישחטו אותו השה לעיני מצרים. ולקחתם אגודת אזוב לטבל בדם להזות על המשקוף ועל שתי המזוזות. שיהי' להם לאות להציל את נפשותיהם. כי בחצות הלילה יעבר ד' בהעברה אחת וברגע אחת לנגוף כל הבכורות במצרים. ואפילו בכורות אחרים אשר היו במצרים. וגם בכורי מצרים שהיו במקומות אחרים. שנאמר למכה מצרים בבכוריהם. מאדם ועד בהמה. ובכל אלהי מצרים של עץ נרקבת של מתכת נמסת ונתכת לארץ. ומאחר שהיא רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע. ע\"כ צריך הזאה על המשקוף כדי שידע להמשחית להבחין. מפני שלא ניתן רשות למחשית לבוא בבית שהזו הדם על המשקוף אך אתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר אלא בילה אכלו הפסח צלי אש והעצמות היו משליכין לשוק כדי שהכלבים מושלין בהן. כדי שיראו המצרים ע\"ז שלהן בפי הכלבים. וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם. ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לד'. ומהאי טעמא קרוי פסח על שם הדילוג והפסיחה שהקב\"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט. ואם תקשה בוודאי דילוג מבית לבית שייך שפיר מפני שישראל דר בבית שהיה בין שני בתי מצרים, ואז דילג המשחית מן בית מצרי לבית מצרי ובית ישראל באמצע נמלט, אבל מהלשון רש\"י בחומש משמע שהמצרים והישראל היו ביחד, וקופץ ממצרי זה למצרי אחר וישראל באמצעי נמלט. איך שייך זאת הא כל אחד ואחד היה בביתו לבד, ישראל בביתו ומצרי ביתו כדכתיב לא תצאו איש מפתח ביתו, רק באמת אחר שראו המצרים מכת בכורות בכל מצרים, ובית ישראל שהזו דם על המשקוף לא לקו. מיד הלכו לבית ישראל להמליט את נפשם. מה עש הקב\"ה בכבודו ובעצמו קופץ בתוך בית ישראל ממצרי למצרי וישראל באמצע נמלט. הדא הוא דכתיב ולא יהיה בכם נגף. אבל הוה הוא במצרים אפי' בבתיכם ובהקדמה הזאת מובן מאלי' מה ששמעתי בשם אא\"ז ז\"ל לתרץ סתירת הפסוקים כמו שכתבתי למעלה ואחר כל דברים שספרנו תמצא שפיר טעם הפסח במאמר בעהג\"ד עצמו פסח וגו' על שום שפסח על בתי ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל." + ], + [], + [], + [ + "ואחר ספור המעשה תמצא ג\"כ טעם שאוכלין דווקא מצה ולא חמץ מפני שהמצריים לא היו מאמינים במכת בכורות אף אחר כל ההתראות שהיו שומען ממשה והכל ישראל עד ויהי בחצות הלילה אז ראו בעיניהם שד' הכה כל בכור במצרים מיד ויקם המלך פרעה עצמו ממטתו והוה בעצמו מחזר על הפתחים ובא מבית לבית לחפש את משה ואהרן מפני שנפל פחד עליו בעבור שהוא עצמו בכור היה וכששמעו משה ואהרן שפרעה מבקש אותם מאז החביאו והצפינו את עצמם בחדרי חדרים. וע\"י זאת רץ פרעה עצמו משוק לשוק ומפתח לפתח בכל העיר וצועק היכן משה שרוי היכן אהרן שרוי. ואח\"כ באים בגלוי ואומרים לפרעה הלא אתה אמרת אל תוסיף ראות פני ולמה באת אלינו? כך מתגרים עמו. ושואלים לו מה בקשתך. ויאמר קומו צאו מתוך עמי קחו כאשר דברתם. וברכתם גם אותי והתפללו עלי שלא אמות עם שאר בכורי מצרים. ויפצר להם מאוד שילכו ולא לעכבם עוד שעה אחת במצרים אמר לו משה וכי בורחים אנו לצאת בלילה. והקב\"ה צוה לנו לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר לא כן. אלא אנו יוצאים ביום לעיני כל מצרים כדי שלא יאמרו מצרים אח\"כ אנו בורחים בלילה. אמר להם פרעה א\"כ מה אעשה אמרו לו משה ואהרן קרא בקול גדול ואמור בני ישראל הרי אתם ברשות עצכם קומו צאו מתוך עמי. וכן עשה פרעה בעצמו. ומאותה השעה נחשבו גאולים. וקראו הלל בחצות הלילה אחר אכילת פסח על מצות ומרורים. כמו שאנו עושים אחר אכילת מצה ואמרו הללו עבדי ד' ולא עבדי פרעה. וכאור הבקר ותחזק מצרים למהר לשלחם והיו ישראל אומרים איך אפשר לנו לילך לדרך בלא לחם וגם יצרכו לנו כל מיני כלים לאכול ולשתות ולבשל בדרך ומהיכן לנו שמלות במדבר על כן עדיין אנו צריכים להתמהמה לאפות הלחם ולהכין כל צרכינו לצאת לדרך. אך המצריים מחמת פחד כי אמרו כולנו מתים לא יכלו להתמהמה רגע אחד. ונותנים מיד לישראל כל בקשתם וישאילום. ואף מה שלא שאלו מהם היו נותנים להם. אתה אומר אחד טול שנים ולך וע\"י זאת התקבצו כל ישראל כל כסף וזהב וינצלו את מצרים. אך בצק לא הניחום המצרים לשהות כדי חימוץ ונותנים לעם טרם יחמץ. וישא ישראל צרורות בשמלתם על שכמם. וכשהגיע ישראל למדבר נקדה להם חמה וחפרו בורות בארץ וישימו בתוכם הבצק ויזרח עליו השמש. ויאפו עגת מצות כי לא חמץ ומהאי טעמא הזהרנו מלאכול חמץ בפסח כמאמר בעה\"ג מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בציקם וגו'. וטעם דבלילה הראשונה הוא חובה לאכול מצה לזכרון בעת הוציאנו ממצרים בלילה הה היו אבותינו אוכלין מצות כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו:" + ], + [], + [ + "וטעם מרור ספרנו כבר בהתחלת ספור הגדה מהשעבוד שמשעבדים אותנו המצרים במצרים שהיה קשה ומר לנו כמרור. ולזכרון זאת אנו אוכלין מרור כמאמר בעהג\"ד מרור על שום מה על שום שמררו את חיי אבותינו במצרים:", + "הטעם למה קרבן פסח דווקא צלי ולמה כל ערל לא יאכל בו עיין ספר החינוך מצוה ז' ומצוה י\"ג. וגם לי נראה ליתן טעם ותבין בו שהיה מדה כנגד מדה דאיתא במדרש רבה בא פ' ט\"ז המצרי הולך במדבר ותופס איל או צבי ושוחטו ושופת את הסיר ומבשל ואוכל וישראל רואין ולא טועמין וזאת היתה צער ישראל ע\"י שהריחו ריח טוב ולא אוכלין ממנו נמס לבבם בקרבם כטבע כל אדם א\"ל הקב\"ה אתם זינקתם את בני בבשר שהייתם אוכלין ולא הייתם נותנין להם. אף אני אעשה לבני שישחטו את הצאן שאתם משתחוים להם והם אוכלים ואתם נמסים ע\"כ צריך צלי מאוד כדי שריחו נודף טוב מאוד בחוטם הערל ונמס לבם בקרבם כשלא נותנים לו כלום ומהאי טעמא כל בן נכר לא יאכל בו מדה כנגד מדה. שה תמים זכר צלי אש על מצות ומרורים ולא תותירו, טעם על כולם עיין במדרש שמות רבה פ' ט\"ו. וגם לי נראה ליתן טעם רמז לאילת פסח על מצות ומרורים וגם למה חישב בתחילה פסח אח\"כ מצה ולבסוף מרור בהיפך הוי לי' לחשוב בתחילה מרור ואח\"כ פסח ומצה כסדר מעשה שהי' במצרים בתחילה וימררו את חייהם ולבסוף כשנגאלו עשו פסח ומצה. אלא שבא לרמז פסח הוא מאכל מלכים דמרמז על בני ישראל שהם בני מלכים והנה בליל פסח כל אחד ואחד מישראל מתנהג כבני מלכים בשמחה ובטוב לבב ונראין לעין כל כאחד עשירי העם ויוכל להיות שירום לבבם ויבואו ח\"ו לידי גסות רוח וגאות ע\"כ הזהיר לבל התגאה כשאתה יושב בהסבה על הסדר בשולחן ערוך בכסף וזהב ואוכל ושותה בהסיבה על מטות מכובדות ואז תזכור באכילת מצה שלא הנחת לה מקום להתרומם כחמץ שהיא מנופחת וגבוהה למעל אך לא כן המצה שהיא נמוכה ואינה נפוחה כן גם את לא תרומם עצמך אלא תהי שפל בעיניך והסגולה להרגיז יצר טוב על יצה\"ר לזכור לו ג\"כ מרור שהוא בגי' מות ומזה תהי' תמיד חרד אם תזכה לעושר וגדולה וכבוד עכ\"ז כי לא לעולם חוסן וסוף סוף משתנן כליותיו על יום ההוא ולא יתרומם רק לדבר מצוה יהיה לבו שמח ויגבה לבו ביראת ד' כל היום וכל אשר יסגל תורה ומצות ומעשים טובים יהי' הכל בעיניו מעט לזכור ע\"י כן שהקב\"ה מאשפות ירים אביון להגביהו כבני מלכים אך אם מתגאה, בידו להשפילו כעשב הזה אשר נמוך מאוד ואין ממנו רק המרירות. וטעם דמרור צריך להיות מן המין שתחילתו רך וסופו קשה כדאיתא בגמרא פסחים דף לט. למה נמשלו מצרים למרור מה מרור זו תחילתו רך וסופו קשה אף מצרים תחילתן רכה וסופן קשה." + ] + ], + "First Half of Hallel": [], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [ + [ + "אחד מי יודע יש לפרש שתקנו זאת כדי להרבות בספור יציאת מצרים המאמר בעל הגדה כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, ותיקנו ספור הגדה כסדרן, ומתחיל בהגדה לספר מעניני שעבוד בכלל ובפרט, ואח\"כ הניסים בכלל ובפרט לפרסם האחדות, ומספר לנו גם טעמי המצות, וטעם יצ\"מ ותקנו לומר הלל ואחר גמר מודיע לנו באיזה זכות זכינו לכל אלה הנסים והנפלאות, מאחר שהשר של ים היה מקטרג ואמר מה נשתנו אלו מאלו כמאמר חז\"ל, רק הזכות תגן עלינו לבטל טענות המקטרגים ולהצילנו מהעונש ואדרבא עשה לנו נסים לאין מספר הן במצרים הן על הים, הן במדבר, ע\"כ אחר שמסיים ההגדה ספור שעבוד והנסים והשבח וההודיה מפר לנו בעל ההגדה על דרך חידה איזה זכות עמדה לנו שזכינו לכל אל הנסים שבמצרים והגאולה ממצרים והנסים שבים ושבמדבר עד שיכנסו לארץ ומסדר והולך בזכות י\"ג דברים זכו ישראל לכל זאת. ואמר בחידה, אחד מי יודע, ר\"ל מי יודע למצוא זכות \"אחד\" והשיב לו אחד אני יודע למצוא שהיא זכות הראשון שעמדה להם בעבור שהכירו באחדות ומודים כולם כאחד, אחד אלהינו שבשמים ובארץ:
שנים מי יודע ר\"ל מי יודע למצוא שתי זכיות והשיב שנים אני יודע הזכות שקבלנו עשרת הדברות החקוקים בשני לוחות ברית, ומאמינים שניתנה למשה מסיני מאת ד' ולא כדברי האפקורסים שאמרו משה בדה מלבו ח\"ו ולא נתנו לו מסיני. רחמנא ליצלן מהאי דעתא:
שלשה מי יודע ר\"ל שלשה זכיות מי יודע והשיב שלשה אני יודע שהיא זכות אבות אברהם יצחק ויעקב. וכוונת בעה\"ג בחידה זאת למצוא י\"ג זכיות בין הכל, אך הי\"ג זכיות כל אחת נחשבה בחשבון רק אחת עד שבין כולם יעלו לי\"ג כמנין אח\"ד בגימטר' גם יהיו מכוונים כל אחד מהי\"ג שנוספת על הקודמת ימצא זה חשבון בו בעצמו כפי חשבון שיעלה מצירופו עד השאר כדומה זכות השביעי הוא שבת ונמצא בו בעצמו מספר שבעה, נמנה בשביעי, מחמת ששה הקודמים לפניו ע\"כ הוא שביעי אך הוא בעצמו אף אם לא נמנה בינים הרי הוא ג\"כ מספר שביעי מצד עצמו וכן כולם וק\"ל:
ארבע מי יודע ר\"ל ארבע זכיות מי יודע והשיב לו ארבע אני יודע שהיא זכות אמהות שרה רבקה רחל ולאה:
חמשה מי יודע ר\"ל חמשה זכיות מי יודע והשיב חמשה אני יודע, שהיא זכות חמשה חומשי תורה שבכתב שקבלו רבותינו בהר סיני:
ששה מי יודע ר\"ל ששה זכיות מי יודע למצוא והשיב ששה אני יודע שהיא זכות תורה שבע\"פ שקבלו ג\"כ אבותינו מהר סיני:
שבעה מי יודע ר\"ל שבעה זכיות מי יודע למצוא והשיב שבעה אני יודע שהיא זכות שבת שקיימו אבותינו כבר קודם מתן תורה ואפילו במצרים כדאיתא במדרש רבה (שמות פ' א') על הקרא וירא בסבלותם. משה ראה שאין להם מנוחה הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים אמר פרעה למשה לך יעשה להם כמה שתאמר, הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח, ועוד כמה פעמים מצינו במדרש שקימו את השבת במצרים. ואפילו יוסף הצדיק כבר קים את השבת:
שמנה מי יודע ר\"ל שמנה זכיות מי יודע למצוא והשיב שמנה אני יודע שהיא זכות מילה כידוע דבזכות דם פסח ודם מילה נגאלו ישראל:
תשעה מי יודע ר\"ל תשעה זכיות מי יודע למצוא והשיב תשעה אני יודע שהיא זכות ירחי לידה שהי' במצרים קשה מאוד ע\"י גזירת פרעה כמו שספרנו למעלה באמירת גדה ממה שמצינו בגמרא ומדרש, הנשים צדקניות היו ולא היו פורשות מבעליהם שלא לבטלם ממצות פו\"ר והמה בטחו בישועת ד' ב\"ה שלא יעזבם ואת ילדיהן שנשאו תחת לבן וסבלו עליהם כל הפחד והצרות כל משך ירחי לידה, אך כדי לקיים מצות השם ב\"ה, ובזכות הזאת הציל ד' ב\"ה את בניהם בשעת לידה, כדכתיב תחת התפוח עוררתיך, וכמו שפרשנו למעלה בהגדה על הפסוק, רבבה כצמח השדה עיין שם:
עשרה מי יודע ר\"ל עשרה זכיות מי יודע למצוא והשיב עשרה אני יודע עשרה דבריא שהיא זכות עשרה דברים שנתנסה אברהם אבינו ע\"ה ועמד בכולם וע\"י הי' נסיונות זכו בניו לגאולה כדאיתא במרש חזית. עוד יש לפרש עשרה דבריא על זכות עשרת הדברות ולפי פירש זה צריכין לפרש שנים מי יודע על דרך אחר לפי שהזכיר בראשון זכות האחדות שכולם מאמינים באחד, אחד אלהינו שבשמים ובארץ. ואם תקשה שעבדו אח\"כ את העגל והשיב על עבירה זו יש להם כפרה, שני לוחות הברית ע\"י שנשתברו כדאיתא במדרש אלמלא לא נשתברו הלוחות לא נשאר שריד ופליט משנאי ישראל:
אחד עשר מי יודע ר\"ל מי יודע למצוא והשיב אחד עשר אני יודע שהיא הזכות שהבטיח הקב\"ה לאברהם אבינו ע\"ה בזכות העקדה שעקד את יצחק בנו אמר לו ושמתי את זרעך כככבי השמים ונמשלו ישראל לככבים כדאיתא במסכת מגילה כשישראל עולים, עולים ככוכבים דכתיב דניאל י\"ב ומצדיקי הרבים ככוכבים:
שנים עשר מי יודע ר\"ל שנים עשר זכיות מי יודע למצוא והשיב שנים עשר אני יודע שהיא בזכות י\"ב שבטים נגאלו ישראל ממצרים שכל י\"ב שבטים נקראו על שם הגאולה כדאיתא במדרש רבה (שמות פ' א') על שם גאולת ישראל נזכרו כאן ועיין מדרש (שמות רבה פ' ל\"ח) וזה הדבר בזכות מנין זה י\"ב שבטים אשר שמותם נתונות בחושן על לבו של אהרן השי\"ב מסתכל בו ונזכר לזכיות י\"ב שבטים.
שלשה עשר מי יודע ר\"ל שלשה עשר מי יודע למצוא והשיב שלשה עשר אני יודע למצוא שהיא זכות י\"ג מדות. בזה מתכפרים תמיד על העבירות שעברו ישראל כדאיתא שכביכול נתעטף כשליח צבור ואמר למשה אם יעשו בני כסדר הזה הריני מוחל להם על חטאתיהם היינו שגם המה יעשו ויתנהגו באלו הי\"ג מדות מה הוא רחום כו' וגם שארי זכיות הנזכרים למעלה חשיב ואזיל עד אחד וכו' הרי שלשה עשר:
ולהסביר הענין יותר היינו כי הבעהג\"ד מראה לנו ע\"י חידה, הזכיות שנקרא עליהם שם אחד במספר וגם במנין, ומהמה לא תמצא רק י\"ג, וכוונת בעל הגדה רק מאחר דישראל נגאלו ממצרים בכמה זכיות ונתן סימן ע\"י המספר מן א' עד י\"ג כדי שלא נשכח מזכרונינו הזכיות כי ע\"י זכר המספר יזכור ג\"כ הזכיות למשל אחד מי יודע ר\"ל מי יודע הזכות שקרא אחד והשיב אחד אני יודע איזה זכות הנקרא אחד, אחד אלהינו שבשמים ובארץ. שנים מי יודע ר\"ל מי יודע הזכות שנקרא שנים והשיב שני לוחות ברית. נקרא שנים במספר. וגם המה שנים במנין הזכיות יהן שני לוחות הברית זכות אחת ואחד אלהינו זכות אחת הרי שתי זכיות במנין. שלשה מי יודע, ר\"ל מי יודע הזכות שנקרא עליו שלה והשיב שלשה אבות נקראו שלשה במספר והם אברהם יצחק ויעקב. וגם עם זכיות הקודמות שחשבנו המה ג\"כ שלשה זכיון במנין. ומונה והולך, הרי שלשה. ארבע מי יודע ר\"ל הזכות הנקראה במספרו ארבע מי יודע כיצד להרפה עם השלשה הנזכרים למעלה בכדי שיעלה למנין ג\"כ ארבעה. והשיב ארבע אמהות הזכות עצמה היא במספר ארבע, ועם השלשה אבות, ושני לוחות הברית, ואחד אלהינו שאמרנו מקודם המה גם במנין ארבע זכיות וכן על דרך זה כולם עד גמירא. וקל להבין:" + ] + ], + "Chad Gadya": [ + [], + [ + "חד גדיא חד גדיא, נראה לפרש בטוב טעם ודעת ואגב לתרץ קושית הגאון מוהרר יונתן ז\"ל דקשה להבין מאוד מאחר דשונרא לא שפיר עביד, ואתא כלבא במשפט יושר ונשך לשונרא, ואתא חוטרא שלא ביושר, תורא ביושר, ושוחט שלא ביושר, ואתא מלאך המות ביושר, וא\"כ לבסוף אתא הקב\"ה ח\"ו שלא ביושר שהוא רחמנא ליצלן חירוף וגידוף לומר כן. והאיך יעלה על הדעת כן ח\"ו וקשה מאוד להבין. ונראה לי לתרץ ולבאר קודם מה שהביא רש\"י ז\"ל בקרא פרשה בא י\"ב ו' והיה לכם למשמרת זהו בקור שטעון בקור ד' ימים ומפני מה צום כאן בקור ד' ימים מה שלא צום כן בפסח דורות, היה ר' מתיא בן חרש אומר הגיע שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היה בידם מצות, ואת עירום ועריה ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה ולפי שהיו שטופים בע\"ז אמר להם משכו ידיכם מע\"ז וקחו לכם צאן של מצוה וכר הקשה המזרחי ושפתי חכמים. איך מתורץ בזה הקושיא מה בין פסח מצרים לפסח דורות שלא צום בפסח דורות בקור ד' ימים. וכאן צום למה כן? ועוד למה דווקא הני שתי מצות פסח ומילה נתן להם? גם יש להקשות למאי צריך לומר שהיו שטופים בע\"ז? ולפי פירוש ר' מתיא בן חרש משכו מע\"ז וקחו צאן קשה האיך תליא זה בזה ומאי בעי בזה וגם בקרא גופה קשה תיבת לכם הא מיותר דהיה לו לכתוב וקחו צאן? וליישב כל זאת אנו צריכים להקדים מה דאיתא בטור בשם סדר העולם, ביום ה' יצאו ישראל ממצרים ונמצא שיו\"ד בחודש שבת הי' ולקחו כל אחד מהם שה לפסח וקשרו להם בכרעי מטתם, ושאלו המצרים למה זאת לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו, והיו שניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול, וקשה למה שאלו המצרים דווקא אחר שראוהו קשור בכרעי המטה למה לא שאלו מיד בשעת לקיחה, ויותר קשה כיוון דעיקר מצוה היה למסירת נפש, א\"כ למה המתינו ישראל לאמר שישחטו לשם פסח עד אחר ששאלו המצרים למה זה לכם, אמאי לא אמרו בשעת לקיחה שלוקחים לשחוט לשם קרבן פסח? ולהבין זאת י\"ל שרצון הבורא הי' שישראל יקנו את הצאן לפסח בקנין גמור, ולא בגזילה כדרשינן בגמרא אדם כי יקריב מכם, ולא מן הגזל ומסקינן אפילו גזל עכום אסור וגם הכא כתיב וקחו לכם צאן. ע\"כ מיד בשעת לקיחה אי אפשר להם לפרסם שלוקחים כדי לשחוט לקרבן פסח שאם היו המצרים יודעים זאת לא היו מוכרים להם רק ביוקר גדול. ורובא דרובא לא היו מוכרים להם כלל ומאין ימצאו להביא את קרבנותיהם כי הפסחים לא יבאו מאליהם הביתה ע\"כ מקודם לקחו סתם השה ולא אמרו למצרים לאיזה צורך המה לוקחים, וממילא לא היו יודעים המצרים מזה בשעת מכירה לישראל שהיא לצורך קרבן פסח ואדרבא שהיו מוטעים שכבר שמעו קודם לכן ממשה רבינו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו בודאי אינם לוקחין לשחיטה והיו סוברים באמת שישראל לוקחים שה לע\"ז ומהשתא מודים לע\"ז שלהם. וע\"י זאת מוכרים להם בשמחה ובזול גדול חד שה בתרי זוזי ובזה תבין שאי אפשר להם לאמר בשעת לקיחה שהיא לפסח. וגם המצרים לא שאלו, מפני שהיו מוטעים וסוברים שלשם ע\"ז לוקחים השה. אך אחר שראו המצרים שלא לקחו ישראל לע\"ז, לפי שקשרום בכרעי המטה לנהוג בו בבזיון אז שאלו למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח, ומעתה תבין כוונת ר' מתיא בן חרש בקרא משכו ידיכם מע\"ז שלא יהיה ח\"ו בדעתכם שלקיחת השה היא לשם ע\"ז אלא קחו לכם צאן של מצוה לפסח ר\"ל לכם בדעתיכם ולעצמיכם היא המצוה לקנות לשם שמיטת קרבן פסח אבל להמצרים לא תאמרו דבר אם לא ישאלו לכם טעם דלקיחה כי שביל פסח לא תוכלו לומר להם דאז לא ירצו למכור לכם רק ביוקר גדול, וכולי האי ואולי, ולע\"ז ח\"ו בוודאי אינם רשאים להוציא דבר רע כזה מפיהם אף שלבם בל עמם ואם רק יאמרו כדי להטעות המצרים בשביל שימכרו להם ברצונם מ\"מ אל יפתח אדם פיו לשטן כמו שמצינו ביהוא בן נמשי שנכשל באמרו יהוא יעבוד הרבה ואף כי לא מלבו עכ\"ז עלתה לו כך. על כן המצוה עליכם לקנות מהם בסתם והמצרים יטעו מעצמם למכור לכם בזול, כי המצרים יסברו לפי דעתם המשובשת, שגם אתם טועים ח\"ו אבל אחר הלקיחה והקנין, אז המצוה כפולה ומוטל עליכם להודיע למצרים שהלקיחה היה שלא לשם ע\"ז רק לשם שחיטת פסח, ואתם צריכים למסור נפש על זאת לבזות את ע\"ז שלהם על כן קושר כל אחד השה בכרעי המטה ד' ימים וכשהיו המצרים שואלים להם למה זה לכם, והשיבו אנו קושרים בכרעי המטה כדי לבוזת ע\"ז שלכם וערב פסח בין הערבים אנו שוחטים ע\"ז שלכם והעצמות אסור לנו לאוכלם ולשברם ואנו מחויבים להשליכם בחוצות, כדי שיתבזו ע\"ז שלכם שתראו איך העצמות ע\"ז יהיו בפי השונרא והכלבים, ותחפרו ותבושו מהע\"ז אשר בחרתם ועובדים אותה כי תראו בעיניכם איך הם מושלכים ברחובות והיא הבל וריק, שאפילו כלב ושונרא עדיפי מינייהו שלועסים בשוק בשיניהם לעיני כל, את עצמות ע\"ז שלכם ומתרץ ר' מתיא בן חרש היטב הקושיא, למה דווקא בפסח מצרים צוה בקור ד' ימים, הטעם כדי להראות למצרים שלקחו השה כדי לבזות הע\"ז שלהם בקשרם בכרעי המטה, ואומרים להם שישחטו ערב פסח ע\"ז שלהם לקרבן פסח, והבקור ד' ימים היה למסירת הנפש לכפרה, בעבור שישראל עד הנה היו שטופים בע\"ז וזאת שייך דווקא בפסח מצרים לא בפסח דורות ומהאי טעמא בחר הקב\"ה ליתן דווקא הני שתי מצות מילה וגם פסח ולא בחר שארי מצות הוא הטעם כדי שיהיו אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, מפני שכבר קבל אברהם אבינו עה\"ש מצות מילה עליו ועל בני ביתו וזרעו, וכבר הקדים ג\"כ זכותו לכפר על חטא ע\"ז בעבור שמסר נפשו במעשה נמרוד שהשליכו לכבשן האש. וכן עשו בניו בני ישראל שמלו את עצמם כולם זקנים ונערים מקטנם עד גדולם מסרו נפשם על קדושת השם כדי שיהא להם לכפרה על שעבדו ע\"ז ועי\"ז מסרו נפשם בשחיטות פסחיהם ומהאי טעמא ג\"כ צריך הקרבן פסח להיות צלי אש לזכרון שהיה כנגד מסירת נפש אאע\"ה שהשליך עצמו בכבשן האש כדאיתא במדרש רבה פ' ב' ובאיזה אופן היו המסירת נפש באברהם אבינו איתא במדרש רבה (פ' נח) וימת הרן אל פני תרח אביו ר' חייא אומר תרח עובד צלמים היה, חד זמן נפיק לאחר הושיב לאברהם מוכר תחתיו, הוא אתי בר אינש בעי למיזבן והוה אמר לי' בר כמה שנין את והוה אמר לי' בר חמשין או בר שיתין, והוה אמר לי' ווי לי' להאי גברא דהאי בר חמשין, ובעי למסגד לבר יומא, והי' מתבייש והולך לו. חד זמן אתית חד איתתא טעינא בידה חדא פיניך דסולת, אמרה לי' הא לך קרב קודמיהון קם נסיב בוקלסא בידיה וחברינהון לכולי פסילן, ויהב בוקלסא ביד אדרבה דהוה ביניכון. כיון דאתא אבוה אמר לי' מאן עביד להון כדין אמר לי' מה ניכפור מיניך, אחת חד איתתא טעינא לה חדא פינך דסולת ואמר לי הא לך קרב קדמיהון, קריבת לקדימהון, הוא דין אמר אנא אכיל קדמאי, ודין אמר אנא אכול קדמאי, קם הדין רבה דהוה ביניהון נסב בוקלסא וחברינהון, אמר לי' מה את מפלה בי, וידעין אינון? אמר לי' ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר, נסבי' ומסרי' לנמרוד, אמר לי' נסגוד לנורא, א\"ל אברהם ונסגוד למיא דמטפין לנורא, א\"ל נמרוד נסגוד למיא, א\"ל אם כן נסגוד לעננא דטעין מיא. א\"ל סגוד לעננא, אמר לו א\"כ נסגוד לרוחא דמבדר לעננא, א\"ל נסגוד לרוחא, א\"ל נסגוד לבר אינש לסבל רוחא. אמר נמרוד מילין את משתעי, אני איני משתחוה אלא לאור, הרי אני משליכך בתוכו, ויבא אלהה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו. הוה תמן הרן קאים פליג אמר מה נפשך אם נצח אברהם אנא אמר מן דאברהם אנא. ואם נצח נמרוד אנא אמר מן דנמרוד אנא. כיון שירד אברהם אבינו עה\"ש לכבשן האש וניצל אמרי לי' דמן את, אמר להון מן דאברהם. ונטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו ויצאו ומת על פני תרח אביו ההד\"כ וימת הרן ע\"פ תרח אביו. ובזה האופן היו ג\"כ הצווי לבני ישראל למסור את נפשם כאאע\"ה. ע\"כ שחטו השה לפסח להראות למצרים שע\"ז שעבדו הבל וריק היא, ומהאי טעמא היו זורקין העצמות לשוק וברחובות כדי להראותם שהכלבים והחתולים מושלים בע\"ז שלהם [והיא הנותנת טעם למה צוה הקב\"ה בקרבן פסח ועצם לא תשברו בו? כדי להכיר בעצמות שהמה עצמות הכבשים והעזים ע\"ז שלהם, משא\"כ כשמשתברין העצמות אז אין להכירם מאיזה בהמה הן. ויכולין להכחיש דלא הוי עצמות גדי ע\"ז שלהם] וכשבאים המצרים להשתחות ולעבוד לשה, להתגרות עמהם לאמר להם למה לא נסגוד לכלב או לשונרא, שהמה חשובים משה כי בעיניכם אתם רואים האיך עצמות השה הוא בין שיניהם של שונרא וכלב. וכך הי' המצוה בשביל מסירת הנפש צריכין להשיבם בויכוח למצרים, גם מצד השכל להוכיח להם שע\"ז שלהם הבל וריק אין בו שום ממש. בכדי שתהיה מצוה זו דוגמת מסירת נפש של אאע\"ה ותשובתו לנמרוד. ע\"כ בחר ה\"ש ב\"ה מצות פסח [וכבר אמרנו למעלה שגם מצות מילה בחר מהאי טעמא בשביל שגם אאע\"ה קיים מצות מילה וקבל עליו ועל בני ביתו. וגם אנו בליל חג הפסח הקדוש שבו היה עיקור פרסום האחדות צריכין גם אנו להזכיר זכרון הויכוח מקדם במצרים ולהראות בחקירות השכל לכל האמות, שאין אלוה כאלהינו יחיד ומיוחד, וזאת מרמז חד גדיא, חד גדיא, ר\"ל לכל בית או לכל חבורה צריך גדיא [פירש לחד בית גדיא, ולחד חבורה גדיא, דזבין אבא בתרי זוזא חד גדיא חד גדיא] וכוונת המחבר, אבותינו במצרים נקראו בשם אבא כי הגדול שבבית או הגדול שבחבורה זבן בזול גדול בתרי זוזי גדיא ולמה מכרו להם המצרים בזול גדול כ\"כ בשביל שלא אמרו למצרים שלוקחים השה למצות קרבן פסח אלא סתם אמרו למצרים חד גדיא חד גדיא אנו לוקחים והיו המצרים טועים בזה שסברו שלוקחים הישראל השה בשביל שמודים לע\"ז שלהם ע\"כ מוכרים להם בזול גדול אך אח\"כ מסרו את נפשם ושחטו השה וזורקים העצמות בשוקים וברחובות כדי שיבואו הכלבים והחתולים לאכלם ולשאת בין שיניהם ואז באים להתגרות בויכוח עם המצרים להראות להם בעיניהם ובשכליהם שאין אלוה כאלהינו, ואמרו למצרים מוטעים אתם כי חשבתם שאנו לוקחים השה לע\"ז כי איך אפשר לאמין בע\"ז שלכם, שאתם רואים אלהיכם שחוטים ועצמות מהם בפי השונרא ובעיניכם אתם רואים אפילו שונרא עדיף מע\"ז שלכם. א\"כ טפי נסגיד לשונרא." + ], + [ + "ואתא כלבא. ר\"ל ואם תמצי לומר באמת כן אם שראינו השונרא עדיף כשה בשביל זה נסגוד לשונרא א\"כ לפי זה טפי הוי לי' ויסגוד לכלבא שהוא עדיף דנשך לשונרא. " + ], + [ + "ואתא חוטרא. ר\"ל ואם תמצא לומר באמת נסגיד לכלבא. יש להשיב נסגוד לחוטרא שהיא פסל של עץ ר\"ל נסגיד לעץ שהוא עדי שהכה לכלבא." + ], + [ + "ואתא נורא. ר\"ל ואם תמצא לומר ע\"כ נסגוד לחוטרא, יש להשיב נסגוד לנורא דשרף לחוטרא." + ], + [ + "ואתא מיא. ר\"ל ואם תמצא לומר נסגוד לנורא, יש להשיב נסגוד למיא דכבא לנורא." + ], + [ + "ואתא תורא. ר\"ל ואם תמצא לומר א\"כ נסגוד למיא, יש להשיב נסגוד לתורא דשתא למיא. " + ], + [ + "ואתא השוחט. ר\"ל ואם תמצא לומר א\"כ נסגוד לתורא, יש להשיב א\"כ נסגוד לשוחט ר\"ל לאדם דשחט לתורא. " + ], + [ + "ואתא מלאך המות. ר\"ל ואת\"ל א\"כ נסגוד לשוחט ר\"ל לאדם, יש להשיב האדם הוא ג\"כ הבל, שסופו למיתה כי לבסוף בא המלאך המות זה יום המיתה ושחט לשוחט ר\"ל סוף אדם למות." + ], + [ + "ואתא הקב\"ה. ר\"ל ואם תמצא לומר נסגוד למלאך המות, יש להשיב כי ג\"כ המלאך נברא הוא ולא עדיף מכל הנבראים כידוע מאמר חז\"ל דלעתיד מביא הקב\"ה היצהר\"ע ושוחטו בפני כל, נמצא דגם מה\"מ הוא בידו של הקב\"ה אלא בוודאי ובאמת הקב\"ה הוא לבדו הוא אלהים חיים חי וקים לעולם, ראשון ואין ראשית לראשיתו ואין קץ לתכליתו היה הוה ויהיה:", + "תושלב\"ע" + ] + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Haggadah shel Pesach im perush Tevele Bondi, Frankfort, 1898", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001251506" + ] + ], + "heTitle": "מערכת היידענהיים על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "מערכת היידענהיים על הגדה של פסח", + "enTitle": "Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah", + "key": "Maarechet Heidenheim on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..a4b0c61500f2826a2e1381e404bd8ba57c80c115 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json @@ -0,0 +1,604 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah", + "versionSource": "http://www.oceansidejewishcenter.org/", + "versionTitle": "Rabbi Mark Greenspan", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionNotes": "", + "versionTitleInHebrew": "הרב מרק גרינשפאן", + "shortVersionTitle": "Rabbi Mark Greenspan, 2007-2017", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "מרבה לספר על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "The Simanim": [ + "", + "", + "Kadesh u’Rechatz: A person should first sanctify himself so that he can turn away from sin, and afterwards one should perform mitzvot, as scripture states, “Turn away from evil and do good.”1Psalms 34:15 Therefore we say, Kadesh u’Rechatz: Sanctify yourself by leaving transgression and afterwards cleanse yourself so that you will not be like the person who immerses himself in the Mikvah while holding on to an impure creature. Nothing should stand between you and purity.", + "Karpas: This word is derived from two words: karim, which means pillows and pas, which means remove, as in the verse, “The loyal have vanished (pasu) from among men.”2Psalms 12:2 One who wishes to wear the crown of Torah must first throw away his pillow (his comforts). We learn this in Avot, “This is the way that is becoming for the study of Torah… sleep upon the ground, and live a life of trouble…”3Pirke Avot 6:4 That is, a person should not lie on pillows and couches. The sages also interpreted the word karpas as a reference to samech parekh, sixty (ten thousands) who faced oppression.4When read backwards, the word karpas is made up of the Hebrew letter samekh which is equivalent to the number sixty and the word parekh, oppression. Israel had to be oppressed until there were six hundred thousand men who could stand at Sinai and receive the Torah; only then could they be redeemed. The word, karpas, is an allusion to this number. This notion of six hundred thousand equaling the number of letters in the Torah is common in medieval literature even though the Torah actually possesses considerably fewer letters than this. Sixty x 10,000 is a reference to Israel, since each one of them possesses one of the 600,000 letters that make up Torah.", + "Yachatz: means half or a portion. This is a reference to the continuation of the statement in Pirke Avot mentioned above: “A morsel of bread with salt you shall eat and water by measure you shall drink.” 5Avot 6:4 – “This is the way that is becoming for the study of Torah: a morsel of bread you shall eat and water by measure you shall drink; you shall sleep upon the ground and live a life of trouble while you toil in the Torah. Happy shall you be and it shall be well with you – happy shall you be in this world and it shall be well with you in the world to come.” Or it may be a reference to what the Talmud says: A person shall divide up his study time: a third for Scripture, a third for Mishnah and a third for Gemara. And if he is an entrepreneur, let him divide his time and set fixed times for Torah – this is the meaning of Yachatz, dividing: one should divide his time between study and business. This is a pillar of Torah.", + "Maggid Rach’tzah: Before one partakes of a meal, one should study (yagid) and pray and then wash as is the law, reciting the blessing, al n’tilat yadayim before the meal. The sages offered the following interpretation of scripture, “You shall not do anything with its blood (hadam):” you shall not eat before you have prayed for your blood (life).6Babylonian Talmud, Berachot 10b and Leviticus 26:19 Also they taught, “It is forbidden for a person to taste anything before he has prayed.”7BT, Kiddushin 10b This is a rebuke to those people who drink coffee on Shabbat and Holiday mornings before attending the synagogue service. Not only is it forbidden before Kiddush but it is forbidden to make Kiddush without its being accompanied by a full meal. Concerning such people we learn: “Rabbi Isaac said in the name of Rabbi Jochanan, who had it from Rabbi Jose, son of Rabbi Hanina in the name of Rabbi Eliezer ben Jacob: If one eats and drinks and then says his prayers, of him the Scripture says, ‘And you have cast me behind your back.’ Read not gavekha [your back], but gei’ekha [your pride]. Says the Holy One: After this one has exalted himself, he comes and accepts the kingdom of heaven!”8BT Kiddushin 10b also see 1 Kings 14:9 Where is the reverence of one who enters synagogue to pray with a full stomach? The Ari, Rabbi Isaac Luria, emphasized this law greatly and even said that it was forbidden to eat before sunrise.", + "Motzi Matzah: A person should remove (motzi) controversy (matzah) from his heart. This is particularly true during meal times as we learn in the Talmud: “Elijah once said to Rabbi Nathan: Eat a third and drink a third and leave a third in case you get angry, and then you will have had your fill.”9BT Gittin 70a Righteous people who don’t lose their temper, however, are permitted to eat until they are full since they don’t get angry. This is the meaning of Scripture: “The righteous person can eat to his heart’s content but the belly of the wicked is empty,”10Proverbs 13:25 and, “They were fools who suffered for their sinful ways and for their iniquities, all food was loathsome to them; they reached the gates of death.” 11Psalms 107:17-18 One should leave one’s stomach one third empty since eating too much and then becoming angry upsets the stomach. It is, therefore, fitting to stay away from conflict when one eats, and there is no utensil more precious than peace.12BT Uktzin 3:12", + "Maror Korekh: Even if some disagreement or bitterness burns in his heart, let him ‘wrap up’ (hikhrikh) any hurts with love and let him judge all people favorably, as we learn in Masekhet Shabbat: “Our Rabbis taught: He who judges his neighbor in the scale of merit is himself judged favorably,”13BT Shabbat 127b and elsewhere in the Talmud. The sages of blessed memory also quote the following verse: “Better to be forbearing than mighty; to have self control than to conquer a city.”14Proverbs 16:32 There are those who remain calm even when their body is aching, a fire is burning in them and bitterness is dripping within them – such people are subject to terrible diseases. Others, however, remain completely calm and do not allow their hearts to become angry. This is a great quality – greater than conquering a city. The body is called a city as Ecclesiastes said: “Better a poor youth than an old but foolish king who no longer has the sense to heed warnings.”15Ecclesiastes 4:13 This is a pillar of worship; and now I will speak about acts of kindness.", + "Shulchan Arukh: One’s house should be wide open and the needy should be guests in one’s household, especially when one says, ‘all who are hungry come and eat.” Those who enter one’s house hungry should leave satiated as we find in the case of Yoav who called his house a midbar, a wilderness; that is, like a wilderness it is open to all and free to anyone who wants to enter it and join in the meal without an invitation.16BT Shanhedrin 49a; also See 2 Samuel II 20:10. And he (Joab) was buried in his own house in the wilderness. But was his house a wilderness? Rab Judah said in Rab's name: It was like a wilderness, just as a wilderness is free to all, so was Joab's house free to all. Alternatively: ‘Like a wilderness’ means, just as a wilderness is free from robbery and licentiousness, so was Joab's house free from robbery and licentiousness. Great is one who quenches the thirst of a guest – such a person merits having the divine presence dwell in his midst. We learn this in Sanhedrin 104a, where we learn that a false prophet was given a portion in the world to come because he offered hospitality to Iddo the prophet.", + "Tzafun Barekh: A person should walk humbly and give charity secretly, since,” Giving gifts secretly assuages anger.”17Proverbs 21:14 What’s more, even if he is hard pressed he should do so and should not let his reverence for God leave him since his portion is hidden (tzafun) and is not given in this world. He should loan to a needy person in his hour of need, even though times are tough for the lender himself. He should not refrain from lending – it is as if he is bringing an offering to God. We learn this from an abbreviation: Milvad olat haboker, ‘You shall present these in addition to the morning offerings.” The word milvad stands for, Milaveh Le-ani B’sha’at Dochako, lend to the poor person in the hour of need.", + "Hallel Nirtzah: When one performs good deeds, his praise will be accepted and praise will be recited for him, as is written in scripture: “The beginning of wisdom is fear of the Lord; there shall be good sense to all who perform them. Praise of him shall be everlasting.”18Psalm 111:10 Understood midrashically, the expression Praise of him is applied to the one who performs good deeds and not to God. Anyone whose fear of sin is greater than his wisdom, his wisdom shall endure – and ‘there shall be good sense to all who perform them.’ As long as his praise lasts, his wisdom shall last." + ], + "Kadesh": [ + [], + [ + "Why Four Cups of Wine: On page 72b of Pesachim, Rashi writes that we drink four cups of wine is for the four expressions of redemption: “I will bring you out,” “I will save you,” “I will redeem you,” and “I will bring you to the land.” Elsewhere,19BT Pesachim 108a Rashi writes that the reason for the four cups of wine is reminiscent of the three cups of wine which Pharaoh’s wine bearer saw in his dream as well as the cup which we drink after the Birkat HaMazon, the Grace after Meals. It seems to me that there is another reason for the four cups of wine found in the Mekhilta, Parshat Bo. According to Rabbi Elazar Hakafar, the four cups of wine are related to the four mitzvot which the people of Israel performed and that the world are not worthy of: the people of Israel were not guilty of unchastity , they didn’t commit slander, and they didn’t change their names, their language, nor their clothing to follow their neighbors. It was because of these actions that they merited redemption from Egypt. In the Mekhlita scriptural verses are brought as proof texts for each of these actions. It was in honor of these actions that we drink the four cups of wine.
However, this is difficult. We say “You were naked and barren of mitzvot”20This verse from Ezekiel is quoted later in the Haggadah. which suggests that the Israelites did not have any mitzvot to their credit to make them worthy of redemption, and therefore God gave them the blood of circumcision and the blood of the Passover offering. The K’li Yakar21Rabbi Shlomo Ephraim Lunschitz 1550 – 3 March 1619) was a rabbi, poet and Torah commentator, best known for his Torah commentary K’li Yakar. answers this question that these four mitzvot were all passive acts – they didn’t involve performing an act. The Israelites did not have any active commandments to their credit. Therefore God gave them two commandments which involved performing an action rather than simply desisting from doing something. The Holy one freed them from bondage as a reward for the four commandments but did not take them out of Egypt. Israel ceased serving the Egyptians in the month of Tishri but they did not leave Egypt until the month of Nisan after they had circumcised all the males and offered the Passover sacrifice." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Kadesh Asher bachar banu: As with many blessings, the Kiddush begins “Praised are You…” (in the second person) but continues “That he chose us…” (in the third person). Ramban makes the following comment in Parshat B’shalach on Exodus 15:26:22“Give ear to His commandments and heed His laws and I will not bring upon you any of the diseases that I brought upon the Egyptians, for I the Lord am your healer.” This verse begins in the third person and then switches to the second person, just like the formula. Ramban comments on this and other verses which contain this switch of person – they are the basis for the Kiddush formula.
“Any berakhah which acknowledges God’s sovereignty,23That is, it begins with the word Baruch attah Adonai… continues in the third person (for example, asher kidshanu – ‘Who sanctifies us’) while blesses that do not begin with the divine name because they fellow another blessing, are written in the second person,24There are three formulas for blessings: Short blessings which begin baruch attah Adonai; Long blessings which begin and end with the words baruch attah Adonai; and connected blessings which follow either a short or long blessing. They do not begin with the words baruch attah Adonai but end with these words. Ramban suggests here that the language and person of the blessing depends on the type of blessing we are reciting. such as the second blessing of the Amidah which begins attah gibor, ‘You are mighty.’ Similarly the sages decreed that the Alaynu should be written in the third person because it begins by acknowledging God’s sovereignty.”
This explanation is problematic since the blessing over the wine which we recite later in the Haggadah, Asher g’alanu as well as the prayer we add to the Amida during the Ten Days of Repentance, Zochreinu, begins in the third person and then switches to the second person, contradicting the Ramban.25In the Haggadah we say, “Who redeemed us and our ancestors….so too did Adonai our God, bring us to the other festivals and seasons. In the Amida we say, “Remember us for life, O King who delights in life…” In the first blessing of the Amida then we switch to the second person from the third person. The Ramban believed that the first part of the blessing must be in the third person but not the latter part of the blessing. The last part of a blessing which is written in the form of a petition can be written in the second person. This matter needs more study." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Women and Kiddush: Although it is the custom of women to recite the She’heche’yanu when they light the holiday candles, I have not been able to find a basis for this among any of the early or later decisors of Jewish law. I wrote to my father regarding this matter and he has answered me that others have expressed surprise about this matter as well. Actually, the She’heche’yanu should be recited over the first cup of wine. Still my father has written that we should allow women this practice since it gives them pleasure. Also we learn in the Talmud that the She’heche’yanu can be recited anywhere, even in the market place. I wrote back to my father about this matter I and added that if a woman has already said the She’heche’yanu when she lit the candles, she should not say it again if she is the one reciting the Kiddush. If a man is the one lighting the candles then it is better for him to wait and recite the She’heche’yanu when he says the Kiddush and not when he lights the candles. My learned father agreed with me that this is the proper observance in this matter." + ] + ], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [ + [], + [ + "Yachatz Rabbi Yitzchak Nunis Weiss, the author of the Siach Yitzchak26A compendium of Torah insights and teachings published in 1766 in Livorno quotes the Apei Ravravi: “the reason we wrap the three pieces of matzah separately in cloth is to remind us of the special way in which the Israelites wrapped up their dough when they left Egypt. Also the wrapped matzah is a reminder of the manna which was covered top and bottom when they found it in the wilderness. It is also customary to wrap up the Afikomen in cloth and to place it on one’s shoulder and, then, to place it under the pillow on his chair.
Further it is taught that only the head of the household should wash his hands during the first washing, even though the washing is because any food that is dipped in liquid is subject to impurity. Since we are supposed to eat less than an olive’s worth, and the washing is less than the required amount it is not necessary except for the head of the household who touches all the greens which are dipped. Therefore, it is appropriate for the person who hands out the greens to all those around the table to wash first and then to pass out the portions to each person." + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "Ha lachma anya: There are a number of difficulties in this passage. First, the passage should have begun with the words, “All who are hungry come and eat.” Second, it would have been more appropriate to say, “This is the bread of affliction” when everyone is sitting around the table paying attention. There are other issues which Don Isaac Abarbanel and the Ma’aseh Adonai spell out.28Isaac Abarbanel was one of the leading scholars in Spain at the time of the expulsion of the Jews in 1492. His commentary on the Haggadah is called Zevach Pesach. It begins with a hundred questions which Abarbanel then answers. Ma’aseh Adonai is yet another well known commentary on the Haggadah, this one by Rabbi Eliezer Ashkenazi (1512-1585).
In Yoreh Deah29Yoreh Deah is one of the four sections of the Shulchan Arukh, the great compendium of Jewish law by Joseph Karo. 249:3 we learn that when giving tzedakah, one should do so with a cheerful countenance, joyfully and with a full heart. One should empathize with the needy person in his misery and speak to him with consolation. If one greets him with an angry countenance then he loses all merit for the mitzvah of giving tzedakah even if he gives him money or food. This is what the prophet Isaiah wrote: “and you offer your compassion to the hungry and satisfy the famished creature.”30Isaiah 58:10 This means that one should first speak to the needy person and ask him about his troubles. One should not humiliate him since the world is a turning wheel – the needy person who sits on the dung heap may eventually sit with princes. He should placate the poor person and encourage him to come to his house. But once the meal begins, he should not speak about the other’s poverty; rather he should treat him as if he were the host’s best friend and happy to be with him. They should eat and drink happily together. When the poor guest prepares to leave, once again his host should console him with soft words and tell him that God will help him and that he will see better times just as we all wait for the final redemption.
These are the things that the host should do who invites the needy to join him at the Seder. First, he should say, “This is the bread of affliction which our ancestors ate in the land of Egypt.” By saying “In Egypt,” instead of saying, “When we went forth from Egypt.” David Abudraham31Fourteenth Century Scholar from Spain best known for his compendium of prayers and synagogue rituals. relates that when his contemporary was imprisoned in India they fed him unleavened bread that did not get moldy or stale. One can go on to explain that the Egyptians did not allow the Israelites to bake regular bread in Egypt – but eventually the unleavened bread became a symbol of freedom. In this way, one can remove the mask of humiliation from the poor person’s face. He does not have to feel he has come to a rich person’s house this night – we all eat the bread of poverty and affliction. Rather we should make the person feel at home and accepted by saying: “All who are in need come and celebrate the Pesach.” He does not have to feel that he is eating the bread of humiliation. And when he prepares to leave, speaking consolingly to him and say, “This year we are here – next year in the land of Israel!” That is, he can anticipate God’s redemption land of Israel just as we do.", + "Ha Lachma Anya, A Second Interpretation: The Midrash teaches that it is through the merit of giving tzedakah that our ancestors were redeemed from Egypt. They would feed the hungry at their tables and from them we can learn how to act. Just as they fed the needy, so we should feed the needy. In Masekhet Baba Batra, 10a, we learn “Tzedakah is great for it brings redemption closer.” We learn this lesson from Isaiah 56:1 – “Soon my salvation shall come for my righteousness (tzedakah) shall be revealed.” This is the first lesson of the Haggadah in the words, “This is the bread of affliction.” The redemption was because of the bread of the needy which our ancestors fed them in Egypt; therefore, lets us act similar to them. We say, “All who are hungry come and eat.” What is the reason for this, so that while “now we are here,” next year “we may be in the land of Israel.” It is through acts of tzedakah that we bring redemption closer and that we can anticipate being in the land of Israel in the year to come!", + "Ha Lachma Anya, A Third Interpretation: In looking closely at the language of this passage, the question is raised why is it in Aramaic? The common answer, that the people in Babylonian spoke Aramaic is not a sufficient answer to this question. For in our time when we understand Hebrew we should recite this passage in Hebrew. I found written on a manuscript containing the words of the liturgy from the year 1406, “Why do we recite this passage in Aramaic? Because the evil spirits do not understand this language, and if we recited this passage in a language that the spirits understood they would come and harm the people.
Yet don’t we refer to Passover as a leil shemurim, a night of guarding, so what do we have to fear on the eve of Passover?32BT Pesachim 109b; See Exodus 12:42; The Talmud says “Said Rabbi Nahman: Scripture said, [it is] a night of guarding [unto the lord]: [i.e.,] it is a night that is guarded for all time from harmful spirits. While the evil spirits cannot come on their own and harm people, if we issue an invitation, they are given an opening to come and cause damage. Also by issuing an invitation they will become habituated to being present and can cause harm to the members of the household after the Passover is over. This idea that it is a night of guarding from harmful spirits is difficult, since elsewhere we say that it is only on Yom Kippur that we are protected from the harmful spirits. The word Ha-satan has the numerical value of 364 because 364 days a year harmful spirits can attack us but not on Yom Kippur – the 365th day of the year.33BT Nedarim 32a This implies that on the days of Passover, harmful spirits do have the ability to attack and harm people. The answer to this question is that on Passover the Jewish people are protected from harmful spirits but not the other nations of the world. On Yom Kippur, the entire world is protected from harmful spirits which is what we are referring to in the word Ha-satan.
But there are other difficulties with this idea. In the book of Job we say, “On the day when the divine beings presented themselves before the Lord, the adversary, Ha-satan, came along and to present himself before the Lord…”34Job 2:1 The Aramaic translation of the Bible translates “on the day” as “the day of the great fast” implying that even on Yom Kippur evil spirits could cause harm to the other nations. (So what then is the distinction between Yom Kippur and Passover with regard to protection from harmful spirits?) On Passover the Jewish people are protected from the actions but not (from?) the words of the harmful spirits (i.e., they could not harm us but they could curse us) but on Yom Kippur the harmful spirits cannot harm us in word nor in deed. Therefore on Passover we recite the invitation to the Seder in Aramaic so that the harmful spirits cannot find entrance to our homes even in word. Only Israel and not the other nations are protected on these two occasions.
Yet why is this passage recited partly in Aramaic and partly in Hebrew35Ha lachma Anya – Aramaic; Kol Dikhfin yetei –Aramaic; Hashta hakha, Hashta Avdei – Aramaic; Lishanah Habbah, Benei Horin – Hebrew? This passage refers to four different time periods in the history of the Jews of Babylonia. The first passage, “this is the bread of affliction” refers to the first Passover soon after they arrived in Babylonia. The second passage was added after the rebuilding of the temple, “All who are hungry come and eat” and “All who are needy come celebrate the Passover.” The people felt like royalty and joyously celebrated even in Babylonia. They opened their homes in great joy and generosity to celebrate this occasion. When the Temple was destroyed again, the sense of joy ceased and now the people said, “Now we are here next year may we be in the Land of Israel.” The references to the redemption were made in Hebrew while the references to the exile were made in Aramaic, hashta hakha, “Now we are here.” Yet in this third passage we find a combination of Hebrew and Aramaic b’ara d’yisrael. This was a way of saying that even though the Jewish people will eventually be able to return to the land of Israel, they are still not completely free since we are subjugated to the Persians and the Medes, and others. Only in the final passage which is a reference to the fourth exile, do we switch over to Hebrew completely in the final part of this expression, “Now we are slaves (in Aramaic) but next year may we be free (in Hebrew).” We say Lishana ha-baah b’nei horin, “Next year may we be free”36Thus, the end of this final or fourth exile will lead to the complete redemption of the Jewish people and not a partial redemption like the earlier ones. which is entirely Hebrew.", + "Ha Lachma Anya, A Fourth Interpretation: This passage is an explanation of Yachatz, the custom of breaking the middle matzah in half. “This is the bread affliction” explains why we put a broken piece of matzah back on the Seder plate between the other two pieces of matzah. It is a symbol of slavery. The poor person saves a bit of food because he is never sure where his next meal will come from. So, too, we place a broken piece of matzah back with the others as a reminder of slavery. The second piece is wrapped up and put behind the pillow as a reminder of the unleavened bread which our ancestors made while hastily fleeing from Egypt. We can now understand why we refer to this holiday as Hag HaMatzot, the festival of the unleavened breads, in the plural, and not Hag HaMatzah, in the singular as we say about the Passover offering, Hag HaPesach. The Pesach is offered only once, on the first day so we refer to it in the singular. We eat matzah for seven/eight days, and it has at least two different meanings. It is a reminder of slavery and a reminder of the Exodus.
There is second explanation for Yachatz in this opening statement of the Haggadah. We break the matzah in half so that we can recite the blessing for eating over matzah over half of it and use the other half for the Afikomen, which reminds us of the Pesach offering. We make reference to these two meanings of the broken matzah in Ha lachma anya. “This is the bread of affliction” refers to the matzah, and “all who are needy, come celebrate the Pesach” is a reference to Pesach offering.
A third explanation of Yachatz can be found in Ha lachma anya: it symbolizes exile and redemption. Part of the matzah symbolizes the bitter exile of the people of Israel; we refer to this in the expressions, “Now we are here” and “Now we are slaves.” The other half of the matzah is a symbol of the future redemption. The word afikomen comes from the Aramaic “to go forth;” we will go forth from exile to “the land of Israel” and we will go forth from slavery to “freedom.” Since the time of redemption is hidden from us, we hide the afikomen behind a pillow; it is a source of our hope and trust during this period of exile.", + "Ha Lachma Anya, A Fifth Interpretation: We learn that one should not eat on the eve of Pesach until after dark. The reason for this law is that our ancestors in Egypt could not eat until they returned from a long day of slavery in the fields. The task masters made them work hard all day we commemorate their experience by reenacting it on Passover eve. We wait until dark to eat our meal on the eve of Passover and begin by saying, Ha lachma anya, “this is the bread of affliction” so that we are truly like a servant returning from the fields to eat one’s evening meal.
Similarly, the Jerusalem Talmud says, that one who eats matzah on Passover eve is like one who has intimate relations with his fiancé in his father-in-law’s house before the marriage37Jerusalem Talmud (JT) Pesachim 10:1. A bride is forbidden to the groom prior to the sheva berachot, the seven marriage blessings. Similarly before we eat matzah at the Seder, we must recite seven blessing as the groom does for his bride:
1. Wine
2. Kiddush
3. Sh’hecheyanu
4. Karpas
5. Asher G’alanu
6. Wine
7. Netilat Yadaim
8. Matzah
9. Hamotzi
There are actually nine blessings leading up to the matzah so which ones do we count? According to Abudraham, the two blessings for the wine aren’t included in the seven blessings. The author suggests that we don’t include the motzi or the blessing for washing the hands since one recite those blessings even if it wasn’t Passover. Actually, the Jerusalem Talmud teaches us that the significance of the ceremonies is not in the number of blessings we say but in the connection between the wedding ceremony and the Seder. Just as one needs Kiddushin ceremony (the betrothal ceremony), the canopy (the Nisuin blessings), the reading of the ketubah, and two cups of wine for a wedding ceremony to be complete38There are two parts to a Jewish wedding ceremony; each part is recited over a separate cup of wine under the chuppah. The kiddushin or erusin ceremony is referred to as the betrothal ceremony. The Nisuin ceremony is made up of seven blessings and is usually referred to as the Sheva Berachot. so, too, before we eat the matzah must recite the Kiddush (the Erusin), cover the matzah (the chuppah), read the Haggadah (reading of the ketubah), drink two cups of wine before the meal (just as we drink two cups of wine in the wedding ceremony), and partaking of the meal is compared to the consummation of the relationship, as we read in scripture: Such is the way of the adulteress, she eats, wipes her mouth and says, ‘I have done no wrong.”39Proverbs 30:20; this is a strange biblical citation but the connection is clear. Eating is a metaphor for sexual relations in this verse and in his comparison of the wedding ceremony and the Seder meal.
All who are in need… of the basic necessities of the Seder which are the four cups of wine and the Pesach offering ‘let him come and celebrate Passover/Pesach.” The afikomen is a symbol of the Pesach offering. (That is, the first statement “all who are hungry…come and eat” is a reference to the matzah, while the second statement “all who are in need” is a reference to the Afikomen/the sacrifice and the four cups of wine. They also symbolize the future hope of redemption when we will be able to celebrate Passover fully once again. That is why we continue, “Now we are here, next year may we be in the land of Israel.”", + "Ha Lachma Anya, A Sixth Interpretation: This passage is an expression of the four children. “This is the bread of affliction,” is a reference to the wise child. Matzah has two opposite meanings – it is the food which our ancestors ate in Egypt because it didn’t spoil as well as the dough which they brought out of Egypt. Only a wise child will be able to see both meanings of matzah.
“All who are hungry come and eat; all who are in need come celebrate Passover” is a reference to the wicked child. Only those who starved themselves on the eve of Passover and have gone to great bother in preparing for the Seder should come and eat now. The wicked child who says, “What is the meaning of this service,” doesn’t deserve to partake of the Seder meal!
“Now we are here, next year in the land of Israel,” is addressed to the simple child. He is amazed at all the trouble we have made in preparing for the Seder. After all, aren’t we still living in a bitter exile? Aren’t we still subjugated to other rulers living in a land other than our own? We answer him, we are living here but next year we may yet be in the land of Israel for we still express hope every day in our redemption.
“Now we are slaves; next year may we be free” is a statement that refers to the child who doesn’t know how to ask. He has heard the explanation of the father to the simple child but it does not satisfy him. His mind begins to wander and he becomes more depressed. The father cannot answer this child as he was able to do with the simple child. He has not yet learned to distinguish between one land and another; therefore the father says to him, “Next year we will be free like kings and princes!” This is a distinction that this child can understand.", + "Ha Lachma Anya, A Seventh Interpretation: The leader of the Seder makes this statement in order to encourage all who are present to ask the four questions. The first statement, “This is the bread affliction,” will make him ask about matzah. When we lift the Seder plate and say all who are hungry, showing the things we dip, the maror and the karpas – he will ask the second and third questions – about maror and dipping. And when he says, ‘now we are here’ and ‘now we are slaves,’ the child will ask regarding the practice of leaning which the father has already mentioned when we recited the Kiddush. The child may wonder, if we are still in exile and are still slaves why do we bother leaning on this night. Thus, by reciting Ha lachma anya, the leader of the Seder will encourage the children to recite the Mah Nishtanah, the four questions." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "Mah Nishtanah: Why does this passage begin with mah (How is this night different) and not lama (Why is this night different)? In a number of places, the word lama implies a negative response, as in, “Why (lama) should the Egyptians say, ‘It was with evil intent that God delivered them from Egypt,’”40Exodus 32:12 “Why did you bring harm upon this people,”41Exodus 5:22 and, “Why should the nations say.”42Psalms 115:2 In each of these cases, the question implies a rhetorical question to which there is a negative answer. The word mah on the other hand implies that the question wants an explanation for the practice. Even though the wicked child’s question begins with the word mah, his question still has a negative implication. First, he wants to know the reason for the rituals but his question implies that even if he knows the reason, he is not going to perform this act. He asks, “What does this service mean to YOU,” and not to HIM.
Three of the four children begin their question with the word, mah: “What are these statutes,” “What is the reason for this service,” and “What is this.” Therefore, the author of the Haggadah begins the four questions with the word mah as well. The opening words of Mah Nishtanah are an allusion (remez) to the story of Esther. “On that night, sleep deserted the king…”43Esther 6:1 This took place on the night of Passover – it inaugurated the downfall of Haman. The first letters of Mah nishtanah halailah spell the name Haman, a reminder that this is a night of redemption in many generations.
According to the ways of esoteric interpretation (sod), the word mah is a reference to the sephirah of Divine Wisdom (chokhmah). The word chokhmah, comes from the words koach mah – the potential for mah.44There are ten Sephirot or divine manifestations in classical Kabbalah: Keter, Chochmah, Bina, Chesed, Gevurah, Tiferet, Hod, Hadar, Yesod, Malchut or Shechinah. Each of these different manifestations of God has a variety of different symbols and words which are outer manifestations of the inner life of God. Chokhmah, or divine wisdom is associated with the word mah. Rabbi Moshe Miller writes: “The Zohar breaks up the word chochma into two words: \"koach\" and \"mah\". \"Koach\" means \"potential\", and \"mah\" means \"what is\". Thus chochma means \"the potential of what is\", or \"the potential to be\". This aspect of chochma describes the state of chochma in relation to the sefira of keter. As chochma emanates from keter, it \"appears\" in an obscure and undefined state. It is only potential being. It is virtually non-being. Thus the verse states, \"and chochma emerges from nothingness\" (Job 28:12). In other words, it is in a state of constant flux between being and non-being - between revelation, the first point of immanent being, and non-revelation as it returns to its state of potential and merges in its source, keter. Chochma flashes in and out of existence. The Infinite Light thus becomes unified in the world of Atzilut through clothing itself first in the sefira of chochma.” The wise child then is connected to the attribute of divine wisdom. It is also connected to the Sephirah of Malchut; this night is a night of mah, Malchut.", + "We can eat either leavened bread or unleavened bread: Why don’t we ask the same type of question regarding maror: “On all other nights we can eat either regular vegetables or bitter herbs…” The question is phrased differently for chametz and matzah in order to emphasize that not only don’t we eat chametz on this night but we can’t even eat enriched matzah such as egg matzah. On the eve of Passover we only eat lechem oni, the bread of the poor which is regular matzah. We therefore say, tonight we eat kulo matzah, only matzah. Maror is different since this mitzvah can be fulfilled with all different types of vegetables and herbs, as long as they taste bitter. We don’t have to say kulo maror - only bitter herbs - as we say kulo matzah – only matzah.", + "Mah Nishtanah: There are many questions raised by this passage. First, why don’t we ask about the other things which are different on this night, such as the four cups of wine? The fact that the children aren’t yet aware that there are other cups of wine is not an answer to this question; they also don’t know that we are going to dip twice during the Seder. All they really know about are the things that are found on the Seder plate. The Talmud says that we recite the Mah Nishtanah when we pour the second cup of wine. If that is so, then the child should have asked, “Why are we pouring a second cup of wine?” It seems that the questions are related to eating the Passover meal. We ask them when we pour the second cup of wine because drinking the wine increases one’s appetite and one’s desire for matzah45BT Pesachim 107b. When the child sees the pouring of the wine, he begins to wonder about this meal and how different it is.
There are other questions. We ask the four questions in their proper order!46In point of fact, first we lean, then we dip, then we eat matzah and then we eat the bitter herbs. In the Zevach Pesach commentary, Rabbi Isaac Abarbanel writes that the first two questions relate to slavery and the second two questions, freedom. We have two questions regarding slavery (matzah and bitter herbs) because there were two aspects of slavery in Egypt. We were enslaved both to Pharaoh and the people of Egypt. Not only did we have to serve Pharaoh, but we could not escape from Egypt and had to serve all the people of the land. But if these two questions both relate to slavery a wise child could have combined these questions: “Why on all other nights we can eat chametz or matzah as well as all types of vegetables but tonight, we eat only matzah and bitter herbs?” Similarly with the second two questions which relate to freedom, he could have said, “tonight we recline and dip twice unlike other nights.”
Rabbi Eliezer Ashkenazi47Eliezer (Lazer) ben Elijah Ashkenazi (1512–December 13, 1585) was a Talmudist, rabbi, and physician. Though of a German family (according to some, the relative of Joseph Colon, he was probably born in the Levant, and received his Talmudic education under Joseph Taitazak in Salonica. Ashkenazi first became rabbi in Egypt 1538-60, probably at Fostat, where, by his learning and wealth, he became widely known., in his commentary Ma’aseh Adonai, writes that the four questions are related to the four children. The question regarding matzah is the question of the wise child. He wants to know why this night is ‘entirely’ matzah; with most of the laws of kashrut a small amount can be disregarded but not so with chametz and matzah. Even a little chametz is forbidden.48There is a concept in kashrut referred to as batel bishishim; that if the amount of treif that falls into kosher food is one sixtieth (or less), the kashrut is still intact. Not so with hametz. Even a tiny bit of something hametz makes the food forbidden. So tonight must be entirely matzah. Also the matzah which we eat on this night must be plain matzah, uncooked other than its being baked. It must also be the last thing we eat so that its taste remains in our mouth.
The second question regarding bitter herbs is the wicked child’s question. He has no desire for something bitter so he says, “What is this service to you?”
The simple child asks the third question regarding dipping twice. He only asks about that which he sees. He sees that we are going to dip twice and wonders, “What is this?”
Finally, the ‘one who doesn’t know how to ask’ on his own, questions the act of leaning. We purposely lean during the Seder, something we don’t ordinarily do, in order to provoke this child to ask questions.
There are two other ways of interpreting this passage in the Haggadah.
First Explanation: To explain the first interpretation, we must first understand the connection between Passover and Pesach Sheni, the Second Passover.49Pesach Sheni, Second Passover, is a minor Jewish observance on the 14th of Iyar in the Hebrew Calendar. The holiday is mentioned in the Torah in Numbers 9:1-14 of which the following text is a paraphrase. There are two verses in scripture which contain a significant difference. “They shall eat it roasted over fire and matzah with bitter herbs.”50Exodus 12:8 In Parshat Baha’lotkha, “According to all the statutes of Passover, you shall eat it with matzah and bitter herbs.”51Numbers 9:12 Note the difference between these two verses. In the first one, regarding Passover, there is a separation between the matzah and bitter herbs, while the verse from Numbers which is related to the Second Passover, the Passover offering is separate from matzah and bitter herbs.52The word “with” appears after the word matzah in the first verse and before the word matzah in the second verse, suggesting that the role of matzah was different on the Second Passover from than on the first. The Bible tells us that those who could not celebrate the first Passover for reasons beyond their control can celebrate a ‘second Passover’ one month later. Nachmanides explains that the first verse suggests that both the Passover offering and the matzah are each a unique and separate mitzvah on the eve of Passover. They are connected by the Hebrew letter, vav (and), which is a conjunction. This teaches us that that these two commandments are not dependent on one another while the eating of bitter herbs is dependent on the Passover offering.53That is, if there is no offering we are not obligated to eat bitter herbs. But we are still obligated to eat matzah. Eating bitter herbs, then, is a rabbinic and not a scriptural commandment at our Seder today. That is why we see ‘al marorim,’ with bitter herbs, and not u’marorim, ‘and bitter herbs,’ in the first verse.
Someone who didn’t observe the Passover on the fifteenth of Nissan because of circumstances beyond his control can make it up one month later on the fifteenth of Iyyar. If one forgot to eat matzah on the fifteenth of Nissan (in our time), he cannot make it up this lost mitzvah. Even if the person eats matzah on the fifteenth of Iyyar he has not fulfilled this mitzvah. The Second Passover is only for making up the missed sacrifice in ancient times. He still must eat the Passover offering with matzah and bitter herbs, but this does not count for the missed commandment of eating matzah on Passover. The verse in Numbers, therefore, says, “You shall eat it WITH matzah and bitter herbs;” the word WITH implies that while you still eat these other foods they are not considered separate mitzvot.
We can now understand the statements in the Mah Nishtanah. These four questions are all related to the similarities and differences between the regular Passover and the Second Passover. That we do all these things to commemorate the Exodus is obvious to the reader. So why are they different from one another? The question is, “Why is this night so different from all other nights – even from the Second Passover?”
On the Second Passover why don’t we have two commandments of matzah and the Passover offering just as we have on the first Passover, since scripture states, “According to all the laws of Passover you shall do it.” Regarding the second question, we ask, ‘If bitter herbs are only an accoutrement and not a separate mitzvah on Passover why do we eat bitter herbs at this time?’ Similarly, we ask regarding the dipping and the leaning, shouldn’t we be required to lean and dip on the Second Passover just as we do on the first Passover? Only those acts which accompany the Passover offering are prevented on the Second Passover and not the other customs.
The answer to all these questions is that the first Passover is a commemoration of the Exodus from Egypt and therefore all of these practices are required as part of the celebration while the purpose of the Second Passover is to allow the person to make up for the missed sacrifice and not to commemorate the Exodus all over again. We eat unleavened bread to remind ourselves that our dough did not have time to become leavened when we left Egypt and that the matzah was the bread of affliction, a reminder of slavery. Today we eat the bitter herbs to remind ourselves of our ancestors’ bitterness in Egypt. The dipping and leaning are a commemoration of the verse, “I brought you out with a mighty hand and an outstretched arm.” All of this only applies on the night of the fifteenth of Nissan. The Second Passover offering was not a reminder of the miracles but a ‘make-up date’ for the missed offering.", + "Second Explanation: The second explanation of Mah Nishtanah is related to Rabban Gamliel’s statement later in the Haggadah in which he explains why we eat the Passover offering, the matzah and the bitter herbs. Clearly, the reason for matzah is to commemorate freedom while the reason for the bitter herbs is to remind us of slavery. We eat them together with the Passover offering (according to Hillel), to include all of these remembrances together. But why do we explain them out of order? The bitter herbs should have been explained first in Rabban Gamliel’s statement and in the Haggadah. And yet we put the matzah before the bitter herbs. Why do we even need a reminder of slavery and bitterness? We don’t have such a reminder on Purim or Chanukah – also reminders of God’s miraculous redemption.
Rabbi Isaiah Horowitz54Sh’nei Luchot HaBerit, Page 161b Isaiah Horowitz, (c. 1565 – March 24, 1630), also known as the Shelah ha-Kadosh (the holy Shelah) after the title of his best-known work, was a prominent rabbi and mystic. Horowitz was born in Prague in around 1565. He was a wealthy and active philanthropist, supporting Torah study, especially in Jerusalem. After serving as rabbi in many prominent cities in Europe, he left Frankfurt am Main - following the Fettmilch uprising - and assumed the prestigious position of rabbi of Prague. In 1620, after the death of his wife, he moved to Palestine and remarried there. He was kidnapped in Jerusalem and ransomed by the local Pasha; he then moved to Safed (1626), erstwhile home of Kabbalah. Horowitz died in Tiberias on March 24, 1630. explains that it was because of righteous women that the Jewish people were redeemed from slavery. They knew that the people of Israel could not be redeemed until they gave birth to 600,000, equal to the number of letters in the Torah that they would receive at Mount Sinai. Therefore they remained attached and devoted to their husbands even in the face of oppression. That is why scripture says, “But the more they oppressed them, the more they increased and spread out.”55Exodus 1:12 It was through the great oppression that a great purpose came about; the people were fertile and increased, and became a mighty nation of 600,000 so that they could become worthy of receiving the Torah. Therefore, the bitter herbs actually served the purpose of making Israel worthy of receiving the Torah – this happened after the Exodus so the question of bitter herbs also follows the question regarding the matzah.
The Mah Nishtanah implies this explanation. The child wants to know why we ask questions regarding freedom first before we ask questions about slavery. After all, matzah is a symbol of freedom while matzah and dipping are symbols of slavery. The dipping in charoset is a reminder of the mortar with which they made the bricks while leaning is a symbol of freedom. Even though Don Isaac Abarbanel suggested that matzah is a symbol of slavery and we call it the bread of affliction, in reality it is a symbol of freedom; that is why we are supposed to lean when we eat the matzah. There is also an association of freedom with bitter herbs, thus while we don’t lean when we eat the bitter herbs, it is permissible to do so!" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "Avadim Hayyinu: There are a number of question regarding this passage. The Haggadah could have said, “We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand.”56Deuteronomy 6:21; Note that the Haggadah adds words which do not appear in Deuteronomy. Why does the Haggadah add “an outstretched arm” “the Lord our God,” and “from there” to the passage? Why does the Haggadah add, “If God had not taken our ancestors out?” Also, why does it say “we would have been subjugated (mishu’badim),” as opposed to “we would have been slaves (avadim)?” And why does the text mention three generations when it says, “Us, our children, and our children’s children?”
There were two forms of oppression in Egypt: there was the oppression of Pharaoh whose heart was hardened and there was the oppression of being trapped in Egypt, which was filled with impurity and sorcery, from which they could not flee. The matzah and the bitter herbs are reminders of these two types of oppression which our ancestors faced in Egypt. The expression “And the Lord our God took us out” is a response to the first and more apparent form of oppression – the oppression of Pharaoh. The second expression, “with an outstretched arm,” is a response to the inner form of oppression which our ancestors faced in Egypt. Israel had already descended close to the fiftieth level of impurity and had they delayed their departure from Egypt even another moment, they never would have been able to escape. That is why God Himself had to redeem them rather than an angel or a messenger. The impurity had weighed them down greatly. This is what scripture says, “Has any god ever ventured to go and to take for himself one nation from the midst of another….”57Deuteronomy 4:34 God did so on God’s own and with His own glory.
From there… God brought Israel forth from a place of impurity.
With an outstretched arm… This is a reference to the right hand of God which is associated with loving kindness (chesed) as we learn in scripture: “Your right hand, Lord, glorious in power; Your right hand shatters the foe.”58Exodus 15:6 The right hand is mentioned twice in this verse, once for the revealed miracle of redemption and the other for the hidden miracle of redemption.", + "", + "If the Holy One had not brought us out of Egypt… There is a comment in Yalkut Shimoni 59Yalkut Shimoni, 247, 208 The Yalkut Shimoni or simply Yalkut is an aggadic compilation on the books of the Hebrew Bible. From such older haggadot as were accessible to him, the author collected various interpretations and explanations of Biblical passages, and arranged these according to the sequence of those portions of the Bible to which they referred. which claims that Israel could not leave Egypt until Pharaoh said, “I hereby give you permission to leave.” Commenting on this, Rabbi Abraham Gombiner, the author of Zayit Raanan 60Zayit Raanan is a commentary on Yalkut Shimoni by Abraham Abele Gombiner (c. 1633 – c. 1683), known as the Magen Avraham, born in Gąbin (Gombin), Poland, was a rabbi, Talmudist and a leading religious authority in the Jewish community of Kalish, Poland during the seventeenth century. writes that since Israel had not completed the four hundred years that they were supposed to be in exile, Pharaoh gave them the additional years as a gift.
But there is a problem with this explanation. How can the years that Pharaoh gave Israel be considered a valid gift since he gave them under duress? The Talmud says that if one buys a piece of property forcibly from someone, the transaction is not valid. Yet in the same discussion we learn that a divorce can be obtained through physical force because “It is a mitzvah to obey the teachings of the sages.” Giving a divorce is, in the interest of the sages, valid even when done under duress because it is a matter maintaining the will of the rabbis. If obeying the sages’ teachings can be placed on a person forcibly (and against his will), how much more so is that the case when it involves obeying the will of God! We learn from this statement that if God had not pressured Pharaoh, he might not have freed the people of Israel; still this agreement under duress is still a valid gift to Israel!
We speak of Israel being subjugated here and not slaves because the people of Israel were liberated from slavery in the month of Tishri, six months before the Exodus. They were no longer slaves but they could not yet leave Egypt so they were still subjugated to Egypt. On Passover the people were freed from subjugation.", + "Even if we were all wise (chakhamim), all discerning (nivonim), all elders (zikeinim), all knowledgeable in mattes of Torah (Yod’im et HaTorah)… In Rabbi Amram’s version of the Haggadah, the text appears as it does in our text; in Abarbanel’s Haggadah it does not include the word zikeinim. Abarbanel’s version is based on Deuteronomy 1:13 (which does not include zekeinim): “Pick from your tribes men who are wise, discerning and knowledgeable.”
So why does our version of the text have four terms instead of three? It is based on the fourfold levels of interpretation of scripture, PaRDeS: Pshat, Remez, Drash and Sod. This fourfold approach to the text is hinted at in the names of the Hebrew alphabet. When one writes out the names of the Hebrew alphabet, these are the only four letters that contain a lamed- aleph gimel dalet lamed. Lamed means learning. Therefore there are four types of ‘learning.’ One is related to the wise person who learns the simple meaning of the text from his teacher. One is for the discerning person who is able to gain meanings from hints (remazim) and allusions. One student of the Torah is called an ‘elder’ (zaken) when one can teach the masses the meaning and teachings of Torah. And one truly becomes knowledgeable in matters of Torah when he understands the hidden meaning of Torah. These four people should not say, “Why do we need to focus on the story of the Exodus – even a child in nursery school knows this story. Rather we should delve into the intricacies of the Passover offering and we will reveal the hidden meanings of the laws of Passover.” To this person, one should say, “Even so it is a commandment upon us to tell the story of the Exodus simply as a story as if we personally went forth from Egypt. It is beloved to tell the story at the proper time.”", + "It is a commandment to tell the story of the Exodus, and whoever does so at length (v’khol hamarbeh), this is praiseworthy: Why does the Haggadah say, “It is a commandment;” it should have said, “It is an obligation.” Also why does the statement conclude, “Whoever does so at length is praiseworthy” instead of “anyone who tells the story of the Exodus,” or “who lengthens the telling of the story of the Exodus?” It would seem that these questions are related to the whole question of why we don’t recite a blessing over the telling of the story of the Exodus. Scripture states, “You shall tell your child on that day.”61Exodus 13:8 The Pri Hadash 62Hezekiah da Silva (1659-1698) was a Jewish author born at Livorno, son-in-law of the dayan Mordecai Befael Malachi. About 1679 he left his native city for Jerusalem, where he attended the yeshivah of Moses Galante, and ten years later he was sent to Europe to collect funds for Jerusalem. In 1691 he was in Amsterdam and began the printing of his work P’ri Hadash a commentary on the Yoreh De'ah. suggests that we don’t make a separate blessing because the Kiddush mentions the Exodus and it counts as the blessing for the recitation of the story of the Exodus. But if he has already fulfilled is obligation of mentioning the Exodus by reciting the Kiddush, why is it necessary for him to tell the story at length? It is for this reason that it is necessary to say, “Whoever does so at length is praiseworthy.” Even though he has fulfilled the commandment, on this night we do more than simply mention the Exodus but tell the story at length.
Anyone who does so at length (v’khol hamarbeh): implies that we should go to great trouble to encourage children to ask questions, by dipping and doing all types of things that will pique their curiosity. We should also give out ‘parched corn’ and other treats so that they don’t fall asleep and fail to ask questions. Similarly, we should grab the matzah so that the children will stay alert. This is the reason that we hide the afikomen. To do so at length means to do so in different ways so that through these practices they will come to tell the story of the Exodus – and this is truly praiseworthy.
This Is praiseworthy: Note that the text says, Harai zeh mishubach (This is praiseworthy) and not Harai hu mishbach (It is praiseworthy). The commentators were troubled by this expression – why use the word zeh, this. The use of the word zeh here is related to the use of this word in the following verse, “It is because of this (zeh) that the Lord brought me out of Egypt.”63Exodus 13:8 This verse is explained in the following way: the word ‘this’ means when the matzah and the maror are before you. Like the numerical value of the word zeh, there are twelve things that should be before us at the Seder: four cups of wine, two dippings, two measures of bitter herbs, matzah, afikomen, karpas, and a measure of matzah for the sandwich.64The measures here are an “olive’s worth,” a common measure used in Halachic literature. We begin telling the story when zeh – these twelve items are before us. One who has these twelve things before them is praiseworthy!" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "Once, Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon: Considering that Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon were older and wiser than the others, why weren’t they listed according to their age? The sages gathered in B’nai Brak, so called because they were in the home of the Rabbi Elazar ben Azariah who was the Patriarch and whose dishes and utensils sparkled (barak). Out of respect for the Patriarch, two sat to his right and two sat to his left. This story is brought as proof for the previous statement. Even though they were all experts in the four levels of Torah study, PaRDeS, they still spent the entire night recalling and recounting the story of the Exodus. In the Zohar we learn that when we tell the story of the Exodus, God sends His angels to listen to His children telling their story.", + "That entire night: note that the word night, lailah, is masculine here. Until midnight the evening is called la’yil which is feminine, and from midnight on the evening is called lailah. That entire night (lailah) implies that it was the second part of the night (the masculine part of the night) since the first part of the night was spent performing all the appropriate commandments. It is also possible that each of the sages spent the first part of the night in his own home performing the seder for the members of his household. After midnight that all came together in order to sing songs, and recite Song of Songs together until sleep overtook them.", + "Until their students came and said, ‘Our Rabbis, that time for the recitation of the morning Shema has arrived: Surely they saw that the sun was rising, surely their discussions and interpretation was not so all encompassing that they didn’t notice what time it was! The fact is that they were in B’nai B’rak65Playing on the word, b’rak, which means lightening or brightness, Weil argues that they were a source of great light and so were unaware of when the night ended and when the time for the morning service had arrived. and the light of their discussion was so brilliant, they could not differentiate between day and night! Or possibly, a fire came from heaven and surrounded them so that they couldn’t see that daytime had arrived. Therefore, their disciples came and said to them that one should not mix up commandments with one another; it is the obligation of the night to tell the story of the Exodus and now during the day it is an obligation to mention the exodus when one recites the final passage of the Shema. They came to tell them that it was time to conclude one commandment and to perform another.
Another explanation: The reason that the students came to remind their teachers about the Sh’ma was to emphasize the two aspects of the Exodus. There are two aspects to the story of the Exodus: one is telling the story of the actual Exodus from Egypt and the ten plagues; the second is the story of the splitting of the Red Sea. We mention the splitting of the Red Sea in the morning as part of the Shacharit service. The sages spent the whole night recalling the story of the Exodus. The disciples now came to remind their teachers that it is also necessary to recall the other half of the Exodus – the splitting of the sea – as part of the Shacharit service. According to Rav Yehudah,66BT Berachot 21a the recitation of the Shema was ordained by the sages but the mention of the splitting of the sea is a Torah obligation. It was incumbent upon the students to remind their teachers of this because they were so engrossed in the discussion of the Exodus.
Why does the Haggadah include a story about these five sages in particular? These sages disagreed over the issue of what part of the night one is obligated to recall and discuss the Exodus from Egypt. According to Rabbi Eliezer and Rabbi Elazar ben Azariah, one is only obligated to do so until midnight.67Mekhilta, Parshat Bo, chapter 18; Also see BT Berachot 9a. There is a lengthy discussion of the Halachic opinions in this passage but I have chosen to leave them out. His opinion was based on the idea that the Exodus took place at midnight. Rabbi Akiva and Rabbi Yehoshua, on the other hand, felt that the Exodus should be discussed all night long since the time of the flight from Egypt took place the following day, so we continue to discuss the story until the hour of the flight. Rabbi Tarfon, tangentially, was also involved in this disagreement. The argument went on all night long as to whether one is required to tell the story of the Exodus until midnight or until daybreak." + ], + [ + "Rabbi Elazar ben Azariah said: There are a number of questions raised by Rabbi Elazar’s passage. First, why did the author of the Haggadah include this passage in the Haggadah? The Mishnah is actually a discussion of the daily obligation to make mention of the Exodus and not the observance of Passover and the telling of the story of the Exodus. 68BT Berachot 12b Second, this passage speaks of Rabbi Elazar ben Azariah besting the sages in their discussion of when the Exodus from Egypt should be mentioned. Yet the sages were able to respond to his claim that the Exodus should be mentioned at night. While he identifies Deuteronomy 16:3 (“All the days of your life”) as the basis for mentioning the Exodus at night, they claimed that the word kol, “all,” is the basis for mentioning the Exodus “in the days of the Messiah.”
The sages did not disagree with Rabbi Elazar ben Azariah’s contention that one must mention the Exodus both at night and during the day. The sages disagreed about whether this obligation is based on the Torah or if it is a rabbinic obligation. This statement, as it appears in the Mishnah, begins, “We mention the Exodus from Egypt.” There is no suggestion that the sages disagreed with this statement. We are left to wonder what Rabbi Elazar meant when he said, “I was not privileged to know...”
Rabbi Elazar ben Azariah’s explanation makes more sense than that of the sages. He explains the word kol (all) in Deuteronomy 16:3 as a reference to the night time and the word yemai (the days of) as a reference to the day time. This is the logical order of time since night precedes day in the Jewish calendar69Consider, for instance, the opening chapter of Genesis where we read, “There was evening and there was morning, day…”. The sages claim that kol refers to the messianic era while yemai refers to the present time. But according to the sages’ explanation, the order of the expressions is backwards since the present time should proceed the messianic era.
This verse was not necessary to prove that the Exodus should be mentioned at night by the sages or by Rabbi Elazar ben Azariah. This should have been self evident. Since the Exodus began at night and the people left Egypt during the day, it would seem that day and night should be of equally important status.
Rabbi Elazar, however, treats the evenings differently because of the law of Passover; since we only observe the Passover feast until midnight on the eve of Passover 70When the angel of death “passed through” the land of Egypt. and not throughout the whole night,71As Rabbi Akiva and Rabbi Joshua propounded above. we need a proof text to teach that the Exodus can be mentioned all night on the other nights of the year. Rabbi Elazar ben Azariah, therefore, needed a proof text to distinguish Passover from the practice of mentioning the Exodus on the other nights of the year. The sages believed that the obligation to recount the Exodus story applied all night long on Passover eve all night long (as mentioned above). It was not necessary to have a proof text to distinguish Passover from the rest of the year. They used the additional word kol to teach us that the Exodus should be mentioned even in the messianic era.
Rabbi Elazar’s statement now becomes relevant to the observance of Passover and not just to the daily liturgy. According to him, the story of the Exodus must be recounted and the Passover observed by midnight on Passover but it can be mentioned any time during the night throughout the year. The word kol differentiates Passover from the daily recollection of the Exodus in the liturgy. This proof text helped Rabbi Elazar ben Azariah distinguish his point of view from that of the sages.", + "I was not privileged to know the biblical source: The word for ‘privileged’ (zachiti) can also be translated as ‘succeeded.’ Maimonides explains that Rabbi Elazar ben Azariah was so engrossed in his studies, old age seemed to overtake him.72Maimonides Commentary on the Mishnah, the end of chapter 1 of Berachot The Talmud says that on the day that Rabbi Elazar was appointed head of the Sanhedrin he was only eighteen years old. He did not have white hair (as was proper for a respected ‘elder’ of the people). That night a miracle occurred and he became prematurely white-headed.73BT Berachot 27b
But why was this comment about Rabbi Elazar being like a seventy years old necessary? This comment is related to Talmudic discussion about whether words must be taken literally or can be understood figuratively. We learn in scripture that we are supposed to honor the elder and the person with white hair. The fact that Rabbi Elazar became prematurely white so that he would be properly honored as the head of the Sanhedrin suggests that we understand this teaching (regarding the elders) literally and that “words should be understood just as they are written.”74BT Pesachim 21b Devarim kiktavan (as written) is the subject of a disagreement between Rabbi Meir and Rabbi Yehudah: should words of Torah be taken in their plain sense or can they be understood figuratively or metaphorically. Rabbi Elazar’s prematurely white hair suggests that he could only be honored when he truly appeared like a zaken, an elder If that is so, then we must also conclude that the expression regarding the Exodus, “all the days of your life,” should also be “understood just as they are written.” This would mean that the Exodus should only be mentioned in the daytime and not at nighttime. On the other hand, if one holds that words can be understood differently from their literal meaning, then the word ‘all’ can be understood as a reference to the nighttime. Rabbi Elazar said that he assumed that scriptural words should be “understood just as they are written” and that it was only with Ben Zoma that Rabbi Elazar succeeded in understanding the principle that, ‘words need not be understood literally.’", + "The sages taught: “All the days of your life” is a reference to Messianic times: If ‘All the days of your life’ is a reference to messianic times, how are we to understand, “Cursed be the ground because of you; by toil shall you eat of it all the days of your life?”75Genesis 3:17 Have we not learned that in the future the trees of the land of Israel will bear fine fruit and give shade?76BT Ketubot 111b-112a It would seem that the sages were in agreement with Shmuel who said there is no difference between this world and the messianic era except for the subjugation to the other nations. 77BT Berachot 34b Rabbi Elazar ben Azariah and Ben Zoma, on the other hand are in agreement with Rabbi Hiyyah bar Abbah and others who felt that the messianic era would be radically different from this world.78Ibid – see continued discussion in Berachot", + "‘All,’ includes the messianic era: It is hard to understand how ben Zoma bested the sages in this discussion since they were able to offer their own explanation of the word kol, ‘all,’ thus throwing into question his explanation as referring to the evenings. In the Mekhilta, this discussion continues between ben Zoma and the sages: Ben Zoma retorted to the sages: Will it be necessary to mention the Exodus in Messianic era? Do we not learn, “Assuredly, a time is coming” says the Lord “when it shall no more be said, ‘as the Lord lives who brought the Israelites out of Egypt,’ but rather, ‘as the Lord lives who brought the Israelites out of the Northland and out of the land to which He has banished them,79Jeremiah 16:14-15; also 23:8-9’” Rabbi Natan said, the words, ‘that brought us up and that led’ prove that even in the future they will mention the Exodus from Egypt .80In Jeremiah 23 the same verse contains a double expression “Who brought us up and who led us” Rabbi Natan understands one term referring to the Exodus and the other to the future redemption. The passage in the Mekhilta goes on to offer proof texts for the opening blessing of the Amida (that we say, ‘the God of Abraham…Isaac…and Jacob…’) and the Grace after the Meal. 81See Mekhilta Parshat Bo, 16
How then are we to understand Ben Zoma’s point of view? Elsewhere we learn that Ben Zoma held that in fact, the exodus will be mentioned in messianic time but the new redemption will be more essential and the Exodus will become secondary. Similarly, we learn regarding Jacob that even though he was given a new name, Israel, his old name was still used afterwards. Israel, however became his essential name and Jacob secondary. Yet if that is so then why do we say the God of Jacob in the opening blessing of the Amida – we should say the God of Israel since that is our forefather’s essential name! That is why the Mekhilta offers a proof text for the Amida in which the name of Jacob is used. Without a biblical citation we would have assumed that the opening blessing of the Amida should have said, ‘the God of Israel.’ It would seem then that Ben Zoma is in agreement with Rabbi Natan not only regarding the mentioning of the Exodus but in these other cases as well.
The continuation of the discussion in the Mekhilta is relevant to Ben Zoma’s point of view. We learn that while it is a transgression to refer to Abraham by his previous name, Abram, the same is not true for Jacob/Israel.82BT Berachot 13a The reason for this is that the name Jacob has a negative and a positive connotation in the Torah. He is called Jacob because he tricked (vaya’akveini) Esau and he is called Jacob because in the future he is destined to supplant Edom/Esau and rule over him, as was prophesized to Rebecca.83See Genesis 25:26 and 27:36 In the future when Jacob supplants his older brother then he will truly be Israel and not Jacob any more. It would seem that both names have a good connotation while the name Abram has no purpose at all. Similarly, we learn that by mentioning the exodus in the Birkat Hamazon that mentioning the Exodus is relevant at all times, night and day and that Ben Zoma’s explanation is correct." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Praised is the Omnipresent, Praised is He! Abudraham explains that it was the method of those who explicated words of Torah to introduce them in this manner. Later the Haggadah presents the story of Terach’s idolatry and how the people came to worship one God. This is according to Rav’s explanation of the principle that ‘we begin with shame and end with praise.’ This introduction, then, sets the stage for the explanation we are about to begin. The purpose of this extended passage is to explain how Israel ‘came close to God.’ Expressing the same theme, the passage then ends with Dayenu and ‘God has bestowed many favors upon us.’84BT Pesachim 116a Through the Exodus God showed Israel how His providence and His power fill the world, and that God is the ‘place of the world’ but that the world is not God’s place. Through this story we learn the fundamental theological truths of Judaism – so we begin by saying “Blessed is the Place of the World, blessed is God,” and, “Blessed is the one who gave the Torah to the people of Israel.” Even though God is all places, God is still hidden – this is expressed through the words, “Blessed is God.”85The word Baruch hu is literally, ‘Blessed is He.’ The word hu, he is a third person pronoun suggesting distance and transcendence. God is both hidden and beyond human comprehension – a transcendent God. We can only comprehend God through God’s actions; through them we can come to the realization that God is creator. At the moment of revelation, however, God revealed Himself as an elder sitting in the academy – in response to this moment we say, “Blessed is the one who gave Torah to His people.” Through that moment we can comprehend a bit of God’s essence. Then we say again, “Blessed is He/God,” since, even in the moment of revelation, God’s true essence is hidden from us.
According to Kabbalistic interpretation, God is called makom, Place, because the gematria of the word makom is 196 like the word paku which means ‘go out.’ God caused Israel to go out from impurity and from Egypt.", + "The Torah speaks of four types of children: Why does the Haggadah use the word “one” four times in this passage? It could have said that, “The Torah speaks of four types of children: wise, wicked, simple and could not ask.”86Instead the Haggadah says “One is wise, one is wicked, etc… The use of the word, ‘one’ in this passage is a reference to the different ways in which the four children comprehend the ONENESS of God. Bachya Ibn Pakudah (Chovot Halevavot),87Chovot ha-Levavot is the primary work of Bachya ibn Paquda, a Jewish philosopher and rabbi who seemingly lived at Saragossa, Spain, in the first half of the eleventh century. It was written in Judeo-Arabic in approximately 1040 under the title Kitab al-Hidāya ilā Fara'id al-Qulūb, Book of Direction to the Duties of the Heart, sometimes titled as Guide to the Duties of the Heart, and translated into Hebrew by Judah ibn Tibbon in the years 1161-80 under the title Chovot ha-Levavot. Maimonides and others suggest that those who have the capacity of comprehending the oneness of God should engage in such analysis. This is accomplished through rational analysis; to arrive at belief without such analysis is not appropriate. A parable explains this. If a series of blind people try to follow one another with a seeing person leading them; if the sighted person falls into a pit, then all the others will fall in with him.
Each person must arrive at his own concept of God but not all concepts of God are the same. Not everyone is capable of such study and the ability to comprehend the unity of God is different for each student. According to a person’s knowledge and intellect he will arrive at different levels of understanding of God. Therefore, in this passage, when we say “the ‘ONE’ of the wise child, the ‘ONE’ of the wicked child, the ‘ONE’ of the simple child and the ‘ONE’ of the child who doesn’t know how to ask,” we are speaking about their different perceptions of God. A child is not yet ready to delve into this analysis so he is better off accepting belief in God based on tradition. For the wise, “One” means incomparable and indivisible, while for the simple child, ‘One’ is quantitative (God is one and not two). The ‘One’ that the wise child comprehends is the true oneness of God in the sense that the philosophers spoke of it. For the wicked, God is not one in the sense of singular; “One” is a product of many joining together– such a person is guilty of heresy88This may be a reference to the belief in the trinity in Christianity.. In the way of Kabbalah, the child “who doesn’t know how to ask” is one who realizes that one cannot truly comprehend the absolute oneness of God. True comprehension of God’s oneness is only possible through the instrument of Torah and through the extent of a person’s intellect." + ], + [ + "The wise child, what does he say (Mah hu omer)? The wise child’s question could have been Mah omer; the word hu is unnecessary. The statement could have simply been, “the wise child says...” The expression, then, is both a question and an answer. The Haggadah says “The wise child is saying Mah.” The first three children each phrase their ‘question’ and ‘answer’ with the word, Mah. In each case the word Mah has a different connotation.
For the wise child, the opening statement is, “The wise child says mah!” The word Mah implies fear and love of God, as in “And now O Israel WHAT (Mah) does the Lord demand of you? Only this to fear the Lord your God and to walk only in His paths and to love Him,”89Deuteronomy 10:12 and “He who suspends the earth over nothingness (b’li –mah)”90Job 26:7 The word MAH is associated with the Sephirah of Chokhmah, wisdom. Because it is among the first of the Sephirot (the Ten Sephirot are divided into two groups: the first three: Keter, Chokhmah, and Binah and then the seven lower Sephirot. Keter is beyond human knowledge, so Chokhmah is the first Sephirah through which we even begin to understanding the unfolding of the divine. It is existence, undifferentiated, the primal dot – the very beginning of existence. It is so unknowable that we call it Mah, what. But it is also divine wisdom. Sephirot are the ten enumerations or emanations in the inner life of God through which we can understand the universe. Each of them is connected with a complex series of symbols and terms so that language, knowledge, and all existence are connected to them. When the wise child asks Mah, he is acknowledging the divine source of all existence. The one who worships God faithfully begins with this word. The statement of the wise child then is both a question and an affirmation. “Mah includes the testimonies and the statutes and the laws which the Lord has commanded you.” We are called on to fulfill the commandments out of love and reverence which is called Mah, what! The wise child says, “Which the Lord commanded YOU,” out of a sense of humility. When we see how beloved the commandments are to him we should teach him all the commandments down to the law of the afikomen, so that the taste and the love of the commandments should remain in his mouth.
The wicked child, on the other hand, mocks and ridicules the commandments. He also says, Mah. But for him the word ‘Mah/What’ implies something small and inconsequential. “He says Mah/what’s (the big deal about this service?” His statement is also not a question but a rhetorical question since he has no interest in observing God’s commandments. He says, “what is this ritual lakhem/to you,” in order to remove himself from the community.
The simple child sees the deep thoughts and analysis of the wise child as well as the sarcasm of the wicked child. Both of them use the word Mah, and so he formulates his question with this word: “Mah/what is this?” What is the meaning of the word Mah? He says, “I don’t understand all the discussion in which you are engaging or why you are debating with one another on this particular night!” To him we answer, “It is with a strong hand…” that is, it is the things that happened on this night that have caused us to worship the Lord with reverence and love.
The word Mah can be used to express a question (as in Mah she’eilatekh, “What is your request?”91Esther 5:6) or a general statement (as in, Mah tovu ohalekha Yaakov, “How Good are your tents O Jacob”92Psalm 133:1) It can also be used as an expression of surprise (as in Mah ta’arkhu lo, “What form can compare to God!”93Isaiah 40:18 Or Mah enosh ki tizk’renu, “What is man that you should be mindful of him!”94Psalm 8:5) The wise child uses the word Mah in the sense of a general statement (Mah tov - how good are these statutes and judgments!); he is asking out of a desire to fulfill the commandments. The wicked uses Mah as an introduction to a rhetorical question (mah ha’avodah – what’s the point of this ritual?) and the simple child asks as a sincere question (mah zot – what exactly is this all about?)", + "That the Lord our God commanded you, etkhem: This is how it is written in Deuteronomy 6:20. Some commentators prefer to read this passage, “the the Lord our God commanded us, o’tanu,” so that he includes himself in the community and doesn’t exclude himself. The testimonies (eidut) – the pesah offering and the matzah - were performed as a way of remembering the Exodus from Egypt. The mishpatim, are those commandments which have a clear explanation. The statutes (chukim) - do not break the bones of the offering and only those assigned to the offering may eat it - are those laws that we continue to observe as a way for the present generation to keep the temple service in mind. The answer to the wise child is a response to the question, what are the statutes…we eat the afikomen as a way of reminding people of the temple connection of these laws. The wise child then is asking, “Why do we (o’tanu) observe these law” and we explain the connection between the statutes and the temple service. Even though these laws are connected to the ancient temple rite, they have become OUR laws in this time.
Some argue that the word etkhem is more fitting than o’tanu in this passage. The verse regarding the wise child says, “When your child asks tomorrow…what are…which God has commanded you (etkhem),”95Deuteronomy 6:20 while the verse concerning the wicked child is, “When your child asks you, “What mean you (lachem) by this rite?”96Exodus 12:26 The most important difference between these two verses is not the use of etkhem and lachem, but the time when the question is being asked. The wise child asks machar, tomorrow. While the ritual of Passover is taking place he joins in the celebration; he doesn’t want to confuse his elders while they are carrying out the Passover sacrifice. The following day after the ceremony, he asks about its significance in order to better understand meaning of the rituals. Regarding the simple child, the word machar is used suggesting that he asks about the ceremony after the fact. The wicked child, on the other hand, asks as the ceremony is happening; he is standing back and asking questions but not actively participating in the ceremony. This is all an intellectual exercise for him. His true intention is revealed by the way and when he asks his question.
But if this is the case for the wise child, the Torah should have said, “Who commanded US” and not who commanded you!” Why do we use the word etkhem, you, for the wise child? There are a number of places in scripture in which the word etkhem is like the word imakhem, with you; that is, it implies you and me together." + ], + [ + "What does the wicked child say: What do you mean by this rite (avodah)? The word avodah has a connotation of trouble or bother. He is asking, “Why are you going to all this bother?” His question and his choice of words (‘to you’) imply a derogatory question. Also he does not make mention of God in his question like the wise child who says, “which the Lord our God has commanded.”", + "So too: The Torah already tells us how we should answer this child; it is unnecessary for us to explicate this passage: “When your children ask you, ‘What do you mean by this rite,’ you shall say, ‘It is the Passover sacrifice to the Lord because He passed over the houses of the Israelites in Egypt when He smote the Egyptians but saved our houses; and the people bowed in homage.”97Exodus 12:26-27 The language of the verse could have been, He passed over our house and struck the Egyptians. By stating it the way it does, it implies that had they been in Egypt they would not have been included among the Israelites.
There is another explanation for the answer which the Torah gives to the wicked child’s question. The wicked child challenges his parents. After all, there was no altar in Egypt; the essence of the sacrifice was the placing of the blood on the door posts and the lintel. He challenges his elders by claiming that this ritual is offered for their own benefit – so they can consume the sacrifice for themselves. The Torah offers the answer: “It is a Passover sacrifice…” Even though our ancestors did not have to make a sacrifice in Egypt but slaughter the animal and place its blood on the doorposts, we are commanded to do so as a reminder of the Passover offering.", + "You also set his teeth on edge! This expression implies the grinding of one’s teeth.98Ezekiel 18:2 “Parents eat sour grapes and the children’s teeth are set on edge.” The wicked in Egypt didn’t want to be included among those who were going to eat the Passover offering. God caused an aroma to the Garden of Eden to go forth from the roasted meat, making the wicked ravenously hungry. When they asked to eat the offering they were refused. This caused them to salivate and their teeth to grind. That is why the author of the Haggadah says af attah, “you ALSO,” set their teeth on edge. We are not the first to set the teeth of the wicked on edge; this happened in Egypt and we should do the same in response to their caustic comments.
A Kabbalistic explanation of “You also set his teeth on edge.” One who is not scrupulous in the observance of the laws of chametz and matzah will come under the control of the prince of Egypt and will become his slave. The law of slavery is that if one knocks out the tooth of his slave, his slave must be allowed to go free – therefore, knock out his tooth so that he will be freed from the powers of evil. I have heard that Jews have one more tooth than gentiles: sixteen on the upper bridge and sixteen on the lower bridge. Together they add up to 32 teeth which are equal to the 32 paths of wisdom as well as the 32 rules of interpretation attributed to Rabbi Yosi in the Sifra. We knock out the extra teeth from the wicked person because he has chosen to make himself like a gentile. He has done this by “denying the very essence of Jewish belief.” He doesn’t deserve to have the extra wisdom teeth!99The number 32 has special significance both in math, Kabbalah and in other mystical systems. In Lurianic thought: In a numerological sense, the Tree of Sephirot also has significance. Between the 10 Sephirot run 22 channels or paths which connect them, a number which can be associated with the 22 letters of the Hebrew alphabet. Together, the spiritual forces of the 10 Sephirot and the 22 connecting channels are called the \"32 Paths of Wisdom\". Human beings do have 32 teeth and as far as I know there is no distinction between Jews and gentiles." + ], + [ + "What does the simple child say? In answering the simple child the Torah uses the expression, “With a mighty hand” and it does not say, “With an outstretched arm.” Why is this? Earlier we saw that “With a mighty hand” refers to the outer manifestations of liberation from Pharaoh, while “With an outstretched arm refers to the inner expressions of liberation from idolatry and sorcery in Egypt. The simple child has no interest in the mystical significance of things, so in the Torah’s answer to him speaks of the outer manifestations of liberation. Therefore we do not say “with an outstretched arm. When this child witnesses the ceremony in which the first born animal is given to the temple while the first born ass has its neck broken, he is likely to ask what this has to do with the Exodus from Egypt.100See Exodus 13 We can then explain to him that the breaking of the neck of the ass is a reminder that the Egyptians were stubborn and stiffed necked and that they were similar to asses. It was only with the killing of the asses in Egypt that the Israelites were freed.", + "With a mighty hand: The word chozek, mighty, is spelled without a vav in Exodus 13:14. The expression B’chozek yad, “with a mighty hand,” has the same gematria as the name Samael. This is an allusion to the fact that Samael lent his chariot of impurity to the Prince of Egypt101The Prince of Egypt is a reference to an idea found in midrashic and later literature. Each nation has an angelic prince who represents and defends its nation. The war against Israel in Egypt then was a war waged by the Prince of Egypt. in order to increase his impurity with the impurity of Samael.102Samael is an important archangel in Talmudic and post-Talmudic lore; a figure who is accuser, seducer and destroyer, and has been regarded as both good and evil. It is said that he was the guardian angel of Esau and a patron of the Roman Empire. Also called Samael and Samil, he is considered in legend both a member of the heavenly host (with often grim and destructive duties) and a fallen angel, equal to Satan and the chief of the evil spirits. One of Samael's greatest roles in Jewish lore is that of the angel of death. In this capacity he is a fallen angel but nevertheless remains one of the Lord's servants. As a good angel, Samael supposedly resides in the seventh heaven, although he is declared to be the chief angel of the fifth heaven. That is why it was necessary for the Holy One to help free the Israelites from Egypt. The Prince of Egypt had to be defeated by God before Israel could be liberated from Egypt.
In the Jerusalem Talmud we find another version of this passage that is different from the one in the Haggadah: “What does the fool (tipesh)103The Yerushalmi version uses the term tipesh instead of tam. say? Mah Zot - What is this? You must also teach him all the laws of Passover through, ‘One does not go to additional feasts after eating the Passover offering,’ so that he doesn’t uproot himself and go from one group to another.’” This is quite surprising!104Since this is the answer which we give to the wise child – it is surprising to find it here! If this is the answer to the simple child’s question, then what is the difference between the questions of the wise and the wicked children?105We saw below that this was the necessary answer to the wise child in order to differentiate between him and the wicked child. We are now left to wonder again about the difference between these two children who address the question to YOU and not to themselves. The Korban Eidah explains that the wise child is asking specifically about the chukkim, statutes, and that the wise child’s question is motivated by humility. Statutes have no explanation but he feels that the wise people of his generation might have some explanation for them, so he asks them the reason for these commandments. The wise child today, on the other hand, is living at a time when the only Torah commandment for Passover is matzah, so there are no statutes (such as “not breaking a bone of the offering,” or “that the offering must be roasted”, etc). The Shelah explains that the answer, “One does not go to additional feasts after eating the Passover offering” is that type of statute since the reason for this law is to remind us of the Passover offering. This answer is a way of saying that even today there are chukkim, statutes or laws without rational explanations.
Midrash Peliah106A late Midrashic work written by Höschel of Cracow (d. 1663) offers another explanation of the Simple child’s question. The letters that make up the words mah zot, “What is this,” can be rearranged to spell zeh emet, “This is truth.” As he says, so he is.107That is, his question is a reflection of his deep pursuit of the truth, even if he does so on a more superficial and simple level. The four children represent the four letters of the Tetragrammaton, the four letter name of God. The yud represents wisdom and the wise child, the highest of the Sephirot. The wicked child is connected to the higher hei, the Sephirah of Binah or understanding. Binah is the source of judgment (and as a result also the source of evil). Those adept at the mysteries of mysticism know that the realms of impurity find their vitality through this Sephirah. The Simple child is represented in the letter vav, which is also the Sephirah of Tiferet, and the One who doesn’t know how to ask is connected to Malchut. Malchut has no illumination of its own but received all its illumination from the other Sephirot; so too, the one who doesn’t know how to ask is dependent on others for illumination. Malchut can be a source of compassion if it receives its illumination from chokhmah or chesed, or it becomes a source of judgment if it receives its illuminations from the binah or din. Now, since the simple child is associated with tiferet, it stands to reason that it is also connected to truth. Tiferet is associated with the quality of truth, emet. Therefore, Mah zot = zeh emet; it is the source of supernal truth!" + ], + [ + "The one who doesn’t know how to ask, you (aht) open it for him: Why does the Haggadah use the word Aht, ‘you,’ the feminine form of this word instead of ahtah, the masculine word for ‘you?’ The father is weakened like a woman by his failure to teach his son about the commandments when he was young and by his son’s lack of knowledge.
The word Aht may be a reference to a woman’s obligation to teach her children the story of the Exodus. Even though she is not obligated to teach her children Torah, she is obligated to teach them about the Exodus, for we have said, “Whoever increases the telling of the story of the Exodus is praiseworthy.” Also, by teaching this child about the Exodus, he will not be incited by his older and wicked brother.", + "You shall tell it to your child: There are a number of issues here. The answer to the One who doesn’t know how to ask is different from the other children; the question isn’t directly addressed to him. Also, in the verse, “You shall tell your child on that day saying (leimor),” the word, leimor, is unnecessary. Further, why don’t we wait until this child is older and then teach him about the Exodus? The father is fearful lest the wicked child come to incite his younger brother and mislead him. Therefore the Torah instructs the parents to tell (Haggadah) the story of the Exodus to this child. Haggadah implies not just to tell, but to draw the heart of the child closer to Torah through the story. “Leimor, saying…” this word implies that when you talk to this child SAY to him: “If you are incited to leave the ways of Torah like your wicked brother, I will have to say to you what I said to him: God did this for me and not for you! If the wicked child had been in Egypt, he would not have been worthy of being redeemed. ”108Rabbi Isaiah Horowitz, Sh’nei Luchot Hab’erit. That is why we answer the child who doesn’t know how to ask with the same verse that we used for the wicked child.
Another explanation of why this verse is quoted for the child who doesn’t know how to ask: The Mishnah says after the Mah Nishtanah, “If the child does not know how to ask, let his father (mother?) teach him.” The answer to the fourth child, then, is a reference to this statement: “You open the matter for him (since he can’t do so for himself), as it says, ‘You shall teach your child…’”
Another explanation: The Torah should have said Aht tagid lo, “You tell him,” echoing the language of the proof text. Why does the Haggadah use the word p’tach, literally “open?” The Talmud says you should hold the interest of the young children by giving them roasted nuts and other treats, literally – keep his interest by opening his mouth with treats and puzzles that will interest him.", + "The four children and the four promises of redemption: The four children correspond to the four languages of redemption in Exodus, Chapter 6.
“I will bring you out,” corresponds to the wise child. This term is an allusion to the haste with which our ancestors left Egypt. They did not stay one more second than they had to. “I will bring you out,” then, is a reference to the liberation from the forty nine gates of impurity and how Israel was redeemed through the sparks of holiness.
“I will save you” corresponds to the wicked child. The Haggadah says had he been in Egypt, he would not have been saved, and he would have been among those who died during the plague of darkness.
“I will redeem you” corresponds to the simple child. Just as a slave is redeemed from his master, so in the answer to the simple child we say, “With a mighty hand he took us out of the house of bondage.”
“I will take you” corresponds to the young child who cannot ask for himself. Like a young child, this one has to be taken by hand and taken to a safer place." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "One might think that one must tell the story of the Exodus on Rosh Hodesh: One might conclude that this is the case because according to Rabbi Shimon ben Gamliel, one must begin to expound on the laws of Passover two weeks before the holiday. Similarly, the Torah says, ‘This month shall be the beginning of months for you,’ suggesting that one should begin telling the story of the Exodus from Rosh Hodesh." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "In ancient times our ancestors served idols: There are many questions raised by this passage.
First why does it use the word avoteinu, ‘our forefathers’ to describe our ancestors? We are told that we only use the word, avoteinu to describe Abraham, Isaac and Jacob.109BT Berachot 16b Here the term is used to describe idolaters as our forefathers!
Second, why does the passage go on to tell us that ‘God brought them to His service,’ something that is obvious. The repetition of language is also strange: “I brought your father, Abraham.” Why is it necessary to say both our forefather and Abraham?
If this verse mentions Abraham, why doesn’t it also mention Isaac and Jacob?
Finally, the verse says, “(Mei’olam) your ancestors dwelt on the other side of the Jordan.” What does the word mei’olam add to the verse?
Before the Patriarchs, people referred to their ancestors in the chain of generations as “forefathers.” Once Abraham arose, and brought illumination to the world by teaching others about the existence of God, the term, ‘forefather,’ was now applied only to him. We no longer called the previous generations as our forefathers; only Abraham, Isaac and Jacob are our forefathers. Because of their great importance as well as their deep love of God and the contribution they made to future generations, we think of everything beginning with them.
This is what we find in the book of Joshua and in the Haggadah. “In ancient times” our ancestors who worshipped idols were considered “our forefathers” but now that God brought us closer to His service, we are like converts whose lineage begins from the moment of their conversion. The future lineage begins from a convert. Terach may have been Abraham’s father but only Abraham is our forefather because his father was an idolater. The verse from the book of Joshua mentions Terach and Nachor who were known idolaters but it doesn’t mention Charan, Abraham’s other brother because there is a question about whether he was an idolater or not.110Charan is said to be the father of Sarah – which would have made her Abraham’s first cousin. This might explain, as an aside, why Abraham could refer to her as his sister! See Midrash regarding Charan’s status, Genesis Rabbah 38:14 The verse goes on to say, “And I took your father…” The word ‘took’ implies that God created him anew so that those who came before him would no longer be called forefathers. That is why our first forefather’s name is Avram, Av Ram – literally exalted father. Through him the name ‘forefather’ was exalted, as though he were the very work of God’s hands. God then bequeathed a letter to him from His great name – the letter hei – so that his name became Avraham. The text alludes to this earlier: “This is the generations of heaven and earth in their creation. The letter hei in the word b’hibaram, “in their creation,’ is an allusion to the future when God would give Abraham the letter hei from His name and make Abraham a new creation.
And I gave Jacob and Esau to Isaac: Jacob’s name is placed before Esau, even though he is technically the younger child, because Jacob was the first one formed in their mother’s womb.111See Rashi on Genesis 25:26 Rashi uses the analogy of two precious stones that were placed in a tube. The one that went in first comes out last and the one that went in last comes out first. By the way, the same is true about luggage on an airplane! So too, with the order in which children are placed in a womb reflected an inverse order to which they were born. Isaac had been sanctified through his being bound on the altar. However, it was necessary for Rebecca to give birth to Esau so that all the impurity would be given to him and all the purity to Jacob. In this way Esau would not be worthy of inheriting their holy land while Jacob and his descendents would. Instead, Esau inherited a land that had no holiness – Mount Seir.
Jacob and his children went down (yardu) to Egypt: The verb yarad also has a connotation of ‘reigning over.’ Jacob and his family came to Egypt through the government, since Joseph ruled over all of Egypt and he gave them authority. Pharaoh, too, saw that they were capable of ruling and so place them in charge of his herds. Even though Israel ascended to authority, God caused them to be diminished, as in the verse, “God brings low those that are exalted.1121 Samuel 2:7”" + ], + [], + [ + "Praised is the one who keeps His promise: There are several questions that must be answered here:
Why is it necessary to tell us that God ‘keeps His promise’ – isn’t this obvious?
Why does this passage say that God kept His promise to Israel; wasn’t the promise made to Abraham at the covenant between the pieces?
What does it mean when it says that, “The Holy One determined their end?” What does this mean? Surely the text tells us that they would be strangers in a strange land four hundred years.
There are many words in the passage from Joshua which seem redundant. For instance, the word la’asot is unnecessary here – what does it mean in this passage?113This passage would literally be translated “God calculated the end to do (la’asot)…”
In the proof text we find a double word: “Certainly know (yodoah teidah) that your offspring shall be strangers…” What is the meaning of this double expression?
The verse also says that the offspring of Abraham would be enslaved and afflicted 400 years; and yet they were only enslaved 210 years. It should have said, “Your offspring shall be strangers 400 years.”
Scripture says: “Just as a person chastises his child, so your God shall chastise you.”114Deuteronomy 8:5 We shall see in this explanation that even when God becomes angry with his children he still remembers to be compassionate and lightens his decree. This teaching can be applied to the amount of time that the Israelites were enslaved in Egypt.
The time period of 400 years refers to two different events; “Your offspring will be strangers in a land not their own” and, “They will be enslaved and afflicted.” Both of these events will take place during the 400 year period. It will begin after the birth of Isaac and continue up to the Exodus from Egypt. When Joseph brought his family down to Egypt, he did not allow them to become settled in one place, unlike other nations – so they were strangers in the land.115This explanation is problematic – didn’t Joseph settle the people in Goshen? However, we might also say that they were strangers because unlike Isaac, they did not live in the land of Canaan for an extended period of time. The decree of slavery and oppression was supposed to be applied to a full period of four hundred years aside from living as strangers in a strange land. However, if the people repented and prayed to God, then God would calculate the period from the birth of Isaac and the end would come sooner. But if the people did not repent, then there would be a period of four hundred years of slavery and oppression. God did not reveal this to Israel because human beings must have free will to make choices on their own. This is alluded to in the expression yodoah teidah- there are two possible outcomes of God’s will depending on the choices the Israelites make. The 400 years can begin from the birth of Isaac or it can be 400 years of misery in Egypt.
And so also the nations that they served I will judge: Even though God had decreed Israel’s exile and slavery, Egypt still was subject to punishment because they choose how severe to make Israel’s servitude. God only decreed that they live in a land not their own and be oppressed for 400 years – He did not decree the extent of the oppression. The Egyptians chose to oppress them ruthlessly for 210 years – therefore they deserved to be judged by God. The verse says “the nations that they served I will judge (dan anochi).” The word anochi is unnecessary here. It is a reference to the tenth plague about which it is written: I shall go forth in Egypt and strike down the first born.”116Exodus 11:4 The words, “And so, also” implies that even if they only enslave but don’t oppress the Israelites they will be judged. “And afterwards they shall go forth with great wealth:” afterwards, whether they served the full 400 years or only part of them, they shall go forth with great wealth.
We know that the Israelites repented because the Torah says, “And God heard their sighs.”117Deuteronomy 26:7ff “And God remembered His covenant” – that God would begin counting the period of exile from the birth of Isaac. “The God of our fathers,” God made a covenant with Abraham, with Isaac he promised that the period of exile would begin from his birth, and with Jacob. God can be counted on to keep all of His promises particularly to our forefather Jacob to whom He said: “I will go down with you to Egypt and I will certainly come up (alo a’aleh) with you.”118Genesis 46:4 The Ba’al Haturim points out that the word alo is written with a hei instead of a vav to teach that Israel would be enslaved for five generations: Jacob, Levi, Kehat, Amram and Moses.
Praised is He: the word hu, he, is third person.119In Hebrew third person is called lashon nistar; literally hidden or concealed language. Therefore, third person words reflect something hidden, particularly when it refers to God. The calculation of the period of exile and enslavement was hidden by God. Only God could calculate the end of this period from the birth of Isaac. That is why it says that God calculates the keitz, the end. The gematriah of keitz is 190 leaving 210 years. Also Sarah was 90 and Abraham was 100 when Isaac was born – adding up to 190, keitz. The number 190 is also associated with the different spellings of the name Isaac: sometimes it is spelled yud-sin-chet-kuf120Psalms 108:9 and usually yud-tzadi-chet-kuf – the difference between these two spellings is 190! The 210 years of slavery is fulfilled if we count from the birth of Isaac – then there are 190 years of slavery.
Another way of interpreting this passage is to say that it applies specifically to Jacob/Israel. “Praised is the One who kept His promise to Israel” – that is, our forefather Jacob. The Holy One said to Jacob: “I (anokhi) will go down with you to Egypt and I (anokhi) will go up with you.”121Genesis 46:4 Why does it say anokhi, “I,” twice in this verse? The Midrash says that when Jacob’s family went down to Egypt, God was counted as one of the seventy members of his household, and when the Israelites left Egypt, God was the six hundred thousandth necessary for them to leave. The Israelites could not leave Egypt until there were six hundred thousand like the number of letters in the Torah. They were lacking just one so God counted Himself as the One. In other words God was the anokhi that went down to Egypt and the anokhi that left with the people of Israel.122See Shenei Luchot HaB’rit – Masekhet Pesachim, Perek Torah Orah, Matzah Shemurah; v’hi sh’amda The Israelites could not wait another moment to leave Egypt so God did them a kindness and counted himself among the six hundred thousand. We can now understand the expression differently, God numbered himself among the people of Israel because the end was so near." + ], + [], + [ + "And it is this (v’hee) that sustains us: Literally, v’hee is “And she” is a reference to the Shekhinah, the divine presence. “It is the Shekhinah that has sustained us for more than once enemies plot to destroy…But the Holy One saved us from their hands.” She was with us in exile and was subjected to the forces of impurity – so she is with us in every generation but the Holy One, Praised be He,123Shekhinah is a reference to the tenth Sephirah – the feminine aspect of the divine and the Holy One, Praised be HE, is a reference to Tiferet, the masculine side of the divine. saves us from their hand.
The simple explanation of this expression v’hee is that it refers to the promise that God made with Abraham at the Covenant of the Pieces. God keeps His promise.124A Promise in Hebrew is Havtachah, which is also a feminine noun. “It is that promise that has sustained us, for more than once enemies plot to destroy us…But the Holy One saved us from their hands.”God showed Abraham the four Empires which would eventually subjugate his descendents in generations to come and reassured him that none would be able to destroy his descendents.
Yet another explanation is that v’hee refers to geulah, redemption. “It is the various redemptions that have sustained us, for more than once enemies plot to destroy us…But the Holy One saved us from their hands.” All of the redemptions until this time were incomplete and therefore we can only sing a shirah, not a shir.125Apparently, shirah is a song of praise but it is less whole than shir, the masculine form of the word song. V’hee, then, is a reference to the intermittent redemptions which precede the great redemption. V’hee can also be a reference to teshuvah, repentance. “It is repentance that has sustained us for more than once, enemies plot to destroy us…But the Holy One saved us from their hands.” Repentance brings redemption closer to fruition. When Israel cries out in repentance to God, then the Holy One saves them from their enemies." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Go and learn what Laban sought to do to our ancestors: Why does the Haggadah begin by talking about Laban’s plot against Jacob instead of Esau who also sought to kill Jacob and even sent Eliphaz, his grandson, to kill Jacob years later. Esau had reason to want to kill his brother since he had cheated him; Laban, on the other hand had no reason to hate Jacob. Jacob cheated Esau out of his birthright and his blessing while Laban’s hatred of Jacob was without cause or reason. Another reason for discussing Laban is that, according to one a liturgical poem126Hifchadita arami b’emesh layila, Laban pursued Jacob and his family on the eve of Passover. Two miraculous redemptions happened on Passover eve.
One of the reasons we begin by speaking about Laban in the Haggadah is to point out that the Covenant between the Pieces was not just about the Exodus from Egypt. In Aram, Laban sought to destroy Jacob and his sons even though they were his grandsons, and Jacob went forth with great wealth, just as the Israelites did from Egypt. We see here that hatred is expressed in many ways – and the worst of all hatred is the hatred of another’s faith. Rashi explains that the very thought of destroying Jacob and his family was considered the same as having carryied out the deed. Also, Laban was a mighty wizard, the grandfather of Bila’am (one of Israel’s greatest enemies) and his hatred of Jacob was deeply rooted in his heart. According to the Zohar he also advised Pharaoh regarding the children of Jacob, and he was among the magicians of Egypt – for all these reasons we make mention of him in the Haggadah.
The author of Ma’aseh Adonai127Eliezer ben Elijah Ashkenazi (1512–December 13, 1585‎) was a Talmudist, rabbi, physician, and scholar. Though of a German family he was probably born in the Levant, and received his Talmudic education under Joseph Taitazak in Salonica. makes the case that Laban was deeply immersed in idolatry that Jacob refused to send his sons back to Aram to seek food during the famine. He was afraid that Laban would corrupt them and get them to worship idols. He was forced as a result to send them to Egypt. This may be another reason why Laban is included in the Haggadah. Yalkut Reuveni128Written by Reuben Hoshke HaKohen (Sofer) (died April 3, 1673) was a Kabbalist and rabbi of Prague. \"Hoshke,\" his father's name, is a Polish diminutive for \"Joshua,\" mistaken for his family name. claims that Laban’s flocks were a product of transmigration. By taking them to Egypt, they were able to transmigrate into human beings. That is why the Israelites were so fertile in Egypt; the flocks transmigrated from sheep to human beings.
My Father was a wandering Aramean…and there he became a great nation, mighty, and numerous: One of the similarities of the Passover Seder and the Bikkurim ceremony, the first fruit ceremony, is the custom of lifting up the Seder plate just as the first fruits were lifted up when it was brought to the temple. It is for this reason that we recite the Bikkurim declaration as part of the Seder. The author of the Haggadah then expounds each passage in this declaration." + ], + [ + "He went down to Egypt: We have already seen that God reassured Jacob that he would go down to Egypt with him. But why was Jacob afraid? He knew that it was destined that his descendents would be slaves in Egypt before they were redeemed. The Zohar129Zohar Volume 1, 222a explains that he was afraid that his family would bury him in Egypt instead of returning him to the land of Canaan. He was also afraid that the divine presence would not accompany his family to Egypt, an impure land. God therefore reassured Jacob not to worry – that He would accompany him there. According to Rabbi Menachem Azarya of Fanot God promised Jacob that he would not die before he witnessed that he had 600,000 descendents in Egypt.130Yonat Elem, 1648", + "And He sojourned there: Jacob hoped that his family would not suffer from subjugation and oppression but that they would simply be sojourners in a foreign land. He also didn’t want his family to become too settled in an impure land. That is why he said to Pharaoh, “We have come to sojourn in the land because there is no pasturage in Canaan, for the famine is severe in the land of Canaan.” This is what Nachmanides writes. If it had been their intention to remain in Egypt a long time, they would have spread throughout the land and become more assimilated in the country. They remained within a small prescribed area so that when the time came to return to Canaan it would be easy to organize the return trip. That is why all the people lived in the land of Goshen.
Now let your servants dwell in the land of Goshen: Jacob wanted his family to dwell together in Goshen so that they wouldn’t intermingle with the rest of Egypt. Also, the land of Goshen technically belonged to his family because it was given to Sarah by Pharaoh during Abraham’s brief sojourn in the land of Egypt many years before. 131Pirkei D’Rebbe Eliezer 26 So Jacob made two requests of Pharaoh; the first, to remain in Egypt and second, to dwell in the land of Goshen. Pharaoh had already given Joseph permission to allow his family to remain in Egypt. Jacob now asked to dwell in Goshen.
“Then Pharaoh said to Joseph, “As regards your father and brothers…settle…in the best part of the land…put them in charge of my live stock.”132Genesis 47:5 We see here that the Israelites went down to Goshen so that they could care for Pharaoh’s flocks. Since they were charged with caring for his flocks, they ruled over the lamb, which was considered one of the gods of Egypt. We learn that the Israelites went down to Goshen because of the flock and they left Egypt because of the flock, as it is written, “Go, pick out lambs for your family and slaughter the Passover offering.”133Exodus 12:21 See Yalkut Reuveni Parshat Vayigash and Kanfei Yona (Rabbi Menachem Azarya of Fano)" + ], + [ + "Few in number: There were seventy members of Jacob’s family parallel to the seventy proverbial nations of the world. The angelic Prince of Egypt ruled over the angelic princes of all the other nations so when Israel vanquished Egypt’s angelic prince, Israel would rule over all the other nations of the world.
There is another explanation why the Israelites served 210 years in Egypt: each member of the family was obligated to serve a minimum of three years each,134See BT Kiddushin, 17a – A Hebrew slave had to serve his master for a sabbatical period – a maximum of seven years. What would happen if he became ill during to the seven year period? According to the Talmud if one spent three years out of the seven years of indentured servitude sick, one has still fulfilled one’s obligation, but not if one was sick the entire time. See Tosaphot, D”H Halach. According to this, each of the children of Jacob had to spend at least three years as servants in Egypt. so that together the family would have served 210 years in total. These years of servitude began after the death of Joseph. Since the seventy who came down to Egypt were obligated to fulfill a minimum of three years each and did not, their children had to fulfill their obligation in order to pay their debt to Egypt – a total of 210 years." + ], + [ + "And there they became a great nation – this indicates that the Israelites were distinguishable there: How did they become distinguishable from the Egyptians? According to the Midrash, they did not adopt the Egyptian language or the Egyptian way of dress.135Mekhilta Parshat Bo, chapter 9 It is my opinion that the children looked exactly like their fathers, thus the Egyptians could not say that they ruled over their women. We find another example of this idea: “Abraham begot Isaac.” 136Genesis 25:9 The commentaries explain that people might have claimed that Abraham was not the natural father of Isaac since he was so old – therefore God made Isaac look exactly like his father. This can help us understand the verse, “I let you grow as numerous as the plants of the field…and you came in herds.”137Ezekiel 16:7 I have translated this verse as it is understood in BT, Sotah 11b and not according to its literal meaning. According to the Talmud, after seducing their husbands the women gave birth in the field where the children were hidden until they were old enough to return to their family. Miraculously, every child knew his parents. One might argue that there was confusion, and the children did not return to the correct parents. A further miracle happened – since the children resembled their fathers, one knew that the parents and children were reunited. In this way the scoffers could not claim that the wrong parents were raising children.", + "And mighty – the Israelites were fertile and prolific, multiplied and increased greatly: Prior to Pharaoh’s decree, the Israelites gave birth to their children openly so that the entire land was filled with young children. Every Israelite woman gave birth to sextuplets. According to the Midrash, every woman gave birth to twelve children at a time. 138Exodus Rabbah, 1:7 This may be the source of the statement, “This is my God and I will praise Him.”139Exodus 15:2 With the birth of twelve children, they were reminded of Jacob who had twelve sons. Normally when one gives birth to twins, the children are not as strong or as large as single births. Also generally a woman is weakened after giving birth for at least 24 months, especially when she gives birth to twins because of all the nursing she must do. This was not so in Egypt; the mother and the children were strong and resilient. It is for this reason that the verse in Exodus uses double language: b’mi’od mi’od, “greatly, greatly.” Both the mother and the children were strong!
And the land was filled with them: Immediately upon birth, the children were strong and they were running around!" + ], + [ + "And great: the author of the Haggadah was curious why the word, rav, “great,” comes after the word atzum, ‘mighty” in Deuteronomy 26:5. Earlier the words appeared the other way around. Pharaoh says: “Look, the children of Israel are great (rav) and mightier (v’atzum) than us.”140Exodus 1: 9 Also in the book of Joel, we read: “A great, mighty nation.”141Joel 2:2 The word rav here is an allusion to the verse “I let you grow like the plants of the field,” and the explanation found in Sotah11b. Rabbi Awira142There is a mistake in the text – Rabbi Weil writes Akiva – the Talmud says Awira. expounded:
As the reward for the righteous women who lived in that generation, were the Israelites delivered from Egypt. When they went to draw water, the Holy One, blessed be He, arranged that small fish should enter their pitchers, which they drew up half full of water and half full of fish. They then set two pots on the fire, one for hot water and the other for the fish, which they carried to their husbands in the field, and washed, anointed, fed, gave them to drink and had intercourse with them among the sheepfolds… After the women had conceived they returned to their homes; and when the time of childbirth arrived, they went and were delivered in the field beneath the apple-tree… The Holy One, blessed be He, sent down someone from the high heavens who washed and straightened the limbs [of the babes] in the same manner that a midwife straightens the limbs of a child; ….He also provided for them two cakes, one of oil and one of honey…. When the Egyptians noticed them, they went to kill them; but a miracle occurred on their behalf so that they were swallowed in the ground, and [the Egyptians] brought oxen and ploughed over them, as it says, “The ‘ploughmen’ ploughed upon my back.”143Psalms 129:3 After they had departed, they broke through [the earth] and came forth like the herbage of the field, as it is said: “I caused thee to multiply (r’vava) like plants of the field;”144Ezekiel 16:6-7 Note that Rabbi Weil carefully edited this passage from the Talmud removing some of the proof texts and leaving the ones necessary for his explanation. and when [the babes] had grown up, they came in flocks to their homes, as it is said: “And thou didst increase and wax great and didst come with ornaments,” - read not with ornaments (ba'adei 'adayim) but in flocks (be'edre 'adarim). At the time the Holy One, blessed be He, revealed Himself by the Red Sea, they recognized Him first, as it is said: “This is my God and I will praise Him.”145Exodus 15:2
Why do we read ba’adei adayim as ‘flocks’ instead of the plain sense meaning of the words, ‘ornaments?’ If the expression means ornaments, then how can the verse also say, “You were naked and bare;”146Ezekiel Ibid if they had ornaments then they weren’t naked. Therefore the expression must mean, ‘flocks.’ There wore their ornaments, that they were easily recognizable to their parents as we have said above. Everyone immediately knew that these children were not the offspring of loose Egyptian women.147The expression adei adayim, Weil explains refers to the children (adei) and the parents (adayim) The expression “mighty and great,” then, is a reference to this. They not only increased in number but they were only numerous in their numbers but they were born like the plants of the field and protected by God.
According to the Midrash ten thousand babies were cast into the Nile, “I let you like ten thousand plants of the field.”148Song of Songs Rabbah Parshah 2 The verse from Ezekiel is used elsewhere to explain how the Israelite babies were saved in Egypt.149Pirke D’rebbe Eliezer, chapter 32 In both of these midrashim, the word r’vava is taken in its literal sense of ten thousand. The children that were thrown into the Nile were carried away and ejected into the wilderness – this too is, “I let you grow like ten thousand the plants of the field.”" + ], + [ + "And the Egyptians dealt with us in an evil manner, as it is written, “let us deal wisely with them: It seems strange that the author of the Haggadah would choose Exodus 1:10 as the proof text for, “The Egyptians dealt ill with us.”150Deuteronomy 26:5 There are other verses that are more explicit in illustrating this point such as: “The Egyptians…ruthlessly imposed hard labor upon the Israelites, embittering their lives with hard labor, with mortar and bricks and with all sorts of tasks in the field.”151Exodus 1:13-14 By using “Let us deal wisely,” we learn that worse than physical oppression is causeless hatred. When a person thinks ill of his fellow or when the person has never had such evil thoughts, then he begins to hate him and seeks to kill him – this is causeless hatred. This is the meaning of this passage. The verse does not say, “The Egyptians dealt ill with us (lanu);” rather it says, “The Egyptians thought of us in an evil manner (otanu).” That is, the Egyptians treated them as if they were evil and that they had evil intentions in their hearts even though the Israelites had no such intentions. That is why the text divides the two parts of the verse from one another: “They thought ill about us,” and “they oppressed us.” These two phrases could easily have been together as one. Once Pharaoh began to worry about the Israelites’ intentions, he began to think about how to convince the rest of Egypt to go along with him. He knew that the Egyptians had fond memories of Joseph and were not likely to turn against the Israelites. Therefore, he began by implanting paranoia in the hearts of his people. He told them that the Israelites were planning a rebellion and that they would take all the wealth out of Egypt that Joseph had amassed. Only then did the Egyptians agree to oppress the Israelites when they began thinking about the Israelites great wealth and how they could steal it.
He also declared war on the Edomites (the children of Esau), forcing the Israelites to go along to help in the battle. At the last minute, the Egyptians withdrew leaving the Israelites to fight with the Edomites. This upset the Israelites greatly, and some Egyptians were killed in retaliation, thus turning the Egyptians against the Israelites.152Sefer HaYashar It was only then that the advisors of Egypt gathered together and Pharaoh said, “Let us deal wisely with them.”
And they oppressed us, as it is written, “They set task masters over them to oppress them:” In the previous verse, “Let us deal wisely with them,” the verse is written in the singular (hava) instead of the plural (havu); why is this? Pharaoh had three advisors: Jethro, Job, and Bila’am. He addressed all of them together as a single unit (hava, let us deal wisely). Their responses were different from one another. Jethro fled and eventually converted to Judaism. Job remained a silent bystander and was thus punished for not protesting, and Bila’am encouraged Pharaoh to oppress the Israelites. But in this verse, “They set task masters over them,” we see Pharaoh’s wicked and scheming heart. Pharaoh said to the Israelites, “I cannot let you live in my land as citizens unless you pay taxes like everyone else. I will give you a choice: you can pay taxes or you can help build my cities. The Levites warned the people not to enter into the service of the king but the people did not listen. As a result, the Israelites were enslaved but the tribe of Levi was not enslaved. Pharaoh entrapped the rest of the nation and thus was able to oppress them." + ], + [ + "Taskmasters: After asking the people of Israel to assist in the building of Pitom and Ramses, and promising to reward them from his treasury, Pharaoh enlisted the people in this project. At first all of Egypt joining in the building project, but then after some time, the Egyptians all fled and the task masters forced the Israelites to continue working. They were oppressed and forced to work with ruthlessness.", + "Pitom and Ramses: According to the Midrash, when Joseph arrested Benjamin, Judah was filled with rage he roared so loudly that all of Pitom and Ramses collapsed. Pharaoh, therefore, decreed that the Israelites must now rebuild the cities." + ], + [ + "They imposed heavy labor upon us – as it is written, “The Egyptians made the Israelites serve with rigor (bifarekh).” We don’t use the following and more harsh verse as a proof text, “And they embittered their lives,”153Exodus 1:14 because initially Pharaoh invited the Israelites to assist in his building projects as a personal favor, and only later did he force them to work with ruthlessness and oppression. This is the meaning of the verse, “The Egyptians made the Israelites serve bifarekh.”154Exodus 1:13 The word can be read b’pheh rakh, with a smooth (or a soft) tongue.", + "The Egyptians made the Israelites serve with rigor: The reason for Israel’s oppression can be deduced from two hermeneutic rules of Torah interpretation: a Gezerah Shavah and a Kal vaChomer.155Hermeneutic rules of interpretation are rules the sages used to deduce teachings from Torah verses. A gezerah shavah is a verbal analogy, a fundamental principle of biblical interpretation. If the same word or phrase appears in two places in the Scriptures, and a particular law is explicitly stated in one of these places, then one may infer on the basis of \"verbal analogy\" that the same law applies in the other case as well. A Kal vaChomer, an a fortiori inference, is a fundamental principle of rabbinic exegesis. This is a rule of logical argumentation by means of which two cases are compared, one lenient and the other more stringent. The Kal Vachomer principle asserts that if the law is stringent in a case where we are usually lenient, then it will certainly be stringent in a more serious case. Rabbi Weil now argues that each of the two explanations for the oppression of the Israelites is based on one of these principles. Two reasons that are given in the Midrash to explain why Israel was enslaved and treated so severely in Egypt. One explanation, attributed to Rabbi Elazar, is that the Israelites were punished with 210 years of slavery because Abraham subjected his students to forced service when he took them in his posse along to rescue the people of Sodom and Gomorrah.156Nedarim 32a, See Genesis 14:14 A second reason is found elsewhere for the severity of the slavery: “Rav said: ‘A person should not treat his children differently from one another for we see that it was because of some material worth a couple of coins which Jacob gave Joseph that his children went down to Egypt.”157BT Shabbat 10b The Tosafot write that were it not for Jacob’s favoritism, it would not have been decreed, “They enslaved them and oppressed them.”158Weil offers a third explanation but rejects it. The Rosh (Rabbi Asher ben Yechiel, a 13th century scholar) questions the opinion in Nedarim and argues that Israel was enslaved in Egypt for 210 years because Abraham questioned God’s promise, when he said, “God how am I to know if I shall possess the land?” (Genesis 15:8) The Rosh’s explanation is appropriate for why the Israelites had to live in exile but not why they were afflicted so severely.
We see, then, that there are two explanations for the severity of slavery in Egypt: one is the lack of equality in the way Jacob treated his sons and the other had to do with the forced service that Abraham imposed on his students. Why the severity of punishment for these two sins? Pressing scholars of God’s law into service is wrong! The sages taught: “One who uses the Torah for personal gain should perish,”159Pirke Avot 4:7 and elsewhere, “We learn that the dignity of the Torah scholar is greater than a Sefer Torah from a Kal Vachomer: if we must stand before the Torah scroll, how much more so should we stand in the presence of those who study it.160BT Makkot 22b The other point of view – that Israel was oppressed because Jacob’s favoritism is based on a gezerah shavah. Here, however, the term is understood literally: ‘a decree of equality.’ Because Jacob did not treat his sons equally, his family was punished." + ], + [], + [], + [ + "We cried out to Adonai, the God of our ancestors, and Adonai heard our voice and saw our affliction and our hard labor and our oppression: Why did the Israelites “cry out” at this particular moment in time? The Haggadah quotes the verse: And it came to pass…that the king of Egypt died.” According to the Midrash, the first Pharaoh was afflicted with leprosy for ten years. He slaughtered Israelite children in order to bathe in their blood each day; in the end he died a shameful death. The Israelites thought that his successor would take this to heart and would not continue to oppress the people since it is the way of a new king to lighten the decrees of predecessor and to perform kind acts for his subjects when he first takes office. Instead the new Pharaoh made the oppression even harsher. That is why “they cried out to God.”
The people of Israel were supposed to be in exile four hundred years. Because of the severity of their servitude, the Israelites sighed and cried out to God, and their prayer rose up to God. The Torah says, “Their cry, because of the servitude (avodah), rose up to Elohim.” The name Elohim implies judgment - their prayer must have risen up on Rosh Hashanah, the Day of Judgment. “On account of the avodah:” Even though the Israelites ceased to work as slaves on Rosh Hashanah, they were not yet Exodus 2:24).liberated from Egypt. They could not leave Egypt until Passover after the full cycle of plagues had occurred.161See BT Rosh Hashanah 11a – and the Tosafot on this section.
Like King Nebuchadnezzar, Pharaoh decreed that the Egyptians should give the Israelites no rest or opportunity to pray to God. Both of them were fearful that if they did, God would turn from his anger and forgive the Israelites and thus redeem them. When the old Pharaoh died, however, it was the practice of the Egyptians to pause in order to mourn his passing, and for all the people and slaves to cry out and sigh as a sign of mourning for the king. This gave the Israelites the opportunity to cry out to God in response to their oppression. That is why the verse says they cried out on account of their slavery.”
The name elohim appears four times in this Exodus 2:23-25, the verses that are quoted here in the Haggadah. The word elohim also has the same numerical value as the word kos, cup. So this verse is another proof text for the four cups of wine, they are meant to protect us from Lilith, whose name has the numerical value of 480. There are 120 permutations162The author does not say this but the word mar, bitter, also has the numerical value of 120 so each kos was a response to the bitterness with which the Israelites were oppressed in Egypt. The discussion of the permutations of God’s name is obviously a Kabbalistic idea. I assume that this means that we can write the five letters of God’s name, elohim, 120 different ways. of the divine name elohim so that four times the permutations of the divine name are equal to Lilith.163I am totally lost here…but the author seems to be saying that these numerical values and permutations seem to suggest that the four cups of wine are meant to protect us from the Power of Lilith. But what is the connection of Lilith to Pharaoh or the story of the Exodus from Egypt? The source of this teaching is a book whose abbreviation is mem ayin – I am not certain what work this is since there several possible works with this abbreviation.", + "The Israelites groaned because of the slave labor: The Midrash teaches that when Pharaoh became leprous, his magicians suggested that if he killed 150 Israelite children each morning and again at night, and bathe in their blood, he would be healed from this disease. The Israelites had accepted their oppression in Egypt because it also caused them to give birth to more children. But when they saw their children being killed so that Pharaoh could soak in their blood, “They groaned because of the slave labor.” The children that were killed by Pharaoh’s magicians, however, were not destined to reach adulthood anyway. We see that this is the case when Moses saved the Israelite from death at the hand of the taskmaster. Actually this person was one of the mixed multitude and was not worthy of being saved. From this we learn the teaching, “Don’t look at the pitcher but what’s inside it.”164Exodus Rabbah, 1: 34 and Pirke Avot, 4:27 In other words – one must know the inner essence of the person if they are worthy or not.", + "God heard our voice… and God remembered His covenant: After the old Pharaoh died, his advisors advised his son to carry on the policies that his father had made with the nation and to continue to oppress the Israelites. God paid him back ‘measure for measure,’ by punishing the generations to come for the sins of the fathers with the final plague.
The Torah says that God heard ‘our voice’ (in the singular). This is a problematic expression: how could they raise their voice and all their voices sound like a single voice? Elsewhere we learn, regarding the rebellious child, that he can only be found guilty if his parent’s voices are the same.165BT Sanhedrin71a Rashi explains that this is derived from the Torah. The Torah says, “He won’t listen to our voice” – it does not say voices.166Deuteronomy 21:20 If the word koleinu means literally ‘our voice’ (and not our voices) in Deuteronomy, then it should have the same meaning here, too. But there is yet another problem with the expression here “God heard our voice.” We are taught, that “Anyone who raises his voice in prayer (instead of praying silently) lacks in faith.”167BT Berachot 24b Therefore the word, kol, here implies thoughts and meditation and not a physical voice, as in the expression, “The voice is the voice of Jacob.”168Genesis 27:22 The people prayed quietly and directed their hearts to their Father in Heaven, and as a result, God remembered His covenant with them. Since they prayed silently, their voices were all the same." + ], + [], + [ + "And he saw our affliction- this refers to refraining from marital relations: The Torah reads the expressions, “affliction,” “hard labor,” and “oppression” in a counter intuitive way. Literally, what the verse tells us is that first, Pharaoh, “oppressed” the Israelites by making their life unbearable; then he “imposed hard labor” upon them by forcing them to perform tasks they couldn’t complete; and finally, Pharaoh “afflicted them” by beating them and forcing them to complete these tasks. So why didn’t the Torah reverse the order of these expressions. It should have been: “our oppressing, our hard labor and our affliction.” That is, the Haggadah explains, what each of these expressions implies. “Our affliction” refers to the forced separation of couples.
Some explain the expression “They saw our affliction” to mean that the Egyptians forbade the Israelite men from sleeping in their own homes so that they should be up and out early in the morning. This explanation is forced since we are not told that Pharaoh made such a decree, and if it was his intention to separate the men and women, he could have simply forbade them from marrying one another. Some of the commentators have suggested that the men voluntarily separated themselves from their wives so that they would not give birth to infants who would then be thrown in the Nile by the Egyptians. But this explanation is also difficult for we learn that when Amram divorced his wife following the Egyptian decree against the babies, Miriam convinced him to remarry Yocheved. As a result all the men took their wives back – suggesting that there was no “forced separation” of men and women except for a short period of time. The Haggadah suggests here that the forced separation lasted throughout the period of oppression.
Rather, it may be that the men chose not to dwell in their homes so that they would not feel desirous of their wives. In this way the Egyptians would not be suspicious of the Israelite women and check to see if they were pregnant. The Egyptians would say that the Israelite men did not go to their homes so they could go quickly to work each day. The Israelite women knew that they would not be redeemed until they had given birth to 600,000 children. What did these righteous women do? They would take two buckets to the well. They would draw out two buckets, one filled with water and the other with little fish. They would then go to the field to visit their husbands. They would help them wash and then they would feed them; then they would engage in intimate relations. When they became pregnant the women would go to their homes, and when the time to give birth, they would go and give birth in the field, as Rabbi Akiva explains.169BT Sotah 11b
It is to this story that the expression “And He saw our affliction” is referring. “God saw” what the Israelites were doing. And “God knew” is a reference to God’s knowledge of their relations, as in the verse, “Adam knew his wife.”170Genesis 4:1 Only God knew what the Israelite men and women were doing." + ], + [ + "And our hard labor – this refers to the infant boys: This comment is meant to explain why there was a forced separation of the sexes. The infant boys were being thrown into the Nile River; but what “hard labor” was there as a result of the boys? What is the connection between these “hard labor” and “infant boys?” We learn that the women gave birth in the fields and that God then sent an angel to care for them, as an animal cares for its young – so how can this be considered “hard labor?” We also learn that God provided the infants with two rings, one of honey and the other of oil, and when they were old enough they returned to the Israelite settlements in herds like sheep.171BT Sotah 11b However, when the women came to the fields to tend to their husbands, they found the men exhausted from their hard labors and unable to be intimate with their wives. Still, the men engaged in sexual relations with their wives so that the Egyptians would not be able to fulfill Pharaoh’s decree to kill the Israelites babies, as he said “All the male children shall be cast into the Nile.” This happened at the noon hour when they were allowed to rest – after eating, they engaged in relations with their wives when they should have rested, as the doctors had recommend. Afterwards, the men went back to their work, as the Midrash says, “And our oppression – this is the severe pressure.”", + "In Yalkut Shimoni the statement, “And our hard labor – this refers to the boys, as it is written: Every boy that is born you shall cast into the sea…” is followed by Rabbi Yehudah statement regarding the ten plagues: D’tzakh A’dash Ba’achav.172The author will have more to say about this later on. Here he offers an aside on the breakdown of the plagues. Why does Rabbi Yehudah divide the plagues up into three groupings of three, three and then four? They could have been divided up into pairs or into two groupings of five? The Kol Bo and Abudraham both comment that in each grouping the first and second plague is prefaced by a warning while the third plague in each grouping occurs without a warning. The tenth plague is joined to the last three because it is one of a kind and separate from all the rest.173There is a warning for the tenth plague so it does not seem to follow the pattern of the first three groupings. Since it is the last of the plagues, there should have been no warning and the people of Egypt should have been punished. This does not explain the connection between the final plague and the previous ones. A better explanation can be found in the interpretation of Psalm 136: “Who struck Egypt through their first born.” It should have said, “Who struck the first born in Egypt!”174Psalm 136:10 See Midrash Tehillim This is a reference to the firstborn - we learn that the firstborn killed more people than died during the tenth plague in Egypt. Before the tenth plague, the Egyptian firstborn told their people to free the Israelite slaves so that the they would not die. When the people refused to free the Israelites, the first born of Egypt took up their weapons and began killing their fellow Egyptians. This was in a sense, ‘an eleventh plague.’ There was no warning for the rebellion of the first born against the people of Egypt.175See BT Shabbat, 87b, Tosafot, “V’otan” This is how the Midrash explains Psalm 136:10 – God struck Egypt by fermenting a rebellion of the first born before the tenth plague. Like the other series of plagues, then, there was no warning during the tenth plague, and before the plague of the first born. The worst part of the tenth plague was the death caused by the first born; and this is why Rabbi Yehudah grouped the plagues as he did so, that the death caused by the first born was the climax of the plagues.
This also explains the Midrash which states that the tenth plague was just recompense for casting the Israelites infants into the Nile River. The tenth plague was an example of midah k’neged midah, measure for measure:176This is a concept commonly used in Midrashic literature which claims that Gods rewards and punishments are commensurate with the actions they are either rewarding or punishing. just as the Egyptians cast the Israelite boys into the Nile, so God took the lives of the Egyptian first-born. The problem with this explanation is that it does not account for the singling out of the first born. Midah keneged midah should have applied to all the Egyptian males and not just the first born. So why did the tenth plague strike only the first born of Egypt? The worst part of the tenth plague was not just the death of the first born in Egypt but the revolt of the first born in which they killed many other Egyptians as well: so in the end between the death of the first born and the death of other Egyptians, the tenth plague was measure of measure recompense. There were two aspects to the tenth plague just as there were two aspects to Pharaoh’s decree against the Israelite babies: it was cruel to the babies and cruel to the parents who watched their children being killed. So in the tenth plague: there was the terror that the first born faced and the terror that the people of Egypt faced from the death of the first born. Finally, the revolt of the first born was a supernatural plague because it is against the laws of nature for sons to kill their fathers." + ], + [], + [ + "And the Lord took them out of Egypt with a mighty hand… Above we mention five different afflictions which the Egyptians imposed on the Israelites: “Dealt ill with us,” “they oppressed us,” “our affliction,” “our hard labor,” and “our oppression.” In response to these different forms of persecution and suffering, God promised the Israelites five different forms of redemption: “a mighty hand,” “an outstretched arm,” “awesome power,” “signs,” and “wonders.”" + ], + [ + "All of the commentators question this bewildering statement, “Not by an angel nor a fiery being nor a messenger…” Elsewhere the Torah says, “God did not let the Destroyer enter and smite your home,”177Exodus 12:23 implying that God did not perform the tenth plague on His own; there was a “Destroyer.” Rabbi Yonatan Eibishitz1781690 -1764 – One of Rabbi Weil’s principle teachers. suggests that the reference to a destroyer applies to the Egyptians who could not enter the Israelite homes and attack them as they slaughtered and ate the lamb which was one of the gods of Egypt. There is a problem with this explanation. God had already performed this miracle five days earlier when the Israelites set aside a lamb for sacrifice and announced to their Egyptian neighbors that they were going to slaughter it as a sacrifice as we learn in the Midrash179Shemot Rabbah, 16:3. Rabbi Eliezer Ashkenazi (Ma’aseh Adonai) explains that the entire Egyptian people became ill during the final plague but only the first born died. “The destroyer” brought the illness but only God struck the first born. The term implies that not only did God protect the people from the plague, but from the illness which struck the Egyptian households. Thus, God carried out the tenth plague by Himself while the destroyer sickened the Egyptians.180Shemot Rabbah 17:5 There is a controversy in the Midrash regarding the expression, “For when God passes through to smite the Egyptians…”181Exodus 12:23 According to one point of view, this implies an angel performed the deed, and according to the other point of view, it implies that God performed the tenth plague by Himself. According to the first point of view (that God was assisted by an angel) the word ‘smite’ implies that the pregnant Egyptian women who were ready to give birth miscarried on the night of the tenth plague so that God could take the lives of the new born first-born infants (thus showing that there were angels involved in this plague) while the other point of view God acted alone.
The first opinion which claims that God was assisted by an angel is problematic since the verse says, “God passed through Egypt (and does not mention an angel passing through Egypt).” What happened initially was carried out by an angel but ONLY God struck the first born.
According to the second opinion, that God struck the Egyptians all by Himself, we still have a problem. According to Psalms 78:49, Egypt was struck by, “wrath, indignation, trouble, and a band of deadly messengers.”182This verse will be the subject of some discussion when we read about Rabbi Eliezer’s and Rabbi Akiva’s discussion of the plagues. Here it is relevant because we again find a reference to God not performing all the plagues by Himself but rather by having angels that assisted him. According to Rabbi Ashkenazi, this verse does not apply to the first born but to all the other people who were struck by the plagues. God struck down the first born while the oldest (who wasn’t a firstborn) in the household were stuck down by “deadly messengers.”
In my opinion,183Rabbi Weil offers his own take here; the passage begins with the expression, “In my humble opinion…” it is troubling to suggest that the impure firstborn of Egypt were struck down by the Holy One, since to have one’s life taken by a kiss from God is considered to be a blessing. Why would the exalted One bother with those who were uncircumcised and impure? Therefore (I think) that while God struck them with a plague, it was the “Destroyer” who actually killed the firstborn afterwards. This is the language of the Torah: “I struck all the firstborn;” this is a generic strike but not necessary a mortal strike. God struck each of the firstborn because only He could know which of the males in Egypt was actually first born and which were not. Then the angels of destruction smote the firstborn. We can now explain the verses in the book of Psalms, “He inflicted His burning anger upon them, wrath indignation, trouble, a band of deadly messengers. He cleared a path for His anger; He did not stop short of allowing them to by killed (by others), but gave them over to pestilence. He struck every first born in Egypt, the first fruits of their vigor in the tents of Ham.”184Psalms 78:49-51 The expression, “He cleared a path,” implies that God cleared the way but the angel of death did the deed." + ], + [ + "I will pass through the land of Egypt on this night: I and not an angel…nor a seraf…nor a messenger…I and not another: This is somewhat difficult. The original Passover would have fallen on a Thursday night at midnight. The tenth of Nisan, when the people were commanded to set aside a lamb for a sacrifice occurred on Shabbat. The 15th of Nisan would have been on Thursday. According to astrological calculation, this is when the star of recompense (kokhav hatzedek) would have risen…. It would have been a messenger bringing retribution to the world. That is why it was necessary for the text to say “I and not a messenger.” This is to point out that it is not through the stars but through the hand of God that the plague was carried out.185This is another one of those passages that left me a bit confused. There are complicated calculations based on astrology. Since ancient time there was an acknowledgment of the veracity of astrology in Jewish life. We have the signs of the zodiac in ancient synagogues and even Maimonides paid tribute to these ideas.", + "I and not another: There are those who believed in the existence of two competing powers in the world: one good and one evil. Therefore the Haggadah makes a point of saying that there is only one power in the world: I and not another. Similarly, we read in scripture, “I deal death and give life; I wound and heal – none can deliver from My hand.”186Deuteronomy 32:39 Everything is in the hands of the One. God showed this to Israel and to the other nations by destroying the firstborn and passing over the houses of the Israelites. That is why, God, Himself and with His own glory chose to carry out the final plague in Egypt. Why did God do it this way: to show that it is I and not another.", + "I passed through the land of Egypt and smote all the firstborn in the land of Egypt: The first “In the land of Egypt” in this verse is superfluous. This phrase is an allusion to the way in which God brought vengeance on the land of Egypt. According to the Rokeakh when the Holy One descended to take vengeance upon the Egyptians, 900,000 angels of destruction descended with him: some were angels of fire (eish), other angels of hail (barad) and still others were angels of terror (ratat). Anyone who saw them was seized with terror and trembling. They said: “Master of the universe – when a king goes to battle, he surrounds himself with soldiers to protect his person. How much more so should the King of kings do so! Isn’t it enough that we should do so who are your servants and the followers of your covenant – let us go and wreak vengeance upon the Egyptians!” God answered: “Stand aside! My feelings shall not be appeased until I go down by myself and bring vengeance with my own strong hand!” B’eretz mitzraim, is an abbreviation for “900,000 came to Egypt.” Bau (the letters bet aleph spell comes) revivot (ten thousand) tzadi (x90) mitzraim. It can also be an abbreviation for barad, esh, ratat, tzadi (90 ten thousands) in Egypt. Even so I struck them by my own person. “I and not an angel - an angel of hail; I and not a seraf- an angel of fire; I and not a messenger - an angel of terror.” Only God would carry out this act." + ], + [ + "With a mighty hand: this refers to the plague of pestilence: Rabbis Eibishitz and Ashkenazi have already raised some questions about this passage so it is not necessary to repeat them here. I will only say what I have noticed. Each of the plagues is referred to as a finger in the Torah187187Exodus 8:15 and in the words of Rabbi Eliezer, Rabbi Yossi Hagalili and Rabbi Akiva. So why is the plague of pestilence referred to as “a mighty hand?” Pestilence is referred to as a hand because of the verse in scripture, “Then the hand of the Lord shall strike your livestock,”188Exodus 9:3 and also because pestilence is the fifth plague – so it represents an entire hand. Also, God caused pestilence to strike five types of livestock." + ], + [ + "And with an outstretched arm – this refers to the sword: “An outstretched arm refers to the second set of five plagues which culminated with the death of the firstborn. The sword represents the death of the first born. The second five plagues were more severe than the first five plagues; that is why they were carried out with an arm and not just a hand. The sword might also be an allusion to the revolt of the first born who killed many Egyptians when they refused to free the Israelites." + ], + [ + "Fearsome acts – this refers to God’s revelation: The word mora (fearsome) can also be derived from the word mareh (vision).God revealed who was a first born from his mother and who was the first born of his father. Because of the ability to see what is hidden to everyone else the people became terrified to sin even in secret – realizing God could see. Revelation means that God has the ability to reveal even the most hidden things.
Another interpretation: this refers to the revelation of the divine presence at the Red Sea when the people sang: “This is my God and I will praise Him!” 189Exodus 15:2 The Midrash says: “the lowliest maid saw more at the sea than the prophet Ezekiel saw in his prophecy”190Mechilta Rabbi Eibishitz explains that God was revealed in God’s great judgments against the gods of Egypt." + ], + [ + "Sign– this refers to the staff (of Moses): Moses’ staff was merely an instrument for the performance of the plagues and not a plague in and of itself. So why do we mention it here? According to the Midrash the ten plagues were engraved on Moses staff. According to the Ramban, they were engraved as Rabbi Yehudah’s abbreviation: d’tzakh adash bachav.191Shemot Rabbah 5:6, also see Rambam Elsewhere we learn that the staff weighed 40 seah and was made of Sapphire into which the abbreviation of the plagues was engraved.192Yalkut Shimoni, section 173 The reason for this was so the Israelites would not say that without the plagues Israel could not have been redeemed. The staff proved that the plagues were part of a predestined plan. This is what we learn from the Torah: “I have hardened his heart and the hearts of his courtiers that I may display My signs among them…”193Exodus 10:1 The plagues were engraved into the staff to show that God planned to carry them out in Egypt before the Israelites left. And because the staff was to be used for the splitting of the sea, Rabbi Yehudah’s abbreviation is mention following the recitation of the plagues." + ], + [ + "And marvels - this refers to the blood: There were many signs that resulted from the plague of blood. First, even if an Egyptian and an Israelite drank from the same cup, one received blood and the other water.194Tanhumah Vaera, 13 Second, the first plague enriched the Israelites, since the Egyptians tried buying water from the Israelites. Also, the plague of blood was the beginning of all the plagues. The Nile which was filled with blood also became like a boiling cauldron; that is why we say, “Water and fire and pillars of smoke.”195Joel 3:3 During the final plague, when the firstborn became ill, smoke rose from their mouths as their blood was being shed. When the Israelites arrived at the sea, they followed a pillar of fire and smoke which protected them. That is why the Torah says moftim, “signs,” in the plural. The plague of blood was both the beginning and the end of all the other plagues. Concerning the final plague we read: “Pharaoh will not heed you that My marvels (moftim) may be multiplied in Egypt.”196Exodus 11:9 “Signs and marvels” are plural, unlike the first terms in this verse because they refer to numerous acts that took place in Egypt. These are all signs and wonders that took place not only in the past but will take place again in the future at the time of redemption.
A sign is something that has a delayed affect while a marvel has an immediate effect. Concerning the signs, the Torah says, “Tomorrow this sign shall come to pass,”197Exodus 8:19 while regarding the marvels the Pharaoh says, “Produce your marvel”198Exodus 7:9 and Moses does so immediately. The ten plagues were signs since they were inscribed on the staff ahead of time, while the blood was considered a marvel since Moses carried it out immediately – it was the first of the plagues." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "Another interpretation: With a mighty hand – that is two plagues… Everyone knows that there were ten plagues. This is not an interpretation about the ten plagues but about the ten aspects of the tenth plague. The tenth plague affected ten different people: (1) the firstborn of the father; (2) the firstborn of the mother; (3) the oldest member of the family; (4) the oldest member of the household; (5) the firstborn of the enslaved; (6) the firstborn of the slaves; (7) Egyptian firstborn living in foreign lands; (8) the firstborn of other lands living in Egypt; (9) the firstborn of the cattle; (10) the revolt of the firstborn in which others were killed in Egypt. The tenth plague, then, was equal to all the other plagues, combined. This statement alludes to the horror of the tenth plague. This verse is interpreted as referring to the tenth plague which was equal to ten plagues since it includes ten different plagues." + ], + [ + "MagThe sixteen drops of wine represent the plagues, themselves: this is ‘revealed’ meaning of this practice.202Niglah, revealed, as opposed to the nistar, hidden, mystical meaning of this practice. There is a connection of three the plagues: lice (kinim), boils (sh’chin) and darkness (choshekh). The letters that make up the names of these three plagues are interchangeable so that if you write one on top of the other you will see that they spell out each other’s names in different directions.en Avraham199Abraham Abele Gombiner (c. 1633 – c. 1683), known as the Magen Avraham, born in Gąbin, Poland, was a rabbi, Talmudist and a leading religious authority in the Jewish community of Kalish, Poland during the seventeenth century. quotes Darchei Moshe200Rav Moshe Isserles was born in 1530; he served as the Rosh Yeshiva of Cracow. His most famous work is the Mapah, a commentary on the Shulchan Aruch, and he also authored the Darchei Moshe, a commentary on the Beit Yoseif of Rav Yoseif Karo. He is the main halachic authority for Ashkenazic Jewry. He passed away in 1572. regarding the proper method of pouring a bit of wine from the cup when we mention the ten plagues. He claims that it is customary to pour or to sprinkle 16 drops of wine from one’s wine cup at this point: three for “Blood, fire and pillars of smoke;” ten for the plagues; and three for D’ztakh Adash Ba’achav. These 16 drops are for the Holy One’s sword which is called Yohakh (Yud Hei Vav Kaf).201The words Yohakh contain the final letters of the four Hebrew words which say, Ki malakhav yitzaveh lakh, “He will order His angels (to guard you wherever you go.)” – Psalm 91:11 Yo – God- hakh – strikes. The truly pious do not dip their fingers into the cup when they remove wine from their cup; instead they pour a bit directly from the cup.

ח ש כ
ש ח נ
כ נ ם
This suggests that these three plagues are connected to one another; each plague contains a manifestation of the other two plagues. Each plague represents three plagues – instead of three plagues, they would then be nine plagues. Along with the other seven plagues that would make sixteen plagues! This would also explain, why, when it came to the third plague, the magicians of Egypt were unable to perform the plague like Moses, and they declared, “It is the finger of God!” The magicians of Egypt were able to perform one magical act at a time; they were not able to recreate two or three plagues at the same time. It was then that they realized that Moses was not performing miracles. Rather he was acting with the help of God.
Why did the Egyptian magicians say, “It is the finger of God,”203Exodus 8:15 during the third plague? According to a Midrash204Yalkut Shimoni, Parshat Vaera there were fourteen types of vermin in Egypt during the third plague – the smallest of which was the size of an egg. The Egyptians could not replicate this plague because they could not perform so many acts at the same time. That is how the magicians knew that it was the ‘finger of God,’ and not an act of magic.
But there is problem with the claim that darkness, lice and boils are interconnected. We learn elsewhere that blood, frogs and lice were performed by Aaron; wild animals, pestilence and the death of the first born by God; hail, locust and darkness by Moses. Boils was performed by all three of them together.205Shemot Rabbah 12:4 If this is so, then lice and darkness should also have been performed by (all three) Moses, Aaron and God, since boils was part of lice and darkness. It therefore stands to reason that the plague of boils must have been performed by God as well.
Earlier, we saw that there is an issue with including the death of the first born along with the last grouping of three plagues in d’tzakh, a”dash and ba’achav. In each of these groupings of plagues, the third (lice), sixth (boils) and ninth (darkness) struck without warning; in the case of the tenth plague there was a warning. We have answered this question by pointing out that though Pharaoh was warned of the tenth plague, he was not warned of the attack of the first born against Egypt. The final plague was against the first born as well as all those who were killed by them. Also, just as there were two aspects to the plague of the first born, so there were multiple aspects to the plagues of lice, boils and darkness, as we have seen above. (We do not count the attack of the tenth plague as two separate plagues since both involved the first born.)
Hidden in the abbreviations D’tzakh, a”dash and ba’achav is the entire story of Israel’s redemption from Egypt: When combined, the final letters of these three abbreviations spell kesev (lamb). The first letters of the abbreviations spell eved (slave). And the middle letters spell tzei chad (in one go out). Hidden in the abbreviation, then, we learn that the people of Israel would have been slaves forever had they waited one more second in Egypt. They would have descended below the forty-ninth level of impurity; ‘they went out because of one more second.’ It was because of the merit of a lamb (that is, the Passover sacrifice) which they offered that they were worthy of being redeemed from Egypt. The letters kesev also spell kavash – because the Israelites sacrificed the lamb in Egypt, they vanquished the angelic prince of Egypt and could be redeemed. This is why the verse in Psalms says, “He struck Egypt through their first born,”206Psalms 136:10 and not “He struck the first born of Egypt.” By striking down the prince of Egypt who is called the first born of Egypt, God redeemed the people of Israel. In exchange for this God said, “Sanctify for me your first born.”207Exodus 13:2
This also explains the law of Passover: unlike the regular dietary laws, even a bit of leavening renders food chametz. 208There is a concept in the laws of Kashrut of batel b’shishim, if the amount of non kosher food or dairy that falls into a meat mixture is one sixtieth, it does not make the whole unkosher. Just as the words, chametz and matzah209The words chametz and matzah are almost the same – the letters, hay and chet which are very similar to one another and are distinguished by a tiny line. ח ה are only distinguished by a tiny bit, so even another second in Egypt would have rendered Israel unredeemable. All of this is hinted at in Rabbi Yehudah’s abbreviation.210Rabbi Isaiah Horowitz, Shnei Luchot Haberit, Masechet Pesachim
There is another aspect to the final plague that makes it similar to the third, sixth and ninth plague. This plague struck not only the people of Egypt but the first born Egyptians who were born outside of Egypt or who were living in other lands. Like the final plagues in the other groupings, they were struck without warning. In this matter, Rabbi Yehudah disagrees with the previous statement in the Haggadah, which says, “These are the ten plagues which the Holy one brought upon the Egyptians in Egypt…” This statement implies that the plagues only struck those Egyptians in the land of Egypt while Rabbi Yehudah was of the opinion that the plagues struck Egyptians no matter where they lived.", + "These are the ten plagues that the Holy One brought upon the Egyptians in Egypt: Two questions are raised regarding the plagues by this statement. First, why was it necessary to say “upon the Egyptians in Egypt?” And second, why does the Haggadah say “Rabbi Yehudah said that (God) placed signs upon them?”211This is a literal translation of Rabbi Yehudah’s statement but probably not the actual meaning of the statement. Sometimes the literal is not the actual meaning of an expression. In these verses the expressions, “upon the Egyptians,” and, “upon them,” are superfluous. The Torah states: “Go to Pharaoh for I will harden his heart and the heart of his servants in order that I might place My signs within them…that I performed in Egypt and the signs which I placed upon them.”212Exodus 10:1 Here too we find redundant language: first the verse states “I placed within them,” and then, “the signs I placed upon them.” This implies that God literally placed “His signs upon them,” that is, their bodies. Yalkut Shimoni, a midrashic work,213Yalkut Shimoni on Psalms 105 states that Rabbi Yehudah’s abbreviated version of the ten plagues was incised into the skin on their bodies. This is what the Haggadah means when it states: “On the Egyptians in Egypt,” and what the statement “asher - that (God) placed upon them,” means; literally on them. The word asher, “that,” has the same gematriah (numerical value) as d’tzakh, a”dash ba’achav.
The Plague of the firstborn: When the plagues are first listed, the final plague is called makat bechorot, “the plague of the first born,” while Rabbi Yehudah simply refers to the tenth plague as bechorot. What is the significance of this difference? The first listing of the plagues refers to the plague and not to the one who was affected by the plagues. Therefore, the essential word is makat, “the plague of,” emphasizing that the firstborn were struck by God but then died at the hands of the angel of death, as stated earlier.214See earlier discussion “Not by an angel.” Rabbi Yehudah, on the other hand, says bechorot, because he was of the opinion that the first born were not only the victims of the tenth plague but the source of the tenth plague as well. They were not only struck down by God but they attacked and killed many Egyptians." + ], + [], + [ + "Dam - Blood: All the water in Egypt turned to blood; not just the river but the water in the wells, the water in the pitchers, and even the water in the mouths of the Egyptians. This is how the Israelites became rich. If an Israelite had a pitcher full of water he could drink from it. The Egyptian asked for some water but as soon as the Israelite poured the water into his hands it turned to blood. The same occurred if they drank from the same utensil. Only when the Egyptian bought the water from the Israelite did it remain water.215Exodus Rabbah 9:10
Why was the first plague blood? The Egyptians kept the Israelite women from immersing themselves in a Mikveh so that they could not engage in relations with their husbands and thus become pregnant. In retribution, the Egyptians source of water turned to blood.216Exodus Rabbah, Ibid." + ], + [ + "Tzfardeah - Frogs: Tz’fardeah, frogs, is written in the singular while kinim, lice, is written in the plural because there was one giant frog that attacked Egypt; when the Egyptians struck it, it broke up into many small frogs. A simpler explanation is that the word tzfardeah, though written in the singular, it refers to many frogs. We find this disagreement between Rabbi Elazar and Rabbi Akiva.217Exodus Rabbah 10:4 It is also possible that kinim, lice is written in the plural because it refers to many different species of lice but there was only one type of frog that attacked Egypt so it is written in the singular. The Midrash says much more about this plague. We learn that frogs were the most deadly plague since they found their way into the Egyptians beds, attacked them, and mocked the them by saying their gods were destroyed!218Ha, Ha! Not only giant but talking frogs! This explanation, though fanciful, is based on statements in the Torah and a passage interpreting them in Exodus Rabbah, 15:27. See Exodus 8:8. The plague of frogs - the word, d’var, ‘plague’ can also mean ‘word.’ And Genesis 38:9 The Torah says, “The frogs shall come among you and your people;”219Exodus &:29 literally this verse says, “in you and your people.” Rabbi Aha explained that Pharaoh drank a bit of water – it entered his heart and became a frog and burst forth there. Rabbi Yohanan said that where there was dust and water, it turned into a frog.220Exodus Rabbah 10:3 There are many other explanations as well." + ], + [ + "Kinim - Lice: Unlike the other plagues which only affected the Egyptians, the plague of lice struck the Israelites. The only difference was the lice did not sting the Israelites. This is the meaning of the verse, “He spoke and there were swarms of insects (arov); lice (kinim) throughout the land.”221Psalms 105:31 The reference to arov here is not the fourth plague (wild animals) but to swarms of lice. All the plagues are not mentioned in Psalm 105 – arov (wild animals) is not mentioned but neither is the fifth plague, dever (pestilence)." + ], + [ + "Arov - Wild Animals: There were wild animals in the air and on the ground. The Midrash says that if they locked themselves in their homes, there was an animal that went up on the roof and bored a hole into their roof with its horn and gave birds of prey entrance.222Midrash Tehillim 78; Also Seder Hadorot Page 24," + ], + [ + "Dever – Pestilence: God struck the livestock because the Egyptians forced the people of Israel to care for their livestock.223Yalkut Shimoni Vaera – Sign 182 Yet if God struck down the livestock during this plague, how is it that livestock were struck down again during the plague of hail?224See Exodus 14:7; Compare to Exodus 9:6 During the plague of pestilence only those livestock the Israelites cared for were affected; the rest of the livestock in the fields were struck down during the plague of hail." + ], + [ + "Sh’chin – Boils: This was unlike regular boils – it was dry and burning on the center. And it only affected the Egyptians and their livestock. If a cow was owned jointly by and Egyptian and an Israelite, or if there was a question to whom the livestock belonged to, it was not struck by boils. In this way the Egyptians knew who the law favored.225See BT Bechorot 41a; Exodus Rabbah 11:4 and 5." + ], + [ + "Barad – Hail: If a shepherd tried to raise his staff so that the flocks would flee before the hail, the hail came down and broke it. Also the hail formed a barrier so that the flocks could not escape. This is the meaning of “He gave their flocks over to hail.”226Psalms 78:48. Yalkut Shimoni comment on Psalms this verse. The Egyptians slaughtered their flocks and tried holding them over their heads to protect themselves, but birds flew down and snatched the carcasses up!227This is a continuation of the verse above. The Midrash understands reshef, lighting as a type of bird." + ], + [ + "Arbeh – Locust: Concerning this plague, the Torah says: “Locust invaded...Egypt and settled within the territory; never before had there been so many nor will there ever be so many again.”228Exodus 10:14 Yet we know that there other plagues of locust in Egypt at later times – but none like this one." + ], + [ + "Choshekh – Darkness: There were seven days of darkness: three days during which a person who was standing could still sit down and vice versa, and three days when the darkness was so great the people could not move from their place. The seventh day of darkness took place at the shore of the Red Sea as the people fled from Egypt.229Exodus 14:20 This is the meaning of the verse: “He sent darkness” – in Egypt; “it was very dark” – at the sea.230Psalm 105:28 Further the Midrash asks, where did the darkness come from? Rabbi Yehudah said that it was the darkness from above which was created on the first day of creation – it was not just an absence of light but a darkness that had its own substance. Rabbi Nehemiah said that the darkness was the darkness of hell (Gehenom).231Tanchumah Bo chapter 3; Exodus Rabbah 14:2 But in the homes of the Israelites there was light. Just as there is an imperceptible division between the heaven and hell, so the darkness of the Egyptians was separated from the light that filled the Israelite homes. During those three days of darkness, the Israelites buried their own wicked who had been struck dead. In that way the Egyptians would not know what happened. The Rokeach claims that this took place on the 13th of Adar.232Eleazar Rokeach (c. 1176 – 1238), also known as Eleazar of Worms or Eleazar ben Judah ben Kalonymus, was a leading Talmudist and Kabbalist, and the last major member of the Chassidei Ashkenaz, a group of German Jewish pietists. Furthermore, we learn that the darkness was so thick that it could be touched, ‘like the thickness of a coin.”233Yalkut Shimoni Tehillim 105 How do we know this? The Torah says “a darkness that can be touched (vaymesh).”234Exodus 10:21 The word vaymesh has the same numerical value as k’dinar av, ‘as the thickness of a coin.’" + ], + [ + "Makat Bekhorot- The Plague of the Firstborn: We have seen that the usage of both words makat and bechorot is significant here. Not only is this plague equal to all the others, but this plague struck ten types of people who had the status of first born. Not only that, it refers not only to the attack on the first born in Egypt, but the attack of the first born on the rest of Egypt. That is why we say bechorot – the firstborns (plural). Also the term refers to the angelic prince of Egypt who was considered to be the first born of all the angelic representatives of all the other nations. God struck the firstborn in the heavens above and here below on earth." + ], + [ + "D’tzakh, a’dash ba’achav- Tosofot Yom Tov,235Yom-Tov Lipmann ben Nathan ha-Levi Heller, 1578- 1654, was a Bohemian rabbi and Talmudist, best-known for writing a commentary on the Mishnah called the Tosafot Yom-Tov (1614-7). Heller was one of the major Talmudic scholars in Prague and in Poland during the \"Golden Age\" before 1648. in questions whether there is some special meaning to these abbreviations his commentary on Pirke Avot, 5:4. We can find meaning in these words when we consider that the letters aleph and ayin are interchangeable and that letter combinations in Hebrew words are interposable – we have the same word that is sometimes written mem lamed and sometimes lamed mem. A’dash can be written with an aleph as in: “You have tread (tadush) the earth with anger.”236Habakkuk 3:12 Ba’achav is related to the verse: “At all the gates I have appointed slaughter by the sword (b’ichvat cherev).” It is as if God is saying, through the plagues “I will cut down and tread with the sword by slaughter.” But this is extremely difficult and forced since it involves changing letters!
A simpler explanation of this abbreviation relates to the story of Esau and Jacob. Jacob convinced Esau to sell him his birthright by telling him that if he held on to it he would suffer for four hundred years as a slave in Egypt. When the children of Jacob were enslaved in Egypt they were deeply distressed by the suffering that was imposed on them by Jacob’s decision to buy the birthright. When the plagues occurred, they realized that Jacob would be vindicated and they rejoiced that their redemption would finally take place. This is the meaning of D’tzakh, a”dash ba’achav: d’zakh comes from the word ditzah, your rejoicing. A’dash is from the word adashim, lentils; the food which Jacob gave his brother. And ba’achav is b’ach bet, the second brother. Your rejoicing results from the lentils, the food which Jacob sold to his brother, Esau. We can now understand why the final plague struck the first born of Egypt. God had vindicated Jacob’s purchase of the birthright earlier by saying, Israel is my first born, and now God struck down the first born of Egypt!" + ], + [ + "Rabbi Yosi the Galilean: Rabbi Weil’s father has given the following reason for the different ways we pour wine when reciting dam va’esh vitimrot haashan, the ten plagues, and Rabbi Yehudah’s abbreviation. One opinion is that we do not take the wine directly from the cup since this would be disrespectful of the ‘cup of blessing; instead we pour wine into a spoon and pour the wine out from the spoon.237The source of this practice is the Rabbi Isaac Luria and the custom in the land of Israel. Others suggest we should do so with the forefinger238Magen Avraham and Darkei Moshe based on the verse Exodus 8:15, “It is the etzba the finger of God.” Etzba is the forefinger. and still others suggest we should do so with our pinky.239Hanagot Minhagim There are those whose custom is to do it with the kamitzah, the ring finger. Rabbi Weil’s father explains that these different practices are related to the different interpretations of the number of plagues of Rabbis Yosi, Eliezer, and Akiva. The one who says to use the forefinger agrees with Rabbi Yosi who says ten plagues in Egypt and fifty at the sea. Each plague in Egypt was an etzba, a forefinger, according to the language of the Torah. The one who says it is the ring finger agrees with Rabbi Eliezer who argues that each of the plagues in Egypt was like four plagues – the ring finger is the fourth finger. And those who suggest we should use the pinky agree with Rabbi Akiva who said that each plague had five attributes – so the pinky is the fifth finger. While there is a basis for each of these statements it is our custom the follow the practice of Rabbi Akiva.
There are other explanations for Rabbi Yosi, Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva’s rabbinic mathematics. Rabbi Yosi felt there had to be fifty plagues at the sea in order to free the Israelites from the forty nine levels of impurity into which they had fallen in Egypt. Rabbi Eliezer felt there had to be 240 plagues – forty in Egypt and 200 at the sea to repay the Egyptians for the bitterness of Israel’s oppression. In Hebrew letters bitterness is written mar, which equals 240. When reversed, the letters mem reish spell ram, exalted; through the plagues God’s presence was exalted above all the nations. And Rabbi Akiva believed that the plagues were the embodiment of the ‘finger of God (elohim).’ When we add up the gematriah of the full names of the letters of elohim (aleph, lamed, hei, yud, mem ),240This is another form of gematriah calculations. A letter has its numerical value but it also has its value based on the name of the letter. Thus, an aleph can be 1 or it can be 111 by adding up the value of the letters in its name. Elohim would be aleph – 111; lamed – 74; h’ei – 15; yud – 20; mem-40; this 300! Gematriah of course, is an art, not a science! it equals 250; together with the 50 plagues in Egypt, the number of plagues comes to 300, in agreement with Rabbi Akiva." + ], + [ + "What is the difference between Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva’s interpretation of Psalms 78:49? Why does Rabbi Eliezer understand this verse as suggesting that the plagues in each had four dimensions to them while Rabbi Akiva said there were five dimensions to each plague? It could be that Rabbi Eliezer was suggesting that the four “dimensions” as a reference to the four weeks in a month. Or it could have to do with the law of four or five time fines in repayment for the robbery of live stock. Rabbi Eliezer suggests that Israel was God’s flock; therefore, the Egyptians should have to pay four times (like the payment for stealing a sheep). Rabbi Akiva says that the fine should be five times (like the pay for stealing an ox)241See Exodus 21:37
Yet another explanation has to do with the reason for the punishment of the Egyptians. Israel was redeemed because they didn’t engage in adultery, gossip, they didn’t change their names to Egyptian names, they maintained their own language, and they dressed distinctively. Rabbi Eliezer counts these as four reasons for Israel’s redemption because he considers the choice of not changing their names and clothes as one, while Rabbi Akiva counts them separately and arrives at five reasons. It was in merit of these practices – four or five that the Egyptians were punished.
Many commentators related the four fold or five fold dimensions of the plagues to the four elements of the world (air, water, fire, and earth); Rabbi Akiva adds a fifth element – the spiritual dimension from the upper world.
The Maaseh Adonai suggests that the four fold punishment was to make up for the four fold debt of the Egyptians: damages, suffering, disability and embarrassment that they caused the Israelites. But they were not held liable for healing since Israel was not healed by the Egyptians. Rabbi Akiva adds healing as the fifth element in their fine.242We have here a reference to the idea that if one injures another party there are four types (or five) fines that one must pay. These laws are discussed at length in the Talmud. (Baba Kamma 83b-84a ayin tachat ayin)" + ], + [ + "Rabbi Akiva said each plague was equal to five plagues: Above we learned that “Mighty hand” is a reference to dever - pestilence, and “wonders” is a reference to dam - the plague of blood. These two plagues were singled out because the gematriah of dam and dever is 250 – alluding to Rabbi Akiva’s calculations. Also we make reference to blood, first of the plagues, and pestilence, the fifth (and middle) plague, to show that the final plague is not singled out as equal to all the other plagues according to Rabbi Akiva. Rather the ten plagues are equal to the events at the Red Sea.", + "At the sea, what does the verse say? “And Israel saw the great hand of the Lord that Adonai wielded against Egypt.” Rabbi Yosi’s statement compares the plagues in Egypt which are referred to as “the finger of God” with the events at the Red Sea which are said to be “the hand of Adonai” at the sea. Yet we find the expression, “the hand of Adonai”243Exodus 9:3 is also used to describe the fifth plague, pestilence. So the word ‘hand’ is used to describe the individual plagues and not just the splitting of the sea. The Egyptians were able to copy the first two plagues. It was only with the third plague that they failed to repeat Moses’ actions. Now, with the fifth plague, Moses acknowledged that all the plagues were the power of God.
Why do we say “hand” when we speak of pestilence? This plague is different from all the others. There are five plagues about which we are told that animals were affected: lice, pestilence, hail, boils, and the first born. Of these, four were against humans and animals; only pestilence is an attack solely against animals. Since pestilence affected only animals, Moses made a point of pronouncing that it was the hand of God. The five plagues were the five fingers of the hand of God. The other five plagues only struck human beings.
“The hand of Adonai will strike your livestock.” The Torah says “hand” because it mentions five types of livestock: horses, asses, camels, cattle and sheep, which were affected by this plague. Surely, however, the plague of pestilence affected other types of livestock! By mentioning five it suggests something about the unique nature of this plague – it only affected these types of animals." + ] + ], + "Dayenu": [ + [], + [], + [ + "If he had executed judgment but not done so against their gods, dayeinu; if he had not done so against their gods but killed their firstborn, dayeinu; if he had killed their firstborn but not given us their wealth, dayeinu: Everything in this passage is in chronological order except for the first two statements! It should have mentioned the ‘killing of the firstborn’ immediately after ‘executing judgment’ and only then mentioned, ‘doing so against their gods.’ We see this in scripture: “I struck down the first born of Egypt and against all the gods of Egypt I executed judgment.” 245Exodus 12:12
We see, however, the judgment of Egypt’s gods actually took place before the plague of the first born. Initially, God instructed the Israelites to set aside a lamb on the Sabbath before the first Passover, tied to their bed post. When the Egyptians asked the Israelites what they were doing, they told them that they were setting aside a lamb that would be sacrificed to God. Even though the lamb was the god of Egypt, there was nothing the Egyptians could do about this. Thus, the Israelites were able to vanquish the god of Egypt four days before the first born were struck down.
Why does the statement “But not given us their wealth…” follow “If he had killed their first born?” We learn from the story of Gebiha ben Pesisa that the Israelites were paid for their many years of service to the Egyptians.246BT Sanhedrin 91a Gebiha ben Pesisa is the subject of a series of stories in which he is sent to Alexander the Great to argue on behalf of the Jewish people: On another occasion the Egyptians brought a lawsuit against the Jews before Alexander of Macedon. They pleaded thus: 'Is it not written, “And the Lord gave the people favor in the sight of the Egyptians, and they lent them [gold and precious stones, etc.”] Then return us the gold and silver which ye took!' Gebiha ben Pesisa said to the Sages, 'Give me permission to go and plead against them before Alexander of Macedon: should they defeat me, then say, \"Ye have merely defeated an ignorant man amongst us;\" whilst if I defeat them then say, \"The Law of Moses has defeated you.\"' So they gave him permission, and he went and pleaded against them. 'Whence do ye adduce your proof?' asked he. 'From the Torah,' they replied. 'I too,' said he, 'will bring you proof only from the Torah, for it is written; Now, the sojourning of the children of Israel, who dwelt in Egypt, was four hundred and thirty years. Pay us for the toil of 600,000 men whom ye enslaved for 430 years.' Then King Alexander said to them, 'Answer him!' 'Give us three days' time,' they begged. So he gave them a respite; they sought but found no answer. Straightway they fled, leaving behind their sown fields and planted vineyards. And that year was a Sabbatical year. But the law is that when there is a physical punishment for a wrong doing then the monetary fine is cancelled. The fact that God caused the firstborn to die might lead us to conclude that we do not have a right to collect a monetary fine as well. The death of the firstborn should have been “enough.” The silver and gold went even farther than they deserved.
Furthermore God promised Abraham that his descendents would leave Egypt with great wealth after 430 years of slavery. They did not serve so many years, so had they left without the wealth would have been enough – and yet God rewarded them with great wealth.
He split the sea: According to Pirke Avot 5:5,247Itemized by Rambam & R’ Ovadiah of Bartenura there were ten miracles at the Red Sea: (1) God split the sea into two parts. (2) He caused the water to be like a great tent over their heads. (3) He caused the sea floor to be completely dry. (4) When the Egyptians entered the sea the floor turned to mud. (5) The water became frozen like small building blocks, to honor the Israelites as they passed through the sea. (6) It became hard like rocks. (7) The sea split into twelve isles for the different tribes. (8) It became clear like glass so there was light and the people could see one another. (9) Sweet, good water spurt forth like a fountain for them to drink. (10) Whatever they didn’t drink afterwards piled up, thus blocking he way of the Egyptians.
According to the Midrash248Exodus Rabbah 21:10 there were other miracles at the sea as well. We learn that trees grew on each side with all types of fruit, and even when the Israelites allowed their feet to touch the water, it immediately became completely dry. To all of this, we say, “If God had given us wealth but not split the sea – that is, if God had brought us out of Egypt by way of the Philistines instead of splitting the sea, it would have been enough. Or if God had allowed us to defeat the Egyptians and not split the sea, it would have been enough. These other ways of leaving Egypt could have taken place naturally without any miracles – that would have been sufficient. Instead God performed many miracles in the way He took us out of Egypt so that people would come to say - God is fighting for them! We say in dayeinu that God literally took us “into the dry land of the sea” - implying that the sea was like a tent and that it was a like blocks of glass through which they could see." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Had He not caused our foes to sink in it, it would have been sufficient: This is an example of midah kineged midah249This is a concept that one finds in rabbinic literature: it is a way of saying what goes around, comes around. There is a balance of justice in the world. One must be in equal amounts to for the wrongs one commits., punishment, measure for measure. The Egyptians embittered our life with mud, so they sank in the mud as they crossed the sea.250Yalkut Shimoni, Exodus 246 In the Song at the Sea we say: “The depths (tehomot) covered them.”251Exodus 15:5 (The word, tehomot, is plural to teach us that) the upper and lower depths came together causing the water to battle and bring all types of punishments upon the Egyptians. There was a mud barrier between the two depths – the Egyptians were trapped in it. That is what the statement means, “Our foes to sink, b’tokho, in it. They sank into the mud between the depths." + ], + [ + "Had God not provided all our needs in the wilderness…: This is a reference to the statement, “Your clothing did not wear out upon you.”252Deuteronomy 8:4 Because the cloud of glory wrapped itself around them, their clothes did not wear out during the forty years in the wilderness. Also the clothing grew and changed to fit them, and it was naturally cleaned by the cloud of glory so that it never smelled of sweat or dirt." + ], + [ + "If he had not given us manna…: It was a special food which fed all 248 parts of the body. There is also a tradition that the manna tasted like whatever food one desired.253BT YOMA 75a" + ], + [ + "If He had given us the Sabbath…: It was through the gift of Manna that the people came to understand the meaning of the Sabbath. Before the Sabbath they collected a double portion (and on the Sabbath there was no manna to collect.)" + ], + [ + "If He had brought us close to Mount Sinai: Why was so significant about being brought close to Mount Sinai? All of their injuries and illnesses were healed when they came to Mount Sinai. Also, 600,000 angels descended at Mount Sinai and crowned each of the Israelites with two crowns, and placed the dew of resurrection upon them. At the moment that Israel declared ‘we will do and we will listen’ there was not a single leper, nor was anyone afflicted with any other illness or disability.254Vayikra Rabbah18:4 At that hour, God said, “Every part of you is fair, my darling; there is no blemish in you.”255Song of Song 4:7" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Rabban Gamliel used to say: This is the proper version of the text, similar to the one that is found in the Mishnah. It implies that it was Rabban Gamliel’s practice to make this statement on Passover night. The other version which says, “Rabban Gamliel says…” implies that there were those who disagreed with Rabban Gamliel in this matter. Rabban Gamliel believed that one must explain the Seder customs based on the verse: “No, the thing shall be close to you, in your mouth and in your heart, to observe it.”256Deuteronomy 30”14 This verse teaches us that when the matter is explained in your mouth it will also be in your heart. The statement is then followed by, “Each person is obligated to see himself as if he went forth from Egypt,” and then the actual performance of the commandments takes place – the eating of matzah and maror. That is, we make the statement about experiencing the Exodus and then perform the commandments, just as the verse speaks of the mouth first followed by the heart.
The statement, “Has not fulfilled his obligation” is not meant to be a deterrent to performing the commandments. Whether one makes the statement or not, one has fulfilled the commandment if one has consumed matzah and maror. Rather, if one wishes to fulfill the commandment properly and completely, one will explain the reason for each commandment.
It is possible that Rabban Gamliel disagrees with Rabbis Yose, Eliezer, and Akiva. It is possible that they are stating that we are only obligated to tell the story of the Exodus (the enslavement of the Israelites and the ten plagues) and not the reason for the commandments. He follows their statements by saying, “That is not enough. If you haven’t explained the reason for pesah, matzah and maror, you still haven’t fulfilled the obligation of the night.” If this explanation is correct, then the proper reading of the text is, “Rabban Gamliel said….” Even so, those who fear God will fulfill both practices: Telling the story of the Exodus and explaining the different Seder practices. That is why we say Rabbis Akiva, Yose and Eliezer’s statements as well as Rabban Gamliel’s statement in our Seder.
Another explanation: It is possible that Rabban Gamliel’s did not accept the suggestion that the Torah speaks of four types of children as we saw above. He explained that the so-called wise child’s question has nothing to do with Passover since it is a general question about why God gave us so many different types of commandments. The other three statements to explain Passover to the children, apply not to the type of children but to the three main practices at the Seder: pesah, matzah and maror.", + "Fulfilled his obligation: Since the Torah says: “You shall say, ‘it is the Lord’s Passover offering’”257Exodus 12:27 the Tosafot 258BT Pesachim 116a, Tosafot, And you shall say conclude from this verse, that one must explicitly mention the Passover offering and they then draw a similar conclusion based on this for matzah and maror. Yet it was unnecessary for the Torah to say that it was “the Lord’s Passover offering,” here. The Torah could have said, it is the Passover offering. The name of God comes to tell us about the purpose of this offering and where it would eventually lead the people of Israel. The statement that the Passover offering should be put aside on the tenth day (yud) and the offering was eaten five days (hay) after this which is written hay. Yud-hay are also the final letters of halleluyah. The Five (hay) Books of Moses were given on the sixth of Sivan (vav) together these two spell out vav-hay. We have in these allusions Yud Hay Vav Hay, the unpronounceable name of God. This is the meaning of the statement, “It is the Lord’s (Yud Hay Vav Hay) Passover offering.”" + ], + [ + "Pesah, which our ancestors ate at the time when the Temple existed: What was the purpose of Rabban Gamliel’s first question since the Torah already explains the purpose of the Passover offering> Also, why do the verses from the Torah which explain the purpose of this offering end with the words, “And the people bowed in homage?”259Exodus 12:27
The reason for this has to do with the connection between the Passover offering and the matzah which we eat now. Normally, the Passover offering is consumed after the Festive offering. Yet the Talmud explains that if one has already recited the blessing for the Passover offering, he is exempted from the Festive offering.260The Mishnah in the final chapter of Pesachim says: “If he recited the blessing for the Passover-offering, he thereby exempts the [festival] sacrifice; [but] if he recited the blessing for the sacrifice, he does not exempt the Passover-offering:” this is the view of R. Ishmael. R. Akiba said: “the former does not exempt the latter, nor does the latter exempt the former.” The Festive offering is supposed to come first, before the Passover. If one recited the blessing for the Passover offering first, he is now considered exempt from doing so for the festive offering The Passover offering is presented twice. It was brought to the celebrant after pouring the second cup of wine but it is not consumed until the end of the meal. The reason for this is to reflect its double meaning. Similarly, today we eat matzah twice during the Seder: at the beginning of the meal (when we recite the motzi) and at the very end of the meal (the afikomen). The question al shum mah, then, is meant to point to the two reasons we eat the Passover at the Seder: it is a symbol of our redemption from Egypt as well as the promise of our entrance into the land of Canaan. Here the verse is meant to answer both reasons for the Passover offering: first to remind us that God took us out of Egypt and second – of our eventual redemption and entrance into the land (“And the people bowed down in homage.”) Both explanations are hinted at in our answer to Rabban Gamliel’s question, al shum mah?" + ], + [], + [ + "This matzah which we eat, for what reason: Again, one might say the reason for the matzah is explicitly stated in Scripture. Yet, Scripture explains that in Egypt, matzah was consumed for one day. It was only with the later observance of Pesach that we began to eat it for a whole seven days. Rabban Gamliel’s statement would then be an answer to the question of why we eat matzah for seven days and not just on the first day. Yet the Torah tells us this as well; in Exodus, chapter 12, Scripture says we should eat matzah for seven days. Here Rabban Gamliel explains a second reason we eat matzah: first we eat it because it is ‘the bread of affliction,’ and the second time (at the end of the Seder) we eat it is as a reminder of the ‘redemption from slavery.’
There are different traditions about which matzah one should hold up when reading Rabban Gamliel’s statement. According to some opinions, one should hold up the middle broken piece of matzah since it symbolizes the bread of affliction. Others claim that the hidden piece of matzah is considered to be the bread of affliction. Still others claim that one should hold up the top whole matzah as a symbol of redemption. Rabbi Weil is of the opinion that one should lift up the broken piece of matzah when reciting Rabban Gamliel’s statement, and that the hidden piece of matzah is the part that is called lechem oni, the bread of the poor." + ], + [], + [ + "This maror which we eat, for what reason: Why do we mention matzah which symbolizes the redemption before mentioning maror, a reminder of the oppression? It would have made more sense to mention these two symbols in reverse order! Rambam mentions them in reverse order. Yet he still suggests that one must recite the blessing for the matzah before the maror.261Weil adds a parenthetical note: The argument that while matzah is a Torah commandment and maror only rabbinic at this time does not answer the question either since we have no reason to believe that it was different in the time of the Second temple. We also find that in scripture matzah precedes maror, “Matzot and Maror you shall eat.”262Exodus 12:8
Maror gains its significance because of its connection to the giving of the commandments at Mount Sinai. We, therefore, mention it after the matzah. Rabbi Isaiah Horowitz (Shelah) offers the following explanation: The reason matzah is mentioned before maror is that Israel could not receive the Torah until there were 600,000 Israelites (like the number of letters in the Torah) to receive the Torah. The essence of the redemption was the giving of the Torah to Israel. The Torah tells us that oppression and bitterness brought about an increase in the number of Israelites. The bitterness of oppression brought about the events at Mount Sinai. Without the bitterness of oppression they would not become worthy of receiving the Torah." + ], + [ + "In every generation: All of this is part of Rabban Gamliel’s statement. It explains why matzah is considered a Torah law (d’oraita) while eating maror is rabbinic (d’rabbanan). Why is there a difference in the status of these two symbols? According to Rabban Gamliel we are obligated by the Torah to see ourselves as if we went forth from Egypt. The matzah serves as a reminder of this biblical mandate while maror reminds us of slavery (which we are not obligated by the Torah to remember.) Matzah allows us to see ourselves in this fashion.
Yet, what purpose is there in “seeing ourselves” as if we personally went forth from Egypt; many generations have passed since the Exodus - what good is there is in seeing the redemption in this way? This teaches us that the purpose of the redemption was not just the liberation from slavery in Egypt but also the fact that we could enter the land of Israel, build the temple, and seek atonement for our sins. Also the matzah alludes to the future redemption as well. The afikomen is an allusion to the final redemption, which is called tzafun bareikh, the hidden blessing. It is because of these hopes that scripture made matzah an obligation, “You shall eat matzot at night,”263Exodus 12:18 This is an allusion to the fact that we eat matzah during the night (of exile) which comes before the light (of redemption.)", + "To see himself (atzmo) as if he went forth from Egypt: The statement here could have been “To imagine that he went forth from Egypt;” the word atzmo was unnecessary. Why was it necessary to say, ‘himself?’ We learn in the Talmud that if a one’s father experienced a miracle, his children and offspring must continue to give thanks.264BT Berachot 54a The redemption from Egypt goes much farther than that. We are grateful not just because of our ancestors but because we ourselves benefited from God’s redemption. We are the direct recipients of God’s goodness in the Exodus (otherwise ‘we might still be slaves.’) We are commanded to give thanks not because it affected our forefathers but because we directly benefit from God’s redemption." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "Therefore we are obligated to give thanks: The older version of this passage contains seven terms of thanksgiving, for the seven levels of the firmament.265See BT Pesachim, 116a Lifikakh Our version of this statement contains nine terms, for the seven firmaments, the sun and the moon. Others explain that the nine terms are a reference to the nine supernal Sephirot and the tenth, Malchut is reference to the term l’mi sh’asa la’avoteinu, “to the one who did for our ancestors.” The tenth Sephirah, like the moon, receives its radiance from the other heavenly bodies; so too, Malchut receives its flow of justice and mercy from the other Sephirot. The nine terms of thanksgiving are for the six blessings: miracles, freedom, joy, festive day, light, redemption. Together these six blessings contain fifteen words, like the fifteen verses of dayeinu, and the name of God (Yud Hei). To this we conclude Hallelu-YAH (Yud Hei)! " + ], + [ + "Halleluyah! Praise the servants of Adonai, Praise the name of Adonai: As long as we are in exile we cannot be called “servants of Adonai,” as we learn in the Talmud: We do not recite Hallel on Purim because it refers to us as servants of Adonai and we were still servants of Achashveros following the events in Shushan. We will only become true servants of God following the final redemption.266BT Megilah 14a Similarly, in exile God can only be referred to as Yah and not by His full name, YHVH.267BT Eruvin 18b That is why we say, “The entire soul shall praise Yah,”268Psalm 150 “On that day Adonai shall be one and His Name one.”269Zachariah 14:9 That is, in the Temple God was referred to by His whole name and in the future redemption we will begin to refer to God by His full name. This is the meaning of the passage from Psalms: When we become true servants of Adonai in the future, then we will be able to praise the (full) name of Adonai. Similarly in the future we will no longer respond to prayers with Amen, but with the words, “May the name of Adonai be blessed from now and forever,”270Psalms 113 as was the practice in the Holy Temple.271BT Yoma 41b
Another interpretation: This Psalm is all about the hope for redemption and the role we play in our own redemption by “completing the name of God.” We begin by saying “Praise the servants of Adonai,” - during a time of exile, those who fear God are called “servants of Adonai.” During the future redemption those who fear God will come to be known as “children of Adonai.”
Even during this time of bitter exile, we are obligated to give thanks and praise God for we still put our trust in Him and His great name. God’s name proves that we will be redeemed. YHVH is a verb of being: it can mean was, is or will be. Just as God told Moses that His name was, ‘I will be what I will be,’ so this name proves that God will not abandon His people for the sake of His great name. Any time we make mention of God’s name in exile, we arouse the memory that God’s name is not complete. As a result the Holy One forgoes His glory in order to bring about our redemption. In exile, therefore, we must glorify God’s name; by doing so we remind God of His compassion.
This is the meaning of this Psalm. “Let the servants of Adonai Praise,” in exile.
What should the praise be? “Praise the name of the Adonai.”
Then God’s compassion will be aroused for the sake of His name, and we will respond, “Let the name of Adonai be blessed.”
“Let the name of Adonai” – be complete: “From now” – in this time of exile; “And forever” – until the time in the future when “God will be one and His name will be one.”
We must bless the evil along with the good, and acknowledge that all that God does is ultimately for the good. Just as a father has compassion on his children, so God has compassion on those who revere Him, and God never removes His providence from us, watching us and constantly keeping an eye on us.", + "The Psalmist now gives a proof of Divine Providence: “From the eastern rising of the sun to it setting in the west, the name of God is praised.” Actually the sun and the stars are supposed to rise in the West and set in the East. 272It took me a while to figure out that apparently Rabbi Weil (1473-1543) was not aware of Copernicus who postulated a helio-centric world in which the planets revolve around the sun and not the sun around the earth. Rabbi Weil describes a cosmos in which the sun is revolving around the earth and against its will, it rises in the East and sets in the West. The sun is like a king it is the like a king because it is the largest and most influential of all the heavenly bodies; it appears 365 days a year, and its place in the heavens determines the length of days and the seasons. Yet it is forced against its will to rise in the East and to travel toward the west which is the location of the Shechinah, the divine presence. It is through this process that we learn that that there is a higher power that determines all things in the universe. And because of this power, the sun must offer and sing praises to God. We see this as well in the story of Joshua and the battle of Gibeon in which the ‘sun stood still.’273Joshua 10:12 The sun was forced to stand still against the natural process. Therefore we say: “From the rising of the sun in the east to its setting in the west God’s name is being praised” – it is being praised at every moment in the present because its movement is a sign of God’s power. Similarly, we say: The heavens declare God’s glory and the firmament recount the work of his hands.”274274274 Psalm 19:2 The commentators explain that God cannot be known by His essence; we can only know God through His actions. Thus we see through the cycle of the sun God’s providence upon all His creations, and that God is the creator of everything; God even determines the cycle of the planets and the stars. As we learn in the works of the Jewish philosophers there is no movement without a Prime Mover. The Movement of the sun (against its natural order) is sign that God is the Prime Mover. God is praised because God is always present and is the creator of all things.", + "Those who deny Divine Providence say: “God is far above all the nations; His glory is far above the Heavens.”275Psalm 113:4 There are those among the nations who claim that there is a God in the universe but that God is far removed from the world and does not influence the doings of this world.276Weil is distinguishing deism from theism in his comments here, an idea that became prominent in the eighteenth century. Both Deists and Theists believe in a separate person God, but theism believed that God took an active interest in the world while deists believed that God was present in the universe but not interested in the goings on of the world. They deny the reality of Divine Providence. God is “far above nations” and does not involve Himself in the doings of this lowly world. Therefore they can feel that they can act in an evil fashion toward the people of this world and that they do not have to worry about fearing God or facing punishment. We have been given proof that God’s providence can be experienced in this world. We have four proofs: (1) The Exodus from Egypt and the giving of the Torah at Mount Sinai; (2) God lowered Himself and dwelled over the Holy ark; (3) God brought Israel into the land of Israel and helped them to succeed; (4) In the future, God will dwell among the community or righteous and pious people. These four proofs are contained in the continuation of the Psalm.", + "Who is like Adonai who caused God to lift up (hamgbihi) to be seen: This is an allusion to the Exodus and to the theophany at Mount Sinai. On these occasions God lowered Himself so that the people could perceive God’s presence. As we read: God went before them by day…” and “This is My God and I will glorify Him.”277Exodus 13:20 God also set up a perimeter around Mount Sinai and then came down on the mountain so that all Israel could “see the sounds” and sights of the revelation. God appeared to them like an old sage who sat and taught. This is what is meant by the verse, “God will stoop down low.”
It has been pointed out that there are five extra yud’s at the ends of the verbs in this passage: hagbihi (He lifted up) hamashpili (He stooped), mikimi (He lifts up), l’hoshivi (to cause to dwell), and moshivi. (He causes to dwell). The yud at the end of each of these words is a poetic flourish and unnecessary. What can we learn from them? There are those who explain the hidden meanings of the Torah who say that the five yudin equal fifty – they come to replace the missing verse in the Ashrai which should begin with a nun (50). Others explain that God never descended more than ten tefachs (a measure) to appear to the people.278BT SUKKOT 5a But the most literal explanation has to do with the name of God which begins with a yud. When God reveals Himself to the people of Israel, His name (which begins with a yud) is joined to the name Israel (which also begins with a yud). The letter yud, then, symbolizes the connection between God and Israel, between heaven and earth. Yud is also the last of the single digits and the first of the multiples of ten. That is what we mean when we say “I am the first and I am the last.” God’s name begins with a yud to teach us that God is the beginning and end of all things. Similarly God is the beginning and end of all the nations. The Divine Presence which is one is connected to Israel which is one are expressed by the word hamagbihi lirot, “Who is like Adonai who caused God to lift up to be seen.”", + "He will stoop down low (hamashpili) to see what happens on earth and in heaven: This is an allusion to Tzimtzum, God’s contraction in the world.279Tzimtzum is a term used in the kabbalistic teaching of Isaac Luria, explaining his concept that God began the process of creation by \"contracting\" his infinite light in order to allow for a \"conceptual space\" in which a finite and seemingly independent world could exist. This contraction, forming an \"empty space\" (חלל הפנוי) in which creation could begin, is known as the Tzimtzum. God contracted Himself so that He could dwell between the posts of the ark.280Exodus 25:12-15 Similarly, Solomon said: “Behold, the heavens and the heavens of the heavens cannot contain You…”2811 Kings 8:27 But because of God’s great love, He lowered Himself and He caused His presence to dwell among us. “The world is full of His glory; yet God caused his Yud/presence to be contracted – that is, His Divine Presence in the Temple.", + "He raises (mikimi) up the poor from the dust: This is a reference to our entrance into the land of Israel and all the miracles that were revealed to us. In the desert we were like homeless and needy people; God brought a great and mighty nation which was like the dust of the earth into the land of Canaan. God never left the people from the time they entered into the land until the destruction of the first Temple. Thus the verse says, “God raises up the yud which symbolizes the partnership of God and Israel. During the time of the Second temple this partnership did not exist in the same way that it did during the first temple. That is why the second half of the verse, “From the dung hill he lifted the needy.” (The verb in the second part of the verse does not contain the extra yud - yarimi -like the first part of the verse). Ashpot, the dung hill refers to the refuse that is thrown away after one has eaten. It is a refuse to exile. We pray that God will lift us up because, “In every generation there are those who rise up against us to destroy us…” but the holy One saves us from them with God’s Divine Presence.
To cause us to dwell among the nidivim (princes): This is a reference to the pious and righteous of the community. They are called nidivim because they do more than is required of them by the law. This is the difference between nedavah (free will) and hovah (obligatory). The righteous give freely of themselves; not because they are obligated to do so. They are the great ones of the generations who arouse others to repentance like prophets and seers. We hope that God “will cause the childless of the household…” Israel is called the childless of the household because she has not yet given birth. Sometimes a woman is childless for reasons that are not related to her ability to give birth but rather because of her husband. If she does not have a womb then it is obvious that it is because of her. Similarly, in the exile, Israel’s childless was caused by her and not her husband.
Akeret also comes from the same root as akira, to uproot. We were uprooted from our Holy Temple where we could rejoice with the greatest of joy. And we hope for a day when Israel will again be a mother – that is, the people will again have Jerusalem and a Temple.", + "The happy mother (eim) of children: The word for mother is eim. It is a reference to those who will bring about Israel’s redemption: In Egypt there was Aaron and Moses; in the time Purim there was Esther and Mordechai; and in the Messianic era, Elijah and the Messiah.
This verse is also a reference to the story of the Exodus. Yocheved was called “childless of the household” when Amram divorced her; but when he took her back she was called “happy mother.”282BT Sotah 12a
The Talmud offers another interpretation. Akeret is from eekar, the essence or the mainstay. In the Talmud we learn: “And it came to pass, because the midwives feared God, that He made them houses. Rab and Samuel [differ in their interpretation]; one said they are the priestly and Levitical houses, and the other said they are the royal houses. One who says they are the priestly and Levitical houses: Aaron and Moses; and one who says they are the royal houses: for also David descended from Miriam.”283BT Sotah 11b That is, Yocheved was the eekar, the main member of the household. When Amram took Yocheved back Aaron and Miriam danced with joy and the angels rejoiced – that is why the word eim is an abbreviation for Aaron and Miriam. “Halleluyah” can be read as two words: hallelu (praise) and Yah, the name of God. God dwells in the midst of a couple who love one another; the Yud is from the word eesh, husband, and the hay is from the word eeshah, wife.284The words eesh and eeshah have two letters in common – aleph and shin; and two letters that distinguish them from one another – Yud and Hay. A couple that is united in love then brings the letters of God’s name together and God dwells with them. When Amram and Yocheved were reunited they became an expression of Hallelu-yah. It is through this uniting that Moses was born as a true child of God." + ], + [ + "When Israel went forth from Egypt, the House of Jacob from a foreign tongue: We are commanded: “Let him share one (lamb) with his neighbors who dwell nearby, in proportion to the number of persons; you shall contribute (tachosu) for the lamb according to what each household will eat.”285Exodus 12:4 The word tachosu contains the same letters as the word kosot. But what is the connection between the four cups of wine and the Passover offering. Elsewhere286Mechilta Bo Chapter 5 we learn that the four cups of wine were in celebration for the four mitzvot which the Israelites performed while they were slaves in Egypt: (1) They were never suspected of sexual immorality. (2) They were not suspected of gossip or slander. (3) They continued to use the Hebrew language in Egypt. (4) They did not take on Egyptian names so that they had a distinctive identity. It was for these four reasons that there are four promises of redemption and four cups of wine. So what is the connection to the Passover offering? The words tachosu al seh, “Let them share one lamb” Tachosu refers to the kosot, the four cups of wine. And al seh stands for arayot (sexual immorality); lashon harah (gossip); shem (their names); and hadibur (their speech).
We can now interpret Psalm 114. When Israel went forth from Egypt – Israel the people who hadn’t changed their names. The house of Jacob – the women of Israel who maintained the highest standards of behavior. From a foreign tongue – the people did not change their language. Judah became His holy one – they did not desecrate God by speaking gossip and slander. And because of these four qualities, Israel became their dominion…
Another Interpretation: In Psalm 114 why do we first refer to the Jewish people as ‘Israel’ and then as ‘the house of Jacob?’ And why do we first say ‘Egypt’ and then, ‘a foreign tongue?’ We learn that one of the reason for that Israel had to spend time in Egypt was to redeem the holy sparks that were still present there and to convert those who had such holy sparks in them. Thus, the House of Jacob refers to the converts. We say, Israel went forth from Egypt and the converts from among the people who spoke in a foreign tongue… The prohibition against living in Egypt only applied in ancient times when these holy sparks had already been taken out of Egypt. But today, once again there are sparks in Egypt so we must live their just as we live throughout the Diaspora to bring about this redemption of sparks. Rabbi Isaac Luria explains the verse: “At the end of 430 years the host Israel went forth from Egypt.” We do not say ‘children of Israel went for the Egypt’ in order to teach that the Israelites had liberated all the divine sparks which are referred to as the host of Israel. Israel had gathered up all the holiness that was to be found in Egypt. That is why they were able to leave earlier than they had been told before – they had completed the purpose of the presence in Egypt.
Psalm 114 is a psalm about the splitting of the Red Sea, and later the Jordan River when the people entered the land of Canaan. The psalmist asks: “What alarmed you that you fled?” According to one Midrash the sea fled when it saw the casket of Joseph which the Israelites had taken out of Egypt.287Shochar Tov “O Lord in the presence of the Adonai” – another Midrash teaches that the sea refused to split until God Himself appeared.288Yalkut Shimoni Bishalach, 234 But in Dayyenu we say “If God had split the sea but not taken us through it on dry land, it would have been enough for us.” This implies that the sea spit immediately. However, it was still covered with mud and not completely dry. The Holy one wanted to show through the Exodus a completely different type of act of creation, that there would not remain even a drop of water when the Israelites passed through the sea, and this could not happen until God appeared in all His glory; only then could the people of Israel pass through the sea ‘on dry land.’
Also, normally the sea floor is full of high and low places. But when God appeared at the sea, God not only dried up the sea but flattened the sea bed so that the people could easily walk through the sea from one side to the other. Israel was also able to drink water from the sea – the water that spurt forth was fresh and sweet – it came forth from fountains deep beneath the earth. There was also all types of delicious fruit that came from the mountains and hills that was growing on the sea floor so that there was food for them to eat as well." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "favors God has bestowed upon us: This entire poem is attributed to Rabbi Akiva. He decreed fifteen favors for the fifteen passages of Shir HaMa’alot in the book of Psalms which David composed. Also, according to Rabbi Akiva each miracle and plague had five dimensions and it is repeated three times in this passage (twice in the first passage244Each statement is cited and repeated in the next stanza. At the end of the poem we then repeat all fifteen statements again. and again in the following passage) so that the number fifteen is an expression of God’s beneficent favors which were doubled and redoubled…." + ] + ], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [ + [ + "Who knows one? “One is our God who is in heaven and on earth” represents the first of the favors which God bestowed upon Israel: God executed judgment upon the Egyptians. This explains why the Ten Commandments begin “I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt,” and not, “…who created the heavens and the earth.” Also, why the Shabbat is said to be a reminder of the Exodus in the Kiddush, and why we mention the Exodus in connection with Tefillin and the holidays: “that the generations to come may know that I am the Lord who caused you to dwell in booths when I took you out of the Land of Egypt.”289Leviticus 24:23 The Ramban explains that the Exodus taught us the significance of Divine Providence over the earth. In that way, those who believe that all matters of the world are determined by the natural forces or that the world is eternal (and not created by God) will recognize the power and acts of God in the world.", + "The fact that God took Israel out of Egypt proves that God has power over nature, and that God can perform wonders and signs. Even the magicians in Egypt acknowledged the power of God when they said, in response to the third plague, “It is the finger of God.” In the first stanza of Echad Mi Yodea we begin by acknowledging God’s unity and power over heaven and earth. That is why, when Israel cried out to God, God “heard their voice.” This proves that God is in heaven and on earth. The Exodus taught us the first principle of faith.", + "The question “Who knows one” implies something else as well. Rabbi Bahya Ibn Pakuda in his philosophical work teaches that there are two types of “Oneness:” there is a numerical one – as in not two, not three, etc; and there is a qualitative one – as in the uniqueness and unity of God. The question then, is “Who knows the real one,” – not the numerical but the qualitative meaning of God’s oneness. The real One is OUR GOD. And how do we know the unity and uniqueness of God – we know God not by His essence (which is unknowable) but by his creations in Heaven above and on Earth. We know God through God’s deeds.", + "Who knows two? Two are the tablets of the covenant represent the second favor which God bestowed upon Israel: Our God judged not just the land but the gods of Egypt. The second commandment of the Decalogue is, “You shall have no other gods before me.” Thus by judging the gods of Egypt God showed us that the gods of the land are mere idols. Both the living and the dead were judged during the tenth plague. God not only killed the first born of Egypt (who were the divinity of the land) but even the first born that had already died. The people of Egypt had grave stones for their diseased first born – but during the tenth plague these stones crumbled! God commanded the Israelites to go gather up the lambs of Egypt for sacrifice showing their disregard for the gods of Egypt. That is also why the Israelites were told that they could offer a ram or a goat – both were worshipped in Egypt.", + "Most forms of witchcraft are performed through seduction. That is why the commandments of no other gods and no adultery are connected to one another. There is a teaching that the first five commandments are connected in sequence to the second five commandments. Thus, the second commandment – you shall have no gods before me – is connected to the seventh commandment – you shall not commit adultery. Similarly in Proverbs, idolatry is connected to following after wanton women. These two commandments are connected to one another. This is the meaning of the statement: that the judgment of Egypt’s gods is connected to the two tablets of the covenant. The first tablet – no other gods before me; and the second tablet – do not commit adultery.", + "Who knows three? The three Patriarchs represent the third favor which God bestowed upon Israel: he slew the firstborn of Egypt. God struck down three types of first born: those who are the firstborn of their mother, those who were firstborn of their father, and even the firstborn of the slaves. Abraham is described in the Torah as the firstborn of Terach, his father. (“Terach begat Abram, Nachor and Haran.”290Genesis 11:27) Isaac was the first born of Sarah though not his father’s firstborn. And Jacob had firstborn children not only with Rachel and Leah, but with Zilpah and Bilhah. The gematriah of the makat bechorot, the plague of the firstborn, has the same value as hayu b’zkhut Avraham, Yitzchak v’Ya’akov, “they were for the merit of Abraham, Isaac and Jacob.” Both equal 1100. It was because of the merit of the forefathers that the Egyptian firstborn were struck down.", + "Who knows four? The four matriarchs represent the fourth favor which God bestowed upon Israel: God gave us the wealth of the Egyptians. Why is it that the redemption of the firstborn is attributed to the mother’s firstborn and not the father’s firstborn, especially since the father’s firstborn were apparently struck down as well? This is because the loot which the Israelites took in Egypt was given to them as a reward for the righteous women of Israel. We learn that Israel was redeemed because of the righteousness of Sarah, Rebecca, Rachel and Leah. Sarah – because she allowed her husband to bed Hagar; Rebecca – because she left her father’s home and went to Canaan to marry Isaac; Rachel – because she allowed her sister Leah to bed their husband; and Leah – because she gave her concubine Bilhah to her husband when she was barren.291Yalkut Reuveni, Parshat Bo The four promises of redemption were the rewards for the four matriarchs. Hotzeiti means I will take you out. Hitzalti – I will save you - means not only that they left Egypt but they took plunder (vayinatzel) from the Egyptians. Ga’alti – I will redeem you - means that I redeemed you by splitting the Red Sea. Lakachti - I will take – means that I allowed you to take plunder at the shore of the sea, from the Egyptians after they drown in the sea. These four terms are connected to the four matriarchs.", + "Who knows five? The five books of the Torah represent the fifth favor which God bestowed upon Israel: God split the sea. In Egypt the plagues are called the finger of God; at the sea God’s acts are called the hand of God; five fingers. It was though the merit of the five books of Moses that Israel was redeemed from Egypt at the sea with God’s mighty hand, and that they were brought to Mount Sinai. We learn that when the Israelites reached the sea, the angel Gabriel surrounded the nation and called out, “Beware! Israel is going to receive the Torah from the right hand of God!”292Yalkut Shimoni Section 234", + "Who knows six? The six sections of the Mishnah, the basis of the Oral Torah, represent the sixth favor which God bestowed upon Israel: God led the people through the sea on dry ground. The Torah is sometimes referred to as ‘a great sea.’ For, “all the rivers go down to the sea, but the sea is never full.”293Ecclesiastes The Torah was given to Israel; like the number of people who left Egypt, the Torah has 600, 000 letters. Each Israelite has one letter that he can uniquely hold on to. It is impossible to understand the Written Torah without the Oral Torah for each letter has thousands of meanings and interpretations. It is through the Oral Torah that we are able to pass through the great sea of the Written Torah. So too, when Israel crossed through the sea wherever the stepped immediately became perfectly dry so that there was no mud. This is how the Oral Torah is. It makes sure that we don’t get bogged down in understanding the Written Torah. Just as the people were 600,000, so the Oral law has six volumes.", + "Who knows seven? The seven days of the week represents the seventh favor which God bestowed upon Israel: God caused the Egyptians to sink in the sea. After leaving Egypt, the people spent seven days suffering. They knew they were no better than the Egyptians; like them, they worshipped idols. During these seven days, then, they had time to atone for all the transgressions they had committed while in Egypt. By repenting, the Israelites changed their destiny. They had seven days to repent because there are seven days in a week. In this way a person’s destiny could change on the same day of the week on which they were born. The Egyptians tried to use their magic to undo these changes but their astrologic influences weakened, and as a result they sank in the sea when they arrived at the Red Sea. So when we ask “Who knows seven,” we answer ‘seven are the days of the week’ because these seven days were a time of repentance. Also the seventh day was Shabbat – which the Israelites observed even in the land of Egypt – it was due to the merit of observing the Sabbath that the Egyptians drown in the sea.", + "Who knows eight? Brit milah on the eighth day of the week represents the eighth favor which God bestowed upon Israel: He provided Israel with all their needs in the wilderness. This refers to the statement that God did not allow their clothing to wear out during the forty years in the wilderness.294Deuteronomy 8:4 During the sojourn in the wilderness the Israelites were protected by clouds of glory that surrounded them and led them through the wilderness. There were six clouds that surrounded the people – on all four sides, above and below as well as the pillar of fire and the cloud of glory that led them through the wilderness. These clouds not only protected their clothes but caused it to grow with them and kept it clean. There were eight clouds for the eight days before the making of the covenant. They eight days until circumcision symbolize the eight clouds.", + "Who knows nine? Nine months of pregnancy represent the ninth favor which God bestowed upon Israel: God gave Israel manna. According to the Midrash, the manna revealed whether a new born child was a nine month baby from the first husband or a seven month birth from the second husband. Manna then was essential for identifying who the parents of a child were.295BT Yoma 75a-75b", + "Who knows ten? The Ten Commandments represent the tenth favor which God bestowed upon Israel: God gave us the Sabbath. When God gave Israel the Torah, he said to the people, “If you will observe My commandments, I will give a portion in the world to come.” Israel asked, “Show us an example of the world to come.” To which He answered: “This is the Sabbath.”296Yalkut Reuveni, Parshat Yitro That is why the Sabbath is considered equal to all the other commandments.297BT Hullin 5a Also we learn, “If one observes the Sabbath, even if he worships idols, God overlooks this sin!”298BT Shabbat 118b The Sabbath then is equal to the other commandments in the Ten Commandments. Also when Israel agreed to accept the Torah as a whole they were rewarded with the Sabbath, a small portion of the world to come.", + "Who knows eleven? The eleven stars in Joseph’s dream represent the eleventh favor which God bestowed upon Israel: God brought us close to Mount Sinai. God brought the Israelites to Mount Sinai in order to weaken the forces of impurity which surrounded them. Had they not sinned by worshipping the golden calf, the power of purity would have spread forth throughout the world. There are eleven husks of impurity associated with the children of Esau. Parallel to them there are eleven types of incense used in the temple, and eleven verses that begin with a nun and end with a nun, that can help destroy the husks of impurity. When Joseph dreamed of eleven stars bowing down to him, this was a messianic vision of the end of time – for there will be a Messiah who is a ben Yosef.299Yalkut Reuveni , parshat Vayeshev These eleven stars, then, are the powers of purity that would help make Israel worthy of the covenant.", + "Who knows twelve? The twelve tribes represent the twelfth favor which God bestowed upon Israel: God gave us the Torah. Why was the Torah given in the third month, and what special status is there in this? The third month is connected with the third tribe – Levi. Each of the tribes is associated with one of the twelve months of the year. Thus, this explains the connection between the twelve tribes and the giving of the Torah. Moses who comes from the third tribe had to be the teacher of Torah which was given in the third month.", + "Who knows thirteen? The thirteen attributes of God represent the thirteenth favor which God bestowed upon Israel: He brought them into the land of Israel (and let them build the temple). This is the greatest favor of all – there is nothing higher! For through these favors, the divine presence came to dwell among the people. The land was divided among the twelve tribes (counting Ephraim and Menasheh) plus all of the cities of refuge were given to the tribe of Levi. Thus, there were thirteen portions to the land. These thirteen portions parallel the thirteen attributes of God. There are also thirteen days from Rosh Hodesh Nisan until the eve of Passover. These are days of redemption and are associated with these attributes.", + "• The first day of Nisan is Rosh Hodesh, the first day of Nisan, is the day on which the Tabernacle was dedicated and the Holy one dwelled among the people, “In heaven and on earth”", + "• The second day of Nisan falls on the same day of the week as Shavuot, the day on which the Torah was given to Israel. It is the day on which we received the two tablets of the covenant.", + "• The third day of Nisan falls on the same day that Rosh Hashanah falls that year – it is a day when we recall the three Patriarchs.", + "• The fourth day of Nisan falls on the same day as the second day of Rosh Hashanah, the eve of Yom Kippur and the second day of Sukkot, and Simchat Torah – it is associated with the four matriarchs.", + "• The fifth day of Nisan falls on the same day of the week as Yom Kippur, the day on which Moses brought down the second set of tablets from Sinai and Israel knew that it had been forgiven for worshipping the golden calf.", + "• The sixth day of Nisan falls on the same day of the week as Purim. According to the sages, it was on Purim that the Jewish people accepted the Torah freely300BT Shabbat 88a - this is the day on which they accepted the oral Torah as well as the written Torah (and so it is connected with the six volumes of the Mishnah.)", + "• The seventh day of Nisan falls on the same day of the week as the eve of Passover. Since the people had to come to the temple to offer the Passover sacrifice they had to undergo a process of purification beforehand which involved purification on the third and seventh day. Thus it took the seven days of the week to purify themselves.", + "• The eighth day of Nisan falls on the same day as the Eve of Shavuot and the end of the counting of the Omer. We must count seven ‘clean weeks’ just as a woman must count seven clean days before going to the Mikvah to immerse herself. Also after giving birth to a son, the mother must count seven days of impurity. On the eighth day the circumcision takes place! The eighth day, then is a day of great gladness and rejoicing.", + "• The ninth day of Nisan is associated with the redemption. Even though the people were freed from servitude on Rosh Hashanah they still could not leave Egypt. The first to the ninth day of Nisan were like the nine months of pregnancy, and the redemption began on the tenth when they were told to put aside the Passover offering.", + "• The tenth day of Nisan falls on the same day of the week as the second day of Shavuot. There are those who say that the ten commandments were given not on the sixth but the seventh day of Sivan (the second day of the holiday). Thus the tenth day is also associated with the Ten Commandments.", + "• The eleventh day of Nisan is the day on which the astrological sign of the lamb fell from favor. Thus there were only eleven astrological signs", + "• The twelfth day of Nisan was the day on which each of the princes of Israel brought gifts to the Tabernacle - and it was considered to be a festive day. It is connected with the twelve tribes.", + "• The thirteenth day of Nisan has many associations. There are thirteen principles of interpretation in the Torah, thirteen is the age of Bar Mitzvah, and there are thirteen letters in the Hebrew names of Abraham Isaac and Jacob. The word echad, One, is equal to thirteen in gematriah. Each of the thirteen principles of interpretations are connected with the names of the Patriarchs, and one who breaks the laws is lashed thirty nine times which is three times thirteen – for the three patriarchs. Passover could not occur until after the thirteenth day – just as a Bar Mitzvah must wait until his thirteenth birthday to be called to the Torah." + ] + ], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "מרבה לספר על הגדה של פסח", + "enTitle": "Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah", + "key": "Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "סימני הסדר", + "enTitle": "The Simanim" + }, + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah/English/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..bd34941564477757ecd7aa60c7c9ddaabd371781 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah/English/merged.json @@ -0,0 +1,600 @@ +{ + "title": "Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Marbeh_Lesaper_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "The Simanim": [ + "", + "", + "Kadesh u’Rechatz: A person should first sanctify himself so that he can turn away from sin, and afterwards one should perform mitzvot, as scripture states, “Turn away from evil and do good.”1Psalms 34:15 Therefore we say, Kadesh u’Rechatz: Sanctify yourself by leaving transgression and afterwards cleanse yourself so that you will not be like the person who immerses himself in the Mikvah while holding on to an impure creature. Nothing should stand between you and purity.", + "Karpas: This word is derived from two words: karim, which means pillows and pas, which means remove, as in the verse, “The loyal have vanished (pasu) from among men.”2Psalms 12:2 One who wishes to wear the crown of Torah must first throw away his pillow (his comforts). We learn this in Avot, “This is the way that is becoming for the study of Torah… sleep upon the ground, and live a life of trouble…”3Pirke Avot 6:4 That is, a person should not lie on pillows and couches. The sages also interpreted the word karpas as a reference to samech parekh, sixty (ten thousands) who faced oppression.4When read backwards, the word karpas is made up of the Hebrew letter samekh which is equivalent to the number sixty and the word parekh, oppression. Israel had to be oppressed until there were six hundred thousand men who could stand at Sinai and receive the Torah; only then could they be redeemed. The word, karpas, is an allusion to this number. This notion of six hundred thousand equaling the number of letters in the Torah is common in medieval literature even though the Torah actually possesses considerably fewer letters than this. Sixty x 10,000 is a reference to Israel, since each one of them possesses one of the 600,000 letters that make up Torah.", + "Yachatz: means half or a portion. This is a reference to the continuation of the statement in Pirke Avot mentioned above: “A morsel of bread with salt you shall eat and water by measure you shall drink.” 5Avot 6:4 – “This is the way that is becoming for the study of Torah: a morsel of bread you shall eat and water by measure you shall drink; you shall sleep upon the ground and live a life of trouble while you toil in the Torah. Happy shall you be and it shall be well with you – happy shall you be in this world and it shall be well with you in the world to come.” Or it may be a reference to what the Talmud says: A person shall divide up his study time: a third for Scripture, a third for Mishnah and a third for Gemara. And if he is an entrepreneur, let him divide his time and set fixed times for Torah – this is the meaning of Yachatz, dividing: one should divide his time between study and business. This is a pillar of Torah.", + "Maggid Rach’tzah: Before one partakes of a meal, one should study (yagid) and pray and then wash as is the law, reciting the blessing, al n’tilat yadayim before the meal. The sages offered the following interpretation of scripture, “You shall not do anything with its blood (hadam):” you shall not eat before you have prayed for your blood (life).6Babylonian Talmud, Berachot 10b and Leviticus 26:19 Also they taught, “It is forbidden for a person to taste anything before he has prayed.”7BT, Kiddushin 10b This is a rebuke to those people who drink coffee on Shabbat and Holiday mornings before attending the synagogue service. Not only is it forbidden before Kiddush but it is forbidden to make Kiddush without its being accompanied by a full meal. Concerning such people we learn: “Rabbi Isaac said in the name of Rabbi Jochanan, who had it from Rabbi Jose, son of Rabbi Hanina in the name of Rabbi Eliezer ben Jacob: If one eats and drinks and then says his prayers, of him the Scripture says, ‘And you have cast me behind your back.’ Read not gavekha [your back], but gei’ekha [your pride]. Says the Holy One: After this one has exalted himself, he comes and accepts the kingdom of heaven!”8BT Kiddushin 10b also see 1 Kings 14:9 Where is the reverence of one who enters synagogue to pray with a full stomach? The Ari, Rabbi Isaac Luria, emphasized this law greatly and even said that it was forbidden to eat before sunrise.", + "Motzi Matzah: A person should remove (motzi) controversy (matzah) from his heart. This is particularly true during meal times as we learn in the Talmud: “Elijah once said to Rabbi Nathan: Eat a third and drink a third and leave a third in case you get angry, and then you will have had your fill.”9BT Gittin 70a Righteous people who don’t lose their temper, however, are permitted to eat until they are full since they don’t get angry. This is the meaning of Scripture: “The righteous person can eat to his heart’s content but the belly of the wicked is empty,”10Proverbs 13:25 and, “They were fools who suffered for their sinful ways and for their iniquities, all food was loathsome to them; they reached the gates of death.” 11Psalms 107:17-18 One should leave one’s stomach one third empty since eating too much and then becoming angry upsets the stomach. It is, therefore, fitting to stay away from conflict when one eats, and there is no utensil more precious than peace.12BT Uktzin 3:12", + "Maror Korekh: Even if some disagreement or bitterness burns in his heart, let him ‘wrap up’ (hikhrikh) any hurts with love and let him judge all people favorably, as we learn in Masekhet Shabbat: “Our Rabbis taught: He who judges his neighbor in the scale of merit is himself judged favorably,”13BT Shabbat 127b and elsewhere in the Talmud. The sages of blessed memory also quote the following verse: “Better to be forbearing than mighty; to have self control than to conquer a city.”14Proverbs 16:32 There are those who remain calm even when their body is aching, a fire is burning in them and bitterness is dripping within them – such people are subject to terrible diseases. Others, however, remain completely calm and do not allow their hearts to become angry. This is a great quality – greater than conquering a city. The body is called a city as Ecclesiastes said: “Better a poor youth than an old but foolish king who no longer has the sense to heed warnings.”15Ecclesiastes 4:13 This is a pillar of worship; and now I will speak about acts of kindness.", + "Shulchan Arukh: One’s house should be wide open and the needy should be guests in one’s household, especially when one says, ‘all who are hungry come and eat.” Those who enter one’s house hungry should leave satiated as we find in the case of Yoav who called his house a midbar, a wilderness; that is, like a wilderness it is open to all and free to anyone who wants to enter it and join in the meal without an invitation.16BT Shanhedrin 49a; also See 2 Samuel II 20:10. And he (Joab) was buried in his own house in the wilderness. But was his house a wilderness? Rab Judah said in Rab's name: It was like a wilderness, just as a wilderness is free to all, so was Joab's house free to all. Alternatively: ‘Like a wilderness’ means, just as a wilderness is free from robbery and licentiousness, so was Joab's house free from robbery and licentiousness. Great is one who quenches the thirst of a guest – such a person merits having the divine presence dwell in his midst. We learn this in Sanhedrin 104a, where we learn that a false prophet was given a portion in the world to come because he offered hospitality to Iddo the prophet.", + "Tzafun Barekh: A person should walk humbly and give charity secretly, since,” Giving gifts secretly assuages anger.”17Proverbs 21:14 What’s more, even if he is hard pressed he should do so and should not let his reverence for God leave him since his portion is hidden (tzafun) and is not given in this world. He should loan to a needy person in his hour of need, even though times are tough for the lender himself. He should not refrain from lending – it is as if he is bringing an offering to God. We learn this from an abbreviation: Milvad olat haboker, ‘You shall present these in addition to the morning offerings.” The word milvad stands for, Milaveh Le-ani B’sha’at Dochako, lend to the poor person in the hour of need.", + "Hallel Nirtzah: When one performs good deeds, his praise will be accepted and praise will be recited for him, as is written in scripture: “The beginning of wisdom is fear of the Lord; there shall be good sense to all who perform them. Praise of him shall be everlasting.”18Psalm 111:10 Understood midrashically, the expression Praise of him is applied to the one who performs good deeds and not to God. Anyone whose fear of sin is greater than his wisdom, his wisdom shall endure – and ‘there shall be good sense to all who perform them.’ As long as his praise lasts, his wisdom shall last." + ], + "Kadesh": [ + [], + [ + "Why Four Cups of Wine: On page 72b of Pesachim, Rashi writes that we drink four cups of wine is for the four expressions of redemption: “I will bring you out,” “I will save you,” “I will redeem you,” and “I will bring you to the land.” Elsewhere,19BT Pesachim 108a Rashi writes that the reason for the four cups of wine is reminiscent of the three cups of wine which Pharaoh’s wine bearer saw in his dream as well as the cup which we drink after the Birkat HaMazon, the Grace after Meals. It seems to me that there is another reason for the four cups of wine found in the Mekhilta, Parshat Bo. According to Rabbi Elazar Hakafar, the four cups of wine are related to the four mitzvot which the people of Israel performed and that the world are not worthy of: the people of Israel were not guilty of unchastity , they didn’t commit slander, and they didn’t change their names, their language, nor their clothing to follow their neighbors. It was because of these actions that they merited redemption from Egypt. In the Mekhlita scriptural verses are brought as proof texts for each of these actions. It was in honor of these actions that we drink the four cups of wine.
However, this is difficult. We say “You were naked and barren of mitzvot”20This verse from Ezekiel is quoted later in the Haggadah. which suggests that the Israelites did not have any mitzvot to their credit to make them worthy of redemption, and therefore God gave them the blood of circumcision and the blood of the Passover offering. The K’li Yakar21Rabbi Shlomo Ephraim Lunschitz 1550 – 3 March 1619) was a rabbi, poet and Torah commentator, best known for his Torah commentary K’li Yakar. answers this question that these four mitzvot were all passive acts – they didn’t involve performing an act. The Israelites did not have any active commandments to their credit. Therefore God gave them two commandments which involved performing an action rather than simply desisting from doing something. The Holy one freed them from bondage as a reward for the four commandments but did not take them out of Egypt. Israel ceased serving the Egyptians in the month of Tishri but they did not leave Egypt until the month of Nisan after they had circumcised all the males and offered the Passover sacrifice." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Kadesh Asher bachar banu: As with many blessings, the Kiddush begins “Praised are You…” (in the second person) but continues “That he chose us…” (in the third person). Ramban makes the following comment in Parshat B’shalach on Exodus 15:26:22“Give ear to His commandments and heed His laws and I will not bring upon you any of the diseases that I brought upon the Egyptians, for I the Lord am your healer.” This verse begins in the third person and then switches to the second person, just like the formula. Ramban comments on this and other verses which contain this switch of person – they are the basis for the Kiddush formula.
“Any berakhah which acknowledges God’s sovereignty,23That is, it begins with the word Baruch attah Adonai… continues in the third person (for example, asher kidshanu – ‘Who sanctifies us’) while blesses that do not begin with the divine name because they fellow another blessing, are written in the second person,24There are three formulas for blessings: Short blessings which begin baruch attah Adonai; Long blessings which begin and end with the words baruch attah Adonai; and connected blessings which follow either a short or long blessing. They do not begin with the words baruch attah Adonai but end with these words. Ramban suggests here that the language and person of the blessing depends on the type of blessing we are reciting. such as the second blessing of the Amidah which begins attah gibor, ‘You are mighty.’ Similarly the sages decreed that the Alaynu should be written in the third person because it begins by acknowledging God’s sovereignty.”
This explanation is problematic since the blessing over the wine which we recite later in the Haggadah, Asher g’alanu as well as the prayer we add to the Amida during the Ten Days of Repentance, Zochreinu, begins in the third person and then switches to the second person, contradicting the Ramban.25In the Haggadah we say, “Who redeemed us and our ancestors….so too did Adonai our God, bring us to the other festivals and seasons. In the Amida we say, “Remember us for life, O King who delights in life…” In the first blessing of the Amida then we switch to the second person from the third person. The Ramban believed that the first part of the blessing must be in the third person but not the latter part of the blessing. The last part of a blessing which is written in the form of a petition can be written in the second person. This matter needs more study." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Women and Kiddush: Although it is the custom of women to recite the She’heche’yanu when they light the holiday candles, I have not been able to find a basis for this among any of the early or later decisors of Jewish law. I wrote to my father regarding this matter and he has answered me that others have expressed surprise about this matter as well. Actually, the She’heche’yanu should be recited over the first cup of wine. Still my father has written that we should allow women this practice since it gives them pleasure. Also we learn in the Talmud that the She’heche’yanu can be recited anywhere, even in the market place. I wrote back to my father about this matter I and added that if a woman has already said the She’heche’yanu when she lit the candles, she should not say it again if she is the one reciting the Kiddush. If a man is the one lighting the candles then it is better for him to wait and recite the She’heche’yanu when he says the Kiddush and not when he lights the candles. My learned father agreed with me that this is the proper observance in this matter." + ] + ], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [ + [], + [ + "Yachatz Rabbi Yitzchak Nunis Weiss, the author of the Siach Yitzchak26A compendium of Torah insights and teachings published in 1766 in Livorno quotes the Apei Ravravi: “the reason we wrap the three pieces of matzah separately in cloth is to remind us of the special way in which the Israelites wrapped up their dough when they left Egypt. Also the wrapped matzah is a reminder of the manna which was covered top and bottom when they found it in the wilderness. It is also customary to wrap up the Afikomen in cloth and to place it on one’s shoulder and, then, to place it under the pillow on his chair.
Further it is taught that only the head of the household should wash his hands during the first washing, even though the washing is because any food that is dipped in liquid is subject to impurity. Since we are supposed to eat less than an olive’s worth, and the washing is less than the required amount it is not necessary except for the head of the household who touches all the greens which are dipped. Therefore, it is appropriate for the person who hands out the greens to all those around the table to wash first and then to pass out the portions to each person." + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "Ha lachma anya: There are a number of difficulties in this passage. First, the passage should have begun with the words, “All who are hungry come and eat.” Second, it would have been more appropriate to say, “This is the bread of affliction” when everyone is sitting around the table paying attention. There are other issues which Don Isaac Abarbanel and the Ma’aseh Adonai spell out.28Isaac Abarbanel was one of the leading scholars in Spain at the time of the expulsion of the Jews in 1492. His commentary on the Haggadah is called Zevach Pesach. It begins with a hundred questions which Abarbanel then answers. Ma’aseh Adonai is yet another well known commentary on the Haggadah, this one by Rabbi Eliezer Ashkenazi (1512-1585).
In Yoreh Deah29Yoreh Deah is one of the four sections of the Shulchan Arukh, the great compendium of Jewish law by Joseph Karo. 249:3 we learn that when giving tzedakah, one should do so with a cheerful countenance, joyfully and with a full heart. One should empathize with the needy person in his misery and speak to him with consolation. If one greets him with an angry countenance then he loses all merit for the mitzvah of giving tzedakah even if he gives him money or food. This is what the prophet Isaiah wrote: “and you offer your compassion to the hungry and satisfy the famished creature.”30Isaiah 58:10 This means that one should first speak to the needy person and ask him about his troubles. One should not humiliate him since the world is a turning wheel – the needy person who sits on the dung heap may eventually sit with princes. He should placate the poor person and encourage him to come to his house. But once the meal begins, he should not speak about the other’s poverty; rather he should treat him as if he were the host’s best friend and happy to be with him. They should eat and drink happily together. When the poor guest prepares to leave, once again his host should console him with soft words and tell him that God will help him and that he will see better times just as we all wait for the final redemption.
These are the things that the host should do who invites the needy to join him at the Seder. First, he should say, “This is the bread of affliction which our ancestors ate in the land of Egypt.” By saying “In Egypt,” instead of saying, “When we went forth from Egypt.” David Abudraham31Fourteenth Century Scholar from Spain best known for his compendium of prayers and synagogue rituals. relates that when his contemporary was imprisoned in India they fed him unleavened bread that did not get moldy or stale. One can go on to explain that the Egyptians did not allow the Israelites to bake regular bread in Egypt – but eventually the unleavened bread became a symbol of freedom. In this way, one can remove the mask of humiliation from the poor person’s face. He does not have to feel he has come to a rich person’s house this night – we all eat the bread of poverty and affliction. Rather we should make the person feel at home and accepted by saying: “All who are in need come and celebrate the Pesach.” He does not have to feel that he is eating the bread of humiliation. And when he prepares to leave, speaking consolingly to him and say, “This year we are here – next year in the land of Israel!” That is, he can anticipate God’s redemption land of Israel just as we do.", + "Ha Lachma Anya, A Second Interpretation: The Midrash teaches that it is through the merit of giving tzedakah that our ancestors were redeemed from Egypt. They would feed the hungry at their tables and from them we can learn how to act. Just as they fed the needy, so we should feed the needy. In Masekhet Baba Batra, 10a, we learn “Tzedakah is great for it brings redemption closer.” We learn this lesson from Isaiah 56:1 – “Soon my salvation shall come for my righteousness (tzedakah) shall be revealed.” This is the first lesson of the Haggadah in the words, “This is the bread of affliction.” The redemption was because of the bread of the needy which our ancestors fed them in Egypt; therefore, lets us act similar to them. We say, “All who are hungry come and eat.” What is the reason for this, so that while “now we are here,” next year “we may be in the land of Israel.” It is through acts of tzedakah that we bring redemption closer and that we can anticipate being in the land of Israel in the year to come!", + "Ha Lachma Anya, A Third Interpretation: In looking closely at the language of this passage, the question is raised why is it in Aramaic? The common answer, that the people in Babylonian spoke Aramaic is not a sufficient answer to this question. For in our time when we understand Hebrew we should recite this passage in Hebrew. I found written on a manuscript containing the words of the liturgy from the year 1406, “Why do we recite this passage in Aramaic? Because the evil spirits do not understand this language, and if we recited this passage in a language that the spirits understood they would come and harm the people.
Yet don’t we refer to Passover as a leil shemurim, a night of guarding, so what do we have to fear on the eve of Passover?32BT Pesachim 109b; See Exodus 12:42; The Talmud says “Said Rabbi Nahman: Scripture said, [it is] a night of guarding [unto the lord]: [i.e.,] it is a night that is guarded for all time from harmful spirits. While the evil spirits cannot come on their own and harm people, if we issue an invitation, they are given an opening to come and cause damage. Also by issuing an invitation they will become habituated to being present and can cause harm to the members of the household after the Passover is over. This idea that it is a night of guarding from harmful spirits is difficult, since elsewhere we say that it is only on Yom Kippur that we are protected from the harmful spirits. The word Ha-satan has the numerical value of 364 because 364 days a year harmful spirits can attack us but not on Yom Kippur – the 365th day of the year.33BT Nedarim 32a This implies that on the days of Passover, harmful spirits do have the ability to attack and harm people. The answer to this question is that on Passover the Jewish people are protected from harmful spirits but not the other nations of the world. On Yom Kippur, the entire world is protected from harmful spirits which is what we are referring to in the word Ha-satan.
But there are other difficulties with this idea. In the book of Job we say, “On the day when the divine beings presented themselves before the Lord, the adversary, Ha-satan, came along and to present himself before the Lord…”34Job 2:1 The Aramaic translation of the Bible translates “on the day” as “the day of the great fast” implying that even on Yom Kippur evil spirits could cause harm to the other nations. (So what then is the distinction between Yom Kippur and Passover with regard to protection from harmful spirits?) On Passover the Jewish people are protected from the actions but not (from?) the words of the harmful spirits (i.e., they could not harm us but they could curse us) but on Yom Kippur the harmful spirits cannot harm us in word nor in deed. Therefore on Passover we recite the invitation to the Seder in Aramaic so that the harmful spirits cannot find entrance to our homes even in word. Only Israel and not the other nations are protected on these two occasions.
Yet why is this passage recited partly in Aramaic and partly in Hebrew35Ha lachma Anya – Aramaic; Kol Dikhfin yetei –Aramaic; Hashta hakha, Hashta Avdei – Aramaic; Lishanah Habbah, Benei Horin – Hebrew? This passage refers to four different time periods in the history of the Jews of Babylonia. The first passage, “this is the bread of affliction” refers to the first Passover soon after they arrived in Babylonia. The second passage was added after the rebuilding of the temple, “All who are hungry come and eat” and “All who are needy come celebrate the Passover.” The people felt like royalty and joyously celebrated even in Babylonia. They opened their homes in great joy and generosity to celebrate this occasion. When the Temple was destroyed again, the sense of joy ceased and now the people said, “Now we are here next year may we be in the Land of Israel.” The references to the redemption were made in Hebrew while the references to the exile were made in Aramaic, hashta hakha, “Now we are here.” Yet in this third passage we find a combination of Hebrew and Aramaic b’ara d’yisrael. This was a way of saying that even though the Jewish people will eventually be able to return to the land of Israel, they are still not completely free since we are subjugated to the Persians and the Medes, and others. Only in the final passage which is a reference to the fourth exile, do we switch over to Hebrew completely in the final part of this expression, “Now we are slaves (in Aramaic) but next year may we be free (in Hebrew).” We say Lishana ha-baah b’nei horin, “Next year may we be free”36Thus, the end of this final or fourth exile will lead to the complete redemption of the Jewish people and not a partial redemption like the earlier ones. which is entirely Hebrew.", + "Ha Lachma Anya, A Fourth Interpretation: This passage is an explanation of Yachatz, the custom of breaking the middle matzah in half. “This is the bread affliction” explains why we put a broken piece of matzah back on the Seder plate between the other two pieces of matzah. It is a symbol of slavery. The poor person saves a bit of food because he is never sure where his next meal will come from. So, too, we place a broken piece of matzah back with the others as a reminder of slavery. The second piece is wrapped up and put behind the pillow as a reminder of the unleavened bread which our ancestors made while hastily fleeing from Egypt. We can now understand why we refer to this holiday as Hag HaMatzot, the festival of the unleavened breads, in the plural, and not Hag HaMatzah, in the singular as we say about the Passover offering, Hag HaPesach. The Pesach is offered only once, on the first day so we refer to it in the singular. We eat matzah for seven/eight days, and it has at least two different meanings. It is a reminder of slavery and a reminder of the Exodus.
There is second explanation for Yachatz in this opening statement of the Haggadah. We break the matzah in half so that we can recite the blessing for eating over matzah over half of it and use the other half for the Afikomen, which reminds us of the Pesach offering. We make reference to these two meanings of the broken matzah in Ha lachma anya. “This is the bread of affliction” refers to the matzah, and “all who are needy, come celebrate the Pesach” is a reference to Pesach offering.
A third explanation of Yachatz can be found in Ha lachma anya: it symbolizes exile and redemption. Part of the matzah symbolizes the bitter exile of the people of Israel; we refer to this in the expressions, “Now we are here” and “Now we are slaves.” The other half of the matzah is a symbol of the future redemption. The word afikomen comes from the Aramaic “to go forth;” we will go forth from exile to “the land of Israel” and we will go forth from slavery to “freedom.” Since the time of redemption is hidden from us, we hide the afikomen behind a pillow; it is a source of our hope and trust during this period of exile.", + "Ha Lachma Anya, A Fifth Interpretation: We learn that one should not eat on the eve of Pesach until after dark. The reason for this law is that our ancestors in Egypt could not eat until they returned from a long day of slavery in the fields. The task masters made them work hard all day we commemorate their experience by reenacting it on Passover eve. We wait until dark to eat our meal on the eve of Passover and begin by saying, Ha lachma anya, “this is the bread of affliction” so that we are truly like a servant returning from the fields to eat one’s evening meal.
Similarly, the Jerusalem Talmud says, that one who eats matzah on Passover eve is like one who has intimate relations with his fiancé in his father-in-law’s house before the marriage37Jerusalem Talmud (JT) Pesachim 10:1. A bride is forbidden to the groom prior to the sheva berachot, the seven marriage blessings. Similarly before we eat matzah at the Seder, we must recite seven blessing as the groom does for his bride:
1. Wine
2. Kiddush
3. Sh’hecheyanu
4. Karpas
5. Asher G’alanu
6. Wine
7. Netilat Yadaim
8. Matzah
9. Hamotzi
There are actually nine blessings leading up to the matzah so which ones do we count? According to Abudraham, the two blessings for the wine aren’t included in the seven blessings. The author suggests that we don’t include the motzi or the blessing for washing the hands since one recite those blessings even if it wasn’t Passover. Actually, the Jerusalem Talmud teaches us that the significance of the ceremonies is not in the number of blessings we say but in the connection between the wedding ceremony and the Seder. Just as one needs Kiddushin ceremony (the betrothal ceremony), the canopy (the Nisuin blessings), the reading of the ketubah, and two cups of wine for a wedding ceremony to be complete38There are two parts to a Jewish wedding ceremony; each part is recited over a separate cup of wine under the chuppah. The kiddushin or erusin ceremony is referred to as the betrothal ceremony. The Nisuin ceremony is made up of seven blessings and is usually referred to as the Sheva Berachot. so, too, before we eat the matzah must recite the Kiddush (the Erusin), cover the matzah (the chuppah), read the Haggadah (reading of the ketubah), drink two cups of wine before the meal (just as we drink two cups of wine in the wedding ceremony), and partaking of the meal is compared to the consummation of the relationship, as we read in scripture: Such is the way of the adulteress, she eats, wipes her mouth and says, ‘I have done no wrong.”39Proverbs 30:20; this is a strange biblical citation but the connection is clear. Eating is a metaphor for sexual relations in this verse and in his comparison of the wedding ceremony and the Seder meal.
All who are in need… of the basic necessities of the Seder which are the four cups of wine and the Pesach offering ‘let him come and celebrate Passover/Pesach.” The afikomen is a symbol of the Pesach offering. (That is, the first statement “all who are hungry…come and eat” is a reference to the matzah, while the second statement “all who are in need” is a reference to the Afikomen/the sacrifice and the four cups of wine. They also symbolize the future hope of redemption when we will be able to celebrate Passover fully once again. That is why we continue, “Now we are here, next year may we be in the land of Israel.”", + "Ha Lachma Anya, A Sixth Interpretation: This passage is an expression of the four children. “This is the bread of affliction,” is a reference to the wise child. Matzah has two opposite meanings – it is the food which our ancestors ate in Egypt because it didn’t spoil as well as the dough which they brought out of Egypt. Only a wise child will be able to see both meanings of matzah.
“All who are hungry come and eat; all who are in need come celebrate Passover” is a reference to the wicked child. Only those who starved themselves on the eve of Passover and have gone to great bother in preparing for the Seder should come and eat now. The wicked child who says, “What is the meaning of this service,” doesn’t deserve to partake of the Seder meal!
“Now we are here, next year in the land of Israel,” is addressed to the simple child. He is amazed at all the trouble we have made in preparing for the Seder. After all, aren’t we still living in a bitter exile? Aren’t we still subjugated to other rulers living in a land other than our own? We answer him, we are living here but next year we may yet be in the land of Israel for we still express hope every day in our redemption.
“Now we are slaves; next year may we be free” is a statement that refers to the child who doesn’t know how to ask. He has heard the explanation of the father to the simple child but it does not satisfy him. His mind begins to wander and he becomes more depressed. The father cannot answer this child as he was able to do with the simple child. He has not yet learned to distinguish between one land and another; therefore the father says to him, “Next year we will be free like kings and princes!” This is a distinction that this child can understand.", + "Ha Lachma Anya, A Seventh Interpretation: The leader of the Seder makes this statement in order to encourage all who are present to ask the four questions. The first statement, “This is the bread affliction,” will make him ask about matzah. When we lift the Seder plate and say all who are hungry, showing the things we dip, the maror and the karpas – he will ask the second and third questions – about maror and dipping. And when he says, ‘now we are here’ and ‘now we are slaves,’ the child will ask regarding the practice of leaning which the father has already mentioned when we recited the Kiddush. The child may wonder, if we are still in exile and are still slaves why do we bother leaning on this night. Thus, by reciting Ha lachma anya, the leader of the Seder will encourage the children to recite the Mah Nishtanah, the four questions." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "Mah Nishtanah: Why does this passage begin with mah (How is this night different) and not lama (Why is this night different)? In a number of places, the word lama implies a negative response, as in, “Why (lama) should the Egyptians say, ‘It was with evil intent that God delivered them from Egypt,’”40Exodus 32:12 “Why did you bring harm upon this people,”41Exodus 5:22 and, “Why should the nations say.”42Psalms 115:2 In each of these cases, the question implies a rhetorical question to which there is a negative answer. The word mah on the other hand implies that the question wants an explanation for the practice. Even though the wicked child’s question begins with the word mah, his question still has a negative implication. First, he wants to know the reason for the rituals but his question implies that even if he knows the reason, he is not going to perform this act. He asks, “What does this service mean to YOU,” and not to HIM.
Three of the four children begin their question with the word, mah: “What are these statutes,” “What is the reason for this service,” and “What is this.” Therefore, the author of the Haggadah begins the four questions with the word mah as well. The opening words of Mah Nishtanah are an allusion (remez) to the story of Esther. “On that night, sleep deserted the king…”43Esther 6:1 This took place on the night of Passover – it inaugurated the downfall of Haman. The first letters of Mah nishtanah halailah spell the name Haman, a reminder that this is a night of redemption in many generations.
According to the ways of esoteric interpretation (sod), the word mah is a reference to the sephirah of Divine Wisdom (chokhmah). The word chokhmah, comes from the words koach mah – the potential for mah.44There are ten Sephirot or divine manifestations in classical Kabbalah: Keter, Chochmah, Bina, Chesed, Gevurah, Tiferet, Hod, Hadar, Yesod, Malchut or Shechinah. Each of these different manifestations of God has a variety of different symbols and words which are outer manifestations of the inner life of God. Chokhmah, or divine wisdom is associated with the word mah. Rabbi Moshe Miller writes: “The Zohar breaks up the word chochma into two words: \"koach\" and \"mah\". \"Koach\" means \"potential\", and \"mah\" means \"what is\". Thus chochma means \"the potential of what is\", or \"the potential to be\". This aspect of chochma describes the state of chochma in relation to the sefira of keter. As chochma emanates from keter, it \"appears\" in an obscure and undefined state. It is only potential being. It is virtually non-being. Thus the verse states, \"and chochma emerges from nothingness\" (Job 28:12). In other words, it is in a state of constant flux between being and non-being - between revelation, the first point of immanent being, and non-revelation as it returns to its state of potential and merges in its source, keter. Chochma flashes in and out of existence. The Infinite Light thus becomes unified in the world of Atzilut through clothing itself first in the sefira of chochma.” The wise child then is connected to the attribute of divine wisdom. It is also connected to the Sephirah of Malchut; this night is a night of mah, Malchut.", + "We can eat either leavened bread or unleavened bread: Why don’t we ask the same type of question regarding maror: “On all other nights we can eat either regular vegetables or bitter herbs…” The question is phrased differently for chametz and matzah in order to emphasize that not only don’t we eat chametz on this night but we can’t even eat enriched matzah such as egg matzah. On the eve of Passover we only eat lechem oni, the bread of the poor which is regular matzah. We therefore say, tonight we eat kulo matzah, only matzah. Maror is different since this mitzvah can be fulfilled with all different types of vegetables and herbs, as long as they taste bitter. We don’t have to say kulo maror - only bitter herbs - as we say kulo matzah – only matzah.", + "Mah Nishtanah: There are many questions raised by this passage. First, why don’t we ask about the other things which are different on this night, such as the four cups of wine? The fact that the children aren’t yet aware that there are other cups of wine is not an answer to this question; they also don’t know that we are going to dip twice during the Seder. All they really know about are the things that are found on the Seder plate. The Talmud says that we recite the Mah Nishtanah when we pour the second cup of wine. If that is so, then the child should have asked, “Why are we pouring a second cup of wine?” It seems that the questions are related to eating the Passover meal. We ask them when we pour the second cup of wine because drinking the wine increases one’s appetite and one’s desire for matzah45BT Pesachim 107b. When the child sees the pouring of the wine, he begins to wonder about this meal and how different it is.
There are other questions. We ask the four questions in their proper order!46In point of fact, first we lean, then we dip, then we eat matzah and then we eat the bitter herbs. In the Zevach Pesach commentary, Rabbi Isaac Abarbanel writes that the first two questions relate to slavery and the second two questions, freedom. We have two questions regarding slavery (matzah and bitter herbs) because there were two aspects of slavery in Egypt. We were enslaved both to Pharaoh and the people of Egypt. Not only did we have to serve Pharaoh, but we could not escape from Egypt and had to serve all the people of the land. But if these two questions both relate to slavery a wise child could have combined these questions: “Why on all other nights we can eat chametz or matzah as well as all types of vegetables but tonight, we eat only matzah and bitter herbs?” Similarly with the second two questions which relate to freedom, he could have said, “tonight we recline and dip twice unlike other nights.”
Rabbi Eliezer Ashkenazi47Eliezer (Lazer) ben Elijah Ashkenazi (1512–December 13, 1585) was a Talmudist, rabbi, and physician. Though of a German family (according to some, the relative of Joseph Colon, he was probably born in the Levant, and received his Talmudic education under Joseph Taitazak in Salonica. Ashkenazi first became rabbi in Egypt 1538-60, probably at Fostat, where, by his learning and wealth, he became widely known., in his commentary Ma’aseh Adonai, writes that the four questions are related to the four children. The question regarding matzah is the question of the wise child. He wants to know why this night is ‘entirely’ matzah; with most of the laws of kashrut a small amount can be disregarded but not so with chametz and matzah. Even a little chametz is forbidden.48There is a concept in kashrut referred to as batel bishishim; that if the amount of treif that falls into kosher food is one sixtieth (or less), the kashrut is still intact. Not so with hametz. Even a tiny bit of something hametz makes the food forbidden. So tonight must be entirely matzah. Also the matzah which we eat on this night must be plain matzah, uncooked other than its being baked. It must also be the last thing we eat so that its taste remains in our mouth.
The second question regarding bitter herbs is the wicked child’s question. He has no desire for something bitter so he says, “What is this service to you?”
The simple child asks the third question regarding dipping twice. He only asks about that which he sees. He sees that we are going to dip twice and wonders, “What is this?”
Finally, the ‘one who doesn’t know how to ask’ on his own, questions the act of leaning. We purposely lean during the Seder, something we don’t ordinarily do, in order to provoke this child to ask questions.
There are two other ways of interpreting this passage in the Haggadah.
First Explanation: To explain the first interpretation, we must first understand the connection between Passover and Pesach Sheni, the Second Passover.49Pesach Sheni, Second Passover, is a minor Jewish observance on the 14th of Iyar in the Hebrew Calendar. The holiday is mentioned in the Torah in Numbers 9:1-14 of which the following text is a paraphrase. There are two verses in scripture which contain a significant difference. “They shall eat it roasted over fire and matzah with bitter herbs.”50Exodus 12:8 In Parshat Baha’lotkha, “According to all the statutes of Passover, you shall eat it with matzah and bitter herbs.”51Numbers 9:12 Note the difference between these two verses. In the first one, regarding Passover, there is a separation between the matzah and bitter herbs, while the verse from Numbers which is related to the Second Passover, the Passover offering is separate from matzah and bitter herbs.52The word “with” appears after the word matzah in the first verse and before the word matzah in the second verse, suggesting that the role of matzah was different on the Second Passover from than on the first. The Bible tells us that those who could not celebrate the first Passover for reasons beyond their control can celebrate a ‘second Passover’ one month later. Nachmanides explains that the first verse suggests that both the Passover offering and the matzah are each a unique and separate mitzvah on the eve of Passover. They are connected by the Hebrew letter, vav (and), which is a conjunction. This teaches us that that these two commandments are not dependent on one another while the eating of bitter herbs is dependent on the Passover offering.53That is, if there is no offering we are not obligated to eat bitter herbs. But we are still obligated to eat matzah. Eating bitter herbs, then, is a rabbinic and not a scriptural commandment at our Seder today. That is why we see ‘al marorim,’ with bitter herbs, and not u’marorim, ‘and bitter herbs,’ in the first verse.
Someone who didn’t observe the Passover on the fifteenth of Nissan because of circumstances beyond his control can make it up one month later on the fifteenth of Iyyar. If one forgot to eat matzah on the fifteenth of Nissan (in our time), he cannot make it up this lost mitzvah. Even if the person eats matzah on the fifteenth of Iyyar he has not fulfilled this mitzvah. The Second Passover is only for making up the missed sacrifice in ancient times. He still must eat the Passover offering with matzah and bitter herbs, but this does not count for the missed commandment of eating matzah on Passover. The verse in Numbers, therefore, says, “You shall eat it WITH matzah and bitter herbs;” the word WITH implies that while you still eat these other foods they are not considered separate mitzvot.
We can now understand the statements in the Mah Nishtanah. These four questions are all related to the similarities and differences between the regular Passover and the Second Passover. That we do all these things to commemorate the Exodus is obvious to the reader. So why are they different from one another? The question is, “Why is this night so different from all other nights – even from the Second Passover?”
On the Second Passover why don’t we have two commandments of matzah and the Passover offering just as we have on the first Passover, since scripture states, “According to all the laws of Passover you shall do it.” Regarding the second question, we ask, ‘If bitter herbs are only an accoutrement and not a separate mitzvah on Passover why do we eat bitter herbs at this time?’ Similarly, we ask regarding the dipping and the leaning, shouldn’t we be required to lean and dip on the Second Passover just as we do on the first Passover? Only those acts which accompany the Passover offering are prevented on the Second Passover and not the other customs.
The answer to all these questions is that the first Passover is a commemoration of the Exodus from Egypt and therefore all of these practices are required as part of the celebration while the purpose of the Second Passover is to allow the person to make up for the missed sacrifice and not to commemorate the Exodus all over again. We eat unleavened bread to remind ourselves that our dough did not have time to become leavened when we left Egypt and that the matzah was the bread of affliction, a reminder of slavery. Today we eat the bitter herbs to remind ourselves of our ancestors’ bitterness in Egypt. The dipping and leaning are a commemoration of the verse, “I brought you out with a mighty hand and an outstretched arm.” All of this only applies on the night of the fifteenth of Nissan. The Second Passover offering was not a reminder of the miracles but a ‘make-up date’ for the missed offering.", + "Second Explanation: The second explanation of Mah Nishtanah is related to Rabban Gamliel’s statement later in the Haggadah in which he explains why we eat the Passover offering, the matzah and the bitter herbs. Clearly, the reason for matzah is to commemorate freedom while the reason for the bitter herbs is to remind us of slavery. We eat them together with the Passover offering (according to Hillel), to include all of these remembrances together. But why do we explain them out of order? The bitter herbs should have been explained first in Rabban Gamliel’s statement and in the Haggadah. And yet we put the matzah before the bitter herbs. Why do we even need a reminder of slavery and bitterness? We don’t have such a reminder on Purim or Chanukah – also reminders of God’s miraculous redemption.
Rabbi Isaiah Horowitz54Sh’nei Luchot HaBerit, Page 161b Isaiah Horowitz, (c. 1565 – March 24, 1630), also known as the Shelah ha-Kadosh (the holy Shelah) after the title of his best-known work, was a prominent rabbi and mystic. Horowitz was born in Prague in around 1565. He was a wealthy and active philanthropist, supporting Torah study, especially in Jerusalem. After serving as rabbi in many prominent cities in Europe, he left Frankfurt am Main - following the Fettmilch uprising - and assumed the prestigious position of rabbi of Prague. In 1620, after the death of his wife, he moved to Palestine and remarried there. He was kidnapped in Jerusalem and ransomed by the local Pasha; he then moved to Safed (1626), erstwhile home of Kabbalah. Horowitz died in Tiberias on March 24, 1630. explains that it was because of righteous women that the Jewish people were redeemed from slavery. They knew that the people of Israel could not be redeemed until they gave birth to 600,000, equal to the number of letters in the Torah that they would receive at Mount Sinai. Therefore they remained attached and devoted to their husbands even in the face of oppression. That is why scripture says, “But the more they oppressed them, the more they increased and spread out.”55Exodus 1:12 It was through the great oppression that a great purpose came about; the people were fertile and increased, and became a mighty nation of 600,000 so that they could become worthy of receiving the Torah. Therefore, the bitter herbs actually served the purpose of making Israel worthy of receiving the Torah – this happened after the Exodus so the question of bitter herbs also follows the question regarding the matzah.
The Mah Nishtanah implies this explanation. The child wants to know why we ask questions regarding freedom first before we ask questions about slavery. After all, matzah is a symbol of freedom while matzah and dipping are symbols of slavery. The dipping in charoset is a reminder of the mortar with which they made the bricks while leaning is a symbol of freedom. Even though Don Isaac Abarbanel suggested that matzah is a symbol of slavery and we call it the bread of affliction, in reality it is a symbol of freedom; that is why we are supposed to lean when we eat the matzah. There is also an association of freedom with bitter herbs, thus while we don’t lean when we eat the bitter herbs, it is permissible to do so!" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "Avadim Hayyinu: There are a number of question regarding this passage. The Haggadah could have said, “We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand.”56Deuteronomy 6:21; Note that the Haggadah adds words which do not appear in Deuteronomy. Why does the Haggadah add “an outstretched arm” “the Lord our God,” and “from there” to the passage? Why does the Haggadah add, “If God had not taken our ancestors out?” Also, why does it say “we would have been subjugated (mishu’badim),” as opposed to “we would have been slaves (avadim)?” And why does the text mention three generations when it says, “Us, our children, and our children’s children?”
There were two forms of oppression in Egypt: there was the oppression of Pharaoh whose heart was hardened and there was the oppression of being trapped in Egypt, which was filled with impurity and sorcery, from which they could not flee. The matzah and the bitter herbs are reminders of these two types of oppression which our ancestors faced in Egypt. The expression “And the Lord our God took us out” is a response to the first and more apparent form of oppression – the oppression of Pharaoh. The second expression, “with an outstretched arm,” is a response to the inner form of oppression which our ancestors faced in Egypt. Israel had already descended close to the fiftieth level of impurity and had they delayed their departure from Egypt even another moment, they never would have been able to escape. That is why God Himself had to redeem them rather than an angel or a messenger. The impurity had weighed them down greatly. This is what scripture says, “Has any god ever ventured to go and to take for himself one nation from the midst of another….”57Deuteronomy 4:34 God did so on God’s own and with His own glory.
From there… God brought Israel forth from a place of impurity.
With an outstretched arm… This is a reference to the right hand of God which is associated with loving kindness (chesed) as we learn in scripture: “Your right hand, Lord, glorious in power; Your right hand shatters the foe.”58Exodus 15:6 The right hand is mentioned twice in this verse, once for the revealed miracle of redemption and the other for the hidden miracle of redemption.", + "", + "If the Holy One had not brought us out of Egypt… There is a comment in Yalkut Shimoni 59Yalkut Shimoni, 247, 208 The Yalkut Shimoni or simply Yalkut is an aggadic compilation on the books of the Hebrew Bible. From such older haggadot as were accessible to him, the author collected various interpretations and explanations of Biblical passages, and arranged these according to the sequence of those portions of the Bible to which they referred. which claims that Israel could not leave Egypt until Pharaoh said, “I hereby give you permission to leave.” Commenting on this, Rabbi Abraham Gombiner, the author of Zayit Raanan 60Zayit Raanan is a commentary on Yalkut Shimoni by Abraham Abele Gombiner (c. 1633 – c. 1683), known as the Magen Avraham, born in Gąbin (Gombin), Poland, was a rabbi, Talmudist and a leading religious authority in the Jewish community of Kalish, Poland during the seventeenth century. writes that since Israel had not completed the four hundred years that they were supposed to be in exile, Pharaoh gave them the additional years as a gift.
But there is a problem with this explanation. How can the years that Pharaoh gave Israel be considered a valid gift since he gave them under duress? The Talmud says that if one buys a piece of property forcibly from someone, the transaction is not valid. Yet in the same discussion we learn that a divorce can be obtained through physical force because “It is a mitzvah to obey the teachings of the sages.” Giving a divorce is, in the interest of the sages, valid even when done under duress because it is a matter maintaining the will of the rabbis. If obeying the sages’ teachings can be placed on a person forcibly (and against his will), how much more so is that the case when it involves obeying the will of God! We learn from this statement that if God had not pressured Pharaoh, he might not have freed the people of Israel; still this agreement under duress is still a valid gift to Israel!
We speak of Israel being subjugated here and not slaves because the people of Israel were liberated from slavery in the month of Tishri, six months before the Exodus. They were no longer slaves but they could not yet leave Egypt so they were still subjugated to Egypt. On Passover the people were freed from subjugation.", + "Even if we were all wise (chakhamim), all discerning (nivonim), all elders (zikeinim), all knowledgeable in mattes of Torah (Yod’im et HaTorah)… In Rabbi Amram’s version of the Haggadah, the text appears as it does in our text; in Abarbanel’s Haggadah it does not include the word zikeinim. Abarbanel’s version is based on Deuteronomy 1:13 (which does not include zekeinim): “Pick from your tribes men who are wise, discerning and knowledgeable.”
So why does our version of the text have four terms instead of three? It is based on the fourfold levels of interpretation of scripture, PaRDeS: Pshat, Remez, Drash and Sod. This fourfold approach to the text is hinted at in the names of the Hebrew alphabet. When one writes out the names of the Hebrew alphabet, these are the only four letters that contain a lamed- aleph gimel dalet lamed. Lamed means learning. Therefore there are four types of ‘learning.’ One is related to the wise person who learns the simple meaning of the text from his teacher. One is for the discerning person who is able to gain meanings from hints (remazim) and allusions. One student of the Torah is called an ‘elder’ (zaken) when one can teach the masses the meaning and teachings of Torah. And one truly becomes knowledgeable in matters of Torah when he understands the hidden meaning of Torah. These four people should not say, “Why do we need to focus on the story of the Exodus – even a child in nursery school knows this story. Rather we should delve into the intricacies of the Passover offering and we will reveal the hidden meanings of the laws of Passover.” To this person, one should say, “Even so it is a commandment upon us to tell the story of the Exodus simply as a story as if we personally went forth from Egypt. It is beloved to tell the story at the proper time.”", + "It is a commandment to tell the story of the Exodus, and whoever does so at length (v’khol hamarbeh), this is praiseworthy: Why does the Haggadah say, “It is a commandment;” it should have said, “It is an obligation.” Also why does the statement conclude, “Whoever does so at length is praiseworthy” instead of “anyone who tells the story of the Exodus,” or “who lengthens the telling of the story of the Exodus?” It would seem that these questions are related to the whole question of why we don’t recite a blessing over the telling of the story of the Exodus. Scripture states, “You shall tell your child on that day.”61Exodus 13:8 The Pri Hadash 62Hezekiah da Silva (1659-1698) was a Jewish author born at Livorno, son-in-law of the dayan Mordecai Befael Malachi. About 1679 he left his native city for Jerusalem, where he attended the yeshivah of Moses Galante, and ten years later he was sent to Europe to collect funds for Jerusalem. In 1691 he was in Amsterdam and began the printing of his work P’ri Hadash a commentary on the Yoreh De'ah. suggests that we don’t make a separate blessing because the Kiddush mentions the Exodus and it counts as the blessing for the recitation of the story of the Exodus. But if he has already fulfilled is obligation of mentioning the Exodus by reciting the Kiddush, why is it necessary for him to tell the story at length? It is for this reason that it is necessary to say, “Whoever does so at length is praiseworthy.” Even though he has fulfilled the commandment, on this night we do more than simply mention the Exodus but tell the story at length.
Anyone who does so at length (v’khol hamarbeh): implies that we should go to great trouble to encourage children to ask questions, by dipping and doing all types of things that will pique their curiosity. We should also give out ‘parched corn’ and other treats so that they don’t fall asleep and fail to ask questions. Similarly, we should grab the matzah so that the children will stay alert. This is the reason that we hide the afikomen. To do so at length means to do so in different ways so that through these practices they will come to tell the story of the Exodus – and this is truly praiseworthy.
This Is praiseworthy: Note that the text says, Harai zeh mishubach (This is praiseworthy) and not Harai hu mishbach (It is praiseworthy). The commentators were troubled by this expression – why use the word zeh, this. The use of the word zeh here is related to the use of this word in the following verse, “It is because of this (zeh) that the Lord brought me out of Egypt.”63Exodus 13:8 This verse is explained in the following way: the word ‘this’ means when the matzah and the maror are before you. Like the numerical value of the word zeh, there are twelve things that should be before us at the Seder: four cups of wine, two dippings, two measures of bitter herbs, matzah, afikomen, karpas, and a measure of matzah for the sandwich.64The measures here are an “olive’s worth,” a common measure used in Halachic literature. We begin telling the story when zeh – these twelve items are before us. One who has these twelve things before them is praiseworthy!" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "Once, Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon: Considering that Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon were older and wiser than the others, why weren’t they listed according to their age? The sages gathered in B’nai Brak, so called because they were in the home of the Rabbi Elazar ben Azariah who was the Patriarch and whose dishes and utensils sparkled (barak). Out of respect for the Patriarch, two sat to his right and two sat to his left. This story is brought as proof for the previous statement. Even though they were all experts in the four levels of Torah study, PaRDeS, they still spent the entire night recalling and recounting the story of the Exodus. In the Zohar we learn that when we tell the story of the Exodus, God sends His angels to listen to His children telling their story.", + "That entire night: note that the word night, lailah, is masculine here. Until midnight the evening is called la’yil which is feminine, and from midnight on the evening is called lailah. That entire night (lailah) implies that it was the second part of the night (the masculine part of the night) since the first part of the night was spent performing all the appropriate commandments. It is also possible that each of the sages spent the first part of the night in his own home performing the seder for the members of his household. After midnight that all came together in order to sing songs, and recite Song of Songs together until sleep overtook them.", + "Until their students came and said, ‘Our Rabbis, that time for the recitation of the morning Shema has arrived: Surely they saw that the sun was rising, surely their discussions and interpretation was not so all encompassing that they didn’t notice what time it was! The fact is that they were in B’nai B’rak65Playing on the word, b’rak, which means lightening or brightness, Weil argues that they were a source of great light and so were unaware of when the night ended and when the time for the morning service had arrived. and the light of their discussion was so brilliant, they could not differentiate between day and night! Or possibly, a fire came from heaven and surrounded them so that they couldn’t see that daytime had arrived. Therefore, their disciples came and said to them that one should not mix up commandments with one another; it is the obligation of the night to tell the story of the Exodus and now during the day it is an obligation to mention the exodus when one recites the final passage of the Shema. They came to tell them that it was time to conclude one commandment and to perform another.
Another explanation: The reason that the students came to remind their teachers about the Sh’ma was to emphasize the two aspects of the Exodus. There are two aspects to the story of the Exodus: one is telling the story of the actual Exodus from Egypt and the ten plagues; the second is the story of the splitting of the Red Sea. We mention the splitting of the Red Sea in the morning as part of the Shacharit service. The sages spent the whole night recalling the story of the Exodus. The disciples now came to remind their teachers that it is also necessary to recall the other half of the Exodus – the splitting of the sea – as part of the Shacharit service. According to Rav Yehudah,66BT Berachot 21a the recitation of the Shema was ordained by the sages but the mention of the splitting of the sea is a Torah obligation. It was incumbent upon the students to remind their teachers of this because they were so engrossed in the discussion of the Exodus.
Why does the Haggadah include a story about these five sages in particular? These sages disagreed over the issue of what part of the night one is obligated to recall and discuss the Exodus from Egypt. According to Rabbi Eliezer and Rabbi Elazar ben Azariah, one is only obligated to do so until midnight.67Mekhilta, Parshat Bo, chapter 18; Also see BT Berachot 9a. There is a lengthy discussion of the Halachic opinions in this passage but I have chosen to leave them out. His opinion was based on the idea that the Exodus took place at midnight. Rabbi Akiva and Rabbi Yehoshua, on the other hand, felt that the Exodus should be discussed all night long since the time of the flight from Egypt took place the following day, so we continue to discuss the story until the hour of the flight. Rabbi Tarfon, tangentially, was also involved in this disagreement. The argument went on all night long as to whether one is required to tell the story of the Exodus until midnight or until daybreak." + ], + [ + "Rabbi Elazar ben Azariah said: There are a number of questions raised by Rabbi Elazar’s passage. First, why did the author of the Haggadah include this passage in the Haggadah? The Mishnah is actually a discussion of the daily obligation to make mention of the Exodus and not the observance of Passover and the telling of the story of the Exodus. 68BT Berachot 12b Second, this passage speaks of Rabbi Elazar ben Azariah besting the sages in their discussion of when the Exodus from Egypt should be mentioned. Yet the sages were able to respond to his claim that the Exodus should be mentioned at night. While he identifies Deuteronomy 16:3 (“All the days of your life”) as the basis for mentioning the Exodus at night, they claimed that the word kol, “all,” is the basis for mentioning the Exodus “in the days of the Messiah.”
The sages did not disagree with Rabbi Elazar ben Azariah’s contention that one must mention the Exodus both at night and during the day. The sages disagreed about whether this obligation is based on the Torah or if it is a rabbinic obligation. This statement, as it appears in the Mishnah, begins, “We mention the Exodus from Egypt.” There is no suggestion that the sages disagreed with this statement. We are left to wonder what Rabbi Elazar meant when he said, “I was not privileged to know...”
Rabbi Elazar ben Azariah’s explanation makes more sense than that of the sages. He explains the word kol (all) in Deuteronomy 16:3 as a reference to the night time and the word yemai (the days of) as a reference to the day time. This is the logical order of time since night precedes day in the Jewish calendar69Consider, for instance, the opening chapter of Genesis where we read, “There was evening and there was morning, day…”. The sages claim that kol refers to the messianic era while yemai refers to the present time. But according to the sages’ explanation, the order of the expressions is backwards since the present time should proceed the messianic era.
This verse was not necessary to prove that the Exodus should be mentioned at night by the sages or by Rabbi Elazar ben Azariah. This should have been self evident. Since the Exodus began at night and the people left Egypt during the day, it would seem that day and night should be of equally important status.
Rabbi Elazar, however, treats the evenings differently because of the law of Passover; since we only observe the Passover feast until midnight on the eve of Passover 70When the angel of death “passed through” the land of Egypt. and not throughout the whole night,71As Rabbi Akiva and Rabbi Joshua propounded above. we need a proof text to teach that the Exodus can be mentioned all night on the other nights of the year. Rabbi Elazar ben Azariah, therefore, needed a proof text to distinguish Passover from the practice of mentioning the Exodus on the other nights of the year. The sages believed that the obligation to recount the Exodus story applied all night long on Passover eve all night long (as mentioned above). It was not necessary to have a proof text to distinguish Passover from the rest of the year. They used the additional word kol to teach us that the Exodus should be mentioned even in the messianic era.
Rabbi Elazar’s statement now becomes relevant to the observance of Passover and not just to the daily liturgy. According to him, the story of the Exodus must be recounted and the Passover observed by midnight on Passover but it can be mentioned any time during the night throughout the year. The word kol differentiates Passover from the daily recollection of the Exodus in the liturgy. This proof text helped Rabbi Elazar ben Azariah distinguish his point of view from that of the sages.", + "I was not privileged to know the biblical source: The word for ‘privileged’ (zachiti) can also be translated as ‘succeeded.’ Maimonides explains that Rabbi Elazar ben Azariah was so engrossed in his studies, old age seemed to overtake him.72Maimonides Commentary on the Mishnah, the end of chapter 1 of Berachot The Talmud says that on the day that Rabbi Elazar was appointed head of the Sanhedrin he was only eighteen years old. He did not have white hair (as was proper for a respected ‘elder’ of the people). That night a miracle occurred and he became prematurely white-headed.73BT Berachot 27b
But why was this comment about Rabbi Elazar being like a seventy years old necessary? This comment is related to Talmudic discussion about whether words must be taken literally or can be understood figuratively. We learn in scripture that we are supposed to honor the elder and the person with white hair. The fact that Rabbi Elazar became prematurely white so that he would be properly honored as the head of the Sanhedrin suggests that we understand this teaching (regarding the elders) literally and that “words should be understood just as they are written.”74BT Pesachim 21b Devarim kiktavan (as written) is the subject of a disagreement between Rabbi Meir and Rabbi Yehudah: should words of Torah be taken in their plain sense or can they be understood figuratively or metaphorically. Rabbi Elazar’s prematurely white hair suggests that he could only be honored when he truly appeared like a zaken, an elder If that is so, then we must also conclude that the expression regarding the Exodus, “all the days of your life,” should also be “understood just as they are written.” This would mean that the Exodus should only be mentioned in the daytime and not at nighttime. On the other hand, if one holds that words can be understood differently from their literal meaning, then the word ‘all’ can be understood as a reference to the nighttime. Rabbi Elazar said that he assumed that scriptural words should be “understood just as they are written” and that it was only with Ben Zoma that Rabbi Elazar succeeded in understanding the principle that, ‘words need not be understood literally.’", + "The sages taught: “All the days of your life” is a reference to Messianic times: If ‘All the days of your life’ is a reference to messianic times, how are we to understand, “Cursed be the ground because of you; by toil shall you eat of it all the days of your life?”75Genesis 3:17 Have we not learned that in the future the trees of the land of Israel will bear fine fruit and give shade?76BT Ketubot 111b-112a It would seem that the sages were in agreement with Shmuel who said there is no difference between this world and the messianic era except for the subjugation to the other nations. 77BT Berachot 34b Rabbi Elazar ben Azariah and Ben Zoma, on the other hand are in agreement with Rabbi Hiyyah bar Abbah and others who felt that the messianic era would be radically different from this world.78Ibid – see continued discussion in Berachot", + "‘All,’ includes the messianic era: It is hard to understand how ben Zoma bested the sages in this discussion since they were able to offer their own explanation of the word kol, ‘all,’ thus throwing into question his explanation as referring to the evenings. In the Mekhilta, this discussion continues between ben Zoma and the sages: Ben Zoma retorted to the sages: Will it be necessary to mention the Exodus in Messianic era? Do we not learn, “Assuredly, a time is coming” says the Lord “when it shall no more be said, ‘as the Lord lives who brought the Israelites out of Egypt,’ but rather, ‘as the Lord lives who brought the Israelites out of the Northland and out of the land to which He has banished them,79Jeremiah 16:14-15; also 23:8-9’” Rabbi Natan said, the words, ‘that brought us up and that led’ prove that even in the future they will mention the Exodus from Egypt .80In Jeremiah 23 the same verse contains a double expression “Who brought us up and who led us” Rabbi Natan understands one term referring to the Exodus and the other to the future redemption. The passage in the Mekhilta goes on to offer proof texts for the opening blessing of the Amida (that we say, ‘the God of Abraham…Isaac…and Jacob…’) and the Grace after the Meal. 81See Mekhilta Parshat Bo, 16
How then are we to understand Ben Zoma’s point of view? Elsewhere we learn that Ben Zoma held that in fact, the exodus will be mentioned in messianic time but the new redemption will be more essential and the Exodus will become secondary. Similarly, we learn regarding Jacob that even though he was given a new name, Israel, his old name was still used afterwards. Israel, however became his essential name and Jacob secondary. Yet if that is so then why do we say the God of Jacob in the opening blessing of the Amida – we should say the God of Israel since that is our forefather’s essential name! That is why the Mekhilta offers a proof text for the Amida in which the name of Jacob is used. Without a biblical citation we would have assumed that the opening blessing of the Amida should have said, ‘the God of Israel.’ It would seem then that Ben Zoma is in agreement with Rabbi Natan not only regarding the mentioning of the Exodus but in these other cases as well.
The continuation of the discussion in the Mekhilta is relevant to Ben Zoma’s point of view. We learn that while it is a transgression to refer to Abraham by his previous name, Abram, the same is not true for Jacob/Israel.82BT Berachot 13a The reason for this is that the name Jacob has a negative and a positive connotation in the Torah. He is called Jacob because he tricked (vaya’akveini) Esau and he is called Jacob because in the future he is destined to supplant Edom/Esau and rule over him, as was prophesized to Rebecca.83See Genesis 25:26 and 27:36 In the future when Jacob supplants his older brother then he will truly be Israel and not Jacob any more. It would seem that both names have a good connotation while the name Abram has no purpose at all. Similarly, we learn that by mentioning the exodus in the Birkat Hamazon that mentioning the Exodus is relevant at all times, night and day and that Ben Zoma’s explanation is correct." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Praised is the Omnipresent, Praised is He! Abudraham explains that it was the method of those who explicated words of Torah to introduce them in this manner. Later the Haggadah presents the story of Terach’s idolatry and how the people came to worship one God. This is according to Rav’s explanation of the principle that ‘we begin with shame and end with praise.’ This introduction, then, sets the stage for the explanation we are about to begin. The purpose of this extended passage is to explain how Israel ‘came close to God.’ Expressing the same theme, the passage then ends with Dayenu and ‘God has bestowed many favors upon us.’84BT Pesachim 116a Through the Exodus God showed Israel how His providence and His power fill the world, and that God is the ‘place of the world’ but that the world is not God’s place. Through this story we learn the fundamental theological truths of Judaism – so we begin by saying “Blessed is the Place of the World, blessed is God,” and, “Blessed is the one who gave the Torah to the people of Israel.” Even though God is all places, God is still hidden – this is expressed through the words, “Blessed is God.”85The word Baruch hu is literally, ‘Blessed is He.’ The word hu, he is a third person pronoun suggesting distance and transcendence. God is both hidden and beyond human comprehension – a transcendent God. We can only comprehend God through God’s actions; through them we can come to the realization that God is creator. At the moment of revelation, however, God revealed Himself as an elder sitting in the academy – in response to this moment we say, “Blessed is the one who gave Torah to His people.” Through that moment we can comprehend a bit of God’s essence. Then we say again, “Blessed is He/God,” since, even in the moment of revelation, God’s true essence is hidden from us.
According to Kabbalistic interpretation, God is called makom, Place, because the gematria of the word makom is 196 like the word paku which means ‘go out.’ God caused Israel to go out from impurity and from Egypt.", + "The Torah speaks of four types of children: Why does the Haggadah use the word “one” four times in this passage? It could have said that, “The Torah speaks of four types of children: wise, wicked, simple and could not ask.”86Instead the Haggadah says “One is wise, one is wicked, etc… The use of the word, ‘one’ in this passage is a reference to the different ways in which the four children comprehend the ONENESS of God. Bachya Ibn Pakudah (Chovot Halevavot),87Chovot ha-Levavot is the primary work of Bachya ibn Paquda, a Jewish philosopher and rabbi who seemingly lived at Saragossa, Spain, in the first half of the eleventh century. It was written in Judeo-Arabic in approximately 1040 under the title Kitab al-Hidāya ilā Fara'id al-Qulūb, Book of Direction to the Duties of the Heart, sometimes titled as Guide to the Duties of the Heart, and translated into Hebrew by Judah ibn Tibbon in the years 1161-80 under the title Chovot ha-Levavot. Maimonides and others suggest that those who have the capacity of comprehending the oneness of God should engage in such analysis. This is accomplished through rational analysis; to arrive at belief without such analysis is not appropriate. A parable explains this. If a series of blind people try to follow one another with a seeing person leading them; if the sighted person falls into a pit, then all the others will fall in with him.
Each person must arrive at his own concept of God but not all concepts of God are the same. Not everyone is capable of such study and the ability to comprehend the unity of God is different for each student. According to a person’s knowledge and intellect he will arrive at different levels of understanding of God. Therefore, in this passage, when we say “the ‘ONE’ of the wise child, the ‘ONE’ of the wicked child, the ‘ONE’ of the simple child and the ‘ONE’ of the child who doesn’t know how to ask,” we are speaking about their different perceptions of God. A child is not yet ready to delve into this analysis so he is better off accepting belief in God based on tradition. For the wise, “One” means incomparable and indivisible, while for the simple child, ‘One’ is quantitative (God is one and not two). The ‘One’ that the wise child comprehends is the true oneness of God in the sense that the philosophers spoke of it. For the wicked, God is not one in the sense of singular; “One” is a product of many joining together– such a person is guilty of heresy88This may be a reference to the belief in the trinity in Christianity.. In the way of Kabbalah, the child “who doesn’t know how to ask” is one who realizes that one cannot truly comprehend the absolute oneness of God. True comprehension of God’s oneness is only possible through the instrument of Torah and through the extent of a person’s intellect." + ], + [ + "The wise child, what does he say (Mah hu omer)? The wise child’s question could have been Mah omer; the word hu is unnecessary. The statement could have simply been, “the wise child says...” The expression, then, is both a question and an answer. The Haggadah says “The wise child is saying Mah.” The first three children each phrase their ‘question’ and ‘answer’ with the word, Mah. In each case the word Mah has a different connotation.
For the wise child, the opening statement is, “The wise child says mah!” The word Mah implies fear and love of God, as in “And now O Israel WHAT (Mah) does the Lord demand of you? Only this to fear the Lord your God and to walk only in His paths and to love Him,”89Deuteronomy 10:12 and “He who suspends the earth over nothingness (b’li –mah)”90Job 26:7 The word MAH is associated with the Sephirah of Chokhmah, wisdom. Because it is among the first of the Sephirot (the Ten Sephirot are divided into two groups: the first three: Keter, Chokhmah, and Binah and then the seven lower Sephirot. Keter is beyond human knowledge, so Chokhmah is the first Sephirah through which we even begin to understanding the unfolding of the divine. It is existence, undifferentiated, the primal dot – the very beginning of existence. It is so unknowable that we call it Mah, what. But it is also divine wisdom. Sephirot are the ten enumerations or emanations in the inner life of God through which we can understand the universe. Each of them is connected with a complex series of symbols and terms so that language, knowledge, and all existence are connected to them. When the wise child asks Mah, he is acknowledging the divine source of all existence. The one who worships God faithfully begins with this word. The statement of the wise child then is both a question and an affirmation. “Mah includes the testimonies and the statutes and the laws which the Lord has commanded you.” We are called on to fulfill the commandments out of love and reverence which is called Mah, what! The wise child says, “Which the Lord commanded YOU,” out of a sense of humility. When we see how beloved the commandments are to him we should teach him all the commandments down to the law of the afikomen, so that the taste and the love of the commandments should remain in his mouth.
The wicked child, on the other hand, mocks and ridicules the commandments. He also says, Mah. But for him the word ‘Mah/What’ implies something small and inconsequential. “He says Mah/what’s (the big deal about this service?” His statement is also not a question but a rhetorical question since he has no interest in observing God’s commandments. He says, “what is this ritual lakhem/to you,” in order to remove himself from the community.
The simple child sees the deep thoughts and analysis of the wise child as well as the sarcasm of the wicked child. Both of them use the word Mah, and so he formulates his question with this word: “Mah/what is this?” What is the meaning of the word Mah? He says, “I don’t understand all the discussion in which you are engaging or why you are debating with one another on this particular night!” To him we answer, “It is with a strong hand…” that is, it is the things that happened on this night that have caused us to worship the Lord with reverence and love.
The word Mah can be used to express a question (as in Mah she’eilatekh, “What is your request?”91Esther 5:6) or a general statement (as in, Mah tovu ohalekha Yaakov, “How Good are your tents O Jacob”92Psalm 133:1) It can also be used as an expression of surprise (as in Mah ta’arkhu lo, “What form can compare to God!”93Isaiah 40:18 Or Mah enosh ki tizk’renu, “What is man that you should be mindful of him!”94Psalm 8:5) The wise child uses the word Mah in the sense of a general statement (Mah tov - how good are these statutes and judgments!); he is asking out of a desire to fulfill the commandments. The wicked uses Mah as an introduction to a rhetorical question (mah ha’avodah – what’s the point of this ritual?) and the simple child asks as a sincere question (mah zot – what exactly is this all about?)", + "That the Lord our God commanded you, etkhem: This is how it is written in Deuteronomy 6:20. Some commentators prefer to read this passage, “the the Lord our God commanded us, o’tanu,” so that he includes himself in the community and doesn’t exclude himself. The testimonies (eidut) – the pesah offering and the matzah - were performed as a way of remembering the Exodus from Egypt. The mishpatim, are those commandments which have a clear explanation. The statutes (chukim) - do not break the bones of the offering and only those assigned to the offering may eat it - are those laws that we continue to observe as a way for the present generation to keep the temple service in mind. The answer to the wise child is a response to the question, what are the statutes…we eat the afikomen as a way of reminding people of the temple connection of these laws. The wise child then is asking, “Why do we (o’tanu) observe these law” and we explain the connection between the statutes and the temple service. Even though these laws are connected to the ancient temple rite, they have become OUR laws in this time.
Some argue that the word etkhem is more fitting than o’tanu in this passage. The verse regarding the wise child says, “When your child asks tomorrow…what are…which God has commanded you (etkhem),”95Deuteronomy 6:20 while the verse concerning the wicked child is, “When your child asks you, “What mean you (lachem) by this rite?”96Exodus 12:26 The most important difference between these two verses is not the use of etkhem and lachem, but the time when the question is being asked. The wise child asks machar, tomorrow. While the ritual of Passover is taking place he joins in the celebration; he doesn’t want to confuse his elders while they are carrying out the Passover sacrifice. The following day after the ceremony, he asks about its significance in order to better understand meaning of the rituals. Regarding the simple child, the word machar is used suggesting that he asks about the ceremony after the fact. The wicked child, on the other hand, asks as the ceremony is happening; he is standing back and asking questions but not actively participating in the ceremony. This is all an intellectual exercise for him. His true intention is revealed by the way and when he asks his question.
But if this is the case for the wise child, the Torah should have said, “Who commanded US” and not who commanded you!” Why do we use the word etkhem, you, for the wise child? There are a number of places in scripture in which the word etkhem is like the word imakhem, with you; that is, it implies you and me together." + ], + [ + "What does the wicked child say: What do you mean by this rite (avodah)? The word avodah has a connotation of trouble or bother. He is asking, “Why are you going to all this bother?” His question and his choice of words (‘to you’) imply a derogatory question. Also he does not make mention of God in his question like the wise child who says, “which the Lord our God has commanded.”", + "So too: The Torah already tells us how we should answer this child; it is unnecessary for us to explicate this passage: “When your children ask you, ‘What do you mean by this rite,’ you shall say, ‘It is the Passover sacrifice to the Lord because He passed over the houses of the Israelites in Egypt when He smote the Egyptians but saved our houses; and the people bowed in homage.”97Exodus 12:26-27 The language of the verse could have been, He passed over our house and struck the Egyptians. By stating it the way it does, it implies that had they been in Egypt they would not have been included among the Israelites.
There is another explanation for the answer which the Torah gives to the wicked child’s question. The wicked child challenges his parents. After all, there was no altar in Egypt; the essence of the sacrifice was the placing of the blood on the door posts and the lintel. He challenges his elders by claiming that this ritual is offered for their own benefit – so they can consume the sacrifice for themselves. The Torah offers the answer: “It is a Passover sacrifice…” Even though our ancestors did not have to make a sacrifice in Egypt but slaughter the animal and place its blood on the doorposts, we are commanded to do so as a reminder of the Passover offering.", + "You also set his teeth on edge! This expression implies the grinding of one’s teeth.98Ezekiel 18:2 “Parents eat sour grapes and the children’s teeth are set on edge.” The wicked in Egypt didn’t want to be included among those who were going to eat the Passover offering. God caused an aroma to the Garden of Eden to go forth from the roasted meat, making the wicked ravenously hungry. When they asked to eat the offering they were refused. This caused them to salivate and their teeth to grind. That is why the author of the Haggadah says af attah, “you ALSO,” set their teeth on edge. We are not the first to set the teeth of the wicked on edge; this happened in Egypt and we should do the same in response to their caustic comments.
A Kabbalistic explanation of “You also set his teeth on edge.” One who is not scrupulous in the observance of the laws of chametz and matzah will come under the control of the prince of Egypt and will become his slave. The law of slavery is that if one knocks out the tooth of his slave, his slave must be allowed to go free – therefore, knock out his tooth so that he will be freed from the powers of evil. I have heard that Jews have one more tooth than gentiles: sixteen on the upper bridge and sixteen on the lower bridge. Together they add up to 32 teeth which are equal to the 32 paths of wisdom as well as the 32 rules of interpretation attributed to Rabbi Yosi in the Sifra. We knock out the extra teeth from the wicked person because he has chosen to make himself like a gentile. He has done this by “denying the very essence of Jewish belief.” He doesn’t deserve to have the extra wisdom teeth!99The number 32 has special significance both in math, Kabbalah and in other mystical systems. In Lurianic thought: In a numerological sense, the Tree of Sephirot also has significance. Between the 10 Sephirot run 22 channels or paths which connect them, a number which can be associated with the 22 letters of the Hebrew alphabet. Together, the spiritual forces of the 10 Sephirot and the 22 connecting channels are called the \"32 Paths of Wisdom\". Human beings do have 32 teeth and as far as I know there is no distinction between Jews and gentiles." + ], + [ + "What does the simple child say? In answering the simple child the Torah uses the expression, “With a mighty hand” and it does not say, “With an outstretched arm.” Why is this? Earlier we saw that “With a mighty hand” refers to the outer manifestations of liberation from Pharaoh, while “With an outstretched arm refers to the inner expressions of liberation from idolatry and sorcery in Egypt. The simple child has no interest in the mystical significance of things, so in the Torah’s answer to him speaks of the outer manifestations of liberation. Therefore we do not say “with an outstretched arm. When this child witnesses the ceremony in which the first born animal is given to the temple while the first born ass has its neck broken, he is likely to ask what this has to do with the Exodus from Egypt.100See Exodus 13 We can then explain to him that the breaking of the neck of the ass is a reminder that the Egyptians were stubborn and stiffed necked and that they were similar to asses. It was only with the killing of the asses in Egypt that the Israelites were freed.", + "With a mighty hand: The word chozek, mighty, is spelled without a vav in Exodus 13:14. The expression B’chozek yad, “with a mighty hand,” has the same gematria as the name Samael. This is an allusion to the fact that Samael lent his chariot of impurity to the Prince of Egypt101The Prince of Egypt is a reference to an idea found in midrashic and later literature. Each nation has an angelic prince who represents and defends its nation. The war against Israel in Egypt then was a war waged by the Prince of Egypt. in order to increase his impurity with the impurity of Samael.102Samael is an important archangel in Talmudic and post-Talmudic lore; a figure who is accuser, seducer and destroyer, and has been regarded as both good and evil. It is said that he was the guardian angel of Esau and a patron of the Roman Empire. Also called Samael and Samil, he is considered in legend both a member of the heavenly host (with often grim and destructive duties) and a fallen angel, equal to Satan and the chief of the evil spirits. One of Samael's greatest roles in Jewish lore is that of the angel of death. In this capacity he is a fallen angel but nevertheless remains one of the Lord's servants. As a good angel, Samael supposedly resides in the seventh heaven, although he is declared to be the chief angel of the fifth heaven. That is why it was necessary for the Holy One to help free the Israelites from Egypt. The Prince of Egypt had to be defeated by God before Israel could be liberated from Egypt.
In the Jerusalem Talmud we find another version of this passage that is different from the one in the Haggadah: “What does the fool (tipesh)103The Yerushalmi version uses the term tipesh instead of tam. say? Mah Zot - What is this? You must also teach him all the laws of Passover through, ‘One does not go to additional feasts after eating the Passover offering,’ so that he doesn’t uproot himself and go from one group to another.’” This is quite surprising!104Since this is the answer which we give to the wise child – it is surprising to find it here! If this is the answer to the simple child’s question, then what is the difference between the questions of the wise and the wicked children?105We saw below that this was the necessary answer to the wise child in order to differentiate between him and the wicked child. We are now left to wonder again about the difference between these two children who address the question to YOU and not to themselves. The Korban Eidah explains that the wise child is asking specifically about the chukkim, statutes, and that the wise child’s question is motivated by humility. Statutes have no explanation but he feels that the wise people of his generation might have some explanation for them, so he asks them the reason for these commandments. The wise child today, on the other hand, is living at a time when the only Torah commandment for Passover is matzah, so there are no statutes (such as “not breaking a bone of the offering,” or “that the offering must be roasted”, etc). The Shelah explains that the answer, “One does not go to additional feasts after eating the Passover offering” is that type of statute since the reason for this law is to remind us of the Passover offering. This answer is a way of saying that even today there are chukkim, statutes or laws without rational explanations.
Midrash Peliah106A late Midrashic work written by Höschel of Cracow (d. 1663) offers another explanation of the Simple child’s question. The letters that make up the words mah zot, “What is this,” can be rearranged to spell zeh emet, “This is truth.” As he says, so he is.107That is, his question is a reflection of his deep pursuit of the truth, even if he does so on a more superficial and simple level. The four children represent the four letters of the Tetragrammaton, the four letter name of God. The yud represents wisdom and the wise child, the highest of the Sephirot. The wicked child is connected to the higher hei, the Sephirah of Binah or understanding. Binah is the source of judgment (and as a result also the source of evil). Those adept at the mysteries of mysticism know that the realms of impurity find their vitality through this Sephirah. The Simple child is represented in the letter vav, which is also the Sephirah of Tiferet, and the One who doesn’t know how to ask is connected to Malchut. Malchut has no illumination of its own but received all its illumination from the other Sephirot; so too, the one who doesn’t know how to ask is dependent on others for illumination. Malchut can be a source of compassion if it receives its illumination from chokhmah or chesed, or it becomes a source of judgment if it receives its illuminations from the binah or din. Now, since the simple child is associated with tiferet, it stands to reason that it is also connected to truth. Tiferet is associated with the quality of truth, emet. Therefore, Mah zot = zeh emet; it is the source of supernal truth!" + ], + [ + "The one who doesn’t know how to ask, you (aht) open it for him: Why does the Haggadah use the word Aht, ‘you,’ the feminine form of this word instead of ahtah, the masculine word for ‘you?’ The father is weakened like a woman by his failure to teach his son about the commandments when he was young and by his son’s lack of knowledge.
The word Aht may be a reference to a woman’s obligation to teach her children the story of the Exodus. Even though she is not obligated to teach her children Torah, she is obligated to teach them about the Exodus, for we have said, “Whoever increases the telling of the story of the Exodus is praiseworthy.” Also, by teaching this child about the Exodus, he will not be incited by his older and wicked brother.", + "You shall tell it to your child: There are a number of issues here. The answer to the One who doesn’t know how to ask is different from the other children; the question isn’t directly addressed to him. Also, in the verse, “You shall tell your child on that day saying (leimor),” the word, leimor, is unnecessary. Further, why don’t we wait until this child is older and then teach him about the Exodus? The father is fearful lest the wicked child come to incite his younger brother and mislead him. Therefore the Torah instructs the parents to tell (Haggadah) the story of the Exodus to this child. Haggadah implies not just to tell, but to draw the heart of the child closer to Torah through the story. “Leimor, saying…” this word implies that when you talk to this child SAY to him: “If you are incited to leave the ways of Torah like your wicked brother, I will have to say to you what I said to him: God did this for me and not for you! If the wicked child had been in Egypt, he would not have been worthy of being redeemed. ”108Rabbi Isaiah Horowitz, Sh’nei Luchot Hab’erit. That is why we answer the child who doesn’t know how to ask with the same verse that we used for the wicked child.
Another explanation of why this verse is quoted for the child who doesn’t know how to ask: The Mishnah says after the Mah Nishtanah, “If the child does not know how to ask, let his father (mother?) teach him.” The answer to the fourth child, then, is a reference to this statement: “You open the matter for him (since he can’t do so for himself), as it says, ‘You shall teach your child…’”
Another explanation: The Torah should have said Aht tagid lo, “You tell him,” echoing the language of the proof text. Why does the Haggadah use the word p’tach, literally “open?” The Talmud says you should hold the interest of the young children by giving them roasted nuts and other treats, literally – keep his interest by opening his mouth with treats and puzzles that will interest him.", + "The four children and the four promises of redemption: The four children correspond to the four languages of redemption in Exodus, Chapter 6.
“I will bring you out,” corresponds to the wise child. This term is an allusion to the haste with which our ancestors left Egypt. They did not stay one more second than they had to. “I will bring you out,” then, is a reference to the liberation from the forty nine gates of impurity and how Israel was redeemed through the sparks of holiness.
“I will save you” corresponds to the wicked child. The Haggadah says had he been in Egypt, he would not have been saved, and he would have been among those who died during the plague of darkness.
“I will redeem you” corresponds to the simple child. Just as a slave is redeemed from his master, so in the answer to the simple child we say, “With a mighty hand he took us out of the house of bondage.”
“I will take you” corresponds to the young child who cannot ask for himself. Like a young child, this one has to be taken by hand and taken to a safer place." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "One might think that one must tell the story of the Exodus on Rosh Hodesh: One might conclude that this is the case because according to Rabbi Shimon ben Gamliel, one must begin to expound on the laws of Passover two weeks before the holiday. Similarly, the Torah says, ‘This month shall be the beginning of months for you,’ suggesting that one should begin telling the story of the Exodus from Rosh Hodesh." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "In ancient times our ancestors served idols: There are many questions raised by this passage.
First why does it use the word avoteinu, ‘our forefathers’ to describe our ancestors? We are told that we only use the word, avoteinu to describe Abraham, Isaac and Jacob.109BT Berachot 16b Here the term is used to describe idolaters as our forefathers!
Second, why does the passage go on to tell us that ‘God brought them to His service,’ something that is obvious. The repetition of language is also strange: “I brought your father, Abraham.” Why is it necessary to say both our forefather and Abraham?
If this verse mentions Abraham, why doesn’t it also mention Isaac and Jacob?
Finally, the verse says, “(Mei’olam) your ancestors dwelt on the other side of the Jordan.” What does the word mei’olam add to the verse?
Before the Patriarchs, people referred to their ancestors in the chain of generations as “forefathers.” Once Abraham arose, and brought illumination to the world by teaching others about the existence of God, the term, ‘forefather,’ was now applied only to him. We no longer called the previous generations as our forefathers; only Abraham, Isaac and Jacob are our forefathers. Because of their great importance as well as their deep love of God and the contribution they made to future generations, we think of everything beginning with them.
This is what we find in the book of Joshua and in the Haggadah. “In ancient times” our ancestors who worshipped idols were considered “our forefathers” but now that God brought us closer to His service, we are like converts whose lineage begins from the moment of their conversion. The future lineage begins from a convert. Terach may have been Abraham’s father but only Abraham is our forefather because his father was an idolater. The verse from the book of Joshua mentions Terach and Nachor who were known idolaters but it doesn’t mention Charan, Abraham’s other brother because there is a question about whether he was an idolater or not.110Charan is said to be the father of Sarah – which would have made her Abraham’s first cousin. This might explain, as an aside, why Abraham could refer to her as his sister! See Midrash regarding Charan’s status, Genesis Rabbah 38:14 The verse goes on to say, “And I took your father…” The word ‘took’ implies that God created him anew so that those who came before him would no longer be called forefathers. That is why our first forefather’s name is Avram, Av Ram – literally exalted father. Through him the name ‘forefather’ was exalted, as though he were the very work of God’s hands. God then bequeathed a letter to him from His great name – the letter hei – so that his name became Avraham. The text alludes to this earlier: “This is the generations of heaven and earth in their creation. The letter hei in the word b’hibaram, “in their creation,’ is an allusion to the future when God would give Abraham the letter hei from His name and make Abraham a new creation.
And I gave Jacob and Esau to Isaac: Jacob’s name is placed before Esau, even though he is technically the younger child, because Jacob was the first one formed in their mother’s womb.111See Rashi on Genesis 25:26 Rashi uses the analogy of two precious stones that were placed in a tube. The one that went in first comes out last and the one that went in last comes out first. By the way, the same is true about luggage on an airplane! So too, with the order in which children are placed in a womb reflected an inverse order to which they were born. Isaac had been sanctified through his being bound on the altar. However, it was necessary for Rebecca to give birth to Esau so that all the impurity would be given to him and all the purity to Jacob. In this way Esau would not be worthy of inheriting their holy land while Jacob and his descendents would. Instead, Esau inherited a land that had no holiness – Mount Seir.
Jacob and his children went down (yardu) to Egypt: The verb yarad also has a connotation of ‘reigning over.’ Jacob and his family came to Egypt through the government, since Joseph ruled over all of Egypt and he gave them authority. Pharaoh, too, saw that they were capable of ruling and so place them in charge of his herds. Even though Israel ascended to authority, God caused them to be diminished, as in the verse, “God brings low those that are exalted.1121 Samuel 2:7”" + ], + [], + [ + "Praised is the one who keeps His promise: There are several questions that must be answered here:
Why is it necessary to tell us that God ‘keeps His promise’ – isn’t this obvious?
Why does this passage say that God kept His promise to Israel; wasn’t the promise made to Abraham at the covenant between the pieces?
What does it mean when it says that, “The Holy One determined their end?” What does this mean? Surely the text tells us that they would be strangers in a strange land four hundred years.
There are many words in the passage from Joshua which seem redundant. For instance, the word la’asot is unnecessary here – what does it mean in this passage?113This passage would literally be translated “God calculated the end to do (la’asot)…”
In the proof text we find a double word: “Certainly know (yodoah teidah) that your offspring shall be strangers…” What is the meaning of this double expression?
The verse also says that the offspring of Abraham would be enslaved and afflicted 400 years; and yet they were only enslaved 210 years. It should have said, “Your offspring shall be strangers 400 years.”
Scripture says: “Just as a person chastises his child, so your God shall chastise you.”114Deuteronomy 8:5 We shall see in this explanation that even when God becomes angry with his children he still remembers to be compassionate and lightens his decree. This teaching can be applied to the amount of time that the Israelites were enslaved in Egypt.
The time period of 400 years refers to two different events; “Your offspring will be strangers in a land not their own” and, “They will be enslaved and afflicted.” Both of these events will take place during the 400 year period. It will begin after the birth of Isaac and continue up to the Exodus from Egypt. When Joseph brought his family down to Egypt, he did not allow them to become settled in one place, unlike other nations – so they were strangers in the land.115This explanation is problematic – didn’t Joseph settle the people in Goshen? However, we might also say that they were strangers because unlike Isaac, they did not live in the land of Canaan for an extended period of time. The decree of slavery and oppression was supposed to be applied to a full period of four hundred years aside from living as strangers in a strange land. However, if the people repented and prayed to God, then God would calculate the period from the birth of Isaac and the end would come sooner. But if the people did not repent, then there would be a period of four hundred years of slavery and oppression. God did not reveal this to Israel because human beings must have free will to make choices on their own. This is alluded to in the expression yodoah teidah- there are two possible outcomes of God’s will depending on the choices the Israelites make. The 400 years can begin from the birth of Isaac or it can be 400 years of misery in Egypt.
And so also the nations that they served I will judge: Even though God had decreed Israel’s exile and slavery, Egypt still was subject to punishment because they choose how severe to make Israel’s servitude. God only decreed that they live in a land not their own and be oppressed for 400 years – He did not decree the extent of the oppression. The Egyptians chose to oppress them ruthlessly for 210 years – therefore they deserved to be judged by God. The verse says “the nations that they served I will judge (dan anochi).” The word anochi is unnecessary here. It is a reference to the tenth plague about which it is written: I shall go forth in Egypt and strike down the first born.”116Exodus 11:4 The words, “And so, also” implies that even if they only enslave but don’t oppress the Israelites they will be judged. “And afterwards they shall go forth with great wealth:” afterwards, whether they served the full 400 years or only part of them, they shall go forth with great wealth.
We know that the Israelites repented because the Torah says, “And God heard their sighs.”117Deuteronomy 26:7ff “And God remembered His covenant” – that God would begin counting the period of exile from the birth of Isaac. “The God of our fathers,” God made a covenant with Abraham, with Isaac he promised that the period of exile would begin from his birth, and with Jacob. God can be counted on to keep all of His promises particularly to our forefather Jacob to whom He said: “I will go down with you to Egypt and I will certainly come up (alo a’aleh) with you.”118Genesis 46:4 The Ba’al Haturim points out that the word alo is written with a hei instead of a vav to teach that Israel would be enslaved for five generations: Jacob, Levi, Kehat, Amram and Moses.
Praised is He: the word hu, he, is third person.119In Hebrew third person is called lashon nistar; literally hidden or concealed language. Therefore, third person words reflect something hidden, particularly when it refers to God. The calculation of the period of exile and enslavement was hidden by God. Only God could calculate the end of this period from the birth of Isaac. That is why it says that God calculates the keitz, the end. The gematriah of keitz is 190 leaving 210 years. Also Sarah was 90 and Abraham was 100 when Isaac was born – adding up to 190, keitz. The number 190 is also associated with the different spellings of the name Isaac: sometimes it is spelled yud-sin-chet-kuf120Psalms 108:9 and usually yud-tzadi-chet-kuf – the difference between these two spellings is 190! The 210 years of slavery is fulfilled if we count from the birth of Isaac – then there are 190 years of slavery.
Another way of interpreting this passage is to say that it applies specifically to Jacob/Israel. “Praised is the One who kept His promise to Israel” – that is, our forefather Jacob. The Holy One said to Jacob: “I (anokhi) will go down with you to Egypt and I (anokhi) will go up with you.”121Genesis 46:4 Why does it say anokhi, “I,” twice in this verse? The Midrash says that when Jacob’s family went down to Egypt, God was counted as one of the seventy members of his household, and when the Israelites left Egypt, God was the six hundred thousandth necessary for them to leave. The Israelites could not leave Egypt until there were six hundred thousand like the number of letters in the Torah. They were lacking just one so God counted Himself as the One. In other words God was the anokhi that went down to Egypt and the anokhi that left with the people of Israel.122See Shenei Luchot HaB’rit – Masekhet Pesachim, Perek Torah Orah, Matzah Shemurah; v’hi sh’amda The Israelites could not wait another moment to leave Egypt so God did them a kindness and counted himself among the six hundred thousand. We can now understand the expression differently, God numbered himself among the people of Israel because the end was so near." + ], + [], + [ + "And it is this (v’hee) that sustains us: Literally, v’hee is “And she” is a reference to the Shekhinah, the divine presence. “It is the Shekhinah that has sustained us for more than once enemies plot to destroy…But the Holy One saved us from their hands.” She was with us in exile and was subjected to the forces of impurity – so she is with us in every generation but the Holy One, Praised be He,123Shekhinah is a reference to the tenth Sephirah – the feminine aspect of the divine and the Holy One, Praised be HE, is a reference to Tiferet, the masculine side of the divine. saves us from their hand.
The simple explanation of this expression v’hee is that it refers to the promise that God made with Abraham at the Covenant of the Pieces. God keeps His promise.124A Promise in Hebrew is Havtachah, which is also a feminine noun. “It is that promise that has sustained us, for more than once enemies plot to destroy us…But the Holy One saved us from their hands.”God showed Abraham the four Empires which would eventually subjugate his descendents in generations to come and reassured him that none would be able to destroy his descendents.
Yet another explanation is that v’hee refers to geulah, redemption. “It is the various redemptions that have sustained us, for more than once enemies plot to destroy us…But the Holy One saved us from their hands.” All of the redemptions until this time were incomplete and therefore we can only sing a shirah, not a shir.125Apparently, shirah is a song of praise but it is less whole than shir, the masculine form of the word song. V’hee, then, is a reference to the intermittent redemptions which precede the great redemption. V’hee can also be a reference to teshuvah, repentance. “It is repentance that has sustained us for more than once, enemies plot to destroy us…But the Holy One saved us from their hands.” Repentance brings redemption closer to fruition. When Israel cries out in repentance to God, then the Holy One saves them from their enemies." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Go and learn what Laban sought to do to our ancestors: Why does the Haggadah begin by talking about Laban’s plot against Jacob instead of Esau who also sought to kill Jacob and even sent Eliphaz, his grandson, to kill Jacob years later. Esau had reason to want to kill his brother since he had cheated him; Laban, on the other hand had no reason to hate Jacob. Jacob cheated Esau out of his birthright and his blessing while Laban’s hatred of Jacob was without cause or reason. Another reason for discussing Laban is that, according to one a liturgical poem126Hifchadita arami b’emesh layila, Laban pursued Jacob and his family on the eve of Passover. Two miraculous redemptions happened on Passover eve.
One of the reasons we begin by speaking about Laban in the Haggadah is to point out that the Covenant between the Pieces was not just about the Exodus from Egypt. In Aram, Laban sought to destroy Jacob and his sons even though they were his grandsons, and Jacob went forth with great wealth, just as the Israelites did from Egypt. We see here that hatred is expressed in many ways – and the worst of all hatred is the hatred of another’s faith. Rashi explains that the very thought of destroying Jacob and his family was considered the same as having carryied out the deed. Also, Laban was a mighty wizard, the grandfather of Bila’am (one of Israel’s greatest enemies) and his hatred of Jacob was deeply rooted in his heart. According to the Zohar he also advised Pharaoh regarding the children of Jacob, and he was among the magicians of Egypt – for all these reasons we make mention of him in the Haggadah.
The author of Ma’aseh Adonai127Eliezer ben Elijah Ashkenazi (1512–December 13, 1585‎) was a Talmudist, rabbi, physician, and scholar. Though of a German family he was probably born in the Levant, and received his Talmudic education under Joseph Taitazak in Salonica. makes the case that Laban was deeply immersed in idolatry that Jacob refused to send his sons back to Aram to seek food during the famine. He was afraid that Laban would corrupt them and get them to worship idols. He was forced as a result to send them to Egypt. This may be another reason why Laban is included in the Haggadah. Yalkut Reuveni128Written by Reuben Hoshke HaKohen (Sofer) (died April 3, 1673) was a Kabbalist and rabbi of Prague. \"Hoshke,\" his father's name, is a Polish diminutive for \"Joshua,\" mistaken for his family name. claims that Laban’s flocks were a product of transmigration. By taking them to Egypt, they were able to transmigrate into human beings. That is why the Israelites were so fertile in Egypt; the flocks transmigrated from sheep to human beings.
My Father was a wandering Aramean…and there he became a great nation, mighty, and numerous: One of the similarities of the Passover Seder and the Bikkurim ceremony, the first fruit ceremony, is the custom of lifting up the Seder plate just as the first fruits were lifted up when it was brought to the temple. It is for this reason that we recite the Bikkurim declaration as part of the Seder. The author of the Haggadah then expounds each passage in this declaration." + ], + [ + "He went down to Egypt: We have already seen that God reassured Jacob that he would go down to Egypt with him. But why was Jacob afraid? He knew that it was destined that his descendents would be slaves in Egypt before they were redeemed. The Zohar129Zohar Volume 1, 222a explains that he was afraid that his family would bury him in Egypt instead of returning him to the land of Canaan. He was also afraid that the divine presence would not accompany his family to Egypt, an impure land. God therefore reassured Jacob not to worry – that He would accompany him there. According to Rabbi Menachem Azarya of Fanot God promised Jacob that he would not die before he witnessed that he had 600,000 descendents in Egypt.130Yonat Elem, 1648", + "And He sojourned there: Jacob hoped that his family would not suffer from subjugation and oppression but that they would simply be sojourners in a foreign land. He also didn’t want his family to become too settled in an impure land. That is why he said to Pharaoh, “We have come to sojourn in the land because there is no pasturage in Canaan, for the famine is severe in the land of Canaan.” This is what Nachmanides writes. If it had been their intention to remain in Egypt a long time, they would have spread throughout the land and become more assimilated in the country. They remained within a small prescribed area so that when the time came to return to Canaan it would be easy to organize the return trip. That is why all the people lived in the land of Goshen.
Now let your servants dwell in the land of Goshen: Jacob wanted his family to dwell together in Goshen so that they wouldn’t intermingle with the rest of Egypt. Also, the land of Goshen technically belonged to his family because it was given to Sarah by Pharaoh during Abraham’s brief sojourn in the land of Egypt many years before. 131Pirkei D’Rebbe Eliezer 26 So Jacob made two requests of Pharaoh; the first, to remain in Egypt and second, to dwell in the land of Goshen. Pharaoh had already given Joseph permission to allow his family to remain in Egypt. Jacob now asked to dwell in Goshen.
“Then Pharaoh said to Joseph, “As regards your father and brothers…settle…in the best part of the land…put them in charge of my live stock.”132Genesis 47:5 We see here that the Israelites went down to Goshen so that they could care for Pharaoh’s flocks. Since they were charged with caring for his flocks, they ruled over the lamb, which was considered one of the gods of Egypt. We learn that the Israelites went down to Goshen because of the flock and they left Egypt because of the flock, as it is written, “Go, pick out lambs for your family and slaughter the Passover offering.”133Exodus 12:21 See Yalkut Reuveni Parshat Vayigash and Kanfei Yona (Rabbi Menachem Azarya of Fano)" + ], + [ + "Few in number: There were seventy members of Jacob’s family parallel to the seventy proverbial nations of the world. The angelic Prince of Egypt ruled over the angelic princes of all the other nations so when Israel vanquished Egypt’s angelic prince, Israel would rule over all the other nations of the world.
There is another explanation why the Israelites served 210 years in Egypt: each member of the family was obligated to serve a minimum of three years each,134See BT Kiddushin, 17a – A Hebrew slave had to serve his master for a sabbatical period – a maximum of seven years. What would happen if he became ill during to the seven year period? According to the Talmud if one spent three years out of the seven years of indentured servitude sick, one has still fulfilled one’s obligation, but not if one was sick the entire time. See Tosaphot, D”H Halach. According to this, each of the children of Jacob had to spend at least three years as servants in Egypt. so that together the family would have served 210 years in total. These years of servitude began after the death of Joseph. Since the seventy who came down to Egypt were obligated to fulfill a minimum of three years each and did not, their children had to fulfill their obligation in order to pay their debt to Egypt – a total of 210 years." + ], + [ + "And there they became a great nation – this indicates that the Israelites were distinguishable there: How did they become distinguishable from the Egyptians? According to the Midrash, they did not adopt the Egyptian language or the Egyptian way of dress.135Mekhilta Parshat Bo, chapter 9 It is my opinion that the children looked exactly like their fathers, thus the Egyptians could not say that they ruled over their women. We find another example of this idea: “Abraham begot Isaac.” 136Genesis 25:9 The commentaries explain that people might have claimed that Abraham was not the natural father of Isaac since he was so old – therefore God made Isaac look exactly like his father. This can help us understand the verse, “I let you grow as numerous as the plants of the field…and you came in herds.”137Ezekiel 16:7 I have translated this verse as it is understood in BT, Sotah 11b and not according to its literal meaning. According to the Talmud, after seducing their husbands the women gave birth in the field where the children were hidden until they were old enough to return to their family. Miraculously, every child knew his parents. One might argue that there was confusion, and the children did not return to the correct parents. A further miracle happened – since the children resembled their fathers, one knew that the parents and children were reunited. In this way the scoffers could not claim that the wrong parents were raising children.", + "And mighty – the Israelites were fertile and prolific, multiplied and increased greatly: Prior to Pharaoh’s decree, the Israelites gave birth to their children openly so that the entire land was filled with young children. Every Israelite woman gave birth to sextuplets. According to the Midrash, every woman gave birth to twelve children at a time. 138Exodus Rabbah, 1:7 This may be the source of the statement, “This is my God and I will praise Him.”139Exodus 15:2 With the birth of twelve children, they were reminded of Jacob who had twelve sons. Normally when one gives birth to twins, the children are not as strong or as large as single births. Also generally a woman is weakened after giving birth for at least 24 months, especially when she gives birth to twins because of all the nursing she must do. This was not so in Egypt; the mother and the children were strong and resilient. It is for this reason that the verse in Exodus uses double language: b’mi’od mi’od, “greatly, greatly.” Both the mother and the children were strong!
And the land was filled with them: Immediately upon birth, the children were strong and they were running around!" + ], + [ + "And great: the author of the Haggadah was curious why the word, rav, “great,” comes after the word atzum, ‘mighty” in Deuteronomy 26:5. Earlier the words appeared the other way around. Pharaoh says: “Look, the children of Israel are great (rav) and mightier (v’atzum) than us.”140Exodus 1: 9 Also in the book of Joel, we read: “A great, mighty nation.”141Joel 2:2 The word rav here is an allusion to the verse “I let you grow like the plants of the field,” and the explanation found in Sotah11b. Rabbi Awira142There is a mistake in the text – Rabbi Weil writes Akiva – the Talmud says Awira. expounded:
As the reward for the righteous women who lived in that generation, were the Israelites delivered from Egypt. When they went to draw water, the Holy One, blessed be He, arranged that small fish should enter their pitchers, which they drew up half full of water and half full of fish. They then set two pots on the fire, one for hot water and the other for the fish, which they carried to their husbands in the field, and washed, anointed, fed, gave them to drink and had intercourse with them among the sheepfolds… After the women had conceived they returned to their homes; and when the time of childbirth arrived, they went and were delivered in the field beneath the apple-tree… The Holy One, blessed be He, sent down someone from the high heavens who washed and straightened the limbs [of the babes] in the same manner that a midwife straightens the limbs of a child; ….He also provided for them two cakes, one of oil and one of honey…. When the Egyptians noticed them, they went to kill them; but a miracle occurred on their behalf so that they were swallowed in the ground, and [the Egyptians] brought oxen and ploughed over them, as it says, “The ‘ploughmen’ ploughed upon my back.”143Psalms 129:3 After they had departed, they broke through [the earth] and came forth like the herbage of the field, as it is said: “I caused thee to multiply (r’vava) like plants of the field;”144Ezekiel 16:6-7 Note that Rabbi Weil carefully edited this passage from the Talmud removing some of the proof texts and leaving the ones necessary for his explanation. and when [the babes] had grown up, they came in flocks to their homes, as it is said: “And thou didst increase and wax great and didst come with ornaments,” - read not with ornaments (ba'adei 'adayim) but in flocks (be'edre 'adarim). At the time the Holy One, blessed be He, revealed Himself by the Red Sea, they recognized Him first, as it is said: “This is my God and I will praise Him.”145Exodus 15:2
Why do we read ba’adei adayim as ‘flocks’ instead of the plain sense meaning of the words, ‘ornaments?’ If the expression means ornaments, then how can the verse also say, “You were naked and bare;”146Ezekiel Ibid if they had ornaments then they weren’t naked. Therefore the expression must mean, ‘flocks.’ There wore their ornaments, that they were easily recognizable to their parents as we have said above. Everyone immediately knew that these children were not the offspring of loose Egyptian women.147The expression adei adayim, Weil explains refers to the children (adei) and the parents (adayim) The expression “mighty and great,” then, is a reference to this. They not only increased in number but they were only numerous in their numbers but they were born like the plants of the field and protected by God.
According to the Midrash ten thousand babies were cast into the Nile, “I let you like ten thousand plants of the field.”148Song of Songs Rabbah Parshah 2 The verse from Ezekiel is used elsewhere to explain how the Israelite babies were saved in Egypt.149Pirke D’rebbe Eliezer, chapter 32 In both of these midrashim, the word r’vava is taken in its literal sense of ten thousand. The children that were thrown into the Nile were carried away and ejected into the wilderness – this too is, “I let you grow like ten thousand the plants of the field.”" + ], + [ + "And the Egyptians dealt with us in an evil manner, as it is written, “let us deal wisely with them: It seems strange that the author of the Haggadah would choose Exodus 1:10 as the proof text for, “The Egyptians dealt ill with us.”150Deuteronomy 26:5 There are other verses that are more explicit in illustrating this point such as: “The Egyptians…ruthlessly imposed hard labor upon the Israelites, embittering their lives with hard labor, with mortar and bricks and with all sorts of tasks in the field.”151Exodus 1:13-14 By using “Let us deal wisely,” we learn that worse than physical oppression is causeless hatred. When a person thinks ill of his fellow or when the person has never had such evil thoughts, then he begins to hate him and seeks to kill him – this is causeless hatred. This is the meaning of this passage. The verse does not say, “The Egyptians dealt ill with us (lanu);” rather it says, “The Egyptians thought of us in an evil manner (otanu).” That is, the Egyptians treated them as if they were evil and that they had evil intentions in their hearts even though the Israelites had no such intentions. That is why the text divides the two parts of the verse from one another: “They thought ill about us,” and “they oppressed us.” These two phrases could easily have been together as one. Once Pharaoh began to worry about the Israelites’ intentions, he began to think about how to convince the rest of Egypt to go along with him. He knew that the Egyptians had fond memories of Joseph and were not likely to turn against the Israelites. Therefore, he began by implanting paranoia in the hearts of his people. He told them that the Israelites were planning a rebellion and that they would take all the wealth out of Egypt that Joseph had amassed. Only then did the Egyptians agree to oppress the Israelites when they began thinking about the Israelites great wealth and how they could steal it.
He also declared war on the Edomites (the children of Esau), forcing the Israelites to go along to help in the battle. At the last minute, the Egyptians withdrew leaving the Israelites to fight with the Edomites. This upset the Israelites greatly, and some Egyptians were killed in retaliation, thus turning the Egyptians against the Israelites.152Sefer HaYashar It was only then that the advisors of Egypt gathered together and Pharaoh said, “Let us deal wisely with them.”
And they oppressed us, as it is written, “They set task masters over them to oppress them:” In the previous verse, “Let us deal wisely with them,” the verse is written in the singular (hava) instead of the plural (havu); why is this? Pharaoh had three advisors: Jethro, Job, and Bila’am. He addressed all of them together as a single unit (hava, let us deal wisely). Their responses were different from one another. Jethro fled and eventually converted to Judaism. Job remained a silent bystander and was thus punished for not protesting, and Bila’am encouraged Pharaoh to oppress the Israelites. But in this verse, “They set task masters over them,” we see Pharaoh’s wicked and scheming heart. Pharaoh said to the Israelites, “I cannot let you live in my land as citizens unless you pay taxes like everyone else. I will give you a choice: you can pay taxes or you can help build my cities. The Levites warned the people not to enter into the service of the king but the people did not listen. As a result, the Israelites were enslaved but the tribe of Levi was not enslaved. Pharaoh entrapped the rest of the nation and thus was able to oppress them." + ], + [ + "Taskmasters: After asking the people of Israel to assist in the building of Pitom and Ramses, and promising to reward them from his treasury, Pharaoh enlisted the people in this project. At first all of Egypt joining in the building project, but then after some time, the Egyptians all fled and the task masters forced the Israelites to continue working. They were oppressed and forced to work with ruthlessness.", + "Pitom and Ramses: According to the Midrash, when Joseph arrested Benjamin, Judah was filled with rage he roared so loudly that all of Pitom and Ramses collapsed. Pharaoh, therefore, decreed that the Israelites must now rebuild the cities." + ], + [ + "They imposed heavy labor upon us – as it is written, “The Egyptians made the Israelites serve with rigor (bifarekh).” We don’t use the following and more harsh verse as a proof text, “And they embittered their lives,”153Exodus 1:14 because initially Pharaoh invited the Israelites to assist in his building projects as a personal favor, and only later did he force them to work with ruthlessness and oppression. This is the meaning of the verse, “The Egyptians made the Israelites serve bifarekh.”154Exodus 1:13 The word can be read b’pheh rakh, with a smooth (or a soft) tongue.", + "The Egyptians made the Israelites serve with rigor: The reason for Israel’s oppression can be deduced from two hermeneutic rules of Torah interpretation: a Gezerah Shavah and a Kal vaChomer.155Hermeneutic rules of interpretation are rules the sages used to deduce teachings from Torah verses. A gezerah shavah is a verbal analogy, a fundamental principle of biblical interpretation. If the same word or phrase appears in two places in the Scriptures, and a particular law is explicitly stated in one of these places, then one may infer on the basis of \"verbal analogy\" that the same law applies in the other case as well. A Kal vaChomer, an a fortiori inference, is a fundamental principle of rabbinic exegesis. This is a rule of logical argumentation by means of which two cases are compared, one lenient and the other more stringent. The Kal Vachomer principle asserts that if the law is stringent in a case where we are usually lenient, then it will certainly be stringent in a more serious case. Rabbi Weil now argues that each of the two explanations for the oppression of the Israelites is based on one of these principles. Two reasons that are given in the Midrash to explain why Israel was enslaved and treated so severely in Egypt. One explanation, attributed to Rabbi Elazar, is that the Israelites were punished with 210 years of slavery because Abraham subjected his students to forced service when he took them in his posse along to rescue the people of Sodom and Gomorrah.156Nedarim 32a, See Genesis 14:14 A second reason is found elsewhere for the severity of the slavery: “Rav said: ‘A person should not treat his children differently from one another for we see that it was because of some material worth a couple of coins which Jacob gave Joseph that his children went down to Egypt.”157BT Shabbat 10b The Tosafot write that were it not for Jacob’s favoritism, it would not have been decreed, “They enslaved them and oppressed them.”158Weil offers a third explanation but rejects it. The Rosh (Rabbi Asher ben Yechiel, a 13th century scholar) questions the opinion in Nedarim and argues that Israel was enslaved in Egypt for 210 years because Abraham questioned God’s promise, when he said, “God how am I to know if I shall possess the land?” (Genesis 15:8) The Rosh’s explanation is appropriate for why the Israelites had to live in exile but not why they were afflicted so severely.
We see, then, that there are two explanations for the severity of slavery in Egypt: one is the lack of equality in the way Jacob treated his sons and the other had to do with the forced service that Abraham imposed on his students. Why the severity of punishment for these two sins? Pressing scholars of God’s law into service is wrong! The sages taught: “One who uses the Torah for personal gain should perish,”159Pirke Avot 4:7 and elsewhere, “We learn that the dignity of the Torah scholar is greater than a Sefer Torah from a Kal Vachomer: if we must stand before the Torah scroll, how much more so should we stand in the presence of those who study it.160BT Makkot 22b The other point of view – that Israel was oppressed because Jacob’s favoritism is based on a gezerah shavah. Here, however, the term is understood literally: ‘a decree of equality.’ Because Jacob did not treat his sons equally, his family was punished." + ], + [], + [], + [ + "We cried out to Adonai, the God of our ancestors, and Adonai heard our voice and saw our affliction and our hard labor and our oppression: Why did the Israelites “cry out” at this particular moment in time? The Haggadah quotes the verse: And it came to pass…that the king of Egypt died.” According to the Midrash, the first Pharaoh was afflicted with leprosy for ten years. He slaughtered Israelite children in order to bathe in their blood each day; in the end he died a shameful death. The Israelites thought that his successor would take this to heart and would not continue to oppress the people since it is the way of a new king to lighten the decrees of predecessor and to perform kind acts for his subjects when he first takes office. Instead the new Pharaoh made the oppression even harsher. That is why “they cried out to God.”
The people of Israel were supposed to be in exile four hundred years. Because of the severity of their servitude, the Israelites sighed and cried out to God, and their prayer rose up to God. The Torah says, “Their cry, because of the servitude (avodah), rose up to Elohim.” The name Elohim implies judgment - their prayer must have risen up on Rosh Hashanah, the Day of Judgment. “On account of the avodah:” Even though the Israelites ceased to work as slaves on Rosh Hashanah, they were not yet Exodus 2:24).liberated from Egypt. They could not leave Egypt until Passover after the full cycle of plagues had occurred.161See BT Rosh Hashanah 11a – and the Tosafot on this section.
Like King Nebuchadnezzar, Pharaoh decreed that the Egyptians should give the Israelites no rest or opportunity to pray to God. Both of them were fearful that if they did, God would turn from his anger and forgive the Israelites and thus redeem them. When the old Pharaoh died, however, it was the practice of the Egyptians to pause in order to mourn his passing, and for all the people and slaves to cry out and sigh as a sign of mourning for the king. This gave the Israelites the opportunity to cry out to God in response to their oppression. That is why the verse says they cried out on account of their slavery.”
The name elohim appears four times in this Exodus 2:23-25, the verses that are quoted here in the Haggadah. The word elohim also has the same numerical value as the word kos, cup. So this verse is another proof text for the four cups of wine, they are meant to protect us from Lilith, whose name has the numerical value of 480. There are 120 permutations162The author does not say this but the word mar, bitter, also has the numerical value of 120 so each kos was a response to the bitterness with which the Israelites were oppressed in Egypt. The discussion of the permutations of God’s name is obviously a Kabbalistic idea. I assume that this means that we can write the five letters of God’s name, elohim, 120 different ways. of the divine name elohim so that four times the permutations of the divine name are equal to Lilith.163I am totally lost here…but the author seems to be saying that these numerical values and permutations seem to suggest that the four cups of wine are meant to protect us from the Power of Lilith. But what is the connection of Lilith to Pharaoh or the story of the Exodus from Egypt? The source of this teaching is a book whose abbreviation is mem ayin – I am not certain what work this is since there several possible works with this abbreviation.", + "The Israelites groaned because of the slave labor: The Midrash teaches that when Pharaoh became leprous, his magicians suggested that if he killed 150 Israelite children each morning and again at night, and bathe in their blood, he would be healed from this disease. The Israelites had accepted their oppression in Egypt because it also caused them to give birth to more children. But when they saw their children being killed so that Pharaoh could soak in their blood, “They groaned because of the slave labor.” The children that were killed by Pharaoh’s magicians, however, were not destined to reach adulthood anyway. We see that this is the case when Moses saved the Israelite from death at the hand of the taskmaster. Actually this person was one of the mixed multitude and was not worthy of being saved. From this we learn the teaching, “Don’t look at the pitcher but what’s inside it.”164Exodus Rabbah, 1: 34 and Pirke Avot, 4:27 In other words – one must know the inner essence of the person if they are worthy or not.", + "God heard our voice… and God remembered His covenant: After the old Pharaoh died, his advisors advised his son to carry on the policies that his father had made with the nation and to continue to oppress the Israelites. God paid him back ‘measure for measure,’ by punishing the generations to come for the sins of the fathers with the final plague.
The Torah says that God heard ‘our voice’ (in the singular). This is a problematic expression: how could they raise their voice and all their voices sound like a single voice? Elsewhere we learn, regarding the rebellious child, that he can only be found guilty if his parent’s voices are the same.165BT Sanhedrin71a Rashi explains that this is derived from the Torah. The Torah says, “He won’t listen to our voice” – it does not say voices.166Deuteronomy 21:20 If the word koleinu means literally ‘our voice’ (and not our voices) in Deuteronomy, then it should have the same meaning here, too. But there is yet another problem with the expression here “God heard our voice.” We are taught, that “Anyone who raises his voice in prayer (instead of praying silently) lacks in faith.”167BT Berachot 24b Therefore the word, kol, here implies thoughts and meditation and not a physical voice, as in the expression, “The voice is the voice of Jacob.”168Genesis 27:22 The people prayed quietly and directed their hearts to their Father in Heaven, and as a result, God remembered His covenant with them. Since they prayed silently, their voices were all the same." + ], + [], + [ + "And he saw our affliction- this refers to refraining from marital relations: The Torah reads the expressions, “affliction,” “hard labor,” and “oppression” in a counter intuitive way. Literally, what the verse tells us is that first, Pharaoh, “oppressed” the Israelites by making their life unbearable; then he “imposed hard labor” upon them by forcing them to perform tasks they couldn’t complete; and finally, Pharaoh “afflicted them” by beating them and forcing them to complete these tasks. So why didn’t the Torah reverse the order of these expressions. It should have been: “our oppressing, our hard labor and our affliction.” That is, the Haggadah explains, what each of these expressions implies. “Our affliction” refers to the forced separation of couples.
Some explain the expression “They saw our affliction” to mean that the Egyptians forbade the Israelite men from sleeping in their own homes so that they should be up and out early in the morning. This explanation is forced since we are not told that Pharaoh made such a decree, and if it was his intention to separate the men and women, he could have simply forbade them from marrying one another. Some of the commentators have suggested that the men voluntarily separated themselves from their wives so that they would not give birth to infants who would then be thrown in the Nile by the Egyptians. But this explanation is also difficult for we learn that when Amram divorced his wife following the Egyptian decree against the babies, Miriam convinced him to remarry Yocheved. As a result all the men took their wives back – suggesting that there was no “forced separation” of men and women except for a short period of time. The Haggadah suggests here that the forced separation lasted throughout the period of oppression.
Rather, it may be that the men chose not to dwell in their homes so that they would not feel desirous of their wives. In this way the Egyptians would not be suspicious of the Israelite women and check to see if they were pregnant. The Egyptians would say that the Israelite men did not go to their homes so they could go quickly to work each day. The Israelite women knew that they would not be redeemed until they had given birth to 600,000 children. What did these righteous women do? They would take two buckets to the well. They would draw out two buckets, one filled with water and the other with little fish. They would then go to the field to visit their husbands. They would help them wash and then they would feed them; then they would engage in intimate relations. When they became pregnant the women would go to their homes, and when the time to give birth, they would go and give birth in the field, as Rabbi Akiva explains.169BT Sotah 11b
It is to this story that the expression “And He saw our affliction” is referring. “God saw” what the Israelites were doing. And “God knew” is a reference to God’s knowledge of their relations, as in the verse, “Adam knew his wife.”170Genesis 4:1 Only God knew what the Israelite men and women were doing." + ], + [ + "And our hard labor – this refers to the infant boys: This comment is meant to explain why there was a forced separation of the sexes. The infant boys were being thrown into the Nile River; but what “hard labor” was there as a result of the boys? What is the connection between these “hard labor” and “infant boys?” We learn that the women gave birth in the fields and that God then sent an angel to care for them, as an animal cares for its young – so how can this be considered “hard labor?” We also learn that God provided the infants with two rings, one of honey and the other of oil, and when they were old enough they returned to the Israelite settlements in herds like sheep.171BT Sotah 11b However, when the women came to the fields to tend to their husbands, they found the men exhausted from their hard labors and unable to be intimate with their wives. Still, the men engaged in sexual relations with their wives so that the Egyptians would not be able to fulfill Pharaoh’s decree to kill the Israelites babies, as he said “All the male children shall be cast into the Nile.” This happened at the noon hour when they were allowed to rest – after eating, they engaged in relations with their wives when they should have rested, as the doctors had recommend. Afterwards, the men went back to their work, as the Midrash says, “And our oppression – this is the severe pressure.”", + "In Yalkut Shimoni the statement, “And our hard labor – this refers to the boys, as it is written: Every boy that is born you shall cast into the sea…” is followed by Rabbi Yehudah statement regarding the ten plagues: D’tzakh A’dash Ba’achav.172The author will have more to say about this later on. Here he offers an aside on the breakdown of the plagues. Why does Rabbi Yehudah divide the plagues up into three groupings of three, three and then four? They could have been divided up into pairs or into two groupings of five? The Kol Bo and Abudraham both comment that in each grouping the first and second plague is prefaced by a warning while the third plague in each grouping occurs without a warning. The tenth plague is joined to the last three because it is one of a kind and separate from all the rest.173There is a warning for the tenth plague so it does not seem to follow the pattern of the first three groupings. Since it is the last of the plagues, there should have been no warning and the people of Egypt should have been punished. This does not explain the connection between the final plague and the previous ones. A better explanation can be found in the interpretation of Psalm 136: “Who struck Egypt through their first born.” It should have said, “Who struck the first born in Egypt!”174Psalm 136:10 See Midrash Tehillim This is a reference to the firstborn - we learn that the firstborn killed more people than died during the tenth plague in Egypt. Before the tenth plague, the Egyptian firstborn told their people to free the Israelite slaves so that the they would not die. When the people refused to free the Israelites, the first born of Egypt took up their weapons and began killing their fellow Egyptians. This was in a sense, ‘an eleventh plague.’ There was no warning for the rebellion of the first born against the people of Egypt.175See BT Shabbat, 87b, Tosafot, “V’otan” This is how the Midrash explains Psalm 136:10 – God struck Egypt by fermenting a rebellion of the first born before the tenth plague. Like the other series of plagues, then, there was no warning during the tenth plague, and before the plague of the first born. The worst part of the tenth plague was the death caused by the first born; and this is why Rabbi Yehudah grouped the plagues as he did so, that the death caused by the first born was the climax of the plagues.
This also explains the Midrash which states that the tenth plague was just recompense for casting the Israelites infants into the Nile River. The tenth plague was an example of midah k’neged midah, measure for measure:176This is a concept commonly used in Midrashic literature which claims that Gods rewards and punishments are commensurate with the actions they are either rewarding or punishing. just as the Egyptians cast the Israelite boys into the Nile, so God took the lives of the Egyptian first-born. The problem with this explanation is that it does not account for the singling out of the first born. Midah keneged midah should have applied to all the Egyptian males and not just the first born. So why did the tenth plague strike only the first born of Egypt? The worst part of the tenth plague was not just the death of the first born in Egypt but the revolt of the first born in which they killed many other Egyptians as well: so in the end between the death of the first born and the death of other Egyptians, the tenth plague was measure of measure recompense. There were two aspects to the tenth plague just as there were two aspects to Pharaoh’s decree against the Israelite babies: it was cruel to the babies and cruel to the parents who watched their children being killed. So in the tenth plague: there was the terror that the first born faced and the terror that the people of Egypt faced from the death of the first born. Finally, the revolt of the first born was a supernatural plague because it is against the laws of nature for sons to kill their fathers." + ], + [], + [ + "And the Lord took them out of Egypt with a mighty hand… Above we mention five different afflictions which the Egyptians imposed on the Israelites: “Dealt ill with us,” “they oppressed us,” “our affliction,” “our hard labor,” and “our oppression.” In response to these different forms of persecution and suffering, God promised the Israelites five different forms of redemption: “a mighty hand,” “an outstretched arm,” “awesome power,” “signs,” and “wonders.”" + ], + [ + "All of the commentators question this bewildering statement, “Not by an angel nor a fiery being nor a messenger…” Elsewhere the Torah says, “God did not let the Destroyer enter and smite your home,”177Exodus 12:23 implying that God did not perform the tenth plague on His own; there was a “Destroyer.” Rabbi Yonatan Eibishitz1781690 -1764 – One of Rabbi Weil’s principle teachers. suggests that the reference to a destroyer applies to the Egyptians who could not enter the Israelite homes and attack them as they slaughtered and ate the lamb which was one of the gods of Egypt. There is a problem with this explanation. God had already performed this miracle five days earlier when the Israelites set aside a lamb for sacrifice and announced to their Egyptian neighbors that they were going to slaughter it as a sacrifice as we learn in the Midrash179Shemot Rabbah, 16:3. Rabbi Eliezer Ashkenazi (Ma’aseh Adonai) explains that the entire Egyptian people became ill during the final plague but only the first born died. “The destroyer” brought the illness but only God struck the first born. The term implies that not only did God protect the people from the plague, but from the illness which struck the Egyptian households. Thus, God carried out the tenth plague by Himself while the destroyer sickened the Egyptians.180Shemot Rabbah 17:5 There is a controversy in the Midrash regarding the expression, “For when God passes through to smite the Egyptians…”181Exodus 12:23 According to one point of view, this implies an angel performed the deed, and according to the other point of view, it implies that God performed the tenth plague by Himself. According to the first point of view (that God was assisted by an angel) the word ‘smite’ implies that the pregnant Egyptian women who were ready to give birth miscarried on the night of the tenth plague so that God could take the lives of the new born first-born infants (thus showing that there were angels involved in this plague) while the other point of view God acted alone.
The first opinion which claims that God was assisted by an angel is problematic since the verse says, “God passed through Egypt (and does not mention an angel passing through Egypt).” What happened initially was carried out by an angel but ONLY God struck the first born.
According to the second opinion, that God struck the Egyptians all by Himself, we still have a problem. According to Psalms 78:49, Egypt was struck by, “wrath, indignation, trouble, and a band of deadly messengers.”182This verse will be the subject of some discussion when we read about Rabbi Eliezer’s and Rabbi Akiva’s discussion of the plagues. Here it is relevant because we again find a reference to God not performing all the plagues by Himself but rather by having angels that assisted him. According to Rabbi Ashkenazi, this verse does not apply to the first born but to all the other people who were struck by the plagues. God struck down the first born while the oldest (who wasn’t a firstborn) in the household were stuck down by “deadly messengers.”
In my opinion,183Rabbi Weil offers his own take here; the passage begins with the expression, “In my humble opinion…” it is troubling to suggest that the impure firstborn of Egypt were struck down by the Holy One, since to have one’s life taken by a kiss from God is considered to be a blessing. Why would the exalted One bother with those who were uncircumcised and impure? Therefore (I think) that while God struck them with a plague, it was the “Destroyer” who actually killed the firstborn afterwards. This is the language of the Torah: “I struck all the firstborn;” this is a generic strike but not necessary a mortal strike. God struck each of the firstborn because only He could know which of the males in Egypt was actually first born and which were not. Then the angels of destruction smote the firstborn. We can now explain the verses in the book of Psalms, “He inflicted His burning anger upon them, wrath indignation, trouble, a band of deadly messengers. He cleared a path for His anger; He did not stop short of allowing them to by killed (by others), but gave them over to pestilence. He struck every first born in Egypt, the first fruits of their vigor in the tents of Ham.”184Psalms 78:49-51 The expression, “He cleared a path,” implies that God cleared the way but the angel of death did the deed." + ], + [ + "I will pass through the land of Egypt on this night: I and not an angel…nor a seraf…nor a messenger…I and not another: This is somewhat difficult. The original Passover would have fallen on a Thursday night at midnight. The tenth of Nisan, when the people were commanded to set aside a lamb for a sacrifice occurred on Shabbat. The 15th of Nisan would have been on Thursday. According to astrological calculation, this is when the star of recompense (kokhav hatzedek) would have risen…. It would have been a messenger bringing retribution to the world. That is why it was necessary for the text to say “I and not a messenger.” This is to point out that it is not through the stars but through the hand of God that the plague was carried out.185This is another one of those passages that left me a bit confused. There are complicated calculations based on astrology. Since ancient time there was an acknowledgment of the veracity of astrology in Jewish life. We have the signs of the zodiac in ancient synagogues and even Maimonides paid tribute to these ideas.", + "I and not another: There are those who believed in the existence of two competing powers in the world: one good and one evil. Therefore the Haggadah makes a point of saying that there is only one power in the world: I and not another. Similarly, we read in scripture, “I deal death and give life; I wound and heal – none can deliver from My hand.”186Deuteronomy 32:39 Everything is in the hands of the One. God showed this to Israel and to the other nations by destroying the firstborn and passing over the houses of the Israelites. That is why, God, Himself and with His own glory chose to carry out the final plague in Egypt. Why did God do it this way: to show that it is I and not another.", + "I passed through the land of Egypt and smote all the firstborn in the land of Egypt: The first “In the land of Egypt” in this verse is superfluous. This phrase is an allusion to the way in which God brought vengeance on the land of Egypt. According to the Rokeakh when the Holy One descended to take vengeance upon the Egyptians, 900,000 angels of destruction descended with him: some were angels of fire (eish), other angels of hail (barad) and still others were angels of terror (ratat). Anyone who saw them was seized with terror and trembling. They said: “Master of the universe – when a king goes to battle, he surrounds himself with soldiers to protect his person. How much more so should the King of kings do so! Isn’t it enough that we should do so who are your servants and the followers of your covenant – let us go and wreak vengeance upon the Egyptians!” God answered: “Stand aside! My feelings shall not be appeased until I go down by myself and bring vengeance with my own strong hand!” B’eretz mitzraim, is an abbreviation for “900,000 came to Egypt.” Bau (the letters bet aleph spell comes) revivot (ten thousand) tzadi (x90) mitzraim. It can also be an abbreviation for barad, esh, ratat, tzadi (90 ten thousands) in Egypt. Even so I struck them by my own person. “I and not an angel - an angel of hail; I and not a seraf- an angel of fire; I and not a messenger - an angel of terror.” Only God would carry out this act." + ], + [ + "With a mighty hand: this refers to the plague of pestilence: Rabbis Eibishitz and Ashkenazi have already raised some questions about this passage so it is not necessary to repeat them here. I will only say what I have noticed. Each of the plagues is referred to as a finger in the Torah187187Exodus 8:15 and in the words of Rabbi Eliezer, Rabbi Yossi Hagalili and Rabbi Akiva. So why is the plague of pestilence referred to as “a mighty hand?” Pestilence is referred to as a hand because of the verse in scripture, “Then the hand of the Lord shall strike your livestock,”188Exodus 9:3 and also because pestilence is the fifth plague – so it represents an entire hand. Also, God caused pestilence to strike five types of livestock." + ], + [ + "And with an outstretched arm – this refers to the sword: “An outstretched arm refers to the second set of five plagues which culminated with the death of the firstborn. The sword represents the death of the first born. The second five plagues were more severe than the first five plagues; that is why they were carried out with an arm and not just a hand. The sword might also be an allusion to the revolt of the first born who killed many Egyptians when they refused to free the Israelites." + ], + [ + "Fearsome acts – this refers to God’s revelation: The word mora (fearsome) can also be derived from the word mareh (vision).God revealed who was a first born from his mother and who was the first born of his father. Because of the ability to see what is hidden to everyone else the people became terrified to sin even in secret – realizing God could see. Revelation means that God has the ability to reveal even the most hidden things.
Another interpretation: this refers to the revelation of the divine presence at the Red Sea when the people sang: “This is my God and I will praise Him!” 189Exodus 15:2 The Midrash says: “the lowliest maid saw more at the sea than the prophet Ezekiel saw in his prophecy”190Mechilta Rabbi Eibishitz explains that God was revealed in God’s great judgments against the gods of Egypt." + ], + [ + "Sign– this refers to the staff (of Moses): Moses’ staff was merely an instrument for the performance of the plagues and not a plague in and of itself. So why do we mention it here? According to the Midrash the ten plagues were engraved on Moses staff. According to the Ramban, they were engraved as Rabbi Yehudah’s abbreviation: d’tzakh adash bachav.191Shemot Rabbah 5:6, also see Rambam Elsewhere we learn that the staff weighed 40 seah and was made of Sapphire into which the abbreviation of the plagues was engraved.192Yalkut Shimoni, section 173 The reason for this was so the Israelites would not say that without the plagues Israel could not have been redeemed. The staff proved that the plagues were part of a predestined plan. This is what we learn from the Torah: “I have hardened his heart and the hearts of his courtiers that I may display My signs among them…”193Exodus 10:1 The plagues were engraved into the staff to show that God planned to carry them out in Egypt before the Israelites left. And because the staff was to be used for the splitting of the sea, Rabbi Yehudah’s abbreviation is mention following the recitation of the plagues." + ], + [ + "And marvels - this refers to the blood: There were many signs that resulted from the plague of blood. First, even if an Egyptian and an Israelite drank from the same cup, one received blood and the other water.194Tanhumah Vaera, 13 Second, the first plague enriched the Israelites, since the Egyptians tried buying water from the Israelites. Also, the plague of blood was the beginning of all the plagues. The Nile which was filled with blood also became like a boiling cauldron; that is why we say, “Water and fire and pillars of smoke.”195Joel 3:3 During the final plague, when the firstborn became ill, smoke rose from their mouths as their blood was being shed. When the Israelites arrived at the sea, they followed a pillar of fire and smoke which protected them. That is why the Torah says moftim, “signs,” in the plural. The plague of blood was both the beginning and the end of all the other plagues. Concerning the final plague we read: “Pharaoh will not heed you that My marvels (moftim) may be multiplied in Egypt.”196Exodus 11:9 “Signs and marvels” are plural, unlike the first terms in this verse because they refer to numerous acts that took place in Egypt. These are all signs and wonders that took place not only in the past but will take place again in the future at the time of redemption.
A sign is something that has a delayed affect while a marvel has an immediate effect. Concerning the signs, the Torah says, “Tomorrow this sign shall come to pass,”197Exodus 8:19 while regarding the marvels the Pharaoh says, “Produce your marvel”198Exodus 7:9 and Moses does so immediately. The ten plagues were signs since they were inscribed on the staff ahead of time, while the blood was considered a marvel since Moses carried it out immediately – it was the first of the plagues." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "Another interpretation: With a mighty hand – that is two plagues… Everyone knows that there were ten plagues. This is not an interpretation about the ten plagues but about the ten aspects of the tenth plague. The tenth plague affected ten different people: (1) the firstborn of the father; (2) the firstborn of the mother; (3) the oldest member of the family; (4) the oldest member of the household; (5) the firstborn of the enslaved; (6) the firstborn of the slaves; (7) Egyptian firstborn living in foreign lands; (8) the firstborn of other lands living in Egypt; (9) the firstborn of the cattle; (10) the revolt of the firstborn in which others were killed in Egypt. The tenth plague, then, was equal to all the other plagues, combined. This statement alludes to the horror of the tenth plague. This verse is interpreted as referring to the tenth plague which was equal to ten plagues since it includes ten different plagues." + ], + [ + "MagThe sixteen drops of wine represent the plagues, themselves: this is ‘revealed’ meaning of this practice.202Niglah, revealed, as opposed to the nistar, hidden, mystical meaning of this practice. There is a connection of three the plagues: lice (kinim), boils (sh’chin) and darkness (choshekh). The letters that make up the names of these three plagues are interchangeable so that if you write one on top of the other you will see that they spell out each other’s names in different directions.en Avraham199Abraham Abele Gombiner (c. 1633 – c. 1683), known as the Magen Avraham, born in Gąbin, Poland, was a rabbi, Talmudist and a leading religious authority in the Jewish community of Kalish, Poland during the seventeenth century. quotes Darchei Moshe200Rav Moshe Isserles was born in 1530; he served as the Rosh Yeshiva of Cracow. His most famous work is the Mapah, a commentary on the Shulchan Aruch, and he also authored the Darchei Moshe, a commentary on the Beit Yoseif of Rav Yoseif Karo. He is the main halachic authority for Ashkenazic Jewry. He passed away in 1572. regarding the proper method of pouring a bit of wine from the cup when we mention the ten plagues. He claims that it is customary to pour or to sprinkle 16 drops of wine from one’s wine cup at this point: three for “Blood, fire and pillars of smoke;” ten for the plagues; and three for D’ztakh Adash Ba’achav. These 16 drops are for the Holy One’s sword which is called Yohakh (Yud Hei Vav Kaf).201The words Yohakh contain the final letters of the four Hebrew words which say, Ki malakhav yitzaveh lakh, “He will order His angels (to guard you wherever you go.)” – Psalm 91:11 Yo – God- hakh – strikes. The truly pious do not dip their fingers into the cup when they remove wine from their cup; instead they pour a bit directly from the cup.

ח ש כ
ש ח נ
כ נ ם
This suggests that these three plagues are connected to one another; each plague contains a manifestation of the other two plagues. Each plague represents three plagues – instead of three plagues, they would then be nine plagues. Along with the other seven plagues that would make sixteen plagues! This would also explain, why, when it came to the third plague, the magicians of Egypt were unable to perform the plague like Moses, and they declared, “It is the finger of God!” The magicians of Egypt were able to perform one magical act at a time; they were not able to recreate two or three plagues at the same time. It was then that they realized that Moses was not performing miracles. Rather he was acting with the help of God.
Why did the Egyptian magicians say, “It is the finger of God,”203Exodus 8:15 during the third plague? According to a Midrash204Yalkut Shimoni, Parshat Vaera there were fourteen types of vermin in Egypt during the third plague – the smallest of which was the size of an egg. The Egyptians could not replicate this plague because they could not perform so many acts at the same time. That is how the magicians knew that it was the ‘finger of God,’ and not an act of magic.
But there is problem with the claim that darkness, lice and boils are interconnected. We learn elsewhere that blood, frogs and lice were performed by Aaron; wild animals, pestilence and the death of the first born by God; hail, locust and darkness by Moses. Boils was performed by all three of them together.205Shemot Rabbah 12:4 If this is so, then lice and darkness should also have been performed by (all three) Moses, Aaron and God, since boils was part of lice and darkness. It therefore stands to reason that the plague of boils must have been performed by God as well.
Earlier, we saw that there is an issue with including the death of the first born along with the last grouping of three plagues in d’tzakh, a”dash and ba’achav. In each of these groupings of plagues, the third (lice), sixth (boils) and ninth (darkness) struck without warning; in the case of the tenth plague there was a warning. We have answered this question by pointing out that though Pharaoh was warned of the tenth plague, he was not warned of the attack of the first born against Egypt. The final plague was against the first born as well as all those who were killed by them. Also, just as there were two aspects to the plague of the first born, so there were multiple aspects to the plagues of lice, boils and darkness, as we have seen above. (We do not count the attack of the tenth plague as two separate plagues since both involved the first born.)
Hidden in the abbreviations D’tzakh, a”dash and ba’achav is the entire story of Israel’s redemption from Egypt: When combined, the final letters of these three abbreviations spell kesev (lamb). The first letters of the abbreviations spell eved (slave). And the middle letters spell tzei chad (in one go out). Hidden in the abbreviation, then, we learn that the people of Israel would have been slaves forever had they waited one more second in Egypt. They would have descended below the forty-ninth level of impurity; ‘they went out because of one more second.’ It was because of the merit of a lamb (that is, the Passover sacrifice) which they offered that they were worthy of being redeemed from Egypt. The letters kesev also spell kavash – because the Israelites sacrificed the lamb in Egypt, they vanquished the angelic prince of Egypt and could be redeemed. This is why the verse in Psalms says, “He struck Egypt through their first born,”206Psalms 136:10 and not “He struck the first born of Egypt.” By striking down the prince of Egypt who is called the first born of Egypt, God redeemed the people of Israel. In exchange for this God said, “Sanctify for me your first born.”207Exodus 13:2
This also explains the law of Passover: unlike the regular dietary laws, even a bit of leavening renders food chametz. 208There is a concept in the laws of Kashrut of batel b’shishim, if the amount of non kosher food or dairy that falls into a meat mixture is one sixtieth, it does not make the whole unkosher. Just as the words, chametz and matzah209The words chametz and matzah are almost the same – the letters, hay and chet which are very similar to one another and are distinguished by a tiny line. ח ה are only distinguished by a tiny bit, so even another second in Egypt would have rendered Israel unredeemable. All of this is hinted at in Rabbi Yehudah’s abbreviation.210Rabbi Isaiah Horowitz, Shnei Luchot Haberit, Masechet Pesachim
There is another aspect to the final plague that makes it similar to the third, sixth and ninth plague. This plague struck not only the people of Egypt but the first born Egyptians who were born outside of Egypt or who were living in other lands. Like the final plagues in the other groupings, they were struck without warning. In this matter, Rabbi Yehudah disagrees with the previous statement in the Haggadah, which says, “These are the ten plagues which the Holy one brought upon the Egyptians in Egypt…” This statement implies that the plagues only struck those Egyptians in the land of Egypt while Rabbi Yehudah was of the opinion that the plagues struck Egyptians no matter where they lived.", + "These are the ten plagues that the Holy One brought upon the Egyptians in Egypt: Two questions are raised regarding the plagues by this statement. First, why was it necessary to say “upon the Egyptians in Egypt?” And second, why does the Haggadah say “Rabbi Yehudah said that (God) placed signs upon them?”211This is a literal translation of Rabbi Yehudah’s statement but probably not the actual meaning of the statement. Sometimes the literal is not the actual meaning of an expression. In these verses the expressions, “upon the Egyptians,” and, “upon them,” are superfluous. The Torah states: “Go to Pharaoh for I will harden his heart and the heart of his servants in order that I might place My signs within them…that I performed in Egypt and the signs which I placed upon them.”212Exodus 10:1 Here too we find redundant language: first the verse states “I placed within them,” and then, “the signs I placed upon them.” This implies that God literally placed “His signs upon them,” that is, their bodies. Yalkut Shimoni, a midrashic work,213Yalkut Shimoni on Psalms 105 states that Rabbi Yehudah’s abbreviated version of the ten plagues was incised into the skin on their bodies. This is what the Haggadah means when it states: “On the Egyptians in Egypt,” and what the statement “asher - that (God) placed upon them,” means; literally on them. The word asher, “that,” has the same gematriah (numerical value) as d’tzakh, a”dash ba’achav.
The Plague of the firstborn: When the plagues are first listed, the final plague is called makat bechorot, “the plague of the first born,” while Rabbi Yehudah simply refers to the tenth plague as bechorot. What is the significance of this difference? The first listing of the plagues refers to the plague and not to the one who was affected by the plagues. Therefore, the essential word is makat, “the plague of,” emphasizing that the firstborn were struck by God but then died at the hands of the angel of death, as stated earlier.214See earlier discussion “Not by an angel.” Rabbi Yehudah, on the other hand, says bechorot, because he was of the opinion that the first born were not only the victims of the tenth plague but the source of the tenth plague as well. They were not only struck down by God but they attacked and killed many Egyptians." + ], + [], + [ + "Dam - Blood: All the water in Egypt turned to blood; not just the river but the water in the wells, the water in the pitchers, and even the water in the mouths of the Egyptians. This is how the Israelites became rich. If an Israelite had a pitcher full of water he could drink from it. The Egyptian asked for some water but as soon as the Israelite poured the water into his hands it turned to blood. The same occurred if they drank from the same utensil. Only when the Egyptian bought the water from the Israelite did it remain water.215Exodus Rabbah 9:10
Why was the first plague blood? The Egyptians kept the Israelite women from immersing themselves in a Mikveh so that they could not engage in relations with their husbands and thus become pregnant. In retribution, the Egyptians source of water turned to blood.216Exodus Rabbah, Ibid." + ], + [ + "Tzfardeah - Frogs: Tz’fardeah, frogs, is written in the singular while kinim, lice, is written in the plural because there was one giant frog that attacked Egypt; when the Egyptians struck it, it broke up into many small frogs. A simpler explanation is that the word tzfardeah, though written in the singular, it refers to many frogs. We find this disagreement between Rabbi Elazar and Rabbi Akiva.217Exodus Rabbah 10:4 It is also possible that kinim, lice is written in the plural because it refers to many different species of lice but there was only one type of frog that attacked Egypt so it is written in the singular. The Midrash says much more about this plague. We learn that frogs were the most deadly plague since they found their way into the Egyptians beds, attacked them, and mocked the them by saying their gods were destroyed!218Ha, Ha! Not only giant but talking frogs! This explanation, though fanciful, is based on statements in the Torah and a passage interpreting them in Exodus Rabbah, 15:27. See Exodus 8:8. The plague of frogs - the word, d’var, ‘plague’ can also mean ‘word.’ And Genesis 38:9 The Torah says, “The frogs shall come among you and your people;”219Exodus &:29 literally this verse says, “in you and your people.” Rabbi Aha explained that Pharaoh drank a bit of water – it entered his heart and became a frog and burst forth there. Rabbi Yohanan said that where there was dust and water, it turned into a frog.220Exodus Rabbah 10:3 There are many other explanations as well." + ], + [ + "Kinim - Lice: Unlike the other plagues which only affected the Egyptians, the plague of lice struck the Israelites. The only difference was the lice did not sting the Israelites. This is the meaning of the verse, “He spoke and there were swarms of insects (arov); lice (kinim) throughout the land.”221Psalms 105:31 The reference to arov here is not the fourth plague (wild animals) but to swarms of lice. All the plagues are not mentioned in Psalm 105 – arov (wild animals) is not mentioned but neither is the fifth plague, dever (pestilence)." + ], + [ + "Arov - Wild Animals: There were wild animals in the air and on the ground. The Midrash says that if they locked themselves in their homes, there was an animal that went up on the roof and bored a hole into their roof with its horn and gave birds of prey entrance.222Midrash Tehillim 78; Also Seder Hadorot Page 24," + ], + [ + "Dever – Pestilence: God struck the livestock because the Egyptians forced the people of Israel to care for their livestock.223Yalkut Shimoni Vaera – Sign 182 Yet if God struck down the livestock during this plague, how is it that livestock were struck down again during the plague of hail?224See Exodus 14:7; Compare to Exodus 9:6 During the plague of pestilence only those livestock the Israelites cared for were affected; the rest of the livestock in the fields were struck down during the plague of hail." + ], + [ + "Sh’chin – Boils: This was unlike regular boils – it was dry and burning on the center. And it only affected the Egyptians and their livestock. If a cow was owned jointly by and Egyptian and an Israelite, or if there was a question to whom the livestock belonged to, it was not struck by boils. In this way the Egyptians knew who the law favored.225See BT Bechorot 41a; Exodus Rabbah 11:4 and 5." + ], + [ + "Barad – Hail: If a shepherd tried to raise his staff so that the flocks would flee before the hail, the hail came down and broke it. Also the hail formed a barrier so that the flocks could not escape. This is the meaning of “He gave their flocks over to hail.”226Psalms 78:48. Yalkut Shimoni comment on Psalms this verse. The Egyptians slaughtered their flocks and tried holding them over their heads to protect themselves, but birds flew down and snatched the carcasses up!227This is a continuation of the verse above. The Midrash understands reshef, lighting as a type of bird." + ], + [ + "Arbeh – Locust: Concerning this plague, the Torah says: “Locust invaded...Egypt and settled within the territory; never before had there been so many nor will there ever be so many again.”228Exodus 10:14 Yet we know that there other plagues of locust in Egypt at later times – but none like this one." + ], + [ + "Choshekh – Darkness: There were seven days of darkness: three days during which a person who was standing could still sit down and vice versa, and three days when the darkness was so great the people could not move from their place. The seventh day of darkness took place at the shore of the Red Sea as the people fled from Egypt.229Exodus 14:20 This is the meaning of the verse: “He sent darkness” – in Egypt; “it was very dark” – at the sea.230Psalm 105:28 Further the Midrash asks, where did the darkness come from? Rabbi Yehudah said that it was the darkness from above which was created on the first day of creation – it was not just an absence of light but a darkness that had its own substance. Rabbi Nehemiah said that the darkness was the darkness of hell (Gehenom).231Tanchumah Bo chapter 3; Exodus Rabbah 14:2 But in the homes of the Israelites there was light. Just as there is an imperceptible division between the heaven and hell, so the darkness of the Egyptians was separated from the light that filled the Israelite homes. During those three days of darkness, the Israelites buried their own wicked who had been struck dead. In that way the Egyptians would not know what happened. The Rokeach claims that this took place on the 13th of Adar.232Eleazar Rokeach (c. 1176 – 1238), also known as Eleazar of Worms or Eleazar ben Judah ben Kalonymus, was a leading Talmudist and Kabbalist, and the last major member of the Chassidei Ashkenaz, a group of German Jewish pietists. Furthermore, we learn that the darkness was so thick that it could be touched, ‘like the thickness of a coin.”233Yalkut Shimoni Tehillim 105 How do we know this? The Torah says “a darkness that can be touched (vaymesh).”234Exodus 10:21 The word vaymesh has the same numerical value as k’dinar av, ‘as the thickness of a coin.’" + ], + [ + "Makat Bekhorot- The Plague of the Firstborn: We have seen that the usage of both words makat and bechorot is significant here. Not only is this plague equal to all the others, but this plague struck ten types of people who had the status of first born. Not only that, it refers not only to the attack on the first born in Egypt, but the attack of the first born on the rest of Egypt. That is why we say bechorot – the firstborns (plural). Also the term refers to the angelic prince of Egypt who was considered to be the first born of all the angelic representatives of all the other nations. God struck the firstborn in the heavens above and here below on earth." + ], + [ + "D’tzakh, a’dash ba’achav- Tosofot Yom Tov,235Yom-Tov Lipmann ben Nathan ha-Levi Heller, 1578- 1654, was a Bohemian rabbi and Talmudist, best-known for writing a commentary on the Mishnah called the Tosafot Yom-Tov (1614-7). Heller was one of the major Talmudic scholars in Prague and in Poland during the \"Golden Age\" before 1648. in questions whether there is some special meaning to these abbreviations his commentary on Pirke Avot, 5:4. We can find meaning in these words when we consider that the letters aleph and ayin are interchangeable and that letter combinations in Hebrew words are interposable – we have the same word that is sometimes written mem lamed and sometimes lamed mem. A’dash can be written with an aleph as in: “You have tread (tadush) the earth with anger.”236Habakkuk 3:12 Ba’achav is related to the verse: “At all the gates I have appointed slaughter by the sword (b’ichvat cherev).” It is as if God is saying, through the plagues “I will cut down and tread with the sword by slaughter.” But this is extremely difficult and forced since it involves changing letters!
A simpler explanation of this abbreviation relates to the story of Esau and Jacob. Jacob convinced Esau to sell him his birthright by telling him that if he held on to it he would suffer for four hundred years as a slave in Egypt. When the children of Jacob were enslaved in Egypt they were deeply distressed by the suffering that was imposed on them by Jacob’s decision to buy the birthright. When the plagues occurred, they realized that Jacob would be vindicated and they rejoiced that their redemption would finally take place. This is the meaning of D’tzakh, a”dash ba’achav: d’zakh comes from the word ditzah, your rejoicing. A’dash is from the word adashim, lentils; the food which Jacob gave his brother. And ba’achav is b’ach bet, the second brother. Your rejoicing results from the lentils, the food which Jacob sold to his brother, Esau. We can now understand why the final plague struck the first born of Egypt. God had vindicated Jacob’s purchase of the birthright earlier by saying, Israel is my first born, and now God struck down the first born of Egypt!" + ], + [ + "Rabbi Yosi the Galilean: Rabbi Weil’s father has given the following reason for the different ways we pour wine when reciting dam va’esh vitimrot haashan, the ten plagues, and Rabbi Yehudah’s abbreviation. One opinion is that we do not take the wine directly from the cup since this would be disrespectful of the ‘cup of blessing; instead we pour wine into a spoon and pour the wine out from the spoon.237The source of this practice is the Rabbi Isaac Luria and the custom in the land of Israel. Others suggest we should do so with the forefinger238Magen Avraham and Darkei Moshe based on the verse Exodus 8:15, “It is the etzba the finger of God.” Etzba is the forefinger. and still others suggest we should do so with our pinky.239Hanagot Minhagim There are those whose custom is to do it with the kamitzah, the ring finger. Rabbi Weil’s father explains that these different practices are related to the different interpretations of the number of plagues of Rabbis Yosi, Eliezer, and Akiva. The one who says to use the forefinger agrees with Rabbi Yosi who says ten plagues in Egypt and fifty at the sea. Each plague in Egypt was an etzba, a forefinger, according to the language of the Torah. The one who says it is the ring finger agrees with Rabbi Eliezer who argues that each of the plagues in Egypt was like four plagues – the ring finger is the fourth finger. And those who suggest we should use the pinky agree with Rabbi Akiva who said that each plague had five attributes – so the pinky is the fifth finger. While there is a basis for each of these statements it is our custom the follow the practice of Rabbi Akiva.
There are other explanations for Rabbi Yosi, Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva’s rabbinic mathematics. Rabbi Yosi felt there had to be fifty plagues at the sea in order to free the Israelites from the forty nine levels of impurity into which they had fallen in Egypt. Rabbi Eliezer felt there had to be 240 plagues – forty in Egypt and 200 at the sea to repay the Egyptians for the bitterness of Israel’s oppression. In Hebrew letters bitterness is written mar, which equals 240. When reversed, the letters mem reish spell ram, exalted; through the plagues God’s presence was exalted above all the nations. And Rabbi Akiva believed that the plagues were the embodiment of the ‘finger of God (elohim).’ When we add up the gematriah of the full names of the letters of elohim (aleph, lamed, hei, yud, mem ),240This is another form of gematriah calculations. A letter has its numerical value but it also has its value based on the name of the letter. Thus, an aleph can be 1 or it can be 111 by adding up the value of the letters in its name. Elohim would be aleph – 111; lamed – 74; h’ei – 15; yud – 20; mem-40; this 300! Gematriah of course, is an art, not a science! it equals 250; together with the 50 plagues in Egypt, the number of plagues comes to 300, in agreement with Rabbi Akiva." + ], + [ + "What is the difference between Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva’s interpretation of Psalms 78:49? Why does Rabbi Eliezer understand this verse as suggesting that the plagues in each had four dimensions to them while Rabbi Akiva said there were five dimensions to each plague? It could be that Rabbi Eliezer was suggesting that the four “dimensions” as a reference to the four weeks in a month. Or it could have to do with the law of four or five time fines in repayment for the robbery of live stock. Rabbi Eliezer suggests that Israel was God’s flock; therefore, the Egyptians should have to pay four times (like the payment for stealing a sheep). Rabbi Akiva says that the fine should be five times (like the pay for stealing an ox)241See Exodus 21:37
Yet another explanation has to do with the reason for the punishment of the Egyptians. Israel was redeemed because they didn’t engage in adultery, gossip, they didn’t change their names to Egyptian names, they maintained their own language, and they dressed distinctively. Rabbi Eliezer counts these as four reasons for Israel’s redemption because he considers the choice of not changing their names and clothes as one, while Rabbi Akiva counts them separately and arrives at five reasons. It was in merit of these practices – four or five that the Egyptians were punished.
Many commentators related the four fold or five fold dimensions of the plagues to the four elements of the world (air, water, fire, and earth); Rabbi Akiva adds a fifth element – the spiritual dimension from the upper world.
The Maaseh Adonai suggests that the four fold punishment was to make up for the four fold debt of the Egyptians: damages, suffering, disability and embarrassment that they caused the Israelites. But they were not held liable for healing since Israel was not healed by the Egyptians. Rabbi Akiva adds healing as the fifth element in their fine.242We have here a reference to the idea that if one injures another party there are four types (or five) fines that one must pay. These laws are discussed at length in the Talmud. (Baba Kamma 83b-84a ayin tachat ayin)" + ], + [ + "Rabbi Akiva said each plague was equal to five plagues: Above we learned that “Mighty hand” is a reference to dever - pestilence, and “wonders” is a reference to dam - the plague of blood. These two plagues were singled out because the gematriah of dam and dever is 250 – alluding to Rabbi Akiva’s calculations. Also we make reference to blood, first of the plagues, and pestilence, the fifth (and middle) plague, to show that the final plague is not singled out as equal to all the other plagues according to Rabbi Akiva. Rather the ten plagues are equal to the events at the Red Sea.", + "At the sea, what does the verse say? “And Israel saw the great hand of the Lord that Adonai wielded against Egypt.” Rabbi Yosi’s statement compares the plagues in Egypt which are referred to as “the finger of God” with the events at the Red Sea which are said to be “the hand of Adonai” at the sea. Yet we find the expression, “the hand of Adonai”243Exodus 9:3 is also used to describe the fifth plague, pestilence. So the word ‘hand’ is used to describe the individual plagues and not just the splitting of the sea. The Egyptians were able to copy the first two plagues. It was only with the third plague that they failed to repeat Moses’ actions. Now, with the fifth plague, Moses acknowledged that all the plagues were the power of God.
Why do we say “hand” when we speak of pestilence? This plague is different from all the others. There are five plagues about which we are told that animals were affected: lice, pestilence, hail, boils, and the first born. Of these, four were against humans and animals; only pestilence is an attack solely against animals. Since pestilence affected only animals, Moses made a point of pronouncing that it was the hand of God. The five plagues were the five fingers of the hand of God. The other five plagues only struck human beings.
“The hand of Adonai will strike your livestock.” The Torah says “hand” because it mentions five types of livestock: horses, asses, camels, cattle and sheep, which were affected by this plague. Surely, however, the plague of pestilence affected other types of livestock! By mentioning five it suggests something about the unique nature of this plague – it only affected these types of animals." + ] + ], + "Dayenu": [ + [], + [], + [ + "If he had executed judgment but not done so against their gods, dayeinu; if he had not done so against their gods but killed their firstborn, dayeinu; if he had killed their firstborn but not given us their wealth, dayeinu: Everything in this passage is in chronological order except for the first two statements! It should have mentioned the ‘killing of the firstborn’ immediately after ‘executing judgment’ and only then mentioned, ‘doing so against their gods.’ We see this in scripture: “I struck down the first born of Egypt and against all the gods of Egypt I executed judgment.” 245Exodus 12:12
We see, however, the judgment of Egypt’s gods actually took place before the plague of the first born. Initially, God instructed the Israelites to set aside a lamb on the Sabbath before the first Passover, tied to their bed post. When the Egyptians asked the Israelites what they were doing, they told them that they were setting aside a lamb that would be sacrificed to God. Even though the lamb was the god of Egypt, there was nothing the Egyptians could do about this. Thus, the Israelites were able to vanquish the god of Egypt four days before the first born were struck down.
Why does the statement “But not given us their wealth…” follow “If he had killed their first born?” We learn from the story of Gebiha ben Pesisa that the Israelites were paid for their many years of service to the Egyptians.246BT Sanhedrin 91a Gebiha ben Pesisa is the subject of a series of stories in which he is sent to Alexander the Great to argue on behalf of the Jewish people: On another occasion the Egyptians brought a lawsuit against the Jews before Alexander of Macedon. They pleaded thus: 'Is it not written, “And the Lord gave the people favor in the sight of the Egyptians, and they lent them [gold and precious stones, etc.”] Then return us the gold and silver which ye took!' Gebiha ben Pesisa said to the Sages, 'Give me permission to go and plead against them before Alexander of Macedon: should they defeat me, then say, \"Ye have merely defeated an ignorant man amongst us;\" whilst if I defeat them then say, \"The Law of Moses has defeated you.\"' So they gave him permission, and he went and pleaded against them. 'Whence do ye adduce your proof?' asked he. 'From the Torah,' they replied. 'I too,' said he, 'will bring you proof only from the Torah, for it is written; Now, the sojourning of the children of Israel, who dwelt in Egypt, was four hundred and thirty years. Pay us for the toil of 600,000 men whom ye enslaved for 430 years.' Then King Alexander said to them, 'Answer him!' 'Give us three days' time,' they begged. So he gave them a respite; they sought but found no answer. Straightway they fled, leaving behind their sown fields and planted vineyards. And that year was a Sabbatical year. But the law is that when there is a physical punishment for a wrong doing then the monetary fine is cancelled. The fact that God caused the firstborn to die might lead us to conclude that we do not have a right to collect a monetary fine as well. The death of the firstborn should have been “enough.” The silver and gold went even farther than they deserved.
Furthermore God promised Abraham that his descendents would leave Egypt with great wealth after 430 years of slavery. They did not serve so many years, so had they left without the wealth would have been enough – and yet God rewarded them with great wealth.
He split the sea: According to Pirke Avot 5:5,247Itemized by Rambam & R’ Ovadiah of Bartenura there were ten miracles at the Red Sea: (1) God split the sea into two parts. (2) He caused the water to be like a great tent over their heads. (3) He caused the sea floor to be completely dry. (4) When the Egyptians entered the sea the floor turned to mud. (5) The water became frozen like small building blocks, to honor the Israelites as they passed through the sea. (6) It became hard like rocks. (7) The sea split into twelve isles for the different tribes. (8) It became clear like glass so there was light and the people could see one another. (9) Sweet, good water spurt forth like a fountain for them to drink. (10) Whatever they didn’t drink afterwards piled up, thus blocking he way of the Egyptians.
According to the Midrash248Exodus Rabbah 21:10 there were other miracles at the sea as well. We learn that trees grew on each side with all types of fruit, and even when the Israelites allowed their feet to touch the water, it immediately became completely dry. To all of this, we say, “If God had given us wealth but not split the sea – that is, if God had brought us out of Egypt by way of the Philistines instead of splitting the sea, it would have been enough. Or if God had allowed us to defeat the Egyptians and not split the sea, it would have been enough. These other ways of leaving Egypt could have taken place naturally without any miracles – that would have been sufficient. Instead God performed many miracles in the way He took us out of Egypt so that people would come to say - God is fighting for them! We say in dayeinu that God literally took us “into the dry land of the sea” - implying that the sea was like a tent and that it was a like blocks of glass through which they could see." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Had He not caused our foes to sink in it, it would have been sufficient: This is an example of midah kineged midah249This is a concept that one finds in rabbinic literature: it is a way of saying what goes around, comes around. There is a balance of justice in the world. One must be in equal amounts to for the wrongs one commits., punishment, measure for measure. The Egyptians embittered our life with mud, so they sank in the mud as they crossed the sea.250Yalkut Shimoni, Exodus 246 In the Song at the Sea we say: “The depths (tehomot) covered them.”251Exodus 15:5 (The word, tehomot, is plural to teach us that) the upper and lower depths came together causing the water to battle and bring all types of punishments upon the Egyptians. There was a mud barrier between the two depths – the Egyptians were trapped in it. That is what the statement means, “Our foes to sink, b’tokho, in it. They sank into the mud between the depths." + ], + [ + "Had God not provided all our needs in the wilderness…: This is a reference to the statement, “Your clothing did not wear out upon you.”252Deuteronomy 8:4 Because the cloud of glory wrapped itself around them, their clothes did not wear out during the forty years in the wilderness. Also the clothing grew and changed to fit them, and it was naturally cleaned by the cloud of glory so that it never smelled of sweat or dirt." + ], + [ + "If he had not given us manna…: It was a special food which fed all 248 parts of the body. There is also a tradition that the manna tasted like whatever food one desired.253BT YOMA 75a" + ], + [ + "If He had given us the Sabbath…: It was through the gift of Manna that the people came to understand the meaning of the Sabbath. Before the Sabbath they collected a double portion (and on the Sabbath there was no manna to collect.)" + ], + [ + "If He had brought us close to Mount Sinai: Why was so significant about being brought close to Mount Sinai? All of their injuries and illnesses were healed when they came to Mount Sinai. Also, 600,000 angels descended at Mount Sinai and crowned each of the Israelites with two crowns, and placed the dew of resurrection upon them. At the moment that Israel declared ‘we will do and we will listen’ there was not a single leper, nor was anyone afflicted with any other illness or disability.254Vayikra Rabbah18:4 At that hour, God said, “Every part of you is fair, my darling; there is no blemish in you.”255Song of Song 4:7" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Rabban Gamliel used to say: This is the proper version of the text, similar to the one that is found in the Mishnah. It implies that it was Rabban Gamliel’s practice to make this statement on Passover night. The other version which says, “Rabban Gamliel says…” implies that there were those who disagreed with Rabban Gamliel in this matter. Rabban Gamliel believed that one must explain the Seder customs based on the verse: “No, the thing shall be close to you, in your mouth and in your heart, to observe it.”256Deuteronomy 30”14 This verse teaches us that when the matter is explained in your mouth it will also be in your heart. The statement is then followed by, “Each person is obligated to see himself as if he went forth from Egypt,” and then the actual performance of the commandments takes place – the eating of matzah and maror. That is, we make the statement about experiencing the Exodus and then perform the commandments, just as the verse speaks of the mouth first followed by the heart.
The statement, “Has not fulfilled his obligation” is not meant to be a deterrent to performing the commandments. Whether one makes the statement or not, one has fulfilled the commandment if one has consumed matzah and maror. Rather, if one wishes to fulfill the commandment properly and completely, one will explain the reason for each commandment.
It is possible that Rabban Gamliel disagrees with Rabbis Yose, Eliezer, and Akiva. It is possible that they are stating that we are only obligated to tell the story of the Exodus (the enslavement of the Israelites and the ten plagues) and not the reason for the commandments. He follows their statements by saying, “That is not enough. If you haven’t explained the reason for pesah, matzah and maror, you still haven’t fulfilled the obligation of the night.” If this explanation is correct, then the proper reading of the text is, “Rabban Gamliel said….” Even so, those who fear God will fulfill both practices: Telling the story of the Exodus and explaining the different Seder practices. That is why we say Rabbis Akiva, Yose and Eliezer’s statements as well as Rabban Gamliel’s statement in our Seder.
Another explanation: It is possible that Rabban Gamliel’s did not accept the suggestion that the Torah speaks of four types of children as we saw above. He explained that the so-called wise child’s question has nothing to do with Passover since it is a general question about why God gave us so many different types of commandments. The other three statements to explain Passover to the children, apply not to the type of children but to the three main practices at the Seder: pesah, matzah and maror.", + "Fulfilled his obligation: Since the Torah says: “You shall say, ‘it is the Lord’s Passover offering’”257Exodus 12:27 the Tosafot 258BT Pesachim 116a, Tosafot, And you shall say conclude from this verse, that one must explicitly mention the Passover offering and they then draw a similar conclusion based on this for matzah and maror. Yet it was unnecessary for the Torah to say that it was “the Lord’s Passover offering,” here. The Torah could have said, it is the Passover offering. The name of God comes to tell us about the purpose of this offering and where it would eventually lead the people of Israel. The statement that the Passover offering should be put aside on the tenth day (yud) and the offering was eaten five days (hay) after this which is written hay. Yud-hay are also the final letters of halleluyah. The Five (hay) Books of Moses were given on the sixth of Sivan (vav) together these two spell out vav-hay. We have in these allusions Yud Hay Vav Hay, the unpronounceable name of God. This is the meaning of the statement, “It is the Lord’s (Yud Hay Vav Hay) Passover offering.”" + ], + [ + "Pesah, which our ancestors ate at the time when the Temple existed: What was the purpose of Rabban Gamliel’s first question since the Torah already explains the purpose of the Passover offering> Also, why do the verses from the Torah which explain the purpose of this offering end with the words, “And the people bowed in homage?”259Exodus 12:27
The reason for this has to do with the connection between the Passover offering and the matzah which we eat now. Normally, the Passover offering is consumed after the Festive offering. Yet the Talmud explains that if one has already recited the blessing for the Passover offering, he is exempted from the Festive offering.260The Mishnah in the final chapter of Pesachim says: “If he recited the blessing for the Passover-offering, he thereby exempts the [festival] sacrifice; [but] if he recited the blessing for the sacrifice, he does not exempt the Passover-offering:” this is the view of R. Ishmael. R. Akiba said: “the former does not exempt the latter, nor does the latter exempt the former.” The Festive offering is supposed to come first, before the Passover. If one recited the blessing for the Passover offering first, he is now considered exempt from doing so for the festive offering The Passover offering is presented twice. It was brought to the celebrant after pouring the second cup of wine but it is not consumed until the end of the meal. The reason for this is to reflect its double meaning. Similarly, today we eat matzah twice during the Seder: at the beginning of the meal (when we recite the motzi) and at the very end of the meal (the afikomen). The question al shum mah, then, is meant to point to the two reasons we eat the Passover at the Seder: it is a symbol of our redemption from Egypt as well as the promise of our entrance into the land of Canaan. Here the verse is meant to answer both reasons for the Passover offering: first to remind us that God took us out of Egypt and second – of our eventual redemption and entrance into the land (“And the people bowed down in homage.”) Both explanations are hinted at in our answer to Rabban Gamliel’s question, al shum mah?" + ], + [], + [ + "This matzah which we eat, for what reason: Again, one might say the reason for the matzah is explicitly stated in Scripture. Yet, Scripture explains that in Egypt, matzah was consumed for one day. It was only with the later observance of Pesach that we began to eat it for a whole seven days. Rabban Gamliel’s statement would then be an answer to the question of why we eat matzah for seven days and not just on the first day. Yet the Torah tells us this as well; in Exodus, chapter 12, Scripture says we should eat matzah for seven days. Here Rabban Gamliel explains a second reason we eat matzah: first we eat it because it is ‘the bread of affliction,’ and the second time (at the end of the Seder) we eat it is as a reminder of the ‘redemption from slavery.’
There are different traditions about which matzah one should hold up when reading Rabban Gamliel’s statement. According to some opinions, one should hold up the middle broken piece of matzah since it symbolizes the bread of affliction. Others claim that the hidden piece of matzah is considered to be the bread of affliction. Still others claim that one should hold up the top whole matzah as a symbol of redemption. Rabbi Weil is of the opinion that one should lift up the broken piece of matzah when reciting Rabban Gamliel’s statement, and that the hidden piece of matzah is the part that is called lechem oni, the bread of the poor." + ], + [], + [ + "This maror which we eat, for what reason: Why do we mention matzah which symbolizes the redemption before mentioning maror, a reminder of the oppression? It would have made more sense to mention these two symbols in reverse order! Rambam mentions them in reverse order. Yet he still suggests that one must recite the blessing for the matzah before the maror.261Weil adds a parenthetical note: The argument that while matzah is a Torah commandment and maror only rabbinic at this time does not answer the question either since we have no reason to believe that it was different in the time of the Second temple. We also find that in scripture matzah precedes maror, “Matzot and Maror you shall eat.”262Exodus 12:8
Maror gains its significance because of its connection to the giving of the commandments at Mount Sinai. We, therefore, mention it after the matzah. Rabbi Isaiah Horowitz (Shelah) offers the following explanation: The reason matzah is mentioned before maror is that Israel could not receive the Torah until there were 600,000 Israelites (like the number of letters in the Torah) to receive the Torah. The essence of the redemption was the giving of the Torah to Israel. The Torah tells us that oppression and bitterness brought about an increase in the number of Israelites. The bitterness of oppression brought about the events at Mount Sinai. Without the bitterness of oppression they would not become worthy of receiving the Torah." + ], + [ + "In every generation: All of this is part of Rabban Gamliel’s statement. It explains why matzah is considered a Torah law (d’oraita) while eating maror is rabbinic (d’rabbanan). Why is there a difference in the status of these two symbols? According to Rabban Gamliel we are obligated by the Torah to see ourselves as if we went forth from Egypt. The matzah serves as a reminder of this biblical mandate while maror reminds us of slavery (which we are not obligated by the Torah to remember.) Matzah allows us to see ourselves in this fashion.
Yet, what purpose is there in “seeing ourselves” as if we personally went forth from Egypt; many generations have passed since the Exodus - what good is there is in seeing the redemption in this way? This teaches us that the purpose of the redemption was not just the liberation from slavery in Egypt but also the fact that we could enter the land of Israel, build the temple, and seek atonement for our sins. Also the matzah alludes to the future redemption as well. The afikomen is an allusion to the final redemption, which is called tzafun bareikh, the hidden blessing. It is because of these hopes that scripture made matzah an obligation, “You shall eat matzot at night,”263Exodus 12:18 This is an allusion to the fact that we eat matzah during the night (of exile) which comes before the light (of redemption.)", + "To see himself (atzmo) as if he went forth from Egypt: The statement here could have been “To imagine that he went forth from Egypt;” the word atzmo was unnecessary. Why was it necessary to say, ‘himself?’ We learn in the Talmud that if a one’s father experienced a miracle, his children and offspring must continue to give thanks.264BT Berachot 54a The redemption from Egypt goes much farther than that. We are grateful not just because of our ancestors but because we ourselves benefited from God’s redemption. We are the direct recipients of God’s goodness in the Exodus (otherwise ‘we might still be slaves.’) We are commanded to give thanks not because it affected our forefathers but because we directly benefit from God’s redemption." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "Therefore we are obligated to give thanks: The older version of this passage contains seven terms of thanksgiving, for the seven levels of the firmament.265See BT Pesachim, 116a Lifikakh Our version of this statement contains nine terms, for the seven firmaments, the sun and the moon. Others explain that the nine terms are a reference to the nine supernal Sephirot and the tenth, Malchut is reference to the term l’mi sh’asa la’avoteinu, “to the one who did for our ancestors.” The tenth Sephirah, like the moon, receives its radiance from the other heavenly bodies; so too, Malchut receives its flow of justice and mercy from the other Sephirot. The nine terms of thanksgiving are for the six blessings: miracles, freedom, joy, festive day, light, redemption. Together these six blessings contain fifteen words, like the fifteen verses of dayeinu, and the name of God (Yud Hei). To this we conclude Hallelu-YAH (Yud Hei)! " + ], + [ + "Halleluyah! Praise the servants of Adonai, Praise the name of Adonai: As long as we are in exile we cannot be called “servants of Adonai,” as we learn in the Talmud: We do not recite Hallel on Purim because it refers to us as servants of Adonai and we were still servants of Achashveros following the events in Shushan. We will only become true servants of God following the final redemption.266BT Megilah 14a Similarly, in exile God can only be referred to as Yah and not by His full name, YHVH.267BT Eruvin 18b That is why we say, “The entire soul shall praise Yah,”268Psalm 150 “On that day Adonai shall be one and His Name one.”269Zachariah 14:9 That is, in the Temple God was referred to by His whole name and in the future redemption we will begin to refer to God by His full name. This is the meaning of the passage from Psalms: When we become true servants of Adonai in the future, then we will be able to praise the (full) name of Adonai. Similarly in the future we will no longer respond to prayers with Amen, but with the words, “May the name of Adonai be blessed from now and forever,”270Psalms 113 as was the practice in the Holy Temple.271BT Yoma 41b
Another interpretation: This Psalm is all about the hope for redemption and the role we play in our own redemption by “completing the name of God.” We begin by saying “Praise the servants of Adonai,” - during a time of exile, those who fear God are called “servants of Adonai.” During the future redemption those who fear God will come to be known as “children of Adonai.”
Even during this time of bitter exile, we are obligated to give thanks and praise God for we still put our trust in Him and His great name. God’s name proves that we will be redeemed. YHVH is a verb of being: it can mean was, is or will be. Just as God told Moses that His name was, ‘I will be what I will be,’ so this name proves that God will not abandon His people for the sake of His great name. Any time we make mention of God’s name in exile, we arouse the memory that God’s name is not complete. As a result the Holy One forgoes His glory in order to bring about our redemption. In exile, therefore, we must glorify God’s name; by doing so we remind God of His compassion.
This is the meaning of this Psalm. “Let the servants of Adonai Praise,” in exile.
What should the praise be? “Praise the name of the Adonai.”
Then God’s compassion will be aroused for the sake of His name, and we will respond, “Let the name of Adonai be blessed.”
“Let the name of Adonai” – be complete: “From now” – in this time of exile; “And forever” – until the time in the future when “God will be one and His name will be one.”
We must bless the evil along with the good, and acknowledge that all that God does is ultimately for the good. Just as a father has compassion on his children, so God has compassion on those who revere Him, and God never removes His providence from us, watching us and constantly keeping an eye on us.", + "The Psalmist now gives a proof of Divine Providence: “From the eastern rising of the sun to it setting in the west, the name of God is praised.” Actually the sun and the stars are supposed to rise in the West and set in the East. 272It took me a while to figure out that apparently Rabbi Weil (1473-1543) was not aware of Copernicus who postulated a helio-centric world in which the planets revolve around the sun and not the sun around the earth. Rabbi Weil describes a cosmos in which the sun is revolving around the earth and against its will, it rises in the East and sets in the West. The sun is like a king it is the like a king because it is the largest and most influential of all the heavenly bodies; it appears 365 days a year, and its place in the heavens determines the length of days and the seasons. Yet it is forced against its will to rise in the East and to travel toward the west which is the location of the Shechinah, the divine presence. It is through this process that we learn that that there is a higher power that determines all things in the universe. And because of this power, the sun must offer and sing praises to God. We see this as well in the story of Joshua and the battle of Gibeon in which the ‘sun stood still.’273Joshua 10:12 The sun was forced to stand still against the natural process. Therefore we say: “From the rising of the sun in the east to its setting in the west God’s name is being praised” – it is being praised at every moment in the present because its movement is a sign of God’s power. Similarly, we say: The heavens declare God’s glory and the firmament recount the work of his hands.”274274274 Psalm 19:2 The commentators explain that God cannot be known by His essence; we can only know God through His actions. Thus we see through the cycle of the sun God’s providence upon all His creations, and that God is the creator of everything; God even determines the cycle of the planets and the stars. As we learn in the works of the Jewish philosophers there is no movement without a Prime Mover. The Movement of the sun (against its natural order) is sign that God is the Prime Mover. God is praised because God is always present and is the creator of all things.", + "Those who deny Divine Providence say: “God is far above all the nations; His glory is far above the Heavens.”275Psalm 113:4 There are those among the nations who claim that there is a God in the universe but that God is far removed from the world and does not influence the doings of this world.276Weil is distinguishing deism from theism in his comments here, an idea that became prominent in the eighteenth century. Both Deists and Theists believe in a separate person God, but theism believed that God took an active interest in the world while deists believed that God was present in the universe but not interested in the goings on of the world. They deny the reality of Divine Providence. God is “far above nations” and does not involve Himself in the doings of this lowly world. Therefore they can feel that they can act in an evil fashion toward the people of this world and that they do not have to worry about fearing God or facing punishment. We have been given proof that God’s providence can be experienced in this world. We have four proofs: (1) The Exodus from Egypt and the giving of the Torah at Mount Sinai; (2) God lowered Himself and dwelled over the Holy ark; (3) God brought Israel into the land of Israel and helped them to succeed; (4) In the future, God will dwell among the community or righteous and pious people. These four proofs are contained in the continuation of the Psalm.", + "Who is like Adonai who caused God to lift up (hamgbihi) to be seen: This is an allusion to the Exodus and to the theophany at Mount Sinai. On these occasions God lowered Himself so that the people could perceive God’s presence. As we read: God went before them by day…” and “This is My God and I will glorify Him.”277Exodus 13:20 God also set up a perimeter around Mount Sinai and then came down on the mountain so that all Israel could “see the sounds” and sights of the revelation. God appeared to them like an old sage who sat and taught. This is what is meant by the verse, “God will stoop down low.”
It has been pointed out that there are five extra yud’s at the ends of the verbs in this passage: hagbihi (He lifted up) hamashpili (He stooped), mikimi (He lifts up), l’hoshivi (to cause to dwell), and moshivi. (He causes to dwell). The yud at the end of each of these words is a poetic flourish and unnecessary. What can we learn from them? There are those who explain the hidden meanings of the Torah who say that the five yudin equal fifty – they come to replace the missing verse in the Ashrai which should begin with a nun (50). Others explain that God never descended more than ten tefachs (a measure) to appear to the people.278BT SUKKOT 5a But the most literal explanation has to do with the name of God which begins with a yud. When God reveals Himself to the people of Israel, His name (which begins with a yud) is joined to the name Israel (which also begins with a yud). The letter yud, then, symbolizes the connection between God and Israel, between heaven and earth. Yud is also the last of the single digits and the first of the multiples of ten. That is what we mean when we say “I am the first and I am the last.” God’s name begins with a yud to teach us that God is the beginning and end of all things. Similarly God is the beginning and end of all the nations. The Divine Presence which is one is connected to Israel which is one are expressed by the word hamagbihi lirot, “Who is like Adonai who caused God to lift up to be seen.”", + "He will stoop down low (hamashpili) to see what happens on earth and in heaven: This is an allusion to Tzimtzum, God’s contraction in the world.279Tzimtzum is a term used in the kabbalistic teaching of Isaac Luria, explaining his concept that God began the process of creation by \"contracting\" his infinite light in order to allow for a \"conceptual space\" in which a finite and seemingly independent world could exist. This contraction, forming an \"empty space\" (חלל הפנוי) in which creation could begin, is known as the Tzimtzum. God contracted Himself so that He could dwell between the posts of the ark.280Exodus 25:12-15 Similarly, Solomon said: “Behold, the heavens and the heavens of the heavens cannot contain You…”2811 Kings 8:27 But because of God’s great love, He lowered Himself and He caused His presence to dwell among us. “The world is full of His glory; yet God caused his Yud/presence to be contracted – that is, His Divine Presence in the Temple.", + "He raises (mikimi) up the poor from the dust: This is a reference to our entrance into the land of Israel and all the miracles that were revealed to us. In the desert we were like homeless and needy people; God brought a great and mighty nation which was like the dust of the earth into the land of Canaan. God never left the people from the time they entered into the land until the destruction of the first Temple. Thus the verse says, “God raises up the yud which symbolizes the partnership of God and Israel. During the time of the Second temple this partnership did not exist in the same way that it did during the first temple. That is why the second half of the verse, “From the dung hill he lifted the needy.” (The verb in the second part of the verse does not contain the extra yud - yarimi -like the first part of the verse). Ashpot, the dung hill refers to the refuse that is thrown away after one has eaten. It is a refuse to exile. We pray that God will lift us up because, “In every generation there are those who rise up against us to destroy us…” but the holy One saves us from them with God’s Divine Presence.
To cause us to dwell among the nidivim (princes): This is a reference to the pious and righteous of the community. They are called nidivim because they do more than is required of them by the law. This is the difference between nedavah (free will) and hovah (obligatory). The righteous give freely of themselves; not because they are obligated to do so. They are the great ones of the generations who arouse others to repentance like prophets and seers. We hope that God “will cause the childless of the household…” Israel is called the childless of the household because she has not yet given birth. Sometimes a woman is childless for reasons that are not related to her ability to give birth but rather because of her husband. If she does not have a womb then it is obvious that it is because of her. Similarly, in the exile, Israel’s childless was caused by her and not her husband.
Akeret also comes from the same root as akira, to uproot. We were uprooted from our Holy Temple where we could rejoice with the greatest of joy. And we hope for a day when Israel will again be a mother – that is, the people will again have Jerusalem and a Temple.", + "The happy mother (eim) of children: The word for mother is eim. It is a reference to those who will bring about Israel’s redemption: In Egypt there was Aaron and Moses; in the time Purim there was Esther and Mordechai; and in the Messianic era, Elijah and the Messiah.
This verse is also a reference to the story of the Exodus. Yocheved was called “childless of the household” when Amram divorced her; but when he took her back she was called “happy mother.”282BT Sotah 12a
The Talmud offers another interpretation. Akeret is from eekar, the essence or the mainstay. In the Talmud we learn: “And it came to pass, because the midwives feared God, that He made them houses. Rab and Samuel [differ in their interpretation]; one said they are the priestly and Levitical houses, and the other said they are the royal houses. One who says they are the priestly and Levitical houses: Aaron and Moses; and one who says they are the royal houses: for also David descended from Miriam.”283BT Sotah 11b That is, Yocheved was the eekar, the main member of the household. When Amram took Yocheved back Aaron and Miriam danced with joy and the angels rejoiced – that is why the word eim is an abbreviation for Aaron and Miriam. “Halleluyah” can be read as two words: hallelu (praise) and Yah, the name of God. God dwells in the midst of a couple who love one another; the Yud is from the word eesh, husband, and the hay is from the word eeshah, wife.284The words eesh and eeshah have two letters in common – aleph and shin; and two letters that distinguish them from one another – Yud and Hay. A couple that is united in love then brings the letters of God’s name together and God dwells with them. When Amram and Yocheved were reunited they became an expression of Hallelu-yah. It is through this uniting that Moses was born as a true child of God." + ], + [ + "When Israel went forth from Egypt, the House of Jacob from a foreign tongue: We are commanded: “Let him share one (lamb) with his neighbors who dwell nearby, in proportion to the number of persons; you shall contribute (tachosu) for the lamb according to what each household will eat.”285Exodus 12:4 The word tachosu contains the same letters as the word kosot. But what is the connection between the four cups of wine and the Passover offering. Elsewhere286Mechilta Bo Chapter 5 we learn that the four cups of wine were in celebration for the four mitzvot which the Israelites performed while they were slaves in Egypt: (1) They were never suspected of sexual immorality. (2) They were not suspected of gossip or slander. (3) They continued to use the Hebrew language in Egypt. (4) They did not take on Egyptian names so that they had a distinctive identity. It was for these four reasons that there are four promises of redemption and four cups of wine. So what is the connection to the Passover offering? The words tachosu al seh, “Let them share one lamb” Tachosu refers to the kosot, the four cups of wine. And al seh stands for arayot (sexual immorality); lashon harah (gossip); shem (their names); and hadibur (their speech).
We can now interpret Psalm 114. When Israel went forth from Egypt – Israel the people who hadn’t changed their names. The house of Jacob – the women of Israel who maintained the highest standards of behavior. From a foreign tongue – the people did not change their language. Judah became His holy one – they did not desecrate God by speaking gossip and slander. And because of these four qualities, Israel became their dominion…
Another Interpretation: In Psalm 114 why do we first refer to the Jewish people as ‘Israel’ and then as ‘the house of Jacob?’ And why do we first say ‘Egypt’ and then, ‘a foreign tongue?’ We learn that one of the reason for that Israel had to spend time in Egypt was to redeem the holy sparks that were still present there and to convert those who had such holy sparks in them. Thus, the House of Jacob refers to the converts. We say, Israel went forth from Egypt and the converts from among the people who spoke in a foreign tongue… The prohibition against living in Egypt only applied in ancient times when these holy sparks had already been taken out of Egypt. But today, once again there are sparks in Egypt so we must live their just as we live throughout the Diaspora to bring about this redemption of sparks. Rabbi Isaac Luria explains the verse: “At the end of 430 years the host Israel went forth from Egypt.” We do not say ‘children of Israel went for the Egypt’ in order to teach that the Israelites had liberated all the divine sparks which are referred to as the host of Israel. Israel had gathered up all the holiness that was to be found in Egypt. That is why they were able to leave earlier than they had been told before – they had completed the purpose of the presence in Egypt.
Psalm 114 is a psalm about the splitting of the Red Sea, and later the Jordan River when the people entered the land of Canaan. The psalmist asks: “What alarmed you that you fled?” According to one Midrash the sea fled when it saw the casket of Joseph which the Israelites had taken out of Egypt.287Shochar Tov “O Lord in the presence of the Adonai” – another Midrash teaches that the sea refused to split until God Himself appeared.288Yalkut Shimoni Bishalach, 234 But in Dayyenu we say “If God had split the sea but not taken us through it on dry land, it would have been enough for us.” This implies that the sea spit immediately. However, it was still covered with mud and not completely dry. The Holy one wanted to show through the Exodus a completely different type of act of creation, that there would not remain even a drop of water when the Israelites passed through the sea, and this could not happen until God appeared in all His glory; only then could the people of Israel pass through the sea ‘on dry land.’
Also, normally the sea floor is full of high and low places. But when God appeared at the sea, God not only dried up the sea but flattened the sea bed so that the people could easily walk through the sea from one side to the other. Israel was also able to drink water from the sea – the water that spurt forth was fresh and sweet – it came forth from fountains deep beneath the earth. There was also all types of delicious fruit that came from the mountains and hills that was growing on the sea floor so that there was food for them to eat as well." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "favors God has bestowed upon us: This entire poem is attributed to Rabbi Akiva. He decreed fifteen favors for the fifteen passages of Shir HaMa’alot in the book of Psalms which David composed. Also, according to Rabbi Akiva each miracle and plague had five dimensions and it is repeated three times in this passage (twice in the first passage244Each statement is cited and repeated in the next stanza. At the end of the poem we then repeat all fifteen statements again. and again in the following passage) so that the number fifteen is an expression of God’s beneficent favors which were doubled and redoubled…." + ] + ], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [ + [ + "Who knows one? “One is our God who is in heaven and on earth” represents the first of the favors which God bestowed upon Israel: God executed judgment upon the Egyptians. This explains why the Ten Commandments begin “I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt,” and not, “…who created the heavens and the earth.” Also, why the Shabbat is said to be a reminder of the Exodus in the Kiddush, and why we mention the Exodus in connection with Tefillin and the holidays: “that the generations to come may know that I am the Lord who caused you to dwell in booths when I took you out of the Land of Egypt.”289Leviticus 24:23 The Ramban explains that the Exodus taught us the significance of Divine Providence over the earth. In that way, those who believe that all matters of the world are determined by the natural forces or that the world is eternal (and not created by God) will recognize the power and acts of God in the world.", + "The fact that God took Israel out of Egypt proves that God has power over nature, and that God can perform wonders and signs. Even the magicians in Egypt acknowledged the power of God when they said, in response to the third plague, “It is the finger of God.” In the first stanza of Echad Mi Yodea we begin by acknowledging God’s unity and power over heaven and earth. That is why, when Israel cried out to God, God “heard their voice.” This proves that God is in heaven and on earth. The Exodus taught us the first principle of faith.", + "The question “Who knows one” implies something else as well. Rabbi Bahya Ibn Pakuda in his philosophical work teaches that there are two types of “Oneness:” there is a numerical one – as in not two, not three, etc; and there is a qualitative one – as in the uniqueness and unity of God. The question then, is “Who knows the real one,” – not the numerical but the qualitative meaning of God’s oneness. The real One is OUR GOD. And how do we know the unity and uniqueness of God – we know God not by His essence (which is unknowable) but by his creations in Heaven above and on Earth. We know God through God’s deeds.", + "Who knows two? Two are the tablets of the covenant represent the second favor which God bestowed upon Israel: Our God judged not just the land but the gods of Egypt. The second commandment of the Decalogue is, “You shall have no other gods before me.” Thus by judging the gods of Egypt God showed us that the gods of the land are mere idols. Both the living and the dead were judged during the tenth plague. God not only killed the first born of Egypt (who were the divinity of the land) but even the first born that had already died. The people of Egypt had grave stones for their diseased first born – but during the tenth plague these stones crumbled! God commanded the Israelites to go gather up the lambs of Egypt for sacrifice showing their disregard for the gods of Egypt. That is also why the Israelites were told that they could offer a ram or a goat – both were worshipped in Egypt.", + "Most forms of witchcraft are performed through seduction. That is why the commandments of no other gods and no adultery are connected to one another. There is a teaching that the first five commandments are connected in sequence to the second five commandments. Thus, the second commandment – you shall have no gods before me – is connected to the seventh commandment – you shall not commit adultery. Similarly in Proverbs, idolatry is connected to following after wanton women. These two commandments are connected to one another. This is the meaning of the statement: that the judgment of Egypt’s gods is connected to the two tablets of the covenant. The first tablet – no other gods before me; and the second tablet – do not commit adultery.", + "Who knows three? The three Patriarchs represent the third favor which God bestowed upon Israel: he slew the firstborn of Egypt. God struck down three types of first born: those who are the firstborn of their mother, those who were firstborn of their father, and even the firstborn of the slaves. Abraham is described in the Torah as the firstborn of Terach, his father. (“Terach begat Abram, Nachor and Haran.”290Genesis 11:27) Isaac was the first born of Sarah though not his father’s firstborn. And Jacob had firstborn children not only with Rachel and Leah, but with Zilpah and Bilhah. The gematriah of the makat bechorot, the plague of the firstborn, has the same value as hayu b’zkhut Avraham, Yitzchak v’Ya’akov, “they were for the merit of Abraham, Isaac and Jacob.” Both equal 1100. It was because of the merit of the forefathers that the Egyptian firstborn were struck down.", + "Who knows four? The four matriarchs represent the fourth favor which God bestowed upon Israel: God gave us the wealth of the Egyptians. Why is it that the redemption of the firstborn is attributed to the mother’s firstborn and not the father’s firstborn, especially since the father’s firstborn were apparently struck down as well? This is because the loot which the Israelites took in Egypt was given to them as a reward for the righteous women of Israel. We learn that Israel was redeemed because of the righteousness of Sarah, Rebecca, Rachel and Leah. Sarah – because she allowed her husband to bed Hagar; Rebecca – because she left her father’s home and went to Canaan to marry Isaac; Rachel – because she allowed her sister Leah to bed their husband; and Leah – because she gave her concubine Bilhah to her husband when she was barren.291Yalkut Reuveni, Parshat Bo The four promises of redemption were the rewards for the four matriarchs. Hotzeiti means I will take you out. Hitzalti – I will save you - means not only that they left Egypt but they took plunder (vayinatzel) from the Egyptians. Ga’alti – I will redeem you - means that I redeemed you by splitting the Red Sea. Lakachti - I will take – means that I allowed you to take plunder at the shore of the sea, from the Egyptians after they drown in the sea. These four terms are connected to the four matriarchs.", + "Who knows five? The five books of the Torah represent the fifth favor which God bestowed upon Israel: God split the sea. In Egypt the plagues are called the finger of God; at the sea God’s acts are called the hand of God; five fingers. It was though the merit of the five books of Moses that Israel was redeemed from Egypt at the sea with God’s mighty hand, and that they were brought to Mount Sinai. We learn that when the Israelites reached the sea, the angel Gabriel surrounded the nation and called out, “Beware! Israel is going to receive the Torah from the right hand of God!”292Yalkut Shimoni Section 234", + "Who knows six? The six sections of the Mishnah, the basis of the Oral Torah, represent the sixth favor which God bestowed upon Israel: God led the people through the sea on dry ground. The Torah is sometimes referred to as ‘a great sea.’ For, “all the rivers go down to the sea, but the sea is never full.”293Ecclesiastes The Torah was given to Israel; like the number of people who left Egypt, the Torah has 600, 000 letters. Each Israelite has one letter that he can uniquely hold on to. It is impossible to understand the Written Torah without the Oral Torah for each letter has thousands of meanings and interpretations. It is through the Oral Torah that we are able to pass through the great sea of the Written Torah. So too, when Israel crossed through the sea wherever the stepped immediately became perfectly dry so that there was no mud. This is how the Oral Torah is. It makes sure that we don’t get bogged down in understanding the Written Torah. Just as the people were 600,000, so the Oral law has six volumes.", + "Who knows seven? The seven days of the week represents the seventh favor which God bestowed upon Israel: God caused the Egyptians to sink in the sea. After leaving Egypt, the people spent seven days suffering. They knew they were no better than the Egyptians; like them, they worshipped idols. During these seven days, then, they had time to atone for all the transgressions they had committed while in Egypt. By repenting, the Israelites changed their destiny. They had seven days to repent because there are seven days in a week. In this way a person’s destiny could change on the same day of the week on which they were born. The Egyptians tried to use their magic to undo these changes but their astrologic influences weakened, and as a result they sank in the sea when they arrived at the Red Sea. So when we ask “Who knows seven,” we answer ‘seven are the days of the week’ because these seven days were a time of repentance. Also the seventh day was Shabbat – which the Israelites observed even in the land of Egypt – it was due to the merit of observing the Sabbath that the Egyptians drown in the sea.", + "Who knows eight? Brit milah on the eighth day of the week represents the eighth favor which God bestowed upon Israel: He provided Israel with all their needs in the wilderness. This refers to the statement that God did not allow their clothing to wear out during the forty years in the wilderness.294Deuteronomy 8:4 During the sojourn in the wilderness the Israelites were protected by clouds of glory that surrounded them and led them through the wilderness. There were six clouds that surrounded the people – on all four sides, above and below as well as the pillar of fire and the cloud of glory that led them through the wilderness. These clouds not only protected their clothes but caused it to grow with them and kept it clean. There were eight clouds for the eight days before the making of the covenant. They eight days until circumcision symbolize the eight clouds.", + "Who knows nine? Nine months of pregnancy represent the ninth favor which God bestowed upon Israel: God gave Israel manna. According to the Midrash, the manna revealed whether a new born child was a nine month baby from the first husband or a seven month birth from the second husband. Manna then was essential for identifying who the parents of a child were.295BT Yoma 75a-75b", + "Who knows ten? The Ten Commandments represent the tenth favor which God bestowed upon Israel: God gave us the Sabbath. When God gave Israel the Torah, he said to the people, “If you will observe My commandments, I will give a portion in the world to come.” Israel asked, “Show us an example of the world to come.” To which He answered: “This is the Sabbath.”296Yalkut Reuveni, Parshat Yitro That is why the Sabbath is considered equal to all the other commandments.297BT Hullin 5a Also we learn, “If one observes the Sabbath, even if he worships idols, God overlooks this sin!”298BT Shabbat 118b The Sabbath then is equal to the other commandments in the Ten Commandments. Also when Israel agreed to accept the Torah as a whole they were rewarded with the Sabbath, a small portion of the world to come.", + "Who knows eleven? The eleven stars in Joseph’s dream represent the eleventh favor which God bestowed upon Israel: God brought us close to Mount Sinai. God brought the Israelites to Mount Sinai in order to weaken the forces of impurity which surrounded them. Had they not sinned by worshipping the golden calf, the power of purity would have spread forth throughout the world. There are eleven husks of impurity associated with the children of Esau. Parallel to them there are eleven types of incense used in the temple, and eleven verses that begin with a nun and end with a nun, that can help destroy the husks of impurity. When Joseph dreamed of eleven stars bowing down to him, this was a messianic vision of the end of time – for there will be a Messiah who is a ben Yosef.299Yalkut Reuveni , parshat Vayeshev These eleven stars, then, are the powers of purity that would help make Israel worthy of the covenant.", + "Who knows twelve? The twelve tribes represent the twelfth favor which God bestowed upon Israel: God gave us the Torah. Why was the Torah given in the third month, and what special status is there in this? The third month is connected with the third tribe – Levi. Each of the tribes is associated with one of the twelve months of the year. Thus, this explains the connection between the twelve tribes and the giving of the Torah. Moses who comes from the third tribe had to be the teacher of Torah which was given in the third month.", + "Who knows thirteen? The thirteen attributes of God represent the thirteenth favor which God bestowed upon Israel: He brought them into the land of Israel (and let them build the temple). This is the greatest favor of all – there is nothing higher! For through these favors, the divine presence came to dwell among the people. The land was divided among the twelve tribes (counting Ephraim and Menasheh) plus all of the cities of refuge were given to the tribe of Levi. Thus, there were thirteen portions to the land. These thirteen portions parallel the thirteen attributes of God. There are also thirteen days from Rosh Hodesh Nisan until the eve of Passover. These are days of redemption and are associated with these attributes.", + "• The first day of Nisan is Rosh Hodesh, the first day of Nisan, is the day on which the Tabernacle was dedicated and the Holy one dwelled among the people, “In heaven and on earth”", + "• The second day of Nisan falls on the same day of the week as Shavuot, the day on which the Torah was given to Israel. It is the day on which we received the two tablets of the covenant.", + "• The third day of Nisan falls on the same day that Rosh Hashanah falls that year – it is a day when we recall the three Patriarchs.", + "• The fourth day of Nisan falls on the same day as the second day of Rosh Hashanah, the eve of Yom Kippur and the second day of Sukkot, and Simchat Torah – it is associated with the four matriarchs.", + "• The fifth day of Nisan falls on the same day of the week as Yom Kippur, the day on which Moses brought down the second set of tablets from Sinai and Israel knew that it had been forgiven for worshipping the golden calf.", + "• The sixth day of Nisan falls on the same day of the week as Purim. According to the sages, it was on Purim that the Jewish people accepted the Torah freely300BT Shabbat 88a - this is the day on which they accepted the oral Torah as well as the written Torah (and so it is connected with the six volumes of the Mishnah.)", + "• The seventh day of Nisan falls on the same day of the week as the eve of Passover. Since the people had to come to the temple to offer the Passover sacrifice they had to undergo a process of purification beforehand which involved purification on the third and seventh day. Thus it took the seven days of the week to purify themselves.", + "• The eighth day of Nisan falls on the same day as the Eve of Shavuot and the end of the counting of the Omer. We must count seven ‘clean weeks’ just as a woman must count seven clean days before going to the Mikvah to immerse herself. Also after giving birth to a son, the mother must count seven days of impurity. On the eighth day the circumcision takes place! The eighth day, then is a day of great gladness and rejoicing.", + "• The ninth day of Nisan is associated with the redemption. Even though the people were freed from servitude on Rosh Hashanah they still could not leave Egypt. The first to the ninth day of Nisan were like the nine months of pregnancy, and the redemption began on the tenth when they were told to put aside the Passover offering.", + "• The tenth day of Nisan falls on the same day of the week as the second day of Shavuot. There are those who say that the ten commandments were given not on the sixth but the seventh day of Sivan (the second day of the holiday). Thus the tenth day is also associated with the Ten Commandments.", + "• The eleventh day of Nisan is the day on which the astrological sign of the lamb fell from favor. Thus there were only eleven astrological signs", + "• The twelfth day of Nisan was the day on which each of the princes of Israel brought gifts to the Tabernacle - and it was considered to be a festive day. It is connected with the twelve tribes.", + "• The thirteenth day of Nisan has many associations. There are thirteen principles of interpretation in the Torah, thirteen is the age of Bar Mitzvah, and there are thirteen letters in the Hebrew names of Abraham Isaac and Jacob. The word echad, One, is equal to thirteen in gematriah. Each of the thirteen principles of interpretations are connected with the names of the Patriarchs, and one who breaks the laws is lashed thirty nine times which is three times thirteen – for the three patriarchs. Passover could not occur until after the thirteenth day – just as a Bar Mitzvah must wait until his thirteenth birthday to be called to the Torah." + ] + ], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Rabbi Mark Greenspan", + "http://www.oceansidejewishcenter.org/" + ] + ], + "heTitle": "מרבה לספר על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "מרבה לספר על הגדה של פסח", + "enTitle": "Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah", + "key": "Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "סימני הסדר", + "enTitle": "The Simanim" + }, + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah/Hebrew/Marbeh Lesaper, Karlsruhe 1791.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah/Hebrew/Marbeh Lesaper, Karlsruhe 1791.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..ed149d3f4cdea5d7687cb11b47b0fedf8f8148b5 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah/Hebrew/Marbeh Lesaper, Karlsruhe 1791.json @@ -0,0 +1,973 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001261239&context=L", + "versionTitle": "Marbeh Lesaper, Karlsruhe 1791", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "קרלסרוה תקנ\"א", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "מרבה לספר על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "The Simanim": [ + "אמר המרבה לספר. הרי זה משובח ומשופר. אין הכוונה להכפיל דבר אחד לספרה. דזה דומה למעלה גרה. ואמר החכם כופל התיבות. יושווה לשפן וארנבת. אבל הענין יובן המדקדק. היטב הידק. ולחזק הבדק. שלא יהי' דברי הגדה כחדק. אז בשכלו הדק. מאמריו יושפר. באמרי שפר. ויוחק על לבו הסיפור. וזהו המרבה לספר. ותטיב לה' משור פר. ידיד יהי' המספר. ובהלל ופסח יספר. יזכה לבנין בית הבחירה לכפר:", + "עם היות שאין כוונת המרבה לספר במליצות ורמזים. רק לפרש בפשיטות עם כל זה הואיל שמהר\"ם אלשוך ושל\"ה ובעל עוללות אפרים וכ\"מ בזוהר דחמץ רומז על תאות גופניות ודרכי יצה\"ר כמו שאחז\"ל שאור שבעיסה מעכב אבל מצה רומז למצות ומעשים טובים כמו שדרשו ושמרתם את המצות אל תקרי מצות אלא מצוות. ופסח רומז לתורה לשון פה סח ואין כאן מקום להאריך בזה הענין. אמנם להוציא חלק אי אפשר ואבאר סימן של קדש ורחץ וכו' על שלשה עמודי שהעולם עומד עליהם על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים כדי לקיים אלה הדברים כיצד ינהיג:", + "קדש ורחץ כלומר בתחילת יקדש עצמו שישוב על עוונותיו. ואח\"כ יעשה מצוות כדכתיב סור מרע ועשה טוב לכך קדש ורחץ קדש עצמך מעזיבת חטא ואחר זה רחץ שלא יהי' כטובל ושרץ בידו ולא יהי' דבר חוצץ עליו:", + "כרפס והם שתי תיבות כר לשון כרים וכסתות. ופס לשון הסרה כמו פסו אמונים מבני אדם. והכוונה מי שרוצה לזכות לכתר תורה. ר\"ל שיסיר הכר שכך דרכה של תורה על הארץ תישן ולא לשכוב על כרים וכסתות. וגם דרשו כרפס ס' פרך. וששים ריבוי אותיות לתורה. וששים ריבוי הן ישראל. וכל אחד מישראל יש לו אחיזה באות אחד מן התורה:", + "יחץ כלומר חצי או מחיצה ר\"ל מים במשורה תשתה. או די\"ל כמ\"ש רז\"ל לעולם ישלש אדם שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בגמ'. ואם הוא בעל מו\"מ יקבע עת קבוע לתורה וזהו יחץ העת והזמן זהו עמוד התורה:", + "מגיד רחצה קודם שיקבע עצמו לאכול יגיד ילמוד תורה ויתפלל ואח\"כ יאכל ברחיצה כדינו ויברך ענט\"י. ורז\"ל דרשו לא תאכלו על הדם. שלא תאכלו קודם שיתפללו על דמכם. ואית' בשבת דף ט' אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל. ומכאן תוכחה מגולה לאותן בני אדם ששותין קפע בשבת וי\"ט טרם שיכנסו לבהכ\"נ מלבד איסור קידוש ואף אם יקדשו על היין הלא אין קידוש אלא במקום סעודה. ועליהם נאמר אותי השלכת אחרי גיוך אל מקרי גיווך אלא גיאך שנכנס להתפלל בכרם מלאה אי' מוראיכם והאר\"י ז\"ל הפליג מאוד בזה שאסור לטעום אפילו קודם עלות השחר:", + "מוציא מצה שיוצא מלבו כל מחלוקת כי מצה הוא מלשון ריב ומצה ובפרט בשעת אכילה. כדאית' בגטין פרק מי שאחזו אכול שליש ושתה שליש ושייר שליש. שאם הכעיס לא תפקע. אבל הצדיקים שאינם כועסים יכולין לאכול כל שבעם וזהו פי' הפסוק צדיק אוכל לשובע נפשו. ובטן רשעים תחסר. כי כל הכועס נקרא רשע דכתיב חדלו רשעים רוגז כדאית' בפסחים פרק אלו דברים וזה נמי כוונת הפסוק תהילים ק\"ז אווילים מדרך פשעם יתענו שצריכין לשייר שליש. כי כל אוכל תתעב נפשם. שמא יבקע כרסו. וראוי להתרחק מכל ריב ומצב ואין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום:", + "מרור כורך ואף אם יבער בלבו איזה קנטור ומרירות לב. אזי יכריכנו ר\"ל על כל פשעים תכסה אהבה וידין כל אדם לכף זכות. ובעבור זה גם למעלה ידינו אותו לכף זכות כדאית' בשבת פרק מפנין. ובראש השנה דף למי נושא עון למי שעובר על פשע וגם יאריך אפו כמו שארז\"ל טוב ארך אפים מגיבור. ומושל ברוחו מלוכד עיר. והכוונה כי יש מי שטבעו להאריך אף. אבל בשרו עליו יכאב וכאש תוקד בקרבו הרוגז והכעס וזה קשה לגוף מאוד כי הכבד כועס והמרה זורקת בו טיפה ונולד כמה תחלואים ממרה ירוקה. וזהו טוב ארך אפיים מגיבור:
אמנם יש בני אדם שמזגו טוב ואינו נותן אל לבו כלל הבזיון והקצף ואינו מזיק לגוף כלל והוא דבר גדול ולאו כל אדם זוכה לכך כי אינו בנמצא באדם אחד מאלף שמושל וזהו המידה חזק בתפארת יותר מלוכד עיר כי הגוף נקרא עיר כמו שאמר קהלת מלך זקן זה יצה\"ר שצר על העיר זהו הגוף וזהו עמוד העבודה. ומכאן ואילך מדבר בג\"ח:", + "שולחן עורך שיהי' ביתו פתוח לרווחה. ויהיו ענים בני ביתו. ולומר כל דכפין ייתי וייכול. ומי שנכנס לביתו רעב יוציא שבוע כדמצינו ביואב שהי' נקרא ביתו מדבר שהי' פתוח והפקר וכל מי שרוצה לכנוס ולסעוד אצלו אוכל בלי רשות. וגדולה לגימה שזוכה להשראת שכינה כמו שארז\"ל בסנהדרין פרק חלק. שהשרה שכינה על נביא שקר מפני שהאכיל לעדו הנביא:", + "צפון בירך שיהי' הצנע לכת. ויתן צדקה בסתר כי מתן בסתר יכפה אף. ועוד רמז אף אם יראה שדחיקא לי' שעתי'. אל יעזוב יראתו כי צפון חלקו ומבורך לעוה\"ב כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. ויהי' מלוה לעני בשעת דוחקו ר\"ל אף שיש למלוה דוחק לעצמו ואפ\"ה לא ימנע מלהלות לו וכוונה דוחקו דמלוה. והוא כאלו הקריב עולה ודרשו נוטריקון מלבד עולת הבוקר מלבד ר\"ת מלוה לעני בשעת דוחקו:", + "הלל נרצה אזי כשמקיים דברים הללו. אז הילולו נרצה וגומרין עליו הלל. כמו שאמר הכתוב תהילים קיא ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם תהילתו עומדת לעד על דרך מה שאמרו באבות כל שיראתו קודמת לחכמתו. חכמתו מתקיימת וזש\"ה אם יראת ה' ראשית לחכמתו שהיא קודמת אז שכל טוב לכל עושיהם ומפרש הטעם מפני שתהילתו עומדת לעד שחכמתו מתקיימת:" + ], + "Kadesh": [ + [], + [ + "הטעם דתקנו ארבע כוסות כ' רשי' בריש פרק ערבי פסחים משום ד' לשונות הגאולה הוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ובדף ק\"ה כ' רשי' הטעם כנגד ג' כוסות שראה שר המשקים דפרעה וכוס בהמ\"ז (ועיין לקמן בפסקא דשפוך חמתך מ\"ש בזה) ולענ\"ד יש ליתן טעם אחר עפ\"י מה דאית' במכילת' פ' בא ר\"א הקפר אומר שהיו לישראל ארבע מצו' שאין כל עולם כדאי בהן. שלא נחשדו על העריות. ולא על לשון הרע. ולא שינו את שמם. ולא שינו לשונם ובגדיהם שהיו ישראל מצוינין שם ובזכות זה נגאלו והוציא זה מקראי עש ונראה דכנגד זה תקנו ארבע כוסות:
אך קשה הא כ' רש\"י בחומש ואת ערום וערי' שלא היו לישראל מצות כדי לגאול אותם ונתן להם דם פסח ודם מילה עיין פ' בא כבר תי' בזה בס' כלי יקר דאלו ד' מצות הם בשב ואל תעשה. אבל היו ערומים במצות עשה ונתן להם הקב\"ה שני מצות עשה פסח ומילה ע\"כ דבריו ונכון ונלע\"ד דבזכות שב ואל תעשה שילם הקב\"ה מידה כנגד מידה שבטלה העבודה מאבותינו במצרים בראש השנה והוא נמי שב ואל תעשה. אבל בשביל קיום מצות העשה. יצאו ממצרים שזהו קום ועשה והוי מידה כנגד מידה (ועיין בפסקא ושמע ה' וכו' ותמצא עוד טעם לד' כוסות):" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "אשר בחר בנו ז\"ל הרמב\"ן בחומש פ' בשלב על פסוק כל מחלה וכו' וז\"ל והנני מאיר עיניך כי כל ברכה שיש בה מלכות היא כן שחלקו כבוד למלכות העולם אשר קדשנו ואשר עשה לנו (ר\"ל בנסתר) והסמוכה לחברתה אשר לא יזכירו מלכו' הוא לנוכח אתה גיבור אתה קדוש וכן כולם ותקנו עלינו לשבח נסתר מפני שמזכירין בה מפני מלך מלכי המלכי' והבן זה עכ\"ל וקשה מברכת הקידוש ואשר גאלנו. וכן מזכירין ביוד ימי תשובה זכרינו דהן מתחילין בנסתר ומסיימין בנוכח וכן הרבה כדומה לזה. וצ\"ל דדווקא בתחילת הברכה שמזכירין בה מלכות צריך נסתר. אבל סוף הברכה שהוא דרך בקשה ותפילה הוא בנוכח. וגם צ\"ע שאנו אומרים אין לנו מלך אלא אתה. ואפשר דדווקא במלך העולם הקפידו בנסתר ועיין בתוס' דפסחים דף ק\"ו ע\"ב:" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "מה שנוהגו' הנשים לברך שהחיינו בשעת הדלקתן כתבתי להגאמ\"ו ז\"ל שזה לא מצאתי בשום ראשון או אחרון מפוסקים. והשיב לי כי גם בס' יוסף אומץ סי' תשצ\"ח התמיה על זה כי עיקר שהחיינו נתוקן על הכוס ואפ\"ה כ' הגאמ\"ו ז\"ל להניחן על מנהגן. כי עשו להן נחת רוח לנשי' כמו בסמיכה. ומשמע בסוכה דף מ\"ז דיכול לומר זמן אי\"ט אפי' בשוק. ואם היות כן כתבתי אליו. לפ\"ז אם אמרה שהחיינו על הנרות כי היא קבלת י\"ט שלה. אזי אם תעשה אח\"כ קידוש. לא תאמר אז שהחיינו. וא\"כ בפס דגם בעלת הבית מברכת על הקידו' לא תברך אז עוד זמן. אמנם אם בעל הבית הוא מדליק על הנרות אזי טוב יותר לברך זמן על הכוס ולא על הנרות ובכל זה הסכים עמי הגאמ\"ו ז\"ל דנכון לנהוג כן:" + ] + ], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [ + [], + [ + "כתב בס' שיח יצחק שחיבר הגאון בעל אפי רברבי טעם שנותנין בגד בין כל מצה ומצה בקערה מפני שהוא דומה לצרורות בשמלותם דהי' למעלה ולמטה וגם היו טועמין טעם המן בלחם שהוציאו ממצרים שהי' מכוסה למעלה ולמטה עכ\"ל ונהגו לצרור חלק מצב אפיקומן במטפחת ולשאת על שכמו. ואח\"כ לתת אותו בין כר לכסת (פסח מעובין לבעל כנסת הגדולה):
עוד כ' בס' הנ\"ל טעם לגבי נטילה ראשונה שלא נוטל ידיו רק הב\"ב לבד. אע\"ג דנטילה זו משום טיבולו במשקין. משום דהן אוכלין פחות מכזית. וגם הטיבול במשקין הוא פחות מרביעית. משא\"כ ב\"ב המחלק נוגע בכל הכרפס ובמשקין שיש בו רביעית עכ\"ל על כן ראוי שב\"ב המחלק יטבלנו במשקה לכל המסובין תחילה ויתן לכל אחד חלקו פחות מכזית: כשאומר הא לחמא עניא יהי' הפת פרוסה מגולה. ונוהגין להסיר הביצה והזרוע מהקערה בשעת הגבהה. והמ\"א כ' דאין צריך להסירם: כ' בספר שיח יצחק טעם להגבהת קערה. כי הוא דוגמת סל הביכורי' דצריך תנופה הואיל שאומר ווידוי דביכורים עכ\"ל ונוהגין לפתוח הפתח בשעה שאומר הא לחמא. כי היאך יאמר כל דכפין ייתי ויכול. והשער סגור ולכנוס לא יכול:" + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "הא לחמא עני' (כ' בכנפי יונה גמט' רי\"ו שם של ע\"ב. לחמא עני' גמט' רד\"ו) פסקא זו קשה דבראשון הי' לנו לומר כל דכפין וכו' ואח\"כ בהסיב' כל בני ביתו ראוי לאמ' הא לחמא. וגם שאר דקדוקים שהאריכו בזה האברבנאל וס' מעשה ה'. והנראה בזה כדאית' בי\"ד סי' רמ\"ט צריך ליתן צדקה בסר פנים יפות בשמחה ובטוב לבב ומתאונן עם העני בצערו ומדבר לו תנחומין. ואם נתנה בפנים זועפות ורעות הפסיד זכותו וכן אמר ישעי' הנביא ונפש נענה תשביע והכוונה מתחילה ידבר אל העני שאל יצער נפשו ולא יתבייש שהוא עני. באשר שגלגול חוזר בעולם. ומאשפות ירום אביון להושיבו עם נדיבים. ובזה יתרצה האביון והעני לבא לביתו. אמנם בשעת האכילה לא ידבר כלל מענין העניות. רק יחשב בעיניו כאלו הוא חבירו ממש וטוב לו עמך. ויאכל וישתה בטוב לב משתה תמיד. יען לאחר האכילה כשיפטור האורח עני ממנו ינחם אותו בדברי תנחומין שיאמר ה' יעזור לו ויצפה לישועה כמו שאנו מצפין ג\"כ לגאולה שלימה:
וכל אלה הדברים סידר בעל הגדה שרוצה בעל הבית שיסיבו עמו ענים. מתחיל ואומר הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארבע דמצרי'. והא דאמר בארעא דמצרי' ולא אמר ביציאת מצרים כ' האבודרהם בשם בן עזרא שהי' שבוי בהודו. והיו מאכילין אותו לחם שאינו מתעכל להם שאינו מחומץ ומזה הענין עצמו הי' הגאולה שלא הניחו המצרים את ישראל להחמיץ העיסה. ואם זה ה' לאבותינו במצרים כל כך עניות והיו להם לעבדים. ובאלו דברים יסיר המסוה הבושה מעל פני העני ויבא לבית העשיר. אמנם כשמיסב עמו על השולחן. יאמר כאלו הוא חבירו כל דכפין ייתי ויכול. וכל דצריך ייתי ויפסח ולא יהי' לעני כאוכל נהמא דכסופא. וכשנפטר העני ממנו ידבר לו תנחומין השתא הכא וכו' כלומר שיהי' מצפה לתשועת ה' ויוחיל לו כמו שאנו מצפין לגאולה לבא לארעא דישראל:", + "דרך השני דאית' במדרש שבזכות הצדקה שהיו אבותינו במצרים מאכילין את הענים הרעבים על שולחנם לכך נגאלו ומהם ראוי ללמוד לעשות כמו שעשו הם גם אנחנו מחויבים לעשו' כן. וגדולה הצדקה שמקרבת אל הגאולה כדאי' בב\"ב דילפינן מדכתיב כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. וזהו כוונת תחילת הגדה הא לחמא עני' ר\"ל הגאולה הי' בעבור לחם הענים די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. לכך גם אנו עושין כן ונאמר כל דכפין ייתי וייכול ולמה נעשה כן לזה אמר השתא הכא וכו' דגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שאנו מצפין לשנה הבאה בארעא דישראל:", + "דרך הג' יאמר בדקדוק למה התקינו פסקא זו בלשון ארמי. ואינו מספיק מה שמפרשים לפי שבני בבל מבינים לשון ארמי. דא\"כ בזמן הזה ה\"ל לתקן לאומרו בלה\"ק. בסידור כתוב על קלף שנת קס\"ו מ\"כ וז\"ל ומה שאנו אומרים קריאה זו בלשון ארמית משום שאין המזיקים מבינים בלשון ארמית. ואלו היינו אומרים כל דכפין ייתי וייכול בלשון שהיו מבינים היו באים ומזיקים לבני אדם. וא\"ת והא אמרינן ליל שמורים לילה משומר ובא מן המזיקי'. וי\"ל דאינם מזיקים מאליהם אבל אי קורין להם באים ומזיקים. ועוד י\"ל שאם היו מבינים הי' לחוש שמא מתוך כך יבאו וירגילו לבא לאחר פסח ואז יזיקו לבני הבית. ולמאי דאמרינן לילה המשומר ובא מן המזיקין קשה הא אמרינן השטן גמט' שס\"ד דאית לי' רשות שס\"ד ימים בשנה להזיק חוץ מיום הכיפור שאין לו רשות להזיק משמע שאף בליל פסח יש לו רשות להזיק וי\"ל דהא דאמרי' ליל המשומר היינו דווקא לישראל כדכתיב לבני ישראל לדורותם במעשה וודאי אין מזיקים לישראל אבל בדיבור מזיקים. אבל בי\"כ לית לי' רשות לא במעשה ולא בדיבור עכ\"ל הבט וראה מגודל הלכה זו הדחק בטעם זה. ותו יש להפליא הא דאמרינן דלשנה הבאה היו צריכין לומר בלה\"ק רק כדי שלא יאמרו מרדו היהודים. דא\"כ למה חוזרין ואומרין בארעא דישראל וה\"ל לומר בארץ ישראל. ושוב אומר כולה בלה\"ק לשנה הבא בני חורין ולא אמר בנן חורין ויתר דקדוקים האריכו בו המפרשים:
והנראה בזה שבני בבל שהי' לשונם ארמית ותרגום תקנוהו נוסחא זו על ארבע זמנים שונים. והיינו בפסח ראשון שבאו לארץ בשבע שכבשו ושבע שחלקו אז היו אומרים כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים ואח\"כ כשנבנה בית המקדש והיו דומין לבני מלכים שביתם פתוחה לרווחה והיו אוכלי' המצה דרך משתה ושמחה היו אומרים כל דכפין ייתי וייכול וכל דצריך ייתי ויפסח ר\"ל דברים הצריכין לקרבן דהיינו ד' כוסות (אבל הפסח עצמו אינו נאכל אלא למנויו) (והרמב\"ם בסדר הגדה כ' שזאת הפסקא לא אמרו בזמן שבית המקדש קיים) אמנם לאחר החורבן נשבת השמחה מעירנו ולא היו אומרים כבראשונה. רק השתא הכא לשנה הבא בארעא דישראל וכינוי לגאולה בלשון הקודש ולא אמרו לשתא דאתא. כי ידוע כשהיינו בארצנו הקדושה לא דברנו רק בלשון הקודש כי הוא לשון מולדתינו. והואיל שגאולת עזרא לא הי' בתכלית השלימות על כן משתף עמו לשון תרגום. ובעבור שעכ\"פ משועבדים היינו לכשדים ומדי ופרס וגם יודעים שנחרב אח\"כ. ועכשיו בגלות הרביעי אנו אומרים לשנה הבא בני חורין מפני שתהי' גאולה אחרונה גאולה בשלימות ואז כינוי אותו כולו בלשון הקודש:", + "דרך הד' ירצה בזה כי יש שלשה טעמים על יחץ ומפני שהוא חלק המצה לשני חלקים. אחת לתוך הקערה. ואחת תחת מראשותיו ההוא מצניע. ונתן טעם בדבר הא לחמא עני' שסדרו לאחר שעשה יחץ. ומבאר טעם הראשון כי החצי שמניח בין שתי המצות הוא סי' עברות כדרך העני בפרוסה והוא שאמר די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים בהיותם עבדי'. והחלק השני הוא על שום שלא הספיק להחמיץ ביציאתם ממצרי' וזה שאמר הא לחמא עני'. ובזה יובן חקירה אחת למה נקרא חג המצות לשון רבים ולא נקרא חג המצה. כמו חג הפסח שלא אומרים חג הפסחים ואפשר לומר הואיל דנוהג מצוה זו כל שבעה וכן חג הסוכות. וכן שבועות הוא סוף ז' שבועות של ספירה. אבל פסח אינו נוהג רק לילה אחת. ועוד יש לפרש הואיל דיש במצות שני טעמים זכר למצה של עני במצרים גופא. והשני זכר למצה של יציאת מצרים לכן נקרא לשון רבים חג המצות:
טעם שני של יחץ כי החלק הראשון הוא כדי לברך על אכילת מצה וזה שאמר כל דכפין ייתי וייכול. ועל חלק שמצניע לאפיקומין הוא דצריך לאכול כזית מצה באחרונה זכר לפסח דנא כל על השובע לזה אמר ברמז כל דיצריך ייתי ויפסח:
טעם שלישי ליחץ. דחלק הראשון מורה על הגלות המר הזה וקאמר השתא הכא וכו' והשתא עבדי דמצה לשון ריב ומצה. אבל חלק אפיקומן הוא סימן על הגאולה העתידה ולשון אפיק משמע לעתיד. וסימן לשנה הבאה בארעא דישראל כלומר אפיקו מניכי שלא יהיו כליהם עוד פה בגלות. ובני חורין כלו' אפיקו מיני שיאכלו פרפראות כבני חורין ומפני שקץ הפלאות מכוסה מעין כל אי לכך לרמז מצניעו וישם אותו תחת מראשותיו כלומר שכל בטחונינו בזמן הגלות הזה על סמיכת קץ הפלאות כאדם הסומך ראשו על מראשותיו:", + "דרך החמשה הוא דצריך לתת טעם למה אמרו ערבי פסחים לא יאכל אדם עד שתחשך. משום דבמצרים לא היו מניחין העברים לאכל מן הצהרים עד הלילה שהיו הולכים לביתם ולא בין הפרקים. כי הנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם ולא היו יכולין לאכול עד לעבודתו עדי ערב. לזה אמרו הא לחמא עני' די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים מש\"ה אסור לאכל עד שתחשך כמו עני שאינו אוכל עד הלילה לכך כל דכפין שהרעיב עצמו ביום ייתי וייכול: (ואמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב פסח כאלו בא על ארוסתו בבית חמיו ומפרשי' משום דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה נמצא הכלה צריך שבע ברכות. וקודם שיאכל מצה ג\"כ צריך לברך שבע ברכות. וצ\"ל דשני בפה\"ג לא קחשיב כ\"כ אבודרהם. ולי נראה דענ\"י ומוציא לא קחשיב משום דגם אם אוכל חמץ צריך לברך ענ\"י ומוציא. ולענ\"ד כוונ' הירושלמי כי בין אירוסין לקידושין צריך קידושין וחופה וקריאת כתובה ושתי כוסו' כן הוא במצה דמקדש היום וחופה היינו כיסוי הלחם. וקריאת הכתוב' הוא קריא' הגדה ושתי כוסו' ששותין קודם האכילה. והביאה נקרא בשם אכילה כדכתי' אכלה ומחתה פיה. וא\"כ הוא דוגמא דארוסה) כל דיצריך ר\"ל ארבע כוסות וזכר לפסח שאוכלין אפיקומן שהוא זכר לפסח ייתי ויפסח ויעשו זכר הפסח ונתן טעם בזה משום דאנו מצפין לגאולה העתידה כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול וד' כוסות ואפיקומן רומזין ע\"ז לכן אומרים השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל:", + "דרך ששי נראה דפסקא זו מסודר כנגד הארבע בנים. כי מתחילה בא להראות לבן החכם. דכמו זה הלחם היו אוכלין במצרי' עצמו כדי שלא יתעכל במהרה. וגם כדי שלא הספיקו להחמיץ עיסתם ביציאתם ממצרים ואין בלב כל אדם להבין זאת כי איש בער לא ידע והחכמה בלב חכם תנוח. כל דכפין וכו' אמר המסדר נגד הרשע כמ\"ש אבודרהם כל מי שהרעיב עצמו בע\"פ כדי לאכול מצה לתאבון ייתי וייכול. וכל דיצריך שטרח הרבה מאוד בעשיית צורכי י\"ט ולא מצאה ידו מה שהוא מהצורך י\"ט של פסח ייתי ויפסח מה שאין דבר זה נכנס בלב בן הרשע האומר מה העבודה זאת לכם ואינו מרעיב עצמו. השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל. אמר נגד בן תם שמתמי' למה לנו כל זאת הטרחא. כי עם היות שיצאנו ממצרים והגאיל אותנו מיד פרעה. עם כל זאת הלא עדיין אנו שרוין בגלות המר הזה. ומה יתרון לנו הלא אנחנו עבדי למלכי אומת העולם חוץ לארצינו. על זה בא כמשיב אע\"ג דהשתא הכא. אבל לנשה הבאה בארעא דישראל כי אנו מצפין בכל יום לישועה וגאולה. השתא עבדי וכו' ואמר נגד הבן שאינו יודע לשאול. כי גם זה הבן בהיותו שומע דברי אביו מה שאומר לאחיו התם. מיד נסתעפו רעיוניו ג\"כ במבוכת בן התם. ולבן קטן זה אין האב יכול להשיב כמו שהשיב לבן תם שהוא גדול ויודע לחלק בין מדינה למדינה. אבל הקטן אינו יודע בשינוי ארצות והאקלימים זה מזה. מפני זה אומר האב דלשנה הבא נהי' אנחנו בני חורין כמו שרים ומלכים וזה ההבדל רואה הבן קטן בכל עת:", + "דרך השביעי שהמסדר אומר שבעל הבית מחויב לומר זאת הפסקא לפני בני ביתו כדי שישאלו עליו שאלות מה נשתנה וכו' ואמר הא לחמא עני' וכו' כדי שיחול עליו שאלת הבן מה נשתנה וכו' שבלילה זה אוכלין כולו מצה וכו' ואחר זה אומר כל דכפין וכו' וכל דיצריך וכו' ר\"ל שאומר בזה שמראה להגיה הקערה שמסודר עליו השני טיבולין ומרור וכרפס שכל מי שאין לו אלא המצו' על י\"ט של פסח יבא לכאן ויתן לו. על זה יבא בשאלתו השני שאלות למה אוכלין מרור ולמה מטבילין שני פעמים. ואח\"כ אומר השתא הכא וכו' ר\"ל כי מחויבין להסב התינוקות כדי שישאלו ובזה אומר האב לבני ביתו שיהיו מסובין כדרך בני מלכים ואעפ\"י שהשתא הכא וכו' לשנה הבא בארץ ישראל וכתי' בני חורין על זה מתמי' הבן למה בלילה זה דווקא כולם מסובין:" + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מה נשתנה וכו' יש להבין למה קאמר מה נשתנה. ולא קאמר למה נשתנה על פי פשוטו י\"ל כי החילוק בין מילת למה למילת מה. כי תיבת למה הוא אם מבקש שלא תהי' דבר זה כמו למה יאמרו מצרים. למה הריעות לעם הזה. למה יאמרו הגוים וכדומה שהוא רוצה לטעון בטענה שלא יעשה דבר זה. אבל מילת מה מורה שרוצה בדבר רק שביקש טעם לדבר מפני מה. ואע\"ג דבשאלת רשע כתיב מה העבודה הזאת לכם. הוא כי הרשע ברעתו שאל ב' דברי' אחד מה העבודה הזאת כלו' מה נתינת טעם יש ועוד אומר לכם דאף אם יש טעם בדבר אין דעתו לקבל מדאומר לכם ולא לו. או י\"ל הואיל דבתורה כל שאלת ד' בנים מתחילין בלשון מה בחכם מה העדו' וכו' ברשע מה העבודה. בתם אומר מה זאת. מתחיל בעל הגדה נמי בלשון מה. ועפ\"י רמז דרצה להזכיר בלילה ההוא נדדה שנת המלך ודרשי' מלכו של עול' ותחילת מפלת המן שהוא בליל פסח. וזהו ר\"ת מה נשתנה הלילה ר\"ת המן. ועפ\"י סוד בן חכם שואל חכמה כח מ\"ה. ולילה זו מלכות בשם מ\"ה וכו':", + "בין חמץ ובין מצה. והא דלא שאל כן גבי מרור ר\"ל דהל\"ל שבכל הלילות אנו אוכלין בין שאר ירקות ובין מרור די\"ל דה\"ק ובין מצה האי אמצה עשירה דבלילה זה אינו יוצא רק במצה גמור שבעינן לחם עני והיינו דקאמר כולו מצה אבל במרור לא שייך כן דהא יוצאין בכל מין עשב וירק מר. ומש\"ה נמי לא אמר כולו מרור כמ\"ש תוס' דף קט\"ז:", + "מה נשתנה הספיקות בזה הפסקא רבו. למה לא שאל על שאר שנוים דהיינו ד' כוסו'. וכי תימא דהבן לא ידע עדיין דישתה ד' כוסו'. הא נמי לא ידע מטיבול שני רק דראה על הקערה ה\"נ רואה שמוזגין כוס שני וביותר קשה לפמ\"ש רש\"י דף קי\"ו וכאן הבן שואל במזיגת כוס שני. א\"כ ה\"ל לשאול על כוס שני גופו. ובפרט הרשב\"ם שכ' דשואל מה נשתנה עכשיו שמוזגין כוס שני ע\"ש ונרא' דעיקר שאלתו על אכילה משום דמוזגין כוס שני כדי שיהי' נגררי' לליבי' דניכול מצה טפי כדאית' בדף ק\"ז ע\"ב וכיון דרואה דכל המזיגה כדי שיאכל כל המונח לפניו לתאבון ושפיר נופל הספק מה נשתנה על אכילתן. אמנם אכתי קשה דשואל שלא כסדר. האברבנא\"ל בזבח פסח מיישב דבראשון שואל על שני סימני עבדות דהיינו מצה ומרור. ואח\"כ שואל על שני סימני חירות. ולזה השיב דשני סימני עבדות הוא מצד שהיינו שני מיני עבדות לפרעה. וגם במצרים שהמקום גורם שלא יכול עבד לברוח והכל מושלים בנו. אמנם עדיין קשה דה\"ל לבן חכם לכלול השני שאלות של עבדות יחד שבכל הלילות אנו אוכלין בין חמץ ובין מצה ובין שאר ירקות. והלילה הזה כולו מצה ומרור. וכן הל\"ל בסימני חירות שבלילה זו אוכלין מסובין ומטבילין שני פעמים מה שאין כן בכל הלילות:
והנה בעל מעשה ה' כ' דארבע שאלו' נתקנו נגד ד' בנים שאלת מצה הוא שאלת חכם למה בלילה זו כולו מצה שיהי' אסור אפי' משהו. (או כולו מצה שאינו יוצא במצה מבושלת דבעי' טעם מצה. וגם לאכל מצה באחרונה ואין מפטירין אחריו כדי שישאר טעם מצה בפיו). שאלה שני על אכילת מרור הוא שאלת רשע שהוא לא חפץ בתמרורים ראש ולענה. ועל זה יענה מה העבודה זאת לכם. שאלה שלישית הוא שאלת תם שאינו ספק לו רק מה שרואה בחוש הגשמי שרואה שני מיני טבילות הלא די במין טיבול ראשון. שאלה רביעית הוא על הסיבה נגד שאינו יודע לשאול כדאי' בגמ' מחויבים להסב התינוקו' כדי שישאלו:
ולענ\"ד יש לפרש הפסק' על שני דרכי' אחרי' ומתחילה נבאר מה שלא מצאתי בהמפרשים שהרגישו בשינוי הקרא כי בפרשת בא בפסח ראשון כתיב כי אם צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו. ובפ' בהעלותך כתיב ככל חקת הפסח יעשו אותו על מצות ומרורי' יאכלוהו. למה מפסיק בעל בפסח ראשון בין מצה למרור. ובשני כוללן יחד. ולא דיברו בזה מפרשי התורה. ונראה עפ\"י מ\"ש הרמב\"ן בחומש ליישב הא דכתיב צלי אש ומצו' בוי\"ו החיבור. להורות כי אם צלי אש הוא מצוה מיוחדת. ואח\"כ אמר ומצות כלו' דגם מצות הוא מצוה מיוחד' דלאו זה תלי' בזה דאע\"ג דליכא פסח נמי איכא חיוב מצה כמ\"ש ארז\"ל ואחר זה אמר על מרורים יאכלוהו להורות דמרור תלי' באכיל' פסח והוי מרור כמו הכשר מצוה דמרור בזמן הזה דרבנן עכ\"ל הנה באמת מי שלא עשה את הפסח בראשון כגון שגג או נאנס יש לו תשלומין בפסח שני. אבל מי ששגג או נאנס ולא אכל מצה בליל א' דפסח בזמן הזה אין לו תשלומין אפי' אם אוכל מצה בט\"ו אייר לא קיים המצוה עשה דאכילת מצה. דדווקא פסח יש לו תשלומין אבל לא מצה ואי עבר הוא מעוות שלא יכול לתקן. ואע\"ג דבפסח שני החיוב על מצות ומרורים יאכלוהו וזה לית' דבפסח שני לא הוי המצה מצוה מיוחדת. רק הוי מצה כמו הכשר מצוה כאשר הדין במרור. ומעתה זה כוונת הפסוק בפסח ראשון צלי אש הוא מצוה. ומצו' ג\"כ מצוה מיוחדת. על מרורים יאכלוהו דאכילת מרור הוא הכשר לאכילת פסח. אבל בפסח שני כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. דבפסח שני הוי מצה ומרור רק הכשר מצוה וזה נראה ביאור הקרא על הנכון: ובזה מבואר שאלות מה נשתנה כי בוודאי ידע שמקרא מלא דיבר הכתוב שטעם חג הפסח הוא משום יציאת מצרים רק השאלה הוא מה נשתנה לילה הזה מכל הלילות. הכוונה על ליל פסח שני שהדין בפסח שני חמץ ומצה עמו בבית ולילה זה כולו מצה ושאל הטעם הלא בפסח שני כתיב ככל חקת הפסח יעשו אותו:
ועוד בא בשאלת מרור כיון דמוכח מקרא דאכילת מרור הוא רק הכשר מצוה דפסח. א\"כ בזמן הזה דליכא פסח למה אוכלין מרור. ואי משום זכר דפסח. א\"כ נעשה נמי איזה דבר זכר לפסח. וגם בא בשאלה על שני טיבולין. וחיוב הסיבה. מאי טעמי' לאו הדין כן לעשות שני טיבולין והסיבה בפסח שני. כי דווקא מצוה שעל גופו מעכב בפסח שני. אבל שאר מצות לא נהגו בפסח שני כמ\"ש הסמ\"ג והרמב\"ם. ותשובה לזה כי עיקר יציאת מצרים הוא בלילה הזה ועושין מצה על שם שלא הספיק להתחמץ. וגם עושין לחם עוני כדרך עני. ומה שאנו אוכלין מרור בזמן הזה על שם וימררו את חייהם. וטיבולין והסיבה משום ויוציאנו ה' ביד חזקה וזרוע נטוי'. וכל זה דווקא בליל ט\"ו דניסן בו נעשו נסים הללו. אבל פסח שני אינו רק תשלומין דפסח ראשון ולא לזכר נס:", + "ובדרך שני נראה לפרש דיש להבין בהא שאמר ר' גמליאל הטעם על פסח מצה ומרור. א\"כ מצה על שם חירות. ומרור זכר לעינוי. א\"כ יש לשאול הטעם למה כלל התורה שיאכל הפסח על מצות ומרורים שיכלל זכרון העינוי והחירות בפעם אחת וכן עשה הלל שאכל שלשתן בחיד. ועוד דהעינוי הי' קודם החירו' וה\"ל לר\"ג לנקוט מתחילה טעם למרור ואח\"כ טעם למצה. וכן בקרא כתיב על מצות ומרורי' יאכלוהו כתיב מצה תחילה דהוי שלא כסדרן. וכמו כן קשה בברכה עושין שלא כסדר. ותו יש להבין בפורים וחנוכה לא עושין שום זכר לעינוי רק זכר לפרסום נס וחירות. משא\"כ ביציאת מצרים. ולהבין חקירת אלו ראיתי בשל\"ה דף קס\"א ע\"ב כי הנשים צדקניו' רצו להעמיד ס' ריבוי שאי אפשר לקבלת התורה רק במספר הזה. שכן בתורה יש ס' ריבוי אותיות לס' ריבוי נשמות כי לכל ישראל יש אחיזה באות אחת לכך היו נזקקו' לבעליהן עכ\"ל והנה כתי' כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. נמצא ע\"י גודל העינוי יצא לנו תועלת שהי' ישראל פרים ורבים ונעשו לגוי גדול ועצום ורב ס' ריבוי. ואע\"ג דבמצרים הי' ריבוי דישראל בעבודה קשה ולצער גדול אך אח\"כ בזמן קבלת התורה הי' זה לנו למפרע לתועלת גדול כדי שנוכל לקבל התורה. לפ\"ז בא מרור ג\"כ לזכר הנס החירות של פרי' ורבי' על ידי וימררו את חייהם. יען זה התועל' הי' אחר יציאת מצרים בזמן מתן תורתינו. ומפני זה מזכירין נס דיציאת מצרים קודם לזכר נס דמרור דהי' תועלת מאוחר בזמן מתן תורה והוא נכון. וזהו כמו שאלת הבן מה נשתנה מתחילה אוכלין מצות דהוא זכר לחירות ואח\"כ אוכלין מרור זכר לעינוי וכן הטיבול בחרוס' הוא זכר לטיט והי' מן הראוי להקדים זכר העינוי לחרות וכי תימא דגם מצה הוא זכר לעינוי כמ\"ש האברבנא\"ל. ועוד דהא נקרא לחם עני מה עני בפרוסה. לזה קשי' בשאלה כולנו מסובין דהא מצה צריך הסיבה ש\"מ דהוא מורה על חירות. ועוד דקיי\"ל דגם מרור אם ירצה להסב רשאי כמ\"ש האחרונים בסי' תע\"ה ואם מרור רק זכר לעינוי א\"כ אין רשאי להיות מיסב ואוכל:" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו לפרעה וכו' פסקא זו קשה דלא הל\"ל רק עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה כלשון הקרא (דברים ו') ולמה הוסיף ה' אלקינו ואומר נמי לשון משם. וגם מוסיף בזרוע נטוי' ועוד מה קמ\"ל דאמר אלו לא הוציא וכו'. ותו קשה למה קאמר משועבדים ולא אמר עבדי' ואף יש להבין למה נקט אלו ג' דורות לכך נראה התשובה לשאלות עבדים היינו לפרעה במצרים ר\"ל מלך קשה זה עינוי אחת שהכביד את לבו. ועוד עינוי הנסתר במצרים שהוא מלא טומאה וכישוף שאין עבד יכו לברוח משם. ולכך עושין שני זכר לעינוי מצה ומרור כדעת אברבנא\"ל ויוציאנו ה' אלקינו ביד חזקה אמר נגד פרעה העבדות הנגלה. ובזרוע נטוי' אמר על הנסתר כי כבר נשתקעו ישראל במ\"ט שערי טומאה ואלו שהו עוד רגע אחת חלילה נשתקעו בחמשים שערי טומאה ולכך הוכרח הקב\"ה בעצמו ולא ע\"י מלאך או שליח להוציאנו. כי הטומאה כבר גברה מאוד מאוד. וזה שאמר ויוציאנו ה' אלקינו כמש\"ה לקחת גוי מקרב גוי בעצמו ובכבודו משם ר\"ל מן הטומאה ביד חזקה זהו יד ימין של חסד ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב. אמר שני פעמים ימינך אחד כנגד נס נגלה. ואחד כנגד נס הנסתר. ואלו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים ר\"ל שאם לא הי' הגאולה ע\"י הקב\"ה בעצמו רק ע\"י שליח הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו למצרים כי העבדות שייך לנגלה. אבל השיעבוד שייך לנסתר כי היינו ח\"ו משועבדים לטומאה ולשבר כח הקליפות שגברה לכך הי' צריך ההוצאה ע\"י הקבק\"ה בעצמו. וגם שהיו נתונים תחת המזל שראוים בעבדו' לעולם דאית' בדרשו' ר' שלמה מלכו הי\"ד. שאם מזל שבתי מגלגל כל גלגלו והוא שלשים שנה. ואחד הי' עבד מתחילת סיבובו עד סוף סיבובו. צריך זה אדם להיות כל ימיו וזרעו אשר לו בזה הזמן עבדות. להיותם עבדים לעולם לכך גבי עבד עברי כתיב והגישו אדוניו אל אלקי' שצריך למלוך במוכריו כן דרשו חז\"ל. אבל הענין הוא שצריך הב\"ד לחשוב את זמן מכירתו שתהי' לאחר שעברו מתחילת סיבוב גלגל שבתי שנה אחת עד שנה תשיעית לסיבובו כדי שלא יסבב כל גלגל שבתי בימי עבדות שלו ע\"ש והוא פלא והנה במצרים כבר עבר על ישראל כמה פעמים גלגל שבתי והיו צריכין ח\"ו להיות עבדים. לכך הוצרך הקב\"ה להוציאם בזרוע נטוי' מתחת המזל וכישופים. ולהכניסם תחת כנפי השכינה. וגם ידוע כי ארץ טמאה ובפרט מי שרוח טומאה גובר עליו נתטמטם לבו כדאמרי' ביומא דף ל\"ט ונטמאתם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם. וא\"כ לענין חכמים אוירא דא\"י מחכים כי עשר קדושות ישנו שם. והוי הוצאת י\"מ טובה גדולה לחכמה ובינה וידיעת התורה ותפארת חכמים זקנם. ומפני זה אמר אפי' כולנו חכמים וכו' מצוה לספר בי\"מ כי למעלת אלו ארבע ראשים הי' תועלת גדול ביציאת מצרים ר\"ל שנדחה קליפה ושערי טומאה. ונכנסו בשערי קדושה. ולפי דרך השני שהי' שאלת מה נשתנה על חילוק ליל ט\"ו דפסח ראשון מן פסח שני לזה אמר כי עיקר החג נקבע על י\"מ וזה הי' בליל ט\"ו דניסן. ואע\"ג דעושין פסח שני הוא רק לפי שיחידים הי' טמאין או בדרך רחוקה ולא יכולין לעשות פסח והוא תשלומין דראשון. אבל מה שמצא הוא חיוב מצוה בפ\"ע העיקר בליל ט\"ו שלא שהו רגע אחד בטומאה על שם שלא הספיק. וכל השנוים נעשו בשביל טעם הנסתר. ואמר אלו לא הוציא הקב\"ה וכו' הרי אנו ובנינו ובני בנינו. מזכיר אלו ג' דורות על שם הקרא בפ' בא למען תספר באזני בנך ובן בנך והא דקאמר משועבדי' ולא קאמר עבדים ר\"ל אלו נתן הקב\"ה רק בלב פרעה ומצרי' שיהי' לב רחמנות על בני ישראל ומרצונ' הטוב היו יוצאים לחירות אז ניהי דבטל העבדו'. אפ\"ה היינו מחויבים להחזיק להם טובה כיון שאין אנו יוצאים זולת מרצונם הטוב אז מוכרחים לעולם להחזיק טוב למצרים כי אינו דומה יוצא בעל כרחו של אדון ליוצא מרצון האדון וא\"כ היינו משועבדים שיעבוד מה. ולא עבדות גמור ובעבור זה חוזר ואומר ואלו לא הוציא הקב\"ה ע\"י ניסים ואותות וכו' משועבדים היינו למצרים כצ\"ל ולא גרסינין לפרעה כי פרעה כבר סי' מת ורקב שמו בזמן חיבור בעל הגדה (אבודרה\"ם). וגם לפי דרך השלישי דהי' השאלה מ\"ט הקדימו זכר מצה לזכר מרור לזה בא התשובה עבדים היינו וכו' דאי' דלא היו יכולין לקבל התורה אם היו ישראל משועבדים לשום אומה ולשון דכתיב חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות. ורמז בזה משועבדים היינו למצרים ולא היינו יכולין לקבל התורה. וא\"כ גם מרור סי' חירו'. וגם הי' הטיבול זכר למתן תורה דהא הי' הזאה שהטביל אצבעו בדם ויזרוק על העם כדכתיב בפ' משפטים. וגם הי' הזאה אחת בטבילת האזוב במצרים על המזוזת ומשקוף ובזה היו מבערים המשחית וטומאה ונכנסי' בקדושה וא\"כ דעיקר י\"מ הוא משום מתן תורה אמר אפילו כולנו חכמים וכו':", + "הרי אנו ובנינו ובני בנינו. הרי הזכיר ג' דורות משום דחסר מן ת' שנים שרוי' ישראל להיות במצרי' ק\"ץ שנים. כי לא היו במצרים רק רד\"ו שנים. ובאשר שדור אחד הוא שבעי' שנים כדכתיב ימי שנותינו בהם שבעי' שנה. וג\"פ שבעים הוא אד\"ו. והנה יוצאי מצרי' קחשיב שש מאות אלף רגלי לבד מנשים וטף הם היו כבר הפחות מבני עשרים ולמעלה כמו שחשב בחומש הפקודים וא\"כ חסר מהני ג' דורות ך' שנה ונשאר ק\"ץ שנה למלאות ת' וזה שאמר הרי אנו חמשים שנה ובנינו ע' שנים ובני בנינו ג\"כ ע' שנה והוי ליחד ק\"ץ שנה שראוי' להיות במצרים:", + "אלו לא הוציא וכו' נראה דאית' במדרש דלא יצאו ישראל ממצרים עד שאמר פרעה הרי אתם ברשותכם ופי' בזית רענן בדף ס\"ג דר\"ל דעדיין לא שלמו אותן ת' שנים שחייבין להיות בגלות. ופרעה נתן להם השנים במחילת מתנה. והקשה הנ\"ל הא קיי\"ל בב\"ב תלוהו ויהיב מתנה לא הוי מתנה ותי' משום דמצוה לקיים דברי חכמים הוי מתנה. מכל שכן לשמוע דברי הקב\"ה פשיטא דהוי מתנה ע\"ש וזה שאמר בעל הגדה ואלו לא הוציא הקב\"ה לא הוי מהני מה שאמר פרעה הרי אתם ברשותכם כי הוא כמו תלוהו ויהיב מתנה. או שנאמר כי בראש השנה בטלה עבודת צמרים. וא\"כ קודם י\"מ בניסן כבר בטלה עבודה והי' לנו לעשות זכר לגלות בר\"ה שנעשו חפשים. ומיהו השיעבוד עדיין הי' לכך קאמר בשעת י\"מ משועבדים היינו למצרים:", + "ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים וכולנו זקנים כולנו יודעים את התורה. כן גרס בסדר רב עמרם. אבל מדברי אברבנא\"ל משמע דל\"ג זקנים שכ' דאמר הני שלשה ע\"ש הפסוק הבו לכם אנשים חכמים וידועים ונבוני' ע\"ש עכ\"ל. ולדבריו קשה דהל\"ל כולנו יודעים את התורה וכולנו נבונים. לכך נראה כגי' שלפנינו ונקט הני ד' כנגד שכלל התורה נחלק לארבע חלקים פרד\"ס פש\"ט רמ\"ז דר\"ש סו\"ד ויש רמז לזה כי בא\"ב במלואו יש בו ד' למדן אלף גימל דלת למד כנגד אלו ארבע שצריכין לימוד חכם נקרא מה שמקבל התורה מרבו בדרך פשט ונבון הוא המבין דבר ברמזים מתוך דבר. וזקן הוא הדורש לרבים כדאמרינן זקן יושב ודורש. ויודעים את התורה היינו ידיעה פנימיות. וקאמר בעל הגדה שלא יאמרו אלו מה לנו לספר בי\"מ שזה אפילו תינוקת של בית רבן יודעין אותו. רק נפלפל בעשיי' הפסח ודיניו נרמז נדרש נגלה סודות בהלכות פסח ע\"ז אמר אפ\"ה מצוה עלינו לספר בי\"מ על דרך סיפור כאלו הוא יצא ממצרים וחביבה מצוה בשעתו:", + "מצוה עלינו לספר בי\"מ וכל המרבה וכו' וקשה למה אמר מצוה הכי הל\"ל חיוב לספר בי\"מ וגם מה שסיים וכל המרבה וכו' ולא אמר כל המספר בי\"מ או כל המאריך בסיפור י\"מ. ונראה דקשה אמאי לא מברכין על קריאת הגדה וסיפור י\"מ והא כתיב והגדת לבנך. ותי' הפרי חדש בסי' תע\"ג דבי\"מ שנזכיר בקידוש כבר יצא י\"ח מההגדה ומש\"ה לא מברך ע\"ש. וקשה א\"כ שכבר יצא י\"ח בקידוש א\"כ למה מאריך בהגדה וצ\"ל כל המרבה לספר בי\"מ הרי זה משובח. וזה כוונת בעל הגדה מצוה לספר בי\"מ א\"כ למה לא מברכין וצ\"ל דיצאו י\"ח בקידוש א\"כ למה מאריך בהגדה וקאמר כל המרבה וכו': ואמר לשון מרבה לפי משאחז\"ל מושיבין התינוקות כדי שישאלו. וכן הטיבולים והכל כדי לעורר לב של ילדים וכדומה חילוק קליות ואגוזים כדי שלא ישנו וישאלו חוטפין מצות בליל פסחי' בשביל תינוקות כדי שלא ישנו (ונלע\"ד דמזה רמז מה שנוהגין לגנוב אפיקומן ועיין בחק יעקב) כדאית' בפסחים דף ק\"ט וה\"ק כל המרבה בשינוי דברים לעשות כדי שע\"י כך יבואו לספר בי\"מ הרי זה משובח והא דאמר בלשון זה ולא אמר הוא משובח. ועיין בשל\"ה שדחק בזה. ולע\"ד דהמפורשים פרשו בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים ר\"ל כמנין זה י\"ב מצות צריכין לעשו' בליל זה ד' כוסות ב' טיבולים. ב' זיתי מרור. ב' זיתי מצה ואפיקומן. כרפס. וזית מצה לכריכה. וה\"א דנתחיל בי\"מ מבע\"י לכך אמר כל המרבה לספר בי\"מ הרי זה ר\"ל בשעת שהרי זה מונח לפניו. משובח:" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה בר\"א ור\"י וראב\"ע ור\"ע ור\"ט. ואע\"ג דר\"ע ור\"ט היו גדולים וזקנים ממנו בשנים ולמה לא חשבן כסדר תולדתם. ונראה שהיו מסובין בבני ברק כלים יפים שברקו כברק' בבית הנשיא דהוא ראב\"ע. ומשום כבוד דבני נשיאה היו מושיבין הנשיא באמצע ב' בימינו. וב' בשמאלו. ומביא ראי' לענין הקודם אע\"ג דהיו גדולי פרדס. ואפ\"ה לא היו מספרין רק בי\"מ דרך סיפור. דאית' בזוהר פ' בא דהקב\"ה מזמין מלאכיו לשמוע שבניו מספרין בי\"מ:", + "כל אותו לילה. ונקט לשון זכר אותו. משום דעד חצות נקרא ליל לשון נקבה. ומחצו' הלילה חלק שני נקרא לילה לשון זכר. והם היו מספרין בחלק השני. כי בחלק הראשון היו עסוקין בעשית המצות הנוהגות. ואפשר דהי' כל אחד בביתו לסדר לבני ביתו סידור פסח. ולאחר חצות התאספו יחד לספר י\"מ וכן ראוי לנהוג לומר שירות ובפרט בשיר השירים עד שתחטפנו שינה:", + "עד שבאו תלמידיהם ואמרו רבותינו הגיע זמן ק\"ש של שחרית. ואע\"ג דהם ג\"כ ראו כן שעלה השחר ודוחק לומר מתוך עוצם הפלפול ועיון לא שמו לבם לכך. או מפני שישבו על בני ברק שהן מבריק אורם לא בחנו בין יום ולילה. או שהי' אש שלמעלה מסביבים אותם לא ידעו שהוא יום. ולכך באו תלמידיהם ואמרו דאין עושין מצות חבילות חבילות וחיוב בלילה לספר י\"מ. וכן ביום צריך להזכיר י\"מ בפ' ויאמר והי' להם להפסיק בין מצוה למצוה ולעשות היכר. או דנאמר דהנה סיפור י\"מ יתחלק על שני חלקים. אחד סיפור י\"מ מה שנעשה באותו לילה במכות בכורות וכדומה. ואחד קריעת ים סוף הנעשה בשביעי של פסח. וזהו קבעוהו באמת ויציב כמו שטבעו חכמים משה ובני ישראל לך ענו שירה וכו' על שפת הים יחד וכו'. והנה חכמים אלו היו מספרים בי\"מ כל אותו לילה ר\"ל י\"מ של כל אותו לילה ולא היו מספרים מקריעת ים סוף והיינו דקמדייק כל אותו לילה. ולא קאמר מספרים בי\"מ כל הלילה וכן בכל סיפור הגדה לא מזכיר קריעת ים סוף. ובאו תלמידיהם ואמרו רבותינו הגיע זמן ק\"ש של שחרית וצריכין להזכיר י\"מ בקריעת ים סוף כדאית' בברכות דף כ\"א ע\"א דק\"ש דרבנן ואמת ויציב דאוריית' כנ\"ל ברור: הנה נראה דמה שפלפלו דווקא אלו חכמים כשישבו במסיבה אחת עפ\"י מה דאית' במכילת' סוף פ' בא מה העדו' ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שאם היתה חבורה של חכמי' או של תלמידים שצריכין לעסוק בהלכות פסח עד חצות לכך נאמר מה העדות עכ\"ל (ופי' המפרש דנפקא מדאמר הוציאך מארץ מצרים עד זמן היציאה) ונרא' דר\"א לשיטתו אזיל דאית' בגמ' דברכו' דף ט' ע\"א ראב\"ע אומר נאמר כאן ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרי' בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות א\"ל ר\"ע הלא כבר נאמר בחפזון עד שעת חפזון. והא דכתיב בלילה הזה סד\"א פסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה שלמים נאכלים לב' ימים ולילה אחד אף פסח נוקי לילות להדי ימים ויהי' נאכל לשני לילות ויום אחד לכך כתיב בלילה הזה הוא נאכל ואינו נאכל בלילה אחר וכו'. והני תנאי כהני תנאי דתני' שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים ר\"א אומר בערב אתה זובח וכבא השמש אתה אוכל ומועד צאתך ממצרים אתה שורף. ר' יהושיע אומר בערב אתה זובח וכבא השמש אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים עכ\"ל נמצא ר' אליעזר דסבר אכילת פסח עד חצות לכך גם חיוב סיפור י\"מ הוא עד חצות דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא כדין פסח כך אמירתו נמצא לפ\"ז. דר\"א ור\"י פליגי בפלוגת' דראב\"ע ור\"ע ונ\"ל דגם ר' טרפון בא למחלוק' זה. דאי' בזבחים דף נ\"ז ע\"א דנשאל לפני ר' טרפון בכור דנאכל לשני ימים מנ\"ל א\"ל ר\"ט בכור קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה שלמים לשני ימים ולילה אחת אף בכור כן הוא. ופריך עלי' מה לשלמים שכן בא בנדר ונדבה משא\"כ בכור. והנה פרכא זו שייך נמי לגבי פסח דלא מצי לילף משלמים שכן פסח אינו בא בנדבה כי חיוב הוא לפ\"ז תקשי ל\"ל בלילה הזה לגבי פסח למעט שלא יאכל לשני לילות ויום הפסח. אש\"מ דס\"ל ר\"ט כמ\"ד דילפינין קדשים קלים מקדשים קלים ושפיר איצטריך לילה הזה לפ\"ז י\"ל דבדין זה היו מפלפלים כל הלילה דר\"א וראב\"ע בחדא שיטה הוי קיימי דסיפור מצרים החיוב רק עד חצות ור\"ע ור' יהושיע בחדא שיטה קיימי די\"מ כל הלילה. ור\"ט הי' רוצה להוכיח דינו דס\"ל בוקר דיש לפרש בוקר שני ויש לפרש בוקר ראשון ע\"ש בגמ':" + ], + [ + "אמר ראב\"ע וכו' הנה פסקא זו קשה למה מזכיר בעל הגדה משנה זו דברכות דף י\"ב בהגדה די\"מ הלא פליגי בכל השנה. ותו קשה מה נצחון מצא ראב\"ע לדבריו הא החכמים דרשו כל להביא ימות המשיח. ועו' הקשה הרשב\"א בש' הראב\"ד וכי לא ס\"ל חכמי' דמברכין שניהם לאחריה': ותי' הראב\"ד דמדרבנן וודאי מזכירין י\"מ רק דפליגי אי מדאוריית' מחויב להזכיר י\"מ בלילה. ובזה מיושב קושי' השל\"ה. דהקשה הא ברישא דמתניתן קתני סתם מזכירין י\"מ בלילו' ולא פליגי רבנן די\"ל מדרבנן לכ\"ע חייב. ושל\"ה מיישב דלא פליגי ראב\"ע ורבנן אליבי' דדינא רק משמעו' דורשין איכא בנייהו ובזה מיושב קושי' הראב\"ד אך לשון לא זכיתי קשה לדבריו. ועוד יש לתמוהו בשלמא לראב\"ע דכל לרבות הלילות וימי היינו ימים ממש וא\"כ שפיר הקדים כל לימי דלילה קודם ליום. אבל לרבנן דימי חייך הוא עוה\"ז וכל לימות המשיח א\"כ הקדים את המאוחר ובזה מיושב דקשה להבין כי במה נצח לחכמים הלא הם דרשו הקרא על ימות המשיח. אבל לפמ\"ש ניחא דלראב\"ע ובן זומא הוי הדרש כסדר. משא\"כ לחכמים הקדים המאוחר. ועוד הקשה מהרש\"א בח\"א דלא לכתוב ימי ולא לכתוב כל. לכך נראה דגם ראב\"ע ס\"ל דמחויב להזכיר י\"מ בלילה. כמו כן לרבנן דהא הי' הגאולה מתחיל מבערב. וכשיצאו ממצרים הי' ביום ולא צריך קרא ללילה. והנה אם דרשינין כל ללילה וימי ליום. א\"כ הדין נותן שהדין לילה כיום מה הזכרת י\"מ דיום הוא כל היום זמנו. ה\"ה הזכרת י\"מ דלילה זמנו כל הלילה. יען לראב\"ע דס\"ל די\"מ בליל ט\"ו דפסח הוא רק עד חצות כמ\"ש לעיל בשם המכילת'. ובוודאי לא עדיף מצד סברא שאר לילו' מלילה זו ומה נשתנה לילה זה מכל הלילו'. אבל מדהיקש הקרא ללילה ליום ש\"מ דדין לילה ויום שוין וזה הי' קשה מאוד לראב\"ע דשמע הדין דמזכירין י\"מ בלילות ומשמע דזמנו כל הלילה וקשה לראב\"ע דס\"ל אכילת פסחים עד חצות וכמו כן סיפור י\"מ בליל ט\"ו הוא עד חצו'. א\"כ מנ\"ל דבשאר לילות זכירת י\"מ כל הלילה. והיינו דאמר ראב\"ע שלא זכיתי לקיים דינו עד שבא בן זומא ודרש כל לרבות את הלילות וימי חיינו ימים והוי לילות דינן כימים. אבל לחכמים דס\"ל דסיפור י\"מ בליל ט\"ו הוא כל הלילה א\"כ תקשי להו למה לי קרא לרבות לילה דהא מסברא ידעיני' דעיקר גאולה הי' בלילה לכך אמרי דקרא דחיק ומוקי אנפשי' דכל להביא ימות המשיח ובס' מעשה רקח מצאתי הנוסחא אמר להם ראב\"ע הרי אני וכו' משמע שמקושר במה שלמעלה וניחא לדברינו:", + "ולא זכיתי שתאמר לשון נצוח כמו מאן דזכי למלא. בהא זכינהו לרבנן הרני כבן שבעים שנה הרמב\"ם בפי' המשניות סוף פ\"ק דברכות כתב דהי' כל כך מתמיד בלימודו שאע\"ג שהי' רך בשנים קפצה עליו הזקנה והשיבה עכ\"ל אבל שם בגמ' דף כ\"ז אית' דביום שמנוהו לראב\"ע לנשיא הי' בר תמני סרי ולא הי' לו שיבה ונעשה לו נס דבאותו לילה גדלו תמני סרי דרי חוורא ע\"ש ודלא כמ\"ש האברבנא\"ל בשם ירושלמי. ומה שתלה הדבר בנס זה. דהנה יש לומר מה שנעשה לו נס זה בגדלות הזקן משום דאי' בקידושין דף ל\"ב ע\"ב דת\"ק ס\"ל והדרת פני זקן. שצריך להיות זקן וחכם כמשמעו' הקרא דדברי' ככתבן. אבל יניק וחכים לא. ור' יוסי גלילי ס\"ל אפי' ליניק וחכים מחויב לעשות קימה והידור לפיכך נעשה לו נס דיהי' נראה כזקן: נמצא מכח הנס מוכח דדברים ככתבן. הנה סתמא דקרא ימי חייך אם אמרינין משמעות דקרא ודברים ככתבן משמע דווקא ימים ולא לילות: אבל אי לא נאמר דברים ככתבן שפיר י\"ל דימי כולל גם לילות וזה כוונתו באומרו הרי אני כבן שבעים שנה ש\"מ דדברי' ככתבן ומפני זה לא זכיתי להנצח לחכמים שתאמר י\"מ בלילו' דימי חייך משמע דווקא ימים עד שבא בן זומא ודריש לילות מריבוי דכל (ועיין בפסחים דף כ\"א פלוגת' דר\"מ ור\"י בדברים ככתבן) ותנוח דעתו:", + "וחכמים אומרים ימי חייך עוה\"ז כל להביא ימות המשיח. וקשה היאך יפרשו הקרא דבראשית. ארורה אדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך. היאך שייך זה לומר כל להביא ימות המשיח. הא לעתיד מוציא הארץ גלוסקאות ואילני סרק יתנו פירות כדאית' בשלה\"י כתובות ונלע\"ד דחכמים ס\"ל כשמואל דאמר אין בין עוה\"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד כדאית' בברכות דף ל\"ד ע\"ב. אבל ראב\"ע ובן זומא סברי כאידך מ\"ד ע\"ש. אית' בילקוט פ' שופטים בשם ספרי והיתה עמו כל ימי חייו ימי חייו אלו הימים כל לרבות הלילות עכ\"ל הרי כדרשת בן זומא:", + "כל להביא ימות המשיח. ויש לראות במה נצח בן זומא הלא חכמים דרשו דרש כל לימות המשיח אמנם ראיתי במכילת' פ' בא וז\"ל אמר להם בן זומא עת דין ישראל שלא להזכיר י\"מ לעתיד לבא שנ' לכן ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ צפון ר' נתן אומר אשר העלה ואשר הביא שמזכירין י\"מ לעתיד. ומנין שאומרים בא\"י או\"א אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שנ' ויאמר אלקים אל משה וכו' אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אלכם. ומנין שמברכין על המזון שנ' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכה ראשונה. על הארץ זה ברכה שני'. הטובה זה בונה ירושלים אשר נתן לך זה הטוב והמטיב עכ\"ל ועיין בספר ברכת שמואל שהאריך בזה בפ' וארא לקשר המאמרים. ולענ\"ד נראה פשוט דאי בברכו' דף י\"ב דרבנן חולקי' אבן זומא וס\"ל דגאולה העתידה יהי' עיקר וגאול' י\"מ יהי טפל וכיוצא בו כתיב ויאמר ה' אל יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהי' שמך אלא דישראל עיקר ויעקב טפל. לפ\"ז י\"ל דבן זומא הוכיח דאין זה סברא דא\"כ היאך אנו מתפללין ואומרים ואלקי יעקב. יותר הי' טוב לומר ואלקי ישראל דהוא עיקר לזה אמר המכילת' כל זה מנין שאומרים כן לזה מביא ראי' ממאמר ה' אל משה וכו' ואלקי יעקב. יען להבין באמת למה אמר הקב\"ה כן. וגם קשה קושי' המפרשים למה גבי הקורא לאברהם אברם עובר משא\"כ גבי יעקב. ואפשר משום דשם יעקב יש לפרש לנאי ולשבח. אחד כמו שאמר עשו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים והוא לשון מרמה ואין זה ישר אל שלא יכון בעיני ה'. אמנם פי' השני שם יעקב מורה על גאולה אחרונה כדאית' במדרש ששאל הגמון את ר\"ג מי תופס מלכו' אחרינו לקח נייר וכתב ואחרי כן יצא אחיו השני וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב (ופרש\"י הקב\"ה קראו כן) ואז יהי' נקרא ישראל לפ\"ז י\"ל עד זמן גאולה נקרא בשם יעקב. אבל לעתיד יהי' נקרא בשם ישראל כי ה' אחד וישראל יהי' לגוי אחד בארץ וא\"כ יעקב וישראל שניהם שמם לטובה. משא\"כ בשם אברם אין תועלת כלל בשם זה רק אברהם הוא עיקר השם. הנה בן זומא רוצה להוכיח עוד דמזכירין י\"מ בלילות מהאי דמברכין בהמ\"ז בין ביום ובין בלילה בברכה שני' ועל שהוצאתנו מארץ מצרים. ופידתנו מבית עבדים ש\"מ דמזכירין י\"מ בלילות. אך קשה דלמא ברכה שני' לאו דאוריית' אלא מדרבנן לזה אמר ומנין שמברכין על המזון מן התורה שנ' וברכת זו ברכה ראשונה על הארץ זו ברכה שני' הרי דמוכח דמזכירין י\"מ בלילות כדרשת בן זומא ונכון:" + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום ברוך הוא כ' האבודרהם כי דרך הדורשים ליטול רשות מהקב\"ה ותורה וישראל לכך בעל ההגדה קודם שיתחיל לדרוש אומר פתיחה וגם לקמן גבי מתחילה עע\"ז אומר ועכשיו קרבנו המקום כי לפי דברי רב מתחיל בגנות היינו מתחילה עע\"ז קאמר תחילת הדרשה המקום גם בסוף הדרוש קאמר כמה מעלות למקום עלינו כלומר הוא מקומו של עולם ונראה דהתחיל בלשון זה כי בי\"מ הראה הקב\"ה השגחתו פרטיות שלו שמלא כל הארץ כבודו המגביהי לשבת לראות בשמים וארץ והוא מקומו של עולם. ואין כל העולם מקומו לכך אמר ברוך המקום. ואעפ\"י שהוא בכל מקומות ממשלתו ורואה הכל אפ\"ה הוא נסתר ונעלם מעיני כל חי ואין משיג ליחודו רק מצד מעשיו שברא וממנו יושג שיש בורא וזה שאמר ברוך הוא שהוא נסתר מכל הנבראים אמנם בשעת מתן תורה הנה כבוד אלקים בהר סיני והראה עצמו כזקן יושב בישיבה ולזה אמר ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו כקדושת החכם ושם השיגו דבר מה מאלוהות שלו. ואפ\"ה ברוך הוא שהי' נסתר מהם. ועפ\"י סוד כי מקום גמט' שם פקו ר\"ל כי פקו מטומאה וממצרים:", + "כנגד ארבע בני' דברה תורה אחד חכם וכו' ויש לדקדק למה אמר אחד ארבע פעמים. הלא די באומרו כנגד ד' בנים דברה תורה חכם רשע תם ושאי\"ל אבל הענין כך. כי בס' חובת הלבבות בשער היחוד כ' כי מחויבים אנו לחקור שהאחדו' לו לבדו והוא יחיד מצד חקירה ובחינה כאשר האריך שם בראיות וכמו כן הרב המורה והעקרים. אבל להיו' מאמין באחדו' מצד קבלה לבד אין מן הראוי והביא משל לכמה עוורים שמוליכי' זה את זה במטה אשר בידם וראשם פיקח. ואם יפול הפיקח בגומא או בשחת יפלו כולם. אמנם הבחינת אלקות לאו כל דיעות שוין. כי לפי גודל חכמתו וידיעתו יגדל הבחינה רק כל אדם מחויב לחקו' ולהשיג בחינ' היחוד כפי כח השגתו. יען מי שאין בו דעת כמו קטן בקטנותו. טוב לו יותר להיות מאמין באחדות ה' מצד קבלת אבותיו. הנה יש אחד אמיתי והוא אחד ואין שני לו להחבירה ואין אחד אמיתי בעולם רק השם ב\"ה לבד הוא אחד אמת וחותמו אמת ויציב. אבל שאר אחד אינו אמיתי כי אם תצרף אליו דבר כמוהו אז אזי יתעלם שם אחד ונקרא שני. ואם יאסוף אליו עוד אחד אז לא יזכר עוד שני זולת נקרא שלשה. ומפני זה כל אחד שבעול' יכול להיות אחד אינו אמיתי כי הקב\"ה יכול לברא עוד אחד ונקרא שני משא\"כ אחד האמיתי שהוא השם הנכבד ואין שני לו הוא לבדו נקרא אחד האמיתי. וזה השגת החכם. ולזה אמר אחד חכם. כלומר יש אחד של חכם שהוא משיג אחד האמיתי. ואמר אחד רשע. שהוא אומר שיש אחד אינו אמיתי ועובד בשותפות וכוללם יחד והוא כופר בעיקר. והוסיף אחד תם ר\"ל שהתם גם הוא משיג האחדות גמור. אבל לפי השגתו הגס לא יכול להשיג הרבה בבחינתו. ויש אחד מצד קבלה הוא אחד של מי שאינו יודע לשאול. ועיקר השגת האחדות הוא בהבנת דברי תורה אשר נתן אל לעמו ישראל בקדושתו וחונן לאדם דעת:" + ], + [ + "חכם מהו אומר וכו' והנה יש להבין דהל\"ל חכם אומר רשע אומר תם אומר ומדקתני מהו אומר משמע שאלה ותשובה. אבל הענין כי שלשה בנים הללו פתחו דבריהם בלשון זה וז\"ש בעל הגדה חכם מה הוא אומר ואינו בלשון שאלה רק סיפר דבריו. כי מילת מה הוא מורה על היראה כדכתיב מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה אותו. וזה כוונת הפסוק באיוב תולה ארץ על בלי מה כלומר על מה שהוא מלת' זוטרא לגבי משה. והחכם שעובד הקב\"ה מיראה אהבה כל דבריו אומר בלשון מה ואומר מה עדות וחוקים וכו' כלומר שיש לנו לקיים העדות וחקים והמשפטי' בחינת היראה הנקראת מה. ואמר בלשון אתכם הואיל שתלה הדבר ביראה אומר מצד ענווה אתכ'. וכיוון שאנו רואין שחביבין עליו דברי תורה אף אתה אמור כהלכת פסח אין מפטירין אחר פסח אפיקומן וזה נמי מצד חיבת המצוה כדי שישאר הטעם בפיו. דאם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר. אמנם הרשע שהיראה קשה בעיניו מלעיג על דברי חכם שהוא עושה מילת מה לדבר קל וקטן. והוא מה הוא אומר מה העבודה זאת לכ' כי מילת מה הוא עבודה קשה מאוד ואומר נמי לכם שהוציא עצמו מן הכלל אבל התם דרואה פלפול החכם ורשע במילת מה. גם הוא מה אומר ושואל מה זאת כלו' זאת מה לא ידעתי פלפול שביניכם למה אתם מתווכחין היום יותר מן כל השנה. לזה באה התשובה בחוזק יד כו' כלומר שהלילה זאת גורם לעבוד ה' ביראה ואהבה. או די\"ל דמילת מה מתחלק ונתפרש בלשון ניחא כדכתיב מה טובו אוהלך מה טוב ומה נעים שבת אחים. ובלשון שאלה כמו מה שאלתך. מה נאמר מה נדבר. מה תוארו (שמואל א' כ\"ח) ויש מה לשון המי' מה דמות תערכו לו (ישעיהו מ׳:י״ח) מה זה מהרת לבא (בראשית כ\"ז) מה אנוש כי תזכרנו (תהילים ח׳:ה׳) ואהרן מה הוא כי תלינו עליו (במדבר ט״ז:י״א) וזהו שאמר החכם בלשון נחת וחיבה מה העדות וכו' כלומר מה טוב העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו שכיון שהוא אלקינו ראוי לנו לקיים מצוותיו וחקיו. אבל הרשע אומר מה בלשון המי' מה העבודה זאת לכם. אבל התם אומר בלשון שאלה מה זאת:", + "אשר צוה ה' אלקינו אתכם. וכן הוא בקרא. אבל רבים רוצים להגיה אותנו כדי לכלול גם הוא עמם ונראה לפרש דבריהם. כי העדות הוא מורה על הדבר שהי' כמו בפסח על שם שפסח על בתי ישראל כן המצות על שום שלא הספיק הבצק להחמיץ כמו שאמר ר\"ג כן עושין גם אנחנו בגלות וכן משפטים של פסח דהיינו הדינים כמו בפסח יש דינים הרבה כמו כן יש במצה כמבואר בש\"ע ולכולם יש טעם. אבל החקים שישנו בפסח כמו עצם לא תשברו בו ואינו נאכל אלא למנויו וצלי אש. ויש לנו לעשות בזמן הזה לזכר המקדש. לזה שואל מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אותנו כלומר מה החקים הנוהגים במצה. לזה בא כמשיב אין מפטירין אחר פסח אפיקומן ר\"ל אפיקו מנייכו שאין נאכל הפסח בשני מקומות ה\"ה מצה אינו נאכל בשני מקומות וזהו מחוקי ה' בזמן הזה. או דנא' דבקר' שפי' קאמ' אתכם. כי בפ' ואתחנן כתיב יש ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים וכו' אבל בפ' בא כתיב ושמרתם העבודה הזאת והי' כי יאמרו בניכ' מה העבודה הזאת לכם וכו' החילוק כי החכם לא שואל בשעת מעשה בליל ט\"ו שלא לבלבל את אבותיו בשאלותיו. רק בשעת שהן עוסקין במצוות גם הוא מצטרף עמהם ומקיי' מצות בוראו ועוסק בם. אלא למחר שכבר נעשה כל סידור פסח כהלכתו אז למחר הוא שואל לאביו מה הטעם בעשיית המצות כוונתו וודאי נכון הוא לעשותם רק נעלם ממנו הטעם. וכן בתם כתיב למחר. כי גם הוא שואל שאלתו למחר דווקא. אבל הרשע שואל בשעת מעשה וכוונתו שלא רצה לעבוד עבודתו ולא לקיים המצוה וכל כוונתו לבטל אבותיו מן המצוה לכך נקרא רשע כי כוונתו ניכר מתוך דיבורו. אמנם בעל הגדה דמסדר שאלת החכ' בלילה א\"כ מוכרח לומר בלשון אותנו כדי לכלול עצמו בכלל ישראל. ולמאן דגורס גם בהגדה אתכם י\"ל כי מצינו כמה פעמים אתכם כמו עמכם. כי מילת את משמש כמו עם. ועוד דרשי בפ' שלח' לך פי' על פסוק אשר הצאתי אתכם וכו' על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי עכ\"ל והיינו דדייקי אשר צוה ה' אלקינו אתכם ר\"ל מילת אתכם ע\"מ שתקבלו העדות וחקים ומשפטי' ובזה יורה שהוא בקי בחדרי תורה ופירושי':" + ], + [ + "רשע מה הוא אומר מה העבודה וכו' עבודה לשון טורח ואמר מה לכם לטרחה זאת ואמר זאת בלשון נקבה כלומר שאין בו דבר שלימות במצוה זאת. ואית' בירושלמי כל מי שאומר על המצוה שהיא עליו לטורח נקרא רשע. ולפי שאומר הכל בלשון גנאי וגם לכם נראה שהוציא עצמו מן הכלל בלשונו ופיו ולבו שוין לסור מעבוד' ה' שראוי לעבדו מאהבה. והראי' שלא מזכיר ה' בפיו כמו שאמר החכם צוה ה' אלקינו:", + "ואף אתה. הכוונה כי תשוב' הרשע נאמרה בתורה וזה לא צריך לפרש. כי שם נאמר לתשובתו ואמרת' זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחוו. ויש להבין בקרא דהל\"ל אשר פסח על בתינו והציל במצרים בנגפו את מצרים ויקוד וכו' ונראה דרמז בזה שהרשע כופר בעיקר אלו הי' שם לא הי' נגאל לכך אמר בתי בני ישראל. אבל הרשע הכופר לאו בכלל בני ישראל הוא. ואי הוי אמר בתינו הי' גם הרשע בכלל דרי בית לכך שינה הקרא הלשון. ומביא עוד ראי' מתשובת הקרא לשאי\"ל דכתיב לי ולא לו כמו שאכתוב בסמוך. ויש לפרש עוד דברי הרשע והתשובה דאי' בפסחים דף צ\"ו בעי ר\"ז פסח מצרי' היכי אקטרינהו (שלא הוזכר בו מזבח) אמר אביי תני רב יוסף ג' מזבחו' היו שם על המשקוף ועל שתי המזוזות ותו מידי אחרינא לא הוה דלא הקריבו האימורין כלל כי עיקר פסח הוא על שם שפסח וראה ה' הדם על המשקוף ושתי מזוזות כמפורש בכתוב. וזהו שאלת הרשע מה העבודה זאת לכם כי הלא אתם מגרעים עבודת הקרבן שלא הקריבו אימורים על מזבח ואוכלין הכל א\"כ אתם עושין זאת לכם לכל צורכיכם בשבילכם להונאת עצמיכם כדי לאכל האימורים ואלי' לזה בא התשובה ואמרתם זבח פסח הוא על שפסח ולא נצטוינו רק על זריקת הדם כדי שיראה הדם על משקוף ושתי מזוזות:", + "הקהה את שניו לשון חולשת כריתה בשניו כמו שיני בנים תקהנה. ר\"ל כי אי' במדרש כי יש מן רשעים שלא היו רוצים למנו' על פסח מצרי' והיו אומרי' כמבזה אוכליו ולא בקשו להיות בכלל תכוסו שה לבית אבו'. מה עשה הקב\"ה בליל י\"ד הוציא רוח בשמים מג\"ע והי' כל מטעמים בצלייתו. ואותן רשעים בקשו בתחינה לטעום ממנו. ולא שמעו לדברי הרשעים עד שנתמסמסו שיניהם וקהו נלע\"ד דזהו פי' הקרא תהילי' קי\"ב רשע יראה ר\"ל עשיית הפסח וכעס. אבל בשעת צלי' שיניו יחרוק ונמס תאות רשע לאכול ממנו תאבד. ומפרש בעל הגדה שכבר היה קיהת שינים לרשע במצרים ואף אתה הקהה את שיניו עכשיו ואמור לו אלו הי' שם לא הי' נגאל. או י\"ל עפ\"י מה שאית' במקובלי' דכל מי שאינו נזהר בחמץ בזמן הזה. אף עכשיו הוא נתון תחת שר מצרים או הוא או זרעו נכבשי' לעבד. והדין דעבד להיות יוצא בשן. ושמעתי כי יש לבן ישראל שן אחד יותר מנכרי. ט\"ז למעלה וט\"ז למטה שהם ל\" כנגד ל\"ב נתיבו' החכמה וגם נגד ל\"ב מידות שהתורה נדרשת בהם כמו שאמר ר' יוסי בספרא ע\"ש וזהו שיסד הפייט שיניך לחתך כלל ופרט. נמצא מכח דברי רשע שהוא כופר בעיק' כעע\"ז צריך אתה להפיל ממנו שן כנכרי:" + ], + [ + "תם מה הוא אומר וכו' הא דלא כתוב נמי בזרוע נטוי' גבי תם רק בחוזק יד דכבר כתבתי לעיל דיד חזקה אמר כנגד פרעה מלך קשה הנגלה. וזרוע נטוי' הוא נסתר נגד המצרים שהמה היו בעלי כשפים וגם כבר הגיעו ישראל למ\"ט שערי טומאה. הנה התם שאין לו עסק בנסתרות א\"כ אין יכול לומר לו בזרוע נטוי' רק לפי ענין ששואל כשרואה עריפ' פטר חמור נתקשה בשאלתו מה ענין חמור ליציא' מצרים לזה משיב כי עריפה הוא קשה עורף של מצרים שהם דומים לחמורים ובהריגת בכורי חמורים יצאו ממצרים נגד זה קדש לי כל בכור:", + "בחזק יד חזק ו' כתיב בקרא גמט' סמא\"ל. ונראה דרמז בזה כדאי' במקובלי' דס\"מ השאיל מרכבת טומאה שלו לשר מצרים כדי להוסיף טומאה על טומאתו ומפני זה הוצרך הקב\"ה בעצמו להוציאם. בירושלמי פרק ערבי פסחי' כו' וז\"ל טיפש מה הוא אומר מה זא'. ואף אתה מלמדיהו כהלכו' פסח אין מפטירין אח' פסח אפיקומן שלא יעקריהו מחבורה לחבורה והוא תמוהו מאוד. ונרא' כי נתקשו מה חילוק יש בין שאלת חכם שאומר אשר צוה אתכם. לשאלת רשע דאומר מה העבודה הזאת לכם ותי' בס' קרבן עדה דשאל' חכם הוא רק על החוקים ואמר על דרך ענווה אשר צוה ה' אלקינו אתכם. כי לפי שכלי המה חוקים בלי טעם. אמנם אתם מביני מדע ובעלי שכל וזקני הדור מבינים טעמי המצות ורוצה לקבל טעמם. אך על זה יש לפקפק בשלמא גבי פסח יש בו חוקים כל ערל לא יאכל בו ולהיות דווקא צלי אש ועצם לא תשברו בו. אבל החכם השואל בזמן הזה דאין לנו פסח רק מצה מה חוקים שייך בו. ותי' בשל\"ה בפירושו על הגדה כי אין רשאין לאכול אפיקומן בשני מקומו' כמו הפסח שאינו נאכל בשני חבורו' ושני מקומות. ולפ\"ז זהו שאלת בן הטיפש מה זאת כי ראה שאנו כועסים על שאלת רשע שאמר בלשון לכם. הלא גם החכם אמר לשון אתכם. דהא בזמן הזה ליכא חוקים במצה. ואף אתה מלמדיהו כהלכו' פסח אין מפטירין אחר פסח אפיקומן שלא יעקרהו מחבורה לחבורה. וא\"כ גם בזמן הזה שייך חוקי' במצה וזהו שאל' חכם. במדרש פליאה תם מה הוא אומר מה זאת זה אמת והוא כשמו כן הוא. ונלע\"ד דראיתי דהני ד' בני' הם כנגד ד' אותיו' הוי'. חכם הוא כנגד יוד דרומז לחכמה. רשע רומז להי עילאה דהוא בינה דשם מקור הדיני' ומשם ואילך רוצה הטומאה לאחוז בקידושה כידוע ליודעי חן. תם רומז לויו מידת ת\"ת. שאינו יודע לשאול רומז למידת מלכו' שאין לה הארה בפני עצמו רק לפי השפע אם הוא דין מתמלאת דין. ואם המקורו' ברחמים גם היא מלאה רחמי' כמו הלבנה וכן דעת הקטן הוא כפי שילמדו לו. וזהו רמז דוד הוא הקטן ועת לקצר ויוצא מזה דתם הוא מיד ת\"ת ונודע דמידתו אמת כמו שאמר הקרא תתן אמ' ליעקב וזהו רמז הפליאה ובעל הגדה מה זאת הן אותיות ז\"ה אמ\"ת ונכון:" + ], + [ + "שאינו יודע לשאל את פתח לו את פיך הא דקאמ' בלשון נקבה את ולא קאמר בלשון זכר אתה. כי תשש כחו של אב כמו נקבה שהי' ראוי לו ללמדו בהיותו נער לחנך במצות כמו שפרש\"י בחומש גבי צור ילדך תשי. או די\"ל דאפי' האשה מחויבת ללמדה לבנה להשיב להם. אעפ\"י שאין האשה מחויב' לחנך בנה אפ\"ה בסיפור י\"מ גם עליה החיוב כי כל המרבה לספר משוב' ובפרט שלא יסית מן בן הרשע עליה מוטל כי בן כסיל תוגת אמו:", + "והגדת לבנך. ויש לדקדק למה שינה תשובתו משאר הבן חכם ותם. ועוד מילת לאמר מיותר. ועוד ימתין עד שיגדיל וישאל. ע\"כ נראה דנכנס הפחד ומורא בלב האב פן יסיתנו אחד משאר בנים והנה וודאי דבן חכם או תם לא יסית אותו לדבר רע. רק עיקר דאגתו בשביל בן רשע לזה אמר והגדת לבנך לשון הגדה בדברי הגדה שממשכת לבו של אדם לאמר ר\"ל שיאמר האב לבנו שאם יסיתך אחיך בן אמך לסור מעל ה' אזי תשיב לו בעבור זה עשה ה' לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל כ\"כ שלה ובזה מיושב דמביא בעל הגדה קרא בעבור זה לתשובת רשע הלא הקרא בעבור זה כתיב בשאי\"ל אלא דעיקר קרא הוא שישיב השאי\"ל לרשע לי ולא לו. או דנאמר דיאמ' האב לבנו שישאלו מה נשתנה הלילה הזה כדאי' בגמ' דף קט\"ז אם אין דעת בבן אביו מלמדו. והיינו דאת פתח לו שישאל לך דכתי' והגדת לבנך ביום ההוא לאמר שיאמ' כן אליך ואתה תשיב לו בעבור זה וכו'. או די\"ל דיש להבין את פתח דהל\"ל אתה תגיד לשון קרא מה לשון פתיחה ועוד דתיב' לאמר מיותר דהא כתיב והגדת ונראה דלפי מה שארז\"ל דף ק\"ח מושיבין התינוקו' וכו' ומחלקין להם קליות ואגוזי' כדי שלא ישנו וישאלו. וזהו שאמר בעל הגדה את פתח לו כלומר שתגרו' שיפתח פיו והביא ראי' מפסוק לאמר שיאמ' הבן אליו מכח שינוי' שיעשה לבן הוא מתחיל להגיד לו:", + "ונראה דכנגד ד' בנים הוא ד' לשונות הגאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. כי והוצאתי נגד החכם שמורה על מהירות ההוצאה ממצרי' ואפי' רגע אחד לא שהו והוצאה מורה על יציאה הנסתר שהיו במ\"ט שערי טומאה לאחר וינצלו את מצרי' מכל נצוצי קדושה. והוצאתי נגד הרשע דאלו הי' שם לא הי' ניצל ומת בימי אפלה. וגאלתי נגד התם דלשון גאולה שייך כמו גאולת עבד מרבו כמו תשובת התם הוצאנו מבית עבדים. ולקחתי הוא נגד שאי\"ל תינוק קטן שצריך ליקח בידו להוליכו למקום אחר:" + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "יכול מר\"ח ר\"ל כי שואלין ודורשין לרשב\"ג שתי שבתו'. או אפי' לת\"ק משו' נקרא כתיב החודש הזה לכם ואז צוה לו מקחו מבעשור. ת\"ל בעבור זה. וקשה א\"כ ל\"ל ביום ההוא הלא בעבור זה כתיב. ונר' דאי לאו ביום ההוא. אז הי' אפשר לומ' בעבור זה קאי על שמיט' הפסח וישאלו מבעוד יום. אבל עתה דכתיב ביו' ההוא ומשמע מני' מבעוד יום והיינו שחיטת הפסח א\"כ בעבור זה ל\"ל אלא להורות בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך:" + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "תחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקו' וכו' וקשה זו הפסקא חדא דלא נקרא אבו' רק שלשה כדאי' בברכות דף ט\"ו וקשה מה רצה בעל הגדה בזה שאמר ועכשיו קרבנו המקום דזה דבר ידוע. ועוד פליאה כפל הלשון ואקח את אביכ' את אברהם ולא אמר ג\"כ יצחק ויעקב. ותו יש להבין לשון ישבו אבותיכם מעולם מהו לשון מעולם. ונרא' לפי פשוטו דקוד' שבא אברהם לעולם הי' ג\"כ נקרא השתלשלו' הדורות המולידי' לגבי הנולדים בשם אבות לתולדותיהם תמיד. אבל משבא אברהם והאיר השמש שהוא הכיר את בוראו. לא נקראו עוד כל דורות ראשונים בכינוי אבות. רק אלו שלשה אברהם יצחק ויעקב. זהו מגודל היחוס ואהבת הקב\"ה לישראל שזרק הקליפה ונטל הפירות הטובים והם הביכורים אשר תביא בית ה' אלקיך. ומשלשה שריגי הגפן מתחיל ראש יחוס שלנו. וזהו שאמר יהושיע ובעל הגדה מתחילה קוד' שבא אברהם. אז היו עובדי ע\"ז נקראים אבותינו. אבל עכשיו קרבנו המקום לעבודתו. וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ויחוס האומה מתחיל ממנו. משא\"כ בתרח שהוא אבי אברהם ואבי נחור שהי' עע\"ז גמורים. ומש\"ה לא הזכיר הרן. אעפ\"י שהי' אבי' של שרה אמנו. מ\"מ הואיל שהי' מסופק בע\"ז בשעה שהפילו אברהם בכבשן אש כדאי' במדר'. מש\"ה לא כללו עם נחור המקום לעבודתו לא נקראו הראשונים עוד אבות. והיינו דקאמר ואקח את אביכם ר\"ל קנין חדש מעתה. שלא נקראו עוד הראשונים אבות. זולת מעכשיו מתחיל ראש היחוס להיות הוא נקרא אב. ושמו גורם אב רם כי ממנו נתרומם השם אב. וכאלו הוא יציר כפיו של הקב\"ה הוסיף לו אות משמו הגדול הוא ה\"י ונקרא אברהם. ולכך כתבו רמז בקרא אלה תולדו' שמים וארץ בהבראם הוא אותיות אברהם כלו' כאלו הוא יציר כפיו. ומביא ראי' ממה שנא' ויאמר יהושיע אל כל העם כה אמר ה' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם כלו' מעולם עד שבא אברהם היו נקראו אבותיכ' תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלקים אחרים כי היו אדוקים בע\"ז בארץ טמאה עבר הנהר. אמנם כשבא אברהם אז אקח את אביכם לשון מקח וקניון חדש להיות נקרא אביכם את אברהם ולהיות הוא יחיד בעולם וגם הקב\"ה יחיד בעולמו נשתעשע עמו ואוליך אותו בכל ארץ כנען. ולמה נתן לו ארץ גדול כזה לזה קאמ' הקרא משום וארבה את זרעו ומפני זה צריך לארץ רחבת ידים. ובזה מיושב הא דכתי' כה אמר ה' הלא דבר מבוא' בתורה הוא וכתובה בספ' היש'. אבל לדברינו ניח' דרמז להם שלא נקראו אבו' רק שלשה אבו' הנ\"ל (ור\"ת של אברה' יצחק יעקב גמט' שם אהי'. וכן באברהם הוסיף ה'. ביצחק יו\"ד. וביעקוב וי\"ו מלא. שהוא יהו גמט' אהי' וזהו ישראל כלו' ישר השם הנ\"ל וא\"כ יש שני פעמים אהי' וזהו כוונת אהי' אשר אהי' שלחני אליכם וד\"ל) ואתן לו את יצחק לשון מתנה כי ביצחק יקרא לך זרע. והוא המתנה שראוי לקדוש לארץ הקדושה. ומצד הזוהמא שהי' באברהם מטבע אבותיו. אותו זוהמא נטלו בני השפחות הגר וקטורה כי וולד שפחה כמותה. אבל בן הגבירה שרה אמנו הי' חלק הקדושה הוא יצחק עולה תמימה ולא הי' בה זוהמא כלל באשר שלא הי' לה בית וולד בבריאותה. וה' שינה שמה שרה להורו' שהיא נבראת עכשיו בי' מטרון שלה והיא כמו ציר כפיו כולה קודש ולכך קרא לה שם חדש. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו הקדי' יעקב לעשו משום דיעקב הקדים בבריאה במעי אמו כמ\"ש רש\"י המשל לשפופרת ובני בכורי ישראל. ובאשר שיצחק אינו רשאי לישא שפחה מפני שנתקדש לכך הוכרח רבקה להוליד גם עשו. ובא כל הזוהמא שהי' עדיין ברבקה לעשו לבד. וליעקב כל חלק הקדושה. ולכך קאמ' ג\"כ לשון מתנה גבי יעקב שלא שלט בו שום זוהמא. אבל לעשו שהי' טמא אין ראוי לנחל את ארץ הקדושה. וכדאי זכו' אב דיצחק שנתן לעשו במתנה את ארץ אדום הר שעיר לרשת אותו לבניו ואלה אלופי אדום. ויעקב ובניו ירדו מצרימה. הכוונה כי לשון ירד הוא לשון ממשלה לרדו' בגוים כמו (שופטים ה׳:י״ג) ירד לי בגבורי' וכדומה וגם הוא לשון ירידה. והנה תחילת ביאתם למצרי' הי' דרך ממשלה אשר שיוסף בנו הי' מושל בכל ארץ מצרים נתן להם ממשלה. וגם פרעה בראותם אמר והי' לי לשרי מקנה בארץ גושן ועליהם הי' דרך ממשלה ביד חזקה וזרוע נטוי' והכחישו שר של מצרים אמנם באמצע הי' ישראל בדרך יירדה וה' משפיל אף מרומם:" + ], + [], + [ + "ברוך שומר הבטחתו וכו' פסקא זו תמוהו מה זה עדיפות ושבח שהקב\"ה שומר הבטחתו דוודאי לא איש אל ויכזב או בן אדם ויתנחם. ותו קשה מה שאמר הבטחתו לישראל ולא אמר לאברהם. דהא לישראל לא הבטיח כלום רק לאברהם בברית בין הבתרי'. וגם יש לשאול מה זה מחשב את הקץ וכי לחשבון הוא צריך. ואף יש להבין בתיבת לעשו' הוא אך למותר ומיותר ובפסוק גופא יש להבין ידוע תדע הוא מילות כפל דהל\"ל תדע וכו' ותו יש לראות פסוק דכתיב ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה דהא לא היו ד' מאות שנה בעינו רק רד\"ו שנה. וא\"כ הל\"ל כי גר יהי' זרעך ארבע מאו' שנה בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם. ועוד קשה במה שכתב וגם את הגוי הני תיבות וגם את הוא שפת יתר דהל\"ל והגוי אשר יעבודו דן אנכי ועוד יתר דקדוקים. ונרא' דהא כתיב כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלקיך מייסריך ר\"ל ברוגז רחם יזכור ומקיל הגזרה. והנה בברית בין הבתרים אמר הקב\"ה בלשון דמשתמע על חרי אפי כי אמר גר יהי' זרעך בארץ לא להם (ראיתי בספר שזה רמז לגלות מצרים מפני שיוסף העביר העם ממקום למקום ולא הי' להם ארץ כלל. משא\"כ גבי שאר מדינות. ובזה רמז שיהי' ישראל במצרי' בגלות אבל האמ' פי' ארץ לא להם ר\"ל משנולד יצחק): ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה דיש לפרש שיהיו בעבדות ועינוי ארבע מאו' שנה מלבד שיהיו בארץ לא להם. כי גזרת ועבדום ועינו אות' קאי על ד' מאות שנה. ויש נמי לפרש דארבע מאות שנה קאי על ארץ לא להם דהוא מתחיל מיד שיהי' זרעיך בעולם דהיינו מלידת יצחק שביצחק יקרא לך זרע. והואיל שהקב\"ה הוא גוזר ומקיים אמר לשון דמשתמע על תרי אפי והענין אם ישראל יעשו תשובה ויתפללו לה' אז יתחיל מלידת יצחק וימהר הקץ. אבל אם לאו שלא יעשו תשובה אז יהיו בעינו ועבודה כל ארבע מאות שנה. והקב\"ה לא גילה הדבר כי האדם בעל הבחירה. וזהו שרמז הקב\"ה לאברה' ידוע תדע כלו' בדבר זה יש שני ידיעו' היאך יפרש הגזרה של ת' שנה כמ\"ש. ואמר וגם את הגוי אשר יעבודו וכו' אע\"ג דצורם מכרם וגזרה היא מלפניו אפ\"ה צריכין לדון. כי הואיל הגזרה לא הי' רק ד' מאו' שנה בארץ לא להם. ובמעט עבודה ועינו איזה שני' בסוף מאה האחרון מארבע מאו' היה סגי. והם לא עשו כן ועבדו בהן בעבודת הפרך רד\"ו שנים לכן דן אנכי אותו גוי רמז במילת אנכי על מכת בכורות כדכתיב אנכי יוצא בתוך מצרי' והורג את בכורי מצרי'. ואמר וגם את ר\"ל אפי' לא עינוי אות' בעינוי' קשי' רק ויעבודו מחויבים הם שיהי' נדונין. ואחרי כן ר\"ל בין שיהי' כל ד' מאו' בעינוי או רק מקצ' שנים בעינוי עם כל זה יצאו ברכוש גדול. וזש\"ה וישמע אלקים את נאקתם כלו' שעשו תשובה ויזכור אלקים את בריתות וכו' והי' מקצר בגזרה שהי' מתחיל את הארבע מאות מן לידת יצחק וקאמר את בריתו את אברה' מה שנאמר לו בברית בין הבתרים ואת יצחק שהחשבון מתחיל מלידת יצחק. ואת יעקב שאמר לו ואנכי עלה אעלה עמך והקב\"ה הוא נאמן בבריתו וקים את מאמרו. וזה שיסד בעל הגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל דייקי לישראל דהיינו ישראל סבא שנ' ויאמ' אלקי' לישראל וכו' אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה וכ' בעל הטורים עלה כתיב בה\"י (ר\"ל דהא קרינין עלו בחולם) רמז לאחר ה' דורות יעקב לוי קהת עמרם משה יהי' הגאולה. ברוך הוא אמר לשון נסתר כי החשבון של ארבע מאו' הי' נסתר ולא ידעו ישראל פירושו. שהקב\"ה מחשב את הקץ שהי' חסר מעבודת ארבע מאות וחשב השיעבוד משנולד יצחק וזהו את הקץ ר\"ל אותיות קץ החסר רומז נמי לליד' יצחק כי שרה היתה בת צ' שני' ואברהם בן ק' שנים והם אותיו' קץ וגם במדרש שכתוב בתהילם ושבועתו לישחק ובתורה יצחק וחסר ממנו מספר רד\"ו כי קץ ממלא מליד' יצחק. לעשות כמו שאמ' לאברה' אבינו בברית בין הבתרי' כלו' שעשה פירו' בדברים שנאמרו לאברה' אבינו ומפרש שנ' ידוע תדע וכו' כי מרח' הקב\"ה עלינו אף אם גוזר גזרה על ישראל עושה הקב\"ה הגזרה על צד הקל והיא שעמדה לאבותינו וכו'. או די\"ל ברוך שומר הבטחתו לישראל. נראה דקאי על ישראל אבינו דאמר לו הקב\"ה אנכי ארד עמך ואנכי אעלך וקשה למה כתיב שני פעמים אנכי בקרא ונ\"ל דאי' בילקוט דף מ\"ח ע\"ב כשירדו למצרים הי' נכנס הקב\"ה למנין שבעים. וכשיצאו הי' ישראל ס' ריבוי חסר אחד ונכנס הקב\"ה עמהם למנין כי לא הי' ישראל יכולין לגאול ולצא' ממצרי' עד שיהיו ס' ריבוי כמנין אותיו' התורה וגם לא הי' אפשר להתמהמה רגע אחד כדי שלא לשקוע בומאה ועשה הקב\"ה חסד והשלים המנין של ס' ריבוי ומפני זה כתיב שני פעמים אנכי חד בירידה וחד בעלי' וזה כוונת המגיד ברוך שומר הבטחתו לישראל שאנכי ארד ואנכי אעלך ואמר עוד ברוך הוא בנסתר שידע שלא יתמהמהו רגע אחת בטומאת מצרים ולכך חשה את הקץ ר\"ל שחישב עצמו למספר ס' ריבוי משום את הקץ שלא ישהו רגע אחת בטומאה רק להיות בקדושה ולעשות כמו שנאמר לאברהם. ועל זה קסמיך המגיד.", + "ארבע מאות שנה. אמנם בפ' בא אמר הכתוב מושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. וכ' רש\"י דהיינו משנולד יצחק עד לידת יעקב ששים שנה. ומיעקב בעמדו לפני פרעה מאה ושלשים שנה. ומאה ועשר שנה במצרי' הרי ארבע מאות שנה ומברית בין הבתרים עד לידת יצחק הי' שלשים שנה. והקשו א\"כ הי' אברהם בן שבעים שנה בשעת ברית בין הבתרים. דהא הי' בן מאה בלידת את יצחק. והא כתיב אברהם בן ע\"ה שנה בצאתו מחרן ותי' תוס' בשבת דף י\"א והרמב\"ן בחומש ופענח רזא. דחזר אברהם לחרן ועשה שם חמשה שנים ע\"ש. אמנם הרמב\"ן בחומש חתר לעשות חשבון אחר ואמר דשלשים שנה היו לאחר יציאת מצרים. כי לא שלם עון האמורי. והוא נכלל בארבעים שנה שהיו במדבר ע\"ש שהאריך ולא זכיתי להבין דבריו. דא\"כ לכתוב תחילה ארבע מאות שנה ושלשים שנה. אף שדרך הקרא לכתוב מספר המועט תחילה. אפ\"ה הכא הקרא הוי לסמוך אשר ישבו במצרים ארבע מאות שנה כי לסוף ת' שנה הי' יציאת מצרים:
וראיתי בספר מעשה ה' במאמר מעשי מצרים פרק י\"ז שכ' דוודאי מברית בין הבתרים דהי' אברהם בן ע\"ה שנים. וא\"כ יש כ\"ה שנים עד שנולד יצחק. וה' שנים שכלכל יוסף את אחיו שנ' עוד ה' שנים אשר אין חריש וכו' אינם נימנים בכלל רד\"ו דאותן שנים אכלו על שולחן המלך הרי שלשים שנה ע\"ש שהאריך וכ' זה כמה פעמים בספרו. ולא ידעתי לכוון דברי החכם. דהא על כורחך אותן רד\"ו שנה מתחילין משעה שעמד יעקב לפני פרעה דהי' בן ק\"ל שנה ובקרא כתיב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. הרי דאותן י\"ז שנה בכלל רד\"ו שנים ולא הי' בהם שיעבוד כלל עד שמת יוסף וכל הדור ההוא. והא דאמרינין בנדרים דף ל\"ב שנשתעבדו רד\"ו שנים. י\"ל דלאו עבדות קאמר. רק שיעבוד לפרעה במצרים היו כמו הגרים תחת מלכות אחרת. על כן דברי רש\"י ותוספות אמת:" + ], + [], + [ + "והיא שעמדה לאבותינו כלו' באשר שהשכינה עמנו בגלות כמו שנ' עמו אנכי בצרה. ולכך כח הטומאה רצה לשלוט בנו ולכלותינו בכל דור ודור אבל הקב\"ה מצילינו מידם וע\"ד פשוט היא אותה הבטחה דברי' בין הבתרים שהראה לו ד' מלכיו' עמדה לנו בכל דור. או שנ' והיא שעמדה לשון נקבה. כי בקרא כתי' נקבה תסובב גבר כי לא ירשו רק יו\"ד אומו' והוא עישור נכסים אבל לעתיד אנו שולטים על שבעים אומות כן פירש\"י. ועוד יש לפרש דקאי על הגאולה כי כל הגאולו' עד עכשיו לא הי' גאולה שלימה ומפני זה כתיב בלשון נקבה שירה אבל לעתיד יהי' גאולה שלימה לכך כתיב שירו לה' שיר חדש. ונודה לך שם שיר חדש בלשון זכר. וזהו נקבה תסובב גבר. ובאשר שגאולת מצרים לא הי' גאולה שלימה רק בלשון והיא שעמדה לאבותינו ולנו. ומפני זה בכל דור ודור עומדי' עלינו לכלותינו והקב\"ה מצילינו מידם. או שנא' כמ\"ש למעלה דהתשובה עשה רושם שנגאלו לאחר רד\"ו שנים. ותשובה נקרא בלשון נקבה כלומ' כמו נקבה מוליד בנים כן התשובה מוליד גאולה כדאי' ביומא גדולה תשובה שמקרב' את הגאולה וזהו והיא ר\"ל התשובה שעמדה לאבותינו ולנו. להציל השה מן הזאבי' שלא אחד בלבד עומד עלינו לכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדי' רבי' וקמי' עלינו לכלותינו אבל כשישראל צועקי' בתשובה אל ה' אז הקב\"ה מצילינו מידם:" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד וכו' יש להבין אמאי לא אמר כן על עשו שהי' מוקדם במעשה שניחם עליו להורגו וגם שלח אליפז כדי להמיתו בבאר שבע. ונר' כי בעשו לא הי' שנאת חנם כי לק' ממנו בכורתו וגם רימה אותו בברכה אבל גבי לבן ופרע' הי' השנאה שלהם שנא' חנם או די\"ל דנקט לבן הארמי הואיל דהי' הרדיפה בליל הפס' כמו שיס' הפייט הפחד' ארמי באמש לילה. והי' הנס ליל פסח כמו בפרעה אמנם הכוונה שלא תאמר דווקא ביציאת מצרים שהי' גזרה בברית בין הבתרים ולכן נמכרו ישראל ויצאו ברכוש. אבל הענין אפי' בלא גזרה האמורה השנאה כבושה עלינו בין האומות כי אין שנאה כשנא' הדת. ושנאה מקלקל השורה הלא לבן הארמי שהיו בניו של יעקב נכדיו. ואפ\"ה ביקש לעקור את הכל ולכך כתיב אובד אבי ר\"ל כמו שפרשי' שמחשבתו הרעה מצרפה. ובפרט שהי' מכשף גדול ורב הקוסם ומשורש נחש יצא צפע הוא בעור ובן בנו הוא בלעם ושנאה נטורה בלבו ועיין בזוה' פ' וישלח והוא נתן עצה לפרעה במצרי' והי' מן חרטומי מצרי' לכן מזכירין אותו בסיפור י\"מ. והרב בעל מעשה ה' כ' כי לבן הי' דבוק מאוד בע\"ז ובקש להדיחו לע\"ז. ומפני זה הטעם לא צוה לבניו לקנות שבר בארם פן יסית בניו. והוכרח לפקוד שירדו מצרים. וזה הכוונה מפני שארמי אובד אבי וזה גרם לירד למצרים עכ\"ד. ועוד י\"ל הא דהביא לבן לסיפור י\"מ דאי' בי\"ח דף ע\"ה ע\"א תתקע\"ד דורו' היו מגולגלין בצאן לבן ויעקב הביאן למצרי' ושם יתגלגלו במין האנושי ולכן היו ישראל פרים ורבים מאוד עכ\"ל גלי רזיא. אי' בס' אפי רברבי כי מצות ליל פסח הוא כמו מצות ביכורים לכך מגביהין הקערה כמו תנופת הבכורים ולפי דבריו הוא הטע' שמזכירין הווידוי בכורי' בליל י\"מ. ודורש בעל הגדה כל הפסוק:" + ], + [ + "וירד מצרימה אנוס על פי דיבור. ולכאורה יש להבין דהא מפורש בקרא שאמר השם אל תירא מרדה מצרים אנכי ארד עמך וכו' דנ\"ל דבזוהר פ' ויחי הקשה למה ירא יעקב לרדת מצרים הא ידע דצריכין בניו להיות בשעבוד מצרים ותי' דירא שמא יקברוהו שם ועו' שמא לא ירד השכינה בארץ טמאה עד שהבטיחו הקב\"ה ואמר אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך ואנכי אעלך. ובס' יונת אלם תי' שהבטיחו הקב\"ה שלא ימות עד שראה ס' ריבוי מיוצאי חלציו דכתיב אל תירא מרדה מצרים כי לגוי גדול אשימך שם. אשימך דייקי שתהא עיניו רואו' וזהו שאמר יוסף להחיו' עם רב והיו כולם בני תורה עיין בי\"ר פ' ויגש. וזהו אנוס עפ\"י הדיבור כלו' שהי' ניח' לו האונס משום שהדיבור הבטיחו לראו' ס' ריבוי בני תורה וזהו שאמ' הכתוב וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט. ולמה לא התפלל יעקב שלא ירד למצרימה לזה מפר' הקרא ויהי שם לגוי גדול עצו' ורב מדייק ויהי ולא כתיב ויהיו שם אלא דקאי על יעקב שראה בעיניו ס' ריבוי:", + "ויגר שם מלמד וכו' כי דעת של יעקב שלא יהיו בשיעבוד ועינו רק דרך דירה בארץ לא להם. וגם שלא להשתקע בטומאה ח\"ו. וגם לא רצה לגלות זאת לפרעה שירד כדי להיות בניו בגלות לכך אמרו לפרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדך כי כבד הרעב בארץ כנען ואוכלין הבני אד' החציר ועשה הארץ משא\"כ במצרים דיש שבר והניחו צימח אדמה לבהמה כ\"כ הרמב\"ן בחומ' והראי' שלא ירדו להשתקע דאם היו דעתם לשבת שם הרבה שנים יותר ראוי' הי' לפזר בכל ארץ מצרי' כדי שיהי' להם רווחה ומקומו' גדולות לסחור בארץ רחבת ידים. אבל עיקר הכוונה להיות יחד כדי שבקל יהיו מכונסים לעלות מן הארץ ויהיו כולם יחד בארץ גושן ועתה ישבו (לשון עכבה כמו ותשב בקדש ברנע) נא עבדיך בארץ גושן כדי שלא יתערבו עם שאר מצרי' ועו' שארץ גושן נתן פרעה לשרה אמנו כדאי' במדר' ועו' דאי' ארץ גושן הוא רעמסס ועיין בי\"ר סוף פ' ויגש. וא\"כ הי' זה שתי בקשות לכך כתיב נא במקרא זה. כי על לגור בארץ כבר נתן פרעה רשו' ליוסף. אבל על ארץ גושן בקשו עכשיו. וכתי' ויאמר פרעה אל יוסף לאמ' ר\"ל לכרוז בכל מלכותו אביך ואחיך באו אליך ליטול שררה כמותך ולא להשתעבד בהם ושמתם שרי מקנה על אשר לי שיהיו השבטי' שולטי' על שר המזלו' שהוא טלה כ\"כ כנפי יונה והביאו י\"ר סוף ויגש. ובסיבת צאן ירדו לגושן. ובסיבת צאן קחו ומשכו לכם צאן יצאו ממצרים:" + ], + [ + "במתי מעט וכו' נרא' הטעם דהיו שבעים נפש. כנגד שבעי' אומו' כדי כל נפש אחד לשלו' באומה אחת ולכך שהי' שר של מצרים למעלה מכל שרי ע' אומו' וכשהיה נכבש שר של מצרים נכבשו כולם. ונר' לתת טעם הא דהיו ישראל רד\"ו שני' בשיעבוד. כי היו יורדי מצרים שבעי' נפש וראוי לכל אחד להיו' בשיעבו' שלש שני' כשלא שני שכר שכיר וג\"פ שבעי' הוא רד\"ו. ולאחר מיתת יוסף התחיל השיעבוד נמצא שאותן ע' נפש שמת כל הדור ההוא שראוי להיות בשיעבוד. לכך הוטל אלו רד\"ו שנים על בניהם תחת אבותם יהיו בניהם והם נטלו שכר מצרים:" + ], + [ + "ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצוינן שם. אית' במדר' שלא שינוי את לשונ' ובגדיה'. ולענ\"ד הכוונה שהיו מצויינן בקלסתר פנים הבנים דומה לאביהם כמ\"ש השל\"ה כל הבנים שנולדו בשיעבוד מצרים היו בצורתן ממש דומה לאבותם שלא יאמרו אם מצרים שלטו בגופן בוודאי שלטו גם בנשותיהן וכו' ודוגמא לדבר אברהם הוליד את יצחק ע\"ש. ובזה יובן רבבה כצמח השדה נתתיך שילדו בשדות ובאו עדרים עדרים לבותיהם. ואעפ\"י שהי' הדבר על פי נס שהכירו את אבותם אפ\"ה יש חשש מלצני הדור שיאמרו שיש תערובות בנים ונושא את אחותו. אמנם מצד קלסתר פנים שדומין הבנים לאביהם אז ליכא חשש עוד בדבר זה הנכון:", + "ועצום כמו שנ' וכו' ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם. הכוונה קודם הגזרה של פרישות דרך ארץ היו מזדווגין ומולידין בפרהסיא והי' כל הארץ מלא מבנים קטנים ויולדות ששה בכרס אחד וברבה אית' חד דעה שהיו יולדות שני' עשר בכרס אחד ע\"ש הדרש. ואפש' דמזו אמרו זה אלי ואנוהו כי זה גמ' י\"ב. וכל זה ראה יעקב אבינו. ואעפ\"י לפי דרך הטבע שתאומי' המה חלושי כח ואינם גדולים בטבעם וגם הנשים אם תלדי רק אחד כ\"ד חודש אבריה מתפרקים ומכ\"ש אם ששה בכרס אחד ובפרט בהנקת ביניהם הרבים. עם כל זה הי' דרך נס שהי' האם והבנים בתכלית העצום וזה כפל הלשון ויעצמו במאוד מאוד על אמותם ועל הבנים. ותמלא הארץ אותם כלו' בחוצות שלא הי' להם צער גידול בנים שהיו הבנים קל במרוצתם והולכין מיד על רגליהם:" + ], + [ + "ורב כמו שנאמר וכו' נר' דקשה לבעל הגדה למה הקדים עצום ואח\"כ ורב. הלא מצינו בקרא שאמר פרעה רב ועצום ממנו (שמות א' ח') וכן עם רב ועצום (יואל ב' ב') אלא וודאי לדרשא דהאי ורב הוא לשון רבבה כצמח השדה כדאי' בסוטה דף י\"א דרש ר\"ע בשכר נשים צדקניות נגאלו שבאו לשאב מים והקב\"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהם ושואב' מחצה מים ומחצה דגים. ובאו' ושופתו' שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אותן לבעליהן לשדה ומחיצו' אותם וסכות אותם ומאכילות אותם ומשקי' אותם ונזקקות להם בין שפתים וכו' וכיון שמתעברות באו לבתיהן וכיון שהגיע זמן מולידיהון הולכו' ויולדת בשדה תחת התפוח וכו' והקב\"ה שלח מלאך מן השמי' ומנקר אות' ומשפר אותם כחיה זו שמשפרת את הוולד וכו' ונותן להם שני עיגולים אחד של דבש ואחד של שמן וכו' וכיון שמכירי' בהן המצרים באים עליה להורגם. ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע ומביאים שוורים וחורשים על גבם שנ' על גבי חרשו חורשים ולאחר שהלכו מבצבצים ויוצאי' כעשב השדה שפ' רבבה כצמח השדה נתתיך ולאחר שמגדלים באו עדרים עדרים אל ביתיהם שנ' ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדים אל תקרי בעדי עדים אלא בעדרי עדרי'. וכשנגלה הקב\"ה על הים הם הכירוהו תחילה שנ' זה אלי ואנויהו עכ\"ל הגמ' והאי אל תקרי עיין מהרש\"א שדחה בזה ונר' דאי הפירש כפשוטי לשון קישוט כלי כסף וזהב ושמלו'. קשה הא כתי' ואת ערו' וערי' אלא ש\"מ דנקר' עדרי עדרי' והי' הקישוט שהיו מכירים הבני' את האבו' ואבות מכירים הבני' וכמ\"ש למעלה וזהו הקישוט שלא מזנות הנשים במצרים. וזהו עדי לבנים ועדיים לאיש ואשתו. וזהו שרמז עצום ורב. וכן הא דכתי' גבי משה ואעשה אותך לגוי עצו' ורב (דברים ט' ט\"ו) גם לזה יש דרש דקאי על בני משה שהם אחורי נהר סמבטיון וכמ\"ש בתרגום יונתן בפ' כי תשא אשר אני עושה עמך ע\"ש באריכות. במדרש חזית על פסוק אחזו לנו שועלים כמה תינוקות השליכו ליאור עשרת אלפים שנ' רבבה כצמח השדה ר\"ל אמר ס' ריבוי שנ' ו' מאו' אלף רגלי אשר אנכי בקרבו עכ\"ל ונלע\"ד הא דמייתי' הפסוק רבבה וכו' עפ\"י מה דאי' בפרקי ר\"א פרק ל\"ב כל הילדים שהשליכו ביאור והי' היאור פלטם אותם במדבר ע\"ש וזהו רבבה כצמח השדה וכו' ונכון:" + ], + [ + "וירעו אותנו המצרי' כמה שנ' הבה נתחכמה לו וכו' וכבר הרבו המפרשי' לתמוה על הפסוק שמביא הרעה זו הלא הרבה יותר המפורש בקרא וימררו את חייהם בעבודה קשה ובחומר ובלבנים וכו' ושמעתי פי' לזה כי יותר מכל דבר שנוגע בלב אדם הוא שנאת חנם שחושב על רעהו שמבקש לעשות לו רעה. ובאמת מעולם לא עלה כן בלב רעהו לעשות לו לחבירו שום דבר רע. ובאשר שחושב שיש רעה בלב חבירו אזי נעשה שונא לו ומבקש להמיתו וזהו שנאת חנם. וזה כוונת הפסקא וירעו אותנו המצרים ולא כתיב וירעו לנו אלא כלו' שעשו אותנו רעים כאלו אנחנו רעה בלבבינו ומפני מה נטרו שנאה בלבבם שנ' הבה נתחכמה לו פן ירבה והי' כי תקראנה מלחמה. ובאמת מעולם לא עלה זה ברעיונינו ובמחשבתינו. ויותר נר' לפרש דדריש דרש זה מדהוי לי' למכתב וירעו אותנו ויענונו המצרים למה מפסיק באמצע הרעה והעינוי. אלא דרצה להורו' באשר שפרעה הי' שונא ישראל. ונכנס הדאגה בלבו שמא עמו המצרי' לא יאבו לשמוע אליו לעשו' רעה לישראל. מפני אהב' יוסף ויעקב שהצילם בימי רעבון עדיין תקועה בלבבם והיאך ישלמו רעה תחת טובה. לכך בערמה וחכמה הוציע דבריו לפני אנשי מצרי' ואמר לפניהם שישראל תושבי' עליכ' רעה פן ירבה והי' כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ עם כל העושר אשר נתן להם יוסף שנתעשר מממון שלנו וזה גרם שאנשי מצרים הסכימו לענות נפש ישראל. ובאשר שנתנו עיניהם בממון של ישראל לכך נגזר עליהם שיצאו ברכוש גדול של עם מצרי'. או די\"ל עפ\"י מה שאית' בספר הישר דכשעשה פרעה מלחמה עם בני עשו. אז היו מוכרחים בני ישראל ג\"כ לילך עמם למלחמה ובאמצע מלחמה בתוקפו אז אנשי מצרי' נזורו אחו' והניחו לבני ישראל ללחו' עם שונאיהם. וזה חררה מאוד לישראל. ויהרגו בשובם מן המלחמה הרבה ממצרים בערמה כי הרעו המצרי' לישראל בעזבם במלחמה לבדם וזהו וירעו אותנו המצרים. ואח\"כ התקבצו זקני ויועצי פרעה אל המלך ואמרו הבה נתחכמה לו ע\"ש במדרש הנ\"ל ותראה פלאים: ועוד נר' לפרש ולהבין גם הפסקא ויענונו כמה שנא' וישימו כו' דלכאורה קשה בקרא דכתי' הבה נתחכמה לשון יחיד דהל\"ל לשון רבי' הבו נתחכמה לו הלא שלשה היו באותו עצה יתרו איוב ובלעם הגם שיתרו ברח זכה להתגייר. ואיוב שתק נידון ביסורין. ובלעם יעץ נהרג. אפ\"ה בתחילה אמר כן פרעה לשלשתן יחד. אבל הענין דכתי' וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלות'. כי בהשכל עשה פרעה מזימות לבו הרע. ואמר לישראל אין אני מניח אתכ' לדור בארצי. אם לא שיתן מס כדרך כל העמי' הנתונים תחת ממשל' המלך. אבל הברירה בידכם אם אתם רוצים להיות עבדים למלך ולעשות עבודתו אז פטורי' אתם ממס. וכדאי' במדרש שהלכו בני לוי אל לוי אביהם ושאלו ממנו עצה. ואמר להם שלא יכנסו בעבודת המלך. ובאמת לא נשתעבדו בני לוי במצרי' וזש\"ה וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלות' כי זה הי' עיקר כוונתם. ולזה אמר פרעה הבה נתחכמה לו לכל אחד מישראל ר\"ל הבה שיתנו מס. ואם הם לא ירצו ליתן מס רק להיות עבדים ממש אז נתחכמה לו לענותו בסבלותם. וזה כוונת המגיד וירעו אותנו המצרי' שאמרו לנו הבה ליתן מס ומכח זה גרם ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה. (דע דמדרשות חלוקות הן באיוב לפי מה דאי' בסוטה דמת איוב בשעת שליחו' את המרגלי' בשנה שנית לי\"מ. וקרא כתיב דחי איוב לאחר יסורין ק\"מ שני' א\"כ בשעת יסורין הי' בן ע' שנה דהא כפל לו הכל. נמצא כל שנותיו רד\"ו שנים והיאך הי' באותו עצה ויש ליישב בדוחק. וכן מוכח עוד בשמו' רבה פ' בא דבשע' קריעת ים סוף מסר איוב לשטן א\"כ היאך הי' חי ק\"מ שנה הא מת בשנה שני' לי\"מ א\"ו מדרשות חלקות הן. ועיין בסדר עולם רבה פ\"ג):" + ], + [ + "שרי מסים וכו' כבר כתבתי למעלה. יען ראי' בס' הישר כי פרעה צוה לכל עמו שיחזקו פתו' ורעמסס. וליתן להם שכר עבודת' ממס המלך ואוצרותיו. ולזה צוה לשרי מסים ומתחילה באו כל מצרים וגם ישראל לעבוד עבוד' המלך ונתן להם שכר'. ומקץ ימים וארבע חדשי' ברחו כל מצרי' וישארו בני ישראל לבדם לעשו' מלאכה ויכנשו את ישראל בעבוד' פרך. ומהם אשר עמדו על בני ישראל לשרי מסים לקחת מהם את כל אשר נתנו להם בשכר עבודתם ע\"ש ותבין פירוש הקרא:", + "את פיתום וכו' אי' במדרש ילקוט כשלקח יוסף את בנימין נתמלא יהודה חימה ושאגו שניהם ומקולם נפלו פיתום ורעמסס ועל כן נגזר על ישראל לבנותם עכ\"ל. ועוד אית' במדרש שיראו ממלכי כנען שיבאו למלחמה מקנאת זהב וכסף שכנסו:" + ], + [ + "ויתנו עלינו עבודה קשה שנ' ויעבידו וכו' הא דלא מייתי קרא היות' חמור וימררו את חייה'. כי הכוונה בתחיל' העבודה מיד הי' בעלילה לתת עלינו עבודה קשה כדאי' במדרש ילקוט שהי' פרעה קרא לכל ישראל מי שיעשה עמו טובה לסייע עמו במלאכה ולזה דרשו בגמ' דסוטה בפרך בפה רך משכום בדברים ובשכר עד שהרגילם בעבודה:", + "ויעבידו בני ישראל בפרך אי' במדרש חד אמר מגזרה שוה וחד אמר מקל וחומר והוא תמוה. ונלע\"ד בגמ' דנדרים דף ל\"ב אי' אר\"א מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים רד\"ו שנים מפני שעשה אנגרי' בתלמידי חכמים דכתי' וירק את חניכיו והקשה הרא\"ש הלא עבירו' העונש על אומרו במה אדע. ונ\"ל דאי משו' מה אדע הי' די בגלות קל כמו מלידת יצחק אבל קושי' ר\"א הוא על קושי' השיעבוד למה נשתעבדו רד\"ו שנים במצרים שוב ראי' בתוס' דשבת דף י' ע\"ב בגמ' אמר רבאל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים וכ' תוס' אע\"ג דבלא\"ה נגזר ועבדום ועינוי ושמא לא נגזר קושי' השיעבו' בשביל כך דהרי התחילו משנול' יצחק ע\"ש באורך והנה לפ\"ז יש ב' טעמי' על קושי' השיעבוד אחד מפני שיוו הבנים ואחד שעשה אנגרי' בתלמידי חכמים וזה ארז\"ל דמשתמש בחגא חלף ואמרינן במכות דכבוד ת\"ח עדיף מתורה מקל וחומר מפניה עומדים מפני לומדיה לא כל שכן מדכתי' מ' יכנו ואתי רבנן ובצרי חדא ע\"ש. וזה כוונ' המדר' ויעבידו בני ישראל בפרך למה קושי' השיעבוד חד אמר מגזרה שוה ר\"ל הגזרה הי' מפני השוה שראוי שיוו בנים. וחד אמר מקל וחומר שאסור לעשות אנגרי' בת\"ח דיליף מק\"ו וק\"ל:" + ], + [], + [], + [ + "ונצעק וכו' ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה. כבר כתבו כי פרעה הראשון הי' נתנגע עשר שנים ושחט ילדים ולבסוף מת בחרפה ונמלך בנו וסברו ישראל שהבן משים על לבו ולא יוסף העבודה ובפרט שכן דרך מלך חדש לעשות חסד לבני עמו זה לא עשה כן. ואעפ\"כ העמיס עליה' עבודה אעפ\"י שהיו יודעים שצריכין להיות בגלות ד' מאות שנה: אבל הקושי' שיעבוד העבודה היו נאנחים. ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים כי זה בראש השנה שהוא יום הדין הנקרא אלקים מן העבודה ר\"ל שהעבודה בטל בר\"ה כדאי' בר\"ה דף י'. אבל הוציאה ממצרים הי' לאחר י\"ב חודש שנעשה עשר מכות. או די\"ל כמו דאי' במדרש אינה שנבוכדנצר צוה לנבוזרארדן שלא יניח את ישראל לפוש בדרך וליגעים כדי שלא יתפללו וישובו לה'. והנה שונא ישראל הוא פרעה ועמו מצרים ג\"כ חששו לזה ולא הניחו לישראל לנוח ולהתפלל לה' פן ישוב מחרון אפו ויגאל'. אמנם כשמ' המלך אז מדרכי עמו להספיד את המלך ולבכו' ולהאנח על מיתת המלך הם ועבדיהם ולזה נתנו להם לישראל רשות להאנח בתוך העבודה אמנם ישראל בעצמם היו זועקים בקול גדול והרבו בשועתם אל אלקים מן העבודה ר\"ל מחמת העבודה. כ' במ\"ע אופן קפד שפרעה הי' לו בכל רוח ק\"כ אלף. ד\"פ ק\"כ הוא ת\"פ במתנה לילית נגד זה נזכר ד\"פ אלקים בפסוק זה כי אלקים יש לו ק\"כ צרופים לבטל זאת ע\"ש שהאריך. והנה ישראל שומרים עצמם בשעת שימוש מלילית כי היא מבלבלת יצוע קודש. לכך דרשו גבי אלקים הד' ר\"ל וידע אלקים ועיין. וזהו סוד ד' כוסות. כי כוס גמט' אלקים ובאלו מכניע הקליפה ת\"פ וד' כוסות נגד ד\"פ אלקים בפסוק זה:", + "ויאנחו בני ישראל מן וכו' וברבה פ\"א כ' על ויאנחו ישראל מן העבודה שאמרו חרטומי מצרים כשנצטרעו פרעה שנשחט ק\"ן ילדים בבוקר וק\"ן בערב ולרחוץ ב\"פ ביום ונעשה נס ונתרפאו מצרעתו ע\"ש. והנה לישראל שהיו פרים ורבי' הוא כאשר יענו אותו כן ירבה והיו ישראל מקבלים העבודה כדי לפרות ולרבות וכשראו שממיתם את הילדים אז ויאנחו מן העבודה. ודע שכל אותן קטנים שנהרגו לא היו ראוים שיתגדלו כדאי' במדרש שאחד הציל משה והי' מערב רב. וזהו רמז אל תסתכל בקן קן אלא במה שיש בו:", + "וישמע ה' את קולינו וכו' ויזכור להם בריתו וכו' ונר' דהנה כשמ' מלך פרעה הראשון בנגעי' גדולים. הי' בנו המולך תחתיו נכנס קצת מורך בלבבו שנעשה שלא כדין. אמנם המצרי' וזקיו ויועציו אמרו למלך באשר שאביך כרת ברית עם עמו לשעבד ולעבוד את ישראל בפרך. א\"כ אין לך לבטל את ברית אבותיך ולזה הסכים עם המצרי' לנגוש את ישראל. ובאשר ששיעבד את ישראל מטעם ברית אבות ושילם הקב\"ה מידה כנגד מידה וזכר גם כן ברית אבות לבנים. הנה ראיתי מקשים מהא דאי' בסנהדרין דף ע\"א בבן סורר ומורה דצריך להיות האביו ואמו שוין בקול ופרשי מדכתי' אינו שומע בקולינו חד קול משמע מדלא כתיב בקולותינו או בקולינו ביו\"ד עכ\"ל א\"כ היאך כתיב כאן קולנו בלא יו\"ד הא בוודאי אי אפשר דיהי' קולות כל ישראל שוין. והנלע\"ד דאדרבא קשה היאך כתיב וישמע ה' את קולנו הא כל המרים קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה ומנביאי שקר כדאי' בברכו'. אלא וודאי דכוונ' האי קלא היינו הרהור ומחשבה טובה כמו הקול קול יעקב. וא\"כ באמ' היו כל ישראל מתפללין בהרהור בלחש ומייחדין לבם לאביהם שבשמים שיזכור לנו ברית אבות ושמע ה' קולם שהיו בלחש וכל הקולות הי' שוין. ובזה יבואר המדרש וז\"ל אלקים את נאקתם מלמד שהרהרו בתשובה עכ\"ל וקשה מנ\"ל דהרהרו דלמא עשו תשובה במעשה אבל לפי דכתי' וישמע ה' קולנו דהיינו הרהו' שהי' שוה לכל אדם:" + ], + [], + [ + "וירא את ענינו זו פרישו' דרך ארץ וכו' הא דהוציא העינו ועמל מדרך פשוט המפורש בקרא ויעבידו אותם בפרך. הכוונה כי מתחילה הי' הלחץ זו הדחק. והיו מקוצרי רוח מצד העבודה הקשה ונעשו הם עמלים מרוב עבודה ולא יכולים לעשות מלאכתם ועינוי אותם בהנאה ונגישה לכלות מעשיהם א\"כ ה\"ל למכתב וירא את לחצינו ועמלינו וענינו. ולמה הקדי' המאוחר לזה דרש שבא לדרשת פרישות ד\"א הנה יש מפרשי' שלא היו מניחין המצרי' ללון בבתיהם כדי שיקומו בבקר. וזה דחוק קצת כי לא מצינו שגזר זה פרעה. דא\"כ הי' לו לצוו' שלא ישא איש אשה. ויש מפרשים שהן עצמן הי' פורשין מן נשותיהן בשביל כל בן הילו' וכו' וגם זה ק' דבסוטה קאמר באמת כשנגזר כל הבן הילוד וכו' גירש עמרם אשתו. וגרשו כולם נשותיהן. אמרה מרים קשה גזרותך וכו' ושמע אביה והחזיר אשתו והחזירו כולם נשותיהם. הרי דלא הי' גירושין זה רק לפי שעה. והכא משמע דמשך זמן הגלות הי' הפרישות ד\"א עד וירא את ענינו. והנראה לפע\"ד כי הישראל מעצמן לא רצו ללון בבתיהם כדי שלא ירגישו המצרים שהם נזקקין לנשותיהן ולא יעלו על לבם שהן נבעלות ומעוברת ולא ידקדקו לעיין על נשי ישראל מתי יולדות. והיו אומרים האנשים שלא ילכו לביתם ללון כדי שיקומו מהר למלאכתן. אבל באמת ישראל יודעין שאי אפשר לגאול אם לא שיהיו ס' ריבוי מה עשאו נשים צדקניות נטלו שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אותן אצל בעליהן בשדה ומרחיצו' אותם וסכות אותם ומאכילות אותם ומשקות אותם ונזקקות בין שפתי' כיון שמתעברות באות לבתיהם וכיון שהגיע זמן מולידיהן הולכו' ויולדת בשדה וכו' כן דרש ר\"ע בסוטה. וזה שדורש וירא ענינו זו פרישו' ד\"א ודרש כמה שנ' וירא אלקים את בני ישראל דריש מצד בני ישראל לשון בנים. וגם מצד דרש וידע אלקים לשון וידע אדם את חוה. והא דכתיב אלקים דלא תימא כיון דנזקק בין שפתי' א\"כ שמשו ח\"ו בפהרסי'. לזה אמר דהי' צניעו' גמור בשעת ד\"א וירא' אלקים הי' בשעת תשמיש וכן פרשי' בין שפתי' בין מצרי השדות מקומו' צנועים גבול השדה גבוה מכאן וחבירו גבוה מכאן וחריץ באמצע עכ\"ל ולא ידע שום ברי' מזה רק אלקים (ומיהו לפי מה דאי' במדרש שמשה השתדל לנוח ביום השבת והיינו דמתפללין ישמח משה במתנת חלקו. א\"כ לית' לזה הפי' ואפשר דהשתדלות משה הי' סמוך לימי הגאולה):" + ], + [ + "ואת עמלינו אלו הבנים דנתן טעם למה יש פרישות ד\"א ופרשו מנשותיהם ואמר משום הבנים. אך יש להבין מה עמל הי' להם עם הבנים הלא יולדות בשדה והקב\"ה שלח מלאך מן השמים ומנקר ומשפר אותם כתי' שמשפרת הוולד. ונותן להם שני עיגולים אחד של דבש ואחד של שמן וכו' וכיון שגדלו באו עדרי עדרים וכו' ונלע\"ד דבאמת כשבאו נשותיהן לשדה היו יגיע כח מצד רוב עמל המלאכה ולא ראוי לשמש עם נשי'. אפ\"ה היו משמשי' כדי להיו' להם בנים שלא יוודע זאת למצרים לקים מצות פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכהו. והנה מן הראוי אותו שעת צהרים שהיו להם מנוח לאכל ולשתות ואח\"כ עשו ד\"א עם הנשים וראוי לנוח ולישון שעה אחת אחר עשית צרכיו כמו שכתבו כל הרופאים והם היו בלאו הכי תשי כח ממלאכתם ועבודה הקשה. ואפ\"ה עומדים מיד למלאכת פרעה כי הלחץ זו הדחק:", + "במדרש ילקוט פ' כי תבא וז\"ל ואת עמלינו אלו הבני' כענין שנ' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ועל זה נתן ר' יהודה סימנין דצ\"ך עד\"ש באח\"ב והוא תמוהו מאוד. ועוד אי' במדרש תמוהו למכה מצרי' בבכוריה' על זה נתן ר\"י סימנין דצ\"ך עד\"ש באח\"ב גם זה פליאה הוא ולקמן אכתוב בס\"ד כמה דרכים. וכאן אכתוב רק דרך פשוט דכל מפרשי הגדה הקשו מה ראה ר\"י לחלק הסימנין ג' ג' ד' ולא אמר ד\"ץ כ\"ע ד\"ש ב\"א ח\"ב והוי זוגו' או דהל\"ל דצכע\"ד שבאח\"ב לחמש אותיות ותי' בכל בו ואבודרהם וא\"ח ששני מכות הראשונות בסימן הי' בהתראה והאחרון שלא בהתראה והא דשיחף בכורות בהדי' חושך אע\"ג דלמכה בכורות הי' התראה אך לפי שאין לו זוג צירפו והוא דחוק. ולענ\"ד י\"ל דאי' במדרש תהילים למה לא נאמר למכה בכורת מצרים להורות דמצרים נהרג מבכוריהם עצמם דיותר הרגו הבכורים ממה שנהרגו הבכורים דהיו אומרים לאבותיהם שישלחו את ישראל ולא ימותו הם. ולא שלחם ומיד חגרו חרבם והמיתו והביאו תוס' בשב' דף פ\"ז ע\"ש נמצא על זה מה שהרגו הבכורי' לא הי' התראה וזהו פי' המדרש למכה מצרים בבכוריהם ולא קאמ' בכורי מצרי' וצ\"ל דעיקר המכה הוא מה שהרגו הבכורים על זה נתן ר' יהודה סימנין באח\"ב דמכה אחרונה לא הי' בהתראה וזה נכון. ונר' לי עוד ראי' למדרש הנ\"ל דזה הי' עיקר המכה דאי' במדרש דמכת בכורי' הי' בשביל הבני' שהשליכו למים. וקשה א\"כ למה הי' הגזרה דווקא על הבכורים הלא הי' גזרת פרעה להשליך הילדים הבכורים והפשוטים גזרה שוה. והי' מן הראוי להרוג גם הפשוטים. וטעם זה מוכח דהא לא מתו הבכורות לפי שלא גזרו על הנקבו'. אש\"מ דעיק' המכה הי' מה שהרגו הבכורי' לאבותיה' ולא הי' חילוק בין בכור לפשוט. וזהו כוונ' המדרש ואת עמלינו אלו הבנים כענין שנ' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והי' מידה כנגד מידה מכת בכורים. וצ\"ל דעיקר המכה במה שהרגו הבכורי' את אבותיהם ושפיר אמר על זה נתן ר\"י סימנין דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. וגם הי' מדה כנגד דה כי בהשלכ' הבנים ליאור הי' שני אכזריו' אחד מצד מיתת הבן עצמו והשני מצד אבותיהן שצריכין לראות במיתת בניהם. נגד זה הי' מכת בכורים בעצמו שבאו הבני בכורים לאבותיהם ואמרו שישלחו ישראל ממצרים. דאל\"כ ימותו ולא אבו אבותיהם לשמוע ולא חשו למיתת הבנים וזה נגד הטבע דרחמי אב אבנים שלו. ושוב אכזריות השני שהבכורים הרגו לאבותיהם גם זה נגד הטבע שהבן יהרג האב וק\"ל:" + ], + [], + [ + "ויוציאנו ה' ממצרים וכו' כי למעלה מזכיר חמשה מיני ענוים וירעו אותנו וכו' ויענונו זה קושי השיעבוד בפרך. ענינו זו פרישות ד\"א. עמלינו אלו הבנים. לחצנו זו הדחק. נגד זה מזכיר ה' מיני גאולה יד חזקה. זרוע נטוי'. מורה גדול. אותות ומופתים:" + ], + [ + "לא על ידי מלאך וכו' המבוכה בזה התעוררו כל המפורשים הלא כתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. הרי\"א כ' דקאי על המצרים שלא יכלו לבא אל בתי יהודי' להנקם בשראו שאכלו כצלוי' תועבתיהן ע\"ש לזה קשה הוא כבר נעשה גם זה בעשור לחודש כדאי' במדר' שקשרו בכרעי מטה ואמרו שרוצי' לשחוט אלוהיהן. ובעל מ\"ה מפרש שה' הנגוף כל מצרי' בניגף החולי. אבל לא מתו רק הבכורי' ובזה מיישב הפסוקי' (אי' בשמו' רבה פ' י\"ז וז\"ל ועבר ה' לנגוף את מצרי'. י\"א על ידי מלאך. וי\"א הקב\"ה בעצמו. ומהו שאמר לנגוף מלמד שאף המעוברת שהיו ראוי לילד הפילו ומתו האימהות והמשחית יצא וחיבל כל מה שמצא ואין לנגוף אלא עוברות שנ' ונגפו אשה הרה עכ\"ל ונר' דרצה ליישב לי\"א קמ\"א דהיאך נאמר ע\"י מלאך נעשה הא כתי' ועבר ה' וזהו שאמר המבר' שהקשה לי\"א ראשון. ומהו שאמ' לנגוף ותי' דמה שיצא כבר הי' ע\"י משחי' ובתוך מעי אמו הי' ע\"י הקב\"ה ומיוש' תמי' של המפורשי'. אמנם למ\"ד דהכל נעשה ע\"י הקב\"ה צ\"ל כמ\"ש ועיין). וגם זה מהלחץ זו הדחק דהא בעל הגדה דורש שכל מכה הי' של ארבע או חמש מכו' שנ' ישלח חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעי'. ולדברי בעל מ\"ה לא הי' זה בבכורי' רק בפשוטי'. אמנם בס' פענח רז\"א תי' דבכורי' עצמם לא הי' נעשה ע\"י שום ברי' כדכתיב והכתי כל בכור. אבל גדול שבבית במקום שאין בכור נעשה ע\"י שלוחים ומלאכי רעים עכ\"ל. ולענ\"ד יש לפרש דוודאי הבכורים הטמאים שהן היו תועבת מצרים אין מן הראוי שימותו ע\"י הקב\"ה בעצמו אשרי האיש שמת בנשיקה. מה לערל וטמא ליגע בו יד רם ונשא קדוש ונורא שמו. רק הקב\"ה בעצמו הי' מכה להם אבל המשחיתים הם המיתו אחריו כדכתי' והכתי כל בכור לשון הכאה בעלמא. כי הוא המבחין בין טפה לטפה. אבל המלאכי רעים המיתו והרגו הבכורים. ובזה נר' לבאר הפסוקים בתהלים סי' ע\"ט ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים. יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם. והייתם לדבר הסגיר. ויך כל בכור במצרים. ראשית אונים באהלי חם עכ\"ל הכתובים. ויש להבין מהו לשון יפלס נתיב. ותו לא חשך ממות הוא אך למותר. ומה שאמר וחייתם לדבר הסגיר ועוד בראשון אמר מות ואח\"כ אמר לדבר. ואף קשה מאי לשון הסגיר דמשמע ע\"י אחרים. וגם זאת מה ויך כל בכור. והוסיף עוד ראשית אונים דגם זה הוא בכורים:
ולדברינו יונעם דמתחילה אמר ישלח בם וכו' מלאכי רעים וקשה הא לא הי' ע\"י מלאך או שליח רק הקב\"ה בעצמו כדכתיב ועברתי בארץ מצרים והכתי כל בכור. לזה בא הכתוב לפרש יפלס נתיב לאפו כלומר הקב\"ה בעצמו לא הרגם והמיתם רק הכה לבכורים בהכאה לראות נתיבות המשפט לאפו מי המה הבכורי' ואפ\"ה לא חשך ממות נפשם וחייתם כלו' בעודם בחייהם וחייתם בם לדבר הסגיר למלאכי רעים. אך קשה למה בא הקב\"ה בעצמו לזה קאמר ויך כל בכור בארץ מצרי' ראשי' אוני' באהלי חם שבני חם הם אוהבי ושטופי זימה הנם. ואין ברי' יכולה להבחין בין טיפה לטיפה דאפי' בכור מאב נלקה וזה לא ידעו המלאכים וק\"ל:" + ], + [ + "ועברתי בארץ וכו' ולא מלאך וכו' ולא שרף וכו' ולא שליח וכו' אני הוא ולא אח'. הנה הכוונה ולא שליח קשה קצת. והנר' כי בעת ההיא הי' עשר לחודש בשבת וא\"כ חל ט\"ו בחמישי בשבת ובחצות הלילה ממש הי' מכות בכורים. ולפי הסדר מזלו' שצ\"ם חנכ\"ל. והתחלת הלילות כצנ\"ש חל\"ם נמצא תחילת ליל ה' הוא ממשלת חמה. ותחילת חצו' לילה הוא ממשל' מאדי' וידוע דממשלתו על שפיכ' דם והרג רב דמי מלחמה. וא\"כ הוי עלה על הרעיון שהמי' בכוכב הרע הזה את הבכורי' כי הוא השליח לשפיכ' דם בעול'. לכך אמ' אני ולא השליח. כי כוכב זה שליח הוא תמיד להריג' העול' השפל:", + "אני ולא אחר. כי יש דיעות נפסדות עדיין בין עובדי מזלות והכושיים וכן הי' בימים קדמונים שאמרו ששתי רשויות הן פועל טוב ופועל רע לכך אמר הקב\"ה אני ממית ומחי' מחצתי ואני ארפא שהכל ביד אחד אמיתי ולהיות הקב\"ה רוצה להראות זאת לישראל עמו ולעיני עמים הי' גילוי השכינה להכות הבכורים ולפסוח על בתי ישראל. ומפני זה הקב\"ה בכבודו ובעצמו עשה כל אלה. ונתן טעם למה לא ע\"י מלאך או שרף או שליח ומפרש אני הוא ולא אחר:", + "ועברתי בארץ מצרים וכו' והכתי כל בכור בארץ מצרים. האי בארץ מצרים הראשון אך למותיר. וראה מצאתי כתוב בשם קבלת רוקח וז\"ל כשירד ריבון כל העולמי' בתוך מצרי'. ירדו עמו תשעים אלפים רבבות מלאכי חבלה. מהם מלאכי אש. ומהם מלאכי ברד ומהם מלאכי רתת ורתת וחלחלה אוחז' למי שרואה אות'. אמרו לפניו רבש\"ע הלא מלך ב\"ו שבראת בעולמך. כשהוא יורד למלחמה. שריו ועבדיו מקיפין אותו כדי שלא ימצא צער בגופו. ואתה ממ\"ה הקב\"ה דיו שאנחנו עבדיך. והם בני בריתך נרד ונעשה נקמה במצרים. אמר להם הניחו לי שאין דעתי נתקררה עד שארוד אני בעצמי ואעשה נקמה במצרי' ביד חזקה עכ\"ל וזה מרומז בארץ בר\"ת באו אלפים רבבות צ. ודם ר\"ת ברד. אש. רתת צ מצרים. ואפ\"ה והכתי כל בכור בעצמי. ולכך נקט אני ולא מלאך דהיינו מלאכי ברד. אני ולא שרף דהיינו מלאכי אש. אני הוא ולא שליח. היינו מלאכי רתת. רק הקב\"ה בעצמו. ועיין בפענח רז\"א פ' בשלח טעם למספר זה:" + ], + [ + "ביד חזקה זו הדבר וכו' הנה הספקו' הנופלי' בפסקא הללו כבר נודע בס' הרי\"א וס' מע\"ה ולא מן הצורך להעתיקם. רק אכתוב מה שנר' בעיני. כי קשה לבעל המגיד הא כל מכה נקרא אצבע. וכדכתיב גבי כינים אצבע אלקים היא וכן לקמן בפלוגת' דר\"א ורי\"ג ור\"ע. א\"כ למה כתב יד חזקה. לכך דרשו על דבר דהקרא קראו יד דכתיב ויד ה' הויה במקנך כי יד אחד הוא ה' אצבעו' ובאשר שמכת דבר הוא מכה חמשי' מפני זה קראו יד. ובפרט שהי' על חמשה מיני בהמה וכמו שאכתוב לקמן בפסקא ועל הים מהו אומר ע\"ש:" + ], + [ + "ובזרוע נטוי' זו החרב וכו' וכתבו דזהו מורה על יד השני דהוא מכה עשירית מכת בכורות. ולמדו מג\"ש נטוי' נטוי' דהי' דוד המלך רואה את מלאך המות אצל גורן ארוונה. ואע\"ג דכתי' אני ה' ולא מלאך וכו' כבר כתבתי לעיל שהקב\"ה לא המית הבכורים רק בהנאה בעלמא ומלאכי רעים הם המיתו אותם ועל ידיהם יצאה נשמתם. וכבר ידוע שבשעת מגיפה על הרוב נרא' המלאך המות בחוצו' וברחובות. וזרוע כולל נמי חמשה מכות אחרו' וקאמר לשון זרוע כי אינו דומה מי שמכה ביד בלא הרמת זרוע למי שמכה ביד בהרמת זרוע נטוי'. ומכת בכורות קשה מכל המכות לכן אמר זרוע ויד לכולל' עשר מכו'. או דנאמ' בזרוע נטוי' דהקב\"ה הי' מורה למלאך בזרוע נטוי' איזהו הבכור שימו' על ידי מלאך. וי\"מ זו החרב שהרגו הבכורי לאבותיהם כשלא רצו לשלחם לישראל דקשה למגיד. למה לא יש רמז בתורה במה שהרגו הבכורי' למצרים יותר ממה שנהרגו הבכורים. לזה מתרץ דזרוע נטוי' רמז על החרב שממי' את חבירו ויליף לה מגזרה שוה:" + ], + [ + "ובמורא גדול זו גילוי שכינה. אמ' לשון גילוי שהקב\"ה בעצמו הי' מגלה מי המה הבכורים מאב או מאם שהוא יודע במסתרים כדכתיב היסתר איש במסתרים ואני לא אראנו. ובסיבה זו נכנס מורא גדול בלב כל אד' לבלתי תחטאו בסתר אם אדם עובר עבירה בסתר הקב\"ה מפרסמו בגלוי וזה מורא גדול זו גילוי השכינה שמגלה מה שבמסתרים או די\"ל במורא גדול זה גילוי שכניה על הים כדכתיב זה אלי ואנוהו יותר ראתה שפחה על הים ממה שראה יחזקאל וכו' והרי\"א כ' שגילוי שכינה נעשה ע\"י שנעשה שפטים בכל אלקי מצרים ע\"ש:" + ], + [ + "ובאותות זה המטה וכו' אע\"ג דהמטה לא מכה עצמו רק כלי לעשו' בו את המכו'. ונר' דאי' במדרש שכל עשר מכות היו חקוקו' על המט' והרמב\"ן בפ' וארא כ' בש' המד' דהי' חקוק על המט' בר\"ת דצ\"ך עד\"ש באח\"ב וכ\"ה בילקוט דף נ\"ד ע\"ב המטה משקל מ' סאה ושל סנפירין הי' וחקוק עליו בר\"ת דצ\"ך וכו' ובדף נ\"ג ע\"ד אית' שהי' המטה מדבר לפני ישראל ע\"ש והטעם שלא יאמרו שח\"ו אין יכולת ביד ה' להוציאם ממצרים אם לא שעשה למצרים עשר מכות. ובאמת אמר הקב\"ה למשה אני הכבדתי את לבו למען שתי אותותי אלה בקרבו. והראי' דהא כל אלה עשר מכות חקוקות על המטה וה' התעולל במצרי'. ובאשר שגם בקיע' הים נעשה ע\"י מטה דכתיב הרם את מטך ונטה על הים ובקעיהו מפני זה מזכיר האותות לבסוף לאחר העשר מכות:" + ], + [ + "ובמופתים זה הדם וכו' ר\"ל שהרבה מופתים חלוקים נעשה עם דם כי במכות דם ישראל ומצרים שותין יחד מכוס אחד זה שותה דם וזה שותה מים ועיין בזה במדרש שממכת דם העשירו בני ישראל ודם הי' תחיל' מכות מצרים ואפשר דגם היאור כשלקה ונעשה דם הי' מרתיח ומעלה אבעבועות כמו סיר רותח ומעלה עשן לכך אמר דם ואש ותמרו' עשן וגם בסוף שהרגו הבכורי' לאבותיהם וגם מיתת בכורי' הי' אפשר ע\"י נליזת דם ואז החולאים החדים שהי' העשן יוצא מפיה'. וגם בקיעת הים כשנטבעו המצרים בים סוף הי' הדם זב מגופ' ומביא ראי' מפסוק דיואל סי' ג' דם ואש ותמרות עשן וזה הי' כשבאו המצרים בתוך הים כדכתיב וישקף ה' אל המחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים וכתיב ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי ענן והחושך ויאר את הלילה. ומפני זה כתיב במופתים לשון רבים וגם לבסוף כי מכת הדם הי' תחילת וסוף כל המכות. וכן מכות בכורות כתיב בו לא ישמע אליכם פרעה למען רבו' מופתי בארץ מצרים ופרשי' מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים. ועיקר דרשת המגיד מדכתיב תחילה יד חזקה זרוע נטוי' מורא גדול לשון יחיד ואח\"כ ובאותות ומופתים לשון רבים על זה אמר המגיד דבר אחר. ואע\"ג דהאי קרא כתיב לעתיד י\"ל כמו דאי' במדרש דכל עשר מכו' יהי' נמי לעתיד אי' בי\"ר דף פ\"א ע\"ג בש' פסיק' אות לזמן כענין למחר יהי' אות הזה. ומופת לאלתר כענין שנ' תנו לכם מופת ע\"ש לכן דרשו אותות זה המטה שהי' חקוק בו כל יוד מכו' שיהיו לאחר זמן. ומופתים זה הדם מכה ראשונה:" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "דבר אחר ביד חזקה שתים וכו' הנה דריש התיבות רק באותו' ומופתי' דמיעוט אותות שתים. ויש להבין דמי לא יודע דהיו עשר מכו'. אבל הנראה כי דרש פסוק על מכת בכורות לבד דהי' נחלק לעשר מכות. פרטיות (א) בכור מאב (ב) בכור מאם (ג) גדול שבמשפחה (ד) גדול הבית (ה) בכור משבי (ו) בכור השפחה (ז) בכור של מצרי' בשאר ארצו' (ח) ובכור משאר ארצו' במצרים (ט) ובכור בהמה (כ\"כ המפרש בפיוט דשבת הגדול כי אלו ט נכללים במכות בכורות) אמנם מכה העשירי היא מכה אשר לא כתובה בתורה והוא מה שהרגו הבכורים לאבותיהם. ונר' דזהו מה שפרשי בפ' וארא אני שולח כל מגפותי אל לבך. למדנו מכאן שמכת בכורות שקול כנגד כולם. וטעמי' בעי. ולפמ\"ש ניחא משום דמכה זו כולל עשר מכות. ולזה רמז הדבר אחר יד חזקה שתם כי דרש כל הקרא על מכת בכורות שהי' כולל' עשר מכו'. אע\"ג דלעיל כתבתי בשם מדרש דגם בכור במעי אמו מת. אפשר דאין זה מין פרטיי לא קחשיב:" + ], + [ + "דע דכ' המ\"א בשם ד\"מ דנוהגין לזרוק ולהזות לחוץ י\"ו פעמים ג\"פ בדם ואש ותמרו' עשן ובעשר מכות וג\"פ בדצ\"ך עד\"ש באח\"ב כנגד חרבו של הקב\"ה הנקרא יוה\"ך (היוצא מס\"ת כי מלאכיו יצוה לך) כלו' בי\"ו ה\"ך. ומנהג אנשי מעשה שלא לתחוב האצבע תוך הכוס ולזרוק ממנו לחוץ כי זה ביזוי מצוה לכוס של ברכה רק שופכין מן הכוס לתוך כף אחת. ומן הכף מזין לחוץ ונכון הוא. ולי נר' לתת טע' עפ\"י נגלה להזאה י\"ו פעמי' כי בי\"ר בשם פליאה וכ\"כ הגמיי' בשם ריב\"א שלשה מכות הללו כנם. שחן. חשך. שמשו ביחד רק במכת כנם. הי' כנם עיקר וחשך ושחן טפל. ובמכות שחן הי' שחן עיקר וכנם וחשך טפל. ובמכת חשך הי' חשך עיקר ושחן וכנם טפל ואמרו רמז לזה אם תכתוב מכו' אלו זה תחת זה נמצאו המכות תמיד מכל צד כזה
ח ש ך
ש ח ן
כ נ ם
ולענ\"ד יש רמז אחר כי חשך ר\"ת חשך שחן כנם. ומעתה דאיכ' בכנם עוד שני מכות. וכן בחשך ב' מכות יתרים. וכן בשחן ב' מכות נוספי' הרי עוד שש מכות מלבד עשרה מכות והכל י\"ו מכות. ובזה יבואר קושי' זית רענן בילקוט ם' וארא שהקשה לפי דעת המדרש שי\"ד מיני כינים היו וקטנה שבהם הי' גדול כביצה. א\"כ למה לא יוכלו החרטומים להוציא כנם. ודחק דהי' בריאה חדשה. ולמפ\"ש י\"ל דהחרטומי' לא יוכלו לעשות רק מכה אחד אבל שנים או שלשה מכו' בפעם אחד לא יוכלו לעשות ואמרו אצבע אלקים היא:
(אך הא קשי' דאי' במדרש דצ\"ך נעשה ע\"י אהרן עד\"ב ע\"י הקב\"ה בא\"ח ע\"י משה. ושחין ע\"י כולם עכ\"ל ואמאי הא גם כנם וחושך הי' ע\"י כול' וצ\"ל דעיק' מכה שהן הי' ע\"י כולם כי בכנם וחשך הי' מכה שחן טפל א\"כ שפיר י\"ל דשחן הי' ע\"י הקב\"ה כמו כנם באהרן וחשך במשה ויש ליישב). ובזה יובן עוד דרך ביאור המדרש למכה מצרים בבכוריהם על זה נתן ר' יהודה סימני' דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. כי הקשו המפורשים מה זה הסימן שנתן ר\"י או דה\"ל לחלק בשני תיבות או בחמש תיבות אבל הריב\"א שהביא הג\"מ. סוף ה\"ל חמץ משום דסוף של דצ\"ך הי' מוכלל משני מכות. וכן סוף של עד\"ש. וכן סוף של בא\"ח. אך קשה לדבריו מן ב' של בכורות. ונר' דמכת בכורי' נמי הי' נכלל משני מכות נעלמו' כי מלבד שנהרגו הבכורים במצרים יהיה עוד מכה שגם בכורי מצרים שהי' במדינו' אחרים נמי נהרגו. ואף גם זאת הי' מכה נעלמה כמה דאי' במדרש למצרים בבכוריה' ולא נאמר למכה בכורי מצרי' דיותר הרגו הבכורים במצרים ממה שנהרגו הבכורי' כי אמרו לאבותיהם שישלחו ישראל פן ימותו ולא אבו לשמוע לקולם ואז עמדו למלחמה כנגדם ע\"ש. וא\"כ גם מכת בכורות הי' נכלל בו ב' מכות נעלמות (ואין להקשות א\"כ הוי י\"ח מכות. זה אינו דכל שם מכה בכור אחד הוא ולא מתחלק בשם. אבל בחש\"ך דהי' שמות מתחלקי' וסוגי מתחלפות) וא\"כ מיושב המדרש למכה מצרים בבכוריה' ולמה לא אמר למכה בכורי מצרים וצ\"ל דיותר הרגו הבכורי' ממה שנהרגו הבכורים והוי מכה בכורות ג\"כ נכלל משני מכו' נעלמו' על זה נתן ר\"י סימנין דצ\"ך עד\"ש באח\"ב כי כל או' אחרונה היה מוכלל משני מכו' נעלמו' וק\"ל:
ועל פי רמז יש לפרש המדרש הנ\"ל כי נר' דס\"ת מן דצ\"ך עד\"ש באח\"ב הוא כש\"ב. ור\"ת מן דצ\"ך וכו' הוא עב\"ד. והאותיות אמצעו' מן דצ\"ך וכו' הוא צ\"א ח\"ד. והביאור לזה שהי' מן הראוי להיות עבדים לעולם כי אם שהו רק רגע אחד היו נכנסים במ\"ט שערי טומאה וזהו ר\"ת עבר ובאו אותיות אמצעות לאמר צ\"א ח\"ד שיצאו מפני חד רגע ומפרש ע\"י זכות כשב ר\"ל קרבן פסח. וגם הוא תיבת כבש ר\"ל שנכבש השר של מעלה שהוא מזל טלה כי לולא שנכבש השר של מצרים לא יוכלו להם וזה פי' הפסוק למכה מצרים בבכוריהם דהל\"ל למכה בכורי מצרים אלא אמר בבכוריהם כלו' השר של מצרים ומזל של מצרים דהם נקראו בכור. ובעבור זה אמר הקב\"ה קדש לי כל בכור. וזהו הטעם דחמץ במשהו משום אותו רגע וכמ\"ש שלה דהחילוק בין חמץ למצה אינו רק משהו דהיא הנקודה שבין חי\"ת לה\"י ע\"ש. וז\"ש המדרש למכה מצרים בבכוריהם דהיינו שר של מצרים על זה נתן ר\"י סימנין דצ\"ך עד\"ש וכו' ודוק:
ולפי דרש יש לפרש המדרש הנ\"ל דקשה לפי דעת המפרשים דמכה אחרונה של דצ\"ך עד\"ש באח\"ב דהיינו כש\"ח הי' שלא בהתראה. אכתי קש' מב' של באח\"ב דהא מכת בכורו' הי' בהתראה ודחקו דב' בא באגב שאין לו זוג. ונלע\"ד עפ\"י מ\"ש רש\"י בחומ' מנין שאף בכורו' מצרי' שהיו במדינו' אחרו' שגם הם לקו תלמוד לומ' למכה מצרי' בבכוריהם עכ\"ל ר\"ל דה\"ל למכתב למכה בכוריה' במצרים. אלא דהי' המכה לכל בכורי' של מצרי' אפי' בארצות אחרות. ולפ\"ז על מכת בכורות בשאר מדינו' לא הי' התראה. ושפיר יש לקיים דהי' ב' של באח\"ב בלא התראה ומיושב בזה המדרש הנ\"ל למכה מצרי' בבכוריהם א\"כ מוכח דהי' המכה אף בבכורים של מצרים בשאר מדינות ולא הי' לזה התראה על זה נתן ר\"י סימנים דצ\"ך וכו' ובזה יובן בעל הגדה שמביא דברי ר\"י שנתן בהם סימנין משום דחולק את\"ק דאמר אלו עשר מכות שהביא הקב\"ה על המצרים במצרים ואלו הן כו' משמע דמכת בכורות לא הי' בשאר מדינות לזה פליג ר\"י ונתן סימנין וכו' ונכון:
ועל פי סוג יש לפרש המדרש דאי' בסוף ס' קרנים בשם הר\"ש אסטריפולי' הי\"ד שפרעה לקה במצרי' באלו שלשה אלפים ור\"ף מלאכי חבלה הממוני' בשלשה רקיעי' של טומאה (וסימנך להכות באגרף רשע ר\"ל אלף ג'. ר\"ף. וגם אלו עשר מכו' דם צפרדע וכו' גמט' ג' אלפי' ר\"ף) ושמו' של אלו שלשה רקיעי' האחד נקרא שרע. והשני תמוךְ. והשלישי בישהא. (ולזה רמז עשר מכו' שהביא אתווא דדין כאתווא דידין והוא פלא) ועל כולם השר דלפקט ועל זה השר יש שר גדול תקא ורמז לזה דצ\"ך עד\"ש באח\"ב גמט' תקא עיין שם רזין עלאין בהפלא ופלא מ\"ש בזה. ונלע\"ד דזה פי' הפסוק למכה מצרים בבכוריה' ר\"ל כי מצרי' הי' ראש לכל טומאה כנודע והכה הקב\"ה אותם ע\"י השר והראש שלהם וזה בבכוריהם כי גמט' של בבכוריהם הוא בזה הגדול דלפקט אמנם יש ראש אחד על זה השר והוא תקא וזה כוונת על זה (ר\"ל השר) נתן ר\"י סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב דהן גמט' תקא וה' יכפר בעדי אם שגיתי:", + "על המצרים במצרים. ויש לדקדק דלא הל\"ל רק אלו עשר מכות שהביא במצרים ולמה אמר על המצרים וגם לשון ר\"י הי' נותן בהם סימני' דלא הל\"ל רק ר\"י נתן סימנין מה לשון בהם. והנר' דבריש פ' בא כתיב בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו וכו' את אשר התעוללתי במצרי' ואת אותותי אשר שמתי בם וק' מתחילה אמר אותתי אלה בקרבו ואח\"כ אמר ואת אותתי אשר שמתי בם משמע בגופם עצמם. ונר' לפי מה שמצאתי בילקוט תהילים סי' ק\"ה דף קכ\"ג) שמו בם דברי אותתם א\"ר יהודה בר ר' סימון שהיו המכות נרשמין בגופן שנ' ואת אותתי אשר שמתי בם עכ\"ל וזהו כוונת בעל הגדה עשר מכות על המצרים ר\"ל על גופם של מצרים נרשמים. ור\"י הי' נותן בהם ר\"ל דהיו נרשמים בהם בר\"ת דצ\"ך עד\"ש באח\"ב לכך כתיב אשר שמתי כי אש\"ר גמט' דצ\"ך עד\"ש באח\"ב:
מכת בכורות ויש להבין הת\"ק נקט מכת בכורות ור\"י אמר רק סתם בכורות. והנר' בזה כי כל ט' מכו' כמו דצ\"ך עד\"ש בא\"ח נקט שם המכה עצמו. ולא המוכה וגבי בכורו' נקט שם המוכה דהמה היו הבכורים והל\"ל ומגפה או מיתה ומפני זה נקט הת\"ק לשון מכת בכורי' דעיקר השם הוא מכת ועמ\"ש למעלה בפסקא ולא ע\"י מלאך. אמנם לר\"י י\"ל דס\"ל יותר הרגו הבכורים ממה שנהרגו בכורים א\"כ בכורים נמי שם המכה. ובזה שמעתי נמי ליישב מדרש הנ\"ל על זה נתן וכו' ונכון:", + "ויש לבאר המכות כפי מה שמצאתי במדרשים כמה היתה המכה עושה בהם ר' יהודה ור' נחמי' ח\"א כ\"ד ימים הי' מתרה בהם. ושבעה ימים הי' המכה משמשת בהם. וח\"א ז' ימים הי' מתרה בהם וכ\"ד ימים היתה משמשת ילקוט דף נ\"ו ע\"ב. וצ\"ל דהיתה המכה שלשים יום דהיינו חדשי חמה וביום אחרון של התראה התחיל המכה דיום זה עולה לכאן ולכאן:" + ], + [], + [ + "דם ז\"ל המדרש מה על כל מקוה מימיהם אפי' מה שהי' בקיתון נעשה דם ואפי' מה שהי' המצרי רוקין מתוך פיו נעשה דם וכו' א\"ר לוי ממכת דם העשירו בני ישראל כיצד אם הי' הגיגית מלאה מים והי' מצרי הולך למלאות הקיתון ונעשה דם וישראל הולך ושותה מים מתוך גיגית זה והי' המצרי אומר לו תן לי מידך מעט מים ונותן לו. נמצא ביד מצרי דם וכן כשהיו שותין מקערה אחת אבל כשהי' מצרי לוקח במעות מישראל מים והי' שותה מים לפיכך ממכת דם העשירו בני ישראל עכ\"ל. וברבה שמות פ\"ט אי' בשביל שלא הניחו בנות לטבול מטומאתן שלא יהיו פרין ורבין לכך נלקו בדם עכ\"ל:" + ], + [ + "צפרדע הא דאמר צפרדע לשון יחיד וכינם לשון רבים משום דהי' צפרדע אחת שמשריץ את כולם או שצפרדע קרא לכולם כדאי' בזה פלוגת' במדרש ר' אלעזר ור\"ע ורמז לזה ותעל הצפרדע. או די\"ל שבכיני' הי' הרבה מינים. אבל הצפרדע מין אחת הי'. וברבה פ' בא פרשה ט\"ו ' הצפרדעים היו מחבלין גופיהם ומסרסין אותם שנ' בחדר משכבך ועל מטתך אמרו להם הצפרדעי' מוניטא של אלקיכם בטלה ושלכם קיימת לפיכך ותשחית' כשכתי' ושתת ארצה ומנין שהיו מדברים שנ' על דבר הצפרדעים עכ\"ל. ש\"ר פ\"י בכה ובעמך אר\"א שהי' פרעה שותה מים וטיפה אחת יורדת על לבו ונעשית צפרדע ונבקעת שם. ר' יוחנן אמר כל מקום שהי' שם עפר והי' טיפה של מים בו נעשה צפרדע עכ\"ל בתנא דבי' אלי' פ\"ז אי' דצפרדעים היו קורין לעופו' שיבואו לשתות מיאור ולא מתייראין. כ' הבחיי פ' בא שנשאר צפרדע אחד בנילוס מזיק בני אדם ונקרא א\"ל תמס\"ה עכ\"ל:" + ], + [ + "כנם כ' הרמב\"ם בפרק עשרה מאמרו' שמכ' כינס הי' נמי בישראל רק שלא היו עוקצים להם והביא ראי' מפסוקי' דבשאר מכות כתב דלא הי' רק במצרים לבד. מה דלא כתיב במכת כינם ע\"ש ויש להביא ראי' להרמב\"ם מהא דאי' במדרש פ' ויחי וקברתני בקבורת' שלא ירחשו כינ' על קברי וכפרש\"י וקש' הא לא שלטו כינים בישראל ובעפרם אש\"מ כמ\"ש הרמב\"ם ואפשר דזהו כוונת דוד בתהילים סי' ק\"ה ויבא ערוב כינם בכל גבולם ר\"ל אפי' בישראל בארץ גושן. והאי ערוב אין הכוונה על מכת ערוב היות. אלא ערוב של כינם כמו דאי' בילקוט פ' וארא ארבע עשר מיני כינם בא עליהם (ולא תקשי א\"כ למה לא מזכיר מכ' ערוב וי\"ל דלא מזכיר כל המכות ותידע דהא לא מזכיר במזמו' מכת דבר אלא דלא חש למחשב) ולולי דמסתפינא אני אומר כמ\"ש בעל המסורה כנם הסמוך לאדם הוא כנם בקמץ והסמוך לבהמה הוא כנם בחירק לפ\"ז י\"ל דוודאי בישראל עצמם לא שלטו הכנם אבל בבהמת ישראל שלטו הכנם וזהו כנם בחירק בכל גבולם אפילו בבהמת ישראל כ' בסדר הדורות דהיו הכינים ברום ב' אמות:" + ], + [ + "ערוב כדאי' במדרש תהילים סי' ע\"ח ערוב מלמעלה בר זגין (תרגום דעזני') ועורב ודאות ועופות: ערוב מלמטה דובים ואריות נמרים וזאבים. וגם אי' במדרש אף אם מסגירי' בחדריהם בא חי' אחת שהי' עולה מלמעלה ונקב בחור עם קרניו החדים עד שפתח מנעול ובריחי' ונכנס הערוב ז\"ל סדר הדורות דף כ\"ד ע\"ג וישלח ה' נחש שרף עקרב עכבר חולדה צב עם זוחלי עפר זבוב צרעה פשפוש פרעוש יתוש כל ערוב למיניהו וכל שרף וכל כנף ויבאו הפרעושים וזבובים בעיני כל מצרים ובאזניהם וירדפו אחריה' בחדרי חדריה' וינעלו את דלתותיהם מפני הערוב. ויצו אלקים את הסילונות אשר בים ולה אמות ארוכות יוד אמות איש ותעל הגגות ותעל את התקרה ותשלח אמתה ותסר המנעל והבריח ויבא הערוב וישחיתם עכ\"ל:" + ], + [ + "דבר מפני ששמו ישראל לרועי סוסים וגמלים חמורים בקר וצאן לכך בא עליהם הדבר והרג כל מה שרעו ישראל עד שלא מצאו ישראל בהמה שירעו כ\"ה בילקוט פ' וארא ובזה מיושב מה שהקשה רש\"י מאין הי' להם בהמות במכות ברד הא כבר כתיב בדבר וימת כל מקנה מצרי' דלא נגזרה הגזרה אלא על אותן שבשדות עכ\"ל ולפי דעת המדרש ניחא דלא מתו רק מה שרעו ישראל אבל מה שרעו המצרים בעצמם לא מתו:" + ], + [ + "שחין אמרינין בבכורות דף מ\"א שחין שהביא הקב\"ה על המצרים הי' לח מבחוץ ויבש מבפנים דכתיב ויהי שחין פורח אבעבעות באדם ופרשי' פורח דבר שהוא למעלה ואבעבועות לשון נובע. ויבש לא מיתסי ונתרפאו מצרים ע\"י נס. או די\"ל דאי' ש\"ר פי\"א דבהמה חצי' של ישראל לא מתה אפי' בהמה ביד גוי והי' לישראל לו רק תערומות שיש לו חלק בה לא מתה ובכך יודעין שדין עם ישראל ע\"ש וא\"כ י\"ל שקנו אח\"כ חלק ישראל. ש\"ר פי\"א שהי' שחין ע\"י פיח כבשן שזרק השמימה והי' מגיע עד כסא כבוד עכ\"ל:" + ], + [ + "ברד אי' במדרש ש\"ט תהילים ע\"ח דהי' הרועה רוצה להגביה שבט להניס את צאנו מיד נשתברה מחמת הברד. ונעשה הברד ככותל בפני צאנו וזהו ויסגר לברד בעירם. ולא היו יכולין להלוך והיה המצרי שוחטן ונוטלן על כתפו והי' העוף יורד וחטפם שנ' ומקניהם לרשפים ואין רשף אלא עוף שנ' ובני רשף יגביה עוף עכ\"ל ואי' עוד במדרש המטר הי' יורד והרוח נכנס בו ונעשה ברד ויהי ברד ואש מתלקחת צלוחית של ברד נעשה אש ע\"ש:" + ], + [ + "ארבה כ' הרמב\"ן בחומש בשם רבינו חננאל מעת עתירת משה עד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים ואם יפול בארץ ישראל ויבא ונכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו עכ\"ל ולא נשאר שום ארבה ואפילו הנמלחים פרחו:" + ], + [ + "חשך במדרש ג' ימים ראשוני' מי שרוצה לעמוד או לישב יכול לעמוד או לישב. ג' ימים שנים יושב לא יכול לעמוד ועומד לא יכול לישב. ויום ז' הוא יום ז' של ים שנ ויהי הענן וחושך ונלע\"ד זהו כוונת הפסוק שלח חשך דהיינו במצרים ויחשיך על הים. אי' עוד במדרש מהיכן החושך בא ר' יהודא אומר מחושך של גהנם (ר\"ל החושך שנברא ביום ראשון שלא הי' תלי' במאור השמש וחלבנה שנבראו ביום ד') ור' נחמי' אומר מחושך של גהנם (ר\"ל שבו מתו רשעים של ישראל בג' ימי אפילה) אבל לישראל הי' אור במושבותם ר\"ל כמו בין ג\"ע וגהנם אין ביניהם אלא משהו. וישראל היו מקברים בתוך ימי אפילה אותם רשעי ישראל שמתו ולא ידעו מצרים מזה מ\"כ בשם רוקח דג' ימי אפילה הי' בי\"ג אדר. עוד אית' בילקוט תהילים (ק\"ה) רבי אומ' כמה עובי של חושך כדינר עבה קורינתי' שנ' וימש החושך והוא תמוהו היאך מוכח זה מקרא. ונ\"ל וימש גמט' כדינ\"ר ע\"ב:" + ], + [ + "מכת בכורות הא דאמר לשון מכת וגם לשון בכורות דמשמע רבות אעפ\"י שהי' שקול נגד כל המכות י\"ל עוד דאשמעינין נמי מלבד שיש בזה מכה ליו\"ד מיני בכור כמ\"ש וגם יותר הרגו הבכורים באבותיהם מה שנהרגו הבכורים לכך נקט לשון רבות בכורות. או די\"ל דקאי על שר של מצרים דהי' ראש וראשון ובכור של שבעים שרי אומות של מעלה והורידו מגדולתו לכן אמר בכורות למעלה ולמטה:" + ], + [ + "דצ\"ך כ' תי\"ט בפ\"ה דאבו' מ\"ג וז\"ל הקשתי שאין בתיבו' אלו שום משמעו' ולכן נ\"ל לקרותן דִצָךְ עֲדַשׁ בְאִחַב ומשמעותן כאלו הקב\"ה אומ' שמחתך כשאדוש באבח' חרב. שעי\"ן ואלף מתחלפין.
וכן שתי אותיות בתיבה אחת כמו שמלה שלמה. ואד\"ש ע\"ש הפסוק (חבקוק י\"א ג') באפ\"ך תדוש גוים. ובאבחת עש\"ה (יחזקאל כ\"א כ') אבחת חרב ופרש\"י שהתי\"ו אינה יסוד אלא לסמיכות וקלסי' שדרש כן בקרקא עכ\"ל ומה מאוד דחוקים דבריו לשנות הנקודות ולהחליף האותיות. ולקט שכלי י\"ל כי בזמן שמכר עשו הבכורה בנזיד עדשים. הי' אומר יעקב לעשו כי הבכור צריך לקיים גזרת ועבדום ועינו אותם לכך מכר לו הבכורה כדאי' במדרש. וכל זמן שהיו ישראל במצרים בשעבוד היו בצער על מכירת הבכורה. יען כששלח הקב\"ה עשרה מכו' להוצי' מבית עבדי'. אז שמחו עצמם במכיר' הבכורה וזהו דִצָךְ כלומר שִׂמְחָתֵךְ עֲדַ שׁ ר\"ל עדשי' בְאַח\"ב ר\"ל בא\"ח ב' או בכורה ולכן הי' מכה אחרונה בכורות עש\"ה בני בכורי ישראל. וכן יסד קלירי בשחרית פ' החודש הדום מגר נזיד עד\"ש. שוב הראו לי הגדה עם ל\"א שכ' ר\"י נותן בהם סימני' על לעתיד דצ\"ך ישמח אותנו ויכה לעשו שמכר בכורתו בנזיד עדשי'. גם כן בעשר מכו' עכ\"ל:" + ], + [ + "רבי יוסי הגלילי אומר וכו' שמעתי מפי הגאמ\"ו זצ\"ל הטע' מה שנוהגין לזרוק מן הכו' י\"ו פעמי' כדאי' בש\"ע סי' תע\"ג (דהייכי שיש לשפוך מעט מן הכוס לתוך הכף ומש' זורקין כשמזכי' דם ואש ותמרו' עשן ובעשר מכו'. וכן בג' סימני' דר' יהודא והנשא' בתוך הכף ישפוך. אבל לא מתוך הכוס עצמו כי הוא בזיון לכוס של ברכה וכ\"ה בסידור האריז\"ל ומנהג בני א\"י ונכון) וכ' המ\"א בס\"ק כ\"ת דבד\"מ כתב לזרוק באצבע ע\"ש הקרא אצבע אלקים הוא. והגהו' מנהגי' כ' לזרוק בזרת קטן ויש נוהגין לזרו' בקמיצה ואמר הגאמ\"ו זצ\"ל דפליגי בהאי תנאי דמ\"ד באצבע סבר כרי\"ג דאצבע כמשמעו הוא ומ\"ד בקמיצה סבר כר\"א דכל מכה הי' של ארבע מכות וקמיצה הוא אצבע רביעי וא\"כ לקו ב\"ד אצבעות. ומ\"ד בזרת הוא סבר כר\"ע דכל מכה היתה של חמש מכות והכה בכל חמש אצבעות דזרת הוא אצבע חמישי ודפח\"ח. ובזה נ\"ל מה דאי' בילקוט פ' וארא בשם פרקי ר\"א שבקמיצה הכה הקב\"ה למצרים ועל זה נאמר אצבבע אלקים היא עכ\"ל משו' דר\"א לשיטתו אזיל דכל מכה היתה של ארבע מכות וכוונתו שבקמיצה התחיל להכות את המצרים. אמנם אנן קיי\"ל כר\"ע וראוי לזרוק בזרת. והא דאמר רי\"ג דלקו על הים משום דרצו להביאו לישראל תחת שער החמשים של טומאה לכך לקו חמשים מכות על הים. אמנם כל המכו' של מצרים היו ס' מכות כנגד ס' ריבוי ישראל שעבדו בהם בפרך ובשמות רבה פכ\"ג אי' דר' יהושיע ס\"ל כרי\"ג יען ר\"א סבר הואיל שמצרי' מררו חייה' לכך הביא עליה' מר מכות דהיינו מ' במצרים ור' על הים. אבל ע\"י כך ר\"ם ה' על כל גוים. אבל ר\"ע סבר אצבע אלקים הוא כי אלקי' במלואו אלף למד הי מם הוא ש' לכך במצרי' לקו חמשי' וים ר\"ן והכל עולה יחד כמנין ש':" + ], + [ + "ר\"א אומר כל מכה היתה של ד' מכו' כו' חרון אפו אחת. עברה שתים כ\"ה הגי' ברוב נוסחאות לפ\"ז ר\"א לא דריש משלחת מלאכי רעים כי סובר דסוף הקרא מפרש לרישא דקרא דאלו ארבע הם משלחת מלאכי רעים דאל\"כ ה\"ל למכתב לשון יחיד מלאכי רעה אלא קאי על אלו ארבע. אמנם במקצת נסחאו' וכ\"ה במדרש ש\"ט סי' ע\"ח דדריש עברה אחת וכו' משלחת מלאכי רעי' ארבע. ולפ\"ז מפרש דלא דרשינין ישלח חרון אפו. דס\"ל דלא דרשינין תחיל' קרא רק דהשלחה הי' בחרון אף. לזה מפרש הקרא מהו דהיינו עברה וכו'. אבל ר\"ע סבר דהנ\"ל ישלח בם חרון אף: אלא דה\"ק הכתוב ישלח בם חרון. ומהו החרון ומפרש אפו אחת וכו' ואפשר דטעמו דר\"א משום דכל מכה היתה משמשת רביעית החודש לכך היתה המכה של ארבע מכות למלאות כל החודש. או די\"ל משום דדין תשלומי כפל ארבע וחמשה. דר\"א ס\"ל דישראל נקראו צאן ויש לה' תשלומי ארבע דגנבו וטבחו הילדי' ומכרו ומש\"ה יש להם תשלומי ד'. אבל ר\"ע ס\"ל דראוי להם תשלומי חמשה ועוד י\"ל דלפמ\"ש במכילת' פ' בא ר\"א הקפר אמר דהיו נזהרין במצרי' ד' דברי' עריות. לשון הרע. לא שינו את שמם. ולא שינו בגדים ולשונם וא\"כ בזכות זה לקו המצרים וזה טעם דר\"א דכל מכה הי' של ד' מכות דהוא חשיב שינוי בגדים ולשונם כאחד. אבל ר\"ע חשיב שינוי של בגדים לתרי זכיות וא\"כ הוה חמש לכך כל מכה הי' של חמש. אמנם שאר מפרשי' כתבו דר\"א ס\"ל דהי' המכה מוכלל מן ד' יסודות. ור\"ע ס\"ל דמכה חמישית הי' מיסוד החמשי דהוא עול' הגלגלי'. ובעל מ\"ה כ' דר\"א ס\"ל משום שהנחבל חייבים לו נזק. צער. שבת. בושת. אבל ריפוי לא שייך דישראל לא נתרפא על ידם רק רופא חנם ריפא להם. ור\"ע סבר דאף על ריפוי מחויבים המצרים ע\"ש שהאריך:" + ], + [ + "ר' עקיבא אומר וכו' שכל מכה וכו' היתה של חמש מכות כ' בס' שיח יצחק הא דדריש לעיל ביד חזקה זה הדבר. ומופתי' זו הדם והא דמפרש דווקא אלו שני מכות משו' ד\"ם דב\"ר גמט' ר\"ן כדע' ר\"ע שלקו על הים ר\"ן מכו' עכ\"ל ויש לקיי' פסקא דלעיל גם לאינך תנאי ונקט דם דהוא תחילת המכות. ודבר הוא אמצע המכו'. כי לא תחשוב מכת בכורות דהוא נגגד כל המכות. וראי' בתרגום יונתן על פסוק וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואוף ית עמא דיפלחון להום דיין אנא במאתן וחמשין מחן עכ\"ל הרי דס\"ל כר\"ע דעל הים לקו בר\"ן מכו'. אך לא ידעתי למה מפרש כן פסוק זה וצ\"ע. אי' במדרש ש\"ט סי' ע\"ח רע\"א כל מכה הי' של חמש מכות שנ' אלקים נצב בעדת אל בקרב אלהי' ישפוט ונלע\"ד ביאורו דקשה דהל\"ל אלקים נצב בעדתו אלא דקאי על מכת מצרים דדן במידת אל ההוא לשון חסד. וגם אל לשון דין וחוזק כמו ואת אלי ארץ לקח. וכך הוא מכת מצרים כי הציל את ישראל בחסד עליון וחסד אל כל היו'. ולקה את מצרי' בחוזק ותוקף ולכך כתיב אל מוציאם ממצרים וקאמר בקרב אלהים כי הקב\"ה שפט במדת ה' ר\"ל ה' מכות. וכן על הים הי' ה' פעמים כך ר\"ל ה' פעמים עשר וזש\"ה בקרב אלהים ר\"ל שתי אותיו' שלפניו ושתי אותיות לאחריו וה' הוא אמצעי מתיבות אלקים ישפוט כדעת ר\"ע דכל מכה הי' של חמש מכות. או דנאמר כמ\"ש לעיל דלר\"ע היו כל המכות דמצרים ועל הים יחדיו ש' מכות כמנין אלקים במלואו אלף למד הי יוד מם. ואם ממלאין השם אז צריך למלאות בקרב האותיות וזהו בקרב אלקים ישפוט ר\"ל במילואו של אלקים והבן:", + "ועל הים הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה. והקשו הלא במכת דבר כתיב הנה יד ה' הויה במקנך ובעל מע\"ה תי' הואיל שחרטומי מצרים אמרו על מכת דם וצפרדע שהיה בלטיהם אמנם ממכת כנים ואילך הודו לדברי משה. לכך אמר משה במכה חמישית שהוא הדבר הנה יד ה' להורות שגם מכות ראשונו' היתה מאת ה' עכ\"ד וקשה דא\"כ במכת ערוב הי' לו למשה לומ' דהוא מיד לאחר מכת כנים. ולענ\"ד כי במכ' כינם כתי' ותהי הכנים באדם ובבהמה. ובדבר כתיב בבקר ובצאן דבר כבד מאוד. ובברד כתיב על האדם ועל הבהמה. ובמכת שחין כתיב שחין אבעבועו' פורח באדם ובבהמה ובמכת בכורות כתיב וכל בכור בהמה נמצא כתוב בתורה חמשה פעמים למכות בהמה והם כנגד חמשה אצבעות שביד. ודבר הוא רק למכות הבהמות לכך אמר הנה יד ה' הויה במקנך אבל שאר מכו' לא היו רק באדם לבד. או די\"ל משום דכתי' הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה. בסוסים בחמורים. בגמלים. בבקר ובצאן. והם חמשה מיני בהמה ותו לא מידי. ומפני זה כתוב יד ה' שהוא חמשה אצבעות ועל כרחך לא הי' המכה באלו חמשה מיני' אבל לא באפס זולתו בכל סוג הבהמה דא\"כ לא הוי להכתו' לפרוט אלו מינים אלא סתם יד ה' הויה במקנך. מוכח דלא שלטה מכת דבר בשאר מיני בהמה שוב ראיתי כן בזוהר פ' וארא ד\"א דף ל\"א ע\"ב ושמחתי:" + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "מ\"כ קבלת רוקח כ\"י בש' רבו רבינו יהודה חסיד בשם אבותיו רבותיו ע\"ש וז\"ל יש להגביה הכוס בידו כשאומ' כמה מעלות טובות עד לכפר על כל עוונותינו עכ\"ל כי כל שבח צ\"ל בכוס וא\"כ יש לכסות הפת בעת ההיא שלא יראה בושתו:" + ], + [], + [ + "אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם דיינו. אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו. אלו הרג בכוריה' ולא נתן לנו ממונם דיינו. הנה כל מה שנא' בפסקא זו נאמרה על הסדר רק תחילת הסדר קשה דהי' לו להזכיר מכת בכוריה' תיכף אחר עשה שפטים ואח\"כ משפט אלהיהם כדכתי' בקרא והכתי כל בכור ובכל אלהי מצרי' אעשה שפטי'. ולכאורה הי' נרה דעשו באלהיהם קאי על נס דשבת הגדול ביוד לחודש כמ\"ש תוס' בשבת דף פ\"ז בשם המדרש שלקח כל אחד מישראל שה לבית אבות וקשרו בכרעי המטה. ושאלו מצרים על מה זה ולמה. והשיבו ישראל כדי לשחטו. והי' זה צער גדול למצרים כי טלה הי' יראתה ונעשה נס שלא פצו פיהם והלכו בצער ומכח זה נכבש השר שלהם דהוא מזל טלה וזהו עשה באלהיה' וזה קדמה ד' ימים קודם הריג' הבכורי'. או די\"ל דראיתי טעם שפי' על הא דאמר אלו הרג בכוריהם ולא נתן לנו ממונם דיינו. תיפוק לי' הא מדינא הם חייבים לנו ממון כמו שהשיב גביהא בן פסיסא בשכר הטרחא ששיעבוד אותנו במצרי' ותי' דקיי\"ל כל חייבי מתו' פטורין מלשלם דקים לי' בדרבה מני' דכתיב אם לא יהי' אסון ענש יענש. הא אם יהי' אסון לא יענש וזהו כוונת בעל הגדה אלו הרג בכוריהם ולא נתן לנו ממונם דהא קים לי' בדרבה מני' דיינו עכ\"ד ומעתה י\"ל דברגע אחד הכה הקב\"ה את בכורי מצרים ועשה שפטים באלהיהם כל זה נעשה בעת אחת. אך בעל הגדה רוצה לסדר המעלות. וצריך לסדר שבח הריגת בכורים ולא עוד אלא שהענישם בממון ומיתה וזה לא יכול לסד' אחר שבח משפט אלהיה'. הגם שהקב\"ה הבטיח לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והקב\"ה שומר הבטחתו. אפ\"ה יש מקום לומר דההבטחה הי' אם יעבדו ד' מאות שנה אבל לא שעבדו רק רד\"ו שנים. ועוד דהי' די בביזת מצרים כדכתיב וינצלו את מצרים. אבל בביזת הים לא הי' הבטחה אפ\"ה נתן הקב\"ה לנו גם ביזת הים. והגם שהי' יכול לעשות דרך הטבע שיעשו ישראל מלחמה עם חיל מצרים ויכבשו וינצחו אותם כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. עם כל זה עשה הקב\"ה הנס שלא כדרך הטבע וקרע לנו הים. קאמ' לשון קריעה. לשנים עשר קרעי' כדכתיב לגוזר ים סוף לגזרים ואית' במשנה פ\"ה דאבו' יוד ניסי' נעשה לאבותינו על הים (א) נבקעו ונחלק לשני' (ב) שנעשה הים כמין אוהל (ג) שנעשה קרקיע' הים יבש בלא חומר וטיט (ד) שקרקיע' הים שדרכו בו המצרי' הרודפי' נעשה חומר וטיט (ה) שהמים הנקפאים בקרקע הים לא הי' חתיכה אחת אלא חתיכות קטנות כעין לבנים ואבני בנין מסודרים זה אצל זה לכבוד ולתפארת ישראל (ו) שנתקשו המים הנקפאים ונעשו קשים כסלעים (ז) שנגזר הים לי\"ב גזרים כדי שיעברו כל שבט ושבט לבדו בדרך אחד (ח) שקפאו המים כספיר ושוהם וזכוכית כדי שיראו השבטי' אלו לאלו שעמוד אש הי' מאיר להם (ט) שהיו יוצאי' ממנו מים מתוקים שהיו שותים אותם (י) לאחר ששתו מהם מה שרצו הנותרים מהם היו נקפאים ונעשה ערימות ועיין ברמב\"ם והרע\"ב בפ\"ה דאבות. ובמדרש אי' עוד דהיו נטועים אלנות מזה ומזה בתוך הים ועליהם כל מיני פירו'. ובכל מקום שדרך כף רגליו של ישראל בתוך הים אפי' בדחיפה הכל נעשה יבשה. ולאלו ניסי' קאמר אלו נתן לנו ממונם ולא קרע לנו את הים אלא העבירם דרך ארץ פלשתים או שהיו מנצחים הישראל במלחמה נגד המצרים והוא דרך הטבע הי' דיינו. אלא עשה לנו כמה ניסים שקרע הים בעשרה ניסים כמ\"ש והוא שלא כדרך הטבע כדי שהכל יאמרו ה' ילחם לכם ומאהבת ה' אותנו הוליך אותנו בחרבה אבנים מסודרים זה בצד זה בלא חומר וטיט כאלו לא הי' מים מעולם וקאמ' לשון בתוכו בחרבה כי הי' כמין כיפה ואוהל באבני ספיר שוהם וזכוכית ורואים זה את זה וזהו בתוכו ממש:" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "שקע צרינו בתוכו. הכוונה כדאי' במדרש ילקוט דף ע\"א ע\"ג הם מררו חייהם בטיט באותו מידה הי' ים סוף למים בטיט ונשקעו בהן שנא' טובעו בים סוף ואין טביעה אלא בטיט. תהומות יכסמו מלמד שעלה תהום עליון ותהום התחתון והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פרעניות ע\"ש ואפשר שבין תהום עליון ובין תהום התחתון הי' טיט ובהן נשקעו באמצע והוא תוכו של עליון ותחתון וזה שאמר שקע צרינו בתוכו באמצע התהומות:" + ], + [ + "ספק צרכינו במדבר. הנראה בזה כמ\"ש במ\"י דף רס\"ט ע\"א שמלתך לא בלתה מעליך כי ענני כבוד היו מתעטפין בהן ולא היו בלין. וגם השמלות גדל עמהן וענני כבוד היו מגהצין אותן ולא הי' ריח הזיעה כי הי' מתלכלכין בדשאי הבאר ע\"ש וזהו ספק צרכינו דהיינו צורכי הנפש במדבר:" + ], + [ + "נתן לנו את המן. כידוע שהוא לחם הנבלע ברמח אברים ומגיד לישראל כנביא מה שבחורין כדאי' ביומא דף ע\"ה והורידו אבנים טובות ומרגליות והיו טועמין בו כל טעם שרצו להנות ממנו:" + ], + [ + "נתן לנו את השבת. דע\"י מן הודיע הקב\"ה שבת ולקטו לחם משנה ורמז בזה הנשמה יתרה והורדת המן מופת חותך שיום שבת קודש הוא לה' והמן הוא נברא בע\"ש בין השמשות כדאי' בפסחים דף נ\"ד ונגמר בריאתו קודם שבת לכך לא ירד בשבת כי המן מורה על הבריאה:" + ], + [ + "קרבנו לפני הר סיני. כי כל המומין נתרפאו בקרבת' לפני הר סיני. וירדו ס' ריבוי של מלאכי שרת ולכל אחד מישראל קשרו לו שני כתרים וגם נהנו מטל של תחי'. וכ\"ה בויקרא רבה פי\"ח שבאותה שעה שאמרו נעשה ונשמע לא הי' בהן זבין ומצורעים ולא הגרין ולא סומין לא אילמים ולא חרשים ולא שוטים על אותה שעה הוא אומר כולך יפה רעיתי ומום אין בך עכ\"ל:" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "רבן גמליאל הי' אומר וכו' כ\"ה הגי' במשנה ר\"ל שהי' רגיל לומר כן בליל פסח. דאי' כגירסתינו ר\"ג אומר משמע דיש מי שחולק עליו מדלא קתני אמר ר\"ג כל וכו' אלא הואיל דאמר תמיד כן בכל ליל פסח שצריך להזכיר אמירת הטעם בשע' עשית המצוה כדכתי' בפיך ובלבבך לעשותו. ואם אומר הטעם הוא בפיך ואח\"כ בלבבך. ועל זה קאמר בכל דור ודור חייב אדם לראו' עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. ואחר זה הוא לעשותו שמקיים אכיל' מצוות הללו. ואמר שלא יצא י\"ח לאו לעיכוב קאמר דוודאי בדעבד יצא ידי מצוה אף בלא אמירה. אלא המצוה בשלימות וכראוי שיאמר הטעם על כל מצוה ומצוה. ואפש' דהי' מחול' ר\"ג עם התנאי' י\"ג ור\"א ור\"ע דהם אומרי' דמצוה לספר ביציא' מצרי' היינו רק מה שאירע לנו במצרים העבודה הקשה ועשר מכו'. אבל טעם המצוות לא מחויבים לומר לכך פליג עליהם דצריך לומר נמי טעמי מצוו' ולכך הגי' ר\"ג אומר ניחא. אמנם ירא שמים יוצא ידי שניהם ואנו אומרים הכל. או די\"ל דר\"ג סובר דלא דיברה התורה כנגד ד' בנים דהא שאלת חכם על ענין יציאת מצרים לא מפורש בתורה רק אכל תורה בכללה לכך מפרש דלא צריך לשאלת הבן רק הוא עצמו שואל לפני הבנים על פסח על שום מה לזה אמר ואמרת' זבח פסח. וכן שאר שני פעמי' שנזכר בתורה בשאלת מה הוא על מצה ומרור:", + "ידי חובתו מפרשי' התוס' מדכתיב ואמרתם זבח פסח הוא פי' באמירה שצ\"ל פסח זה. ואיתקש מצה ומרור לפסח עכ\"ל ולענ\"ד הדיוק דה\"ל למכתב ואמרתם פסח הוא ולמה נאמר זבח. אלא דכוונ' הכתוב ואמרת' על הזבח הטעם פסח הוא לה'. ואינך מצה ומרור יליף בהיקשא ועו' יש לפרש הקרא. כי רמז לשם. דמקחו מבעשיר הוא יו\"ד. אכילתו ה' ימי' אחריו הוא ה\"י ולזה אמר הללו י\"ה. בוי\"ו סיון נתנה התורה הוא וי\"ו וחמשה חומשי תורה הוא ה\"י אחרונה ונשלם השם וזהו זבח פסח לה':" + ], + [ + "פסח שהי' אבותינו וכו' ויש להבין מהו שאלתו הלא מפור' הצוה בכתוב. ועוד למה מביא סיפא דקרא ויקוד העם וישתחוו. והנראה דבשלה\"י פסחים תנן בירך ברכת הפסח פטר את של זבח והקשה בקול רמז הא חגיגה הי' נאכל קודם לשל פסח דהא פסח נאכל על השובע ותוס' כ' לעיל דף ע' בשם ירושלמי דזהו הטע' דמביא חגיג' י\"ד ונכנס בדוחקי' וראה דמצאתי ראיתי בכל בו דף נ\"ד ע\"ג דהא דתנן בירך על הפסח פטר את של זבח ואם הי' אוכלו אחר החגיגה היאך יפטרוהו דהא פסח נאכל על השובע כדי שלא ישברו בו עצם אלא ש\"מ שמתחילה הי' מברך (על של פסח בתחילת הסעודה מעט) כמו שאנו עושין במצב. ואח\"כ היו אוכלין אותו על השובע כמו שאנו אוכלין כזי' מצה באחרונה עכ\"ל הרי דהיו אוכלין מן הפסח שני פעמים בתחילת הסעודה ובסוף הסעודה ועמ\"ש לקמן בזה ובגמ' דף קי\"ד משמע דקודם שמזגו כוס שני היו מביאין לפניו גופו של פסח ע\"ש. וזהו שאלתו על שום מה אוכלין אותו שני פעמי'. והתשובה לזה דבקרא כתיב והי' כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת לכם והיה כי יאמר עליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרת' זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחוו ופרשי' ויקד העם על בשור' הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם. הרי שהי' אכילת פסח שתי בשורו' אחת מיד הגאולה. ועוד בשורה אחת באחרונה שיבאו לארץ ישראל. ולכך נמי אכלו הפסח בשתי אכילות בראשונה ואחרונה ולזה נמי נאמר שני פעמי' ויקו' על בשורה שעכשיו וישתחוו על בשורה שני':" + ], + [], + [ + "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה. קשה מאי שאלתו הלא מפורש הצוה של השם בקרא ובסידור על קלף תי' דפסח מצרים לא הי' רק יום אחד. אבל לדורות שיהי' שבעת ימים הוא מטעם כי גורשו מארץ מצרי' עכ\"ל ואין זה מספיק דהא בפ' החודש הזה וכו' כתיב שבעת ימים מצות תאכלו ואי אמרת דהקב\"ה יודע העתיד והצוה הי' על העתיד א\"כ קושי' מעיקרא ליתי'. ועוד דהא הטעם דמצה מפורש הא לחמא עני' די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים דהוא לחם עני שדרכו בפרוסה. ונלע\"ד דעיק' השאלה על המצה שאוכלין עם הפסח באחרונה. ולדידן כזי' אפיקומן למה אוכלין אותו הלא כבר יצאנו ידי חובה באכילת מצה בראשונה שהוא זכר לאכילת עני שאוכלין ומברכין על פרוסה דדרכו של עני בפרוסה. לזה בא התשובה על שום שלא הספיק בצק' להחמיץ עד שנגלה ממ\"ה הקב\"ה וגאלם וכו' ומצות אפיקומן מורה על הגאולה הצפון. והנה בש\"ע סי' תע\"ד כ' בשם מהרי\"ו דיש להגביה המצה הפרוסה כשאומר מצה זו שהוא כלחם עני אבל מהרי\"ל בשם מהר\"ש כתב דיש להגביה המצה העליונה השלימה הרומז לגאולה אבל הפרוסה הוא לחם עני ועיין בס' שיח יצחק לבעל אפי רברבי. ולענ\"ד יש להגביה אותו פרוסה הצפון לאפיקומן ואפשר דהיא נקראת לחם עוני. וראיתי במהרי\"ו שכ' דיש להגביה הפרוסה משו' לח' עוני עכ\"ל ור\"ל דחלק שני' שהוא טמון נקרא לחם עוני שהיא קיימת לאחר גמר כל המצות ולכן יש להגיה בש\"ע שהוא לחם עוני ונכון:" + ], + [], + [ + "מרור זה שאנו אוכלי' על שום מה. וקשה הלא השיעבוד הי' קודם לגאולה ואנו מקדימין המצה על שם גאולה קודם למרור שהוא זכר לשיעבוד ואיפכא מסתברא. והרמב\"ם בסדר הגדה באמת מהפך הסדר. אמנם עדיין ק' דאנו מברכין תחילה על מצה ואח\"כ על מרור (ודוחק לומר דדווקא בזמן הזה עבדינין כן במצה דאוריית' ומרור דרבנן דלא מצינו שבזמן בה\"ק קיים לא עבדינין הכי) ועוד בקרא נמי מקדים מצה למרור דכתיב על מצות ומרורי' יאכלוהו. ועוד קשה התשובה מהמרור ג\"כ סימן לגאולה. אמנם נר' עפ\"י מ\"ש השל\"ה דלא היו יכולים ישראל לגאול ממצרים עד שהיו ס' ריבוי כמנין אותיו' בתורה ועיקר הגאולה הי' בשביל קבלת התורה ע\"ש שהאריך הנה הכתוב אומר כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וא\"כ קושי' השיעבוד הי' ממהר גאולתם וקבלת התורה ובאשר גאולה של שיעבוד ע\"י פרו ורבו הי' ניכר בקבל' התורה שהוא חג שבועו' זמן מתן תורתינו לכך אחרוהו לאחר מצות וזה היא תשובה למרור ע\"ש וימררו את חייהם. ומפני זה כן ירבה וכן יפרוץ וזכו לקבלת התורה. ועמ\"ש לעיל בפסקא מה נשתנה:" + ], + [ + "בכל דור ודור וכו' כל זה מדברי ר\"ג דהא קשה למה מצה בזמן הזה דאוריית' ומרור דרבנן הא שניהם זכר ליציאת מצרים מ\"ש מצה ומ\"ש מרור. אמנם לזה י\"ל דמצה הוא זכר לגאולה שלא הספיק וכו' וכל אדם מחויב לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים לפיכך הכתוב קבעו חובה אף בזמן הזה משא\"כ במרור דהוא על שם שמררו חייהם. ואנו ובנינו לא היו בקושי השיעבוד (ואע\"ג דכתבתי דמרור מורה על קבלת התורה הלא הי' מודעא רבה לאוריית' עד שקבלו בימי אחשורוש) ודרש מדכתי' אשר עשה לי בצאתי ממצרי'. ואע\"ג דדרש למעלה לי ולא לו לתשובת הרשע. אפשר דדרש מדכתיב בצאתי ממצרים דה\"ל למכתב לי ביציא' מצרים. אלא דאתי הקרא להורות שיראה עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. אך דיש להבין למה יראה עצמו בי\"מ הלא כבר עברו יותר מאלפים דור ומה טובה הי' לנו בזה הגאולה. לזה מפרש דעיק' הגאולה לא הי' משום שיעבו' לחוד. אלא משום ביאת ארץ ישראל ולבנו' בי' הבחירה לכפ' על נפשינו ובפרט לפמ\"ש דמצה זו קאי על אפיקומן דרומז על גאולה העתידה דנקרא צפון בירך ולזה הכתוב קבעו חובה דכתיב בערב תאכלו מצות ורמז לזה והי' לעת ערב יהי' אור:", + "לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים וקשה דלא הל\"ל רק לראות כאלו הוא יצא ממצרים ותיבת את עצמו הוא למותיר. ונר' דהכוונה דלאורה הוי מפרשינן דלכך צריך להודות משום דבן ויוצאי ירכו צריך לברך על נס שנעשה לאביהן כדאי' בברכות פרק הרואה ובש\"ע סי' רי\"ח. ואלו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו משועבדים לפרעה במצרים והוי כאלו הוא יצא ממצרי' מצד ראי' בעלמא. לכך אמר לראות עצמו לאו מצד אבות לבנים אלא כאלו הוא בפועל ממש יצא ממצרים:" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לפיכך אנחנו חייבים. הגרס' הישנה הוא ז' מיני הודאו' וכ' תוס' כנגד ז' רקיעים וגרסתינו הוא ט' וכ' תי\"ט נגד ז' כוכבי' וגלגל היומי וגלגל התשיעי. ויותר נר' דתשע הודאו' רומז לט' ספירות מלמעלה למטה. ואח\"כ אמר למי שעשה וכו' רומז למלכות שכולל לדין ורחמי' כאשר יושפע כן היא וללבנה אמר עטרת תפאר' לעמוסי בטן כידוע והנה ט' הודאות. ניסים. חירות. שמחה. יום טוב. אור. גאולה. הם ששה. בצירוף הם ט\"ו הוא כנגד ט\"ו מעלות דיינו שהזכיר למעלה וכנגד השם י\"ה ולזה מסיים ונאמר לפניו הללויה:" + ], + [ + "הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'. ונר' דכל זמן שאנו בגלות אין אנחנו נקראי' עבדי ה' כדאי' במגילה דף י\"ד דאין קורין הלל בפורי' משום דכתיב עבדי ה' ואנן אכתי עבדי אחשורוש. נמצא לאחר הגאולה העתידה אנו נקראין עבדי ה'. ואי' בעירובין דף י\"ח ע\"ב א\"ר ירמי' בן אליעזר מיום שחרב בהמ\"ק דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנ' כל הנשמה תהלל יה ופרשי בבהמ\"ק היו הכהנים מברכים בשם המפורש. וכן לעתיד יהיו רשאים לדבר בשם המפורש דכתיב יהי' ה' אחד ושמו אחד כדאי' בפסחים שלהי אלו עוברין וזש\"ה הללו עבדי ה' כשנקראין עבדי ה' אז הללו את ה' ר\"ל ההלל יהי' בשם ה' השלם. ומפרש עוד יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ר\"ל כי לעתיד לא יאמרו עוד אמן רק בשכמל\"ו כמו במקדש כששומעין השם לא עונין אמן רק בשכמל\"ו כדאי' ביומא או דנפרש המזמור הזה שרבו בה הדקדוקים כמ\"ש האלשוך. ונ\"ל הללו עבדי ה' וכו' כי בזמן הגלו' אז יראי ה' נקראו עבדי ה' בלשון עבדים. אמנם לעתיד ובזמן הגאולה נקראי' אנחנו בנים לה'. לזה אמר אף בהיותינו בגלות החל הזה מחויבים אנו להודו' ולהלל לה' כי בו בטחנו בשביל שמו הגדול שנקרא עלינו. ושמו מוכיח שאנו יהיו נגאלים כי שם הוי' עצמותו הי' הוה יהי' וכמו שאמר השם למשה אהי' אשר אהי' כי לא יטוש ה' עמו בעבור שמו הגדול וכל פעם שאנו מזכירין את שם ה' בגלות. אזי אנו מעוררין הזכרון שאין השם שלם. והקב\"ה יחוס על כבודו לגאול אותנו. וא\"כ בגלות מחוייבים אנו לפאר שמו כדי ברוגז רחם תזכור. ומכ\"ש דאנו יהי' מחוייבים להודות לשמו הגדול לעתיד אם יהי' השם שלם וזהו הללו עבדי ה' בגלות שאנו נקראים עבדי ה'. ומפרש ומה יהי' ההלל ומפרש הללו את שם ה' ואז יעורר רחמים בשביל שמו ותאמרו יהי שם ה' וכו': יהי שם ה' מבורך שיהי' השם שלם מעתה ר\"ל בגלות ועד עולם לעתיד שיהי' ה' אחד ושמו אחד וגם אנו מברכין על הרעה מעין על הטובה וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וכרח' אב על הבנים ריחם ה' על יראיו ולא סילק השגחה פרטיות מעלינו כי הוא משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים וגדול הרועה וכו' ומביא ראי' להשגחתו:", + "ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה'. כי באמת תנועו' השמש בגלגלו הוא ממערב למזרח סיבובו וכן שאר כוכבי לכת ומפרט השמש בעבור שהוא לכולם כמלך. ותקופ' השמש בגלגל הוא בשס\"ה ימים בקרוב. ועל ידו מובן קיץ וחורף ואריכ' ימים ולילו' לפי ערך אופק וגובה הקוטב ומצעד המזלו' שניכר לבאי עולם אמנם בהכרח תנועה היומי שמכריח השמש בכל יום להיו' זורח השמש במזרח. ובא השמש במערב להקיף כדור הארץ בכל יום. מזה מוכרח שיש הכרח עליוניות לעשות כן כי השכינה במערב. וצריכה לקלס ולומר שירה לה' כמ\"ש ארז\"ל על פסוק אז ידבר יהושיע וכו' שלא רצה השמש לעמוד ע\"ש שכל זמן הלוכה אומרות השמש שירה מעת זריחתו ועד שקיעתו הולכת מקלסת להש\"י שנ' ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' הכוונה כי שם ה' הוא לשון הוה על הכל והתנועה הזאת ההכרחיות מורהר על כח העליון המניע השמש ויוודע שמו בעולם שהוא הי' והוה וזהו השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע ופירשו המפרשים כי אין השם מושג מצד עצמותו רק מצד בחינת מעשיו הרי דהשגחתו על התחתונים והוא הבורא הכל אעפ\"י שגלגל יומי מכריח התנועה ההפכיות אמנם אי אפשר למתנוע תנועה בלי מניע כמ\"ש חובת הלבבות ביחוד והמורה והעקרים וא\"כ מצד מזרח שמש עד מבואו ויעשה תנועת היומי היפך תנועתו מהולל שם ה' שהוא הוה ובורא הכל ויוצר אור. אך הכופרים אומרים:", + "רם על כל גוים ה' על שמים כבודו. ר\"ל כל האומו' וגוים הם מודים לזה שהוא אלקי אלקים רק אומרים בכפרותם שמצד רוממות גדולתו אינו משגיח רק בצבא מעלה. וסילק השגחה פרטיות מעולם השפל הזה רק על השמים כבודו ולא על יושבי ארץ ומלואה השגחתו ולכך הם מריעים לנו ואין משים על לבן לירא את ה' להשחית עמו. יען יש לנו מופת חותך שהוא תמיד משגיח על ישרי: מי כה' אלקינו וכו' שגילה שכינתו בינינו ולא לעם אחר והראיות (א) ביציאת מצרים ומתן תורה ושם הי' גילוי שכינה בהרבה דברים (ב) שהי' משפיל עצמו והשרה שכינתו בין שני בדי ארון (ג) במה שהי' מכניס ישראל לארצם והגיעו לרום המעלה (ד) יהי' לעתיד בעדת צדיקים וחסידים ואלו ראיות אמר המשורר:", + "המגביהי לשבת. רמז ליציאת מצרים ומתן תורה שהקב\"ה הגביהי אותנו לעיני כל העמי' כדכתיב וה' הולך לפניהם יומם וכו' וישראל אמרו זה אלי ואנוהו. והגביל ההר במ\"ת וירד ה' על ההר למעלה. וכל העם רואים הקולות. ונדמה להם הקבק\"ה כזקן ויושב בישיבה וזהו המגביהי לשבת. והא דכתיבי חמשה יודין נוספות המגביהי המשפילי מקימי מושיבי דורשי רשומו' אמרו למלאות הנון שחסר באשרי וי\"מ להורות שלא ירדה השכינה למטה מעשרה טפחים כדאי' בריש סוכה דף ד' ועל דרך פשוט נר' כי ידוע זמן שהשכינה בגילוי על ישראל אז שמו משותף בשמינו והיוד הוא או' תחילת משם הוי'. גם יוד הוא ראשית משם ישראל. לכך יוד מורה על אחדות כי יוד הוא סוף מספר אחדות לפי סדר המספר ואחד למספר עשיריו' ומפני זה מתחיל השם ביוד להורו' אני ראשון ואני אחרון. וכן ישראל אחרון וראשון לכל העמים והם בהתדבקו' השכינה ה' אחד. וישראל גוי אחד. ומפני זה בי\"מ ומתן תורה כתיב המגביה היו\"ד לשבת:", + "המשפילי לראות בשמים וארץ רמז לצמצם שכינתו בין שני בדי ארון ושלמה אמר הן שמים ושמי השמים לא יכלכלוך ומרוב החיבה השפיל והי' שרוי' בינינו לראות בשמים וארץ כי מלא כל הארץ כבודו ולזה כתיב המשפיל יוד ר\"ל שכינתו במקדש:", + "מקימי מעפר דל קאי על ביאת הארץ בניסים הנגלות שה' אתנו כי במדבר חיינו כמו דלים מאחוזת ארץ והכניס עם רב שדומה לעפר כדכתיב מי מנה עפר יעקב ותמיד לא זז שכינה מאתנו עד יום חרבן. ומזה נראה השגחתו עליון לכך כתיב מקים יוד נוספת אחדות שכינה עם ישראל. אמנם בבית שני לא הי' כל כך גילוי שכינה לכך כתיב מאשפות ירום אביון ולא כתיב ירימי אביון כי אשפה נקרא מה שהי' תחילה מאכל ואח\"כ נעשה אשפה וכן אביון תחילה עושר ואח\"כ ירד מנכסיו. או מאשפות היינו גלות המר אנו מתפללין שירום אותנו והבחינה שבכל דור עומדים עלינו לכלותינו והקב\"ה מצילינו מידם ברוב השגחתו: להושיבי עם נדיבים. כי החסידים אשר עושים דברי חסידות יותר מאשר מצווים בתורה ובמצות הם נקראים נדיבים כי זהו החילוק בין נדבה לחובה וקאמ' עם נדיבי עמו ר\"ל ואלו יהיו טפלים לנדיבי עמו כלו' נדיבי עמו הם גדולי הדור המתנדבים בעם ומדריכם בדרך ישר להיות נוהג בחסידו' ומעוררים התשובה כמו הנביאי' וחוזים. ואנו מצפי' שהקב\"ה. מושיבי עקרת הבית. שישראל נקראי' בשם עקרה שאין לה בית וולד כדאי' במדרש. והטעם כי לפעמים אשה אין לה וולד אין מסיבתה רק מסי' הבעל שאין ראוי לה. אבל אם אין לה בית וולד הכל יודעין שהוא מסיבתה וכן הגלות הוא מצד סיבתה ולא מסיבת הבעל גורם וכן אמר הנביא רני עקרה ולא ילדה. או שנא' עקרת לשון עקירה כלומר שאנו נעקרים מבית קדשינו ותפארתינו ושם היינו שמחים בשמחת בית השואבה ששואבים רוח הקודש והנבואה כמ\"ש תוס' ריש החליל בשם הירושלמי ואנו מייחלים שאז אם ר\"ל ירושלים ומקדש הבנים שמחה:", + "אם הבנים שמחה בעלי גמט' אמרו דנקט לשון אם כי הגאולת הוא בר\"ת א\"ם במצרי' אהרן משה בגאולת אחשורש אסתר מרדכי. ולעתיד אלי' משיח. אי' בילקוט אם הבנים שמחה אריב\"ל. זו מילה שנתנה בשמיני ולכאורה האי בשמיני מיות' ולמה האם משמח. ונלע\"ד עפ\"י מה דאי' בנד' דף ל\"ב למה נתנ' מילה בשמיני שלא יהי' הכל שמחי' ואביו ואמו עצבי'. ולכך מפרש אם הבני' שמחה במילה שנתנה בשמיני ולא קודם. אבל האמת יורה דרכו שיש טעות בילקוט בהעתקה. כי בגמ' דגיטין דף נ\"ז אריב\"ל דרש זה על פסוק כי עליך הרגנו כל יו' ונלע\"ד דקשה היאך כל יום משמע אפי' בשב' לכך קאמר שנתנה בשמיני ובשבת פרק ר\"א דמילה דף קאמר דרש דמילה דוחה שבת שנ' בשמיני אפי' בשב' ע\"ש ונכון. בגמ' דסוטה אי' דפסוק זה אמרו אהרן ומרים בשעה שהחזיר עמרם את יוכבד אשתו ע\"ש ונלע\"ד דהנה יוכבד נקראת עקרת הבית כדאי' שם דף י\"א ויעש להם בתים רב ולוי ח\"א בתי כהונה ולוי' וח\"א בתי מלכות דדוד נמי ממרים קאתי. הרי עיקר הבית היא יוכבד שהית מושיבי משום בתי לוי' שתלד את משה ראש לבית לוי. אם הבנים שעשה מעשה לקוחין ואהרן ומרים רקדו לפניהם ומלאכי שרת אומרים אם הבנים שמחה. משום אם ר\"ת אהרן מרים. יהללו יה ר\"ל שאם זכו איש ואשה שכינה שרוי' ביניהם יוד באיש והי באשה וכ\"ש בלידת משה:" + ], + [ + "בצאת ישראל ממצרים ובית יעק' מע' לועז היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו מזמו' זה רבו הדקדוקי' בשינוי לשון ועיין באלשוך. והנר' לבאר הפוסקים כי אית' תכוסו על השה תכוסו אותיות כוסות רמז לד' כוסו'. ודבר זה פליאה מה ענין כוסות לשה דפסח. כי מצות כוסות לא בשביל פסח באו. כי מצות פסח הוא על מצות ומרורים יאכלוהו. והענין הוא כך דאית' במדרש אר\"א הקפר ארבע מצות היו בידם של ישראל שאין כל העולם כדאי להם (א) שלא נחשדו על העריו' אחת היתה ופרסמה הכתוב וכה\"א גן נעול אחותי כלה (ב) ולא נחשדו על לשון הרע שנ' ושאלה אשה משכנתה וכבר היו בידם דבר זה שנים עשר חודש ואין אתה מוציא אחד מהן שהלשין על חבירו (ונלע\"ד דזה כוונ' הכתוב תהלים סי' ק\"ה ויוציא' בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל ר\"ל ואין שום אדם משבטים עשה מכשול לחבירו כי לא הי' בהם לה\"ר (ג) ולא שינו את דיבור' ולשונם כדי שלא להתחבר עמהם (ד) ולא שינו את שמם כדי שידעו שהם מרוחקים מהם ועוד ששמם הוא על שם הגאולה ראובן ראה ראיתי. שמעון וישמע אלקים את נאקתם וכן כולם ע\"ש שהאריך וכן ר' מאיר הי' מדייק בשמי' ועיין בש\"ך דף מ\"ז ע\"ב. ונר' משום זה זכו ישראל לארבע לשונות הגאולה. והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וכנגדן תקנו ארבע כוסו' כמ\"ש רש\"י בפ' ערבי פסחי'. נמצא ד' כוסות הוא בשביל ד' שנזהרו במצרי' ורמז זה בפסוק תכוסו על השה ר\"ת עריו\"ת. לשו\"ן הרע שמ\"ם הדיבו\"ר וז\"ש תכוסו אותיות כוסות הוא משום על השה. ובזה יובנו הפסוקים בצאת ישראל ממצרים ר\"ל שניכר לעין כל שהם ישראל מצד ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה שלא שינו שמם. ובית יעקב אלו הנשים (כמו שפרשי בפסוק כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים) ור\"ל שלא בהם עריות כראוי לבית יעקב ולא נתערב בהם זרע אחר. מעם לועז שלא שינו ישראל את לשונם. היתה יהודה לקדשו שלא הי' בהם לשון הרע וחילול השם רק קידוש השם. ומפני זה זכו ישראל לממשלותיו וכו'. או שנאמר פי' הפסוק דקשה היינו ישראל והיינו בית יעקב. ועוד למה שינה הלשון דתחילה קראו מצרים ואח\"כ מעם לועז. ונר' בזה דכל המפרשים התמיהו היאך דרין עכשיו יהודים במצרים הא כתיב לא ישוב בדרך זה עוד לעולם ולא תוסיפון לראותו עוד. ותירצו בשם האר\"י ז\"ל כיון דעיקר ירידתם למצרים הי' בשביל נשמות העשוקות בין האומות וכדי להיות מוסיף עליהם גרים ללקט נשמות הקדושות מן הטומאה. ובשעת יציאת מצרים לא הי' עוד שם שום נצוץ קדושה והיינו דכתיב וינצלו את מצרים עשאו כמצולה שאין בו דגים (וזהו טעם שצריכין ישראל לפזרן בין האומות בכל ד' כנפות הארץ) אבל עכשיו בעו\"ה חזרו כמה נצוצי קדושה למצרים לכך מותר לדור שם ע\"ש שהאריך בזה הענין וגם לזה כיוון יעקב בענין צאן דלבן וסודו עמוק ובדברי האר\"י ז\"ל יובן פסוק בפ' בא ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים דהל\"ל יצאו כל בני ישראל. אלא שבא לרמז על כל נצוצי קדושה שהם נקראו צבאות ה' יצאו כולם מארץ מצרים ונכון. ואי' במדרש כה תאמר לבית יעקב אלו הגרים. וזה כוונת הפסוק בצאת ישראל ממצרים וגם בית יעקב אלו הגרים ר\"ל הנשמות הקדושות מעם לועז היתה יהודה לקדשו ר\"ל כבר לקטו יהודה כל הקדושה שהיתה במצרים. ומפני זה ישראל ממשלותיו וזכו לצאת קודם זמנו להיות ממשלה לישראל: הים ראה וינוס והנמשך הדקדוקים בזה רבו עד מאוד ובפרט מענין הרים וגבעות דלפי פשוטו קאי על מתן תורה וא\"כ למה סידר בעל הגדה זה לומ' בפסח אלא דע\"כ דיש ג\"כ לפרש מזמור זה על קריע' ים סוף. וגם לשון ההופכי וכו' דהל\"ל ההופך דיוד הנוספות הוא לשון נקבה כמו ברכי נפשי ועוד יתר דקדוקים. והענין בזה הוא דאי' במדרש מה הים ראה. כי ראה ארונו של יוסף ויש להבין הא כתיב בקרא מלפני אדון חולי ארץ. וכן אי' במדרש דאין הים הי' רוצה לבקוע עד שנגלה הקב\"ה בעצמו. אבל הדבר כך הוא כמו שאמר בעל הגדה אלו קרע לנו את הים. ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו. וא\"כ י\"ל בוודאי נקרע מיד. יען עדיין הי' מעורב ברפש וטיט ולא נחרבה כמו יבשה גמורה. והקב\"ה רצה להראות ביציאת מצרים מעין בריאת עולם דכתיב יקוו המים ותראה היבשה שלא נשארה שום טיפה מן מי הים. וזה לא נעשה עד שנגלה הקב\"ה בעצמו בכבודו ואז העבירנו בתוכו בחרבה. והיינו דכתיב מלפני אדון חולי הארץ כלו' בורא ארץ כמו ותחולל ארץ ותבל ר\"ל שרצה הקב\"ה להראו' מעין בריא' הארץ. הנה שלמה אמר כל הנחלי' הולכין אל הים והים אינו מלא. שכמה וכמה סולמות ממים הנובעים מן התהום לתוך הים מלמטה למעלה. וידוע דבכל מקום הרים שם התהום ומים מצויין לכך העמיד הרים וגבעות כדי לסתום פי התהום וכמו שדרשו על פסוק צדקתך כהררי משפטיך תהום רבה (ומפני זה כשנעשה רעדת הארץ ונבקעו הרים המצא בתוכו מים רבים) וא\"כ עדיין בקריעת ים סוף יש לחוש למי התהום. ועוד יש חשש כי בתוך הים יש עמקים וגומות שלא יוכלו לעבור בדרך הישר. והקב\"ה רצה להעבירם במסלול ונתיב היושר כמו שאמר ישעי' הנביא הנותן דרך בים ונתיבה במים עזים. לכך נטל הרים וגבעות ונתנו על פי נקבי הים לסתו' פיהם וליישב הדרכי' שיהיו ישראל הולכים בדרך ישר יבשה ממש. ובמדרש אי' כשעברו ישראל בתוך הים. וישראל היו רוצים לשתות מים מתוקי' היו שם באורות ומעיינות מסלעים שבתוך הים ושותין מהם. והם היו מימי הירדן שנוזלים מתחת לארץ כמים נוזלים מן הלבנון. וגם היו אוכלין פירות מאותן הרים וגבעות שהיו עליה' אילנות טובות מלאים פירות מריחים ריח טוב והיו נחמדים למראה וטובי' למאכל. הם היו בתוך הים כשעברו כמבואר במדרש. ומעתה יבארו הפסוקים כי הי' ארבע דברים בשעת קריעת ים סוף הים ראה וינו'. הירדן יסוב לאחור ושב מתחת לארץ וההרים רקדו כאילים והגבעות כבני צאן ר\"ל עם האילנות שבראש כמו קרני איל וצאן ולזה בא הכתו' כשואל למה נעשה כל אלה. ובא כמשיב מלפני אדון חולי ארץ ר\"ל שרוצה הקב\"ה להראות דוגמת הבריאה שקוו המים ותראה היבשה. וגם הוציא אילנות כמו יום שלישי מלפני אלקי יעקב ר\"ל דכל זה נעשה לכבוד יעקב אבינו שהי' שם בשע' יציאת מצרי' וקריע' י\"ס כמה שהבטיח לו הקב\"ה אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה מפרשי' גם עלה על נצוצי קדושה שהיו במצרי' ואי' בזוהר שהוציא הקבק\"ה את יעקב אבינו ממערת המכפלה והראה לו כל אלה והיינו דכתיב וירא ישראל מצרים מת על שפת הים היינו ישראל סבא ע\"ש ומפרש הטעם על רקידת של הרים לתוך הים משום ההופכי הצור אגם מים כי אגמי מים היו נובעים מתהו' למעלה אל הים לכך הארץ עקר הרים לסתו' פי אגמי מים ונקבי התהום. וקאי ההופכי על הארץ שהיתה מגלגלת הרים חזקים על אגמי מים ובזה גם הי' העקום למישור והרכסים לבקעה. וקאמר עוד טעם שהירדן תסוב לאחור משום וחלמיש למעיינו מים כי מימי הירדן היו נוזלים כמעיין הנובע מתוך חלמיש סלע חזק שמימיו צלולין ומתוקים. ומה שאמר עוד. מלפני אדון חולי ארץ וכו' ויש לדקדק למה לא כתיב מלפני בורא ארץ. ונר' דהוא לשון חול הים כדאי' במדרש דהים לא רצה לקרוע אעפ\"י שא\"ל משה בשם הקב\"ה הראה לו המטה ולא קיבל. כי הים אמר שהקב\"ה עשה לו חול על שפתו לבל יעברון היבשה בים וכן הים לא יעבור הארץ כדכתיב בירמי' (סי' ה') שמת חול גבול לים עד שנגלה הקב\"ה בעצמו ואז נבקע (ועיין בפי' הפייט במערבות ליל ז' של פסח) וא\"ל משה לים כל היום לא קבלת עליך ועתה מה לך הים כי תנוס. א\"ל הים לא מפניך אני בורח אלא מפני אדון חולי ארץ ר\"ל שהוא האדון אשר שם חול שלי הארץ לבל יעברון גבול זה לזה והוא אדון עולם:" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "בא\"י וכו' אשר גאלנו וגאל את אבותינו וכו' דהא מחויב לראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים ואע\"ג בנשמת כל חי וכו' קאמ' שעשית עם אבותינו ועמנו ממצרי' גאלתינו וא\"כ מקדי' אבותינו קוד' עמנו וכאן מקדי' גאלנו קודם אבותינו וי\"ל משום דבעי חתימה מעין פתיחה וכיון שמסיים גאל ישראל ר\"ל אנחנו נקראים ישראל. קאמר גאלנו. והגיענו לילה הזה. אעפ\"י שכבר אמ' שהחיינו וכו' תי' אבודרהם דברכ' שהחיינו הוא הודאה ושבח. וכאן אומ' לשון בקשה על העתיד עכ\"ל עוד כ' שם דלא גרסינן יגיענו למועדי' דהוי לשון נסתר. אלא הַגִיעֵנוּ למועדים שכל הענין עד למטה הוא מדבר לנוכח וכן הוא בסדר רבינו סעדי' עכ\"ל. למועדים ולרגלים. הנה כולם מפורשי' למועדי' היינו ר\"ה וי\"כ ולרגלים היינו שבועות וסוכו' דמחויב לעלו' לרגל. אבל לפענ\"ד קאי על קרבן פסח שנ' (דברים ט״ז:ו׳) שם תזבח את הפסח וגו' מועד צאתך ממצרים ולרגלים היינו חג המצות עצמו שמחים בבנין עירך. כי אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה ועד\"ה כי ניחם ה' ציון וגו' ששון ושמחה ימצא בה וששים בעבודתך כדאית' בפסחים דף פ\"ה ע\"ב כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא:", + "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים. ויש גורסין איפכא ורוצין לקיים השתי גרסאות דאם חל פסח במוצאי שבת דאז אין החגיגת י\"ד דוחה שבת א\"כ י\"ל מן הפסחים ומן הזבחים דקאי הזבחים אחגיג' ט\"ו. אבל בחל פסח בשאר ימים אז י\"ל מן הזבחים ומן הפסחי' דפסח אינו נאכל רק על השובע. ומקורו מן מהרי\"ו וכל האחרונים העתיקו להלכה וכן נוהגין (ובשו\"ת כנסת יחזקאל סס\"י כ\"ג חולק על האהרוני' דאנו מתפללי' על העתיד ושמא לא יהי' בשבת ואין דבריו נראין לדחות כל הפוסקים מסברא. דהא כל תפילתינו כעין לילה זו נאכל לעתיד. ואם לעתיד יהי' כך אנו נוהגין ואין לזוז מדבריה') אמנם הר\"י מקורביל אומ' דאם חל ע\"פ בשבת אז הי' נשחט חגיגת יד מע\"ש דאוקי לילות להדי ימים וא\"כ שפיר אמרינין נוסחא מן הזבחים ומן הפסחים דתמיד הי' נאכל חגיג' י\"ד. וצ\"ל דלא קיי\"ל כהר\"י מקורביל. וק' הא כ' בסי' תע\"ג ס\"ד ועושין שני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ומדסתם בש\"ע משמע אפי' חל י\"ד בשבת וכ\"כ בחק יעקב בהדי' וא\"כ מוכח דס\"ל כהר\"י מקורביל והביאו הראש בע\"פ סי' כ\"ו. וא\"כ אי יאמר מן פסחי' ומן הזבחים ש\"מ דלא כר\"י מקורביל. ונלע\"ד דאנן מסופקים אי קיי\"ל כר\"י מקורביל ומש\"ה לענין מנהג שני תבשילין עבדינין כר\"י מקורביל דאין נפ\"מ כל כך. אבל לענין נוסח הברכה עבדינין דלא כר\"י מקורביל לחומרא ונר' דלפ\"ז אם חל י\"ד בשבת יש להסיר בשעת ברכה תבשיל אחד דהוי כתרתי דסתרי אהדדי ועיין. ונר' דמי שאומר תמיד מן הפסחי' ומן הזבחים לא משתבש. ואע\"ג דאבודרהם כתב דטעות הוא כי הזבח דהיינו החגיגה הוא קודם לפסח שהי' נאכל על השובע עכ\"ל אין ראי' כלל דהא בשלה\"י פסחים דף קכ\"א תנן בירך ברכת הפסח פטר את של זבח. והקשה בקול רמז הא חגיגה הי' נאכל קוד' לשל פסח דהא הפסח נאכל על השובע ותוס' כ' בדף ע' דזהו הטע' של חגיג' יד ונכנס בדוחק. אבל ראה זה מצאתי בכל בו דף נ\"ד ע\"ג דפסח נאכל על השובע כדי שלא ישברו בו עצם והא דתנן בירך על הפסח פטר את של זבח ואם הי' אוכלו אחר החגיגה איך יפטרוהו. אלא ש\"מ שמתחילה הי' מברך על של פסח (ר\"ל בתחילה הסעודה) כמו שאנו עושין במצה. ואח\"כ אוכלין אותו על השובע כמו שאנו אוכלין כזית מצה באחרונה שישאר הטעם בפיו עכ\"ל הרי דהיו אוכלין מפסח וחגיגה שני פעמים והוא חידוש ושפיר יש לקיים הגירסא ישנה מן הפסחים ומן הזבחים על תחילת הסעודה:", + "על קיר מזבחך עש\"ה ונמצא דמו על קיר המזבח ולענ\"ד הוא משו' דפסח הוא בשפיכה ולא בזריקה ופי' רשב\"ם בשלה\"י פסחים שפיכה מקרוב עומד על היסוד ושופך דם. וזהו שיגיע דמים של פסחים על (ר\"ל על בסמוך) קיר מזבחך. אבל אי הגי' מן פסחים ומן הזבחים צ\"ל כפי' ראשון דהא זבחים בזריקה ע\"ש:", + "ונודה לך שיר חדש כי נקבה תסובב גבר כמ\"ש למעלה בפסקא והיא שעמדה. ועל פדות נפשינו ר\"ל ממצרים והוי שפיר מעין החתימה סמוך לחתימה כי בא\"י גאל ישראל ממצרים. ולפ\"ז יש להפסיק בין על גאולתינו דהוא גאולת לעתיד ובין על פדות נפשינו שהוא גאולת מצרים ולעתיד נזכיר גם י\"מ כמ\"ש בשלח\"י פ\"ק דברכות דף י\"ב ע\"ב שתהא שיעבוד מלכיות עיקר וי\"מ טפל ע\"ש: והא דלא אמר על פדותינו מאי פדות נפשינו. ונר' דרמז בזה על נפש הרוחניות. כמ\"ש המקובלים דישראל נשתקעו במצרים תוך מ\"ט שערי טומאה. ואלמלא היו משהין עוד רגע אחת הי' שולט עליה' נון שערי טומאה ולא היו יכולין לטהר מזוהמתן ולצאת מעבדות שלהם וכ' השל\"ה דזהו הטעם דחמץ במשהו דאין בין חי\"ת דחמץ לה\"י דמצה בכתיבה רק משהו. וכל כך הי' הטומאה גובר במצרים שאפי' מלאכי שרת לא יכולין לכנוס לשם מפני התגברות הטומאה לכך הי' הקב\"ה צריך בעצמו ובכבודו לגאול אותנו דווקא. ולכך אנו סופרין ספיר' עומר מ\"ט יום כנגד מ\"ט שערי טומאה לטהרתן כמו נדה בספירת לבנים. וזהו הכוונה על פדות נפשינו הטהורים שנשתקעו במ\"ט שערי טומאה אך היאך הפדתינו אם גדלה הטומאה כל כך הלא אפילו מלאכי שרת לא יכנסו בזה הטומאה לזה מסיים בא\"י גאל ישראל הקב\"ה בעצמו גאלנו משם:" + ] + ] + }, + "Rachtzah": [ + [], + [ + "קודם נטיעל מי מנוחות ינהלני. כדכתיב באר חפרוהו שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם. ופרשי כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחניהו ומי הבאר נמשכים דרך אותו סימן ובאים לפני חניית כל שבט ושבט. וזהו על מי מנוחות ינהלני:לה נר' די\"ל מזמור (כ\"ג) ה' רועי לא אחסר כמ\"ש המ\"א בסי' קס\"ו בש' של\"ה אפי' מי שאינו אומרו בכל השנה. אפ\"ה יש לאומרו בליל פסח דהא חד תנא בפסחים דף קי\"ח ע\"א דס\"ל דצריך לאומרו על כוס רביעי וא\"כ בזה יוצא לכ\"ע:
ה' רועי לא אחסר כלו' במידת רחמים הוא רועי אותי בעוה\"ז ואפ\"ה לא אחסר כעובדא דר' חנינא בן דוסא שאמרו לו כולי עלמא אכלי אפתורא דהבא ע\"ש או דנא' דרשי כ' דוד אמ' מזמו' זה ביער חרת והי' מזמר שלא חסר לו כלום כמו שעשה לישראל במדבר שהי' מרעה אותן כצאן והוריד להם מן מידי יום ביומו עומר לכולכולת והממעיט לא החסיר להטריף לחם חוקו:
בנאות דשא ירביצני. כדאי' במ\"י כשהיו ישראל במדבר הי' הבאר מעלה עשבים ובשמים והיו מנענעין בהן והיו ריחן נודף מסוף עולם עד סופו וכן הי' לדוד המלך:
על מי מנוחות ינהלני. כדכתיב באר חפרוהו שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם. ופרשי כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחניהו ומי הבאר נמשכים דרך אותו סימן ובאים לפני חניית כל שבט ושבט. וזהו על מי מנוחות ינהלני:
נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו. אמר על דור מדבר שנעשו בנים שובבים במעשה עגל. אפ\"ה הניחם במעגלי צדק למען שמו כתפילת משה. או דנאמר נפשי ישובב דוד אמר על נפשו שחשקה בתורה ואמר מה אהבתי תורתיך כל היום היא שיחתי. וכן אמר שלמה משלי (ה' י\"ט) באהבתה אשגה תמיד כמו בנים שובבים מדרכי עוה\"ז ובעבור זה ינחני במעגלי צדק למען שמו:
גם כי אלך וכו' כי אתה עמדי וכו' הא דאמ' עד עכשיו לשון נסתר. ושוב אמר לשון נוכח. ואח\"כ חוזר ואמר לשון נסתר ועוד לשון כי אתה עמדי. ותו יש לחקור על דברי המתניתין בברכות דף ס\"ג הלל כשהי' שומע קול צווחה בעיר אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי וכתיב משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'. היאך הצדיק ועניו כהלל יתפאר עצמו שאין זה בתוך ביתו. ואמרתי דרך פשוט. כי העיקר הפחד והמורא כשתבא לאדם צרה אז נכנס המורך בלבבו. אמנ' אם יודע שהצרה הבאה לו היא הצלחתו ולטובתו ומסלק הנזק הגדול הראוי לבא עליו. אזי משמח הוא בצרתו ומקבלה באהבה ובנחת כדמיון הרופא החותך במכה להעלו' ארוכה לבשרו. וחוב' הלבבו' המשילו לאם המלפף את בנה הקטן הנחמ' ליישר האברי' והתינוק בוכה וסובר שנעשה לו להכעיס. אבל האמת כי נכמרו רחמי האם ועשתה זאת כדי ליישר האבריו. אפס התינוק אין לו שכל להבין את זאת. ואם נחסר שכל הילד נגד הוריו. מכל שכן שנחסר שכל בשר ודם נגד הקב\"ה כי הוא יודע התועלת שבאה לאדם מצרה שנשלח אליו. ובהעלות האדם זאת על לבו שהקב\"ה תמיד השגחתו על בני אדם ומרחם על בריותיו בוודאי לא יפחד ולא יצער בצרה הבאה. וזה שאמר ירמי' זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו. וכך הי' דרך צדיקים הראשונים כמו נחום איש גם זו לטובה. וכן ר\"ע דאמ' כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ששמו כל בטחונם בה'. ואף כן הי' מנהיג הלל בתוך ביתו ולמדם שלא יצערו עצמם אם יבא להם סיבה רעה. כי יחשבו שהוא הכל לטובה ולא יצעקו כלל אם יגיע או יארע להם דבר מה. ולזה אמר הלל בטוח אני שאינו בביתי כי בני בית מקבלים הכל באהבה וחיבה. שבטוחים בלבם בשם יתעלה שיהי' הכל לטובה כדכתיב משמועה רעה לא יירא נכון באשר שבטוח בה' והראי' שעיני ה' אל הצדיקים הוא בהבנת שאנו מתפללים ואומרי' להקב\"ה לשון נוכח. כי אין זה לשון כבוד לשרים ומלך מכ\"ש למלך מ\"ה הקב\"ה. יען אמיר' אתה מתחלק לשני פנים אחד מצד גדול לשפל. ואחד מצד דבקות אהבה שתמיד שרוי' בלבו כמו הבנים לאבותם. והוא מעין רחמי האבות אל הבנים שהוא כגוף אחד כי גדלו מנעוריו. וזהו נמי באשר שהקב\"ה גידל האבות מנעוריו. כי אתה גוחי מבטן אמו וחסד אל כל היום לכך שייך לגבי הקב\"ה מצד השגחתו תמיד לשון אתה. נמצא מלשון שאומרים אתה מוכיח רחמנותו והשגחה פרטיות על בני אדם. ואם ישים זא' על לבו. בוודאי לא יחסר בטחונו. וידוע דלשון מורא. הוא על צער המגיע לאדם להבא. ולשון צער נופל על צרה של עבר. וכן דוד המלך ע\"ה בטחונו הי' תמיד בה' שהוא עמו ואמר גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע שיש לי לירא ממנו. כי אתה עמדי כי ממילת אתה מוכח עמדי שתמיד אני אומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. שבתך בשמים ממעל ומי יאמר לך מה תפעל. ומשענתך השגחה פרטיות שלך המה ינחמוני שבוודאי צרה לטובתי היא:
ואגב אכתוב מה שמצאתי בפי' הפסוק בשם המקובל האלקי הרב ר' שמשון הי\"ד מאסטרופליא. עפ\"י מה דאית' בפליאה תתן חדרים יש בגיהנם כמנין תכל\"ת ובאלו חדרים צריך לילך אפי' צדיק גמור לתקן ולהעלות נשמת רשעים תקף חדרים אינם מתוקפא דדינא. ר\"ע חדרים הנשארים כשמם כן הם ובקל ניזוק ההולך לשם. ואז הולך עמו מלאך ושמו יהושע ובידו נר שעוה וכותב על מצחו השם הנקרא אתה ואז ניצול מכל ר\"ע וזה סוד הפסו' גי\"א צלמו\"ת גמט' תק\"ף גם כי לילך בגי\"א צלמו\"ת לא אירא ר\"ע. מאותן חדרים רע. כי אתה עמדי שכתוב על מצח הצדיק. ומי כתבו ומפרש ע\"מדי ש\"בתך ו\"משענתך ה\"מה ר\"ת שעוה. ולמפרע ר\"ת דהיינו עמדי שבתך ומשענתך המה ינחמוני ר\"ת יהושע והענין פלא עכ\"ד ונלע\"ד דמש\"ה הציצית תכלת להשים זאת על תתן חדרים של גיהנם ועליו אמר שלמה רע רע יאמר הקונה ר\"ל הצדיק הקונה נשמת רשעים מגיהנם ואוזל לו כלומר המלאך המוליכו אז יתהלל וזש\"ה כי אתה תאיר נרי ואין לי עסק בנסתרות:
תערוך לפני שולחן נגד צוררי קאי על המן שהי' עולה ומתגבר עד שכל מלכי מזרח ומעריב ראו אותו כדאי' ביומא כר' י\"כ. דשנת בשמן ראשי זהו ראש לכל ישראל אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה. כוסי רויה זהו צנצנת המן שעומד לדור דורי' ולא נימס מחום השמש. או די\"ל תערוך לפני שולחן כמו שאמר שמואל (א' י\"ו י\"א) לישי שלחה וקחנו כי לא נסב עד באו פה. ואז משח את דוד נגד צוררי הן דואג ואחיתופל דשנת בשמן ראשי שנשמח בקרן ולשון דשן כי לא יכלה זרע דוד לעול' כאלו הוא רטוב ושמן בכל עת ואף גם זא' לעתי' יברך דוד על הכו' שמחזי' רוי\"ה לוגין וזהו כוסי רוי' כדאי' בפ' י\"כ:
אך טוב וחסד ירדפוני. אמר דוד אעפ\"י שאני בורח מפני שאול ומפני אבשלום הכל הוא לטבו ובחסד רדיפה זו אפי' כל ימי בנעורתי מפני שאול. ובזקנותי מפני אבשלום א\"כ כל ימי חייו היו ממש ברדיפה אפ\"ה הי' זה בחסד אל כל היום כי מכח זה זכה לברית דוד שכרת הקב\"ה עם דוד וזרעו שלא יכבה נרו לעולם ויהי' שבתי בבית ה' לאורך ימים (ר\"ת יל\"י וס\"ת הכ\"ס והם שני שמות משם ע\"ב והבן):" + ] + ], + "Motzi Matzah": [ + [], + [ + "בשעת הברכה יקח השני שלימות והפרוסה ביניהם כדי שיהי' לחם משנה ובפרט בשבת ויגביהם בשעת ברכה. ולאחר הברכה יחתוך מעט ויניחנו קצת מחובר ומברך על הפרוסה על אכילת מצה ויאכל משניהם יחד (ועיין ט\"ז סי' תע\"ה סק\"א) ונ\"ל דצריך נמי להרשים בסכין כמו בכל שבתות השנה:
אך תמי' מלתי' דמכל הפוסקים מוכח דמברך תחילה המוציא ואח\"כ על אכילת מצה ואמאי הא קיי\"ל בשלה\"י סוכה. דמברך סוכה ואח\"כ זמן דחיובא דיומא עדיף מתדיר. ובאמת לקמן סי' תרמ\"ג דעת מהר\"ם דאף בשאר ימי' מברך על הסוכה קודם ברכת המוציאו כ\"כ המחבר שם עפ\"י הדין ולמה לא מסיק כן מהר\"ם כאן. והרא\"ש שם חולק על מהר\"ם ונוהגין כדבריו לברך מוציא קודם סוכה. והט\"ז שם סק\"ד הקשה הא חיובא דיומא עדיף. ודחק לחלק דבברכת הנהנין היא קודמת לכל הברכות. ומעלת חובת היום לא מהני אלא אם שניהם ברכת המצו'. יען באלי' רבה התמיה עליו דא\"כ מה פריך על רב מהא דמברך על היין. ואח\"כ מברך על היום הא יין הוי ברכת הנהנין. וח\"ו דנעלם זה מעיני ט\"ז. דהא אי' בהדי' ברא שהשנה דף כ\"ט דברכת הלחם דמצה וברכת היין דקידוש נקראו ברכת המצוו' דאע\"ג דיצא מוציא. ומיהו י\"ל דאע\"ג דהן ברכת המצות אפ\"ה נקראו נמי ברכת הנהנין וכ\"כ תוס' בברכות דף ל\"ט ע\"ב ד\"ה הכל מודים וכו' דהא הוי ברכת הנהנין וכו' דהא הוי ברכת הנהנין וכו' ובאמת קשה לי יותר על החילוק שמחלק הט\"ז. דא\"כ ה\"ל לבית הלל לומר דמברך על היין קודם קידוש היום משום דברכת היין הוא ברכת הנהנין ומצות וקודם לברכ' מצוה לחוד וצ\"ע. והלחץ זו הדחק דהיינו טעמי' דמברך גבי מצה תחילה המוציא משום דמברך על השלימה מוציא. ועל הפרוסה אכילת מצה דלחם עני כתיב. והואיל שאין מעבירין על המצות לכך מברך תחילה המוציא ועל הפרוסה על אכילת מצה. אבל אין לומ' הואיל דהן שני מיני אכילה לא שייך דין [קדימה]. דא\"כ מה פריך על רב מהילך מצה והילך חמץ ועיין:" + ] + ], + "Maror": [ + [], + [ + "הנה יעדתי לכתוב בלקוטים דברים אחדים. דין מרור כדי לזכות רבים מעמי הארץ מתיהדים. להיות חרדים. ואוכלי' למדיר וכריכה. מעשה חדודים. קלחי תמכא שקורין קריי\"ן חתיכה גדולה עד שגופם רועדים. ועיניהם דמעה יורדים. ויש להם שוחקים אותו מקדם. כדי להפיג חריפתו כאש יוקדים. כדי לקיים מצות מרורים במועדים. ולזה אין אנחנו מודים. כי תמכא שקורין קרין הוא הפחות שבמיני מרור שחשב במשנה וחכמי תלמודי'. והרבה מכשולים באו על ידם. והוא סכנה ואין בו מצוה מפני חוזק האדי'. שהעיר להשיב אפו ויעיר חמתו בתוך גוף האדם. יש שנתחרשו. ויש שבאו לידי חולאים חדים. משונים נפרדים. וכבר התעורר על זה הגדול שביהודים. הגאון חכם צבי בתשו' סי' קי\"ט שלא חידש דבר רק בחמלתו על עם ה' לדבר מצוה חרדים. ואעתיק לשונו וז\"ל הטהור לזכות את הרבים בענין מצות אכילת מרור ראיתי כי טוב להודיע. שהחזרת השנוי במשנתינו. ובלשון חכמים חסא שמצוה לחזור עליו כי הוא ראש וראשון במתניתין. הוא הירק הנקרא בל\"א סאלאט. ובלשון ספרד סאלאטא. ושם העצם שלו הוא לאטוגא בכל הלשונות ששמעתי בתוגרמא ואטליא ואשכנז וספרד ופורטיגאל ובספרי הרפואו' והטבע וקורין אותו לטוגא סאלאט. ואין בו שום ספק ופקפוק בעולם. ויש לו סימנים האמורים בגמ' שרף ופניו מכסיפין ותחילתו רך וסופו קשה ותחילתו מתוק וסופו מר כלענה. ומפני שבארצות אשכנז ופולניא שהן קרות. אינו מצוי בזמן הפסח לא הורגלו לקחתו לחובות מצה ומרור. או מפני שלא היו בקיאין בטיב פתרון שמות הירקות כאנשי הארצות הקרובות לארץ ישראל ובבל לא ידעו מה הוא. לקחו קרי\"ן שהוא תמכא לפי דעת מקצת חכמים. ונפק מני' חורבה כי הן רבים עתה עם הארץ שאין אוכלין אפי' כחצי זית מחמת חורפ' ושהוא מזיק באכילתו חי. ומבטלים מצות מרור. ואף החרדים לדבר ה' ואוכלים כזית מקרי\"ן מסתכנים בו. כי באמת במקום שחזרת שהוא לאטוגא סאלאט שכיח כמו בערי אמשטרדם והמבורג ושאר ערי אשכנז אף שהוא עודנו קטן מאוד. קורא אני על קרי\"ן סכנה ואין בו מצוה. וכל אשר נגע אלקים בלבבו יקיים המצוה כתיקונה ויקנה הלאטוגה סאלאט לשם מצות מרור אף שהוא ביוקר. והירק שקורין בהמבורג אנדיבין. ובאמשטרדם אנדיביא. הוא עולשין השנוי במשנתינו. וגם בו יוצאין ידי חובת מצות מרור אם אין לאטוגא סאלאט מצוי צבי אשכנזי עכ\"ל הרי לפנינו דלא חידוש שום דבר בפלפול וסברא. אלא כוונתו להודיע ולזכותם הדפים דבר זה בספרו המפורס'. וגם אנכי חקרתי ודרשתי היטיב מן שלוחי דרחמנא הבאים מארעא דישראל ואמרו שלוקחין לטוגא. והוא מה שקורין האפיל שאלאט. וכן כל אריסי הבקיאים בצומחי הארץ אומרים שהאפיל שאלאט. הוא לטוגא סלאט רק הואיל דבימי האביב הוא קטן מאוד וקורין אותו לאטוך מפני שאותו זמן קר ולא יכול לגדל כל כך. וצריכין לנטוע עוד הפעם וקורין אותו וויד\"ר זעצלינ\"ג. אבל כשיגדלו יעשה האפי\"ל גדול. וגם נתקשה קלח כעץ גמור. והיינו דפרש\"י בפסחים דף ל\"ט ע\"ב חזרת סופו להקשות דקלח שלו נעשה עב (ודלא כמ\"א סי' תע\"ג שכ' דהוא הערשיך בלשון פולין דזה המין לא נעשה עץ כלל אף כשיגדיל וכבר השיגו עליו כל האחרונים) נמצא שחסא הוא האפי\"ל סאלא\"ט בעצמו (ודלא כח\"י סי' תע\"ג ס\"ק י\"ח שחזרת הוא כמו שאנו קורין הייפל שלטין בל\"א. אלא דהוא הייפל סאלאט ממש) וצריך להדר אחריו. כי הוא מצוי בגנות ופרדסים של שרים גדולים שמגדלים צמחי האדמה ע\"י נצוצי וזהרי חמה בהתפעלות חלוני זכוכיו'. ראה מ\"ש הגמ\"נ בה\"ל פסח ס\"ק ק\"ד בשם סמ\"ק חסא יש לקנות בדמים יקרים ולא יקצץ בעצמו מגן של גוי. וכ' הב\"י בסי' תע\"ג דמצוה נמי בחזרת אעפ\"י שהיא מתוקה ואין בה מרירות ועיין פר\"ח. וכיון דעיקר ליקח חזרת יש להדר אחריו ולקנות בדמים יקרים. ואגב אודיע באשר שצריך למעט חלל וזה אי אפשר לשער בקל. וראיתי אנשי מעשה שיש להם כיס כסף קטן כשיעור כזית ממש (ובקל יכול לשער דממלא כוס גדול מים על גדותיו. ויניח אח\"כ בתוכו ביצה בינונית ומה שיצא לחוץ הוא שיעור ביצה ויחלק אותו לשני חלקי' שוין וחלק אחד הוא שיעור כזית. ומזה ישער רביעית הלוג דהוא ביצה ומחצה) ויניחו החזרת בתוך הכוס ויהדק היטב למעט החלל בחוזק ואז בוודאי יוצא י\"ח ונכון:" + ] + ], + "Korech": [ + [], + [ + "נוהגין לחלק ביצה צלוי' למסובין זכר לט\"ב בסי' א\"ת ב\"ש ומצות על מרורים יאכלוהו" + ] + ], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [ + [], + [ + "לכתחילה יקח ב' זיתים לאפיקומן ויאכלנו קודם חצות וכן יהי' קריאת הלל" + ] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [ + [], + [ + "נוהגין שב\"ב יברך הזימון כי טוב עין יבורך והוא אמר כל דכפין ייתי וייכול:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "חנון ורחום אתה תמהתי. בי\"ג מידות (שמות ל״ד:ו׳) כתיב אל רחום וחנון וכן בתהילים (פ\"ו) (ק\"ג) כתיב אל רחום וחנון הקדים רחום לחנון ועיין בתוס' ר\"ה דף י\"ז ע\"ב דרחום קודם הצרה וחנון בשעת צרה. ואלו בד\"ה (ב' ל') ונחמי' (ט\"ז) (ט' ל\"א) תהילים (קי\"א קי\"ב קמ\"ה) יואל (ב') יונה (סי' ד') כתיב חנון ורחום וצ\"ע:" + ] + ], + "Third Cup of Wine": [ + [], + [ + "הטעם דאסור לשתות בין כוס א' לשני. וכן אסור לשתות בין כוס ג' לארבע. נלע\"ד משום דארבע כוסות נתקנו נגד ארבע אותיות משם הוי'. והשם י\"ה אסור להפריד ולהפסיק ביניהם. ובאשר ששם י\"ה הוא שם מיוחד לכך מותר להפסיק ואוכלין ושותין כי כבר נשל' חצי השם כי בנתי' עוה\"ז שאוכלין ושותין בו. אבל לעתי' דהוא צפון בירך דנשל' הש' לגמרי ולא יהי' אכילה ושתי' ואז לזכר אין אוכלין ושותין אחר ד' כוסות ולא יפסי' בין אות וי\"ו לאו' ה\"י והיינו דמתחיל בכוס ד' לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד. אמנם אם רוצה לשתות עוד כוס אזי הוא כנגד שם אלקים שהוא חמשה אותיות וגמ' כוס:" + ] + ], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "שפוך חמתך וכו' נרא' לתת טע' למה תקנו בכו' רביעי לומר הני פסוקים הגם הרן כתב בריש ערבי פסחים דהני ארבע כוסות הם כנגד ארבע מלכיות והכוס האחרון הוא כנגד מלכות זדון שהחריב בית מקדשינו אמנם אכתי יש להבין למה תקנו שני שפוך חמתך. והנר' בזה עפ\"י מה דאי' בפסחים דף ק\"ה בהא דאריב\"ל נשים חייבות בד' כוסו' שאף הן היו באותו נס וכ' רש\"י שלשה כנגד שלשה כוסו' שנאמרו בפסוק זה וכוס פרעה בידי וכו' ורביעי ברכ' המזון עכ\"ל וגם לזה צרי' טעם למה אחרו כוס פרעה לבסוף ואפש' עפ\"י מה דאי' בסוטה דף ט' ע\"א אמ' רבא ג' כוסו' האמורו' בפרעה למה (בחלומו של שר המשקים) אחת ששתת בימי משה. ואח' ששתת בימי פרעה נכו. ואחת שעתידה (בימי משיח) לשתות עם חברותיה. נמצא בימי משיח יהי' שני שפיכות אחת לאומות ואחת למצרים לכן תקנו שני פעמים שפוך. וגם צרפו הכוס השלישי של מצרים עם כוס הרביעי שהוא נגד מלכות הרביעי:
ואגב אמרת להזכיר מה שמקשין על רש\"י הנ\"ל דכתב ד' כוסות הוא כנגד שלשה כוסות שנאמרו לשר המשקי' והרביעי הוא כוס ברכת המזון ובמשנה דריש ערבי פסחים כ' רש\"י ד' כוסות הוא כנגד ד' לשונות של הגאולה. והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ולכאורה י\"ל דקשה לרש\"י למה דווקא ד' כוסות תקנו ולא תקנו דבר אחר ד' פעמי' נגד ד' לשונות הגאולה לכך כ' דרמזו נמי ג' כוסות שנאמרו בפרעה והוא דוחק דא\"כ ה\"ל לפרש כן במשנה לכן נראה דאפש' לומר דרש\"י רצה ליישב כיון דנשים חייבות בד' כוסות מצד שאף הן היו באותו נס. א\"כ מטעם זה הנשי' חייבות בכל המצוו' שנוהג באותו לילה וכ\"כ הפוסקים. לפ\"ז קשה למה נקט ריב\"ל דווקא ארבע כוסות. הכי הל\"ל כל מצות שנוהג באותו לילה נשים חייבות שאף הן היו באותו נס. לכך מפרש רש\"י דריב\"ל רבותי' קמ\"ל בד' כוסו'. דלא תימא ג' כוסות מחיובא דלילה כנגד ג' כוסות של פרעה אבל כוס ד' דהוא משום דבהמ\"ז טעונה כוס בשלשה. וא\"כ נשים דאינן חייבות בזימון א\"כ אינן חייבות רק בג' כוסות לבד מפני זה קמ\"ל ריב\"ל דנשים חייבות בד' כוסות. דתקנו ד' כוסות כנגד ארבע לשונות הגאולה ובעבור זה נשי' חייבות בהן דאף הן היו באותו נס ונכון. ובזה יובן המשך דברי תוס' בפסחי' דף צ\"ט ד\"ה לא יפחתו לו מד' כוסו' פי' הרשב\"ם אגבאי צדקה קאי וכו' וליכא למימ' דיפחתו קאי אד' כוסו' דא\"כ הל\"ל ד' כוסו' בלא מם וכו' וארבע כוסו' פי' הרשב\"ם כנגד ד' לשונו' הגאולה וכן יש בירושלמי עכ\"ל וקישור דבריה' קשין להולמן. ולמפ\"ש יונעם דהנה אם נאמר דכוס רביעי הוא משו' חיובא דבהמ\"ז. לכן מסיימי תוס' דארבע כוסו' הטע' דהן כנגד ד' לשונו' הגאולה והוי רק חיובא דליל זה. ומכח הדיוק דמשנה מוכח דקאי אגבאי צדקה ושפיר הוכיח ריב\"ל דינו דנשי' חייבו' בד' כוסו' דכל ד' כוסות מחיובו דלילה הן:" + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך ואמיתך כפל הלשון קשה. וגם חסד ואמ' הם שני הפכים אם אמת למה חסד וכמו שהקשו בגמ' דר\"ה דף י\"ז ע\"ש ומדברי רד\"ק נר' דפי' כי כבר עשה ה' ניסים במצרי' לא לנו לא בזכותינו. אף עתה בזה הגלות אנו מתפללים ה' לא לנו שיוציאנו לא בזכותינו. אך קשה א\"כ הל\"ל גם השם שני פעמים לחזק הענין. ונר' דחד לא לנו הוא לא למענינו. והשני לא לנו הוא לשון לא אתנו. וה\"פ לא לנו כלומר עשה לא למענינו. ועוד אנו קובלי' בעבור ה' לא לנו שהשם לא אתנו ר\"ל בגלות המר אין אנו רשאין להזכיר השם ככתבו כי הוא אינו שלם כמו שנשבע ה' יד על כס יה וכו' לזה אנו אומרי' כי לשמך תן כבוד כי השם מורה הי' הוה יהיה. וזה נמי כוונת הכתוב שלמעלה כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו ר\"ל שאמרו שהקב\"ה סילק את השגחתו מישראל ולא ימלוך עליהם עוד ולזה אמר ואת שמך לא קראו שהשם מורה שהוא הי' הוה ויהי' וגם בגלו' השגחתו עלינו עמו אנכי בצרה וגדול הרועה. או דנא' כי האומות אומרי' שה' עזב אותנו ואין דורש שלומינו מפני שח\"ו אין כח כביכול להוציא אותנו ולגואלינו. וא\"כ אנו מתפללין לא לנו לא למענינו כי למענך פעל מפני שאומרים ה' לא לנו לא יכול לגואלינו על כן כי לשמך תן כבוד על חסדך כי ישראל צריכין חסד שאינם ראוים לכך. ועל אמיתך שהוא השם שחותמו של הקב\"ה אמת שהוא מורה על האחדות כמו שאמר הפייט אמת חותמו להודיע שהוא אחד והוא שיהי' השם שלם בדרך אמת ויציב ונכון:", + "למה יאמרו הגוים אי' נא אלהיהם. מילת נא הוא מיותר. ונר' דאין נא אלא לשון בקשה כדאי' בברכות דף ט' ע\"ב אמרי דבי' ר' ינאי אין נא אלא לשון בקשה והוא דמלעיגים עלינו האומות. הלא תמיד הי' תפארת ישראל ומפארים את עצמם שאם יתפללו לאלוהיה' אז נע[שה] משמי' והקול קול יעקב. ועכשיו הן מחרפין שה' לא ישמע תפילתם ובקשת' וכדאי זה לבד לרחם עלינו למה יאמרו הגוים איה נא ר\"ל תחינתם ובקשתם לאלהיהם כי עזב את עמו:", + "ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה. אמנם תקוותינו אף שהוא בשמים עם כל זאת הוא אלקינו ואין עוד. אמת מלכינו ואפס זולתו וה' חפץ להיות עמו מדוכאין בגלו' כדי למרק אותנו מחטאינו ולא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב ובכל יום אנו מצפין לגאולה ואומרים כל אשר חפץ עשה:", + "עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם לשון עצביהם קשה. ועוד למה אמ' כסף וזהב הלא עובדי' גם לעץ ואבן. הכוונה כי הרד\"ק כתב עצביהם מלשון עצבון לכל הבוטחים בו. והטעם נר' במאמר ישעי' הנביא והי' כי ירעב והתקצף במלכו ואלהיו ואי' במדרש כשפרענות בא לאומות הם מקללין אלהיהם ומשברים אותם. ולכך החכמים שבאומו' היו עושים אלהי כסף ואלקי זהב כדי שאם יתקצף על אלהיו ויהי' בעצבון אז ישברו ויתיכו אותו בכור הצורף ויהי' לו כסף וזהב ואומרים אין בו ממש כי הוא מעשה ידי אדם פה להם וכו' אבל אם ישבר עץ ואבן אין לו תועלת כלל מהם:", + "פה להם וכו' הא דמזכיר גבי פה ועינים ואזנים ואף מילת להם. הוא מפני שהיו עושין השפעות מככבים וטלמסאות מכישוף ומשביעין שידן ורוחין לדבר בצורו' הידועו' להם. אמנ' אלו צורות יש מהן שהי' הדיבור יוצא מתוך הפה ויש מהן הקול יוצא מן עיני' ויש מתוך האוזן. ויש מגידי' שהקול יוצא מתוך הנחירי' והם הנקבים הפתוחים בראש האדם לכן אמר פה להם וכו' כי בכל זאת אין הדיבור שלם כראוי. אבל בידיהם ורגליה' דאין להם תנועה כלל אמר לא ימישון ולא יהלכו:", + "לא יהגו בגרונם הא דלא קאמר גרון להם ולא יהגו. כ' האלשוך שקאי על עובדיה' אעפ\"י שרואין האלילי' אין בהם ממש אפ\"ה לא יהגו בגרונ'. ולפמ\"ש דהאומו' בעצמן מחרפין אלוהו' שלהם אם שומעין הדיבור המקולקל מן צורו' אומרים אין זה דיבור נכון כי לא יהגו בגרונם שיהי' מבטא שפתים דיבר דבר על אופניו. ומצאתי בס' ישן שאין שום פסל ומסכה אפילו נעשה בכישוף שיכול לדבר אותיות הגרון על הנכון ובפרט אות ה\"י. ונראה כי באות ה\"י ברא ה' את עולמו להודיע שאחד הוא הבורא:", + "כמוהם יהיו עושיהם וכו' כי אם יתקצפו האומות על אלהיהם. אז ירגזו על בעלי עושיהם ומקללים אותם ואומרים כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם ואין להקשו' אמאי לא אמר וכל אשר בוטח דהא מי שעושה ע\"ז לעובדיה נמי עובר בלאו כמ\"ש הרמב\"ם במנין מצות ל\"ת סי' ג' ונר' דאתי למעט דא' עשה ע\"ז שלא לעבודה רק לשם נוי ליכא לאו ושפי' קאמ' כל אשר בוטח בהם לאפוקי לנוי. אמנם אין מידה זו בנו כי.", + "ישראל בטח בה' וכו' כדאי' במדרש דישראל אינם כן כשבא עליה' יסורין נותנין הודאה לה' ומברכין על הרעה מעין על הטובה כמו שאמר איוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ואומרים גם זו לטובה כי מאתו לא תצא רעה ובוודאי הרעה הוא לטובתם. כמו שאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך. תיבת והוא לכאורה שפת יתר. והנר' דמידה זו שאומר בכל דרכיו שה' עמו וכדאי הוא המידה לייש' אורחתיך. וזהו נמי בזה שישראל בטח בה'. מפני זה גורם שעזרם ומגינם הוא ופודה ישראל מכל צרותיו. ומפרש כלל ישראל לג' פרטיים זו למעלה מזו ישראל. וקדושת הכהנים שהוא בית אהרן. ויראי ה' אלו תלמידי חכמי' כי אפי' מחזר ת\"ח קוד' לכהן גדול ע\"ה כדאי' בשלה\"י הוריו' ובכלל יראי ה' אלו בית לוי כדכתיב וללוי אמר תומיך ואורך לאיש חסידך. והא דלא קאמ' בית יראי ה'. כי אין התורה ירושה להם ולא שייך לשון בית רק לבית אבות ועוד כי אין דרך ת\"ח לשבת בבית כי אין להם מנוחה וילכו מחיל אל חיל לעסוק בתורה. ואמר ישראל בטח בה' לשון יחיד. ולגבי אינך אמר בטחו לשון רבי' כי העיקר של אומה הישראלי' להיות באגודה אחת להיות כאיש אחד בלא תגרא ושנאה רק באהבה רבה:", + "ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל. הא דאמר שני פעמים יברך. הוא משום דאמרינין ביומא כשמזכירין צדיק צריך לברכו שנ' זכר צדיק לברכה. לזה אנו מתפללין אם ה' זכרנו מיד יברך אותנו כי נהי' בעיניו בצדיקי' שיברך אותנו ויעלה זכרונינו לפניו לטובה. ואח\"כ מפרש הברכה בפרטו' יברך את בית ישראל הנה למעלה לא קאמר בית ישראל רק ישראל סתם. כי בגלו' אמר נשכח מאתנו מאיזה שבט או בית אנחנו כי אין להם ספר התייחסותם רק שבט לוי וכהני' הם יודעי' זכר בעלמא שהם מזרע אהרן ואפ\"ה לא ידעו מאיזה בית אב והטעם מצד פרישותם מטומאה ופטורים מפדיון הבן לכן עדיין קצת זכרון שבטים. אבל כל יתר עם ישראל לא ידעו בית אב שלהם מפני זה כולם בשם ישראל יכונה. אבל לעתיד אז יקראו בשם בית ישראל. וזהו יברך את בית ישראל שיהי' יודעים בית אבותם ומשפחת'. יברך את בית אהרן שיהיו יודעי' בית אבו' ומשמרתם וכהנים לעבודתן. יברך יראי ה' הקטנים כמו שאמרו בשלה\"י סוטה למה נקרא ר' יוסי קטונתי' מפני שהי' קטונתי' של חסידים או שנאמר הקטנים המה התינוקות של בית רבן שעל הבל פיהם שלא טעמו חטא מעולם ועליהם העולם עומד עם הגדולים שהם מצוקי ארץ ועליהם ישית תבל ועל זה התפלל המשורר:", + "יוסף ה' עליכם וכו' ר\"ל על בית ישראל ובית אהרן. וכנגד יראי ה' אמר עליכם ועל בניכם. ואפשר הכוונה כמו שאי' בנדרים מפני מה אין מצוי שת\"ח גם בניהם ת\"ח שלא יאמרו תורה ירושה הוא להם לזה יתפלל עליכם ועל בניכם שיהיו גם בניהם ת\"ח ויקוים כל בניך לימודי ה':", + "ברוכים אתם לה' וכו' וקשה לשון עושה משמע שעכשיו עושה הלא כבר ברא הכל. אמנם הענין לא אם בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. נמצא אם עוסקים בתורה הוי כאלו הם מסייעים כל יום בעשיית שמים וארץ וארז\"ל כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב\"ה במעשה בראשית. ומתפלל המשורר שיאמרו האומו' לישראל ברוכים אתם לה' עושה שמים ר\"ל כל אחד ישראל עושה שמים וארץ אפי' בשביל צדיק אחד עולם מתקיים כמו שדרשו ביומא וצדיק יסוד עולם:", + "השמים שמי' לה' וכו' הנה בברכו' דף ל\"ה ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמי' שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא קשי' כאן קוד' ברכה כאן לאחר ברכה. ובזה יובן הא דכתיב כפל השמים שמים וכו' דהל\"ל השמים לה' והארץ נתן וכו' ועוד דהל\"ל לה' השמי' ולבני אדם נתן הארץ. הלא הפי' השמי' שמים לה' בין קודם ברכה ובין לאח' ברכה כמו הרואה המה בתקופתו ולבנה בטהרו' וכוכבי' וכו' כדאי' בפרק הרואה הוא תמיד לה' אבל הארץ הוא נתן לבני אד' לאחר ברכה וזהו שמי' לה' והארץ דקאי נמי מלפניו דהיינו קוד' הברכה ג\"כ הארץ לה'. אמנ' אם אינו מברך אז הפירות לוקים כמ\"ש רש\"י שם. הרי האומות יודעי' שהכל תלוי ביד ישראל עמו ויפה יאמרו האומות ברוכי' אתם לה' שהוא עושה שמים וארץ וכו' אפ\"ה השמים שמים לה' והארץ נתן לב\"א לאחר הברכה מה גדלו מעלתם:", + "לא המתים יהללו וכו' כמ\"ש רש\"י בישעי' שאין המתים משתמשים בשם י\"ה. כי שם זה לחשיבת החי שבו ברא עולמו. ולכן אמרינין שאין הקב\"ה משרה שכינתו אלא על משפחה מיוחסת בישראל שנ' הראובני הגדי ובעבור זה מה שארז\"ל שהקב\"ה משרה שכינתו בין איש לאשה דהיינו היוד באיש וה\"י באשה וזהו שם י\"ה ששייך בחיים. אבל במתים שלא שייך יחוס ואיש ואשתו לא משבחים בשם י\"ה. ולא כל יורדי דומה הנה רש\"י בברכות דף י\"ח פירש דומה מלאך הממונה על המתים. והמפורשים כ' דדומה הוא שר של גהנם ובזוהר פ' שמות דף ח' ע\"ב אית' דומה שר של מצרים נעשה שר של גיהנ' לדון נשמת הרשעים ר' יהודה אמר דומה הוא שר המתים ע\"ש. והנה הרשעים היורדים לגהנם המחבלים מחזירים הנשמות לפגרים מתים כדי שידונו כמה פעמים לפי עונשם הנקצב להם והם חיים לפי שעה אפ\"ה באותו שעה אין יכולים להזכיר שם י\"ה. ומהרש\"א בח\"א דחגיגה דף ה' גבי עובדא דמרים מגדלא נשי' שטעה שלוחי דמלאכא דמותא. דא\"ל דרעונא להו אנא עד דמלו לדרא והדר משלימנא להו לדומה וז\"ל ועד\"ז נאמר לא המתים יהללו יה דר\"ל לא המתים השטין ומתגלגלין בעול' לא באו עדיין לרשות דומה הממונה על הגהנם וגם לא יורדי דומה שבאים לרשותו יהללו יה אבל אנחנו נזכה בחיים שלא למות שלא בזמנו לשוט בעולם ולא נבא ג\"כ לרשות דומה הממונה על הגהנם ונברך יה מעתה ועד עולם עכ\"ל:", + "ואנחנו נברך יה וכו' כי כל השפע שמוריד האד' מן השמי' על הארץ כברכתו הוא בשם י\"ה כי ביה צור עולמי' ומדבקים יחד וזהו ואנחנו נברך יה מעתה ועד עום ר\"ל עולם העליון הללו יה. או דר\"ל מעתה שאנו בגלות ועד עולם \"ל לעתיד אנו מהללים בשם זה:" + ], + [ + "אהבתי כי ישמע וכו' ויש לדקדק מאי קול תחנוני דהל\"ל קולי ועוד תרי כל ל\"ל והנר' לפי מה דכתיב הקול קול יעקב הראשון חסר והטע' כדאי' במדרש בזמן שנשמעין קול יעקב בבתי כנסיו' ובבתי מדרשות והנה בעסק התורה אז כשילמוד צריך להרים קולו כדאי' בי\"ד סי' רמ\"ד. אמנם לגבי תפילה צריך להיות בלחש כדאי' בפרק אלו נאמרין בסוטה מפני מה תקנו תפילה בלחש ע\"ש נמצא גבי תפילה הקול חסר. אבל לגבי תורה הקול מלא. וזהו שמרמז הכתוב הקל אחד חסר דרומז אל התפילה דצריך הקול להיות חסר שלא יגביה קולו בתפילתו כדאי' בברכות דף ל' ע\"א. אבל בתורה יגביה קולו וילמוד בכל כחו ואז מובטח שיתקיים תורתו ואינו משכח במהרה. וזש\"ה אהבתי ר\"ל שהשם אוהב אותי כי ישמע ה' את קול תחנוני שלא תאמ' שבקול גדול אני אזעק לה'. אינו כן רק קולי תחנוני כמו שדרכי להתפלל בלחש בתפילה ותחנוני שהי' קולי נמוך רק שפתי נעות ומדבר על לבי שאין אדם העומד אצלי יכול לשמוע אם לא שמטה אזנו אלי כן היתי מתפלל בלחש עד כי נר' כי ה' הטה אזנו לי ר\"ל כל כך אני אהוב לה' שהטה אזנו לי והקבק\"ה מבקש תפילת הצדיקים ומתאוה לו:", + "ובימי אקרא ויש לדקדק מה לשון ובימי. ונלע\"ד כמו שאי' בזוהר על פסוק ואברהם זקן בא בימים וכן המלך דוד זקן בא בימים. כי יש מרשעים שאינו יכולים לראות זכיות' רק פעם אחת בשנה ויש לתקופה ויש לחודש ויש לשבוע. אבל הצדיקים באים בזכיותיהם ותורה ומצות שמסגלי' בכל יום ויום מיוחד וזהו אברהם זקן בא בימים מפורטי' שאין יום שלא עשה בו מצוה וכל יום ויום נעשה לו מליץ ופרקליט יושר. וזהו בימי אקרא שאין יום שלא עשיתי מצוה ותורה ומפני זה התפלל בלחש כדי שלא ישמעו הבריות שמזכיר זכיותיו ויאמרו שהוא מתגאה ח\"ו במעשיו הטובים:", + "אפפוני חבלי וכו' ויש להבין מה בין חבלי מות ובין מצרי שאול ועוד דצרה ויגון כפל מילות ועוד לשון אמצא משמע לעתיד ומקדם אמר לשון עברי והנר' כשאדם בסכנה או נטה למות יש לפניו שתי סיבות רעות. אחד צער הגופני ורבים מגאובים באבריו עד שהם שמחים עלי קבר כעלי גיל כי שם ינוחו יגיע כח. והסיבה השנית שיש לפניו שני דרכים לג\"ע וגיהנם ולא ידע באיזה מוליכין אותו וכמו שא\"ר יב\"ז בשעת מיתתו כדאי' בברכו' ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וסביביו נשערה מאוד. וסיבת חיבוט הקבר נקר' 'מציאה רעה כי הי' נעל' ממנו עד אחר מותו כמו מציאה הנראי' פתאום. הנה חבלי מות שהם לפניו נקראו צרה שלפניו במוחש. יען מה שיתאונן אדם חי גבר על חטאיו הוא נקרא יגון בדעתו מפני שלא ידע אם יצדק בדינו ועל אלו שתי סיבות אמר הכתוב על סיבה גופניות אפפוני חבלי מות ועל סיבה השנית דהוא יגון הנשמה אמר ומצרי שאול כלו' משלחת מלאכי הרעים מצאוני לשון מציאה ומפרש צרה על הגוף ויגון אמצע לשון עתיד על הדין אם יצדק למעלה:", + "ובשם ה' אקרא וכו' חנון ה' וצדיק וכו' ויש לראו' מהו בשם ה' הלא כל תפילתו הי' לה' ועו' מה לשון נפשי וגם לשון חנון ותו מתחילה אמ' שם הוי' ואח\"כ אמר אלקינו. ושיעור הכתו' כפי מ\"ש כי מפני הצרהר והיגון ממש נתבלבל דעתו. ואמר והשיבותי אל לבבי שהשם מרחם על בריותיו כי רחמיו על כל מעשיו וכן שם הוי' הוא מידת רחמים על כן אמר ובשם ה' אקרא שיתנהג עמו במידת רחמים ולא במידת הדין והיתי מתפלל על רפואות תעלה לגוף. ושוב אמר אנא ה' מלטה נפשי כי אותו קישור שנקשרת הנשמה ברוח חיוני דגוף שקורין גייש\"ט נקרא נפש. וכל זמן שהנשמה קשורה בגוף יש עוד תקוה שיכול לעשו' תורה ומצות ויפה שעה אחת בתורה ומע\"ט בעוה\"ז מכל חיי עוה\"ב ועל סיבה השני' אמר חנון ה' כי חנון לשון חנינה אף שאינו ראוי לכך רק מצד חסדו הגדול וגם אמר וצדיק כי הצדיק עליו הדין ומודה בקנס פטור והי' כל התפילה רק מצד שהוא רחום וחנון אבל לא מצד מידת הדין. אמנם הטה אזנו לי וחסד ה' על יראיו. שאפי' מידת הדין הי' מסכים לרחם עליו וזהו ואלקינו שהוא מידת הדין מרחם. והטע' בזה כי יש קונה עולמו בשעה אחת בתשובה. אמנם אם שב מיראת עונש אז זדונות נעשה לו כשגגות כדאי' בשלה\"י יומא וזה כוונ' הפסיק אם עווני אגיד אדאג מחטאתי דקשה בראשון אמר עון דהוא מזיד ואח\"כ חטא דהוא שוגג. אלא דחייש אף שהוא מתוודה על עוונותיו שמא לא הי' נחשב התשובה מאהבה רק תשובה מיראה ואז אדאג מחטאתי כי הזדונות נעשה לו כשגגות. והנמשך לזה:", + "שומר פתאים ה' וכו' כי השגגו' הם נקרא פתאים שעושה בלי מחשב' הלב כפתי שאין לו לב להבין. ומעתה מי שחוטא בשוגג מידת רחמים הוא לשומרו. וזש\"ה ואלקינו מרחם מפני שהיתי מתוודה ומודה ועוזב ירוחם. ומפני זה אלקינו מרחם באשר שנסתלקו המזידים ולא נשאר רק חטאים דהיינו שגגות ובזה שומר פתאים ה' שהוא מידת רחמי' גורם לשמור אותנו משגגות שלא ידון בהם. והא דאמר שומר כאלו נשמרי' הן הענין כך שנשמרו וינתן מן הצד שאם לא יעשה עוד בדבר זה ועוזב מדרכו הרעה שהלך בה מקדם אזי ימחול ה' על שגגותיו. אבל אם יחזו' ושב על קיאו בדרכי הרעה הראשונות אז יוטל עליו גם השגגות להכריע העוונות ושפיר שייך לשון שמירה. ואמר עוד:", + "דלותי ולי יהושיע הטעם כי זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקי' לא תבזה וכיון שעשיתי לבי כדל בתפילה לעני כי יעטוף ולכך ולי יהושיע. או דנא' מפני שמיירי הפסוק בחולה שאפפוני חבלי מות ואין דל אלא חולה כדאי' בנדרים דף מ' דכתיב אשרי משכיל אל דל. ואין חולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עוונותיו שנ' הסולח לכל עוונכי הרופא לכל תחלואכי וזהו דלותי בחליו ולי יהושיע. או דנא' לפי מה דאי' בחגיגה דף ט' בחרתיך בכור עוני מלמד שחזר הקב\"ה על כל מידות טובות ולא מצא לישראל מדה טובה אלא עניות וכו' היינו דאמרי אינשי יאה עניותא לישראל כוורדא סומקא לסוסיא חוורא. והנר' הטעם דאי' בעירובין דף מ\"א דקדוקי עניות מעבירין אדם על דעתו ועל דעת קונו ואינו רואה פני גיהנם ובאשר שישראל מלוכלכים בעבירו' ורצה הקב\"ה לזכות לישראל לפיכך המדה טובה בעניו' שיש להם תירץ וגם אינם רואה פני גיהנ'. והיינו דאמרי אינשי כמ\"ש מהרש\"א שם דסוס לבן מורה על ליבון עוונות כדאי' בהרואה סוס לבן בחלום טוב לו שנמחל לו עוונותיו. וזש\"ה דלותי שיש לי דלותי ודקדוקי עניות על כן ולי יהושיע. ונבא אל ביאור פסוקים הנמשכים והדקדוקים יבארו מאליו:", + "שובי נפשי למנוחכי וכו' הנה בהיות שהסכים הגוף אל הנשמה לשוב בתשובה שלימה לעזוב דרך רשע ולא לרדוף אחר תאוה הגופניו' ועוה\"ז רק כמו צדיק אוכל לשובע נפשו ומגרש היצה\"ר מלבו. אז יש מנוחה לנפשו ולא יש עוד מלחמ' יצה\"ט ויצה\"ר בלבבו. ובמה יגרש היצה\"ר מלבו. בזה שיזכור תמיד טובת ה' שגמל עמו בעת צרה. וזש\"ה כמדבר בעדו כאלו הגוף מדבר עם הנשמה שובי נפשי למנוחכי כלו' למנוחה שלי ושלך ונזכיר תמיד כי ה' במיד' רחמי' גמל עליכי ושויתי ה' לנגדי תמיד לומר לו כי הצלת נפשי ממו' והוא לשון חלוץ עצמו' כי חולה העומד מחליו ישוב לימי עלומיו ורוטפש בשרו מנוער כדאי' בנדרי' דף מ\"א. ואת עיני מן הדמעה כי המת מתוך הבכי סי' רע לו כדאי' בכתובות דף ק\"ב. ועל סיבה השנית דהוא חיבוט הקבר אמר ואת רגלי מדחי ר\"ל לדחות לגיהנם ועכשיו שהוא חי יכול לסגל בתורה ומע\"ט:", + "אתהלך לפני ה' וכו' אומר הנשמה לגוף כמשיב על דבריו ומנח' את גוף הטהור חבירו ואומר אל תראי ח\"ו שאם תלך בדרך טובים שיהי' לך צער. כי אתהלך לפני ה' בארצות החיים קאמר ארצות לשון רבים כלו' שיזכה לשני ארצות עוה\"ז ועוה\"ב כי אשריך בעוה\"ז וטוב לך לעוה\"ב כי צדיק גמור צדיק וטוב לו. וכאשר שמע הגוף דבר זה הי' כשמח בתנחומי הנשמה ובא כמשיב לנשמה:", + "האמנתי כי אדבר וכו' ר\"ל כשגמרתי בדעת לילך בדרך טובים האמנתי בלבי שלא יהי' לי כלל עוה\"ז ואני עניתי מאוד שצריך אני לסגף את נפשי בתעניות ושקים ושאר סיגופים אבל עתה נחמתני בדבריך:", + "אני אמרתי בחפזי וכו' כי הנשמה חוזר כמדבר לגוף ומשיבו אחר ראות שהגוף גומר לעבוד ה' בלב שלם ולהיו' גורר אחריו בכל דבר אז הנשמה כמשתאה אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב שח\"ו הגוף לא אומר כן רק בשעת צרה אבל כשיעבור הזעם והצרה יחזור לרדוף אחרי יצה\"ר. כמנהגו. אבל עכשיו שאני רואה שפיך ולבך שוין אזי אני משמח שתסכי' עמי לעבוד ה' באהבה ונהי' כאחד:" + ], + [ + "מה אשיב לה' וכו' וקשה דהל\"ל כל תגמוליו עלי אלא לאחר שהגוף והנשמה יחדיו יודבקו שטוב להודו' לה' מצאו עצמו לומר מה אשיב לה' על כל הטובות גדול שגמלתני וגם להיות לי עוה\"ז ועה\"ב ולזה רמז ביתרון ה\"י ויו\"ד בתגמלוהי כמ\"ש האלשוך לומר מה שעשה בעוה\"ז שנברא בה\"י ומה שהבטיח לי לעוה\"ב שנברא ביו\"ד כדכתיב כי ביה צור העולמים והוא שנאמר אתהלך בארצות החיים:", + "כוס ישועות אשא וכו' הרד\"ק מפרש חלקי כמו מנת כוסי. אבל הגמ' וכל מפרשי' אמרו שהוא כוס ממש. כי הפרענות נקרא כוס התרעלה כמאמר הקב\"ה לירמי'. ולהיפך התשועה נקרא כוס ישועות כלו' שיש בו ישועות מרובו' מלא וגדש. ובשם ה' אקרא עפ\"י מ\"ש בספרי כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכי אפשר לו לאדם לקרא בשם ה' אלא נקרא המקום רחום וחנון אף אתה עשה מתנת חנם נקרא המקו' חסיד וכו' ולכך כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וזהו ובשם ה' אקרא ר\"ל כוס ישועות דאם יאמר אדם כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וגם זו לטובה א\"כ כל הצרות שעברו וחלפו עליו הכל לישועה לו רק שאינו מבין הדבר אבל הקב\"ה תמיד השגחתו עליו ומאתו לא תצא רעה וזהו אם מייחד לבבו לשם ובשם ה' אקרא בכל עת ובכל שעה. ובש' הרב מהר\"ש חסיד ז\"ל שמעתי פי' הפסוק כי לעתיד יהי' דוד מברך שנ' כוס ישועו' וכו' כדאי' בפסחי' דף קי\"ח. והנה ביומא דף ע\"ו אית' כסא דדוד לעלמא דאתי מחזיק דכ\"א לוגין שנ' כוסי רוי' גמט' הכי וקשה הא צריך להגביה הכוס מעל שולחן טפח והיאך יכול להגביה כוס גדול כזה. יען בזוהר אית' בהאי ינוקא דהי' מברך בהמ\"ז ונתעלף שלא יכול להגביה והזכיר השם ובא לו כח בידו שיכול להחזיקו וזהו כוס ישועות אשא והיאך יכול להגביה הכוס כזה. לזה אמר ובשם ה' אקרא ויהי' אומץ וכח להחזיקו:", + "נדרי לה' אשלם. כי הי' נודר בעת צרה כדארז\"ל וידר יעקב נדר לאמר מלמד שנודרין בעת צרה והי' מקבל עליו להביא קרבנות נדר שקיבל עליו. ואף גם זאת בשעה שהשלי' נדרו הי' מתפלל ברבים בכוונה רצוי' עד שכל עם ישראל יכירו שקרבנו ריח נחוח לה' וכן ראוי לעשות ככתוב זבחי אלהי' רוח נשברה ר\"ל שאם יזבח זבח שיקובל אפי' למידת הדין אזי ישבר לבו בשעת הקרבה ויתפלל כי לב נשבר ונדכה אלקי' לא תבזה. וזש\"ה נגדה נא אין נא אלא לשון בקשה וכל זה יעשה לכל עמו נגד כל עמו:", + "יקר בעיני ה' וכו' מילת יקר מתחלק לתרי לשונות אחד לשןו יקר וגדולה. כמו תפארת יקר גדולתו. והשני לשון קשה ומשא כמו במלכים א' סי' ה' אבני יקרות ופרש\"י כבדות. הנה מיתת צדיקי' למעלה נקרא הלולא כמו הלולא דרשב\"י. ולמטה נקרא יללה כי הוא אבל כבד לדורו כי עליונים מבקשים את רבי ותחתונים מבקשים את רבי לכך נקט יקר דכולל תרווהי ולכן מחויבים כל עם ישראל להודו' ולהלל שהחי' הקב\"ה את הצדיק להגן על דורו וזהו הנמשך נגדה נא לכל עמו שהוא הקריב נדרו וכל עמו יתנו הודאה ומפרש משום שיקר בעיני ה' המותה לחסידיו ואמר לשון הי הנוספות והי' ראוי לומ' המות לחסידיו אלא דאין מות שייך לחסיד רק לדורו אבד דהיינו עוה\"ז שהי' כצנה רצון להם לזה רומז המות ה\"י ר\"ל עוה\"ז שנברא בה\"י:", + "אנא ה' כי אני עבדך וכו' הכוונה בזה כמאמ' דוד שמרה נפשי כי חסיד אני ונקרא עבד ה'. אמנם אל יעלה בדעתיך שבימי הילדות ושחרות לא הי' עבד ה' והלך בדרך הבחורים רק אח\"כ נעשה חסיד במעשיו לזה אמר אני עבדך בן אמתיך שמיד שיצאתי מבטן אמי והיתי לה לבן. היתי עבד נאמן לה' כי אמי שהיא אמתך גדלני בדרך טובים ונתיבות קודש הורתני. פתחת למוסרי ומכל צרה הצלני. ביבמות דף ע\"ז דרש רבא אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי אמר דוד רבש\"ע שתי מוסרות טובות שהי' לי פתחת רות המואבי' ונעמה העמוניות ודבר זה צריך ביאור ועוד דאי' במדרש מה דכתיב בן אמתיך משו' דדוד נולד ע\"י שפחה. כי ישי אבי דוד אמר לשפחתו לבא עלי' בלילה והלכה היא והגידה לגברתה והחליפה משכבה. ושכבה במטתה של שפחתה. ובא עליה ישי ונתעברה וילדה דוד ע\"ש כל רואיו ירעדו וישתומם על זה הלא ישי הי' צדיק המפורסם והוא אחד מארבע דמתו בעטיו של נחש כדאי' בפ\"ה דשב' ונכנס באוכלסי ודרש באוכלסי ויצא באוכלסי ותנא אין אוכלסי פחות מס' ריבוי יעלה על דעתו לעשות דבר מכוער כזה מה שאין ראוי לפחות שבפוחזים. ונתתי שמחה בלבי ומצאתי את שאהבה נפשי בעשרה מאמרות מאמר חיקור הדין ח\"ג פ\"י שישי הי' מסופק בדין מואב ולא מואבית והוא הי' רוצה לקיים ולערב אל תנח ידך ורצה לטהר בניו. ומפני זה שחררה על תנאי אם מואבי ולא מואבית אמרה התורה הרי את בת חורין. ואי מואבי אפי' מואבית אין בדברי כלום שהרי וודאן בוודאן מותר כדאי' בפ' ע\"י. וס\"ל כר' טרפון דיכולין ממזר לטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הוולד עבד שחררו הרי הבן בן חורין. אבל השפחה היתה יודעת שכן הלכה מרווחת בישראל שמואביות מותרת לבא בקהל לכך מסרה הסימנין לאשת ישי ע\"ש ועיין בב\"ש סי' ד' ס\"ק ל\"ה מזה. ומזה יש ראי' גדולה דמואביות מותרת לבא בקהל. דהא הבא לטהר מסייעין לו. ובדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו וא\"כ כל כוונת ישי הצדיק הי' לשם שמי'. ולמה עכבוהו אותו מן השמים מלבא אל שפחתו כדי לטהר בניו. אלא באשר שהדין מואב ולא מואבית לכן מנעוהו מלבא אל השפחה. והיינו דאמר דוד מצד שאני עבדך בן אמתך מוכח מזה דמואב ולא מואבית פתחת למוסרי שהיו אומרי' שבאתי מרות המואבי' דפסולה לבא בקהל דדבריהם הבל מזה שמנעוהו ועכבוהו משמים מלבא אל שפחתו והדין מואב ולא מואבית נכון:", + "לך אזבח זבח תודה וכו' הא דלא אמר אזבח תודה מאי זבח תודה. אלא לומר כל מה שראוי לזבח תודה דהיינו תודה ולחמי תודה ואי' במ\"י פ' צו דף קל\"ו ע\"ד לעתיד כל הקרבנות בטלין קרבן תודה אינו בטל. כל התפילות בטלין הודאה אינו בטלה הה\"ד קול אומר הודו את ה' צבאות כי טוב ומביאי תודה בית ה' עכ\"ל והנה לעתיד יהי' השם נקרא כמו שנכתב וזהו שמתפלל ולך אזבח זבח תודה ובשם ה' כמו שנכתב אקרא. והנה דרך חסידי עליון להיות נודרים בעת צרה. ולאחר שנצולים מצרה חוזרים ונודרי' על הצלתו כי צדיק מצרה נחלץ. ואינם מקריבין הכל בפעם אחת כי אין עושין מצוות חבילו' חבילות ומסדרין כל פעם תפילה אחרת הראוי לזה ולכך מתחילה אמר נדרי לה' וכו' מה שקיבל בשעת הצרה. ושוב אמר נדרי לה' אשלם אלו נדרים שנדר לאחר הצרה וכל פעם נגדה נא דהיינו הבקשה לכל עמו:", + "בחצרות בית ה' וכו' וקשה דהא חצרו' בית ה' דהיינו בעזרה ופשיטא שהוא בתוך ירושלים. אמנם הנרא' כי המשורר אמר כאן שני מיני קרבנות אחד בנדרים שהוא עולת נדבה והן קדשי קדשים שכל מעשיו כולו כליל לריח נחוח לה'. והשני הוא זבח תודה שהן קדשי' קלים שנאכלין בכל עיר ובכל מאכל. וקדשי קדשי' קודם לקדשים קלים. לכך קאמר בחצרות בית ה' על עולות שכל מעשיו בחצרות ר\"ל העזרו' נקרא חצר. אבל על קדשי' קלים אמר בתוככי ירושלים. והוא דכתיב יוד הנוספת דהל\"ל בתוכך להורות על יוד קדושות שהי' בירושלים וגם עשרה ניסים שנעשה בירושלים. ולתוקף האמונה שיתקיים זאת אמר יהללו יה אפי' בזמן הזה שאין מזכירין רק שם יה מחויבין אנו להודות ולהלל על זה:" + ], + [ + "הללו את ה' כל גוים וכו' אית' במדרש דשאל ר\"ש את רבי מאי גוים ומאי אומים והשיב דאלו שמשתעבדים בישראל נקראו גוים. ושאינם משתעבדים הם אומות עכ\"ל ונר' הטעם ורמז לזה כי מצאתי גוים מלא גימל ויו יוד מם מספרם בבל יון. מדי. אדום ולענ\"ד זה פי' הפסוק ואול' אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהי' מלא הגוים. כי משיח בן יוסף בא משבט אפרים וקרני ראם קרניו הוא יבא בסוף שיהי' גוים מלא. ואלו ד' מלכיות נשתעבדו בישראל. והנה ידוע דאותן אומות שישראל מצוין שם. הם יודעין קצת דרכי תורה ומציאת השם רק מיאמרו הגוים אי' נא אלהיהם. אבל לעתיד יהללו את ה' כל גוים. אמנם האומות שאין ישראל ביניהם לא ידעו כלל את שם ה' יאמרו רק שבח ולעתיד יכירו וידעו ה'. וזהו שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך שלא יודעים שהקב\"ה משגיח עלינו ולכך משעבדים עמנו. ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו אלו האומות המכחישים במציאת הבורא ויבושו ויחפרו כי גבר עלינו חסדו והוציאנו מעבדות לחירות מבין הגוים. ועל האומות נאמר ואמת ה' לעולם שהוא ראשון והוא אחרון וזהו בטחונינו אפי' בעת הגלות לכך הללו יה. ובזה יובן המדרש ש\"ט הללו את ה' וכו' זש\"ה אין כמו באלקים ה' ואין כמעשיך עכ\"ל כי הגוים מודים במציאות ה' רק יאמרו שסילק השגחתו ועובדים לצבא שמים לזה אמר אין כמוך באלקים וכו'. אמנם האומות הכופרי' במציאות הבורא ודעתם שהעול' כמנהגו נוהג יאמרו אין כמעשיך. ואלו שני מינים מבואר בפסוקים של גוים ואומים:", + "הודו לה' כי טוב וכו' כי ישראל אף שהן בגלות וסובלי' יסורין על קדושות שמו ועליך הורגנו כל היום הם מקבלי' באהבה ומקבלי' גזרתו כי אומרי' כל מה דעביד לטב עביד והוא רק לבחינה ולצרף אותנו למחיל' חטא ולסליחת עון ולכפרת פשע ומברכין על הרעה מעין על הטובה ואומרי' הודו לה' על כל אשר מצאנו כי טוב ר\"ל כל דבר הוא לטובתינו. כי לעולם חסדו ואינו מסלק השגחתו מאתנו וגבר חסדו על יראיו. ואלו ד' הודו נתקן כנגד ד' מלכיות הראשון נגד מלכו' בבל כי הגלה נבוכדנצר את גלות יכני' עם חרש ומסגר אלף כדי שלא ישתכח תורה מישראל וגם הי' דניאל וחמ\"ו שהיו גדולים בעיניו ונעשו להם ניסים רבים:", + "יאמר נא ישראל וכו' הוא נגד מלכו' מדי ופרס בימי המן שבקש לאבד את כל יהודים וגדולה הסרת טבעת ממ\"ח נביאים וכלם שבים בתשובה שלימה והתפללו לכך נאמר יאמר נא לשון בקשה ולכך נאמר בלשון יחיד כי כולם נעשו כאיש אחד והדר קיבלו בימי אחשורוש ולא הי' מודעה לאוריית' וגם בשעת מ\"ת ויחן ישראל נגד ההר שהיו כולם כאחד וכשהצילם מיד המן הרשע אמרו כי לעולם חסדו:", + "יאמרו נא בית אהרן. זהו כנגד מלכות יון הרשעה שהרגו הרבה חסידים ותבעל לטפסר תחילה ופרצו י\"ג פרצות עד שתקיים ה' מושיעים לישראל חשמנאי ובניו מבית אהרן והרבו בתפילה ותחנונים ושמע את נאקתם והצילם מיד לוחציהם והכניעו מלכות יון ואמרו כי לעולם חסדו:", + "יאמרו נא יראי ה' הוא נגד מלכות הרביעי והי' כל הנותר בירושלים קדוש יאמר לו כי נגאלים ע\"י תשובה כדכתיב ובא לציון ולשבי פשע וכו'. ויעשה להם ניסים גדולים כמו ביציאת מצרים ואז יאמרו כי לעולם חסדו:" + ], + [ + "מן המצר קראתי וכו' הדקדוקים יובנו מעצמם. הנה לפי המבואר דיאמרו נא יראי ה' נאמר על גלות הרביעי. ועל זה סובב והולך כל המזמו' והכוונה מתוך צרה שה' מצרי' אותי קראתי אל ה' בשם י\"ה שבו ברא עוה\"ז ועוה\"ב. ואין ה' בוזה תפיל' העני כי יעטוף כי אני את דכא ושפל רוח והוא עונה בעת צרה וצוקה. אמנ' אין השכינה שורה מתוך עצבו' וכעס רק בהרחב' הלב ושמחה כדמצינו ביעקב אבינו שכל זמן שהי' בצער מיוסף לא נגלה אליו השכינה עד שנתבשר שיוסף חי. וכן באלישע שאמ' קחו המנגן. ובאסף בימי יהושפט. וזהו ענני שמדבר עמי היינו במרחב אם יש לי הרחבת לב אז ענני יה. או שנ' שכל זה מן התפילה שיהי' השם שלם ויתרחב שם יה שיהי' שלם וכן יה במלואו יוד הא גמ' כ\"ו וזהו שיענני לאו בזכותינו רק מצד מרחב יה שיתרחב השם ויהי' שלם כי לשמך תן כבוד. או די\"ל דאי' במקובלי' בגלות בבל הי' עמהם אות א' משם אדני ויוד ראשונה משם הוי' בגלות מדי אות ד' מאדני וה' ראשונה מהוי' בגלות יון אות נ' מאדני ואות ו' מהוי' ובגלות אחרון אות יוד מאדני וה' אחרונה מהוי'. וא\"כ בגלות זה אנו אומרים מן המצר קראתי י\"ה שעמנו בגלות זה האחרון:", + "ה' לי לא אירא וכו' באשר שעמו אנכי בצרה שאין השם שלם עד הכרתת עמלק ובוודאי יעשה למען שמך הנקרא עלינו. ובאמ' כל בטחוני ה' לי שהוא מציץ ומשגי' עלינו תמיד בפרטיו' ומאתו לא תצא רעה וכל מה שמייס' אותנו הוא לטובתינו רק שאין לנו הבחינה וכיון שה' תמיד אתנו כי אנחנו עמו ונחלתו לא יעזוב א\"כ מה יעשה לי אד' וירחמנו כרח' אב על בנים:", + "ה' לי בעוזרי וכו' מילת לי משולל הבנה דהל\"ל ה' בעוזרי. ונר' דלשון לי הוא כמו בעבורי בזכות עצמי הוא בעוזרי. דלפעמי' עוזר ה' מצרה וגזרה לא מצד מזכו' עצמו רק בזכות אחרי' כמו דמצינו בלוט. ולפעמי' בזכות עצמו וההפרש אם ניצל בזכות עצמו אז זוכה לראות מפלת שונאיו כדכתיב ושלומת רשעים תראה. אבל אם ניצל בזכות אחר די להפקעת עצמו ואינו יכול להביט במפלת אחרים כדמצינו באשת ללוט. וזש\"ה ה' לי בשבילי בעוזרי והראי' לזה ואני אראה בשונאי. ומפרש כיצד יהי' זכותו גורם יעזור לו:", + "טוב לחסות בה' וכו' כי מי שהוא חוסה בה' ובצל שדי יתלונן צריך להיות עובד מאהבה ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם כעבד לאדוניו אם האדון רואה מעשיו. וכיון שיעשה מבטחו בה' צריך שיראה כנגדו תמיד שעיני ה' משוטט בכל דאל\"כ היאך יבטח בו וא\"כ כל מעשיו לשם שמי' ולא צריך לזכות אבות שנקראו אדם. כמשארז\"ל אתם קרוי' אדם ואין או\"ה קרוים אדם כי לשון אדם מלשון אדמה לעליון. והעיקר תשובה ותפילה בצירוף צדקה. אבל יש בני אדם שמעשיהם רעים בדרך לא טובים הלכו. רק סומכים עצמם שמפזרים ממון ונותנים צדקה הרבה לענים ואביונים ובזה יעלה על דעתם שבטחונם על חילם וצדקתם. גם זה הבל ורעות רוח שעושה צדקה גדולה עם אחרים ולא יעשה צדקה לנפשו נפש עני' היא הנשמה שלו. וזש\"ה טוב לחסות בה' שיהי' תמים במעשיו מבטוח באדם דהיינו זכות אבותיו הצדיקי' וגם אמר טוב לחסות בה' ואז מגן הוא לכל החוסים מבטח בנדיבים שהוא מן המנדבים צדקה לענים רק שפרו מעשיכם ולעשות צדקה לנשמתו. ובס' מעין גנים פ' מצורע כ' ליישב דפשיטא מה ענין ה' לאדם שאין לו תשועה. וכתב כי חסי' הוא שייך למי שלא הבטיח לו לשכנגדו. אבל בטחון שייך לשאמר לו שיבטיח בו לזה אמר טוב לחסו' בה' בחסי' מלבטוח באד'. וכופל הדבר לא מבעי' באדם שאין סיפוק בידו לעשות בטחונו תמיד. אלא אף בנדיבי' דיש סיפוק בידם אפ\"ה יותר טוב החסיון בה' מבטוח בנדיבי' עכ\"ד:", + "כל גוים סבבוני וכו' הנה מבאר גודל הבטחון כי אלו ארבע פסוקים אמר נגד ד' מלכיות כל גוים זהו נבוכדנצר דאסף כל הגוים לעלות לירושלים והוא גלות בבל אבל אקוה לה' בשמו הגדול שנקרא עלינו שאמילם שאכריתם ואמר לשון עתיד כי לא הי' גאולה שלימה כי הי' אחריו עוד גליו' ולא יהי' כריתה גמור לעמים עד ביאת משיחנו. סבוני וגם סבבוני זהו גלות מדי ופרס ומפני זה כפל הלשון סבוני וגם סבבוני כי הי' שני מלכיות וגם באלו הי' תקותי לה' כי אכריתם ואח\"כ אמר סבוני כדבורים זהו מלכות יון הרשה שהרבה והרשיע מאוד בגזרותיו יותר מכולן וביקש להעבירם מעל חקי רצונך דועכו כאש קוצים ששרף והרג הרבה מישראל מצוקי ארץ וגם בזה הי' לישועתך קויתי בשם ה' כי אכרית' וקאמר לשון כאש קוצי' שנותן להב הרבה ונכבה מהר כן לא הי' מלכות יון אלא זמן מועט בגרות רעות ולא הי' מאריך כ\"כ. ושוב אמר דחה דחתני לנפול מרמז על גלות הרביע שנראה כאלו נדחתי בדחי' אחר דחי' כמו נפילה גמורה ח\"ו שאין להם תקומה. אבל בזה יותר בטחוני מרובה ונר' בעיני לאמת גמור כאלו כבר גאלו אתנו. כל כך נתחזק התקוה שאנו אומרים וה' עזרנו וכל מקום שנ' וה' הוא ובית דינו קאמר. או דפי' שאנו מנחמים שיוציאנו מגלות הזה הלא וה' עזרנו עד עתה הוא יעזרינו לעולם ואל יטשינו לנצח:", + "עזי וזמרת יה וכו' הביאו' כי זמרת הוא לשון זמירה ושירה וגם הוא לשון כריתה כמו כרמיך לא תזמור וזמר עריצי' (ועיין רש\"י פ' בשלח) והענין כי בגלו' נכרת שם יה מן השם השלם כדכתיב יד על כס יה וזהו כל עזי ומבטחי כי נכר' השם ואינו במלואו. וא\"כ מלבד שה' תמיד עזי ומשגבי יש עוד וזמר' יה שהקב\"ה יקנא לשמו הגדול ויהי לי לישועה:", + "קול רינה וישועה וכו' הכוונה אימ' קול רינה וישועה אם ימין ה' עושה חיל אז באיבוד רשעים רינה באהלי צדיקי'. או דנא' כי רינה הוא לשון תפילה כדכתי' אל הרינה ואל התפילה. וישועה היינו אם יושיע לת\"ח וצדיקי' להיות מהנה להם בממון שיכולי' להיות יושבי אוהל וזהו קול רינה דהיינו תפילה וישועה דהיינו צדקה באהלי צדיקים אז יזכו שימין ה' עושה חיל. או דנא' כי גאולה עתידה יהי' בליל שמורים כמו שמצרי' ושאר דברים הנאמרה. ואומר בשעה שקול רינה וישועה דהוא הלל שאומרי' באהלי צדיקים אז ימין ה' עושה חיל:", + "ימין ה' רוממה וכו' כי התורה נקרא ימין ה' כדכתיב מימינו אש דת למו אם אתם מקיימים ומכבדים על רוממתה אז ימין ה' עושה חיל. או כמו שפי' רע\"ס אין הקב\"ה משלם גמול להאביד אומה עד שיפקוד על שר שלה למעלה כמו שנ' יפקוד על צבא מרום במרו' ורוממה לשון מרום אם ימין ה' רוממה ר\"ל על צבא מרום אז ימין ה' עושה חיל למטה. או דנא' כמ\"ש בזוהר פ' וארא ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב הקב\"ה דן לישראל בשמאלו כדי דדחי להון בשמאלא ומקרב בימין (וכדארז\"ל ג' שמאל דוחה וימין מקרבת יצר תנוק ואשה והם כולם כנגד ישראל שנקראו כן) אבל האומות בהיפך ימינך ה' נאדרי בכח שהוא נאדר ונערץ להציל עמו ביום זעם ואינו מכה רק בשמאל. אבל ימינך תרעץ אויב ע\"ש וזהו ימין ה' רוממה שמקרב אותנו בימין ואינו מכה רק בשמאל. אבל ימין ה' עושה חיל שמכה או\"ה בימין. ועוד יש לפרש כמ\"ש בעל זריעת יצחק כי בי\"כ אם ה' עלה בימינו הסגן אומר אישי כה\"ג הגבה ימינך והי' סימן טוב לישראל שאם השם עלה בימין כה\"ג שיגברו ישראל על אויביהם דהא כל זמן ששמעון הצדיק חי הי' השם עולה בימינו. וזהו ימין ה' רוממה אם אני ארים בימין ה' אז סימן ימין ה' עושה חיל:", + "לא אמות כי אחיה וכו' הנה בוודאי אם לא ימות הוא יחי'. אלא הכוונה כי הרשעי' בחייה' קרוים מתים ועל זה אני מתפלל שאהי' מכלל הצדיקי' שקרוים חיים. ועם היות שצדיקי' אפי' במתתם קרוים חיים שהרי שפתותם דובבות בקבר לזה אמר ואספר מעשה יה כי לא המתים יהללו יה שאין הם משתמשי' בשם יה ואמרתי טעם לשבח למה הרשעים בחייה' קרוים מתים ע\"ד מה שאמר ישעי' ואשלם נחומים לו ולאבליו דאית' בזוהר אותן שני מלאכים שניתן לאדם לשומרו אם הוא צדיק הולכים לפניו ואומרי' פנו מקום לצדיק זה ואם הוא בינוני אזי אחד בימינו ואחד בשמאלו. ואם הוא רשע אזי הולכים אחריו וראשם כפוף כאבלים שמתאבלים על רשעתו. ונמצא בחייו נראה כאלו הוא מת שהרי יש לו מתאבלים על נשמתו ומפני זה רשעים בחייהם קרוין מתים:", + "יסר יסרני יה וכו' ויש להבין למה לי הכפל דהל\"ל יסרני יה ועוד למה אמ' נתנני לשון רבים דהי' לומר לא נתני. אלא דר\"ל ביסורין אחר יסורין כדי למרק עוונותי ולצרף כי לא חפץ ה' במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה וע\"ד מה דאית' בסוטה דף ח' ע\"ב ארחב\"פ מאי דכתי' כי אני ה' לא שניתי ואת' בני יעקב לא כלית' לא הכתי לאומה ושניתי בה (וכ' מהרש\"א באותו מכה עצמה) ואתם בני יעקב לא כליתם דכתיב חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים. והטעם כי יפקוד תחילה על צבא מרום במרום על שר שלהם והנה ישראל הם תחת ממשלת הקב\"ה והם חלקו וחבל נחלתו ומפני זה אמר אני ה' לא שניתי ומפני זה אתם לא כליתם וזש\"ה כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב:", + "פתחו לי שערי צדק וכו' קאי על גאולה העתידה כשיבאו אל שערי ירושלים וכי ירושלים לעתיד יקרא עיר הצדק (כמ\"ש בישעיהו א׳:כ״ו) אחרי כן יקרא לך עיר הצדק וירמי' (סי' ל\"א) עוד יאמרו את הדבר הזה וכו' בשובי את שבות' יברכך ה' נוה צדק הר הקודש. ויאמרו ישראל למלאכי' השומרים חומת ירושלים פתחו לי שערי צדק כל השערי מארבע רוחות עולם אבא בם אודה יה (והנה מזכיר במזמור זה ששה פעמים שם יה כי שם יה מורה על עוה\"ז. ושתא אלפא שנין הוי עלמא וחד חרוב):", + "זה השער לה' וכו' כי המלאכי' מושיבו להם זה השער לה' ר\"ל כי עכשיו השם שלם ולא צריכין להודות לשם יה ותוכלו לומר השם ככתבו ועמו כולם צדיקים יבאו בו. או דנא' זה השער לה' ע\"ד מה שנא' (ביחזקאל סי' מ\"ד) השער ה' סגור יהי' וכו' כי ה' אלקי ישראל בא בו והי' סגור וכו' נשיא הוא ישב בו לאכל להם לפני ה' ופרש\"י בחללו. וזה השער הוא לה' וצדיקים היינו הנשיאים יבאו בו בחללו:" + ], + [ + "אודך כי עניתני וכו' כשהצדיקי' יבאו לתוך שערי ירושלים יתנו הודאה ויאמרו לשם אודך כי עניתני כי הגלו' הוא לצרף ולטהר בני ישראל וכמו שנ' בגלות מצרים כאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרוץ כן קושי השיעבוד בסוף ימי הגלות יגדל שכר ישראל וזהו כי ענתני ומפני זה העינוי הוא תהי לי לישועה. או שנא' אפי' בשעה שהיתי מענה אותי ותהי לי לישועה שתמיד הי' משגיח עלינו. וגם אנחנו היו מצפים לך שיבא הישועה:", + "אבן מאסו הבוני' וכו' קאי על משיח כחזון נ\"נ ופשרי' דניאל (ב') חזה הויתי עד די איתגזר' די לא בידין ומחה לצלמא וכו' ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא הרי דמשיח נקרא אבן שהוא חזק מצור וחלמיש אשר מאסו הבוני' ר\"ל האומות שעוסקיהם תמיד בבתי טטריאות ובצרים גדולים הם אשר חרפו עקבו' משיח וילעגו לנו בעקבותיו שיאמרו אף אם הוא חגר ואינו הולך רק פסיעה אחת יכול לבא. או שמחרפים לנו בחגר בעיר הרשעה שמרכיבין חיגר כדאי' בריש ע\"ז וזהו חרפו עקבות משיחך. לכך יאמר ישראל אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה דהות לטור רב שיכול לראו' בראשו לכל פינת העולם:", + "אבן מאסו הבונים שמעתי מפי חכם משולח מירושלי' כי היצה\"ר נקרא אבן דכתי' והסירותי את לב האבן. ולעתיד נדמה היצה\"ר לצדיקים שנקראו בונים להר גדול. וזש\"ה אבן הוא יצה\"ר מאסו הבונים היתה לראש פינה כי נדמה להם כהר. ואמרו מאת ה' היתה זאת יצרו של אד' מתגבר עליו כל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב\"ה עוזרו אינו יכול לו ועיין כל זה בגמ' דסוכה דף נ\"ב וזה ש\"ה מאת ה' היתה זאת שעזרנו והיא נפלאת בעינינו. וזה היום שבוטל יצה\"ר מהעולם נגילה ונשמחה בו ע\"כ:", + "מאת ה' היתה זאת וכו' כי ישראל יתמהו מאוד על גאולתן וגדולת משיח. אז יאמרו לא בצדקתינו אנו נגאלין כי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים על כן לא לנו נעשה הגאולה רק בשביל שמך הגדול וזהו מאת ה' היתה הגאולה והישועה והיא נפלאת בעינינו. והואיל והגאולה העתידה יהי' בליל שמורים נקט לשון נקבה או שיאמרו בשביל השכינה שהי' עמנו בגלות נקט לשון נקבה כידוע לי\"ח. ועוד י\"ל אלו הפסוקי' על אבן שתי' שממנו נברא העולם כדאי' ביומא דף נ\"ד ע\"ב שנטל הקב\"ה אבן וירה בים וכו' ואין אדם יכול להזיזו ממקומו להכניסו בבנין ועדיין הוא במקומו מונח ואין אדם יכול להניע אותו ולשוא עמלו בוניו בו ומפני זה מאסו בו הבונים וזש\"ה אבן מאסו הבונים ולא נוטלין אותו לבנין היתה לראש פינה שעליו עומד ארון ה' בבית קדשי קדשים ושם השרה שכינתו. ולמה זכה אבן זאת לזכות גדול כזה ומפרש מאת ה' היתה זאת האבן אשר ירה וממנו הושתת העולם והיא נפלאת בעינינו ואולי היתה לראש פינה דאית' במדרש שיעקב אבינו שם האבן הזאת למראשותיו ועשאו מצבה ועיין ברמב\"ן פ' ויצא מ\"ש בזה:", + "זה היום עשה וכו' אמר היום בלשון הי הידיעה כלו' האמור בנביאים ביום ההוא יתקע בשופר הגדול. לפני בא יום גדול והנורא. הנה באה ונהיתה הוא היום אשר דברתי במלחמת גוג מגוג כאמור ביחזקאל. והוא היום אשר כל ישראל היו מצפים תמיד עליו וכאלו מורה באצבע זה היום אשר עשה ה' לא בשבילינו רק בשביל כבודו כאמור למעני אעשה. על כן נגילה שהוציאנו משעבוד לגאולה. ונשמחה בו ר\"ל בהשם שהוא גאל ישראל כי הגדיל ה' לעשות אתנו היינו שמחים:" + ], + [ + "אנא ה' הושיעה וכו' כי עד עכשיו מדב' מביא' משיח בן יוסף שיקבץ ישראל ויביאם לירושלים ואח\"כ יעמדו עליו כל מלכים במלחמות גוג ויהרג משיח בן יוסף ויהיו ישראל בצרה גדולה כי ינוסו במדבר. ורבים יסגרו בירושלי' וזה יהי' מ\"ה ימים ועיין בספרי פ' בלק ולא הי' צרה גדולה בישראל יותר ועליו רמז דניאל י\"ב והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא וכו' ועל זה ארז\"ל אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס. ויבוקש דג לחולה ולא נמצא. ובעת הצרה ההיא שיהיו ליהודים בחוץ לירושלים יתפללו אנא ה' הושיעה. והיהודי' הנסגרים יזעקו אנא ה' הצליחה נא. והא שיתפללו בלשון זה כי אנא ה' גמט' ב' שמות אני והו שאומרי' בהושענא על לשון ואני בתוך הגולה והוא אסור באזיקים כלו' שגם השכינה בגלות:" + ], + [ + "אנא ה' הושיעה וכו' כי עד עכשיו מדב' מביא' משיח בן יוסף שיקבץ ישראל ויביאם לירושלים ואח\"כ יעמדו עליו כל מלכים במלחמות גוג ויהרג משיח בן יוסף ויהיו ישראל בצרה גדולה כי ינוסו במדבר. ורבים יסגרו בירושלי' וזה יהי' מ\"ה ימים ועיין בספרי פ' בלק ולא הי' צרה גדולה בישראל יותר ועליו רמז דניאל י\"ב והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא וכו' ועל זה ארז\"ל אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס. ויבוקש דג לחולה ולא נמצא. ובעת הצרה ההיא שיהיו ליהודים בחוץ לירושלים יתפללו אנא ה' הושיעה. והיהודי' הנסגרים יזעקו אנא ה' הצליחה נא. והא שיתפללו בלשון זה כי אנא ה' גמט' ב' שמות אני והו שאומרי' בהושענא על לשון ואני בתוך הגולה והוא אסור באזיקים כלו' שגם השכינה בגלות:", + "ברוך הבא בשם ה' כי לאחר שיעברו הצרה הגדולה של מ\"ה ימים ובו יקוים ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך ולא נשארו רק יראי ה' ושלימים ועל זה רמז משה רבינו באמרו כי מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה אותי אומר לשון מה ר\"ל אלו מ\"ה ימים שיהיו מלא יראה. ולאחר מ\"ה ימי' הללו יתגלה משיח בן דוד ועליו אמר דניא' (סי' ז') וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיד יומיא מטה וקדומוהי הקרבוהי ולי' יהב שולטן ויקר ומלכו וכל עממיא אומי' ולישני' ליה יפלחון שלטני' שולטן עלם די לא יעדה ומלכותה די לא תתחבל. וכשיראו הנשארי את משיח בן דוד בא מן השמי' אז יזעקו בקול רינה ברוך הבא בשם ה'. ומשיח ישיב להם ברכנוכם מבית ה'. וישראל ישיבו לו", + "אל ה' ויאר לנו מצד מידת חסד שהוא אל הטה חסדו עלינו. וגם אל לשון חוזק כמו אילי ארץ שבא בחוזק על האומו' שהי' מצירי' לנו בגלות שהוא חושך ואופל ויאר לנו עכשיו שהוציאנו מאפלה לאורה. וחוזר משיח ויאמר להם", + "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. הנה בסוכה דרשו זה על מורביות של ערבה שהיו זוקפים על גבי מזבח. ולולי דמסתפינא היתי אומר דמאי דפליגי תנאי אי בניסן עתידין לגאול או בתשרי עתידין לגאול ואולי י\"ל דאלו ואלו דברי אלקי' חיים כי משיח בן יוסף יבא בניסן. ומשיח בן דוד יתגלה לנו בתשרי וא\"כ יפה יאמר משיח צדקינו אסרו חג בעבותי' שיתנו מורביות על המזבח שיגיעו עד קרנות המזבח. או דנא' שלעתיד יעשו ג\"כ חנוכת המזבזח שבעה ימים ישמחו מלבד שמח' החג כי אין מערבין שמחה בשמחה וכמו שעשו ישראל בבנין שלמה שהיו שמחי' ארבעה עשר יום עם החג כמ\"ש במלכים וכן יעשו לעתיד. וא\"כ כאלו החג עם שמחתם הוא בקשר ואיסור יחד יודבקו כאלו נקלעו בעבותי' יחד וזהו אסרו חג בעבותים בריבוי קרבנות עד קרנות המזבח. או דנא' אסרו חג היינו קרבן חגיג' י\"ד כי צריך לכל פסח חגיגה כיון שיהי' חורתו מרובה וצריכין תמיד לחגיגה כדאי' בפסחי' דף ע' על כן תקשרו החגיגה בכרעי המטה כדי לבדקו אם להביא עד קרנו' מזבח:", + "אלי אתה ואודך וכו' כי משיח בעצמו נושא עיניו לשמים ויאמר אלי אתה ואודך כי נותן הודאה על לשעבר כי הי' מדוכה ומעונה ביסורין וסובל עוונות ישראל וכמ\"ש ישעי' והוא מחולל ומדוכא בפשעינו ומצפה כל יום מתי שיבא לגואלינו וכשיבא יאמר אלי אתה ואודך על לשעבר. ואלקי ארוממך על להבא:", + "הודו לה' כי טוב כי יחזור משיח ויאמר לישראל הודו לה' כי טוב כל מה שהניח אתכם זמן ארוך בגלות הי' לטובתכם כדי לטהר אתכם מכל טומאתיכ' ולא תלכו עוד בגלו' כי גאולתכם גאולת עולם וזהו כי לעולם חסדו. או דנא' כי יש שני יצרים יצה\"ר ויצ\"ט ולעתיד ישחט היצה\"ר ולא נשאר רק יצ\"ט לבדו ולא יהי' שום חטא ועון. וזש\"ה הודו לה' כי טוב כי לא נשאר אלא טוב (כי זה לשון אלא הוא) ולכך כי לעולם חסדו:" + ], + [ + "יהללוך וכו' ברינה יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו ויקדישו וימליכו הוא ט' מיני הודאות כמו שיש בלפיכך ורומז לט' ספירות מלמעלה למטה את שם מלכינו הוא מלכות. וגם יסוד נכלל בלשון וימליכו שהוא מחובר למלכות כידוע לי\"ח. עד כאן רמז לאצילה. כי לך טוב להודות עולם הבריאה. ולשמך נאה לזמר עולם יצירה. כי מעולם ועד עולם אתה אל רמז לעולם עשי' לכך קאמר מעולם ועד עולם. נר' דיש לומר הגדול כל הלל הגדול ושנים עונין על כל פסוק הודו לה' כי וכו' כיון שהוא דרך שירה בעי שיענו אחריו כדמצינו בשיר' הים וכ\"מ במ\"א סי' תכ\"ב סק\"ז. וכן ראיתי נוהגין ודלא כח\"י." + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "הודו לה' כי טוב סידר כאן כ\"ו הודיו' כמנין הש'. ורז\"ל אמרו כנגד כ\"ו דורו' שזן עד שנתן התורה. ומפרש אם אדם עושה טובה לזולתו יש בו פני' אחרת ומצפה לתשלום גמול. אבל גבי הש\"י שאין צריך לשו' דבר אז מה שמיטיב הוא מצד טובתו וצריכין להודו' לו כי טוב ואל תבטחו בנדיבים שאין הבטחתו קיימת לעולם תצא רוחו ישוב לאדמתו אבל גבי חי עולמי' אז נקרא טובתו חסד עול' וזהו כי לעול' חסדו:", + "הודו לאלקי האלקים אמר עוד מפאת שכל צבא מרום ומלאכי מעלה נתונים תחת ידו. על כן אל יבטח שום אומה בשר של מעלה ומזלו כי זה ישפיל וזה ירים ויפקוד על צבא מרום במרום אבל ישראל שבטחונינו בה' הוא נקרא בטחון כי לעולם חסדו:", + "הודו לאדוני האדונים עם היות שאנו בגלות ויש לנו אדונים וצריכין אנו להשפיל עצמינו כעבדים הלא אפי' יעקב אבינו קרא עצמו עבד כמ\"ש וגם עבדך יעקב בא אחרינו. עם כל זה מראה הקב\"ה שהוא אדוני האדוני' ומשגיח על ישראל עמו כי גדול הרועה המציל שה מבין הזאבים וזהו מצד חסדו כי לעולם חסדו:", + "לעושה נפלאות גדולות לבדו שאל תאמר שהקב\"ה עושה זה כדי להגדיל שמו או כדי להודות לו. כי באמת הש\"י עושה ניסים מפורסמים גלויות לנו. צריכין להודות בחובות הלבבות. יען לפעמים עושה הקב\"ה נס נסתר שהוא בהעלם בעל הנס מתחילה ועד סוף ואין בעל הנס מכיר בנס מה שנעשה לו נפלאות רק השם לבדו הוא יודע מזה. ואין בזה שום דבר פני' רק מצד שהוא עושה חסד לעולמו ולכן כי לעולם חסדו וכן הוא במדרש ש\"ט:", + "לעושה השמים בתבונה ר\"ל כי לא ידענו מציאתו רק כמאמר השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע כי צריכין אנו להתבונן בהם ומפאת זה אנו יודעין שהוא בורא יתעלה וזהו שעושה השמים בתבונה להבין כבודו ומעשה ידיו וקאמר לשון עושה בינוני. כי ממש בכל יום ניכר לנו מעשיו כאלו היום נבראו שבולל אש ומים גשם החמישי ובהתפללו אליו ירד הגשם מן השמים וכל זה בעבור חסדו הגדול להודיע שהוא הבורא וכי לעולם חסדו. או דנא' דאית' בזוהר בראשית דף ו' מי שמשתדל ומחדש בתורה בבינה אז הקב\"ה עושה רקיע מאותו דבר והקב\"ה קורא להם שמים חדשים והוא שמור לו לעולם וזהו לעושה שמים בתבונה ר\"ל במבין אז כי לעולם הבא חסדו:", + "לרוקע הארץ על המים. כלו' כמו רקוע פחים שהוא בולט ברקמה על צד היופי כמו הרקוע על הבגד. ואין רשו' להים להעבירו גבול שמת בל יעבורון לכסות הארץ. וכן להיפך מה שנתן לים לא יכול להיות יבשה ומפני זה לא רצה הים לבקוע לפני משה. וכל זה שלא יעברו זה בזה כדי שהוא נוהג בחסדו ליצורי עולמי' שיורדי ים באניות יכולין לשוט בעולם ושלא יצודו דגי הים ועובדי האדמה והישוב לא יעברו עליה' מי הזדוני' וכל זה בחסד עליון וצריכין אנו לומר כי לעולם חסדו:", + "לעושה אורים גדולי' כי למעלה לא צריכין לאור רק אתו שרי נהורא. רק עול' הזה צריכין לאור. ובאמת אור שנברא ביום ראשון גנזו הקב\"ה כי אין העול' יכולין לסבלו ומי שאינו צדיק נעשה סנוירים מצד ריבוי האור. לכך ברא בחסדו הגדול את שני מאורות להאיר בעולם וזהו כי לעולם חסדו:", + "את השמש לממשל' ביום. באשר שקטרגה הלבנה ונתמעטה הראה הקב\"ה שהוא חפץ בשלום ולא בקטרוג ומזה ילמדו הבריות הדרך הישרה שלא יקטרגו ולא יקנאו איש באחיו ואז קיום לעולם וכל זה עשה בחסד לעולם אשר ברא וזהו כי לעולם חסדו:", + "את הירח וכוכבים לממשלות הלילה. גם בזה אתה חונן לאדם דעת כי לאחר שלבנה הקטינה עצמה ואמרה שרגא בטהרי מה מהני. פייסה הקב\"ה ונתן לה גם הכוכבים לממשלות הלילה ומזה ילמוד אנוש בינה שאם יצער אדם את חבירו אע\"ג שעביד כדין אפ\"ה יפייסו כדי שיהא הכל באגודה אחת ואם שלום בעולם אז חסד בעולם ויובן כי לעולם חסדו:", + "למכה מצרים בבכוריהם כתבו רמז למכה הוא אותיות המלך כי פרעה ג\"כ בכור הי' והא דלא כתיב למכה בכורי מצרים עיין לעיל מ\"ש בשם המדרש בפסקא ר' יהודה ואית' במדרש ש\"ט כי ס' ריבוי הרגו הבכורים באבותיהם עכ\"ל הרי גודל חסדו שהרגו כנגד ס' ריבוי ישראל יוצאים ממצרי'. הנה סידר כאן זה מול זה שאמר למעלה כי השר של מעלה דמצרים הוא הי' בכור למזלות טלה ולכך לא אכלו מצרים טלה ועובדים לבכורים והקב\"ה הכה כל בכור אפי' הצירות כמותי כדכתיב ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים אני ה' וזהו הראי' שהוא אלקי אלקים וראוי לנו להודו' לאלקי אלקים כי לעולם חסדו:", + "ויוצא ישראל מתוכם אף שהיה פרעה גברת מלכים ומושל בעול' וראש לכל אומו' ממש הכל עבדיו. וכן שריו וחרטומיו כולם היו אדוני' ורוזני ארץ אפ\"ה הוציא ישראל מתוכם ומזה הראה לנו שהקב\"ה הוא אדוני האדונים ושלחו ישראל בעל כרחם וראוי לומר הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו:", + "ביד חזקה ובזרוע נטוי'. כי ידוע מה שהקב\"ה הוצרך לעבור בעצמו להכו' הבכורי' כי הוא מבחין בין טיפה לטיפה והציל את בכורי עמו ישראל. וקאמר בזרוע נטוי' על נס הנסתר שאלמלא שהיו ישראל רגע אחת עוד במצרים אז חלילה נשתקעו בטומאה ולא יוכל לטהר מוזהמתם וזה לא ידעו ישראל שנוהג בחסדו וראוי לנו לשבח לעושה נפלאות גדולות לבדו בחסדו כי לעולם חסדו:", + "לגוזר ים סוף לגזרים ואמרו לגזרים ר\"ל לנימולין מלשון גזרי בשר ורמז במדרש הים ראה הראה לו ברית מילה. ונ\"ל הטעם כמו דאמרינין בנדרים גדולה מילה ששמים וארץ עומד עליהם דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי. וגם לגזרים שים נבקע לי\"ב גזרים כנגד י\"ב שבטים והי' המים למעלה ככיפה כמו השמים למעלה ככיפה על הארץ כדאי' במדרש. והראה הקב\"ה ההבדל בין מים עליונים למים תחתונים והוא כנגד לעושה השמים בתבונה והכל בשביל חיבת ישראל שהראה להם חסדו כי לעולם חסדו:", + "והעביר ישראל בתוכו. לשון העברה בנח' וטיול לא ברדיפה ומהירה ולא הוטבע רגליה' בטיט רק ביבשה וחרבה אעפ\"י שהים לא יעבור היבשה. וכן ההיפך שיבשה לא תהי' בים ולא יעברו גבוליהם. עם כל זה הראה הקב\"ה מעין הבריאה שהוא רוקע הארץ על המי' ויקוו המים ותראה היבשה והטה חסדו ואמר נגד רוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו:", + "ונער פרעה וחילו בים סוף. כי ישראל עברו הים בלילה כדכתיב ויהי ענן וחושך ויאר את הלילה. כי הנה העמוד האש אשר האיר לישראל הוא מן האור ראשון שנברא בראשון. ולא הצריך לשני אורים גדולים והראה לישראל מעין הבריאה וירא אלקים את האור כי טוב. ובאשמורת הבוקר הולך רוח קדים וניער פרעה וחילו בים סוף כדאי' במכילת' נתן להם כח נערות כדי לקבל את הפרענות כי בעודם בחיים ננערו כנוער הקדירה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה וכל ישראל רואין ומכירים את צריהם וכל זה בחסדו הגדול על ישראל עמו וצריכין אנו לומר כי לעולם חסדו:", + "למוליך עמו במדבר הוא חסדו הגדול כי לא נחם דרך ארץ פלשתי' פן ינחם העם וגם שלא יתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם. ואף גם זאת שיהי' להם זכות כי לא נתנו תורה רק לאוכלי המן. ובזה היו מייחדי' לבם לשמי' כי לקטו רק דבר יום ביומו ומגיד לישראל כמו נביא כשארז\"ל ביומא. ולא העדיף המרבה ולא החסיר הממעיט כי לאחר שלש שעו' חם השמש ונמס כי את השמש לממשלת היום ונמס המן כדונג מפני האש ולא לקטו המן רק באשמור' הבוק' וזהו להגיד בבוקר חסדיך ואמונתך בלילות שהי' צריכין להאמין ולילך בדרך אמונה בלילות כי דינו לבוקר משפט מי סרח כי הנשאר נמס מחמת השמש וע\"כ ראוי לזמר כי לעולם חסדו:", + "למכה מלכים גדולי'. זהו עמלק עם אלופיו הבאים על ישראל ברפידים. והם היו גדולים אצל האומו'. ויחלוש יהושע את עמו לפי חרב אבל לא יכול להורגן כדאי' במדרש לכך קאמר רק למכה מלכים בהכאה בעלמא. הנה עמלק והנלוים הם המושלים בגלות הזה שהוא דומה ללילה ועליו אמר הנביא אם תגביה כנשר ובין כוכבי' (אלו הפרתמים) שים קנך משם אורידך והוא דוגמא ירח וכוכבים לממשלת הלילה. דאגח קרבא וקטיל גוברין מדבית דן דלא הוי עננא מקבל יתהון מן גלל פולחן נכראין דהוי ביניהון כמ\"ש התרגום. ואפ\"ה בחסדו הגדול רחים על עמו להחליש עמלק ומחויבן לומר כי לעולם חסדו:", + "ויהרג מלכים אדירים. אלו ל\"א מלכים שהרג יהושיע וגם סיחון ועוג. והא דהפריט אלו שני מלכים אח\"כ משום דאלו שנים הי' קשים יותר מכולם וכמו שפרשי גבי שלמה אהב נשים נכריות ואת בת פרעה. ועוד כי שבעה אומו' הי' ולעוג שהוא הי' ענק גדול ועקר טורא בר תלתא פרסי ובקש לזרוק על ישראל וגם משה הי' מתיירא עד שא\"ל הקב\"ה אל תירא אותו. ואף גם זאת מלך הבשן שכל עריו היה בצורות ובחסדו הגדול הרגו כל מלכים אדירים כי לעולם חסדו:", + "לסיחון מלך האמורי כל\"ח ובעל פרשת דרכי' מפרש למכה מלכי' גדולי'. ויהרוג מלכים אדירי' דהיינו סיחון ועוג הכו והרגו מלכים גדולים ואדירים. ומפרש שנתן את ארצם של אלו גדולים ואדירי' לסיחון ועוג לנחלה ולמה עשה כן לזה קאמר משום נחלה לישראל עבדו כי עמון ומואב טהרו בסיחון ועוג שכבשו קצת מאדום ועמון ומואב כדי לתת לישראל עבדו לנחלה עכ\"ד:", + "ונתן ארצם לנחלה. עם היות שלא נשבע השם לאבותינו רק ליתן לבניהם לנחלה רק ארץ ישראל לבד אמנם ה' הצדיק אמר מעט ועשה הרבה והוסיף לנו את עבר הירדן ג\"כ לנחלה עד שיתחלק א\"י לג' ארצות יהודה והגליל ועבר הירדן ולפיכך אנחנו חייבים להודות כי לעולם חסדו:", + "נחלה לישראל עבדו. הכוונה בזה הוא בית המקדש כמו שדרשו רז\"ל על פסוק אל המנוחה ואל הנחלה זהו בהמ\"ק הנק' נחלה כי אין אחריה היתר הבמות וקדושה ראשונה קדשה לעתיד. וקאמר לישראל עבדו כלו' שישראל הם באגודה אחת לעבוד ה' ביראה כעבד לפני מקום והביאו קרבנות בבית הבחירה לכפר על עוונותינו ולפאר המקום כי לעולם חסדו:", + "שבשפלנו זכר לנו כמ\"ש האבן עזרא ורע\"ס שקאי על שיעבוד מלכיו' שלא זז השגחתו מאתנו ובכל דור עומדי' עלינו לכלותינו והקב\"ה מצילנו מידם ועמו אנכי בצרה וכל זה הוא כי לעולם חסדו:", + "ויפרקנו מצרינו כי אנו מצפים בכל יום לתשועת ה' והרבה פעמים שגזרו עלינו האומות והכבידו עול על צווארינו ובכולם שלח פדות לנפשינו ושלח עזרתו מקודש בחסדו הגדול כי לעולם חסדו:", + "נותן לחם לכל בשר. מביא עוד מופת להשגחתו עלינו הלא בגלו' המר הזה שאין לנו לא שדות וכרמי' ומאין בא פרנסתינו ובפרט כי הוצאת בני ביתו של יהודי הוא מרובה יותר מן הגוים בכל דבר ואפ\"ה בחן ובחסד וברחמים הוא נתן לחם לכל בשר הרי השגחת העליון בחסד עלינו ואנו אומרים כי לעולם חסדו:
ודע כי ר\"ת של נתן לחם לכל בשר גמט' יבק היוצא ד\"פ במזמור' יענך ה' וכו' קו אמצעי ותיבין ה' אלקי' במספרו כידוע לי\"ח. אותיות שניות נת\"ן לח\"ם לכ\"ל הוא חתךְ שם של פרנסה ואותיות הנשארי' ן\" מ\"ל ש ר גמט' כתר וז\"ל ובזה יובן דברי חכמי' וחידות' בגמ' דברכו' דף ד' כל האומר תהלה לדוד ג\"פ בכל יום מובטח שהוא בן עוה\"ב ופריך מ\"ט אילימא משום דכתיב בי' פותח את ידיך לימא הלל הגדול דכתיב בי' נתן לחם לכל בשר אלא משום דאית בי' תרתי ויש להבין למה נקט בקושי' דווקא פסוק זה הלא יש הרבה פסוקים בתהילים שיש בהם בקשה למזונות. אמנם כתבו דצריך לכוין בפסוק פותח את ידיך לשם של פרנסה דס\"ת מפסוק ועיין בש\"ע דכתי' אם לא כיון דצריך להחזיר. וא\"כ שפי' הקשה מנתן חם לכל דיש בו נמי רמז לשם של פרנסה על זה מתר' דאית בי' תרתי כי ומשביע לכל ג\"כ גמט' חת\"ך וא\"כ השם בו שני פעמים ונכון:", + "הודו לאל השמים. מכל אלו שאמרנו יש מופת חותך שהקב\"ה משגיח על בריותיו בחמלה רבה ובפרט על עמו ושומר עמו ישראל לעד. אף שהוא בשמים ממעל. וביתר שאת לאחר חורבן שעשר מסעו' נסעה השכינה למעלה. עם כל זה נחלתו לא יעזוב מלהשגיח עליהם ומן השמים ירחם עליהם על כן הודו לאל שהוא מידת חסד הוא בשמים ואומרים כי לעולם חסדו: וכ' האר\"י ז\"ל שיכוין מהודו עד ויוציא ישראל ליו\"ד של השם. ומפסוק ויוציא עד למוליך לה\"י של שם. ומן למוליך עד נחלה באות ו' של שם ומנחלה עד הודו לאל אות ה\"י אחרונה ונר' דמש\"ה תקנו לומר לאחר הלל הגדול פסוק רננו צדיקים בה' ר\"ל בשם ולישרים נאוה תהלה כמו שאי' בסוטה דף ט' ע\"א אל תקרי נאוה תהלה אלא נוה תהלה אבל תוס' בפי' ערבי פסחים וכ\"כ רש\"ל דאין לומר פסוק זה:" + ], + [ + "נשמת מ\"כ בסידור על קלף בשנת קס\"ו וז\"ל שמעתי מרבינו יהודה בר יעקב שר' שמעון בן כיפא יסד נשמת עד מי ידמה לך ורוח כל בשר רוח ונשמה באדם אחד הוא כדכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ולפי שבשבת יש נשמה יתרה לכך מזכירים שניהם עכ\"ל ובסידור ר' הירץ כ' בשם רוקח מצאתי כי שמעון בן כיפה יסדו. וי\"א שמעון בן שטח ורמוז בו שמעון ש\"שוכן עד מ\"מי ידמה לך ע\"עד הנה ו\"ואלו פינו נ\"נשמת עכ\"ל. הנה מ\"ש הטעם דתקנו נשמת בשבת משום נשמה יתרה וכ\"כ לבוש בא\"ח סי' רפ\"א יען הטור כ' שם הואיל דנזכר בו יציאת מצרים סמכו לאז ישיר. ולכאורה אם הטעם משום נשמה יתרה. א\"כ אמאי תקנו לומר כן בי\"ט הא בי\"ט ליכא נשמה יתרה כמו שהוכיח תוס' בביצה דף ל\"ג ע\"ב ד\"ה כי הוינא דאל\"כ ה\"ל לתקן במוצאי י\"ט לברך על הבשמים. וכן תימא משום אש של גיהנם שמתחיל לשרוף ולהסריח אבל כשחל י\"ט במוצאי שבת אז אין מתחיל לשרוף ולהסריח דא\"כ גם בי\"ט שובת הגיהנם. א\"כ במוצאי י\"ט אמאי לא מברכין אבשמים לכך כתבו דבי\"ט ליכא נשמה יתרה והא דלא מברכין בי\"ט שחל במוצאי שבת הואיל דיש לו מאכלי' חשובי' וטובים מיישב דעתו ממילא בלא ריח בשמים עכ\"ל ובאמת בפסחים דף ק\"ב ע\"ב כ' הרשב\"ם דלא מברכין אבשמים אם מוצאי שבת הוא י\"ט דגם בי\"ט יש לו נשמה יתרה. וגם שם הקשה תו' כן א\"כ ק' בכל מוצאי י\"ט לברוך על בשמי'. ואפש' להליץ בעד הרשב\"ם דלא תקנו ברכת בשמים במ\"ש אלא בצירוף שני טעמים יחד. רק דרשב\"ם ס\"ל הואיל ותקנו לומר נשמת בי\"ט ש\"מ דאית לן בי\"ט נשמה יתרה ונכון. ודע דאית במקובלים כי נפש יתרה בא לאדם בע\"ש כשהכין והלביש עצמו לשבת. ורוח יתרה בא לאדם כשאומר ופרוס עלינו (ונלע\"ד רמז ופרוס גמט' חל\"ק רוח) והנשמה בא אליו כשאומר נשמת עכ\"ל ור\"ת מסדר ביאתם הוא נפש ר\"ת נשמת פרוס שבת ולזה רמז הגמ' שבת וינפש ויאבד נפש מה שהי' לו בנפ\"ש. יען הנשמה יתרה באה בנפש יתרה. כמו הגוף הוא תיק לנפש ונפש יתרה הוא תיק ונרתק לנשמה ורמז לזה כי נשמ\"ת כ\"ל גמט' הנשמ\"ה ב\"א בהנפ\"ש. ואמרו מי שהוא צדיק גמור זוכה לנשמה הנקראת חיה. ומי שהוא גדול יותר זוכה נמי לנשמה הנקראת יחידה וזהו נשמת כל חי ר\"ת חי' יחידה. ולכך נקרא בניהו בן יהודע בן איש חי שזכה לחיה יחידה (ובפיוט סדר קדושה דר\"ה צריכין להגיה במעלות הנשמה. נפש רוח נשמה חיה יחידה כי לאו כל צדיק גמור זוכה ליחידה ושמה מוכיח) ומעתה לנשמה יתרה לאו כל אדם זוכה אלא צדיקי' יודעי השם ומקבל האחדות גמור שהוא אלקינו. אבל הרוח יתרה זוכה כל אדם שהוא משים עצמו כבשר ר\"ל כמו דדרשו בגמ' דסוטה בשר שאול רימה. וזה נשמ' כל חי תברך את שמך ה' אלקינו. כי אות' שיש להם נשמה וכל שכן כל ח\"י הם יודעי שמך. אבל רוח כל בשר תפאר ותרומם רק זכרך מלכינו תמיד:", + "מן העולם עד העולם אתה אל. ע\"ד הפסוק תהילים סי' צ' ומעולם עד עולם אתה אל תשוב אנוש עד דכה ר\"ל שכולל שני עולמות הוא בחסד אל שמקבל תשובה כן הכוונה כאן שעושה עמנו חסד בעוה\"ז ובעוה\"ב ומציל אותנו בחוזק מלשון אילי ארץ. על כן מבלעדיך אין לנו מלך:", + "גואל ומושיע. פודה ומציל. מפרנס ומרחם. אמר ששה לשונות גואל ממצרים. ומושיע אותנו ליכנס לארץ ישראל. ופודה מגלות בבל. ומציל מיון. מפרנס בגלות זו. ומרחם עלינו בגאולה האחרונה. או שנא' גואל כמו משעבוד לגאולה. ומושיע בימי חוליו. פודה אם הוא שבוי. ומציל מיד הרודף. ומפרנס אם הוא עני. ומרחם אעפ\"י שאינו ראוי לכך:", + "בכל עת צרה וצוקה. כי צרה נקרא מה שבא ע\"י עצמו וצוקה הוא צרה הנעשה ע\"י אחרים שמציקים לו. או דנא' צרה וצוקה על עוה\"ב דיש מקדם דין חיבוט הקבר ודינא של גיהנם אין לנו מלך אלא אתה וכמו שאמר מעולם עד עולם. או דר\"ל אפי' בכל עת צרה וצוקה אנו אומרי' אין לנו מלך אלא אתה אבל האומו' אין עושין כן כמו שאמר ישעי' והי' כי ירעב והתקצף במלכו ובאלהיו.", + "אלהי הראשונים והאחרונים. אמר ששה לשונו' בשבח נגד ששה דברים שאמר אלהי הראשונים והאחרונים נגד גואל שיכולת בידו שהוא ראשון ואחרון. אלהי כל הבריות נגד מושיע והכל עבדיו. אדון כל תולדות. נגד פודה (ואפשר עפ\"י דארז\"ל דאין בן דוד בא עד שיכלה כל הנשמות מחדר הנקרא אוצר הגוף. או דרומז לגלגול שע\"י גלגול מתקן מעשיו ונפדה) המהולל בתשבחות (כצ\"ל וכ\"מ בסידור על הקלף ונכון הוא כי לו דומי' תהילה) אמר נגד המציל כי הניצול צריך להודו' ולברך הגומל. המנהג עולמו בחסד נגד מפרנס דהוא זן ומפרנס מביצי כינים עד קרני ראמי' בחסדו הגדול כדכתי' הוא נותן לחם לכל בשר כל\"ח. ובריותיו ברחמי' אמר נגד ומרחם. וה' הנה לא ינום וכו' ומפני זה בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך אלא אתה אבל מלך ב\"ו צריך לנום ולישן:", + "המעורר ישנים עפ\"י מה שאמר בס' שבט יהודה דאמר המלך מה לא ינוס דהל\"ל הנה לא נים. ואמר שהפי' לא יניח שומר ישראל אחרים לינום ולא לישון והוא שומר ישראל לעד. כי המךל לא יכול לישון והשקיף בעד החלון בלילה וראה שהלכו וראה ששונאי ישראל השליכו הורג בבית יהודי וניצולו וא\"כ הפי' לא מניח לינום שלא מניח לישון אחרי' וכן הוא אומר בלילה ההוא נדדה שנת המלך. וזהו שהמר וה' הנה לא ינום וכו' ומפרש המעורר ישנים. והמקיץ רדומים וכו' אמר ששה לשונות שהקב\"ה שומר ישראל בהם מעורר ומקיץ והמשיח והמתיר והסומך וזוקף כנגד ששה הנזכרים. ומזכיר בדרך ששי כנגד ששה ימי שבוע וביום השבת שאנו בטלין ממלאכתינו אנו נותנין שבח על ששה ימים שעברו על כן לך לבד אנחנו מודים בשבת:" + ], + [ + "אלו פינו וכו' כי כנגד ששי הנאמרים אומרים הודאה בששי דרכים פינו ולשונינו ושפתותינו ועינינו וידינו ורגלינו. אלו פינו מלא שירה כמו ששררו בים. ולשונינו רינה כהמון גליו ולא יכלו לעבור היבשה מפני חוק ששם להם. ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע שהוא ת\"ק שנים וכל היום השמש אומרת שבח לקב\"ה. ועינינו מאירו' כשמש וכירח שמנהירים מסוף עולם ועד סופו ביום ולילה ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. וידינו פרושו' בתפילה כנשרי שמי' אלו המלאכי'. ורגלינו קלו' לרוץ לדבר מצוה כאליו'. כי איל הוא חסיד שבחיו' כדאי' במדרש על פסוק כאיל תערוג על אפיקי מים בזמן עצירת גשמים מתאספים החיות אל האילה והיא צועקת וזועקת אל הקב\"ה וכולם בוכי' עמה. ועם כל זה אין אנו מספיקין וכו' ואלקי אבותינו וכו' רוצה להזכיר הודי' גם על אבותינו ולברך את שמך שאמר למשה אהי' אשר אהי' שהוא תמיד עמנו:", + "שעשית עם אבותינו ועמנו ע\"ד לא את אבותינו לבד גאל אלא אף אותנו ממצרים גאלתנו גאולה הנגלי'. ומבי' עבדי' פדיתנו גאולה הנסתר' שהיו משוקעים בטומאה. ברעב זנתנו במן. ובשובע כלכלתנו שכל הטעמי' הי' במן והי' שבעין אעפ\"י שלא הי' רק עומר לגלגולת. ומחרב הצלתנו חרבו של עמלק. ומדבר מלטתנו במגפה במעשה דקרח וגבי בנות מואב. ומחלאים רעים ונאמנים דליתנו בנחשים השרופי' ולשון דלה הוא הגבהה כמו דלו עיני למרים. ארוממך ה' כי דליתנו כלו' שהביטו למעלה אל נחש הנחוש' אשר עשה משה על הנס וראה אותו וחי. והרוקח כ' נאמנים שהקב\"ה גוזר שהחולאת יבא ביום פלוני ולא יעבור עד יום פלוני. ויש בני אדם חולים תמיד באדר ואלול זהו הם נאמנים בשליחותם עכ\"ל:" + ], + [ + "עד הנה עזרונו רחמיך במדבר. ולא עזבונו חסדיך בביאת הארץ עד עכשיו ואנחנו מודים על לשעבר ומתפללים על העתיד ואל תטשינו ה' אלקינו לנצח:", + "על כן אברים שפלגת לשון חלקת בחלקיו ר\"ל האברים המופלגי' באד' הם הן החמשה חושי'. או דנא' כדאי' בברכות דף ס\"א ע\"א כליות יועצות לב מבין לשון מחתך פה גומר וכו' ורוח ונשמה כדכתי' ויפח ה' באפיו נשמ' רוח חיים ולשון אשר שמתו בפינו כדמתרגם על רוח חיים רוח ממללא כלו' שיגמו' השבח בלבו ובאבריו ואח\"כ יוציאנו בלשונו:", + "הן הם יודו הן הם גמ' ק' מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום יודו ויברכו וכו' וימליכו אמר ח' לשונות ז' נגד ימי השבוע והשמיני נגד נשמה יתרה:", + "כל פה וכו' קחשיב הראש באדם אשר בו הפה והלשון. ואח\"כ הסוף שהם הברכים וכל קומה היא כל קומת הגוף בכלל רוב מנין ורוב בנין. ואח\"כ האברים הפנימים שהוא הלב מבין ליראתו וקרב וכליות שהם יועצות שיזמרו לשמך ולכך לא אמר תזמרו לשמך כמו בשאר תכרע תשבע כי הלב רק מבין לומר לגוף שיראוך וכליות לא יכול לזמר בעצמו אלא נותן עצה שיזמר הגוף לשמך. והא דאמר גבי פה לך יודה ולא תודה כי מורה על לעתיד כל האומו' יודה כן וכל לשון לך תשבע כתבו שהוא על מה שמשביעין קודם שיוצא לעולם ואמר ששי לשונות כמ\"ש למעלה נגד ששי ימי השבוע:", + "כדבר שכתוב (בתהילים ל״ה:י׳) כל עצמותי תאמרנה (לשון שבח ע\"ד ה' האמרך היום) ה' מי כמוך אפשר לפרש כי בק\"ש יש רמ\"ח תיבות נגד רמ\"ח אברי' וכל תיבה משמר אבר אחד אם קוראו בכוונה ומקבל עול מלכות שמים בשלימות וזהו כל עצמותי תאמרנה לשון אמירה ה' מי כמוך שמקבל האחדות האמיתי. ובזה מציל עני זהו יצ\"ט מחזק ממנו הוא יצה\"ר עני ואביון זהו הרוח והנשמה מגוזלו הוא תאות הגופניות בעוה\"ז:", + "מי ידמה לך (כתר) ומי ישוה לך (חכמה) ומי יערוך לך (בינה) האל (בסוד הדע') הגדול (חסד) הגיבור (גבורה) והנורא (ת\"ת) אל עליון קונה שמים וארץ. (ק\"ו אמצעי ביחוד תת ומלכות כל י\"ח) נהללך (נצח) ונשבחך (הוד) ונפארך (יסוד) ונברך (מלכות) את שם קדשך כי כולם נכללים בשם הוי' ברוך הוא:", + "כאמור (תהילים ק״ג:א׳) ברכי נפשי את ה' זהו הנשמה כמו שארז\"ל בברכות ף י' ע\"א ה' ברכי נפשי נגד הנשמה אמרו דוד. וכל קרבי זהו הגוף וכאלו הגוף מזרז הנשמה לברך את ה':", + "האל בתעצומות הוא כמפרש מאמר משה רבינו האל הגדול הגיבור והנורא. האל לשון חוזק כמו אילי מואב. ואילי הארץ דהיינו בקריעת י\"ס אמרו זה אלי ואנוהו שהוא חסד לישראל. וחוזר למצרים וזהו בתעצומו' עוזך הוא במתן תורה ה' עוז לעמו יתן וכו' כי במצרים הראה עצמו כבחור. ועל הר סיני כזקן ויושב בישיבה ולכך מתחילין בשבועות האל וכו':", + "הגדול בכבוד שמך כי בסוכות הושבתי את בני ישראל שהקיפם בענני כבוד זה הולך לפניהם יומם לכך מתחילין בסוכות הגדול שהוא כולו חסד ורחמים:", + "הגבור לנצח ביציאת מצרים שהראה את גבורתו והוא גיבור לנצח שלא יתעלף ויחלש וגם בניסן עתידין לגאול וזה רמזו ישראל בשירה ה' ימלוך לעולם ועד. והנורא בנוראתך כמו שאמרו נורא תהילות עושה פלא והעמים ירגזון לכך מתחילין בפסח הגיבור:", + "המלך יושב וכו' כי הכסא אינו שלם כמו שנשבע יד על כס יה אבל במחיות עמלק שהוא גמט' מ\"ר. אז יהי' הכסא שלם ונהפכו אותיות מר ויהי' רם וזהו לעתיד לה' המלוכה והוא מלך יושב על כסא רם ונשא. ואשר שבר\"ה וי\"כ עושה משפט עמו לכך מתחיל בר\"ה וי\"כ המלך:", + "שוכן עד וכו' ואז יהי' שוכן עד. כלו' לא זזה השכינה מעמנו ותמיד יהי' אתנו. מרום וקדוש שמו שיהי' השם שלם ונקרא ככתיבתו ורמז בזה ליום שבת ומנוחה לחי עולמים ולכך מתחילין בשבת שוכן עד. ובסידור ר\"ה וז\"ל בשבת מתחיל שוכן לדעתי לכבודו של ר' שמעון אשר יסדו ששמו בר\"ת שוכן עד מרום וקדוש. ואפשר הנון רמוז בר\"ת של נאוה. ומ\"כ עוד טעם מרום וקדוש גי' שבת:", + "וכתוב (תהילים ל״ג:א׳) רננו צדיקים בה' כי לעתיד ירננו הצדיקי' וישמחו בה' שהוא שלם. ולישרים בלבותם בגלו' להם נאוה תהל ואפשר שנאוה הוא ב' תיבות נא לשון בקשה שיהי' וה תהילה שלעתיד יאמרו השם ככתבו כדאי' שלה\"י פרק אלו עוברין. או לשון בית כמו לביתך נאוה קודש הישרים נאוה בבהמ\"ק יאמרו תהלה:", + "בפי ישרים תתהלל ראיתי בסידור על קלף וז\"ל שמעתי כי יצחק יסדו בעקדה וחתם בו שמו ושם רבקה אשתו בר\"ת ישרים צדיקי' חסידי' קדושים ורבקה באות שלישי תתברך וכו' עכ\"ל ותמי' מלת' הא בשע' עקדה לא ידע שרבקה יהי' אשתו כי בו בפרק נולדה רבקה. ואולי ניצצה בו רוח הקודש. ואבודרהם כ' וז\"ל וי\"א כי החכם שחבר זה הי' שמו יצחק ושם אשתו רבקה ועשאו לכבוד יצחק אבינו ורבקה אמנו כדי להזכיר לנו זכותם עכ\"ל אמנם מכל ספרי קדמונים משמע שמחברו הי' ר' שמעון. ולענ\"ד הואיל שנשמת יצחק פרחה ממנו בשעת עקדה לג\"ע וחזרה עם נשמה יתרה ובו בפרק נולדה רבקה לכך הזכיר' המאיר בנשמ' ולכך בכל השנה לא מזכירי' רבקה בר\"ת רק ר\"ה וי\"כ לזכור זכות רבקה אמנו:" + ], + [ + "ובמקהלות רבבות על שם במקהלות ברכו אלקי'. רבבו' עמך בית ישראל על שם שובה ה' רבבות אלפי ישראל ויש בו מ' תיבות כנגד מ' יום שנתנה בו התורה. ויש בו ט' מיני הודאו' ושבח כנגד ט' ספירות. ודוד בן ישי הוא מלכות כנודע:" + ], + [ + "ישתבח כ' בסידור הקלף שלמה המלך מחברו וחתם שמו בר\"ת \"שמך \"לעד \"מלכנו \"האל. וביום ראשון שישב על כסא שן מצופה זהב מופז וחשקו ישראל לדעת היאך המלך יעלה על כסאו והיו משבחים לו ואמרו למלך כזה ראוי לשבח שנתן לו הקב\"ה לב לדעת חכמה לעשות כסא נאה כזה ושמע שלמה דבריה' ואמר להם וכי עלה על לבבכ' לעשו' לי שבח על תבנית כסא הזה. לא נאה לכם לעשות כן אלא שבחו וסודו לשמו של ממ\"ה שהחכמה והגבורה שלו כדכתיב חכם לב ואמיץ כח ופתח ואמר ישתבח וכו' עכ\"ל ויש בו ט\"ו שבחים כנגד ט\"ו שיר המעלו' וכנגד שם י\"ה וכנגד ט\"ו מעלו' בהגדה דפסח וכ' בזוהר תרומה מן שיר עד מלכות יש לחבר יחד שהוא כנגד י\"ג מכילין דרחמי ולא לפסוק ביניהם והוא סוד י\"ג נהיר דאפרסמון ע\"ש. וסיום הברכה אל מלך וכו' הוא ט\"ו תיבות כנגד ט\"ו שבחים שאמר בישתבח. ומברכין בפה\"ג:" + ] + ], + "Fourth Cup of Wine": [ + [ + "סדר האמירה כך הוא לאחר חתימת ישתבח מברכין בפה\"ג וברכה אחרונה. חסל סדר. אז רוב. כי לו נאה. לשנה הבאה. אדיר הוא. אחד מי. חד גדיא:" + ] + ] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [ + [], + [ + "חסל סדור פסח. הערוך כ' שהוא לשון תרגו' על ויגמל הנע' ואיתחסלת. ובמהרי\"ל כ' דמדרש הי' מנהגו לומ' אחר כל האגדה חסלת סידור פסח. לכך קבעו חרוזי' אלו מה שחיבר רבינו יוסף טוב עלם (פיוט לשבת הגדול כמנהג פולין) והוא ר\"ת חזק לאחר חיתום שמו. והא דאומר חסל בלשון תרגום כדי שיבינו האורחים הבבלים דנגמר הסדר ומי שרוצה לילך ילך לדרכו. אמנם הרד\"ק כ' דחס\"ל הוא לה\"ק מלשון יחסלנו הארבה כי נכרת ונגמר הדבר לכך נהגו לומר לגמר הפרשה חסלת. ונקט לשון חס\"ל דהוא ר\"ת חזק סלה לעד:", + "משפטו דהלכתו היינו הדינים והסדר. ומשפט כיצד ואימ' שיאכל. וחקתו היינו מה שאין לו טעם דצריך לאכול המצה במקו' אחד ולא בשתי מקומו' זכר לחוקת הפס' וכמ\"ש בפסקא חכם מהו וכו' וכאשר שזכינו לסדר אותו זכר לפסח ונשלמה פרים שפתינו. כן נזכה לעשותו בפועל:", + "זך שוכן מעונה בעת הגלות וחרבן בהמ\"ק שאמר הקב\"ה אלכה אל מקומי הראשון קומם קהל מי מנה. כי בלעם דימה ישראל לעפר שאמר מי מנה עפר יעקב. אבל משה רבינו דימה אותם לכוכבים על כן אומר קומם קהל על רום המעלה:", + "קרב נהל נטעי כנה אפשר רמז על גלות עשרת שבטים שה' נטעי כנה שיהיו על מכונה ראשונה. או שאמ' קומם קרב נהל נגד כהן לוי ישראל:", + "פדוים לציון ברינה ר\"ת גמט' יבק כידוע לי\"ח:" + ] + ], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [ + [], + [], + [ + "אז רוב נסים הפלאת בלילה. באשר שהוא חיבר דרך שירה מתחיל בלשון אז כמו אז ישיר משה אז ידבר יהושיע וכדומה. ונקט נסים נפלאות כי יש לפעמים נס שהקב\"ה יזדמן לו דבר בעת הצורך נס דרך הטבע. אבל אם הוא נס שלא כדרך הטבע אז נקרא נס נפלא. וזהו נסים הפלאת שלא כדרך הטבע בלילה שנמצאו שונאי ישראל חייבים אפי' בלילה דדרשו על ידין אומים במישרים שדן את ישראל ביום שעושין מצות ואו\"ה בלילה בשעה שהן ישנים ולא עושין עבירו' אפ\"ה דן לחובה את או\"ה:", + "בראש אשמורה זה הלילה אתי' כמ\"ד ריש ברכו' דארבע משמורות הוי לילה וא\"כ בחצות הוא ראש של שני אשמורה וכבר כתבתי בפסקא מעשה בר\"א דחלק ראשון מן הלילה נקרא ליל. וחלק שני נקרא לילה. וז\"ש בראש אשמורות זה הלילה תחילת חלק ב' הנקרא לילה:" + ], + [ + "גר צדק נצחתו כנחלק לו לילה. ואעפ\"י שקיים אברהם אבינו כל התורה אפי' עירוב תבשילין והיאך עשה מלחמה בי\"ט. וצ\"ל כדי להציל נפשות מותר ואפשר לתת טעם הא דלא רצה ליקח מחוט עד שרוך הנעל ממלחמה זו אעפ\"י שאמר הכתוב שלא יאמר אני העשרתי את אברם. הלא באמת דבר קטן הי' לו ליקח ועוד דהא מציל מגייסות הוא שלו דהוי הפקר. ובוודאי זה התירץ אני העשרתי הוא אמר רק לפני אנשי סדום. אבל טעמו של אברהם הי' כמו גבי יריחו שהחרים יהושיע את כל הביזה משום דהוא נעשה הכיבוש בשבת וס\"ל מה היא קודש אף מעשיה קודש ואסור להנות ממעשה שבת כך הי' סבר אברהם להחמיר הואיל ונעשה בי\"ט אסור להנו' ממעשה יום טוב. לבד מאשר יאכלו הנערי' לגבי דידהו לא החמיר:" + ], + [ + "דנת מלך גרר בחלום הלילה. מזה הקשה דודי הגאון מהראב ז\"ל לפי דברי החולקי' על רבה תוספאה ואומרי' דאין אשה מתעברת י\"ב חדשים. הלא יצחק נולד בפסח וא\"כ למה צר הקב\"ה קלסתר פנים דיצחק כאברהם מפני ליצני הדור שיהיו אומרים מאבימלך נתעברה שרה. הלוא מעשה דאבימלך הי' בפסח וא\"כ יש י\"ב חודש ובפרט אי נאמר דאותו שנה מעוברת הי' כדאי' בר\"ה א\"כ קשה לכ\"ע. ואע\"ג דאין מביאין ראי' מן אגדה דהא בגמ' דר\"ה דף י\"א מוכח דבאו המלאכים בחג הסכות וילדה בפסח. ואלו הפייט דאמר הסעיד נוצצים עוגות מצות וכו' ש\"מ דס\"ל דבאו בחג הפסח א\"כ חולק על הגמ' שלנו והי' כמו שתי שנים בין מעשה דאבימלך עד לידת יצחק ולא שייך כלל דברי לצני הדור אפ\"ה נראה גם זה ליישב. דבמדרש אית' מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה מפני שליצני הדור היו אומרים שהוא אסופי מן השוק. והוציאה דדיה והניקה לכל הבנים הנמצאים שם. ויש להבין היאך יכולין לומר שהוא אסופי הלא יש לחקור אצל המיילדת ובני ביתה אם הי' שרה כורעת לילד וישבה על משבר והיתה יולדת. וצ\"ל דליצני הדור היו אומרים שאינם מאמינים להם למיילדת ובני ביתה כי בצע כסף לקחו ומעתה נדחה הראי' אותו כת דליצני הדור היו אומרי' שמאבימלך נתעברה שרה וכבר ילדה יצחק ד' או ה' חדשי' מקודם פסח רק דשרה העלימה הלידה במתכוין כדי שלא יאמרו מאבימלך נתעברה שרה כי בי\"ג חדשים אי אפשר להתעבר ונתנה שוחד לבני ביתה שלא לפרסם הדבר. לפיכך צר הקב\"ה קלסתר פניו דיצחק כמו אברה'. והכל יאמרו אברה' הוליד את יצחק. הנה בגמ' דר\"ה דף י\"א יליף דבפסח נולד יצחק מקרא. ויש להביא עוד ראי' דהקב\"ה גזר ארבע מאו' שנה על בניו של אברה' ובוודאי הי' במלואם. והנה התחלתן הי' משנולד יצחק. ויציאת מצרים הי' בפסח ואי שנים שלימות היו א\"כ בוודאי בפסח נולד יצחק. וכן פרש\"י בחומש פ' בא סי' י\"ב פסוק מ\"א בט\"ו בניסן באו מלאכים אל אברהם לבשרו. בט\"ו בניסן נולד יצחק בט\"ו בניסן נגזרה גזרת בין הבתרים עכ\"ל:", + "הפחדת ארמי באמש לילה. הוא לבן כדכתיב ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה והוא ליל שימורים. נמצא השיג ליעקב ביום א' דפסח דהא ויברח יעקב הי' ששה ימים קוד' פסח כדכתי' ויוגד ללבן ביום השלישי וכו' וירדוף אחריו דרך שבעת ימים ופרש\"י כל אותן ג' ימים שהלך המגיד ללבן הלך יעקב ג\"כ ג' ימים ובז' השיגו לפ\"ז הי' בורח מלבן ביו' ח' לחודש ניסן והוא תחילה להקמת משכן וסוף ימי מלואים. אך הא פלא בעיני א\"כ היאך מסדר בחרוז הסמוך וישראל ישר לאל ויוכל לו לילה דהי' נמי בליל פסח וכ\"כ הפיוט במערבית דליל שני. וא\"כ צ\"ל דמה שהאביק יעקב עם המלאך הי' בשנה שנית של ויברח יעקב ותמוה דהא בסוף פ\"ק דמגילה דף י\"ז תני' יצא מארם נהרים ובא לו לסוכות ועשה שם שמנה עשר חודש שנ' ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית בימי חורף ולמקניהו עשה סוכות קיץ. ובבית אל עשה ששה חדשים והקריב זבחים לאלקי אביו וכל נסיעתו ששהה בדרך לא הי' רק שתי שני' הרי דמוכח דלא הי' זמן מרובה בין יציאתו מבית לבן להאבקו עם המלאך. ודוחק לומר דבאותו יום שפירש מלבן שלח מיד מלאכים לעשו ובו בלילה האביק המלאך עמו וקרא ליל שמורים הואיל שעשה יעקב שני ימים פסח מפני שהי' בח\"ל ולכך קורא גם ליל שני ליל שמורים. אמנם מה מאוד קשה הדבר לומר שכל כך הי' עשו והר שעיר סמוך להם. ותו ק' דהא כתיב וישכם לבן בבוקר וא\"כ הי' בליל שני יעקב ולבן יחדיו וצ\"ע:" + ], + [ + "וישראל ישר לאל ויוכל לילה. ונר' דרמז לו המלאך לפי מה דאי' בזוהר דשס\"ה גידין הם כנגד ששה ימים דשנה וגיד הנשה הוא כנגד תשעה באב. ולפי סימן דא\"ת ב\"ש כמו שחל ליל א' דפסח חל ליל ט\"ב ורמז המלאך וירא כי לא יכול לו מפני שהוא ליל שמורים ויגע בכף ירכו דהוא גיד הנשה שהוא לעומת ליל פסח. והיינו ליל ט\"ב:" + ], + [ + "זרע בכורי פתרוס. דהיינו מצרים כדכתיב ומצרים ילד את לודים ואת פתרוסים. ונקט זרע להורות אפי' מעוברות הפילו ילדיהן הבכורים או דמרמז אפילו בכור מאב דאינו רק זרעו נמי הוכו. דכתיב וה' הכה כל בכור כל לרבות הכל מין בכור:", + "חילם לא מצאו בקומם בלילה. היינו ממונם. או די\"ל חילם וכחם דהיינו ע\"ז שלהם כדכתיב ובכל אלקי מצרים עשה שפטים מלשון תאזרני חיל למלחמה. או דהוא לשון אנשי חיל כמ\"ש בשם המדרש דבכורי' הרגו באבותיהם ששים ריבוי והם היו אנשי גבורי חיל. וכשיצאו ישראל ממצרים לא מצאו אותם אנשי חיל:", + "טיסת נגיד חרישת סלית בכוכבי לילה כצ\"ל בכוכבי. כדכתיב בסיסרא מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם. טיסת לשון מעופף שהי' ממהר כאשר ידאה הנשר סיסרא שהוא נגיד ושר צבא של מלך היושב בחרושת גוים הי' בליל השמורי' לא מצינו בקרא דהא מלחמ' וכיבוש סיסרא בלילה. ואי משום כוכבי' דאפשר דגם ביום נעשה זה דהא שטח רקיע הוא מלא כוכבים ועומדים גם ביום רק שאין נראין מפני אור היום והראי' בליקו המה כוכבים נראין ביום. וגם יש לפרש כוכבים ממסילותם כי היו מכשפים והורידו השפעת מזלות שלהם וכוכביהם להיות מתגברים על ישראל ורשי' פי' במ\"ק גבי אורו מרוז אמרי לי' שהוא כוכבא דהיינו מזל של סיסרא. ואי' במדרש שהי' באים עם סיסרא ארבעים אלף ראשי גייסות וכל אחד הי' מאה אלף. ובן ל' שנים הי' וכבש כל העולם בכחו ולא הי' כרך שלא הי' מפיל חומה בקולו ואפי' חי' שבשדה כיון שהי' נותן עלי' קולו לא הי' זזה ממקומה אמרו כשהי' יורד לרחוץ בנחל קישון הי' עולה בזקנו כמה מאכל לבני אדם דגים. וט' מאות סוסים במרכבתו ובחזירתו לא הי' אחד מהם חוזר בשלום עכ\"ל וא\"כ לכל אלו חיילות היו מזלות הרבה והיו עמו ל\"א מלכים שעזרו בתנם (מדרש ילקוט דף י' ע\"א) ולא יש רמז כלל דהי' בלילה. ואח\"כ ראיתי בילקוט דאסתר דף קע\"ג ע\"ג בליל פסח הי' מלחמ' סיסרא דכתיב הכוכבים ממסלותם. אך הא קשי' דאי' במדרש ילקוט דף ט' ע\"ג בשעה שאתה עושה לנו ניסים ביום אנו אומרי' שירה ביום דכתיב ותשר דבורה וכו' ביום ההוא לאמר ובשעה שאתה עושה ניסים בלילה אנו אומרים שירה לפניך בלילה דכתיב השיר יהי' לכם כליל התקדש חג עכ\"ל הרי דהי' ביום. ואפשר דכוכבים ממסלותם נלחמו בלילה. אבל ביום שלאחריו הא הרדיפה וכבישה של ישראל על סיסרא ועוזריו והיתה השירה על גמר המלחמה:" + ], + [ + "יעץ מחרף לנופף אווי הובשת פגריו בלילה. הוא סנחרב כדאי' בילקוט מלכי' דף ל\"ז ע\"ג הציץ רבשקה על החומה ושמע שהיו קורין את ההלל ואמר לסנחרב חזור לאחוריך כי ניסים נעשה להם בזה והי' סנחרב מבזה את הדבר שנ' ינופף ידו על הר בת ציון עכ\"ל וזהו לנופף אווי לשון תאוה מרוב תאותו לכבוש הי' מנופף. ולכך הובשת פגריו לשון יבש שריפת נשמה וגוף קיים ונתייבשו כל לחלוחית שבהם ונלע\"ד דנעשה נס זה בליל שימורים משום דאי' בסנהדרין דף צ\"ד בקש הקב\"ה לעשו' חזקיהו משיח וסנחרב גוג מגוג רק הואיל שלא אמר שירה נענש. וכן אית' שם דף צ\"ה ע\"ב בא עליהם סנחרב במ\"ה אלף איש בני מלכים יושבים בקרנות של זהב ועמהן שגלונות וזונות וה' אלף גיבורי' לבושי שריון (שריון קליפה) ובששים אלף אחזי חרב רצים לפניו והשאר פרשים וכן באו על אברהם וכן עתידין לבא עם גוג ומגוג ע\"ש לכך נעשה אלו ניסים בליל שמורים להורות שכן יהי' סימן לבניו שנעשה להם נס בליל זה במשיח וגוג ומגוג:", + "כרע בל ומצבו באישון לילה. ע\"ש פסוק בישעי' סי' מ\"ו כרע בל קרס נבו. קאי על חזיון חלום הראשון ולא ידעתי שום רמז מזה בקרא ובמדרש. לכך נר' לפרש דקאי על הפכת בבל שחרבה בבל מאלי' מן השמים כמ\"ש ישעי' י\"ג והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה ופרש\"י שתי פרעניות באו לה בשתי שנים דריוש הרג בלשצר ומלך שנה. ובשנה שני' נהפכה כמהפכת סדום. וכיון דבשנה שנהרג בלשצר הי' בליל פסח. א\"כ מה שנהפכה בשנה שני' היה בליל פסח. דוודאי שנה תמימה הי'. והא דלא אמר מתחילה משתכר וכו' הלא מקדם בזמן הי'. לזה י\"ל הואיל דבבל עיר המלוכה עם ע\"ז שלה הי' קודם בלשצר בעולם לכך הקדימו בחרוזה:", + "לאיש חמודות נגלה רז חזות לילה. דהיינו מה שראה בחלום בשנת חדה לבל שאצר דניאל (ז') אבל המפרשים פירשו דקאי על שנגלה לדניאל חזיון החלו' ופשרי' דנבוכדנצר וזה הי' בליל שימורים ואם קבלה נקבל וכ\"ה במערבית דליל ב' דפסח:" + ], + [ + "משתכר בכלי קודש נהרג בו בליל' הוא בלשצר. נושע מבור אריו' פותר בעיתותי לילה הוא דניאל שקרא מה שכת' פס יד מנא מנא תקיל ופרסין. אע\"ג שפותר הי' קודם שנהרג וה\"ל להקדימו חרוז זה. אפ\"ה משתכר הי' קודם שנ' פס יד:", + "שנאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה משמע דהי' הגזרה בליל שמורים ובו כ' ספרים וזה תמוהו דכל הגזרה לא הי' רק מי\"ג אדר עד ט\"ז בניסן שנתלה המן ונכת' בי\"ג בניסן כדכתי' ויקראו סופרי המלך בחוד' הראשון בי\"ג בו ויכתב ככל אשר צוה המן וכו' ואולי לא נגמרו הכתבים עד ליל שמורים. ויותר נר' כי בליל י\"ד דניסן כאשר בא המן לביתו וסיפר כבוד עשרו וכו' וכל זה איננו שוה לי וכו' ותאמר לו זרש וכו' יעשו עץ גבוה וכו' ובבוקר אמור למלך ויתלו את מרדכי עליו. וייטב הדבר לפני המן. ואפש' שכתב ספרים לשלוח בבוקר לכל הנמצאים בשושן שיבאו לראות בתליות מרדכי וזהו שנאה נער האגגי על מרדכי וכתב ספרים בלילה לראות היאך נתלה מרדכי אבל באמת לו הכין:" + ], + [ + "עוררת נצחך עליו בנדד שנת לילה כדאית' בילקוט דף קע\"ג ע\"ג א\"ר חמא כל בעלי שינה לא טעמו שינה כל אותה לילה ע\"ש באריכות:", + "פורה תדרוך לשומר מה מלילה עש\"ה ישעי' (ס\"ב) פורה דרכתי לבד דהיינו מלכות הרביעי שומר וכו' עש\"ה ישעי' (כ\"א) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל (ופרש\"י שומר ישראל מה תהא מן הלילה והחשכה) אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו. ונר' לפרש כי מלכות אדום נקרא דומה מלשון וידום אהרן או מלשון תקנה דום ה' והתחולל לו. באשר שקץ הפלאות הוא נדמה ממנו ולא נגלה משא\"כ קץ מצרים וקץ בבל. וקאמר דומה אלי מה שהוא בדוממת ממני אלי קורא משעיר. ר\"ל מחמת שעיר שומר ישראל מה תהא עלינו בשביל הגלות הדומה ללילה. שומר מה מליל. ר\"ל מה שהבטחתנו לגאול בליל שמורים. או כפי מ\"ש למעלה דחצי לילה ראשונה נקרא ליל. וחלק שני נקרא לילה וזהו שאמ' שומר מה מלילה שעדיין צריכין להיות בגלות ושומר מה מליל מגלות שעבר. כלו' אימת הוא החצי מגלות. על זה בא התשובה אתא בוקר כלו' הגאולה ע\"י משיח בן יוסף וגם לילה ר\"ל שיבא מלחמות גוג מגוג שאז יהי' צרה גדולה לישראל אשר לא נהיתה בגוי מעול' אמנם אם תבעיון בעיו אם תבקשו שלא יהי' עוד לילה לאחר ביאת משיח בן יוסף אז שובו ואתיו כמו דאמרינן בעירובין דף מ\"א שיכול לבא משיח בן יוסף לב\"ד הגדול ויום שלאחריו משיח בן דוד. וז\"ש פורה תדרוך דהיינו אדו' לשומר מה ר\"ל מ\"ה ימים מלילה לאחר ביאת משיח בן יוסף וכמ\"ש למעלה. ועיין בת\"ח בסנהדרין דף צ\"ג פי' אחר:", + "צרח כשומר ושח אתא בקר וגם לילה כלו' זעק וצעק כראוי לשומר עמו ישראל לעד אתא בוקר שיבא גאולה ע\"י מב\"י וגם לילה שהוא חבלי משיח:" + ], + [ + "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה. עש\"ה זכרי' (י\"ד) והי' יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והי' לעת ערב יהי' אור ופרש\"י לא אור נוגה כאור עוה\"ב ולא לילה ולא עת צרה כצרת שיעבוד מלכיות שמקדם שימות משיחנו יהי' ואין בהם שיעבוד. והי' לעת ערב קודם שיגמור אלף שנים יהי' אור הנוגה וכל טוב האמור על ישראל עכ\"ל:", + "רם הודע כי לך יום אף לך לילה עש\"ה תהילים (ע\"ד) כלו' לעתיד יודו העמים שגאל ישראל עמו. וגם יודו שאפי' בגלות הדומה ללילה נחלתו לא עזב ועמו אנכי בצרה שהשכינה ג\"כ הי' בגלו' כדכתי' למענכ' שולחתי בבלה והיינו אף לך לילה:", + "שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה. עש\"ה (ישעיהו ס״ב:ו׳) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה. ודרשו רז\"ל מלאכים ממש יהיו שומרים על חומת ירושלים:", + "תאיר כאור יום חשכת לילה. שנ' וחפרה הלבנה ובושה חמה. כי לעתיד יאר הקב\"ה באור הגנוז לצדיקים מששת ימי בראשית:", + "[וראיתי להדפיסים כאן:] במערבית דליל ב' דפסח מביא עוד שלשה דברים שנעשו בליל שמורים. בשמות רבה פט\"ו ר\"ח ניסן הוא חודש גאולה ובו עתידין לגאול וכו' ובו נולד יצחק ובו נעקד ובו קיבל יעקב הברכות ע\"ש משמע העקידה הי' בפסח. אמנם מצינו מדרש דהעקידה הי' בר\"ה ואפשר דפליגי אם נברא העולם בניסן או בתשרי בפלוגת' דר\"א ור\"י:", + "ראיתי במדרש רבה בס' במדבר פרשה כ'. ויבא אלקים אל בלעם לילה זש\"ה ליל שמורים הוא לה'. כל הניסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעי' הי' בלילה הזה (כצ\"ל) ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה. ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה. ויהי בחצי הלילה. וכתיב ויהי ענן וחושך ויאר את הלילה. ויחלק עליהם הלילה. וכן כולם עכ\"ל מדברי המדרש משמע דאמירת אלקים אל בלעם היה בליל שמורים. דהא כל הני פסוקים שמביא הי' בליל שמורים כמבואר בפיוט. (אך קשה מהאי קרא ויהי ענן וחשך ויאר את הלילה. דלא הי' בליל שמורים רק בז' של פסח. ואולי הואיל שהי' בלילי פסחים והתחל' הגאולה הי' בליל שמורי') ולפי משמעות מדרש הנ\"ל הי' זה הענין ויחל העם לזנות בשיטי' בזמן ספירת העומר וגרם שנפלו כ\"ד אלף מישראל כי זה הי' סמוך לקללת בלעם הרשע. וה' יודע אם לא היו אותן כ\"ד אלפים תלמידי ר\"ע שמתו בזמן ההוא. גלגולים אותן כ\"ד אלף של דור דעה. ולכך גזרו רז\"ל שלא לישא נשים בימי הספירה כדי לתקן את הזנות שעברו בימים ההם בזמן הזה (ועיין מ\"ש לקמן בפסקי י\"ב מי יודע) והוא רחום יכפר:", + "ונלע\"ד דלאחר פיוט אז רוב. יאמר ט\"ו שיר המעלות והללוי' ואח\"כ מיד יאמר כי לו נאה והטעם דאי' בפסחי' דף קי\"ח דר' יוחנן ס\"ל דיאמ' ט\"ו שיר המעלות עם הלל הגדול על כוס רביעי (וכן תקנו ט\"ו מעלו' שאר'ע כנגד ט\"ו שיר המעלות כמ\"ש למעלה) ונהי דלא קיי\"ל כר' יוחנן אפ\"ה ראוי לאומרן בלא כוס וקודמן לשאר פיוטי' וגם מחובר לאחר שסיים הללוי' לומר כי לו נאה וכו':
ויש לתת טעם לדברי ר' יוחנן שיאמר ט\"ו שיר המעלות עפ\"י מה דאי' ברבה בראשית פרשה ס\"ח ופ' ע'ד וישכב במקו' ההוא ר' נחמי' אמר כאן שכב אבל כל שני' שהי' בבי' לבן לא שכב. ומה הי' אומר ריב\"ל אמר ט\"ו שיר המעלו' שבספר תילים ע\"ש (ובנפוצות יהודה דרוש ב' דף ח') והנה בליל פסחים אומרים צא ולמד מה בקש לבן הארמי וכו' וכן הפחדת ארמי באמש לילה לכן אומרים תפילת יעקב אבינו שהי' מתפלל בבית לבן וניצל מידו. ונראה דאמר ט\"ו מעלות הללו כנגד שלשה אבות וכנגד י\"ב שבטים שעתיד לצאת ממנו והמעיין יפרש כל מזמור אחת לאחת לפי ענינו: שיר המעלות והללוי' נדפס בסוף האגדה:" + ] + ], + "Zevach Pesach": [ + [], + [ + "ואמרתם זבח פסח כבר דרשה בזה ר\"ג דחייב לומר ג' דברים בלשון אמירה. והפייטן אמר בלשון צחות ואמרתם אמירה זו במקום זבח ר\"ל זבחי תודה על הנסים שנעשו בימי פסח. באומץ גבורתך הפלאת ר\"ל גבורות נפלאות שלא כדרך הטבע קודם יציאת מצרים ובשעת י\"מ וכן לאחריו ומה שיהי' לעתיד:", + "בראש כל מועדות נשאת פסח כי המצוה שצוה הקב\"ה במועדו' בראשונה הי' פסח וכמ\"ש רש\"י דראוי הי' התורה להתחיל מחודש הזה לכם. ולדעת ר\"ש לענין בל תאחר בעי כסדרן וחג המצו' תחילה. וגם לאידך מ\"ד בכל פע' שמזכי' המועדו' בתורה לעול' כתי' חג המצו' בראשונה:", + "גלית לאזרחי חצות ליל פסח כמ\"ש לעיל כשרדף אחרי המלכי' דכתיב ויחלק עליה'. או דמאמר ברית בין הבתרים הי' בליל שמורים (בי\"ר דף פ\"ח ע\"ב בשם תרגום ובמערבית בליל א' דפסח. ובילקוט דאסתר דף קע\"ג ע\"ג בליל פסח נגלה הקב\"ה לאברה' ויוצא אותו החוצה) ובזה נר' הא דכתיב בסוף פ' בא ומושב בני ישראל כו' הי' ארבע מאות ושלשים שנה. דהיינו מלידת יצחק עד יריד' אבותינו למצרים קץ שנה. ורד\"ו שנים היו בשעבוד. ושלשים שנה מברי' בין הבתרים. וכיון שקיבל עליו אברהם הגזרה ועבדום ועינו אות' וכו' נחשב לשיעבוד. כמו דמצינו בקבל' תענית דקבלה נחשב כמו תענית ודרשו רז\"ל דיליף מדניאל שא\"ל המלאך מיום שנתת לבך להתענות איש חמודות אתה. שוב ראיתי בסדר עולם רבה פ\"א וז\"ל אברהם אבינו הי' בשעה שנדבר עמו בברית בין הבתרים בן שבעים שנה שנ' ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגומר. עכ\"ל:" + ], + [ + "דלתיו דפקת כחום היו' בפסח וזה הי' יום שלישי למילתו כמ\"ש רש\"י וא\"כ הי' נימול בי\"ג לניסן. וקשה לפמ\"ש התשב\"ץ והביאו הש\"ך סוף הלכות מילה דמילה שלא בזמנו אסור לימול ביום חמשי וששי כדי שלא לחלל שבת ברפואתו. וא\"כ שני ימים לפני י\"ט נמי אסור א\"כ היאך מל עצמו קודם י\"ט הלא קיים אברהם אבינו כל התורה אפי' ערוב תבשילין. וביותר קשה לפמ\"ש תוס' בר\"ה דף י\"א ע\"א בשם פר\"א דביום כיפור נימול אברהם אבינו. וי\"ל ניהי דקיים אברהם כל התורה אפ\"ה לא נחשבים כל מצות תורה רק כמו מצות דרבנן דהא לא נצטוה. אמנם על המילה נצטוה מן הקב\"ה וזה חשיב כמצות דאוריי'. ואתי דאוריי' ודחי דרבנן:", + "הסעיד נוצצים עוגו' מצות בפסח. ואפש' דרמז כמ\"ד כמלאכי' נדמו לו א\"כ לפי הפייטן הי' זה בט\"ו בניסן. וגם לידת יצחק הי' בט\"ו בניסן דהא שרטו להם סריטה בכותל למועד כעת חי' ולשרה בן ועיין בתוס' דר\"ה דף י\"א ד\"ה שנולדו אמנ' בב\"ר פ' מ\"ח אי' לושי ועשי עוגו' הדא אמרה בפרוס פסח הי' ע\"ש משמע אמצע פסח הי' וצ\"ל מדרשו' חלוקו':", + "ואל הבקר רץ זכר לשור ערך פסח. מפרשים עש\"ה (דברים ט״ז:ב׳) וזבחת פסח וגו' צאן ובקר מלמד שחגיגה באה עם פסח עכ\"ל וזה ניחא לרב בפסחי' דף ע'. אבל בגמ' שם מפרש בקר על חגיג' ט\"ו וכן נר' מדברי הפייט דהא חגיג' י\"ד נאכל בלילה. ואם נשאר אוכלין ביום לרבנן דפליגי על בן תימא נאכל ביום ט\"ו אבל השחיטה דחגיגה הי' בע\"פ. ויותר נר' שאנו קורין בתורה בפסח שור או כשב וכו' לזכ' לשור שרץ אברה' זכר לשור זה ערך פסח כלו' לערך זה אנו קורין בתורה שור:" + ], + [ + "זועמו סדומים ולוהטו באש פסח. הנה במערבית דליל ב' יסד רבי' מאיר ל\"ש זדים רידוי שפך שלח ידו הפך בלילי חג פסח משמע דהפיכת סדום הי' בליל שמורים. ולפי הפייטן הי' ביאת מלאכים ביום ט\"ו בניסן. והפיכת סדום הי' ביום שלאחריו. ודוחק לומר כיון דנמסר השליחות בידם הוי כאלו כבר נעשה המעשה. ויותר נר' דליל שימורים לאו דווקא רק בלילי פסחים ר\"ל בשאר לילי דפסח:", + "חלץ לוט מהם ומצות אפה בקץ פסח. ולא ידעתי מהו בקץ פסח דאי פירושו בסוף פסח זה אי אפשר דהא ביום ט\"ו לערב באו המלאכים אל סדום ולמחרתו נהפך סדום. ונר' דר\"ל בקץ י\"ט ראשון של פסח אפה מצות עש\"ה ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו ובב\"ר פרשה נ' כ' שרדה סדום בי\"ו בניסן ונכון:", + "טאטאת אדמת מוף יניף בעברך בפסח לשון כיבד עש\"ה וטאטאתי במטאטא השמד עיין ר\"ה דף כ\"ה. קאי על כל אלהי מצרים שנתקלקלו כל אלהותם דכתיב גם באלהי מצרים אעשה שפטים מוף ונוף כן נקרא ארץ מצרים:" + ], + [ + "יה ראש כל און מחצת בליל שימור פסח. מרמז לעשרה מיני בכור שנהרגו במצרים ואמר לשון מחצת שאין הקב\"ה הרג בעצמו הבכורים רק עש\"ה ועבר ה' לנגוף בארץ בנגיפה בעלמא ומלאכי הרעים הרגו אחריו כמ\"ש לעיל בפסקא לא ע\"י מלאך:", + "כביר על בן בכור פסחת בדם פסח. ישראל נקרא בכור עש\"ה בני בכורי ישראל ונצולו בדם פסח הנתון על המזוזות ומשקוף ופסחת לשון חמל ודלג ובמכילת' הרי שהי' מצרי בבית ישראל שומע ניצל בגינו ת\"ל ופסחת עליכם אני חס ואין אני חס על מצרי' הרי שהי' ישראל בבית מצרי שומע אני ילקה בגינו ת\"ל ולא יהי' בכם נגף בכם אינו הווה אבל במצרים הווה עכ\"ל:", + "לבלתי תת משחי' לבא בפתחי בפסח עש\"ה ופסח ה' על הפתח ולא יתן משחית לבא אל בתיכם לנגוף וכמו שדרשו בב\"ק דף ס' ע\"א ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר מכאן מכיון שניתן רשות למשחית שוב אינו מבחין בין טוב לרע עכ\"ל וקשה א\"כ מצרי בבית ישראל. או ישראל בבית מצרי מי הרגם כמ\"ש לעיל ואולי י\"ל כיון דהנגיפה הי' ע\"י הקב\"ה בעצמו. רק המשחית הי' הורג. א\"כ באמת דאותו מצרי בבית ישראל או ישראל בבית מצרי לא נהרגו ע\"י משחית רק היו נגופים עד אור הבוקר:" + ], + [ + "מסוגרת סוגרה בעיתו' פסח. הוא יריחו כי ממחרת הפסח אכלו מעבור הארץ דהיינו ט\"ז בניסן. וביום י\"ז התחילו להקיפו ז' ימים ונפל חומת יריחו בכ\"ג בניסן וכל ימי פסח יריחו מסוגרת מבפנים וסוגרה מבחוץ ואית' במדרש דנכבש יריחו ביום השבת. וא\"כ הי' ז' באדר חל ביום רביעי בשבת צא וחשוב למפרע וק' הא משה רבינו דמת בז' באדר הי' בשבת ועיין בתוס' דמנחות פרק התכלת ויש ליישב:", + "נשמדה מדין בצליל שעורי עומר בפסח זהו חלום מדין כמ\"ש בשופטים ז'. הנה במערבית ליל ב' דפסח ז\"ל ל\"ש סיע צדק נעורי'. צליל לחם שעורי' בלילי חג הפסח משמע דהי' זה בליל שמורי' וקשה דהא אי' במדרש וכ\"כ רש\"י (בשופט' ס\"ו פ' י\"ג) שאמ' גדעון איה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו פסח הי' אמר לו אמש הקרני אבא את הלל וכו' והמעשה דצליל עומר הי' כמה ימים לאחריו והיאך יכול להיות צליל עומר בליל שימורי'. לכך נר' דהי' המעשה דצליל עומר בסוף יום שביעי של פסח וליל שמורים לאו דווקא רק בלילי פסחים עיקר רק דכל ניסים קרי לי' ליל שמורים:", + "שורפו משמני פול ולוד ביקד יקוד פסח. עש\"ה ישעי' (יוד) במשמניו רזון ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש ר\"ל במשמניו נעשה הון כי נתייבשו הבשר והעצמות תחת כבודו אלו הבגדים יקד יקוד כיקוד אש שריפת נשמה וגוף קיים כדי שיוכלו ישראל ליקח בגדיהם:" + ], + [ + "עוד היום בנוב לעמוד עד געה עוגת פסח עש\"ה ישעי' עוד היום בנוב לעמוד כדאי' בחלק דף צ\"ה שהי' נוב עשרה ימים מירושלים ובא בחד יום וכשראה ירושלים הניף בידו ובזהו. ואמר קרתי' זעירתי' למחר אכבשינהו ויצא מלאך ה' והרגם בליל המקדש חג:", + "פס יד נתנה לקעקע צול בפסח במעשה דבלשצר דניאל (ה') בי' בשעת' נפקין אצבעין די יד אינש וכתבן. לקעקע לעקר צול זה בבל דכתיב בישעי' (מ\"ד) האומר לצולה חרבי מפני שבבל עמוקה מכל:", + "צפה הצפית ערוך השולחן בפסח. עש\"ה ישעי' (כ\"א) ערוך השולחן צפה הצפית הצפית הוא המנורה כי בי' בלילה קטיל בלשצר ודריוש מדאי קיבל מלכותי' ומפרש צפה האיר המנורה כי לקבל נברשת' כתבה פס יד. ולמה מפני ערוך השולחן שהי' משתכר בכלי קודש בפסח:" + ], + [ + "קהל כנסה המזה לשלש צום בפסח. עפ\"י הגמ' דמגילה דף ט\"ו ויעבור מרדכי רב אמר שהעביר יום טוב ראשון של פסח בתענית ופרש\"י בי\"ג בניסן נכתבו האגרת ונתנו הדת בשדשן וי\"ד וט\"ו התענו ובי\"ו נתלה המן לערב עכ\"ל. וצ\"ע דהא כתי' ויהי ביו' השלישי ותלבש אסתר מלכות ר\"ל ביום השלישי לתעני' וכו' ובקשה מהמלך שיבא הוא והמן אל המשתה למחר וכו' וסיפר המן כבודו שהוא נקרא למחר עם המלך למשתה אסתר וכו' וזרש נתנה עצה לעשות עץ גבוה חמשי' אמה ובבוקר אמור למלך לתלו' עליו וכו' ובלילה ההוא נדדה שנת המלך. וצ\"ל דנדדה שנת המלך הי' בליל י\"ו של ניסן כי ביום ט\"ו הי' שרוי בתענית. וקשה הא אי' במדרש ובתרגום בלילה ההוא נדדה הי' בליל שימורים בליל ט\"ו. וצ\"ל דמדרש' חלוקות הן ומה מאוד תמי' לי דאנו אומרים בליל ראשון עוררת נצחך עליו בנדוד שנת לילה הרי דס\"ל דהי' נדד שנת לילה בליל ט\"ו. וא\"כ צ\"ל דיו' שלישי לתעני' הי' בערב פסח. וא\"כ היאך אנו אומרי' בליל שני לשלש צום בפסח הא כבר נשלמו הצומות בערב פסח וסותרי' דברינו זה את זה ועיין בתוס' דר\"ה דף כ\"ז שהקשו כמו כן על מ\"ד בתשרי נברא העול'. וראיתי במהרש\"א בח\"א דכ' וז\"ל וצ\"ל דאין מוקדם ומאוחר דזה המעשה דבלילה ההוא נדדה שהי' בליל ט\"ו הי' קודם מעשה ותלבש אסתר שהי' ביום ט\"ו ע\"ש ולא זכיתי להבין דבריו דמקרא מלא דיבר הכתוב שבא המן באותו לילה לתלות למרדכי אשר הכין לו עפ\"י עצת זרש אשתו וכבר סיפר לזרש וגם למחר אני קרוא לה עם המלך. ודע דאם נאמר דבליל שמורי' נדדה שנת וכו' צ\"ל דמה דכתיב ויהי ביום השלישי כי מעשה דהמן ואחשורוש הי' ביום י\"ב ניסן ובו ביום כבר נודע הדבר למרדכי והודיע מרדכי לאסתר והתחיל להתענות ג' ימים מן יום י\"ג י\"ד ט\"ו וביום י\"ג נקראו סופרי המלך. ושפיר הוי יום שלישי למכירה בערב פסח. ואפשר לומר דאסתר התחילה להתענות ביום י\"ב לעת ערב וא\"כ נשלמו הג' ימים דתענית ביום ראשון של פסח. אבל מרדכי גזר על כל יהודים לישב ג' ימים הי' ביום י\"ג כשנקראו סופרי מלך והתענו יום י\"ד ט\"ו ט\"ז וכ\"כ רש\"י בגמ' וישב מרדכי לשקו ולתענתו ופרש\"י יו' שלישי לתעניתו שהי' התחיל להמענו' ביום י\"ד ומה שקרא המקרא ליו' אתמול ויהי ביום הג' ותלבש אסתר מלכות יום ג' לשלוח הרצים עכ\"ל וכן הילקוט סי' תתרנ\"ו כ' דגזר להתענות יום י\"ד ט\"ו ט\"ז. וא\"כ קשי' דברינו מתנגדים בשני לילות. אמנם הנלע\"ד דבאמת בימי כורש הראשון עלו חגי זכרי' מלאכי וזרובבל לא\"י. והם היו קובעין ומעברין החודש ולא הגיעו שלוחים ב\"ד לשושן והיו עושין שני י\"ט מספק. וא\"כ בלילה ההוא נדדה היה בליל ט\"ז ספק ט\"ו וקרי לי' שפיר ליל שמורים כמו שפסק בש\"ע דגם ליל שני נקראו ל\"ש ולא צריך לקרות ק\"ש וא\"כ לענין עומר הוי ט\"ז ואפ\"ה נקרא ל\"ש כמו שאנו עושין ומיושב קושי' מהרש\"א והוא נכון:", + "ראש מבית רשע מחצת בעץ חמשים בפסח. כמו שדרשו המן מן התורה מנין דכתיב המן העץ וכו' וכ' רוקח כמו שיש ע' פסוקים מן בראשית עד המן העץ כך יש ע' פסוקי' מן ויתלו שניהם על עץ עד ויתלו המן וכו' וכן מאגרת המן עד אגרת מרדכי ע' ימים ע\"ש בסי' רל\"ו. והכוונה ראש מבית רשע דהיינו מבית עשו כי הוא ביקש לעקור הכל והשיב גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ:", + "שתי אלה רגע תביא לעוצית בפסח. עש\"ה ישעי' (מ\"ז) שתי אלה רגע ביום אחד ושם נאמר על בבל שהי' נהפך בל\"ש כמ\"ש למעלה. אבל כאן מפרש לעוצית דהיא ארץ עוץ שכ' רש\"י באיוב דא קונסטאנטינא רבתי' ור\"ל כמו ששמר רגע חצות לי\"מ כן יהי' רגע חצות לילה בגאולה העתידה בליל זה וזהו כוונת במערבית ליל א' כגיבור על אדום חצה. והא דאמר שתי אלה רגע דמשה אמר כחצות כדאי' בריש ברכות דהי' מסופק אם יהי' רגע סוף חצו' ליל' ראשון או יהי' הרגע דתחילת חלק שני מחצות לכך אמר כחצות וזהו כוונת הפייט שתי אלה רגע ר\"ל דגם הוא מסופק ור\"ל כחצות דהוא אמצע לשתי רגע:", + "תעוז ידך ותרום ימינך כליל התקדש פסח. כי יד על כס יה ויהי' השם שלם וזהו תעוז ידך. ותרום ימינך דכתיב ימינך ה' נאדרי בכח ויאמרו שירה והלל כליל התקדש פסח או די\"ל דימין רמז לתחית מתים כדכתיב בדניאל ותעמוד לגורלך לקץ הימין:" + ] + ], + "Ki Lo Na'e": [ + [], + [ + "כי לו נאה כי לו יאה. פיוט זה הוא על דרך זה אלי ואנוהו. ועד\"ה (ירמי' י') כי לו יאתה המלוכה השל\"ה בש\"ש כ' יאה לשון רך כמו עיני לאה רכות תרגומו יאיין. אמנם רד\"ק בשורש יאתה כי לך יאתה המלוכה כאלו נתרצתה במלוכה ע\"ש וא\"כ לו יאה כאלו אומר לו הרצון במלוכה. והא דאמר בלשון נסתר לו ואח\"כ אמר לשון נוכח משום דעכשיו בזמן הגלות השכינה כי' נסתרת מאתנו. אבל בגדודיו שהם אצל השכינה גלוי' אומרי' לשון נוכח. ושל\"ה כתב כי לו הוא כנגד ל\"ו כתיבו' החכמה שבו ברא העול'. והנה אומר אדיר במלוכה בחור כהלכה גדודיו יאמרו לו אפשר שמיוסד כנגד ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך ולכן לעתיד שהשכינה נגלה לנו אזי יאמרו בלשון נוכח לך ולך וכו' ונקט ז' פעמי' לשון לך כי שבע אלפי שנין הוי עלמא כי אלף השביעי הוא יום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמי' וישמח בצדיקיו. וע\"ד פשוט אפשר דהיו נוהגין לומר הפסוקי' בכל חרוז וחרוז לך ולך. תהילים (ס\"ה) לך דומי' תהילה אלקים בציון ולך ישולם נדר. לך כי לך (ד\"ה א' כ\"ט) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ ועש\"ה תהילי' (פ\"ט) לך זרוע עם גבורה לך אף לך עש\"ה תהילים (ע\"ד) לך יום אף לך לילה או עש\"ה תהילי' פ\"ט לך שמי' אף לך ארץ. ומסיים עוד לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש (ד\"ה א' כ\"ט) והמחבר דילג הפסוקים ולקח דרך הקצר בצח הלשון. או דנאמר כי חג המצות הוא בבינה בסוד יובל החרות לכך לך גמ' חמשי' שערי בינה ואמר ז\"פ לך משום השפעת ז' ספירת הבנין. או די\"ל לך ולך נגד קו ימין. לכך כי לך נגד קו אמצעי ובו נכלל יסוד עד\"ה לך ה' הגדולה וכו' כי כל וכו'. לך אף לך קו שמאל בו האף לך ה' הממלוכה הוא מלכות כנודע. אמנם יש לפרש פיוט זה בדרך פשוט בלילה זו. אדיר במלוכה היינו בי\"מ בחור כהלכה שהי' הקב\"ה מראה עצמו על הים כבחור גדודיו יאמרו היינו ישראל ומלאכי'. " + ], + [ + "דגול במלוכה היינו עש\"ה (שיר השירים ה׳:י׳) דגול מרבבה ופירשו במתן תורה דכתי' אתא מרבבות קודש. הדור כהלכה דכתיב והדרת פני זקן שבשעת מ\"ת הראה עצמו כזקן יושב בישיבה. ותיקיו היינו משה ואהרן ודור דעה. " + ], + [ + "זכאי במלוכה שהי' מזכאי אותנו בכיבוש ארץ ישראל חסין לשון חוזק. משום דהמית את אמוריים שעליהם נאמר חסין כאילונים טפסריו כי בכיבוש א\"י נדמו ישראל לטפסרי " + ], + [ + "יחיד במלוכה בשעת בנין בית המקדש דכתיב וימלא הבית כבוד ה' ולשכון בערפל כביר כהלכה עש\"ה הן אל כביר לא ימאס שהיו כל ישראל נכנסים למקדש למודיו היינו לשכת הגזית שהיו סנהדרין יושבים שם ומציון תצא תורה. " + ], + [ + "מרום במלוכה בסנחרב (מלכים ב' י\"ט) ותשא מרו' עיניך על קדוש ישראל נורא כהלכה כדכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור קפ\"ה אלף ונעשה זה ע\"י גבריאל אחד ממלאכי נורא סביביו היינו ישעי' וחזקי' ושאר צדיקי' בליל התקדש חג הפסח. ועש\"ה נורא הוא על כל סביביו. " + ], + [ + "עניו במלוכה בעליות מבבל ובנין בית שני שבענותינותו המליך את כורש פודה כהלכה שפדה את בני הגולה צדיקיו הם אנשי כנס' הגדולה והנביאים שביניהם. " + ], + [ + "קדוש במלוכה בגלות המר הזה שאנו נהרגים על קדושת שמו הגדול אנא רחום כהלכה כרחם אב על בנים. שנאניו המה המלאכים שנקראו אלפי שנאן באשר שהשכינה אינו נגלית לנו רק בהשגחה על כן המלאכי' יאמרו לך וכו'. " + ], + [ + "תקיף במלוכה לעתיד ימלוך ה' לבדו על כל הארץ: תומך כהלכה כי לשמך תן כבוד. תמימיו הם הצדיקים הישרים והתמימים יאמר לי לך ולך:", + "כתב של\"ה בש\"ש וז\"ל לשנה הבאה בירושלים יש לומר תיכף אחר כי לו נאה בלי הפסק כי בירושלים במהרה בימינו יראה שהוא נאה ויאהב בטוב עכ\"ל וגם על לשנה הבאה ראוי לסמוך אדיר הוא וכו' ואמרי' לשנה הבאה לרמז שבניסן עתידין לגאול:" + ] + ], + "Adir Hu": [ + [ + "אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב וכו' אל בנה וכו'. ונראה משום דבניסן עתידין לגאול וכן יסד הפייט שתי אלה רגע תביא לעוצית בפסח. וכן אנו אומרי' לשנה הבאה בירושלים וגם בנין בית המקדש יהי' בליל ט\"ו שהוא יורד מן השמים. אך לזה קשה הא אין בנין בית המקדש דוחה שבת ולא י\"ט וכן אין בנין בהמ\"ק בליל' ומפני זה רבי' אינם רוצים לומר בבהמ\"ז של סוכות הרחמן הוא יקים לנו סוכות דוד הנופלת בשבת וי\"ט. אבל נעלם מהם דברי רש\"י ותוס' בר\"ה דף ל' ע\"א ובסוכה דף מ' שכתבו דבנין העתיד היורד מן השמים דוחה שבת וי\"ט ויכול להיות בלילה כיון שהקב\"ה בעצמו יבנה אותו כדכתי' בקרא. וזהו כוונת הפיוט במהרה בימינו בקרוב. ומתפללין שאנו מצפים שיכול להיות הבנין בהמ\"ק אפי' בלילה הזה שהוא ליל שימורי'. אך קשה הא אין בנין בהמ\"ק דוחה שבת וי\"ט ולילה. לזה משיב אל בנה וכו' וכיון שהקב\"ה יבנה אותו שפיר יכול להיות בלילה וי\"ט. והא דמשלש הענין אל בנה. משום דלפעמי' יש ג' דברי' המעכבים את בנין בהמ\"ק כגון אם חל פסח בשב' דהוא שבת וי\"ט ולילה לכך אמר ג' פעמים אל בנה וכו' או די\"ל דאומר ג' פעמים כדי להחזיק הדבר כמו גבי קצירת עומר שאומר על כל דבר שלשה פעמים כדאי' בפרק ר' ישמעאל. וכן גבי תרומת הלישכה שאומרים ג\"פ תרום וכן גבי חלוץ הנעל ביבמות. או שנאמ' משום דיש ג' מחנות מחנה שכינה דהוא היכל ועזרו'. ומחנה לוי' דהוא הר הבית. ומחנה ישראל שהוא ירושלים. וכל הג' מחנות עתיד הקב\"ה לבנותם בעצמו כאמור ואני אהי' לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהי' בתוכה. וסידר השבח הזה בא\"ב. משום דישראל חטאו בכל כ\"ב אותיות כדאית' במדרש איכה שאמר הקב\"ה לאברהם אבינו שיבאו כל כ\"ג אותיות ויעידו על ישראל שחטאו בהם. אבל לעתיד יקיימו התורה בקדושת כל כ\"ב אותיות וגם יתעלה שמו לנצח. ומסדרין לאחר חרוז אדיר אל וכו' ואח\"כ לאחר ג' אותיות. עד שיהי' ח\"פ אל בנה כנגד ח' ימי פסח או כנגד אם הבנים שמחה דהוא בינה עם ז' הבנין עד מלכות:" + ] + ], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [ + [ + "אחד מי יודע וכו' פיוט זה וגם חד גדי' אמרו שמצאו גנוז בין כותלי בית המדרש בגרמיזא ולא נודע מי הוא המחברו. וקבעו לאומרו בליל שימורים. והדבר צריך טעם כי הוא מותיב והוא מפרק. וגם למה קבעו לאומרו בלילי פסחים. ורבי' אמרו חלק'. ואף חלקי אמרה נפשי. ואומר שאלו י\"ג דברים הם נתינ' טעם על י\"ג דברים שסידר בעל הגדה בשלש עשרה דיינו עד כניס' ארץ ישראל:", + "אחד מי יודע כנגד אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו. הכוונה בזה כי שאלו למה הזכיר הקב\"ה דיבור הראשון אשר הוצאך מארץ מצרי' למה לא אמר אשר ברא שמי' וארץ. וגם בקידוש אומר זכר ליציאת מצרים וכן במצות תפילין ובזכרון ימים טובים בפסח ובסוכות נאמר למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי בני ישראל בהוציאם מארץ מצרים. ומפרש הרמב\"ן כי יציאת מצרים הוא סימן מורה על השגחתו משמים על הארץ. דלא כיש מהכופרים שאומרים העולם כמנהגו נוהג והקב\"ה סילק השגחתו ועוד יש מכופרים שמכחישים הבריאה ואומרים שהעולם קדמון הוא. אמנם על פי מה שהוציא ישראל מארץ מצרי' מוכח שיש בורא כי שינה הטבע ועשה אותות ומופתי' וחרטומי מצרים בעצמם הודו ולא בושו כי אצבע אלקים הוא. וז\"ש אחד הוא אלקינו שמורה אחדות גמור ואין מציל מידו. ואמר עוד שבשמי' ובארץ לומ' שאינו מסלק השגחתו מבני אד' המשפילי לראות משמים וארץ מקימי מעפר דל. וזה מוכח מיציאת מצרים ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה וישמע ה' את קולינו. לזה אמר שה' הוא בשמי' ובארץ שלא סילק השגחתו מבני אדם וזה העיק' הראשון באמונה. ", + "או די\"ל אחד מי יודע כמ\"ש בעל חובות הלבבות כי יש אחד אמיתי. ויש אחד שאינו אמיתי. כי אחד המספר וכדומה הוא אינו אמיתי כי בהצטרף עוד אחד יאבד שמו ונקר' שנים וכן שלשה וארבע. אבל האחד האמיתי הוא רק הבורא יתעלה שהוא אחד ואין שני לו להחבירה וזהו ה' אחד וזהו מה ששאל אחד מי יודע ר\"ל אחד האמיתי לזה אמר אחד הוא אלקינו ומה שאמר בשמים וארץ. כי באמת אין לנו להשיג הבורא בעצמותו רק מצד בריאת שמים וארץ ופעולותיו וזש\"ה השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע שהוא ברא הכל. וזה שמפרש אחד הוא אלקינו וזהו ידענו שבשמים וארץ כלו' מן בריאת שמים וארץ:", + "שנים מי יודע שני לוחות הברית. כי המעלה השני שעשה באלהיהם. באשר שדיבור השני הוא לא יהי' לך אלקי' אחרים. וזה הורה לנו השם שכל אלקיהם אלילים הם שאף אלקות שלהם החיים והמתים כולם נדונים במכות בכורו' שהן בכורים מתים שהיה מצוייר על הכתלים כמותו. ואף בכורים חיים הן אדם ובהמה. ואית' בס' חסידים סי' התשנ\"א כי המצרי' היו מלחשין באוזן הטלה ושד הי' עולה מתוך האוזן ומגיד עתידו' לכך צוה משכו וקחו לכם (ר\"ל שהיו מושכין באוזן) לבזיונם. וכיוצא בזה היו נוטעין אילנות א' בשנה שהיו יודעין עפ\"י כישוף ואחר השנה היו קוצצין אותו בדרך שהיו יודעין לנחש ולכשף עד שבא השד והי' יושב בראש אילן ומדלג ומרקד כשעיר עליו ומגיד עתידות וזהו לשעירים אשר הם זובחים על פני השדה. ולמה קורא לשדים שעירי' מפני שלשדים זכרי' יש להם שער בראשם. ולנקבות אין להם שער בראשם ולכך בועז הניח ידו על ראש רות כשראה שיש לה שער שאל מי את בתי עכ\"ל ואלו שני ע\"ז שלהן הי' טלה ושעי' לכך לבטל כחם צוה הקב\"ה להביא לפסח דווקא גדי או טלה כן נ\"ל הטע'. ", + "וידוע דרוב מעשה כישוף נעשין ע\"י ניאוף ומפני זה בשני לוחו' הברית שהיו חמשה מול חמשה הי' נגד לא יהי' לך דיבור לא תנאף וגם שלמה המלך ע\"ה דימה ע\"ז לאשה זונה בכל ס' משלי. ומזה שעשה הקב\"ה בכל אלקי מצרים שפטים יודעים כי תוהו המה וגם לזהר מעריות כי זה גורם לזה. וכל מי שנזהר מגדר עריו' נקרא קדוש. וזה כוונ' על מעלה שני' שעשה באלקיהם הוא נגד שני לוחות הברית שבו נאמר לא יהי' לך ולא תנאף. וגם אלו שני מזיקים זכר ונקבה נכרתו ותמו ע\"י שעוסקים בתורה שבכתב שהוא זכר. וע\"י תורה שבע\"פ שנקר' נקבה כדכתיב שמע בני מוסר אביך זה תורה שבכתב ואל תטוש תורת אמך זהו תורת שבע\"פ. ואי' במדרש דלזה י\"ל שני תורות רומזים שני לוחות הברית:", + "שלשה מי יודע שלשת אבות הביאור כי המעלה שהרג את בכוריה' הוא כנגד האבו'. כי מכו' בכורות הוא לשון רבים. והענין כי נהרגו ג' מיני בכור אדם בכור מאב. ובכור מאם. ובכור השפחה כדכתיב ומת כל בכור בארץ מצרים וכו' עד בכור השפחה וכו'. והנה השלשת אבות אברה' הי' בכור מאב כדכתי' ותרח הוליד את אברם ואת נחור ואת הרן. יצחק הי' בכור מאם. כי ישמעאל הי' הבכור מאב. ויעקב הוליד שני בכורים מן השפחות בלהה וזלפה. ודע לך חידוש כי מכות בכורות גמט' אחד עשר מאות. והוא בגמט' היו בזכות אברהם יצחק ויעקב. כי בזכות אבות נהרגו בכוריהם. והאבות אינו קורין רק שלשה כי המה היו בכורי עם ישראל:", + "ארבע מי יודע ארבע אמהות נגד מעלה שנתן לנו ממונ' כי יש להבין למה תלה פדיון הבכור בבכור מאם כדכתי' קדש לי כל בכור פטר כל רחם ולא פודין ג\"כ בכו' מאב דהא כל בכורים מאב נמי מתו. והענין כך כי הממון שהיו ביזת מצרי' הי' בזכות הנשים הכשרו' כמו שאמרו חז\"ל וצריכין ליתן מביזה לה' כמו במלחמת מדין דכתיב והרימותי מכם לה' לכן צוה הקב\"ה ליתן פדיון הבן ותלה הדבר בנשי' כי בזכות אמהות ניתן להם ממון של מצרים כדאי' במדרש י\"ר (פ' בא) לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר שרה רבקה רחל לאה בשכר שתפסה שרה להגר והעלה למטתו של אברהם ובשכר שאמרו לרבקה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך ובשכר שתפסה רחל ללאה והעלתה למטתו של יעקב. ובשכר שתפסה לאה לזלפה והעלתה למטתו של יעקב עכ\"ל ולזה נאמרו ד' לשונו' הגאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי כי בהוצאה הי' ההצלה לשון וינצלו את מצרים ואח\"כ וגאלתי דהיינו בקריע' ים סוף הי' ולקחתי שלקחו ביזת הים וארז\"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים ואברותה בירקרק חרוץ זה ביזת הים ואלו ארבע לשונות הן כנגד אמהות וזו שאמר ארבע ר\"ל מעלה הרביע מי יודע באיזה זכות ואמר כנגד ארבע אמהות:", + "חמשה מי יודע חמשה חומשי תורה. כי המעלה חמישית הוא קריעת ים סוף. והוא נעשית כדי לקבל תורה באשר שבמצרים לקו באצבע עשר מכות. ועל הים כתיב וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וביד יש חמשה אצבעות כדי שידעו שבזכות התורה קרע הים שיש בו חמשה חומשי תורה ואי' במדרש ילקוט (דף ס\"ח ע\"ד) בשעה שירדו ישראל לים ירד גבריאל עמהם והקיפם ומשמרים כחומה והי' מכריז הזהרו בישראל שעתידין לקבל תורה מימינו של הקב\"ה (ובדף ס\"ט ע\"ב) ומי גרם להנצל על הים מימינים בזכות התורה שהן עתידין לקבל שנ' מימינו אש דת למו עכ\"ל וזהו חמשה מי יודע למה בקריעת ים סוף לקו חמשה פעמים ממה שלקו במצרים לזה אמר בזכות התורה שהן חמשה חומשי תורה:", + "ששה מי יודע ששה סדרי משנה. נגד מעלה שהעבירנו בתוכו בחרבה. הנה הדבר ידוע שתורה נקר' ים כי כל הנחלי' הולכי' אל הים והים אינו מלא. אמנם לישראל נתנה התורה כי יש בו ס' ריבוי אותיות כמנין ישראל שיצאו ממצרים ויש לכל אחד אחיזה באות אחת. ויש לזה חידוש כי אי' במדרש שהרגו הבכורי' באבותיהם במצרים ג\"כ ס' ריבוי. אמנם התורה שבכתב אי אפשר להבין בה כי המה סתרי תורה ורמזים ועל כל קוץ וקוץ כמה תילין של הלכות. ואמנם על ידי תורה שבע\"פ נוכל לעבור תוך ים התורה וכאלו נעשה חרבה. וכן מצינו לגוזר ים סוף לגזרים שבכל מקו' שדרך ישראל אחד רגלו נעשה חרבה והיו מוציאין מכל צד מיני פירות והריחו בשמים. כן הוא תורה שבע\"פ שדדי' ירווך בכל עת וכל יום ויום מוציאין בה טעמים וכמו שישראל היו שש מאות אלף. כן התורה שבע\"פ יש בו שיתי סדרי משנה והעיק' שנעשה הי' לחרבה וכמו סלע יהיו בזכו' תורה שבע\"פ ולזה אמר ששה מי יודע כלו' מעלה השישית שהעבירנו בתוכו לחרבה ולא הי' נשאר רפש וטיט לזה משיב ששה הוא שיתי סדרי משנה. בזכו' תורה שבע\"פ שהוא ש\"ס:", + "שבעה מי יודע שבעה ימי שבת'. נגד מעלה שביעית שקע צרינו בתוכו כי ישראל היו נתונין בצרה עד יום שביעי של יציאתן. כדי שיתכפר על כל יו' ויום שעשו ישראל עבירה במדבר וצריך לשוב באותו יום עצמו וכדאי' במדרש בטענת מידת הדין לפני הקב\"ה הללו עע\"ז והללו עע\"ז מה נשתנו וכו' והיו ישראל באותן שבעה ימים חוזרין בתשובה שלימה ובזה הכניעו ישראל את מזלם כי האדם הנולד ביום פלוני של השבוע אותו יום הוא מזלו ועומד על צד ימינו והיו במצרים כמה מכשפים שהיו יודעים להשפיע מזלם ושריהם. אבל באלו ז' ימים הושפלו מזלם וזכו ששקע צרינו במים. ועוד זכו שמצרים נטבעים בזכות ששמרו ישראל את השבת במצרים כמו שארז\"ל ישמח משה במתנת חלקו. שהי' משה מבקש מפרעה שיתן להם יום מנוח אחד והתרצה. ובחר משה את יום השבת. ובזה הזכות שלטו באויביה' כדאי' בפ' כל כתבי אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטו אומה ולשון וזה שאמר שבעה מי יודע באיזו זכות לזה משיב שבעה ימי שבת' כלו' בשביל אלו שבעה ימים ששהו בדרך בצאתם ממצרים והיו בצרה בזה היו מכניעים כל מזלות שלהם וביתר שאת בזכות שבת:", + "שמנה מי יודע שמנה ימי מילה. נגד מעלה סיפוק צרכינו במדבר. והענין כתי' בפ' עקב שמלתך לא בלתה מעליך ורגליך לא בצקה ויחזקאל אמר ואנעלך תחש ואי' בילקוט פ' עקב דף רכ\"ט דענני כבוד הי' מתעטפין בהן ולא היו בלין. וכי לא היו גדילין א\"ל כל זמן שהיו גדילין גדל עמו. וכי לא היו צריכין תכבוסת. אמר ענני כבוד היו מגהצין אותו. נמצא צורכי האדם דהיינו בגדיו היו נעשים ע\"י ענני כבוד וזהו סיפוק צרכינו במדבר. והנה אי' במדרש דששה ענני' היו מקיפין אותם דהיינו ד' מארבע רוחו' ואחד למעלה ואחד מלמטה. ואחד הולך לפניהם כל הנמוך הגביהו וכל הגבוה מנמיכו. וזה הענן ההולך לפניהם הי' שני עננים כדכתיב בעמוד הענן יומם ועמוד אש להאיר להם הלילה (ועיין בילקוט דף ס\"א ע\"א) וכ' בפענח רזא הואיל דהיו מסובבים בעננים לא היו יודעין אימת יום ואימת לילה לכך היו יודעין בענן אימת יום ואימת לילה ע\"ש. ואלו שמנה עננים היו בזכו' שמנה ימי מילה. וזה הי' טעם עמלק שזרק מילות מאותו שפלט הענן כדי לבטל העננים שלא הי' יכול לשלוט בהם. וזה שאמר שמנה מי יודע ר\"ל הזכות שעשה סיפוק צרכינו במדבר ע\"י ענני כבוד שמנה. לזה אמר כנגד שמנה ימי מילה:", + "תשעה מי יודע תשעה ירחי לידה. נגד מעלה שנתן לנו המן עפ\"י מה דאי' בגמ' דיומא דף ע\"ה גד שמגיד לישראל אי בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון אי נמצא בבית ראשון הוא בן תשעה. ואם נמצא בבית שני הוא בן שבעה תשעה מי יודע הא שנתן לנו המן מה טובה גדולה יש בו לזה אמר תשעה ירחי לידה כי ע\"י המן יוודע הדבר אם הוא בן תשעה או לא:", + "עשרה מי יודע עשרה דיברי' נגד מעלה נתן לנו השבת דאי' (בי\"ר פ' יתרו) בשעת מתן תורה אמר הקב\"ה לישראל אם אתם משמרי' תורתי אני נותן לכם עוה\"ב אמרו רבש\"ע הראנו דוגמא של עוה\"ב משיב הקב\"ה זה השב' עכ\"ל ומפני זה אמרו בריש חולין דף ה' דשקולה שבת כנגד כל התורה ואמרי' במס' שבת פ' כל כתבי כל השומ' שבת כהלכתו אפי' עובד ע\"ז כאנוש מוחלין לו שנ' שומר שבת מחללו א\"ת מחללו אלא מחול לו ושמעתי משום דכתיב אשרי אנוש יעשה זאת דהוא לשון נקבה ואח\"כ בסיפא דקרא כתיב מחללו לשון זכר א\"ו לדרשא קאתי והטעם דאם משמר שבת כהלכתו אז יש לו מעין עוה\"ב. אבל אם אינו משמר שבת כהלכתו אז כופר בעוה\"ב ואין לו עוה\"ב. ואמר כנגד מעלה העשירית דנתן לנו את השבת והעשירי יהי' קודש והוא מעין עוה\"ב ולמה זכה ישראל לכך וזה שאמר עשירי מי יודע. לזה משיב עשרה דיברי' בשביל שקבלו עליהם התורה זכו לשבת בנשמה יתרה וגם יזכו ליום שכולו שבת:", + "אחד עשר מי יודע. אחד עשר כוכבי'. נגד מעלה קרבנו לפני הר סיני. דאי' בס' עמק המלך (י\"ר פ' יתרו) מקדוש' הר סיני משך משה לטהר המדבר להחליש כל כח טומאה והי' השר המדבר הלך לפניו תפוס בכבלי ברזל ואלו זכינו ולא חטאו בעגל הי' מוטהר האויר החיצון של כל העולם בקדושת מדבר שנקראת מדבר העמים אבל כשחטאו בעגל משכו שמה שני קליפות שור וחמור לתוך האויר ע\"ש שהאריך מאוד וזהו המעלה שאמר שקרבנו לפני הר סיני להכניע הקליפות. אמנם ידוע תדע כי יש י\"א קליפו' והם י\"א משפחו' אלופי עשו וכנגדם י\"א סימני קטור' וי\"א פסוקי' המתחילין בנון ומסיימן בנון להכניע י\"א קליפות וזה שאמר יוסף אחד עשר כוכבי' משתחוים לי ר\"ל לימות משיח בן יוסף ע\"ש (בי\"ר פ' וישב) וזה שאמר אחד עשר ר\"ל מעלה י\"א קרבנו לפני ה\"ס מהו הזכו' לזה השיב שהוא אחד עשר כוכבי' כי ע\"י אחד עשר כוכבי' דקדושה זכו להכניע י\"א אלופי עשו:", + "שנים עשר מי יודע שנים עשר שבטי'. הכוונה בזה שהוא נגד מעלת שנתן לנו התורה והוא כי יש להבין למה נתן הקב\"ה התורה דווקא בסיון. והנר' בזה עפ\"י מה דאי' בשבת פר\"ע דריש האי גלילאה בריך רחמנא דיהיב לן אוריית' תלתאי בירחא תלתאי על ידי תלתאי ומעלת חודש שלישי צריך ביאור ונ\"ל כי ע\"י חודש תלתאי מוכח שעיק' הם שבט לוי כדכתיב בברכת משה ללוי יורה משפטיך ליעקב. וזה ג\"כ מוכח מירחא תלתא דהא י\"ב שבטים הן י\"ב חדשי' ראובן נגד ניסן. שמעון אייר והואיל שנפלו כ\"ד אלף מישראל בשביל זמרי נשיא לשמעון במעשה דפעור לכך בחודש אייר מתו כ\"ד אלף תלמידי דר\"ע. לוי סיון ובו נתנה התורה וכו' ובאשר שאדר נגד בנימן לכך גבר מרדכי איש ימיני על המן. וזה ששאל שנים עשר מי יודע כלו' נתינת התורה למה הי' בחודש השלישי דווקא לזה אמר שנים עשר שבטים שהן כנגד י\"ב חדשים. ואז יהי' חודש השלישי נגד שבט לוי שממנו יצא משה דהוא שלישי לבטן:", + "שלשה עשר מי יודע. שלשה עשר מדי'. כי המעלה הי\"ג הוא כניס' א\"י. עוד שזכינו למעלה העליונה שאין למעלה ממנו הוא בנין בית הבחירה ושם שכינה שרוי' בינינו. והנה קדושת ארץ ישראל נתחלקה לי\"ב שבטים דהיינו עם מנשה ואפרים. אבל שבט לוי לא נטל חלק ונחלה. רק ערי מגרש בכל חלק השבט. נמצא חלק א\"י לי\"ג חלקים. ואלו י\"ג חלקים של ארץ ישראל הם כנגד י\"ג מידות ושתי שמות הראשונו' הם כנגד יהודה ובנימין כי המקדש הי' בנוי בחלק בנימן ורצועה הי' יוצא מחלקו של יהודה ובה הי' מזבח בנוי כדאי' במגילה דף כ\"ה. וכן שאר מידו'. לזה אמר שלש עשרה מי יודע הטעם שארץ ישראל נתחלק לי\"ג חלקים לזה משיב כנגד י\"ג מידות.", + "ועוד יש לפרש מענין שקבעו זה בליל פסח לאומרו כי יש י\"ג ימים מר\"ח ניסן עד ערב פסח ומפרש כל יום על מה הוא מורה וקבעו לימי הגאולה וקאמר אחד מי יודע כי בר\"ח הוקם המשכן כדאמרינן והשרה הקב\"ה שכינתו אף שאלקינו בשמים הוא בארץ:", + "שנים מי יודע כי כמו שחל יום שני בחודש חל נמי שבועו' שבו הי' מתן תורה שהם שני לוחות הברית. וזהו ב\"ש ב' שבועות:", + "שלשה מי יודע הוא באשר כמו שחל יום שלישי בשבוע כן חל נמי ראש השנה ובו מזכירין זכות ג' אבות ברית אברהם ועקידת יצחק וזהו גר ג' ר\"ה:", + "ארבע מי יודע. כי כאשר חל יום ד' כך חל יום שני דר\"ה וערב י\"כ ויום שני דסוכות. ושמחת תורה והם כנגד ד' אמהות וזהו דק ד' קריאת סוף התורה:", + "חמשה מי יודע. כי כמו שחל יום חמישי כך חל יום כיפור ובו ירד משה עם לוחות שניות והקב\"ה בישר לו סלחתי כדברך וזהו שאמר חמשה חומשי תורה. וזהו הץ ה' צום:", + "ששה מי יודע. דע כי כאשר חל יום ששי בשבוע באותו יום חל נמי פורים שעבר. והנה עד ימי אחשורוש הי' להן מודעה רבה לאוריית' והדור קבלוהו בימי אחשורוש. רק תוס' הקשה הא אמרו כבר נעשה ונשמע ותי' דהקבלה לא הי' רק על תורה שבכתב אבל על תורה שבע\"פ נעשה בכפי' הר כגגת עד שבא גזרת המן ויחוס פורים הוא על שית' סדרי משנה וזהו וף ו' פורים:", + "שבעה מי יודע באשר כמו שחל יום ז' כך חל ערב פסח ובו התחילו הטמאים לטהר כדי שיכולין לשחוט בערב פסח כי אין שוחטין וזורקין על טבול יום והיו צריכין לקבל הזאה שלישי ושביעי והטעם כי צריכין לעבור על ההכשר שבעה ימי שבת' לבטל כל כוחות הטומאה השרוין עליו וז\"ש שבעה ימי שבת' וזהו ז' ר\"ל ז' ערב פסח:", + "שמנה מי יודע. כי כאשר חל יום ח' כך חל ערב שבועות שהוא סוף ספירה והטעם של ספירה כתבו כמו נידה דצריכה לספור ז' נקיים לאחר נדתה כן אנו שהיינו בטומאת מצרים צריכין לספור ז' שבועות עד שנזקק לקודש לקבל התורה יום לשבועה. והנה ביולדת מתחילה למנות מיום המילה ואילך כי שבעה ימי טומאה הן ביולדת וביום ח' שהוא יום המילה כבר הוקל קצת הטומאה וראוי' לבעלה רק בכל קודש לא תגע כן הוא מיום ח' עד יום ראשון דפסח יש ז' ימי' וביום ח' הוא יום המילה וז\"ש שמנה ימי מילה שהכל שמחין ביום ח' שהוא ראשון דפסח והסימן לזה חס ר\"ל ח' סוף ספירה:", + "תשעה מי יודע. דאי' בגמ' דר\"ה בר\"ח ניסן בטלה עבודה במצרים וא\"כ קשה למה צוה הקב\"ה בעשור לחודש תקחו שה לבית. והטע' כתבו דהוא כמו הריון יום לחודש וזהו ט' ימים ובעשור מתחיל הגאולה כי לקיח' השה לפסח הוא התחלת לידת הגאולה וז\"ש תשעה מי יודע למה המתין ט' ימים לזה אמר תשעה ירחי לידה. וכאשר שחל יום ט' בשבוע כך חל יום שני של פסח שבו נתלה המן וזהו הסימן טן ר\"ל יום ט'. כך יום נתלה:", + "עשרה מי יודע. כאשר שחל יום יוד כך חל יום שני של שבועות ואיכא למד בשבעה בסיון נתנה התורה והוא סי' ים י' מתן תורה. וזהו עשרה דברי'. וביותר נר' הטעם הא דצוה מקחו מבעשור להורות דמצוה עשירית שדיבר הקב\"ה בצוה לישראל. והן ז' מצות בני נח. ומצות מילה לאברה'. ומצו' קידוש החודש. ועכשיו מקחו מבעשור שהוא עשירי (כי גיד הנשה מסיני נצטוה כדאי' בחולין דף ק' ע\"ב) וזהו שאמר עשרה דיברי' וי\"ם ר\"ת יוד מצות. ותיבת סי' כל. נלע\"ד דהסי' כמו שחל יום כ' בניסן. כך חל יום ל\"ג בעומר:", + "אחד עשר מי יודע. הוא באשר צריך לתת טעם על מה לא משתמשים רק בשם יו\"ד ה\"י ולא משתמשים בשם וי\"ו ה\"י רק עד לעתיד דכתיב כי יד על כס י'. והטעם כי י\"ב מזלות והם הקליפות שמושלים על אומות כי אין מזל לישראל. אמנם מזל טלה הי' נכנע כבר ביציאת מצרים. ולא נשאר רק י\"א כוכבי' וכישבא משיח אז יעבור ממשל' זדון מן הארץ ע\"י שם וי\"ו ה\"י שהוא גמט' י\"א. וזה כוונת יוסף אחד עשר כוכבים משתחוים לי. וז\"ש לאחר שביום עשירי נכנע מזל טלה אזי אני יודע אחד עשר שהוא אחד עשר כוכבים ויש לו מעלה יתרה לאותו יום שבא אחר העשירי:", + "שנים עשר מי יודע. שני' עשר שבטי' ר\"ל כי ביום י\"ב לחודש השלימו קרבנות שנים עשר שבטים נשיא אחד ליום. ואותו יום הוא כמו י\"ט כדאית' בירושלמי ריש פרק מקום שנהגו וכ\"כ תוס' שם:", + "שלשה עשר מי יודע שלשה עשר מדי'. והוא דאית' למה בי\"ג מידות התורה נדרשת כי בן י\"ג נעשה בר מצוה. והם כנגד י\"ג אותיות אברהם יצחק יעקב. גם אחד גמט' י\"ג וכל אחד מאלו י\"ג מידות שבתורה יש לו אחיזה באות אחד מאותיות אבות. ואם עבר על מצות התורה אזי פוגם באבות שהן י\"ג אותיות ומשלשין במכות דהיינו ל\"ט דהן ג\"פ י\"ג. ולכך נעשה בר מצוה בשנ' י\"ג כי כל שנה הוא כנגד מידה אחת ולאחר שעברו י\"ג אז ראוי לקבל המצו'. ולכן לא נצטוינו לעשות הפסח אלא דווקא ביום י\"ד כלי שיעבור קודם קבלת המצוה י\"ג יום שהן כנגד י\"ג מידו' שהתורה נדרש' בהן. ביאור דחד גדי' מ\"ש הגאמ\"ו החסיד ז\"ל. וז\"ל מעול' תמהני על הלילה זו שאנו כבני מלכים כאלו יצאנו ממצרים ושמחה מותרת לכי להשתמש בכלים נאים מה שאין רשות בשאר ימות השנה. ולא מעלים זכרון ירושלים על ראש שמחתינו הלא כתיב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (ואפשר בפסקא דהא לחמא וכו' אמרינן לשנה הבא בארעא דישראל בסילוק דפיוט של אז רוב וכו' ואומץ גבורתך. וכן בחסל סידור פסח וכו' פדוים לציון ברינה א\"כ בזה מזכירין זכר ירושלים שהוא עכשיו בחורבנו) עם היות שלא יעלה העצבות על לבנו בליל הגאולה הזאת. זהו להמון. אמנם שרידי ישראל אשר שם ה' נקרא עליהם היו עושין החידה הזו להעלו' חרבן בהמ\"ק בסוף כשכבר יצאנו שהיינו מספרי' בי\"מ וכל העבודו' שחובה עלינו לעשו' בסיפור זה. וסמכו את דבריהם מדכתיב לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה וכתיב בלשון עני כדי להזכיר מצה עני' כמו מצה עשירה:" + ] + ], + "Chad Gadya": [ + [ + "חד גדי' חד גדי' ר\"ל שמזכירין חורבן בהמ\"ק שני פעמים שהוא מקום הקרבנות שעשינו בקהל רב שעירי עזים או כבשים לפסחים אשרי עין ראתה כל אלה הכבוד וסידור עבודת בית אלקים בערב פסח כמוזכר באריכות בשבט יהודה דזבין אבא בתרי זוזי הוא דוד אבית שלקח בדמים מעוטים מארוונה. חד גדי' חד גדי' אנחנו עתה מתאוננים ומייללים וסופדים וצועקים בלב מר. איה חד גדי' בהמ\"ק הראשון. איה חד גדי' בהמ\"ק השני שחרב בעו\"ה ושועלי' הלכו בו ערבה כל שמחה:" + ], + [ + "ואתא שונרא ואכלה לגדי'. עתה מספר מתחיל' חרבן בית שני שהחלו האומות לשלוט בנו. והי' ידם גברו עלינו עד עתה בעו\"ה יצאו מה שיצאו עד שארז\"ל בהרואה. הרואה שונרא בחלום נעשה לו שינוי רע. וקאי על מלכות יון שהי' רוצה לשנות את ישראל מאמונתינו הטוב לע\"ז שלו הנקרא רע דאמר כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלקי ישראל. ולהעבירם על תורתיך. ואמר ואכלה לגדי' כמו שפרשי כל המחטיאו יותר מההורגו. ומה שמסיי' דזבין אבא בתרי זוזי חד גדי' חד גדי' כי לבסוף נצחו בית חשמונאי וטהרו את מקדשו שהי' חרב כ\"ב שני' המזבח שלא נקרב עליו מ\"מ לסוף נמסרו טמאים ביד טהורים ונקרא אחידת מגדל שור וזה מדמו ג\"כ שונרא נעשה לו שירה חדשה אבל עתה בעו\"ה עדיין בהמ\"ק חרב וצועקים אי' חד גדי' אי' חד גדי':" + ], + [ + "ואתא כלבא ונשך לשונרא עתה מספ' והולך השתלשלות חורבן בית שני איך הי' ורומז לסמא\"ל שנשך למלכות יון עד שלקח ממנו הממשלה על כל העולם כדאית' בזוהר הובא בילקוט ראובני פ' ויקרא. הקרבנו' פסולין נותן לכלב דהוא סמא\"ל ומשריית' ומי שמעשיו כשדים קרבנו' שלו לשדים. ומי שמעשיו כמלאכים הקב\"ה מחלק קרבנותיו למלאכים. ועיקר הקרבן דמלאכי שרת צלותהון ובעותהון ומע\"ט וקרבן של ת\"ח הם סתרי תורה כביכול בעצמו יורד ומקבלו עכ\"ל וזה נר' לי אדם כי יקריב מכם כ' בזוהר מאן דא אדם מאן דיליף רזי דאוריי'. ר\"ל דכתי' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' היינו מאן דיליף רזי דאוריי' דאכלה לגדי' דזבין אבא בתרי זוזי חד גדי' חד גדי' רצונו שק\"פ שנה קודם חרבן הבית פשטה מלכו' הרשעה על ישראל ועדיין הי' בית המקדש על מכונו אף שפשטה מלכות על ישראל אבל עתה בעו\"ה חרב בית המקדש ועל זה מתאונן אוי לנו כי חרב בית המקדש חד גדי' חד גדי':" + ], + [ + "ואתא חוטרא והכה לכלבא כמ\"ש בסוף פ' בשלח במלחמ' עמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי והי' כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל כדאי' במקובלי' במטה הזה הי' לו כח ליהושיע להחליש את עמלק ולא המית אותם כי צריכין לצורכי העולם וזהו רמז על הגלות שעם עמלק היו במלחמה ראשונה על ישראל ושמה יהיו באחרונה. ואלמלא שהחליש משה לעמלק באותו פעם אין לנו תקומה בעת הגלו' החל הזה מפני תוקף הדין. וזהו ואתא חוטרא והכה לכלבא ע\"ד ויחלוש את עמלק ולא המית אותו וכו' עד חד גדי' חד גדי' ר\"ל מפני מה לא המית אותו כדי שיהי' לו רשות להרס הבית ולהחריב המקדש ועל זה מתאונן חד גדי' חד גדי':" + ], + [ + "ואתא נורא ושרף לחוטרא. היינו הסתת יצה\"ר דאיקרי נורא עד שאמרו חז\"ל בקידושין נורא בי' עמרם וכדאי' ביומא נפיק אתי כגורי דנורא ושרף לזוטרא כלו' נתחזק שוב ע\"י עבירות מה שנחלש ע\"י מטה משה שהוא חוטרא. עד שגרם להחריב בהמ\"ק ראשון ושני וכמו דאמרינן ביומא ביי ביי היינו האי דאחריב בהמ\"ק ראשון ושני וזהו חד גדי' חד גדי' שנחרב ב\"פ ע\"י אש המסה של יצה\"ר:" + ], + [ + "ואתא מיא וכבה לנורא היינו התורה כמו דאמרינין בראתי יצה\"ר בראתי תבלין זהו תורה ע\"ד שאמרו כל צמא לכו למים. אם פגע בך מנוול משכיהו לבית המדרש ואוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב שערים המצויינים בהלכה והוא כאלו בהמ\"ק נבנה בימיו וזהו חד גדי' חד גדי' כאלו נבנה ב' בהמ\"ק בימיו:" + ], + [ + "ואתא תורא ושתה למיא כלו' עול המדהבה ועול הגלות עגלה מלומדת לדוש. שמכח זה אינם יכולים לעסוק בתורה כי כל היום דוה לעסוק במו\"מ וצרכי המס וצרכי בית ומפני כן שתה למיא הבור ריק אין בו מים של תורה. ומכח זה כל דור שאין נבנה בהמ\"ק הוי כאלו נחרב בימיו וזהו חד גדי' חד גדי' כלו' כאלו שני מקדשות נחרב בימינו:" + ], + [ + "ואתא שוחט ושחט לתורא זהו ת\"ח גדול שהטה שכמו לסבול עול תורה. ושחט לתורא עד שאמרו כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ כמו שאמר דוד לבי חלל בקרבי יש צדיק גמור הורג ליצה\"ר כאלו שחטו. כי אין לו מנוס לומר שלא לעסוק בתורה מחמת עול הנשתרג על צווארינו ואין דואג לשום דבר כאלו בהמ\"ק קיים וזהו חד גדי' חד גדי':" + ], + [ + "ואתא מלאך המות ושחט לשוחט ע\"ד שאמרו חז\"ל גדולה מיתת צדיקים יותר מחורבן בית המקדש. בחורבן כתיב ותרד פלאים ובסילוקן של צדיקים כתיב הנני יוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא וכו' ואבדה חכמת חכמיו. וזהו שמתאונן עם מיתת צדיקים הוי כמו שנחרב הבהמ\"ק פעמים וזהו חד גדי' חד גדי':" + ], + [ + "ואתא הקב\"ה ושחט למלאך המות. כדאי' בסוכה דף נ\"ב אר\"י לעתיד לבא מביאו הקב\"ה ליצה\"ר ושוחטו בפני הצדיקים ואז יהי' ה' אחד ושמו אחד. ונבנה בהמ\"ק ע\"י הקב\"ה כדכתיב מקדש ה' כוננו ידיך. וגדול יהי' כבוד הבית האחרון יותר מבית הראשון ושני. וזהו חד גדי' חד גדי' כלומר בהמ\"ק לעתיד יחשב כשני מקדשות הראשונים ונזכה כולנו במהרה לאורו אמן עכ\"ד:", + "הנה פיוט זה מזמרין בכל תפוצות ישראל. ושמעתי שמצאו זה הפיוט ואחד מי יודע גנוז וכתוב על הקלף בבית המדרש הרוקח בגרמייזא וקבעו אותן לדורות לזמר בליל פסח. וא\"כ לא דבר רק הוא. והחסרון תלוי בנו ורבים חתרו אל היבשה להבין דברי חכמים וחידותם כי לולי זאת לא קבעוהו. כי נראה כחוכא וטלולא בעיני המון עם ובתולו'. וכבר כתבתי מ\"ש הגאמ\"ו החסיד ז\"ל שפירשו על חורבן שני מקדשים. אמנם לפי קט שכלי נר' לפרש בשני ענינים אחרים. ומתחילה נבאר מסורה בפ' בא חגורים ג' מחניכם חגורים. שש מאות איש חגורים. לבוש הבדים ומתניו חגורים. ונר' דרמז בזה דבס' גלי' רזי' והביאו י\"ר פ' זו וז\"ל עד שבא משה הי' צורת טלה ביד ימינו של אמון מנוא (בירמי' פרשי דהוא אלכסנדרי' של מצרים דנקרא אמון מנוא וכאן כוונה לשר של אלכסנדרי') משנה של סמא\"ל. וביד שמאלו צורת שעיר עזים והי' מבקש דמם. דם האיל הי' מבקש מאברהם (כלו' שהאיל שהקריב הוא גזול בעבור שלא הי' קנין כספו) ודם שעיר עזים הי' מבקש מיד השבטים אחיו של יוסף. וכשבא משה והקריב אילו לקרבן פסח תיכף הלך גבריאל (דהוא לבוש הבדים) והפיל הטלה מיד אמון מנוא. ונשאר צורת שעיר עזים ביד שמאלו עד היום הזה. ולא יפול מידו עד שיהרג משיח בן יוסף עכ\"ל והנה עשי' דלמטה עושה רושם למעלה כי באכיל' פסח הי' מתניהם חגורי' לבטל שש מאו' רכב של מצרי' שהי' חגורים שהי' מרכבה טמאה כנודע. אמנם הביטול הי' ע\"י גבריאל לבוש הבדים שהפיל הטלה למעלה. וזהו רמז המסירה מתניכם חגורי' לבטל שש מאות איש חגורים ועיקר נעשה ע\"י לבוש הבדים ומתניו חגורים וק\"ל. והואיל שעיקר ירידת אבותינו למצרים הי' ע\"י מכירת יוסף מזמרין לחד גדי'. חד גדי' חד גדי' כפל הלשון. כי גדי' לשון כריתה ונפילה כמו גדי' לאודני' וכמו גודו אילנא. וגם גדי' לשון גדי. ובאשר דע\"י אכילת פסח כבר נתבטל הקטרוג מאיל של אברהם ונפל מיד שר אמון מנוא אמר חד גדי' ר\"ל אחד נכרת ממנו. שוב אמר חד גדי' ר\"ל חד גדי עדיין קיים זהו חטא מכיר' יוסף דזבין אבא זהו אבא יוסף כי על משנה למלך מתרגם אבא למלכא. בתרי זוזי כי אית' בילקוט שמעוני פ' וישב בעשרים כסף מכרו עשרת השבטים ליוסף ובא על כל אחד שתי כסף וזהו בתרי זוזי שהוא דבר מועט וזה החטא עדיין עומד וצוח חד גדי' חד גדי' כי חטא זה עומד עד שיהרג משיח בן יוסף אז נמרק לגמרי. אע\"פ שנתקן קצת ע\"י שמספר והולך:
ואתא שונרא ואכלה לגדי'. כי קצת חטא מכירת יוסף הוקל בגלות מצרים ע\"י פרעה מלך מצרי' שהוא דומה לחתול שמשכח הטובה וכן פרעה אשר לא ידע את יוסף שעשה עצמו כאלו לא ידע וגם אמר מי ה'. וכתבתי דאמון מנוא הוא אלכסנדרי' של מצרים א\"כ בכלל שר מצרים הוא וקאמר אכלה לגדי' כלו' מכלה ומקטרג כמו אכל את יעקב. ונקט לשון שונרא דהוא אותיו' ש\"ר נו\"א וכן בסילוק דאחרון של פסח יסד הפייט ושר נוא ישב על מפתון ארמוני' ומפרשי' שר של מצרים:
ואתא כלבא ונשך לשונרא. הוא עמלק דנמשל לכלב כמ\"ש רש\"י בפ' בשלח ויבא עמלק אתם אומרים היש ה' בקרבינו אם אין חייכם שהכלב בא ונושך אתכ' ע\"ש. ונמשל לכלב כי קליפה שלו הוא כלב. וכן קליפ\"ה כלב\"א גמט' רע\"ח הוא גמט' כח\"ו דעמל\"ק מנין רע\"ח. ועוד נמשל לכלב כמ\"ש והכלבים עזי נפש הן והכלב עז פנים בחיות. וכן הוא באמת בעמלק דאע\"ג דראה גבורות השם במצרים וקריעת ים סוף והעיז פניו לבא על ישראל מיד בצאת ישראל ממצרים ולשון ונשך הוא לשון דובק ומחובר כמו שתי ככרות הנושכות זו בזו וכדומה הרבה בלשון המשנה שבא מיד לאחר השונרא וגם בזה הוקל קצת מכירת יוסף:
ואתא חוטרא והכה לכלבא זה יהושיע כי הוא מזרעו של יוסף כמו ויצא חוטר מגזע ישי. ובאשר דאתא מיוסף יכול הוא לבטל קצת מכירת יוסף ולנקום בעמלק ובעבור זה לא הלחם בעמלק משה רבינו רק שלח ליהושיע משרתו. וגם כתיב ניצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי ואי' במדרש במטה זה עשית לנו ניסים במצרים וכן תעשה לנו בו ניסים בעמלק:
ואתא נורא ושרף לחוטרא. הוא חרבן הבית שנשרף דכתי' ויצת ה' אש בציון ובשעת חורבן התעורר חטא מכירת יוסף ובטלו הקרבנות שבאו השעירים לכפר על שחיטת שעיר עזים דיוסף:
ואתא מיא וכבא לנורא זהו התורה כי העוסק בתורה של קרבנות הרי הוא כאלו הקריב קרבן דכתיב תורת עולה תורת חטאת תורת אשם ותורת שלמים. ואין מים אלא תורה דכתיב פוטר מים ראשית מדון כל צמא לכו למים כדאי' בשלה\"י פ\"ק דקדושין ויש לנו תיקן בזה העוסק בתורה לכפר על חטאתינו:
ואתא תורא ושתא למיא. זהו מלכות הרביעי דנמשל לתורא כמו שאמר בפיוט קדושת יוצר דר\"ה ותור זה מלכות אדום שנמשל לשוורים. כי טרנסרופס הרשע הרג עשרה הרוגי מלכות שהם כנגד עשרה אחי יוסף כנודע:
ואתא שוחט ושחט לתורא הוא משיח בן יוסף הבא לגאול ישראל מיד מלכות רביעי ויהי' טבח רב בבצרה במלחמת גוג:
ואתא מלאך המות ושחט לשוחט. הוא הס\"מ שר של אדום הוא היצה\"ר הוא השטן שקיבץ כל האומות להלחם עם ישראל. והוא ארמילוס הנודע ויהי' עת צרה ליהודים והן חבלי משיח ואז יהרג משיח בן יוסף לכפר לגמרי על מכירת יוסף. ובאשר שיהי' חבלי משיח ט' חדשים קבעו לזה החרוזה בחרוזה תשיעית:
ואתא הקב\"ה ושחט למלאך המות כדאי' בשלה\"י סוכה דף נ\"ב לעתיד מביא הקב\"ה ליצה\"ר ושוחטו לפני הרשעים ולפני הצדיקים ולא יהי' עוד גלות דע בר\"ת של פסוק \"אתה \"סתר \"לי \"מצר. הוא סמא\"ל. אמנם בשם סא\"ל (גמט' צא הוי' אדני) נחסר מ' משמו בזה יבוטל הס\"מ וסא\"ל בא\"ת ב\"ש הוא חת\"ך כי יחתוך המ' המורה על מות. וזהו אתא הקב\"ה ושחט למלאך המות שנחתך המ' ובלע מות לנצח. וזהו הטעם שאומרי' בעי\"כ כשמסבבין את הכפרו' חליפתי תמורתי כפרתי כדי להזכיר שם חת\"ך לעורר זביחת יצר הרע בשם זה ובאשר שבניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול לכן אומרים כן בליל הגאולה. ", + "ועל דרך אחר יש לבאר באשר שיצאו ממצרים באנו לארבע מלכיות ואח\"כ יהי' גאולה שלימה ומרומז ברמיזה: חד גדי' ר\"ל ישראל דנקראים גדי כמו שאמר שלמה בשיר השירים רעי גדיותך. ואמר כפל הלשון דבין שאנו עושין רצונו של מקום או לא עושין נקראו בנים רק החילוק בין בנים חביבים. ובין בנים שובבים. ולעולם אנחנו ישראל הם גוי אחד כדכתי' מי כעמך ישראל גוי אחד. באשר שישראל הן י\"ב שבטי' ועם שבט לוי הוא שלשה עשר כמנין אח\"ד ולזה רמז משה וישראל בשירת הים נחית בחסדך עם זו גאלת. עד יעבור עם זו קנית. זו גמט' אחד ובאבות אמר ישראל קנין לקב\"ה דכתי' עם זו קניתי. וגם לשון גאלת הוא הקונה דבר שלו כמו על התמורה ועל הגאולה וכן בבתי ערי חומה מקרי הפדיון גאולה ואמר עם זו גאלת לשון קנין. ואמר חד גדי' חד גדי' בלשון ארמית כי שוה ללשון הקודש כי חד גדי' הוא אחד גדי דזבין אבא הוא הקב\"ה הוא אבינו שבשמים בתרי זוזי ר\"ל בתרי פעמי' זו הנכתב בשירה עם זו גאלת עם זו קנית. ומסדר הארבע מלכיות:
אתא שונרא. זו מלכות בבל הרשעה דאתרוממת על מלכא עלאה ושכח נ\"נ השם והניסי' שעשה לישראל בסנחרב. וטבעו הי' אכזר וכל תאוותו לכבוש העולם ושיר של חתול הוא ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם. וקראו בלשון שונרא דאי' בברכות דף נ\"ו הרואה חתול בחלום באתרא דקרו לי' שונרא נעשה לו שירה נאה. וכדאי' במדרש דהי' נ\"נ רוצה לומר שירה גדולה כשיצאו חמ\"ו מכבשן בא מלאך וסטרו על פיו. ואותו שונרא אכלה לישראל:
אתא כלבא ונשך לשונרא זו דריוש מדאה דבר בלילא קטל בלטשאצר ודריוש מדאה קיבל מלכותי' ומכנה בלשון כלב כי הי' אוהב כלב דכתיב והשגל יושבת אצלו זהו כלבתי' כדאי' בפ\"ק דר\"ה וכדומה שראיתי בס' אחד כי פני דריוש הי' דומה לכלב ובטלה גלות בבל והתחיל גלות פרס ומדי:
ואתא חוטרא והכה לכלבא הוא נחמי' בן חכלי' וזרובבל בן שאלתיאל דהם מזרע דוד וקראנו לשון ויצא חוטר מגזע ישי דעלו מבבל. או דחוטרא הוא דריוש בן אחשורוש דיצא מגזע יהודים בן של אסתר המלכה שנתן רשות לבנות בית שני ואז יצאנו מגלות פרס ומדי:
ואתא נורא ושרף לחוטרא. כי היצה\"ר נקרא נורא כדאמרינן נורא בי' עמרם. גם ביומא דף ס\"ב ע\"ב דנפיק יצה\"ר כגורי' דנורא אמרו היינו האי וז\"ל הגמ' ויצעקו אל ה' אלקים בקול גדול מאי אמר בייא בייא היינו האי דאחר בי' למקדשא וקלי' היכלא וקטלינהו לכולהי צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינינו כלום יהבית לן אלא לקבולי בי' אגרא לא איהו בעינין ולא אגרא בעינין נפל להו פתקא מרקיעא דהוה כתיב בה אמת דהוא חותמו של הקב\"ה:
אתא מיא וכבה לנורא. הן אנשי כנסת הגדולה דאמרו עוד שם אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילותא מסרוהו נהיליהו וכו' ומים היינו תלמידים חכמים דנמשכה שמעתייהו כמים ויזל מים מדליו. וכבה לנורא כי התורה מכבה עבירה. והם תפסוהו ליצה\"ר ושדוהו בדודא דאברא וחפוהו לפומא. כי היכי דתקיים בנין הקודש:
ואתא תורא ושתה למיא. דא הוא מלכות יון הרשעה שגזר גזרות רעות על ישראל ושמדות שלא ימולו בניהם ולא ילמדו תורה וגזר עליהם שיכתובו על קרן שור אין לכם חלק באלקי ישראל זהו הגדול שבכולם לכך יכונה מלכות יון בשם תורא דשתא למים שהרג כמה וכמה תלמידי חכמים:
ואתא שוחט ושחט לתורא אלו בני חשמנאי' שהיו כהנים שוחטי קרבנות במקדש ועשו טבח רב בשונאיהם ולא נתעלפו בגבורת' יהודא מכבי ואחיו והם בטלו מלכו' יון:
ואתא מ\"ה ושחט לשוחט. דא הוא ס\"ם שר מלכו' אדום גלות הרביעי דע\"י נחרב הבית ונשרף ע\"י הורקנוס מבפני' ואריסטובלוס מבחוץ כמו שהאריך ביוסיפין ומשם ואילך בטלה המלוכה וממשלה מישראל עד כי יבא קץ הגאולה:
ואתא הקב\"ה ושחט למ\"ה. הענין להבין היאך שייך ברוחניי שחיטה. וכתבו כי מ\"ה הוא מלאך קדוש רק עושה שליחתו. ולעתיד יחלק הקב\"ה שמו סמא\"ל ס\"ם מצד אחד אל מצד שני ונשא' קדוש והנה ס\"ם הוא הראש משמו וזש\"ה ראש פתנים אכזר ולעתיד ע\"י שנפסק הראש יבטל המיתה מישראל ולזה רמזו פסוק רישי' ואז ולא ימות וריחוק וחילוק שמו זהו שחיטתו. ובהיפוך לגבי השם נורא כי יד על כס יה שלא יהי' השם שלם עד לאחר מחיי' עמלק שהוא שר שלו אז יהי' השם שלם וסימנך אמלאה החריבה אם מלאה זו חריבה זו ודי בזו. ולזה נזכה במהרה בימינו. ואז נזמר על פדות נפשינו אמן:", + "חד גדי' חד גדי' נרא' לפרש כי לשון זוזי מצינו לשון זוג כדאי' בעירובין דף ל\"ז ע\"א זיזי זוזי קתני. ופרשי זוגי זוגי. דזבין אבא דהוא יעקב אבינו שלקח ב' זוגית לאה וזלפה. רחל ובלהה ומהן הוליד י\"ב שבטים דהוא חד גמט' י\"ב גדי' אלו ישראל שמכונים בשם גדי כדכתיב ורעי גדותיך. ואמר כפל לשון דבין בני אמהות ובין בני שפחות כולן חד גדי' נקראו כי אב אחד לכולנו שהשכיר עצמו ללבן ושכירות ליומא ממכר הוא בעבור בנותיו וכן כתיב ותען רחל ולאה ותאמרנה לו וכו' הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ר\"ל בשכר הפעולה. ומזכיר מתחילה לבן כמו שאמר הפייט הפחדת ארמי באמש לילה דהוא ליל שימורים:
ואתא שונרא ואכל' לגדי' זהו פרעה שדומה לחתול ששכח מה שעשו לו יוסף הצדיק ורצה לאבד אומה ישראלית וה' הצילם מחרב פרעה. ולכך שונרא גמט' ז\"ה מל\"ך פרע\"ה ועבדי\"ו. וה' הוציאם בליל שמורים:
ואתא כלבא ונשך לשונרא. האי ונשך לשון דבוקו' זה בזה כמו שתי ככרות נושכות זה בזה ורומז לעמלק שבא מיד לאחר שיצאו ממצרים והעיז פניו והכלב הוא עז שבחיות. וקליפה זו גדולה ממשלת עמלק. וראי' כלב מלא כזה כ\"ף למ\"ד בי\"ת גמט' תקפו. כמנין קליפ\"ה א\"ף מעמל\"ק ולכך כתב רש\"י בחומש גבי ויבא עמלק שהוא דומה לכלב. וכתיב (ישעיהו נ״ו:י״א) והכלבים עזי נפש גמט' כ\"ח דומ\"ה לזר\"ע עמל\"ק. וגם נשך ר\"ת נחש שור כלב אלו קליפות הס\"ם ואדום וכמו שאכתוב בסמוך:
אתא חוטרא והכה לכלבא. כמו שנאמר גבי יהושע שאמר לו משה בחר לנו אנשים צא והלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי והרים ידו במטה ובזה החליש עמלק:
ואתא נורא ושרף לחוטרא. זהו מעשה עגל כדכתיב ואשלכיהו באש ויצא עגל הזה ואש זה הי' ח\"ו גורם כלי' לשונאי ישראל לולא משה רבינו עמד בפרץ לפני הש\"י כדכתיב ויחל משה:
ואתא מיא וכבה לנורא כדכתיב ויקח את העגל וכו' ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל. דנתכוין לבודקן כסוטות ובזה נכבה עשן חרון אף של מידת הדין ונתקבל תפילת משה ואמר הקב\"ה סלחתי כדבריך:
ואתא תורא ושתה למיא. כי עדיין לא טהרנו לגמרי מעון עגל עד סוף גלות רביעי ומלחמת גוג מגוג כדכתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם. ופרשי ואין פרענו' בא על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל. ותורא הוא מלכות רביעי ואית' בעמק המלך (הובא בי\"ר פ' כי תשא ד\"א דף ק\"ו ע\"ג) עשו ישראל העגל בכח שור קליפה של עשו עם ד' אבות נזיקין שלו ובהיפוכו לענה ורו\"ש הוא שור ורוש פתנים אכזר שהוא השור שהוא סמא\"ל ע\"ש שהאריך ולכן הפיוט ביום א' דר\"ה כתב שמלכו' רביעי דומים לשורים ע\"ש ועיקר הצרה יהי' במלחמת גוג מגוג. ורמז לזה תורא גמט' ד\"א הו\"א במלחמ\"ת גו\"ג מגו\"ג. ואז יתגבר הצרה מחמת עון העגל וישלוט עמלק ושרו באשר שהוא סוף פרענות העגל. וה' יצילנו מידם:
ואתא השוחט ושחט לתורא. הנה בכאן קאמר השוחט בהי הידיעה. ומאן הוא זהו משיח בן יוסף. ור\"ת של השוחט \"הוא \"שמאסף \"ומקבץ \"חסידים \"טהורים ויעשה מלחמה עם גוג מגוג וחילו ויהמם מפניו ולכן השוחט ושחט גמט' תרנ\"א. כמספר \"משיח \"בן \"יוסף המ\"ם. ונח\"ש גמט' משיח:
ואתא מלאך המות ושחט לשוחט. כלו' במלחמה זו יהרג משיח בן יוסף ובזה יכופר עון העגל לגמרי ולא יהי' לישראל שום שמץ מזה החטא והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומינו עליו ובחבורתו נרפא לנו כמו שניבא ישעי' (סי' נ\"ג) וראיתי שמשיח בן יוסף הוא מגזע ירבעם מבני בניו של אביהו. לכך נגזר שיהרג בעון העגלים ודי בזה כאן. ולזה בא ההספד הכתוב בזכרי':
ואתא הקב\"ה ושחט למלאך המות. וכמ\"ש רש\"י בישעי' (סי' ס\"ג) פורה דרכתי לבדי כי הוא בעצמו יהרג שר אדו' ויבוא הגאולה. ולהבין לשון שחיטה גבי מלאך המות. נר' לפי מה דאי' בפסחים דף ס\"ח ע\"א דרמי להו קרא אהדדי כתיב והנער בן מאה שנים ימות. וכתיב בלע ה' מות לנצח. ומשני כאן בישראל וכאן באומות. הנה כל האומות נקראו גוף. אבל ישראל יכונה בשם הראש כי הם ראש לכל האומות ויזכו לד' חושים בסודות התורה. אבל האומות הם רק חוש המישוש כי הם לעתיד לעשות לנו מלאכתינו בידיהם וכיון שכן זהו הכוונה של שחיטת מלאך המות ר\"ל שעד עכשיו הי' לו רשות להמית לכל הנולדים מבני אדם. אבל לעתיד לא יהי' מיתה רק לאומות ולא לישראל והוי כאלו נשחט בצוואר להבדיל בין הגוף להראש. ומקובלים כתבו וכ\"ה בתקונים זוהר דשחיטת יצה\"ר הוא מלאך המות יהי' בי\"ד ניסן וכ\"כ בס' מעשה רקח ועיקר אכילתו ושעשוע יהי' בליל שמורים וכן יסד הפייט שתי אלה רגע תביא לעוצית בפסח. ולכך מזמרי' זה השיר בליל שמורים. וה' יזכינו לעלות לעיר הגבורים אמן:" + ] + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "מרבה לספר על הגדה של פסח", + "enTitle": "Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah", + "key": "Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "סימני הסדר", + "enTitle": "The Simanim" + }, + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..41c3dc9914b177d038e182aebe9884d1f38d150e --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,968 @@ +{ + "title": "Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Marbeh_Lesaper_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "The Simanim": [ + "אמר המרבה לספר. הרי זה משובח ומשופר. אין הכוונה להכפיל דבר אחד לספרה. דזה דומה למעלה גרה. ואמר החכם כופל התיבות. יושווה לשפן וארנבת. אבל הענין יובן המדקדק. היטב הידק. ולחזק הבדק. שלא יהי' דברי הגדה כחדק. אז בשכלו הדק. מאמריו יושפר. באמרי שפר. ויוחק על לבו הסיפור. וזהו המרבה לספר. ותטיב לה' משור פר. ידיד יהי' המספר. ובהלל ופסח יספר. יזכה לבנין בית הבחירה לכפר:", + "עם היות שאין כוונת המרבה לספר במליצות ורמזים. רק לפרש בפשיטות עם כל זה הואיל שמהר\"ם אלשוך ושל\"ה ובעל עוללות אפרים וכ\"מ בזוהר דחמץ רומז על תאות גופניות ודרכי יצה\"ר כמו שאחז\"ל שאור שבעיסה מעכב אבל מצה רומז למצות ומעשים טובים כמו שדרשו ושמרתם את המצות אל תקרי מצות אלא מצוות. ופסח רומז לתורה לשון פה סח ואין כאן מקום להאריך בזה הענין. אמנם להוציא חלק אי אפשר ואבאר סימן של קדש ורחץ וכו' על שלשה עמודי שהעולם עומד עליהם על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים כדי לקיים אלה הדברים כיצד ינהיג:", + "קדש ורחץ כלומר בתחילת יקדש עצמו שישוב על עוונותיו. ואח\"כ יעשה מצוות כדכתיב סור מרע ועשה טוב לכך קדש ורחץ קדש עצמך מעזיבת חטא ואחר זה רחץ שלא יהי' כטובל ושרץ בידו ולא יהי' דבר חוצץ עליו:", + "כרפס והם שתי תיבות כר לשון כרים וכסתות. ופס לשון הסרה כמו פסו אמונים מבני אדם. והכוונה מי שרוצה לזכות לכתר תורה. ר\"ל שיסיר הכר שכך דרכה של תורה על הארץ תישן ולא לשכוב על כרים וכסתות. וגם דרשו כרפס ס' פרך. וששים ריבוי אותיות לתורה. וששים ריבוי הן ישראל. וכל אחד מישראל יש לו אחיזה באות אחד מן התורה:", + "יחץ כלומר חצי או מחיצה ר\"ל מים במשורה תשתה. או די\"ל כמ\"ש רז\"ל לעולם ישלש אדם שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בגמ'. ואם הוא בעל מו\"מ יקבע עת קבוע לתורה וזהו יחץ העת והזמן זהו עמוד התורה:", + "מגיד רחצה קודם שיקבע עצמו לאכול יגיד ילמוד תורה ויתפלל ואח\"כ יאכל ברחיצה כדינו ויברך ענט\"י. ורז\"ל דרשו לא תאכלו על הדם. שלא תאכלו קודם שיתפללו על דמכם. ואית' בשבת דף ט' אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל. ומכאן תוכחה מגולה לאותן בני אדם ששותין קפע בשבת וי\"ט טרם שיכנסו לבהכ\"נ מלבד איסור קידוש ואף אם יקדשו על היין הלא אין קידוש אלא במקום סעודה. ועליהם נאמר אותי השלכת אחרי גיוך אל מקרי גיווך אלא גיאך שנכנס להתפלל בכרם מלאה אי' מוראיכם והאר\"י ז\"ל הפליג מאוד בזה שאסור לטעום אפילו קודם עלות השחר:", + "מוציא מצה שיוצא מלבו כל מחלוקת כי מצה הוא מלשון ריב ומצה ובפרט בשעת אכילה. כדאית' בגטין פרק מי שאחזו אכול שליש ושתה שליש ושייר שליש. שאם הכעיס לא תפקע. אבל הצדיקים שאינם כועסים יכולין לאכול כל שבעם וזהו פי' הפסוק צדיק אוכל לשובע נפשו. ובטן רשעים תחסר. כי כל הכועס נקרא רשע דכתיב חדלו רשעים רוגז כדאית' בפסחים פרק אלו דברים וזה נמי כוונת הפסוק תהילים ק\"ז אווילים מדרך פשעם יתענו שצריכין לשייר שליש. כי כל אוכל תתעב נפשם. שמא יבקע כרסו. וראוי להתרחק מכל ריב ומצב ואין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום:", + "מרור כורך ואף אם יבער בלבו איזה קנטור ומרירות לב. אזי יכריכנו ר\"ל על כל פשעים תכסה אהבה וידין כל אדם לכף זכות. ובעבור זה גם למעלה ידינו אותו לכף זכות כדאית' בשבת פרק מפנין. ובראש השנה דף למי נושא עון למי שעובר על פשע וגם יאריך אפו כמו שארז\"ל טוב ארך אפים מגיבור. ומושל ברוחו מלוכד עיר. והכוונה כי יש מי שטבעו להאריך אף. אבל בשרו עליו יכאב וכאש תוקד בקרבו הרוגז והכעס וזה קשה לגוף מאוד כי הכבד כועס והמרה זורקת בו טיפה ונולד כמה תחלואים ממרה ירוקה. וזהו טוב ארך אפיים מגיבור:
אמנם יש בני אדם שמזגו טוב ואינו נותן אל לבו כלל הבזיון והקצף ואינו מזיק לגוף כלל והוא דבר גדול ולאו כל אדם זוכה לכך כי אינו בנמצא באדם אחד מאלף שמושל וזהו המידה חזק בתפארת יותר מלוכד עיר כי הגוף נקרא עיר כמו שאמר קהלת מלך זקן זה יצה\"ר שצר על העיר זהו הגוף וזהו עמוד העבודה. ומכאן ואילך מדבר בג\"ח:", + "שולחן עורך שיהי' ביתו פתוח לרווחה. ויהיו ענים בני ביתו. ולומר כל דכפין ייתי וייכול. ומי שנכנס לביתו רעב יוציא שבוע כדמצינו ביואב שהי' נקרא ביתו מדבר שהי' פתוח והפקר וכל מי שרוצה לכנוס ולסעוד אצלו אוכל בלי רשות. וגדולה לגימה שזוכה להשראת שכינה כמו שארז\"ל בסנהדרין פרק חלק. שהשרה שכינה על נביא שקר מפני שהאכיל לעדו הנביא:", + "צפון בירך שיהי' הצנע לכת. ויתן צדקה בסתר כי מתן בסתר יכפה אף. ועוד רמז אף אם יראה שדחיקא לי' שעתי'. אל יעזוב יראתו כי צפון חלקו ומבורך לעוה\"ב כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. ויהי' מלוה לעני בשעת דוחקו ר\"ל אף שיש למלוה דוחק לעצמו ואפ\"ה לא ימנע מלהלות לו וכוונה דוחקו דמלוה. והוא כאלו הקריב עולה ודרשו נוטריקון מלבד עולת הבוקר מלבד ר\"ת מלוה לעני בשעת דוחקו:", + "הלל נרצה אזי כשמקיים דברים הללו. אז הילולו נרצה וגומרין עליו הלל. כמו שאמר הכתוב תהילים קיא ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם תהילתו עומדת לעד על דרך מה שאמרו באבות כל שיראתו קודמת לחכמתו. חכמתו מתקיימת וזש\"ה אם יראת ה' ראשית לחכמתו שהיא קודמת אז שכל טוב לכל עושיהם ומפרש הטעם מפני שתהילתו עומדת לעד שחכמתו מתקיימת:" + ], + "Kadesh": [ + [], + [ + "הטעם דתקנו ארבע כוסות כ' רשי' בריש פרק ערבי פסחים משום ד' לשונות הגאולה הוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ובדף ק\"ה כ' רשי' הטעם כנגד ג' כוסות שראה שר המשקים דפרעה וכוס בהמ\"ז (ועיין לקמן בפסקא דשפוך חמתך מ\"ש בזה) ולענ\"ד יש ליתן טעם אחר עפ\"י מה דאית' במכילת' פ' בא ר\"א הקפר אומר שהיו לישראל ארבע מצו' שאין כל עולם כדאי בהן. שלא נחשדו על העריות. ולא על לשון הרע. ולא שינו את שמם. ולא שינו לשונם ובגדיהם שהיו ישראל מצוינין שם ובזכות זה נגאלו והוציא זה מקראי עש ונראה דכנגד זה תקנו ארבע כוסות:
אך קשה הא כ' רש\"י בחומש ואת ערום וערי' שלא היו לישראל מצות כדי לגאול אותם ונתן להם דם פסח ודם מילה עיין פ' בא כבר תי' בזה בס' כלי יקר דאלו ד' מצות הם בשב ואל תעשה. אבל היו ערומים במצות עשה ונתן להם הקב\"ה שני מצות עשה פסח ומילה ע\"כ דבריו ונכון ונלע\"ד דבזכות שב ואל תעשה שילם הקב\"ה מידה כנגד מידה שבטלה העבודה מאבותינו במצרים בראש השנה והוא נמי שב ואל תעשה. אבל בשביל קיום מצות העשה. יצאו ממצרים שזהו קום ועשה והוי מידה כנגד מידה (ועיין בפסקא ושמע ה' וכו' ותמצא עוד טעם לד' כוסות):" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "אשר בחר בנו ז\"ל הרמב\"ן בחומש פ' בשלב על פסוק כל מחלה וכו' וז\"ל והנני מאיר עיניך כי כל ברכה שיש בה מלכות היא כן שחלקו כבוד למלכות העולם אשר קדשנו ואשר עשה לנו (ר\"ל בנסתר) והסמוכה לחברתה אשר לא יזכירו מלכו' הוא לנוכח אתה גיבור אתה קדוש וכן כולם ותקנו עלינו לשבח נסתר מפני שמזכירין בה מפני מלך מלכי המלכי' והבן זה עכ\"ל וקשה מברכת הקידוש ואשר גאלנו. וכן מזכירין ביוד ימי תשובה זכרינו דהן מתחילין בנסתר ומסיימין בנוכח וכן הרבה כדומה לזה. וצ\"ל דדווקא בתחילת הברכה שמזכירין בה מלכות צריך נסתר. אבל סוף הברכה שהוא דרך בקשה ותפילה הוא בנוכח. וגם צ\"ע שאנו אומרים אין לנו מלך אלא אתה. ואפשר דדווקא במלך העולם הקפידו בנסתר ועיין בתוס' דפסחים דף ק\"ו ע\"ב:" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "מה שנוהגו' הנשים לברך שהחיינו בשעת הדלקתן כתבתי להגאמ\"ו ז\"ל שזה לא מצאתי בשום ראשון או אחרון מפוסקים. והשיב לי כי גם בס' יוסף אומץ סי' תשצ\"ח התמיה על זה כי עיקר שהחיינו נתוקן על הכוס ואפ\"ה כ' הגאמ\"ו ז\"ל להניחן על מנהגן. כי עשו להן נחת רוח לנשי' כמו בסמיכה. ומשמע בסוכה דף מ\"ז דיכול לומר זמן אי\"ט אפי' בשוק. ואם היות כן כתבתי אליו. לפ\"ז אם אמרה שהחיינו על הנרות כי היא קבלת י\"ט שלה. אזי אם תעשה אח\"כ קידוש. לא תאמר אז שהחיינו. וא\"כ בפס דגם בעלת הבית מברכת על הקידו' לא תברך אז עוד זמן. אמנם אם בעל הבית הוא מדליק על הנרות אזי טוב יותר לברך זמן על הכוס ולא על הנרות ובכל זה הסכים עמי הגאמ\"ו ז\"ל דנכון לנהוג כן:" + ] + ], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [ + [], + [ + "כתב בס' שיח יצחק שחיבר הגאון בעל אפי רברבי טעם שנותנין בגד בין כל מצה ומצה בקערה מפני שהוא דומה לצרורות בשמלותם דהי' למעלה ולמטה וגם היו טועמין טעם המן בלחם שהוציאו ממצרים שהי' מכוסה למעלה ולמטה עכ\"ל ונהגו לצרור חלק מצב אפיקומן במטפחת ולשאת על שכמו. ואח\"כ לתת אותו בין כר לכסת (פסח מעובין לבעל כנסת הגדולה):
עוד כ' בס' הנ\"ל טעם לגבי נטילה ראשונה שלא נוטל ידיו רק הב\"ב לבד. אע\"ג דנטילה זו משום טיבולו במשקין. משום דהן אוכלין פחות מכזית. וגם הטיבול במשקין הוא פחות מרביעית. משא\"כ ב\"ב המחלק נוגע בכל הכרפס ובמשקין שיש בו רביעית עכ\"ל על כן ראוי שב\"ב המחלק יטבלנו במשקה לכל המסובין תחילה ויתן לכל אחד חלקו פחות מכזית: כשאומר הא לחמא עניא יהי' הפת פרוסה מגולה. ונוהגין להסיר הביצה והזרוע מהקערה בשעת הגבהה. והמ\"א כ' דאין צריך להסירם: כ' בספר שיח יצחק טעם להגבהת קערה. כי הוא דוגמת סל הביכורי' דצריך תנופה הואיל שאומר ווידוי דביכורים עכ\"ל ונוהגין לפתוח הפתח בשעה שאומר הא לחמא. כי היאך יאמר כל דכפין ייתי ויכול. והשער סגור ולכנוס לא יכול:" + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "הא לחמא עני' (כ' בכנפי יונה גמט' רי\"ו שם של ע\"ב. לחמא עני' גמט' רד\"ו) פסקא זו קשה דבראשון הי' לנו לומר כל דכפין וכו' ואח\"כ בהסיב' כל בני ביתו ראוי לאמ' הא לחמא. וגם שאר דקדוקים שהאריכו בזה האברבנאל וס' מעשה ה'. והנראה בזה כדאית' בי\"ד סי' רמ\"ט צריך ליתן צדקה בסר פנים יפות בשמחה ובטוב לבב ומתאונן עם העני בצערו ומדבר לו תנחומין. ואם נתנה בפנים זועפות ורעות הפסיד זכותו וכן אמר ישעי' הנביא ונפש נענה תשביע והכוונה מתחילה ידבר אל העני שאל יצער נפשו ולא יתבייש שהוא עני. באשר שגלגול חוזר בעולם. ומאשפות ירום אביון להושיבו עם נדיבים. ובזה יתרצה האביון והעני לבא לביתו. אמנם בשעת האכילה לא ידבר כלל מענין העניות. רק יחשב בעיניו כאלו הוא חבירו ממש וטוב לו עמך. ויאכל וישתה בטוב לב משתה תמיד. יען לאחר האכילה כשיפטור האורח עני ממנו ינחם אותו בדברי תנחומין שיאמר ה' יעזור לו ויצפה לישועה כמו שאנו מצפין ג\"כ לגאולה שלימה:
וכל אלה הדברים סידר בעל הגדה שרוצה בעל הבית שיסיבו עמו ענים. מתחיל ואומר הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארבע דמצרי'. והא דאמר בארעא דמצרי' ולא אמר ביציאת מצרים כ' האבודרהם בשם בן עזרא שהי' שבוי בהודו. והיו מאכילין אותו לחם שאינו מתעכל להם שאינו מחומץ ומזה הענין עצמו הי' הגאולה שלא הניחו המצרים את ישראל להחמיץ העיסה. ואם זה ה' לאבותינו במצרים כל כך עניות והיו להם לעבדים. ובאלו דברים יסיר המסוה הבושה מעל פני העני ויבא לבית העשיר. אמנם כשמיסב עמו על השולחן. יאמר כאלו הוא חבירו כל דכפין ייתי ויכול. וכל דצריך ייתי ויפסח ולא יהי' לעני כאוכל נהמא דכסופא. וכשנפטר העני ממנו ידבר לו תנחומין השתא הכא וכו' כלומר שיהי' מצפה לתשועת ה' ויוחיל לו כמו שאנו מצפין לגאולה לבא לארעא דישראל:", + "דרך השני דאית' במדרש שבזכות הצדקה שהיו אבותינו במצרים מאכילין את הענים הרעבים על שולחנם לכך נגאלו ומהם ראוי ללמוד לעשות כמו שעשו הם גם אנחנו מחויבים לעשו' כן. וגדולה הצדקה שמקרבת אל הגאולה כדאי' בב\"ב דילפינן מדכתיב כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. וזהו כוונת תחילת הגדה הא לחמא עני' ר\"ל הגאולה הי' בעבור לחם הענים די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. לכך גם אנו עושין כן ונאמר כל דכפין ייתי וייכול ולמה נעשה כן לזה אמר השתא הכא וכו' דגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שאנו מצפין לשנה הבאה בארעא דישראל:", + "דרך הג' יאמר בדקדוק למה התקינו פסקא זו בלשון ארמי. ואינו מספיק מה שמפרשים לפי שבני בבל מבינים לשון ארמי. דא\"כ בזמן הזה ה\"ל לתקן לאומרו בלה\"ק. בסידור כתוב על קלף שנת קס\"ו מ\"כ וז\"ל ומה שאנו אומרים קריאה זו בלשון ארמית משום שאין המזיקים מבינים בלשון ארמית. ואלו היינו אומרים כל דכפין ייתי וייכול בלשון שהיו מבינים היו באים ומזיקים לבני אדם. וא\"ת והא אמרינן ליל שמורים לילה משומר ובא מן המזיקי'. וי\"ל דאינם מזיקים מאליהם אבל אי קורין להם באים ומזיקים. ועוד י\"ל שאם היו מבינים הי' לחוש שמא מתוך כך יבאו וירגילו לבא לאחר פסח ואז יזיקו לבני הבית. ולמאי דאמרינן לילה המשומר ובא מן המזיקין קשה הא אמרינן השטן גמט' שס\"ד דאית לי' רשות שס\"ד ימים בשנה להזיק חוץ מיום הכיפור שאין לו רשות להזיק משמע שאף בליל פסח יש לו רשות להזיק וי\"ל דהא דאמרי' ליל המשומר היינו דווקא לישראל כדכתיב לבני ישראל לדורותם במעשה וודאי אין מזיקים לישראל אבל בדיבור מזיקים. אבל בי\"כ לית לי' רשות לא במעשה ולא בדיבור עכ\"ל הבט וראה מגודל הלכה זו הדחק בטעם זה. ותו יש להפליא הא דאמרינן דלשנה הבאה היו צריכין לומר בלה\"ק רק כדי שלא יאמרו מרדו היהודים. דא\"כ למה חוזרין ואומרין בארעא דישראל וה\"ל לומר בארץ ישראל. ושוב אומר כולה בלה\"ק לשנה הבא בני חורין ולא אמר בנן חורין ויתר דקדוקים האריכו בו המפרשים:
והנראה בזה שבני בבל שהי' לשונם ארמית ותרגום תקנוהו נוסחא זו על ארבע זמנים שונים. והיינו בפסח ראשון שבאו לארץ בשבע שכבשו ושבע שחלקו אז היו אומרים כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים ואח\"כ כשנבנה בית המקדש והיו דומין לבני מלכים שביתם פתוחה לרווחה והיו אוכלי' המצה דרך משתה ושמחה היו אומרים כל דכפין ייתי וייכול וכל דצריך ייתי ויפסח ר\"ל דברים הצריכין לקרבן דהיינו ד' כוסות (אבל הפסח עצמו אינו נאכל אלא למנויו) (והרמב\"ם בסדר הגדה כ' שזאת הפסקא לא אמרו בזמן שבית המקדש קיים) אמנם לאחר החורבן נשבת השמחה מעירנו ולא היו אומרים כבראשונה. רק השתא הכא לשנה הבא בארעא דישראל וכינוי לגאולה בלשון הקודש ולא אמרו לשתא דאתא. כי ידוע כשהיינו בארצנו הקדושה לא דברנו רק בלשון הקודש כי הוא לשון מולדתינו. והואיל שגאולת עזרא לא הי' בתכלית השלימות על כן משתף עמו לשון תרגום. ובעבור שעכ\"פ משועבדים היינו לכשדים ומדי ופרס וגם יודעים שנחרב אח\"כ. ועכשיו בגלות הרביעי אנו אומרים לשנה הבא בני חורין מפני שתהי' גאולה אחרונה גאולה בשלימות ואז כינוי אותו כולו בלשון הקודש:", + "דרך הד' ירצה בזה כי יש שלשה טעמים על יחץ ומפני שהוא חלק המצה לשני חלקים. אחת לתוך הקערה. ואחת תחת מראשותיו ההוא מצניע. ונתן טעם בדבר הא לחמא עני' שסדרו לאחר שעשה יחץ. ומבאר טעם הראשון כי החצי שמניח בין שתי המצות הוא סי' עברות כדרך העני בפרוסה והוא שאמר די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים בהיותם עבדי'. והחלק השני הוא על שום שלא הספיק להחמיץ ביציאתם ממצרי' וזה שאמר הא לחמא עני'. ובזה יובן חקירה אחת למה נקרא חג המצות לשון רבים ולא נקרא חג המצה. כמו חג הפסח שלא אומרים חג הפסחים ואפשר לומר הואיל דנוהג מצוה זו כל שבעה וכן חג הסוכות. וכן שבועות הוא סוף ז' שבועות של ספירה. אבל פסח אינו נוהג רק לילה אחת. ועוד יש לפרש הואיל דיש במצות שני טעמים זכר למצה של עני במצרים גופא. והשני זכר למצה של יציאת מצרים לכן נקרא לשון רבים חג המצות:
טעם שני של יחץ כי החלק הראשון הוא כדי לברך על אכילת מצה וזה שאמר כל דכפין ייתי וייכול. ועל חלק שמצניע לאפיקומין הוא דצריך לאכול כזית מצה באחרונה זכר לפסח דנא כל על השובע לזה אמר ברמז כל דיצריך ייתי ויפסח:
טעם שלישי ליחץ. דחלק הראשון מורה על הגלות המר הזה וקאמר השתא הכא וכו' והשתא עבדי דמצה לשון ריב ומצה. אבל חלק אפיקומן הוא סימן על הגאולה העתידה ולשון אפיק משמע לעתיד. וסימן לשנה הבאה בארעא דישראל כלומר אפיקו מניכי שלא יהיו כליהם עוד פה בגלות. ובני חורין כלו' אפיקו מיני שיאכלו פרפראות כבני חורין ומפני שקץ הפלאות מכוסה מעין כל אי לכך לרמז מצניעו וישם אותו תחת מראשותיו כלומר שכל בטחונינו בזמן הגלות הזה על סמיכת קץ הפלאות כאדם הסומך ראשו על מראשותיו:", + "דרך החמשה הוא דצריך לתת טעם למה אמרו ערבי פסחים לא יאכל אדם עד שתחשך. משום דבמצרים לא היו מניחין העברים לאכל מן הצהרים עד הלילה שהיו הולכים לביתם ולא בין הפרקים. כי הנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם ולא היו יכולין לאכול עד לעבודתו עדי ערב. לזה אמרו הא לחמא עני' די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים מש\"ה אסור לאכל עד שתחשך כמו עני שאינו אוכל עד הלילה לכך כל דכפין שהרעיב עצמו ביום ייתי וייכול: (ואמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב פסח כאלו בא על ארוסתו בבית חמיו ומפרשי' משום דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה נמצא הכלה צריך שבע ברכות. וקודם שיאכל מצה ג\"כ צריך לברך שבע ברכות. וצ\"ל דשני בפה\"ג לא קחשיב כ\"כ אבודרהם. ולי נראה דענ\"י ומוציא לא קחשיב משום דגם אם אוכל חמץ צריך לברך ענ\"י ומוציא. ולענ\"ד כוונ' הירושלמי כי בין אירוסין לקידושין צריך קידושין וחופה וקריאת כתובה ושתי כוסו' כן הוא במצה דמקדש היום וחופה היינו כיסוי הלחם. וקריאת הכתוב' הוא קריא' הגדה ושתי כוסו' ששותין קודם האכילה. והביאה נקרא בשם אכילה כדכתי' אכלה ומחתה פיה. וא\"כ הוא דוגמא דארוסה) כל דיצריך ר\"ל ארבע כוסות וזכר לפסח שאוכלין אפיקומן שהוא זכר לפסח ייתי ויפסח ויעשו זכר הפסח ונתן טעם בזה משום דאנו מצפין לגאולה העתידה כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול וד' כוסות ואפיקומן רומזין ע\"ז לכן אומרים השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל:", + "דרך ששי נראה דפסקא זו מסודר כנגד הארבע בנים. כי מתחילה בא להראות לבן החכם. דכמו זה הלחם היו אוכלין במצרי' עצמו כדי שלא יתעכל במהרה. וגם כדי שלא הספיקו להחמיץ עיסתם ביציאתם ממצרים ואין בלב כל אדם להבין זאת כי איש בער לא ידע והחכמה בלב חכם תנוח. כל דכפין וכו' אמר המסדר נגד הרשע כמ\"ש אבודרהם כל מי שהרעיב עצמו בע\"פ כדי לאכול מצה לתאבון ייתי וייכול. וכל דיצריך שטרח הרבה מאוד בעשיית צורכי י\"ט ולא מצאה ידו מה שהוא מהצורך י\"ט של פסח ייתי ויפסח מה שאין דבר זה נכנס בלב בן הרשע האומר מה העבודה זאת לכם ואינו מרעיב עצמו. השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל. אמר נגד בן תם שמתמי' למה לנו כל זאת הטרחא. כי עם היות שיצאנו ממצרים והגאיל אותנו מיד פרעה. עם כל זאת הלא עדיין אנו שרוין בגלות המר הזה. ומה יתרון לנו הלא אנחנו עבדי למלכי אומת העולם חוץ לארצינו. על זה בא כמשיב אע\"ג דהשתא הכא. אבל לנשה הבאה בארעא דישראל כי אנו מצפין בכל יום לישועה וגאולה. השתא עבדי וכו' ואמר נגד הבן שאינו יודע לשאול. כי גם זה הבן בהיותו שומע דברי אביו מה שאומר לאחיו התם. מיד נסתעפו רעיוניו ג\"כ במבוכת בן התם. ולבן קטן זה אין האב יכול להשיב כמו שהשיב לבן תם שהוא גדול ויודע לחלק בין מדינה למדינה. אבל הקטן אינו יודע בשינוי ארצות והאקלימים זה מזה. מפני זה אומר האב דלשנה הבא נהי' אנחנו בני חורין כמו שרים ומלכים וזה ההבדל רואה הבן קטן בכל עת:", + "דרך השביעי שהמסדר אומר שבעל הבית מחויב לומר זאת הפסקא לפני בני ביתו כדי שישאלו עליו שאלות מה נשתנה וכו' ואמר הא לחמא עני' וכו' כדי שיחול עליו שאלת הבן מה נשתנה וכו' שבלילה זה אוכלין כולו מצה וכו' ואחר זה אומר כל דכפין וכו' וכל דיצריך וכו' ר\"ל שאומר בזה שמראה להגיה הקערה שמסודר עליו השני טיבולין ומרור וכרפס שכל מי שאין לו אלא המצו' על י\"ט של פסח יבא לכאן ויתן לו. על זה יבא בשאלתו השני שאלות למה אוכלין מרור ולמה מטבילין שני פעמים. ואח\"כ אומר השתא הכא וכו' ר\"ל כי מחויבין להסב התינוקות כדי שישאלו ובזה אומר האב לבני ביתו שיהיו מסובין כדרך בני מלכים ואעפ\"י שהשתא הכא וכו' לשנה הבא בארץ ישראל וכתי' בני חורין על זה מתמי' הבן למה בלילה זה דווקא כולם מסובין:" + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מה נשתנה וכו' יש להבין למה קאמר מה נשתנה. ולא קאמר למה נשתנה על פי פשוטו י\"ל כי החילוק בין מילת למה למילת מה. כי תיבת למה הוא אם מבקש שלא תהי' דבר זה כמו למה יאמרו מצרים. למה הריעות לעם הזה. למה יאמרו הגוים וכדומה שהוא רוצה לטעון בטענה שלא יעשה דבר זה. אבל מילת מה מורה שרוצה בדבר רק שביקש טעם לדבר מפני מה. ואע\"ג דבשאלת רשע כתיב מה העבודה הזאת לכם. הוא כי הרשע ברעתו שאל ב' דברי' אחד מה העבודה הזאת כלו' מה נתינת טעם יש ועוד אומר לכם דאף אם יש טעם בדבר אין דעתו לקבל מדאומר לכם ולא לו. או י\"ל הואיל דבתורה כל שאלת ד' בנים מתחילין בלשון מה בחכם מה העדו' וכו' ברשע מה העבודה. בתם אומר מה זאת. מתחיל בעל הגדה נמי בלשון מה. ועפ\"י רמז דרצה להזכיר בלילה ההוא נדדה שנת המלך ודרשי' מלכו של עול' ותחילת מפלת המן שהוא בליל פסח. וזהו ר\"ת מה נשתנה הלילה ר\"ת המן. ועפ\"י סוד בן חכם שואל חכמה כח מ\"ה. ולילה זו מלכות בשם מ\"ה וכו':", + "בין חמץ ובין מצה. והא דלא שאל כן גבי מרור ר\"ל דהל\"ל שבכל הלילות אנו אוכלין בין שאר ירקות ובין מרור די\"ל דה\"ק ובין מצה האי אמצה עשירה דבלילה זה אינו יוצא רק במצה גמור שבעינן לחם עני והיינו דקאמר כולו מצה אבל במרור לא שייך כן דהא יוצאין בכל מין עשב וירק מר. ומש\"ה נמי לא אמר כולו מרור כמ\"ש תוס' דף קט\"ז:", + "מה נשתנה הספיקות בזה הפסקא רבו. למה לא שאל על שאר שנוים דהיינו ד' כוסו'. וכי תימא דהבן לא ידע עדיין דישתה ד' כוסו'. הא נמי לא ידע מטיבול שני רק דראה על הקערה ה\"נ רואה שמוזגין כוס שני וביותר קשה לפמ\"ש רש\"י דף קי\"ו וכאן הבן שואל במזיגת כוס שני. א\"כ ה\"ל לשאול על כוס שני גופו. ובפרט הרשב\"ם שכ' דשואל מה נשתנה עכשיו שמוזגין כוס שני ע\"ש ונרא' דעיקר שאלתו על אכילה משום דמוזגין כוס שני כדי שיהי' נגררי' לליבי' דניכול מצה טפי כדאית' בדף ק\"ז ע\"ב וכיון דרואה דכל המזיגה כדי שיאכל כל המונח לפניו לתאבון ושפיר נופל הספק מה נשתנה על אכילתן. אמנם אכתי קשה דשואל שלא כסדר. האברבנא\"ל בזבח פסח מיישב דבראשון שואל על שני סימני עבדות דהיינו מצה ומרור. ואח\"כ שואל על שני סימני חירות. ולזה השיב דשני סימני עבדות הוא מצד שהיינו שני מיני עבדות לפרעה. וגם במצרים שהמקום גורם שלא יכול עבד לברוח והכל מושלים בנו. אמנם עדיין קשה דה\"ל לבן חכם לכלול השני שאלות של עבדות יחד שבכל הלילות אנו אוכלין בין חמץ ובין מצה ובין שאר ירקות. והלילה הזה כולו מצה ומרור. וכן הל\"ל בסימני חירות שבלילה זו אוכלין מסובין ומטבילין שני פעמים מה שאין כן בכל הלילות:
והנה בעל מעשה ה' כ' דארבע שאלו' נתקנו נגד ד' בנים שאלת מצה הוא שאלת חכם למה בלילה זו כולו מצה שיהי' אסור אפי' משהו. (או כולו מצה שאינו יוצא במצה מבושלת דבעי' טעם מצה. וגם לאכל מצה באחרונה ואין מפטירין אחריו כדי שישאר טעם מצה בפיו). שאלה שני על אכילת מרור הוא שאלת רשע שהוא לא חפץ בתמרורים ראש ולענה. ועל זה יענה מה העבודה זאת לכם. שאלה שלישית הוא שאלת תם שאינו ספק לו רק מה שרואה בחוש הגשמי שרואה שני מיני טבילות הלא די במין טיבול ראשון. שאלה רביעית הוא על הסיבה נגד שאינו יודע לשאול כדאי' בגמ' מחויבים להסב התינוקו' כדי שישאלו:
ולענ\"ד יש לפרש הפסק' על שני דרכי' אחרי' ומתחילה נבאר מה שלא מצאתי בהמפרשים שהרגישו בשינוי הקרא כי בפרשת בא בפסח ראשון כתיב כי אם צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו. ובפ' בהעלותך כתיב ככל חקת הפסח יעשו אותו על מצות ומרורי' יאכלוהו. למה מפסיק בעל בפסח ראשון בין מצה למרור. ובשני כוללן יחד. ולא דיברו בזה מפרשי התורה. ונראה עפ\"י מ\"ש הרמב\"ן בחומש ליישב הא דכתיב צלי אש ומצו' בוי\"ו החיבור. להורות כי אם צלי אש הוא מצוה מיוחדת. ואח\"כ אמר ומצות כלו' דגם מצות הוא מצוה מיוחד' דלאו זה תלי' בזה דאע\"ג דליכא פסח נמי איכא חיוב מצה כמ\"ש ארז\"ל ואחר זה אמר על מרורים יאכלוהו להורות דמרור תלי' באכיל' פסח והוי מרור כמו הכשר מצוה דמרור בזמן הזה דרבנן עכ\"ל הנה באמת מי שלא עשה את הפסח בראשון כגון שגג או נאנס יש לו תשלומין בפסח שני. אבל מי ששגג או נאנס ולא אכל מצה בליל א' דפסח בזמן הזה אין לו תשלומין אפי' אם אוכל מצה בט\"ו אייר לא קיים המצוה עשה דאכילת מצה. דדווקא פסח יש לו תשלומין אבל לא מצה ואי עבר הוא מעוות שלא יכול לתקן. ואע\"ג דבפסח שני החיוב על מצות ומרורים יאכלוהו וזה לית' דבפסח שני לא הוי המצה מצוה מיוחדת. רק הוי מצה כמו הכשר מצוה כאשר הדין במרור. ומעתה זה כוונת הפסוק בפסח ראשון צלי אש הוא מצוה. ומצו' ג\"כ מצוה מיוחדת. על מרורים יאכלוהו דאכילת מרור הוא הכשר לאכילת פסח. אבל בפסח שני כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. דבפסח שני הוי מצה ומרור רק הכשר מצוה וזה נראה ביאור הקרא על הנכון: ובזה מבואר שאלות מה נשתנה כי בוודאי ידע שמקרא מלא דיבר הכתוב שטעם חג הפסח הוא משום יציאת מצרים רק השאלה הוא מה נשתנה לילה הזה מכל הלילות. הכוונה על ליל פסח שני שהדין בפסח שני חמץ ומצה עמו בבית ולילה זה כולו מצה ושאל הטעם הלא בפסח שני כתיב ככל חקת הפסח יעשו אותו:
ועוד בא בשאלת מרור כיון דמוכח מקרא דאכילת מרור הוא רק הכשר מצוה דפסח. א\"כ בזמן הזה דליכא פסח למה אוכלין מרור. ואי משום זכר דפסח. א\"כ נעשה נמי איזה דבר זכר לפסח. וגם בא בשאלה על שני טיבולין. וחיוב הסיבה. מאי טעמי' לאו הדין כן לעשות שני טיבולין והסיבה בפסח שני. כי דווקא מצוה שעל גופו מעכב בפסח שני. אבל שאר מצות לא נהגו בפסח שני כמ\"ש הסמ\"ג והרמב\"ם. ותשובה לזה כי עיקר יציאת מצרים הוא בלילה הזה ועושין מצה על שם שלא הספיק להתחמץ. וגם עושין לחם עוני כדרך עני. ומה שאנו אוכלין מרור בזמן הזה על שם וימררו את חייהם. וטיבולין והסיבה משום ויוציאנו ה' ביד חזקה וזרוע נטוי'. וכל זה דווקא בליל ט\"ו דניסן בו נעשו נסים הללו. אבל פסח שני אינו רק תשלומין דפסח ראשון ולא לזכר נס:", + "ובדרך שני נראה לפרש דיש להבין בהא שאמר ר' גמליאל הטעם על פסח מצה ומרור. א\"כ מצה על שם חירות. ומרור זכר לעינוי. א\"כ יש לשאול הטעם למה כלל התורה שיאכל הפסח על מצות ומרורים שיכלל זכרון העינוי והחירות בפעם אחת וכן עשה הלל שאכל שלשתן בחיד. ועוד דהעינוי הי' קודם החירו' וה\"ל לר\"ג לנקוט מתחילה טעם למרור ואח\"כ טעם למצה. וכן בקרא כתיב על מצות ומרורי' יאכלוהו כתיב מצה תחילה דהוי שלא כסדרן. וכמו כן קשה בברכה עושין שלא כסדר. ותו יש להבין בפורים וחנוכה לא עושין שום זכר לעינוי רק זכר לפרסום נס וחירות. משא\"כ ביציאת מצרים. ולהבין חקירת אלו ראיתי בשל\"ה דף קס\"א ע\"ב כי הנשים צדקניו' רצו להעמיד ס' ריבוי שאי אפשר לקבלת התורה רק במספר הזה. שכן בתורה יש ס' ריבוי אותיות לס' ריבוי נשמות כי לכל ישראל יש אחיזה באות אחת לכך היו נזקקו' לבעליהן עכ\"ל והנה כתי' כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. נמצא ע\"י גודל העינוי יצא לנו תועלת שהי' ישראל פרים ורבים ונעשו לגוי גדול ועצום ורב ס' ריבוי. ואע\"ג דבמצרים הי' ריבוי דישראל בעבודה קשה ולצער גדול אך אח\"כ בזמן קבלת התורה הי' זה לנו למפרע לתועלת גדול כדי שנוכל לקבל התורה. לפ\"ז בא מרור ג\"כ לזכר הנס החירות של פרי' ורבי' על ידי וימררו את חייהם. יען זה התועל' הי' אחר יציאת מצרים בזמן מתן תורתינו. ומפני זה מזכירין נס דיציאת מצרים קודם לזכר נס דמרור דהי' תועלת מאוחר בזמן מתן תורה והוא נכון. וזהו כמו שאלת הבן מה נשתנה מתחילה אוכלין מצות דהוא זכר לחירות ואח\"כ אוכלין מרור זכר לעינוי וכן הטיבול בחרוס' הוא זכר לטיט והי' מן הראוי להקדים זכר העינוי לחרות וכי תימא דגם מצה הוא זכר לעינוי כמ\"ש האברבנא\"ל. ועוד דהא נקרא לחם עני מה עני בפרוסה. לזה קשי' בשאלה כולנו מסובין דהא מצה צריך הסיבה ש\"מ דהוא מורה על חירות. ועוד דקיי\"ל דגם מרור אם ירצה להסב רשאי כמ\"ש האחרונים בסי' תע\"ה ואם מרור רק זכר לעינוי א\"כ אין רשאי להיות מיסב ואוכל:" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו לפרעה וכו' פסקא זו קשה דלא הל\"ל רק עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה כלשון הקרא (דברים ו') ולמה הוסיף ה' אלקינו ואומר נמי לשון משם. וגם מוסיף בזרוע נטוי' ועוד מה קמ\"ל דאמר אלו לא הוציא וכו'. ותו קשה למה קאמר משועבדים ולא אמר עבדי' ואף יש להבין למה נקט אלו ג' דורות לכך נראה התשובה לשאלות עבדים היינו לפרעה במצרים ר\"ל מלך קשה זה עינוי אחת שהכביד את לבו. ועוד עינוי הנסתר במצרים שהוא מלא טומאה וכישוף שאין עבד יכו לברוח משם. ולכך עושין שני זכר לעינוי מצה ומרור כדעת אברבנא\"ל ויוציאנו ה' אלקינו ביד חזקה אמר נגד פרעה העבדות הנגלה. ובזרוע נטוי' אמר על הנסתר כי כבר נשתקעו ישראל במ\"ט שערי טומאה ואלו שהו עוד רגע אחת חלילה נשתקעו בחמשים שערי טומאה ולכך הוכרח הקב\"ה בעצמו ולא ע\"י מלאך או שליח להוציאנו. כי הטומאה כבר גברה מאוד מאוד. וזה שאמר ויוציאנו ה' אלקינו כמש\"ה לקחת גוי מקרב גוי בעצמו ובכבודו משם ר\"ל מן הטומאה ביד חזקה זהו יד ימין של חסד ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב. אמר שני פעמים ימינך אחד כנגד נס נגלה. ואחד כנגד נס הנסתר. ואלו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים ר\"ל שאם לא הי' הגאולה ע\"י הקב\"ה בעצמו רק ע\"י שליח הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו למצרים כי העבדות שייך לנגלה. אבל השיעבוד שייך לנסתר כי היינו ח\"ו משועבדים לטומאה ולשבר כח הקליפות שגברה לכך הי' צריך ההוצאה ע\"י הקבק\"ה בעצמו. וגם שהיו נתונים תחת המזל שראוים בעבדו' לעולם דאית' בדרשו' ר' שלמה מלכו הי\"ד. שאם מזל שבתי מגלגל כל גלגלו והוא שלשים שנה. ואחד הי' עבד מתחילת סיבובו עד סוף סיבובו. צריך זה אדם להיות כל ימיו וזרעו אשר לו בזה הזמן עבדות. להיותם עבדים לעולם לכך גבי עבד עברי כתיב והגישו אדוניו אל אלקי' שצריך למלוך במוכריו כן דרשו חז\"ל. אבל הענין הוא שצריך הב\"ד לחשוב את זמן מכירתו שתהי' לאחר שעברו מתחילת סיבוב גלגל שבתי שנה אחת עד שנה תשיעית לסיבובו כדי שלא יסבב כל גלגל שבתי בימי עבדות שלו ע\"ש והוא פלא והנה במצרים כבר עבר על ישראל כמה פעמים גלגל שבתי והיו צריכין ח\"ו להיות עבדים. לכך הוצרך הקב\"ה להוציאם בזרוע נטוי' מתחת המזל וכישופים. ולהכניסם תחת כנפי השכינה. וגם ידוע כי ארץ טמאה ובפרט מי שרוח טומאה גובר עליו נתטמטם לבו כדאמרי' ביומא דף ל\"ט ונטמאתם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם. וא\"כ לענין חכמים אוירא דא\"י מחכים כי עשר קדושות ישנו שם. והוי הוצאת י\"מ טובה גדולה לחכמה ובינה וידיעת התורה ותפארת חכמים זקנם. ומפני זה אמר אפי' כולנו חכמים וכו' מצוה לספר בי\"מ כי למעלת אלו ארבע ראשים הי' תועלת גדול ביציאת מצרים ר\"ל שנדחה קליפה ושערי טומאה. ונכנסו בשערי קדושה. ולפי דרך השני שהי' שאלת מה נשתנה על חילוק ליל ט\"ו דפסח ראשון מן פסח שני לזה אמר כי עיקר החג נקבע על י\"מ וזה הי' בליל ט\"ו דניסן. ואע\"ג דעושין פסח שני הוא רק לפי שיחידים הי' טמאין או בדרך רחוקה ולא יכולין לעשות פסח והוא תשלומין דראשון. אבל מה שמצא הוא חיוב מצוה בפ\"ע העיקר בליל ט\"ו שלא שהו רגע אחד בטומאה על שם שלא הספיק. וכל השנוים נעשו בשביל טעם הנסתר. ואמר אלו לא הוציא הקב\"ה וכו' הרי אנו ובנינו ובני בנינו. מזכיר אלו ג' דורות על שם הקרא בפ' בא למען תספר באזני בנך ובן בנך והא דקאמר משועבדי' ולא קאמר עבדים ר\"ל אלו נתן הקב\"ה רק בלב פרעה ומצרי' שיהי' לב רחמנות על בני ישראל ומרצונ' הטוב היו יוצאים לחירות אז ניהי דבטל העבדו'. אפ\"ה היינו מחויבים להחזיק להם טובה כיון שאין אנו יוצאים זולת מרצונם הטוב אז מוכרחים לעולם להחזיק טוב למצרים כי אינו דומה יוצא בעל כרחו של אדון ליוצא מרצון האדון וא\"כ היינו משועבדים שיעבוד מה. ולא עבדות גמור ובעבור זה חוזר ואומר ואלו לא הוציא הקב\"ה ע\"י ניסים ואותות וכו' משועבדים היינו למצרים כצ\"ל ולא גרסינין לפרעה כי פרעה כבר סי' מת ורקב שמו בזמן חיבור בעל הגדה (אבודרה\"ם). וגם לפי דרך השלישי דהי' השאלה מ\"ט הקדימו זכר מצה לזכר מרור לזה בא התשובה עבדים היינו וכו' דאי' דלא היו יכולין לקבל התורה אם היו ישראל משועבדים לשום אומה ולשון דכתיב חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות. ורמז בזה משועבדים היינו למצרים ולא היינו יכולין לקבל התורה. וא\"כ גם מרור סי' חירו'. וגם הי' הטיבול זכר למתן תורה דהא הי' הזאה שהטביל אצבעו בדם ויזרוק על העם כדכתיב בפ' משפטים. וגם הי' הזאה אחת בטבילת האזוב במצרים על המזוזת ומשקוף ובזה היו מבערים המשחית וטומאה ונכנסי' בקדושה וא\"כ דעיקר י\"מ הוא משום מתן תורה אמר אפילו כולנו חכמים וכו':", + "הרי אנו ובנינו ובני בנינו. הרי הזכיר ג' דורות משום דחסר מן ת' שנים שרוי' ישראל להיות במצרי' ק\"ץ שנים. כי לא היו במצרים רק רד\"ו שנים. ובאשר שדור אחד הוא שבעי' שנים כדכתיב ימי שנותינו בהם שבעי' שנה. וג\"פ שבעים הוא אד\"ו. והנה יוצאי מצרי' קחשיב שש מאות אלף רגלי לבד מנשים וטף הם היו כבר הפחות מבני עשרים ולמעלה כמו שחשב בחומש הפקודים וא\"כ חסר מהני ג' דורות ך' שנה ונשאר ק\"ץ שנה למלאות ת' וזה שאמר הרי אנו חמשים שנה ובנינו ע' שנים ובני בנינו ג\"כ ע' שנה והוי ליחד ק\"ץ שנה שראוי' להיות במצרים:", + "אלו לא הוציא וכו' נראה דאית' במדרש דלא יצאו ישראל ממצרים עד שאמר פרעה הרי אתם ברשותכם ופי' בזית רענן בדף ס\"ג דר\"ל דעדיין לא שלמו אותן ת' שנים שחייבין להיות בגלות. ופרעה נתן להם השנים במחילת מתנה. והקשה הנ\"ל הא קיי\"ל בב\"ב תלוהו ויהיב מתנה לא הוי מתנה ותי' משום דמצוה לקיים דברי חכמים הוי מתנה. מכל שכן לשמוע דברי הקב\"ה פשיטא דהוי מתנה ע\"ש וזה שאמר בעל הגדה ואלו לא הוציא הקב\"ה לא הוי מהני מה שאמר פרעה הרי אתם ברשותכם כי הוא כמו תלוהו ויהיב מתנה. או שנאמר כי בראש השנה בטלה עבודת צמרים. וא\"כ קודם י\"מ בניסן כבר בטלה עבודה והי' לנו לעשות זכר לגלות בר\"ה שנעשו חפשים. ומיהו השיעבוד עדיין הי' לכך קאמר בשעת י\"מ משועבדים היינו למצרים:", + "ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים וכולנו זקנים כולנו יודעים את התורה. כן גרס בסדר רב עמרם. אבל מדברי אברבנא\"ל משמע דל\"ג זקנים שכ' דאמר הני שלשה ע\"ש הפסוק הבו לכם אנשים חכמים וידועים ונבוני' ע\"ש עכ\"ל. ולדבריו קשה דהל\"ל כולנו יודעים את התורה וכולנו נבונים. לכך נראה כגי' שלפנינו ונקט הני ד' כנגד שכלל התורה נחלק לארבע חלקים פרד\"ס פש\"ט רמ\"ז דר\"ש סו\"ד ויש רמז לזה כי בא\"ב במלואו יש בו ד' למדן אלף גימל דלת למד כנגד אלו ארבע שצריכין לימוד חכם נקרא מה שמקבל התורה מרבו בדרך פשט ונבון הוא המבין דבר ברמזים מתוך דבר. וזקן הוא הדורש לרבים כדאמרינן זקן יושב ודורש. ויודעים את התורה היינו ידיעה פנימיות. וקאמר בעל הגדה שלא יאמרו אלו מה לנו לספר בי\"מ שזה אפילו תינוקת של בית רבן יודעין אותו. רק נפלפל בעשיי' הפסח ודיניו נרמז נדרש נגלה סודות בהלכות פסח ע\"ז אמר אפ\"ה מצוה עלינו לספר בי\"מ על דרך סיפור כאלו הוא יצא ממצרים וחביבה מצוה בשעתו:", + "מצוה עלינו לספר בי\"מ וכל המרבה וכו' וקשה למה אמר מצוה הכי הל\"ל חיוב לספר בי\"מ וגם מה שסיים וכל המרבה וכו' ולא אמר כל המספר בי\"מ או כל המאריך בסיפור י\"מ. ונראה דקשה אמאי לא מברכין על קריאת הגדה וסיפור י\"מ והא כתיב והגדת לבנך. ותי' הפרי חדש בסי' תע\"ג דבי\"מ שנזכיר בקידוש כבר יצא י\"ח מההגדה ומש\"ה לא מברך ע\"ש. וקשה א\"כ שכבר יצא י\"ח בקידוש א\"כ למה מאריך בהגדה וצ\"ל כל המרבה לספר בי\"מ הרי זה משובח. וזה כוונת בעל הגדה מצוה לספר בי\"מ א\"כ למה לא מברכין וצ\"ל דיצאו י\"ח בקידוש א\"כ למה מאריך בהגדה וקאמר כל המרבה וכו': ואמר לשון מרבה לפי משאחז\"ל מושיבין התינוקות כדי שישאלו. וכן הטיבולים והכל כדי לעורר לב של ילדים וכדומה חילוק קליות ואגוזים כדי שלא ישנו וישאלו חוטפין מצות בליל פסחי' בשביל תינוקות כדי שלא ישנו (ונלע\"ד דמזה רמז מה שנוהגין לגנוב אפיקומן ועיין בחק יעקב) כדאית' בפסחים דף ק\"ט וה\"ק כל המרבה בשינוי דברים לעשות כדי שע\"י כך יבואו לספר בי\"מ הרי זה משובח והא דאמר בלשון זה ולא אמר הוא משובח. ועיין בשל\"ה שדחק בזה. ולע\"ד דהמפורשים פרשו בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים ר\"ל כמנין זה י\"ב מצות צריכין לעשו' בליל זה ד' כוסות ב' טיבולים. ב' זיתי מרור. ב' זיתי מצה ואפיקומן. כרפס. וזית מצה לכריכה. וה\"א דנתחיל בי\"מ מבע\"י לכך אמר כל המרבה לספר בי\"מ הרי זה ר\"ל בשעת שהרי זה מונח לפניו. משובח:" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מעשה בר\"א ור\"י וראב\"ע ור\"ע ור\"ט. ואע\"ג דר\"ע ור\"ט היו גדולים וזקנים ממנו בשנים ולמה לא חשבן כסדר תולדתם. ונראה שהיו מסובין בבני ברק כלים יפים שברקו כברק' בבית הנשיא דהוא ראב\"ע. ומשום כבוד דבני נשיאה היו מושיבין הנשיא באמצע ב' בימינו. וב' בשמאלו. ומביא ראי' לענין הקודם אע\"ג דהיו גדולי פרדס. ואפ\"ה לא היו מספרין רק בי\"מ דרך סיפור. דאית' בזוהר פ' בא דהקב\"ה מזמין מלאכיו לשמוע שבניו מספרין בי\"מ:", + "כל אותו לילה. ונקט לשון זכר אותו. משום דעד חצות נקרא ליל לשון נקבה. ומחצו' הלילה חלק שני נקרא לילה לשון זכר. והם היו מספרין בחלק השני. כי בחלק הראשון היו עסוקין בעשית המצות הנוהגות. ואפשר דהי' כל אחד בביתו לסדר לבני ביתו סידור פסח. ולאחר חצות התאספו יחד לספר י\"מ וכן ראוי לנהוג לומר שירות ובפרט בשיר השירים עד שתחטפנו שינה:", + "עד שבאו תלמידיהם ואמרו רבותינו הגיע זמן ק\"ש של שחרית. ואע\"ג דהם ג\"כ ראו כן שעלה השחר ודוחק לומר מתוך עוצם הפלפול ועיון לא שמו לבם לכך. או מפני שישבו על בני ברק שהן מבריק אורם לא בחנו בין יום ולילה. או שהי' אש שלמעלה מסביבים אותם לא ידעו שהוא יום. ולכך באו תלמידיהם ואמרו דאין עושין מצות חבילות חבילות וחיוב בלילה לספר י\"מ. וכן ביום צריך להזכיר י\"מ בפ' ויאמר והי' להם להפסיק בין מצוה למצוה ולעשות היכר. או דנאמר דהנה סיפור י\"מ יתחלק על שני חלקים. אחד סיפור י\"מ מה שנעשה באותו לילה במכות בכורות וכדומה. ואחד קריעת ים סוף הנעשה בשביעי של פסח. וזהו קבעוהו באמת ויציב כמו שטבעו חכמים משה ובני ישראל לך ענו שירה וכו' על שפת הים יחד וכו'. והנה חכמים אלו היו מספרים בי\"מ כל אותו לילה ר\"ל י\"מ של כל אותו לילה ולא היו מספרים מקריעת ים סוף והיינו דקמדייק כל אותו לילה. ולא קאמר מספרים בי\"מ כל הלילה וכן בכל סיפור הגדה לא מזכיר קריעת ים סוף. ובאו תלמידיהם ואמרו רבותינו הגיע זמן ק\"ש של שחרית וצריכין להזכיר י\"מ בקריעת ים סוף כדאית' בברכות דף כ\"א ע\"א דק\"ש דרבנן ואמת ויציב דאוריית' כנ\"ל ברור: הנה נראה דמה שפלפלו דווקא אלו חכמים כשישבו במסיבה אחת עפ\"י מה דאית' במכילת' סוף פ' בא מה העדו' ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שאם היתה חבורה של חכמי' או של תלמידים שצריכין לעסוק בהלכות פסח עד חצות לכך נאמר מה העדות עכ\"ל (ופי' המפרש דנפקא מדאמר הוציאך מארץ מצרים עד זמן היציאה) ונרא' דר\"א לשיטתו אזיל דאית' בגמ' דברכו' דף ט' ע\"א ראב\"ע אומר נאמר כאן ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרי' בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות א\"ל ר\"ע הלא כבר נאמר בחפזון עד שעת חפזון. והא דכתיב בלילה הזה סד\"א פסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה שלמים נאכלים לב' ימים ולילה אחד אף פסח נוקי לילות להדי ימים ויהי' נאכל לשני לילות ויום אחד לכך כתיב בלילה הזה הוא נאכל ואינו נאכל בלילה אחר וכו'. והני תנאי כהני תנאי דתני' שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים ר\"א אומר בערב אתה זובח וכבא השמש אתה אוכל ומועד צאתך ממצרים אתה שורף. ר' יהושיע אומר בערב אתה זובח וכבא השמש אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים עכ\"ל נמצא ר' אליעזר דסבר אכילת פסח עד חצות לכך גם חיוב סיפור י\"מ הוא עד חצות דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא כדין פסח כך אמירתו נמצא לפ\"ז. דר\"א ור\"י פליגי בפלוגת' דראב\"ע ור\"ע ונ\"ל דגם ר' טרפון בא למחלוק' זה. דאי' בזבחים דף נ\"ז ע\"א דנשאל לפני ר' טרפון בכור דנאכל לשני ימים מנ\"ל א\"ל ר\"ט בכור קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה שלמים לשני ימים ולילה אחת אף בכור כן הוא. ופריך עלי' מה לשלמים שכן בא בנדר ונדבה משא\"כ בכור. והנה פרכא זו שייך נמי לגבי פסח דלא מצי לילף משלמים שכן פסח אינו בא בנדבה כי חיוב הוא לפ\"ז תקשי ל\"ל בלילה הזה לגבי פסח למעט שלא יאכל לשני לילות ויום הפסח. אש\"מ דס\"ל ר\"ט כמ\"ד דילפינין קדשים קלים מקדשים קלים ושפיר איצטריך לילה הזה לפ\"ז י\"ל דבדין זה היו מפלפלים כל הלילה דר\"א וראב\"ע בחדא שיטה הוי קיימי דסיפור מצרים החיוב רק עד חצות ור\"ע ור' יהושיע בחדא שיטה קיימי די\"מ כל הלילה. ור\"ט הי' רוצה להוכיח דינו דס\"ל בוקר דיש לפרש בוקר שני ויש לפרש בוקר ראשון ע\"ש בגמ':" + ], + [ + "אמר ראב\"ע וכו' הנה פסקא זו קשה למה מזכיר בעל הגדה משנה זו דברכות דף י\"ב בהגדה די\"מ הלא פליגי בכל השנה. ותו קשה מה נצחון מצא ראב\"ע לדבריו הא החכמים דרשו כל להביא ימות המשיח. ועו' הקשה הרשב\"א בש' הראב\"ד וכי לא ס\"ל חכמי' דמברכין שניהם לאחריה': ותי' הראב\"ד דמדרבנן וודאי מזכירין י\"מ רק דפליגי אי מדאוריית' מחויב להזכיר י\"מ בלילה. ובזה מיושב קושי' השל\"ה. דהקשה הא ברישא דמתניתן קתני סתם מזכירין י\"מ בלילו' ולא פליגי רבנן די\"ל מדרבנן לכ\"ע חייב. ושל\"ה מיישב דלא פליגי ראב\"ע ורבנן אליבי' דדינא רק משמעו' דורשין איכא בנייהו ובזה מיושב קושי' הראב\"ד אך לשון לא זכיתי קשה לדבריו. ועוד יש לתמוהו בשלמא לראב\"ע דכל לרבות הלילות וימי היינו ימים ממש וא\"כ שפיר הקדים כל לימי דלילה קודם ליום. אבל לרבנן דימי חייך הוא עוה\"ז וכל לימות המשיח א\"כ הקדים את המאוחר ובזה מיושב דקשה להבין כי במה נצח לחכמים הלא הם דרשו הקרא על ימות המשיח. אבל לפמ\"ש ניחא דלראב\"ע ובן זומא הוי הדרש כסדר. משא\"כ לחכמים הקדים המאוחר. ועוד הקשה מהרש\"א בח\"א דלא לכתוב ימי ולא לכתוב כל. לכך נראה דגם ראב\"ע ס\"ל דמחויב להזכיר י\"מ בלילה. כמו כן לרבנן דהא הי' הגאולה מתחיל מבערב. וכשיצאו ממצרים הי' ביום ולא צריך קרא ללילה. והנה אם דרשינין כל ללילה וימי ליום. א\"כ הדין נותן שהדין לילה כיום מה הזכרת י\"מ דיום הוא כל היום זמנו. ה\"ה הזכרת י\"מ דלילה זמנו כל הלילה. יען לראב\"ע דס\"ל די\"מ בליל ט\"ו דפסח הוא רק עד חצות כמ\"ש לעיל בשם המכילת'. ובוודאי לא עדיף מצד סברא שאר לילו' מלילה זו ומה נשתנה לילה זה מכל הלילו'. אבל מדהיקש הקרא ללילה ליום ש\"מ דדין לילה ויום שוין וזה הי' קשה מאוד לראב\"ע דשמע הדין דמזכירין י\"מ בלילות ומשמע דזמנו כל הלילה וקשה לראב\"ע דס\"ל אכילת פסחים עד חצות וכמו כן סיפור י\"מ בליל ט\"ו הוא עד חצו'. א\"כ מנ\"ל דבשאר לילות זכירת י\"מ כל הלילה. והיינו דאמר ראב\"ע שלא זכיתי לקיים דינו עד שבא בן זומא ודרש כל לרבות את הלילות וימי חיינו ימים והוי לילות דינן כימים. אבל לחכמים דס\"ל דסיפור י\"מ בליל ט\"ו הוא כל הלילה א\"כ תקשי להו למה לי קרא לרבות לילה דהא מסברא ידעיני' דעיקר גאולה הי' בלילה לכך אמרי דקרא דחיק ומוקי אנפשי' דכל להביא ימות המשיח ובס' מעשה רקח מצאתי הנוסחא אמר להם ראב\"ע הרי אני וכו' משמע שמקושר במה שלמעלה וניחא לדברינו:", + "ולא זכיתי שתאמר לשון נצוח כמו מאן דזכי למלא. בהא זכינהו לרבנן הרני כבן שבעים שנה הרמב\"ם בפי' המשניות סוף פ\"ק דברכות כתב דהי' כל כך מתמיד בלימודו שאע\"ג שהי' רך בשנים קפצה עליו הזקנה והשיבה עכ\"ל אבל שם בגמ' דף כ\"ז אית' דביום שמנוהו לראב\"ע לנשיא הי' בר תמני סרי ולא הי' לו שיבה ונעשה לו נס דבאותו לילה גדלו תמני סרי דרי חוורא ע\"ש ודלא כמ\"ש האברבנא\"ל בשם ירושלמי. ומה שתלה הדבר בנס זה. דהנה יש לומר מה שנעשה לו נס זה בגדלות הזקן משום דאי' בקידושין דף ל\"ב ע\"ב דת\"ק ס\"ל והדרת פני זקן. שצריך להיות זקן וחכם כמשמעו' הקרא דדברי' ככתבן. אבל יניק וחכים לא. ור' יוסי גלילי ס\"ל אפי' ליניק וחכים מחויב לעשות קימה והידור לפיכך נעשה לו נס דיהי' נראה כזקן: נמצא מכח הנס מוכח דדברים ככתבן. הנה סתמא דקרא ימי חייך אם אמרינין משמעות דקרא ודברים ככתבן משמע דווקא ימים ולא לילות: אבל אי לא נאמר דברים ככתבן שפיר י\"ל דימי כולל גם לילות וזה כוונתו באומרו הרי אני כבן שבעים שנה ש\"מ דדברי' ככתבן ומפני זה לא זכיתי להנצח לחכמים שתאמר י\"מ בלילו' דימי חייך משמע דווקא ימים עד שבא בן זומא ודריש לילות מריבוי דכל (ועיין בפסחים דף כ\"א פלוגת' דר\"מ ור\"י בדברים ככתבן) ותנוח דעתו:", + "וחכמים אומרים ימי חייך עוה\"ז כל להביא ימות המשיח. וקשה היאך יפרשו הקרא דבראשית. ארורה אדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך. היאך שייך זה לומר כל להביא ימות המשיח. הא לעתיד מוציא הארץ גלוסקאות ואילני סרק יתנו פירות כדאית' בשלה\"י כתובות ונלע\"ד דחכמים ס\"ל כשמואל דאמר אין בין עוה\"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד כדאית' בברכות דף ל\"ד ע\"ב. אבל ראב\"ע ובן זומא סברי כאידך מ\"ד ע\"ש. אית' בילקוט פ' שופטים בשם ספרי והיתה עמו כל ימי חייו ימי חייו אלו הימים כל לרבות הלילות עכ\"ל הרי כדרשת בן זומא:", + "כל להביא ימות המשיח. ויש לראות במה נצח בן זומא הלא חכמים דרשו דרש כל לימות המשיח אמנם ראיתי במכילת' פ' בא וז\"ל אמר להם בן זומא עת דין ישראל שלא להזכיר י\"מ לעתיד לבא שנ' לכן ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ צפון ר' נתן אומר אשר העלה ואשר הביא שמזכירין י\"מ לעתיד. ומנין שאומרים בא\"י או\"א אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שנ' ויאמר אלקים אל משה וכו' אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אלכם. ומנין שמברכין על המזון שנ' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכה ראשונה. על הארץ זה ברכה שני'. הטובה זה בונה ירושלים אשר נתן לך זה הטוב והמטיב עכ\"ל ועיין בספר ברכת שמואל שהאריך בזה בפ' וארא לקשר המאמרים. ולענ\"ד נראה פשוט דאי בברכו' דף י\"ב דרבנן חולקי' אבן זומא וס\"ל דגאולה העתידה יהי' עיקר וגאול' י\"מ יהי טפל וכיוצא בו כתיב ויאמר ה' אל יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהי' שמך אלא דישראל עיקר ויעקב טפל. לפ\"ז י\"ל דבן זומא הוכיח דאין זה סברא דא\"כ היאך אנו מתפללין ואומרים ואלקי יעקב. יותר הי' טוב לומר ואלקי ישראל דהוא עיקר לזה אמר המכילת' כל זה מנין שאומרים כן לזה מביא ראי' ממאמר ה' אל משה וכו' ואלקי יעקב. יען להבין באמת למה אמר הקב\"ה כן. וגם קשה קושי' המפרשים למה גבי הקורא לאברהם אברם עובר משא\"כ גבי יעקב. ואפשר משום דשם יעקב יש לפרש לנאי ולשבח. אחד כמו שאמר עשו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים והוא לשון מרמה ואין זה ישר אל שלא יכון בעיני ה'. אמנם פי' השני שם יעקב מורה על גאולה אחרונה כדאית' במדרש ששאל הגמון את ר\"ג מי תופס מלכו' אחרינו לקח נייר וכתב ואחרי כן יצא אחיו השני וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב (ופרש\"י הקב\"ה קראו כן) ואז יהי' נקרא ישראל לפ\"ז י\"ל עד זמן גאולה נקרא בשם יעקב. אבל לעתיד יהי' נקרא בשם ישראל כי ה' אחד וישראל יהי' לגוי אחד בארץ וא\"כ יעקב וישראל שניהם שמם לטובה. משא\"כ בשם אברם אין תועלת כלל בשם זה רק אברהם הוא עיקר השם. הנה בן זומא רוצה להוכיח עוד דמזכירין י\"מ בלילות מהאי דמברכין בהמ\"ז בין ביום ובין בלילה בברכה שני' ועל שהוצאתנו מארץ מצרים. ופידתנו מבית עבדים ש\"מ דמזכירין י\"מ בלילות. אך קשה דלמא ברכה שני' לאו דאוריית' אלא מדרבנן לזה אמר ומנין שמברכין על המזון מן התורה שנ' וברכת זו ברכה ראשונה על הארץ זו ברכה שני' הרי דמוכח דמזכירין י\"מ בלילות כדרשת בן זומא ונכון:" + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום ברוך הוא כ' האבודרהם כי דרך הדורשים ליטול רשות מהקב\"ה ותורה וישראל לכך בעל ההגדה קודם שיתחיל לדרוש אומר פתיחה וגם לקמן גבי מתחילה עע\"ז אומר ועכשיו קרבנו המקום כי לפי דברי רב מתחיל בגנות היינו מתחילה עע\"ז קאמר תחילת הדרשה המקום גם בסוף הדרוש קאמר כמה מעלות למקום עלינו כלומר הוא מקומו של עולם ונראה דהתחיל בלשון זה כי בי\"מ הראה הקב\"ה השגחתו פרטיות שלו שמלא כל הארץ כבודו המגביהי לשבת לראות בשמים וארץ והוא מקומו של עולם. ואין כל העולם מקומו לכך אמר ברוך המקום. ואעפ\"י שהוא בכל מקומות ממשלתו ורואה הכל אפ\"ה הוא נסתר ונעלם מעיני כל חי ואין משיג ליחודו רק מצד מעשיו שברא וממנו יושג שיש בורא וזה שאמר ברוך הוא שהוא נסתר מכל הנבראים אמנם בשעת מתן תורה הנה כבוד אלקים בהר סיני והראה עצמו כזקן יושב בישיבה ולזה אמר ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו כקדושת החכם ושם השיגו דבר מה מאלוהות שלו. ואפ\"ה ברוך הוא שהי' נסתר מהם. ועפ\"י סוד כי מקום גמט' שם פקו ר\"ל כי פקו מטומאה וממצרים:", + "כנגד ארבע בני' דברה תורה אחד חכם וכו' ויש לדקדק למה אמר אחד ארבע פעמים. הלא די באומרו כנגד ד' בנים דברה תורה חכם רשע תם ושאי\"ל אבל הענין כך. כי בס' חובת הלבבות בשער היחוד כ' כי מחויבים אנו לחקור שהאחדו' לו לבדו והוא יחיד מצד חקירה ובחינה כאשר האריך שם בראיות וכמו כן הרב המורה והעקרים. אבל להיו' מאמין באחדו' מצד קבלה לבד אין מן הראוי והביא משל לכמה עוורים שמוליכי' זה את זה במטה אשר בידם וראשם פיקח. ואם יפול הפיקח בגומא או בשחת יפלו כולם. אמנם הבחינת אלקות לאו כל דיעות שוין. כי לפי גודל חכמתו וידיעתו יגדל הבחינה רק כל אדם מחויב לחקו' ולהשיג בחינ' היחוד כפי כח השגתו. יען מי שאין בו דעת כמו קטן בקטנותו. טוב לו יותר להיות מאמין באחדות ה' מצד קבלת אבותיו. הנה יש אחד אמיתי והוא אחד ואין שני לו להחבירה ואין אחד אמיתי בעולם רק השם ב\"ה לבד הוא אחד אמת וחותמו אמת ויציב. אבל שאר אחד אינו אמיתי כי אם תצרף אליו דבר כמוהו אז אזי יתעלם שם אחד ונקרא שני. ואם יאסוף אליו עוד אחד אז לא יזכר עוד שני זולת נקרא שלשה. ומפני זה כל אחד שבעול' יכול להיות אחד אינו אמיתי כי הקב\"ה יכול לברא עוד אחד ונקרא שני משא\"כ אחד האמיתי שהוא השם הנכבד ואין שני לו הוא לבדו נקרא אחד האמיתי. וזה השגת החכם. ולזה אמר אחד חכם. כלומר יש אחד של חכם שהוא משיג אחד האמיתי. ואמר אחד רשע. שהוא אומר שיש אחד אינו אמיתי ועובד בשותפות וכוללם יחד והוא כופר בעיקר. והוסיף אחד תם ר\"ל שהתם גם הוא משיג האחדות גמור. אבל לפי השגתו הגס לא יכול להשיג הרבה בבחינתו. ויש אחד מצד קבלה הוא אחד של מי שאינו יודע לשאול. ועיקר השגת האחדות הוא בהבנת דברי תורה אשר נתן אל לעמו ישראל בקדושתו וחונן לאדם דעת:" + ], + [ + "חכם מהו אומר וכו' והנה יש להבין דהל\"ל חכם אומר רשע אומר תם אומר ומדקתני מהו אומר משמע שאלה ותשובה. אבל הענין כי שלשה בנים הללו פתחו דבריהם בלשון זה וז\"ש בעל הגדה חכם מה הוא אומר ואינו בלשון שאלה רק סיפר דבריו. כי מילת מה הוא מורה על היראה כדכתיב מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה אותו. וזה כוונת הפסוק באיוב תולה ארץ על בלי מה כלומר על מה שהוא מלת' זוטרא לגבי משה. והחכם שעובד הקב\"ה מיראה אהבה כל דבריו אומר בלשון מה ואומר מה עדות וחוקים וכו' כלומר שיש לנו לקיים העדות וחקים והמשפטי' בחינת היראה הנקראת מה. ואמר בלשון אתכם הואיל שתלה הדבר ביראה אומר מצד ענווה אתכ'. וכיוון שאנו רואין שחביבין עליו דברי תורה אף אתה אמור כהלכת פסח אין מפטירין אחר פסח אפיקומן וזה נמי מצד חיבת המצוה כדי שישאר הטעם בפיו. דאם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר. אמנם הרשע שהיראה קשה בעיניו מלעיג על דברי חכם שהוא עושה מילת מה לדבר קל וקטן. והוא מה הוא אומר מה העבודה זאת לכ' כי מילת מה הוא עבודה קשה מאוד ואומר נמי לכם שהוציא עצמו מן הכלל אבל התם דרואה פלפול החכם ורשע במילת מה. גם הוא מה אומר ושואל מה זאת כלו' זאת מה לא ידעתי פלפול שביניכם למה אתם מתווכחין היום יותר מן כל השנה. לזה באה התשובה בחוזק יד כו' כלומר שהלילה זאת גורם לעבוד ה' ביראה ואהבה. או די\"ל דמילת מה מתחלק ונתפרש בלשון ניחא כדכתיב מה טובו אוהלך מה טוב ומה נעים שבת אחים. ובלשון שאלה כמו מה שאלתך. מה נאמר מה נדבר. מה תוארו (שמואל א' כ\"ח) ויש מה לשון המי' מה דמות תערכו לו (ישעיהו מ׳:י״ח) מה זה מהרת לבא (בראשית כ\"ז) מה אנוש כי תזכרנו (תהילים ח׳:ה׳) ואהרן מה הוא כי תלינו עליו (במדבר ט״ז:י״א) וזהו שאמר החכם בלשון נחת וחיבה מה העדות וכו' כלומר מה טוב העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו שכיון שהוא אלקינו ראוי לנו לקיים מצוותיו וחקיו. אבל הרשע אומר מה בלשון המי' מה העבודה זאת לכם. אבל התם אומר בלשון שאלה מה זאת:", + "אשר צוה ה' אלקינו אתכם. וכן הוא בקרא. אבל רבים רוצים להגיה אותנו כדי לכלול גם הוא עמם ונראה לפרש דבריהם. כי העדות הוא מורה על הדבר שהי' כמו בפסח על שם שפסח על בתי ישראל כן המצות על שום שלא הספיק הבצק להחמיץ כמו שאמר ר\"ג כן עושין גם אנחנו בגלות וכן משפטים של פסח דהיינו הדינים כמו בפסח יש דינים הרבה כמו כן יש במצה כמבואר בש\"ע ולכולם יש טעם. אבל החקים שישנו בפסח כמו עצם לא תשברו בו ואינו נאכל אלא למנויו וצלי אש. ויש לנו לעשות בזמן הזה לזכר המקדש. לזה שואל מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אותנו כלומר מה החקים הנוהגים במצה. לזה בא כמשיב אין מפטירין אחר פסח אפיקומן ר\"ל אפיקו מנייכו שאין נאכל הפסח בשני מקומות ה\"ה מצה אינו נאכל בשני מקומות וזהו מחוקי ה' בזמן הזה. או דנא' דבקר' שפי' קאמ' אתכם. כי בפ' ואתחנן כתיב יש ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים וכו' אבל בפ' בא כתיב ושמרתם העבודה הזאת והי' כי יאמרו בניכ' מה העבודה הזאת לכם וכו' החילוק כי החכם לא שואל בשעת מעשה בליל ט\"ו שלא לבלבל את אבותיו בשאלותיו. רק בשעת שהן עוסקין במצוות גם הוא מצטרף עמהם ומקיי' מצות בוראו ועוסק בם. אלא למחר שכבר נעשה כל סידור פסח כהלכתו אז למחר הוא שואל לאביו מה הטעם בעשיית המצות כוונתו וודאי נכון הוא לעשותם רק נעלם ממנו הטעם. וכן בתם כתיב למחר. כי גם הוא שואל שאלתו למחר דווקא. אבל הרשע שואל בשעת מעשה וכוונתו שלא רצה לעבוד עבודתו ולא לקיים המצוה וכל כוונתו לבטל אבותיו מן המצוה לכך נקרא רשע כי כוונתו ניכר מתוך דיבורו. אמנם בעל הגדה דמסדר שאלת החכ' בלילה א\"כ מוכרח לומר בלשון אותנו כדי לכלול עצמו בכלל ישראל. ולמאן דגורס גם בהגדה אתכם י\"ל כי מצינו כמה פעמים אתכם כמו עמכם. כי מילת את משמש כמו עם. ועוד דרשי בפ' שלח' לך פי' על פסוק אשר הצאתי אתכם וכו' על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי עכ\"ל והיינו דדייקי אשר צוה ה' אלקינו אתכם ר\"ל מילת אתכם ע\"מ שתקבלו העדות וחקים ומשפטי' ובזה יורה שהוא בקי בחדרי תורה ופירושי':" + ], + [ + "רשע מה הוא אומר מה העבודה וכו' עבודה לשון טורח ואמר מה לכם לטרחה זאת ואמר זאת בלשון נקבה כלומר שאין בו דבר שלימות במצוה זאת. ואית' בירושלמי כל מי שאומר על המצוה שהיא עליו לטורח נקרא רשע. ולפי שאומר הכל בלשון גנאי וגם לכם נראה שהוציא עצמו מן הכלל בלשונו ופיו ולבו שוין לסור מעבוד' ה' שראוי לעבדו מאהבה. והראי' שלא מזכיר ה' בפיו כמו שאמר החכם צוה ה' אלקינו:", + "ואף אתה. הכוונה כי תשוב' הרשע נאמרה בתורה וזה לא צריך לפרש. כי שם נאמר לתשובתו ואמרת' זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחוו. ויש להבין בקרא דהל\"ל אשר פסח על בתינו והציל במצרים בנגפו את מצרים ויקוד וכו' ונראה דרמז בזה שהרשע כופר בעיקר אלו הי' שם לא הי' נגאל לכך אמר בתי בני ישראל. אבל הרשע הכופר לאו בכלל בני ישראל הוא. ואי הוי אמר בתינו הי' גם הרשע בכלל דרי בית לכך שינה הקרא הלשון. ומביא עוד ראי' מתשובת הקרא לשאי\"ל דכתיב לי ולא לו כמו שאכתוב בסמוך. ויש לפרש עוד דברי הרשע והתשובה דאי' בפסחים דף צ\"ו בעי ר\"ז פסח מצרי' היכי אקטרינהו (שלא הוזכר בו מזבח) אמר אביי תני רב יוסף ג' מזבחו' היו שם על המשקוף ועל שתי המזוזות ותו מידי אחרינא לא הוה דלא הקריבו האימורין כלל כי עיקר פסח הוא על שם שפסח וראה ה' הדם על המשקוף ושתי מזוזות כמפורש בכתוב. וזהו שאלת הרשע מה העבודה זאת לכם כי הלא אתם מגרעים עבודת הקרבן שלא הקריבו אימורים על מזבח ואוכלין הכל א\"כ אתם עושין זאת לכם לכל צורכיכם בשבילכם להונאת עצמיכם כדי לאכל האימורים ואלי' לזה בא התשובה ואמרתם זבח פסח הוא על שפסח ולא נצטוינו רק על זריקת הדם כדי שיראה הדם על משקוף ושתי מזוזות:", + "הקהה את שניו לשון חולשת כריתה בשניו כמו שיני בנים תקהנה. ר\"ל כי אי' במדרש כי יש מן רשעים שלא היו רוצים למנו' על פסח מצרי' והיו אומרי' כמבזה אוכליו ולא בקשו להיות בכלל תכוסו שה לבית אבו'. מה עשה הקב\"ה בליל י\"ד הוציא רוח בשמים מג\"ע והי' כל מטעמים בצלייתו. ואותן רשעים בקשו בתחינה לטעום ממנו. ולא שמעו לדברי הרשעים עד שנתמסמסו שיניהם וקהו נלע\"ד דזהו פי' הקרא תהילי' קי\"ב רשע יראה ר\"ל עשיית הפסח וכעס. אבל בשעת צלי' שיניו יחרוק ונמס תאות רשע לאכול ממנו תאבד. ומפרש בעל הגדה שכבר היה קיהת שינים לרשע במצרים ואף אתה הקהה את שיניו עכשיו ואמור לו אלו הי' שם לא הי' נגאל. או י\"ל עפ\"י מה שאית' במקובלי' דכל מי שאינו נזהר בחמץ בזמן הזה. אף עכשיו הוא נתון תחת שר מצרים או הוא או זרעו נכבשי' לעבד. והדין דעבד להיות יוצא בשן. ושמעתי כי יש לבן ישראל שן אחד יותר מנכרי. ט\"ז למעלה וט\"ז למטה שהם ל\" כנגד ל\"ב נתיבו' החכמה וגם נגד ל\"ב מידות שהתורה נדרשת בהם כמו שאמר ר' יוסי בספרא ע\"ש וזהו שיסד הפייט שיניך לחתך כלל ופרט. נמצא מכח דברי רשע שהוא כופר בעיק' כעע\"ז צריך אתה להפיל ממנו שן כנכרי:" + ], + [ + "תם מה הוא אומר וכו' הא דלא כתוב נמי בזרוע נטוי' גבי תם רק בחוזק יד דכבר כתבתי לעיל דיד חזקה אמר כנגד פרעה מלך קשה הנגלה. וזרוע נטוי' הוא נסתר נגד המצרים שהמה היו בעלי כשפים וגם כבר הגיעו ישראל למ\"ט שערי טומאה. הנה התם שאין לו עסק בנסתרות א\"כ אין יכול לומר לו בזרוע נטוי' רק לפי ענין ששואל כשרואה עריפ' פטר חמור נתקשה בשאלתו מה ענין חמור ליציא' מצרים לזה משיב כי עריפה הוא קשה עורף של מצרים שהם דומים לחמורים ובהריגת בכורי חמורים יצאו ממצרים נגד זה קדש לי כל בכור:", + "בחזק יד חזק ו' כתיב בקרא גמט' סמא\"ל. ונראה דרמז בזה כדאי' במקובלי' דס\"מ השאיל מרכבת טומאה שלו לשר מצרים כדי להוסיף טומאה על טומאתו ומפני זה הוצרך הקב\"ה בעצמו להוציאם. בירושלמי פרק ערבי פסחי' כו' וז\"ל טיפש מה הוא אומר מה זא'. ואף אתה מלמדיהו כהלכו' פסח אין מפטירין אח' פסח אפיקומן שלא יעקריהו מחבורה לחבורה והוא תמוהו מאוד. ונרא' כי נתקשו מה חילוק יש בין שאלת חכם שאומר אשר צוה אתכם. לשאלת רשע דאומר מה העבודה הזאת לכם ותי' בס' קרבן עדה דשאל' חכם הוא רק על החוקים ואמר על דרך ענווה אשר צוה ה' אלקינו אתכם. כי לפי שכלי המה חוקים בלי טעם. אמנם אתם מביני מדע ובעלי שכל וזקני הדור מבינים טעמי המצות ורוצה לקבל טעמם. אך על זה יש לפקפק בשלמא גבי פסח יש בו חוקים כל ערל לא יאכל בו ולהיות דווקא צלי אש ועצם לא תשברו בו. אבל החכם השואל בזמן הזה דאין לנו פסח רק מצה מה חוקים שייך בו. ותי' בשל\"ה בפירושו על הגדה כי אין רשאין לאכול אפיקומן בשני מקומו' כמו הפסח שאינו נאכל בשני חבורו' ושני מקומות. ולפ\"ז זהו שאלת בן הטיפש מה זאת כי ראה שאנו כועסים על שאלת רשע שאמר בלשון לכם. הלא גם החכם אמר לשון אתכם. דהא בזמן הזה ליכא חוקים במצה. ואף אתה מלמדיהו כהלכו' פסח אין מפטירין אחר פסח אפיקומן שלא יעקרהו מחבורה לחבורה. וא\"כ גם בזמן הזה שייך חוקי' במצה וזהו שאל' חכם. במדרש פליאה תם מה הוא אומר מה זאת זה אמת והוא כשמו כן הוא. ונלע\"ד דראיתי דהני ד' בני' הם כנגד ד' אותיו' הוי'. חכם הוא כנגד יוד דרומז לחכמה. רשע רומז להי עילאה דהוא בינה דשם מקור הדיני' ומשם ואילך רוצה הטומאה לאחוז בקידושה כידוע ליודעי חן. תם רומז לויו מידת ת\"ת. שאינו יודע לשאול רומז למידת מלכו' שאין לה הארה בפני עצמו רק לפי השפע אם הוא דין מתמלאת דין. ואם המקורו' ברחמים גם היא מלאה רחמי' כמו הלבנה וכן דעת הקטן הוא כפי שילמדו לו. וזהו רמז דוד הוא הקטן ועת לקצר ויוצא מזה דתם הוא מיד ת\"ת ונודע דמידתו אמת כמו שאמר הקרא תתן אמ' ליעקב וזהו רמז הפליאה ובעל הגדה מה זאת הן אותיות ז\"ה אמ\"ת ונכון:" + ], + [ + "שאינו יודע לשאל את פתח לו את פיך הא דקאמ' בלשון נקבה את ולא קאמר בלשון זכר אתה. כי תשש כחו של אב כמו נקבה שהי' ראוי לו ללמדו בהיותו נער לחנך במצות כמו שפרש\"י בחומש גבי צור ילדך תשי. או די\"ל דאפי' האשה מחויבת ללמדה לבנה להשיב להם. אעפ\"י שאין האשה מחויב' לחנך בנה אפ\"ה בסיפור י\"מ גם עליה החיוב כי כל המרבה לספר משוב' ובפרט שלא יסית מן בן הרשע עליה מוטל כי בן כסיל תוגת אמו:", + "והגדת לבנך. ויש לדקדק למה שינה תשובתו משאר הבן חכם ותם. ועוד מילת לאמר מיותר. ועוד ימתין עד שיגדיל וישאל. ע\"כ נראה דנכנס הפחד ומורא בלב האב פן יסיתנו אחד משאר בנים והנה וודאי דבן חכם או תם לא יסית אותו לדבר רע. רק עיקר דאגתו בשביל בן רשע לזה אמר והגדת לבנך לשון הגדה בדברי הגדה שממשכת לבו של אדם לאמר ר\"ל שיאמר האב לבנו שאם יסיתך אחיך בן אמך לסור מעל ה' אזי תשיב לו בעבור זה עשה ה' לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל כ\"כ שלה ובזה מיושב דמביא בעל הגדה קרא בעבור זה לתשובת רשע הלא הקרא בעבור זה כתיב בשאי\"ל אלא דעיקר קרא הוא שישיב השאי\"ל לרשע לי ולא לו. או דנאמר דיאמ' האב לבנו שישאלו מה נשתנה הלילה הזה כדאי' בגמ' דף קט\"ז אם אין דעת בבן אביו מלמדו. והיינו דאת פתח לו שישאל לך דכתי' והגדת לבנך ביום ההוא לאמר שיאמ' כן אליך ואתה תשיב לו בעבור זה וכו'. או די\"ל דיש להבין את פתח דהל\"ל אתה תגיד לשון קרא מה לשון פתיחה ועוד דתיב' לאמר מיותר דהא כתיב והגדת ונראה דלפי מה שארז\"ל דף ק\"ח מושיבין התינוקו' וכו' ומחלקין להם קליות ואגוזי' כדי שלא ישנו וישאלו. וזהו שאמר בעל הגדה את פתח לו כלומר שתגרו' שיפתח פיו והביא ראי' מפסוק לאמר שיאמ' הבן אליו מכח שינוי' שיעשה לבן הוא מתחיל להגיד לו:", + "ונראה דכנגד ד' בנים הוא ד' לשונות הגאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. כי והוצאתי נגד החכם שמורה על מהירות ההוצאה ממצרי' ואפי' רגע אחד לא שהו והוצאה מורה על יציאה הנסתר שהיו במ\"ט שערי טומאה לאחר וינצלו את מצרי' מכל נצוצי קדושה. והוצאתי נגד הרשע דאלו הי' שם לא הי' ניצל ומת בימי אפלה. וגאלתי נגד התם דלשון גאולה שייך כמו גאולת עבד מרבו כמו תשובת התם הוצאנו מבית עבדים. ולקחתי הוא נגד שאי\"ל תינוק קטן שצריך ליקח בידו להוליכו למקום אחר:" + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "יכול מר\"ח ר\"ל כי שואלין ודורשין לרשב\"ג שתי שבתו'. או אפי' לת\"ק משו' נקרא כתיב החודש הזה לכם ואז צוה לו מקחו מבעשור. ת\"ל בעבור זה. וקשה א\"כ ל\"ל ביום ההוא הלא בעבור זה כתיב. ונר' דאי לאו ביום ההוא. אז הי' אפשר לומ' בעבור זה קאי על שמיט' הפסח וישאלו מבעוד יום. אבל עתה דכתיב ביו' ההוא ומשמע מני' מבעוד יום והיינו שחיטת הפסח א\"כ בעבור זה ל\"ל אלא להורות בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך:" + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "תחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקו' וכו' וקשה זו הפסקא חדא דלא נקרא אבו' רק שלשה כדאי' בברכות דף ט\"ו וקשה מה רצה בעל הגדה בזה שאמר ועכשיו קרבנו המקום דזה דבר ידוע. ועוד פליאה כפל הלשון ואקח את אביכ' את אברהם ולא אמר ג\"כ יצחק ויעקב. ותו יש להבין לשון ישבו אבותיכם מעולם מהו לשון מעולם. ונרא' לפי פשוטו דקוד' שבא אברהם לעולם הי' ג\"כ נקרא השתלשלו' הדורות המולידי' לגבי הנולדים בשם אבות לתולדותיהם תמיד. אבל משבא אברהם והאיר השמש שהוא הכיר את בוראו. לא נקראו עוד כל דורות ראשונים בכינוי אבות. רק אלו שלשה אברהם יצחק ויעקב. זהו מגודל היחוס ואהבת הקב\"ה לישראל שזרק הקליפה ונטל הפירות הטובים והם הביכורים אשר תביא בית ה' אלקיך. ומשלשה שריגי הגפן מתחיל ראש יחוס שלנו. וזהו שאמר יהושיע ובעל הגדה מתחילה קוד' שבא אברהם. אז היו עובדי ע\"ז נקראים אבותינו. אבל עכשיו קרבנו המקום לעבודתו. וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ויחוס האומה מתחיל ממנו. משא\"כ בתרח שהוא אבי אברהם ואבי נחור שהי' עע\"ז גמורים. ומש\"ה לא הזכיר הרן. אעפ\"י שהי' אבי' של שרה אמנו. מ\"מ הואיל שהי' מסופק בע\"ז בשעה שהפילו אברהם בכבשן אש כדאי' במדר'. מש\"ה לא כללו עם נחור המקום לעבודתו לא נקראו הראשונים עוד אבות. והיינו דקאמר ואקח את אביכם ר\"ל קנין חדש מעתה. שלא נקראו עוד הראשונים אבות. זולת מעכשיו מתחיל ראש היחוס להיות הוא נקרא אב. ושמו גורם אב רם כי ממנו נתרומם השם אב. וכאלו הוא יציר כפיו של הקב\"ה הוסיף לו אות משמו הגדול הוא ה\"י ונקרא אברהם. ולכך כתבו רמז בקרא אלה תולדו' שמים וארץ בהבראם הוא אותיות אברהם כלו' כאלו הוא יציר כפיו. ומביא ראי' ממה שנא' ויאמר יהושיע אל כל העם כה אמר ה' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם כלו' מעולם עד שבא אברהם היו נקראו אבותיכ' תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלקים אחרים כי היו אדוקים בע\"ז בארץ טמאה עבר הנהר. אמנם כשבא אברהם אז אקח את אביכם לשון מקח וקניון חדש להיות נקרא אביכם את אברהם ולהיות הוא יחיד בעולם וגם הקב\"ה יחיד בעולמו נשתעשע עמו ואוליך אותו בכל ארץ כנען. ולמה נתן לו ארץ גדול כזה לזה קאמ' הקרא משום וארבה את זרעו ומפני זה צריך לארץ רחבת ידים. ובזה מיושב הא דכתי' כה אמר ה' הלא דבר מבוא' בתורה הוא וכתובה בספ' היש'. אבל לדברינו ניח' דרמז להם שלא נקראו אבו' רק שלשה אבו' הנ\"ל (ור\"ת של אברה' יצחק יעקב גמט' שם אהי'. וכן באברהם הוסיף ה'. ביצחק יו\"ד. וביעקוב וי\"ו מלא. שהוא יהו גמט' אהי' וזהו ישראל כלו' ישר השם הנ\"ל וא\"כ יש שני פעמים אהי' וזהו כוונת אהי' אשר אהי' שלחני אליכם וד\"ל) ואתן לו את יצחק לשון מתנה כי ביצחק יקרא לך זרע. והוא המתנה שראוי לקדוש לארץ הקדושה. ומצד הזוהמא שהי' באברהם מטבע אבותיו. אותו זוהמא נטלו בני השפחות הגר וקטורה כי וולד שפחה כמותה. אבל בן הגבירה שרה אמנו הי' חלק הקדושה הוא יצחק עולה תמימה ולא הי' בה זוהמא כלל באשר שלא הי' לה בית וולד בבריאותה. וה' שינה שמה שרה להורו' שהיא נבראת עכשיו בי' מטרון שלה והיא כמו ציר כפיו כולה קודש ולכך קרא לה שם חדש. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו הקדי' יעקב לעשו משום דיעקב הקדים בבריאה במעי אמו כמ\"ש רש\"י המשל לשפופרת ובני בכורי ישראל. ובאשר שיצחק אינו רשאי לישא שפחה מפני שנתקדש לכך הוכרח רבקה להוליד גם עשו. ובא כל הזוהמא שהי' עדיין ברבקה לעשו לבד. וליעקב כל חלק הקדושה. ולכך קאמ' ג\"כ לשון מתנה גבי יעקב שלא שלט בו שום זוהמא. אבל לעשו שהי' טמא אין ראוי לנחל את ארץ הקדושה. וכדאי זכו' אב דיצחק שנתן לעשו במתנה את ארץ אדום הר שעיר לרשת אותו לבניו ואלה אלופי אדום. ויעקב ובניו ירדו מצרימה. הכוונה כי לשון ירד הוא לשון ממשלה לרדו' בגוים כמו (שופטים ה׳:י״ג) ירד לי בגבורי' וכדומה וגם הוא לשון ירידה. והנה תחילת ביאתם למצרי' הי' דרך ממשלה אשר שיוסף בנו הי' מושל בכל ארץ מצרים נתן להם ממשלה. וגם פרעה בראותם אמר והי' לי לשרי מקנה בארץ גושן ועליהם הי' דרך ממשלה ביד חזקה וזרוע נטוי' והכחישו שר של מצרים אמנם באמצע הי' ישראל בדרך יירדה וה' משפיל אף מרומם:" + ], + [], + [ + "ברוך שומר הבטחתו וכו' פסקא זו תמוהו מה זה עדיפות ושבח שהקב\"ה שומר הבטחתו דוודאי לא איש אל ויכזב או בן אדם ויתנחם. ותו קשה מה שאמר הבטחתו לישראל ולא אמר לאברהם. דהא לישראל לא הבטיח כלום רק לאברהם בברית בין הבתרי'. וגם יש לשאול מה זה מחשב את הקץ וכי לחשבון הוא צריך. ואף יש להבין בתיבת לעשו' הוא אך למותר ומיותר ובפסוק גופא יש להבין ידוע תדע הוא מילות כפל דהל\"ל תדע וכו' ותו יש לראות פסוק דכתיב ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה דהא לא היו ד' מאות שנה בעינו רק רד\"ו שנה. וא\"כ הל\"ל כי גר יהי' זרעך ארבע מאו' שנה בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם. ועוד קשה במה שכתב וגם את הגוי הני תיבות וגם את הוא שפת יתר דהל\"ל והגוי אשר יעבודו דן אנכי ועוד יתר דקדוקים. ונרא' דהא כתיב כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלקיך מייסריך ר\"ל ברוגז רחם יזכור ומקיל הגזרה. והנה בברית בין הבתרים אמר הקב\"ה בלשון דמשתמע על חרי אפי כי אמר גר יהי' זרעך בארץ לא להם (ראיתי בספר שזה רמז לגלות מצרים מפני שיוסף העביר העם ממקום למקום ולא הי' להם ארץ כלל. משא\"כ גבי שאר מדינות. ובזה רמז שיהי' ישראל במצרי' בגלות אבל האמ' פי' ארץ לא להם ר\"ל משנולד יצחק): ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה דיש לפרש שיהיו בעבדות ועינוי ארבע מאו' שנה מלבד שיהיו בארץ לא להם. כי גזרת ועבדום ועינו אות' קאי על ד' מאות שנה. ויש נמי לפרש דארבע מאות שנה קאי על ארץ לא להם דהוא מתחיל מיד שיהי' זרעיך בעולם דהיינו מלידת יצחק שביצחק יקרא לך זרע. והואיל שהקב\"ה הוא גוזר ומקיים אמר לשון דמשתמע על תרי אפי והענין אם ישראל יעשו תשובה ויתפללו לה' אז יתחיל מלידת יצחק וימהר הקץ. אבל אם לאו שלא יעשו תשובה אז יהיו בעינו ועבודה כל ארבע מאות שנה. והקב\"ה לא גילה הדבר כי האדם בעל הבחירה. וזהו שרמז הקב\"ה לאברה' ידוע תדע כלו' בדבר זה יש שני ידיעו' היאך יפרש הגזרה של ת' שנה כמ\"ש. ואמר וגם את הגוי אשר יעבודו וכו' אע\"ג דצורם מכרם וגזרה היא מלפניו אפ\"ה צריכין לדון. כי הואיל הגזרה לא הי' רק ד' מאו' שנה בארץ לא להם. ובמעט עבודה ועינו איזה שני' בסוף מאה האחרון מארבע מאו' היה סגי. והם לא עשו כן ועבדו בהן בעבודת הפרך רד\"ו שנים לכן דן אנכי אותו גוי רמז במילת אנכי על מכת בכורות כדכתיב אנכי יוצא בתוך מצרי' והורג את בכורי מצרי'. ואמר וגם את ר\"ל אפי' לא עינוי אות' בעינוי' קשי' רק ויעבודו מחויבים הם שיהי' נדונין. ואחרי כן ר\"ל בין שיהי' כל ד' מאו' בעינוי או רק מקצ' שנים בעינוי עם כל זה יצאו ברכוש גדול. וזש\"ה וישמע אלקים את נאקתם כלו' שעשו תשובה ויזכור אלקים את בריתות וכו' והי' מקצר בגזרה שהי' מתחיל את הארבע מאות מן לידת יצחק וקאמר את בריתו את אברה' מה שנאמר לו בברית בין הבתרים ואת יצחק שהחשבון מתחיל מלידת יצחק. ואת יעקב שאמר לו ואנכי עלה אעלה עמך והקב\"ה הוא נאמן בבריתו וקים את מאמרו. וזה שיסד בעל הגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל דייקי לישראל דהיינו ישראל סבא שנ' ויאמ' אלקי' לישראל וכו' אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה וכ' בעל הטורים עלה כתיב בה\"י (ר\"ל דהא קרינין עלו בחולם) רמז לאחר ה' דורות יעקב לוי קהת עמרם משה יהי' הגאולה. ברוך הוא אמר לשון נסתר כי החשבון של ארבע מאו' הי' נסתר ולא ידעו ישראל פירושו. שהקב\"ה מחשב את הקץ שהי' חסר מעבודת ארבע מאות וחשב השיעבוד משנולד יצחק וזהו את הקץ ר\"ל אותיות קץ החסר רומז נמי לליד' יצחק כי שרה היתה בת צ' שני' ואברהם בן ק' שנים והם אותיו' קץ וגם במדרש שכתוב בתהילם ושבועתו לישחק ובתורה יצחק וחסר ממנו מספר רד\"ו כי קץ ממלא מליד' יצחק. לעשות כמו שאמ' לאברה' אבינו בברית בין הבתרי' כלו' שעשה פירו' בדברים שנאמרו לאברה' אבינו ומפרש שנ' ידוע תדע וכו' כי מרח' הקב\"ה עלינו אף אם גוזר גזרה על ישראל עושה הקב\"ה הגזרה על צד הקל והיא שעמדה לאבותינו וכו'. או די\"ל ברוך שומר הבטחתו לישראל. נראה דקאי על ישראל אבינו דאמר לו הקב\"ה אנכי ארד עמך ואנכי אעלך וקשה למה כתיב שני פעמים אנכי בקרא ונ\"ל דאי' בילקוט דף מ\"ח ע\"ב כשירדו למצרים הי' נכנס הקב\"ה למנין שבעים. וכשיצאו הי' ישראל ס' ריבוי חסר אחד ונכנס הקב\"ה עמהם למנין כי לא הי' ישראל יכולין לגאול ולצא' ממצרי' עד שיהיו ס' ריבוי כמנין אותיו' התורה וגם לא הי' אפשר להתמהמה רגע אחד כדי שלא לשקוע בומאה ועשה הקב\"ה חסד והשלים המנין של ס' ריבוי ומפני זה כתיב שני פעמים אנכי חד בירידה וחד בעלי' וזה כוונת המגיד ברוך שומר הבטחתו לישראל שאנכי ארד ואנכי אעלך ואמר עוד ברוך הוא בנסתר שידע שלא יתמהמהו רגע אחת בטומאת מצרים ולכך חשה את הקץ ר\"ל שחישב עצמו למספר ס' ריבוי משום את הקץ שלא ישהו רגע אחת בטומאה רק להיות בקדושה ולעשות כמו שנאמר לאברהם. ועל זה קסמיך המגיד.", + "ארבע מאות שנה. אמנם בפ' בא אמר הכתוב מושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. וכ' רש\"י דהיינו משנולד יצחק עד לידת יעקב ששים שנה. ומיעקב בעמדו לפני פרעה מאה ושלשים שנה. ומאה ועשר שנה במצרי' הרי ארבע מאות שנה ומברית בין הבתרים עד לידת יצחק הי' שלשים שנה. והקשו א\"כ הי' אברהם בן שבעים שנה בשעת ברית בין הבתרים. דהא הי' בן מאה בלידת את יצחק. והא כתיב אברהם בן ע\"ה שנה בצאתו מחרן ותי' תוס' בשבת דף י\"א והרמב\"ן בחומש ופענח רזא. דחזר אברהם לחרן ועשה שם חמשה שנים ע\"ש. אמנם הרמב\"ן בחומש חתר לעשות חשבון אחר ואמר דשלשים שנה היו לאחר יציאת מצרים. כי לא שלם עון האמורי. והוא נכלל בארבעים שנה שהיו במדבר ע\"ש שהאריך ולא זכיתי להבין דבריו. דא\"כ לכתוב תחילה ארבע מאות שנה ושלשים שנה. אף שדרך הקרא לכתוב מספר המועט תחילה. אפ\"ה הכא הקרא הוי לסמוך אשר ישבו במצרים ארבע מאות שנה כי לסוף ת' שנה הי' יציאת מצרים:
וראיתי בספר מעשה ה' במאמר מעשי מצרים פרק י\"ז שכ' דוודאי מברית בין הבתרים דהי' אברהם בן ע\"ה שנים. וא\"כ יש כ\"ה שנים עד שנולד יצחק. וה' שנים שכלכל יוסף את אחיו שנ' עוד ה' שנים אשר אין חריש וכו' אינם נימנים בכלל רד\"ו דאותן שנים אכלו על שולחן המלך הרי שלשים שנה ע\"ש שהאריך וכ' זה כמה פעמים בספרו. ולא ידעתי לכוון דברי החכם. דהא על כורחך אותן רד\"ו שנה מתחילין משעה שעמד יעקב לפני פרעה דהי' בן ק\"ל שנה ובקרא כתיב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. הרי דאותן י\"ז שנה בכלל רד\"ו שנים ולא הי' בהם שיעבוד כלל עד שמת יוסף וכל הדור ההוא. והא דאמרינין בנדרים דף ל\"ב שנשתעבדו רד\"ו שנים. י\"ל דלאו עבדות קאמר. רק שיעבוד לפרעה במצרים היו כמו הגרים תחת מלכות אחרת. על כן דברי רש\"י ותוספות אמת:" + ], + [], + [ + "והיא שעמדה לאבותינו כלו' באשר שהשכינה עמנו בגלות כמו שנ' עמו אנכי בצרה. ולכך כח הטומאה רצה לשלוט בנו ולכלותינו בכל דור ודור אבל הקב\"ה מצילינו מידם וע\"ד פשוט היא אותה הבטחה דברי' בין הבתרים שהראה לו ד' מלכיו' עמדה לנו בכל דור. או שנ' והיא שעמדה לשון נקבה. כי בקרא כתי' נקבה תסובב גבר כי לא ירשו רק יו\"ד אומו' והוא עישור נכסים אבל לעתיד אנו שולטים על שבעים אומות כן פירש\"י. ועוד יש לפרש דקאי על הגאולה כי כל הגאולו' עד עכשיו לא הי' גאולה שלימה ומפני זה כתיב בלשון נקבה שירה אבל לעתיד יהי' גאולה שלימה לכך כתיב שירו לה' שיר חדש. ונודה לך שם שיר חדש בלשון זכר. וזהו נקבה תסובב גבר. ובאשר שגאולת מצרים לא הי' גאולה שלימה רק בלשון והיא שעמדה לאבותינו ולנו. ומפני זה בכל דור ודור עומדי' עלינו לכלותינו והקב\"ה מצילינו מידם. או שנא' כמ\"ש למעלה דהתשובה עשה רושם שנגאלו לאחר רד\"ו שנים. ותשובה נקרא בלשון נקבה כלומ' כמו נקבה מוליד בנים כן התשובה מוליד גאולה כדאי' ביומא גדולה תשובה שמקרב' את הגאולה וזהו והיא ר\"ל התשובה שעמדה לאבותינו ולנו. להציל השה מן הזאבי' שלא אחד בלבד עומד עלינו לכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדי' רבי' וקמי' עלינו לכלותינו אבל כשישראל צועקי' בתשובה אל ה' אז הקב\"ה מצילינו מידם:" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד וכו' יש להבין אמאי לא אמר כן על עשו שהי' מוקדם במעשה שניחם עליו להורגו וגם שלח אליפז כדי להמיתו בבאר שבע. ונר' כי בעשו לא הי' שנאת חנם כי לק' ממנו בכורתו וגם רימה אותו בברכה אבל גבי לבן ופרע' הי' השנאה שלהם שנא' חנם או די\"ל דנקט לבן הארמי הואיל דהי' הרדיפה בליל הפס' כמו שיס' הפייט הפחד' ארמי באמש לילה. והי' הנס ליל פסח כמו בפרעה אמנם הכוונה שלא תאמר דווקא ביציאת מצרים שהי' גזרה בברית בין הבתרים ולכן נמכרו ישראל ויצאו ברכוש. אבל הענין אפי' בלא גזרה האמורה השנאה כבושה עלינו בין האומות כי אין שנאה כשנא' הדת. ושנאה מקלקל השורה הלא לבן הארמי שהיו בניו של יעקב נכדיו. ואפ\"ה ביקש לעקור את הכל ולכך כתיב אובד אבי ר\"ל כמו שפרשי' שמחשבתו הרעה מצרפה. ובפרט שהי' מכשף גדול ורב הקוסם ומשורש נחש יצא צפע הוא בעור ובן בנו הוא בלעם ושנאה נטורה בלבו ועיין בזוה' פ' וישלח והוא נתן עצה לפרעה במצרי' והי' מן חרטומי מצרי' לכן מזכירין אותו בסיפור י\"מ. והרב בעל מעשה ה' כ' כי לבן הי' דבוק מאוד בע\"ז ובקש להדיחו לע\"ז. ומפני זה הטעם לא צוה לבניו לקנות שבר בארם פן יסית בניו. והוכרח לפקוד שירדו מצרים. וזה הכוונה מפני שארמי אובד אבי וזה גרם לירד למצרים עכ\"ד. ועוד י\"ל הא דהביא לבן לסיפור י\"מ דאי' בי\"ח דף ע\"ה ע\"א תתקע\"ד דורו' היו מגולגלין בצאן לבן ויעקב הביאן למצרי' ושם יתגלגלו במין האנושי ולכן היו ישראל פרים ורבים מאוד עכ\"ל גלי רזיא. אי' בס' אפי רברבי כי מצות ליל פסח הוא כמו מצות ביכורים לכך מגביהין הקערה כמו תנופת הבכורים ולפי דבריו הוא הטע' שמזכירין הווידוי בכורי' בליל י\"מ. ודורש בעל הגדה כל הפסוק:" + ], + [ + "וירד מצרימה אנוס על פי דיבור. ולכאורה יש להבין דהא מפורש בקרא שאמר השם אל תירא מרדה מצרים אנכי ארד עמך וכו' דנ\"ל דבזוהר פ' ויחי הקשה למה ירא יעקב לרדת מצרים הא ידע דצריכין בניו להיות בשעבוד מצרים ותי' דירא שמא יקברוהו שם ועו' שמא לא ירד השכינה בארץ טמאה עד שהבטיחו הקב\"ה ואמר אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך ואנכי אעלך. ובס' יונת אלם תי' שהבטיחו הקב\"ה שלא ימות עד שראה ס' ריבוי מיוצאי חלציו דכתיב אל תירא מרדה מצרים כי לגוי גדול אשימך שם. אשימך דייקי שתהא עיניו רואו' וזהו שאמר יוסף להחיו' עם רב והיו כולם בני תורה עיין בי\"ר פ' ויגש. וזהו אנוס עפ\"י הדיבור כלו' שהי' ניח' לו האונס משום שהדיבור הבטיחו לראו' ס' ריבוי בני תורה וזהו שאמ' הכתוב וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט. ולמה לא התפלל יעקב שלא ירד למצרימה לזה מפר' הקרא ויהי שם לגוי גדול עצו' ורב מדייק ויהי ולא כתיב ויהיו שם אלא דקאי על יעקב שראה בעיניו ס' ריבוי:", + "ויגר שם מלמד וכו' כי דעת של יעקב שלא יהיו בשיעבוד ועינו רק דרך דירה בארץ לא להם. וגם שלא להשתקע בטומאה ח\"ו. וגם לא רצה לגלות זאת לפרעה שירד כדי להיות בניו בגלות לכך אמרו לפרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדך כי כבד הרעב בארץ כנען ואוכלין הבני אד' החציר ועשה הארץ משא\"כ במצרים דיש שבר והניחו צימח אדמה לבהמה כ\"כ הרמב\"ן בחומ' והראי' שלא ירדו להשתקע דאם היו דעתם לשבת שם הרבה שנים יותר ראוי' הי' לפזר בכל ארץ מצרי' כדי שיהי' להם רווחה ומקומו' גדולות לסחור בארץ רחבת ידים. אבל עיקר הכוונה להיות יחד כדי שבקל יהיו מכונסים לעלות מן הארץ ויהיו כולם יחד בארץ גושן ועתה ישבו (לשון עכבה כמו ותשב בקדש ברנע) נא עבדיך בארץ גושן כדי שלא יתערבו עם שאר מצרי' ועו' שארץ גושן נתן פרעה לשרה אמנו כדאי' במדר' ועו' דאי' ארץ גושן הוא רעמסס ועיין בי\"ר סוף פ' ויגש. וא\"כ הי' זה שתי בקשות לכך כתיב נא במקרא זה. כי על לגור בארץ כבר נתן פרעה רשו' ליוסף. אבל על ארץ גושן בקשו עכשיו. וכתי' ויאמר פרעה אל יוסף לאמ' ר\"ל לכרוז בכל מלכותו אביך ואחיך באו אליך ליטול שררה כמותך ולא להשתעבד בהם ושמתם שרי מקנה על אשר לי שיהיו השבטי' שולטי' על שר המזלו' שהוא טלה כ\"כ כנפי יונה והביאו י\"ר סוף ויגש. ובסיבת צאן ירדו לגושן. ובסיבת צאן קחו ומשכו לכם צאן יצאו ממצרים:" + ], + [ + "במתי מעט וכו' נרא' הטעם דהיו שבעים נפש. כנגד שבעי' אומו' כדי כל נפש אחד לשלו' באומה אחת ולכך שהי' שר של מצרים למעלה מכל שרי ע' אומו' וכשהיה נכבש שר של מצרים נכבשו כולם. ונר' לתת טעם הא דהיו ישראל רד\"ו שני' בשיעבוד. כי היו יורדי מצרים שבעי' נפש וראוי לכל אחד להיו' בשיעבו' שלש שני' כשלא שני שכר שכיר וג\"פ שבעי' הוא רד\"ו. ולאחר מיתת יוסף התחיל השיעבוד נמצא שאותן ע' נפש שמת כל הדור ההוא שראוי להיות בשיעבוד. לכך הוטל אלו רד\"ו שנים על בניהם תחת אבותם יהיו בניהם והם נטלו שכר מצרים:" + ], + [ + "ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצוינן שם. אית' במדר' שלא שינוי את לשונ' ובגדיה'. ולענ\"ד הכוונה שהיו מצויינן בקלסתר פנים הבנים דומה לאביהם כמ\"ש השל\"ה כל הבנים שנולדו בשיעבוד מצרים היו בצורתן ממש דומה לאבותם שלא יאמרו אם מצרים שלטו בגופן בוודאי שלטו גם בנשותיהן וכו' ודוגמא לדבר אברהם הוליד את יצחק ע\"ש. ובזה יובן רבבה כצמח השדה נתתיך שילדו בשדות ובאו עדרים עדרים לבותיהם. ואעפ\"י שהי' הדבר על פי נס שהכירו את אבותם אפ\"ה יש חשש מלצני הדור שיאמרו שיש תערובות בנים ונושא את אחותו. אמנם מצד קלסתר פנים שדומין הבנים לאביהם אז ליכא חשש עוד בדבר זה הנכון:", + "ועצום כמו שנ' וכו' ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם. הכוונה קודם הגזרה של פרישות דרך ארץ היו מזדווגין ומולידין בפרהסיא והי' כל הארץ מלא מבנים קטנים ויולדות ששה בכרס אחד וברבה אית' חד דעה שהיו יולדות שני' עשר בכרס אחד ע\"ש הדרש. ואפש' דמזו אמרו זה אלי ואנוהו כי זה גמ' י\"ב. וכל זה ראה יעקב אבינו. ואעפ\"י לפי דרך הטבע שתאומי' המה חלושי כח ואינם גדולים בטבעם וגם הנשים אם תלדי רק אחד כ\"ד חודש אבריה מתפרקים ומכ\"ש אם ששה בכרס אחד ובפרט בהנקת ביניהם הרבים. עם כל זה הי' דרך נס שהי' האם והבנים בתכלית העצום וזה כפל הלשון ויעצמו במאוד מאוד על אמותם ועל הבנים. ותמלא הארץ אותם כלו' בחוצות שלא הי' להם צער גידול בנים שהיו הבנים קל במרוצתם והולכין מיד על רגליהם:" + ], + [ + "ורב כמו שנאמר וכו' נר' דקשה לבעל הגדה למה הקדים עצום ואח\"כ ורב. הלא מצינו בקרא שאמר פרעה רב ועצום ממנו (שמות א' ח') וכן עם רב ועצום (יואל ב' ב') אלא וודאי לדרשא דהאי ורב הוא לשון רבבה כצמח השדה כדאי' בסוטה דף י\"א דרש ר\"ע בשכר נשים צדקניות נגאלו שבאו לשאב מים והקב\"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהם ושואב' מחצה מים ומחצה דגים. ובאו' ושופתו' שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אותן לבעליהן לשדה ומחיצו' אותם וסכות אותם ומאכילות אותם ומשקי' אותם ונזקקות להם בין שפתים וכו' וכיון שמתעברות באו לבתיהן וכיון שהגיע זמן מולידיהון הולכו' ויולדת בשדה תחת התפוח וכו' והקב\"ה שלח מלאך מן השמי' ומנקר אות' ומשפר אותם כחיה זו שמשפרת את הוולד וכו' ונותן להם שני עיגולים אחד של דבש ואחד של שמן וכו' וכיון שמכירי' בהן המצרים באים עליה להורגם. ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע ומביאים שוורים וחורשים על גבם שנ' על גבי חרשו חורשים ולאחר שהלכו מבצבצים ויוצאי' כעשב השדה שפ' רבבה כצמח השדה נתתיך ולאחר שמגדלים באו עדרים עדרים אל ביתיהם שנ' ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדים אל תקרי בעדי עדים אלא בעדרי עדרי'. וכשנגלה הקב\"ה על הים הם הכירוהו תחילה שנ' זה אלי ואנויהו עכ\"ל הגמ' והאי אל תקרי עיין מהרש\"א שדחה בזה ונר' דאי הפירש כפשוטי לשון קישוט כלי כסף וזהב ושמלו'. קשה הא כתי' ואת ערו' וערי' אלא ש\"מ דנקר' עדרי עדרי' והי' הקישוט שהיו מכירים הבני' את האבו' ואבות מכירים הבני' וכמ\"ש למעלה וזהו הקישוט שלא מזנות הנשים במצרים. וזהו עדי לבנים ועדיים לאיש ואשתו. וזהו שרמז עצום ורב. וכן הא דכתי' גבי משה ואעשה אותך לגוי עצו' ורב (דברים ט' ט\"ו) גם לזה יש דרש דקאי על בני משה שהם אחורי נהר סמבטיון וכמ\"ש בתרגום יונתן בפ' כי תשא אשר אני עושה עמך ע\"ש באריכות. במדרש חזית על פסוק אחזו לנו שועלים כמה תינוקות השליכו ליאור עשרת אלפים שנ' רבבה כצמח השדה ר\"ל אמר ס' ריבוי שנ' ו' מאו' אלף רגלי אשר אנכי בקרבו עכ\"ל ונלע\"ד הא דמייתי' הפסוק רבבה וכו' עפ\"י מה דאי' בפרקי ר\"א פרק ל\"ב כל הילדים שהשליכו ביאור והי' היאור פלטם אותם במדבר ע\"ש וזהו רבבה כצמח השדה וכו' ונכון:" + ], + [ + "וירעו אותנו המצרי' כמה שנ' הבה נתחכמה לו וכו' וכבר הרבו המפרשי' לתמוה על הפסוק שמביא הרעה זו הלא הרבה יותר המפורש בקרא וימררו את חייהם בעבודה קשה ובחומר ובלבנים וכו' ושמעתי פי' לזה כי יותר מכל דבר שנוגע בלב אדם הוא שנאת חנם שחושב על רעהו שמבקש לעשות לו רעה. ובאמת מעולם לא עלה כן בלב רעהו לעשות לו לחבירו שום דבר רע. ובאשר שחושב שיש רעה בלב חבירו אזי נעשה שונא לו ומבקש להמיתו וזהו שנאת חנם. וזה כוונת הפסקא וירעו אותנו המצרים ולא כתיב וירעו לנו אלא כלו' שעשו אותנו רעים כאלו אנחנו רעה בלבבינו ומפני מה נטרו שנאה בלבבם שנ' הבה נתחכמה לו פן ירבה והי' כי תקראנה מלחמה. ובאמת מעולם לא עלה זה ברעיונינו ובמחשבתינו. ויותר נר' לפרש דדריש דרש זה מדהוי לי' למכתב וירעו אותנו ויענונו המצרים למה מפסיק באמצע הרעה והעינוי. אלא דרצה להורו' באשר שפרעה הי' שונא ישראל. ונכנס הדאגה בלבו שמא עמו המצרי' לא יאבו לשמוע אליו לעשו' רעה לישראל. מפני אהב' יוסף ויעקב שהצילם בימי רעבון עדיין תקועה בלבבם והיאך ישלמו רעה תחת טובה. לכך בערמה וחכמה הוציע דבריו לפני אנשי מצרי' ואמר לפניהם שישראל תושבי' עליכ' רעה פן ירבה והי' כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ עם כל העושר אשר נתן להם יוסף שנתעשר מממון שלנו וזה גרם שאנשי מצרים הסכימו לענות נפש ישראל. ובאשר שנתנו עיניהם בממון של ישראל לכך נגזר עליהם שיצאו ברכוש גדול של עם מצרי'. או די\"ל עפ\"י מה שאית' בספר הישר דכשעשה פרעה מלחמה עם בני עשו. אז היו מוכרחים בני ישראל ג\"כ לילך עמם למלחמה ובאמצע מלחמה בתוקפו אז אנשי מצרי' נזורו אחו' והניחו לבני ישראל ללחו' עם שונאיהם. וזה חררה מאוד לישראל. ויהרגו בשובם מן המלחמה הרבה ממצרים בערמה כי הרעו המצרי' לישראל בעזבם במלחמה לבדם וזהו וירעו אותנו המצרים. ואח\"כ התקבצו זקני ויועצי פרעה אל המלך ואמרו הבה נתחכמה לו ע\"ש במדרש הנ\"ל ותראה פלאים: ועוד נר' לפרש ולהבין גם הפסקא ויענונו כמה שנא' וישימו כו' דלכאורה קשה בקרא דכתי' הבה נתחכמה לשון יחיד דהל\"ל לשון רבי' הבו נתחכמה לו הלא שלשה היו באותו עצה יתרו איוב ובלעם הגם שיתרו ברח זכה להתגייר. ואיוב שתק נידון ביסורין. ובלעם יעץ נהרג. אפ\"ה בתחילה אמר כן פרעה לשלשתן יחד. אבל הענין דכתי' וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלות'. כי בהשכל עשה פרעה מזימות לבו הרע. ואמר לישראל אין אני מניח אתכ' לדור בארצי. אם לא שיתן מס כדרך כל העמי' הנתונים תחת ממשל' המלך. אבל הברירה בידכם אם אתם רוצים להיות עבדים למלך ולעשות עבודתו אז פטורי' אתם ממס. וכדאי' במדרש שהלכו בני לוי אל לוי אביהם ושאלו ממנו עצה. ואמר להם שלא יכנסו בעבודת המלך. ובאמת לא נשתעבדו בני לוי במצרי' וזש\"ה וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלות' כי זה הי' עיקר כוונתם. ולזה אמר פרעה הבה נתחכמה לו לכל אחד מישראל ר\"ל הבה שיתנו מס. ואם הם לא ירצו ליתן מס רק להיות עבדים ממש אז נתחכמה לו לענותו בסבלותם. וזה כוונת המגיד וירעו אותנו המצרי' שאמרו לנו הבה ליתן מס ומכח זה גרם ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה. (דע דמדרשות חלוקות הן באיוב לפי מה דאי' בסוטה דמת איוב בשעת שליחו' את המרגלי' בשנה שנית לי\"מ. וקרא כתיב דחי איוב לאחר יסורין ק\"מ שני' א\"כ בשעת יסורין הי' בן ע' שנה דהא כפל לו הכל. נמצא כל שנותיו רד\"ו שנים והיאך הי' באותו עצה ויש ליישב בדוחק. וכן מוכח עוד בשמו' רבה פ' בא דבשע' קריעת ים סוף מסר איוב לשטן א\"כ היאך הי' חי ק\"מ שנה הא מת בשנה שני' לי\"מ א\"ו מדרשות חלקות הן. ועיין בסדר עולם רבה פ\"ג):" + ], + [ + "שרי מסים וכו' כבר כתבתי למעלה. יען ראי' בס' הישר כי פרעה צוה לכל עמו שיחזקו פתו' ורעמסס. וליתן להם שכר עבודת' ממס המלך ואוצרותיו. ולזה צוה לשרי מסים ומתחילה באו כל מצרים וגם ישראל לעבוד עבוד' המלך ונתן להם שכר'. ומקץ ימים וארבע חדשי' ברחו כל מצרי' וישארו בני ישראל לבדם לעשו' מלאכה ויכנשו את ישראל בעבוד' פרך. ומהם אשר עמדו על בני ישראל לשרי מסים לקחת מהם את כל אשר נתנו להם בשכר עבודתם ע\"ש ותבין פירוש הקרא:", + "את פיתום וכו' אי' במדרש ילקוט כשלקח יוסף את בנימין נתמלא יהודה חימה ושאגו שניהם ומקולם נפלו פיתום ורעמסס ועל כן נגזר על ישראל לבנותם עכ\"ל. ועוד אית' במדרש שיראו ממלכי כנען שיבאו למלחמה מקנאת זהב וכסף שכנסו:" + ], + [ + "ויתנו עלינו עבודה קשה שנ' ויעבידו וכו' הא דלא מייתי קרא היות' חמור וימררו את חייה'. כי הכוונה בתחיל' העבודה מיד הי' בעלילה לתת עלינו עבודה קשה כדאי' במדרש ילקוט שהי' פרעה קרא לכל ישראל מי שיעשה עמו טובה לסייע עמו במלאכה ולזה דרשו בגמ' דסוטה בפרך בפה רך משכום בדברים ובשכר עד שהרגילם בעבודה:", + "ויעבידו בני ישראל בפרך אי' במדרש חד אמר מגזרה שוה וחד אמר מקל וחומר והוא תמוה. ונלע\"ד בגמ' דנדרים דף ל\"ב אי' אר\"א מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים רד\"ו שנים מפני שעשה אנגרי' בתלמידי חכמים דכתי' וירק את חניכיו והקשה הרא\"ש הלא עבירו' העונש על אומרו במה אדע. ונ\"ל דאי משו' מה אדע הי' די בגלות קל כמו מלידת יצחק אבל קושי' ר\"א הוא על קושי' השיעבוד למה נשתעבדו רד\"ו שנים במצרים שוב ראי' בתוס' דשבת דף י' ע\"ב בגמ' אמר רבאל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים וכ' תוס' אע\"ג דבלא\"ה נגזר ועבדום ועינוי ושמא לא נגזר קושי' השיעבו' בשביל כך דהרי התחילו משנול' יצחק ע\"ש באורך והנה לפ\"ז יש ב' טעמי' על קושי' השיעבוד אחד מפני שיוו הבנים ואחד שעשה אנגרי' בתלמידי חכמים וזה ארז\"ל דמשתמש בחגא חלף ואמרינן במכות דכבוד ת\"ח עדיף מתורה מקל וחומר מפניה עומדים מפני לומדיה לא כל שכן מדכתי' מ' יכנו ואתי רבנן ובצרי חדא ע\"ש. וזה כוונ' המדר' ויעבידו בני ישראל בפרך למה קושי' השיעבוד חד אמר מגזרה שוה ר\"ל הגזרה הי' מפני השוה שראוי שיוו בנים. וחד אמר מקל וחומר שאסור לעשות אנגרי' בת\"ח דיליף מק\"ו וק\"ל:" + ], + [], + [], + [ + "ונצעק וכו' ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה. כבר כתבו כי פרעה הראשון הי' נתנגע עשר שנים ושחט ילדים ולבסוף מת בחרפה ונמלך בנו וסברו ישראל שהבן משים על לבו ולא יוסף העבודה ובפרט שכן דרך מלך חדש לעשות חסד לבני עמו זה לא עשה כן. ואעפ\"כ העמיס עליה' עבודה אעפ\"י שהיו יודעים שצריכין להיות בגלות ד' מאות שנה: אבל הקושי' שיעבוד העבודה היו נאנחים. ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים כי זה בראש השנה שהוא יום הדין הנקרא אלקים מן העבודה ר\"ל שהעבודה בטל בר\"ה כדאי' בר\"ה דף י'. אבל הוציאה ממצרים הי' לאחר י\"ב חודש שנעשה עשר מכות. או די\"ל כמו דאי' במדרש אינה שנבוכדנצר צוה לנבוזרארדן שלא יניח את ישראל לפוש בדרך וליגעים כדי שלא יתפללו וישובו לה'. והנה שונא ישראל הוא פרעה ועמו מצרים ג\"כ חששו לזה ולא הניחו לישראל לנוח ולהתפלל לה' פן ישוב מחרון אפו ויגאל'. אמנם כשמ' המלך אז מדרכי עמו להספיד את המלך ולבכו' ולהאנח על מיתת המלך הם ועבדיהם ולזה נתנו להם לישראל רשות להאנח בתוך העבודה אמנם ישראל בעצמם היו זועקים בקול גדול והרבו בשועתם אל אלקים מן העבודה ר\"ל מחמת העבודה. כ' במ\"ע אופן קפד שפרעה הי' לו בכל רוח ק\"כ אלף. ד\"פ ק\"כ הוא ת\"פ במתנה לילית נגד זה נזכר ד\"פ אלקים בפסוק זה כי אלקים יש לו ק\"כ צרופים לבטל זאת ע\"ש שהאריך. והנה ישראל שומרים עצמם בשעת שימוש מלילית כי היא מבלבלת יצוע קודש. לכך דרשו גבי אלקים הד' ר\"ל וידע אלקים ועיין. וזהו סוד ד' כוסות. כי כוס גמט' אלקים ובאלו מכניע הקליפה ת\"פ וד' כוסות נגד ד\"פ אלקים בפסוק זה:", + "ויאנחו בני ישראל מן וכו' וברבה פ\"א כ' על ויאנחו ישראל מן העבודה שאמרו חרטומי מצרים כשנצטרעו פרעה שנשחט ק\"ן ילדים בבוקר וק\"ן בערב ולרחוץ ב\"פ ביום ונעשה נס ונתרפאו מצרעתו ע\"ש. והנה לישראל שהיו פרים ורבי' הוא כאשר יענו אותו כן ירבה והיו ישראל מקבלים העבודה כדי לפרות ולרבות וכשראו שממיתם את הילדים אז ויאנחו מן העבודה. ודע שכל אותן קטנים שנהרגו לא היו ראוים שיתגדלו כדאי' במדרש שאחד הציל משה והי' מערב רב. וזהו רמז אל תסתכל בקן קן אלא במה שיש בו:", + "וישמע ה' את קולינו וכו' ויזכור להם בריתו וכו' ונר' דהנה כשמ' מלך פרעה הראשון בנגעי' גדולים. הי' בנו המולך תחתיו נכנס קצת מורך בלבבו שנעשה שלא כדין. אמנם המצרי' וזקיו ויועציו אמרו למלך באשר שאביך כרת ברית עם עמו לשעבד ולעבוד את ישראל בפרך. א\"כ אין לך לבטל את ברית אבותיך ולזה הסכים עם המצרי' לנגוש את ישראל. ובאשר ששיעבד את ישראל מטעם ברית אבות ושילם הקב\"ה מידה כנגד מידה וזכר גם כן ברית אבות לבנים. הנה ראיתי מקשים מהא דאי' בסנהדרין דף ע\"א בבן סורר ומורה דצריך להיות האביו ואמו שוין בקול ופרשי מדכתי' אינו שומע בקולינו חד קול משמע מדלא כתיב בקולותינו או בקולינו ביו\"ד עכ\"ל א\"כ היאך כתיב כאן קולנו בלא יו\"ד הא בוודאי אי אפשר דיהי' קולות כל ישראל שוין. והנלע\"ד דאדרבא קשה היאך כתיב וישמע ה' את קולנו הא כל המרים קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה ומנביאי שקר כדאי' בברכו'. אלא וודאי דכוונ' האי קלא היינו הרהור ומחשבה טובה כמו הקול קול יעקב. וא\"כ באמ' היו כל ישראל מתפללין בהרהור בלחש ומייחדין לבם לאביהם שבשמים שיזכור לנו ברית אבות ושמע ה' קולם שהיו בלחש וכל הקולות הי' שוין. ובזה יבואר המדרש וז\"ל אלקים את נאקתם מלמד שהרהרו בתשובה עכ\"ל וקשה מנ\"ל דהרהרו דלמא עשו תשובה במעשה אבל לפי דכתי' וישמע ה' קולנו דהיינו הרהו' שהי' שוה לכל אדם:" + ], + [], + [ + "וירא את ענינו זו פרישו' דרך ארץ וכו' הא דהוציא העינו ועמל מדרך פשוט המפורש בקרא ויעבידו אותם בפרך. הכוונה כי מתחילה הי' הלחץ זו הדחק. והיו מקוצרי רוח מצד העבודה הקשה ונעשו הם עמלים מרוב עבודה ולא יכולים לעשות מלאכתם ועינוי אותם בהנאה ונגישה לכלות מעשיהם א\"כ ה\"ל למכתב וירא את לחצינו ועמלינו וענינו. ולמה הקדי' המאוחר לזה דרש שבא לדרשת פרישות ד\"א הנה יש מפרשי' שלא היו מניחין המצרי' ללון בבתיהם כדי שיקומו בבקר. וזה דחוק קצת כי לא מצינו שגזר זה פרעה. דא\"כ הי' לו לצוו' שלא ישא איש אשה. ויש מפרשים שהן עצמן הי' פורשין מן נשותיהן בשביל כל בן הילו' וכו' וגם זה ק' דבסוטה קאמר באמת כשנגזר כל הבן הילוד וכו' גירש עמרם אשתו. וגרשו כולם נשותיהן. אמרה מרים קשה גזרותך וכו' ושמע אביה והחזיר אשתו והחזירו כולם נשותיהם. הרי דלא הי' גירושין זה רק לפי שעה. והכא משמע דמשך זמן הגלות הי' הפרישות ד\"א עד וירא את ענינו. והנראה לפע\"ד כי הישראל מעצמן לא רצו ללון בבתיהם כדי שלא ירגישו המצרים שהם נזקקין לנשותיהן ולא יעלו על לבם שהן נבעלות ומעוברת ולא ידקדקו לעיין על נשי ישראל מתי יולדות. והיו אומרים האנשים שלא ילכו לביתם ללון כדי שיקומו מהר למלאכתן. אבל באמת ישראל יודעין שאי אפשר לגאול אם לא שיהיו ס' ריבוי מה עשאו נשים צדקניות נטלו שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אותן אצל בעליהן בשדה ומרחיצו' אותם וסכות אותם ומאכילות אותם ומשקות אותם ונזקקות בין שפתי' כיון שמתעברות באות לבתיהם וכיון שהגיע זמן מולידיהן הולכו' ויולדת בשדה וכו' כן דרש ר\"ע בסוטה. וזה שדורש וירא ענינו זו פרישו' ד\"א ודרש כמה שנ' וירא אלקים את בני ישראל דריש מצד בני ישראל לשון בנים. וגם מצד דרש וידע אלקים לשון וידע אדם את חוה. והא דכתיב אלקים דלא תימא כיון דנזקק בין שפתי' א\"כ שמשו ח\"ו בפהרסי'. לזה אמר דהי' צניעו' גמור בשעת ד\"א וירא' אלקים הי' בשעת תשמיש וכן פרשי' בין שפתי' בין מצרי השדות מקומו' צנועים גבול השדה גבוה מכאן וחבירו גבוה מכאן וחריץ באמצע עכ\"ל ולא ידע שום ברי' מזה רק אלקים (ומיהו לפי מה דאי' במדרש שמשה השתדל לנוח ביום השבת והיינו דמתפללין ישמח משה במתנת חלקו. א\"כ לית' לזה הפי' ואפשר דהשתדלות משה הי' סמוך לימי הגאולה):" + ], + [ + "ואת עמלינו אלו הבנים דנתן טעם למה יש פרישות ד\"א ופרשו מנשותיהם ואמר משום הבנים. אך יש להבין מה עמל הי' להם עם הבנים הלא יולדות בשדה והקב\"ה שלח מלאך מן השמים ומנקר ומשפר אותם כתי' שמשפרת הוולד. ונותן להם שני עיגולים אחד של דבש ואחד של שמן וכו' וכיון שגדלו באו עדרי עדרים וכו' ונלע\"ד דבאמת כשבאו נשותיהן לשדה היו יגיע כח מצד רוב עמל המלאכה ולא ראוי לשמש עם נשי'. אפ\"ה היו משמשי' כדי להיו' להם בנים שלא יוודע זאת למצרים לקים מצות פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכהו. והנה מן הראוי אותו שעת צהרים שהיו להם מנוח לאכל ולשתות ואח\"כ עשו ד\"א עם הנשים וראוי לנוח ולישון שעה אחת אחר עשית צרכיו כמו שכתבו כל הרופאים והם היו בלאו הכי תשי כח ממלאכתם ועבודה הקשה. ואפ\"ה עומדים מיד למלאכת פרעה כי הלחץ זו הדחק:", + "במדרש ילקוט פ' כי תבא וז\"ל ואת עמלינו אלו הבני' כענין שנ' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ועל זה נתן ר' יהודה סימנין דצ\"ך עד\"ש באח\"ב והוא תמוהו מאוד. ועוד אי' במדרש תמוהו למכה מצרי' בבכוריה' על זה נתן ר\"י סימנין דצ\"ך עד\"ש באח\"ב גם זה פליאה הוא ולקמן אכתוב בס\"ד כמה דרכים. וכאן אכתוב רק דרך פשוט דכל מפרשי הגדה הקשו מה ראה ר\"י לחלק הסימנין ג' ג' ד' ולא אמר ד\"ץ כ\"ע ד\"ש ב\"א ח\"ב והוי זוגו' או דהל\"ל דצכע\"ד שבאח\"ב לחמש אותיות ותי' בכל בו ואבודרהם וא\"ח ששני מכות הראשונות בסימן הי' בהתראה והאחרון שלא בהתראה והא דשיחף בכורות בהדי' חושך אע\"ג דלמכה בכורות הי' התראה אך לפי שאין לו זוג צירפו והוא דחוק. ולענ\"ד י\"ל דאי' במדרש תהילים למה לא נאמר למכה בכורת מצרים להורות דמצרים נהרג מבכוריהם עצמם דיותר הרגו הבכורים ממה שנהרגו הבכורים דהיו אומרים לאבותיהם שישלחו את ישראל ולא ימותו הם. ולא שלחם ומיד חגרו חרבם והמיתו והביאו תוס' בשב' דף פ\"ז ע\"ש נמצא על זה מה שהרגו הבכורי' לא הי' התראה וזהו פי' המדרש למכה מצרים בבכוריהם ולא קאמ' בכורי מצרי' וצ\"ל דעיקר המכה הוא מה שהרגו הבכורים על זה נתן ר' יהודה סימנין באח\"ב דמכה אחרונה לא הי' בהתראה וזה נכון. ונר' לי עוד ראי' למדרש הנ\"ל דזה הי' עיקר המכה דאי' במדרש דמכת בכורי' הי' בשביל הבני' שהשליכו למים. וקשה א\"כ למה הי' הגזרה דווקא על הבכורים הלא הי' גזרת פרעה להשליך הילדים הבכורים והפשוטים גזרה שוה. והי' מן הראוי להרוג גם הפשוטים. וטעם זה מוכח דהא לא מתו הבכורות לפי שלא גזרו על הנקבו'. אש\"מ דעיק' המכה הי' מה שהרגו הבכורי' לאבותיה' ולא הי' חילוק בין בכור לפשוט. וזהו כוונ' המדרש ואת עמלינו אלו הבנים כענין שנ' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והי' מידה כנגד מידה מכת בכורים. וצ\"ל דעיקר המכה במה שהרגו הבכורי' את אבותיהם ושפיר אמר על זה נתן ר\"י סימנין דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. וגם הי' מדה כנגד דה כי בהשלכ' הבנים ליאור הי' שני אכזריו' אחד מצד מיתת הבן עצמו והשני מצד אבותיהן שצריכין לראות במיתת בניהם. נגד זה הי' מכת בכורים בעצמו שבאו הבני בכורים לאבותיהם ואמרו שישלחו ישראל ממצרים. דאל\"כ ימותו ולא אבו אבותיהם לשמוע ולא חשו למיתת הבנים וזה נגד הטבע דרחמי אב אבנים שלו. ושוב אכזריות השני שהבכורים הרגו לאבותיהם גם זה נגד הטבע שהבן יהרג האב וק\"ל:" + ], + [], + [ + "ויוציאנו ה' ממצרים וכו' כי למעלה מזכיר חמשה מיני ענוים וירעו אותנו וכו' ויענונו זה קושי השיעבוד בפרך. ענינו זו פרישות ד\"א. עמלינו אלו הבנים. לחצנו זו הדחק. נגד זה מזכיר ה' מיני גאולה יד חזקה. זרוע נטוי'. מורה גדול. אותות ומופתים:" + ], + [ + "לא על ידי מלאך וכו' המבוכה בזה התעוררו כל המפורשים הלא כתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. הרי\"א כ' דקאי על המצרים שלא יכלו לבא אל בתי יהודי' להנקם בשראו שאכלו כצלוי' תועבתיהן ע\"ש לזה קשה הוא כבר נעשה גם זה בעשור לחודש כדאי' במדר' שקשרו בכרעי מטה ואמרו שרוצי' לשחוט אלוהיהן. ובעל מ\"ה מפרש שה' הנגוף כל מצרי' בניגף החולי. אבל לא מתו רק הבכורי' ובזה מיישב הפסוקי' (אי' בשמו' רבה פ' י\"ז וז\"ל ועבר ה' לנגוף את מצרי'. י\"א על ידי מלאך. וי\"א הקב\"ה בעצמו. ומהו שאמר לנגוף מלמד שאף המעוברת שהיו ראוי לילד הפילו ומתו האימהות והמשחית יצא וחיבל כל מה שמצא ואין לנגוף אלא עוברות שנ' ונגפו אשה הרה עכ\"ל ונר' דרצה ליישב לי\"א קמ\"א דהיאך נאמר ע\"י מלאך נעשה הא כתי' ועבר ה' וזהו שאמר המבר' שהקשה לי\"א ראשון. ומהו שאמ' לנגוף ותי' דמה שיצא כבר הי' ע\"י משחי' ובתוך מעי אמו הי' ע\"י הקב\"ה ומיוש' תמי' של המפורשי'. אמנם למ\"ד דהכל נעשה ע\"י הקב\"ה צ\"ל כמ\"ש ועיין). וגם זה מהלחץ זו הדחק דהא בעל הגדה דורש שכל מכה הי' של ארבע או חמש מכו' שנ' ישלח חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעי'. ולדברי בעל מ\"ה לא הי' זה בבכורי' רק בפשוטי'. אמנם בס' פענח רז\"א תי' דבכורי' עצמם לא הי' נעשה ע\"י שום ברי' כדכתיב והכתי כל בכור. אבל גדול שבבית במקום שאין בכור נעשה ע\"י שלוחים ומלאכי רעים עכ\"ל. ולענ\"ד יש לפרש דוודאי הבכורים הטמאים שהן היו תועבת מצרים אין מן הראוי שימותו ע\"י הקב\"ה בעצמו אשרי האיש שמת בנשיקה. מה לערל וטמא ליגע בו יד רם ונשא קדוש ונורא שמו. רק הקב\"ה בעצמו הי' מכה להם אבל המשחיתים הם המיתו אחריו כדכתי' והכתי כל בכור לשון הכאה בעלמא. כי הוא המבחין בין טפה לטפה. אבל המלאכי רעים המיתו והרגו הבכורים. ובזה נר' לבאר הפסוקים בתהלים סי' ע\"ט ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים. יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם. והייתם לדבר הסגיר. ויך כל בכור במצרים. ראשית אונים באהלי חם עכ\"ל הכתובים. ויש להבין מהו לשון יפלס נתיב. ותו לא חשך ממות הוא אך למותר. ומה שאמר וחייתם לדבר הסגיר ועוד בראשון אמר מות ואח\"כ אמר לדבר. ואף קשה מאי לשון הסגיר דמשמע ע\"י אחרים. וגם זאת מה ויך כל בכור. והוסיף עוד ראשית אונים דגם זה הוא בכורים:
ולדברינו יונעם דמתחילה אמר ישלח בם וכו' מלאכי רעים וקשה הא לא הי' ע\"י מלאך או שליח רק הקב\"ה בעצמו כדכתיב ועברתי בארץ מצרים והכתי כל בכור. לזה בא הכתוב לפרש יפלס נתיב לאפו כלומר הקב\"ה בעצמו לא הרגם והמיתם רק הכה לבכורים בהכאה לראות נתיבות המשפט לאפו מי המה הבכורי' ואפ\"ה לא חשך ממות נפשם וחייתם כלו' בעודם בחייהם וחייתם בם לדבר הסגיר למלאכי רעים. אך קשה למה בא הקב\"ה בעצמו לזה קאמר ויך כל בכור בארץ מצרי' ראשי' אוני' באהלי חם שבני חם הם אוהבי ושטופי זימה הנם. ואין ברי' יכולה להבחין בין טיפה לטיפה דאפי' בכור מאב נלקה וזה לא ידעו המלאכים וק\"ל:" + ], + [ + "ועברתי בארץ וכו' ולא מלאך וכו' ולא שרף וכו' ולא שליח וכו' אני הוא ולא אח'. הנה הכוונה ולא שליח קשה קצת. והנר' כי בעת ההיא הי' עשר לחודש בשבת וא\"כ חל ט\"ו בחמישי בשבת ובחצות הלילה ממש הי' מכות בכורים. ולפי הסדר מזלו' שצ\"ם חנכ\"ל. והתחלת הלילות כצנ\"ש חל\"ם נמצא תחילת ליל ה' הוא ממשלת חמה. ותחילת חצו' לילה הוא ממשל' מאדי' וידוע דממשלתו על שפיכ' דם והרג רב דמי מלחמה. וא\"כ הוי עלה על הרעיון שהמי' בכוכב הרע הזה את הבכורי' כי הוא השליח לשפיכ' דם בעול'. לכך אמ' אני ולא השליח. כי כוכב זה שליח הוא תמיד להריג' העול' השפל:", + "אני ולא אחר. כי יש דיעות נפסדות עדיין בין עובדי מזלות והכושיים וכן הי' בימים קדמונים שאמרו ששתי רשויות הן פועל טוב ופועל רע לכך אמר הקב\"ה אני ממית ומחי' מחצתי ואני ארפא שהכל ביד אחד אמיתי ולהיות הקב\"ה רוצה להראות זאת לישראל עמו ולעיני עמים הי' גילוי השכינה להכות הבכורים ולפסוח על בתי ישראל. ומפני זה הקב\"ה בכבודו ובעצמו עשה כל אלה. ונתן טעם למה לא ע\"י מלאך או שרף או שליח ומפרש אני הוא ולא אחר:", + "ועברתי בארץ מצרים וכו' והכתי כל בכור בארץ מצרים. האי בארץ מצרים הראשון אך למותיר. וראה מצאתי כתוב בשם קבלת רוקח וז\"ל כשירד ריבון כל העולמי' בתוך מצרי'. ירדו עמו תשעים אלפים רבבות מלאכי חבלה. מהם מלאכי אש. ומהם מלאכי ברד ומהם מלאכי רתת ורתת וחלחלה אוחז' למי שרואה אות'. אמרו לפניו רבש\"ע הלא מלך ב\"ו שבראת בעולמך. כשהוא יורד למלחמה. שריו ועבדיו מקיפין אותו כדי שלא ימצא צער בגופו. ואתה ממ\"ה הקב\"ה דיו שאנחנו עבדיך. והם בני בריתך נרד ונעשה נקמה במצרים. אמר להם הניחו לי שאין דעתי נתקררה עד שארוד אני בעצמי ואעשה נקמה במצרי' ביד חזקה עכ\"ל וזה מרומז בארץ בר\"ת באו אלפים רבבות צ. ודם ר\"ת ברד. אש. רתת צ מצרים. ואפ\"ה והכתי כל בכור בעצמי. ולכך נקט אני ולא מלאך דהיינו מלאכי ברד. אני ולא שרף דהיינו מלאכי אש. אני הוא ולא שליח. היינו מלאכי רתת. רק הקב\"ה בעצמו. ועיין בפענח רז\"א פ' בשלח טעם למספר זה:" + ], + [ + "ביד חזקה זו הדבר וכו' הנה הספקו' הנופלי' בפסקא הללו כבר נודע בס' הרי\"א וס' מע\"ה ולא מן הצורך להעתיקם. רק אכתוב מה שנר' בעיני. כי קשה לבעל המגיד הא כל מכה נקרא אצבע. וכדכתיב גבי כינים אצבע אלקים היא וכן לקמן בפלוגת' דר\"א ורי\"ג ור\"ע. א\"כ למה כתב יד חזקה. לכך דרשו על דבר דהקרא קראו יד דכתיב ויד ה' הויה במקנך כי יד אחד הוא ה' אצבעו' ובאשר שמכת דבר הוא מכה חמשי' מפני זה קראו יד. ובפרט שהי' על חמשה מיני בהמה וכמו שאכתוב לקמן בפסקא ועל הים מהו אומר ע\"ש:" + ], + [ + "ובזרוע נטוי' זו החרב וכו' וכתבו דזהו מורה על יד השני דהוא מכה עשירית מכת בכורות. ולמדו מג\"ש נטוי' נטוי' דהי' דוד המלך רואה את מלאך המות אצל גורן ארוונה. ואע\"ג דכתי' אני ה' ולא מלאך וכו' כבר כתבתי לעיל שהקב\"ה לא המית הבכורים רק בהנאה בעלמא ומלאכי רעים הם המיתו אותם ועל ידיהם יצאה נשמתם. וכבר ידוע שבשעת מגיפה על הרוב נרא' המלאך המות בחוצו' וברחובות. וזרוע כולל נמי חמשה מכות אחרו' וקאמר לשון זרוע כי אינו דומה מי שמכה ביד בלא הרמת זרוע למי שמכה ביד בהרמת זרוע נטוי'. ומכת בכורות קשה מכל המכות לכן אמר זרוע ויד לכולל' עשר מכו'. או דנאמ' בזרוע נטוי' דהקב\"ה הי' מורה למלאך בזרוע נטוי' איזהו הבכור שימו' על ידי מלאך. וי\"מ זו החרב שהרגו הבכורי לאבותיהם כשלא רצו לשלחם לישראל דקשה למגיד. למה לא יש רמז בתורה במה שהרגו הבכורי' למצרים יותר ממה שנהרגו הבכורים. לזה מתרץ דזרוע נטוי' רמז על החרב שממי' את חבירו ויליף לה מגזרה שוה:" + ], + [ + "ובמורא גדול זו גילוי שכינה. אמ' לשון גילוי שהקב\"ה בעצמו הי' מגלה מי המה הבכורים מאב או מאם שהוא יודע במסתרים כדכתיב היסתר איש במסתרים ואני לא אראנו. ובסיבה זו נכנס מורא גדול בלב כל אד' לבלתי תחטאו בסתר אם אדם עובר עבירה בסתר הקב\"ה מפרסמו בגלוי וזה מורא גדול זו גילוי השכינה שמגלה מה שבמסתרים או די\"ל במורא גדול זה גילוי שכניה על הים כדכתיב זה אלי ואנוהו יותר ראתה שפחה על הים ממה שראה יחזקאל וכו' והרי\"א כ' שגילוי שכינה נעשה ע\"י שנעשה שפטים בכל אלקי מצרים ע\"ש:" + ], + [ + "ובאותות זה המטה וכו' אע\"ג דהמטה לא מכה עצמו רק כלי לעשו' בו את המכו'. ונר' דאי' במדרש שכל עשר מכות היו חקוקו' על המט' והרמב\"ן בפ' וארא כ' בש' המד' דהי' חקוק על המט' בר\"ת דצ\"ך עד\"ש באח\"ב וכ\"ה בילקוט דף נ\"ד ע\"ב המטה משקל מ' סאה ושל סנפירין הי' וחקוק עליו בר\"ת דצ\"ך וכו' ובדף נ\"ג ע\"ד אית' שהי' המטה מדבר לפני ישראל ע\"ש והטעם שלא יאמרו שח\"ו אין יכולת ביד ה' להוציאם ממצרים אם לא שעשה למצרים עשר מכות. ובאמת אמר הקב\"ה למשה אני הכבדתי את לבו למען שתי אותותי אלה בקרבו. והראי' דהא כל אלה עשר מכות חקוקות על המטה וה' התעולל במצרי'. ובאשר שגם בקיע' הים נעשה ע\"י מטה דכתיב הרם את מטך ונטה על הים ובקעיהו מפני זה מזכיר האותות לבסוף לאחר העשר מכות:" + ], + [ + "ובמופתים זה הדם וכו' ר\"ל שהרבה מופתים חלוקים נעשה עם דם כי במכות דם ישראל ומצרים שותין יחד מכוס אחד זה שותה דם וזה שותה מים ועיין בזה במדרש שממכת דם העשירו בני ישראל ודם הי' תחיל' מכות מצרים ואפשר דגם היאור כשלקה ונעשה דם הי' מרתיח ומעלה אבעבועות כמו סיר רותח ומעלה עשן לכך אמר דם ואש ותמרו' עשן וגם בסוף שהרגו הבכורי' לאבותיהם וגם מיתת בכורי' הי' אפשר ע\"י נליזת דם ואז החולאים החדים שהי' העשן יוצא מפיה'. וגם בקיעת הים כשנטבעו המצרים בים סוף הי' הדם זב מגופ' ומביא ראי' מפסוק דיואל סי' ג' דם ואש ותמרות עשן וזה הי' כשבאו המצרים בתוך הים כדכתיב וישקף ה' אל המחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים וכתיב ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי ענן והחושך ויאר את הלילה. ומפני זה כתיב במופתים לשון רבים וגם לבסוף כי מכת הדם הי' תחילת וסוף כל המכות. וכן מכות בכורות כתיב בו לא ישמע אליכם פרעה למען רבו' מופתי בארץ מצרים ופרשי' מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים. ועיקר דרשת המגיד מדכתיב תחילה יד חזקה זרוע נטוי' מורא גדול לשון יחיד ואח\"כ ובאותות ומופתים לשון רבים על זה אמר המגיד דבר אחר. ואע\"ג דהאי קרא כתיב לעתיד י\"ל כמו דאי' במדרש דכל עשר מכו' יהי' נמי לעתיד אי' בי\"ר דף פ\"א ע\"ג בש' פסיק' אות לזמן כענין למחר יהי' אות הזה. ומופת לאלתר כענין שנ' תנו לכם מופת ע\"ש לכן דרשו אותות זה המטה שהי' חקוק בו כל יוד מכו' שיהיו לאחר זמן. ומופתים זה הדם מכה ראשונה:" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "דבר אחר ביד חזקה שתים וכו' הנה דריש התיבות רק באותו' ומופתי' דמיעוט אותות שתים. ויש להבין דמי לא יודע דהיו עשר מכו'. אבל הנראה כי דרש פסוק על מכת בכורות לבד דהי' נחלק לעשר מכות. פרטיות (א) בכור מאב (ב) בכור מאם (ג) גדול שבמשפחה (ד) גדול הבית (ה) בכור משבי (ו) בכור השפחה (ז) בכור של מצרי' בשאר ארצו' (ח) ובכור משאר ארצו' במצרים (ט) ובכור בהמה (כ\"כ המפרש בפיוט דשבת הגדול כי אלו ט נכללים במכות בכורות) אמנם מכה העשירי היא מכה אשר לא כתובה בתורה והוא מה שהרגו הבכורים לאבותיהם. ונר' דזהו מה שפרשי בפ' וארא אני שולח כל מגפותי אל לבך. למדנו מכאן שמכת בכורות שקול כנגד כולם. וטעמי' בעי. ולפמ\"ש ניחא משום דמכה זו כולל עשר מכות. ולזה רמז הדבר אחר יד חזקה שתם כי דרש כל הקרא על מכת בכורות שהי' כולל' עשר מכו'. אע\"ג דלעיל כתבתי בשם מדרש דגם בכור במעי אמו מת. אפשר דאין זה מין פרטיי לא קחשיב:" + ], + [ + "דע דכ' המ\"א בשם ד\"מ דנוהגין לזרוק ולהזות לחוץ י\"ו פעמים ג\"פ בדם ואש ותמרו' עשן ובעשר מכות וג\"פ בדצ\"ך עד\"ש באח\"ב כנגד חרבו של הקב\"ה הנקרא יוה\"ך (היוצא מס\"ת כי מלאכיו יצוה לך) כלו' בי\"ו ה\"ך. ומנהג אנשי מעשה שלא לתחוב האצבע תוך הכוס ולזרוק ממנו לחוץ כי זה ביזוי מצוה לכוס של ברכה רק שופכין מן הכוס לתוך כף אחת. ומן הכף מזין לחוץ ונכון הוא. ולי נר' לתת טע' עפ\"י נגלה להזאה י\"ו פעמי' כי בי\"ר בשם פליאה וכ\"כ הגמיי' בשם ריב\"א שלשה מכות הללו כנם. שחן. חשך. שמשו ביחד רק במכת כנם. הי' כנם עיקר וחשך ושחן טפל. ובמכות שחן הי' שחן עיקר וכנם וחשך טפל. ובמכת חשך הי' חשך עיקר ושחן וכנם טפל ואמרו רמז לזה אם תכתוב מכו' אלו זה תחת זה נמצאו המכות תמיד מכל צד כזה
ח ש ך
ש ח ן
כ נ ם
ולענ\"ד יש רמז אחר כי חשך ר\"ת חשך שחן כנם. ומעתה דאיכ' בכנם עוד שני מכות. וכן בחשך ב' מכות יתרים. וכן בשחן ב' מכות נוספי' הרי עוד שש מכות מלבד עשרה מכות והכל י\"ו מכות. ובזה יבואר קושי' זית רענן בילקוט ם' וארא שהקשה לפי דעת המדרש שי\"ד מיני כינים היו וקטנה שבהם הי' גדול כביצה. א\"כ למה לא יוכלו החרטומים להוציא כנם. ודחק דהי' בריאה חדשה. ולמפ\"ש י\"ל דהחרטומי' לא יוכלו לעשות רק מכה אחד אבל שנים או שלשה מכו' בפעם אחד לא יוכלו לעשות ואמרו אצבע אלקים היא:
(אך הא קשי' דאי' במדרש דצ\"ך נעשה ע\"י אהרן עד\"ב ע\"י הקב\"ה בא\"ח ע\"י משה. ושחין ע\"י כולם עכ\"ל ואמאי הא גם כנם וחושך הי' ע\"י כול' וצ\"ל דעיק' מכה שהן הי' ע\"י כולם כי בכנם וחשך הי' מכה שחן טפל א\"כ שפיר י\"ל דשחן הי' ע\"י הקב\"ה כמו כנם באהרן וחשך במשה ויש ליישב). ובזה יובן עוד דרך ביאור המדרש למכה מצרים בבכוריהם על זה נתן ר' יהודה סימני' דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. כי הקשו המפורשים מה זה הסימן שנתן ר\"י או דה\"ל לחלק בשני תיבות או בחמש תיבות אבל הריב\"א שהביא הג\"מ. סוף ה\"ל חמץ משום דסוף של דצ\"ך הי' מוכלל משני מכות. וכן סוף של עד\"ש. וכן סוף של בא\"ח. אך קשה לדבריו מן ב' של בכורות. ונר' דמכת בכורי' נמי הי' נכלל משני מכות נעלמו' כי מלבד שנהרגו הבכורים במצרים יהיה עוד מכה שגם בכורי מצרים שהי' במדינו' אחרים נמי נהרגו. ואף גם זאת הי' מכה נעלמה כמה דאי' במדרש למצרים בבכוריה' ולא נאמר למכה בכורי מצרי' דיותר הרגו הבכורים במצרים ממה שנהרגו הבכורי' כי אמרו לאבותיהם שישלחו ישראל פן ימותו ולא אבו לשמוע לקולם ואז עמדו למלחמה כנגדם ע\"ש. וא\"כ גם מכת בכורות הי' נכלל בו ב' מכות נעלמות (ואין להקשות א\"כ הוי י\"ח מכות. זה אינו דכל שם מכה בכור אחד הוא ולא מתחלק בשם. אבל בחש\"ך דהי' שמות מתחלקי' וסוגי מתחלפות) וא\"כ מיושב המדרש למכה מצרים בבכוריה' ולמה לא אמר למכה בכורי מצרים וצ\"ל דיותר הרגו הבכורי' ממה שנהרגו הבכורים והוי מכה בכורות ג\"כ נכלל משני מכו' נעלמו' על זה נתן ר\"י סימנין דצ\"ך עד\"ש באח\"ב כי כל או' אחרונה היה מוכלל משני מכו' נעלמו' וק\"ל:
ועל פי רמז יש לפרש המדרש הנ\"ל כי נר' דס\"ת מן דצ\"ך עד\"ש באח\"ב הוא כש\"ב. ור\"ת מן דצ\"ך וכו' הוא עב\"ד. והאותיות אמצעו' מן דצ\"ך וכו' הוא צ\"א ח\"ד. והביאור לזה שהי' מן הראוי להיות עבדים לעולם כי אם שהו רק רגע אחד היו נכנסים במ\"ט שערי טומאה וזהו ר\"ת עבר ובאו אותיות אמצעות לאמר צ\"א ח\"ד שיצאו מפני חד רגע ומפרש ע\"י זכות כשב ר\"ל קרבן פסח. וגם הוא תיבת כבש ר\"ל שנכבש השר של מעלה שהוא מזל טלה כי לולא שנכבש השר של מצרים לא יוכלו להם וזה פי' הפסוק למכה מצרים בבכוריהם דהל\"ל למכה בכורי מצרים אלא אמר בבכוריהם כלו' השר של מצרים ומזל של מצרים דהם נקראו בכור. ובעבור זה אמר הקב\"ה קדש לי כל בכור. וזהו הטעם דחמץ במשהו משום אותו רגע וכמ\"ש שלה דהחילוק בין חמץ למצה אינו רק משהו דהיא הנקודה שבין חי\"ת לה\"י ע\"ש. וז\"ש המדרש למכה מצרים בבכוריהם דהיינו שר של מצרים על זה נתן ר\"י סימנין דצ\"ך עד\"ש וכו' ודוק:
ולפי דרש יש לפרש המדרש הנ\"ל דקשה לפי דעת המפרשים דמכה אחרונה של דצ\"ך עד\"ש באח\"ב דהיינו כש\"ח הי' שלא בהתראה. אכתי קש' מב' של באח\"ב דהא מכת בכורו' הי' בהתראה ודחקו דב' בא באגב שאין לו זוג. ונלע\"ד עפ\"י מ\"ש רש\"י בחומ' מנין שאף בכורו' מצרי' שהיו במדינו' אחרו' שגם הם לקו תלמוד לומ' למכה מצרי' בבכוריהם עכ\"ל ר\"ל דה\"ל למכתב למכה בכוריה' במצרים. אלא דהי' המכה לכל בכורי' של מצרי' אפי' בארצות אחרות. ולפ\"ז על מכת בכורות בשאר מדינו' לא הי' התראה. ושפיר יש לקיים דהי' ב' של באח\"ב בלא התראה ומיושב בזה המדרש הנ\"ל למכה מצרי' בבכוריהם א\"כ מוכח דהי' המכה אף בבכורים של מצרים בשאר מדינות ולא הי' לזה התראה על זה נתן ר\"י סימנים דצ\"ך וכו' ובזה יובן בעל הגדה שמביא דברי ר\"י שנתן בהם סימנין משום דחולק את\"ק דאמר אלו עשר מכות שהביא הקב\"ה על המצרים במצרים ואלו הן כו' משמע דמכת בכורות לא הי' בשאר מדינות לזה פליג ר\"י ונתן סימנין וכו' ונכון:
ועל פי סוג יש לפרש המדרש דאי' בסוף ס' קרנים בשם הר\"ש אסטריפולי' הי\"ד שפרעה לקה במצרי' באלו שלשה אלפים ור\"ף מלאכי חבלה הממוני' בשלשה רקיעי' של טומאה (וסימנך להכות באגרף רשע ר\"ל אלף ג'. ר\"ף. וגם אלו עשר מכו' דם צפרדע וכו' גמט' ג' אלפי' ר\"ף) ושמו' של אלו שלשה רקיעי' האחד נקרא שרע. והשני תמוךְ. והשלישי בישהא. (ולזה רמז עשר מכו' שהביא אתווא דדין כאתווא דידין והוא פלא) ועל כולם השר דלפקט ועל זה השר יש שר גדול תקא ורמז לזה דצ\"ך עד\"ש באח\"ב גמט' תקא עיין שם רזין עלאין בהפלא ופלא מ\"ש בזה. ונלע\"ד דזה פי' הפסוק למכה מצרים בבכוריה' ר\"ל כי מצרי' הי' ראש לכל טומאה כנודע והכה הקב\"ה אותם ע\"י השר והראש שלהם וזה בבכוריהם כי גמט' של בבכוריהם הוא בזה הגדול דלפקט אמנם יש ראש אחד על זה השר והוא תקא וזה כוונת על זה (ר\"ל השר) נתן ר\"י סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב דהן גמט' תקא וה' יכפר בעדי אם שגיתי:", + "על המצרים במצרים. ויש לדקדק דלא הל\"ל רק אלו עשר מכות שהביא במצרים ולמה אמר על המצרים וגם לשון ר\"י הי' נותן בהם סימני' דלא הל\"ל רק ר\"י נתן סימנין מה לשון בהם. והנר' דבריש פ' בא כתיב בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו וכו' את אשר התעוללתי במצרי' ואת אותותי אשר שמתי בם וק' מתחילה אמר אותתי אלה בקרבו ואח\"כ אמר ואת אותתי אשר שמתי בם משמע בגופם עצמם. ונר' לפי מה שמצאתי בילקוט תהילים סי' ק\"ה דף קכ\"ג) שמו בם דברי אותתם א\"ר יהודה בר ר' סימון שהיו המכות נרשמין בגופן שנ' ואת אותתי אשר שמתי בם עכ\"ל וזהו כוונת בעל הגדה עשר מכות על המצרים ר\"ל על גופם של מצרים נרשמים. ור\"י הי' נותן בהם ר\"ל דהיו נרשמים בהם בר\"ת דצ\"ך עד\"ש באח\"ב לכך כתיב אשר שמתי כי אש\"ר גמט' דצ\"ך עד\"ש באח\"ב:
מכת בכורות ויש להבין הת\"ק נקט מכת בכורות ור\"י אמר רק סתם בכורות. והנר' בזה כי כל ט' מכו' כמו דצ\"ך עד\"ש בא\"ח נקט שם המכה עצמו. ולא המוכה וגבי בכורו' נקט שם המוכה דהמה היו הבכורים והל\"ל ומגפה או מיתה ומפני זה נקט הת\"ק לשון מכת בכורי' דעיקר השם הוא מכת ועמ\"ש למעלה בפסקא ולא ע\"י מלאך. אמנם לר\"י י\"ל דס\"ל יותר הרגו הבכורים ממה שנהרגו בכורים א\"כ בכורים נמי שם המכה. ובזה שמעתי נמי ליישב מדרש הנ\"ל על זה נתן וכו' ונכון:", + "ויש לבאר המכות כפי מה שמצאתי במדרשים כמה היתה המכה עושה בהם ר' יהודה ור' נחמי' ח\"א כ\"ד ימים הי' מתרה בהם. ושבעה ימים הי' המכה משמשת בהם. וח\"א ז' ימים הי' מתרה בהם וכ\"ד ימים היתה משמשת ילקוט דף נ\"ו ע\"ב. וצ\"ל דהיתה המכה שלשים יום דהיינו חדשי חמה וביום אחרון של התראה התחיל המכה דיום זה עולה לכאן ולכאן:" + ], + [], + [ + "דם ז\"ל המדרש מה על כל מקוה מימיהם אפי' מה שהי' בקיתון נעשה דם ואפי' מה שהי' המצרי רוקין מתוך פיו נעשה דם וכו' א\"ר לוי ממכת דם העשירו בני ישראל כיצד אם הי' הגיגית מלאה מים והי' מצרי הולך למלאות הקיתון ונעשה דם וישראל הולך ושותה מים מתוך גיגית זה והי' המצרי אומר לו תן לי מידך מעט מים ונותן לו. נמצא ביד מצרי דם וכן כשהיו שותין מקערה אחת אבל כשהי' מצרי לוקח במעות מישראל מים והי' שותה מים לפיכך ממכת דם העשירו בני ישראל עכ\"ל. וברבה שמות פ\"ט אי' בשביל שלא הניחו בנות לטבול מטומאתן שלא יהיו פרין ורבין לכך נלקו בדם עכ\"ל:" + ], + [ + "צפרדע הא דאמר צפרדע לשון יחיד וכינם לשון רבים משום דהי' צפרדע אחת שמשריץ את כולם או שצפרדע קרא לכולם כדאי' בזה פלוגת' במדרש ר' אלעזר ור\"ע ורמז לזה ותעל הצפרדע. או די\"ל שבכיני' הי' הרבה מינים. אבל הצפרדע מין אחת הי'. וברבה פ' בא פרשה ט\"ו ' הצפרדעים היו מחבלין גופיהם ומסרסין אותם שנ' בחדר משכבך ועל מטתך אמרו להם הצפרדעי' מוניטא של אלקיכם בטלה ושלכם קיימת לפיכך ותשחית' כשכתי' ושתת ארצה ומנין שהיו מדברים שנ' על דבר הצפרדעים עכ\"ל. ש\"ר פ\"י בכה ובעמך אר\"א שהי' פרעה שותה מים וטיפה אחת יורדת על לבו ונעשית צפרדע ונבקעת שם. ר' יוחנן אמר כל מקום שהי' שם עפר והי' טיפה של מים בו נעשה צפרדע עכ\"ל בתנא דבי' אלי' פ\"ז אי' דצפרדעים היו קורין לעופו' שיבואו לשתות מיאור ולא מתייראין. כ' הבחיי פ' בא שנשאר צפרדע אחד בנילוס מזיק בני אדם ונקרא א\"ל תמס\"ה עכ\"ל:" + ], + [ + "כנם כ' הרמב\"ם בפרק עשרה מאמרו' שמכ' כינס הי' נמי בישראל רק שלא היו עוקצים להם והביא ראי' מפסוקי' דבשאר מכות כתב דלא הי' רק במצרים לבד. מה דלא כתיב במכת כינם ע\"ש ויש להביא ראי' להרמב\"ם מהא דאי' במדרש פ' ויחי וקברתני בקבורת' שלא ירחשו כינ' על קברי וכפרש\"י וקש' הא לא שלטו כינים בישראל ובעפרם אש\"מ כמ\"ש הרמב\"ם ואפשר דזהו כוונת דוד בתהילים סי' ק\"ה ויבא ערוב כינם בכל גבולם ר\"ל אפי' בישראל בארץ גושן. והאי ערוב אין הכוונה על מכת ערוב היות. אלא ערוב של כינם כמו דאי' בילקוט פ' וארא ארבע עשר מיני כינם בא עליהם (ולא תקשי א\"כ למה לא מזכיר מכ' ערוב וי\"ל דלא מזכיר כל המכות ותידע דהא לא מזכיר במזמו' מכת דבר אלא דלא חש למחשב) ולולי דמסתפינא אני אומר כמ\"ש בעל המסורה כנם הסמוך לאדם הוא כנם בקמץ והסמוך לבהמה הוא כנם בחירק לפ\"ז י\"ל דוודאי בישראל עצמם לא שלטו הכנם אבל בבהמת ישראל שלטו הכנם וזהו כנם בחירק בכל גבולם אפילו בבהמת ישראל כ' בסדר הדורות דהיו הכינים ברום ב' אמות:" + ], + [ + "ערוב כדאי' במדרש תהילים סי' ע\"ח ערוב מלמעלה בר זגין (תרגום דעזני') ועורב ודאות ועופות: ערוב מלמטה דובים ואריות נמרים וזאבים. וגם אי' במדרש אף אם מסגירי' בחדריהם בא חי' אחת שהי' עולה מלמעלה ונקב בחור עם קרניו החדים עד שפתח מנעול ובריחי' ונכנס הערוב ז\"ל סדר הדורות דף כ\"ד ע\"ג וישלח ה' נחש שרף עקרב עכבר חולדה צב עם זוחלי עפר זבוב צרעה פשפוש פרעוש יתוש כל ערוב למיניהו וכל שרף וכל כנף ויבאו הפרעושים וזבובים בעיני כל מצרים ובאזניהם וירדפו אחריה' בחדרי חדריה' וינעלו את דלתותיהם מפני הערוב. ויצו אלקים את הסילונות אשר בים ולה אמות ארוכות יוד אמות איש ותעל הגגות ותעל את התקרה ותשלח אמתה ותסר המנעל והבריח ויבא הערוב וישחיתם עכ\"ל:" + ], + [ + "דבר מפני ששמו ישראל לרועי סוסים וגמלים חמורים בקר וצאן לכך בא עליהם הדבר והרג כל מה שרעו ישראל עד שלא מצאו ישראל בהמה שירעו כ\"ה בילקוט פ' וארא ובזה מיושב מה שהקשה רש\"י מאין הי' להם בהמות במכות ברד הא כבר כתיב בדבר וימת כל מקנה מצרי' דלא נגזרה הגזרה אלא על אותן שבשדות עכ\"ל ולפי דעת המדרש ניחא דלא מתו רק מה שרעו ישראל אבל מה שרעו המצרים בעצמם לא מתו:" + ], + [ + "שחין אמרינין בבכורות דף מ\"א שחין שהביא הקב\"ה על המצרים הי' לח מבחוץ ויבש מבפנים דכתיב ויהי שחין פורח אבעבעות באדם ופרשי' פורח דבר שהוא למעלה ואבעבועות לשון נובע. ויבש לא מיתסי ונתרפאו מצרים ע\"י נס. או די\"ל דאי' ש\"ר פי\"א דבהמה חצי' של ישראל לא מתה אפי' בהמה ביד גוי והי' לישראל לו רק תערומות שיש לו חלק בה לא מתה ובכך יודעין שדין עם ישראל ע\"ש וא\"כ י\"ל שקנו אח\"כ חלק ישראל. ש\"ר פי\"א שהי' שחין ע\"י פיח כבשן שזרק השמימה והי' מגיע עד כסא כבוד עכ\"ל:" + ], + [ + "ברד אי' במדרש ש\"ט תהילים ע\"ח דהי' הרועה רוצה להגביה שבט להניס את צאנו מיד נשתברה מחמת הברד. ונעשה הברד ככותל בפני צאנו וזהו ויסגר לברד בעירם. ולא היו יכולין להלוך והיה המצרי שוחטן ונוטלן על כתפו והי' העוף יורד וחטפם שנ' ומקניהם לרשפים ואין רשף אלא עוף שנ' ובני רשף יגביה עוף עכ\"ל ואי' עוד במדרש המטר הי' יורד והרוח נכנס בו ונעשה ברד ויהי ברד ואש מתלקחת צלוחית של ברד נעשה אש ע\"ש:" + ], + [ + "ארבה כ' הרמב\"ן בחומש בשם רבינו חננאל מעת עתירת משה עד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים ואם יפול בארץ ישראל ויבא ונכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו עכ\"ל ולא נשאר שום ארבה ואפילו הנמלחים פרחו:" + ], + [ + "חשך במדרש ג' ימים ראשוני' מי שרוצה לעמוד או לישב יכול לעמוד או לישב. ג' ימים שנים יושב לא יכול לעמוד ועומד לא יכול לישב. ויום ז' הוא יום ז' של ים שנ ויהי הענן וחושך ונלע\"ד זהו כוונת הפסוק שלח חשך דהיינו במצרים ויחשיך על הים. אי' עוד במדרש מהיכן החושך בא ר' יהודא אומר מחושך של גהנם (ר\"ל החושך שנברא ביום ראשון שלא הי' תלי' במאור השמש וחלבנה שנבראו ביום ד') ור' נחמי' אומר מחושך של גהנם (ר\"ל שבו מתו רשעים של ישראל בג' ימי אפילה) אבל לישראל הי' אור במושבותם ר\"ל כמו בין ג\"ע וגהנם אין ביניהם אלא משהו. וישראל היו מקברים בתוך ימי אפילה אותם רשעי ישראל שמתו ולא ידעו מצרים מזה מ\"כ בשם רוקח דג' ימי אפילה הי' בי\"ג אדר. עוד אית' בילקוט תהילים (ק\"ה) רבי אומ' כמה עובי של חושך כדינר עבה קורינתי' שנ' וימש החושך והוא תמוהו היאך מוכח זה מקרא. ונ\"ל וימש גמט' כדינ\"ר ע\"ב:" + ], + [ + "מכת בכורות הא דאמר לשון מכת וגם לשון בכורות דמשמע רבות אעפ\"י שהי' שקול נגד כל המכות י\"ל עוד דאשמעינין נמי מלבד שיש בזה מכה ליו\"ד מיני בכור כמ\"ש וגם יותר הרגו הבכורים באבותיהם מה שנהרגו הבכורים לכך נקט לשון רבות בכורות. או די\"ל דקאי על שר של מצרים דהי' ראש וראשון ובכור של שבעים שרי אומות של מעלה והורידו מגדולתו לכן אמר בכורות למעלה ולמטה:" + ], + [ + "דצ\"ך כ' תי\"ט בפ\"ה דאבו' מ\"ג וז\"ל הקשתי שאין בתיבו' אלו שום משמעו' ולכן נ\"ל לקרותן דִצָךְ עֲדַשׁ בְאִחַב ומשמעותן כאלו הקב\"ה אומ' שמחתך כשאדוש באבח' חרב. שעי\"ן ואלף מתחלפין.
וכן שתי אותיות בתיבה אחת כמו שמלה שלמה. ואד\"ש ע\"ש הפסוק (חבקוק י\"א ג') באפ\"ך תדוש גוים. ובאבחת עש\"ה (יחזקאל כ\"א כ') אבחת חרב ופרש\"י שהתי\"ו אינה יסוד אלא לסמיכות וקלסי' שדרש כן בקרקא עכ\"ל ומה מאוד דחוקים דבריו לשנות הנקודות ולהחליף האותיות. ולקט שכלי י\"ל כי בזמן שמכר עשו הבכורה בנזיד עדשים. הי' אומר יעקב לעשו כי הבכור צריך לקיים גזרת ועבדום ועינו אותם לכך מכר לו הבכורה כדאי' במדרש. וכל זמן שהיו ישראל במצרים בשעבוד היו בצער על מכירת הבכורה. יען כששלח הקב\"ה עשרה מכו' להוצי' מבית עבדי'. אז שמחו עצמם במכיר' הבכורה וזהו דִצָךְ כלומר שִׂמְחָתֵךְ עֲדַ שׁ ר\"ל עדשי' בְאַח\"ב ר\"ל בא\"ח ב' או בכורה ולכן הי' מכה אחרונה בכורות עש\"ה בני בכורי ישראל. וכן יסד קלירי בשחרית פ' החודש הדום מגר נזיד עד\"ש. שוב הראו לי הגדה עם ל\"א שכ' ר\"י נותן בהם סימני' על לעתיד דצ\"ך ישמח אותנו ויכה לעשו שמכר בכורתו בנזיד עדשי'. גם כן בעשר מכו' עכ\"ל:" + ], + [ + "רבי יוסי הגלילי אומר וכו' שמעתי מפי הגאמ\"ו זצ\"ל הטע' מה שנוהגין לזרוק מן הכו' י\"ו פעמי' כדאי' בש\"ע סי' תע\"ג (דהייכי שיש לשפוך מעט מן הכוס לתוך הכף ומש' זורקין כשמזכי' דם ואש ותמרו' עשן ובעשר מכו'. וכן בג' סימני' דר' יהודא והנשא' בתוך הכף ישפוך. אבל לא מתוך הכוס עצמו כי הוא בזיון לכוס של ברכה וכ\"ה בסידור האריז\"ל ומנהג בני א\"י ונכון) וכ' המ\"א בס\"ק כ\"ת דבד\"מ כתב לזרוק באצבע ע\"ש הקרא אצבע אלקים הוא. והגהו' מנהגי' כ' לזרוק בזרת קטן ויש נוהגין לזרו' בקמיצה ואמר הגאמ\"ו זצ\"ל דפליגי בהאי תנאי דמ\"ד באצבע סבר כרי\"ג דאצבע כמשמעו הוא ומ\"ד בקמיצה סבר כר\"א דכל מכה הי' של ארבע מכות וקמיצה הוא אצבע רביעי וא\"כ לקו ב\"ד אצבעות. ומ\"ד בזרת הוא סבר כר\"ע דכל מכה היתה של חמש מכות והכה בכל חמש אצבעות דזרת הוא אצבע חמישי ודפח\"ח. ובזה נ\"ל מה דאי' בילקוט פ' וארא בשם פרקי ר\"א שבקמיצה הכה הקב\"ה למצרים ועל זה נאמר אצבבע אלקים היא עכ\"ל משו' דר\"א לשיטתו אזיל דכל מכה היתה של ארבע מכות וכוונתו שבקמיצה התחיל להכות את המצרים. אמנם אנן קיי\"ל כר\"ע וראוי לזרוק בזרת. והא דאמר רי\"ג דלקו על הים משום דרצו להביאו לישראל תחת שער החמשים של טומאה לכך לקו חמשים מכות על הים. אמנם כל המכו' של מצרים היו ס' מכות כנגד ס' ריבוי ישראל שעבדו בהם בפרך ובשמות רבה פכ\"ג אי' דר' יהושיע ס\"ל כרי\"ג יען ר\"א סבר הואיל שמצרי' מררו חייה' לכך הביא עליה' מר מכות דהיינו מ' במצרים ור' על הים. אבל ע\"י כך ר\"ם ה' על כל גוים. אבל ר\"ע סבר אצבע אלקים הוא כי אלקי' במלואו אלף למד הי מם הוא ש' לכך במצרי' לקו חמשי' וים ר\"ן והכל עולה יחד כמנין ש':" + ], + [ + "ר\"א אומר כל מכה היתה של ד' מכו' כו' חרון אפו אחת. עברה שתים כ\"ה הגי' ברוב נוסחאות לפ\"ז ר\"א לא דריש משלחת מלאכי רעים כי סובר דסוף הקרא מפרש לרישא דקרא דאלו ארבע הם משלחת מלאכי רעים דאל\"כ ה\"ל למכתב לשון יחיד מלאכי רעה אלא קאי על אלו ארבע. אמנם במקצת נסחאו' וכ\"ה במדרש ש\"ט סי' ע\"ח דדריש עברה אחת וכו' משלחת מלאכי רעי' ארבע. ולפ\"ז מפרש דלא דרשינין ישלח חרון אפו. דס\"ל דלא דרשינין תחיל' קרא רק דהשלחה הי' בחרון אף. לזה מפרש הקרא מהו דהיינו עברה וכו'. אבל ר\"ע סבר דהנ\"ל ישלח בם חרון אף: אלא דה\"ק הכתוב ישלח בם חרון. ומהו החרון ומפרש אפו אחת וכו' ואפשר דטעמו דר\"א משום דכל מכה היתה משמשת רביעית החודש לכך היתה המכה של ארבע מכות למלאות כל החודש. או די\"ל משום דדין תשלומי כפל ארבע וחמשה. דר\"א ס\"ל דישראל נקראו צאן ויש לה' תשלומי ארבע דגנבו וטבחו הילדי' ומכרו ומש\"ה יש להם תשלומי ד'. אבל ר\"ע ס\"ל דראוי להם תשלומי חמשה ועוד י\"ל דלפמ\"ש במכילת' פ' בא ר\"א הקפר אמר דהיו נזהרין במצרי' ד' דברי' עריות. לשון הרע. לא שינו את שמם. ולא שינו בגדים ולשונם וא\"כ בזכות זה לקו המצרים וזה טעם דר\"א דכל מכה הי' של ד' מכות דהוא חשיב שינוי בגדים ולשונם כאחד. אבל ר\"ע חשיב שינוי של בגדים לתרי זכיות וא\"כ הוה חמש לכך כל מכה הי' של חמש. אמנם שאר מפרשי' כתבו דר\"א ס\"ל דהי' המכה מוכלל מן ד' יסודות. ור\"ע ס\"ל דמכה חמישית הי' מיסוד החמשי דהוא עול' הגלגלי'. ובעל מ\"ה כ' דר\"א ס\"ל משום שהנחבל חייבים לו נזק. צער. שבת. בושת. אבל ריפוי לא שייך דישראל לא נתרפא על ידם רק רופא חנם ריפא להם. ור\"ע סבר דאף על ריפוי מחויבים המצרים ע\"ש שהאריך:" + ], + [ + "ר' עקיבא אומר וכו' שכל מכה וכו' היתה של חמש מכות כ' בס' שיח יצחק הא דדריש לעיל ביד חזקה זה הדבר. ומופתי' זו הדם והא דמפרש דווקא אלו שני מכות משו' ד\"ם דב\"ר גמט' ר\"ן כדע' ר\"ע שלקו על הים ר\"ן מכו' עכ\"ל ויש לקיי' פסקא דלעיל גם לאינך תנאי ונקט דם דהוא תחילת המכות. ודבר הוא אמצע המכו'. כי לא תחשוב מכת בכורות דהוא נגגד כל המכות. וראי' בתרגום יונתן על פסוק וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואוף ית עמא דיפלחון להום דיין אנא במאתן וחמשין מחן עכ\"ל הרי דס\"ל כר\"ע דעל הים לקו בר\"ן מכו'. אך לא ידעתי למה מפרש כן פסוק זה וצ\"ע. אי' במדרש ש\"ט סי' ע\"ח רע\"א כל מכה הי' של חמש מכות שנ' אלקים נצב בעדת אל בקרב אלהי' ישפוט ונלע\"ד ביאורו דקשה דהל\"ל אלקים נצב בעדתו אלא דקאי על מכת מצרים דדן במידת אל ההוא לשון חסד. וגם אל לשון דין וחוזק כמו ואת אלי ארץ לקח. וכך הוא מכת מצרים כי הציל את ישראל בחסד עליון וחסד אל כל היו'. ולקה את מצרי' בחוזק ותוקף ולכך כתיב אל מוציאם ממצרים וקאמר בקרב אלהים כי הקב\"ה שפט במדת ה' ר\"ל ה' מכות. וכן על הים הי' ה' פעמים כך ר\"ל ה' פעמים עשר וזש\"ה בקרב אלהים ר\"ל שתי אותיו' שלפניו ושתי אותיות לאחריו וה' הוא אמצעי מתיבות אלקים ישפוט כדעת ר\"ע דכל מכה הי' של חמש מכות. או דנאמר כמ\"ש לעיל דלר\"ע היו כל המכות דמצרים ועל הים יחדיו ש' מכות כמנין אלקים במלואו אלף למד הי יוד מם. ואם ממלאין השם אז צריך למלאות בקרב האותיות וזהו בקרב אלקים ישפוט ר\"ל במילואו של אלקים והבן:", + "ועל הים הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה. והקשו הלא במכת דבר כתיב הנה יד ה' הויה במקנך ובעל מע\"ה תי' הואיל שחרטומי מצרים אמרו על מכת דם וצפרדע שהיה בלטיהם אמנם ממכת כנים ואילך הודו לדברי משה. לכך אמר משה במכה חמישית שהוא הדבר הנה יד ה' להורות שגם מכות ראשונו' היתה מאת ה' עכ\"ד וקשה דא\"כ במכת ערוב הי' לו למשה לומ' דהוא מיד לאחר מכת כנים. ולענ\"ד כי במכ' כינם כתי' ותהי הכנים באדם ובבהמה. ובדבר כתיב בבקר ובצאן דבר כבד מאוד. ובברד כתיב על האדם ועל הבהמה. ובמכת שחין כתיב שחין אבעבועו' פורח באדם ובבהמה ובמכת בכורות כתיב וכל בכור בהמה נמצא כתוב בתורה חמשה פעמים למכות בהמה והם כנגד חמשה אצבעות שביד. ודבר הוא רק למכות הבהמות לכך אמר הנה יד ה' הויה במקנך אבל שאר מכו' לא היו רק באדם לבד. או די\"ל משום דכתי' הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה. בסוסים בחמורים. בגמלים. בבקר ובצאן. והם חמשה מיני בהמה ותו לא מידי. ומפני זה כתוב יד ה' שהוא חמשה אצבעות ועל כרחך לא הי' המכה באלו חמשה מיני' אבל לא באפס זולתו בכל סוג הבהמה דא\"כ לא הוי להכתו' לפרוט אלו מינים אלא סתם יד ה' הויה במקנך. מוכח דלא שלטה מכת דבר בשאר מיני בהמה שוב ראיתי כן בזוהר פ' וארא ד\"א דף ל\"א ע\"ב ושמחתי:" + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "מ\"כ קבלת רוקח כ\"י בש' רבו רבינו יהודה חסיד בשם אבותיו רבותיו ע\"ש וז\"ל יש להגביה הכוס בידו כשאומ' כמה מעלות טובות עד לכפר על כל עוונותינו עכ\"ל כי כל שבח צ\"ל בכוס וא\"כ יש לכסות הפת בעת ההיא שלא יראה בושתו:" + ], + [], + [ + "אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם דיינו. אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו. אלו הרג בכוריה' ולא נתן לנו ממונם דיינו. הנה כל מה שנא' בפסקא זו נאמרה על הסדר רק תחילת הסדר קשה דהי' לו להזכיר מכת בכוריה' תיכף אחר עשה שפטים ואח\"כ משפט אלהיהם כדכתי' בקרא והכתי כל בכור ובכל אלהי מצרי' אעשה שפטי'. ולכאורה הי' נרה דעשו באלהיהם קאי על נס דשבת הגדול ביוד לחודש כמ\"ש תוס' בשבת דף פ\"ז בשם המדרש שלקח כל אחד מישראל שה לבית אבות וקשרו בכרעי המטה. ושאלו מצרים על מה זה ולמה. והשיבו ישראל כדי לשחטו. והי' זה צער גדול למצרים כי טלה הי' יראתה ונעשה נס שלא פצו פיהם והלכו בצער ומכח זה נכבש השר שלהם דהוא מזל טלה וזהו עשה באלהיה' וזה קדמה ד' ימים קודם הריג' הבכורי'. או די\"ל דראיתי טעם שפי' על הא דאמר אלו הרג בכוריהם ולא נתן לנו ממונם דיינו. תיפוק לי' הא מדינא הם חייבים לנו ממון כמו שהשיב גביהא בן פסיסא בשכר הטרחא ששיעבוד אותנו במצרי' ותי' דקיי\"ל כל חייבי מתו' פטורין מלשלם דקים לי' בדרבה מני' דכתיב אם לא יהי' אסון ענש יענש. הא אם יהי' אסון לא יענש וזהו כוונת בעל הגדה אלו הרג בכוריהם ולא נתן לנו ממונם דהא קים לי' בדרבה מני' דיינו עכ\"ד ומעתה י\"ל דברגע אחד הכה הקב\"ה את בכורי מצרים ועשה שפטים באלהיהם כל זה נעשה בעת אחת. אך בעל הגדה רוצה לסדר המעלות. וצריך לסדר שבח הריגת בכורים ולא עוד אלא שהענישם בממון ומיתה וזה לא יכול לסד' אחר שבח משפט אלהיה'. הגם שהקב\"ה הבטיח לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והקב\"ה שומר הבטחתו. אפ\"ה יש מקום לומר דההבטחה הי' אם יעבדו ד' מאות שנה אבל לא שעבדו רק רד\"ו שנים. ועוד דהי' די בביזת מצרים כדכתיב וינצלו את מצרים. אבל בביזת הים לא הי' הבטחה אפ\"ה נתן הקב\"ה לנו גם ביזת הים. והגם שהי' יכול לעשות דרך הטבע שיעשו ישראל מלחמה עם חיל מצרים ויכבשו וינצחו אותם כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. עם כל זה עשה הקב\"ה הנס שלא כדרך הטבע וקרע לנו הים. קאמ' לשון קריעה. לשנים עשר קרעי' כדכתיב לגוזר ים סוף לגזרים ואית' במשנה פ\"ה דאבו' יוד ניסי' נעשה לאבותינו על הים (א) נבקעו ונחלק לשני' (ב) שנעשה הים כמין אוהל (ג) שנעשה קרקיע' הים יבש בלא חומר וטיט (ד) שקרקיע' הים שדרכו בו המצרי' הרודפי' נעשה חומר וטיט (ה) שהמים הנקפאים בקרקע הים לא הי' חתיכה אחת אלא חתיכות קטנות כעין לבנים ואבני בנין מסודרים זה אצל זה לכבוד ולתפארת ישראל (ו) שנתקשו המים הנקפאים ונעשו קשים כסלעים (ז) שנגזר הים לי\"ב גזרים כדי שיעברו כל שבט ושבט לבדו בדרך אחד (ח) שקפאו המים כספיר ושוהם וזכוכית כדי שיראו השבטי' אלו לאלו שעמוד אש הי' מאיר להם (ט) שהיו יוצאי' ממנו מים מתוקים שהיו שותים אותם (י) לאחר ששתו מהם מה שרצו הנותרים מהם היו נקפאים ונעשה ערימות ועיין ברמב\"ם והרע\"ב בפ\"ה דאבות. ובמדרש אי' עוד דהיו נטועים אלנות מזה ומזה בתוך הים ועליהם כל מיני פירו'. ובכל מקום שדרך כף רגליו של ישראל בתוך הים אפי' בדחיפה הכל נעשה יבשה. ולאלו ניסי' קאמר אלו נתן לנו ממונם ולא קרע לנו את הים אלא העבירם דרך ארץ פלשתים או שהיו מנצחים הישראל במלחמה נגד המצרים והוא דרך הטבע הי' דיינו. אלא עשה לנו כמה ניסים שקרע הים בעשרה ניסים כמ\"ש והוא שלא כדרך הטבע כדי שהכל יאמרו ה' ילחם לכם ומאהבת ה' אותנו הוליך אותנו בחרבה אבנים מסודרים זה בצד זה בלא חומר וטיט כאלו לא הי' מים מעולם וקאמ' לשון בתוכו בחרבה כי הי' כמין כיפה ואוהל באבני ספיר שוהם וזכוכית ורואים זה את זה וזהו בתוכו ממש:" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "שקע צרינו בתוכו. הכוונה כדאי' במדרש ילקוט דף ע\"א ע\"ג הם מררו חייהם בטיט באותו מידה הי' ים סוף למים בטיט ונשקעו בהן שנא' טובעו בים סוף ואין טביעה אלא בטיט. תהומות יכסמו מלמד שעלה תהום עליון ותהום התחתון והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פרעניות ע\"ש ואפשר שבין תהום עליון ובין תהום התחתון הי' טיט ובהן נשקעו באמצע והוא תוכו של עליון ותחתון וזה שאמר שקע צרינו בתוכו באמצע התהומות:" + ], + [ + "ספק צרכינו במדבר. הנראה בזה כמ\"ש במ\"י דף רס\"ט ע\"א שמלתך לא בלתה מעליך כי ענני כבוד היו מתעטפין בהן ולא היו בלין. וגם השמלות גדל עמהן וענני כבוד היו מגהצין אותן ולא הי' ריח הזיעה כי הי' מתלכלכין בדשאי הבאר ע\"ש וזהו ספק צרכינו דהיינו צורכי הנפש במדבר:" + ], + [ + "נתן לנו את המן. כידוע שהוא לחם הנבלע ברמח אברים ומגיד לישראל כנביא מה שבחורין כדאי' ביומא דף ע\"ה והורידו אבנים טובות ומרגליות והיו טועמין בו כל טעם שרצו להנות ממנו:" + ], + [ + "נתן לנו את השבת. דע\"י מן הודיע הקב\"ה שבת ולקטו לחם משנה ורמז בזה הנשמה יתרה והורדת המן מופת חותך שיום שבת קודש הוא לה' והמן הוא נברא בע\"ש בין השמשות כדאי' בפסחים דף נ\"ד ונגמר בריאתו קודם שבת לכך לא ירד בשבת כי המן מורה על הבריאה:" + ], + [ + "קרבנו לפני הר סיני. כי כל המומין נתרפאו בקרבת' לפני הר סיני. וירדו ס' ריבוי של מלאכי שרת ולכל אחד מישראל קשרו לו שני כתרים וגם נהנו מטל של תחי'. וכ\"ה בויקרא רבה פי\"ח שבאותה שעה שאמרו נעשה ונשמע לא הי' בהן זבין ומצורעים ולא הגרין ולא סומין לא אילמים ולא חרשים ולא שוטים על אותה שעה הוא אומר כולך יפה רעיתי ומום אין בך עכ\"ל:" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "רבן גמליאל הי' אומר וכו' כ\"ה הגי' במשנה ר\"ל שהי' רגיל לומר כן בליל פסח. דאי' כגירסתינו ר\"ג אומר משמע דיש מי שחולק עליו מדלא קתני אמר ר\"ג כל וכו' אלא הואיל דאמר תמיד כן בכל ליל פסח שצריך להזכיר אמירת הטעם בשע' עשית המצוה כדכתי' בפיך ובלבבך לעשותו. ואם אומר הטעם הוא בפיך ואח\"כ בלבבך. ועל זה קאמר בכל דור ודור חייב אדם לראו' עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. ואחר זה הוא לעשותו שמקיים אכיל' מצוות הללו. ואמר שלא יצא י\"ח לאו לעיכוב קאמר דוודאי בדעבד יצא ידי מצוה אף בלא אמירה. אלא המצוה בשלימות וכראוי שיאמר הטעם על כל מצוה ומצוה. ואפש' דהי' מחול' ר\"ג עם התנאי' י\"ג ור\"א ור\"ע דהם אומרי' דמצוה לספר ביציא' מצרי' היינו רק מה שאירע לנו במצרים העבודה הקשה ועשר מכו'. אבל טעם המצוות לא מחויבים לומר לכך פליג עליהם דצריך לומר נמי טעמי מצוו' ולכך הגי' ר\"ג אומר ניחא. אמנם ירא שמים יוצא ידי שניהם ואנו אומרים הכל. או די\"ל דר\"ג סובר דלא דיברה התורה כנגד ד' בנים דהא שאלת חכם על ענין יציאת מצרים לא מפורש בתורה רק אכל תורה בכללה לכך מפרש דלא צריך לשאלת הבן רק הוא עצמו שואל לפני הבנים על פסח על שום מה לזה אמר ואמרת' זבח פסח. וכן שאר שני פעמי' שנזכר בתורה בשאלת מה הוא על מצה ומרור:", + "ידי חובתו מפרשי' התוס' מדכתיב ואמרתם זבח פסח הוא פי' באמירה שצ\"ל פסח זה. ואיתקש מצה ומרור לפסח עכ\"ל ולענ\"ד הדיוק דה\"ל למכתב ואמרתם פסח הוא ולמה נאמר זבח. אלא דכוונ' הכתוב ואמרת' על הזבח הטעם פסח הוא לה'. ואינך מצה ומרור יליף בהיקשא ועו' יש לפרש הקרא. כי רמז לשם. דמקחו מבעשיר הוא יו\"ד. אכילתו ה' ימי' אחריו הוא ה\"י ולזה אמר הללו י\"ה. בוי\"ו סיון נתנה התורה הוא וי\"ו וחמשה חומשי תורה הוא ה\"י אחרונה ונשלם השם וזהו זבח פסח לה':" + ], + [ + "פסח שהי' אבותינו וכו' ויש להבין מהו שאלתו הלא מפור' הצוה בכתוב. ועוד למה מביא סיפא דקרא ויקוד העם וישתחוו. והנראה דבשלה\"י פסחים תנן בירך ברכת הפסח פטר את של זבח והקשה בקול רמז הא חגיגה הי' נאכל קודם לשל פסח דהא פסח נאכל על השובע ותוס' כ' לעיל דף ע' בשם ירושלמי דזהו הטע' דמביא חגיג' י\"ד ונכנס בדוחקי' וראה דמצאתי ראיתי בכל בו דף נ\"ד ע\"ג דהא דתנן בירך על הפסח פטר את של זבח ואם הי' אוכלו אחר החגיגה היאך יפטרוהו דהא פסח נאכל על השובע כדי שלא ישברו בו עצם אלא ש\"מ שמתחילה הי' מברך (על של פסח בתחילת הסעודה מעט) כמו שאנו עושין במצב. ואח\"כ היו אוכלין אותו על השובע כמו שאנו אוכלין כזי' מצה באחרונה עכ\"ל הרי דהיו אוכלין מן הפסח שני פעמים בתחילת הסעודה ובסוף הסעודה ועמ\"ש לקמן בזה ובגמ' דף קי\"ד משמע דקודם שמזגו כוס שני היו מביאין לפניו גופו של פסח ע\"ש. וזהו שאלתו על שום מה אוכלין אותו שני פעמי'. והתשובה לזה דבקרא כתיב והי' כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת לכם והיה כי יאמר עליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרת' זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחוו ופרשי' ויקד העם על בשור' הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם. הרי שהי' אכילת פסח שתי בשורו' אחת מיד הגאולה. ועוד בשורה אחת באחרונה שיבאו לארץ ישראל. ולכך נמי אכלו הפסח בשתי אכילות בראשונה ואחרונה ולזה נמי נאמר שני פעמי' ויקו' על בשורה שעכשיו וישתחוו על בשורה שני':" + ], + [], + [ + "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה. קשה מאי שאלתו הלא מפורש הצוה של השם בקרא ובסידור על קלף תי' דפסח מצרים לא הי' רק יום אחד. אבל לדורות שיהי' שבעת ימים הוא מטעם כי גורשו מארץ מצרי' עכ\"ל ואין זה מספיק דהא בפ' החודש הזה וכו' כתיב שבעת ימים מצות תאכלו ואי אמרת דהקב\"ה יודע העתיד והצוה הי' על העתיד א\"כ קושי' מעיקרא ליתי'. ועוד דהא הטעם דמצה מפורש הא לחמא עני' די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים דהוא לחם עני שדרכו בפרוסה. ונלע\"ד דעיק' השאלה על המצה שאוכלין עם הפסח באחרונה. ולדידן כזי' אפיקומן למה אוכלין אותו הלא כבר יצאנו ידי חובה באכילת מצה בראשונה שהוא זכר לאכילת עני שאוכלין ומברכין על פרוסה דדרכו של עני בפרוסה. לזה בא התשובה על שום שלא הספיק בצק' להחמיץ עד שנגלה ממ\"ה הקב\"ה וגאלם וכו' ומצות אפיקומן מורה על הגאולה הצפון. והנה בש\"ע סי' תע\"ד כ' בשם מהרי\"ו דיש להגביה המצה הפרוסה כשאומר מצה זו שהוא כלחם עני אבל מהרי\"ל בשם מהר\"ש כתב דיש להגביה המצה העליונה השלימה הרומז לגאולה אבל הפרוסה הוא לחם עני ועיין בס' שיח יצחק לבעל אפי רברבי. ולענ\"ד יש להגביה אותו פרוסה הצפון לאפיקומן ואפשר דהיא נקראת לחם עוני. וראיתי במהרי\"ו שכ' דיש להגביה הפרוסה משו' לח' עוני עכ\"ל ור\"ל דחלק שני' שהוא טמון נקרא לחם עוני שהיא קיימת לאחר גמר כל המצות ולכן יש להגיה בש\"ע שהוא לחם עוני ונכון:" + ], + [], + [ + "מרור זה שאנו אוכלי' על שום מה. וקשה הלא השיעבוד הי' קודם לגאולה ואנו מקדימין המצה על שם גאולה קודם למרור שהוא זכר לשיעבוד ואיפכא מסתברא. והרמב\"ם בסדר הגדה באמת מהפך הסדר. אמנם עדיין ק' דאנו מברכין תחילה על מצה ואח\"כ על מרור (ודוחק לומר דדווקא בזמן הזה עבדינין כן במצה דאוריית' ומרור דרבנן דלא מצינו שבזמן בה\"ק קיים לא עבדינין הכי) ועוד בקרא נמי מקדים מצה למרור דכתיב על מצות ומרורי' יאכלוהו. ועוד קשה התשובה מהמרור ג\"כ סימן לגאולה. אמנם נר' עפ\"י מ\"ש השל\"ה דלא היו יכולים ישראל לגאול ממצרים עד שהיו ס' ריבוי כמנין אותיו' בתורה ועיקר הגאולה הי' בשביל קבלת התורה ע\"ש שהאריך הנה הכתוב אומר כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וא\"כ קושי' השיעבוד הי' ממהר גאולתם וקבלת התורה ובאשר גאולה של שיעבוד ע\"י פרו ורבו הי' ניכר בקבל' התורה שהוא חג שבועו' זמן מתן תורתינו לכך אחרוהו לאחר מצות וזה היא תשובה למרור ע\"ש וימררו את חייהם. ומפני זה כן ירבה וכן יפרוץ וזכו לקבלת התורה. ועמ\"ש לעיל בפסקא מה נשתנה:" + ], + [ + "בכל דור ודור וכו' כל זה מדברי ר\"ג דהא קשה למה מצה בזמן הזה דאוריית' ומרור דרבנן הא שניהם זכר ליציאת מצרים מ\"ש מצה ומ\"ש מרור. אמנם לזה י\"ל דמצה הוא זכר לגאולה שלא הספיק וכו' וכל אדם מחויב לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים לפיכך הכתוב קבעו חובה אף בזמן הזה משא\"כ במרור דהוא על שם שמררו חייהם. ואנו ובנינו לא היו בקושי השיעבוד (ואע\"ג דכתבתי דמרור מורה על קבלת התורה הלא הי' מודעא רבה לאוריית' עד שקבלו בימי אחשורוש) ודרש מדכתי' אשר עשה לי בצאתי ממצרי'. ואע\"ג דדרש למעלה לי ולא לו לתשובת הרשע. אפשר דדרש מדכתיב בצאתי ממצרים דה\"ל למכתב לי ביציא' מצרים. אלא דאתי הקרא להורות שיראה עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. אך דיש להבין למה יראה עצמו בי\"מ הלא כבר עברו יותר מאלפים דור ומה טובה הי' לנו בזה הגאולה. לזה מפרש דעיק' הגאולה לא הי' משום שיעבו' לחוד. אלא משום ביאת ארץ ישראל ולבנו' בי' הבחירה לכפ' על נפשינו ובפרט לפמ\"ש דמצה זו קאי על אפיקומן דרומז על גאולה העתידה דנקרא צפון בירך ולזה הכתוב קבעו חובה דכתיב בערב תאכלו מצות ורמז לזה והי' לעת ערב יהי' אור:", + "לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים וקשה דלא הל\"ל רק לראות כאלו הוא יצא ממצרים ותיבת את עצמו הוא למותיר. ונר' דהכוונה דלאורה הוי מפרשינן דלכך צריך להודות משום דבן ויוצאי ירכו צריך לברך על נס שנעשה לאביהן כדאי' בברכות פרק הרואה ובש\"ע סי' רי\"ח. ואלו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו משועבדים לפרעה במצרים והוי כאלו הוא יצא ממצרי' מצד ראי' בעלמא. לכך אמר לראות עצמו לאו מצד אבות לבנים אלא כאלו הוא בפועל ממש יצא ממצרים:" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לפיכך אנחנו חייבים. הגרס' הישנה הוא ז' מיני הודאו' וכ' תוס' כנגד ז' רקיעים וגרסתינו הוא ט' וכ' תי\"ט נגד ז' כוכבי' וגלגל היומי וגלגל התשיעי. ויותר נר' דתשע הודאו' רומז לט' ספירות מלמעלה למטה. ואח\"כ אמר למי שעשה וכו' רומז למלכות שכולל לדין ורחמי' כאשר יושפע כן היא וללבנה אמר עטרת תפאר' לעמוסי בטן כידוע והנה ט' הודאות. ניסים. חירות. שמחה. יום טוב. אור. גאולה. הם ששה. בצירוף הם ט\"ו הוא כנגד ט\"ו מעלות דיינו שהזכיר למעלה וכנגד השם י\"ה ולזה מסיים ונאמר לפניו הללויה:" + ], + [ + "הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'. ונר' דכל זמן שאנו בגלות אין אנחנו נקראי' עבדי ה' כדאי' במגילה דף י\"ד דאין קורין הלל בפורי' משום דכתיב עבדי ה' ואנן אכתי עבדי אחשורוש. נמצא לאחר הגאולה העתידה אנו נקראין עבדי ה'. ואי' בעירובין דף י\"ח ע\"ב א\"ר ירמי' בן אליעזר מיום שחרב בהמ\"ק דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנ' כל הנשמה תהלל יה ופרשי בבהמ\"ק היו הכהנים מברכים בשם המפורש. וכן לעתיד יהיו רשאים לדבר בשם המפורש דכתיב יהי' ה' אחד ושמו אחד כדאי' בפסחים שלהי אלו עוברין וזש\"ה הללו עבדי ה' כשנקראין עבדי ה' אז הללו את ה' ר\"ל ההלל יהי' בשם ה' השלם. ומפרש עוד יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ר\"ל כי לעתיד לא יאמרו עוד אמן רק בשכמל\"ו כמו במקדש כששומעין השם לא עונין אמן רק בשכמל\"ו כדאי' ביומא או דנפרש המזמור הזה שרבו בה הדקדוקים כמ\"ש האלשוך. ונ\"ל הללו עבדי ה' וכו' כי בזמן הגלו' אז יראי ה' נקראו עבדי ה' בלשון עבדים. אמנם לעתיד ובזמן הגאולה נקראי' אנחנו בנים לה'. לזה אמר אף בהיותינו בגלות החל הזה מחויבים אנו להודו' ולהלל לה' כי בו בטחנו בשביל שמו הגדול שנקרא עלינו. ושמו מוכיח שאנו יהיו נגאלים כי שם הוי' עצמותו הי' הוה יהי' וכמו שאמר השם למשה אהי' אשר אהי' כי לא יטוש ה' עמו בעבור שמו הגדול וכל פעם שאנו מזכירין את שם ה' בגלות. אזי אנו מעוררין הזכרון שאין השם שלם. והקב\"ה יחוס על כבודו לגאול אותנו. וא\"כ בגלות מחוייבים אנו לפאר שמו כדי ברוגז רחם תזכור. ומכ\"ש דאנו יהי' מחוייבים להודות לשמו הגדול לעתיד אם יהי' השם שלם וזהו הללו עבדי ה' בגלות שאנו נקראים עבדי ה'. ומפרש ומה יהי' ההלל ומפרש הללו את שם ה' ואז יעורר רחמים בשביל שמו ותאמרו יהי שם ה' וכו': יהי שם ה' מבורך שיהי' השם שלם מעתה ר\"ל בגלות ועד עולם לעתיד שיהי' ה' אחד ושמו אחד וגם אנו מברכין על הרעה מעין על הטובה וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וכרח' אב על הבנים ריחם ה' על יראיו ולא סילק השגחה פרטיות מעלינו כי הוא משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים וגדול הרועה וכו' ומביא ראי' להשגחתו:", + "ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה'. כי באמת תנועו' השמש בגלגלו הוא ממערב למזרח סיבובו וכן שאר כוכבי לכת ומפרט השמש בעבור שהוא לכולם כמלך. ותקופ' השמש בגלגל הוא בשס\"ה ימים בקרוב. ועל ידו מובן קיץ וחורף ואריכ' ימים ולילו' לפי ערך אופק וגובה הקוטב ומצעד המזלו' שניכר לבאי עולם אמנם בהכרח תנועה היומי שמכריח השמש בכל יום להיו' זורח השמש במזרח. ובא השמש במערב להקיף כדור הארץ בכל יום. מזה מוכרח שיש הכרח עליוניות לעשות כן כי השכינה במערב. וצריכה לקלס ולומר שירה לה' כמ\"ש ארז\"ל על פסוק אז ידבר יהושיע וכו' שלא רצה השמש לעמוד ע\"ש שכל זמן הלוכה אומרות השמש שירה מעת זריחתו ועד שקיעתו הולכת מקלסת להש\"י שנ' ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' הכוונה כי שם ה' הוא לשון הוה על הכל והתנועה הזאת ההכרחיות מורהר על כח העליון המניע השמש ויוודע שמו בעולם שהוא הי' והוה וזהו השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע ופירשו המפרשים כי אין השם מושג מצד עצמותו רק מצד בחינת מעשיו הרי דהשגחתו על התחתונים והוא הבורא הכל אעפ\"י שגלגל יומי מכריח התנועה ההפכיות אמנם אי אפשר למתנוע תנועה בלי מניע כמ\"ש חובת הלבבות ביחוד והמורה והעקרים וא\"כ מצד מזרח שמש עד מבואו ויעשה תנועת היומי היפך תנועתו מהולל שם ה' שהוא הוה ובורא הכל ויוצר אור. אך הכופרים אומרים:", + "רם על כל גוים ה' על שמים כבודו. ר\"ל כל האומו' וגוים הם מודים לזה שהוא אלקי אלקים רק אומרים בכפרותם שמצד רוממות גדולתו אינו משגיח רק בצבא מעלה. וסילק השגחה פרטיות מעולם השפל הזה רק על השמים כבודו ולא על יושבי ארץ ומלואה השגחתו ולכך הם מריעים לנו ואין משים על לבן לירא את ה' להשחית עמו. יען יש לנו מופת חותך שהוא תמיד משגיח על ישרי: מי כה' אלקינו וכו' שגילה שכינתו בינינו ולא לעם אחר והראיות (א) ביציאת מצרים ומתן תורה ושם הי' גילוי שכינה בהרבה דברים (ב) שהי' משפיל עצמו והשרה שכינתו בין שני בדי ארון (ג) במה שהי' מכניס ישראל לארצם והגיעו לרום המעלה (ד) יהי' לעתיד בעדת צדיקים וחסידים ואלו ראיות אמר המשורר:", + "המגביהי לשבת. רמז ליציאת מצרים ומתן תורה שהקב\"ה הגביהי אותנו לעיני כל העמי' כדכתיב וה' הולך לפניהם יומם וכו' וישראל אמרו זה אלי ואנוהו. והגביל ההר במ\"ת וירד ה' על ההר למעלה. וכל העם רואים הקולות. ונדמה להם הקבק\"ה כזקן ויושב בישיבה וזהו המגביהי לשבת. והא דכתיבי חמשה יודין נוספות המגביהי המשפילי מקימי מושיבי דורשי רשומו' אמרו למלאות הנון שחסר באשרי וי\"מ להורות שלא ירדה השכינה למטה מעשרה טפחים כדאי' בריש סוכה דף ד' ועל דרך פשוט נר' כי ידוע זמן שהשכינה בגילוי על ישראל אז שמו משותף בשמינו והיוד הוא או' תחילת משם הוי'. גם יוד הוא ראשית משם ישראל. לכך יוד מורה על אחדות כי יוד הוא סוף מספר אחדות לפי סדר המספר ואחד למספר עשיריו' ומפני זה מתחיל השם ביוד להורו' אני ראשון ואני אחרון. וכן ישראל אחרון וראשון לכל העמים והם בהתדבקו' השכינה ה' אחד. וישראל גוי אחד. ומפני זה בי\"מ ומתן תורה כתיב המגביה היו\"ד לשבת:", + "המשפילי לראות בשמים וארץ רמז לצמצם שכינתו בין שני בדי ארון ושלמה אמר הן שמים ושמי השמים לא יכלכלוך ומרוב החיבה השפיל והי' שרוי' בינינו לראות בשמים וארץ כי מלא כל הארץ כבודו ולזה כתיב המשפיל יוד ר\"ל שכינתו במקדש:", + "מקימי מעפר דל קאי על ביאת הארץ בניסים הנגלות שה' אתנו כי במדבר חיינו כמו דלים מאחוזת ארץ והכניס עם רב שדומה לעפר כדכתיב מי מנה עפר יעקב ותמיד לא זז שכינה מאתנו עד יום חרבן. ומזה נראה השגחתו עליון לכך כתיב מקים יוד נוספת אחדות שכינה עם ישראל. אמנם בבית שני לא הי' כל כך גילוי שכינה לכך כתיב מאשפות ירום אביון ולא כתיב ירימי אביון כי אשפה נקרא מה שהי' תחילה מאכל ואח\"כ נעשה אשפה וכן אביון תחילה עושר ואח\"כ ירד מנכסיו. או מאשפות היינו גלות המר אנו מתפללין שירום אותנו והבחינה שבכל דור עומדים עלינו לכלותינו והקב\"ה מצילינו מידם ברוב השגחתו: להושיבי עם נדיבים. כי החסידים אשר עושים דברי חסידות יותר מאשר מצווים בתורה ובמצות הם נקראים נדיבים כי זהו החילוק בין נדבה לחובה וקאמ' עם נדיבי עמו ר\"ל ואלו יהיו טפלים לנדיבי עמו כלו' נדיבי עמו הם גדולי הדור המתנדבים בעם ומדריכם בדרך ישר להיות נוהג בחסידו' ומעוררים התשובה כמו הנביאי' וחוזים. ואנו מצפי' שהקב\"ה. מושיבי עקרת הבית. שישראל נקראי' בשם עקרה שאין לה בית וולד כדאי' במדרש. והטעם כי לפעמים אשה אין לה וולד אין מסיבתה רק מסי' הבעל שאין ראוי לה. אבל אם אין לה בית וולד הכל יודעין שהוא מסיבתה וכן הגלות הוא מצד סיבתה ולא מסיבת הבעל גורם וכן אמר הנביא רני עקרה ולא ילדה. או שנא' עקרת לשון עקירה כלומר שאנו נעקרים מבית קדשינו ותפארתינו ושם היינו שמחים בשמחת בית השואבה ששואבים רוח הקודש והנבואה כמ\"ש תוס' ריש החליל בשם הירושלמי ואנו מייחלים שאז אם ר\"ל ירושלים ומקדש הבנים שמחה:", + "אם הבנים שמחה בעלי גמט' אמרו דנקט לשון אם כי הגאולת הוא בר\"ת א\"ם במצרי' אהרן משה בגאולת אחשורש אסתר מרדכי. ולעתיד אלי' משיח. אי' בילקוט אם הבנים שמחה אריב\"ל. זו מילה שנתנה בשמיני ולכאורה האי בשמיני מיות' ולמה האם משמח. ונלע\"ד עפ\"י מה דאי' בנד' דף ל\"ב למה נתנ' מילה בשמיני שלא יהי' הכל שמחי' ואביו ואמו עצבי'. ולכך מפרש אם הבני' שמחה במילה שנתנה בשמיני ולא קודם. אבל האמת יורה דרכו שיש טעות בילקוט בהעתקה. כי בגמ' דגיטין דף נ\"ז אריב\"ל דרש זה על פסוק כי עליך הרגנו כל יו' ונלע\"ד דקשה היאך כל יום משמע אפי' בשב' לכך קאמר שנתנה בשמיני ובשבת פרק ר\"א דמילה דף קאמר דרש דמילה דוחה שבת שנ' בשמיני אפי' בשב' ע\"ש ונכון. בגמ' דסוטה אי' דפסוק זה אמרו אהרן ומרים בשעה שהחזיר עמרם את יוכבד אשתו ע\"ש ונלע\"ד דהנה יוכבד נקראת עקרת הבית כדאי' שם דף י\"א ויעש להם בתים רב ולוי ח\"א בתי כהונה ולוי' וח\"א בתי מלכות דדוד נמי ממרים קאתי. הרי עיקר הבית היא יוכבד שהית מושיבי משום בתי לוי' שתלד את משה ראש לבית לוי. אם הבנים שעשה מעשה לקוחין ואהרן ומרים רקדו לפניהם ומלאכי שרת אומרים אם הבנים שמחה. משום אם ר\"ת אהרן מרים. יהללו יה ר\"ל שאם זכו איש ואשה שכינה שרוי' ביניהם יוד באיש והי באשה וכ\"ש בלידת משה:" + ], + [ + "בצאת ישראל ממצרים ובית יעק' מע' לועז היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו מזמו' זה רבו הדקדוקי' בשינוי לשון ועיין באלשוך. והנר' לבאר הפוסקים כי אית' תכוסו על השה תכוסו אותיות כוסות רמז לד' כוסו'. ודבר זה פליאה מה ענין כוסות לשה דפסח. כי מצות כוסות לא בשביל פסח באו. כי מצות פסח הוא על מצות ומרורים יאכלוהו. והענין הוא כך דאית' במדרש אר\"א הקפר ארבע מצות היו בידם של ישראל שאין כל העולם כדאי להם (א) שלא נחשדו על העריו' אחת היתה ופרסמה הכתוב וכה\"א גן נעול אחותי כלה (ב) ולא נחשדו על לשון הרע שנ' ושאלה אשה משכנתה וכבר היו בידם דבר זה שנים עשר חודש ואין אתה מוציא אחד מהן שהלשין על חבירו (ונלע\"ד דזה כוונ' הכתוב תהלים סי' ק\"ה ויוציא' בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל ר\"ל ואין שום אדם משבטים עשה מכשול לחבירו כי לא הי' בהם לה\"ר (ג) ולא שינו את דיבור' ולשונם כדי שלא להתחבר עמהם (ד) ולא שינו את שמם כדי שידעו שהם מרוחקים מהם ועוד ששמם הוא על שם הגאולה ראובן ראה ראיתי. שמעון וישמע אלקים את נאקתם וכן כולם ע\"ש שהאריך וכן ר' מאיר הי' מדייק בשמי' ועיין בש\"ך דף מ\"ז ע\"ב. ונר' משום זה זכו ישראל לארבע לשונות הגאולה. והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וכנגדן תקנו ארבע כוסו' כמ\"ש רש\"י בפ' ערבי פסחי'. נמצא ד' כוסות הוא בשביל ד' שנזהרו במצרי' ורמז זה בפסוק תכוסו על השה ר\"ת עריו\"ת. לשו\"ן הרע שמ\"ם הדיבו\"ר וז\"ש תכוסו אותיות כוסות הוא משום על השה. ובזה יובנו הפסוקים בצאת ישראל ממצרים ר\"ל שניכר לעין כל שהם ישראל מצד ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה שלא שינו שמם. ובית יעקב אלו הנשים (כמו שפרשי בפסוק כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים) ור\"ל שלא בהם עריות כראוי לבית יעקב ולא נתערב בהם זרע אחר. מעם לועז שלא שינו ישראל את לשונם. היתה יהודה לקדשו שלא הי' בהם לשון הרע וחילול השם רק קידוש השם. ומפני זה זכו ישראל לממשלותיו וכו'. או שנאמר פי' הפסוק דקשה היינו ישראל והיינו בית יעקב. ועוד למה שינה הלשון דתחילה קראו מצרים ואח\"כ מעם לועז. ונר' בזה דכל המפרשים התמיהו היאך דרין עכשיו יהודים במצרים הא כתיב לא ישוב בדרך זה עוד לעולם ולא תוסיפון לראותו עוד. ותירצו בשם האר\"י ז\"ל כיון דעיקר ירידתם למצרים הי' בשביל נשמות העשוקות בין האומות וכדי להיות מוסיף עליהם גרים ללקט נשמות הקדושות מן הטומאה. ובשעת יציאת מצרים לא הי' עוד שם שום נצוץ קדושה והיינו דכתיב וינצלו את מצרים עשאו כמצולה שאין בו דגים (וזהו טעם שצריכין ישראל לפזרן בין האומות בכל ד' כנפות הארץ) אבל עכשיו בעו\"ה חזרו כמה נצוצי קדושה למצרים לכך מותר לדור שם ע\"ש שהאריך בזה הענין וגם לזה כיוון יעקב בענין צאן דלבן וסודו עמוק ובדברי האר\"י ז\"ל יובן פסוק בפ' בא ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים דהל\"ל יצאו כל בני ישראל. אלא שבא לרמז על כל נצוצי קדושה שהם נקראו צבאות ה' יצאו כולם מארץ מצרים ונכון. ואי' במדרש כה תאמר לבית יעקב אלו הגרים. וזה כוונת הפסוק בצאת ישראל ממצרים וגם בית יעקב אלו הגרים ר\"ל הנשמות הקדושות מעם לועז היתה יהודה לקדשו ר\"ל כבר לקטו יהודה כל הקדושה שהיתה במצרים. ומפני זה ישראל ממשלותיו וזכו לצאת קודם זמנו להיות ממשלה לישראל: הים ראה וינוס והנמשך הדקדוקים בזה רבו עד מאוד ובפרט מענין הרים וגבעות דלפי פשוטו קאי על מתן תורה וא\"כ למה סידר בעל הגדה זה לומ' בפסח אלא דע\"כ דיש ג\"כ לפרש מזמור זה על קריע' ים סוף. וגם לשון ההופכי וכו' דהל\"ל ההופך דיוד הנוספות הוא לשון נקבה כמו ברכי נפשי ועוד יתר דקדוקים. והענין בזה הוא דאי' במדרש מה הים ראה. כי ראה ארונו של יוסף ויש להבין הא כתיב בקרא מלפני אדון חולי ארץ. וכן אי' במדרש דאין הים הי' רוצה לבקוע עד שנגלה הקב\"ה בעצמו. אבל הדבר כך הוא כמו שאמר בעל הגדה אלו קרע לנו את הים. ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו. וא\"כ י\"ל בוודאי נקרע מיד. יען עדיין הי' מעורב ברפש וטיט ולא נחרבה כמו יבשה גמורה. והקב\"ה רצה להראות ביציאת מצרים מעין בריאת עולם דכתיב יקוו המים ותראה היבשה שלא נשארה שום טיפה מן מי הים. וזה לא נעשה עד שנגלה הקב\"ה בעצמו בכבודו ואז העבירנו בתוכו בחרבה. והיינו דכתיב מלפני אדון חולי הארץ כלו' בורא ארץ כמו ותחולל ארץ ותבל ר\"ל שרצה הקב\"ה להראו' מעין בריא' הארץ. הנה שלמה אמר כל הנחלי' הולכין אל הים והים אינו מלא. שכמה וכמה סולמות ממים הנובעים מן התהום לתוך הים מלמטה למעלה. וידוע דבכל מקום הרים שם התהום ומים מצויין לכך העמיד הרים וגבעות כדי לסתום פי התהום וכמו שדרשו על פסוק צדקתך כהררי משפטיך תהום רבה (ומפני זה כשנעשה רעדת הארץ ונבקעו הרים המצא בתוכו מים רבים) וא\"כ עדיין בקריעת ים סוף יש לחוש למי התהום. ועוד יש חשש כי בתוך הים יש עמקים וגומות שלא יוכלו לעבור בדרך הישר. והקב\"ה רצה להעבירם במסלול ונתיב היושר כמו שאמר ישעי' הנביא הנותן דרך בים ונתיבה במים עזים. לכך נטל הרים וגבעות ונתנו על פי נקבי הים לסתו' פיהם וליישב הדרכי' שיהיו ישראל הולכים בדרך ישר יבשה ממש. ובמדרש אי' כשעברו ישראל בתוך הים. וישראל היו רוצים לשתות מים מתוקי' היו שם באורות ומעיינות מסלעים שבתוך הים ושותין מהם. והם היו מימי הירדן שנוזלים מתחת לארץ כמים נוזלים מן הלבנון. וגם היו אוכלין פירות מאותן הרים וגבעות שהיו עליה' אילנות טובות מלאים פירות מריחים ריח טוב והיו נחמדים למראה וטובי' למאכל. הם היו בתוך הים כשעברו כמבואר במדרש. ומעתה יבארו הפסוקים כי הי' ארבע דברים בשעת קריעת ים סוף הים ראה וינו'. הירדן יסוב לאחור ושב מתחת לארץ וההרים רקדו כאילים והגבעות כבני צאן ר\"ל עם האילנות שבראש כמו קרני איל וצאן ולזה בא הכתו' כשואל למה נעשה כל אלה. ובא כמשיב מלפני אדון חולי ארץ ר\"ל שרוצה הקב\"ה להראות דוגמת הבריאה שקוו המים ותראה היבשה. וגם הוציא אילנות כמו יום שלישי מלפני אלקי יעקב ר\"ל דכל זה נעשה לכבוד יעקב אבינו שהי' שם בשע' יציאת מצרי' וקריע' י\"ס כמה שהבטיח לו הקב\"ה אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה מפרשי' גם עלה על נצוצי קדושה שהיו במצרי' ואי' בזוהר שהוציא הקבק\"ה את יעקב אבינו ממערת המכפלה והראה לו כל אלה והיינו דכתיב וירא ישראל מצרים מת על שפת הים היינו ישראל סבא ע\"ש ומפרש הטעם על רקידת של הרים לתוך הים משום ההופכי הצור אגם מים כי אגמי מים היו נובעים מתהו' למעלה אל הים לכך הארץ עקר הרים לסתו' פי אגמי מים ונקבי התהום. וקאי ההופכי על הארץ שהיתה מגלגלת הרים חזקים על אגמי מים ובזה גם הי' העקום למישור והרכסים לבקעה. וקאמר עוד טעם שהירדן תסוב לאחור משום וחלמיש למעיינו מים כי מימי הירדן היו נוזלים כמעיין הנובע מתוך חלמיש סלע חזק שמימיו צלולין ומתוקים. ומה שאמר עוד. מלפני אדון חולי ארץ וכו' ויש לדקדק למה לא כתיב מלפני בורא ארץ. ונר' דהוא לשון חול הים כדאי' במדרש דהים לא רצה לקרוע אעפ\"י שא\"ל משה בשם הקב\"ה הראה לו המטה ולא קיבל. כי הים אמר שהקב\"ה עשה לו חול על שפתו לבל יעברון היבשה בים וכן הים לא יעבור הארץ כדכתיב בירמי' (סי' ה') שמת חול גבול לים עד שנגלה הקב\"ה בעצמו ואז נבקע (ועיין בפי' הפייט במערבות ליל ז' של פסח) וא\"ל משה לים כל היום לא קבלת עליך ועתה מה לך הים כי תנוס. א\"ל הים לא מפניך אני בורח אלא מפני אדון חולי ארץ ר\"ל שהוא האדון אשר שם חול שלי הארץ לבל יעברון גבול זה לזה והוא אדון עולם:" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "בא\"י וכו' אשר גאלנו וגאל את אבותינו וכו' דהא מחויב לראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים ואע\"ג בנשמת כל חי וכו' קאמ' שעשית עם אבותינו ועמנו ממצרי' גאלתינו וא\"כ מקדי' אבותינו קוד' עמנו וכאן מקדי' גאלנו קודם אבותינו וי\"ל משום דבעי חתימה מעין פתיחה וכיון שמסיים גאל ישראל ר\"ל אנחנו נקראים ישראל. קאמר גאלנו. והגיענו לילה הזה. אעפ\"י שכבר אמ' שהחיינו וכו' תי' אבודרהם דברכ' שהחיינו הוא הודאה ושבח. וכאן אומ' לשון בקשה על העתיד עכ\"ל עוד כ' שם דלא גרסינן יגיענו למועדי' דהוי לשון נסתר. אלא הַגִיעֵנוּ למועדים שכל הענין עד למטה הוא מדבר לנוכח וכן הוא בסדר רבינו סעדי' עכ\"ל. למועדים ולרגלים. הנה כולם מפורשי' למועדי' היינו ר\"ה וי\"כ ולרגלים היינו שבועות וסוכו' דמחויב לעלו' לרגל. אבל לפענ\"ד קאי על קרבן פסח שנ' (דברים ט״ז:ו׳) שם תזבח את הפסח וגו' מועד צאתך ממצרים ולרגלים היינו חג המצות עצמו שמחים בבנין עירך. כי אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה ועד\"ה כי ניחם ה' ציון וגו' ששון ושמחה ימצא בה וששים בעבודתך כדאית' בפסחים דף פ\"ה ע\"ב כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא:", + "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים. ויש גורסין איפכא ורוצין לקיים השתי גרסאות דאם חל פסח במוצאי שבת דאז אין החגיגת י\"ד דוחה שבת א\"כ י\"ל מן הפסחים ומן הזבחים דקאי הזבחים אחגיג' ט\"ו. אבל בחל פסח בשאר ימים אז י\"ל מן הזבחים ומן הפסחי' דפסח אינו נאכל רק על השובע. ומקורו מן מהרי\"ו וכל האחרונים העתיקו להלכה וכן נוהגין (ובשו\"ת כנסת יחזקאל סס\"י כ\"ג חולק על האהרוני' דאנו מתפללי' על העתיד ושמא לא יהי' בשבת ואין דבריו נראין לדחות כל הפוסקים מסברא. דהא כל תפילתינו כעין לילה זו נאכל לעתיד. ואם לעתיד יהי' כך אנו נוהגין ואין לזוז מדבריה') אמנם הר\"י מקורביל אומ' דאם חל ע\"פ בשבת אז הי' נשחט חגיגת יד מע\"ש דאוקי לילות להדי ימים וא\"כ שפיר אמרינין נוסחא מן הזבחים ומן הפסחים דתמיד הי' נאכל חגיג' י\"ד. וצ\"ל דלא קיי\"ל כהר\"י מקורביל. וק' הא כ' בסי' תע\"ג ס\"ד ועושין שני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ומדסתם בש\"ע משמע אפי' חל י\"ד בשבת וכ\"כ בחק יעקב בהדי' וא\"כ מוכח דס\"ל כהר\"י מקורביל והביאו הראש בע\"פ סי' כ\"ו. וא\"כ אי יאמר מן פסחי' ומן הזבחים ש\"מ דלא כר\"י מקורביל. ונלע\"ד דאנן מסופקים אי קיי\"ל כר\"י מקורביל ומש\"ה לענין מנהג שני תבשילין עבדינין כר\"י מקורביל דאין נפ\"מ כל כך. אבל לענין נוסח הברכה עבדינין דלא כר\"י מקורביל לחומרא ונר' דלפ\"ז אם חל י\"ד בשבת יש להסיר בשעת ברכה תבשיל אחד דהוי כתרתי דסתרי אהדדי ועיין. ונר' דמי שאומר תמיד מן הפסחי' ומן הזבחים לא משתבש. ואע\"ג דאבודרהם כתב דטעות הוא כי הזבח דהיינו החגיגה הוא קודם לפסח שהי' נאכל על השובע עכ\"ל אין ראי' כלל דהא בשלה\"י פסחים דף קכ\"א תנן בירך ברכת הפסח פטר את של זבח. והקשה בקול רמז הא חגיגה הי' נאכל קוד' לשל פסח דהא הפסח נאכל על השובע ותוס' כ' בדף ע' דזהו הטע' של חגיג' יד ונכנס בדוחק. אבל ראה זה מצאתי בכל בו דף נ\"ד ע\"ג דפסח נאכל על השובע כדי שלא ישברו בו עצם והא דתנן בירך על הפסח פטר את של זבח ואם הי' אוכלו אחר החגיגה איך יפטרוהו. אלא ש\"מ שמתחילה הי' מברך על של פסח (ר\"ל בתחילה הסעודה) כמו שאנו עושין במצה. ואח\"כ אוכלין אותו על השובע כמו שאנו אוכלין כזית מצה באחרונה שישאר הטעם בפיו עכ\"ל הרי דהיו אוכלין מפסח וחגיגה שני פעמים והוא חידוש ושפיר יש לקיים הגירסא ישנה מן הפסחים ומן הזבחים על תחילת הסעודה:", + "על קיר מזבחך עש\"ה ונמצא דמו על קיר המזבח ולענ\"ד הוא משו' דפסח הוא בשפיכה ולא בזריקה ופי' רשב\"ם בשלה\"י פסחים שפיכה מקרוב עומד על היסוד ושופך דם. וזהו שיגיע דמים של פסחים על (ר\"ל על בסמוך) קיר מזבחך. אבל אי הגי' מן פסחים ומן הזבחים צ\"ל כפי' ראשון דהא זבחים בזריקה ע\"ש:", + "ונודה לך שיר חדש כי נקבה תסובב גבר כמ\"ש למעלה בפסקא והיא שעמדה. ועל פדות נפשינו ר\"ל ממצרים והוי שפיר מעין החתימה סמוך לחתימה כי בא\"י גאל ישראל ממצרים. ולפ\"ז יש להפסיק בין על גאולתינו דהוא גאולת לעתיד ובין על פדות נפשינו שהוא גאולת מצרים ולעתיד נזכיר גם י\"מ כמ\"ש בשלח\"י פ\"ק דברכות דף י\"ב ע\"ב שתהא שיעבוד מלכיות עיקר וי\"מ טפל ע\"ש: והא דלא אמר על פדותינו מאי פדות נפשינו. ונר' דרמז בזה על נפש הרוחניות. כמ\"ש המקובלים דישראל נשתקעו במצרים תוך מ\"ט שערי טומאה. ואלמלא היו משהין עוד רגע אחת הי' שולט עליה' נון שערי טומאה ולא היו יכולין לטהר מזוהמתן ולצאת מעבדות שלהם וכ' השל\"ה דזהו הטעם דחמץ במשהו דאין בין חי\"ת דחמץ לה\"י דמצה בכתיבה רק משהו. וכל כך הי' הטומאה גובר במצרים שאפי' מלאכי שרת לא יכולין לכנוס לשם מפני התגברות הטומאה לכך הי' הקב\"ה צריך בעצמו ובכבודו לגאול אותנו דווקא. ולכך אנו סופרין ספיר' עומר מ\"ט יום כנגד מ\"ט שערי טומאה לטהרתן כמו נדה בספירת לבנים. וזהו הכוונה על פדות נפשינו הטהורים שנשתקעו במ\"ט שערי טומאה אך היאך הפדתינו אם גדלה הטומאה כל כך הלא אפילו מלאכי שרת לא יכנסו בזה הטומאה לזה מסיים בא\"י גאל ישראל הקב\"ה בעצמו גאלנו משם:" + ] + ] + }, + "Rachtzah": [ + [], + [ + "קודם נטיעל מי מנוחות ינהלני. כדכתיב באר חפרוהו שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם. ופרשי כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחניהו ומי הבאר נמשכים דרך אותו סימן ובאים לפני חניית כל שבט ושבט. וזהו על מי מנוחות ינהלני:לה נר' די\"ל מזמור (כ\"ג) ה' רועי לא אחסר כמ\"ש המ\"א בסי' קס\"ו בש' של\"ה אפי' מי שאינו אומרו בכל השנה. אפ\"ה יש לאומרו בליל פסח דהא חד תנא בפסחים דף קי\"ח ע\"א דס\"ל דצריך לאומרו על כוס רביעי וא\"כ בזה יוצא לכ\"ע:
ה' רועי לא אחסר כלו' במידת רחמים הוא רועי אותי בעוה\"ז ואפ\"ה לא אחסר כעובדא דר' חנינא בן דוסא שאמרו לו כולי עלמא אכלי אפתורא דהבא ע\"ש או דנא' דרשי כ' דוד אמ' מזמו' זה ביער חרת והי' מזמר שלא חסר לו כלום כמו שעשה לישראל במדבר שהי' מרעה אותן כצאן והוריד להם מן מידי יום ביומו עומר לכולכולת והממעיט לא החסיר להטריף לחם חוקו:
בנאות דשא ירביצני. כדאי' במ\"י כשהיו ישראל במדבר הי' הבאר מעלה עשבים ובשמים והיו מנענעין בהן והיו ריחן נודף מסוף עולם עד סופו וכן הי' לדוד המלך:
על מי מנוחות ינהלני. כדכתיב באר חפרוהו שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם. ופרשי כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחניהו ומי הבאר נמשכים דרך אותו סימן ובאים לפני חניית כל שבט ושבט. וזהו על מי מנוחות ינהלני:
נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו. אמר על דור מדבר שנעשו בנים שובבים במעשה עגל. אפ\"ה הניחם במעגלי צדק למען שמו כתפילת משה. או דנאמר נפשי ישובב דוד אמר על נפשו שחשקה בתורה ואמר מה אהבתי תורתיך כל היום היא שיחתי. וכן אמר שלמה משלי (ה' י\"ט) באהבתה אשגה תמיד כמו בנים שובבים מדרכי עוה\"ז ובעבור זה ינחני במעגלי צדק למען שמו:
גם כי אלך וכו' כי אתה עמדי וכו' הא דאמ' עד עכשיו לשון נסתר. ושוב אמר לשון נוכח. ואח\"כ חוזר ואמר לשון נסתר ועוד לשון כי אתה עמדי. ותו יש לחקור על דברי המתניתין בברכות דף ס\"ג הלל כשהי' שומע קול צווחה בעיר אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי וכתיב משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'. היאך הצדיק ועניו כהלל יתפאר עצמו שאין זה בתוך ביתו. ואמרתי דרך פשוט. כי העיקר הפחד והמורא כשתבא לאדם צרה אז נכנס המורך בלבבו. אמנ' אם יודע שהצרה הבאה לו היא הצלחתו ולטובתו ומסלק הנזק הגדול הראוי לבא עליו. אזי משמח הוא בצרתו ומקבלה באהבה ובנחת כדמיון הרופא החותך במכה להעלו' ארוכה לבשרו. וחוב' הלבבו' המשילו לאם המלפף את בנה הקטן הנחמ' ליישר האברי' והתינוק בוכה וסובר שנעשה לו להכעיס. אבל האמת כי נכמרו רחמי האם ועשתה זאת כדי ליישר האבריו. אפס התינוק אין לו שכל להבין את זאת. ואם נחסר שכל הילד נגד הוריו. מכל שכן שנחסר שכל בשר ודם נגד הקב\"ה כי הוא יודע התועלת שבאה לאדם מצרה שנשלח אליו. ובהעלות האדם זאת על לבו שהקב\"ה תמיד השגחתו על בני אדם ומרחם על בריותיו בוודאי לא יפחד ולא יצער בצרה הבאה. וזה שאמר ירמי' זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו. וכך הי' דרך צדיקים הראשונים כמו נחום איש גם זו לטובה. וכן ר\"ע דאמ' כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ששמו כל בטחונם בה'. ואף כן הי' מנהיג הלל בתוך ביתו ולמדם שלא יצערו עצמם אם יבא להם סיבה רעה. כי יחשבו שהוא הכל לטובה ולא יצעקו כלל אם יגיע או יארע להם דבר מה. ולזה אמר הלל בטוח אני שאינו בביתי כי בני בית מקבלים הכל באהבה וחיבה. שבטוחים בלבם בשם יתעלה שיהי' הכל לטובה כדכתיב משמועה רעה לא יירא נכון באשר שבטוח בה' והראי' שעיני ה' אל הצדיקים הוא בהבנת שאנו מתפללים ואומרי' להקב\"ה לשון נוכח. כי אין זה לשון כבוד לשרים ומלך מכ\"ש למלך מ\"ה הקב\"ה. יען אמיר' אתה מתחלק לשני פנים אחד מצד גדול לשפל. ואחד מצד דבקות אהבה שתמיד שרוי' בלבו כמו הבנים לאבותם. והוא מעין רחמי האבות אל הבנים שהוא כגוף אחד כי גדלו מנעוריו. וזהו נמי באשר שהקב\"ה גידל האבות מנעוריו. כי אתה גוחי מבטן אמו וחסד אל כל היום לכך שייך לגבי הקב\"ה מצד השגחתו תמיד לשון אתה. נמצא מלשון שאומרים אתה מוכיח רחמנותו והשגחה פרטיות על בני אדם. ואם ישים זא' על לבו. בוודאי לא יחסר בטחונו. וידוע דלשון מורא. הוא על צער המגיע לאדם להבא. ולשון צער נופל על צרה של עבר. וכן דוד המלך ע\"ה בטחונו הי' תמיד בה' שהוא עמו ואמר גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע שיש לי לירא ממנו. כי אתה עמדי כי ממילת אתה מוכח עמדי שתמיד אני אומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. שבתך בשמים ממעל ומי יאמר לך מה תפעל. ומשענתך השגחה פרטיות שלך המה ינחמוני שבוודאי צרה לטובתי היא:
ואגב אכתוב מה שמצאתי בפי' הפסוק בשם המקובל האלקי הרב ר' שמשון הי\"ד מאסטרופליא. עפ\"י מה דאית' בפליאה תתן חדרים יש בגיהנם כמנין תכל\"ת ובאלו חדרים צריך לילך אפי' צדיק גמור לתקן ולהעלות נשמת רשעים תקף חדרים אינם מתוקפא דדינא. ר\"ע חדרים הנשארים כשמם כן הם ובקל ניזוק ההולך לשם. ואז הולך עמו מלאך ושמו יהושע ובידו נר שעוה וכותב על מצחו השם הנקרא אתה ואז ניצול מכל ר\"ע וזה סוד הפסו' גי\"א צלמו\"ת גמט' תק\"ף גם כי לילך בגי\"א צלמו\"ת לא אירא ר\"ע. מאותן חדרים רע. כי אתה עמדי שכתוב על מצח הצדיק. ומי כתבו ומפרש ע\"מדי ש\"בתך ו\"משענתך ה\"מה ר\"ת שעוה. ולמפרע ר\"ת דהיינו עמדי שבתך ומשענתך המה ינחמוני ר\"ת יהושע והענין פלא עכ\"ד ונלע\"ד דמש\"ה הציצית תכלת להשים זאת על תתן חדרים של גיהנם ועליו אמר שלמה רע רע יאמר הקונה ר\"ל הצדיק הקונה נשמת רשעים מגיהנם ואוזל לו כלומר המלאך המוליכו אז יתהלל וזש\"ה כי אתה תאיר נרי ואין לי עסק בנסתרות:
תערוך לפני שולחן נגד צוררי קאי על המן שהי' עולה ומתגבר עד שכל מלכי מזרח ומעריב ראו אותו כדאי' ביומא כר' י\"כ. דשנת בשמן ראשי זהו ראש לכל ישראל אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה. כוסי רויה זהו צנצנת המן שעומד לדור דורי' ולא נימס מחום השמש. או די\"ל תערוך לפני שולחן כמו שאמר שמואל (א' י\"ו י\"א) לישי שלחה וקחנו כי לא נסב עד באו פה. ואז משח את דוד נגד צוררי הן דואג ואחיתופל דשנת בשמן ראשי שנשמח בקרן ולשון דשן כי לא יכלה זרע דוד לעול' כאלו הוא רטוב ושמן בכל עת ואף גם זא' לעתי' יברך דוד על הכו' שמחזי' רוי\"ה לוגין וזהו כוסי רוי' כדאי' בפ' י\"כ:
אך טוב וחסד ירדפוני. אמר דוד אעפ\"י שאני בורח מפני שאול ומפני אבשלום הכל הוא לטבו ובחסד רדיפה זו אפי' כל ימי בנעורתי מפני שאול. ובזקנותי מפני אבשלום א\"כ כל ימי חייו היו ממש ברדיפה אפ\"ה הי' זה בחסד אל כל היום כי מכח זה זכה לברית דוד שכרת הקב\"ה עם דוד וזרעו שלא יכבה נרו לעולם ויהי' שבתי בבית ה' לאורך ימים (ר\"ת יל\"י וס\"ת הכ\"ס והם שני שמות משם ע\"ב והבן):" + ] + ], + "Motzi Matzah": [ + [], + [ + "בשעת הברכה יקח השני שלימות והפרוסה ביניהם כדי שיהי' לחם משנה ובפרט בשבת ויגביהם בשעת ברכה. ולאחר הברכה יחתוך מעט ויניחנו קצת מחובר ומברך על הפרוסה על אכילת מצה ויאכל משניהם יחד (ועיין ט\"ז סי' תע\"ה סק\"א) ונ\"ל דצריך נמי להרשים בסכין כמו בכל שבתות השנה:
אך תמי' מלתי' דמכל הפוסקים מוכח דמברך תחילה המוציא ואח\"כ על אכילת מצה ואמאי הא קיי\"ל בשלה\"י סוכה. דמברך סוכה ואח\"כ זמן דחיובא דיומא עדיף מתדיר. ובאמת לקמן סי' תרמ\"ג דעת מהר\"ם דאף בשאר ימי' מברך על הסוכה קודם ברכת המוציאו כ\"כ המחבר שם עפ\"י הדין ולמה לא מסיק כן מהר\"ם כאן. והרא\"ש שם חולק על מהר\"ם ונוהגין כדבריו לברך מוציא קודם סוכה. והט\"ז שם סק\"ד הקשה הא חיובא דיומא עדיף. ודחק לחלק דבברכת הנהנין היא קודמת לכל הברכות. ומעלת חובת היום לא מהני אלא אם שניהם ברכת המצו'. יען באלי' רבה התמיה עליו דא\"כ מה פריך על רב מהא דמברך על היין. ואח\"כ מברך על היום הא יין הוי ברכת הנהנין. וח\"ו דנעלם זה מעיני ט\"ז. דהא אי' בהדי' ברא שהשנה דף כ\"ט דברכת הלחם דמצה וברכת היין דקידוש נקראו ברכת המצוו' דאע\"ג דיצא מוציא. ומיהו י\"ל דאע\"ג דהן ברכת המצות אפ\"ה נקראו נמי ברכת הנהנין וכ\"כ תוס' בברכות דף ל\"ט ע\"ב ד\"ה הכל מודים וכו' דהא הוי ברכת הנהנין וכו' דהא הוי ברכת הנהנין וכו' ובאמת קשה לי יותר על החילוק שמחלק הט\"ז. דא\"כ ה\"ל לבית הלל לומר דמברך על היין קודם קידוש היום משום דברכת היין הוא ברכת הנהנין ומצות וקודם לברכ' מצוה לחוד וצ\"ע. והלחץ זו הדחק דהיינו טעמי' דמברך גבי מצה תחילה המוציא משום דמברך על השלימה מוציא. ועל הפרוסה אכילת מצה דלחם עני כתיב. והואיל שאין מעבירין על המצות לכך מברך תחילה המוציא ועל הפרוסה על אכילת מצה. אבל אין לומ' הואיל דהן שני מיני אכילה לא שייך דין [קדימה]. דא\"כ מה פריך על רב מהילך מצה והילך חמץ ועיין:" + ] + ], + "Maror": [ + [], + [ + "הנה יעדתי לכתוב בלקוטים דברים אחדים. דין מרור כדי לזכות רבים מעמי הארץ מתיהדים. להיות חרדים. ואוכלי' למדיר וכריכה. מעשה חדודים. קלחי תמכא שקורין קריי\"ן חתיכה גדולה עד שגופם רועדים. ועיניהם דמעה יורדים. ויש להם שוחקים אותו מקדם. כדי להפיג חריפתו כאש יוקדים. כדי לקיים מצות מרורים במועדים. ולזה אין אנחנו מודים. כי תמכא שקורין קרין הוא הפחות שבמיני מרור שחשב במשנה וחכמי תלמודי'. והרבה מכשולים באו על ידם. והוא סכנה ואין בו מצוה מפני חוזק האדי'. שהעיר להשיב אפו ויעיר חמתו בתוך גוף האדם. יש שנתחרשו. ויש שבאו לידי חולאים חדים. משונים נפרדים. וכבר התעורר על זה הגדול שביהודים. הגאון חכם צבי בתשו' סי' קי\"ט שלא חידש דבר רק בחמלתו על עם ה' לדבר מצוה חרדים. ואעתיק לשונו וז\"ל הטהור לזכות את הרבים בענין מצות אכילת מרור ראיתי כי טוב להודיע. שהחזרת השנוי במשנתינו. ובלשון חכמים חסא שמצוה לחזור עליו כי הוא ראש וראשון במתניתין. הוא הירק הנקרא בל\"א סאלאט. ובלשון ספרד סאלאטא. ושם העצם שלו הוא לאטוגא בכל הלשונות ששמעתי בתוגרמא ואטליא ואשכנז וספרד ופורטיגאל ובספרי הרפואו' והטבע וקורין אותו לטוגא סאלאט. ואין בו שום ספק ופקפוק בעולם. ויש לו סימנים האמורים בגמ' שרף ופניו מכסיפין ותחילתו רך וסופו קשה ותחילתו מתוק וסופו מר כלענה. ומפני שבארצות אשכנז ופולניא שהן קרות. אינו מצוי בזמן הפסח לא הורגלו לקחתו לחובות מצה ומרור. או מפני שלא היו בקיאין בטיב פתרון שמות הירקות כאנשי הארצות הקרובות לארץ ישראל ובבל לא ידעו מה הוא. לקחו קרי\"ן שהוא תמכא לפי דעת מקצת חכמים. ונפק מני' חורבה כי הן רבים עתה עם הארץ שאין אוכלין אפי' כחצי זית מחמת חורפ' ושהוא מזיק באכילתו חי. ומבטלים מצות מרור. ואף החרדים לדבר ה' ואוכלים כזית מקרי\"ן מסתכנים בו. כי באמת במקום שחזרת שהוא לאטוגא סאלאט שכיח כמו בערי אמשטרדם והמבורג ושאר ערי אשכנז אף שהוא עודנו קטן מאוד. קורא אני על קרי\"ן סכנה ואין בו מצוה. וכל אשר נגע אלקים בלבבו יקיים המצוה כתיקונה ויקנה הלאטוגה סאלאט לשם מצות מרור אף שהוא ביוקר. והירק שקורין בהמבורג אנדיבין. ובאמשטרדם אנדיביא. הוא עולשין השנוי במשנתינו. וגם בו יוצאין ידי חובת מצות מרור אם אין לאטוגא סאלאט מצוי צבי אשכנזי עכ\"ל הרי לפנינו דלא חידוש שום דבר בפלפול וסברא. אלא כוונתו להודיע ולזכותם הדפים דבר זה בספרו המפורס'. וגם אנכי חקרתי ודרשתי היטיב מן שלוחי דרחמנא הבאים מארעא דישראל ואמרו שלוקחין לטוגא. והוא מה שקורין האפיל שאלאט. וכן כל אריסי הבקיאים בצומחי הארץ אומרים שהאפיל שאלאט. הוא לטוגא סלאט רק הואיל דבימי האביב הוא קטן מאוד וקורין אותו לאטוך מפני שאותו זמן קר ולא יכול לגדל כל כך. וצריכין לנטוע עוד הפעם וקורין אותו וויד\"ר זעצלינ\"ג. אבל כשיגדלו יעשה האפי\"ל גדול. וגם נתקשה קלח כעץ גמור. והיינו דפרש\"י בפסחים דף ל\"ט ע\"ב חזרת סופו להקשות דקלח שלו נעשה עב (ודלא כמ\"א סי' תע\"ג שכ' דהוא הערשיך בלשון פולין דזה המין לא נעשה עץ כלל אף כשיגדיל וכבר השיגו עליו כל האחרונים) נמצא שחסא הוא האפי\"ל סאלא\"ט בעצמו (ודלא כח\"י סי' תע\"ג ס\"ק י\"ח שחזרת הוא כמו שאנו קורין הייפל שלטין בל\"א. אלא דהוא הייפל סאלאט ממש) וצריך להדר אחריו. כי הוא מצוי בגנות ופרדסים של שרים גדולים שמגדלים צמחי האדמה ע\"י נצוצי וזהרי חמה בהתפעלות חלוני זכוכיו'. ראה מ\"ש הגמ\"נ בה\"ל פסח ס\"ק ק\"ד בשם סמ\"ק חסא יש לקנות בדמים יקרים ולא יקצץ בעצמו מגן של גוי. וכ' הב\"י בסי' תע\"ג דמצוה נמי בחזרת אעפ\"י שהיא מתוקה ואין בה מרירות ועיין פר\"ח. וכיון דעיקר ליקח חזרת יש להדר אחריו ולקנות בדמים יקרים. ואגב אודיע באשר שצריך למעט חלל וזה אי אפשר לשער בקל. וראיתי אנשי מעשה שיש להם כיס כסף קטן כשיעור כזית ממש (ובקל יכול לשער דממלא כוס גדול מים על גדותיו. ויניח אח\"כ בתוכו ביצה בינונית ומה שיצא לחוץ הוא שיעור ביצה ויחלק אותו לשני חלקי' שוין וחלק אחד הוא שיעור כזית. ומזה ישער רביעית הלוג דהוא ביצה ומחצה) ויניחו החזרת בתוך הכוס ויהדק היטב למעט החלל בחוזק ואז בוודאי יוצא י\"ח ונכון:" + ] + ], + "Korech": [ + [], + [ + "נוהגין לחלק ביצה צלוי' למסובין זכר לט\"ב בסי' א\"ת ב\"ש ומצות על מרורים יאכלוהו" + ] + ], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [ + [], + [ + "לכתחילה יקח ב' זיתים לאפיקומן ויאכלנו קודם חצות וכן יהי' קריאת הלל" + ] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [ + [], + [ + "נוהגין שב\"ב יברך הזימון כי טוב עין יבורך והוא אמר כל דכפין ייתי וייכול:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "חנון ורחום אתה תמהתי. בי\"ג מידות (שמות ל״ד:ו׳) כתיב אל רחום וחנון וכן בתהילים (פ\"ו) (ק\"ג) כתיב אל רחום וחנון הקדים רחום לחנון ועיין בתוס' ר\"ה דף י\"ז ע\"ב דרחום קודם הצרה וחנון בשעת צרה. ואלו בד\"ה (ב' ל') ונחמי' (ט\"ז) (ט' ל\"א) תהילים (קי\"א קי\"ב קמ\"ה) יואל (ב') יונה (סי' ד') כתיב חנון ורחום וצ\"ע:" + ] + ], + "Third Cup of Wine": [ + [], + [ + "הטעם דאסור לשתות בין כוס א' לשני. וכן אסור לשתות בין כוס ג' לארבע. נלע\"ד משום דארבע כוסות נתקנו נגד ארבע אותיות משם הוי'. והשם י\"ה אסור להפריד ולהפסיק ביניהם. ובאשר ששם י\"ה הוא שם מיוחד לכך מותר להפסיק ואוכלין ושותין כי כבר נשל' חצי השם כי בנתי' עוה\"ז שאוכלין ושותין בו. אבל לעתי' דהוא צפון בירך דנשל' הש' לגמרי ולא יהי' אכילה ושתי' ואז לזכר אין אוכלין ושותין אחר ד' כוסות ולא יפסי' בין אות וי\"ו לאו' ה\"י והיינו דמתחיל בכוס ד' לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד. אמנם אם רוצה לשתות עוד כוס אזי הוא כנגד שם אלקים שהוא חמשה אותיות וגמ' כוס:" + ] + ], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "שפוך חמתך וכו' נרא' לתת טע' למה תקנו בכו' רביעי לומר הני פסוקים הגם הרן כתב בריש ערבי פסחים דהני ארבע כוסות הם כנגד ארבע מלכיות והכוס האחרון הוא כנגד מלכות זדון שהחריב בית מקדשינו אמנם אכתי יש להבין למה תקנו שני שפוך חמתך. והנר' בזה עפ\"י מה דאי' בפסחים דף ק\"ה בהא דאריב\"ל נשים חייבות בד' כוסו' שאף הן היו באותו נס וכ' רש\"י שלשה כנגד שלשה כוסו' שנאמרו בפסוק זה וכוס פרעה בידי וכו' ורביעי ברכ' המזון עכ\"ל וגם לזה צרי' טעם למה אחרו כוס פרעה לבסוף ואפש' עפ\"י מה דאי' בסוטה דף ט' ע\"א אמ' רבא ג' כוסו' האמורו' בפרעה למה (בחלומו של שר המשקים) אחת ששתת בימי משה. ואח' ששתת בימי פרעה נכו. ואחת שעתידה (בימי משיח) לשתות עם חברותיה. נמצא בימי משיח יהי' שני שפיכות אחת לאומות ואחת למצרים לכן תקנו שני פעמים שפוך. וגם צרפו הכוס השלישי של מצרים עם כוס הרביעי שהוא נגד מלכות הרביעי:
ואגב אמרת להזכיר מה שמקשין על רש\"י הנ\"ל דכתב ד' כוסות הוא כנגד שלשה כוסות שנאמרו לשר המשקי' והרביעי הוא כוס ברכת המזון ובמשנה דריש ערבי פסחים כ' רש\"י ד' כוסות הוא כנגד ד' לשונות של הגאולה. והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ולכאורה י\"ל דקשה לרש\"י למה דווקא ד' כוסות תקנו ולא תקנו דבר אחר ד' פעמי' נגד ד' לשונות הגאולה לכך כ' דרמזו נמי ג' כוסות שנאמרו בפרעה והוא דוחק דא\"כ ה\"ל לפרש כן במשנה לכן נראה דאפש' לומר דרש\"י רצה ליישב כיון דנשים חייבות בד' כוסות מצד שאף הן היו באותו נס. א\"כ מטעם זה הנשי' חייבות בכל המצוו' שנוהג באותו לילה וכ\"כ הפוסקים. לפ\"ז קשה למה נקט ריב\"ל דווקא ארבע כוסות. הכי הל\"ל כל מצות שנוהג באותו לילה נשים חייבות שאף הן היו באותו נס. לכך מפרש רש\"י דריב\"ל רבותי' קמ\"ל בד' כוסו'. דלא תימא ג' כוסות מחיובא דלילה כנגד ג' כוסות של פרעה אבל כוס ד' דהוא משום דבהמ\"ז טעונה כוס בשלשה. וא\"כ נשים דאינן חייבות בזימון א\"כ אינן חייבות רק בג' כוסות לבד מפני זה קמ\"ל ריב\"ל דנשים חייבות בד' כוסות. דתקנו ד' כוסות כנגד ארבע לשונות הגאולה ובעבור זה נשי' חייבות בהן דאף הן היו באותו נס ונכון. ובזה יובן המשך דברי תוס' בפסחי' דף צ\"ט ד\"ה לא יפחתו לו מד' כוסו' פי' הרשב\"ם אגבאי צדקה קאי וכו' וליכא למימ' דיפחתו קאי אד' כוסו' דא\"כ הל\"ל ד' כוסו' בלא מם וכו' וארבע כוסו' פי' הרשב\"ם כנגד ד' לשונו' הגאולה וכן יש בירושלמי עכ\"ל וקישור דבריה' קשין להולמן. ולמפ\"ש יונעם דהנה אם נאמר דכוס רביעי הוא משו' חיובא דבהמ\"ז. לכן מסיימי תוס' דארבע כוסו' הטע' דהן כנגד ד' לשונו' הגאולה והוי רק חיובא דליל זה. ומכח הדיוק דמשנה מוכח דקאי אגבאי צדקה ושפיר הוכיח ריב\"ל דינו דנשי' חייבו' בד' כוסו' דכל ד' כוסות מחיובו דלילה הן:" + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך ואמיתך כפל הלשון קשה. וגם חסד ואמ' הם שני הפכים אם אמת למה חסד וכמו שהקשו בגמ' דר\"ה דף י\"ז ע\"ש ומדברי רד\"ק נר' דפי' כי כבר עשה ה' ניסים במצרי' לא לנו לא בזכותינו. אף עתה בזה הגלות אנו מתפללים ה' לא לנו שיוציאנו לא בזכותינו. אך קשה א\"כ הל\"ל גם השם שני פעמים לחזק הענין. ונר' דחד לא לנו הוא לא למענינו. והשני לא לנו הוא לשון לא אתנו. וה\"פ לא לנו כלומר עשה לא למענינו. ועוד אנו קובלי' בעבור ה' לא לנו שהשם לא אתנו ר\"ל בגלות המר אין אנו רשאין להזכיר השם ככתבו כי הוא אינו שלם כמו שנשבע ה' יד על כס יה וכו' לזה אנו אומרי' כי לשמך תן כבוד כי השם מורה הי' הוה יהיה. וזה נמי כוונת הכתוב שלמעלה כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו ר\"ל שאמרו שהקב\"ה סילק את השגחתו מישראל ולא ימלוך עליהם עוד ולזה אמר ואת שמך לא קראו שהשם מורה שהוא הי' הוה ויהי' וגם בגלו' השגחתו עלינו עמו אנכי בצרה וגדול הרועה. או דנא' כי האומות אומרי' שה' עזב אותנו ואין דורש שלומינו מפני שח\"ו אין כח כביכול להוציא אותנו ולגואלינו. וא\"כ אנו מתפללין לא לנו לא למענינו כי למענך פעל מפני שאומרים ה' לא לנו לא יכול לגואלינו על כן כי לשמך תן כבוד על חסדך כי ישראל צריכין חסד שאינם ראוים לכך. ועל אמיתך שהוא השם שחותמו של הקב\"ה אמת שהוא מורה על האחדות כמו שאמר הפייט אמת חותמו להודיע שהוא אחד והוא שיהי' השם שלם בדרך אמת ויציב ונכון:", + "למה יאמרו הגוים אי' נא אלהיהם. מילת נא הוא מיותר. ונר' דאין נא אלא לשון בקשה כדאי' בברכות דף ט' ע\"ב אמרי דבי' ר' ינאי אין נא אלא לשון בקשה והוא דמלעיגים עלינו האומות. הלא תמיד הי' תפארת ישראל ומפארים את עצמם שאם יתפללו לאלוהיה' אז נע[שה] משמי' והקול קול יעקב. ועכשיו הן מחרפין שה' לא ישמע תפילתם ובקשת' וכדאי זה לבד לרחם עלינו למה יאמרו הגוים איה נא ר\"ל תחינתם ובקשתם לאלהיהם כי עזב את עמו:", + "ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה. אמנם תקוותינו אף שהוא בשמים עם כל זאת הוא אלקינו ואין עוד. אמת מלכינו ואפס זולתו וה' חפץ להיות עמו מדוכאין בגלו' כדי למרק אותנו מחטאינו ולא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב ובכל יום אנו מצפין לגאולה ואומרים כל אשר חפץ עשה:", + "עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם לשון עצביהם קשה. ועוד למה אמ' כסף וזהב הלא עובדי' גם לעץ ואבן. הכוונה כי הרד\"ק כתב עצביהם מלשון עצבון לכל הבוטחים בו. והטעם נר' במאמר ישעי' הנביא והי' כי ירעב והתקצף במלכו ואלהיו ואי' במדרש כשפרענות בא לאומות הם מקללין אלהיהם ומשברים אותם. ולכך החכמים שבאומו' היו עושים אלהי כסף ואלקי זהב כדי שאם יתקצף על אלהיו ויהי' בעצבון אז ישברו ויתיכו אותו בכור הצורף ויהי' לו כסף וזהב ואומרים אין בו ממש כי הוא מעשה ידי אדם פה להם וכו' אבל אם ישבר עץ ואבן אין לו תועלת כלל מהם:", + "פה להם וכו' הא דמזכיר גבי פה ועינים ואזנים ואף מילת להם. הוא מפני שהיו עושין השפעות מככבים וטלמסאות מכישוף ומשביעין שידן ורוחין לדבר בצורו' הידועו' להם. אמנ' אלו צורות יש מהן שהי' הדיבור יוצא מתוך הפה ויש מהן הקול יוצא מן עיני' ויש מתוך האוזן. ויש מגידי' שהקול יוצא מתוך הנחירי' והם הנקבים הפתוחים בראש האדם לכן אמר פה להם וכו' כי בכל זאת אין הדיבור שלם כראוי. אבל בידיהם ורגליה' דאין להם תנועה כלל אמר לא ימישון ולא יהלכו:", + "לא יהגו בגרונם הא דלא קאמר גרון להם ולא יהגו. כ' האלשוך שקאי על עובדיה' אעפ\"י שרואין האלילי' אין בהם ממש אפ\"ה לא יהגו בגרונ'. ולפמ\"ש דהאומו' בעצמן מחרפין אלוהו' שלהם אם שומעין הדיבור המקולקל מן צורו' אומרים אין זה דיבור נכון כי לא יהגו בגרונם שיהי' מבטא שפתים דיבר דבר על אופניו. ומצאתי בס' ישן שאין שום פסל ומסכה אפילו נעשה בכישוף שיכול לדבר אותיות הגרון על הנכון ובפרט אות ה\"י. ונראה כי באות ה\"י ברא ה' את עולמו להודיע שאחד הוא הבורא:", + "כמוהם יהיו עושיהם וכו' כי אם יתקצפו האומות על אלהיהם. אז ירגזו על בעלי עושיהם ומקללים אותם ואומרים כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם ואין להקשו' אמאי לא אמר וכל אשר בוטח דהא מי שעושה ע\"ז לעובדיה נמי עובר בלאו כמ\"ש הרמב\"ם במנין מצות ל\"ת סי' ג' ונר' דאתי למעט דא' עשה ע\"ז שלא לעבודה רק לשם נוי ליכא לאו ושפי' קאמ' כל אשר בוטח בהם לאפוקי לנוי. אמנם אין מידה זו בנו כי.", + "ישראל בטח בה' וכו' כדאי' במדרש דישראל אינם כן כשבא עליה' יסורין נותנין הודאה לה' ומברכין על הרעה מעין על הטובה כמו שאמר איוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ואומרים גם זו לטובה כי מאתו לא תצא רעה ובוודאי הרעה הוא לטובתם. כמו שאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך. תיבת והוא לכאורה שפת יתר. והנר' דמידה זו שאומר בכל דרכיו שה' עמו וכדאי הוא המידה לייש' אורחתיך. וזהו נמי בזה שישראל בטח בה'. מפני זה גורם שעזרם ומגינם הוא ופודה ישראל מכל צרותיו. ומפרש כלל ישראל לג' פרטיים זו למעלה מזו ישראל. וקדושת הכהנים שהוא בית אהרן. ויראי ה' אלו תלמידי חכמי' כי אפי' מחזר ת\"ח קוד' לכהן גדול ע\"ה כדאי' בשלה\"י הוריו' ובכלל יראי ה' אלו בית לוי כדכתיב וללוי אמר תומיך ואורך לאיש חסידך. והא דלא קאמ' בית יראי ה'. כי אין התורה ירושה להם ולא שייך לשון בית רק לבית אבות ועוד כי אין דרך ת\"ח לשבת בבית כי אין להם מנוחה וילכו מחיל אל חיל לעסוק בתורה. ואמר ישראל בטח בה' לשון יחיד. ולגבי אינך אמר בטחו לשון רבי' כי העיקר של אומה הישראלי' להיות באגודה אחת להיות כאיש אחד בלא תגרא ושנאה רק באהבה רבה:", + "ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל. הא דאמר שני פעמים יברך. הוא משום דאמרינין ביומא כשמזכירין צדיק צריך לברכו שנ' זכר צדיק לברכה. לזה אנו מתפללין אם ה' זכרנו מיד יברך אותנו כי נהי' בעיניו בצדיקי' שיברך אותנו ויעלה זכרונינו לפניו לטובה. ואח\"כ מפרש הברכה בפרטו' יברך את בית ישראל הנה למעלה לא קאמר בית ישראל רק ישראל סתם. כי בגלו' אמר נשכח מאתנו מאיזה שבט או בית אנחנו כי אין להם ספר התייחסותם רק שבט לוי וכהני' הם יודעי' זכר בעלמא שהם מזרע אהרן ואפ\"ה לא ידעו מאיזה בית אב והטעם מצד פרישותם מטומאה ופטורים מפדיון הבן לכן עדיין קצת זכרון שבטים. אבל כל יתר עם ישראל לא ידעו בית אב שלהם מפני זה כולם בשם ישראל יכונה. אבל לעתיד אז יקראו בשם בית ישראל. וזהו יברך את בית ישראל שיהי' יודעים בית אבותם ומשפחת'. יברך את בית אהרן שיהיו יודעי' בית אבו' ומשמרתם וכהנים לעבודתן. יברך יראי ה' הקטנים כמו שאמרו בשלה\"י סוטה למה נקרא ר' יוסי קטונתי' מפני שהי' קטונתי' של חסידים או שנאמר הקטנים המה התינוקות של בית רבן שעל הבל פיהם שלא טעמו חטא מעולם ועליהם העולם עומד עם הגדולים שהם מצוקי ארץ ועליהם ישית תבל ועל זה התפלל המשורר:", + "יוסף ה' עליכם וכו' ר\"ל על בית ישראל ובית אהרן. וכנגד יראי ה' אמר עליכם ועל בניכם. ואפשר הכוונה כמו שאי' בנדרים מפני מה אין מצוי שת\"ח גם בניהם ת\"ח שלא יאמרו תורה ירושה הוא להם לזה יתפלל עליכם ועל בניכם שיהיו גם בניהם ת\"ח ויקוים כל בניך לימודי ה':", + "ברוכים אתם לה' וכו' וקשה לשון עושה משמע שעכשיו עושה הלא כבר ברא הכל. אמנם הענין לא אם בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. נמצא אם עוסקים בתורה הוי כאלו הם מסייעים כל יום בעשיית שמים וארץ וארז\"ל כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב\"ה במעשה בראשית. ומתפלל המשורר שיאמרו האומו' לישראל ברוכים אתם לה' עושה שמים ר\"ל כל אחד ישראל עושה שמים וארץ אפי' בשביל צדיק אחד עולם מתקיים כמו שדרשו ביומא וצדיק יסוד עולם:", + "השמים שמי' לה' וכו' הנה בברכו' דף ל\"ה ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמי' שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא קשי' כאן קוד' ברכה כאן לאחר ברכה. ובזה יובן הא דכתיב כפל השמים שמים וכו' דהל\"ל השמים לה' והארץ נתן וכו' ועוד דהל\"ל לה' השמי' ולבני אדם נתן הארץ. הלא הפי' השמי' שמים לה' בין קודם ברכה ובין לאח' ברכה כמו הרואה המה בתקופתו ולבנה בטהרו' וכוכבי' וכו' כדאי' בפרק הרואה הוא תמיד לה' אבל הארץ הוא נתן לבני אד' לאחר ברכה וזהו שמי' לה' והארץ דקאי נמי מלפניו דהיינו קוד' הברכה ג\"כ הארץ לה'. אמנ' אם אינו מברך אז הפירות לוקים כמ\"ש רש\"י שם. הרי האומות יודעי' שהכל תלוי ביד ישראל עמו ויפה יאמרו האומות ברוכי' אתם לה' שהוא עושה שמים וארץ וכו' אפ\"ה השמים שמים לה' והארץ נתן לב\"א לאחר הברכה מה גדלו מעלתם:", + "לא המתים יהללו וכו' כמ\"ש רש\"י בישעי' שאין המתים משתמשים בשם י\"ה. כי שם זה לחשיבת החי שבו ברא עולמו. ולכן אמרינין שאין הקב\"ה משרה שכינתו אלא על משפחה מיוחסת בישראל שנ' הראובני הגדי ובעבור זה מה שארז\"ל שהקב\"ה משרה שכינתו בין איש לאשה דהיינו היוד באיש וה\"י באשה וזהו שם י\"ה ששייך בחיים. אבל במתים שלא שייך יחוס ואיש ואשתו לא משבחים בשם י\"ה. ולא כל יורדי דומה הנה רש\"י בברכות דף י\"ח פירש דומה מלאך הממונה על המתים. והמפורשים כ' דדומה הוא שר של גהנם ובזוהר פ' שמות דף ח' ע\"ב אית' דומה שר של מצרים נעשה שר של גיהנ' לדון נשמת הרשעים ר' יהודה אמר דומה הוא שר המתים ע\"ש. והנה הרשעים היורדים לגהנם המחבלים מחזירים הנשמות לפגרים מתים כדי שידונו כמה פעמים לפי עונשם הנקצב להם והם חיים לפי שעה אפ\"ה באותו שעה אין יכולים להזכיר שם י\"ה. ומהרש\"א בח\"א דחגיגה דף ה' גבי עובדא דמרים מגדלא נשי' שטעה שלוחי דמלאכא דמותא. דא\"ל דרעונא להו אנא עד דמלו לדרא והדר משלימנא להו לדומה וז\"ל ועד\"ז נאמר לא המתים יהללו יה דר\"ל לא המתים השטין ומתגלגלין בעול' לא באו עדיין לרשות דומה הממונה על הגהנם וגם לא יורדי דומה שבאים לרשותו יהללו יה אבל אנחנו נזכה בחיים שלא למות שלא בזמנו לשוט בעולם ולא נבא ג\"כ לרשות דומה הממונה על הגהנם ונברך יה מעתה ועד עולם עכ\"ל:", + "ואנחנו נברך יה וכו' כי כל השפע שמוריד האד' מן השמי' על הארץ כברכתו הוא בשם י\"ה כי ביה צור עולמי' ומדבקים יחד וזהו ואנחנו נברך יה מעתה ועד עום ר\"ל עולם העליון הללו יה. או דר\"ל מעתה שאנו בגלות ועד עולם \"ל לעתיד אנו מהללים בשם זה:" + ], + [ + "אהבתי כי ישמע וכו' ויש לדקדק מאי קול תחנוני דהל\"ל קולי ועוד תרי כל ל\"ל והנר' לפי מה דכתיב הקול קול יעקב הראשון חסר והטע' כדאי' במדרש בזמן שנשמעין קול יעקב בבתי כנסיו' ובבתי מדרשות והנה בעסק התורה אז כשילמוד צריך להרים קולו כדאי' בי\"ד סי' רמ\"ד. אמנם לגבי תפילה צריך להיות בלחש כדאי' בפרק אלו נאמרין בסוטה מפני מה תקנו תפילה בלחש ע\"ש נמצא גבי תפילה הקול חסר. אבל לגבי תורה הקול מלא. וזהו שמרמז הכתוב הקל אחד חסר דרומז אל התפילה דצריך הקול להיות חסר שלא יגביה קולו בתפילתו כדאי' בברכות דף ל' ע\"א. אבל בתורה יגביה קולו וילמוד בכל כחו ואז מובטח שיתקיים תורתו ואינו משכח במהרה. וזש\"ה אהבתי ר\"ל שהשם אוהב אותי כי ישמע ה' את קול תחנוני שלא תאמ' שבקול גדול אני אזעק לה'. אינו כן רק קולי תחנוני כמו שדרכי להתפלל בלחש בתפילה ותחנוני שהי' קולי נמוך רק שפתי נעות ומדבר על לבי שאין אדם העומד אצלי יכול לשמוע אם לא שמטה אזנו אלי כן היתי מתפלל בלחש עד כי נר' כי ה' הטה אזנו לי ר\"ל כל כך אני אהוב לה' שהטה אזנו לי והקבק\"ה מבקש תפילת הצדיקים ומתאוה לו:", + "ובימי אקרא ויש לדקדק מה לשון ובימי. ונלע\"ד כמו שאי' בזוהר על פסוק ואברהם זקן בא בימים וכן המלך דוד זקן בא בימים. כי יש מרשעים שאינו יכולים לראות זכיות' רק פעם אחת בשנה ויש לתקופה ויש לחודש ויש לשבוע. אבל הצדיקים באים בזכיותיהם ותורה ומצות שמסגלי' בכל יום ויום מיוחד וזהו אברהם זקן בא בימים מפורטי' שאין יום שלא עשה בו מצוה וכל יום ויום נעשה לו מליץ ופרקליט יושר. וזהו בימי אקרא שאין יום שלא עשיתי מצוה ותורה ומפני זה התפלל בלחש כדי שלא ישמעו הבריות שמזכיר זכיותיו ויאמרו שהוא מתגאה ח\"ו במעשיו הטובים:", + "אפפוני חבלי וכו' ויש להבין מה בין חבלי מות ובין מצרי שאול ועוד דצרה ויגון כפל מילות ועוד לשון אמצא משמע לעתיד ומקדם אמר לשון עברי והנר' כשאדם בסכנה או נטה למות יש לפניו שתי סיבות רעות. אחד צער הגופני ורבים מגאובים באבריו עד שהם שמחים עלי קבר כעלי גיל כי שם ינוחו יגיע כח. והסיבה השנית שיש לפניו שני דרכים לג\"ע וגיהנם ולא ידע באיזה מוליכין אותו וכמו שא\"ר יב\"ז בשעת מיתתו כדאי' בברכו' ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וסביביו נשערה מאוד. וסיבת חיבוט הקבר נקר' 'מציאה רעה כי הי' נעל' ממנו עד אחר מותו כמו מציאה הנראי' פתאום. הנה חבלי מות שהם לפניו נקראו צרה שלפניו במוחש. יען מה שיתאונן אדם חי גבר על חטאיו הוא נקרא יגון בדעתו מפני שלא ידע אם יצדק בדינו ועל אלו שתי סיבות אמר הכתוב על סיבה גופניות אפפוני חבלי מות ועל סיבה השנית דהוא יגון הנשמה אמר ומצרי שאול כלו' משלחת מלאכי הרעים מצאוני לשון מציאה ומפרש צרה על הגוף ויגון אמצע לשון עתיד על הדין אם יצדק למעלה:", + "ובשם ה' אקרא וכו' חנון ה' וצדיק וכו' ויש לראו' מהו בשם ה' הלא כל תפילתו הי' לה' ועו' מה לשון נפשי וגם לשון חנון ותו מתחילה אמ' שם הוי' ואח\"כ אמר אלקינו. ושיעור הכתו' כפי מ\"ש כי מפני הצרהר והיגון ממש נתבלבל דעתו. ואמר והשיבותי אל לבבי שהשם מרחם על בריותיו כי רחמיו על כל מעשיו וכן שם הוי' הוא מידת רחמים על כן אמר ובשם ה' אקרא שיתנהג עמו במידת רחמים ולא במידת הדין והיתי מתפלל על רפואות תעלה לגוף. ושוב אמר אנא ה' מלטה נפשי כי אותו קישור שנקשרת הנשמה ברוח חיוני דגוף שקורין גייש\"ט נקרא נפש. וכל זמן שהנשמה קשורה בגוף יש עוד תקוה שיכול לעשו' תורה ומצות ויפה שעה אחת בתורה ומע\"ט בעוה\"ז מכל חיי עוה\"ב ועל סיבה השני' אמר חנון ה' כי חנון לשון חנינה אף שאינו ראוי לכך רק מצד חסדו הגדול וגם אמר וצדיק כי הצדיק עליו הדין ומודה בקנס פטור והי' כל התפילה רק מצד שהוא רחום וחנון אבל לא מצד מידת הדין. אמנם הטה אזנו לי וחסד ה' על יראיו. שאפי' מידת הדין הי' מסכים לרחם עליו וזהו ואלקינו שהוא מידת הדין מרחם. והטע' בזה כי יש קונה עולמו בשעה אחת בתשובה. אמנם אם שב מיראת עונש אז זדונות נעשה לו כשגגות כדאי' בשלה\"י יומא וזה כוונ' הפסיק אם עווני אגיד אדאג מחטאתי דקשה בראשון אמר עון דהוא מזיד ואח\"כ חטא דהוא שוגג. אלא דחייש אף שהוא מתוודה על עוונותיו שמא לא הי' נחשב התשובה מאהבה רק תשובה מיראה ואז אדאג מחטאתי כי הזדונות נעשה לו כשגגות. והנמשך לזה:", + "שומר פתאים ה' וכו' כי השגגו' הם נקרא פתאים שעושה בלי מחשב' הלב כפתי שאין לו לב להבין. ומעתה מי שחוטא בשוגג מידת רחמים הוא לשומרו. וזש\"ה ואלקינו מרחם מפני שהיתי מתוודה ומודה ועוזב ירוחם. ומפני זה אלקינו מרחם באשר שנסתלקו המזידים ולא נשאר רק חטאים דהיינו שגגות ובזה שומר פתאים ה' שהוא מידת רחמי' גורם לשמור אותנו משגגות שלא ידון בהם. והא דאמר שומר כאלו נשמרי' הן הענין כך שנשמרו וינתן מן הצד שאם לא יעשה עוד בדבר זה ועוזב מדרכו הרעה שהלך בה מקדם אזי ימחול ה' על שגגותיו. אבל אם יחזו' ושב על קיאו בדרכי הרעה הראשונות אז יוטל עליו גם השגגות להכריע העוונות ושפיר שייך לשון שמירה. ואמר עוד:", + "דלותי ולי יהושיע הטעם כי זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקי' לא תבזה וכיון שעשיתי לבי כדל בתפילה לעני כי יעטוף ולכך ולי יהושיע. או דנא' מפני שמיירי הפסוק בחולה שאפפוני חבלי מות ואין דל אלא חולה כדאי' בנדרים דף מ' דכתיב אשרי משכיל אל דל. ואין חולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עוונותיו שנ' הסולח לכל עוונכי הרופא לכל תחלואכי וזהו דלותי בחליו ולי יהושיע. או דנא' לפי מה דאי' בחגיגה דף ט' בחרתיך בכור עוני מלמד שחזר הקב\"ה על כל מידות טובות ולא מצא לישראל מדה טובה אלא עניות וכו' היינו דאמרי אינשי יאה עניותא לישראל כוורדא סומקא לסוסיא חוורא. והנר' הטעם דאי' בעירובין דף מ\"א דקדוקי עניות מעבירין אדם על דעתו ועל דעת קונו ואינו רואה פני גיהנם ובאשר שישראל מלוכלכים בעבירו' ורצה הקב\"ה לזכות לישראל לפיכך המדה טובה בעניו' שיש להם תירץ וגם אינם רואה פני גיהנ'. והיינו דאמרי אינשי כמ\"ש מהרש\"א שם דסוס לבן מורה על ליבון עוונות כדאי' בהרואה סוס לבן בחלום טוב לו שנמחל לו עוונותיו. וזש\"ה דלותי שיש לי דלותי ודקדוקי עניות על כן ולי יהושיע. ונבא אל ביאור פסוקים הנמשכים והדקדוקים יבארו מאליו:", + "שובי נפשי למנוחכי וכו' הנה בהיות שהסכים הגוף אל הנשמה לשוב בתשובה שלימה לעזוב דרך רשע ולא לרדוף אחר תאוה הגופניו' ועוה\"ז רק כמו צדיק אוכל לשובע נפשו ומגרש היצה\"ר מלבו. אז יש מנוחה לנפשו ולא יש עוד מלחמ' יצה\"ט ויצה\"ר בלבבו. ובמה יגרש היצה\"ר מלבו. בזה שיזכור תמיד טובת ה' שגמל עמו בעת צרה. וזש\"ה כמדבר בעדו כאלו הגוף מדבר עם הנשמה שובי נפשי למנוחכי כלו' למנוחה שלי ושלך ונזכיר תמיד כי ה' במיד' רחמי' גמל עליכי ושויתי ה' לנגדי תמיד לומר לו כי הצלת נפשי ממו' והוא לשון חלוץ עצמו' כי חולה העומד מחליו ישוב לימי עלומיו ורוטפש בשרו מנוער כדאי' בנדרי' דף מ\"א. ואת עיני מן הדמעה כי המת מתוך הבכי סי' רע לו כדאי' בכתובות דף ק\"ב. ועל סיבה השנית דהוא חיבוט הקבר אמר ואת רגלי מדחי ר\"ל לדחות לגיהנם ועכשיו שהוא חי יכול לסגל בתורה ומע\"ט:", + "אתהלך לפני ה' וכו' אומר הנשמה לגוף כמשיב על דבריו ומנח' את גוף הטהור חבירו ואומר אל תראי ח\"ו שאם תלך בדרך טובים שיהי' לך צער. כי אתהלך לפני ה' בארצות החיים קאמר ארצות לשון רבים כלו' שיזכה לשני ארצות עוה\"ז ועוה\"ב כי אשריך בעוה\"ז וטוב לך לעוה\"ב כי צדיק גמור צדיק וטוב לו. וכאשר שמע הגוף דבר זה הי' כשמח בתנחומי הנשמה ובא כמשיב לנשמה:", + "האמנתי כי אדבר וכו' ר\"ל כשגמרתי בדעת לילך בדרך טובים האמנתי בלבי שלא יהי' לי כלל עוה\"ז ואני עניתי מאוד שצריך אני לסגף את נפשי בתעניות ושקים ושאר סיגופים אבל עתה נחמתני בדבריך:", + "אני אמרתי בחפזי וכו' כי הנשמה חוזר כמדבר לגוף ומשיבו אחר ראות שהגוף גומר לעבוד ה' בלב שלם ולהיו' גורר אחריו בכל דבר אז הנשמה כמשתאה אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב שח\"ו הגוף לא אומר כן רק בשעת צרה אבל כשיעבור הזעם והצרה יחזור לרדוף אחרי יצה\"ר. כמנהגו. אבל עכשיו שאני רואה שפיך ולבך שוין אזי אני משמח שתסכי' עמי לעבוד ה' באהבה ונהי' כאחד:" + ], + [ + "מה אשיב לה' וכו' וקשה דהל\"ל כל תגמוליו עלי אלא לאחר שהגוף והנשמה יחדיו יודבקו שטוב להודו' לה' מצאו עצמו לומר מה אשיב לה' על כל הטובות גדול שגמלתני וגם להיות לי עוה\"ז ועה\"ב ולזה רמז ביתרון ה\"י ויו\"ד בתגמלוהי כמ\"ש האלשוך לומר מה שעשה בעוה\"ז שנברא בה\"י ומה שהבטיח לי לעוה\"ב שנברא ביו\"ד כדכתיב כי ביה צור העולמים והוא שנאמר אתהלך בארצות החיים:", + "כוס ישועות אשא וכו' הרד\"ק מפרש חלקי כמו מנת כוסי. אבל הגמ' וכל מפרשי' אמרו שהוא כוס ממש. כי הפרענות נקרא כוס התרעלה כמאמר הקב\"ה לירמי'. ולהיפך התשועה נקרא כוס ישועות כלו' שיש בו ישועות מרובו' מלא וגדש. ובשם ה' אקרא עפ\"י מ\"ש בספרי כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכי אפשר לו לאדם לקרא בשם ה' אלא נקרא המקום רחום וחנון אף אתה עשה מתנת חנם נקרא המקו' חסיד וכו' ולכך כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וזהו ובשם ה' אקרא ר\"ל כוס ישועות דאם יאמר אדם כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וגם זו לטובה א\"כ כל הצרות שעברו וחלפו עליו הכל לישועה לו רק שאינו מבין הדבר אבל הקב\"ה תמיד השגחתו עליו ומאתו לא תצא רעה וזהו אם מייחד לבבו לשם ובשם ה' אקרא בכל עת ובכל שעה. ובש' הרב מהר\"ש חסיד ז\"ל שמעתי פי' הפסוק כי לעתיד יהי' דוד מברך שנ' כוס ישועו' וכו' כדאי' בפסחי' דף קי\"ח. והנה ביומא דף ע\"ו אית' כסא דדוד לעלמא דאתי מחזיק דכ\"א לוגין שנ' כוסי רוי' גמט' הכי וקשה הא צריך להגביה הכוס מעל שולחן טפח והיאך יכול להגביה כוס גדול כזה. יען בזוהר אית' בהאי ינוקא דהי' מברך בהמ\"ז ונתעלף שלא יכול להגביה והזכיר השם ובא לו כח בידו שיכול להחזיקו וזהו כוס ישועות אשא והיאך יכול להגביה הכוס כזה. לזה אמר ובשם ה' אקרא ויהי' אומץ וכח להחזיקו:", + "נדרי לה' אשלם. כי הי' נודר בעת צרה כדארז\"ל וידר יעקב נדר לאמר מלמד שנודרין בעת צרה והי' מקבל עליו להביא קרבנות נדר שקיבל עליו. ואף גם זאת בשעה שהשלי' נדרו הי' מתפלל ברבים בכוונה רצוי' עד שכל עם ישראל יכירו שקרבנו ריח נחוח לה' וכן ראוי לעשות ככתוב זבחי אלהי' רוח נשברה ר\"ל שאם יזבח זבח שיקובל אפי' למידת הדין אזי ישבר לבו בשעת הקרבה ויתפלל כי לב נשבר ונדכה אלקי' לא תבזה. וזש\"ה נגדה נא אין נא אלא לשון בקשה וכל זה יעשה לכל עמו נגד כל עמו:", + "יקר בעיני ה' וכו' מילת יקר מתחלק לתרי לשונות אחד לשןו יקר וגדולה. כמו תפארת יקר גדולתו. והשני לשון קשה ומשא כמו במלכים א' סי' ה' אבני יקרות ופרש\"י כבדות. הנה מיתת צדיקי' למעלה נקרא הלולא כמו הלולא דרשב\"י. ולמטה נקרא יללה כי הוא אבל כבד לדורו כי עליונים מבקשים את רבי ותחתונים מבקשים את רבי לכך נקט יקר דכולל תרווהי ולכן מחויבים כל עם ישראל להודו' ולהלל שהחי' הקב\"ה את הצדיק להגן על דורו וזהו הנמשך נגדה נא לכל עמו שהוא הקריב נדרו וכל עמו יתנו הודאה ומפרש משום שיקר בעיני ה' המותה לחסידיו ואמר לשון הי הנוספות והי' ראוי לומ' המות לחסידיו אלא דאין מות שייך לחסיד רק לדורו אבד דהיינו עוה\"ז שהי' כצנה רצון להם לזה רומז המות ה\"י ר\"ל עוה\"ז שנברא בה\"י:", + "אנא ה' כי אני עבדך וכו' הכוונה בזה כמאמ' דוד שמרה נפשי כי חסיד אני ונקרא עבד ה'. אמנם אל יעלה בדעתיך שבימי הילדות ושחרות לא הי' עבד ה' והלך בדרך הבחורים רק אח\"כ נעשה חסיד במעשיו לזה אמר אני עבדך בן אמתיך שמיד שיצאתי מבטן אמי והיתי לה לבן. היתי עבד נאמן לה' כי אמי שהיא אמתך גדלני בדרך טובים ונתיבות קודש הורתני. פתחת למוסרי ומכל צרה הצלני. ביבמות דף ע\"ז דרש רבא אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי אמר דוד רבש\"ע שתי מוסרות טובות שהי' לי פתחת רות המואבי' ונעמה העמוניות ודבר זה צריך ביאור ועוד דאי' במדרש מה דכתיב בן אמתיך משו' דדוד נולד ע\"י שפחה. כי ישי אבי דוד אמר לשפחתו לבא עלי' בלילה והלכה היא והגידה לגברתה והחליפה משכבה. ושכבה במטתה של שפחתה. ובא עליה ישי ונתעברה וילדה דוד ע\"ש כל רואיו ירעדו וישתומם על זה הלא ישי הי' צדיק המפורסם והוא אחד מארבע דמתו בעטיו של נחש כדאי' בפ\"ה דשב' ונכנס באוכלסי ודרש באוכלסי ויצא באוכלסי ותנא אין אוכלסי פחות מס' ריבוי יעלה על דעתו לעשות דבר מכוער כזה מה שאין ראוי לפחות שבפוחזים. ונתתי שמחה בלבי ומצאתי את שאהבה נפשי בעשרה מאמרות מאמר חיקור הדין ח\"ג פ\"י שישי הי' מסופק בדין מואב ולא מואבית והוא הי' רוצה לקיים ולערב אל תנח ידך ורצה לטהר בניו. ומפני זה שחררה על תנאי אם מואבי ולא מואבית אמרה התורה הרי את בת חורין. ואי מואבי אפי' מואבית אין בדברי כלום שהרי וודאן בוודאן מותר כדאי' בפ' ע\"י. וס\"ל כר' טרפון דיכולין ממזר לטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הוולד עבד שחררו הרי הבן בן חורין. אבל השפחה היתה יודעת שכן הלכה מרווחת בישראל שמואביות מותרת לבא בקהל לכך מסרה הסימנין לאשת ישי ע\"ש ועיין בב\"ש סי' ד' ס\"ק ל\"ה מזה. ומזה יש ראי' גדולה דמואביות מותרת לבא בקהל. דהא הבא לטהר מסייעין לו. ובדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו וא\"כ כל כוונת ישי הצדיק הי' לשם שמי'. ולמה עכבוהו אותו מן השמים מלבא אל שפחתו כדי לטהר בניו. אלא באשר שהדין מואב ולא מואבית לכן מנעוהו מלבא אל השפחה. והיינו דאמר דוד מצד שאני עבדך בן אמתך מוכח מזה דמואב ולא מואבית פתחת למוסרי שהיו אומרי' שבאתי מרות המואבי' דפסולה לבא בקהל דדבריהם הבל מזה שמנעוהו ועכבוהו משמים מלבא אל שפחתו והדין מואב ולא מואבית נכון:", + "לך אזבח זבח תודה וכו' הא דלא אמר אזבח תודה מאי זבח תודה. אלא לומר כל מה שראוי לזבח תודה דהיינו תודה ולחמי תודה ואי' במ\"י פ' צו דף קל\"ו ע\"ד לעתיד כל הקרבנות בטלין קרבן תודה אינו בטל. כל התפילות בטלין הודאה אינו בטלה הה\"ד קול אומר הודו את ה' צבאות כי טוב ומביאי תודה בית ה' עכ\"ל והנה לעתיד יהי' השם נקרא כמו שנכתב וזהו שמתפלל ולך אזבח זבח תודה ובשם ה' כמו שנכתב אקרא. והנה דרך חסידי עליון להיות נודרים בעת צרה. ולאחר שנצולים מצרה חוזרים ונודרי' על הצלתו כי צדיק מצרה נחלץ. ואינם מקריבין הכל בפעם אחת כי אין עושין מצוות חבילו' חבילות ומסדרין כל פעם תפילה אחרת הראוי לזה ולכך מתחילה אמר נדרי לה' וכו' מה שקיבל בשעת הצרה. ושוב אמר נדרי לה' אשלם אלו נדרים שנדר לאחר הצרה וכל פעם נגדה נא דהיינו הבקשה לכל עמו:", + "בחצרות בית ה' וכו' וקשה דהא חצרו' בית ה' דהיינו בעזרה ופשיטא שהוא בתוך ירושלים. אמנם הנרא' כי המשורר אמר כאן שני מיני קרבנות אחד בנדרים שהוא עולת נדבה והן קדשי קדשים שכל מעשיו כולו כליל לריח נחוח לה'. והשני הוא זבח תודה שהן קדשי' קלים שנאכלין בכל עיר ובכל מאכל. וקדשי קדשי' קודם לקדשים קלים. לכך קאמר בחצרות בית ה' על עולות שכל מעשיו בחצרות ר\"ל העזרו' נקרא חצר. אבל על קדשי' קלים אמר בתוככי ירושלים. והוא דכתיב יוד הנוספת דהל\"ל בתוכך להורות על יוד קדושות שהי' בירושלים וגם עשרה ניסים שנעשה בירושלים. ולתוקף האמונה שיתקיים זאת אמר יהללו יה אפי' בזמן הזה שאין מזכירין רק שם יה מחויבין אנו להודות ולהלל על זה:" + ], + [ + "הללו את ה' כל גוים וכו' אית' במדרש דשאל ר\"ש את רבי מאי גוים ומאי אומים והשיב דאלו שמשתעבדים בישראל נקראו גוים. ושאינם משתעבדים הם אומות עכ\"ל ונר' הטעם ורמז לזה כי מצאתי גוים מלא גימל ויו יוד מם מספרם בבל יון. מדי. אדום ולענ\"ד זה פי' הפסוק ואול' אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהי' מלא הגוים. כי משיח בן יוסף בא משבט אפרים וקרני ראם קרניו הוא יבא בסוף שיהי' גוים מלא. ואלו ד' מלכיות נשתעבדו בישראל. והנה ידוע דאותן אומות שישראל מצוין שם. הם יודעין קצת דרכי תורה ומציאת השם רק מיאמרו הגוים אי' נא אלהיהם. אבל לעתיד יהללו את ה' כל גוים. אמנם האומות שאין ישראל ביניהם לא ידעו כלל את שם ה' יאמרו רק שבח ולעתיד יכירו וידעו ה'. וזהו שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך שלא יודעים שהקב\"ה משגיח עלינו ולכך משעבדים עמנו. ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו אלו האומות המכחישים במציאת הבורא ויבושו ויחפרו כי גבר עלינו חסדו והוציאנו מעבדות לחירות מבין הגוים. ועל האומות נאמר ואמת ה' לעולם שהוא ראשון והוא אחרון וזהו בטחונינו אפי' בעת הגלות לכך הללו יה. ובזה יובן המדרש ש\"ט הללו את ה' וכו' זש\"ה אין כמו באלקים ה' ואין כמעשיך עכ\"ל כי הגוים מודים במציאות ה' רק יאמרו שסילק השגחתו ועובדים לצבא שמים לזה אמר אין כמוך באלקים וכו'. אמנם האומות הכופרי' במציאות הבורא ודעתם שהעול' כמנהגו נוהג יאמרו אין כמעשיך. ואלו שני מינים מבואר בפסוקים של גוים ואומים:", + "הודו לה' כי טוב וכו' כי ישראל אף שהן בגלות וסובלי' יסורין על קדושות שמו ועליך הורגנו כל היום הם מקבלי' באהבה ומקבלי' גזרתו כי אומרי' כל מה דעביד לטב עביד והוא רק לבחינה ולצרף אותנו למחיל' חטא ולסליחת עון ולכפרת פשע ומברכין על הרעה מעין על הטובה ואומרי' הודו לה' על כל אשר מצאנו כי טוב ר\"ל כל דבר הוא לטובתינו. כי לעולם חסדו ואינו מסלק השגחתו מאתנו וגבר חסדו על יראיו. ואלו ד' הודו נתקן כנגד ד' מלכיות הראשון נגד מלכו' בבל כי הגלה נבוכדנצר את גלות יכני' עם חרש ומסגר אלף כדי שלא ישתכח תורה מישראל וגם הי' דניאל וחמ\"ו שהיו גדולים בעיניו ונעשו להם ניסים רבים:", + "יאמר נא ישראל וכו' הוא נגד מלכו' מדי ופרס בימי המן שבקש לאבד את כל יהודים וגדולה הסרת טבעת ממ\"ח נביאים וכלם שבים בתשובה שלימה והתפללו לכך נאמר יאמר נא לשון בקשה ולכך נאמר בלשון יחיד כי כולם נעשו כאיש אחד והדר קיבלו בימי אחשורוש ולא הי' מודעה לאוריית' וגם בשעת מ\"ת ויחן ישראל נגד ההר שהיו כולם כאחד וכשהצילם מיד המן הרשע אמרו כי לעולם חסדו:", + "יאמרו נא בית אהרן. זהו כנגד מלכות יון הרשעה שהרגו הרבה חסידים ותבעל לטפסר תחילה ופרצו י\"ג פרצות עד שתקיים ה' מושיעים לישראל חשמנאי ובניו מבית אהרן והרבו בתפילה ותחנונים ושמע את נאקתם והצילם מיד לוחציהם והכניעו מלכות יון ואמרו כי לעולם חסדו:", + "יאמרו נא יראי ה' הוא נגד מלכות הרביעי והי' כל הנותר בירושלים קדוש יאמר לו כי נגאלים ע\"י תשובה כדכתיב ובא לציון ולשבי פשע וכו'. ויעשה להם ניסים גדולים כמו ביציאת מצרים ואז יאמרו כי לעולם חסדו:" + ], + [ + "מן המצר קראתי וכו' הדקדוקים יובנו מעצמם. הנה לפי המבואר דיאמרו נא יראי ה' נאמר על גלות הרביעי. ועל זה סובב והולך כל המזמו' והכוונה מתוך צרה שה' מצרי' אותי קראתי אל ה' בשם י\"ה שבו ברא עוה\"ז ועוה\"ב. ואין ה' בוזה תפיל' העני כי יעטוף כי אני את דכא ושפל רוח והוא עונה בעת צרה וצוקה. אמנ' אין השכינה שורה מתוך עצבו' וכעס רק בהרחב' הלב ושמחה כדמצינו ביעקב אבינו שכל זמן שהי' בצער מיוסף לא נגלה אליו השכינה עד שנתבשר שיוסף חי. וכן באלישע שאמ' קחו המנגן. ובאסף בימי יהושפט. וזהו ענני שמדבר עמי היינו במרחב אם יש לי הרחבת לב אז ענני יה. או שנ' שכל זה מן התפילה שיהי' השם שלם ויתרחב שם יה שיהי' שלם וכן יה במלואו יוד הא גמ' כ\"ו וזהו שיענני לאו בזכותינו רק מצד מרחב יה שיתרחב השם ויהי' שלם כי לשמך תן כבוד. או די\"ל דאי' במקובלי' בגלות בבל הי' עמהם אות א' משם אדני ויוד ראשונה משם הוי' בגלות מדי אות ד' מאדני וה' ראשונה מהוי' בגלות יון אות נ' מאדני ואות ו' מהוי' ובגלות אחרון אות יוד מאדני וה' אחרונה מהוי'. וא\"כ בגלות זה אנו אומרים מן המצר קראתי י\"ה שעמנו בגלות זה האחרון:", + "ה' לי לא אירא וכו' באשר שעמו אנכי בצרה שאין השם שלם עד הכרתת עמלק ובוודאי יעשה למען שמך הנקרא עלינו. ובאמ' כל בטחוני ה' לי שהוא מציץ ומשגי' עלינו תמיד בפרטיו' ומאתו לא תצא רעה וכל מה שמייס' אותנו הוא לטובתינו רק שאין לנו הבחינה וכיון שה' תמיד אתנו כי אנחנו עמו ונחלתו לא יעזוב א\"כ מה יעשה לי אד' וירחמנו כרח' אב על בנים:", + "ה' לי בעוזרי וכו' מילת לי משולל הבנה דהל\"ל ה' בעוזרי. ונר' דלשון לי הוא כמו בעבורי בזכות עצמי הוא בעוזרי. דלפעמי' עוזר ה' מצרה וגזרה לא מצד מזכו' עצמו רק בזכות אחרי' כמו דמצינו בלוט. ולפעמי' בזכות עצמו וההפרש אם ניצל בזכות עצמו אז זוכה לראות מפלת שונאיו כדכתיב ושלומת רשעים תראה. אבל אם ניצל בזכות אחר די להפקעת עצמו ואינו יכול להביט במפלת אחרים כדמצינו באשת ללוט. וזש\"ה ה' לי בשבילי בעוזרי והראי' לזה ואני אראה בשונאי. ומפרש כיצד יהי' זכותו גורם יעזור לו:", + "טוב לחסות בה' וכו' כי מי שהוא חוסה בה' ובצל שדי יתלונן צריך להיות עובד מאהבה ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם כעבד לאדוניו אם האדון רואה מעשיו. וכיון שיעשה מבטחו בה' צריך שיראה כנגדו תמיד שעיני ה' משוטט בכל דאל\"כ היאך יבטח בו וא\"כ כל מעשיו לשם שמי' ולא צריך לזכות אבות שנקראו אדם. כמשארז\"ל אתם קרוי' אדם ואין או\"ה קרוים אדם כי לשון אדם מלשון אדמה לעליון. והעיקר תשובה ותפילה בצירוף צדקה. אבל יש בני אדם שמעשיהם רעים בדרך לא טובים הלכו. רק סומכים עצמם שמפזרים ממון ונותנים צדקה הרבה לענים ואביונים ובזה יעלה על דעתם שבטחונם על חילם וצדקתם. גם זה הבל ורעות רוח שעושה צדקה גדולה עם אחרים ולא יעשה צדקה לנפשו נפש עני' היא הנשמה שלו. וזש\"ה טוב לחסות בה' שיהי' תמים במעשיו מבטוח באדם דהיינו זכות אבותיו הצדיקי' וגם אמר טוב לחסות בה' ואז מגן הוא לכל החוסים מבטח בנדיבים שהוא מן המנדבים צדקה לענים רק שפרו מעשיכם ולעשות צדקה לנשמתו. ובס' מעין גנים פ' מצורע כ' ליישב דפשיטא מה ענין ה' לאדם שאין לו תשועה. וכתב כי חסי' הוא שייך למי שלא הבטיח לו לשכנגדו. אבל בטחון שייך לשאמר לו שיבטיח בו לזה אמר טוב לחסו' בה' בחסי' מלבטוח באד'. וכופל הדבר לא מבעי' באדם שאין סיפוק בידו לעשות בטחונו תמיד. אלא אף בנדיבי' דיש סיפוק בידם אפ\"ה יותר טוב החסיון בה' מבטוח בנדיבי' עכ\"ד:", + "כל גוים סבבוני וכו' הנה מבאר גודל הבטחון כי אלו ארבע פסוקים אמר נגד ד' מלכיות כל גוים זהו נבוכדנצר דאסף כל הגוים לעלות לירושלים והוא גלות בבל אבל אקוה לה' בשמו הגדול שנקרא עלינו שאמילם שאכריתם ואמר לשון עתיד כי לא הי' גאולה שלימה כי הי' אחריו עוד גליו' ולא יהי' כריתה גמור לעמים עד ביאת משיחנו. סבוני וגם סבבוני זהו גלות מדי ופרס ומפני זה כפל הלשון סבוני וגם סבבוני כי הי' שני מלכיות וגם באלו הי' תקותי לה' כי אכריתם ואח\"כ אמר סבוני כדבורים זהו מלכות יון הרשה שהרבה והרשיע מאוד בגזרותיו יותר מכולן וביקש להעבירם מעל חקי רצונך דועכו כאש קוצים ששרף והרג הרבה מישראל מצוקי ארץ וגם בזה הי' לישועתך קויתי בשם ה' כי אכרית' וקאמר לשון כאש קוצי' שנותן להב הרבה ונכבה מהר כן לא הי' מלכות יון אלא זמן מועט בגרות רעות ולא הי' מאריך כ\"כ. ושוב אמר דחה דחתני לנפול מרמז על גלות הרביע שנראה כאלו נדחתי בדחי' אחר דחי' כמו נפילה גמורה ח\"ו שאין להם תקומה. אבל בזה יותר בטחוני מרובה ונר' בעיני לאמת גמור כאלו כבר גאלו אתנו. כל כך נתחזק התקוה שאנו אומרים וה' עזרנו וכל מקום שנ' וה' הוא ובית דינו קאמר. או דפי' שאנו מנחמים שיוציאנו מגלות הזה הלא וה' עזרנו עד עתה הוא יעזרינו לעולם ואל יטשינו לנצח:", + "עזי וזמרת יה וכו' הביאו' כי זמרת הוא לשון זמירה ושירה וגם הוא לשון כריתה כמו כרמיך לא תזמור וזמר עריצי' (ועיין רש\"י פ' בשלח) והענין כי בגלו' נכרת שם יה מן השם השלם כדכתיב יד על כס יה וזהו כל עזי ומבטחי כי נכר' השם ואינו במלואו. וא\"כ מלבד שה' תמיד עזי ומשגבי יש עוד וזמר' יה שהקב\"ה יקנא לשמו הגדול ויהי לי לישועה:", + "קול רינה וישועה וכו' הכוונה אימ' קול רינה וישועה אם ימין ה' עושה חיל אז באיבוד רשעים רינה באהלי צדיקי'. או דנא' כי רינה הוא לשון תפילה כדכתי' אל הרינה ואל התפילה. וישועה היינו אם יושיע לת\"ח וצדיקי' להיות מהנה להם בממון שיכולי' להיות יושבי אוהל וזהו קול רינה דהיינו תפילה וישועה דהיינו צדקה באהלי צדיקים אז יזכו שימין ה' עושה חיל. או דנא' כי גאולה עתידה יהי' בליל שמורים כמו שמצרי' ושאר דברים הנאמרה. ואומר בשעה שקול רינה וישועה דהוא הלל שאומרי' באהלי צדיקים אז ימין ה' עושה חיל:", + "ימין ה' רוממה וכו' כי התורה נקרא ימין ה' כדכתיב מימינו אש דת למו אם אתם מקיימים ומכבדים על רוממתה אז ימין ה' עושה חיל. או כמו שפי' רע\"ס אין הקב\"ה משלם גמול להאביד אומה עד שיפקוד על שר שלה למעלה כמו שנ' יפקוד על צבא מרום במרו' ורוממה לשון מרום אם ימין ה' רוממה ר\"ל על צבא מרום אז ימין ה' עושה חיל למטה. או דנא' כמ\"ש בזוהר פ' וארא ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב הקב\"ה דן לישראל בשמאלו כדי דדחי להון בשמאלא ומקרב בימין (וכדארז\"ל ג' שמאל דוחה וימין מקרבת יצר תנוק ואשה והם כולם כנגד ישראל שנקראו כן) אבל האומות בהיפך ימינך ה' נאדרי בכח שהוא נאדר ונערץ להציל עמו ביום זעם ואינו מכה רק בשמאל. אבל ימינך תרעץ אויב ע\"ש וזהו ימין ה' רוממה שמקרב אותנו בימין ואינו מכה רק בשמאל. אבל ימין ה' עושה חיל שמכה או\"ה בימין. ועוד יש לפרש כמ\"ש בעל זריעת יצחק כי בי\"כ אם ה' עלה בימינו הסגן אומר אישי כה\"ג הגבה ימינך והי' סימן טוב לישראל שאם השם עלה בימין כה\"ג שיגברו ישראל על אויביהם דהא כל זמן ששמעון הצדיק חי הי' השם עולה בימינו. וזהו ימין ה' רוממה אם אני ארים בימין ה' אז סימן ימין ה' עושה חיל:", + "לא אמות כי אחיה וכו' הנה בוודאי אם לא ימות הוא יחי'. אלא הכוונה כי הרשעי' בחייה' קרוים מתים ועל זה אני מתפלל שאהי' מכלל הצדיקי' שקרוים חיים. ועם היות שצדיקי' אפי' במתתם קרוים חיים שהרי שפתותם דובבות בקבר לזה אמר ואספר מעשה יה כי לא המתים יהללו יה שאין הם משתמשי' בשם יה ואמרתי טעם לשבח למה הרשעים בחייה' קרוים מתים ע\"ד מה שאמר ישעי' ואשלם נחומים לו ולאבליו דאית' בזוהר אותן שני מלאכים שניתן לאדם לשומרו אם הוא צדיק הולכים לפניו ואומרי' פנו מקום לצדיק זה ואם הוא בינוני אזי אחד בימינו ואחד בשמאלו. ואם הוא רשע אזי הולכים אחריו וראשם כפוף כאבלים שמתאבלים על רשעתו. ונמצא בחייו נראה כאלו הוא מת שהרי יש לו מתאבלים על נשמתו ומפני זה רשעים בחייהם קרוין מתים:", + "יסר יסרני יה וכו' ויש להבין למה לי הכפל דהל\"ל יסרני יה ועוד למה אמ' נתנני לשון רבים דהי' לומר לא נתני. אלא דר\"ל ביסורין אחר יסורין כדי למרק עוונותי ולצרף כי לא חפץ ה' במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה וע\"ד מה דאית' בסוטה דף ח' ע\"ב ארחב\"פ מאי דכתי' כי אני ה' לא שניתי ואת' בני יעקב לא כלית' לא הכתי לאומה ושניתי בה (וכ' מהרש\"א באותו מכה עצמה) ואתם בני יעקב לא כליתם דכתיב חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים. והטעם כי יפקוד תחילה על צבא מרום במרום על שר שלהם והנה ישראל הם תחת ממשלת הקב\"ה והם חלקו וחבל נחלתו ומפני זה אמר אני ה' לא שניתי ומפני זה אתם לא כליתם וזש\"ה כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב:", + "פתחו לי שערי צדק וכו' קאי על גאולה העתידה כשיבאו אל שערי ירושלים וכי ירושלים לעתיד יקרא עיר הצדק (כמ\"ש בישעיהו א׳:כ״ו) אחרי כן יקרא לך עיר הצדק וירמי' (סי' ל\"א) עוד יאמרו את הדבר הזה וכו' בשובי את שבות' יברכך ה' נוה צדק הר הקודש. ויאמרו ישראל למלאכי' השומרים חומת ירושלים פתחו לי שערי צדק כל השערי מארבע רוחות עולם אבא בם אודה יה (והנה מזכיר במזמור זה ששה פעמים שם יה כי שם יה מורה על עוה\"ז. ושתא אלפא שנין הוי עלמא וחד חרוב):", + "זה השער לה' וכו' כי המלאכי' מושיבו להם זה השער לה' ר\"ל כי עכשיו השם שלם ולא צריכין להודות לשם יה ותוכלו לומר השם ככתבו ועמו כולם צדיקים יבאו בו. או דנא' זה השער לה' ע\"ד מה שנא' (ביחזקאל סי' מ\"ד) השער ה' סגור יהי' וכו' כי ה' אלקי ישראל בא בו והי' סגור וכו' נשיא הוא ישב בו לאכל להם לפני ה' ופרש\"י בחללו. וזה השער הוא לה' וצדיקים היינו הנשיאים יבאו בו בחללו:" + ], + [ + "אודך כי עניתני וכו' כשהצדיקי' יבאו לתוך שערי ירושלים יתנו הודאה ויאמרו לשם אודך כי עניתני כי הגלו' הוא לצרף ולטהר בני ישראל וכמו שנ' בגלות מצרים כאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרוץ כן קושי השיעבוד בסוף ימי הגלות יגדל שכר ישראל וזהו כי ענתני ומפני זה העינוי הוא תהי לי לישועה. או שנא' אפי' בשעה שהיתי מענה אותי ותהי לי לישועה שתמיד הי' משגיח עלינו. וגם אנחנו היו מצפים לך שיבא הישועה:", + "אבן מאסו הבוני' וכו' קאי על משיח כחזון נ\"נ ופשרי' דניאל (ב') חזה הויתי עד די איתגזר' די לא בידין ומחה לצלמא וכו' ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא הרי דמשיח נקרא אבן שהוא חזק מצור וחלמיש אשר מאסו הבוני' ר\"ל האומות שעוסקיהם תמיד בבתי טטריאות ובצרים גדולים הם אשר חרפו עקבו' משיח וילעגו לנו בעקבותיו שיאמרו אף אם הוא חגר ואינו הולך רק פסיעה אחת יכול לבא. או שמחרפים לנו בחגר בעיר הרשעה שמרכיבין חיגר כדאי' בריש ע\"ז וזהו חרפו עקבות משיחך. לכך יאמר ישראל אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה דהות לטור רב שיכול לראו' בראשו לכל פינת העולם:", + "אבן מאסו הבונים שמעתי מפי חכם משולח מירושלי' כי היצה\"ר נקרא אבן דכתי' והסירותי את לב האבן. ולעתיד נדמה היצה\"ר לצדיקים שנקראו בונים להר גדול. וזש\"ה אבן הוא יצה\"ר מאסו הבונים היתה לראש פינה כי נדמה להם כהר. ואמרו מאת ה' היתה זאת יצרו של אד' מתגבר עליו כל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב\"ה עוזרו אינו יכול לו ועיין כל זה בגמ' דסוכה דף נ\"ב וזה ש\"ה מאת ה' היתה זאת שעזרנו והיא נפלאת בעינינו. וזה היום שבוטל יצה\"ר מהעולם נגילה ונשמחה בו ע\"כ:", + "מאת ה' היתה זאת וכו' כי ישראל יתמהו מאוד על גאולתן וגדולת משיח. אז יאמרו לא בצדקתינו אנו נגאלין כי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים על כן לא לנו נעשה הגאולה רק בשביל שמך הגדול וזהו מאת ה' היתה הגאולה והישועה והיא נפלאת בעינינו. והואיל והגאולה העתידה יהי' בליל שמורים נקט לשון נקבה או שיאמרו בשביל השכינה שהי' עמנו בגלות נקט לשון נקבה כידוע לי\"ח. ועוד י\"ל אלו הפסוקי' על אבן שתי' שממנו נברא העולם כדאי' ביומא דף נ\"ד ע\"ב שנטל הקב\"ה אבן וירה בים וכו' ואין אדם יכול להזיזו ממקומו להכניסו בבנין ועדיין הוא במקומו מונח ואין אדם יכול להניע אותו ולשוא עמלו בוניו בו ומפני זה מאסו בו הבונים וזש\"ה אבן מאסו הבונים ולא נוטלין אותו לבנין היתה לראש פינה שעליו עומד ארון ה' בבית קדשי קדשים ושם השרה שכינתו. ולמה זכה אבן זאת לזכות גדול כזה ומפרש מאת ה' היתה זאת האבן אשר ירה וממנו הושתת העולם והיא נפלאת בעינינו ואולי היתה לראש פינה דאית' במדרש שיעקב אבינו שם האבן הזאת למראשותיו ועשאו מצבה ועיין ברמב\"ן פ' ויצא מ\"ש בזה:", + "זה היום עשה וכו' אמר היום בלשון הי הידיעה כלו' האמור בנביאים ביום ההוא יתקע בשופר הגדול. לפני בא יום גדול והנורא. הנה באה ונהיתה הוא היום אשר דברתי במלחמת גוג מגוג כאמור ביחזקאל. והוא היום אשר כל ישראל היו מצפים תמיד עליו וכאלו מורה באצבע זה היום אשר עשה ה' לא בשבילינו רק בשביל כבודו כאמור למעני אעשה. על כן נגילה שהוציאנו משעבוד לגאולה. ונשמחה בו ר\"ל בהשם שהוא גאל ישראל כי הגדיל ה' לעשות אתנו היינו שמחים:" + ], + [ + "אנא ה' הושיעה וכו' כי עד עכשיו מדב' מביא' משיח בן יוסף שיקבץ ישראל ויביאם לירושלים ואח\"כ יעמדו עליו כל מלכים במלחמות גוג ויהרג משיח בן יוסף ויהיו ישראל בצרה גדולה כי ינוסו במדבר. ורבים יסגרו בירושלי' וזה יהי' מ\"ה ימים ועיין בספרי פ' בלק ולא הי' צרה גדולה בישראל יותר ועליו רמז דניאל י\"ב והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא וכו' ועל זה ארז\"ל אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס. ויבוקש דג לחולה ולא נמצא. ובעת הצרה ההיא שיהיו ליהודים בחוץ לירושלים יתפללו אנא ה' הושיעה. והיהודי' הנסגרים יזעקו אנא ה' הצליחה נא. והא שיתפללו בלשון זה כי אנא ה' גמט' ב' שמות אני והו שאומרי' בהושענא על לשון ואני בתוך הגולה והוא אסור באזיקים כלו' שגם השכינה בגלות:" + ], + [ + "אנא ה' הושיעה וכו' כי עד עכשיו מדב' מביא' משיח בן יוסף שיקבץ ישראל ויביאם לירושלים ואח\"כ יעמדו עליו כל מלכים במלחמות גוג ויהרג משיח בן יוסף ויהיו ישראל בצרה גדולה כי ינוסו במדבר. ורבים יסגרו בירושלי' וזה יהי' מ\"ה ימים ועיין בספרי פ' בלק ולא הי' צרה גדולה בישראל יותר ועליו רמז דניאל י\"ב והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא וכו' ועל זה ארז\"ל אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס. ויבוקש דג לחולה ולא נמצא. ובעת הצרה ההיא שיהיו ליהודים בחוץ לירושלים יתפללו אנא ה' הושיעה. והיהודי' הנסגרים יזעקו אנא ה' הצליחה נא. והא שיתפללו בלשון זה כי אנא ה' גמט' ב' שמות אני והו שאומרי' בהושענא על לשון ואני בתוך הגולה והוא אסור באזיקים כלו' שגם השכינה בגלות:", + "ברוך הבא בשם ה' כי לאחר שיעברו הצרה הגדולה של מ\"ה ימים ובו יקוים ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך ולא נשארו רק יראי ה' ושלימים ועל זה רמז משה רבינו באמרו כי מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה אותי אומר לשון מה ר\"ל אלו מ\"ה ימים שיהיו מלא יראה. ולאחר מ\"ה ימי' הללו יתגלה משיח בן דוד ועליו אמר דניא' (סי' ז') וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיד יומיא מטה וקדומוהי הקרבוהי ולי' יהב שולטן ויקר ומלכו וכל עממיא אומי' ולישני' ליה יפלחון שלטני' שולטן עלם די לא יעדה ומלכותה די לא תתחבל. וכשיראו הנשארי את משיח בן דוד בא מן השמי' אז יזעקו בקול רינה ברוך הבא בשם ה'. ומשיח ישיב להם ברכנוכם מבית ה'. וישראל ישיבו לו", + "אל ה' ויאר לנו מצד מידת חסד שהוא אל הטה חסדו עלינו. וגם אל לשון חוזק כמו אילי ארץ שבא בחוזק על האומו' שהי' מצירי' לנו בגלות שהוא חושך ואופל ויאר לנו עכשיו שהוציאנו מאפלה לאורה. וחוזר משיח ויאמר להם", + "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. הנה בסוכה דרשו זה על מורביות של ערבה שהיו זוקפים על גבי מזבח. ולולי דמסתפינא היתי אומר דמאי דפליגי תנאי אי בניסן עתידין לגאול או בתשרי עתידין לגאול ואולי י\"ל דאלו ואלו דברי אלקי' חיים כי משיח בן יוסף יבא בניסן. ומשיח בן דוד יתגלה לנו בתשרי וא\"כ יפה יאמר משיח צדקינו אסרו חג בעבותי' שיתנו מורביות על המזבח שיגיעו עד קרנות המזבח. או דנא' שלעתיד יעשו ג\"כ חנוכת המזבזח שבעה ימים ישמחו מלבד שמח' החג כי אין מערבין שמחה בשמחה וכמו שעשו ישראל בבנין שלמה שהיו שמחי' ארבעה עשר יום עם החג כמ\"ש במלכים וכן יעשו לעתיד. וא\"כ כאלו החג עם שמחתם הוא בקשר ואיסור יחד יודבקו כאלו נקלעו בעבותי' יחד וזהו אסרו חג בעבותים בריבוי קרבנות עד קרנות המזבח. או דנא' אסרו חג היינו קרבן חגיג' י\"ד כי צריך לכל פסח חגיגה כיון שיהי' חורתו מרובה וצריכין תמיד לחגיגה כדאי' בפסחי' דף ע' על כן תקשרו החגיגה בכרעי המטה כדי לבדקו אם להביא עד קרנו' מזבח:", + "אלי אתה ואודך וכו' כי משיח בעצמו נושא עיניו לשמים ויאמר אלי אתה ואודך כי נותן הודאה על לשעבר כי הי' מדוכה ומעונה ביסורין וסובל עוונות ישראל וכמ\"ש ישעי' והוא מחולל ומדוכא בפשעינו ומצפה כל יום מתי שיבא לגואלינו וכשיבא יאמר אלי אתה ואודך על לשעבר. ואלקי ארוממך על להבא:", + "הודו לה' כי טוב כי יחזור משיח ויאמר לישראל הודו לה' כי טוב כל מה שהניח אתכם זמן ארוך בגלות הי' לטובתכם כדי לטהר אתכם מכל טומאתיכ' ולא תלכו עוד בגלו' כי גאולתכם גאולת עולם וזהו כי לעולם חסדו. או דנא' כי יש שני יצרים יצה\"ר ויצ\"ט ולעתיד ישחט היצה\"ר ולא נשאר רק יצ\"ט לבדו ולא יהי' שום חטא ועון. וזש\"ה הודו לה' כי טוב כי לא נשאר אלא טוב (כי זה לשון אלא הוא) ולכך כי לעולם חסדו:" + ], + [ + "יהללוך וכו' ברינה יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו ויקדישו וימליכו הוא ט' מיני הודאות כמו שיש בלפיכך ורומז לט' ספירות מלמעלה למטה את שם מלכינו הוא מלכות. וגם יסוד נכלל בלשון וימליכו שהוא מחובר למלכות כידוע לי\"ח. עד כאן רמז לאצילה. כי לך טוב להודות עולם הבריאה. ולשמך נאה לזמר עולם יצירה. כי מעולם ועד עולם אתה אל רמז לעולם עשי' לכך קאמר מעולם ועד עולם. נר' דיש לומר הגדול כל הלל הגדול ושנים עונין על כל פסוק הודו לה' כי וכו' כיון שהוא דרך שירה בעי שיענו אחריו כדמצינו בשיר' הים וכ\"מ במ\"א סי' תכ\"ב סק\"ז. וכן ראיתי נוהגין ודלא כח\"י." + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "הודו לה' כי טוב סידר כאן כ\"ו הודיו' כמנין הש'. ורז\"ל אמרו כנגד כ\"ו דורו' שזן עד שנתן התורה. ומפרש אם אדם עושה טובה לזולתו יש בו פני' אחרת ומצפה לתשלום גמול. אבל גבי הש\"י שאין צריך לשו' דבר אז מה שמיטיב הוא מצד טובתו וצריכין להודו' לו כי טוב ואל תבטחו בנדיבים שאין הבטחתו קיימת לעולם תצא רוחו ישוב לאדמתו אבל גבי חי עולמי' אז נקרא טובתו חסד עול' וזהו כי לעול' חסדו:", + "הודו לאלקי האלקים אמר עוד מפאת שכל צבא מרום ומלאכי מעלה נתונים תחת ידו. על כן אל יבטח שום אומה בשר של מעלה ומזלו כי זה ישפיל וזה ירים ויפקוד על צבא מרום במרום אבל ישראל שבטחונינו בה' הוא נקרא בטחון כי לעולם חסדו:", + "הודו לאדוני האדונים עם היות שאנו בגלות ויש לנו אדונים וצריכין אנו להשפיל עצמינו כעבדים הלא אפי' יעקב אבינו קרא עצמו עבד כמ\"ש וגם עבדך יעקב בא אחרינו. עם כל זה מראה הקב\"ה שהוא אדוני האדוני' ומשגיח על ישראל עמו כי גדול הרועה המציל שה מבין הזאבים וזהו מצד חסדו כי לעולם חסדו:", + "לעושה נפלאות גדולות לבדו שאל תאמר שהקב\"ה עושה זה כדי להגדיל שמו או כדי להודות לו. כי באמת הש\"י עושה ניסים מפורסמים גלויות לנו. צריכין להודות בחובות הלבבות. יען לפעמים עושה הקב\"ה נס נסתר שהוא בהעלם בעל הנס מתחילה ועד סוף ואין בעל הנס מכיר בנס מה שנעשה לו נפלאות רק השם לבדו הוא יודע מזה. ואין בזה שום דבר פני' רק מצד שהוא עושה חסד לעולמו ולכן כי לעולם חסדו וכן הוא במדרש ש\"ט:", + "לעושה השמים בתבונה ר\"ל כי לא ידענו מציאתו רק כמאמר השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע כי צריכין אנו להתבונן בהם ומפאת זה אנו יודעין שהוא בורא יתעלה וזהו שעושה השמים בתבונה להבין כבודו ומעשה ידיו וקאמר לשון עושה בינוני. כי ממש בכל יום ניכר לנו מעשיו כאלו היום נבראו שבולל אש ומים גשם החמישי ובהתפללו אליו ירד הגשם מן השמים וכל זה בעבור חסדו הגדול להודיע שהוא הבורא וכי לעולם חסדו. או דנא' דאית' בזוהר בראשית דף ו' מי שמשתדל ומחדש בתורה בבינה אז הקב\"ה עושה רקיע מאותו דבר והקב\"ה קורא להם שמים חדשים והוא שמור לו לעולם וזהו לעושה שמים בתבונה ר\"ל במבין אז כי לעולם הבא חסדו:", + "לרוקע הארץ על המים. כלו' כמו רקוע פחים שהוא בולט ברקמה על צד היופי כמו הרקוע על הבגד. ואין רשו' להים להעבירו גבול שמת בל יעבורון לכסות הארץ. וכן להיפך מה שנתן לים לא יכול להיות יבשה ומפני זה לא רצה הים לבקוע לפני משה. וכל זה שלא יעברו זה בזה כדי שהוא נוהג בחסדו ליצורי עולמי' שיורדי ים באניות יכולין לשוט בעולם ושלא יצודו דגי הים ועובדי האדמה והישוב לא יעברו עליה' מי הזדוני' וכל זה בחסד עליון וצריכין אנו לומר כי לעולם חסדו:", + "לעושה אורים גדולי' כי למעלה לא צריכין לאור רק אתו שרי נהורא. רק עול' הזה צריכין לאור. ובאמת אור שנברא ביום ראשון גנזו הקב\"ה כי אין העול' יכולין לסבלו ומי שאינו צדיק נעשה סנוירים מצד ריבוי האור. לכך ברא בחסדו הגדול את שני מאורות להאיר בעולם וזהו כי לעולם חסדו:", + "את השמש לממשל' ביום. באשר שקטרגה הלבנה ונתמעטה הראה הקב\"ה שהוא חפץ בשלום ולא בקטרוג ומזה ילמדו הבריות הדרך הישרה שלא יקטרגו ולא יקנאו איש באחיו ואז קיום לעולם וכל זה עשה בחסד לעולם אשר ברא וזהו כי לעולם חסדו:", + "את הירח וכוכבים לממשלות הלילה. גם בזה אתה חונן לאדם דעת כי לאחר שלבנה הקטינה עצמה ואמרה שרגא בטהרי מה מהני. פייסה הקב\"ה ונתן לה גם הכוכבים לממשלות הלילה ומזה ילמוד אנוש בינה שאם יצער אדם את חבירו אע\"ג שעביד כדין אפ\"ה יפייסו כדי שיהא הכל באגודה אחת ואם שלום בעולם אז חסד בעולם ויובן כי לעולם חסדו:", + "למכה מצרים בבכוריהם כתבו רמז למכה הוא אותיות המלך כי פרעה ג\"כ בכור הי' והא דלא כתיב למכה בכורי מצרים עיין לעיל מ\"ש בשם המדרש בפסקא ר' יהודה ואית' במדרש ש\"ט כי ס' ריבוי הרגו הבכורים באבותיהם עכ\"ל הרי גודל חסדו שהרגו כנגד ס' ריבוי ישראל יוצאים ממצרי'. הנה סידר כאן זה מול זה שאמר למעלה כי השר של מעלה דמצרים הוא הי' בכור למזלות טלה ולכך לא אכלו מצרים טלה ועובדים לבכורים והקב\"ה הכה כל בכור אפי' הצירות כמותי כדכתיב ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים אני ה' וזהו הראי' שהוא אלקי אלקים וראוי לנו להודו' לאלקי אלקים כי לעולם חסדו:", + "ויוצא ישראל מתוכם אף שהיה פרעה גברת מלכים ומושל בעול' וראש לכל אומו' ממש הכל עבדיו. וכן שריו וחרטומיו כולם היו אדוני' ורוזני ארץ אפ\"ה הוציא ישראל מתוכם ומזה הראה לנו שהקב\"ה הוא אדוני האדונים ושלחו ישראל בעל כרחם וראוי לומר הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו:", + "ביד חזקה ובזרוע נטוי'. כי ידוע מה שהקב\"ה הוצרך לעבור בעצמו להכו' הבכורי' כי הוא מבחין בין טיפה לטיפה והציל את בכורי עמו ישראל. וקאמר בזרוע נטוי' על נס הנסתר שאלמלא שהיו ישראל רגע אחת עוד במצרים אז חלילה נשתקעו בטומאה ולא יוכל לטהר מוזהמתם וזה לא ידעו ישראל שנוהג בחסדו וראוי לנו לשבח לעושה נפלאות גדולות לבדו בחסדו כי לעולם חסדו:", + "לגוזר ים סוף לגזרים ואמרו לגזרים ר\"ל לנימולין מלשון גזרי בשר ורמז במדרש הים ראה הראה לו ברית מילה. ונ\"ל הטעם כמו דאמרינין בנדרים גדולה מילה ששמים וארץ עומד עליהם דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי. וגם לגזרים שים נבקע לי\"ב גזרים כנגד י\"ב שבטים והי' המים למעלה ככיפה כמו השמים למעלה ככיפה על הארץ כדאי' במדרש. והראה הקב\"ה ההבדל בין מים עליונים למים תחתונים והוא כנגד לעושה השמים בתבונה והכל בשביל חיבת ישראל שהראה להם חסדו כי לעולם חסדו:", + "והעביר ישראל בתוכו. לשון העברה בנח' וטיול לא ברדיפה ומהירה ולא הוטבע רגליה' בטיט רק ביבשה וחרבה אעפ\"י שהים לא יעבור היבשה. וכן ההיפך שיבשה לא תהי' בים ולא יעברו גבוליהם. עם כל זה הראה הקב\"ה מעין הבריאה שהוא רוקע הארץ על המי' ויקוו המים ותראה היבשה והטה חסדו ואמר נגד רוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו:", + "ונער פרעה וחילו בים סוף. כי ישראל עברו הים בלילה כדכתיב ויהי ענן וחושך ויאר את הלילה. כי הנה העמוד האש אשר האיר לישראל הוא מן האור ראשון שנברא בראשון. ולא הצריך לשני אורים גדולים והראה לישראל מעין הבריאה וירא אלקים את האור כי טוב. ובאשמורת הבוקר הולך רוח קדים וניער פרעה וחילו בים סוף כדאי' במכילת' נתן להם כח נערות כדי לקבל את הפרענות כי בעודם בחיים ננערו כנוער הקדירה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה וכל ישראל רואין ומכירים את צריהם וכל זה בחסדו הגדול על ישראל עמו וצריכין אנו לומר כי לעולם חסדו:", + "למוליך עמו במדבר הוא חסדו הגדול כי לא נחם דרך ארץ פלשתי' פן ינחם העם וגם שלא יתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם. ואף גם זאת שיהי' להם זכות כי לא נתנו תורה רק לאוכלי המן. ובזה היו מייחדי' לבם לשמי' כי לקטו רק דבר יום ביומו ומגיד לישראל כמו נביא כשארז\"ל ביומא. ולא העדיף המרבה ולא החסיר הממעיט כי לאחר שלש שעו' חם השמש ונמס כי את השמש לממשלת היום ונמס המן כדונג מפני האש ולא לקטו המן רק באשמור' הבוק' וזהו להגיד בבוקר חסדיך ואמונתך בלילות שהי' צריכין להאמין ולילך בדרך אמונה בלילות כי דינו לבוקר משפט מי סרח כי הנשאר נמס מחמת השמש וע\"כ ראוי לזמר כי לעולם חסדו:", + "למכה מלכים גדולי'. זהו עמלק עם אלופיו הבאים על ישראל ברפידים. והם היו גדולים אצל האומו'. ויחלוש יהושע את עמו לפי חרב אבל לא יכול להורגן כדאי' במדרש לכך קאמר רק למכה מלכים בהכאה בעלמא. הנה עמלק והנלוים הם המושלים בגלות הזה שהוא דומה ללילה ועליו אמר הנביא אם תגביה כנשר ובין כוכבי' (אלו הפרתמים) שים קנך משם אורידך והוא דוגמא ירח וכוכבים לממשלת הלילה. דאגח קרבא וקטיל גוברין מדבית דן דלא הוי עננא מקבל יתהון מן גלל פולחן נכראין דהוי ביניהון כמ\"ש התרגום. ואפ\"ה בחסדו הגדול רחים על עמו להחליש עמלק ומחויבן לומר כי לעולם חסדו:", + "ויהרג מלכים אדירים. אלו ל\"א מלכים שהרג יהושיע וגם סיחון ועוג. והא דהפריט אלו שני מלכים אח\"כ משום דאלו שנים הי' קשים יותר מכולם וכמו שפרשי גבי שלמה אהב נשים נכריות ואת בת פרעה. ועוד כי שבעה אומו' הי' ולעוג שהוא הי' ענק גדול ועקר טורא בר תלתא פרסי ובקש לזרוק על ישראל וגם משה הי' מתיירא עד שא\"ל הקב\"ה אל תירא אותו. ואף גם זאת מלך הבשן שכל עריו היה בצורות ובחסדו הגדול הרגו כל מלכים אדירים כי לעולם חסדו:", + "לסיחון מלך האמורי כל\"ח ובעל פרשת דרכי' מפרש למכה מלכי' גדולי'. ויהרוג מלכים אדירי' דהיינו סיחון ועוג הכו והרגו מלכים גדולים ואדירים. ומפרש שנתן את ארצם של אלו גדולים ואדירי' לסיחון ועוג לנחלה ולמה עשה כן לזה קאמר משום נחלה לישראל עבדו כי עמון ומואב טהרו בסיחון ועוג שכבשו קצת מאדום ועמון ומואב כדי לתת לישראל עבדו לנחלה עכ\"ד:", + "ונתן ארצם לנחלה. עם היות שלא נשבע השם לאבותינו רק ליתן לבניהם לנחלה רק ארץ ישראל לבד אמנם ה' הצדיק אמר מעט ועשה הרבה והוסיף לנו את עבר הירדן ג\"כ לנחלה עד שיתחלק א\"י לג' ארצות יהודה והגליל ועבר הירדן ולפיכך אנחנו חייבים להודות כי לעולם חסדו:", + "נחלה לישראל עבדו. הכוונה בזה הוא בית המקדש כמו שדרשו רז\"ל על פסוק אל המנוחה ואל הנחלה זהו בהמ\"ק הנק' נחלה כי אין אחריה היתר הבמות וקדושה ראשונה קדשה לעתיד. וקאמר לישראל עבדו כלו' שישראל הם באגודה אחת לעבוד ה' ביראה כעבד לפני מקום והביאו קרבנות בבית הבחירה לכפר על עוונותינו ולפאר המקום כי לעולם חסדו:", + "שבשפלנו זכר לנו כמ\"ש האבן עזרא ורע\"ס שקאי על שיעבוד מלכיו' שלא זז השגחתו מאתנו ובכל דור עומדי' עלינו לכלותינו והקב\"ה מצילנו מידם ועמו אנכי בצרה וכל זה הוא כי לעולם חסדו:", + "ויפרקנו מצרינו כי אנו מצפים בכל יום לתשועת ה' והרבה פעמים שגזרו עלינו האומות והכבידו עול על צווארינו ובכולם שלח פדות לנפשינו ושלח עזרתו מקודש בחסדו הגדול כי לעולם חסדו:", + "נותן לחם לכל בשר. מביא עוד מופת להשגחתו עלינו הלא בגלו' המר הזה שאין לנו לא שדות וכרמי' ומאין בא פרנסתינו ובפרט כי הוצאת בני ביתו של יהודי הוא מרובה יותר מן הגוים בכל דבר ואפ\"ה בחן ובחסד וברחמים הוא נתן לחם לכל בשר הרי השגחת העליון בחסד עלינו ואנו אומרים כי לעולם חסדו:
ודע כי ר\"ת של נתן לחם לכל בשר גמט' יבק היוצא ד\"פ במזמור' יענך ה' וכו' קו אמצעי ותיבין ה' אלקי' במספרו כידוע לי\"ח. אותיות שניות נת\"ן לח\"ם לכ\"ל הוא חתךְ שם של פרנסה ואותיות הנשארי' ן\" מ\"ל ש ר גמט' כתר וז\"ל ובזה יובן דברי חכמי' וחידות' בגמ' דברכו' דף ד' כל האומר תהלה לדוד ג\"פ בכל יום מובטח שהוא בן עוה\"ב ופריך מ\"ט אילימא משום דכתיב בי' פותח את ידיך לימא הלל הגדול דכתיב בי' נתן לחם לכל בשר אלא משום דאית בי' תרתי ויש להבין למה נקט בקושי' דווקא פסוק זה הלא יש הרבה פסוקים בתהילים שיש בהם בקשה למזונות. אמנם כתבו דצריך לכוין בפסוק פותח את ידיך לשם של פרנסה דס\"ת מפסוק ועיין בש\"ע דכתי' אם לא כיון דצריך להחזיר. וא\"כ שפי' הקשה מנתן חם לכל דיש בו נמי רמז לשם של פרנסה על זה מתר' דאית בי' תרתי כי ומשביע לכל ג\"כ גמט' חת\"ך וא\"כ השם בו שני פעמים ונכון:", + "הודו לאל השמים. מכל אלו שאמרנו יש מופת חותך שהקב\"ה משגיח על בריותיו בחמלה רבה ובפרט על עמו ושומר עמו ישראל לעד. אף שהוא בשמים ממעל. וביתר שאת לאחר חורבן שעשר מסעו' נסעה השכינה למעלה. עם כל זה נחלתו לא יעזוב מלהשגיח עליהם ומן השמים ירחם עליהם על כן הודו לאל שהוא מידת חסד הוא בשמים ואומרים כי לעולם חסדו: וכ' האר\"י ז\"ל שיכוין מהודו עד ויוציא ישראל ליו\"ד של השם. ומפסוק ויוציא עד למוליך לה\"י של שם. ומן למוליך עד נחלה באות ו' של שם ומנחלה עד הודו לאל אות ה\"י אחרונה ונר' דמש\"ה תקנו לומר לאחר הלל הגדול פסוק רננו צדיקים בה' ר\"ל בשם ולישרים נאוה תהלה כמו שאי' בסוטה דף ט' ע\"א אל תקרי נאוה תהלה אלא נוה תהלה אבל תוס' בפי' ערבי פסחים וכ\"כ רש\"ל דאין לומר פסוק זה:" + ], + [ + "נשמת מ\"כ בסידור על קלף בשנת קס\"ו וז\"ל שמעתי מרבינו יהודה בר יעקב שר' שמעון בן כיפא יסד נשמת עד מי ידמה לך ורוח כל בשר רוח ונשמה באדם אחד הוא כדכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ולפי שבשבת יש נשמה יתרה לכך מזכירים שניהם עכ\"ל ובסידור ר' הירץ כ' בשם רוקח מצאתי כי שמעון בן כיפה יסדו. וי\"א שמעון בן שטח ורמוז בו שמעון ש\"שוכן עד מ\"מי ידמה לך ע\"עד הנה ו\"ואלו פינו נ\"נשמת עכ\"ל. הנה מ\"ש הטעם דתקנו נשמת בשבת משום נשמה יתרה וכ\"כ לבוש בא\"ח סי' רפ\"א יען הטור כ' שם הואיל דנזכר בו יציאת מצרים סמכו לאז ישיר. ולכאורה אם הטעם משום נשמה יתרה. א\"כ אמאי תקנו לומר כן בי\"ט הא בי\"ט ליכא נשמה יתרה כמו שהוכיח תוס' בביצה דף ל\"ג ע\"ב ד\"ה כי הוינא דאל\"כ ה\"ל לתקן במוצאי י\"ט לברך על הבשמים. וכן תימא משום אש של גיהנם שמתחיל לשרוף ולהסריח אבל כשחל י\"ט במוצאי שבת אז אין מתחיל לשרוף ולהסריח דא\"כ גם בי\"ט שובת הגיהנם. א\"כ במוצאי י\"ט אמאי לא מברכין אבשמים לכך כתבו דבי\"ט ליכא נשמה יתרה והא דלא מברכין בי\"ט שחל במוצאי שבת הואיל דיש לו מאכלי' חשובי' וטובים מיישב דעתו ממילא בלא ריח בשמים עכ\"ל ובאמת בפסחים דף ק\"ב ע\"ב כ' הרשב\"ם דלא מברכין אבשמים אם מוצאי שבת הוא י\"ט דגם בי\"ט יש לו נשמה יתרה. וגם שם הקשה תו' כן א\"כ ק' בכל מוצאי י\"ט לברוך על בשמי'. ואפש' להליץ בעד הרשב\"ם דלא תקנו ברכת בשמים במ\"ש אלא בצירוף שני טעמים יחד. רק דרשב\"ם ס\"ל הואיל ותקנו לומר נשמת בי\"ט ש\"מ דאית לן בי\"ט נשמה יתרה ונכון. ודע דאית במקובלים כי נפש יתרה בא לאדם בע\"ש כשהכין והלביש עצמו לשבת. ורוח יתרה בא לאדם כשאומר ופרוס עלינו (ונלע\"ד רמז ופרוס גמט' חל\"ק רוח) והנשמה בא אליו כשאומר נשמת עכ\"ל ור\"ת מסדר ביאתם הוא נפש ר\"ת נשמת פרוס שבת ולזה רמז הגמ' שבת וינפש ויאבד נפש מה שהי' לו בנפ\"ש. יען הנשמה יתרה באה בנפש יתרה. כמו הגוף הוא תיק לנפש ונפש יתרה הוא תיק ונרתק לנשמה ורמז לזה כי נשמ\"ת כ\"ל גמט' הנשמ\"ה ב\"א בהנפ\"ש. ואמרו מי שהוא צדיק גמור זוכה לנשמה הנקראת חיה. ומי שהוא גדול יותר זוכה נמי לנשמה הנקראת יחידה וזהו נשמת כל חי ר\"ת חי' יחידה. ולכך נקרא בניהו בן יהודע בן איש חי שזכה לחיה יחידה (ובפיוט סדר קדושה דר\"ה צריכין להגיה במעלות הנשמה. נפש רוח נשמה חיה יחידה כי לאו כל צדיק גמור זוכה ליחידה ושמה מוכיח) ומעתה לנשמה יתרה לאו כל אדם זוכה אלא צדיקי' יודעי השם ומקבל האחדות גמור שהוא אלקינו. אבל הרוח יתרה זוכה כל אדם שהוא משים עצמו כבשר ר\"ל כמו דדרשו בגמ' דסוטה בשר שאול רימה. וזה נשמ' כל חי תברך את שמך ה' אלקינו. כי אות' שיש להם נשמה וכל שכן כל ח\"י הם יודעי שמך. אבל רוח כל בשר תפאר ותרומם רק זכרך מלכינו תמיד:", + "מן העולם עד העולם אתה אל. ע\"ד הפסוק תהילים סי' צ' ומעולם עד עולם אתה אל תשוב אנוש עד דכה ר\"ל שכולל שני עולמות הוא בחסד אל שמקבל תשובה כן הכוונה כאן שעושה עמנו חסד בעוה\"ז ובעוה\"ב ומציל אותנו בחוזק מלשון אילי ארץ. על כן מבלעדיך אין לנו מלך:", + "גואל ומושיע. פודה ומציל. מפרנס ומרחם. אמר ששה לשונות גואל ממצרים. ומושיע אותנו ליכנס לארץ ישראל. ופודה מגלות בבל. ומציל מיון. מפרנס בגלות זו. ומרחם עלינו בגאולה האחרונה. או שנא' גואל כמו משעבוד לגאולה. ומושיע בימי חוליו. פודה אם הוא שבוי. ומציל מיד הרודף. ומפרנס אם הוא עני. ומרחם אעפ\"י שאינו ראוי לכך:", + "בכל עת צרה וצוקה. כי צרה נקרא מה שבא ע\"י עצמו וצוקה הוא צרה הנעשה ע\"י אחרים שמציקים לו. או דנא' צרה וצוקה על עוה\"ב דיש מקדם דין חיבוט הקבר ודינא של גיהנם אין לנו מלך אלא אתה וכמו שאמר מעולם עד עולם. או דר\"ל אפי' בכל עת צרה וצוקה אנו אומרי' אין לנו מלך אלא אתה אבל האומו' אין עושין כן כמו שאמר ישעי' והי' כי ירעב והתקצף במלכו ובאלהיו.", + "אלהי הראשונים והאחרונים. אמר ששה לשונו' בשבח נגד ששה דברים שאמר אלהי הראשונים והאחרונים נגד גואל שיכולת בידו שהוא ראשון ואחרון. אלהי כל הבריות נגד מושיע והכל עבדיו. אדון כל תולדות. נגד פודה (ואפשר עפ\"י דארז\"ל דאין בן דוד בא עד שיכלה כל הנשמות מחדר הנקרא אוצר הגוף. או דרומז לגלגול שע\"י גלגול מתקן מעשיו ונפדה) המהולל בתשבחות (כצ\"ל וכ\"מ בסידור על הקלף ונכון הוא כי לו דומי' תהילה) אמר נגד המציל כי הניצול צריך להודו' ולברך הגומל. המנהג עולמו בחסד נגד מפרנס דהוא זן ומפרנס מביצי כינים עד קרני ראמי' בחסדו הגדול כדכתי' הוא נותן לחם לכל בשר כל\"ח. ובריותיו ברחמי' אמר נגד ומרחם. וה' הנה לא ינום וכו' ומפני זה בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך אלא אתה אבל מלך ב\"ו צריך לנום ולישן:", + "המעורר ישנים עפ\"י מה שאמר בס' שבט יהודה דאמר המלך מה לא ינוס דהל\"ל הנה לא נים. ואמר שהפי' לא יניח שומר ישראל אחרים לינום ולא לישון והוא שומר ישראל לעד. כי המךל לא יכול לישון והשקיף בעד החלון בלילה וראה שהלכו וראה ששונאי ישראל השליכו הורג בבית יהודי וניצולו וא\"כ הפי' לא מניח לינום שלא מניח לישון אחרי' וכן הוא אומר בלילה ההוא נדדה שנת המלך. וזהו שהמר וה' הנה לא ינום וכו' ומפרש המעורר ישנים. והמקיץ רדומים וכו' אמר ששה לשונות שהקב\"ה שומר ישראל בהם מעורר ומקיץ והמשיח והמתיר והסומך וזוקף כנגד ששה הנזכרים. ומזכיר בדרך ששי כנגד ששה ימי שבוע וביום השבת שאנו בטלין ממלאכתינו אנו נותנין שבח על ששה ימים שעברו על כן לך לבד אנחנו מודים בשבת:" + ], + [ + "אלו פינו וכו' כי כנגד ששי הנאמרים אומרים הודאה בששי דרכים פינו ולשונינו ושפתותינו ועינינו וידינו ורגלינו. אלו פינו מלא שירה כמו ששררו בים. ולשונינו רינה כהמון גליו ולא יכלו לעבור היבשה מפני חוק ששם להם. ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע שהוא ת\"ק שנים וכל היום השמש אומרת שבח לקב\"ה. ועינינו מאירו' כשמש וכירח שמנהירים מסוף עולם ועד סופו ביום ולילה ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. וידינו פרושו' בתפילה כנשרי שמי' אלו המלאכי'. ורגלינו קלו' לרוץ לדבר מצוה כאליו'. כי איל הוא חסיד שבחיו' כדאי' במדרש על פסוק כאיל תערוג על אפיקי מים בזמן עצירת גשמים מתאספים החיות אל האילה והיא צועקת וזועקת אל הקב\"ה וכולם בוכי' עמה. ועם כל זה אין אנו מספיקין וכו' ואלקי אבותינו וכו' רוצה להזכיר הודי' גם על אבותינו ולברך את שמך שאמר למשה אהי' אשר אהי' שהוא תמיד עמנו:", + "שעשית עם אבותינו ועמנו ע\"ד לא את אבותינו לבד גאל אלא אף אותנו ממצרים גאלתנו גאולה הנגלי'. ומבי' עבדי' פדיתנו גאולה הנסתר' שהיו משוקעים בטומאה. ברעב זנתנו במן. ובשובע כלכלתנו שכל הטעמי' הי' במן והי' שבעין אעפ\"י שלא הי' רק עומר לגלגולת. ומחרב הצלתנו חרבו של עמלק. ומדבר מלטתנו במגפה במעשה דקרח וגבי בנות מואב. ומחלאים רעים ונאמנים דליתנו בנחשים השרופי' ולשון דלה הוא הגבהה כמו דלו עיני למרים. ארוממך ה' כי דליתנו כלו' שהביטו למעלה אל נחש הנחוש' אשר עשה משה על הנס וראה אותו וחי. והרוקח כ' נאמנים שהקב\"ה גוזר שהחולאת יבא ביום פלוני ולא יעבור עד יום פלוני. ויש בני אדם חולים תמיד באדר ואלול זהו הם נאמנים בשליחותם עכ\"ל:" + ], + [ + "עד הנה עזרונו רחמיך במדבר. ולא עזבונו חסדיך בביאת הארץ עד עכשיו ואנחנו מודים על לשעבר ומתפללים על העתיד ואל תטשינו ה' אלקינו לנצח:", + "על כן אברים שפלגת לשון חלקת בחלקיו ר\"ל האברים המופלגי' באד' הם הן החמשה חושי'. או דנא' כדאי' בברכות דף ס\"א ע\"א כליות יועצות לב מבין לשון מחתך פה גומר וכו' ורוח ונשמה כדכתי' ויפח ה' באפיו נשמ' רוח חיים ולשון אשר שמתו בפינו כדמתרגם על רוח חיים רוח ממללא כלו' שיגמו' השבח בלבו ובאבריו ואח\"כ יוציאנו בלשונו:", + "הן הם יודו הן הם גמ' ק' מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום יודו ויברכו וכו' וימליכו אמר ח' לשונות ז' נגד ימי השבוע והשמיני נגד נשמה יתרה:", + "כל פה וכו' קחשיב הראש באדם אשר בו הפה והלשון. ואח\"כ הסוף שהם הברכים וכל קומה היא כל קומת הגוף בכלל רוב מנין ורוב בנין. ואח\"כ האברים הפנימים שהוא הלב מבין ליראתו וקרב וכליות שהם יועצות שיזמרו לשמך ולכך לא אמר תזמרו לשמך כמו בשאר תכרע תשבע כי הלב רק מבין לומר לגוף שיראוך וכליות לא יכול לזמר בעצמו אלא נותן עצה שיזמר הגוף לשמך. והא דאמר גבי פה לך יודה ולא תודה כי מורה על לעתיד כל האומו' יודה כן וכל לשון לך תשבע כתבו שהוא על מה שמשביעין קודם שיוצא לעולם ואמר ששי לשונות כמ\"ש למעלה נגד ששי ימי השבוע:", + "כדבר שכתוב (בתהילים ל״ה:י׳) כל עצמותי תאמרנה (לשון שבח ע\"ד ה' האמרך היום) ה' מי כמוך אפשר לפרש כי בק\"ש יש רמ\"ח תיבות נגד רמ\"ח אברי' וכל תיבה משמר אבר אחד אם קוראו בכוונה ומקבל עול מלכות שמים בשלימות וזהו כל עצמותי תאמרנה לשון אמירה ה' מי כמוך שמקבל האחדות האמיתי. ובזה מציל עני זהו יצ\"ט מחזק ממנו הוא יצה\"ר עני ואביון זהו הרוח והנשמה מגוזלו הוא תאות הגופניות בעוה\"ז:", + "מי ידמה לך (כתר) ומי ישוה לך (חכמה) ומי יערוך לך (בינה) האל (בסוד הדע') הגדול (חסד) הגיבור (גבורה) והנורא (ת\"ת) אל עליון קונה שמים וארץ. (ק\"ו אמצעי ביחוד תת ומלכות כל י\"ח) נהללך (נצח) ונשבחך (הוד) ונפארך (יסוד) ונברך (מלכות) את שם קדשך כי כולם נכללים בשם הוי' ברוך הוא:", + "כאמור (תהילים ק״ג:א׳) ברכי נפשי את ה' זהו הנשמה כמו שארז\"ל בברכות ף י' ע\"א ה' ברכי נפשי נגד הנשמה אמרו דוד. וכל קרבי זהו הגוף וכאלו הגוף מזרז הנשמה לברך את ה':", + "האל בתעצומות הוא כמפרש מאמר משה רבינו האל הגדול הגיבור והנורא. האל לשון חוזק כמו אילי מואב. ואילי הארץ דהיינו בקריעת י\"ס אמרו זה אלי ואנוהו שהוא חסד לישראל. וחוזר למצרים וזהו בתעצומו' עוזך הוא במתן תורה ה' עוז לעמו יתן וכו' כי במצרים הראה עצמו כבחור. ועל הר סיני כזקן ויושב בישיבה ולכך מתחילין בשבועות האל וכו':", + "הגדול בכבוד שמך כי בסוכות הושבתי את בני ישראל שהקיפם בענני כבוד זה הולך לפניהם יומם לכך מתחילין בסוכות הגדול שהוא כולו חסד ורחמים:", + "הגבור לנצח ביציאת מצרים שהראה את גבורתו והוא גיבור לנצח שלא יתעלף ויחלש וגם בניסן עתידין לגאול וזה רמזו ישראל בשירה ה' ימלוך לעולם ועד. והנורא בנוראתך כמו שאמרו נורא תהילות עושה פלא והעמים ירגזון לכך מתחילין בפסח הגיבור:", + "המלך יושב וכו' כי הכסא אינו שלם כמו שנשבע יד על כס יה אבל במחיות עמלק שהוא גמט' מ\"ר. אז יהי' הכסא שלם ונהפכו אותיות מר ויהי' רם וזהו לעתיד לה' המלוכה והוא מלך יושב על כסא רם ונשא. ואשר שבר\"ה וי\"כ עושה משפט עמו לכך מתחיל בר\"ה וי\"כ המלך:", + "שוכן עד וכו' ואז יהי' שוכן עד. כלו' לא זזה השכינה מעמנו ותמיד יהי' אתנו. מרום וקדוש שמו שיהי' השם שלם ונקרא ככתיבתו ורמז בזה ליום שבת ומנוחה לחי עולמים ולכך מתחילין בשבת שוכן עד. ובסידור ר\"ה וז\"ל בשבת מתחיל שוכן לדעתי לכבודו של ר' שמעון אשר יסדו ששמו בר\"ת שוכן עד מרום וקדוש. ואפשר הנון רמוז בר\"ת של נאוה. ומ\"כ עוד טעם מרום וקדוש גי' שבת:", + "וכתוב (תהילים ל״ג:א׳) רננו צדיקים בה' כי לעתיד ירננו הצדיקי' וישמחו בה' שהוא שלם. ולישרים בלבותם בגלו' להם נאוה תהל ואפשר שנאוה הוא ב' תיבות נא לשון בקשה שיהי' וה תהילה שלעתיד יאמרו השם ככתבו כדאי' שלה\"י פרק אלו עוברין. או לשון בית כמו לביתך נאוה קודש הישרים נאוה בבהמ\"ק יאמרו תהלה:", + "בפי ישרים תתהלל ראיתי בסידור על קלף וז\"ל שמעתי כי יצחק יסדו בעקדה וחתם בו שמו ושם רבקה אשתו בר\"ת ישרים צדיקי' חסידי' קדושים ורבקה באות שלישי תתברך וכו' עכ\"ל ותמי' מלת' הא בשע' עקדה לא ידע שרבקה יהי' אשתו כי בו בפרק נולדה רבקה. ואולי ניצצה בו רוח הקודש. ואבודרהם כ' וז\"ל וי\"א כי החכם שחבר זה הי' שמו יצחק ושם אשתו רבקה ועשאו לכבוד יצחק אבינו ורבקה אמנו כדי להזכיר לנו זכותם עכ\"ל אמנם מכל ספרי קדמונים משמע שמחברו הי' ר' שמעון. ולענ\"ד הואיל שנשמת יצחק פרחה ממנו בשעת עקדה לג\"ע וחזרה עם נשמה יתרה ובו בפרק נולדה רבקה לכך הזכיר' המאיר בנשמ' ולכך בכל השנה לא מזכירי' רבקה בר\"ת רק ר\"ה וי\"כ לזכור זכות רבקה אמנו:" + ], + [ + "ובמקהלות רבבות על שם במקהלות ברכו אלקי'. רבבו' עמך בית ישראל על שם שובה ה' רבבות אלפי ישראל ויש בו מ' תיבות כנגד מ' יום שנתנה בו התורה. ויש בו ט' מיני הודאו' ושבח כנגד ט' ספירות. ודוד בן ישי הוא מלכות כנודע:" + ], + [ + "ישתבח כ' בסידור הקלף שלמה המלך מחברו וחתם שמו בר\"ת \"שמך \"לעד \"מלכנו \"האל. וביום ראשון שישב על כסא שן מצופה זהב מופז וחשקו ישראל לדעת היאך המלך יעלה על כסאו והיו משבחים לו ואמרו למלך כזה ראוי לשבח שנתן לו הקב\"ה לב לדעת חכמה לעשות כסא נאה כזה ושמע שלמה דבריה' ואמר להם וכי עלה על לבבכ' לעשו' לי שבח על תבנית כסא הזה. לא נאה לכם לעשות כן אלא שבחו וסודו לשמו של ממ\"ה שהחכמה והגבורה שלו כדכתיב חכם לב ואמיץ כח ופתח ואמר ישתבח וכו' עכ\"ל ויש בו ט\"ו שבחים כנגד ט\"ו שיר המעלו' וכנגד שם י\"ה וכנגד ט\"ו מעלו' בהגדה דפסח וכ' בזוהר תרומה מן שיר עד מלכות יש לחבר יחד שהוא כנגד י\"ג מכילין דרחמי ולא לפסוק ביניהם והוא סוד י\"ג נהיר דאפרסמון ע\"ש. וסיום הברכה אל מלך וכו' הוא ט\"ו תיבות כנגד ט\"ו שבחים שאמר בישתבח. ומברכין בפה\"ג:" + ] + ], + "Fourth Cup of Wine": [ + [ + "סדר האמירה כך הוא לאחר חתימת ישתבח מברכין בפה\"ג וברכה אחרונה. חסל סדר. אז רוב. כי לו נאה. לשנה הבאה. אדיר הוא. אחד מי. חד גדיא:" + ] + ] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [ + [], + [ + "חסל סדור פסח. הערוך כ' שהוא לשון תרגו' על ויגמל הנע' ואיתחסלת. ובמהרי\"ל כ' דמדרש הי' מנהגו לומ' אחר כל האגדה חסלת סידור פסח. לכך קבעו חרוזי' אלו מה שחיבר רבינו יוסף טוב עלם (פיוט לשבת הגדול כמנהג פולין) והוא ר\"ת חזק לאחר חיתום שמו. והא דאומר חסל בלשון תרגום כדי שיבינו האורחים הבבלים דנגמר הסדר ומי שרוצה לילך ילך לדרכו. אמנם הרד\"ק כ' דחס\"ל הוא לה\"ק מלשון יחסלנו הארבה כי נכרת ונגמר הדבר לכך נהגו לומר לגמר הפרשה חסלת. ונקט לשון חס\"ל דהוא ר\"ת חזק סלה לעד:", + "משפטו דהלכתו היינו הדינים והסדר. ומשפט כיצד ואימ' שיאכל. וחקתו היינו מה שאין לו טעם דצריך לאכול המצה במקו' אחד ולא בשתי מקומו' זכר לחוקת הפס' וכמ\"ש בפסקא חכם מהו וכו' וכאשר שזכינו לסדר אותו זכר לפסח ונשלמה פרים שפתינו. כן נזכה לעשותו בפועל:", + "זך שוכן מעונה בעת הגלות וחרבן בהמ\"ק שאמר הקב\"ה אלכה אל מקומי הראשון קומם קהל מי מנה. כי בלעם דימה ישראל לעפר שאמר מי מנה עפר יעקב. אבל משה רבינו דימה אותם לכוכבים על כן אומר קומם קהל על רום המעלה:", + "קרב נהל נטעי כנה אפשר רמז על גלות עשרת שבטים שה' נטעי כנה שיהיו על מכונה ראשונה. או שאמ' קומם קרב נהל נגד כהן לוי ישראל:", + "פדוים לציון ברינה ר\"ת גמט' יבק כידוע לי\"ח:" + ] + ], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [ + [], + [], + [ + "אז רוב נסים הפלאת בלילה. באשר שהוא חיבר דרך שירה מתחיל בלשון אז כמו אז ישיר משה אז ידבר יהושיע וכדומה. ונקט נסים נפלאות כי יש לפעמים נס שהקב\"ה יזדמן לו דבר בעת הצורך נס דרך הטבע. אבל אם הוא נס שלא כדרך הטבע אז נקרא נס נפלא. וזהו נסים הפלאת שלא כדרך הטבע בלילה שנמצאו שונאי ישראל חייבים אפי' בלילה דדרשו על ידין אומים במישרים שדן את ישראל ביום שעושין מצות ואו\"ה בלילה בשעה שהן ישנים ולא עושין עבירו' אפ\"ה דן לחובה את או\"ה:", + "בראש אשמורה זה הלילה אתי' כמ\"ד ריש ברכו' דארבע משמורות הוי לילה וא\"כ בחצות הוא ראש של שני אשמורה וכבר כתבתי בפסקא מעשה בר\"א דחלק ראשון מן הלילה נקרא ליל. וחלק שני נקרא לילה. וז\"ש בראש אשמורות זה הלילה תחילת חלק ב' הנקרא לילה:" + ], + [ + "גר צדק נצחתו כנחלק לו לילה. ואעפ\"י שקיים אברהם אבינו כל התורה אפי' עירוב תבשילין והיאך עשה מלחמה בי\"ט. וצ\"ל כדי להציל נפשות מותר ואפשר לתת טעם הא דלא רצה ליקח מחוט עד שרוך הנעל ממלחמה זו אעפ\"י שאמר הכתוב שלא יאמר אני העשרתי את אברם. הלא באמת דבר קטן הי' לו ליקח ועוד דהא מציל מגייסות הוא שלו דהוי הפקר. ובוודאי זה התירץ אני העשרתי הוא אמר רק לפני אנשי סדום. אבל טעמו של אברהם הי' כמו גבי יריחו שהחרים יהושיע את כל הביזה משום דהוא נעשה הכיבוש בשבת וס\"ל מה היא קודש אף מעשיה קודש ואסור להנות ממעשה שבת כך הי' סבר אברהם להחמיר הואיל ונעשה בי\"ט אסור להנו' ממעשה יום טוב. לבד מאשר יאכלו הנערי' לגבי דידהו לא החמיר:" + ], + [ + "דנת מלך גרר בחלום הלילה. מזה הקשה דודי הגאון מהראב ז\"ל לפי דברי החולקי' על רבה תוספאה ואומרי' דאין אשה מתעברת י\"ב חדשים. הלא יצחק נולד בפסח וא\"כ למה צר הקב\"ה קלסתר פנים דיצחק כאברהם מפני ליצני הדור שיהיו אומרים מאבימלך נתעברה שרה. הלוא מעשה דאבימלך הי' בפסח וא\"כ יש י\"ב חודש ובפרט אי נאמר דאותו שנה מעוברת הי' כדאי' בר\"ה א\"כ קשה לכ\"ע. ואע\"ג דאין מביאין ראי' מן אגדה דהא בגמ' דר\"ה דף י\"א מוכח דבאו המלאכים בחג הסכות וילדה בפסח. ואלו הפייט דאמר הסעיד נוצצים עוגות מצות וכו' ש\"מ דס\"ל דבאו בחג הפסח א\"כ חולק על הגמ' שלנו והי' כמו שתי שנים בין מעשה דאבימלך עד לידת יצחק ולא שייך כלל דברי לצני הדור אפ\"ה נראה גם זה ליישב. דבמדרש אית' מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה מפני שליצני הדור היו אומרים שהוא אסופי מן השוק. והוציאה דדיה והניקה לכל הבנים הנמצאים שם. ויש להבין היאך יכולין לומר שהוא אסופי הלא יש לחקור אצל המיילדת ובני ביתה אם הי' שרה כורעת לילד וישבה על משבר והיתה יולדת. וצ\"ל דליצני הדור היו אומרים שאינם מאמינים להם למיילדת ובני ביתה כי בצע כסף לקחו ומעתה נדחה הראי' אותו כת דליצני הדור היו אומרי' שמאבימלך נתעברה שרה וכבר ילדה יצחק ד' או ה' חדשי' מקודם פסח רק דשרה העלימה הלידה במתכוין כדי שלא יאמרו מאבימלך נתעברה שרה כי בי\"ג חדשים אי אפשר להתעבר ונתנה שוחד לבני ביתה שלא לפרסם הדבר. לפיכך צר הקב\"ה קלסתר פניו דיצחק כמו אברה'. והכל יאמרו אברה' הוליד את יצחק. הנה בגמ' דר\"ה דף י\"א יליף דבפסח נולד יצחק מקרא. ויש להביא עוד ראי' דהקב\"ה גזר ארבע מאו' שנה על בניו של אברה' ובוודאי הי' במלואם. והנה התחלתן הי' משנולד יצחק. ויציאת מצרים הי' בפסח ואי שנים שלימות היו א\"כ בוודאי בפסח נולד יצחק. וכן פרש\"י בחומש פ' בא סי' י\"ב פסוק מ\"א בט\"ו בניסן באו מלאכים אל אברהם לבשרו. בט\"ו בניסן נולד יצחק בט\"ו בניסן נגזרה גזרת בין הבתרים עכ\"ל:", + "הפחדת ארמי באמש לילה. הוא לבן כדכתיב ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה והוא ליל שימורים. נמצא השיג ליעקב ביום א' דפסח דהא ויברח יעקב הי' ששה ימים קוד' פסח כדכתי' ויוגד ללבן ביום השלישי וכו' וירדוף אחריו דרך שבעת ימים ופרש\"י כל אותן ג' ימים שהלך המגיד ללבן הלך יעקב ג\"כ ג' ימים ובז' השיגו לפ\"ז הי' בורח מלבן ביו' ח' לחודש ניסן והוא תחילה להקמת משכן וסוף ימי מלואים. אך הא פלא בעיני א\"כ היאך מסדר בחרוז הסמוך וישראל ישר לאל ויוכל לו לילה דהי' נמי בליל פסח וכ\"כ הפיוט במערבית דליל שני. וא\"כ צ\"ל דמה שהאביק יעקב עם המלאך הי' בשנה שנית של ויברח יעקב ותמוה דהא בסוף פ\"ק דמגילה דף י\"ז תני' יצא מארם נהרים ובא לו לסוכות ועשה שם שמנה עשר חודש שנ' ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית בימי חורף ולמקניהו עשה סוכות קיץ. ובבית אל עשה ששה חדשים והקריב זבחים לאלקי אביו וכל נסיעתו ששהה בדרך לא הי' רק שתי שני' הרי דמוכח דלא הי' זמן מרובה בין יציאתו מבית לבן להאבקו עם המלאך. ודוחק לומר דבאותו יום שפירש מלבן שלח מיד מלאכים לעשו ובו בלילה האביק המלאך עמו וקרא ליל שמורים הואיל שעשה יעקב שני ימים פסח מפני שהי' בח\"ל ולכך קורא גם ליל שני ליל שמורים. אמנם מה מאוד קשה הדבר לומר שכל כך הי' עשו והר שעיר סמוך להם. ותו ק' דהא כתיב וישכם לבן בבוקר וא\"כ הי' בליל שני יעקב ולבן יחדיו וצ\"ע:" + ], + [ + "וישראל ישר לאל ויוכל לילה. ונר' דרמז לו המלאך לפי מה דאי' בזוהר דשס\"ה גידין הם כנגד ששה ימים דשנה וגיד הנשה הוא כנגד תשעה באב. ולפי סימן דא\"ת ב\"ש כמו שחל ליל א' דפסח חל ליל ט\"ב ורמז המלאך וירא כי לא יכול לו מפני שהוא ליל שמורים ויגע בכף ירכו דהוא גיד הנשה שהוא לעומת ליל פסח. והיינו ליל ט\"ב:" + ], + [ + "זרע בכורי פתרוס. דהיינו מצרים כדכתיב ומצרים ילד את לודים ואת פתרוסים. ונקט זרע להורות אפי' מעוברות הפילו ילדיהן הבכורים או דמרמז אפילו בכור מאב דאינו רק זרעו נמי הוכו. דכתיב וה' הכה כל בכור כל לרבות הכל מין בכור:", + "חילם לא מצאו בקומם בלילה. היינו ממונם. או די\"ל חילם וכחם דהיינו ע\"ז שלהם כדכתיב ובכל אלקי מצרים עשה שפטים מלשון תאזרני חיל למלחמה. או דהוא לשון אנשי חיל כמ\"ש בשם המדרש דבכורי' הרגו באבותיהם ששים ריבוי והם היו אנשי גבורי חיל. וכשיצאו ישראל ממצרים לא מצאו אותם אנשי חיל:", + "טיסת נגיד חרישת סלית בכוכבי לילה כצ\"ל בכוכבי. כדכתיב בסיסרא מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם. טיסת לשון מעופף שהי' ממהר כאשר ידאה הנשר סיסרא שהוא נגיד ושר צבא של מלך היושב בחרושת גוים הי' בליל השמורי' לא מצינו בקרא דהא מלחמ' וכיבוש סיסרא בלילה. ואי משום כוכבי' דאפשר דגם ביום נעשה זה דהא שטח רקיע הוא מלא כוכבים ועומדים גם ביום רק שאין נראין מפני אור היום והראי' בליקו המה כוכבים נראין ביום. וגם יש לפרש כוכבים ממסילותם כי היו מכשפים והורידו השפעת מזלות שלהם וכוכביהם להיות מתגברים על ישראל ורשי' פי' במ\"ק גבי אורו מרוז אמרי לי' שהוא כוכבא דהיינו מזל של סיסרא. ואי' במדרש שהי' באים עם סיסרא ארבעים אלף ראשי גייסות וכל אחד הי' מאה אלף. ובן ל' שנים הי' וכבש כל העולם בכחו ולא הי' כרך שלא הי' מפיל חומה בקולו ואפי' חי' שבשדה כיון שהי' נותן עלי' קולו לא הי' זזה ממקומה אמרו כשהי' יורד לרחוץ בנחל קישון הי' עולה בזקנו כמה מאכל לבני אדם דגים. וט' מאות סוסים במרכבתו ובחזירתו לא הי' אחד מהם חוזר בשלום עכ\"ל וא\"כ לכל אלו חיילות היו מזלות הרבה והיו עמו ל\"א מלכים שעזרו בתנם (מדרש ילקוט דף י' ע\"א) ולא יש רמז כלל דהי' בלילה. ואח\"כ ראיתי בילקוט דאסתר דף קע\"ג ע\"ג בליל פסח הי' מלחמ' סיסרא דכתיב הכוכבים ממסלותם. אך הא קשי' דאי' במדרש ילקוט דף ט' ע\"ג בשעה שאתה עושה לנו ניסים ביום אנו אומרי' שירה ביום דכתיב ותשר דבורה וכו' ביום ההוא לאמר ובשעה שאתה עושה ניסים בלילה אנו אומרים שירה לפניך בלילה דכתיב השיר יהי' לכם כליל התקדש חג עכ\"ל הרי דהי' ביום. ואפשר דכוכבים ממסלותם נלחמו בלילה. אבל ביום שלאחריו הא הרדיפה וכבישה של ישראל על סיסרא ועוזריו והיתה השירה על גמר המלחמה:" + ], + [ + "יעץ מחרף לנופף אווי הובשת פגריו בלילה. הוא סנחרב כדאי' בילקוט מלכי' דף ל\"ז ע\"ג הציץ רבשקה על החומה ושמע שהיו קורין את ההלל ואמר לסנחרב חזור לאחוריך כי ניסים נעשה להם בזה והי' סנחרב מבזה את הדבר שנ' ינופף ידו על הר בת ציון עכ\"ל וזהו לנופף אווי לשון תאוה מרוב תאותו לכבוש הי' מנופף. ולכך הובשת פגריו לשון יבש שריפת נשמה וגוף קיים ונתייבשו כל לחלוחית שבהם ונלע\"ד דנעשה נס זה בליל שימורים משום דאי' בסנהדרין דף צ\"ד בקש הקב\"ה לעשו' חזקיהו משיח וסנחרב גוג מגוג רק הואיל שלא אמר שירה נענש. וכן אית' שם דף צ\"ה ע\"ב בא עליהם סנחרב במ\"ה אלף איש בני מלכים יושבים בקרנות של זהב ועמהן שגלונות וזונות וה' אלף גיבורי' לבושי שריון (שריון קליפה) ובששים אלף אחזי חרב רצים לפניו והשאר פרשים וכן באו על אברהם וכן עתידין לבא עם גוג ומגוג ע\"ש לכך נעשה אלו ניסים בליל שמורים להורות שכן יהי' סימן לבניו שנעשה להם נס בליל זה במשיח וגוג ומגוג:", + "כרע בל ומצבו באישון לילה. ע\"ש פסוק בישעי' סי' מ\"ו כרע בל קרס נבו. קאי על חזיון חלום הראשון ולא ידעתי שום רמז מזה בקרא ובמדרש. לכך נר' לפרש דקאי על הפכת בבל שחרבה בבל מאלי' מן השמים כמ\"ש ישעי' י\"ג והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה ופרש\"י שתי פרעניות באו לה בשתי שנים דריוש הרג בלשצר ומלך שנה. ובשנה שני' נהפכה כמהפכת סדום. וכיון דבשנה שנהרג בלשצר הי' בליל פסח. א\"כ מה שנהפכה בשנה שני' היה בליל פסח. דוודאי שנה תמימה הי'. והא דלא אמר מתחילה משתכר וכו' הלא מקדם בזמן הי'. לזה י\"ל הואיל דבבל עיר המלוכה עם ע\"ז שלה הי' קודם בלשצר בעולם לכך הקדימו בחרוזה:", + "לאיש חמודות נגלה רז חזות לילה. דהיינו מה שראה בחלום בשנת חדה לבל שאצר דניאל (ז') אבל המפרשים פירשו דקאי על שנגלה לדניאל חזיון החלו' ופשרי' דנבוכדנצר וזה הי' בליל שימורים ואם קבלה נקבל וכ\"ה במערבית דליל ב' דפסח:" + ], + [ + "משתכר בכלי קודש נהרג בו בליל' הוא בלשצר. נושע מבור אריו' פותר בעיתותי לילה הוא דניאל שקרא מה שכת' פס יד מנא מנא תקיל ופרסין. אע\"ג שפותר הי' קודם שנהרג וה\"ל להקדימו חרוז זה. אפ\"ה משתכר הי' קודם שנ' פס יד:", + "שנאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה משמע דהי' הגזרה בליל שמורים ובו כ' ספרים וזה תמוהו דכל הגזרה לא הי' רק מי\"ג אדר עד ט\"ז בניסן שנתלה המן ונכת' בי\"ג בניסן כדכתי' ויקראו סופרי המלך בחוד' הראשון בי\"ג בו ויכתב ככל אשר צוה המן וכו' ואולי לא נגמרו הכתבים עד ליל שמורים. ויותר נר' כי בליל י\"ד דניסן כאשר בא המן לביתו וסיפר כבוד עשרו וכו' וכל זה איננו שוה לי וכו' ותאמר לו זרש וכו' יעשו עץ גבוה וכו' ובבוקר אמור למלך ויתלו את מרדכי עליו. וייטב הדבר לפני המן. ואפש' שכתב ספרים לשלוח בבוקר לכל הנמצאים בשושן שיבאו לראות בתליות מרדכי וזהו שנאה נער האגגי על מרדכי וכתב ספרים בלילה לראות היאך נתלה מרדכי אבל באמת לו הכין:" + ], + [ + "עוררת נצחך עליו בנדד שנת לילה כדאית' בילקוט דף קע\"ג ע\"ג א\"ר חמא כל בעלי שינה לא טעמו שינה כל אותה לילה ע\"ש באריכות:", + "פורה תדרוך לשומר מה מלילה עש\"ה ישעי' (ס\"ב) פורה דרכתי לבד דהיינו מלכות הרביעי שומר וכו' עש\"ה ישעי' (כ\"א) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל (ופרש\"י שומר ישראל מה תהא מן הלילה והחשכה) אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו. ונר' לפרש כי מלכות אדום נקרא דומה מלשון וידום אהרן או מלשון תקנה דום ה' והתחולל לו. באשר שקץ הפלאות הוא נדמה ממנו ולא נגלה משא\"כ קץ מצרים וקץ בבל. וקאמר דומה אלי מה שהוא בדוממת ממני אלי קורא משעיר. ר\"ל מחמת שעיר שומר ישראל מה תהא עלינו בשביל הגלות הדומה ללילה. שומר מה מליל. ר\"ל מה שהבטחתנו לגאול בליל שמורים. או כפי מ\"ש למעלה דחצי לילה ראשונה נקרא ליל. וחלק שני נקרא לילה וזהו שאמ' שומר מה מלילה שעדיין צריכין להיות בגלות ושומר מה מליל מגלות שעבר. כלו' אימת הוא החצי מגלות. על זה בא התשובה אתא בוקר כלו' הגאולה ע\"י משיח בן יוסף וגם לילה ר\"ל שיבא מלחמות גוג מגוג שאז יהי' צרה גדולה לישראל אשר לא נהיתה בגוי מעול' אמנם אם תבעיון בעיו אם תבקשו שלא יהי' עוד לילה לאחר ביאת משיח בן יוסף אז שובו ואתיו כמו דאמרינן בעירובין דף מ\"א שיכול לבא משיח בן יוסף לב\"ד הגדול ויום שלאחריו משיח בן דוד. וז\"ש פורה תדרוך דהיינו אדו' לשומר מה ר\"ל מ\"ה ימים מלילה לאחר ביאת משיח בן יוסף וכמ\"ש למעלה. ועיין בת\"ח בסנהדרין דף צ\"ג פי' אחר:", + "צרח כשומר ושח אתא בקר וגם לילה כלו' זעק וצעק כראוי לשומר עמו ישראל לעד אתא בוקר שיבא גאולה ע\"י מב\"י וגם לילה שהוא חבלי משיח:" + ], + [ + "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה. עש\"ה זכרי' (י\"ד) והי' יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והי' לעת ערב יהי' אור ופרש\"י לא אור נוגה כאור עוה\"ב ולא לילה ולא עת צרה כצרת שיעבוד מלכיות שמקדם שימות משיחנו יהי' ואין בהם שיעבוד. והי' לעת ערב קודם שיגמור אלף שנים יהי' אור הנוגה וכל טוב האמור על ישראל עכ\"ל:", + "רם הודע כי לך יום אף לך לילה עש\"ה תהילים (ע\"ד) כלו' לעתיד יודו העמים שגאל ישראל עמו. וגם יודו שאפי' בגלות הדומה ללילה נחלתו לא עזב ועמו אנכי בצרה שהשכינה ג\"כ הי' בגלו' כדכתי' למענכ' שולחתי בבלה והיינו אף לך לילה:", + "שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה. עש\"ה (ישעיהו ס״ב:ו׳) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה. ודרשו רז\"ל מלאכים ממש יהיו שומרים על חומת ירושלים:", + "תאיר כאור יום חשכת לילה. שנ' וחפרה הלבנה ובושה חמה. כי לעתיד יאר הקב\"ה באור הגנוז לצדיקים מששת ימי בראשית:", + "[וראיתי להדפיסים כאן:] במערבית דליל ב' דפסח מביא עוד שלשה דברים שנעשו בליל שמורים. בשמות רבה פט\"ו ר\"ח ניסן הוא חודש גאולה ובו עתידין לגאול וכו' ובו נולד יצחק ובו נעקד ובו קיבל יעקב הברכות ע\"ש משמע העקידה הי' בפסח. אמנם מצינו מדרש דהעקידה הי' בר\"ה ואפשר דפליגי אם נברא העולם בניסן או בתשרי בפלוגת' דר\"א ור\"י:", + "ראיתי במדרש רבה בס' במדבר פרשה כ'. ויבא אלקים אל בלעם לילה זש\"ה ליל שמורים הוא לה'. כל הניסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעי' הי' בלילה הזה (כצ\"ל) ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה. ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה. ויהי בחצי הלילה. וכתיב ויהי ענן וחושך ויאר את הלילה. ויחלק עליהם הלילה. וכן כולם עכ\"ל מדברי המדרש משמע דאמירת אלקים אל בלעם היה בליל שמורים. דהא כל הני פסוקים שמביא הי' בליל שמורים כמבואר בפיוט. (אך קשה מהאי קרא ויהי ענן וחשך ויאר את הלילה. דלא הי' בליל שמורים רק בז' של פסח. ואולי הואיל שהי' בלילי פסחים והתחל' הגאולה הי' בליל שמורי') ולפי משמעות מדרש הנ\"ל הי' זה הענין ויחל העם לזנות בשיטי' בזמן ספירת העומר וגרם שנפלו כ\"ד אלף מישראל כי זה הי' סמוך לקללת בלעם הרשע. וה' יודע אם לא היו אותן כ\"ד אלפים תלמידי ר\"ע שמתו בזמן ההוא. גלגולים אותן כ\"ד אלף של דור דעה. ולכך גזרו רז\"ל שלא לישא נשים בימי הספירה כדי לתקן את הזנות שעברו בימים ההם בזמן הזה (ועיין מ\"ש לקמן בפסקי י\"ב מי יודע) והוא רחום יכפר:", + "ונלע\"ד דלאחר פיוט אז רוב. יאמר ט\"ו שיר המעלות והללוי' ואח\"כ מיד יאמר כי לו נאה והטעם דאי' בפסחי' דף קי\"ח דר' יוחנן ס\"ל דיאמ' ט\"ו שיר המעלות עם הלל הגדול על כוס רביעי (וכן תקנו ט\"ו מעלו' שאר'ע כנגד ט\"ו שיר המעלות כמ\"ש למעלה) ונהי דלא קיי\"ל כר' יוחנן אפ\"ה ראוי לאומרן בלא כוס וקודמן לשאר פיוטי' וגם מחובר לאחר שסיים הללוי' לומר כי לו נאה וכו':
ויש לתת טעם לדברי ר' יוחנן שיאמר ט\"ו שיר המעלות עפ\"י מה דאי' ברבה בראשית פרשה ס\"ח ופ' ע'ד וישכב במקו' ההוא ר' נחמי' אמר כאן שכב אבל כל שני' שהי' בבי' לבן לא שכב. ומה הי' אומר ריב\"ל אמר ט\"ו שיר המעלו' שבספר תילים ע\"ש (ובנפוצות יהודה דרוש ב' דף ח') והנה בליל פסחים אומרים צא ולמד מה בקש לבן הארמי וכו' וכן הפחדת ארמי באמש לילה לכן אומרים תפילת יעקב אבינו שהי' מתפלל בבית לבן וניצל מידו. ונראה דאמר ט\"ו מעלות הללו כנגד שלשה אבות וכנגד י\"ב שבטים שעתיד לצאת ממנו והמעיין יפרש כל מזמור אחת לאחת לפי ענינו: שיר המעלות והללוי' נדפס בסוף האגדה:" + ] + ], + "Zevach Pesach": [ + [], + [ + "ואמרתם זבח פסח כבר דרשה בזה ר\"ג דחייב לומר ג' דברים בלשון אמירה. והפייטן אמר בלשון צחות ואמרתם אמירה זו במקום זבח ר\"ל זבחי תודה על הנסים שנעשו בימי פסח. באומץ גבורתך הפלאת ר\"ל גבורות נפלאות שלא כדרך הטבע קודם יציאת מצרים ובשעת י\"מ וכן לאחריו ומה שיהי' לעתיד:", + "בראש כל מועדות נשאת פסח כי המצוה שצוה הקב\"ה במועדו' בראשונה הי' פסח וכמ\"ש רש\"י דראוי הי' התורה להתחיל מחודש הזה לכם. ולדעת ר\"ש לענין בל תאחר בעי כסדרן וחג המצו' תחילה. וגם לאידך מ\"ד בכל פע' שמזכי' המועדו' בתורה לעול' כתי' חג המצו' בראשונה:", + "גלית לאזרחי חצות ליל פסח כמ\"ש לעיל כשרדף אחרי המלכי' דכתיב ויחלק עליה'. או דמאמר ברית בין הבתרים הי' בליל שמורים (בי\"ר דף פ\"ח ע\"ב בשם תרגום ובמערבית בליל א' דפסח. ובילקוט דאסתר דף קע\"ג ע\"ג בליל פסח נגלה הקב\"ה לאברה' ויוצא אותו החוצה) ובזה נר' הא דכתיב בסוף פ' בא ומושב בני ישראל כו' הי' ארבע מאות ושלשים שנה. דהיינו מלידת יצחק עד יריד' אבותינו למצרים קץ שנה. ורד\"ו שנים היו בשעבוד. ושלשים שנה מברי' בין הבתרים. וכיון שקיבל עליו אברהם הגזרה ועבדום ועינו אות' וכו' נחשב לשיעבוד. כמו דמצינו בקבל' תענית דקבלה נחשב כמו תענית ודרשו רז\"ל דיליף מדניאל שא\"ל המלאך מיום שנתת לבך להתענות איש חמודות אתה. שוב ראיתי בסדר עולם רבה פ\"א וז\"ל אברהם אבינו הי' בשעה שנדבר עמו בברית בין הבתרים בן שבעים שנה שנ' ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגומר. עכ\"ל:" + ], + [ + "דלתיו דפקת כחום היו' בפסח וזה הי' יום שלישי למילתו כמ\"ש רש\"י וא\"כ הי' נימול בי\"ג לניסן. וקשה לפמ\"ש התשב\"ץ והביאו הש\"ך סוף הלכות מילה דמילה שלא בזמנו אסור לימול ביום חמשי וששי כדי שלא לחלל שבת ברפואתו. וא\"כ שני ימים לפני י\"ט נמי אסור א\"כ היאך מל עצמו קודם י\"ט הלא קיים אברהם אבינו כל התורה אפי' ערוב תבשילין. וביותר קשה לפמ\"ש תוס' בר\"ה דף י\"א ע\"א בשם פר\"א דביום כיפור נימול אברהם אבינו. וי\"ל ניהי דקיים אברהם כל התורה אפ\"ה לא נחשבים כל מצות תורה רק כמו מצות דרבנן דהא לא נצטוה. אמנם על המילה נצטוה מן הקב\"ה וזה חשיב כמצות דאוריי'. ואתי דאוריי' ודחי דרבנן:", + "הסעיד נוצצים עוגו' מצות בפסח. ואפש' דרמז כמ\"ד כמלאכי' נדמו לו א\"כ לפי הפייטן הי' זה בט\"ו בניסן. וגם לידת יצחק הי' בט\"ו בניסן דהא שרטו להם סריטה בכותל למועד כעת חי' ולשרה בן ועיין בתוס' דר\"ה דף י\"א ד\"ה שנולדו אמנ' בב\"ר פ' מ\"ח אי' לושי ועשי עוגו' הדא אמרה בפרוס פסח הי' ע\"ש משמע אמצע פסח הי' וצ\"ל מדרשו' חלוקו':", + "ואל הבקר רץ זכר לשור ערך פסח. מפרשים עש\"ה (דברים ט״ז:ב׳) וזבחת פסח וגו' צאן ובקר מלמד שחגיגה באה עם פסח עכ\"ל וזה ניחא לרב בפסחי' דף ע'. אבל בגמ' שם מפרש בקר על חגיג' ט\"ו וכן נר' מדברי הפייט דהא חגיג' י\"ד נאכל בלילה. ואם נשאר אוכלין ביום לרבנן דפליגי על בן תימא נאכל ביום ט\"ו אבל השחיטה דחגיגה הי' בע\"פ. ויותר נר' שאנו קורין בתורה בפסח שור או כשב וכו' לזכ' לשור שרץ אברה' זכר לשור זה ערך פסח כלו' לערך זה אנו קורין בתורה שור:" + ], + [ + "זועמו סדומים ולוהטו באש פסח. הנה במערבית דליל ב' יסד רבי' מאיר ל\"ש זדים רידוי שפך שלח ידו הפך בלילי חג פסח משמע דהפיכת סדום הי' בליל שמורים. ולפי הפייטן הי' ביאת מלאכים ביום ט\"ו בניסן. והפיכת סדום הי' ביום שלאחריו. ודוחק לומר כיון דנמסר השליחות בידם הוי כאלו כבר נעשה המעשה. ויותר נר' דליל שימורים לאו דווקא רק בלילי פסחים ר\"ל בשאר לילי דפסח:", + "חלץ לוט מהם ומצות אפה בקץ פסח. ולא ידעתי מהו בקץ פסח דאי פירושו בסוף פסח זה אי אפשר דהא ביום ט\"ו לערב באו המלאכים אל סדום ולמחרתו נהפך סדום. ונר' דר\"ל בקץ י\"ט ראשון של פסח אפה מצות עש\"ה ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו ובב\"ר פרשה נ' כ' שרדה סדום בי\"ו בניסן ונכון:", + "טאטאת אדמת מוף יניף בעברך בפסח לשון כיבד עש\"ה וטאטאתי במטאטא השמד עיין ר\"ה דף כ\"ה. קאי על כל אלהי מצרים שנתקלקלו כל אלהותם דכתיב גם באלהי מצרים אעשה שפטים מוף ונוף כן נקרא ארץ מצרים:" + ], + [ + "יה ראש כל און מחצת בליל שימור פסח. מרמז לעשרה מיני בכור שנהרגו במצרים ואמר לשון מחצת שאין הקב\"ה הרג בעצמו הבכורים רק עש\"ה ועבר ה' לנגוף בארץ בנגיפה בעלמא ומלאכי הרעים הרגו אחריו כמ\"ש לעיל בפסקא לא ע\"י מלאך:", + "כביר על בן בכור פסחת בדם פסח. ישראל נקרא בכור עש\"ה בני בכורי ישראל ונצולו בדם פסח הנתון על המזוזות ומשקוף ופסחת לשון חמל ודלג ובמכילת' הרי שהי' מצרי בבית ישראל שומע ניצל בגינו ת\"ל ופסחת עליכם אני חס ואין אני חס על מצרי' הרי שהי' ישראל בבית מצרי שומע אני ילקה בגינו ת\"ל ולא יהי' בכם נגף בכם אינו הווה אבל במצרים הווה עכ\"ל:", + "לבלתי תת משחי' לבא בפתחי בפסח עש\"ה ופסח ה' על הפתח ולא יתן משחית לבא אל בתיכם לנגוף וכמו שדרשו בב\"ק דף ס' ע\"א ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר מכאן מכיון שניתן רשות למשחית שוב אינו מבחין בין טוב לרע עכ\"ל וקשה א\"כ מצרי בבית ישראל. או ישראל בבית מצרי מי הרגם כמ\"ש לעיל ואולי י\"ל כיון דהנגיפה הי' ע\"י הקב\"ה בעצמו. רק המשחית הי' הורג. א\"כ באמת דאותו מצרי בבית ישראל או ישראל בבית מצרי לא נהרגו ע\"י משחית רק היו נגופים עד אור הבוקר:" + ], + [ + "מסוגרת סוגרה בעיתו' פסח. הוא יריחו כי ממחרת הפסח אכלו מעבור הארץ דהיינו ט\"ז בניסן. וביום י\"ז התחילו להקיפו ז' ימים ונפל חומת יריחו בכ\"ג בניסן וכל ימי פסח יריחו מסוגרת מבפנים וסוגרה מבחוץ ואית' במדרש דנכבש יריחו ביום השבת. וא\"כ הי' ז' באדר חל ביום רביעי בשבת צא וחשוב למפרע וק' הא משה רבינו דמת בז' באדר הי' בשבת ועיין בתוס' דמנחות פרק התכלת ויש ליישב:", + "נשמדה מדין בצליל שעורי עומר בפסח זהו חלום מדין כמ\"ש בשופטים ז'. הנה במערבית ליל ב' דפסח ז\"ל ל\"ש סיע צדק נעורי'. צליל לחם שעורי' בלילי חג הפסח משמע דהי' זה בליל שמורי' וקשה דהא אי' במדרש וכ\"כ רש\"י (בשופט' ס\"ו פ' י\"ג) שאמ' גדעון איה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו פסח הי' אמר לו אמש הקרני אבא את הלל וכו' והמעשה דצליל עומר הי' כמה ימים לאחריו והיאך יכול להיות צליל עומר בליל שימורי'. לכך נר' דהי' המעשה דצליל עומר בסוף יום שביעי של פסח וליל שמורים לאו דווקא רק בלילי פסחים עיקר רק דכל ניסים קרי לי' ליל שמורים:", + "שורפו משמני פול ולוד ביקד יקוד פסח. עש\"ה ישעי' (יוד) במשמניו רזון ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש ר\"ל במשמניו נעשה הון כי נתייבשו הבשר והעצמות תחת כבודו אלו הבגדים יקד יקוד כיקוד אש שריפת נשמה וגוף קיים כדי שיוכלו ישראל ליקח בגדיהם:" + ], + [ + "עוד היום בנוב לעמוד עד געה עוגת פסח עש\"ה ישעי' עוד היום בנוב לעמוד כדאי' בחלק דף צ\"ה שהי' נוב עשרה ימים מירושלים ובא בחד יום וכשראה ירושלים הניף בידו ובזהו. ואמר קרתי' זעירתי' למחר אכבשינהו ויצא מלאך ה' והרגם בליל המקדש חג:", + "פס יד נתנה לקעקע צול בפסח במעשה דבלשצר דניאל (ה') בי' בשעת' נפקין אצבעין די יד אינש וכתבן. לקעקע לעקר צול זה בבל דכתיב בישעי' (מ\"ד) האומר לצולה חרבי מפני שבבל עמוקה מכל:", + "צפה הצפית ערוך השולחן בפסח. עש\"ה ישעי' (כ\"א) ערוך השולחן צפה הצפית הצפית הוא המנורה כי בי' בלילה קטיל בלשצר ודריוש מדאי קיבל מלכותי' ומפרש צפה האיר המנורה כי לקבל נברשת' כתבה פס יד. ולמה מפני ערוך השולחן שהי' משתכר בכלי קודש בפסח:" + ], + [ + "קהל כנסה המזה לשלש צום בפסח. עפ\"י הגמ' דמגילה דף ט\"ו ויעבור מרדכי רב אמר שהעביר יום טוב ראשון של פסח בתענית ופרש\"י בי\"ג בניסן נכתבו האגרת ונתנו הדת בשדשן וי\"ד וט\"ו התענו ובי\"ו נתלה המן לערב עכ\"ל. וצ\"ע דהא כתי' ויהי ביו' השלישי ותלבש אסתר מלכות ר\"ל ביום השלישי לתעני' וכו' ובקשה מהמלך שיבא הוא והמן אל המשתה למחר וכו' וסיפר המן כבודו שהוא נקרא למחר עם המלך למשתה אסתר וכו' וזרש נתנה עצה לעשות עץ גבוה חמשי' אמה ובבוקר אמור למלך לתלו' עליו וכו' ובלילה ההוא נדדה שנת המלך. וצ\"ל דנדדה שנת המלך הי' בליל י\"ו של ניסן כי ביום ט\"ו הי' שרוי בתענית. וקשה הא אי' במדרש ובתרגום בלילה ההוא נדדה הי' בליל שימורים בליל ט\"ו. וצ\"ל דמדרש' חלוקות הן ומה מאוד תמי' לי דאנו אומרים בליל ראשון עוררת נצחך עליו בנדוד שנת לילה הרי דס\"ל דהי' נדד שנת לילה בליל ט\"ו. וא\"כ צ\"ל דיו' שלישי לתעני' הי' בערב פסח. וא\"כ היאך אנו אומרי' בליל שני לשלש צום בפסח הא כבר נשלמו הצומות בערב פסח וסותרי' דברינו זה את זה ועיין בתוס' דר\"ה דף כ\"ז שהקשו כמו כן על מ\"ד בתשרי נברא העול'. וראיתי במהרש\"א בח\"א דכ' וז\"ל וצ\"ל דאין מוקדם ומאוחר דזה המעשה דבלילה ההוא נדדה שהי' בליל ט\"ו הי' קודם מעשה ותלבש אסתר שהי' ביום ט\"ו ע\"ש ולא זכיתי להבין דבריו דמקרא מלא דיבר הכתוב שבא המן באותו לילה לתלות למרדכי אשר הכין לו עפ\"י עצת זרש אשתו וכבר סיפר לזרש וגם למחר אני קרוא לה עם המלך. ודע דאם נאמר דבליל שמורי' נדדה שנת וכו' צ\"ל דמה דכתיב ויהי ביום השלישי כי מעשה דהמן ואחשורוש הי' ביום י\"ב ניסן ובו ביום כבר נודע הדבר למרדכי והודיע מרדכי לאסתר והתחיל להתענות ג' ימים מן יום י\"ג י\"ד ט\"ו וביום י\"ג נקראו סופרי המלך. ושפיר הוי יום שלישי למכירה בערב פסח. ואפשר לומר דאסתר התחילה להתענות ביום י\"ב לעת ערב וא\"כ נשלמו הג' ימים דתענית ביום ראשון של פסח. אבל מרדכי גזר על כל יהודים לישב ג' ימים הי' ביום י\"ג כשנקראו סופרי מלך והתענו יום י\"ד ט\"ו ט\"ז וכ\"כ רש\"י בגמ' וישב מרדכי לשקו ולתענתו ופרש\"י יו' שלישי לתעניתו שהי' התחיל להמענו' ביום י\"ד ומה שקרא המקרא ליו' אתמול ויהי ביום הג' ותלבש אסתר מלכות יום ג' לשלוח הרצים עכ\"ל וכן הילקוט סי' תתרנ\"ו כ' דגזר להתענות יום י\"ד ט\"ו ט\"ז. וא\"כ קשי' דברינו מתנגדים בשני לילות. אמנם הנלע\"ד דבאמת בימי כורש הראשון עלו חגי זכרי' מלאכי וזרובבל לא\"י. והם היו קובעין ומעברין החודש ולא הגיעו שלוחים ב\"ד לשושן והיו עושין שני י\"ט מספק. וא\"כ בלילה ההוא נדדה היה בליל ט\"ז ספק ט\"ו וקרי לי' שפיר ליל שמורים כמו שפסק בש\"ע דגם ליל שני נקראו ל\"ש ולא צריך לקרות ק\"ש וא\"כ לענין עומר הוי ט\"ז ואפ\"ה נקרא ל\"ש כמו שאנו עושין ומיושב קושי' מהרש\"א והוא נכון:", + "ראש מבית רשע מחצת בעץ חמשים בפסח. כמו שדרשו המן מן התורה מנין דכתיב המן העץ וכו' וכ' רוקח כמו שיש ע' פסוקים מן בראשית עד המן העץ כך יש ע' פסוקי' מן ויתלו שניהם על עץ עד ויתלו המן וכו' וכן מאגרת המן עד אגרת מרדכי ע' ימים ע\"ש בסי' רל\"ו. והכוונה ראש מבית רשע דהיינו מבית עשו כי הוא ביקש לעקור הכל והשיב גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ:", + "שתי אלה רגע תביא לעוצית בפסח. עש\"ה ישעי' (מ\"ז) שתי אלה רגע ביום אחד ושם נאמר על בבל שהי' נהפך בל\"ש כמ\"ש למעלה. אבל כאן מפרש לעוצית דהיא ארץ עוץ שכ' רש\"י באיוב דא קונסטאנטינא רבתי' ור\"ל כמו ששמר רגע חצות לי\"מ כן יהי' רגע חצות לילה בגאולה העתידה בליל זה וזהו כוונת במערבית ליל א' כגיבור על אדום חצה. והא דאמר שתי אלה רגע דמשה אמר כחצות כדאי' בריש ברכות דהי' מסופק אם יהי' רגע סוף חצו' ליל' ראשון או יהי' הרגע דתחילת חלק שני מחצות לכך אמר כחצות וזהו כוונת הפייט שתי אלה רגע ר\"ל דגם הוא מסופק ור\"ל כחצות דהוא אמצע לשתי רגע:", + "תעוז ידך ותרום ימינך כליל התקדש פסח. כי יד על כס יה ויהי' השם שלם וזהו תעוז ידך. ותרום ימינך דכתיב ימינך ה' נאדרי בכח ויאמרו שירה והלל כליל התקדש פסח או די\"ל דימין רמז לתחית מתים כדכתיב בדניאל ותעמוד לגורלך לקץ הימין:" + ] + ], + "Ki Lo Na'e": [ + [], + [ + "כי לו נאה כי לו יאה. פיוט זה הוא על דרך זה אלי ואנוהו. ועד\"ה (ירמי' י') כי לו יאתה המלוכה השל\"ה בש\"ש כ' יאה לשון רך כמו עיני לאה רכות תרגומו יאיין. אמנם רד\"ק בשורש יאתה כי לך יאתה המלוכה כאלו נתרצתה במלוכה ע\"ש וא\"כ לו יאה כאלו אומר לו הרצון במלוכה. והא דאמר בלשון נסתר לו ואח\"כ אמר לשון נוכח משום דעכשיו בזמן הגלות השכינה כי' נסתרת מאתנו. אבל בגדודיו שהם אצל השכינה גלוי' אומרי' לשון נוכח. ושל\"ה כתב כי לו הוא כנגד ל\"ו כתיבו' החכמה שבו ברא העול'. והנה אומר אדיר במלוכה בחור כהלכה גדודיו יאמרו לו אפשר שמיוסד כנגד ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך ולכן לעתיד שהשכינה נגלה לנו אזי יאמרו בלשון נוכח לך ולך וכו' ונקט ז' פעמי' לשון לך כי שבע אלפי שנין הוי עלמא כי אלף השביעי הוא יום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמי' וישמח בצדיקיו. וע\"ד פשוט אפשר דהיו נוהגין לומר הפסוקי' בכל חרוז וחרוז לך ולך. תהילים (ס\"ה) לך דומי' תהילה אלקים בציון ולך ישולם נדר. לך כי לך (ד\"ה א' כ\"ט) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ ועש\"ה תהילי' (פ\"ט) לך זרוע עם גבורה לך אף לך עש\"ה תהילים (ע\"ד) לך יום אף לך לילה או עש\"ה תהילי' פ\"ט לך שמי' אף לך ארץ. ומסיים עוד לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש (ד\"ה א' כ\"ט) והמחבר דילג הפסוקים ולקח דרך הקצר בצח הלשון. או דנאמר כי חג המצות הוא בבינה בסוד יובל החרות לכך לך גמ' חמשי' שערי בינה ואמר ז\"פ לך משום השפעת ז' ספירת הבנין. או די\"ל לך ולך נגד קו ימין. לכך כי לך נגד קו אמצעי ובו נכלל יסוד עד\"ה לך ה' הגדולה וכו' כי כל וכו'. לך אף לך קו שמאל בו האף לך ה' הממלוכה הוא מלכות כנודע. אמנם יש לפרש פיוט זה בדרך פשוט בלילה זו. אדיר במלוכה היינו בי\"מ בחור כהלכה שהי' הקב\"ה מראה עצמו על הים כבחור גדודיו יאמרו היינו ישראל ומלאכי'. " + ], + [ + "דגול במלוכה היינו עש\"ה (שיר השירים ה׳:י׳) דגול מרבבה ופירשו במתן תורה דכתי' אתא מרבבות קודש. הדור כהלכה דכתיב והדרת פני זקן שבשעת מ\"ת הראה עצמו כזקן יושב בישיבה. ותיקיו היינו משה ואהרן ודור דעה. " + ], + [ + "זכאי במלוכה שהי' מזכאי אותנו בכיבוש ארץ ישראל חסין לשון חוזק. משום דהמית את אמוריים שעליהם נאמר חסין כאילונים טפסריו כי בכיבוש א\"י נדמו ישראל לטפסרי " + ], + [ + "יחיד במלוכה בשעת בנין בית המקדש דכתיב וימלא הבית כבוד ה' ולשכון בערפל כביר כהלכה עש\"ה הן אל כביר לא ימאס שהיו כל ישראל נכנסים למקדש למודיו היינו לשכת הגזית שהיו סנהדרין יושבים שם ומציון תצא תורה. " + ], + [ + "מרום במלוכה בסנחרב (מלכים ב' י\"ט) ותשא מרו' עיניך על קדוש ישראל נורא כהלכה כדכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור קפ\"ה אלף ונעשה זה ע\"י גבריאל אחד ממלאכי נורא סביביו היינו ישעי' וחזקי' ושאר צדיקי' בליל התקדש חג הפסח. ועש\"ה נורא הוא על כל סביביו. " + ], + [ + "עניו במלוכה בעליות מבבל ובנין בית שני שבענותינותו המליך את כורש פודה כהלכה שפדה את בני הגולה צדיקיו הם אנשי כנס' הגדולה והנביאים שביניהם. " + ], + [ + "קדוש במלוכה בגלות המר הזה שאנו נהרגים על קדושת שמו הגדול אנא רחום כהלכה כרחם אב על בנים. שנאניו המה המלאכים שנקראו אלפי שנאן באשר שהשכינה אינו נגלית לנו רק בהשגחה על כן המלאכי' יאמרו לך וכו'. " + ], + [ + "תקיף במלוכה לעתיד ימלוך ה' לבדו על כל הארץ: תומך כהלכה כי לשמך תן כבוד. תמימיו הם הצדיקים הישרים והתמימים יאמר לי לך ולך:", + "כתב של\"ה בש\"ש וז\"ל לשנה הבאה בירושלים יש לומר תיכף אחר כי לו נאה בלי הפסק כי בירושלים במהרה בימינו יראה שהוא נאה ויאהב בטוב עכ\"ל וגם על לשנה הבאה ראוי לסמוך אדיר הוא וכו' ואמרי' לשנה הבאה לרמז שבניסן עתידין לגאול:" + ] + ], + "Adir Hu": [ + [ + "אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב וכו' אל בנה וכו'. ונראה משום דבניסן עתידין לגאול וכן יסד הפייט שתי אלה רגע תביא לעוצית בפסח. וכן אנו אומרי' לשנה הבאה בירושלים וגם בנין בית המקדש יהי' בליל ט\"ו שהוא יורד מן השמים. אך לזה קשה הא אין בנין בית המקדש דוחה שבת ולא י\"ט וכן אין בנין בהמ\"ק בליל' ומפני זה רבי' אינם רוצים לומר בבהמ\"ז של סוכות הרחמן הוא יקים לנו סוכות דוד הנופלת בשבת וי\"ט. אבל נעלם מהם דברי רש\"י ותוס' בר\"ה דף ל' ע\"א ובסוכה דף מ' שכתבו דבנין העתיד היורד מן השמים דוחה שבת וי\"ט ויכול להיות בלילה כיון שהקב\"ה בעצמו יבנה אותו כדכתי' בקרא. וזהו כוונת הפיוט במהרה בימינו בקרוב. ומתפללין שאנו מצפים שיכול להיות הבנין בהמ\"ק אפי' בלילה הזה שהוא ליל שימורי'. אך קשה הא אין בנין בהמ\"ק דוחה שבת וי\"ט ולילה. לזה משיב אל בנה וכו' וכיון שהקב\"ה יבנה אותו שפיר יכול להיות בלילה וי\"ט. והא דמשלש הענין אל בנה. משום דלפעמי' יש ג' דברי' המעכבים את בנין בהמ\"ק כגון אם חל פסח בשב' דהוא שבת וי\"ט ולילה לכך אמר ג' פעמים אל בנה וכו' או די\"ל דאומר ג' פעמים כדי להחזיק הדבר כמו גבי קצירת עומר שאומר על כל דבר שלשה פעמים כדאי' בפרק ר' ישמעאל. וכן גבי תרומת הלישכה שאומרים ג\"פ תרום וכן גבי חלוץ הנעל ביבמות. או שנאמ' משום דיש ג' מחנות מחנה שכינה דהוא היכל ועזרו'. ומחנה לוי' דהוא הר הבית. ומחנה ישראל שהוא ירושלים. וכל הג' מחנות עתיד הקב\"ה לבנותם בעצמו כאמור ואני אהי' לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהי' בתוכה. וסידר השבח הזה בא\"ב. משום דישראל חטאו בכל כ\"ב אותיות כדאית' במדרש איכה שאמר הקב\"ה לאברהם אבינו שיבאו כל כ\"ג אותיות ויעידו על ישראל שחטאו בהם. אבל לעתיד יקיימו התורה בקדושת כל כ\"ב אותיות וגם יתעלה שמו לנצח. ומסדרין לאחר חרוז אדיר אל וכו' ואח\"כ לאחר ג' אותיות. עד שיהי' ח\"פ אל בנה כנגד ח' ימי פסח או כנגד אם הבנים שמחה דהוא בינה עם ז' הבנין עד מלכות:" + ] + ], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [ + [ + "אחד מי יודע וכו' פיוט זה וגם חד גדי' אמרו שמצאו גנוז בין כותלי בית המדרש בגרמיזא ולא נודע מי הוא המחברו. וקבעו לאומרו בליל שימורים. והדבר צריך טעם כי הוא מותיב והוא מפרק. וגם למה קבעו לאומרו בלילי פסחים. ורבי' אמרו חלק'. ואף חלקי אמרה נפשי. ואומר שאלו י\"ג דברים הם נתינ' טעם על י\"ג דברים שסידר בעל הגדה בשלש עשרה דיינו עד כניס' ארץ ישראל:", + "אחד מי יודע כנגד אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו. הכוונה בזה כי שאלו למה הזכיר הקב\"ה דיבור הראשון אשר הוצאך מארץ מצרי' למה לא אמר אשר ברא שמי' וארץ. וגם בקידוש אומר זכר ליציאת מצרים וכן במצות תפילין ובזכרון ימים טובים בפסח ובסוכות נאמר למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי בני ישראל בהוציאם מארץ מצרים. ומפרש הרמב\"ן כי יציאת מצרים הוא סימן מורה על השגחתו משמים על הארץ. דלא כיש מהכופרים שאומרים העולם כמנהגו נוהג והקב\"ה סילק השגחתו ועוד יש מכופרים שמכחישים הבריאה ואומרים שהעולם קדמון הוא. אמנם על פי מה שהוציא ישראל מארץ מצרי' מוכח שיש בורא כי שינה הטבע ועשה אותות ומופתי' וחרטומי מצרים בעצמם הודו ולא בושו כי אצבע אלקים הוא. וז\"ש אחד הוא אלקינו שמורה אחדות גמור ואין מציל מידו. ואמר עוד שבשמי' ובארץ לומ' שאינו מסלק השגחתו מבני אד' המשפילי לראות משמים וארץ מקימי מעפר דל. וזה מוכח מיציאת מצרים ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה וישמע ה' את קולינו. לזה אמר שה' הוא בשמי' ובארץ שלא סילק השגחתו מבני אדם וזה העיק' הראשון באמונה. ", + "או די\"ל אחד מי יודע כמ\"ש בעל חובות הלבבות כי יש אחד אמיתי. ויש אחד שאינו אמיתי. כי אחד המספר וכדומה הוא אינו אמיתי כי בהצטרף עוד אחד יאבד שמו ונקר' שנים וכן שלשה וארבע. אבל האחד האמיתי הוא רק הבורא יתעלה שהוא אחד ואין שני לו להחבירה וזהו ה' אחד וזהו מה ששאל אחד מי יודע ר\"ל אחד האמיתי לזה אמר אחד הוא אלקינו ומה שאמר בשמים וארץ. כי באמת אין לנו להשיג הבורא בעצמותו רק מצד בריאת שמים וארץ ופעולותיו וזש\"ה השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע שהוא ברא הכל. וזה שמפרש אחד הוא אלקינו וזהו ידענו שבשמים וארץ כלו' מן בריאת שמים וארץ:", + "שנים מי יודע שני לוחות הברית. כי המעלה השני שעשה באלהיהם. באשר שדיבור השני הוא לא יהי' לך אלקי' אחרים. וזה הורה לנו השם שכל אלקיהם אלילים הם שאף אלקות שלהם החיים והמתים כולם נדונים במכות בכורו' שהן בכורים מתים שהיה מצוייר על הכתלים כמותו. ואף בכורים חיים הן אדם ובהמה. ואית' בס' חסידים סי' התשנ\"א כי המצרי' היו מלחשין באוזן הטלה ושד הי' עולה מתוך האוזן ומגיד עתידו' לכך צוה משכו וקחו לכם (ר\"ל שהיו מושכין באוזן) לבזיונם. וכיוצא בזה היו נוטעין אילנות א' בשנה שהיו יודעין עפ\"י כישוף ואחר השנה היו קוצצין אותו בדרך שהיו יודעין לנחש ולכשף עד שבא השד והי' יושב בראש אילן ומדלג ומרקד כשעיר עליו ומגיד עתידות וזהו לשעירים אשר הם זובחים על פני השדה. ולמה קורא לשדים שעירי' מפני שלשדים זכרי' יש להם שער בראשם. ולנקבות אין להם שער בראשם ולכך בועז הניח ידו על ראש רות כשראה שיש לה שער שאל מי את בתי עכ\"ל ואלו שני ע\"ז שלהן הי' טלה ושעי' לכך לבטל כחם צוה הקב\"ה להביא לפסח דווקא גדי או טלה כן נ\"ל הטע'. ", + "וידוע דרוב מעשה כישוף נעשין ע\"י ניאוף ומפני זה בשני לוחו' הברית שהיו חמשה מול חמשה הי' נגד לא יהי' לך דיבור לא תנאף וגם שלמה המלך ע\"ה דימה ע\"ז לאשה זונה בכל ס' משלי. ומזה שעשה הקב\"ה בכל אלקי מצרים שפטים יודעים כי תוהו המה וגם לזהר מעריות כי זה גורם לזה. וכל מי שנזהר מגדר עריו' נקרא קדוש. וזה כוונ' על מעלה שני' שעשה באלקיהם הוא נגד שני לוחות הברית שבו נאמר לא יהי' לך ולא תנאף. וגם אלו שני מזיקים זכר ונקבה נכרתו ותמו ע\"י שעוסקים בתורה שבכתב שהוא זכר. וע\"י תורה שבע\"פ שנקר' נקבה כדכתיב שמע בני מוסר אביך זה תורה שבכתב ואל תטוש תורת אמך זהו תורת שבע\"פ. ואי' במדרש דלזה י\"ל שני תורות רומזים שני לוחות הברית:", + "שלשה מי יודע שלשת אבות הביאור כי המעלה שהרג את בכוריה' הוא כנגד האבו'. כי מכו' בכורות הוא לשון רבים. והענין כי נהרגו ג' מיני בכור אדם בכור מאב. ובכור מאם. ובכור השפחה כדכתיב ומת כל בכור בארץ מצרים וכו' עד בכור השפחה וכו'. והנה השלשת אבות אברה' הי' בכור מאב כדכתי' ותרח הוליד את אברם ואת נחור ואת הרן. יצחק הי' בכור מאם. כי ישמעאל הי' הבכור מאב. ויעקב הוליד שני בכורים מן השפחות בלהה וזלפה. ודע לך חידוש כי מכות בכורות גמט' אחד עשר מאות. והוא בגמט' היו בזכות אברהם יצחק ויעקב. כי בזכות אבות נהרגו בכוריהם. והאבות אינו קורין רק שלשה כי המה היו בכורי עם ישראל:", + "ארבע מי יודע ארבע אמהות נגד מעלה שנתן לנו ממונ' כי יש להבין למה תלה פדיון הבכור בבכור מאם כדכתי' קדש לי כל בכור פטר כל רחם ולא פודין ג\"כ בכו' מאב דהא כל בכורים מאב נמי מתו. והענין כך כי הממון שהיו ביזת מצרי' הי' בזכות הנשים הכשרו' כמו שאמרו חז\"ל וצריכין ליתן מביזה לה' כמו במלחמת מדין דכתיב והרימותי מכם לה' לכן צוה הקב\"ה ליתן פדיון הבן ותלה הדבר בנשי' כי בזכות אמהות ניתן להם ממון של מצרים כדאי' במדרש י\"ר (פ' בא) לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר שרה רבקה רחל לאה בשכר שתפסה שרה להגר והעלה למטתו של אברהם ובשכר שאמרו לרבקה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך ובשכר שתפסה רחל ללאה והעלתה למטתו של יעקב. ובשכר שתפסה לאה לזלפה והעלתה למטתו של יעקב עכ\"ל ולזה נאמרו ד' לשונו' הגאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי כי בהוצאה הי' ההצלה לשון וינצלו את מצרים ואח\"כ וגאלתי דהיינו בקריע' ים סוף הי' ולקחתי שלקחו ביזת הים וארז\"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים ואברותה בירקרק חרוץ זה ביזת הים ואלו ארבע לשונות הן כנגד אמהות וזו שאמר ארבע ר\"ל מעלה הרביע מי יודע באיזה זכות ואמר כנגד ארבע אמהות:", + "חמשה מי יודע חמשה חומשי תורה. כי המעלה חמישית הוא קריעת ים סוף. והוא נעשית כדי לקבל תורה באשר שבמצרים לקו באצבע עשר מכות. ועל הים כתיב וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וביד יש חמשה אצבעות כדי שידעו שבזכות התורה קרע הים שיש בו חמשה חומשי תורה ואי' במדרש ילקוט (דף ס\"ח ע\"ד) בשעה שירדו ישראל לים ירד גבריאל עמהם והקיפם ומשמרים כחומה והי' מכריז הזהרו בישראל שעתידין לקבל תורה מימינו של הקב\"ה (ובדף ס\"ט ע\"ב) ומי גרם להנצל על הים מימינים בזכות התורה שהן עתידין לקבל שנ' מימינו אש דת למו עכ\"ל וזהו חמשה מי יודע למה בקריעת ים סוף לקו חמשה פעמים ממה שלקו במצרים לזה אמר בזכות התורה שהן חמשה חומשי תורה:", + "ששה מי יודע ששה סדרי משנה. נגד מעלה שהעבירנו בתוכו בחרבה. הנה הדבר ידוע שתורה נקר' ים כי כל הנחלי' הולכי' אל הים והים אינו מלא. אמנם לישראל נתנה התורה כי יש בו ס' ריבוי אותיות כמנין ישראל שיצאו ממצרים ויש לכל אחד אחיזה באות אחת. ויש לזה חידוש כי אי' במדרש שהרגו הבכורי' באבותיהם במצרים ג\"כ ס' ריבוי. אמנם התורה שבכתב אי אפשר להבין בה כי המה סתרי תורה ורמזים ועל כל קוץ וקוץ כמה תילין של הלכות. ואמנם על ידי תורה שבע\"פ נוכל לעבור תוך ים התורה וכאלו נעשה חרבה. וכן מצינו לגוזר ים סוף לגזרים שבכל מקו' שדרך ישראל אחד רגלו נעשה חרבה והיו מוציאין מכל צד מיני פירות והריחו בשמים. כן הוא תורה שבע\"פ שדדי' ירווך בכל עת וכל יום ויום מוציאין בה טעמים וכמו שישראל היו שש מאות אלף. כן התורה שבע\"פ יש בו שיתי סדרי משנה והעיק' שנעשה הי' לחרבה וכמו סלע יהיו בזכו' תורה שבע\"פ ולזה אמר ששה מי יודע כלו' מעלה השישית שהעבירנו בתוכו לחרבה ולא הי' נשאר רפש וטיט לזה משיב ששה הוא שיתי סדרי משנה. בזכו' תורה שבע\"פ שהוא ש\"ס:", + "שבעה מי יודע שבעה ימי שבת'. נגד מעלה שביעית שקע צרינו בתוכו כי ישראל היו נתונין בצרה עד יום שביעי של יציאתן. כדי שיתכפר על כל יו' ויום שעשו ישראל עבירה במדבר וצריך לשוב באותו יום עצמו וכדאי' במדרש בטענת מידת הדין לפני הקב\"ה הללו עע\"ז והללו עע\"ז מה נשתנו וכו' והיו ישראל באותן שבעה ימים חוזרין בתשובה שלימה ובזה הכניעו ישראל את מזלם כי האדם הנולד ביום פלוני של השבוע אותו יום הוא מזלו ועומד על צד ימינו והיו במצרים כמה מכשפים שהיו יודעים להשפיע מזלם ושריהם. אבל באלו ז' ימים הושפלו מזלם וזכו ששקע צרינו במים. ועוד זכו שמצרים נטבעים בזכות ששמרו ישראל את השבת במצרים כמו שארז\"ל ישמח משה במתנת חלקו. שהי' משה מבקש מפרעה שיתן להם יום מנוח אחד והתרצה. ובחר משה את יום השבת. ובזה הזכות שלטו באויביה' כדאי' בפ' כל כתבי אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטו אומה ולשון וזה שאמר שבעה מי יודע באיזו זכות לזה משיב שבעה ימי שבת' כלו' בשביל אלו שבעה ימים ששהו בדרך בצאתם ממצרים והיו בצרה בזה היו מכניעים כל מזלות שלהם וביתר שאת בזכות שבת:", + "שמנה מי יודע שמנה ימי מילה. נגד מעלה סיפוק צרכינו במדבר. והענין כתי' בפ' עקב שמלתך לא בלתה מעליך ורגליך לא בצקה ויחזקאל אמר ואנעלך תחש ואי' בילקוט פ' עקב דף רכ\"ט דענני כבוד הי' מתעטפין בהן ולא היו בלין. וכי לא היו גדילין א\"ל כל זמן שהיו גדילין גדל עמו. וכי לא היו צריכין תכבוסת. אמר ענני כבוד היו מגהצין אותו. נמצא צורכי האדם דהיינו בגדיו היו נעשים ע\"י ענני כבוד וזהו סיפוק צרכינו במדבר. והנה אי' במדרש דששה ענני' היו מקיפין אותם דהיינו ד' מארבע רוחו' ואחד למעלה ואחד מלמטה. ואחד הולך לפניהם כל הנמוך הגביהו וכל הגבוה מנמיכו. וזה הענן ההולך לפניהם הי' שני עננים כדכתיב בעמוד הענן יומם ועמוד אש להאיר להם הלילה (ועיין בילקוט דף ס\"א ע\"א) וכ' בפענח רזא הואיל דהיו מסובבים בעננים לא היו יודעין אימת יום ואימת לילה לכך היו יודעין בענן אימת יום ואימת לילה ע\"ש. ואלו שמנה עננים היו בזכו' שמנה ימי מילה. וזה הי' טעם עמלק שזרק מילות מאותו שפלט הענן כדי לבטל העננים שלא הי' יכול לשלוט בהם. וזה שאמר שמנה מי יודע ר\"ל הזכות שעשה סיפוק צרכינו במדבר ע\"י ענני כבוד שמנה. לזה אמר כנגד שמנה ימי מילה:", + "תשעה מי יודע תשעה ירחי לידה. נגד מעלה שנתן לנו המן עפ\"י מה דאי' בגמ' דיומא דף ע\"ה גד שמגיד לישראל אי בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון אי נמצא בבית ראשון הוא בן תשעה. ואם נמצא בבית שני הוא בן שבעה תשעה מי יודע הא שנתן לנו המן מה טובה גדולה יש בו לזה אמר תשעה ירחי לידה כי ע\"י המן יוודע הדבר אם הוא בן תשעה או לא:", + "עשרה מי יודע עשרה דיברי' נגד מעלה נתן לנו השבת דאי' (בי\"ר פ' יתרו) בשעת מתן תורה אמר הקב\"ה לישראל אם אתם משמרי' תורתי אני נותן לכם עוה\"ב אמרו רבש\"ע הראנו דוגמא של עוה\"ב משיב הקב\"ה זה השב' עכ\"ל ומפני זה אמרו בריש חולין דף ה' דשקולה שבת כנגד כל התורה ואמרי' במס' שבת פ' כל כתבי כל השומ' שבת כהלכתו אפי' עובד ע\"ז כאנוש מוחלין לו שנ' שומר שבת מחללו א\"ת מחללו אלא מחול לו ושמעתי משום דכתיב אשרי אנוש יעשה זאת דהוא לשון נקבה ואח\"כ בסיפא דקרא כתיב מחללו לשון זכר א\"ו לדרשא קאתי והטעם דאם משמר שבת כהלכתו אז יש לו מעין עוה\"ב. אבל אם אינו משמר שבת כהלכתו אז כופר בעוה\"ב ואין לו עוה\"ב. ואמר כנגד מעלה העשירית דנתן לנו את השבת והעשירי יהי' קודש והוא מעין עוה\"ב ולמה זכה ישראל לכך וזה שאמר עשירי מי יודע. לזה משיב עשרה דיברי' בשביל שקבלו עליהם התורה זכו לשבת בנשמה יתרה וגם יזכו ליום שכולו שבת:", + "אחד עשר מי יודע. אחד עשר כוכבי'. נגד מעלה קרבנו לפני הר סיני. דאי' בס' עמק המלך (י\"ר פ' יתרו) מקדוש' הר סיני משך משה לטהר המדבר להחליש כל כח טומאה והי' השר המדבר הלך לפניו תפוס בכבלי ברזל ואלו זכינו ולא חטאו בעגל הי' מוטהר האויר החיצון של כל העולם בקדושת מדבר שנקראת מדבר העמים אבל כשחטאו בעגל משכו שמה שני קליפות שור וחמור לתוך האויר ע\"ש שהאריך מאוד וזהו המעלה שאמר שקרבנו לפני הר סיני להכניע הקליפות. אמנם ידוע תדע כי יש י\"א קליפו' והם י\"א משפחו' אלופי עשו וכנגדם י\"א סימני קטור' וי\"א פסוקי' המתחילין בנון ומסיימן בנון להכניע י\"א קליפות וזה שאמר יוסף אחד עשר כוכבי' משתחוים לי ר\"ל לימות משיח בן יוסף ע\"ש (בי\"ר פ' וישב) וזה שאמר אחד עשר ר\"ל מעלה י\"א קרבנו לפני ה\"ס מהו הזכו' לזה השיב שהוא אחד עשר כוכבי' כי ע\"י אחד עשר כוכבי' דקדושה זכו להכניע י\"א אלופי עשו:", + "שנים עשר מי יודע שנים עשר שבטי'. הכוונה בזה שהוא נגד מעלת שנתן לנו התורה והוא כי יש להבין למה נתן הקב\"ה התורה דווקא בסיון. והנר' בזה עפ\"י מה דאי' בשבת פר\"ע דריש האי גלילאה בריך רחמנא דיהיב לן אוריית' תלתאי בירחא תלתאי על ידי תלתאי ומעלת חודש שלישי צריך ביאור ונ\"ל כי ע\"י חודש תלתאי מוכח שעיק' הם שבט לוי כדכתיב בברכת משה ללוי יורה משפטיך ליעקב. וזה ג\"כ מוכח מירחא תלתא דהא י\"ב שבטים הן י\"ב חדשי' ראובן נגד ניסן. שמעון אייר והואיל שנפלו כ\"ד אלף מישראל בשביל זמרי נשיא לשמעון במעשה דפעור לכך בחודש אייר מתו כ\"ד אלף תלמידי דר\"ע. לוי סיון ובו נתנה התורה וכו' ובאשר שאדר נגד בנימן לכך גבר מרדכי איש ימיני על המן. וזה ששאל שנים עשר מי יודע כלו' נתינת התורה למה הי' בחודש השלישי דווקא לזה אמר שנים עשר שבטים שהן כנגד י\"ב חדשים. ואז יהי' חודש השלישי נגד שבט לוי שממנו יצא משה דהוא שלישי לבטן:", + "שלשה עשר מי יודע. שלשה עשר מדי'. כי המעלה הי\"ג הוא כניס' א\"י. עוד שזכינו למעלה העליונה שאין למעלה ממנו הוא בנין בית הבחירה ושם שכינה שרוי' בינינו. והנה קדושת ארץ ישראל נתחלקה לי\"ב שבטים דהיינו עם מנשה ואפרים. אבל שבט לוי לא נטל חלק ונחלה. רק ערי מגרש בכל חלק השבט. נמצא חלק א\"י לי\"ג חלקים. ואלו י\"ג חלקים של ארץ ישראל הם כנגד י\"ג מידות ושתי שמות הראשונו' הם כנגד יהודה ובנימין כי המקדש הי' בנוי בחלק בנימן ורצועה הי' יוצא מחלקו של יהודה ובה הי' מזבח בנוי כדאי' במגילה דף כ\"ה. וכן שאר מידו'. לזה אמר שלש עשרה מי יודע הטעם שארץ ישראל נתחלק לי\"ג חלקים לזה משיב כנגד י\"ג מידות.", + "ועוד יש לפרש מענין שקבעו זה בליל פסח לאומרו כי יש י\"ג ימים מר\"ח ניסן עד ערב פסח ומפרש כל יום על מה הוא מורה וקבעו לימי הגאולה וקאמר אחד מי יודע כי בר\"ח הוקם המשכן כדאמרינן והשרה הקב\"ה שכינתו אף שאלקינו בשמים הוא בארץ:", + "שנים מי יודע כי כמו שחל יום שני בחודש חל נמי שבועו' שבו הי' מתן תורה שהם שני לוחות הברית. וזהו ב\"ש ב' שבועות:", + "שלשה מי יודע הוא באשר כמו שחל יום שלישי בשבוע כן חל נמי ראש השנה ובו מזכירין זכות ג' אבות ברית אברהם ועקידת יצחק וזהו גר ג' ר\"ה:", + "ארבע מי יודע. כי כאשר חל יום ד' כך חל יום שני דר\"ה וערב י\"כ ויום שני דסוכות. ושמחת תורה והם כנגד ד' אמהות וזהו דק ד' קריאת סוף התורה:", + "חמשה מי יודע. כי כמו שחל יום חמישי כך חל יום כיפור ובו ירד משה עם לוחות שניות והקב\"ה בישר לו סלחתי כדברך וזהו שאמר חמשה חומשי תורה. וזהו הץ ה' צום:", + "ששה מי יודע. דע כי כאשר חל יום ששי בשבוע באותו יום חל נמי פורים שעבר. והנה עד ימי אחשורוש הי' להן מודעה רבה לאוריית' והדור קבלוהו בימי אחשורוש. רק תוס' הקשה הא אמרו כבר נעשה ונשמע ותי' דהקבלה לא הי' רק על תורה שבכתב אבל על תורה שבע\"פ נעשה בכפי' הר כגגת עד שבא גזרת המן ויחוס פורים הוא על שית' סדרי משנה וזהו וף ו' פורים:", + "שבעה מי יודע באשר כמו שחל יום ז' כך חל ערב פסח ובו התחילו הטמאים לטהר כדי שיכולין לשחוט בערב פסח כי אין שוחטין וזורקין על טבול יום והיו צריכין לקבל הזאה שלישי ושביעי והטעם כי צריכין לעבור על ההכשר שבעה ימי שבת' לבטל כל כוחות הטומאה השרוין עליו וז\"ש שבעה ימי שבת' וזהו ז' ר\"ל ז' ערב פסח:", + "שמנה מי יודע. כי כאשר חל יום ח' כך חל ערב שבועות שהוא סוף ספירה והטעם של ספירה כתבו כמו נידה דצריכה לספור ז' נקיים לאחר נדתה כן אנו שהיינו בטומאת מצרים צריכין לספור ז' שבועות עד שנזקק לקודש לקבל התורה יום לשבועה. והנה ביולדת מתחילה למנות מיום המילה ואילך כי שבעה ימי טומאה הן ביולדת וביום ח' שהוא יום המילה כבר הוקל קצת הטומאה וראוי' לבעלה רק בכל קודש לא תגע כן הוא מיום ח' עד יום ראשון דפסח יש ז' ימי' וביום ח' הוא יום המילה וז\"ש שמנה ימי מילה שהכל שמחין ביום ח' שהוא ראשון דפסח והסימן לזה חס ר\"ל ח' סוף ספירה:", + "תשעה מי יודע. דאי' בגמ' דר\"ה בר\"ח ניסן בטלה עבודה במצרים וא\"כ קשה למה צוה הקב\"ה בעשור לחודש תקחו שה לבית. והטע' כתבו דהוא כמו הריון יום לחודש וזהו ט' ימים ובעשור מתחיל הגאולה כי לקיח' השה לפסח הוא התחלת לידת הגאולה וז\"ש תשעה מי יודע למה המתין ט' ימים לזה אמר תשעה ירחי לידה. וכאשר שחל יום ט' בשבוע כך חל יום שני של פסח שבו נתלה המן וזהו הסימן טן ר\"ל יום ט'. כך יום נתלה:", + "עשרה מי יודע. כאשר שחל יום יוד כך חל יום שני של שבועות ואיכא למד בשבעה בסיון נתנה התורה והוא סי' ים י' מתן תורה. וזהו עשרה דברי'. וביותר נר' הטעם הא דצוה מקחו מבעשור להורות דמצוה עשירית שדיבר הקב\"ה בצוה לישראל. והן ז' מצות בני נח. ומצות מילה לאברה'. ומצו' קידוש החודש. ועכשיו מקחו מבעשור שהוא עשירי (כי גיד הנשה מסיני נצטוה כדאי' בחולין דף ק' ע\"ב) וזהו שאמר עשרה דיברי' וי\"ם ר\"ת יוד מצות. ותיבת סי' כל. נלע\"ד דהסי' כמו שחל יום כ' בניסן. כך חל יום ל\"ג בעומר:", + "אחד עשר מי יודע. הוא באשר צריך לתת טעם על מה לא משתמשים רק בשם יו\"ד ה\"י ולא משתמשים בשם וי\"ו ה\"י רק עד לעתיד דכתיב כי יד על כס י'. והטעם כי י\"ב מזלות והם הקליפות שמושלים על אומות כי אין מזל לישראל. אמנם מזל טלה הי' נכנע כבר ביציאת מצרים. ולא נשאר רק י\"א כוכבי' וכישבא משיח אז יעבור ממשל' זדון מן הארץ ע\"י שם וי\"ו ה\"י שהוא גמט' י\"א. וזה כוונת יוסף אחד עשר כוכבים משתחוים לי. וז\"ש לאחר שביום עשירי נכנע מזל טלה אזי אני יודע אחד עשר שהוא אחד עשר כוכבים ויש לו מעלה יתרה לאותו יום שבא אחר העשירי:", + "שנים עשר מי יודע. שני' עשר שבטי' ר\"ל כי ביום י\"ב לחודש השלימו קרבנות שנים עשר שבטים נשיא אחד ליום. ואותו יום הוא כמו י\"ט כדאית' בירושלמי ריש פרק מקום שנהגו וכ\"כ תוס' שם:", + "שלשה עשר מי יודע שלשה עשר מדי'. והוא דאית' למה בי\"ג מידות התורה נדרשת כי בן י\"ג נעשה בר מצוה. והם כנגד י\"ג אותיות אברהם יצחק יעקב. גם אחד גמט' י\"ג וכל אחד מאלו י\"ג מידות שבתורה יש לו אחיזה באות אחד מאותיות אבות. ואם עבר על מצות התורה אזי פוגם באבות שהן י\"ג אותיות ומשלשין במכות דהיינו ל\"ט דהן ג\"פ י\"ג. ולכך נעשה בר מצוה בשנ' י\"ג כי כל שנה הוא כנגד מידה אחת ולאחר שעברו י\"ג אז ראוי לקבל המצו'. ולכן לא נצטוינו לעשות הפסח אלא דווקא ביום י\"ד כלי שיעבור קודם קבלת המצוה י\"ג יום שהן כנגד י\"ג מידו' שהתורה נדרש' בהן. ביאור דחד גדי' מ\"ש הגאמ\"ו החסיד ז\"ל. וז\"ל מעול' תמהני על הלילה זו שאנו כבני מלכים כאלו יצאנו ממצרים ושמחה מותרת לכי להשתמש בכלים נאים מה שאין רשות בשאר ימות השנה. ולא מעלים זכרון ירושלים על ראש שמחתינו הלא כתיב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (ואפשר בפסקא דהא לחמא וכו' אמרינן לשנה הבא בארעא דישראל בסילוק דפיוט של אז רוב וכו' ואומץ גבורתך. וכן בחסל סידור פסח וכו' פדוים לציון ברינה א\"כ בזה מזכירין זכר ירושלים שהוא עכשיו בחורבנו) עם היות שלא יעלה העצבות על לבנו בליל הגאולה הזאת. זהו להמון. אמנם שרידי ישראל אשר שם ה' נקרא עליהם היו עושין החידה הזו להעלו' חרבן בהמ\"ק בסוף כשכבר יצאנו שהיינו מספרי' בי\"מ וכל העבודו' שחובה עלינו לעשו' בסיפור זה. וסמכו את דבריהם מדכתיב לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה וכתיב בלשון עני כדי להזכיר מצה עני' כמו מצה עשירה:" + ] + ], + "Chad Gadya": [ + [ + "חד גדי' חד גדי' ר\"ל שמזכירין חורבן בהמ\"ק שני פעמים שהוא מקום הקרבנות שעשינו בקהל רב שעירי עזים או כבשים לפסחים אשרי עין ראתה כל אלה הכבוד וסידור עבודת בית אלקים בערב פסח כמוזכר באריכות בשבט יהודה דזבין אבא בתרי זוזי הוא דוד אבית שלקח בדמים מעוטים מארוונה. חד גדי' חד גדי' אנחנו עתה מתאוננים ומייללים וסופדים וצועקים בלב מר. איה חד גדי' בהמ\"ק הראשון. איה חד גדי' בהמ\"ק השני שחרב בעו\"ה ושועלי' הלכו בו ערבה כל שמחה:" + ], + [ + "ואתא שונרא ואכלה לגדי'. עתה מספר מתחיל' חרבן בית שני שהחלו האומות לשלוט בנו. והי' ידם גברו עלינו עד עתה בעו\"ה יצאו מה שיצאו עד שארז\"ל בהרואה. הרואה שונרא בחלום נעשה לו שינוי רע. וקאי על מלכות יון שהי' רוצה לשנות את ישראל מאמונתינו הטוב לע\"ז שלו הנקרא רע דאמר כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלקי ישראל. ולהעבירם על תורתיך. ואמר ואכלה לגדי' כמו שפרשי כל המחטיאו יותר מההורגו. ומה שמסיי' דזבין אבא בתרי זוזי חד גדי' חד גדי' כי לבסוף נצחו בית חשמונאי וטהרו את מקדשו שהי' חרב כ\"ב שני' המזבח שלא נקרב עליו מ\"מ לסוף נמסרו טמאים ביד טהורים ונקרא אחידת מגדל שור וזה מדמו ג\"כ שונרא נעשה לו שירה חדשה אבל עתה בעו\"ה עדיין בהמ\"ק חרב וצועקים אי' חד גדי' אי' חד גדי':" + ], + [ + "ואתא כלבא ונשך לשונרא עתה מספ' והולך השתלשלות חורבן בית שני איך הי' ורומז לסמא\"ל שנשך למלכות יון עד שלקח ממנו הממשלה על כל העולם כדאית' בזוהר הובא בילקוט ראובני פ' ויקרא. הקרבנו' פסולין נותן לכלב דהוא סמא\"ל ומשריית' ומי שמעשיו כשדים קרבנו' שלו לשדים. ומי שמעשיו כמלאכים הקב\"ה מחלק קרבנותיו למלאכים. ועיקר הקרבן דמלאכי שרת צלותהון ובעותהון ומע\"ט וקרבן של ת\"ח הם סתרי תורה כביכול בעצמו יורד ומקבלו עכ\"ל וזה נר' לי אדם כי יקריב מכם כ' בזוהר מאן דא אדם מאן דיליף רזי דאוריי'. ר\"ל דכתי' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' היינו מאן דיליף רזי דאוריי' דאכלה לגדי' דזבין אבא בתרי זוזי חד גדי' חד גדי' רצונו שק\"פ שנה קודם חרבן הבית פשטה מלכו' הרשעה על ישראל ועדיין הי' בית המקדש על מכונו אף שפשטה מלכות על ישראל אבל עתה בעו\"ה חרב בית המקדש ועל זה מתאונן אוי לנו כי חרב בית המקדש חד גדי' חד גדי':" + ], + [ + "ואתא חוטרא והכה לכלבא כמ\"ש בסוף פ' בשלח במלחמ' עמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי והי' כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל כדאי' במקובלי' במטה הזה הי' לו כח ליהושיע להחליש את עמלק ולא המית אותם כי צריכין לצורכי העולם וזהו רמז על הגלות שעם עמלק היו במלחמה ראשונה על ישראל ושמה יהיו באחרונה. ואלמלא שהחליש משה לעמלק באותו פעם אין לנו תקומה בעת הגלו' החל הזה מפני תוקף הדין. וזהו ואתא חוטרא והכה לכלבא ע\"ד ויחלוש את עמלק ולא המית אותו וכו' עד חד גדי' חד גדי' ר\"ל מפני מה לא המית אותו כדי שיהי' לו רשות להרס הבית ולהחריב המקדש ועל זה מתאונן חד גדי' חד גדי':" + ], + [ + "ואתא נורא ושרף לחוטרא. היינו הסתת יצה\"ר דאיקרי נורא עד שאמרו חז\"ל בקידושין נורא בי' עמרם וכדאי' ביומא נפיק אתי כגורי דנורא ושרף לזוטרא כלו' נתחזק שוב ע\"י עבירות מה שנחלש ע\"י מטה משה שהוא חוטרא. עד שגרם להחריב בהמ\"ק ראשון ושני וכמו דאמרינן ביומא ביי ביי היינו האי דאחריב בהמ\"ק ראשון ושני וזהו חד גדי' חד גדי' שנחרב ב\"פ ע\"י אש המסה של יצה\"ר:" + ], + [ + "ואתא מיא וכבה לנורא היינו התורה כמו דאמרינין בראתי יצה\"ר בראתי תבלין זהו תורה ע\"ד שאמרו כל צמא לכו למים. אם פגע בך מנוול משכיהו לבית המדרש ואוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב שערים המצויינים בהלכה והוא כאלו בהמ\"ק נבנה בימיו וזהו חד גדי' חד גדי' כאלו נבנה ב' בהמ\"ק בימיו:" + ], + [ + "ואתא תורא ושתה למיא כלו' עול המדהבה ועול הגלות עגלה מלומדת לדוש. שמכח זה אינם יכולים לעסוק בתורה כי כל היום דוה לעסוק במו\"מ וצרכי המס וצרכי בית ומפני כן שתה למיא הבור ריק אין בו מים של תורה. ומכח זה כל דור שאין נבנה בהמ\"ק הוי כאלו נחרב בימיו וזהו חד גדי' חד גדי' כלו' כאלו שני מקדשות נחרב בימינו:" + ], + [ + "ואתא שוחט ושחט לתורא זהו ת\"ח גדול שהטה שכמו לסבול עול תורה. ושחט לתורא עד שאמרו כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ כמו שאמר דוד לבי חלל בקרבי יש צדיק גמור הורג ליצה\"ר כאלו שחטו. כי אין לו מנוס לומר שלא לעסוק בתורה מחמת עול הנשתרג על צווארינו ואין דואג לשום דבר כאלו בהמ\"ק קיים וזהו חד גדי' חד גדי':" + ], + [ + "ואתא מלאך המות ושחט לשוחט ע\"ד שאמרו חז\"ל גדולה מיתת צדיקים יותר מחורבן בית המקדש. בחורבן כתיב ותרד פלאים ובסילוקן של צדיקים כתיב הנני יוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא וכו' ואבדה חכמת חכמיו. וזהו שמתאונן עם מיתת צדיקים הוי כמו שנחרב הבהמ\"ק פעמים וזהו חד גדי' חד גדי':" + ], + [ + "ואתא הקב\"ה ושחט למלאך המות. כדאי' בסוכה דף נ\"ב אר\"י לעתיד לבא מביאו הקב\"ה ליצה\"ר ושוחטו בפני הצדיקים ואז יהי' ה' אחד ושמו אחד. ונבנה בהמ\"ק ע\"י הקב\"ה כדכתיב מקדש ה' כוננו ידיך. וגדול יהי' כבוד הבית האחרון יותר מבית הראשון ושני. וזהו חד גדי' חד גדי' כלומר בהמ\"ק לעתיד יחשב כשני מקדשות הראשונים ונזכה כולנו במהרה לאורו אמן עכ\"ד:", + "הנה פיוט זה מזמרין בכל תפוצות ישראל. ושמעתי שמצאו זה הפיוט ואחד מי יודע גנוז וכתוב על הקלף בבית המדרש הרוקח בגרמייזא וקבעו אותן לדורות לזמר בליל פסח. וא\"כ לא דבר רק הוא. והחסרון תלוי בנו ורבים חתרו אל היבשה להבין דברי חכמים וחידותם כי לולי זאת לא קבעוהו. כי נראה כחוכא וטלולא בעיני המון עם ובתולו'. וכבר כתבתי מ\"ש הגאמ\"ו החסיד ז\"ל שפירשו על חורבן שני מקדשים. אמנם לפי קט שכלי נר' לפרש בשני ענינים אחרים. ומתחילה נבאר מסורה בפ' בא חגורים ג' מחניכם חגורים. שש מאות איש חגורים. לבוש הבדים ומתניו חגורים. ונר' דרמז בזה דבס' גלי' רזי' והביאו י\"ר פ' זו וז\"ל עד שבא משה הי' צורת טלה ביד ימינו של אמון מנוא (בירמי' פרשי דהוא אלכסנדרי' של מצרים דנקרא אמון מנוא וכאן כוונה לשר של אלכסנדרי') משנה של סמא\"ל. וביד שמאלו צורת שעיר עזים והי' מבקש דמם. דם האיל הי' מבקש מאברהם (כלו' שהאיל שהקריב הוא גזול בעבור שלא הי' קנין כספו) ודם שעיר עזים הי' מבקש מיד השבטים אחיו של יוסף. וכשבא משה והקריב אילו לקרבן פסח תיכף הלך גבריאל (דהוא לבוש הבדים) והפיל הטלה מיד אמון מנוא. ונשאר צורת שעיר עזים ביד שמאלו עד היום הזה. ולא יפול מידו עד שיהרג משיח בן יוסף עכ\"ל והנה עשי' דלמטה עושה רושם למעלה כי באכיל' פסח הי' מתניהם חגורי' לבטל שש מאו' רכב של מצרי' שהי' חגורים שהי' מרכבה טמאה כנודע. אמנם הביטול הי' ע\"י גבריאל לבוש הבדים שהפיל הטלה למעלה. וזהו רמז המסירה מתניכם חגורי' לבטל שש מאות איש חגורים ועיקר נעשה ע\"י לבוש הבדים ומתניו חגורים וק\"ל. והואיל שעיקר ירידת אבותינו למצרים הי' ע\"י מכירת יוסף מזמרין לחד גדי'. חד גדי' חד גדי' כפל הלשון. כי גדי' לשון כריתה ונפילה כמו גדי' לאודני' וכמו גודו אילנא. וגם גדי' לשון גדי. ובאשר דע\"י אכילת פסח כבר נתבטל הקטרוג מאיל של אברהם ונפל מיד שר אמון מנוא אמר חד גדי' ר\"ל אחד נכרת ממנו. שוב אמר חד גדי' ר\"ל חד גדי עדיין קיים זהו חטא מכיר' יוסף דזבין אבא זהו אבא יוסף כי על משנה למלך מתרגם אבא למלכא. בתרי זוזי כי אית' בילקוט שמעוני פ' וישב בעשרים כסף מכרו עשרת השבטים ליוסף ובא על כל אחד שתי כסף וזהו בתרי זוזי שהוא דבר מועט וזה החטא עדיין עומד וצוח חד גדי' חד גדי' כי חטא זה עומד עד שיהרג משיח בן יוסף אז נמרק לגמרי. אע\"פ שנתקן קצת ע\"י שמספר והולך:
ואתא שונרא ואכלה לגדי'. כי קצת חטא מכירת יוסף הוקל בגלות מצרים ע\"י פרעה מלך מצרי' שהוא דומה לחתול שמשכח הטובה וכן פרעה אשר לא ידע את יוסף שעשה עצמו כאלו לא ידע וגם אמר מי ה'. וכתבתי דאמון מנוא הוא אלכסנדרי' של מצרים א\"כ בכלל שר מצרים הוא וקאמר אכלה לגדי' כלו' מכלה ומקטרג כמו אכל את יעקב. ונקט לשון שונרא דהוא אותיו' ש\"ר נו\"א וכן בסילוק דאחרון של פסח יסד הפייט ושר נוא ישב על מפתון ארמוני' ומפרשי' שר של מצרים:
ואתא כלבא ונשך לשונרא. הוא עמלק דנמשל לכלב כמ\"ש רש\"י בפ' בשלח ויבא עמלק אתם אומרים היש ה' בקרבינו אם אין חייכם שהכלב בא ונושך אתכ' ע\"ש. ונמשל לכלב כי קליפה שלו הוא כלב. וכן קליפ\"ה כלב\"א גמט' רע\"ח הוא גמט' כח\"ו דעמל\"ק מנין רע\"ח. ועוד נמשל לכלב כמ\"ש והכלבים עזי נפש הן והכלב עז פנים בחיות. וכן הוא באמת בעמלק דאע\"ג דראה גבורות השם במצרים וקריעת ים סוף והעיז פניו לבא על ישראל מיד בצאת ישראל ממצרים ולשון ונשך הוא לשון דובק ומחובר כמו שתי ככרות הנושכות זו בזו וכדומה הרבה בלשון המשנה שבא מיד לאחר השונרא וגם בזה הוקל קצת מכירת יוסף:
ואתא חוטרא והכה לכלבא זה יהושיע כי הוא מזרעו של יוסף כמו ויצא חוטר מגזע ישי. ובאשר דאתא מיוסף יכול הוא לבטל קצת מכירת יוסף ולנקום בעמלק ובעבור זה לא הלחם בעמלק משה רבינו רק שלח ליהושיע משרתו. וגם כתיב ניצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי ואי' במדרש במטה זה עשית לנו ניסים במצרים וכן תעשה לנו בו ניסים בעמלק:
ואתא נורא ושרף לחוטרא. הוא חרבן הבית שנשרף דכתי' ויצת ה' אש בציון ובשעת חורבן התעורר חטא מכירת יוסף ובטלו הקרבנות שבאו השעירים לכפר על שחיטת שעיר עזים דיוסף:
ואתא מיא וכבא לנורא זהו התורה כי העוסק בתורה של קרבנות הרי הוא כאלו הקריב קרבן דכתיב תורת עולה תורת חטאת תורת אשם ותורת שלמים. ואין מים אלא תורה דכתיב פוטר מים ראשית מדון כל צמא לכו למים כדאי' בשלה\"י פ\"ק דקדושין ויש לנו תיקן בזה העוסק בתורה לכפר על חטאתינו:
ואתא תורא ושתא למיא. זהו מלכות הרביעי דנמשל לתורא כמו שאמר בפיוט קדושת יוצר דר\"ה ותור זה מלכות אדום שנמשל לשוורים. כי טרנסרופס הרשע הרג עשרה הרוגי מלכות שהם כנגד עשרה אחי יוסף כנודע:
ואתא שוחט ושחט לתורא הוא משיח בן יוסף הבא לגאול ישראל מיד מלכות רביעי ויהי' טבח רב בבצרה במלחמת גוג:
ואתא מלאך המות ושחט לשוחט. הוא הס\"מ שר של אדום הוא היצה\"ר הוא השטן שקיבץ כל האומות להלחם עם ישראל. והוא ארמילוס הנודע ויהי' עת צרה ליהודים והן חבלי משיח ואז יהרג משיח בן יוסף לכפר לגמרי על מכירת יוסף. ובאשר שיהי' חבלי משיח ט' חדשים קבעו לזה החרוזה בחרוזה תשיעית:
ואתא הקב\"ה ושחט למלאך המות כדאי' בשלה\"י סוכה דף נ\"ב לעתיד מביא הקב\"ה ליצה\"ר ושוחטו לפני הרשעים ולפני הצדיקים ולא יהי' עוד גלות דע בר\"ת של פסוק \"אתה \"סתר \"לי \"מצר. הוא סמא\"ל. אמנם בשם סא\"ל (גמט' צא הוי' אדני) נחסר מ' משמו בזה יבוטל הס\"מ וסא\"ל בא\"ת ב\"ש הוא חת\"ך כי יחתוך המ' המורה על מות. וזהו אתא הקב\"ה ושחט למלאך המות שנחתך המ' ובלע מות לנצח. וזהו הטעם שאומרי' בעי\"כ כשמסבבין את הכפרו' חליפתי תמורתי כפרתי כדי להזכיר שם חת\"ך לעורר זביחת יצר הרע בשם זה ובאשר שבניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול לכן אומרים כן בליל הגאולה. ", + "ועל דרך אחר יש לבאר באשר שיצאו ממצרים באנו לארבע מלכיות ואח\"כ יהי' גאולה שלימה ומרומז ברמיזה: חד גדי' ר\"ל ישראל דנקראים גדי כמו שאמר שלמה בשיר השירים רעי גדיותך. ואמר כפל הלשון דבין שאנו עושין רצונו של מקום או לא עושין נקראו בנים רק החילוק בין בנים חביבים. ובין בנים שובבים. ולעולם אנחנו ישראל הם גוי אחד כדכתי' מי כעמך ישראל גוי אחד. באשר שישראל הן י\"ב שבטי' ועם שבט לוי הוא שלשה עשר כמנין אח\"ד ולזה רמז משה וישראל בשירת הים נחית בחסדך עם זו גאלת. עד יעבור עם זו קנית. זו גמט' אחד ובאבות אמר ישראל קנין לקב\"ה דכתי' עם זו קניתי. וגם לשון גאלת הוא הקונה דבר שלו כמו על התמורה ועל הגאולה וכן בבתי ערי חומה מקרי הפדיון גאולה ואמר עם זו גאלת לשון קנין. ואמר חד גדי' חד גדי' בלשון ארמית כי שוה ללשון הקודש כי חד גדי' הוא אחד גדי דזבין אבא הוא הקב\"ה הוא אבינו שבשמים בתרי זוזי ר\"ל בתרי פעמי' זו הנכתב בשירה עם זו גאלת עם זו קנית. ומסדר הארבע מלכיות:
אתא שונרא. זו מלכות בבל הרשעה דאתרוממת על מלכא עלאה ושכח נ\"נ השם והניסי' שעשה לישראל בסנחרב. וטבעו הי' אכזר וכל תאוותו לכבוש העולם ושיר של חתול הוא ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם. וקראו בלשון שונרא דאי' בברכות דף נ\"ו הרואה חתול בחלום באתרא דקרו לי' שונרא נעשה לו שירה נאה. וכדאי' במדרש דהי' נ\"נ רוצה לומר שירה גדולה כשיצאו חמ\"ו מכבשן בא מלאך וסטרו על פיו. ואותו שונרא אכלה לישראל:
אתא כלבא ונשך לשונרא זו דריוש מדאה דבר בלילא קטל בלטשאצר ודריוש מדאה קיבל מלכותי' ומכנה בלשון כלב כי הי' אוהב כלב דכתיב והשגל יושבת אצלו זהו כלבתי' כדאי' בפ\"ק דר\"ה וכדומה שראיתי בס' אחד כי פני דריוש הי' דומה לכלב ובטלה גלות בבל והתחיל גלות פרס ומדי:
ואתא חוטרא והכה לכלבא הוא נחמי' בן חכלי' וזרובבל בן שאלתיאל דהם מזרע דוד וקראנו לשון ויצא חוטר מגזע ישי דעלו מבבל. או דחוטרא הוא דריוש בן אחשורוש דיצא מגזע יהודים בן של אסתר המלכה שנתן רשות לבנות בית שני ואז יצאנו מגלות פרס ומדי:
ואתא נורא ושרף לחוטרא. כי היצה\"ר נקרא נורא כדאמרינן נורא בי' עמרם. גם ביומא דף ס\"ב ע\"ב דנפיק יצה\"ר כגורי' דנורא אמרו היינו האי וז\"ל הגמ' ויצעקו אל ה' אלקים בקול גדול מאי אמר בייא בייא היינו האי דאחר בי' למקדשא וקלי' היכלא וקטלינהו לכולהי צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינינו כלום יהבית לן אלא לקבולי בי' אגרא לא איהו בעינין ולא אגרא בעינין נפל להו פתקא מרקיעא דהוה כתיב בה אמת דהוא חותמו של הקב\"ה:
אתא מיא וכבה לנורא. הן אנשי כנסת הגדולה דאמרו עוד שם אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילותא מסרוהו נהיליהו וכו' ומים היינו תלמידים חכמים דנמשכה שמעתייהו כמים ויזל מים מדליו. וכבה לנורא כי התורה מכבה עבירה. והם תפסוהו ליצה\"ר ושדוהו בדודא דאברא וחפוהו לפומא. כי היכי דתקיים בנין הקודש:
ואתא תורא ושתה למיא. דא הוא מלכות יון הרשעה שגזר גזרות רעות על ישראל ושמדות שלא ימולו בניהם ולא ילמדו תורה וגזר עליהם שיכתובו על קרן שור אין לכם חלק באלקי ישראל זהו הגדול שבכולם לכך יכונה מלכות יון בשם תורא דשתא למים שהרג כמה וכמה תלמידי חכמים:
ואתא שוחט ושחט לתורא אלו בני חשמנאי' שהיו כהנים שוחטי קרבנות במקדש ועשו טבח רב בשונאיהם ולא נתעלפו בגבורת' יהודא מכבי ואחיו והם בטלו מלכו' יון:
ואתא מ\"ה ושחט לשוחט. דא הוא ס\"ם שר מלכו' אדום גלות הרביעי דע\"י נחרב הבית ונשרף ע\"י הורקנוס מבפני' ואריסטובלוס מבחוץ כמו שהאריך ביוסיפין ומשם ואילך בטלה המלוכה וממשלה מישראל עד כי יבא קץ הגאולה:
ואתא הקב\"ה ושחט למ\"ה. הענין להבין היאך שייך ברוחניי שחיטה. וכתבו כי מ\"ה הוא מלאך קדוש רק עושה שליחתו. ולעתיד יחלק הקב\"ה שמו סמא\"ל ס\"ם מצד אחד אל מצד שני ונשא' קדוש והנה ס\"ם הוא הראש משמו וזש\"ה ראש פתנים אכזר ולעתיד ע\"י שנפסק הראש יבטל המיתה מישראל ולזה רמזו פסוק רישי' ואז ולא ימות וריחוק וחילוק שמו זהו שחיטתו. ובהיפוך לגבי השם נורא כי יד על כס יה שלא יהי' השם שלם עד לאחר מחיי' עמלק שהוא שר שלו אז יהי' השם שלם וסימנך אמלאה החריבה אם מלאה זו חריבה זו ודי בזו. ולזה נזכה במהרה בימינו. ואז נזמר על פדות נפשינו אמן:", + "חד גדי' חד גדי' נרא' לפרש כי לשון זוזי מצינו לשון זוג כדאי' בעירובין דף ל\"ז ע\"א זיזי זוזי קתני. ופרשי זוגי זוגי. דזבין אבא דהוא יעקב אבינו שלקח ב' זוגית לאה וזלפה. רחל ובלהה ומהן הוליד י\"ב שבטים דהוא חד גמט' י\"ב גדי' אלו ישראל שמכונים בשם גדי כדכתיב ורעי גדותיך. ואמר כפל לשון דבין בני אמהות ובין בני שפחות כולן חד גדי' נקראו כי אב אחד לכולנו שהשכיר עצמו ללבן ושכירות ליומא ממכר הוא בעבור בנותיו וכן כתיב ותען רחל ולאה ותאמרנה לו וכו' הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ר\"ל בשכר הפעולה. ומזכיר מתחילה לבן כמו שאמר הפייט הפחדת ארמי באמש לילה דהוא ליל שימורים:
ואתא שונרא ואכל' לגדי' זהו פרעה שדומה לחתול ששכח מה שעשו לו יוסף הצדיק ורצה לאבד אומה ישראלית וה' הצילם מחרב פרעה. ולכך שונרא גמט' ז\"ה מל\"ך פרע\"ה ועבדי\"ו. וה' הוציאם בליל שמורים:
ואתא כלבא ונשך לשונרא. האי ונשך לשון דבוקו' זה בזה כמו שתי ככרות נושכות זה בזה ורומז לעמלק שבא מיד לאחר שיצאו ממצרים והעיז פניו והכלב הוא עז שבחיות. וקליפה זו גדולה ממשלת עמלק. וראי' כלב מלא כזה כ\"ף למ\"ד בי\"ת גמט' תקפו. כמנין קליפ\"ה א\"ף מעמל\"ק ולכך כתב רש\"י בחומש גבי ויבא עמלק שהוא דומה לכלב. וכתיב (ישעיהו נ״ו:י״א) והכלבים עזי נפש גמט' כ\"ח דומ\"ה לזר\"ע עמל\"ק. וגם נשך ר\"ת נחש שור כלב אלו קליפות הס\"ם ואדום וכמו שאכתוב בסמוך:
אתא חוטרא והכה לכלבא. כמו שנאמר גבי יהושע שאמר לו משה בחר לנו אנשים צא והלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי והרים ידו במטה ובזה החליש עמלק:
ואתא נורא ושרף לחוטרא. זהו מעשה עגל כדכתיב ואשלכיהו באש ויצא עגל הזה ואש זה הי' ח\"ו גורם כלי' לשונאי ישראל לולא משה רבינו עמד בפרץ לפני הש\"י כדכתיב ויחל משה:
ואתא מיא וכבה לנורא כדכתיב ויקח את העגל וכו' ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל. דנתכוין לבודקן כסוטות ובזה נכבה עשן חרון אף של מידת הדין ונתקבל תפילת משה ואמר הקב\"ה סלחתי כדבריך:
ואתא תורא ושתה למיא. כי עדיין לא טהרנו לגמרי מעון עגל עד סוף גלות רביעי ומלחמת גוג מגוג כדכתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם. ופרשי ואין פרענו' בא על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל. ותורא הוא מלכות רביעי ואית' בעמק המלך (הובא בי\"ר פ' כי תשא ד\"א דף ק\"ו ע\"ג) עשו ישראל העגל בכח שור קליפה של עשו עם ד' אבות נזיקין שלו ובהיפוכו לענה ורו\"ש הוא שור ורוש פתנים אכזר שהוא השור שהוא סמא\"ל ע\"ש שהאריך ולכן הפיוט ביום א' דר\"ה כתב שמלכו' רביעי דומים לשורים ע\"ש ועיקר הצרה יהי' במלחמת גוג מגוג. ורמז לזה תורא גמט' ד\"א הו\"א במלחמ\"ת גו\"ג מגו\"ג. ואז יתגבר הצרה מחמת עון העגל וישלוט עמלק ושרו באשר שהוא סוף פרענות העגל. וה' יצילנו מידם:
ואתא השוחט ושחט לתורא. הנה בכאן קאמר השוחט בהי הידיעה. ומאן הוא זהו משיח בן יוסף. ור\"ת של השוחט \"הוא \"שמאסף \"ומקבץ \"חסידים \"טהורים ויעשה מלחמה עם גוג מגוג וחילו ויהמם מפניו ולכן השוחט ושחט גמט' תרנ\"א. כמספר \"משיח \"בן \"יוסף המ\"ם. ונח\"ש גמט' משיח:
ואתא מלאך המות ושחט לשוחט. כלו' במלחמה זו יהרג משיח בן יוסף ובזה יכופר עון העגל לגמרי ולא יהי' לישראל שום שמץ מזה החטא והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומינו עליו ובחבורתו נרפא לנו כמו שניבא ישעי' (סי' נ\"ג) וראיתי שמשיח בן יוסף הוא מגזע ירבעם מבני בניו של אביהו. לכך נגזר שיהרג בעון העגלים ודי בזה כאן. ולזה בא ההספד הכתוב בזכרי':
ואתא הקב\"ה ושחט למלאך המות. וכמ\"ש רש\"י בישעי' (סי' ס\"ג) פורה דרכתי לבדי כי הוא בעצמו יהרג שר אדו' ויבוא הגאולה. ולהבין לשון שחיטה גבי מלאך המות. נר' לפי מה דאי' בפסחים דף ס\"ח ע\"א דרמי להו קרא אהדדי כתיב והנער בן מאה שנים ימות. וכתיב בלע ה' מות לנצח. ומשני כאן בישראל וכאן באומות. הנה כל האומות נקראו גוף. אבל ישראל יכונה בשם הראש כי הם ראש לכל האומות ויזכו לד' חושים בסודות התורה. אבל האומות הם רק חוש המישוש כי הם לעתיד לעשות לנו מלאכתינו בידיהם וכיון שכן זהו הכוונה של שחיטת מלאך המות ר\"ל שעד עכשיו הי' לו רשות להמית לכל הנולדים מבני אדם. אבל לעתיד לא יהי' מיתה רק לאומות ולא לישראל והוי כאלו נשחט בצוואר להבדיל בין הגוף להראש. ומקובלים כתבו וכ\"ה בתקונים זוהר דשחיטת יצה\"ר הוא מלאך המות יהי' בי\"ד ניסן וכ\"כ בס' מעשה רקח ועיקר אכילתו ושעשוע יהי' בליל שמורים וכן יסד הפייט שתי אלה רגע תביא לעוצית בפסח. ולכך מזמרי' זה השיר בליל שמורים. וה' יזכינו לעלות לעיר הגבורים אמן:" + ] + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Marbeh Lesaper, Karlsruhe 1791", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001261239&context=L" + ] + ], + "heTitle": "מרבה לספר על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "מרבה לספר על הגדה של פסח", + "enTitle": "Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah", + "key": "Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "סימני הסדר", + "enTitle": "The Simanim" + }, + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Minchat Ani on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Minchat Ani on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..9269f6d598195057e37b840f9c5009446841b975 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Minchat Ani on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json @@ -0,0 +1,402 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Minchat Ani on Pesach Haggadah", + "versionSource": "http://www.oceansidejewishcenter.org/", + "versionTitle": "Rabbi Mark Greenspan", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "shortVersionTitle": "Rabbi Mark Greenspan, 2007-2017", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "isPrimary": true, + "direction": "ltr", + "heTitle": "מנחת עני על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "Many people begin the Seder by chanting the “order” of the “Seder:” Kadesh, urechatz, karpas, yachatz… this poetic presentation of the Seder contains the major rituals of the evening. For Rabbi Ettlinger and others these rubrics represent the steps in living a spiritual life of repentance, prayer and good deeds. The Seder, then, is a template for living a virtuous life. It is not an accident that there are fifteen Seder signs, since fifteen is written Yud – Hay, the name of God. RMBG", + "There are three means through which one can purify oneself: teshuvah (repentance), tefillah (prayer), and tzedakah (righteous giving). Each affects the person in a different way. Through repentance, one purifies thoughts. Through the songs of the heart offered in prayer, one purifies deeds. And by helping a needy person, one sanctifies one’s deeds by turning (former) transgressions into merits. For each of these efforts, one is rewarded in a different way: a reward in this world, in messianic days, and in the world to come.", + "In Egypt, at the time of our redemption from slavery, all three of these strategies were necessary. First, the Israelites set aside their Passover offering four days prior to the Exodus in order to purify their thoughts (from idolatry). This took place on the day known as Shabbat HaGadol.18By setting aside their offering several days before its sacrifice, the Israelites affirmed their rejection of idolatry and their defiance of the Egyptians. Thus, it was a way of psychologically preparing themselves not only for the Exodus but for their rejection of the values of Egypt. By preparing for the offering the Israelites affirmed their faith in God's redemption.", + "Second, Moses’ declaration of the coming Passover was a way of purifying the actions of the Egyptians, forcing them to acknowledge the falseness of their beliefs. This was an act of repentance out of fear (on the part of the Egyptians). 19The Egyptians acknowledged the power of God by allowing them to offer their Passover sacrifice. They did so however, out of fear rather than truly affirming the power of God. This is known as teshuvah mei-yirah – where we do the right act but we do so out of fear of punishment. ", + "Finally by offering the Passover sacrifice in Egypt, the Israelites transformed their former transgressions into meritorious acts.20Both the Israelites and the Egyptians performed an act of teshuvah at the time of the Exodus - the Egyptians by not attacking the Israelites when they announced their intention to sacrifice the lamb, one of the gods of Egypt, and the Israelites by offering the sacrifice. The fact that the Egyptians did not seek to take vengeance on the Israelites once they declared their intention to slaughter the lamb was a result of the Egyptian’s fear of God and not love of God. The Israelites, on the other hand offered the sacrifice not out of fear but out of love. This idea that “transgressions can be transformed into meritorious acts” is often quoted in rabbinic literature. See B. Yoma 86b. Teshuvah allows us to transform our weaknesses into strength so that our transgressions become merits.", + "Therefore, on this night when God brought us closer to His service, and took us as His people, we mention of all the mighty acts which God placed before us. This is the meaning of Kadesh U’rechatz, the order of the Seder.", + "•\tKadesh/Teshuvah - In order to approach the service of God one must prepare oneself. One of the meanings of the word Kadesh is 'preparation' as in, the verse, \"Joshua told the people, 'Consecrate yourselves for tomorrow...'\" (Joshua 3:5) One begins the process of sanctification by ridding oneself of sinful thoughts; this is the first step of true repentance. We do this by expressing regret for our former transgressions.", + "•\tU’rechatz/Tefillah - One rids oneself of sinful thoughts by means of rechatz, of cleansing oneself. This is accomplished by ceasing to commit transgression. If one tries to cleanse himself while still committing transgressions, one is like a person who immerses himself in a mikvah while holding an impure reptile.21This is a commonly used expression in rabbinic literature. Immersing oneself while holding on to an impure reptile is a way of saying that one goes through the motions of repentance while still committing the sin that made one impure. One doesn’t become impure in the mikvah if one is still holding on to the impure creature. ", + "•\tKarpas/Tzedakah – Afterwards, one must perform acts of tzedakah, of righteous giving in order to gain atonement.22Rabbi Ettlinger's process of teshuvah is similar to that of Maimonides: first in thought (by expressing regret), then by ceasing to do evil and finally by changing through good acts. Here is the essence of tzedakah: the donor should not think that he is giving away his own wealth to the needy person. Rather, he should realize that he is giving the needy person that which God has graciously lent to him, as has been explained elsewhere: “Tzedakah exalts the nation while giving charity (hesed) to others is a sin.” 23Rabbi Ettlinger interprets tzedakah and hesed as contrasting terms: tzedakah is giving the needy what God has shared with you while hesed is giving charity, or sharing your own property with others. The highest form of giving is to recognize that what one was given by God should be rightfully shared with others and not simply feeling good about giving your possessions to others. For Rabbi Ettinger tzedakah is a higher form of giving because there is no ego or personal benefit in giving. (Proverbs 34:14) The word tzedakah is related to the words righteousness (tzedek) and justice (mishpat), and as the sages taught: \"The Holy One created needy people in order to give merit to the wealthy through them.\"", + "•\tYachatz - He should help the needy by means of karpas yachatz. The word karpas is made up of two parts: kar, which is derived from the term kariti, as in, “Be sure to bury me in the grave that I made ready (kariti),” (Genesis 50:5); the word pas as in the expression ‘palm of his hand.’ One should make ready the palm of one’s hand to give tzedakah while considering that he is giving the needy person half (yachatz) of what God has merely provided to him rather than simply being generous with own possessions. In this way his prayers will be unified before God.", + "•\tMagid – This term has the connotation of a declaration, as in this verse: “I declare (higid) this day before the Lord your God...’ (Deuteronomy 26:3) He made a declaration at the time when he brought first fruits or the second tithe to the Temple. He must do so on the condition that his hands are clean (rechatz) of all iniquity and sin, as it is written, “I wash (erechatz) my hands in innocence and walk about your altar, O Lord; raising my voice in thanksgiving and telling all Your wonders” (Psalm 26:6-7)", + "•\tMotzi Matzah – When he gives tzedakah he should do it by means of motzi matzah. Chametz alludes to sin while matzah alludes to the commandments, as has been explained elsewhere: “You shall observe the (feast of) Matzah…” (Ex. 12:17) ‘This verse should be read: “You shall observe the mitzvot (commandments)24The words matzah, mitzvah, and motzi all are made up of similar consonants.. Matzah transforms sin and transgression into mitzvot. Wickedness is transformed into meritorious acts and thereby a person becomes worthy of the three types of rewards alluded to above.", + "•\tMaror, Korekh - He will be worthy of receiving rewards in this world through, maror, korekh – the bitterness of exile (maror) will be broken (korekh) and will not befall him. Not only that, but in addition, he will merit shulchan orech/‘a set table’ rather than bearing the burden of exile.", + "•\tShulchan Orekh - The prepared table, as it is written, “You will prepare a table before me in the presence of my enemies.” (Psalm 23:5) This is all offered to him in this world in which there are still enemies who embitter the life of the individual. In the world to come there will no longer be hatred.", + "•\tTzafun Barekh – In the days of the Messiah, people will receive the blessings (barekh) that are hidden (tzafun) for the righteous, as it is written, “How abundant is the good that you have hidden away for those who fear You; You do so in the full view of people, those who take refuge in you.” (Psalm 31:20) This verse refers to the coming of the Messiah when there are still mortal people in the world.", + "•\tHallel, Nirtzah – This is a reference to the world to come, a time of which no eye has foreseen except for the eye of God, and no one can describe what it will be like. All we can say of the world to come is that all will praise the Holy One (Hallel) and that all will be appeased (nirtzah) – there will be no jealousy or hatred. In the world to come the righteous shall sit and imbibe the radiance of the Divine Presence. " + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "The Seder opens with a declaration that we are about to eat “the bread of affliction.” We also invite those who are hungry and needy to join us in telling the story of the Exodus. There are two sides to matzah both literally and figuratively: it represents slavery and freedom, oppression and liberation. In the history of interpreting the Haggadah there are many different explanations for this expression. What does lachma anya mean? RMBG", + "An explanation of the term lechem oni25The term lechem oni first appears in Deuteronomy 16:3, \"You shall not eat anything with leaven in it; for seven days you shall eat unleavened bread, lechem oni, for you departed from the land of Egypt hurriedly - so that you may remember the day of your departure all the days of your life.\" This expression is translated a variety of different ways: the bread of affliction, the bread of distress, the bread of the poor. This leads the Talmud to offer different explanations for this expression. can be found in B. Pesachim 115b-116a: \"Lechem oni' means bread over which we recite (‘onin) many words. Another explanation: ‘Lechem ‘oni’: 'ani' (poverty) is written: just as a needy person has (to set aside) a piece, so here too a piece is set aside. Another explanation: just as a man fires the oven and his wife bakes, so here too, he heats and she bakes.\"
There are also three reasons we eat matzah on Passover.
(1) It was the food we ate as slaves: While we were still in Egypt, the Egyptians fed our ancestors matzah because matzah takes a long time and is difficult to digest.
(2) Matzah was one of the items consumed at the first Passover meal: On the night of the Passover our ancestors ate matzah and bitter herbs (along with the Passover sacrifice.)
(3) It was the food that they took with them as the fled from Egypt. The Torah says that when they left Egypt, \"They baked unleavened cakes of dough that they had taken out of Egypt, for it was not leavened for they were driven out of Egypt and could not delay.\" (Exodus 12:39)
These are also the three explanations for why matzah is called lechem oni. It is called lechem oni, the bread over which \"we recite (‘onin) many words,\" a reference to the night of the original Seder when our ancestors ate matzah along with the Passover offering.26Similar to reason two above. It is the food associated with the first Seder
Lechem oni is called the bread of poverty which is a reference to the time they ate matzah as slaves to the Egyptians.27Slavery and poverty are interconnected here. This explanation is similar to the first reason we ate matzah as the food of slaves.
Lechem oni as the bread of haste which was hastily baked as the Israelites fled from Egypt. It is similar to way matzah is prepared: the \"poor man who fires the oven while his wife bakes.\"28Similar to the third explanation above. Israel left in haste and did not have time to allow their dough to rise just as the husband and wife must work together to prepare the matzah with haste.
There is an allusion to these explanations in the three matzot that are placed on the Seder table. The top one alludes to the primary reason that we eat matzah: \"Because the dough which our ancestors prepared did not become leavened...\" It is placed on top because it is the main reason for eating matzah; it is also the piece over which we recite the blessing for fulfilling the commandment of eating matzah and through which we fulfill our obligation on Passover eve. The middle piece is the piece we set aside, and it is a reference to the matzah our ancestors ate when they were slaves - we put away a piece of matzah just as the poor person saves some food for later. The bottom piece of matzah which is used to make a sandwich alludes to the three main symbols of the Seder: pesach, matzah and maror.
It is also for this reason that we break the middle matzah in two. One half alludes to Israel's exile in Egypt from which God redeemed us to be His people, and the other half alludes to the present day exile and our hope for redemption. That is the reason why we drink two cups of wine in the first half of the Seder. They allude to the first letters of the divine name, Yud and Hay. Even though we celebrate the fact that we were redeemed from Egypt, God's name was not yet complete since the redemption was only partial. After we eat the second half of the matzah at the end of the meal (the Afikomen), we make an allusion to our hope that the present exile will soon come to an end, and then God's name will again be complete. The second two cups of wine allude to Vav and Hay, the second two letters of the divine name. That is also why we say Hallel and prayers of thanksgiving in the second half of the Seder, since it symbolizes the completion of the redemption.
At the beginning of the Seder when we tell the story of the Exodus from Egypt, we begin by saying, \"This is like the bread of affliction…next year in the land of Israel,\" while at the end of the Seder we complete the ceremony by saying, \"Next year in Jerusalem.\" This shows us that the telling of the story and the various commandments lead to the hope for our redemption.", + "This is the bread of affliction: The Seder begins with this invitation to the needy to join us in the Passover meal so that they won't be embarrassed by sitting at the table of someone wealthier than them. We comfort them by saying, ‘Aren't we all brothers and sisters who were redeemed from the house of bondage - both your and my parents?’ We do this in order to fulfill the commandment, \"You shall love the stranger for you were strangers in the land of Egypt.\" (Deut. 10:19) In this way the needy person will not be humiliated.", + "All who are hungry come and eat; all who are needy come and celebrate the Pesach: At first glance this statement appears to be redundant since we eat the matzah along with the Pesach offering at the Seder. Also what does the second part of this statement mean in our time when we no longer have a Pesach offering? The question regarding the Pesach offering which appears in the Mishnah has been changed since this is no longer our custom.29The version of Mah Nishtana which originally appeared in the Mishnah is different than the version that appears in our Haggadah and in the version of the Mishnah which we now study.\"Why is this night different from all [other] nights? On all other nights, we eat leavened and unleavened bread, but on this night , we eat only unleavened bread. On all other nights, we eat all kinds of vegetables, but on this night, we eat only bitter herbs. On all other nights, we eat meat roasted, stewed or boiled, but on this night, we eat only roasted meat. On all other nights, we dip vegetables once, but on this night, we dip twice.\" The question regarding the Passover offering was removed from the popular version of Mah Nishtanah since we no longer have a sacrifice on Passover. The question regarding leaning would not have occurred to our ancestors since leaning was a normal social practice in the Greco-Roman world. It is likely that originally the Mishnah only contained \"three statements:\" matzah, dipping the bitter herbs, and the Passover offering. Rabban Gamliel's statement later in the Haggadah, then, was really an answer to the question of why this night is different from other nights.
Even at the time when the offering was made, it would not have made sense to say this since a person can no longer be assigned to eat the Pesach offering unless they were assigned at the time when the offering was about to be sacrificed.
But that is why we continue saying, \"Now we are here; next year may we be in the land of Israel.\" The reference to the Pesach offering is an expression of our hope that we will be able to do everything appropriately in the land of Israel (in the time of the redemption). Here we cannot make the offering, but next year in the land of Israel may we be able to do so. We say this as a recollection of the temple. There we will be able to appoint you as a participant in the Passover offering prior to the festival.
In the opening passage of the Haggadah, the needy and all who are present and those participating in the Seder are referred to as \"slaves.\" (\"Now we are slaves, next year as free people.\") A difficulty is raised by the following passage in the Talmud (Baba Batra 10a) regarding this reference to Israel:
A gentile put a question to Rabbi Akiba: ‘If your God loves the poor, why does He not support them? … I will illustrate by a parable. Suppose an earthly king was angry with his servant and put him in prison and ordered that he should be given no food or drink, and a man went and gave him food and drink. If the king heard, would he not be angry with him? And you are called \"servants\", as it is written, “For unto me the children of Israel are servants.” Rabbi Akiba answered him: ‘I will illustrate by another parable. Suppose an earthly king was angry with his son, and put him in prison and ordered that no food or drink should be given to him, and someone went and gave him food and drink. If the king heard of it, would he not send him a present? And we are called \"sons’, as it is written, Sons are ye to the Lord your God.’ The gentile said to him: ‘You are called both sons and servants. When you carry out the desires of the Omnipresent you are called \"sons\" and when you do not carry out the desires of the Omnipresent, you are called \"servants”. At the present time you are not carrying out the desires of the Omnipresent!\"
If this is so how can we invite the needy to the Seder since they are considered to be 'slaves.' We are living in a time of exile because we have not obeyed God's will. So we are clearly not considered God's children at this time. The statement above only refers to people who are permanent slaves, not people who are temporary slaves. God would rejoice if we invited someone who is a temporary slave to our table and provided for them, just as God rewarded the person who fed his exiled son. The temporary slave is similar to God's child. This is what the statement in the Haggadah implies: \"Now we are slaves,\" - specifically, we are temporarily slaves NOW - but next year we will be free. Therefore it is appropriate to provide for needy because in the time to come they will be considered 'children to God' again.\n" + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "One of the highlights of the Seder is the recitation of the four questions. The number four is woven throughout the structure of the Seder. Rabbi Ettlinger explores the significance of the number four both here and in life in general. Of special interest is the connection between the Seder and the Yom Kippur ritual of atonement. He points out that there are rituals that we perform on both of these occasions that are part and parcel of the daily life of a Jew but there are also rites that are unique to this occasion. Both the Temple service on Yom Kippur and the Passover Seder can be divided into four parts which represent the four periods of human life, and the four epochs of human history. RMBG", + "There are four things about which we were commanded on this night. The rituals of the Seder that we perform represent ways in which one sanctifies life from the womb until death. The four rituals which we are commanded to perform on this night, are pleasures of the body: the Pesach offering, matzah, maror, and four cups of wine. Each teaches us that in order to serve God, a person must do four things:
1)\tOne must be prepared to sacrifice that which is most beloved to oneself in the service of God. The Pesach offering is a sheep. It symbolizes the people of Israel who are called \"a lamb,\" as the prophet stated: \"Israel is a scattered sheep, harried by lions.\" (Jer. 50:17)
2)\tA person should not become arrogant in whatever one does to fulfill the will of the Creator, or in aiding the needy. Rather, one should consider what one gives as simply sharing with the needy what one has been given by God. Matzah symbolizes humility, as stated above in the commentary on Ha lachma anya.
3)\tOne should not consider the observance of the commandments troublesome, but rather one should consider it as an opportunity to willingly suffer in service of God. The maror represents this aspect of how one serves God.
4)\tOne should serve God with joy and good spirit. The four cups of wine represent this aspect of how we serve God. It is stated in scripture: \"Wine cheers the hearts of man.\" (Ps. 104:15)", + "There is also a similarity between the Yom Kippur and Passover rituals. In addition to the rituals of Yom Kippur, there are three types of offerings which are performed all year long: the Tamid, the Minchat Kohen, and the Musaf offering. These offerings are offered on all the holidays as we learn in Parshat Pinchas (Numbers 28-29). The special offerings for Yom Kippur are enumerated in Parshat Acharei Mot. (Leviticus 16) Similarly at the Seder there are those rituals which are regular practices: netilah (washing the hands), motzi (the blessing for the bread/matzah), and birkat hamazon (the grace after the meals). There is also the additional ritual which is performed on other festivals - kiddush. And there are also the special rituals that relate uniquely to Passover.
On Yom Kippur, the High Priest entered the Holy of Holies to fulfill the required rituals four times: to bring the incense, to bring the blood of the bull, to bring the blood of the goat, and to bring out the coal pan. On Passover night there are four parts to the Seder, based around the four cups of wine. The four parts of these two ceremonies represent the four periods of
1)\tThe first represents the period between the creation of the first human being and revelation at Mount Sinai. The period from the forefathers until Sinai is connected to the bringing of the incense on Yom Kippur. Like the incense, which is not a ritual of atonement but is beloved to the Holy One more than any of the other offerings, the period of the forefathers is most beloved to God. It represents the first entrance into the Holy of Holies. On Passover, Kiddush alludes to the forefathers who were holy and who sanctified the world just as the Kiddush sanctifies the day.
2)\tThe second period is from the giving of the Torah until the coming of the Messiah. This period is connected to the offering of the bull. The bull represents Abraham and his offspring who are in need of atonement. The second part of the Seder, Maggid alludes to the present time for Israel in which they are commanded to learn, to observe, and to keep the Torah.
3)\tThe third period in history is from the coming of the Messiah until Olam Habah, the World to Come. The goat offering alludes to Esau. With the coming of the Messiah, the other nations will find atonement as is stated in scripture: \"For then I will make the people pure of speech, so that they all invoke the name of the Lord.\" (Zephaniah 3:9) The third part of the Seder Birkat HaMazon, the grace after the meal, represents the days of the Messiah, since it is stated: \"I will raise the cup of deliverance and invoke the name of the Lord.\" (Ps. 116:13) Similarly, it is stated, \"You shall eat, and be satisfied, and you shall bless.\" (Deut. 8:10) In the days of the Messiah the people of Israel shall be satisfied by all the good of this world, as it is stated: \"And you shall eat your fill and praise the name of the Lord your God who dealt so wonderfully with you; My people shall be ashamed no more.\" (Joel 2:26)
4)\tThe fourth and final period in human history is Olam Habah, the World to Come. The World to Come is connected to the fourth time the High Priest entered the Holy of Holies. This time there was no ritual; only the removal of the coal pan to make clear that the temple service was completed. Similarly, in the World to Come there will no longer be the Temple Service. The fourth part of the Seder begins with Hallel which alludes to the World to Come. There is no eating and drinking in this phase of the Seder. Rather, the righteous sit together and enjoy the Divine Presence, praising their creator just as scripture says in the following verse: \"On that day they shall say, 'This is our God; we trust Him, and He delivers us. This is the Lord in whom we trust. Let us rejoice and exult in His deliverance.'\" (Isaiah 25:9)", + "According to the Jerusalem Talmud, we drink four cups of wine on the eve of Passover for the four promises of redemption: \"I will take you out;\" \"I will save you;\" \"I will redeem you;\" I will take you to be my people.\" (Ex. 6:6-7) These four promises are related to the four ways in which Israel gained the merit to be redeemed:
a)\tPrayer, as it is stated in scripture: \"The children of Israel groaned under the bondage and cried out, and their cry for help from the bondage rose up to God.\" (Ex. 2:23) In response to this, scripture states: \"God took notice of them.\" (Exodus 2:24) God knew that the time had come to redeem them and to destroy the heavenly prince of Egypt. That is why God promised \"I will take you out from the labors of Egypt.\"
b)\tThe offering of the Pesach sacrifice: Through this offering the Israelites were freed from Egyptian idolatry, as Pharaoh said: \"What have we done, releasing Israel from our service?\" (Ex. 14:5) Yet the redemption was not complete since it was clear as they stood by the sea that they still feared the Egyptians. That is why God promised \"I will deliver you from (idolatrous) service.\"30Note that the Hebrew for this verse is \"I will save you mei'avodatchem, from their bondage.\" The word avodah has multiple meanings - either bondage or service to either idolatry (avodah zarah) or to God (avodat hakodesh). Rabbi Ettlinger doesn’t include this verse here but implies that God saved Israel from serving the gods of Egypt.
c)\t They cried out to the Holy One at the sea. Midrash Shir HaShirim states: \"Let me hear your voice.\" (Song 2:14) Israel cried out to God at the sea…when Israel cried out, God immediately saved them on that day by destroying Pharaoh and all of Egypt. That is why God promised \"I will you redeem you with an outstretched arm.\"
d)\tIsrael gave thanks and sang songs of praise. Because of their praise God made them His people, as it is stated: \"In Your love, You led the people you redeemed; in Your strength You led them to Your holy abode.\" (Ex. 15:13) This is the song of thanksgiving and the purpose of the fourth cup.", + "Another explanation; (1) The Cup of Kiddush is for the expression: \"They cried out.\" Israel turned to the Holy One and recognized God's sovereignty. (2) The Cup of the Maggid is for the Passover offering. The people of Israel was brought closer to God through this offering to God. Anyone who hasn’t mentioned three things hasn’t fulfilled the service (Pesach, Matzah, and maror, the three parts of the Passover service). (3) The Cup of Birkat HaMazon is for the service of God, as we have already explained above. (4) The Cup of Hallel is the song of thanksgiving to God, for all the kindness God has shown us. Thus the four cups of wine are related to the four expressions of redemption.", + "There is another explanation for the four cups of wine. They are related to ideal life. (1) The Cup of Kiddush is for childhood spent in the school house. These children are sanctified before they have tasted sin. (2) The Cup of the Maggid is for youth, which is a time of learning Torah. A young person is taught to distinguish between the sacred and the secular. After this comes a break when we eat. This represents marriage when one is not as free to busy oneself in holy matters since one must marry, earn a living and support the members of one’s household. (3) The Cup of the Birkat HaMazon. As one's mature years approach, one begins to give thanks to the Holy One for all the good that has bestowed upon him, giving him life and helping him earn a living. (4) The Cup of Hallel - After this comes the time that is completely holy to the Lord: Hallel and Nishmat Kol Chai. This is the time when one makes the transition from this world to the world to come, fulfilling the verse: \"Open for me the gates of righteous; I will enter them and give thanks to the Lord.\" To this we respond: \"This is the gate of the Lord, the righteous shall enter therein.\" (Psalm 118)", + "The four things at the Seder that are different on this night are also related to four categories of transgression:
i.\tSins of arrogance: among them are anger, vengeance, holding a grudge, lashon harah, spreading rumors, jealousy, causing false controversy.
Matzah: We have already explained that matzah is related to sins of arrogance. Matzah is lacking the leaven in the dough. Through the leaven, the dough becomes too puffed up (like an arrogant person). Matzah, then, symbolizes humility, and reminds us to remember the time of our ancestors’ troubles and suffering.
ii.\tSins involving pleasures of the body: coveting the possessions of others, enjoying the pleasures of this world, whether permitted or forbidden too much.
Maror: We are commanded to eat bitter herbs as a reminder to distance ourselves from the pleasures of this world, whether forbidden or permitted. Also one should not covet the possessions of others more than is fitting.
iii.\tSins involving false thoughts: Thoughts of idolatry or heresy, praying or performing mitzvot without the proper intentions, not trusting in God, not having hope for redemption.", + "Korban Pesach: reminds us that one must sanctify one's thoughts. This is stated in the following Midrash: \"'Go pick out a lamb for your families and slaughter the Pesach offering. (Ex. 12:21) It is written: 'Let all who worship idols be ashamed.' (Ps. 97:7) At the time that the Holy One commanded Moses to slaughter the lamb, Moses said to him, 'Master of the Universe: how can I do such a thing? Don’t you know that the lamb is one of the gods of Egypt? Is it not written, \"It is not right for us to do this for what we sacrifice to the Lord is untouchable to the Egyptians before their very eyes.' (Ex. 8:22) God said to Moses, \"Israel shall not leave Egypt until they have offered their Pesach offering in order to show the Egyptians that their gods are false! And so the Israelites did as they were commanded. (Shemot Rabbah 16:3) From this Midrash we learn that the obligation of offering the Pesach offering was placed upon the entire Jewish people. The Holy One told Moses to offer the sacrifice on behalf of the entire people. To this Moses responded: Master of the Universe - how can I do this? If I make the offering on behalf of the people then the Egyptians will not see that their idols are false. They have already seen all the wonders that I performed and have said 'it is the finger of God.' They know that I am more powerful than they are. But they do not know that their idols are things of naught. The Holy One agreed, and then God said, 'By My life! Israel will not leave Egypt until they slaughter their Pesach lamb by themselves! They will slaughter it themselves in order to deny the beliefs of the Egyptians in their idols since they think their idolatry is real. It is for this reason that the Passover offering in Egypt was a way of rejecting the foreign beliefs of the Egyptians. Through the offering the Israelites showed the wonders of God and that their God was in Egypt.
iv.\tSins committed with wealth: One who steals or doesn’t give the money or the tzedakah that one is obligated to give to the needy.", + "Leaning: This is an allusion that the needy person should be treated equally with others as a reminder of freedom, as is stated, \"Even a needy person should not eat without leaning. It is also a reminder that we are commanded all year long to give tzedakah and to support the needy who are afflicted.
It is necessary to explain why everyone at the Seder and not just the head of the household should lean as a reminder of freedom (unlike other customs at the Seder which are not specifically commanded by the Torah; these customs are performed by the head of the household alone). Also why do we have two customs for freedom: leaning and dipping? The answer is that we perform these customs to show that we are not simply performing these customs haphazardly but to tell the story of the wonders which God performed.
There is also a hint in the practice of leaning that we will write about later on regarding the wise child: answer the wise child according the laws of Passover, \"We do not proceed to any dessert after the Afikomen.\" This teaches us that we must explain this specific custom to the wise child as well as all the other commandments about which he asks in order to fulfill the decree of the King, \" What do the testimonies (adot), statutes (hukkim), and laws (mishpatim) mean that the Lord our God has commanded you,\" (even those that have no explanation)? To this one says that one should offer a full explanation and the customs in the laws of Passover so that,\" We do not proceed to the dessert after the Afikomen.\" That is, one does so that 'the taste of the Afikomen remains in his mouth.' The reason should remain not only when he is performing it, but after he performed the commandment as well. This is the case with the two times we dip. The purpose is meant to make an impression and literally leave a taste in his mouth since the dipping gives taste to the object we dip.
Finally, according to this explanation there are four time periods in the Seder: the time of sanctification, the time of remembrance, the time of blessing, and the time of spiritual exaltation for the good of the world to come. The four parts of the Seder allude to these four periods. In the beginning we are sanctified and enter into the service of the holy one. Then we serve God by remembering the Exodus of the Egypt until the time of the coming of the Messiah. The next period is the time of eating and drinking as the sages explained: ‘And she ate’31A reference to Ruth 2:14. , in this world; ‘and she was sufficed’, in the days of the Messiah: ‘and she left over’, in the future that is to come.\" (Shabbat 113b) Also, according to scripture: \"The blessing of the Lord makes rich, and he adds no sorrow with it.\" (Prov.10:22) This verse is according to what I have taught: a person does not pass away without half of his desires unfulfilled. Therefore, the more one enriches oneself, the more he brings sorrow. Rather it is the blessing of the Lord that enriches and does not add to our sorrow. This is a reference to the time of the coming of the Messiah, as it is written, \"You shall eat, be satisfied, and bless.\" Thanksgiving will come in the time of the Messiah and spiritual exaltation through closeness to God in praise in the world to come - which will be even greater than the period of Messiah." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "The Talmud suggests two ways of telling the story of the Exodus: “We were slaves in Egypt,” and “Originally, our ancestors worshipped idols.” The two explanations offer two different perspectives, the first political and the second spiritual. The Exodus was about transformation and transcendence from slavery and from idolatry. In his commentary, Rabbi Ettlinger wonders about the significance of speaking about three generations: “We, our children and our children’s children.” Israel was an unlikely recipient of God’s mercy. So why were they redeemed from slavery? RMBG", + "We were slaves to Pharaoh in Egypt…and if He had not taken us…we, our children, and our children's children would still be subjugated to Pharaoh in Egypt. We should examine why it was necessary to state that we would still be subjugated to Pharaoh; after all, Pharaoh and his kingdom no longer exist and is long forgotten? Also, why single out three generations: \"we, our children, and our children's children,\" when it could have simply said, we would have been subjugated forever?
In the beginning of the story, God spoke to Abraham and told him that in the covenant of the pieces , his descendents would be subjugated for four hundred years. Of these four hundred years, Israel served as slaves in Egypt only 210 years. From these we could also subtract the time that Joseph's brothers were still living in Egypt. The subjugation began when Joseph and his brothers passed away and a \"new king arose in Egypt\" In this way we can conclude that the subjugation was really only 190 years when we subtract the other years from the slavery. This included the generations of Kehat, Amram and Moses. The Torah also says, \"They shall return here in the fourth generation,\" (Gen 15:16) - that is, one generation after the subjugation they would enter the land of Canaan. If they were only enslaved for 190 years that would add up to three generations in Egypt. This is why we say: \"We, our children and our children's children,\" and no more since the decree was only four hundred years.
From this we can understand the passage in the Midrash: Moses said to Pharaoh: \"Why are you afraid?\" Pharaoh said to him: \"Because I am the first born!\" Said Moses to Pharaoh: \"Then just say to the Israelites, 'You are free; I hereby give you authority over yourself!'\" What is the point of Moses' question, \"Why are you afraid?\" Hadn't the Egyptians said, \"We are already dead! (Ex.12:33)
Why did Moses ask question, “Why are you afraid?” The answer is that God did not want the subjugation to continue. Only half of the time that was decreed from the time of God's decree to Abraham had passed. Still Moses wanted Pharaoh to legally end the subjugation by freeing the people of Israel. That is why he asked Pharaoh, \"Why are you afraid?\" Moses was saying – “Isn’t the decree only against the first born of Pharaoh who sits on his throne and not against you?” Pharaoh answered: “I am afraid because I know that I am also a first born. God originally warned Pharaoh by saying, ‘Israel is my first born child. Send forth my first born to serve me. If you refuse to send them forth, I will kill your first born son. That way it will be a first born for a first born.’ Pharaoh now said: “I am afraid (God will kill me) because I am also a first born!” Moses answered him, “If so you must fulfill God’s demand, ‘Send forth my firstborn,’ by saying (to the people of Israel), ‘You are now all free.’” Moses said, “If the people of Israel go forth against your will, you will not have fulfilled God’s command to you.” When Pharaoh freed the Israelites, Moses knew that the people had been liberated not only by God’s mercy but also according to the law. This meant that the negation of the subjugation preceded the actual redemption of the nation.", + "The Lord our God took us out from there with a strong hand and an outstretched arm. These expressions teach us that Israel’s redemption came about not just through God’s power and might but with a “strong hand.” This was necessary because the people of Israel were not worthy of redemption. The angels accused Israel by saying: “Both the Egyptians and the Israel were idolaters.” Therefore Israel needed a ‘strong hand’ to bring them from the impurity of Egyptian idolatry to the service of the Creator of blessing.
But if this is so, why was Israel redeemed? The answer to this question is found in this passage: “If God had not redeemed them…then we would still be subjugated.” God redeemed our ancestors in Egypt for the sake of their children and their children’s children since they had not yet sinned. This is the meaning of the following verse in Parshat Re’eh: “You shall not eat anything leavened with it, for seven days thereafter you shall eat unleavened bread, the bread of distress – for you departed from the land of Egypt hurriedly.” (Deut. 16:3) What is the connection between: “You departed from Egypt hurriedly,” and eating unleavened bread for seven days? Second, why refer to matzah as the bread of distress once they had already left Egypt? When we remember the subjugation in Egypt, we are reminded of the “bread of distress” and how the Israelites were immersed in the sins of Egypt and so were not worthy of redemption. We are reminded that they were only redeemed through the merit of their children. Based on this, we can interpret what the prophet Isaiah stated:
“The Lord will bare His holy arm in the sight of all the nations,
And the very ends of the earth shall see the victory of our God.
Turn, turn, away touch naught unclean as you depart from there
Keep pure as you go forth from there,
You who bear the vessel of the Lord.
For you will not depart in haste nor will you leave in flight ", + "For the Lord is marching before you; The God of Israel is your rear guard.” (Isa. 52:10-12)
This is explained in the verses from Isaiah quoted above: \"The Lord will bare His holy arm in the sight of all the nations:\" God redeemed us from slavery even though we were not worthy of redemption. So why did God redeem the people from Egypt? \"Turn, turn, away\" is an expression of the haste with which Israel left Egypt. \"Touch naught unclean as you depart from there:\" Even though they sinned with the Egyptians, the Israelites were considered worthy of redemption because they were \"bearers of the vessel of the Lord,\" That is, your children will one day be bearers of the vessels of the Lord who enter the covenant. Why did all of this take place: because without mercy it would have been impossible to redeem Israel. \"For the Lord is marching before you, the name Lord,\" Adonai is the name that expresses the attribute of mercy. After this \"The God of Israel is your rear guard:\" only after this will God bring you to judgment.
From this verse we learn that on the eve of Passover we eat three kazaits32A kazait is a measure of dry food – an olive's worth. One is obligated to eat at least a kazit’s worth of matzah to fulfill ones obligations three times during the Seder. For Rabbi Ettlinger the three times when we fulfill the mitzvah of eating matzah is related to the three foundational beliefs stated below as well as the way the verse in Isaiah verses retell the Exodus narrative. of matzah: one for the motzi, one for the commandment of eating matzah on Passover, one for the afikomen.33It is not clear how the three portions of matzah are related to the verses from Isaiah. Possibly, “The Lord will bear your arm” refers to the first piece of matzah, which is related to the redemption, “Turn, turn away” refers to the second kazait which is related to Israel’s subjugation in Egypt and also the fact that they were idol worshippers. And the third kazait, the Afikomen is related to the third verse “For you will not depart in haste ….For God is marching before you, the final redemption. The piece that is consumed for the motzi is taken from a whole piece of matzah (for the redemption was complete) while the other two are taken from broken pieces of matzah. They represent three different aspects of redemption. The whole piece (for motzi) represents the completion of the redemption. The second broken piece represents lechem oni, the bread of poverty: just as a poor person sets aside some bread for later, as we have explained. The third piece represents freedom from the evil impulse. It is related to the Afikomen which in the future will negate the evil impulse.
The commandment of telling the story of the Exodus is counted on many levels to many types of people: “Even if we were all wise, discerning, elders, knowledgeable in matters of Torah,, we are commanded to tell the story. This should seem obvious that certainly the commandment applies to these three types of people since they are knowledgeable in matters of Torah. It seems superfluous to mention them. But these types of people refer to the three basic principles of faith:", + "1.\tThe existence of God: this belief is attained by the wise (chachamim) whose fear of sin precedes their wisdom are called wise. They acquires this wisdom because they recognize God’s existence.
2.\tGod is all-powerful: this belief is attained by the discerning (nevonim). A discerning person is able to draw conclusions from other knowledge. He draws this conclusion from the fact that God created the universe and is therefore all powerful.
3.\tGod’s providence: The belief in Divine providence is attributed to the elders, who have seen the ways of the world during the years of their lives and understand that only God has providence in matters relating to human beings, whether it is a blessing or suffering.", + "The Haggadah concludes that whether one arrived at these beliefs through intellect or through the Torah, which is the foundation of faith, we are still commanded to tell the story of the Exodus and to give thanks for the ways in which God has influenced the destiny of the people of Israel.\n" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [], + [ + "There is a difference of opinion among the sages about whether the Passover offering must be eaten by midnight or whether it can be consumed until day break. Since the story of the Exodus could only be told when the offering, matzah and maror were on the table, we have an apparent contradiction concerning Rabbi Elazar ben Azariah who is one of the sages who told the story of the Exodus all night. Since he is of the opinion that the Pesach must be consumed by midnight, how could he discuss the story all night long? Rabbi Ettlinger offers a solution to this problem which also explains why it was necessary to follow this passage with Rabbi Elazar ben Azariah’s discussion in the next passage. RMBG", + "1.\tWhy did the author of the Haggadah connect this passage with the previous statement in the Haggadah, \"Even if we were all sages, all discerning…\"
2.\tWhat is it that Rabbi Elazar ben Azariah is explaining when he says, \"I did not merit to find a basis for mentioning the Exodus at night until Ben Zoma explained it,\" here?
3.\tWhy is it that of the four sages mentioned in the Haggadah, we only quote Rabbi Elazar ben Azariah's statement, \"I am like a man of seventy years…?\"", + "In the B. Talmud, Berachot 9, we learn that the sages disagreed about when one was obligated to eat the Pesach offering. According to Rabbi Eliezer and Rabbi Elazar ben Azariah it had to be consumed by midnight. According to Rabbi Akiva and Rabbi Joshua it could be consumed the entire night (until day break).
Yet in the story of the sages in B'nai Brak we learn that the sages \"spoke of the Exodus from Egypt\" until day break. Now if the commandment of telling the story of the Exodus must be performed when the Pesach, matzah and maror were on the Seder table, as we learn in the Haggadah; \"You shall tell your son … that is, only when matzah and maror are before you,\" how could Rabbi Eliezer and Rabbi Elazar perform the mitzvah of telling the story all night since, according to them, the matzah and maror would have been removed by midnight?34According to their interpretation, they would have had to stop telling the story of the Exodus once the matzah and maror were removed from the table when the Passover meal was finished at midnight. By the way, midnight in halachic literature does not mean 12 AM but literally the middle of the night – arrived at by dividing the number of hours between sunset and sunrise in half.
According to B. Talmud Rosh Hashanah 28a, \"If a person who adds additional prayers of intention (to the performance of a commandment) once the proper time for the performance has ended, the person is guilty of bal toseef, of adding additional commandments.\"35See Deuteronomy 4:2. \"In order to obey the mitzvot of Adonai your God which I am giving you, do not add to what I am saying, and do not subtract from it.\" Examples of bal toseef would be adding a fifth species to the lulav and etrog, or establishing a new mitzvah among the 613 commandments. See RH 28b - R. Shaman b. Abba raised the following objection against this view: ‘Whence do we learn that a priest who mounts the platform should not say, \"Because the Torah has given me permission to bless Israel, I will add a blessing of my own, as for instance, The Lord, the God of your fathers, add unto you\"? Because it says, “Ye shall not add unto the word.” According to this teaching, one must ask how Rabbis Eliezer and Elazar ben Azariah could continue telling the story of the Exodus all night. According to their interpretation of the law, the time for the telling of the Exodus story ended at midnight, at the same time when the consumption of the Pesach offering ended. By telling the story after midnight, they would be guilty of bal toseef. When the Haggadah says that they told the story of the Exodus all night long, it implies that they continued to perform this commandment after the allotted time. Even if one says that it was not Rabbis Eliezer's and Elazar's intention to continue performing the commandment of telling the story of the Exodus all night, they should have given some sign to indicate that they were not doing so to fulfill a particular commandment (but simply for the purpose of study). Unlike the other sages for whom the commandment of telling the story of the Exodus was a commandment all evening and for whom telling the story was permissible all night, they needed to clarify they weren’t “adding” to the commandments. We have such an example in B. Talmud, Sukkot 48a, where the sages suggest one must make a change in the way the sukkah was used if one planned to use it on the eighth day after the festival, to show that it was no longer being done in fulfillment of the commandment of dwelling in the sukkah.
This is not a problem. Besides the commandment of telling the story of the Exodus on the eve of Passover, we are also commanded to mention the Exodus each day.36See www.sefaria.org/Maaseh_Nissim_on_Pesach_Haggadah,_Magid,_Story_of_the_Five_Rabbis. Even though one need only mention the Exodus to fulfill this commandment37The paragraph dealing with the commandment of wearing fringes fulfills this obligation to mention the Exodus: \"I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt.\" Numbers 15: 37-41, as we do when we recite the third paragraph of the Sh'ma, one can dwell on it as much as one wants. Therefore, when Rabbis Eliezer and Elazar ben Azariah continued to dwell on the Exodus and discuss after midnight, they were not guilty of transgressing bal toseef, but were fulfilling the commandment of mentioning the Exodus from Egypt daily. This explains why it was necessary to include the passage regarding Rabbi Eliezer and mentioning the Exodus at night. If there was no obligation to make mention of the Exodus at night as Ben Zoma suggests, then he and Rabbi Eliezer would have been guilty of bal toseef. This passage was brought to answer the difficulty of the students who could not understand how Rabbi Eliezer and Rabbi Elazar could tell the story of the Exodus all night. Ben Zoma is not discussing the obligation of telling the story of the Exodus on Passover eve but the obligation to mention the Exodus both day and night.
There is yet another way to explain why these passages appear together in the Haggadah. In the previous passage we read: \"Even if we are all sages, all discerning, all elders, we must investigate why it was then necessary to quote Rabbi Elazar ben Azariah who said, \"I am like a seventy year old,\" and also why he didn’t know how to interpret the word \"kol,\" all, \"All the days of our lives,\" to include the evenings, as Ben Zoma suggested. If Rabbi Elazar ben Azariah interpreted the word kol to include the days of the Messiah, as the sages did, what insight did Ben Zoma offer him to change his mind?
We will begin to answer these questions by explaining the following verse, \"In the morning sow your seeds and in the evening do not withhold your hand; for you do not know which will prosper, this or that, or whether both alike will be good.\" (Eccl. 11:6) “Rabbi Joshua taught: If a needy person comes to you in the morning give him tzedakah; if he comes to you at night, give tzedakah to him, since you do not know which one the Holy One will write down on your behalf, either this one or that, or if both alike will be good.38Bereishit Rabbah 61:3 What can we learn from this passage and what difference should it make, if both are good? This verse can be explained as follows: a poor person knows that he cannot go to a benefactor in the middle of the day when he is busy with his work and doesn’t want to be bothered. Therefore, he comes to the rich person in the morning in order to make his plea and to ask for charitable help. The rich man answers, \"I am not free now to hear what you have to say because I am about to go to work.\" The poor person comes to him again in the evening after the rich man has finished work to ask for his assistance, and the rich man answers: \"Is there no rest for a person who works all day? Why are you bothering me now and asking me to listen to your plea?\" The poor person leaves a second time disappointed. This verse warns the rich person: If a poor person comes to you in the morning, give him what he asks for and do not say, \"I don’t have time.\" If he comes to you in the evening give him tzedakah and don’t say to him, \"Let me have my rest from my busy day.\" You don’t know which one God will inscribe to double your reward, whether you take time from your work to listen to the needs of the poor person or if you set aside your relaxation to tend to the needy person. (Bereshit Rabbah 61:3)
There is another explanation for this verse; in particular the last part of the passage: \"whether both alike will be good,\" based on the passage from the book of Job attributed to Elihu: \"I am young, and you are very old; Wherefore I held back, and did not declare to you my opinion. I said: ‘Days should speak, and multitude of years should teach wisdom.’ But it is a spirit in man, and the breath of the Almighty, that gives them understanding. It is not the great that are wise, nor the aged that discern judgment. (Job 32:6-9) These verses addresses the issue of whether wisdom is more likely found in the elderly or if it is already found in the young. In Pirkei Avot we learn: Elisha ben Abuya said, ‘One who learns from elders is compared to what? To one who eats ripe grapes and drinks aged wine.’ Rabbi says: ‘Do not look at the jug but rather at what is in it. For there are new jugs full of old, and old that do not have even new within them.’ (Pirkei Avot 4:20)39Rabbi Ettlinger inadvertently conflated the beginning and end of this Mishnah. The Mishnah begins \"Elisha Ben Abuya said, One who learns as a child to what is he compared?\" the second half of the Mishnah is quoted in the name of Rabbi Yose ben Judah. According to the first opinion, our thinking becomes clear and the power of reasoning is better in old age. Others are of the opinion that reason and wisdom are based in the spirit and not in the body, so that wisdom is not founded in age since the power of reason is based in the holiness of the soul (and not on age). Elihu, one of Job's visitors, explains that initially as a young man he was under the impression that wisdom comes with age - similar to the opinion of Elisha ben Abuya who believed that wisdom grows with age. But Elihu goes on to say that he changed his mind; sometimes \"It is a spirit in man, and the breath of the Almighty, that gives him understanding.\" Therefore there is no difference between old age and youth in matters of wisdom, following the opinion of Rabbi: the power of reasoning and wisdom is present in the morning of human life and in the evening of human life it becomes clear so that \"both of them are good.\"40Ettlinger understands the passage from Job to be a discussion in which Elihu, Job's fourth visitor, debates the superiority of youth and age but in Ettlinger's understanding concludes that both are relevant.
In Deuteronomy 16:3, we read, \"You shall not eat anything leavened with it; for seven days thereafter you shall eat unleavened bread, bread of distress, for you departed from the land of Egypt in haste, so that you may remember the day of your departing from the land of Egypt all the days of your life.\" The statement, \"For seven days you shall eat unleavened bread,\" needs to be explained. One should avoid eating leaven during the seven days of Passover but one should only be required to eat matzah on the first day of the holiday since it is the day on which we left Egypt. The expression \"all the days of your life\" means that we should observe the Passover day and night throughout the week of Passover without separating one from the other all seven days. According to Ben Zoma, then, this verse teaches us that we must make mention of the Exodus both in the day and in the night, even though the actual redemption took place in the daytime.
“For seven days you shall eat unleavened bread,” can also be explained according to the interpretation of Alshikh:41Moshe Alshikh was a prominent rabbi, preacher, and biblical commentator in the latter part of the 16th century. The Alshikh was born in 1508 in the Ottoman Empire, and was the son of Hayyim Alshikh. He later moved to Safed where he became a student of Rabbi Joseph Caro. He died in Safed in 1593. Seven days is an allusion to the seven decades of life - they add up to seventy years. During this time we must strive to destroy the 'leaven which is in the dough,'42This is an expression used in the Talmud to refer to the yetzer harah, the evil inclination. Evil ferments and causes the dough to become puffed up/arrogant. the evil inclination, and only eat matzah which is an allusion to the good inclination for seven days/decades. According to this interpretation of the verse, we must contemplate this verse both in our youth and in our old age, 'seven' days. The Torah commands us to eat matzah for seven days as a reminder that we must continue to do so for the seventy years of our lives.
After mentioning the Exodus from Egypt so many times in one's youth, one might conclude that it is not necessary to do so in one's old age. The Torah commands us to eat to matzah for \"seven days\" in order to allude to the teaching that one must continue to contemplate the Exodus during all the decades of one's life. This teaching is relevant to the teaching of Elisha ben Abuyah who believed that the wisdom of old age is superior to that of one's youth.
But we have seen that Rabbi taught us that wisdom is not limited by age. In fact, Ben Zoma taught his interpretation while he was still a young man. (We know this from the fact that was referred to as Ben Zoma without his first name, Shimon.) Still, he was able to teach before the sages, showing that there is no preference for wisdom in age. From this we can conclude that there is no precedence to wisdom because of age over youth. So we can see that the second interpretation of this verse (that of Alshikh) does not give more importance to wisdom that comes with age.
We can now understand why Rabbi Elazar ben Azariah said, \"I'm like a man of seventy…\" He said this on the day he was appointed head of the Sanhedrin in his youth. Rabbi Elazar did not want to accept the presidency of the Sanhedrin because his hair was not yet white and he did not appear like an elder. A miracle occurred, and he gained the appearance of a seventy year old man (his hair turned prematurely white). Because of this, he knew that God had approved of his appointment and that age takes precedence over youth in matters of wisdom, and it is why he interpreted this verse to include old age in the expression, \"all the days of your life, according to the second interpretation above. When he said, \"I am like a man of seventy,\" he was stating that he was not just accepting Ben Zoma's interpretation but he was stating that he had learned that wisdom is accessible both in youth and with age.43Like Elihu in the book of Job, Rabbi Elazar embraces the wisdom of age but recognizes like Rabbi (Rabbi Judah the Prince) that wisdom is not defined by age.
We can now understand the connection between the initial statement, \"even if we are all sages, all discerning, all elders, it would be our obligation to tell the story of the Exodus. As proof of this we have the story of the five sages, who discussed the story of the Exodus throughout the night. Rabbi Elazar ben Azariah's statement is further proof that we must continue to tell the story of the Exodus even in our old age - he was like a man of seventy even though he was much younger. Finally Ben Zoma's teaching about mentioning the Exodus at night follows the same approach. Even though the sages did not agree with him (they said it teaches that we will continue to mention the Exodus in the days of the Messiah), they understand that it implied that we should continue to study and practice Torah both in youth and in old age." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "There are four passages in the Torah in which we are commanded to tell children the story of the Exodus. Interestingly, the answers to these questions in the Haggadah are not the same as the answers to the questions found in the Torah. Also, the order of the four children in the Torah is different from their order in the Haggadah. Rabbi Ettlinger asks more questions in this passage than he answers! He appears to focus mainly on how the Torah orders the four children rather than the order fund in the Haggadah. RMBG", + "The Jerusalem Talmud states, \"Bar Kapara taught: 'Silence is fitting for the wise; how much more so for the foolish. “Solomon taught: 'Even a fool, if he keeps silent is deemed wise; intelligent, if he seals his lips.' (Prov. 17:28) (J. Pesachim 9:4) Further the Talmud states: Rabbi Hiya taught: the Torah speaks of four types of people, one is wise, one is wicked, etc…\" (J. Pesachim 10:4)
At first glance these statements are problematic since they say that it is good for the wise to keep silent. Yet the wise child asks the longest question of the four children. This contradicts the previous statements.
This, however, is not a contradiction since King Solomon also said: \"The mind of a wise person makes his speech effective and increases the wisdom of his lips.\" (Prov. 16:23) From this verse we learn that that a wise person need not remain silent at all times. Rather he should use his lips wisely, knowing when to speak and when to remain silent.
Why does the author of the Haggadah preface the questions of the four sons with the word echad (echad chacham, one wise, echad rasha, one wicked…), and why does he answer the wise son by saying \"We do not eat anything after the Afikomen…\" (In the Jerusalem Talmud this answer is presented to the foolish/simple son.44Actually Rabbi Ettlinger says that this is the answer given to the wicked son in his commentary.)
Furthermore, why does the Haggadah answer the wicked child with the verse, \"It is because of what the Lord did for me when I went forth from Egypt?” The Torah has a different answer for the wicked child: \"And when your children ask you, 'What mean you by this rite,' you shall say, 'It is the Passover sacrifice to the Lord, because He passed ove’” (Ex. 12:26-27)
To the simple child the Torah states, \"And it shall be when your son asks you on the morrow saying, “What is this?” You shall say to him, “With a strong hand, the Lord took us out of Egypt …” (Ex. 13:14), and to the one who doesn’t know how to ask, the Torah says \"You shall tell your son on that day saying, “It is because of what the Lord did for me when I left Egypt. (Ex. 13:8) ” (The answers to these two sons are the same in the Haggadah and in the Torah) Why are the answers found in the Haggadah different from the ones found in the Torah (for the other two children?)
Why does the Haggadah change the order in which they are found in the Torah: The wicked (Ex. 12:26-27), the one who doesn’t know how to ask (Ex. 13:8), the simple (Ex. 13:14) and the wise son (Deut. 6:20-21)?
Finally, why does the wise child say \"Which the Lord our God has commanded you?\" This would seem to be superfluous since we have another passage in the Torah that makes this statement, \"And you shall tell your son on that day saying, “It is because of this, that the Lord did for me when I left Egypt.” (Ex. 13:8)
To answer these questions, we must begin with the following from Proverbs, \"Do not rebuke the scoffer for he will hate you; reprove the wise person and he will love you.\" (Prov. 9:8) Alshikh explains that one should be gentle when criticizing the scoffer and not too harsh. If one finds oneself in the presence of a scoffer who rejects the Torah and a wise person, it is better to criticize the wise person rather than the scoffer, as the verse says, \"Do not rebuke the scoffer … reprove the wise person.\"45That is why the Haggadah reverses the order of the four children and puts the wise one first and the wicked one last - we criticize the wise before the wicked. The author now goes on to explain their order in the Torah. Rabbi Ettlinger also does not appear to explicitly answer all of his own questions.
Based on this verse we can understand why the father who is sitting with his four sons addresses them in the order suggested by the Torah. First the father addresses the wicked son. When the wicked son asks about the Seder, the father explains the meaning of the Passover offering. He explains that this is not avodah, work, (\"what is this avodah to you?\") by telling him that the Pesach offering is a reminder of the miracles, through which God saved us.46“It is the Passover sacrifice to the Lord, because He passed over the houses of the Israelites in Egypt when He smote the Egyptians, but saved our houses.\" This is a fitting answer in the spirit of Proverbs for the wicked child who is a scoffer. The answer in the Torah is gentle and not confrontational – but when the father turns to the child who cannot ask, the second child in the Torah, his comments have an implied criticism not for this child but for his older and wicked brother.
He then explains the reason for the bitter herbs to the one who doesn’t know how to ask by telling him that the Egyptians embittered our ancestors’ lives. Despite the bitterness, our ancestors continued to trust God and because of this God took us out of Egypt.47“It is because of this that the Lord did for me when I left Egypt. By answering the silent child in this way, the father also alludes to the answer that he would give to the wicked son: God would take me out of Egypt but not you.
The simple child (the third child mentioned in the Torah) has heard his father explain the Passover offering and the bitter herbs so he now asks about the meaning of the matzah, \"What is this (zot) – the matzah?\"48The word zot, this, is feminine, as is the word matzah, so when the simple child says \"What is this - this is a direct reference to the unleavened bread. The father now answers him in the exact words of the Torah, telling him that the matzah is a symbol that, “With a strong hand, the Lord took us out of Egypt …” When we left Egypt there was no time to allow the dough to become leavened.
The wise child has heard all that his father has said including the reasons for the Pesach, maror, and matzah, and he has remained silent until now. When he hears the implied criticism that the father offers the wicked child, \"God took me and not him out of Egypt,\" he begins to think, \"Maybe I am not worthy of being redeemed49Why would the wise child have such a thought? Possibly because he also says “Which the Lord commanded you.” This implies that like the wicked child he has removed himself from the community. .\" So he immediately says, \"What commandments made the Israelites worthy of redemption, and I will perform them.\"50\"What are the testimonies, statuyes, and laws which the Lord our God commanded YOU?\" The father then went on at length explaining all the commandments until the very last one, \"One may not eat anything after the Afikomen,\" so that the taste of the Afikomen would remain in his mouth.
We see, that the Torah's ordering of the four children and their answers teaches us that silence is befitting for the wise, as Solomon said. In the Torah, the wise son comes last so that he can listen to the answers offered to the other three sons, and so he can hear the rebuke which is given to the wicked son. But in the Haggadah, the wise son comes first in fulfillment of the verse, \"Do not rebuke the scoffer … reprove the wise person.\"
We see in the Torah, on the other hand, that the father does not directly rebuke the wicked son but merely hints at his rebuke. In the Torah there are hints of his criticism of the wicked child in his answer to the son who does not know how to ask (God took me out of Egypt but he would not have taken you out). In this way, he fulfills the teaching, \"Don’t rebuke the scoffer lest he hate you.\"51Rabbi Ettlinger does not appear to explain why a different order appears in the Haggadah – only why the Torah has the order it does and how the answers relate to one another. It could be that the four children in the Haggadah reflect the amount of knowledge each child has." + ], + [ + "One of the questions Jewish scholars have wrestled with over the centuries is whether one should obey God’s commandments unquestioningly or whether one should delve into their meaning as a way of fully obeying them. The wise child asks questions about the fulfillment of the commandment suggesting that honest questioning of God’s teachings is not necessarily a bad thing. But the Torah never answers his question. Instead, he is given instructions: don’t eat anything after you eat the Afikomen. Rabbi Ettlinger finds new meanings in the wise child’s question and the Haggadah’s answer. RMBG", + "Many commentators have tried to answer the question of why the Haggadah does not directly answer the wise child's question: \"What do the testimonies (adot), statutes (hukkim), and laws (mishpatim) mean that the Lord our God has commanded you.\" The Torah answers the wise child’s question with the statement: \"We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand. The Lord wrought before our eyes marvelous and destructive signs and portents in Egypt, against Pharaoh and all his household; and He freed us from there, that He might take us and give us the land that He had promised on oath to our fathers. Then the Lord commanded us to observe all these laws, to revere the Lord our God, for our lasting good and for our survival, as is now the case. It will be therefore to our merit before the Lord our God to observe faithfully this whole Instruction, as He has commanded us.\"52Note that the first part of the answer is also the first part of the Haggadah narrative: We were slaves to Pharaoh in Egypt. (Deut. 6:20-24) Instead the author of the Haggadah offers a different answer to the wise child: \"You shall instruct him in all regulations through \"We do not proceed to any dessert after eating the Afikomen.\"
The sages discuss whether it is better to perform the commandments unquestioningly53The word tamimut is hard to translate: I have translated in variously as \"Blamelessly, honestly, innocently and simply. It has the connotation of one who observes the commandments without questioning them. and without exploring reasons for their performance or to seek reasons for the commandments so that they can be performed with the proper intent. The sages concluded that the best way is to perform the commandments of God and afterwards to explore their meaning until one truly comprehends them. This is the meaning of the verses in Psalms:
\"Happy are those whose way is blameless, who follow the teachings of the Lord. Happy are those who observe His testimonies (adotav), who seek Him whole-heartedly. They have done no wrong but have followed His ways. You commanded that Your precepts be kept diligently. Would that my ways were firm in keeping Your statutes (hukotav); then I would not be ashamed when I regard54The verses here first speak about observance and only then about the importance of “regarding” them. all Your commandments. I will thank you with uprightness of the heart when I learn your righteous judgments (mishpatecha).\" (Ps. 119:1-8)", + "\"Happy are those who observe His testimonies,\" refers to those who think about and explore God and His commandments. They explain that the commandments are grouped into three categories: testimonies (adot), statutes (hukkim), and laws (mishpatim).", + "•\tAdot refers to those commandments for which there is no obvious or self-evident explanation, at first glance. Rather through inquiry and study we learn that there is a reason for them. \"Happy are those who observe His decrees, who seek Him wholeheartedly;\" - refers to those commandments about which people think and inquire until their rationale becomes clear to us.", + "•\tHukim refers to those commandments for which there is no explanation so that study will serve no purpose in investigating their meaning. \"Would that my ways were firm in keeping Your statutes (hukekha);\" Please allow me to observe your statutes even without a reason and certainly I will observe them in complete innocence. Then, \"I would not be ashamed when I regard all Your commandments;\" - then I will not insist on observing the commandments based on reason.", + "•\tMishpatim are commandments whose reason is self-evident and there is no need to explain their rationale. \"Happy are those who’s way is blameless;\" - refers to the Mishpatim, the commandments for which no inquiry is necessary.", + "King David writes: \"They have done no wrong but have followed His ways;\" this means that they did nothing wrong because they first observed the commandments and only then they inquired into their meaning. \"You commanded that Your precepts be kept diligently;\" - is not the primary purpose of the commandments to observe? Therefore how can I know if I will unquestioningly follow the commandments after I have inquired into their meaning and have raised doubts and questions?
It is based on this that we find the answer to the wise child's question, \"What do the testimonies (adot), statutes (hukkim), and laws (mishpatim) mean to you?\" He wants to know the reason for the different commandments, so we tell him, to observe the statutes (“follow all the laws up to the Afikomen”), as it was stated in Deuteronomy, \"that the Lord our God has commanded you.\" For these laws, it is better to observe them first. They must be observed blindly and with faith, as in the case of Abraham of whom it was said, \"because he put his trust in the Lord, He reckoned it to his merit.\" (Gen. 15:5)
This is the meaning of the answer, \"Tell him the laws of Passover, 'We do not proceed to any dessert after eating the Afikomen.'\" One should not dilute the taste of the Pesach offering by eating anything else afterwards. Besides eating the offering, which is the primary commandment of Passover, we are stringent so that the \"taste/reason\"55The word ta'am means both taste and a reason. Rabbi Ettlinger plays with this double meaning. We hold on to the meaning after we have consumed the offering and not before. of the offering is not diluted. The reason for the commandment does not come to the person while he is eating the offering or even immediately afterwards, but only after he has completed the commandment. That is why this law is considered a hok, a statute (a law for which there is no rational explanation).", + "\"Tell him the laws of Passover, 'We do not proceed to any dessert after eating the Afikomen.'\" There are two reasons why one is not supposed to proceed to dessert after the Afikomen. The first reason is that it is forbidden to join two groups in eating the Passover offering. Having eaten the Pesach offering it is not permitted to then join others in eating their Passover offering. One should only eat it with the group to which one has been assigned. And second, the taste of the Afikomen should remain in the person’s mouth after he has finished eating the Passover offering.
Here, then, when the wise child asks: \"What do the testimonies, statutes, and laws which the Lord has commanded you…\" he acknowledges that 'statutes' and 'testimonies' are categories of laws for which there is no explanation other than the fact that they are commanded to perform them by God. But why was it necessary to include the mishpatim, laws whose reason are self-evident and could be derived based on reason. So why was it necessary for God to command us regarding these laws?
We answer that there are two reasons for these laws (which can be deduced from the law of the Afikomen). The first reason teaches us that just as one cannot eat Passover offering with two groups, the Torah cannot be embraced in two places: in the place of faith and in the place of reason. (By including it mishpatim, then, we are reminded that the laws must be embraced through faith and not reason) The second answer teaches us that just as we shouldn’t dilute the taste of the Passover offering through sweets and other food, we should dilute the meaning of Torah through foolishness and emptiness by trying to seek Torah through reason. (In other words don’t try to explain the laws by coming up with novel explanations but accept them as a matter of faith).56The law of the Afikomen teaches us that obedience to God's law must take precedence over a rational explanation of the laws. " + ], + [ + "I have always struggled with how to translate the word rasha in the Haggadah. Is the rasha evil, wicked or just rebellious? Does he have redeeming qualities? Rabbi Ettlinger asks whether one should even bother answering a rasha. He teaches us that whether one answers him depends on the nature of the question he asks. RMBG", + "You should blunt his teeth, saying to him: ‘It is because of what the Lord did for me;’ God did it for me and not for you. Once again, we have the question of why the Haggadah brings a different verse rather than the one associated with this question in the Torah: “And you shall say, ‘It is the Passover sacrifice to the Lord…’”
Another difficulty: why does the Haggadah use the language: “blunt his teeth” instead of saying: “berate him.”
Further, since the pronoun, aleichem, “you,” is plural, in the verse, “When your children say to you (aleichem), ‘What is this service to you (lachem)” (Ex. 12:26), the answer should also be in the plural, even if it is addressed to one person on behalf of a whole group, “the Lord did this for us (and not for you).” If that is the case, then the answer which the editor of the Haggadah gave: “For me and not for him: since he removed himself from the community” which is offered to the singular (“What is the Passover sacrifice to you,”) is not appropriate. A plural answer should have been given to a question that is addressed in the plural.
This passage poses another question: The Talmud states, “Rabbi Eliezer said that one should not answer the challenges of a Jewish heretic.” (San. 38b) If so, how can one answer the question posed by the wicked child? The sages already discussed this issue elsewhere in their discussion of the contradiction between the two verses in Proverbs. One verse states, “Do not answer the fool according to his folly lest you become like him.” (Prov. 26:4) And another states, “Answer the fool according to his folly lest he be wise in his own eyes.” (Prov.26:5)57B Shabbat 30b It is my opinion, based on the discussion in Sanhedrin, it depends on the nature of the heretic’s question. Rabbi Yohanan: “They taught (that one should answer the heretic) only with respect to a non-Jewish heretic; with regard to a Jewish heretic, (one should not answer him if) it would only make his heresy more pronounced.” (San. 38b) This means that if one answers a Jewish heretic, one might cause him to sin even more by challenging him. But based on this answer one might respond: “Should we simply listen to the heresy of the Jewish heretic and not answer him?” (Wouldn’t that make it sound like the heretic bested the questioner?)
There are two types of answers one might pose to the heretic. One can simply explain what one believes to him. By offering an explanation one avoids the appearance of abandoning the Torah to the heretic’s point of view. It is permitted to offer such an answer. The second type of answer is an attempt to respond to the heretic’s challenge so that one can defeat him in a debate. One attempts to show him that his point of view is false. Offering such an answer is forbidden since the love of debate might incite him to deny his faith even more strongly. One would then cause him to sin….This is implied in the verse: “Do not answer (ta’an) the fool according to his folly lest you become like him.” The word for answer is the hiphil/causative form of the verb, which implies, do not cause the fool to answer your challenges according to his folly.58That is, by challenging the heretic, one might cause him to answer your challenge more strenuously and thereby end up denying his faith even more strongly. Also by engaging the heretic in a debate, through his false answers he might end up inciting you to question the principles of your own faith or to question one of the commandments of the Torah. However if he asks you regarding one of the principles of faith or about one of the commandments, to this one may answer him according to his capacity so that he doesn’t leave with the impression that he is wise in his own eyes. He might leave with the impression that you do not have an answer to his question. This is how we answer the wicked child in the Haggadah. The answer given him is not an attempt to start a debate. He simply wants to know why you observe these commandments so scrupulously.
Rather one might suggest that in answer to the wicked child’s question, that the answer is appropriate based on the following statement: “A heretic is one who insults a Torah scholar.” (San. 99b) There is a distinction between a heretic who rebels against the law of the Torah and one who rebels against the commandments of the sages. One who denies the law of the Torah should be answered since not to do so would appear as if he is denying the commandments of the Holy One. The heretic who denies the teachings of the sages is different. One does not answer such a heresy since he might come to insult the sages and for such a sin there is no healing since the only solution is to rebuke him – and such a rebuke will not help.
Therefore, in the time of the temple when the commandments of Passover were all from the Torah (Pesach, Matzah, and Maror), it was possible to offer an answer.59That is why the Torah offers an answer to the wicked child while the Haggadah chooses to ignore it. The editor of the Haggadah is speaking at a time when all of the Passover commandments except matzah were now rabbinic. If we were to answer him we would have to say that we continue to observe the commandments with the hope that the temple would be rebuilt in our time. He is certain to deny this principle so we don’t answer him. Instead, “one blunts his teeth;” that is, one answers him in a way that will not allow him to insult the words of the sages. Instead one answers: “I observed these commandments before I left Egypt in order that I might be worthy of leaving Egypt and I continue to do so now. Since you refuse to observe these commandments, had you lived back then, it is obvious that you would not have been redeemed!”
There is another way of answering the question regarding the wicked child based on the two verses in Proverbs. These two verses speak of two different types of fools. One knows that he is a heretic and that his claims are false but he wants others to think there is something to his claims." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [], + [], + [ + "This is another question which the sages contemplate: exactly how long were the Israelites enslaved in Egypt? In one place we read four hundred years and yet it appears that they were redeemed after two hundred ten years. Were the Israelites redeemed early, and if so, what was the reason? RMBG", + "One must clarify what the Haggadah means by the expression: “God calculated the end.” What calculation was necessary? Scripture clearly states, “Your seed shall be strangers …four hundred years.” (Gen. 15:13) They were redeemed after 210 years! Since the Holy One moved up the redemption from Egypt it was necessary to reconfigure the calculation. This is the meaning of the third sign (that God gave Moses), changing the river to blood. There is a Midrash that states that the people of Israel had a tradition that any redeemer who used the double expression pakod pakaditi, “I will surely remember you”60Jacob said: God will surely remember you (Genesis 50:24) and Joseph said “God will surely remember you,” (Gen 50:25). Whoever used this expression was giving a sign that he was meant to be a true redeemer of the Jewish people. Moses uses the expression in Exodus 3:16 - \"Go and assemble the elders of Israel and say to them: the Lord, the God of your fathers, the God of Abraham, Isaac, and Jacob, has appeared to me and said, 'I will surely remember you and of what is being done to you in Egypt…” is a true redeemer. Ramban questions this statement: What type of proof is this since Moses might have also been aware of this same tradition? He answers that the Holy One also gave them a tradition that no false redeemer would use the expression. If so then why was it necessary to have this sign? It means that anyone who can explain the meaning of the double expression is a true redeemer. Why then was it necessary to give them a third sign? The third sign was to show them that God would redeem them earlier than was originally prophesized. The Holy One did this to make up for the burden of subjugation which Pharaoh placed on the Israelites, drowning their sons in the Nile River. The word pakad also means to count. The Holy one said to Moses “If they remain in Egypt, I will recount their years of servitude and decrease their number, thus speeding up their redemption.” This is what the Haggadah means when it says that “God calculated the end.”" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Rabbi Ettlinger correctly points out that the central telling of the Haggadah is actually the passage that was originally recited when the people of Israel brought the first fruits to the Temple: Deuteronomy, chapter 26. In the Haggadah we analyze this passage phrase by phrase, fleshing it out and giving the details of Israel’s subjugation and liberation. Why did the author of the Haggadah choose this particular passage as the way of telling the story of the Exodus? RMBG", + "The author of the Haggadah quotes these verses concerning the first fruits (Deuteronomy 26) since the Seder plate and the matzot are similar to the first fruits offering over which this proclamation was originally made. According to the Siach Yitzchak61Isaac Halberstam, father of Solomon Joachim Halberstam, and author of Siach Yitzchak Lemberg, 1882, which contains insights on the Pentateuch, that is why we lift up the Seder plate when we begin telling the story of the Exodus with the passage, “This is the bread of affliction.” The Seder plate is like the first fruit, which was placed in basket. The Kohen would then take the first fruit basket and wave it before him. Similar to the Seder, the essence of the first fruits was to teach the people humility – the people would remember their humble and difficult beginnings in the land of Egypt. By recalling their beginnings they would humble themselves, giving thanks to God for his kindness in allowing Israel to inherit the land, and also in allowing the people to come close to God. It is for this reason that we mention both the time in Egypt as well the harshness of subjugation and that we give thanks that God came to our help. Now, in place of the first fruits which were brought to God, we invite the needy to attend the Seder as is stated in Scripture: “Wealth makes many friends; as for the poor, his neighbor keeps himself far apart.” (Prov. 19:4) This is like the statement, “All who are hungry come and eat.” Based on this we can also understand, “All who are in need come and celebrate the Pesach.” In the time of the Temple, sometimes even a wealthy person needed to join with another wealthy person in order to fulfill the commandment of the Passover offering, as it is written: “If his household be too small for a lamb, let him and his neighbor next to his house take it according to the number of souls…” (Exodus 12:4) It was customary before the offering was made to invite others to join together. The statement, “All who are in need come and celebrate the Passover,” is not a repetition of the previous statement but deals with a different matter. It applies to anyone who has the obligation to eat the Passover offering with him.
But why do we recite this statement nowadays? The Talmud states: Whence do we know that we must perform ceremonies in memory of the Temple? “...She is Zion, there is none that seeks for her. (Jer. 30:17) ‘There is none that seeks for her,’ implies that Zion should be sought.” (B. Sukkah 41a) Therefore, while the closing statement, “Now we are here…” implies seeking for the future, the opening statement, “My father was a wandering Aramean…” is connected to the commandment of the first fruits, and recognizes the past and gives thanks for God’s goodness." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "This expression is translated, “They dealt harshly with us” in the NJPS translation of the Torah. The Midrashic understanding, however, suggests that the word vayarei’u implies “they accused us of evil” or “they imputed evil to us.” The enslavement of the Israelites began with the spreading of false rumors about the Israelites. But Rabbi Ettlinger suggests that the Israelites were also guilty of lashon hara, evil talk and gossip. This too was the cause of their enslavement. RMBG", + "“The Egyptians imputed evil to us and oppressed us,” (Deut. 26:6) as it is written, ‘Let us deal wisely with them…’” (Ex. 1:10) Why did the author of the Haggadah pick this verse from Exodus as proof that God ‘imputed evil to us?’ The answer is based on the following Midrash: “And Moses feared and said: ‘Surely the thing is known.’ (Ex. 2:15) When Moses heard the words of the Israelites he said: “There is certainly gossip among the people of Israel. How will they be worthy of redemption?”62The Egyptians not only accused the Israelites of evil but apparently were correct – the Israelites were guilty of gossiping and speaking falsely about one another! (Shemot Rabbah 1:30) Why did Moses single out gossip as the reason for the long subjugation of Israel in Egypt? Surely idolatry would have been enough reason! However the commentators already explained that the worst thing that a person can do to his fellow is to spread gossip and causeless hatred about one another and accuse good people of evil. These three evils are connected to one another. When a person spreads gossip, he provokes causeless hatred (and causeless hatred makes people suspect others of evil.)
Also the root of Israel’s subjugation to the Egyptians was gossip. Pharaoh spread rumors about the Israelites when he said, “Let us deal wisely with them…lest they join our enemies and rise up from the land.” That is why, when we begin the first fruits ceremony, we say, “They imputed evil to us.” This is what caused the exile of the people. The reversal of the exile will come about through expressions of gratitude for God’s kindness and wonders which are contained in the first fruits ceremony. Israel’s redemption will also come about by avoiding gossip since it was the beginning of Israel’s subjugation. The way the author of the Haggadah explained the verse from Deuteronomy is similar to the passage in Parshat Hukkat:
\"Thus says your brother Israel:
You know all the hardships that have befallen us;
Our ancestors went down to Egypt,
We dwelt in Egypt a long time,
The Egyptians imputed evil to us and our ancestors.", + "We cried to the Lord and He heard our plea,
And He sent a messenger who freed us from Egypt.” (Num. 20:14-16)
Yet the verse says that the Edomites knew about Israel’s history – so why was it necessary to tell them what had happened, and why was it necessary to tell them in this particular way?", + "Rather, the Edomites thought that all that had happened took place through natural means and Moses wished to show them that it all happened through Divine intervention. He opened by saying “Thus says your brother Israel;” Moses reminded the Edomites that the people were called Israelites – because their forefather was Israel, who wrestled with God. That way, the Edomites would understand that Israel’s offspring were chosen for greatness. He goes on to say, “Now, you know all the hardships that have befallen us.”63The words in bold are taken from Numbers, 20:14-16. Rabbi Ettlinger weaves these verses into a Midrash. I have kept the original language bold to distinguish it from his additions to the text. Moses says to the Edomites: Certainly you have heard that we were subjugated to the Egyptians and that we were freed. Maybe you are under the impression that it was through our own strength that we were freed. Therefore Moses goes on to say, “Our ancestors went down to Egypt, that we dwelt in Egypt a long time;” In other words, it never occurred to us to leave Egypt. Maybe you would say that the reason we didn’t leave was because it was because it was so good for us in Egypt. This was not so: “the Egyptians imputed evil” not only to us but also “to our ancestors.” Even so it didn’t occur to us to try and depart from the slavery until “We cried to the Lord and He heard our plea, and He sent a messenger who freed us from Egypt.” All of this happened through God’s agency. Therefore the essence of the Exodus is that the Holy One took us out. To this statement the wicked child asked: “What is this service to you?” We answer: the essence is the Passover offering rather than the matzah and the bitter herbs. Matzah is a symbol of freedom and that we left in haste while bitter herbs a reminder of the bitter slavery. These events could have happened naturally while the Passover offering is a reminder of the miracle that could only happen though God." + ], + [], + [ + "Gezera Shava and Kal Vachomer are hermeneutic rules of biblical interpretation. A Gezera Shava is a rule by which an obscure passage might be illuminated by reference to another passage containing the same key term. A Kal Vachomer is a case in which a simple idea is deduced from a more stringent one. In this passage, Rabbi Ettlinger reinterprets these expressions literally. A Gezera Shava is understood literally as an “Equal decree” since Pharaoh imposed an equal decree on all Israelites and Egyptians initially and then imposed the decrees only on the Israelites. A Kal Vachomer, literally simple and hard, becomes a case in which Pharaoh initially imposes a light burden on the people and then slowly increases it to a heavier burden. RMBG", + "There is a Midrash that states,64This Midrash is also quoted in Haggadat Marbeh LiSaper, one of the other commentaries that I have translated. there are two explanations for the way in which Israel was enslaved by the Egyptians: one was gezera shavah and the other is kal va-chomer. The explanation for this surprising Midrash is found in the B. Talmud, Sotah11a. How did the Egyptians manage to overpower the Israelites? At first Pharaoh and the Egyptians worked alongside the Israelites; then the Egyptians stopped and forced the Israelites to continue working alone. Since the tribe of Levi did not begin to work in the first place, they were not subjugated. Another explanation: the Egyptians assigned them easy work so that the Israelites would not feel burdened; slowly Pharaoh placed a heavier and heavier burden on them, afterwards placing a heavy burden on each of them, as he said: “Let the work be heavier upon the men and let them engage in it; and let them not pay attention to false words.” (Ex. 5:9) If at first they had imposed hard labor upon the Israelites, the Israelites would have risen up and either killed or been killed. This is what is stated in Sotah: “First the Egyptians imposed bricks and mortar upon them, and only then all manners of work in the field.” It is also stated there: Rabbi Eleazer said: Bifarkh; read it bifeh rakh, “With a tender mouth.” The sages disagree about how they brought this about: One said it was a gezera shava- by making a decree equally upon all the people, they made the Israelites work. By pretending that they were coworkers, they inspired the Israelites to work extra hard. The other extra explanation was a kal vachomer; at first they began with easy work and afterwards they imposed heavier labor upon each of them.", + "This interpretation might help us understand another Midrash, found in Mishan Mayim, Parshat Bahar65Published in 1868, by Rabbi Jehiel Michael Ben Hayyim Zabludowski “They sea saw and it fled’ (Psalms 114:3) What did the sea see? They saw the hermeneutics of Rabbi Ishmael! It is stated in the Zohar, Parshat Terumah, that when the Holy One split the sea, the Angelic prince of Egypt said: “Why are these Israelites any better than the Egyptians? These are idolaters and these are idolaters.” If God had not been aware of the merit of Abraham who rose early each day to carry out the will of the Holy One, God might have drowned both the Egyptians and the Israelites. This is the meaning of the verse, “Moses stretched his hand over the waters toward the height of morning.” (Ex 14:27) That is, God saved the people of Israel because of the merit of Eitan Haezarachi66See Psalm 89:1 (another name for Abraham) who arose each morning.", + "One can explain this Midrash (regarding Rabbi Ishmael’s hermeneutics) in the following fashion: The word nachnu appears four times in the biblical text: “All of sons of one man are we (nachnu)” (Gen. 42:11); “For what are we (nachnu) that you should incite complaints against us?” (Ex. 16:7); “We (nachnu) shall cross over, armed before the Lord,” (Num. 32:32); and “For we (nachnu) have sinned and transgressed,” (Lament. 3:42) This is the meaning of this linguistic tradition: When Israel saw the Egyptians behind them, it is written: “They were frightened and the Israelites cried out to the Lord.” (Ex. 14:10) Moses answered them: “Do not be afraid.” (Exodus 14:13) Then the Israelites answered: ‘For (nachnu) we have sinned and transgressed,’ just like the Egyptians, therefore, ‘What are we’ that we should be saved from them? Moses then answered the people of Israel ‘All sons of ONE man are we’ – the one is Abraham, who is called “one:” “Abraham was ONE, and he inherited the land…” (Ezekiel 33:24) Therefore, said Moses, ‘We (nachnu) shall cross over, armed before the Lord.” ", + "Further it says in Yalkut Reuveni: The angelic minister of Egypt said: “Both these and these are idolaters; the Egyptians subjugated the others to slavery because of the decree from God.” To this the angel Michael answered: “It was decreed that Israel should be subjugated, not that the Egyptians should place such a difficult burden of slavery upon them, throwing their children in the river. We see from this that there are two reason that the sea was split for the Israelites: First because God decreed minimal slavery upon the Israelites and the Egyptians made the slavery much harsher. Second, because of the merit of our forefather Abraham. In these two explanations we find reference to the first three hermeneutic rules: Gezerah Shava, Kal Vachomer, and Binyan Av.67A binyan av is a rule derived from a verse (or from two verses) that is applied to all cases that are similar to the one in the verse. Literally it is the “building of the father,” the father being Abraham as it is interpreted here. This is the meaning of Midrash: “The sea saw and fled.” The sea saw the hermeneutical rules of Rabbi Ishmael which alluded to why Israel was redeemed despite their sins. First God saw the decree by which the Egyptians enslaved all of the Israelites (Gezerah Shava); God still wanted to drown the Egyptians and Israelites together because of the idolatry. When God saw how the Egyptians increased the intensity of Israel’s slavery (Kal Vachomer), God remembered the merit of their forefather Abraham (Binyan Av). Abraham was called an Av hamon goyim, a father of a multitude of nations. So when the sea saw all these reasons, it fled before the people of Israelites." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "At the burning bush, God gave Moses three signs to take back to Egypt to convince the people of Israel that he was God’s emissary. Moses used some of these signs when he first encountered Pharaoh. Rabbi Ettlinger now wonders how the use of these signs was different when they were performed before the people of Israel and when they were used in the presence of Pharaoh. He also suggests that the three signs also served to answer questions that must have occurred both to the people of Israel and to Moses. RMBG", + "One must explain the matter of the signs which God commanded Moses to perform in order that the people might believe that he was sent by God to redeem Israel from Pharaoh and Egypt. The Torah states: “Moses spoke up and said: ‘What if they do not believe me and do not listen to me but say, ‘the Lord did not appear to you.’ God said to him: ‘What is in your hand?’ And he replied, ‘A staff.’ God said: ‘Cast it on the ground.’ When he cast it down, it became a serpent, and Moses fled before it. Then the Lord said to Moses: ‘Put out your hand and grasp it by the tail.’ He reached out and grasped it and it became a staff.” Then the Holy One commanded him to perform the sign of leprosy. When he withdrew his hand from his cloak “it was again like the rest of his body.” “If they do not believe you or pay heed to the first sign (kol ha’ot), they will believe the second sign (kol ha’ot ha’acharon). And if they are not convinced by both these signs and still do not heed you, take some water from the Nile and pour it on the dry ground and it…will turn to blood on the dry ground.” (Ex.4:1-10)", + "There are a number of issues that need to be explained. First, why are there three signs and why are they in this particular order: first, the staff into a serpent and then making his skin leprous.
Second why were they more likely to believe the later signs rather than the first one, and the third sign more than the second?
Why does God refer to the miracles performed with the staff ‘a sign’ rather than ‘a wonder’ (as Moses does when he performs this same act before Pharaoh)? Why is the difference between a sign and a wonder? Why does God refer to the signs with the language kol ha’ot, literally ‘the voice of the sign?’", + "I have already explained in my Torah commentary,68It is also called Minchat Ani. Parshat Shemot, that because Pharaoh, did not know God, he needed wonders to convince him of God’s power, but Israel, who already knew about God from their ancestors, needed a sign to convince them that Moses was God’s true emissary sent to redeem them. They also need a sign to convince them that redemption was coming. Pharaoh did not have prior knowledge of God, so he needed a wonder that would show him that God had power over the forces of nature.", + "Israel needed a sign that would convince them that Moses was the redeemer. In addition, Moses needed to answer three questions that occurred to the people of Israel: First, if God truly had providence over human actions, why allow them to be oppressed for 210 years beneath harsh subjugation?
Second, if the oppression served some practical purpose, why didn’t God do the same thing for all the other nations and not just for the Israelites? The other nations could have been refined and purified through oppression!
And finally, what made this particular moment for redemption different and why redeem them now even though they had not completed the four hundred years of subjugation?", + "As an answer to the first question, God changed the staff into a serpent. After Israel was chosen to receive the Torah, it was necessary to bring the Israelites to a state of wholeness so that they would be worthy of redemption. As long as a person is affluent, he is not aware of the evil inclination within himself. Only when his heart is broken, and he is alone does he begin to understand that his evil inclination has incited him. Wealth is referred to by the expression haba b’yado, as in the verse: “After spending the night there Jacob selected from what was at hand (haba b’yado69This will become relevant in a few lines when he quotes Exodus again. God asks Moses: “What is in your hand” which he interprets to mean – do you have wealth?) these presents for his brother, Esau.” (Gen. 32:14) Also wealth is referred to as a ‘staff’ since wealth offers support to a person just as a staff in a person’s hand helps him to remain standing…But wealth can be a serpent which misleads and destroys, as it is written: “Jeshurun grew fat and kicked…” (Deut. 32:15) The sages interpreted this verse with the following parable: “It is like the case of a man who had a son; he bathed and anointed him and gave him plenty to eat and drink and hung a purse round his neck and set him down at the door of a bawdy house. How could the boy help sinning?”", + "Based on this we can interpret the verses above. The Holy One asks: “What is this in your hand?” – “What is the wealth?” Moses answers: “It is a staff upon which I lean.” God then says, “Cast it down,” Cast off your wealth and then you will realize that it is really a serpent. When Moses does so, he flees from the serpent because he doesn’t want to be harmed by the wealth which might incite him to part from the righteous way. From this we might conclude that poverty is better than wealth, but Solomon has taught: “Give me neither poverty nor wealth.”70This verse does not appear to be in the Bible. Could Rabbi Ettlinger have made this verse up or borrowed something similar from other literature? The sages explain this to mean that the harshness of poverty also removes one from knowledge of his Creator. That is why the Holy One then tells Moses, “send forth your hand and grab its tail,” and not its head. You should not make wealth essential but rather secondary, like the staff in your hand for holding yourself up. This is the answer to Israel’s question. They should believe that God allowed them to be afflicted in Egypt for their own good but afterward he will take them out of Egypt with great wealth, “For I am the Lord, God of your ancestors.”", + "If this answer does not suffice and they ask why the other nations were not refined and purified like the people of Israel, God tells Moses to perform the second sign – turning his arm leprous. I have already explained in my other work that leprosy is not a natural disease but a spiritual one. This refers to afflictions that affect the skin so that others may see the impurity; when they That is why only Israel who has the potential purity must cast off that which is impure in them. This affliction affects the skin so that others may see that when their skin is pure, it is a sign that their pure body cannot tolerate sin. That is why God tells Moses, “Place your hand in your bosom so that you cannot touch anyone but yourself.” This is a sign that the impurity that is within yourself has affected you – and certainly it will affect others if you touch them. This is a sign that you can remove the impurity affecting you from within or from the outside. It is an answer to Israel of why Israel had to be oppressed with hard labor, as scripture states: “You alone have I singled out of all the families of the earth; therefore, that is why I will punish you for all your iniquities.” (Amos 3:2) This means that Israel’s suffering is for their own good in order to remove the impurity of the primordial serpent from them. In this way they will be purified of all the dross so that they can receive the Torah.", + "The Torah goes on to say; ‘If they do not believe these two signs…you should take water from the Nile;” thus bringing the third sign – water turned to blood. This is an answer to the third question: why did God redeem them before the completion of the allotted time of slavery? This is a significant question since God had said: “They shall be afflicted four hundred years.” Why did God speed up the arrival of the end? Yet God predicted four hundred years only for being afflicted with slavery. When the Egyptians began killing the Hebrew children, God sped up time of the arrival of their redemption…", + "Israel was supposed to be redeemed not only at a particular time but also with a set number of people and if God had delayed the redemption there would have been even less people. The third sign, then, was to explain why God redeemed them before the set time. The blood was a sign that the Israelite children were being killed and God could not delay the redemption.71I have chosen to paraphrase a somewhat complicated attempt to answer this question. You have the gist of the answer here. ", + "Therefore God commanded Moses to pour the water on the dry land so that it would turn to blood to tell the Israelites that once Pharaoh increased the harshness of the subjugation by killing the children God took pity upon them and with this God offered an answer to their third question." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [ + "Rabbi Ettlinger associates the ten plagues with the creation of the world. This is not so far from the p’shat, the literal meaning of the text. These plagues were not so much punishment as they were a means of making Pharaoh and the people of Egypt realize that God was the all-powerful creator of the world. As one of Egypt’s gods, Pharaoh encounters Moses and Aaron by asking, “Who is the Lord that I should obey His voice that I should let Israel go. I do not know the Lord nor will I let Israel go!” In a sense the ten plagues are an answer to Pharaoh’s challenge. RMBG", + "We must examine why the Holy One connected the ten plagues with the creation of the world, and why God chose these ten plagues.", + "Pharaoh said to Moses: “Who is the Lord that I should heed Him and let Israel go. I do not know the Lord nor will I let Israel go.” (Ex. 5:2) The Holy One wanted to show Pharaoh that He is the one who renews creation and that His servant, Moses, is able to change nature based on the command of God. Why ten plagues? This can be explained in the following way: God created the world in six days and all physical substance are based on four elements: fire, water, wind, and earth. Together they make up the ten plagues." + ], + [], + [ + "•\tBlood, (dam) the first plague, indicates that God has control over the essence of water since the Egyptians had to dig around the Nile to find water when all the water changed to blood." + ], + [ + "•\tFrog (tzfardea) is for the second day of creation, the day on which God separated the water from the dry land. While God promised not to bring another flood upon the earth, he commanded the frogs to come up from the sea and cover the dry land." + ], + [ + "•\tLice (kinim) was a sign that the essence of the earth was under the control of God since lice came from the soil." + ], + [ + "•\tInsects (arov) is parallel to the fifth day of creation, the day on which God created creeping creatures, birds and the sea monsters along with all the sea creatures." + ], + [ + "•\tPestilence (dever) indicates that the Holy One has power over the air and the wind which is the essence of pestilence and the first cause of the contamination of the air." + ], + [ + "•\tBoils (shechin) indicates that the Holy One can change the essence of fire; the ashes that caused the plague came from a furnace. The word sh’chin, boils, comes from the word shechun, dry warmth like fire. The rest of the plagues correspond to the six days of creation." + ], + [ + "•\tHail (barad) is for the first day of creation, on which the heaven and the earth were created. That is why in describing this plague the Torah says: “Stretch your hand toward the heavens;” Shamayim,72The word shamayim is an amalgam of eish, fire, and mayim, water. heaven, was created from heavens and earth." + ], + [ + "•\tLocust (arbeh) is for the third day of creation, since the locust ate all the produce of the earth." + ], + [ + "•\tDarkness (choshekh) for the fourth day of creation; it is the day on which God created, the sun, moon and the stars." + ], + [ + "•\tThe first born (makat bechorot) is for the sixth day of creation, the day on which God created the land animals and human beings.", + "This is what Scripture means when it states: “See, I place you in the role of a God to Pharaoh,” (Ex. 7:1) I have given Moses the power to change and to destroy the forces of nature. This is the sign that I have given: the earth which is created from the four elements and the six days of creation were created by Me.", + "There is another explanation of the plagues: “Moses raised his staff toward the heavens:” These plagues, three were performed by Aaron, three by Moses, and three by the Holy One, and one by all three of them. The three by Aaron: blood, frogs, and lice. The three by Moses: hail, locust, and darkness. And three by the Holy One: insects, pestilence, and the death of the first born. Boils was carried out by the three of them together. Why were the plagues carried out this way, and why was boils performed by all three of them?", + "There are three sins which Egypt committed against the physical being of the Israelites: they oppressed them with hard labor, they killed the Israelite boys by drowning them in the Nile, and they prevented the Israelites from having children (through hard labor and separating husbands and wives). The Egyptians carried out one sin against the Holy One: Pharaoh rejected God’s word, saying, ‘Who is the Lord that I should heed his voice?” (Ex. 5:2) In response to the bodily suffering of the Israelites, three plagues struck the body of Egypt – the land and sea. These were the plagues of blood, frogs and lice which are the product of earth and water. In response to the taking of life, which is a combination of heaven and earth, there were three plagues: hail, locust and darkness. Hail fell from heaven, locust were brought on the wind, and darkness because the sun sends its light down to earth. For sins against the Holy One, they were struck with three more plagues: wild animals, pestilence, and the death of the first born. These three plagues all resulted in death by God who holds all life in His hands.", + "So why was boils carried out by all three together? We have already explained above regarding the verse, “Egypt have imputed evil to us,” that gossip and evil talk was the worst sin the Egyptians carried out against Israel. The plague of boils was punishment for the sin of Lashon Hara (just as leprosy is a punishment for gossip). In this plague, Aaron gathered the ashes from the oven, gave them to Moses who flung them into the air so that they rose all the way to the divine throne and then God made them become the source of this plague. Boils and leprosy both blacken the teeth73Like the ashes of the furnace. Blackening the teeth is apparently an expression for one who spreads rumors since one uses his mouth for illicit purposes. of one who either spreads or receives slander. The punishment for gossip is very great. When the Torah says that the people were stricken by festering boils, it is describing a type of leprosy for their lashon hara. Since this was the source of all the sins in Egypt, as we saw: “Let us deal wisely with them,” therefore the plague was carried out by Aaron, Moses and God." + ], + [ + "Mnemonics are commonly used throughout the Talmud as memory devices. After reciting the ten plagues what is the point of mentioning Rabbi Yehudah’s abbreviations for the ten plagues? In Psalms, however, we find other combinations of the plagues. In order not to confuse the order of the plagues with the ones in Psalms, Rabbi Yehudah came up with this order. Rabbi Ettlinger now finds other explanations for Rabbi Yehudah’s mnemonics. RMBG", + "Why did Rabbi Yehudah use abbreviations for the plagues, and why were the plagues given in this manner? Also, why did God give Moses power over the natural order to carry out the plagues against Pharaoh?", + "We notice that there was a difference between the first three plagues, the middle three plagues, and the final three plagues. Moses warned Pharaoh during the first two plagues (blood and frogs) but not before the third plague (lice), which occurred without any warning. Similarly, there was a warning before the fourth and fifth plague (wild animals74There are different interpretations of the fourth plague, arov. Sometimes it is said to be swarms of noxious insects while others interpret it as wild animals. The word arov means a mixture - but a mixture of what? and pestilence) but not the sixth plague (boils). The same thing pattern took place during the third grouping of plagues. There were warnings before hail and locust but not before darkness. The Ramban already pointed this pattern out.", + "There are other differences as well. During the first two plagues, Pharaoh's magicians were able to replicate Moses' plague but they were unable to replicate the third plague. They acknowledged that it was \"the finger of God\" (Ex. 8:15), and they were unable to perform such an act. During the second grouping of plagues, even though the Torah does not say that the magician replicated the plagues, it implies this. During the sixth plague the Torah says: \"the magicians were unable to confront Moses because the inflammation, for the inflammation afflicted the magicians as well as the other Egyptians.\" (Ex. 9:11) This implies that there is the same pattern as the first three plagues; when there was a warning during the first plagues of the grouping the magicians performed their magic or at least performed acts to protect themselves. When the third plague of the grouping occurs without warning the magicians did not know how to protect themselves and they too were stricken by the plague. That might be why God performed the plagues, so that God could strike the magicians and thereby show Pharaoh that the magicians deeds were ineffective.", + "The division of the plagues by Rabbi Yehudah implies other things as well. The commentators point out that during the first grouping, the plagues were performed with the use of Moses' staff while the second grouping was performed without the staff. This may have been because God wanted Pharaoh to err at first so he would recognize God's true power. God had Moses perform the first plagues through Aaron and with the staff so that Pharaoh would think that it was all magic (one needs certain tools to perform magical acts). Once the magicians acknowledged that the plagues were performed by the finger of God, God had the next group of plagues carried out without the use of the staff.", + "During the first six plagues, God wanted Pharaoh to understand that God rules over the earth. During the third grouping of plagues, God wanted Pharaoh to understand that God also rules over the heights of the heavens as well. In this grouping God sent hail which came from the clouds above the earth, locusts which are moved about by an east wind, and darkness to show that God also controls the sun, the moon, and the stars which are above the clouds. When these plagues did not convince Pharaoh and Egypt, God sent the tenth plague, the death of the first born, which came from an even higher source. The tenth plague was not carried out by one of the forces of nature but by the Holy One, as the author of the Haggadah has explained: \"I passed through the land of Egypt - I and not an angel; I struck the first born of Egypt - I and not a fiery being…I and not another.\"", + "Another explanation for why Rabbi Yehudah divided up the plagues in this fashion is offered by my father and teacher of blessed memory in his discussion of the question: \"How could God punish Pharaoh for refusing the let the Israelites leave Egypt since God hardened his heart?\"", + "Actually, God did give Pharaoh a choice when he first sent Moses to see him. From the very outset God told him what to expect. When God sent Moses back to Egypt, God said to him: \"When you return to Egypt, see that you perform before Pharaoh all the marvels that I have put within your power. I, however, will stiffen his heart so that he will not let the people go. Then you will say to Pharaoh, 'Thus says the Lord: Israel is My first-born son. I have said to you, \"Let My son go, that he may worship Me,\" yet you refuse to let him go. Now I will slay your first-born son.'\" (Ex. 4:21-23) In this verse, Moses informs Pharaoh how he would be treated by God. But since God desires kindness, God warns Pharaoh of the worst plague from the very beginning, hoping that Pharaoh wouldn’t harden his heart and ignore God's threats. God was letting Pharaoh know that he could save Egypt from the other plagues. God does not desire to strike down people if it was not necessary, so he did not initially send the plague against the first born. But doing this, the plagues became a snare to Pharaoh. Pharaoh was convinced that since God threatened the first born and didn’t slay them immediately, God had power over nature but not over life itself, like Pharaoh's magicians. Thus God said: \"I will harden his heart and he will not send the nation.\" God did not mean that He would direct Pharaoh's will to do evil. Rather, when this didn’t happen Pharaoh assumed that God did not have power to strike down the first born. The other plagues taught those who believed in God that God has power over everything and that there is none like God, and that he would not strike down lives at first.", + "Based on this explanation we can now understand the division of the plagues into three groupings: d'tzakh, adash, baachav. Each group became progressively harsher and brought the people closer to death. The first group (blood, frogs and lice) brought discomfort upon the Egyptians but there wasn’t even a distant fear of death in these plagues. While people need water to live, God made it possible for the people to dig around the shore of the Nile River to find water for themselves. In the second grouping (wild animals, pestilence and boils) the dread of death came closer. Even though the wild animals were all about them they did not kill the Egyptians but caused the Egyptians to fear for their lives. The pestilence that killed the animals caused them to fear that it might kill the people as well. And the boils was a direct attack on their bodies so it caused them to live in the dread of death. In the final group the fear of death was even more imminent. The hail was the first plague that was a direct threat to the lives of the Egyptians, for Moses said: \"Every person and beast who is found outside, not having been brought indoors, shall perish when hail comes down upon them.\" (Ex. 9:19) In the warning to this plague the Torah says: \"Let My people go…for this time I will send all My plagues upon your person, and your courtiers in order that they may know that there is none like Me.\" (Ex 9:14)", + "The sages explain that this plague was meant to be a reminder that God had power over the life of each individual, just what they had not believed until now. He was telling them again that in the end he would send the plague against the first born. Similarly, the plague of locust made them terrified for their lives, as we hear in the words of Pharaoh: \"Remove this death from me.\" (Ex. 10:17) After the plague of hail and locust, people began to die of hunger. The plague of darkness also inspired the terror of death; about this plague it is written: \"no one rose from his place for three days.” so that the people were dying of hunger and thirst. It is only with the tenth plague that death comes to the nation. Based on this division Rabbi Yehudah divided the plagues into three groupings." + ] + ], + "Dayenu": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Rabbi Ettlinger makes a fascinating and very modern distinction in this comment on the difference between the giving of the Torah and the theophany, the encounter with God at Sinai. He wonders, as many commentators do, what the point of coming to Mount Sinai would have been if Israel did not receive the Torah once they arrived there. He suggests that the encounter with God at Sinai – the making of the covenant with God – was just as significant as receiving the Torah. Israel had to accept the covenant before they could receive the Torah. RMBG", + "If God had brought us to Mount Sinai but not given us the Torah, it would have been enough! The question here is well known: What would have been the point of approaching Mount Sinai if God did not have the intention of giving us the Torah?", + "The answer to this question is related to the discussion among the commentators regarding the giving of the Torah. In the story of creation, we read: “It was evening and morning, the sixth day…the heavens and the earth were finished…God finished all the work He had been doing on the seventh day.” (Gen. 1:31-2:2) There appears to be a contradiction here: first the passage states: “the sixth day…the heaven and earth were finished,” and then it states God finished…on the seventh day.” Also, how can one say that God finished His work on the seventh day when no work was done on the seventh day?", + "The answer can be found in a Tosafot which explains that the Torah states ha-shishi, “the sixth day” (not simply “sixth day”) because of the significance of the sixth day (of Sivan) when the Torah was given. According to some the Torah was given on the sixth of Sivan. According to others it was given on the seventh of Sivan but on the sixth day the people made a covenant with God and said “We will do and we will obey.” (The significance of the sixth and seventh day is that the work of creation was completed with Israel’s acceptance of the Torah on these days.)", + "The Ramban suggests that the covenant was made and the declaration announced the day before revelation – either the fifth of Sivan (according to those who said it was on the sixth) or the sixth of Sivan (for those who said revelation occurred on the seventh of Sivan). According to both opinions the people accepted the Torah and made the covenant before the Torah was given to them. We can now understand the statement in Dayyenu. If God had brought us to Mount Sinai to accept the Torah as we did in the covenant of “We will do and will obey” that would have been enough even if it had not been given the next day since intention is as effective as action!" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "For Rabbi Ettlinger, the Passover Seder is all about thanksgiving. He connects this ceremony with the gomel blessing, the blessing one recites after facing illness or danger in one’s life: “Praised are You, Adonai our God, who showed kindness to the unworthy and has favored me with all that is good.” While this blessing expresses gratitude, it also implies that we receive more than we deserve and that suffering results from sin. Rabbi Ettlinger suggests that the four occasions for which we give thanks also result from four causes of sins of which we are guilty. He interprets the discussion of this blessing as applying to the Exodus. Israel’s redemption and suffering are both rooted in God. The four central rituals of Passover; Pesach, matzah and maror as well as the telling of the Exodus story are directly related to the four reasons for gomel and the four causes of sin. RMBG", + "Everyone (kol) who has not explained these three things… Why does Rabban Gamliel use of the word kol, “Everyone who have not explained”, instead of saying, mi, “One who has not explained?” Rabban Gamliel did not want us to think that one only has to explain the reason for the Pesach offering when the temple was in existence, as it is stated: “You shall say it is the Passover offering to the Lord…” (Ex. 12:27) Therefore Rabban Gamliel used the word kol, “Everyone” – even outside the land of Israel and even at this time (when there is no temple) one has not fulfilled one’s obligation, for explaining the meaning of the offering.", + "In Berachot (54b) we are taught that there four who should give thanks: one who crossed the sea, who traversed a wilderness, one who was sick and recovered, and one who was imprisoned.
One who crossed the sea, as it is written: “They that go down to the sea in ships…these saw the works of the Lord… He raised the stormy wind…they mounted up to the heaven, they went down to the deeps…they reeled to and fro and staggered like a drunken man…they cried unto the Lord in their trouble, and He brought them out of their distresses. He made the storm calm ...then were they glad because they were quiet . . . . Let them give thanks unto the Lord for His mercy, and for His wonderful works to the children of men.” (Ps. 107:23-30)
One who traverses the wilderness, as it is written: “They wandered in the wilderness in a desert way; they found no city of habitation…Then they cried unto the Lord…and He led them by a straight way…Let them give thanks unto the Lord for His mercy.” (Ps. 107:4-8)
One who became ill and was healed, as it is written: “There were fools who suffered for their sinful way, and for their iniquity. All food was loathsome to them; they reached the gates of death. In their adversity they cried to the Lord and God saved them from their troubles. He gave an order and healed them; He delivered them from the pits. Let them praise the Lord for His steadfast love.” (Ps 107:17-22)
One who was imprisoned, as it written: “Some lived in darkness, bound in cruel irons; because they defied the word of God, spurned the counsel of the Most High. He humbled their hearts through suffering; they stumbled with no one to help. In their adversity, they cried out to the Lord…he brought them out of deep darkness…let them praise the Lord for His steadfast love, His wondrous deeds for mankind.” (Ps. 107:10-16)", + "Why are these four singled out as the ones who give thanks; aren’t there acts of divine mercy besides these? Also, the chapter in Psalm begins: “Praise the Lord for He is good; His steadfast love is eternal. Thus let the redeemed of the Lord say, those that are redeemed from adversity.” (Ps. 107:1-2) Yet aren’t there some, such as the imprisoned, who weren’t really subject to suffering from God? Some of these people might say, “What is the point of giving thanks to God for having redeemed me from suffering; wouldn't it have been better if God hadn’t put me through this ordeal at all?”", + "This is the answer to these questions. People transgress due to four causes: slovenliness, heresy, desire, taking liberties,75The Hebrew expression here is “love of freedom.” I believe the point of the cause of sin is that the person is of the opinion that he can do whatever he wants. as it says: “They say, ‘by our tongues we shall travail; with lips such as ours who shall be our master?” (Ps. 12:5) God causes adversity because of these spiritual illnesses in order to cause them to turn in repentance so that they can be saved.
•\tSlovenliness: A person who sinks into a deep slumber causing him to forget the Lord. For such a person the travail is to face the dangers of the sea, as the sailors said to Jonah: “How can you be sleeping so soundlessly? Get up and call to your God!” (Jonah 1:6)
•\tHeresy: Someone who leaves the path of truth, as Solomon said in his parable: “Let your mind not wander down her76The passage is speaking of the person who goes in search of wanton women. Ettlinger interprets this as a reference to heresy. ways; do not stray unto her paths.” (Prov. 7:25) The travails for such a person is to wander in the wilderness, off the king’s path, so that he is far from his path and is both spiritually hungry and thirsty.
•\tDesire: Of this person the Psalmist says “All food was loathsome to them; they reached the gates of death.” Their punishment is that they are unable to enjoy any of the simple pleasures because of illness.
•\tTaking liberties: The punishment for such a person is that he is imprisoned in a jail, a place of darkness.", + "One might say that when one is redeemed from these travails, his heart is drawn back to the Torah in the manner in which he was redeemed. The essence of his thanksgiving is not for the redemption of his body but for the redemption of his soul from the evil inclination. That is why the chapter from Psalms began with the words: “Praise the Lord for He is good…Thus let the redeemed of the Lord say, those that are redeemed from ‘the adversity.’”77Tzar, adversity, is sometimes used not to refer to the adversity but to the adversarial – the evil inclination. Thus, the redeemed give thanks for being redeemed from the inner forces of evil. That is why the person brings a korban todah, a thanksgiving offering. Todah comes from the same root as vidui, confession.78A person is giving thanks for having been saved from troubles also confesses his own guilt that brought the troubles upon him.", + "Now, since these four types of thanksgiving include being saved from the four types of sin, God also gave us four commandments on the night of Passover for the four gracious acts for which we should be thankful. The four rituals are: the Passover offering, matzah, maror, and the telling of the Passover story." + ], + [ + "•\tThe Passover offering was an atonement for not recognizing that God performed the miracles in Egypt; in particular, the death of the first born. God punished those who transgressed God’s ways and protected those who followed God’s will. This was done for the sin of slovenliness so that the people would give thanks to God just as those who ‘went down to the sea’ had to give thanks." + ], + [], + [ + "•\tMatzah is for those who go off into the wilderness and those guilty of heresy. The Israelites had great faith – they went off into the wilderness without taking basic necessities and even their dough had not yet leavened. This was to teach them, that the great love of God would carry them through the wilderness. God would provide them with manna, which was their bread, in the wilderness." + ], + [], + [ + "•\tMaror which is connected to the verse that states that the Egyptians embittered their lives, was meant to atone and heal them from the desires of the body, just as the sick needs medicine and methods of healing that are sometimes bitter but have the ability to change illness into a remedy.", + "Telling the story of the Exodus is an acknowledgement of the freedom from slavery which is the essence of the story of Passover. In order to take these commandments to heart, Rabban Gamliel said that we must explain these commandments; if we have not properly explained to them, then we have not fulfilled them in the manner in which we were commanded to do.", + "The Talmud and Midrash imply different reasons for the bitterness of slavery in Egypt. Was Israel bitterly enslaved because God had so predicted to Abraham in the Covenant of the Pieces? Or was the bitterness atonement for Abraham’s momentary loss of faith? Or was it related to the sin of Joseph’s brothers who sold their brother into slavery? Whichever reason is correct, Rabbi Ettlinger also implies that we eat bitter herbs as a reminder to identify with those who suffer. On Passover we are brothers and sisters in sharing this memory. RMBG", + "The commandment to eat bitter herbs on Passover night applies to all people, whether rich or poor. This commandment is meant to teach us not to say when we see someone suffering, “This is not my problem.” Rather we are all connected to one another in brotherhood/sisterhood. From this we may understand the Midrash on the verse, “’He has filled me with bitterness, he sated me with wormwood:’ (Lam. 3:15) as applying to the Ninth of Av.” (Lamentations Rabbah 3:5) And in the Talmud: a person should not show preference to one child over the others. Because of a coat worth two Selaim which Jacob made for Joseph, the story of the exile of the Jews unfolded and they went down to Egypt. The Tosafot ask regarding this statement: Weren’t Abraham's offspring exiled to Egypt because of what our forefather said, “Lord, how am I to know that I shall inherit it?”79According to some of the sages, Abraham’s descendants were forced to go down to Egypt because Abraham expressed a lack of faith by questioning whether he would inherit the land. (Gen. 15:8) The Tosafot answer that the severity of the subjugation was punishment for the hatred that the brothers expressed toward Joseph (while the exile itself was for Abraham’s doubts). We also know what the sages said regarding the destruction of the Second Temple: the Temple was destroyed because of causeless hatred; this is the meaning of the Midrash: Because “He filled me with bitterness” on the eve of Passover with causeless hatred, “He sated me with wormwood” on the eve of Tisha B’Av.80The bitterness of the slavery in Egypt and the destruction of the Temple both resulted from sinat chinam, causeless hatred.", + "For the sages, Passover did not begin with the Exodus from Egypt. This date was marked as a sacred occasion from the very beginning of time. Adam celebrated the Passover in anticipation of the Exodus as did Jacob. It is only in Egypt that the Exodus is fully celebrated without tragic results. RMBG", + "Regarding the Pesach offering, it is necessary to explain the statement in Midrash: Rebecca told Jacob: “Go to the flock and fetch for me two choice kids.” (Gen.27:9) Rabbi Helbo said: They are good for you because through them you will receive your father’s blessing, and they are good for your offspring for through them his offspring will receive atonement on Yom Kippur, as it is written: (Lev. 16:30) “For on this day it shall atone for you.” (Bereishit Rabbah 65:4)
Why was it necessary for Rabbi Helbo to say that the goats would be good for Jacob and his offspring? It would seem, at first glance, that the blessing that Jacob received was of no use to his offspring if, in the future, the people of Israel rejected God’s teachings. But Rabbi Helbo teaches that through the two goats, Israel would receive atonement and Isaac’s blessings would remain in effect. That is why they were good for him and his offspring.81This implies that one goat was for Jacob and the other was for his offspring. Rabbi Ettlinger now rejects this explanation, pointing out that Rabbi Helbo’s statement is about the two goats together. They were good for Jacob and they were necessary for Israel’s atonement. His statement is al yadan, through them, not al yado, through it.", + "But why does the statement say, “Through them” twice (rather than saying, “Through it”). The statement is that through the two goats which Jacob made for his father, the sins of his offspring would be atoned for in future generations.82This is a reference to the two goats which are sacrificed on Yom Kippur, one on the altar and one by being sent off to the wilderness. This can be explained according to another Midrash: On the fourteenth of Nisan,83The patriarchs were already celebrating the fourteenth of Nisan in their time in anticipation of Israel’s future redemption! Isaac called for Esau and said to him, “Tonight is the time when the heavenly beings will sing songs and the storehouses of dew will be opened. Make me some food that I may bless you.” Rebecca overheard this and said to her son, Jacob: “While your father is still in this world (while he is still alive) and can bless you, bring me two goats.” (Pirkei D’Rebbi Eliezer 21)", + "Why was it necessary to have two goats and not just one for the future Passover offering? One was necessary in order to give Isaac the food he desired, and the other (for the Passover offering) had to be eaten roasted. That which we benefit from in this world is the portion of the evil impulse; therefore the one that was to satisfy Isaac’s desire for food was similar to the goat that was sent to Azazel on Yom Kippur, the portion of the evil impulse. Because Jacob prepared it to honor his father, it became sanctified. The second goat, the one that was offered in anticipation of the Pesach offering, was sacrificed to God. Therefore the two goats would anticipate the two offerings on Yom Kippur: one for Azazel and one as an offering to God. For Jacob, one goat was to feed his father and the other was an offering anticipating Passover. For his offspring the two goats symbolized the two goats that would be used as an atonement offering, one for Azazel and the other for God.", + "Even before the time of Isaac, an offering in anticipation of Pesach was made, as it is stated in Pirkei D'Rebbi Eliezer: “At the time that would be the future Passover, Adam called to his sons and said to them: “In the future Israel will offer their Passover sacrifice; you should do the same before your creator.” Cain brought parched ears and flax while Abel brought offerings from the first born of his flock of sheep which had not yet been decreed. Rabbi Joshua ben Korcha said: The Holy One said: ‘Heaven forbid that Cain’s offering should ever be mixed up with Abel’s offering84This is the origin of the prohibition against shatnez, mixing wool and linen.’ even if it is in an item of clothing.”", + "What was the reason that God decreed that the offering of Cain and Abel should never be mixed together? It is because it was this very thing that damaged Cain in his offering (and caused him to sin). After Adam told his sons that in the future Israel would offer the Pesach offering on this night, he instructed his sons in the proper way to prepare the offering along with matzah and maror. Since the Pesach offering was so important, Abel, the shepherd, went out and brought the best offering according to the instructions while Cain, who didn’t want to cooperate with his brother brought regular food, parched corn and flax seed and then he didn’t do so happily.85Abel was supposed to bring the lamb while Cain was supposed to bring the matzah and the maror. Because he was disappointed that he had the “lesser” offerings, he didn’t do so willingly and to the best of his ability. Rather, he refused to combine it with his offering. As a result, Cain’s and Abel’s offerings could never be combined even if it was in the making of a garment.", + "When the offering was made at the time of the Exodus from Egypt, the Torah refers to it as a khok, a statute, or a law for which there is no rationale. That is why the Torah states: “This is the stature of the Pesach offering.” Initially, there was no explanation for the Pesach offering. Afterwards, a reason emerged: This is how you will eat it: your loins girded, sandals on your feet and your staff in your hand; you shall eat it hurriedly…” (Ex. 12:11) This was to represent the haste with which they left, and the fact that the offering had to be consumed before midnight according to Elazar ben Azariah. Yet the Torah also says: “A person shall not go out of his house until morning.” But if that is so why did they have to eat the Pesach offering in haste before midnight? This was the way in which the Holy One showed His compassion. It is written: “The day following the Passover the Israelites went forth defiantly…before the Egyptians.” (Ex. 14:8) The reason they left the following day and not at night was so that the Egyptians should not say; “The Israelites fled from us because they were afraid of their enemies.” Therefore God took them out of Egypt in the middle of the day and did so defiantly. Also, lest the Egyptians say the Israelites didn’t leave until now because they weren’t prepared and they were late in preparing themselves; therefore God had them leave with all their loins girded and to eat in haste to show that they were prepared all along and even so they didn’t leave in the middle of the night in order to show the greatness of God.", + "We can now understand the relation of Pesach, matzah, and maror. At first, in the time of Adam, when the Pesach offering was offered, it became maror, bitter, because Cain killed his brother when God accepted Abel’s offering and not his. In the time of Jacob, the offering became a source of strife (matzah86The word matzah also means contention. See Isaiah 55:4 and Proverbs 17:19 – “He who loves transgression, loves strife.” (matzah). The words are homonyms and not related grammatically.) between Jacob and Esau. Esau accused Jacob of stealing his blessing by bringing the offering before him. But in the time of the Exodus, the Pesach offering symbolized how God passed over the doorways of the Israelites saving them and telling them not to leave their homes so that the destroyer could smite Egypt." + ], + [ + "This is the central statement of the Passover Seder. Rabbi Ettlinger now raises the question: what is the point of this statement and why does it appear here? He shows that the three symbols of the Seder are in fact not just allusions to the past but symbols of God’s continuing redemption of the Israel. The statement is especially connected to maror. It is a visual symbol of the importance of constantly developing humility. RMBG", + "The author of the Haggadah answers the question: Why is it necessary to tell the story of the Exodus “in every generation”? To answer this question, this passage was placed immediately after the explanation the three ritual foods of the Seder: Pesach offering, matzah and the maror. At first glance, it would seem that Rabban Gamliel changed the order of the three; maror should have been mentioned first.87Since our lives were made bitter before the redemption took place, it should have been mentioned before the symbols of the redemption, matzah and Pesach.", + "However, when a person is living in comfort one should pause to think back to the times of adversity in his life, moving from step to step in the way he tells the story of life. This is how we tell the story of the Exodus. The Pesach offering is a reminder of God’s greatness; it teaches us that God passed over the homes of the Israelites and struck the homes of the Egyptians who were their enemies. It represents comfort. Matzah is a reminder of two both aspects of the Passover story: comfort and adversity. We eat matzah because God redeemed us from slavery and it also reminds us that we were slaves who ate the bread of affliction. From matzah we move on to the maror which represents Israel’s complete humiliation. It is a symbol of our subjugation and that the Egyptians embittered our lives.88In other words we move from the offering which symbolized redemption to the matzah which is both freedom and slavery to the maror which completely symbolizes slavery and oppression.", + "Upon hearing this explanation, some might ask: why include the bitter herbs along with aspects of the story since it represents the humiliation of our ancestors to the Egyptians? To the explanation of the maror we add, “Every person is obligated to see himself as if he went forth from Egypt.” When we remember the subjugation of our ancestors we will arouse the quality of humility in ourselves.", + "Actually, all three symbols allude to the fact that God redeemed us.89Note that the verses that Rabbi Ettlinger quotes for each of the three symbols are the same verses that allude to three of the four children: the wicked, the simple and the one who doesn’t know how to ask. In other words in answering their questions, the answer that is given is an explanation of the three symbols of Passover. He concludes by returning to the wicked child’s question. The wicked child ‘gets’ matzah and maror but rejects the pesach as a time bound local custom. I suspect that Rabbi Ettlinger is alluding to his Reform contemporaries who did not relate to the sacrificial rites of Judaism and rejected them as a visage of the distant past. Regarding the Pesach offering, the states: It is the sacrifice of the Lord’s Passover who passed over the houses of the children of Israel in Egypt when he smote the Egyptians but he delivered our houses.” (Ex. 12:26) The verse begins with the “Children of Israel” but it concludes by mentioning “our houses,” reminding us that though God struck the Egyptians, God saved our houses. Regarding the matzah the Torah states: “With a mighty hand God took us out of Egypt.” (Ex.13:14) The verse does not say, “God took our ancestors out,” but “God took US out of Egypt.” God is constantly redeeming us. Regarding maror it is written: “It is because of this (zeh) which God did for me when God took me out of Egypt.” (Ex. 13:5) That is to say, at every time God did this for me. This verse applies to the bitter herbs. Maror is referred to as (zeh), which is masculine since the word zot, the feminine word for “this,” alludes to matzah.", + "We can now understand the meaning of the verse: “It shall come to pass, in the future, when your child asks, ‘what is this service to you?’” The child asks, “I understand why you must eat matzah and maror since they are symbols of subjugation and redemption. God performed this for our ancestors so that we would not be enslaved. But the Pesach offering was merely a local miracle for our ancestors so that God could save his first born, Israel. Why must we recall this miracle? To this we answer: “And our houses he saved.” God not only saved our ancestors but he saved us – therefore for this we give thanks." + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "\"The Heaven is the heaven of Adonai but the earth God has given to human beings. The dead cannot praise God…but we can praise God forever, Halleluyah.\" We find a discussion in B. Talmud Berachot 35a of contradictory verses: It is written: \"The earth is the Lords and the fullness thereof,\" (Ps. 24:1) and it is also written: \"the earth God has given to human being.\" (Ps. 115:17) The Talmud explains: \"There is no contradiction here. The first verse is before we recite a berachah, and the second blessing is after we recite a berachah.90A berachah (Baruch attah Adonai…) the formula for the variety of blessings in Jewish liturgy and daily life. Before we recite a berachah, \"the earth is the lord's;\" Once we recite the berachah, \"the earth belongs to human beings.\" Elsewhere in the Talmud the sages suggest that eating without a blessing is stealing from God. This statement implies they a berachah causes the pleasures of this world to become spiritual just as it causes the physical body to become spiritual. In this way they are not destroyed in the grave but cause the body and soul to continue to exist in the world to come. Even though a dead person cannot praise God nor can the soul that goes down to the nether world (as the psalm implies), even so we can continue to praise God forever through our ability to take pleasure in the gifts of this world through a blessing. They do not cease since the body becomes spiritualized in the world to come.91This is an interesting idea though I am not sure what Rabbi Ettlinger is implying about the afterlife. He seems to be saying that the body and soul are spiritualized and continue to exist in the next life through our commitment to spiritual physical pleasures through blessings. What exactly does that look life.", + "\"Not for us, Lord, not for us but for Yourself give glory for Your mercy and Your truth.\" This is a continuation of the previous passage in Hallel: \"He turns flint into pools of water and rock into fountains.\" (Psalm114) Why does the Psalmist repeat the expression: \"Not for us?\" and what does it means when says: \"Give glory for Your mercy and Your truth?\"", + "The Psalmist states here: \"Just as You performed wondrous and mighty acts in Egypt for us, so may You do so now.\" Yet there is a loss of dignity (kavod) in the fact that one must this request.\" 92If you have to keep on asking for help you begin to sound like you are begging.", + "There are two ways in which a gift is valued by the one who receives it: based on the individuals need and based on the importance of the person who gives it to the person. If an important person gives someone even a small gift, it is considered even more significant. It is not appropriate for a person to say to God: \"Honor us by giving us the glory we deserve.\" Nor is it appropriate for the person to say to God, \"It is fitting for the Holy One to honor us.\"
Instead, we say: \"Not for us,\" not that we are deserving of this honor, and again we say. \"Not for us,\" a second time - \"Not because You must do so for your own sake. Rather do so for the sake of Your won glory. You should do because of Your great kindness, not because we are entitled according to the law to these acts. We say to God do so that Your truth will be proven just as you have said\" \"The mountains may flee before you but\" Your mercy will never be lost." + ], + [], + [], + [ + "\"Praise the Lord all the nations! Extol Him all peoples! For great is his steadfast love toward us and the faithful of the Lord endures forever. Praise the Lord!\" (Psalm 117) Why should the nations praise God because \"God's steadfast love is toward us?\" What good is there for the other peoples in God's faithful - this does not seem to be connected to the first part of the passage. Rather the answer is that all the nations and people praise God that God showed us steadfast love by fulfilling His promise to give us the Torah. In B. Talmud Avodah Zarah 3a we learn that God made a promise with the works of creation: if Israel accepted the Torah things would be fine, but if not everything would revert back to a state of chaos, as it was before creation.93As mentioned above - AZ 3a \"What is conveyed by the phrase: \"And there was evening and there was morning the sixth day?\" It teaches us that God made a condition with the works of creation, saying: ‘If Israel accept my Law it will be well, but if not, I shall reduce you to a state of chaos’\"\" The nations will praise God because they realize that they exist by virtue of Israel's acceptance of the Torah." + ] + ] + }, + "Nirtzah": { + "Echad Mi Yodea": [ + [ + "Rabbi Ettlinger understands the two final songs of the Seder as complimentary. They describe the journey of the body and soul. While both end by finding wholeness in God, their journey follows a different path. The soul begins and ends by becoming associated with God. The body follows a more uncertain path in which it must through a series of trials that ultimately bring it to a place of repair and wholeness with God. RMBG", + "Echad Mi Yodea and Chad Gadya are brought at the end of the Haggadah to explain the similarities and differences between matters of the body and matters of the soul. The soul is the divine aspect of the human being which originates in the the Divine One.94Yechido shel Olam means literally the Unique One of the world. The soul continues to branch out and spread forth until it again finds its wholeness in the Divine One. The physical body is different. Matters of the body have their roots in the evil inclination “which is evil from its youth,” (Gen. 8:21) and for whom, “sin couches at the door.” (Gen. 4:5) Only though its many activities does it find the ability to repair itself in the Holy One.", + "We see then that there are similarities and differences between the body and the soul. In the end both the body and soul find wholeness and their repair in the Holy One. At the time of the resurrection of the dead, the body is also repaired.
There are differences as well. The soul begins and completes its journey by becoming united with the Holy One, while the body only becomes united with the Holy One though its eventual purification. Also the activities of the soul do not damage the body but in fact are meant to strengthen it so that they eventually are unified in their Divine root. The activities of the body, on the other hand, while they are useful to the body are not helpful to the soul, so that there is not mutual purpose to it, but help from one side and damage from the other.", + "From this explanation we can begin to understand the significance of Echad Mi Yodea, “Who Knows ‘One?’ The ‘One’ is the source of all that is good and spiritual so that all of the outcomes of the ‘One’ result from it: the two tablets of the Decalogue, the three patriarchs, the four matriarchs, the five books of the Torah, the six orders of the Mishnah, the seven days of the week (Shabbat), eight days of circumcision/covenant, nine months of pregnancy (the fetus lives a spiritual life in the body of the mother as explained in Nida 30b, (during pregnancy which the fetus sees everything and knows the entire Torah of God); the ten commandments, the eleven righteous children of Jacob who bowed before Joseph, and the twelve tribes which comprise the children of Israel. All of these gifts are like a string of pearl next to one another which combine to create the thirteen attributes of God, which is the same as the word “Echad,” one. Echad has the numerical value of thirteen95Aleph (1) Chet (8) and Dalet (4). In other words there is completeness in God.96We began with ‘one’ and we end with thirteen attributes which are also Echad." + ] + ], + "Chad Gadya": [ + [ + "The journey of the body is recounted in Chad Gadya. The body has its roots in “One little goat.” The goat is a symbol of Esau while the lamb is a symbol of Jacob, as we learn in the Talmud: “Rabbi Zera asked Rabbi Judah: Why do goats march at the head [of the flock], and then sheep? He said to him: It is like the world's creation, in which darkness precedes light.”97“There was evening and there was morning, the first day.” (Genesis 1) This Implies that the goat is a symbol of darkness while the lamb is a symbol of light. Based on this he concludes that the goat – the same animal that is sent off to the wilderness on Yom Kippur represents the evil inclination. (Shabbat 77a)", + "It is known that the Prince98Every nation has an angelic representative called a prince. Earlier we learned about the “Prince of Egypt” which tried to prosecute Israel at the Red Sea. The angelic prince of Esau is the evil inclination. of Esau is the evil inclination. Father bought it for two zuzim while the goat was young and not yet strong when they were standing at Mount Sinai. In this way they hoped to control the evil inclination through two zuzim/two tablets of the Decalogue; It was there that they were freed from the evil inclination.", + "As the days passed along came the cunning serpent which is compared to the cat and ate the goat which was purchased with the two zuzim and replaced it, ruling over them.
Then the dog hates cunning and slyness. As a result, it kills the cat. The dog is a symbol of greed.
The dog did not rule for long because the stick beat it. The stick is a symbol of jealousy and it consumes the greed.
Then the fire of anger arose and it consumed jealousy but even its strength did not last because the fire of anger was extinguished by the water – indifference.
Because of this, everyone was weakened like an astonished person. That is why the ox, mighty creature arose and took control of government and it wiped out indifference. This was better for the body since it was more beneficial to the body.
But along came the slaughter and slaughtered the ox and destroyed its strength for its own benefit so that it could consume its flesh.
The desire for flesh did not last because the angel of death came and grabbed hold of the slaughterer and killed him, much as death rules over matters of the body. This is how it remains until the Holy One slaughters the angel of death and removes all evil from the world and the Holy One alone rules…" + ] + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "מנחת עני על הגדה של פסח", + "enTitle": "Minchat Ani on Pesach Haggadah", + "key": "Minchat Ani on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Minchat Ani on Pesach Haggadah/English/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Minchat Ani on Pesach Haggadah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..34ebc7ffcb807b2241b842169b3bd30cce8b5920 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Minchat Ani on Pesach Haggadah/English/merged.json @@ -0,0 +1,399 @@ +{ + "title": "Minchat Ani on Pesach Haggadah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Minchat_Ani_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "Many people begin the Seder by chanting the “order” of the “Seder:” Kadesh, urechatz, karpas, yachatz… this poetic presentation of the Seder contains the major rituals of the evening. For Rabbi Ettlinger and others these rubrics represent the steps in living a spiritual life of repentance, prayer and good deeds. The Seder, then, is a template for living a virtuous life. It is not an accident that there are fifteen Seder signs, since fifteen is written Yud – Hay, the name of God. RMBG", + "There are three means through which one can purify oneself: teshuvah (repentance), tefillah (prayer), and tzedakah (righteous giving). Each affects the person in a different way. Through repentance, one purifies thoughts. Through the songs of the heart offered in prayer, one purifies deeds. And by helping a needy person, one sanctifies one’s deeds by turning (former) transgressions into merits. For each of these efforts, one is rewarded in a different way: a reward in this world, in messianic days, and in the world to come.", + "In Egypt, at the time of our redemption from slavery, all three of these strategies were necessary. First, the Israelites set aside their Passover offering four days prior to the Exodus in order to purify their thoughts (from idolatry). This took place on the day known as Shabbat HaGadol.18By setting aside their offering several days before its sacrifice, the Israelites affirmed their rejection of idolatry and their defiance of the Egyptians. Thus, it was a way of psychologically preparing themselves not only for the Exodus but for their rejection of the values of Egypt. By preparing for the offering the Israelites affirmed their faith in God's redemption.", + "Second, Moses’ declaration of the coming Passover was a way of purifying the actions of the Egyptians, forcing them to acknowledge the falseness of their beliefs. This was an act of repentance out of fear (on the part of the Egyptians). 19The Egyptians acknowledged the power of God by allowing them to offer their Passover sacrifice. They did so however, out of fear rather than truly affirming the power of God. This is known as teshuvah mei-yirah – where we do the right act but we do so out of fear of punishment. ", + "Finally by offering the Passover sacrifice in Egypt, the Israelites transformed their former transgressions into meritorious acts.20Both the Israelites and the Egyptians performed an act of teshuvah at the time of the Exodus - the Egyptians by not attacking the Israelites when they announced their intention to sacrifice the lamb, one of the gods of Egypt, and the Israelites by offering the sacrifice. The fact that the Egyptians did not seek to take vengeance on the Israelites once they declared their intention to slaughter the lamb was a result of the Egyptian’s fear of God and not love of God. The Israelites, on the other hand offered the sacrifice not out of fear but out of love. This idea that “transgressions can be transformed into meritorious acts” is often quoted in rabbinic literature. See B. Yoma 86b. Teshuvah allows us to transform our weaknesses into strength so that our transgressions become merits.", + "Therefore, on this night when God brought us closer to His service, and took us as His people, we mention of all the mighty acts which God placed before us. This is the meaning of Kadesh U’rechatz, the order of the Seder.", + "•\tKadesh/Teshuvah - In order to approach the service of God one must prepare oneself. One of the meanings of the word Kadesh is 'preparation' as in, the verse, \"Joshua told the people, 'Consecrate yourselves for tomorrow...'\" (Joshua 3:5) One begins the process of sanctification by ridding oneself of sinful thoughts; this is the first step of true repentance. We do this by expressing regret for our former transgressions.", + "•\tU’rechatz/Tefillah - One rids oneself of sinful thoughts by means of rechatz, of cleansing oneself. This is accomplished by ceasing to commit transgression. If one tries to cleanse himself while still committing transgressions, one is like a person who immerses himself in a mikvah while holding an impure reptile.21This is a commonly used expression in rabbinic literature. Immersing oneself while holding on to an impure reptile is a way of saying that one goes through the motions of repentance while still committing the sin that made one impure. One doesn’t become impure in the mikvah if one is still holding on to the impure creature. ", + "•\tKarpas/Tzedakah – Afterwards, one must perform acts of tzedakah, of righteous giving in order to gain atonement.22Rabbi Ettlinger's process of teshuvah is similar to that of Maimonides: first in thought (by expressing regret), then by ceasing to do evil and finally by changing through good acts. Here is the essence of tzedakah: the donor should not think that he is giving away his own wealth to the needy person. Rather, he should realize that he is giving the needy person that which God has graciously lent to him, as has been explained elsewhere: “Tzedakah exalts the nation while giving charity (hesed) to others is a sin.” 23Rabbi Ettlinger interprets tzedakah and hesed as contrasting terms: tzedakah is giving the needy what God has shared with you while hesed is giving charity, or sharing your own property with others. The highest form of giving is to recognize that what one was given by God should be rightfully shared with others and not simply feeling good about giving your possessions to others. For Rabbi Ettinger tzedakah is a higher form of giving because there is no ego or personal benefit in giving. (Proverbs 34:14) The word tzedakah is related to the words righteousness (tzedek) and justice (mishpat), and as the sages taught: \"The Holy One created needy people in order to give merit to the wealthy through them.\"", + "•\tYachatz - He should help the needy by means of karpas yachatz. The word karpas is made up of two parts: kar, which is derived from the term kariti, as in, “Be sure to bury me in the grave that I made ready (kariti),” (Genesis 50:5); the word pas as in the expression ‘palm of his hand.’ One should make ready the palm of one’s hand to give tzedakah while considering that he is giving the needy person half (yachatz) of what God has merely provided to him rather than simply being generous with own possessions. In this way his prayers will be unified before God.", + "•\tMagid – This term has the connotation of a declaration, as in this verse: “I declare (higid) this day before the Lord your God...’ (Deuteronomy 26:3) He made a declaration at the time when he brought first fruits or the second tithe to the Temple. He must do so on the condition that his hands are clean (rechatz) of all iniquity and sin, as it is written, “I wash (erechatz) my hands in innocence and walk about your altar, O Lord; raising my voice in thanksgiving and telling all Your wonders” (Psalm 26:6-7)", + "•\tMotzi Matzah – When he gives tzedakah he should do it by means of motzi matzah. Chametz alludes to sin while matzah alludes to the commandments, as has been explained elsewhere: “You shall observe the (feast of) Matzah…” (Ex. 12:17) ‘This verse should be read: “You shall observe the mitzvot (commandments)24The words matzah, mitzvah, and motzi all are made up of similar consonants.. Matzah transforms sin and transgression into mitzvot. Wickedness is transformed into meritorious acts and thereby a person becomes worthy of the three types of rewards alluded to above.", + "•\tMaror, Korekh - He will be worthy of receiving rewards in this world through, maror, korekh – the bitterness of exile (maror) will be broken (korekh) and will not befall him. Not only that, but in addition, he will merit shulchan orech/‘a set table’ rather than bearing the burden of exile.", + "•\tShulchan Orekh - The prepared table, as it is written, “You will prepare a table before me in the presence of my enemies.” (Psalm 23:5) This is all offered to him in this world in which there are still enemies who embitter the life of the individual. In the world to come there will no longer be hatred.", + "•\tTzafun Barekh – In the days of the Messiah, people will receive the blessings (barekh) that are hidden (tzafun) for the righteous, as it is written, “How abundant is the good that you have hidden away for those who fear You; You do so in the full view of people, those who take refuge in you.” (Psalm 31:20) This verse refers to the coming of the Messiah when there are still mortal people in the world.", + "•\tHallel, Nirtzah – This is a reference to the world to come, a time of which no eye has foreseen except for the eye of God, and no one can describe what it will be like. All we can say of the world to come is that all will praise the Holy One (Hallel) and that all will be appeased (nirtzah) – there will be no jealousy or hatred. In the world to come the righteous shall sit and imbibe the radiance of the Divine Presence. " + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "The Seder opens with a declaration that we are about to eat “the bread of affliction.” We also invite those who are hungry and needy to join us in telling the story of the Exodus. There are two sides to matzah both literally and figuratively: it represents slavery and freedom, oppression and liberation. In the history of interpreting the Haggadah there are many different explanations for this expression. What does lachma anya mean? RMBG", + "An explanation of the term lechem oni25The term lechem oni first appears in Deuteronomy 16:3, \"You shall not eat anything with leaven in it; for seven days you shall eat unleavened bread, lechem oni, for you departed from the land of Egypt hurriedly - so that you may remember the day of your departure all the days of your life.\" This expression is translated a variety of different ways: the bread of affliction, the bread of distress, the bread of the poor. This leads the Talmud to offer different explanations for this expression. can be found in B. Pesachim 115b-116a: \"Lechem oni' means bread over which we recite (‘onin) many words. Another explanation: ‘Lechem ‘oni’: 'ani' (poverty) is written: just as a needy person has (to set aside) a piece, so here too a piece is set aside. Another explanation: just as a man fires the oven and his wife bakes, so here too, he heats and she bakes.\"
There are also three reasons we eat matzah on Passover.
(1) It was the food we ate as slaves: While we were still in Egypt, the Egyptians fed our ancestors matzah because matzah takes a long time and is difficult to digest.
(2) Matzah was one of the items consumed at the first Passover meal: On the night of the Passover our ancestors ate matzah and bitter herbs (along with the Passover sacrifice.)
(3) It was the food that they took with them as the fled from Egypt. The Torah says that when they left Egypt, \"They baked unleavened cakes of dough that they had taken out of Egypt, for it was not leavened for they were driven out of Egypt and could not delay.\" (Exodus 12:39)
These are also the three explanations for why matzah is called lechem oni. It is called lechem oni, the bread over which \"we recite (‘onin) many words,\" a reference to the night of the original Seder when our ancestors ate matzah along with the Passover offering.26Similar to reason two above. It is the food associated with the first Seder
Lechem oni is called the bread of poverty which is a reference to the time they ate matzah as slaves to the Egyptians.27Slavery and poverty are interconnected here. This explanation is similar to the first reason we ate matzah as the food of slaves.
Lechem oni as the bread of haste which was hastily baked as the Israelites fled from Egypt. It is similar to way matzah is prepared: the \"poor man who fires the oven while his wife bakes.\"28Similar to the third explanation above. Israel left in haste and did not have time to allow their dough to rise just as the husband and wife must work together to prepare the matzah with haste.
There is an allusion to these explanations in the three matzot that are placed on the Seder table. The top one alludes to the primary reason that we eat matzah: \"Because the dough which our ancestors prepared did not become leavened...\" It is placed on top because it is the main reason for eating matzah; it is also the piece over which we recite the blessing for fulfilling the commandment of eating matzah and through which we fulfill our obligation on Passover eve. The middle piece is the piece we set aside, and it is a reference to the matzah our ancestors ate when they were slaves - we put away a piece of matzah just as the poor person saves some food for later. The bottom piece of matzah which is used to make a sandwich alludes to the three main symbols of the Seder: pesach, matzah and maror.
It is also for this reason that we break the middle matzah in two. One half alludes to Israel's exile in Egypt from which God redeemed us to be His people, and the other half alludes to the present day exile and our hope for redemption. That is the reason why we drink two cups of wine in the first half of the Seder. They allude to the first letters of the divine name, Yud and Hay. Even though we celebrate the fact that we were redeemed from Egypt, God's name was not yet complete since the redemption was only partial. After we eat the second half of the matzah at the end of the meal (the Afikomen), we make an allusion to our hope that the present exile will soon come to an end, and then God's name will again be complete. The second two cups of wine allude to Vav and Hay, the second two letters of the divine name. That is also why we say Hallel and prayers of thanksgiving in the second half of the Seder, since it symbolizes the completion of the redemption.
At the beginning of the Seder when we tell the story of the Exodus from Egypt, we begin by saying, \"This is like the bread of affliction…next year in the land of Israel,\" while at the end of the Seder we complete the ceremony by saying, \"Next year in Jerusalem.\" This shows us that the telling of the story and the various commandments lead to the hope for our redemption.", + "This is the bread of affliction: The Seder begins with this invitation to the needy to join us in the Passover meal so that they won't be embarrassed by sitting at the table of someone wealthier than them. We comfort them by saying, ‘Aren't we all brothers and sisters who were redeemed from the house of bondage - both your and my parents?’ We do this in order to fulfill the commandment, \"You shall love the stranger for you were strangers in the land of Egypt.\" (Deut. 10:19) In this way the needy person will not be humiliated.", + "All who are hungry come and eat; all who are needy come and celebrate the Pesach: At first glance this statement appears to be redundant since we eat the matzah along with the Pesach offering at the Seder. Also what does the second part of this statement mean in our time when we no longer have a Pesach offering? The question regarding the Pesach offering which appears in the Mishnah has been changed since this is no longer our custom.29The version of Mah Nishtana which originally appeared in the Mishnah is different than the version that appears in our Haggadah and in the version of the Mishnah which we now study.\"Why is this night different from all [other] nights? On all other nights, we eat leavened and unleavened bread, but on this night , we eat only unleavened bread. On all other nights, we eat all kinds of vegetables, but on this night, we eat only bitter herbs. On all other nights, we eat meat roasted, stewed or boiled, but on this night, we eat only roasted meat. On all other nights, we dip vegetables once, but on this night, we dip twice.\" The question regarding the Passover offering was removed from the popular version of Mah Nishtanah since we no longer have a sacrifice on Passover. The question regarding leaning would not have occurred to our ancestors since leaning was a normal social practice in the Greco-Roman world. It is likely that originally the Mishnah only contained \"three statements:\" matzah, dipping the bitter herbs, and the Passover offering. Rabban Gamliel's statement later in the Haggadah, then, was really an answer to the question of why this night is different from other nights.
Even at the time when the offering was made, it would not have made sense to say this since a person can no longer be assigned to eat the Pesach offering unless they were assigned at the time when the offering was about to be sacrificed.
But that is why we continue saying, \"Now we are here; next year may we be in the land of Israel.\" The reference to the Pesach offering is an expression of our hope that we will be able to do everything appropriately in the land of Israel (in the time of the redemption). Here we cannot make the offering, but next year in the land of Israel may we be able to do so. We say this as a recollection of the temple. There we will be able to appoint you as a participant in the Passover offering prior to the festival.
In the opening passage of the Haggadah, the needy and all who are present and those participating in the Seder are referred to as \"slaves.\" (\"Now we are slaves, next year as free people.\") A difficulty is raised by the following passage in the Talmud (Baba Batra 10a) regarding this reference to Israel:
A gentile put a question to Rabbi Akiba: ‘If your God loves the poor, why does He not support them? … I will illustrate by a parable. Suppose an earthly king was angry with his servant and put him in prison and ordered that he should be given no food or drink, and a man went and gave him food and drink. If the king heard, would he not be angry with him? And you are called \"servants\", as it is written, “For unto me the children of Israel are servants.” Rabbi Akiba answered him: ‘I will illustrate by another parable. Suppose an earthly king was angry with his son, and put him in prison and ordered that no food or drink should be given to him, and someone went and gave him food and drink. If the king heard of it, would he not send him a present? And we are called \"sons’, as it is written, Sons are ye to the Lord your God.’ The gentile said to him: ‘You are called both sons and servants. When you carry out the desires of the Omnipresent you are called \"sons\" and when you do not carry out the desires of the Omnipresent, you are called \"servants”. At the present time you are not carrying out the desires of the Omnipresent!\"
If this is so how can we invite the needy to the Seder since they are considered to be 'slaves.' We are living in a time of exile because we have not obeyed God's will. So we are clearly not considered God's children at this time. The statement above only refers to people who are permanent slaves, not people who are temporary slaves. God would rejoice if we invited someone who is a temporary slave to our table and provided for them, just as God rewarded the person who fed his exiled son. The temporary slave is similar to God's child. This is what the statement in the Haggadah implies: \"Now we are slaves,\" - specifically, we are temporarily slaves NOW - but next year we will be free. Therefore it is appropriate to provide for needy because in the time to come they will be considered 'children to God' again.\n" + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "One of the highlights of the Seder is the recitation of the four questions. The number four is woven throughout the structure of the Seder. Rabbi Ettlinger explores the significance of the number four both here and in life in general. Of special interest is the connection between the Seder and the Yom Kippur ritual of atonement. He points out that there are rituals that we perform on both of these occasions that are part and parcel of the daily life of a Jew but there are also rites that are unique to this occasion. Both the Temple service on Yom Kippur and the Passover Seder can be divided into four parts which represent the four periods of human life, and the four epochs of human history. RMBG", + "There are four things about which we were commanded on this night. The rituals of the Seder that we perform represent ways in which one sanctifies life from the womb until death. The four rituals which we are commanded to perform on this night, are pleasures of the body: the Pesach offering, matzah, maror, and four cups of wine. Each teaches us that in order to serve God, a person must do four things:
1)\tOne must be prepared to sacrifice that which is most beloved to oneself in the service of God. The Pesach offering is a sheep. It symbolizes the people of Israel who are called \"a lamb,\" as the prophet stated: \"Israel is a scattered sheep, harried by lions.\" (Jer. 50:17)
2)\tA person should not become arrogant in whatever one does to fulfill the will of the Creator, or in aiding the needy. Rather, one should consider what one gives as simply sharing with the needy what one has been given by God. Matzah symbolizes humility, as stated above in the commentary on Ha lachma anya.
3)\tOne should not consider the observance of the commandments troublesome, but rather one should consider it as an opportunity to willingly suffer in service of God. The maror represents this aspect of how one serves God.
4)\tOne should serve God with joy and good spirit. The four cups of wine represent this aspect of how we serve God. It is stated in scripture: \"Wine cheers the hearts of man.\" (Ps. 104:15)", + "There is also a similarity between the Yom Kippur and Passover rituals. In addition to the rituals of Yom Kippur, there are three types of offerings which are performed all year long: the Tamid, the Minchat Kohen, and the Musaf offering. These offerings are offered on all the holidays as we learn in Parshat Pinchas (Numbers 28-29). The special offerings for Yom Kippur are enumerated in Parshat Acharei Mot. (Leviticus 16) Similarly at the Seder there are those rituals which are regular practices: netilah (washing the hands), motzi (the blessing for the bread/matzah), and birkat hamazon (the grace after the meals). There is also the additional ritual which is performed on other festivals - kiddush. And there are also the special rituals that relate uniquely to Passover.
On Yom Kippur, the High Priest entered the Holy of Holies to fulfill the required rituals four times: to bring the incense, to bring the blood of the bull, to bring the blood of the goat, and to bring out the coal pan. On Passover night there are four parts to the Seder, based around the four cups of wine. The four parts of these two ceremonies represent the four periods of
1)\tThe first represents the period between the creation of the first human being and revelation at Mount Sinai. The period from the forefathers until Sinai is connected to the bringing of the incense on Yom Kippur. Like the incense, which is not a ritual of atonement but is beloved to the Holy One more than any of the other offerings, the period of the forefathers is most beloved to God. It represents the first entrance into the Holy of Holies. On Passover, Kiddush alludes to the forefathers who were holy and who sanctified the world just as the Kiddush sanctifies the day.
2)\tThe second period is from the giving of the Torah until the coming of the Messiah. This period is connected to the offering of the bull. The bull represents Abraham and his offspring who are in need of atonement. The second part of the Seder, Maggid alludes to the present time for Israel in which they are commanded to learn, to observe, and to keep the Torah.
3)\tThe third period in history is from the coming of the Messiah until Olam Habah, the World to Come. The goat offering alludes to Esau. With the coming of the Messiah, the other nations will find atonement as is stated in scripture: \"For then I will make the people pure of speech, so that they all invoke the name of the Lord.\" (Zephaniah 3:9) The third part of the Seder Birkat HaMazon, the grace after the meal, represents the days of the Messiah, since it is stated: \"I will raise the cup of deliverance and invoke the name of the Lord.\" (Ps. 116:13) Similarly, it is stated, \"You shall eat, and be satisfied, and you shall bless.\" (Deut. 8:10) In the days of the Messiah the people of Israel shall be satisfied by all the good of this world, as it is stated: \"And you shall eat your fill and praise the name of the Lord your God who dealt so wonderfully with you; My people shall be ashamed no more.\" (Joel 2:26)
4)\tThe fourth and final period in human history is Olam Habah, the World to Come. The World to Come is connected to the fourth time the High Priest entered the Holy of Holies. This time there was no ritual; only the removal of the coal pan to make clear that the temple service was completed. Similarly, in the World to Come there will no longer be the Temple Service. The fourth part of the Seder begins with Hallel which alludes to the World to Come. There is no eating and drinking in this phase of the Seder. Rather, the righteous sit together and enjoy the Divine Presence, praising their creator just as scripture says in the following verse: \"On that day they shall say, 'This is our God; we trust Him, and He delivers us. This is the Lord in whom we trust. Let us rejoice and exult in His deliverance.'\" (Isaiah 25:9)", + "According to the Jerusalem Talmud, we drink four cups of wine on the eve of Passover for the four promises of redemption: \"I will take you out;\" \"I will save you;\" \"I will redeem you;\" I will take you to be my people.\" (Ex. 6:6-7) These four promises are related to the four ways in which Israel gained the merit to be redeemed:
a)\tPrayer, as it is stated in scripture: \"The children of Israel groaned under the bondage and cried out, and their cry for help from the bondage rose up to God.\" (Ex. 2:23) In response to this, scripture states: \"God took notice of them.\" (Exodus 2:24) God knew that the time had come to redeem them and to destroy the heavenly prince of Egypt. That is why God promised \"I will take you out from the labors of Egypt.\"
b)\tThe offering of the Pesach sacrifice: Through this offering the Israelites were freed from Egyptian idolatry, as Pharaoh said: \"What have we done, releasing Israel from our service?\" (Ex. 14:5) Yet the redemption was not complete since it was clear as they stood by the sea that they still feared the Egyptians. That is why God promised \"I will deliver you from (idolatrous) service.\"30Note that the Hebrew for this verse is \"I will save you mei'avodatchem, from their bondage.\" The word avodah has multiple meanings - either bondage or service to either idolatry (avodah zarah) or to God (avodat hakodesh). Rabbi Ettlinger doesn’t include this verse here but implies that God saved Israel from serving the gods of Egypt.
c)\t They cried out to the Holy One at the sea. Midrash Shir HaShirim states: \"Let me hear your voice.\" (Song 2:14) Israel cried out to God at the sea…when Israel cried out, God immediately saved them on that day by destroying Pharaoh and all of Egypt. That is why God promised \"I will you redeem you with an outstretched arm.\"
d)\tIsrael gave thanks and sang songs of praise. Because of their praise God made them His people, as it is stated: \"In Your love, You led the people you redeemed; in Your strength You led them to Your holy abode.\" (Ex. 15:13) This is the song of thanksgiving and the purpose of the fourth cup.", + "Another explanation; (1) The Cup of Kiddush is for the expression: \"They cried out.\" Israel turned to the Holy One and recognized God's sovereignty. (2) The Cup of the Maggid is for the Passover offering. The people of Israel was brought closer to God through this offering to God. Anyone who hasn’t mentioned three things hasn’t fulfilled the service (Pesach, Matzah, and maror, the three parts of the Passover service). (3) The Cup of Birkat HaMazon is for the service of God, as we have already explained above. (4) The Cup of Hallel is the song of thanksgiving to God, for all the kindness God has shown us. Thus the four cups of wine are related to the four expressions of redemption.", + "There is another explanation for the four cups of wine. They are related to ideal life. (1) The Cup of Kiddush is for childhood spent in the school house. These children are sanctified before they have tasted sin. (2) The Cup of the Maggid is for youth, which is a time of learning Torah. A young person is taught to distinguish between the sacred and the secular. After this comes a break when we eat. This represents marriage when one is not as free to busy oneself in holy matters since one must marry, earn a living and support the members of one’s household. (3) The Cup of the Birkat HaMazon. As one's mature years approach, one begins to give thanks to the Holy One for all the good that has bestowed upon him, giving him life and helping him earn a living. (4) The Cup of Hallel - After this comes the time that is completely holy to the Lord: Hallel and Nishmat Kol Chai. This is the time when one makes the transition from this world to the world to come, fulfilling the verse: \"Open for me the gates of righteous; I will enter them and give thanks to the Lord.\" To this we respond: \"This is the gate of the Lord, the righteous shall enter therein.\" (Psalm 118)", + "The four things at the Seder that are different on this night are also related to four categories of transgression:
i.\tSins of arrogance: among them are anger, vengeance, holding a grudge, lashon harah, spreading rumors, jealousy, causing false controversy.
Matzah: We have already explained that matzah is related to sins of arrogance. Matzah is lacking the leaven in the dough. Through the leaven, the dough becomes too puffed up (like an arrogant person). Matzah, then, symbolizes humility, and reminds us to remember the time of our ancestors’ troubles and suffering.
ii.\tSins involving pleasures of the body: coveting the possessions of others, enjoying the pleasures of this world, whether permitted or forbidden too much.
Maror: We are commanded to eat bitter herbs as a reminder to distance ourselves from the pleasures of this world, whether forbidden or permitted. Also one should not covet the possessions of others more than is fitting.
iii.\tSins involving false thoughts: Thoughts of idolatry or heresy, praying or performing mitzvot without the proper intentions, not trusting in God, not having hope for redemption.", + "Korban Pesach: reminds us that one must sanctify one's thoughts. This is stated in the following Midrash: \"'Go pick out a lamb for your families and slaughter the Pesach offering. (Ex. 12:21) It is written: 'Let all who worship idols be ashamed.' (Ps. 97:7) At the time that the Holy One commanded Moses to slaughter the lamb, Moses said to him, 'Master of the Universe: how can I do such a thing? Don’t you know that the lamb is one of the gods of Egypt? Is it not written, \"It is not right for us to do this for what we sacrifice to the Lord is untouchable to the Egyptians before their very eyes.' (Ex. 8:22) God said to Moses, \"Israel shall not leave Egypt until they have offered their Pesach offering in order to show the Egyptians that their gods are false! And so the Israelites did as they were commanded. (Shemot Rabbah 16:3) From this Midrash we learn that the obligation of offering the Pesach offering was placed upon the entire Jewish people. The Holy One told Moses to offer the sacrifice on behalf of the entire people. To this Moses responded: Master of the Universe - how can I do this? If I make the offering on behalf of the people then the Egyptians will not see that their idols are false. They have already seen all the wonders that I performed and have said 'it is the finger of God.' They know that I am more powerful than they are. But they do not know that their idols are things of naught. The Holy One agreed, and then God said, 'By My life! Israel will not leave Egypt until they slaughter their Pesach lamb by themselves! They will slaughter it themselves in order to deny the beliefs of the Egyptians in their idols since they think their idolatry is real. It is for this reason that the Passover offering in Egypt was a way of rejecting the foreign beliefs of the Egyptians. Through the offering the Israelites showed the wonders of God and that their God was in Egypt.
iv.\tSins committed with wealth: One who steals or doesn’t give the money or the tzedakah that one is obligated to give to the needy.", + "Leaning: This is an allusion that the needy person should be treated equally with others as a reminder of freedom, as is stated, \"Even a needy person should not eat without leaning. It is also a reminder that we are commanded all year long to give tzedakah and to support the needy who are afflicted.
It is necessary to explain why everyone at the Seder and not just the head of the household should lean as a reminder of freedom (unlike other customs at the Seder which are not specifically commanded by the Torah; these customs are performed by the head of the household alone). Also why do we have two customs for freedom: leaning and dipping? The answer is that we perform these customs to show that we are not simply performing these customs haphazardly but to tell the story of the wonders which God performed.
There is also a hint in the practice of leaning that we will write about later on regarding the wise child: answer the wise child according the laws of Passover, \"We do not proceed to any dessert after the Afikomen.\" This teaches us that we must explain this specific custom to the wise child as well as all the other commandments about which he asks in order to fulfill the decree of the King, \" What do the testimonies (adot), statutes (hukkim), and laws (mishpatim) mean that the Lord our God has commanded you,\" (even those that have no explanation)? To this one says that one should offer a full explanation and the customs in the laws of Passover so that,\" We do not proceed to the dessert after the Afikomen.\" That is, one does so that 'the taste of the Afikomen remains in his mouth.' The reason should remain not only when he is performing it, but after he performed the commandment as well. This is the case with the two times we dip. The purpose is meant to make an impression and literally leave a taste in his mouth since the dipping gives taste to the object we dip.
Finally, according to this explanation there are four time periods in the Seder: the time of sanctification, the time of remembrance, the time of blessing, and the time of spiritual exaltation for the good of the world to come. The four parts of the Seder allude to these four periods. In the beginning we are sanctified and enter into the service of the holy one. Then we serve God by remembering the Exodus of the Egypt until the time of the coming of the Messiah. The next period is the time of eating and drinking as the sages explained: ‘And she ate’31A reference to Ruth 2:14. , in this world; ‘and she was sufficed’, in the days of the Messiah: ‘and she left over’, in the future that is to come.\" (Shabbat 113b) Also, according to scripture: \"The blessing of the Lord makes rich, and he adds no sorrow with it.\" (Prov.10:22) This verse is according to what I have taught: a person does not pass away without half of his desires unfulfilled. Therefore, the more one enriches oneself, the more he brings sorrow. Rather it is the blessing of the Lord that enriches and does not add to our sorrow. This is a reference to the time of the coming of the Messiah, as it is written, \"You shall eat, be satisfied, and bless.\" Thanksgiving will come in the time of the Messiah and spiritual exaltation through closeness to God in praise in the world to come - which will be even greater than the period of Messiah." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "The Talmud suggests two ways of telling the story of the Exodus: “We were slaves in Egypt,” and “Originally, our ancestors worshipped idols.” The two explanations offer two different perspectives, the first political and the second spiritual. The Exodus was about transformation and transcendence from slavery and from idolatry. In his commentary, Rabbi Ettlinger wonders about the significance of speaking about three generations: “We, our children and our children’s children.” Israel was an unlikely recipient of God’s mercy. So why were they redeemed from slavery? RMBG", + "We were slaves to Pharaoh in Egypt…and if He had not taken us…we, our children, and our children's children would still be subjugated to Pharaoh in Egypt. We should examine why it was necessary to state that we would still be subjugated to Pharaoh; after all, Pharaoh and his kingdom no longer exist and is long forgotten? Also, why single out three generations: \"we, our children, and our children's children,\" when it could have simply said, we would have been subjugated forever?
In the beginning of the story, God spoke to Abraham and told him that in the covenant of the pieces , his descendents would be subjugated for four hundred years. Of these four hundred years, Israel served as slaves in Egypt only 210 years. From these we could also subtract the time that Joseph's brothers were still living in Egypt. The subjugation began when Joseph and his brothers passed away and a \"new king arose in Egypt\" In this way we can conclude that the subjugation was really only 190 years when we subtract the other years from the slavery. This included the generations of Kehat, Amram and Moses. The Torah also says, \"They shall return here in the fourth generation,\" (Gen 15:16) - that is, one generation after the subjugation they would enter the land of Canaan. If they were only enslaved for 190 years that would add up to three generations in Egypt. This is why we say: \"We, our children and our children's children,\" and no more since the decree was only four hundred years.
From this we can understand the passage in the Midrash: Moses said to Pharaoh: \"Why are you afraid?\" Pharaoh said to him: \"Because I am the first born!\" Said Moses to Pharaoh: \"Then just say to the Israelites, 'You are free; I hereby give you authority over yourself!'\" What is the point of Moses' question, \"Why are you afraid?\" Hadn't the Egyptians said, \"We are already dead! (Ex.12:33)
Why did Moses ask question, “Why are you afraid?” The answer is that God did not want the subjugation to continue. Only half of the time that was decreed from the time of God's decree to Abraham had passed. Still Moses wanted Pharaoh to legally end the subjugation by freeing the people of Israel. That is why he asked Pharaoh, \"Why are you afraid?\" Moses was saying – “Isn’t the decree only against the first born of Pharaoh who sits on his throne and not against you?” Pharaoh answered: “I am afraid because I know that I am also a first born. God originally warned Pharaoh by saying, ‘Israel is my first born child. Send forth my first born to serve me. If you refuse to send them forth, I will kill your first born son. That way it will be a first born for a first born.’ Pharaoh now said: “I am afraid (God will kill me) because I am also a first born!” Moses answered him, “If so you must fulfill God’s demand, ‘Send forth my firstborn,’ by saying (to the people of Israel), ‘You are now all free.’” Moses said, “If the people of Israel go forth against your will, you will not have fulfilled God’s command to you.” When Pharaoh freed the Israelites, Moses knew that the people had been liberated not only by God’s mercy but also according to the law. This meant that the negation of the subjugation preceded the actual redemption of the nation.", + "The Lord our God took us out from there with a strong hand and an outstretched arm. These expressions teach us that Israel’s redemption came about not just through God’s power and might but with a “strong hand.” This was necessary because the people of Israel were not worthy of redemption. The angels accused Israel by saying: “Both the Egyptians and the Israel were idolaters.” Therefore Israel needed a ‘strong hand’ to bring them from the impurity of Egyptian idolatry to the service of the Creator of blessing.
But if this is so, why was Israel redeemed? The answer to this question is found in this passage: “If God had not redeemed them…then we would still be subjugated.” God redeemed our ancestors in Egypt for the sake of their children and their children’s children since they had not yet sinned. This is the meaning of the following verse in Parshat Re’eh: “You shall not eat anything leavened with it, for seven days thereafter you shall eat unleavened bread, the bread of distress – for you departed from the land of Egypt hurriedly.” (Deut. 16:3) What is the connection between: “You departed from Egypt hurriedly,” and eating unleavened bread for seven days? Second, why refer to matzah as the bread of distress once they had already left Egypt? When we remember the subjugation in Egypt, we are reminded of the “bread of distress” and how the Israelites were immersed in the sins of Egypt and so were not worthy of redemption. We are reminded that they were only redeemed through the merit of their children. Based on this, we can interpret what the prophet Isaiah stated:
“The Lord will bare His holy arm in the sight of all the nations,
And the very ends of the earth shall see the victory of our God.
Turn, turn, away touch naught unclean as you depart from there
Keep pure as you go forth from there,
You who bear the vessel of the Lord.
For you will not depart in haste nor will you leave in flight ", + "For the Lord is marching before you; The God of Israel is your rear guard.” (Isa. 52:10-12)
This is explained in the verses from Isaiah quoted above: \"The Lord will bare His holy arm in the sight of all the nations:\" God redeemed us from slavery even though we were not worthy of redemption. So why did God redeem the people from Egypt? \"Turn, turn, away\" is an expression of the haste with which Israel left Egypt. \"Touch naught unclean as you depart from there:\" Even though they sinned with the Egyptians, the Israelites were considered worthy of redemption because they were \"bearers of the vessel of the Lord,\" That is, your children will one day be bearers of the vessels of the Lord who enter the covenant. Why did all of this take place: because without mercy it would have been impossible to redeem Israel. \"For the Lord is marching before you, the name Lord,\" Adonai is the name that expresses the attribute of mercy. After this \"The God of Israel is your rear guard:\" only after this will God bring you to judgment.
From this verse we learn that on the eve of Passover we eat three kazaits32A kazait is a measure of dry food – an olive's worth. One is obligated to eat at least a kazit’s worth of matzah to fulfill ones obligations three times during the Seder. For Rabbi Ettlinger the three times when we fulfill the mitzvah of eating matzah is related to the three foundational beliefs stated below as well as the way the verse in Isaiah verses retell the Exodus narrative. of matzah: one for the motzi, one for the commandment of eating matzah on Passover, one for the afikomen.33It is not clear how the three portions of matzah are related to the verses from Isaiah. Possibly, “The Lord will bear your arm” refers to the first piece of matzah, which is related to the redemption, “Turn, turn away” refers to the second kazait which is related to Israel’s subjugation in Egypt and also the fact that they were idol worshippers. And the third kazait, the Afikomen is related to the third verse “For you will not depart in haste ….For God is marching before you, the final redemption. The piece that is consumed for the motzi is taken from a whole piece of matzah (for the redemption was complete) while the other two are taken from broken pieces of matzah. They represent three different aspects of redemption. The whole piece (for motzi) represents the completion of the redemption. The second broken piece represents lechem oni, the bread of poverty: just as a poor person sets aside some bread for later, as we have explained. The third piece represents freedom from the evil impulse. It is related to the Afikomen which in the future will negate the evil impulse.
The commandment of telling the story of the Exodus is counted on many levels to many types of people: “Even if we were all wise, discerning, elders, knowledgeable in matters of Torah,, we are commanded to tell the story. This should seem obvious that certainly the commandment applies to these three types of people since they are knowledgeable in matters of Torah. It seems superfluous to mention them. But these types of people refer to the three basic principles of faith:", + "1.\tThe existence of God: this belief is attained by the wise (chachamim) whose fear of sin precedes their wisdom are called wise. They acquires this wisdom because they recognize God’s existence.
2.\tGod is all-powerful: this belief is attained by the discerning (nevonim). A discerning person is able to draw conclusions from other knowledge. He draws this conclusion from the fact that God created the universe and is therefore all powerful.
3.\tGod’s providence: The belief in Divine providence is attributed to the elders, who have seen the ways of the world during the years of their lives and understand that only God has providence in matters relating to human beings, whether it is a blessing or suffering.", + "The Haggadah concludes that whether one arrived at these beliefs through intellect or through the Torah, which is the foundation of faith, we are still commanded to tell the story of the Exodus and to give thanks for the ways in which God has influenced the destiny of the people of Israel.\n" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [], + [ + "There is a difference of opinion among the sages about whether the Passover offering must be eaten by midnight or whether it can be consumed until day break. Since the story of the Exodus could only be told when the offering, matzah and maror were on the table, we have an apparent contradiction concerning Rabbi Elazar ben Azariah who is one of the sages who told the story of the Exodus all night. Since he is of the opinion that the Pesach must be consumed by midnight, how could he discuss the story all night long? Rabbi Ettlinger offers a solution to this problem which also explains why it was necessary to follow this passage with Rabbi Elazar ben Azariah’s discussion in the next passage. RMBG", + "1.\tWhy did the author of the Haggadah connect this passage with the previous statement in the Haggadah, \"Even if we were all sages, all discerning…\"
2.\tWhat is it that Rabbi Elazar ben Azariah is explaining when he says, \"I did not merit to find a basis for mentioning the Exodus at night until Ben Zoma explained it,\" here?
3.\tWhy is it that of the four sages mentioned in the Haggadah, we only quote Rabbi Elazar ben Azariah's statement, \"I am like a man of seventy years…?\"", + "In the B. Talmud, Berachot 9, we learn that the sages disagreed about when one was obligated to eat the Pesach offering. According to Rabbi Eliezer and Rabbi Elazar ben Azariah it had to be consumed by midnight. According to Rabbi Akiva and Rabbi Joshua it could be consumed the entire night (until day break).
Yet in the story of the sages in B'nai Brak we learn that the sages \"spoke of the Exodus from Egypt\" until day break. Now if the commandment of telling the story of the Exodus must be performed when the Pesach, matzah and maror were on the Seder table, as we learn in the Haggadah; \"You shall tell your son … that is, only when matzah and maror are before you,\" how could Rabbi Eliezer and Rabbi Elazar perform the mitzvah of telling the story all night since, according to them, the matzah and maror would have been removed by midnight?34According to their interpretation, they would have had to stop telling the story of the Exodus once the matzah and maror were removed from the table when the Passover meal was finished at midnight. By the way, midnight in halachic literature does not mean 12 AM but literally the middle of the night – arrived at by dividing the number of hours between sunset and sunrise in half.
According to B. Talmud Rosh Hashanah 28a, \"If a person who adds additional prayers of intention (to the performance of a commandment) once the proper time for the performance has ended, the person is guilty of bal toseef, of adding additional commandments.\"35See Deuteronomy 4:2. \"In order to obey the mitzvot of Adonai your God which I am giving you, do not add to what I am saying, and do not subtract from it.\" Examples of bal toseef would be adding a fifth species to the lulav and etrog, or establishing a new mitzvah among the 613 commandments. See RH 28b - R. Shaman b. Abba raised the following objection against this view: ‘Whence do we learn that a priest who mounts the platform should not say, \"Because the Torah has given me permission to bless Israel, I will add a blessing of my own, as for instance, The Lord, the God of your fathers, add unto you\"? Because it says, “Ye shall not add unto the word.” According to this teaching, one must ask how Rabbis Eliezer and Elazar ben Azariah could continue telling the story of the Exodus all night. According to their interpretation of the law, the time for the telling of the Exodus story ended at midnight, at the same time when the consumption of the Pesach offering ended. By telling the story after midnight, they would be guilty of bal toseef. When the Haggadah says that they told the story of the Exodus all night long, it implies that they continued to perform this commandment after the allotted time. Even if one says that it was not Rabbis Eliezer's and Elazar's intention to continue performing the commandment of telling the story of the Exodus all night, they should have given some sign to indicate that they were not doing so to fulfill a particular commandment (but simply for the purpose of study). Unlike the other sages for whom the commandment of telling the story of the Exodus was a commandment all evening and for whom telling the story was permissible all night, they needed to clarify they weren’t “adding” to the commandments. We have such an example in B. Talmud, Sukkot 48a, where the sages suggest one must make a change in the way the sukkah was used if one planned to use it on the eighth day after the festival, to show that it was no longer being done in fulfillment of the commandment of dwelling in the sukkah.
This is not a problem. Besides the commandment of telling the story of the Exodus on the eve of Passover, we are also commanded to mention the Exodus each day.36See www.sefaria.org/Maaseh_Nissim_on_Pesach_Haggadah,_Magid,_Story_of_the_Five_Rabbis. Even though one need only mention the Exodus to fulfill this commandment37The paragraph dealing with the commandment of wearing fringes fulfills this obligation to mention the Exodus: \"I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt.\" Numbers 15: 37-41, as we do when we recite the third paragraph of the Sh'ma, one can dwell on it as much as one wants. Therefore, when Rabbis Eliezer and Elazar ben Azariah continued to dwell on the Exodus and discuss after midnight, they were not guilty of transgressing bal toseef, but were fulfilling the commandment of mentioning the Exodus from Egypt daily. This explains why it was necessary to include the passage regarding Rabbi Eliezer and mentioning the Exodus at night. If there was no obligation to make mention of the Exodus at night as Ben Zoma suggests, then he and Rabbi Eliezer would have been guilty of bal toseef. This passage was brought to answer the difficulty of the students who could not understand how Rabbi Eliezer and Rabbi Elazar could tell the story of the Exodus all night. Ben Zoma is not discussing the obligation of telling the story of the Exodus on Passover eve but the obligation to mention the Exodus both day and night.
There is yet another way to explain why these passages appear together in the Haggadah. In the previous passage we read: \"Even if we are all sages, all discerning, all elders, we must investigate why it was then necessary to quote Rabbi Elazar ben Azariah who said, \"I am like a seventy year old,\" and also why he didn’t know how to interpret the word \"kol,\" all, \"All the days of our lives,\" to include the evenings, as Ben Zoma suggested. If Rabbi Elazar ben Azariah interpreted the word kol to include the days of the Messiah, as the sages did, what insight did Ben Zoma offer him to change his mind?
We will begin to answer these questions by explaining the following verse, \"In the morning sow your seeds and in the evening do not withhold your hand; for you do not know which will prosper, this or that, or whether both alike will be good.\" (Eccl. 11:6) “Rabbi Joshua taught: If a needy person comes to you in the morning give him tzedakah; if he comes to you at night, give tzedakah to him, since you do not know which one the Holy One will write down on your behalf, either this one or that, or if both alike will be good.38Bereishit Rabbah 61:3 What can we learn from this passage and what difference should it make, if both are good? This verse can be explained as follows: a poor person knows that he cannot go to a benefactor in the middle of the day when he is busy with his work and doesn’t want to be bothered. Therefore, he comes to the rich person in the morning in order to make his plea and to ask for charitable help. The rich man answers, \"I am not free now to hear what you have to say because I am about to go to work.\" The poor person comes to him again in the evening after the rich man has finished work to ask for his assistance, and the rich man answers: \"Is there no rest for a person who works all day? Why are you bothering me now and asking me to listen to your plea?\" The poor person leaves a second time disappointed. This verse warns the rich person: If a poor person comes to you in the morning, give him what he asks for and do not say, \"I don’t have time.\" If he comes to you in the evening give him tzedakah and don’t say to him, \"Let me have my rest from my busy day.\" You don’t know which one God will inscribe to double your reward, whether you take time from your work to listen to the needs of the poor person or if you set aside your relaxation to tend to the needy person. (Bereshit Rabbah 61:3)
There is another explanation for this verse; in particular the last part of the passage: \"whether both alike will be good,\" based on the passage from the book of Job attributed to Elihu: \"I am young, and you are very old; Wherefore I held back, and did not declare to you my opinion. I said: ‘Days should speak, and multitude of years should teach wisdom.’ But it is a spirit in man, and the breath of the Almighty, that gives them understanding. It is not the great that are wise, nor the aged that discern judgment. (Job 32:6-9) These verses addresses the issue of whether wisdom is more likely found in the elderly or if it is already found in the young. In Pirkei Avot we learn: Elisha ben Abuya said, ‘One who learns from elders is compared to what? To one who eats ripe grapes and drinks aged wine.’ Rabbi says: ‘Do not look at the jug but rather at what is in it. For there are new jugs full of old, and old that do not have even new within them.’ (Pirkei Avot 4:20)39Rabbi Ettlinger inadvertently conflated the beginning and end of this Mishnah. The Mishnah begins \"Elisha Ben Abuya said, One who learns as a child to what is he compared?\" the second half of the Mishnah is quoted in the name of Rabbi Yose ben Judah. According to the first opinion, our thinking becomes clear and the power of reasoning is better in old age. Others are of the opinion that reason and wisdom are based in the spirit and not in the body, so that wisdom is not founded in age since the power of reason is based in the holiness of the soul (and not on age). Elihu, one of Job's visitors, explains that initially as a young man he was under the impression that wisdom comes with age - similar to the opinion of Elisha ben Abuya who believed that wisdom grows with age. But Elihu goes on to say that he changed his mind; sometimes \"It is a spirit in man, and the breath of the Almighty, that gives him understanding.\" Therefore there is no difference between old age and youth in matters of wisdom, following the opinion of Rabbi: the power of reasoning and wisdom is present in the morning of human life and in the evening of human life it becomes clear so that \"both of them are good.\"40Ettlinger understands the passage from Job to be a discussion in which Elihu, Job's fourth visitor, debates the superiority of youth and age but in Ettlinger's understanding concludes that both are relevant.
In Deuteronomy 16:3, we read, \"You shall not eat anything leavened with it; for seven days thereafter you shall eat unleavened bread, bread of distress, for you departed from the land of Egypt in haste, so that you may remember the day of your departing from the land of Egypt all the days of your life.\" The statement, \"For seven days you shall eat unleavened bread,\" needs to be explained. One should avoid eating leaven during the seven days of Passover but one should only be required to eat matzah on the first day of the holiday since it is the day on which we left Egypt. The expression \"all the days of your life\" means that we should observe the Passover day and night throughout the week of Passover without separating one from the other all seven days. According to Ben Zoma, then, this verse teaches us that we must make mention of the Exodus both in the day and in the night, even though the actual redemption took place in the daytime.
“For seven days you shall eat unleavened bread,” can also be explained according to the interpretation of Alshikh:41Moshe Alshikh was a prominent rabbi, preacher, and biblical commentator in the latter part of the 16th century. The Alshikh was born in 1508 in the Ottoman Empire, and was the son of Hayyim Alshikh. He later moved to Safed where he became a student of Rabbi Joseph Caro. He died in Safed in 1593. Seven days is an allusion to the seven decades of life - they add up to seventy years. During this time we must strive to destroy the 'leaven which is in the dough,'42This is an expression used in the Talmud to refer to the yetzer harah, the evil inclination. Evil ferments and causes the dough to become puffed up/arrogant. the evil inclination, and only eat matzah which is an allusion to the good inclination for seven days/decades. According to this interpretation of the verse, we must contemplate this verse both in our youth and in our old age, 'seven' days. The Torah commands us to eat matzah for seven days as a reminder that we must continue to do so for the seventy years of our lives.
After mentioning the Exodus from Egypt so many times in one's youth, one might conclude that it is not necessary to do so in one's old age. The Torah commands us to eat to matzah for \"seven days\" in order to allude to the teaching that one must continue to contemplate the Exodus during all the decades of one's life. This teaching is relevant to the teaching of Elisha ben Abuyah who believed that the wisdom of old age is superior to that of one's youth.
But we have seen that Rabbi taught us that wisdom is not limited by age. In fact, Ben Zoma taught his interpretation while he was still a young man. (We know this from the fact that was referred to as Ben Zoma without his first name, Shimon.) Still, he was able to teach before the sages, showing that there is no preference for wisdom in age. From this we can conclude that there is no precedence to wisdom because of age over youth. So we can see that the second interpretation of this verse (that of Alshikh) does not give more importance to wisdom that comes with age.
We can now understand why Rabbi Elazar ben Azariah said, \"I'm like a man of seventy…\" He said this on the day he was appointed head of the Sanhedrin in his youth. Rabbi Elazar did not want to accept the presidency of the Sanhedrin because his hair was not yet white and he did not appear like an elder. A miracle occurred, and he gained the appearance of a seventy year old man (his hair turned prematurely white). Because of this, he knew that God had approved of his appointment and that age takes precedence over youth in matters of wisdom, and it is why he interpreted this verse to include old age in the expression, \"all the days of your life, according to the second interpretation above. When he said, \"I am like a man of seventy,\" he was stating that he was not just accepting Ben Zoma's interpretation but he was stating that he had learned that wisdom is accessible both in youth and with age.43Like Elihu in the book of Job, Rabbi Elazar embraces the wisdom of age but recognizes like Rabbi (Rabbi Judah the Prince) that wisdom is not defined by age.
We can now understand the connection between the initial statement, \"even if we are all sages, all discerning, all elders, it would be our obligation to tell the story of the Exodus. As proof of this we have the story of the five sages, who discussed the story of the Exodus throughout the night. Rabbi Elazar ben Azariah's statement is further proof that we must continue to tell the story of the Exodus even in our old age - he was like a man of seventy even though he was much younger. Finally Ben Zoma's teaching about mentioning the Exodus at night follows the same approach. Even though the sages did not agree with him (they said it teaches that we will continue to mention the Exodus in the days of the Messiah), they understand that it implied that we should continue to study and practice Torah both in youth and in old age." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "There are four passages in the Torah in which we are commanded to tell children the story of the Exodus. Interestingly, the answers to these questions in the Haggadah are not the same as the answers to the questions found in the Torah. Also, the order of the four children in the Torah is different from their order in the Haggadah. Rabbi Ettlinger asks more questions in this passage than he answers! He appears to focus mainly on how the Torah orders the four children rather than the order fund in the Haggadah. RMBG", + "The Jerusalem Talmud states, \"Bar Kapara taught: 'Silence is fitting for the wise; how much more so for the foolish. “Solomon taught: 'Even a fool, if he keeps silent is deemed wise; intelligent, if he seals his lips.' (Prov. 17:28) (J. Pesachim 9:4) Further the Talmud states: Rabbi Hiya taught: the Torah speaks of four types of people, one is wise, one is wicked, etc…\" (J. Pesachim 10:4)
At first glance these statements are problematic since they say that it is good for the wise to keep silent. Yet the wise child asks the longest question of the four children. This contradicts the previous statements.
This, however, is not a contradiction since King Solomon also said: \"The mind of a wise person makes his speech effective and increases the wisdom of his lips.\" (Prov. 16:23) From this verse we learn that that a wise person need not remain silent at all times. Rather he should use his lips wisely, knowing when to speak and when to remain silent.
Why does the author of the Haggadah preface the questions of the four sons with the word echad (echad chacham, one wise, echad rasha, one wicked…), and why does he answer the wise son by saying \"We do not eat anything after the Afikomen…\" (In the Jerusalem Talmud this answer is presented to the foolish/simple son.44Actually Rabbi Ettlinger says that this is the answer given to the wicked son in his commentary.)
Furthermore, why does the Haggadah answer the wicked child with the verse, \"It is because of what the Lord did for me when I went forth from Egypt?” The Torah has a different answer for the wicked child: \"And when your children ask you, 'What mean you by this rite,' you shall say, 'It is the Passover sacrifice to the Lord, because He passed ove’” (Ex. 12:26-27)
To the simple child the Torah states, \"And it shall be when your son asks you on the morrow saying, “What is this?” You shall say to him, “With a strong hand, the Lord took us out of Egypt …” (Ex. 13:14), and to the one who doesn’t know how to ask, the Torah says \"You shall tell your son on that day saying, “It is because of what the Lord did for me when I left Egypt. (Ex. 13:8) ” (The answers to these two sons are the same in the Haggadah and in the Torah) Why are the answers found in the Haggadah different from the ones found in the Torah (for the other two children?)
Why does the Haggadah change the order in which they are found in the Torah: The wicked (Ex. 12:26-27), the one who doesn’t know how to ask (Ex. 13:8), the simple (Ex. 13:14) and the wise son (Deut. 6:20-21)?
Finally, why does the wise child say \"Which the Lord our God has commanded you?\" This would seem to be superfluous since we have another passage in the Torah that makes this statement, \"And you shall tell your son on that day saying, “It is because of this, that the Lord did for me when I left Egypt.” (Ex. 13:8)
To answer these questions, we must begin with the following from Proverbs, \"Do not rebuke the scoffer for he will hate you; reprove the wise person and he will love you.\" (Prov. 9:8) Alshikh explains that one should be gentle when criticizing the scoffer and not too harsh. If one finds oneself in the presence of a scoffer who rejects the Torah and a wise person, it is better to criticize the wise person rather than the scoffer, as the verse says, \"Do not rebuke the scoffer … reprove the wise person.\"45That is why the Haggadah reverses the order of the four children and puts the wise one first and the wicked one last - we criticize the wise before the wicked. The author now goes on to explain their order in the Torah. Rabbi Ettlinger also does not appear to explicitly answer all of his own questions.
Based on this verse we can understand why the father who is sitting with his four sons addresses them in the order suggested by the Torah. First the father addresses the wicked son. When the wicked son asks about the Seder, the father explains the meaning of the Passover offering. He explains that this is not avodah, work, (\"what is this avodah to you?\") by telling him that the Pesach offering is a reminder of the miracles, through which God saved us.46“It is the Passover sacrifice to the Lord, because He passed over the houses of the Israelites in Egypt when He smote the Egyptians, but saved our houses.\" This is a fitting answer in the spirit of Proverbs for the wicked child who is a scoffer. The answer in the Torah is gentle and not confrontational – but when the father turns to the child who cannot ask, the second child in the Torah, his comments have an implied criticism not for this child but for his older and wicked brother.
He then explains the reason for the bitter herbs to the one who doesn’t know how to ask by telling him that the Egyptians embittered our ancestors’ lives. Despite the bitterness, our ancestors continued to trust God and because of this God took us out of Egypt.47“It is because of this that the Lord did for me when I left Egypt. By answering the silent child in this way, the father also alludes to the answer that he would give to the wicked son: God would take me out of Egypt but not you.
The simple child (the third child mentioned in the Torah) has heard his father explain the Passover offering and the bitter herbs so he now asks about the meaning of the matzah, \"What is this (zot) – the matzah?\"48The word zot, this, is feminine, as is the word matzah, so when the simple child says \"What is this - this is a direct reference to the unleavened bread. The father now answers him in the exact words of the Torah, telling him that the matzah is a symbol that, “With a strong hand, the Lord took us out of Egypt …” When we left Egypt there was no time to allow the dough to become leavened.
The wise child has heard all that his father has said including the reasons for the Pesach, maror, and matzah, and he has remained silent until now. When he hears the implied criticism that the father offers the wicked child, \"God took me and not him out of Egypt,\" he begins to think, \"Maybe I am not worthy of being redeemed49Why would the wise child have such a thought? Possibly because he also says “Which the Lord commanded you.” This implies that like the wicked child he has removed himself from the community. .\" So he immediately says, \"What commandments made the Israelites worthy of redemption, and I will perform them.\"50\"What are the testimonies, statuyes, and laws which the Lord our God commanded YOU?\" The father then went on at length explaining all the commandments until the very last one, \"One may not eat anything after the Afikomen,\" so that the taste of the Afikomen would remain in his mouth.
We see, that the Torah's ordering of the four children and their answers teaches us that silence is befitting for the wise, as Solomon said. In the Torah, the wise son comes last so that he can listen to the answers offered to the other three sons, and so he can hear the rebuke which is given to the wicked son. But in the Haggadah, the wise son comes first in fulfillment of the verse, \"Do not rebuke the scoffer … reprove the wise person.\"
We see in the Torah, on the other hand, that the father does not directly rebuke the wicked son but merely hints at his rebuke. In the Torah there are hints of his criticism of the wicked child in his answer to the son who does not know how to ask (God took me out of Egypt but he would not have taken you out). In this way, he fulfills the teaching, \"Don’t rebuke the scoffer lest he hate you.\"51Rabbi Ettlinger does not appear to explain why a different order appears in the Haggadah – only why the Torah has the order it does and how the answers relate to one another. It could be that the four children in the Haggadah reflect the amount of knowledge each child has." + ], + [ + "One of the questions Jewish scholars have wrestled with over the centuries is whether one should obey God’s commandments unquestioningly or whether one should delve into their meaning as a way of fully obeying them. The wise child asks questions about the fulfillment of the commandment suggesting that honest questioning of God’s teachings is not necessarily a bad thing. But the Torah never answers his question. Instead, he is given instructions: don’t eat anything after you eat the Afikomen. Rabbi Ettlinger finds new meanings in the wise child’s question and the Haggadah’s answer. RMBG", + "Many commentators have tried to answer the question of why the Haggadah does not directly answer the wise child's question: \"What do the testimonies (adot), statutes (hukkim), and laws (mishpatim) mean that the Lord our God has commanded you.\" The Torah answers the wise child’s question with the statement: \"We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand. The Lord wrought before our eyes marvelous and destructive signs and portents in Egypt, against Pharaoh and all his household; and He freed us from there, that He might take us and give us the land that He had promised on oath to our fathers. Then the Lord commanded us to observe all these laws, to revere the Lord our God, for our lasting good and for our survival, as is now the case. It will be therefore to our merit before the Lord our God to observe faithfully this whole Instruction, as He has commanded us.\"52Note that the first part of the answer is also the first part of the Haggadah narrative: We were slaves to Pharaoh in Egypt. (Deut. 6:20-24) Instead the author of the Haggadah offers a different answer to the wise child: \"You shall instruct him in all regulations through \"We do not proceed to any dessert after eating the Afikomen.\"
The sages discuss whether it is better to perform the commandments unquestioningly53The word tamimut is hard to translate: I have translated in variously as \"Blamelessly, honestly, innocently and simply. It has the connotation of one who observes the commandments without questioning them. and without exploring reasons for their performance or to seek reasons for the commandments so that they can be performed with the proper intent. The sages concluded that the best way is to perform the commandments of God and afterwards to explore their meaning until one truly comprehends them. This is the meaning of the verses in Psalms:
\"Happy are those whose way is blameless, who follow the teachings of the Lord. Happy are those who observe His testimonies (adotav), who seek Him whole-heartedly. They have done no wrong but have followed His ways. You commanded that Your precepts be kept diligently. Would that my ways were firm in keeping Your statutes (hukotav); then I would not be ashamed when I regard54The verses here first speak about observance and only then about the importance of “regarding” them. all Your commandments. I will thank you with uprightness of the heart when I learn your righteous judgments (mishpatecha).\" (Ps. 119:1-8)", + "\"Happy are those who observe His testimonies,\" refers to those who think about and explore God and His commandments. They explain that the commandments are grouped into three categories: testimonies (adot), statutes (hukkim), and laws (mishpatim).", + "•\tAdot refers to those commandments for which there is no obvious or self-evident explanation, at first glance. Rather through inquiry and study we learn that there is a reason for them. \"Happy are those who observe His decrees, who seek Him wholeheartedly;\" - refers to those commandments about which people think and inquire until their rationale becomes clear to us.", + "•\tHukim refers to those commandments for which there is no explanation so that study will serve no purpose in investigating their meaning. \"Would that my ways were firm in keeping Your statutes (hukekha);\" Please allow me to observe your statutes even without a reason and certainly I will observe them in complete innocence. Then, \"I would not be ashamed when I regard all Your commandments;\" - then I will not insist on observing the commandments based on reason.", + "•\tMishpatim are commandments whose reason is self-evident and there is no need to explain their rationale. \"Happy are those who’s way is blameless;\" - refers to the Mishpatim, the commandments for which no inquiry is necessary.", + "King David writes: \"They have done no wrong but have followed His ways;\" this means that they did nothing wrong because they first observed the commandments and only then they inquired into their meaning. \"You commanded that Your precepts be kept diligently;\" - is not the primary purpose of the commandments to observe? Therefore how can I know if I will unquestioningly follow the commandments after I have inquired into their meaning and have raised doubts and questions?
It is based on this that we find the answer to the wise child's question, \"What do the testimonies (adot), statutes (hukkim), and laws (mishpatim) mean to you?\" He wants to know the reason for the different commandments, so we tell him, to observe the statutes (“follow all the laws up to the Afikomen”), as it was stated in Deuteronomy, \"that the Lord our God has commanded you.\" For these laws, it is better to observe them first. They must be observed blindly and with faith, as in the case of Abraham of whom it was said, \"because he put his trust in the Lord, He reckoned it to his merit.\" (Gen. 15:5)
This is the meaning of the answer, \"Tell him the laws of Passover, 'We do not proceed to any dessert after eating the Afikomen.'\" One should not dilute the taste of the Pesach offering by eating anything else afterwards. Besides eating the offering, which is the primary commandment of Passover, we are stringent so that the \"taste/reason\"55The word ta'am means both taste and a reason. Rabbi Ettlinger plays with this double meaning. We hold on to the meaning after we have consumed the offering and not before. of the offering is not diluted. The reason for the commandment does not come to the person while he is eating the offering or even immediately afterwards, but only after he has completed the commandment. That is why this law is considered a hok, a statute (a law for which there is no rational explanation).", + "\"Tell him the laws of Passover, 'We do not proceed to any dessert after eating the Afikomen.'\" There are two reasons why one is not supposed to proceed to dessert after the Afikomen. The first reason is that it is forbidden to join two groups in eating the Passover offering. Having eaten the Pesach offering it is not permitted to then join others in eating their Passover offering. One should only eat it with the group to which one has been assigned. And second, the taste of the Afikomen should remain in the person’s mouth after he has finished eating the Passover offering.
Here, then, when the wise child asks: \"What do the testimonies, statutes, and laws which the Lord has commanded you…\" he acknowledges that 'statutes' and 'testimonies' are categories of laws for which there is no explanation other than the fact that they are commanded to perform them by God. But why was it necessary to include the mishpatim, laws whose reason are self-evident and could be derived based on reason. So why was it necessary for God to command us regarding these laws?
We answer that there are two reasons for these laws (which can be deduced from the law of the Afikomen). The first reason teaches us that just as one cannot eat Passover offering with two groups, the Torah cannot be embraced in two places: in the place of faith and in the place of reason. (By including it mishpatim, then, we are reminded that the laws must be embraced through faith and not reason) The second answer teaches us that just as we shouldn’t dilute the taste of the Passover offering through sweets and other food, we should dilute the meaning of Torah through foolishness and emptiness by trying to seek Torah through reason. (In other words don’t try to explain the laws by coming up with novel explanations but accept them as a matter of faith).56The law of the Afikomen teaches us that obedience to God's law must take precedence over a rational explanation of the laws. " + ], + [ + "I have always struggled with how to translate the word rasha in the Haggadah. Is the rasha evil, wicked or just rebellious? Does he have redeeming qualities? Rabbi Ettlinger asks whether one should even bother answering a rasha. He teaches us that whether one answers him depends on the nature of the question he asks. RMBG", + "You should blunt his teeth, saying to him: ‘It is because of what the Lord did for me;’ God did it for me and not for you. Once again, we have the question of why the Haggadah brings a different verse rather than the one associated with this question in the Torah: “And you shall say, ‘It is the Passover sacrifice to the Lord…’”
Another difficulty: why does the Haggadah use the language: “blunt his teeth” instead of saying: “berate him.”
Further, since the pronoun, aleichem, “you,” is plural, in the verse, “When your children say to you (aleichem), ‘What is this service to you (lachem)” (Ex. 12:26), the answer should also be in the plural, even if it is addressed to one person on behalf of a whole group, “the Lord did this for us (and not for you).” If that is the case, then the answer which the editor of the Haggadah gave: “For me and not for him: since he removed himself from the community” which is offered to the singular (“What is the Passover sacrifice to you,”) is not appropriate. A plural answer should have been given to a question that is addressed in the plural.
This passage poses another question: The Talmud states, “Rabbi Eliezer said that one should not answer the challenges of a Jewish heretic.” (San. 38b) If so, how can one answer the question posed by the wicked child? The sages already discussed this issue elsewhere in their discussion of the contradiction between the two verses in Proverbs. One verse states, “Do not answer the fool according to his folly lest you become like him.” (Prov. 26:4) And another states, “Answer the fool according to his folly lest he be wise in his own eyes.” (Prov.26:5)57B Shabbat 30b It is my opinion, based on the discussion in Sanhedrin, it depends on the nature of the heretic’s question. Rabbi Yohanan: “They taught (that one should answer the heretic) only with respect to a non-Jewish heretic; with regard to a Jewish heretic, (one should not answer him if) it would only make his heresy more pronounced.” (San. 38b) This means that if one answers a Jewish heretic, one might cause him to sin even more by challenging him. But based on this answer one might respond: “Should we simply listen to the heresy of the Jewish heretic and not answer him?” (Wouldn’t that make it sound like the heretic bested the questioner?)
There are two types of answers one might pose to the heretic. One can simply explain what one believes to him. By offering an explanation one avoids the appearance of abandoning the Torah to the heretic’s point of view. It is permitted to offer such an answer. The second type of answer is an attempt to respond to the heretic’s challenge so that one can defeat him in a debate. One attempts to show him that his point of view is false. Offering such an answer is forbidden since the love of debate might incite him to deny his faith even more strongly. One would then cause him to sin….This is implied in the verse: “Do not answer (ta’an) the fool according to his folly lest you become like him.” The word for answer is the hiphil/causative form of the verb, which implies, do not cause the fool to answer your challenges according to his folly.58That is, by challenging the heretic, one might cause him to answer your challenge more strenuously and thereby end up denying his faith even more strongly. Also by engaging the heretic in a debate, through his false answers he might end up inciting you to question the principles of your own faith or to question one of the commandments of the Torah. However if he asks you regarding one of the principles of faith or about one of the commandments, to this one may answer him according to his capacity so that he doesn’t leave with the impression that he is wise in his own eyes. He might leave with the impression that you do not have an answer to his question. This is how we answer the wicked child in the Haggadah. The answer given him is not an attempt to start a debate. He simply wants to know why you observe these commandments so scrupulously.
Rather one might suggest that in answer to the wicked child’s question, that the answer is appropriate based on the following statement: “A heretic is one who insults a Torah scholar.” (San. 99b) There is a distinction between a heretic who rebels against the law of the Torah and one who rebels against the commandments of the sages. One who denies the law of the Torah should be answered since not to do so would appear as if he is denying the commandments of the Holy One. The heretic who denies the teachings of the sages is different. One does not answer such a heresy since he might come to insult the sages and for such a sin there is no healing since the only solution is to rebuke him – and such a rebuke will not help.
Therefore, in the time of the temple when the commandments of Passover were all from the Torah (Pesach, Matzah, and Maror), it was possible to offer an answer.59That is why the Torah offers an answer to the wicked child while the Haggadah chooses to ignore it. The editor of the Haggadah is speaking at a time when all of the Passover commandments except matzah were now rabbinic. If we were to answer him we would have to say that we continue to observe the commandments with the hope that the temple would be rebuilt in our time. He is certain to deny this principle so we don’t answer him. Instead, “one blunts his teeth;” that is, one answers him in a way that will not allow him to insult the words of the sages. Instead one answers: “I observed these commandments before I left Egypt in order that I might be worthy of leaving Egypt and I continue to do so now. Since you refuse to observe these commandments, had you lived back then, it is obvious that you would not have been redeemed!”
There is another way of answering the question regarding the wicked child based on the two verses in Proverbs. These two verses speak of two different types of fools. One knows that he is a heretic and that his claims are false but he wants others to think there is something to his claims." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [], + [], + [ + "This is another question which the sages contemplate: exactly how long were the Israelites enslaved in Egypt? In one place we read four hundred years and yet it appears that they were redeemed after two hundred ten years. Were the Israelites redeemed early, and if so, what was the reason? RMBG", + "One must clarify what the Haggadah means by the expression: “God calculated the end.” What calculation was necessary? Scripture clearly states, “Your seed shall be strangers …four hundred years.” (Gen. 15:13) They were redeemed after 210 years! Since the Holy One moved up the redemption from Egypt it was necessary to reconfigure the calculation. This is the meaning of the third sign (that God gave Moses), changing the river to blood. There is a Midrash that states that the people of Israel had a tradition that any redeemer who used the double expression pakod pakaditi, “I will surely remember you”60Jacob said: God will surely remember you (Genesis 50:24) and Joseph said “God will surely remember you,” (Gen 50:25). Whoever used this expression was giving a sign that he was meant to be a true redeemer of the Jewish people. Moses uses the expression in Exodus 3:16 - \"Go and assemble the elders of Israel and say to them: the Lord, the God of your fathers, the God of Abraham, Isaac, and Jacob, has appeared to me and said, 'I will surely remember you and of what is being done to you in Egypt…” is a true redeemer. Ramban questions this statement: What type of proof is this since Moses might have also been aware of this same tradition? He answers that the Holy One also gave them a tradition that no false redeemer would use the expression. If so then why was it necessary to have this sign? It means that anyone who can explain the meaning of the double expression is a true redeemer. Why then was it necessary to give them a third sign? The third sign was to show them that God would redeem them earlier than was originally prophesized. The Holy One did this to make up for the burden of subjugation which Pharaoh placed on the Israelites, drowning their sons in the Nile River. The word pakad also means to count. The Holy one said to Moses “If they remain in Egypt, I will recount their years of servitude and decrease their number, thus speeding up their redemption.” This is what the Haggadah means when it says that “God calculated the end.”" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Rabbi Ettlinger correctly points out that the central telling of the Haggadah is actually the passage that was originally recited when the people of Israel brought the first fruits to the Temple: Deuteronomy, chapter 26. In the Haggadah we analyze this passage phrase by phrase, fleshing it out and giving the details of Israel’s subjugation and liberation. Why did the author of the Haggadah choose this particular passage as the way of telling the story of the Exodus? RMBG", + "The author of the Haggadah quotes these verses concerning the first fruits (Deuteronomy 26) since the Seder plate and the matzot are similar to the first fruits offering over which this proclamation was originally made. According to the Siach Yitzchak61Isaac Halberstam, father of Solomon Joachim Halberstam, and author of Siach Yitzchak Lemberg, 1882, which contains insights on the Pentateuch, that is why we lift up the Seder plate when we begin telling the story of the Exodus with the passage, “This is the bread of affliction.” The Seder plate is like the first fruit, which was placed in basket. The Kohen would then take the first fruit basket and wave it before him. Similar to the Seder, the essence of the first fruits was to teach the people humility – the people would remember their humble and difficult beginnings in the land of Egypt. By recalling their beginnings they would humble themselves, giving thanks to God for his kindness in allowing Israel to inherit the land, and also in allowing the people to come close to God. It is for this reason that we mention both the time in Egypt as well the harshness of subjugation and that we give thanks that God came to our help. Now, in place of the first fruits which were brought to God, we invite the needy to attend the Seder as is stated in Scripture: “Wealth makes many friends; as for the poor, his neighbor keeps himself far apart.” (Prov. 19:4) This is like the statement, “All who are hungry come and eat.” Based on this we can also understand, “All who are in need come and celebrate the Pesach.” In the time of the Temple, sometimes even a wealthy person needed to join with another wealthy person in order to fulfill the commandment of the Passover offering, as it is written: “If his household be too small for a lamb, let him and his neighbor next to his house take it according to the number of souls…” (Exodus 12:4) It was customary before the offering was made to invite others to join together. The statement, “All who are in need come and celebrate the Passover,” is not a repetition of the previous statement but deals with a different matter. It applies to anyone who has the obligation to eat the Passover offering with him.
But why do we recite this statement nowadays? The Talmud states: Whence do we know that we must perform ceremonies in memory of the Temple? “...She is Zion, there is none that seeks for her. (Jer. 30:17) ‘There is none that seeks for her,’ implies that Zion should be sought.” (B. Sukkah 41a) Therefore, while the closing statement, “Now we are here…” implies seeking for the future, the opening statement, “My father was a wandering Aramean…” is connected to the commandment of the first fruits, and recognizes the past and gives thanks for God’s goodness." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "This expression is translated, “They dealt harshly with us” in the NJPS translation of the Torah. The Midrashic understanding, however, suggests that the word vayarei’u implies “they accused us of evil” or “they imputed evil to us.” The enslavement of the Israelites began with the spreading of false rumors about the Israelites. But Rabbi Ettlinger suggests that the Israelites were also guilty of lashon hara, evil talk and gossip. This too was the cause of their enslavement. RMBG", + "“The Egyptians imputed evil to us and oppressed us,” (Deut. 26:6) as it is written, ‘Let us deal wisely with them…’” (Ex. 1:10) Why did the author of the Haggadah pick this verse from Exodus as proof that God ‘imputed evil to us?’ The answer is based on the following Midrash: “And Moses feared and said: ‘Surely the thing is known.’ (Ex. 2:15) When Moses heard the words of the Israelites he said: “There is certainly gossip among the people of Israel. How will they be worthy of redemption?”62The Egyptians not only accused the Israelites of evil but apparently were correct – the Israelites were guilty of gossiping and speaking falsely about one another! (Shemot Rabbah 1:30) Why did Moses single out gossip as the reason for the long subjugation of Israel in Egypt? Surely idolatry would have been enough reason! However the commentators already explained that the worst thing that a person can do to his fellow is to spread gossip and causeless hatred about one another and accuse good people of evil. These three evils are connected to one another. When a person spreads gossip, he provokes causeless hatred (and causeless hatred makes people suspect others of evil.)
Also the root of Israel’s subjugation to the Egyptians was gossip. Pharaoh spread rumors about the Israelites when he said, “Let us deal wisely with them…lest they join our enemies and rise up from the land.” That is why, when we begin the first fruits ceremony, we say, “They imputed evil to us.” This is what caused the exile of the people. The reversal of the exile will come about through expressions of gratitude for God’s kindness and wonders which are contained in the first fruits ceremony. Israel’s redemption will also come about by avoiding gossip since it was the beginning of Israel’s subjugation. The way the author of the Haggadah explained the verse from Deuteronomy is similar to the passage in Parshat Hukkat:
\"Thus says your brother Israel:
You know all the hardships that have befallen us;
Our ancestors went down to Egypt,
We dwelt in Egypt a long time,
The Egyptians imputed evil to us and our ancestors.", + "We cried to the Lord and He heard our plea,
And He sent a messenger who freed us from Egypt.” (Num. 20:14-16)
Yet the verse says that the Edomites knew about Israel’s history – so why was it necessary to tell them what had happened, and why was it necessary to tell them in this particular way?", + "Rather, the Edomites thought that all that had happened took place through natural means and Moses wished to show them that it all happened through Divine intervention. He opened by saying “Thus says your brother Israel;” Moses reminded the Edomites that the people were called Israelites – because their forefather was Israel, who wrestled with God. That way, the Edomites would understand that Israel’s offspring were chosen for greatness. He goes on to say, “Now, you know all the hardships that have befallen us.”63The words in bold are taken from Numbers, 20:14-16. Rabbi Ettlinger weaves these verses into a Midrash. I have kept the original language bold to distinguish it from his additions to the text. Moses says to the Edomites: Certainly you have heard that we were subjugated to the Egyptians and that we were freed. Maybe you are under the impression that it was through our own strength that we were freed. Therefore Moses goes on to say, “Our ancestors went down to Egypt, that we dwelt in Egypt a long time;” In other words, it never occurred to us to leave Egypt. Maybe you would say that the reason we didn’t leave was because it was because it was so good for us in Egypt. This was not so: “the Egyptians imputed evil” not only to us but also “to our ancestors.” Even so it didn’t occur to us to try and depart from the slavery until “We cried to the Lord and He heard our plea, and He sent a messenger who freed us from Egypt.” All of this happened through God’s agency. Therefore the essence of the Exodus is that the Holy One took us out. To this statement the wicked child asked: “What is this service to you?” We answer: the essence is the Passover offering rather than the matzah and the bitter herbs. Matzah is a symbol of freedom and that we left in haste while bitter herbs a reminder of the bitter slavery. These events could have happened naturally while the Passover offering is a reminder of the miracle that could only happen though God." + ], + [], + [ + "Gezera Shava and Kal Vachomer are hermeneutic rules of biblical interpretation. A Gezera Shava is a rule by which an obscure passage might be illuminated by reference to another passage containing the same key term. A Kal Vachomer is a case in which a simple idea is deduced from a more stringent one. In this passage, Rabbi Ettlinger reinterprets these expressions literally. A Gezera Shava is understood literally as an “Equal decree” since Pharaoh imposed an equal decree on all Israelites and Egyptians initially and then imposed the decrees only on the Israelites. A Kal Vachomer, literally simple and hard, becomes a case in which Pharaoh initially imposes a light burden on the people and then slowly increases it to a heavier burden. RMBG", + "There is a Midrash that states,64This Midrash is also quoted in Haggadat Marbeh LiSaper, one of the other commentaries that I have translated. there are two explanations for the way in which Israel was enslaved by the Egyptians: one was gezera shavah and the other is kal va-chomer. The explanation for this surprising Midrash is found in the B. Talmud, Sotah11a. How did the Egyptians manage to overpower the Israelites? At first Pharaoh and the Egyptians worked alongside the Israelites; then the Egyptians stopped and forced the Israelites to continue working alone. Since the tribe of Levi did not begin to work in the first place, they were not subjugated. Another explanation: the Egyptians assigned them easy work so that the Israelites would not feel burdened; slowly Pharaoh placed a heavier and heavier burden on them, afterwards placing a heavy burden on each of them, as he said: “Let the work be heavier upon the men and let them engage in it; and let them not pay attention to false words.” (Ex. 5:9) If at first they had imposed hard labor upon the Israelites, the Israelites would have risen up and either killed or been killed. This is what is stated in Sotah: “First the Egyptians imposed bricks and mortar upon them, and only then all manners of work in the field.” It is also stated there: Rabbi Eleazer said: Bifarkh; read it bifeh rakh, “With a tender mouth.” The sages disagree about how they brought this about: One said it was a gezera shava- by making a decree equally upon all the people, they made the Israelites work. By pretending that they were coworkers, they inspired the Israelites to work extra hard. The other extra explanation was a kal vachomer; at first they began with easy work and afterwards they imposed heavier labor upon each of them.", + "This interpretation might help us understand another Midrash, found in Mishan Mayim, Parshat Bahar65Published in 1868, by Rabbi Jehiel Michael Ben Hayyim Zabludowski “They sea saw and it fled’ (Psalms 114:3) What did the sea see? They saw the hermeneutics of Rabbi Ishmael! It is stated in the Zohar, Parshat Terumah, that when the Holy One split the sea, the Angelic prince of Egypt said: “Why are these Israelites any better than the Egyptians? These are idolaters and these are idolaters.” If God had not been aware of the merit of Abraham who rose early each day to carry out the will of the Holy One, God might have drowned both the Egyptians and the Israelites. This is the meaning of the verse, “Moses stretched his hand over the waters toward the height of morning.” (Ex 14:27) That is, God saved the people of Israel because of the merit of Eitan Haezarachi66See Psalm 89:1 (another name for Abraham) who arose each morning.", + "One can explain this Midrash (regarding Rabbi Ishmael’s hermeneutics) in the following fashion: The word nachnu appears four times in the biblical text: “All of sons of one man are we (nachnu)” (Gen. 42:11); “For what are we (nachnu) that you should incite complaints against us?” (Ex. 16:7); “We (nachnu) shall cross over, armed before the Lord,” (Num. 32:32); and “For we (nachnu) have sinned and transgressed,” (Lament. 3:42) This is the meaning of this linguistic tradition: When Israel saw the Egyptians behind them, it is written: “They were frightened and the Israelites cried out to the Lord.” (Ex. 14:10) Moses answered them: “Do not be afraid.” (Exodus 14:13) Then the Israelites answered: ‘For (nachnu) we have sinned and transgressed,’ just like the Egyptians, therefore, ‘What are we’ that we should be saved from them? Moses then answered the people of Israel ‘All sons of ONE man are we’ – the one is Abraham, who is called “one:” “Abraham was ONE, and he inherited the land…” (Ezekiel 33:24) Therefore, said Moses, ‘We (nachnu) shall cross over, armed before the Lord.” ", + "Further it says in Yalkut Reuveni: The angelic minister of Egypt said: “Both these and these are idolaters; the Egyptians subjugated the others to slavery because of the decree from God.” To this the angel Michael answered: “It was decreed that Israel should be subjugated, not that the Egyptians should place such a difficult burden of slavery upon them, throwing their children in the river. We see from this that there are two reason that the sea was split for the Israelites: First because God decreed minimal slavery upon the Israelites and the Egyptians made the slavery much harsher. Second, because of the merit of our forefather Abraham. In these two explanations we find reference to the first three hermeneutic rules: Gezerah Shava, Kal Vachomer, and Binyan Av.67A binyan av is a rule derived from a verse (or from two verses) that is applied to all cases that are similar to the one in the verse. Literally it is the “building of the father,” the father being Abraham as it is interpreted here. This is the meaning of Midrash: “The sea saw and fled.” The sea saw the hermeneutical rules of Rabbi Ishmael which alluded to why Israel was redeemed despite their sins. First God saw the decree by which the Egyptians enslaved all of the Israelites (Gezerah Shava); God still wanted to drown the Egyptians and Israelites together because of the idolatry. When God saw how the Egyptians increased the intensity of Israel’s slavery (Kal Vachomer), God remembered the merit of their forefather Abraham (Binyan Av). Abraham was called an Av hamon goyim, a father of a multitude of nations. So when the sea saw all these reasons, it fled before the people of Israelites." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "At the burning bush, God gave Moses three signs to take back to Egypt to convince the people of Israel that he was God’s emissary. Moses used some of these signs when he first encountered Pharaoh. Rabbi Ettlinger now wonders how the use of these signs was different when they were performed before the people of Israel and when they were used in the presence of Pharaoh. He also suggests that the three signs also served to answer questions that must have occurred both to the people of Israel and to Moses. RMBG", + "One must explain the matter of the signs which God commanded Moses to perform in order that the people might believe that he was sent by God to redeem Israel from Pharaoh and Egypt. The Torah states: “Moses spoke up and said: ‘What if they do not believe me and do not listen to me but say, ‘the Lord did not appear to you.’ God said to him: ‘What is in your hand?’ And he replied, ‘A staff.’ God said: ‘Cast it on the ground.’ When he cast it down, it became a serpent, and Moses fled before it. Then the Lord said to Moses: ‘Put out your hand and grasp it by the tail.’ He reached out and grasped it and it became a staff.” Then the Holy One commanded him to perform the sign of leprosy. When he withdrew his hand from his cloak “it was again like the rest of his body.” “If they do not believe you or pay heed to the first sign (kol ha’ot), they will believe the second sign (kol ha’ot ha’acharon). And if they are not convinced by both these signs and still do not heed you, take some water from the Nile and pour it on the dry ground and it…will turn to blood on the dry ground.” (Ex.4:1-10)", + "There are a number of issues that need to be explained. First, why are there three signs and why are they in this particular order: first, the staff into a serpent and then making his skin leprous.
Second why were they more likely to believe the later signs rather than the first one, and the third sign more than the second?
Why does God refer to the miracles performed with the staff ‘a sign’ rather than ‘a wonder’ (as Moses does when he performs this same act before Pharaoh)? Why is the difference between a sign and a wonder? Why does God refer to the signs with the language kol ha’ot, literally ‘the voice of the sign?’", + "I have already explained in my Torah commentary,68It is also called Minchat Ani. Parshat Shemot, that because Pharaoh, did not know God, he needed wonders to convince him of God’s power, but Israel, who already knew about God from their ancestors, needed a sign to convince them that Moses was God’s true emissary sent to redeem them. They also need a sign to convince them that redemption was coming. Pharaoh did not have prior knowledge of God, so he needed a wonder that would show him that God had power over the forces of nature.", + "Israel needed a sign that would convince them that Moses was the redeemer. In addition, Moses needed to answer three questions that occurred to the people of Israel: First, if God truly had providence over human actions, why allow them to be oppressed for 210 years beneath harsh subjugation?
Second, if the oppression served some practical purpose, why didn’t God do the same thing for all the other nations and not just for the Israelites? The other nations could have been refined and purified through oppression!
And finally, what made this particular moment for redemption different and why redeem them now even though they had not completed the four hundred years of subjugation?", + "As an answer to the first question, God changed the staff into a serpent. After Israel was chosen to receive the Torah, it was necessary to bring the Israelites to a state of wholeness so that they would be worthy of redemption. As long as a person is affluent, he is not aware of the evil inclination within himself. Only when his heart is broken, and he is alone does he begin to understand that his evil inclination has incited him. Wealth is referred to by the expression haba b’yado, as in the verse: “After spending the night there Jacob selected from what was at hand (haba b’yado69This will become relevant in a few lines when he quotes Exodus again. God asks Moses: “What is in your hand” which he interprets to mean – do you have wealth?) these presents for his brother, Esau.” (Gen. 32:14) Also wealth is referred to as a ‘staff’ since wealth offers support to a person just as a staff in a person’s hand helps him to remain standing…But wealth can be a serpent which misleads and destroys, as it is written: “Jeshurun grew fat and kicked…” (Deut. 32:15) The sages interpreted this verse with the following parable: “It is like the case of a man who had a son; he bathed and anointed him and gave him plenty to eat and drink and hung a purse round his neck and set him down at the door of a bawdy house. How could the boy help sinning?”", + "Based on this we can interpret the verses above. The Holy One asks: “What is this in your hand?” – “What is the wealth?” Moses answers: “It is a staff upon which I lean.” God then says, “Cast it down,” Cast off your wealth and then you will realize that it is really a serpent. When Moses does so, he flees from the serpent because he doesn’t want to be harmed by the wealth which might incite him to part from the righteous way. From this we might conclude that poverty is better than wealth, but Solomon has taught: “Give me neither poverty nor wealth.”70This verse does not appear to be in the Bible. Could Rabbi Ettlinger have made this verse up or borrowed something similar from other literature? The sages explain this to mean that the harshness of poverty also removes one from knowledge of his Creator. That is why the Holy One then tells Moses, “send forth your hand and grab its tail,” and not its head. You should not make wealth essential but rather secondary, like the staff in your hand for holding yourself up. This is the answer to Israel’s question. They should believe that God allowed them to be afflicted in Egypt for their own good but afterward he will take them out of Egypt with great wealth, “For I am the Lord, God of your ancestors.”", + "If this answer does not suffice and they ask why the other nations were not refined and purified like the people of Israel, God tells Moses to perform the second sign – turning his arm leprous. I have already explained in my other work that leprosy is not a natural disease but a spiritual one. This refers to afflictions that affect the skin so that others may see the impurity; when they That is why only Israel who has the potential purity must cast off that which is impure in them. This affliction affects the skin so that others may see that when their skin is pure, it is a sign that their pure body cannot tolerate sin. That is why God tells Moses, “Place your hand in your bosom so that you cannot touch anyone but yourself.” This is a sign that the impurity that is within yourself has affected you – and certainly it will affect others if you touch them. This is a sign that you can remove the impurity affecting you from within or from the outside. It is an answer to Israel of why Israel had to be oppressed with hard labor, as scripture states: “You alone have I singled out of all the families of the earth; therefore, that is why I will punish you for all your iniquities.” (Amos 3:2) This means that Israel’s suffering is for their own good in order to remove the impurity of the primordial serpent from them. In this way they will be purified of all the dross so that they can receive the Torah.", + "The Torah goes on to say; ‘If they do not believe these two signs…you should take water from the Nile;” thus bringing the third sign – water turned to blood. This is an answer to the third question: why did God redeem them before the completion of the allotted time of slavery? This is a significant question since God had said: “They shall be afflicted four hundred years.” Why did God speed up the arrival of the end? Yet God predicted four hundred years only for being afflicted with slavery. When the Egyptians began killing the Hebrew children, God sped up time of the arrival of their redemption…", + "Israel was supposed to be redeemed not only at a particular time but also with a set number of people and if God had delayed the redemption there would have been even less people. The third sign, then, was to explain why God redeemed them before the set time. The blood was a sign that the Israelite children were being killed and God could not delay the redemption.71I have chosen to paraphrase a somewhat complicated attempt to answer this question. You have the gist of the answer here. ", + "Therefore God commanded Moses to pour the water on the dry land so that it would turn to blood to tell the Israelites that once Pharaoh increased the harshness of the subjugation by killing the children God took pity upon them and with this God offered an answer to their third question." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [ + "Rabbi Ettlinger associates the ten plagues with the creation of the world. This is not so far from the p’shat, the literal meaning of the text. These plagues were not so much punishment as they were a means of making Pharaoh and the people of Egypt realize that God was the all-powerful creator of the world. As one of Egypt’s gods, Pharaoh encounters Moses and Aaron by asking, “Who is the Lord that I should obey His voice that I should let Israel go. I do not know the Lord nor will I let Israel go!” In a sense the ten plagues are an answer to Pharaoh’s challenge. RMBG", + "We must examine why the Holy One connected the ten plagues with the creation of the world, and why God chose these ten plagues.", + "Pharaoh said to Moses: “Who is the Lord that I should heed Him and let Israel go. I do not know the Lord nor will I let Israel go.” (Ex. 5:2) The Holy One wanted to show Pharaoh that He is the one who renews creation and that His servant, Moses, is able to change nature based on the command of God. Why ten plagues? This can be explained in the following way: God created the world in six days and all physical substance are based on four elements: fire, water, wind, and earth. Together they make up the ten plagues." + ], + [], + [ + "•\tBlood, (dam) the first plague, indicates that God has control over the essence of water since the Egyptians had to dig around the Nile to find water when all the water changed to blood." + ], + [ + "•\tFrog (tzfardea) is for the second day of creation, the day on which God separated the water from the dry land. While God promised not to bring another flood upon the earth, he commanded the frogs to come up from the sea and cover the dry land." + ], + [ + "•\tLice (kinim) was a sign that the essence of the earth was under the control of God since lice came from the soil." + ], + [ + "•\tInsects (arov) is parallel to the fifth day of creation, the day on which God created creeping creatures, birds and the sea monsters along with all the sea creatures." + ], + [ + "•\tPestilence (dever) indicates that the Holy One has power over the air and the wind which is the essence of pestilence and the first cause of the contamination of the air." + ], + [ + "•\tBoils (shechin) indicates that the Holy One can change the essence of fire; the ashes that caused the plague came from a furnace. The word sh’chin, boils, comes from the word shechun, dry warmth like fire. The rest of the plagues correspond to the six days of creation." + ], + [ + "•\tHail (barad) is for the first day of creation, on which the heaven and the earth were created. That is why in describing this plague the Torah says: “Stretch your hand toward the heavens;” Shamayim,72The word shamayim is an amalgam of eish, fire, and mayim, water. heaven, was created from heavens and earth." + ], + [ + "•\tLocust (arbeh) is for the third day of creation, since the locust ate all the produce of the earth." + ], + [ + "•\tDarkness (choshekh) for the fourth day of creation; it is the day on which God created, the sun, moon and the stars." + ], + [ + "•\tThe first born (makat bechorot) is for the sixth day of creation, the day on which God created the land animals and human beings.", + "This is what Scripture means when it states: “See, I place you in the role of a God to Pharaoh,” (Ex. 7:1) I have given Moses the power to change and to destroy the forces of nature. This is the sign that I have given: the earth which is created from the four elements and the six days of creation were created by Me.", + "There is another explanation of the plagues: “Moses raised his staff toward the heavens:” These plagues, three were performed by Aaron, three by Moses, and three by the Holy One, and one by all three of them. The three by Aaron: blood, frogs, and lice. The three by Moses: hail, locust, and darkness. And three by the Holy One: insects, pestilence, and the death of the first born. Boils was carried out by the three of them together. Why were the plagues carried out this way, and why was boils performed by all three of them?", + "There are three sins which Egypt committed against the physical being of the Israelites: they oppressed them with hard labor, they killed the Israelite boys by drowning them in the Nile, and they prevented the Israelites from having children (through hard labor and separating husbands and wives). The Egyptians carried out one sin against the Holy One: Pharaoh rejected God’s word, saying, ‘Who is the Lord that I should heed his voice?” (Ex. 5:2) In response to the bodily suffering of the Israelites, three plagues struck the body of Egypt – the land and sea. These were the plagues of blood, frogs and lice which are the product of earth and water. In response to the taking of life, which is a combination of heaven and earth, there were three plagues: hail, locust and darkness. Hail fell from heaven, locust were brought on the wind, and darkness because the sun sends its light down to earth. For sins against the Holy One, they were struck with three more plagues: wild animals, pestilence, and the death of the first born. These three plagues all resulted in death by God who holds all life in His hands.", + "So why was boils carried out by all three together? We have already explained above regarding the verse, “Egypt have imputed evil to us,” that gossip and evil talk was the worst sin the Egyptians carried out against Israel. The plague of boils was punishment for the sin of Lashon Hara (just as leprosy is a punishment for gossip). In this plague, Aaron gathered the ashes from the oven, gave them to Moses who flung them into the air so that they rose all the way to the divine throne and then God made them become the source of this plague. Boils and leprosy both blacken the teeth73Like the ashes of the furnace. Blackening the teeth is apparently an expression for one who spreads rumors since one uses his mouth for illicit purposes. of one who either spreads or receives slander. The punishment for gossip is very great. When the Torah says that the people were stricken by festering boils, it is describing a type of leprosy for their lashon hara. Since this was the source of all the sins in Egypt, as we saw: “Let us deal wisely with them,” therefore the plague was carried out by Aaron, Moses and God." + ], + [ + "Mnemonics are commonly used throughout the Talmud as memory devices. After reciting the ten plagues what is the point of mentioning Rabbi Yehudah’s abbreviations for the ten plagues? In Psalms, however, we find other combinations of the plagues. In order not to confuse the order of the plagues with the ones in Psalms, Rabbi Yehudah came up with this order. Rabbi Ettlinger now finds other explanations for Rabbi Yehudah’s mnemonics. RMBG", + "Why did Rabbi Yehudah use abbreviations for the plagues, and why were the plagues given in this manner? Also, why did God give Moses power over the natural order to carry out the plagues against Pharaoh?", + "We notice that there was a difference between the first three plagues, the middle three plagues, and the final three plagues. Moses warned Pharaoh during the first two plagues (blood and frogs) but not before the third plague (lice), which occurred without any warning. Similarly, there was a warning before the fourth and fifth plague (wild animals74There are different interpretations of the fourth plague, arov. Sometimes it is said to be swarms of noxious insects while others interpret it as wild animals. The word arov means a mixture - but a mixture of what? and pestilence) but not the sixth plague (boils). The same thing pattern took place during the third grouping of plagues. There were warnings before hail and locust but not before darkness. The Ramban already pointed this pattern out.", + "There are other differences as well. During the first two plagues, Pharaoh's magicians were able to replicate Moses' plague but they were unable to replicate the third plague. They acknowledged that it was \"the finger of God\" (Ex. 8:15), and they were unable to perform such an act. During the second grouping of plagues, even though the Torah does not say that the magician replicated the plagues, it implies this. During the sixth plague the Torah says: \"the magicians were unable to confront Moses because the inflammation, for the inflammation afflicted the magicians as well as the other Egyptians.\" (Ex. 9:11) This implies that there is the same pattern as the first three plagues; when there was a warning during the first plagues of the grouping the magicians performed their magic or at least performed acts to protect themselves. When the third plague of the grouping occurs without warning the magicians did not know how to protect themselves and they too were stricken by the plague. That might be why God performed the plagues, so that God could strike the magicians and thereby show Pharaoh that the magicians deeds were ineffective.", + "The division of the plagues by Rabbi Yehudah implies other things as well. The commentators point out that during the first grouping, the plagues were performed with the use of Moses' staff while the second grouping was performed without the staff. This may have been because God wanted Pharaoh to err at first so he would recognize God's true power. God had Moses perform the first plagues through Aaron and with the staff so that Pharaoh would think that it was all magic (one needs certain tools to perform magical acts). Once the magicians acknowledged that the plagues were performed by the finger of God, God had the next group of plagues carried out without the use of the staff.", + "During the first six plagues, God wanted Pharaoh to understand that God rules over the earth. During the third grouping of plagues, God wanted Pharaoh to understand that God also rules over the heights of the heavens as well. In this grouping God sent hail which came from the clouds above the earth, locusts which are moved about by an east wind, and darkness to show that God also controls the sun, the moon, and the stars which are above the clouds. When these plagues did not convince Pharaoh and Egypt, God sent the tenth plague, the death of the first born, which came from an even higher source. The tenth plague was not carried out by one of the forces of nature but by the Holy One, as the author of the Haggadah has explained: \"I passed through the land of Egypt - I and not an angel; I struck the first born of Egypt - I and not a fiery being…I and not another.\"", + "Another explanation for why Rabbi Yehudah divided up the plagues in this fashion is offered by my father and teacher of blessed memory in his discussion of the question: \"How could God punish Pharaoh for refusing the let the Israelites leave Egypt since God hardened his heart?\"", + "Actually, God did give Pharaoh a choice when he first sent Moses to see him. From the very outset God told him what to expect. When God sent Moses back to Egypt, God said to him: \"When you return to Egypt, see that you perform before Pharaoh all the marvels that I have put within your power. I, however, will stiffen his heart so that he will not let the people go. Then you will say to Pharaoh, 'Thus says the Lord: Israel is My first-born son. I have said to you, \"Let My son go, that he may worship Me,\" yet you refuse to let him go. Now I will slay your first-born son.'\" (Ex. 4:21-23) In this verse, Moses informs Pharaoh how he would be treated by God. But since God desires kindness, God warns Pharaoh of the worst plague from the very beginning, hoping that Pharaoh wouldn’t harden his heart and ignore God's threats. God was letting Pharaoh know that he could save Egypt from the other plagues. God does not desire to strike down people if it was not necessary, so he did not initially send the plague against the first born. But doing this, the plagues became a snare to Pharaoh. Pharaoh was convinced that since God threatened the first born and didn’t slay them immediately, God had power over nature but not over life itself, like Pharaoh's magicians. Thus God said: \"I will harden his heart and he will not send the nation.\" God did not mean that He would direct Pharaoh's will to do evil. Rather, when this didn’t happen Pharaoh assumed that God did not have power to strike down the first born. The other plagues taught those who believed in God that God has power over everything and that there is none like God, and that he would not strike down lives at first.", + "Based on this explanation we can now understand the division of the plagues into three groupings: d'tzakh, adash, baachav. Each group became progressively harsher and brought the people closer to death. The first group (blood, frogs and lice) brought discomfort upon the Egyptians but there wasn’t even a distant fear of death in these plagues. While people need water to live, God made it possible for the people to dig around the shore of the Nile River to find water for themselves. In the second grouping (wild animals, pestilence and boils) the dread of death came closer. Even though the wild animals were all about them they did not kill the Egyptians but caused the Egyptians to fear for their lives. The pestilence that killed the animals caused them to fear that it might kill the people as well. And the boils was a direct attack on their bodies so it caused them to live in the dread of death. In the final group the fear of death was even more imminent. The hail was the first plague that was a direct threat to the lives of the Egyptians, for Moses said: \"Every person and beast who is found outside, not having been brought indoors, shall perish when hail comes down upon them.\" (Ex. 9:19) In the warning to this plague the Torah says: \"Let My people go…for this time I will send all My plagues upon your person, and your courtiers in order that they may know that there is none like Me.\" (Ex 9:14)", + "The sages explain that this plague was meant to be a reminder that God had power over the life of each individual, just what they had not believed until now. He was telling them again that in the end he would send the plague against the first born. Similarly, the plague of locust made them terrified for their lives, as we hear in the words of Pharaoh: \"Remove this death from me.\" (Ex. 10:17) After the plague of hail and locust, people began to die of hunger. The plague of darkness also inspired the terror of death; about this plague it is written: \"no one rose from his place for three days.” so that the people were dying of hunger and thirst. It is only with the tenth plague that death comes to the nation. Based on this division Rabbi Yehudah divided the plagues into three groupings." + ] + ], + "Dayenu": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Rabbi Ettlinger makes a fascinating and very modern distinction in this comment on the difference between the giving of the Torah and the theophany, the encounter with God at Sinai. He wonders, as many commentators do, what the point of coming to Mount Sinai would have been if Israel did not receive the Torah once they arrived there. He suggests that the encounter with God at Sinai – the making of the covenant with God – was just as significant as receiving the Torah. Israel had to accept the covenant before they could receive the Torah. RMBG", + "If God had brought us to Mount Sinai but not given us the Torah, it would have been enough! The question here is well known: What would have been the point of approaching Mount Sinai if God did not have the intention of giving us the Torah?", + "The answer to this question is related to the discussion among the commentators regarding the giving of the Torah. In the story of creation, we read: “It was evening and morning, the sixth day…the heavens and the earth were finished…God finished all the work He had been doing on the seventh day.” (Gen. 1:31-2:2) There appears to be a contradiction here: first the passage states: “the sixth day…the heaven and earth were finished,” and then it states God finished…on the seventh day.” Also, how can one say that God finished His work on the seventh day when no work was done on the seventh day?", + "The answer can be found in a Tosafot which explains that the Torah states ha-shishi, “the sixth day” (not simply “sixth day”) because of the significance of the sixth day (of Sivan) when the Torah was given. According to some the Torah was given on the sixth of Sivan. According to others it was given on the seventh of Sivan but on the sixth day the people made a covenant with God and said “We will do and we will obey.” (The significance of the sixth and seventh day is that the work of creation was completed with Israel’s acceptance of the Torah on these days.)", + "The Ramban suggests that the covenant was made and the declaration announced the day before revelation – either the fifth of Sivan (according to those who said it was on the sixth) or the sixth of Sivan (for those who said revelation occurred on the seventh of Sivan). According to both opinions the people accepted the Torah and made the covenant before the Torah was given to them. We can now understand the statement in Dayyenu. If God had brought us to Mount Sinai to accept the Torah as we did in the covenant of “We will do and will obey” that would have been enough even if it had not been given the next day since intention is as effective as action!" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "For Rabbi Ettlinger, the Passover Seder is all about thanksgiving. He connects this ceremony with the gomel blessing, the blessing one recites after facing illness or danger in one’s life: “Praised are You, Adonai our God, who showed kindness to the unworthy and has favored me with all that is good.” While this blessing expresses gratitude, it also implies that we receive more than we deserve and that suffering results from sin. Rabbi Ettlinger suggests that the four occasions for which we give thanks also result from four causes of sins of which we are guilty. He interprets the discussion of this blessing as applying to the Exodus. Israel’s redemption and suffering are both rooted in God. The four central rituals of Passover; Pesach, matzah and maror as well as the telling of the Exodus story are directly related to the four reasons for gomel and the four causes of sin. RMBG", + "Everyone (kol) who has not explained these three things… Why does Rabban Gamliel use of the word kol, “Everyone who have not explained”, instead of saying, mi, “One who has not explained?” Rabban Gamliel did not want us to think that one only has to explain the reason for the Pesach offering when the temple was in existence, as it is stated: “You shall say it is the Passover offering to the Lord…” (Ex. 12:27) Therefore Rabban Gamliel used the word kol, “Everyone” – even outside the land of Israel and even at this time (when there is no temple) one has not fulfilled one’s obligation, for explaining the meaning of the offering.", + "In Berachot (54b) we are taught that there four who should give thanks: one who crossed the sea, who traversed a wilderness, one who was sick and recovered, and one who was imprisoned.
One who crossed the sea, as it is written: “They that go down to the sea in ships…these saw the works of the Lord… He raised the stormy wind…they mounted up to the heaven, they went down to the deeps…they reeled to and fro and staggered like a drunken man…they cried unto the Lord in their trouble, and He brought them out of their distresses. He made the storm calm ...then were they glad because they were quiet . . . . Let them give thanks unto the Lord for His mercy, and for His wonderful works to the children of men.” (Ps. 107:23-30)
One who traverses the wilderness, as it is written: “They wandered in the wilderness in a desert way; they found no city of habitation…Then they cried unto the Lord…and He led them by a straight way…Let them give thanks unto the Lord for His mercy.” (Ps. 107:4-8)
One who became ill and was healed, as it is written: “There were fools who suffered for their sinful way, and for their iniquity. All food was loathsome to them; they reached the gates of death. In their adversity they cried to the Lord and God saved them from their troubles. He gave an order and healed them; He delivered them from the pits. Let them praise the Lord for His steadfast love.” (Ps 107:17-22)
One who was imprisoned, as it written: “Some lived in darkness, bound in cruel irons; because they defied the word of God, spurned the counsel of the Most High. He humbled their hearts through suffering; they stumbled with no one to help. In their adversity, they cried out to the Lord…he brought them out of deep darkness…let them praise the Lord for His steadfast love, His wondrous deeds for mankind.” (Ps. 107:10-16)", + "Why are these four singled out as the ones who give thanks; aren’t there acts of divine mercy besides these? Also, the chapter in Psalm begins: “Praise the Lord for He is good; His steadfast love is eternal. Thus let the redeemed of the Lord say, those that are redeemed from adversity.” (Ps. 107:1-2) Yet aren’t there some, such as the imprisoned, who weren’t really subject to suffering from God? Some of these people might say, “What is the point of giving thanks to God for having redeemed me from suffering; wouldn't it have been better if God hadn’t put me through this ordeal at all?”", + "This is the answer to these questions. People transgress due to four causes: slovenliness, heresy, desire, taking liberties,75The Hebrew expression here is “love of freedom.” I believe the point of the cause of sin is that the person is of the opinion that he can do whatever he wants. as it says: “They say, ‘by our tongues we shall travail; with lips such as ours who shall be our master?” (Ps. 12:5) God causes adversity because of these spiritual illnesses in order to cause them to turn in repentance so that they can be saved.
•\tSlovenliness: A person who sinks into a deep slumber causing him to forget the Lord. For such a person the travail is to face the dangers of the sea, as the sailors said to Jonah: “How can you be sleeping so soundlessly? Get up and call to your God!” (Jonah 1:6)
•\tHeresy: Someone who leaves the path of truth, as Solomon said in his parable: “Let your mind not wander down her76The passage is speaking of the person who goes in search of wanton women. Ettlinger interprets this as a reference to heresy. ways; do not stray unto her paths.” (Prov. 7:25) The travails for such a person is to wander in the wilderness, off the king’s path, so that he is far from his path and is both spiritually hungry and thirsty.
•\tDesire: Of this person the Psalmist says “All food was loathsome to them; they reached the gates of death.” Their punishment is that they are unable to enjoy any of the simple pleasures because of illness.
•\tTaking liberties: The punishment for such a person is that he is imprisoned in a jail, a place of darkness.", + "One might say that when one is redeemed from these travails, his heart is drawn back to the Torah in the manner in which he was redeemed. The essence of his thanksgiving is not for the redemption of his body but for the redemption of his soul from the evil inclination. That is why the chapter from Psalms began with the words: “Praise the Lord for He is good…Thus let the redeemed of the Lord say, those that are redeemed from ‘the adversity.’”77Tzar, adversity, is sometimes used not to refer to the adversity but to the adversarial – the evil inclination. Thus, the redeemed give thanks for being redeemed from the inner forces of evil. That is why the person brings a korban todah, a thanksgiving offering. Todah comes from the same root as vidui, confession.78A person is giving thanks for having been saved from troubles also confesses his own guilt that brought the troubles upon him.", + "Now, since these four types of thanksgiving include being saved from the four types of sin, God also gave us four commandments on the night of Passover for the four gracious acts for which we should be thankful. The four rituals are: the Passover offering, matzah, maror, and the telling of the Passover story." + ], + [ + "•\tThe Passover offering was an atonement for not recognizing that God performed the miracles in Egypt; in particular, the death of the first born. God punished those who transgressed God’s ways and protected those who followed God’s will. This was done for the sin of slovenliness so that the people would give thanks to God just as those who ‘went down to the sea’ had to give thanks." + ], + [], + [ + "•\tMatzah is for those who go off into the wilderness and those guilty of heresy. The Israelites had great faith – they went off into the wilderness without taking basic necessities and even their dough had not yet leavened. This was to teach them, that the great love of God would carry them through the wilderness. God would provide them with manna, which was their bread, in the wilderness." + ], + [], + [ + "•\tMaror which is connected to the verse that states that the Egyptians embittered their lives, was meant to atone and heal them from the desires of the body, just as the sick needs medicine and methods of healing that are sometimes bitter but have the ability to change illness into a remedy.", + "Telling the story of the Exodus is an acknowledgement of the freedom from slavery which is the essence of the story of Passover. In order to take these commandments to heart, Rabban Gamliel said that we must explain these commandments; if we have not properly explained to them, then we have not fulfilled them in the manner in which we were commanded to do.", + "The Talmud and Midrash imply different reasons for the bitterness of slavery in Egypt. Was Israel bitterly enslaved because God had so predicted to Abraham in the Covenant of the Pieces? Or was the bitterness atonement for Abraham’s momentary loss of faith? Or was it related to the sin of Joseph’s brothers who sold their brother into slavery? Whichever reason is correct, Rabbi Ettlinger also implies that we eat bitter herbs as a reminder to identify with those who suffer. On Passover we are brothers and sisters in sharing this memory. RMBG", + "The commandment to eat bitter herbs on Passover night applies to all people, whether rich or poor. This commandment is meant to teach us not to say when we see someone suffering, “This is not my problem.” Rather we are all connected to one another in brotherhood/sisterhood. From this we may understand the Midrash on the verse, “’He has filled me with bitterness, he sated me with wormwood:’ (Lam. 3:15) as applying to the Ninth of Av.” (Lamentations Rabbah 3:5) And in the Talmud: a person should not show preference to one child over the others. Because of a coat worth two Selaim which Jacob made for Joseph, the story of the exile of the Jews unfolded and they went down to Egypt. The Tosafot ask regarding this statement: Weren’t Abraham's offspring exiled to Egypt because of what our forefather said, “Lord, how am I to know that I shall inherit it?”79According to some of the sages, Abraham’s descendants were forced to go down to Egypt because Abraham expressed a lack of faith by questioning whether he would inherit the land. (Gen. 15:8) The Tosafot answer that the severity of the subjugation was punishment for the hatred that the brothers expressed toward Joseph (while the exile itself was for Abraham’s doubts). We also know what the sages said regarding the destruction of the Second Temple: the Temple was destroyed because of causeless hatred; this is the meaning of the Midrash: Because “He filled me with bitterness” on the eve of Passover with causeless hatred, “He sated me with wormwood” on the eve of Tisha B’Av.80The bitterness of the slavery in Egypt and the destruction of the Temple both resulted from sinat chinam, causeless hatred.", + "For the sages, Passover did not begin with the Exodus from Egypt. This date was marked as a sacred occasion from the very beginning of time. Adam celebrated the Passover in anticipation of the Exodus as did Jacob. It is only in Egypt that the Exodus is fully celebrated without tragic results. RMBG", + "Regarding the Pesach offering, it is necessary to explain the statement in Midrash: Rebecca told Jacob: “Go to the flock and fetch for me two choice kids.” (Gen.27:9) Rabbi Helbo said: They are good for you because through them you will receive your father’s blessing, and they are good for your offspring for through them his offspring will receive atonement on Yom Kippur, as it is written: (Lev. 16:30) “For on this day it shall atone for you.” (Bereishit Rabbah 65:4)
Why was it necessary for Rabbi Helbo to say that the goats would be good for Jacob and his offspring? It would seem, at first glance, that the blessing that Jacob received was of no use to his offspring if, in the future, the people of Israel rejected God’s teachings. But Rabbi Helbo teaches that through the two goats, Israel would receive atonement and Isaac’s blessings would remain in effect. That is why they were good for him and his offspring.81This implies that one goat was for Jacob and the other was for his offspring. Rabbi Ettlinger now rejects this explanation, pointing out that Rabbi Helbo’s statement is about the two goats together. They were good for Jacob and they were necessary for Israel’s atonement. His statement is al yadan, through them, not al yado, through it.", + "But why does the statement say, “Through them” twice (rather than saying, “Through it”). The statement is that through the two goats which Jacob made for his father, the sins of his offspring would be atoned for in future generations.82This is a reference to the two goats which are sacrificed on Yom Kippur, one on the altar and one by being sent off to the wilderness. This can be explained according to another Midrash: On the fourteenth of Nisan,83The patriarchs were already celebrating the fourteenth of Nisan in their time in anticipation of Israel’s future redemption! Isaac called for Esau and said to him, “Tonight is the time when the heavenly beings will sing songs and the storehouses of dew will be opened. Make me some food that I may bless you.” Rebecca overheard this and said to her son, Jacob: “While your father is still in this world (while he is still alive) and can bless you, bring me two goats.” (Pirkei D’Rebbi Eliezer 21)", + "Why was it necessary to have two goats and not just one for the future Passover offering? One was necessary in order to give Isaac the food he desired, and the other (for the Passover offering) had to be eaten roasted. That which we benefit from in this world is the portion of the evil impulse; therefore the one that was to satisfy Isaac’s desire for food was similar to the goat that was sent to Azazel on Yom Kippur, the portion of the evil impulse. Because Jacob prepared it to honor his father, it became sanctified. The second goat, the one that was offered in anticipation of the Pesach offering, was sacrificed to God. Therefore the two goats would anticipate the two offerings on Yom Kippur: one for Azazel and one as an offering to God. For Jacob, one goat was to feed his father and the other was an offering anticipating Passover. For his offspring the two goats symbolized the two goats that would be used as an atonement offering, one for Azazel and the other for God.", + "Even before the time of Isaac, an offering in anticipation of Pesach was made, as it is stated in Pirkei D'Rebbi Eliezer: “At the time that would be the future Passover, Adam called to his sons and said to them: “In the future Israel will offer their Passover sacrifice; you should do the same before your creator.” Cain brought parched ears and flax while Abel brought offerings from the first born of his flock of sheep which had not yet been decreed. Rabbi Joshua ben Korcha said: The Holy One said: ‘Heaven forbid that Cain’s offering should ever be mixed up with Abel’s offering84This is the origin of the prohibition against shatnez, mixing wool and linen.’ even if it is in an item of clothing.”", + "What was the reason that God decreed that the offering of Cain and Abel should never be mixed together? It is because it was this very thing that damaged Cain in his offering (and caused him to sin). After Adam told his sons that in the future Israel would offer the Pesach offering on this night, he instructed his sons in the proper way to prepare the offering along with matzah and maror. Since the Pesach offering was so important, Abel, the shepherd, went out and brought the best offering according to the instructions while Cain, who didn’t want to cooperate with his brother brought regular food, parched corn and flax seed and then he didn’t do so happily.85Abel was supposed to bring the lamb while Cain was supposed to bring the matzah and the maror. Because he was disappointed that he had the “lesser” offerings, he didn’t do so willingly and to the best of his ability. Rather, he refused to combine it with his offering. As a result, Cain’s and Abel’s offerings could never be combined even if it was in the making of a garment.", + "When the offering was made at the time of the Exodus from Egypt, the Torah refers to it as a khok, a statute, or a law for which there is no rationale. That is why the Torah states: “This is the stature of the Pesach offering.” Initially, there was no explanation for the Pesach offering. Afterwards, a reason emerged: This is how you will eat it: your loins girded, sandals on your feet and your staff in your hand; you shall eat it hurriedly…” (Ex. 12:11) This was to represent the haste with which they left, and the fact that the offering had to be consumed before midnight according to Elazar ben Azariah. Yet the Torah also says: “A person shall not go out of his house until morning.” But if that is so why did they have to eat the Pesach offering in haste before midnight? This was the way in which the Holy One showed His compassion. It is written: “The day following the Passover the Israelites went forth defiantly…before the Egyptians.” (Ex. 14:8) The reason they left the following day and not at night was so that the Egyptians should not say; “The Israelites fled from us because they were afraid of their enemies.” Therefore God took them out of Egypt in the middle of the day and did so defiantly. Also, lest the Egyptians say the Israelites didn’t leave until now because they weren’t prepared and they were late in preparing themselves; therefore God had them leave with all their loins girded and to eat in haste to show that they were prepared all along and even so they didn’t leave in the middle of the night in order to show the greatness of God.", + "We can now understand the relation of Pesach, matzah, and maror. At first, in the time of Adam, when the Pesach offering was offered, it became maror, bitter, because Cain killed his brother when God accepted Abel’s offering and not his. In the time of Jacob, the offering became a source of strife (matzah86The word matzah also means contention. See Isaiah 55:4 and Proverbs 17:19 – “He who loves transgression, loves strife.” (matzah). The words are homonyms and not related grammatically.) between Jacob and Esau. Esau accused Jacob of stealing his blessing by bringing the offering before him. But in the time of the Exodus, the Pesach offering symbolized how God passed over the doorways of the Israelites saving them and telling them not to leave their homes so that the destroyer could smite Egypt." + ], + [ + "This is the central statement of the Passover Seder. Rabbi Ettlinger now raises the question: what is the point of this statement and why does it appear here? He shows that the three symbols of the Seder are in fact not just allusions to the past but symbols of God’s continuing redemption of the Israel. The statement is especially connected to maror. It is a visual symbol of the importance of constantly developing humility. RMBG", + "The author of the Haggadah answers the question: Why is it necessary to tell the story of the Exodus “in every generation”? To answer this question, this passage was placed immediately after the explanation the three ritual foods of the Seder: Pesach offering, matzah and the maror. At first glance, it would seem that Rabban Gamliel changed the order of the three; maror should have been mentioned first.87Since our lives were made bitter before the redemption took place, it should have been mentioned before the symbols of the redemption, matzah and Pesach.", + "However, when a person is living in comfort one should pause to think back to the times of adversity in his life, moving from step to step in the way he tells the story of life. This is how we tell the story of the Exodus. The Pesach offering is a reminder of God’s greatness; it teaches us that God passed over the homes of the Israelites and struck the homes of the Egyptians who were their enemies. It represents comfort. Matzah is a reminder of two both aspects of the Passover story: comfort and adversity. We eat matzah because God redeemed us from slavery and it also reminds us that we were slaves who ate the bread of affliction. From matzah we move on to the maror which represents Israel’s complete humiliation. It is a symbol of our subjugation and that the Egyptians embittered our lives.88In other words we move from the offering which symbolized redemption to the matzah which is both freedom and slavery to the maror which completely symbolizes slavery and oppression.", + "Upon hearing this explanation, some might ask: why include the bitter herbs along with aspects of the story since it represents the humiliation of our ancestors to the Egyptians? To the explanation of the maror we add, “Every person is obligated to see himself as if he went forth from Egypt.” When we remember the subjugation of our ancestors we will arouse the quality of humility in ourselves.", + "Actually, all three symbols allude to the fact that God redeemed us.89Note that the verses that Rabbi Ettlinger quotes for each of the three symbols are the same verses that allude to three of the four children: the wicked, the simple and the one who doesn’t know how to ask. In other words in answering their questions, the answer that is given is an explanation of the three symbols of Passover. He concludes by returning to the wicked child’s question. The wicked child ‘gets’ matzah and maror but rejects the pesach as a time bound local custom. I suspect that Rabbi Ettlinger is alluding to his Reform contemporaries who did not relate to the sacrificial rites of Judaism and rejected them as a visage of the distant past. Regarding the Pesach offering, the states: It is the sacrifice of the Lord’s Passover who passed over the houses of the children of Israel in Egypt when he smote the Egyptians but he delivered our houses.” (Ex. 12:26) The verse begins with the “Children of Israel” but it concludes by mentioning “our houses,” reminding us that though God struck the Egyptians, God saved our houses. Regarding the matzah the Torah states: “With a mighty hand God took us out of Egypt.” (Ex.13:14) The verse does not say, “God took our ancestors out,” but “God took US out of Egypt.” God is constantly redeeming us. Regarding maror it is written: “It is because of this (zeh) which God did for me when God took me out of Egypt.” (Ex. 13:5) That is to say, at every time God did this for me. This verse applies to the bitter herbs. Maror is referred to as (zeh), which is masculine since the word zot, the feminine word for “this,” alludes to matzah.", + "We can now understand the meaning of the verse: “It shall come to pass, in the future, when your child asks, ‘what is this service to you?’” The child asks, “I understand why you must eat matzah and maror since they are symbols of subjugation and redemption. God performed this for our ancestors so that we would not be enslaved. But the Pesach offering was merely a local miracle for our ancestors so that God could save his first born, Israel. Why must we recall this miracle? To this we answer: “And our houses he saved.” God not only saved our ancestors but he saved us – therefore for this we give thanks." + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [ + "\"The Heaven is the heaven of Adonai but the earth God has given to human beings. The dead cannot praise God…but we can praise God forever, Halleluyah.\" We find a discussion in B. Talmud Berachot 35a of contradictory verses: It is written: \"The earth is the Lords and the fullness thereof,\" (Ps. 24:1) and it is also written: \"the earth God has given to human being.\" (Ps. 115:17) The Talmud explains: \"There is no contradiction here. The first verse is before we recite a berachah, and the second blessing is after we recite a berachah.90A berachah (Baruch attah Adonai…) the formula for the variety of blessings in Jewish liturgy and daily life. Before we recite a berachah, \"the earth is the lord's;\" Once we recite the berachah, \"the earth belongs to human beings.\" Elsewhere in the Talmud the sages suggest that eating without a blessing is stealing from God. This statement implies they a berachah causes the pleasures of this world to become spiritual just as it causes the physical body to become spiritual. In this way they are not destroyed in the grave but cause the body and soul to continue to exist in the world to come. Even though a dead person cannot praise God nor can the soul that goes down to the nether world (as the psalm implies), even so we can continue to praise God forever through our ability to take pleasure in the gifts of this world through a blessing. They do not cease since the body becomes spiritualized in the world to come.91This is an interesting idea though I am not sure what Rabbi Ettlinger is implying about the afterlife. He seems to be saying that the body and soul are spiritualized and continue to exist in the next life through our commitment to spiritual physical pleasures through blessings. What exactly does that look life.", + "\"Not for us, Lord, not for us but for Yourself give glory for Your mercy and Your truth.\" This is a continuation of the previous passage in Hallel: \"He turns flint into pools of water and rock into fountains.\" (Psalm114) Why does the Psalmist repeat the expression: \"Not for us?\" and what does it means when says: \"Give glory for Your mercy and Your truth?\"", + "The Psalmist states here: \"Just as You performed wondrous and mighty acts in Egypt for us, so may You do so now.\" Yet there is a loss of dignity (kavod) in the fact that one must this request.\" 92If you have to keep on asking for help you begin to sound like you are begging.", + "There are two ways in which a gift is valued by the one who receives it: based on the individuals need and based on the importance of the person who gives it to the person. If an important person gives someone even a small gift, it is considered even more significant. It is not appropriate for a person to say to God: \"Honor us by giving us the glory we deserve.\" Nor is it appropriate for the person to say to God, \"It is fitting for the Holy One to honor us.\"
Instead, we say: \"Not for us,\" not that we are deserving of this honor, and again we say. \"Not for us,\" a second time - \"Not because You must do so for your own sake. Rather do so for the sake of Your won glory. You should do because of Your great kindness, not because we are entitled according to the law to these acts. We say to God do so that Your truth will be proven just as you have said\" \"The mountains may flee before you but\" Your mercy will never be lost." + ], + [], + [], + [ + "\"Praise the Lord all the nations! Extol Him all peoples! For great is his steadfast love toward us and the faithful of the Lord endures forever. Praise the Lord!\" (Psalm 117) Why should the nations praise God because \"God's steadfast love is toward us?\" What good is there for the other peoples in God's faithful - this does not seem to be connected to the first part of the passage. Rather the answer is that all the nations and people praise God that God showed us steadfast love by fulfilling His promise to give us the Torah. In B. Talmud Avodah Zarah 3a we learn that God made a promise with the works of creation: if Israel accepted the Torah things would be fine, but if not everything would revert back to a state of chaos, as it was before creation.93As mentioned above - AZ 3a \"What is conveyed by the phrase: \"And there was evening and there was morning the sixth day?\" It teaches us that God made a condition with the works of creation, saying: ‘If Israel accept my Law it will be well, but if not, I shall reduce you to a state of chaos’\"\" The nations will praise God because they realize that they exist by virtue of Israel's acceptance of the Torah." + ] + ] + }, + "Nirtzah": { + "Echad Mi Yodea": [ + [ + "Rabbi Ettlinger understands the two final songs of the Seder as complimentary. They describe the journey of the body and soul. While both end by finding wholeness in God, their journey follows a different path. The soul begins and ends by becoming associated with God. The body follows a more uncertain path in which it must through a series of trials that ultimately bring it to a place of repair and wholeness with God. RMBG", + "Echad Mi Yodea and Chad Gadya are brought at the end of the Haggadah to explain the similarities and differences between matters of the body and matters of the soul. The soul is the divine aspect of the human being which originates in the the Divine One.94Yechido shel Olam means literally the Unique One of the world. The soul continues to branch out and spread forth until it again finds its wholeness in the Divine One. The physical body is different. Matters of the body have their roots in the evil inclination “which is evil from its youth,” (Gen. 8:21) and for whom, “sin couches at the door.” (Gen. 4:5) Only though its many activities does it find the ability to repair itself in the Holy One.", + "We see then that there are similarities and differences between the body and the soul. In the end both the body and soul find wholeness and their repair in the Holy One. At the time of the resurrection of the dead, the body is also repaired.
There are differences as well. The soul begins and completes its journey by becoming united with the Holy One, while the body only becomes united with the Holy One though its eventual purification. Also the activities of the soul do not damage the body but in fact are meant to strengthen it so that they eventually are unified in their Divine root. The activities of the body, on the other hand, while they are useful to the body are not helpful to the soul, so that there is not mutual purpose to it, but help from one side and damage from the other.", + "From this explanation we can begin to understand the significance of Echad Mi Yodea, “Who Knows ‘One?’ The ‘One’ is the source of all that is good and spiritual so that all of the outcomes of the ‘One’ result from it: the two tablets of the Decalogue, the three patriarchs, the four matriarchs, the five books of the Torah, the six orders of the Mishnah, the seven days of the week (Shabbat), eight days of circumcision/covenant, nine months of pregnancy (the fetus lives a spiritual life in the body of the mother as explained in Nida 30b, (during pregnancy which the fetus sees everything and knows the entire Torah of God); the ten commandments, the eleven righteous children of Jacob who bowed before Joseph, and the twelve tribes which comprise the children of Israel. All of these gifts are like a string of pearl next to one another which combine to create the thirteen attributes of God, which is the same as the word “Echad,” one. Echad has the numerical value of thirteen95Aleph (1) Chet (8) and Dalet (4). In other words there is completeness in God.96We began with ‘one’ and we end with thirteen attributes which are also Echad." + ] + ], + "Chad Gadya": [ + [ + "The journey of the body is recounted in Chad Gadya. The body has its roots in “One little goat.” The goat is a symbol of Esau while the lamb is a symbol of Jacob, as we learn in the Talmud: “Rabbi Zera asked Rabbi Judah: Why do goats march at the head [of the flock], and then sheep? He said to him: It is like the world's creation, in which darkness precedes light.”97“There was evening and there was morning, the first day.” (Genesis 1) This Implies that the goat is a symbol of darkness while the lamb is a symbol of light. Based on this he concludes that the goat – the same animal that is sent off to the wilderness on Yom Kippur represents the evil inclination. (Shabbat 77a)", + "It is known that the Prince98Every nation has an angelic representative called a prince. Earlier we learned about the “Prince of Egypt” which tried to prosecute Israel at the Red Sea. The angelic prince of Esau is the evil inclination. of Esau is the evil inclination. Father bought it for two zuzim while the goat was young and not yet strong when they were standing at Mount Sinai. In this way they hoped to control the evil inclination through two zuzim/two tablets of the Decalogue; It was there that they were freed from the evil inclination.", + "As the days passed along came the cunning serpent which is compared to the cat and ate the goat which was purchased with the two zuzim and replaced it, ruling over them.
Then the dog hates cunning and slyness. As a result, it kills the cat. The dog is a symbol of greed.
The dog did not rule for long because the stick beat it. The stick is a symbol of jealousy and it consumes the greed.
Then the fire of anger arose and it consumed jealousy but even its strength did not last because the fire of anger was extinguished by the water – indifference.
Because of this, everyone was weakened like an astonished person. That is why the ox, mighty creature arose and took control of government and it wiped out indifference. This was better for the body since it was more beneficial to the body.
But along came the slaughter and slaughtered the ox and destroyed its strength for its own benefit so that it could consume its flesh.
The desire for flesh did not last because the angel of death came and grabbed hold of the slaughterer and killed him, much as death rules over matters of the body. This is how it remains until the Holy One slaughters the angel of death and removes all evil from the world and the Holy One alone rules…" + ] + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Rabbi Mark Greenspan", + "http://www.oceansidejewishcenter.org/" + ] + ], + "heTitle": "מנחת עני על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "מנחת עני על הגדה של פסח", + "enTitle": "Minchat Ani on Pesach Haggadah", + "key": "Minchat Ani on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah/English/Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah, translated and interpreted by Rabbi Mark B. Greenspan, Oceanside, NY, 2010.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah/English/Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah, translated and interpreted by Rabbi Mark B. Greenspan, Oceanside, NY, 2010.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..a6508b7017427dfd211b027e6199fb6b8ef8eace --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah/English/Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah, translated and interpreted by Rabbi Mark B. Greenspan, Oceanside, NY, 2010.json @@ -0,0 +1,369 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/", + "versionTitle": "Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah, translated and interpreted by Rabbi Mark B. Greenspan, Oceanside, NY, 2010", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "פירוש הפלאה על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "The opening statement of the Haggadah beginning with the words, “This is the bread of affliction” appears to contain four unrelated statements. The grandson of the Hafla’ah begins with his own meditation on this statement explaining the connection between these four statements. He quotes his maternal as well as his paternal grandfather, thus paying homage to his familial legacy.
All who are hungry come and eat - Rabbi Ephraim Zalman Margoliot1Rabbi Margoliot was an in-law of Rabbi Horowitz; Horowitz’s son was married to Margoliot’s daughter. The two rabbis shared a common grandchild who was the editor of this commentary. suggests that since our ancestors only ate the Passover offering at the end of the meal when they were not hungry,2Our ancestors would eat the festive offering earlier in the evening and the Passover offering later so that the Passover offering was consumed when one was already full they would begin the Seder by saying “All who are hungry come and eat;” and only then would they say, “All who are needy come eat the Passover offering.” That is, first one must eat a full meal. When one is sated, then one may eat the Passover offering.
The opening statement in the Haggadah is also an answer to the Hakham’s question3Later Rabbi Horowitz explains that it is a mimah nafshach, literally “whichever side you take.” This is a two-sided question in which both possible arguments are equally problematic: in this case, ‘if we eat matzah shouldn’t we also be allowed to eat the Passover offering; and if we can’t eat the Passover offering then we shouldn’t be permitted to eat matzah either.’: why do we eat matzah if we are not permitted to eat the Passover offering? We explain to him that the afikomen has replaced the Passover offering now that the Holy Temple is no longer standing; we cannot eat it at this time because we are living outside the land of Israel at a time when we are impure and unable to enter the temple precincts. The afikomen is consumed as a reminder of the sacrifice; like the Passover offering, we eat it at the end of the meal as a reminder of the Temple service on Passover. This statement is not an answer to the question “why we cannot eat the Passover offering,” but rather, ab abswer to the question “why we can eat matzah” on this night?
The opening statement of the Haggadah (“come and eat…come and celebrate the Passover”) is a reference to a verse in the book of Isaiah. 4Isaiah chapter 58 based on a passage in the Talmud in Baba Batra 10a “Is it not to deal bread to the hungry and bring the poor that are cast out to your house? When do you “bring the poor who are cast out of Your house”?5“Cast out of the house” here is taken as an allusion to the destruction of the Temple. Now that the Temple has been destroyed, we must invite others to join us for the afikomen, which has replaced the Passover sacrifice. According to Jewish law it is forbidden to partake of several Pesach offerings on the eve of Passover – one had to remain with the family or group with whom one began the meal. That is why we say “All who are hungry…needy, come celebrate the Passover” – we invite our guests to join us for our celebration and remain with us until the end of the meal when we consume the afikomen.
We then go on to answer his questions: why do we eat something that is compared to the Passover offering? We answer: “Now we are here, next year in the land of Israel.” We eat the afikomen in lieu of the sacrifice because we are not in the land of Israel and have no Temple. We hope the Temple will be rebuilt speedily in our day; then we will be able to say, “last year we could not consume the Passover offering but now we can!” And why do we invite needy to join us in this meal? As Rabbi Akiva points out6See Baba Batra 10a: Turnus Rufus asked Rabbi Akiba: ‘If your God loves the poor, why does He not support them?’ He replied, ‘So that we may be saved through them from the punishment of Gehinnom.’ ‘On the contrary,’ said the other, ‘it is this which condemns you to Gehinnom. I will illustrate by a parable. Suppose an earthly king was angry with his servant and put him in prison and ordered that he should be given no food or drink, and a man went and gave him food and drink. If the king heard, would he not be angry with him? And you are called \"servants\", as it is written, ‘For unto me the children of Israel are servants.’ Rabbi Akiba answered: ‘I will illustrate by another parable. Suppose an earthly king was angry with his son, and put him in prison and ordered that no food or drink should be given to him, and someone went and gave him food and drink. If the king heard of it, would he not send him a present? And we are called \"sons’, as it is written, ‘Sons are ye to the Lord your God.’ He said to him: ‘You are called both sons and servants. When you carry out the desires of the Omnipresent you are called \"sons\", and when you do not carry out the desires of the Omnipresent, you are called \"servants”. At the present time you are not carrying out the desires of the Omnipresent. Horowitz understands the expression “Now we are slaves” to be a reference to Israel’s service to God. Because the Israelites are God’s servants, we have an obligation to help them. even though we are slaves, we are really the servants of the Holy One and it is our obligation to help God’s servants! Next year, however, we will all be free and each person will have his own offering! This explains the repetitive language in Ha lahma: “Now we are here…Now we are slaves.” The first statement explains why we eat the afikomen and not the sacrifice and the second explains why we invite others to join us at this meal." + ] + ], + "Four Questions": [], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "The sages have long been troubled by the idea expressed in scripture that children can sometimes be punished for the sins of their parents and even their grandparents. Horowitz agrees with the sages that sins are not passed on; they are only carried on, and then, only for three generations. Here he acknowledges Abraham’s lack of faith as a cause for Israel’s subjugation, but he also suggests that each generation has the power to choose whether it will remain subjugated or not.
We, our children, our children’s children would be subjugated - What is the significance of mentioning that three generations would have been subjugated? The answer can be found in connection with the following verse, “Adonai, Adonai, a compassionate and gracious God…He visits the iniquity of the parents on children and children’s children, upon the third and fourth generation.7Exodus 34:6-7” Why should children be punished for the sins of their parents? Rashi and the Talmud write: God visits the sins upon the children when they retain the deeds of their parents (when children continue to sin in the fashion of their parents). But what is the significance of saying “third and fourth generation?” Only three generations can carry on the sins of the parents since children are aware of and connected to their parents and grandparents, but by the fourth generation there is no longer a connection to the original sin (or sinner). The fourth generation, then, represents those who commit the sin of their own accord. And such a sin extends of its own accord three generations.
The exile to Egypt began because of a lack of faith in God. Abraham said, “O Lord, How shall I know that I shall possess (the land)?8Genesis 15:8 This passage precedes the prediction that the descendents of Abraham shall be strangers in a strange land and that they shall be enslaved in Egypt.” By the time the Jews were in Egypt it was more than three generations and they still lacked faith in God’s redemption. They faced three generations of punishment for their own lack of faith rather than Abraham’s lack of faith in God’s promise. That is why the Haggadah tells us that if God had not taken us out of Egypt we would have faced three more generations in Egypt (we, our children and our children’s children) because of our lack of faith in God. The subjugation to Pharaoh resulted from this lack of faith." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [], + "The Four Sons": [ + [], + [ + "At first glance the wicked children’s question does not appear to be so different from the wise child’s question; both seem to suggest that others are commanded to observe the Passover and not them. Rabbi Horowitz solves this problem by contextualizing the questions. These questions were originally asked in the wilderness when the Israelites did not yet observe the Passover offering. As uncircumcised children, the laws applied to their fathers but not to them. Still, the wicked child’s question has different implications from that of the wise child.
What does the wise (child) ask? How is the wise child different from the wicked child? The wise child asks, “What are these testimonies, decrees…that God has commanded you?” The commentators wonder how this question is different from the wicked child who separates himself from the community by asking, “What is this service to you?” Both sound as if they are separating themselves from the community. This child’s question is posed to the generation of the wilderness. The Israelites who sojourned in the wilderness only observed Passover once after leaving Egypt until they arrived in the land of Canaan. The Tosaphot explain that the people in the wilderness only ate matzah and maror (and not the Pesach offering). The wise child therefore asks, “What are all these testimonies, decrees, etc” (regarding the Pesach offering) which God has commanded you (and not me, since I am living in the wilderness and not obligated to bring this offering)? The wise child wonders: In the land of Israel we will be obligated to observe all of these laws including the Pesach offering, matzah and bitter herbs. So why do we observe only some of them now: either we should observe all of them here in the wilderness or none of them because we are not yet settled in the land of Israel!
We answer this question by saying: “Nothing should be eaten after the afikomen.” Sacrifices could only be offered in the Temple; even though it was possible to bring the Passover offering in the tabernacle, the Pesach offering was different. The Pesach offering could only be consumed by one who was circumcised and during the years in the wilderness the Jews did not circumcise their children because it would have been physically taxing to do so while traveling, or in a constant state of preparedness for travel. The people never knew when the cloud of glory would rise above the tabernacle, thus notifying the people that it was time to travel. Therefore, they didn’t circumcise their young and as a result no one could eat the Pesach offering. Also, since the Pesach offering required that it be eaten in one place, “in one household,” and they never knew when they would be required to travel, they could not prepare this sacrifice. That is how the Haggadah answers the wise child: we remind him that one cannot eat the Pesach offering since “nothing can be eaten after the afikomen.” This means you cannot take the Pesach offering and carry it from place to place." + ], + [ + "Rabbi Horowitz now turns to the question of the wicked child. What is implied by his question? He delves into the wicked child’s question and suggests that the difference between the wise and wicked child is when each one asks his question. The wise child asks after having performed the commandment while the wicked child asks before, as a condition to his fulfillment of the mitzvah. He also contextualizes the question: the Passover offering is of such great importance that his question is tantamount to denying the whole Torah.
What is this service to you? Since the wicked child says “to you,” he is separating himself from the community. And yet, as we have already seen, how is this question different from the wise child who seems to exclude himself when he says, “What are these commandments …which God commanded YOU?”
The difference between the wicked and the wise child is when the question is asked. The wise child asks after performing the commandment while the wicked asks his question before the performing the commandment!
Wisdom comes through obedience first, as we see in the case of the Jewish people. When the people of Israel said “we will do (na’aseh) we will listen (nishma),” the Holy One responded, “Who revealed this secret to my children?”9Babylonian Talmud Shabbat 88b This can be explained in the following way: when a faithful servant is commanded to perform a task by his master, he doesn’t ask why; he does whatever he is told, whether he understands the reason or not, as in the case of Abraham who took his son to Mount Moriah prepared to offer him as a sacrifice. If the servant finds favor in the eyes of his master, then his master might explain the reason to him afterwards. This is why the people of Israel placed “We will do” before “We will listen.” Israel was prepared to do whatever God commanded even before they heard an explanation. These commandments are incumbent upon all Israel; some of these laws are statutes (hukkim), for which there is no rational explanation. “Nishma” (hearing or understanding) is reserved for those who are favored by God. The wise child who has engaged in the commandments of Pesach, matzah and maror can now ask the reason for the commandments. The wicked child, on the other hand, asks even before he performs any of the commandments. He figures that if the explanation suits him he will perform the commandment and if not, he will reject it.
What does the Haggadah mean when it says that the wicked child “separated himself from the community?” This means that he has rejected the two commandments that epitomize the very essence of faithfulness to covenant and community. Commenting on the verse, “I said to you, “Through your blood shall you live” and I said to you, “through your blood shall you live,”10Ezekiel 16:6” the sages suggest that Israel was redeemed because of the two mitzvot: the Pesach offering and circumcision. Circumcision is equal to all 613 commandments;11Tradition is that the number 613 is made up of 248 positive commandments, equal to the number of parts of the human body and the 365 negative commandments, equal to the number of days in the year. when God commanded Abraham to circumcise himself, he said to him, “Walk before me and be whole.12Genesis 17:1 – the word tamim can mean whole or blameless. Horowitz understands the idea here that circumcision encompasses the whole person.” There is a numerical allusion to the importance of circumcision in the word brit, which has the numerical value of 612 – when we add the word/mitzvah itself to this number it is equal to 613. Thus, circumcision is equal to all the commandments. Similarly, the Pesach offering is equal to all 613 commandments as well. Since these two commandments encompass the entire human being13Horowitz uses the expression shiur komah, which is often used as a reference to the divine person; the commandments symbolize, Israel was deemed worthy of being redeemed. That is why the sages interpreted the verse “You shall keep the commandments (mitzvot)” as “You shall keep unleavened bread (matzot),14Exodus 12:17 – the words matzot and mitzvot are written with the same letters!” since the Pesach offering is equal to all the other commandments. Similarly, we find yet another statement regarding the importance of the Pesach offering in the following discussion in the Talmud:
“He broke the Tablets:” how did Moses learn (that it was permissible to smash the tablets when the people worshipped the calf)? He argued: If the Passover sacrifice, which is but one of the 613 precepts, and yet the Torah said, “No alien eat thereof.” Here is the whole Torah, and the Israelites are apostates, how much more so should I smash the tablets (and not allow them to fulfill any of these commandments)! 15Babylonian Talmud Shabbat 87a
In this passage, Moses compares the Pesach offering to all the other mitzvot in the Torah. This is not true in other cases; for instance, if one denies one’s faith, one’s Terumah offering is not exempt. The Passover offering is different since it is equal to all the commandments of the Torah. Furthermore, if you add up the numerical values of the letter names in Pesach (pei – samekh – heit) it equals 613! By not performing this commandment, he separates himself from the k‘llal16Usually, the word k’llal means community – here he understands it as the combined mitzvot of the Torah. of mitzvot, the sum total of the commandments, and he denies the essential teachings – such a person is considered to be like one who worships idols.
We can now understand the reasoning behind the wicked child’s question. The wicked child begins with the assumption of the Haggadah, that “Every generation should see itself as if it were present in Egypt.” This means that each person is connected to those who were present in Egypt. The wicked child says, “Since I was present with you in Egypt and I‘m considered to be like “a gentile” because I have denied the most essential commandments, then all those in Egypt with me could not consume the Pesach offering either.” Therefore, he says, “What is this service to you,” since you could not eat it. Our response to the wicked child is to say, “Your presence does not disqualify the rest of us from eating the Pesach offering. In fact, a mixed multitude of others left Egypt with Israel even though they did not accept the mitzvot. This caused the exile to be prolonged but it did not remove the possibility of redemption. We are commanded in scripture to remove, “the dross from the silver,17See Jeremiah 6:29 - The bellows puff; the lead is consumed by fire. Yet the smelter smelts to no purpose – The dross is not separated out. They are called rejected silver for the Lord has rejected them” even if the people, even if the evil became mixed into the nation again.18That is, at the time of the Exodus the evil was removed from Israel but afterward it returned to make the nation impure once again. It is our responsibility, then, to “remove the evil from our midst.”" + ], + [], + [ + "Rabbi Horowitz focuses in this passage on the meaning of Exodus 13:8; this verse is the key verse for the mitzvah of the Seder. We are commanded to tell our child the story of the Exodus. Vi-heegadita, and you shall tell, comes from the same Hebrew root as Haggadah. This verse is used as a proof text for the child who does not know how to ask as well as the wicked child. It is also quoted as a proof text for the statement, “In every generation each person is obligated to see himself as if he personally went forth from Egypt.”
The one who does not know how to ask; you should open it up for him: Several questions are raised here with regard to the question of telling one’s children about the Exodus.
1. The commentators point out that the proof text here, Exodus 13:8, begins with a reference to the one who doesn’t know how to ask (“You shall tell your child on that day…”) but ends with a reference to the wicked child (“It is because of this which God did for me – and not for him”).
2. A second problem is a grammatical one. The Haggadah says, “For me and not for HIM,” when it should have said, “for me and not for YOU – had you been in Egypt you wouldn’t have been redeemed.” The statement should have been posed in the second person singular instead in the third person. Why is this?
3. A third problem is the proof text for the statement: “In every generation one is obligated to see himself as if he went forth from Egypt.” How do we know this statement refers to future generations based on the verse, “It is because of what Adonai did for me when I went forth from Egypt.” This statement might have specifically been made by Moses to his own generation and those who were with him in the wilderness but not future generations.
4. Finally, we make reference at the beginning of the Haggadah to “us, our children, and our children’s children.” Based on Exodus 13:8, it should have been enough to make reference to “us and our children” since we are only obligated to tell the story to our children (and not our children’s children.)
We learn from Exodus 13:8 that a parent is obligated not only to tell his child the story of the Exodus but to make sure that the child will do the same for the next generation. We learn a lesson from the superfluous language in this verse: “You shall tell your child on that day, saying (leimor). The word leimor is unnecessary. It implies something more than just telling the story, just as the double verb in Exodus 13:19 implies that we must not only make an oath but make sure that our children do the same.19Exodus 13:19 deals with Israel’s oath to take Joseph’s remains out of Egypt. The Hebrew hashbei’a hishbi’a is interpreted to mean not only should you make an oath to take Joseph’s remains out of Egypt but you are obligated to make sure you children do so as well. The use of the superfluous word leimor in Exodus 13:8 implies a second obligation, not just to tell one’s children the story, but to tell them: “It is because of this that the Lord took me out of Egypt.” Even though one’s child may not have personally experienced the Exodus, he is obligated to remind his children of their obligation to instruct their children with the specific language of Exodus 13:8. Thus the Haggadah tells us that the story of the obligation applies to “us, our children, and our children’s children.” We must make sure that our children pass on the story as well not just as a story but as a personal history, since, “Every generation we must see ourselves as if we went forth from Egypt.” That is why we do not use the second person when addressing the wicked child. The teaching in this passage, “For me and not for him,” applies to all Jews and not just the wicked child who we happen to be addressing." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "A continuation of the analysis of Exodus 13:8-9. Rabbi Horowitz turns reasoning on its head. The reason for the Passover is not the Exodus; the reason for the Exodus was to have a story for future generations to tell on Passover. God made the Exodus from Egypt more dramatic so that we would have a story to tell in times to come.
One might think that the obligation to discuss the Exodus begins on the first day of Nissan: - The Haggadah deduces the lesson that the Seder should be recited only on Passover from two expressions in Exodus 13:8: “On that day,” (on that day but not on Rosh Hodesh) and “It is because of this,” (it is recited only when “this,” matzah and maror is before you.) But why is it necessary to deduce the exclusion of Rosh Hodesh from the words, “On that day?” This would seem to be obvious since “because of this,” also implies that one may recite the Seder only at that time when matzah and maror are on the table - on the eve of the fifteenth day of Nisan. The second expression could have cut right to the essence of the argument: Can one recite the Seder at any time on Passover? No – it must be done when you can say “It is because of this” – the matzah and maror– that God took me out of Egypt. Therefore, it can only be done on the eve of the 15th day of Nisan.
It is not obvious what the verse means when it says, “It is because of this”. The passage being quoted from Exodus 13:7-9 only applies to the matzah and not eating hametz during the seven days; it does not mention the Passover offering or the telling of the Exodus story. We are only able to conclude that Exodus 13:9 applies to Seder night through deductive reasoning from Exodus 12:8: “You shall eat the flesh roasted on this night.”20Exodus 12:8 the word used for deductive reasoning is a gezerah shavah which is a rule of interpretation by which sages connected two verses because both use a similar word or phrase. In this case both Exodus 13:9 and Exodus 12:8 use the word zeh, this. The gezerah shavah is one of the hermeneutic rules in Rabbi Yishmael’s list which appears at the beginning of the daily service One could make similar deductive connection from the phrase in Exodus 12:1: “This month shall be the beginning of months to you,21Exodus 12:1; The verse also contains the word zeh.” from which the rabbis concluded that Nisan marks the beginning of the Passover season. Therefore, in our passage, we make a point of saying that Rosh Hodesh is not the day on which we begin the actual celebration of Passover; rather we do so “On that day,” at the eve of Passover.
We can then conclude that the expression “It is because of this which the Lord did for me,” applies to the recitation of the Exodus story. Elsewhere we are told, “For I have hardened his heart…that I might show you these signs which I have done among them, and that you may tell your child and your child’s child what I have done in Egypt, and My signs I have performed among them; that you may know that I am Adonai.”22Exodus 10:1-2 God did not need to perform so many signs and wonders in Egypt; God could have simply taken us out of Egypt in a single moment. All the signs and wonders and the hardening of Pharaoh’s heart served to create a good story to tell on Passover night for generations to come! That is why we say, “It is because of this which the Lord did for me.” The text does not say, “It is because of this God took us out of Egypt;” rather it says “It is because of this that God did for me...” The emphasis is on the signs and wonders and not the Exodus itself. It was for the sake of the future telling of the story that God did all this for me; not simply to take me out of Egypt but to create a story that future generations would tell.
We find other examples in the Bible of people who merited redemption because of generations to come. For instance, we learn in the Midrash23This Midrash is based on the name of Abraham’s ancestral home town – Ur Kasdim – which is interpreted to mean the furnish of the Chaldeans. that Abraham was saved from the fiery furnace because of the merit of Jacob whose soul he carried in his soul. The binding of Isaac was a greater test for Abraham than it was for Isaac because after the birth of Isaac, the soul of Jacob protected Isaac and no longer needed to protect Abraham. Similarly, the people who left Egypt did not have good deeds and Torah to their credit but were redeemed because of future generations. The Zohar interprets the verse: “so that He chose you, their descendents, from among all peoples, as this present day;”24Deuteronomy 10:15 to mean that God chose Israel due to the future merit of the generation of the Messiah. Similarly, it was for the merit of those who would tell the story of the Exodus that the people in the time of the Exodus merited redemption. This is the meaning of the verse: God redeemed Israel for my sake – that of future generations." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [], + [], + [ + "According to Rabbi Horowitz, God has a plan for history. Exile is a result of sin but it is also part of this divine plan – we are told that God calculated the end of the subjugation. In the following section, Horowitz suggests that the period of exile and oppression was predicted in the Covenant of the Pieces (sections) in the time of Abraham. God said that Israel would be enslaved 400 years. How do we arrive at this number? First, he suggests that Israel’s exile was partially a product of Abraham’s failure to trust God. But even then, God led our forefather to feel with certainty that there would an end to the exile. Built into the exile was the ultimate punishment of Egypt as well.
In a land not their own: Abraham was not distressed about Israel’s future subjugation because he knew that in the end his descendents would be redeemed. This is hinted at throughout the story of the Exodus. The garrison city which Israel was forced to build for Pharaoh was called Pit’hom –from Pi Tehom, the mouth of emptiness, because in the end Israel’s service in Egypt would amount to nothing for the Egyptians and the Israelites would even leave Israel with great wealth.
Israel’s exiles culminating in the Exodus is also hinted at in the expression “In a land not their own;” is a reference to the four exiles that the patriarchs faced, two in the time of Isaac and two in the time of Jacob; Isaac spent time in Beer Lehai Roi25Genesis 25:7 after his father’s death, and in Avimelekh’s kingdom, and Jacob spent time with Laban in Aram and then in Egypt. Lo lahem is an abbreviation of the four exiles” Lechai, Avimelekh, Laban Ha-Arami, Mitzraim. The first letters of these four words spells Lo lahem.
Another interpretation of “a land not their own:” We learn that a person who is not satisfied with what he already has does not have anything26Pirkei Avot: “Who is rich? One who is satisfied with his portion.”. If he desires more than he has, then even the things in his possession are not his because he lacks trust in God. Our ability to trust in God protects us – it allows us to be satisfied with what we have. The evil inclination, on the other hand, rules over that which our eyes see while wisdom is present for those who desire only that which is already in their hands. That is why Egypt is called “a land that is not their own,” while the land of Israel is said to be an inheritance. Abraham sinned because when he responded to God’s promise by asking, “How shall I know that I am to possess it?”27Genesis 15:8 Abraham’s desire lengthened the time of the exile and until Israel was worthy of inheriting the land. God told him that “that the iniquity of the Amorites was not complete,” and that they would not inherit until the fourth generation,28Genesis 15:16 implying that it was not Abraham’s righteousness that allowed them to inherit the land but the wickedness of the nations who were already there that allowed for their liberation. Also, the land could not be inherited as long as there were divine sparks that were hidden in the land. By asking this question Abraham sinned and strengthened the nation’s hold on the land.
Israel’s exile was all part of the redemptive process that began with the birth of Isaac. According to the Torah there were four hundred years from the birth of Isaac until the Exodus from Egypt.29Genesis 15:13 The four hundred years can be divided into three periods: 1. from the birth of Isaac until the Jews arrived in Egypt. 2. The period of slavery: from Joseph until the birth of Miriam. It was during this period that Pharaoh enslaved Israel by using, “farekh”30The word pharekh, ruthless, is midrashically read as peh rakh, literally a soft tongue. According to the Midrash Pharaoh was able to con the Israelites into slavery with soft words and only then did he begin to oppression., light enslavement. 3. The period of oppression: from the birth of Miriam leading up to the Exodus. Together these two last periods together were 86 years.
It was during this final period that God revealed Himself to Moses as YHVH, the name of God associated with compassion. This is why Pharaoh had never heard of YHVH; Pharaoh only recognized Israel’s God as Elohim. The gematriah of the name Elohim is 86, equal to the number of years of enslavement and oppression in Egypt.
The time from the birth of Isaac until the oppression of the nation is 314 years which is hinted at in God’s name, El Shaddai. This is also alluded to in the verse: “I am YHVH; I appeared to Abraham, Isaac and Jacob as El Shaddai, but I did not make myself known to them as YHVH.” El Shaddai is associated with compassion since it was a time of exile but not a time of oppression. Thus the period from the birth of Isaac until the death of Joseph was 314 years. And the period from the death of Joseph until the birth of Miriam was 54 years, alluded to in the verse: “Know well that your offspring shall be strangers in a land not theirs (314 years from the birth of Isaac until the death of Joseph) and they shall be enslaved and oppressed (between the death of Joseph and birth of Miriam until the Exodus – 86 years) four hundred years. But I will execute judgments on the nations they served and in the end they shall go free with great wealth.”31Genesis 15:13-14. The words dan anokhi – “I will ‘judge’” is taken as an allusion to the 54 years of slavery that took place between the death of Joseph and the birth of Miriam. The word dan has the gematriah of 54. How did Rabbi Horowitz come up with the connection between this number and the period of slavery? This is not clear. The period between the death of Pharaoh and the Exodus would have been 70 years. Horowitz points out that Joseph was 30 when he was brought to Pharaoh. There were seven years of plenty, and two more years of famine before Jacob agreed to send his sons to Egypt. They would have arrived in the third year – which means Joseph would have been forty when they arrived and he lived until he was 110 – which would have been another seventy years, between the arrival of the family and the death of Joseph. From that point to the birth of Miriam was another 54 years. From Miriam’s birth until the Exodus would have been eighty six years, Miriam’s age when Moses returned from Midian (since she was six years older than Moses). Together from the time of the descent into Egypt until the Exodus would thus be 210 years: 70 years plus 54 years plus 86 years. The 54 years would be the remainder after adding up the years of Joseph’s life plus Miriam’s age. It is hinted at in the word dan. The first 70 years would have been a time of exile without enslavement, the second period from the death of Joseph to the beginning of the enslavement, and the final period from the birth of Miriam to the period of oppression. Egypt was thus doubly punished for their treatment of the Israelites. Normally, because they were Noahides, they should have been punished with death but not required to pay for their poor treatment of the Israelites. However these two crimes happened separately: they had to pay for the years of slavery (Israel left with great wealth) and with death for their oppression of Israel during the final period." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Readers of the Haggadah have always wondered at the strange statement suggesting that Laban was even worse than Pharaoh. While Laban was not perfect but it is hard to understand how the sages could reach such an extreme conclusion! Horowitz explores this issue but also analyzes the nature of Pharaoh’s oppression of the Israelites. Why was Pharaoh more concerned with the males than the females while Laban would have felt threatened by both? The issue here is connected with the question of Noahide identity and the laws of Noahides according to the sages.
Go and learn: “Pharaoh issued his decree only for the male children; Laban sought to exterminate them all.” To understand this statement, we must analyze Genesis, Chapter 31. First, what is the connection between “Very well, you had to leave because you were longing for your father’s house,” and the last part of the verse, “Why did you steal my gods?” And in his response, Jacob seems to contradict himself; he tells Laban that he can take the life of anyone who has taken his idols but he goes on to say that if Laban finds anything that is his, he is free to take it.
The commentators disagreed about whether our forefathers were considered to have the status of Israelites from the time of the patriarchs until the giving of the Torah or if they were considered to be Noahides. Different laws applied to a Noahide vs. an Israelite. We find a discussion in the Talmud that suggests that a Jewish worker could retract from working even up to the middle of the day based on the verse, “For they shall be servants unto me (and not the servants of servants).”32Baba Metziah 10a; also see Leviticus 25:55. Special rights applied to Israelite workers A non-Jewish worker, on the other hand, could not retract once he accepted a job. Laban’s statement, then, is, “Since you were leaving to go to your father’s house; you must see yourself as an “Israelite” so why did you steal my idols since you are forbidden to have even benefit from an idol?” We can now understand Jacob’s answer. Since stealing is punishable by death for a Noahide, whoever stole it should be put to death because they clearly do not accept the monotheistic teachings of Abraham. Jacob is saying, if you find the idols, treat the person like a Noahide; but with regard to everything else in my household the law of the Israelites applies – there is no death penalty – you may take it back.
The difference between Laban’s and Pharaoh’s attitude toward the children of Israel can also be understood in terms of Noahide vs. Torah definitions of identity. While the other nations defined a child’s identity by the male line, Israelites did so, based on the female line. This meant that even if a Noahide had relations with an Israelite woman, the child was considered to be an Israelite. Laban, then, considered all of Jacob’s children to be a threat. They would follow Jacob’s identity and therefore it was necessary to destroy both the male and female lines.
Pharaoh, on the other hand, considered the Israelites to be Noahides. This meant that if the Israelite women had relations with an Egyptian man, the offspring would be considered an Egyptian. If an Israelite man had relations with an Egypt woman the line would be continued. It was, therefore in Pharaoh’s interest to get rid of the Israelite males and to keep the Israelite women for breeding with Egyptian men.", + "Continuing the earlier discussion regarding Laban, Horowitz relates this question to Lurianic Kabbalah. According to Isaac Luria, or the Ari as he is often called, Israel’s exile was necessary for the cosmic redemption of the world. Horowitz draws on the Lurianic myth of creation (tzimtuzum), the breaking of the vessels (shevirat hakeilim), and the redemption of the divine sparks (nitzotzot) which had an honored place in Hasidic thought as well. According to Luria, a cosmic catastrophe took place at the time of creation. God figuratively withdrew from the universe in order to make room for creation but allowed His sparks to be contained in ‘earthly vessels.’ The divine sparks, however, were too powerful and caused the vessels to shatter and the divine sparks to scatter throughout the world. Hidden amid the evil and darkness of the world, then, are divine sparks. It is the job of the Jewish people to redeem these sparks wherever they are found and to allow them to return to their divine source in order to bring redemption to the world. The exile of the Jewish people, then, is a necessary part of redeeming the sparks - nitzotzot. Sin causes the sparks to remain hidden in the world while mitzvot reveal these hidden sparks. What is interesting is that the myth of divine sparks is very specific and even mathematical – there are 288 sparks hidden in creation. Jacob’s exile in Aram and his descendents exile in Egypt were all part of the process of freeing the sparks. These numbers are arrived at through complex gematriot and numerical calculations. Horowitz will return to the Lurianic myth many times in his understanding of the Exodus. Israel’s servitude is all about redeeming the sparks that are trapped in Egypt.
Laban sought to exterminate all of them – even the females: When Laban confronted Jacob following his flight from Aram, Laban said: “The girls are my daughters and the children are my children…all that you see is mine!” (Genesis 31:43) God warned Laban not to harm Jacob but said nothing about Jacob’s offspring. Laban felt compassion for his daughters and their children but his intention was ultimately to destroy future generations of their children. This is implied by his statement above; he is saying, in effect, “Your wives and children are really mine and I can do with them as I wish!” Later, in Egypt, Laban’s son would become one of Pharaoh’s advisors who would suggest wiping out both the male and female Israelites. Balaam ben Beor33The Midrash suggests that Pharaoh had three advisors regarding the Israelites: Laban’s son who called for the total destruction of Israel; Job who remained silent and did not advise Pharaoh one way or another; and Jethro who discouraged Pharaoh and then fled from Egypt to save himself. is really the son of Laban (Beor is another name for Laban).
Laban’s intentions had to do with the divine sparks which fill the world. According to the Kabbalists, there are 288 sparks that fell into the mundane world and were mixed in with the shards which were created at the time of creation. The role of Israel in the world is to redeem these sparks and to return them to their Divine source. Laban was intent on preventing Jacob from accomplishing this task. The gematriah of Rachel and Leah are 274; when we add the eleven sons of Jacob that were born in Laban’s house along with Jacob’s daughter, Dinah, as well as the two concubines, Bilhah and Zilpah, the number adds up to 288 – the nitzotzot, the divine sparks. This number is hinted at in God’s warning to Laban: “Beware of attempting anything with Jacob, good (tov) or bad (ra). The gematiah of these two words along with the two words as one expression is also 288; that is, God actually warned Laban not to interfere with the divine sparks that Jacob was in the process of freeing. It was for this reason that initially, Laban only wanted to give Jacob Leah (gematriah, 36) as a wife which would have left 252 sparks in his control, which is the gematriah of the word Arami. When he was forced to give Jacob his second daughter, Rachel, he was left with 14 sparks. This is hinted at in the expression, Arami oved Avi, Laban, the Arami, wished to destroy Avi, the last 14 divine sparks.34If you do the math you will note that the numbers are off by one in several cases. This does not trouble practitioners of gematriah since the word itself is counted as one, thus increasing the value of the word.
What we see here in Jacob’s exile and later in the exile of the people of Israel to the land of Egypt, is that it ultimately served a good purpose. It is necessary for the people to be in exile to redeem the divine sparks hidden among the nations. God is entirely good but goodness is expressed through many different avenues. Also nothing happens without God’s decree. The divine sparks descended into the world because of the sin at the tree of knowledge, the sins of the generation of the flood, and because of the tower of Babel, as the Zohar and other sources explain. Despite the misfortune that resulted from these events, we are commanded to bless God for the good as well as the evil in our lives because what appears to us as misfortune ultimately serves a higher purpose that brings us closer to redemption. We must, therefore, give thanks for the exiles which we have suffered, just as we give thanks for the redemptions which have experienced.
It is for this reason that we begin the Seder by saying, “We were slaves to Pharaoh in Egypt.” We praise God for having made us slaves just as we praise God, “who took us out of there.” Similarly, this is the reason we eat bitter herbs at the Seder to give thanks for the bitterness of slavery just as we give thanks for the freedom we gained. We also say, “At first our ancestors were idolaters…” to remind ourselves that the purpose of exile was to lift up the divine sparks which fell (into the world) through the sin of our ancestors.
We have pointed out elsewhere that the gematriah of rekhush gadol, great wealth35The Torah tells us that Israel left Egypt with great wealth. Since the gematriah of this expression is the same as the Tree of Knowledge, the implication is that the great wealth was the sparks from the tree of knowledge through which Adam and Eve sinned!, is 569. When we add the number 70 (the number of people who went down to Egypt with Jacob) i t has the same gematriah as the expression “etz hada’at,” the tree of knowledge (639). Thus, when Israel left Egypt, they took with them the sparks that were scattered when Adam and Eve sinned by eating the fruit of the etz hada’at, tree of knowledge. There are many allusions to the redemption of the divine sparks when the Israelites left Egypt. The word “mitei” in the expression mitei mispar k‘mi’at, “few in number,” has the same gematriah as the words etz pri, “the fruit of the tree” (450) and the word mi’at, few, is made up of the same letters as the word ta’am, taste; this is an allusion to the teaching that the “fruit” of the tree of knowledge and the tree itself were both sweet in taste.36This is an allusion to the idea that the tree of knowledge was not a tree at all but a source of enlightenment and knowledge.
The three signs which God gave Moses before he returned to the land of Egypt are also an allusion that the purpose of the Exodus was to redeem the lost divine sparks. The first sign was to turn his staff into a serpent – an allusion to the serpent in the Garden of Eden. The second sign was to make his hand leprous when he removed it from his cloak – an allusion to the tower of Babel. The sin of the tower of Babel was evil speech and leprosy was the punishment of those who gossip about others. And the third sign, turning water to blood, was an allusion to the flood. Through these three signs Moses would be able to convince the people of Israel that the Exodus was all about redeeming the sparks that were lost because of these three sins.
Why was Pharaoh’s intention to kill the males and not the females? First one must understand the hidden meaning of the terms used in this narrative. Male and female are allusions to the divine sparks. “Male” and “female” are references to khochma (wisdom) and binah (understanding), the masculine and feminine attributes of the divine in the sephirotic system. Jacob initially went down to Laban to redeem the lost sparks. The verse, “I took your father from beyond the river,” (Joshua, 24:2-4) is a reference to feminine aspect of the divine, binah, which is called a flowing river (since all the other Sephirot flow forth from it). The people on the other side of the river are called b‘nai kedem, since the kodem, precedes the river just as khochma precedes binah. Thus, the journey to the land of Canaan, across the river, by Abraham and then by Jacob, is really an allegory about the redemption of the divine sparks lost in the world. Laban represents, the kelipot, the husks, into which the sparks were mixed. His name is made up of two parts. The first two letters, lamed bet (gematriah, 32) are a reference to the 32 paths of khochma, wisdom, while the final nun, is a reference to the 50 gates of purity that are associated with the attribute of binah, understanding.
Jacob, in his great wisdom, overcame Laban’s deceit and redeemed the “thirty two paths of khochma,” wisdom, when he fled from Laban. However, he was unable to redeem the “fifty gates of” purity associated with binah.37These two numbers are commonly associated with these two sephirot. The number 32 comes from Sefer Yetzirah and the number 50 is connected with the idea of there being fifty gates of impurity in Egypt. Therefore, he went down to Egypt to continue the redemption of the divine sparks. These fifty sparks had fallen into the deepest impurity, and until Israel descended into the impurity of Egypt, the sparks could not be redeemed. Thus we say, Laban, the Arami, sought to destroy Avi, but he went down to Egypt. Since Pharaoh already had control of the feminine sparks, he now sought to take control of the masculine sparks, the sparks of khochma, by killing the males. That is why the Torah repeatedly says that the heart (leiv) of Pharaoh was hardened. He sought to control the 32, lamed bet, paths of wisdom, khochma. How did Pharaoh plan to do this? By enticing the people of Israel to worship idols in Egypt, since idolatry would damage the attribute of khochma, divine wisdom. The turning point in the Exodus story comes with the fifth plague, cattle disease, since the Egyptians worshipped their cattle. Thus, when God struck their cattle, the divine sparks of wisdom we were redeemed from Egypt (because the Israelites would now see that the gods of the Egyptians were not gods at all). That is why the Haggadah says that the expression “With a mighty hand” is a reference to the fifth plague.38See page ________ It is for this reason that the expression in the Torah changes during this plague from “Pharaoh’s heart was hardened” to “God hardened Pharaoh’s heart.” Although the battle was not over, Pharaoh was already defeated!
Pharaoh, then, did not decree against the females because it was unnecessary since they were already under the control of the Egyptians (since Jacob had not yet redeemed those sparks), but Pharaoh did make a decree against the males since he wished to have power over them. Moses, however, redeemed both male and female.
Another proof that Laban planned to kill both the male and females: Laban said to Jacob: “I have it in my power to do you harm; but the God of your father said to me last night, “Beware of attempting anything with Jacob, good or bad.””39Genesis 31:29This verse suggests that God only warned Laban regarding Jacob and not his family. When Laban says “The girls are my girls and their children are my children,” Laban implies that it was his intention to kill the woman and men. Because Jacob was able to free the divine sparks that were in his power he planned even greater evil against the offspring of Jacob. This also made the subjugation of the Israelites even worse in Egypt. That is why Moses said, “Ever since I came to Pharaoh to speak in Your name, he has dealt worse with Your people, and You still have not delivered Your people.”40Exodus 5:23 Initially, Pharaoh tried to subjugate them with a peh rakh, delicately; only later did he subjugate them with force.41After Laban or his son advised him to do so, according to the Midrash. The 288 divine sparks were mixed in with the husks of evil that were spread throughout the land of Egypt. The words Tov v‘Rah, good and evil, have the same gematriah. 42The gematriah only adds up to 288 if one adds the ‘kollel’ the expression to the number. Thus, when Laban says I have it in my power to do good and evil – he is really speaking about the divine sparks. When Jacob separated the adarim, flocks, thus arranging to take some for himself from Laban, he is really arranging to take the divine sparks. Adar’im equals 274. We add to this number the 12 sons of Jacob and Dinah making 287. There is still one spark short in this accounting, just as there is one short in the gematriah of tov v‘rah. Similarly the word avi, as in “An Aramean sought to destroy avi, my father, is also 13, referring to the sons and daughter of Jacob.43So where is the extra spark since all these numbers come to 287? This could suggest that even after the flight and redemption from Laban the process of redeeming the sparks was still not done." + ], + [], + [], + [ + "A common idea in rabbinic literature is midah keneged midah, literally, measure for measure. God’s justice is balanced; his punishment (or reward) are comme nsurate with the actions which cause one or the other. In this section Horowitz explores Israel’s miraculous fertility. He begins with a fairly regular Midrashic interpretation but continues with a Kabalistic explanation of the number of children to which each Israelite woman gave birth. In classical Kabbalah (such as the Zohar) there are ten attributes of God through which the world was created and through which God reveals Himself. The upper three are beyond the ken of human understand while the lower seven are very much rooted in human experience. The lowest of these attributes is called malkhut, or sovereignty – it is also identified with the shechinah, the Divine Presence. Each of the other Sephirot has a variety of different symbols, names, colors, and words associated with it.
The people of Israel were fertile, prolific, they multiplied, increased and grew exceedingly mighty; the land was filled with them: Following the translation in the Targum44The Targum is the Aramaic translation that appears next to the text in the traditional commentaries of the Torah., the text should have said “The land was filled from them.” “With them,” suggests that a miracle took place in Egypt: no matter how many people there were in the land of Goshen, it was never too crowded. Actually, there were several times 600,000 Israelites in Egypt and all of them lived in the land of Goshen45The Midrash suggests that only 600,000 males left Egypt because only one in five – or one in five hundred – left Egypt. The other Israelites were struck down during the plague of darkness when the Egyptians could not see this. This explanation is based on the word, chamushim, the Israelites were armed when they left Egypt. The word chamushim is midrashically interpreted as being from the word chamesh, five – or a fifth or one five hundredth of the people left Egypt.. We are told that when the plague of hail struck Egypt, the Israelites who were in Goshen were all safe, implying that they were all in this district. When the Torah says, va-timalei ha’aretz otam, “the land became filled with them,” to mean that the land accommodated to their numbers.
The six words used in this verse to describe the prolific nature of the Israelites (p‘ru, yishritzu, yirbu, ya’atzmi’u, miod, miod) is the basis of the statement that every Israelite woman gave birth to sextuplets. The Egyptians tried to afflict the Israelite men by preventing them from having intimate relations with their wives all week long. Because they prevented them six days a week, God repaid them measure for measure by giving them six children every time they gave birth to children. The expression b‘mi’od mi’od, exceedingly, can be read as midah k‘neged midah, measure for measure.46We find a similar interpretation of this word in the Shema, “You shall love the Lord your God with all your might,” bkhol mi’odekha. The Talmud understands this as bkhol midah asher attah moed, “Whatever measure that you can find.” (Talmud, Berachot) Pharaoh said “Lest (pen) they increase,” to which God responded, “So (kein) may they increase.” The tribe of Levi did not increase as prolifically as the other tribes because they were not subjected to hard labor like the others.
Another interpretation of the expression, “The earth was filled with them,” based on the Midrash is to read this expression literally. According to the Midrash, when the Israelite woman gave birth the earth covered up their offspring and protected them. They then sprouted up like plants when they were older and returned to their families!
According to the Zohar, the people of Israel are an allusion of the holy sparks that were scattered throughout the land of Egypt. They were scattered throughout the land so that they could gather up converts and bring back the holy sparks to God. The sages said that the Messiah, son of David, could not come until all the souls had been released from the body. Thus, the sextuplets to whom they gave birth represented six of the seven souls47The reference here is to the seven Sephirot: Hesed, Gevurah, Tiferet, Netzah, Hod, Yesod, and Malchut. These are the lower seven of the ten Sephirot which make up the Sephirotic chart. They each contain a plethora of different symbols by which they are identified. They are aspects of God, the human soul and the inner workings by which the inner life of God functions. They are most prominently expressed in the Zohar and earlier Kabbalah, but are intrinsic to later Kabbalistic thought as well. One of the symbols of the seventh Sephirah, Malchut, is aretz, land. or sparks that each Israelite held within himself. The seventh aspect or spark is called aretz, the land. The six Divine attributes were released through fertility of the Israelites but the seventh was immersed deeply in Egypt – it is Malchut, divine sovereignty. The seventh divine spark/Sephirah48The seventh Sephirah, Malchut is also feminine. Since it was already subjugated it was not necessary to worry about its redemption. was deeply rooted in the land of Egypt and in order to be redeemed, this divine dimension had to be released as well: “The “Land” was filled.” This was Pharaoh’s great fear. When he says, “Lest they rise up from the earth,” he means he is afraid that the other Divine aspects will be freed from the land of Egypt. At the time of the enslavement of the Israelites the six divine attributes/Sephirot were mixed in among the husks in the land of Egypt; by separating them from the husks the Divine sparks would be freed. When Pharaoh says, “Behold, the Israelites are too numerous for us,” he was expressing his fear Israel which was the embodiment of the divine sparks, would be lost to the Egyptians.49Why should the Egyptians care about the Divine sparks? These sparks were a source of power and vitality. They understood that to lose them would be to lose their great power in the world.", + "According to Rabbi Horowitz, the oppression and enslavement of the Israelites was an attempt to keep them from removing the Divine sparks that were in Egypt. These sparks gave power and vitality to Pharaoh and all Egypt. The erev rav, the mixed multitude that left Egypt with the Israelites were invited to come along because some of the divine sparks were still residing among this group.
The people of Israel were fertile, prolific; they multiplied; increased and grew exceedingly: There are four terms from fertility here: fertile (p‘ru), prolific (va-yishritzu), multiplied (vayirbu), and increased (va-ya’atzmi’u), plus the words b‘mi’od mi’od, exceedingly, repeated twice making six: for the six that were born in each delivery. Because the Divine sparks were spread out throughout the land of Egypt among the Israelites and the Egyptians, Pharaoh decreed that all the male children should be cast into the Nile and not just the Israelite boys. So says Rashi. The Targum understands this differently: He translates, “Any boy who is born to a Jew.” By this, the Targum means that any child who contains the sacred sparks is considered a Jew even if that child is born among the mixed multitude or the Egyptians. The Divine sparks were mixed in among the Egyptians. The text alludes to this: Erev Rav, the mixed multitude, has the same gematriah as da’at – 275 – divine understanding. Even as the Israelites continued to proliferate, “the land was full with them” - with these sparks. By the same token just as there were Divine sparks born among the Egyptians, there were those among the Israelites who did not contain the sacred sparks. It was during the plague of darkness that God wiped out those who were not among the sacred sparks in Egypt before the Israelites left the land." + ], + [ + "Using gematriah, Rabbi Horowitz uses the numbers to focus on the thems of trust in God and divine love as they relate to the story of the Exodus. Israel’s trust in God is expressed in their willingness to go off into the unknown wilderness just as Abraham was willing to leave is home and journey to a foreign land.
And they multiplied….and you attained great charm: 74 and 148 are associated with bitachon, trust in God: Rabbi Isaac Luria, points out that the words adai adaim, “great charm,” together have the gematriah of 14850The numbers 74, 75, and 148 become the basis of a complex series of calculations that revolve around trust in the Divine, the attributes of Abraham, and the core ideas of Passover., just like the word Pesach.51Actually he is talking about the root word, ad. Two times ad is 148. Pesach is an expression of divine trust, as we read, “Trust in the lord adai ad, forever.”52Isaiah 26:4
The word Bitachon, trust, is 75;53OK, so we are off by one – this does not seem to trouble Rabbi Horowitz! Israel’s willingness to go off into the wilderness when they left Egypt was a sign of their trust in God: “I remember you, the devotion of your youth, how you followed me into the wilderness, in a land not sown.”54Jeremiah 2:2 This is also the quality of Abraham who left his home at age 75 with trust in God. The gematriah of Avraham is 248 since he is the essence of love and faithfulness. Similarly B‘damayikh Cha’yi, “By your love shall you live” (Ezekiel 16:7) – the word damayikh is also 74: suggesting that circumcision and the Passover offering were both expressions of trust in God.
Through the Exodus, the name of God, Yah,55The first two letters of the Tetragrammaton are a separate name of God.was repaired as we see in the words which the people of Israel chanted at the Sea: Ozi v‘zimrat yah, “Yah is my strength and my stronghold.”56Exodus 15:2 In the future, when the name of God is complete and God’s throne is complete, the four worlds of creation will each be ad, eternal, and together they will be 74 X 4 which will equals 296 which is the gematriah of the word Tzur, the Rock, another name of God. This is alluded to in the verse “Trust in the Lord forever and ever (adai ad) for in Yah, the Lord, will you have an everlasting Rock (Tzur).”57Isaiah 26:4", + "Did the people of Israel deserve to be redeemed or were they redeemed simply because of God’s promise to our forefather, Abraham. Despite the fact that we were naked and bare of mitzvot, or maybe because we lacked commandments, God gave us the opportunity to make ourselves worthy of redemption. It was not the Passover offering that became the turning point but circumcision, brit milah.
But you were still naked and bare: King David said, “I rejoice over your promise as one who obtains great spoil.”58Psalms 119:162 This is a reference to the time David saw himself naked of any mitzvot except for the one inscribed in his flesh: circumcision. The word michtam,59Psalm 16:1, the meaning of the word is uncertain.is interpreted as makah tam – that he had a whole wound. This is a reference to the fact that tradition has it that King David was born circumcised so he had no wound caused by circumcision. David, then, rejoiced in fulfilling this mitzvah even though he did not have to be circumcised to fulfill it – he still considered it a “great spoil.”
Similarly, the people rejoiced in the mitzvah of circumcision in Egypt because through this commandment they knew they would be released from exile, and they would no longer be “naked and bare” of commandments. It was also through this commandment that they gained “great spoil,” from the Egyptians, just like King David would. The great spoil was the Divine sparks that they redeemed and took out of the land of Egypt through the Exodus and the redemption of the people of Israel.
The second mitzvah which made the people of Israel worthy of redemption was the Passover offering. Midrash Mekhilta asks why the taking of the paschal lamb preceding its slaughter by four days? Israel did not become worthy of redemption until they had fulfilled two commandments. One does not receive a reward for a good deed until one has performed some type of act. By setting aside the lamb for four days they showed their willingness to put their trust in God.
So what was the reason for the four days? Scripture also suggests that circumcision should have been enough reason for Israel to be redeemed so why was it necessary to have a second commandment?
The main reason that Israel was redeemed was because of circumcision. But the circumcision of a gentile would not have counted as the fulfillment of a commandment in Israel’s favor. Therefore the people of Israel first had to atone for the sin of idolatry; they did this by setting aside the paschal lamb as an offering to show their rejection of Egypt’s deity. Having set aside the lamb, then they were circumcised and only then did they bring a sacrifice to God. The first mitzvah, then, was setting aside the lamb to show their rejection of idolatry.", + "“Let us deal wisely with them:” Horowitz returns to this verse once again. What does it mean to deal wisely with the Israelites? How did he come up with this plan? According to the Midrash there were three advisors who gave counsel to Pharaoh: Jethro, Job and Balaam. Each took a different tactic: Balaam advised Pharaoh to destroy the Israelites; Job remained passive and silent, and Jethro fled from Egypt rather than be a party to this plan. According to Horowitz, Balaam was none other than the son of Laban. Balaam created an elaborate plan to embitter the Israelites by turning their lives into bitterness. A”t b”sh is another code for reading into the words of the Torah. Each letter is parallel to the letter at the other end of the aleph bet: the aleph becomes a tauf, the bet becomes a shin. In this way the word can be transposed. So cheyt yud becomes samekh mem
Let us deal wisely: This was the advice of Balaam who was among the three advisors to Pharaoh (Jethro, Job and Balaam).60Earlier we read that Balaam was actually the son of Laban! He suggested that Pharaoh cause the Israelites to sin by making them worship false gods. Later, Balaam gave the same advice to the Moabites in the wilderness in order to destroy the Israelites after he failed to curse them. By causing them to sin, he would prevent the divine sparks from rising out of Egypt, and later from Moab. Wisdom is associated with fear of God.61Psalm 111:10 Dealing wisely with the Israelites, then, meant destroying their fear of God. The Egyptians tried to embitter their lives (chaim): the word chai in a‘t b’sh is sam, poison. The sarai misim, the task masters, were those who were entrusted with giving the Israelites the poison that would prolong their exile. The “Land” was already deeply immersed in exile; the Egyptians set out to subjugate the other sparks by killing the males rather than the females." + ], + [ + "Using a seemingly unimportant verse from the Edomite genealogy in Genesis, Chapter 36, Rabbi Horowitz suggests that a deep mystical message can be found, Because Jacob did not complete the process of redeeming the divine sparks from his brother’s line, the divine sparks were responsible for the most terrible evil – Amalek. This incomplete process of redemption leads Pharaoh to deal shrewd treatment of the Israelites. Rabbi Horowitz quotes an explanation offered by the Ari, but it is full of strange allusions that are extremely hard to piece together.
Let us deal shrewdly with them: Why did Pharaoh say “Let us deal shrewdly” with Israel instead of simply saying “Let us kill Israel.” To understand the answer to this question we must first understand where the power to destroy Israel comes from.
We find the following discussion in the Talmud62See Sanhedrin 99b; see Numbers 15:30 and Genesis 36:22; this verse is taken from the genealogy of Esau – it seems to contain nothing but useless information.: ““But the soul that acts presumptuously.” This verse refers to Manasseh son of Hezekiah, who examined biblical verses63The word Aggadah is used here – it is the opposite of Halachah; that is it refers to the non-legal, narrative sections of the bible as well as comments on Scripture. to prove them worthless. Thus, he jeered, “Did Moses have nothing better to write than, “And Lotan's sister was Timnah?””
Why was it necessary to speak of Esau’s family tree? Esau’s genealogy is actually a mystical record of how the divine sparks became mixed in the husks in the world. The root of Jacob’s soul came from the Higher Wisdom64The reference to high wisdom is a reference to the Sephirah of Chokhma which is above Hesed in the sephirotic chart. and that is why he set out to redeem the divine sparks. The letters which precede each of the letters in the name, Lotan, spell Chokhma – by going back one letter we have the letters of Chokhma. Similarly, the word achot, sister, is also a reference to the Sephirah of Chokhma.
Rabbi Isaac Luria explained that Esau or Edom gained its power from the divine sparks that fell into the world. In the end, when the divine sparks return to their source, Edom will lose its power as is alluded to in the prophecy, “I will make wisdom vanish from Edom, understanding from Esau’s mountain,”65Obidiah 1:8 and in the verse “Who turns wisdom back, makes nonsense of their knowledge.”66Isaiah 44:25
Similarly, the name, Timnah hints to the divine sparks and the demonic which are mixed together in the world. The first letters of Timnah, tauf-mem, can be transmuted into el by moving back one letter in the alphabet. And the last two letters of this name, nun-eyin, can be transmuted into Sam67Sam means poison. This is a form of decoding in which the practitioner moves back or forward one letter in the aleph bet to create a hidden word. Note that in moving ‘back’ one letter, the tauf which is the final letter in the alphabet becomes an aleph, the first letter in the alphabet., which is part of the name, Samael.68Samael is the name of the power of evil. This transmutation of letters works by moving back from the letter taf to the letter aleph.
This is an allusion to a deep mystery in the cosmic unfolding of the world. Timnah sought out Jacob in the hope of being repaired, but Jacob was only able to repair the first two letters of her name – they became el. Timnah then went to Eliphaz. She brought the sparks of the divine wisdom and, as a result, Amalek was born from this relationship,6969 See the continuation of discussion in Sanhedrin99b - What is the purpose of [writing], And Lotan's sister was Timna? — Timna was a royal princess, as it is written, “Alluf *duke+ Lotan, alluf *duke+ Timna;” and by 'alluf' an uncrowned ruler is meant. Desiring to become a proselyte, she went to Abraham, Isaac and Jacob, but they did not accept her. So she went and became a concubine to Eliphaz the son of Esau, saying, 'I would rather be a servant to this people than a mistress of another nation.' From her, Amalek was descended, who afflicted Israel. Why so? — Because they should not have repulsed her. and as a result, the second part of her name was transformed into sam, poison. The divine sparks, then, have the power to give birth to either holiness or impurity. Thus, the verse in Genesis alludes, “Wisdom (Lotan) is the sister of Samael (Timnah).” Timnah is referred to a concubine, in Genesis 36, because she used subterfuge to be transformed through the wisdom.
Because Jacob was unable to transform and repair the nun-ayin of the name Timnah, Eliphaz was able to pursue and damage Jacob.70According to a Midrash, Eliphaz was sent by Esau to kill Jacob. He thought better of this plan when he caught up to his uncle and acted on his uncle’s suggestion – by stealing all of his possessions, he could say he left him like a dead man. Poverty, according to the rabbis is as bad as death! See Ginsburg, Legends of the Jews, Book 1, page 346 Nun-ayin, when reversed spell Ani, impoverish! The reason he did not kill Jacob was that he did not have the power to do so since Jacob had repaired the first letters of Timnah’s name: the tuaf mem, when reversed spell mayt, dead. Thus, Jacob could not be killed!
That is why we are commanded both to remember Amalek and never forget what the Amalekites did to us. Memory is the means to redemption of the divine spark, and not forgetting is beyond the redemption. Evil is born through forgetfulness. The gid hanasheh, the sciatic, is actually the nerve of forgetfulness71The root nasheh as in the name Menasheh means to forget. Joseph names his son Manasseh because he has forgotten his father’s house. (nasheh also means to forget).
We can now understand the allusion in the statement, “Let us deal shrewdly with them.” Pharaoh knew that he had the power to impoverish Israel but not destroy them completely because of the sparks that had already been redeemed – that is how he decided to use this knowledge to deal shrewdly with them. He enslaved them, and killed the males but he did not seek to destroy the entire nation, as Amalek had suggested." + ], + [ + "The sages had their own ideas about the relations between men and women. Female satisfaction in male-female relations was considered to be extremely important. In fact if the woman experienced sexual gratification first the couple was assured a male child. This influenced the number of male children born to the Israelites in Egypt!
To oppress them by making them do hard labor: The Egyptians wanted to reduce the number of Israelite males. They tried to keep the Israelites from multiplying by forcing them to do hard labor. In this way, they believed that they would reduce the men’s” desire to be intimate with their wives. What Pharaoh did not anticipate was that the woman would respond by seducing their husbands. This caused the Israelite couples to give birth to even more male children. According to the Talmud, if a woman reaches climax before the man, the couple will give birth to male children. Thus, the harder the Israelites were oppressed, the less desire they had to be with their wives, the more the women pursued their husbands, and the couples gave birth to more male children. This caused the Egyptians to dread72Exodus 1:12 the Israelites and fear them even more!", + "The most common mistake that people make is to assume that the Israelites built the pyramids. According to the Torah, the Israelites built the garrison cities of Pit’hom and Ramses. Here Rabbi Horowitz distinguishes slavery from oppression. The Egyptians were guilty of both – but they weren’t put to death for having enslaved the Israelites. Slavery was an acceptable institution in the biblical world – from a Jewish perspective oppression of another human being was unacceptable.
Garrison cities, Pit’hom and Ramses: The Talmud73Sotah suggests that Pit’hom and Ramses are actually one city. One says the city was called Pit’hom; the word Ramses suggests one building after another tumbled down (mitroses). Another opinion is that the city was called Ramses; the word Pit’hom suggests that it was swallowed up by a great abyss. But this is problematic since the Torah says that they built “garrison cities,” in the plural – how could they be one and the same city?
We have already learned that Noahides that are found guilty of theft are put to death but are exempt from repayment. So why, then, were the Egyptians drowned in the sea and the Israelites rewarded with great wealth when they left Egypt? The Egyptians were guilty of two crimes: they enslaved the Israelites and they oppressed them. They had to pay the Israelites for the years of slavery but they were punished with death for having forced the Israelites to work in seemingly useless ways just to oppress them. We see a reference to this above in the comment on the garrison cities which the Israelites were forced to build over and over again. The cities kept collapsing but the Egyptians forced the Israelites to continue to work only to oppress them. So what did the two sages differ over in the comment about whether the cities were called Pit’hom or Ramses? They differed whether the servitude came first or the oppression came first. According to the first opinion, oppression came first (building after building would collapse) and the slavery came later. According to the second opinion, the slavery came first (they would build the whole city only to have it sink into the ground) and the oppression followed it." + ], + [ + "The battle in Egypt was not a political battle over tyranny but a spiritual battle over the destiny, nitzotzot, Divine sparks, that had fallen there at the time of creation. Pharaoh understood that Israel’s liberation would result only when the sparks had been redeemed. It was necessary, therefore to oppress the Israelites both body and soul to trap the divine sparks in Egypt. As long as the Israelites worshipped false gods they would be unworthy of redemption and the divine presence would remain in exile with them. Avodah kashah, was taken to mean not only hard labor but the worship of false gods. It was only when Israel completed the allotted years of exile or through mitzvot that made them worthy of redemption that Israelthat the sparks would be freed from Egypt.
They placed hard labor (avodah) upon us: The Midrash74The Hafla’ah quotes this statement in the name of Rashi which does not appear to be correct. explains that Israel refused to listen to Moses because of “shortness of spirit,”75Exodus 6:9 to mean that they could not separate themselves from idolatry.76Exodus Rabbah 6:6; the word avodah means both slavery and worship. The Egyptians forced the Israelites to not only serve them but to serve their gods as well. Initially the expression avodah kashah, hard labor, would seem to refer to physical labor. Pharaoh increases Israel’s labor in response to Moses” first request to allow the Israelites to worship their God. So why does the Midrash conclude that avodah kashah refers to idolatry?
The subjugation of the Israelites in Egypt was both physical and spiritual as we see in a number of places. When Moses complains to God, he says “Ever since I came to Pharaoh to speak in Your name, he has dealt worse with this people; and you have not delivered Your people.”77Exodus 5:23 “Dealt ill” refers to their souls and “not delivered” refers to their bodies. Similarly, when the people tell Moses, “May the Adonai look upon you and punish you for making us loathsome to Pharaoh and his courtiers – putting a sword in their hands to slay us,” “making us loathsome” is connected to their spiritual wellbeing (and connected to the expression “shortness of spirit”).78The second half of the verse then is a reference to Israel’s physical wellbeing, “Putting a sword in their hands.” By increasing their labors Pharaoh made it hard for them to separate themselves from idolatry as well.
Furthermore, Pharaoh was particularly hard on the young children because he knew that as long as they could not leave Egypt, neither could the Shekhinah, the Divine Presence. We see this in the following verse: “May the Lord be with you the same as I mean to be with you! Clearly you are bent on mischief. NO! Your men folk may go (and not the children) and worship the Lord79Exodus 10:10.” Pharaoh wished to prevent the Shekhinah from leaving Egypt and so he refuse to allow the youngsters from going with Moses and the people to worship. Pharaoh was also aware of the prophecy to Abraham, “And they shall return here in the fourth generation;80Genesis 15:16” he also knew that Abraham’s descendant’s sojourn in Egypt was supposed to last 400 years. He was afraid that since the children were the “fourth generation,” Moses was really planning to return to the land of Canaan. Having completed the allotted years, however, did not guarantee redemption; Israel could only be redeemed though an act of repentance. Rather it was through acts of charity as well as the severity of their suffering that Israel became worthy of redemption. Israel’s redemption then was dependent on two things that were difficult for them: repentance on their part and bearing the suffering of slavery." + ], + [ + "Rabbi Horowitz plays on the word farekh, ruthless, which is commonly read as peh rakh, a soft tongue. He uses this as a means of looking at the inner and outer nature of Pharaoh and the power of circumcision which makes human beings just a bit lower than God. Using a series of literary associations and word plays he finds allusions to the power of the divine for good but also as a means of giving the demonic its own power. The demonic can only exist to the extent that it contains some of the divine sparks which animate the world.
The Egyptians imposed labor upon the Israelites ruthlessly (b’farekh): There are two aspects to Pharaoh’s actions – he acts with a hard heart but he imposes his labor b‘farekh, which the sages read as b‘feh rakh, a soft mouth.
When the Torah says that Pharaoh’s heart was hardened81Exodus 7:14 it is referring to the inner and outer aspects of his persona. The middle letters of Pharaoh’s name are reish-ayin, ra, wicked. And the outer two letters pei-hei, or peh, mouth. When the sages said that Pharaoh imposed labor b‘farekh, ruthlessly, it means that he did so with a peh rakh, literally a soft mouth. His mouth contained a mixture of divine sparks as well as physical husks. Thus later, the mouth that enslaved the Israelites would be the same mouth that would eventually allow them to go free.
Peh, “mouth” is a reference to dibbur, speech; it is the Shekhinah, the tenth and final Sephirah, the divine presence. As long as Israel was in exile, “speech” was in exile and it could be used to enslave the Israelites. Because God was , in exile Moses also suffered from a kaved peh, “a heavy tongue.”
Like the word peh, mouth, milah (circumcision) has the gematriah of 85. Redemption should have begun with milah, circumcision. Originally, Joseph commanded the Egyptians to be circumcised so that they would all enter into the realm of holiness82In the Sephirotic chart, Joseph is also the divine phallus and is therefore associated with circumcision. Each part of the chart is associated with part of the human anatomy; the final Sephirah is associated with the feminine component. As a result when they are united God is one and God’s name is one. Also each of the Sephirot is associated with biblical characters, colors, and pronouns.; this plan backfired and instead it gave Pharaoh the power to keep the Israelites in Egypt.
Milah contains four of the five letters in the name, Elohim – the exception is aleph. It is through the power of the aleph in the name, Elohim, that Israel was redeemed from slavery. When aleph is added to letters of milah it becomes Elohim. Through the aleph, Elohim becomes the power through which Israel is able to go forth from Egypt and through which impurity is transformed into purity. The divine name that is usually associated with judgment becomes a source of compassion. The aleph is a mysterious letter; when spelled backwards is pele, wonder! Thus, the aleph has the power to change everything. Job said, “Who can take a pure thing out of an impure thing?”83Job 14:4 It is the aleph of tamei that allows this transformation to take place from impurity to purity. The gematriah of the word tamei is fifty; it is a reference to the fifty gates of impurity in Egypt into which the people of Israel nearly fell in Egypt. By taking away the aleph from tamei, the gematriah of the word is only 49 – thus, the aleph has the power to remove impurity!
The number 50 is associated with both purity and impurity. The letters mem and yud (with the gematriah of 50) are the final two letters of the name Elohim. These letters gave Pharaoh the power to enslave Israel. Mem-yud spells mi, who. Pharaoh says: “Who (mi) is the Lord that I should heed Him and let Israel go?”84Exodus 5:2 On the other hand the forty nine days between the Exodus and the giving of the Torah culminate Shavuot, the fiftieth day. They represent the fifty gates of purity through which Israel became worthy of receiving the covenant at Sinai.
Milah connects us to God. The Psalmist wrote, “You have made man little less than God.”85Psalms 8:6 When a person is circumcised, he literally a little less than God (Elohim)86He is lacking the aleph of elohim which means he is milah.; all he lacks is he alpeh of Elohim. Similarly, the verse, “You crowned him with glory and beauty,” is a reference to the revealing of the “crown” in circumcision.
The word rakh in peh rakh is also 220. Together with the word mi, 50, has the gematriah 270, like the word ra, evil. Pharaoh, then, is a combination of mi and (peh) rakh, making him the embodiment of evil. But the aleph of Elohim, the one (echad), has the power to transform the impure into the purity!
87Note that in later Kabbalistic thought, an additional Sephirah is often added, Da’at or knowledge which serves as the synthesis between Chochmah and Binah." + ], + [], + [ + "Suffering is understood in this passage as a strategy for inspiring repentance and prayer.Rather than punishment, sometimes God causes the people of Israel to suffer so that they will be motivated to cry out to God – It is out of love that God causes such pain, even though it is painful to God to witness this suffering. Rabbi Horowitz offers an extended interpretation of Psalm 116 (part of Hallel which appears in the second half of the Haggadah) which illustrates this interpretation. What was true of the generation of the Exodus is true for future generations as well – and for the future redemption.
A long time passed and the king of Egypt died; the Israelites moaned because of their enslavement: The Torah goes on to say: “….their plea ascended to God because of their enslavement.”88Exodus 2:24 Why does the Torah make the statement this way instead of saying, “Their pleas because of their enslavement ascended to God? This verse teaches us that God caused the Israelites to suffer for their benefit. By causing their physical subjugation to be extra severe, the Israelites were roused to repentance and cried out to God within the 400 year period that their subjugation was decreed, thus causing their exile to be shortened.
We have already seen that Israel’s exile had more to do with the subjugation of their souls through idolatry than their physical enslavement and oppression. As we see elsewhere, by causing the Israelites to suffer, God could expedite their redemption sooner. The physical enslavement, then, was actually a compassionate act by God to free Israel from Egypt sooner. Israel’s cry ascended to God through the severity of its enslavement.
This is what King David meant when he said: “I love Adonai because he hears my pleas; for He turns His ear to me whenever I call. The bonds of death encompassed me; the torments of Sheol overtook me. I came upon trouble and sorrow and I invoked the name of Adonai, “Adonai, save my life!” Adonai is gracious and beneficent; our God (Elohainu) is compassionate.”89Psalms 116:1-4
“I love Adonai because he hears my pleas; for He turns His ear to me whenever I call.” God compassionately aroused the prayers of Israel (through suffering) so that they would be inspired to pray to alleviate the exile of their souls. He caused the subjugation of their bodies to be more severe so that they would not have to wait the 400 years to be taken out of Egypt. They would cry out to God sooner and thereby give God a reason to take them out sooner.
“The bonds of death encompassed me; the torments of Sheol overtook me.” God allowed the Egyptians to make the lives of the Israelites bitter through enslavement. God saw that the Israelites were about to descend into the fiftieth gate of impurity. By oppressing them physically, they would cry out to God thus preventing them from reaching the lowest levels of Sheol.90In Kabbalistic thought there are fifty gates of impurity. Had Israel descended into this lowest level or gate of impurity they would no longer be able to be redeemed from slavery. According to Rabbi Horowitz, there is nun verse in the Ashrai, in the alphabetical Psalm 145, because nun is associated with the fiftieth level of impurity. In the Talmud, we learn that this verse was left out of the Ashrai because of the verse, “Fallen (naflah) never to rise again, is maiden Israel…” (Amos 5:2)
“I came upon trouble and sorrow and I invoked the name of Adonai.” This suffering roused Israel to invoke and cry out in the name of God. It is through the suffering of our bodies that our souls are redeemed.
“Our God (Elohainu) is compassionate.” Even though Elohainu is usually associated with God’s attribute of judgment, here Elohainu is said to be compassionate. By causing Israel’s suffering God compassionately brings about their redemption sooner! Similarly the sages said that God always introduces the cure before the affliction. The cure was Israel’s oppression and the affliction was the spiritual subjugation of Israel.
Similarly, Isaiah said: “In their troubles He was troubled (lo tzar), and the angel of His presence delivered them. In His love and pity He redeemed them, raised them and exalted them, for all time.”91Isaiah 63:9
The ketiv and the k‘ri92Ketiv, the written version of the text and K’ri, the pronounced version of the text refers to a phenomenon in the Bible where the way a word is written is different from the way the word is read. spell the word the word lo two ways, one with an aleph and the other with a vav. When the word is written with a vav, the verse means, “In all of their troubles, so is He troubled.” And when the word is written with an aleph, the verse is translated, “In all of their troubles God does not mean to trouble them.” Both of these explanations are correct: God feels Israel’s pain in exile but it is not God’s intention to cause Israel pain either.
The verse concludes “for all time (olam).” The word olam93See Leviticus 25:46 “You shall keep them for possession for your children after you, for them to inherit for property for all time (l’olam). “ The inheritance understand “for all time” to mean for fifty years of the Jubilee. The same interpretation is now applied to Isaiah 63:9 is used elsewhere as a reference to the Jubilee year which is fifty years. This is an allusion to the fifty days between the Exodus and the giving of the Torah at Sinai. Just as Israel sunk close to the fiftieth gate of impurity, so they now had to ascend to the fiftieth gate of purity which would make them worthy of receiving the Torah.
We have many examples in Jewish history in which the suffering of the Jewish people becomes the impetus for their prayers and repentance and, as a result, leads to their redemption. Haman’s decree was ultimately for the welfare of the Jewish people since it inspired sincere repentance. This was true in the time of the Maccabees as well. The Jewish people had become sinful; they were afflicted by the Hellenists (through God’s will) so that they would pray to God and God would save them from their enemies through their repentance.
In Psalms, we say “God is close to all who call upon Him, to all who call upon Him in truth.”94Psalm 145 Why do we repeat the same thing twice in this verse? God is close to the Jewish people even before He causes them to call upon Him truth. As we saw in Psalm 116, God arouses our feelings so that we sincerely call upon Him – in that way he can incline Himself toward us in His great love.
We find another allusion to the idea that God allows us to suffer out of compassion in the following verses: “I have taken note of you and of what is being done to you in Egypt…They will listen to you…”95Exodus 3:16-18 Commenting on these verses, Rashi says: “Since you will speak to them with this expression (pakod yifkod, “I have taken note”) they will listen to you for this sign is already given to them through Jacob and Joseph for by this expression they would be redeemed.”96See Rashi ad locum. In Genesis 50:24 - 25 the expression, pakod yifkod “I will take note,” appears twice. One is attributed to Jacob and one to Joseph. It appears again in the words which Moses was to speak to the people of Israel. The letters which follow pay-kuf-dalet, to visit, are tzade-reish-hay, suffering. The word pakad, then, hints that God will only visit Israel when Israel suffers oppression. This is a hint that the cure (pakad) precedes the affliction (tzarah)!
The Torah hints at the fact that Israel would be redeemed by Moses. The Ribuah97I am not sure of the meaning of the word ribuah. I assume it means the square of each of the four letters in the Tetragrammaton which comes to 186 – not exact but close! of the Tetragrammaton is 184 (like the word, pakad) and the gematriah of the name eheyeh, is 16198This assumes we add up the value of the full names of each of the four letters aleph, hay, yud, hay.. When we add the sum of these two numbers, they add up to 345, or the gematriah of the name Moshe.
“The angel of His presence delivered them,”99Isaiah 63:9 is an allusion to Moses who is referred to as an angel, “God sent an angel who brought them out of Egypt.”100Deuteronomy 6:21 Rashi explains that “the angel” here is Moses.
“You have delivered me from death, my ears from tears, my feet from stumbling. I shall walk before the Lord in the land of the living. I trust in the Lord; out of great suffering I spoke and said rashly, “All men are false.”” 101Psalm 116: 8-10 Each of the expressions in this verse refers to one of the exiles of the Jewish people: “You have delivered me from death” – refers to Egypt, since we were bitterly oppressed “unto death;” “my ears from tears – refers to Babylonia, since our ancestors sat by the river of Babylon and cried; “my feet from stumbling” – refers to Greece, since they weren’t exiled from their home.”102Even though the Jewish people did not leave their land they lived in exile and oppression at the hands of the Hellenists. Each exile lasted for limited time but the final exile is the longest; it is referred to in the verse: “I shall walk before the Lord in the land of the living. I trust in the Lord; out of great suffering I spoke and said rashly, “All men are false.”” Regarding this exile the prophet said: “I the Lord will speed it in due time.”103Isaiah 60:22 This means, if Israel merits redemption the Lord will speed up the end; if not, it will come in due time.
This is similar to what happened in Egypt. The severity of Israel’s slavery and their oppression brought about a quicker end to the exile. Similarly, by allowing a ruler like Haman, the time of suffering ended quicker.
There are two ways in which to bring an end to Israel’s exile more quickly: either through more severe suffering or through sincere repentance. When Israel turns to God in repentance, they are more worthy of redemption sooner and are redeemed with compassion, and they are saved from the birth pangs of the coming of the messiah." + ], + [], + [ + "
The Torah offers mixed a message: the Israelite men and women were not allowed to cohabit and yet they continued to have children. Rabbi Horowitz addressed this issue earlier and returns to it here possibly tongue in cheek. Despite their separation there was something unnatural and even miraculous about their ability to reproduce. The power of Shabbat, he suggests already existed in Egypt and it was more than just a day for physical rest, both then and now.God saw our affliction – this refers to the forced separation of husbands and wives: The statement is followed by, “and our labor – this refers to the children.” If one statement means they could not cohabit, then how can the other refer to the birth of children?
According to a Midrash, the Israelite women cohabited with their husbands and gave birth on the same day – like chickens! But this makes no sense: first, after giving birth the women would have been forbidden to their husbands because of impurity; second, this is only recorded to have happened once in the case of Adam and Eve who gave birth to Cain and Abel in one day; and third; chickens, of course, are different since they lay eggs and then nest on the egg once it is laid!104I cannot help but feel that Rabbi Horowitz is winking at the reader, or his students, as he is offering this tongue and cheek analysis of how the Israelite women gave birth like chickens. One shouldn’t be too serious in reading this D’var Torah. Rather what this Midrash means is that from a single cohabitation, the Israelite women would give birth. Though they were forbidden to be with their husbands all week long as the men were forced to work hard, on Shabbat they would be reunited and would cohabit and would immediately become pregnant. The Egyptians tried to separate men and women through back breaking labor and oppression but it did not stop of the men and women from having children.", + "Rabbi Horowitz confronts one of the most difficult problems in theological thought in general and Jewish theology in particular. How does one reconcile God’s foreknowledge with free will? In Pirke Avot we find the statement, “Everything is foreseen but choice is given.” At first glance these two assumptions seem to contradict one another. If God can see everything before it actually happens, then I do not have freedom to choose. On the other hand if I truly have freedom then God cannot be All-knowing. Rabbi Horowitz offers a riff on these ideas as he confronts the question of what God knows and how free the Israelites were to choose while they were in Egypt. He suggests that God’s knowledge of sin cannot be absolute if repentance – one of the 613 commandments – is truly a choice that we can make. On the other hand, the possibility of sin must also be real if repentance is a choice that we make. Sin is real for the sages but it is not a necessity – we can always change our actions into merit through repentance.
God saw the Israelites and God knew: At first glance, this statement seems superfluous. What does it tell us that we don’t already know? According to the Midrash, the statements, “God saw” and “God knew” imply that God knew that Israel had performed repentance but the Israelites did not know this about one another. God could “see” them but they could not “see” each other because they had, “covered up,” their sins.
What does it mean to “cover up” ones sins? Two verses are found in Scripture: “Happy is one whose transgressions are forgiven, whose sins are covered over,”105Psalms 32:1 and “One who covers his faults will not succeed!”106Proverbs 28:13 The second verse refers to one who tries to cover over a public sin – he cannot succeed – while the first verse refers to private sins. Since the Israelites were guilty of idolatry in Egypt, and did not see one another repent, it was necessary for them to atone through suffering in Egypt.
This verse raises the philosophical question of foreknowledge vs. free choice. If God knows that a person is going to sin, how can they be held responsible for what they did since it was foreseen? But if we have free will, then how can God have foreknowledge of what we are going to do? So when scripture says that God “saw and knew” that Israel would repent, does that mean God had foreknowledge of their sins (and therefore it was inevitable) or that Israel had a choice regarding these sins (in which case God couldn’t know what the Israelites would do)?
God’s knowledge of wrong doing does not make the wicked act inevitable. Evil actions are like falsehood. When one speaks falsely, God’s knowledge is tempered by the nature of the false statement and therefore it is not absolute – one always has the choice reverse one’s statement or actions. This is what scripture means, “Therefore the wicked shall not establish judgment nor will the sinner, in the assembly of the righteous.”107Psalms 1:5 This means, the wicked cannot claim that their wickedness is as inevitable and immutable as the righteousness of the just. Regarding the righteous we say, “For Adonai knows the way of the righteous but the way of the wicked is lost.”108Psalm 1:6 That is, God rewards the ways of the righteous but the ways of the wicked are lost because they can change. That is what the sages meant when they taught: “Great is repentance for through it even premeditated sins are counted as merits.”109Babylonian Talmud Yoma 86b It is written, “Turn back you rebellious children;”110Jeremiah 3:14 that is, they were rebellious at first but did not remain so!
Since repentance is one of the positive commandments in the Torah, and each person must be able to choose to observe it, it is necessary for God to allow us to sin so that we can choose repentance freely. It would be impossible for a person to repent if he did not sin, therefore sin must be one of the choices which God gives us. Also, the punishment could not be foreordained prior to the actual sin, since God never punishes before the person actually commits the sin. Therefore God allows us to turn our sins into merits – it was already revealed (to God) that while the sins were necessary while the Israelites were in Egypt, Israel would overcome them. God foresaw all of this – the existence of sin and the possibility of repentance.

The Ten Plagues
It is the custom to spill a drop of wine or sprinkle a drop with one’s finger as each plague is mentioned and then as each of the three mnemonics are recited. Some see this as a way of indicating our hope that evils such as these will not be visited upon us. Others interpret it to mean that we diminish our cup of joy because – no matter how necessary and deserved – we do not rejoice at the thought of suffering, pain and death.
So too the midrash teaches that when the angels wished to sing praises to God as the Egyptians drowned in the Sea, God told them to stop because “My creations are drowning in the sea and you would sing songs of praise?”
Of the ten plagues, the tenth is the most problematic. God struck down not only the first born of the Egyptians but even the first born of the captive who were born in prison. Rabbi Horowitz explains this seeming injustice by finding multiple reasonsfor the final plague. This plague was the ultimate sign of redemption for the people of Israel. Through it, Egypt and the nations of the world came to understand the power and justice of God. No one was innocent in Egypt – not the servants, nor the people, nor Pharaoh. Horowitz connects the revelation of God’s name with the four promises of redemption that are the basis of the four cups of wine.
He offers an interesting connection between these promises and the liturgical introduction to the Shema in the morning service.
I will pass through the land of Egypt on that night – I and not an angel: What does the Haggadah mean when it says, “I am Adonai - I and not another?” To answer this question one must understand that there are several reasons given for the plague of the first born.
The most obvious reason for the death of the firstborn is given by scripture, “Israel is my first born child; since you have refused to let him leave I will smite your first born child.”111Exodus 4:22-23
Another reason for this plague was to show the power of God. Only God was able to “distinguish the one who is a first born and the one who isn’t.”112Mekhilta; that is, no human being can really know if the other person is a first born or not. Only God is present in the moment of conception to distinguish the first born from other children. Horowitz goes on to explain why this is the case.
Punishing the first born was a way of punishing the gods of Egypt. Scripture states, “I will execute judgment on all the gods of Egypt.” 113Exodus 12:29 The first born were set apart for the service of false gods; therefore, by killing the first born, God executed judgment on the gods of Egypt.
The Torah says not only were the Egyptian first born struck down, but so were “the first born of the captives who were in the dungeon.”114Exodus 12:29 Rashi offers two reasons why the tenth plague affected everyone in Egypt even if they were not personally responsible for the subjugation of the Israelites. First, they rejoiced over the suffering of the Israelites. And second, lest they think that the final plague was caused by their false god rather than the God of Israel.115Also see the Mekhilta, Masekheta Pisha
Determining why some died during the tenth plague and others did not was a complicated matter. There was no way to know who was a first born and who wasn’t. Some of those serving their gods might not have been first born while there may have been others who didn’t think they were first born who actually were. For instance, a woman who had an illicit relationship with another man might have conceived the other man’s child without her husband’s knowledge. This child would have appeared to be her husband’s first born child but might not have been the birth father’s first born. Similarly, there might have been children who were the first born of the man with whom they were conceived but not the first born of the woman’s husband. So some non-first born might not have been serving in the Egyptian cultic rituals while other first born might not have been serving in this position at all.
Complicating the matter even more was that there were “the first born of the captives” - who were charged with leading the worship of the non-Egyptian gods. God threatened to execute judgment against the gods of Egypt but not other gods. So why were the first born of the foreigners condemned to death? If these first born did not die during the tenth plague they may have thought that their gods were responsible for this plague.
God, therefore, singled out all the first born but they may have died for different reasons: some because they were the first born who served the gods of Egypt, others because they rejoiced in Israel’s suffering, and still others because they were the first born of Egypt, and God had promised to punish all the first born of Egypt. Those who served the gods of the foreign people might have assumed that their gods were responsible for the tenth plague, so God struck their first born down as well.
We can now understand the expressions in this passage. The Haggadah says, “I executed judgment against all the gods of Egypt – I and not a messenger” because only God would have known who was an actual first born and who was not. And the passage‟, “I am Adonai – I and not another,” is a reference to the gods of the prisoners who were not Egyptians and who were worshipping the gods of other nations. It was the God and not “another” god who caused the tenth plague in Egypt – God made this clear by striking down the first born of the foreigners who served other gods besides the gods of the Egyptians.
The following verse alludes to God’s success in making His presence known in Egypt and beyond: “You brought your people out of the land of Egypt with a mighty hand, winning fame for Yourself to this very day.”116Daniel 9:15 By hardening Pharaoh’s heart, God’s renown was not revealed to the world until the moment of their redemption. At first Pharaoh said: “Who is Adonai that I should heed Him and let Israel go? I do not know Adonai, nor will I let Israel go!”117Exodus 5:2 God’s name was still unknown at this time.
God’s name became known to the world through the redemption. It was the fulfillment of the four terms of redemptions: I will bring you out from beneath the labors of the Egyptians; I will deliver you from their service (avodah); I will redeem you with an outstretched arm; and I will take you to be my people.118Exodus 6:6-7
We refer to these four terms of redemption in the passage before the daily recitation of the Shema: “Open our eyes to Your Torah and let our hearts cling to Your commandments and unify our hearts to love and to revere Your name.” The words of the Shema must be said with complete concentration and holy intention, with love and fear so that they can ascend to heaven!
1. “Open our eyes to Your Torah” – this was the purpose of going out of Egypt.
2. “Let our hearts cling to Your commandments” – God delivered us from serving false god so we could serve Him through the commandments.
3. “Unify to….revere Your name” – reverence began with the redemption brought about with a mighty hand.
4. Unify our hearts to love (You) – through reverence we come to love of God and through love God will “Take you to be my people.”
These four phrases, then, are a byproduct of the way in which God revealed His name and promised redemption to the people of Israel.
(A comment from the grandson of Rabbi Pinchas Ha-levi Horowitz:) There is another reason for why the first born of the prisoners were also affected by the tenth plague. The sages give two reasons: because the prisoners rejoiced in Israel’s suffering and so that they would not say that it was because of their gods that the first born of Egypt died. We learn that if one is permitted to witness the downfall of the wicked, it must be because of one’s merit. In the case of the Exodus, then, this was the case. The Exodus from Egypt was due to Israel’s own merit; so that they would be able to tell the story of the Exodus in generations to come. But the death of the prisoners of the Egyptians would not have been due to their own merit (since they were not being punished for enslaving the Israelites) so there must have been other reasons for their punishment. It must have been that the prisoners rejoiced in Israel’s oppression. It was because they rejoiced in Israel’s suffering that the Israelites were allowed to witness their punishment.
The sages also teach that “once the destroyer is given permission to destroy, a distinction is not made between one and another.” God had condemned the first born in Egypt. Once God unleashed destruction on Egypt, a distinction could not be made between the first born of the Egyptians and the other non-Israel first born. The final plague was performed for the sake of God and for the well being of Israel. For the sake of God – not allowing any of the first born to survive was to prevent anyone from thinking that maybe another god was responsible for the plague. It was performed for the sake of Israel – even those who rejoiced in Israel’s suffering were punished." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Continuing the earlier discussion, that the tenth plague was an act of God alone, Rabbi Horowitz suggests that while Moses was an emissary in the redemption from slavery, it was God alone who brought about an inner redemption from idolatry. In this way he explains the absence of Moses from the Haggadah. The real essence of the redemption was not from slavery but the inner redemption of the people of Israel. Drawing on Exodus chapter 6, he explains this distinction as a way of explaining the seeming repetition of God’s promise at the beginning of this chapter. God has already promised to redeem the people from slavery – so why is it necessary for God to make this promise again?
“Elohim spoke to Moses and said to him: I am Adonai! I appeared to Abraham, Isaac and Jacob as El Shaddai; but I did not make myself known to them by my name Adonai.”119Exodus 6:3 In this verse, we find several problems: first, we repeatedly say I am Adonai (the name associated with divine compassion) even though we refer to God as Elohim (the name associated with justice); second, the expression, “the land in which they lived” is unnecessary; and finally this entire verse beginning, “I am Adonai” is also superfluous – we have already been told, “I will be with you and this will be the sign that it was I who sent you...”120See Exodus 3:12ff; in the passage dealing with the burning bush God reveals not only his name but his intention to redeem Israel from Egypt. So the beginning of chapter 6 seems to be repetitive.
There are two aspects to Israel’s redemption: the outer redemption from slavery which was performed by Moses and the inner redemption from idolatry which could only be performed through God. When God says “I am Adonai,” God is revealing that God will bring about Israel’s inner redemption. Moses, on the other hand, offered to redeem Israel from slavery on the condition that Israel would receive the Torah. At first Israel agreed to this but they rebelled because of the difficult slavery – the outer oppression to which they were subjected. Thus, Moses became angry with God for two reasons: “Ever since I came to Pharaoh to speak in your name you have dealt worse with this people and still you have not redeemed Your people.”121Exodus 5:23 The two reasons for Moses” anger in this verse reflect the two aspects, inner and outer of redemption. Moses was angry because God allowed the physical oppression to increase and their descent into idolatry to become worse. God’s response was to say, the difficult oppression is necessary for the divine sparks to be freed from Egypt. These sparks are mixed among the Egyptians and can only be freed through this struggle.
Elohim then answers; “I am Adonai.” The divine justice of Elohim is necessary for the divine compassion of Adonai. Elohim includes the name el, which is an expression of divine compassion, as we see in the verse Adonai Adonai el rachum v‘chanun, “Adonai Adonai a God (el) compassionate and gracious.” God revealed Himself first through the name El Shaddai which represents the transformation from El expressed in anger to El expressed in compassion. Similarly Shaddai is transformed from might to mercy, as we see, “May El Shaddai give you mercy…”122Genesis 43:14 The name El Shaddai has the same gematriah as Moshe, Moses - 345." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "This passage in the Haggadah often troubles readers – the seemingly playful way in which it counts the number of plagues in Egypt and again at the sea. Instead of ignoring the fact that the term “hand” is used to refer to the plagues in Egypt and not just by the sea, the author comes up with an ingenious way of reconciling this seeming contradiction. The math here is a bit sketchy but Rabbi Horowitz seriously plays with the numbers in the spirit of the Haggadah and the sages.
From where can one deduce….how many with a finger? Ten plagues! At first glance, it appears that since each finger is ten plagues, then hand is ten times five plagues which is fifty plagues at the sea, even though the thumb (gudal) and the pinky (zeret) are not really technically fingers (etzbaot). For all practical purpose, all five digits are considered fingers here.
Etzba is the term for the finger adjacent to the thumb. According to the Magen Avraham, one should drip drops of wine with the etzba. But this is problematic since there are several places in Scripture that use the word hand (yad) to refer to the plagues. Also, the term, etzba elohim is used to refer to the plague of lice and not to the plagues in general. But these passages do not contradict one another. Each etzba refers to two plagues: the thumb, blood and frogs, the finger next to the thumb, lice and wild animals, and so on. Thus we read in scripture: “I will lay my hand upon Egypt.”123Exodus 7:14 This seems to contradict what Rabbi Yosi Hagallili said.
We can reconcile what he said through the verse, “Five of you shall give chase to a hundred and a hundred shall give chase to ten thousands.”124Leviticus 26:8 Commenting on this Rashi writes: “Is this then the correct proportions? Should it not have said and a hundred shall give chase to two thousand? However one cannot compare the few who keep the Torah to the many who keep the Torah.”125Ibid, Rashi This is so because the ones who keep the Torah help one another. Similarly, we learn126Babylonian Talmud, Ketubot 5b that the deeds of the righteous are even greater than the act of creation (by God)! Regarding acts of creation we read, “Behold, My hand has laid the foundation of the earth, and My right hand has spread out the heavens.”127Isaiah 48:13 Regarding the righteous we read, “The place You made to dwell in, Adonai, the sanctuary, Adonai, which your hands established.”128Exodus 15:17 the first verse speaks of God’s hand while the second one is plural, ‘hands.’ While each can accomplish some things, two hands can help one to accomplish much more. So too in Egypt Israel experienced the hand of God – each finger representing a separate force - while at the sea, God’s hands worked together and were far more powerful in concert with one another. At the sea, then, each plague was the hand of God, and together they were more like fifty plagues – much more powerful. Just as five has the strength of a hundred and one hundred is ten thousand – 5:100 and 100:10,000 (when it should have said 100:2,000), so if 1 finger is as 2 plagues (5:10 or 1:2) then (ten plagues at the sea) were like as 50 plagues.129Here is my best effort at the math here. If five can pursue 100, then mathematically, 100 should pursue 2000. But in the Torah, the larger number increases fivefold to ten thousands. Similarly since each plague equal one finger making ten plagues, then, at sea the larger number here increases fivefold so at the sea the ten plagues are equal to fifty.
Why were the Egyptians punished so severely at the sea; they faced plagues, drowning, and the Israelites plundered the wealth which washed on the shore after they were drowned? According to the law, Noahides who were put to death should not have been fined as well. However the different punishments were for different aspects of their sin. The plunder was back pay for the Israel’s years of service in Egypt. The drowning was punishment for having pursued the Israelites after they left Egypt since one who pursues another to kill him can be put to death to save the victim. The plagues at the sea were punishment for having pursued the mixed multitude130The word chamushim usually is taken to mean “armed.” Rabbi Horowitz takes it to be a reference to the mixed multitude that left Egypt with Israel. Since the word chamushim comes from the Hebrew root chamesh, five, he offers his interpretation of the word above. The mixed multitude refers to those non-Jews who chose to join the Israelites when they left Egypt. Horowitz suggests elsewhere that there were divine sparks mixed among the mixed multitude that still had to be freed so Moses took them along. that left Egypt with the Israelites, since the appropriate punishment for this infraction would have been lashings. The Torah says that the Israelites left Egypt “chamushim.”131Exodus 13:18 Chamushim means that there were five times more people in the mixed multitude than there were among the Israelites. Since the mix multitude was five times more numerous than the Israelites, the Egyptians were punished five times more severely than they were in Egypt.
The sages interpreted the verse, “We add wreaths of gold to your spangles of silver,”132Song of Songs 1:11 as a reference to the plundering of Egypt (spangles of silver) and the plunder at the Red Sea (wreaths of gold). Why did the sages make a connection between these two events? When the Israelites reached the Red Sea, the plunder from Egypt was already in their hands. The plunder that they received at the Sea was theirs by virtue of it being ownerless; according to Jewish law anything that is claimed from the sea belongs to the one who finds it since we presume that if someone lost something in the sea or a flood they despair of ever claiming. That which was taken from Egypt, however, was different. According to the Torah the Israelites “borrowed” objects they took in Egypt. This meant that they had the status of borrowers and therefore could be considered to have certain responsibilities to the ones from whom they borrowed the property. It was for this reason, therefore, that the Midrash claims that the Egyptians did not drown until they could see the Israelites on the shore of the sea. When this happened they despaired of ever getting their possessions back – so the Israelites did not take full possession of the Egyptian plunder until the Egyptians drowned in the sea." + ] + ], + "Dayenu": [], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [], + [ + "Rabbi Horowitz focuses in the following comments on the fact that the proof text for the Pesach offering in the above passage is the same as the passage containing the wicked child’s question in the Torah: “When your children ask you: ‘What is this rite to you,’ you shall say: ‘it is a Passover sacrifice to the Lord, because God passed over the houses of the Israelites in Egypt when He smote the Egyptians but saved our houses…” The answer to the wicked child in the Haggadah to this question is not the one which appears in the Torah.
Rather, the Haggadah chooses to quote Exodus 13:8. Rabbi Horowitz now searches for the connection between the question, “What do you mean by this rite,” and the actual answer given by the Torah to this verse. He also explores the significance of the blood on the door post. Why is there so much emphasis on this act of sprinkling the blood on the door post in the Torah, rather than on the actual consumtion of the Passover offering?
Who passed over the houses of the Israelites in Egypt: There is an extended discussion in the Mekhilta on the meaning of the word Pesah.133Mekhilta Masekhta D’Pisha Chapter 9 “And the blood on the houses where you are staying shall be a sign for you…and I shall pass over (pasahti) you.” Rabbi Yishmael is quoted as saying, “Is not everything revealed before God, as scripture says, “He knows what is in the darkness and the light dwells with Him;”134Daniel 2:22 (So why was it necessary for the Israelites to place blood on the door posts of their homes; surely God would have known which homes belonged to the Israelites? ) God said: “The Israelites shall place blood on their door posts so that they will be worthy of a reward for performing this mitzvah; I shall reveal Myself and protect, as it is written, “I will pass over you.” “Passing over” (pesah) merely means protecting (has)…135This is based on the following verse: “As birds hovering, so will the Lord of hosts protect Jerusalem; He will deliver it, as he protects it, He will rescue it, as he passes over (paso’ah).” Isaiah 31:5‟
(The Mekhilta continues…) furthermore, there is a controversy over the meaning of Pesach between Rabbi Yoshaiah and Rabbi Yonatan. Rabbi Yoshaiah understands the derivation of the word pesah from the word poseah, to “hop over,” (the houses of the Israelites) while Rabbi Yonatan understands the word as Rabbi Yishmael as “protect,” (God protected the Israelites but not the Egyptians).
Why did the sages” disagree about the meaning of pesah? According to Rabbi Yoshaiah, if the Egyptians who were in Israelite homes had been killed, their Passover sacrifice would have become profane. Therefore God passed over the homes even when an Egyptian was located there and only later did He execute judgment on the first born Egyptians who took shelter in the Israelite homes.
According to Rabbi Yonatan, this was not an issue since the presence of the Egyptian dead would not have prevented them from eating the Passover offering – so that if an Egyptian was in an Israelite home his death would not have prevented the Israelite from eating the offering. On the other hand if a first born Israelite was in Egyptian home, he was protected by God while Egyptians were struck down even if they were in the homes of Israelites.
Why does the Torah place so much emphasis on the fact that the Israelites had to place blood on the door posts of their homes? This act emphasized the sacred nature of the Passover meal. The slaughtering of the lamb and the placing of the blood on the door post made the pesah a sacrificial offering and not a simple ritual slaughter for the purpose of food. Unlike the slaughtering for the purpose of kashrut for which the pouring out of the blood was necessary, this blood had to be sprinkled on the door post just as blood is sprinkled on the altar when offering a sacrifice. This meant that the offering had a sacred quality to it – for Rabbi Yoshaiah, a death could not occur in such a place.136Similarly, the blood had to be sprinkled and was not placed in a bowl since bowl was susceptible to impurity. For Rabbi Yonatan, God would kill the Egyptian firstborn in an Israelites home but only at the end of the Passover meal.
The verse, “You shall say, “It is the Passover sacrifice to the Lord because He passed over the houses of the Israelites in Egypt and He smote the Egyptians, but saved our houses,””137Exodus 12:26 is the Torahs” response to the wicked child’s question, “What does this rite mean to you?”138The Haggadah answers the wicked child with Exodus 13:8; but the Torah answers the wicked child with this verse. Rabbi Horowitz now explains what the wicked child’s question really is and how the Torah responds to him. When the first born wicked child asks, “What does this service mean to you,” he is really saying, “Why are you bothering with this sacrifice? If I had been in Egypt, I would have been struck down before we left Egypt and there would have been no one to whom you could teach the story of the Exodus ” The father answers that according to Rabbi Yoshaiah’s opinion, even the Egyptians were not struck down during the night of the Passover – therefore, even the first born wicked child would have survived to be a part of the Passover meal. And according to Rabbi Yonatan no one was struck down until after the offering was consumed – so again you could have taken part in Passover meal. The wicked child has no excuse for not listening to the story of the Passover!", + "
In the Torah we learn that when the Passover rite was explained to the people, “They bowed in homage.” For what were they thankful? This verse appears in the context of the question posed by the ‘wicked child’ which leads us to wonder what the wicked child might have been thankful for. Rabbi Horowitz offers a reverse order of history – past generations will be redeemed because of the merit of future generations. We tend to think of history moving forward; here history in the past is based on the goodness and hope of future generations. Similarly he teaches that the people of Israel are worthy of redemption because their offspring will tell the story of their redemption. The offspring of the wicked, then, are thankful that their grandchildren deserve redemption despite the wickedness of the parents.
But he saved our houses. The people then bowed low in homage: According to the Mekhilta the Israelites “bowed in homage” because they were aware that they had survived because only “one out of five” (chamushim) of the Israelites survived the plague of darkness.139Based on the verse, Exodus 13:18 Now the Israelites went up chamushim - which the sages took to mean one fifth (and not armed as most translations say. According to a Midrash , all the unworthy Israel were struck down during the three days of darkness. Rabbi Horowitz assumes that this plague took place after the Israelites set apart the lamb for the Passover sacrifice on the tenth of the month. There are several problems with this explanation. First, the Israelites could not have bowed in homage for their survival, since the Israelites set aside the sacrificial lamb before the plague of darkness occurred. Second, what is the connection between the question, “What do you mean by this rite,” and the response, “the people bowed in homage.” And third, we are told that they were thankful that their children and grandchildren would survive to celebrate the Passover. And yet the question (“When your children ask”) is related to the children and not grandchildren.
The answer given in the Haggadah to the wicked child’s question suggests that all the wicked children of that generation died before the Israelites left Egypt. Their grand children, however, would have survived the ninth plague. The Israelites bowed in homage knowing that the young who had not yet become wicked would survive to celebrate the Passover after they left.
While the divine spark of the children is rooted in the parents, the divine spark of the parent is not necessarily rooted in the child. It was for this the parents gave thanks. Unlike conventional thought, past generations are deemed worthy because of the good deeds that future generations will be able to perform. This idea is expressed throughout the Torah. We are told, “In the beginning (Bereshit) God created the heaven and the earth – for a thousand generations.” Some sages read this verse, “Through reishit,140Psalm 111:10 “The beginning of wisdom (reishit chochma) is fear of the Lord,” is often connected to the opening verse of the Torah. Reishit is another word for wisdom and for Torah. through the wisdom of Torah God created the heaven and earth.” God promised to maintain the world because of those not yet born who would follow His commandments. Similarly, we read, “God shows kindness to thousands (of generations.)” That is, through our acts of goodness God continues to show kindness to thousands of generations to come and a thousand generations before. The generations leading up to the giving of the Torah merited redemption because there was a future generation which would accept the Torah.
It does not matter whether Israel accepted the Torah out of love or fear of God,141According to a well known Midrash, God held Mount Sinai over the heads of the people and gave them a choice between annihilation or acceptance of the Torah. This suggests that it was not love but fear that caused the people to accept the Torah. According to Rabbi Horowitz if one accepts the Torah out of fear they would have merited a thousand generations of kindness (eleph); if one accepts the Torah out of love than one merits thousands (alaphim) of generations. He argues that despite the mountain hanging over their heads they accepted the Torah out of love, because they first said “We will do and we will obey.” through the actions of those who stood at Sinai, the earlier generations were worthy of redemption. Still there was the mixed multitude who left Egypt with the Israelites who carried the sparks of evil and there were Israelites who were still carrying the remnants of Egyptian idolatry and evil even after they left Egypt." + ], + [], + [ + "Rabbi Horowitz’s grandson, the editor of this commentary, adds his own comments in a number of places – but he always makes it clear when insights are his own and not those of his grand father. Here he raises the question of why it is necessary to explain the significance of eating matzah on Pesah. In more of a halachic inquiry, he distinguishes the difference between the matzah we eat toward the end of the meal and the matzah we toward the beginning of the meal. The question here is, why do we eat this matzah as opposed to the matzah we eat as the afikomen?
This Matzah which we eat, why do we eat it: (A comment attributed to the grandson of Rabbi Horowitz.) The minimum amount of Matzah that we are obligated to eat at the Passover Seder is a large olive’s worth.142A kazayit; this is a common measurement used in halachic literature However, at a time when we eat the afikomen instead of the Passover offering we eat a second “olives worth” as well in place of the pesah: so we are obligated to eat two olives worth, one when we recite the blessing for the matzah and the second when we eat the afikomen. The first “olives worth” we eat when we are hungry and the second after the meal when we have eaten a full meal as a symbol of the pesah offering which was also eaten when the people were full. So the question, “why do we eat the matzah,” is about the first bit of matzah that we are about to consume. The questioner wonders, shouldn’t it be enough to consume the second bit of matzah which symbolizes the pesah offering? The reason for the two olives worth of matzah are different from one another. While the second replaces the pesah offering (which was originally consumed together with matzah), we still need something as a reminder of the miraculous nature of God’s deliverance. That is why before we eat the first bit of matzah, we explain in conjunction with it, “Even before the dough of our ancestors had time to become leavened, God revealed Himself to them …and redeemed them.” The first piece of matzah is in celebration of the Passover story and the second piece a commemoration of the special offering which our ancestors made on the eve of Passover.
We can now understand the question of the wise child. In his wisdom, he correctly presumes that the pesah offering is the most important symbol of the evening; he doesn’t understand why we don’t begin the meal with the afikomen and then have the rest of the meal. We therefore answer him, “Nothing should be eaten after the afikomen!” He now understands why we begin with another bit of matzah as a reminder of the story and end with the matzah which symbolizes the pesah offering." + ], + [], + [ + "Exile is as much an internal state of being as it is a physical state of the body. By enslaving their souls, the Egyptians were able to enslave their bodies as well
All their work which they made them do with hard labor: The Zohar explains that the real exile in Egypt was the exile of the soul (and not the body). When the Torah says, “The embittered their lives (hayeihem),” it means they embittered their life force (hiyyutam) and by embittering their life force, they enslaved their bodies as well. The tribe of Levi, on the other hand, was different from the other tribes of Israel. They were not enslaved by the Egyptians because they continued to practice Brit Milah, the covenant of circumcision and they studied Torah as well.143That’s right – the children of Abraham Isaac and Jacob were studying Torah even before the Torah was given. This is a common idea in Midrashic literature. According to the sages, Isaac did not return home with his father after his binding; instead he attended the academy of Shem and Eber. The rest of the people of Israel rejected the teachings of their ancestors and as a result they were enslaved by the Egyptians. We learn from the sages of blessed memory, “Anyone who rejects the yoke of Torah receives the yoke of the kingdoms upon himself.”144Pirkei Avot 3:8 We learn this from the following verse: “Of Levi he said, Let your Tummim and Urim be with your faithful ones; who you tested at Massa and challenged at the waters of Meribah.”145Deuteronomy 33:8; The Urim and Tummim are a reference to the oracle device worn and used by the high priest to consult with God in matters of national importance. Here Rabbi Horowitz understands them as a reference to the two mitzvot which Levi performed in Egypt. Tummim refers to the commandment to circumcise the male children.146God tells Abraham, “Walk in My ways and be blameless,” Genesis 17:1 Israel is not blameless until they are circumcised and therefore complete. Urim is a reference to their commitment to study Torah, even in Egypt.147The word Urim comes from the word ohr, light, or possibly from the root word of Torah. Horowitz offers other biblical proofs to teach the unique status of the Levites which I have not included here.
The following is a continuation of the previous discussion as well as a side note regarding the women of Israel. Why weren’t the women persecuted as severely as the men? Horowitz offers a fascinating theory of anti-Semitism. All anti-Semitism grows out of jealousy.
We have seen that the other tribes were subjugated with the exception of the tribe of Levi. Pharaoh also could not subjugate the Israelite women because they were not obligated to observe the covenant or to study Torah. As a result they did not cast off these commandments since they were never obligated to observe them in the first place.
Another note about why the Israelite women were not persecuted: There were three advisors with whom Pharaoh consulted regarding the Israelites: they were Yitro, Bilaam and Job. Why did these three men hate the people of Israel? They were jealous! Yitro was a descendent of Midianites who were the offspring of Abraham’s relationship with Keturah. He was jealous because Moses gave all his holiness and possessions to Isaac and sent the descendents of Keturah away. Similarly, Bilaam was a descendent of Laban who hated Isaac because he married his sister Rebecca. He felt that by doing this, Isaac robbed him of the potential greatness he would have had since Rebecca took away all the divine sparks. Finally, Job married Dinah the daughter of Jacob and was extremely jealous because the sons inherited from their father and Dinah was completely disinherited! Yitro refused to participate in the persecution so he ran away. Job advised oppressing the male children (since he was jealous of the tribes) while Balaam advised oppressing and killing the female children (since he was angry at his sister as well as his two daughters who married Jacob and deprived him of the divine sparks). Bilaam was not powerful enough to convince Pharaoh against the advice of Job – so in Egypt the male children were oppressed by Pharaoh and not the female children.", + "Having completed the Maggid, Rabbi Horowitz now reveals the real significance of the practice of telling the story of the Exodus at the Seder. There is a mystical dimension to the telling. When we tell the story we experience the revelation of God’s hidden light which was first created at the very beginning of creation. The light from within is connected with the light from above. The word “This” becomes a key word in this passage. It is only in the radiance of the Divine light that we can point and say, “This!” Once again, Rabbi Horowitz returns to the theme of the wicked child who, like the non-Jews, is not able to see the light and therefore cannot benefit from it.
In every generation each person is obligated to see himself as if he went forth from Egypt: The “seeing” here refers to the ability of the intellect to perceive the “hidden light of the Divine.”148On the first day of creation, God creates light – even before He has created the sun or the stars. This is not physical light but a spiritual light that was hidden away until the time of redemption. I believe that is the light that Rabbi Horowitz is speaking about here. Just as this light was revealed at the moment of Israel’s redemption, so it is revealed anew each year on Passover. This light was also revealed at the Red Sea, as Israel sang, “THIS is My God and I shall glorify Him!”149The word Zeh, THIS, suggests that when Israel sang these words they were pointing to the divine light. And in the time of future redemption, the people of Israel shall say, “THIS is our God!”150Isaiah 25:9 So too, when we say, “It is because of THIS that God did for me when I went out of Egypt,”151Exodus 13:8 what we are really saying is, “It was for THIS light which God revealed at the time of the Exodus,” That God redeemed us from Egypt.
Others cannot be jealous of this light for those who cannot perceive it, cannot see of it. This light is also the light of Shabbat about which the sages said “a reward is given to those who perceive it.” We also say, “I have a precious gift in my treasury; it is the hidden light.”152Shabbat 10b, Mekhilta and other sources as well
We also find the following verse in Scripture: “How abundant is the good that you have stored away for those who fear You; that You do in the full view of men for those take refuge in You. You can grant them the protection of Your Presence against scheming men.”153Psalms 31:20-21 God reveals His light in the “full view of men” because they cannot be jealous since others are incapable of perceiving this Divine light. Therefore, “Then they shall say among the nations, the Lord has done great things. The Lord will do great things with us and we will rejoice.”154Psalms 126:2-3 That is, in the future the nations will rejoice because they did not perceive the great things that God has done for Israel and therefore we will be able to rejoice!
Similarly, the wicked child of whom we said “God did this for me, and not for him,” will not be able to perceive this divine light either because he is “uncircumcised,” not literally but spiritually. The wicked child has an uncircumcised heart, as we read in scripture, “Then the Lord you God will circumcise you heart and the hearts of your offspring…”155Deuteronomy 30:6 and “Any person may eat of it, once he has been circumcised.”156Exodus 12:44 The consuming here is both physical and spiritual, as we read in scripture, “They behold God and they ate and drank.”157Exodus 24:11 This verse is translated in Targum, the Aramaic translation of the Torah as, “They rejoiced in their sacrifices as if they ate and drank.”" + ], + [ + "Rabbi Horowitz now returns to the theme he offered earlier in the Haggadah: the redemption took place so that we can tell this story. The Exodus is always present for us – it did not happen long ago but is an event that shapes our lives now. Its significance was for our sake. In a sense Rabbi Horowitz suggests that the Exodus becomes less real if we forget about it and do not recount it to our children and our children’s children. The wicked child who does not recount the story of the Exodus is unworthy of redemption because he minimizes the story of the Exodus by not recounting it. Had he been in Egypt, he would have been unworthy of redemption – not only because of his wickedness but because he would have failed to tell the story in the future
It is because of THIS that God did for me when I went forth from Egypt: We now can understand scripture, “In order that you may recount in the listening of you children and your children’s children.”158Exodus 10:2 All of this happened in Egypt for the sake of telling generations and generations the story of the Exodus. God took you out of Egypt so that you would be able to tell the story to your children for generations to come. This is what we mean when we say, It was because of THIS…all that happened in Egypt happened so we could sit here together and tell this story tonight! God did all this so that we could feel as if we personally went forth from Egypt. Scripture says, “Remember this day when you went forth from Egypt.” The verse does not say, “Remember the day you went forth from Egypt;” it says “THIS DAY” Each year we experience “THIS DAY” all over again. On Passover, the same great light is aroused which was aroused on the day of the Exodus from Egypt.
“He shall be the stability of your times, a store of salvation, wisdom, and knowledge, the fear of the Lord is his treasure.”159Isaiah 33:6 This verse applies to the Jewish holiday cycle. Each year the days of Passover are a “store of salvation.” We re-experience salvation on this day. Wisdom and knowledge refers to Shavuot when we receive the source of all knowledge and wisdom - the Torah. And, “fear of the Lord” is a reference to the Days of Awe. Each year in the month of Tishri, the light is aroused again on Yom Kippur when Moses descended from Mount Sinai with the second set of the tablets of the covenant. “And you shall know that I am the Lord.”
Everyone is obligated to instruct his children to tell the story of the Exodus to his children in times to come, so that he in turn will tell the story to his children… just as we find it in the Haggadah, “We were slaves to Pharaoh in the Land of Egypt.” This is just as we are commanded to do in the Torah: “You shall tell your child on that day.” Thus, King David, of blessed memory said: “That a future generation might know – children yet to be born – and in turn tell their children that they may put their confidence in the Lord.”160Psalm 78:6
All the miracles and wonders performed in Egypt were for the sake of the commandment that would be performed by the generations in telling the story of the Exodus, and as we learn at the beginning of Genesis: the child gives merit to the parent according to the number of generations before him. God performed all these miracles and wonders for the people in Israel even though they were not worthy of them. Rather He performed these miracles so that others (in the future) might be able to fulfill the mitzvah for many generations. It was for “THIS MITZVAH” of telling the story that God took me out of Egypt!
Thus, we say to the wicked child who does not tell the story, “God did this for me and not for you because I am the one who is still telling the story of the Exodus.” He would not have been redeemed since the only reason that God redeemed us all was so that they would tell the story.
And when the Haggadah say, “Anyone who expands on the story is praiseworthy,” it means that the story is full of praise for the Holy One. Telling God’s wonders is praise for God and for the one who repeats the story since it was for this very reason that there were wonders. Since he causes such praise there is nothing more praiseworthy than this.
" + ] + ], + "First Half of Hallel": [], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "פירוש הפלאה על הגדה של פסח", + "enTitle": "Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah", + "key": "Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah/English/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..51767a0f653c989b3ee1214024e922c1717c4b52 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah/English/merged.json @@ -0,0 +1,367 @@ +{ + "title": "Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Peirush_Hafla'ah_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "The opening statement of the Haggadah beginning with the words, “This is the bread of affliction” appears to contain four unrelated statements. The grandson of the Hafla’ah begins with his own meditation on this statement explaining the connection between these four statements. He quotes his maternal as well as his paternal grandfather, thus paying homage to his familial legacy.
All who are hungry come and eat - Rabbi Ephraim Zalman Margoliot1Rabbi Margoliot was an in-law of Rabbi Horowitz; Horowitz’s son was married to Margoliot’s daughter. The two rabbis shared a common grandchild who was the editor of this commentary. suggests that since our ancestors only ate the Passover offering at the end of the meal when they were not hungry,2Our ancestors would eat the festive offering earlier in the evening and the Passover offering later so that the Passover offering was consumed when one was already full they would begin the Seder by saying “All who are hungry come and eat;” and only then would they say, “All who are needy come eat the Passover offering.” That is, first one must eat a full meal. When one is sated, then one may eat the Passover offering.
The opening statement in the Haggadah is also an answer to the Hakham’s question3Later Rabbi Horowitz explains that it is a mimah nafshach, literally “whichever side you take.” This is a two-sided question in which both possible arguments are equally problematic: in this case, ‘if we eat matzah shouldn’t we also be allowed to eat the Passover offering; and if we can’t eat the Passover offering then we shouldn’t be permitted to eat matzah either.’: why do we eat matzah if we are not permitted to eat the Passover offering? We explain to him that the afikomen has replaced the Passover offering now that the Holy Temple is no longer standing; we cannot eat it at this time because we are living outside the land of Israel at a time when we are impure and unable to enter the temple precincts. The afikomen is consumed as a reminder of the sacrifice; like the Passover offering, we eat it at the end of the meal as a reminder of the Temple service on Passover. This statement is not an answer to the question “why we cannot eat the Passover offering,” but rather, ab abswer to the question “why we can eat matzah” on this night?
The opening statement of the Haggadah (“come and eat…come and celebrate the Passover”) is a reference to a verse in the book of Isaiah. 4Isaiah chapter 58 based on a passage in the Talmud in Baba Batra 10a “Is it not to deal bread to the hungry and bring the poor that are cast out to your house? When do you “bring the poor who are cast out of Your house”?5“Cast out of the house” here is taken as an allusion to the destruction of the Temple. Now that the Temple has been destroyed, we must invite others to join us for the afikomen, which has replaced the Passover sacrifice. According to Jewish law it is forbidden to partake of several Pesach offerings on the eve of Passover – one had to remain with the family or group with whom one began the meal. That is why we say “All who are hungry…needy, come celebrate the Passover” – we invite our guests to join us for our celebration and remain with us until the end of the meal when we consume the afikomen.
We then go on to answer his questions: why do we eat something that is compared to the Passover offering? We answer: “Now we are here, next year in the land of Israel.” We eat the afikomen in lieu of the sacrifice because we are not in the land of Israel and have no Temple. We hope the Temple will be rebuilt speedily in our day; then we will be able to say, “last year we could not consume the Passover offering but now we can!” And why do we invite needy to join us in this meal? As Rabbi Akiva points out6See Baba Batra 10a: Turnus Rufus asked Rabbi Akiba: ‘If your God loves the poor, why does He not support them?’ He replied, ‘So that we may be saved through them from the punishment of Gehinnom.’ ‘On the contrary,’ said the other, ‘it is this which condemns you to Gehinnom. I will illustrate by a parable. Suppose an earthly king was angry with his servant and put him in prison and ordered that he should be given no food or drink, and a man went and gave him food and drink. If the king heard, would he not be angry with him? And you are called \"servants\", as it is written, ‘For unto me the children of Israel are servants.’ Rabbi Akiba answered: ‘I will illustrate by another parable. Suppose an earthly king was angry with his son, and put him in prison and ordered that no food or drink should be given to him, and someone went and gave him food and drink. If the king heard of it, would he not send him a present? And we are called \"sons’, as it is written, ‘Sons are ye to the Lord your God.’ He said to him: ‘You are called both sons and servants. When you carry out the desires of the Omnipresent you are called \"sons\", and when you do not carry out the desires of the Omnipresent, you are called \"servants”. At the present time you are not carrying out the desires of the Omnipresent. Horowitz understands the expression “Now we are slaves” to be a reference to Israel’s service to God. Because the Israelites are God’s servants, we have an obligation to help them. even though we are slaves, we are really the servants of the Holy One and it is our obligation to help God’s servants! Next year, however, we will all be free and each person will have his own offering! This explains the repetitive language in Ha lahma: “Now we are here…Now we are slaves.” The first statement explains why we eat the afikomen and not the sacrifice and the second explains why we invite others to join us at this meal." + ] + ], + "Four Questions": [], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "The sages have long been troubled by the idea expressed in scripture that children can sometimes be punished for the sins of their parents and even their grandparents. Horowitz agrees with the sages that sins are not passed on; they are only carried on, and then, only for three generations. Here he acknowledges Abraham’s lack of faith as a cause for Israel’s subjugation, but he also suggests that each generation has the power to choose whether it will remain subjugated or not.
We, our children, our children’s children would be subjugated - What is the significance of mentioning that three generations would have been subjugated? The answer can be found in connection with the following verse, “Adonai, Adonai, a compassionate and gracious God…He visits the iniquity of the parents on children and children’s children, upon the third and fourth generation.7Exodus 34:6-7” Why should children be punished for the sins of their parents? Rashi and the Talmud write: God visits the sins upon the children when they retain the deeds of their parents (when children continue to sin in the fashion of their parents). But what is the significance of saying “third and fourth generation?” Only three generations can carry on the sins of the parents since children are aware of and connected to their parents and grandparents, but by the fourth generation there is no longer a connection to the original sin (or sinner). The fourth generation, then, represents those who commit the sin of their own accord. And such a sin extends of its own accord three generations.
The exile to Egypt began because of a lack of faith in God. Abraham said, “O Lord, How shall I know that I shall possess (the land)?8Genesis 15:8 This passage precedes the prediction that the descendents of Abraham shall be strangers in a strange land and that they shall be enslaved in Egypt.” By the time the Jews were in Egypt it was more than three generations and they still lacked faith in God’s redemption. They faced three generations of punishment for their own lack of faith rather than Abraham’s lack of faith in God’s promise. That is why the Haggadah tells us that if God had not taken us out of Egypt we would have faced three more generations in Egypt (we, our children and our children’s children) because of our lack of faith in God. The subjugation to Pharaoh resulted from this lack of faith." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [], + "The Four Sons": [ + [], + [ + "At first glance the wicked children’s question does not appear to be so different from the wise child’s question; both seem to suggest that others are commanded to observe the Passover and not them. Rabbi Horowitz solves this problem by contextualizing the questions. These questions were originally asked in the wilderness when the Israelites did not yet observe the Passover offering. As uncircumcised children, the laws applied to their fathers but not to them. Still, the wicked child’s question has different implications from that of the wise child.
What does the wise (child) ask? How is the wise child different from the wicked child? The wise child asks, “What are these testimonies, decrees…that God has commanded you?” The commentators wonder how this question is different from the wicked child who separates himself from the community by asking, “What is this service to you?” Both sound as if they are separating themselves from the community. This child’s question is posed to the generation of the wilderness. The Israelites who sojourned in the wilderness only observed Passover once after leaving Egypt until they arrived in the land of Canaan. The Tosaphot explain that the people in the wilderness only ate matzah and maror (and not the Pesach offering). The wise child therefore asks, “What are all these testimonies, decrees, etc” (regarding the Pesach offering) which God has commanded you (and not me, since I am living in the wilderness and not obligated to bring this offering)? The wise child wonders: In the land of Israel we will be obligated to observe all of these laws including the Pesach offering, matzah and bitter herbs. So why do we observe only some of them now: either we should observe all of them here in the wilderness or none of them because we are not yet settled in the land of Israel!
We answer this question by saying: “Nothing should be eaten after the afikomen.” Sacrifices could only be offered in the Temple; even though it was possible to bring the Passover offering in the tabernacle, the Pesach offering was different. The Pesach offering could only be consumed by one who was circumcised and during the years in the wilderness the Jews did not circumcise their children because it would have been physically taxing to do so while traveling, or in a constant state of preparedness for travel. The people never knew when the cloud of glory would rise above the tabernacle, thus notifying the people that it was time to travel. Therefore, they didn’t circumcise their young and as a result no one could eat the Pesach offering. Also, since the Pesach offering required that it be eaten in one place, “in one household,” and they never knew when they would be required to travel, they could not prepare this sacrifice. That is how the Haggadah answers the wise child: we remind him that one cannot eat the Pesach offering since “nothing can be eaten after the afikomen.” This means you cannot take the Pesach offering and carry it from place to place." + ], + [ + "Rabbi Horowitz now turns to the question of the wicked child. What is implied by his question? He delves into the wicked child’s question and suggests that the difference between the wise and wicked child is when each one asks his question. The wise child asks after having performed the commandment while the wicked child asks before, as a condition to his fulfillment of the mitzvah. He also contextualizes the question: the Passover offering is of such great importance that his question is tantamount to denying the whole Torah.
What is this service to you? Since the wicked child says “to you,” he is separating himself from the community. And yet, as we have already seen, how is this question different from the wise child who seems to exclude himself when he says, “What are these commandments …which God commanded YOU?”
The difference between the wicked and the wise child is when the question is asked. The wise child asks after performing the commandment while the wicked asks his question before the performing the commandment!
Wisdom comes through obedience first, as we see in the case of the Jewish people. When the people of Israel said “we will do (na’aseh) we will listen (nishma),” the Holy One responded, “Who revealed this secret to my children?”9Babylonian Talmud Shabbat 88b This can be explained in the following way: when a faithful servant is commanded to perform a task by his master, he doesn’t ask why; he does whatever he is told, whether he understands the reason or not, as in the case of Abraham who took his son to Mount Moriah prepared to offer him as a sacrifice. If the servant finds favor in the eyes of his master, then his master might explain the reason to him afterwards. This is why the people of Israel placed “We will do” before “We will listen.” Israel was prepared to do whatever God commanded even before they heard an explanation. These commandments are incumbent upon all Israel; some of these laws are statutes (hukkim), for which there is no rational explanation. “Nishma” (hearing or understanding) is reserved for those who are favored by God. The wise child who has engaged in the commandments of Pesach, matzah and maror can now ask the reason for the commandments. The wicked child, on the other hand, asks even before he performs any of the commandments. He figures that if the explanation suits him he will perform the commandment and if not, he will reject it.
What does the Haggadah mean when it says that the wicked child “separated himself from the community?” This means that he has rejected the two commandments that epitomize the very essence of faithfulness to covenant and community. Commenting on the verse, “I said to you, “Through your blood shall you live” and I said to you, “through your blood shall you live,”10Ezekiel 16:6” the sages suggest that Israel was redeemed because of the two mitzvot: the Pesach offering and circumcision. Circumcision is equal to all 613 commandments;11Tradition is that the number 613 is made up of 248 positive commandments, equal to the number of parts of the human body and the 365 negative commandments, equal to the number of days in the year. when God commanded Abraham to circumcise himself, he said to him, “Walk before me and be whole.12Genesis 17:1 – the word tamim can mean whole or blameless. Horowitz understands the idea here that circumcision encompasses the whole person.” There is a numerical allusion to the importance of circumcision in the word brit, which has the numerical value of 612 – when we add the word/mitzvah itself to this number it is equal to 613. Thus, circumcision is equal to all the commandments. Similarly, the Pesach offering is equal to all 613 commandments as well. Since these two commandments encompass the entire human being13Horowitz uses the expression shiur komah, which is often used as a reference to the divine person; the commandments symbolize, Israel was deemed worthy of being redeemed. That is why the sages interpreted the verse “You shall keep the commandments (mitzvot)” as “You shall keep unleavened bread (matzot),14Exodus 12:17 – the words matzot and mitzvot are written with the same letters!” since the Pesach offering is equal to all the other commandments. Similarly, we find yet another statement regarding the importance of the Pesach offering in the following discussion in the Talmud:
“He broke the Tablets:” how did Moses learn (that it was permissible to smash the tablets when the people worshipped the calf)? He argued: If the Passover sacrifice, which is but one of the 613 precepts, and yet the Torah said, “No alien eat thereof.” Here is the whole Torah, and the Israelites are apostates, how much more so should I smash the tablets (and not allow them to fulfill any of these commandments)! 15Babylonian Talmud Shabbat 87a
In this passage, Moses compares the Pesach offering to all the other mitzvot in the Torah. This is not true in other cases; for instance, if one denies one’s faith, one’s Terumah offering is not exempt. The Passover offering is different since it is equal to all the commandments of the Torah. Furthermore, if you add up the numerical values of the letter names in Pesach (pei – samekh – heit) it equals 613! By not performing this commandment, he separates himself from the k‘llal16Usually, the word k’llal means community – here he understands it as the combined mitzvot of the Torah. of mitzvot, the sum total of the commandments, and he denies the essential teachings – such a person is considered to be like one who worships idols.
We can now understand the reasoning behind the wicked child’s question. The wicked child begins with the assumption of the Haggadah, that “Every generation should see itself as if it were present in Egypt.” This means that each person is connected to those who were present in Egypt. The wicked child says, “Since I was present with you in Egypt and I‘m considered to be like “a gentile” because I have denied the most essential commandments, then all those in Egypt with me could not consume the Pesach offering either.” Therefore, he says, “What is this service to you,” since you could not eat it. Our response to the wicked child is to say, “Your presence does not disqualify the rest of us from eating the Pesach offering. In fact, a mixed multitude of others left Egypt with Israel even though they did not accept the mitzvot. This caused the exile to be prolonged but it did not remove the possibility of redemption. We are commanded in scripture to remove, “the dross from the silver,17See Jeremiah 6:29 - The bellows puff; the lead is consumed by fire. Yet the smelter smelts to no purpose – The dross is not separated out. They are called rejected silver for the Lord has rejected them” even if the people, even if the evil became mixed into the nation again.18That is, at the time of the Exodus the evil was removed from Israel but afterward it returned to make the nation impure once again. It is our responsibility, then, to “remove the evil from our midst.”" + ], + [], + [ + "Rabbi Horowitz focuses in this passage on the meaning of Exodus 13:8; this verse is the key verse for the mitzvah of the Seder. We are commanded to tell our child the story of the Exodus. Vi-heegadita, and you shall tell, comes from the same Hebrew root as Haggadah. This verse is used as a proof text for the child who does not know how to ask as well as the wicked child. It is also quoted as a proof text for the statement, “In every generation each person is obligated to see himself as if he personally went forth from Egypt.”
The one who does not know how to ask; you should open it up for him: Several questions are raised here with regard to the question of telling one’s children about the Exodus.
1. The commentators point out that the proof text here, Exodus 13:8, begins with a reference to the one who doesn’t know how to ask (“You shall tell your child on that day…”) but ends with a reference to the wicked child (“It is because of this which God did for me – and not for him”).
2. A second problem is a grammatical one. The Haggadah says, “For me and not for HIM,” when it should have said, “for me and not for YOU – had you been in Egypt you wouldn’t have been redeemed.” The statement should have been posed in the second person singular instead in the third person. Why is this?
3. A third problem is the proof text for the statement: “In every generation one is obligated to see himself as if he went forth from Egypt.” How do we know this statement refers to future generations based on the verse, “It is because of what Adonai did for me when I went forth from Egypt.” This statement might have specifically been made by Moses to his own generation and those who were with him in the wilderness but not future generations.
4. Finally, we make reference at the beginning of the Haggadah to “us, our children, and our children’s children.” Based on Exodus 13:8, it should have been enough to make reference to “us and our children” since we are only obligated to tell the story to our children (and not our children’s children.)
We learn from Exodus 13:8 that a parent is obligated not only to tell his child the story of the Exodus but to make sure that the child will do the same for the next generation. We learn a lesson from the superfluous language in this verse: “You shall tell your child on that day, saying (leimor). The word leimor is unnecessary. It implies something more than just telling the story, just as the double verb in Exodus 13:19 implies that we must not only make an oath but make sure that our children do the same.19Exodus 13:19 deals with Israel’s oath to take Joseph’s remains out of Egypt. The Hebrew hashbei’a hishbi’a is interpreted to mean not only should you make an oath to take Joseph’s remains out of Egypt but you are obligated to make sure you children do so as well. The use of the superfluous word leimor in Exodus 13:8 implies a second obligation, not just to tell one’s children the story, but to tell them: “It is because of this that the Lord took me out of Egypt.” Even though one’s child may not have personally experienced the Exodus, he is obligated to remind his children of their obligation to instruct their children with the specific language of Exodus 13:8. Thus the Haggadah tells us that the story of the obligation applies to “us, our children, and our children’s children.” We must make sure that our children pass on the story as well not just as a story but as a personal history, since, “Every generation we must see ourselves as if we went forth from Egypt.” That is why we do not use the second person when addressing the wicked child. The teaching in this passage, “For me and not for him,” applies to all Jews and not just the wicked child who we happen to be addressing." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "A continuation of the analysis of Exodus 13:8-9. Rabbi Horowitz turns reasoning on its head. The reason for the Passover is not the Exodus; the reason for the Exodus was to have a story for future generations to tell on Passover. God made the Exodus from Egypt more dramatic so that we would have a story to tell in times to come.
One might think that the obligation to discuss the Exodus begins on the first day of Nissan: - The Haggadah deduces the lesson that the Seder should be recited only on Passover from two expressions in Exodus 13:8: “On that day,” (on that day but not on Rosh Hodesh) and “It is because of this,” (it is recited only when “this,” matzah and maror is before you.) But why is it necessary to deduce the exclusion of Rosh Hodesh from the words, “On that day?” This would seem to be obvious since “because of this,” also implies that one may recite the Seder only at that time when matzah and maror are on the table - on the eve of the fifteenth day of Nisan. The second expression could have cut right to the essence of the argument: Can one recite the Seder at any time on Passover? No – it must be done when you can say “It is because of this” – the matzah and maror– that God took me out of Egypt. Therefore, it can only be done on the eve of the 15th day of Nisan.
It is not obvious what the verse means when it says, “It is because of this”. The passage being quoted from Exodus 13:7-9 only applies to the matzah and not eating hametz during the seven days; it does not mention the Passover offering or the telling of the Exodus story. We are only able to conclude that Exodus 13:9 applies to Seder night through deductive reasoning from Exodus 12:8: “You shall eat the flesh roasted on this night.”20Exodus 12:8 the word used for deductive reasoning is a gezerah shavah which is a rule of interpretation by which sages connected two verses because both use a similar word or phrase. In this case both Exodus 13:9 and Exodus 12:8 use the word zeh, this. The gezerah shavah is one of the hermeneutic rules in Rabbi Yishmael’s list which appears at the beginning of the daily service One could make similar deductive connection from the phrase in Exodus 12:1: “This month shall be the beginning of months to you,21Exodus 12:1; The verse also contains the word zeh.” from which the rabbis concluded that Nisan marks the beginning of the Passover season. Therefore, in our passage, we make a point of saying that Rosh Hodesh is not the day on which we begin the actual celebration of Passover; rather we do so “On that day,” at the eve of Passover.
We can then conclude that the expression “It is because of this which the Lord did for me,” applies to the recitation of the Exodus story. Elsewhere we are told, “For I have hardened his heart…that I might show you these signs which I have done among them, and that you may tell your child and your child’s child what I have done in Egypt, and My signs I have performed among them; that you may know that I am Adonai.”22Exodus 10:1-2 God did not need to perform so many signs and wonders in Egypt; God could have simply taken us out of Egypt in a single moment. All the signs and wonders and the hardening of Pharaoh’s heart served to create a good story to tell on Passover night for generations to come! That is why we say, “It is because of this which the Lord did for me.” The text does not say, “It is because of this God took us out of Egypt;” rather it says “It is because of this that God did for me...” The emphasis is on the signs and wonders and not the Exodus itself. It was for the sake of the future telling of the story that God did all this for me; not simply to take me out of Egypt but to create a story that future generations would tell.
We find other examples in the Bible of people who merited redemption because of generations to come. For instance, we learn in the Midrash23This Midrash is based on the name of Abraham’s ancestral home town – Ur Kasdim – which is interpreted to mean the furnish of the Chaldeans. that Abraham was saved from the fiery furnace because of the merit of Jacob whose soul he carried in his soul. The binding of Isaac was a greater test for Abraham than it was for Isaac because after the birth of Isaac, the soul of Jacob protected Isaac and no longer needed to protect Abraham. Similarly, the people who left Egypt did not have good deeds and Torah to their credit but were redeemed because of future generations. The Zohar interprets the verse: “so that He chose you, their descendents, from among all peoples, as this present day;”24Deuteronomy 10:15 to mean that God chose Israel due to the future merit of the generation of the Messiah. Similarly, it was for the merit of those who would tell the story of the Exodus that the people in the time of the Exodus merited redemption. This is the meaning of the verse: God redeemed Israel for my sake – that of future generations." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [], + [], + [ + "According to Rabbi Horowitz, God has a plan for history. Exile is a result of sin but it is also part of this divine plan – we are told that God calculated the end of the subjugation. In the following section, Horowitz suggests that the period of exile and oppression was predicted in the Covenant of the Pieces (sections) in the time of Abraham. God said that Israel would be enslaved 400 years. How do we arrive at this number? First, he suggests that Israel’s exile was partially a product of Abraham’s failure to trust God. But even then, God led our forefather to feel with certainty that there would an end to the exile. Built into the exile was the ultimate punishment of Egypt as well.
In a land not their own: Abraham was not distressed about Israel’s future subjugation because he knew that in the end his descendents would be redeemed. This is hinted at throughout the story of the Exodus. The garrison city which Israel was forced to build for Pharaoh was called Pit’hom –from Pi Tehom, the mouth of emptiness, because in the end Israel’s service in Egypt would amount to nothing for the Egyptians and the Israelites would even leave Israel with great wealth.
Israel’s exiles culminating in the Exodus is also hinted at in the expression “In a land not their own;” is a reference to the four exiles that the patriarchs faced, two in the time of Isaac and two in the time of Jacob; Isaac spent time in Beer Lehai Roi25Genesis 25:7 after his father’s death, and in Avimelekh’s kingdom, and Jacob spent time with Laban in Aram and then in Egypt. Lo lahem is an abbreviation of the four exiles” Lechai, Avimelekh, Laban Ha-Arami, Mitzraim. The first letters of these four words spells Lo lahem.
Another interpretation of “a land not their own:” We learn that a person who is not satisfied with what he already has does not have anything26Pirkei Avot: “Who is rich? One who is satisfied with his portion.”. If he desires more than he has, then even the things in his possession are not his because he lacks trust in God. Our ability to trust in God protects us – it allows us to be satisfied with what we have. The evil inclination, on the other hand, rules over that which our eyes see while wisdom is present for those who desire only that which is already in their hands. That is why Egypt is called “a land that is not their own,” while the land of Israel is said to be an inheritance. Abraham sinned because when he responded to God’s promise by asking, “How shall I know that I am to possess it?”27Genesis 15:8 Abraham’s desire lengthened the time of the exile and until Israel was worthy of inheriting the land. God told him that “that the iniquity of the Amorites was not complete,” and that they would not inherit until the fourth generation,28Genesis 15:16 implying that it was not Abraham’s righteousness that allowed them to inherit the land but the wickedness of the nations who were already there that allowed for their liberation. Also, the land could not be inherited as long as there were divine sparks that were hidden in the land. By asking this question Abraham sinned and strengthened the nation’s hold on the land.
Israel’s exile was all part of the redemptive process that began with the birth of Isaac. According to the Torah there were four hundred years from the birth of Isaac until the Exodus from Egypt.29Genesis 15:13 The four hundred years can be divided into three periods: 1. from the birth of Isaac until the Jews arrived in Egypt. 2. The period of slavery: from Joseph until the birth of Miriam. It was during this period that Pharaoh enslaved Israel by using, “farekh”30The word pharekh, ruthless, is midrashically read as peh rakh, literally a soft tongue. According to the Midrash Pharaoh was able to con the Israelites into slavery with soft words and only then did he begin to oppression., light enslavement. 3. The period of oppression: from the birth of Miriam leading up to the Exodus. Together these two last periods together were 86 years.
It was during this final period that God revealed Himself to Moses as YHVH, the name of God associated with compassion. This is why Pharaoh had never heard of YHVH; Pharaoh only recognized Israel’s God as Elohim. The gematriah of the name Elohim is 86, equal to the number of years of enslavement and oppression in Egypt.
The time from the birth of Isaac until the oppression of the nation is 314 years which is hinted at in God’s name, El Shaddai. This is also alluded to in the verse: “I am YHVH; I appeared to Abraham, Isaac and Jacob as El Shaddai, but I did not make myself known to them as YHVH.” El Shaddai is associated with compassion since it was a time of exile but not a time of oppression. Thus the period from the birth of Isaac until the death of Joseph was 314 years. And the period from the death of Joseph until the birth of Miriam was 54 years, alluded to in the verse: “Know well that your offspring shall be strangers in a land not theirs (314 years from the birth of Isaac until the death of Joseph) and they shall be enslaved and oppressed (between the death of Joseph and birth of Miriam until the Exodus – 86 years) four hundred years. But I will execute judgments on the nations they served and in the end they shall go free with great wealth.”31Genesis 15:13-14. The words dan anokhi – “I will ‘judge’” is taken as an allusion to the 54 years of slavery that took place between the death of Joseph and the birth of Miriam. The word dan has the gematriah of 54. How did Rabbi Horowitz come up with the connection between this number and the period of slavery? This is not clear. The period between the death of Pharaoh and the Exodus would have been 70 years. Horowitz points out that Joseph was 30 when he was brought to Pharaoh. There were seven years of plenty, and two more years of famine before Jacob agreed to send his sons to Egypt. They would have arrived in the third year – which means Joseph would have been forty when they arrived and he lived until he was 110 – which would have been another seventy years, between the arrival of the family and the death of Joseph. From that point to the birth of Miriam was another 54 years. From Miriam’s birth until the Exodus would have been eighty six years, Miriam’s age when Moses returned from Midian (since she was six years older than Moses). Together from the time of the descent into Egypt until the Exodus would thus be 210 years: 70 years plus 54 years plus 86 years. The 54 years would be the remainder after adding up the years of Joseph’s life plus Miriam’s age. It is hinted at in the word dan. The first 70 years would have been a time of exile without enslavement, the second period from the death of Joseph to the beginning of the enslavement, and the final period from the birth of Miriam to the period of oppression. Egypt was thus doubly punished for their treatment of the Israelites. Normally, because they were Noahides, they should have been punished with death but not required to pay for their poor treatment of the Israelites. However these two crimes happened separately: they had to pay for the years of slavery (Israel left with great wealth) and with death for their oppression of Israel during the final period." + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Readers of the Haggadah have always wondered at the strange statement suggesting that Laban was even worse than Pharaoh. While Laban was not perfect but it is hard to understand how the sages could reach such an extreme conclusion! Horowitz explores this issue but also analyzes the nature of Pharaoh’s oppression of the Israelites. Why was Pharaoh more concerned with the males than the females while Laban would have felt threatened by both? The issue here is connected with the question of Noahide identity and the laws of Noahides according to the sages.
Go and learn: “Pharaoh issued his decree only for the male children; Laban sought to exterminate them all.” To understand this statement, we must analyze Genesis, Chapter 31. First, what is the connection between “Very well, you had to leave because you were longing for your father’s house,” and the last part of the verse, “Why did you steal my gods?” And in his response, Jacob seems to contradict himself; he tells Laban that he can take the life of anyone who has taken his idols but he goes on to say that if Laban finds anything that is his, he is free to take it.
The commentators disagreed about whether our forefathers were considered to have the status of Israelites from the time of the patriarchs until the giving of the Torah or if they were considered to be Noahides. Different laws applied to a Noahide vs. an Israelite. We find a discussion in the Talmud that suggests that a Jewish worker could retract from working even up to the middle of the day based on the verse, “For they shall be servants unto me (and not the servants of servants).”32Baba Metziah 10a; also see Leviticus 25:55. Special rights applied to Israelite workers A non-Jewish worker, on the other hand, could not retract once he accepted a job. Laban’s statement, then, is, “Since you were leaving to go to your father’s house; you must see yourself as an “Israelite” so why did you steal my idols since you are forbidden to have even benefit from an idol?” We can now understand Jacob’s answer. Since stealing is punishable by death for a Noahide, whoever stole it should be put to death because they clearly do not accept the monotheistic teachings of Abraham. Jacob is saying, if you find the idols, treat the person like a Noahide; but with regard to everything else in my household the law of the Israelites applies – there is no death penalty – you may take it back.
The difference between Laban’s and Pharaoh’s attitude toward the children of Israel can also be understood in terms of Noahide vs. Torah definitions of identity. While the other nations defined a child’s identity by the male line, Israelites did so, based on the female line. This meant that even if a Noahide had relations with an Israelite woman, the child was considered to be an Israelite. Laban, then, considered all of Jacob’s children to be a threat. They would follow Jacob’s identity and therefore it was necessary to destroy both the male and female lines.
Pharaoh, on the other hand, considered the Israelites to be Noahides. This meant that if the Israelite women had relations with an Egyptian man, the offspring would be considered an Egyptian. If an Israelite man had relations with an Egypt woman the line would be continued. It was, therefore in Pharaoh’s interest to get rid of the Israelite males and to keep the Israelite women for breeding with Egyptian men.", + "Continuing the earlier discussion regarding Laban, Horowitz relates this question to Lurianic Kabbalah. According to Isaac Luria, or the Ari as he is often called, Israel’s exile was necessary for the cosmic redemption of the world. Horowitz draws on the Lurianic myth of creation (tzimtuzum), the breaking of the vessels (shevirat hakeilim), and the redemption of the divine sparks (nitzotzot) which had an honored place in Hasidic thought as well. According to Luria, a cosmic catastrophe took place at the time of creation. God figuratively withdrew from the universe in order to make room for creation but allowed His sparks to be contained in ‘earthly vessels.’ The divine sparks, however, were too powerful and caused the vessels to shatter and the divine sparks to scatter throughout the world. Hidden amid the evil and darkness of the world, then, are divine sparks. It is the job of the Jewish people to redeem these sparks wherever they are found and to allow them to return to their divine source in order to bring redemption to the world. The exile of the Jewish people, then, is a necessary part of redeeming the sparks - nitzotzot. Sin causes the sparks to remain hidden in the world while mitzvot reveal these hidden sparks. What is interesting is that the myth of divine sparks is very specific and even mathematical – there are 288 sparks hidden in creation. Jacob’s exile in Aram and his descendents exile in Egypt were all part of the process of freeing the sparks. These numbers are arrived at through complex gematriot and numerical calculations. Horowitz will return to the Lurianic myth many times in his understanding of the Exodus. Israel’s servitude is all about redeeming the sparks that are trapped in Egypt.
Laban sought to exterminate all of them – even the females: When Laban confronted Jacob following his flight from Aram, Laban said: “The girls are my daughters and the children are my children…all that you see is mine!” (Genesis 31:43) God warned Laban not to harm Jacob but said nothing about Jacob’s offspring. Laban felt compassion for his daughters and their children but his intention was ultimately to destroy future generations of their children. This is implied by his statement above; he is saying, in effect, “Your wives and children are really mine and I can do with them as I wish!” Later, in Egypt, Laban’s son would become one of Pharaoh’s advisors who would suggest wiping out both the male and female Israelites. Balaam ben Beor33The Midrash suggests that Pharaoh had three advisors regarding the Israelites: Laban’s son who called for the total destruction of Israel; Job who remained silent and did not advise Pharaoh one way or another; and Jethro who discouraged Pharaoh and then fled from Egypt to save himself. is really the son of Laban (Beor is another name for Laban).
Laban’s intentions had to do with the divine sparks which fill the world. According to the Kabbalists, there are 288 sparks that fell into the mundane world and were mixed in with the shards which were created at the time of creation. The role of Israel in the world is to redeem these sparks and to return them to their Divine source. Laban was intent on preventing Jacob from accomplishing this task. The gematriah of Rachel and Leah are 274; when we add the eleven sons of Jacob that were born in Laban’s house along with Jacob’s daughter, Dinah, as well as the two concubines, Bilhah and Zilpah, the number adds up to 288 – the nitzotzot, the divine sparks. This number is hinted at in God’s warning to Laban: “Beware of attempting anything with Jacob, good (tov) or bad (ra). The gematiah of these two words along with the two words as one expression is also 288; that is, God actually warned Laban not to interfere with the divine sparks that Jacob was in the process of freeing. It was for this reason that initially, Laban only wanted to give Jacob Leah (gematriah, 36) as a wife which would have left 252 sparks in his control, which is the gematriah of the word Arami. When he was forced to give Jacob his second daughter, Rachel, he was left with 14 sparks. This is hinted at in the expression, Arami oved Avi, Laban, the Arami, wished to destroy Avi, the last 14 divine sparks.34If you do the math you will note that the numbers are off by one in several cases. This does not trouble practitioners of gematriah since the word itself is counted as one, thus increasing the value of the word.
What we see here in Jacob’s exile and later in the exile of the people of Israel to the land of Egypt, is that it ultimately served a good purpose. It is necessary for the people to be in exile to redeem the divine sparks hidden among the nations. God is entirely good but goodness is expressed through many different avenues. Also nothing happens without God’s decree. The divine sparks descended into the world because of the sin at the tree of knowledge, the sins of the generation of the flood, and because of the tower of Babel, as the Zohar and other sources explain. Despite the misfortune that resulted from these events, we are commanded to bless God for the good as well as the evil in our lives because what appears to us as misfortune ultimately serves a higher purpose that brings us closer to redemption. We must, therefore, give thanks for the exiles which we have suffered, just as we give thanks for the redemptions which have experienced.
It is for this reason that we begin the Seder by saying, “We were slaves to Pharaoh in Egypt.” We praise God for having made us slaves just as we praise God, “who took us out of there.” Similarly, this is the reason we eat bitter herbs at the Seder to give thanks for the bitterness of slavery just as we give thanks for the freedom we gained. We also say, “At first our ancestors were idolaters…” to remind ourselves that the purpose of exile was to lift up the divine sparks which fell (into the world) through the sin of our ancestors.
We have pointed out elsewhere that the gematriah of rekhush gadol, great wealth35The Torah tells us that Israel left Egypt with great wealth. Since the gematriah of this expression is the same as the Tree of Knowledge, the implication is that the great wealth was the sparks from the tree of knowledge through which Adam and Eve sinned!, is 569. When we add the number 70 (the number of people who went down to Egypt with Jacob) i t has the same gematriah as the expression “etz hada’at,” the tree of knowledge (639). Thus, when Israel left Egypt, they took with them the sparks that were scattered when Adam and Eve sinned by eating the fruit of the etz hada’at, tree of knowledge. There are many allusions to the redemption of the divine sparks when the Israelites left Egypt. The word “mitei” in the expression mitei mispar k‘mi’at, “few in number,” has the same gematriah as the words etz pri, “the fruit of the tree” (450) and the word mi’at, few, is made up of the same letters as the word ta’am, taste; this is an allusion to the teaching that the “fruit” of the tree of knowledge and the tree itself were both sweet in taste.36This is an allusion to the idea that the tree of knowledge was not a tree at all but a source of enlightenment and knowledge.
The three signs which God gave Moses before he returned to the land of Egypt are also an allusion that the purpose of the Exodus was to redeem the lost divine sparks. The first sign was to turn his staff into a serpent – an allusion to the serpent in the Garden of Eden. The second sign was to make his hand leprous when he removed it from his cloak – an allusion to the tower of Babel. The sin of the tower of Babel was evil speech and leprosy was the punishment of those who gossip about others. And the third sign, turning water to blood, was an allusion to the flood. Through these three signs Moses would be able to convince the people of Israel that the Exodus was all about redeeming the sparks that were lost because of these three sins.
Why was Pharaoh’s intention to kill the males and not the females? First one must understand the hidden meaning of the terms used in this narrative. Male and female are allusions to the divine sparks. “Male” and “female” are references to khochma (wisdom) and binah (understanding), the masculine and feminine attributes of the divine in the sephirotic system. Jacob initially went down to Laban to redeem the lost sparks. The verse, “I took your father from beyond the river,” (Joshua, 24:2-4) is a reference to feminine aspect of the divine, binah, which is called a flowing river (since all the other Sephirot flow forth from it). The people on the other side of the river are called b‘nai kedem, since the kodem, precedes the river just as khochma precedes binah. Thus, the journey to the land of Canaan, across the river, by Abraham and then by Jacob, is really an allegory about the redemption of the divine sparks lost in the world. Laban represents, the kelipot, the husks, into which the sparks were mixed. His name is made up of two parts. The first two letters, lamed bet (gematriah, 32) are a reference to the 32 paths of khochma, wisdom, while the final nun, is a reference to the 50 gates of purity that are associated with the attribute of binah, understanding.
Jacob, in his great wisdom, overcame Laban’s deceit and redeemed the “thirty two paths of khochma,” wisdom, when he fled from Laban. However, he was unable to redeem the “fifty gates of” purity associated with binah.37These two numbers are commonly associated with these two sephirot. The number 32 comes from Sefer Yetzirah and the number 50 is connected with the idea of there being fifty gates of impurity in Egypt. Therefore, he went down to Egypt to continue the redemption of the divine sparks. These fifty sparks had fallen into the deepest impurity, and until Israel descended into the impurity of Egypt, the sparks could not be redeemed. Thus we say, Laban, the Arami, sought to destroy Avi, but he went down to Egypt. Since Pharaoh already had control of the feminine sparks, he now sought to take control of the masculine sparks, the sparks of khochma, by killing the males. That is why the Torah repeatedly says that the heart (leiv) of Pharaoh was hardened. He sought to control the 32, lamed bet, paths of wisdom, khochma. How did Pharaoh plan to do this? By enticing the people of Israel to worship idols in Egypt, since idolatry would damage the attribute of khochma, divine wisdom. The turning point in the Exodus story comes with the fifth plague, cattle disease, since the Egyptians worshipped their cattle. Thus, when God struck their cattle, the divine sparks of wisdom we were redeemed from Egypt (because the Israelites would now see that the gods of the Egyptians were not gods at all). That is why the Haggadah says that the expression “With a mighty hand” is a reference to the fifth plague.38See page ________ It is for this reason that the expression in the Torah changes during this plague from “Pharaoh’s heart was hardened” to “God hardened Pharaoh’s heart.” Although the battle was not over, Pharaoh was already defeated!
Pharaoh, then, did not decree against the females because it was unnecessary since they were already under the control of the Egyptians (since Jacob had not yet redeemed those sparks), but Pharaoh did make a decree against the males since he wished to have power over them. Moses, however, redeemed both male and female.
Another proof that Laban planned to kill both the male and females: Laban said to Jacob: “I have it in my power to do you harm; but the God of your father said to me last night, “Beware of attempting anything with Jacob, good or bad.””39Genesis 31:29This verse suggests that God only warned Laban regarding Jacob and not his family. When Laban says “The girls are my girls and their children are my children,” Laban implies that it was his intention to kill the woman and men. Because Jacob was able to free the divine sparks that were in his power he planned even greater evil against the offspring of Jacob. This also made the subjugation of the Israelites even worse in Egypt. That is why Moses said, “Ever since I came to Pharaoh to speak in Your name, he has dealt worse with Your people, and You still have not delivered Your people.”40Exodus 5:23 Initially, Pharaoh tried to subjugate them with a peh rakh, delicately; only later did he subjugate them with force.41After Laban or his son advised him to do so, according to the Midrash. The 288 divine sparks were mixed in with the husks of evil that were spread throughout the land of Egypt. The words Tov v‘Rah, good and evil, have the same gematriah. 42The gematriah only adds up to 288 if one adds the ‘kollel’ the expression to the number. Thus, when Laban says I have it in my power to do good and evil – he is really speaking about the divine sparks. When Jacob separated the adarim, flocks, thus arranging to take some for himself from Laban, he is really arranging to take the divine sparks. Adar’im equals 274. We add to this number the 12 sons of Jacob and Dinah making 287. There is still one spark short in this accounting, just as there is one short in the gematriah of tov v‘rah. Similarly the word avi, as in “An Aramean sought to destroy avi, my father, is also 13, referring to the sons and daughter of Jacob.43So where is the extra spark since all these numbers come to 287? This could suggest that even after the flight and redemption from Laban the process of redeeming the sparks was still not done." + ], + [], + [], + [ + "A common idea in rabbinic literature is midah keneged midah, literally, measure for measure. God’s justice is balanced; his punishment (or reward) are comme nsurate with the actions which cause one or the other. In this section Horowitz explores Israel’s miraculous fertility. He begins with a fairly regular Midrashic interpretation but continues with a Kabalistic explanation of the number of children to which each Israelite woman gave birth. In classical Kabbalah (such as the Zohar) there are ten attributes of God through which the world was created and through which God reveals Himself. The upper three are beyond the ken of human understand while the lower seven are very much rooted in human experience. The lowest of these attributes is called malkhut, or sovereignty – it is also identified with the shechinah, the Divine Presence. Each of the other Sephirot has a variety of different symbols, names, colors, and words associated with it.
The people of Israel were fertile, prolific, they multiplied, increased and grew exceedingly mighty; the land was filled with them: Following the translation in the Targum44The Targum is the Aramaic translation that appears next to the text in the traditional commentaries of the Torah., the text should have said “The land was filled from them.” “With them,” suggests that a miracle took place in Egypt: no matter how many people there were in the land of Goshen, it was never too crowded. Actually, there were several times 600,000 Israelites in Egypt and all of them lived in the land of Goshen45The Midrash suggests that only 600,000 males left Egypt because only one in five – or one in five hundred – left Egypt. The other Israelites were struck down during the plague of darkness when the Egyptians could not see this. This explanation is based on the word, chamushim, the Israelites were armed when they left Egypt. The word chamushim is midrashically interpreted as being from the word chamesh, five – or a fifth or one five hundredth of the people left Egypt.. We are told that when the plague of hail struck Egypt, the Israelites who were in Goshen were all safe, implying that they were all in this district. When the Torah says, va-timalei ha’aretz otam, “the land became filled with them,” to mean that the land accommodated to their numbers.
The six words used in this verse to describe the prolific nature of the Israelites (p‘ru, yishritzu, yirbu, ya’atzmi’u, miod, miod) is the basis of the statement that every Israelite woman gave birth to sextuplets. The Egyptians tried to afflict the Israelite men by preventing them from having intimate relations with their wives all week long. Because they prevented them six days a week, God repaid them measure for measure by giving them six children every time they gave birth to children. The expression b‘mi’od mi’od, exceedingly, can be read as midah k‘neged midah, measure for measure.46We find a similar interpretation of this word in the Shema, “You shall love the Lord your God with all your might,” bkhol mi’odekha. The Talmud understands this as bkhol midah asher attah moed, “Whatever measure that you can find.” (Talmud, Berachot) Pharaoh said “Lest (pen) they increase,” to which God responded, “So (kein) may they increase.” The tribe of Levi did not increase as prolifically as the other tribes because they were not subjected to hard labor like the others.
Another interpretation of the expression, “The earth was filled with them,” based on the Midrash is to read this expression literally. According to the Midrash, when the Israelite woman gave birth the earth covered up their offspring and protected them. They then sprouted up like plants when they were older and returned to their families!
According to the Zohar, the people of Israel are an allusion of the holy sparks that were scattered throughout the land of Egypt. They were scattered throughout the land so that they could gather up converts and bring back the holy sparks to God. The sages said that the Messiah, son of David, could not come until all the souls had been released from the body. Thus, the sextuplets to whom they gave birth represented six of the seven souls47The reference here is to the seven Sephirot: Hesed, Gevurah, Tiferet, Netzah, Hod, Yesod, and Malchut. These are the lower seven of the ten Sephirot which make up the Sephirotic chart. They each contain a plethora of different symbols by which they are identified. They are aspects of God, the human soul and the inner workings by which the inner life of God functions. They are most prominently expressed in the Zohar and earlier Kabbalah, but are intrinsic to later Kabbalistic thought as well. One of the symbols of the seventh Sephirah, Malchut, is aretz, land. or sparks that each Israelite held within himself. The seventh aspect or spark is called aretz, the land. The six Divine attributes were released through fertility of the Israelites but the seventh was immersed deeply in Egypt – it is Malchut, divine sovereignty. The seventh divine spark/Sephirah48The seventh Sephirah, Malchut is also feminine. Since it was already subjugated it was not necessary to worry about its redemption. was deeply rooted in the land of Egypt and in order to be redeemed, this divine dimension had to be released as well: “The “Land” was filled.” This was Pharaoh’s great fear. When he says, “Lest they rise up from the earth,” he means he is afraid that the other Divine aspects will be freed from the land of Egypt. At the time of the enslavement of the Israelites the six divine attributes/Sephirot were mixed in among the husks in the land of Egypt; by separating them from the husks the Divine sparks would be freed. When Pharaoh says, “Behold, the Israelites are too numerous for us,” he was expressing his fear Israel which was the embodiment of the divine sparks, would be lost to the Egyptians.49Why should the Egyptians care about the Divine sparks? These sparks were a source of power and vitality. They understood that to lose them would be to lose their great power in the world.", + "According to Rabbi Horowitz, the oppression and enslavement of the Israelites was an attempt to keep them from removing the Divine sparks that were in Egypt. These sparks gave power and vitality to Pharaoh and all Egypt. The erev rav, the mixed multitude that left Egypt with the Israelites were invited to come along because some of the divine sparks were still residing among this group.
The people of Israel were fertile, prolific; they multiplied; increased and grew exceedingly: There are four terms from fertility here: fertile (p‘ru), prolific (va-yishritzu), multiplied (vayirbu), and increased (va-ya’atzmi’u), plus the words b‘mi’od mi’od, exceedingly, repeated twice making six: for the six that were born in each delivery. Because the Divine sparks were spread out throughout the land of Egypt among the Israelites and the Egyptians, Pharaoh decreed that all the male children should be cast into the Nile and not just the Israelite boys. So says Rashi. The Targum understands this differently: He translates, “Any boy who is born to a Jew.” By this, the Targum means that any child who contains the sacred sparks is considered a Jew even if that child is born among the mixed multitude or the Egyptians. The Divine sparks were mixed in among the Egyptians. The text alludes to this: Erev Rav, the mixed multitude, has the same gematriah as da’at – 275 – divine understanding. Even as the Israelites continued to proliferate, “the land was full with them” - with these sparks. By the same token just as there were Divine sparks born among the Egyptians, there were those among the Israelites who did not contain the sacred sparks. It was during the plague of darkness that God wiped out those who were not among the sacred sparks in Egypt before the Israelites left the land." + ], + [ + "Using gematriah, Rabbi Horowitz uses the numbers to focus on the thems of trust in God and divine love as they relate to the story of the Exodus. Israel’s trust in God is expressed in their willingness to go off into the unknown wilderness just as Abraham was willing to leave is home and journey to a foreign land.
And they multiplied….and you attained great charm: 74 and 148 are associated with bitachon, trust in God: Rabbi Isaac Luria, points out that the words adai adaim, “great charm,” together have the gematriah of 14850The numbers 74, 75, and 148 become the basis of a complex series of calculations that revolve around trust in the Divine, the attributes of Abraham, and the core ideas of Passover., just like the word Pesach.51Actually he is talking about the root word, ad. Two times ad is 148. Pesach is an expression of divine trust, as we read, “Trust in the lord adai ad, forever.”52Isaiah 26:4
The word Bitachon, trust, is 75;53OK, so we are off by one – this does not seem to trouble Rabbi Horowitz! Israel’s willingness to go off into the wilderness when they left Egypt was a sign of their trust in God: “I remember you, the devotion of your youth, how you followed me into the wilderness, in a land not sown.”54Jeremiah 2:2 This is also the quality of Abraham who left his home at age 75 with trust in God. The gematriah of Avraham is 248 since he is the essence of love and faithfulness. Similarly B‘damayikh Cha’yi, “By your love shall you live” (Ezekiel 16:7) – the word damayikh is also 74: suggesting that circumcision and the Passover offering were both expressions of trust in God.
Through the Exodus, the name of God, Yah,55The first two letters of the Tetragrammaton are a separate name of God.was repaired as we see in the words which the people of Israel chanted at the Sea: Ozi v‘zimrat yah, “Yah is my strength and my stronghold.”56Exodus 15:2 In the future, when the name of God is complete and God’s throne is complete, the four worlds of creation will each be ad, eternal, and together they will be 74 X 4 which will equals 296 which is the gematriah of the word Tzur, the Rock, another name of God. This is alluded to in the verse “Trust in the Lord forever and ever (adai ad) for in Yah, the Lord, will you have an everlasting Rock (Tzur).”57Isaiah 26:4", + "Did the people of Israel deserve to be redeemed or were they redeemed simply because of God’s promise to our forefather, Abraham. Despite the fact that we were naked and bare of mitzvot, or maybe because we lacked commandments, God gave us the opportunity to make ourselves worthy of redemption. It was not the Passover offering that became the turning point but circumcision, brit milah.
But you were still naked and bare: King David said, “I rejoice over your promise as one who obtains great spoil.”58Psalms 119:162 This is a reference to the time David saw himself naked of any mitzvot except for the one inscribed in his flesh: circumcision. The word michtam,59Psalm 16:1, the meaning of the word is uncertain.is interpreted as makah tam – that he had a whole wound. This is a reference to the fact that tradition has it that King David was born circumcised so he had no wound caused by circumcision. David, then, rejoiced in fulfilling this mitzvah even though he did not have to be circumcised to fulfill it – he still considered it a “great spoil.”
Similarly, the people rejoiced in the mitzvah of circumcision in Egypt because through this commandment they knew they would be released from exile, and they would no longer be “naked and bare” of commandments. It was also through this commandment that they gained “great spoil,” from the Egyptians, just like King David would. The great spoil was the Divine sparks that they redeemed and took out of the land of Egypt through the Exodus and the redemption of the people of Israel.
The second mitzvah which made the people of Israel worthy of redemption was the Passover offering. Midrash Mekhilta asks why the taking of the paschal lamb preceding its slaughter by four days? Israel did not become worthy of redemption until they had fulfilled two commandments. One does not receive a reward for a good deed until one has performed some type of act. By setting aside the lamb for four days they showed their willingness to put their trust in God.
So what was the reason for the four days? Scripture also suggests that circumcision should have been enough reason for Israel to be redeemed so why was it necessary to have a second commandment?
The main reason that Israel was redeemed was because of circumcision. But the circumcision of a gentile would not have counted as the fulfillment of a commandment in Israel’s favor. Therefore the people of Israel first had to atone for the sin of idolatry; they did this by setting aside the paschal lamb as an offering to show their rejection of Egypt’s deity. Having set aside the lamb, then they were circumcised and only then did they bring a sacrifice to God. The first mitzvah, then, was setting aside the lamb to show their rejection of idolatry.", + "“Let us deal wisely with them:” Horowitz returns to this verse once again. What does it mean to deal wisely with the Israelites? How did he come up with this plan? According to the Midrash there were three advisors who gave counsel to Pharaoh: Jethro, Job and Balaam. Each took a different tactic: Balaam advised Pharaoh to destroy the Israelites; Job remained passive and silent, and Jethro fled from Egypt rather than be a party to this plan. According to Horowitz, Balaam was none other than the son of Laban. Balaam created an elaborate plan to embitter the Israelites by turning their lives into bitterness. A”t b”sh is another code for reading into the words of the Torah. Each letter is parallel to the letter at the other end of the aleph bet: the aleph becomes a tauf, the bet becomes a shin. In this way the word can be transposed. So cheyt yud becomes samekh mem
Let us deal wisely: This was the advice of Balaam who was among the three advisors to Pharaoh (Jethro, Job and Balaam).60Earlier we read that Balaam was actually the son of Laban! He suggested that Pharaoh cause the Israelites to sin by making them worship false gods. Later, Balaam gave the same advice to the Moabites in the wilderness in order to destroy the Israelites after he failed to curse them. By causing them to sin, he would prevent the divine sparks from rising out of Egypt, and later from Moab. Wisdom is associated with fear of God.61Psalm 111:10 Dealing wisely with the Israelites, then, meant destroying their fear of God. The Egyptians tried to embitter their lives (chaim): the word chai in a‘t b’sh is sam, poison. The sarai misim, the task masters, were those who were entrusted with giving the Israelites the poison that would prolong their exile. The “Land” was already deeply immersed in exile; the Egyptians set out to subjugate the other sparks by killing the males rather than the females." + ], + [ + "Using a seemingly unimportant verse from the Edomite genealogy in Genesis, Chapter 36, Rabbi Horowitz suggests that a deep mystical message can be found, Because Jacob did not complete the process of redeeming the divine sparks from his brother’s line, the divine sparks were responsible for the most terrible evil – Amalek. This incomplete process of redemption leads Pharaoh to deal shrewd treatment of the Israelites. Rabbi Horowitz quotes an explanation offered by the Ari, but it is full of strange allusions that are extremely hard to piece together.
Let us deal shrewdly with them: Why did Pharaoh say “Let us deal shrewdly” with Israel instead of simply saying “Let us kill Israel.” To understand the answer to this question we must first understand where the power to destroy Israel comes from.
We find the following discussion in the Talmud62See Sanhedrin 99b; see Numbers 15:30 and Genesis 36:22; this verse is taken from the genealogy of Esau – it seems to contain nothing but useless information.: ““But the soul that acts presumptuously.” This verse refers to Manasseh son of Hezekiah, who examined biblical verses63The word Aggadah is used here – it is the opposite of Halachah; that is it refers to the non-legal, narrative sections of the bible as well as comments on Scripture. to prove them worthless. Thus, he jeered, “Did Moses have nothing better to write than, “And Lotan's sister was Timnah?””
Why was it necessary to speak of Esau’s family tree? Esau’s genealogy is actually a mystical record of how the divine sparks became mixed in the husks in the world. The root of Jacob’s soul came from the Higher Wisdom64The reference to high wisdom is a reference to the Sephirah of Chokhma which is above Hesed in the sephirotic chart. and that is why he set out to redeem the divine sparks. The letters which precede each of the letters in the name, Lotan, spell Chokhma – by going back one letter we have the letters of Chokhma. Similarly, the word achot, sister, is also a reference to the Sephirah of Chokhma.
Rabbi Isaac Luria explained that Esau or Edom gained its power from the divine sparks that fell into the world. In the end, when the divine sparks return to their source, Edom will lose its power as is alluded to in the prophecy, “I will make wisdom vanish from Edom, understanding from Esau’s mountain,”65Obidiah 1:8 and in the verse “Who turns wisdom back, makes nonsense of their knowledge.”66Isaiah 44:25
Similarly, the name, Timnah hints to the divine sparks and the demonic which are mixed together in the world. The first letters of Timnah, tauf-mem, can be transmuted into el by moving back one letter in the alphabet. And the last two letters of this name, nun-eyin, can be transmuted into Sam67Sam means poison. This is a form of decoding in which the practitioner moves back or forward one letter in the aleph bet to create a hidden word. Note that in moving ‘back’ one letter, the tauf which is the final letter in the alphabet becomes an aleph, the first letter in the alphabet., which is part of the name, Samael.68Samael is the name of the power of evil. This transmutation of letters works by moving back from the letter taf to the letter aleph.
This is an allusion to a deep mystery in the cosmic unfolding of the world. Timnah sought out Jacob in the hope of being repaired, but Jacob was only able to repair the first two letters of her name – they became el. Timnah then went to Eliphaz. She brought the sparks of the divine wisdom and, as a result, Amalek was born from this relationship,6969 See the continuation of discussion in Sanhedrin99b - What is the purpose of [writing], And Lotan's sister was Timna? — Timna was a royal princess, as it is written, “Alluf *duke+ Lotan, alluf *duke+ Timna;” and by 'alluf' an uncrowned ruler is meant. Desiring to become a proselyte, she went to Abraham, Isaac and Jacob, but they did not accept her. So she went and became a concubine to Eliphaz the son of Esau, saying, 'I would rather be a servant to this people than a mistress of another nation.' From her, Amalek was descended, who afflicted Israel. Why so? — Because they should not have repulsed her. and as a result, the second part of her name was transformed into sam, poison. The divine sparks, then, have the power to give birth to either holiness or impurity. Thus, the verse in Genesis alludes, “Wisdom (Lotan) is the sister of Samael (Timnah).” Timnah is referred to a concubine, in Genesis 36, because she used subterfuge to be transformed through the wisdom.
Because Jacob was unable to transform and repair the nun-ayin of the name Timnah, Eliphaz was able to pursue and damage Jacob.70According to a Midrash, Eliphaz was sent by Esau to kill Jacob. He thought better of this plan when he caught up to his uncle and acted on his uncle’s suggestion – by stealing all of his possessions, he could say he left him like a dead man. Poverty, according to the rabbis is as bad as death! See Ginsburg, Legends of the Jews, Book 1, page 346 Nun-ayin, when reversed spell Ani, impoverish! The reason he did not kill Jacob was that he did not have the power to do so since Jacob had repaired the first letters of Timnah’s name: the tuaf mem, when reversed spell mayt, dead. Thus, Jacob could not be killed!
That is why we are commanded both to remember Amalek and never forget what the Amalekites did to us. Memory is the means to redemption of the divine spark, and not forgetting is beyond the redemption. Evil is born through forgetfulness. The gid hanasheh, the sciatic, is actually the nerve of forgetfulness71The root nasheh as in the name Menasheh means to forget. Joseph names his son Manasseh because he has forgotten his father’s house. (nasheh also means to forget).
We can now understand the allusion in the statement, “Let us deal shrewdly with them.” Pharaoh knew that he had the power to impoverish Israel but not destroy them completely because of the sparks that had already been redeemed – that is how he decided to use this knowledge to deal shrewdly with them. He enslaved them, and killed the males but he did not seek to destroy the entire nation, as Amalek had suggested." + ], + [ + "The sages had their own ideas about the relations between men and women. Female satisfaction in male-female relations was considered to be extremely important. In fact if the woman experienced sexual gratification first the couple was assured a male child. This influenced the number of male children born to the Israelites in Egypt!
To oppress them by making them do hard labor: The Egyptians wanted to reduce the number of Israelite males. They tried to keep the Israelites from multiplying by forcing them to do hard labor. In this way, they believed that they would reduce the men’s” desire to be intimate with their wives. What Pharaoh did not anticipate was that the woman would respond by seducing their husbands. This caused the Israelite couples to give birth to even more male children. According to the Talmud, if a woman reaches climax before the man, the couple will give birth to male children. Thus, the harder the Israelites were oppressed, the less desire they had to be with their wives, the more the women pursued their husbands, and the couples gave birth to more male children. This caused the Egyptians to dread72Exodus 1:12 the Israelites and fear them even more!", + "The most common mistake that people make is to assume that the Israelites built the pyramids. According to the Torah, the Israelites built the garrison cities of Pit’hom and Ramses. Here Rabbi Horowitz distinguishes slavery from oppression. The Egyptians were guilty of both – but they weren’t put to death for having enslaved the Israelites. Slavery was an acceptable institution in the biblical world – from a Jewish perspective oppression of another human being was unacceptable.
Garrison cities, Pit’hom and Ramses: The Talmud73Sotah suggests that Pit’hom and Ramses are actually one city. One says the city was called Pit’hom; the word Ramses suggests one building after another tumbled down (mitroses). Another opinion is that the city was called Ramses; the word Pit’hom suggests that it was swallowed up by a great abyss. But this is problematic since the Torah says that they built “garrison cities,” in the plural – how could they be one and the same city?
We have already learned that Noahides that are found guilty of theft are put to death but are exempt from repayment. So why, then, were the Egyptians drowned in the sea and the Israelites rewarded with great wealth when they left Egypt? The Egyptians were guilty of two crimes: they enslaved the Israelites and they oppressed them. They had to pay the Israelites for the years of slavery but they were punished with death for having forced the Israelites to work in seemingly useless ways just to oppress them. We see a reference to this above in the comment on the garrison cities which the Israelites were forced to build over and over again. The cities kept collapsing but the Egyptians forced the Israelites to continue to work only to oppress them. So what did the two sages differ over in the comment about whether the cities were called Pit’hom or Ramses? They differed whether the servitude came first or the oppression came first. According to the first opinion, oppression came first (building after building would collapse) and the slavery came later. According to the second opinion, the slavery came first (they would build the whole city only to have it sink into the ground) and the oppression followed it." + ], + [ + "The battle in Egypt was not a political battle over tyranny but a spiritual battle over the destiny, nitzotzot, Divine sparks, that had fallen there at the time of creation. Pharaoh understood that Israel’s liberation would result only when the sparks had been redeemed. It was necessary, therefore to oppress the Israelites both body and soul to trap the divine sparks in Egypt. As long as the Israelites worshipped false gods they would be unworthy of redemption and the divine presence would remain in exile with them. Avodah kashah, was taken to mean not only hard labor but the worship of false gods. It was only when Israel completed the allotted years of exile or through mitzvot that made them worthy of redemption that Israelthat the sparks would be freed from Egypt.
They placed hard labor (avodah) upon us: The Midrash74The Hafla’ah quotes this statement in the name of Rashi which does not appear to be correct. explains that Israel refused to listen to Moses because of “shortness of spirit,”75Exodus 6:9 to mean that they could not separate themselves from idolatry.76Exodus Rabbah 6:6; the word avodah means both slavery and worship. The Egyptians forced the Israelites to not only serve them but to serve their gods as well. Initially the expression avodah kashah, hard labor, would seem to refer to physical labor. Pharaoh increases Israel’s labor in response to Moses” first request to allow the Israelites to worship their God. So why does the Midrash conclude that avodah kashah refers to idolatry?
The subjugation of the Israelites in Egypt was both physical and spiritual as we see in a number of places. When Moses complains to God, he says “Ever since I came to Pharaoh to speak in Your name, he has dealt worse with this people; and you have not delivered Your people.”77Exodus 5:23 “Dealt ill” refers to their souls and “not delivered” refers to their bodies. Similarly, when the people tell Moses, “May the Adonai look upon you and punish you for making us loathsome to Pharaoh and his courtiers – putting a sword in their hands to slay us,” “making us loathsome” is connected to their spiritual wellbeing (and connected to the expression “shortness of spirit”).78The second half of the verse then is a reference to Israel’s physical wellbeing, “Putting a sword in their hands.” By increasing their labors Pharaoh made it hard for them to separate themselves from idolatry as well.
Furthermore, Pharaoh was particularly hard on the young children because he knew that as long as they could not leave Egypt, neither could the Shekhinah, the Divine Presence. We see this in the following verse: “May the Lord be with you the same as I mean to be with you! Clearly you are bent on mischief. NO! Your men folk may go (and not the children) and worship the Lord79Exodus 10:10.” Pharaoh wished to prevent the Shekhinah from leaving Egypt and so he refuse to allow the youngsters from going with Moses and the people to worship. Pharaoh was also aware of the prophecy to Abraham, “And they shall return here in the fourth generation;80Genesis 15:16” he also knew that Abraham’s descendant’s sojourn in Egypt was supposed to last 400 years. He was afraid that since the children were the “fourth generation,” Moses was really planning to return to the land of Canaan. Having completed the allotted years, however, did not guarantee redemption; Israel could only be redeemed though an act of repentance. Rather it was through acts of charity as well as the severity of their suffering that Israel became worthy of redemption. Israel’s redemption then was dependent on two things that were difficult for them: repentance on their part and bearing the suffering of slavery." + ], + [ + "Rabbi Horowitz plays on the word farekh, ruthless, which is commonly read as peh rakh, a soft tongue. He uses this as a means of looking at the inner and outer nature of Pharaoh and the power of circumcision which makes human beings just a bit lower than God. Using a series of literary associations and word plays he finds allusions to the power of the divine for good but also as a means of giving the demonic its own power. The demonic can only exist to the extent that it contains some of the divine sparks which animate the world.
The Egyptians imposed labor upon the Israelites ruthlessly (b’farekh): There are two aspects to Pharaoh’s actions – he acts with a hard heart but he imposes his labor b‘farekh, which the sages read as b‘feh rakh, a soft mouth.
When the Torah says that Pharaoh’s heart was hardened81Exodus 7:14 it is referring to the inner and outer aspects of his persona. The middle letters of Pharaoh’s name are reish-ayin, ra, wicked. And the outer two letters pei-hei, or peh, mouth. When the sages said that Pharaoh imposed labor b‘farekh, ruthlessly, it means that he did so with a peh rakh, literally a soft mouth. His mouth contained a mixture of divine sparks as well as physical husks. Thus later, the mouth that enslaved the Israelites would be the same mouth that would eventually allow them to go free.
Peh, “mouth” is a reference to dibbur, speech; it is the Shekhinah, the tenth and final Sephirah, the divine presence. As long as Israel was in exile, “speech” was in exile and it could be used to enslave the Israelites. Because God was , in exile Moses also suffered from a kaved peh, “a heavy tongue.”
Like the word peh, mouth, milah (circumcision) has the gematriah of 85. Redemption should have begun with milah, circumcision. Originally, Joseph commanded the Egyptians to be circumcised so that they would all enter into the realm of holiness82In the Sephirotic chart, Joseph is also the divine phallus and is therefore associated with circumcision. Each part of the chart is associated with part of the human anatomy; the final Sephirah is associated with the feminine component. As a result when they are united God is one and God’s name is one. Also each of the Sephirot is associated with biblical characters, colors, and pronouns.; this plan backfired and instead it gave Pharaoh the power to keep the Israelites in Egypt.
Milah contains four of the five letters in the name, Elohim – the exception is aleph. It is through the power of the aleph in the name, Elohim, that Israel was redeemed from slavery. When aleph is added to letters of milah it becomes Elohim. Through the aleph, Elohim becomes the power through which Israel is able to go forth from Egypt and through which impurity is transformed into purity. The divine name that is usually associated with judgment becomes a source of compassion. The aleph is a mysterious letter; when spelled backwards is pele, wonder! Thus, the aleph has the power to change everything. Job said, “Who can take a pure thing out of an impure thing?”83Job 14:4 It is the aleph of tamei that allows this transformation to take place from impurity to purity. The gematriah of the word tamei is fifty; it is a reference to the fifty gates of impurity in Egypt into which the people of Israel nearly fell in Egypt. By taking away the aleph from tamei, the gematriah of the word is only 49 – thus, the aleph has the power to remove impurity!
The number 50 is associated with both purity and impurity. The letters mem and yud (with the gematriah of 50) are the final two letters of the name Elohim. These letters gave Pharaoh the power to enslave Israel. Mem-yud spells mi, who. Pharaoh says: “Who (mi) is the Lord that I should heed Him and let Israel go?”84Exodus 5:2 On the other hand the forty nine days between the Exodus and the giving of the Torah culminate Shavuot, the fiftieth day. They represent the fifty gates of purity through which Israel became worthy of receiving the covenant at Sinai.
Milah connects us to God. The Psalmist wrote, “You have made man little less than God.”85Psalms 8:6 When a person is circumcised, he literally a little less than God (Elohim)86He is lacking the aleph of elohim which means he is milah.; all he lacks is he alpeh of Elohim. Similarly, the verse, “You crowned him with glory and beauty,” is a reference to the revealing of the “crown” in circumcision.
The word rakh in peh rakh is also 220. Together with the word mi, 50, has the gematriah 270, like the word ra, evil. Pharaoh, then, is a combination of mi and (peh) rakh, making him the embodiment of evil. But the aleph of Elohim, the one (echad), has the power to transform the impure into the purity!
87Note that in later Kabbalistic thought, an additional Sephirah is often added, Da’at or knowledge which serves as the synthesis between Chochmah and Binah." + ], + [], + [ + "Suffering is understood in this passage as a strategy for inspiring repentance and prayer.Rather than punishment, sometimes God causes the people of Israel to suffer so that they will be motivated to cry out to God – It is out of love that God causes such pain, even though it is painful to God to witness this suffering. Rabbi Horowitz offers an extended interpretation of Psalm 116 (part of Hallel which appears in the second half of the Haggadah) which illustrates this interpretation. What was true of the generation of the Exodus is true for future generations as well – and for the future redemption.
A long time passed and the king of Egypt died; the Israelites moaned because of their enslavement: The Torah goes on to say: “….their plea ascended to God because of their enslavement.”88Exodus 2:24 Why does the Torah make the statement this way instead of saying, “Their pleas because of their enslavement ascended to God? This verse teaches us that God caused the Israelites to suffer for their benefit. By causing their physical subjugation to be extra severe, the Israelites were roused to repentance and cried out to God within the 400 year period that their subjugation was decreed, thus causing their exile to be shortened.
We have already seen that Israel’s exile had more to do with the subjugation of their souls through idolatry than their physical enslavement and oppression. As we see elsewhere, by causing the Israelites to suffer, God could expedite their redemption sooner. The physical enslavement, then, was actually a compassionate act by God to free Israel from Egypt sooner. Israel’s cry ascended to God through the severity of its enslavement.
This is what King David meant when he said: “I love Adonai because he hears my pleas; for He turns His ear to me whenever I call. The bonds of death encompassed me; the torments of Sheol overtook me. I came upon trouble and sorrow and I invoked the name of Adonai, “Adonai, save my life!” Adonai is gracious and beneficent; our God (Elohainu) is compassionate.”89Psalms 116:1-4
“I love Adonai because he hears my pleas; for He turns His ear to me whenever I call.” God compassionately aroused the prayers of Israel (through suffering) so that they would be inspired to pray to alleviate the exile of their souls. He caused the subjugation of their bodies to be more severe so that they would not have to wait the 400 years to be taken out of Egypt. They would cry out to God sooner and thereby give God a reason to take them out sooner.
“The bonds of death encompassed me; the torments of Sheol overtook me.” God allowed the Egyptians to make the lives of the Israelites bitter through enslavement. God saw that the Israelites were about to descend into the fiftieth gate of impurity. By oppressing them physically, they would cry out to God thus preventing them from reaching the lowest levels of Sheol.90In Kabbalistic thought there are fifty gates of impurity. Had Israel descended into this lowest level or gate of impurity they would no longer be able to be redeemed from slavery. According to Rabbi Horowitz, there is nun verse in the Ashrai, in the alphabetical Psalm 145, because nun is associated with the fiftieth level of impurity. In the Talmud, we learn that this verse was left out of the Ashrai because of the verse, “Fallen (naflah) never to rise again, is maiden Israel…” (Amos 5:2)
“I came upon trouble and sorrow and I invoked the name of Adonai.” This suffering roused Israel to invoke and cry out in the name of God. It is through the suffering of our bodies that our souls are redeemed.
“Our God (Elohainu) is compassionate.” Even though Elohainu is usually associated with God’s attribute of judgment, here Elohainu is said to be compassionate. By causing Israel’s suffering God compassionately brings about their redemption sooner! Similarly the sages said that God always introduces the cure before the affliction. The cure was Israel’s oppression and the affliction was the spiritual subjugation of Israel.
Similarly, Isaiah said: “In their troubles He was troubled (lo tzar), and the angel of His presence delivered them. In His love and pity He redeemed them, raised them and exalted them, for all time.”91Isaiah 63:9
The ketiv and the k‘ri92Ketiv, the written version of the text and K’ri, the pronounced version of the text refers to a phenomenon in the Bible where the way a word is written is different from the way the word is read. spell the word the word lo two ways, one with an aleph and the other with a vav. When the word is written with a vav, the verse means, “In all of their troubles, so is He troubled.” And when the word is written with an aleph, the verse is translated, “In all of their troubles God does not mean to trouble them.” Both of these explanations are correct: God feels Israel’s pain in exile but it is not God’s intention to cause Israel pain either.
The verse concludes “for all time (olam).” The word olam93See Leviticus 25:46 “You shall keep them for possession for your children after you, for them to inherit for property for all time (l’olam). “ The inheritance understand “for all time” to mean for fifty years of the Jubilee. The same interpretation is now applied to Isaiah 63:9 is used elsewhere as a reference to the Jubilee year which is fifty years. This is an allusion to the fifty days between the Exodus and the giving of the Torah at Sinai. Just as Israel sunk close to the fiftieth gate of impurity, so they now had to ascend to the fiftieth gate of purity which would make them worthy of receiving the Torah.
We have many examples in Jewish history in which the suffering of the Jewish people becomes the impetus for their prayers and repentance and, as a result, leads to their redemption. Haman’s decree was ultimately for the welfare of the Jewish people since it inspired sincere repentance. This was true in the time of the Maccabees as well. The Jewish people had become sinful; they were afflicted by the Hellenists (through God’s will) so that they would pray to God and God would save them from their enemies through their repentance.
In Psalms, we say “God is close to all who call upon Him, to all who call upon Him in truth.”94Psalm 145 Why do we repeat the same thing twice in this verse? God is close to the Jewish people even before He causes them to call upon Him truth. As we saw in Psalm 116, God arouses our feelings so that we sincerely call upon Him – in that way he can incline Himself toward us in His great love.
We find another allusion to the idea that God allows us to suffer out of compassion in the following verses: “I have taken note of you and of what is being done to you in Egypt…They will listen to you…”95Exodus 3:16-18 Commenting on these verses, Rashi says: “Since you will speak to them with this expression (pakod yifkod, “I have taken note”) they will listen to you for this sign is already given to them through Jacob and Joseph for by this expression they would be redeemed.”96See Rashi ad locum. In Genesis 50:24 - 25 the expression, pakod yifkod “I will take note,” appears twice. One is attributed to Jacob and one to Joseph. It appears again in the words which Moses was to speak to the people of Israel. The letters which follow pay-kuf-dalet, to visit, are tzade-reish-hay, suffering. The word pakad, then, hints that God will only visit Israel when Israel suffers oppression. This is a hint that the cure (pakad) precedes the affliction (tzarah)!
The Torah hints at the fact that Israel would be redeemed by Moses. The Ribuah97I am not sure of the meaning of the word ribuah. I assume it means the square of each of the four letters in the Tetragrammaton which comes to 186 – not exact but close! of the Tetragrammaton is 184 (like the word, pakad) and the gematriah of the name eheyeh, is 16198This assumes we add up the value of the full names of each of the four letters aleph, hay, yud, hay.. When we add the sum of these two numbers, they add up to 345, or the gematriah of the name Moshe.
“The angel of His presence delivered them,”99Isaiah 63:9 is an allusion to Moses who is referred to as an angel, “God sent an angel who brought them out of Egypt.”100Deuteronomy 6:21 Rashi explains that “the angel” here is Moses.
“You have delivered me from death, my ears from tears, my feet from stumbling. I shall walk before the Lord in the land of the living. I trust in the Lord; out of great suffering I spoke and said rashly, “All men are false.”” 101Psalm 116: 8-10 Each of the expressions in this verse refers to one of the exiles of the Jewish people: “You have delivered me from death” – refers to Egypt, since we were bitterly oppressed “unto death;” “my ears from tears – refers to Babylonia, since our ancestors sat by the river of Babylon and cried; “my feet from stumbling” – refers to Greece, since they weren’t exiled from their home.”102Even though the Jewish people did not leave their land they lived in exile and oppression at the hands of the Hellenists. Each exile lasted for limited time but the final exile is the longest; it is referred to in the verse: “I shall walk before the Lord in the land of the living. I trust in the Lord; out of great suffering I spoke and said rashly, “All men are false.”” Regarding this exile the prophet said: “I the Lord will speed it in due time.”103Isaiah 60:22 This means, if Israel merits redemption the Lord will speed up the end; if not, it will come in due time.
This is similar to what happened in Egypt. The severity of Israel’s slavery and their oppression brought about a quicker end to the exile. Similarly, by allowing a ruler like Haman, the time of suffering ended quicker.
There are two ways in which to bring an end to Israel’s exile more quickly: either through more severe suffering or through sincere repentance. When Israel turns to God in repentance, they are more worthy of redemption sooner and are redeemed with compassion, and they are saved from the birth pangs of the coming of the messiah." + ], + [], + [ + "
The Torah offers mixed a message: the Israelite men and women were not allowed to cohabit and yet they continued to have children. Rabbi Horowitz addressed this issue earlier and returns to it here possibly tongue in cheek. Despite their separation there was something unnatural and even miraculous about their ability to reproduce. The power of Shabbat, he suggests already existed in Egypt and it was more than just a day for physical rest, both then and now.God saw our affliction – this refers to the forced separation of husbands and wives: The statement is followed by, “and our labor – this refers to the children.” If one statement means they could not cohabit, then how can the other refer to the birth of children?
According to a Midrash, the Israelite women cohabited with their husbands and gave birth on the same day – like chickens! But this makes no sense: first, after giving birth the women would have been forbidden to their husbands because of impurity; second, this is only recorded to have happened once in the case of Adam and Eve who gave birth to Cain and Abel in one day; and third; chickens, of course, are different since they lay eggs and then nest on the egg once it is laid!104I cannot help but feel that Rabbi Horowitz is winking at the reader, or his students, as he is offering this tongue and cheek analysis of how the Israelite women gave birth like chickens. One shouldn’t be too serious in reading this D’var Torah. Rather what this Midrash means is that from a single cohabitation, the Israelite women would give birth. Though they were forbidden to be with their husbands all week long as the men were forced to work hard, on Shabbat they would be reunited and would cohabit and would immediately become pregnant. The Egyptians tried to separate men and women through back breaking labor and oppression but it did not stop of the men and women from having children.", + "Rabbi Horowitz confronts one of the most difficult problems in theological thought in general and Jewish theology in particular. How does one reconcile God’s foreknowledge with free will? In Pirke Avot we find the statement, “Everything is foreseen but choice is given.” At first glance these two assumptions seem to contradict one another. If God can see everything before it actually happens, then I do not have freedom to choose. On the other hand if I truly have freedom then God cannot be All-knowing. Rabbi Horowitz offers a riff on these ideas as he confronts the question of what God knows and how free the Israelites were to choose while they were in Egypt. He suggests that God’s knowledge of sin cannot be absolute if repentance – one of the 613 commandments – is truly a choice that we can make. On the other hand, the possibility of sin must also be real if repentance is a choice that we make. Sin is real for the sages but it is not a necessity – we can always change our actions into merit through repentance.
God saw the Israelites and God knew: At first glance, this statement seems superfluous. What does it tell us that we don’t already know? According to the Midrash, the statements, “God saw” and “God knew” imply that God knew that Israel had performed repentance but the Israelites did not know this about one another. God could “see” them but they could not “see” each other because they had, “covered up,” their sins.
What does it mean to “cover up” ones sins? Two verses are found in Scripture: “Happy is one whose transgressions are forgiven, whose sins are covered over,”105Psalms 32:1 and “One who covers his faults will not succeed!”106Proverbs 28:13 The second verse refers to one who tries to cover over a public sin – he cannot succeed – while the first verse refers to private sins. Since the Israelites were guilty of idolatry in Egypt, and did not see one another repent, it was necessary for them to atone through suffering in Egypt.
This verse raises the philosophical question of foreknowledge vs. free choice. If God knows that a person is going to sin, how can they be held responsible for what they did since it was foreseen? But if we have free will, then how can God have foreknowledge of what we are going to do? So when scripture says that God “saw and knew” that Israel would repent, does that mean God had foreknowledge of their sins (and therefore it was inevitable) or that Israel had a choice regarding these sins (in which case God couldn’t know what the Israelites would do)?
God’s knowledge of wrong doing does not make the wicked act inevitable. Evil actions are like falsehood. When one speaks falsely, God’s knowledge is tempered by the nature of the false statement and therefore it is not absolute – one always has the choice reverse one’s statement or actions. This is what scripture means, “Therefore the wicked shall not establish judgment nor will the sinner, in the assembly of the righteous.”107Psalms 1:5 This means, the wicked cannot claim that their wickedness is as inevitable and immutable as the righteousness of the just. Regarding the righteous we say, “For Adonai knows the way of the righteous but the way of the wicked is lost.”108Psalm 1:6 That is, God rewards the ways of the righteous but the ways of the wicked are lost because they can change. That is what the sages meant when they taught: “Great is repentance for through it even premeditated sins are counted as merits.”109Babylonian Talmud Yoma 86b It is written, “Turn back you rebellious children;”110Jeremiah 3:14 that is, they were rebellious at first but did not remain so!
Since repentance is one of the positive commandments in the Torah, and each person must be able to choose to observe it, it is necessary for God to allow us to sin so that we can choose repentance freely. It would be impossible for a person to repent if he did not sin, therefore sin must be one of the choices which God gives us. Also, the punishment could not be foreordained prior to the actual sin, since God never punishes before the person actually commits the sin. Therefore God allows us to turn our sins into merits – it was already revealed (to God) that while the sins were necessary while the Israelites were in Egypt, Israel would overcome them. God foresaw all of this – the existence of sin and the possibility of repentance.

The Ten Plagues
It is the custom to spill a drop of wine or sprinkle a drop with one’s finger as each plague is mentioned and then as each of the three mnemonics are recited. Some see this as a way of indicating our hope that evils such as these will not be visited upon us. Others interpret it to mean that we diminish our cup of joy because – no matter how necessary and deserved – we do not rejoice at the thought of suffering, pain and death.
So too the midrash teaches that when the angels wished to sing praises to God as the Egyptians drowned in the Sea, God told them to stop because “My creations are drowning in the sea and you would sing songs of praise?”
Of the ten plagues, the tenth is the most problematic. God struck down not only the first born of the Egyptians but even the first born of the captive who were born in prison. Rabbi Horowitz explains this seeming injustice by finding multiple reasonsfor the final plague. This plague was the ultimate sign of redemption for the people of Israel. Through it, Egypt and the nations of the world came to understand the power and justice of God. No one was innocent in Egypt – not the servants, nor the people, nor Pharaoh. Horowitz connects the revelation of God’s name with the four promises of redemption that are the basis of the four cups of wine.
He offers an interesting connection between these promises and the liturgical introduction to the Shema in the morning service.
I will pass through the land of Egypt on that night – I and not an angel: What does the Haggadah mean when it says, “I am Adonai - I and not another?” To answer this question one must understand that there are several reasons given for the plague of the first born.
The most obvious reason for the death of the firstborn is given by scripture, “Israel is my first born child; since you have refused to let him leave I will smite your first born child.”111Exodus 4:22-23
Another reason for this plague was to show the power of God. Only God was able to “distinguish the one who is a first born and the one who isn’t.”112Mekhilta; that is, no human being can really know if the other person is a first born or not. Only God is present in the moment of conception to distinguish the first born from other children. Horowitz goes on to explain why this is the case.
Punishing the first born was a way of punishing the gods of Egypt. Scripture states, “I will execute judgment on all the gods of Egypt.” 113Exodus 12:29 The first born were set apart for the service of false gods; therefore, by killing the first born, God executed judgment on the gods of Egypt.
The Torah says not only were the Egyptian first born struck down, but so were “the first born of the captives who were in the dungeon.”114Exodus 12:29 Rashi offers two reasons why the tenth plague affected everyone in Egypt even if they were not personally responsible for the subjugation of the Israelites. First, they rejoiced over the suffering of the Israelites. And second, lest they think that the final plague was caused by their false god rather than the God of Israel.115Also see the Mekhilta, Masekheta Pisha
Determining why some died during the tenth plague and others did not was a complicated matter. There was no way to know who was a first born and who wasn’t. Some of those serving their gods might not have been first born while there may have been others who didn’t think they were first born who actually were. For instance, a woman who had an illicit relationship with another man might have conceived the other man’s child without her husband’s knowledge. This child would have appeared to be her husband’s first born child but might not have been the birth father’s first born. Similarly, there might have been children who were the first born of the man with whom they were conceived but not the first born of the woman’s husband. So some non-first born might not have been serving in the Egyptian cultic rituals while other first born might not have been serving in this position at all.
Complicating the matter even more was that there were “the first born of the captives” - who were charged with leading the worship of the non-Egyptian gods. God threatened to execute judgment against the gods of Egypt but not other gods. So why were the first born of the foreigners condemned to death? If these first born did not die during the tenth plague they may have thought that their gods were responsible for this plague.
God, therefore, singled out all the first born but they may have died for different reasons: some because they were the first born who served the gods of Egypt, others because they rejoiced in Israel’s suffering, and still others because they were the first born of Egypt, and God had promised to punish all the first born of Egypt. Those who served the gods of the foreign people might have assumed that their gods were responsible for the tenth plague, so God struck their first born down as well.
We can now understand the expressions in this passage. The Haggadah says, “I executed judgment against all the gods of Egypt – I and not a messenger” because only God would have known who was an actual first born and who was not. And the passage‟, “I am Adonai – I and not another,” is a reference to the gods of the prisoners who were not Egyptians and who were worshipping the gods of other nations. It was the God and not “another” god who caused the tenth plague in Egypt – God made this clear by striking down the first born of the foreigners who served other gods besides the gods of the Egyptians.
The following verse alludes to God’s success in making His presence known in Egypt and beyond: “You brought your people out of the land of Egypt with a mighty hand, winning fame for Yourself to this very day.”116Daniel 9:15 By hardening Pharaoh’s heart, God’s renown was not revealed to the world until the moment of their redemption. At first Pharaoh said: “Who is Adonai that I should heed Him and let Israel go? I do not know Adonai, nor will I let Israel go!”117Exodus 5:2 God’s name was still unknown at this time.
God’s name became known to the world through the redemption. It was the fulfillment of the four terms of redemptions: I will bring you out from beneath the labors of the Egyptians; I will deliver you from their service (avodah); I will redeem you with an outstretched arm; and I will take you to be my people.118Exodus 6:6-7
We refer to these four terms of redemption in the passage before the daily recitation of the Shema: “Open our eyes to Your Torah and let our hearts cling to Your commandments and unify our hearts to love and to revere Your name.” The words of the Shema must be said with complete concentration and holy intention, with love and fear so that they can ascend to heaven!
1. “Open our eyes to Your Torah” – this was the purpose of going out of Egypt.
2. “Let our hearts cling to Your commandments” – God delivered us from serving false god so we could serve Him through the commandments.
3. “Unify to….revere Your name” – reverence began with the redemption brought about with a mighty hand.
4. Unify our hearts to love (You) – through reverence we come to love of God and through love God will “Take you to be my people.”
These four phrases, then, are a byproduct of the way in which God revealed His name and promised redemption to the people of Israel.
(A comment from the grandson of Rabbi Pinchas Ha-levi Horowitz:) There is another reason for why the first born of the prisoners were also affected by the tenth plague. The sages give two reasons: because the prisoners rejoiced in Israel’s suffering and so that they would not say that it was because of their gods that the first born of Egypt died. We learn that if one is permitted to witness the downfall of the wicked, it must be because of one’s merit. In the case of the Exodus, then, this was the case. The Exodus from Egypt was due to Israel’s own merit; so that they would be able to tell the story of the Exodus in generations to come. But the death of the prisoners of the Egyptians would not have been due to their own merit (since they were not being punished for enslaving the Israelites) so there must have been other reasons for their punishment. It must have been that the prisoners rejoiced in Israel’s oppression. It was because they rejoiced in Israel’s suffering that the Israelites were allowed to witness their punishment.
The sages also teach that “once the destroyer is given permission to destroy, a distinction is not made between one and another.” God had condemned the first born in Egypt. Once God unleashed destruction on Egypt, a distinction could not be made between the first born of the Egyptians and the other non-Israel first born. The final plague was performed for the sake of God and for the well being of Israel. For the sake of God – not allowing any of the first born to survive was to prevent anyone from thinking that maybe another god was responsible for the plague. It was performed for the sake of Israel – even those who rejoiced in Israel’s suffering were punished." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Continuing the earlier discussion, that the tenth plague was an act of God alone, Rabbi Horowitz suggests that while Moses was an emissary in the redemption from slavery, it was God alone who brought about an inner redemption from idolatry. In this way he explains the absence of Moses from the Haggadah. The real essence of the redemption was not from slavery but the inner redemption of the people of Israel. Drawing on Exodus chapter 6, he explains this distinction as a way of explaining the seeming repetition of God’s promise at the beginning of this chapter. God has already promised to redeem the people from slavery – so why is it necessary for God to make this promise again?
“Elohim spoke to Moses and said to him: I am Adonai! I appeared to Abraham, Isaac and Jacob as El Shaddai; but I did not make myself known to them by my name Adonai.”119Exodus 6:3 In this verse, we find several problems: first, we repeatedly say I am Adonai (the name associated with divine compassion) even though we refer to God as Elohim (the name associated with justice); second, the expression, “the land in which they lived” is unnecessary; and finally this entire verse beginning, “I am Adonai” is also superfluous – we have already been told, “I will be with you and this will be the sign that it was I who sent you...”120See Exodus 3:12ff; in the passage dealing with the burning bush God reveals not only his name but his intention to redeem Israel from Egypt. So the beginning of chapter 6 seems to be repetitive.
There are two aspects to Israel’s redemption: the outer redemption from slavery which was performed by Moses and the inner redemption from idolatry which could only be performed through God. When God says “I am Adonai,” God is revealing that God will bring about Israel’s inner redemption. Moses, on the other hand, offered to redeem Israel from slavery on the condition that Israel would receive the Torah. At first Israel agreed to this but they rebelled because of the difficult slavery – the outer oppression to which they were subjected. Thus, Moses became angry with God for two reasons: “Ever since I came to Pharaoh to speak in your name you have dealt worse with this people and still you have not redeemed Your people.”121Exodus 5:23 The two reasons for Moses” anger in this verse reflect the two aspects, inner and outer of redemption. Moses was angry because God allowed the physical oppression to increase and their descent into idolatry to become worse. God’s response was to say, the difficult oppression is necessary for the divine sparks to be freed from Egypt. These sparks are mixed among the Egyptians and can only be freed through this struggle.
Elohim then answers; “I am Adonai.” The divine justice of Elohim is necessary for the divine compassion of Adonai. Elohim includes the name el, which is an expression of divine compassion, as we see in the verse Adonai Adonai el rachum v‘chanun, “Adonai Adonai a God (el) compassionate and gracious.” God revealed Himself first through the name El Shaddai which represents the transformation from El expressed in anger to El expressed in compassion. Similarly Shaddai is transformed from might to mercy, as we see, “May El Shaddai give you mercy…”122Genesis 43:14 The name El Shaddai has the same gematriah as Moshe, Moses - 345." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "This passage in the Haggadah often troubles readers – the seemingly playful way in which it counts the number of plagues in Egypt and again at the sea. Instead of ignoring the fact that the term “hand” is used to refer to the plagues in Egypt and not just by the sea, the author comes up with an ingenious way of reconciling this seeming contradiction. The math here is a bit sketchy but Rabbi Horowitz seriously plays with the numbers in the spirit of the Haggadah and the sages.
From where can one deduce….how many with a finger? Ten plagues! At first glance, it appears that since each finger is ten plagues, then hand is ten times five plagues which is fifty plagues at the sea, even though the thumb (gudal) and the pinky (zeret) are not really technically fingers (etzbaot). For all practical purpose, all five digits are considered fingers here.
Etzba is the term for the finger adjacent to the thumb. According to the Magen Avraham, one should drip drops of wine with the etzba. But this is problematic since there are several places in Scripture that use the word hand (yad) to refer to the plagues. Also, the term, etzba elohim is used to refer to the plague of lice and not to the plagues in general. But these passages do not contradict one another. Each etzba refers to two plagues: the thumb, blood and frogs, the finger next to the thumb, lice and wild animals, and so on. Thus we read in scripture: “I will lay my hand upon Egypt.”123Exodus 7:14 This seems to contradict what Rabbi Yosi Hagallili said.
We can reconcile what he said through the verse, “Five of you shall give chase to a hundred and a hundred shall give chase to ten thousands.”124Leviticus 26:8 Commenting on this Rashi writes: “Is this then the correct proportions? Should it not have said and a hundred shall give chase to two thousand? However one cannot compare the few who keep the Torah to the many who keep the Torah.”125Ibid, Rashi This is so because the ones who keep the Torah help one another. Similarly, we learn126Babylonian Talmud, Ketubot 5b that the deeds of the righteous are even greater than the act of creation (by God)! Regarding acts of creation we read, “Behold, My hand has laid the foundation of the earth, and My right hand has spread out the heavens.”127Isaiah 48:13 Regarding the righteous we read, “The place You made to dwell in, Adonai, the sanctuary, Adonai, which your hands established.”128Exodus 15:17 the first verse speaks of God’s hand while the second one is plural, ‘hands.’ While each can accomplish some things, two hands can help one to accomplish much more. So too in Egypt Israel experienced the hand of God – each finger representing a separate force - while at the sea, God’s hands worked together and were far more powerful in concert with one another. At the sea, then, each plague was the hand of God, and together they were more like fifty plagues – much more powerful. Just as five has the strength of a hundred and one hundred is ten thousand – 5:100 and 100:10,000 (when it should have said 100:2,000), so if 1 finger is as 2 plagues (5:10 or 1:2) then (ten plagues at the sea) were like as 50 plagues.129Here is my best effort at the math here. If five can pursue 100, then mathematically, 100 should pursue 2000. But in the Torah, the larger number increases fivefold to ten thousands. Similarly since each plague equal one finger making ten plagues, then, at sea the larger number here increases fivefold so at the sea the ten plagues are equal to fifty.
Why were the Egyptians punished so severely at the sea; they faced plagues, drowning, and the Israelites plundered the wealth which washed on the shore after they were drowned? According to the law, Noahides who were put to death should not have been fined as well. However the different punishments were for different aspects of their sin. The plunder was back pay for the Israel’s years of service in Egypt. The drowning was punishment for having pursued the Israelites after they left Egypt since one who pursues another to kill him can be put to death to save the victim. The plagues at the sea were punishment for having pursued the mixed multitude130The word chamushim usually is taken to mean “armed.” Rabbi Horowitz takes it to be a reference to the mixed multitude that left Egypt with Israel. Since the word chamushim comes from the Hebrew root chamesh, five, he offers his interpretation of the word above. The mixed multitude refers to those non-Jews who chose to join the Israelites when they left Egypt. Horowitz suggests elsewhere that there were divine sparks mixed among the mixed multitude that still had to be freed so Moses took them along. that left Egypt with the Israelites, since the appropriate punishment for this infraction would have been lashings. The Torah says that the Israelites left Egypt “chamushim.”131Exodus 13:18 Chamushim means that there were five times more people in the mixed multitude than there were among the Israelites. Since the mix multitude was five times more numerous than the Israelites, the Egyptians were punished five times more severely than they were in Egypt.
The sages interpreted the verse, “We add wreaths of gold to your spangles of silver,”132Song of Songs 1:11 as a reference to the plundering of Egypt (spangles of silver) and the plunder at the Red Sea (wreaths of gold). Why did the sages make a connection between these two events? When the Israelites reached the Red Sea, the plunder from Egypt was already in their hands. The plunder that they received at the Sea was theirs by virtue of it being ownerless; according to Jewish law anything that is claimed from the sea belongs to the one who finds it since we presume that if someone lost something in the sea or a flood they despair of ever claiming. That which was taken from Egypt, however, was different. According to the Torah the Israelites “borrowed” objects they took in Egypt. This meant that they had the status of borrowers and therefore could be considered to have certain responsibilities to the ones from whom they borrowed the property. It was for this reason, therefore, that the Midrash claims that the Egyptians did not drown until they could see the Israelites on the shore of the sea. When this happened they despaired of ever getting their possessions back – so the Israelites did not take full possession of the Egyptian plunder until the Egyptians drowned in the sea." + ] + ], + "Dayenu": [], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [], + [ + "Rabbi Horowitz focuses in the following comments on the fact that the proof text for the Pesach offering in the above passage is the same as the passage containing the wicked child’s question in the Torah: “When your children ask you: ‘What is this rite to you,’ you shall say: ‘it is a Passover sacrifice to the Lord, because God passed over the houses of the Israelites in Egypt when He smote the Egyptians but saved our houses…” The answer to the wicked child in the Haggadah to this question is not the one which appears in the Torah.
Rather, the Haggadah chooses to quote Exodus 13:8. Rabbi Horowitz now searches for the connection between the question, “What do you mean by this rite,” and the actual answer given by the Torah to this verse. He also explores the significance of the blood on the door post. Why is there so much emphasis on this act of sprinkling the blood on the door post in the Torah, rather than on the actual consumtion of the Passover offering?
Who passed over the houses of the Israelites in Egypt: There is an extended discussion in the Mekhilta on the meaning of the word Pesah.133Mekhilta Masekhta D’Pisha Chapter 9 “And the blood on the houses where you are staying shall be a sign for you…and I shall pass over (pasahti) you.” Rabbi Yishmael is quoted as saying, “Is not everything revealed before God, as scripture says, “He knows what is in the darkness and the light dwells with Him;”134Daniel 2:22 (So why was it necessary for the Israelites to place blood on the door posts of their homes; surely God would have known which homes belonged to the Israelites? ) God said: “The Israelites shall place blood on their door posts so that they will be worthy of a reward for performing this mitzvah; I shall reveal Myself and protect, as it is written, “I will pass over you.” “Passing over” (pesah) merely means protecting (has)…135This is based on the following verse: “As birds hovering, so will the Lord of hosts protect Jerusalem; He will deliver it, as he protects it, He will rescue it, as he passes over (paso’ah).” Isaiah 31:5‟
(The Mekhilta continues…) furthermore, there is a controversy over the meaning of Pesach between Rabbi Yoshaiah and Rabbi Yonatan. Rabbi Yoshaiah understands the derivation of the word pesah from the word poseah, to “hop over,” (the houses of the Israelites) while Rabbi Yonatan understands the word as Rabbi Yishmael as “protect,” (God protected the Israelites but not the Egyptians).
Why did the sages” disagree about the meaning of pesah? According to Rabbi Yoshaiah, if the Egyptians who were in Israelite homes had been killed, their Passover sacrifice would have become profane. Therefore God passed over the homes even when an Egyptian was located there and only later did He execute judgment on the first born Egyptians who took shelter in the Israelite homes.
According to Rabbi Yonatan, this was not an issue since the presence of the Egyptian dead would not have prevented them from eating the Passover offering – so that if an Egyptian was in an Israelite home his death would not have prevented the Israelite from eating the offering. On the other hand if a first born Israelite was in Egyptian home, he was protected by God while Egyptians were struck down even if they were in the homes of Israelites.
Why does the Torah place so much emphasis on the fact that the Israelites had to place blood on the door posts of their homes? This act emphasized the sacred nature of the Passover meal. The slaughtering of the lamb and the placing of the blood on the door post made the pesah a sacrificial offering and not a simple ritual slaughter for the purpose of food. Unlike the slaughtering for the purpose of kashrut for which the pouring out of the blood was necessary, this blood had to be sprinkled on the door post just as blood is sprinkled on the altar when offering a sacrifice. This meant that the offering had a sacred quality to it – for Rabbi Yoshaiah, a death could not occur in such a place.136Similarly, the blood had to be sprinkled and was not placed in a bowl since bowl was susceptible to impurity. For Rabbi Yonatan, God would kill the Egyptian firstborn in an Israelites home but only at the end of the Passover meal.
The verse, “You shall say, “It is the Passover sacrifice to the Lord because He passed over the houses of the Israelites in Egypt and He smote the Egyptians, but saved our houses,””137Exodus 12:26 is the Torahs” response to the wicked child’s question, “What does this rite mean to you?”138The Haggadah answers the wicked child with Exodus 13:8; but the Torah answers the wicked child with this verse. Rabbi Horowitz now explains what the wicked child’s question really is and how the Torah responds to him. When the first born wicked child asks, “What does this service mean to you,” he is really saying, “Why are you bothering with this sacrifice? If I had been in Egypt, I would have been struck down before we left Egypt and there would have been no one to whom you could teach the story of the Exodus ” The father answers that according to Rabbi Yoshaiah’s opinion, even the Egyptians were not struck down during the night of the Passover – therefore, even the first born wicked child would have survived to be a part of the Passover meal. And according to Rabbi Yonatan no one was struck down until after the offering was consumed – so again you could have taken part in Passover meal. The wicked child has no excuse for not listening to the story of the Passover!", + "
In the Torah we learn that when the Passover rite was explained to the people, “They bowed in homage.” For what were they thankful? This verse appears in the context of the question posed by the ‘wicked child’ which leads us to wonder what the wicked child might have been thankful for. Rabbi Horowitz offers a reverse order of history – past generations will be redeemed because of the merit of future generations. We tend to think of history moving forward; here history in the past is based on the goodness and hope of future generations. Similarly he teaches that the people of Israel are worthy of redemption because their offspring will tell the story of their redemption. The offspring of the wicked, then, are thankful that their grandchildren deserve redemption despite the wickedness of the parents.
But he saved our houses. The people then bowed low in homage: According to the Mekhilta the Israelites “bowed in homage” because they were aware that they had survived because only “one out of five” (chamushim) of the Israelites survived the plague of darkness.139Based on the verse, Exodus 13:18 Now the Israelites went up chamushim - which the sages took to mean one fifth (and not armed as most translations say. According to a Midrash , all the unworthy Israel were struck down during the three days of darkness. Rabbi Horowitz assumes that this plague took place after the Israelites set apart the lamb for the Passover sacrifice on the tenth of the month. There are several problems with this explanation. First, the Israelites could not have bowed in homage for their survival, since the Israelites set aside the sacrificial lamb before the plague of darkness occurred. Second, what is the connection between the question, “What do you mean by this rite,” and the response, “the people bowed in homage.” And third, we are told that they were thankful that their children and grandchildren would survive to celebrate the Passover. And yet the question (“When your children ask”) is related to the children and not grandchildren.
The answer given in the Haggadah to the wicked child’s question suggests that all the wicked children of that generation died before the Israelites left Egypt. Their grand children, however, would have survived the ninth plague. The Israelites bowed in homage knowing that the young who had not yet become wicked would survive to celebrate the Passover after they left.
While the divine spark of the children is rooted in the parents, the divine spark of the parent is not necessarily rooted in the child. It was for this the parents gave thanks. Unlike conventional thought, past generations are deemed worthy because of the good deeds that future generations will be able to perform. This idea is expressed throughout the Torah. We are told, “In the beginning (Bereshit) God created the heaven and the earth – for a thousand generations.” Some sages read this verse, “Through reishit,140Psalm 111:10 “The beginning of wisdom (reishit chochma) is fear of the Lord,” is often connected to the opening verse of the Torah. Reishit is another word for wisdom and for Torah. through the wisdom of Torah God created the heaven and earth.” God promised to maintain the world because of those not yet born who would follow His commandments. Similarly, we read, “God shows kindness to thousands (of generations.)” That is, through our acts of goodness God continues to show kindness to thousands of generations to come and a thousand generations before. The generations leading up to the giving of the Torah merited redemption because there was a future generation which would accept the Torah.
It does not matter whether Israel accepted the Torah out of love or fear of God,141According to a well known Midrash, God held Mount Sinai over the heads of the people and gave them a choice between annihilation or acceptance of the Torah. This suggests that it was not love but fear that caused the people to accept the Torah. According to Rabbi Horowitz if one accepts the Torah out of fear they would have merited a thousand generations of kindness (eleph); if one accepts the Torah out of love than one merits thousands (alaphim) of generations. He argues that despite the mountain hanging over their heads they accepted the Torah out of love, because they first said “We will do and we will obey.” through the actions of those who stood at Sinai, the earlier generations were worthy of redemption. Still there was the mixed multitude who left Egypt with the Israelites who carried the sparks of evil and there were Israelites who were still carrying the remnants of Egyptian idolatry and evil even after they left Egypt." + ], + [], + [ + "Rabbi Horowitz’s grandson, the editor of this commentary, adds his own comments in a number of places – but he always makes it clear when insights are his own and not those of his grand father. Here he raises the question of why it is necessary to explain the significance of eating matzah on Pesah. In more of a halachic inquiry, he distinguishes the difference between the matzah we eat toward the end of the meal and the matzah we toward the beginning of the meal. The question here is, why do we eat this matzah as opposed to the matzah we eat as the afikomen?
This Matzah which we eat, why do we eat it: (A comment attributed to the grandson of Rabbi Horowitz.) The minimum amount of Matzah that we are obligated to eat at the Passover Seder is a large olive’s worth.142A kazayit; this is a common measurement used in halachic literature However, at a time when we eat the afikomen instead of the Passover offering we eat a second “olives worth” as well in place of the pesah: so we are obligated to eat two olives worth, one when we recite the blessing for the matzah and the second when we eat the afikomen. The first “olives worth” we eat when we are hungry and the second after the meal when we have eaten a full meal as a symbol of the pesah offering which was also eaten when the people were full. So the question, “why do we eat the matzah,” is about the first bit of matzah that we are about to consume. The questioner wonders, shouldn’t it be enough to consume the second bit of matzah which symbolizes the pesah offering? The reason for the two olives worth of matzah are different from one another. While the second replaces the pesah offering (which was originally consumed together with matzah), we still need something as a reminder of the miraculous nature of God’s deliverance. That is why before we eat the first bit of matzah, we explain in conjunction with it, “Even before the dough of our ancestors had time to become leavened, God revealed Himself to them …and redeemed them.” The first piece of matzah is in celebration of the Passover story and the second piece a commemoration of the special offering which our ancestors made on the eve of Passover.
We can now understand the question of the wise child. In his wisdom, he correctly presumes that the pesah offering is the most important symbol of the evening; he doesn’t understand why we don’t begin the meal with the afikomen and then have the rest of the meal. We therefore answer him, “Nothing should be eaten after the afikomen!” He now understands why we begin with another bit of matzah as a reminder of the story and end with the matzah which symbolizes the pesah offering." + ], + [], + [ + "Exile is as much an internal state of being as it is a physical state of the body. By enslaving their souls, the Egyptians were able to enslave their bodies as well
All their work which they made them do with hard labor: The Zohar explains that the real exile in Egypt was the exile of the soul (and not the body). When the Torah says, “The embittered their lives (hayeihem),” it means they embittered their life force (hiyyutam) and by embittering their life force, they enslaved their bodies as well. The tribe of Levi, on the other hand, was different from the other tribes of Israel. They were not enslaved by the Egyptians because they continued to practice Brit Milah, the covenant of circumcision and they studied Torah as well.143That’s right – the children of Abraham Isaac and Jacob were studying Torah even before the Torah was given. This is a common idea in Midrashic literature. According to the sages, Isaac did not return home with his father after his binding; instead he attended the academy of Shem and Eber. The rest of the people of Israel rejected the teachings of their ancestors and as a result they were enslaved by the Egyptians. We learn from the sages of blessed memory, “Anyone who rejects the yoke of Torah receives the yoke of the kingdoms upon himself.”144Pirkei Avot 3:8 We learn this from the following verse: “Of Levi he said, Let your Tummim and Urim be with your faithful ones; who you tested at Massa and challenged at the waters of Meribah.”145Deuteronomy 33:8; The Urim and Tummim are a reference to the oracle device worn and used by the high priest to consult with God in matters of national importance. Here Rabbi Horowitz understands them as a reference to the two mitzvot which Levi performed in Egypt. Tummim refers to the commandment to circumcise the male children.146God tells Abraham, “Walk in My ways and be blameless,” Genesis 17:1 Israel is not blameless until they are circumcised and therefore complete. Urim is a reference to their commitment to study Torah, even in Egypt.147The word Urim comes from the word ohr, light, or possibly from the root word of Torah. Horowitz offers other biblical proofs to teach the unique status of the Levites which I have not included here.
The following is a continuation of the previous discussion as well as a side note regarding the women of Israel. Why weren’t the women persecuted as severely as the men? Horowitz offers a fascinating theory of anti-Semitism. All anti-Semitism grows out of jealousy.
We have seen that the other tribes were subjugated with the exception of the tribe of Levi. Pharaoh also could not subjugate the Israelite women because they were not obligated to observe the covenant or to study Torah. As a result they did not cast off these commandments since they were never obligated to observe them in the first place.
Another note about why the Israelite women were not persecuted: There were three advisors with whom Pharaoh consulted regarding the Israelites: they were Yitro, Bilaam and Job. Why did these three men hate the people of Israel? They were jealous! Yitro was a descendent of Midianites who were the offspring of Abraham’s relationship with Keturah. He was jealous because Moses gave all his holiness and possessions to Isaac and sent the descendents of Keturah away. Similarly, Bilaam was a descendent of Laban who hated Isaac because he married his sister Rebecca. He felt that by doing this, Isaac robbed him of the potential greatness he would have had since Rebecca took away all the divine sparks. Finally, Job married Dinah the daughter of Jacob and was extremely jealous because the sons inherited from their father and Dinah was completely disinherited! Yitro refused to participate in the persecution so he ran away. Job advised oppressing the male children (since he was jealous of the tribes) while Balaam advised oppressing and killing the female children (since he was angry at his sister as well as his two daughters who married Jacob and deprived him of the divine sparks). Bilaam was not powerful enough to convince Pharaoh against the advice of Job – so in Egypt the male children were oppressed by Pharaoh and not the female children.", + "Having completed the Maggid, Rabbi Horowitz now reveals the real significance of the practice of telling the story of the Exodus at the Seder. There is a mystical dimension to the telling. When we tell the story we experience the revelation of God’s hidden light which was first created at the very beginning of creation. The light from within is connected with the light from above. The word “This” becomes a key word in this passage. It is only in the radiance of the Divine light that we can point and say, “This!” Once again, Rabbi Horowitz returns to the theme of the wicked child who, like the non-Jews, is not able to see the light and therefore cannot benefit from it.
In every generation each person is obligated to see himself as if he went forth from Egypt: The “seeing” here refers to the ability of the intellect to perceive the “hidden light of the Divine.”148On the first day of creation, God creates light – even before He has created the sun or the stars. This is not physical light but a spiritual light that was hidden away until the time of redemption. I believe that is the light that Rabbi Horowitz is speaking about here. Just as this light was revealed at the moment of Israel’s redemption, so it is revealed anew each year on Passover. This light was also revealed at the Red Sea, as Israel sang, “THIS is My God and I shall glorify Him!”149The word Zeh, THIS, suggests that when Israel sang these words they were pointing to the divine light. And in the time of future redemption, the people of Israel shall say, “THIS is our God!”150Isaiah 25:9 So too, when we say, “It is because of THIS that God did for me when I went out of Egypt,”151Exodus 13:8 what we are really saying is, “It was for THIS light which God revealed at the time of the Exodus,” That God redeemed us from Egypt.
Others cannot be jealous of this light for those who cannot perceive it, cannot see of it. This light is also the light of Shabbat about which the sages said “a reward is given to those who perceive it.” We also say, “I have a precious gift in my treasury; it is the hidden light.”152Shabbat 10b, Mekhilta and other sources as well
We also find the following verse in Scripture: “How abundant is the good that you have stored away for those who fear You; that You do in the full view of men for those take refuge in You. You can grant them the protection of Your Presence against scheming men.”153Psalms 31:20-21 God reveals His light in the “full view of men” because they cannot be jealous since others are incapable of perceiving this Divine light. Therefore, “Then they shall say among the nations, the Lord has done great things. The Lord will do great things with us and we will rejoice.”154Psalms 126:2-3 That is, in the future the nations will rejoice because they did not perceive the great things that God has done for Israel and therefore we will be able to rejoice!
Similarly, the wicked child of whom we said “God did this for me, and not for him,” will not be able to perceive this divine light either because he is “uncircumcised,” not literally but spiritually. The wicked child has an uncircumcised heart, as we read in scripture, “Then the Lord you God will circumcise you heart and the hearts of your offspring…”155Deuteronomy 30:6 and “Any person may eat of it, once he has been circumcised.”156Exodus 12:44 The consuming here is both physical and spiritual, as we read in scripture, “They behold God and they ate and drank.”157Exodus 24:11 This verse is translated in Targum, the Aramaic translation of the Torah as, “They rejoiced in their sacrifices as if they ate and drank.”" + ], + [ + "Rabbi Horowitz now returns to the theme he offered earlier in the Haggadah: the redemption took place so that we can tell this story. The Exodus is always present for us – it did not happen long ago but is an event that shapes our lives now. Its significance was for our sake. In a sense Rabbi Horowitz suggests that the Exodus becomes less real if we forget about it and do not recount it to our children and our children’s children. The wicked child who does not recount the story of the Exodus is unworthy of redemption because he minimizes the story of the Exodus by not recounting it. Had he been in Egypt, he would have been unworthy of redemption – not only because of his wickedness but because he would have failed to tell the story in the future
It is because of THIS that God did for me when I went forth from Egypt: We now can understand scripture, “In order that you may recount in the listening of you children and your children’s children.”158Exodus 10:2 All of this happened in Egypt for the sake of telling generations and generations the story of the Exodus. God took you out of Egypt so that you would be able to tell the story to your children for generations to come. This is what we mean when we say, It was because of THIS…all that happened in Egypt happened so we could sit here together and tell this story tonight! God did all this so that we could feel as if we personally went forth from Egypt. Scripture says, “Remember this day when you went forth from Egypt.” The verse does not say, “Remember the day you went forth from Egypt;” it says “THIS DAY” Each year we experience “THIS DAY” all over again. On Passover, the same great light is aroused which was aroused on the day of the Exodus from Egypt.
“He shall be the stability of your times, a store of salvation, wisdom, and knowledge, the fear of the Lord is his treasure.”159Isaiah 33:6 This verse applies to the Jewish holiday cycle. Each year the days of Passover are a “store of salvation.” We re-experience salvation on this day. Wisdom and knowledge refers to Shavuot when we receive the source of all knowledge and wisdom - the Torah. And, “fear of the Lord” is a reference to the Days of Awe. Each year in the month of Tishri, the light is aroused again on Yom Kippur when Moses descended from Mount Sinai with the second set of the tablets of the covenant. “And you shall know that I am the Lord.”
Everyone is obligated to instruct his children to tell the story of the Exodus to his children in times to come, so that he in turn will tell the story to his children… just as we find it in the Haggadah, “We were slaves to Pharaoh in the Land of Egypt.” This is just as we are commanded to do in the Torah: “You shall tell your child on that day.” Thus, King David, of blessed memory said: “That a future generation might know – children yet to be born – and in turn tell their children that they may put their confidence in the Lord.”160Psalm 78:6
All the miracles and wonders performed in Egypt were for the sake of the commandment that would be performed by the generations in telling the story of the Exodus, and as we learn at the beginning of Genesis: the child gives merit to the parent according to the number of generations before him. God performed all these miracles and wonders for the people in Israel even though they were not worthy of them. Rather He performed these miracles so that others (in the future) might be able to fulfill the mitzvah for many generations. It was for “THIS MITZVAH” of telling the story that God took me out of Egypt!
Thus, we say to the wicked child who does not tell the story, “God did this for me and not for you because I am the one who is still telling the story of the Exodus.” He would not have been redeemed since the only reason that God redeemed us all was so that they would tell the story.
And when the Haggadah say, “Anyone who expands on the story is praiseworthy,” it means that the story is full of praise for the Holy One. Telling God’s wonders is praise for God and for the one who repeats the story since it was for this very reason that there were wonders. Since he causes such praise there is nothing more praiseworthy than this.
" + ] + ], + "First Half of Hallel": [], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah, translated and interpreted by Rabbi Mark B. Greenspan, Oceanside, NY, 2010", + "https://www.sefaria.org/" + ] + ], + "heTitle": "פירוש הפלאה על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "פירוש הפלאה על הגדה של פסח", + "enTitle": "Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah", + "key": "Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..2734bbef45a95a593072ef500de0df263dd7d0f3 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,369 @@ +{ + "title": "Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Peirush_Hafla'ah_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח כו׳. שמעתי בשם אבי אמי הגאון מהר״ז מרגליות זצלל״הה דכוונתו עפ״י מה שאמרו דבעינן שיהיה הפסח נאכל לשובע כל מה דצריך ואח״כ יפסח כדי שיהא נאכל על השובע {ודמח״ח?} ולענ״ד י״ל כך עפ״י מ״ש אא״ז דשאלת החכם ממ״נ מדוע אוכלין מצה ולא פסח כי׳ ע״ש ובאמת אנו בח״ל טמאי מתים וחוץ לעזרה אסור לאכול קדשים דמה״ט אסור לאכול צלי בלילי פסח כמובא׳ בא״ח רק אנו אוכלין אפיקומן זכר למקדש שיהי׳ נאכל הפסח ואחז״ל ששאל לר׳ עקיבא למה נותנים לעניים הרי עבד ששנא אותו אדונו למה מקרבין אותו עיין בבבא בתר׳ דף יו״ד עד תשובת ר״ע כתיב ועניים מרודים תביא בית פרוס לרעב לחמך אימתי עניים השתא וכת פריס לרעב כו׳ ע״ש וז״ש בעל ההגדה כל דכפין ייתי ויכול וכל דצריך ייתי ויפסח זכר לפסח ובעינן בבית אחד יאכל כמ״ש אא״ז הנ״ל שם דאסור לאכול בשני מקומות ובעינן שיקבע מקום והדר מתרץ למה אנו אוכלין דומיא דפסח השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל ומהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד לא אכלנו כו׳ כמאמר חז״ל ועל מה שאנו נותנים לענים השיב השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין ואנו בנים למקום כתשובת ר״ע ולענ״ד הוא רמז נפלא למה כפל לשונו ודי״ק (ע״כ מנכד המחבר):" + ] + ], + "Four Questions": [], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו כו׳. יש לפרש על פי מה שאמרו חז״ל הא דאמר פוקד עון אבות על שלשים וגו׳ והיינו כשאוחזין מעש׳ אבותיהם בידיהם יש להבין ענין זה למה אין הבנים נענשים בחטא של עצמן אלא על ידי מעשה אבותיהן מפני שהבנים יש להם לומר שמעשה אבותיהם בידיהם לכך צריכים להענישם בשביל אבותיהם ולכך בדור הרביעי שוב אין עונש מפני שבדור הרביעי יכולים לומר שמעשה אבותיהם בידיהם וכבר אפליג דור מן החוטא הראשון ולפי״ז דוקא כשמעשה אבותיהם בידיהם אבל אם הבן חוטא מצד עצמו ולא מצד אבותיו מתחילין השלשה דורות ממנו ובחינת גלות מצרים היה מצד חסרון אמונה שאמר אברהם במה אדע אבל כיון שהם לא האמינו מצדם ולא מצד אבותיהם הי׳ מתחילין השלשה דורות ממנו כן אנחנו אלו היינו משועבדים לפרעה כל כך שעיקר השעבוד הי׳ מצד חסרון אמונה א״כ הי׳ מתחילין השלשה דורות ממנו וזה שאמרו הרי אנו ובנינו ובני בנינו משעבדים היינו וגו׳:", + "(כוונת אא״ז מוקשה להבין דעיין בפ׳ כי תשא דכתיב רבעי׳ ועיין בסנהדרין דף כ״ז אח״כ מצאתי מקום להבין ע״פ מ״ש אא״ז בפנים יפות בפסוק וימהר משה ויקד וישתחוה דכתיב ודור רביעי ישובו הנה הגאולה מתחיל בדור רביעי והבן):" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [], + "The Four Sons": [ + [], + [ + "חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים וגומר. והקשו המפרשים דהא כתיב אשר צוה ה׳ אתכם ולא הוי כמוציא עצמו מן הכלל כמו ברשע ועיין לקמן בשאלת בן רשע מה שכתבתי בזה ויש לפרש דקאי על דור המדבר שאמרו חז״ל שעשו פסח אחד ע״פ הדבור ועיין מ״ש בתוס׳ קידושין דף ל״ח והנה הם מקיימין רק מצות מצה ומרור וסיפרו יציאת מצרים ולכך שואל אותו הבן חכם מה העדות והחוקים ר״ל כי אנחנו כאשר נבוא לא״י נקיים הכל פסח מצה ומרור כאשר צוה ה׳ אבל אתם ממ״נ אם הי׳ הצווי רק בא״י לא היה לכם לעשות כלום ואם היה הציווי מיד היה לכם לעשות גם פסח וכל זה משיב לו משום דאמרינן בזבחים דכל הקדשים שנשחטו במשכן המה נפסלין ביוצא ומשני משום דכתיב ונסע אוהל מועד אפי׳ שנסע אוהל מועד מיקרי והיו יכולין לאכול דרך נסיעתן א״כ כיון דאמרינן דלא מלו במדבר משום חולשא דאורחא שלא ידעו זמן הנסיעה כי בהעלות הענן מעל המשכן יסעו וכיון שאכילת פסח הוצרך קביעת מקום שאינו נאכל בב׳ מקומות כדכתיב בבית אחד יאכל וכיון שלא ידעו מתי יעלה הענן ויצטרכו ליסע על כן לא היו יכולין להביא את קרבן פסח שמתחלתו לא בא אלא לאכיל׳ ולא היו יכולין לעשות פסח אלא עפ״י הדבור והיינו שאחז״ל שלא עשו אלא פסח אחד מפני שאמרו כל זמן שהיו ישראל במדבר נזופין לא נתייחד הדבור עם משה וכיון שלא היה הדבור לא היה יכולין לעשות פסח וזהו התשובה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שאמרו חז״ל אין מוציאין הפסח ממקום למקום כדאיתא בערבי פסחים:" + ], + [ + "מה העבודה הזאת ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכו׳. דקדקו המפרשים בזה דכיון דמחמת שאמר מה העבודה הזאת לכם אמר שהוציא את עצמו מן הכלל א״כ הא בחכם נמי כתיב אשר צוה ה׳ אתכם ונראה עפ״י מה שאמרו חז״ל בשעה שהקדימו נעשה לנשמע אמר הקב״ה מי גילה רז זה לבני והענין כי מדת עבד נאמן כשמצווה לו רבו לעשות לא ישאל אותו טעם הדבר כמו שמצינו באברהם שאמר לו הק״בה קח נא את בנך וגו׳ הי׳ לו לשאול אתמול אמרת כי ביצחק כו׳ אלא שהוא מחויב לעשות כפי שצווה לו רבו אע״פי שאינו מבין הטעם ואם אחר המעשה ימצא חן בעיני רבו אז יודיעהו טעם הדבר וזה הענין שהרדימו נעשה לנשמע שיעשו מיד עד שלא ישמעו ויבינו טעם הדברים ונעשה זו מצוה הכוללת כל ישראל שכולם חייבים לעשות כמשפטן אעפ״י שאין יודעים הטעם וזה הנקרא חוקים כדכתיב ושמרת כל חוקיו אבל נשמע שהוא הבנת הטעמים אינו שוה בכל ישראל וכל אשר ימצא חן בעיני ה׳ יבינהו אור טעמי המצות ויאיר עיניו בתורתו אבל עבד שאינו נאמן כשצוהו רבי ישאל את טעם הדבר אם ייטיב בעיניו והנה החכם אחר שהקריב את הפסח ונתעסק במצות מצה מרור ישאל לאביו להודיעו טעם המצות אבל הרשע בתחלת עבודת הפסח ישאל מה העבודה הזאת לכם שיודיע אותו טעם המצוה ואם ייטיב בעיניו יעשה ויש לפרש מה שאמר שהוציא עצמו מן הכלל מפני שאמרו חז״ל ע״פ ואומר לך בדמיך חיי שלא היה זכות ישראל להגאל כי אם בדם הפסח ובדם מילה והטעם כי מצות מילה היא הכוללת כל תרי״ג מצות כמו שאמרו חז״ל גבי אברהם התהלך לפני והיה תמים כי מצות מילה כוללת כל שיעור קומה שהם רמ״ח אברים עשה ולא תעשה והרמז כי ברית הוא תרי״ב ועם אותו המצוה עצמו היא תרי״ג וכן במצות פסח היא כוללת כל התרי״ג מצות כיון שהם היו משוקעין כל שיעור קומה בע״ז שהיא חמורה נגד כל המצות לכן הוצרכו להגאל על ידי שני מצות אלו שהם כוללים כל המצות והיינו שאמרו חז״ל ע״פ ושמרתם את המצות אל תקרי מצות אלא מצות מפני שהיא נגד כל המצות ויש לפרש בזה הא דאחז״ל בשבת משה ששיבר את הלוחות שאמר מה פסח שהוא אחת מתרי״ג מצות אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו התורה כולה כאן וישראל מ׳ לא כ״ש ויש לדקדק דלא הוו ליה למימר מה פסח שהוא מצוה אחת ותו דאמרו חז״ל אין המרת דת פוסלת בתרומה אלא הפי׳ היא מה פסח דעדיף טפי מפני שכוללת כל התרי״ג מצות והיינו דקאמר שהוא מצוה אחת כלולה מכל התרי״ג וכ״ש כל התורה כולה בפרט ובזה יש להבין תוס׳ שם בפ׳ ר״ע דהא דקאמר מדעתי׳ אע״ג דאיכא ק״ו משום דאיכא למפרך שלא היה אלא עשרת הדברות וכאן כל התורה ולכאורה אינו מובן דרכתי איכא ק״ו ממצוה אחת ולפי מ״ש דפסח כולל כל התרי״ג מצות שפיר כתבו דליכא למילף ק״ו מפסח שהיא כוללת כל התרי״ג מצות ויש בזה רמז שמלת פסח במלואו פ״ה סמ״ך ח״ת הוא בגמטריא תרי״ג והיינו דקאמר ולפי שהוציא עצמו מן הכלל ר״ל מצוה הכוללת כל התרי״ג הוא ככופר בעיקר כמו עובד ע״ז ויש לפרש בזה שאלת הרשע מה העבודה הזאת לכם מפני שאמרו בכל דור ודור חייב אדם לראות כאלו הוא עצמו יצא ממצרים ומפני שהיינו משורשים באבותינו וכמ״ש לעיל הרי אנו ובנינו ובני בנינו וכו׳ משום שאבותינו ג״כ היו שם בשעת הגאולה וסובר הרשע שגם הוא היה שם ושהיה הוא כלול באביו ואמו באותן שיצאו ממצרים כיון שהוא בן נכר וכפר בעיקר הרי היה נכלל באותו שיצא ממצרים שהרי הוא יצא ממנו וא״כ לא היה ראוי לאכול מפסח במצרים וכיון שהפסח הזה הוא זכרון לפסח מצרים אמר א״כ למה אתה תאכל בו כיון שהיה נכלל באבותיך בן נכר אבל באמת אינו כן שאם היה נכלל אינו ראוי לגאל אלא שאח״כ נתערב איזה תערובות רע כי זה הטעם כל אריכות הגנות שאחר הבירור הוא חוזר ונתערב כמ״ש ירמיה לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו כי ענין צריפת הכסף מה יועיל אם יחזור ויתערב בו פסולת אחר וככתוב אומר ובערת הרע מקרבך שיבער את הרע וישאר טוב:", + "וענין מה שאמר הקהה את שניו. הוא ענין מ״ש הכתוב הלא משנאיך ה׳ אשנא תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי הענין שצריך לשנוא את הרשע בתכלית השנאה כדי שיתהפך גם הוא לשונא כענין כמים הפנים לפנים וז״ש לאויבים היו לי ע״י תכלית השנאה ולמדתי דבר זה ממך כמ״ש חז״ל אשר חלק ה׳ לכל העמים כדי להטעותן שהקב״ה רצה שישנאו אותו וז״ש משנאיך ולא שונאיך שאתה גורם להם לשנאיך ומזה למדתי גם אני להשנא אותם בתכלית השנאה עד שיהפכו לי לאויבים לכן אמר הקהה את שניו כדי שיתהפך לשנאה ממך לשונא וז״ש והבדלתי אתכם מן העמים:" + ], + [], + [ + "ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנאמר והגדת לבנך לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי כו׳. דקדקו המפרשים דקרא מיירי בבן שא״י לשאול ומסיים בתשובת בן הרשע כמ״ש לעיל לי ולא לו אלו היה שם כו׳ עוד יש לדקדק מ״ש לי ולא לו ולא אמר לי ולא לך אלו היית שם כמדבר לנוכח עוד יש לדקדק מ״ש בכל דור ודור כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר בעבור זה עשה ה׳ לי דאין מוכח זה דלמא משה אמר זה ליוצאי מצרים עצמן תו יש לדקדק בתשובת האב על שאלת מה נשתנה הרי אנו ובנינו ובני בנינו דלא היה צריך לומר אלא הרי אנו ובנינו שזה תשובת האב לבן השואל שהשינוי הוא זכר לעבדות וחירות וכ״ש מה שהוסיף מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים שכל המרבה כו׳ הוא לאין צורך לתשובת השאלה ונראה שיש לדקדק בפסוק והגדת לבנך ביום ההוא לאמור שמלת לאמור מיותר אך הענין הוא משום שאמר הכתוב בתחלת פרשת בא כי אני הכבדתי את לבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך אף דהאב אינו חייב אלא לספר לבנו ופשיטא דהבן מחויב לספר לבנו אלא דהענין הוא כמ״ש חז״ל בפסוק כי השבע השביע את בני ישראל וגומר שהשביע אותם שישביעו לבניהם וכן הוא בסיפור לבנו יודיע אותו שמצוה עליו ג״כ לספר לבנו וז״ש והגדת לבנך לאמור שבלשון זה שהוא אומר לו כן יאמר הוא לבנו וכיון שבנו אינו מיוצאי מצרים והוא אומר בעבור זה עשה ה׳ לי ע״כ מוכח שבכל דור ודור חייב כאלו הוא יצא ממצרים וממילא מתורץ אף שהבן אינו רשע שייך לומר תשובת בן הרשע דהיינו שאומר לו שאפילו בנו יהיה רשע ישוב לו בלשון זה להכי לא נקט בלשון ולא לך מפני שהבן עצמו אינו רשע אלא שהוא אומר לבנו שהוא ישיב לבנו אפילו אם יהיה רשע לכן כתיב בלשון נסתר ולא לו אלו היה שם הרשע לא היה נגאל והיינו נמי דקאמר בתשו׳ עבדים היינו לפרעה מצוה עלינו לספר שמודיע לו גם הוא מצווה לספר לבנו:" + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "יכול מראש חודש כו׳ ומסיים בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה כו׳. יש לדקדק דלמה לי ביום ההוא דלא נימא מר״ח הא כתיב בעבור זה ותו צריך להבין הלשון בעבור זה לא אמרתי ונראה דבאמת הא דקאמר בעבור זה אינו מובן היכא קאי דלא נזכר בתחלה אלא איסור חמץ ואכילת מצה כל ז׳ ונראה דיליף בג״ש דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אשר וגומר אלא דה״א דילפינן זה מזה מהחודש הזה לכם כדאיתא בריש פסחים גבי שואלין ודורשין כו׳ להכי איצטריך ביום ההוא וממליא ידעינין דבעבור זה לא אמרתי כו׳ אך לפי פשוטו יש לפרש הא דקאמר בעבור זה קאי על הגדה עצמה כדכתיב בפ׳ בא כי אני הכבדתי את לבו ולמען תספר באזני בנך ענינו כי לא היה צריך הקב״ה לכל האותות והמופתים והיה יכול להוציאם ברגע אחד אך כל האותות והמופתים והכבדת לב פרעה בשביל מצות ההגדה והסיפור לדורי דורות וז״ש בעבור זה עשה ה׳ לי ולא אמר בעבור זה הוציאנו ה׳ ממצרים אלא הכונה על האותות והמופתים שעשה בשעה שיצאתי ממצרים וזה היה בשביל הסיפור והגדה וזה שאמר בעבור זה בשביל הסיפור עצמו ויש להבין יותר מה שאמר עשה ה׳ לי עפ״י מה שאחז״ל כל מי שאינו ניצול בזכות עצמו אינו רואה במפלת שונאיו וכבר כתבנו שזה פי׳ הפ׳ ה׳ לי בעוזרי ואני אראה בשונאי ר״ל כשהעזר הוא מחמת זכות עצמו אז זוכה ורואה במפלת שונאיו וכיון שישראל ראו במפלת שונאיהם מוכח שהיה בזכות עצמן הגם דכתיב ואת עירום ועריה שהיו ערומים בלי תורה ומצות אך מצינו שאחז״ל יעקב אשר פדה את אברהם שאברהם היה ניצול מכבשן האש בזכות יעקב שעתיד לצאת ממנו וכבר כתבנו במקום אחר שהעקידה היה נסיון לאברהם יותר מכבשן האש ויותר מיצחק שמסר עצמו לעקידה משום דבניסיון כבשן האש היה לו עזר מנשמת יעקב שהיה בו אבל משנולד יצחק כבר היה נשמת יעקב אצל יצחק ולא אצל אברהם ולכך היה נסיון לאברהם יותר מיצחק שהיה ליצחק עזר מיעקב וכן איתא בזוהר בפסוק ויבחר בזרעם אחריהם בהם בזכות דורו של משיח שהוא בתוכינו הוא עומדת לנו ובזה נלע״ד לפרש הא דאמר השי״ת בדבור לא יהיה לך וגומר ועושה חסד לאלפים וגומר וכן כתיב נוצר חסד לאלפים וגומר ומשה רבינו ע״ה אמר בסוף ואתחנן ועושה חסד לאלף דור ועיין מה שפי׳ רש״י שם ולפי פשוטו י״ל דמשה לא חשיב אלא לאלף דור למטה אלא דבאמת מועיל זכותו לאלף דור למעלה הימנו לדורות שלפניו וה״נ בשביל זכות הבנים שמקיימין מצות סיפור הגדה זכו אבותיהם למפרע בשעת יציאת מצרים וזה דקאמר למען תספר ר״ל בזכות זה והיינו דקאמר עשה ה׳ לי בשביל זכות הגדה זו:" + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [], + [], + [ + "בארץ לא להם כו׳. יש לפרש היינו שלא נצטער אברהם שיהיו האומות משעבדים בבניו כי באמת אמרו רז״ל דלמה נקרא שמה פיתום שכל מה שעשו פי תהום כו׳ ז״ש בארץ לא להם לאומות הנאה בעבודתם ואפ״ה יצאו ברכוש גדול וגם עוד יש לפרש לא להם ירמוז על מ״ש חז״ל וגם את הגוי ארבע גליות ומצינו ביצחק שקרא שתי גליות וגם יעקב קרא שתי גליות רמז על ארבע גליות ומצינו ביצחק שאמר ויהי אחרי מות אברהם וישב באר לחי רואי ונאמר עוד ויהי רעב בארץ וילך יצחק אל אבימלך וגומר וכן יעקב אמר עם לבן גרתי לכך קרא מצרים כל הגליות וזה נרמז בר״ת ל״א ״ל״ה״ם לח״י רוא״י אבימלך לבן הארמי מצרים עוד י״ל בארץ לא להם כי הענין איזה עשיר השמח בחלקו כי זה הוא סימן שהוא שלו אם הוא שמח בו אבל אם יתאוה עוד שהוא ענין מפני שאין לו האמנה ה׳ ואז אפילו זהו שבידו אינו שלו כי הבטחון בה׳ הוא השמירה וכיון שאינו שלו הוא מתאוה כשיעור הסך שבידו שרואה כמ״ש שהיצה״ר שולט בזה שעיניו רואות ולו חכמה ישכון היה מתאוה שזה שבידו יהא שלו וכמ״ש הפייטן זה שיש לו אינו שלו ושאינו שלו למה הוא לו והנה נחלת א״י הוא נקרא נחלת יעקב שאין לו מצרים וארץ מצרים להיפוך א״כ נקרא ארץ לא להם וכיון שחטא אברהם בחלקו במ״ש במה אדע ולא שמח בו כך היה מדתו ומ״ש כי לא שלם עון וגומר ענינו שאמר ולא ביושר לבבך וגומר כי ברשעת הגוים וגומר וז״ש כיון שלא בא מצד האמונתך ע״כ בא ברשעת הגוים ועדיין לא שלם עון האמורי גם י״ל ענין ה{שילים} בצאת ממנו הניצוצות הקדושות כמבואר בכמה מקומות וכיון שחטא במה אדע נתחזק כח כאומות שבא״י ולא נשלם והבן ומ״ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי איתא במדרש דן אנכי בשתי אותיות אלו יש לפרש מפני שאמר תחלה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם למעלה ועבדום ועינו ואתם ארבע מאות שנה והיינו שבין הגרות משנולד יצחק ובין העבדות והעינוי היה בין הכל ת׳ שנה והענין העבדות והעינוי היינו שבתחלה עבדו בהם בפה רך כמ״ש חז״ל ואח״כ מלידת מרים היה קישוי השעבוד משך פ״ו שנה ועפ״ז יש לפרש מ״ש הכתוב בפ׳ וארא וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה׳ וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה׳ לא נודעתי להם שהענין הוא שהקב״ה ברחמיו קרא שמו על עמו ישראל כמ״ש בכל צרתם לא צר שבהיותם בגלות נקרא שמו אלקים ע״ש מדת הדין וכשיגאלו נקרא שמו שם הוי״ה שהוא מורה על חסד כמ״ש חז״ל שז״ש פרעה אשר אשמע בקולו שלא האמין השם הוי״ה בהיותם בגלות מצרים וי״ל שהענין בבחינת אלקים שהוא בגימטריא פ״ו כמנין קושי השעבוד שהיה פ״ו שנים ומלידת יצחק עד קושי השעבוד היה שי״ד שנים קרא שמו אל שדי שאל הוא חסד שהיה בחסד כמנין שי״ד שנים וז״ש הכתוב כי גר יהיה זרעך היא עד מיתת יוסף שלא היה להם אלא גרות ואמר ועבדום שהוא ממיתת יוסף עד לידת מרים היה בבחינת עבדות לבד ומלידת מרים ואילך אמר ועינו אותם ובין הכל היה ת׳ שנה ובזה יש לתרץ קו׳ המפרשים כיון דק״ל בן נח נהרג על הגזל ולא ניתנה להשבון כתבו התוס׳ במסכת ע״ז דהטעם משום דהוי מיתה וממון אלמא דאפילו ב״נ אינו חייב מיתה וממון ולמה במצרים נתחייבו מיתה עליהם ונתחייבו ממון ג״כ בשכר השיעבוד ולפי מ״ש י״ל שהמיתה נתחייבו על קושי השעבוד שהיה בע״כ אבל העבדות שהיה בפה רך לא נתחייבו מיתה אלא ממון וכיון שאינם באים כא׳ שפיר נתחייבו מיתה וממון והיינו דקאמר קרא לאחר שפרט שלשה שמנים אלו אמר וגם את הגוי אשר יעבודו ר״ל שהיו בבחינת עבדות ידון אותם כי יצאו ברכוש גדול שכר העבודה והנה משך הזמן הזה שהוא ממיתת יוסף הוא נ״ד שנים שהרי יוסף בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה ואח״כ ז׳ שני השבע ושתי שנים רעב ובשנה השלישית באו למצרים הרי יוסף ארבעים נמצא יוסף חי ק״י שנים עד לידת מרים שהיה כבר שבעים שנה בגלות משעה שמת יוסף נשאר נ״ד שנים ונרמז בשתי אותיות של דן וז״פ:" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקור את הכל. נראה לפרש ע״ד שאמרנו בפסוק ועתה הלך הלכת כי נכסף נכספת כו׳ למה גנבת את אלהי דמה ענין זה לזה ועוד דבפסוק שלאחריו עם אשר תמצא את אלהיך כו׳ הכר נא מה עמדי וגו׳ צריך להבין למה בענין גניבת התרפים חייב מיתה ובשאר דברים אמר קח לך ותו דמלתא פשיטא אם יכיר דבר משלו יקחוהו ונראה ע״ד שכתבו המפרשים שנחלקו בו הראשונים אם היה דין על אבותינו מיום שנבחר אברהם עד מתן תורה כדין ישראל לכ״ד או כדין ב״נ ומצינו שאמרו חז״ל פועל חוזר אפילו בחצי היום שנאמר כי לי בני ישראל עבדים אבל עבד כנעני אינו יכול לחזור ומצינו עוד שאחז״ל בישראל שמצא ע״ז כיון דגבי׳ קניא וא״י לבטלי לכן שאל אותו כיון שהלך הלכת הרי דינך כישראל א״כ למה גנבת את אלהי הרי הוא נאסר בהנאה ולמה הוא לך ובזה מובן תשובת יעקב דקי״ל בן נח נהרג על הגזל ואין ניתן להשבון כמ״ש התוספות בע״ז דכיון דחייב מיתה פטור מממון ובזה שאמר עם אשר תמצא את אלהיך ע״כ הוא סובר שדינו כב״ה שיכול לבטל ע״ז חברו וא״כ חייב מיתה על הגזל אבל בשאר כלים אם גנב י״ל שדינו כישראל שניתן להשבון לכן קח לך ומצינו עוד שאחז״ל באומות הולד הולך אחר הזכר כדאיתא בקידושין דף ס״ז אבל ב״נ שבא על ישראלית הולד ישראל והנה מצינו שלבן לא הקפיד על הבריחה כמ״ש למה נחבאת לברוח הרי שחשב שדינם כישראל לכן הקפיד על נקיבות ג״כ מפני שילדותיהן כמותן אבל פרעב שלא רצה לשלח את העם מעבודתם חשב שדינם כב״נ וכיון שנתרצה לו בתחלה בפה רך שוב אינם יכולים לחזור ולכן רדה אותם בפה רך מה שאסרה תורה בע״ע וכיון שדינם כב״נ הולד הולך אחר הזכר ואם מצרי ישא בת ישראל היה הולד מצרי כדין אומות שהולד הולך אחר הזכר ולכן לא הקפיד על נקיבות: ", + "ולבן ביקש לעקור את הכל. אפילו נקיבות היינו מה שאמר לבן הבנות בנותי והבנים בני וכבר פרשנו בחידושי תורה דמה שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם כו׳ אל תדבר עם יעקב מטוב ועד רע היינו שאמר שלא הזהירו אלא על יעקב לבדו ולא על הבנות והבנים אלא שהיה חס שהיה בנותיו ובנות בניו כמ״ש הבנות בנותי כו׳ ואמר וכל אשר אתה רואה לי הוא ועתה מה אעשה לאלה היום י״ל עמו שאחז״ל שלא מת יעקב עד שראה ששים רבוא מבניו וז״ש וכל אשר אתה רואה לי הוא ר״ל אפילו כל הדורות שיבואו לי הוא לעשות עמהם כרצוני ועתה מה אעשה לאלה היום ר״ל מה אעשה לבנותי או לבניהם אשר ילדו דעד כאן רחמי האב על הבן אלא שהיה כוונתו לעשות עמהם רע לאחר שלשה דורות והיינו דקאמר היום לאפוקי לאח״ז וכן היה בלעם בן בעור שאמרו שבעור הוא לבן ובלעם בנו היה באותו עצה במצאים להאביד את ישראל מדקאמר הבנות בנותי משמע שהיה כוותו לאחר שלשה דורות להאביד את ישראל כולם אפילו נקיבות ויש לפרש עוד עפ״י מ״ש בחידושי תורה כל בחינות בגלויות היה בשביל להוציא הניצוצות קדושה שנפלו בקליפה והם בחינת רפ״ח ניצוצות כמנין טוב ורע עם כללותיו יחד והוא ענין רחל ולאה שהוא מספר רע״ד ניצוצות ובהצטרף אליהם י״א שבטים שנולדו בבית לבן ודינה בתו ושתי אמהות הוא ממש מספררפ״ח והיינו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע ולבן ברמוזו רומז שלא רצה ליתן ליעקב אלא לאה שהוא מספר ל״ו ונשאר בידו רנ״א כמספר ארמי וכשהוצרך ליתן לו גם את רחל סבר שנשאר בידו כמנין אב״י והיינו דקאמר ארמי אובד אבי ואין להאריך יותר ובדרך הרמז י״ל עוד דע כי כל עיקר גלות מצרים וכל הגליות הוא לטובת ישראל כמ״ש הכתוב מפי עליון לא תצא הרעות והטוב מי זה אמר וגומר מה יתאונן וגו׳ ענינו שהש״י לאחדותו האמיתי לא יתכן לחשוב בו ב׳ בחינות טוב ורע אלא אחדות האמיתי שהוא טוב ולכן לא אמר הטובות בלשון רבים אלא שהשפע הטוב הוא מתהפך כפי בחינת המקבל וכמאמר חז״ל לעתיד מוצא חמה מנרתיקה צדיקים מתעדנין בה כו׳ ורשעים נידונים בה וז״ש מי זה אמר האם אפשר להיות רעה מבלי צווי הש״י וע״ז אמר מה יתאונן אדם חי כו׳ כי ע״י החטאים מתהפכין לדין וזה הוא טובתו וכן אמרו חז״ל לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנ׳ וזרעתי את בית ישראל וכמ״ש הלך ילך ובכה וגו׳ ענינו להוציא ניצוצות הקדושות שנפלו בקליפה מחטא עץ הדעת בדור המבול ובדור הפלגה כמבואר בזוהר ובכוונות ע״כ אמרו חז״ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שזה טובה כמו זה וצריכים אנחנו להודות על הגליות כמו על הגאולות וזה שתיקנו לומר עבדים היינו ליתן שבח על העבדות ג״כ וזה טעם מצות אכילת מרור ליתן הודאה על מרירת העבדות כמו על החירות וז״ש מתחלה עובדי ע״ז היו אבותיהו כלומר שהגלות היה לטובה לברר הניצוצות שנפלו בחטא אבותינו וכבר כתבנו שזה הטעם שאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שמספר רכוש גדול כמספר עץ הדעת והצטרף אליהם ע׳ נפש שירדו למצרים והוא מכוון כמספר מתי מעט כמו שנאמר במתי מעט ירדו אבותינו למצאים והוא מספר תקס״ט כמספר רכוש גדול ובהצטרף ע׳ נפש עולה למספר עץ הדעת וזש״ה בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה שהיא מספר ניצוצות שהיה בגלות ויש עוד רמז שאחז״ל בעץ הדעת שהוא עץ פרי שטעם עצו ופריו שוה וירמוז כי מנין מתי הוא כמספר עץ פרי ואותיות מעט הם עצמם אותות טעם ןז״ש מתי מספר כמעט כי נמתק טעם עץ פרי ויש לפרש בזה טעם לג׳ אותות שצוה הקב״ה למשה לעשות לבני ישראל יתהפך המטה לנחש וידו לצרעת והמים לדם ואמר אם לא יאמינו לקול האות הראשון וגומר והיה אם לא יאמינו וגומר ענינו שמשה היה סובר שלא יאמינו שיכול להוציא ניצוצות אלו ממצרים מחמת שחטאו ישראל במצרים ונתערבו יותר בקליפה כמו שיבואר והיה סימן אות הראשון לחטא עץ הדעת ע״י הנחש ואות האחרון סימן לדור הפלגה שחטאו בלשונם והוא סימן לצרעת כמו שפירש״י בחומש ומכת המים לדם הוא סימן לדור המבול שנדונו במים כידוע וע״כ אמר שיעשה ג׳ אותות שיאמינו לכולם אמנם בחינת הדעת שהם בחינת החכמה והבינה והוא בחינת חיבור החכמה שהוא מצד הזכר כמ״ש חז״ל אין חכמה לאשה ותבונה הוא מצד הנקיבה כמ״ש חז״ל ע״פ ובין ה׳ אל הצלע לאשה שהוא לשון בינה והנה ידוע ירידת יעקב ללבן הוא כדי להוציא ניצוצות הקדושה מקין שהוא משורש הקליפה שנפלו בו ניצוצות ח״ב והוא חכמת בני קדם כמ״ש הכתוב וארם מקדם והוא עבר הנהר שאותיות שבעים נפש הוא קדם וז״ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם כידוע שנהר רומז לבינה שנקראת רחובות הנהר ואותיות קדם מרמז על חכמה שהיא קודם לבינה שהבינה מקבלת מן חכמה שאם אין חכמה אין בינה ושניהם נרמז בשם לב״ן והנו״ן מרמז על נו״ן שערי בינה ויעקב בחכמתו הגדול גבר עליו כמ״ש עם לבן גרתי כו׳ והוציא ממנו ל״ב שהם ל״ב נתיבות החכמה כמ״ש ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו וגומר ועפ״י פשוטו שגנה את לבבו שלא יגיד לב לבן בריחת יעקב כמו הרדם שלבו מגיד לו אבל יעקב בחכמתו גבר על לב לבן שלא החכים לידע בריחתו כמ״ש המקובלים שיעקב תיקן בחינות אחורי החכמה שנפלו בקליפה אבל צד הבינה לא תיקן לכן הוצרך לירד למצרים לתקן הניצוצות שנפלו לשם בני״ן שערי טומאה וז״ש ארמי אובד אבי וירד מצרימה וז״ש שגזר על הזכרים ועל הנקיבות אבל פרעה הרשיע לעכב את ישראל ולהכניס בקליפה ח״ו ניצוצות החכמה שכבר תיקון יעקב וז״ש כמה פעמים כי כבד לב פרעה של״ב מרומז על ל״ב נתיבות החכמה וזה שאמר הבה נתחכמה לו ר״ל בחינות החכמה ואמר עוד לשון לב פרעה כי מלת פרעה אותיות אמצעיות הוא רע משא״כ אותי פה שבשמו הוא רך כמ״ש בפה רך ובזה אחז את ישראל לעכבם במצרים ע״י ע״ז שהוא פגם החכמה ולכן אמרו בהגדה ביד חזקה זו הדבר ובזרוע נטויה זו החרב ענינו כי היד החזקה היה בחינת החכמה שנפלו בעובדי ע״ז וז״ש ביד חזקה זו הדבר שנאמר הנה יד ה׳ הויה וגומר מפני שע״ז שלהם היה מקנה צאן כפירש״י לכן כיון שהכה הקב״ה ע״ז שלו נגאלו בבחינות החכמה ולכן במכת (דבר) שהוא המכה חמישית הלך כבישת לב פרעה כפירש״י שבחמשה מכות הראשונים כתיב כבד לב פרעה ובה׳ מכות אחרונים כתיב ויכבד לב פרעה לכן לא גזר על הנקיבות שלא הוצרכו לזה שעדיין לא נתקן בימי יעקב אלא הוסיף לגזור על הזכרים בבחינת חכמה כנ״ל והיה הגאולה ע״י משה כי משה היה בחינות חו״ב כמ״ש בכוונות שמספר משה הוא מספר פק״ד שאחורי הוי״ה במלאו ע״ב כמ״ש וראית את אחורי ומספר שם אהיה במילואו יודין שהיא קמ״א וקס״ד וקפ״ד הוא מספר משה ועל דרך זה יש לפרש מה שאמר הכתוב לא הביט און ביעקב וגומר והנה הענין ותרועת מלך בו הוא מ״ש הכתוב ויהפוך את הקללה לברכה כוונת בלעם לכוון השעה שהקב״ה כועס עדי להגבר הדינין על ישראל והקב״ה היפך מידת הרוגז למידת הרחמים כמ״ש חז״ל ע״פ מה יעץ עליך בלק וגומר וזה ענין תרועה שהוא מתוך הדינים כמבואר בכמה מקומות וז״ש ה׳ אלקיו עמו ר״ל שאפילו מדת הדין המרומז בשם אלקים אפ״ה נהפכו לרחמים שהוא הוי״ה ב״ה ולהיות ענין זה הכעס מפני שאין הקללה חלה אלא על עונש עברה כמו שפי׳ רש״י בחומש שרצה להזכיר עונם כדי שיוכל לומר קללה וזה הטעם ששלח בלק לבלעם מפני שלא ידע אם יש בהם עון אבל אמרי חז״ל בריש זבחים אין לך אדם מישראל שאינו מחויב עשה ואיתא במנחות דאמר המלאך בעידן ריתחא ענשינן גם אעשה לכן שלח בלק לבלעם כיון שידע לכוון השעה שהקב״ה כועס בו וע״ז אמר בלעם לא הביט און ביעקב ולא מצא בהם און ולא שעת רוגז שהרי אפילו מדת רוגז נתהפך להם למדת רחמים ולפמ״ש יש לפרש מ״ש ותרועת מלך בו לפמ״ש התוספות בברכות כיון דעת רוגז אינו אלא רגע מה היה יכול לקלל באותו רגע ופיר׳ דהיה יכול לומר כלם היפך הקב״ה ברחמיו מלת כלם למפרע מלך וז״ש ותרועת מלך בו ויש לרמז עוד במלת לא הביט און שהוא רומז על שר של מצרים ששמו נו״א והוא אותיות און שרדף אחר ישראל מאחריהם והוא לשון עקב והקב״ה שמרם ושלח עמוד הענן מאחריהם בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים וזהו לא הביט און ביעקב ומה שאמר ולא ראה עמל בישראל מפני שבלעם יש בו אותיות עמל מן עמלק אלא שבמקום הקו״ף שבעמלק שהוא לשון קללה היא בי״ת בבלעם שהוא לשון ברכה ועי״ז נהפך קללה לברכה וז״ש לא ראה עמל בישראל וי״ל מה ששלח אחריו ולא צוה לקללם במקומו דלפי מה דאיתא במ״א כשמתםלל על חברו צריך להזכיר את שמו היינו דוקא שלא בפניו אבל הפניו א״צ וכיון שלא מצא בהם עון ולא יכול לענש על אעשה אלא בשעת הזעם וכיון שלא היה רק רגע לא היה יכול לומר רק כלם ולא יכול להזכיר שם יעקב או ישראל לכן היה צריך לראותם: ומה שאמר ולבן ביקש לעקור את הכל כו׳. י״ל ע״ד הרמז שכתבנו במה שאמר לבן יש לאל ידי לעשות עמכם רעה ואלהי אביכם כו׳ והענין שאמר לבני יעקב שהקב״ה לא הזהירו אלא על יעקב עצמו והיינו דאמר הבנות בנותי והבנים בני כו׳ הרי שהיה בדעתו להשמיד הבנות עם הבנים וירמוז כי יעקב הוציא מלבן ניצוצות הקדוש׳ שהיה תחת ידו ולכן בכל פעם הרשיע לבן יותר וכן היה בכל פעם במצרים קישוי השעבוד יותר וכ״ז שיצאו ממנו ניצוצות הקדושה הרשיעו ביותר וז״ש משה ומאז באתי אל פרעה כו׳ הרע לעם הזה ומתחלה היה בפה רך וידוע כי רפ״ח ניצוצות הקדושה המה נתערבו בקליפה והיא בגימטריא עץ הדעת טוב ורע כי מספר טו״ב ור״ע עם הכולל הוא רפ״ח ויעקב הוציא מלבן ע״י רחל ולאה שהוא מספר רע״ד וזה מרומז בפסוק וישת לו עדרים לבדו ועדיין היה חסר י״ד ונשלמו ע״י י״ב שבטים ודינה בתו והיה חסר עוד אחד וז״ש מטוב ועד רע ר״ל הכולל של טוב ורע שלא נשלם עדיין ולכן לא היה לו טענה על מספר רחל ולאה שהרי עבד אותו בעבורם אלא על מספר י״ג של בניו ובתו וז״ש אמרי אובד אבי שהוא בגימטריא י״ג הרי שביקש להאביד ח״ו זכרים ונקיבות דהיינו בניו ובתו כנ״ל:" + ], + [], + [], + [ + "ובני ישראל פרו וישרצו כו׳ ותמלא הארץ אותם. פי׳ התרגום ואתמלאית ארעא מנהון יש לדקדקד דהו״לל ותמלא הארץ מהם ויש לפרש בזה ענין שאמרו חז״ל מעולם לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום כו׳ שהיה הנס שהיה מספיק את רוב העם להספיק לכולם וכן יש לומר כאן שהיה כמה פעמים ששים רבוא כמ״ש חז״ל בפ׳ וחמשים עלו בני ישראל י״א א׳ מחמשה וי״א אחד מחמש מאות ועם כל זה הספיק הארץ ההוא ארץ גושן להחזיק את עולם כדכתיב רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד והיינו דכתיב ותמלא הארץ אותם שהיתה הארץ מספקת למלאות אותם ומה שפירש רש״י שהיה יולדת ששה בכרס אחד י״ל דנרמז במ״ש פרו וישרצו וירבו ויעצמו מאד היינו ששה לשונות בלידתם וי״ל הטעם מפני שאמרו ויענונו במיעוט דרך ארץ דאיתא במדרש שהיה פרושים מנשותיהן כל ימות השבוע ואמרי עוד שאמר רוח הקודש אתם אומרים פן ירבה אני אומר כן ירבה הרי שהיה מדה כנגד מדה ויש לומר הטעם בזה דהרמז במה שאמר במאד מאד ולא אמר מאד מאד והוא ע״ד מה שאמרו חז״ל בסוף מס׳ ברכות בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך כו׳ ה״נ מה שאמר מאד מאד היינו מדה במדה ולפי שמנעו מהם ששה ימים כדי שלא ירבו מדה במדה ילדו ששה בכרס אחד ואפשר דלכך היו פקודי הלוים מעוטים מכל השבטים כי מה שפי׳ רש״י שהיה הארון מכלם אין זה מספיק למנין הראשון שהיה בשנה השנית שעדיין לא נבנה המשכן אלא כיון שלא היה פרים ורבים אלא מדה במדה כנגד המצרים משא״כ בשבט לוי שלא שעבדו בהם כפי׳ רש״י בפ׳ לכו לסבלותיכם ויש לרמוז במה שאמר ותמלא הארץ אותם במ״ש חז״ל בסוטה בפסוק על גבי חרשו חורשים שהיו חורשין וזורעים עליהם ואח״כ מבצבצים ויוצאין כו׳ וזה מה שאמר ותמלא הארץ אותם שהארץ נתמלא והוציאה אותם וע״ד הרמז יש לפרש עפ״י מה שכתוב בזוהר דב״י הוא רמז ניצוצות הקדושות שנפלו במצרים כמו שאמרו חז״ל לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר וזרעתם כו׳ והוא ענין מה שאמרו חז״ל אין משיח בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ולפ״ז יש לפרש דמה שמנה הכתיב ששה לשונות פרו וישרצו וירבו ויעצמו וגומר הוא הששה בחינות שיש בגוף האדם כידוע והבחינה השביעית הוא נקראת ארץ כמובאר בזוהר ואלו ששה בחינות יצאו ע״י שהיו פרים ורבים אבל הבחינה השביעית הוא היה שקועה מאד בהם והיא בחינת המלכות ובכח זה מלך עליהם והחזיקום לעבדים וכבר רמז בזה פרעה ליוסף שאמר על פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל והוא מ״ש למעלה ברמז מה שאמר פרעה כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא שנתן לו רשות להוציא ניצוצות קדושה חוץ מבחינת המלכות וז״ש ותמלא הארץ אותם שהבחינה השביעית היא מילואה וכוללת הששה בחינות והיא היתה שקועה בארץ מצרים וזה היה פחד פרעה שאמר ועלה מן הארץ שיוציא בחינות המלכות ויש לרמז עוד במה שאמר במאד מאד מפני שלא נבררו בחינת הקדושה לבד אלא בתערובות פסולת הרבה מטומאת מצרים ולכך אמרו וחמשים עלו ב״י א׳ מחמשה שמתו בשלשת ימי אפילה והוא שאחר שנולדו הוצרך לברר מתערובות רוב הפסולת שהיה מעורב בהם וז״ש הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו רצונם שהם מארץ מצרים ממש ויש לפרש ממנו דקאי על ישראל דהעם שהוא הפסולת רב ועצום ממנו מבחינות הקדושה שנקרא ישראל כמ״ש חז״ל שהוא א׳ מחמשים או א׳ מחמש מאות אזה דקאמר במאד מאד שהניצוצות הקדושות היו מתערבים מתוך ריבוי הפסולת וז״ש הבה נתחכמה לו והוא עצת בלעם כמ״ש חז״ל שבלעם היה באותו עצה והיה עצתו להחטיא את ישראל בגילולי מצרים כמו שיעץ לבלק כדכתיב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם כמ״ש בפ׳ בלק ועתה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים שהיה העצה להחטיאם בזימה כדי שעי״ז יתעכבו הניצוצות הקדושות שהיה במואב עד אחרית הימים וכן כאן היה עצתו בזה להתחכם עליהם להתפיסם במחשבת ע״ז וז״ש הבה נתחכמה ולהיות כי החכמה יראת ה׳ כדכתיב והחכמה תחיה בעליה היינו דכתיב וימררו את חייהם ולהיות כי היפוך אותיות ח״י בא״ת ב״ש הם אותיות ס״מ והוא סם המות וכמ״ש חז״ל כל העוסק בתורה נעשה לו סם חיים היינו דעתיב וישימו עליו שרי מסים שהוא מבחינת הסם שעי״ז מאריך הגלות היינו דכתיב למען ענותו בסבלותם והיה כוונתו לעכב שש בחינות הנ״ל לכן כזר על הזכרים אבל בחינת הנקיבות שהיא בחינה שביעית שכיון שהיו שקועים אצלו לא הוצרך לגזור עליהם: ", + "ובני ישראל פרו וישרצו וגומר. פירש״י שילדו ששה בכרס א׳ נראה דילפי מלשונות כפולים אלו פרו וישרצו וירבו ויעצמו הרי ד׳ ובמאד מאד היינו ששה ומ״ש ותמלא הארץ אותם יש לפרש עפ״י מ״ש חז״ל לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים ומבואר בכמה מקומות שענין גלות היה להוציא ניצוצות הקדושות ומפני שעדיין לא נתבררו והיה כמה ניצוצות קדושות בתוך מצרים ע״כ גזר פרעה ביום לידת משה אפילו על מצרים שישליכו זכריהם לים כפירש״י שלא ידע אם כבר נתברר ניצוץ זה של משה ויולד בתוך ישראל או עדיין לא נתברר ויולד בתוך במצרים ובזה מבואר לשון התרגום כל ברא דמתיילד ליהודאי כו׳ ולכאורה הוא סותר לפירש״י ולפי מ״ש י״ל דאף שיולד מן המצריים מ״מ אמר להם שלא יחושו להשליכו כי הוא מישראל דהיינו מניצוץ הקדוששנתערב בהן והיינו שכתב דאתיילד ליהודאי ר״ל הלידה לישראל הוא כמו שיבואר שהוא ענין ערב רב שלקח משה עמו מפני הניצוצות שהיה מעורבין בין המצריים ועדיין לא נתבררו ולקחם עם הפסולת שלהם ורמז לדבר כי כל הניצוצות אלו היה בבחינת הדעת כמ״ש בפ׳ לך לך בפ׳ ידע תדע שכן ערב רב מספרו מספר דעת שהיינו שכ׳ ותמלא הארץ אותם ר״ל שכבר פרו ורבו ועדיין ארץ מצרים מלאה מהם ויש לחוש פן ירבה להוציא שאר ניצוצות ויותר יש לומר כי כמו שלא נתברר והיה במצרים כמה כוחות הקדושה מעורבים כמו כן אותן הניצוצות שנתבררו ויולדו מישראל לא היה הקדושה מובדלת ולא נתבררו בבירור היטב בלי פסולת וזה הענין רשעי ישראל שבמצרים שלא רצו ללכת כמו שאחז״ל וחמושים עלו א׳ מחמשה היינו אותן הכוחות המצרים שהיה בתוך הבירורים שנתבררו עם הפסולת לכך לא רצו לצאת ממצרים ומתו בשלשת ימי אפלה ובזה יתכן לומר ותמלא הארץ אותם כלומר שארץ מצרים מלא אותם והיינו דכתיב הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו ר״ל שמולידים אף מתערובות המצריים:" + ], + [ + "ורב כמה שנאמר כו׳ ותבואי בעדי עדיים. כתב האר״י ז״ל שהיא שני פעמים ע״ד ירמוז בזה כי שני פעמים ע״ד בגימטריא פסח והוא מקום הבטחון כנודע וכן הוא אומר בטח בה׳ עדי ע״ד כי בטחו״ן גימטריא ע״ד עם הכולל והוא האמנה ללכת במדבר כדכתיב זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר כו׳ והוא מדת אברהם שהיא כללות החסד והאהבה שהיה בן ע״ה שנים בעת נסיון שאמר השי״ת לך לך וגומר זהו שסיים הכתוב בדמיך חיי דמיך היא בג׳ ע״ד וידוע כי ביציאת מצרים נתקן שם י״ה כמו שאמר עזי וזמרת יה כו׳ ולעתיד לבא כשיהיה השם שלם ואז יהיה ד׳ פעמים ע״ד כנגד ד׳ עולמות שיהיה השם שלם והכסא שלם וד׳ פעמים ע״ד בגימטריא צור וזה שאמר בטחו בה׳ עדי עד שהוא מקום הבטחון שנתקן כבר כי ביה ה׳ צור עולמים כי לעתיד יהיה השם שלם כמ״ש הפסוק כי יד על כס יה וגו׳ ויש רמז במ״ש ויהי ידיו אמונה עד בא השמש שהוא ר״ת על שני מלחמות עמלק דורו של שאול ודורו של מרדכי עד כי יבא שילה וימחה שמו לגמרי והוא ר״ת שמ״ש שאול מרדכי שילה לפי שאחז״ל רפידים שרפה ידיהם מתורה אך בימי מרדכי הדר קבלוהו ורמז שאול מרדכי בגימטריא תור״ה ויש לפרש מה שאמר הכתוב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך קרי באהליך גם על זבולון ר״ל שישמח זבולון כשיקבע בתי מדרשות שהם נקראים אוהלים להיות מקום תורה ליששכר ללמוד בו וז״ש שישמח בצאתו בדרך כשיששכר יושב באהלו של זבולון ויש לפרש עוד ע״ד מ״ש חז״ל גבי מונבז המלך אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה שצדקה שעשה זבולון תיקון לעצמו אוצר גנוז למעלה בהיכל המלך וז״ש שמח זבולון בצאתך ע״ד שאחז״ל בצאתך מהעה״ז כי הולך לבית עולמו מקום ההיכלות שגנז לעצמו אבל יששכר מדה אחרת היתה בו כמ״ש חז״ל עולמך תראה בחייך אף בהיותו בעה״ז אינו עה״ז אצלו אלא כאוהל שאינו קבוע זה מדת יעקב יושב אוהלים וכל ראיות שכלו הוא בטעם העליון כמ״ש דוד המלך ע״ה גר אנכי בארץ ולכן משה רבינו ע״ה ושאר צדיקי עולם שחיותם בעה״ז ולא יצפה לראות אור העליון כי גם בהיותו בעולם הזה אור נגה עליהם וזה שאמר ויששכר באוהליך:", + "ואת ערום ועריה. נראה לפרש מה שאמר דוד המלך ע״ה שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב כבר כתבנו שעניני מה שאמרו חז״ל שראה דהע״ה שלא קיים מצוה זו בעצמו כפרש״י בתהלים לדוד מכתם שהיה מכתו תם שנולד מהול אפ״ה שמח בו כעין מוצא שלל רב כי ענין המוצא מציאה אעפ״י שמעצמו בא לו בלתי פעולתו ומעלת השתדלותו אעפ״כ הוא שמח בו כמו כן שמח על מצות מילה אעפ״י שמעצמו בא לו ויש לפרש ענין כמוצא שלל רב כמו מוציא כענין שנאמר מוצא רוח מאוצרותיו שהוא כמו מוציא וענינו ירמוז על מ״ש חז״ל ואת ערום ועריה שהגיע זמן הגאולה והיה האומה בלי מצות וניתנה להם דם ברית שבזכותם יצאו מן הגלות והוציא אותם ע״י דם ברית והוא ענין מה שאמרו ואח״כ יצאו ברכוש גדול הם הניצוצות רבות שהוציאו ממצרים כמ״ש בזוהר שהיו נבראים מתוך הקליפות של מצרים והוציאו אותם ע״י דם הברית וזהו ששמח דוד שהיה עירום בזכרו כי כשהיו במצאים בבחינת עירום ועריה אעפ״כ בזכות מצות הברית הוציא שלל רב שהם ניצוצות הקדושות ממצרים וזה כמוצא שלל רב", + "ובמכילתא איתא מפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ד׳ ימים דכתיב ואת עירום ועריה שלא היה ראוים ליגאל לכן נתן להם ב׳ מצות דם פסח ודם מילה שנאמר בדם בריתך שלחתי אסיריך לכן הקדים ד׳ ימים שאין נוטלין שכר אלא ע״י המעשה וצריך להבין טעם דד׳ ימים ות׳ דמקרא משמע שבדם ברית לבד נגאלו ולמה היה צריך דוקא ב׳ מצות אבל הענין שהעיקר הגאולה הי׳ בזכות מילה שנאמר בדם בריתך אלא דקי״ל מילה בנכרי פסולה לכן הוצרך להביא הפסח שע״י עבודת הפסח הי׳ להם כפרה על עון ע״ז כמ״ש משכו מע״ז וקחו לכם צאן כיון שנסתלקו מע״ז ע״י לקיחת הפסח היו ראוים למול את עצמם ובזכות זה נגאלו אבל בשביל דם הפסח לא אלא בשביל תשובה על ע״ז וכיון דאמרו חז״ל גבי מרע״ה שאמר אמול ואצא סכנה עד ג׳ ימים וא״א למול קודם אלא בלקיחת הפסח לכן הקדים לקיחתו ד׳ ימים ובזה י״ל מה שמסיים שאין נוטלין שכר כו׳ עפ״י מ״ש המהרש״א ז״ל דהא דאמרינן ביומא ע״י תשובה מאהבה זדונו׳ נחשב כזכויות היינו שאין הקב״ה חושב מחשבה של עבירה משא״כ בתשובה מיראה נחשבת ג״כ את המחשבה א״כ לפי זה אכתי קשה ליסגי בדם פסח אך שהי׳ תשובה על ע״ז יגאלם בזכות שנעשו כזכויות להם ואמר שאין זה אלא בשביל המחשבה ואין נוטלין שכר בשביל המחשבה אלא בשביל המעשה:" + ], + [ + "הבה נתחכמה לו. נראה כ״פ מ״ש לפרש אחות לוטן תמנע וגו׳ איתא בגמ׳ דסנהדרין דף צ״ט ע״ב ת״ר והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה שהיה דורש בהגדה כו׳ וכי לא הי׳ משה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע כו׳ אודה ה׳ אשר זכני קצת רמז בזה עפ״י מ״ש האר״י ז״ל כי חכמת האומות באה מניצוצות שנפלו מאחורי׳ ולעתיד כשיתעלו נאמר והאבדתי חכמים מאדום רמז לזה משיב חכמים אחור ואמר עוד וחכם באחור ישבחנה לרמז שהם באים מאחורי החכמה עוד כתב האר״י ז״ל שיעקב שורש נשמתו באה מאחורי חכמה העליונה ועליו היה לתקן ניצוצות האלו שנפלו משורשו והנה אותיות שאחרי אותיות החכמה הם אותיות לוטן והוא היה מניצוצות אלו או שנפלו משורשו ואחות רומז לחכמה כשאחז״ל אחותו ע״ש חכמתה וכן הוא בזוהר גבי רבקה שקראה אחותו ע״ש חכמתה והנה אותיות תמנע מתחלפות באותיות המסמוכו׳ שהם סמא״ל כי התי״ו סמוכה לאל״ף והיא היה מתבקשת להתתקן לכך הלכה אצל יעקב שיתקנה כדאיתא בסנהדרין כי היתה משרשו אך יעקב לא תיקן אלא מחצה שהם אותיות אל״ף למ״ד המתחלפת באותיות ת״מ לכן אמרו יעקב לא מת וכיון שלא קיבל יעקב לתקן אותיות ס״מ הלכה אצל אליפז ומזה היה חכמת אליפז התימני וקראה פלגש וזה שאמר רש״י באיוב ד׳ בפסוק ואלי דבר יגונב כי הנבואה לאליפס היה דרך גניבה כאדם הבא אצל פלגשו וזה שכתב ותמנע היתה פלגש לאליפז וכיון שלא תיקן יעקב אותיות נע מן תמנע היה כח באליפז לרדוף אחריו ולקח ממנו ממונו כיון שלא תיקן אותיות נע שהוא שורש עני אבל להמיתו לא היה בו כח כיון שתיקן אותיות ת״ם וי״ל שזה שאחז״ל כל מקום שנתנו חכמים עינים או מיתנ או עניות שבכח חכמה שבהם יכולי׳ להשליט הדינים שהם מאחורי החכמה או אותיות ת״ם או אותיות ע״ן ושמעתי רמז לזה למה שאחז״ל בב״ק דף ל״ט ע״ב ר׳ יעקב משלם חצי נזק ר׳ יעקב מאי עבידתיה אימא ר׳ יעקב אומר כו׳ שהתנא השמיט תיבת אומר לרמז על יעקב שהיה צריך לתקן עוד החצי וזה שנצטוונו לזכור את אשר עשה לך עמלק לא תשכח וכתב האר״י ז״ל כי זכר הוא מספר פני החכמה ותשכח אחורי החכמה שעי״ז הזכירה יכולין להוציא ממנו הניצוצות ואולי זה היה כח הסם ליגע בגיד הנשה כי נשה מרמז על שכחה כדכתיב כי נשני אלקים את כו׳ וזה היה בחיי מנשה לכן דרש בהגדה וכדאיתא בסנהדרין דף ק״ב ע״ב שנשה שם י״ה וירמוז בזה מה שאמרו מצרים הבה נתחכמה לו כי אותיות מ״ס מתחלפות באותיות ע״ן כנ״ל וזה היה מבחינות אחורי החכמה כנ״ל לכך אמרו הבה נתחכמה לו וירמוז עוד מ״ש חז״ל קטורת מעשרת שהוא על ידי אותיות סמים שמתקנין אותיות ע״נ ששרשו עוני ויבואר עוד במקום אחר בענין הקטורת:" + ], + [ + "למען ענותו בסבלותם. הנה אמרו בהגדה ענינו זו פרישת דרך ארץ והוא מחמת סבל השעבוד הקשה היא ממעט התאוה להפרישם מד״א כי היה עיקר פחד שלהם פן ירבה ונתיעצו שע״י העבודה נתמעט תאותם ויפרשו מד״א וז״ש אתם אומרים פן ירבה כו׳ וכאשר יענו אותו כן ירבה והכוונה בזה שבאמת מחמת העבודה נתמעט תאוותם אלא שנשותיהם פיתו אותם במראות כדאיתא בסוטה וזה שהיה גרם להולידן זכרים הרבה כמ״ש חז״ל בזמן שהאשה מזרעת תחלה יולדת זכרים וכיון שהמצרים לא נתיראו אלא מן הזכרים כמו שאמרו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים והיינו שלא ילחמו עמהם ונהפוך הוא כי בשביל מיעוט תאותם גרמו שהולידו עולם זכרים מפני שנשותיהן הזריעו תחלה וזה שאמרו וכאשר יענו וגומר ויקוצו מפני בני ישראל:", + "מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס וגו׳. איתא בסוטה רב אמר שמסכנות בעליהן וח״א שממסכנות בעליהן פיתום ורעמסס חד אמר פיתום שמו ולמה נקרא שמו רעמסס שראשון ראשון מתרוסס וחד אמר רעמסס שמו ולמה נקרא שמו פיתום פי תהום בלעו ולכאורה משמע ששניהם עיר אחד והוא פלא הא כתיב ערי מסכנות לשון רבים ויש לפרש ע״פ מ״ש פ׳ לך לך הא דכתיב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח״כ יצאו ברכוש גדול וקיי״ל דאפילו בן נח כשמתחייב בנפשו פטור מן התשלומין כמ״ש התוספות דמהאי טעמא בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון א״כ הא דנתחייבו מיתה בים וגם תשלומין ברכוש גדול היינו משום שהיו על שני מעשים דעל העבודה היו מחויבין בתשלומי שכר ועל מה שעינו אותם נתחייבו מיתה והעינוי היה מה שעבדו בהם בפרך והיינו מה שלא היה למצרים הנאה מעבודתם אלא כדי לענות אותם כדמצינו בע״ע לא ירדנו בפרך היינו בדבר שאין הנאה לרבו והיינו דכתיב הכא ערי מסכנות והיינו שמסכנות אותם לים כדפרשנו ומסכנות היינו שיצאו ברכוש גדול ושניהם אמת ואח״כ מפרש קרא את פיתום ואת רעמסס דהיינו שלא היה מתקיים והוא היה העבודה שנתחייבו בתשלומי שערם ואמר שהיה ראשון ראשון מתרוסס או פי תהום בלעו בזה שהיה לעינוי ונסתכנו שנתחייבו מיתה עליהם והיינו דחד אמר פיתום שמו הוא שנתקיים ורעמסס שראשון ראשון מתרוסס היה לעינוי וחד אמר רעמסס שמו הוא שנתקיים ופיתום פי תהום בלעו שהוא היה לעינוי ואפשר דמר דייק מדכתיב ועבדום ועינו אותם משמע דעבודה היה בתחילה ואח״כ העינוי ואידך מ״ד דייק מדכתיב ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה דהעינוי היה מתחלה ולדברי שניהם יש רמז למה שאמרו דעבודת חומר ולבנים מפני שבאותו דור היה מתקנים נשמת דור הפלגה שחטאו בחומר ולבנים ולפי שאמרו במגדול ששליש נבלע בקרקע ושליש נפל כן היה במעשה תיקונם:" + ], + [ + "ויתנו עלינו עבודה קשה. נראה לפרש מה שפירש״י ע״פ ולא שמעו אל משה מקוצר רוח שהיה קשה להם לפרוש מע״ז ולכאורה צריך להבין למה בפעם ראשון שמעו בשלמא הא דקאמר מעבודה קשה י״ל משום כבידת העבודה באותה שעה שאמר פרעה תכבד העבודה וגומר אבל משום הפרש ע״ז למה נגרע מתחלה וע״ד הפשט שענין שעבוד מצרים היה הנשמה עם הגוף כמפורש אצלינו במקומות רבים כמ״ש תכבד העבודה בין בחיצונית בין בנפשות והיינו דקאמר משה ומאז באתי אל פרעה וגומר הרע לעם הזה והצל לא הצלת דהרי הרע בנשמתן והצל בגופן וידע זה משה מאותן שפגעו בו ואמרו הבאשת את ריחנו והיינו דקאמר מקוצר רוח שהכביד עליהן הגלות בנשמתן ולא יכלו לפרוש ועוד י״ל לפי מה שכתבנו בפסוק יהי כן ה׳ עמכם כאשר כו׳ לא כן ראו כי רעה נגד פניכם שמה שהקפיד על הטף כבר כתיב אצלינו מפני שאמר במדרש ע״פ עולליה הלכו שבי ויצא מבת ציון כו׳ שכל זמן שהיה תינוקות של בית רבן לא זזה שכינה ופרעה רצה לעכב השכינה בגלות ולא רצה לשלוח את הטף ואמר יהי כן ה׳ עמכם אם אשלח את טפכם גם ה׳ יהיה עמכם ועוד י״ל מפני שידע פרעה ודור רביעי ישובו הנה ומטעם זה אמר ראו כי רעה נגד פניכם שלא יבואו לא״י והיה מתיירא מפני הטף שהם דור רביעי ובאמת לא היו יכולין להגאל אלא מכח התשובה כמ״ש חז״ל גדולה צדרה שמקרבת את הגאולה או כמ״ש המפרשים דקושי השעבוד השלים המנין ת׳ שנים וכן י״ל שהשלים המנין להקדים דור א׳ כיון שאמר להם משה ונתתי אותה לכם מורשה ואחז״ל מורשין ואין מורשה שעדיין לא הגיע דור שיגאלו בו וצריכים לעשות תשובה או קושי השעבוד כנ״ל והיינו דקאמר הפ׳ ולא שמעו אל משה שהיה קשה להם שני הדברים תשובה וקושי השעבוד:" + ], + [ + "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. יש לפרש מ״ש הכתוב כבד לב פרעה וכן כופל כמה פעמים עוד בפרך בפה רך ענינו שם פרעה אותיות אמצעיות הוא ר״ע ולב הוא לשון תוך וירמוז שהיו תוכו רע ואותיות פה מורה על חיצוניות שלו שהיה בהן תערובות ניצוצות קדושות לכן אמר בפה רך וידוע מה שכתב בזוהר שהיה אז בחינת הדבור בגלות כמ״ש מרע״ה כי כבד כי כבד פה אנכי ולאחר שהוציאו ממנו אחז״ל הפה שאמר לא אשלח הוא הפה שאמר הוציא מתוך עמי וענין הפה הזה הוא הוא מה שמבואר בכוונ׳ שתוקף הגלות הזה הי׳ עי״ז שצוה להם יוסף שימולו את עצמם וכונתו הי׳ להכניסן כולם בתוך הקדושה אבל לא הועיל בזה אדרבה בזה היה להם כח לאחוז ישראל בגלות וידוע כי מלת מילה בגי׳ פ״ה וזה הפסח שהיה בגלות מצרים והענין כי אותיות מילה ארבע אותיות משם אלהים אלא שהש״י הוציאם בכח שם אלהים שהיא הא׳ שלא הי׳ להם אחוזה וירמוז ע״ז מי יתן טהור מטמא לא אחד ר״ל שע״י הא׳ מן אלהי״ם הוציאו ממנו הניצוצות הקדושים וכן מבואר בזוהר ובכוונות שאחוזת פרעה הי׳ בכח האותיות מ״י מאלהים כמ״ש מי ה׳ אשר אשמע בקולו וכן היא בשם אלהים דאותיות אל״ף הוא אותיות פלא רחמים בלי תערובות דין כלל ואמרו חז״ל ביבמות דף כ״א אל קשה ואלה קשה מאל ואותיות י״ם קשה יותר ויש לרמז עוד כמ״ש מי יתן טהור מטמא כו׳ כי טהור בגמטריא רך וטמא הוא בגי׳ נ׳ והיינו שע״י הא׳ של טמא מהפך את הטומאה לטהרה וז״ש לא אחד והנה אותיות ערלה נרמז באותיות רע וע״י המילה מתטהר מדת הרע ונעשה מן אותיות ער אותיות מי שהוא בגי׳ חמשים וכן טהור בגי׳ רך שהוא מתטהר ע״י המילה ור״ל בפה ר״ך שתיבת רך ניתוסף על תיבת מי ונעשה רע ויש לפרש מה שאמר הפסוק ותחסרהו מעט מאלהים שהוא ענין המילה שחסר א׳ מאלהים וז״ש וכבוד והדר תעטרהו רומז על גילוי העטרה שהיא סוד המילה ויש לפרש מ״ש הכתוב הא לכם זרע וגומר ונתתם חמשית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם וכמו שכתוב בכוונות שרומז על שצוה יוסף שימולו את עצמם הענין הוא היא חמשה פעמים טוב שהם במספר מילה היינו שחמשה פעמים י״ז בגימטריא פה כמנין מילה וע״ז אמר שארבע הידות יהיה לכם דהיינו ארבע פעמים טוב שהוא כמנין חיים שעולים במספר ס״ח וז״ש הכתוב ויאמרו החייתנו שנתן להם כמניין חיים אבל פרעה הפכו לרע וזה שאמר כי כל טוב ארץ מצרים לכם הוא:" + ], + [], + [ + "ויהי בימים הרבים וגומר ותעל שועתם וגומר. יש לדקדק דהול״ל ותעל שועתם מן העבודה אל האלהים יש לפרש לפי שכבר כתבנו בכמה מקומות שעיקר גלות מצרים היה בנשמותם שטמאו אותם בגלולי מצרים ומאת ה׳ היתה זאת לעורר אותם לתשובה ע״י קושי השעבוד של גופם ומתוך זה יתעורר על גלות נשמתם ויזעקו אל אלהים לגאול את נשמתם כענין שנאמר בפ׳ וילך והי׳ כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות ואמר על כי אין אלהי בקרבי וגו׳ וזה שאמר ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה שגדלה צעקתם אל האלהים על גלות נשמתם מחמת העבודה ויש לפרש בזה מ:ש דוד המלך ע״ה אהבתי כי ישמע ה׳ את קולי וגו׳ אפפוני חבלי מות וגו׳ צרה ויגון אמצא וגו׳ ענינו כי חסדי ה׳ לעורר לבבם שיתפללו לה׳ על גלות נשמתם לכן הכביד עליהם שעבוד גופם אף שלא הגיע זמן יציאתם ממצרים שנגזר עליהם ת׳ שנה אלא שמחמת קושי השעבוד בזעקתם אל ה׳ יצאו קודם זמן וז״ש ובימי אקרא רצונו בתוך הזמן שנגזר עליהם אקרא אליו לכך אפפוני חבלי מות שהוא קושי השעבוד כדכתיב וימררו את חייהם בעבודה קשה ואמרו ומצרי שאול מצאוני שהוא משאחז״ל כי ירדו בגלות מצרים עד שער הנו״ן ש״ט וכמו שכתבנו במה שאחז״ל בברכות מפני מה לא נאמר נו״ן באשרי מפני כו׳ שנאמר נפלה לא תוסיף כו׳ במערבא מתרצי לה הכי נפלה לא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל הענין הוא כשהנפילה הוא מאד עד שער הנו״ן אז קום בתולת ישראל ובזה מצרי שאול מצאוני והכוונה שהש״י הי׳ כדי שמתוך צרה ויגון אמצא (ובשם ה׳ אקרא) היא תעורר אותי לקרוא בשם ה׳ לזעוק ולהתפלל אליו וז״ש צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא אנא ה׳ מלטה נפשי שמתוך צרות הגוף אתפלל אל ה׳ מלטה נפשי וז״ש חנון ה׳ וצדיק ואלהינו מרחם אף שאלהינו הוא מדת הדין אעפ״כ הכוונה הוא לרחמים וז״ש חז״ל כשהקב״ה מכה ישראל מקדים רפואה למכה שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ענינו שהמכה הוא לצורך הרפואה והוא מש״ה בכל צרתם לו צר וגו׳ באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם כתיב לא בא׳ כי באמת שניהם אמתיים לו בוא״ו ולא בא׳ שבאמת צרת ישראל בגלותם אין הכוונה לרעתם אלא כדי שיחזרו בתשובה ויגאלם ואמר וינטלם וינשאם כל ימי עולם מפני שאחז״ל שהיובל נקרא עולם כמ״ש בפ׳ ועבדו לעולם לעולמו של יובל והוא רמז לחמשים יום שהי׳ מן הגאולה עד מ״ת להעלות בנו״ן שערי קדושה ובמ״ת כתיב במשוך היובל כמבואר בזוהר שהי׳ הגאולה מסטרא דיובלא והוא כמו שנפילתם הי׳ עד שער הנו״ן כך עלייתן היה עד שער הנו״ן של קדושה וכן מצינו בימי מרדכי ואסתר שאמרו חז״ל שהקדי׳ הקב״ה שקליהן כדי לכפר על ישראל ונגזר עליהם מפני שהגיע זמן הגאולה שני׳ לעורר אותם בתשובה כמשאחז״ל במגילה שהקב״ה לא עשה עמהם אלא לפנים והיינו דכתיב לא ענה מלבו הרי שהגזירה לא היתה לא לטובתם ובזה יש לפרש משאחז״ל במגילה דפתח לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה׳ שהיה לנו אזי חיים בלעונו אדם ולא מלך ככל הפסוק לולי ה׳ שהיה לנו לרמז על מעלת ישראל קודם לאומות שרפואתן קודמת למכתן שכל המכה אינה אלא לרפואתן והתעוררות ע״י שהקים עלינו אדם ויזכור בזה שומר פתאים ה׳ שנתפתו ע״י נבוכדנצר להשתחוות לצלם ועל ידי אחשורוש להנות מסעודתו וע״ז אמר דלותי כמשאחז״ל במגילה אחורוש שנעשו ישראל רש בימיו כל זה היה כדי שיזעקו אל ה׳ באמת ויקרב גאולתם ואפשר ירמוז בהא על יהושע כהן גדול כדכתיב ויהושע היה לבוש בגדים צואים וגו׳ והיינו דאמר שובי נפשי למנוחיכי כי ירושלים נקרא מנוחה כמשאחז״ל מנוחה זו ירושלים וכן היה בגלות מלכות יון בימי חשמונאי שנתענו מאד ע״י מלכי יון כשאחז״ל במנחות שעשו מנורה של עץ וכל זה היה כדי שיתפללו ויושיעם מיד שונא ויש לפרש בזה מש״ה קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת שהוא לשון כפול הכוונה הוא שהקב״ה קרוב אפי׳ קודם הקריאה להתעורר לבבם אשר יצטרכו לקרוא לו באמת וכ״ז מוסב על תחלת הדברים אהבתי כי ישמע ה׳ את קולי אקרא וגו׳ כי הטה אזנו וגומר שהש״י עשה התעוררות למען ישמע קולי ובזה נוטה גודל אהבתו אלינו ויש עוד רמז לזה מה שפרש״י בפסוק ושמעו לקולם שסימן זה מסור בידם מיעקב ויוסף שבלשון זה פקוד הם נגאלים שאותיות פקד הם אותיות שקודם מלת צרה והוא רמז שהרפואה קודם למכה וזה רמז במה שיגאלו ע״י משה שמסר לו עוד סימן אהי׳ שלחני אליכם כמ״ש האר״י ז״ך שנשמת משה היה מבחינת ריבוע הוי׳ שהוא מספר קפ״ד שהוא פקד ושם אהי׳ במילוי יודין שהיא קס״א ושניהם עולים משה וירמוז בזה מ״ש בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם ר״ל שמשה נקרא מלאך כמש״ה וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים פירש״י מלאך זה משה ופי׳ פניו הוא שלפני צרה דהיינו אותיות פקד הרומזלמשה ויש לפרש בזה מ״ש כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי ירמוז הצלה ממות על גלות מצרים כדכתיב וימררו את חייהם את עיני מן דמעה על גלות בבל כדכתיב על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו את רגלי מדחי זו גלות יון שלא הלכו בגולה ולא נדחו ממקומם וכענין זה פרשנו מ״ש דהע״ה במזמור ס״ט באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה באתי במעמקי מים וגו׳ דקאי על הגליות שבגלות בבל נגזר עליהם שבעים שנה כשיעור חיי נפש וזהו באו מים עד נפש ובגלות יון לא נתעכב כלל והיינו דאמר אין מעמד ואין עמידה אלא לשון עכבה אבל בגלות האחרון במעמקי מים וגו׳ יגעתי בקראי כי ארוך כלינו זמן הגלות מאדויש לפרש מה שאמר אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים על גלות האחרון כמ״ש בפ׳ מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב ה׳ שבות עמו כו׳ כי הגאולה היא על שני פנים כמשאחז״ל אני ה׳ בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה יש לפרש מ״ש בעתה אחישנה כענין שאמרו במצרים כי קושי השעבוד והעוני השלימו את המנין לקרב את הגאולה וכן אחז״ל שהקב״ה מעמיד מלך כהמן שע״י הצרות והשעבוד יקרב העת וזהו בעתה אחישנה שימהר עת הגאולה אבל כשישראל יחזרו בתשובה ויהי׳ ראוים לגאול אז יהי׳ הגאולה ברחמים רבים וינצלו מחבלי משיח שאחז״ל ייתי ולא אחמיני׳ מפני גודל הצרות כדכתיב ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער וזה שתיקנו בתפילה ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים שאנו בוחרים בראייתה כשיהיה ברחמים וז״ש מי יתן מציון ישועת ישראל שהישועה באה לישראל כשיחזרו בתשובה אז ישמחו כולם אפי׳ אותן הנקראים בשם יעקב והוא מה שביקש דוד אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים דהיינו כשיחזרו בתשובה כדכתיב באברהם אשר התהלכתי לפניו אז יהי׳ בארצות החיים שכולם יהיו בחיים ע״ז אמר האמנתי כי אדבר אני עניתי מרוד כלומר אני מאמין שיחשוב ה׳ עינוי ישראל וצרות ישראל שעברו עליהן ועי״ז יתעוררו בתשובה ויחוש גאולתם אבל אם יבקש שיבא מהר בלי תשובה אז ח״ו יקומו א׳ בעיר ושנים במשפחה וז״ש ואני אמרתי בחפזי כשימהר בלי תשובה אז כל האדם כוזב לשון פסוקה כפירש״י והי׳ בכזיב בלתדתה אותו איתא במדרש ובימי אקרא אלו שבתות וי״ט כדכתיב וביום השבת ובחמשה עשר יום גבי פסח וסוכות ע״ש ויש לפרש עד״ז המשך הפסוקים כפי שפרשתי הפסוק לכו ונשובה אל ה׳ כי טרף וירפאנו יך ויחבשנו יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחי׳ לפניו שהוא מה שאמרו חז״ל כל המקיים שלש סעודות ניצול מג׳ פרעניות שנאמר בהם יום מחבלו של משיח כדכתיב הנה היום בא בוער כתנור גיהנם דכתיב הנה יום עברה היום ההוא מלחמות גוג ומגוג דכתיב יום בא גוג וז״ש שע״י תשובה ינצל מחבלו של משיח וזהו כי הוא טרף וירפאנו וכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא על מלחמות גוג הוא אומר יך ויחבשנו כדכתיב יחבוש ה׳ שבר עמים וזהו יחיינו מיומים וביום בשלישי יקימנו ונחיה לפניו הוא להנצל מדינה של גיהנם ולהנות מזיו השכינה בג״ע וז״ש ובימי אקרא שע״י שבתות וי״ט שנאמר בהן יום ינצל מחבלו של משיח והוא אפפוני חבלי מות ומדינה של גיהנם הוא שאמר מצרי שאול מצאוני ומלחמות גוג ומגוג דכתיב צרה ויגון אמצא והיינו דקאמר ובשם ה׳ אקרא רומז על שבת ויו״ט כמ״ש בזוהר מאי שבת שמא דקב״ה וכן כל יו״ט נקרא שבתון והוא מ״ש כי הצלת נפשי ממות זהו חבלי משיח את עיני מן דמעה זה גיהנם הנקרא עמק הבכא את רגלי מדחי זה מלחמות גוג ומגוג שיהי׳ אחר שיעלה לירושלים כמבואר בזכריה י״ד ויתר העם לא יכרת מן העיר:" + ], + [], + [ + "וירא את ענינו זו פרישת דרך ארץ. ואח״כ אמר ואת עמלינו אלו הבנים הוא ע״ד שאמרו חז״ל עתיד׳ אשה שתלד בכל יום אחוי לי׳ תרנגולתא ענינו שא״א דמה שאמר קרא הרה ויולדת יחדיו היינו ביום שיבא בעלה תלד חדא דצריכה להמתין טומאת לידה ולא שייך לומר בכל יום ותו דכבר הי׳ זה באדם הראשון דנולדו לו קין והבל ביום יצירתם ותו דאין זה דומה לתרנגולתא אלא הענין שהתרנגול׳ מטעינה ראשונה הרה בכל יום ומגדלת ביצה אחת וה״נ דכוותי׳ יהי׳ לעתיד דמביאה אחת כבר תלד בכל יום וה״נ כן הי׳ במצרים שאעפ״י שפי׳ מדרך ארץ מ״מ היו מולידים מביאה ראשונה בכל יום ואפשר לומר מה שהיו יולדת היא כנגד שפירשו מנשותיהם ששה ימים כדכתיב למען ענותו בסבלותם שע״י סבלות העבודה פירשו מנשותיהן כל ימי השבוע חוץ מיום השבת כדאיתא במדרש שהי׳ להם מנוחה ביום השבת:", + "וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים. במדרש והובא בילקוט ראובני וירא אלהים את בני ישראל ר׳ יהודא בן לקיש אומר ראה שעושין תשובה והם לא ראו זא״ז וידע אלקים הוא ידע והם לא ידעו זה מזה ר״א אביו ר׳ יוסי בן דורמסקית ראה שהם עתידים להכניסו וכ״כ למה מכח התשובה יש לפרש מה שאמר שלא ראו זא״ז היינו שעשו תשובה ואמרינן ביומא פ׳ יום הכיפורים כתוב אחד אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתוב אחד אומר מכסה פשעיו לא יצלח לא קשיא כאן בחטא מפורסם וכו׳ היינו דקאמר ם לא ראו זא״ז שעש׳ תשובה אע״ג דכתיב מכסה פשעיו לא יצלח ע״ז אמר וידע אלהים שהם לא ידעו זא״ז מן החטא לכן הוצרכו לעשות תשובה בצרה ויש לפרש דברי ר״א שכבר ידוע קו׳ הקדמונים הידיעה והבחירה המה סותרים זא״ז ותירצו כי ידיעת הרעה אינו מכריח שהרי דב׳ לרע שיצא מפי הקב״ה חוזר כדכתיב ולא שייך ידיעה ברעה שהיא מצדה שקר ואין לשקר ידיעה וכבר פרשנו בזה מה דכתיב על כן לא יקומו רשעים במשפט וגו׳ שלא יטענו הרשעים כי רשעותן וצדקת הצדיקים היא מוכרח מאת מחמת הש״י וע״ז אמר כי יודע ה׳ דרך צדיקים שבזה שייך ידיעה ובאמת מתן שכרם אינו אלא דרך מתנת חנם כמו שאמר ולך ה׳ חסד וגו׳ אבל ודרך רשעים תאבד שאין לכם הכרח וכבר כתבנו דמטעם זה אחז״ל שהתשובה מהפך זדונות לזכיות דכתיב שובו בנים שובבים מעיקרא שובבים אתם ומפני שהתשובה היא מ״ע שבתורה והוא מוכרח מחמת ידיעת הש״י וכיון שאי אפשר לאדם לעשות תשובה אם לא שחטא קודם נמצא גם החטא הי׳ בהכרח וזהו דמעיקרא שובבים ולפי״ז י״ל הא דקאמר ר״א ראה שעתידים לחטוא אין הכונה במה שעתידין לחטוא אח״כ דהא כתיב באשר הוא שם דאין הקב״ה מעניש קודם החטא אלא דמפרש קרא שמטעם זה נעשה להם עונות כזכיות מפני שקודם שחטאו במצאים כבר גלוי וידוע לפניו שיחטאו נמצא היו מוכרחים על החטא והיינו דקאמר וכל כך למה דהא לא שייך ידיעה בחטא אלא מפני התשובה נעשו כדמעיקרא שובבים כדאמרן נ״ל והיינו דקאמר וידע אלהים:" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כו׳. צריך להבין מה זה ולא אחר שלא נכתב בכ״מ והנה רש״י ז״ל פי׳ בבכור השבי שני טעמים שמתו מפני שהיו שמחים בצרות ישראל ושלא יאמרו שע״ז שלהם עשתה המכה ובמכילתא שני הטעמים כאלו הם טעם אחד ע״ש וכבר כתב במ״א כיון שאחז״ל אני ה׳ שהבחנתי בין טיפה של בכור שהי׳ צריך ע״י הקב״ה כדי להבחין ויהרוג אותן שלא ידועים לבכורים וכבר כתבו המפרשים הא דקאמר בסמיכות ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים כו׳ מפני שהבכורים היו מוקצים לע״ז והנה א״ל שזה הטעם של מכות מכורות ז״א דהא אותן הבכורות שלא הי׳ ידועים לבכורים הוקצו לע״ז ולמה מתו באמת וצ״ל כפשטא דקרא בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך והיה הגזרה על כל הבכורות ונראה דהסמיכות הןא משןם דלכאורה קשה איפכא כיון שמתו כל הבכורים ובודאי הי׳ כמה שהי׳ סבורים שהם בכורים מאביהם והיא זינתה עם אחר שהוליד כבר ולא הי׳ בכור א״כ מוכח להיפוך שלא היה ע״י הקב״ה בעצמו שלא היה הבחנה אלא דזהו מטעם א׳ שהיו מוקצים לע״ז מחמת טעות שלהם וז״ש ובכל אלהי מצרים כו׳ ואפ״ה אני ולא השליח ובזה מתורץ מה דצריך ב׳ טעמים על בכורי השבוי׳ דבאמת היה המכה שי׳ בעולם והיה כמה שהיו סבורים שאינם בכורים ואפ״ה מתו ואלו מטעם שלא יאמרו שע״ז שלהם עשה המכה מטעם שנשארו בכורותיהם הא לא ידעו כלל שהם בכורים צ״ל משום שהיה בכלל הגזירה מחמת שמחתם וכך להיפוך שכמה שבאמת לא היו בכורים ומתו מטעם מוקצה לע״ז וק׳ הא לא היה הגזירה אלא על אלהי מצרים ולמה מתו שום עע״ז אחרת ואף שהיו מוקצים לע״ז שלהם מה בכך ע״ז צריך הטעם השני שלא שע״ז שלהם עשתה שנשארו המוחזקים לבכורים שהיה מוקצים לע״ז של השבויים וז״ש אני ולא אחר שלא יקשה על מ״ש בתחלה והכיתי כל בכור בארץ מצרים אפילו בכורות השבוים שהיו בארץ מצרים והדר אמר ובכל אלהי מצרים הא אותן לא היו אלהי מצרים אלא להודיע אני הוא ולא אחר ולא ע״ז שלהם ועיין מ״ש בפסוק ותתן אותות ומופתים בפרעה כו׳ ובכל עם ארצו דקאי על השבוים ומפרש שני הטעמים כי ידעת כי הזידו עליהם ר״ל שהיו שמחים בצרתם ותעש לך שם כהיום הזה הנה הוא מטעם שלא יאמרו שע״ז שלהם עשה (כאשר זאת נדפס בפנים יפות פרשת בא ע״ש) ונראה עוד ותעש לך שם שהחזק׳ לב פרעה היה ע״י שם הוי׳ ב״ה כדאיתא בזוהר שלא היה נתגלה קודם גאולת ישראל ממצרים כא׳ ושמי ה׳ לא נודעתי להם וז״ש מי ה׳ וזהו ותעש לך שם כהיום הזה ר״ל שאף שעדיין אז לא נתגלה שם זה מ״מ הקב״ה שלח בזה השם כדי שיחזק לב פרעה מפני שידע השי״ת כי הזידו עליהם לכן חיזק לבבו כא׳ והמטים עקלקלותם וענין שם הויה מורה על גאולת מצרים יש להבין במ״ש ד׳ לשונות של גאולה בריש פרשת וארא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ולקחתי אתכם לי לעם והנה תקנו חז״ל קודם ק״ש לומר האר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה שזה כוונת ק״ש בפי׳ המלות ושאר כוונות ויחוד שיש אשר אין שיעור להארתו ועוד כוונה לצאת שזהו מצוה צריכה כוונה לצאת ועוד כוונה לאהבה וליראה דכל מלה דלא אתאמרא בדחילו ורחימו לא סלקא לעילא והנה יחוד מצות שמים זהו עיקר יציאת מצרים שהיו מסובלים תחת ע״ז שלהם כמ״ש רז״ל בפסוק ולא שמעו אל משה מקוצר רוח והקיום עבדות במצות השי״ת נתחייבו במה שניצלו מעבודה קשה כא׳ והצלתי אתכם מעבודתם והיראה הוא ראשית מחמת תוקף יד החזקה שהראה במצרים כמ״ש חז״ל שהרב״ה עושה דין וגבורה לאומות העולם כדי שיתחזר יראתו על פנינו ומיראה בא לאהבה שנאמר ולקחתי אתכם לי לעם (הג״ה מנכד המחבר וכשאני לעצמי י״ל טעם אחר מה שצריך לשני הטעמים בבכור השבי י״ל עפ״י מ״ש אא״ז לקמן בפסוק ה׳ לי בעוזרי כו׳ כשהמפלת שונאי בזכות עצמו יכול לראות במפלת שונאיו ויציאת מצרים היה בזכות עצמם בשביל סיפור הנס ע״ש ולכך היו רואים במפלת שונאים אך אם ימותו בכור השבי שלא היו שונאיהם לא יהיה טובת ישראל בזה דלא יהיה שוב מוכרח די״מ היה בזכותם ולכך צ״ל שהיו שמחים בצרות ישראל וכבר פירשתי בזה התנחומא פ׳ בשלח כי גאה גאה גאוני וגאותי׳ גאוני במצרים בני בכורי ישראל גאותי׳ במצרים השיר יהיה לכם כליל התקדש חג גאוני על הים כו׳ והוא פלא י״ל דבמצרים היה הגאולה על ידי הקב״ה בעצמו ולא ע״י שליח ובמחנה סנחריב היה על ידי שירת המלאכים כדאי׳ בחלק דף צ״ה במה הרגם בשיר הרגם ע״ש דהכל היה לטובת ישראל דכיון שניתן רשות למשחית אין מבחין כו׳ ולכן במצרים היה ע״י הקב״ה בעצמו להבחין בין טיפה של בכור כמחז״ל וז״ש כי לי כל בכור ביום הכותי כו׳ בכור כו׳ וז״ש בני בכורי ישראל וזה כוונת הפסוק בישעיה השיר יהיה לכם לע״ל לטובתכם כליל התקדש חג שהיה לטובת ישראל כנ״ל ועפ״י פי׳ ס׳ קדושת לוי במדרש מעשה ידי טובעים כו׳ שיהיה מדה נגד מדה שהיא ג״כ לטובת ישראל וז״ב וז״ש אני ולא מלאך ולא אחר שהיה לטובת ישראל וגאותי׳ לרוח אני ולא אחר ג״כ כמ״ש אא״ז כנ״ל ולכן מתו בכורי השבי ג״כ והיה לטבת ישראל וגאונתי׳ ולכן צריך המכילתא לשני הטעמים כהתנחומא הנ״ל וז״ש ותעש לך שם כהיום הזה כי ידעת כי הזידו עליהם ר״ל שהיה משבחין שהיה בזה גאוני וגאונתי׳ וז״ש ותרא את עני המצרים ואת זעקתם בים סוף כהתנחומא כנ״ל) עוד יש לפרש בפ׳ וארא מ״ש בלשון אלקים אני ה׳ וגם מ״ש בארץ מגוריהם דמיותר וגם מ״ש אני מיותר משום דכבר כתבנו בפסוק וזה לך האות כי ענין הגאולה הפנימיות לא היה אפשר ע״י שליח כמ״ש ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה׳ ולא ע״י שליח א״כ הגאולה מבית עבדים היה ע״י משה עמ״ש וישלח מלאך וגומר והענין כי גלות הפנימיות היא הרבה יותר כמ״ש גדול המחטיא כו׳ אלא שהוא נידון ונענש בידי שמים ולא בידי אדם כדאיתא רפ״ב דקידושין וצריך להיות ע״י הקב״ה בעצמו וכן הוא אומר אני ה׳ וז״ש ואהיה עמך ומבית עבדים היה ע״י משה וע״ש שהיה ע״י תנאי ע״מ שיקבלו התורה משום שהוא ע״י שליח והנה ראה משה שבתחלה שמעו העם בהבטחת הש״י ב״ה שאמר למען יאמינו ואח״כ הזידו אמר ולא שמעו מקוצר רוח וגומר הרי שנתקלקלו והיינו דכמו שאמר תכבד העבודה בעבודות חיצוניות כן הכביד בפנימיות וזה שורש שאלות ששאלו למה הרעות שתחת שהיה לך להטיב בנפשותם ונתקלקלו והרעות קושי שעבוד פרעה וז״ש הרע לעם הזה וגם הצל לא הצלת בגופם והשיבו על שלך עתה תראה כי ביד חזקה ישלחם ואח״כ דבר אתו קשות על שאמר למה הרעות בנפשם ואמר וגם אני ר״ל מה שקשה לך והרהרת אחרי דע ששמעתי אשר מצרים מעבידים אותם בק״ש וכ״ז לסיבה שיותר שחזק את לבבו והיה הקושי שעבוד יותר היו יוצאים אח״כ הניצוצות הקדושות שהיו מעורבים תחלה ונתקבצו יחד כמפורש אצלינו בכמה מקומות וז״ש אליו אלהים אני ה׳ ר״ל מדת הדין אל שהיא רחמים כמו שכתוב בפסוק וחנותי את אשר אחון ור״ל שהתגלות באל שדי הוא ששם אל מהפך מאל זועם לחסם אל כל היום וכן שדי שמורה על תוקף כקול שדי ומתהפך לרחמים כמו שאמר יעקב ואל שדי יתן לכם רחמים והיא גימ׳ משה שע״י נהפך הנחש למטה כמ״ש שם והבן:" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "מנין אתה אומר כו׳ כמה לקו באצבע כו׳. ולכאו׳ הא דקאמר דיד הוי חמשה פעמים כאצבע אע״ג דבגודל אינו אלא ד׳ בטפח ובזרת הוי ששה בטפח וכולן נקראו אצבעות וצ״ל דמ״מ העיקר שם אצבע נקרא אותו אצבע שהוא סמוך לגודל והם חמשה בטפח ועיין במג״א דיש נוהגין לזרוק מיין בשעת אמירת המכות באצבע הסמוך לגודל אך קשה הא כתיב ונתתי את ידי במצרים וכתיב ביד חזקה הוציאך הרי דגם במצרים לקו ביד ועוד נראה דהא אצבע אלהים היא הוא מכת כנים ועיין פירש״י שם נמצא שאין הכתובים סותרים זא״ז די״ל שלקו בכל אצבע שתי מכות נמצא בגודל לקו שתי מכות דם צפרדע ובכנים לקו באצבע הסמוך לגודל ובו לקו ג״כ מכת ערוב וכך בכל אצבע שני מכות והיינו דכתיב ונתתי את ידי במצרים נמצא קשה על ריה״ג מנ״ל דעל הים לקו חמשה פעמים כמו במצרים ונראה לפרש ע״פ מה שאמרו חז״ל והביאו רש״י ז״ל בפסוק ורדפו מכם חמשה מאה כו׳ וכי כן הוא החשבון והנה לא היה צריך לומר אלא מאה שני אלפים ירדופו אלא אינו דומה חמשה שרודפים למאה רודפים דהיינו משום שהם מסייען זא״ז וכמ״ש בחידושי כתובות דף ה׳ אהא דקאמר שם גדול עשה לצדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו בשמים וארץ כתיב ידי יסדה ארץ וימני טפחה שמים ואלו במעשה צדיקים כתיב מקדש ה׳ כוננו ידיך והיינו שני ידים שמסייעין זא״ז וא״כ ה״נ דאף בידו יסדה ארץ היינו יד שמאל הרי דגם מעשה שמים וארץ היה בשתי ידים אלא אינו דומה שהיה כל אחת ביד אחת ולא הי׳ מסייעין זא״ז משא״כ במעשה צדיקים כוננו ידיך והיינו שתי ידים שמסייעין זא״ז וא״כ ה״נ כיון דביד לקו בכל היד יחד אינו דומה למכת מצרים שהיה בכל אצבע בפני עצמה ולא היה מסייעין אצבעות זה לזה וכיון דמצינו גבי ורדפו מכם חמשה מאה במרובין המסייעין זא״ז הוא כפול חמשה פעמים שהרי לא היה צריך לומר אלא שני אלפים וכתיב רבבה דהוא עשרת אלפים למד ריה״ג מזה דעל הים לקו חמשה פעמים כמו במצרים יש לפרש ולומר הטעם בזה משום שכתבו המפרשים דהא דביזת הים לא הו״ל ממון ומיתה דאפילו בני נח פטורים מממון כמ״ש התוספות ברפ״ב דע״ז דלהכי בגזל ב״נ נהרג ולא ניתן להשבון משום דה״ל ממון ומיתה ופטור מממון היינו משום דביזת הים היה שכר עבודתן במצרים ומיתה היה על רדיפה ולא באו שני החיובים כאחד ואכתי קשה על מה שלקו על הים ה״ל מיתה ומלקות דנמי לא עבדינן על ד״א וצ״ל דמיתה נתחייבו על רדיפת ישראל דהרודף חייב מיתה אבל המכות נתחייבו על רדיפת הערב רב וכיון דהוה מלרות לזה וממון לזה שפיר נתיייבו וכיון שאחז״ל וחמשים עלו בני ישראל דהערב רב היה חמשה פעמים יותר מישראל לכן לקו חמשה פעמים כמו במצרים ויש לפרש מ״ש חז״ל תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף תורי זהב היינו ביזת הים ונקודות הכסף היינו ביזת מצרים וצריך להבין הא ביזת מצרים כבר היה בידם משעה שיצאו ממצרים ומה ענין ז לזה בשעת טביעתם בים י״ל דביזת הים זכו בה מתורת הפקרכדקיי״ל המציל מזוטו של ים הרי הוא שלו מפני שהבעלים מתיאשין וכן ביזת מצרים אף שהיה בידם מתורת שאלה ושואל חייב באונסין מ״מ כיון דקיי״ל דדין ד׳ שומרין אינו אלא בישראל דכתיב רעהו כדאיתא סוף פרק הזהב נמצא דלא נתחייבו ישראל באונסין דאפילו בשיעה פטורים ואיתא במדרש הפעם שלא מתו המצרים בים אלא על שפת הים כדי שלא יאמרו המצרים שגם ישראל נטבעו לכן לא מתו אלא כד שראו שישראל עומדים על שפת הים נמצא דבשעה שהיו עומדים על הים היו סבורים שמה שישראל שאלו מהם יהיה נאבד בים ונתיאשו מהם וזכו בהם ישראל באותה שעה הרי שלא זכו בביזת מצרים עד שעת טביעתן בים:" + ] + ], + "Dayenu": [], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [], + [ + "אשר פסח על בתי בני ישראל. איתא במכילתא והיה הדם לכם לאות כו׳ ופסחתי עליכם וגומר היה ר׳ ישמעאל אומר והלא הכל גלוי לפניו ידע מה בחשוכא וגומר מה ת״ל וראיתי את הדם אלא בשכר מצוה שאתם עושים אני נגלה וחס עליכם שנאמר ופסחתי עליכם אין פסיחה אלא חיי סכו׳ ר׳ יאשיה אומר אל תיקרי ופסחתי אלא ופסעתי שהקב״ה מדלג על בתי בני ישראל במצרים כו׳ ר׳ יונתן אומר ופסחתי עליכם עליכם אני חס ואין אני חס על מצרים הרי שהיה מצרי בתוך ביתו של ישראל יכול יהא ניצול ד״א בהכותי בארץ מצרים אינו הוה אלא לאחר זמן יש לתמוה דברי ר״י שאמר בשכר מצוה כו׳ וכי הפסח לא הי׳ בו מצוה זולת הדם שנתנו ולמה צוה ליתן את הדם מה שלא נצטוו בדמם אלא על מזבח ה׳ ובתחלה נראה לפרש פלוגתת ר׳ יאשיה ור׳ יונתן די״ל הטעם שמצינו לר׳ יאשיה המצרים מה שהי׳ בבתי ישראל משום דקי״ל כרבנן שהי׳ מצות אכילת פסחים כל הלילה עד הבוקר וקי״ל כרבנן דר״ש ביבמות דף ס׳ דקברי גוים מטמאין באהל נמצא הי׳ הפסח טמא דנטמא הפסח אע״ג דטומאת גברי לא הוי שב״נ אין מקבלין טומאה מ״מ הבשר היה נטמא ור׳ יונתן לטעמיה דס״ל בפסחים דף ע״ו דאכילת פסחים לא מעכבי עיין בר״פ האיש מקדש דהגרסא ר׳ יונתן וא״כ לא איכפת ליה בטומאת הפסח ויש לפרש דר׳ דריש ופסחתי לשון חייס והיינו שמתו המצרים ואפ״ה לא נטמא דלא הוכשרו דקיי״ל כרבנן דר״ש דחולין דף ל״ב דשחיטה אינה מכשרת וקיי״ל דדם קדשים אינו מכשיר דבעינן שיהא נשפך כמים משא״כ בעומד לזריקה נמצא עיקר היה הכשר הפסח א׳ שנצטוו לזרוק ולא נשפך כמים ויש לפרש דהיינו דדריש ר׳ ישמעאל במכילתא על פסוק ולקחו מן הדם אשר בסף אין סף אלא אסקופה שנאמר בתתם ספם את ספי דברי ר׳ ישמעאל והטעם שלא קבלו בכלי שלא יטמא הדם מן הכלי וא״ל שנטמא הבשר מן הסכין ז״א דאיתא בר״פ העור והרוטב דמפרכסת אינו כחי׳ ע׳ תוספות ריש חולין וכן י״ל מעץ עשו ע״ש ויש לפרש הא דמסים ד״א בהכותי כו׳ ר״ל בחצרות לא מתו עד לאחר זמן שאכלו הפסח ויש לפרש הפסוק והיה כי ישאלך בנך מה העבודה הזאת לכם שדרשו בבן רשע והתשובה זבח פסח אשר פסח וגומר ר״ל שהבן הבכור הרשע ישאל לאביו כיון שהוא רשע הי׳ מת במצרים ואין לאביו לעשות פסח וישיב לו שפסח על בתי ב״י כדברי ר׳ יאשיה שאפילו מצרי בבית ישראל ניצול ע״כ אין למנוע מלעשות הפסח והמ״א אומר בעבור זה עשה ה׳ לי שלא היה נגאל שמת לאחר זמן כנ״ל ודו״ק:", + "ואת בתינו הציל ויקוד הם וישתחוו. איתא במכילתא למה השתחוו משום שנאמר וחמשים עלו בני ישראל אחד מחמשה כי׳ י״ל דהא פ׳ דמשכו אמר להם קודם עשרה לחודש ושלשת ימי אפילה לא היה עדיין אלא עד אחר עשרה לחודש ותו מה עניין זה לזה מה שאמר בתחלה וכי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם וגומר ותו מה שאמר בתחלה שם שיהיו זו עתידין לראות בנים ובני בנים ואיך נרמז בני בנים במקרא זה דאע״ג דלא כתיב בפ׳ זו תשובת בן רשע מ״מ כיון שמצינו בתשובת רשע הוא בעבור זה עשה ה׳ לי לי ולא לו אלו היה שם לא הי׳ נגאל ידעו שכל הרשעים שבאותו הדור ימותו קודם ולא יהיו נגאלים וידע ג״כ שבניהם הקטנים שכבר נולדו להם לא יהיו רשעים דאל״כ לא יהיו נגאלין וע״כ קאי על בני בניהם ולא נצטערו ע״ז שכבר כתבנו לעיל דמה שאמר בכל דור ודור חייב אדם לראות כו׳ מפני שניצוץ הבנים היו משורשין באבותיהם וכיון שהרשע הזה שיולד לא היה נשרש בו לא נצטער על זה וכבר כתבנו לעיל דמה שאמר ועושה חסד לאלפים היינו אלף למעלה הימנו ואלף למטה הימנו וראיה לזה שהרי אמרו חז״ל בראשית ברא אלהים בשביל התורה וכתיב דבר צוה לאלף דור שהיה ראוי שיהיה אלף דורות עד קבלת התורה הרי דהזכות מועיל למפרע עד אלף דור וכן הוא למטה הימנו ולפי מה שפירש״י סוף פרשת ואתחנן כאן מאהבה כאן מיראה באמת הוא מפני שקבלו ישראל התורה מאהבה ובזה מובן מה שאחז״ל בפ׳ יום הששי שהקב״ה התנה אם לא יקבלו ישראל את התורה אני מחזיר אתכם לתהו ובהו אף שכפה עליהם ההר כגיגית והיו צריכים לקבל התורה מיראה אלא דאם היה מיראה לא היה מתקיים אלא לאלף דור לבד והיינו הדורות שכבר עברו בשעת מתן תורה לבד והענין שהרשעים שהיו באותו הדור יראה שהוא ע״ד שאחז״ל מה שקיבל משה את ערב רב היינו שלא ישאר במצרים אותן ניצוצות הקדושות אשר לא נבררו עדיין וכן היו באותן ניצוצות שכבר נתבררו לא נתבררו היטב ועדיין היה מעורב בהם פסולת טומאת מצרים ולכן כשנולדו מהם היו מקצתם רשעים שהיו נפשותם בחלק טומאת מצרים וז״ש פרעה הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו ר״ל ממנו ממש שהיה בתוכם הרבה מטומאות מצרים וזה דקא׳ ותמלא הארץ אותם ולא קאמר ותמלא הארץ מהם אלא ותמלא הוא לשון השלמה שהשלימה הארץ אותם ר״ל חלק ארץ מצרים השלימה אותם:" + ], + [], + [ + "מצה זו כו׳. (מנכד המחבר) הנה כוונת השאלה מצה זו שאנו אוכלין כו׳ הוא חיוה זית מצה שאנו אוכלים בלילה של פסח כמ״ש הכתוב בערב תאכלו מצות ועכשיו החיוב בליל פסח שני זתים אחד שמברכין עליו אכילת מצה ואחד שהוא לאפיקומן שהוא זכר לפסח שהיה נאכל על השובע כמו שאיתא בש״ע ולפי״ז יש לפרש כוונת בעל הגדה בשאלתו מלה זו היינו דלמה אנו אוכלים שני זיתים אחד שמברך אכילת מצה ואחד לאפיקומן והלא בזה שהוא לאפיקומן היה די ולזה משיב על שום שלא הספיק כו׳ כלומר כיון שהאכילת האפיקומן הוא זכר לפסח אנו עושין והלא צריכין לזכור חבת המקום ב״ה וגודל הנס שנגלה עליהם וגאלם עד שלא הספיק כו׳ ובשלמא כשישראל שרויין על אדמתם היו אוכלין המצה גם עם הפסח כמש״ה על מצות ומרורים יאכלוהו נמצא זכר גם לתוקף הנס הזה אבל עכשיו אם היינו אוכלין רק האפיקומן לבד שהוא במקום פסח מה הזכר אשר יהיה שלא הספיק להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ״ה הקב״ה וגאלם לכן עבדינן זכר גם לזה זית הראשון שאנו מברכין עליו ולפ״ז יש לפרש שאלת החכם באמרו מה העדות דיש לדקדק מה דקאמר אף אתה אמור לו כהלכות הפסח כו׳ דהנה אא״ז כ׳ בפנים יפות פרשת בא דבשאלת החכם דהיה לו להקדים הפסח שהוא מיני דמים מצות אך דפסח אינו נאכל אלא על השובע אך לכאורה זה שייך רק בפסח דאם אוכל אח״כ מצה מבטל טעם הפסח אבל לא לדידן דאוכלין רק אפיקומן ועיין בש״ע סימן תע״ח שהביא מהתניא דיכול לאכול מצה משומר אחר אפיקומן א״כ היה להקדים אכילת אפיקומן ולברך עליה ובתוספות כתבו דמתחלה אוכלים מצה לתיאבון ומברך כו׳ ע״ש וזה שאלתי אך באמת לפענ״ד ז״א דהמעיין בהרשב״ם שכ׳ דאוכלין זכר לפסח וכמו הקרבנות דאוכלין לגדולה וכ״כ התניא גופא בסימן תע״ז בשם רש״י שיהיה נאכל בחשיבות על גמר השובע כקרבן וכמ״ש בתוספות בלא יהיה נראה כיוצא רעב וכ״כ הרא״ש דלא טועמין כלום אחר אפיקומן רק הכוס דבהמ״ז ודהלל משמע בהדיא דאף מצה אסור לאכול כמו בפסח ואף דלכאורה יש ראיה מהרא״ש שכ׳ דלא אוכלין מצה שאינה משומר לבטל טעם מצה המשומר יש לדחות להמעיין בהרא״ש ומוכח דלפי שאנו נוהגין לאכול באחרונים משום זכר לפסח ולא משום מצה שנאכל עם הפסח דינו כפסח עצמו ואסור לטעום כלל ולכן אמר אף אתה אמור לו כהלכות הפסח כו׳ וגם שמעתי מאדומו״ר הגאון מהרש״ק נ״י שדין התניא אינו מוסכם מהגמרא ואולי כונתו כנ״ל:" + ], + [], + [ + "שאנו אוכלין כו׳ את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך. ענינו כפי המבואר בזוהר שכל עיקר גלות מצרים בנשמותיהם והיינו דכתיב וימררו את חייהם והיינו חיות שבהם והוא גרם לשעבד את גופם והיינו דכתיב את כל עבודתם שהוא עבודת גופם והיינו דכתיב את כל עבודתם שהוא עבודת גופם ממש והיינו טעמא שלא היה לו כח לשעבד בשבט לוי כמ״ש רש״י במה שאמר פרע׳ לכו לסבלותיכם והיינו משום ששבט לוי היו אוחזין מדות אבותיהם וקיימו ברית מילה והיו עוסקים בתורה שקבלו מאבותיהם כמ״ש הרמב״ם לכן לא היה לו כח לשלוט בהם משא״כ בישראל שפרקו עול אבותיהם ולא מלו ולא עסקו בתורה כמ״ש חז״ל כל הפוסק ממנו עול תורה נותנים עליו עול מלכות כו׳ והיינו דאמר משה וללוי אמר תומך ואוריך לאיש חסידיך דהיינו תומך על המילה כמ״ש הקב״ה לאאע״ה התהלך לפני והיה תמים ואוריך זה תורה כמ״ש ותורה אור ואח״כ אמר אשר נסיתו במסה וגומר היינו במסה ומריבה כדכתיב סוף פרשת בשלח לא היה בהם שבט לוי כמ״ש רש״י בפרשת וזאת הברכה היינו דאמר כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו והיינו ברית ותורה והיינו הטעם שלא גזר על הנקיבות מפני שלא היה כח לשלוט עליהם לפי שנשים אינן בני ברית ותורה ויש לפרש עוד שלשה היו באותה עצה יתרו ובלעם ואיוב י״ל הטעם מפני שיתרו היה ממדין היה שונא ליצחק מפני שמדין היה מבני הפילגשים וכיון שאברהם הוריש ליצחק כל קדושתו ורכושו היה מתקנאין בו כמו שדרשו חז״ל בחלק שבאו לדין לפני אלכסנדר מקדון ובלעם שהיה מזרע לבן היה שונא ליעקב בעבור שרבקה מבנות לבן לקח׳ כל הקדושה ממנו כדכתיב שאמרו בני לבן לקח יעקב את כל אשר לאבינו כמבואר שם ואיוב היה שונא לשבטים מפני שהוא היה חתנו של יעקב שנשא את דינה כמו שאמרו חז״ל במה שאמר איוב כאחת הנבלות תדברי והיה מתקנא בשבטים שלקחו על הקדושה מיעקב ולא הוריש כלום לבתו ולכן בלעם שהיה מזרע לבן שנלקח קדושתו ע״י נקיבות היה שונא אף נקיבות משא״כ באיוב שלא היה שונא אלא על הזכרים ולפי שיתרו ברח ונתגייר לכן לא היה כח בבלעם ליועץ על הנקיבות נגד איוב וכבר כתבנו לעיל בדרך רמז במה שאמר וכל הבת תחיון:", + "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כו׳. ענין הראי׳ זו הוא ראיית השכל באור הצפון כי הוא ענין האור שנתגלה לישראל בלילה הזה במצרים והוא ענין האור שנתגלה בכל שנה וכשיזכה האדם יראה האור הזה בעיני השכל כמו בשעת יציאת מצרים ובענין האור שנתגלה על הים שאמרו עליו זה אלי ואנוהו שהשיגו בעין שכלם עד שיוצדק לומר זה וכן לעתיד לבא כתיב זה קוינו לו וז״ש בעבור זה עשה ה׳ לי ר״ל בשביל האור הזה שנגלה עתה הוא האור שעשה ה׳ בצאתם ממצרים והנה מעלת האור הצפון הזה שלא יפול בו קנאת בני אדם כי מי שאינו משיגו אינו רואה והוא האור של שבת שאחז״ל מתן שכרה ניתן בצידה ואמרו מתנה טובה יש לי בבית גנזי שהוא אור הגנוז וז״ש הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך תסתירם בסתר פניך מריכסי איש וגומר ר״ל שאין בו קנאת בני אדם וזה אשר יהיה לעתיד שיאמרו הגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה כו׳ היינו שמחים כי לא יבינו אור הצפון אלא כיון שיראו שהם שמחים אז ידעו שבודאי הגדיל ה׳ לעשות עמנו וכן הענין בבן רשע הקהה את שניו יאמר עשה ה׳ לי ולא לו וכן הוא אומר וכל ערל כו׳ וכל בן נכר לא יאכל בו וסיים הכתוב ומלתה אותו אז יאכל בו ענין מלת זו קאי על ערלת הגוף ועל ערלת הלב ארישא דקרא קאי כדכתיב ומל ה׳ אלהיך את לבבך וע״ז אמר ומלתה אותו אז יאכל בו אכילה לרוחניות ואכילה לגופניות כענין שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ומתרגמינן והוי חדו בקורבניהון כאלו אכלו ושתו:" + ], + [ + "בעבור זה עשה ה׳ לי. יש לפרש כמו שאמר הכתוב למען תספר באזני בנך דהיינו בשביל הסיפור לדורי דורות ה״נ כאן בעבור זה היינו שכל הנסים הי׳ בשביל הסיפור והיינו שאמרו בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים ויש לפרש בזה מש״ה ותתן אותות ומופתים ותעש לך שם כהיום הזה והיינו שעשית לך שם לעולמים כאלו הוא היום שהוצאת אותנו ממצרים וז״ש זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים ולא אמר זכור את היום אשר יצאתם ממצרים אלא שבכל שנה ושנה הוא היום הזה ממש שיצאו ממצרים והענין הוא שבכל שנה ושנה מתעורר האור ההוא שהי׳ ביציאת מצרים כמ״ש בפ׳ והי׳ אמונת עתך חוסן דקאי על המועדים חוסן ישועות היינו שבכל שנה בימי הפסח הוא חוסן הישועות שהי׳ בעת ההיא חכמה ודעת היא מתן תורה שהי׳ בחג השבועות שבכל שנה ושנה מתעורר האור ההוא שהי׳ בעת ההוא במתן תורה שהופיע חכמה ודעת אם יעשה הכנה לזה כמו שהיה במ״ח ויראת ה׳ היא אוצרו היא בימים נוראים שבכל שנה בתשרי מתעורר האור שהי׳ ביה״כ ברדת משה מן ההר וז״ש כאן וידעתם כי אני ה׳ ומה שאמר למען תספר באזני בנך היינו שמחויב כ״א להזהיר לבנו שהוא יספר לבנו ג״כ וכמו שתיקנו בתשוב׳ האב לבן עבדים היינו ואפי׳ כולנו חכמים מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים והיינו שמזהיר לבנו שגם הוא יספר לבנו וכמ״ש לעיל בפ׳ והגדת לבנך לאמר שהוא יאמר כך לבניו והיינו דאמר דהע״ה בסי׳ ע״ח למען ידעט דור אחרון בני׳ יולדו יקומו ויספרו לבניהם דהיינו שהם יספרו לבניהם עוד יש לפרש למען תספר שהניסים והנפלאות שהי׳ במצרי׳ הי׳ בזכות המצוה שיקיימו הדורות בסיפור יציאת מצרים כמ״ש בתחלת פרשת בראשית שאחז״ל שהבן מזכה לאב במספר הדורות לפניו והיינו דקאמר שהנסים והנפלאות שעשה הקב״ה בימים ההם אעפ״י שלא היה ראוים ישראל לכך אלא בשביל מצות הסיפור שיקיימו בניהם לדורי דורות זכו אבותינו בעת ההוא בשכר מצוה זאת לעשות להם נפלאות וכמ״ש בסוף הפ׳ והיינו דקאמר בעבור זה עשה ה׳ לי בשביל זכות מצות הסיפור שאני מספר עשה ה׳ לי בעת ההוא ולהכי הרשע שאינו מספר אומר לי ולא לו אלו היה שם לא הי׳ נגאל כיון שלא היה הגאולה אלא בשביל שכר מצות הסיפור והיינו דקאמר שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח שהסיפור שהוא משבח להקב״ה ומספר נפלאותיו הוא שבח והמרבה לספר כיון שבשביל זה הי׳ הנסים והנפלאות וכיון שהוא הגורם לדבר אין לך שבח גדול מזה:" + ] + ], + "First Half of Hallel": [], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "L'viv, 1860", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001722098/NLI" + ] + ], + "heTitle": "פירוש הפלאה על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "פירוש הפלאה על הגדה של פסח", + "enTitle": "Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah", + "key": "Peirush Hafla'ah on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..88779261d701d6a4789c035f16c4400b20804eac --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json @@ -0,0 +1,322 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah", + "versionSource": "www.oceansidejewishcenter.org", + "versionTitle": "Rabbi Mark Greenspan", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionNotes": "", + "shortVersionTitle": "Rabbi Mark Greenspan, 2007-2017", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "שבלי הלקט על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "Why is matzah called lechem oni?1Deuteronomy 16:3 You shall eat unleavened bread, the bread of distress – for you departed hurriedly from the land of Egypt – so that you will remember the day of your departure all the day of your life. It is taught: Lechem oni – because you answer with many words2Oni has the same root as the word oneh, to answer or respond.. Oni has the same root as the word oneh, to answer or respond. Explanation: the reading of the Haggadah and the recitation of Hallel over the eating of the meal.
Another Interpretation: Just as it is the practice of a poor man to eat only part of a loaf so too we recite this declaration over a broken piece of matzah.
Explanation: We recite the Motzi over a broken piece of matzah as we shall explain…
Another Interpretation. Just as a poor person kneads the dough and his wife bakes it, so too, it is the custom for one person to knead the dough and another to bake it (in order to finish within the prescribed time.)
Explanation: Since the poor person has no one to help him, he makes bread along with his spouse, so on Passover it is customary for even the rich person to do so before Passover so that the dough does not become chametz.
There are those who explain it differently: Why is matzah called lechem oni? Since it is baked according to the measure of the sacrifice which was offered by a poor person which is an Omer or one tenth of an eyfah as it is explained in Leviticus 5:113But if his means suffice not for two turtledoves, or two young pigeons, then he shall bring his offering for that wherein he hath sinned, the tenth part of an ephah of fine flour for a sin-offering; he shall put no oil upon it, neither shall he put any frankincense thereon; for it is a sin-offering. And he shall bring it to the priest, and the priest shall take his handful of it as the memorial-part thereof, and make it smoke on the altar, upon the offerings of the Lord made by fire; it is a sin-offering. . This is the offering of the poorest of the poor.", + "All who are hungry come and eat: Rabbi Yeshiah D’Trani of blessed memory explained. Since every person has an obligation to eat matzah on the first night of Pesach, therefore we invite anyone who does not have.
There are those who explain it this way: Do people really open their door on the eve of Passover and invite the needy? This is surprising! Rather it means: “Anyone who has fasted on the eve of Passover in order to increase his desire for matzah, come and eat…as in the case of Rava who used to drink extra wine on the eve of Passover in order to increase his appetite4Pesachim 107b. ", + "All who are needy come and celebrate the Pesach: Rabbi Yeshiah said we do not say this statement since we do not eat the Pesach offering anymore on the eve of Passover. Even if we did we could not invite anyone to join us since they have to be assigned to the group before hand as the sages have explained.", + "Rabbi Benjamin said that we don’t have to worry about taking it out of the Haggadah since we are inviting one another (at the table) to join in the Passover meal. Certainly this was originally said before the Pesach offering was sacrificed, and it was included in the Haggadah as a reminder. Similarly we explain the Pesach in Rabban Gamliel’s statement even though we no longer have the offering. Similarly we make a sandwich as a reminder of the offering and the Afikomen is also in place of the Pesach offering. We also place a bone on the Seder plate. It is appropriate therefore for us to explain why we do all these things.
Actually in this Paragraph we mention all three items, Pesach, Matzah and Maror.
This is the bread of affliction – Matzah
All who are hungry come and eat – This is a reference to the maror since there is nothing more bitter in life than hunger and poverty.
All who are need come (join in) the Pesach – The Passover offering.
Concerning these three items the Torah says: Exodus 13:8 “And thou shall tell your son in that day, saying: It is because of this which the Lord did for me when I came forth out of Egypt.” The Haggadah explains, ““It is because of this” means when matzah and maror were in front of you.” In the time of the Temple they would say “When matzah maror and pesach were in front of you.” ", + "Another explanation: everyone should act like a poor person on Pesach. No one should say I am rich enough to buy my own Pesach offering and I will eat it by myself, since it says gather to you and take a sheep for YOUR Family. (Exodus 12:21)...", + " Now we are here, next year in the land of Israel; now we are slaves next year in the land of Israel free: Having mentioned the Pesach offering we now offer words of comfort for the reader of the Haggadah. Even though we are in the exile and enslaved so that we can’t offer the Pesach sacrifice, we know that that the Omnipresent has promised to take us out of this exile and to bring us back to the land of Israel. May it be God’s will to fulfill His promise this year that we make next years offering in Jerusalem!", + " There are those who explain: Why do we open the Haggadah with a passage in Aramaic? Since people spoke Aramaic in Jerusalem, it was considered the language of rejoicing5That way everyone would understand and could rejoice.. Another explanation: We recite this invitation in Aramaic because of the evil spirits. They only understand Hebrew and by beginning in Aramaic they will not know what we are doing. When we say all who are hungry, we do so in Aramaic so they will not gather together and mess up the meal. There are six characteristics of evil spirits. Three of them make them like angels and three like mortals: They speak Hebrew like angels. If we read the passage in Hebrew they would understand!
Rabbi Judah my brother taught we say this passage in Aramaic because this is the colloquial language which everyone spoke, and it was decreed that we say this in Babylonia. IT was said in the common language so women and children would understand it. We also said it to give people another reason to ask questions and free us from the obligation of saying Mah Nishtanah, How is this night different from all other night.", + "Rabbi Benjamin explains it differently: Why do we recite this in Aramaic? Because of the exposition in Lamentations Rabba: (Lamentations 1:3 “Judah was exiled because of Oni (affliction): Israel was not exiled to Babylonia until they ate Chametz on Passover, as it said “Judah was exiled because of (lechem) Oni.” – Therefore we recite this passage in Aramaic to reveal the sin to our children that caused us to be in exile so that we can avoid it. In effect we are saying, “This is the bread which our ancestors ate when they left Egypt.” Because of it we were exiled – therefore we must be cautious (in fulfilling this mitzvah). Then we remind people all who are hungry make sure you eat only matzah! And conclude now we are here - that is because of our sins – May it be your will to bring back your redeemed ones since we no longer have this sin to prevent us from returning to the land of Israel. We conclude this passage in Hebrew since we are talking about redemption from slavery to freedom. We say it in Hebrew so the Angels will understand. We are taught that one should never petition God in Aramaic since the angels do not understand this language!" + ] + ], + "Four Questions": [], + "We Were Slaves in Egypt": [], + "Story of the Five Rabbis": [], + "The Four Sons": [], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [], + "First Fruits Declaration": [], + "The Ten Plagues": [], + "Dayenu": [ + [ + "Dayyenu: How many favors (ma’alot) has the omnipresent bestowed upon us: There are those who explain that since these Tana’im6They are Rabbi Yosi, Rabbi Eliezer, and Rabbi Akiva. The word Tana’im refers to those sages who lived in the period prior to or contemporary with Rabbi Judah the prince (200 CE), the author of the Mishnah. These three sages appeared in the passages prior to this with. They are famous for having multiplied the number of plagues to 50, 200, and 250. multiplied (ma’alim) the number each of the plagues and miracles, therefore the Maggid said “How many favors (ma’alot)…” That is, (even with all the miracles we have mentioned), we can still increase and speak of the favors and miracles that omnipresent did for us and how great is God’s love for us. " + ], + [ + "This explanation continues: “If he took us out of Egypt and did not pass judgment,”7Note that the way Shibbolei Haleket reads dayyenu is not the standard way IF God had done A and not done B, it would have been enough. Instead he read it If God had done A and B and not done C it would have been enough for us! it would have been a great miracle and it would have been enough for us as it is explained in the Midrash, “Has God ever come to take a nation out of another nation? (Deut. 4:34) What does the text mean when it says “a nation out of another nation?” This like one who takes a fetus out of its mother before its time, when it is was not ready yet. Israel was not ready yet since the attribute of justice could accuse Israel and say: “These (the Egyptians) are idolaters and these (the Israelites) are idolaters8The idea here is that the Israelites were not worthy of being redeemed since they were still copying their idolatrous neighbors.. These commit acts of sexual immorality and these commit acts of sexual immorality.9One version of this statement suggests that it should read, “These wear their hair in the manner of the gentiles (migadlay b’lorit) and these wear their hair in the manner of the gentile.” Migadlay b’lorit and migalei arayot are similar to one another. " + ], + [ + "So he multiplied the miracles by both taking us out and passing judgment on those who subjugated us, now we say, “Had God passed judgment on them but not passed judgment on their gods,” this too would have been enough for us! " + ], + [ + "After God multiplied the miracles in Egypt by passing judgment on the Egyptians, he then passed judgment on their Gods so that the Egyptians could not say that the plagues were a product of their gods and that they were not being punished for oppressing and subjugating the Israelites, “Had God passed judgment on their gods but not killed their first born,” this would have been enough of a miracle for us. Judging the gods of Egypt is mentioned in connection with their first born because there were really two plagues in Egypt on the night of the tenth plague which were really like one. As it is written, “And I will pass judgment on the gods of Egypt” (Exodus 12:12) All of the idols of Egypt were destroyed on this night; the wood shattered, the metal melted, and the stone fell and broke.10Mechilta, Pasha, chapter 7 Similarly regarding the first born, since it was the custom in Egypt to place the image of the first born on a wall or a stone when they had died, on the night of the tenth plague all the images disappeared and were erased. This was as difficult for the Egyptians as if it were the day of their burial. " + ], + [ + "So God passed judgment on their Gods and killed their first born because they enslaved Israel who was kicked their first born (of God), as it is written “Israel is my first born son.” (Exodus 4:22) This is also how God warned the Egyptians at first: “Behold I will kill your first born sons” (Exodus 4:23). So “If they had killed their first born and not given us their wealth, it would have been enough of a miracle for us!”" + ], + [ + "After he multiplied their miracles by killing their first born and giving us their wealth, by allowing us to inherit their wealth in place of the first born, and paying us for the years of service in Egypt, as he had promised us, “And afterwards you shall leave with great wealth.” (Genesis 15:14). “If God had given us their wealth (in Egypt) but not split the sea,” it would have been enough of a miracle for us. " + ], + [ + "God multiplied the miracles by giving us the wealth in Egypt and then God split the sea so that He could exact punishment on the Egyptians for casting their Israelite children into the Nile. Also God multiplied the booty which the Israelite received in Egypt at the shore of the Red Sea,11According to the Midrash when the Egyptians drowned in the sea, all the gold and silver they were carrying (many times what they took in Egypt) washed up on the shore for the taking! as it said, “We will add wreaths of gold to your spangles of silver” (Song of Songs 1:11) So, “If God had split the sea and not caused us to pass through the sea on dry ground,” it would have been enough of a miracle for us." + ], + [ + "After God continued to multiply the miracles by splitting the sea and bringing them through on dry ground even though they carried away the idols of the Egyptians, as it is said, “A hemmed-in forced shall pass over the sea – this is a reference to the idol of Micah. Therefore they were not worthy of passing through the sea. “If he caused us to pass through the sea on dry ground but not caused our enemies to drown in it,” it would have been enough of a miracle for us." + ], + [], + [ + "God again multiplied the miracle by drowning our enemies in the sea and taking us round about away from the land of the Philistines through the wilderness and provided us for forty years with all our provisions for forty years that we would need as it said, “God has watched over your wanderings through this great wilderness; (Deuteronomy 2:7). The Aramaic translation is, “God has provided all your needs.” “The Lord, you God, has been with you these past forty years; you have lacked for nothing.” (Deuteronomy 2:7) And it is written, “Your clothing did not wear out and your feet did not crack these forty years.” In the Midrash12Pesikta D’rav Kahanah , a Midrashic work Vayehi bishalah it says, “Rabbi Layzer ben Shimon asked Rabbi Shimon ben Rabbi Yossi ben L’kunya, his father in law, “What is the meaning of the verse, ‘Your clothing did not wear out?’ Could it be that their clothes were made of leather in the wilderness. (Rabbi Shimon) answered him, “The clouds of glory were wrapped around them so that their clothes would not wear out.” Rabbi Layzer said to him, But does it not say, ‘Your clothes did not wear out?’ Did they not grow?13That is, how could the people wear the same clothes for forty years since they would have not been the same size – they grew older and larger.” He answered, “Each person had a special snail (that could weave material) so that as much as each person grew, the clothes grew with them!” Rabbi Layzer said to him, “Did the clothing not need cleaning?” He answered, “The clouds of glory would scrub the clothing clean with fire. Don’t be surprised at this – their clothing was like the asbestos linen which was cleansed by throwing it into fire. He said to him, “their was a moistening spray near the well which made the clothing fragrant), as it said, “The fragrance of your garments is like the fragrance of Mount Lebanon,” (Song of Songs 4:11) Had he provided all our need in the wilderness for forty years – which refers to the other - needs and not fed us manna, this would have been enough of a miracle for us." + ], + [ + "Have multiplied the miracles by giving us all our needs in the wilderness and having also fed us manna which could have any taste one desired, and having performed other miracles with the manna, if he had fed us manna and not given us the Sabbath, it would have been enough of a miracle for us." + ], + [ + "After he multiplied the miracles by feeding us manna and giving us the Sabbath, the day on which manna did not fall as well as a day of rest similar to the world to come, " + ], + [ + "Then he brought us close to Mount Sinai and allowed us to see His divine presence with our own eyes, and allowed us to hear his voice unlike anyone who heard it and lived. (That is the meaning of,) If He brought us to Mount Sinai, but had he not given us the Torah, this would have been enough of a miracle for us!" + ], + [ + "After he multiplied the miracle by bring us close to Mount Sinai with the revelation of the Decalogue and God also gave us the 613 commandments, statutes, and righteous judgment by which we were to live in this world and the world to come, and if he had given us the Torah but not brought us into the land of Israel, this would have been enough love for us. " + ], + [ + "After he multiplied even this of the Torah whose reward is the inheritance of the land of Israel, as it said, “He gave them the land of nations; they inherited the wealth of peoples, that they might keep His laws and observe His teachings.” (Psalm 105:44-45) If he brought us into the land of Israel and had not built the Temple for us, this would have been enough love for us." + ], + [ + "And after he Multiplied even this by bringing us into the land of Israel and building for us This sanctuary, that is the Tent of meeting which remained in Nob and Shiloh as it said, “Make for me a sanctuary that I might dwell among them.” (Exodus 25:8)14In other words it would have been enough if God had given us the Tabernacle but not allowed us to build the Temple in Jerusalem. If He had Built the Sanctuary for us but not built the Temple (Beit Habehirah). The Beit Habehirah is a reference to the Temple which Solomon built which is called the “Eternal House”15See Hulin 24a since there would be no other like it afterwards, (or the Beit Habehirah, the chosen house, based on the expression “to the place that I will choose.” (Deuteronomy 12:5) it would have been a sign of God’s great love and enough for us. " + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "Blessed art Thou, Lord our God, King of the universe, who has redeemed us: This blessing begins and ends with the words Baruch attah…The Jerusalem Talmud says that this passage must be an extended blessing (one beginning and ending Baruch attah) because in it we give thanks for two things – for the past redemption and for the hope of future redemption. That is, first we speak about the Exodus from Egypt in the past and then we speak about the future as we have explained. This agrees with what we have find in the Midrash Sifre, “Great is praise that contains the past, the present and the future, which contains reference to this world and the world to come.17Sifre Haazinu 333” Since we recited the blessing for Hallel in synagogue18It was customary to recite part of the Hallel in synagogue along with the blessing before Hallel. Since we don’t recite the subsequent blessing until we recite the Hallel again at home we do it with an extended form of the blessing. There are three forms of blessings in the prayer book: Extended blessings which begin and end with Baruch, short blessings which begin but do not end with Baruch , and connected blessing which end with Baruch but do not begin with the common formula. Depending where they appear usually affects what type of blessing we use., we don’t say it again before Hallel at the Seder and we recite an extended form of the blessing here. ", + "One concludes with a blessing mentioning redemption. Rabbi Tarfon adds to the blessing “Who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt,” and Rabbi Akiva adds “So Adonai, our God and God of our fathers, enable us to reach also the forthcoming holidays and festivals in peace.19The Mishnah in Pesachim presents these different statements as the opinion of these rabbis but leaves it as if they are simply differences of opinion and not additions as they appear in the Haggadah. The Mishnah says: One concludes with redemption. Rabbi Tarfon says…Rabbi Akiva Says ”
This is surprising! Since it says in the Talmud that in the month of Nissan Israel was redeemed and in Nissan Israel will be redeemed in the future,20Rosh Hashanah 11a how can the blessing say, “enable us to reach also the forthcoming holidays and festivals in peace, rejoicing in the rebuilding of Zion, thy city, and joyful at thy service.” This passage implies Shavuot and Sukkot which means that we are praying that redemption should occur in the meantime before next Passover! It seems to me that we are meant to read this passage in this way: “Just as we eat matzah and maror so may we celebrate future holidays in peace and free from the nations so that we can fulfill the commandments appropriate to each festival with noting to prevent us just as nothing is preventing us right now.. Furthermore, may we reach and may we be worthy of this festival rejoicing in the rebuilding of your Temple and the renewal of your holy house.”
The proof of this explanation is in the expression, “and there we will eat the Pesach offering and the sacrificial offerings.” This can only be a reference to Pesach. My brother, Benjamin, of blessed memory explained that “forthcoming holidays and festivals” is a reference to Rosh Hashanah, Yom Kippur and Sukkot and it follows the opinion of Rabbi Eliezer who said in Talmud Rosh Hashanah (11a) in “Nisan we were redeemed and in Tishri we will be redeemed in the future.” That is why we mention both the Regalim, festivals, and Mo’adim, holidays. Mo’adim is a reference to Rosh Hashanah and Yom Kippur as it says, “These are the holidays of the Adonai” (Leviticus 23:4) and Regalim which is plural is a reference to Sukkot and Shemini Atzeret which is a holiday unto itself. And there we will eat Zevachim and Pesachim – we mention the Zevachim, the offerings, first because we eat the festive offering before we eat the Pesach offering. " + ] + ], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "שבלי הלקט על הגדה של פסח", + "enTitle": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah", + "key": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/English/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..16c93d942fc8988f2b7dcd3438bd4041f896b9a8 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/English/merged.json @@ -0,0 +1,319 @@ +{ + "title": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Shibolei_HaLeket_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "Why is matzah called lechem oni?1Deuteronomy 16:3 You shall eat unleavened bread, the bread of distress – for you departed hurriedly from the land of Egypt – so that you will remember the day of your departure all the day of your life. It is taught: Lechem oni – because you answer with many words2Oni has the same root as the word oneh, to answer or respond.. Oni has the same root as the word oneh, to answer or respond. Explanation: the reading of the Haggadah and the recitation of Hallel over the eating of the meal.
Another Interpretation: Just as it is the practice of a poor man to eat only part of a loaf so too we recite this declaration over a broken piece of matzah.
Explanation: We recite the Motzi over a broken piece of matzah as we shall explain…
Another Interpretation. Just as a poor person kneads the dough and his wife bakes it, so too, it is the custom for one person to knead the dough and another to bake it (in order to finish within the prescribed time.)
Explanation: Since the poor person has no one to help him, he makes bread along with his spouse, so on Passover it is customary for even the rich person to do so before Passover so that the dough does not become chametz.
There are those who explain it differently: Why is matzah called lechem oni? Since it is baked according to the measure of the sacrifice which was offered by a poor person which is an Omer or one tenth of an eyfah as it is explained in Leviticus 5:113But if his means suffice not for two turtledoves, or two young pigeons, then he shall bring his offering for that wherein he hath sinned, the tenth part of an ephah of fine flour for a sin-offering; he shall put no oil upon it, neither shall he put any frankincense thereon; for it is a sin-offering. And he shall bring it to the priest, and the priest shall take his handful of it as the memorial-part thereof, and make it smoke on the altar, upon the offerings of the Lord made by fire; it is a sin-offering. . This is the offering of the poorest of the poor.", + "All who are hungry come and eat: Rabbi Yeshiah D’Trani of blessed memory explained. Since every person has an obligation to eat matzah on the first night of Pesach, therefore we invite anyone who does not have.
There are those who explain it this way: Do people really open their door on the eve of Passover and invite the needy? This is surprising! Rather it means: “Anyone who has fasted on the eve of Passover in order to increase his desire for matzah, come and eat…as in the case of Rava who used to drink extra wine on the eve of Passover in order to increase his appetite4Pesachim 107b. ", + "All who are needy come and celebrate the Pesach: Rabbi Yeshiah said we do not say this statement since we do not eat the Pesach offering anymore on the eve of Passover. Even if we did we could not invite anyone to join us since they have to be assigned to the group before hand as the sages have explained.", + "Rabbi Benjamin said that we don’t have to worry about taking it out of the Haggadah since we are inviting one another (at the table) to join in the Passover meal. Certainly this was originally said before the Pesach offering was sacrificed, and it was included in the Haggadah as a reminder. Similarly we explain the Pesach in Rabban Gamliel’s statement even though we no longer have the offering. Similarly we make a sandwich as a reminder of the offering and the Afikomen is also in place of the Pesach offering. We also place a bone on the Seder plate. It is appropriate therefore for us to explain why we do all these things.
Actually in this Paragraph we mention all three items, Pesach, Matzah and Maror.
This is the bread of affliction – Matzah
All who are hungry come and eat – This is a reference to the maror since there is nothing more bitter in life than hunger and poverty.
All who are need come (join in) the Pesach – The Passover offering.
Concerning these three items the Torah says: Exodus 13:8 “And thou shall tell your son in that day, saying: It is because of this which the Lord did for me when I came forth out of Egypt.” The Haggadah explains, ““It is because of this” means when matzah and maror were in front of you.” In the time of the Temple they would say “When matzah maror and pesach were in front of you.” ", + "Another explanation: everyone should act like a poor person on Pesach. No one should say I am rich enough to buy my own Pesach offering and I will eat it by myself, since it says gather to you and take a sheep for YOUR Family. (Exodus 12:21)...", + " Now we are here, next year in the land of Israel; now we are slaves next year in the land of Israel free: Having mentioned the Pesach offering we now offer words of comfort for the reader of the Haggadah. Even though we are in the exile and enslaved so that we can’t offer the Pesach sacrifice, we know that that the Omnipresent has promised to take us out of this exile and to bring us back to the land of Israel. May it be God’s will to fulfill His promise this year that we make next years offering in Jerusalem!", + " There are those who explain: Why do we open the Haggadah with a passage in Aramaic? Since people spoke Aramaic in Jerusalem, it was considered the language of rejoicing5That way everyone would understand and could rejoice.. Another explanation: We recite this invitation in Aramaic because of the evil spirits. They only understand Hebrew and by beginning in Aramaic they will not know what we are doing. When we say all who are hungry, we do so in Aramaic so they will not gather together and mess up the meal. There are six characteristics of evil spirits. Three of them make them like angels and three like mortals: They speak Hebrew like angels. If we read the passage in Hebrew they would understand!
Rabbi Judah my brother taught we say this passage in Aramaic because this is the colloquial language which everyone spoke, and it was decreed that we say this in Babylonia. IT was said in the common language so women and children would understand it. We also said it to give people another reason to ask questions and free us from the obligation of saying Mah Nishtanah, How is this night different from all other night.", + "Rabbi Benjamin explains it differently: Why do we recite this in Aramaic? Because of the exposition in Lamentations Rabba: (Lamentations 1:3 “Judah was exiled because of Oni (affliction): Israel was not exiled to Babylonia until they ate Chametz on Passover, as it said “Judah was exiled because of (lechem) Oni.” – Therefore we recite this passage in Aramaic to reveal the sin to our children that caused us to be in exile so that we can avoid it. In effect we are saying, “This is the bread which our ancestors ate when they left Egypt.” Because of it we were exiled – therefore we must be cautious (in fulfilling this mitzvah). Then we remind people all who are hungry make sure you eat only matzah! And conclude now we are here - that is because of our sins – May it be your will to bring back your redeemed ones since we no longer have this sin to prevent us from returning to the land of Israel. We conclude this passage in Hebrew since we are talking about redemption from slavery to freedom. We say it in Hebrew so the Angels will understand. We are taught that one should never petition God in Aramaic since the angels do not understand this language!" + ] + ], + "Four Questions": [], + "We Were Slaves in Egypt": [], + "Story of the Five Rabbis": [], + "The Four Sons": [], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [], + "First Fruits Declaration": [], + "The Ten Plagues": [], + "Dayenu": [ + [ + "Dayyenu: How many favors (ma’alot) has the omnipresent bestowed upon us: There are those who explain that since these Tana’im6They are Rabbi Yosi, Rabbi Eliezer, and Rabbi Akiva. The word Tana’im refers to those sages who lived in the period prior to or contemporary with Rabbi Judah the prince (200 CE), the author of the Mishnah. These three sages appeared in the passages prior to this with. They are famous for having multiplied the number of plagues to 50, 200, and 250. multiplied (ma’alim) the number each of the plagues and miracles, therefore the Maggid said “How many favors (ma’alot)…” That is, (even with all the miracles we have mentioned), we can still increase and speak of the favors and miracles that omnipresent did for us and how great is God’s love for us. " + ], + [ + "This explanation continues: “If he took us out of Egypt and did not pass judgment,”7Note that the way Shibbolei Haleket reads dayyenu is not the standard way IF God had done A and not done B, it would have been enough. Instead he read it If God had done A and B and not done C it would have been enough for us! it would have been a great miracle and it would have been enough for us as it is explained in the Midrash, “Has God ever come to take a nation out of another nation? (Deut. 4:34) What does the text mean when it says “a nation out of another nation?” This like one who takes a fetus out of its mother before its time, when it is was not ready yet. Israel was not ready yet since the attribute of justice could accuse Israel and say: “These (the Egyptians) are idolaters and these (the Israelites) are idolaters8The idea here is that the Israelites were not worthy of being redeemed since they were still copying their idolatrous neighbors.. These commit acts of sexual immorality and these commit acts of sexual immorality.9One version of this statement suggests that it should read, “These wear their hair in the manner of the gentiles (migadlay b’lorit) and these wear their hair in the manner of the gentile.” Migadlay b’lorit and migalei arayot are similar to one another. " + ], + [ + "So he multiplied the miracles by both taking us out and passing judgment on those who subjugated us, now we say, “Had God passed judgment on them but not passed judgment on their gods,” this too would have been enough for us! " + ], + [ + "After God multiplied the miracles in Egypt by passing judgment on the Egyptians, he then passed judgment on their Gods so that the Egyptians could not say that the plagues were a product of their gods and that they were not being punished for oppressing and subjugating the Israelites, “Had God passed judgment on their gods but not killed their first born,” this would have been enough of a miracle for us. Judging the gods of Egypt is mentioned in connection with their first born because there were really two plagues in Egypt on the night of the tenth plague which were really like one. As it is written, “And I will pass judgment on the gods of Egypt” (Exodus 12:12) All of the idols of Egypt were destroyed on this night; the wood shattered, the metal melted, and the stone fell and broke.10Mechilta, Pasha, chapter 7 Similarly regarding the first born, since it was the custom in Egypt to place the image of the first born on a wall or a stone when they had died, on the night of the tenth plague all the images disappeared and were erased. This was as difficult for the Egyptians as if it were the day of their burial. " + ], + [ + "So God passed judgment on their Gods and killed their first born because they enslaved Israel who was kicked their first born (of God), as it is written “Israel is my first born son.” (Exodus 4:22) This is also how God warned the Egyptians at first: “Behold I will kill your first born sons” (Exodus 4:23). So “If they had killed their first born and not given us their wealth, it would have been enough of a miracle for us!”" + ], + [ + "After he multiplied their miracles by killing their first born and giving us their wealth, by allowing us to inherit their wealth in place of the first born, and paying us for the years of service in Egypt, as he had promised us, “And afterwards you shall leave with great wealth.” (Genesis 15:14). “If God had given us their wealth (in Egypt) but not split the sea,” it would have been enough of a miracle for us. " + ], + [ + "God multiplied the miracles by giving us the wealth in Egypt and then God split the sea so that He could exact punishment on the Egyptians for casting their Israelite children into the Nile. Also God multiplied the booty which the Israelite received in Egypt at the shore of the Red Sea,11According to the Midrash when the Egyptians drowned in the sea, all the gold and silver they were carrying (many times what they took in Egypt) washed up on the shore for the taking! as it said, “We will add wreaths of gold to your spangles of silver” (Song of Songs 1:11) So, “If God had split the sea and not caused us to pass through the sea on dry ground,” it would have been enough of a miracle for us." + ], + [ + "After God continued to multiply the miracles by splitting the sea and bringing them through on dry ground even though they carried away the idols of the Egyptians, as it is said, “A hemmed-in forced shall pass over the sea – this is a reference to the idol of Micah. Therefore they were not worthy of passing through the sea. “If he caused us to pass through the sea on dry ground but not caused our enemies to drown in it,” it would have been enough of a miracle for us." + ], + [], + [ + "God again multiplied the miracle by drowning our enemies in the sea and taking us round about away from the land of the Philistines through the wilderness and provided us for forty years with all our provisions for forty years that we would need as it said, “God has watched over your wanderings through this great wilderness; (Deuteronomy 2:7). The Aramaic translation is, “God has provided all your needs.” “The Lord, you God, has been with you these past forty years; you have lacked for nothing.” (Deuteronomy 2:7) And it is written, “Your clothing did not wear out and your feet did not crack these forty years.” In the Midrash12Pesikta D’rav Kahanah , a Midrashic work Vayehi bishalah it says, “Rabbi Layzer ben Shimon asked Rabbi Shimon ben Rabbi Yossi ben L’kunya, his father in law, “What is the meaning of the verse, ‘Your clothing did not wear out?’ Could it be that their clothes were made of leather in the wilderness. (Rabbi Shimon) answered him, “The clouds of glory were wrapped around them so that their clothes would not wear out.” Rabbi Layzer said to him, But does it not say, ‘Your clothes did not wear out?’ Did they not grow?13That is, how could the people wear the same clothes for forty years since they would have not been the same size – they grew older and larger.” He answered, “Each person had a special snail (that could weave material) so that as much as each person grew, the clothes grew with them!” Rabbi Layzer said to him, “Did the clothing not need cleaning?” He answered, “The clouds of glory would scrub the clothing clean with fire. Don’t be surprised at this – their clothing was like the asbestos linen which was cleansed by throwing it into fire. He said to him, “their was a moistening spray near the well which made the clothing fragrant), as it said, “The fragrance of your garments is like the fragrance of Mount Lebanon,” (Song of Songs 4:11) Had he provided all our need in the wilderness for forty years – which refers to the other - needs and not fed us manna, this would have been enough of a miracle for us." + ], + [ + "Have multiplied the miracles by giving us all our needs in the wilderness and having also fed us manna which could have any taste one desired, and having performed other miracles with the manna, if he had fed us manna and not given us the Sabbath, it would have been enough of a miracle for us." + ], + [ + "After he multiplied the miracles by feeding us manna and giving us the Sabbath, the day on which manna did not fall as well as a day of rest similar to the world to come, " + ], + [ + "Then he brought us close to Mount Sinai and allowed us to see His divine presence with our own eyes, and allowed us to hear his voice unlike anyone who heard it and lived. (That is the meaning of,) If He brought us to Mount Sinai, but had he not given us the Torah, this would have been enough of a miracle for us!" + ], + [ + "After he multiplied the miracle by bring us close to Mount Sinai with the revelation of the Decalogue and God also gave us the 613 commandments, statutes, and righteous judgment by which we were to live in this world and the world to come, and if he had given us the Torah but not brought us into the land of Israel, this would have been enough love for us. " + ], + [ + "After he multiplied even this of the Torah whose reward is the inheritance of the land of Israel, as it said, “He gave them the land of nations; they inherited the wealth of peoples, that they might keep His laws and observe His teachings.” (Psalm 105:44-45) If he brought us into the land of Israel and had not built the Temple for us, this would have been enough love for us." + ], + [ + "And after he Multiplied even this by bringing us into the land of Israel and building for us This sanctuary, that is the Tent of meeting which remained in Nob and Shiloh as it said, “Make for me a sanctuary that I might dwell among them.” (Exodus 25:8)14In other words it would have been enough if God had given us the Tabernacle but not allowed us to build the Temple in Jerusalem. If He had Built the Sanctuary for us but not built the Temple (Beit Habehirah). The Beit Habehirah is a reference to the Temple which Solomon built which is called the “Eternal House”15See Hulin 24a since there would be no other like it afterwards, (or the Beit Habehirah, the chosen house, based on the expression “to the place that I will choose.” (Deuteronomy 12:5) it would have been a sign of God’s great love and enough for us. " + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "Blessed art Thou, Lord our God, King of the universe, who has redeemed us: This blessing begins and ends with the words Baruch attah…The Jerusalem Talmud says that this passage must be an extended blessing (one beginning and ending Baruch attah) because in it we give thanks for two things – for the past redemption and for the hope of future redemption. That is, first we speak about the Exodus from Egypt in the past and then we speak about the future as we have explained. This agrees with what we have find in the Midrash Sifre, “Great is praise that contains the past, the present and the future, which contains reference to this world and the world to come.17Sifre Haazinu 333” Since we recited the blessing for Hallel in synagogue18It was customary to recite part of the Hallel in synagogue along with the blessing before Hallel. Since we don’t recite the subsequent blessing until we recite the Hallel again at home we do it with an extended form of the blessing. There are three forms of blessings in the prayer book: Extended blessings which begin and end with Baruch, short blessings which begin but do not end with Baruch , and connected blessing which end with Baruch but do not begin with the common formula. Depending where they appear usually affects what type of blessing we use., we don’t say it again before Hallel at the Seder and we recite an extended form of the blessing here. ", + "One concludes with a blessing mentioning redemption. Rabbi Tarfon adds to the blessing “Who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt,” and Rabbi Akiva adds “So Adonai, our God and God of our fathers, enable us to reach also the forthcoming holidays and festivals in peace.19The Mishnah in Pesachim presents these different statements as the opinion of these rabbis but leaves it as if they are simply differences of opinion and not additions as they appear in the Haggadah. The Mishnah says: One concludes with redemption. Rabbi Tarfon says…Rabbi Akiva Says ”
This is surprising! Since it says in the Talmud that in the month of Nissan Israel was redeemed and in Nissan Israel will be redeemed in the future,20Rosh Hashanah 11a how can the blessing say, “enable us to reach also the forthcoming holidays and festivals in peace, rejoicing in the rebuilding of Zion, thy city, and joyful at thy service.” This passage implies Shavuot and Sukkot which means that we are praying that redemption should occur in the meantime before next Passover! It seems to me that we are meant to read this passage in this way: “Just as we eat matzah and maror so may we celebrate future holidays in peace and free from the nations so that we can fulfill the commandments appropriate to each festival with noting to prevent us just as nothing is preventing us right now.. Furthermore, may we reach and may we be worthy of this festival rejoicing in the rebuilding of your Temple and the renewal of your holy house.”
The proof of this explanation is in the expression, “and there we will eat the Pesach offering and the sacrificial offerings.” This can only be a reference to Pesach. My brother, Benjamin, of blessed memory explained that “forthcoming holidays and festivals” is a reference to Rosh Hashanah, Yom Kippur and Sukkot and it follows the opinion of Rabbi Eliezer who said in Talmud Rosh Hashanah (11a) in “Nisan we were redeemed and in Tishri we will be redeemed in the future.” That is why we mention both the Regalim, festivals, and Mo’adim, holidays. Mo’adim is a reference to Rosh Hashanah and Yom Kippur as it says, “These are the holidays of the Adonai” (Leviticus 23:4) and Regalim which is plural is a reference to Sukkot and Shemini Atzeret which is a holiday unto itself. And there we will eat Zevachim and Pesachim – we mention the Zevachim, the offerings, first because we eat the festive offering before we eat the Pesach offering. " + ] + ], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Rabbi Mark Greenspan", + "www.oceansidejewishcenter.org" + ] + ], + "heTitle": "שבלי הלקט על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "שבלי הלקט על הגדה של פסח", + "enTitle": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah", + "key": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/Hebrew/Vilna, 1887.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/Hebrew/Vilna, 1887.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..1073f78e4b12a1ba72ca2d46a8c663a6f26b2de5 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/Hebrew/Vilna, 1887.json @@ -0,0 +1,553 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002049116&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL", + "versionTitle": "Vilna, 1887", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "שבלי הלקט על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "כוס הראשון מוזגין כוס של יין ואומרים עליו קידוש היום וזה סדרו של קידוש. מברך תחלה בורא פרי הגפן ואחר כך מברך אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו וכו' ושהחיינו. שכך שנינו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית שמאי אומ' מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גורם אל היין שיבא וכבר קידש היום ועדיין היין לא בא. ובית הלל אומ' מברך על היין ואח\"כ מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתיאמר דבר אחר תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וקיימא לן דהלכה כבית הלל. ואל תתמה על מה שאין אנו מברכין שעשה נסים בלילי הפסח שהרי מסדר והולך בסוף ההגדה למי שעשה לנו ולאבותינו את כל האותות והמופתים והנסים האלו כן כתב רבינו שלמה זצ\"ל. ואם חל ליל שמורים בלילי שבת מתחיל ויכולו השמים כסדר לילי שבת ומברך בורא פרי הגפן ואומר אשר בחר בנו וכולל של שבת עם קידוש היום וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. ואע\"ג דקי\"ל דאין חותמין בשתים הא איתמר עלה בגמרא חוץ מזו. ואחר כך מברך שהחיינו ואם חל ליל שמורים במוצאי שבת מברך יקנה\"ז סימן. יין. קידוש. נר. הבדלה. זמן. דהכי איתוקמא בפרק ערבי פסחים. מאי הוה עלה אביי אמר יקנה\"ז רבא אמר יקנה\"ז והלכתא כרבא יין קידוש מברך כשאר ימים נר כסדר מוצאי שבת הבדלה המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לגוים בין יום השביעי (הגדול והקדוש) לששת ימי המעשה ובין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי הגדול והקדוש מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת וחותם [בא\"י] המבדיל בין קודש לקודש והכי איתוקמא בפרק קמא דחולין בסופו. ומה שאומרין ובין קדושת שבת לקדושת יום טוב ואת יום השביעי הגדול והקדוש מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת משום דבעינן מעין פתיחה סמוך לחתימה ואמרי לה מעין חתימה ופסק רבינו שלמה זצ\"ל דעבדינן כתרווייהו וכתב רבינו שלמה זצ\"ל במוצאי שבת ליום טוב אין מברכין על הבשמים גזירה שמא יקטום ועוד שלא אבדה נשמה יתירה של שבת ועוד מצאתי בשם רבינו יצחק מדנפי\"ר זצ\"ל ששאלתי לר' כשאירע פסח במוצאי שבת מפני מה אין מברכין על הבשמים ואמר לי גזרה שמא יקטום ונראה לי שהוא עיקר כי טעם הבשמים שאנו מברכין במוצאי שבת מפני נשמה יתירה שנאבדה ממנו ונפשו של אדם דקה שכך דרשו רבותינו ז\"ל שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש וזהו בחול אבל עתה מפני שמחת יום טוב אינו מרגיש באיבוד נפשו. ובמוצאי יו\"ט לחול אין מברכין על הבשמים לפי שאין נפש יתירה ביום טוב. ובשם הרב ר' יאיר בן הרב ר' מאיר זצ\"ל מצאתי יום טוב שחל להיות במוצאי שבת מברך יקנה\"ז ויש שמצריכין בשמים ובשם רבינו גרשום זצ\"ל שמעתי שמצריך בשמים כשחל יום טוב במוצאי שבת ואע\"ג דבגמרא שלנו אינו מצריך בשמים מיהו בירושלמי אמר יום טוב שחל להיות אחר השבת [מברך] יקבנה\"ז ובכל מקום שיש נר יש בשמים ויש שאין מברכין על הבשמים ביום טוב שחל להיות אחר השבת וטעמם שמא יקטום ולא נהירא דהא אמרינן ביום טוב קוטמו ומריח בו אלמא לא חיישינן אם יקטום עכ\"ל. ושמא המפרשים גזירה שמא יקטום מפרשים שמא יקטום המחובר ולפי טעמו של רבינו יצחק בר' יהודה זצ\"ל שמצריך בשמים במוצאי שבת מפני שמסריח אור של גיהנם ששבת כל היום ולא הסריח ובמוצאי שבת מתחיל ומסריח א\"כ במוצאי שבת ליום טוב אין מצריך בשמים שגם יום טוב שובת אור של גיהנם ואינו מסריח ואם תאמר א\"כ נברך על הבשמים במוצאי יום טוב יש לומר כיון שאין מברכין על האור אין מברכין על הבשמים הואיל והבשמים מחמת האור הן באין תדע שהרי במוצאי יום הכיפורים נהגו לברך על הבשמים כמו שמברכין על האור וכן תירץ אחי ר' בנימין נר\"ו:", + "וצריכין לשתות כל ארבעה כוסות בהסיבה דאיתמר מצה צריכה הסיבה מרור אינו צריך הסיבה יין צריך הסיבה אמרי לה תרי כסי קמאי בעי הסיבה דההוא שעתא הויא לה חירות בתראי לא בעי הסיבה מאי דהוה הוה ואמרי לה תרי כסי קמאי לא בעי הסיבה דאכתי עבדים קאמרי' בתראי בעי הסיבה דהוה ליה חירות והשתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי כולהו בעי הסיבה ואין הסיבה אלא הסיבת שמאל אבל הסיבת ימין אינה חשובה הסיבה וכן פרקדן לאו שמיה הסיבה ויש בהן סכנה שמא יקדים קנה לושט ופתרון פרקדן יש מפרשין אותו שוכב על מתניו ופניו למעלה ודייקי בר קדל ששוכב על עורפו. ויש מפרשים ששוכב על פניו ומתניו למעלה ודייקי בר קידה ואחי ר' בנימין נר\"ו כתב דהאי דאמרינן שמא יקדים קנה לוושט אהסיבת ימין [נמי] קאי ולא אפרקדן [בלחוד וכן פי' רבינו שלמה זצ\"ל] והכי משמע בגמרא דתני לי' בתר הסיבת ימין והטעם לפי שדרך ההסיבה להסיב על גבי המטות המוצעות על גבי קרקע אצל השלחן ומטין ושוכבין על צדו ולפיכך הסיבת שמאל הוא עיקר ההסיבה שידו הימנית הקרובה לפה הוא למעלה ואפשר לו להוליכה לו על השלחן ולהביאה בפיו בלא סכנה אבל אם היה מסיב בצד ימין כיון שידו הימנית מלמטה שהוא שוכב ומסיב עליה אי אפשר לו להביאה לפיו ולהוליכה על השולחן אלא אם כן זוקף את עצמו ועוקם את הראש ושמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה. ומכאן יש להוכיח שהאיטר שאינו שולט בידו הימנית או מי שהיתה ידו הימנית גדומה או שהי' בהן מומין ואי אפשר לו להביאה לפיו שידו השמאלית החשובה ימין שלו שהוא צריך להסב מצד ימין של כל אדם שהיא חשובה שמאל שלו שהרי איפשר לו להביאה אל פיו:", + "ואחד אנשים ואחד נשים צריכין הסיבה ואשה אצל בעלה אינה צריכה הסיבה ואם היא אשה חשובה צריכה הסיבה בן אצל אביו צריך הסיבה תלמיד אצל רבו המלמדו תורה אינו צריך הסיבה ואם מלמדו אומנות צריך הסיבה וכן השמש צריך הסיבה. ואם נטלו ידיהן קודם קידוש אין קידוש מפסיק לנטילת ידים כאשר הקדמתי למעלה בערוגת שבת הלכה ע' ואם לא נטלו ידיהן קודם קידוש נוטלין ידיהן ומברכין על נטילת ידים שהרי צריך לו לטבל בירקות והקשה רבינו ישעיה זצ\"ל על זה דהא קיימא לן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח ותירץ לפי שצריך לטבול במשקין לפיכך צריך נטילת ידים דאמר ר' אליעזר אמר ר' אושעיא כל שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים מאי טעמא חכמים גזרו טומאה על הידים להיות שניות ומטמאין את המשקין להיות תחילה שהמשקה הוא עלול לקבל טומאה שהרי הוא מכשיר את אחרים לקבל טומאה על כן אנו נוטלין ידנו בטיבול ראשון:", + "מביאין (סל) [כלי] או קערה ובתוכו שלש או שנים מצות הן נקראים שמורים לפי שצריכין שימור לשם מצה משעת קצירה כמו שפירשנו למעלה. וירקות כגון כרפס הוא אפייה או צורפולייה או פיטרוסינדלו או גרגר או (של) [כל] מין ירק שדרכו להיאכל חי ומבושל שהן ראויין לטיבול ראשון ועוד יש שם מין שני של ירק הראויין לטיבול שני כדתנן אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת בעולשין בתמכה בחרחבינה ובמרור ויוצאין בקלח שלהן בין לחין בין יבישין אבל בעלין שלהם אין יוצאין אלא בלחין אבל לא ביבישין פי' רבינו שלמה זצ\"ל חזרת לטוגה עולשין קריספינייו תמכה מרובייה חרחבינה סיב הנכרך סביב הדקל ודיליא מרור אמירפוייל ואחי ר' בנימין פירש עולשין מפרש בגמרא הינדיבי והוא כעין מרור וערית הנקרא אסכרולא ושמה בלשון יון ובלע\"ז גרמטיקא אינדיביאה ובלשון ישמעאל הינדבי. ועוד יש שם שני תבשילין ואפי' סילקא וארזא ואפי' דג וביצה שעליו ופי' רבינו שלמה ביצה שמעורה עמו בתבשיל שאם תאמר ביצה אחרת מאי אפי' ועוד יש שם חרוסת אייגרוס בלע\"ז שהיא עשויה ממיני ירקות כתושין ופרחי אילן ותבלין. וצריך לקהוייה [במיני קיוהי כגון תפוחים חמוצים] זכר לתפוח על שם תחת התפוח עוררתיך וצריך לסומכה על שם הטיט ויש משימין בה מעט חומר או גרידת לבינה זכר לטיט. ועוד יש שם תבלין זכר לתבן כגון קנמון ושבולת נרד ועוד יש שם שני מיני בשר אפי' ממין אחד כגון האחד צלי ואחד מבושל אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ועוד יש שם קלייות ואגוזים ומיני מגדים ופירות לשדל בהן את התינוקות כדי להפיג שינה מעליהן כדי שיראו השינוי וישאלו ועוד יש שם לפי סידורו של רב עמרם גאון זצ\"ל דג וביצה ביצה משום זיז ודג משום לוייתן. נוטל הבקי (פרדס) [הכרפס] או שאר מיני ירקות שהן לטיבול ראשון ומברך בורא פרי האדמה ומטבל בחרוסת ומשקעו שם יפה [יפה] ואוכלין אותו בלא הסיבה ופי' רבינו ישעיה זצ\"ל ירק זה אינו בא לחובה אלא לפטור את המרור מברכת בורא פרי האדמה בטיבול שני שהרי אנו צריכין בשני טיבולין כדי לעשות שינוי מפני התינוקות כדי שיבינו וישאלו. בטיבול שני מברך על אכילת מרור בלבד ואם אין לו שני מיני ירק אלא מרור בלבד הרי הוא מברך עליו בטיבול ראשון בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ובטיבול שני אוכל ממנו בלא ברכה כרב חסדא דאמר לאחר שמילא כריסו ממנו חוזר ומברך וכתב ר' אביגדור נר\"ו לר' בנימין אחי נר\"ו בשם רבינו יצחק בר שמואל זצ\"ל כי יש לברך בורא נפשות רבות לאחר טיבול ראשון אם אוכל מן הירק כזית וטעמא משום דסבירא ליה דאין טיבול ראשון פוטר טיבול שני מברכת בורא פרי האדמה (וכתיבתו) [וסברתו] כתובה לפנינו. אחר טיבול ראשון נוטל הבקי אחד מן המצות הנקראת שמורים ובוצע אותה לשנים ומניח חצי בקערה עם השלימות וחצייה כורך אותה בקצת המפה [וכתב בעל] עשרת הדברות על שם צרורות בשמלותם על שכמם ומניחה עד לאחר סעודתו לאוכלה על השובע זכר לפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו והיא הנקראת אפיקומן. מוזגין כוס שני ונוטל כל אחד ואחד כוסו בימינו והקערה או הסל בשמאלו שבהם כל הדברים הראוין להיות שם כמו שהזכרנו למעלה ומגביהין את הקערה ואומרים פה אחד בהלל ובשיר [ובנחת] הא לחמא עניא כו' שכן מצינו באבותינו במצרים שאמרו שירה והלל על אכילת מצה שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב וכו' והקוראין את ההגדה צריכין שיהו שלשה לפי מה שמצינו במדרש שוחר טוב כדי שיאמר האחד לחבירו הודו לה' כי טוב והרב ר' אביגדור כהן צדק נר\"ו השיב דלא סמכינן על דברי השוחר טוב היכא דלא איפשר וכבר כתבתי לשונו למעלה בערוגת ראש חדש הלכה קע\"ד. ומה שמגביהין הקערה כדי שיראו התינוקת את השינוי וישאלו לפי שמצוה לפתוח להם פתח לשאלה כדכתיב והגדת לבנך ביום ההוא לאמר וכו' ובכל לשון ובכל ענין ששואל ואומר מה זה נפטרין מלומר מה נשתנה כדאמרי' התם אביי הוה יתיב קמיה (דרבא) [דרבה] חזא דקא מגביה פתורא אמר להן מה אכלינן דקא מעקרייהו פתורא אמר ליה פטרתן ממימר מה נשתנה. באגדה מנין כשקוראין באגדה נוטל כל אחד ואחד כוסו בידו לפי מה שמצינו באגדה מנין שאין אומרין שירה אלא על היין שנאמר ותאמר אליהם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח דשתו ליה אלהים במה משמח הוי אומר בשירה:" + ] + ], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "הא לחמא עניא. למה נקראת מצה לחם עוני כדתניא לחם עוני שעונין עליו דברים פי' קריאת ההגדה והלל על אכילתו. ד\"א מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה פי' שבוצעין המוציא בפרוסה כאשר נפרש לפנינו ד\"א מה עני הוא מסיק [את התנור או את הכירה] ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה פי' דרך העני שאין לו [לעני שפחות ועבדים] לעבדו להיות הוא בעצמו מסיק ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה אפי' העשיר שלא יבא לידי חימוץ עד כאן לשון הברייתא ויש מפרשין למה נקרא לחם עוני לפי שאין לשין אותו אלא כשיעור קרבן עני דהיינו עומר שהיא עשירית האיפה הבאה בדלי דלות כמפורש בפרשת ויקרא בקרבן עולה ויורד לענין שבועת בטוי:", + "כל דכפין יתיה ויכול. רבינו ישעיה זצ\"ל מפרש לפי שחובת כל אדם לוכל מצה בליל ראשון של פסח [כמו שכתוב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה] על כן מזמנין את מי שאין לו [מצה]. וכי כל אדם פותח פתחו בלילי פסח ואומר כל מי שרעב יבא ויאכל עמי אתמהא אלא כך אנו אומרים כל אדם ירעיב עצמו בערב הפסח מחמש שעות ולמעלה כדי שיתאוה לאכול מצה מהא דרבא הוה שתי חמרא טובא במעלי יומא דפיסחא כי היכי דגריר ליביה:", + "כל דצריך ייתי ויפסח. רבינו ישעיה זצ\"ל כתב דלא גרסי' ליה [לפי] שאין לנו פסח עתה ואפי' אם היה לנו פסח עתה לא היינו מזמנין אותם שאין הפסח נאכל אלא למנוייו כשהוא חי כמו שדרשו חכמים מהיות משה מחיותיה דשה רשאין לפחות ולהוסיף אבל לאחר שנשחט לא ועל כן לא גרסי' ליה:", + "ואחי ר' בנימין נר\"ו כתב דאין חשש לסלקו ליה ואע\"פ שאין עתה זמן פסח לשון ההגדה מסודרת על יסוד הפסוקין כדכתיב בתחילת הענין ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו וגו' שהיו מזמנין זה לזה לפסוח יחד וכן משמעו כל מי שאין לו פסח יבא וימנה על שלי ובודאי קודם שחיטת הפסח קאמרי ליה וקבעוהו בהגדה לזכר בעלמא ואל תתמה שהרי שנינו רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרור כו' וכי יש לנו פסח עתה אלא לזכר בעלמא. וגדולה מזאת שהרי אנו עושין מעשה זכר לפסח כהלל שהיה כורכן ואוכלן יחד על שם הכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו ועוד אפיקומן שאנו אוכלין במקום פסח והרי אנו משימים בקערה שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה א\"כ ראוי והגון לאומרו לידע לזכר מה אנו עושין כל זה. ועוד יש לומר שיש בבבא הזאת פסח מצה ומרור מצה הא לחמא עניא די. מרור כל דכפין ייתי ויכול כמה דתימא נפש רעבה כל מר מתוק. פסח כל דצריך ייתי ויפסח ועליהם נאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה וגו' כאשר מפרש בהגדה לפנינו בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.", + "ויש מפרשים כל דצריך ייתי ויפסח שהכל ראוין שיהיו עניים אצל הפסח שלא יאמר יחיד הואיל ואני עשיר אלך ואקנה פסח לעצמי ואכלנו לבדי שנאמר משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם וגו':", + "הא שתא הכא לשתא דאתיא בארעא דישראל בני חורין. יש מפרשין ואחרי שהזכרנו ענין פסח צריכין אנו להזכיר דברי נחמות להרחיב לב אומרין ההגדה כלומר אע\"פ שאנו עתה בגלות ובעבדות ואין אנו יכולין לעשות פסח כראוי כבר הבטיחנו המקום להוציאנו מעבדות לחרות מן הגלות הזה להושיבנו בא\"י כבראשונה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו לקיים לנו הבטחתו בשנה הזאת שנעשה פסח של שנה הבאה בירושלים:", + "יש מפרשים למה אומר בבא זאת בלשון ארמית לפי שבירושלים היו מספרים בארמית לשון שמחה. טעם אחר מפני המזיקין כדי שלא ירגישו המזיקין כי הם מספרים בלשון קודש ושומעין מה שאנו אומרין כל מי שהוא רעב יבא ויאכל והיו מקבצין כולן ומקלקלין את הסעודה והיו עושין היזק ע\"כ נהגו לאומרו בלשון ארמית שלא יבינו מה שאנו אומרים שכך מצינו ששה דברים נאמרו במזיקין שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם מדברים בלשון הקודש כמלאכי השרת ואילו היינו אומרים בלשון הקודש היו מבינים. ומורי הרב ר' בנימין נר\"ו הקשה הרי כבר נאמר ליל שמורים לילה המשומר מן המזיקין ומורי הרב ר' יהודה אחי שני נר\"ו פירש מה שאומרים אותו בלשון ארמית לפי שהוא היה הלעז שלהם שהרי בבבל ניתקן ואומרים אותו בלעז כדי להבין הנשים והתינוקת לקיים מצות והגדת לבנך וגו' בעבור זו כמו שמפורש לפנינו בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך לעשות להם פתח כדי שישאלו ויפטר מלומר מה נשתנה:", + "ואחי ר' בנימין נר\"ו פי' מה טעם אומרים אותו בלשון ארמית שדרשו רבותינו ז\"ל במדרש איכה גלתה יהודה מעוני לא גלו ישראל עד שאכלו חמץ בפסח שנאמר גלתה יהודה מעוני כמה דאת אמר מצות לחם עוני לכך נהגו לאומרו בלשון ארמית כדי לגלות החטא לבניהם שיהיו נזהרים בו וזהו פירושו זהו הלחם שיש בו סימן לחירות וגאולה שאכלו אבותינו כשיצאו ממצרים ואם חטאו בו אבותינו וגרם להם גלות הרי אנחנו נזהרים ונשמרים בו ועל כן אומרים כל דכפין ייתי ויכול להזכיר ולהודיע לכל שהרי אוכלין לחמם מצה ולכך מסיימין הא שתא הכא כלומר אע\"פ שעונותינו גרם לנו גלות יהי רצון מלפניך להביא גאולתינו שהרי אין בידינו עון זה לעכב. ויש מסיימין הבבא הזאת בלשון הקודש ואומרים לשנה הבאה בארץ ישראל בני חורין. וטעם שלהם כיון שמסיימין דרך בקשה שאנו מבקשים מלפני המקום שישחררנו ויוציאנו מעבדות לחירות לימות המשיח ועל כן אנו מצריכין לאומרו בלשון שיבינו בו המלאכים כההיא דאמרינן לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית לפי שאין מלאכי השרת נזקקין לו:" + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מה נשתנה הלילה הזה. פירש רבינו ישעיה זצ\"ל זה נתקן עבור מי שאין לו מי שישאל שאילו היה לו בן [חכם] שהיה שואל לא היו צריכין לאומרו. כי הא דאביי הוה יתיב קמיה (דרבא) [דרבה] חזא דקא מגביה פתורא פי' שהיו עוקרין את השלחן אמר אטו מי אכלינן שאתה עוקר את השלחן מלפנינו אמר ליה (רבא) [רבה] פטרתן מלומר מה נשתנה אבל במקום שאין לו מי שישאל חייבין לשאול זה את זה. ואפי' שני תלמידי חכמים הבקיאין בהלכות הפסח:", + "שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפי' פעם אחת. כלשון הזה איתוקמא בגמרא ואכילת ירק קרי טיבול על שם שדרכו ליאכול על ידי טיבול חומץ או חרוסת וציר:", + "והלילה הזה שתי פעמים. טיבול ראשון וטיבול שני וטיבול ראשון אינו חובה אלא כדי שישאלו התינוקת ויאמרו בכל לילה אנו אוכלין הירקות בתוך הסעודה ועכשיו לפני הסעודה:", + "והלילה הזה כולנו מסובין. (שהם) [שהרי] גם השמש צריך להסב ובן לפני אביו ואשה [חשובה] אצל בעלה והוא דבר תימה שהוא דרך חירות ושררה. כתב אחי ר' בנימין נר\"ו שאילת מה נשתנה סדורה על יסוד הפסוק והגדת לבנך וגו' ובעבור זה כמו שמפורש בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך והנה הוא שואל על המרור כמו שאמר אנו אוכלין שאר ירקות וכן שואל על המצה כמו שאמר והלילה הזה כולו מצה ובזמן שבית המקדש קיים שואל על פסח שאומרים בכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי אך עתה אין מקום לשאילה זו ועוד שואל על ההסיבה הצריכה לכל אלו השאילות ועליה משיבין תחילה שאומרים עבדים היינו לפרעה במצרים כו' היא תשובת ההסיבה לבד שיצאנו מעבדות לחירות וההסיבה היא סימן לבני חורין ולפי שהיא זקוקה לכל השאלות משיבין עליה תחלת ותשובת השאלות האחרות בסוף הגדה רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרורים. ומפרש והולך פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים על שום מה וכן למצה וכן למרור. תדע לך שהיא כן כדאמרינן התם אמר ליה רב נחמן לדראי עבדיה עבדא דשבקיה מריה לבר חורין ויהיב ליה דהבא וכספא מאי בעי למיעבד ליה אמר ליה צריך לאודייה ליה ולשבחיה אמר ליה פטרתן ממימר מה נשתנה:" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו לפרעה במצרים. היא תשובת מה נשתנה כמו שפירשנו. והיה תשובת הבן החכם בפרשת ואתחנן ואם תאמר מאי דהוה הוה ומה לנו לספר כזה עתה לכך מסיים ואומר שאילו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים. וכו'. ואותנו הוציא משם:", + "ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. כדאמרינן אפילו שני תלמידי חכמים הבקיאין בהלכות פסח שואלין זה את זה כדי לקיים מצות והגדת והנה מביא ראיה הלכה למעשה:" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "[מעשה] ברבי אליעזר ור' יהושע ור' אלעזר וכו' שהיו מסובין בבני ברק. שם מקום מנחלת בנימין בספר יהושע:", + "הגיע זמן קרית שמע של שחרית. פירש אחי ר' בנימין נר\"ו בא להודיענו שאילמלא קרית שמע שהיא מצוה עוברת לא היו נמנעין מלספר [ביציאת מצרים]:" + ], + [ + "אמר (לו) [להם] ר' אליעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה. יש מפרשין כבן שבעים ולא בן שבעים לפי שקפצה עליו זקנה ביום שנתמנה נשיא. כדאיתא בברכות אהדרי ליה תמניסרו דרי חיוריתא ובו ביום דרש בן זומא:", + "ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילה. [פירש] רבינו אפרים קלעי זצ\"ל לא נצחתי לחכמים שיודו לדברי כדאמרן בכמה דוכתי בהא זכנהו פלוני לרבנן שנצחם בראיותיו שהיו מדלגים פרשת ציצית של קריאת שמע של ערבית לפי שאינה נוהגת אלא ביום כדכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה כדאמרן בברכות שהיו מדלגין ואומרין דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת ואמונה כו' וכן פי' רבינו ישעיה זצ\"ל לא זכיתי שתאמר יציאת [מצרים] בלילות שהייתי סבור אין מצותה אלא ביום עד ששמעתי דרשת בן זומא מיכן ואילך ניתקן לאומרו ולהזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה ביום באמת ויציב ובערב באמת ואמונה ואם תאמר וכי ר' אליעזר לא היה מתפלל קודם לכן תפילת ערבית ומזכיר בו יציאת מצרים ויש לומר מדלג היה ואפי' בק\"ש היה מדלג פרשת ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה ובלילה אינה חובת ציצית. ועוד כי בפרשת ציצית אינו כתוב בשכבך ובקומך וכל כך היה מדלג עד ששמע דרשת בן זומא וקבעם חובה:", + "ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות. שהיה לו לומר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים (כל) ימי חייך וחכמים שהיו חולקין עם בן זומא היו דורשין ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא את ימות המשיח כדאמרן לא שתעקר [יציאת מצרים] ממקומה אלא שיהא שיעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים תפילה לה:" + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום ברוך הוא. פי' להקב\"ה קרי מקום שהוא מקומו של עולמו ואין עולמו מקומו. [כדאיתא] בתנחומא הנה מקום אתי הנה אני במקום פלוני לא נאמר אלא הנה מקום אתי שהוא מקום לעולמו ואין עולמו מקומו:", + "ברוך שנתן תורה לישראל ברוך הוא. יש מפרשין לפי שרצו לדרוש מקראות הללו הכתובים ארבעה בנים מתחיל בברכות התורה וכן פירש רבינו ישעיה זצ\"ל התחלת הדרשה היא ומברך תחלה ואח\"כ דורש:", + "כנגד ארבעה בנים דברה תורה. מילתא באנפי נפשה היא ואינו סמוך על מה שאומר למעלה ופירושו מצות ההגדה היא כתובה בארבעה מקומות ולפי המקראות הכתובים אנו למידין שכנגד ארבעה בנים דברה תורה כדמפרש ואזיל וקרי להו בנים כלומר שעדיין אין יודעין כלום כמו נערים:", + "וכתב אחי ר' בנימין נר\"ו הרי כאן ארבעה ברכות כנגד ארבעה פסוקין הכתובים במצות ההגדה. ומצות הגדה היא מצות עשה והיתה טעונה ברכה אלא שנפטרת בקריאת שמע והרי קריאת שמע טעונה ברכה לפניה ולאחריה ומתוך חיבתה רמזו עליה אלו ארבעה ברכות ואין טעונין הזכרה ומלכות או יש לומר מה שאומרים בסוף אשר גאלנו היא ברכת ההגדה שהרי יש בה הזכרת מצה ומרור ופסח ובזמן הבית היה מקדימין ואומרין והגיענו הלילה הזה לאכול בו פסח מצה ומרורים והרי יש בה תשובה לכל השאלות ועל כן פותחין בה בברוך וחותמין בברוך לפי שהיא מטבע ארוך. ולמה קבעוה בסוף ההגדה לפי שרוצין לדרוש כמה דרשות בענין ההגדה ואם היה מברך תחלה אשר גאלנו לא היה חוזר למפרע ודורש אל השעבוד:" + ], + [ + "חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם. מקרא זו בפרשת ואתחנן וכתיב בתריה ואמרת לבנך עבדים היינו וגו' ויתן ה' אותות ומופתים וגו' ואותנו הוציא משם וגו' ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה וגו' רבינו קלונימוס זצ\"ל פירש כך היא השאילה של בן חכם ולמה אנו אוכלין החגיגה קודם הפסח והלא הפסח עיקר הנס והיו לנו לאוכלו תחלה אף אתה אמור כהלכות [הפסח] שלפיכך אנו אוכלין החגיגה תחילה לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן בגמר אכילה כשנפטרין מתוך סעודתן אוכלין את הפסח כדי שיהא טעם הפסח בפיו. ולאחר שאכל את הפסח אין מפטירין אפיקומן כלומר אפיקו מיני מזון לקינוח סעודה שלא להפקיע טעם הפסח מפיו. וזה הוא שאנו אוכלין כזית מצה באחרונה זכר לפסח מקדש ובהדיא גרסי' התם כשם שאין מפטירין [אחר הפסח אפיקומן כך אין מפטירין אחר מצה אפיקומן] וכן כתב רבינו ישעיה זצ\"ל:", + "ועוד כתב ואם תאמר הלא הוא לא שאל אלא מדברי תורה דהיינו שאומר אשר צוה החוקים שנצטוו במצרים והיה משיב לו מדרבנן שאכילת הפסח לאחרי כן מדרבנן יש לומר מה העדות והחוקים [והמשפטים] דהיינו לאכול חגיגה ופסח ונראה שהפסח היא עיקר מדאורייתא וכן שואל אותה למה שניתם הסדר והוא עונה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כמו שפירשנו ואחי ר' בנימין נר\"ו כתב אע\"פ ששאלת החכם ותשובות היא האחרונה שבכל אלו השואלים אפילו הכי הקדימוה בהגדה שראוי להקדים בדברי חכמה ועוד שאנו צריכין לדרוש בפסוק והגדת לבנך ולסמוך אחריו סדר תחילת השעבוד איך נתגלגל תחילת ירידתן ושעבודן והאותות והנסים שנעשו שם עד שעת יציאתן לחירות ובודאי שאלת החכם ועל ענייני פסח שואל כך כתוב מה העדות והחוקים והמשפטים וכתב התם זאת חוקת הפסח וכתיב ככל חוקותיו וככל משפטיו יעשו אותו וכשם שהוא שואל כענין כך משיבין לו כהלכה ועל חוקת הפסח שואל משיבין לו כמו שכתוב בענין ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה וגו' וכך היא השאילה כשרואה הבן החכם אביו עם שכניו נמנין על פסח אחד ופעמים מגיע לאחד מהם חלק מועט והן מקפידין עליו לאוכלו מה שאין רגילין לעשות בשאר הימים להתאסף ולהתחבר יחד בסעודה ולהקפיד לחלק מועט כזה ולכך הוא שואל מה העדות והחוקים כלומר למה אתם צריכין להתחבר יחד בסעודה עתה שהוא יום חגיגה ודרך העולם לחוג ולשמוח עם אנשי ביתו ואם מפני חיבת הפסח הרי יכולין לשלוח מנות איש לרעהו [כמו] משאר הקרבנות והנה שאלתו בדרך חכמה ומוסר מה העדות והחוקים והמשפטים וכלל עצמו עמהן שאמר אשר צוה ה' אלהינו. ומה שאמר אתכם ולא אותנו פי' ר' צדקיהו בר בנימין אחי שני זצ\"ל שאין בזה מוציא עצמו מן הכלל כיון שאמר אלהינו אלא לפי שאין שוחטין פסח על הקטן וכשם ששאל כענין כן תהיה תשובתו כהלכה ואומר לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שאין מפטירין מחבורה לחבורה כדכתיב בבית אחד יאכל ומתרגמין בחבורא חדא יתאכל ופתרון אפיקומן כלומר אפיקו מאני מהכא ואע\"ג שאין מקום עתה לשאלה זו שאין פסח בזמן הזה [לא] סלקוהו מן ההגדה שהרי יש לנו [מצת] אפיקומן במקומו. וכשאומרין אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן מנהגנו לאחוז חצי המצה הטמונה במפה שהיא אפיקומן להראותו לכל בני המסיבה [כלומר שהיא זכר לפסח]:" + ], + [ + "רשע מהו אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו. פירש רבינו ישעיה זצ\"ל כשם ששאל ברשע לבבו כך יענה לו הוא אמר לכם ולא לו אף אתה ענה אותו בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו שאילו היה שם לא היה נגאל אלא היה מת בשלשת ימי אפילה. ואחי ר' בנימין נר\"ו כתב מה העבודה הזאת [לכם] בירושלמי מפרש מה העבודה הזה שאתם מטריחים עלינו בכל שנה ושנה פי' דקאמר לשון עבודה ותימה דקרא נמי לשון עבודה כתיב ועבדת את עבודה הזאת ויש לומר כיון שלשון עבודה משמע על שני פנים האחת עבודת רצון מאהבה כמו ועבדתם את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם והשנית עבודת טורח ועמל כמו ויעבידו מצרים ומעבודה קשה ואנו רואין בו מדת רשע שהרי הוציא עצמו מן הכלל דקאמר לכם דמשמע לכם ולא לו וכפר בעיקר שלא הזכיר השם בענין ואינה נראית לו עבודת השם לכך אמר מה העבודה הזאת לכם כלומר הטורח הזה עליכם למה וכי מה אתם זוכין בו אף אתה הקהה את שיניו כמו ושיני בנים תקהינה כלומר תן לו משלו ואומר לו בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו שאילו היה שם לא היה נגאל לפי שכל מדותיו של הקב\"ה מדה כנגד מדה הוא אינו מאמין בגאולה לפיכך אינו ראוי להיגאל וכן מצינו כשאמר אלישע כעת מחר סאה סולת בשקל ויען השליש ויאמר הנה ה' עושה ארובות בשמים ולא האמין והנביא השיבו הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל ויהי לו כן וירמסו אותו העם בשער וימות מדה כנגד מדה. ועוד כתב יש מתמיהין ואומרין שאין תשובות הבן הרשע. על סדר המקראות כמו שמסודר בהגדה ונראה בעיני שאין בזה שנוי וכסדר המקראות בפרשת כך סדרן בהגדה והא לך סדר המקראות בפרשת משכו כתיב והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח וגו'. ובפרשת קדש לי כתיב ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה וסמוך ליה והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים והוא מוסב על השאילה שלמעלה בפרשת משכו מה העבודה הזאת לכם שהרי כאן נמי כתיב [עבודה] כמו שנאמר בסמוך למעלה הימנו ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה ואע\"פ שמרוחקין הפסוקין זה מזה לשון עבודה היא המקרבתן להודיע שהיא תשובת שאילה העבודה של מעלה ומה שהשיב תחילה ואמרתם זבח פסח אין בו כל צורך תשובתו אלא אע\"פ שהוא רשע ושאל ברשע לבבו מה העבודה הזאת והטורח הזה עליכם צריך להודיע עיקר המצוה כדי שלא יבזה אותה לכך אמר זבח פסח כלומר אינה עבודה של טורח אלא עבודה של רצון שאין לשון זבח אלא רצון כמה דתימא לרצונכם תזבחו וכן על מה שלא הזכיר את השם וכפר בעיקר לפיכך משיב ואומר לו לה' לשם השם אנו עושין ומה שאמר לכם ולא לו שהוציא עצמו מן הכלל ותשובת בפסוק והגדת בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו ואם היו שני הפסוקין מקורבין לא היה צריך להתחיל בפסוק השני והגדת לבנך אלא היה מחבר תשובת בעבור זה אל ואמרתם זבח פסח לפי שהוא סיום התשובה עכשיו שהפסוקין מרוחקין והוצרך להתחיל בו והגדת לבנך נמצינו למידין עוד ממנו שאנו צריכין להגיד הענין לפי שאינו יודע לשאול גם שינוי הלשון והגדת מוכיח שהיא פתיחת פתח והגדה למי שאינו יודע ואינו שואל שבכל השאר שכתב בהן שאילה נאמר ואמרתם זבח פסח ואמרת אליו ואמרת לבנך וכאן נאמר והגדת למי שאינו שואל ולא הוצרך הסדרן לכתוב בשאלת הבן הרשע ואמרתם זבח פסח שאין בזה תשובה כנגד רשעו ולפיכך קיצר בלשונו וכתב בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו ודיו:" + ], + [ + "ותם מהו אומר מה זאת. תם קורא למי שאינו חכם שיודע להעמיק ולהסדיר שאלתו בדרך מוסר וחכמה וגם אין בו רשע להעמיק ברשע לבבו אלא שואל סתם מה זאת. וכן הוא הפסוק בסוף פרשת בא אל פרעה והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים:" + ], + [ + "ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנא' [והגדת לבנך]. עשה לו פתח כדי שיבין וישאל כמה דתימא פתח פיך לאלם שנאמר והגדת לבנך:" + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "יכול מראש חודש. כלומר מאחר שאנו מקדימין לדרוש בהל' המועד קודם המועד א\"כ בזה יעשה פתח לבנו ותהיה מצות והגדת נוהגת מראש חודש שהרי עומד בראש חדש ומזהיר על הפסח שנאמר החודש הזה לכם ראש חדשים וגו' דבר אל בני ישראל לאמר ויקחו להם איש שה וגו':", + "ת\"ל ביום ההוא. כלומר מצות ההגדה נוהגת ביום הנס:", + "אי ביום ההוא יכול מבעוד יום. פי' משעת שחיטת הפסח שהרי כתיב בו מועד צאתך ממצרים ת\"ל בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך הא למדת שמצות ההגדה בשעת אכילתו של פסח ולא בשעת אזהרתו ולא בשעת לקיחתו ולא בשעת שחיטתו. ובזמן שבית המקדש קיים היה אומר בשעה שפסח ומצה ומרור מונחים לפניך ולשון זה משמע שמראה לו באצבע על השולחן מצה זו מרור זה:" + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחלה עובדי ע\"ז היו אבותינו כו'. לפי מה ששנינו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ואמרי' עלה מאי גנות רב אמר מתחלה ושמואל אמר עבדים היינו עבדינן כתרווייהו ומתחלה הוא מוסב על מה שאמרנו למעלה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך ובזמן הפסח היו אומרים בזמן שפסח ומצה ומרור מונחים לפניך:", + "ומצאתי מפרשין לפי שהמומר לעבודת כוכבים אסור באכילת פסח כדכתיב כל בן נכר לא יאכל בו ואנו עוסקין בהלכות הפסח לפיכך הזכיר ע\"ז וכדי שישמעו הבנים וילמדו מוסר. והנכון לפי שהוא צריך להזכיר יציאת מצרים וירידתן לשיעבוד איך היה והנסים והנפלאות שעשה עמנו בא להודיע כי הכל היה ממנו מרוב אהבתו אלינו. שהרי לאברהם היו כמה בנים ומכולם לא בחר אלא ביצחק וכן ליצחק יעקב ועשו ולא בחר אלא ביעקב כמו שמפרש והולך. וגזר עליהן שעבוד מלכות בעולם הזה כדי לזכותם בעולם הבא כמפרש בבראשית רבא בענין בין הבתרים:" + ], + [ + "וארבה את זרעו. מפרש בירושלמי וארב כתיב הרבה ריבים רבתי בעבורם:", + "ואתן לעשו את הר שעיר. יש מפרשים הרי שיידן על שם ושעירים ירקדו שם:", + "ויעקב ובניו ירדו מצרים. לפרוע שטר חוב שנגזר עליהן בין הבתרים:" + ], + [ + "ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא. יש מפרשין שצריך לברך תכף לירידתן לשעבוד שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה:", + "שהקב\"ה מחשב את הקץ לעשות מה שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים. פי' אחי ר' בנימין נר\"ו שזה שאמר שהקב\"ה מחשב את הקץ לא קאי איציאת מצרים אלא אגאולה אחרונה קאי והוא להחזיק לב אומרי ההגדה לפי שבבשורת בין הבתרים הראה לו הקב\"ה לאברהם אבינו כל הגליות ושעבודן וגלותן וגאולתן ועכשיו שבאין לספר ביציאת מצרים לבם מתחזק על ההבטחה שהבטיחן ומשתעשעין ומתנחמין בה שעתיד לקיימה להן באחרונה כמו שקיים בראשונה וכה פתרונו ברוך שומר הבטחתו של ישראל כלומר ברוך המקום שעתיד לשמור לנו ההבטחה של גאולה שהבטיחנו. ברוך הוא שהוא מחשב את הקץ תמיד ואומר מתי יבא הקץ והעת של גאולה לעשות מה שאמר והבטיח לאברהם אבינו בין הבתרים שנאמר ויאמר לאברם ידע תדע וגו' בארץ לא להם בבבל ועבדום במדי וענו אותם ביון וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי באדום ובכולהו חתם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הרי הבטחה של גאולה כך נדרשין בבראשית רבא ועוד פי' טעם אחר ברוך שומר הבטחתו של ישראל ששמר להן הבטחתו שהבטיחן להוציאן ממצרים והיה מחשב על הקץ לדלגו ולקפצו וכן פירושו שאותן ק\"צ שנים שאנו חסירין לשעבוד מצרים ממה שהיתה הגזירה שהגזירה היתה ארבע מאות שנה והם לא נשתעבדו אלא מאתים ועשר הרי אנו צריכין להשלים חשבון ק\"צ שנים משעה שהיתה הגזירה בין הבתרים שכשאתה מחשב בין הבתרים עד שנה שיצאו ישראל ממצרים תמצא ארבע מאות ושלשים שנה מכוונין צא ולמוד משמעות הפסוקין ופירושן בגזירת בין הבתרים כתיב ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וביציאת מצרים כתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה וכשאתה מחשב כל השנים שעמדו ישראל במצרים משעה שירדו עד שעה שיצאו לא תמצאם אלא מאתים ועשר שנים בוא וראה כי קהת היה מיורדי מצרים וחיה קל\"ג שנים עמרם בנו חיה קל\"ז שנים וביציאת מצרים כתיב ומשה בן שמנים שנה בעמדו לפני פרעה וכשאתה כולל כל שנות קהת ושנות עמרם ושמונים של משה אינם עולים לארבע מאות שנים כל שכן שאתה צריך להוציא מהם כל שנים שהיה לו לקהת עד שלא ירדו למצרים ועד שלא הוליד עמרם וכן אתה צריך להוציא השנים שהיו לו לעמרם עד שלא נולד משה ואז תמצא החשבון מכוון:", + "והנה אנו צריכין למדרש רבותינו ז\"ל אמרו רבותינו שכשירדו למצרים נולדה יוכבד בין החומות והיא השלימה מנין שבעים נפש שכשאתה מונה פרטן לא תמצאם אלא ששים ותשע בסדר עולם בת מאה ושלשים היתה יוכבד כשילדה את משה הרי מירידתן למצרים עד שנולד משה ק\"ל שנים וכתיב ומשה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה הרי מאתים ועשר וסימן לדבר רד\"ו שמה והנה [אנו] צריכין להשלים החשבון ארבע מאות שנה של גזירת בין הבתרים ק\"צ שנה וזה שאמרנו למעלה שהקב\"ה [חישב] את הקץ פי' אותן ק\"צ שנים החסרין מחשבון ת' שנים חישב אותן מבין הבתרים שנאמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם משעה שיהיה לך זרע והוא זמן תחילת הגזירה צא וחשוב ס' שנה של יצחק עד שנולד יעקב כדכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם וק\"ל שנה שהיה לו ליעקב כשירד למצרים כדכתיב ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה הרי ק\"צ שנה משנולד יצחק עד שירדו למצרים ובמצרים עמדו ר\"י שנה הרי ארבע מאות שנה מכוונין משנולד יצחק עד שיצאו ממצרים נמצא הפסוק של גזירת בין הבתרים מקוים וכך משמעו של פסוק ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כלומר תדע כי גירות יהיה נגזר על זרעך משעה שנולד ועבדות ועינוי ובין השעבוד והגירות והעינוי יהיה ארבע מאות שנה. תדע שכל שנות האבות היו בגירות וטילטול (ויגר) [וישב] יצחק בגרר ויאמר אבימלך לך מעמנו וכן אמר יעקב ימי שני מגורי שכולן היו בכלל גירות והנה אנו צריכין לקיים הפסוק השני ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה אמרו רבותינו כשנראה לאברהם בין הבתרים היה אברהם בן שבעים שנה וכשנולד יצחק היה בן ק' שנה. נמצא משנגזרה הגזירה בין הבתרים עד שנולד יצחק שלשים שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה הרי שנגזר בין הבתרים עד שיצאו ממצרים שלשים וארבע מאות שנה וכך משמעו של פסוק ומושב בני ישראל אשר ישבו באותה גזירה ושטר חוב של גירות ושעבוד הנגזר עליהם במצרים משעת הגזירה עד שפרעו אותו החוב שלשים שנה וארבע מאות שנה והנה כל המקראות מקויימין ודבורין על אופניהן:" + ], + [], + [ + "והיא שעמדה לאבותינו ולנו. פי' אחי ר' בנימין נר\"ו הבטחת הגאולה שהבטיח הקב\"ה לאברהם אבינו בין הבתרים כשהראה לו השעבוד וגליות היא אותה ההבטחה שעמדה לאבותינו במצרים ובבבל ובמדי וביון והיא העומדת לנו באדום שאז הראה לו כל הגליות וכן הוא מפורש בבראשית רבא אימה זו בבל חשיכה זו מדי גדולה זו יון נופלת עליו זו אדום וכשם שהראה לו השעבוד כן הראה לו הגאולה כמו שפירשנו למעלה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול על כולן הוא אומר כן:", + "שלא אחד בלבד עמד עלינו. כלומר לא המצרים בלבד עמדו להרע לנו אלא בכל דור ודור עומדים עלינו להרע לנו ולכלותינו בכח אותה הגזירה של גליות שנגזרו בין הגזרים והקב\"ה מצילנו תמיד מידם כאשר הבטחנו:" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו. שגם הוא בא מכח [אותה] הגזירה שפרעה לא גזר בתחילת גזירתו אלא על הזכרים כדכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכהו ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע אלמלי החלום כמו שמפרש והולך ואלהי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר עם יעקב וגו'. וזהו שנאמר ארמי אובד אבי שלא בא אלא לאבדו והקב\"ה מצרף להן לרשעים מחשבה למעשה לכך נאמר ארמי אובד אבי. לאחר שניצלו מלבן פגע לו פגע אחר שנאמר וירד מצרימה והנה דורש כל סדר והולך הפסוקין כדאמרינן התם ודורש מארמי אובד אביו עד שהוא גומר כל הפרשה וסדר המקראות כך הם בפרשת והיה כי תבוא ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים ודורש והולך כל אחד ואחד על משמעו:" + ], + [ + "וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. פי' כשירד יעקב אבינו במצרים באונס ירד ולא ברצון לפי שהיה יודע שעתידין בניו להשתעבד שם ואילמלא גלגול יוסף לא ירד לשם ומנין שהיה אנוס שנאמר אל תירא מרדה מצרימה מכלל שהיה מתירא לירד מפני השעבוד:", + "ויגר שם מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים. פירוש להתיישב שם אלא לגור להתגורר שם עד שיעברו שני הרעב ואח\"כ ישובו לארץ כנען [שנא'] ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה וגו':" + ], + [ + "במתי מעט כמה שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. ופתרון במתי מעט באנשים מעטים כמה דתימר כל עיר מתים והם שבעים כנגד שבעים אומות:" + ], + [ + "ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינין שם. יש מפרשין שנמצאו יחד במקום אחד בעיר אחד שהיו ישראל מצויינין ומסומנין לגוי גדול לשון ציון ואחי [רבי] בנימין נר\"ו פי' אע\"פ שהיו אנשים מעט ומתי מספר לא היו נבלעין במספר כל ההמון הגדול שבמצרים אלא היו מצויינים ומסומנים בדתם ומנהגם עד שהיו ידועים ונכרים ונקראים גוי בפני עצמו כלומר שהיו נחשבים אומה בפני עצמה דאמר מר בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו את שמם ושלא שינו את לשונם. ושלא היה בהם פרוצים בעריות ושלא היו בהם מלשינים:", + "לגוי גדול עצום כמה שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד וגו'. פי' כמשמעו שהיה עם סגיא ותקיף כתרגומו ורבינו ישעיה זצ\"ל פירש לגוי גדול אינו מדבר ברבוי עם שהרי אומר לפניו ועצום כמה שנאמר אלא פי' לגוי גדול שהיו גדולים וחשובים במצרים כמו שאומר אדם גדול וכמו (כן) [שנא'] וגם האיש משה גדול מאוד:" + ], + [ + "ורב כמה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וגו'. פי' רבינו ישעיה זצ\"ל ורב אינו שם דבר כמו הרבה שהרי אומר ועצום אלא פירושו הולך ומתרבה:", + "ותבואי בעדי עדיים שדים נכונו וגו'. זה מדבר כשהיו בנות ישראל יולדת בשדה מפני פחד המצריים כמו שנאמר תחת התפוח עוררתיך פי' לשון ער ועונה כלומר שם עשיתי אותך לי לבן ושמה חיבלה יולדתך לשון חבלי יולדה ומה שאומר באברהם ואנכי הולך ערירי [פתרונו] בלא ער כמו שיאמר מן שורש ובכל תבואתי תשרש והתרגום שלו בלא ולד וכשהיו בנות ישראל יולדת בשדה היתה בולעת הארץ את הולדות מפני המצרים והיו המצרים חורשים עליהם כמו שכתוב במדרש על גבי חרשו חורשים ולאחר כך ותבואי בעדי עדיים שדיים נכונה ושערך צמח ואת עירום וכו' שהיו חוזרין לבתיהן כשהן גדולים. ואת עירום ועריה מן המצות כשגאלתיך ממצרים:" + ], + [ + "וירעו אותנו המצרים כמה שנאמר הבה נתחכמה לו וגו'. יש מפרשין וירעו נתחכמו היאך להרע לנו. אמרו שוטה היה עשו שהיה ממתין [עד] שימות אביו להרוג את יעקב שבין כך ובין כך הוליד בנים וגידלן וכן לבן שהלך אחר החלום שנאמר לו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע אבל אנו נתחכם לעקור את כולם כדי שלא ירגישו. ופתרון וירעו בחרו הגזירה הרעה שיכלו לבחור להרע לנו:" + ], + [ + "ויענונו כמה שנאמר וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם ויבן ערי מסכנות לפרעה וגו'. יש מפרשין בסבלות ע\"ז שהיו משעבדין אותן לע\"ז כמה דתימר ישאוהו על כתף יסבלוהו:" + ], + [ + "ויתנו עלינו עבודה קשה כמו שנאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. בתחלה בפה רך ולבסוף בפרך:" + ], + [], + [], + [ + "ונצעק אל ה' אלהי אבותינו כמה שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו'. אע\"פ שלא נזכרו אבות בפסוק הזה בפסוק שלאחריו מוכיח וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו וגו' וכן הוא אומר ה' אלהי אבותיכם נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם וגו':" + ], + [ + "וישמע ה' את קולנו כמו שנאמר וישמע אלהים את נאקתם וגו'. יש מפרשין וישמע ה' את קולנו בזכות אבות באברהם הוא אומר עקב אשר שמע אברהם בקולי ביצחק נאמר הקול קול יעקב אחד לו ואחד ליעקב:" + ], + [ + "וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ כמו שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וגו'. פירש רבינו ישעיה זצ\"ל אין זה עוני השעבוד שהרי כבר נאמר ואת לחצנו אלא זהו פרישות מנשותיהם כדי שלא להוליד ולהמית את הילדים. ואחי ר' בנימין נר\"ו פי' ענינו לשון אם תענה את בנותי מגזירת ועונתה כמו ערירי הפך ער מסעף פארה הפך וכלה סעיפיה אף כאן עינוי הפך עונה וזה מניעת תשמיש שכיון שגזרו אם בן הוא והמיתן אותו פרשו מנשותיהן אמרו מה לנו נוליד לבטלה והיו בהן שהיו סומכין על הנס ולא פירשו מנשותיהם. לפיכך גזר למילדות אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה כיון שראה פרעה שלא הועיל בגזירתו כלום כדכתיב ותחיין את הילדים חזר וגזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו:" + ], + [ + "ואת עמלנו אלו הבנים כמו שנאמר כל הבן הילוד וגו'. הבנים קרי עמל לפי שהאדם עמל בהן בגידולן ומצינו כיוצא בזה למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך הם הבנים כדאמרי' בעון נדרים בנים מתים:" + ], + [ + "ואת לחצנו זה הדוחק כמה שנאמר וגם ראיתי את הלחץ וגו'. יש מפרשין על שם הדוחק שהיו הנוגשין דוחקין אותן להשלים תכן הלבנים וכן תרגום והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם וגו' ושלטונייא דוחקין למימר:" + ], + [], + [ + "ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא ע\"י שרף ולא ע\"י שליח אלא הקב\"ה בעצמו כמה שנאמר ועברתי בארץ מצרים וגו'. פי' רבינו ישעיה זצ\"ל משה לא היה שליח אלא לדבר לפרעה אבל לא היה בידו כח להוציא אלא הקב\"ה בעצמו. ואחי ר' בנימין נר\"ו פי' מכת בכורות שהיא מכה אחרונה שהביא הקב\"ה על המצרים במצרים שעל ידי אותה המכה יצאו לחירות לא הביא [אותה] על ידי מלאך או על ידי שליח אלא הוא בעצמו הכה אותם כדכתיב וה' הכה וגו'. ושאר כל המכות רובם נעשו על ידי משה ואהרן וזהו שמפרש והולך ועברתי והכיתי כולן מיעוטין נינהו וזהו שאומר ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף אינו קשה שהמכה בעצמה קרי משחית כמו שנאמר בתחלת הענין ולא יהיה בכם נגף למשחית וגו' ומה שכתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים משמעו כמו שפירש הרב זצ\"ל וישלח מלאך לדבר אל פרעה ולעשות האותות ויוציאנו ממצרים. עוד פי' אחי ר' בנימין נר\"ו לא על ידי מלאך כו' לפי מה שמצינו בכניסתן לארץ נאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' יכול אף יציאתן ממצרים על ידי מלאך לכך נאמר ויציאנו ה' ממצרים הוא בכבודו נגלה עליהם וגאלם כמו שמפרש לפנינו או הנסה אלהים וגו' ומה שכתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים [מצינו] שהנביאים נקראו מלאכים כמה דתימא ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים זה פנחס ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דברו ומתעיבים בנביאיו. ויש מפרשים ועברתי והכיתי כל הני מיעוטין אינם מסדר ההגדה ואינם כתובים במכילתא עם כל שאר ההגדה לפי' אינם עיקר ואין [רבי] נוהג לאומרם:" + ], + [ + "ביד חזקה זה הדבר כמה שנאמר הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה וגו'. מצינו לשון יד במכת דבר ומפורש באגדת תלים כל מכה שהביא הקב\"ה על המצרים במצרים הביא מכת דבר עם כל אחת ואחת [שנא'] ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים פירוש מכיון (שהזכיר) [שהסגיר] מקניהם לרשפים במכת ברד שזהו דבר. ממנו אנו למידין לשאר מכות שהיה דבר עמהן:" + ], + [], + [ + "ובזרוע נטויה זו החרב כמה שנא' וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. פי' מצינו לשון נטויה במכת חרב. כתב אחי ר' בנימין נר\"ו זהו שם המפורש שנקרא חרבו של משה והוא כתוב בס' הרזים ובו היה עושה משה רבינו כל האותות שעשה במצרים. ועוד כתב בשם מורי הרב ר' מאיר נר\"ו טעם אחר וכי איזו מכת חרב מצינו במצרים אלא זה מה שדרשו [רבותינו ז\"ל] בפסיקתא דויהי בחצי הלילה בשעה שאמר משה ומת כל בכור נתכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם אמרו להן בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון אלא איתון וניפק אילין עיברייא מבינן ואי לא [אינון] מיתין אמרו עשרה בנים לאחד ממנו ימותון וחד מנכון לא יקום על אילין עברייא אמרין כל סמא דמילתא ניזיל גבי פרעה דהוא בכור דילמא הוא חייס על נפשיה ונפיק עילין עברייא מבינן הלכו אצל פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון אלא קום אפיק אילין עברייא מבינן ואי לא הלין עמא מיתין אמר קומו צאו וקפחו את שוקיהם של אלו אנא אמרתי או נפשי או נפשיהון דאילון עברייא ואתון אמרין הכדין מיד יצאו הבכורות והרגו באבותיהן ששים ריבוא הה\"ד למכה מצרים בבכוריהם במצרים אין כתיב כאן אלא בבכוריהם שבכורות הרגו בהם וזו היא מכת חרב שהיתה במצרים:" + ], + [ + "ובמורא גדול זו גילוי שכינה. פי' שנגלה הקב\"ה בכבודו והכה בכורי מצרים והוציא ישראל מתוכם כמו שנאמר או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי. בבראשית רבה פרשה מ\"ה אמר ר' יודן מלבא לקחת לו גוי עד ובמוראים גדולים ע\"ב אותיות ואם יאמר לך אדם ע\"ה הן אמור לו צא מהן גוי שני שאינו מן המניין והם כנגד השם הגדול כנגד בן ע\"ב אותיות תדע שכן כתיב זה אלי ואנוהו שהיו מראים כבודו באצבע:" + ], + [ + "ובאותות זה המטה כמה שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך וגו'. והוא על האותות שעשה עם המטה שנהפך לנחש וחזר ובלע ונעשה מטה ובלע מטות החרטומים וכמה אותות נעשו בו ומצינו באגדה שהיו חקוקין עליו עשר מכות נוטריקון דצ\"ך עד\"ש באח\"ב כסימנו של ר' יהודה:" + ], + [ + "ובמופתים זה הדם כמה שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ. זהו שנהפכו מימי מצרים לדם ומצינו שמכת דם נקראת מופת כדכתיב ונתתי מופתים וגו':", + "כתב אחי ר' בנימין נר\"ו למה הזכירו מכת דם ומכת דבר מכל עשר מכות כשאתה מצרף אותיות שתיהן עולין בגמטריא מאתים וחמשים והוא כנגד חשבון הגדול שדורשין התנאין לפנינו במכות שעל הים ומכלל אתה למד מכות שלקו במצרים:", + "וכשאתה מצרף מטה וחרב עמהן עולין ארבעתם בגמטריא תקי\"ד ת\"ק עולה חשבון כל המכות לפי חשבון כל התנאין שדורשים בהן וי\"ד היתירין כנגד ארבעה עשר אותיות הכלולין בעשר מכות שלקו המצרים. ערוב כתיב חסר חסר וי\"ו וכן בכור כתיב חסר בלא וי\"ו:" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "דבר אחר ביד חזקה שתים כו'. עד הנה פי' הפסוקין בענין אחד והוכיח מהן קצת מהמכות שלקו ועתה רוצה להוכיח מהם כל עשר מכות שלקו במצרים ביד חזקה שתים. ובזרוע נטויה שתים. ובמורא גדול שתים. ובאותות שתים. ובמופתים שתים. פי' אע\"פ שיד חזקה משמע אחת וזרוע נטויה משמע אחת מתוך שאנו רואין שמזכיר כאן ובמורא גדול לשון יחיד ובפסוק או הנסה כופלו לשון רבים ואומר ובמוראים גדולים דמשמע שנים הרי הן למודין ממנו כמו שכפל במורא גדול כן צריך לכפול ביד חזקה ובזרוע נטויה ויגיד עליו ריעו. או יש לומר מתוך שאנו רואין שחלק בין יד לזרוע ואין יד בלא זרוע ולא זרוע בלא יד א\"כ כשהזכיר ביד חזקה הרי כאן שנים יד וזרוע ומצינו לשון [חוזק] אצל זרוע כמה דתימא הנה ה' אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו וגו' וכן כשהזכיר זרוע נטויה כאן שנים זרוע ויד ומצינו לשון נטויה אצל יד כמה דתימא ועוד ידו נטויה ומקרא מפורש בירמיה ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה וביד חזקה וגו'. או יש לומר מדקאמר ביד חזקה משמע (שתים) [שמכה] וחוזרת ומכה וכן זרוע נטויה לאחר שהכתה עוד היא נטויה להכות וכן כתב אחי ר' בנימין נר\"ו:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "רבי יהודה היה נותן בהן סימנין דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. כתב ר' ישעיה זצ\"ל תימה מה סימן נתן ר' יהודה וכי אין אדם יודע ליקח מכל תיבה אות אחת ולעשות סימן אלא לא בא ר' יהודה אלא ליתן הסימן של חשבון המכות שלקו על הים שר' יוסי היה אומר חמשים מכות ור' אליעזר אומר מאתים ור' עקיבה אומר מאתים וחמשים ובין כולם עולים חמש מאות ועל זה אמר ר' יהודה הסימן דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שעולה חמש מאות ואחת ובגמטרי' לא קפדינן על אחת חסר או יתר ויש מפרשין אחת יתירה כנגד אצבע אלהים הוא שנאמר במצרים ולכך נתן הסימן להודיע שבכולן לקו. ומורי הרב מאיר אמר בשם הר\"ר יהודה החסיד זצ\"ל לפי שבתלים אינם סדורים המכות כמו שהן סדורין בפרשה לפיכך נתן ר' יהודה סימן הללו להודיע שסדר הפרשה עיקר. ואחי ר' בנימין נר\"ו כ' לפי שהמכות יש מהן שהיו בהתראה ויש מהן שהיו שלא בהתראה לפיכך בא ר' יהודה ונותן סימנין הללו לחלק ולהודיע אי זה מהן היו בהתראה ואי זה מהן היה בלא התראה לכך הפליג תיבת דצ\"ך ד\"צ בהתראה ך' בלא התראה וכן עד\"ש ע\"ד בהתראה ש' בלא התראה באח\"ב ב\"א בהתראה ח' בלא התראה ב' אחרונה בהתראה:", + "ועוד כתב טעם אחר דצ\"ך שלשתם היו על ידי אהרן בדם כתיב אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים. בצפרדעים כתיב אמור אל אהרן נטה ידך במטך על הנהרות וגו'. בכנים כתיב אמור אל אהרן אחיך נטה את מטך והך את עפר הארץ וגו'. עד\"ש ערוב דבר לא על יד זה ולא על יד זה שחין על יד שניהם שנאמר קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה וגו' הלקיחה היתה על ידי שניהם. באח\"ב בא\"ח על יד משה בברד כתיב נטה ידך על השמים. בארבה כתיב נטה את ידך על ארץ מצרים בארבה. בחשך נטה ידך על השמים ב' מכות בכורות לא ע\"י זה ולא ע\"י זה נמצאת סדר המכות שלשה ע\"י הקב\"ה שלשה ע\"י אהרן שלשה ע\"י משה ואחת ע\"י שלשתן שחין קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה ולפי זה הטעם עולה הסימן דצ\"ך ע\"י אהרן (עדש\"ב) [עד\"ב] ערוב דבר בכורות ע\"י הקב\"ה שחין היתירה על יד כולם אח\"ב על יד משה ארבה חושך ברד וכיון שברד ובכורות ראש התיבה שלהם ב' אין אנו צריכין לשנות הסימן שהרי הסימן דצ\"ך וסימן בא\"ח עולה יפה וכן ע\"ד עולה יפה ומפני אות אחת לא נשתנה הסימן:" + ], + [ + "רבי יוסי הגלילי אומר מניין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות במצרים מהו אומר ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא ועל הים מהו אומר וירא ישראל את היד הגדולה וגו' כמה לקו באצבע עשר מכות וכו'. פי' לפי שבמצרים לקו עשר מכות וכתיב בהן אצבע ובים נמי לקו עשר מכות כמו ששנינו באבות עשר מכות הביא הקב\"ה על המצרים במצרים ועשרה על הים ומפורשין באבות דר' נתן ובמכילתא ובמכות שעל הים נאמר וירא ישראל את היד הגדולה ויש ביד ה' אצבעות א\"כ יש לנו לידע שאותן עשר מכות המפורשין (בשירת) [על] הים לקו אותן בכל אצבע ואצבע כמה שלקו באצבע אחת עשר מכות במצרים הוא שאמר הכתוב וירא ישראל את היד הגדולה היד הידוע שכבר לקו בה הגדולה שהיא גדולה במכות בראשונה י' מכות לכל אצבע נמצא על הים לה' אצבעות נ' מכות ולר' אליעזר שדורש שכל מכה ומכה היתה של ד' מכות ונמצא שהמכות של מצרים שהיו י' [באצבע אחת] עולים למ' ושעל הים שהיו חמשים עולים למאתים מ' לכל אצבע ואצבע ולר' עקיבה שמוסיף לדרוש שכל מכה ומכה היתה של חמש מכות נמצא שהמכות של מצרים היו עשר עולים לחמשים ושעל הים שהיה (חמשים) [חמש אצבעות] עולים למאתים וחמשים חמשים לכל אצבע ואצבע:" + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כמה מעלות טובות למקום עלינו. יש מפרשין לפי שאילו התנאים היו מעלין כל אחד ואחד בחשבון לפיכך אמר [כמה מעלות טובות] כלומר עדיין נוכל לספר ולהרבות במעלות הטובות והנסים שעשה לנו המקום כמה וכמה מרוב חיבתו עלינו." + ], + [ + "וכן מפרש והולך אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים היה נס גדול והיה די לנו כמפורש באגדה או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי מהו גוי מקרב גוי כזה שמושך את העובר ממעי אמו בלא זמנו שלא היו ראויין לצאת שהיתה מדת הדין מקטרגת עליהן אלו עובדי ע\"ז ואלו עובדי ע\"ז אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות כו'. " + ], + [ + "ואחרי שכפל לנו הנס הזה להוציאנו ממצרים ולעשות בהם שפטים על ידי ששעבדו בנו. אם עשה בהם שפטים ולא עשה דין באלהיהם היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל הנס לעשות בהם שפטים ולעשות דין באלהיהם כדי שלא יאמרו כי אותם המכות יראתם הביאה אותם עליהם ולא לקו מחמת השעבוד שהשתעבדו בנו. אם עשה דין באלהיהם ולא הרג את בכוריהם היה נס גדול ודי לנו והזכיר עשה [דין] באלהיהם אצל בכוריהם לפי שבלילה אחד היו שתי המכות והיתה מכתם שוה כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים של עץ נרקבת של מתכת נימסת וניתכת ושל אבן נופלת ונשברת וכן במכת בכורות לפי שהיה מנהגן של מצרים כשמת בכורו של אחד מהן היה צר צורתו על הכותל ועל הטבלה ובו בלילה נמחקו ונטשטשו כולן והיה קשה עליהן כאילו בו ביום קברום." + ], + [ + "ואחר שכפל הנס לעשות דין באלהיהם ולהרוג את בכוריהם על יד שנשתעבדו בישראל שנקראו בן בכור כמה דתימר בני בכורי ישראל וכמו שהתרה אותם בתחלה הנה אנכי הורג את בנך בכורך. אלו הרג את בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל הנס להרוג את בכוריהם ונתן לנו את ממונם להעמידנו במקומם לנחלה ונתן לנו שכר עבודה שנשתעבדו בנו כמה שהבטחתנו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. אם נתן לנו את ממונם במצרים ולא קרע לנו את הים היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "אחרי שכפל הנס לתת לנו את ממונם במצרים וקרע לנו את הים כדי להיפרע מהם במים בדבר אשר זדו להשליך בנים ליאור ולהורישנו ביזת הים שהיתה כפולה ומכופלת על ביזת מצרים כמה דתימר תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף ואשר קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל הנס לקרוע לנו את הים ולהעבירנו בתוכו בחרבה ואע\"פ שעברה עמנו ע\"ז כמה דתימר ועבר בים צרה זה פסלו של מיכה ולא היינו ראויין לעבור. אם העבירנו בתוכו בחרבה ולא שיקע צרינו בתוכו היה נס גדול ודי לנו. " + ], + [ + "ואחרי שכפל הנס להעבירנו בתוך הים בחרבה ולשקע צרינו בתוכו להראותינו נקמתם שהיה רואה כל אחד ואחד ממנו את נוגשו כשהיו מתים בתשנוק בתוך הים ושמחים על מפלתם אם שיקע צרינו בתוכו ולא סיפק צרכינו במדבר ארבעים שנה היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל הנס לשקע צרינו בתוך הים ולהקיפנו מארץ פלשתים אל דרך המדבר ים סוף וסיפק לנו ארבעים שנה כל מה שהיינו צריכין כמה דתימר ידע לכתך את המדבר ומתרגמינן סיפוק לך כל צורכך וכתיב זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר וכתיב שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה. בפסיקתא דויהי בשלח ר' אליעזר בר' שמעון שאל את ר' שמעון בר' יוסי בן לקוניא חמוי אמר ליה מה דין דכתיב שמלתך לא בלתה מעליך שמא כלי קוריות היו מוליכין עם ישראל במדבר אמר ליה ענני כבוד היו מעטפין אותן ולא היו בלין אמר ליה שמלתך לא בלתה מעליך ולא היו גדילין אמר ליה חלזון הזה כל מה שהוא גדל נרתיקו גדל עמו. ולא היו צריכין תכבוסת אמר ליה ענני כבוד היו מגהיצין אותה ואל תתמה אמיטטון הזה אין מגהיצין אותו אלא באור ולא היו ריחן קשה מריח הזיעה אמר ליה מתלבלבין היו בדשאי הבאר שנאמר וריח שמלותיך כריח לבנון. אם ספק צרכנו במדבר ארבעים שנה בשאר צרכים ולא האכילנו את המן היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "ואחר שכפל את הנס לספק צרכינו במדבר ארבעים שנה ככל שאר צרכים ולהאכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת ובאכילת המן שהיה בו כל מיני טעמים וכמה נסי נסים היו נעשים בו. אם האכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל את הנס להאכילנו את המן ולהנחילנו את השבת שלא היה המן יורד בו והוא יום מנוחה מעין העולם הבא אם נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני היתה חובה גדולה ודי לנו." + ], + [ + "אחר שכפל את המתנה הזאת שנתן לנו את השבת ובשבת קרבנו לפני הר סיני והראנו שכינתו עין בעין והשמיענו קולו אשר לא שמע עם אחר כמונו ויחי. אם קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה הרי זו חיבה יתירה ודי לנו." + ], + [ + "ואחר שכפל גם זאת וקרבנו לפני הר סיני במעמד עשרת הדברות ונתן לנו את התורה שש מאות ושלש עשרה מצות חוקים ומשפטים צדיקים לחיותינו בהם בזה ובבא. אם נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל הרי זו חיבה גדולה ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל גם זאת לתת לנו את התורה שבשכרה הנחילנו ארץ ישראל כמה דתימר ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו וכתיב בתריה בעבור ישמרו חקיו (ומצותיו) [ותורתיו] ינצורו וגו'. אם הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה לנו את בית המקדש הרי זו חיבה גדולה ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל גם זאת להכניסנו לארץ ישראל ולבנות לנו את בית המקדש זהו אוהל מועד שנתיישב בנוב וגבעון ושילה כמה דתימר ועשו לי מקדש וגו' ולא בנה לנו את בית הבחירה זה בית המקדש שבנה שלמה הוא הנקרא בית עולמים ובית הבחירה על שם אל המקום אשר יבחר ה' שאין עוד אחריה היתר לבמות היתה חיבה גדולה ודי לנו. כ\"ש שעשה עמנו כל אלה כמו שמסדר והולך מה שלא עשה עם אומה אחרת שיש לנו להדבק בדרכיו ושלא לסור מעבודתו ואל תתמה על מה שקורא למשכן שילה בית המקדש שכך אמרו חכמים בית של אבנים מלמטה ויריעות וקרשים מלמעלה ומסדר והולך עד בנין הבית לפי שצריך לומר פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים שהיו אוכלין פסחים בלילה הזה בהלל ובשמחה כמה דתימר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב וגו' כל זאת הבבא פירשה אותה ר' בנימין אחי נר\"ו:", + "על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו. כמו שפירש לעשות לנו וכפל נסים גדולים ונוראים מה שלא היינו ראויין לכך והפליא עמנו בחסדיו. בנה לנו את בית הבחירה כמו שפירשנו זה בית עולמים לכפרה על כל עונותינו שהיו תמיד של שחר מכפר על עונות של ערב ותמיד של בין הערבים מכפר על עונות של יום דאמר מר לא לן אדם בירושלים ובידו עון שנאמר צדק ילין בה צדיק ילין בה:" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרורים פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים וכו' פי' עתה חוזר על תשובת מה נשתנה כמו שפירשתי למעלה ועל אלו שלשה דברים מצות ההגדה מיוסדת לומר בעבור זה בזמן שמונחים לפניך ואע\"פ שאין בזמן הזה פסח נוהג לא סילקוהו מכל וכל מן ההגדה לפי ששאלת בן החכם מיוסדת עליו ועוד שהרי נותנים בקערה בשר זכר לפסח הכל כמפורש למעלה אך כשאומרים פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים אינו צריך להגביה אותו הבשר שבקערה לזכר הפסח כמו שצריך במצה ובמרור דאמר רבה מצה צריך להגביה מרור צריך להגביה על שם והגדת לבנך וגו' בעבור זה. בשר אינו צריך להגביה שלא יאמרו בשר זה לפסח הוא ונראה כאוכל קדשים בחוץ:" + ], + [ + "אשר פסח. כמו אשר פסע וכן פתרון ופסחתי עליכם. ופסח ה' על הפתח. עד מה אתם פוסחים וכו' לשון קפיצה:" + ], + [], + [ + "מצה זו שאנו אוכלין כו'. כשאמר מצה זו צריך להגביה המצה כדי להראותה לכל בני המסיבה על שם בעבור זה כמו שפירשנו וכן כשאומר מרור זה אוחז את המרור בידו ומגביהו:", + "על שם שלא הספיק בציקן של אבותינו להחמיץ כו' שנאמר ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ וכל כך למה כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה. ופי' ר' ישעיה זצ\"ל אילו היו יכולין להתמהמה היו אופין אותו חמץ שפסח מצרים לא נצטוו על חמץ אלא לילה אחת והפסוק שאמר ששת ימים תאכל מצות אינו אלא לדורות ואם תאמר הרי אנו אומרים מצה זו שאנו אוכלין על שום מה על שום שלא הספיק בציקו של אבותינו להחמיץ כך פירושו מכיון שהקב\"ה רואה את העתיד צופה ומביט מה שעתיד להיות על כן צום מבערב על הנס של מחר:" + ], + [], + [ + "מרור זה שאנו אוכלין כו' על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים שנאמר וימררו את חייהם וגו'. והחזרת נקרא מרור והוא עיקר המצוה דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן למה נמשלו המצרים במרור לומר לך מה מרור זה תחלתו רך וסופו קשה אף מצרים תחלתן רך וסופן קשה פ\"א היינו דכתיב אשר עבדו בהן בפרך תחלה בפה רך ולבסוף בפרך:" + ], + [ + "ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שלא את אבותינו בלבד גאל הקב\"ה אלא אף אותנו גאל שנאמר ואותנו הוציא משם. זה מוסב על מה שאמרנו למעלה בתחילת ההגדה שאילו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים כו' והיינו דאמר רבה צריך שיאמר ואותנו הוציא משם והוא בסוף תשובת הבן החכם לאחר פסוק עבדים היינו בפרשת ואתחנן כלומר הרי אנו בכלל כל הנסים שאילו לא יצאו הן עדיין היינו עבדים לפרעה במצרים:" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לפיכך אנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך ולגדל ולקדש למי שעשה לנו ולאבותינו את כל האותות וכו'. פי' זה במקום שעשה נסים שהיינו חייבים לברך כמו שפירשנו בתחילת ההגדה.", + "ומסיימין ונאמר לפניו הללויה ומתחילין את ההלל ואומר אותו בשמחה ושמחה על שם השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וגו'. ושנו חכמים עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרין עד אם הבנים שמחה ובית הלל אומרין עד חלמיש למעיינו מים וקיימא לן הלכה כבית הלל.", + "ומנהג שאין מברכין עליו תחילה והטעם מפורש בתשובות הגאונים ז\"ל למה אין מברכין על ההלל בלילי פסחים [אע\"פ] שאנו גומרין אותו לפי שחולקין אותו לשנים שעכשיו אומרין עד חלמיש למעיינו מים. ועל כוס רביעי מתחילין לא לנו וגומרין אותו ואם תאמר וכי יש דבר שצריך ברכה לאחריו ואינו טעון ברכה לפניו הנה אמת ויציב אמת ואמונה ואם תאמר הרי אמרו חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה אחרונה שבקריאת שמע דאמר ר' יוחנן אין למידין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר בו חוץ. ", + "ובמס' סופרים פרק י\"ט משמע שהיו קוראין אותו בבית הכנסת לאחר תפילת ערבית כדרך שקורין אותו בתפלת שחרית ואז היו מברכין עליו והכי איתא התם וגומר את ההלל כל שמונת ימי חנוכה בשלש פרקים הראשונים אין משיבין ואין צריך [לומר] לשאול בשנים האחרונים שואלין מפני היראה ומשיבין מפני הכבוד ואלו הן שלש פרקים הראשונים הללו עבדי בצאת ישראל אהבתי בשנים פרקים האחרונים הללו ה' כל גוים הודו לה' כי טוב וצריך לברך תחילתן ולקרותן בנעימה דתני ר' שמעון בן יהוצדק י\"ח ימים ולילה אחד בשנה יחיד גומר בהן את ההלל שמונת ימי חנוכה ושמונת ימי החג ויום טוב של עצרת ויום טוב ראשון של פסח ולילו ובגולה עשרים ואחד יום ושני לילות ומצוה מן המובחר לקרות את ההלל בשני לילות של גליות ולברך עליהן ולאומרן בנעימה לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו וכשהוא קורא בביתו אינו צריך לברך שכבר בירך ברבים הא למדת שקריאת הלל בהגדה אינו טעונה ברכה. ", + "והרב ר' אביגדור כהן צדק נר\"ו השיב לר' בנימין אחי נר\"ו אמרו עליו על רבינו יצחק בר אברהם כי היה מברך על ההלל בלילי פסחים שתי ברכות לקרוא קודם הסעודה ולגמור על כוס רביעי והביא ראי' לדבריו מירושלמי פרק קמא דברכות דגרסי' התם כל הברכות פותחין בהם בברוך ואם היתה ברכה הסמוכה לחברתה אין פותחין התיב ר' ירמיה הרי גאולה פי' הרי גאולה הרי ברכת אשר גאלנו שאומרין בלילי פסחים הסמוכה לשל לפניה היא ברכת ההלל ומתרץ שנייא הוא דאמר ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא פי' פעמים שאינה סמוכה כי היו רגילין לקרות הלל בבית הכנסת כשאין יודעין כולן לקרות כדתניא בתוספתא בני העיר שאין להן מי שיקרא את ההלל נכנסין בבית הכנסת וקורין פרק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאין וגומרין עד סוף ואם אי אפשר להן כן גומרין את ההלל ותו פריך התם והא סופה פי למה פותח בברוך בבורא פרי הגפן אחר הגאולה אי נמי למה חוזר ומברך שנית לגמור את ההלל לאחר המזון כשבא להתחיל לא לנו הלא סמוכה היא לעל הגפן שבירך אחר היין ומתרץ שתים הנה אחת להבא ואחת לשעבר על מה ששתה וברכת הלל על הבא ועוד נראה לפרש והא סופה קאי איהללוך יש בה חתימה ואינה פותח בה בברוך ואינה סמוכה לחבירתה דקס\"ד דמקשה שאינו מברך לאחר המזון כשמתחיל לא לנו ומתרץ שנים הנה כלומר מברך על ההלל ב' פעמים אחת לפני המזון ואחת לאחר המזון והויא ליה סמוכה לחברתה ותו פריך הרי נברך פי' למה פותח בברוך בברכת הזן הלא היא סמוכה לברוך שאכלנו ומתרץ שנייא הוא שאם היו שנים אין זימון ואינה סמוכה. ותו פריך הרי הזן את הכל פי' אם אכלו שלשה כאחת והוצרך אחד מהן לצאת יושב עד שאומר כל ברכת הזן ויוצא לרב ששת בפרק שלשה שאכלו שזו היא ברכת הזימון וכשגמר עיסקו חוזר וגומר ברכת המזון ומתחיל במקום שפסק דהיינו ברכת הארץ דכיון דזימנין אינה סמוכה היה ראוי לפתוח בה בברוך לעולם קשיא. ותו פריך התם פירכי אחריני ומתרץ להו ואין צריך להאריך כאן מהא שמעינן מיהת שיטת הירושלמי שמברכין על ההלל בלילי פסחים. ואין לתמוה למה חלוק מקריאת היום בברכה של אחריו שאומר יהללוך ונשמת דאתחלתא דגאולה עדיפא וכתיב יספת לגוי ה' יספת לגוי נכבדת כל מה שהמקום מוסיף להם לישראל טובה וכבוד גם הם מוסיפין לקלס לפניו בדברי שבח ותהלה הכל לפי הזמן ולא מיסתבר למימר שלפיכך אנו חייבים להודות להלל וכו' יהיה במקום ברכה צא ולמד מכל הברכות בין הכתובין במקרא בין אותן האמורין בדברי חכמים שלא נאמרו בלשון הזה אם נאמר עבד לפני אדונו אני חייב לברכך אם אינו מברך איך יצא ידי חובתו או אם יאמר אני חייב לעובדך אם אינו עושה היכן עבודתו פטומי מילי בעלמא נינהו עד כאן תשובת הרב. ", + "ואחרי שקראו את ההלל עד חלמיש למעיינו מים מתחילין ואומרים בא\"י אמ\"ה אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים כו' לפי שצריך לחתום הגאולה כדאמרי' מתחיל בגנות ומסיים בשבח היא הגאולה כמו ששנינו וחותם בגאולה ר' טרפון מוסיף אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים כו' ר' עקיבה מוסיף כן ה' אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים הבאים לקראתנו לשלום כו'. יש תמיהין והא קיימא לן דבניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל והיכי קאמר יגיענו למועדים ולרגלים הבאים לקראתינו לשלום שמחים בבנין עירך כו' דמשמע שבועות וסוכות ומתפלל שתהא הגאולה בינתיים [והרי הוא כמו תפלת שוא] ונראה לי לפרש דהכי קאמר כשם שהגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרורים כן יגיענו [ה' אלהינו] למועדים [ולרגלים] הבאים לקראתינו [לשלום] מן המלכיות לקיים בהן המצות הראויות בזמנם ולא יעכבו עלינו כשם שאין מעכבין עלינו בזה ועוד יגיענו ויזכנו למועד הזה להיות שמחים בבנין עירך ובחידוש בית מקדשך. והנה המוכיח. ושם נאכל מן הפסחים ומן הזבחים וזה לא יתכן אלא בפסח. ואחי ר' בנימין פי' דהא דקאמר למועדים ולרגלים הבאים לקראתינו לשלום מראש השנה ויום הכיפורים וחג הסוכות קאמר ואתיא כר' אליעזר דאמר במס' ראש השנה בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל ומשום הכי קאמר למועדים ולרגלים. למועדים היינו ראש השנה ויום הכיפורים שבכלל אלה מועדי ה' הם. ולרגלים היינו חג הסוכות ושמיני עצרת שגם הוא רגל בפני עצמו הוא. וצריך להקדים ולומר ושם נאכל מן הזבחים תחילה ואחר כך מן הפסחים שהרי חגיגה נאכלת קודם הפסח:" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "ונודה לך שיר חדש. פי' לפי מה שדרשו באגדת חזית לפי כשיצאו [ישראל] ממצרים ירשו כנקיבה הזאת שנוטלת עישור נכסים כך ירשו ישראל שבע אומות שהן עישור שבעים אומות לפיכך אמרו שירה בלשון נקיבה אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת וכו' אבל לעתיד שיהו יורשין כזכר יאמרו שיר בלשון זכר. [שנאמר] מזמור שירו לה' שיר חדש. ואל תתמה על מה שאמר שיר חדש דמשמע לעתיד ואנו צריכין לחתום בגאולת מצרים דאמר רבא קריאת שמע והלילא [חותם] גאל ישראל פי' לשעבר דצלותא גואל ישראל על העתיד ואין כאן מעין חתימה סמוך לחתימה. אין זה תימה דשם גאולה אחת היא ומשמע להבא ומשמע נמי לשעבר וחותם בא\"י גאל ישראל על שם גאולת מצרים לשעבר כמו שפירשנו:" + ], + [ + "ומברך על הכוס בורא פרי הגפן ושותין בהסיבת שמאל. ואע\"פ שנטלו ידיהן בטיבול ראשון לפני קריאת ההגדה חוזרין ונוטלין להם פעם שניה ומברכין על נטילת ידים כדאי' בפרק ערבי פסחים אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש נטל ידיו בטיבול ראשון צריך שיטול ידיו בטיבול שני. והטעם מפרש התם כיון דבעי למימר אגדתא והלילא מסח דעתיה לפי שהידים עסקניות הם ושמא בעוד שקראו ההגדה והלל נגעו ידיו בדבר המטמאין לכך צריך לחזור וליטול שהרי יש לו לאכול פת ואי אפשר לו לאכול בידים מסואבות. וכיון שתלה הטעם בהסח הדעת אם ברור לו ששימר ידיו היטב ולא נגע בכתבי הקודש או בשאר דברים המטמאין את הידים אינו צריך לחזור וליטול ידיו שהרי ידיו טהורות מנטילה ראשונה ואם נטל אין לו לברך שמא יהיה ברכה לבטלה. ומה שאמר צריך שיטול ידיו בטיבול שני לאו משום טיבול נקט לה שהרי יש לו לאכול המצה קודם הטיבול ואין אכילת פת בלא נטילת ידים אלא מתוך שהזכיר טיבול ראשון הזכיר טיבול שני לסימנא בעלמא:" + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [ + [], + [ + "נוטל [הבקי] שתי מצות מאותם הנקראות שמורים שהן בקערה אחת שלימה ואחת פרוסה ובוצע [בפרוסה] דאמר מר הכל מודים בפסח שמניח שלימה בתוך הפרוסה ובוצע מאי טעמא לחם עוני כתיב מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. רבינו שלמה זצ\"ל פי' מניח שלימה בתוך הפרוסה על שם לחם משנה ובוצע על השלימה המוציא לפי שברכת המוציא תדירה מברכין על השלימה וכן פי' רבינו גרשום זצ\"ל וכן פי' רבינו שמואל זצ\"ל. ובוצע ואינו אוכל עד שיבצע מן הפרוסה שתחתיה ומברך על אכילת מצה ואוכל משניהם יחד ונותן לכולם ואוכלין וצריכין להסב דאמר מר מצה צריכה הסיבה. ורבינו [חננאל] ורבינו ישעיה זצ\"ל פירשו שמברכין המוציא על הפרוסה ועל אכילת מצה על השלימה. ורב ר' זרחיה זצ\"ל כתב בספר המאור שמברך על הפרוסה שתי ברכות המוציא ועל אכילת מצה וכן ייסד הפייט בקרובה המיוחדת לשבת הגדול של פסח ובוצע ומברך בפרוסה שתים המוציא לחם ומצה כהלכותיה. אלא מתוך שנהגו לתת בקערה שלש מצות של שמורים הרי הם רוצים לקיים מצוה בכל אחת ואחת באחת מברכינן המוציא ובאחת על אכילת מצה ובאחת כורכין מצה בחזרת לעשות זכר לפסח. ולאחר שאכלו מצה של המוציא ועל אכילת מצה כאחת בהסיבת שמאל נוטל הבקי החזרת שהוא עיקר המצוה של מרור כמו שפירשנו בתוך ההגדה ומברך עליה על אכילת מרור ומטבל בחרוסת ומשקעה שם יפה [יפה] משום קפא הוא ארס שיש לירק ויש מפרשים תולעת לפי שעכשיו בלילה שמא לא יראה אותו והחרוסת הוא הרפואה שלו שמונעתו להזיק. ואוכל ממנו לכל הפחות כזית ונותן לכולן ואוכלין ואין צריך להסב דאמר מר מרור אינו צריך הסיבה והטעם לפי שהמרור זכר לעבדות וההסיבה על שם החירות וכתב רבינו שלמה זצ\"ל בהלכות פסח שסידר בדין היה לברך עכשיו בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור אלא [לכך] מברכין על הירקות קודם ההגדה כדי שיתמהו התינוקת על אכילת ירקות קודם הסעודה שהרי אין רגילין לאכול ירקות עד לאחר הסעודה ומתוך כך שואלין מה נשתנה ואי אפשר לברך על אכילת מרור קודם ההגדה לפי שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו תכף למצה תהא ברכת מרור. ור' בנימין אחי נר\"ו כתב לפיכך אין מברכין בורא פרי האדמה באכילת מרור שהרי ברכת המוציא פוטרתן מיד דהוה אשאר ירקות הבאים בתוך הסעודה שאין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ונהי שהפת פוטרתן מברכת הרשות כגון בורא פרי האדמה מברכת חובה דהיינו על אכילת מרור אין הפת פוטרת ולא כדברי ר' ישעיה זצ\"ל שכתב לעיל גבי טיבול ראשון שירק פוטר טיבול שני מברכת בורא פרי האדמה וכן השיב הרב ר' אביגדור כהן צדק נר\"ו בשם רבינו יצחק בר שמואל זצ\"ל שאין מברכין בורא פרי האדמה באכילת מרור דפת פוטרתו משום דהוי דברים הרגילין לבוא מחמת הסעודה והביאם בתוך הסעודה שאין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ואע\"פ שעכשיו הוא בא לשם מצוה בשביל זה לא יצטרך ברכה חדשה אלא על אכילת מרור בלבד ובאכילת פסח נמי לא היו מברכין ברכת שהכל מהאי טעמא דתניא בתוספתא שמברכין לאכול את הפסח וברכת שהכל לא קתני אע\"ג דאכילתו לשם מצוה ואוכלין אותו על השובע בלא פת וברכת בורא פרי האדמה דטיבול ראשון לא מהני לשני דהפסק גדול והסח הדעת יש ביניהן באגדתא והליליא ועקירת שלחן דבעל כרחן חשיבי הפסק מדברכינן בורא פרי הגפן על כוס שני כמו שכתבתי וכי תימא שאני ארבעה כוסות דתיקנו רבנן כל חד וחד מצוה באנפי נפשיה הוא ראשון לקידוש שני להגדה שני טיבולין הללו נמי תרי מילי נינהו ראשון להיכרא דתינוקת שני למצותו ולא יפטר זה את זה:" + ] + ], + "Maror": [], + "Korech": [ + [], + [ + "לאחר שאכלו מרור כזית לכל הפחות כל אחד ואחד נוטל מצה השלישית של שמורים וחזרת וכורכן יחד ואוכלן כאחד בלי הסיבה שהרי יש בה מרור ועוד שהרי כבר אכלו המצה וצריך לכרוך כזית מצה עם כזית מרור לכל הפחות והטעם דתניא אמרו עליו על הלל שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן משום שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ואמר ר' יוחנן חלוקין עליו חביריו על הלל ואסיקנא השתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן מברך לאכול מצה ואוכל ועל אכילת מרור ואוכל ולבסוף אכיל להו לתרווייהו בהדי הדדי בלא ברכה פי' לפי שכבר בירך על שניהם:" + ], + [ + "זכר למקדש כהלל. פי' שהיו אוכלין בזמן הפסח שלשתן מכורכין כאחת פסח מצה ומרור ובזמן הזה שאין פסח נוהג היה כורך המצה והמרור יחד לעשות זכר למקדש ואוכלין כאחת ואין צריך לטבל המרור בחרוסת כשאוכלין עם המצה לפי שהפת נמי מעביר את הארס וכן מפורש בתשובות:" + ] + ], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [ + [], + [ + "ואוכלין ושותין לשובע נפשם ולאחר שאכלו ושתו כל צרכן נוטלין חצי המצה הנקראת אפיקומן שהיא נאכלת במקום פסח זכר למצה הנאכלת עם הפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו ואוכלין אותה בהסיבה שהרי היא במקום פסח והפסח [הוא] לשם חירות ואוכלין ממנה כזית כל אחד ואחד לכל הפחות. ואינה טעונה ברכה אע\"פ שהוא מצה של חובה שהרי כבר בירכו עליה בתחלה ועוד לאחר שמילא כריסו ממנה יחזור ויברך אתמהה:", + "ולאחר שאכלו מצת אפיקומן אינו רשאין לאכול ד\"א כל הלילה כדי שלא יפיג טעם מצה מפיו. דאמר מר כשם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כך אין מפטירין אחר מצה אפיקומן. ופתרון אפיקומן מפורש למעלה בשאילת החכם. וכתב אחי ר' בנימין נר\"ו יש לתמוה מה טעם עושין מצה אפיקומן ואין עושין מרור אפיקומן והלא שניהם כתובים בפסוק אחד כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. ויש לומר הואיל ואמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור מדרבנן ותניא כוותיה שמע מינה דהלכתא כוותיה הלכך עבדינן ליה למצה אפיקומן זכר לפסח שהיא מדאורייתא ולא עבדינן ליה למרור אפיקומן זכר לפסח שהרי מרור אפי' עיקר אכילתו שאנו אוכלין אותו עתה אינו אלא זכר למה שהיינו אוכלין אותו בזמן הפסח מדאורייתא ועתה אוכלין אותו מדרבנן וכיון שהוא זכר לעצמו אינו עושה זכר לאחרים. כתב רבינו שלמה זצ\"ל בהלכות פסח שסידר. פעם אחת שכח רבי ולא אכל מצת אפיקומן אחר סעודתו קודם ברכת המזון ואחר כך נזכר ולא רצה לחזור ולאכול ממנה לפי שהיה צריך לברך אחריה ולשתות מכוס של ברכה ואי אפשר לשתות בין כוס של ברכת המזון לכוס של הלל דאמרו רבנן בין הכוסות האלו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה. (ואם) [ולא] רצה לברך עליה בהמ\"ז בלא יין לפי שתיקנו עליה כוס שלישי ונראה שהיא צריכה כוס ואפילו לאחר כוס רביעי של הלל לא רצה לאכול אותה ולברך ברכת המזון מפני שהם לא התקינו אלא ד' כוסות בלבד וכוס ה' לא התקינו והחזיק טעם בדבר זה שאין צריך לחזור ולאכול מצה לפי שסתם רוב המצות שלנו כולן עשויות כתיקון חכמים ויש בהם שימור לשם מצה והמצה שאוכל בגמר סעודתו עולה לו לשם מצה של מצות הואיל ונעשית בהם שימור לשם מצה:", + "ולאחר שאכלו מצת אפיקומן אם אכלו בתוך סעודתן דבר מזוהם או מלח נוטלין ידיהן ואין מברכין על נטילת ידים דמים אחרונים אינן טעונין ברכה ואם לא אכלו מלח ולא דבר מזוהם אינם צריכין נטילת ידים:", + "מוזגים כוס שלישִי ומבָרכים בִרכַת המזון.", + "מוזגין כוס שלישי ומברכין עליו ברכת המזון ומזכיר יעלה ויבוא בבונה ירושלים ובשבת אומר נחמינו ואם טעה ולא הזכיר מעין המאורע חוזר ואם נזכר קודם שפתח בהטוב והמטיב אומר בא\"י אמ\"ה אשר נתן מועדים לשמחה לעמו ישראל לאות ולברית בא\"י מקדש ישראל והזמנים ומברכין בורא פרי הגפן ושותין בהסיבת שמאל. מוזגין כוס רביעי וגומרין את ההלל בנעימה והודאה כמו ששנינו רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר ואמרי' עלה בגמרא מאי ברכת השיר רב אמר יהללוך ור' יוחנן אמר נשמת כל חי ונהיגין למיעבד כתרווייהו וחותמין יהללוך ואח\"כ אומר נשמת כל חי וחותמין מלך מהולל בתשבחות. וכשאומרים כוס ישועות אשא מגביה את הכוס בימינו ומוליך ומביא [על השלחן] בשמחת לבב ואח\"כ אומר הללויה הללו את שם ה' כו'. ואומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו דתניא [כוס] חמישי אומרים עליו הלל הגדול דברי ר' טרפון וכיון דשרי וטרי אמוראי לפירושי איזה הלל הגדול שמע מינה שצריך לאמרו ותו אמרי' למה אומרים הלל הגדול א\"ר יוחנן מפני שהקב\"ה יושב ברום עולמים ומחלק מזונות לכל בריה אמר ר' יהושע בן לוי [הני] עשרים וששה כי לעולם [חסדו] כנגד מי כנגד עשרים וששה דורות שלא היתה בהן תורה וזן אותם הקב\"ה בעבור חסדו. ומברכין בורא פרי הגפן ושותין בהסיבת שמאל. ונהיגין לומר רהיטין ופיוטין המסודרין בדברי שבח והודאה וכן ראוי לרבות בהלל ובהודאה לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו על ישראל:", + "ובין ארבעה כוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה. ומפורש בירושלמי למה בשביל שלא ישתכר פי' שמא ישתכר ונמצא מתבטל מכוס רביעי ומלגמור את ההלל ומקשה והלא משוכר הוא מה בין יין שבתוך המזון ליין שלאחר המזון ומשני יין שבתוך המזון אינו משכר יין של אחר המזון משכר וכתב רבינו ישעיה זצ\"ל ואם כן בין ראשון לשני שאינו בתוך הסעודה למה מותר לשתות ויש לומר כיון שלא אכל עדיין ודעתו לאכול אינו יכול לשתות כל כך שישתכר ועל כן מותר:", + "ושנו חכמים ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית אחד האנשים ואחד הנשים ואחד התינוקות. אמר רב יהודה וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין אלא מחלקין להן קליות ואגוזים כדי שישאלו. שתאן חי ידי יין יצא ידי חירות לא יצא ומסתבר דיין שלנו ידי חירות נמי יצא שהרי אינו כל כך חזק דלירדי על חד תלת מיא כיין שלהם א\"כ הוי כמזוג. שתאן בבת אחת אמר רבא ידי יין יצא ידי ארבעה כוסות לא יצא. כתבו הגאונים זצ\"ל אם הוא בספינה או במקום שאין בו יין ויש שם צמוקים ישרה ענבים או צמוקין במים ודיו ודוקא צימוקים דאית בהו קיוהא אבל לית בהו קיוהא לא. וארבעה כוסות הללו אין בהם משום זוגות דאמר רב נחמן בר יצחק ליל שמורים כתיב לילה המשומר ובא מן המזיקין. רבא אמר כוס של ברכה מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה. רבינא אמר כל חד וחד מצוה באנפי נפשיה היא וארבעה כוסות הללו מברכין על [כל] כוס וכוס בורא פרי הגפן דכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה היא. וכן מצאתי בפסקי של הגאונים זצ\"ל אך בעל הדברות כתב שאין מברכין בורא פרי הגפן אלא בכוס של קידוש ובכוס של ברכת המזון והדין סברא לרב כהן צדק ורב יוסף בר רב עמרם [גאון] זצ\"ל קמאי דקמאי. אבל על הגפן לא מברכינן אלא בכוס אחרון וכן אמר רב האי גאון זצ\"ל דלא מברכינן על הגפן אלא בכוס אחרון וכ\"כ ר' בנימן אחי נר\"ו דלא מברכינן אלא בכוס אחרון דברכת המזון פוטרת יין שלפני הסעודה ושבתוך הסעודה מברכה של אחריהן וכוס רביעי פוטר כוס של ברכת המזון מברכה שלאחריו אבל לענין ברכה שלפניהן על כולן מברכין בורא פרי הגפן שכיון שכל אחד ואחד טעון שירה בפני עצמו ואין ראוי לומר שירה בלא ברכה כדכתיב ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל תהלה [ותהלה] תן לו ברכה. ורבינו יצחק פאסי זצ\"ל כתב איכא מאן דאמר לא מברכינן על הגפן אלא לבסוף ואיכא מאן דאמר דמברכינן בתר תרי כסי דמיקמי סעודה ובתר תרי כסי דבתר סעודה והדין טעמא בתרא טעמא דמסתבר הוא שפיר דמי למיעבד הכי אבל לברך בורא פרי הגפן מברכינן על כל כוס וכוס. ורבינו שלמה זצ\"ל כתב בהלכות הפסח שסידר שצריך לברך על הגפן על כל כוס וכוס מאי טעמא כל חד וחד מצוה באנפיה נפשיה הוא וכן כתב גם רבינו ישעיה זצ\"ל שמברכין על הגפן על כל כוס וכוס וכן נראה בעיני דכיון דכל חד וחד מצוה באנפיה נפשיה הוא הילכך כל חד וחד טעון בורא פרי הגפן וכיון דכל אחד ואחד טעון בורא פרי הגפן לפניו טעון על הגפן לאחריו [ומה שאמרנו שכל אחד טעון על הגפן לאחריו] דוקא כוס ראשון של קידוש ושני כוסות האחרונים אבל כוס שני של הגדה שאחריו בוצע להמוציא ואוכל ושותה בתוך סעודתו אין מברכין אחריו על הגפן שאם כן היה צריך לחזור ולברך על היין שבתוך הסעודה. ודבר זה אינו מידי דהוה אכוס קידוש של שבתות ושאר ימים טובים שכוס קידוש פוטר את היין שבתוך הסעודה מברכה שלפניו. ומיהו [לפי] דברי רבינו שלמה זצ\"ל ויתר המפרשים דסברי דאין ברכת המזון פוטרת את היין שבתוך הסעודה מברכת על הגפן דאם ברכה אחת מעין שלש פוטרת את היין שבתוך הסעודה שלש ברכות עצמן לא כל שכן א\"כ כולן טעונין על הגפן חוץ מכוס שני של הגדה וכבר כתבתי טעמן וראיותיהן וסברתינו בזה בערוגת סדר הברכות הלכה קמ\"ח:", + "והרוצה לקדש בפסח ולעשות כל הסדר בבית חבירו שאינו בקי [הרי] הוא רשאי בכך [לפי] שכך אמרו חכמים כל הברכות כולן אע\"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא ואיבעיא לן ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש היום אע\"פ שיצא מוציא וכשם שמוציאו בברכת הלחם של מצה כך מוציאו בברכת מרור דחד טעמא הוא. מיהו כל הירקות של טיבול ראשון יש להסתפק שאינן אלא מפני התינוקות שישאלו או שמא כיון דרבנן תקנוהו כן כזה מוציאין דכל דתקינו רבנן כעין דאורייתא תקין וה\"ה דבקריאת ההגדה וההלל יכול להוציאן בקריאתו ויוצאין ידי חובתן כמו ששנינו בפרק לולב הגזול מי שהיה עבד [או] אשה או קטן מקרא אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין ותהא מאירה לו ואם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה:", + "וכשם שבקריאת ההגדה וההלל מוציאו ידי חובתו כך מוציאו בברכת היין שעמהן שכיון שהן טעונין כוס דינן אחד אבל בבהמ\"ז [אינו מוציאו ידי חובתו ומפרש טעמא בירושלמי שנייא ברכת המזון] דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך הלכך אם למידין כולן ברכת המזון יכול לקדש ולעשות כל הסדר בכמה בתים:", + "כיצד הולך ומקדש בבית ראובן ועושה לשם של הסדר שלפני הסעודה והן יושבין וגומרין סעודתן והוא הולך ומקדש בבית שמעון ועושה לשם כל הסדר שלפני הסעודה כמשפט הראשון והן יושבין וגומרין סעודתן והוא הולך ומקדש בבית לוי ועושה לשם כל הסדר כמשפט הראשון וכן הולך ועושה כל הסדר בכל הבתים שירצה וחוזר בבית ראובן ומברך ראובן לעצמו ברכת המזון והבקי גומר לפניו את ההלל ומברך על כוס רביעי. והולך לו בבית שמעון ומברך שמעון בעצמו ברכת המזון והבקי גומר לפניו את ההלל כמשפט הראשון וכן הולך ועושה כל הסדר בכל הבתים הראשונים והוא אינו טועם בבית אחד מהם לא בתחלה ולא בסוף אלא טועם בביתו ועושה כל הסדר בביתו או בתחילה או בסוף שהרי אינו רשאי לטעום אחר מצת אפיקומן ואין לו להוסיף על ד' כוסות וכן נמצא בדברי הגאונים ז\"ל ובהלכות גדולות:", + "ושני לילות הראשונים של פסח דינם שוה בכל סדר חובת ההגדה וארבעה כוסות. ועל זה נשאלה שאילה לפני הגאונים זצ\"ל אמור רבנן בלילי פסחים בתר ברכת מזונא אסור ליה למישתי מידי אלא מיא בלילי תנינא דפסחא בתר דקדיש ואכיל ושתי ומברך ברכת המזון וגמר הלילא מהו למשתי חמרא ומיכל כל מאי דבעי מי אמרינן חיובא דפסח חד ליליא הוא והא גמרינן כל מילי דפסחא בליליא קמא בליליא תנינא פסק ליה כל חיובא דפסחא הילכך שרי או דילמא עבדינן כליליא קמא מה ליליא קמא אסור אף ליליא תנינא [אסור] והשיבו כך ראינו שמהדרין מן המהדרין נוהגין לילי שני כראשון ואין אוכלין אחר ברכת המזון כלל ואין שותין אלא כוס שאמר עליו את ההלל מאי טעמא חיישינן לספיקא דאמרינן ספק חמשה עשר ספק ששה עשר הוא ואנן כל בני הישיבה והמהדרין שבישראל נוהגין ליל שני כליל ראשון לכל דבריו זכר לפסח. אבל מי שרוצה לאכול ולשתות בליל שני אחר ברכת המזון ואחר יהללוך אוכל ושותה ואין עליו כלום. אבל נמצא מוציא עצמו מכלל המהדרין ועובר על דברי חכמים שאמרו לעולם לא יוציא אדם עצמו מן הכלל. ונראה בעיני הדעת שאין להקל בדבר לשנות בין לילה ראשון לליל שני שלאחר שעשינוהו קודש איך נעשהו כחול ובין לילה ראשון ובין ליל שני שניהם אסור לטעום כלום בהם לאחר כוס רביעי. ובעל הדברות ז\"ל כתב דאין שנוי בין מים ליין שכשם שמותר לשתות מים כל הלילה כן מותר לשתות יין כל הלילה ומה שאמרנו שאין מפטירין אחר מצה אפיקומן במיני מאכל קאמר ולא במיני משתה:", + "הנה ביארנו בדרך ארוכה וקצרה למטיבי לכת סדר חובת ליל שמורים. באכילת מצה ומרורים. וארבעה כוסות הנבחרים. להסיבת בני חורים. ומצות ההגדה לנערים. לרשע וחכם מדרים. ותם ופתי להערים. בקריאת הלל ושירים. וללמדם ספר ולשון כשרים." + ] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "שבלי הלקט על הגדה של פסח", + "enTitle": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah", + "key": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..e2d2c4bd0de43ed5ac4ac44e98230ead19718305 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,550 @@ +{ + "title": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Shibolei_HaLeket_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [ + [], + [ + "כוס הראשון מוזגין כוס של יין ואומרים עליו קידוש היום וזה סדרו של קידוש. מברך תחלה בורא פרי הגפן ואחר כך מברך אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו וכו' ושהחיינו. שכך שנינו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית שמאי אומ' מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גורם אל היין שיבא וכבר קידש היום ועדיין היין לא בא. ובית הלל אומ' מברך על היין ואח\"כ מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתיאמר דבר אחר תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וקיימא לן דהלכה כבית הלל. ואל תתמה על מה שאין אנו מברכין שעשה נסים בלילי הפסח שהרי מסדר והולך בסוף ההגדה למי שעשה לנו ולאבותינו את כל האותות והמופתים והנסים האלו כן כתב רבינו שלמה זצ\"ל. ואם חל ליל שמורים בלילי שבת מתחיל ויכולו השמים כסדר לילי שבת ומברך בורא פרי הגפן ואומר אשר בחר בנו וכולל של שבת עם קידוש היום וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. ואע\"ג דקי\"ל דאין חותמין בשתים הא איתמר עלה בגמרא חוץ מזו. ואחר כך מברך שהחיינו ואם חל ליל שמורים במוצאי שבת מברך יקנה\"ז סימן. יין. קידוש. נר. הבדלה. זמן. דהכי איתוקמא בפרק ערבי פסחים. מאי הוה עלה אביי אמר יקנה\"ז רבא אמר יקנה\"ז והלכתא כרבא יין קידוש מברך כשאר ימים נר כסדר מוצאי שבת הבדלה המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לגוים בין יום השביעי (הגדול והקדוש) לששת ימי המעשה ובין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי הגדול והקדוש מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת וחותם [בא\"י] המבדיל בין קודש לקודש והכי איתוקמא בפרק קמא דחולין בסופו. ומה שאומרין ובין קדושת שבת לקדושת יום טוב ואת יום השביעי הגדול והקדוש מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת משום דבעינן מעין פתיחה סמוך לחתימה ואמרי לה מעין חתימה ופסק רבינו שלמה זצ\"ל דעבדינן כתרווייהו וכתב רבינו שלמה זצ\"ל במוצאי שבת ליום טוב אין מברכין על הבשמים גזירה שמא יקטום ועוד שלא אבדה נשמה יתירה של שבת ועוד מצאתי בשם רבינו יצחק מדנפי\"ר זצ\"ל ששאלתי לר' כשאירע פסח במוצאי שבת מפני מה אין מברכין על הבשמים ואמר לי גזרה שמא יקטום ונראה לי שהוא עיקר כי טעם הבשמים שאנו מברכין במוצאי שבת מפני נשמה יתירה שנאבדה ממנו ונפשו של אדם דקה שכך דרשו רבותינו ז\"ל שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש וזהו בחול אבל עתה מפני שמחת יום טוב אינו מרגיש באיבוד נפשו. ובמוצאי יו\"ט לחול אין מברכין על הבשמים לפי שאין נפש יתירה ביום טוב. ובשם הרב ר' יאיר בן הרב ר' מאיר זצ\"ל מצאתי יום טוב שחל להיות במוצאי שבת מברך יקנה\"ז ויש שמצריכין בשמים ובשם רבינו גרשום זצ\"ל שמעתי שמצריך בשמים כשחל יום טוב במוצאי שבת ואע\"ג דבגמרא שלנו אינו מצריך בשמים מיהו בירושלמי אמר יום טוב שחל להיות אחר השבת [מברך] יקבנה\"ז ובכל מקום שיש נר יש בשמים ויש שאין מברכין על הבשמים ביום טוב שחל להיות אחר השבת וטעמם שמא יקטום ולא נהירא דהא אמרינן ביום טוב קוטמו ומריח בו אלמא לא חיישינן אם יקטום עכ\"ל. ושמא המפרשים גזירה שמא יקטום מפרשים שמא יקטום המחובר ולפי טעמו של רבינו יצחק בר' יהודה זצ\"ל שמצריך בשמים במוצאי שבת מפני שמסריח אור של גיהנם ששבת כל היום ולא הסריח ובמוצאי שבת מתחיל ומסריח א\"כ במוצאי שבת ליום טוב אין מצריך בשמים שגם יום טוב שובת אור של גיהנם ואינו מסריח ואם תאמר א\"כ נברך על הבשמים במוצאי יום טוב יש לומר כיון שאין מברכין על האור אין מברכין על הבשמים הואיל והבשמים מחמת האור הן באין תדע שהרי במוצאי יום הכיפורים נהגו לברך על הבשמים כמו שמברכין על האור וכן תירץ אחי ר' בנימין נר\"ו:", + "וצריכין לשתות כל ארבעה כוסות בהסיבה דאיתמר מצה צריכה הסיבה מרור אינו צריך הסיבה יין צריך הסיבה אמרי לה תרי כסי קמאי בעי הסיבה דההוא שעתא הויא לה חירות בתראי לא בעי הסיבה מאי דהוה הוה ואמרי לה תרי כסי קמאי לא בעי הסיבה דאכתי עבדים קאמרי' בתראי בעי הסיבה דהוה ליה חירות והשתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי כולהו בעי הסיבה ואין הסיבה אלא הסיבת שמאל אבל הסיבת ימין אינה חשובה הסיבה וכן פרקדן לאו שמיה הסיבה ויש בהן סכנה שמא יקדים קנה לושט ופתרון פרקדן יש מפרשין אותו שוכב על מתניו ופניו למעלה ודייקי בר קדל ששוכב על עורפו. ויש מפרשים ששוכב על פניו ומתניו למעלה ודייקי בר קידה ואחי ר' בנימין נר\"ו כתב דהאי דאמרינן שמא יקדים קנה לוושט אהסיבת ימין [נמי] קאי ולא אפרקדן [בלחוד וכן פי' רבינו שלמה זצ\"ל] והכי משמע בגמרא דתני לי' בתר הסיבת ימין והטעם לפי שדרך ההסיבה להסיב על גבי המטות המוצעות על גבי קרקע אצל השלחן ומטין ושוכבין על צדו ולפיכך הסיבת שמאל הוא עיקר ההסיבה שידו הימנית הקרובה לפה הוא למעלה ואפשר לו להוליכה לו על השלחן ולהביאה בפיו בלא סכנה אבל אם היה מסיב בצד ימין כיון שידו הימנית מלמטה שהוא שוכב ומסיב עליה אי אפשר לו להביאה לפיו ולהוליכה על השולחן אלא אם כן זוקף את עצמו ועוקם את הראש ושמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה. ומכאן יש להוכיח שהאיטר שאינו שולט בידו הימנית או מי שהיתה ידו הימנית גדומה או שהי' בהן מומין ואי אפשר לו להביאה לפיו שידו השמאלית החשובה ימין שלו שהוא צריך להסב מצד ימין של כל אדם שהיא חשובה שמאל שלו שהרי איפשר לו להביאה אל פיו:", + "ואחד אנשים ואחד נשים צריכין הסיבה ואשה אצל בעלה אינה צריכה הסיבה ואם היא אשה חשובה צריכה הסיבה בן אצל אביו צריך הסיבה תלמיד אצל רבו המלמדו תורה אינו צריך הסיבה ואם מלמדו אומנות צריך הסיבה וכן השמש צריך הסיבה. ואם נטלו ידיהן קודם קידוש אין קידוש מפסיק לנטילת ידים כאשר הקדמתי למעלה בערוגת שבת הלכה ע' ואם לא נטלו ידיהן קודם קידוש נוטלין ידיהן ומברכין על נטילת ידים שהרי צריך לו לטבל בירקות והקשה רבינו ישעיה זצ\"ל על זה דהא קיימא לן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח ותירץ לפי שצריך לטבול במשקין לפיכך צריך נטילת ידים דאמר ר' אליעזר אמר ר' אושעיא כל שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים מאי טעמא חכמים גזרו טומאה על הידים להיות שניות ומטמאין את המשקין להיות תחילה שהמשקה הוא עלול לקבל טומאה שהרי הוא מכשיר את אחרים לקבל טומאה על כן אנו נוטלין ידנו בטיבול ראשון:", + "מביאין (סל) [כלי] או קערה ובתוכו שלש או שנים מצות הן נקראים שמורים לפי שצריכין שימור לשם מצה משעת קצירה כמו שפירשנו למעלה. וירקות כגון כרפס הוא אפייה או צורפולייה או פיטרוסינדלו או גרגר או (של) [כל] מין ירק שדרכו להיאכל חי ומבושל שהן ראויין לטיבול ראשון ועוד יש שם מין שני של ירק הראויין לטיבול שני כדתנן אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת בעולשין בתמכה בחרחבינה ובמרור ויוצאין בקלח שלהן בין לחין בין יבישין אבל בעלין שלהם אין יוצאין אלא בלחין אבל לא ביבישין פי' רבינו שלמה זצ\"ל חזרת לטוגה עולשין קריספינייו תמכה מרובייה חרחבינה סיב הנכרך סביב הדקל ודיליא מרור אמירפוייל ואחי ר' בנימין פירש עולשין מפרש בגמרא הינדיבי והוא כעין מרור וערית הנקרא אסכרולא ושמה בלשון יון ובלע\"ז גרמטיקא אינדיביאה ובלשון ישמעאל הינדבי. ועוד יש שם שני תבשילין ואפי' סילקא וארזא ואפי' דג וביצה שעליו ופי' רבינו שלמה ביצה שמעורה עמו בתבשיל שאם תאמר ביצה אחרת מאי אפי' ועוד יש שם חרוסת אייגרוס בלע\"ז שהיא עשויה ממיני ירקות כתושין ופרחי אילן ותבלין. וצריך לקהוייה [במיני קיוהי כגון תפוחים חמוצים] זכר לתפוח על שם תחת התפוח עוררתיך וצריך לסומכה על שם הטיט ויש משימין בה מעט חומר או גרידת לבינה זכר לטיט. ועוד יש שם תבלין זכר לתבן כגון קנמון ושבולת נרד ועוד יש שם שני מיני בשר אפי' ממין אחד כגון האחד צלי ואחד מבושל אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ועוד יש שם קלייות ואגוזים ומיני מגדים ופירות לשדל בהן את התינוקות כדי להפיג שינה מעליהן כדי שיראו השינוי וישאלו ועוד יש שם לפי סידורו של רב עמרם גאון זצ\"ל דג וביצה ביצה משום זיז ודג משום לוייתן. נוטל הבקי (פרדס) [הכרפס] או שאר מיני ירקות שהן לטיבול ראשון ומברך בורא פרי האדמה ומטבל בחרוסת ומשקעו שם יפה [יפה] ואוכלין אותו בלא הסיבה ופי' רבינו ישעיה זצ\"ל ירק זה אינו בא לחובה אלא לפטור את המרור מברכת בורא פרי האדמה בטיבול שני שהרי אנו צריכין בשני טיבולין כדי לעשות שינוי מפני התינוקות כדי שיבינו וישאלו. בטיבול שני מברך על אכילת מרור בלבד ואם אין לו שני מיני ירק אלא מרור בלבד הרי הוא מברך עליו בטיבול ראשון בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ובטיבול שני אוכל ממנו בלא ברכה כרב חסדא דאמר לאחר שמילא כריסו ממנו חוזר ומברך וכתב ר' אביגדור נר\"ו לר' בנימין אחי נר\"ו בשם רבינו יצחק בר שמואל זצ\"ל כי יש לברך בורא נפשות רבות לאחר טיבול ראשון אם אוכל מן הירק כזית וטעמא משום דסבירא ליה דאין טיבול ראשון פוטר טיבול שני מברכת בורא פרי האדמה (וכתיבתו) [וסברתו] כתובה לפנינו. אחר טיבול ראשון נוטל הבקי אחד מן המצות הנקראת שמורים ובוצע אותה לשנים ומניח חצי בקערה עם השלימות וחצייה כורך אותה בקצת המפה [וכתב בעל] עשרת הדברות על שם צרורות בשמלותם על שכמם ומניחה עד לאחר סעודתו לאוכלה על השובע זכר לפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו והיא הנקראת אפיקומן. מוזגין כוס שני ונוטל כל אחד ואחד כוסו בימינו והקערה או הסל בשמאלו שבהם כל הדברים הראוין להיות שם כמו שהזכרנו למעלה ומגביהין את הקערה ואומרים פה אחד בהלל ובשיר [ובנחת] הא לחמא עניא כו' שכן מצינו באבותינו במצרים שאמרו שירה והלל על אכילת מצה שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב וכו' והקוראין את ההגדה צריכין שיהו שלשה לפי מה שמצינו במדרש שוחר טוב כדי שיאמר האחד לחבירו הודו לה' כי טוב והרב ר' אביגדור כהן צדק נר\"ו השיב דלא סמכינן על דברי השוחר טוב היכא דלא איפשר וכבר כתבתי לשונו למעלה בערוגת ראש חדש הלכה קע\"ד. ומה שמגביהין הקערה כדי שיראו התינוקת את השינוי וישאלו לפי שמצוה לפתוח להם פתח לשאלה כדכתיב והגדת לבנך ביום ההוא לאמר וכו' ובכל לשון ובכל ענין ששואל ואומר מה זה נפטרין מלומר מה נשתנה כדאמרי' התם אביי הוה יתיב קמיה (דרבא) [דרבה] חזא דקא מגביה פתורא אמר להן מה אכלינן דקא מעקרייהו פתורא אמר ליה פטרתן ממימר מה נשתנה. באגדה מנין כשקוראין באגדה נוטל כל אחד ואחד כוסו בידו לפי מה שמצינו באגדה מנין שאין אומרין שירה אלא על היין שנאמר ותאמר אליהם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח דשתו ליה אלהים במה משמח הוי אומר בשירה:" + ] + ], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "הא לחמא עניא. למה נקראת מצה לחם עוני כדתניא לחם עוני שעונין עליו דברים פי' קריאת ההגדה והלל על אכילתו. ד\"א מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה פי' שבוצעין המוציא בפרוסה כאשר נפרש לפנינו ד\"א מה עני הוא מסיק [את התנור או את הכירה] ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה פי' דרך העני שאין לו [לעני שפחות ועבדים] לעבדו להיות הוא בעצמו מסיק ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה אפי' העשיר שלא יבא לידי חימוץ עד כאן לשון הברייתא ויש מפרשין למה נקרא לחם עוני לפי שאין לשין אותו אלא כשיעור קרבן עני דהיינו עומר שהיא עשירית האיפה הבאה בדלי דלות כמפורש בפרשת ויקרא בקרבן עולה ויורד לענין שבועת בטוי:", + "כל דכפין יתיה ויכול. רבינו ישעיה זצ\"ל מפרש לפי שחובת כל אדם לוכל מצה בליל ראשון של פסח [כמו שכתוב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה] על כן מזמנין את מי שאין לו [מצה]. וכי כל אדם פותח פתחו בלילי פסח ואומר כל מי שרעב יבא ויאכל עמי אתמהא אלא כך אנו אומרים כל אדם ירעיב עצמו בערב הפסח מחמש שעות ולמעלה כדי שיתאוה לאכול מצה מהא דרבא הוה שתי חמרא טובא במעלי יומא דפיסחא כי היכי דגריר ליביה:", + "כל דצריך ייתי ויפסח. רבינו ישעיה זצ\"ל כתב דלא גרסי' ליה [לפי] שאין לנו פסח עתה ואפי' אם היה לנו פסח עתה לא היינו מזמנין אותם שאין הפסח נאכל אלא למנוייו כשהוא חי כמו שדרשו חכמים מהיות משה מחיותיה דשה רשאין לפחות ולהוסיף אבל לאחר שנשחט לא ועל כן לא גרסי' ליה:", + "ואחי ר' בנימין נר\"ו כתב דאין חשש לסלקו ליה ואע\"פ שאין עתה זמן פסח לשון ההגדה מסודרת על יסוד הפסוקין כדכתיב בתחילת הענין ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו וגו' שהיו מזמנין זה לזה לפסוח יחד וכן משמעו כל מי שאין לו פסח יבא וימנה על שלי ובודאי קודם שחיטת הפסח קאמרי ליה וקבעוהו בהגדה לזכר בעלמא ואל תתמה שהרי שנינו רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרור כו' וכי יש לנו פסח עתה אלא לזכר בעלמא. וגדולה מזאת שהרי אנו עושין מעשה זכר לפסח כהלל שהיה כורכן ואוכלן יחד על שם הכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו ועוד אפיקומן שאנו אוכלין במקום פסח והרי אנו משימים בקערה שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה א\"כ ראוי והגון לאומרו לידע לזכר מה אנו עושין כל זה. ועוד יש לומר שיש בבבא הזאת פסח מצה ומרור מצה הא לחמא עניא די. מרור כל דכפין ייתי ויכול כמה דתימא נפש רעבה כל מר מתוק. פסח כל דצריך ייתי ויפסח ועליהם נאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה וגו' כאשר מפרש בהגדה לפנינו בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.", + "ויש מפרשים כל דצריך ייתי ויפסח שהכל ראוין שיהיו עניים אצל הפסח שלא יאמר יחיד הואיל ואני עשיר אלך ואקנה פסח לעצמי ואכלנו לבדי שנאמר משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם וגו':", + "הא שתא הכא לשתא דאתיא בארעא דישראל בני חורין. יש מפרשין ואחרי שהזכרנו ענין פסח צריכין אנו להזכיר דברי נחמות להרחיב לב אומרין ההגדה כלומר אע\"פ שאנו עתה בגלות ובעבדות ואין אנו יכולין לעשות פסח כראוי כבר הבטיחנו המקום להוציאנו מעבדות לחרות מן הגלות הזה להושיבנו בא\"י כבראשונה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו לקיים לנו הבטחתו בשנה הזאת שנעשה פסח של שנה הבאה בירושלים:", + "יש מפרשים למה אומר בבא זאת בלשון ארמית לפי שבירושלים היו מספרים בארמית לשון שמחה. טעם אחר מפני המזיקין כדי שלא ירגישו המזיקין כי הם מספרים בלשון קודש ושומעין מה שאנו אומרין כל מי שהוא רעב יבא ויאכל והיו מקבצין כולן ומקלקלין את הסעודה והיו עושין היזק ע\"כ נהגו לאומרו בלשון ארמית שלא יבינו מה שאנו אומרים שכך מצינו ששה דברים נאמרו במזיקין שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם מדברים בלשון הקודש כמלאכי השרת ואילו היינו אומרים בלשון הקודש היו מבינים. ומורי הרב ר' בנימין נר\"ו הקשה הרי כבר נאמר ליל שמורים לילה המשומר מן המזיקין ומורי הרב ר' יהודה אחי שני נר\"ו פירש מה שאומרים אותו בלשון ארמית לפי שהוא היה הלעז שלהם שהרי בבבל ניתקן ואומרים אותו בלעז כדי להבין הנשים והתינוקת לקיים מצות והגדת לבנך וגו' בעבור זו כמו שמפורש לפנינו בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך לעשות להם פתח כדי שישאלו ויפטר מלומר מה נשתנה:", + "ואחי ר' בנימין נר\"ו פי' מה טעם אומרים אותו בלשון ארמית שדרשו רבותינו ז\"ל במדרש איכה גלתה יהודה מעוני לא גלו ישראל עד שאכלו חמץ בפסח שנאמר גלתה יהודה מעוני כמה דאת אמר מצות לחם עוני לכך נהגו לאומרו בלשון ארמית כדי לגלות החטא לבניהם שיהיו נזהרים בו וזהו פירושו זהו הלחם שיש בו סימן לחירות וגאולה שאכלו אבותינו כשיצאו ממצרים ואם חטאו בו אבותינו וגרם להם גלות הרי אנחנו נזהרים ונשמרים בו ועל כן אומרים כל דכפין ייתי ויכול להזכיר ולהודיע לכל שהרי אוכלין לחמם מצה ולכך מסיימין הא שתא הכא כלומר אע\"פ שעונותינו גרם לנו גלות יהי רצון מלפניך להביא גאולתינו שהרי אין בידינו עון זה לעכב. ויש מסיימין הבבא הזאת בלשון הקודש ואומרים לשנה הבאה בארץ ישראל בני חורין. וטעם שלהם כיון שמסיימין דרך בקשה שאנו מבקשים מלפני המקום שישחררנו ויוציאנו מעבדות לחירות לימות המשיח ועל כן אנו מצריכין לאומרו בלשון שיבינו בו המלאכים כההיא דאמרינן לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית לפי שאין מלאכי השרת נזקקין לו:" + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מה נשתנה הלילה הזה. פירש רבינו ישעיה זצ\"ל זה נתקן עבור מי שאין לו מי שישאל שאילו היה לו בן [חכם] שהיה שואל לא היו צריכין לאומרו. כי הא דאביי הוה יתיב קמיה (דרבא) [דרבה] חזא דקא מגביה פתורא פי' שהיו עוקרין את השלחן אמר אטו מי אכלינן שאתה עוקר את השלחן מלפנינו אמר ליה (רבא) [רבה] פטרתן מלומר מה נשתנה אבל במקום שאין לו מי שישאל חייבין לשאול זה את זה. ואפי' שני תלמידי חכמים הבקיאין בהלכות הפסח:", + "שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפי' פעם אחת. כלשון הזה איתוקמא בגמרא ואכילת ירק קרי טיבול על שם שדרכו ליאכול על ידי טיבול חומץ או חרוסת וציר:", + "והלילה הזה שתי פעמים. טיבול ראשון וטיבול שני וטיבול ראשון אינו חובה אלא כדי שישאלו התינוקת ויאמרו בכל לילה אנו אוכלין הירקות בתוך הסעודה ועכשיו לפני הסעודה:", + "והלילה הזה כולנו מסובין. (שהם) [שהרי] גם השמש צריך להסב ובן לפני אביו ואשה [חשובה] אצל בעלה והוא דבר תימה שהוא דרך חירות ושררה. כתב אחי ר' בנימין נר\"ו שאילת מה נשתנה סדורה על יסוד הפסוק והגדת לבנך וגו' ובעבור זה כמו שמפורש בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך והנה הוא שואל על המרור כמו שאמר אנו אוכלין שאר ירקות וכן שואל על המצה כמו שאמר והלילה הזה כולו מצה ובזמן שבית המקדש קיים שואל על פסח שאומרים בכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי אך עתה אין מקום לשאילה זו ועוד שואל על ההסיבה הצריכה לכל אלו השאילות ועליה משיבין תחילה שאומרים עבדים היינו לפרעה במצרים כו' היא תשובת ההסיבה לבד שיצאנו מעבדות לחירות וההסיבה היא סימן לבני חורין ולפי שהיא זקוקה לכל השאלות משיבין עליה תחלת ותשובת השאלות האחרות בסוף הגדה רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרורים. ומפרש והולך פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים על שום מה וכן למצה וכן למרור. תדע לך שהיא כן כדאמרינן התם אמר ליה רב נחמן לדראי עבדיה עבדא דשבקיה מריה לבר חורין ויהיב ליה דהבא וכספא מאי בעי למיעבד ליה אמר ליה צריך לאודייה ליה ולשבחיה אמר ליה פטרתן ממימר מה נשתנה:" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עבדים היינו לפרעה במצרים. היא תשובת מה נשתנה כמו שפירשנו. והיה תשובת הבן החכם בפרשת ואתחנן ואם תאמר מאי דהוה הוה ומה לנו לספר כזה עתה לכך מסיים ואומר שאילו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים. וכו'. ואותנו הוציא משם:", + "ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. כדאמרינן אפילו שני תלמידי חכמים הבקיאין בהלכות פסח שואלין זה את זה כדי לקיים מצות והגדת והנה מביא ראיה הלכה למעשה:" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "[מעשה] ברבי אליעזר ור' יהושע ור' אלעזר וכו' שהיו מסובין בבני ברק. שם מקום מנחלת בנימין בספר יהושע:", + "הגיע זמן קרית שמע של שחרית. פירש אחי ר' בנימין נר\"ו בא להודיענו שאילמלא קרית שמע שהיא מצוה עוברת לא היו נמנעין מלספר [ביציאת מצרים]:" + ], + [ + "אמר (לו) [להם] ר' אליעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה. יש מפרשין כבן שבעים ולא בן שבעים לפי שקפצה עליו זקנה ביום שנתמנה נשיא. כדאיתא בברכות אהדרי ליה תמניסרו דרי חיוריתא ובו ביום דרש בן זומא:", + "ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילה. [פירש] רבינו אפרים קלעי זצ\"ל לא נצחתי לחכמים שיודו לדברי כדאמרן בכמה דוכתי בהא זכנהו פלוני לרבנן שנצחם בראיותיו שהיו מדלגים פרשת ציצית של קריאת שמע של ערבית לפי שאינה נוהגת אלא ביום כדכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה כדאמרן בברכות שהיו מדלגין ואומרין דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת ואמונה כו' וכן פי' רבינו ישעיה זצ\"ל לא זכיתי שתאמר יציאת [מצרים] בלילות שהייתי סבור אין מצותה אלא ביום עד ששמעתי דרשת בן זומא מיכן ואילך ניתקן לאומרו ולהזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה ביום באמת ויציב ובערב באמת ואמונה ואם תאמר וכי ר' אליעזר לא היה מתפלל קודם לכן תפילת ערבית ומזכיר בו יציאת מצרים ויש לומר מדלג היה ואפי' בק\"ש היה מדלג פרשת ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה ובלילה אינה חובת ציצית. ועוד כי בפרשת ציצית אינו כתוב בשכבך ובקומך וכל כך היה מדלג עד ששמע דרשת בן זומא וקבעם חובה:", + "ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות. שהיה לו לומר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים (כל) ימי חייך וחכמים שהיו חולקין עם בן זומא היו דורשין ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא את ימות המשיח כדאמרן לא שתעקר [יציאת מצרים] ממקומה אלא שיהא שיעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים תפילה לה:" + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "ברוך המקום ברוך הוא. פי' להקב\"ה קרי מקום שהוא מקומו של עולמו ואין עולמו מקומו. [כדאיתא] בתנחומא הנה מקום אתי הנה אני במקום פלוני לא נאמר אלא הנה מקום אתי שהוא מקום לעולמו ואין עולמו מקומו:", + "ברוך שנתן תורה לישראל ברוך הוא. יש מפרשין לפי שרצו לדרוש מקראות הללו הכתובים ארבעה בנים מתחיל בברכות התורה וכן פירש רבינו ישעיה זצ\"ל התחלת הדרשה היא ומברך תחלה ואח\"כ דורש:", + "כנגד ארבעה בנים דברה תורה. מילתא באנפי נפשה היא ואינו סמוך על מה שאומר למעלה ופירושו מצות ההגדה היא כתובה בארבעה מקומות ולפי המקראות הכתובים אנו למידין שכנגד ארבעה בנים דברה תורה כדמפרש ואזיל וקרי להו בנים כלומר שעדיין אין יודעין כלום כמו נערים:", + "וכתב אחי ר' בנימין נר\"ו הרי כאן ארבעה ברכות כנגד ארבעה פסוקין הכתובים במצות ההגדה. ומצות הגדה היא מצות עשה והיתה טעונה ברכה אלא שנפטרת בקריאת שמע והרי קריאת שמע טעונה ברכה לפניה ולאחריה ומתוך חיבתה רמזו עליה אלו ארבעה ברכות ואין טעונין הזכרה ומלכות או יש לומר מה שאומרים בסוף אשר גאלנו היא ברכת ההגדה שהרי יש בה הזכרת מצה ומרור ופסח ובזמן הבית היה מקדימין ואומרין והגיענו הלילה הזה לאכול בו פסח מצה ומרורים והרי יש בה תשובה לכל השאלות ועל כן פותחין בה בברוך וחותמין בברוך לפי שהיא מטבע ארוך. ולמה קבעוה בסוף ההגדה לפי שרוצין לדרוש כמה דרשות בענין ההגדה ואם היה מברך תחלה אשר גאלנו לא היה חוזר למפרע ודורש אל השעבוד:" + ], + [ + "חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם. מקרא זו בפרשת ואתחנן וכתיב בתריה ואמרת לבנך עבדים היינו וגו' ויתן ה' אותות ומופתים וגו' ואותנו הוציא משם וגו' ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה וגו' רבינו קלונימוס זצ\"ל פירש כך היא השאילה של בן חכם ולמה אנו אוכלין החגיגה קודם הפסח והלא הפסח עיקר הנס והיו לנו לאוכלו תחלה אף אתה אמור כהלכות [הפסח] שלפיכך אנו אוכלין החגיגה תחילה לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן בגמר אכילה כשנפטרין מתוך סעודתן אוכלין את הפסח כדי שיהא טעם הפסח בפיו. ולאחר שאכל את הפסח אין מפטירין אפיקומן כלומר אפיקו מיני מזון לקינוח סעודה שלא להפקיע טעם הפסח מפיו. וזה הוא שאנו אוכלין כזית מצה באחרונה זכר לפסח מקדש ובהדיא גרסי' התם כשם שאין מפטירין [אחר הפסח אפיקומן כך אין מפטירין אחר מצה אפיקומן] וכן כתב רבינו ישעיה זצ\"ל:", + "ועוד כתב ואם תאמר הלא הוא לא שאל אלא מדברי תורה דהיינו שאומר אשר צוה החוקים שנצטוו במצרים והיה משיב לו מדרבנן שאכילת הפסח לאחרי כן מדרבנן יש לומר מה העדות והחוקים [והמשפטים] דהיינו לאכול חגיגה ופסח ונראה שהפסח היא עיקר מדאורייתא וכן שואל אותה למה שניתם הסדר והוא עונה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כמו שפירשנו ואחי ר' בנימין נר\"ו כתב אע\"פ ששאלת החכם ותשובות היא האחרונה שבכל אלו השואלים אפילו הכי הקדימוה בהגדה שראוי להקדים בדברי חכמה ועוד שאנו צריכין לדרוש בפסוק והגדת לבנך ולסמוך אחריו סדר תחילת השעבוד איך נתגלגל תחילת ירידתן ושעבודן והאותות והנסים שנעשו שם עד שעת יציאתן לחירות ובודאי שאלת החכם ועל ענייני פסח שואל כך כתוב מה העדות והחוקים והמשפטים וכתב התם זאת חוקת הפסח וכתיב ככל חוקותיו וככל משפטיו יעשו אותו וכשם שהוא שואל כענין כך משיבין לו כהלכה ועל חוקת הפסח שואל משיבין לו כמו שכתוב בענין ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה וגו' וכך היא השאילה כשרואה הבן החכם אביו עם שכניו נמנין על פסח אחד ופעמים מגיע לאחד מהם חלק מועט והן מקפידין עליו לאוכלו מה שאין רגילין לעשות בשאר הימים להתאסף ולהתחבר יחד בסעודה ולהקפיד לחלק מועט כזה ולכך הוא שואל מה העדות והחוקים כלומר למה אתם צריכין להתחבר יחד בסעודה עתה שהוא יום חגיגה ודרך העולם לחוג ולשמוח עם אנשי ביתו ואם מפני חיבת הפסח הרי יכולין לשלוח מנות איש לרעהו [כמו] משאר הקרבנות והנה שאלתו בדרך חכמה ומוסר מה העדות והחוקים והמשפטים וכלל עצמו עמהן שאמר אשר צוה ה' אלהינו. ומה שאמר אתכם ולא אותנו פי' ר' צדקיהו בר בנימין אחי שני זצ\"ל שאין בזה מוציא עצמו מן הכלל כיון שאמר אלהינו אלא לפי שאין שוחטין פסח על הקטן וכשם ששאל כענין כן תהיה תשובתו כהלכה ואומר לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שאין מפטירין מחבורה לחבורה כדכתיב בבית אחד יאכל ומתרגמין בחבורא חדא יתאכל ופתרון אפיקומן כלומר אפיקו מאני מהכא ואע\"ג שאין מקום עתה לשאלה זו שאין פסח בזמן הזה [לא] סלקוהו מן ההגדה שהרי יש לנו [מצת] אפיקומן במקומו. וכשאומרין אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן מנהגנו לאחוז חצי המצה הטמונה במפה שהיא אפיקומן להראותו לכל בני המסיבה [כלומר שהיא זכר לפסח]:" + ], + [ + "רשע מהו אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו. פירש רבינו ישעיה זצ\"ל כשם ששאל ברשע לבבו כך יענה לו הוא אמר לכם ולא לו אף אתה ענה אותו בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו שאילו היה שם לא היה נגאל אלא היה מת בשלשת ימי אפילה. ואחי ר' בנימין נר\"ו כתב מה העבודה הזאת [לכם] בירושלמי מפרש מה העבודה הזה שאתם מטריחים עלינו בכל שנה ושנה פי' דקאמר לשון עבודה ותימה דקרא נמי לשון עבודה כתיב ועבדת את עבודה הזאת ויש לומר כיון שלשון עבודה משמע על שני פנים האחת עבודת רצון מאהבה כמו ועבדתם את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם והשנית עבודת טורח ועמל כמו ויעבידו מצרים ומעבודה קשה ואנו רואין בו מדת רשע שהרי הוציא עצמו מן הכלל דקאמר לכם דמשמע לכם ולא לו וכפר בעיקר שלא הזכיר השם בענין ואינה נראית לו עבודת השם לכך אמר מה העבודה הזאת לכם כלומר הטורח הזה עליכם למה וכי מה אתם זוכין בו אף אתה הקהה את שיניו כמו ושיני בנים תקהינה כלומר תן לו משלו ואומר לו בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו שאילו היה שם לא היה נגאל לפי שכל מדותיו של הקב\"ה מדה כנגד מדה הוא אינו מאמין בגאולה לפיכך אינו ראוי להיגאל וכן מצינו כשאמר אלישע כעת מחר סאה סולת בשקל ויען השליש ויאמר הנה ה' עושה ארובות בשמים ולא האמין והנביא השיבו הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל ויהי לו כן וירמסו אותו העם בשער וימות מדה כנגד מדה. ועוד כתב יש מתמיהין ואומרין שאין תשובות הבן הרשע. על סדר המקראות כמו שמסודר בהגדה ונראה בעיני שאין בזה שנוי וכסדר המקראות בפרשת כך סדרן בהגדה והא לך סדר המקראות בפרשת משכו כתיב והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח וגו'. ובפרשת קדש לי כתיב ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה וסמוך ליה והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים והוא מוסב על השאילה שלמעלה בפרשת משכו מה העבודה הזאת לכם שהרי כאן נמי כתיב [עבודה] כמו שנאמר בסמוך למעלה הימנו ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה ואע\"פ שמרוחקין הפסוקין זה מזה לשון עבודה היא המקרבתן להודיע שהיא תשובת שאילה העבודה של מעלה ומה שהשיב תחילה ואמרתם זבח פסח אין בו כל צורך תשובתו אלא אע\"פ שהוא רשע ושאל ברשע לבבו מה העבודה הזאת והטורח הזה עליכם צריך להודיע עיקר המצוה כדי שלא יבזה אותה לכך אמר זבח פסח כלומר אינה עבודה של טורח אלא עבודה של רצון שאין לשון זבח אלא רצון כמה דתימא לרצונכם תזבחו וכן על מה שלא הזכיר את השם וכפר בעיקר לפיכך משיב ואומר לו לה' לשם השם אנו עושין ומה שאמר לכם ולא לו שהוציא עצמו מן הכלל ותשובת בפסוק והגדת בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו ואם היו שני הפסוקין מקורבין לא היה צריך להתחיל בפסוק השני והגדת לבנך אלא היה מחבר תשובת בעבור זה אל ואמרתם זבח פסח לפי שהוא סיום התשובה עכשיו שהפסוקין מרוחקין והוצרך להתחיל בו והגדת לבנך נמצינו למידין עוד ממנו שאנו צריכין להגיד הענין לפי שאינו יודע לשאול גם שינוי הלשון והגדת מוכיח שהיא פתיחת פתח והגדה למי שאינו יודע ואינו שואל שבכל השאר שכתב בהן שאילה נאמר ואמרתם זבח פסח ואמרת אליו ואמרת לבנך וכאן נאמר והגדת למי שאינו שואל ולא הוצרך הסדרן לכתוב בשאלת הבן הרשע ואמרתם זבח פסח שאין בזה תשובה כנגד רשעו ולפיכך קיצר בלשונו וכתב בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו ודיו:" + ], + [ + "ותם מהו אומר מה זאת. תם קורא למי שאינו חכם שיודע להעמיק ולהסדיר שאלתו בדרך מוסר וחכמה וגם אין בו רשע להעמיק ברשע לבבו אלא שואל סתם מה זאת. וכן הוא הפסוק בסוף פרשת בא אל פרעה והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים:" + ], + [ + "ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנא' [והגדת לבנך]. עשה לו פתח כדי שיבין וישאל כמה דתימא פתח פיך לאלם שנאמר והגדת לבנך:" + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "יכול מראש חודש. כלומר מאחר שאנו מקדימין לדרוש בהל' המועד קודם המועד א\"כ בזה יעשה פתח לבנו ותהיה מצות והגדת נוהגת מראש חודש שהרי עומד בראש חדש ומזהיר על הפסח שנאמר החודש הזה לכם ראש חדשים וגו' דבר אל בני ישראל לאמר ויקחו להם איש שה וגו':", + "ת\"ל ביום ההוא. כלומר מצות ההגדה נוהגת ביום הנס:", + "אי ביום ההוא יכול מבעוד יום. פי' משעת שחיטת הפסח שהרי כתיב בו מועד צאתך ממצרים ת\"ל בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך הא למדת שמצות ההגדה בשעת אכילתו של פסח ולא בשעת אזהרתו ולא בשעת לקיחתו ולא בשעת שחיטתו. ובזמן שבית המקדש קיים היה אומר בשעה שפסח ומצה ומרור מונחים לפניך ולשון זה משמע שמראה לו באצבע על השולחן מצה זו מרור זה:" + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מתחלה עובדי ע\"ז היו אבותינו כו'. לפי מה ששנינו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ואמרי' עלה מאי גנות רב אמר מתחלה ושמואל אמר עבדים היינו עבדינן כתרווייהו ומתחלה הוא מוסב על מה שאמרנו למעלה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך ובזמן הפסח היו אומרים בזמן שפסח ומצה ומרור מונחים לפניך:", + "ומצאתי מפרשין לפי שהמומר לעבודת כוכבים אסור באכילת פסח כדכתיב כל בן נכר לא יאכל בו ואנו עוסקין בהלכות הפסח לפיכך הזכיר ע\"ז וכדי שישמעו הבנים וילמדו מוסר. והנכון לפי שהוא צריך להזכיר יציאת מצרים וירידתן לשיעבוד איך היה והנסים והנפלאות שעשה עמנו בא להודיע כי הכל היה ממנו מרוב אהבתו אלינו. שהרי לאברהם היו כמה בנים ומכולם לא בחר אלא ביצחק וכן ליצחק יעקב ועשו ולא בחר אלא ביעקב כמו שמפרש והולך. וגזר עליהן שעבוד מלכות בעולם הזה כדי לזכותם בעולם הבא כמפרש בבראשית רבא בענין בין הבתרים:" + ], + [ + "וארבה את זרעו. מפרש בירושלמי וארב כתיב הרבה ריבים רבתי בעבורם:", + "ואתן לעשו את הר שעיר. יש מפרשים הרי שיידן על שם ושעירים ירקדו שם:", + "ויעקב ובניו ירדו מצרים. לפרוע שטר חוב שנגזר עליהן בין הבתרים:" + ], + [ + "ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא. יש מפרשין שצריך לברך תכף לירידתן לשעבוד שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה:", + "שהקב\"ה מחשב את הקץ לעשות מה שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים. פי' אחי ר' בנימין נר\"ו שזה שאמר שהקב\"ה מחשב את הקץ לא קאי איציאת מצרים אלא אגאולה אחרונה קאי והוא להחזיק לב אומרי ההגדה לפי שבבשורת בין הבתרים הראה לו הקב\"ה לאברהם אבינו כל הגליות ושעבודן וגלותן וגאולתן ועכשיו שבאין לספר ביציאת מצרים לבם מתחזק על ההבטחה שהבטיחן ומשתעשעין ומתנחמין בה שעתיד לקיימה להן באחרונה כמו שקיים בראשונה וכה פתרונו ברוך שומר הבטחתו של ישראל כלומר ברוך המקום שעתיד לשמור לנו ההבטחה של גאולה שהבטיחנו. ברוך הוא שהוא מחשב את הקץ תמיד ואומר מתי יבא הקץ והעת של גאולה לעשות מה שאמר והבטיח לאברהם אבינו בין הבתרים שנאמר ויאמר לאברם ידע תדע וגו' בארץ לא להם בבבל ועבדום במדי וענו אותם ביון וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי באדום ובכולהו חתם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הרי הבטחה של גאולה כך נדרשין בבראשית רבא ועוד פי' טעם אחר ברוך שומר הבטחתו של ישראל ששמר להן הבטחתו שהבטיחן להוציאן ממצרים והיה מחשב על הקץ לדלגו ולקפצו וכן פירושו שאותן ק\"צ שנים שאנו חסירין לשעבוד מצרים ממה שהיתה הגזירה שהגזירה היתה ארבע מאות שנה והם לא נשתעבדו אלא מאתים ועשר הרי אנו צריכין להשלים חשבון ק\"צ שנים משעה שהיתה הגזירה בין הבתרים שכשאתה מחשב בין הבתרים עד שנה שיצאו ישראל ממצרים תמצא ארבע מאות ושלשים שנה מכוונין צא ולמוד משמעות הפסוקין ופירושן בגזירת בין הבתרים כתיב ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וביציאת מצרים כתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה וכשאתה מחשב כל השנים שעמדו ישראל במצרים משעה שירדו עד שעה שיצאו לא תמצאם אלא מאתים ועשר שנים בוא וראה כי קהת היה מיורדי מצרים וחיה קל\"ג שנים עמרם בנו חיה קל\"ז שנים וביציאת מצרים כתיב ומשה בן שמנים שנה בעמדו לפני פרעה וכשאתה כולל כל שנות קהת ושנות עמרם ושמונים של משה אינם עולים לארבע מאות שנים כל שכן שאתה צריך להוציא מהם כל שנים שהיה לו לקהת עד שלא ירדו למצרים ועד שלא הוליד עמרם וכן אתה צריך להוציא השנים שהיו לו לעמרם עד שלא נולד משה ואז תמצא החשבון מכוון:", + "והנה אנו צריכין למדרש רבותינו ז\"ל אמרו רבותינו שכשירדו למצרים נולדה יוכבד בין החומות והיא השלימה מנין שבעים נפש שכשאתה מונה פרטן לא תמצאם אלא ששים ותשע בסדר עולם בת מאה ושלשים היתה יוכבד כשילדה את משה הרי מירידתן למצרים עד שנולד משה ק\"ל שנים וכתיב ומשה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה הרי מאתים ועשר וסימן לדבר רד\"ו שמה והנה [אנו] צריכין להשלים החשבון ארבע מאות שנה של גזירת בין הבתרים ק\"צ שנה וזה שאמרנו למעלה שהקב\"ה [חישב] את הקץ פי' אותן ק\"צ שנים החסרין מחשבון ת' שנים חישב אותן מבין הבתרים שנאמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם משעה שיהיה לך זרע והוא זמן תחילת הגזירה צא וחשוב ס' שנה של יצחק עד שנולד יעקב כדכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם וק\"ל שנה שהיה לו ליעקב כשירד למצרים כדכתיב ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה הרי ק\"צ שנה משנולד יצחק עד שירדו למצרים ובמצרים עמדו ר\"י שנה הרי ארבע מאות שנה מכוונין משנולד יצחק עד שיצאו ממצרים נמצא הפסוק של גזירת בין הבתרים מקוים וכך משמעו של פסוק ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כלומר תדע כי גירות יהיה נגזר על זרעך משעה שנולד ועבדות ועינוי ובין השעבוד והגירות והעינוי יהיה ארבע מאות שנה. תדע שכל שנות האבות היו בגירות וטילטול (ויגר) [וישב] יצחק בגרר ויאמר אבימלך לך מעמנו וכן אמר יעקב ימי שני מגורי שכולן היו בכלל גירות והנה אנו צריכין לקיים הפסוק השני ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה אמרו רבותינו כשנראה לאברהם בין הבתרים היה אברהם בן שבעים שנה וכשנולד יצחק היה בן ק' שנה. נמצא משנגזרה הגזירה בין הבתרים עד שנולד יצחק שלשים שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה הרי שנגזר בין הבתרים עד שיצאו ממצרים שלשים וארבע מאות שנה וכך משמעו של פסוק ומושב בני ישראל אשר ישבו באותה גזירה ושטר חוב של גירות ושעבוד הנגזר עליהם במצרים משעת הגזירה עד שפרעו אותו החוב שלשים שנה וארבע מאות שנה והנה כל המקראות מקויימין ודבורין על אופניהן:" + ], + [], + [ + "והיא שעמדה לאבותינו ולנו. פי' אחי ר' בנימין נר\"ו הבטחת הגאולה שהבטיח הקב\"ה לאברהם אבינו בין הבתרים כשהראה לו השעבוד וגליות היא אותה ההבטחה שעמדה לאבותינו במצרים ובבבל ובמדי וביון והיא העומדת לנו באדום שאז הראה לו כל הגליות וכן הוא מפורש בבראשית רבא אימה זו בבל חשיכה זו מדי גדולה זו יון נופלת עליו זו אדום וכשם שהראה לו השעבוד כן הראה לו הגאולה כמו שפירשנו למעלה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול על כולן הוא אומר כן:", + "שלא אחד בלבד עמד עלינו. כלומר לא המצרים בלבד עמדו להרע לנו אלא בכל דור ודור עומדים עלינו להרע לנו ולכלותינו בכח אותה הגזירה של גליות שנגזרו בין הגזרים והקב\"ה מצילנו תמיד מידם כאשר הבטחנו:" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו. שגם הוא בא מכח [אותה] הגזירה שפרעה לא גזר בתחילת גזירתו אלא על הזכרים כדכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכהו ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע אלמלי החלום כמו שמפרש והולך ואלהי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר עם יעקב וגו'. וזהו שנאמר ארמי אובד אבי שלא בא אלא לאבדו והקב\"ה מצרף להן לרשעים מחשבה למעשה לכך נאמר ארמי אובד אבי. לאחר שניצלו מלבן פגע לו פגע אחר שנאמר וירד מצרימה והנה דורש כל סדר והולך הפסוקין כדאמרינן התם ודורש מארמי אובד אביו עד שהוא גומר כל הפרשה וסדר המקראות כך הם בפרשת והיה כי תבוא ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים ודורש והולך כל אחד ואחד על משמעו:" + ], + [ + "וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. פי' כשירד יעקב אבינו במצרים באונס ירד ולא ברצון לפי שהיה יודע שעתידין בניו להשתעבד שם ואילמלא גלגול יוסף לא ירד לשם ומנין שהיה אנוס שנאמר אל תירא מרדה מצרימה מכלל שהיה מתירא לירד מפני השעבוד:", + "ויגר שם מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים. פירוש להתיישב שם אלא לגור להתגורר שם עד שיעברו שני הרעב ואח\"כ ישובו לארץ כנען [שנא'] ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה וגו':" + ], + [ + "במתי מעט כמה שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. ופתרון במתי מעט באנשים מעטים כמה דתימר כל עיר מתים והם שבעים כנגד שבעים אומות:" + ], + [ + "ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינין שם. יש מפרשין שנמצאו יחד במקום אחד בעיר אחד שהיו ישראל מצויינין ומסומנין לגוי גדול לשון ציון ואחי [רבי] בנימין נר\"ו פי' אע\"פ שהיו אנשים מעט ומתי מספר לא היו נבלעין במספר כל ההמון הגדול שבמצרים אלא היו מצויינים ומסומנים בדתם ומנהגם עד שהיו ידועים ונכרים ונקראים גוי בפני עצמו כלומר שהיו נחשבים אומה בפני עצמה דאמר מר בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו את שמם ושלא שינו את לשונם. ושלא היה בהם פרוצים בעריות ושלא היו בהם מלשינים:", + "לגוי גדול עצום כמה שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד וגו'. פי' כמשמעו שהיה עם סגיא ותקיף כתרגומו ורבינו ישעיה זצ\"ל פירש לגוי גדול אינו מדבר ברבוי עם שהרי אומר לפניו ועצום כמה שנאמר אלא פי' לגוי גדול שהיו גדולים וחשובים במצרים כמו שאומר אדם גדול וכמו (כן) [שנא'] וגם האיש משה גדול מאוד:" + ], + [ + "ורב כמה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וגו'. פי' רבינו ישעיה זצ\"ל ורב אינו שם דבר כמו הרבה שהרי אומר ועצום אלא פירושו הולך ומתרבה:", + "ותבואי בעדי עדיים שדים נכונו וגו'. זה מדבר כשהיו בנות ישראל יולדת בשדה מפני פחד המצריים כמו שנאמר תחת התפוח עוררתיך פי' לשון ער ועונה כלומר שם עשיתי אותך לי לבן ושמה חיבלה יולדתך לשון חבלי יולדה ומה שאומר באברהם ואנכי הולך ערירי [פתרונו] בלא ער כמו שיאמר מן שורש ובכל תבואתי תשרש והתרגום שלו בלא ולד וכשהיו בנות ישראל יולדת בשדה היתה בולעת הארץ את הולדות מפני המצרים והיו המצרים חורשים עליהם כמו שכתוב במדרש על גבי חרשו חורשים ולאחר כך ותבואי בעדי עדיים שדיים נכונה ושערך צמח ואת עירום וכו' שהיו חוזרין לבתיהן כשהן גדולים. ואת עירום ועריה מן המצות כשגאלתיך ממצרים:" + ], + [ + "וירעו אותנו המצרים כמה שנאמר הבה נתחכמה לו וגו'. יש מפרשין וירעו נתחכמו היאך להרע לנו. אמרו שוטה היה עשו שהיה ממתין [עד] שימות אביו להרוג את יעקב שבין כך ובין כך הוליד בנים וגידלן וכן לבן שהלך אחר החלום שנאמר לו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע אבל אנו נתחכם לעקור את כולם כדי שלא ירגישו. ופתרון וירעו בחרו הגזירה הרעה שיכלו לבחור להרע לנו:" + ], + [ + "ויענונו כמה שנאמר וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם ויבן ערי מסכנות לפרעה וגו'. יש מפרשין בסבלות ע\"ז שהיו משעבדין אותן לע\"ז כמה דתימר ישאוהו על כתף יסבלוהו:" + ], + [ + "ויתנו עלינו עבודה קשה כמו שנאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. בתחלה בפה רך ולבסוף בפרך:" + ], + [], + [], + [ + "ונצעק אל ה' אלהי אבותינו כמה שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו'. אע\"פ שלא נזכרו אבות בפסוק הזה בפסוק שלאחריו מוכיח וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו וגו' וכן הוא אומר ה' אלהי אבותיכם נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם וגו':" + ], + [ + "וישמע ה' את קולנו כמו שנאמר וישמע אלהים את נאקתם וגו'. יש מפרשין וישמע ה' את קולנו בזכות אבות באברהם הוא אומר עקב אשר שמע אברהם בקולי ביצחק נאמר הקול קול יעקב אחד לו ואחד ליעקב:" + ], + [ + "וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ כמו שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וגו'. פירש רבינו ישעיה זצ\"ל אין זה עוני השעבוד שהרי כבר נאמר ואת לחצנו אלא זהו פרישות מנשותיהם כדי שלא להוליד ולהמית את הילדים. ואחי ר' בנימין נר\"ו פי' ענינו לשון אם תענה את בנותי מגזירת ועונתה כמו ערירי הפך ער מסעף פארה הפך וכלה סעיפיה אף כאן עינוי הפך עונה וזה מניעת תשמיש שכיון שגזרו אם בן הוא והמיתן אותו פרשו מנשותיהן אמרו מה לנו נוליד לבטלה והיו בהן שהיו סומכין על הנס ולא פירשו מנשותיהם. לפיכך גזר למילדות אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה כיון שראה פרעה שלא הועיל בגזירתו כלום כדכתיב ותחיין את הילדים חזר וגזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו:" + ], + [ + "ואת עמלנו אלו הבנים כמו שנאמר כל הבן הילוד וגו'. הבנים קרי עמל לפי שהאדם עמל בהן בגידולן ומצינו כיוצא בזה למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך הם הבנים כדאמרי' בעון נדרים בנים מתים:" + ], + [ + "ואת לחצנו זה הדוחק כמה שנאמר וגם ראיתי את הלחץ וגו'. יש מפרשין על שם הדוחק שהיו הנוגשין דוחקין אותן להשלים תכן הלבנים וכן תרגום והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם וגו' ושלטונייא דוחקין למימר:" + ], + [], + [ + "ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא ע\"י שרף ולא ע\"י שליח אלא הקב\"ה בעצמו כמה שנאמר ועברתי בארץ מצרים וגו'. פי' רבינו ישעיה זצ\"ל משה לא היה שליח אלא לדבר לפרעה אבל לא היה בידו כח להוציא אלא הקב\"ה בעצמו. ואחי ר' בנימין נר\"ו פי' מכת בכורות שהיא מכה אחרונה שהביא הקב\"ה על המצרים במצרים שעל ידי אותה המכה יצאו לחירות לא הביא [אותה] על ידי מלאך או על ידי שליח אלא הוא בעצמו הכה אותם כדכתיב וה' הכה וגו'. ושאר כל המכות רובם נעשו על ידי משה ואהרן וזהו שמפרש והולך ועברתי והכיתי כולן מיעוטין נינהו וזהו שאומר ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף אינו קשה שהמכה בעצמה קרי משחית כמו שנאמר בתחלת הענין ולא יהיה בכם נגף למשחית וגו' ומה שכתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים משמעו כמו שפירש הרב זצ\"ל וישלח מלאך לדבר אל פרעה ולעשות האותות ויוציאנו ממצרים. עוד פי' אחי ר' בנימין נר\"ו לא על ידי מלאך כו' לפי מה שמצינו בכניסתן לארץ נאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' יכול אף יציאתן ממצרים על ידי מלאך לכך נאמר ויציאנו ה' ממצרים הוא בכבודו נגלה עליהם וגאלם כמו שמפרש לפנינו או הנסה אלהים וגו' ומה שכתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים [מצינו] שהנביאים נקראו מלאכים כמה דתימא ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים זה פנחס ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דברו ומתעיבים בנביאיו. ויש מפרשים ועברתי והכיתי כל הני מיעוטין אינם מסדר ההגדה ואינם כתובים במכילתא עם כל שאר ההגדה לפי' אינם עיקר ואין [רבי] נוהג לאומרם:" + ], + [ + "ביד חזקה זה הדבר כמה שנאמר הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה וגו'. מצינו לשון יד במכת דבר ומפורש באגדת תלים כל מכה שהביא הקב\"ה על המצרים במצרים הביא מכת דבר עם כל אחת ואחת [שנא'] ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים פירוש מכיון (שהזכיר) [שהסגיר] מקניהם לרשפים במכת ברד שזהו דבר. ממנו אנו למידין לשאר מכות שהיה דבר עמהן:" + ], + [], + [ + "ובזרוע נטויה זו החרב כמה שנא' וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. פי' מצינו לשון נטויה במכת חרב. כתב אחי ר' בנימין נר\"ו זהו שם המפורש שנקרא חרבו של משה והוא כתוב בס' הרזים ובו היה עושה משה רבינו כל האותות שעשה במצרים. ועוד כתב בשם מורי הרב ר' מאיר נר\"ו טעם אחר וכי איזו מכת חרב מצינו במצרים אלא זה מה שדרשו [רבותינו ז\"ל] בפסיקתא דויהי בחצי הלילה בשעה שאמר משה ומת כל בכור נתכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם אמרו להן בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון אלא איתון וניפק אילין עיברייא מבינן ואי לא [אינון] מיתין אמרו עשרה בנים לאחד ממנו ימותון וחד מנכון לא יקום על אילין עברייא אמרין כל סמא דמילתא ניזיל גבי פרעה דהוא בכור דילמא הוא חייס על נפשיה ונפיק עילין עברייא מבינן הלכו אצל פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון אלא קום אפיק אילין עברייא מבינן ואי לא הלין עמא מיתין אמר קומו צאו וקפחו את שוקיהם של אלו אנא אמרתי או נפשי או נפשיהון דאילון עברייא ואתון אמרין הכדין מיד יצאו הבכורות והרגו באבותיהן ששים ריבוא הה\"ד למכה מצרים בבכוריהם במצרים אין כתיב כאן אלא בבכוריהם שבכורות הרגו בהם וזו היא מכת חרב שהיתה במצרים:" + ], + [ + "ובמורא גדול זו גילוי שכינה. פי' שנגלה הקב\"ה בכבודו והכה בכורי מצרים והוציא ישראל מתוכם כמו שנאמר או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי. בבראשית רבה פרשה מ\"ה אמר ר' יודן מלבא לקחת לו גוי עד ובמוראים גדולים ע\"ב אותיות ואם יאמר לך אדם ע\"ה הן אמור לו צא מהן גוי שני שאינו מן המניין והם כנגד השם הגדול כנגד בן ע\"ב אותיות תדע שכן כתיב זה אלי ואנוהו שהיו מראים כבודו באצבע:" + ], + [ + "ובאותות זה המטה כמה שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך וגו'. והוא על האותות שעשה עם המטה שנהפך לנחש וחזר ובלע ונעשה מטה ובלע מטות החרטומים וכמה אותות נעשו בו ומצינו באגדה שהיו חקוקין עליו עשר מכות נוטריקון דצ\"ך עד\"ש באח\"ב כסימנו של ר' יהודה:" + ], + [ + "ובמופתים זה הדם כמה שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ. זהו שנהפכו מימי מצרים לדם ומצינו שמכת דם נקראת מופת כדכתיב ונתתי מופתים וגו':", + "כתב אחי ר' בנימין נר\"ו למה הזכירו מכת דם ומכת דבר מכל עשר מכות כשאתה מצרף אותיות שתיהן עולין בגמטריא מאתים וחמשים והוא כנגד חשבון הגדול שדורשין התנאין לפנינו במכות שעל הים ומכלל אתה למד מכות שלקו במצרים:", + "וכשאתה מצרף מטה וחרב עמהן עולין ארבעתם בגמטריא תקי\"ד ת\"ק עולה חשבון כל המכות לפי חשבון כל התנאין שדורשים בהן וי\"ד היתירין כנגד ארבעה עשר אותיות הכלולין בעשר מכות שלקו המצרים. ערוב כתיב חסר חסר וי\"ו וכן בכור כתיב חסר בלא וי\"ו:" + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "דבר אחר ביד חזקה שתים כו'. עד הנה פי' הפסוקין בענין אחד והוכיח מהן קצת מהמכות שלקו ועתה רוצה להוכיח מהם כל עשר מכות שלקו במצרים ביד חזקה שתים. ובזרוע נטויה שתים. ובמורא גדול שתים. ובאותות שתים. ובמופתים שתים. פי' אע\"פ שיד חזקה משמע אחת וזרוע נטויה משמע אחת מתוך שאנו רואין שמזכיר כאן ובמורא גדול לשון יחיד ובפסוק או הנסה כופלו לשון רבים ואומר ובמוראים גדולים דמשמע שנים הרי הן למודין ממנו כמו שכפל במורא גדול כן צריך לכפול ביד חזקה ובזרוע נטויה ויגיד עליו ריעו. או יש לומר מתוך שאנו רואין שחלק בין יד לזרוע ואין יד בלא זרוע ולא זרוע בלא יד א\"כ כשהזכיר ביד חזקה הרי כאן שנים יד וזרוע ומצינו לשון [חוזק] אצל זרוע כמה דתימא הנה ה' אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו וגו' וכן כשהזכיר זרוע נטויה כאן שנים זרוע ויד ומצינו לשון נטויה אצל יד כמה דתימא ועוד ידו נטויה ומקרא מפורש בירמיה ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה וביד חזקה וגו'. או יש לומר מדקאמר ביד חזקה משמע (שתים) [שמכה] וחוזרת ומכה וכן זרוע נטויה לאחר שהכתה עוד היא נטויה להכות וכן כתב אחי ר' בנימין נר\"ו:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "רבי יהודה היה נותן בהן סימנין דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. כתב ר' ישעיה זצ\"ל תימה מה סימן נתן ר' יהודה וכי אין אדם יודע ליקח מכל תיבה אות אחת ולעשות סימן אלא לא בא ר' יהודה אלא ליתן הסימן של חשבון המכות שלקו על הים שר' יוסי היה אומר חמשים מכות ור' אליעזר אומר מאתים ור' עקיבה אומר מאתים וחמשים ובין כולם עולים חמש מאות ועל זה אמר ר' יהודה הסימן דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שעולה חמש מאות ואחת ובגמטרי' לא קפדינן על אחת חסר או יתר ויש מפרשין אחת יתירה כנגד אצבע אלהים הוא שנאמר במצרים ולכך נתן הסימן להודיע שבכולן לקו. ומורי הרב מאיר אמר בשם הר\"ר יהודה החסיד זצ\"ל לפי שבתלים אינם סדורים המכות כמו שהן סדורין בפרשה לפיכך נתן ר' יהודה סימן הללו להודיע שסדר הפרשה עיקר. ואחי ר' בנימין נר\"ו כ' לפי שהמכות יש מהן שהיו בהתראה ויש מהן שהיו שלא בהתראה לפיכך בא ר' יהודה ונותן סימנין הללו לחלק ולהודיע אי זה מהן היו בהתראה ואי זה מהן היה בלא התראה לכך הפליג תיבת דצ\"ך ד\"צ בהתראה ך' בלא התראה וכן עד\"ש ע\"ד בהתראה ש' בלא התראה באח\"ב ב\"א בהתראה ח' בלא התראה ב' אחרונה בהתראה:", + "ועוד כתב טעם אחר דצ\"ך שלשתם היו על ידי אהרן בדם כתיב אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים. בצפרדעים כתיב אמור אל אהרן נטה ידך במטך על הנהרות וגו'. בכנים כתיב אמור אל אהרן אחיך נטה את מטך והך את עפר הארץ וגו'. עד\"ש ערוב דבר לא על יד זה ולא על יד זה שחין על יד שניהם שנאמר קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה וגו' הלקיחה היתה על ידי שניהם. באח\"ב בא\"ח על יד משה בברד כתיב נטה ידך על השמים. בארבה כתיב נטה את ידך על ארץ מצרים בארבה. בחשך נטה ידך על השמים ב' מכות בכורות לא ע\"י זה ולא ע\"י זה נמצאת סדר המכות שלשה ע\"י הקב\"ה שלשה ע\"י אהרן שלשה ע\"י משה ואחת ע\"י שלשתן שחין קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה ולפי זה הטעם עולה הסימן דצ\"ך ע\"י אהרן (עדש\"ב) [עד\"ב] ערוב דבר בכורות ע\"י הקב\"ה שחין היתירה על יד כולם אח\"ב על יד משה ארבה חושך ברד וכיון שברד ובכורות ראש התיבה שלהם ב' אין אנו צריכין לשנות הסימן שהרי הסימן דצ\"ך וסימן בא\"ח עולה יפה וכן ע\"ד עולה יפה ומפני אות אחת לא נשתנה הסימן:" + ], + [ + "רבי יוסי הגלילי אומר מניין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות במצרים מהו אומר ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא ועל הים מהו אומר וירא ישראל את היד הגדולה וגו' כמה לקו באצבע עשר מכות וכו'. פי' לפי שבמצרים לקו עשר מכות וכתיב בהן אצבע ובים נמי לקו עשר מכות כמו ששנינו באבות עשר מכות הביא הקב\"ה על המצרים במצרים ועשרה על הים ומפורשין באבות דר' נתן ובמכילתא ובמכות שעל הים נאמר וירא ישראל את היד הגדולה ויש ביד ה' אצבעות א\"כ יש לנו לידע שאותן עשר מכות המפורשין (בשירת) [על] הים לקו אותן בכל אצבע ואצבע כמה שלקו באצבע אחת עשר מכות במצרים הוא שאמר הכתוב וירא ישראל את היד הגדולה היד הידוע שכבר לקו בה הגדולה שהיא גדולה במכות בראשונה י' מכות לכל אצבע נמצא על הים לה' אצבעות נ' מכות ולר' אליעזר שדורש שכל מכה ומכה היתה של ד' מכות ונמצא שהמכות של מצרים שהיו י' [באצבע אחת] עולים למ' ושעל הים שהיו חמשים עולים למאתים מ' לכל אצבע ואצבע ולר' עקיבה שמוסיף לדרוש שכל מכה ומכה היתה של חמש מכות נמצא שהמכות של מצרים היו עשר עולים לחמשים ושעל הים שהיה (חמשים) [חמש אצבעות] עולים למאתים וחמשים חמשים לכל אצבע ואצבע:" + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כמה מעלות טובות למקום עלינו. יש מפרשין לפי שאילו התנאים היו מעלין כל אחד ואחד בחשבון לפיכך אמר [כמה מעלות טובות] כלומר עדיין נוכל לספר ולהרבות במעלות הטובות והנסים שעשה לנו המקום כמה וכמה מרוב חיבתו עלינו." + ], + [ + "וכן מפרש והולך אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים היה נס גדול והיה די לנו כמפורש באגדה או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי מהו גוי מקרב גוי כזה שמושך את העובר ממעי אמו בלא זמנו שלא היו ראויין לצאת שהיתה מדת הדין מקטרגת עליהן אלו עובדי ע\"ז ואלו עובדי ע\"ז אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות כו'. " + ], + [ + "ואחרי שכפל לנו הנס הזה להוציאנו ממצרים ולעשות בהם שפטים על ידי ששעבדו בנו. אם עשה בהם שפטים ולא עשה דין באלהיהם היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל הנס לעשות בהם שפטים ולעשות דין באלהיהם כדי שלא יאמרו כי אותם המכות יראתם הביאה אותם עליהם ולא לקו מחמת השעבוד שהשתעבדו בנו. אם עשה דין באלהיהם ולא הרג את בכוריהם היה נס גדול ודי לנו והזכיר עשה [דין] באלהיהם אצל בכוריהם לפי שבלילה אחד היו שתי המכות והיתה מכתם שוה כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים של עץ נרקבת של מתכת נימסת וניתכת ושל אבן נופלת ונשברת וכן במכת בכורות לפי שהיה מנהגן של מצרים כשמת בכורו של אחד מהן היה צר צורתו על הכותל ועל הטבלה ובו בלילה נמחקו ונטשטשו כולן והיה קשה עליהן כאילו בו ביום קברום." + ], + [ + "ואחר שכפל הנס לעשות דין באלהיהם ולהרוג את בכוריהם על יד שנשתעבדו בישראל שנקראו בן בכור כמה דתימר בני בכורי ישראל וכמו שהתרה אותם בתחלה הנה אנכי הורג את בנך בכורך. אלו הרג את בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל הנס להרוג את בכוריהם ונתן לנו את ממונם להעמידנו במקומם לנחלה ונתן לנו שכר עבודה שנשתעבדו בנו כמה שהבטחתנו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. אם נתן לנו את ממונם במצרים ולא קרע לנו את הים היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "אחרי שכפל הנס לתת לנו את ממונם במצרים וקרע לנו את הים כדי להיפרע מהם במים בדבר אשר זדו להשליך בנים ליאור ולהורישנו ביזת הים שהיתה כפולה ומכופלת על ביזת מצרים כמה דתימר תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף ואשר קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל הנס לקרוע לנו את הים ולהעבירנו בתוכו בחרבה ואע\"פ שעברה עמנו ע\"ז כמה דתימר ועבר בים צרה זה פסלו של מיכה ולא היינו ראויין לעבור. אם העבירנו בתוכו בחרבה ולא שיקע צרינו בתוכו היה נס גדול ודי לנו. " + ], + [ + "ואחרי שכפל הנס להעבירנו בתוך הים בחרבה ולשקע צרינו בתוכו להראותינו נקמתם שהיה רואה כל אחד ואחד ממנו את נוגשו כשהיו מתים בתשנוק בתוך הים ושמחים על מפלתם אם שיקע צרינו בתוכו ולא סיפק צרכינו במדבר ארבעים שנה היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל הנס לשקע צרינו בתוך הים ולהקיפנו מארץ פלשתים אל דרך המדבר ים סוף וסיפק לנו ארבעים שנה כל מה שהיינו צריכין כמה דתימר ידע לכתך את המדבר ומתרגמינן סיפוק לך כל צורכך וכתיב זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר וכתיב שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה. בפסיקתא דויהי בשלח ר' אליעזר בר' שמעון שאל את ר' שמעון בר' יוסי בן לקוניא חמוי אמר ליה מה דין דכתיב שמלתך לא בלתה מעליך שמא כלי קוריות היו מוליכין עם ישראל במדבר אמר ליה ענני כבוד היו מעטפין אותן ולא היו בלין אמר ליה שמלתך לא בלתה מעליך ולא היו גדילין אמר ליה חלזון הזה כל מה שהוא גדל נרתיקו גדל עמו. ולא היו צריכין תכבוסת אמר ליה ענני כבוד היו מגהיצין אותה ואל תתמה אמיטטון הזה אין מגהיצין אותו אלא באור ולא היו ריחן קשה מריח הזיעה אמר ליה מתלבלבין היו בדשאי הבאר שנאמר וריח שמלותיך כריח לבנון. אם ספק צרכנו במדבר ארבעים שנה בשאר צרכים ולא האכילנו את המן היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "ואחר שכפל את הנס לספק צרכינו במדבר ארבעים שנה ככל שאר צרכים ולהאכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת ובאכילת המן שהיה בו כל מיני טעמים וכמה נסי נסים היו נעשים בו. אם האכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת היה נס גדול ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל את הנס להאכילנו את המן ולהנחילנו את השבת שלא היה המן יורד בו והוא יום מנוחה מעין העולם הבא אם נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני היתה חובה גדולה ודי לנו." + ], + [ + "אחר שכפל את המתנה הזאת שנתן לנו את השבת ובשבת קרבנו לפני הר סיני והראנו שכינתו עין בעין והשמיענו קולו אשר לא שמע עם אחר כמונו ויחי. אם קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה הרי זו חיבה יתירה ודי לנו." + ], + [ + "ואחר שכפל גם זאת וקרבנו לפני הר סיני במעמד עשרת הדברות ונתן לנו את התורה שש מאות ושלש עשרה מצות חוקים ומשפטים צדיקים לחיותינו בהם בזה ובבא. אם נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל הרי זו חיבה גדולה ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל גם זאת לתת לנו את התורה שבשכרה הנחילנו ארץ ישראל כמה דתימר ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו וכתיב בתריה בעבור ישמרו חקיו (ומצותיו) [ותורתיו] ינצורו וגו'. אם הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה לנו את בית המקדש הרי זו חיבה גדולה ודי לנו." + ], + [ + "ואחרי שכפל גם זאת להכניסנו לארץ ישראל ולבנות לנו את בית המקדש זהו אוהל מועד שנתיישב בנוב וגבעון ושילה כמה דתימר ועשו לי מקדש וגו' ולא בנה לנו את בית הבחירה זה בית המקדש שבנה שלמה הוא הנקרא בית עולמים ובית הבחירה על שם אל המקום אשר יבחר ה' שאין עוד אחריה היתר לבמות היתה חיבה גדולה ודי לנו. כ\"ש שעשה עמנו כל אלה כמו שמסדר והולך מה שלא עשה עם אומה אחרת שיש לנו להדבק בדרכיו ושלא לסור מעבודתו ואל תתמה על מה שקורא למשכן שילה בית המקדש שכך אמרו חכמים בית של אבנים מלמטה ויריעות וקרשים מלמעלה ומסדר והולך עד בנין הבית לפי שצריך לומר פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים שהיו אוכלין פסחים בלילה הזה בהלל ובשמחה כמה דתימר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב וגו' כל זאת הבבא פירשה אותה ר' בנימין אחי נר\"ו:", + "על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו. כמו שפירש לעשות לנו וכפל נסים גדולים ונוראים מה שלא היינו ראויין לכך והפליא עמנו בחסדיו. בנה לנו את בית הבחירה כמו שפירשנו זה בית עולמים לכפרה על כל עונותינו שהיו תמיד של שחר מכפר על עונות של ערב ותמיד של בין הערבים מכפר על עונות של יום דאמר מר לא לן אדם בירושלים ובידו עון שנאמר צדק ילין בה צדיק ילין בה:" + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרורים פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים וכו' פי' עתה חוזר על תשובת מה נשתנה כמו שפירשתי למעלה ועל אלו שלשה דברים מצות ההגדה מיוסדת לומר בעבור זה בזמן שמונחים לפניך ואע\"פ שאין בזמן הזה פסח נוהג לא סילקוהו מכל וכל מן ההגדה לפי ששאלת בן החכם מיוסדת עליו ועוד שהרי נותנים בקערה בשר זכר לפסח הכל כמפורש למעלה אך כשאומרים פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים אינו צריך להגביה אותו הבשר שבקערה לזכר הפסח כמו שצריך במצה ובמרור דאמר רבה מצה צריך להגביה מרור צריך להגביה על שם והגדת לבנך וגו' בעבור זה. בשר אינו צריך להגביה שלא יאמרו בשר זה לפסח הוא ונראה כאוכל קדשים בחוץ:" + ], + [ + "אשר פסח. כמו אשר פסע וכן פתרון ופסחתי עליכם. ופסח ה' על הפתח. עד מה אתם פוסחים וכו' לשון קפיצה:" + ], + [], + [ + "מצה זו שאנו אוכלין כו'. כשאמר מצה זו צריך להגביה המצה כדי להראותה לכל בני המסיבה על שם בעבור זה כמו שפירשנו וכן כשאומר מרור זה אוחז את המרור בידו ומגביהו:", + "על שם שלא הספיק בציקן של אבותינו להחמיץ כו' שנאמר ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ וכל כך למה כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה. ופי' ר' ישעיה זצ\"ל אילו היו יכולין להתמהמה היו אופין אותו חמץ שפסח מצרים לא נצטוו על חמץ אלא לילה אחת והפסוק שאמר ששת ימים תאכל מצות אינו אלא לדורות ואם תאמר הרי אנו אומרים מצה זו שאנו אוכלין על שום מה על שום שלא הספיק בציקו של אבותינו להחמיץ כך פירושו מכיון שהקב\"ה רואה את העתיד צופה ומביט מה שעתיד להיות על כן צום מבערב על הנס של מחר:" + ], + [], + [ + "מרור זה שאנו אוכלין כו' על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים שנאמר וימררו את חייהם וגו'. והחזרת נקרא מרור והוא עיקר המצוה דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן למה נמשלו המצרים במרור לומר לך מה מרור זה תחלתו רך וסופו קשה אף מצרים תחלתן רך וסופן קשה פ\"א היינו דכתיב אשר עבדו בהן בפרך תחלה בפה רך ולבסוף בפרך:" + ], + [ + "ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שלא את אבותינו בלבד גאל הקב\"ה אלא אף אותנו גאל שנאמר ואותנו הוציא משם. זה מוסב על מה שאמרנו למעלה בתחילת ההגדה שאילו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים כו' והיינו דאמר רבה צריך שיאמר ואותנו הוציא משם והוא בסוף תשובת הבן החכם לאחר פסוק עבדים היינו בפרשת ואתחנן כלומר הרי אנו בכלל כל הנסים שאילו לא יצאו הן עדיין היינו עבדים לפרעה במצרים:" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לפיכך אנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך ולגדל ולקדש למי שעשה לנו ולאבותינו את כל האותות וכו'. פי' זה במקום שעשה נסים שהיינו חייבים לברך כמו שפירשנו בתחילת ההגדה.", + "ומסיימין ונאמר לפניו הללויה ומתחילין את ההלל ואומר אותו בשמחה ושמחה על שם השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וגו'. ושנו חכמים עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרין עד אם הבנים שמחה ובית הלל אומרין עד חלמיש למעיינו מים וקיימא לן הלכה כבית הלל.", + "ומנהג שאין מברכין עליו תחילה והטעם מפורש בתשובות הגאונים ז\"ל למה אין מברכין על ההלל בלילי פסחים [אע\"פ] שאנו גומרין אותו לפי שחולקין אותו לשנים שעכשיו אומרין עד חלמיש למעיינו מים. ועל כוס רביעי מתחילין לא לנו וגומרין אותו ואם תאמר וכי יש דבר שצריך ברכה לאחריו ואינו טעון ברכה לפניו הנה אמת ויציב אמת ואמונה ואם תאמר הרי אמרו חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה אחרונה שבקריאת שמע דאמר ר' יוחנן אין למידין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר בו חוץ. ", + "ובמס' סופרים פרק י\"ט משמע שהיו קוראין אותו בבית הכנסת לאחר תפילת ערבית כדרך שקורין אותו בתפלת שחרית ואז היו מברכין עליו והכי איתא התם וגומר את ההלל כל שמונת ימי חנוכה בשלש פרקים הראשונים אין משיבין ואין צריך [לומר] לשאול בשנים האחרונים שואלין מפני היראה ומשיבין מפני הכבוד ואלו הן שלש פרקים הראשונים הללו עבדי בצאת ישראל אהבתי בשנים פרקים האחרונים הללו ה' כל גוים הודו לה' כי טוב וצריך לברך תחילתן ולקרותן בנעימה דתני ר' שמעון בן יהוצדק י\"ח ימים ולילה אחד בשנה יחיד גומר בהן את ההלל שמונת ימי חנוכה ושמונת ימי החג ויום טוב של עצרת ויום טוב ראשון של פסח ולילו ובגולה עשרים ואחד יום ושני לילות ומצוה מן המובחר לקרות את ההלל בשני לילות של גליות ולברך עליהן ולאומרן בנעימה לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו וכשהוא קורא בביתו אינו צריך לברך שכבר בירך ברבים הא למדת שקריאת הלל בהגדה אינו טעונה ברכה. ", + "והרב ר' אביגדור כהן צדק נר\"ו השיב לר' בנימין אחי נר\"ו אמרו עליו על רבינו יצחק בר אברהם כי היה מברך על ההלל בלילי פסחים שתי ברכות לקרוא קודם הסעודה ולגמור על כוס רביעי והביא ראי' לדבריו מירושלמי פרק קמא דברכות דגרסי' התם כל הברכות פותחין בהם בברוך ואם היתה ברכה הסמוכה לחברתה אין פותחין התיב ר' ירמיה הרי גאולה פי' הרי גאולה הרי ברכת אשר גאלנו שאומרין בלילי פסחים הסמוכה לשל לפניה היא ברכת ההלל ומתרץ שנייא הוא דאמר ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא פי' פעמים שאינה סמוכה כי היו רגילין לקרות הלל בבית הכנסת כשאין יודעין כולן לקרות כדתניא בתוספתא בני העיר שאין להן מי שיקרא את ההלל נכנסין בבית הכנסת וקורין פרק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאין וגומרין עד סוף ואם אי אפשר להן כן גומרין את ההלל ותו פריך התם והא סופה פי למה פותח בברוך בבורא פרי הגפן אחר הגאולה אי נמי למה חוזר ומברך שנית לגמור את ההלל לאחר המזון כשבא להתחיל לא לנו הלא סמוכה היא לעל הגפן שבירך אחר היין ומתרץ שתים הנה אחת להבא ואחת לשעבר על מה ששתה וברכת הלל על הבא ועוד נראה לפרש והא סופה קאי איהללוך יש בה חתימה ואינה פותח בה בברוך ואינה סמוכה לחבירתה דקס\"ד דמקשה שאינו מברך לאחר המזון כשמתחיל לא לנו ומתרץ שנים הנה כלומר מברך על ההלל ב' פעמים אחת לפני המזון ואחת לאחר המזון והויא ליה סמוכה לחברתה ותו פריך הרי נברך פי' למה פותח בברוך בברכת הזן הלא היא סמוכה לברוך שאכלנו ומתרץ שנייא הוא שאם היו שנים אין זימון ואינה סמוכה. ותו פריך הרי הזן את הכל פי' אם אכלו שלשה כאחת והוצרך אחד מהן לצאת יושב עד שאומר כל ברכת הזן ויוצא לרב ששת בפרק שלשה שאכלו שזו היא ברכת הזימון וכשגמר עיסקו חוזר וגומר ברכת המזון ומתחיל במקום שפסק דהיינו ברכת הארץ דכיון דזימנין אינה סמוכה היה ראוי לפתוח בה בברוך לעולם קשיא. ותו פריך התם פירכי אחריני ומתרץ להו ואין צריך להאריך כאן מהא שמעינן מיהת שיטת הירושלמי שמברכין על ההלל בלילי פסחים. ואין לתמוה למה חלוק מקריאת היום בברכה של אחריו שאומר יהללוך ונשמת דאתחלתא דגאולה עדיפא וכתיב יספת לגוי ה' יספת לגוי נכבדת כל מה שהמקום מוסיף להם לישראל טובה וכבוד גם הם מוסיפין לקלס לפניו בדברי שבח ותהלה הכל לפי הזמן ולא מיסתבר למימר שלפיכך אנו חייבים להודות להלל וכו' יהיה במקום ברכה צא ולמד מכל הברכות בין הכתובין במקרא בין אותן האמורין בדברי חכמים שלא נאמרו בלשון הזה אם נאמר עבד לפני אדונו אני חייב לברכך אם אינו מברך איך יצא ידי חובתו או אם יאמר אני חייב לעובדך אם אינו עושה היכן עבודתו פטומי מילי בעלמא נינהו עד כאן תשובת הרב. ", + "ואחרי שקראו את ההלל עד חלמיש למעיינו מים מתחילין ואומרים בא\"י אמ\"ה אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים כו' לפי שצריך לחתום הגאולה כדאמרי' מתחיל בגנות ומסיים בשבח היא הגאולה כמו ששנינו וחותם בגאולה ר' טרפון מוסיף אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים כו' ר' עקיבה מוסיף כן ה' אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים הבאים לקראתנו לשלום כו'. יש תמיהין והא קיימא לן דבניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל והיכי קאמר יגיענו למועדים ולרגלים הבאים לקראתינו לשלום שמחים בבנין עירך כו' דמשמע שבועות וסוכות ומתפלל שתהא הגאולה בינתיים [והרי הוא כמו תפלת שוא] ונראה לי לפרש דהכי קאמר כשם שהגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרורים כן יגיענו [ה' אלהינו] למועדים [ולרגלים] הבאים לקראתינו [לשלום] מן המלכיות לקיים בהן המצות הראויות בזמנם ולא יעכבו עלינו כשם שאין מעכבין עלינו בזה ועוד יגיענו ויזכנו למועד הזה להיות שמחים בבנין עירך ובחידוש בית מקדשך. והנה המוכיח. ושם נאכל מן הפסחים ומן הזבחים וזה לא יתכן אלא בפסח. ואחי ר' בנימין פי' דהא דקאמר למועדים ולרגלים הבאים לקראתינו לשלום מראש השנה ויום הכיפורים וחג הסוכות קאמר ואתיא כר' אליעזר דאמר במס' ראש השנה בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל ומשום הכי קאמר למועדים ולרגלים. למועדים היינו ראש השנה ויום הכיפורים שבכלל אלה מועדי ה' הם. ולרגלים היינו חג הסוכות ושמיני עצרת שגם הוא רגל בפני עצמו הוא. וצריך להקדים ולומר ושם נאכל מן הזבחים תחילה ואחר כך מן הפסחים שהרי חגיגה נאכלת קודם הפסח:" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "ונודה לך שיר חדש. פי' לפי מה שדרשו באגדת חזית לפי כשיצאו [ישראל] ממצרים ירשו כנקיבה הזאת שנוטלת עישור נכסים כך ירשו ישראל שבע אומות שהן עישור שבעים אומות לפיכך אמרו שירה בלשון נקיבה אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת וכו' אבל לעתיד שיהו יורשין כזכר יאמרו שיר בלשון זכר. [שנאמר] מזמור שירו לה' שיר חדש. ואל תתמה על מה שאמר שיר חדש דמשמע לעתיד ואנו צריכין לחתום בגאולת מצרים דאמר רבא קריאת שמע והלילא [חותם] גאל ישראל פי' לשעבר דצלותא גואל ישראל על העתיד ואין כאן מעין חתימה סמוך לחתימה. אין זה תימה דשם גאולה אחת היא ומשמע להבא ומשמע נמי לשעבר וחותם בא\"י גאל ישראל על שם גאולת מצרים לשעבר כמו שפירשנו:" + ], + [ + "ומברך על הכוס בורא פרי הגפן ושותין בהסיבת שמאל. ואע\"פ שנטלו ידיהן בטיבול ראשון לפני קריאת ההגדה חוזרין ונוטלין להם פעם שניה ומברכין על נטילת ידים כדאי' בפרק ערבי פסחים אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש נטל ידיו בטיבול ראשון צריך שיטול ידיו בטיבול שני. והטעם מפרש התם כיון דבעי למימר אגדתא והלילא מסח דעתיה לפי שהידים עסקניות הם ושמא בעוד שקראו ההגדה והלל נגעו ידיו בדבר המטמאין לכך צריך לחזור וליטול שהרי יש לו לאכול פת ואי אפשר לו לאכול בידים מסואבות. וכיון שתלה הטעם בהסח הדעת אם ברור לו ששימר ידיו היטב ולא נגע בכתבי הקודש או בשאר דברים המטמאין את הידים אינו צריך לחזור וליטול ידיו שהרי ידיו טהורות מנטילה ראשונה ואם נטל אין לו לברך שמא יהיה ברכה לבטלה. ומה שאמר צריך שיטול ידיו בטיבול שני לאו משום טיבול נקט לה שהרי יש לו לאכול המצה קודם הטיבול ואין אכילת פת בלא נטילת ידים אלא מתוך שהזכיר טיבול ראשון הזכיר טיבול שני לסימנא בעלמא:" + ] + ] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [ + [], + [ + "נוטל [הבקי] שתי מצות מאותם הנקראות שמורים שהן בקערה אחת שלימה ואחת פרוסה ובוצע [בפרוסה] דאמר מר הכל מודים בפסח שמניח שלימה בתוך הפרוסה ובוצע מאי טעמא לחם עוני כתיב מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. רבינו שלמה זצ\"ל פי' מניח שלימה בתוך הפרוסה על שם לחם משנה ובוצע על השלימה המוציא לפי שברכת המוציא תדירה מברכין על השלימה וכן פי' רבינו גרשום זצ\"ל וכן פי' רבינו שמואל זצ\"ל. ובוצע ואינו אוכל עד שיבצע מן הפרוסה שתחתיה ומברך על אכילת מצה ואוכל משניהם יחד ונותן לכולם ואוכלין וצריכין להסב דאמר מר מצה צריכה הסיבה. ורבינו [חננאל] ורבינו ישעיה זצ\"ל פירשו שמברכין המוציא על הפרוסה ועל אכילת מצה על השלימה. ורב ר' זרחיה זצ\"ל כתב בספר המאור שמברך על הפרוסה שתי ברכות המוציא ועל אכילת מצה וכן ייסד הפייט בקרובה המיוחדת לשבת הגדול של פסח ובוצע ומברך בפרוסה שתים המוציא לחם ומצה כהלכותיה. אלא מתוך שנהגו לתת בקערה שלש מצות של שמורים הרי הם רוצים לקיים מצוה בכל אחת ואחת באחת מברכינן המוציא ובאחת על אכילת מצה ובאחת כורכין מצה בחזרת לעשות זכר לפסח. ולאחר שאכלו מצה של המוציא ועל אכילת מצה כאחת בהסיבת שמאל נוטל הבקי החזרת שהוא עיקר המצוה של מרור כמו שפירשנו בתוך ההגדה ומברך עליה על אכילת מרור ומטבל בחרוסת ומשקעה שם יפה [יפה] משום קפא הוא ארס שיש לירק ויש מפרשים תולעת לפי שעכשיו בלילה שמא לא יראה אותו והחרוסת הוא הרפואה שלו שמונעתו להזיק. ואוכל ממנו לכל הפחות כזית ונותן לכולן ואוכלין ואין צריך להסב דאמר מר מרור אינו צריך הסיבה והטעם לפי שהמרור זכר לעבדות וההסיבה על שם החירות וכתב רבינו שלמה זצ\"ל בהלכות פסח שסידר בדין היה לברך עכשיו בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור אלא [לכך] מברכין על הירקות קודם ההגדה כדי שיתמהו התינוקת על אכילת ירקות קודם הסעודה שהרי אין רגילין לאכול ירקות עד לאחר הסעודה ומתוך כך שואלין מה נשתנה ואי אפשר לברך על אכילת מרור קודם ההגדה לפי שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו תכף למצה תהא ברכת מרור. ור' בנימין אחי נר\"ו כתב לפיכך אין מברכין בורא פרי האדמה באכילת מרור שהרי ברכת המוציא פוטרתן מיד דהוה אשאר ירקות הבאים בתוך הסעודה שאין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ונהי שהפת פוטרתן מברכת הרשות כגון בורא פרי האדמה מברכת חובה דהיינו על אכילת מרור אין הפת פוטרת ולא כדברי ר' ישעיה זצ\"ל שכתב לעיל גבי טיבול ראשון שירק פוטר טיבול שני מברכת בורא פרי האדמה וכן השיב הרב ר' אביגדור כהן צדק נר\"ו בשם רבינו יצחק בר שמואל זצ\"ל שאין מברכין בורא פרי האדמה באכילת מרור דפת פוטרתו משום דהוי דברים הרגילין לבוא מחמת הסעודה והביאם בתוך הסעודה שאין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ואע\"פ שעכשיו הוא בא לשם מצוה בשביל זה לא יצטרך ברכה חדשה אלא על אכילת מרור בלבד ובאכילת פסח נמי לא היו מברכין ברכת שהכל מהאי טעמא דתניא בתוספתא שמברכין לאכול את הפסח וברכת שהכל לא קתני אע\"ג דאכילתו לשם מצוה ואוכלין אותו על השובע בלא פת וברכת בורא פרי האדמה דטיבול ראשון לא מהני לשני דהפסק גדול והסח הדעת יש ביניהן באגדתא והליליא ועקירת שלחן דבעל כרחן חשיבי הפסק מדברכינן בורא פרי הגפן על כוס שני כמו שכתבתי וכי תימא שאני ארבעה כוסות דתיקנו רבנן כל חד וחד מצוה באנפי נפשיה הוא ראשון לקידוש שני להגדה שני טיבולין הללו נמי תרי מילי נינהו ראשון להיכרא דתינוקת שני למצותו ולא יפטר זה את זה:" + ] + ], + "Maror": [], + "Korech": [ + [], + [ + "לאחר שאכלו מרור כזית לכל הפחות כל אחד ואחד נוטל מצה השלישית של שמורים וחזרת וכורכן יחד ואוכלן כאחד בלי הסיבה שהרי יש בה מרור ועוד שהרי כבר אכלו המצה וצריך לכרוך כזית מצה עם כזית מרור לכל הפחות והטעם דתניא אמרו עליו על הלל שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן משום שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ואמר ר' יוחנן חלוקין עליו חביריו על הלל ואסיקנא השתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן מברך לאכול מצה ואוכל ועל אכילת מרור ואוכל ולבסוף אכיל להו לתרווייהו בהדי הדדי בלא ברכה פי' לפי שכבר בירך על שניהם:" + ], + [ + "זכר למקדש כהלל. פי' שהיו אוכלין בזמן הפסח שלשתן מכורכין כאחת פסח מצה ומרור ובזמן הזה שאין פסח נוהג היה כורך המצה והמרור יחד לעשות זכר למקדש ואוכלין כאחת ואין צריך לטבל המרור בחרוסת כשאוכלין עם המצה לפי שהפת נמי מעביר את הארס וכן מפורש בתשובות:" + ] + ], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [ + [], + [ + "ואוכלין ושותין לשובע נפשם ולאחר שאכלו ושתו כל צרכן נוטלין חצי המצה הנקראת אפיקומן שהיא נאכלת במקום פסח זכר למצה הנאכלת עם הפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו ואוכלין אותה בהסיבה שהרי היא במקום פסח והפסח [הוא] לשם חירות ואוכלין ממנה כזית כל אחד ואחד לכל הפחות. ואינה טעונה ברכה אע\"פ שהוא מצה של חובה שהרי כבר בירכו עליה בתחלה ועוד לאחר שמילא כריסו ממנה יחזור ויברך אתמהה:", + "ולאחר שאכלו מצת אפיקומן אינו רשאין לאכול ד\"א כל הלילה כדי שלא יפיג טעם מצה מפיו. דאמר מר כשם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כך אין מפטירין אחר מצה אפיקומן. ופתרון אפיקומן מפורש למעלה בשאילת החכם. וכתב אחי ר' בנימין נר\"ו יש לתמוה מה טעם עושין מצה אפיקומן ואין עושין מרור אפיקומן והלא שניהם כתובים בפסוק אחד כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. ויש לומר הואיל ואמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור מדרבנן ותניא כוותיה שמע מינה דהלכתא כוותיה הלכך עבדינן ליה למצה אפיקומן זכר לפסח שהיא מדאורייתא ולא עבדינן ליה למרור אפיקומן זכר לפסח שהרי מרור אפי' עיקר אכילתו שאנו אוכלין אותו עתה אינו אלא זכר למה שהיינו אוכלין אותו בזמן הפסח מדאורייתא ועתה אוכלין אותו מדרבנן וכיון שהוא זכר לעצמו אינו עושה זכר לאחרים. כתב רבינו שלמה זצ\"ל בהלכות פסח שסידר. פעם אחת שכח רבי ולא אכל מצת אפיקומן אחר סעודתו קודם ברכת המזון ואחר כך נזכר ולא רצה לחזור ולאכול ממנה לפי שהיה צריך לברך אחריה ולשתות מכוס של ברכה ואי אפשר לשתות בין כוס של ברכת המזון לכוס של הלל דאמרו רבנן בין הכוסות האלו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה. (ואם) [ולא] רצה לברך עליה בהמ\"ז בלא יין לפי שתיקנו עליה כוס שלישי ונראה שהיא צריכה כוס ואפילו לאחר כוס רביעי של הלל לא רצה לאכול אותה ולברך ברכת המזון מפני שהם לא התקינו אלא ד' כוסות בלבד וכוס ה' לא התקינו והחזיק טעם בדבר זה שאין צריך לחזור ולאכול מצה לפי שסתם רוב המצות שלנו כולן עשויות כתיקון חכמים ויש בהם שימור לשם מצה והמצה שאוכל בגמר סעודתו עולה לו לשם מצה של מצות הואיל ונעשית בהם שימור לשם מצה:", + "ולאחר שאכלו מצת אפיקומן אם אכלו בתוך סעודתן דבר מזוהם או מלח נוטלין ידיהן ואין מברכין על נטילת ידים דמים אחרונים אינן טעונין ברכה ואם לא אכלו מלח ולא דבר מזוהם אינם צריכין נטילת ידים:", + "מוזגים כוס שלישִי ומבָרכים בִרכַת המזון.", + "מוזגין כוס שלישי ומברכין עליו ברכת המזון ומזכיר יעלה ויבוא בבונה ירושלים ובשבת אומר נחמינו ואם טעה ולא הזכיר מעין המאורע חוזר ואם נזכר קודם שפתח בהטוב והמטיב אומר בא\"י אמ\"ה אשר נתן מועדים לשמחה לעמו ישראל לאות ולברית בא\"י מקדש ישראל והזמנים ומברכין בורא פרי הגפן ושותין בהסיבת שמאל. מוזגין כוס רביעי וגומרין את ההלל בנעימה והודאה כמו ששנינו רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר ואמרי' עלה בגמרא מאי ברכת השיר רב אמר יהללוך ור' יוחנן אמר נשמת כל חי ונהיגין למיעבד כתרווייהו וחותמין יהללוך ואח\"כ אומר נשמת כל חי וחותמין מלך מהולל בתשבחות. וכשאומרים כוס ישועות אשא מגביה את הכוס בימינו ומוליך ומביא [על השלחן] בשמחת לבב ואח\"כ אומר הללויה הללו את שם ה' כו'. ואומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו דתניא [כוס] חמישי אומרים עליו הלל הגדול דברי ר' טרפון וכיון דשרי וטרי אמוראי לפירושי איזה הלל הגדול שמע מינה שצריך לאמרו ותו אמרי' למה אומרים הלל הגדול א\"ר יוחנן מפני שהקב\"ה יושב ברום עולמים ומחלק מזונות לכל בריה אמר ר' יהושע בן לוי [הני] עשרים וששה כי לעולם [חסדו] כנגד מי כנגד עשרים וששה דורות שלא היתה בהן תורה וזן אותם הקב\"ה בעבור חסדו. ומברכין בורא פרי הגפן ושותין בהסיבת שמאל. ונהיגין לומר רהיטין ופיוטין המסודרין בדברי שבח והודאה וכן ראוי לרבות בהלל ובהודאה לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו על ישראל:", + "ובין ארבעה כוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה. ומפורש בירושלמי למה בשביל שלא ישתכר פי' שמא ישתכר ונמצא מתבטל מכוס רביעי ומלגמור את ההלל ומקשה והלא משוכר הוא מה בין יין שבתוך המזון ליין שלאחר המזון ומשני יין שבתוך המזון אינו משכר יין של אחר המזון משכר וכתב רבינו ישעיה זצ\"ל ואם כן בין ראשון לשני שאינו בתוך הסעודה למה מותר לשתות ויש לומר כיון שלא אכל עדיין ודעתו לאכול אינו יכול לשתות כל כך שישתכר ועל כן מותר:", + "ושנו חכמים ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית אחד האנשים ואחד הנשים ואחד התינוקות. אמר רב יהודה וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין אלא מחלקין להן קליות ואגוזים כדי שישאלו. שתאן חי ידי יין יצא ידי חירות לא יצא ומסתבר דיין שלנו ידי חירות נמי יצא שהרי אינו כל כך חזק דלירדי על חד תלת מיא כיין שלהם א\"כ הוי כמזוג. שתאן בבת אחת אמר רבא ידי יין יצא ידי ארבעה כוסות לא יצא. כתבו הגאונים זצ\"ל אם הוא בספינה או במקום שאין בו יין ויש שם צמוקים ישרה ענבים או צמוקין במים ודיו ודוקא צימוקים דאית בהו קיוהא אבל לית בהו קיוהא לא. וארבעה כוסות הללו אין בהם משום זוגות דאמר רב נחמן בר יצחק ליל שמורים כתיב לילה המשומר ובא מן המזיקין. רבא אמר כוס של ברכה מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה. רבינא אמר כל חד וחד מצוה באנפי נפשיה היא וארבעה כוסות הללו מברכין על [כל] כוס וכוס בורא פרי הגפן דכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה היא. וכן מצאתי בפסקי של הגאונים זצ\"ל אך בעל הדברות כתב שאין מברכין בורא פרי הגפן אלא בכוס של קידוש ובכוס של ברכת המזון והדין סברא לרב כהן צדק ורב יוסף בר רב עמרם [גאון] זצ\"ל קמאי דקמאי. אבל על הגפן לא מברכינן אלא בכוס אחרון וכן אמר רב האי גאון זצ\"ל דלא מברכינן על הגפן אלא בכוס אחרון וכ\"כ ר' בנימן אחי נר\"ו דלא מברכינן אלא בכוס אחרון דברכת המזון פוטרת יין שלפני הסעודה ושבתוך הסעודה מברכה של אחריהן וכוס רביעי פוטר כוס של ברכת המזון מברכה שלאחריו אבל לענין ברכה שלפניהן על כולן מברכין בורא פרי הגפן שכיון שכל אחד ואחד טעון שירה בפני עצמו ואין ראוי לומר שירה בלא ברכה כדכתיב ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל תהלה [ותהלה] תן לו ברכה. ורבינו יצחק פאסי זצ\"ל כתב איכא מאן דאמר לא מברכינן על הגפן אלא לבסוף ואיכא מאן דאמר דמברכינן בתר תרי כסי דמיקמי סעודה ובתר תרי כסי דבתר סעודה והדין טעמא בתרא טעמא דמסתבר הוא שפיר דמי למיעבד הכי אבל לברך בורא פרי הגפן מברכינן על כל כוס וכוס. ורבינו שלמה זצ\"ל כתב בהלכות הפסח שסידר שצריך לברך על הגפן על כל כוס וכוס מאי טעמא כל חד וחד מצוה באנפיה נפשיה הוא וכן כתב גם רבינו ישעיה זצ\"ל שמברכין על הגפן על כל כוס וכוס וכן נראה בעיני דכיון דכל חד וחד מצוה באנפיה נפשיה הוא הילכך כל חד וחד טעון בורא פרי הגפן וכיון דכל אחד ואחד טעון בורא פרי הגפן לפניו טעון על הגפן לאחריו [ומה שאמרנו שכל אחד טעון על הגפן לאחריו] דוקא כוס ראשון של קידוש ושני כוסות האחרונים אבל כוס שני של הגדה שאחריו בוצע להמוציא ואוכל ושותה בתוך סעודתו אין מברכין אחריו על הגפן שאם כן היה צריך לחזור ולברך על היין שבתוך הסעודה. ודבר זה אינו מידי דהוה אכוס קידוש של שבתות ושאר ימים טובים שכוס קידוש פוטר את היין שבתוך הסעודה מברכה שלפניו. ומיהו [לפי] דברי רבינו שלמה זצ\"ל ויתר המפרשים דסברי דאין ברכת המזון פוטרת את היין שבתוך הסעודה מברכת על הגפן דאם ברכה אחת מעין שלש פוטרת את היין שבתוך הסעודה שלש ברכות עצמן לא כל שכן א\"כ כולן טעונין על הגפן חוץ מכוס שני של הגדה וכבר כתבתי טעמן וראיותיהן וסברתינו בזה בערוגת סדר הברכות הלכה קמ\"ח:", + "והרוצה לקדש בפסח ולעשות כל הסדר בבית חבירו שאינו בקי [הרי] הוא רשאי בכך [לפי] שכך אמרו חכמים כל הברכות כולן אע\"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא ואיבעיא לן ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש היום אע\"פ שיצא מוציא וכשם שמוציאו בברכת הלחם של מצה כך מוציאו בברכת מרור דחד טעמא הוא. מיהו כל הירקות של טיבול ראשון יש להסתפק שאינן אלא מפני התינוקות שישאלו או שמא כיון דרבנן תקנוהו כן כזה מוציאין דכל דתקינו רבנן כעין דאורייתא תקין וה\"ה דבקריאת ההגדה וההלל יכול להוציאן בקריאתו ויוצאין ידי חובתן כמו ששנינו בפרק לולב הגזול מי שהיה עבד [או] אשה או קטן מקרא אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין ותהא מאירה לו ואם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה:", + "וכשם שבקריאת ההגדה וההלל מוציאו ידי חובתו כך מוציאו בברכת היין שעמהן שכיון שהן טעונין כוס דינן אחד אבל בבהמ\"ז [אינו מוציאו ידי חובתו ומפרש טעמא בירושלמי שנייא ברכת המזון] דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך הלכך אם למידין כולן ברכת המזון יכול לקדש ולעשות כל הסדר בכמה בתים:", + "כיצד הולך ומקדש בבית ראובן ועושה לשם של הסדר שלפני הסעודה והן יושבין וגומרין סעודתן והוא הולך ומקדש בבית שמעון ועושה לשם כל הסדר שלפני הסעודה כמשפט הראשון והן יושבין וגומרין סעודתן והוא הולך ומקדש בבית לוי ועושה לשם כל הסדר כמשפט הראשון וכן הולך ועושה כל הסדר בכל הבתים שירצה וחוזר בבית ראובן ומברך ראובן לעצמו ברכת המזון והבקי גומר לפניו את ההלל ומברך על כוס רביעי. והולך לו בבית שמעון ומברך שמעון בעצמו ברכת המזון והבקי גומר לפניו את ההלל כמשפט הראשון וכן הולך ועושה כל הסדר בכל הבתים הראשונים והוא אינו טועם בבית אחד מהם לא בתחלה ולא בסוף אלא טועם בביתו ועושה כל הסדר בביתו או בתחילה או בסוף שהרי אינו רשאי לטעום אחר מצת אפיקומן ואין לו להוסיף על ד' כוסות וכן נמצא בדברי הגאונים ז\"ל ובהלכות גדולות:", + "ושני לילות הראשונים של פסח דינם שוה בכל סדר חובת ההגדה וארבעה כוסות. ועל זה נשאלה שאילה לפני הגאונים זצ\"ל אמור רבנן בלילי פסחים בתר ברכת מזונא אסור ליה למישתי מידי אלא מיא בלילי תנינא דפסחא בתר דקדיש ואכיל ושתי ומברך ברכת המזון וגמר הלילא מהו למשתי חמרא ומיכל כל מאי דבעי מי אמרינן חיובא דפסח חד ליליא הוא והא גמרינן כל מילי דפסחא בליליא קמא בליליא תנינא פסק ליה כל חיובא דפסחא הילכך שרי או דילמא עבדינן כליליא קמא מה ליליא קמא אסור אף ליליא תנינא [אסור] והשיבו כך ראינו שמהדרין מן המהדרין נוהגין לילי שני כראשון ואין אוכלין אחר ברכת המזון כלל ואין שותין אלא כוס שאמר עליו את ההלל מאי טעמא חיישינן לספיקא דאמרינן ספק חמשה עשר ספק ששה עשר הוא ואנן כל בני הישיבה והמהדרין שבישראל נוהגין ליל שני כליל ראשון לכל דבריו זכר לפסח. אבל מי שרוצה לאכול ולשתות בליל שני אחר ברכת המזון ואחר יהללוך אוכל ושותה ואין עליו כלום. אבל נמצא מוציא עצמו מכלל המהדרין ועובר על דברי חכמים שאמרו לעולם לא יוציא אדם עצמו מן הכלל. ונראה בעיני הדעת שאין להקל בדבר לשנות בין לילה ראשון לליל שני שלאחר שעשינוהו קודש איך נעשהו כחול ובין לילה ראשון ובין ליל שני שניהם אסור לטעום כלום בהם לאחר כוס רביעי. ובעל הדברות ז\"ל כתב דאין שנוי בין מים ליין שכשם שמותר לשתות מים כל הלילה כן מותר לשתות יין כל הלילה ומה שאמרנו שאין מפטירין אחר מצה אפיקומן במיני מאכל קאמר ולא במיני משתה:", + "הנה ביארנו בדרך ארוכה וקצרה למטיבי לכת סדר חובת ליל שמורים. באכילת מצה ומרורים. וארבעה כוסות הנבחרים. להסיבת בני חורים. ומצות ההגדה לנערים. לרשע וחכם מדרים. ותם ופתי להערים. בקריאת הלל ושירים. וללמדם ספר ולשון כשרים." + ] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Vilna, 1887", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002049116&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL" + ] + ], + "heTitle": "שבלי הלקט על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "שבלי הלקט על הגדה של פסח", + "enTitle": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah", + "key": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Simchat HaRegel on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan, 2021.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Simchat HaRegel on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan, 2021.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..dd42cc24623f06a1f713888f36a3d0325a1ae979 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Simchat HaRegel on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan, 2021.json @@ -0,0 +1,889 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Simchat HaRegel on Pesach Haggadah", + "versionSource": "http://www.oceansidejewishcenter.org/", + "versionTitle": "Rabbi Mark Greenspan, 2021", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "שמחת הרגל על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Title": [ + "", + "", + "On the eve of the festival we sanctify the Passover, with joyful singing and sacrifice,11 This is a play on words in the verse in Isaiah 54:1. פִּצְחִ֨י רִנָּ֤ה וְצַהֲלִי֙ becomes פסחי רנה וצהלי (as in Pesach). giving thanks to God for the arrival of the festival. One speaks God’s words (Ps. 147:19 ) with a commentary on the Haggadah. We teach the young22 Another play on a Biblical verse, Gen. 5:24 opening their eyes,33 Uncertain about the meaning of the text. reminding them of the Exodus, the many miracles, Torah and testimony. I will start by offering three introductions before the beginning of the festival to inspire instruction for the brightest youth of the Jewish people. I will include a commentary on Megillat Ruth for Israel’s young...Let the children take hold of it and the youngsters shall play. (Is. 11:8) Then they shall read, learn, rush off to speak of all that they have learned. I call this Simchat Haregel, an abbreviation of H aggadah , R uth, and G imel L imudim (three teachings). These are the teachings from my youth, Chaim Yosef David son of our teacher Rabbi Yitzchak Azulai, (May he be remembered for life in the world to come), a pure Sephardi." + ], + "Kol Chamirah": [ + "", + "", + "", + "", + "", + "The First Teaching: Kol Hamirah", + "The foundation of Passover and its laws are fundamental principles like the mighty and exalted cedars of Lebanon. They are meant to inspire a person to forsake the path of wickedness and to maintain proper thoughts so that they are not removed from God's presence. Through them,one (will learn to) cast off the poisonous sickness of impurity with which the evil inclination afflicts individuals through shameful acts and deeds, falsehood, and schemes which crush a person’s life to the earth. The enemy (the evil inclination) looks for ways to spread a snare for people’s feet, causing them to transgress God’s will, bit by bit, a little here, a little there, moment by moment. It convinces people to weaken their devotion to God or convinces them that their transgressions aren’t really transgressions. As a result people make false justifications and empty excuses for their actions entangling themselves in the web (of the evil inclination). This is the result of trivializing one’s transgression. This is how the ancient ones explain, “For the devisings of a person’s heart are only evil (rah) from his youth.” (Gen. 8:21) The advice of the evil inclination causes the sinner to trivialize his transgressions44 See Rashi Exodus 31:13. The principle appears in many passages that the words ach (but) and rak (only) are meant to minimize or become exclusionary in the interpretation of the verse. Rashi writes: “The words אך and רק wherever they occur in Scripture have limitative force (Rosh Hashanah 17b; cf. Rashi on Rosh Hashanah 17b on אכין ורקין). Here Scripture intends by the word אך to except the Sabbath from the days on which the work of the Tabernacle may be done.” and convinces him of the strength of leniencies in Jewish law. One rationalizes that even if one committed a transgression, it was a minor one. The passage means, ‘the imaginings of a person’s heart are only (rak) evil’ is read as a limitation. That is to say, the strength of the evil impulse’s falsehood is to convince him that he hasn’t sinned and even if he did it was miniscule. That is the meaning of the verse, “(V’khol Yetzer,) Every evil inclination (machshavot libo) makes his heart imagine that his transgression was only (rak ra) very small (kol hayom) every day.” The inclination entices him making the sins seem smaller and smaller until he falls into a deep pit of oblivion.", + "This is what the sages meant when they said, “When a person commits a transgression and repeats it, it becomes as if it were something permitted to him.”55 BT Kiddushin 40b When he first commits the transgression, the evil inclination “reveals meanings in the Torah that do not follow Jewish law,”66 Mishnah Avot 3:11 in his commentary, Bartenura explains: \"one who reveals meanings (literally, faces) in the Torah\": who shows meanings and explanations that do not conform with the halacha (law). For example, one who translates \"And from your seed do not give to pass to Molekh\" (Leviticus 18:21) as \"And from your seed do not give to impregnate an Aramean woman.\" (Mishnah Megillah 4:9) And this is not the simple meaning of the text. And included within this is teaching worthless homiletical interpretations. to convince him that his sin was not so serious and wasn’t even in the category of sin. And even if it was a sin it was a relatively minor one. The person is persuaded through false thinking (of the evil inclination) that the sin was the most minor of transgressions. The evil inclination then takes hold of the individual and praises him, “See how great you are! Because of your pure thoughts, you had doubts and thought that you had sinned. Actually there was no sin here at all since this is permitted.” One who believes the evil inclination, is led like a lamb led to slaughter. He quickly follows the evil inclination’s example, thinking it spoke correctly,77 See Deuteronomy 5:25 and 18:17 The sin becomes like something permitted to sinner and he repeats the transgression. The influence of the evil inclination and the tendency to follow its advice makes it seem that the transgression is actually permitted by false halachic reasoning. Because it speaks leniently, it brings him to more serious transgressions, growing a little at a time.", + "When God brought the Israelites out of Egypt with love and compassion, He sanctified us with His commandments and commanded us to stay away from chametz so that it should neither be seen (bal yeraeh) nor found (bal yimatzeh) in one’s property even in the smallest amount.88 Maimonides, Mishnah Torah, The Laws of Chametz and Matzah, 1:4 Chametz is an allusion to the evil inclination and arrogance from which one must distance oneself. It should never enter (one’s domain). Partaking of the smallest amount of chametz was considered a grave sin. So, too, any connection with the evil inclination makes one impure and destroys the entire edifice, as has been repeatedly taught in the books of ethical teachings. There are many allusions and rebukes regarding this in the books of the righteous. So too, there are more details regarding the commandment of avoiding chametz than any other commandment. Concerning other commandments there is the principle of ta’am ki’eekar99 With regard to the normal laws of kashrut, if something falls into a pot of kosher food it is nullified by a percentage of one in sixtieth unless it changes the taste of the cooking food. Not so on Passover even a small bit less than one sixtieth of the food that is chametz makes it unkosher.. But regarding the prohibition of chametz the simple explanation is a deeper allusion.", + "Rabbi David ben Solomon ibn Abi Zimra (the Radbaz),1010 Rabbi David ben Solomon ibn Abi Zimra (1479–1573) An early Acharon of the fifteenth and sixteenth centuries who was a leading posek, rosh yeshiva, chief rabbi, and author of more than 3,000 responsa. whose responsa was published in Germany (Number 576, Yichaveh Daat), writes about why the sages were so stringent about chametz. Why is chametz different from other prohibitions in the Torah, so that one must search one’s home for it, burn it, and annul it?1111 Referring to three ways we prepare our homes for Passover: bedikah, biur chametz and bitul chametz. The sages add that one must conduct the search in every hole and crevice (in one’s home) and that one must search for it and uproot every bit of it from one’s property so that one is not guilty of seeing (bal yeraeh) or owning it (bal yimatzeh).1212 See https://www.etzion.org.il/en/bal-yeraeh-u-val-yimatzei-and-tashbitu for an explanation of the difference between bal yeraeh and bal yimatzeh and their source. Even the smallest particle of chametz that one has in one's domain must be completely disowned. Such stringencies are not to be found in any of the other prohibitions in the Torah. If the reason for this is because one is punished with karet,1313 The Hebrew term karet \"cutting off\" is a form of punishment for sin, mentioned in the Hebrew Bible and later Jewish writings. there are other laws relating to blood and certain fatty parts of the animal (for which karet is the punishment and yet we are not as stringent.) If chametz is so stringent because it is forbidden to benefit from it, that is true of mixtures of seeds (and yet such stringencies do not exist).This is also true of the goring ox and other cases in which there is a prohibition against benefit and yet other stringencies don’t exist. If the reason for the stringencies is that a person does not normally separate oneself from chametz, the same could be said of the law against a Nazir and wine.The nazir does not normally remove himself from the prohibition (wine) until he takes a vow and yet the stringency doesn’t exist.1414 Normally Chametz is permitted so one is more prone to transgress during Passover when it becomes forbidden. Similarly, a person normally is allowed to have wine - it only becomes prohibited when he takes a Nazirite vow - so the need for more stringencies might be necessary. But", + "The Radbaz suggests that there are two things that make chametz different: First, there is no other prohibition in the Torah that combines all three of these conditions: chametz combines the prohibition against benefit, it is punishable by karet and people don’t usually separate themselves from it. Since all three conditions are present, the Torah added other stringencies and the sages also did so. Furthermore, chametz on Passover is also something that is normally permitted and is only prohibited for a limited amount of time. It is for this reason that the prohibition is not nullified even if it is one part in a thousand. But I still do not understand why one must search it out, burn it and remove it from one's property. Is the prohibition of chametz more serious than the prohibition of idolatry, about which the Torah says, “Let nothing shall that has been doomed stick to your hand...”?1515 See Deuteronomy 13:18 This is the prohibition against ownership of any thing that has been determined to be used for idolatry and has been declared “cherem” One who transgresses this is considered like one who has denied the whole Torah. Yet the Torah does not require searching out and the nullification of objects of idolatry as it does with chametz. So we still need an explanation for chametz. It is for this reason that I will base my understanding on what the sages had to say in Midrashim that chametz on Passover is an allusion to the evil inclination. The sages referred to the evil inclination as “the leaven in the dough;” therefore, a person must completely remove it and one must search it out in all its hidden places in one’s thoughts. Even the smallest amount is not inconsequential. This explanation seems true and correct!", + "You will see that the Radbaz searched for an explanation but didn’t find another reason for the stringencies regarding chametz in the Torah nor from the sages in its plain sense meaning of the Torah or in the law. He therefore based himself on an allegorical interpretation (remez) of chametz. Chametz is an allusion to the evil inclination. It would seem that this interpretation of chametz is the plain sense (peshat) meaning of the law. All these stringencies are meant to arouse a person so that he will stay away from the evil inclination and search for it in the inner recesses of his heart . Even if the smallest amount is found he must quickly remove it and burn it with the fire of Torah. If he wants to be saved from it he must be especially careful that it is not found in any amount.", + "This is what the sages meant when they said, “There is no removal of chametz without burning.”1616 Mishnah Pesachim 2:1 In other words, there is no cure for the evil inclination except through the burning it with the fire of Torah, as the sages said, “The blessed Holy One said, ‘I created the evil inclination and I created Torah as an antidote.”1717 BT Kiddushin 30b It is also alluded to in the following gematria. The word yetzer (inclination) has the numerical value of 300 and eish (fire) is 301, one more than yetzer. The Torah which is fire is more powerful than the evil inclination. The Torah has the power to cool the heat of the evil inclination; the word cool is kar, has the same numerical value as yetzer, 300. Continuing with this, the numerical value of yetzer ra (evil inclination) is the same as the word rasha (wicked) - 570 - because one who follows his evil inclination is considered wicked. This is the allusion in the verse, “(Every plan devised by humans is) nothing but evil all the time.” (Genesis 6:5) rak rah, (“Nothing but evil,”) has the same numerical value as yetzer hara - 570 - and rasha, wicked. I found other hints in the commentaries, that the reason the Torah calls for the annulment of chametz is that one cannot expel the power of the serpent except through fire. The poison of the serpent is based on the earth - “And the serpent's food shall be earth.” (Isaiah 62:25) And fire’s destination is far from the earth. One is low and the other rises up high. Therefore, the fire expels the poison of the serpent. I wrote about this in my youth1818 Literally, “In my poverty” The chidah describes himself as being poor in wisdom as a young man. in a book called Devarim Achadim, Sermon 14. The evil inclination comes from the element of the earth while Torah is from fire. Only fire can expel evil inclination. It is possible that this is the reason that the sages said that redemption will come about through the merit of Torah. As scripture states, “Though they have courted among the nations, now I will gather them.”1919 Hosea 8:10 The exact connection of this verse is not clear to me. It is through the power of Torah learning for its own sake that the serpent is expelled. When the serpent (nachash) is nullified, the Messiah (mashiach) will come. Nachash and Mashiach have the same numerical value (358). I have written about this at length in other places. Since the blessed Creator did not find a way to repair the evil inclination other than Torah and God revealed that its nullification is through the Torah, certainly there is no other way to nullify its power! That is what they meant when they stated, “there is no removal of chametz except through burning” in the negative. This was meant to rebuke those who argue that philosophy is effective in helping one to overcome the evil inclination. There is no removing the evil inclination except through the fire of Torah! Rabbi Yitzchak of Akko2020 Isaac ben Samuel of Acre 13th–14th century was a Jewish kabbalist who fled to Spain. According to Chaim Joseph David Azulai Isaac ben Samuel was a pupil of Nachmanides. wrote about this in his book Meirat Einaim (Parshat Vayishlach), bringing a statement from Rabbi Hai Gaon, and teachers of other generations. He also writes of a famous philosopher of his generation who separated himself from Judaism. Though the nation thought of him as holy, he transgressed with the wife of the king.", + "I have tried to understand the stringencies in dealing with chametz. I found that the seven stringencies2121 Later in this essay he counts the seven stringencies: searching, looking in holes and cracks, nullification, burning, forbidding even a small amount, it can not be found and it cannot be in one’s property. are related to the seven names of the evil inclination which Rabbi Avia (or possibly by Rabbi Yehoshua ben Levi) spoke in Perek Hachalil, the fifth chapter of Sukkot:2222 BT Sukkot 52a The evil inclination has seven names. The Blessed Holy One called it ra, evil. Moses called it arel, uncircumcised. David called it tamei, impure. Solomon called it sonei, enemy. Isaiah called it michshol, a stumbling block. Ezekiel called it even, stone. Joel called it tziffoni, a hidden one. A verse is brought for each of them.2323 The Holy One - ra - Genesis 8:21 Moses - arel - Deuteronomy 10:16 David - tamei - Psalm 51:21 Solomon - Sonei - Proverbs 25:21-22 Isaiah - michshol - Isaiah 57:14 Ezekiel - even - Ezekiel 36:26 Joel - tziffoni - Joel 2:20 One wonders why do these names matter to us and what reason is there for them? If one says the wicked could not agree about the name of the evil inclination, what is gained by increasing to seven names? We know there is no battle as mighty as the battle between a person and his evil inclination. It is like the parable of the King’s army that returns from battle feeling joyful about its victory over its enemies, having destroyed and plundered them. An old man comes and stands before the soldiers. What blessing should they receive? “May it be God’s will that even though this victory in battle was small they should be victorious in the great battle! All the soldiers and their officers became alarmed for it was well known that this was a great battle and the war was a very big war. So the elderly man answered them, “Don’t you know that as great and mighty as this battle was it is like nothing compared to the battle of the evil inclination! The elderly man spoke well and his explanation is the reasoning of an elder.", + "If we look carefully, we will see that every enemy and adversary in the world is small in comparison with the evil inclination. There are seven ways in which the evil inclination is more powerful than other types of enemies. The sages added additional prohibitions and called the evil inclination by these seven names compared to these prohibitions.", + "(1) First, the hatred of the evil inclination exists from the moment one enters the world, as Scripture states, “Sin crouches at the door” (Gen. 4:7) - that is, from the day of one’s birth. This is different from a human enemy who begins hating later in his youth or so on. One does not find that a person begins hating from the time of one’s birth day. Only the evil inclination does so and therefore it is called “evil from its youth” (Genesis 8:21, ra minurav), when one leaves (ninaer) out of the mother’s womb.", + "(2) Second, because of their actions, people stay far away from enemies. Even if they both live in the same city, people stay in their own neighborhood or in their own house. Even if one’s opponent goes out, they stay separated from each other; this is not the case with the evil inclination who clings to the person and couples with him. Because of this, it is called arel because it is like the foreskin (arel) which clings to the body and is like one of its limbs. So too, the evil inclination clings to the body and only death can separate them.", + "(3) This explains the third trait: because it clings to the body it makes a person impure (tamei) which is not the case with a human enemy. Even if they are together in the same place, the impurity does not cling to the other. The very touch of the evil inclination makes the other person impure which is why it is called tamei.", + "(4) Fourth, it is possible that one’s foe will make peace over time, or if he is defeated he will turn his hatred to love. With the evil inclination, there can never be peace in any way; that is why the evil inclination is called enemy (sonei). It is a true enemy forever and ever.", + "(5) The fifth difference is that one can be saved from a human enemy, especially if one is a mighty soldier so that the evil inclination is unable to cause harm. One can never be saved from the evil inclination, as is written, “No person is righteous in the world who does only good and does not sin.” (Ecc. 7:20) Appropriately the evil inclination’s name is stumbling block (michshol) since one will inevitably stumble and fail.", + "(6) The sixth difference is that the adversary can be bribed with money or one can cause him troubles or humiliate him. In one of these ways the enemy will make peace with his opponent. The evil inclination is called a hard rock (even) because like a rock there is no appeasement or sweetening of the relationship because he is so hard.", + "(7) The seventh difference is that the abomination is in his soul. One’s enemy is recognizable and it is possible to save oneself from him. This is not the case with the evil inclination who is in one’s most inner self and completely concealed; that is why it is called the hidden one (tziffoni).", + "It would appear that these names are meant to cause one to listen carefully to the voice of one’s teachers. The evil inclination is just as powerful as the tree of poison that causes death. The differences one counts show how much worse the evil inclination is from one’s human opponents. It seeks evil through these seven differences for it exacts seven evils2424 A wonderful play on words. See Exodus 13:19 “Moses took with him the bones of Joseph, who had exacted an oath (Hashbia Hishbia) from the children of Israel.” The word for oath (shavua) is the same as the word for seven ( sheva). from one’s soul.", + "These names [of the evil inclination]] are connected to the stringencies that the Torah adds to the prohibition of chametz. With the candles (in the search for chametz) one opens one’s eyes, keeping oneself far from the seven evil characteristics of the evil inclination which chametz symbolizes. The seven extra stringencies are: searching, looking in holes and cracks, nullification, burning, forbidding even a small amount, it can not be seen or found in one’s property. These practices allude to the seven ways we avoid the evil inclination.", + "● Because the yetzer hara is called ra, evil. Just as the evil inclination is, “evil (ra) from its youth,” from the moment it enters the world, one searches for chametz even before the holiday arrives - it is already ra.", + "● Just as the evil inclination is called arel (uncircumcised) because it clings to the body, so there is the prohibition, bal yera’eh, it shall not be seen (in your home).", + "● It does not help to act as if the clinging doesn't exist or it isn't there...For its clinging to the person makes one (tamei ) impure. Therefore there is the prohibition of bal yimatzeh, (it shall not be found). For the study of Torah separates one from impurity and in this way it is not found in one's domain.2525 The text contains the word B’mechitato במכיתתו. I have amended the text to the word B’mechitzato, a word used elsewhere in the text,", + "● It is called soneh , enemy, because there can be no peace with it and it must be burned out of the world. It must be burned with the fire of faith.", + "● Just as its name is michshol, stumbling block, because it is not enough if it causes harm or steals one’s sleep if it doesn’t cause one to stumble; therefore chametz is also forbidden to be present in even the smallest amount lest it cause one to stagger or stumble.", + "● It is called an even, a stone of those who err,2626 The expression is borrowed from Mishnah Taanit 3:8. The even hatoim was the stone on which people stood when announcing lost objects. Tradition held that the stone was so high up that it would never be covered in a flood. He gives it a different connotation here. because it is nullified just as stone is worn down by water, the water of the well of Torah.", + "● Because the evil inclination is tzafun, hidden, so too it is necessary to have a full search in all the rooms, crevices of the house and in the attic and to root it out.", + "All of these stringencies are meant to completely expel the evil inclination and to destroy its nature. They are meant to warn Israel to play close attention to anything that is written about chametz and to prepare for their war against the true enemy all year long….. The prohibitions of chametz and related matters are meant to allude to the importance of keeping one’s distance from the evil inclination, and being constantly vigilant. If a person sins, let him humble himself and quickly repent. He should purify his thoughts and ideas and guard his home on all sides2727 Meaning uncertain. The word masakh may be from II Kings 11:6. I think the idea here is that by being vigilant in searching out chametz before and during Passover, one will learn to be more mindful in stopping the evil inclination. like to the laws of Passover.", + "Look and see2828 See 142:5 literally,”Look at my right and see.” that the preparation and koshering of utensils is an allusion to the way of repentance. In the koshering of utensils we find that there are four methods: (1) utensils that are bought from a non-Jew need immersion . (2) those are improperly used for cooking with chametz, even one time, need to be immersed in boiling water in order to extract the taste of chametz which enters them. (3) if it was directly used on a fire, it must be koshered with libun2929 Libun is the process of making something kosher by heating it to a high temperature. so that the sparks fly off from it and the great strength of the fire removes the taste of the chametz that is in the utensils. (4) if the utensil is made of clay there is no way to repair it whether it was chametz or other prohibited foods that made it impure. It demands breaking since breaking is its purification in matters of impurity.", + "The four methods of kashering utensils allude to the four types of atonement that Rabbi Ishamael explicated:3030 See BT Yoma 86a Also Maimonides Mishnah Torah Hilchot Teshuvah 1:4 . There are many versions of this statement. See Burt Vistotzky Mortal Sins “If one transgresses a positive commandment he is forgiven even before he moves from his place; if one transgresses a negative commandment, only repentance and Yom Kippur can atone; if one transgresses a commandment for which the punishment is karet (being cut off), only repentance, Yom Kippur and suffering remove the sin; if one desecrated God’s name, one only gains atonement through death.” In all of them the body is a receptacle holding the soul as was stated in the Imrei Noam:3131 I am not certain what work he is referring to here. the body is a utensil for the soul all the days that it is attached to the body….", + "Just as utensils taken from a gentile, even when they are new and have not been used for prohibited food contain a residue of impurity from the hand of the non-Jew require immersing (low level purification), so too a person who only transgresses a positive commandment is forgiven through regret and repentance. It is enough to immerse new utensils that were taken from a gentile. Similarly, the body, the utensil of the soul, which had contact with the evil-inclination (is cleansed) through regret and repentance for having transgressed a positive commandment since the evil inclination ruled over it.", + "If the utensil was used with chametz or any other prohibited food even one time, it needs rinsing in boiling water to purge the forbidden food from it. Similarly, the body, the utensil of the soul, which transgresses a negative commandment is kashered using the seething waters, (See Psalm 124:5) to rid it of the pitch and brimstone of the evil inclination, a person needs repentance and Yom Kippur which acts like rinsing in boiling water. The fire of fasting on Yom Kippur and repentance purges the poison which is in the utensil of the body that sinned by performing a negative commandment. In this way one repents and is healed.", + "And if one is trapped in the advice of his inclination and falls into a deep pit, transgressing laws which are punishable by karet or death at the hands of the court (such as unchastity and similar transgressions), it is similar to a utensil that is used for chametz or other prohibited foods directly on the fire. Such a utensil needs purification by fire so that the impure sparks fly off it. So too, with the body. If it was seduced by the burning fire of the evil inclination, ruling over it so that the person was guilty of a crime involving karet or death at the hands of the court, one needs the purification of the fire of suffering until the sparks fly off him. The flames of suffering have the power to purge what was used by the fire of the inclination. The actions of the sparks and their burning come together to purify the body and the poison of the prohibited so that all that remains is the cleansed utensil. But if the transgression causes a desecration of God’s name, then the utensil (the body) is like the earthenware utensil from which the impurity cannot be removed. It requires smashing; that is, death or brokenness which is its purification.", + "It is possible that scripture alluded to this in the verse, “Precious children of Zion; once valued as gold - alas, they are accounted as earthen pots, work of a potter’s hands!” (Lament. 4:2) When Israel’s sins became so great that they transgressed laws punishable either by karet, death at the hands of the court, or the desecration of God’s name, there is no repair for them but that they be broken. This is what the verse states: “Precious children of Zion; once valued as gold,” - they were pure utensils without any impurity. “Alas, they are accounted as earthen pots,” - through the sins of desecrating God’s name, they became like earthenware utensils which cannot be repaired except through breaking.", + "This is similar to what the prophet Jeremiah said in (the parable) of the vessel: “So will I smash this people and this city, as one smashes a potter’s vessel, which can never be mended…”3232 See Jeremiah 19:11 He means to say that their sins were so grievous involving karet, death at the hands of the court, or the desecration of God’s name, there is no repair except if God desires their death. For they are similar to an earthenware vessel which was used to cook prohibited food. The impurity cannot leave it and it needs to be broken. This is the parable of the vessel when it says, “So I will smash this people and this city.” They are like vessels used for prohibited food and they are made of clay that needs to be broken “As one smashes a potter’s vessel, which can never be mended…” There is no way to repair it, either in boiling water or burning fire. This is the most grievous. Such people are nothing more than a potsherd of earth.3333 See Isaiah 45:9", + "We can conclude that just as utensils need purification and repair through rinsing or fire, so too the body which is the vessel of the soul needs purification and repair. When the soul has contact with fire, that is, the fire of the evil inclination ruling over it, causing it to burn, even if the sin was not so serious, just a smaller prohibition... it needs repair though self mortification and fasts until the sparks rise up and the person is purified both inside and out as in the kashering of vessels. Not only is the body/vessel damaged but so is the soul. This being so, the root of the soul above, is damaged. When the enemy prevails3434 See Lamentations 1:16 it preys (on the supernal soul) and one cannot be saved from one’s sins. It is inclined toward the hand that is sent to aid the nations of the world, the evil inclination, so it can grasp the branches of one's soul, for Satan is the evil inclination. Every aspect of the evil inclination desires to prey on and oppress the holy sparks.", + "This is so for the heavenly princes of each nation3535 This is a common idea in earlier Midrashic literature. There are seven proverbial nations. Each is ruled over by a heavenly angel/prince except for Israel - God alone rules over Israel. In the story of the Exodus Israel vanquishes the heavenly angel/prince of Egypt in order to defeat Pharaoh. who enter the soul of the nation over which they reign, causing evil to Jacob during the exile of Israel in their land. They cause Israel to sin and oppress them, as the Zohar explains in Parshat Shemot, 17a, “‘He said to his people, ‘Look, the Israelite people are too numerous for us.’”3636 See Exodus 1:9 Rabbi Shimon stated, “Come and see: a ruling angel was assigned over the Egyptians. Most of the parashah only speaks the mundane king of Egypt but there is a higher prince who was set over Pharaoh, king of Egypt…” We learn that the prince of the nation to which Israel has been exiled, places (the idea) in the minds of those people to oppress Israel, as is stated there in the Zohar: “He said to his people, ‘give us advice how to mistreat them…’’’ The idea is that the princes come from the evil inclination which incites Israel to sin. It is the prince who counsels the people and places in their hearts (the idea) to mistreat Israel, to subjugate them and cause them to forsake their faith. In this the evil inclination greatly desires to oppress the souls of Israel and their holy abundance; this is its main purpose, as stated in the Zohar and in the Gur Arye,3737 Gur Arye is a supercommentary on Rashi on the Torah written by the Maharal of Prague (1526 – 1609) may his memory be a blessing.", + "One can now explain the verse from Isaiah, “Thus said Adonai, Redeemer of Israel, his Holy One, to the despised one, to the abhorred nations, to the slave of rulers: kings shall see and stand up; nobles, and they shall prostrate themselves - to the honor of the LORD, who is faithful, the Holy One of Israel who chose you.”3838 See Isaiah 49:7 “Thus said Adonai, redeemer of Israel,” refers to the redemption of the holy sparks from their prison upon which the evil inclination preys, steals and deceives them. This is the true redemption, as is written, “Redeemer of Israel, His holiness.”3939 In other words, the true redemption is about redeeming the holy sparks that are trapped in this world. Israel holds those sparks. God will redeem the holiness of Israel that is spread among the husks (in exile). They are, “the despised one” to the supernal prince. Its only desire is to scorn the souls of Israel and convince them to do wrong, destroying the seed of Israel, as it states, “the despised one.”4040 They are despised by the supernal princes who now oppress them. The one who scorns the souls of Israel is the abhorrent one of the nations. He (each supernal prince) causes the nations to make Israel abhorrent and despicable, God forbid, as it states, “the despised one”4141 The Chida forms the words despised one and despicable and abhorrent in the verse into verbs. The prince of the nation makes Israel into a despised and abhorrent one. Because of this, the servant Israel who rules over his body and soul, against the nations and their heavenly princes, as is stated, “To the slave of the rulers.” Behold the day of the Lord will come, when “The riches he swallows he vomits.”4242 See Job 20:15 Then the power of compassion will overcome and free the holy sparks as occurred during the Exodus from Egypt. On that day, “kings shall see and stand up,” For the essence of the sparks are the seven kings, as Gur Arye writes. These kings will see the lights and rise up from the depths of the husks. They are the princes of the nations and they shall bow down before God who is faithful and promised to save the holy souls of Israel and has chosen them for God’s service.", + "We can now explain the allegorical meaning of Kol Chamira. Chametz, foods containing chametz, leavening, are the evil inclination and its troops. Therefore, before the coming of the great day,4343 See Malachi 3:23; the conclusion of the Haftorah for Shabbat HaGadol the night when the festival is hallowed, (Is. 30:23) after one has toiled and prepared all types of utensils and his house has been purified along with his utensils, then he will be inspired by repentance having seen how far he must be from the prohibitions, both in taste or substance then (he recites) the nullification of the chametz, a decree of the sages, sweet words, Kol Chamira. It alludes to the nullification of “the leaven that is in the dough,”4444 See BT Berachot 17a Talmudic term for the evil inclination. Satan, the evil inclination. This is what the formula means: “All leavened stuff” - any type of leavening, or the advice of the evil inclination. “That is within my domain” - whether it came about because of the heavenly princes within whose land I dwell, whether caused by mixing with gentiles, or their subjugating us, whether it is cause by cursed materialism in this or previous incarnations (so that an impression of the evil inclination remains within my property that includes the body and the soul and its roots in heaven). “Whether I have seen it” - Sins I have committed of which I was aware, and character flaws such as arrogance and anger that I did not seek to remove and cast out of me. “Or have not seen,” - Sins of which I was not aware. “That I have destroyed” - I have removed the sin through repentance and yet the remnants of it remain. “And that I have not destroyed,” - I have not yet repented for that detail and nullified it and made it like the dust of the earth, so that it will not lead me to sin. “Let it be nullified” - Let it be nullified so that I am pure and whole in the service of God.", + "", + "In Chapter 2:6 of Pesachim, the Mishnah states: “These are the greens with which one discharges his obligation on Pesach: lettuce [hazaret]; chicory [olshin]; wild chicory [tamkah]; picridium [harhavina], and with horseradish [maror]. One fulfills one’s obligation whether they are moist or dry, but not if they are preserved in vinegar, or stewed or boiled. And they combine to the size of an olive.”", + "Before explaining this Mishnah, I must explicate several passages in Parshat Lech Lecha, according to their allegorical meaning.", + "“When he (Abram) returned from defeating Chedorlaomer and the kings with him, the king of Sodom came out to meet him in the Valley of Shaveh, which is the Valley of the King. And King Melchizedek of Salem brought out bread and wine; he was a priest of God Most High. He blessed him, saying, “Blessed be Abram of God Most High, Creator of heaven and earth. And blessed be God Most High, Who has delivered your foes into your hand.” And [Abram] gave him a tenth of everything. (Then the king of Sodom said to Abram, “Give me the persons, and take the possessions for yourself.”)4545 This verse does not appear in the Chida’s text. But Abram said to the king of Sodom, “I swear to the LORD, God Most High, Creator of heaven and earth: I will not take so much as a thread or a sandal strap of what is yours; you shall not say, ‘It is I who made Abram rich.’ For me, nothing but what my servants have used up; as for the share of the men who went with me - Aner, Eshkol, and Mamre - let them take their share. Some time later, the word of the LORD came to Abram in a vision. He said, “Fear not, Abram, I am a shield to you; Your reward shall be very great.” (Gen. 14:17-15:1)", + "This passage can be explained allegorically. The first letters of the words מלך סדום לקראתו “The king of Sodom came out to meet him,” (samekh-melekh-lamed) have a gematria of 133, like the name, Samael, when including the word in the count.4646 Literally Im Hakollel, this is one way of counting in Gematria - in addition to the numerical values of the letters, we add one for the word itself. In this case Samael is written with an additional aleph - and the word has the value of the words melekh sedom likrato - when we add one. Samael is (another name for) Satan and the evil inclination. The evil inclination comes out to meet Avraham who represents a righteous soul. As is written in Midrash HaNe’elam4747 Midrash haNe-elam is a separate work embedded in the text of the Zohar. in the holy Zohar: Abram had returned from smiting the ones who sat at the table of kings and dressed lavishly while following the Evil One. Even though they weren’t wicked, by connecting themselves to the Evil One and partaking of its royal delicacies, the evil inclination ruled over them, causing them to stumble little by little until they died at the hand of the Evil One and his gang. Together, all of them went to the Valley of Shaveh,4848 Mentioned in the verses above. THe word shaveh means equal - so it doesn't differentiate between those who come there... rich and poor, mighty and small; it is also known as the Valley of the King, the King of the world. Through council with the blessed Holy One, (Samael knew) that all who were born must die and it was a simple matter for the Evil Inclination to kill the wicked and their helpers. But he also saw that the wicked were no different than the righteous so he sought to cause the righteous and the pious to stumble and act wickedly. This was the great joy of the evil inclination - to rule over the righteous and treat them the same as the wicked. This was the intention of the evil inclination after Abram returned from smiting the Evil One and those attached to him. Many were smitten but he now sought to seduce the righteous with all types of seductions and falsehoods.", + "God answered with a promise that he would never forsake his faithful ones, guarding them. Therefore, God sent Malki-tzedek (whose gematria is the same as Shechinah, 390).4949 The numbers are not so clear to me here. U’malki tzedek melech adds up to 390. Hashechinah also adds up to 390. However in our text the Chidah uses the word Shechinah and not HaShechinah. Adding the number of words still does not add up... In His promise, “Behold, Adonai stood before him” to watch over him, he (Malki-tzedek) brought out bread and wine, as it is written, “Come, eat my food and drink the wine that I have mixed.” (Proverbs 9:5)The commentators explain that wine and bread refer to Torah and wisdom. This is how the blessed Holy One arouses the righteous, moving their hearts to busy themselves in Torah and wisdom and deepen their understanding. In this way God helped remove the evil inclination from Abram. For the Merciful one has said, “I have created the evil inclination and I have created Torah as an antidote.”5050 See BT Kiddushin 30b For one who busies himself in matters of Torah and in contemplation removes improper thoughts (from his mind). The council of the evil inclination is scattered and carried away by the wind.", + "Malki-Tzedek was the priest of El Elyon because he remained righteous. In his holiness a priest served El Elyon and he blessed Abram, saying, “Blessed is Abrahm - a righteous soul - to El Elyon, Creator of Heaven and earth.” That is to say, the righteous person in his Torah and commandments creates himself, as is stated, “And You shall make them,”5151 See Leviticus 26:3 “If you follow My laws and faithfully observe My commandments, Chida reads the last Hebrew words of this verse literally “and you shall make them(Selves)” - read it, “And ‘you’5252 Playing on the word otam and atem, “You shall do them” and “You shall make you.” shall make you.” If you observe my commandments I will give you credit as if you created yourself. As stated in the Talmud, Sanhedrin, Chapter 11, Chelek: “He calls to the heavens above,” (Psalm 50:4) this is the soul, which is heavenly. “And to the earth that He may judge His people”; the earth is the body, which is earthly.5353 See BT Sanhedrin 91b This is what he means when Malki-Tzedek says, “El Elyon, Creator of heaven and earth.” For the righteous person creates his own soul and body through his righteous deeds he creates his body; his physical being becomes sanctified like his soul. This is the fruit of the righteous person, adding holy to the mundane. It is through the way of the secular that he strengthens the holy, even the flesh. “And blessed is El Elyon who delivers your foes into your hand,” God delivered the evil inclination and its powers into your hand, for everything is in the hands of heaven except for fear of heaven. This is what is meant by “your hands” - when the righteous person is strengthened and aroused to battle his inclination, God helps him rule over the evil inclination. Abram then gave a tithe of everything to Malki Tzedek because the blessed Holy One caused his Divine Presence (Shechinah) to dwell upon him.Yalkut Reuveni quotes the Holy Zohar: A tithe of this is for the Shechinah, for the righteous, so to speak, are a chariot for the Shechinah.5454 That is Malki-Tzedek represents the Shechinah, or the lowest of the Sefirot. Together with Hesed, Gevurah and Tiferet, the four Sefirot represent the divine chariot in Ezekiel’s vision. The tenth Sefirah is often referred to as Malchut but it is also the divine presence or Shechinah.", + "“Then the King of Sodom said to Abram…” Now the bargaining of the evil inclination with the righteous soul began. Seeing how poor the righteous soul (Abram) was and how he went about in his poverty and lowliness eager to serve God, the evil inclination spoke to him face to face, saying, “give me the souls,5555 The biblical verse contains “nefesh” which the chidah translates as souls and not persons. that is, give me their spiritual portion, and “You take the material possessions so that you will be blessed with wealth and won’t have to work. If you listen to the Sitra Achra, you will see that the wicked always prosper!” (Jeremiah 12:1)", + "Abram/the soul then said to the King of Sodom, “When an unsavory thought enters into the heart of the righteous, they should immediately make an oath to Adonai, El Elyon, creator of Heavens and earth, that the righteous should not take credit for himself. It is the strength of Torah and good deeds that fashion his body and soul. Instead he should say that whatever success he has is because of God and that everything comes from the Blessed One. God created body and soul and God created heaven and earth, as is said, “The soul is Yours and the body is Your work.”5656 This expression appears in both the Sephrdic and Ashkenazic High Holy Day Selichot liturgy. It is through God’s goodness that we are alive. God is All-powerful!”", + "(Abram/the righteous soul continues:) “I will not take so much as a thread” - even to give up a thread of Torah; I have no desire nor willI I listen to the evil inclination. “Or a sandal strap of what is yours” This refers to one’s wife, as the sages explained, “take off your shoe,”5757 See Exodus 3:5 where this expression appears. However I think it is a reference to Deuteronomy 25, the ceremony of halitzah in which the woman removes the man’s shoe as part of the ceremony. This teaches that even when dealing with one’s wife who is given to a man through heavenly assignment, his actions must be for the sake of heaven. Whatever pleasure there is only for the sake of God, as it says, “He spoke and it was” (Psalm 33:9) - this refers to the woman one marries. “God commanded and it stood” (ibid) - these are the children who one works hard to raise.5858 See BT 152b - “For He spoke and it was”; this is a woman that a man marries. From this expression we derive that the evil impulse tries to seduce a person in both easy and hard ways. At first it speaks to a righteous person about doing something easy - if he doesn’t listen he is saved. This is not so with the wicked who put doing before listening.5959 Irony here - he uses the expression in the opposite way. Israel accepted the Torah by doing and then listening. Even in weighty matters they become entrapped in its domain.6060 Final part of this passage is unclear.", + "I think this is the reason that the sages in the tractate of Sukkot said6161 BT Sukkot 52a In the Talmud it begins, “In the future, Rabbi Yehudah said, in the future God will bring the evil inclination and slaughter it in the presence of the righteous and in the presence of the wicked. For the righteous the evil inclination appears as a high mountain, and for the wicked it appears as strand of hair. “In the future... the evil inclination will appear to the righteous as a high mountain, and as a strand of hair to the wicked. Both these and these will weep. The righteous will weep and say: How were we able to overcome such a high mountain? And the wicked weep and say: How were we unable to overcome this strand of hair?” This means that for the righteous, when the evil inclination tempts them, it is relatively easy not to follow it. When they see it as a mighty mountain (the true intention of the evil inclination) they begin crying because so little was asked of them and they were not enticed except in relatively easy ways. They begin crying because they realize they have done very little (on their own) and everything was because of God. God made it so that the evil inclination did not pursue them like a mountain - had it done so they could not have withstood it. And the wicked who see it as a thread - something simple - at the beginning of their sinfulness, they realize that they could have easily conquered it and they begin to cry about the extent of their perversity.", + "(Returning to the passage in Genesis) Abram said, “I will not take so much as a thread” - I won’t compromise even with something easy. “A sandal strap” - Even with his wife he will not take improper pleasure. “Of whatever is yours,” whether it is for eating, drinking or other bodily pleasures; whatever it is will only be taken in the name of God and then in greatly restricted amounts as is necessary to maintain life. Everything should be for the sake of heaven and with lofty intentions (kavanah) to clarify the holy sparks and to unite them with the divine. It would appear that he did not want to have pleasure from this world at all. This is what he said, “If I take anything that is yours” and God then enriches me with great kindness, you will be able to say, “I enriched Abram.” This was an explicit declaration that he didn't want anything from the evil inclination or from the dark side. Nothing that is banned (herem) should cling to Abram’s hands. The only bit that is acceptable “Is for that which the youth have used.” That is, was used in my youth, before the good inclination rose up. (For instance) when I engaged in eating without intention to clarify the holy sparks and for the sake of heaven. “As for the share of the men who went with me,” that is to say, these few men represent the body that served some purpose in this world through travel and eating. When the letters of the name Aner are switched around it spells naar, youth or youthful actions; Eshkol is Eish Kol, entirely fire - that is to say, it is the evil inclination without a good inclination. It is entirely the fire of the evil inclination; Mamre represents how I rebelled against my parents and teachers in my youth. (Abram continues) Let me accept a portion of suffering for these sins in this world so that I will be freed of suffering in the world to come from my youthful sins. After this, the evil inclination argued that a righteous person must completely separate himself so that he has no pleasure in this world. Not only that but he must accept the suffering of his youth when he did not behave with abstinence and piety. God showed great compassion to Abram/the righteous one….That which is said “In a vision,” (Gen. 15:1) God said to Abram, ‘My beloved son, there is no need for suffering as long as your Torah study is conducted with great passion. This is the promise/vision of Torah according to the sages in Song Of Songs Rabbah: “And your face (maraiyich) is comely - this is Torah learning (Talmud)”6262 See Song of Songs 2:14, Song of Songs Rabbah 2:14 My Grandfather of blessed memory explained in his commentary on the Mishnah that Torah is like a mirror so that all who peer into it see themselves according to their form. Each person toils in it according to his level. This is why it says, “Look into it.”6363 Avot 5:22 …. This is what it means when it states, “In a vision, saying…” That is to say, “You do not need a vision since the Torah speaks to the one above and atones for sins like sacrifices. As the sages explain, ‘Don’t be afraid (al tira Avram) of suffering; I will protect you in this world and your reward will be great in the world to come.’", + "The time has come6464 A translation cannot capture the imaginative use of the biblical verses here! See Ecclesiastes 3:1 - “There is a time for every experience” and Song of Songs 2:12 - “The time of pruning has come.” to explain the allusions in our Mishnah...Some years ago I saw this in the book Midrash Bichidush by the holy sage, our teacher Eliezer Nachman Foa, of blessed memory… The greens are an allusion to the nations and kingdoms which subjugated Israel: Maror represents the Egyptians who oppressed Israel with hard labor and “embittered their lives.” (Ex. 1:14, Deut. 26:6) Picridium (harhavina) is a reference to wicked Babylonia who destroyed the Temple. Wild chicory (tamkah) refers to Media who supported Israel in the building of the Second Temple but also because God had to support us so that we didn’t fall into the hands of Haman. Chicory (olshin) is a reference to the yoke of wicked Greece (ol yavan) who decreed that Jews were not to study Torah; this is the meaning of the name - ol shin, or a yoke against learning.6565 Shin or shinun, which is another word for learning. Lettuce (hazaret) is for our present exile; the blessed Holy One in the future will bring us back and return our kingdom as it originally was. These are the things that were recorded; unfortunately the book cannot be found at this time. According to Rabbi Foa’s explanation the Mishnah begins with these vegetables with which a person fulfills his obligation….. Since the time when Israel went out of Egypt they came forth from the depths of the husks.6666 Kelipot, husks, is a term used in Lurianic Kabbalah for evil. It is the outer manifestation that contains and hides the sparks of holiness. If Israel hadn’t left at that time they would not have survived. Therefore to complete the decree in the covenant of the pieces they had to be in the hands of their harsh masters and there were to be four kingdoms in days to come6767 See Bereshit Rabbah 44:17: Babylonia, Edom, Greece and Media. These (greens) are allusions to the exiles that Israel would face…. For Israel would be one in the land and they would be like a scattered flock of sheep as they went out in exile as was foretold in the covenant of the pieces.… the full Exodus would involve four exiles", + "It is possible to interpret the first verse in Parshat Shemot, “These are the names of the children of Israel who came (habaim) to Egypt,” as the early interpreters6868 See Mishnah Keilim 25:4 The expression Kat HaKodmim appears in this Mishnah but it has a totally different meaning from the way he uses it here. explained that the blessed Holy One showed our father Abraham, of blessed memory, the four exiles as the sages explained, “A great dark dread descended upon him”6969 See Genesis 15:12, Bereshit Rabba 44:17. “And behold a great dark dread descended upon him: dread - this is Babylonia….dark - this is Midea...great….this is Greece...fell upon them…. this is Edom - these are the four exiles. At the giving of the first set of commandments at Mount Sinai, the Israelites were redeemed from the angel of death and freed from subjugation to the other nations - so how do we account for the four exiles? It seems that as a result of the great famine in the time of Joseph people from all the nations came to dwell in Egypt and remained there. All of them were involved in the subjugation of Israel. If the Israelites had not sinned by worshipping the golden calf they would have already been saved from the four exiles since all of them subjugated us in Egypt.7070 In other words the four exiles all took place in Egypt since it involved the four nations! When they made the golden calf at Mount Sinai (Horev), it was necessary for the four exiles to occur over the course of years and generations. I heard this from Rabbi Jacob ibn Naim,7171 Rabbi of Smyrna toward the end of the seventeenth century. He corresponded with Ḥayyim Benveniste, author of \"Keneset ha-Gedolah,\" whom Jacob seems to have succeeded in the rabbinate of Smyrna. Jacob was the author of \"Mishkenot Ya'aḳob\" (Salonica, 1721), homilies on the Pentateuch and other subjects. of blessed memory in explaining the verse, “Thus let the redeemed of the LORD say, those He redeemed from adversity, whom He gathered in from the lands, from east and west, from the north and from the sea. Some lost their way in the wilderness, in the wasteland; they found no settled place.” (Psalm 107:2-3) The people did not know that the Exodus from Egypt was like going out of many lands that had gathered from the East, West, etc. ...It was as if God had gathered them from the four corners of the world since all these nations were in Egypt and had subjugated them. But they erred in the wilderness, making the golden calf and this was the reason why they actually had to go through four separate exiles.", + "There is nothing that alludes to this directly in the Torah but there is a hint to it in the expression, “These are the names of the sons of Israel who came (habaim Mitzrayimah) to Egypt.” (Exodus 1:1) The expression “When they came to Egypt,” they would have fulfilled the five exiles which are hinted at by the word Habaim Mitzrayim’aH, “Who came to Egypt.” They are Babylonia, Edom, Greece, and Media. (The first letters spell out baim). With Egypt there are five and it is the hay of the word habaim. All of these nations were in Egypt. I heard in the name of the famous sage, Maharam Zachuti7272 I assume this is a reference to Moses ben Mordecai Zacuto (c. 1625 – 1 October 1697), also known by the Hebrew acronym ReMe\"Z, he was a rabbi, Kabbalist, and poet. of blessed memory, that the word Mitzrayim there is a reference to the five exiles. The letters of Egypt, Mitzrayim are: M itzraim Tz ulah,7373 See Isaiah 44:27, Rashi’s comment ad locum (a name for Babylonia) R ome, Y avan (Greece), M edia (Persia). If Israel had not made the Golden Calf, the Exile in Egypt would have made up for all the other exiles.", + "Now we can explain the allusions in the Mishnah according to this explanation. It is well known that there are powerful qualities in certain herbs and roots. They can heal the sick and afflicted. These qualities are hidden from the gentile doctors. The doctors in certain lands might know the names… We have heard that Bedouins living in tents in the wilderness and also those living on islands in the Americas know of the medicinal qualities of herbs on illnesses which the doctors have labored to treat without affect - these doctors, known as Refaim, believe that one herb can provide a full recovery. Just as the body can be healed with herbs of the field, so the Tanna’im7474 Tanaaim is the term for the sages quoted in the Mishnah. compare them to the healing of the soul. Like the herbs of the field, God blessed these plants, “priceless herbs worth silver and gold,”7575 See Psalm 115:4, playing on the verse “Their idols (Atzabeihem) are silver and gold, The Chida writes - their herbs (asaveihem) to provide a full healing for the service of God and to lift one’s heart so that it clings to the good inclination (See Tziporen Shamir Number 4)7676 This is another work by Chaim Yosef David Azulai alluding to Passover. A person must fulfill all of his obligations on Passover, having clung to the service of God and fulfilled the good inclination as alluded to in the Mishnah:7777 See Mishnah Pesachim 2:6 And these are the herbs with which one discharges his obligation on Pesah: with lettuce [hazaret]; with chicory [olshin]; with wild chicory [tamkah]; with picridium [harhavina], and with sonchus [maror]. They fulfill their obligation whether they are moist or dry, but not preserved [in vinegar], or stewed or boiled. And they combine to the size of an olive.", + "Hazeret alludes to one’s obligation to review God’s teachings, never allowing these teachings to depart from his mouth. This is a great principle for saving oneself from the evil inclination, as is said, “I created the evil inclination and I created the Torah as an antidote.”7878 See BT Kiddushin 30b This is why the Tanna’im and the Amora’im7979 Amoraim refers to scholars of the period from about 200 to 500 CE who followed the tana’im of the Mishnah, in early times were so holy and that the fire of the evil inclination could not rule over them. At that time, the Oral Torah was constantly reviewed by the sages because they were not allowed to write it down. Even though the Mishnah was already written, the Braitot and other teaching were all taught orally. If one’s heart was stirred (Ex. 35:21) to learn, it was necessary to review one’s lessons day and night and never stop so that one would not forget them. The occupation of constantly learning Torah by heart helped them, and made them holy as is stated in the Talmud. Menahem ben Judah de Lonzano, of blessed memory, wrote in Derech Chaim that fear of God and the fulfillment of the commandments is dependent upon Torah study. The more one studies Torah, the more one will increase one’s fear of God and clinging to God. He wrote about this at length. It is for this reason that Hazeret8080 Hazeret is similar to the word hazar, to review. is taught first as the cornerstone - that one should study faithfully and review his learning.", + "Olshin is an allegorical allusion as stated earlier, Ol Shinun - yoke of repetition. One should accept upon himself the yoke of repeating his learning, as the early sages said, “You should make your Torah learning a regular pursuit,”8181 See Mishnah Pirkei Avot learning so many pages a day and so many hours each night and learning such and such at night. He should bear the yoke and never fade (Psalm 1:3) this Ol-Shin, the yoke of learning.", + "Tamcha Harchvinah Let those who are sinful find support (tamach) by remembering how the Temple was destroyed (harav) because of one’s evil deeds. One rebukes him with harsh words like sinews. Maror -This is meant to cause the bitterness of maror, to cause one to return to the good. This is the proper way as the Zohar states, “Pursue the sinner as one pursues life.”8282 I believe the Chida uses the word Mirdaf - pursue - here in the sense that it is used in rabbinic literature. A rodef, pursues someone to kill him. So here one should pursue the evil inclination to destroy it. These are the greens and herbs that can cause one to shine, bringing healing to the soul and causing the soul to cling to God.", + "Another explanation is to say that the Mishnah alludes to the repentant person who wishes to flee destruction, in the valley of tears,8383 See Psalm 84:7 Emek HaBacha is a place name - I have translated it literally here. when he doesn't know how to raise up his soul to God. The Tanna'im allude to this in the statement These are the greens - the herbs of the mountains, the mountains of God, where it is fitting to raise up the ones who go astray and gather the scattered so that a person has fulfilled his obligation on Passover, leaping like a ram from the Valley of Rephaim8484 See Proverbs 9:18 Emek Refaim a place name, associated with the dead (Shades, Ghosts) to the heights of holiness.", + "Hazeret - To begin with, the first fruit of everything is when a person experiences great regret - this is fitting to bring him to return from his sin against the soul.", + "Olshin - (He should experience) the yoke of the attribute of judgment. The name Elohim when it is spelled out with the names of its letters (Aleph-lamed-hay -yud-mem) is equal to three hundred (the letter shin). This is the meaning of the expression Ol Shin, the yoke of Elohim. A person experiences suffering and all the judgements that are fitting for his sin from the attribute of judgment. The full name of God, Elohim. This is how the ancient ones explained what King David said, “I have set God (YHVH) constantly before me.” (Psalm 16:8) This means, ‘I value YHVH, who represents the attribute of mercy, before me.’ That is, it is opposite from me, as we find, “If he is unworthy, she shall be opposed to him.”8585 See Genesis 2:18 Rashi ad locum. Similarly the sages explained the verse, “YHVH shall be my God (Elohim),” (Gen. 28:21) this means, let the attribute of mercy be set before me for judgement, as the Holy Zohar explained. This is the allusion of Ol Shin/Ol Elohim, the attribute of judgment.", + "Tamcha Harchvinah - One should beware to find support (from evil) which seeks to destroy the soul and weaken it, by causing it to break down boundaries and trample them so that it is overgrown with briers and thistles. (Isaiah 5:6) There Lilith reposes. Now you must rebuild the ruins and fix them so that they are no longer entirely destroyed. This hints that everything must be placed in order, rising up each day to strengthen, to build and to plant.", + "Maror - and everything shall be accomplished through self mortification and through bitter sighs.", + "They fulfill their obligation whether they are moist or dry - That is to say, whether one sheds tears for one’s sins, for the gates of tears are never locked - this is moist. Or dry - that is to say, he fasts until his bones are dried out.", + "But not preserved in vinegar (k’vushin) - Repentance is not effective if others force (kovshim) one to repent or if he does so out of fear. In such a case his actions are not heartfelt.", + "Nor should it be stewed or boiled - that is to say, that takes their taste away, meaning it is not performed with a whole heart. Even with these he has not fulfilled his obligation whether forced or with repentance and weak deeds since the herbs no longer have their original taste nor can they heal - these are ineffective.", + "They combine to the size of an olive - All forms of self-mortification helps refine8686 Note the play on words combine (mitztarfim) and refine (tzarof yitzrifu) one and separates one from the evil inclination as explained in the book, Magid Meisharim, Parshat Bereshit, “The olive-bulk that the Sages said (must remain of the liver so the animal will remain kosher) must be in the place (where the liver connects to) the gallbladder .8787 See BT Hullin 46b playing on the word mara - the olive bulk helps to atone for one’s sins. This olive-bulk protects one from accusers. When an olive-bulk isn’t found there is nothing separating one from the side of impurity. Evil rules over him. This is hinted at in the teaching, “They combine to the size of an olive,” that is, self- mortification and other bitter plants. These join together to make up the olive-bulk that separates one from the evil inclination. It is a partition that the evil one cannot enter to trouble the order of purity. For God examines the heart and preserves those who walk in purity and are upright.", + "As I speak of this, I am reminded (Is. 31:19) of the explanation of the Maggid Meisharim by the Panim Meirot,8888 Meir ben Izsak Eisenstadt 1670 – 1744 was the author of responsa and other works of rabbinic literature. An authority on Halakha, he was consulted by rabbis from Turkey, Germany and Italy. in his book, Ketonet Ohr, which was recently published (on Parashat Bahar). He quotes Hullin 46b, “The royal army came to Pumbedita, and Rabba and Rav Yosef fled the city, whereupon Rabbi Zeira met them. Rabbi Zeira said to them: Refugees, hear this halakha: The olive-bulk that the Sages said (must remain of the liver so the animal will remain kosher must be) in the place (where the liver connects to) the gallbladder (mara).” The mention of this organ demands some explanation; what is the connection between the sages’ flight from Pumpedita and Rabbi Zeira’s statement regarding the olive-bulk by the gallbladder (mara)? It would appear that these subjects are an allusion (remez). The Panim Meirot brought insight to this passage. Rabbi Zeira speaks of the refugees from the royal army as a reference to those fleeing from the evil inclination. He tells them, ‘make sure that it does not rule over you.’ The mystery is that the olive-bulk of which they spoke must remain in the gallbladder (mara) so that the evil inclination cannot rule over them. One needs an olive-bulk to separate oneself from accusers, and in this way one assures that the evil inclination can rule over them and they must then banish it so that it is not found with them or cause harm to them. It is my contention that this is his explanation of this passage.", + "But having studied the explanation of the Panim Meirot, it seems to me, in my limited understanding, that the correct explanation is just the opposite. Rabbi Zeira’s intention is to tell them that it was not right to flee. In the first chapter of Baba Batra (8a) “Rabbi Yehuda HaNasi says: “Suffering comes to the world only due to ignoramuses. This is like the incident of the crown tax [kelila] that was imposed on the residents of the city of Tiberias. The heads of the city came before Rabbi Yehuda HaNasi and said to him: The Sages should contribute along with us. Rabbi Yehuda HaNasi said to them: No, the Sages are exempt. They said to him: Then we will run away and the entire burden will fall on the Torah scholars. Rabbi Yehuda HaNasi said to them: Run away as you please….They all ran away, so that only one launderer was left. The authorities imposed the entire tax on the launderer. The launderer then ran away as well. The crown tax was then canceled in its entirety. Rabbi Yehuda HaNasi said: You see from this that suffering comes to the world only due to ignoramuses.” Also8989 See Baba Batra 7b the sages commented, on“Greater than the sand:” (Gen.22:12) “Just as a little sand can hold back the sea, the deeds of the righteous which are greater than the sand on the shore, how much more so… Rabbi Yohanan said, “I am a wall and my breasts are like towers,” (Song of Songs 8:10) may be explained as follows: “I am a wall”; this is referring to the Torah. “And my breasts are like a tower.” Thus, Rabbi Zeira criticized Rabba and Rav Yosef, two of the great scholars of their generation for being afraid and fleeing. He called them “refugees!” In other words, “Did you really need to flee? That olive-bulk separates gallbladder so that it does not spread, as the Maggid Meisharim writes...How much more so when you study Torah it serves as a tower and you add to the sand that protects us from the sea.....You are even greater than the sand of the sea. Certainly you didn't need to flee since retribution is only visited upon ignoramuses. His words were meant to hint to them that they had not acted properly.", + "With this explanation we do not need the explanation of our teachers, the Tosafot and the Ran in his novella. They question why Rabbi Zeira did not also flee. They answered that Rabbi Zeira’s father was tax collector for the king.9090 See BT Sanhedrin 25b Our answer is better because he didn't think that the other sages had to flee. The statement that Rabbi Zeira his father was the head tax collector and Rabbi Zeira did want there to be too many people. But Rabbi Zeira believed that they didn’t have to flee from the city because the sages did not need protection because they feared God and were protected by an encircling shield.9191 See Psalm 91:4" + ], + "The Simanim": [ + "The Third Teaching: לימוד גThe Significance of the Signs", + "There are diverse allusions in the Simanim, the signs, recited before the Passover Seder. It is commonly recited by all Israel: men, women and children. It is possible to find in the Simanim reasons why the Exodus took place before its predicted time during the harsh exile, the great storm. These explanations come from the sages and commentators, of blessed memory. I will base them on scriptural explanations in Parshat Bo, as a sign of thanksgiving and praise.", + "", + "Kadesh alludes to the first principle of the sages, of blessed memory, (for Israel’s early departure) “Sanctification abrogates a slave’s subjugation.”9292 See BT Yevamot 15a, where it has a different meaning: “Consecration of an item to the Temple, the prohibition of leavened bread taking effect upon a leavened food, and the emancipation of a slave abrogates any lien that exists upon them.” God, in His mercy, sanctified us with the Pesach offering and the covenant of circumcision. The blood made known that Israel was consecrated to God. The blood of the Pesach was the central: everything depended on it. It represents that Israel separated itself from idolatry by sacrificing and burning Egypt’s abomination. The purpose of not breaking the bones of the sacrifice9393 See Numbers 9:12 and throwing them outside the camp was meant to humiliate the gods of Egypt as is explained in the Zohar. We are taught that when one denies idolatry, it is considered as if one affirms the entire Torah. Circumcision is the blood of the covenant; the seal of the King, the signature of the Kingdom of Heaven, YHVH…. The reason the Exodus from Egypt took place prematurely is because Israel’s sanctification to God freed them from subjugation. This allusion is implied in the word Kadesh. Israel is holy and sanctified through the holy festival which is a reminder of the Exodus from Egypt. The act of sanctification freed them from subjugation.", + "Rechatz alludes to a second reason for the early Exodus.The commentators correctly explained that, “A father does not confer honor on a son.”9494 See BT Sanhedrin 104a This is true where there is idolatry but when the son is clear of sin, then the father confers honor on his son. The Israelites separated themselves from idolatry by offering the Pesach offering as they were commanded, “Go, draw out lambs for your families.” (Ex. 12:21) The sages explain this verse to mean, “Draw your hands away from idolatry and take a lamb for yourselves.” At that hour the Israelites aroused the merit of their holy ancestors. The merit of our forefathers, and the righteousness of God’s tribes that came before was enough to take them out of Egypt immediately because their merit was so great. This is hinted at in the word rechatz, suggesting they had already washed away the filth of Egypt’s idolatry. The merit of our ancestors alone was enough to bring them out before their time with great wealth and riches as they desired.", + "Karpas is a third reason (why God took Israel out of Egypt prematurely). The sages explained that the Israelites did not have to complete four hundred years of slavery because of the severity of their subjugation under the Egyptians. The Egyptians enslaved and embittered their lives. They were released from slavery and affliction when God reconsidered the completion of the four hundred years. This is hinted at in the word karpas which the sages read as the letter samech (60) parekh. It means, “Sixty ten thousands of Israel were subjugated with ruthless (farekh) labor.” The intensity of the subjugation was the reason that they were freed after 210 years and that the entire nation was taken out.", + "Yachatz is the fourth reason (for Israel’s premature exodus). Pirkei D’Rebbe Eliezer states that the Israelites were forced to work even at night so that the nights were considered like additional days. Therefore they only remained in Egypt 215 years9595 The number of years that the Israelites were enslaved is somewhat murky. We find 400 (Genesis 15:13-14) and 430 (Exodus 12:40-41) years but the number in actuality was shorter- See (Genesis 15:13) Then the Lord said to Abram, “Know for certain that your offspring will be sojourners in a land that is not theirs and will be servants there, and they will be afflicted for 400 years.” and (Exodus 12:40–41) The time that the people of Israel lived in Egypt was 430 years. At the end of 430 years, on that very day, all the hosts of the Lord went out from the land of Egypt. from the time of the birth of Joseph’s sons, and the additional 215 years were completed by the nights. This explains why the plague of the first born happened “in the middle of the night” hinting that their exodus took place in half the time. This is also hinted at in the breaking of the matzah which alludes to the subjugation and the bread of affliction. Half of the full subjugation had passed and they left in half their time because the nights counted just like days. This is also alluded to by the word yachatz. They only had to remain in exile half the number of years that was decreed because of the nights.", + "Maggid Now we speak of a fifth reason for Israel’s early departure. Israel was redeemed earlier through the merit of the Torah they were about to receive about which God said: “When you have freed the people from Egypt, you shall serve God at this mountain.” (Ex. 3:12) This is the plain meaning of the verse in Parshat Bo: “And this shall serve you as a sign on your hand and as a reminder on your forehead—in order that the Teaching of Adonai may be in your mouth—that with a mighty hand Adonai freed you from Egypt.” (Ex. 13:9) When one analyzes this verse, it is not clear what it means. The verse states that tefillin are a sign so “that the Torah may be in your mouth.” Why, then, also state “With a mighty hand Adonai freed you from Egypt,” as the reason for the giving of the Torah? But if the preceding verse9696 Exodus 13:8 And you shall explain to your son on that day, ‘It is because of what the LORD did for me when I went free from Egypt.’ implies that this passage is about Passover so that “The teachings of Adonai may be in your mouth,” why connect Torah and the Exodus, as the verse states, “For with a mighty hand.” This suggests that the Exodus took place before the designated time, “Through a mighty hand.” What reason, then, did they go out of Egypt before completing the years of subjugation? It must be that Israel was redeemed so they could receive the Torah. From this we may conclude how great the study of Torah is. That is why a sign was necessary that the Torah should always be in their mouths. It is also written, “From the mouths of infants and sucklings, You have founded strength on account of Your foes, to put an end to enemy and avenger.” (Psalm 8:3) It is through the merit of Torah that the enemy (the evil impulse) was stopped. For when the voice is the voice of Jacob, the hands are not the hands of Esau.9797 Note the playful use of Genesis 27:22, where blind Isaac says, “The voice is the voice of Jacob but the hands are the hands of Esau.” Therefore, we were redeemed through the merit of Torah and this is hinted at in the word Maggid. The expounding (Maggid) of Torah is the reason that Israel was redeemed before the assigned time.", + "Rachtzah The sixth reason the children of Israel left Egypt before the assigned time, is found in the first chapter of Sota:9898 See BT Sota 11b It was because of the righteous women that Israel went out from Egypt. It explains there that the women enticed their husbands until they had relations with them. This is hinted by the word Rachtzah which is feminine. The women of Israel washed and immersed until they became fertile. This was the reason for the Exodus before its time. It was through the merit of the righteous women of Israel that they were redeemed. And because these women were extremely modest, all of this took place secretly.", + "Motzi The seventh reason was that the blessed Holy One promised our forefather Abraham, of blessed memory, “And in the end they shall go free.” (Gen 15:14) If the Israelites had remained another second in Egypt they would have drowned in the gates of impurity and it would have been as if God had not kept the promise, “And in the end they shall go free.” Therefore, they were taken out before the assigned time in order for God to keep the promise of taking them out. Without this happening, God’s promise to Abraham would not have been fulfilled, God forbid. “The word of our God is always fulfilled!” (Isa. 40:8) This is hinted at in the word Motzi. For God is the blessed One who took us out (HaMotzi) and who always keeps promises to Israel, God’s own allotment. (Deut. 32:9)", + "Matzah alludes to an eighth reason for their departure from Egypt after 210 years. There are those who say that the exile was punishment for selling Joseph into slavery. The brothers sold him for twenty silver pieces; therefore, a decree of exile was made against the ten tribes for twenty years for each one and another ten years were decreed for Joseph himself because he caused his brothers to sell him by bringing an evil report to their father. Together they add up to 210 ten years. Thus, they left at the proper time. Joseph alluded to this when he said to his father, “God has made me lord of all Egypt; come down (radah)9999 The word “Come down” radah, has the gematria of 210. Thus when Joseph said this he was hinting to his father that that would be the length of their servitude in Egypt. Actually radah is only 209 and not 210 but based on al hakollel system of Gematria the word itself would count as one more. to me without delay.” This was a hint that the exile was in Egypt because of the sin of his being sold and that it would only last 210 years according to the calculations stated above. He gestured to him100100 In a sense, Joseph winks to his father - he gestures that there is a hidden message in his lesson - come now so that the exile can end sooner. when he said, “God made me lord to all of Egypt, come down (radah) to me, don't delay…” This was meant to reveal that the sooner they came, they would be there during his tenure as head of the government. Joseph says, “Don’t delay;” Don’t delay so that we can go out of the exile sooner. If they had gone down to Egypt as a result of the Covenant of the Pieces, they would not have been able to rise up from the fifty gates of impurity, and there would have been no way to repair them. However, because of the punishment of 210 years, there was hope for Israel. This is hinted in the word matzah, which implies matzuta, quarreling. In other words, the exile was because of the disagreement between Joseph and his brothers, and if so the time for their exodus had arrived.", + "Maror The bitter can become sweetened - this is the ninth reason for their Exodus at this particular time since they had not competed the four hundred and thirty years. The Egyptians had inflicted wounds and damages so that there were many disabled people from the harsh labor and the great strains of building Pithom and Ramses. Their bodies were injured, some of the injuries hidden from the eye, some were blinded and others had broken arms or legs; their faces and bodies were damaged by the bitterness of hard labor. As a result the Egyptians were indebted to the Israelites to pay for four liabilities: indignity, suffering, medical expenses and loss of earnings.101101 See Mishnah Baba Kamma 8:1 Hoshen Mishpat 420; there actually five categories of compensation - the fifth is “loss of income,” which means the loss of earning ability. Since slaves do not earn money, there can be no loss of income. The Chidah then divides 430 by five thereby allowing him to subtract four of the five as penalties for the damages that occurred. On account of this they received their payment by subtracting from the years of slavery these four aspects of subjguation that apply to anyone: indignity, suffering medical attention and damages. A fifth of the 430 years102102 See Exodus 12:40-41 - The time that the people of Israel lived in Egypt was 430 years. At the end of 430 years, on that very day, all the hosts of the Lord went out from the land of Egypt. of subjugation was 86 years that they were enslaved, beginning from the birth of Miriam. The other four fifths were subtracted from their enslavement. This is hinted at by Maror; they embittered our lives with injuries, causing the loss of limbs. It was through injuries and bitterness that we achieved the Exodus from Egypt at this time.", + "Korekh, the tenth reason that Israel left Egypt early, is hidden in the word Korekh. The years of exile took place not only in Egypt but began during the time of the Patriarchs as the sages taught Ptolemy, in the land of Egypt, and in the other lands in which the Israelites dwelled. This is hinted by the word Korekh. In order to account for the years of exile one must connect the other lands in which the Israelites lived and faced troubles, and then the accounting becomes clear.103103 Some Midrashic opinions begin the accounting of years from the birth of Isaac. See Peirush Hafla’ah On Baruch Shomer Haftachato in the Haggadah. https://www.sefaria.org/Pesach_Haggadah%2C_Magid%2C_In_the_Beginning_Our_Fathers_Were_Idol_Worshipers?lang=bi", + "Shulchan is the eleventh reason Israel left the land of Egypt in half the time that was decreed. The Egyptians oppressed Israel with a forced separation of husbands and wives. But they carried this approach too far and enslaved them and oppressed them not only through the separation of families but also through harsh labor. God had decreed that there should be one form of oppression and not two. But the Egyptians in their wickedness oppressed them in two ways. They enslaved them by isolating couples from one another and with deeds and abominations that caused their separation, restriction after restriction. There were also several cruel decrees, such as the decree of the midwives and the drowning of the male infants. They also made the men rise early in the morning to work and that the women should not be able to wash or immerse themselves. They also placed the yoke of subjugation upon the women, and in many other ways strengthened their policy to separate the men from their wives. But this was not enough oppression against the women and the men. They also added to the difficult oppression of subjugation so that it was as heavy as a giant boulder...they embittered their lives with bricks and mortar, etc. Once they inflicted two forms of oppression, instead of only one, and added to each of them in ways that were improper, the exile in Egypt was considered like two exiles. This is alluded to in the word shulchan which is a metaphor for a woman as in the statement shulchan arachti lo (I have arranged a table for him).104104 See BT Sanhedrin 58b, Tosaphot Mi Eeka. This is a metaphor for annal sex between a man and his wife. In other words, do not be surprised at Israel’s desire to leave Egypt at that time and that the days of exile were cut in half. Shulchan refers to the women who brought bread and set a table for their afflicted husbands. This was one of the oppressions that they suffered all the days of the exile so that each day felt like two days; so God rose up and redeemed Israel.", + "Orekh is a common word that describes the twelfth reason why Israel’s exodus occurred before the full cycle of years of God’s decree. This is similar to what the ancient ones stated,105105 See Mishnah Kelim 25:4; the expression appears there but has a totally different meaning. This is yet another example of the Chida using language as a pun. Kat Kodmim refers to a certain part of a vessel. the lord of the land (Joseph) gave laws in the name of the king and his ministers. Joseph made a law in Egypt (Gen. 47:26) that a fifth of the peoples’ produce shall be for the king and the other four parts shall belong to the people. Through this law and practice Joseph’s decree allowed Egypt to survive and gave life to the land. But wicked Pharaoh arose who did not know Joseph and his people. The wicked ones treated them all with evil intent, making them slave day and night and taking the four portions during this enslavement. As a result the Israelites only had to serve 86 years, one fifth of the 430 years because during those years when they should have only served one fifth of each day according to Joseph’s decree, they served five times that amount each day, so that they served the equivalent of 430 years. This is alluded to in the word Orekh - all measures (arakhin)106106 Arachin is one of the tractates in Kedoshim which deal with the vows of donating one's prescribed value as part of the dedication to the Temple, as well as other gifts to bedek habayit, or the treasury of the Temple. In a sense the people dedicated a portion of themselves to the King in the time of Joseph and they fulfilled it in 86 years instead of 430 years. were judged according to Joseph the ruler who kept them all alive. After the portion dealing with Arachin (vows and dedication) was used to measure the years of subjugation and to divide them into five portions, then you will find satisfaction in a set number of years. Then the hand of God was known, anger against God’s enemies and the Israelites went forth with a raised hand.", + "Tzafun is a hidden allusion related to the name Tzafnat Paneach.107107 See Genesis 41:45 It is the name that Pharaoh gave Joseph upon elevating him to the position of vizier. This name was meant to praise Joseph. It offers a thirteenth reason for Israel’s quick exodus from Egypt before completing 430 years of slavery in Egypt. This is explained by the Rabbi Menachem Azariah Mi-fano108108 Menahem Azariah da Fano (1548 – 1620) was an Italian, Talmudist, and Kabbalist. He was a student of Moses Cordevero and other commentators. If the Israelites had tarried in Egypt any longer, they might have been lost in the deep pit of ‘husks,’ and the gates of oblivion. Israel would have been lost forever, God forbid! Therefore, God took them out of Egypt and the remainder of the exiles. This refers to the four exiles from which God took them out and brought them home - Yivi’eim109109 Yivi’eim means “He will bring the.” It is spelled Yud (Yagol - They were exiled) Beit (Bavel - Babylonia) Yud (Yavan - Greece) Aleph (Edom - Rome) Mem (Midia - Persian) - (an abbreviation for: They were exiled to Babylonia, Greece, Edom and Midia). This is hinted at by the broken middle matzah which alludes to subjugation of Israel and the bread of affliction. We break it in half and place half between the two matzot which guard it. Only half of the exile took place in Egypt. Since their departure could no longer be delayed, they were allowed to serve God through the merit of the patriarchs. The three matzot symbolized the patriarchs. We leave half of the matzah between the two to allude that we only spent half the time that was foretold …. The other half of the bread of affliction hints at the subjugation that would take place in the future during the four other exiles. This is alluded to in the word tzafun. It was a way of saying - don’t let the remaining years of exile trouble you, for it has been hidden for the final generation - children will be born who will arouse Leviathan110110 Leviathan is one of the primordial creatures, a symbol of evil and impurity who will be smitten in the Messianic era. It is a sea creature. during the four future exiles. Those who were not freed from the impurity which they received in Egypt will then be freed of impurity, accordingly.", + "There is a fourteenth reason (why Israel left Egypt prematurely). It is hinted at in the breaking of the middle matzah, and then placing half of it between the other two matzot. If these three matzot allude to the patriarchs, then the middle one alludes to Isaac . The sages commented on this (Imrei Noam, Parshat Va’era) that it was through the merit of Isaac that Israel was redeemed from Egypt. It was because he desired to replace the letter shin in his name (ישחק) Yischak with the letter tzadi (יצחק) Yitzchak.111111 Both spellings are found in the Bible. I am not certain what the significance of the change is in the meaning. Possibly ישחק needs to be replaced because it has a negative connotation. See Job 39:22, the word implies scoffing while Yitzchak with a tzadi is laughter. By taking the Sin (300) and replacing it with a tzadi (90) we are left with 210 years! In Masechet Shabbat it is stated that in the future, our forefather, Isaac, will be an advocate for us as it says, “Surely You are our Father: Though Abraham regards us not, And Israel recognizes us not.” (Is. 63:16) That is why the middle matzah which represents Isaac is placed between the two whole matzot to teach us that it was through Isaac’s merit that we dwelled in Egypt half the time. Half the matzah was hidden as a hint that it was the merit of Isaac that he established for us for the future, “So that we would look toward the end time hopefully.” (Prov.31:25) He established an angel as an advocate for us to wipe away our sins. This reason is also hinted at in the word Yachatz.", + "Barekh is an allusion to a fifteenth reason God showed compassion to Israel and moved up the time of the exile. It is said in chapter seven of Berachot (Shlosha shachlu) - “Rabbi Eliezer liberated his servant so that he could be included in a minyan. Even though the Torah teaches, “the (non-Jewish slaves you shall) inherit as property for all time. Such you may treat as slaves.” (Lev. 25:46) When there is a mitzvah that benefits the many, it is different, and one may free his slave for that purpose.``112112 BT Berachot 47b “Didn’t Rav Yehuda say: Anyone who frees his Canaanite slave violates a positive commandment, as it is stated with regard to Canaanite slaves: “You will keep them as an inheritance for your children after you, to hold as a possession; they will serve as bondsmen for you forever” (Leviticus 25:46)? How, then, could Rabbi Eliezer have freed his slave? The Gemara answers: The case of a mitzvah is different. The Gemara asks: It is a mitzva that comes through a transgression, and a mitzvah fulfilled in that manner is inherently flawed. The Gemara responds: A mitzvah that benefits the many is different, and one may free his slave for that purpose.`` This would include reciting prayers and blessings to God and it would invalidate, “Such you may treat as slaves.” This would be the case here, where scripture said, “And they shall be enslaved and oppressed four hundred years.” (Gen. 15:13) In any case, since this would allow Israel to serve God and bless God’s name, God pushed their liberation forward, “And they were enslaved,” If their liberation had been delayed even a little bit, there would have been no possibility of them offering blessing to God because they would have become impure. This is hinted at by the word Barekh, as in, we went out of Egypt to bless and serve God before the allotted time.", + "Hallel is the sixteenth reason. The final (Sephirah) brought glory and honor to the house of Israel, as the sages stated, that the Divine Presence, so to speak, was with them, completing their minyan. This is hinted at by the word Hallel whose numerical value is the same as Adonai (65). It is the Presence of might, the Kingdom of Heaven113113 These are all names for the tenth of the sephirot, malchut, which is identified with the Shechinah. which stood for our ancestors and for us as the Rabbi, the Ari stated.", + "Nirtzah also a good reason (the seventeenth)114114 The numerical value of the word tov, good is seventeen. for Israel’s early departure from Egypt. Commentators wrote that Israel dwelled in Egypt 430 years which is five times the numerical value of Elohim but Israel only dwelled in slavery 86 years - the same numerical value as the name of God, Elohim.. The four other times the name changed from judgement to compassion.115115 Elohim is said to allude to God’s aspect of judgment. That is why there are 4 expressions of redemption116116 See Exodus 6:6-8 and we eat four olive-worths117117 One must eat an olive-worth of matzah at the Seder to fulfill one’s obligation. The four olives worth here is made up of the piece one eats after motzi, korekh, afikomen and an additional olives-worth for motzi according to some opinions. of matzah and drink four cups of wine. As a result shma”d118118 The Hebrew word Shma”d also means destruction (344) remains from the 430 years when we take away the 86 years from the count. That was God’s intention when the blessed Holy One said to Moses: “If you do not redeem them no one else will be able to redeem them,”119119 See Exodus Rabbah 3:3 since 344 (Shma”d) years of exile still remained, and you are Moshe (345) - an addition of one sign/letter of holiness. Therefore, it is specifically you who will redeem them. As is stated, “This shall be your sign/letter that it was I who sent you.” (Ex. 3:12) This additional sign/letter more than the word shma”d (is a sign that only you can redeem them). The Rabbi Lev Arye in Parshat Va’era brings a lengthy introduction to this in depth, So does the Torah Chaim in his novella to Hulin, page 91 write extensively about this but he writes that hashma”d, the remaining years, would be the four kingdoms and are hinted at by the expression hishamed tishameidu , (Shall be utterly wiped out) because 344 years remained of the 430 years.", + "According to this interpretation, shma”d is also an abbreviation of “Subjugation by four kingdoms,” (Sh i’abud Da let M alchuyot ) since the four exiles came to finish the other 344 years of exile, The final letters of these words (Shi’abuD Arba’A MalchuyoT ) spell teida, Know well, what the blessed Holy One said to Abraham, “Know well (Yadoa teida) that I am their redeemer.” (Gen. 15:13) From this we can understand the meaning of the sages statement in the first chapter of Baba Kama, “Suffering comes to the world only due to fools,”120120 BT Baba Batra 8a and scholars are saved. The reason for this is that the distinguished scholars of each generation carry a spark of Moses our teacher; just as Moses was exceptional, as the Ari explained, may his righteous memory be a blessing. This is meant to be an admonition to the leaders of Israel since for some of them it doesn't matter as long as they choose a wise person but not necessarily whether the wise person is great in Torah and good deeds, and whether the person separates himself from physical pleasures. God desires one who busies himself with Torah for only then does the spark of Moses dwell in him. People should pay attention to the light in him, to his admonitions as if he were with Moses. Let us return to our understanding. Suffering refers to the 344 years of exile remaining, the years of Shma”d while the sage has the spark of Mosh”e, 345. It is one more that is able to nullify and save them from destruction (haShma”d). Thus we learn that suffering only comes because of the fools... Baba Metzia 86a states “Rabba bar Naḥmani died due to the fear of a decree of religious persecution.” In other words, he did not die because of 344 years of exile but because of another reason. He was needed by the heavenly academy, but the stars showed that he would pass away during a different religious persecution. It was because of this that Rabbah fled together with Rav Yosef from Pumbedita as we learned in the previous chapter.121121 See BT Chullin 46a However it is true that Rabba did not die during the religious persecution because he had the spark of Moses, that enwraps every outstanding sage who learns Torah for its own sake. Note that the word Lishma (Torah for its own sake) contains the same letters as Moshe.", + "According to the rabbis who were quoted by Rabbi Lev Aryeh who said that the name elohim was changed to compassion through the merit of Mosheh, our teacher, this is one more than shma”d, persecution. Therefore Moses specifically had to redeem them for it was his merit to cancel and sweeten the four times elohim which has the numerical value of 344 (shma”d) through the power of his holy name which is one more than shma”d. There is a good hint to this in the word, nirtzah, for God already desired that they sweeten the name elohim through divine abundance, that they become four ineffable names (YHVH), names of compassion. Also nirtzah has the same numerical value as the word ratzon (will) when including the word. Nirtzah also has the gematria, the numerical value of the name Moshe, one more than shma”d, four times elohim which are sweetened and ascend to the divine will.It is through the merit of Moshe, the same numerical value of nirtzah, that we are accepted.", + "Furthermore, nirtzah hints at a future redemption through which God’s compassion will bring about our redemption. It will be an eternal redemption through the honor of God’s name, the Shechinah. Because of our iniquities our mother (Shechinah) will be sent and hasten the redemption and with her our Creator had compassion upon us. The Holy Zohar commented on this in the verse, “I will not reject or spurn them so as to destroy them,” 122122 See Leviticus 26:44. No matter what happens God will ultimately forgive and redeem Israel. and in several other places. This is hinted at in the expression Hallel Nirtzah - for the sake of (Hallel) the Shechinah - Hallel which has same numerical value as Adonai,123123 Adonai is one of the names of the Shechinah. as has been said, the sins of the community of Israel will be forgiven (nirtzah). And thus, the Messiah shall be sent to Israel and “and a twig (netzer) shall sprout from his stock .... (Is. 11:1)124124 Netzer has the same numerical value as Nirtzah when the word is added to the numerical value. Then a redeemer shall come speedily in our days, Amen! So may it be God’s will (ratzon) - the same gematria as nirtzah.", + "We see a second set of allusions in the order of the Simanim that comes from Kaddesh, U’rechatz. The allusions are for the order that a Ba’al Teshuvah should follow. May it occur and be accepted as part of the mystery of great holiness.", + "Kadesh The meaning125125 See Psalms 19:3 Kadesh is connected to the work of our holy teacher, Rabbeinu Jonah Gerondi, of blessed memory, in his book, Shaarei Teshuvah.126126 An ethical work authored by Jonah Gerondi (Rabenu Yonah) and first published in 1505. It contains the gates of righteousness that open the eyes of the blind and enlightens them. It is stated there that the Baal Teshuvah should not be quick to accept upon himself self-mortification and fasts on the day of his purification even when he wishes to repent for this is not the proper way to repent. First of all, the wicked should abandon his way and separate himself from evil deeds and behave properly for a considerable amount of time until he sees that the evil inclination does not control him and that he has separated himself from the sins which he has committed. Only then should he repair his previous corruption with self-mortification and fasts as much as he is able to bear; then God will help him complete (his repentance). Rabbi Jonah’s holy words are like a salve to the eye. You have seen how many people have put a stop (to bad behavior) for six days and night, and in particular in times of backsliding there are many who abstain from sinful behavior. During the period of abstinence, day and night they are not quick to read and learn. They put on sackcloth and immerse themselves like the most pious ones; happy are they and their portion. But before stopping they did not pay attention to seek out and examine their sins and qualities, discussing them and reflecting on them in order to separate themselves from them for a long time, as a result there are those among them who immediately on the Sabbath after the suspension or on the Sunday after that, on the first day of considering their sins immediately return to their former behavior and personality traits, etc. as they were before they stopped. Not only that, but they are not afraid to say, “I have atoned for my sins by abstaining and I have become as holy as a newborn child. If I do sin during the coming year, I am like the greatest of those who abstain, able to do away with transgression and end sin.” They do not know or understand that their abstention and their self-mortification did not help in dealing with sins between a person and his fellow, and that if a stolen object is in their hands, then their prayers are an abomination. Even if they transgressed through word against their fellow man, they are not forgiven until they appease him. The one who committed sins throughout the year and relied on his ability to abstain, is like the person who said, “I will sin and I will repent….”127127 Mishnah Yoma 8:9", + "I have heard from those who preach the truth128128 I am not sure to whom he is referring. It is possible that he refers to Hasidic teachers he encountered in his travels. A Maggid is an itinerant. Thus, preachers of truth. that some who fail after such a hiatus commit even more grievous sins than before. And also on the sixth day of such a break, some are filled with great anger which almost tears their soul apart in rage. God forbid, that we should be speaking about the remnant who God refers to as “whole-hearted.” The majority are not this way, God forbid, and we have compassion on those individuals from the majority of the nation who desire good and are willing to give their lives through abstaining from evil. But to the minority that do not know the way of repentance, for whom the words of Rabbeinu Jonah are right. Those who wish to repent must volunteer to search and explore their sins between themselves and God, such as negligence in prayer and blessing or in their, or setting aside time for Torah study. Also anger, arrogance, and rashness by committing sins against their fellow, such as thievery in all its many more serious forms. Also, belittling sages, evil talk, hatred, jealousy, taking vengeance, bearing a grudge, falsehood, derision, hypocrisy and many more like them.", + "Behold, in this orphaned generation no one bothers to explore their deeds for they would quickly discover their sins and transgressions are as heavy as the beams in the olive press.129129 Mishnah Shabbat 1:9 When one sees with his own eyes the wickedness of his deeds, he has regrets and he tries to separate himself from them little by little over a period of time so that finally he is separated from them. Then we may search if there is still impurity in him as well as those wicked and forbidden character traits such as forbidden speech, stealing the mind of others and all its related acts. Then we will throw dung on our faces. (Malachi 2:3) After the allotted time or times has passed he will find that he has succeeded in doing repentance, and has separated himself from the majority of his sins, then he can direct his heart to repair his wrongs of the past as much as possible, then he can perform self-mortifications, as Rabbi Yona has said. This is alluded to in Kadesh. That is, separate oneself, as the sages have stated, “You shall be holy.” (Lev. 19:1) - You shall separate yourself. Before everything, the beginning must be to separate oneself from the sins of the community and the individual for they are a blemish to the covenant of the eyes and the mouth. They include harming one’s neighbor, stealing, oppressing, and neglecting the study of Torah, etc. Also, bad personality qualities such as arrogance, anger, jealousy, desire until one finds oneself separated from love and fear of God. This is a great hint - Kadesh, separate oneself with diligence (shkeidah)130130 The words Kodesh and Shaked consist of the same letters! and constancy.", + "U’rachatz - After one has separated oneself (from sin) with diligence and constancy, then one should wash (rachatz) away the stains of idolatry that blackens the roots of his soul above and which are within him. Only then should he accept upon himself self-mortification and fasts, as much as he is able. This is alluded to in the word rachatz - he should wash away (rachatz) with his tears the sins that are engraved on his forehead. It is also hinted at in the additional vav, u’rechatz which teaches us that if a person repeatedly commits the same sin, it is not enough to repent with a single act of self-mortification, or one act of restitution for all the times he transgressed. Rather, he should make restitution another time for repeating the sin, and if he sinned several times the sages of musar suggest that he should make restitution three times; this is enough even if he transgressed many times. In his reponsum (Orech Chaim 35), the Noda B’Yehudah,131131 Yechezkel ben Yehuda HaLevi Landau ( 1713 – 1793) was an influential authority in halakha, best known for the work Noda B'Yehudah by which title he is also known. concludes from the law of lashing that if a Nazir is warned, “Don’t drink! Don’t drink!” he is lashed for each warning but if he continues drinking all day he is only lashed once.”132132 Mishnah Makkot 3:7 Nazir 6:1 This implies he is lashed many times. But this case is not similar to ours since a Nazir is certainly obligated to receive lashes for each warning since he is warned each time. In our generation, however, we are speaking about someone who sins without witnesses or warning. In this case, it is reasonable to say that it is enough for him to make restitution three times. Then he should be forgiven.", + "Further, Rabbi Landau writes that fasts are not penance for sin and are not essential to repentance. In the time of the Sanhedrin, one returned and performed Teshuvat Hamishkal 133133 Teshuvat Hamishkal is a mystical practice prescribing repentance to make amends for a particular sin. It was prescribed by kabbalists, especially in cases where the usual methods of repentance (confession, resolve for the future, asking forgiveness of the person we have wronged, offering monetary restitution) seemed unable to fully remedy the damage done by the original action. The mystics would perceive what needed to be fixed and what spiritual practices could affect the necessary transformation. Gossip and slander are classic examples of sins where it is virtually impossible to undo the damage done. https://www.thejc.com/judaism/jewish-ways/teshuvat-hamishkal-1.48249 publically, and afterwards witnesses came and performed lashes or sentenced him to death, fasting was not essential. See what Rabbi Landau writes in his book….The main reason is that even if we see the person accept harsh acts of self- mortification and his teeth grew black from fasting,134134 See BT Nazir 52b the essence of repentance must be in the heart. A penitent may separate himself from sin and sanctify himself through acts of self-mortification, and yet his heart may not be sincere and his actions may be motivated by arrogance. In the time of the Sanhedrin, when witnesses warned him against committing the sin, he might act out of fear of lashes and the death penalty. Only God knows what is in a person’s heart and who can rise up to heaven to find out if the person’s repentance is sincere? Therefore,repentance is necessary even for those deserving of the death penalty or lashes. They are not biblical decrees as Rabbi Landau explains. Instead they are simply an important means and one doesn’t have to go on at length explaining the words of Rabbi Landau. We have established in our study of this matter in the Talmud and the Rambam, regret and abandoning sin are enough. Yet the Ari, of blessed memory, who received this from Elijah the prophet, proves that one needs a number of fasts. There is not enough room to address this matter here; see what I wrote in Devarim Achadim, 6-7.", + "Further, the word u’rechatz with the extra letter vav suggests that he is able to bring himself and others with him so that he gains merit and causes others to gain merit through this great repair. He causes the sinner to become worthy as the Zohar says at length. That is why it states u’rechatz with the additional vav to include others.", + "Karpas - comes to teach us an extremely important principle. A repentant should be modest and humble in one’s own eyes and act with true humility. How fortunate is the one who attains this quality, having integrity both inside and out.135135 See Exodus 25:11 Such a person is like one who has offered all the sacrifices and has created a chariot for the Shechinah, the Divine Presence. The repentant person benefits if he develops complete humility for such a person regularly makes sacrifices and through humility, seeks atonement for his sins. If humility is in his very heart, he will certainly devote himself to his virtues; one who devotes himself to his moral virtues will certainly overcome his transgressions. This is a wonderful quality that costs nothing and is accomplished with little bother or loss of money or pain. The person who is devoted to humility and seeks to accomplish this virtue will find it is more precious than rubies. God will be quick to forgive his wrongs and the Baal Teshuvah will be especially careful in these matters and be forgiven. Generally, such a person should not be overly demanding with members of his household and servants. For if he is demanding with his servants, not forgiving small acts that they did against his will, what will happen when he stands before God to whom he is a complete servant in both body and soul, his creator, who has given him wealth and honor and to whom he is often negligent in his service? Won’t they say in heaven, “Weren’t you overly demanding with your servants when they owed you very little? You are not their absolute master; you only pay their salary. What will you say when you have cast off your true God, who is the Master of all masters and Lord of the Universe and you abandoned your obligations?” There is a difference between you and your obligations to your Creator and your servants and their obligations to you. The difference is so great and mighty that the mouth cannot begin to express it! If you were exacting about the most trivial things so shall God be exacting with you. Therefore, someone who has a heart must be willing to overlook the mistakes of his household and his servants and not cause them to stumble or falter in the laws of God. This is especially true for the Baal Teshuvah who needs to develop modesty and true humility in his heart. This is hinted at by the karpas which is a soft vegetable. It teaches a person that he should see himself as a lowly herb, who shortly becomes, “Withered grass. (Is. 40:8) Furthermore כרפס karpas is sometimes spelled כרפש since it is despised in his eyes like mire and muck, כרפש. It makes one merit all the other moral virtues that are stated and even more than them, as is explained in the words of the sages, in the books of Musar which are filled with brilliant insights.", + "Further, there is an allusion in the word karpas with the letter reish and the letters kesef (silver). Reish, means poor and needy, ורש. It alludes to the fact that one should give charity (kesef) to the needy person as a way for the Baal Teshuvah to make a great repair since tzedakah (charity) atones even for the person who sins willfully. As the sages have said: “With each penny one unifies the ineffable name of God” The Gurei Aryeh said. “Tzedakah saves one from death,” and the demonic cannot rule over the mitzvah of tzedakah. Many are its honored virtues that are spoken of and well known...", + "Yachatz is a hint of the practice of rising at midnight to mourn the destruction of the Temple and study Torah. At the least, the Holy Zohar is filled with references to this practice, emphasizing its importance, the usefulness that comes from fulfilling this commandment. Rabbi Eliyahu de Vidas136136 A16th-century rabbi in Ottoman Palestine. He was primarily a disciple of Rabbis Moses ben Jacob Cordovero and also Isaac Luria. De Vidas is known for his expertise in the Kabbalah. writes in Reishit Chochmah and Totzaot Chaim writes about this commandment at length. There is one new book that criticizes this practice - one should ignore it. This practice is hinted at by the word Yachatz - one should beware to rise at chatzot - the middle of the night. Fortunate are those who serve God at midnight; God says to him you are my son, as a father who is pleased with his son.", + "Maggid alludes137137 See Shulchan Aruch, Orach Chaim 1:3. First mentioned in the Zohar the Midnight Vigil became a common practice in the late Middle Ages to the land (ha’arsh),138138 My colleague and friend Rabbi Howard Hoffman explained to me:האר״ש is another form of the word .הארץ . Azulai uses it in a lot of his books as a workaround for writing הארץ. He gives it a kind of mystical meaning alluding to various verses where הארץ occurs and he wants to read into them a deeper meaning. Here he uses ועלה מן הארץ in the slavery narrative, to buy into the idea that the Israelites had become degraded in Egypt. His solution is Teshuvah, and he personalizes the historical narrative and refers it to the current generation in a prescriptive way. that one should engage in the study of Torah, the source of our life. This is maggid, written in the present tense. The Baal Teshuvah says, “Look into the Torah constantly.” Through Torah he will abolish the evil inclination, as the sages said. It, like sacrifice, brings atonement and Torah protects and saves one (from the evil inclination).139139 See BT Sota 21a Who can proclaim the mighty teachings of God; happy is the one who busies himself with Torah for its own sake. The wonders of our Holy Torah have already been explicitly stated in Kinyan Torah.140140 Chapter 6 of Pirkei Avot But even the masters of the land cannot bring the Messiah/redemption.141141 Comment from Rabbi Howard Hoffman מוגמר was the spices burned at the end of a meal to remove bad odors. From the root גמר, so it refers to mortals, even the great upon the earth not arriving at a satisfactory conclusion ie. the coming of the messiah, or bringing the גאולה.", + "Further, it is possible that Maggid is connected to the term nagad in the verse “A river of fire streams (nagad) before Him.”(Daniel 7:10) Nagad connotes contining; it is meant to warn the repentant that he should continue his good deeds and that there should be no interruption. He should constantly uphold the order of holiness, without ever removing the tent pegs. He should not interrupt them for if he interrupts his practice it will be hard for him to return to his proper practice. Also Maggid alludes to continuing to draw upon oneself holiness from above.", + "Rachtzah teaches us to be masters of calculation. Night after night one must calculate one’s action and the order of the day that has passed, moment by moment. If he finds that he has been negligent in the service of God or that he has sinned, he should immediately repent and promise to wash away the blemish immediately until there isn't any impurity that remains on him. If he doesnt it will be harder to remove the stain, Thus, rachtzah is to clean the source - one should constantly try to clean whether the matter is small or large.", + "Motzi This is a warning that his entire purpose in the Torah and commandments and in self-mortification should be to bring out to the light the hidden holiness found among the husks, generally and specifically. Motzi applies to the past, the future, and the present. This is its fruit: to bring out Bilaam142142 I am not certain about the meaning of this expression. I believe it meant to be a paradigm for the freeing of the divine sparks. Since God placed his words in Balaam’s mouth, it is our job to free the divine words from the husk - Balaam.from their mouths and to unite the holiness when it is in faith.", + "Matzah t eaches that one should not be too fussy in how he eats and that he should eat hastily as is the case with matzah; they left so quickly that their dough did not have time to rise. Matzah is lechem oni (the bread of haste/poverty) and alludes to the good inclination. This is a great principle: One should not enjoy eating or drinking too much because the evil inclination is found in consumption. The sages of blessed memory brought a Tosafot in chapter twelve of Ketubot, “ A person should pray that Torah enters his body and he should also pray that delicacies do not enter his body.”143143 See BT Ketubot 104a Tosafot It appears that delicacies are from the side of impurity, as the Holy Zohar states. The sages also said, “In the grave the stomach bursts and falls onto his face and says: ‘Take what you have put inside me.’”144144 See BT Shabbat 151b In Sefer HaMaggid of Maran145145 Joseph Karo is often referred to as Maran. Sefer Hamaggid refers to the Maggid Meisharim. it is said that a man drank more water than was customary. The Maran said to him that he was increasing the evil inclination. Woe to the one who hears this - if drinking too much water increases the evil inclination, then what of the person who fills his throat with wine? Certainly, if one does not conduct his affairs in order to limit the delicacies which he desires from the side of impurity, they will actually become his limbs and they will prevent words of Torah from becoming his body.", + "There are two contradictory things that are referred to as bread: Torah is called, “heavenly, holy bread, (Exodus 16:4) and it is material for the stomach, accursed bread from the “other side.”146146 Sitra Achra, a common term for the demonic realm It is for this reason that one cannot fill oneself with the bread of holiness if the body is filled with polluted bread. Because of this, the sages said before a person prays, he should allow Torah to enter his body and he should pray that he does not fill his body with delicacies. When his body is a pure utensil, the Torah that he prayed for can enter into his body. In the Holy Zohar, matzah is called michlah (food) since it is the food for healing the body and the maintenance of the soul. One should not give entree to the evil inclination and her troops. The Sitra Achra, “Other Side'' starts as a basket of food. The Sitra Achra will rest along with the evil inclination on a person who only reflects on the needs of his stomach and toils with his fingers and hands for meat and wine to fill his stomach. The house that he builds for the soul is infected with leprous stones147147 In the laws of tzaraat described in Leviticus also includes certain forms of a disease that infects the stones of a house. and bitter water. This is hinted at in the verse, “You shall not eat, among all things that swarm upon the earth, anything that crawls on its belly, or anything that walks on fours, or anything that has many legs; for they are an abomination.” (Lev.11:42) The expression “Anything that walks on fours is an expression (for sex) like, “Go down to your house and bathe your feet.” Also, sheketz is a name of anything that crawls on its stomach. It is an evil sign for such things as lewdness since these limbs are formed from the Sitra Achra. This comes about through forbidden food which enters the person for lewdness.148148 See 11 Samuel 11:8; both expressions are euphemisms for sex. Therefore, “I command you, do not eat anything that crawls on the earth,” that is, its sons and daughters; “do not consume them.” Do not have relations with them since they are from the Sitra Achra. As the sages taught, “The ignorant are called sheretz and their wives are sheketz and their daughters are beasts.”149149 See Zohar Volume 2, 119a", + "I have heard a story from teachers of truth about the great rabbi, the holy one, learned in miracles, Rabbi Yosef Kobo150150 1660- 1727; He was the chief rabbi of Salonika, and renowned scholar. The Chida often refers to him with the honorific expressions הרב הגדול קדוש יאמר לו מלומד בנסים. of blessed memory. While serving as the chief rabbi in Salonika, he was told that there was a humble man, who revealed secrets of Torah and that some of the great rabbis of the city were coming to him. They were surprised to see that he was speaking of such mysteries of Torah since he was the only one to do so. Word came to Rabbi Kobo from some of the rabbis, and he told them, “Go and see how this man deports himself with food and drink.” They answered the rabbi, we know that he eats a lot more than the rest of the people.” The great Rabbi Kobo answered them, “If so it is not necessary to investigate more deeply for he is certainly from the Sitra Achra for holiness does not dwell in a person who eats too much. I decree that no one should go near him.” And so it was; they separated from him and it was revealed that he was from the Sita Achra based on what their eyes had seen. A repentant person should minimize the amount that he eats. Even in those small amounts he should not be too picky as if he were eating at the king's table. He should eat only bread to maintain himself for a righteous person eats only to satisfy his soul.", + "Further, the words Motzi matzah allude to the great repair for the repentant person since sin causes separation, God forbid, to the attribute of peace. One increases harmony between a person and his neighbor, or between a husband and wife….The name for this is Motzi matzah, matzah comes from matzuta, quarrel and disagreement, as is stated in the Holy Zohar, Parshat Pinchas 3:251b: When one completely removes disagreement, he quiets peace…", + "Maror One must increase one’s efforts, even after all the things which he has done (in an effort to repent), since he still may not be certain that God is ready to accept his deeds, or that God is satisfied that he has repaired his wrongs…. The repentant person sighs in bitterness because he thinks that the blessed Holy One, King of King of Kings is still angry, because he left the heavenly domain for some time. This is alluded to by the word Maror. Bitterness has touched his heart at this time. He embodies the verses, “I am ever conscious of my sins,” “and it gives no rest to him.” (Ps. 51:5, Is. 62:7) His heart is bitter like chasa. And he rises up and seeks to apologize to God who is most forgiving, just as our master, King David, did, “For I recognize my transgressions, and am ever conscious of my sin,” even if he hasn’t sinned (again), as the sages said. He continued to afflict himself with fasts and suffering and many similar actions, besides studying Torah day and night, not even sleeping sixty winks, and also by acting with righteousness and justice. Despite all this he says, “My sins are constantly before me.”", + "Korech One should pay attention to unite holiness after holiness, uniting day to night and night to day through Torah and mitzvot. One can perfect the qualities of day and night, uniting beloved ones together and going from strength to strength, by going from the synagogue to the house of study, and from the house of study to visiting the sick with Torah and commandments. He should be like a person who links one thing with another, uniting the Written and the Oral Torah so that they become one. He should also link others with him, uniting them and engaging in Torah. This is alluded to by Korech; link holiness to holiness, Torah and mitzvot, day and night, he and others, to bring light to the earth and those who dwell therein, producing beauty for generation after generation.", + "Shulchan (the table) is a reminder to adorn one’s table with words of Torah, and to bring the needy students of Torah to one’s house so that they rely on one’s table. This is a special means of atonement; one’s table is an altar of atonement. For the Zohar states that a person’s table can atone for all one’s sins and is the supernal table. In the first chapter of Berachot it is stated, “Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: One who hosts Torah scholars in his home and lets him enjoy his possessions, the verse ascribes to him credit as if he is sacrificing the daily [tamid] offering, as the verse states: “Passes by us continually [tamid].”151151 See BT Berachot 10b Because he supports students, he also supports the “knees” of the blessed Holy One and cuts down the serpent. The word shulchan contains the same letters as li’nachash (for the serpent). For the shulchan protects from the serpent so that it cannot enter (the household). In this way, it connects the sephirot of Netzach, Hod Yesod with Malchut so that they are whole, Shulchan has the gematria of Birkei Yosef (388),152152 See Genesis 50:23 the word for knees has the same root as blessing B-R-KH. which is Netzach, Hod and Yesod and the table of Malchut. The Beloved Ones153153 This is a reference to the Sefirot. are united. From there flows forth the great abundance and there God commands a blessing. In the meanwhile he passes a transgression and...", + "Orekh alludes to the Land, Through acts of self-affliction and fasts a person can dedicate the value of bread and the cost of the meal he would have eaten during the fast days and give it to the needy. As the sages of blessed memory said, For the letters of fast (ta’anit) can spell teit (give) ani (to the poor), and they said, “the reward for fasting is tzedakah.”154154 See BT Berachot 6b It may also be that the word ta’anit is made up of ani (poor) in the middle and the letters taf, before and after it, hinting that one must give the poor before the fast and after. One gives before the fast in order for one's prayers to be accepted through acts of charity, as it is stated, “Then I, through tzedek, shall behold your face.” (Ps. 17:15) One gives after the fast, when one has the cost of the meal, it is possible even more so since a decree of death has been made against him. This is hinted at by the first taf of ta’anit which stands for tamut - you will die - by through his tzedakah and fasting tichiye - you shall live; Tzedakah can save one from death.155155 See Proverbs 10:2 This well known adage begins and ends with the letter taf. This is hinted at by the expression shulchan orekh, consider the value of one’s meal and divide among the Jewish poor and needy, as King David of blessed memory did. As it is stated, “By denying myself I have set aside for the house of the Lord.” (Chronicles 22:14)", + "It is also possible that maror, korekh, shulchan orekh , reminds us that through our sins the Holy Temple was destroyed, and God’s table was left enemy all through our transgressions, as is stated in the Holy Zohar, It is an exalted obligation to remember the Holy Temple, God’s destroyed table. This is alluded to in the expression Maror korekh: Maror - they mourned bitterly; Kishekorekh from the expression eating bread, for a person’s table is vanity when the table of his master is empty.", + "Tzafun This is a warning for the ba’al teshuvah. All his acts of repentance should be hidden so that no one will know them. If he performs them publicly he will be punished from above. He will be proud of the praise that he receives and in the end he will perform these acts out of arrogance. Further, the evil eye will control his learning and his actions for there is no blessing except in that which is hidden from the eye. I heard a story about our teacher, Rabbi Yaakov Kuli, of blessed memory, who brought merit to many through his book, Me'am Loez. He was in the midst of a three day fast. On the afternoon of the third day it was necessary for him to visit the home of a certain man. He served him a cup of coffee. In order not to publicize his act of piety, he drank the coffee. The thing became known to the members of his household. This is hinted by Tzafun.", + "Barekh One must endeavor to make the sparks of Torah and commandments hidden by the Sitra Achra rise up to a place of holiness, the supernal blessing, on the path (II Kings 18:17) that God has blessed. For this is the product of repentance and the meaning of teshuvah: one who returns his banished ones (II Samuel 14:13) to rise up again so that they may appear and go out from the domain of the cursed to be blessed in the name of God. This is tzafun barekh (hidden blessings)", + "Hallel alludes to one's attitude toward worship and divine service. One should accept everything in life with joy, as is stated, “One must bless God for the bad things in the same way as one blesses God for the good.”156156 Mishnah Berachot 9:5 The sages said in the Talmud, one needs to accept them in joy.” They bring proof verses: “I will sing of faithfulness and justice,” ( Psalm 101:1) “In God whose words I praise.” (Psalm 56:11) The story is told of Nachum Gam Zu who was called by this name because whatever happened, he said, “This too was for the good.” And Rabbi Akiva said: “One must always accustom oneself to say: ‘Everything that God does, is for the best.’”157157 See BT Berachot 60b If a person accepts his suffering as an act of love, he will see his offspring living a long life and his learning will be successful. This is hinted at by the word hallel. Whatever comes to a person whether good or bad, if one accepts it with joy, it is as if he has offered a peace offering. A leading example of this is King David. When he fled from Avshalom and from Saul, even though his life was in danger, he recited a Psalm. David addressed the words of this song to God.” (II Sam. 22:1) If he acted so, his praise would certainly be accepted. For the attribute of justice will be appeased before God because the person accepted suffering with love. Judgment comes from the attribute of judgment and gevurah, might. When he accepts it with love which is the attribute of hesed, loving kindness, judgement is sweetened and raised up. Therefore, he receives the reward of seeing his children live long lives, as well as life and sustenance. If there is no food then long life is a hindrance. Certainly he will receive two of these three, children and life. Sufficient food depends on luck. His successful learning is influenced by the place of memory, 158158 Uncertain meaning. “Remember, do not forget.” (Deut. 9:7) Meanwhile his home will be pure, a place of complacent souls. This is Hallel Nirtzah.", + "It is also possible that Hallel alludes to Adonai,159159 Adonai (a name associated with the Shechinah) and Hallel both have the same Gematria - 65, the Shechinah of God’s might. This is an allusion to the fact that the whole Torah and the commandments purpose is to raise up the Shechinah and to unite her with her beloved (Tiferet). This should be the main course of all of one’s words and actions, as it is stated, “Let all your actions be for [the sake of] the name of heaven.”160160 See Mishnah Pirkei Avot 2:12", + "Nirtzah : After one has acquired all the moral virtues, one should continue to strive to do more. For it is not enough to act within the confines of the law, for one who only acts within the confines of the law might feel that he has been demanding enough and think that he can rest for a second or two, or even for some hours since he has he has acted within the confines of the law. But there is a higher virtue in which one feels that there is no place to rest even for a moment since he might anger God who was appeased in the past.", + "The third interpretation alludes to the deeds of the Creator who is faithful to his covenant. In God’s anger he struck Egypt with ten plagues with His great strength. It also alludes to the Red Sea and the Song at the Sea.", + "Kadesh This first siman is an allusion to the plague of the first born. Moses warns Egypt of this plague first even though it is the last of the plagues. This is to show the greatness of God who doesn’t hide His deeds like a mortal king. God reveals the end from the beginning. As the sages said, “It is written, ‘See, God is beyond reach in His power; who governs like Him?’161161 See Rashi Job 36:22 “Behold God deals loftily in His power Because His power is great, and one cannot be saved from before Him. Therefore...who is a teacher like Him? When He teaches a sinner to return to Him, He warns Him before the plague because He knows that he cannot beware of His plague, as He would warn Pharaoh concerning each plague…. (Ex. 8:17) Also see Rashi on Exodus 4:23 Kadesh is certainly an allusion to the plague of the first born, as is written elsewhere, “Consecrate (kadesh) to Me every firstborn; man and beast.” (Ex. 13:2) Therefore, kadesh refers to the firstborn.", + "U’rechatz alludes to the plague of blood, for the sages explain that blood was brought upon the Egyptians because they would not allow the Israelites wives to immerse themselves in the river. Because of this, the blessed Holy One turned their rivers to blood, as the sages said in Parshat Vaera and also in Tana D’bei Eliyahu.162162 See Tana De’be Eliyahu, Eliyahu Rabba Chapter 7 *Braude and Kapstein Page 96. And so, (God said) let them go up and immerse themselves in opposition to the Egyptians who refused to allow the Israelite women to purify themselves. This was the reason for blood so that the women could approach the water.", + "Karpas alludes to the plagues of hail and locust. As is stated in Yalkut Shimoni, What was the reason for the hail? It was because they made the Israelites plant their gardens and orchards that God brought hail down on the gardens of the Egyptians, destroying everything that the Israelites had planted. What was the reason for locust? The Egyptians made the Israelites plant wheat, barley, beans, lentils and all types of legumes; therefore, God brought locust and they ate everything that the Israelites had planted for Egypt. A hint is brought of this with karpas since it is a green herb of the type that the Israelites planted and because of them the plagues of hail and locust afflicted the Egypts. The sages chose karpas as a hint because the letter samekh (with the value of 60) - 60 ten thousands, (600,000) were subjugated with harsh labor (parekh) - samekh parekh - spells karpas.", + "Yachatz alludes to arov (wild animals). The sages state in Yalkut that there was an Egyptian with ten sons. He told an Israelite to bring them to the marketplace. A lion came and took one, a wolf one, a bear one, and a leopard one. He came back to the Egyptians alone and the Egyptian asked him, “Where are my sons?” The Israelite said, “Sit down while I do the calculation. A lion took one, etc…” until he had given him all the calculations. There is reason to allude and relate yachatz to the plague of wild animals, since the animal divided the children of the Egyptians,each one taking one of them.", + "There is another allusion in yachatz to the splitting of the Yam Suf. It was divided into two when the Israelites passed through on dry land. In remembrance of this, we have yachatz.", + "Maggid alludes to the plague of frogs. The sages, of blessed memory, said that the frogs croaked within their bowels. This can be compared to a king who sent rebellious shouters (against his enemies) and the people said they could hear their voices in their guts! In contrast to this, blessed are they that speak (words of Torah), “for it is good to chant hymns to our God” (Psalm 147:1) and tell the story of the Exodus from Egypt with the Haggadah. This is Maggid.", + "Rachzah alludes to the plague of boils, For the sages said, why did God bring boils upon the Egyptians? God did so because they ordered the Israelites to warm cold water and to cool warm water (for the baths of the Egyptians). Therefore God brought boils upon them. The boils were moist so they were unable to wash themselves with either warm or cold water. This is hinted at in rachzah. This was against the foolish people dwelling in the land of Egypt since they were unable to wash themselves because of the boils. As the sages said, it is punishment, measure for measure. Since they subjugated the Israelites for the purpose of their bathing, they were punished according to the depth of their oppression.163163 Literally, “According to the size of the camel is the burden they carry.” See Bereshit Rabbah 19:1 See Matnot Kehunah.", + "Motzi Matzah That is, one must remove controversy, disagreement and argument. This hints at the plague of vermin. Pharaoh told Moses and Aaron that all their deeds were magic. Pharaoh was so angry, (Jonah 4:9) he said (to Moses and Aaron), “You are bringing straw to Afora’im.”164164 See BT Menachot 85b, Rashi on Exodus7:22 “AND PHARAOH’S HEART WAS HARDENED so that he said: You are doing this by witchcraft: “You are bringing straw to Afarayim”— a city that is full of straw; thus you bring sorcery to Egypt, a land that is full of sorcery. This expression is similar to bring coals to Newcastle. He then summoned his magicians to perform the same act. But when they came to the plague of vermin, their wisdom failed them. It became clear that this matter came about through God. God made their evil recoil against them, and Moses and Aaron were victorious in their trial for God helped and protected them, oppressing everyone in Egypt, great and small with the finger of God. God interrupted the controversy about whether it was magic. This is the meaning of motzi matzah. Matzah is from the word mazuta, quarrel,alluding to the plague of vermin; God took out the controversy which Pharaoh and his magicians engaged in by saying the plagues were all magic.", + "Maror Korekh Maror has the same gematria as mavet (death), alluding to the plague of pestilence which was as bitter as death (mar hamavet). (I Sam. 15:32) The sages, of blessed memory, said that pestilence was part of every plague because death did not separate from them. With each plague God subjected the Egyptians to, “Pestilence marches before Him, And plague follows forth.” (Hab. 3:5) This is hinted by the expression maror korekh: maror which is pestilence, and korekh, it was attached each of the plagues", + "Shulchan Orekh is a reminder of the evil of the Egyptians who would not eat bread with the Israelites and considered them impure in their eyes so that they could not be at their table. Now that we are free with a set table we bring neighbors who are needy or who are laboring in Torah and support them. The head of the household invites them to come and praise Israel’s Exodus from Egypt, and the house of Jacob from a foreign tongue.", + "Tzafun Barekh is an allusion to the plague of darkness which removed the light in the eyes of the Egyptians so that they groped about in darkness. But there was light in the eyes of the children of Israel, when they were in the homes of the Egyptians. There it was revealed to the Israelites all the hidden (Duet. 33:19) treasures and valued objects of the Egyptians. Afterwards, the Israelites said, give me a certain object. If the Egyptian said, “I don’t have that,” the Israelties would answer, “I saw that object in a certain place.” The darkness was light for the Israelites so that they saw all the valuables and were able to take all the riches of Egypt. “The darkness made Egypt like a trap in which there is no grain.165165 BT Berachot 9b, See Rashi Ad loc. דרך ציידי עופות לזרוק דגן תחת מצודות כדי שיבאו עופות ונלכדין וכשאין בה דגן אין עוף פונה אליה כך ריקנו המצרים מכל ממונם. וינצלו כתרגומו ורוקינו: By plundering Egypt, the land became an empty trap. As the sages stated, “They blessed God who brought the darkness to reveal all the hidden treasures, Tzafun Barekh.", + "Hallel Nirtzah Everything follows the conclusion since God’s mercies are never ending. (Lam. 3:22) He saved us from the angelic prince of Egypt at the sea and then Israel sang about how God split the sea and the Holy Spirit ruled. They sang the Song at the sea and their sins were forgiven by the song, as the sages said. This is hinted at in the expression Hallel Nirtzah: by singing Hallel, Nirtzah - their sins were pardoned. Also, Nirtzah has the same numerical value (gematria) as Moshe. Thus, Hallel Nirtzah - it was as if they sang the song of Moses." + ], + "Kadesh": [ + [], + [ + "Summary: Though the Kiddush is part of both the holiday and Sabbath table rituals, Chida looks at the text at length. He explores the question whether the festival Kiddush is a rabbinic or a Torah obligation, why it is customary to introduce the Kiddush with Savrei, “With permission,” and what it means to say that “Israel was chosen from among the nations.” This third topic raises the issue of whether Israel is spiritually different from other nations - the reader should beware that Chida’s attitudes towards Israel’s spiritual status fly in the face of our modern sensibilities, including his attitudes toward converts. Finally, Chida analyzes the special Havdalah prayer which is added to the Kiddush on Saturday nights.
In his commentary on the Mekhilta, the honorable Rabbi Eliezer Nachum1Rabbi of the second half of the 17th and the first half of the 18th century; born about 1660; died about 1746; pupil of R. Jacob Striemer. He was one of the leading rabbis of his time, and held the rabbinate of Adrianople, in which city he also directed a yeshivah having numerous pupils. At an advanced age he went to Jerusalem, where he was elected chief rabbi and officiated for about ten years. There he devoted himself to the study of the Law, wrote legal decisions and responsa, and disputed, even in his last days, on learned questions with Rabbis Isaac Zerahiah Azulai and Meïr Mizraḥi of Jerusalem. (Jewish Encyclopedia) has questioned whether the Festival Kiddush is a Torah or a rabbinic obligation. Based on the reasoning of Rambam, he writes that it is a rabbinic obligation even though the Mekhilta states, “From where do we learn that one recites Kiddush on festivals? It is stated, “These are the set times of Adonai,” ((Lev. 23:4). Rambam did not base his decision on this this Braita because it does not appear in the Talmud. This reference is only an (asmachta).2In Talmudical hermeneutics, asmachta is an allusion found in the Hebrew Bible for rabbinical prohibitions or any other Halakha. It's an exception in the talmudical hermeneutics, since it doesn't base the law on the cited verse, but uses the verse as a hint. (wikipedia) This is a summary of his opinion. This surprised me since he fails to note that in the Talmud, Masechet Shabbat, the festival Kiddush is not considered a Torah matter. Rabbi Eliyahu Shapira3Elijah Spira (1660–1712) (\"Shapira\" or \"Shapiro\"), was the son of Benjamin Wolf Spira. He was rabbi at Tiktin, and afterward preacher and director of a large Talmudic academy in his hometown of Prague. He died in Prague April 14, 1712. (wikipedia) notes this iin his comments on the Hilchot Gedolot.4Halachot Gedolot is a work on Jewish law dating from the Geonic period. It exists in several different recensions, and there are sharply divergent views on its authorship, though the dominant opinion attributes it to Simeon Kayyara. We have noted regarding his opinion elsewhere that it is possible that this is his own interpretation based on the opinion of the younger Rabbi Isaiah D’Trani5Isaiah ben Elijah di Trani (the Younger) was an Italian Talmudist and commentator who lived in the 13th century and 14th century. He was the grandson, on his mother's side, of Isaiah (ben Mali) di Trani the Elder. (wikipedia) in Sefer HaMakhriyah S. 71… Actually, the Mekhilta is only a reference (and not a basis for the law) and before this it is used as a reference to the daytime Kiddush. Afterwards I saw that Rabbi Shlomo Shalem6He lived between 1705-1780 in Turkey. It seems that this final comment was an addition to the text since Rabbi Shalem lived after the time of Chida. in his book Lev SHalem, Chapter 6, the laws of festivals that he brings the opinion of Rambam." + ], + [], + [], + [], + [ + "With the permission of our masters (Savrei Maranan): The Tanchuma, Parshat Pekudei (2:8), states, if the prayer leader who is holding the cup of wine for Kiddush or Havdalah is afraid that it may be poisoned, he should say, Savrei (with permission), and the community answers, “(Let this cup be) L‘chaim.” (Orchot Chaim 33a and 62a does not mention this Midrash.) According to its plain meaning it doesn’t make sense. One must be careful to say (savrei rabbanan) for there are hidden meanings in the number of holy names." + ], + [ + "Who chose us from among all nations and lifted us up above all languages:One can explain this based on the words of my pious grandfather, Rabbi Avraham Azulai7Abraham ben Mordecai Azulai Grandfather of Chida (c. 1570–1643) was a Kabbalistic author and commentator born in Fez, Morocco. In 1599 he moved to Palestine and settled in Hebron. in his commentary on the Mishnah Nedarim chapter 3: “If one says: “The property of the offspring of Abraham is forbidden to me... he is prohibited from benefiting from a Jew but he is permitted to derive benefit from others.” This is what he wrote: “The reason for this is hidden and I will reveal just a bit of it. Before the generation of the Tower of Babel all souls, both pure and impure came from the same storehouse. But after the generation of the Tower, when Abraham was chosen, God placed the souls of Israel in one storehouse and the souls of the seventy nations in a storehouse of their own. Therefore, Israel is not included among the Noahides and the Noahides are not included among the Israelites.” I have also read this in the first chapter of Avodah Zarah 5a in which Rabbi Elchanan states: “The souls of Jews and the souls of gentiles are not of the same body.\"
I commented on this in Birchei Yosef, Orekh Chaim 47:7 based on what the Bayit Chadash8Joel ben Samuel Sirkis (born 1561 - March 4, 1640) also known as the Bach, was a prominent Ashkenazi posek and halakhist, who lived in central Europe and held rabbinical positions in Belz, Brest-Litovsk and Kraków, and is considered to be one of the greatest Talmudic scholars of Poland. (wikipedia) stated. He says that when one recites, “Who did not make me a non-Jew,” he means that God did not cause a Jewish soul to descend to a gentile through an angel. Yet what is the point of this blessing if Jewish souls come from their own storehouse? I wrote there that it is possible that the blessing was recited about the beginning, “When God set divisions among peoples.” (Deut.32:8) But now it is possible to explain the Bach in this way. Granted, the souls of Jews are pure and come from their own storehouse. But it is known that through sin a person can undergo lower transmigrations. And it is possible that one's soul can transmigrate into a gentile soul. It is for this reason that we recite the blessing shlo asani akum, “Who has not made me a gentile,” meaning, who has not brought me to the level of a non-Jew. I have also found this in the writings of the students of the Ari'zal.9Isaac Luria Ashkenazi (1534 – 1572) commonly known as \"Ha'ARI” was a leading rabbi and Jewish mystic in the community of Safed in the Galilee region of Ottoman Syria. He is considered the father of contemporary Kabbalah. The Ari’s (the Lion) students are sometimes referred to as Gurei Ari, the Lion Cubs. He explains that, “Did not make me a gentile” means, who did not cause me to transmigrate into a gentile (goy) through sin. Certainly the soul of a Jew cannot enter a non-Jew for it is pure and it comes from its own special storehouse but it is possible because of sin that it can become damaged so that it enters a non-Jew.", + "One may learn from this that when one says, “Who chose us from all nations,” it is speaking about long ago,“When the Most High gave nations their homes and set the divisions of man,” (Deut. 32:8) in the Generation of the Separation, as it states, “And (the) tower that man had built.” (Gen 11:5) Then God chose us and we became God’s portion, as the sages explained. At that time the souls of the Israelites were set aside, “And they were raised up from all languages when they left Egypt.” Afterwards, “God sanctified us with His commandments,” at the revelation at Mount Sinai when God gave us the Torah with love and compassion.", + "It is also possible that the opening of the Kiddush is based on the fact that Israel worshipped idols while in Egypt. In Berachot (20a) it is explained that miracles occurred because the people dedicated themselves to the sanctification of God’s name. If so, it would seem that miracles were not performed for Israelites since they had not sanctified themselves to God. Despite this, God’s mercy overcame His justice and God performed wonders and miracles (for Israel). This is the meaning of, “Who chose us from among all nations,” alluding to the fact that the Israelites were living among other peoples who worshipped idols. In God’s great mercy, God chose them from all the nations. Not only that but, “God exalted us above all languages,” by performing miracles and wonders and in this way exalted us above other nations. God lifted us up higher than all others and it is another wonder that God did so even though they were not dedicated to His sanctification. This is because we had not yet received the Torah and we were not yet commanded to sanctify God, as it states after this, “He sanctified us with His commandments.”", + "It is also possible that, “Who chose us from among all nations” alludes to the verse “Israel was God’s portion,” (Deut. 32:8-9) “when Israel dedicated themselves.” (Judges 5:2) All Israel became converts and servants of God, but we find that some converts are more exacting in following the commandments than others, as Rabbi Abraham the Convert states in a Tosafot in Kiddushin, 70b. Despite this, converts do not reach the level of Israel as the kabbalists wrote. That which is written, “He exalted us above all tongues,” means that even converts and servants of God are less and Israel is above them since they were exalted. Ths is because God sanctified \"(my addition) native born Jews\" with His commandments,” in Egypt through the blood of the Passover offering and circumcision, and afterwards through the giving of the Torah….", + " The time of our freedom: It means freeing of our souls that were drowning in the depths of the husks and subjugated beneath the Sitra Achra. He brought us out to true freedom." + ], + [], + [], + [ + "Who distinguishes between the sacred and the ordinary: “Between light and darkness,” should appear before, “Between sacred and ordinary,” in the Havdalah blessing. For in the six days of creation is the basis of Havdalah, the distinction “Between light and darkness,” comes first. Thus, it is written on the first day, “God distinguished between the light and the darkness.” (Gen:1:5) The distinction between the sacred and the ordinary did not occur until Sunday, after Sabbath. Further, it doesn't make sense to say, “Between Israel and the nations,” first and then, “Between the seventh day and the other six days of creation” since God distinguishes between the six days of creation before God separated Israel from the nations. What is more, it has already been said, God distinguishes “Between holy and ordinary!”
Now we will answer these questions based on the simple meaning of the text (peshat).10There were four levels of interpretation of scripture and the Jewish tradition often referred to as Pardes: Peshat, Remez, Drash and Sod. Peshat is one of four classical methods of Jewish biblical exegesis used by rabbis and Jewish bible scholars in reading the Hebrew Bible... It is the first of the four exegetical methods known together as PaRDeS. While Peshat is commonly defined as referring to the surface or literal (direct) meaning of a text, numerous scholars and rabbis have debated this for centuries, giving Peshat many uses and definitions. (Wikipedia, Peshat) The sages in Midrash Shachar Tov,11Another name for Midrash Tehillim Psalm 92, state that the first Sabbath after creation was as bright as the day until it became dark at the end of the Sabbath. Now, “between light and darkness,” is not addressing the six days of creation before the first human being was created but rather it is addressing the time from the creation of the first human being on earth. There was no darkness on the sixth day until the end of Shabbat (Motzi Shabbat). Therefore, human beings could not recite a blessing distinguishing between darkness and light until the conclusion of the first Sabbath. On the Saturday night, there were two havdalot (distinctions); one was between the holy and the ordinary, and one was between light and darkness. The sages placed, “Between holy and ordinary,” first, since it is for this reason that we recite the Havdalah blessing. Also in this way we would know that in the first Sabbath after creation there was only light and at sundown Saturday night (darkness and ordinary nature of the new week) occurred at once.
Between Israel and the nations, refers to the generation of Babel since all the righteous souls came from the same storehouse until them but once God separated the seventh day from the other days of creation, God did so for the sake of the “additional soul” (Neshama Yetera) which would be given to Israel on the Sabbath. For our forefathers who observed the Torah and the Sabbath, a pure soul would come to them each week. That is why, “Between Israel and the nations' comes first. Between the seventh day (and the six days of creation) afterwards which has to do with the additional soul which came to each Jew on the Sabbath. From the time Abraham, our father, was circumcised they (Abraham Isaac and Jacob…..) had the status of an Israelite, as Rambam and others wrote. Before this the generation of the separation is alluded to by the expression “Between Israel and the nations,” as has been said.", + "You have distinguished between the holiness of the Sabbath and the holiness of the Festival, and You have sanctified the seventh day above the six working days: Why is this expression repeated?12Kedushat Shabbat and Yom HaShevi’i In his commentary on the Haggadah, HaRav David Abudraham writes: Rabbi Ephraim asks why was it customary for the people to say, “You sanctified and distinguished the seventh day from the six day of creation” after having said, “You distinguished between the holiness of the Sabbath and the holiness of the Festival?” This is neither a concluding expression nor an introductory expression for the blessing. Rabbeinu Tam answers, “It is because of what is stated in the final chapter of Pesachim, “One should not decrease the number of distinctions in havdalah to less than three, and one should not increase them to more than seven.”13See BT Pesachim 104a The sages wished to mention seven distinctions. They added to them a festival that falls after the Sabbath. These are the three main havdalot: “Between holy and ordinary,” “Between light and darkness,” and, “Between Israel and the nations.” Between the seventh day and the six days of creation is not counted among the distinctions but is mentioned as an aside. The others are: “Between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festivals;” refers to preparing food. “You sanctified and distinguished the seventh day from the six days of creation” refers to the last day of Sukkot (Shemini Atzeret) which is separated from the six days of Hol HaMoed.” But Rabbeinu Tam’s explanation, that “The seven day…” refers to the Shemini Atzeret (the last day of Sukkot) does not make sense. It is far-fetched since the language more appropriately applies to the Sabbath. Furthermore, work is forbidden on the intermediate days of a festival unless it causes a significant financial loss. Therefore, it is incorrect to use the expression “Six days of work.” to describe Hol HaMoed. Also, if it applies to Passover, then Hol HaMoed is only five days long! The author of Eliyahu Rabba14Elijah Spira (1660–1712) (\"Shapira\" or \"Shapiro\"), was the son of Benjamin Wolf Spira. He was rabbi at Tiktin, and afterward preacher and director of a large Talmudic academy in his hometown of Prague. He died in Prague April 14, 1712. (wikipedia) (Section 473) questioned this explanation. If applied to the last day of Shemini Atzeret, then technically it is the eighth day (and not the seventh) of Sukkot. One must find an answer for all these difficulties through a homiletical (drash) explanation: We say, “You distinguished between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festivals'' because on the Sabbath we have neshama yeteirah, an additional soul, which doesn’t exist on festivals. On the festivals one ia illuminatated (he’ara b’alma), as the sages say, “You have sanctified/distinguished the seventh day from the other six days of labor.” On the Sabbath there is an additional soul but at the end of the Sabbath (on Motzi Shabbat), the additional soul leaves while the human soul (Naran)15Naran is an abbreviation for Nefesh, Ruach, Neshamah, the three parts of the human soul mentioned in the Zohar and later kabbalistic literature. is illuminated on Sunday, Monday and Tuesday by the past Sabbath, and on Wednesday, Thursday and Friday by the coming Sabbath. If so, there is holiness also on the six days of the week as is said in Tikkunim,16A reference to Tikkunei HaZohar. page 46a, in the Constantinople Edition:17In Hebrew Chida refers to Constantinople as Kushta Someone who is a Torah Scholar on weekdays becomes a pillar to God18This is written as an abbreviation: Ayin Hay. I am not certain what this stands for but the idea is that the scholar is blessed with wisdom, reaches an even higher level of holiness on the Sabbath. on the Sabbath. When the blessing states, “You sanctified Your people Israel with holiness,” it means that they are not lacking in holiness even on weekdays and how much more so on festivals in which illumination and holiness enlighten the individual. This becomes the basis for the blessing: “Who distinguishes between holiness and holiness;” that is, from the holiness of the Sabbath and the holiness of a festival. Some time later I saw this explanation in a Tosafot, the Ra’sh, and the Mordechai. I was fortunate that a manuscript by Rabbeinu Tam called Sefer HaYashar came to me19Chida was one of the great bibliophiles of the late Middle Ages. This is an example of his constant search for books and manuscripts in libraries and collections throughout the world. One of his most famous works is Shem HaGedolim which is a bibliography of many of the works up until his time. and I saw the words of Rabbeinu Tam for myself and what was written in this small pamphlet, (Eliyahu Rabbah) section 473." + ] + ], + "Urchatz": [ + [ + "Summary: While we associate the first washing at the Seder with Passover, Chida argues that whenever one dips food in liquid, one should wash. His discussion here deals solely with the halachah of washing.
U’rechatz: The washing is for the purpose of dipping karpas (greens) in a liquid. For the sages decreed that one must wash one's hands when eating anything that is dipped in liquid.20See BT Pesachim 115a, states, “Rabbi Elazar said that Rav Oshaya said: Anything that is dipped in a liquid before it is eaten requires the ritual of washing of the hands. The obligation to wash one’s hands was instituted to preserve ritual purity and to prevent people from causing teruma food to contract ritual impurity.” Sefaria, Talmud The word is written with a vav (U’rechatz), to imply repeatedly washing, in the same way that the sages said, “May God give you of the dew of heaven,” (Vayiten lecha) means, “May God give thee repeatedly.”21See Genesis 27:28, Rashi and Bereshit Rabbah 66:3 In other words, U’rechatz means washing throughout the year before anything that requires dipping in liquid and also on Passover eve. This is meant to exclude those who take foods that involve dipping in liquids throughout the year and do so without washing, such as dipping cookies in coffee and other such things. They have transgressed the law in the Shulchan Aruch.22See Shulchan Aruch Orech Chaim, 158:4, Taz ad loc. This is the opinion of most of the decisors of Jewish law… including the Taz and the Shelah.", + " This is also implied by the combination of Kadesh U’Rechatz according to their plain meaning (peshat). Even though one may wash on the Sabbath and on festivals before Kiddush, as our teacher Rabbi Moses Isserles writes, on the night of Passover one should not wash before the Kiddush, as Issereles writes. In 473, he states that Kadesh is first and then U’rechatz." + ] + ], + "Karpas": [ + [], + [ + "Summary: Chida offers a few different explanations for karpas that are connected to aspects of the story of the Exodus
Karpas: One says Borei Peri HaAdamah and then eats (karpas) without leaning. This is explained by the Shibolei HaLeket23A compilation of ritual laws by Zedekiah ben Abraham Anav (13th century). He lived in Rome and received his Talmudic training not only in Rome but also in Germany where he was the pupil of Jacob of Würzburg and possibly also of Abigdor Cohen of Vienna. and the Mateh Moshe24\"Tribe/Staff of Moses\"; published in Kraków in 1591 is a highly cited halakhic work by Rabbi Moshe ben Avraham of Przemyśl but it is not according to Beit David.25Joseph ben Ephraim Karo; 1488 - 1575] was the author of the last great codification of Jewish law, the Beit Yosef, and its popular analogue, the Shulchan Arukh. To this end he is often referred to as HaMechaber (Hebrew: הַמְחַבֵּר, \"The Author\") and as Mara. (wikipedia) The Beit Yosef is a commentary on the Tur. There are a number of reasons given for karpas. Rabbeinu Manoah,26Hezekiah ben Manoah was a French rabbi and Bible commentator of the 13th century. He is generally known by the title of his commentary, Chizkuni. in his commentary on Rambam, writes that it is a reminder of Joseph’s coat of many colors through which the exile to Egypt came about. Also, karpas is useful for assuaging pains and injuries. The Israelites ate it as a medicine in Egypt. It was also used as an herb that was waved to celebrate a victory in war. Further, there are those who write that karpas is spelled the letter samech פרך (parekh) to teach us that 60 (samekh) times ten thousands (600,000) Israelites were subjugated harshly…. The reasons for karpas that I have written are taken from Rabbeinu Manoach, and also appear in the book Orchot Chaim." + ] + ], + "Yachatz": [ + [], + [ + "Yachatz: Take the middle matzah which alludes to Isaac and break it. Be cognizant to watch and guard the half so that one can fulfill the Afikomen with it, as a reminder of the Passover sacrifice." + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [ + "Summary: as we begin the Maggid, Chida raises the issue of whether women are obligated to recite the story of Exodus.
One should have the intention (kavana) of fulfilling the positive commandment of telling the story of the Exodus from Egypt on the eve of Passover with a jubilant voice, thanksgiving and joy mixed with trembling. One should continue reading the Haggadah after having recited it to the members of one’s household, elaborating the never ending kindness of God. Be careful to affirm all the words of the Torah and the explanations of the sages of blessed memory in the stories of the miracles. Consider just a bit of the awesome acts in the time of Rabbi Hayim Vital. A woman who didn’t believe that the Exodus from Egypt took place was stricken by a broken spirit. This spirit succeeded in the end by offering words of truth according to its strength from scholars and books. The word Maggid alludes to this; it implies continuous. One should continue at length with words to honor God.27Not certain what the story is here. Could it be that the embodiment of the Maggid took possession of the woman and offered the story of the Exodus?", + "Women are obligated to participate in the recitation of the Haggadah. In Sefer Minhagei Maharil,28Yaakov Levi Moelin was a leading 14-15th century Halakhic authority, best known for his codification of the customs of German Jewry. He succeeded his father as Rabbi of Mainz in 1387. \"Minhagei Maharil\", a compilation of German customs and synagogue rites was written by Moelin’s student R' Zalman, and is frequently quoted in Rama's glosses to Shulchan Aruch. (Sefaria) page 22, Rabbi Moelin writes that the Maharsh went to a needy (hakushit) woman and gave her four cups of wine, vegetables and provisions for the Seder. It is not necessary to add the Haggadah! The Beit David ignores these words because he was of the opinion that she was exempt from Kiddish and Hallel. She would still have been obligated to listen to the recitation of the Haggadah even if the Seder itself is not an obligation for women. See, however, the Maharil, ibid., who writes in the name of Rabbeinu Simchah that women are obligated to recite Hallel and Hodu." + ], + [], + [ + "Summary: In virtually all the tradition commentators ask why the opening statements in the Haggadah are in Aramaic while the rest of the text is Hebrew. There is but one statement in the Torah in Aramaic attributed to Jacob. After quoting the interpretation that Jacob was responsible for our exile to Egypt because “He brought Aramaic into the Torah,” Chida then offers a different interpretation of the statement. The Exile was not a punishment but a necessary to bring out the freeing of the divine sparks, a Lurianic notion. In each nation to which we were exiled, Israel’s subjugation served as part of the process of freeing the divine sparks. Chida offers a second explanation for this introduction of the Haggadah: Israel’s subjugation resulted from their miserliness.
This is the bread of affliction which our ancestors ate in the land of Egypt. All who are hungry come and eat; all who are needy come celebrate Passover. Now we are here; next year in the land of Israel. Now we are slaves, next year we will be free, in the land of Israel
Let the good reader comprehend and pursue29Note that the opening four words begin with letters that spell out the divine name. This is a common practice in many Hebrew works. Since this is technically the beginning of the actual commentary (and the Maggid) HaChida uses this practice here. knowledge to understand why the editor of the Haggadah wrote the entire Haggadah in Hebrew except the opening passages which are in Aramaic (Targum). Many authors have written about this. I, in my humble opinion,30Literally, “In my poverty.” In his great modesty, HaChida refers to himself as poor in his youth because he believes that his wisdom and knowledge do not add up to the giants who preceded him. will not reflect on all these commentators on the Haggadah, old and new. Instead, I will share a few insights with which God has graced me. As I review the Maggid, I will share two or three grains with the help of God.", + "I will try to understand why the opening passage of the Maggid is in Aramaic based on what the author of Lev Arye31By Rabbi Yehudah Arye Leyb ben Yehoshuʻa Hoshḳi The book was published in 1673 wrote. He explains the words Arami Oved Avi according to the great sage Abraham ben Eliezer Halevi Beruchim,32Abraham Ben Eliezer HaLevi Berukhim (c.1515–1593), pious ascetic and Safed kabbalist. Born in Morocco, he immigrated to Palestine probably before 1565. In Safed he joined Moses Cordovero's circle and became a friend of Elijah de Vidas. author of Galye Razya. The exile to Egypt took place because our forefather, Jacob, brought the Aramaic language to the Torah when Laban pursued him. Laban and Jacob made a mound of stones when they met. Laban called it Yegar Sahaduta while Jacob called it Gal Eid. (Gen. 31:47) Because of this, the exile to Egypt occurred. Arami oved Avi implies that it is because of the Aramaic which Jacob caused to be written in the Torah, that it was necessary “for him to go down to Egypt.”
Yet isn’t the original intention of the opening passage of the Maggid to recall the exile in Egypt when the Israelites ate matzah during their subjugation? It is called “the bread of affliction” either because it was difficult to digest or because they couldn't tarry and wait for the dough to rise so they could quickly return to their forced labor, completing the quota of bricks each day, as earlier commentators said. The Galya Razya offers another explanation in addition to these. It is because of the Aramaic that our ancestors came to this level of slavery and were forced to eat the bread of affliction.
This reason needs an explanation; I have already seen some who disagreed with this since Jacob used the Hebrew language as a translation of the Aramaic. Jacob explains that Yegar Sahaduta is Gal Eid. They have written at length about this which was the intention of the sages.", + "Let us look more carefully at this passage. If one looks closely, one will see that while this passage is in Aramaic, the concluding part of the passage, Lishana haba’ah b’nei chorin is Hebrew! What is the reason that the two parts of this passage are in different languages? One sees that the main purpose of exile was to free the holy sparks in each person from its place. This was the reason for the exile; to liberate the holy sparks trapped in Egypt which were spread about there. That is why Egypt is referred to as the iron furnace; (Deut. 4:27) it was like a furnace that refined gold and silver and separated and purified the dross. So Egypt served to separate the holy sparks of the Israelites through subjugation with bricks and mortar, thus separating the dross, allowing the holy light to be freed, clean and pure.
It is known that the diaspora was given to seventy33I believe this is an error. It should say seventy princes. angelic princes, each ruled over its own nation, while Israel was ruled by a higher authority, the mighty Shechinah, Kingdom of heaven (malchut shamayim). The Shechinah is also referred to as Shanah. It is related to the husk (kelipah) of Noga.34“The Zohar distinguishes four kelipot, three of which are entirely evil. The fourth, kelipat noga, is the shell which actually envelops the spark of holiness. It thus has direct contact with holiness and is not entirely evil. The other three kelipot surround kelipat noga and are therefore further removed from holiness.” See chabad.org, https://www.chabad.org/kabbalah/article_cdo/aid/380687/jewish/The-Other-Side.htm The concept of “Scripture should be read twice in Scripture and once in Aramaic (targum)”35See BT Brachot 8a is the Jewish practice of reading the weekly Torah portion in a prescribed manner. In addition to hearing the Torah portion read in the synagogue, a person should read it himself twice during that week, together with a translation usually by Targum Onkelos and/or Rashi's commentary. See Shulchan Aruch, Orech Chaim 285:1 For its mystical significance see Pri Etz Hadar Gates of Shabbat 3:3. is a means of separating the husk of Noga and gathering the divine sparks in holiness. All of this is explained clearly to the reader in the holy writings of the students of the Ari, of blessed memory.
This might explain why the opening passage of Maggid is in Aramaic (alluding to Israel’s past). Israel established a settlement in Egypt because it was God's intention for there to be a presence in exile so that the holy sparks could be redeemed just like the Aramaic reading of Scripture. The princes were similar to the Aramaic since they, too, speak in a foreign tongue. From there each Israelite could seek out the sparks just as silver and gold are smelted and refined. It is similar to the other exiles and persecutions and it is happens when when we read Scripture twice in Hebrew and once in Aramaic.", + "Therefore, the expression “L’shana haba’ah” alludes to Malchut of the firmament which comes to unite with its lover36The Sefira of Tiferet (Tiferet) in redemption. It is this promise that upheld our ancestors and us. It is for the sake of Zot (זא\"ת),37Zot is hebrew for this, It refers to the Shechinah or the tenth Sefirah of Malchut. the Shechinah, that the salvation of the people of Israel, and their nation shall go forth, as the Zohar states. Redemption is alluded to in the expression, L’shanah haba’ah. We will be in the land of Israel, under the rule of Shechinah. That is why the whole passage is in Aramaic including ארעא דישראל, “in the land of Israel.”
In our time of affliction Mother Shechinah is ruled over by the enemy also in the land of Israel. Not only that, but Jewish exiles in Israel are smitten and beaten with a hammer from Jerusalem to Hebron, and they cry out in terror in the Galilee. The purpose of the exile is to free the sparks which are trapped in its portion and the many who are here, because of the grave sins which were performed in our holy land. It is for this reason that there is suffering and subjugation in the land of Israel for the sins are more severe here than the sins of the community and the individual. This is just one of the many reasons for this great mystery - there isn’t room to explain all the reasons! But the language לשנה הבאה בני חורין, “Next year may we be free,” is in the holy language. It has been clearly demonstrated38See Deuteronomy 4:35 how deep are the thoughts of the Maggid and how profound the language of this entire passage in Aramaic and in Hebrew, “Next year may we be free.” When the fallen booth of David and Israel is freed, they shall be holy and they shall come to holiness for then the land of Israel will be pure and holy and their language shall go forth holy.", + "I will now explain why Ha lachma anya appears before, “All who are hungry.” It would have made more sense to open with the pronouncement, “All who are hungry,” and “All who are needy,” and then to return to the words, “This is the bread of affliction.” The answer can be found in the first Mishnah of Baba Metzia, Ch. 7 (Hasokher et hapoalim) concerning Rabbi Yohanan ben Matya. He told his son to hire workers. “He went, hired them, and pledged to provide sustenance for them as terms of employment. When he came to his father, Rabbi Yoḥanan ben Matya said to him: “My son, even if you were to prepare a feast for them like that of King Solomon in his time, you would not have fulfilled your obligation to them, as they are descendants of Abraham, Isaac, and Jacob. Rather, before they begin their labor, say to them: ‘The stipulation that food will be provided is on the condition that you only receive a meal of bread and legumes.’”39BT Baba Metzia 86b Now if one wishes to invite guests (to the Seder), our brethren who are descendants of Abraham, Isaac and Jacob, whose status is great even if they are in exile and very poor. One’s true status is not determined by material wealth which is not attached permanently to a person since all is vanity.40As in Ecclesiastes 1:2 literally means wind, breath - something not lasting and ephemeral. Any person’s status that is not based on a person’s essential nature, doesn’t count. This is not what gives Jacob’s offspring their status. Even in their poverty and lowliness, their soul is considered to be like a precious pearl, a portion of God from above, because they are the offspring of Abraham, Isaac and Jacob. Before the time of Abraham, all the holy souls came from one treasury. Afterwards special status was given to Abraham and his offspring. This was their true status and was not based on wealth or fine clothes. This was the implication of Rabbi Matya ben Cheresh's statement to his son. He was saying: “Even if you hired these workers because you perceived that they were needy, don’t look at their clothes or lack of money. They are the children of Abraham, Isaac and Jacob. Their souls are truly great. Even if you gave them the type of meal that Solomon would have served, you would not have given them enough.” This is what the Maggid implies. Before you invite them to the Seder with, “all who are hungry,” you should be careful, for how can you place before them the bread of poverty? This is not respectful of who they are. Even the type of meal King Solomon served would be considered too small for them. Begin by saying, “This is the bread of affliction which our ancestors ate in the land of Egypt.” We are making this meal as a remembrance of the type of meal they ate in Egypt. Just the opposite, our bread of affliction is a reminder of exile and we are not being disrespectful of the children of Abrahm, Isaac, and Jacob!” We are required to serve this bread of affliction at this table and cannot serve an elaborate meal. (Deut. 8:9) Rather it is brought as a reminder of the bread our ancestors ate. Afterwards when we have informed them of this, we invite them by saying, “All who are hungry.”", + "I saw another interpretation in my father’s notebook: my teacher and the crown of my head wrote in the name of the honorable David Hazan that it would have been fitting to smite Israel with the plague of Arov (wild animals) but the blessed Holy One smote Egypt instead of them, as it is written, “I gave Egypt as a ransom for you.” (Is. 42:3) Why was Arov singled out for the Israelites from the other plagues and why was this proof text brought from Scripture; a more generic reference to all the plagues in general would have been appropriate? An answer is offered in what Rabbeinu Bachya, of blessed memory, wrote. The reason Israel was subjugated in Egypt was because “They did not support the hand of the poor and needy.” (Ezek. 16:49) and they hid their eyes from acting with charity. The Israelites were miserly (tzarei ayin).41See BT Sota 38b The gematria of tzarei ayin is 430, like the years of their exile in Egypt. The Zohar states that one who doesn’t act with tzedakah, charitably, the divine image is removed from him. So it was with Nebuchadnezzar. As long as he followed the words of Daniel who advised him, his sins were redeemed through generosity and his iniquities forgiven by beneficence. His divine image did not disappear. (Dan. 4:24) As soon as he refused to give tzedakah, his image disappeared, and wild animals ruled over him. (Dan. 4:24-27) When wild animals see the image of a man, terror falls upon them, and the animals are afraid to approach, as Scripture states, “Fear and dread shall be upon all the beasts of the earth,” (Gen. 9:2) The sages conclude from this that it was fitting for Israel to be stricken with arov, wild animals,42There are different interpretations of the fourth plague - this is the most common one in rabbinic literature. since they did not perform acts of tzedakah and as a result, their divine likeness ceased. Israel was prepared for arov, wild beasts, to rule over them, because they were miserly and did not perform acts of tzedakah but the Egyptians replaced them. This was because Israel had learned to be miserly by mingling with the Egyptians. (Ps. 106:35) Israel’s fate was sweetened, as the sages wrote in Midrash Abkir:43Midrash Abkir is one of the smaller midrashim, the extant remains of which consist of more than 50 excerpts contained in the Yalkut Shimoni and a number of citations in other works. It dealt, according to all accessible evidence, only with the first two books of the Torah. When Israel left Egypt they promised to perform acts of kindness with one another. Why was it necessary for them to make this promise when they left Egypt? Since Israel is a holy people they saw that the reason for their slavery was that they avoided doing acts of tzedakah and loving-kindness. For this reason they made a promise to practice kindness with one another.", + "This is what the Maggid means when he says, “This is the bread of affliction…” It is a reminder of our ancestors who ate the bread of hard labor 44See Psalms 127:2 for this expression Lechem Atzavim in Egypt. They ate the bread of affliction but did not share bread with others who were afflicted. Because they were miserly, they were punished, measure for measure. It caused them to remain in Egypt. This is the meaning of the statement: This is the bread of affliction, a reminder of what our ancestors ate, being punished, measure for measure, because they refused to share their bread with the needy. This happened to them in the land of Egypt. From it they learned that one must say, “All who are hungry, come and eat.” One should be generous and hospitable, and one should open one’s door wide. “Come and eat,” alludes to the statement in Sotah 38b, “Anyone who derives benefit from miserly people transgresses a prohibition, as it is stated: “Do not eat the bread of one who has an evil eye...for as one that has reckoned within himself, so he is...” (Pro. 23:6–7).” The Maharsha45Shmuel Eidels (1555-1631) the Maharsha was a Polish rabbi and Talmudist whose chiddushim (Talmudic novellae) on both halachic and aggadic passages are found in almost every edition of the Talmud. Sefaria,org says, that one who eats from the miserly doesn’t enjoy the taste of bread but rather tastes bitterness. For this reason one says, “Come and eat” so that it will taste like food and exclude the miserly whose food is bitter. Rather one should make a covenant of kindness, calling out loudly, “All who are hungry come and eat, all who are needy come celebrate Passover!” This will lead to, “This year we are here; next year in the land of Israel.” Through the merit of tzedakah, the redemption will be brought close.", + "Interpreted kabbalistically, this statement may allude to Rabbi Moses Cordovero’s46Moses ben Jacob Cordovero (1522–1570) was a central figure in the historical development of Kabbalah, leader of a mystical school in 16th-century Safed, Ottoman Syria. explanation. Mitzvah is made up of the letters of the blessed Divine name. The letters ו\"ה are revealed aspects of Torah and the letters י\"ה (are hidden).47 Vav Hay refer to Tiferent and Malchut while Yud Hay refer to Chochma and Binah. They stand for מ\"צ in atbash48Atbash is a monoalphabetic substitution cipher originally used to encrypt the Hebrew alphabet.In the most common system Alef and Taf interchangeable, Beit and Shin, Gimel and Reish, etc.; when the letters are are combined they spell מצוה, Mitzvah. In the Zohar, Parshat Vayetze49See Zohar Volume One, 157a The translation adapted from The Zohar, Pritzker edition by Daniel Matt, Page 373. we find, “ When Israel was in Egypt..and the blessed Holy One desired to bring them closer, He gave them the realm of lechem ani, impoverished bread. Who is impoverished? King David (Shechinah)... Impoverished bread is called matzah, unleavened bread; female without male is poor. First they approach matzah. When they draw close, the Holy One draws them onto other rungs and male is united with the female. Then matzah - supplemented with vav - is united with the female and it becomes mitzvah, commandment, .” This is discussed at length in, Zekan Aharon… but I will explain it in a different way from Rabbi Cordovero. The meaning of the word ה\"א in Ha lachma anya should be read Hei anya lachma; that is the final hei in the four letter name of God. The lower hei is the kingdom of heaven (malchut shamayim), the bread of poverty, the domain of David which hasn’t anything of its own, which our ancestors ate in the land of Egypt. There they only merited matzah, female without male, as the Zohar suggested. “All who are hungry come and eat” since it is a commandment. Afterwards we will merit through the commandment to have the male unite with the female. That is why we now perform the commandment. Every commandment unites the blessed Holy One and the Shechinah in fear and with compassion. It is possible that it was for this mitzvah that the letters ו\"ה are revealed for we seek her through the performance of the commandments uniting the Holy One and his Shechinah. Since this is done through the higher Father and Mother,50Father and Mother refer to the Sefirot of Chokhmah and Binah they are hidden through atbash with the letters י\"ה as מ\"ץ. As Scripture states, “Concealed are the acts of the Lord our God,” the Mother and Father51See Deuteronomy 29:28 the two names of God refer to the two aspects of God in the Sephirotic system, male and female, compassion and justice. They are also connected to the first two letters of the divine name - Yud and Hay. while the vav hay are revealed, so that it applies to “All the provisions of this Torah.”52Deuteronomy 29:2 With all the Torah one must have the correct intention to unite them in fear and love, especially in the case of the commandment of giving tzedakah whose general meaning and its details are meant to unite Blessed Holy One and the Shechinah in fear and love, as the Ari, of blessed memory stated. Therefore, we say,”All who are hungry,” to gain the merit of combining the male and the female.
“Now we are here; next year in the land of Israel” for the commandments are laws of the God in the land. Being in exile takes away from the performance of the commandments for the essence of the commandments is fulfilled in the land of Israel. That is what is stated, “Now we are slaves here” that is to say, there is also an exile for the soul since we are unable to fulfill the commandments completely. What we do perform is not done properly as a result of the place we are in. “Next year (may we be) in the land of Israel,” where we can fulfill the mitzvot properly. Not only that but we will be free since God’s name and God’s throne will be complete and we will be free in the place of freedom53This is a reference to the Sefirah of Binah since none of the husks will rule over us. God’s name and God’s throne will be complete and from there God will command the blessing of a flow of spiritual energy.", + "According to the allegorical interpretation, “This is the bread of affliction” is an allusion. Anya (affliction/poverty) has the same numerical value, as Samael (סמאל).54Both are 131. Samael. “He is considered in Talmudic texts to be a member of the heavenly host with often grim and destructive duties. One of Samael's greatest roles in Jewish lore is that of the main angel of death and the head of satan. Although he condones the sins of man, he remains one of God's servants.” (wikipedia)
In rabbinic and later literature Samael is associated with the evil inclination and the angel of death. Matzah’s purpose is to eradicate Samael, “Which our ancestors ate in the land of Egypt, the source of impurity, abomination of the land. God commands us to eat matzah in order to eradicate Samael so Israel could enter beneath the rule of the Shechinah. It is called lechem oni; Oni has the same gematria as Samael counting the word as one.55Im HaKolel is one form of Gematria in which the word itself counts toward the numerical value of the letters. Wikipedia: Kolel is the number of words, which is often added to the gematria. In case of one word, the standard value is incremented by one. The main letters in matzah are Mem-Tzadi (130 plus the addition of the word) to eradicate Samael (131). Mem-tzadi are united with the letter Hei to become matzah since they were saved when they entered beneath the authority of the Shechinah which is represented by the final hei in the word matzah. “All who are hungry,” - everyone in whom the evil inclination burns and does battle, as in the verse, “If your enemy is hungry, give him bread to eat.” (Prov. 25:21) The sages interpreted this verse as referring to the evil inclination;56See BT Sukkot 52a Therefore, they said, “come and eat '' matzah which eradicates the evil inclination, Samael, and his entourage. “All who are needy (tzarikh),” One who is a righteous person (tzadik)57Chidah plays on the closeness of the words Tzarikh and Tzadik. is not necessarily free of any sins in the land, “For there is no one who is righteous on earth who does what is best and doesn’t sin,” (Ec. 7:20) or needs food to support himself. Therefore, “Let him come and observe Passover,” the laws of Passover in all their details, such as not allowing chametz to be found in one’s home, by examining and searching, nullifying and removing it. One should do the same with the evil inclination. Then God will watch over him. If we do this to save ourselves from the evil inclination, then we can say, “Now we are here, next year in the land of Israel where we will rise up to observe all the commandments in the palace of the king. Then we can certainly say, “Now we are slaves; next year we will be free people in the land of Israel. God will redeem us with eternal redemption which depends upon repentance!", + "I heard from the pious teacher, Shabbati Halevi Yediah Ge’uel, that the sages interpreted the verse, “Judah has gone into exile because of misery (oni),” (Lam. 1:3) means that they were exiled because they did not observe the commandment of matzah, lechem oni.58The sages understood the verse גלתה יהודה מעוני to mean mei-oni because of matzah which is called lechem oni or because of not caring for the poor - oni. Others say that they were exiled because they did not observe the commandments of tzedakah and tithes.Thus, when we say ha lachma anya, “This is the bread of poverty,” we say that we will observe the commandment of tzedakah. “Now we are here; next year in the land of Israel'' - there we will observe the laws of tithes and all the mitzvot of the land such as shemita, etc. In this way we will fix what has become corrupted and we will observe the commandments for which we were exiled from our land. In this way there will be hope for Israel: “Now we are slaves but next year in the land of Israel we will be free” and it brings about redemption. (I have seen that Shibbolei HaLeket59Zedekiah ben Abraham Anav was an Italian rabbi and posek. He studied in Wurzburg, Germany, under students of the great Ba'al Tosafot, R. Shimshon miShantz. Later, he returned to Rome, the city of his birth, and continued his studies under his uncle, R. Yehudah ben Binyamin. In his old age, he studied mystical interpretations of Rambam's Moreh Nevuchim with the famous itinerant kabbalist and mystic, R. Avraham Abulafia. His work, Shibbolei Haleket, was referenced extensively by subsequent poskim. (Sefaria) reached this conclusion in the name of his brother, Rabbi Benjamin.)", + "Rabbi David Abudraham60David ben Yosef Abudraham (mid. 14th century) was a Spanish rabbi and commentator on Jewish liturgy. His best known work is Sefer Abudraham, one of the earliest and most widely accepted commentaries on Jewish liturgy. He was closely connected to the Rosh and his son, R. Yaakov Ba'al HaTurim.(Sefaria) explained, “All who are hungry,” means, “All those who have fasted on the eve of Passover.” According to his interpretation, “All who are needy come celebrate the Passover” refers to finicky people who fast on Passover eve. The Jerusalem Talmud says that Rabbi Yehudah HaNasi would fast because if he ate during the day he couldn't eat at night. Because of this, we say, “All who are in need,” will be acceptable (to God). Even though I said “All who starve themselves” by not eating on Passover eve, this does not exclude those who fast because they are finicky and those who are first born - they should come and celebrate Passover.", + "Summary: Readers of the Haggadah often wonder why the text never explicitly answers the “four questions.” Instead the text continues with what appears to be a more generic answer, “Our ancestors were slaves to Pharaoh in Egypt and God took us out…” Also, the four queries seem to state the obvious, telling us what makes this night different. Chida looks more carefully at these statements, arguing that there is nothing obvious about them. He then suggests that the opening of the Maggid, “Our ancestors were slaves….” is actually an answer to each query. The reader should note that the order of the four queries is different from the one more familiar to Ashkenazic readers. It begins with dipping and then follows with matzah, maror and leaning. This order makes perfect sense since it follows the order of the various customs in the Seder.
The four inquiries61While it is common to refer to this statement as the “four questions” this understanding is not correct. Chida refers to them as inquiries, examinations, or possibly as problems. We refer to four things that make Seder night different and then wonder about why we do things in this way. These four inquiries are statements and not questions. about which the wise child asks, “My father, how different is this night,” need to each be explained fully based on what each one says. (Job 38:6) Each is answered with the statement, “We were slaves to Pharaoh…” so that this statement gives a sufficient answer to all the child’s questions. And we will explain each inquiry and its answer in a summary.", + "One opens with a question regarding dipping.62Note that in the Sephardic version of the Haggadah text the first of the “four inquiries” is not matzah but dipping! It is possible to explain this question based on what the author of P’ri Chadash,63Rabbi Hezekiah da Silva (1659–1698‎) was an author born in Livorno, Grand Duchy of Tuscany. He was the son-in-law of the dayan Mordechai Rafael Malachi. This work was completed by his son, David. (Wikipedia) ch. 473 writes. He states, “Rashbam and Rashi explain that the first dipping was to call attention (to the differences of the night) since people do not regularly eat vegetables before the meal. The Rokeach64Eleazar ben Judah ben Kalonymos, also known as Eleazar of Worms or Eleazar Rokeach, was a major Talmud scholar, mystic, and the last major member of the Hasidei Ashkenaz. He was a prolific author, providing most of the movement's extant pietistic and ethical literature. He also wrote Tosafot to many Talmudic tractates, which were referred to by Bezalel Ashkenazi in his Shiṭṭah Meḳubbeẓet. (Sefaria) in ch. 283. adds another reason; it is a reminder that subjugation began when the Israelites had to gather straw for bricks. Some explain that dipping is a sign of the practice of free people who dip vegetables before the meal to enhance their appetite. This is the intention of the wise child’s question. He asks, on all other nights we do not dip even once before the meal. One would find dipping during the meal in order to add taste to the food, but before the meal they did not dip. On this night, however, we dip twice before the meal. Thus, when one begins by asking, “How is this night different from all other nights,” he implies that certainly people do not act the same on all nights, all of them eating the same portions. Rather on weekdays they act in one manner and on the Sabbath and holidays in another manner. Not only that, but on weekdays one day is not the same as the next. One plans the meal based on one's health, according to his actions on that day whether it is good or not. Similarly, on the eve of Sabbaths and holidays there are differences based on whether one is standing or sitting on that night and based on the joy in his heart. This is not lost to the individual on one night or another. Stil,l he is aware that this night is different since on the other nights the reasons for the differences are recognizable to the person. This night is completely different from all other nights since there is no dipping at all normally and when there is, it is during the meal. This is a surprising difference since there is nothing like dipping before the meal. What’s more, dipping even once is not enough since we must dip twice before the meal begins.", + "When one answers, “We were slaves…” one is stating, “listen bright son. It is for this reason that we dip twice before the meal. It is to teach that the dippings are not for the purpose of the meal. Rather the first dipping is an allusion to the beginning of Israel’s subjugation, the gathering of straw while the second is a reminder of freedom since it is the way of free people to dip before the meal to enhance the desire for food. Thus, we say, “We were slaves,” (as a reference to the first dipping) and “God took us out” (as an allusion to the second dipping)." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "When one answers, “We were slaves…” one explains to the wise child, “Listen, it is for this reason that we dip twice before the meal on this night. It is to teach that the dippings are not for the purpose of the meal. The first is an allusion to the beginning of Israel’s subjugation, the gathering of straw, while the second is a reminder of freedom since it is the way of free people to dip before the meal to enhance the desire for food. Thus, we explain, “We were slaves,” (as a reference to the first dipping) and “God took us out” (as an allusion to the second dipping).
The questioner then asks, “On all other nights we eat chametz…” It is possible to explain from this query why it was established that chametz on Passover is forbidden even in the tiniest amount but on Passover eve, from six hours onward, even though chametz is forbidden from the Torah, if it is one portion in sixtieth (batel b'shishim) or less,65A concept in kosher laws where if a small amount of forbidden food is accidentally mixed with a permitted one (such as dairy in a meat dish), the dish is still kosher provided that the prohibited item is only one sixtieth of the total. Unlike the normal laws of Kashrut, Chametz is asur b’mashehu, even the smallest amount (asur b’mashehu) mixed into the food makes it forbidden. then it is not prohibited, as in the case of other kashrut prohibitions as our teacher, Josef Karo rules in the Shulchan Aruch, Siman 447:2. The Rosh66Asher ben Yehiel (1259-1327) was a prominent Talmudic commentator, posek and one of the Ba'alei Hatosafot. He was born, lived and taught in Germany, fleeing with his family to Spain after the imprisonment and death of his teacher, Maharam of Rothenburg. He served as a leading authority in Spain alongside the Rashba. Due to the tremendous impact of his work, Hilchot HaRosh, his halachic authority was so widely regarded that he was one of three sages selected by R. Yosef Karo to serve as the \"Beit Din'' for his Beit Yosef and Shulchan Aruch. (Sefaria) writes that the reason that chametz is forbidden even in the smallest amount (asur b’mashahu) on Passover is because people do not normally separate themselves from it.67Since it is generally a permitted food, people are less likely to be careful to avoid it, so the rabbis were extra stringent when it came to chametz. Here the wise child makes an inquiry: if the reason for the extra stringency is that people do not separate themselves from it, the stringency of even the smallest amount of chametz should have begun from the sixth hour (before Passover) onward. Why is it that the prohibition of the smallest amount does not apply until nightfall? The statement, “On all other nights we eat chametz and matzah,” implies that people do not separate themselves from the chametz. If so, “On this night we eat only matzah, which implies that it is only after nightfall that the stringency applies. It states, “This night,” which would exclude Passover eve. Wouldn’t the rationale for this stringency that is implied by the words, “On all other nights we eat chametz and matzah apply from the sixth hour onward as well? The answer, “We were slaves to Pharaoh in Egypt...and if the blessed Holy One had not taken us out…” is answered in what the commentators on the Haggadah explain. They explain that the reason for the prohibition of even the smallest bit can be explained by the fact that Israel had descended into the husks (kilipot) of Egypt, the impurity of the land, and into forty ninth gates of impurity. If Israel had tarried for even another second, they would have been unable to rise up from the husks because they would have entered the fiftieth gate of impurity. This is the allusion of chametz on Passover: just as one second more in Egypt would have been a grave danger, so too is the smallest amount of chametz. This is hinted at in the following statement, “We were slaves...and if the blessed Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, we, our children, and our children’s children would still be subjugated…” In other words, the extent of the prohibition was because they were slaves to the impurity of Egypt. The fact that there was only a second between them and complete imprisonment in Egypt was the reason for making chametz a prohibition of even the smallest amount. The beginning of the night was the time when the danger existed and even a bit could cause Israel’s death. That is why one begins with a prohibition of even the smallest amount at the beginning of the night as is hinted at on this night and yet God saved us.", + "One then asks, “On all other nights we eat all types of vegetables…” It is possible that the intention of his question is the following: after we have had reminders of slavery by eating matzah, and reminders of the mud and straw with which we soiled our hands by making charoset, etc, why then is it necessary to create a reminder of how difficult slavery was by eating maror, a reminder of, “Ruthlessly they made life bitter for them with hard labor.” (Ex.1:14)
This is the strength of his question, “And on this night bitter herbs.” Why did we need to return to the bitterness again? In the answer “We were slaves to Pharaoh in Egypt…” The commentators gave an explanation based on the words of the sages to explain why they were only enslaved in Egypt for 210 years when the decree was supposed to be 400 years. It seems that the harshness of their subjugation, making their lives bitter, completed the length of the time they had to be enslaved...it was as if they had served four hundred years even though it was only 210 years. This is what Rabbi Shmuel Yaffa68Shmuel Yaffa Ashkenazi 1525-1595 has related to the sages based on Exodus Rabbah Chapter 15.", + "We will explain this according to a statement in Exodus Rabbah, chapter 15:5. “‘I shall pass through the land of Egypt’ (Ex. 12:12) Rabbi Shimon said, ‘ Great is God’s love of Israel. The blessed Holy One revealed himself in a place of filth and impurity in order to redeem them. This may be compared to a kohen whose terumah fell in a cemetery. He said, “What should I do? I cannot make myself impure. To leave my terumah in the cemetery is impossible. Better that I should make myself impure one time and again purify myself and not lose my terumah.’ So, Israel is the terumah of the Holy One, and they are in a cemetery. The blessed Holy One said, ‘How can I redeem them? To leave them in Egypt is impossible! It is better that I go down to Egypt and save them….’” Rabbi Shmuel Yaffa asked: this needs further deliberation for the parable is not the same as the case to which it is compared (nimshal). The kohen is not capable of saving his terumah without making himself impure but the Holy One can bring the Israelites out of Egypt with wonders, signs and miracles without entering Egypt. He answered that this was stated regarding the plague of the first born.69This was the one plague when God did pass through the land of Egypt.", + "Based on our interpretation, there is still a difficulty because of Israel’s premature exodus from Egypt. If the reason for Israel’s early exodus was the harsh subjugation, this is not established until we know if Israel was judged as a child of God. As the commentary explains: if Israel was judged as a child of God,70This concept appears throughout this section: din banim, the law of children. See Leviticus 21:1-4. Though a kohen must remain in a state of purity, he is allowed to render himself impure in burying his child or other members of his immediate family. Since Israel is considered to be God’s children they are allowed to become impure. then the harshness of the subjugation would be included in the calculation of the number of years they had to be in Egypt. The first chapter of Baba Batra (10a) compares this to a king who is angry with his son (and imprisons him;) if someone aids the king’s son, would the king not then treat the person with gratitude? Even though the All-Merciful decreed, “They shall enslave and oppress them,” (Gen. 15:13), still it is not fitting that the King’s child be treated ruthlessly while enslaved. Shouldn’t the law take this into consideration in calculating the length of the slavery? On the other hand if Israel had been judged as slaves, then the harshness of the subjugation would not call for them to be saved earlier. When one is angry at one’s slave, any annoyance and hard labor (placed on the slave) would please the master who seeks vengeance upon him. Now it was found that the claim for the harshness of subjugation remained in doubt until it was shown that Israel is beloved to God and they were called God’s children.", + "Commenting on Sanhedrin 39a, “When God buried Moses, in what mikveh did God immerse,” the Tosafot say, “The heretic did not ask, \"How was God allowed to become impure? This is because the Jews are called children of God.” Kohanim are allowed to become impure for their deceased children. One may conclude from this that it arose in God’s thoughts to show the hosts of heaven and the prosecutors that God’s ways are just. It was just for God to take Israel out of Egypt prematurely because of the harshness of the subjugation. This increased the amount of time that they were enslaved. Therefore, God went down to Egypt though it was filled with idolatry to save Israel, His holy child, the first of God’s yield. God was similar to the kohen whose terumah fell into a cemetery since the law is that a kohen may make himself impure for his child. Thus, it was publicized in heaven that Israel is the child of the living God. In this way God silenced the prosecutors against Israel who said they had not completed the sentence of exile. It was as if God grasped hold of God’s children. Certainly the question is connected to the answer. The difficulty of the subjugation lessened the time they served the Egyptians. The All-Merciful calculated and took away time.", + "Ashkenazic sages have commented on this Tosafot. They state that when God became impure for the sake of His child, it shows the great humility of the Blessed One who acted like a plain kohen who is allowed himself to become impure for his son and not like the Kohen Gadol, the high priest, (who is not allowed to do so). This is stated in Exodus Rabbah. “Rabbi Shimon said, “Great is the love of Israel that was revealed…” Because Israel was considered God’s child, God added to their love and greatness by making Himself like a commoner who made himself impure for his child. According to its hidden meaning (Sod), the sages compared God to a kohen whose terumah (fell in the cemetery) etc... The parable can be compared also here. There was no way to free them before their time except if God entered Egypt on their behalf, if God did not make known that they were God’s children. God did not make known to the entire heavenly entourage that the law of children applied to Israel and God took into account the harshness of their subjugation. That which God said (in the Midrash), “How can I redeem them,” means “With what claim can I redeem them before the allotted time if I do not make known that they are My children? ...If you claim that they were supposed to dwell in Egypt four hundred years, God could say, “It is impossible to leave them in Egypt for they will enter the fiftieth gate of impurity and they will drown in impurity. “Since this is so,” said God, “it would be better for me to go down to Egypt.” For it was the will of God to make known to the divine company and to publicize that God rules justly with Israel in all matters of truth and justice. With justice God acts in all things and from all things.", + "It is possible that this is the reason for the Haftorah which is read on Shabbat Hol HaMoed of Passover. It deals with the resurrection of the dead by God in the time of Ezekiel. The author of Parshat Derachim71Judah ben Samuel Rosanes (1657-1727) was Rabbi of Constantinople. His teachers in Talmud and rabbinics were Samuel HaLevi and Joseph di Trani the Younger. On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi of the Ottoman empire. Judah took a very active part in condemning and denouncing the Shabbethaians. Among his works was: Parashat Derakim (Constantinople, 1727), a work containing twenty-six homiletic treatises on various subjects. writes that we learn from this Haftorah that the resurrection of the dead is accorded even to the wicked because Israel is judged as God’s children,72Because we are God’s children God deals with the impurity of death to resurrect the dead, even though they may not have been righteous. according to Rabbi Meir in the first chapter of Kiddushin.73See BT Kiddushin 36a The keys for the resurrection of the dead are in God’s hand. Yet, how can God make Himself impure (so to speak) by resurrecting the dead? One must conclude, (the Tosafot state), that God is like a kohen who makes himself impure for the sake of his children. Even if the dead who are vivified are not righteous, they are still treated as God’s children. The commentary write that the concept of “the law of children'' is also related to Sabbath rest. For the Sabbath, so to speak, is a divine day in which God made rest for Himself. How then can a mortal being act like God by resting which is a divine act? Isn’t one who uses the royal scepter deserving of death? It must be that Israel is judged as children and between a father and son there can be no legal objection. But non-Jews who rest on the Sabbath are deserving of death. Now you see clearly that the Exodus from Egypt Israel was judged as God’s children, just as the Sabbath and resurrection are judged as the law of a child. Thus there is a strong connection between the Exodus, the Sabbath, and resurrection. They have one spirit and are brought together in one clear expression on the Sabbath of Passover. They come together to comfort Israel for the sages have said, In Nissan Israel was redeemed and in Nissan Israel will be redeemed.74See BT Rosh Hashanah 11a ….Therefore, the haftorah proves that even if one’s children are wicked they can still be redeemed, This is a great comfort in this terrible and long exile to make known that no matter what, we are God’s children and we can anticipate God’s redemption. God shows us compassion just as a father shows compassion to His children.", + "It has been demonstrated that the Exodus took place earlier than expected, allowing Israel to leave Egypt after 210 years. The reason for the early exodus was that our ancestors lives was made bitter through harsh slavery and suffering. God is righteous, making bitterness into sweetness for otherwise they would have remained in Egypt 400 years. That is why we perform acts as a reminder of the harshness of subjugation; we return to the matter of bitterness since it is an important cornerstone (Isaiah 28:16) for our liberation. Without it we would have drowned in the depths of sinful waters by entering the fiftieth gate of impurity. Thus, the answer, “We were slaves… and Adonai our God took us out from there” implies that through His glory God took us out from there, from an impure land. If you wonder how God could do this in a land filled with idolatry, God's reason was that He did so with a mighty hand and an out-stretched arm before the allotted time in order to prevent 400 years of harshness. If one says, “Let Israel dwell in Egypt the full 400 years,” to this one may say, “If God had not taken us out….” we would have drowned in the fifty gates of impurity as has been explained. “And so, my child, you asked about the reason for bitter herbs. Now go and understand with wisdom and you will have a definitive and convincing answer!”", + "It is possible to explain the wise child’s fourth query: “On all other nights one may eat sitting upright or leaning…” We can understand this based on a statement in Pesachim (99b), “On the eve of Passover, adjacent to minḥa time, a person may not eat until dark...Even the poorest Jew should not eat on Passover night until he reclines.”75Mishnah Pesachim 10:1 Tosafot writes, “One might conclude that a poor person’s reclining is not considered reclining because he doesn’t have a comfortable couch on which to lean as free people do. Therefore, the Mishnah suggests, ‘Until dark, and even a poor person should not eat a meal…’ should be read to mean, ‘even a poor person who has not eaten in several days should not eat until it becomes dark.’” Rabbi Bachya asks in his explanation of the Exodus from Egypt: if so, why does the Talmud ask about Erev Pesach; this would apply on the eve of the Sabbath and holidays as well. The reason it singled out the eve of Passover is because it wishes to teach us that even a poor person must lean.76The focus of the Mishnah is not that one must lean (since poor people might not be able to do so comfortably) but on eating after dark. Harav Benei Chayai77I have found multiple references to הרב בני חיי but I have been unable to figure out who this refers to or what work. raises difficulty: if so, why does the Talmud speak about Passover eve; this would apply equally to the eve of the Sabbath and holidays? It emphasizes the eve of Passover because it teaches us that even a poor person is required to recline on the eve of Passover. This is not a difficulty, if the tana only wanted to teach us about the poor person, he should have stated, “On the eve of Passover adjacent to Minchah even a poor person should not eat until dark,” and then there would not have been a difficulty for us. Why did it state, “the eve of Passover?” Now that it stated, “The eve of Passover adjacent to Minchah, a person should not eat until it becomes dark and even a poor person,” proves that it includes all the people. It asks why “Passover eve.” Rashi and Rashbam both explain it according to the first explanation of the Tosafot. Thus the intention of the question is: On all other nights we eat either sitting or reclining and we don’t worry about reclining; but on this night even a poor person who never reclines, must recline. Thus, on this night, “All of us lean.” Some are surprised about whether we worry about reclining. Further, even if one has never reclined in his life or has no way of reclining, why should he do so? To this comes the answer: “We were slaves in Egypt… and God took us out,” comes to teach us the way of free people who recline. Just the opposite, we must do so even if we do not regularly recline. It is all the more appropriate for us to do so on this night as a reminder of our freedom. Even the poor person who has never stretched his legs out in reclining has a great obligation to learn about freedom. For he is a Jew who has God’s soul, there is a light78Unclear meaning. The word here is אור\"בו . Usually these appear as a single word but I am conjecturing that this is actually two words - there is a light in him. in him like a king upon his couch who rejoices in his heart.", + "I have shown that one can answer all four queries with a single passage. We know that the dipping is an allusion to freedom while eating matzah symbolizes slavery as was written above. Maror, like its name, symbolizes slavery. And leaning symbolizes freedom. This is the order of the night: there is leaning for the first two cups of wine and the second two cups of wine. The wise child already knows the symbols of slavery and freedom as a way of remembering that “We were slaves in Egypt” and “God took us out to freedom.” But he now asks about the depth of the matter in remembering these symbols out of order. We should have performed the first symbols as signs of slavery and then the others as signs of freedom. That is, first eating matzah and maror which symbolize slavery and afterwards as a reminder of freedom we should have performed the dipping and leaning. This is what the wise child thinks who asks about the order of these four things. Instead they are all mixed up. On this he answers, “We were slaves…” The sages mentioned that there was a decree of four exiles made during the Covenant of the Pieces, as they explained regarding the verse, “and a great dark dread descended upon him.” (Gen 15:12) 79See Mechilta D’Rebbe Yishmael 20:15 \"And when the sun was about to set, and a deep sleep fell upon Avram, and, behold, a great dark dread fell upon him\": \"dread\" — the kingdom of Bavel. \"dark\" — the kingdom of Madai. \"great' — the kingdom of Greece. \"fell\" — the wicked Rome. Some transpose it: \"fell\" — the kingdom of Bavel, viz. (Isaiah 21:9) \"Bavel has fallen.\" \"great\" — the kingdom of Madai, viz. (Esther 3:1) \"King Achashverosh made great, etc.\" \"dark\" — the kingdom of Greece, which darkened the eyes of Israel with afflictions. \"dread\" — the fourth kingdom, viz. (Daniel 7:7) \"… fearful, dreadful, and of great strength.\" It was necessary for the Holy One to take us out of Egypt and from the other exiles while we completed the four hundred years as some commentators wrote and as Rabbi Menachem Azariah of Fano80Menahem Azariah da Fano (also called Immanuel da Fano, and Rema MiPano) (1548 – 1620) was an Italian rabbi, Talmudist, and Kabbalist. explained. The verse concludes, “but I will execute judgment on the nation they shall serve...” (Gen. 15:14)
Thus the statement means, “We were slaves… and God took us out with a mighty hand” before our allotted time. The reason was, “If God had not taken us out…” we would have been lost in the fifty gates of impurity. From this you will come to understand that everything is according to its correct and precise order. The first two cups are drunk while leaning and the dipping is a remembrance of freedom and the redemption from Egypt. Afterwards comes matzah and maror as a reminder of slavery and the destruction of the two temples as well as Israel’s subjugation to the four nation. The final two times that we lean during the second two cups of wine and hallel are a reminder of Israel’s future liberation, the day that we anticipate God’s redemption. This will be an eternal salvation; may it happen speedily in our day, Amen!." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "Summary: Having looked at the passage, “We were slaves to Pharaoh in Egypt,” in relation to the four queries, Chida returns to this passage. He asks several questions: Why do we say “to Pharaoh in Egypt;” one of these expressions would have been enough. Israel, he explains, was not only enslaved but subjugated to idolatry. He then suggests quite surprisingly that while Moses redeemed Israel at a crucial moment before Israel was subjugated for all time, another hero would come along who would have been able to redeem Israel even from the fiftieth gate of impurity. Chida asks why we do not precede the “telling” with a blessing since it is a positive commandment to tell the story of the Exodus. Finally he raises the issue of whether one can praise God too much.
We were slaves to Pharaoh in Egypt; but Adonai, our God took us out from there with a mighty hand and an out-stretched hand. And if the blessed Holy One had not taken us out of Egypt we and our children and our children’s children would still be subjugated to Pharaoh in Egypt. Even if all of us were wise, proficient elders and knowledgeable in the Torah, we would still be obligated to tell the story of the Exodus from Egypt. Anyone who tells the story of the Exodus from Egypt at length, is praiseworthy!
It is possible to explain why the Haggadah says, “To Pharaoh, in Egypt,”81It would have been enough to say “We were slaves in Egypt.” or “We were slaves to Pharaoh” Why use both words here? based on the sages’ claim that, “the Israelites in Egypt were idolaters.” Rabbi Moses Alsheich82Alshich Hakadosh , was a prominent rabbi, preacher, and biblical commentator in the latter part of the sixteenth century. Alshich was born in 1508 in the Ottoman Empire, and was the son of Hayyim Alshich. He later moved to Safed where he became a student of Rabbi Joseph Caro. His students included Rabbi Hayim Vital and Rabbi Yom Tov Tzahalon. He died in Safed in 1593. He was the author of a commentary on the Torah Torat Moshe. (Wikipedia) explained that the statement, “They embittered their lives with harsh labor,” (Ex. 1:14) actually means the Egyptians embittered and depressed the souls of the Israelites by forcing them to do avodah kashah, idolatry, and causing them to go follow false gods. This is the meaning of the verse, “They did not heed Moses because of crushed spirits and harsh labor,” (Ex 6:9) Their pure souls were crushed by the impurity of idolatry and their sacred roots withered and diminished because they worshipped idols. As a result they did not have the ability to listen to Moses. Yet we know that they were coerced, as the sages have said. Even if they were forced to worship idols, if they were not willing to sacrifice themselves to sanctify God, they were not worthy to have a miracle performed on their behalf, as it says in Ta’anit, ch. 3, “ A miracle occurs for a person who is willing to give one’s life to sanctify the name of God.” This is the great wonder of the Exodus; though Israel worshipped idols they still merited all the miracles performed for them! This is also stated in the verse, “Has any god ventured to go and take for himself one nation from the midst of another…” (Deut. 4:34); one nation of idolaters out of a nation of idolaters, “by prodigious acts, signs and portents, with miracles, wonders, etc.” (Deut. 4:34) God overturned the accepted norm that one who is not ready to martyr himself, miracles are not performed for him. This is also how the sages explain the verse, ``Israel saw Egypt advancing on them.” (Ex. 14:10) The name “Egypt'' refers to the angelic prince of Egypt. And so we say, “We were slaves to Pharaoh through Egypt.” They came to worship idols BiMitzrayim means through the angelic prince of Egypt. Even though they did not sanctify God through martyrdom, “The Lord our God took us out with a mighty hand and an outstretched arm;” that is, with miracles, signs and wonders. This was the wonder of wonders since God only performed miracles for those who were ready to sacrifice themselves in God’s name. But God acted with loving kindness.", + "“Even if all of us were wise…” Rabbi Y. David, explained that the reason for the Exodus from Egypt at that particular moment, before the promised time, was because if they had delayed leaving Egypt even another second, they would have entered the fiftieth gate of impurity, God forbid, and, they would never have been unable to rise up and leave Egypt ever again. The reason for this is that our teacher, Moses only reached the forty ninth gate of purity so that he did not have the power to lift Israel up from the fiftieth gate of impurity….
The disciples of the Ari,83The students of Rabbi Isaac Luria are called Gurei Ari, literally the cubs of the Lion. This might also be a reference to Gur Arye, the Maharal of Prague. of blessed memory, wrote that Rabbi Akiva attained the fiftieth gate; therefore, the sage who reached the fiftieth gate of holiness might say what is the difference between me and you (Moses)? Even if Israel had entered the fiftieth gate of impurity, I could have saved Israel through the fiftieth gate of purity. To such a person one can say, “Even if we were all wise, discerning in the gates of understanding (Binah),84The number fifty is associated with Binah,understanding, in the Mystical tree. all of us knew the Torah in its entirety (that is, also the fiftieth gate) with all this it is still a commandment for us to tell the story of the Exodus. That is why the Haggadah then brings the story of the great sages of Israel, among them Rabbi Akiva. Though he attained the fiftieth gate of purity and yet they still told the story of the Exodus on that night.", + "I heard a similar explanation from my father and teacher, crown of my head, who explained the verse, “Please, O Lord, make someone else Your agent.” (Ex, 4:13) He explained that this refers to Rabbi Akiva, Your agent. What is the reason for mentioning Rabbi Akiva?", + " It is known from our sages, that our teacher, Moses, knew that the time of redemption had not yet arrived. He realized that in their condition, they could not wait because they would enter the fiftieth gate of the Sitra Achra.85Sitra Achra , Aramaic for the “Other side,” the demonic realm. Then they would be unable to leave Egypt. Based on this, Moses said, “Please Lord place them in the hands of Rabbi Akiva since he is destined to attain the fiftieth gate of purity. Then Israel could complete its four hundred years in exile. Then, even when they had entered the fiftieth gate of impurity, Rabbi Akiva would be able to redeem them. In other words, (he will redeem them) close to the time of the end. Rabbi Akiva would be born and after a number of years he would attain the fiftieth gate of holiness and take them out of slavery. This is the essence of what I heard from my father, of blessed memory. It is possible that it is alluded to in the abbreviation of the first letters of the words “Shelach na biyad tishlach,” (“Please O Lord, make someone else Your agent,”) which is the same first letters of the words “Nun shaarei binah taf” 50 gates of binah, and taf - which stands for 400. In other words if they had remained in Egypt four hundred years. Then one who had attained the fiftieth gate of understanding - Rabbi Akiva - will be able to take them out of Egypt. This is alluded to in the final letters of Shlach na biyad; they spell echad. In other words, Rabbi Akiva who gave his life while saying echad, (the Lord our God is one.)86See BT Berachot 61b l", + "As a young man this is what I thought of the meaning of the statement of the sages in Yalkut Yishayahu 452: “His eyes behold every (kol) precious thing.” (Job 28:10) This refers to Rabbi Akiva for it is an allusion that Rabbi Akiva attained the fiftieth gate (of holiness).87דאמר רבי אחא דברים שלא נגלו למשה מסיני נגלו לר\"ע וחבריו. וכל יקר ראתה עיני זה רבי עקיבא. The fiftieth gate is called kol, which has the same gematria of fifty. It is the fiftieth gate of holiness, a precious thing, since even our teacher Moses could not attain it! Rabbi Akiva attained the fiftieth, kol, seeing that it is a precious thing. After several years I saw that this is what the Gur Arye alluded to. My heart rejoiced in Adonai!", + "It is possible to explain why we don’t recite a separate blessing for the telling of the story of Exodus based on the statement, “It is incumbent upon us to tell the story of the Exodus and anyone who tells the story of the Exodus should do so at length.” The Rishonim88Rishonim (The First Ones) were the leading rabbis and poskim who lived approximately during the 11th to 15th centuries, in the era before the writing of the Shulchan Aruch ‎‎(1563 CE) and following the Geonim (589-1038 CE). Rabbinic scholars subsequent to the Shulkhan Arukh are generally known as Acharonim. say we don’t recite a blessing over the telling of the story of the Exodus, even though it is a positive commandment. They explain that we have already exempted ourselves by reciting the Kiddush in which we mention the Exodus. Also, (we don’t recite a blessing) because it is a commandment which has no measure. Yet why shouldn’t we recite a blessing as we do with all other positive mitzvot? That is why the statement continues, “....and anyone who tells the story of the Exodus at length is praiseworthy.” Telling the story at length is merely part of the commandment, while the main core of the commandment is fulfilled by mentioning the Exodus in the Kiddush. After the Kiddush we continue ‘telling the story of the Exodus at length,’ but since we have already fulfilled the main part of the commandment, it is unnecessary to recite a separate blessing. It is possible that the statement, “Any one who does so at length,” is a reference to the second answer, that this is a commandment without measure or limits. That is, there is no measure for this commandment and so the more one tells the story the more praiseworthy one is. As a result the sages did not decree a blessing on the Haggadah. They then brought a proof from the sages who told the story of the Exodus all night, allowing themselves to be deprived of sleep until their students came and said, “the time of the Shema has come!” If they hadn’t come they would not have stopped. Therefore,the commandment of telling the story has no limits and so the sages did not decree a blessing be recited for it.", + "It is also possible that there is another reason why the sages did not decree a blessing for the positive commandment of telling the story of the Exodus on Passover, based on what the author of Dvar Moshe, section 3:1 wrote. One does not recite a blessing on the Grace after Meals because the essence of a blessing was decreed to make known that the act one is performing is a commandment for the sake of heaven, as Rabbeinu Nissim, a student of the Ramban stated, in his explications about the reason for the Mitzvah for studying Torah. That is, the Grace after Meals does not need a blessing before it because it, itself, is a blessing written to give thanks to God and one does not need a proof or special knowledge at the beginning that it is a commandment. This is the essence of his words. We may say that according to this reason it was not necessary to decree a blessing before the Haggadah since its recitation is praise and all its words are thanksgiving to the name of God. Further, why do I have to recite a blessing to give thanks", + " It is also possible to explain this passage (One who tells the story of the Exodus at length is praiseworthy) according to the statement in Beitzah (15b), “Rabbi Eliezer said: A person only fulfills the mitzvah of a festival correctly by eating and drinking or sitting and studying (and those who did not engage in Torah study to the fullest extent acted inappropriately.) Rabbi Yehoshua says: Rather, simply divide it: Half for God - Torah study, and half for yourself - eating and drinking.” Rabbi Yehoshua believes one should divide one’s time between the spiritual and physical pleasures on the eve of the festival of Passover, half is devoted for telling the story of the Exodus and half for eating and drinking in honor of this night of watchfulness, since this is the commandment. To this the Haggadah teaches that one should still spend a majority of the time telling the story and less time consuming the meal, drinking and sleeping. He brings a proof from these Tana’aim, among them was Rabbi Yehoshua who believed you should divide up time between eating and studying. He set himself among these holy ones telling the story all that night in order to illustrate that one should increase the honor of heaven on this night through Torah for this is truly praiseworthy.", + "The Rishonim explained what Rabbeinu Yona and Rabbi Aharon HaLevitt said in the case of one who added too many praises of God: increasing praises here refers to titles, as is stated in the Talmud, “God, the great, mighty, awesome, powerful, mighty, awe-inspiring, strong, fearless, steadfast and honored….” but one may mention God’s mighty acts at length. So said Maran (Joseph Caro) in the Beit Yosef, Orech Chaim 113. That which is stated in the Haggadah, “One who increases in the telling of the Exodus from Egypt is praiseworthy.” This is praiseworthy but increasing adjectives subtracts from God. Based on this statement they concluded this. This is the essence of his explanation.", + "I also agree with this explanation but will examine it in our own way.89Rabbeinu Yoma and the Ra”ah: One should not increase the titles for God but one may increase the discussion of God’s acts. The Haggadah states, “One may increase the telling of the story of the Exodus…” The author of Halachot Ketanot90Moshe Hagiz (1671-ca. 1750) was a rabbi and author. He was born in Jerusalem and died in Safed. in section 261 writes, “Increasing the praises of God uproots one from the world. When King David Z”L completed the Psalms, he prohibited praising God however one wants. My understanding of this statement is that when one is standing before God, one should not increase praise more than what is found in Scripture. Scripture contains all the fitting praises appropriate for God. We are simple people and do not have the ability to offer (our own) praise before God. But when we are not offering formal praise (in prayer) before God, however, it is permitted to do so.” I also found this idea in a statement from Bereshit Rabbah that is brought in Yalkut (Shimoni) Tehilim on Psalm 67:91Yalkut Shimoni on Nach 793 Rabbi Eliezer son of Rabbi Yossi the Galilean said: We find that a person should offer fewer praises before the One who spoke and brought the world into existence. When one is standing before God, it says, “Say to God, “How awesome are Your deeds.” (Psalms 66:3) When he is not offering praise before God, “Praise the LORD, for He is good, His steadfast love is eternal.” (Exodus 118:1) It may be that one should not recite God’s great strengths and wonders because we are impoverished and common. The sages and Halachot Ketanot are speaking of titles. This is the same distinction that Rabbeinu Yonah and the Ra’ah mention.", + "Based on this we can explain, “Great is Adonai and much acclaimed; His greatness cannot be fathomed. One generation shall laud Your works to another and declare Your mighty acts.” (Psalm 145:3-4) The intention of “Great..and His greatness cannot be fathomed,” is that it is forbidden to increase adjectives for God’s greatness, “for how can one include all God’s praises?”92BT Brachot 33b But, still, we say that, “From generation to later generations one may praise.” It goes without saying that in that generation it was permitted to praise God because there were prophets and Holy people who knew how to praise God appropriately. Rather, “Generation to generation,” alludes to later generations when prophetic vision had fled from us and we have become simple people. Despite this, we can praise God’s deeds and mighty acts. For praising God’s miracles is permitted and is even a commandment. This is the case whether we are standing before God in prayer but even when we are not standing before God in prayer, as it says “Your deeds and mighty acts,” before God are permitted even according to the author of the Hilchot Ketanot who is more strict when one is praying before God.. The Maggid alludes to this when he says, “one may increase the telling …” so that it will be brought to later generations and even if it is said before God it is praiseworthy since it is recalling miracles is permitted and the sages praised this practice." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "Summary: Two issues are raised here: does the study of Torah take precedence over reciting the Shema and the Amidah, and why was it necessary for the students to inform their teachers that the time for reciting the morning Shema had arrived? Apparently Rabbi Eliezer in his piety never left the Beit Midrash before the other students? Is this an explanation why the students gently remind him and the other sages that the time of the Shema had arrived. Chida weaves these issues together to create a full narrative from this brief passage. He also derives another insight from this passage: Even though converts and the Levites were not enslaved in Egypt they are still obligated to tell the story of the Exodus. He derives this teaching from the sages who stayed up all night telling the story of the Exodus even though they were Kohanim and Levites and from Rabbi Akiva who was the descendents of converts!
Once, Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva, and Rabbi Tarfon were celebrating Passover in B’nai Brak. They were telling the story of the Exodus from Egypt all that night. Finally, their students came and said to them: “Rabbis! The time has come to say the morning Shema!”
This is the story of illustrious93See Esther 1:14 Literally, “Who occupied the first place in the kingdom.” sages who spoke the praise of God on the eve of Passover, arousing the hearts of common people94See Job 10:4 literally, “Do you have eyes of flesh” and who found strength on this holy night. Each strengthened his pure heart to properly tell the story, expanding on it, making it known to the members of his household and explaining the various foods on the table that he was able to acquire in order to praise and give thanksgiving to God. He did so in order to explain the allusions and reasons for the Exodus from Egypt. This is a great mitzvah; if it is a commandment for those who are righteous and who know so much Torah that they should deprive themselves of sleep until the morning Shema (how much more is it praiseworthy for us to do so!)", + "They were celebrating (misubin) in B’nei Brak. Our teacher, Rabbi Isaac Abarbanel explained that B’nai Brak is a term for fine wool95See BT Shabbat 30b while others suggested that it was the name of a place mentioned in the Book of Joshua, “Jehud, Bene-berak, Gath-rimmon,” (Josh 19:45) and in Sanhedrin 32b, “Follow after Rabbi Akiva to B’nai Brak.” I also found in Shabbat 40a, Ketubot 111b, Baba Batra 154a places where B’nei Brak is mentioned as the name of a place.", + "At the end of his work, the author of P’nei Shlomo offers an explanation in the name of Rabbi Moshe Galante.96Moshe ben Mordechai Galante (died 1608 in Safed), was a 16th-century rabbi. He was a disciple of Joseph Caro, and was ordained by Caro when he was only twenty-two years old. He wrote sermons for a wedding, for Passover, and for a thanksgiving service, printed with the younger Obadiah Bertinoro's commentary on the Book of Esther (Venice, 1585). (wikipedia) The Haggadah states, “Their students came and said: the time of the morning Shema has arrived.” The sages wanted to resolve a difficulty (kushya). According to Rabbi Shimon bar Yochai, one who studies Torah should be exempt from reciting the Shema and Amida . If that is so, why was it necessary to tell the sages that it was time to recite the Shema? They explained that everyone agrees that one must still mention the Exodus in the morning.97So they still had to recite the Shema since it mentions the Exodus from Egypt. When the sages speak of reciting the Shema they mean not just the first line but all three paragraphs. The final paragraph regarding fringes also mentions the Exodus from Egypt But the evening prayers one didn’t have to mention the Exodus until Ben Zoma proved otherwise. After speaking of the Exodus all night, one should still recite the Shema in the morning since it contains the Exodus. Thus the students came to remind them that it was time to fulfill the obligation of mentioning the Exodus again in the morning. ‘
When I was young I asked this question based on the first chapter of Masechet Shabbat:98BT Shabbat 11a “One stops for the Shema but not for the Amida.” Based on this, the Talmud gives the example of Rabbi Shimon Bar Yochai who stopped to recite the Shema. The Tosafot states that the incident regarding Rabbi Shimon Bar Yochai states that he would dress, cover himself and pray - so he could recite the Shema. It is explicit in the Talmud, then, that Rabbi Shimon Bar Yochai used to stop to recite the Shema. How could they say then that one who engages in the study of Torah is exempt from reciting the Shema? Yet it is clear in the Jerusalem Talmud that Rabbi Shimon bar Yochai held that one is exempt from saying the Shema since both Torah study and the Shema are both considered forms of study. We must establish the opinion of Rabbi Galante according to the opinion of the Jerusalem Talmud….It would seem that Rabbi Shimon Bar Yochai was extra stringent with himself (when it came to reciting the Shema). Or possibly the incident did not happen according to him as in the case at the beginning of Berachot in the Jerusalem Talmud…. In any case the explanation is based on the opinion of Rabbi Shimon bar Yochai…", + "Another explanation is based on what is written in Perek Hayashan (ch. 2 of Sukkot) regarding the holy qualities of Rabbi Eliezer HaGadol. He was never among those who announced that it was time to leave the house of study, The commentators explain this statement based on another statement in the second chapter of Masechet Beitzah. Rabbi Eliezer sat and expounded in the house of study on the festival. ..when the sixth group got up to leave he said, These are owners of a curse! Their faces became flushed (they were embarrassed), so he said to them, “I did not say that about you (but about those who left, because they abandon the eternal life of Torah and engage in the temporary life of eating.99BT Beitza 15b Well worth reading the full story here. Rabbi Eliezer mocked those who left earlier because they had food waiting for them while the last group clearly stayed because they did not have any food waiting at home for them! These students were in doubt about his practice; maybe he didn’t approve of them getting up because it was his practice not to leave the house of study until others had gone out. I have written about this in my essay, Petach Aynayim.100A commentary by Chida on the Mishnah. In the present story, Rabbi Eliezer and his colleagues were sitting and discussing the Exodus from Egypt. It is not clear from Rabbi Eliezer that his practice was not to leave the house of study until others did so. Even though the group in this incident were not in the house of study, in any case Rabbi Eliezer was as careful on the eve of the festival as he was in the house of study; he would not stop until his colleagues did so. The great sages knew Rabbi Eliezer’s practice from watching him in the Beit Midrash. Since Rabbi Eliezer would not leave before others did so, on this night (of Passover) they behaved similarly. Still it was certain that it was the will of the other sages to continue their sacred gathering all that night. As a result their students were in doubt if the sages were following Rabbi Eliezer’s custom of not stopping of their own volition and waiting for someone to interrupt them, or if it was because of their passionate desire to learn the secrets of Torah regarding the Exodus.It pained them to cause their studies to cease. Therefore, their students came up with a ruse of saying, “Our teachers, the time of the morning Shema has arrived.” In other words, they said, “In the anonymous disagreement (regarding the Shema), we are informing you that it is time to recite the morning Shema - the choice is yours whether to say it or not. They did not say they should continue this learning since Rabbi Eliezer was the head of the holy gathering and this was his practice or if they should stop because the set time of the Shema caused them to stop....On this night because no one interrupted their studies to rise and go to sleep, the sages did not pay attention until their students came and said, “The time of the morning Shema has arrived,” and for this reason they stopped. If others had told them to cease (for the Shema), they would not have paid attention until their students came. This also suggests that their students had left earlier to sleep for some hours and the sages continued studying until their students rose from sleep and returned to their teachers. It is also possible that the greatest of the great sages were dealing with deep and important matters and didn’t want their students to be present that night so they were sent away until morning arrived.’", + "It is also possible that when their students made their statement they were hinting at another mystery regarding the Exodus from Egypt...The sages said that the eve of the Passover in Egypt was bright as if the sun was shining. The author of Yad Eliyahu S.51101By Rabbi Eliyahu Yitzchak Chazan writes, “Since it was bright as the day, all of the laws that were applicable in the daytime had to be observed at night. The night was like daytime since it was full of light.” However the recitation of the daytime Shema could not be fulfilled during that night since saying the Shema at night would have seemed like saying it during the day. One would have to recite it at the actual time of rising up when it is actually daytime. One must intend the daytime Shema be recited at the time of awakening even though the night was also bright like day. As a result of the night being bright, the Israelites could circumcise the males during the night even though we don’t perform circumcision at night. According to Yad Eliyahu, the daytime Shema would still have to be performed specifically during the day, which is the actual time called day. The students hinted at this aspect of the Exodus in their pronouncement", + "It is also possible that the intention of the statement, “Everyone (kol) who tells the story of the Exodus from Egypt at length (marbeh) is praiseworthy,” is talking about including kohanim and levites. The sages say that even though the tribe of Levi was not subjugated in Egypt,102See Midrash Tanhuma Vaera 6 they were obligated to tell the story of Exodus along with all the other commandments which we were given on Passover. The statement Kol hamarbeh… comes to include the kohanim and levites who were not enslaved and it is hinted at in the expression and abbreviation, V’chol וכל which stands for ואפילו כהן לוי V’afilu kohen levi, “even a kohen and a levi must tell the story of the Exodus at length…” This was meant to show that even though Levites weren’t enslaved by the Egyptians and were autonomous, they still could not leave Egypt. God increased their praise by making them leave Egypt with a raised hand (yad ramah). Furthermore, if Israel had delayed their departure even one second they would have become impure and entered the fiftieth gate of impurity and they would have been lost. It is possible that this defect also affected the Levites since they were part of the greater community. It is similar to what is stated in the Zohar regarding the golden calf. Even though Joshua was not found among those who worshipped the calf, the defect infected him as well. If so, the tribe of Levi including the Kohanim were the same as the rest of Israel and were included in the commandments of this night. A proof for this is brought for this from the story of Rabbi Eliezar, Rabbi Joshua, Rabbi Elazar ben Azaria, Rabbi Akiva, and Rabbi Tarfon who stayed up all night telling the story of the Exodus. If we look carefully, most of them were kohanim and levites. Rabbi Yehoshua is Rabbi Yehoshua ben Chanania who was a levite. Rabbi Elazar ben Azaria and Rabbi Tarfon were Kohanim. If this is so, it is proof that V’chol hamarbeh includes Kohanim and Levites. These holy men were Kohanim and Levites and yet they told the story of the Exodus on that night.", + "When I offered this explanation from מחיי\"ם before one who is great, he answered me by adding an additional morsel, explaining, Kol hamarbeh includes Kohanim, Levites and converts and their offspring. He was of the opinion that the tribe of Levi were not subjugated so they did not have the greater obligation of telling the story of the Exodus from Egypt. Also coverts and their offspring were not enslaved since they were not among those who were originally part of the exodus from Egypt. It is for them that we say, “All who are increased” to include Kohanim, Levi’im and (the descendents of) converts like Rabbi Akiva. Even though he was a descendant of converts, he elaborated on the story of the Exodus.", + "Indeed, the author of Sefer Yuchasin103By Abraham Zacuto 1452 – 1515 was a Spanish astronomer, astrologer, mathematician, rabbi and historian who served as Royal Astronomer to King John II of Portugal. The crater Zagut on the Moon is named after him. His book Sefer Hayuchasin is a history of the Jewish people. (wikipedia) claimed, based on a statement of Rabbeinu Bachya, that Rabbi Akiva was Jewish on his mother’s side. I have seen this written by Rabbi Menachem Azaria of Fano,1041548-1620 He was an Italian, Rabbi and Kabbalist in his essay, Hakur Din, that Rabbi Eliezer the Great was a descendant of Moses Rabbeinu, of blessed memory.105Suggesting that he was also a Levite. I presume that the source of Rabbeinu Bachya106Rabbeinu Bachya Ben Asher, 1255–1340 was a commentator on the Hebrew Bible. He was one of two people now known as Rabbeinu Behaye, the other being philosopher Bahya ibn Paquda. He is considered by Jewish scholars to be one of the most distinguished of the biblical exegesis of Spain. is based on statements in BeMidbar Rabbah, chapter 9:48, and in the Jerusalem Talmud in the third chapter of Sotah (16a). It states there that , “A Matrona asked Rabbi Eliezer.…” and he did not answer her. His son, Hyrcanus, said that because he refused to answer the question he lost three hundred Kur of tithes that the Matrona would have given him, proving that he was a Levite! This Midrash is also explained in the book Yedei Moshe107Rabbi Yaakov Moshe Ashkenazi Composed in (c.1650 - c.1700 CE) and in the book Korban HaEidah explains that he was a kohen. It is sufficient to say that he was a Levite as Rabbeinu Bachya and that he was a descendent of Moshe Rabbeinu. ", + "", + "Summary: The controversy of Rabbi Elazar ben Azariah and the sages about remembering the Exodus at night actually is borrowed from the Mishnah (Berachot 1:5) and is not related to Passover. Rather, the issue here is whether one must mention the Exodus in the evenings as part of the Shema. Chida is further troubled by the fact that the emphasis is placed on Rabbi Elazar and Ben Zoma even though the majority opinion of the sages is that, “All the days,” refers to Messianic times. Chida analyzes the legal ramifications of this conversation and goes on to relate it to an idea that frequently appears in his commentary. He claims that we mention the Exodus at night because the nights were counted as days so that Israel completed the full four hundred and thirty years of the Exodus in half the time. Finally, Chida suggests that mentioning the Exodus at night was a means of comforting Israel during their many years of exile - even in the darkness of exile, God’s promise of redemption would eventually be fulfilled.
Rabbi Elazar ben Azariah said: “Though I am like a seventy year old, I was not yet worthy of offering a proof for mentioning the Exodus from Egypt at night until Ben Zoma came and expounded it: “In order that you may remember the day of your going out of Egypt all the days of your life.” (Deut. 15:3) “The days of your life” refers to the days. “All the days of your life” includes the nights.” The sages said: “The days of your life” refers to this world. “All the days of your life” includes the world to come.”
It would appear that the Maggid included this Mishnah108See Mishnah Berachot 1:5 because it contains the statements of Rabbi Elazar ben Azariah and Ben Zoma. As a result, it also included the statement of the sages. Further, why bring the statements of Rabbi Elazar ben Azariah and Ben Zoma in a place where the majority opinion seems to disagree with them? Rambam states at the beginning of the laws of the Shema, chapter 3, “It is a commandment to mention the Exodus from Egypt both day and night, as it states, “That you may remember the day of your going forth from Egypt all the days of your life.” The Lechem Mishnah109Abraham Hiyya de Boton (c. 1560 – c. 1605) was a rabbi, a pupil of Samuel de Medina, who later dwelt for the most part at Salonica as rabbi and leader of a Talmudic academy. The name \"Ḥiyya\" was given him during a dangerous sickness. He was for a time rabbi at Polia; in 1601 he lived in Palestine, and in 1603 was at Constantinople, He died between 1603 and 1609. (wikipedia) concludes that the law is according to Ben Zoma, as does the Tosefot Yom Tov.110Rabbi Gershon Shaul Yom-Tov Lipmann ben Nathan ha-Levi Heller (c. 1579 – 1654), was a Bohemian rabbi and Talmudist, best known for writing a commentary on the Mishnah called the Tosefet Yom-Tov (1614–1617). Heller was one of the major Talmudic scholars in Prague and in Poland during the \"Golden Age\" before 1648. (wikipedia) In the book, Lechem Yehudah, Rabbi Yehudah Aya’ash111Leon de Modena or in Hebrew name Yehudah Aryeh Mi-Modena (1571–1648) was born in Venice to a family whose ancestors migrated to Italy after an expulsion of Jews from France. (Wikipedia) writes, “All the days of your life” means the day, and “All'' refers to the nights. This is the decision of Ben Zoma and Rabbi Elazar, while the sages say that we do not mention the Exodus at night since the word kol, “All,” refers to the days of the coming of the Messiah.” From here we can conclude that the opinion of Rabbi Elazar ben Azariah and Ben Zoma is the law, and it would have been sufficient if the Maggid had only brought their opinion which is the correct interpretation of the law. So why quote the sages’ opinion which is more difficult since it is not the law?", + "Furthermore, one must explain why Rambam ruled according to the opinion of Ben Zoma or how Rabbi Yehudah Aryeh Mi-Modena said that Rabbi Elazar ben Zararia established the law like Ben Zoma when there were many sages who disagreed with them. Also, Rambam should have said the law is according to the first opinion in the Mishnah which states that one must remember the Exodus from Egypt at night. But even this would not be right because the Mishnah would have had to to present this as an anonymous statement (stam) followed by a controversy.
But there is no need for all this since the law was established in this way and all Israel recites the Shema at night. There is no need for a source in this matter since it is common for all Israel to practice in this way. This is the opinion of the Rif and the Rosh in their compendiums of law. They do not mention this Mishnah (as the basis of this practice) since the Jewish people already had this custom. Certainly it is the opinion of Ben Zoma!", + "When I was young, I suggested that Ben Zoma’s controversy with the sages was not about whether one should recite the Shema at night since everyone acknowledges that we do so. They disagreed regarding whether one must do so in the messianic era. The sages interpreted “the days of your life” to mean the entire day - that is, day and night, while the word, “All” to be inclusive of the days of the messiah. Ben Zoma was of the opinion that the word, “All'' implies the evenings and we learn that one must recite the Shema from the commandment to “remember.” Therefore, it was appropriate for the Maggid to bring the opinion of both Ben Zoma and the Sages.
Some years later I received a copy of the book, Yavin Shemuah by the Rashbatz,112Simeon ben Zemah Duran, 1361–1444, was a Rabbinical authority, student of philosophy, astronomy, mathematics, and especially of medicine, which he practiced for a number of years at Palma (de Majorca). A major 15th century posek, his published decisions in matters of halacha have been widely quoted in halachic literature for hundreds of years. (wikipedia) first published in Livorno. In his commentary on the Haggadah he writes that there is no disagreement with Rabbi Elazar ben Azariah, and Lo zachiti, does not mean, “I did not succeed,” since “days of your life” implies the days and the night. I was overjoyed that I had the same opinion as this great sage. It is also possible to say that Rambam’s intention in bringing the verse was to say that whether you interpret the verse according to Ben Zoma or the sages, it includes the nights. That is why Rambam brings this opinion anonymously.", + "It is possible that Rabbi Elazar ben Azariah quoted this scholar (ben Zoma) to show explicitly that only one who has received his teaching at Sinai can bring such words to light. Even the wisest of the wise sages cannot teach it on his own.This is what he meant when he said, “I am like a seventy years old man.” According to its plain meaning, this means that he labored greatly in learning and his strength had diminished113See Sanhedrin 26b and Gittin 70a until he became like an old man as Rambam explains in his commentary on the Mishnah. According to a Midrashic explanation which appears in the Talmud,114BT Brachot 28a “a miracle transpired and eighteen rows of his hair turned white.” According to the mystical meaning of this story, Rabbi Elazar ben Azariah was the reincarnation of the prophet, Samuel, who lived fifty two years. At the time Rabbi Elazar was eighteen years old, so he was like a man of seventy years, as the Holy Ari said.This was his intention: Rabbi Elazar ben Azariah was a wise person like one who labored greatly in Torah and to whom miracles occurred. As a result he was appointed the head of the Sanhedrin. Despite the fact that his greatness would have atoned for wrongs and he was filled with the light of the soul of the prophet, Samuel, who was equal to both Moses and Aaron, he did not merit to reveal this teaching until Ben Zoma taught it to him. This comes to teach that unless something is part of one’s portion of the Torah it is impossible for him to teach it unless it is his portion.", + "I heard from a great teacher that the intention of the Maggid in bringing this Mishnah here was to prove that, “Even if we are all wise...has an obligation to tell the story…” He already brought the story of Rabbi Eliezer and the other sages. They were among the greatest members of the Sanhedrin and yet they studied the story of the Exodus all night, As a second proof we find the sages saying that the word “Kol” to mean that one must even do so in Messianic times, a time when the whole world will be filled with knowledge of God.115See Isaiah 11:9 According to both interpretations, the verse makes it an obligation to remember the Exodus. We can conclude that even in this time of the bitter exile, even if we are all wise, it is incumbent upon us to tell the story of the Exodus. These two passages are proof texts of how we should fulfill these statements and the truth of their words. So I have heard!", + "It appears that we can now explain Rabbi Elazar ben Azariah. Before I do, I will introduce the words of the sages with a statement in the Holy Zohar, Parshat Bo 38a about the night of the Passover before the Exodus from Egypt. This is what it says: “It has been taught: The night of Passover was as bright as a day during Tammuz so that the people saw the judgments of the blessed Holy One, as it is written, “Night is as light as day; darkness and light are the same.” (Psalm 139:12)””
In the book Nachalat Yaakov116Uncertain - Could be Rabbi of Mayence and Offenbach at the end of the eighteenth century. He was the grandson of Jonah Te'omim, the author of \"Ḳiḳayon de-Yonah.\" Naumburg wrote: \"Naḥalat Ya'aḳov,\" commentary on the smaller tractates (Fürth, 1793); \"Ḥiddushim 'al ha-Torah,\" notes on the Pentateuch; \"Ḥiddushim 'al ha-Midrash,\" notes on the Midrash; and \"Derushim,\" sermons preached in Mayence and Offenbach between 1770 and 1781; the last three works are in manuscript. If this is correct then he would have been a contemporary of Chida, and Avnei Shoham, Parshat Bo, say, “The sages of blessed memory, taught that on Passover eve at midnight a miracle occurred and the sun shined like day…” I did not find the source in the book of Midrashim which I have. The language of the Zohar implies that the whole night the land lit up like daytime from God’s glory. (Also see Sefer Yad Eliyahu) Since that night was as bright as day, all the laws of the Torah applied on that night. One could even perform circumcision on that night according to those who say that one does not perform circumcision at night; that night was different. This suggests that Passover eve was so bright that they could perform circumcisions before eating the Passover offering. See Midrash Chazit117Another name for Shir HaShirim Rabbah on the verse, “My nard gave forth its fragrance,” (Song of Songs 1:12) and the Shemot Rabbah, the end of Parshat Bo. I saw among the commentators that the sages said that the night was as radiant as day. It is sufficient that in Bereshit Rabbah we learn, “God called the light day and the night was called night.” (Gen. 1:5) - God does not associate His name with evil. Regarding the good, it is written, “God called the light day,” but regarding the dark it does not say, “God called.” Also here it states “It was for Adonai a night of vigil,” (Ex. 12:42), mentioning the name of God in connection with the night. Based on this, they said that this night was bright like the sun and therefore it was a night associated with God, just as it says and “God called the light day.” I heard this explanation in the name of the our teacher, Rabbi Aaron Alfandari118In the Hebrew text, the first letter of the name is a chet; הר\"ח אלפאנדארי but it is possible that the chet and the aleph are so close to one another in the Rashi script that the editor made a mistake here. Aaron ben Moses Alfandari (c. 1700 – 1774 in Hebron). He emigrated to the Land of Israel in his old age, where he met Chida. In his book Shem HaGedolim, Chida states he \"got to meet the Rabbi in his old age in the holy city of Hebron, enjoying the radiance of his light…” Rabbi Alfandari was the first to sign Chida's documents affirming him as an emissary to represent the Jewish community in foreign lands.[2] Chida lists him as one of the sages buried in the ancient Jewish cemetery in Hebron. (wikipedia), of blessed memory. He explains the meaning of the verse, “The day is Yours, the night also; it was You who set in place the orb of the sun,” (Ps. 74:16): “The day is yours,” applies to God for God protects the sun and it is also written, “And God called the light day.” That is, it is specifically in connection to the day that God’s name is associated. That is the meaning of “The day is Yours.” But the “Darkness is called night,” It is not worthy of God’s glory to associate the divine name with darkness as is stated in Bereshit Rabbah. Now it states, “Also the night is Yours;” we find that there was one night that is connected to God. It is the night of Passover when the Israelites went out of Egypt, as is written, “It is a night of vigil to Adonai.” If you were to ask, “How was this night different,” one might answer, “It was You who set the orb of the sun in place.” In other words it was on that night that the night was bright like the sun and therefore it was associated with God, as is stated, “The night is also Yours.” I had heard this and after some time I came across it in Sefer Dat Vadin and Sefer Mishpatim which explains it in this way in the name of the commentators.", + "This is the meaning of, “Darkness is not dark for You; night is as light as day; darkness and light are the same.” (Ps.139:12) This verse is mentioned in the Zohar. It means that darkness cannot make God obscure nor is it connected to God because God’s name is never associated with evil. However, when the verse says, “Night is as light as day,” it is speaking about the night of Passover which was as bright as day. Then, “Darkness and light are the same,” means, they were equally connected to God, as is stated, “The same is the Lord’s, a night of vigil.” (Ex. 12:42) That is, as the night is a time of darkness and as day is a time of light, so are the two connected to God since the night of the Passover was full of light and it became the same as daytime. So it is stated, “Darkness and light are the same.” Further, because we find that the night of the Passover was as bright as daytime, people still observed the evening commandments such as the eating of the Passover offering which should not have been consumed during the day and other daytime mitzvot such as circumcision which should only be observed in the daytime, at night, as the Yad Eliyahu writes. It would seem that this night rose up these two commandments and was permitted for daytime and evening commandments, as is stated, “Night is as the light of day;” when the night is as bright as day. This is according to that which is taught in Midrash Tehillim (Midrash Shochar Tov) in Psalm 92.119See Midrash Tehilim 22:3 Also, Bereshit Rabbah 92:13 At the end of the Sabbath, when darkness arrived Adam began to strike his own face, as it states, “Surely, darkness will conceal me,” (Ps. 139:11) and explained why he was so afraid, “Since I know that “For darkness is not dark for you.” (Ps. 139:12) On the eve of the first Sabbath the night was like day and “darkness and light were the same.” This is why Adam was afraid: he said, “Erev Shabbat and the Sabbath have already passed and I have not seen darkness. I began to think that God would darken the world because I had sinned until He sent a pillar of fire,” as is written in Shochar Tov.” ", + "The Scriptural verses state, “The day is Yours, the night also.” (Ps. 74:16) The continuation of this psalm illustrates this idea in a different way. “For you will not abandon me to the nether world;” This is why God caused the night to be as bright as day. There is no doubt that there are many answers to this mystery. And we with our limited understanding have interpreted it according to the opinion of the author of Amudeha Shiva.120Betzalel ben Solomon of Kobryn Preacher at Slutzk, government of Minsk, Russia; later at Boskowitz, Moravia; died before 1659. He was the author of Amudeah Shib'ah (Her Columns Are Seven), containing homilies on the Bible; divided into seven parts, each of which bears the title of a Biblical expression connected with the name of Abraham, Isaac, Jacob, Moses, Aaron, David, or Solomon (Lublin, 1666). This work was published by the order of the Council of the Four Lands and of the Lithuanian Rabbinical Assembly, held at Lublin in 1666. (Jewish Encyclopedia) Regarding the verse, “Know therefore this day and keep in mind that Adonai alone is God in the heavens above and on earth below, there is no other,” (Deuteronomy 4:39) he writes that we may find three proofs from the sun contradicting those who deny God.
From the sun we recognize that there is a cause for all things. Just as a person knows that there is a cause that allows him to walk, so too, there is a cause for the sun. This is what is stated: “Know therefore this day,” which is the sun. “And keep in mind that Adonai alone is God in the heavens.” This statement is meant to exclude foolish philosophers who deny God and who say that there is no power conducting the lower world. The sun blinds their eyes from recognizing that God created and fashioned everything to bring light to the earth, as the verse states, “And on the earth below;” that is, God oversees the earth.
And in opposition to those who say that the one who does good is not responsible for bad, the sun contradicts them. The sun can dry up the wet and sweeten the dry and harden. These are opposites but the difference lies in how one receives the power of the sun and not in the sun itself. Similarly, bad things don’t come from above but good or bad is in how the act is received, as the verse states, “There is no other.” This is the essence of the Rabbi’s words.121Chida appears to only offer two of the three challenges of the philosophers here!
This is also hinted at in the statement, “The face of Moses was as bright as the face of the sun.”122BT Baba Batra 75a Our teacher Moses taught the people in the land of Egypt that God could take a nation out of a nation even though Pharaoh had already denied everything. Therefore it was necessary for our teacher Moses to enlighten Israel against these opinions and to remove the husks of impurity of Egypt within the land. So, the face of Moses was bright like the sun. Similarly Moses was like the sun and proved the three opinions that were mentioned were vanity and those who believed that did not see the light. Similarly, the above-mentioned rabbi mentions the sages’ statement that Abraham wore a bright pearl around his neck so that all who were sick and looked upon it were healed. Later it hung in the circle of the sun so that it proves all his words.", + "It is possible that this is the very reason that the Holy One caused the Israelites to merit light in the night. Before they left Egypt, the Israelites’ bodies and souls were polluted by idolatry and false beliefs. God performed a miracle for Israel so that they would see who rouses the sun from the East.123See Isaiah 41:2, Midrash Tehillim 1:3 On the eve of Passover, God enlightened their eyes like the afternoon sun in order to contradict the false beliefs of Egypt. This happened so that they would learn that God is Sovereign in heaven above and on earth below, and there is none but God and so that they would be ready to receive the Blessed One as the Divine as well as God’s commandments and they would guard God’s teachings. This is generally the reason for remembering the Exodus from Egypt ; the sun came to offer an ethical foundation for belief in God.", + "Now the following verses can be explained: “O God, my King from old, who brings deliverance throughout the land.” (Psalm 74:12) “O God my King,” is meant to refute those who deny God. “Who brings deliverance,” God brings good deliverance to one and evil to those who oppose God. Both good and evil come from the same source but it depends on the recipient. Because of their sins, it may seem like evil. This is meant to refute the evil ones who say that the One who does good but does not also perform evil acts. “Throughout the land,” refutes those who say that there is no one who watches over those in this world. The proof of this is, “It was You who drove back the sea with Your might,” (Ps. 74:13) referring to the plagues which struck Pharaoh and Egypt at the Red Sea. It has already been said that if the wicked Aristotle had been in Egypt and had seen the wonders in the land of Ham, he would have acknowledged the renewal of the earth (by God.) That is why all those miracles and wonders are mentioned for they are true witnesses that Adonai is God. “It was You who released springs and torrents, who made mighty rivers run dry.” (Psalm 74:15) These are opposite acts to teach us that the One who performs good acts can also perform destructive acts because God is one. “The day is Yours, the night also; it was You who set in place the orb of the sun.” (Ps. 74:16) “The day is Yours,” the sun which You made speaks the truth; “The night also,” the night of the Passover offering also speaks the truth about God. The Psalmist then gives a reason for this, “It was You who set in place the orb of the sun.” The sun which recognizes its cause that established all of the boundaries of the earth and that you watch over those below. You created summer and winter even though they are opposites from the perspective of the ones who receive its power. Their standing on the earth either increases heat or cold according to the conditions of the earth and those who dwell on it. We learn all this from the sun. The nation which goes forth in darkness that saw the great light, which lit up the earth like the sun was meant to enlighten them so that they would proclaim the divinity of God.", + "Some commentators gave a different reason why the One of Blessing performed a miracle on that night, causing the night to be as bright as the day. The sages explained that the Israelites left Egypt after 210 years because they worked day and night. As a result the nights were added to the count of the time that they served Egypt. It was as if they worked 430 years because they subjugated them during the days and the nights. As a result the nights were part of the count. They should have only enslaved them during the day as is the practice with slaves who work during the day and are allowed to rest from their labors at night. Because they treated them so poorly, the nights were numbered separately. To teach this, God made the night of the Passover as bright as if the sun were shining. It is God’s way to make known that He is just to all and that he would free them in half the time since the nights were considered to be like days… The teachings of the sages of blessed memory, that the nights were considered part of the count of their subjugation is from Pirkei D’Rebbe Eliezer, chapter 48 in the discussion between Rabbi Elazar ben Azaria,Rabbi Elazar ben Arach, and Rabbi Yochanan ben Zakkai. They said that Israel dwelled in Egypt 210 years. It was five years earlier before Jacob came to Egypt and Ephraim and Menashe were born, making 215 years. Together with the evenings, this makes 430 years.", + "Based on what has been said, let me explain the allusions based on the verses,124Mikra’ei Kodesh generally means “holy convocations” or “holy days” but here I believe it is used as a reference to the scripture citations which he now notes. It is but one of the many puns that appear in Chida’s writings. in Parshat Bo. This is how Passover is described: “The length of time that the Israelites lived in Egypt was four hundred and thirty years; at the end of the four hundred and thirtieth year, to the very day, all the ranks of Adonai departed from the land of Egypt. It was for Adonai a night of vigil to bring them out of the land of Egypt; that same night is the Adonai’s, one of vigil for the children of Israel throughout the ages. Adonai said to Moses and Aaron: This is the law of the Passover offering: (Ex. 12:40-42) Based on these verses one might think that, “to that very day,” means that the amount of time was greater. And even if one says that it comes to make known that since the end (of their subjugation) had arrived, that God did not delay their leaving at all, as the sages say, Vayehi, “And it came to pass”125The verse states, “Vayehi, at the end of the four hundred and thirtieth year, to the very day…” refers to an exact time. Furthermore, the passage states, “A night of vigil,” twice. Also, the connection of the passage dealing with the rite of the Passover to it which took place on the fourteenth day and what follows.126All of this suggests that in fact the 430 years of subjugation should be taken literally. However based on what has been said it is possible that this text alludes to the interpretation we have offered. It begins, “The length of time that the Israelites lived in Egypt was four hundred and thirty years,” comes to exclude what the elders taught Ptolemy and what they translated Scripture in Egypt and among other nations. Scripture specifically wrote “In Egypt;” one should not presume that the count of years of enslavement began from the Covenant of the Pieces or from the birth of Isaac, or that the years of the patriarchs were included in the count. This number only includes the years in Egypt. This was the place of the exile; it was in Egypt that they were to dwell 430 years.127Interestingly, the Septuigent and the Samaritan version of the Torah state, “they sojourned in the land of Egypt and the land of Canaan, was 430 years,” in various places. See https://www.thetorah.com/article/how-many-years-were-the-israelites-in-egypt for a full discussion of the problematic dating of the Exodus. The reference to Ptolemy may be a reference to the letter of Aristas. Now scripture itself states, “(Vayehi)128Vayehi is often translated as “And it was,” or “And it came to pass” at the end of the four hundred and thirtieth year, (vayehi) to the very day they went out…” One notices two contradictory statements here. You say to me: “Count all the time in Egypt and if so it adds up to 430 years, but I also see, “And it came to pass on (b’etzem) that very day,” which refers to half of the 430 years they went out.129Chida interprets b’etzem as meaning in the middle of the time... To explain this, Scripture states, “It was a night of vigil to Adonai” to bring them out of the Land of Egypt.” Since I already know that one cannot associate God’s name with evil, as Scripture states, “And darkness is called night,” how can we say that the night of vigil belongs to God? It is necessary that the night (of Passover) was as bright as daytime to make known that the nights were considered like days. In that way they would know that the judgment was a true judgment and that the 430 thirty years was cut in half and they left after 215 years. This is the meaning of the expression that this night was a vigil to God to take them out before their allotted time , and that God could make the nights like days in counting the time.
There is another reason that the Holy One caused the night to be as bright as day. He did so in order to distance the Israelites from the false beliefs that have been mentioned. This is stated: “That same night is the Adonai’s, a vigil for all the Israelites throughout the ages,” in order that they and their offspring may know the truth of their God. It would keep them from false beliefs. Juxtaposed to this is the statement regarding the rite of the Passover offering, about which it is written, “And the uncircumcised shall not eat it.” It was necessary to circumcise them during the night. And if one questions this - since one does not perform circumcision at night, that is why “night of vigil to Adonai appears first. Since it was bright like day it was permissible to fulfill this commandment which must be performed in the daytime since this was the rite of Passover. They were able to perform both acts at the same time. They ate the Passover offering because it was night and they could circumcise themselves because it was bright like day. It was a bright night of vigil to Adonai, with the sun appearing in all its might!", + "This is a good reason why the plague of the first born occurred at midnight, neither before or afterwards, and why it occurred in the night. All of this hinted that they left Egypt in half the allotted time. They knew that Adonai is righteous in heaven above and on earth below; and that God is faithful and all His ways are just. God took us out in half the time because the Egyptians acted with their perverseness and with abomination they transgressed their agreement that the slaves should only serve by day.... The wicked oppressors sought to exterminate the offspring of Israel completely and subjugated them even at night. As a result the judgment was that the nights should be considered like a second exile. Therefore, the final plague is mentioned first as the most terrible and stringent, the plague of the first born right in the middle of the night. This hinted that the exile in the middle of the night was caused because the Egyptians subjugated them at night. For this reason midnight was their second exile.", + "It is for this reason that I would like to look at the statement of the sages, of blessed memory, “In the middle of the night,” (Ex. 12:29) The sages disagreed about this. One said that God divided the night and one said only God knew the exact measure of times and hours (when the middle of the night would occur).130Pesikta D’Rav Kahana 7:5 The Radbaz,131David ben Solomon ibn (Abi) Zimra (1479–1573) also called Radbaz after the initials of his name, was an early Acharon of the fifteenth and sixteenth centuries who was a leading posek, rosh yeshiva, chief rabbi, and author of more than 3,000 responsa as well as several scholarly works. (Wikipedia) of blessed memory, already asked about this in his responsa (S. 814) in an effort to explain the controversy of the sages. The Radbaz answered that it would be impossible to limit half the night or half the day since globe of the sun is constantly turning and in the blink of an eye it passes beyond midnight (or midday) so that a person could never say, “this is the moment of chazot, midnight , before it had already passed. If so, how could one divide the day or night? Yet according to the first tanna the sphere in God’s hand is like clay in the hands of the potter so that one can recognize the world as divided in half. The second tanna holds that one does not need a miracle for this to happen. Rather the sphere turns according to its nature. If one can track the passage of time one can limit midnight to that second when the first born were stricken in a second according to God's word. Even though we are not able to limit time to a mere second, God knows how to do so and to identify the point when it is the middle of the night and at that moment God could strike them down. This is the opinion of the Radbaz.", + "We still need to know why it was necessary for each point of view and what is the essence of this controversy. Why should this matter? It appears that the sages disagreed if the reason for the Exodus from Egypt before the allotted time was because the nights were considered like days and 215 years doubled would make 430 years as has been said. Or if the time of the exodus was because of the harshness of the subjugation as I said earlier. The reason the nights are mentioned as part of the count is because the nights could be clearly counted. That is why the plague of the first born occurred in the middle of the night. But if the harshness of the subjugation was the reason for the exodus, this could only be calculated as a generalization while the actual counting of the extent of the subjugation each day would depend on the amount of suffering (they experienced). This would have been something for which there was no exact measure. It is a well known fact that no day is the same as the next that figuring out exactly when four hundred years (would occur). That is why the two sages disagreed with each other. One said that “God divided the night,” was of the opinion that the reason that they left Egypt before the completion of the four hundred years was because they were subjugated at night. This would have been a reason that was easily discernible and it is why the plague of the first born occurred in the middle of the night. It was appropriate to say then that God divided up the night and caused the sphere of the sun to be recognizable as part of this division. But the other sage said that God knows the division of hours and time. He felt the reason for Israel’s premature exodus was because of the severity of the subjugation. This is hinted at - just as only God knows how to define and to point to the moment of the middle of the night, so too only God could know when the subjugation was complete in half of its time.", + "In order to come to our understanding of the words of Rabbi Elazar ben Azariah, we must introduce what the commentators taught. Zohar taught that Adam, the first human being, gave King David, Z”L, seventy years of his life.132Zohar Bereshit Volume 1, 91b; also Parshat Vayishlach The sages also taught that Abraham, Isaac and Jacob and Joseph together gave King David seventy years. If this was so then he should have lived 140 years. Yet because King David “never experienced the taste of death,” he was called, “living,” and the measure of his life was doubled. He did not live like other people; even at night his heart did not rest so that he lived fully both day and night. As a result his life was like a hundred and forty years. As a result of this I have explained the verse, “By day may Adonai vouchsafe His faithful care, so that at night a song to Him may be with me, a prayer to the God of my life, “ (Ps 42:9) as follows: what is the reason it says, “The God of my life?” The Zohar explains that the days carried the thread of Hesed, lovingkindness. And since he rose at midnight and “sang a song with me.” Now through his great fear of God King David merited the thread of lovingkindness and through his learning at night it was as if he lived then twice - adding up to 140 years even though he lived only seventy years.", + "Based on this discussion, it is possible that it was from of controversy Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Elazar ben Arach and Rabbi Yohanan ben Zakkai that we learn the reason when the Exodus from Egypt occurred, in Pirkei D’Rebbe Eliezer, Ch. 48:2-3. Rabbi Elazar ben Azariah accepted the opinion that the nights counted as days.
There were others of the generation when Rabbi Elazar was appointed the Nasi who did not follow this approach. Each one followed the reasons he liked just as there are many opinions today. To the sages who asked why the Israelites had not completed their four hundred years, Rabbi Elazar ben Azariah opened and said, “I am like a man of seventy years.” I am like King David who lived seventy years even though he received seventy years from Adam and another seventy years from the Patriarch, giving him 140 years. Rabbi Elazar believed that the reason he only lived seventy years was because he did not sleep so that nights were counted as days.
Yet there were those also taught that this explanation was not necessary. Some say that Adam’s years were impaired and therefore he also needed years from the Patriarchs and from Joseph. To this, he said, “I did not merit to praise the Exodus at night,” The word sh’te’amer “to recite,” is borrowed from the expressions, ה' האמרת “You have affirmed this day that Adonai is your God” (Deut 26:17) and ה' האמירך, “And Adonai has affirmed this day.” (Deut 26:18) This implies praise, so that the expression in the Haggadah means, “I did not succeed in praising God because of the nights since they caused them to leave Egypt in half the time (until Ben Zoma taught it). I came to explain it as one who interprets, “I did not succeed,” as the sages did not merit it. The sages did not merit to praise the Exodus because of the nights. The sages came up with other explanations until Ben Zoma said that the All-Merciful said, “In order that you may remember the day of your going out from the land of Egypt all the days of your life.” This was meant to include the nights. What is the reason we remember the Exodus at night? It was to make known that it was part of the essence of the reason. After some time I saw this in Lev Arye, Parshat Bo...", + "It is possible to explain the controversy of Ben Zoma and the sages in the following way: Ben Zoma holds that the primary reason for remembering the Exodus is to comfort Israel. When they left Egypt, they saw the wonders that took place despite suffering and exile. My grandfather and teacher,133Abraham ben Mordecai Azulai (c. 1570–1643) Grandfather of Chida, was a Kabbalistic author and commentator born in Fez, Morocco. In 1599 he moved to Palestine and settled in Hebron. (wikipedia) of blessed memory, wrote in Hesed L’Avraham, “The reason that Israel was enslaved in Egypt was because God knew that in the future Israel would be subjugated to four kingdoms. The Exodus from Egypt was meant to reassure them so that they would not despair of God’s promise of redemption. They should not think that Egypt’s heavenly prince was more mighty (than God) so that it was impossible to go forth from there. With great wisdom, God decreed that Israel should be enslaved in Egypt, a land second to the land of Israel. Egypt was ruled over by Rahab and Samael, who also ruled over all the other nations and heavenly princes.” Based on this, one can explain the passage: “Praise Adonai, for He is good; His steadfast love is eternal! Thus let the redeemed of Adonai say, those He redeemed from adversity, whom He gathered in from the lands, from east and west, from the north and from the south.” (Ps. 107:1-3) “Praise Adonai, for He is good,” means that God’s goodness comes from Gods’ attribute of Hesed that He performs constantly. He redeemed us from Egypt who were first among all the angelic rulers. This was kindness that God set us at ease that we would be redeemed from the four kingdoms. This is the meaning of, “Thus let the redeemed of Adonai say, those He redeemed from adversity,” of Egypt. This was a sign for the four kingdoms, that God would gather them “from east and west, from the north and from the south.” God would gather us because God’s promise is as good as His deeds. As it is written in the Holy Zohar about the verse: “I have made his hills a desolation,” (Malachi 1:3) And also in Midrash Shocher Tov on this verse. That which is said, “For His loving kindness is forever,” means that the loving kindness that God shows shall exist forever, like the Exodus from Egypt which was a sign for the four kingdoms that Israel would face.", + "Ben Zoma was of the opinion that the reason for remembering the Exodus was meant to comfort us, and reassure us that God would redeem us from suffering and exile. It is an obligation also at night an allusion to exile which was similar to the night that Israel would face in exile. According to this, in the future with the coming of the Messiah there would be no reason to remember the Exodus from Egypt since the purpose was to calm the minds regarding the subjugation to the kingdoms. Once they were already redeemed and the Messiah had come, the suffering would now be over. But the sages believed that the reason for remembering the Exodus from Egypt was to remember God’s loving kindness. When we nearly died, were lost and became impure through the fifty gates of impurity, had it not been for God’s great mercy, when God took us out through the power of freed, the fifty gates of understanding. During the days of the Messiah we must remember God’s acts of loving kindness in the Exodus and also in the coming of the Messiah." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Summary - Baruch HaMakom introduces the Midrash of the four children with four statements of praise, each of which begins with the word, Baruch. What is the significance of these four statements? Chida connects them with the four children, teaching that we give thanks and praise for all our children, even if they do not turn out quite the way we expect. The number four is also significant: it is connected with the four types of learning (Pardes), four Sefirot, and the four worlds in Kabbalistic thought. Chida associates these “blessings” with the Torah study in the following Midrash, and analyzes the issue of reciting a blessing for Torah study in the morning, the blessings for being called to the Torah, and the four blessings for the study of the four children we are about to conduct.
Praised is the One who is present everywhere. Blessed is the One. Blessed is the One who gave the Torah to the people of Israel. Blessed is the One. About four types of children the Torah speaks: one is wise; one is wicked; one is simple; and one does not know how to ask.
There are four rabbinic blessings; four times the sages said “baruch.” The Rishonim explained that they are connected to four types of children as it is said “One is obligated to recite a blessing for the bad that befalls him just as he recites a blessing for the good.”134See Mishnah Berachot 9:3 BT Brachot 54a Just as a person who merits having a wise child gives thanks and praises God, so too if one has a simple child “who lives without blame and does what is right,” (Psalm 15:2) one should give thanks for the merit that is his. Even if one’s child follows a wicked path135See BT Berachot 17b “In our open places”; that we should not have a child or student who overcooks his food in public, i.e., who sins in public and causes others to sin, as in the well-known case of Jesus the Nazarene. and causes pain wherever he turns, so that the parent calls him wicked, the parent is still obligated to recite a blessing. The parent says, Baruch dayan emet, “Blessed is the true judge,” for his actions and behaviors and the sins of his mother may have caused this child to fall into this portion. If the child is lacking in intellect because he is a simpleton so that he doesn't know how to ask, the parent must still recite a blessing. On account of this, the Maggid organizes these four recitations of the word baruch for the four children. According to its plain-sense meaning, this statement means:", + "Blessed is the Omnipresent. (HaMakom) God is “The place of the world.” Before creation God looked into the Torah and with it, God created the world as the sages explained regarding the verse, “I was with Him as a artisan (oman).” (Pr. 8:30)
Blessed is He who made Torah known as worldly knowledge (Yedia B’alma) to Adam, Chanokh, Methusaleh, Noach, Shem, the Patriarchs, the founders of the twelve tribes and their offspring, and the great ones of the generation in Egypt.
Blessed is the One who gave the Torah to the people of Israel with great and awesome pronouncement (at Mount Sinai.)
Blessed is He. For even though we underwent many exiles and destructions, in His mercy God enlightened His children with the light of this Torah. Though we do not understand this knowledge fully and we guard only a small bit of it, as the Holy Zohar states, we turn to God with praise that He did not abandon us or allow Israel to forget the essentials of Torah, God forbid!
According to the way of truth,136An expression used to refer to the mystical interpretation of Torah. the four blessings refer to Chochmah, Binah, Tiferet and Malchut. The sages, of blessed memory, said that we received the Torah in the year 2448 (ב' אלפים תמ\"ח). This year hints at Israel’s love (חבת\"ם) - made of the same letters. It is also the first letters of חכמה בינה תפארת מלכות. There is an allusion to this in the four blessings for studying Torah: The three blessings that are recited in the morning ( על דברי תורה. והערב נא. אשר בחר בנו) and the blessing that is recited before the reading of the Torah is the fourth. The fourfold use of Baruch also refers to the four worlds אבי\"ע, and their allusions.137An acronym for the four levels of creation: Asiyah, Beriyah, Yetzirah and Atzilah. They also allude to BIble (Mikra), Mishnah, Talmud, and the mysteries of Torah, as well as P’shat, Remez, Drash and Sod (Pardes) and all their details, generalizations, their names and their permutations.", + "In his commentary, the Rashbatz138Simeon ben Zemah Duran (1361–1444‎) was a Rabbinical authority, student of philosophy, astronomy, mathematics, and especially of medicine, which he practised for a number of years at Palma de Majorca. A major 15th century posek, his published decisions in matters of halacha have been widely quoted in halachic literature for hundreds of years. (Wikipedia) writes that since we interpret Torah verses as part of the children’s answers, it is necessary to recite a blessing for Torah study before interpreting them. This can be explained with a statement in Devarim Rabbah. “When a person rises to read Torah how should he bless? The Sages taught: one recites a blessing before and after it… Another explanation: The Holy One said, “If you are engaged in Torah, then I will bless you,” as is stated, “In every place where I cause My name to be mentioned I will come and bless you.” (Ex. 20:21) Another explanation: The Sages said, “The Holy One said, ‘If you bless the Torah, You do so for yourself,’” As is stated, “For through me your days will increase, and years be added to your life.” (Pro. 9:11) “If you think maybe I gave the Torah to you as a detriment, (know) I only gave it for your benefit, for even the angels desired it.”
The opening statement is, “A person who rises to read Torah how should he bless?” Yet if one prays in a synagogue does he not know the proper order of blessings? Further, why does one say one opens and closes with a blessing when one is asking how one should bless? It would appear that it is asking about the proper language of the blessings and not how many blessings one should recite. Finally the Midrash states, “I gave the Torah to you for your detriment.” How could one say, God forbid, that Torah is a detriment?
I have heard the following explanation from Rabbi Yitzchak HaKohen,139Isaac ben Judah Rapoport HaKohen was an 18th-century rabbi who lived in Ottoman Empire; born and died at Jerusalem, a pupil of rabbi Hezekiah da Silva. After a journey to Europe on behalf of the halukka fund, he was elected rabbi of Smyrna, where he remained forty years. At an advanced age he returned to Jerusalem, where he was appointed to a rabbinate. author of Batei Kehunah. He explains that the Rashba said in a responsa quotes Joseph Karo’s Beit Yosef, Orech Chaim 47: “When we recite a blessing for the study of Torah each morning, why don’t we recite a blessing afterwards?” The reason is that Torah study is a Mitzvah and one does not recite a blessing after a commandment found in the Torah. One recites a blessing after the reading of the Torah in the synagogue because it is a decree of Moses and Ezra. In the case of decrees, one may recite a blessing before and afterwards just one does in the case of Hallel and reading of the Megillah. “How does he bless,” is not a question about the order of blessings since there is no doubt about this. These are common matters known in every synagogue and even to children. Rather, it is asking about a matter of wisdom. Since a person rises and recites blessings for Torah study in the morning, what is the nature of the blessing one recites when one is called to the Torah in synagogue since he has already recited three blessings earlier in the day. The blessing before and after the reading of the Torah would appear to be a berachah l’vatalah, an unnecessary blessing. The early morning blessings should have already fulfilled one's obligation to recite a blessing for all types of Torah study, day or night. The question, “A person who goes up to read from the Torah how should he bless,” implies how should one recite a blessing after he has already done so earlier in the day? The sages offered an excellent answer: the sages taught that when one opens and concludes the reading of the Torah with a blessing, one does not do so for the commandment of studying Torah since he has already met this obligation. He now rises to read the Torah based on the decrees of Moses and Ezra. If the purpose of this blessing was for the commandment of learning Torah he should not say a blessing afterwards. We do not say a blessing for a Torah commandment after it has been performed so it must be a blessing for the decree of reading Torah publically. That is why we do so afterwards. As a result, it is not an unnecessary blessing. And if you think that we do not worry about vain or unnecessary blessings and there is no prohibition, it also serves no purpose as was said in the other statements: The blessed Holy One said, “If you are attached to the blessing of Torah, then I will bless you,” as is stated, “In every place where I cause My name to be mentioned I will come to you and bless you.” (Ex. 20:21) In the same fashion that you came of your own will in a matter that was not an obligation and recited a blessing, so you will be blessed, as it states, “For through me your days will increase, And years be added to your life.” (Pro. 9:11)", + "There are still questions to resolve about the Torah blessings! Maimonides writes in the laws of berachot that one does not recite a blessing for Mayim Achronim140See Maimonides, (Rambam) Mishnah Torah Brachot 6:2. There is a mitzvah to wash one's hand after a bread meal before Birkat HaMazon. This mitzvah is called Mayim Achronim. The rabbis loosely derived it to a pasuk “VeHayiteem Kedoshim'' - we should be holy. Additionally, Mayim Achronim was instituted in order to prevent Sodomite salt from getting into one’s eyes, which could potentially blind oneself. (Halachapedia) since this act is only performed because of danger. The sages have said, “The blessed Holy One said, ‘I have created an evil inclination and I have created Torah as an antidote for it….”141BT Kiddushin 30b Since Torah negates the evil inclination why do we have to say a blessing when reading Torah? If Torah is meant to negate the evil inclination, why do we need to say a blessing at all; isn’t it similar to Mayim Achronim; since it comes to stop the danger, a blessing is not required.
It is for this reason that the Midrash suggests, “Maybe I gave the Torah to you for your detriment (l’ra’atechem).” That is, “I gave you the Torah l’ra’atechem, for the purpose of helping you negate the evil inclination, and we do not recite a blessing on something that comes to negate evil.” To this we respond, “I only gave it to you for your good; that is, even though Torah negates the evil inclination, it is for your own good, to develop good qualities and characteristics as well as rewards in this world and in the world to come. Know that the Torah was not given solely for the sake of negating the evil inclination for even the angels desired it and angels do not have an evil inclination. When we see that the angels desired the Torah we certainly know that many good things and purposes come from it and it is for this that we recite a blessing.", + "According to the plain meaning of the passage (from the Midrash). The statements, “If you are engaged in the study of Torah, then I will bless you,” and, “If you bless the Torah, You do so for yourself,” are not meant to imply that one studies Torah to gain a blessing for oneself. That is why the Maggid ordered the four blessings. Blessed is the Omnipresent implies that one should not say that the purpose of these blessings is for the benefit of the one who recites them. That is why each is followed by Baruch hu, Blessed is He. These statements are meant to reveal that, God forbid, the blessings are not for the one who wishes a blessing for himself but rather for one who intends the blessing solely for the sake of God (l’shem shamayim). One then says Blessed is the One who gave the Torah to His people Israel; and then he makes it clear that it is not for himself by again saying, Blessed is He. Baruch Hu appears after Baruch hamakom and “Baruch sh’natan…”
This is also how the Rishonim explained the verse, “Not to us, O Adonai, not to us, but to Your name bring glory” (Ps. 115:1) This is a response to the statement, “One who prays for his fellow, his prayers are answered first.” Therefore, when it says “Not for us,” one might think that he is the type of person who prays for his fellow so that he will receive a blessing first. Therefore, Scripture doubles the expression “Not for us,” and adds “But for Your name, give glory,” to show that he is not praying for himself or his friends' benefit (but for the sake of God) This is similar to what we have explained.", + "It is possible that the comments (regarding the angels who desired Torah) alludes to the angels who wished to take possession of the Torah based on the principle of dina devar mitzrah, the law of one whose field borders on one’s field.142See Baba Metzia 108a and Baba Kamma 114a. If a person wishes to sell his field, he must first offer it to his neighbor who owns the bordering field. In our case the Torah should have been offered to the angels first but since God did not sell it but offered it as a gift God was not obligated to offer it to the angels first. The Holy One gave the Torah to us as a gift so that there would be no obligation on God’s part to offer it to the angels first, as the commentators have explained. “Blessed is the Omnipresent, blessed is He'' is similar to our expression, Baruch hu u’varuch shemo, “Blessed is He and blessed is God’s name.” Afterwards we recite the blessing. “Blessed is the one who gave (natan) the Torah to His people Israel,” implies that God gave Torah to us as a gift (matanah) so that the law of neighboring land did not apply. The angels wanted the Torah and so God gave it to Israel first. All of this implies that certainly there are great goods in the Torah besides the antidote for the evil inclination. That is why the angels desired it. The angels do not have an evil inclination and yet they wanted it for its other benefits. That is why the obligation falls on us to recite a blessing. It is not like Mayim Achronim for which there is no other purpose except to keep us far from danger. The Torah has many other wondrous benefits." + ], + [ + "Summary - Chida now anaylzes the questions of the four children and shows both the nuance in their individual questions and how the answer to each of them comes down to “We were slaves to Pharaoh in Egypt…and God took us out…” For the wise child, the question has to do with the well known Talmud claim that “God held the mountain over Israel’s head and coerced them to accept the Torah.” If the Torah was given by coercion, how can we be obligated to follow it? The wise child does not question belief in God and rejection of idolatry. Rather he wonders How we can be expected to follow the “Testimonies, statutes and judgments…” The answer is found in the statement, “We were slave to Pharaoh…” Similarly, the wicked child raises the issue of coercion but he argues that since coercion was involved in the observance, everything is suspect including belief in God and a rejection of idolatry. The father reminds him that before Sinai God redeemed us with wonders and miracles - had he been there he would not have been redeemed. The simple child does not question the observance of the commandments but wonders about the timing of the Exodus - didn’t God take us out after 400 years after the birth of Isaac. We explain to him that God took us out earlier with a “mighty hand” and it is for this reason that we observe the commandments. Finally the fourth child, “who cannot ask,” is given a more direct and theologically based answer: “It is because of this,” which is taken as a reference to God. Finally, the Chida returns to the wise child’s question and the answer, analyzing it more carefully. In one reading, he compares the wise child to Rabbi Akiva who attained a spiritual level even higher than Moses. Though he could understand the inner meaning of all the commandments - even the statutes, the Maggid comes to tell him, that even so he is obligated to observe these commandments.
The wise one, what does he ask? “What are these testimonies, statutes and judgments which the Lord our God commanded you?” So you shall teach him all the laws of Pesach, such as, ‘One may not eat anything after the Pesach offering.’
The wise one, what does he ask? I will begin with a word to connect the previous passage with the next ones containing the questions asked by the four children and the answers given to them. Afterwards, I will explain each question and answer with God’s help. I will also briefly offer some of the commentators’ explanations with help from the Almighty.
It is known that the nations of the world were jealous of Israel when they received Torah, according to the sages. “The nations of the world said, ‘what did this nation do to be brought close to God’?' God offered the Torah to the other nations but they rejected it. This is how the sages read, “He shone upon them from Seir; He appeared from Mount Paran.” (Deut. 33:2, See Rashi) There are two reasons why the nations were jealous. The first is that when Israel received the Torah they did so as a bride who is betrothed. As is said of Moses, “When Moses charged us with the teaching as the heritage (morashah) of the congregation of Jacob. “ (Deut. 33:4) The sages said, “do not read this as מורשה morashah (heritage) but as מאורסה m’orasah (bride’s gift).” The Torah was given as the briden is given to her husband. When the nations of the world (on the other hand) said to the Holy One that they would receive the Torah, they did so begrudgingly, like one simply obeying the King's command. When they saw that it was given to Israel like a betrothed bride, their jealousy became as harsh as hell.143See Song of Songs 8:6", + "Perhaps it should be understood this way: The sages tell us that God held the mountain over them...144BT Shabbat 88a but God didn’t do so for the other nations as it says in the first chapter of Avodah Zarah. This was the complaint of the nations: ‘Why didn’t you hold the mountain over us when we refused to accept it?’145BT Avodah Zarah 2b Based on either explanation, we learn the reason that the Exodus happened before its time. First, Israel received the Torah because it was from the root of the Patriarchs and they were sanctified by the Torah. We learned earlier that sanctification frees one from subjugation.146BT Ketubot 59b.4 God redeemed them from slavery to worship and then they received the Torah, as is states, “I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt;”147Exodus 20:2 In other words, I have redeemed you for this purpose. As the sages stated, one who redeems a slave for the purpose of the slave becoming his slave, the slave remains subjugated. This is related to the Midrash, “holding the mountain over their heads.” This was a major claim that Israel was forced to accept the Torah. Yet the mountain was held over them so that they would become God’s servants. And God brought us out of Egypt before their time causing the four other exiles and subjugation to the kingdoms.", + "The Magid now bases his explanation on the statement of Rabbi Elazar ben Azariah,148Daniel 11:45 and on the verse in Scripture, “In order that you may remember the day of your going out from the Land of Egypt all the days of your life.\" (Exodus 16:3) This is taken from Parshat Re’eh, “You shall sacrifice the Passover offering to the Lord your God...seven days you shall eat matzot, the bread of affliction, for in haste you left the land of Egypt, in order that you may remember the day of your going out from the Land of Egypt all the days of your life.” (Exodus 16:2-3) This is the meaning of Pesach according to our approach: Pesach means skipping. Besides its simple meaning, \"God passed over the houses of the Israelites when He smote Egypt,\" it has another meaning. It teaches us that God skipped the 400 years of exile to the end. We were commanded to eat the bread of affliction which is the food of slavery to state that God redeemed us before the alotted time in order to makes us serve God and bless God's name. This is established in Gittin 37b, “A slave who is taken captive and redeemed, if it was for the purpose of becoming a slave, he remains a slave.”149See Mishnah Gittin 4:4, Bitten 37b. The statement, “for in haste you left the land of Egypt,” is explained that you were still within the years of slavery but God skipped the years to the end. God redeemed you so that you could become His servants. The statement continues, “In order that you may remember the day of your going out of the land of Egypt all the days of your life.” That is why we eat the Pesach offering. It teaches us that God skipped to the end. And we eat matzah, called the bread of affliction, to teach us that we became servants to God. For this purpose, God redeemed us and now the obligation falls on us to remember, all the days of our lives, that we are now God’s servants.
Juxtaposed to Rabbi Elazar ben Azariah’s statement who brought this verse, “That you may remember,” is the statement “Blessed is the One, Blessed is He.” It is fitting for a servant to bless his master. He calls God Makom because God is Omnipresent; God's place is the world but the world is not God’s place. God is the creator who fashioned everything. All who enter the world are God’s servants. In addition, one says, “Blessed is the One,\" that is, the chose us to be His servants by redeeming us from Egypt. God did this by sanctifying us with the Torah, our gift of betrothal. It was given to us as a gift unlike the other nations of the world. God offered them the Torah as commanding king. To express this we say, “Blessed is the one who gave the Torah to His people Israel. God gave it to us as a gift but not to the other nations of the world, and we responded, “Blessed is He.” God held the mountain over them, something he did not do to other nations. \"The Torah speaks of four children..\" Together the four move together150Chida uses the language from Ezekiel chapter 1:9-10 of the divine chariot. based on this root as we will explain.", + "In his wisdom, the wise child strengthens his questions seeking to understand the mystery of Israel's protest after God held the mountain over us. For this is a major objection to the observance of Torah as is written in the tractate of Shabbat (ch. 9, Amar Rebbe Akiva). \"The Israelites could claim, “We were forced to accept the Torah!”\" The Tosafot151See Shabbat 88a comments that the covenant that was made in the time of Joshua was specifically for belief in God and the prohibition of idolatry. This is the thinking of the wise child: “certainly we made a covenant to accept God’s divinity in the time of Joshua152See Joshua 23-24 and not to worship idols (but it did not include all the commandments). That which is written, “What are the testimonies, statutes and laws…” was meant to reject the statement of the sages in the Tanchuma, that the covenant was specifically about the oral Torah. In other words, it was all about the Torah in its entirety. It states “The testimonies, statutes, etc…” The people were forced to follow God’s commandments but with regard to belief in God they certainly had a covenant with God! With regard to the testimonies, statutes and laws with Israel, the main principles of the Torah, they were coerced. So the wise child asks what obligation do we have with regard to these laws! To this question, comes the answer, “So you shall teach them all the laws of Pesach etc...” “We answer the wise child with hints”153This is a popular expression “It is enough to answer the wise with hints.” Midrash Mishlei 22:6 We are obligated to observe the testimonies and statutes and laws just as we are obligated to observe the laws of the Passover offering which is eaten with matzot and bitter herbs. The word Pesach is related to skipping or hopping. The Holy One skipped over the four hundred years of exile and we eat the bread of affliction, the food of slavery, to teach that God redeemed us to become His servants. Therefore bitterness would come later when we were enslaved by the four kingdoms. And so we cannot claim we were coerced. We were redeemed to become God’s servants. This is the reason for the statement “One may not eat the afikomen after the Pesach offering.” This was meant to remind us that there would come a time when there would no longer be a Passover offering when we are in exile. The taste of the Pesach would remain with us as a reminder of past redemptions. It was meant to hint that God took us out of Egypt before the allotted time to become His servants. Since all of this happened during the years of slavery and we were redeemed to become God’s servants we are obligated to serve Him, observe God’s statutes , God’s teaching and there is no reason to protest.", + "This is the essence of the answer that is given in Parshat Va’etchanan to the question of the wise child’s question: “We were slaves to Pharaoh in Egypt and Adonai freed us from Egypt with a mighty hand. Adonai wrought before our eyes marvelous and destructive signs… and He us freed from there, that He might take us and give us the land .... Then Adonai commanded us to observe all these laws…. to observe faithfully this whole Instruction,” (Deut. 6:21-26) His question was regarding the protest of coercion. While it is true Adonai is our God but we are not obligated to observe the laws because we were coerced as has been said. His father says to him, “We were slaves...with a mighty hand...in other words, God did this before the allotted time and therefore, God redeemed us to make us His servants so there is no reason to protest. Furthermore, the purpose of the Exodus was to give us the land of Israel as Scripture states, “God took us out...to give us.” There is no claim of coercion here since there was no coercion in the giving of the land. The land was given on the condition that we observe the Torah as it is written “And he gave them the land of nations,” (Ps. 105:44) so that they will observe God’s statues….thus for these reason we left Egypt to observe God’s statutes and there is no protest of coercion either because God took us out to be servants or because the land obligates us to observe God’s commandments and live righteously and observe all the commandments.", + "Come see the difference between a God fearing person and a wicked fool who distracts others by asking, “What is this rite to you?” (Ex. 12:26) In other words he is asking why we must observe the Passover offering, about which it is written, \"You shall observe this rite.” (Ex. 12:25) The wicked fool says: First, if we offer the Passover sacrifice so we can separate ourselves from idolatry, this is coercion. If so then even accepting God as the true divinity is coercion, so we should be able to worship idols! How much more so is this the case at Mount Sinai when God held the mountain over our heads - this was the most famous act of coercion.
How can the father answer such claims as his heart trembles at the ruinous words of his foolish child! (Prov. 18:7) He becomes angry with him and responds, “For you and not for dogs! For you and not for him!”154See BT Megillah 7b this expression is used in conjunction with a discussion of preparing food on the festival. Chida uses the expression in a derisive way here. God did this for You but not for him or even a dog! Since he separated himself from the community he has denied the central principle of Judaism, by saying that accepting God is coercive. He is a complete fool….How much more so here in the case of the rite of the Pesach. It is not considered coercion since God redeemed us with many miracles, signs and wonders. If the wicked one had been in Egypt he would not have been redeemed since God knows our inner thoughts and can see in the darkness of our hearts if he offered the Passover offering but his heart was committed to idolatry. As a result he would not have been redeemed. There would have been no deliverance through God, Selah! (Psalm 3:3)", + "Continuing with the simple child, who asks according to his simplicity. He heard that it was suggested that God, in His compassion, took us out of Egypt before the allotted time for the purpose of having us serve Him. He has no doubt about serving God but he asks a straightforward question, “What is this?” (Ex. 13:14) In other words, hadn’t they completed their four hundred years starting from the birth of Isaac so that the time of the Exodus was correct? His father should teach him according to his level of knowledge and answer him succinctly, “‘It was with a mighty hand that Adonai brought us out from Egypt, the house of bondage.” (Ex. 13:14) In other words, (say to him), pay attention that God does not prevent good for those who walk in innocence. Indeed, God certainly redeemed us with a mighty hand from Egypt before the allotted time. This is the meaning of “with a mighty hand.” This was not from the birth of Isaac since the servitude had to take place in the land of Egypt first. If you were to think the count was from the birth of Isaac, why was the exile in Egypt necessary? It could have all taken place in the land of Canaan. It is necessary to say that the land of Israel was already promised to them. The Merciful One said to Abram, “In a land not their own.” In a considerably few years, God redeemed Israel from Egypt so that we might become God’s servants.", + "The one who lacks the intellect and is limited in thought155See Jeremiah 48:11 עַל־כֵּ֗ן עָמַ֤ד טַעְמוֹ֙ בּ֔וֹ (their fine flavor has not remained) and Exodus 14:3 סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר (the wilderness closed on them). These are fine examples of the playful way Chida uses language. The word טַעְמוֹ֙ its flavor also has the meaning of intelligence or sense, And in the verse from Exodus the word הַמִּדְבָּֽר wildreness can also be vocalized to be speaker, so that the words mean, he closed off his ability to speak, an appropriate description of the one who does not know how to ask. does not know how to ask. To him his father says, “It is because of this that God did this for me…” That is,”Since we did not complete the 400 years decreed in the Covenant of the Pieces, God sanctified us with the Torah. In this way, “Sanctification cancels subjugation.”156See BT Ketubot 59b.4“Because of ‘this,’” (zeh) refers to the statement, “This (zeh) is my God and I will enshrine Him;” (Ex. 15:2) because God sanctified us and prepared us to serve Him. God acted with great compassion when He took us out of Egypt before the allotted time. The expression, “Because of this,” is also explained as at the time that matzah and maror are before us. Matzah is the bread of affliction reminding us that God redeemed us to serve Him. The subjugation to the four kingdoms is hinted at by the bitter herbs. Maror has the same gemartria as mavet, death, because exile is as bitter as death….we went forth before the predicted time for the purpose of serving God. This was the glory of Israel - Serving God would be a merit to us.", + "Let us now explain the questions of the four children and the answers given to each of them, in brief. The question that the wise child asks is set in the time of the Temple and the Jewish people were living in their own land. It was fitting to show signs of freedom and to rejoice even though we had been slaves to Pharaoh and had lived through a long and bitter exile which weakened them both physically and spiritually. We rejoice at what God did - we were slaves and God freed us. But now we are slaves again. This is what the wise child asks, “What are these testimonies, statutes and judgments which the Lord our God commanded you?” He says, “You and your ancestors are exhausted by the exile over many hundreds of years and suffering from the severity of subjugation to the kingdoms. What is the place of these signs of freedom that we went out from beneath the hand of Pharaoh? The parent answers wisely: these testimonies and laws are according to the laws of Passover. The Passover promises us that God will return and redeem us again with an eternal redemption. This is the meaning of the statement, “We do not eat anything after the Passover offering.” It serves as a hint that even without a Passover offering, the taste (of the Afikomen) is a sign that we will again offer the Passover offering and God will redeem us. That is why we continue to do it even during the harsh exile as a way to strengthen our faith in redemption. God will again lighten the darkness with a complete redemption", + "This foundation of this answer is based on the verses in the Torah, “We were slaves etc.” We will introduce what my grandfather and teacher taught in Hesed L’Avraham. The purpose of Israel’s subjugation in Egypt was because God knew that Israel would also be subjugated to four Kingdoms. In order that Israel should not despair of salvation, God caused them to be subjugated to Egypt first. Egypt was ruled over by Samael and Rahab who also ruled over all the nations of the world. If (Samael and Rahab) could not withstand Israel, how could the other nation and their angelic princes? This is the reason for the Torah answer: “We were slaves to Pharaoh,” who was extremely mighty due to his association with Samael and Rahab. The verse continues, “In Egypt”- Egypt was under the authority of mighty angelic princes. “And God took us out...and God performed...” (Deut. 6:21-22). The reason was to pressure us that God would do the same for every people, and to angelic princes who attempt to rule over Israel, for “If the cedars went up in flame, (what shall the hyssop of the wall do)?”157See BT Moed Katan 25b It is for this reason that we have all the symbols of freedom. From the Exodus from Egypt we know with certainty that we will merit and live to see the coming of the Messiah. It is also the reason that we do not eat after the Passover offering. It reminds us that even if the Passover offering is no longer offered, its taste/reason (ta’am) remains and we eat it to celebrate redemption by God.", + "There is another way of understanding the wise child’s question and the answer given to him in the Torah. It is known that if Israel had delayed leaving Egypt even another second (God forbid) Israel would have become impure by entering the fiftieth gate of impurity. They would have had an entrance (to the impurity of Egypt) but no exit (from Egypt).158See BT Gittin 56b The reason they escaped is that Moses, our teacher, had attained the forty ninth gate of holiness. As long as the redeemer attained an equal level of holiness to the level of impurity and husks, he could save them; but if they surpassed this level, Moses would not have been able to save them.
It is known that Rabbi Akiva reached the fiftieth level of purity; he excelled in wisdom and was complete in his learning so that God was with him. As a result he might say, “It is because of the wondrous greatness of the Exodus and its miracles, that Adonai our God commanded you (to perform these acts). For you did not attain the fiftieth level of purity (like me). However, I and those like me would have been able to understand the commandments because our strength is mighty enough to take Israel out of Egypt even if they had entered the fiftieth gate of impurity!”
We know from the sages that some of God’s commandments were known as statutes (chukim) since they are without any explanation because of our limited intellectual capacity. But really all the commandments have deep and meaningful reasons so that there are no commandments without an explanation. This is true even of the law of the red heifer whose explanation was not revealed even to King Solomon but was known to Moses. This is how the ancient one159Mishnah Keilim 25:4 The expression kat kodmim appears here but has a totally different meaning related to matters of holiness. Chida understands it as kat, the group, kodmim, of ancient ones. explained the verse, “For it is a statute (chok) for Israel; a ruling (mishpat) for the God of Jacob:” (Ps. 81:5) Even though it is a statute (a law without explanation) specifically for Israel, but in truth, they are not statutes but rulings (mishpat) for the God of Jacob (rulings which can be explained). It is something for which God has a reason but in our impoverished state, these laws are like statutes. A person with such wisdom among the Jewish people to whom God is so close and who has attained the fiftieth gate of holiness, knows the reason for every commandment and statue! Thus, that which is written, “What are these testimonies and statutes and rules which Adonai our God commanded you,”160In other words, the wise child says - God commanded you to observe these laws because you could only be redeemed by Moses who attained the forty ninth level of purity. But I as a wise child, like Rabbi Akiva have attained an even higher level of holiness! Therefore the wise child’s question ends with “Which God commanded YOU - not me!” I wonder if Chida is addressing some antinomian sectarians in his time similar to the Sabbateans who believed they had surpassed the commandments. means they are statutes, testimonies and rules but you do not have the ability to understand their wondrous wisdom as I do. This person might say that the mysteries of the whole Torah are revealed before me so they are true rules of God and not statues (chukim). All the mitzvot of Passover are obligatory for you, even people without the intellectual ability to understand them which is not the case for me and those like me. Since I have attained the fiftieth gate of holiness and I am not obligated in this. Even if you had descended to the fiftieth level of impurity I would have been strong enough to take you out of Egypt since my strength of holiness is equal to your impurity.”", + "However if you analyze it this way, this is not right. For sages do not eat bread but only matzah and maror (on Passover)161Here, Chida rebukes those who make such an argument by saying - no matter how high one’s level of spiritual attainment one may reach he still has to eat matzah and maror on Passover and not bread. according to all the statutes of Passover! If Israel had reached the fiftieth level, they would have escaped through the Exodus, receiving the Torah and the reincarnation of souls. But if, God forbid, they had delayed leaving Egypt and the majority of Israelites had become impure by entering the fiftieth level of impurity then the blemish would have increased until even the most exalted holy ones of the tribe of Levi had become blemished. Where then would wisdom be found? No person would have merited holiness at all and the gates would have been closed. For, “When Israel rejects what is good; An enemy shall pursue him. (Hosea 8:3) Then the entire seed of Israel would have become impure. This is the answer in the Torah to the wise child’s question: “We were slaves to Pharaoh in Egypt by association with the angelic prince whose idol we worshipped as a nation within a nation. God had to destroy the heavenly array of angelic princes in order to take us out. He then gave us statutes and laws, etc. “It will therefore be to our merit before Adonai our God to observe faithfully this whole Instruction…” (To Rabbi Akiva we say,) It is through this means that you merited (to reach this spiritual plain). If we had delayed a bit we would not have received the Torah or reached his level, not even part of it. Therefore (wise child) do as we do, observing the rite of Passover.”", + "It is also possible that the wise child’s question is about the two symbols of slavery - matzah and maror - and the two symbols of freedom - dipping and leaning. Together they make four. It is to this that he alludes when he asks: “What are these testimonies …” The answer is, “We were slaves to Pharaoh in Egypt.” This hints at two: “Pharaoh,” the cruel king, and “In Egypt,” the wicked nation. Or else, “In Egypt,” the angelic prince of Egypt who we worshipped so that we were subjugated to Egypt both body and soul. For them we have two symbols of slavery: matzah, which hints at the physical slavery, and maror which alludes to the subjugation of the soul, as Rabbi Moshe Alscheich162Alsheikh, Moses (d. after 1593), rabbi and Bible commentator, born in Adrianople. He studied in Salonika under Joseph Taitaẓak and Joseph Caro, and then emigrated to Ereẓ Israel, settling in Safed, where he gained prominence as an halakhic authority, a teacher in two talmudic academies, and a preacher. He was active in communal affairs and was a member of the rabbinical court of Joseph Caro, who conferred upon him the full ordination which had been reintroduced by R. Jacob Berab. (wikipedia) of blessed memory explained on, “They embittered their lives.” (Ex. 1:14) Then, “And God took us out of Egypt with a mighty hand...and commanded us to follow all these statutes,” (Deut. 6:20-25) In this way we became free physically and spiritually, for God in great compassion sanctified us with His commandments. Among them were two symbols of freedom for the redemption of our souls and our bodies. Let us all say before God, Halleluyah!", + "It is probable that the wise child’s question is the first examination in connection with the statement, “One asks and teaches (the laws of Passover) thirty days before Passover.”163See BT Pesachim 6a-b The sages said that Moses decreed that Israel should study the laws of Passover before Passover and the laws of Sukkot before Sukkot. (See Rabbi Joseph Caro, the Beit Yosef, S. 429) This was to take place thirty days earlier because of the sacrifices and the decree was never removed. Later authorities pointed out that there are sacrifices on the other holidays such as pilgrimage and rejoicing sacrifices. This child asks, “What are these testimonies...which Adonai our God commanded you,” that is, those who dwell in the darkness of the exile. It made sense to begin studying the laws of Passover thirty days earlier when the temple existed. It was necessary to study thirty days prior to Passover because of the Passover offering but now, when we are in exile, what is the purpose of beginning thirty days earlier? Further, it says thirty days for all the festivals and what is the purpose for the other festivals? To this one answers “Just like the laws of Passover.”That is, there are sacrifices on all the holidays such as the burnt, pilgrimage, festive and joyous offerings so one must begin thirty days before. And if you argue, now that there are no longer sacrifices, you should know that the tradition has not been uprooted. Don’t we see this in the statement “One does not eat an afikomen after Pesach?\" Now, we say, \"One does not eat after the afikomen,\" or after the matzah, as a reminder, and that the decree of studying the laws of Passover still stands today." + ], + [ + "Summary: Chida points out a number of things based on the text regarding the wicked child. First, he is filled with rage - and he is answered with anger. Second, his question reflects a deep understanding of Jewish law. The Passover offering is one of only two positive commandments for which the punishment is karet, incision, or being cut off from the Jewish people. Why should the punishment be so serious in these cases, he wonders since God already promised to redeem us from Egypt? The rejection of the Passover offering (and circumcision) however reflect an unwillingness to give up idolatry. Interestingly, Chida compares the Torah’s answer to teh wicked child to that of the Haggadah. The Torah’s answer is offered without the anger we see in the Haggadah.
The wicked one, what does he say? “What is this service to you?” He says ‘to you’ not ‘to me…’ Since he excluded himself from the community he has denied the cardinal principle of Judaism. Therefore set his teeth on edge by telling him: “It is because of that which Adonai did for me when I went forth from Egypt.” ‘For me’ and not ‘for him;’ had he been there he would not have been redeemed.
The wicked one watches and grinds his teeth in anger. In his wickedness, “he scatters deadly firebrands, arrows, like a madman.” (Prov. 26:18). (He asks,) “There is no penalty of karet164Karet (‘excision’) is the biblical penalty, for certain offenses, of being ‘cut off from the people’; for example, for failing to be circumcised for any other positive commandment; why is there one for failing to offer the Passover offering? Isn’t it a positive commandment? We find this penalty only in the case of the Passover offering and circumcision! The impure one expresses surprise and says, “What is this rite to you, since according to your opinion there is only karet for those who transgress negative commandment? The Passover offering is a positive commandment and one who neglects it does so by sitting and doing nothing.165It is worse when one transgresses by taking a forbidden action - all this person is doing is ignoring Passover, as with most positive commandments. (not by performing a forbidden act) Why is the Pesach offering different from other positive commandments? His fury is expressed when he says “To you” instead of saying “to him” since he separates himself from the community and thereby denies a principle of faith.
Thus we answer him: Is not the purpose of the Passover offering the rejection of idolatry? As the sages said, “Go set aside the lamb for yourself...” (Ex. 12:21) Separate yourself from idolatry and offer a lamb for God’s commandment. Since he sets himself apart from the community by denying this commandment it is as if he worshipped idols; this is what is meant by a denial of the basic principle. He also casts doubt on the mitzvah of circumcision which is also a denial of God. This too is a positive commandment for which the penalty is karet. His error is thinking that there shouldn’t be a penalty of karet for the Passover offering, and then saying the same for circumcision. Actually, the reason we went out from the land of Egypt was for the merit accrued through the blood of the Passover offering and of circumcision. The wicked one questioned the legitimacy of the two types of blood, Passover and Circumcision. If he had been in Egypt he would not have been redeemed!", + "It is possible that in his wickedness, he sought to uproot all the commandments related to Passover, using the verse, “they shall be enslaved and oppressed for four hundred years... in the end they shall go free with great wealth,” (Gen. 15:13-14) He asks, “From the beginning God told Abraham that they would leave Egypt after 400 years so what is the point of all these commandments as a means of leaving Egypt and all the praise for the Exodus? God had already promised to bring them out.” That is the point of his question, “What is this service to you?” The one who answers him becomes angry and says, “‘To you’ and not ‘to him’ since he separates himself from the people of Israel and denies the fundamental principle. The heretic asks, “What is this service to you,” because he doesn't believe in the Torah. Therefore you should set his teeth on edge by saying, “It is because of this which God did for me...if he had been there he would not have been redeemed,” since he would have died during the plague of darkness.", + "I saw that Rabbi Isaiah of Trani the Elder,166Isaiah di Trani ben Mali (the Elder) (c. 1180 – c. 1250) was a prominent Italian Talmudist. He is often confused with his grandson who bears the same name. Isaiah originated in Trani,an ancient settlement of Jewish scholarship, and lived probably in Venice. He was a prolific writer. He wrote: Nimmukei Homesh, a commentary on the Pentateuch, consisting mainly of glosses on Rashi. The work has been printed as an appendix to Azulai's Penei Dawid (Leghorn, 1792) (Wikipedia) in Nimukei Chumash on the Torah, (Parshat Bo), writes, “What is this service to you? To you and not to him. We have explained that this is the question of the wicked child who asks a question by saying, ‘to you,’ and not ‘to us.’ It has been asked, isn’t it written in Parshat Vaetchanan, `When your child asks you…that Adonai our God has enjoined upon you…” (Deut. 6:20-21) One might explain that there the child includes himself in his question by saying, ‘Adonai, our God,’ while the wicked person doesn’t include himself by saying ‘us.’ Rather he says ‘to you.’' Further, I was surprised that the wicked child asked, “What is this service to you,” and he answers ‘We do not eat an Afikomen after the Passover offering.’167Apparently this comment appears in Rabbi Isaiah’s commentary on the Torah but not in comments on the Haggadah. Why does he need to say this and why does he repeat it? One might say that even though this child is wicked, in his cleverness he asks this question because he notes that we eat two sacrifices: the Passover offering and the Chagigah offering. Yet the Passover offering is eaten after the Festive offering which satiates our hunger. As a result he asks, “Isn’t the Passover offering the essential offering of the day; so why do we eat the Chagigah offering first to satiate our hunger and not the Passover offering which is more important. Because of this we say to him, “We do not eat an Afikomen after the Passover offering.", + "Behold this version of the text of Rabbi Isaiah, ‘One does not eat the Afikomen after the Passover offering,’ is new. And I do not know where the Rabbi found it. The questions of the four children and the answers appear in the Mechilta, at the end of Parshat Bo but it is like our version of the text except for a few variations in the text, Still, Rabbi Isaiah’s explanation of this passage applies to the wise child and it is offered there by Rabbi Kolonymous, when he writes, “This is what Rabbi Isaiah has written.” It would appear that Rabbi Isaiah in his commentary to the Haggadah changed it from his explanatory notes in the Torah commentary and wrote this explanation regarding the question of the wise child.", + "A problem was raised by Rabbi Isaiah regarding the wise child’s question, “Which Adonai our God commanded you,” that the wise one did not say, “commanded us,” He answers this question by saying that the wise child included himself in the community by saying “The Lord our God.” I heard similar answers from other commentators who said that the wise child mentions God while the wicked one doesn’t. The sages quoted a clear statement, “I found that wisdom is superior to folly as light is superior to darkness.” (Ecc. 2:13) That is, there is an addition in the words of the wise child that the wicked fails to mention: the wise child mentions God, as in “Light is superior to darkness.” In Genesis “God calls the light day but the night darkness.” In the case of light God is mentioned but not with darkness.", + "As this has been explained, one must also explain the answer of the wicked child in Parshat Bo. It states, “You shall say, ‘It is the Passover sacrifice to Adonai,” (Ex. 12:27) There is no hint of complaint on the part of question (in the Torah) while the Maggid portrays the questioner as pouring out hot wrath when he says, “What is this service to you?” Also the Maggid connects the question to the wicked child but he does not bring the answer t in the Torah. It might be that the answer is also related in the Torah, Parshat Bo, “And when your children say, ‘What do you mean by this rite?’ you shall say, ‘It is the Passover sacrifice to Adonai’...The people then bowed low in homage.” (Ex. 12:26-27) One might compare this with the passage in Parshat Vaetchanan (Deut. 6:20) containing the question of the wise child where it is written, “When your child asks you…” or Parshat Bo (Ex. 13:8), “You shall tell your child…” the one who does not know how to ask, and at the end of the same portion, “And when, in time to come, your son asks you, saying, ‘What does this mean?’” (Ex 13:14) which is the question of the simple child. Why in the case of the wise, simple and the one who cannot ask, are the questions formulated in the singular, “Your son,” while in the case of the question posed by the wicked child, is it written in the plural, “And when your children ask you?” Just the opposite - it should have been written in the plural for the wise child and in the singular for the wicked child!
Furthermore, for the wicked child it states, “And when (v’hayah) your children say,” and the sages have said in general that whenever a verse begins with the word v’hayah, it suggests something happy.168See Deuteronomy 26:1, See Ohr HaChaim ad locum, among other places Yet what joy does the wicked child bring? Can one find a place where the language v’hayah with happiness since it is associated with broken sighs? And what father rejoices at the burial of his wicked child? Would the child’s mother and father rejoice if they found a place to bury their wicked child? Furthermore, it is written, “The people then bowed low in homage.” Rashi explains, “They bowed in thanksgiving for the tidings of the approaching deliverance, the promise of coming into the land, and regarding the children whom they would have.”169See Exodus, Rashi 12:27 This seems strange since the tidings regarding children are evil tidings since the children turn out to be wicked and there is no place where bowing low is associated with sorrow and sighs.
It would appear that the expression, “What is this service to you,” is not definitely associated with evil. If a righteous person who is associated with sanctification says, “What is this service to you,” we would not necessarily judge him negatively and say that hit is heresy and that he denies the fundamental teachings of Judaism. Rather we would say that we are obligated to judge him favorably so that he was not drawn to evil. We presume that he is righteous. But if he is wicked, we would presume that he was acting wickedly and assume that this statement “What is this service to you,” is an incriminating statement, and that he removed himself from the community of Israel. It is because of this that the Torah changes the language here and says, “And when your children say…” using the plural language and using the word v’hayah which is associated with joy. Also the answer states, “You shall say, It is a Passover offering,” using the Hebrew word Amar which is conciliatory, so that they will think that their children can be righteous, even as they say, “What is this service to you. One should not judge such children harshly and one should presume (the best about them). The parents should answer them in a conciliatory fashion, “It is the Passover offering…” We conclude that it is the wicked person who asks, “What is this service to you,” an unpleasant question, and that he is removing himself from the community by denying the basic principles of faith. In the language of the answer, however, we use the plural, the language of joy, as well as conciliatory language in order to ‘sweeten’ the question. In this way we presume that it is a wicked person who says this. Certainly he asks this question with wicked intentions and therefore we answer him hashly, but we also say, “And the people bowed in homage.” This implies that it is good tidings that the children may turn out to be righteous... From this, the sages conclude that this is the wicked person’s question (in the Haggadah). For if it is the wicked person asking, “What is this service to you,” then we must cast guilt upon him by, “breaking the jaw of the wrongdoer,”170See Job 29:17 blunting his teeth by speaking harshly to him. Therefore, the Magid of the Haggadah does not quote the answer in the Torah. Scripture speaks of the children of Israel as all coming from good stock. From there we learn that if the question belongs to the wicked one then the answer should be direct and bitter, turning away from him. Thus we have explained everything!", + "Rabbi Haim Abulafia,171Hayyim ben Jacob Abulafia (born 1660 in Hebron, died 1744 in Tiberias, Ottoman Syria) was a rabbinical authority. He was the grandfather of Hayyim ben David Abulafia and grandson of Isaac Nissim aben Gamil. Abulafia was a rabbi in Smyrna, where he instituted many wholesome regulations. In his old age he restored the Jewish community in Tiberias wonder of the generation, of blessed memory, author of Sefer Mikra’ei Kodesh (Page 6) explains, “What is this rite to you - the intercalation of the year,.” to mean ‘You may intercalate’ the calendar at any time you want. (The statement goes on to say) “...It is because of this right of intercalation which God gave me,” as is stated, “This month shall be the beginning of months to you.” (Ex. 12:1) God says, “Until now intercalation was in My hands; now I am placing it in your hands, as it is written, “When is Rosh Hashanah? God says, “You and I will ask the earthly court.””172Pesikta D”Rav Kahana 5:13 The wicked person assumes that in order to set the calendar God took us out of Egypt. This is heresy! (See what Rabbi Abulafia wrote there at length.) One can explain this matter: “The commandment of “This month shall be to you,” was a foundation stone and the first commandment. Yet it is written that in our poverty we worshipped idols in Egypt. We could make the claim - if the Holy One wanted to rid us of idolatry, why didn’t he simply abolish it since they believed that acts of god were greater (than acts of human beings.) Now when all the Israelites saw that God brought judgment upon the gods of Egypt they might have come to the false conclusion that acts of heaven are greater (than acts of human beings) and if God didn't want idolatry why didn’t He just abolish it? God brought about judgements against the gods of Egypt. Rather God brought vengeance upon Egypt because they tried to destroy us and so he judged their gods.But the worship of idols itself didn’t matter to him. This (conclusion) caused the destruction of the cornerstone of our Torah. Therefore, the first commandment which we received, “This month shall be to you” was given to the court to teach that human actions are better and so they should not conclude that we can worship idols. Now, the wicked person doubts the commandment of intercalation of the calendar since he concludes that the acts of God are better and because of this he errs regarding the intercalation and denies the principles of faith particularly regarding idolatry by claiming if God didn’t want idolatry why didn’t God just abolish it? Because of this you should say, “To You and not to him,” because he removes himself from the community by denying the basic principles of faith. He says, It is because of intercalation that I am of the opinion that human actions are preferable. I separated myself from idolatry, I circumcised myself twice in order to uproot the assumption that acts of heaven are preferable, as I will explain later. If the wicked person had been there, he would not have been redeemed since he held that acts of heaven are better and he would not have performed the Passover offering or circumcised himself. Without the blood of Passover and the blood of circumcision his blood would have been on his own head. He would have been polluted in the very place he should have been redeemed.", + "Our teacher, Rabbi Yosef David,173I am not certain if this is the correct person Chida identifies here: Hacham Yosef David, son of Hacham David Shabtai, was born in Salonica, in approximately 1660. In 1702, Hacham Yosef David was appointed as a dayan and, in 1728, as President of Salonica's rabbinic court and community. He issued responsa to hundreds of halakhic questions that reached him from the entire region – Salonica, Turkey, Egypt, Italy and more. He headed the senior yeshiva, where one of his greatest students was Hacham Yosef Molcho, author of the Shulchan Gavohah. told the following story regarding the students of the Ari: in the time of Rabbi Chaim Vital, of blessed memory, an individual injured himself on the first night of Passover. They asked Rabbi Chaim Vital, how this could be - doesn’t the Torah promise that the night of Passover will be “A night of watching” (leil shemurim). How could it be that a person should break his leg on the joyous and holy festival? Rabbi Vital revealed the mystery that the man had committed a transgression on that night and therefore suffering came upon him. It would appear that it is written “a night of watching” specifically for those who have not transgressed. If one continued to sin on the night of Passover, this night is not a “Night of watching for him….. The truth is it is watching “For you,” but not “for him” because he has transgressed on this night. If he had been in Egypt he would not have been redeemed because he transgressed and was no longer protected. These are the words of Rabbi Yosef David.", + "From this we can correctly explain the language of the Torah, “That was for Adonai, a night of watching.” (Ex. 12:42) When is the night of watching? It is a night “For Adonai;” that is, it is a night that is sanctified and set apart for God through the fulfillment of commandments. Only then is it a night of watching. But if it is not “for Adonai” if they commit transgressions on this night. It isn’t a night of vigil/watching for those people who devote themselves to their animal appetites and do not act like those among the people of Israel who busy themselves with the laws of Passover, matzah and maror to fulfill the commandments so that the night of vigil is upon them." + ], + [ + "Summary - The Simple child’s question is not as simple as it seems at first: “What is this?” Because of his purity of heart he is given permission to ask about anything regarding Passover and the Seder. He wonders about why it is necessary to have two symbols of slavery and two of freedom, and what the significance of the haroset is. Chida goes on to analyze the full passage in Exodus from which this question is taken. Of special interest is the question regarding the first born women - why weren’t they sanctified like the first born men.
The simple one, what does he say? “What is this?” (Ex. 12:26) You shall say to him, “With a mighty hand Adonai brought us out of Egypt.
The simple child is given permission to express himself and ask about anything, “What is this?” since there are other things which we do. There are two symbols of freedom and two symbols of slavery at the Seder: matzah and maror are symbols of slavery while dipping and leaning are symbols of freedom. Why are there two symbols (of each)? It should have been enough with just one symbol. The father gives a simple answer, “It was with a mighty hand that Adonai brought us out from Egypt, from the house of bondage.” (Ex. 13:14) This is the essence of the Exodus and further it was performed with a strong hand; therefore we have two symbols of freedom. God took us out of Egypt from beneath the control of the heavenly prince known as Egypt, as the sages state regarding the verse, “the Israelites caught sight of Egypt174Note that it says Egypt and not Egyptians. The people caught sight of the prince Egypt advancing toward them. Since the verse is singular, the sages interpret the word mitzrayim and singular as well. advancing upon them.” (Ex. 14:10) And also from the house of bondage - the Egyptians, the nation to which we were enslaved. We were enslaved to the heavenly prince and to the nation, so we have two symbols of slavery.", + "It is also possible that in his innocence the simple child asks, “How could God smite every first born, taking justice into His own hand? The answer is, “With a mighty hand God took us out.” That is, with great strength God took us out because if God hadn’t and we had delayed even one more second in Egypt the impurity of Egypt would have clung to us, lowering us to the fiftieth level of impurity. The name of Israel would have been obliterated, God forbid. In a place of great loss a person may take justice into one’s own hand.", + "Or maybe the simple child asks, after making the charoset, a reminder of the mortar, why was it necessary to have maror, which alludes to the verse, “They embittered their lives?” We have already hinted at the matter of “making bricks with mortar, and sorts of tasks in the field,” (Ex. 1:14) with the charoset. The father answers, “WIth a strong hand God took us out.” Chozek yad, “With a strong hand.” The harshness of subjugation helped us complete the slavery; therefore, we have something special to hint at the harshness of the slavery - the maror is an allusion to “They embittered their lives.” This was essential to the Exodus.", + "It is possible to interpret the rest of the verses at the end of Parshat Bo, as an answer to the simple person. It is written: “You shall say to him, ‘It was with a mighty hand that Adonai brought us out from Egypt, the house of bondage. When Pharaoh stubbornly refused to let us go, Adonai slew every first-born in the land of Egypt, the first-born of both man and beast. Therefore I sacrifice to Adonai every first male issue of the womb, but redeem every first-born among my sons.’ And so it shall be as a sign upon your hand and as a symbol on your forehead that with a mighty hand Adonai freed us from Egypt.” (Ex. 13:14-16) One might think, before beginning “With a strong hand God took us out,” the verse should have begun, When Pharaoh was harsh, “God took us out with a strong hand.” Further, one wonders why God did not command the firstborn females to also sanctify themselves since the Egyptian firstborn females also died in Egypt as the sages state, “All the first born females died in Egypt except Batya bat Pharaoh who was saved through the merit of Moses.175According to Shemot Rabba 18:3 - the first born females also died in Egypt; Other Midrashim disagree. Among the Acharonim,176Aḥaronim in Jewish law and history, are the leading rabbis and poskim (Jewish legal decisors) living from roughly the 16th century to the present, and more specifically since the writing of the Shulchan Aruch in 1563. there are those who say that firstborn women should also fast on Passover Eve. If this is so, why weren’t the female firstborn set apart and sanctified (like other firstborn)? Do we not set apart other first born animals, even the first born of the asses177See Numbers 31:30 were sanctified though they are impure animals. After some time I came upon Sefer Maaseh Rokeach (a commentary on the Mishnah) by Rabbi Eliezer of Cracow,178Rabbi Elazar Rokeach, also known as Eleazar ben Samuel (c. 1665—1742) was the author of Maaseh Rokeach and Chief Rabbi of Amsterdam. of blessed memory. The Rabbi explores why the women did not practice pidyon. He answered that there was a debate in the upper world saying “as these, so these. Since the males were condemned (for worshiping false gods) they needed redemption. But there was no condemnation of women for, as is known, it is because of righteous women that we were redeemed from Egypt. Therefore there was no danger of them dying like the males who were denounced and so God saved them. See what is written there at length in Masechet Bechorot.", + "A Midrashic interpretation of the text is offered: the sages said that harshness of subjugation in Egypt shortened the time that the Israelites were enslaved. Since the Israelites were considered children to God, God caused the harshness of subjugation to subtract from years of slavery. It can be compared to a king who became angry with his son and banished him. Anyone who treated the son with kindness during the time that the king was angry, found favor before the king. But if the son had been a slave, kindness would have meant nothing to the king. Anyone who caused suffering to a slave and avenged him would have been judged praiseworthy. This is similar to what Rabbi Akiva said in a discussion with Turnus Rufus (chapter 1 of Baba Batra):179See BT Baba Batra 10a as the heavenly prince of Egypt said Israel was “a nation within a nation;” (Deut. 4:34) so that the Israelites were idolaters just like the Egyptians. It was necessary to prove that even the wicked of Israel who worshipped idols and the ignorant who had no understanding were considered God’s, “children.” This is why their redemption was necessary: most of the Israelites were idolaters and ignoramuses at that time who lacked understanding. But God desired for the sake of His righteousness that the first born of Egypt be stricken - even the first born of the animals - to teach that even animals that were first born had to die. This was proof that since Israel are God’s children, even if they acted like animals, they were still judged as God's children. The first born asses were also killed if they were “firstborn;” so too, ignorant Israelites were precious and excluded from the final plague (even if they acted like asses). (See The author of Mishnah LaMelech,180Judah ben Samuel Rosanes (1657-1727) was Rabbi of Constantinople and son-in-law of Abraham Rosanes I.On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi of the Ottoman empire. He died at an advanced age in Constantinople on April 13, 1727. Mishneh la-Melek (ib. 1731), glosses and comments on Maimonides' Mishneh Torah; later it was printed together with the Mishneh Torah. on the Mishnah Torah, Laws of Slaves, chapter 3 writes that a kohen who is ignorant, has no holiness.) Since all are God’s “children,” and are considered first born as Scripture states, “Israel is my first born child,” (Ex. 4:10) the harshness of slavery was shortened - including for the wicked and the ignoramuses. As a result, the completion of the the slavery arrived when it did. Because of this, our Creator commanded us to sanctify the first born of human beings, animals and even asses to teach that human beings who act like animals and asses are still called firstborn. This was essential for the Exodus - God smote the animals and the asses to show that just as they were among those who faced the bitter cup of death, so too were the wicked who were compared to animals (See Ps. 49:13) and the ignorant. They are all called firstborn and what evil was done to them was taken into account when the time of the redemption was pruned. (Song 2:12)", + "Based on this reasoning it is possible to understand why the simple child asked the question in his simplicity, “What is this?” That is, he is asking, “What is the reason for the sanctification of the first born animals?” And if you answer that it is because all the first born animals in Egypt died this is still difficult - what was the reason for smiting the first born animals in the first place? The reason why the first born of the other male and female slaves were punished was because they rejoiced in the suffering of the Israelites who were enslaved with them. But why animals? And even more, what did the first born asses die in Egypt and why sanctify the first born asses who were impure? His father says to him, “It was with a strong hand that God took us out of Egypt;” that is, God took the Israelites out with a strong hand because it was before their time to leave Egypt. This was the reason for the harshness of subjugation. The harshness hastened the time of redemption because the Israelites are the children of the living God. Pharaoh refused to send us out because we were also idolaters and were considered like lowly animals of all the slaves. The ignorant of Israel were also like asses and it was found that like the Egyptians they sinned through idolatry. It seemed obvious to the Egyptians that the idolaters and ignorant should not have the status of God’s “children” so that the harshness of their exile would not be taken into consideration. To show their error God smote all the first born, even the animals and asses. This was to show that even first born asses were taken into account; how much more so the wicked and the ignorant of Israel who were still considered God’s children, as the verse states, “Israel is my first born child.” As a result, the harshness of the subjugation hastened Israel’s early redemption to show that every Israelite had the status of a firstborn. Since the Exodus from Egypt was related to the harshness of slavery, “It shall be a sign upon your arm and frontlets...because with a mighty hand God took us out of Egypt before the allotted time, including the wicked and ignorant. Therefore all of them were obligated to put on tefillin to remind them of God’s wondrous acts. God is with us because all of Israel are children, even the wicked and ignorant, as has been said.", + "Returning to our introduction, it is possible to explain the statement midrashically, “Israel is my firstborn child. I have said to you, ‘Let my child go so that he may serve me.” (Ex 4:22-3) Also Moses said, “Let my people go so that they may serve Me.” (Ex 7:16, 19; 9:1, 13) This matter is discussed in the Jerusalem Talmud in the eighth chapter of Berachot,181JT Brachot 60a “One who is waited upon by a Kohen is guilty of defrauding sacred property.” A question is raised in Hagahot Maimoniot (in the third chapter of Mishnah Torah the laws of slaves) based on Rambam’s statement, “A Kohen who becomes a slave cannot have his ear pierced because he would then be disqualified from the priesthood because of a blemish.182See Mishnah Torah Avadim, 3:8 Since he cannot have his ear pierced it implies he can serve as a slave at least during the period until shemita. In the Hagahot Mordechai183Mordechai ben Hillel HaKohen‎; c.1250–1298, also known as The Mordechai, was a 13th-century German rabbi and posek. His chief legal commentary on the Talmud, referred to as The Mordechai, is one of the sources of the Shulchan Aruch. He was killed in the Rindfleisch massacres in 1298. in Gittin it is explained that the case in the Talmud is different since one chooses to forgo his honor may do so. In Sefer Yad Aharon184 (Orech Chaim 128) writes that there is no problem for a Kohen who becomes a slave since the court sold him as punishment for having stolen. It would seem that the answer (of how a kohen could be a servant) is that after six years even if it is his desire to continue to serve his master, he may not do so because he cannot have his ear pierced and thereby forgo the priesthood because of a blemish. When the time that the court sold him for is complete, and he still wants to serve, he is not allowed to do so because a kohen who serves a person is guilty of misappropriating God’s property (ma’al). The author of the Mishneh LaMelech,185Judah ben Samuel Rosanes (1657-1727) was Rabbi of Constantinople and son-in-law of Abraham Rosanes I. His teachers in Talmud and rabbinics were Samuel HaLevi and Joseph di Trani the Younger. On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi of the Ottoman empire. He died at an advanced age in Constantinople on April 13, 1727. commenting on the laws of slavery in the Mishneh Torah, suggests that it is speaking about an ignorant kohen. According to the opinion of the Ribash186Isaac ben Sheshet Perfet (1326–1408) was a Spanish Talmudic authority, was born at Valencia and settled early in life at Barcelona, where he studied at the school of Nissim of Gerona. the Talmud is talking about a kohen who has no authenticated lineage. According to the opinion of Rabbeinu Simchah who is quoted by the Mordechai in chapter 5 of Gittin, this is implied by the fact that a kohen cannot give permission to someone else to lead the Grace after meal unless the person is his teacher or someone of higher status than him.
Now, until Aaron and his offspring were chosen for the priesthood, all the first born were considered the kohanim. When the moment of reckoning based on the Covenant of the Pieces came about, the Egyptians forced the Israelites to serve them even though they considered themselves firstborn, as scripture states, “Israel are my first born children.” Since the firstborn were considered kohanim and it was considered misappropriation for them to serve the Egyptians. As long as the Covenant of the Pieces was not fulfilled as God had decreed, they had no rights and so it was permissible for them to be enslaved by the Egyptians and serve them. The Israelites were considered like kohenim who were sold into slavery by the court. It was permissible for the buyer to use his services. The moment the decree was completed, Israel returned to their holy status and it was forbidden for anyone to use their service - to do so was misappropriation of God’s property (ma’al). This is the significance of the statement, “Israel is my first born;” they had the lineage which allowed for the statement, “Let my child go so that he may serve Me.” specifically serve Me, since it is prohibited for a kohen to serve anyone else since this would be ma’al. Similarly, Scripture states “Let my people (ami) go that they may serve ME;” that is, the word ami is an expression used for Torah scholars, as in the verse, “Declare to My people (my Torah scholars) their transgression,” (Isaiah 58:1 see Rashi ad locum187Rashi on 58:1 - and relate to My people their transgression These are the Torah scholars, whose every inadvertent sin is counted as a transgression, for an error in study is accounted as an intentional sin. ) That is: even though it might have occurred to you that they are ignoramuses, this is not so. Rather they became scholars the moment they received the Torah, “And all your children shall be disciples of Adonai. (Is, 54:13) Anyone who attempts to learn Torah is considered like one who has learned Torah. They are not exempt because of lineage or ignorance so that one can use their services… This is what the sages implied regarding the verse, “at the end of the four hundred and thirtieth year, to the very day…” since the end had come God did not prevent them for even one second (from leaving). Once the end of the decree had come, they could not serve the Egyptians of their own will or even with simple tasks because one who uses the services of the Kohen is considered guilty of misappropriation of their service. This is so according to those who hold that a kohen is not allowed to forgo his priestly status.", + "It is possible this is the meaning of the verse, “Israel is holy to Adonai, first fruits of His harvest. All who ate of it were held guilty; Disaster befell them, declares Adonai.” (Jer. 2:3) It implies that Israel is holy like the Kohanim and were, “the first fruit of the harvest” - were considered to be first born and kohanim. “All who ate of it were held guilty,” - one who makes a kohen serve him is considered to have misappropriated God’s property. Even though the Israelites were in Egyptian exile for hundreds of years, to this one may say, “Disaster befell them (the Egyptians), says Adonai. Even though God decreed this, God treated them like a kohen who was sold by the court for his theft so that it was permissible for the kohen to serve others. But this was set for a set number of years that God decreed upon them to serve others.", + "Another answer is hinted at in the question of the simple child and the verses in Parshat Bo which we analyzed above. Since the first born females also died in Egypt during the plague of the first born, why weren’t the first born Israelite women also sanctified? The answer to this question is based on what is written in the recently published book, Yaarot Devash.188Rav Jonathan Eybeschütz (1690 – 1764) was a Talmudist, Halachist, Kabbalist, holding positions as Dayan of Prague, and later as Rabbi of the \"Three Communities\": Altona, Hamburg and Wandsbek. With Rav Jacob Emden, he is well known as a protagonist in the Emden– Eybeschütz Controversy. (wikipedia). This book is a collection of sermons on ethical matters . The author writes that the seventy offspring of our forefather Jacob who went down to Egypt corresponded to the seventy nations and their angelic princes. Only the angelic representative of Egypt was female, as is written, “I have likened you, my darling, to a mare in Pharaoh’s chariots.”(Song 1:9) Corresponding to the angelic representative of Egypt, Yocheved was born between the walls (upon entering Egypt),189See BT Sota 12a; Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: The “daughter of Levi” is Jochebed, whose conception was on the road, and she was born between the walls, i.e., in Egypt, as it is stated: “And the name of Amram’s wife was Jochebed, the daughter of Levi, who was born to Levi in Egypt” (Nu. 26:59). thereby completing the number of seventy descendents. Like the prince(ss) of Egypt, the seventieth descendent of Jacob was female. Therefore, while Pharaoh reigned over Egypt , he was reigned over by a feminine. Heavenly representative. That is why he said, “Let every girl live,” (Ex. 1:22) since the angelic princess watched over them. And it was for this reason that Yocheved gave birth to Moses, and that she was born in Egypt. From Yocheved the one who would negate the angelic princess of Egypt was born. That is also why all of the firstborn Egyptian women died during the tenth plague. This is the essence of his lengthy explanation. It might be that the firstborn women of other idolatrous nations who were in Egypt (there were members of every nation present in Egypt) did not die; only the firstborn males of other nations died. This is what is stated in Shemot Rabbah, chapter 18, “the first fruit of their vigor,” (Ex 18:3) - The first drop that were female firstborns also died,”190Exodus Rabbat 18:3 that is, the firstborn Egyptian women. This is the meaning of the verse, “He struck every first-born in Egypt, the first fruits of their vigor in the tents of Ham.” This implies that the male firstborn in Egypt died including of the nations; in addition to them, God smote “the vigor in the tents of Ham” - specifically the Egyptian women. If this analysis is correct then (we must ask) - weren’t the Israelites also guests in Egypt and therefore should have been judged like the other nations. If so, then only the males would have died and not the females just like the female firstborn of the other nations! It is for this reason that God commanded that only the firstborn males needed redemption because God had saved the male firstborn from dying in Egypt, and God did not need to save the firstborn females. The female firstborn did not need redemption and that is the essential reason why the firstborn women do not have to fast on Passover eve.
The simple person asks about “What is this,” when he sees the firstborn male animals are sanctified but not the female ones. He asks like a person who cannot articulate his question. He receives the answer, “With a mighty hand…and God smote all the first born of the other nations - the male ones specifically. Only the female Egyptian firstborn died so the Israelite female firstborn do not require redemption. This may be because the angelic representative of Egypt was female as Scripture says, “On that day, the Egyptians shall be like women….” (Is. 19:16) as is explained in Exodus Rabbah 8:2." + ], + [ + "The One who doesn’t know to ask - you open for him, as is written, “You shall tell your child on that day, ‘It is because of this that God did for me when I went forth from Egypt.”" + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "One might think that the obligation to discuss the Exodus begins on the first day (of the month of Nissan.) Therefore the Torah says, “You shall tell it to your child on that day.” One might have thought that “On that day,” implies the day time. Therefore the Torah says, “Because of this,” “Because of this” implies that one must do so (tell the story of the Exodus) at the time when the matzah and the maror are in front of you.
The one who is unaware among the children angers his father because his son is an ignoramus. When he sees this, he is distressed. The Maggid advises the parent, “You (Aht) open for him.” This statement begins in the feminine because the father’s distress grows when his child expresses nothing. As a result, his strength is weakened like a woman. This language is borrowed from the verse, “If You (Aht) would deal thus with me, kill me…” (Num. 11:15) And since it states, “You shall tell your child on that day, saying….” This implies that the father makes these pronouncements with all his might, hoping to arouse this child to listen to the teachings. Thus, we tell him even if the child does not know how to ask, there is still an obligation on the parent to tell him.
\"I have heard in the name of some commentators the following: “One asks about and teaches the halakhot of Passover thirty days before Passover. Rabban Shimon ben Gamliel says: One begins studying halakhot two weeks before a Festival.”191BT Pesachim 6a The rishonim192Commentators on Jewish law are divided into two groups: those who lived before Joseph Karo - are called the Rishonim, and those who came afterwards known as the Acharonim. raised a difficulty with this since Moses decreed that the people should study the laws of Passover on Passover, the laws of Sukkot on Sukkot and the laws of Shavuot on Shavuot.193BT Megillah 32a This would seem to contradict the earlier statement which suggests that they should begin either two or four weeks before Passover. The Ran194Nissim ben Reuven (1320 – 1376,) of Girona, Catalonia was an influential talmudist and authority on Jewish law. He was one of the last of the great Spanish medieval Talmudic scholars. explains that Moses decreed that one should study the laws of the festival on the festival to mean one should do so within the period of the holiday - either thirty days or two weeks according to Rabban Shimon ben Gamliel. Thus, in the case of two students who ask, one on the subject of the holiday and who doesn’t ask a question germane to the holiday, they are required to answer the holiday question first. From the beginning (of Nisan) we answer questions germane to this period. Now the passage asks - if it occurs to you that Rosh Chodesh is the time for asking germane questions, why does Scripture say, “On that day?” From this we may conclude that we are speaking of the child who doesn’t know to ask, for if we were talking about a wise or a simple children who asks questions, then it would diminish the telling since it is specifically from Rosh Chodesh that a student is required to ask questions that are germane to Passover. So why does it say, “On that day?” This must be speaking about the child who doesn’t know to ask. For him Scripture states, “You shall tell him” - You yourself shall tell him even without a question. This is the one we are speaking about, it is not from Rosh Chodesh when students ask questions. (The Haggadah then states, “if it is on that day; let him ask from the day before…” that the father can teach him. From this we can conclude that if he has a little knowledge, we might start teaching him from the previous day and then his father can involve him on that night. But if he has no knowledge, it would not help to teach him the previous day.
One must speak to the child on the night of Passover.. If you taught such a child from the previous day it would not help them. You are obligated to speak to him at the time when the matzah and maror are placed before you. Then it does not diminish for he is like one who asks himself...\"", + "It might be that the statement, “When the matzah and maror are placed (before you)” alludes to what has been said - matzah is a reminder of slavery and maror is a reminder of the harshness of their treatment. This is the essence of the redemption and it is why the Haggadah is recited when the matzah and maror are placed on the table. One might also say matzah is a reminder of the subjugation of the body since this is the slave’s food; and the maror is a reminder of the subjugation of the soul as Rabbi Moshe Alshich stated regarding the verse, “They embittered their lives with hard labor.” (Ex. 1:14) The life of a person is one’s soul. The tremendous wickedness of the idolaters in Egypt was that they subjugated the Israelites and embittered them by making them worship idols; this led to the destruction of their souls. The statement, “They embittered their lives,” alludes to the spiritual bitterness of Israel who were forced to worship idols. This is alluded to by maror, whose gematria is 446, like mavet, death. The Haggadah is recited when matzah and maror are placed before us so that we will remember what happened in Egypt, that we were nearly annihilated both spiritually and physically had it not been for the blessed One, our savior. When one says Baavur zeh, “Because of this,” one points one’s finger (at the Seder plate) so that the Exodus will be present in one’s heart always. It is a commandment to remember the Exodus always all the time but one actively remembers when matzah and maror are before you and you tell the story. See what we have written above regarding the passage regarding Rabban Gamliel who says, “Anyone who does not mention these three things…”", + "“Because of this...” Rabbi David Abudraham195David Abudarham (fl. 1340) was a rishon who lived at Seville and was known for his commentary on the Synagogue liturgy. writes that the gematria of zeh, this, is 12, for the twelve commandments we perform on Passover eve. They are: four cups of wine, haroset, karpas, the two washings of the hands, motzi, matza, maror, and korekh.196Korekh is eating the matzah and maror together as a sandwich. But there are those who question including the two washings since the first washing is not a commandment and that we do not recite a blessing over it. Its purpose is to make sure the hands are clean, as Tosofot states in Arvei Pesachim (ch. 10). Rather it seems to them that one should remove one of the washings and put in the recitation of the Haggadah ( as the 12th commandment) since it is one of the positive commandments, as Rambam writes. But this is not a issue for Abudraham because there a number rishonim who claim that one must wash one’s hands any time we dip something in liquids, as the Tur and the Beit Yosef, Orech Chaim, chapter 158197See Shulchan Aruch Orech Chaim 158:4 state. It is also stated in Orchot Chaim,198Composed in Rhineland (c.1293 - c.1327 CE). Written by The Rosh, Rabbi Asher ben Yehiel (c. 1250 - 1327), Orchot Chaim is a set of instructions for living an ethical, Jewish life. Originally written for the author’s sons, Orchot Chaim of the Rosh has become an important work of musar literature. the laws of Passover eve, S.13 who states that the majority or decisors hold that one blesses over the washing before karpas. It would appear from Abudraham that his opinion is that one recites a blessing as anyone can see. We, however. say that since there is a doubt (about whether or not one should do so), we do not recite a blessing. Even though there is a controversy in this matter Abudraham writes properly in this matter since it is his opinion and that of the decisors , and thus there are two washings of the hands mentioned. He did not wish to include the telling of the story of the Exodus because the other commandments involve physical acts and the telling of the story is a commandment which involves speech.", + "At first it would seem that there is reason to be concerned about what is written in Orchot Chaim, laws of chametz, number 114: the sages state: one who eats matzah on the eve of Passover is like one who has relations with his fiancee (before the wedding)… Just as a groom says nine blessings (as part of the wedding): the blessings over wine, the betrothal blessing, the second cup of wine, and the six wedding blessings, so too one says nine blessings before matzah. The author of Shibolei Haleket, Sefer Tanya and the responsa of Rabbi Y Weil, Chapter 193 draw the comparison that just as the groom must recite seven blessings before the wedding, so one must recite blessings before eating matzah. (This is also found in Raya Mehemna, Parshat Pinchas, Page 151..to recite seven blessings on the eve of Passover.) It would seem that the reason that the sages said ‘before the groom lies with his fiancee’ is because she is already betrothed. Since this is so, they have already recited the blessings of betrothal so there are only seven blessings remaining. The author of Orchot Chaim counts ten blessings because according to his point of view they also recited al netilat yadaim (the blessing for washing the hands) for the first washing which would make ten: three blessing for the Kiddush, blessing for washing, karpas, Gaal Yisrael for the Haggadah, the second blessing over the wine, the second washing, motzi and matzah. This would make ten blessings! One might answer that what one finds in Chok Yaakov,199Jacob ben Joseph Reischer (Bechofen) (1661–1733) was an Austrian rabbi and halakhist. Chida’s explanation is not clear to me here... Ch. 479, is that it should be the number seven..." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Summary: As the Haggadah continues the telling, Chida draws on concepts from Jewish law and lore to wrestle with the question of how long Israel was enslaved. In Genesis 15:13 God tells Abram, “Know well that your offspring shall be strangers in a land not theirs, and they shall be enslaved and oppressed 400 years.” Elsewhere we are told that they left after 430 years (Ex. 12:40) and the conventional rabbinic calculation is that they were only enslaved 210 years (See Genesis Rabbah 91:2). So which number is correct? Here Chida draws on two notions. First, Israel’s enslavement was atonement for their distant ancestor’s sinful actions as idolaters. And second, that the years of exile had to begin from the time that Jacob and his family descended to Egypt. Jacob’s family was only in Egypt 210 years. That leaves us with the problem of accounting for the additional years decreed in the Covenant of the Pieces. Chida debates whether Abraham and his offspring were judged not as Noahides or as Israelites/Jews. He also draws on the notion of reincarnation to explain why later generations might have to atone for the sins of earlier generations.
At first our ancestors were idolaters but now the “One who is present” brought us closer to His service, as it is written: “And Joshua said to the whole people: “Thus said the Lord God of Israel, ‘In days of old your ancestors, even Terah, the father of Abraham and Nahor, dwelled on the other side of the river and worshipped other gods. But I took Abraham your father from beyond the river and I brought him to the Land of Canaan. I increased his offspring and I gave him Isaac. And to Isaac I gave Jacob and Esau. But Jacob and his sons went down to Egypt.” (Josh. 24:2-3)
At first our ancestors were idolaters, etc: The Maggid hints at the main reason the Exodus took place before the completion of the 400 years predicted in the Covenant of the Pieces. It is based on the principle that sanctification abrogates a slave’s subjugation.1See BT Ketubot 59b, “As Rava said: Consecration, the prohibition of leavened bread on Passover, and the liberation of a slave can all abrogate a lien on property. If property was mortgaged to another person, and then the owner consecrated it, or if leavened bread was mortgaged and Passover arrived and it became prohibited to benefit from it, or if a slave was mortgaged and then liberated by his owner, the lien is abrogated.” Chida gives a different twist to this principle by suggesting when one is santfied he is set free. Because of His great love, God sanctified us with the commandments and brought us closer to His service through the pesach offering, matzah and maror and everything pertaining to them. God promised to give us His Torah, as is written in Scripture, “And when you have freed the people from Egypt, you shall worship God at this mountain.” (Ex. 3:12) Thus our bodies and souls were sanctified each day and prepared to grow in holiness. This caused Israel’s premature completion of the subjugation; the sanctification of Israel to God abrogated enslavement. The holiness of the Torah protected them since no one is free except one who studies Torah. Such a person is free from subjugation to the nations since anyone who studies Torah is sanctified. The entire Torah is the name of the Holy One. When engaging in the study of Torah the divine flow from above increases and sanctification cancels subjugation since only one who engages with Torah is truly free. This is the reason Rabbi,2Rabbi is the term commonly used to refer to Rabbi Yehudah HaNasi, the Patriarch and editor of the Mishnah. See Baba Batra 8a states in Baba Batra, “Suffering comes to the world only due to ignoramuses.” This is how they explained the verse, “I am a wall and my breasts are like towers” (Song 8:10): “I am a wall”; refers to Torah and “And my breasts are like towers; are Torah scholars.”3See BT Baba Batra 7b-8a The holiness of the Torah is a protective wall that saves people from suffering… this is what the Maggid hints at when it states, “And now God brought us closer to His service.” Being brought closer to God abrogated the remainder of the 400 years so that Israel went forth with a raised hand and was sanctified.", + "We still need to understand why it was necessary to say, “At first our ancestors were idolaters,” and also, why the passage mentions Terah. One of the reasons for the exile in Egypt was to atone for Terah who repented before his death. He lived 205 years. If we take away the first five years, we are left with 200 years. One only becomes self aware at age five so he was punished from that time forth as the Rishonim explain regarding Er and Onan. Even though they were very young (when they sinned) they were punished once they reached the age of five because their intellect was complete even in their youth. The same can be said of Terah; from the age of six onward he had the intellectual capacity and yet he chose to worship idols and make idols. It is also possible that he repented during the last five years of his life when he repented so that 200 years remain. Whichever opinion one accepts, Terah was guilty of worshiping idols for two hundred years.
For an Israelite, the sin of idolatry applies to thoughts and practices, as is stated in Kiddushin,4BT Kiddushin 39b-40a, “But with regard to that which is written: “So I may take the house of Israel in their own heart” (Ezekiel 14:5), indicates that one can be punished for (idolatrous) thoughts alone….” “Thus I will hold the House of Israel to account for their thoughts....” (Ez.14:5) It makes sense, then, that one of the reasons for the Covenant of the Pieces in which God decreed, “Your offspring shall be strangers in a land not their own “ and “they shall be enslaved and oppressed for 400 years,” was to repair the 200 years of Terah's life in which he sinned. Therefore, it was decreed that they be enslaved for 400 years; 200 years for idolatrous thoughts and 200 years for practicing idolatry. If this is correct, then it explains the statement, Ki ger yiheyeh, “For he shall be a stranger;” the gematria of the first letters of these words is the same as aveecha, “your father,” to make known one of the reasons for the exile was to atone for Abraham's father, Terah.
This is the reason Job suffered. He advised Pharaoh to act wickedly toward Israel as the Holy Zohar states, the beginning of Parshat Bo, 33a.5Also See BT Sota 11a It is stated there that Job was one of the three advisors of Pharaoh. When Pharaoh rose up to kill the Israelites Job said to him, “Don't do it! Instead take their wealth and rule over their bodies with hard labor. The Holy One said to him, “By your life, for this judgment!” What is written? “Lay Your hand upon all that he has.” (Job 1:11) This is what Elihu said to Job, “For God pays a person according to his actions,” (Job 34:11) See what is written there. This matter is hinted at in the first letter of the verse that is mentioned in the Zohar. Elihu said to Job, “For God pays a person according to his actions.” The word paal6פעל is an abbreviation for Poel eitzot lifaroh, He advised Pharaoh. That judgment and repayment actually came directly from God: God took his wealth and caused Job to suffer.", + "This matter makes sense according to what the Kabbalists said. They claimed that Job was the reincarnation of Terah. The sages explained that Abraham deserved to be punished (for his father's sins) but Job suffered instead. This is a surprising statement! First, why did Abraham deserve to be punished since he brought loving kindness to the world, was thrown into the fiery pit in Ur Kasdim to sanctify God’s name, and was tested ten times. Further, if you say that Abraham deserved to suffer, why was the suffering brought upon Job? It is like the proverb: “Shechem got married and Mavgai was circumcised,7BT Makot 11a; in other words, Abraham received the covenant and Job suffered punishment\"
The sages explained that Terah committed many sins. That is why his name was Terah; when the letters are switched around they spell ratach, boiled, because he caused the Holy One to boil in anger, as the Holy Zohar states. In order to wash away his sins, it was fitting that suffering should come upon Abraham, to atone for his father. Because God loved Abraham, Terah was reincarnated as Job, and made to suffer. The Ramban8Moses ben Nahman (1194–1270), commonly known as Nachmanides or Ramban was a leading medieval Jewish scholar, Sephardic rabbi, philosopher, physician, kabbalist, and biblical commentator. He was raised, studied, and lived for most of his life in Gerona, Catalonia. He is also considered to be an important figure in the re-establishment of the Jewish community in Jerusalem following its destruction by the Crusaders in 1099. The final chapter of his book Torat HaAdam was called Sha'ar HaGemul. (Wikipedia) hinted in essay Sha'ar HaGemul that Job's suffering was for the sins of his soul in a previous life since in the present life Job was not evil. The three comforters who came to see Job could not find a way to explain why Job was suffering since he was a good person. It was Elihu who revealed the secret that the suffering was from a previous life. This allowed Job to be at peace.
According to this, one of the reasons for the exile to Egypt was to atone for Terah's sins for 200 years. Job caused Israel's suffering to increase by advising Pharoah and bringing greater suffering on Israel so that the atonement would come sooner. This was all done as a just sentence. That is why, according to the sages, Job remained silent before Pharaoh and was judged with harsh suffering. As a result of his silence the decree of suffering was brought upon him which was more bitter than death. But according to Scripture this was fitting. l", + "From this, one might derive what is stated in Zohar Chadash. \"The prosecutor who wished to prosecute the Exodus from Egypt said, “Have you noticed My servant Job?” (Job 1:8) and then He dealt with Job.9In other words - God speaks of Job’s righteousness; would he then have punished Job at the time of the Exodus for the sins of Terah? The Ari of blessed memory, wrote that this was hinted at in the song at the Red Sea: “Adonai shatters foes;” (Ex. 15:6) The letters of these words (tiratz oyev) make up the words, “a plague against Job.” (tzaraat oyev) In order to save Israel, God brought this upon Job. l This explanation is surprising. “Why should one person sin and another be punished?”10BT Pesachim 113b Why should the cup of suffering be visited on Job in order to save Israel? According to what has been explained previously, the exile to Egypt is one of the ways that Israel atoned for the sins of Terah. If so, “the time of the pruning11See Song of Songs Rabbah 2:12 on the verse “The time of pruning (hazzamir) has come\": The time (zemannan) has come for Israel to be redeemed. The time (zemannah) has come for the foreskin to be cut off (shettizzamer). The time (zeman) has come for Egypt to be cut off (sheyyizzamru). The time (zeman) has come for their idolatry to be torn up.” (Song 2:12) came when Israel went forth from Egypt, and the prosecutor was still accusing Israel! For this reason the Holy One said that the remainder should be visited on Job who was actually the reincarnation of Terah. l", + "It is also possible to explain it in this way: when Abraham was circumcised, God said he was now “blameless” (tamim),12See Exodus 17:1 When God made the covenant with Abraham the Torah says: “When Abram was ninety-nine years old, יהוה appeared to Abram and said to him, “I am El Shaddai.*El Shaddai. Walk in My ways and be blameless (Tamim). to inform him that the sins of his father, Terah, would be rectified through Job. The first letters of the statement \"God appeared to him at Alonei Mamrei, ”13See Genesis 18:1 וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְיְ בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א This is the statement immediately after Abraham has circumcised himself. spell “his father.\"14אביו They are also the letters that make up the Hebrew name of Job.15איוב They hint that Job was reincarnated from Terah to atone for idolatry with which he rebelled against God.
Some time later I came across the book, Zera Barekh.16Possibly a work by Rabbi Menachem Manli, died in 1740 The author writes: the soul of Terah came to be in Job. The gematria of the word Vayera is the same as B’ruach, “Containing the spirit” counting the word.17In HaKollel is a strategy for Gematria in which one counts the word in addition to the numerical value of the letters. He also writes that Vayera elav Adonai b’elonei mamre contains the letters oyev (enemy) and Iyov (Job), hinting that the soul of Terah, transmigrated into Job. The name of Job is also alluded to in the expression tiratz oyev, “Adonai shatters foes.” This accords with those who interpret, “Abraham came to mourn Sara and bewail her,” (Gen. 23:2) to mean that he had just come from Terah’s burial and that Terah lived until the binding of Isaac. As long as Terah was alive, Abraham faced suffering and trials to atone for his father. When Terah died he no longer faced the suffering because of his father. Terah's soul was transmigrated to Job to complete the rectification. This is alluded to by the word Vayavo, “And he came,” which is made up of the letters aveev, his father, and oyev, enemy. Implying that there was peace for Abraham after the death of his father since Job would now complete the atonement. That is why the final letters of the “Terah died in Haran,”18Genesis 11:32 spells nahat, peace. Scripture states, “Abraham was old, advanced in years, and God blessed Abraham with everything,” (Gen. 24:1) because after Terah’s death Abraham did not experience sorrow as a result of his father. In the future Terah would be reincarnated as Job.The gematria of the first letters of the words “Old advanced in years God blessed,”19זקן בא בימים וה' ברך It equals 19. has the same gematria as Job. For the sake of his father, Job came, allowing Abraham to live in peace. Later I saw what Rabbi Shapira wrote in, Megaleh Amukot.20Nathan Nata Spira 1585 – 20 July 1633 was a Polish rabbi and kabbalist, who served as Chief Rabbi of Kraków. A student of Meir Lublin, Spira played an important role in spreading Isaac Luria's teachings throughout Poland. Spira was the author of a number of works, most notably the Megaleh Amukot. See https://www.sefaria.org/Megaleh_Amukot.118?lang=en", + "The Magid mentions Terah who worshipped idols because this was the primary reason Israel had to atone with 400 years of exile. It was for his idolatrous thoughts and actions that God decreed 400 years of exile at the Covenant of Pieces. Israel did not complete the 400 years because they could no longer delay in Egypt without entering the fiftieth gate of impurity, the decree of punishment fell on Job and he was judged with harsh and terrible suffering. This was the prosecution that the Satan brought since Israel had not completed the years of exile and God was still angry with Job. He brought judgements of vengeance as Scripture states: “Your right hand, Adonai, glorious in power,” (Ex. 15:6) - to save Israel; “Your right hand, Adonai, shatters the foe! (Tiratz oyev)” (Ex. 15:6) which tzaraat Eyov, transposed - a plague against Job. as has been said. From here we find the interpretation in Kol Kitvei.21Chapter 16 of Shabbat; beginning on Page 115a in the Talmud. I am not sure what the author is referring to here. If I am correct, then fine and if my words are faulty, let them by like the dust of the earth that hardly exists. God in his mercy will forgive my good intentions; God protect me!!", + "I will now offer an interpretation of the passages beginning, “But I took Abraham, your father,” “Blessed is the one who keeps his promise,” “And it arose,” “Come and learn,” “He went down to Egypt,,” etc. All these passages can be understood as containing one theme. I will begin by explaining their connection, with the help of God. There is a discussion among the sages regarding an ancient controversy whether the patriarchs were considered to have ceased to be Noahides so that they were already considered complete Israelites whether, for leniency or for strictness? Or were they still considered to be Noahides so that the patriarchs were stricter about Israelite laws where Noahide law was more lenient and stricter about Noahide laws when Israelites laws were more lenient? The great teacher, Rabbi Rosanes,22Rabbi Yehuda Rosanes (1657-1727) was a rabbi in Constantinople. On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi (chakam bashi) of the Ottoman empire. He took a very active part in condemning and denouncing the Shabbethaians, and he was one of the signers of an appeal to the German communities to oppose the movement. (Wikipedia, Sefaria) in his book Parashat Derachim, delves into this matter.
Rabbi Rosanes brings convincing proof based on Rambam that suggests that the patriarchs were judged as Israelites. According to Jewish law an idolater cannot acquire property based on a hazakah, (the right of usucaption).23In Jewish law, a hazakah is a legal presumption or usucaption; it establishes a burden of proof. There exist many such presumptions, for example regarding ownership of property, a person's personal status (e.g. whether they are a kohen or Levite), and presumptions about human behavior. Similarly, one might be the presumed owner of land by virtue of having lived on it for three years. This legal concept is sometimes called the usucaption. Abraham established the presumption of ownership by traveling around the land of Canaan and establishing ownership.. How, then, could Abraham acquire land in Canaan by traveling around if he was still a Noahide ? Rather, he was already considered an Israelite.
Further, Rabbi Rosanes brings another proof about Abraham’s status. In Masechet Shabbat24BT Shabbat 155a it is stated, “Rabbi Judah said, from where is it taught that Israel is not judged by the constellations (Mazal)25The word mazal literally means constellation but is used for luck in popular Hebrew as in Mazal Tov! One's “luck” is determined by the stars - this is true for the other nations but Jews fate is determined by God and by their own actions.? As it is written, “God took him outside…” (Gen. 15:5) Abraham said, “Master of the world: I have consulted my astrologers and have learned that I am not fit to have children!” God said to him: “Leave the astrologers! There are no constellations for Israel!” From this Rabbi Rosanes concludes that Abraham was judged as an Israelite.", + "It is possible to reject both of Rabbi Rosanes’ proofs. The first proof is that Abraham acquired the land by traveling about the land as Scripture states, “Up, walk about the land…”26The verse continues “...through its length and its breadth, for I give it to you.” (Gen. 13:17) I have seen in a letter that our teacher Chaim HaLevi wrote that he was surprised by this because it says in Gittin 38a, “The land of Ammon and Moab became purified through the conquest of Sihon.”27Steinsaltz writes in his translation: “After the conquest of Sihon, the land that had belonged to Ammon and Moab was considered the property of Sihon, and it was permitted for the Jewish people to conquer it although they had not been permitted to conquer the land of Ammon and Moab. In the same manner, a gentile can acquire a slave by taking possession of him as a captive.” If this is so, then it proves that a gentile may acquire property from another gentile through legal presumption. When the Rambam writes that a gentile does not acquire property through legal presumption, it applies to an Israelite - but he can acquire property through usacaption from an Israelite. If this is so then one could argue that Abraham had the status of a Noahide but he chose to be stringent according to the laws of Jews in areas that a Ben Noah was lenient. It would be more advisable to say that he acquired the land of Canaan by traveling about the land according to the law of presumption of one gentile from another - this is the essence of his objection to Rabbi Rosanes in Parshat Dereachim ….28He does not include the explanation here . See II Samuel 7:14 I am not certain what this expression adds here.", + "So too with the second proof that Rabbi Rosanes brings, “When the Holy One says to our forefather Abraham, “Leave your astrologers…”” One might object that Abraham was not to leave the laws and judgements among the Noahide laws, whether lenient and stringent. Rather he was told to follow the stringent Noahide laws. God simply did not want him to follow a matter determined by astrology. When God said, “Leave your astrologers, the Holy One did this out of love for our forefather, Abraham, so that he would not be dependent on the constellations, but for the other matters of Noahide law he was not exempt since the Torah was not given yet. But this objection is not correct. It would appear that the simple meaning of the Talmud is that God said, “Leave the astrologers,” because Israel is not influenced by the constellations and Abraham already had the status of an Israelite.", + "In his commentary on Parshat Emor, the Ramban sites a proof that the patriarchs29And therefore also Esau had this status. had the status of Israelites based on what is written in Kiddushin 18a, “Rav Ḥiyya bar Avin says that Rabbi Yoḥanan says: ‘By Torah law, a gentile inherits from his father, as it is written: “Because I have given Mount Seir to Esau as an inheritance.’” But perhaps it is different for an apostate Jew?” (Deut. 2:5) Esau is referred to as an apostate Jew because Abraham and his offspring had the status of Israelites. It would appear that Rabbi Rosanes’ proof is good. Even though he states “Maybe based on his status as a gentile he inherits from his father,” there is no doubt that Esau was an apostate Jew. This is what the Rosh30Asher ben Jehiel (1259 – 1327) was a rabbi and Talmudist best known for his abstract of Talmudic law. He is often referred to as Rabbenu Asher, “our Rabbi Asher” or by the acronym for this title, the Rosh. concludes in his decisions - an apostate inherits from his father - we learn this from Esau who was an apostate Israelite as is stated, “I have given Seir as an inheritance to Esau.” (Deut. 2:5) See the responsa of Rabbi Yosef Mi-Trani,31Joseph Trani (1568–1639) or Joseph di Trani was a Talmudist of the latter part of the 16th century who lived in Greece. By contemporary scholars he was called Mahrimat, and regarded as one of the foremost Talmudists of his time. to Orach Chaim 10.", + "It has been established based on what is stated in Chapter 8 of Masechet Shabbat, that,32BT Avodah Zarah 2b, Shabbat 88a, “Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat (protest) to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Est. 9:27) God held the mountain over their heads like a huge vessel… “From this we learn the great caveat to the Torah....\" Rabbi Rosanes in Parshat Derachim rejects this this claim33That Israel is not obligated to observe the Torah since they were coerced to do so at Sinai. by suggesting that, “The law of the land is the law.”34BT Nedarim 28a, Gittin 10b, Baba Kama 113b, Baba Batra 54a This would apply if Israel did not acquire the land through a hazakah (the right of usucaption), only then could they be expelled from the land because “the law of the land is the prevailing law.” If, on the other hand, the land was acquired by our forefathers through usucaption (hazakah) then the “the law of the land would not be the prevailing law” (since the land would belong to them by divine right) as has been taught.
Joshua wished to see what was in the hearts of the Israelites. If they rejected the mitzvot, their position would be revealed and their righteousness tested, whether they were strong in their faith. And if corruption35See Deut 29:17 was found in them, one might worry that their true position was not revealed because it would be necessary to expel them from the land, “A land which Adonai your God always looks after,” (Deut. 11:12) and God acquired it for His portion. If they said that they would not worship God, heaven forbid, they would be expelled from the land. Therefore, one would worry that they would hide what was really in their hearts… Thus Scripture states, “I took your father…” to prove that Abraham had the status of an Israelite and he acquired the land through usucaption. This statement has two implications: if they wanted to reject the mitzvot they could do so openly and they would not worry about being expelled from the land since it was their inheritance and the land was presumed to be theirs from the time of their forefathers. Second, through his statement they would understand that Abraham had the status of an Israelite. He wanted to arouse them to faith. Since their identity was from the time of Abraham and they have the status of a Jew from earliest times - even before the giving of the Torah - the patriarchs and their offspring had Israelite status. Therefore, it was appropriate for them to take hold of the Torah of Israel. This was hinted at as an aside; if they aroused themselves to Torah fine, and if, God forbid, they had a complaint in their heart and rejected the commandments, it would still be revealed to them that the Torah was presumed to be theirs. There is a protest and no one could say that the law of the land is the law since the land belonged to them.", + "We may conclude from this that the patriarchs had the status of Israelites and took possession of the land of Israel through the right of usucaption (hazakah). If so, then Jacob and his offspring were first to go into exile in foreign land, to be subjugated there, in order to fulfill the decree made during the Covenant of the Pieces, for God said, “Your offspring shall be a stranger (ger) in a land not their own.” (Gen. 15:13) This could not be fulfilled in Canaan for it was their land and their heritage.Their settlement there was not considered to be a temporary sojourn (geirut).
According to this, the decree of 400 years of slavery did not begin from Isaac as some have said and so Isaac’s birth cannot be included as part of the count. Rather the count begins from when Jacob and his offspring went down to Egypt. If this is so, then we are short the number of years for the completion of 400 years. There are those who answer this problem by suggesting that the Holy One and his retinue went down to Egypt, along with the Shechinah, the Divine Presence, so to speak, and it was through them that the full exile was completed. This applies to the explanation that we have already offered - the intention of Joshua in this matter was to reveal what was in the hearts of the Israelites with regard to the Torah and divine service. He wished to show that Abraham had the status of an Israelite, as did his offspring after him. Abraham acquired the land by traveling about and acquiring it through usucaption. As a result they could reject the yoke of the commandments without worrying about being expelled from the land. This privilege would arouse their desire to serve God. They would see that from the time of our father, Abraham, his offspring had the status of Israelites… This is what the prophet meant when he said, “Thus said Adonai of Hosts, the God of Israel;” he unifies the name with them because they are his people and inheritance. “On the other side of the river… and I took your father, Abraham...” (Josh. 24:2-3) I took him and separated him for Myself by making him a complete Israelite. “I brought him to the land of Canaan;” “I brought him about,” -- exactly. For I said to him, rise up and travel about the land and acquire it through the right of usucaption.
One can conclude two things from this: first that Canaan belonged to Abraham through the right of usucaption and was his inheritance. Therefore the principle of “The law of the land is the law,” did not apply to him. Second, the status of Israel applied to our forefathers. The proof for this is mentioned above by the author of Parshat Derachim. One might reject this proof. This is because one can say that a non-Jew can acquire through usucaption from another non-Jew. If so, then the status of Ben Noah would apply to Abraham, as Rabbi Chaim Halevi suggested.
Since this is so, a second proof is brought in Parshat Derachim: “The blessed Holy One said to Abraham: ‘Leave your astrologers! For Israel is not influenced by the stars.’” “And I increased his offspring.” According to the stars, Israel was not supposed to have offspring. Yet one can say that Abraham had the status of a Noahide and it was only in this situation that God considered giving Abraham the land.
Therefore, we have a third proof, that of the Ramban concerning the inheritance of Esau of Mount Seir. Esau was a heretic and yet he still inherited from Isaac. Therefore it states, “And I gave to Isaac….and I gave to Esau Mount Seir as an inheritance. He inherited,” because he was considered a heretical Israelite, and it was from this law that he derived the right of inheritance.", + "We may now conclude that the land of Israel was acquired through usucaption and that Abraham was considered an Israelite... Based on these facts, one may say that the decree of, “Your offspring shall be strangers in a land not their own,” does not refer to Canaan because Canaan was Israel’s inheritance. Because the Torah says, “In a land not their own” Jacob and his family had to go to Egypt so that the could fulfill the prediction that they would be enslaved “in a land not their own.” The passage from the book of Joshua is quoted in the Haggadah to establish a basis for the story of the Exodus. If they did not desire to serve God, they would freely reveal their will since there would be no forcing them to serve God, and they did not worry about being expelled from the land since “the law of the land is the law” did not apply to them. Since the land of Canaan was an inheritance of our forefathers and it was theirs by right, God would know what was really in their hearts. This was also clear from the beginning since God is referred to as “the God of Israel,” and that God took Abraham, implying that He gave him the status of an Israelite. This was meant to inspire the people to serve God. It is implied and not explicitly stated that they were chosen. Afterwards, Joshua explained their conversation so that they could clarify if they wished to serve God as is implied in other writings in the book of Joshua.", + "The Maggid prefaced the interpretation of these verses in order to prove that the Covenant of the Pieces did not begin with Isaac since this would suggest that his geirut, his sojourn, began in Canaan, and this land was his inheritance. The land was given by right to their ancestors. Scripture explicitly states, “In a land not their own.” This makes it necessary to explain how the 400 years took place since the Israelites were only in Egypt 210 years. To answer this, the Maggid says, “Blessed in the One who kept his promise.” That is, the Shechinah completed the number of years which were stated to Abraham. If that were not so, the name of Israel would not have been remembered since the people of Israel would have entered the fiftieth gate of impurity from which they could not be purified, God forbid. Thus, the Haggadah goes on to say, “And it is She (V’hee) who sustained us and our ancestors.”
Our teacher, the Ari, of blessed memory, V’hee sh’amda is a reference to Malchut Shamayim, the Sovereignty of Heaven.36Hee - She, and Malchut Shamayim, the kingship of heaven are both terms used to describe the tenth Sefirah, or the Shechinah. According to our way of understanding, the Shechinah defended and saved Israel in Egypt even before by completing the number of years. She stood up for our ancestors and for us in exile, “not only once….” And the Holy One was with us and saved us from their hand during the days of our going out of Egypt by showing wonders.", + "There is an opinion among the sages who say that we learn that evil thoughts join to actions from Esau, as is said, “For the outrage to your brother Jacob…”37Since Esau is called “Your brother,” he must have had the same status as Jacob - that of a Jew/Israelite. (Obad. 1:10) Also in the Tosafot in the first chapter of Kiddushin (d. 39)38I could not find this reference. Rather - the discussion about Esau’s identity seems to appear on Page 18b of Kiddushin. where we find that Esau had the status of an apostate Jew as is written in Scripture and brought above, “I gave Mount Seir to Esau as an inheritance. If this is so, there is no proof from Esau that evil thoughts of an idolater are joined to their actions since Esau was considered an Israelite, as the verse, “For the outrage to your brother Jacob...” refers to those who destroyed the Temple, as the commentators explain. But it could be that we learn that evil thoughts are joined to action from the deeds of Laban based on the verse, “An Aramian sought to destroy my father.” His were only his thoughts. That is why the Maggid writes, “Go out and see what Laban the Aramean sought to do.” In other words, “Go out from what is taught about Esau. One might have thought that from Esau we learn that evil thoughts are joined to action in the case of idolaters. But we see that Esau was judged as an Israelite - therefore leave this teaching and learn it from Laban. When it says what Laban sought, it means what he thought about doing so. That is why Scripture states, “An Aramean destroyed my father…” From this we must conclude that we learn it from Laban and not from Esau because Esau had the status of a Israelite. How much more so in the case of Abraham who took possession of the land and therefore, his offspring had to become strangers, “in a land not their own.” This was the reason for their descent to Egypt.
Since Joseph brought a bad report about his brothers, because he considered them to have the status of Noahides and his father Jacob agreed with him as we shall explain later on. That is why the Maggid writes that they were compelled by Divine decree. Since they thought they were Noahides and that Abraham had not acquired the land by usucaption (since they were actually Noahides) Jacob thought they could be subjugated in the land of Canaan, since it was still “A land not their own.” Therefore they had to be compelled to leave Canaan so that their opinion would be abrogated." + ], + [], + [ + "Summary: The quote from Genesis here is crucial in telling the unfolding story of the Exodus. God decreed that Abraham’s offspring that they would be strangers in a foreign land, they would be enslaved and afflicted, but ultimately they would go forth, “With great wealth.” Drawing on the traditions of Lurianic Kabbalah, Chida takes the story of the Exodus back even farther. The reader is left to wonder why it was necessary for Israel to be enslaved and afflicted - and why for so long. Chida connects Israel’s suffering to the beginning of human history. Israel must undergo a process of purification for the sins that were committed by Adam, the first human being. This is not atonement as much as it is a tikkun, a rectification of humankind. Still, this is part of God’s plan. The subjugation of Israel was part of God’s plan of redemption. Because Joseph was responsible for Israel’s enslavement, there was still a possibility for their liberation.
Blessed is the One who kept His promise to Israel. Blessed is He. The Holy One calculated the end as He said to our forefather Abram in the Covenant of the Pieces. As it is written, “And God said to Abram, ‘You shall certainly know that Your offspring shall be strangers in a land that is not theirs and they shall be afflicted for 400 years And the nation that enslaved them I shall judge, and afterwards they shall go forth with great wealth.”’ (Gen. 15:13 – 14)
\"Blessed is the one who kept His promise: This passage is a continuation of the Scriptural verses from the book of Joshua which were brought above. It can be interpreted in this way. “Your ancestors dwelled on the other side of the river,” (Josh. 24:2) hints that they dwelled far from the divine lights, in a place of husks.39Kelipot, literally “Peels”, “Shells” or “Husks” are the representation of evil or impure spiritual forces in Kabbalah, the polar opposites of the holy Sefirot. It can be read, “On the other side of the light.”40In some texts it reads בעבר הנהר “On the other side of the river of light.” Nahar can mean river or it can mean light. In the Hebrew text above it says בעבור האור. This might mean, “For the sake of the light.” God brought them to the land of Canaan for the sake of the light. Thus, it says, “For the sake of the light, I took your father, Abraham, from beyond the river,” from a place of husks. The Ari, our teacher of blessed memory, writes that the soul of Abraham, our Father, was in the depths of the husks and God brought him to the land of Canaan, to a higher domain, which God had chosen as his portion.
“I increased וארבה, his offspring,” (Josh. 24:3) - It is written ארב (from the root riv) I caused trouble for his offspring, as Rashi explains.41I multiplied his descendants. The word אַרְבֶּ in the text lacks the letter ה The word should have been written אַרְבֶּה. [from which we infer:] The root of ארב would be רִיב which means to quarrel. “How many troubles and tests Avrohom was tested a total of 10 times, the tenth being the binding of Yitchok on the altar I will bring upon him before I give him a descendant.” Chida interprets Rashi slightly differently than this. In other words, God caused troubles for his offspring by saying, ‘I decreed, “Your offspring shall be in a land not their own.” Afterwards, “I gave him Isaac… and Jacob and his offspring went down to Egypt,” (Josh. 24:3) to the iron furnace, in order to remove the dross from the silver.
Based on this passage, the Maggid states, “Blessed is the One who keeps His promise,” God gave Israel the strength to clarify the holy sparks until Egypt became like a pond without fish.42BT Brachot 9b Because of this the Isralites were prohibited from returning to Egypt43See Deuteronomy 17:16 since there was nothing left for them to clarify there, as the Ari comments. “Afterwards they shall go forth with great wealth.” (Gen. 15:14) The Ari explains that “Great wealth” refers to holy sparks. The Maggid said la'asot, doing,44The word appears to be superfluous here: שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת The Holy one calculated the end doing... referring to the promise to Abraham, “And afterwards they shall go forth with great wealth.” This is how God kept His promise, for He is the One who gives strength with these sparks while the abominations of the land were vomited out. (Job 20:15) The statement, “And it is She…” (V’hee) that stood for our ancestors and for us,” refers to the Shechinah, as the Ari has stated; it is connected with the refining of the holy sparks. Now we understand better why it says V’hee,” And it is She…” It is the Shechinah that clarifies the sparks. This is the mystery of the Shechinah in exile…\"", + "Connected with this, let us analyze a statement of the sages on this verse (Gen. 15:13) which the Maggid brings: “know that I am the one who spread them out and I am the one who gathered them; I am the one who enslaved them and I am the one who redeemed them.”45See Bereshit Rabba 44:18, though the version is slightly different there:
ר יִהְיֶה זַרְעֲךָ (בר טו, יג), יָדֹעַ שֶׁאֲנִי מְפַזְּרָן, תֵּדַע שֶׁאֲנִי מְכַנְסָן. יָדֹעַ שֶׁאֲנִי מְמַשְׁכְּנָן, תֵּדַע שֶׁאֲנִי פּוֹרְקָן. יָדֹעַ שֶׁאֲנִי מְשַׁעְבְּוַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹ תֵּדַע כִּי גֵדָן, תֵּדַע שֶׁאֲנִי גּוֹאֲלָן. כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, מִשֶּׁיֵּרָאֶה לְךָ זָרַע. אָמַר רַבִּי יוּדָן גֵּרוּת בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, עַבְדּוּת עִנּוּי לְאַסְפַּטְיָא שֶׁלָּהֶם. We need a commentary for the commentary here! One might have said that, “A stranger shall your offspring be,” (Gen. 15:13) means an actual stranger. Actually, it was necessary so the dross could be removed from the holy sparks from the 130 years that Adam was separated from Eve. During that time he inadvertently discharged seed, (creating demons).46See BT Eruvin 18a Thus he was made impure by the husks and needed purification. This took place through the years of subjugation “in a land not their own.” And if you say that things could have gone from bad to worse because he didn’t know where the place of clarification should occur, to this one might answer, know that I am the one who separated you;” “Since everything is under My providence, I separated you to an appropriate place of clarification and I would not send you to a place of misfortune, God forbid!” as it is written, “And you I will scatter among the nations.” (Lev. 26:33) The ancients suggest that this should have been written with an ‘open aleph; it was written with a chataf segol alluding to the Divine Presence. Thus we know that the Shechinah was with us. It means, I was with them when I scattered them and I clarified them. Our hope is that the Shechinah will be with us; know that I will also gather you since I was the one who scattered you while the Shechinah was with you. It is a sign that I will gather you as well, as the Zohar says. “And if you say, ‘Now they will be exiled to the nakedness of the land47Another term for the demonic realm. so that the harsh and powerful Sitra Achra shall rule over them and nothing shall save them,” to this one may answer, “I am the one who enslaved you,” and not by Egypt. Rather it was I, God, who caused them to be enslaved.
Joseph ruled over Egypt, acquiring Israel as slaves so that afterwards they would be subjugated. Whatever a slave acquires, his master acquires.”48See BT Pesachim 88b It would appear that Israel was first enslaved to Joseph (as is alluded to with regard to the Sephirah of Yesod.) This is what allowed them to leave Egypt. If, God forbid, it had not been so (if they had been enslaved by Egypt) they never would not have been able to escape the might of Egypt, with its harsh and powerful husks. See what is written there at length. That which is written, “I am the one who subjugated them,” refers to the subjugating them to the realm of holiness; “And I am the one who will redeem them; for there is no reason to worry that they would become impure through the husks of Egypt since I am the one who subjugated them.
When I was young I wrote at length on the verse, ‘God has made me lord of all Egypt; come down to me without delay,” (Gen 45:9). Some years later I came across the book, K’nei Chochma. I found a homily there (dr. 10, page 35) and I set my mind to record it as it was stated. The author brought the passage from Pirkei D’Rebbi Eliezer that the nights in Egypt were counted (as part of the period of slavery) since that Hebrew slaves cannot be forced to work day and night. Because the Israelites were sold to the Egyptians, they were able to force them to work day and night. Regarding an Israelite who is sold to a fellow Israelite, the Torah states, “Provide for them,” (Deut. 15:14) just as I provided in Egypt. The law of providing for a liberated slave only applies to Hebrew slaves. According to Rabbi Menachem Azaria MiFano49Menahem Azariah da Fano (1548 – 1620) was an Italian rabbi, Talmudist, and Kabbalist.He was a disciple of Rabbi Moses ben Jacob Cordovero, in his work Asarah Maamarot the reason for this is that the Covenant between the Pieces predicted that they would be sold into slavery. The slavery was established by Joseph. Since he ruled over his brothers, supported them and was master over all of Egypt it was forbidden to make them work day and night. Were it not for this, they would have had to remain in Egypt the full 430 years. As a result they would have entered the fiftieth gate of impurity and would have been trapped there forever.", + "Based on this we can explain Gen. 15:13 -14. The Holy One hinted to our forefather, Abraham, “Know well…” You already know what the Ari of blessed memory alluded to when God said, “A land not their own.” They were slaves in a land that did not belong to their masters. Joseph moved the populations around and switched one group with another.50See Genesis 47:20-21 In this way the Egyptian also found themselves in a land not their own. That which is said, “Know well,” that I am the one who shall scatter the people and gather them.
We might wonder - should they have been worried that the Israelites might have been mixed among the idolaters and they would then rule over them. (In this way) there would be no way to save them from entering into the fiftieth gate of impurity (The abbreviation of which is SATAN - ( ן' שערי טומאה). Then there would be no way for them to rise up. To this one could answer, “You shall be a stranger in a land not their own.” In other words, land of Egypt belonged to Joseph who exiled Egypt and moved them about from city to city - while they were under his authority. “They enslaved them” by day, and “Afflicted them,” by night. This was additional since according to Jewish law an enslaved Jew does not have to work at night. Since they were under the authority of the Holy One - as is hinted by the expression, “A land not their own, the nights were considered oppressive when the Egyptians made them work. In this way the days and nights added up to 400 years. For this reason, “The nation that enslaved you I shall judge,” because they oppressed them for 210 years with harshness since Israel had the status of Hebrew slaves. “Afterwards they shall leave with great wealth,” this refers to providing reparation (hanakah).", + "One can interpret, “And the nation that enslaved them I shall judge,” as having another meaning. The sages explained, “I will judge them,” with the plague of the first born. The Ashkenazic sages comment that if God Himself had taken them out of Egypt, then all of the booty would have been considered sanctified and they would not have been able to benefit from it, as in the case of Jericho. God assigned Moses and Aaron to take them out so that they could benefit from the booty that they took from the Egyptians. This verse, “And the nation that enslaved them I shall judge,” means, with the plague of the first born and no more since the Exodus was not by my hand. This was not meant to call for the diminution of Israel but rather so that, “They went for with great wealth.” So that they could enjoy it; if I had personally taken them out all the booty would have been sanctified.", + "The author of Parshat Derachim52Rabbi Yehuda Rosanes (1657-1727) explains that in regard to the laws of heaven a person can be flogged and also forced to pay a penalty.53In civil and criminal law, one can either be punished or fined - but not both. But if a person is guilty of breaking divine laws (such as idolatry) one can be made to pay both a fine and be punished. In the case of the Exodus the Egyptians were punished with the death of the first born and they also had to offer financial remunerations. That is why it is written, “I shall judge,” by the hand of heaven, and then, “They shall go forth with great wealth,” since with regard to the laws of heaven a person can be flogged and also made to pay.
It is possible to add to this. The Tosafot at the end of Avodah Zara 71b states that we do not say regarding an idolater that he receives the worst punishment since we say that a Noahide is killed for stealing less than the value of a peruta. Rashi explains that he doesn’t have to pay back the amount to the victim since he receives the more severe punishment (death). But this is not clear; if so, a gentile would not be obligated to pay for the robbery! The language here implies that idolaters must receive the most severe punishment. This is also stated in Eruvin 62a, where it says that one is not excused from payment in the case of an idolater. This is problematic for the author of Parshat Derachim (page 13) wrote in the name of Tosafot that an idolater(in Egypt) also had to pay the fine. This is a controversy about what Rashi wrote in Avodah Zarah and in Yevamot 47b. It states the opinion that a Noahide is only given the more severe punishment (and does not have to pay a fine) while the Tosafot disagree. According to those who hold that we say that the idolater only has to pay the the more severe penalty, this verse applies: “And the nation” idolaters, “I shall judge,” in matters of heaven and and afterwards, “and they (Israel) shall go out with great wealth” - then make them pay the penalty." + ], + [], + [ + "Translator's Summary: The word hee can mean “ it,” or “she.” Since all nouns have gender in Hebrew, every object is either a “he” or a “she.”54Note that in the Ashkenazic version of the text, the Haggadah reads V’hee, “and she” or “And it.” The word hee can have different meanings. It can refer to the promise (hav’tachah - feminine) which God made to Abraham at the Covenant of the Pieces, or as Chida interprets in the following section, the Shechinah, the Divine Presence. God reassured the people of Israel by sending the Divine Presence to Egypt with the people and into the other exiles in the coming generation. The Midrashic literature speaks of four exiles: Egypt, Babylonia, Persia, and Rome. Rome of course refers to the present exile under the control of Christianity. The Shechinah is also referred to by the word Zot - the feminine form of “this.”
It was She55The word Hee is a feminine pronoun. Chida will explain why he understands the word not as “It” but as “She” who sustained our ancestors and us: it wasn’t just one who rose up against us to destroy us. But rather in every generation they have arisen to destroy us but the Holy One has saved us from them.
\"It was “She” who sustained us... We have already written how the Ari, of blessed memory, interpreted the word Hee as a reference to the Divine Presence, as I wrote above. Continuing with this interpretation, the Ari explains the verse, “And afterwards they shall go forth with great wealth,” to mean they will god forth with holy sparks that were scattered throughout Egypt, a land of impurity. Through harsh subjugation the sparks were clarified. These sparks were “Great wealth.” The Haggadah states Hee/She is the Shechinah, who stood with us and with our ancestors throughout the exile. She is the One who clarified us through suffering and subjugation in every generation, saving us from destruction by the angelic prince whose land we were in and also from the nation among whom we lived. The Holy One saved us both from the angelic prince and from the nation, all through the glory of the Shechinah.The sages quoted the verse, “Yet, even then (af gam zot) when they are in the land of their enemies, I will not reject or spurn them so as to destroy them, annulling My covenant with them.” (Lev. 26:45) This verse is speaking about the Divine Presence who will “not reject them or spurn them.”57The word zot, feminine form of this, is another reference to the Shechinah. The interpreters of hidden meanings explained that the word zot 58See BT Shabbat 55a as an abbreviation of zechut avot tamah, “the merit of the ancestors ceased.” That is, even at a time when the merit of our forefathers ceased to protect you, I did not reject you to break your covenant, for the ancestral covenant shall never cease. According to the Zohar, if the merit of the patriarchs ceases, I will not condemn them to destruction for the sake of the Shechinah who is called Zot, “this.” This statement, “She sustains our forefathers and us” means whether for the sake of the merit of our ancestors or whether such merit ceases, it is the Shechinah which sustains us forever whether or not we can count on the merit of our ancestors.\"", + "It is possible to interpret this passage according to its literal meaning (p’shat) based on the verse, “And the nation that enslaved them I shall judge.” This includes the four kingdoms that subjugated Israel. God already promised our forefather, Abraham, that He would take us out from subjugation from the four kingdoms.59See Bereshit Rabbah 44:19 This is what the Maggid means when he says, “Blessed is the one who keeps His promise to Israel,” that he made to Abraham …. This refers to the redemption from Egypt. God kept His promise and redeemed us. They brought this verse, “And the nation that enslaved them” comes to include the subjugation to the four kingdoms. Regarding this, he states, “It is that which sustained us…” That is, this is God’s promise which was made to Abraham sustained our forefathers and us. ...God has said he would save us from those who rise up against us and maintain the remnant until the arrival of the time when subjugation to the kingdoms ends. Then, “The nations that enslaved them I shall judge and they shall go out with great wealth.” This refers to the clarification of holy sparks in the land. “Great possessions” actually refers to small wealth - the silver and gold in this world. Though it appears great to us, it is really very small. It refers to the truly great wealth which comes about through the clarification of holy sparks. They shall be unified.60Ezekiel 37:17 “He shall bring the light of noon.” (Prov. 4:18) The salvation of Israel shall increase through the Lord, eternal redemption to serve God and bless His great name.61The series of phrases here are not clear - this is my best guess. May God’s name be praised forever and ever. l" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Translator's Summary: There are so many questions in this brief passage raised by the commentators. Why are we speaking about Laban, Jacob’s father-in-law? And how can we possibly say that Laban was worse than Pharaoh who enslaved all the Israelites? Chida connects this paragraph with the previous one: “In every generation they rose against us to destroy us…” Israel could be destroyed by hate but it can also be destroyed through love. Laban sought to wipe out the sacred sparks so that Abraham and his offspring would have no influence in the world. As bad as Pharaoh was, his goal was to harness the sacred sparks for evil rather than to destroy them.
Come learn what Laban the Aramean sought to do to our father Jacob! Pharaoh only made a decree against the male children while Laban sought to uproot all of them, as it is written: “An Aramean sought to destroy my father; he went down to Egypt and dwelled there few in number and there he became a great, strong and populous nation.” (Deut. 26:5)
\"Come learn: In Halachot Ketanot, s. 2, Siman 19, Rabbi Yaakov Chagiz, asked,62R. Yaakov Hagiz (1620-1674) why Laban hated his own offspring and wanted to destroy them? He explains that Laban continued to cling to his idolatry and he wanted to up-root any influence of Abraham, who served God, might have with his family. As they say: Since holiness can go down to a place to which sparks do not attach themselves, Laban wished to gather what came from the offspring of Abraham and overturn them. He wished to gather sparks that remained from his family and then uproot them so he could continue serving his gods.
The commentators said that Pharaoh only made a decree against the male children. It might have been his intention that the Egyptian males could marry the Israelite women since there would be no male Israelites left. In this way they could embibe on the sparks of holiness from the Israelite women and take the sparks for themselves. If there was a presence of holiness in his family, Laban wanted to up-root it so that there would be no holiness in him or in his household at all.
The statement that follows - צא ולמד “Go out and learn,” means, “Open your eyes and see the how wicked Laban was.” Pharaoh only made a decree against the males and that was enough for him if the Egyptians males took their holy position while Laban sought to uproot everything so that Abraham’s influence would cease. Come and see how far his wickedness extended. Laban and Pharaoh did not imagine that God was with Israel, as the statement in the Haggadah states, “In every generation they rose up against us to destroy us with foul plans each according to his impurity, but God saved us from their hands.\"", + "It makes sense to interpret the statements together: “In every generation they rose up to destroy us,” and “Go and learn…” Israel suffered in the darkness of exile, from adversity and troubles, they did so with all types of people. Even if the nations loved Israel, they wished to assimilate them.63See Psalms 107:19 This is even more difficult than those who hunted us and made us odious. Assimilation is truly the exile of the soul. Either way, our neighbors rose up against us to destroy us. If they continued to bring troubles upon us, causing us to suffer, at least we did not neglect Torah and commandments. But when they showed great love to the multitude of Israel, causing them to abandon the yoke of the commandments and assimilate...So the Maggid stated a generalization, “They rose against us to destroy us.” And on this statement, the Haggadah brings a proof, “Go and see what Laban the Aramean sought to do.” God said to Laban, “Beware of speaking either good or evil with Jacob.” (Gen. 31:29) The sages say, the wicked’s good is really evil for the righteous. From this we learn that they rise up to destroy as we have written." + ], + [ + "Translator's Summary: The central portion of the Maggid consists of a Midrashic commentary on Deut. 26:5-8. The Mishnah states, “One expounds from the passage: “An Aramean tried to destroy my father” (Deut. 26:5), until he concludes the entire section. Interestingly, we only expound on four of the five verses in this passage - the number four figuring prominently in the Haggadah. The Haggadah comments on these verses phrase by phrase, drawing on midrashic comments in the Mekhilta and other rabbinic literature. In the first comments on Deut. 26:5 Chida discusses how and when the exile began. Jacob and his sons lived in relative peace when they came to Egypt - how can one describe their experience as “exile.” The descent however was not their own - they were compelled by God. “Few in numbers,” was a comment not only their number (70 people) but on the repair of the souls from the time of Adam.
He went down to Egypt: compelled by a divine decree: There are a number of explanations regarding the missing 19064Notice the play on the earlier statement in the Haggadah, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, “The blessed Holy One calculated the end” (ketz) years from the exile to Egypt. The Israelites only dwelled in Egypt 210 years. How can we say that these years were the time of the exile? Didn’t our forefather, Jacob, live in Egypt like a king? There was no other time in his life that was as peaceful or as prosperous as these years. Also for the tribes, the exile did not begin during this time. They dwelled in quietude and peacefulness and lacked for nothing. Can one really call this exile? In answer to this the Maggid states, “He went down to Egypt: compelled by a divine decree.\"
Peacefulness, wealth, and dignity in this world are considered to be like chaff for the discerning person and even more so for the chosen one of our forefathers and the tribes of God. Had it not been for the decree of God so the brothers found Joseph and the famine ended, they would have returned to Canaan. Yet they were compelled by God to go back to Egypt. It is appropriate that it be thought of as exile since it was their hope to dwell in the land of Canaan but they were forced to be in Egypt by divine decree. Therefore, it is appropriate to count the years that Jacob and the tribes dwelled in Egypt as exile.", + "", + "And he sojourned there: This teaches… One might think that at first when they went to Egypt, they did so to settle there permanently, and for various reasons they became sojourners. In answer to this the Torah states that they did not go down to Egypt to settle permanently; originally, they planned to sojourn there for a short period of time. To fulfill God’s prophecy they went there to be exiled. Therefore all the years in Egypt were considered years of exile, as we have said. This can be deduced from Scripture. It should have said, “He went down to Egypt few in number and sojourned there.” This is how God would have ordered the verse if that was so. The order of the verse is, “He went down to Egypt to sojourn there few in number.” By conjuncting going down with sojourning, it comes to teach us that they did so only to sojourn there for a short time. This teaches us that they did not go down to settle in Egypt. In other words, the Maggid is saying don’t be bothered by the change in the verse - it could have said “He went down to Egypt few in number and then they sojourned there.” By introducing this change in the order of the verse it teaches us that they did not go down to settle permanently but to sojourn." + ], + [ + "Few in number, as it says: It is possible that this is a continuation of the previous statement in which it expounds on the connection between, “He sojourned there,” and “And he went down to Egypt,” teaching us that they, “Did not go down to Egypt to settle.” Because Scripture is true, it means that Jacob and his household went down to Egypt to sojourn there for a short time and then it states while in Egypt, they were “Few in number.” The reason for their descent to Egypt was not because they were few in number, since it then would have said, “They went down to Egypt few in number…” In answer to this, we say, “Few in number” as Scripture states, “With seventy souls our ancestors went down to Egypt.” It is necessary to say that the intention of the vese is to say that they went down few in number but the verse was changed so that we wouldn’t presume that they went there to settle but only to sojourn and thereby fulfill God’s decree, “For your offspring shall be strangers.” In this way the descent to Egypt is included in the number of years of the decree; from the time of going down to Egypt.", + "It is also possible that the verse, “He went down to Egypt and sojourned theory were few in number” hints at what the students of Ari taught. The exile to Egypt was because they were the offspring of Adam who separated from Eve for 130 years, he discharged seed (creating demons).65See above page 18.
This is why it states that the Shechinah went down to Egypt with them. מצרי\"מה, Mitzrayiama, has the same gematria, the same numerical value, as Shechinah. Thus, they went down for the sake of the small number (mitei miat), an allusion to the sparks of impurity in the souls of Adam created by discharging seed. That is why it uses the language mitei, from the word metim, dead, and it decreed 430 years of exile which has the same gematria as nefesh, soul. Afterwards, through exile and subjugation, the good was clarified and the souls were repaired. There were 600,000 Israelites who went forth, as Scripture states, “And they became a great and mighty and populous nation,” because they were repaired there and they became a great and mighty nation." + ], + [ + "Translator's Summary: Israel is described in Deut. 26:5 as becoming gadol (great), atzum (many), and rav (populous). How do these terms differ from one another? While the word atzum is taken to mean many people, the other two terms are given other meanings. Gadol refers to the spiritual stature of the Israelite people. The Haggadah tells us that Israel went into exile because of primordial sins but they were redeemed through their worthiness. Similarly, rav can be translated here as populous or as mighty, and tells how Israel became worthy of Exodus through two commandments: circumcision and the Passover offering. But what did Israel do to make them worthy of redemption? Drawing on a controversy between Rabbi Eleazer ben Kapar and Rabbi Matya ben Heresh in the Mechilta, Chida debates whether the Israelites were judged as Noahides or as Israelites/Jews and whether their redemption came about through the performance of the commandments of Passover and circumcision or because they rejected idolatry. The verses from Ezekiel quoted are taken as a sign of Israel’s willingness to risk their lives through circumcision and after tying the Pascal sheep to their bed post showed their complete trust in God and made them worthy of redemption. Of course this is never mentioned in the Haggadah!66The actual mention of the double meaning “By your blood live” as a reference to the Passover offering and circumcision appears in the Mechilta, 12:6 -”The Holy One Blessed be He gave them two mitzvot — the blood of the Paschal lamb and the blood of circumcision to engage in for their redemption.” Note the order of the two appears backwards/ Chida offers several reasons why the Midrash places the commandment of the Passover offering before circumcision when, in fact, circumcision came first.
And there they became a nation: This teaches that the Israelites were distinctive there. The word gadol has two meanings. It can mean gadol, great, in quantity or great, in quality. As is explained in Baba Batra,67Baba Batra 3a “The second temple was greater in glory than the first temple...One said that it means that the Second Temple will be greater in size, and the other said that it was greater in years.” The sages disagreed about the meaning of gadol, which is used there, if it refers to the quantity of the temple or its quality. Here the plain meaning of the verse is that it refers to quantity, since it states, “They sojourned there few in numbers and they became a great nation.” But the Maggid states, “It teaches that the Israelites became distinctive.” Besides the plain sense meaning of the verse, that they increased in numbers, the comment adds that they were also a great nation in quality as well. This is hinted at by the word, sham, “there,” implying that even in the land of Egypt they were distinctive and great both in quantity and quality.
It is also possible we learn that they were great in quantity from atzum, numerous, as is stated in Exodus, 68And he said to his people, “Look, the Israelite people are much too numerous for us. as in, “Look, the Israelite people are much too numerous (atzum) for us.” Since we have this word for numerous, we interpret gadol as referring to quality. The Rashbatz explains that distinctiveness refers to their forbearance from sexual immorality. Therefore the word sham is meant to imply praise for the offspring of Israel who, in an impure land, were restrained in their sexual behavior and they were not conquered by their sexual drives. This is great praise. l", + "They increased greatly, multiplied and became very, very mighty: The great rabbi of his generation, Rabbi Moses Ibn Habib,69Moshe ibn Habib (1654–1696) was the Rishon LeZion (Sephardic chief Rabbi of Israel), Hakham Bashi (chief rabbi of the Ottoman Empire) and the head of a major yeshiva in Jerusalem. (wikipedia) writes that this verse teaches that the Israelites increased and multiplied. You might think this caused additional suffering,. in exile and poverty in the land of their captivity70This expression is used in ll Chronicles 6:37-38 such an increase would have driven them to distraction. Where would they find enough bread for the young in addition to clothing so that pain was added to pain, for their children would cry (Job 38:41) out for food? To this one might answer “Very, very…” (miod miod) teaches us that the Israelites had a great amount of wealth, as in (in Deut. 6:5 b'chol mi'odech means “with all your money.”) Mi'od implies that the Israelites had great wealth and were not only rich but were able to satisfy their offspring. This is the teaching of Rabbi Ibn Habib.
Following this interpretation, I will interpret the conclusion of the verse, “The land was filled with them.” Sota, 11b, states that when the Israelite women gave birth they did so in the field and the ground absorbed their offspring. They would bring their oxen and plow upon them, as it is written, “Upon my back the plowmen plowed…” (Ps. 129:3) When the children grew up, they would come to their homes like flocks of sheep. This is what the verse means, “And the Israelites multiplied and flourished…” And if you say these children were a source of stumbling and failure of nerve to the Israelites because it would have caused suffering and despair so that the Israelites would sigh under the hard labor and additionally they would have been choked by the increase in the number of children. Therefore Scripture states that they had great wealth (b'miod miod) with which God had blessed them as the Rabbi had taught. Thus, “The earth was filled with them” teaches us that they did not have troubles from the children since they left them in the field and God miraculously fed and raised them. l" + ], + [ + "And populous, as it says, “I made you as numerous as plants…” This is the version of the text according to our teacher, the Ari, of blessed memory.71The issue here has to do with the proper order of the two verses from Ezekiel. In the Ari’s Haggadah and many Sephardic Haggadot the two verses in Ezekiel are in proper order 16:6-7. In Ashkenazic Haggadot the verses are reversed 16:7, and then 6. Let us understand why it says, “by your blood live, yea, by your blood you shall live.” The sages interpreted this as a reference to the blood of the Passover offering and the blood of circumcision. I will explain the word, “live” (hayee). Even if it was through the blood of the Passover offering and the blood of circumcision that we were redeemed, we must still explain this expression.
I will begin by introducing it with a statement in Mechilta, P. Bo,72Mechilta D'Rabbi Yishmael 12:6:1-5 “You shall keep watch over it” (Exodus 12:6) Why did the “taking” of the Passover offering precede the slaughtering of the Passover offering?73In Exodus 12:21, we read, “Set aside and take out lambs for your families.” Why does set aside precede take? Rabbi Matya ben Heresh74Roman tanna of the second century; born in Judea; probably a pupil of R. Ishmael, and certainly a contemporary and friend of his pupils R. Josiah and R. Jonathan. said, “And I passed by you and I saw you steeped in your blood.” (Ez. 16:6) It is also written “And I passed by you and I saw you, and behold, your time was the time for love” (Ez. 16:8) The time arrived for the fulfillment of the oath that God had made to our forefather, Abraham, to redeem his children. But they had no mitzvot in which to engage, which would enable their redemption, as it says, “\"Your breasts were firm, and your hair had sprouted, but you were naked and bare” (of mitzvot). (Ez. 16:7) The Holy One gave them two mitzvot — the Passover offering and circumcision to engage in for their redemption, as it says, “And I passed by you and saw you steeped in your blood.” That is why God commanded the taking of the Passover four days before its slaughter. For reward is only given for an act. Rabbi Eliezer Hakappar b’Rebbe75Eleazar ha-Kappar was a Jewish of the fifth and last generation of the Tannaim era. He was a colleague of Judah haNasi, and was in the company of him occasionally. said, “Were there not commandments in the hands of Israel already? There were four commandments which made them surpass the whole world. They were not suspected of illicit relations or slander, they did not not change their names or language…. So why did the taking of the Passover offering precede its slaughter by four days? Because Israel was steeped in idolatry in Egypt, God said to them, “Set aside your hands from idolatry and cling to the commandments. (Ex. 12:2.)76Most of this is a direct quote from the Mechilta translation in Sefaria ", + "Before I explain the Haggadah, it is necessary to understand the disagreement between Rabbi Matya ben Heres and Rabbi Eliezer Hakappar. Their disagreement is similar to that of the rishonim of France and the Ramban about whether our forefathers and their offspring were considered Israelites or were judged as Noahides before the giving of the Torah. The rishonim of France held an opinion similar to Rabbi Matya ben Heresh; until the giving of the Torah at Sinai they still had the status of Noahides. Noahides’ thoughts are not linked to their actions77See BT Kiddushin 40a for the idea of אין מחשבה טובה מצטרפת . Not clear what the source of the Tosafot is. as Tosafot wrote in the first chapter of Kiddushin. As a result they did not have mitzvot that made them worthy of redemption as a result, the Israelites were still judged as Noahides at this time...they did not have any actions in their possession (only thoughts or good intentions) . Because of this they were commanded regarding the blood of Passover and the blood of circumcision.
Rabbi Eliezer ben Kapar disagreed and held the same opinion as the Ramban would (later) hold; when Abraham was circumcised, he and his offspring took on the status of “Israelite/Jew” whether the law was more lenient or stringent. If so, they had commandments in their possession (they were not suspected of sexual infractions, they didn’t change their names, they didn’t change their language and they didn’t engage in gossip). Even though these were passive mitzvot, since they had the status of Israelites, they were given credit for these commandments. As long as a Jew doesn’t transgress, their good intentions are joined to their actions and they are considered to be filled with commandments.
I learned in the book called Gur Arye, why these two mitzvot, Pesach and circumcision, were singled out and why the Passover offering was set aside four days before its slaughter. The sages answered that at the time when the Holy One spoke to Moses, He told him, “Tell Israel to slaughter the Passover offering.” Moses said, “Master of the Universe, how will they be able to do such a thing since the sheep is considered an Egyptian god?” God said, “By your life, Israel cannot leave here until they slaughter the lamb in the presence of the Egyptians in order to show that the god of idolaters is nothing.” One might ask, how could Moses say, “How can they do such a thing,” since he knew that God would protect Israel from evil? Furthermore, why couldn’t they leave Egypt until they slaughtered the Passover offering before the Egyptians? The rabbi mentioned above commented that when Samuel said “How can I go? If Saul hears of it, he will kill me,” ( I Sam. 16:2) 78Regarding King Saul one can answer, “where danger is permanent it is different.”79BT Yoma 11a When a king makes decrees , one should not rely on miracles to save you. They also said that miracles occur for those who are ready to give their lives to sanctify God's name. Moses, then, said “How are they able to…” since danger was constant at that time, and God answer, “They cannot leave here until they slaughter…” because they needed a miracle that would only occur if they slaughtered the offering before the Egyptians, which would have been risking their lives for the sanctification of God’s name.
We can now understand the statement of Rabbi Matya ben Heresh. He was of the opinion that they needed to completely risk their lives and therefore God commanded them to perform the Passover offering and circumcision. We are taught that a sick person or a non-circumcised person should not offer the Passover sacrifice. It is known that the pain of circumcision lasts three days after it is performed. That is why they offered the sacrifice on the fourth day. Since they offered the sacrifice on the fourth day after the initial pain of circumcision, there is a question of the risk of death for the sanctification of God’s name.
Regarding the people of Shechem who took Dina, Jacob’s sons told them to circumcise themselves and then they came on the third day and killed them. It would appear that the risk to lives of the Israelites would have happened if they brought the sacrifice and then were circumcised. But the Israelites tied the sheep to their bed posts for four days as they writhed in pain from circumcision. This explains the statement of Rabbi Matya who said that they performed the commandment of Passover and circumcision as an act of Kiddush Hashem, risking their lives in the sanctification of God's Name. They then waited four days in order to risk their lives. This is the essence of his explanation.", + "Following this approach it is possible to explain the Midrash. The Midrash prefaces the first question with, “For what do we preface the taking of the Passover offering to its slaughter by four days?” The commentators point out the use of this expression, “For what,” (mipnei mah) since it could have said “Why (lama) does taking the Passover offering come before its slaughter?” It implies that there were a number of different reasons for this order and he wishes to know the main reason. It might be that these four days were meant to repair what was impaired in the four parts of the individual: life force (nefesh), body (guf), spirit (ruach) and soul (neshamah); they are referred Nagr\"an80נרג\"ן is an abbreviation of Nefesh Ruach Guf and Neshamah - the four parts of the individual - the life force, spirit, the body and the soul. as in, “A quarrelsome person alienates his friend,” (Pro.16:25) The Israelites erred by worshiping idols causing harm to the four worlds,81, אבי\"ע The abbreviation stands for Atzelah, Beriyah, Yetzirah and Asiyah. and the four days were meant to unify the four letters of the divine name which were damaged. Because of all the possible interpretations, the Midrash asks, mipnei mah? “What is the primary reason that the taking preceded the slaughter?” It is to teach us that there are many explanations, some of which are at the heart of the matter and some which are not answers to the question. Therefore, Rabbi Matya ben Heresh comes to say that it was necessary. It must be the choice of language, they took it four days before… was to risk their lives in the sanctification of God’s name. And they had to circumcise themselves and allow three days to pass in order to heal since one can not make a sacrifice when one is ill. The four days were necessary; without them the sacrifice would not have been enough.
Rabbi Eliezer HaKappar held that they had performed mitzvot. The four days were necessary because they were steeped in idolatry as one who transgresses the commandments, rejects the yoke of the commandments, denies the covenant, and is contemptuous toward the Torah.82Pirke Avot 3:11 These were Israel’s four sins - they atoned for them through the four days in which they risked their lives for the sanctification of God’s name and they atoned for the four transgressions.", + "This is similar to what is stated in Pesikta Rabbati,83Composed in Talmudic Israel (c.600 - c.900 CE). Pesikta Rabbati (“Great Sections”) is a medieval book of midrash on weekly Torah readings and those read on special occasions. The term “rabbati” (great) is meant to distinguish the work from the earlier and smaller Pesikta d’Rav Kahana. Pesikta Rabbati contains midrashim from Pesikta d’Rav Kahana and other earlier sources. (Sefaria) “Speak to the whole community of Israel and say that on the tenth of this month, (each of them shall take a lamb for each family, a lamb for each household).” (Ex. 12:2) This would only make sense for the one who dwells in the home; yet you say that they were kept from the tenth. It teaches us that the lamb was tied to a bedpost from the tenth of the month. When Egyptians entered the Israelite homes and saw the lamb tied to the bedpost, they would faint (lit., their soul left them). If the previous statement is correct that they tied to the lamb to the bedpost in order to sanctify God’s name since they were still in pain from the circumcision and the Egyptians would see that they were vulnerable, then the Israelites would become faint and they would risk their lives for the sanctification of God’s name.
Rabbi Moshe Alschikh,84Moshe Alshich (1508–1593), was a prominent rabbi, preacher, and biblical commentator in the latter part of the sixteenth century. (Wikipedia) of blessed memory, writes that every commandment that a person performs sanctifies a limb of the body with which the person performs the mitzvah. The limbs allude to the 248 positive commandments for there are 248 limbs of the body. Martyrdom is equal to the entire body because one turns over one's entire body at once in the sanctification of God’s name. While the Israelites were in Egypt worshiping idols they damaged their entire bodies so that they were called dead even in life. Even though they were forced to do so, the worship of idols is considered a denial of the entire Torah so that one damages his/her entire body and is called “dead.” God wanted to give the Israelites merit and so he gave them the blood of circumcision and the blood of the Passover offering in order that they might risk their lives in the sanctification of God’s name. In so doing they would sanctify their entire bodies all at once so that they would live and not die. The verse that is quoted, “By your blood live, by your blood shall you live,” refers to the blood of circumcision and the blood of the Passover sacrifice. Through them they would sacrifice themselves all at once and live since in the past they had worshipped idols and were considered ‘dead.’ Through the repetition of the words, “By my blood you shall live,” in this verse, we explain:
Aleph - The reason they were commanded to offer the Passover offering and then to circumcise themselves was so they would offer themselves as a way of sanctifying themselves to God and thereby repair their bodies.", + "Bet - The sages explain the exact iorder of the words in the Midrashim. They said, “The blood of the Passover offering and the blood of circumcision.” It should have said, ‘the blood of circumcision and the blood of the Passover sacrifice,’ since they were circumcised first85This would have been the order in which they occurred. or they should have put circumcision first because it is the cornerstone of Judaism and our forefather Abraham and his offspring were commanded regarding this first. It is possible that the sages wished to imply what is stated in Exodus Rabbah.86Shemot Rabbah 19:5 The Israelite men did not want to be circumcised, so God called the winds from four directions that had blown through the Garden of Eden. These winds attached themselves to the Passover offering. All of the Israelites came to Moses because they wanted to eat the Passover offering. Moses said to them, “If you are not circumcised you cannot eat the Passover offering.” They immediately agreed to be circumcised, thus mixing the blood of circumcision with the blood of the Passover, as it is written, “Through your blood, live!” .... That is why the blood of the Passover is mentioned and then the blood of circumcision and it is also the reason for the double language בדמיך חיי. First, they agreed to circumcision so they could participate in the Passover offering and then they slaughtered the Passover offering.", + "Gimel - There is another reason Israel was commanded regarding the Passover offering first and then circumcision. Our forefather, Abraham, was commanded to circumcise himself and his offspring, as is written, “As surely as I have established My covenant with you...” (Jer. 33:25-26) According to the author of Amudeha Sheva,87Bezalel ben Shlomo 1640-1691 God created all wild and domestic animals and birds with different physical characteristics distinguishing the forbidden from the permitted. But with humanity God made no differences between human beings. Therefore God commanded Abraham to circumcise himself and his offspring so that they would be different in form from other humans.They were created without any differences so that human beings should not say that two powers created human beings. In this way the author of Amudeha Shiva taught that circumcision implies both the divinity of God and God’s unity. It is possible now to say that this is the reason why the Passover was commanded first and then circumcision. Since they were a nation within a nation, both of which worshiped idols, therefore God commanded them, “Set yourself aside from idolatry and take a lamb…” In this way they would make the god of Egypt a desolation and a humiliation. And so that they wouldn’t have reason that there must be two powers in the universe, one that performs good and one that does evil. They were commanded to circumcise themselves since there was no difference in form between human beings as there is among the animals and the birds. Circumcision proves God’s divinity and it for this that we say, בדמיך חיי:", + "Dalet - There is another reason (for placing the Passover before circumcision) that has been stated a number of times in this commentary. Because of the severity of the subjugation, the Israelites left Egypt earlier than the time that was decreed. God evaluated their years of suffering to be included in the rest of their years of exile. This makes sense if the Israelites were considered God’s children; then God would have seen harshness as adding to the time that they were enslaved. As the Zohar states, if they preserve my covenant, they will be considered my children. Therefore, it was for this purpose that they were commanded to offer the Passover offering in order to separate themselves from idolatry. How could they be considered children if they worshipped idols? Even if they were called “depraved children,” (Is. 1:4) according to Rabbi Meir88BT Kiddushin 36a - Rabbi Meir says: Either way you are still called sons, as it is stated: “They are foolish sons” (Jer. 4:22). And it also states: “Sons in whom there is no faithfulness” (Deut. 32:20). And it states: “A seed of evildoers, sons who deal corruptly” (Is. 1:4). And it states: “And it shall come to pass that, instead of what was said to them: You are not My people, it shall be said to them: Sons of the living God” (Hos 2:1). they would still be considered God’s children. Because of God’s great love, He subtracted the harshness of subjugation from the number of years. It was for this that they separated themselves from idolatry.
The blood of circumcision and the sacrifice became the blood of love.. Thus, through the covenant of circumcision they were called children, and through it they were able to leave before the allotted time. This is hinted at by the words Pesach and Milah. The word Pesach comes from the word for hopping since they hopped to the end of their subjugation because of their status as children which the circumcision made known.", + "Hei - Here is another reason. It is known that it was through circumcision that they became holy. As it states, “The one who sanctified him from the womb”89BT Shabbat 137b - this refers to Isaac who was circumcised at eight days and became a chariot for the Divine Presence. He was inscribed for Sovereignty (malchut), the signature of Shadai, besides the tetragrammaton … As the Kabbalists wrote at length… The commentators wrote the reason that the Israelites left before the completion of the 400 years was because they were sanctified through the act of circumcision, and sanctification abrogates slavery while the Passover offering separated them from idolatry and also sanctified their entire bodies as the sages stated, circumcision caused them to be sealed and written for life and the kingdom of heaven. Thus, it was through this that they were excused from subjugation and they went forth from exile.", + "Vav - There is yet another explanation for placing the Passover offering before circumcision based on what the sages and the commentators wrote in a number of places. There is a debate between the nations and Israel. The nations were of the opinion that acts of heaven are greater.90Acts of heaven is a reference to nature and divine creations. The nations argued that if God didn’t want idolatry, He would have abolished it. Israel argued that human actions are preferable to God. God desires righteousness so He can reward his creatures when they uproot idolatry. This is the reason for circumcision. Human beings weren’t created circumcised because God prefers human action. God commanded Israel regarding the Passover offering and circumcision; the Passover offering was meant to separate them from idolatry, as Scripture states, ““Go, send forth your hands to pick out lambs for your families…” (Ex 12:21) Send forth your hands to separate them from idolatry so that people will not say that divine works are favored. If God does not desire idol worship why didn’t He abolish it? It was so that Israel could fulfill the covenant and circumcision was commanded because human actions are preferred by God.
Through this debate we can understand the sages’ statement: when the Israelites left Egypt, they renewed their covenant by performing acts of kindness with one another.91This is an idea that Chida frequently mentions in his writings. Apparently its source is Tanna D’Bei Eliyahu 24:1
בא וראה מה בין יוצאי מצרים שהן מזרע של יעקב ובין העכו\"ם שהן מזרעו של עשו יוצאי מצרים מצוה אחת היתה בידן והיתה לפני הקב\"ה נוח הרבה יותר מן מאה מצות ומהו המצוה אחת שהיתה בידם שעשו כולם אגודה אחת וכרתו ברית לגמול חסד זה עם זה Why did they see fit to act thus when they left Egypt, establishing this covenant? Until now Israel assumed that heavenly actions were preferred by God; as a result they were reluctant to perform acts of tzedakah and lovingkindness. They assumed that if the Holy One loved the needy, He would support them. But now they knew that human actions were preferable to God since they were commanded to offer the Passover offering and to circumcise themselves, since a heavenly proclamation made known that human actions are preferable and they received merit for getting rid of idolatry and performing circumcision themselves when the “time of pruning”92See Song of Songs Rabbah 2:12 on this verse “The time of pruning (hazzamir) has come\": The time (zemannan) has come for Israel to be redeemed. The time (zemannah) has come for the foreskin to be cut off (shettizzamer). The time (zeman) has come for Egypt to be cut off (sheyyizzamru). The time (zeman) has come for their idolatry to be torn up.” (Song 2:12) arrived, and also established a covenant of lovingkindness with one another. This was because human actions were preferable and were judged favorably as has been explained.", + "Zayin - Besides the reasons for Pesach offering and circumcision, there is yet another explanation for the order of the Passover and circumcision. I read it in a letter by Echad Kadosh.93Literally “the holy one.” Echad Kadosh refers to a scholar well known to Chida. I was not able to identify the scholar who is quoted here. It goes like this: In Shemot Rabbah the sages comment on the verse, ““I am Adonai your God;” (Ex. 20:2) on this condition, I took you out of Egypt.”94Exodus Rabbah 29:3 This would appear to be the opposite of what the sages stated elsewhere where they said, “This is one major reservation to the fulfillment of the Torah…”95See BT Shabbat 88a The first statement suggests we are obligated because God redeemed us while the second statement suggests that because we were forced to accept the Torah at threat of life, then our obligation is questionable. The Rashba96Shlomo ben Avraham ibn Aderet (1235 – 1310) was a medieval rabbi, halakhist, and Talmudist. He is widely known by the Rashba acronym of his title and name: Rabbi Shlomo ben Avraham. writes, because of this the people of Israel were punished when they received the Torah that the land would be given on condition (that they observe it).97Possibly they were supposed to receive the Torah unconditionally but because they sinned (at the Golden Calf) they were given the land conditionally based on their allegiance to the Torah.
Where is this condition found in the Torah? God swore to our ancestors that He would give the land to our offspring unconditionally. Rabbi Moshe Alsheikh98Moshe Alshich, (1508–1593), known as the Alshich Hakadosh (the Holy), was a prominent rabbi, preacher, and biblical commentator part of the sixteenth century. adds that God did not give the Torah to our ancestors as an inheritance but as a gift. Gifts can have an expiration date in which the giver says, “And afterwards it shall be bequeathed to another person…” This is not sufficient explanation: first, “a set period” is not found in connection with Israel living in the land; if it was only given to them for a defined period of time it would have been specified in the Torah. Furthermore in Parshat Lech Lecha we read, “I assign the land you and your offspring after you sojourn in...as an eternal possession...” (Gen. 17:8)
However it is possible that the conditional nature of the land was hinted at in the last part of the verse, “...and I will be your God,” (Gen. 17:8) In other words: I will give them the land on the condition that I continue to be their God. In this connection it is stated, “And this is the reason why Joshua circumcised them…” (Jos 5:4) But this is difficult because this is speaking about circumcision and Abraham had already acquired the land (before circumcision) as it states, “Rise up and travel throughout the land…” (Gen. 13:17) and later in the Covenant of the Pieces, it states, “On that day God made a covenant with Abram…” (Gen. 25:18)99The whole verse: On that day Adonai made a covenant with Abram, saying, “To your offspring I assign this land, from the river of Egypt to the great river, the river Euphrates: There is no mention there of any conditions for possession of the land nor is possession given to anyone else. Further, even if we say that in the Covenant of the Pieces, the land was given on condition, why was it necessary to mention it again in connection with circumcision, “I gave the land to you and your offspring afterwards ....”
The sages give a reason why the Exodus is mentioned several different times; One reason appears in Ketubot 44a regarding contracts: Rav Naḥman said: When two documents that are produced one after the other, the second nullifies the first....if he added a palm tree to it, he wrote it as an addition.” If he wants to collect one of them he may do so; if he wants to collect the other, he may do so. Similarly, iIn the Covenant of the Pieces, God gave the land to the people on the condition that they be in exile 400 years, as stated, “Know well that Your offspring shall be strangers in a land…400 years.” (Gen. 15:13) However when the circumcision was performed God returned and gave the land to Abraham and did not mention the condition of exile. He then gave the land to them as an inheritance but God did mention a condition, “that I shall be your God.” The intention in these two promises was that if they wanted one they could collect one and if they wanted the other they could collect the other.100In other words - either they could inherit the land after 400 years or they could inherit through circumcision by making God their God. The reason, then, for the premature Exodus was in fulfillment of the statement, “And when you have freed the people from Egypt, you shall worship God at this mountain.” (Ex. 3:12) Israel was “one nation living in another nation,” both nations being idolaters. Because they would have to suffer the pain of subjugation for 400 years and this was very difficult, they accepted the other condition, circumcision, in which God made a condition, “I will be to them a God,” without continuing subjugation.", + "According to this interpretation, we can explain the verse, “Let us travel a distance of three days into the wilderness to sacrifice to the LORD our God.” (Ex. 3:18) Why did Moses ask to travel a distance of three days? He should have asked to leave and never return! However, it is possible to explain this based on a disagreement among the Rishonim in Ketubot in which we have said ‘if he wants this he may collect it and if he wants the other he may collect it.’ According to Rashi and the Rif if he wrote a second addition that said, if he wants he may collect one or the other, then it is not as if both documents exist but if he want to accept the first contract he can accept the field without the palm tree and if he chooses the second he can do so with the tree. The Rosh, on the other hand, held, the second contract does not annul the first contract. Rather the second was written as an addition and the first one remains in effect so that he can take the palm tree.
Now, the Covenant of Pieces and and the Covenant circumcision are like two contracts that were given to Israel regarding the land. In the Covenant of the Pieces, the land was given on the condition that Israel be subjugated for 400 years. At the time when the Covenant of circumcision was made, the land was promised as long as they accepted God’s divinity. According to Rashi and the Rif the matter depended on Israel’s desire; if they wanted they could accept the land through the the Covenant of the Pieces and fulfill the condition of slavery for 400 years, or if they wanted they could accept the contract given at the time of circumcision and fulfill the condition through their acceptance of God and be excused from exile. But according to the Rosh and his students both contracts were in effect and they received both conditions - exile and the acceptance of the yoke of the kingdom of heaven. It is possible that at the time of the Exodus, the people consented and chose to accept the covenant regarding circumcision, with the condition of accepting the yoke of God’s kingdom so they would be exempt from the exile. According to Rashi and the Rif, God in His mercy understood Israel’s intention and annulled the subjugation and exile since they accepted the conditions of the second contract. This explains why God placed an obligation upon them to tell the story of the Exodus and that each day a person must mention the Exodus since it is the cornerstone and foundation of their faith. When Israel left Egypt they abrogated the Covenant of the Pieces because they wanted to fulfill the second contract in which they affirmed God’s divinity according to the Covenant of circumcision. That is why there is an obligation for people to tell the story of the Exodus from Egypt. For they went for with a mighty hand before their time. We must always recall the Exodus for we accepted the second contract...this is the reason that in so many places it states, “I took you out of the land of Egypt to be God,” and why in the incident of the Golden Calf God became furious enough to destroy “Your people who You took out of the land of Egypt…” In Egypt they had agreed to fulfill the covenant of circumcision which meant accepting God and abrogating the Covenant of the Pieces. It is also the reason God said, “I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt, the house of bondage…” and one does not say, “Who created you,” for the Exodus is the time when they accepted God’s divinity and agreed to fulfill the second contract given at the time of circumcision.", + "Moses wisely asked Pharaoh, “Now let us go a distance of three days…” (Ex. 3:18) Israel wanted to attain the land through the second covenant that was given at the time of the circumcision and to abrogate the first one which was the Covenant of the Pieces so that they could end the exile. According to the opinion of the Rif and Rashi, they knew that the law might be according to the opinion of the Rosh, so that both contracts would remain in effect and they might have to remain in exile even if they accepted the Divinity of God. Therefore they asked to travel a distance of three days outside of Pharaoh’s authority so that they would not be bound to him. They would then be far enough away from Pharaoh’s so that his hold on them would be weakened. They would be within their own authority and could establish the second contract, abrogating the first, according to the Rashi and Rif. They would no longer be slaves of Pharaoh and only then could they become servants of God, and the Covenant of the Pieces would no longer be in effect. This was the purpose of traveling three days in order that they might become free (to choose) and strengthened.", + "Through this explanation we can explain the order of the verses in the discussion between Moses and God in Parshat Shemot: “But Moses said to God, “Who am I that I should go to Pharaoh and free the Israelites from Egypt?” And God said, “I will be with you; that shall be your sign that it was I who sent you. And when you have freed the people from Egypt, you shall worship God at this mountain.” “And God said to Moses, “Ehyeh-Asher-Ehyeh.” God continued, “Thus shall you say to the Israelites, ‘Ehyeh sent me to you.’” (Es. 2:11-15) The sages commented, “Ehyeh-Asher-Ehyeh.” Eheyeh, I will be with them in this suffering, and “Ehyeh” I will be with them during the subjugation to the kingdoms. Moses then said, “Master of the Universe, why should I mention other suffering? This suffering is enough for them.” God said, “You have spoken well. Thus shall you say to the Israelites…”101BT Brachot 9b
One must investigate the contradiction here, when making known God’s ways to Moses. God tells Moses that He will subjugate Israel to the kingdoms and yet the sages said the tablets were engraved (חרות) - freeing (חירות) them from subjugation to the nations.102Mishnah Avot 6:2 The answer to this contradiction is simple. After Israel made the gold calf and the tablets were broken, subjugation to the nations was again decreed. This is hinted at in the expression, אהיה אשר אהיה. According to our interpretation it is possible to explain why Israel was saved from subjugation by the nations, and then after the golden calf, it was decreed that they would go into exile. First, the Holy One wanted to save Israel from exile through the Covenant of circumcision so exile isn’t mentioned. If they had wanted they could have collected this reward. According to Rashi and the Rif, who said that the second contract cancels the first, they left Egypt based on the Covenant of circumcision in which they accepted the yoke of heaven. It allowed Israel to leave Egyptian exile. However, through their iniquities103Jeremiah 14:7 Israel made the golden calf at Horeb and God took a different approach, following the opinion of the Rosh and his students, that both contracts had to be fulfilled. They were now obligated to go through exile and also accept God’s divinity, as an additional condition, “I shall be their God.” The condition of exile in the first contract would not be abrogated. This is what Moses had in mind when he said, “Who am I that I should take the Israelites out of Egypt…” (Ex. 3:11) He was asking, “How is it possible to take them out before the allotted time.” God answered him, “this shall be your sign that it was I who sent you. And when you have freed the people from Egypt, you shall worship God at this mountain.” (Ex. 3:12) In other words, now they can retract from the contract in the Covenant of the Pieces and follow the Covenant made when they were circumcised that the giving of the land shall be based on fidelity to God and nothing else. The second contract had canceled out the first; all this is hinted at in the statement, “When I take you out, etc, you shall serve, etc”
However, when they sinned at the golden calf, he obligated them to both contracts as the Rosh stated. This is hinted at in the statement, אהיה אשר אהיה - I will be with them during subjugation to the nations - even though I exempted them from the first contract. When they abrogated the second contract, I established their obligation of fulfilling both of covenants, according to the ones who say that the second does not abrogate the second. This is the opinion of Rif and Rashi. Moses then said - you cannot mention the subjugation to the nations and then tell them that they will abrogate the second agreement for they are the chosen one and can not place a finger between the two agreements (and avoid both). The Holy One said, “You have spoken well! That was my thought from the beginning when I revealed to you what would be!", + "Following this approach, you can explain the following verses in Parshat Va-era: “I also established My covenant with them, to give them the land of Canaan, the land in which they sojourned. I have now heard the moaning of the Israelites...therefore, say to the Israelite people: I am Adonai. I will free you from the labors of the Egyptians …. And I will take you to be My people, and I will be your God. And you shall know that I, Adonai, am your God who freed you from the labors of the Egyptians. I will bring you into the land....” (Ex. 6:4-8)
I won’t go into the nuances of language but it is possible to explain these verses according to our approach. “I also establish my covenant...to give to them…” This hints at the Covenant of the Pieces, “For your offspring shall be strangers,” (Gen 15:13); this refers to the land of their sojourn. “I have now heard the moaning of the Israelites…” In other words, I have seen that it is not possible for them to live in exile for 400 years and one must worry that they might become impure. “Therefore, say to the Israelite people: I am Adonai.” This name implies compassion. It teaches that it is better to choose the second contract made when Abraham was circumcised. “I will free you…and I will take you to be My people, and I will be your God,” based on the terms of the covenant of circumcision, according to Rashi and the Rif who claimed that the second contract cancels out the first one. Here too, the second contract (circumcision) cancels the first one which demands exile. And as opposed to those who say both contracts must be held in effect, it was through the attribute of mercy that God chose this approach. “And you shall know that I, Adonai, am your God who took you out...,” (Ex. 6:7) In other words, For I am Adonai, the One associated with mercy. Because I am your God, I will take you out of Egypt. “And I will bring you to the land,” according to the conditions of the second contract.
There is still reason to judge according to the second point of view (of the Rosh). According to the Rosh, both contracts are in effect, and because of God’s anger I will reign over you so that you will still be in exile. But this too is the attribute of mercy for you, that I abrogated the first contract and established the second one and it is through the acceptance of the yoke of Heaven that you will be freed from exile.
This also explains the verses in Parshat Nitzavim, “All nations will ask, “Why did Adonai do thus to this land? They will be told, “Because they forsook the Covenant of Adonai, the God of their ancestors, made with them when He freed them from the land of Egypt. They turned to the service of other gods and worshiped them… Adonai cast them out into another land, as is still the case.” (Deut. 29:23-25, 27) This implies that God became angry because he was compassionate with them and took them out of Egypt, abrogating their exile and establishing a second Covenant with them. It was for this that he made a covenant that they should serve God according to the conditions made at the time of the circumcision, and yet they went and worshiped other gods. Therefore God’s anger blazed and He chose to making both contracts apply “and he cast them out…”", + "Continuing, it is also possible to explain Judges, Ch. 6, based on this interpretation, “I brought you up out of Egypt and freed you from the house of bondage….And I said, ‘I Adonai am your God. But you did not obey me.” (Judg. 6:8-10) as well as 1 Kings, Ch. 9, “they shall be told, ‘It is because they abandoned Adonai, their God, who freed them from the land of Egypt, and they embraced other gods and worshiped them, ” (1 Kings 9:9) and similar verses. They can be explained according to our introduction. Also in other places we will explain according to this introduction.", + "This might explain the intended meaning of the statement in Berachot,104BT Berachot 9a (Ex. 11:2) ““Speak, please [na], to the people.” Na is an expression of supplication. The Israelites asked to borrow from his or her neighbor objects of silver and gold. Do so, so that the righteous one, Abraham, could not say that God fulfilled His decree, “They enslaved and afflicted us,” but He did not fulfill, “Afterwards they left with great wealth.” According to our interpretation, one might (mistakenly) think that the 400 years began with Isaac; this is referred to in the verse, “For a sojourner shall your offspring be…” One might say that the sojourn began with Isaac and the enslavement with the offspring of Jacob, after which the tribes were set free. However, according to what has been said, the land of Israel was held in Israel’s possession (and bread that falls in a pit is never found)105This is apparently a popular saying in the Talmud. Its exact meaning here is uncertain. See BT Berachot 56a and Shabbat 66b For the All-Merciful said, “You shall be a stranger in a land not their own,” while our forefathers, Isaac and Jacob, lived most of their lives on the holy land, the years of their sojourn were not included in the 400 years that Israel was in Egypt. The decree did not begin until Jacob and his offspring went down to Egypt, Only then were their lives counted in the sojourn and the slavery adding up to 210 years, “In a land not their own.” The Holy One had compassion for Israel. God hinted at this by canceling the first contract, the Covenant of the Pieces, and establishing the second contract of circumcision whose condition was accepting God’s divinity. By doing so God cancelled the exile earlier. When they left, the Covenant of the Pieces had already been abrogated. But God, in His love for Abraham, did not want him to think that since the 400 years were over, that they fulfilled the decree of enslavement and oppression from the time of counting from the birth of Isaac and Jacob and the tribes, God had not kept the promise of giving them great wealth. Therefore, God asked the Israelites to request wealth from the Egyptians. The truth is, the sojourn was only based on the time in Egypt and even though the original Covenant of the Pieces had been cancelled, they were still allowed to leave with wealth so that there would be no reason to object…", + "Let us return to the original matter, why the Passover offering is mentioned before the circumcision. The main reason that the Israelites left Egypt before the allotted time was because the Covenant of the Pieces was abrogated. The Israelites chose the second Covenant of circumcision which was conditioned on their acceptance of God. One gift was conditioned on the acceptance of the other.106See BT Sanhedrin 94a Thus, when God commanded them, “Go set aside and take the lamb…” (Ex 12:21) This meant “set aside idolatry” by offering the Passover sacrifice. By slaughtering the Passover offering they rejected the false gods of Egypt. Circumcision was necessary because now they entered into the second contract; it established the new contract. Through it, we can understand the statement which I brought above: “The Holy One said to Moses, ‘By your life they shall not go forth from Egypt until they slaughter the Passover offering in front of the Egyptians so that they know that the gods of Egypt are nothing.’ The Exodus depended on fulfilling the contract of circumcision which included the condition of accepting God. From this we can conclude that there could be no Exodus until they slaughtered the Passover offering and made known to Egypt that there is only one God and that Israel took upon themselves to worship only God according to the conditions of the second contract. Also, that the Covenant of the Pieces had been cancelled calling for exile. Israel slaughtered their god and served their own God in order that it might be known that the reason for their Exodus was so that all would know God’s ways are just and righteous.", + "I have used this explanation to interpret, “We were slaves to Pharaoh,” above. The intention of the passage, “We were slaves… and Adonai our God….” was actually to show that we affirmed God’s divinity through circumcision, and that the original contract was abrogated, the Covenant of the Pieces, which included the condition of 400 years of exile. The statement, “Adonai our God took us out,” implies that after we accepted God’s sovereignty, God took us out with a strong hand even though Pharaoh wanted us to complete the 400 years. Pharaoh did not realise that the conditions of the contract had changed. That is why God had to bring them out “With a strong hand.” This was already hinted at when Moses said, “Let My people go so that they may serve me.” In other words, now that they have a second contract and have accepted God, let the people go, so that they can serve God.
But there is a major problem with this: granted, if Israel accepted circumcision and the condition of worshiping only God then it should be enough to remember the Exodus. However, because they worshipped the golden calf, they angered God so that they had to fulfil both contracts of serving God and also be in exile, subjugated to the other nations. What then was the point of mentioning the Exodus from Egypt and the commandments of Passover night? Aren’t they extra since we lost our way and had to go back into exile?
That is why the Haggadah says, “If the Holy One had not taken us out…” That is, even though we went back to being subjugated to the nations, “If God had not taken us out…” we would have sunk in the fiftieth gate of impurity and we would never have been able to rise up. Had we not left Egypt when we did we would have been lost.
That is why we must observe the laws of Passover on this night. And that is why these verses (from Ezekiel) that were brought are correct, “By my blood live.” We have already learned that God commanded Moses that if they should abrogate the Covenant of the Pieces with its condition of exile and that they should fulfill the second Covenant of circumcision. That is why the verse states, “I said to you: “Live by your blood.” Yea, I said to you: “Live by your blood.” (Ez. 16:6) It taught that God in His compassion said that he would also keep the second covenant through the commandments of Passover and circumcision.", + " “I let you grow like the plants of the field.” (Ez. 16:7) One might explain this according to what the sages stated in Hullin 60a: It is stated ““after its kind” (Gen. 1:11), regarding trees; the grasses drew an a fortiori (kal Vachomer) inference with regard to themselves….”
The commentators wrote that the spoils taken in Egypt were absolute proof that the Egyptians did not rule over the Israelite wives. Regarding Abraham and Sarah it is stated, “I herewith give your brother a thousand pieces of silver; this will serve you as vindication before all who are with you....” (Gen 20:16) Further, Ashkenazic sages wrote that the reason that Moses and Aaron brought about the Exodus rather than God was because when God performs a miracle (like the conquest of Jericho) then the booty would belong to God. God wanted Israel to take all the spoils from Egypt, therefore He sent Moses and Aaron to take the nation out. God was only responsible for the plague of the first born. God wanted to distinguish them…
This is the explanation of “I let you grow like the plants of the field.” The verse hints the Israelites guarded themselves against unchastity just as the green plants of the field were separated each “into their own kind.” And if you ask, “What does this prove? The nations might question this by saying, “If the Egyptians ruled over the bodies of the Israelite men how much more so could they have ruled over their wives.”107See Rashi on Numbers 26:5 One could answer, “they became highly ornamented.” (Ez. 16:7) In other words, The Israelites merited the spoils in Egypt and at the sea which are called עדי עדיים108The exact meaning of this expression is not clear. See Rashi on Ezekiel 16:7 - Heb. בַּעֲדִי עֲדָיִם, [a form] expressing perfection. But Menachem explained בַּעֲדִי עֲדָיִם as related to the word עַד, eternity, as (Isa. 26:4): “Trust in the Lord forever (עֲדֵי עַד)”; enjusque a s(i)egle in Old French, to eternity . Dunash, however, interpreted it as a word for ornaments. there were two spoils in order to fulfill His promise, “And afterwards they shall go forth with great wealth.” It should have been enough to give them just one source of spoils and to have fulfilled it at the sea. The spoils that were taken in Egypt were a sign that the Egyptians hadn’t taken advantage of their wives; this is referred to by the expression בעדי עדיים since there were two sources of spoil. It is because they guarded themselves from unchastity as we learn from the verse regarding Avimelech who gave a thousand silver coins to Sarah as a testimony to prove that he had not touched her.
This is also the reason for the expression ,שדיך נכונו, “Your breasts become firm.” This is a reference to Moses and Aaron, since Moses and Aaron were prepared to take them out of Egypt rather than the Blessed One. This was so even though “Your hair grew;” they had reached the end, as the sages explain, if God had taken them out of Egypt by His own hand, all the spoil would have been Holy. Here it must be that they claimed the spoils for two reasons: because they were poor and lacking all good and the second reason, as testimony that the Egyptian had not molested their wives.
“And she was naked and bare;” that is, this must mean that it be carried out by Moses and Aaron who are hinted at in the expression שדים נכונו. For two things have befallen you (Is 51;19): nakedness and in need of money. This is so even though the Magen Avraham (above) explained that the Israelites were wealthy both explanations have a basis according to those who interpreted it thus. And further, “And naked” is understood as the ones who ruled over their wives. But two spoke in the name of the God - is a reference to Moses and Aaron who helped to take them out… (?)", + "We can now explain the order of these verses:110He is speaking about Ezekiel 16:6-7. In some Haggadot the verses are switched around in order. Chidah, using the Sephardic tradition, places them in their proper order. “When I passed by you I saw you wallowing in your blood, I said to you: “Live In your blood.” Yea, I said to you: “Live by your blood.” I let you grow like the plants of the field; and you continued to grow up until you attained to womanhood (b’adei adaim)111The meaning of the Hebrew is uncertain. See note 88 above. and your breasts have become firm and your hair sprouted. You were still naked and bare. when I passed by you [again] and saw that your time for love had arrived. So I spread My robe over you and covered your nakedness, and I entered into a covenant with you by oath—declares Adonai; thus you became Mine. ” (Ez.16:6-8) These verses appear to be redundant and there are grammatical problems with them. Based on what is written above it is possible to explain them as follows.
“When I passed by I saw you wallowing in your blood…” That is, “Your hair is like a herd of goats (eezim).” (Song 4:1) This can be read as, For You suffering is as fierce (aza) as death as a result of terrifying (tzaarayich) and mighty slavery.112Chida is playing on the connection between your hair (saarekh) and your suffering (tzaarekh). Also goats means Eezim and mighty is Eezim. Thus the verse is transformed from your hair is like a herd of goats becomes Your suffering (during Egyptian slavery) is mighty. God sees the blood of the Israelites shed as he pass by.
“Yea, I said to you, ‘Live by your bloods,’” The blood of the Pesach offering and the blood of circumcision. The blood of the Pesach offering served to separate the people from idolatry, and circumcision was meant to help the people cling to God and preserve their covenant. Since they are the children of God, their years of subjugation equaled the full 400 years as was explained above. The years that made up a larger accounting in the number of years that they were supposed to be enslaved. This is referred to by the expression, “By your blood you shall live.” In the exile of captivity, even in life they were called dead. Further they were made to suffer by the slaughter of the male children and other acts. Now, “By your blood you shall live,” through the harshness of the subjugation they were allowed to complete their enslavement before the allotted time. Because God’s ways are mighty and God desires His servants' vindication, he did not give others the chance to say that the subjugation must complete a full 400 years. “Yea I said to you, ‘Live by your bloods,’” referred to the blood of the Pesach and the blood of circumcision which brought about the Exodus. Through the Pesach they separated themselves from idolatry and through circumcision they were sanctified themselves to God in heaven. As a result of this sanctification, they were freed of subjugation, as the sages said.
Despite the years in exile, there was reason to think, God forbid, that Egypt still controlled Israel and that this was according to the decree of God. It is not fitting for the King of glory to bring about justice through subterfuge in order to liberate them from subjugation which God decreed upon them. Initially everything was revealed and God knew what would happen. Also God was the one who decreed that they would be enslaved for 400 years.
To this Scripture says: “ I let you grow like the plants of the field.” This verse alludes to the increase in number. Because they fulfill the commandment of increasing, God abrogated the decree of subjugation, “They shall be enslaved and oppressed.” (Gen 15:13) We learn this in Berachot 47b: When Rabbi Eliezer found that he did not have ten (for the grace after meals) he liberated his servant to complete the minyan. The Talmud asks, “Is it not written, “They will serve as bondsmen to you forever?”113A Canaanite slave cannot be freed. However the Talmud now answers that a slave can be freed if by doing so it benefits the larger community. The Talmud says, “A mitzvah that benefits the many is different.” Just as a mitzvah that benefits many can be abrogated, as it says, “They will serve as bondsmen forever,” so too here, the commandment that benefits the many - since they were all impure - can be abrogated “They shall be enslaved and oppressed.” This is the meaning of the verse, “I let you grow like the plants of the field.” Because there were many, I abrogated the decree, “They shall be enslaved.”
There is still reason to question this, since the law “They shall serve (ta’avodu) as slaves to you forever,”114See BT Berachot 47b: Freeing a Canaanite slave for the purpose of a Mitzvah is a rabbinic law. “With regard to this incident, the Gemara asks: How did he do that? Didn’t Rav Yehuda say: Anyone who frees his Canaanite slave violates a positive commandment, as it is stated with regard to Canaanite slaves: “You will keep them as an inheritance for your children after you, to hold as a possession; they will serve as bondsmen for you forever” (Lev. 25:46)? How, then, could Rabbi Eliezer have freed his slave? The case of a mitzvah is different. It is a mitzvah that comes through a transgression, and a mitzvah fulfilled in that manner is inherently flawed. A mitzvah that benefits the many is different, and one may free his slave for that purpose. (Sefaria Translation).” (Lev. 25:46) is rabbinic law, while, “They shall be enslaved (avadum) and oppressed,” (Gen. 15:13) is a Torah decree. One can abrogate a mitzvah that benefits the many. Therefore, Scripture comes to say, “And you continued to grow.” The sages take this to mean that they gave birth to sextuplets so that they numbered five times six hundred thousand. Four portions died during the plague of darkness, so that the numbers were exact. They were enslaved 86 years (five times 86 is 430), which is the number of years of the enslavement. This is the meaning of “And you continued to grow.”
If you say that twins tend to be weaker in their disposition, especially when there are multiple births, what are the chances of them giving birth to 600,000 healthy children especially since the parents were weak and their labor left them injured and in poor health? To this, Scripture states, “And they became great.” That is, they became great in power and strength, as Rabbi Isaac Abarbanel wrote: “They increased greatly, greatly” (Ex. 1:7) They increased in strength and they were not like other twins….
Since this brought about the completion of their enslavement, the Holy One, in his compassion, also had to fulfill the promise, “And afterwards they will go forth with great wealth.” (Gen 15:14) He promised them adei adaim, “Until you attain womanhood.”115The meaning of this expression is uncertain. In the 1917 JPS translation it translates this expression as “excellent beauty” and in the Koren Bible translation as, “great attraction.” The the true meaning of this expression is found in the first chapter of Sota,116BT Sota 11b “Do not read the verse as: Ba’adi adayim, “with excellent beauty.” Rather, read it as: Be’edrei adarim, meaning: “As many flocks.” In other words, it was not possible for them to merit, “And in the end you will go forth with great wealth.” (Gen. 15:13) This alluded to in the expression ba’adei ada’im. Since they left before the allotted time of liberation, so ba’adei ada’im is interpreted as referring to their increase which completed the time, as was said. Then the verse was applied - ba’adei ada’im - that they would inherit great wealth.
The statement, “Your breasts,” a reference to Moses and Aaron, “Became firm,” in the redemption. “Your hair blossomed,” a reference to the time of the blossoming (tzemei’ach) of redemption. The reason that these reasons had to be given and to seek many calculations for the time of the redemption is because, “You were still naked and bare.” This is an allusion of the husks of Egypt, the nakedness of the land117See Genesis 42:9, Rashi Ad locum. had arisen, and threatened to swallow and destroy the seed of Israel who became impure.
The verses continue, “When I will pass by (va’evor) you again…” This language appears in the Bible, “Ahimaaz ran by way of the Plain, and he (vayaavor) overtook the Cushite.” (Sam.18:23) Similarly, this expression is found in rabbinic literature, “One recites a blessing before the performance (over li’asiyatan). Therefore, the expression (I pass..) here means that God did it before the assigned time. And when it says, “The Israelites were chamushim…” (Ex. 13:18)118The New JPS translates this as “THey were armed.” Chida gives it a totally different interpretation based on the root of this word chamushim, from chamesh, one fifth. They left after only one fifth of the 430 years of servitude that were predicted (86 years).
But in the meantime, “And saw that your time for love had arrived.” Their increase equaled the time of redemption based on the 430 years.119According to a Midrash four fifths of the people died in the plague of darkness. Therefore, the amount of time was only one fifth of the full 430 years stated in the Bible - or 86 years of actual slavery. This was the et dodim, the time of love mentioned in Ezekiel It seems that there are two contradictions. First it took place before the allotted time of completion of the decree in the number of years - it was less. And second it was based on one fifth of the 600,000 who served one fifth of the 430 years of slavery. This is based on the opinion of the author of Parashat Derachim, on the statement, “I the Lord will speed it up.” (Is. 60:22)
“So I spread my robe over you,” This is a reference to the opinion of the Rosh1201250-1337 Asher ben Yehiel was a prominent Talmudic commentator, posek. He was born, lived and taught in Germany, fleeing with his family to Spain after the imprisonment and death of his teacher, Maharam of Rothenburg. He served as a leading authority in Spain alongside the Rashba. Due to the tremendous impact of his work, Hilchot HaRosh, his halachic authority was so widely regarded that he was one of three sages selected by R. Yosef Karo to serve as the “Beit Din” for his Beit Yosef and Shulchan Aruch. (Sefaria) of which we wrote above regarding two contracts. (If a person accepts a contract and a second contract is then written, according to the Rosh, the person is obligated to keep both contracts. According to this opinion, Israel was obligated by the Covenant of the Pieces, with its subjugation of 400 years; this had already been fulfilled the verse in Ezekiel states: “For your time of love had arrived…” Targum Yonatan translates this as, the time of redemption had arrived. Now they had to establish the second covenant of circumcision which involved an affirmation of God. This is referred to by the first expression, “Behold it is your time.” It is your time - the time of redemption - and a time of love, - like a groom coming to his bride to establish the yoke of God in the second contract. That is why the passage is written in the feminine. The revelation at Sinai is compared to the sanctification of a bride and groom. As the sages explain; “Go to the people and sanctify them. ”(Ex 19:19) V’kidashtem means marriage sanctification.
“So I spread my robe over you” is similar to, “Spread your robe over your hand maiden,” (Ruth 3:9). Upon reaching the time of sanctification the bride and groom would atone for their sins, as is stated, “And I covered your nakedness.” The Aramaic translation of this verse is,”I covered your sins.” “And I entered into a covenant with you,” - the covenant of circumcision which Abraham made. “Thus you became Mine.” Any place where it uses the word lee, mine, it is a statement forever. God says, “Whether you are free or in exile you are mine. For both covenants/contracts were established according to the opinion of the Rosh.", + "Now let us return to the words of the Maggid. I have seen that in the version of the Haggadah of Rabbi Isaac Abarbanel it says: ““And there they became a nation:”122In both Ashkenazic and Sephardic versions of the Haggadah the biblical tag is “And there they became a great nation.” Abarbanel does not include the word great (gadol) here. Instead it is included in the next biblical tag, gadol vi’atzum. Thus the focus of the statement here is not on how large the nation became but that they became a distinctive nation. This teaches that they were distinguished there… “Great and mighty,” as it is written,''But the Israelites were fertile and prolific…” (Ex. 1:7).” It might be that the Maggid wanted to interpret this verse to explain the reason that Israel left Egypt before their time. The order of the interpretation is related to what is written afterwards, “We cried out to Adonai...Adonai heard our plea.” (Deut. 16:7) Therefore, it interpreted, “And they became a nation,” as “They were distinguished there…” The Israelites were separate and apart as a nation because they did not mix with the promiscuous people of other nations. This was the foundation from which the Exodus occurred. The sages state that the Exodus occurred as a result of Israel’s multitude. If there was a promiscuousness among them, their increase would have produced sinful children. The increase occurred to assist Israel and it decreased the subjugation by four fifths. That is why the passage states, “And there they became a nation.” They were distinctive and recognizable. The other nations did not consider them because Israel were a holy seed
The proof that God caused them to increase is the word gadol, great, as Scripture states, “The Israelites were fruitful and increased…” (Ex 1:7)123See Rashi Ad locum, also Midrash Tanhumah Shemot 5. There are six words used in this verse to describe Israel’s prolific increase - this is interpreted to mean that every Israelite women gave birth to septuplets The sages tell us that the Israelite women gave birth to sextuplets. This statement is proof that there was no mixture of impurity among Israel’s offspring, for one who engages in illicit relations gives birth to lawless children. After all, the world follows its customary course.124See BT Avodah Zarah 54b and Mishneh Torah, Melachim 12:1. In other words, whatever a person does will become manifest in the larger world. God does not perform miracles where there is falsehood. If the Israelites gave birth like all other people, we could assume that they engaged in illicit practices and that the Egyptians overtook their women. But the fact that they became a “great nation,” and that they gave birth to sextuplets, must be because their behavior was sanctified since God does not perform such miracles where there is falsehood.
Since this is the case, their proliferation decreased the number of years of slavery and changed the count of the decree of 400 years. Rather, the 600,000 were only enslaved for 86 years of hard labor. If you say that such prolific births are not good since multiple births are often weaker than individual births who are born healthy, Scripture states, vi’atzum, “And mighty.” This means they were born mighty so that the Israelites were both prolific but also strong. They worked together saying, “Let us make bricks, according to the decree placed on us. We will do so with great strength and a mighty hand so that their number will aid their work. After this the Maggid brought the verses from Ezekiel for the word, v’rav, and numerous. As it is stated, “I passed by you…I will let you grow like the plants of the field…” (Ez 16:6-7)." + ], + [ + "Translator's Summary: The word, וַיָּרֵעוּ, is often translated as, “dealt harshly.” Chida offers seven different interpretations of the word that give us a variety of ways in which the Egyptians oppressed the Israelites: (1) they dealt harshly with us, bringing about an early escape; (2) They treated us like friends - and then turned on us; (3) They dealt harshly through oppression even before they enslaved us; (4) They made us sinners by teaching us their ways; (5) They dealt harshly by imposing demoralizing work on us; (6) They made us become miserly; (7) They forced us to worship idols. Note the clever way Chida began each explanation with the opening words of the passage from the liturgy Ya’aleh V’Yavo: יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד. There really isn’t a good translation for these words - they are simply used to count the different explanations, though I have tried to reflect each word below.
The Egyptians dealt harshly with us… This passage is a continuation of the previous verse, “And they became a nation, great and mighty.” This alludes to the reason for their early departure from Egypt as a result of their proliferation. When it stated, va’rav, “And populous,” it implies that since they became prolific, one applies the principle that a commandment of the many overruled the decree, “They shall serve them,” (Gen. 15:13) as Rabbi Eliezer taught. This is what is being stated: “And populous:” they shall become many…''And they dealt harshly (vayareiu) with us:” This expression is refers to evil and sinners.125Translate the expression vayarei’u, as they tried to make us wicked… In other words, they tried to make us wicked and sinful, vayareiu so that we would descend into the fiftieth gate of impurity and so become impure. So, (here is how they hoped to accomplish this):126Note that the first words of the next several paragraphs are also the opening words of the passage in the Amidah recited on Rosh Hodesh: Ya’aleh vayvo vayagi’a...", + "(1) Let us raise the first explanation of Vayarei’u, “they dealt harshly,” as stated above. Israel increased so that the many would guarantee that they did not become impure and enter the fiftieth gate of impurity. In this way they escaped the decree, “And they shall serve them.” Their increase caused them to go forth before the allotted time. “And they oppressed them,” the Egyptians caused suffering to our souls; they embittered our lives. This brought about Israel’s redemption. It is similar to the law of not causing unnecessary suffering to animals in the Torah. “They imposed heavy labor upon us,” should be understood just as it is stated. The main reason Israel was redeemed was because the harshness of the slavery completed the 400 years. Then, “We cried out...And God heard our plea…”", + "(2) One can come up with a second explanation of this expression. At first, Pharaoh spoke with a soft tongue (b’feh rakh) and in the end he imposed upon them with harshness (b’farekh). This is what Scripture states was the wickedness of Egypt and the meaning of vayareiu - “They dealt harshly with us.” Vayareiu is also related to the word rei’im ahuvim, “beloved friends,” as is it is interpreted in the Zohar Chadash:127See Zohar Chadash Midrash Ruth 333 - אַל תִּגְעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ. מַאי אַל תָּרֵעוּ אַל תַּעֲשׂוּ עַצְמֵיכֶם רֵעִים וַחֲבֵרִים לִנְבִיאָי. Tarei’u is said to come from the word rei’ah, friend. Al tareiu is interpreted similar to the verse, “Don’t make yourself friends with my prophets.” Scripture says vayareiu otanu hamitzrim, which is taken to mean the Egyptians became our friends with a soft tongue - they said one thing and they had seventy seven abominations in their hard hearts. But Israelites were so good that they believed the Egyptians’ words were true and they were able to seduce Israel with their slippery tongues. In this way the Egyptians were able to trap and enslave Israel with rigor, against their will and not for their own good. When Scripture says vayareiu - they showed us friendship and love and in the end vayanunu, they oppressed us, with hard labor.", + "(3) Here is another approach for interpreting: Vayareiu otanu hamitzrim, “The Egyptians dealt harshly with us.” If you ask, why are we accusing the Egyptians? Didn’t God decree, “They shall serve them and oppress them?” To this we say, “Incline your ear and listen to the words of the All-Merciful.” God said “They shall serve them and oppress them.” In other words when they are enslaved they may oppress them to get them to do their work. The enslavement came before the oppression to teach that slavery comes first and in this position of strength the Egyptians could use oppression. In their wickedness the Egyptians did not do this. It states that first they oppressed them and then they enslaved them. This was to teach us that the Egyptians oppressed Israel separately from enslaving them. The Egyptians' primary goal was to oppress the Israelites. As we say, the forced separation of the men and women was a form of oppression. The Maggid comments on this: “God saw our oppression - this is the forced separation of men and women.” Before they even enslaved them, the Egyptians began ‘oppressing them,’ so the oppression was separate from slavery.
In their wickedness, they used hard labor as a form of oppression. Therefore, I have explained vayreiu otanu hamitzrim to mean that they dealt harshly with us of their own accord, even though God did not command them to do so. This is the meaning of the verse, “He made His people very fruitful, more numerous than His foes (mitzarav).” (Ps 105:24) God caused the Israelites to proliferate so that the wicked plans of the Egyptians (Separating husbands and wives) would not come to be. Because the Israelite women were righteous, God caused them to reproduce and proliferate as mentioned in the first chapter of Masechet Sota.128See BT Sota 11b
This is the meaning of “more than His foes (mitzarav).” (Ps. 105:24)129Not that the word for than his foes is מצריו mitzarav which is very close to מִּצְרִים mitzrayim translate it “Because of his foes,” for they made the slavery heavy and oppressed them with hard labor. Therefore, “they oppressed them” was the reason for slavery. This is the plain sense meaning of the verse: after slavery, oppression is written since the oppression was an expression of the slavery, and not separate from it. If that is so, why did they separate husbands from wives? It would be enough with one type of oppression. That is why God made them, “More numerous than His foes.” This is how the author of Dat VaDin130Possibly a book by Eliezer ben Nissim but Uncertain. explained, “When they oppressed them so they increased and spread out.” (Ex. 1:12)", + "Reflecting on both interpretations, one can explain, “When they oppressed them,” as “they took their wealth and they ruled over their bodies with hard labor,” following the advice of Job, as the Zohar states (Parshat Bo, 33a). If this is so, then V’eenu can be from the word aniyut, they impoverish them. But if that is so, then we cannot explain, “They oppressed them” as meaning the forced separation of husbands and wives… This is an example of the explanations of the author of Dat VaDin: “They oppressed us,” (Deut, 26:6) - they made us poor. If that is correct then it is related to poverty. There is no oppression greater than this - for poverty is more bitter than death. Scripture states, “Because of that you have been tried by affliction.” (Job 36:21) Commenting on this verse the sages said, “Therefore poverty is the worst form of all suffering.131See Exodus Rabbah 31:12 It wasn’t enough that they impoverished them. They also imposed hard labor upon them so that one form of oppression led to another. If this is correct then I have spoken well when I said, “The Egyptians dealt harshly with us,” to mean that the Egyptians imposed various acts and abominations upon Israel to deal harshly with them of their own volition. (Not because God decreed it.)", + "(4) It appears that there are sages who interpreted this expression to mean that the Egyptians tried to teach Israel to sin by instructing them in their evil ways, by worshiping other gods and other such acts. This gave Egypt the power to rule over them and oppress them through the forces of evil which seduced Israel. Sin became an accuser in heaven so that they could not move forward until judgement rose up from against Egypt. This is stated in the Holy Zohar.
That is meant to show the wickedness and sins of Egypt. It followed the example of the aggressor who attacks the land (Nu. 10:9), he is Satan who is the evil inclination, causing one to fall in sin. He then accused them before God and sought to put them to death. This is the meaning of “Egypt made us evil.” It doesn’t see lanu, “Us,” but otanu, so that expression means, “Egypt sought to make us wicked evil doers.” They seduced us to make us leave the ways of our holy ancestors, the way of Torah, trying to make us follow their actions. When we refused, they oppressed us and lorded over us with hard labor.", + "(5) If one wants, one can explain this passage according to the comments of the author of Ir Benyamin132Binyamin Zeev Wolf ben Shmuel, Frankfurt an der Oder, 1698 on the first chapter of Sota.133BT Sota 11b It is stated there, “Rabbi Samuel bar Nachmani said in the name of Rabbi Yochanan: They made them do work befarekh. This means Egyptians would exchange the responsibilities of men and women, giving men’s work to women and women’s work to men.” According to those who say that the word b’farekh comes from b’feh rakh, this is certainly crushing labor (perikhah).134That is, it was demoralizing. This was certainly devised by the sinners to cause Israel to fall into promiscuity. God hates sexual obsenity; therefore, they set up men to teach the women and women to teach the men so that they would be acclimated to sin. This is also taught in the Mishnah: “A bachelor may not act as a teacher of children, nor may a woman act as a teacher of children.”135Mishnah Kiddushin 4:13 Here it became necessary for a man to teach his skill to women and a skilled woman to teach the men.
According to those who explain the word b’farekh (with oppression) as b’feh rakh (with soft words) and in the end b’frikhah, this was meant to be crushing oppression. It is impossible that this means “with soft words,” as if Israel desired this. For Israel is holy, and the sages say: “Stops his eyes from looking at evil,” (Isaiah 33:15) “This refers to one who does not look at women when they stand over the laundry at the river.136BT Makkot 24a According to the explanation of the Maggid, “And populous: as it is stated, “I let you grow like the plants of the field.”” We have explained this verse to mean, as various types of herbs did not mix with one another, so the Israelites did not mix. This implies that they grew separately so that they didn’t come to sin.
And is stated, “And there they became a great nation,” not engaging in promiscuity and keeping a standard of purity. Even when the Egyptians tried to make us wicked by looking at women in order to learn from them, they might come to sin, as it stated above, “A bachelor may not teach… Furthermore, “They oppressed us:” by separating husbands and wives,” with the purpose of causing them to sin. This was also not done with “soft words,” but rather with crushing oppression. For their souls were wrapped up with their wives to make sure that they did not sin. And this was the reason for, “And we cried out...and God heard…” It is why the Maggid said, “Our oppression,” - this is the forced separation of husbands and wives; and “Our labor,” means work, making men performed women’s work and women perform men’s work,” to cause us to sin “And our pressure:” This was certainly crushing oppression.”", + "(6) I have heard another explanation for this passage from Rabbeinu Baachya. He explains that Israel was subjugated in Egypt because they became miserly (tzarei ayin). This expression has the numerical value of 430. They learned this behavior from the Egyptians, the source of the demonic realm. As a result the Israelites did not show generosity and were cheap (ra ayin) whose gematria is 400. As is stated, “They shall be enslaved and oppressed for 400 years.” As a result, they fell into the hands of the Egyptians because “You caused us to wander because of our iniquities.” (Is. 64:6) “The Egyptians made us evil,” though we are the children of Abraham, the most generous person who filled the world with kindness, but we went down to Egypt who were just like their name. They became miserlym Tzari Ayin living amongthe Egyptians (Mitzarim). They refused to support the poor and the needy. Thus, we began to practice this transgression, and we became like them, becoming miserly. It was because of this that they were able to strike and oppress Israel.", + "(7) One may visit another interpretation based on the Yalkut,137Yalkut Shimoni or simply the Yalkut, is an aggadic compilation on the books of the Bible. It is a compilation of older interpretations and explanations of Biblical passages, arranged according to the sequence of those portions of the Bible to which they referred. Parshat Behaalotecha, based on the verse, “It was evil in the eyes of God.” (Jud. 4:1) Evil is always a reference to idolatry. It is well known that Israel was forced to worship idols as the Holy One said to the angelic prince of Egypt who came to make claims against Israel and accusing them of worshiping idols.
This also teaches us that Israel was judged as Noahides. This sin did not endanger their status as a people of God. According to this, Abraham did not acquire the land by traveling about 138Usucaption is a method by which ownership of property (i.e. title to the property) can be gained by possession of it beyond the lapse of a certain period of time (acquiescence). While usucaption has been compared with adverse possession (that is, squatting), the true effect of usucaption is to remedy defects in title.
Tor since Noahides cannot acquire land of Israel through usucaption since then it could have been called “A land not their own.” If that was the case then the 400 years of subjugation could be counted from the birth of Isaac, when they were sojourning in the land of Canaan.
The statement, “The Egyptians dealt harshly with us, should be translated “The Egyptians made us wicked by forcing us to worship idols. But since this was forced on Israel, they were judged as God’s children who are not obligated to give their lives for the sanctification of God's name. According to this explanation, the sojourn began with Isaac and his sons. It was with them that slavery was established. Thus, when it says “They placed hard labor upon us,” it is problematic since the decree of sojourn was placed on others, removing it from the 400 years. “And we cried out to Adonai, the God of our ancestors, Abraham, Isaac, and Jacob - they were the beginning of the sojourn. And God heard our voices, for the time had come to complete 400 years. And now we will return to the words of the Maggid.", + "Translator's Summary: Though וַיָּרֵעוּ in Deut. 26:6, “dealt harshly …” is translated as a verb of action “to deal harshly” the commentary reads it differently. The verse from Ex. 1:10 understands the word as an internal attempt to plan for Israel’s demise, “Let us deal wisely.” This leads the Maggid to two conclusions. First, the Egyptians plan was not only to oppress but to find ways to bring about Israel’s downfall. And second, the Egyptians’ actions were part of a concerted plan on their part to destroy Israel. They were guilty not only for what they did but for creating a scheme to bring about Israel’s and God’s downfall. Chida uses a legal concept to make this argument. While Israel gains credit for good intentions and is not guilty of bad intentions, non-Jews are responsible for bad intentions but do not receive credit for good intentions.
The Egyptians dealt harshly with us, as it is stated, “Let us be shrewd toward them…” (Ex. 1:10) Let us examine this verse; It is brought to reflect the thinking of Egypt. They thought, “Lest they increase…” (Ex. 1:10) This is meant to explain why, “The Egyptians dealt harshly…” One might think that the Maggid chose this verse because subjugation was not a result of Egypt; it was God’s decree. That is why the Maggid states: “The Egyptians dealt harshly,” as it says, “Let us be shrewd toward them…” the purpose was to test if Egypt planned to fulfill God’s decree or if their actions were unrelated to God. Rather the Egyptians intended to act against God, as the sages explain in Masechet Sota,139BT Sota 11a ““Let us be shrewd with Him (lo).” It should have said lahem, “With them” (lahem). Rather it says “With Him,” (lo), with the Savior of Israel. This makes explicit that the actions of Egypt were not part of God’s decree. Rather “God redeems them from fraud and lawlessness.” (Ps 72:14) The Egyptians presumed that since it was permissible to light a fire for one purpose (to oppress Israel)140BT Ketubot 7a דְּמִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה הַבְעָרָה לְצוֹרֶךְ הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ it was permissible to act shrewdly against God, the Savior of Israel. Now we can better understand the verse, “Egypt dealt harshly with us.” In their wickedness they rose up against Israel but it was not to fulfill God’s decree. That is why the Maggid states, “Egypt dealt harshly….Let us be shrewd with Him.” It purposely departed the plain meaning of the verse because their intention was not written but to deal shrewdly with Israel’s Savior.", + "Another interpretation: the Maggid tells us that the Torah could have been more exact in its choice of words. The Torah could have stated, “The Egyptians oppressed us.” Why does the Torah say “They dealt harshly with us,” implying oppression? What was missing in the verse that the Maggid interprets “The Egyptian dealt harshly with us,” to mean, “Let us deal shrewdly…”
The sages said, “With regard to non-Jews, God links evil thoughts with actions but He does not link good thoughts to actions. With regard to Jews the Holy One links good thoughts to actions but God does not link bad thoughts to actions.”141Based on the Discussion in BT Kiddushin 39b-40a This may be the intention of the verse, “And the Israelites went and did so; just as Adonai had commanded Moses and Aaron, so they did,” (Ex 12:28) Rashi comments, “Scripture enumerates their going also, to give them a reward for going (halichah) and a reward for doing (asiyah). Because they had been idolaters, Israel was not given credit for their good thoughts. Yet, once they were commanded, “Draw out, and take you lambs,” (Ex 12:21) and they were commanded to be circumcised and accept the Torah with gladness, Scripture teaches that God’s compassion increased and they were considered Israelites. Then they were given credit not only for their actions but for their their intentions (halichah) . This is the meaning of the final words of the verse, “So they did,” (Ex. 12:28) though they appear to be redundant. The verse is meant to teach us that their thoughts and their intentions were all considered a form of ‘doing.’
That is why the verse states Vayarei’u, “They dealt harshly with us,” this word applies to the thoughts of the Egyptians. The evil thoughts of the Egyptians were considered like their actions while, vayanunu, “They oppressed us,” applies to actions. Both of them are linked to evil actions. That is what the Maggid is trying to tell us. “They dealt harshly with us, as it is written, Let us be shrewd with them.” This is referring to the evil plans of the Egyptians. Scripture held them liable for their thoughts as if they actually did them because actions and thoughts are linked for idolaters." + ], + [ + "Translator's Summary: The Maggid discusses the nature of Egyptian oppression. It is not uncommon for slaves to be ‘oppressed’ and even beaten in order to get them to complete tasks. But the nature of Egyptian oppression was different. It was never about getting the Israelites to complete their job. It was sadistic - the Egyptians used their tasks as an excuse to oppress them. What is more, in the Covenant of the Pieces, God decrees that the Egyptians will enslave them and oppress them. But when the Subjugation took place, the Egyptians oppressed the Israelites by and then enslaved them - oppression came first.
“They oppressed us:” It is written; “They set taskmasters over them…This seems to be a simple matter, so what does it come to teach us? It is possible that this is related to what is stated in the Sota:142BT Sota 11a “Therefore they set (the taskmasters) over him (Pharaoh).” (Ex. 1:11)The verse should have stated: Over them. The school of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, taught: This teaches that at first they brought a brick mold and hung it on Pharaoh’s neck. If a Jew said:’ I am a delicate person and I cannot participate in the labor,’ they said to him: ‘Are you at all more of a delicate than Pharaoh?’ Therefore, they “afflicted him,” was stated here. They afflicted Pharaoh in order to place harsh labor on Israel.
We can now explain the verse, “The Egyptians dealt harshly with us and they afflicted him.”This verse places the blame on Egypt. And yet in the previous verse, it states, “And he said to his people, ‘Let us deal shrewdly with them.”’ It would appear that the guilty party is Pharaoh who said, “Let us deal shrewdly.,” He was the one who made the decrees. The next verse should have said, “Pharaoh dealt harshly with us,” and blame everything on Pharaoh and not on Egypt. Therefore the Maggid comes to reveal that the Egyptians were also corrupt and they were partners with Pharaoh in bringing evil upon Israel. As Scripture states, “They (the Egyptians) placed it upon him (Pharaoh) in order to afflict Pharaoh for the harsh labor of the Israelites.” Scripture properly states, “The Egyptians dealt harshly with us and afflicted us,” as the Maggid explains in connection with the word, “And afflicted us: As it states, They placed upon him (Pharaoh)...in order to afflict…”", + "Another way of interpreting this verse: The Maggid could have explained the verse: “The Egyptians dealt harshly with us:” with oppression and hard labor.” Then we would have explained, “And they afflicted us.” to mean that the Egyptians sole desire was to oppress Israel and and it wasn’t to build cities. Rather the Egyptians wanted to make Israel serve them for their sole purpose of oppressing them. That is what vayanunu, “And to oppress us,” means. The Maggid explains: “And they afflicted us:” as it is stated “They placed upon them taskmasters in order to afflict them.” Thus the main purpose of enslavement was to afflict Israel and appropriately, Scripture states, “They afflicted us,” to teach us this was their main goal. Otherwise Scripture could have said, “The Egyptians dealt harshly with us and placed hard labor upon us.” From the very beginning we knew that Israel was oppressed but Scripture adds something additional - this was their prime goal of enslavement - to oppress them, as it states, “They oppressed us.”
Some time later I came across the book, Tzafnat Paneach by Rabbi Joseph Di Trani.143Joseph (ben Moses ben Joseph) di Trani (the Younger): Talmudist; born at Safed 1573; died at Constantinople 1644. Of his works the only one known is “Ẓofenat Pa'neaḥ (Venice, 1653), a collection of sermons on the weekly lessons and the festivals. (Wikipedia) I read at the beginning of Parashat Shemot that was in agreement with what I written. God’s decree was, “They shall serve them and oppress them.” Part of enslavement was oppression. Instead the Egyptians oppressed Israel for no other purpose than to oppress them. That is why they placed hard labor upon them. They found the hardest types of work and forced them to do it. That is what is meant by “They placed upon them taskmasters in order to oppress them.” They could have given them a quota for making bricks and that would have been enough. Rather they placed cruel guards over them to find ways to oppress them and to make them build garrison cities of Pithom and Ramses which served no purpose other than to cause them suffering through purposeless oppression. This is the essence of his explanation….", + "It is also possible to explain this verse according to what is stated in Katonet Yosef, a book recently published by Rabbi Avraham Brode144He lived from 1650 - 1717, one of the leading scholars of his generation. His third daughter was married to Yosef Moshe Braslavia, the coauthor of this book. and his son-in-law. This is what they write: “It is ruled that one who gives something to a worker to fix and it becomes lost, the owner is exempt from paying the worker. The author of the Levush, Ir Hashushan,145Mordecai ben Avraham Jaffe (c. 1530 – 7 March 1612) was a Rabbi, Rosh yeshiva and posek. He is best known as author of Levush Malkhus, a ten-volume codification of Jewish law that particularly stressed the customs of the Jews of Eastern Europe. He is known as “the Levush” or “the Ba'al Halevushim\", for this work. Each section is named after terms associated with the book of Esther - particularly the names of the royal garments. One section is called Ir Shushan, or the city of Shushan. ruled that while a homeowner does not have to pay the worker, a Jew could take payment for the work of building Pithom and Ramses (even though the cities collapsed every time they built them). Pithom comes from the words pi tehom, the opening of the abyss.146BT Sota 11a The issue here seems to be the following: How could Israel receive payment for their years of slavery in Egypt when they built Pithom And Ramses. According to the Midrash, no matter how much they built the cities always crumbled - so in effect they never completed their job. (That is why the cities were called Pithom - the mouth of the abyss) Shouldn’t the Egyptians. According to this interpretation, there should have been no payment for labor for the work the Israelites did since it was never completed.
The decisors of Jewish law ask: since it is written, “One takes an oath to a representative of the Temple about sanctified property. But a Braita asks: If the people of the city gave Shekels (for the temple)147Each year every man of drafting age had to donate a half shekel to the temple. A messenger was sent to deliver them. What happens if they were lost? to a messenger and they were lost, if they were set apart as shekalim, then they must swear to the Temple treasurers. But if they were not sanctified yet then they swear to the people of the city (that they were lost). The Talmud explains that they had to swear in order to collect their payment for fulfilling their part of their task.148See Mishnah Shekalim 2:1 They answer that this case is different since the messenger is hired to perform the delivery but he is not obligated to see to the sanctification of the Shekels. Since this is the case, he still receives payment for performing the task. Even if it was not completed (As in the case of Ramses and Pithom which were swallowed up every time they were built according to the Midrash) The Israelites still accomplished what was in the minds of the Egyptians - to oppress them.
In Sota,149BT Sota 11a the term arei miskanot, garrison city, is interpreted to mean, “cities that impoverished their owners.” Rashi explains this name based on the passage, “They stripped the Egyptians.” (Ex. 12:36) The purpose of, “placing taskmasters upon them,” was to “oppress them.” Thus, the Israelites were paid for their labors in Pitom, even though it was “The mouth of the abyss,” that swallowed up Ramses and crushed it. It still did not cancel their payment since the intention of the Egyptians was primarily to oppress the Israelites. Based on the law they were obligated to pay for the labors and troubles in their activities." + ], + [ + "Translator's Summary: many of the Midrashic comments in the Maggid are simply a verse from Deut. 26 which are explained by a verse from Exodus with little comment. We are left to wonder what one verse adds to our understanding of the other verse. Chida offers an explanation that unpacks the connection of the two verses. In this case, he wonders why Deut. 26:6 simply says hard work and does not comment on the oppressive nature of the work imposed on Israel by the Egyptians. The verse from Exodus 1:11 hints at the way the Israelites were ensnared into serving Pharaoh by his peh rakh, his soft tongue.
“And put upon us hard work,\" as it is stated, “And they enslaved…” The verse should have been, “They oppressed us with hard labor.” The reason for this is in the proof text: bifarekh: at first they seduced them with a feh rakh (soft tongue) and then with ferakh, with breaking labor. It would appear that Israel caused their own suffering, if they had not listened to them speak with a soft tongue as the tribe of Levi did, they would not have been entrapped. Thus, it says, “They placed upon us” - that is “for our sake.” At first we agreed to the hard work. The Maggid rightly comments: They enslaved us with a soft tongue, bifeh rakh and then with rigor farekh. That is why it says, “They placed upon us,” - that is, because of us." + ], + [], + [ + "Translator's Summary: Did Israel even deserve to have God answer their prayers and their cry? Afterall, they were assimilated idolaters. In this section Chida in his commentary explores the nature of Israel’s prayer. Why does it say that they cried out and were they worthy of having their prayers answered? Quoting the Talmud, Chida says that one who is drunk or in duress is exempt from prayer so how could the Israelites even call upon God?
“And we cried…” It is possible to explain the verses, “They dealt ill...We cried out…” based on a statement in Eruvin 65a: “Rav Sheshet said in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: “I can exempt the entire world from judgment, from the day that the Temple was destroyed until now. As it is stated: “Therefore, hear now this, you are afflicted and drunk, but not from wine.”150This teaches that in the wake of the destruction of the Temple, all Jews are considered intoxicated with grief and are not responsible for the sins they commit. (The William Davidson translation of Talmud on (Sefaria) (Is. 51:21) An objection was raised to this from a baraita: One who is intoxicated, his acquisition is a binding acquisition...he is considered sober in all matters but he is exempt from prayer. Rather, what is the meaning of: “I can be exempt?” Rather when it says “I can exempt,” it means he can even exempt them from prayer.
In the book Semichat Chachamim,151Naphtali Cohen (1649–1718) was a Russo-German rabbi and kabbalist born in Ostrowo in Ukraine. He belonged to a family of rabbis in Ostrowo, where his father, Isaac Cohen, a great-great-grandson of the Judah Loew ben Bezalel, had fled during the Polish–Cossack–Tatar War. (Wikipedia) (page 59) Rabbi Naftalie Katz, writes in the name of his grandfather: If Rav Sheshet could exempt a person from all judgment, why should being exempt from the obligation to pray be different? Furthermore in Eruvin 41b, it states: “The Sages taught: Three matters cause a person to act against his own will and the will of his Maker: gentiles, evil spirits, and extreme poverty. What is the practical conclusion that can be derived from this statement? One should ask for mercy for people who suffer from those problems.” From this we may conclude that poverty removes a person from his Creator and therefore he should be exempt from prayer? Yet since one who is in duress should he not be obligated to pray - the statement says that one should ask for mercy for them.
Now, when it says, “I can exempt the entire world from judgment,” it means from any judgment in the world, according to its plain sense meaning. From the general use of language it implies one who is impoverished, as Scripture states, “Listen to this, afflicted/poor (oniyah), who is drunk, but not with wine.” (Is. 51:21) If you say that such a person should pray for mercy, Scripture states, “You are afflicted and drunk.” (Is. 51:21) and one who is drunk is exempt from prayer. This is what the Talmud means; “I can exempt the whole world from the law of prayer - since one is exempt from prayer because of poverty. Poverty causes duress. A person should ask for mercy but since he is like a drunkard, he becomes exempt from both prayer and anything else. This is the essence of Rabbi Katz’s explanation.
With this we can now explain these verses, “The Egyptians dealt ill with us” - they made us evil sinners by teaching us their ways. But we were exempt whether it is prayer or other laws. This is because “They afflicted us,” (vayanunu), that is, “They impoverished us,” (aniyim), leading us to the depths of poverty which removes a person from his Creator. Under duress, such a person is exempt (from prayer). If you say that one is obligated to pray for such people, one can answer, “They placed hard labor upon us.” We were living in exile and became like drunkards - and a drunkard is exempt from prayer and all other obligations.152In other words - if a person cannot pray, one can pray for him to have the ability to pray. But in this case because of extreme poverty Israel was exempt from prayer and so there was no need to pray for them to have the ability to pray.
Come and see: even though we were exempt from prayer, despite this we still cried out to God. Even when we are exempt, our prayers bear fruit and arouse compassion even though we were a nation living in the midst of another nation. God heard our voices and prayers even though it was no more than a scream. God didn’t listen because of our merit or good deeds. Rather, God saw our poverty and knew that such poverty removes a person from his Creator. He saw that we were in duress. If you say we should have prayed, Scripture states, “our pressure and our labor” - we were in exile and were like drunkards so that we were exempt from prayer. How much more so was it difficult because we were facing great oppression which the Egyptians placed on us. Still, we cried out even though we weren’t obligated to do so and God, the Master of Mercy heard our voice, the voice of our prayer. Our cry rose up to the throne of God’s glory.", + "Based on the previous interpretation, we can now explain the verses in Exodus: And Adonai said, “I have seen well the plight of My people in Egypt and have heeded their outcry because of their taskmasters; yes, I am mindful of their sufferings. And I will come down to rescue them...” (Ex. 3:7-8) “I have seen well the plight (ani) of My people…” means that they were miserably impoverished and living in extreme poverty that removes a person from his Creator because it is so relentless. Also, they were living under harsh conditions in exile so that they were like drunkards. As a result they were exempt from prayer. Instead they cried out in anguish thinking they were not worthy. Yet I heard their cry because of their taskmasters who treated them in ways that they shouldn’t have and I went down to Egypt to save them from the Egyptians.", + "Furthermore, I have something to say about the verse, “He saw our affliction...” (Deut 26:7) But first I will explain, “I have seen well the plight (ani) of my people…” We know that the harshness of slavery completed the remaining years of slavery that had been decreed by God. If the Egyptians made the claim that they enslaved and oppressed Israel since it was decreed, “They shall enslave them and oppress them,” then one might say that v’inu otam, “they shall oppress them,” is a reference to the harsh slavery inflicted on them and the harshness of the slavery was allowed to complete the decree of 400 years. But this is problematic since v’inu otam has also been explained as, “They impoverished them,” based on Job’s counsel. He told Pharaoh, “Take their money.” If we understand that, v’inu otam means, “Take their money and impoverish them,” then all it says, v’avadum, “enslave them.” Now, we can conclude the harshness of subjugation was not decreed upon them. The harshness if the servitude, then, is what what allowed them to complete their years of slavery more quickly. This is what Scripture means when it says, “I have seen well (ra’oh ra’eeti) the plight (ani) of my people.” There are two ‘seeings’ here: (raoh):153The verb Raah, “See I have seen,” is repeated twice. see the plight of my people and see (ra’eeti) that they have been impoverished. The Egyptians already carried out V’inu otam when “They impoverished them.” If so, the harshness of slavery was not decreed on Israel. Therefore, “I heard their cry because of their taskmasters who inflicted harsh subjugation.” If so it makes sense that the harshness of their slavery completed their subjugation and God came down to save them earlier than the decree. .", + "We can now understand the verse, “Adonai heard our voice.” Do not be surprised that God heard our voice before the allotted time of redemption. The reason is, ““God saw our affliction” - this was the forced separation of couples.” “And they afflicted them,” meant not allowing the Israelites to have conjugal relations - this too is a form of, “affliction. “And our toil,” meant taking away our wealth as was stated, V’inu otam meant making us poor. “And they will afflict them,” was not a reference to subjugation since God never commanded them to do this. If so, Et lachatzeinu, “Our duress,” is a reference to the harshness of subjugation. And it was this that allowed them to complete the 400 years and led to, “Acd he took us out.”", + "Another explanation is found in Semichat Chachamim.154Naphtali Cohen (1649–1718) was a Russo-German rabbi and kabbalist born in Ostrowo in Ukraine. He belonged to a family of rabbis in Ostrowo, where his father, Isaac Cohen, a great-great-grandson of the Judah Loew ben Bezalel, had fled during the Polish–Cossack–Tatar War. (Wikipedia) There are two opinions about who may receive rewards in this world. First, there is a person who begs like a pauper. Such a person receives his reward through the laws of charity... The second is one who benefits in this world from the father’s reward. While a person who performs good deeds does not receive the reward in this world for his mitzvot, his son might. There is a lengthy discussion about this at the end of the Mishnah in Baba Metzia and in the Gemara....155BT Baba Metzia 119a Chida quotes the following passage. However it is not clear to me what the connection is to the present discussion: “The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. They stated this case before the Persian King Shapur, who expressed an interest in this legal issue, and he said to them: Let us offer praise [apiryon] to Rabbi Shimon. He too felt that this was the best resolution. “
It is possible that this is what the verses mean: “We cried out to Adonai, God of our fathers.” We cried out asking that our reward be given in this world and that we be redeemed. The passage alludes to the quality of mercy when it states, “We cried out to Adonai.”156The name Adonai (in contrast to Elohim) is associated with God’s attribute of mercy. We asked God to have mercy on us because of our ancestors. They performed good deeds and served all their days with a whole heart. Let us offer praise and the goodness of God forever and may his righteousness reach his children’s children.
But the verse continues “Adonai heard our voice and saw our oppression.” That is to say, the children do not benefit from the reward of their ancestors unless they emulate their ancestor’s ways and they are righteous so that the reward for good deeds is also theirs. Even though they did not benefit from them in this world, their children may still benefit from the rewards of their father’s good deeds. This is not the case with the Israelites. They were a nation within a nation who did not deserve to receive a reward for the good deeds of their ancestors. But since they were impoverished, they were like paupers who asked for charity. This is the meaning of “God saw our anyenu, our poverty, with which they oppressed us." + ], + [ + "Translator's Summary: It is necessary to add a comment about gematria. For most medieval (and some modern) thinkers there is no aspect of the Torah that is insignificant including the numerical value of letters and words. Every letter has a numerical value. That said, the numbers don’t always work out quite the way the commentators wanted, so they sometimes fudged the numbers, adding or subtracting one for the word itself. The use of gematria allows Chida to offer some ingenious connections as a way of explaining the amount of time Israel was in exile and how long they were enslaved and the hidden meaning in verses. Four numbers are crucial: Was Israel in Exile 430 years (Ex.12:40), 400 years (Gen. 15:13), 210 years (Genesis Rabbah 91:2) or 86 years, the years of harsh slavery. Pay attention to how these numbers appear as well as other numbers including the numerical significance of Moses’ name (345).
“And we cried out to Adonai, God of our ancestors,” as it is stated, “A long time afterwards…” I would like to connect what the Maggid writes here with what I read in Lev Arye,157Possibly a book published by Rabbi Yehudah Arye Leib Hoshki. originally printed in the city of Wolmersdorf in the year 1674. Parshat Va’era, in the name of the Kabbalist, Rabbi Elchanan, of blessed memory. It would have been fitting for Israel to be in exile for 430 years. 430 is five times 86 (elohim).158Since elohim is associated with the divine attribute of judgment and it has the numerical value of 86. When God saw that Israel was unable to suffer beneath bitter exile for so long and that they would drown (God forbid!) in exile, God had compassion upon them and only made them serve for 86 years,159There is a Midrashic tradition that the hard labor of slavery began around tthe time Miriam was born, and last until Moses returneed to Egyt to redeem the Israelitess when he was 80 years old, coming to a sum of 86 years. See Pesikta Zutarta and Seder Olam Rabbah. Also see Rabbeinu Channaniel on Exodus 12:40 which is elohim in numerical value.
The numerical value of Elohim is 86. Four times Elohim equals sh’mad, destruction. This explains the verse, “they would not listen to Moses, their spirits crushed (mi’kotzer ruach) and because of cruel bondage.” (Ex. 6:9) This implies that they assumed they would be in exile for 430 years (the numerical value of mi’K’tzer)160מקצ\"ר Ex. 6:9 Note that the word is written without a vav. and they did not know that God would lighten their burden so that they would only be in Egypt 210 years (when one subtracts the numerical value of ruach - 214), and that the time of hard labor would only be 86 years, the numerical value of avodah, slavery, when we subtract the word from the count.
One can now explain the passage, “And their cry for help from the bondage rose up to HaElohim, and Elohim heard their groaning and Elohim remembered the covenant...and Elohim looked upon... and Elohim knew.” Elohim appears five times in this verse but the first one is written as HaElohim as a reference to the five times Elohim - 430 years that Israel was supposed to serve in Egypt. This alludes to the fact that God could not bear so many years and that God, in his compassion, removed four fifths of the time from His decree. “ And Adonai continued, “I have marked well the plight of My people in Egypt…” (Ex 3:7) “Therefore, I will send you to Pharaoh...” God said to Moses, “If you can’t redeem them then nobody will be able to redeem them.” The remaining years of exile are equal to sh’mad, destruction, 344 years. Your name is Moshe, which has the numerical value of 345. You are sanctified one more than the destruction - You are supposed to be their redeemer! This is a sign that I am supposed to send you since you are greater than this destruction.
It is with this that we can explain the statement of our teacher Rabbi Wolf. There are four terms for redemption in Scripture which parallel the four cups of wine and the four times Elohim is mentioned. They were to be saved by the four cups (kosot) which also has the numerical value of 86 like the word Elohim. The four “cups” of wine and their promises transformed the four mentions of Elohim, from judgment into promises of compassion.", + "Initially, we said that the passage, “They would not listen to Moses, their spirits crushed....” (Ex. 6:9) alludes to the numerical value of kotzer (מקצר) is 430 years and ruach (רוח) has the numerical value of 210 (years of slavery) but this is not really correct for the numerical value of the word ruach is 215 (including the word as one)! But we can explain his words according to what is stated in Pirkei D”Rebbe Eliezer. It was decreed that they would be enslaved for 430 years but they were only enslaved 215 years. The extra five years were added on from the time before Jacob went down to Egypt when Ephraim and Menashe were born to Joseph. Thus, the time of enslavement was calculated including both the days and nights so that it equaled 430 years.
Based on these two explanations it is possible to to explain the verses in this fashion. There are two reasons the salvation of Israel took place when it did. First, it was because of the merit of Moses that they only served 86 years in slavery, subtracting the remaining 344 (sh’mad שמ\"ד) years. They only needed to be enslaved for 86 years with hard labor. Moses was a master of the holy name (ba’al hashem).161Master of the name - hashem - the word the name is an inversion of the letters of Moshe. The name Moshe and Hashem have the same numerical value of 345 so that he could negate sh’mad, destruction, which has the numerical value of the remaining years of slavery - 344.
The second explanation is that the nights of subjugation were counted just like the days adding up to 430 years. If you argue that they were only subjected to harsh treatment for 86 years, from the birth of Miriam and that 344 years still remained, then we can say that Moshe was added, negating the other 344 years. And if one says that the count was from the birth of Menashe and Ephraim and the descent to Egypt then it adds up to 215 years , then one can say the nights were added to the days adding up to 430 days.
One can explain Israel’s time of redemption based on either explanation. But the explanation of the nights is problematic since it applies specifically to Hebrew slaves working at night, as Scripture states, “do not subject your kinsman to the treatment of a slave.” (Lev. 25:39) But this was not the case for an Israelite since he was owned by an idolater. All of their subjugation could be harsh and oppressive, as was the case with Pithom and Ramses. We see that they never succeeded in building the cities since every time they were built the cities sunk into an abyss or one by one the building collapsed (even as they built them).162BT Sota 11a Despite this the Egyptians continued tp increase the harshness of the slavery. How can we expect that these wicked ones would observe the biblical law, “Do not subject them to the treatment of a slave,” or to consider the night differently? Didn’t they want to spill the blood of the Israelites without reason other than to oppress them even at night? Look at the way they were enslaved during the day! They enslaved them with the work of slaves but they also passed new laws and decrees so that it was worse than the enslavement of a slave.
The statement, “They did not listen to Moses,” means, “They didn’t trust in Moses. His name, Moshe, is one more than sh’mad, proving that he had the ability to save them. But they didn’t trust Moshe, or believe that his name was a sign that he would redeem them. The other claim was that, mi’kotzer whose numerical value is 430, became ruach, 215 (with the name counting as one). This was because they did not know that the nights were included in the original decree. Also, because hard labor which the idolaters placed upon the Israelites, more than the normal labor demanded of a slave, also counted toward their redemption. But the Israelites did not accept either claim - the allusion in the name Moses or the addition of the nights counted toward the amount of slavery. Some time later I saw what was written in the book B’nai Yitzchak, Parshat Va’era in the name of the author of Migaleh Amukot. 1631637 work by Rabbi Nathan Nata Spira who lived in Poland (1585–1633)", + "Based on the Rav’s teaching, one can connect the verse, “Their cry for help from the bondage rose up to God,” with the verse which the Maggid quoted, “And we cried out...as it says, “and their cry rose up…” The reason for their cry was the five times Elohim is mentioned whose numerical value is 430. This is “Their cry,” (shavatam) to HaElohim (Five times Elohim) as the Rav said. For they were unable to suffer subjugation any more. Further, it says, “And God heard our voice,” as it says, “And Elohim heard...and saw our oppression, as it says, “Elohim saw our suffering. The intention in this verse was to focus on the four times Elohim appears, so that it had the numerical value of sh’mad, destruction, or 344. This is the remaining years of exile which God transformed into compassion, the Tetragrammaton. Thus, the Maggid writes, “Elohim heard, for Elohim was transformed into a compassionate name of God, YHVH. Blessed is He and their redemption.", + "I will now explain this midrashically: The remaining years of exile (four times Elohim) were abrogated through the four acts through which Israel atoned. It was written that because of four mighty things Israel was redeemed: They didn’t change their names, they didn’t change their language, they were chaste in their sexual behavior, and they did not slander one another…. These four acts atoned four times to Elohim (86) which was the amount of time that they had to remain in Egypt. This is alluded to in the verse, “And we cried out to Adonai, God of our ancestors…” (Deut 26:7) Their cry was because of the years of exile that they could not bear. “And Adonai heard our voice - specifically, “The voice is the voice of Jacob,” (Gen. 27:22) because they didn’t change their language.
“And God saw our affliction,” this refers to the forced separation of husbands and wives which was a form of affliction since the Israelites refused to engage in sexually illicit relations. If they hadthe forced separation would not have been an affliction, for, “Filling his stomach is a type of sin.”164BT Berachot 32a the exact meaning of this saying from the Talmud is not clear here. Possibly, indulging in physicality is a sin.
“And our misery (amaleinu)” is our wealth. It alludes to the fact that the Israelites kept one another’s secrets. After plundering Egypt no one revealed where their money had gone.
“And our oppression,” during all of the subjugation the Israelites did not change their names. If they had changed their names, their names would have been similar to the idolaters and they would not have been enslaved. But all of the Israelites were enslaved. It was because of these four acts that Israel had 344 years (4 times Elohim) removed from their years of slavery and they were treated compassionately by Adonai who promised them four redemptions.", + "It is possible that this was hinted in the verse, “Their cry for help from the bondage (haavodah) rose up to God (haelohim). (Ex. 2:23) Many of the Israelites did not understand that God’s decree of 430 years of slavery was five times Elohim. They simply knew that there was a decree of 430 years and that 86 years had passed based on the statement, “The Israelites were groaning under the slavery,” (HaAvodah) - Ha, five times avodah since it has the numerical value of 86 plus one.165The term for this is Im Hakollel, עם הכולל. It refers to the practice of adding one extra number to account for the word
“And they cried out because their patience failed them. God heard their cry even though they were unaware of that the years of slavery were equal to HaElohim, five times elohim. In His mercy God received their groaning as it is written, “Their cry for help from bondage rose up to Ha (five times) Elohim, or 430 years. But God answered them because Ha (five times) avodah... “And God heard…God turned the remaining four times Elohim into compassion, a cos, a cup of salvation," + ], + [ + "Translator's Summary: With a keen sense of justice, the Maggid and his commentators wrestle with the motivation for Israel’s subligation. On the one hand, God decrees that Israel will be enslaved and oppressed for four hundred years. On the other hand, Israel’s suffering appears unfair; there must be a reason for Israel’s subjugation. And if Israel deserved the fate that was visited upon them, why did it end sooner than was originally decreed? Further, why did God wait as long as he did to redeem the people of Israel? Chida wrestles with these questions.
“And God heard our voice,” as it is said, “Adonai heard their moaning….” to the end of teh verse. It's possible the Maggid had a problem with this verse. It should have said, “And we cried out to Adonai and God took us out.” The verse implies that it was better that “God heard our voice.” Furthermore, since the verse said, “And Adonai heard our voice,” it should have immediately said, “And God took us out.” Why was it necessary to add, “And God saw our affliction;” This seems obvious. Further, it states, “He heard our voice,” and that “He saw our affliction.” Shouldn’t the seeing have been before the hearing since everything is revealed to God?
The Maggid interprets the verse as we shall now explain it with the help of God in order to answer these questions. This matter is related to what the sages said about the verse, “I am unworthy of all the kindness…” (Gen 32:11) “Unworthy (katonti) means little (mi’at) and little (mi’at) alludes to tzedakah, charity, as it says, “Better a little (mi’at) with charity (tzedakah). (Pro. 16:8)”166Eliyahu Zuta 1:1 The great rabbi of his generation, Rabbi Chaim Abulafia,167Rabbinical authority; born in Palestine; died at Damascus, 1744. He was the grandfather of Ḥayyim ben David Abulafia and grandson of Isaac Nissim aben Gamil. Abulafia was a rabbi in Smyrna, where he instituted many wholesome regulations. In his old age he restored Tiberias. He is the author of several works. (JE) writes in his illuminating book Eitz HaChaim, Parshat Vayakhel, in the name of the pious one, Rabbi Yudah Chavliv, that the Holy Ari said that in times of danger a person needs to mention his own virtues. How then could Jacob belittle his own virtues with regard to his acts of kindness? Rabbi Abulafia understood this differently. He is saying that Jacob decreased his possessions.. through acts of charity so that God would save him.
According to this interpretation, when Israel cried out, they had to explain why they deserved to be taken out of Egypt before the assigned time. They were, however, sorely oppressed, as it says, “The Egyptians dealt harshly with us and they oppressed us and placed hard labor upon us...” All these things should have been obvious. So what was the purpose of crying out? Weren’t these things part of the earlier decree in which God told Abraham, “They shall enslave them and oppress them?” So why were they moaning? In His great compassion, God heard their voice when they said that there was a claim to change in favor of their merit and to take them out. This was so even though they only mentioned the pain of slavery. Thus, when it says, “Adonai heard their voice,” - it means that in His great mercy, God heard their voice and not their intention. Scripture states, “And God heard our moaning.” It was not appropriate that Israel did not mention their merits. Still, God’s compassion was aroused and He remembered His covenant. In this way God’s compassion was aroused by remembering the virtues of our forefathers even though they didn’t explicitly state them.
“And He saw our affliction” - this is the forced separation of husbands and wives.” God saw this even though he never demanded it of the Egyptians.
“And our misery,” these are the children,” because of their wickedness.168Killing the male children.
And our oppression,” This is a reference to the persecution and harsh subjugation which was the main reason that brought about the conclusion of slavery. The forced separation of couples, the decree to kill the Israelite boys, and the harsh labor brought about a quicker conclusion of the subjugation. Also the Egyptians deserved to be stricken with harsh plagues for their abominations. This is what the verse means. Of their own volition the Egyptians chose to deal harshly with the Israelites since God did not decree the cessation of family life or to drown the baby boys or place harsh labor upon Israel while they were subjugated.
The Holy Ari said that when we interpret the passage in this way, it is like mentioning the merits of the Israelites. These acts became advocates against the judgment. Even though everything is known to God, there still a need for there to be an advocate who can argue on one’s behalf. When these things were stated in heaven they became merits for Israel and it aroused God’s compassion..." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Translator's Summary: The Torah seems to contradict this Midrashic statement. In Ex. 12:38 we read, “When Adonai goes through to smite the Egyptians, He will see the blood on the lintel and the doorposts, and Adonai will pass over the door and not let the Destroyer (Mashchit) enter and smite your home.” We are left wondering - did God act alone or was he assisted by an angelic intermediary. The Haggadah is unequivocal. Rabbi Azualai discusses all the possible ways of reading these verses and what role, if any, was played by angels, seraphs, or a messenger. OF course there can only be one answer to this question but Chida considers all the possible interpretations.
“And Adonai took us out of Egypt”- “not through an angel…” It is possible to explain this statement based on the verse, “On that day, Adonai will punish the host of heaven in heaven and the kings of earth on earth.” (Is, 24:21) In other words, the prince of the nation who was destroyed through a heavenly prince and one nation was incited to destroy another. This was the great wonder: both were struck down by God’s hand. God caused the angelic prince of Egypt to fall as well as the firstborn of Egypt to be struck down by God.
This is what the Maggid had in mind when he quotes, “And Adonai took us out of Egypt.” It is a mighty matter for everything to be brought about by God. The Maggid writes, “Not by an angel who brought down the angelic prince, nor by a saraf who burned up the nation just as Gabriel did to the camp of Sanherib.169II kings 19 Even though everything is in the hands of heaven whether it was destroyed by the angelic prince representing Sanherib or the destruction of his camp by Gabriel, in either case it was still by an angel. But here the Holy One Himself did it and not a representative as is the case in the world.
A king sends his representatives to kill the wicked, or one nation is sent as his representative to smite another nation in war. Here, everything is actually carried out by God Himself. That is why the Maggid quotes the verse, “And I passed through the land of Egypt,” where everything was done by God. “I will go through the land of Egypt and strike ….the land of Egypt,.... and I will mete out punishments to all the gods of Egypt, I am Adonai.” (Ex. 12:12) This means, I and not another, since everything was carried out in heaven and earth by God. This is what God promised Abraham, of blessed memory, when He said, “but I will also (gam) execute judgment on the nation they shall serve.” (Gen. 15:14) The word gam needs an explanation. According to our approach this is the way: when the angelic prince of the nation in heaven falls, the nation on earth falls as well, possibly to another nation in war or a mighty king. But in honor of Israel, God carried this out in an astonishing way. Both the angelic prince and the nation were judged by God. “And also (V’gam) the nation will be judged by Me,” specifically.", + "This can also be explained based on the following passage in Shemot Rabbah, “For when Adonai goes through to smite the Egyptians.” (Ex. 12:23) “There are those who say it was by an angel and there are those who say it was by the Holy One Himself. Why does Scripture state, “to smite,” (lingof)? This teaches that even a pregnant woman who was about to give birth (to a firstborn) miscarried and the birthing woman died. The destroyer went forth and killed anyone it found while the blessed Holy One only destroyed the firstborn of the Egyptians. The author of Yedai Moshe170Moses ben Baruch Almosnino (c. 1515 – c. 1580) was a distinguished rabbi; born at Thessaloniki about 1515, and died in Constantinople about 1580. In 1570, Almosnino wrote a lengthy commentary on the Biblical “Five scrolls\"—the books of Canticles, Ruth, Lamentations, Ecclesiastes, and Esther—under the title Yede Mosheh. (Wikipedia) writes that there were those who said that even though God performed these acts, as it says, “Adonai smote all the first born,” there was an accompanying angel also. Others say they realized that the angel was not there but rather it was the Holy One, Himself. To this it is asked, what does it mean when it says lingof, to smite, instead of lihakot here, as it says, “Adonai struck?”", + "I have read an interpretation by my relative, Rabbi Yitzchak Zeevi171Abraham Israel Zeevi - Zeevi was a great-grandson of Jerusalem rabbi Israel ben Azariah Zeevi, and grandson of the Moroccan kabbalist Abraham Azulai. From 1701 to 1731, Zeevi was chief rabbi of Hebron where he headed the “Emeth le-Yaakov” yeshiva which had been founded by Abraham Pereira of Amsterdam. He also acted as an emissary of Hebron, visiting Constantinople in 1685 where he met Tzvi Ashkenazi. (Wikipedia) in his sermons for Shabbat HaGadol. He brings the opinion of the Yefe Toar:172Jaffe, Samuel Ben Isaac Ashkenazi (d. late 16th century), commentator on the Midrash. Jaffe was rabbi of the Ashkenazi community of Constantinople. He studied under Joseph Leib. When Samuel reached an advanced age, his son Joseph was appointed to succeed him. Jaffe's fame rests upon his comprehensive commentary to the whole of Midrash Rabbah, which reveals an extensive knowledge of the relevant literature. (Jewish Virtual Library, EJ) There are those who thought that at first God did not act alone. This is his statement: “There are those who were of the opinion that at first God acted through an angel, since it states, “For when Adonai goes through to smite the Egyptians.” (Ex. 12:23) Why does he say, “God goes through...” It implies that God didn’t actually smite the first born. And the other opinion that “to strike” implies that a destroyer came and caused pregnant women to miscarry but it was God who smote the firstborn. (I wrote this based on my memory but later I found the book mentioned above and saw that I was wrong in my memories. The Yefe Toar only wrote that the one who said that it was with an angel derived this from the word “to strike.”
It seems that this disagreement occurs because Exodus 12:23 states “To smite” (lingof) rather than “He strike” (heeka). Regarding the verse “I will strike down (v’heekaiti) every first-born,” (Ex. 12:12) everyone agrees that it was the Holy One alone who acted. No one has any doubt about thai, and this is proven in Midrashim.
The sages state in Masechet Semachot, “In the middle of the night Adonai struck down all the first-born,” (Ex. 12:29) and “at the time that I struck every first-born in the land of Egypt.” (Nu. 8:17) Rabban Joḥanan said: Although God struck them with a plague at midnight, their souls writhed in pain until morning. A common proverb says, ‘If you give a morsel of bread to a child, inform his mother’ Likewise, the Holy One said, ‘I will inform My children of the death by choking their enemies who are dying. Let their souls await the morning before expiring, so that My children will look on the fate of their enemies’.173See Masechet Semachot, Introduction The commentators explain that by causing the first born to writhe in pain all night long it proves that was God Himself who smote them and not another. If another had smote them they would have died immediately. Since they did not die immediately there was no impurity here, as it states in Masechet Yoma: “If the person is writhing the knife does not become unclean.”174See BT Yoma 23a", + "We can now understand the Maggid. He believed that everything was performed by God according to the plain meaning of verses. It was necessary to question it in the Midrash because Scripture states, “For when Adonai smote (lingof) the Egyptians…” (Ex 12:23) one might think that it means a general plague that affected everyone. By saying, v’heekeiti, ‘I smote” it implies that God himself smote them.
He smote them at midnight and they writhed until the morning, as was stated in Masechet Semachot. This is the meaning of, “I passed through the land of Egypt - I and not an angel.” The proof then is, “I smote” - I and not a Saraf, for everyone acknowledges that Adonai smote all the first born. From here the Maggid teaches that Adonai passed through the land causing a plague since it says, “I passed through, I smote…” “I smote” (v’heekeiti) - I and not a Saraf,” implies that he smote them initially without immediately killing them, proving that it was God Himself who performed this act. And God, caused them writhe in pain and not die immediately so there would be no impurity.175Chida compares God to a kohen - he did not kill them immediately because God, like a kohen, could not have contact with impurity. Thus since they did not die immediately it was as if God is a kohen. They continued to writhe in pain until the morning, making known to Israel that God had acted, as is explained in Semachot. This was also meant to prove the greatness of Israel and God’s love of Israel, proving that God is like a kohen so God smote them without immediately killing the Egyptians.
But if Egypt was a land filled with idolatry, how could God enter the land (since God is considered like a kohen)? We have written that the Israelites were considered like God’s children. A Kohen is allowed to make himself impure for the sake of His child.176For instance by participating in their burial. Accordingly, the harshness of exile was the reason for God to complete the 400 years prematurely. “The power of Adonai shall be revealed on behalf of His servants,” (Is. 66:14) God knew that Israel was writhing in pain but they had not yet died. It was at this critical moment when God entered Egypt and passed among the Israelites, in this way the nations of the world would know that “Israel is a precious child to God.” (Jer. 31:20) Even though God is like a kohen, Israel was still God’s children. This is why the Maggid writes, “I smote them and not a Saraf” so the Egyptians wouldn’t die in a second. Yet it is written, “I smote them (v’heekeiti)” as was explained, and it explicitly says “I passed through the land, Lingof, to smite Egypt (with a plague)?”
“And I will mete out punishment to all the gods of Egypt, I am Adonai.” (Ex 12:12) - I, and not a messenger. This is meant to exclude the opinion of those who said as in the commentary of Rabbi Y. Zeevi, that everything was performed by a messenger. “I and not another” is meant to exclude the comment of the Yedei Moshe that there was an angel present. And to exclude the opinion of the Yesh Omrim - “There are those who say” above who stated that the Mashit - the destroyer was sent to make the pregnant women miscarry according to the comments of Rabbi Zeevi, above. The Maggid holds that everything was performed by the God of blessing." + ], + [], + [ + "Translator's Summary: This comment in the Haggadah is troubling - why is the plague of pestilence singled out here. Many of the other commentators wrestle with this. Chida chooses a different route to explain it. Pestilence, here, refers not to the fifth plague but to the tenth plague which was also a type of pestilence. He then interprets the entire verse as a reference to the tenth plague and as a continuation of the list of plagues.
\"With a strong hand” - this [refers to] pestilence, as it is stated (Ex. 9:3); “Behold the hand of Adonai is upon your herds that are in the field, upon the horses, upon the donkeys, upon the camels, upon the cattle and upon the flocks, [there will be] a very heavy pestilence.\"
We can now explain the remainder of the Maggid. “With a strong hand” refers to pestilence. It is possible that this rest of this Midrash is referring to the plague of the first born and is a continuation of, “And Adonai took us out,” which is explained, “I and not an angel.” In the plague of the first born, the first born died because of a strong hand - pestilence. And they only died because of an outstretched arm - the sword with which God struck them. They then writhed in pain because God is like a kohen, so to speak. Since they were writhing in pain they hadn’t yet died so there was no impurity yetThe stretching out of the arm was plague in the world." + ], + [ + "Translator's Summary: Continuing the themes from the first part of this verse, Chida understands the outstretched arm as a reference to the tenth plague. Not only was the plague a wonder but the slow death of the Egyptians, the fact that Israel was permitted to witness God’s justice, and God’s passing through a land filled with impurity were all signs of God’s great love of Israel.
\"And with an outstretched arm” - this refers to the sword, as it is stated (I Chr. 21:16); “And his sword was drawn in his hand, stretched out over Jerusalem.\"
\"Once we know that the Egyptians didn’t die immediately during the tenth plague because God is like a kohen, we can understand God’s love of Israel. The purpose of the outstretched arm was to smite but not kill the Egyptians. As a result “And with great awe,” refers to the revelation of the Divine Presence,” that God in his glory appeared in a land filled with idolatry for the sake of Israel. Because they are God’s children, God made known that they could complete the time of enslavement due to the harshness of slavery.
The Maggid brings as a proof text, “Or did God try to take for Himself a nation from within a nation ....” (Deut. 4:34) Egypt and Israel were both idolators, which made them impure. God redeemed them “With a mighty hand and an outstretched arm” in the plague of the first born. During this plague the Egyptians writhed in pain as has been said. Despite this, “With great and awesome acts,”God passed through Egypt to make known how precious they were to God for they are His children. “...like all that the Lord, your God, did for you in Egypt in front of your eyes?” (Deut. 4:34) Even though we have a tradition that one who is saved, if he is not really worthy, cannot experience a miracle, as in the case of Lot. That is why the angel said to him, “Do not look behind you.” (Gen. 19:17) The sages understood, “The righteous person will rejoice when he sees revenge.” (Ps. 58:11) to mean: if one sees God’s vengeance, it is because one is worthy. Therefore the righteous person can rejoice… “Men will say, ‘There is, then, a reward for the righteous.’” (Ps. 58:12)
You were “A nation from within a nation” (Deut. 4:34) both of whom were idolaters. Despite this, God performed “Signs” for your eyes and he even allowed the firstborn to writhe in pain until morning so that you could see those who hated you. This was wonder upon wonder! The reason that this was done was because of God’s compassion so that they were saved even though they were unworthy. This is what the commentators said, “like all that Adonai, your God, did for you in Egypt in front of your eyes.” This is the name of God in Egypt before your eyes. With your own eyes you saw the fall of your foes.\"" + ], + [ + "Translator's Summary: The Haggadah interprets the expression “With great awe” as “the revelation of the Shechinah/Divine Presence.” This is based on a play on the word mora/awe and mareh/vision. Chida further develops this theme. Israel’s encounter with God inspired them to fear/see God. It also brought them together as one people in the service of God. This was part of a transformation from a loosely connected people to one people, with each person having a very personal experience of the Shechinah.
The Maggid states, “And with great awe”- refers to the revelation of the Divine Presence.” It was as if the Shechinah was with them in exile, as the sages say. But it was b’mora gadol (with great awe) through the revelation of the Divine Presence. Until now it was hidden but now it was B’mora, it was with a great vision of the revelation of the Divine Presence.177The Maggid plays on the word Mora which comes from the same root as yira, awe, but is very close or Mareh, see or sight. This is the plain sense meaning of the Haggadah text.", + "This is hinted at by Rabbi Abraham Monzon.178Rabbi of the latter part of the 16th century; died at Constantinople. He was a pupil of Bezaleel Ashkenazi. He officiated as rabbi first in Egypt, but later went to Constantinople, where he remained until his death. He was an excellent scribe, and wrote many Torah scrolls, which are still extant in Egypt. He was also the author of a large number of decisions and responsa, which are included in great part in the collections of Samuel of Medina, Solomon ben Abraham Cohen , Abraham de Boton , and Joseph di Trani. (JE) He says, “The revelation of the Divine Presence caused them to fear God. Though they could not see the divine presence, their souls perceived it. As a result they feared sin, as a result of the Divine Presence dwelling appearing (in a hidden fashion).” According to this explanation it makes sense that “With great awe refers to the revelation of the Divine Presence.” The Talmud often uses the word “Great…” to indicate small things.179BT Baba Metzia 112b Here too the presence of the Shechinah though hidden, brought about fear of God. Now as a result of the revelation of the Divine Presence there was certainly a great and mighty fear of God which extended to all people. The farther a person is from cleaving to God the more troubled he is each day when fails to see God’s presence. According to one’s closeness to God, fear of God increases. Here too, mora gadol, great fear, is the revelation of the Shechinah.", + "We can now explain the verse that was quoted in the Haggadah, “and awesome acts, like all that Adonai, your God, did for you in Egypt in front of your eyes?” (Deut. 4:34) In one phrase, the verse uses both plural and singular: “Like Adonai, your God did in Egypt” is plural, and, “in front of your eyes,” is singular. It is because the verse begins by mentioning, “Enigmas, with signs and with wonders.” During the other plagues Israel was not so strong in their faith in God. But once they experienced, “And with great awe,” the revelation of the Shechinah, the verse concludes in the singular, “Before your eyes.” The revelation of the Divine Presence caused each Israelite to see the Shechinah with his/her own heart and also it caused them to have a unified heart in the service of God. Therefore it says l’einekha, “Before your eyes.” At first they were separated from God but when the Divine Presence was revealed to them they were unified, “before your eyes” - the whole nation as one.", + "According to this interpretation, one can say that during the plagues, Israel hadn’t yet separated itself from idolatry and they were still troubled by the demonic realm. Therefore it says, “as Adonai, your God, did for you (lachem) in Egypt,” in the plural. When they separated themselves from idolatry by offering the Passover sacrifice and being circumcised, they became like one person unified in the service of God. Therefore, it says li’einekha, before your eyes (in the singular). Thus it states, “And with great awe - this refers to the revelation of the Divine Presence.” It alludes to the fact that revelation of God and enlightenment was according to each person’s spiritual capacity; that is why it says li’einekha. It was different for each person and according to the intellectual capacity of each person." + ], + [ + "Translator's Summary: According to Chida, Moses’ staff was engraved with an abbreviation of the plagues as well as the names of the patriarchs and all six matriarchs (including Zilpah and Bilhah according to the Midrash. It also had the unpronounceable name of God. Chida explains that it was a sign not just for the Egyptians but for Moses and the people of Israel.
\"And with signs: this refers to the staff…” The sages in Yalkut Shemot explain that the staff was engraved with a mnemonic of the ten plagues: detzakh, adash, ba’achav. Targum Yonatan,180An Aramaic translation of the Torah Parashat B'Shalach states that the names of the patriarchs were also engraved on it as well as the six matriarchs and the twelve tribes. The Yalkut and the Targum also mention that the four letter name of God was engraved on the staff.181See Targum Yonatan on Exodus 14:21: And Mosheh stretched out his hand over the sea, with the great and glorious rod which was created at the beginning, and on which were engraven and set forth the Great and Glorious Name, and the ten signs which had smitten Egypt, and the three fathers of the world, and the six mothers, and the twelve tribes of Jacob…. ((Sefaria Translation)
It is stated in Hagahot Maimoniot, in the laws of chametz that detzakh, adash, baachav have the numerical value of 501, like the word asher in the verse, “The diseases which (asher) I brought upon the Egyptian.” (Ex. 14:21) This explains why the Maggid explains “With signs,” as referring to the staff, for it was engraved with the plagues. It represented the entirety of all the plagues.
The Maggid states, “As it says, “And this staff you shall take in your hand which (asher).” This word alludes to the ten plagues with the numerical value of Detzach, A'dash, Ba’achav. How good and appropriate to hint at the plagues with this word. It is a reference to the mother of children182The mother of children is a reference to the Sephira of Binah, which is also associated with the number fifty. Since the numerical value of the ten plagues in Gematria is 501 - it is 10 x 50 plus one. who gives freedom for all. There is redemption from the side of the Jubilee.183Jubilee is also associated with the Sephirah of Binah. That is why the word asher is mentioned in connection with the Exodus fifty times in the Torah as the Zohar states.184I am not certain if the reference here is that Yetziat Mitrayim or the word asher are mentioned fifty times. The word asher appears fifty times through the beginning of chapter 12 of Exodus.
That is why d'tzach, a’dash, ba’achav were engraved on the staff. This was to allude to the fact that their numerical value is asher, as in, “I am Adonai, your God, who (asher) took you out.” My signs which (asher) I placed upon them,” and many more. This is what Rabbi Yehudah had in mind when he gave the abbreviation, d'tzach, a’dash, ba’achav to hint at all that was said. This was their way; to hide the secrets of Torah in complete secrecy. As a result the early commentators already wrote that the plagues were engraved on staff.", + "It is possible to expand this based on what the sages said in Pesikta: mofet (wonder) refers to something immediate and, ot (sign) refers to something that will happen after some time.185Also called Midrash Lekach Tov, Exodus 3:12 Midrash Lekach Tov is a commentary on the Torah and Megillot incorporating literal explanations and elaborative stories, written in the late 11th and early 12th centuries. The title alludes to the author's name, Toviah, in addition to his practice of introducing each portion in the Torah commentary with a short exposition on a verse containing the word 'Tov.' It is also referred to as Pesikta Zutarta. (Sefaria) It is fitting, then, that it stated, “And the signs” referring to the staff since the plagues that were to occur in the future were engraved upon it. Our teacher, Isaac Abarbanel explains that the expression, “And the signs,” alludes to the plagues that were to be done with the staff.
Otto: signs The plagues that used the staff refers to D’etzach, as well as hail and locust - five plagues.
Yad Hazakah: A mighty hand refers to pestilence.
Zeroah Netuyah An outstretched arm/the sword
is the death of the first born. This makes seven plagues.
Moftim, wonders: refers to the blood and the remaining three plagues: wild animals, boils and darkness.186Chida quotes Abarbanel to show how the terms in Deuteronomy 26:8 actually includes all the plagues. See Abarbanel ad locum. It would appear that blood appears twice in his counting... The wild animals are related to blood since the animals tore people apart and pouring their blood on the earth. Boils involve the decay of blood. And darkness is when the light of day becomes shrouded and reddened so that it is as dark as blood. “Blood and fire and pillar of smoke:” blood is pestilence; boils are like fire, and the pillar of smoke is darkness, as was written, the sun turned to darkness and the moon to blood. (Joel 3:4) These are the ten plagues!", + "Another interpretation of the verse, “And take with you this rod, with which you shall perform the signs.” (Ex 4:17) The rod is an allusion to rely on the merit of the matriarchs and patriarchs, and the tribes. It was through their merit that God performed signs even though Israel was not worthy. This is the meaning of the verse, “And this rod” upon which is engraved the patriarchs, matriarchs, and tribes as well as the four letter name of God through which you shall perform these signs. The abbreviation of hazeh tikach biyadekha (“This, you shall take in your hand,”) has the same numerical value as avot, forefathers, plus the words.187The word avot has the numerical value of 409. The first letters of the words הזה תקח בידך is 407 - with the addition of the words they both come out to 410." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "Another explanation: \"With a strong hand\" corresponds to two plagues; \"with an outstretched forearm\" two plagues; \"with great awe\" two plagues; \"with signs\" two plagues; \"with wonders\" two plagues.
Another explanation: \"With a strong hand\" ביד חזקה corresponds to two plagues.” The Maggid interpreted “A strong hand” as a reference to the plagues of blood and frogs. Yad (arm) is a reference to the plague of blood, as Scripture states, “Take out your staff and stretch forth your hand.” It took place with the stretching out of the hand. Hazakah (strong) is a reference to the plague of frogs because it was a mighty plague wherever it occurred - even in one’s house or outside. The frogs even entered people’s stomach and intestines, causing death and bodily suffering. These were the first two of the plagues.
ובזרוע נטויה “And with an outstretched arm (Zeroa Netuyah)” is a reference to lice and wild animals, according to the order in which the plagues occurred. Arm (zeroa) is a reference to lice because the magicians admitted, against their will, that this plague was the finger of God and that it outdid their magic. Rabbeinu Bachya writes chartumim, magicians, is written without a vav because ten portions of witchcraft were given to the world and most of them were present in Egypt. In the end, however, the Egyptian’s magical wisdom was still lacking during this plague. That may be why Kinim (lice) was written, כנם, without a yud. It was to show that the Egyptians were lacking a tenth portion of magic. That is why it was appropriate to hint at lice with the word zeroah, “arm.” For this plague illustrated the arm of God which made the magicians say, “It is the finger of God.” Zeroa, (outstretched), is made up of the same letters as the word ozer, helper. The Egyptians knew from the plague of lice that Israel had a helper and protector.
Netuyah, outstretched, is an allusion to the plague of wild animals, for the sages say that it would have been appropriate for Egypt to rise up and smite the Israelites as a response. But before they could rise against the Israelites, the animals rose up against them. As the Pasikta says, “This is the bread,” - this is a reference that the Egyptians were extremely frugal so that the image of God left them and they acted like animals; as a result the animals ruled over Egypt. They continued to be outstretched over Egypt because the Egyptians remained frugal and this left them with a despised image so that they were ruled over them like animals.
ובמורא גדול “With great awe” is a reference to pestilence and boils. Dever (pestilence) is alluded to by, mora, awe, because it caused agitation, trembling, fear of death and awe in the minds and souls from head to toe,11 We would say, “Up to your neck.” Not so the Talmud, See Genesis Rabbah S. 32 “But for the water coming up to his ankles, he would not have gone into the ark.” . Ketubot 111b. “I waded up to my ankles in honey that had dropped from dates.” Everything was affected by pestilence. The word “great” alludes to boils. This was a great miracle for Moses who threw a handful of dust into the air and it spread out all over the land of Egypt, as Rashi explains. The Torah continues, “The magicians were unable…” For these reasons “great” hints at this plague.
ובאותות “With signs,” alludes to hail and locusts which were signs for the world. Because of the prayer that Moses offered, the hail did not reach the earth but remained in the air. And the locusts were also removed from Egypt through Moses’ prayer. There were never locusts like these again in all of Egypt. The author of Minchah Belulah22 Abraham Menachem Ben Jacob Hakohen (1520–after 1594), was one of the important rabbis of Verona. In his youth he studied in Venice where he became acquainted with Elijah Levita and where he was a proofreader for the printing press of Bragadini. Porto witnessed the burning of the Talmud in Venice on the 13th and 14th of Marḥeshvan 1553, and appointed these days annually as days of mourning and fasting. In 1555 he published his Ẓafenat Pane'aḥ, containing a cypher-code of his own invention. From 1584 to 1592 he was rabbi of Verona. He was the author of Minḥah Belulah, a commentary on the Torah based upon Midrashim. (geni.com) Parashat Bo, writes that locusts did not enter the vicinity of Egypt or Israel or the Islands adjacent to Egypt. When they do come in the direction of Egypt they turn aside. Hail and locust then are “Great signs.”
Summary: The first nine plagues are broken into triads referred to detzach, adash, ba’achav. The final plague in each of the three triads have a unique relationship to one another. Chida explores the significance of Rabbi Yehudah’s triads but also explains the connection between the third, sixth and ninth plagues, lice, boils and darkness. These three plagues were meant to teach the Egyptians the seriousness of their sins. At the same time these three plages also contained a hidden message for the Israelite people." + ], + [ + "These are the ten plagues that the blessed Holy One brought on the Egyptians in Egypt and they are:
These are the ten plagues that the blessed Holy One brought on the Egyptians in Egypt: At first glance the phrase, “In Egypt” appears redundant. Yet it alludes to the fact that the main purpose was to smite the angelic prince of Egypt and the demonic realm above in the spiritual domain, as the students of Ari explained. They knew where the plagues came from and what place they struck. The sages explain the phrase, “The Israel caught sight of Egypt advancing on them,” (Ex. 14:10) as a reference to the angelic prince of Egypt. The Haggadah states, “These are the ten plagues that the Holy One brought on the Egyptians in Egypt,” Egyptians refers to the nation, “In Egypt,” alludes to their angelic prince and his entourage. Rabbi David Abudraham writes that this statement, “These are the ten plagues…” is a continuation of the previous statement, “With a strong hand” corresponds to two plagues…” and not the way most people incorrectly recite the previous comment and then begin, “These are the ten plagues…”" + ], + [], + [ + "Blood, Frogs, Lice, Wild Animals, Pestilence, Boils, Hail, Locusts, Darkness, Slaying of the Firstborn
Rabbi Yehuda was accustomed to giving the plagues mnemonics: Detsakh, Adash, Beachav.
Blood, Frogs… The Hagahot Maimoniot33 Meir HaKohen was a German rabbinical scholar of the end of the thirteenth century. He authored Hagahot Maimuniot on Maimonides' Mishneh Torah. He was a student of Meir of Rothenburg. writes at the end of the laws of chametz, along with other commentators, the reason for this mnemonic. Blood and Frogs came with a warning before the Egyptians were smitten and lice is mentioned without a warning (datzach) . So too, wild animals and pestilence are mentioned with a warning while boils came without a warning (adash). There was a warning before hail and locust while the Egyptians were struck by darkness without a warning (ba’achav). Raavan44 Most likely he is Eliezer ben Nathan of Mainz (1090–1170), Ra'aven (ראב\"ן‎), was a halakist and liturgical poet. As an early Rishon, he was a contemporary of the Rashbam and Rabbeinu Tam, and one of the earliest of the Tosafists. One of his great-grandsons was Asher b. Jehiel (ROSH), father of R. Jacob, author of the Ṭurim. Could also be Abraham ben Nathan a Provençal rabbi and scholar of the 12th-13th centuries. (Wikipedia) explains that datzach (blood, frogs, lice) were performed by Aaron with Moses’, staff. Adash (wild animals, pestilence, and boils) were performed by Moses without his staff. Baachav (hail, locust, darkness and first born) were performed by Moses with his staff. Rivah explains that the last item in each of these triads, lice (kinim), boils (shechin) and darkness (choshekh) are all interconnected so that when lice took place, darkness and boils occurred were with it, though lice was the main plague. These three plagues lice (kinim), boils (shechin) and darkness (choshekh) were integrated in one another.
ח ש כ
ש ח נ
כ נ ם
This is the summary of the words of the Hagahot Maimoniot.
In the book Orchot Chaim,55 Written by The Rosh, Rabbi Asher ben Yehiel (c. 1250 - 1327), Orchot Chaim is a set of instructions for living an ethical, Jewish life. Originally written for the author’s sons, Orchot Chaim of the Rosh has become an important work of musar literature. (Sefaria) page 83, Rabbi Asher writes that datzach refers to the plagues that struck the earth. Adash are
random (mikriot) plagues that attack people and animals, and Baachav are plagues that smote air. The plague of the first born is joined to the last triad because none of the other plagues were like it.
Rabbi Yosef Bados explains that there is no warning for the third plague of each triad because when one warns and smites twice, one does not have to do so again.", + "Let us pursue the line of reasoning in the Hagahot Maimoniot and Orchot Chaim. It states that when two warnings are given, it is not not necessary to give a third warning, this only makes sense for the first three plagues. There was a warning for blood and frogs. But once the Egyptians were warned twice, then lice took place without a warning since one who is warned twice, no longer needs to be warned again. If that is so, then why were they warned before the plague of wild animals? Pharaoh was warned again, but then before the plague of boils,66 BT Sota 13b - Literally, Based on the camel is the burden. In other words, a person is judged in accordance with his stature, and therefore a righteous individual will be punished greatly due to any sins he committed. (Sefaria) there was no warning. Similarly, hail and locust were preceded by a warning. It would have been more appropriate after blood and frogs for there to be no more warnings in any of the other plagues. Wild animals, pestilence, hail and locusts should have occurred without a warning!
It would seem that a warning was needed because death and punishments were explicitly associated with each of the plagues. The plagues were divided into three groups: three affected the earth, three were random plagues,77 The word here is mikriot, I haven’t found a good translation of this word so I have chosen to translate it as random. If the first plagues affected the earth and the last three plague came through the agency of the air, the middle three plagues affected those in between - animals and human beings. The tenth plague was in a category of its own. (mikrit) and three affected the air. The Orchot Chaim writes, In each category warnings were given and the third plague occurred without a warning. When the nature of the plagues changed to wild animals and pestilence which are random (mikriot) plagues, a new category of plagues, it was necessary to warn twice before striking them without a warning. One they moved on to plagues of the air, it was considered another category. Similarly hail and locusts were preceded by a warning and the third plague (darkness) in this category, occurred without warning.", + "I tried to understand it in this way,88 See Psalm 73:16 why warnings were not given for darkness, boils and lice. It was not because God had warned and smote them twice and once a person has been warned twice he doesn’t receive another warning. This too was a case of smiting twice and then not giving a warning for the third plague. Rather, in this case, each plague was separate from the others because each involved an unusual death.99 See BT Taanit 11a Rashi defines an unusual death there - מת בחרב וברעב וכל מיתה שאינה בידי מלאך המות כדרך כל אדם על מטתו One who dies by hunger or the sword and not at the hand of the angel of death in his bed like most people. Therefore, every plague required a warning because it was something new with its own special suffering so that one experienced a taste of death. We have also tried to understand what we learned from Riba,1010 Possibly, Rabbi Isaac ben Asher HaLevi the earliest known Tosafist, son-in-law of Eliakim ben Meshullam and pupil of Rashi. He flourished in Speyer during the 11th century. He is cited under the name of \"Tosafot Riba,\" in the Temim De'im, in the printed tosafot (Sotah 17b), and in the Tosafot Yeshanin (Yoma 15a). They are frequently quoted without the name of their author. Isaac ben Asher also wrote a commentary on the Torah, which is no longer extant. It is cited in the Minchat Yehudah, and Jacob Tam made use of it in his Sefer ha-Yasha. (WIkipedia) that darkness, boils and lice are actually their own tirad and there is a reason for their difference from the other plagues.
By way of allusion, this is alluded to in the combination of these plagues above that they also spell out:
שכח נחש כנם
Shakhach, Nashash, Kinim. Darkness (choshekh) is made up of the same letters as shakhach; boils, (shechin), the letters of nachash; and kinim is just as it appears. Besides trying to destroy and commit atrocities to Israel, Pharaoh and the Egyptians made a mockery of Israel with cruelty like none that had ever been seen. Joseph the Righteous had saved the Egyptians with his wisdom and ability to fix the kingdom. And yet those who received his good, repaid it with evil. This is hinted at in the word shakhach, forgotten. The Egyptians soon forgot all that Joseph had done and how he made things better for Egypt. Not only that, but the Egyptians enslaved Israel even though they had nothing to gain from their labors.“Pithom” means their service was swallowed up in a pit of an abyss (Pi tehom), and “Ramses” means that everything they built fell down one by one (mitroses).1111 See BT Sota 11a Despite this, the Egyptians continued to subjugate them by making them serve with harshness and bitterness. This is like the snake - nachash - it bites and kills and yet it receives no pleasure or benefit from its action….It wasn’t enough that they forgot about the goodness of Joseph but they acted like snakes who bite and kill without cause even though they gain nothing from their actions.
Also regarding lashon harah,1212 Lashon Harah, gossip or evil speak, does not have to be false to be considered bad. we say that one who spreads gossip deserves to be bitten by a snake. Even if the lashon harah is true as in the case of Miriam the prophetess (who spoke lashon harah about Moses), such a person deserves to be punished with leprosy. She said that Moses had separated from his wife. Pharaoh was also called the great serpent - a snake - who would kill Israel without any benefit. He did so lest Israel spread lashon harah against Pharaoh - the snake - might rise up against Egypt and bite them.
To this we answer with the third word in our triad, that the people of Israel were keinim (honest) as in keimin anachnu, “We are honest men.” (Gen. 43:11) Israel is holy and trustworthy and there are not slanderers. We see that these three words express one one idea about the wickedness of Pharaoh, the great serpent, who acted vengefully against the unfortunate Israelites. The three words express a common spirit and are connected in expressing the wickedness of Pharaoh. Pharaoh (faroh) deserves to be paruah), destroyed by the One who saw the humiliation of the unfortunate Israelites.", + "Here is a homiletical explanation: It is possible that through lice the wisdom of Egypt’s magicians vanished and was swallowed up. The magic of Egypt included ten kabim of witchcraft. Through lice, they used up the last measure of their magic, the ten gates of impurity (ineffectively) and it became a mockery of their power. As a result they were forced to say, “It is the finger of God.” Lice, smote Egypt with all three types plagues: earth, random (mikriot) plagues, and the air. The magicians became aware of God’s truth and justice since the three aspects of these three final plagues together were “the finger of God” and were of one spirit. When the magicians tried to perform the plague they could only mimic God like monkeys so that they were ashamed.
The reason for boils which included all three types of plagues was to explain the reason for Israel’s early departure from Egypt. Those affected by boils cannot engage in marital intimacy so it caused a separation of Egyptian couples. This is alluded to when God decreed, “They shall serve and oppress them.” (Gen. 15:13) “They oppressed them,” can be interpreted in two ways. It can refer to the harshness of the slavery. Or it can mean, they enslaved them with the normal amount of labor, but they also, “Oppressed them,” alluding to other forms of oppression. Accordingly, it was not decreed that they should be made to perform harsh work but simply they should be given menial tasks, but these wicked ones increased their evil by forcing husbands and wives to be separated from one another. This was their own evil idea, as it says, “lest they increase in number,” They used all types of ploys (to separate couples) making them rise for work at the time of sleep, making them sleep outside, and pressing them to do their work. They even prevented women from immersing and purifying themselves, and they decreed that all baby boys should be drowned in the river. It was for this reason that the Israelite men divorced their wives resulting in the oppression for forced separation. If so, “They oppressed them” can be explained as referring to this particular form of oppression. The plague of boils was payback to the Egyptians, measure for measure. If this is correct then, “They enslaved them” refers to simple tasks of slavery without any difficulty but they made the subjugation worse by causing couples to be separated. That is why the difficulty of their subjugation was added on to the number of remaining years of exile.", + "Another reason (that the Exodus took place prematurely) was that the Egyptians made the Israelites work at night, a time that was not commanded of them. As a result the nights were considered like days, completing the years of enslavement in half the time. This is the reason for the plague of darkness, “Causing them to walk in darkness.” (Is. 50:10) This was punishment for enslaving them during the nights.
As a result, boils and darkness used the earth, random plagues (mikriot), and the air to teach the reason for causing the Egyptians to be punished with plagues. When the time of redemption arrived as well as the fulfillment of the decree, “I will execute judgment on the nation they shall serve and in the end they shall go out with great wealth,” (Gen. 15:14), the plagues of boils and darkness were essential in teaching the Egyptians why they were smitten by the plagues and why Israel went free at this time with great wealth. It was all through “the finger of God,” as was hinted at in the plague of lice. That is why these three plagues were carried out without a warning. In any event, it was necessary to teach that the plagues came from heaven and were the fulfillment of the prophecy, “I will execute judgment.” The time of redemption had come and Israel’s exodus had to take place “With great wealth.”
The plague of the firstborn then took place.The Torah uses the word heekah, smote, to describe this plague because it was unlike the others. According to the Midrash, God did not kill the firstborn immediately. Rather he caused the first born to writhe in pain until morning. This was because God is like a kohen, so to speak.1313 God could not be present when they died as a source of holiness just as a kohen could not have direct contact with the dead. Therefore, Scripture states, “God smote all the first born…” (Ex. 12:29) The word heekah, smote, is used here in the expression, the plague (makah) of the first born.1414 The word smite, heekah, is only used in connection with one other plague - hail Exodus (9:25).Because it is used so prominently for this plague, Chida suggests we refer to the tenth plague as makat bechorot because God smote the Egyptians but didn’t kill them immediately. There are other small morsels explaining the plagues. They are written in my book, Rosh David, Parshat Va-era. See what I have written there!" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Rabbi Yose Hagelili says, \"From where can you derive that the Egyptians were struck with ten plagues in Egypt and with fifty plagues at the Sea? In Egypt, what does it state? 'Then the magicians said to Pharaoh: ‘This is the finger of God' (Ex. 8:15). And at the Sea, what does it state? 'And Israel saw the Lord's great hand that he used upon the Egyptians, and the people feared the Lord; and they believed in the Lord, and in Moses, His servant' (Ex.14:31). How many were struck with the finger? Ten plagues. You can say from here that in Egypt, they were struck with ten plagues, then at the Sea, they were struck with fifty plagues.\"
Rabbi Eliezer says, \"From where can you derive that every plague that the Holy One brought upon the Egyptians in Egypt was composed of four plagues? As it is stated (Ps. 78:49): 'He sent upon them the fierceness of His anger, wrath, and fury, and trouble, a sending of messengers of evil.' 'Wrath' corresponds to one; 'and fury' two; 'and trouble' three; 'a sending of messengers of evil' four. You can say from here that in Egypt they were struck with forty plagues and at the Sea, they were struck with two hundred plagues.\"
Rabbi Akiva says, \"From where can you derive that every plague that the Holy One brought upon the Egyptians in Egypt was composed of five plagues? As it is stated (Ps. 78:49): 'He sent upon them the fierceness of His anger, wrath, and fury, and trouble, a sending of messengers of evil.' 'The fierceness of His anger' corresponds to one; 'wrath' two; 'and fury' three; 'and trouble' four; 'a sending of messengers of evil' five. You can say from here that in Egypt they were struck with fifty plagues and at the Sea, by two hundred and fifty plagues.\"
Rabbi Yossi the Galillean said: One can clarify the thinking of these sages who counted the plagues which God caused in Egypt as well as the plagues at the sea. Rabbi Samuel Primo1515 If I have identified the correct person, then this is especially surprising! Samuel Primo (circa 1635 in Jerusalem – 1708 in Adrianople), was a prominent Sabbatean sectarian of the 17th century.Primo was one of the earliest followers of Sabbatai Zevi, the self-proclaimed Jewish messiah. After Zevi converted to Islam, Primo explained this apparent apostasy as having been foreordained in the Messianic role. Concerning the rest of his life not much is known.(wikipedia) explains in his allegorical1616 In Hebrew, \"hints\" or the deep (allegorical: hidden or symbolic) meaning beyond just the literal sense. interpretations of the Exodus that they allude to the four promises of redemptions of Israel. Israel had the status of a Hebrew slave. According to the Midrash, they were injured and had become lame, blind etc by the cruelty of the Egyptians who subjugated them with harsh slavery, bitter as death.1717 Chida writes that the source for this is found in Shemot Rabbah - actually I believe it is found in BeMidbar Rabbah 7:1 Since they were Hebrew slave, the Egyptians were obligated to pay four fines for the injuries they caused: humiliation (boshet), suffering (tzaar), medical costs (ripui) and damages (nezek) but they did not have to pay for livelihood unemployment, (shevet).1818 See Mishnah Baba Kamma 8:1, 83b Therefore, there was restitution for four types of redemption.1919 See Exodus 6:1 ffd - 1. “I will free you,” 2. “I will deliver you ”3. “I will redeem you” 4. “I will take you…” This is the essence of his comments.
Accordingly, one can interpret, “Adonai spoke to Moses and Aaron in the land of Egypt, saying, “This month shall be the beginning of months…”” (Ex. 12:1) Why was the commandment of sanctifying the month the cornerstone of Judaism and the first commandment given to Israel while they were still in Egypt? It was necessary so Moses and Aaron could levy fines on Egypt for the injuries they caused. The Egyptians were obligated to pay humiliation, suffering, medical expenses and damages but there needed to be ordained leaders to decide damages. As long as the land of Israel was not yet established, every nation had to accept the decisions by Moses and Aaron. Prophecy was not conferred in the diaspora but as long as Israel hadn’t entered their own land, the nations had to accept the authority of Moses and Aaron. This is the theory of Rabbi Primo on how Israel was given the status of Israelite. If they had been considered Canaanite slaves then they would have been set free due to injury “of tooth and eye (without receiving payment for injuries).” (Ex. 21:26-27)
This is the purpose of, “Adonai spoke to Moses and to Aaron in the land of Egypt.” Moses and Aaron were considered prophets even though they were in the diaspora . Because they became fit for this authority before entering the land, they were fit to make legal decisions for other nations. And for this reason they were ordained in the diaspora by divine decree! Now they had the authority to sanctify the new moon for just as they merited prophecy, they merited halachic authority. This was why Moses and Aaron could make decisions in matters of damages, could decide that Israel had the status of Hebrew slaves, and that the Egyptians were obligated to pay humiliation, suffering, medical costs and damages.", + "But there is another explanation why the first commandment was the sanctification of the month. When Israel was in Egypt, they were idolaters, a nation within a nation. In order to leave Egypt, they needed to separate themselves from idolatry, as Scripture states, “Draw (mishchu)” your hands out from idolatry, “And take” (u’kechu) an animal from the flock for the commandment (of the Passover offering). (Ex. 12:21) They also needed to be circumcised so that they could affirm their belief in God.
Idolaters claimed that the deeds of heaven are preferred to human actions. The idolaters believed, “If God didn’t want there to be idolaters then why didn’t God get rid of them?” Based on this faulty opinion, they diminished circumcision by claiming that if God wanted human beings circumcised, He would have created them already circumcised. Therefore, God gave the mitzvah of “This month shall be to you the beginning of months,” first. It was the first time that God gave people permission to intercalate the months and the holidays. Even if the court’s decisions were made by accident or mistakenly or if they purposely chose to change (the calendar) - what the court did was final.
This is what is written about the holidays:, It is written:
אשר תקראו אתם
“which you shall proclaim them.” (Le. 23:4) The letters of otam stands for anusim (by accident), to’im, (by mistake) or mizeidim, (or purposely.) The sages tell us that when the angels ask God, the King of Glory, when does Rosh Hashanah fall, God answers with great humility, “You and I must go to the court since it all depends on the judges. This is absolute proof that human deeds are favored by God and that it is God’s will to give merit to his creations.This contradicts the opinion of the idolaters who think that heavenly deeds are preferred.
Therefore, when one separates himself from the idolaters through circumcision, it proves that human actions are preferred, and this is the reason for the sanctification of the new moon. It is the very beginning of the commandments. From it comes a principle of faith, why we must uproot idolatry and circumcise ourselves.", + "These are two explanations why, “This month shall be to you,” preceded the other mitzvot. There are practical reasons for each explanation. According to the first explanation, “This month shall be two you” preceded the other commandments in order to ordain Moses and Aaron so that they could pass judgment on the Egyptians for the injuries they caused Israel. If so, then the plagues which struck the Egyptians in their land were not a result of the damages they caused Israel. Since the ordination of Moses and Aaron occurred on the new month of Nissan, after most of the plagues, then consideration of the damages by the Egyptians could not be accounted for during the plagues. This proves that damages were the basis for the plagues at the Red Sea.
But if the reason for the commandment of sanctifying Rosh Hodesh was to dismiss the claim of idolaters that deeds of heaven are preferable (to human deeds), then the plagues in Egypt could have been for the damages the Egyptians had inflicted on Israel.
It is possible that this was the outlook of these sages’ commentaries and why “This month shall be to you..” was the first commandment. How each one explained this commandment became the basis for the controversy about the number of plagues. Rabbi Yossi the Gallalean held the first opinion, that the purpose of, “This month shall be to you” was to ordain Moses and Aaron so that they could judge Egypt for the injuries they caused to Israel; who were owed humiliation, suffering, medical expenses and damages. Moses and Aaron were ordained when Israel left Egypt after the plagues. The Holy One decided to judge Egypt for these injuries at the sea. Rabbi Yossi was of the opinion that the Egyptians were smitten in Egypt with only ten plagues. At the sea,God smote them with fifty plagues - the ten original plagues plus four times each plague for the injuries inflicted on Israel… Now that Moses and Aaron were ordained to decide legal matters they obligated Egypt to pay fifty plagues at the sea - the ten for the original ten plagues in Egypt plus forty for the four fines times ten for the injuries.", + "In contrast, Rabbi Eliezer believed that the reason for “This month shall be….” follows the second opinion - It was a dismissal of the claim of the idolaters who said that heavenly actions are preferred to human actions. He believed that Moses and Aaron were ordained long before when the spirit of prophecy was conferred upon them. Further, every commandment came directly from God. Rabbi Eliezer claimed that the Egyptians were struck by ten plagues in Egypt, each one of which was made up of four parts as payment for humiliation, suffering, medical expenses and damages that they owed Israel.. Further, Egypt owed them because Joseph had saved the Egyptians from death and kept them from starvation. Joseph decreed that four portions of their produce would belong to the Egyptians and one portion would be given to Pharaoh. This decree applied to all of Pharaoh’s servants. If this was the case, then the Israelites should have only worked for Pharaoh for one fifth of their time and the other four fifths should have been their own, as Rabbi Primo, of blessed memory, said.
The Egyptians were obligated to pay back reparations for this, because Joseph was master of the land. As Joseph’s cask traveled with Israel by sea, the Egyptians were smitten with more plagues. Joseph said, “It’s not enough that they subjugated Israel day and night, but they also treated them with cruelty, subjugating them with bitter and harsh slavery and making them give up the other four portions to Pharaoh. Therefore, Egypt was punished with forty plagues. Because the forty plagues in Egypt did not make an impression upon them and they continued to pursue Israel, they were stricken five times forty plagues at the sea which added up two hundred plagues!", + "Rabbi Akiva agreed with Rabbi Eliezer. He also argued that “This month shall be to you,” was not connected to the payment for injuries. But he believed that Egypt was culpable for not allowing them to rest on the Sabbath. If the Egyptians believed that matters of heaven are preferred, then they should have allowed them to rest on the Sabbath. But we see that their thoughts were against God, as they said, “Let us deal shrewdly with him” (Ex. 1:10) with the Savior of Israel. As a result they were obligated to pay for humiliation, suffering, medical expenses, livelihood (shevet),2020 Chida plays on the word Shevet and Shabbat. Shevet is one of the five fines one must pay when causing injury - it means earning a living. But it is spelled in the same way as Shabbat. So the Egyptians were responsible for the other four fines as well as “Shabbat.” and damages. The Egyptians were fined with fifty plagues in Egypt - each plague was made up of the five fines a person must pay for injuring another.
Joseph’s decree was that the Egyptians should only serve Pharaoh for a fifth of their income but not the Israelites. As a result the Egyptians were jealous of them because they were slaves to Joseph and his offspring, the seed of his brothers. Therefore, they were smitten five times the forty plagues in Egypt along with fifty plagues in Egypt because they did not repent - this adds up to 250. All of this was because Joseph was the master of the land.
It is also possible to account for the number of plagues hinted at by righteous ones as follows: According to Rabbi Yossi the Galilean they were smitten by ten plagues based on ten types of impurity as explained by the disciples of the Ari. At the sea the number fifty, like the numerical value of the word yam (sea) in order to smite fifty gates of impurity.
According to Rabbi Eliezer there were forty plagues according to the number of lashes one receives (Deut. 25:3) and two hundred at the sea based on mispar b’ribua.2121 A way of expanding the numerical value (gematria) of words where letters are added consecutively to form a sum total that is called the ribua of the word. For example, the letters of the name Elohim have the following numerical values: aleph = 1, lamed = 30, hay - 5 yud = 10, mem - 40. So the ribua of Elohim is: 1 + (1+30) + (1+30+5) + (1+30+5+10) (1+30+5+10+40=200).
According to Rabbi Akiva there were fifty lashes in Egypt for the fifty gates of impurity. There were two hundred and fifty by the sea, causing the darkening of the light (ner) of their animal souls as it says, “The lamp (ner) of the wicked is extinguished.” (Pr. 13:9) This matter is discussed concerning these sages' disagreement. It is all gathered in my commentary, Devarim Achadim, section 4." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "How many degrees of goodness did God bestow upon us!2222 Tabory (JPS 2008) translates it as, “For how many good deeds are we obligated to the Omnipresent. He writes “The opening sentence is almost impossible to translate.” The word maalot can also mean qualities, as is the opening word in psalms 126-134, shir hamaalot.
If God had taken us out of Egypt and not made judgments on them; it would have been enough for us.
If God had made judgments on them and had not made them on their gods; dayyenu.
If God had made [them] on their gods and had not killed their firstborn; dayyenu.
If God had killed their firstborn and had not given us their money; dayyenu.
If God had given us their money and had not split the Sea for us; dayyenu.
If God had split the Sea for us and had not taken us through it on dry land; dayyenu.
If God had taken us through it on dry land and had not drowned our enemies; dayyenu..
If God had pushed down our enemies in the Sea and had not supplied our needs in the wilderness for forty years; dayyenu.
If God had supplied our needs in the wilderness for forty years and had not fed us the manna; dayyenu..
If God had fed us the manna and had not given us the Shabbat; dayyenu.
If God had given us the Shabbat and not brought us close to Mount Sinai; dayyenu.
If God had brought us close to Mount Sinai and had not given us the Torah; dayyenu.
If God had given us the Torah and had not brought us into the land of Israel; dayyenu.
If God had brought us into the land of Israel and had not built us the Temple; dayyenu.
How much more so is the good that the Omnipresent has bestowed upon us; since he took us out of Egypt, and made judgments with them, and made [them] with their gods, and killed their firstborn, and gave us their money, and split the Sea for us, and brought us through it on dry land, and pushed down our enemies in [the Sea], and supplied our needs in the wilderness for forty years, and fed us the manna, and gave us the Shabbat, and brought us close to Mount Sinai, and gave us the Torah, and brought us into the land of Israel and built us the 'Chosen House' [the Temple] to atone upon all of our sins.
How many degrees of goodness did God bestow upon us! This alludes to what the commentators have written: Adonai Elohim2323 Associated with the attribute of justice. was transformed to the tetragrammaton name (YHVH), alludes to the attribute of mercy. Through this transformation we went forth from Egypt. This is alluded to in the words, “How (kama) many decrees of goodness.” The word kama is made of the same letters as makah, plague. Makah hints at the attribute of justice which came upon us but was transferred to Egypt. Note that dina (judgment) has the same gematria as makah. The judgments that smote Egypt were mighty plagues but for us they were transformed into acts of compassion, as is said, “How many (kamah) degrees of goodness.” There are those who interpret “Did God bestow upon us,” to mean, “we are obligated for all these good acts, is similar to “How many obligations do we have.” It is for this that we must give thanks and bless God." + ], + [ + "If God had taken us out of Egypt and not made judgments on them; dayyenu. It is possible to interpret this based on what was written above. The Egyptians injured the Israelites so that many of them were blind, lame or blemished because of the Egyptians’ brutality, savagery and cruelty. Their purpose was not to subjugate Israel but to exterminate them so that their name would be wiped out (God forbid!). Because the Israelites had the status of a Hebrew slaves, the Egyptians had to pay fines for humiliation, suffering, medical costs, and damages, as we wrote above. This is the interpretation of Rabbi Samuel Primo.
I will now add another “gem:” This is another reason that Israel left Egypt before the completion of the 430 years decreed by God. The sages tell us that the Israelites faced harsh subjugation for 86 years,2424 See Midrash Lekach Tov, on Exodus 15:20 (similar to the years of Miriam's life). This is one fifth of 430 years. The other four fifths of the 430 years were subtracted from their years if slavery as payment for the four fines Egypt was obligated to pay for injuries they caused.. As a result Israel was only enslaved for one fifth of the 430 years. The rest was set aside… Based on this, we can explain the Maggid regarding the “degrees of good,” the acts God performed…
We have already explained above that according to Rabbi Eliezer, every plague had four parts for the four types of fines Egypt owed Israel: humiliation, suffering, medical costs, and damages. The Maggid, then, begins Dayyenu by saying, “If God had not taken us out of Egypt and not made judgments upon them, it would have been enough for us.” In other words, “If God had taken us out of Egypt early by subtracting four fifths of the 430 years in payment for humiliation, suffering, medical costs, and damages (bitzaron)2525 בצרו\"ן Bitzaron is an abbreviation for boshet (humiliation), tzaar (suffering) , ripui, (medical expense) and nezek (injury).l that Egypt owed us, but had not carried out judgment by multiplying the plagues, as Rabbi Eliezer explained, that would have been enough!”
The essence of the Exodus was leaving earlier so four fifths of the time was subtracted from exile because of the pain and suffering the Egyptians caused. They paid fines for all the injuries, blinding one and making another lame, thus subtracting from the 430 years of slavery. It was not necessary to also pass judgment on Egypt turning each plague into four plagues for Bitzaron.That is why we say, “If God not only took us out (prematurely) but had not carried out judgment against them, it would have been enough for us!”", + "You can also say that the reason that the Exodus took place before the completion of the full 430 years, was not because of the claim that Israel only had to serve one fifth of the 430 years - 86 years. There are some who claim that we count the 430 years from the birth of Isaac. Others say that the amount of time was reduced because of the severity of the subjugation, and still others claim it was decreased because of the rapid growth of Israel’s population.
If that is so, then, the plagues were judgments for the injuries (and not payment for the amount of time in slavery.) Each plague in Egypt was multiplied by four as payment for humiliation, suffering, medical costs, and damages. The Egyptians were obligated to pay according to the law of injuries, as it says, “If God had judged them but not their gods, dayyenu.” The four parts of each plague was meant as payment for the temporary suffering in Egypt but not meant to destroy their gods. Since the plagues were payment for injuries, it was enough to penalize the Egyptians in Egypt with them. Why then was it necessary to also judge their gods? The plagues provided temporary payment for injuries and not a means of destroying the gods of Egypt completely. As a result we say, If he had judged them and not their gods. dayyenu!", + "One might argue, your words are correct; these plagues were temporary punishment in Egypt but not for complete destruction of the Egyptian gods. (Is. 10:22) It was not the law that their gods should be judged. The punishment of the gods, however, was not the purpose of their judgment. Rather, if God had punished their gods, some Egyptians might have thought that they were punished by their own god for their sins against their faith…and not because they mistreated Israel. To remove this false claim (Pro. 4:24) that hid the truth, God passed judgment on their gods as well. That is why we say, “If God judged their gods but didn’t smite their first born, it would have been enough…” According to the sages, “Why did God smite the first born of the captive and of the slave girl? (Ex. 11:5 and 12:29) God did so, so that they should not say that their gods claimed satisfaction for the humiliation of Egypt.”2626 Rashi on Exodus 11:5, Mekhilta D”Rebbe Yishmael on Exodus 12:29 God brought judgment on their gods not for their sake but rather so that they should not think that it was their gods who brought this suffering on Egypt. The gods of Egypt were already judged to show that the plagues were carried out for the sake of Israel. That is why we say, If God brought judgment upon their gods but not killed the firstborn, it would have been enough!", + "If you think the death of the firstborn captives and slaves was to keep Egypt from saying that it was their gods who brought suffering upon Egypt. Or, because the Egyptian firstborn were represented by the constellation (mazal) of the ram to show its powerlessness in saving the firstborn who ruled over Egypt… God had already passed judgment on their gods, so it was not necessary to also kill the firstborn. Rather the death of the firstborn was to bring about the completion of 400 years of slavery which depended on the severity of their subjugation. The amount of subjugation was a measure of slavery depended on whether the Israelites were considered, ‘children’ or ‘slaves.’ If they were slaves then the severity of subjugation would not influence the completion of slavery. If the Israelites were mere slaves why should it matter if one vexes the slave who angered the master? One who took vengeance on the slaves for their sins would be considered praiseworthy and would bring pleasure to the master because the slave had angered their master..
But if the Israelites were God’s children, then anyone who injured them would be deserving of death. If subjugation had been decreed upon the child, then we would have no business looking into it because they are the children of the living God. Anyone who lightened their subjugation or improved conditions for them would surely be rewarded by the father. This applies even to Israelites who walked in deceit.2727 BT Shabbat 88b, also BT Eruvin 67b Literally “or pour hot water each day, causing pain” The exact meaning is not clear here. Any extra servitude would reduce the length of exile since it is known that the Israelites were God’s children, even the most lowly and immoral. Thus, Egyptian firstborn were killed to make known that Israel is the most precious of God’s children, as Scripture states, “Israel is my firstborn.” (Ex 4:22)
There were many nations in Egypt, including firstborn captives and slaves who tried to attach themselves to Israel by calling themselves, “firstborn.” This included even the first born animals! Similarly, there were transgressors in Israel as well the ignorant were who were “firstborn.” But it was only for us that the harshness of subjugation rose to heaven to complete the 400 years of exile. Let your heart understand that all of this makes sense. In any event, I still say, “If God killed their firstborn but didn’t give us their money, it would have been enough for us.”
The Maggid explains this with the verse, “I will execute judgment on the nation they shall serve, and in the end they shall go free with great wealth.” (Gen. 15:14) The Holy One told Abraham that it was revealed to him that the Egyptians would harshly enslave his offspring with bitter sighing. “I will execute judgment on the nation they shall serve,” means that the heavy yoke will allow Israel to complete the 400 years prematurely. When the measure of, “I will execute judgment,” is reached, I will allow them to subtract years of slavery. “And afterwards they shall go free with great wealth,” means, in order to show that Israel is considered God’s children. That is why the harshness of servitude was added to the accounting of the slavery so that they could go free with great wealth. To their masters they appeared like slaves but Israel was “My (God’s) children.” If you say that killing of the firstborn was a generalization showing that they were God’s children. It is the specification (klal u’perat).2828 One of the hermeneutic rules of interpretation. See Sifra Braita D’Rabbi Ishmael: kellal u’frat (Vayikra 1:2): \"A man, if he offer from you an offering to the Lord, from the beasts, from the cattle and from the sheep shall you offer your offering.\" \"from the beasts'' is general (i.e., all animals); \"from the cattle and from the sheep\" — specific (i.e., domesticated animals) — the general subsumes only the specific (i.e., domesticated, and not non-domesticated animals). In this case the “general” is the death of all the firstborn, and the specific is showing that Israel is unique - they are God’s children. The general is defined by the specific so it was unnecessary to also give them Egypt’s wealth. There was no need to also give them great wealth since whatever a slave acquired belongs to his master. It had already been publicized through the death of the firstborn that we were God’s children. Therefore, we say, “If God had killed their firstborn and had not given us their money; dayyenu.”
", + "It might occur to you to say that the death of their firstborn was both a “general” and the “specific” reason making known that we are God’s children. This is problematic. It shouldn’t have been necessary to give their wealth to Israel to make known that we are God’s children. Listen carefully to the verse and you will understand, “I will execute judgment upon the nation that they served,” is not as it was explained. You will see that my purpose in “Executing judgment” was not fulfilling my decree but to avenge the Egyptians. For even when they saw that they were building ruins that fell into an abyss and that one by one the buildings collapsed, the desire of the wicked ones was to oppress Israel. Since it was not Egypt’s intention of fulfill God’s decree, God chose to judge the Egyptians as He punished Jehu ben Nishmi for the murder of the house of Ahab who acted evilly and in public2929 Literally who overcooked his food.See BT Berachot 17b just like Egypt.
Even though Egypt owed remuneration for their years of slavery, and Scriptures states, “Afterwards they went forth with great wealth.” Remuneration and similar matters were considered “unspoken matters of the heart (devarim sh’balev) are not significant and not taken into account.” 3030 BT Kiddushin 49b: “unspoken matters of the heart are not significant and are not taken into account.” That is why we say, “If God gave us their money and didn’t split the Sea, it would have been enough for us.”3131 Israel collected the booty and wealth of the Egyptians at the shore of the sea after the Egyptians were drowned. But since it was never explicitly announced that they would have to pay, technically they shouldn't have had to pay since this would have been devarim she’balev. Until now we assumed that “Afterwards they went forth with great wealth,” taught us that since Egyptians are slaves and we are God’s children, whatever the slave acquire belongs to the master. The harshness of slavery and the the splitting of the Red Sea was so that Israel could inherit their wealth as renumeration for years of serving as slaves. But now that it adds, “They went forth with great wealth,” it teaches that if it was not only as remuneration for their slavery, then why was it necessary the splitting of the Red Sea to include the booty such as dyed material, embroidered cloths (Jud. 5:30) as remuneration for their slavery? Since they had already left with great wealth when God avenged Israel for all their servitude. Therefore we say, “If God had given us their wealth but not split the Red Sea...”", + "If you answer by saying, What’s bothering you? (Jud. 18:23) From where are the words that you are saying? “Let the simple enter here:” (Pro. 9:4) If you say that the main reason for the splitting of the sea was to provide remuneration for years of slavery then you have missed the point! (Ps. 78:57) The people were already given their remuneration so why split the sea? The true reason for the splitting of the sea is: “The peoples hear, they tremble; Agony grips the dwellers in Philistia.” (Ex. 15:14) Based on this, the splitting of the Red Sea was to show God’s might and wonders. This was to make known to all the nations of the Earth that Adonai is God. The beginning of Jethro’s conversion was when he heard about the splitting of the Red sea. He turned his face toward the wilderness (Nu. 24:1) and converted. The booty that Israel received at the Red Sea was a grant provided for Israel because they were considered Hebrew slaves as Scripture states, “You shall furnish him liberally…” (Deut. 15:14) ….3232 Meaning of Hebrew uncertain. When it says, “If God split the sea for us and hadn’t brought us through on dry land, it would have been enough,” it suggests that the purpose of splitting the sea was to show God’s strength and might before the nations. Then it would have been enough that God brought us across to dry land, as the sages tells us: God could have lifted Israel above the sea so that the sea surrounded them so that it was not like the Jordan River, as Rabbi Chaim Abulafia writes in Etz HaChaim. If this is so then it would have been enough to split the sea to show that Adonai is God so that all the inhabitants of the world would be seized with trembling. Then there would have been no need for them to cross through on dry land. That is why we say, “If God had split the sea but not brought us through on dry land, it would have been enough for us!”", + "If the wrath of the ruler flares against you and you say, ‘Your arrows are like stubble,’3333 This verse combines expressions from Ecclesiastes 10:4 and Job 41:21. The exact meaning of the opening passage is not clear. how have you helped without strength? Incline your ear and listen to the following parable which the sages tell us regarding the Exodus from Egypt. It may be compared to a mighty king who ruled over the earth. He sent his faithful servant to see one of the minor kings of the land who was holding the son of his friend captive. The king declares, “Send forth the son of my beloved friend and cease to oppress him. Set him free. When the lesser king heard the message of the greater king, not only does he refuse to obey him but he opposes the mighty and terrible king with curses and insults. The mighty king hears what the lesser king has done and said and that the lesser king in his arrogance has been scornful of his command. He is filled with anger and he immediately sends his chosen warriors to the lesser king's palace, passing judgment on him, his people and his land for their improper actions. He destroys the land and takes the captive from the destruction and leaves. Then, when the other kings hear what has come to pass, they all meet to understand if all the bother that the mighty king went through, asserting a mighty hand, with chariots and horsemen, was for the purpose of waging warfare or if he did so out of love for the son of a beloved friend from the enemy. Or maybe, if the lesser king had answered the kings demands with more respect and reverence, then even if he didn’t send away the captive he would have been placated and would not have thought more about the captive…but since he answered the mighty king harshly and mocked his command therefore the mighty king had to show that the lesser kingdom was like nothing before him and he had to pass judgment on it. The kings decided that the matter would be determined by how the captive was treated afterwards. If the king left him afterwards and did pay attention to him it would prove that all this was done for the king's own honor. But if after the captive was freed the king showed him kindness by feeding him at the royal table like one of his chief ministers, sharing everything he had with him, and calling him “Averekh,” (Gen. 41:43), it would prove that even if the lesser king hadn’t spoken harshly, the king would have done the same for the son of his beloved friend.
The parable is now understandable. The entire world tried to figure out if God’s mighty and wondrous deeds were for the honor of Israel, the seed of Abraham,Isaac and Jacob, or if it was because Pharaoh had said, ““Who is Adonai that I should heed Him…” (Ex. 5:2) and why he didn’t send a gift, as the sages said. Maybe that is why God became enraged with Pharaoh and his nation. But the matter was proven when Israel went forth from Egypt. God brought Israel through the sea on dry land to make known that he was doing so to honor his precious child, Israel. God destroyed the heavenly ranks so that all would know they were nothing before him, in the sea, on the dry land, in heaven or on earth.
All of this is the answer for me. I still could say if God had brought us through on dry land, and not drowned our enemies in the sea, it would have been enough. If God wanted to make known to all people that Israel is His precious child and His friend, then it would have been enough to do it by bringing us through on the dry land. What purpose was there in drowning His enemies in the sea according to those who say that half of the sea was dry land for Israel and half of it was a sea for Egypt. This too would have been a wonder about which we could have said, “If God had brought us through on dry land and not drown our enemies in the sea, It would have been enough!”", + "Yet if you think about it,3434 Literally, If you open your eyes” you might answer that the reason God drowned the Egyptians was because of Pharaoh’s incendiary counsel, “Let us deal shrewdly with Him” (Ex. 1:10) - (he meant, against the Savior of Israel. Because Pharaoh insisted on judging Israel with water3535 See BT Sota 11b “The next verse states that Pharaoh said: “Come, let us deal wisely with him [lo], lest he multiply, and it come to pass that when there befalls us any war, he will also join our enemies, and fight against us” (Exodus 1:10). It should have said in plural: With them [lahem], rather than the singular: “With him.” Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says that Pharaoh was saying: Come, let us deal wisely with regard to the savior of Israel, referring to God.“ (From Sefaria) because God had made an oath that he would never bring another flood upon the earth, that is why the Egyptians were drowned in the waters (of the sea). As the sages state, “For You will not abandon me to Sheol…” (Ps. 16:10) From this we learn of God’s love of Israel. Israel was on dry land while the Egyptians drowned in the sea. Not one of the Israelites drowned. Our teacher Moses, of blessed memory, also went down into the river (as an infant) and was saved. As the sages say, in the descent into the sea no Israelite was injured, even partially. This is proof of God’s great love for Israel! There was no further reason for God to provide us with our necessities in the wilderness for forty years to prove His love as the parable above states. Through the power of the miracles at the sea God’s great love for us was recognized, and therefore we can say, If God had drowned our enemies in the sea and not provided for us for forty years, it would have been enough for us.", + "If you say, “Your explanation has surrounded us with many of questions that serve no purpose!” People might argue that the whole matter of miracles at the sea was because Egypt tried “to deal shrewdly” with God (Ex. 1:10) by passing judgment on Israel with water. They knew that God made an oath not to bring another flood after Noah and that is why they chose to judge Israel with water. It was for this that they were punished by being thrown into the sea while Israel was saved. It shows that God took vengeance on Egypt and those who tried to deal shrewdly with God. So, saving Israel was not absolute proof of God’s love of Israel. Rather it was because of the seriousness of Egypt’s sin, thinking that they could shrewdly oppress Israel. That is why it was necessary for them to come of their own accord to the sea and drown in the sea.
In any case, it was necessary for Israel to be saved to show that despite the wickedness and scheming that God prevented, God still provided for them for forty years in the wilderness. This was to make known the truth to all the nations that it was all done out of love for Israel, as in the parable above…God showed us love by providing all our needs in the wilderness. But, then, what was the purpose of the manna, bread from heaven? Therefore we say, If God had provided for us in the wilderness for forty years but had not fed us with manna, this would have been enough for us.", + "If you argue by saying, “Your difficulty has been rejected!3636 See Isaiah 59:14 The purpose of the manna was so that the Israelites would be free to learn Torah (without any daily troubles.) Therefore, God made sure the Israelites were relaxed and peaceful without the worry about where their bread or clothing or anything else would come from. God provided them with manna and clothing that grew with the children so that their hearts would be open to the sea of Torah as the sages say, “Torah could only be given to those who eat manna.”3737 Mechilta D’Rebbe Yishmael 13:17 and other places But take note one should not be blind to the fact that the sages said, “The Sabbath was only given for those who wish to learn Torah.”3838 TJ Shabbat 15:3 If so, since we had manna, why did we also need the Sabbath in the wilderness. That is why we say, “If God had fed us manna but not given us the Sabbath, that would have been enough for us!”", + "The main reason for the Shabbat in the wilderness was to draw down the divine blessing from the soul of Atzilut,3939 Atzilut (also Olam Atsiluth, literally \"the World of Emanation ''), is the highest of four worlds in which exists the Kabbalistic Tree of Life (Aztilah, Beriah, Yetzirah and Asiyah). Beri'ah follows it. It is known as the World of Emanations, or the World of Causes. (Wikiepedia) The soul of Atzilut may refer to the Sefirah of chokhmah. as the pious author of Sefer Daat Chokhmah writes. Once one concludes that this is correct, I realized that there is no question about why the Sabbath was given in the wilderness (before Sinai). The purpose of the Sabbath was to bring about the descent of chokhmah from the soul of Atzilut, why was it necessary for God to draw close to the Israelites at Mount Sinai to rid them of the impurity, as is said, “When Israel stood at Mount Sinai, impurity ceased.” Since the divine ementation came upon the people on Shabbat, I would say, “If God gave the Sabbath and didn’t come close to us at Mount Sinai, that would have been enough.”", + "Based on this analysis, the observance of the Sabbath in the wilderness allowed Israel to draw the sparks of emanation upon themselves. What then was the purpose of stopping the impurity at Mount Sinai? One could say that this would not have served future souls or the souls of all the converts who would stand at Mount Sinai. As a result the observance of the Sabbath before Sinai would have allowed those who didn’t make the golden calf to draw the sparks but it would only have served that generation and those who were present at that time. It would not have served future souls or the souls of converts or those who had been present after they worshiped the golden calf. This would explain why God personally had to come down on Mount Sinai and give us the Torah. The observance of the Sabbath and God’s presence at Mount Sinai were able to purify and sanctify the people and then it would have been sufficient to send Moses to give us the Torah so that God did not have to come down on the Mountain and give us the Torah. This is the purpose of the statement, “If God had come close to us at Mount Sinai and not given us the Torah, it would have been enough for us.”", + "One might respond that if the commandments were given through our emissary, Moses, of blessed memory, then there would be no reward for the commandments in this world at all! This is because there is no prohibition of delaying payment when it is delivered by a messenger.4040 See Lev. 19:13, Baba Metziah 111--112, Mishnah Torah Hiring, 11:2 The rewards in this world are for the first two commandments which we merited to hear directly from God in the fire of Sinai. I figured all this out by myself, if according to your words there is a reward for the first two commandments which we heard from God, why then did God have to give us the land of Israel with its wars and troubles. It should have been enough for us to receive the reward wherever we went - why did we need the land of Israel and to eat its produce? Therefore one could say, “If God gave us the Torah but had not brought us into the land of Israel, that would have been enough for us.”", + "If you explain that the land of Israel is considered an altar for atonement for a Jew while he is alive and even after he passes away, then when we enter the land of Israel it should atone for our sins. But one might ask - if the land of Israel has such a power to bring atonement, why do we need the Holy Temple for atonement - shouldn’t the land be enough? On this we say, “If God gave us the land of Israel but had not built the holy temple for us that would have been enough for us.” Rather God continued to perform good and awesome acts of goodness for us. “How much more so is thegood that the Omnipresent has bestowed upon us….” We have written these matters as if they were part of a discussion of a person with his neighbor to sweeten them. But the purpose was to praise the Master of all…", + "Let me add some extra tidbits along with this section,4141 Job 29:18, literally “I thought I would end my days with my nest.” with the help of God. The Shibolei HaLeket explained the beginning of this passage according to a number of the commentators. It is connected with how the Tannaim, Rabbis Yossi HaGalilee, Elezer, and Akiva added up the number of miracles. Based on the statement, “How much more good,” was added adjacent to the words of these holy sages, the great ones of the world. That is, we can continue to speak about and increase our praise for the acts of goodness that were bestowed on us and the miracles God did for us because of His love and compassion as they explain.
Additionally they add a bit more. After the Maggid speaks of something familiar, namely the ten plagues and the drowning of the Egyptians at the Sea, these holy sages explain with additional verses the many miracles and acts of kindness which God performed. Look carefully and you will find that there are several aspects of each one which we do not see. Rather we only sense the miracle in its entirety.
Once we learn the interpretations of the Tannaim about the multiple aspects of each miracle, we also count “the acts of goodness which God bestowed on us.” They are mentioned as an entirety but each act contains many branches and vines from the tree of God. This is the intention of the verse, “God alone works great marvels, His steadfast love is eternal;” that is, we know every act of God in its entirety but there are many details which even a wonder worker cannot foresee. This is, “God alone works great marvels.” In every act of God there are many individual marvels but no one can recognize all of them in their entirety. Each one is a single act of Hesed - Loving Kindness - but actually each act of Hesed is made up of many wonders - so much so that we can’t even know how many!", + "It is stated, “If God had taken us out of Egypt and not brought judgments on them, it would have been enough for us.” It is possible to explain this as follows: Certainly, “The Glory of Israel does not deceive,” God forbid! (l Sam. 15:29) God said to our forefather, Abraham, “I will execute judgment on the nation they shall serve.” (Gen 15:14) Certainly God was going to judge them but would God add many more plagues so that each plague was made up of four or five plagues, in order to fulfill His decree? God did this in order because they intended to oppress Israel and were not going to fulfill God’s decree. Thus it is written, “If God took us out of Egypt,” to fulfill His promise, “But he didn’t pass judgment.” The first was to fulfill His promise and the second was to deal with their evil intentions against God’s people. God did this specifically because, “The Egypt oppressed them with forced labor,” (Ex. 1:11) and not as part of God’s promise. Certainly it would have been enough for God to fulfill the Covenant of the Pieces.
Further, it is stated, “If God had passed judgment but not done so against their gods, it would have been enough.” Thus it is written, “Adonai will punish the host of heaven in heaven and the kings of the earth on earth. (Is. 24:21) This is based on the principle that angelics princes are judged in heaven by the holy angels of fire, and many nations fight against the nation “until the time that their foot falters.” (Deut. 32:35) Here, in the story of the Exodus, everyone was in God’s hand, so that we say, “If God had judged them,” that is, if God Himself had done so it would have fulfilled the promise, “I will execute judgment,” and had God not done so to their gods. Instead had God only lowered the angelic princes from their rank, it would have been enough.
It then states, “If God had judged their gods but not killed their first born, dayyenu.” The author of Shibbolei HaLeket4242 Zedekiah ben Abraham HaRofei c.1210 - c.1280 CE. was an Italian rabbi and posek. He studied in Wurzburg, Germany, under students of the great Ba'al Tosafot, R. Shimshon miShantz. Later, he returned to Rome, the city of his birth, and continued his studies under his uncle, R. Yehudah ben Binyamin. In his old age, he studied mystical interpretations of Rambam's Moreh Nevuchim with the famous itinerant kabbalist and mystic, R. Avraham Abulafia. His work, Shibbolei Haleket, was referenced extensively by subsequent poskim. (Sefaria) writes that, “Judged their gods,” is juxtaposed to “their firstborn,”because in one night two plagues took place that were similar to each other, as is written, “I will mete out judgments to all the gods of Egypt,” (Ex. 12:12) This means the idols of wood rotted, those of medal melted and, those made of stone fell down and were smashed. Similarly, it was the custom of the Egyptians to etch an image of the firstborn on a tablet when they died. On that night all of the idols were erased and blotted out. This was especially hard since it felt like the day on which they originally died.4343 Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah, Magid, Dayenu 4:1 The miracle was doubled - killing the firstborn and giving us their wealth as an inheritance. It was given to us as payment for our service while we were subjugated to them, as God had promised, Afterwards they shall go forth with great wealth. Also if they had given us their wealth but God had not split the sea this too would have been a great miracle and it would have been enough for us. This is what the author of the Shibbolei Haleket writes." + ], + [], + [], + [ + "It has been shown (Deut. 4:35) that the sage explained that God gave us the wealth of the firstborn and established us in their place as the recipients of their inheritance. Why was it necessary for God to command Israel, “Tell the people to borrow, each man from his neighbor and each woman from hers, objects of silver and gold.” (Ex. 11:2) Why use the language of borrowing and afterwards tell them to take possession of it? It doesn’t make sense as the commentators establish and as we have written in our modesty elsewhere. But it has been seen elsewhere that those who are sentenced to death, their possessions belong to the king. This can be explained as follows: God is the Master of the Universe and everything is in accordance with the law and even in accordance with human law. Since the belongings of a person who is executed by the state now belongs to the king, the possessions of the firstborn in Egypt belonged to the blessed Holy One who then gave them to Israel. On the fifteenth of Nisan as the Israelites were leaving Egypt and the Egyptians were burying their dead, it was necessary for the Israelites to again ask for the possessions of the Egyptians as they had done previously during the plague of darkness. They still hadn’t taken possession of them. When God smote the firstborn of Egypt, the possessions of the executed now belonged to God who inherited them. The Israelites took everything that belonged to the Egyptians according to the law. This is the meaning of the passage, “And I shall execute judgment on the nation that enslaved you.” The sages said that this refers to the plague of the firstborn. First, their possessions belonged to the king, but afterwards, once the plague of the firstborn took place their belongings were inherited by the Israelites by right of the king. Check into this and you will find that there are a number of passages and statements of the sages about this." + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Rabban Gamliel used to say, One who has not mentioned three things on Pesach has not fulfilled his obligation, and these are them: the Pesach sacrifice, matzah and maror.
Rabban Gamliel used to say: One can explain this based on what I heard from a great scholar. One reason that they needed a question and answer on the eve of Passover is based on what is stated in the Jerusalem Talmud, Ch. 3 of Bikkurim: The Mishnah states, “One reads (the Bikkurim passage) to him.” “This is taught since it states, “You shall answer and say,” (Ex. 26:5) “answering” is only from another person.”4444 JT Bikkurim 3:4 Note that there is a question about the proper version of the text. Some say , “Answering is only by a single person. The Vilna Gaon and others read “by another.” The Ridbaz writes - הגר\"א ז\"ל בכי\"ק מחק זאת וה\"ג תני ולא עוד אלא שסמכו למקרא וענית ואמרת אין עני' אלא מפי אחר ר\"ל מלבד מה שנמנעו מלהביא מפני הבושה התקינו שיהו מקרין את מי שהוא יודע משום שסמכו על המקרא דאין עני' אלא מפי אחר: This is what Rabbi Ovadiah (of Bartenura) wrote in his commentary. Also this is what is meant by Lechem Oni - “The bread of affliction [leḥem oni]” (Deut. 16:3) means bread over which one explains [onim] many things.”4545 See BT Pesachim 115b, that is, “one recites the Haggadah over matzah. Again, it implies that it is done by others. Therefore they must ask and answer. This is what I heard from a great sage.
Based on this one can explain what the Maggid wrote in the Haggadah regarding one who doesn’t know how to ask. “You open it for him, as it is stated, “You shall tell your child on that day.” You might have thought that since one must question in order that someone else might answer, one should ignore the child who doesn’t know how to ask, and treat him as if he doesn’t exist. To this we answer, “You open for him,” even without a question because one should not judge as possible what is impossible. Granted, the one who knows of the commandment to tell the story of the Exodus is expected to do so through questions and answers. But the one for whom it is impossible to do so, you must open the subject for him, since the Torah states, “You shall tell your child.” the verse does not state, “question,” as is the case in other places. This implies that if one cannot ask, you tell him without a question.", + "One can examine this statement based on the questions of the wise, wicked and the simple children. For each one we read, “The wise says “What does he say,” 'The wicked says, “What does he say,” and “The simple says, “What does he say,” (mahu omer)? Here, however, the fourth child is described as, “And the one who doesn’t know to ask,” (v’eino yodea lishol) with an additional vav when it should have stated, “one who doesn’t know to ask,”(eino yodea lishol).
This (extra vav) suggests that even if the parent has another child who can ask and fulfill the obligation with an answer, the parent is still obligated to explain it to the one who doesn’t ask, thus, fulfilling the passage, “And you shall tell your child.” This verse is not meant to be fulfilled by those who have only one child (who cannot ask). It is from this that we come to explain the statement, “Rabban Gamliel used to say, anyone who has not explained these three things…” Rabban Gamliel means to say that even if the child hasn't asked, the parent must still explain them himself. And if he hasn’t stated it even without posing a question, then he has not fulfilled his obligation. If he states it, even though he does so without posing it as a question, he fulfills his obligation since Rabban Gamliel believes that we have an obligation to discuss many matters of Passover even. However, if he says it and it is not from the mouth of another , he has fulfilled his obligation since he must speak of these three statements." + ], + [ + "The Pesach offering that our ancestors were accustomed to eating when the Temple existed, for the sake of what was it? Because the blessed Holy One, passed over the homes of our ancestors in Egypt, as it is stated, \"And you shall say: 'It is the passover sacrifice to the Lord, for that He passed over the homes of the Children of Israel in Egypt, when He smote the Egyptians, and our homes he saved.’ And the people bowed their heads in homage.\" (Ex. 12:27)
The Pesach offering that our ancestors: The reason for the Pesach offering which we were commanded to bring is as was explained: “Draw out” (Ex.2:21) your hands from idolatry, “And take unto yourselves a lamb” to fulfill a divine command.4646 See Rashi Exodus 12:6, Mekhilta D”Rebbe Yishmael Exodus 12:6 Then discard the bones to show your disdain for idolatry. Throw them outside as a way of publicly stating it! But in the time when the Temple was standing, this reason no longer applied, neither completely or in part. Therefore we ask, “For what do we eat the Passover offering, since Pesach comes and is celebrated in the time that the Temple was standing.", + "The Rashbatz4747 Simeon ben Zemah Duran, also Tzemach Duran (1361–1444), known as Rashbatz (רשב\"ץ‎) was a Rabbinical authority, student of philosophy, astronomy, mathematics, and especially of medicine, which he practiced for a number of years at Palma (de Majorca). A major 15th century posek, his published decisions in matters of halacha have been widely quoted in halachic literature for hundreds of years. states that Rabban Gamliel who said these three things is not Rabban Gamliel the elder4848 Rabban Gamaliel I, was a leading authority in the Sanhedrin in the early first century AD. He was the son of Simeon ben Hillel and grandson of the great Jewish teacher Hillel the Elder. Gamaliel is thought to have died in 52 AD but his grandson, Rabban Gamliel ll. 4949 Rabban Gamaliel II ( before c. 80-c. 118) was a rabbi from the second generation of tannaim. He was the first person to lead the Sanhedrin as nasi after the fall of the Second Temple in 70 CE. He lived at the time of the destruction of the Temple…The temple was destroyed in the generation of Rabban Gamliel ll when Rabban Yochanan ben Zakkai asked Vespasian not to terminate the patriarchate of Rabban Gamliel, as is written in Perek HaNizikin.
Certainly this is Rabban Gamliel the elder who saw the Temple standing in his days when they offered the Passover offering…. This is also stated, “Rabbi Tzadok said: There was an incident with Rabban Gamliel, who said to his slave Tavi: Go and roast the Paschal lamb for us…”5050 See Mishnah Pesachim 7:2 , BT 75a But this Mishnah was taught after the destruction of the Temple. Therefore it states, “The Pesach offering which our ancestors ate when the Temple was standing…” But the version of the Mishnah in Pesachim only states, “the Pesach because the Omnipresent passed over the homes of our ancestors in Egypt,” and no more. It does not state, “Which our ancestors ate when the Temple was standing.”
The Rambam includes this version of the Mishnah in the Mishneh Torah, Hametz Ch. 7. It seems the Maggid expanded the words of the Mishnah. If that is so, there is no reason to assume that the Mishnah in Ch. 10 of Pesachim was composed after the destruction of the Temple. Or that the statement regarding Rabban Johanan ben Zakkai asking Vespasian not to terminate the Patriarchate is the same Rabban Gamliel as the Mishnah. It seems more likely that he didn’t ask to preserve the house of Rabban Gamliel as patriarchs but he asked not to kill them. This would explain how Rabbi Johanan ben Zakkai became the Patriarch since the Romans were afraid that Rabban Gamliel should become the Nasi, the Patriarch.", + "I have further seen in the Responsa of Rashbatz,5151 Simeon ben Zemah Duran, also Tzemach Duran (1361–1444), See Above Part One, Sim. 136, and also in, Magen Avot, Pt. 1, Page 12b that he was of the opinion that Rabban Gamliel was a minor at the time of the destruction of the Temple. That is why Rabban Johanan ben Zakkai was appointed the head of the Sanhedrin. But at the end of Yebamoth, the statement that Rabban Gamliel allowed a woman to marry based on one witness is Rabban Gamliel the elder.5252 BT Yevamot 122a It would appear then that Rabban Gamliel was 20 years old and that Rabban Gamliel the elder died 15 years before the destruction of the temple. (See what Rabbi Menachem Azariah for Fano5353 Menahem Azariah da Fano (1548 – 1620) was an Italian rabbi, Talmudist, and Kabbalist. wrote in the book מא\"ד part 2.5454 I am not certain what book this is - possibly I have the author wrong …Check this carefully for I cannot go on at length on this topic here. Some time later I came across the book Sh’eilat Yaavetz,5555 Jacob Emden, also known as Ya'avetz (June 4, 1697 – April 19, 1776), was a leading German rabbi and talmudist who championed Orthodox Judaism in the face of the growing influence of the Sabbatean movement. He was acclaimed in all circles for his extensive knowledge Part 1, Siman 99 where he agrees that Rabban Gamliel was very young at the time of the destruction of the temple. Otherwise God forbid that Rabbi Yohanan ben Zakkai would have assumed the position of Patriarch if Rabban Gamliel was already an adult . The story in which he tells his servant to go roast the Pesach takes place after the destruction of the Temple. His statement regarding Rabban Yochanan ben Zakkai is not convincing since he may have done so because he was afraid they might try to kill Rabban Gamliel. Also he does not mention the statement at the end of Yevamot which was at the time of the destruction of the Temple and he was more than 20 years old. Also, the suggestion that they were still offering the Passover sacrifice after the destruction of the temple seems far-fetched - a proof is needed from the sages for this…" + ], + [], + [ + "This matzah that we eat, for what reason? Because our ancestors' dough was not yet able to rise, before the King of the kings of kings, the blessed Holy One, revealed Himself to them and redeemed them, as it is stated, \"And they baked the dough which they brought out of Egypt into matzah cakes, since it did not rise; because they were expelled from Egypt, and could not tarry, neither had they made provisions for themselves.\" (Ex. 12:39)", + "This matzah that we eat: The holy Zohar states, “When the people of Israel were in Egypt, they were under alien authority; when the blessed Holy One desired to bring them close, He gave them the realm called lechem oni, impoverished bread…female without male. When they drew close, the Holy One entered with the other rungs, Uniting male with female so that matzah became mitzvah.” 5656 Zohar Volume 1 157a. Matzah is connected to Shechinah. When the Shechinah unites with the other Sephirot it becomes mitzvah - the extra vav symbolizes the middle six Sefirot. According to this interpretation, matzah is female without male. That is why God first gave them matzah when they left the alien domain. Afterwards, they merited mitzvah which united the masculine with feminine. If so, how do we explain that they merited both the written and the oral Torah, Torah and Mitzvot, if they ate matzah, which is feminine without masculine.
The statement, “This matzah that we eat, for what reason?” offers a more general reason for matzah, “because our dough…” In his sermons Rabbi Hayim Vital explains that the verse, “And they baked unleavened cakes,” implies that the dough didn’t rise because they were destined to be expelled from Egypt. This is also stated in the Haggadah, “This matzah that we eat for what reason? Because our ancestors’ dough was unable to rise…”
This is difficult because they were commanded regarding both the prohibition of eating chametz, and removing it from one’s possession as we see in Mishnah Pesachim Ch. 2 and in the passage, “From where is the prohibition against eating leavened bread during the first Passover in Egypt applied only one day…:5757 BT Pesachim 28b It is also found in the passage, “Consecrate to Me every first-born…” (Ex. 13:2) In these passages, they are commanded to observe Pesach Dorot, which is all seven day and bal yireh.5858 See Exodus 12:19 amd 13:7 - Throughout the seven days unleavened bread shall be eaten; no leavened bread shall be found with you (lo yeraeh), and no leaven shall be found in all your territory. According to this, they could bake the matzah dough and leave it for the second day when it would be permitted to them. But because they were about to be expelled from Egypt the dough didn't rise. To remind them, the prohibition of hametz was added as well as the mitzvah to bal yireh all seven days - this is the essence of the interpretation of Rabbi Chaim Vital.", + "What was unknown to the Rabbi (Vital), of blessed memory, is that the ancient ones and the Ramban answered this difficulty. The Israelites were warned regarding Bal Yireh for the first day of Passover even during Pesach Mitzrayim. But the Ra’am ….and Rabbi Yeshaiya write that the reason that we say, “This matzah... because our ancestors' dough was unable…” That is, the Holy One saw that the Israelites would be expelled and therefore He commanded seven days on which they could not eat chametz or possess it (bal yireh). See what it says there at length. Rabbi David Abudraham5959 David Abudarham (fl. 1340) referred to as Abudarham was a rishon who lived at Seville and was known for his commentary on the Synagogue liturgy. explained in the name of Rabbi Joseph Kimchi,6060 Joseph Qimḥi or Kimchi was a medieval Jewish rabbi and biblical commentator. He was the father of Moses and David Kimhi, and the teacher of Rabbi Menachem Ben Simeon and poet Joseph Zabara. Grammarian, exegete, poet, and translator; born in southern Spain about 1105; died about 1170. the Ran6161 Nissim ben Reuven (1320 – 1376,) of Girona, Catalonia was an influential talmudist and authority on Jewish law. He was one of the last of the great Spanish medieval Talmudic scholars. and Tosefet Yom Tov6262 Rabbi Gershon Shaul Yom-Tov Lipmann ben Nathan ha-Levi Heller (c. 1579 – 19 August 1654), was a Bohemian rabbi and Talmudist, best known for writing a commentary on the Mishnah called the Tosefet Yom-Tov (1614–1617). Heller was one of the major Talmudic scholars in Prague and in Poland during the \"Golden Age\" before 1648. and also I saw it in Nimukei Rabbeinu Yeshaiya to the Torah… he also wrote similarly to Rabbi Chaim VItal which I quoted in my essay, Pnai David, Parshat Bo.", + "Our relative, Rabbi Israel Zeevi6363 Abraham Israel Zeevi - Zeevi was a great-grandson of Jerusalem rabbi Israel ben Azariah Zeevi, and grandson of the Moroccan kabbalist Abraham Azulai. From 1701 to 1731, Zeevi was chief rabbi of Hebron where he headed the \"Emeth le-Yaakov\" yeshiva. explains that matzah is meant to remind us of the poor bread that the Israelites ate while they were slaves. The Egyptians gave them matzah to oppress them. That is why they left with matzah of rice, millet, and lentils like the food that Ezekiel ate.6464 See Ezekiel 4:9 Thus, when we say, “This matzah,” must be made from wheat which can become leavened. It is meant to remind us of the oppression of our ancestors. Yet rice and millet can also rise. That is why the answer given is, “Because our ancestors' dough was not yet able to rise,” and it was supposed to be a reminder of the redemption. These are my words. Let lips acknowledge this explanation.6565 See Proverbs 24:26, BT Gittin 91" + ], + [], + [ + "This maror that we are eating, what is the reason? To commemorate that the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt, as it is stated; \"And they made their lives bitter with hard service, in mortar and in brick, and in all manner of service in the field; in all their service, wherein they made them serve with rigor.\" (Ex. 1:14)
This maror: It may be that he is asking about chazeret,6666 Hazeret is usually understood as romaine lettuce. Many Seder plates have a place for maror and for hazeret. (for the mishnah states) that the commandment is to eat chazeret.6767 See Mishnah Pesachim 10:2 Furthermore, it must be raw - it cannot be cooked or pickled. Rabban Gamliel answered, “Because they embittered our lives - when it is pickled or cooked it loses some of its taste. The reason it must be raw is because we were oppressed bifarekh, “with rigor.” That is, at first befeh rakh, “a soft tongue,” and in the end biferakh, “with rigor.” The commandment is to eat chazeret since at first it is sweet and it becomes bitter in the end.", + "One might ask, since we had other symbols of slavery - matzah and haroset which reminders of the mortar, and vegetables which remind us of the straw, why do we need maror? The Haggadah answers, “Because the Egyptians embittered their lives….” That is, through the difficulty of subjugation. This is an important essential; because of harsh subjugation we left Egypt before the time because it caused a premature exodus. That is why it is fitting to have a special sign for it.
This is how Rabbi Moshe Alsheikh6868 Moshe Alshichn (1508–1593), was a prominent rabbi, preacher, and biblical commentator in the latter part of the sixteenth century. The Alshich was born in 1508 in the Ottoman Empire, and was the son of Hayyim Alshich. He later moved to Safed where he became a student of Rabbi Joseph Caro. His students included Rabbi Hayim Vital and Rabbi Yom Tov Tzahalon. He died in Safed in 1593. (Wikipedia) understands the Haggadah. He explains that “their lives” means “their souls.” because the Egyptians made them worship false gods. Until Israel slaughtered the Passover offering and accepted God’s divinity, they were transgressions. Willful or accidental sins became merits and there was a great relief to them that in the moment of repentance they became mitzvot. We eat maror to remind us of their righteousness. Further, because they were worshiped idols, they suffered and were bitter. Their bitterness became a merit to them. Therefore we eat maror because of the bitterness the Egyptians cause and the righteousness we received because of it." + ], + [ + "In each generation one is obligated to behave as if one personally6969 Liharot is literally, To make oneself appear, to show oneself. went out of Egypt. As it is said, “You shall tell your child on that day saying, ‘It is for this that Adonai did for me when I went out of Egypt.” (Ex. 13:8) For it was not only our ancestors that the blessed Holy One redeemed but us too, as it says, “And He brought us out from there, in order to bring us to, and give us, the land which He promised to our forefathers.” (Deut. 6:23)
In every generation: The Maggid explains above regarding the passage, “We were slaves..and if the Holy One had not taken us out of Egypt then we, our children, and our children’s children,” as follows. The sages said, had Israel delayed even briefly, they would have entered the fiftieth gate of impurity (God forbid) and the name of Israel would have been obliterated. This is the reason that one is obligated to behave as if one personally left Egypt and to bless God’s glorious name who performed great acts during the Exodus from Egypt. If God had not taken us out when He did, we would never have left, God forbid.
It is proper to give thanks as if we were the ones who left Egypt. Even though we are in exile, the obligation still falls on us as if we are free men and women on that night and we saw the signs of freedom. For these are the signs7070 See BT Berachot 5b literally, “this is the bone…” that we went forth to freedom even now and this will give Israel hope. Had we not gone forth we would have become impure (God forbid) and Israel would have been wiped out!
The statement, “In every generation…” means whether in a generation of destruction or a generation of regular exile, it should not enter your mind to say, “How can we rejoice like free people when we are deeply troubled among the impure in a valley of tears, during this destructive exile?” No, for it is an obligation placed upon us as if we were among those who went forth from Egypt. In this way we will anticipate redemption and understand that even though we were a nation within another nation, controlled by the angelic prince of Egypt, the Omnipresent had compassion on us and took us out. How much more so, if God took us out of this exile (will he do so now)! Based on this my grandfather, author of Hesed L’Avraham,7171 Abraham ben Mordecai Azulai (c. 1570–1643 was a Kabbalistic author and commentator born in Fez, Morocco. In 1599 he moved to Ottoman Palestine and settled in Hebron explained that the Exodus from Egypt was the escape from the first angelic prince and a sign for redemption from future subjugations by other kingdoms. According to this they explained, “I will recount the kind acts of Adonai, the praises of Adonai,” (Is. 63:7) to mean that we must imagine that we went forth from Egypt. “Like all that Adonai has bestowed on us.”", + "According to the allegorical interpretation, it means that we have an obligation to behave as if we personally went forth from Egypt. We do so in order to arouse our heart of stone, which holds impurity before and after it. If we can do so we can abandon the many sins that we tread upon and we will see ourselves as if he personally went forth from Egypt in order to separate ourselves from sin as has been explained. We will circumcise our uncircumcised heart, just as we circumcised our flesh when we went forth from Egypt in order to accept God’s Torah and commandments when we left Egypt. That is why it is an obligation to make ourselves appear as if we left Egypt to repair our corruption and to take shelter in the pleasantness of God, accepting the Kingdom of heaven in love so that we will experience a complete and eternal redemption" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "Therefore we are obligated to thank, praise, laud, glorify, exalt, lavish, bless, raise high, and acclaim the One who made all these miracles for our ancestors and for us: He brought us out from slavery to freedom, from subjugation to redemption, from sorrow to joy, from mourning to festivity, and from darkness to great light. , And let us say before Him, Halleluyah!7272 The Ashkenazic version is slightly different: Therefore we are obligated to thank, praise, laud, glorify, exalt, lavish, bless, raise high, and acclaim He who made all these miracles for our ancestors and for us: He brought us out from slavery to freedom, from sorrow to joy, from mourning to [celebration of] a festival, from darkness to great light, and from servitude to redemption. And let us say a new song before Him, Halleluyah!
In the statement, “From slavery to freedom,” refers to the body. “From subjugation to redemption” refers to the soul since the soul was in exile, “as a soul which incurred guilt” through the idolatry of Egypt for our soul went out from there. “From sorrow,” refers to the demonic realm; “to joy,” refers to the Shechinah who is called Simchah. We were subjugated to the demonic realm but we came to dwell beneath the wings of the Shechinah. The Zohar states that we were given matzah which is feminine.7373 And a symbol of the Shechinah as we saw earlier. For the body we say, “From mourning to festivity.” For the giving of the Torah we say, “From the darkness,” of false beliefs which were in Egypt “To a great light.”", + "Or it might be that the double language, “From slavery to freedom,” according to the sages, refers to the statement, “Slavery ceased on Rosh Hashanah”7474 See BT Rosh Hashanah 11a “On Rosh HaShana our forefathers’ slavery in Egypt ceased; in Nisan the Jewish people were redeemed from Egypt.” since they were freed from doing servile work, But they were still subjugated (to the Egyptians) which is a level above slavery. Afterwards they went out from subjugation to partial redemption so that they could be completely redeemed.", + "There are seven terms of praise used in this formula “To thanks, to praise…” for the six days and the seven day, to thank God and bless His name. They are the exodus “God took us out from slavery to freedom…” It might be that they refer to five times Elohim which have the gematria (the numerical value) of 430 that we were supposed to dwell in Exile. But God in His mercy only made us remain in exile 86 years, the gematria of Elohim. God transformed four times elohim to compassion, as the sages said. And for this they decreed five exoduses for God’s compassion is never ending." + ], + [ + "Halleluyah! Praise, servants of Adonai, praise the name of Adonai. May the Name of Adonai be blessed from now and forever. From the rising of the sun in the East to its setting, the name of Adonai is praised. Adonai is above all nations, His honor is above the heavens. Who is like Adonai, our God, who sits on high; who looks down upon heavens and earth? He brings up the poor out of the dirt; from the refuse piles, He raises the destitute,seating them with the nobles, the nobles of his people. He seats a barren woman in a home, a happy mother of children. Halleluyah! (Ps. 113)
Halleluyah! Praise, servants of Adonai: This can be explained according to the author of Hilchot Ketanot (Sec.1, S. 261).7575 Sefer Halachot Ketanot, brief responsa in various matters. It includes several different works including several glosses in Italian handwriting [by one writer], two of which are signed “Machsi” [initials] – signature of Rabbi Moshe Chaim Soskino, among the scholars of Italy, Dayan in Firenze, Italy; succeeded his father Rabbi Daniel of Tirrenia author of Ikrei HaDat. He was closely associated with Chida who cites him in his books with high esteem. The Talmud states, “One who excessively praises God, will be swallowed up from the world.” 7676 BT Megillah 18a But didn’t King David, of blessed memory, complete all the praises and yet his life did not end? The author answers, “In God’s presence we can only recite the praises of Scripture that contain all the general praise. But simple people like us do not have the ability to offer praise before the King. But when we are not in God’s presence (in prayer) it is permissible to speak of God’s greatness.”
This is the meaning of this psalm, “Halleluyah.” It does not state “Anyone may praise God.” Rather, the psalmist says, “Praise, you servants of Adonai.” This refers to those who are experts in praise. Only they can stand before God with their own praise may do so. If we are not standing before God we are permitted, “to praise the name of God.” But those who praise God’s name are those who aren’t in God’s presence and are not “Servants of the Lord,” as the author of Hilchot Ketanot explains.
David says, “May the Name of Adonai be blessed from now and forever.” King David said, “Now that I have completed the book of Psalms everyone is able to praise God, even in His presence, because the nation can read all the psalms of praise. When I say, “May the name of Adonai be blessed now and forever,” means even later generations can sing songs of praise to God which are in the book of Psalms which I have prepared.
Certainly “servants of Adonai '' are experts who can comprehend the inclusive praises of God since permission is given to them. For, “From the rising of the sun in the East to its setting, the name of Adonai is praised.” This means that the sun follows its path because it continually sings praises to God. When Joshua wanted to stop the sun, he said, ““Stand silent, O sun, at Gibeon!” (Josh. 10:11), as the sages said. Thus the sun constantly praises as do the remnant of servants of Adonai who God calls and who can to praise God.
However, it is specifically the experts “servants of Adonai, (who can praise God) because, “Adonai is above all the nations and his honor is above the heavens.” God’s presence is more recognized there. God commands praise from those whose foundation is in the dust. As it says“For God is in heaven and you are on earth; that is why your words should be few.” (Ecc.5:1) And, “Who can tell the mighty acts of Adonai?” (Ps. 106:2) Therefore, the servants of Adonai who are experts can offer expansive praises.
Now it is said, “In a place where we find God’s greatness, we also find God’s lowliness,”7777 Midrash Lekach Tov Deut. 10:17 so to speak. Thus, the psalmist says, “Who is like Adonai, our God, Who sits on high; Who looks down (mashpili) upon the heavens and the earth?” This means that God, so to speak sees the soul and the body , as the sages say, “He summoned the heavens”7878 Psalm 50:4 - this is the soul; “And the earth” - this is the body. Afterwards he explains, “He brings up the poor out of the earth.” (Ps 115) This alludes to the soul which resides among the husks, and God raises it up and sends it to this world, so to speak. It is called dal, poor, because the soul (neshama) is poor since it has no good deed until it enters this world. When it enters this world it is like the needy person who is raised from the dung heap because it desires awe and wisdom. “He raises the destitute, seating them with the nobles.” (Ps. 115) The nobles are those who truly fear God in the way described in Chagigah: “The daughter of the noble refers to the daughter of Abraham, our father of blessed memory. Abraham was the first to bring converts to God; as a result he devoted (nadvah) his spirit to the service of God. Here too, it says with the nobles (nedivim) of his people… “And from the dung heap he lifted up the needy person,” He arouses the holy and needy soul who is without good deeds that can lift him from the dust, which is the demonic realm (the other side) - as is stated, “The serpent's food shall be the earth.” (Is. 65:25)
And so, when you come to this land, the soul of this world becomes besmirched here, imbibing the refuse, dung and impurity and wickedness of every generation. This holy soul becomes desirous to abandon the way of God. God in his compassion raises the needy soul up from the dung heap of this world, making it want to fear God and wisdom, since one who desire fear of God and wisdom and comes to purify itself, God helps it by seating it among the nobles who are devoted to the services of God. When this happens, it dwells there forever. Since fear of God precedes it, it gains enlightenment from the nobles of his people, the rabbis of the academy, as the sages say, “And restore him to his people.” (Deut. 33:7) This is said about Judah who studied Torah in the academy. After he has learned Torah with the “Nobles of his people,” the students of the academy, the time of pruning arrives and it is a time of love, to marry a wife, as it states in the first chapter of Kiddushin “A person should first study Torah, and afterwards, he should get married.” 7979 BT Kiddushin 29b
The statement, “He seats a barren woman in a home, a happy mother of children.” The essence of a household and one’s partnership is with his wife. The main purpose of a wife is to beget children - two sons, according to one opinion, and a son and a daughter, according to another - this is the halacha. This is the meaning of, “A happy mother of children.” (eim habanim semeichah) The first letters these words spell eesha, wife.He rejoices in children with her when they are fine flour, since pure and holy thoughts cause this, as the rishonim say. Also, through children who are of a holy seed it is made known that their partnership is fine and beautify as was stated at length in Parashat Derachim8080 A work containing twenty-six homiletic treatises on various subjects, by Rabbi Yehuda Rosanes.Rabbi Yehuda Rosanes (1657-1727) was Rabbi of Constantinople. On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi (\"hakam bashi\") of the Ottoman empire. He took a very active part in condemning and denouncing the Shabbethaians, and he was one of the signers of an appeal to the German communities to oppose the movement. This work and others were edited & published by his devoted pupil Rabbi Yaakov Culi, author of Meam Loez. (Wikipedia)...Their beautiful partnership causes God’s presence (yud - hay) to dwell between them, and through a son and a daughter which alludes to (vav - hay) the four letter name of God is united and this is Halleluyah: Hallel has the same gematria adonai (65) plus vav and yud - hay. It may be that this is what the sages meant when they said, Hallelujah, is a great praise for it includes both the name of God and praise." + ], + [ + "When Israel left Egypt, the house of Jacob from a people of foreign speech. Judah became His Holy One, Israel, His dominion. The Sea saw and fled, the Jordan River turned away. The mountains danced like rams, the hills like young sheep. What is happening to you, O Sea, that you are fleeing, O Jordan that you turn to the rear; O mountains that you dance like rams, O hills like young sheep? From before the Master, tremble O earth, from before the Lord of Jacob. Who turns the Rock into a pond of water, the flint into a spring of water. (Ps. 114)
“When Israel left,” Israel refers to the males. “The house of Jacob” refers to the females. “A people of strange speech,” this refers to the Egyptians who committed slander. If they were willing to slander the Israelites, then against the wives of the Israelites, all the more so. But anyone who disqualifies others (by speaking poorly of them) is himself damaged, as well as one who opens his mouth to speak foolishly. “Judah became his Holy One,” In the past Israel guarded themselves from promiscuity for we find that wherever there is mention of holiness it is because there is a safeguard against promiscuity. The proof is, “Israel, His dominion.” Because of Israel’s chastity, it merited to have its own kings and princes rule over them, like a city that had everything in it.8181 See BT Hullin 56b “Judah became,” alludes to the time of the separation of languages (Dor Haflagah) when holy souls were placed in their own special treasury, as is explained by the מז\"ה of blessed memory, and in a Tosafot in the first chapter of Avodah Zara… This is the meaning of, “Judah became…” that is, only Judah had souls worthy of serving God from the storehouse of precious vessels.
It also alludes to Judah (our forefather). The episode of Tamar all happened according to God’s plan and was “From God.” (Ps. 118),That is, it was God’s doing that Judah became a Holy One and was given dominion over Israel for dominion was a sign that one was guarded against promiscuity, as is said in Tanhumah and the Zohar at the end of Lech Lecha. Yesod and Malchut are united,8282 Joseph is associated in Kabbalah with the Sefirah of Yesod which is also connected with the rite of circumcision. Because Joseph resisted the temptation of Potephera’s wife - he has the merit of being associated with this Sephirah. The divine phallus brings fulfillment through its connection with the Shechinah which is the feminine aspect of divinity - thus, Joseph’s casket has the Mem for malchut engraved on it. Judah’s association is more difficult to understand - possibly his intimacy with Tamar is not seen as promiscuity since it was part of the divine plan. Josef in righteousness and “Judah drew near” (Gen. 44:18) so that righteousness and peace embraced each other.
The Psalm continues, “The sea saw it and fled.” The sea saw Joseph’s casket for he guarded the sacred sign of the covenant (brit) and therefore it merited dominion. As the sages explain, it was through Joseph’s merit that the sea split, as it says, “The sea saw it and fled.” It saw the letter Mem that was written on the casket and fled, causing the sea to split for his sake…Israel also guarded itself from promiscuity by safeguarding the covenant. Israel was that the sea was calmed for them. This also occurred with the Jordan river, as is stated, “The Jordan River turned away.” Since they were all righteous and guardians of the holy covenant, “The mountains danced like rams” at Mount Sinai when God wanted to give the Torah to Israel. This was also a sign of their distinguished status. The sages say that Israel merited the Torah because all of them had true distinguished lineage. From this it came to be known that the Egyptians spoke falsely against the house of Jacob, the Israelite women.
“What is happening to you, O Sea, that you are fleeing,” in the future redemption, as the sages say regarding the verse, “Adonai will dry up the tongue of the Egyptian sea.” (Isa.11:15) “O Jordan that you turn to the rear,” in the messianic future. This is how the commentators explain the verse, “...they crossed the river on foot, we therefore rejoice in Him.” (Ps. 66:6) “From before the Master, tremble O earth…” In the future there shall be trembling, exactly. That is, the earth all that is found in it, the river and the sea and the mountains, as Radak8383 David Kimchi (Radak) 1160 - 1235 was a Provencal rabbi, biblical commentator, grammarian and philosopher, born to a family of grammarians and commentators. Influenced by Ibn Ezra and the Rambam in philosophical matters, he sided with those who supported the permissibility of philosophic study. Radak cautioned, however, that it should be undertaken only by those whose faith was well-grounded. His commentaries on Tanakh display his grammatical mastery, and are amongst the most basic and commonly referenced. (Sefaria) explains. “Who turns the boulder into a pond of water,” the final letters of these words spell Miriam;8484 ההופכי הצור אגם מים it alludes to the well which followed the Israelites through the wilderness through her merit. “the flint into a spring of water,” 8585 חלמיש למעינו מים The numerical value adds up to 346 - Moses is 345 the final letters of these words have the numerical value Moshe (Moses) with one extra added for the word. For when Miriam died, the merit of providing water fell upon Moses.", + "The Psalm: “Halleluyah! Praise, servants of Adonai,” can be explained according to what the sages said. At the sea, Israel sang a song, along with the angels and the women. The sages say that the men’s song preceded the angels’ song because men are mortal while the angels live forever. Thus, “Hallelujah” is for the men who sang of redemption while “Praise servants of Adonai,” was a reference to the angels. “Praise the name of Adonai,” refers to the women. The first letters of these three words spell eesha, women. And if you think that women came last it is not so for they preceded the angels. The reason is that angels exist forever so they are constantly able to praise God. As Scripture says, “May the Name of Adonai be blessed from now and forever.” This is not so for the women who are mortal and “The dead cannot praise God…” Therefore women took precedence over angels.
One should not think, God forbid, that God needs our praise, for, “From the rising of the sun in the East to its setting, the name of Adonai is praised.” God is constantly praised by the sun, asScripture says, so God does not need our praise. Since, “Adonai is above all nations,” you should realize that people can convert, even in the generation of the separation, when God assigned the world to seventy angelic princes by lottery and each angelic prince acquired a nation for itself. One might ask, if that is so, how can idolaters convert since they belong to the angelic prince who acquired them. This would be robbery, God forbid! But the sages write that according to the biblical passage about the king (I Kings 8:11-17)8686 See BT Sanhedrin 20b it is permissible for a king to do this. If so, idolaters can convert and come under the wings of the King of kings, the blessed Holy One.", + "One can say, all the souls of coverts were present at Mount Sinai but then in their own time they converted. how could they worship idols in their own time? One might argue that they would have been fit (to convert) but then disqualified and should not be allowed to repent afterwards.8787 BT Sukkot 33b The sages explain that since it is within God’s power, even those who were rejected are allowed to repent so they become fit. From this we can now explain, “Adonai is above all nations,” and God does not need our praise, God forbid.
“He brings up the poor out of the dirt,” Poor, dal, refers to the demonic realm, the souls of the convert. At the time of the giving of the Torah, since God is the Sovereign, and the converts are within the power of another angelic prince, God can raise the poor up from the dust of the Sitra Achra, the demonic realm. Even though they were fit and then rejected God when they entered this world, even so they can return from “the refuse pile,” a loathsome place, in this world, from the dust that was their soul (because they worshiped idols). When they entered this world, they actively worshiped idols in the refuse of the world of separation even if they are among the many common people, God has the power to “Seating with the nobles.” These people who converted. Not only that but with “The nobles of his people,” that is He can even seat them with the righteous of Israel since converts are exacting in the observance of the mitzvot as Rabbi Avraham the convert writes in Tosafot Masechet Kiddushin, 70b. This is most fitting since anyone who worshiped idols can atone, and once the person converts, he is considered like an infant who has just been born.
From this we can understand, “He seats a barren woman in a home.” This refers to the matriarch, Rachel. Even though he married Leah who was a Noahide, her status depended on the one with whom she engages in intercourse.8888 BT Sanhedrin 69a Since they are two sisters, their status was determined by the patriarchs who were considered “Israelites.” And a person who converts is considered like an infant who was just born. The proof then is that this relationship sanctified who came forth from it, including Joseph and Benjamin who were considered righteous ones of the world. That is what we mean when we say, “a happy mother of children,” regarding her children. We conclude “Halleluyah,” for the pronouncement of this holy coupling which announced the merit of Jacob and Rachel, and that they had the status of Israelites.
You can now understand that the subjugation had to be in Egypt and could not be in the land of Canaan because Scripture states that the exile would be in “A land not their own. Our forefather, Abraham, already had the status of an Israelite and had acquired the land of Canaan by legal presumption. Thus, when Scripture says, “When Israel left Egypt,” it means exactly that - before they left they had the status of Israelites because from Abraham’s (time forward), they were circumcised. When it says, “When Israel left Egypt,” it is telling us that it was for this purpose that they were in Egypt. When they left they became God’s wife, so to speak. That is the meaning of “The house of Jacob…” The word Beit, house, means wife. “The house of Jacob from a people of foreign speech,” the Egyptians mocked the Israelites when they said, “We will go and bring offerings to Adonai.” (Ex. 3:18, 5:3) The truth is they already had the status of Israelites from the time of the Patriarchs. And it was for this reason that, “Judah became His Holy One.” This is a reference to Nachshon (from the tribe of Judah) who jumped into the sea and risked his life in order to sanctify God. Israel was commanded to sanctify God’s name, some- thing Noahides were not commanded to do. This proved their status as Israelites. As a result he became God’s holy one and his tribe merited sovereignty. Thus we say, “Israel, His dominion,”
When Israel worshiped idols in Egypt, they did so unintentionally and so they were not found deserving of death. As a result, Uzza did not succeed in his claim against Israel at the sea. The author of Parshat Derachim8989 Rabbi Yehuda Rosanes (1657-1727) was a rabbi in Constantinople. On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi (chakam bashi) of the Ottoman empire. He took a very active part in condemning and denouncing the Shabbethaians, and he was one of the signers of an appeal to the German communities to oppose the movement. discussed this matter at length. As a result, Israel was saved when the sea split.
“The sea saw and fled,” for they were not obligated like Noahides but rather as Israelies so that they were found innocent. “The sea saw and fled” and Uzza could not find Israel guilty. So, too, they merited that, “The Jordan River turned away.” “The mountains danced like rams,” during the giving of the Torah so that Beit Yaakov became Beit Adonai, the wife of God, so to speak.
“What is happening to you, O Sea, that you are fleeing,” little by little the sea became dry so that it did not happen all at once. And if you say that the command was for the sea to stand up in one place, now that God commanded the splitting of the sea, God could cause both this and this.9090 God could cause the sea to dry out little by little or cause the water to stand up in its place. Or else, it can be explained, “O Jordan that you turn to the rear,” Once God caused the sea to dry up and to withdraw, as the author of Etz Chaim9191 Ez Hayyim (Tree of Life) is a collection of the teachings of Rabbi Yitzhak Luria by his disciple Hayyim Vital (1542-1620). It is the primary interpretation and synthesis of Lurianic Kabbalah. It consists of the primary introduction to the remainder of the Lurianic system. Ez Hayyim is published standard in a single volume three part arrangement, the initial two parts published by Hayyim Vital, with a third part, Nahar Shalom by Rabbi Shalom Sharabi, being now considered the third part. wrote on Parshat BeShalach, “He turned the sea into dry land; they crossed the river on foot; we therefore rejoice in Him.” (Ps. 66:6) This refers to the Jordan River which they crossed when the river bed dried up. It was not so with the Red Sea which closed on four sides and then God lifted them up to cross on dry land. Another difficulty, “O mountains that you dance,” yet all the mountains were disqualified because idolatry was practiced on them. Since things that are attached to the ground that are used for idolatry are permitted but those that are not attached to the ground are prohibited, how could they be unattached and dance since they would have been forbidden?9292 See BT Avodah Zarah 46b In answer to the question, “For what (did they dance)?” One answer, “before the Master, tremble O earth;” they trembled against their will, out of fear of God.
The reason that the sea did not dry up all at once was because it was not worthy since they had the idol of Micah with them.9393 See Joshua 17:1 BT, Sanhedrin 103b Chapter 17, v.4 relates that Michah of Mount Ephraim made a graven image and kept it at his home, where it was worshiped. Although the incident is not mentioned earlier in the text, Rashi asserts that the idol was already in existence during the conquest of Eretz Yisrael But according to the Talmud the Israelites brought it with them from Egypt when they crossed through the sea. (Sefaria) Rather, to fulfill the decree of the “God of Jacob,” it chose the name Jacob which taught about their deceit and it did not say “God of Israel,” which referred to their righteousness. Since they were not worthy and this was done by accident, the sea only dried bit by bit. It is for this reason that it says, “Who turns the Rock into a pond of water.” After He turned it into flint, because they were not worthy. But through the merit of Moses it turned flint into a spring of water, “the flint into a spring of water.” (חלמיש למעינו מים) The final letters of these words are the numerical equivalent of Moshe - 345 plus one extra for his name. It was through the merit of Moses that the flint turned into a spring of water." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "Blessed are You, Adonai our God, King of the universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt, and brought us on this night to eat matza and maror; so too, Adonai our God, and God of our ancestors, bring us to other appointed times and holidays that will come to greet us in peace, joyful in the building of Your city and happy in Your worship; that we shall eat there from the offerings and from the Pesach sacrifices, the blood of which shall reach Your altar for favor, and we shall thank You with a new song for our redemption and for the restoration of our souls. Blessed are you, Adonai, who redeemed Israel.
Blessed are You, Adonai our God, who creates the fruit of the vine." + ] + ] + }, + "Rachtzah": [ + [], + [ + "We wash hands and make a blessing.
When one washes one’s hand for the meal making sure to wash one’s entire hand, as the decisors of Jewish law say. This is called Rachtzah - in other words rachatz hay (wash all five fingers). I have seen some who refer to it as Maggid Rachtzah since we washed one’s hands earlier for the first dipping, and we recited the blessing Al Netilat Yadaim, and now we do so again before the meal. Since the recitation of the Haggadah was an interruption we must recite the blessing for washing again before we eat.
Blessed are You, Adonai our God, King of the Universe, who has sanctified us with His commandments and has commanded us on the washing of the hands." + ] + ], + "Motzi Matzah": [ + [], + [ + "We recite Motzi, making sure to separate the words so the letters don’t become garbled as happens with the blessing of gluttons and voracious eaters. This was written in the book Derech Chaim by Ramdal. One should be especially careful in this because bread is the food of the body and blessings are the spiritual food of the soul. Through blessing we release the Holy Sparks which are in the food.", + "One should have the intention when making the blessing to fulfill the positive commandment of eating matzah. One should eat it with a hearty appetite, keeping in mind the words of the Zohar, that matzah is the food of healing the body, and that it alludes to the exalted secrets.", + "A person should say the blessing on three matzot, removing the third matzah and then break the first matzah, into pieces that are at least two olives worth.9494 Note that a different custom is performed here. Unlike Ashkenazic Jews who break the middle matzah when performing Yachatz, motzi is recited over three full matzot, and then the top matzah is broken. The word Motzi alludes to the fact that God took us out of the Other Side, the demonic realm, beneath the Divine presence. Matzah alludes to the Shechinah.
Blessed are You, Adonai our God, King of the Universe, who brings forth bread from the ground.
Blessed are You, Adonai our God, King of the Universe, who has sanctified us with His commandments and has commanded us on the eating of matzah." + ] + ], + "Maror": [ + [], + [ + "One recites the blessing for eating maror. One should be careful to eat a kazayit9595 There are different measurements but a Kazayit, an olive's worth, is approximately 1.27 ounces. since eating less is not enough. There is a controversy about the measure of a kazayit and one should be sure to fulfill the opinions of all the decisors of Jewish law in eating the required amount…One should be careful to thoroughly clean the vegetables of worms.One has come to fulfill a commandment and one should not transgress other prohibitions by eating even one worm since the living creature will enter his heart.
Blessed are You, Adonai our God, King of the Universe, who has sanctified us with His commandments and has commanded us on the eating of maror." + ] + ], + "Korech": [ + [], + [], + [ + "In memory of the Temple according to Hillel. This is what Hillel would do when the Temple existed: He would wrap the matzah and maror together and eat them, in order to fulfill what is stated: \"You should eat it upon matzot and marorim.\" (Ex. 12:15)
One recites, In memory of the Temple according to Hillel the elder who used to wrap them and eat them together in order to fulfill that statements, ; You should eat matzot and maror together." + ] + ], + "Shulchan Orech": [ + [], + [ + "A person should eat the meal in a state of holiness, and should be careful not to overeat so that he can eat the Afikomen with gusto. He should rejoice during the meal over the redemption of our souls, giving thanks to God. For it is because of God’s loving kindness that we were not exterminated by the Sitra Achra. One should rejoice in trembling, as we serve God for it is for this that we were created. God took us out of Egypt to receive the Torah and to serve God. Beloved is a commandment performed at the proper time for it arouses the love and fear of God, so that we can serve Him with a whole heart." + ] + ], + "Tzafun": [ + [], + [ + "A person should eat at least a kezayit of the afikomen. It is a reminder of the Passover sacrifice. He should have the intention that it is an obligation placed on a person to return in repentance in order to speed up the redemption of Israel so that we can eat the offerings and the Passover offering to serve God." + ] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [ + [ + "A person should be mindful to wash his hands with mayim achronim before the Birkat HaMazon, Grace after the Meal. One should place just a small amount of water on the tips of one’s fingers so that he doesn’t become susceptible to the Sitra Achra. I have heard of a wondrous incident that happened to the pious Rabbi Yehudah Havillyo with this practice.", + "Also, one should be sure to recite the blessing after the meal immediately afterwards; one should not interrupt even for learning except to recite four verses: “I bless Adonai at all times; praise of Him is ever in my mouth.” (Ps.34:2) “The sum of the matter, when all is said and done: revere God and observe His commandments! For this applies to all mankind.” (Ecc 12:13) My mouth shall utter the praise of Adonai and all flesh shall bless His holy name forever and ever. (Ps. 145:21) And he said to me, “This is the table that stands before Adonai.” (Ez. 41:2) and Psalm 67 - “May God be gracious to us and bless us…” 9696 These verses and the psalm all appear in the Siddur Edot HaMizrach. See Sefaria.", + "One must be careful to have the intention to fulfill the positive commandment of the Torah, “You shall eat, and be satisfied and bless…” (Deut. 8:10) If there are three people present then one should begin with a zimun.9797 According to Halacha when a minimum of three adult Jewish males eat bread as part of a meal together they are obligated to form a mezuman (a \"prepared gathering\") with the addition of a few extra opening words whereby one man \"invites\" the others to join him in birkat hamazon. (This invitation is called a zimmun). When those present at the meal form a minyan (a quorum of ten adult Jewish men) there are further additions to the invitation. The zimmun is sometimes mistakenly referred to as a mezuman. (halachapedia)" + ], + [], + [], + [ + "It is a commandment to respond to the Zimun (and to recite Birkat HaMazon); the reason is so he can say Hodu. (Ps. 136) If he recites the Birkat HaMazon with his wife and his children, it is sufficient. And even if he does so by himself, as the later decisors (acharonim) say in Siman 479. I heard of one rabbi who recited Zimmun on Passover eve along with his wife and children but it is clear that it is not proper behavior to act in this way. One should not include one’s wife in the three who make up the Zimmun even according to Rabbeinu Simchah who quotes the Mordechai in the chapter seven of Berachot, “Three who ate.” He says, We don’t count women in the ten for Birkat HaMazon because this involves mentioning God’s name….
We don’t depend on a lone opinion. Further, the statement is that it is a greater commandment to begin the Birkat HaMazon with a Zimmun because of Hodu. However this means that it is enough for him to recite Hodu with his wife and children as the Rash9898 Asher ben Jehiel ( sometimes Asheri) (1250 or 1259 – 1327) was an eminent rabbi and Talmudist best known for his abstract of Talmudic law. He is often referred to as Rabbenu Asher, “our Rabbi Asher” or by the Hebrew acronym for this title, the Rosh (רא\"ש‎, literally \"Head\"). explains." + ] + ], + "Third Cup of Wine": [ + [], + [ + "Pour your wrath upon the nations that did not know You and upon the kingdoms that did not call upon Your Name! Since they have consumed Jacob and laid waste His habitation (Ps. 79:6-7). Pour out Your fury upon them and the fierceness of Your anger shall reach them (Ps. 69:25)! You shall pursue them with anger and eradicate them from under the skies of the Lord (Lam. 3:66).
Pour out Your wrath: One can explain this based on the first chapter of the Talmud Avodah Zarah, “You alone have I singled out all the families of the earth; that is why I will call you to account for all your iniquities.” (Amos 3:2) “One who has wrath [siseya], does he raise it against his beloved?9999 See BT Avodah Zarah 4a, The meaning of this verse is unclear as why specifically would God punish if He loves them? I will relate a parable to you. To what is this matter comparable? To a person who lends money to two people: one of whom is his friend and the other one is his enemy. In the case of his friend, he collects the debt over time, little by little, whereas in the case of his enemy he collects the debt from him all at once.” And it is written, “For Your enemies rage, Your foes lift up the head. They plot craftily against Your people...”(Ps. 83:8-9) The sages explain, those who are enemies of God are enemies of Israel - they learned it from this verse. That which is stated, “Pour out Your wrath,” on the nations all at once because they are Your enemies. The proof is that they are our enemies, and those who are hated must pay back all at once. The proof that they are our enemies is in the second verse, “For they devoured Jacob…” and those who hate Israel also hate God.
Rabbeinu Bachya100100 Bahya ben Asher ibn Halawa ‎‎, (1255–1340) was a commentator on the Hebrew Bible. He was one of two people now known as Rabbeinu Bahaye, the other being philosopher Bahya ibn Paquda. He is considered by Jewish scholars to be one of the most distinguished of the biblical exegetes of Spain. He was a pupil of Rabbi Shlomo ibn Aderet (the Rashba). (wikipedia) writes in Parshat Va’era, “The sages decreed that we begin the fourth cup of wine with “pour out Your wrath,” since in the future the blessed Holy One will make the nations of the world drink four cups of vengeance….” Rabbeinu Abudraham101101 David Abudarham (fl. 1340) was a rishon who lived at Seville and was known for his commentary on the Synagogue liturgy. (Wikipedia) and the Rashbatz102102 Simeon ben Zemah Duran, (1361–1444‎), known as Rashbatz (רשב\"ץ‎) was a Rabbinical authority, student of philosophy, astronomy, mathematics, and especially of medicine, which he practiced for a number of years at Palma (de Majorca). A major 15th century posek, his published decisions in matters of halacha have been widely quoted in halachic literature for hundreds of years. (Wikipedia) (at the end of his essay on chametz) do not accept this since this reason does not obligate one to say this for the fourth cup of wine and not for the other cups. They explain that for four cups of wine there is fear in pairs,103103 See BT Pesachim 109b but on this night, which is a night of vigil, we don’t have to be afraid of vengeance because of pairs, and so, “Pour out Your wrath,” is clearly on the nations and not against us. That is why we continue with “Not us…” which follows this.", + "According to my simple opinion it seems that the opinion of Rabbeinu Bachya and those who agree with him is correct, and that the question that is raised by others why, “Pour out Your wrath,” appears at the fourth cup is not a question at all. One might say that it is for the fourth cup of redemption that we ask God to pour forth four cups of vengeance on the nations. This request is more appropriate during the fourth cup which is the conclusion of the cups of wine. The idea that we say “Pour out Your wrath,” has to do with the danger of drinking pairs of cups is not clear. If one drinks a pair of cups would cause damage but if you don’t drink two cups it would not cause damage. It doesn’t make sense to blame God, God forbid, and also the verse says, “For they devoured Jacob.”" + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [ + "My lips shall praise God, the soul of all life; with a holy melody I will declare your name to my brethren. It shall be an offering to God, like a pleasing aroma." + ], + [ + "Not for us, Adonai, not for us, but rather for Your name, give glory for your kindness and for your truth. Why should the nations say, \"Say, where is their God?\" Our God is in the heavens, all that He wants, He has done. Their idols are silver and gold, the work of men's hands. They have a mouth but cannot speak; they have eyes but cannot see. They have ears but cannot not hear; they have a nose but do not smell. Hands, but they cannot feel; feet, but cannot walk; they do not make a peep from their throat. Like them will be their makers, all those that trust in them.
Israel, trust in Adonai; their help and shield is He.
House of Aaron, trust in Adonai; their help and shield is He.
Those who fear Adonai, trust in the Lord; their help and shield is He.
Not for us, Adonai, not for us: It is possible to understand the double language (lo lanu) as related to the Shechinah, the Divine Presence. The Psalmist wishes to raise the Divine Presence up from its downfall and to return its crown to its former glory. But one might think, why are we asking about this? There are other matters here: the people have been exiled and because of this, we should ask to reestablish David’s fallen Sukkah (Am. 9:11) so that we may go out of exile. To this we answer “Not for us,” even if we are in exile, we are not asking for us but for the Shechinah. “But rather for Your name give glory.” This of course, refers to the Divine Presence.", + "Why should the nations say, “Where now is their God?” That is, ‘Are all the promises and all of the comfort that was said to them related to some distant time?’ Or was it all a lie, God forbid? The statement, “Why should the nations say, “Where is (na) their God?” Na, exactly! The intent of the statement is - Why doesn’t God reveal Himself now at this second of promises and when destruction should be decreed (Is. 10:22) to the nations of the world. That is the meaning of ayeh na, “where now.”
“Our God is in heaven.” A mortal king is quick to take vengeance before calamity takes place and either he or his enemy is killed. But the King of kings of kings lives eternally; God mocks his enemies because He can take vengeance at any time in life or even after death. That is why the verse says, “Our God is in heaven; all that He wants he does.” No one is saved from His hand as is His want.
“Their Idols are silver and gold.” Their idols are mute. The statement continues, “Hands but they feel not; feet but walk not.” It should have said, “They have hands but they feel not…” so that it read like, “They have mouths…they have eyes, etc” Our teacher, RabbI Yitzchak,104104 Uncertain - possibly, Rabbi Isaac Landau, born at Opatow; died in Cracow 1768. His first rabbinical position was in his native city, whence he journeyed in 1724 to the meeting of the Council of Four Lands, held at Yaroslav. In 1729 he was rabbi of Zolkiev, and in 1734 district rabbi of Lemberg. About 1754 he was elected rabbi of Cracow, where he remained till his death.Landau is known for the approbations which he gave to several works, among which were \"Mafteaḥ ha-'Olamot\" by Emanuel Hay Richi, and \"Adne Paz\" by Meïr b. Levi. (JE) the head of the Rabbinic court in Cracow, explains that shattered pieces of idols are permitted (for other uses). But something that is still in the shape of a hand or a foot , etc, is prohibited since people could still worship them. Therefore, regarding a mouth, an eye, an ear or a nose, the Psalm says, “They have a mouth…” since the piece must be connected to the idol. But regarding a foot or an arm, it states, “Their arm, they feel not; their feet they walk not, alludes to an arm or a foot even when it is separated from the idol, it is still forbidden since they can be worshiped. The words of his mouth are truly wise!", + "“They do not make a peep from their throat.” It should have said, ‘It has a throat and it cannot make a peep.’ Further, the Psalm already said, “It has a mouth and it cannot speak.” When I was younger I explained this based on the story of Nebucadnezzer who placed the Holy Name in the mouth of an idol, and it began to speak. Daniel came and removed the Holy name105105 See Daniel 3:4, as is said, “And I will deal with Bel in Babylon, and make him disgorge what he has swallowed…” (Jer. 51:44) This alludes to the verse, “They cannot make a peep with their throat.” In other words, if one sees an idol speaking (God forbid) it isn’t the idol that is talking but something else in its mouth or throat. Or maybe it is an evil spirit that entered there and is speaking as has been told. In other words, if your ears hear something this is not from the idols, as the verse says, “They do not make a peep in their throat.” Rather they make chirps and peeps from something else.", + "Israel, trust in Adonai… This is related to what is taught in the Holy Zohar. The nations of the world are ruled over by seventy heavenly princes. When their measure of sins is full, the prince is removed because of its sin, and afterwards the nation falls from him, as scripture states, “On that day, Adonai will punish the host of heaven in heaven and the kings of the earth on earth.” (Is. 24:21) But Israel is different since Israel is is governed by the Blessed One. God is our Heavenly Prince, so to speak, and we are protected forever. If that is so then God protects us. When we say, “Israel, trust in Adonai their help and their shield,” we mean, God is their help since He is their Heavenly ruler, so to speak, He can protect them, We are His people and the flock He shepherds so that we continue to be and the name Israel will exist forever just as God exists forever.
We then say, “House of Aaron, trust in Adonai…” Since they are the heads of the house of Israel and it is written about them, “They shall teach Your laws to Jacob, (Deut 33:10) ” and “You shall go to the priest in charge…” (Deut. 26:3) We have a tradition that if the leaders of the nation are meritorious then the whole nation will be meritorious. So, we say, “House of Aaron, trust in Adonai…” You are the Kohanim and the Levites. You do not have a portion in the land. Instead of seeking gain, leave it and busy yourself in Torah. Rather trust in Adonai for God will sustain you, for He is their help and shield. If you do not trust in God and you pursue the vanities of this world, then Israel will be poisoned by sin for if the head of the people are not worthy, the entire people will be unworthy. This is similar to the juxtaposition of verses in Parshat Vayikra. The nation's sin offering is connected for the sin of the prince. There it teaches us that if you see communal sins that are frequent in Israel, know that the leaders of the community must have sinned….for a leader is not appointed unless he has a box of creeping creatures hanging over him.106106 BT Yoma 22b There are many like him both before and after - that is the reason for the juxtaposition of the verses dealing with the sin of the community; they are caused by the sins of the leaders (nasi). That is why we single them out in Psalms and say, “House of Aaron, trust in Adonai…” You will forever be among the people of Israel and their merit or sins is on your heads!!
Since we have said, “Israel, trust in Adonai,” for we are God’s people and are under His governance. We became God’s own allotment (Deut. 32:9) when He divided up the nations. During the generation of the Tower of Babel, God took us to be his portion and therefore a Prince could not be placed over us. In response to this we say, “Those who fear God, trust in Adonai, He is their help and their shield.” The sages explain that those “Who fear God,” refers to converts. Rashi explains it this way. One might have thought that the converts were originally under the governance of one of the heavenly princes. If that were the case, then when that prince was destroyed so would the nation under its governance, as well as the converts who came from that nation. To this we say, “Those who fear God trust in Adonai.” Even though you are converts, you are like natural born Jews, “So trust in Adonai!” When you had the merit of dwelling beneath the wings of God, you no longer had a connection to that nation and its heavenly prince. For the one who converts is like a baby who was just born. They even stood at Mount Sinai. This is the meaning of the language, “A convert who converts…” The sages hinted that they were already considered converts for their souls were raised up in heaven and they were present at the awesome events at Mount Sinai even before their actual conversion took place. Not only that, but this convert brings a Holy Spark that always resided in that nation that should have resided in the inheritance of God but it was delayed until that moment. That is why we call him “A convert who converted,” and not a gentile who converted since that spark was in him until the day of his conversion and destined to conversion. That is why we say, “Fearers of Adonai, - Converts - trust in Adonai,” Even though they were not under the governance of a heavenly prince but the Holy One of Israel, your king; trust in God for he will protect you.", + "", + "Adonai who remembers us, will bless; He will bless the House of Israel; He will bless the House of Aharon. He will bless those that fear Adonai, the small ones with the great ones. May Adonai bring increase to you, to you and to your children. Blessed are you to Adonai, the maker of the heavens and the earth. The heavens are Adonai's heavens, but the earth He has given to the children of man. It is not the dead that will praise Adonai, and not those that go down to silence. But we will bless Adonai from now and forever. Halleluyah! (Psalms 115)
Adonai who remembers us: The Holy Zohar107107 Zohar Vol 1, 233a Note that the word zachranu is understood to be from the word Zachar, male, and Beit Yisrael, The house of Israel, because in rabbinic literature women are said to be “a man’s house.” states “God who remembers us (zaharanu)” - refers to the men. “He will bless the house of Israel,” refers to the women.” See what is written there at length. From this we take away the explanation, zacharnu - men; Beit Yisrael, the women. We will explain the rest of the passage based on this, with God’s help.
It would appear that this is based on what is stated in the sixth chapter of Yevamot, ”Anyone who dwells without a wife, dwells without a blessing, as it says, “To cause a blessing to rest on your house.” (Ez. 44:30)”108108 See BT Yevamot 62b The Ra’anach,109109 Rabbi Eliyahu ben Chaim 1530-1613, of blessed memory, writes, “Isaac sent for Jacob and blessed him. He instructed him, saying, “You shall not take a wife from among the Canaanite women. Up and go to Paddan Aram…May El Shadai bless you…” (Gen. 28:1-3) At first since Jacob dwelled without a wife, without a blessing. Therefore, Isaac gave him a blessing. But when he commanded him, “Up and go to Paddan Aram and take a wife,” Isaac said, ‘My blessing is not necessary for when you take a wife you will receive a blessing from God. For this is the way one blesses one's house.
Rabbi Ishmael expresses this opinion in Hullin 49a, “The Kohanim bless Israel and the blessed Holy One blesses the Kohanim, as it says, “And I will bless them.” (Num. 6:27) This means, I will bless the Kohanim. That which is stated “God who remembers us” refers to the men and when the blessed Holy One blesses the men it is certainly because they were married. If this was not so, then they would have dwelled without blessing. And since it says, “He will bless the house of Israel - this refers to the women. The women were worthy of a blessing because they caused the men to be blessed.
This is so for Israel but for the Kohanim there is another quality as well. Until the Kohanim marry, since they bless Israel, the Holy One blesses them, as it says, “And I will bless them.” When they marry, it goes without saying that they are blessed from above. Each day they are blessed from heaven. But here it says, “He will bless the House of Aaron,” - this refers to the wives of the Kohanim. They are blessed but the wives of the kohanim are especially fitting for a blessing because they bring a special blessing upon their husbands. Therefore, we say “He will bless the House of Aaron!” The passage continues, “May Adonai bring increase to you, to you and to your children.” At first God blesses the Kohanim, and the converts; afterwards it states, “May he bring blessing, this is second and third upon you and your children. The third is certain a hazakah,110110 In Jewish law, a chazakah (Hebrew חזקה, \"presumption\") is a legal presumption; it establishes burden of proof. There exist many such presumptions, for example regarding the ownership of property, a person's personal status (e.g. whether they are a kohen or Levite), and presumptions about human behavior. a legal presumption, that it is good in the sight of God to continue to bless Israel without stopping.", + "“Blessed are you to Adonai, Maker of heaven and earth.” It is possible that this is related to what the sages said, “In the beginning God (elohim) created…” At first it arose in God's thoughts to create the world with the attribute of justice but he saw that the world could not exist solely with justice, so God combined the attribute of mercy with justice, as is stated, “When God (Adonai Elohim) made earth and heaven.” (Gen. 2:4) We learn that regarding heavens and earth God combined the attribute of mercy with justice in order to maintain the world. This is why we say, “Blessed (beruchim)111111 The word beruchim is plural because it combines justice and mercy. are you to Adonai, maker of heaven and earth.” That is to say, do not ask why should humanity be blessed by God when human beings have many sins hanging from the hem of his robe? For there isn’t a righteous person on earth who does good and doesn’t sin! We answer this by saying, “Blessed are you to Adonai,” The name of compassion creates the heavens and earth as it the attribute of compassion becomes partnered in creation, as the verse hints, “On the day that Adonai Elohim creates earth and heaven.” It is for this that they are blessed by God with the attribute of mercy.
In His great mercy, “The heavens are the heavens of Adonai and the earth He gave to human beings.” From this we learn that Israel is blessed from heaven with richness and dignity. It is through this blessing that the earth is given to human beings. Idolaters together with Esau are wicked so that even in their life they are called, “dead,” as it says, “The dead can not praise God nor can those who go down to silence.” Their time has not arrived and they will continue to perform evil acts with Duma112112 Duma is an angel mentioned in Rabbinical literature as an angel who has authority over the wicked dead.. Dumah is a popular figure in Yiddish folklore. Dumah is the Aramaic word for silence. (Wikipedia) until their time comes, as it says in Masechet Chagigah,113113 BT Chagigah 5a “The dead “- these are idolaters; “Nor the ones who go down to Duma” - These are even Israelites. Since idolaters and descendents of Esau are not blessed by God it is not possible for them to merit this world. That is why Jacob, our forefather, gave this world to Esau. One who is not blessed by God can not acquire this world.
“And we shall bless God from now and forever, Hallelujah,” After the reference to the blessing the psalmist states, “The earth was given to human beings.” We benefit from the blessing of heaven and earth with great wealth while Esau and his followers cannot." + ], + [ + "I have loved Adonai - since He hears my voice, my supplications. Since He inclined His ear to me - and in my days, I will call out. The pangs of death have encircled me and the straits of the Pit have found me and I found grief. And in the name of the Lord I called, \"Please Adonai, Spare my soul.\" Gracious is Adonai and righteous, and our God acts mercifully. Adonai watches over the simple; I was poor and He has saved me. Return, my soul to your tranquility, since Adonai has favored you. Since You have rescued my soul from death, my eyes from tears, my feet from stumbling. I will walk before the Lord in the lands of the living. I have trusted, when I speak - I am very afflicted. I said in my haste, all men are liars.
What can I give back to Adonai for all that He has favored me? A cup of salvations I will raise up and I will call out in the name of Adonai. My vows to Adonai I will pay, now in front of His entire people. Precious in the eyes of Adonai is the death of His pious ones. Please Adonai, since I am Your servant, the son of Your maidservant; You have opened my chains. To You will I bring a thanksgiving offering and I will call out in the name of Adonai. My vows to Adonai I will pay, now in front of His entire people. In the court- yards of the house of Adonai, in your midst, Jerusalem. Halleluyah! (Ps.116:12-19)
“I have loved Adonai since he heard my supplication.” The sages state in Masechet Pesachim, 118b, “Rava taught: What is the meaning of: “I love that the Lord heard my voice and my supplications” (Ps. 116:1)? The Congregation of Israel said: Master of the Universe, when am I beloved by You? When You hear the voice of my supplications.” It is possible to explain this based on a statement in the Holy Zohar, “His voice is not heard in prayer.” It specifically says “his voice” and it doesn't say “the Voice.” Even though the voice of God is not heard. One needs to be especially careful to articulate one’s letters and words properly but to do so in a whisper so that his words are not heard. One says, when am I beloved before you? When You especially hear the voice of my supplication. This means specifically You, God, hear the voice and not the one who is doing the praying. This is called prayer with complete Kavanah, holy intention.", + "Or, one might explain this according to the statement in the third chapter of Taanit,114114 BT Taanit 25b Samuel declared a fast and it immediately rained that night. Samuel said that it is like the king who answers a request by saying, “Give it to him but don’t let him see Me!”115115 I am uncertain about this expression and the statement here. Possibly, Chida compares the story of Samuel to the king who cries for help but the king says let him pine for help and then give to him - the king does give it to him directly. They said, he merits to receive the desire of his heart and they immediately give it to him. How is this different? “The prayer of his lips” (Ps. 21:3) is given to one at a time when the person is not worthy. When the statement “I am beloved when God hears my supplication,” is meant to exclude the one about which God says, “Give it to him but don’t let him see Me.” Then it is enough for God to incline His ear to me. When that happens I recognize that I am not worthy of being included among those who receive the desire of their heart. Therefore, “On the days when I call out,” that is, whenever I call out and pray to God and it does not occur to him that I am in the category of those who deserve to receive the desire of their heart, I still rejoice that God hears my voice.", + "It is also possible to explain this passage based on what I wrote in Devarim Achadim, Homily 4, based on the sages and the Ari, of blessed memory. In times of suffering a person should mention his own merits but he should do so in a way that makes known two aspects: first that the blessed Holy One knows what is really in his heart. The person wants to mention his merits but he knows that he can’t because of his prosecutors, lest they accuse him regarding his merits which are not really proper. In this way they can multiply his accusations! In the psalm, the person also offers supplication to God to save him so that his accusers don’t know what is really in his heart. We have explained this with the words, “Give ear to my speech, Adonai, consider my utterance. Heed the sound of my cry, my king and God, for I pray to You.” (Ps. 5:2-3) Some of this was mentioned above in the section on, “Adonai heard our voice.”
We also know what the Holy Zohar says about the verse, “When the time approached for Israel to die,” “When the time approached for David to die,” the righteous repair themselves every day so that as the time of their death approaches their days are full and complete. The psalm says, “I have loved Adonai - since He hears my voice, my supplications,” but it could have said, “the voice of my supplication. When God hears what is really in his heart, He mentions the person’s merits and then He hears the person’s supplications… God leans his ear to me for my needs and he hooks on my merits with compassion. “And in my days, I called out to him,” that is, I made an excuse by mentioning my days in my supplication, hoping that God in His mercy would see that most of my days are righteous and complete with Torah and commandments.", + "The pangs of death have encircled me…” One might explain this based on a story in Perek HaHelek, Sanhedrin 95a, “And Ishbi-benob tried to kill David'' (ll Sam 21:16) …Rav Yehuda says that Rav says: This is a man [ish] who came to punish David over matters of Nob. The blessed Holy One, said to David: How long will this sin be concealed in your hand? Through your actions the inhabitants of Nob, the city of priests, were massacred, and through you, Doeg the Edomite was banished, and through you Saul and his three sons were killed. God said... You may choose the punishment. Do you want your descendants to cease to exist or that you be handed to the enemy? David said before Him: Master of the Universe, it is preferable that I be handed to the enemy and my descendants will not cease to exist. One day… Abishai said to him: Reverse your prayer and pray that your descendants cease to exist rather than that you will be handed to the enemy… If so, help me. That is the meaning of what is written: “And Abishai, son of Zeruiah, came to his aid…” (II Sam 21:17). See what is written in the Talmud at length. It could be that this hints at the fact that God in His mercy gave the Holy Name to Avishai, which can be read, Yesh Bo (It is in him), made up of the letters of his name. The aleph of Avishai is additional because it makes up the letters pele, wonder. From this name of compassion and his strength he was able to fight against…
“The pangs of death encircled me…” means my pains surrounded me because of the death of Saul and the people of Nob. This is the “pangs of death.” The pangs of death because of the death of the righteous and the suffering of Saul as well as the suffering in Hell of Doeg since I was responsible for all these deaths. As a result the prosecutor has pursued me to hand me over to Yeshbi116116 This is a reference to Ishbi-benob in ll Sam. 21:16. As a result, “I have found sorrow and grief.” “And in the name of Adonai I called.” An extra letter Vav was added to the prayer of Avishai.
“Please God spare my soul,” For I have come back from the punishment I received, being turned over to the enemy. “Gracious is God and righteous,” even in judgment God is still compassionate. “Adonai watches over the simple,” for I was foolish when I allowed myself to be turned over to my enemy.
“I was poor,” when the danger of death overtook me.
“But He saved me,” God saved me from suffering so that Yeshbi could not kill me. God sent Avishai who aided me and advised me to change what I said. “Return, my soul to your tranquility,” for now an enemy cannot rise against me because God has saved my soul from death by Yeshbi. “And my eyes from tears,” for there was reason that I deserved to be killed and to end the service of God. “And my feet from stumbling,” I was destined to stumble along with Dumah117117 The angel of death. since my years were not complete as it says in the first chapter of Chagigah.
But now when I die, “I will walk before the Lord in the lands of the living,” in the Garden of Eden immediately. “I trust even when I speak,” this speech is very harsh - when I speak of my offspring being wiped out. “I am very afflicted,” I am suffering deeply until I had such regret on the overturning of this matter until, “I said in my haste” in great suffering when I had no rest, until I thought “all people are liars/deceivers.” The word kaziv means to stop or fail, in other words, he said that his offspring shall cease.
When King David saw through the Divine Spirit that Joash would remain to establish the Kingdom of David, he said, “What can I give back to Adonai for all that He has favored me? A cup of salvations…” (Since salvation is plural) it refers to two things: God saved me from death and he received my words changing the punishment to annihilate my offspring so that my offspring weren’t destroyed. “My vows to Adonai “ which I made in my time of troubles, “I will pay.” From this we may conclude, “Precious in the eyes of Adonai is the death of His pious ones.” For I was prepared to sacrifice myself to the enemy but God saved me twice. For this he said, “Please Adonai, since I am Your servant, the son of Your maidservant; You have removed my chains,” twice and for this “Will I offer a thanks, giving offering and I will call out in the name of Adonai.”", + "“I believed when I spoke, I was very afflicted.” I have heard that there are those who believe that it refers to King David who believed Tziva118118 See ll Samuel, 16:1., 19:27-30 He (Mephibosheth) replied, “My lord the king, my own servant deceived me. ’”Your servant planned to saddle his ass and ride on it and go with Your Majesty—for your servant is lame.[Ziba] has slandered your servant to my lord the king. But my lord the king is like an angel of the LORD; do as you see fit.For all the members of my father’s family deserved only death from my lord the king; yet you set your servant among those who ate at your table. What right have I to appeal further to Your Majesty?” The king said to him, “You need not speak further. I decree that you and Ziba shall divide the property.” gossiped against Mephibosheth. Because King David said to Mephibosheh, “Let you and Tziva divide up the land,” a Divine voice issued and said, “Jeroboam and Rachabam shall divide the kingdom.” This is what the verse states, “I believed Tziva’s malicious gossip and because of it I continued to speak harshly about you and Tziva… As a result of this I was very afflicted because the Kingdom would be divided because I listened to the gossip. It appears that it can be explained in this way: I was afflicted greatly twice . Not only was the kingdom divided but King Jeroboam did not receive an equal part for Jeroboam received ten tribes and the kingdom was not divided in half because of what I did to Mephibosheth. This was double evil. First he said that everything would be given to Tziva. And once this had been established, after the kingdom had been given to him, King David decided to divide it between them, so that a smaller kingdom remained with Rehoboam. The Psalm states, “I said in my haste,” When Tziva first came to me. “All men are liars,” in other words, everything will be given to the person who has lied - Tziva- if this happens what shall be? “What can I give back to Adonai who has favored me?” Who placed it in my heart to go back and divide the land between them.", + "Another interpretation of Psalm 116, “What can I give back to Adonai for all that He has favored me?” hints at the kindness that God showed Ruth, when she came to Boaz at midnight, by not cursing her. The words, tigmalohi alai, “He has favored me,” have the numerical value (gematria) of 510, like the name Ruth when we add the three letters of the name as well as the word as a whole. Also, the first letters of the words Mah ashiv L'adonai, “What can I give back,” are aleph, lamed, mem (אלם) because he was like a mute person since he did not curse her. For this, King David gave thanks and offered praise to the Holy One at midnight, “For you treated my grandmother at midnight kindly, not allowing Boaz to curse her. That is why I rise at midnight to thank You.”" + ], + [ + "“Please Adonai, since I am Your servant, the son of Your maidservant; You have opened my chains…” One could explain this verse according to what Rabbi Yaakov Sikili wrote in, Torat HaMinchah.119119 Sikili, Jacob ben Hananel (13th–14th cent.), rabbi and author. His surname indicates that the family originated in the island of Sicily. In his youth he traveled widely, seeking out every available book dealing with the homiletic interpretation of the Bible. He finally settled in Cordoba in Spain. There he began to write the midrashic anthology Talmud Torah, on the basis of the mass of material culled from the 234 books he acquired during his wanderings….. On the request of the community he agreed to expound the meaning of the weekly portion every Sabbath afternoon. He collected these sermons and published them under the title Torat ha-Minḥah. \"The complete manuscript of Torat ha-Minḥah is extant, though scattered among various libraries. (JE) He records that Jesse separated from his wife and tried to enter into relations with one of her servants. The servant, however, was faithful to Jesse’s wife and told her what was happening. They exchanged places and as a result Jesse’s wife became pregnant with David. When three months had passed, it became obvious that she was pregnant. Her other sons thought she had had an illicit relations and decided to put her to death. She told them that their father had impregnated her so they wouldn’t kill her. The infant, David, was treated like a servant to his brothers as if he were a foundling. David never ate with them and he was despised. They made him act as a shepherd to the flocks. That is why Samuel asked Jesse, “Are these all the boys you have?” and Jesse said, “There is still the youngest; He is tending the flock..” (1 Sam. 16:11) This is the essence of his explanation.
But Rabbi Menachem Azaria of Fano120120 Menahem Azariah da Fano (also called Immanuel da Fano, and Rema MiPano (1548 – 1620) was an Italian rabbi, Talmudist, and Kabbalist. (wikipedia) offered a different explanation in his essays. He wrote that Jesse was the holiest of the four who died without sin.121121 The four were Benjamin, Amram, Kalev and Jesse. See Midrash Sekhel Tov 6:20 -- ותלד לו את אהרן ואת משה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה. תנו רבנן ארבעה הן שמתו בעטיו של נחש, היינו שלא נמצא בהן חטא, אלא שמתו על גזירתו של הקב\"ה שגזר על אדם וחוה לשוב לעפרם הם וזרעיותיהם, בשביל ששמעו לעצתו של נחש, ואלו הן, בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וכלאב בן דוד, הני תלתא ילפינן מגמרא, וישי אבי דוד בהדיא כתיב ביה דקרו ליה נחש דכתיב אשר בא אל אביגיל בת נחש (ש\"ב יז כה), כדמפרש בסוף פרק השותפין ואסיקנא בסיפא נחש היינו ישי ולמה נקרא שמו נחש שמת בעטיו של נחש: Rabbi Menachem was of the opinion that the prohibition against marrying an Ammonite or Moabite applied to both men and women. Since Jesse was the offspring of a Moabite, he wanted to purify himself so he entered into a relationship with his maidservant. It is here that this verse applies: “Please Adonai, since I am Your servant, the son of Your maidservant; You have released my chains.” Thus we learn that at first, David’s mother’s pregnancy and his birth were dangerous because his brothers wanted to kill their mother and David because their father believed that she became pregnant through an illicit relationship. But she was really pious and only had relations with Jesse because the servant revealed what her husband wanted. In this way she would keep Jesse from being humiliated by the servant who had revealed Jesse's secret. When he was born, David was despised and treated as a mamzer and yet Samuel came and anointed him king.
David was endangered by Saul and there were other events in his life so that he said, “What can I give back to Adonai for all that He has favored me?” …There is nothing I can give God other than the Cup of Salvations; It is written in the plural because really there were many acts of salvation through God’s compassion that He performed with me. “And I will call out the name Adonai” I vowed in my time of trouble that I would repay God. “Precious in the eyes of Adonai the death of His righteous ones.” For David’s brothers, in their anger, sought to kill their mother while she was pregnant and God saved my mother and me from death.
God, you have shown me kindness because, “I am your servant, the son of your hand maid.” My mother was called “handmaid,” and not simply mother as I thought of her. “You have opened my chains,” For the brothers thought I was born because my mother acted illicitly and therefore I should be placed in chains. Therefore, I will make offerings of thanksgiving for all the good. It is possible to interpret all the verses that follow in this way." + ], + [], + [ + "“Adonai has surely chastised me, but He has not given me over to death.” Surely God has chastened me (Yasor Yisrani) implies that before I was born my mother and I were in danger and once when I was born I was rejected by my father and my brothers. When Samuel the prophet came to anoint me so that it was revealed that my mother was righteous I was saved from this but I encountered the trials afflicted on me by Saul. He hunted me in order to catch me but God did not give me over to death. Therefore, I had an obligation to give thanks to Adonai. This is what is stated, Open up for me the gates of righteousness…the righteous shall enter it; So that my life is justified! I will thank You, since You answered me, to enter all matters that are hidden. And You have become my salvation, You saved me from everything. The stone that was rejected by the builders; read habonim as habanim (the sons). This applies to the wife of Jesse who was suspected and rejected by her husband and her sons. Has become the main cornerstone, a precious cornerstone of a sure foundation (Isa. 28:16) The first letters of the words (Even maasu mabonim - The stone that was rejected by the builders) spell ema, mother, to allude to the whole matter of how their mother was rejected. I have had the merit of explaining part of what the students of the Ari, of blessed memory, explained in Likutei Torah; therefore I have rejoiced. From Adonai was this, it is wondrous in our eyes. How deep are the secrets of the All-Merciful One;122122 BT Berachot 10a that which we did not know is wondrous and amazing though it is hidden. Let us answer and say, This is the day of the Lord, let us exult and rejoice upon it. Now it is known that Jesse and his wife did not sin nor did David their offspring. He reigned and it is a great joy to all!", + "There is another way of explaining these verses, according to what is written in Yalkut David123123 Yalkut David, collection of commentaries on the Torah, by Rabbi David Hertz. Dyhernfurth, [1691]. in the name of the author of Siftei Kohen.124124 Shabbatai ben Meir HaKohen: 1621–1662 was a noted 17th century talmudist and halakhist. He became known as the Shakh , which is an abbreviation of his most important work, Siftei Kohen (literally Lips of the Priest) on the Shulchan Aruch. Moabite women were also prohibited to marry Israelite men until the time of King David. Because Abraham and Isaac did not form relations with the offspring of the daughters of Lot. Further it states in the Torah, “No Ammonite or Moabite shall be admitted into the congregation of Adonai” (Deut. 23:4) This verse proves that the decree was made only on Ammonite and Moabite men. The verse states “Amoni…” It specifically says Amoni to exclude Amonit, the women. If the women were also prohibited it would have said Lo yavo amon “The people of Amon may not be admitted.”
In any case, God hid this permission from the sages of Israel for generations until the time of Boaz so that it would be prohibited until Ruth married Boaz. According to this, it became acceptable when the law was changed so that the law only applied to Ammonite or Moabite men and not to Ammonite and Moabite women. Until that time they were not permitted to marry the women. It was God’s will that the law should be hidden. Thus David says, “Please Adonai, since I am Your servant” so that I have seen your great compassion to me.
“Am I the son of your maidservant,” Ruth. “You have opened my chains,” Until now, Moabite women were forbidden to marry Israelite men because people did not know that the verse in Scripture only applied to men and not women. But when we reached the time of the chain of ancestry, “You opened my chain,” and you opened the eyes of the Sanhedrin permitting Moabite women to marry Israelite men. You only gave permission because of my needs, and from this time forth you gave permission for the sake of my honor. And it is a great wonder, therefore, “To You will I bring thanksgiving offerings,” for all your kindness and goodness.
This is what is written in Psalm 89, “Our shield is Adonai, our king, the Holy One of Israel. Then You spoke to Your faithful ones in a vision and said, “I have conferred power upon a warrior; I have exalted one chosen out of the people. I have found David, My servant; anointed him with My sacred oil. My hand shall be constantly with him, and My arm shall strengthen him. No enemy shall oppress him, no vile man afflict him. I will crush his adversaries before him; I will strike down those who hate him. My faithfulness and steadfast love shall be with him; his horn shall be exalted through My name.”
There are a number of issues to raise in these verses. This is our approach, for the most part, not to explain the verses as related to the time in the wilderness, or to explain them at length with suggestions, comments and notes. I have said in our approach that anyone who overly explains these verses is not to be praised. I have tried not to be a person who draws too much ink or doesn’t leave the matter until he has explained all the fine points so that through the explanation everything would be understood. Rather these verses can be understood either by my approach or without it.", + "Based on the previous comment, it is possible to explain the following. Actually, when it comes to the king, it is not enough if only one parent is Jewish. It is necessary that both his father and his mother are Israelites. Also if someone in his family is a convert it is not sufficient as is stated by the author of the Nimukei Yosef,125125 Joseph ibn Habiba also known as Nimmukei Yosef, after the title of his book was a Spanish Talmudist who flourished in the 14th and 15th centuries. He lived in Barcelona. Like his predecessor, R. Nissim ben Reuben (RaN), Ibn Ḥabib wrote a commentary on the halachot of Isaac Alfasi, entitled Nimmuḳei Yosef, published with the text and the commentary of R. Nissim (Constantinople, 1509) (Wikipedia) in the chapter on the laws of Halitzah and also in the laws of damages. The Rashbatz,126126 Simeon ben Zemah Duran, also Tzemach Duran (1361–1444ן‎), known as Rashbatz or Tashbatz was a Rabbinical authority, student of philosophy, astronomy, mathematics, and especially of medicine, which he practiced for a number of years at Palma (de Majorca). A major 15th century posek, his published decisions in matters of Halacha have been widely quoted in halachic literature for hundreds of years. (Wikipedia) in Magen Avot, asks regarding Shemayah and Avtalyon how they could be appointed as Nasi and Av Beit Din of the Sanhedrin since they were converts. He answers that there was no one else like them and because of this they were permitted to become leaders of the Sanhedrin.
The Meiri127127 Menachem Meiri was born in 1249 in Catalonia. His commentary, the Beit HaBechirah ( \"The Chosen House,\"), is one of the most monumental works written on the Talmud. This work is less a commentary and more of a digest of all of the comments in the Talmud, arranged in a manner similar to the Talmud - presenting first the mishnah and then laying out the discussions that are raised concerning it. (Wikip.) in Halachic ruling regarding Horayot, Beit Yosef, Ch. 3 states that there is an explanation given for what is stated in Yoma,128128 BT Yoma 22b “Saul failed with a single sin and it was counted against him, costing him the throne. David, however, failed with two sins and they were not counted against him - he remained in his royal position.” This is because it was decreed that the monarchy would be from the tribe of Judah. When the people asked to have a king, it was not yet fit for David to rule, so Saul was placed in as an interim King. Saul was not the actual king but rather a minor administrator until the king could be anointed from Judah. While Saul was fitting for this position, King David was the true king. Even though he sinned twice and was judged, still the monarchy remained in his hand. This is the essence of the explanation; see what is written there at length.
In the Ch. 8 of Yevamot,the sages say, It is written, “I have found David, my servant.” (Ps. 89:21) and it is also written, “Up, take your wife and your two remaining daughters,” (Gen. 19:15) See what is written there. It is stated, “Truly our shield is Adonai, our king, of the Holy One of Israel.” (Ps. 89:19) That is, because King David clinged to God, the Holy One of Israel, and all his thoughts were with God, as the Radak129129 David Kimhi also Kimchi or Qimḥi (1160–1235), (רד\"ק), was biblical commentator, philosopher, and grammarian. explained. “Then You spoke to Your faithful ones in a vision;” (Ps. 89:20) refers to Samuel, the prophet, who was equal to Moses and Aaron, and because of this, received messages in a vision, even harsh prophecies (Is. 21:2) (The decision to remove Saul from the monarch) was especially hard for Samuel since his life was tied up with the monarchy of Saul, the prophet. The numerical value of the opening letters of “Then You spoke to Your faithful ones in a vision, and said, “I have conferred power…” (Ps, 89:20) is 414. In gematria, it is the same as “I will separate from Saul,” (avdel mishaul) when we add in one for the count (414). This was a harsh vision, conferring the monarchy on David. Yet haven’t we said that the King must be an Israelite from both parents, and David was only Jewish on one side, since Ruth was a Moabitess. To this we say, “I have exalted one chosen out of the people.” (Ps. 89:20) David was chosen from the entire nation and there was none like him in Israel. And therefore he was permitted by everyone, as the Rashbatz said. It didn’t matter to them that he was a descendant of Ruth. That is why it says, “I have chosen one exalted out of the people, I have found David my servant,” (Ps. 89:20-21) For there is none like him, as Radak stated. It hints that he came from Moab,as was written, “Your two remaining daughters…” (Gen. 19:15) According to the Radak and the Keli Yakar, Saul was anointed with pure balsam wood while David was anointed with sanctified olive oil to distinguish David from Saul who was only an intermediary and not really the king since he was ant anointed with balsam rather than olive oil.
This is the reason that David was forgiven for two sins. This is hinted at in the statement, “My hand shall constantly be with him,” for one sin, and “My arm shall strengthen him,” (Ps. 89:22) for the second. For he is the true king, as the Meiri has said. “No enemy shall oppress him,” (Ps. 89:24) there shall not be an enemy who takes advantage of him - as the Radak explains. This alludes to the original enemy who sought to prosecute David, as is said in the introduction to the Holy Zohar. God in his mercy advocated positively for David and saved him. “No enemy” refers to the outer enemy (of appearance) “shall oppress him” refers to Doeg and his entourage. “I shall crush his adversaries,” (Ps. 24) when he sees his enemies and those who hate him. “I will strike down those who hate him,” (Ps. 89:24) since this is fitting for them. “My faithfulness and steadfast love shall be with him;” (Ps. 89:25) because he rose up at midnight every night and the Divine Presence was with him, like a thread of lovingkindness pulling him through the day. This is my faithfulness which is another name for the Shechinah, the Divine Presence. And steadfast love refers to the thread of loving kindness that is with him when he rises at midnight. “His horn shall be exalted through My name; (Ps. 89:24) for they know that he shall not sin. Therefore He says, the Shechinah is with him.", + "Here is another way of explaining Psalm 89: When Israel asked the prophet, Samuel, to appoint a king, they acted improperly, as Scripture says, “For it is not you that they have rejected but Me.” (I Sam. 8:7) This is what the Psalmist said, “The Holy One of Israel is our King.” (Ps. 89:19) Because of this when Israel asked Samuel for a king, “You spoke to your faithful one in a vision,” (Ps. 89:20) with harsh words and a harsh vision (Is. 21:2) to your faithful one, (Ps. 86:20) to Samuel. By asking for a king, as it says, “For it is not you they have rejected.”
You then said, “I have conferred power,” (Ps. 89:20) in other words, this is not the monarchy that I have conferred but rather, “I conferred power upon a warrior,” that is, King Saul who was chosen and raised up from the whole nation, as is written, “Saul, the chosen one of God.” (1 Sam. 21:6) But he was not from the tribe of Judah, so that he was the chosen of the people among the people. At that time there was no one worthy in the tribe of Judah, yet. After some time I found David, who was more fitting for the position of the monarchy. Therefore I anointed him with s olive oil to exclude Saul who was anointed with persimmon oil, as was written above. “My hand shall be constantly with him,” (Ps. 89:22) Even during the life of Saul, I supported him and again when he later became the king.", + "Further, this explanation of these matters appears in what I wrote about, “Truly our shield is Adonai, our king, the Holy One of Israel.” (Ps. 89:19) As I wrote, King David, of blessed memory, always cleaved to God and all his thoughts were with Him, “For truly our shield is Adonai…” This alludes to the fact that this was the way David was during the life of Saul. He was a defender and savior to Israel because he was faithful to God. And the Holy One of Israel was also with David when he was king.
Then you said to Your faithful ones, Samuel and Jesse, though Jesse and his sons thought that their mother became pregnant through an illicit relation, it was not true. You revealed the truth and said, “From me hidden matters emerge!”130130 BT Sota 10b “I have conferred power upon a warrior;” (Ps. 89:20) I have raised up the wife of Jesse in the place of a maid servant, This is the meaning of the verse “I have conferred power (ezer)” The word ezer means a wife as in the verse “I will make her a fitting help mate (ezer kinedgo)” (Gen. 2:18) “Upon a warrior,” with the Torah of Jesse who always entered with multitudes and went out with multitudes.131131 See Berachot 58b “This refers to Yishai, father of David, who always went out with multitudes, and entered with multitudes, and taught Torah with multitudes. “I have exalted one chosen out of the people.” David was shamed and hated and I lifted David up from the nation. Jesse did not know that I found David to be my servant from among the daughters of Lot, as was written, “Among your two remaining daughters.” I have found David, My servant; and anointed him with My sacred oil...” (Ps. 89:21) as has been said.", + "According to our approach one can explain this verse, “Then You spoke to Your faithful ones in a vision.” (Ps 89:20) It is written in the Torah,”No Ammonite or Moabite shall be admitted into the congregation of Adonai.” (Deut. 23:4) Since this is written generally, it was assumed that it meant temales were also forbidden to marry Israelites until the time of Boaz. Then it says, “I have conferred power upon a warrior,” This refers to Ruth since Boaz took her as a wife and it was then realized by the Sanhedrin that a Moabitess is permitted even though until that time it was forbidden to marry a Moabitess. Now I have seen that it was permitted for Ruth to marry and the reason is, “I have exalted one chosen out of the people (mei’am).” Until then King David’s soul was hidden among the husks. This is the meaning of mei’am. Thus he was born through Ruth…This is the meaning of “I found David, my servant” among the daughters of Lot. When it came time to “anoint him with sacred oil,” “My hand shall be constantly with him,” to help him and support him because his soul was in the depths of the husks, as our teacher, the Ari wrote at length.
It is for this reason that God did not consider David’s sins for He knew that David’s soul came from the depths of the Sitra Achra. This is where it began. As a result at times his inclination overcame him so that it was still (God forbid) caught in the thicket (Gen 22:13) and deeply troubled (by the husks). It was for this reason that God did not consider his sins like other people. This is the essence of the argument of the Ari, of blessed memory. Because of this, it is said, “My hand shall be constantly with him,” to help him, and “My arm shall strengthen him,” when he sinned. It is for this reason it says, “No enemy shall oppress him,” (the person who prosecutes him) and, “No vile man shall afflict him, (for example the people of Nob shall not prosecute him). “I will crush his adversaries before him,” The enemies of his soul who prosecute him I will crush and destroy “I will strike down those who hate him.” “My faithfulness and steadfast love shall be with him,” because the Divine Presence is with him when he is humble. Then he is a chariot to the Shechinah. “And steadfast love is with him,” which is another expression for the Divine Presence. As is written “And David made a name.”132132 Usually translated as “And David gained fame.” (ll Sam. 8:13) which is another expression for “His horn shall be exalted through My name.” (Ps. 89:25) It is through this that he merited the monarchy.", + "According to this we can now explain the verses, “I will thank You, since You answered me ,” (Ps. 118:21), You brought me from Ruth the Moabitess, “And You have become my salvation.” since, “One only appoints a communal leader if he has a box full of creeping animals hanging behind him.”133133 BT Yoma 22b “The stone that the builders rejected,” refers to Ruth the Moabitess and like her all the daughters of Moab who until now were forbidden to marry Israelite men. “She has become the chief cornerstone;”because it states in the Torah, “Your remaining (nimtzaim) daughters,” (Gen. 19:15) and it is also says, “I found (matzati) my servant, David’ (Ps. 89:22) that is, if it were not for David, the Moabite women would still be forbidden.
If you were to say that since it is written Amoni, Ammonite, why did they prohibit the Ammonite women as well? How did the Sanhedrin of every generation not realize that it states Amoni (masc.) and not Amonit (feminine). To this we respond, “This is Adonai’s doing; it is marvelous in our sight.” That is, this is what God wanted; it was a wonderous. It was hidden from our eyes until Ruth came…" + ], + [ + "The stone that the builders rejected: I have heard the following in the name of Rabbi Moshe Hayun. He explained what is stated in the first chapter of Megillah 15a, “The Sages taught: There were four women of extraordinary beauty in the world: Sarah, and Abigail, Rahab, and Esther. Tosafot wrote that this is difficult. Why wasn’t Eve considered one of the most beautiful women in the world? It is written in the third chapter of Baba Batra,134134 BT Baba Batra 58a Sarah, when compared with Eve, was like a monkey compared with a human being. The answer (in Tosafot) is that the sages only considered those women who were born of a woman. That which is written, “The stones that the builders rejected,” refers to the sages. When they counted the four most beautiful women they rejected Eve though she was the cornerstone; “stone” is a nickname for a woman. This is difficult because Eve was the cornerstone, the finest wheat in her beauty. Yet Sarah was the cornerstone for the four beautiful women even though Eve was more beautiful. Tosafot answered that the sages only considered women who were born of another woman. That is why the verse says, “From the Lord was this one, it/she is wondrous in our eyes.” Eve came from God, she is the work of the creator. Therefore, she was not counted among the beautiful women because she was actually a creation of heaven and not born of another woman. This is what I heard.", + "There is another answer to the question raised by Tosafot which I saw in the book Drush Shmuel on Parshat Vayera. He writes, “I have heard that there is in the Midrash the statement that Sarah was even more beautiful than Eve. At first this seems difficult since there was no one in the world like Eve. The sages explain that Adam was more beautiful than Eve so that in the days of Sarah it was said there was no one more beautiful in her generation. Also Eve caused Adam to become impaired. Because of this they said that Sarah was more beautiful than Eve since Sarah’s beauty in her generation was considered greater than Eve….” This is the end of his statement.
From this we may conclude that Tosafot’s question about why Eve was not given consideration while Sarah was, is not a difficulty. Still, there was no one more beautiful than each in her generation…. We can now explain the verses accordingly based on this answer. “The stones that the builders rejected,” refers to Eve whose beauty was not as beautiful. This is a difficulty since she was the first cornerstone of malchut, sovereignty. We can give two answers to the question. First, “From the Lord was this one,” since she was not born from a woman. And the second is, “ It/she is wondrous in our eyes.” That is, there was no one in her generation like her - that is the meaning of “It/She” and not another, “Was wondrous in our eyes. But Eve could not be compared to Adam.", + "This is the day that Adonai has made - let us exult and rejoice on it. (Ps. 118:24) This means that the day of joy is not because of us but rather because of what God did. That is why the verse uses the tetragrammaton, the name of mercy. Therefore it is not fitting for us to rejoice for ourselves for we are not worthy but rather because of God’s compassion. If so, we will rejoice and be happy on it - “it” specifically. Furthermore, when there is a time of grace above, the divine abundance increases and it draws down joy from above. That is why we say, “This is the day of rejoicing that Adonai has made,” the attribute of mercy; therefore we will rejoice and be happy that there is joy above and we don’t have to rejoice in our own happiness.", + "It is also possible to raise questions based on earlier analysis. Some said that King Achashveros reigned over 127 provinces (medinot) while there were 252 provinces (efarchiot) in the world. If so, some Israelites were beyond the reign of Achashveros because they lived in Sefarad and Africa, as Joseph de Trani135135 Joseph Trani (1568–1639) or Joseph di Trani was a Talmudist of the latter part of the 16th century who lived in Greece. By contemporary scholars he was called Mahrimat, and regarded as one of the foremost Talmudists of his time. Today he is more widely known as Maharit (Hebrew: מהרי\"ט‎). (Wikipedia) writes in his homilies. If that is so, then why should they be obligated to observe Purim? There are several answers to this question according to the law, logic and mystical interpretation. We could answer this question based on the mystical interpretation as follows: On Purim there was a great light in heaven that spread out from Mordechai and Esther and enlightened the world on Purim day throughout the year. Since this luminous and great light enlightens and illumines everyone who has a portion in Esther. An obligation, therefore, falls on all Israel who received this light that illuminated the heavens to rejoice on Purim, as it is written, “This is the day that Adonai has made.” God sees and illuminates the great light because of the great miracle that happened to Israel who were saved from the evil decree. If one does,, “We will rejoice and be happy on it.” Even though that decree was not made against some, they do so in honor of the light that was revealed in heaven above, as it is said, “Please, Lord, save us now; please, Lord, give us success now!” Thus. Israel succeeded and in Your light we saw light!" + ], + [], + [ + "Thank Adonai, since He is good, since His kindness is forever. (Ps. 136:1) This can be explained based on a verse, “Surely the wrath of man shall praise You; the residue of wrath shall be upon You.” (Ps. 76:11) When a person acknowledges a miracle that happened to him, God’s compassion comes to him to save him. Thus, the verse means, ‘When a person is saved from the anger of human beings, and acknowledges this reward, then,”The residue (hagirat) of wrath shall be upon You.’ This comes from the expression, ‘the grating (hagirah) of fingernail.’ This is preventing other anger from coming upon him. This is how we explain the verse, “He who offers a thanksgiving offering, honors Me.” (Ps. 50:23) ….
Thus, “Thank Adonai since He is good,” means, ‘When God does good for you, you should thank Him.’ In this way loving kindness shall be drawn to you, as it says, “For his loving kindness” God sends forth loving kindness because the person thanked God. Later, I found this written in a commentary of Rabbi Yosef Molcho,136136 Joseph Molcho was born in 1692 to Rabbi Abraham Molcho, a descendant of Jews who fled the Spanish Inquisition. He became the student of the chief rabbi of Thessaloniki, Joseph David. At eighteen he married and had at least three sons. He was considered an expert in Shechita and became the head Shocket of Thessaloniki. In 1750 he left his children with his brother and moved to Jerusalem with his father. of blessed memory.", + "Blessed be the one who comes in the name of the Lord, we have blessed you from the house of the Lord. God is the Lord, and He has illuminated us; tie up the festival offering with ropes until it reaches the corners of the altar. You are my Power and I will Thank You; my God and I will exalt You. Thank the Lord, since He is good, since His kindness is forever.
Thank the Lord, since He is good, His kindness is forever.
Thank the Power of powers His kindness is forever.
To the Master of masters His kindness is forever.
To the One who alone does wondrously great deeds, His kindness is forever.
To the one who made the Heavens with discernment, His kindness is forever.
To the One who spread the earth over the waters, His kindness is forever.
To the One who made great lights, His kindness is forever.
The sun rules by day, His kindness is forever. The moon and the stars rule by night, His kindness is forever.
To the One that smote Egypt through their firstborn, His kindness is forever.
And He took Israel out from among them, His kindness is forever.
With a strong hand and an outstretched forearm, His kindness is forever.
To the One who cut up the Reed Sea into strips, His kindness is forever.
He made Israel pass through it, His kindness is forever.
He threw Pharaoh and his troop in the Reed Sea, His kindness is forever.
To the One who led his people in the wilderness, His kindness is forever.
To the One who smote great kings, His kindness is forever.
He killed mighty kings, His kindness is forever. Sichon, king of the Amorite, His kindness is forever.
And Og, king of the Bashan, His kindness is forever.
And he gave their land as an inheritance, His kindness is forever.
An inheritance for Israel, His servant, His kindness is forever.
That in our lowliness, He remembered us, His kindness is forever.
And he delivered us from our adversaries, His kindness is forever.
He gives bread to all flesh, His kindness is forever.
Thank the Power of the heavens, His kindness is forever.
To the One that smote Egypt through their firstborn… He took Israel out from among them….. With a strong hand and an outstretched forearm. This can be explained in connection with what we wrote earlier in the commentary. Israel left Egypt before their allotted time because of the severity of the subjugation of Israel. The Israelites were considered the children of the living God. To make this known God smote the first born of the Egyptians - even the firstborn of the captives and of the maidservants as well as the first born of the cattle and donkeys, to make known that even ignorant and wicked Israelites were still considered God’s children. As a result, it was the law that the severity of the subjugation should be accounted for in the number of years that the Israelites were enslaved. Thus, it states, “To the One that smote the Egyptians through their firstborn,” alludes to their angelic prince who was the head of all the heavenly princes and the lamb, their God, the head of all the constellations, and even thought this was a time of special blessing for them. “His kindness is forever,” and His kindness always remains with us.
From “He smote the first born” continues, “Israel went forth from within them;” it states from within them because they were trapped within the impurity of Egypt. The Israelites were like the Egyptians. They were almost trapped in the fiftieth gate of impurity. But because of the harshness of their subjugation and the fact that we were God’s children which was shown by smiting all the firstborn (even the captives, slaves as well as the cattle and donkeys). This proved that all the firstborn were killed while even wicked and ignorant Israelite firstborn who were like cattle and donkeys were given credit on the account of their subjugation. Also, “He took them out from among them.” This was a sign that “His kindness is forever.” Even though we were idolaters and impure among the Egyptians, and he still redeemed us, How much more so, will God redeem us from the four kingdoms because we had Torah and Mitzvot to our credit. From this it is known that “His kindness is forever.” God’s kindness shall continue to surround us every day.
From this we continue, “With a strong hand and an outstretched forearm;” since the harshness of subjugation completed the time of their enslavement, a time of grace arrived for our exodus from Egypt. God in His goodness kept His promise to our father Abraham, of blessed memory. “And also the nation that enslaved your I will judge;” the judgment was carried out by God, as the Ra’avad137137 Abraham ben David (c. 1125 – 27 November 1198) was a Provençal rabbi, a great commentator on the Talmud, Sefer Halachot of Rabbi Yitzhak Alfasi and Mishne Torah of Maimonides, and is regarded as a father of Kabbalah and one of the key and important links in the chain of Jewish mystics. (wikipedia) wrote about this on the first chapter of Masechet Taanit quoting the author of Parashat Derachim138138 Rabbi Yehuda Rosanes (1657-1727) was Rabbi of Constantinople. On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi (\"hakam bashi\") of the Ottoman empire. He took a very active part in condemning and denouncing the Shabbethaians, and he was one of the signers of an appeal to the German communities to oppose the movement. (wikipedia) brought this (at the beginning of Derekh Etzev). From this we know that, “His Kindness is forever,” for this is how it will be in the final redemption - maybe even greater! In Egypt only the final plague was carried out by God but in the future the entire redemption will be carried out by the Holy One, as it says in the Sifre, “To be My vengeance and recompense,” (Deut. 32:35) Said the blessed Holy One, “Do not think that I will bring vengeance upon you through an emissary as I did to Pharaoh through Moses, and Sannherib through an angel. Rather, in the future I will punish, as it says, “To be My vengeance and recompense.” The Maharimat 139139 Joseph Trani (1568–1639) or Joseph di Trani was a Talmudist of the latter part of the 16th century who lived in Greece. By contemporary scholars he was called Mahrimat, and regarded as one of the foremost Talmudists of his time. Today he is more widely known as Maharit (Hebrew: מהרי\"ט‎). He is the son of the Mabit. (wikipedia)in Parshat Bo writes, about Egypt it is written, “He performed wonders.” Something is not called a wonder unless it is performed by God Himself. In Egypt God only performed the plague of the firstborn. But in the future everything will be performed by God, as is written, “will show him wondrous deeds
As in the days when You sallied forth from the land of Egypt.” (Micah 7:15)
If so, God took us out of Egypt because the harshness of the subjugation completed the sentence of slavery. Because we were considered God’s children, the time arrived for the fulfillment of “I will judge.” (Gen. 15:14) God then redeemed us with a mighty hand and an outstretched arm because God’s judgment is mighty (Deut, 1:17) as Ra’avid wrote. This was a sign that, “His kindness is forever,” in the future as well. Then God will perform all the acts on His own, as is written, “I will show him wondrous deeds.” (Mic.7:15)
Since we considered God’s children, therefore we were judged as Israelites and this brought about the splitting of the Red Sea. Uzza accused us, at the splitting of the Red Sea, arguing that Israel also worshiped idols, and even if it was by accident they should be judged as Noahides and were deserving of death. But the blessed Holy One saved them by arguing that they had the status of Israelites and an Israelite who worships idols by accident is exempt, as Rabbi Yehuda Rosanes, author of Parashat Derachim argued, see what he wrote there at length. If they hadn’t had the status of Israelites, they would have drowned since they would have accidently worshiped…
If we say that they were considered ‘God’s children,’ then we certainly had the status of Israelites, therefore we say, “Who cut up the Reed Sea into strips.” From the splitting of the sea it was made known that the hand of God was there for his servants. The rivers and seas perform the will of their creator especially when he decreed it at the time of creation. Even so, God did this for the sake of Israel, so to speak. God abrogated His own decree and split the sea, about which Rabbi Y Zeevi wrote at length (Parshat Beshalach). He explained, “Judah became His holy one, Israel, His dominion…” (Ps. 114:2) Therefore “The sea saw and it fled.” When it states, “He cut up the Reed Sea into strips,” it continues, “His kindness is forever.” He also caused the Jordan River to split in the time of Joshua, Elijah and Elisha. And it is written of the future, “Adonai will dry up the tongue of the Egyptian sea.” (Is. 11:15) Now it was appropriate to split the Red Sea into strips for His kindness is forever.", + "Rabbi Gavriel Esperanza140140 Gabriel Esperanssa was a 17th-century rabbi at Safed. He was originally from Salonika, where he was a disciple of Daniel Estrumsa.He apparently assumed the name of a woman called Esperanssa who adopted and educated him as an orphan.He was an exceptional Talmudic scholar and had studied together with David Conforte in Salonica. He later became acquainted with Jonathan Galante, (father of Moses Galante of Jerusalem), in Safed. He served on the Safed rabbinate in 1677 and may have officiated as the chief rabbi of Safed at the time. He was one of the four people chosen by the Constantinople rabbinate to investigate the prophetic claims of Nathan of Gaza. (wikipedia) of blessed memory, explains that as a reward for, “He split the wood for the burnt offering,” (Gen 22:3) the sea was split, as it says, “Who split the Red Sea.” Because Abraham split the wood in preparation for the Akeda, God split the sea for the people of Israel." + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "He killed mighty kings: One might ask: Who were these mighty kings? If they were Sihon and Og, they are explicitly mentioned in Psalm 136! And if they are the thirty one kings (in Canaan), then Sihon and Og should have been mentioned first. Rabbi Samuel Primo mentions what is stated in Chulin 60b: “the Holy One said: “Let Sihon come and remove the land from Moab, and let Israel come and remove it from Sihon.” This is what Rav Pappa says: The lands of Ammon and Moab were purified by Sihon.” This is what the Psalm refers to when it says: “He killed mighty kings - this refers to the kings of Amon and Moab. Sichon and Og killed them and took their lands as an inheritance. And all of this was so that it would become an inheritance to Israel, God’s people. As Rav Papa said, “The lands of Ammon and Moab were purified by Sihon.”" + ], + [ + "The soul of every living being shall bless Your Name, Adonai, our God; and the spirit of all flesh shall glorify and exalt Your remembrance,our King, continually. From world to world, You are God. And beside you we have no king, redeemer, or deliverer, who liberates and rescues, answers and is compassionate in all times of trouble and distress. We have no king who helps and supports but You.
God of the first and the last, God of all created things, master of all begotten things, extolled with all praises, who conducts His world with lovingkindness and treats His creatures with compassion. Adonai is the God of truth who neither slumbers nor sleeps. He arouses those who sleep and awakens those who slumber, resurrects the dead, heals the sick, gives sight to the blind, strengthens those who are bent down, gives speech to the mute, and uncovers that which is concealed. To you we give thanks.
Even if our mouths were filled with song like the sea, and our tongues with exultation like the roaring of its waves, and our lips with praise like the breath of the firmament, and our eyes were radiant like the sun and the moon, and our hands outspread like the eagles of the sky, and our feet as light as the deer, we could never sufficiently thank You, Adonai, our God, and bless Your Name, our King, for even one thousandth of the billions and trillions of favors, miracle, and wonders which you did for us and for our fathers before.
You redeemed us from Egypt, Adonai, our God; You liberated us from the house of bondage; You nourished us during famine; in times of plenty You fed us; You saved us from the sword; You removed us from pestilence; and You distanced us from severe and varied sickness. Until now Your compassion has helped us and Your Kindness has not forsaken us. Therefore, the limbs you have apportioned for us and the spirit and soul that you have breathed into our nostrils and the tongue You have set in our mouth will always thank, bless, praise, glorify, sing Your name, our King. For every mouth will thank You, and every tongue will praise You and all eyes will look out to You, and every knee will bend to You, and all that stand up will prostrate before you. As Scripture states, “All my being shall praise you, Adonai, who is like You?” You save the poor person from the one stronger than him and the poor and needy from those who would rob him. You hear the impoverished person and save him. As it is written, “Joyfully exult in God, righteous ones, for the upright, praise is fitting. 141141 Based on the translation of the passage in Siddur Zehut Yosef, A Sephardic Daily and Shabbat Siddur by Hazan Isaac Azose (Seattle, 2002)
The soul of every living being shall bless Your Name, Adonai: It is possible to explain this passage according to what the philosophers said. The neshamah (over- soul) never sins.142142 In Zoharic and later Kabbalah there is a concept of the three partite souls - Neshamah, Ruach, and Nefesh. See Zohar Hadash Midrash Ruth, 38c-d and Zohar Volume 1, 83a-b, Zohar Volume 1 205b For if a person has a neshamah and is about to sin, his neshamah leaves him. That is why the passage states Nishmat kol chai (soul of all life) shall bless Your name. Certainly, it blesses its master and does not sin when it is in a person. It blesses Your name. The neshamah is on the highest level (of the tripartite soul) certainly blesses Your name. One merits to have such a soul is called “living,” for one who is righteous, merits such a soul.
This is not so for the person who has a ruach, a spirit. One is described as the spirit of all flesh. Such a person is called basar, flesh, and not life. He also “Shall glorify and exalt Your remembrance,” but does not speak like one who has a neshamah in him, of whom it is said, “Who blesses Your name.” Rather the ruach (the spirit) exalts God’s remembrance because it is on a lower level than the neshamah. The passage does not mention the nefesh (the life force) because if the nefesh results in a large appetite (Prov. 23:2) it can be cut off from God but the ruach and the neshama can never be cut off from God as my grandfather explained. I wrote about this at length in my homilies on Parshat Ki Tisa.", + "A King who redeems, delivers, liberates, rescues: This expression alludes to the fact that for the people of Israel, “Before a plague comes, a cure precedes it.” This is not the case with the other nations of the world, about which it is written, “He afflicts and heals,” (Is. 19:22) as the sages say, “God is a redeemer and savior.” The redemption and salvation is already created first, then afterwards, “He redeems and saves and shows compassion in times of trouble . The redemption exists before the plague.", + "He resurrects the dead and heals the sick… The sages of blessed memory state during the resurrection of the dead, a person returns just as he was. If he departed lame, he will return lame143143 Tanchuma, Vayigash 8:2 so that the members of his household will recognize him. Afterwards, the Holy One will heal his wounds. Then, “the lame shall leap like a deer.” (Is. 35:6) This is alluded to in this passage, He resurrects the dead and heals the sick. Thus, after resurrecting the dead God heals their maladies, but when they first arise they will arise as they left. It then says, He gives sight to the blind, strengthens the bent, gives speech to the mute. This might be related to the statement in Sefer HaYashar144144 Sefer haYashar (ספר הישר) is a medieval midrash, also known as the Toledot Adam and Divrei haYamim heArukh. The Hebrew title \"Sefer haYashar\" might be translated as the \"Book of the Correct Record\" - but it is known in English translation mostly as The Book of Jasher following English tradition. Its author is unknown. It was written some time between the ninth and the sixth century: When the wife of Potifar told her husband that Josef tried to rape her and Potifar’s anger burned so much he wanted to kill Joseph. Just then an infant who was only a few months old and still in the crib opened his mouth and told the real story. He said just the opposite - she tried to force him to have relations and he did not want to go along with her because of his fear of Potifar and the members of his household. In this way the infant saved Joseph the righteous. They still put Joseph in prison, however, for appearance sake.
This also happened in ancient Jerusalem during the time of Kalonymous who is buried there. The Ishmaelites killed a young Arab boy and then threw his body in the courtyard of the synagogue at night so that those who hated the Jews would kill them. Rabbi Kalonymus did what he did and prayed to God so that the child who was killed opened his mouth and told the people what had happened, who had killed him and had thrown him in the courtyard. In this way Israel was saved by Rabbi Kalonymus, the miracle worker. The statement says, He give speech to the mute and explains hidden things,145145 See Genesis 41:45 where Joseph is named Tzafnach Paneach. Rashi interprets this name to mean, “Explainer of hidden things.” The story of the child who reveals the truth of what happened to Joseph is the origin of the name. just as the little boy revealed this mystery and saved Israel.", + "I found, in the name of our great and pious teacher, Rabbi Abraham Galante, a student of Rabbi Moses Cordovero, who taught something on this matter. He placed the words “God of the first,” to “You we give thanks,” in the earth (I Kings 22:34) (Ps. 12:7) in the case of a murder in order to save the accused. Through the holy names he caused the dead to speak and report the incident. As a result, it was decreed that, “he gives speech to the mute,” be added to the praises for he caused the murder vicitim to speak and revealed the hidden facts to be outed…that is why there are forty five words. This is what I have found - 45 words according to the name of the Rabbi. Also have this incident written in Midrash Talpiot,146146 A famous collection of midrashim by Rabbi Eliyahu HaCohen of Izmir, (died 1729) arranged by the order of topics according to the alef bet. page 24, amud gimel.147147 I am uncertain about this passage…" + ], + [], + [ + "Through the mouth of the upright You are exalted;
And with the lips of the righteous You are blessed;
And by the tongue of the pious You are sanctified;
And among the holy You are extolled.
In the assemblies of the myriads of Your people, the House of Israel. For it is the duty of all beings, before You, Adonai, our God and God of our ancestors to thank, to extol, and to praise; to glorify, to exalt and to honor; to laud, even beyond words of song and praise of David, son of Yishai. Your servant, Your anointed.148148 Based on the translation of the passage in Siddur Zehut Yosef, A Sephardic Daily and Shabbat Siddur by Hazan Isaac Azose (Seattle, 2002)
Through the mouth of the upright You are exalted: This alludes to an important ethical teaching: one who makes his mouth and tongue impure with forbidden foods and forbidden language such as gossip, falsehood, obscenity, mockery, and the like. Also, one who lays an ambush in the heart of others, (Jer. 9:7) walking in darkness with evil thoughts, arrogance and hatred and similar qualities is not fit to praise God because his mouth and tongue and his guts are evil and abominable weapons which are impure. How can one serve God with holiness and praise when he speaks with scorn and blasphemy and then comes before God with song and praise. A person who speaks with obscenity cannot speak holy words when his lips are burning with the demonic realm. Such a person cannot speak to the King of Glory when his inner being is filled with such filth149149 See BT Shabbat 123b in ilicite thought. How can such a person come close to God?
Regarding such a person, we say, “Through the mouth of the upright,” that is, a person with a sweet and gentle mouth. For the upright are humble, as is said, “One might have thought that one who speaks words of Torah has the right to be arrogant. Therefore, the verse states: “Judge with equity [meisharim] the sons of men.”150150 See BT Chullin 89a Thus, “In the mouths of the upright” means, the humbles whose words are all good and gentle. “You shall be exalted,” means that with their mouths they can elevate God’s blessed name.
With the lips of the righteous, for the lips of the righteous person knows the will of the Creator and that which is fitting in their mouths. And the tongues of the pious, are holy and fit to speak of holy matters. A pure tongue is holy and it can sanctify God’s name with songs and praise.
And among the holy. Because holiness dwells within their inner being, they are freed from the vanities of the world and its ugliness. Also the word bikerev, “among”, means in the community of the holy ones, You shall be praised. Those who strive to be holy will take this to heart so that their hearts are torn into twelve parts. Then the heart of the individual will be turned and their conscience darkened for is not the tongue the tool of service connecting human beings and God, so to speak? It is with his tongue that a person prays, studies and blesses God. Most of a Jew’s service in this bitter exile is with the tongue both day and night, until midnight. How can a person sully himself in the streets, speaking forbidden things like worthless people, longing to speak gossip and reveal the blemishes of others. And even more, trying to release his tongue against the sages of the generation, tearing apart those who fear God… One way or another, his tongue is quick to speak foolishness and falsehood, filling his mouth with jest.
While he conducts business he is full of lies and he uses deception to ensnare his customers. He fires arrows at the buyer to capture them so he can ensnare them. He does not realize that he is destroying himself so that at the end of the day people will know that his tongue is impure from all sorts of impurities. In the end his tongue makes his body like a piece of treif meat for he is becomes senseless,151151 Playing on the connection between Naval - senseless and Neveilah - an animal carcass he becomes impure and an abomination and disgusting!
How can one possibly serve God with this polluted tool? How can such a person pray to God? Certainly his prayer would be like offensive incense (Is. 1:13) offered with a utensil that is made detestable! Rabbi Moses Alshekh152152 Alshekh, Moses (d. after 1593), rabbi and Bible commentator, born in Adrianople. He studied in Salonika under Joseph *Taitaẓak and Joseph *Caro, and then emigrated to Ereẓ Israel, settling in Safed, where he gained prominence as an halakhic authority, a teacher in two talmudic academies, and a preacher. He was active in communal affairs and was a member of the rabbinical court of Joseph Caro, who conferred upon him the full ordination which had been reintroduced by R. Jacob *Berab. In turn, in 1590, Alshekh ordained Ḥayyim Vital, who was his disciple in halakhah. His major field of interest was halakhah but, acceding to requests to preach on Sabbaths, in the course of preparing his sermons he occupied himself also with Bible exegesis. (JE) writes about this at length in his homilies. Therefore, one should quickly confess his transgressions and promise to be careful going forward. He should cleanse his tongue with regret and with humility he should heal himself with Torah, as it says, “A healing tongue is a tree of life, but a devious one makes for a broken spirit.” (Pro. 15:4) Then he will be able to approach God with offerings and serve God with a pure utensil made of the finest God, which is righteousness,", + "This also alludes to communal leaders.153153 Shaliach Tzibbur generally refers to prayer leaders but Chidah may be using it in a more general sense for religious leadership. We have heard about this problem in the villages in cities around Poland. Rabbis of Poland including the author of Tevu’at Shor154154 Alexander Sender ben Ephraim Zalman Schor (d. 1737), talmudist. Schor, who was probably born in Lvov, married the daughter of Mordecai b. Leibush of Zolkiew, president of the *Council of Four Lands. For a time Schor was rabbi of Hovnov but in 1704 he resigned, not wishing to bear the responsibility of the rabbinate, and went to live in Zolkiew, where he remained for the rest of his life, earning his living as a distiller. In 1733 Schor published Simlah Ḥadashah, a digest of the laws of ritual slaughter – sheḥitah and terefot – with an extensive commentary entitled Tevu'ot Shor. \" (JE) (Masechet Taanit, P. 116) and in Sefer Kav Hayashar155155 Kav ha-Yashar (lit. The Just Measure) authored by Rabbi Tzvi Hirsch Kaidanover (1648–1712), is one of the most popular works of musar literature of the last 300 years. The title of the work alludes to the number of chapters it contains (קב = 102), as well as the author's name הישר = הירש ]First published in 1705 in Frankfurt am Main, it has appeared in over 80 editions, in nearly every country in the world. It was famous for uplifting the spirits of Jewish communities in Europe after the Chmelnitsky Massacres of 1648-1649. (Wikipedia) writes about this problem at length. We have seen what was said above about the average person, then what can we say about such leaders? When he approaches as an intermediary between God and the people, he does so with weapons from the demonic realm. He causes the multitude of Jews, stragglers of Israel ((Deut. 25:18) to fail who depend on him. Woe to such a leader and woe to his soul. He takes an oath while taking from the communal funds since he is the communal emissary. Rather than bringing merit to his community, he stirs them up like coals. His prayers fly to the impure air of the demonic realm, and as a result the community is misled both within and without. He steals their souls and their money as he fills his hands with silver and gold coins from the general holy community. While serving them he mocks the community because his prayers and reading is misleading towards the Sitra Achra, the demonic, for it is marked by his impurity and his disdainful and despicable language/tongue. He is a broken utensil,156156 The word keli, utensil, is also used to describe synagogue leaders who are sometimes referred to as Kelei Kodesh. that is disgusting and filthy. It is a utensil without blessing since he steals their money and their souls, leaving them empty without either a voice or meaning.
This is alluded to when one says, “Through the mouths of the upright You shall be exalted.” This refers to religious leaders who serve communities of thousands of Your people, the house of Israel. They are upright, righteous, pious and holy whose mouths praise God, the King of kings of kings, the blessed Holy One. For, it is the duty of all beings, before You, Adonai, our God and God of our ancestors to give thanks. But not everyone who wishes to take the Name of God can do so. Therefore, there arise in the community people who are wholehearted and upright…who can give thanks and praise on behalf of the community.
There is an allusion to this in the language, Through the mouths of the upright. The names Isaac and Rebecca are encoded in the prayer to be frontlets before our eyes. Isaac and Rebecca poured out their prayers with richness but they acted with humility and a broken heart before God. And if Isaac and Rebecca did so, so that the Holy One desired their prayers by pouring out their prayers with prostrations and devotion, what can we say? It is fitting to learn a lesson from them - that we should lift up our hearts toward God in heaven just as Isaac and Rebecca did so that God heard and answered them and their prayers bore fruit." + ], + [], + [ + "Praise be Your name forever, our King, Almighty, the great and Holy King in heaven and on earth. For to You it is fitting, Adonai, our God, and God of our ancestors to offer forever, son and praise, glorification and hymns, strength and dominion, victory grandeur, and might, praise and glory, holiness and sovereignty, blessings and thanksgiving, to Your great and holy name; from this world to the next world You are Almighty. Praised are You, Adonai, King who is great and extolled with praise.
God of thanksgiving;
Master, of wonders
Creator of souls
Master of all creation
Who selects song-hymns.
King, Life of all the worlds. Amen.157157 Based on the translation of the passage in Siddur Zehut Yosef, A Sephardic Daily and Shabbat Siddur by Hazan Isaac Azose (Seattle, 2002)
Praise be Your name forever, our King: The first letters of the opening words of Yishtabach spell Shlomo. There are those who say that this was his decree. Others say that the first letters of Yishtabach shimcha li’ad malkeinu spell Yishalem, an allusion to the Holy One who in His great kindness rewards those who praise his name, even when they don’t have the intellectual or verbal ability to praise God. Despite this, God repays them with the quality of goodness. God remembers that we are but dust and do not have the strength or the intellect to give thanks and to praise God’s name. The little bit that we praise God is still important and acceptable. Not only that but he sets a reward fit for a king.", + "Song and praise… One should be careful not to stop between these various terms of praise for there are thirteen, for the thirteen attributes of mercy as is explained at length in the Zohar and by the disciples of the Holy Ari, of blessed memory. One should not recite them too quickly. Rather, one should do so with a holy melody, with pleasantness and a heart that is calm.", + "May all your creation praise You Adonai. May Your pious ones, righteous ones, those who obey your will, and the entire house of Israel thank and praise You joyfully. May they praise, laud, exalt, proclaim, sanctity and declare the sovereignty of Your name, Our King. For it is good to give thanks and pleasant to sing to Your name. From eternity to eternity You are God!
May all your creation praise You Adonai. For all the host of heaven and everything on earth has the ability to sing and praise You as is stated in Perek HaShira. It is said that whoever recites it each day merits a place in the World that is Coming. This is because one who does so, recites all the praises that were offered to God’s name by the different types of creation. He then praises God with everything and through him God’s praise is complete.", + "Thank (yodu), bless (barchu), praise (shavchu), and laud (pa’aru) You, joyfully.
This teaches that one should praise God with clear language, since the opening letters of these words are safah berachah. God in his compassion will reward us by allowing us to serve him with a whole heart, with holy and pure language, and with clear gonue we will praise the living God of everything." + ] + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "שמחת הרגל על הגדה של פסח", + "enTitle": "Simchat HaRegel on Pesach Haggadah", + "key": "Simchat HaRegel on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "שער", + "enTitle": "Title" + }, + { + "heTitle": "כל חמירא", + "enTitle": "Kol Chamirah" + }, + { + "heTitle": "סימני הסדר", + "enTitle": "The Simanim" + }, + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Simchat HaRegel on Pesach Haggadah/English/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Simchat HaRegel on Pesach Haggadah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..3a4de887968c1384a5d14d7e7e1e3057804ab99a --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Simchat HaRegel on Pesach Haggadah/English/merged.json @@ -0,0 +1,889 @@ +{ + "title": "Simchat HaRegel on Pesach Haggadah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Simchat_HaRegel_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Title": [ + "", + "", + "On the eve of the festival we sanctify the Passover, with joyful singing and sacrifice,11 This is a play on words in the verse in Isaiah 54:1. פִּצְחִ֨י רִנָּ֤ה וְצַהֲלִי֙ becomes פסחי רנה וצהלי (as in Pesach). giving thanks to God for the arrival of the festival. One speaks God’s words (Ps. 147:19 ) with a commentary on the Haggadah. We teach the young22 Another play on a Biblical verse, Gen. 5:24 opening their eyes,33 Uncertain about the meaning of the text. reminding them of the Exodus, the many miracles, Torah and testimony. I will start by offering three introductions before the beginning of the festival to inspire instruction for the brightest youth of the Jewish people. I will include a commentary on Megillat Ruth for Israel’s young...Let the children take hold of it and the youngsters shall play. (Is. 11:8) Then they shall read, learn, rush off to speak of all that they have learned. I call this Simchat Haregel, an abbreviation of H aggadah , R uth, and G imel L imudim (three teachings). These are the teachings from my youth, Chaim Yosef David son of our teacher Rabbi Yitzchak Azulai, (May he be remembered for life in the world to come), a pure Sephardi." + ], + "Kol Chamirah": [ + "", + "", + "", + "", + "", + "The First Teaching: Kol Hamirah", + "The foundation of Passover and its laws are fundamental principles like the mighty and exalted cedars of Lebanon. They are meant to inspire a person to forsake the path of wickedness and to maintain proper thoughts so that they are not removed from God's presence. Through them,one (will learn to) cast off the poisonous sickness of impurity with which the evil inclination afflicts individuals through shameful acts and deeds, falsehood, and schemes which crush a person’s life to the earth. The enemy (the evil inclination) looks for ways to spread a snare for people’s feet, causing them to transgress God’s will, bit by bit, a little here, a little there, moment by moment. It convinces people to weaken their devotion to God or convinces them that their transgressions aren’t really transgressions. As a result people make false justifications and empty excuses for their actions entangling themselves in the web (of the evil inclination). This is the result of trivializing one’s transgression. This is how the ancient ones explain, “For the devisings of a person’s heart are only evil (rah) from his youth.” (Gen. 8:21) The advice of the evil inclination causes the sinner to trivialize his transgressions44 See Rashi Exodus 31:13. The principle appears in many passages that the words ach (but) and rak (only) are meant to minimize or become exclusionary in the interpretation of the verse. Rashi writes: “The words אך and רק wherever they occur in Scripture have limitative force (Rosh Hashanah 17b; cf. Rashi on Rosh Hashanah 17b on אכין ורקין). Here Scripture intends by the word אך to except the Sabbath from the days on which the work of the Tabernacle may be done.” and convinces him of the strength of leniencies in Jewish law. One rationalizes that even if one committed a transgression, it was a minor one. The passage means, ‘the imaginings of a person’s heart are only (rak) evil’ is read as a limitation. That is to say, the strength of the evil impulse’s falsehood is to convince him that he hasn’t sinned and even if he did it was miniscule. That is the meaning of the verse, “(V’khol Yetzer,) Every evil inclination (machshavot libo) makes his heart imagine that his transgression was only (rak ra) very small (kol hayom) every day.” The inclination entices him making the sins seem smaller and smaller until he falls into a deep pit of oblivion.", + "This is what the sages meant when they said, “When a person commits a transgression and repeats it, it becomes as if it were something permitted to him.”55 BT Kiddushin 40b When he first commits the transgression, the evil inclination “reveals meanings in the Torah that do not follow Jewish law,”66 Mishnah Avot 3:11 in his commentary, Bartenura explains: \"one who reveals meanings (literally, faces) in the Torah\": who shows meanings and explanations that do not conform with the halacha (law). For example, one who translates \"And from your seed do not give to pass to Molekh\" (Leviticus 18:21) as \"And from your seed do not give to impregnate an Aramean woman.\" (Mishnah Megillah 4:9) And this is not the simple meaning of the text. And included within this is teaching worthless homiletical interpretations. to convince him that his sin was not so serious and wasn’t even in the category of sin. And even if it was a sin it was a relatively minor one. The person is persuaded through false thinking (of the evil inclination) that the sin was the most minor of transgressions. The evil inclination then takes hold of the individual and praises him, “See how great you are! Because of your pure thoughts, you had doubts and thought that you had sinned. Actually there was no sin here at all since this is permitted.” One who believes the evil inclination, is led like a lamb led to slaughter. He quickly follows the evil inclination’s example, thinking it spoke correctly,77 See Deuteronomy 5:25 and 18:17 The sin becomes like something permitted to sinner and he repeats the transgression. The influence of the evil inclination and the tendency to follow its advice makes it seem that the transgression is actually permitted by false halachic reasoning. Because it speaks leniently, it brings him to more serious transgressions, growing a little at a time.", + "When God brought the Israelites out of Egypt with love and compassion, He sanctified us with His commandments and commanded us to stay away from chametz so that it should neither be seen (bal yeraeh) nor found (bal yimatzeh) in one’s property even in the smallest amount.88 Maimonides, Mishnah Torah, The Laws of Chametz and Matzah, 1:4 Chametz is an allusion to the evil inclination and arrogance from which one must distance oneself. It should never enter (one’s domain). Partaking of the smallest amount of chametz was considered a grave sin. So, too, any connection with the evil inclination makes one impure and destroys the entire edifice, as has been repeatedly taught in the books of ethical teachings. There are many allusions and rebukes regarding this in the books of the righteous. So too, there are more details regarding the commandment of avoiding chametz than any other commandment. Concerning other commandments there is the principle of ta’am ki’eekar99 With regard to the normal laws of kashrut, if something falls into a pot of kosher food it is nullified by a percentage of one in sixtieth unless it changes the taste of the cooking food. Not so on Passover even a small bit less than one sixtieth of the food that is chametz makes it unkosher.. But regarding the prohibition of chametz the simple explanation is a deeper allusion.", + "Rabbi David ben Solomon ibn Abi Zimra (the Radbaz),1010 Rabbi David ben Solomon ibn Abi Zimra (1479–1573) An early Acharon of the fifteenth and sixteenth centuries who was a leading posek, rosh yeshiva, chief rabbi, and author of more than 3,000 responsa. whose responsa was published in Germany (Number 576, Yichaveh Daat), writes about why the sages were so stringent about chametz. Why is chametz different from other prohibitions in the Torah, so that one must search one’s home for it, burn it, and annul it?1111 Referring to three ways we prepare our homes for Passover: bedikah, biur chametz and bitul chametz. The sages add that one must conduct the search in every hole and crevice (in one’s home) and that one must search for it and uproot every bit of it from one’s property so that one is not guilty of seeing (bal yeraeh) or owning it (bal yimatzeh).1212 See https://www.etzion.org.il/en/bal-yeraeh-u-val-yimatzei-and-tashbitu for an explanation of the difference between bal yeraeh and bal yimatzeh and their source. Even the smallest particle of chametz that one has in one's domain must be completely disowned. Such stringencies are not to be found in any of the other prohibitions in the Torah. If the reason for this is because one is punished with karet,1313 The Hebrew term karet \"cutting off\" is a form of punishment for sin, mentioned in the Hebrew Bible and later Jewish writings. there are other laws relating to blood and certain fatty parts of the animal (for which karet is the punishment and yet we are not as stringent.) If chametz is so stringent because it is forbidden to benefit from it, that is true of mixtures of seeds (and yet such stringencies do not exist).This is also true of the goring ox and other cases in which there is a prohibition against benefit and yet other stringencies don’t exist. If the reason for the stringencies is that a person does not normally separate oneself from chametz, the same could be said of the law against a Nazir and wine.The nazir does not normally remove himself from the prohibition (wine) until he takes a vow and yet the stringency doesn’t exist.1414 Normally Chametz is permitted so one is more prone to transgress during Passover when it becomes forbidden. Similarly, a person normally is allowed to have wine - it only becomes prohibited when he takes a Nazirite vow - so the need for more stringencies might be necessary. But", + "The Radbaz suggests that there are two things that make chametz different: First, there is no other prohibition in the Torah that combines all three of these conditions: chametz combines the prohibition against benefit, it is punishable by karet and people don’t usually separate themselves from it. Since all three conditions are present, the Torah added other stringencies and the sages also did so. Furthermore, chametz on Passover is also something that is normally permitted and is only prohibited for a limited amount of time. It is for this reason that the prohibition is not nullified even if it is one part in a thousand. But I still do not understand why one must search it out, burn it and remove it from one's property. Is the prohibition of chametz more serious than the prohibition of idolatry, about which the Torah says, “Let nothing shall that has been doomed stick to your hand...”?1515 See Deuteronomy 13:18 This is the prohibition against ownership of any thing that has been determined to be used for idolatry and has been declared “cherem” One who transgresses this is considered like one who has denied the whole Torah. Yet the Torah does not require searching out and the nullification of objects of idolatry as it does with chametz. So we still need an explanation for chametz. It is for this reason that I will base my understanding on what the sages had to say in Midrashim that chametz on Passover is an allusion to the evil inclination. The sages referred to the evil inclination as “the leaven in the dough;” therefore, a person must completely remove it and one must search it out in all its hidden places in one’s thoughts. Even the smallest amount is not inconsequential. This explanation seems true and correct!", + "You will see that the Radbaz searched for an explanation but didn’t find another reason for the stringencies regarding chametz in the Torah nor from the sages in its plain sense meaning of the Torah or in the law. He therefore based himself on an allegorical interpretation (remez) of chametz. Chametz is an allusion to the evil inclination. It would seem that this interpretation of chametz is the plain sense (peshat) meaning of the law. All these stringencies are meant to arouse a person so that he will stay away from the evil inclination and search for it in the inner recesses of his heart . Even if the smallest amount is found he must quickly remove it and burn it with the fire of Torah. If he wants to be saved from it he must be especially careful that it is not found in any amount.", + "This is what the sages meant when they said, “There is no removal of chametz without burning.”1616 Mishnah Pesachim 2:1 In other words, there is no cure for the evil inclination except through the burning it with the fire of Torah, as the sages said, “The blessed Holy One said, ‘I created the evil inclination and I created Torah as an antidote.”1717 BT Kiddushin 30b It is also alluded to in the following gematria. The word yetzer (inclination) has the numerical value of 300 and eish (fire) is 301, one more than yetzer. The Torah which is fire is more powerful than the evil inclination. The Torah has the power to cool the heat of the evil inclination; the word cool is kar, has the same numerical value as yetzer, 300. Continuing with this, the numerical value of yetzer ra (evil inclination) is the same as the word rasha (wicked) - 570 - because one who follows his evil inclination is considered wicked. This is the allusion in the verse, “(Every plan devised by humans is) nothing but evil all the time.” (Genesis 6:5) rak rah, (“Nothing but evil,”) has the same numerical value as yetzer hara - 570 - and rasha, wicked. I found other hints in the commentaries, that the reason the Torah calls for the annulment of chametz is that one cannot expel the power of the serpent except through fire. The poison of the serpent is based on the earth - “And the serpent's food shall be earth.” (Isaiah 62:25) And fire’s destination is far from the earth. One is low and the other rises up high. Therefore, the fire expels the poison of the serpent. I wrote about this in my youth1818 Literally, “In my poverty” The chidah describes himself as being poor in wisdom as a young man. in a book called Devarim Achadim, Sermon 14. The evil inclination comes from the element of the earth while Torah is from fire. Only fire can expel evil inclination. It is possible that this is the reason that the sages said that redemption will come about through the merit of Torah. As scripture states, “Though they have courted among the nations, now I will gather them.”1919 Hosea 8:10 The exact connection of this verse is not clear to me. It is through the power of Torah learning for its own sake that the serpent is expelled. When the serpent (nachash) is nullified, the Messiah (mashiach) will come. Nachash and Mashiach have the same numerical value (358). I have written about this at length in other places. Since the blessed Creator did not find a way to repair the evil inclination other than Torah and God revealed that its nullification is through the Torah, certainly there is no other way to nullify its power! That is what they meant when they stated, “there is no removal of chametz except through burning” in the negative. This was meant to rebuke those who argue that philosophy is effective in helping one to overcome the evil inclination. There is no removing the evil inclination except through the fire of Torah! Rabbi Yitzchak of Akko2020 Isaac ben Samuel of Acre 13th–14th century was a Jewish kabbalist who fled to Spain. According to Chaim Joseph David Azulai Isaac ben Samuel was a pupil of Nachmanides. wrote about this in his book Meirat Einaim (Parshat Vayishlach), bringing a statement from Rabbi Hai Gaon, and teachers of other generations. He also writes of a famous philosopher of his generation who separated himself from Judaism. Though the nation thought of him as holy, he transgressed with the wife of the king.", + "I have tried to understand the stringencies in dealing with chametz. I found that the seven stringencies2121 Later in this essay he counts the seven stringencies: searching, looking in holes and cracks, nullification, burning, forbidding even a small amount, it can not be found and it cannot be in one’s property. are related to the seven names of the evil inclination which Rabbi Avia (or possibly by Rabbi Yehoshua ben Levi) spoke in Perek Hachalil, the fifth chapter of Sukkot:2222 BT Sukkot 52a The evil inclination has seven names. The Blessed Holy One called it ra, evil. Moses called it arel, uncircumcised. David called it tamei, impure. Solomon called it sonei, enemy. Isaiah called it michshol, a stumbling block. Ezekiel called it even, stone. Joel called it tziffoni, a hidden one. A verse is brought for each of them.2323 The Holy One - ra - Genesis 8:21 Moses - arel - Deuteronomy 10:16 David - tamei - Psalm 51:21 Solomon - Sonei - Proverbs 25:21-22 Isaiah - michshol - Isaiah 57:14 Ezekiel - even - Ezekiel 36:26 Joel - tziffoni - Joel 2:20 One wonders why do these names matter to us and what reason is there for them? If one says the wicked could not agree about the name of the evil inclination, what is gained by increasing to seven names? We know there is no battle as mighty as the battle between a person and his evil inclination. It is like the parable of the King’s army that returns from battle feeling joyful about its victory over its enemies, having destroyed and plundered them. An old man comes and stands before the soldiers. What blessing should they receive? “May it be God’s will that even though this victory in battle was small they should be victorious in the great battle! All the soldiers and their officers became alarmed for it was well known that this was a great battle and the war was a very big war. So the elderly man answered them, “Don’t you know that as great and mighty as this battle was it is like nothing compared to the battle of the evil inclination! The elderly man spoke well and his explanation is the reasoning of an elder.", + "If we look carefully, we will see that every enemy and adversary in the world is small in comparison with the evil inclination. There are seven ways in which the evil inclination is more powerful than other types of enemies. The sages added additional prohibitions and called the evil inclination by these seven names compared to these prohibitions.", + "(1) First, the hatred of the evil inclination exists from the moment one enters the world, as Scripture states, “Sin crouches at the door” (Gen. 4:7) - that is, from the day of one’s birth. This is different from a human enemy who begins hating later in his youth or so on. One does not find that a person begins hating from the time of one’s birth day. Only the evil inclination does so and therefore it is called “evil from its youth” (Genesis 8:21, ra minurav), when one leaves (ninaer) out of the mother’s womb.", + "(2) Second, because of their actions, people stay far away from enemies. Even if they both live in the same city, people stay in their own neighborhood or in their own house. Even if one’s opponent goes out, they stay separated from each other; this is not the case with the evil inclination who clings to the person and couples with him. Because of this, it is called arel because it is like the foreskin (arel) which clings to the body and is like one of its limbs. So too, the evil inclination clings to the body and only death can separate them.", + "(3) This explains the third trait: because it clings to the body it makes a person impure (tamei) which is not the case with a human enemy. Even if they are together in the same place, the impurity does not cling to the other. The very touch of the evil inclination makes the other person impure which is why it is called tamei.", + "(4) Fourth, it is possible that one’s foe will make peace over time, or if he is defeated he will turn his hatred to love. With the evil inclination, there can never be peace in any way; that is why the evil inclination is called enemy (sonei). It is a true enemy forever and ever.", + "(5) The fifth difference is that one can be saved from a human enemy, especially if one is a mighty soldier so that the evil inclination is unable to cause harm. One can never be saved from the evil inclination, as is written, “No person is righteous in the world who does only good and does not sin.” (Ecc. 7:20) Appropriately the evil inclination’s name is stumbling block (michshol) since one will inevitably stumble and fail.", + "(6) The sixth difference is that the adversary can be bribed with money or one can cause him troubles or humiliate him. In one of these ways the enemy will make peace with his opponent. The evil inclination is called a hard rock (even) because like a rock there is no appeasement or sweetening of the relationship because he is so hard.", + "(7) The seventh difference is that the abomination is in his soul. One’s enemy is recognizable and it is possible to save oneself from him. This is not the case with the evil inclination who is in one’s most inner self and completely concealed; that is why it is called the hidden one (tziffoni).", + "It would appear that these names are meant to cause one to listen carefully to the voice of one’s teachers. The evil inclination is just as powerful as the tree of poison that causes death. The differences one counts show how much worse the evil inclination is from one’s human opponents. It seeks evil through these seven differences for it exacts seven evils2424 A wonderful play on words. See Exodus 13:19 “Moses took with him the bones of Joseph, who had exacted an oath (Hashbia Hishbia) from the children of Israel.” The word for oath (shavua) is the same as the word for seven ( sheva). from one’s soul.", + "These names [of the evil inclination]] are connected to the stringencies that the Torah adds to the prohibition of chametz. With the candles (in the search for chametz) one opens one’s eyes, keeping oneself far from the seven evil characteristics of the evil inclination which chametz symbolizes. The seven extra stringencies are: searching, looking in holes and cracks, nullification, burning, forbidding even a small amount, it can not be seen or found in one’s property. These practices allude to the seven ways we avoid the evil inclination.", + "● Because the yetzer hara is called ra, evil. Just as the evil inclination is, “evil (ra) from its youth,” from the moment it enters the world, one searches for chametz even before the holiday arrives - it is already ra.", + "● Just as the evil inclination is called arel (uncircumcised) because it clings to the body, so there is the prohibition, bal yera’eh, it shall not be seen (in your home).", + "● It does not help to act as if the clinging doesn't exist or it isn't there...For its clinging to the person makes one (tamei ) impure. Therefore there is the prohibition of bal yimatzeh, (it shall not be found). For the study of Torah separates one from impurity and in this way it is not found in one's domain.2525 The text contains the word B’mechitato במכיתתו. I have amended the text to the word B’mechitzato, a word used elsewhere in the text,", + "● It is called soneh , enemy, because there can be no peace with it and it must be burned out of the world. It must be burned with the fire of faith.", + "● Just as its name is michshol, stumbling block, because it is not enough if it causes harm or steals one’s sleep if it doesn’t cause one to stumble; therefore chametz is also forbidden to be present in even the smallest amount lest it cause one to stagger or stumble.", + "● It is called an even, a stone of those who err,2626 The expression is borrowed from Mishnah Taanit 3:8. The even hatoim was the stone on which people stood when announcing lost objects. Tradition held that the stone was so high up that it would never be covered in a flood. He gives it a different connotation here. because it is nullified just as stone is worn down by water, the water of the well of Torah.", + "● Because the evil inclination is tzafun, hidden, so too it is necessary to have a full search in all the rooms, crevices of the house and in the attic and to root it out.", + "All of these stringencies are meant to completely expel the evil inclination and to destroy its nature. They are meant to warn Israel to play close attention to anything that is written about chametz and to prepare for their war against the true enemy all year long….. The prohibitions of chametz and related matters are meant to allude to the importance of keeping one’s distance from the evil inclination, and being constantly vigilant. If a person sins, let him humble himself and quickly repent. He should purify his thoughts and ideas and guard his home on all sides2727 Meaning uncertain. The word masakh may be from II Kings 11:6. I think the idea here is that by being vigilant in searching out chametz before and during Passover, one will learn to be more mindful in stopping the evil inclination. like to the laws of Passover.", + "Look and see2828 See 142:5 literally,”Look at my right and see.” that the preparation and koshering of utensils is an allusion to the way of repentance. In the koshering of utensils we find that there are four methods: (1) utensils that are bought from a non-Jew need immersion . (2) those are improperly used for cooking with chametz, even one time, need to be immersed in boiling water in order to extract the taste of chametz which enters them. (3) if it was directly used on a fire, it must be koshered with libun2929 Libun is the process of making something kosher by heating it to a high temperature. so that the sparks fly off from it and the great strength of the fire removes the taste of the chametz that is in the utensils. (4) if the utensil is made of clay there is no way to repair it whether it was chametz or other prohibited foods that made it impure. It demands breaking since breaking is its purification in matters of impurity.", + "The four methods of kashering utensils allude to the four types of atonement that Rabbi Ishamael explicated:3030 See BT Yoma 86a Also Maimonides Mishnah Torah Hilchot Teshuvah 1:4 . There are many versions of this statement. See Burt Vistotzky Mortal Sins “If one transgresses a positive commandment he is forgiven even before he moves from his place; if one transgresses a negative commandment, only repentance and Yom Kippur can atone; if one transgresses a commandment for which the punishment is karet (being cut off), only repentance, Yom Kippur and suffering remove the sin; if one desecrated God’s name, one only gains atonement through death.” In all of them the body is a receptacle holding the soul as was stated in the Imrei Noam:3131 I am not certain what work he is referring to here. the body is a utensil for the soul all the days that it is attached to the body….", + "Just as utensils taken from a gentile, even when they are new and have not been used for prohibited food contain a residue of impurity from the hand of the non-Jew require immersing (low level purification), so too a person who only transgresses a positive commandment is forgiven through regret and repentance. It is enough to immerse new utensils that were taken from a gentile. Similarly, the body, the utensil of the soul, which had contact with the evil-inclination (is cleansed) through regret and repentance for having transgressed a positive commandment since the evil inclination ruled over it.", + "If the utensil was used with chametz or any other prohibited food even one time, it needs rinsing in boiling water to purge the forbidden food from it. Similarly, the body, the utensil of the soul, which transgresses a negative commandment is kashered using the seething waters, (See Psalm 124:5) to rid it of the pitch and brimstone of the evil inclination, a person needs repentance and Yom Kippur which acts like rinsing in boiling water. The fire of fasting on Yom Kippur and repentance purges the poison which is in the utensil of the body that sinned by performing a negative commandment. In this way one repents and is healed.", + "And if one is trapped in the advice of his inclination and falls into a deep pit, transgressing laws which are punishable by karet or death at the hands of the court (such as unchastity and similar transgressions), it is similar to a utensil that is used for chametz or other prohibited foods directly on the fire. Such a utensil needs purification by fire so that the impure sparks fly off it. So too, with the body. If it was seduced by the burning fire of the evil inclination, ruling over it so that the person was guilty of a crime involving karet or death at the hands of the court, one needs the purification of the fire of suffering until the sparks fly off him. The flames of suffering have the power to purge what was used by the fire of the inclination. The actions of the sparks and their burning come together to purify the body and the poison of the prohibited so that all that remains is the cleansed utensil. But if the transgression causes a desecration of God’s name, then the utensil (the body) is like the earthenware utensil from which the impurity cannot be removed. It requires smashing; that is, death or brokenness which is its purification.", + "It is possible that scripture alluded to this in the verse, “Precious children of Zion; once valued as gold - alas, they are accounted as earthen pots, work of a potter’s hands!” (Lament. 4:2) When Israel’s sins became so great that they transgressed laws punishable either by karet, death at the hands of the court, or the desecration of God’s name, there is no repair for them but that they be broken. This is what the verse states: “Precious children of Zion; once valued as gold,” - they were pure utensils without any impurity. “Alas, they are accounted as earthen pots,” - through the sins of desecrating God’s name, they became like earthenware utensils which cannot be repaired except through breaking.", + "This is similar to what the prophet Jeremiah said in (the parable) of the vessel: “So will I smash this people and this city, as one smashes a potter’s vessel, which can never be mended…”3232 See Jeremiah 19:11 He means to say that their sins were so grievous involving karet, death at the hands of the court, or the desecration of God’s name, there is no repair except if God desires their death. For they are similar to an earthenware vessel which was used to cook prohibited food. The impurity cannot leave it and it needs to be broken. This is the parable of the vessel when it says, “So I will smash this people and this city.” They are like vessels used for prohibited food and they are made of clay that needs to be broken “As one smashes a potter’s vessel, which can never be mended…” There is no way to repair it, either in boiling water or burning fire. This is the most grievous. Such people are nothing more than a potsherd of earth.3333 See Isaiah 45:9", + "We can conclude that just as utensils need purification and repair through rinsing or fire, so too the body which is the vessel of the soul needs purification and repair. When the soul has contact with fire, that is, the fire of the evil inclination ruling over it, causing it to burn, even if the sin was not so serious, just a smaller prohibition... it needs repair though self mortification and fasts until the sparks rise up and the person is purified both inside and out as in the kashering of vessels. Not only is the body/vessel damaged but so is the soul. This being so, the root of the soul above, is damaged. When the enemy prevails3434 See Lamentations 1:16 it preys (on the supernal soul) and one cannot be saved from one’s sins. It is inclined toward the hand that is sent to aid the nations of the world, the evil inclination, so it can grasp the branches of one's soul, for Satan is the evil inclination. Every aspect of the evil inclination desires to prey on and oppress the holy sparks.", + "This is so for the heavenly princes of each nation3535 This is a common idea in earlier Midrashic literature. There are seven proverbial nations. Each is ruled over by a heavenly angel/prince except for Israel - God alone rules over Israel. In the story of the Exodus Israel vanquishes the heavenly angel/prince of Egypt in order to defeat Pharaoh. who enter the soul of the nation over which they reign, causing evil to Jacob during the exile of Israel in their land. They cause Israel to sin and oppress them, as the Zohar explains in Parshat Shemot, 17a, “‘He said to his people, ‘Look, the Israelite people are too numerous for us.’”3636 See Exodus 1:9 Rabbi Shimon stated, “Come and see: a ruling angel was assigned over the Egyptians. Most of the parashah only speaks the mundane king of Egypt but there is a higher prince who was set over Pharaoh, king of Egypt…” We learn that the prince of the nation to which Israel has been exiled, places (the idea) in the minds of those people to oppress Israel, as is stated there in the Zohar: “He said to his people, ‘give us advice how to mistreat them…’’’ The idea is that the princes come from the evil inclination which incites Israel to sin. It is the prince who counsels the people and places in their hearts (the idea) to mistreat Israel, to subjugate them and cause them to forsake their faith. In this the evil inclination greatly desires to oppress the souls of Israel and their holy abundance; this is its main purpose, as stated in the Zohar and in the Gur Arye,3737 Gur Arye is a supercommentary on Rashi on the Torah written by the Maharal of Prague (1526 – 1609) may his memory be a blessing.", + "One can now explain the verse from Isaiah, “Thus said Adonai, Redeemer of Israel, his Holy One, to the despised one, to the abhorred nations, to the slave of rulers: kings shall see and stand up; nobles, and they shall prostrate themselves - to the honor of the LORD, who is faithful, the Holy One of Israel who chose you.”3838 See Isaiah 49:7 “Thus said Adonai, redeemer of Israel,” refers to the redemption of the holy sparks from their prison upon which the evil inclination preys, steals and deceives them. This is the true redemption, as is written, “Redeemer of Israel, His holiness.”3939 In other words, the true redemption is about redeeming the holy sparks that are trapped in this world. Israel holds those sparks. God will redeem the holiness of Israel that is spread among the husks (in exile). They are, “the despised one” to the supernal prince. Its only desire is to scorn the souls of Israel and convince them to do wrong, destroying the seed of Israel, as it states, “the despised one.”4040 They are despised by the supernal princes who now oppress them. The one who scorns the souls of Israel is the abhorrent one of the nations. He (each supernal prince) causes the nations to make Israel abhorrent and despicable, God forbid, as it states, “the despised one”4141 The Chida forms the words despised one and despicable and abhorrent in the verse into verbs. The prince of the nation makes Israel into a despised and abhorrent one. Because of this, the servant Israel who rules over his body and soul, against the nations and their heavenly princes, as is stated, “To the slave of the rulers.” Behold the day of the Lord will come, when “The riches he swallows he vomits.”4242 See Job 20:15 Then the power of compassion will overcome and free the holy sparks as occurred during the Exodus from Egypt. On that day, “kings shall see and stand up,” For the essence of the sparks are the seven kings, as Gur Arye writes. These kings will see the lights and rise up from the depths of the husks. They are the princes of the nations and they shall bow down before God who is faithful and promised to save the holy souls of Israel and has chosen them for God’s service.", + "We can now explain the allegorical meaning of Kol Chamira. Chametz, foods containing chametz, leavening, are the evil inclination and its troops. Therefore, before the coming of the great day,4343 See Malachi 3:23; the conclusion of the Haftorah for Shabbat HaGadol the night when the festival is hallowed, (Is. 30:23) after one has toiled and prepared all types of utensils and his house has been purified along with his utensils, then he will be inspired by repentance having seen how far he must be from the prohibitions, both in taste or substance then (he recites) the nullification of the chametz, a decree of the sages, sweet words, Kol Chamira. It alludes to the nullification of “the leaven that is in the dough,”4444 See BT Berachot 17a Talmudic term for the evil inclination. Satan, the evil inclination. This is what the formula means: “All leavened stuff” - any type of leavening, or the advice of the evil inclination. “That is within my domain” - whether it came about because of the heavenly princes within whose land I dwell, whether caused by mixing with gentiles, or their subjugating us, whether it is cause by cursed materialism in this or previous incarnations (so that an impression of the evil inclination remains within my property that includes the body and the soul and its roots in heaven). “Whether I have seen it” - Sins I have committed of which I was aware, and character flaws such as arrogance and anger that I did not seek to remove and cast out of me. “Or have not seen,” - Sins of which I was not aware. “That I have destroyed” - I have removed the sin through repentance and yet the remnants of it remain. “And that I have not destroyed,” - I have not yet repented for that detail and nullified it and made it like the dust of the earth, so that it will not lead me to sin. “Let it be nullified” - Let it be nullified so that I am pure and whole in the service of God.", + "", + "In Chapter 2:6 of Pesachim, the Mishnah states: “These are the greens with which one discharges his obligation on Pesach: lettuce [hazaret]; chicory [olshin]; wild chicory [tamkah]; picridium [harhavina], and with horseradish [maror]. One fulfills one’s obligation whether they are moist or dry, but not if they are preserved in vinegar, or stewed or boiled. And they combine to the size of an olive.”", + "Before explaining this Mishnah, I must explicate several passages in Parshat Lech Lecha, according to their allegorical meaning.", + "“When he (Abram) returned from defeating Chedorlaomer and the kings with him, the king of Sodom came out to meet him in the Valley of Shaveh, which is the Valley of the King. And King Melchizedek of Salem brought out bread and wine; he was a priest of God Most High. He blessed him, saying, “Blessed be Abram of God Most High, Creator of heaven and earth. And blessed be God Most High, Who has delivered your foes into your hand.” And [Abram] gave him a tenth of everything. (Then the king of Sodom said to Abram, “Give me the persons, and take the possessions for yourself.”)4545 This verse does not appear in the Chida’s text. But Abram said to the king of Sodom, “I swear to the LORD, God Most High, Creator of heaven and earth: I will not take so much as a thread or a sandal strap of what is yours; you shall not say, ‘It is I who made Abram rich.’ For me, nothing but what my servants have used up; as for the share of the men who went with me - Aner, Eshkol, and Mamre - let them take their share. Some time later, the word of the LORD came to Abram in a vision. He said, “Fear not, Abram, I am a shield to you; Your reward shall be very great.” (Gen. 14:17-15:1)", + "This passage can be explained allegorically. The first letters of the words מלך סדום לקראתו “The king of Sodom came out to meet him,” (samekh-melekh-lamed) have a gematria of 133, like the name, Samael, when including the word in the count.4646 Literally Im Hakollel, this is one way of counting in Gematria - in addition to the numerical values of the letters, we add one for the word itself. In this case Samael is written with an additional aleph - and the word has the value of the words melekh sedom likrato - when we add one. Samael is (another name for) Satan and the evil inclination. The evil inclination comes out to meet Avraham who represents a righteous soul. As is written in Midrash HaNe’elam4747 Midrash haNe-elam is a separate work embedded in the text of the Zohar. in the holy Zohar: Abram had returned from smiting the ones who sat at the table of kings and dressed lavishly while following the Evil One. Even though they weren’t wicked, by connecting themselves to the Evil One and partaking of its royal delicacies, the evil inclination ruled over them, causing them to stumble little by little until they died at the hand of the Evil One and his gang. Together, all of them went to the Valley of Shaveh,4848 Mentioned in the verses above. THe word shaveh means equal - so it doesn't differentiate between those who come there... rich and poor, mighty and small; it is also known as the Valley of the King, the King of the world. Through council with the blessed Holy One, (Samael knew) that all who were born must die and it was a simple matter for the Evil Inclination to kill the wicked and their helpers. But he also saw that the wicked were no different than the righteous so he sought to cause the righteous and the pious to stumble and act wickedly. This was the great joy of the evil inclination - to rule over the righteous and treat them the same as the wicked. This was the intention of the evil inclination after Abram returned from smiting the Evil One and those attached to him. Many were smitten but he now sought to seduce the righteous with all types of seductions and falsehoods.", + "God answered with a promise that he would never forsake his faithful ones, guarding them. Therefore, God sent Malki-tzedek (whose gematria is the same as Shechinah, 390).4949 The numbers are not so clear to me here. U’malki tzedek melech adds up to 390. Hashechinah also adds up to 390. However in our text the Chidah uses the word Shechinah and not HaShechinah. Adding the number of words still does not add up... In His promise, “Behold, Adonai stood before him” to watch over him, he (Malki-tzedek) brought out bread and wine, as it is written, “Come, eat my food and drink the wine that I have mixed.” (Proverbs 9:5)The commentators explain that wine and bread refer to Torah and wisdom. This is how the blessed Holy One arouses the righteous, moving their hearts to busy themselves in Torah and wisdom and deepen their understanding. In this way God helped remove the evil inclination from Abram. For the Merciful one has said, “I have created the evil inclination and I have created Torah as an antidote.”5050 See BT Kiddushin 30b For one who busies himself in matters of Torah and in contemplation removes improper thoughts (from his mind). The council of the evil inclination is scattered and carried away by the wind.", + "Malki-Tzedek was the priest of El Elyon because he remained righteous. In his holiness a priest served El Elyon and he blessed Abram, saying, “Blessed is Abrahm - a righteous soul - to El Elyon, Creator of Heaven and earth.” That is to say, the righteous person in his Torah and commandments creates himself, as is stated, “And You shall make them,”5151 See Leviticus 26:3 “If you follow My laws and faithfully observe My commandments, Chida reads the last Hebrew words of this verse literally “and you shall make them(Selves)” - read it, “And ‘you’5252 Playing on the word otam and atem, “You shall do them” and “You shall make you.” shall make you.” If you observe my commandments I will give you credit as if you created yourself. As stated in the Talmud, Sanhedrin, Chapter 11, Chelek: “He calls to the heavens above,” (Psalm 50:4) this is the soul, which is heavenly. “And to the earth that He may judge His people”; the earth is the body, which is earthly.5353 See BT Sanhedrin 91b This is what he means when Malki-Tzedek says, “El Elyon, Creator of heaven and earth.” For the righteous person creates his own soul and body through his righteous deeds he creates his body; his physical being becomes sanctified like his soul. This is the fruit of the righteous person, adding holy to the mundane. It is through the way of the secular that he strengthens the holy, even the flesh. “And blessed is El Elyon who delivers your foes into your hand,” God delivered the evil inclination and its powers into your hand, for everything is in the hands of heaven except for fear of heaven. This is what is meant by “your hands” - when the righteous person is strengthened and aroused to battle his inclination, God helps him rule over the evil inclination. Abram then gave a tithe of everything to Malki Tzedek because the blessed Holy One caused his Divine Presence (Shechinah) to dwell upon him.Yalkut Reuveni quotes the Holy Zohar: A tithe of this is for the Shechinah, for the righteous, so to speak, are a chariot for the Shechinah.5454 That is Malki-Tzedek represents the Shechinah, or the lowest of the Sefirot. Together with Hesed, Gevurah and Tiferet, the four Sefirot represent the divine chariot in Ezekiel’s vision. The tenth Sefirah is often referred to as Malchut but it is also the divine presence or Shechinah.", + "“Then the King of Sodom said to Abram…” Now the bargaining of the evil inclination with the righteous soul began. Seeing how poor the righteous soul (Abram) was and how he went about in his poverty and lowliness eager to serve God, the evil inclination spoke to him face to face, saying, “give me the souls,5555 The biblical verse contains “nefesh” which the chidah translates as souls and not persons. that is, give me their spiritual portion, and “You take the material possessions so that you will be blessed with wealth and won’t have to work. If you listen to the Sitra Achra, you will see that the wicked always prosper!” (Jeremiah 12:1)", + "Abram/the soul then said to the King of Sodom, “When an unsavory thought enters into the heart of the righteous, they should immediately make an oath to Adonai, El Elyon, creator of Heavens and earth, that the righteous should not take credit for himself. It is the strength of Torah and good deeds that fashion his body and soul. Instead he should say that whatever success he has is because of God and that everything comes from the Blessed One. God created body and soul and God created heaven and earth, as is said, “The soul is Yours and the body is Your work.”5656 This expression appears in both the Sephrdic and Ashkenazic High Holy Day Selichot liturgy. It is through God’s goodness that we are alive. God is All-powerful!”", + "(Abram/the righteous soul continues:) “I will not take so much as a thread” - even to give up a thread of Torah; I have no desire nor willI I listen to the evil inclination. “Or a sandal strap of what is yours” This refers to one’s wife, as the sages explained, “take off your shoe,”5757 See Exodus 3:5 where this expression appears. However I think it is a reference to Deuteronomy 25, the ceremony of halitzah in which the woman removes the man’s shoe as part of the ceremony. This teaches that even when dealing with one’s wife who is given to a man through heavenly assignment, his actions must be for the sake of heaven. Whatever pleasure there is only for the sake of God, as it says, “He spoke and it was” (Psalm 33:9) - this refers to the woman one marries. “God commanded and it stood” (ibid) - these are the children who one works hard to raise.5858 See BT 152b - “For He spoke and it was”; this is a woman that a man marries. From this expression we derive that the evil impulse tries to seduce a person in both easy and hard ways. At first it speaks to a righteous person about doing something easy - if he doesn’t listen he is saved. This is not so with the wicked who put doing before listening.5959 Irony here - he uses the expression in the opposite way. Israel accepted the Torah by doing and then listening. Even in weighty matters they become entrapped in its domain.6060 Final part of this passage is unclear.", + "I think this is the reason that the sages in the tractate of Sukkot said6161 BT Sukkot 52a In the Talmud it begins, “In the future, Rabbi Yehudah said, in the future God will bring the evil inclination and slaughter it in the presence of the righteous and in the presence of the wicked. For the righteous the evil inclination appears as a high mountain, and for the wicked it appears as strand of hair. “In the future... the evil inclination will appear to the righteous as a high mountain, and as a strand of hair to the wicked. Both these and these will weep. The righteous will weep and say: How were we able to overcome such a high mountain? And the wicked weep and say: How were we unable to overcome this strand of hair?” This means that for the righteous, when the evil inclination tempts them, it is relatively easy not to follow it. When they see it as a mighty mountain (the true intention of the evil inclination) they begin crying because so little was asked of them and they were not enticed except in relatively easy ways. They begin crying because they realize they have done very little (on their own) and everything was because of God. God made it so that the evil inclination did not pursue them like a mountain - had it done so they could not have withstood it. And the wicked who see it as a thread - something simple - at the beginning of their sinfulness, they realize that they could have easily conquered it and they begin to cry about the extent of their perversity.", + "(Returning to the passage in Genesis) Abram said, “I will not take so much as a thread” - I won’t compromise even with something easy. “A sandal strap” - Even with his wife he will not take improper pleasure. “Of whatever is yours,” whether it is for eating, drinking or other bodily pleasures; whatever it is will only be taken in the name of God and then in greatly restricted amounts as is necessary to maintain life. Everything should be for the sake of heaven and with lofty intentions (kavanah) to clarify the holy sparks and to unite them with the divine. It would appear that he did not want to have pleasure from this world at all. This is what he said, “If I take anything that is yours” and God then enriches me with great kindness, you will be able to say, “I enriched Abram.” This was an explicit declaration that he didn't want anything from the evil inclination or from the dark side. Nothing that is banned (herem) should cling to Abram’s hands. The only bit that is acceptable “Is for that which the youth have used.” That is, was used in my youth, before the good inclination rose up. (For instance) when I engaged in eating without intention to clarify the holy sparks and for the sake of heaven. “As for the share of the men who went with me,” that is to say, these few men represent the body that served some purpose in this world through travel and eating. When the letters of the name Aner are switched around it spells naar, youth or youthful actions; Eshkol is Eish Kol, entirely fire - that is to say, it is the evil inclination without a good inclination. It is entirely the fire of the evil inclination; Mamre represents how I rebelled against my parents and teachers in my youth. (Abram continues) Let me accept a portion of suffering for these sins in this world so that I will be freed of suffering in the world to come from my youthful sins. After this, the evil inclination argued that a righteous person must completely separate himself so that he has no pleasure in this world. Not only that but he must accept the suffering of his youth when he did not behave with abstinence and piety. God showed great compassion to Abram/the righteous one….That which is said “In a vision,” (Gen. 15:1) God said to Abram, ‘My beloved son, there is no need for suffering as long as your Torah study is conducted with great passion. This is the promise/vision of Torah according to the sages in Song Of Songs Rabbah: “And your face (maraiyich) is comely - this is Torah learning (Talmud)”6262 See Song of Songs 2:14, Song of Songs Rabbah 2:14 My Grandfather of blessed memory explained in his commentary on the Mishnah that Torah is like a mirror so that all who peer into it see themselves according to their form. Each person toils in it according to his level. This is why it says, “Look into it.”6363 Avot 5:22 …. This is what it means when it states, “In a vision, saying…” That is to say, “You do not need a vision since the Torah speaks to the one above and atones for sins like sacrifices. As the sages explain, ‘Don’t be afraid (al tira Avram) of suffering; I will protect you in this world and your reward will be great in the world to come.’", + "The time has come6464 A translation cannot capture the imaginative use of the biblical verses here! See Ecclesiastes 3:1 - “There is a time for every experience” and Song of Songs 2:12 - “The time of pruning has come.” to explain the allusions in our Mishnah...Some years ago I saw this in the book Midrash Bichidush by the holy sage, our teacher Eliezer Nachman Foa, of blessed memory… The greens are an allusion to the nations and kingdoms which subjugated Israel: Maror represents the Egyptians who oppressed Israel with hard labor and “embittered their lives.” (Ex. 1:14, Deut. 26:6) Picridium (harhavina) is a reference to wicked Babylonia who destroyed the Temple. Wild chicory (tamkah) refers to Media who supported Israel in the building of the Second Temple but also because God had to support us so that we didn’t fall into the hands of Haman. Chicory (olshin) is a reference to the yoke of wicked Greece (ol yavan) who decreed that Jews were not to study Torah; this is the meaning of the name - ol shin, or a yoke against learning.6565 Shin or shinun, which is another word for learning. Lettuce (hazaret) is for our present exile; the blessed Holy One in the future will bring us back and return our kingdom as it originally was. These are the things that were recorded; unfortunately the book cannot be found at this time. According to Rabbi Foa’s explanation the Mishnah begins with these vegetables with which a person fulfills his obligation….. Since the time when Israel went out of Egypt they came forth from the depths of the husks.6666 Kelipot, husks, is a term used in Lurianic Kabbalah for evil. It is the outer manifestation that contains and hides the sparks of holiness. If Israel hadn’t left at that time they would not have survived. Therefore to complete the decree in the covenant of the pieces they had to be in the hands of their harsh masters and there were to be four kingdoms in days to come6767 See Bereshit Rabbah 44:17: Babylonia, Edom, Greece and Media. These (greens) are allusions to the exiles that Israel would face…. For Israel would be one in the land and they would be like a scattered flock of sheep as they went out in exile as was foretold in the covenant of the pieces.… the full Exodus would involve four exiles", + "It is possible to interpret the first verse in Parshat Shemot, “These are the names of the children of Israel who came (habaim) to Egypt,” as the early interpreters6868 See Mishnah Keilim 25:4 The expression Kat HaKodmim appears in this Mishnah but it has a totally different meaning from the way he uses it here. explained that the blessed Holy One showed our father Abraham, of blessed memory, the four exiles as the sages explained, “A great dark dread descended upon him”6969 See Genesis 15:12, Bereshit Rabba 44:17. “And behold a great dark dread descended upon him: dread - this is Babylonia….dark - this is Midea...great….this is Greece...fell upon them…. this is Edom - these are the four exiles. At the giving of the first set of commandments at Mount Sinai, the Israelites were redeemed from the angel of death and freed from subjugation to the other nations - so how do we account for the four exiles? It seems that as a result of the great famine in the time of Joseph people from all the nations came to dwell in Egypt and remained there. All of them were involved in the subjugation of Israel. If the Israelites had not sinned by worshipping the golden calf they would have already been saved from the four exiles since all of them subjugated us in Egypt.7070 In other words the four exiles all took place in Egypt since it involved the four nations! When they made the golden calf at Mount Sinai (Horev), it was necessary for the four exiles to occur over the course of years and generations. I heard this from Rabbi Jacob ibn Naim,7171 Rabbi of Smyrna toward the end of the seventeenth century. He corresponded with Ḥayyim Benveniste, author of \"Keneset ha-Gedolah,\" whom Jacob seems to have succeeded in the rabbinate of Smyrna. Jacob was the author of \"Mishkenot Ya'aḳob\" (Salonica, 1721), homilies on the Pentateuch and other subjects. of blessed memory in explaining the verse, “Thus let the redeemed of the LORD say, those He redeemed from adversity, whom He gathered in from the lands, from east and west, from the north and from the sea. Some lost their way in the wilderness, in the wasteland; they found no settled place.” (Psalm 107:2-3) The people did not know that the Exodus from Egypt was like going out of many lands that had gathered from the East, West, etc. ...It was as if God had gathered them from the four corners of the world since all these nations were in Egypt and had subjugated them. But they erred in the wilderness, making the golden calf and this was the reason why they actually had to go through four separate exiles.", + "There is nothing that alludes to this directly in the Torah but there is a hint to it in the expression, “These are the names of the sons of Israel who came (habaim Mitzrayimah) to Egypt.” (Exodus 1:1) The expression “When they came to Egypt,” they would have fulfilled the five exiles which are hinted at by the word Habaim Mitzrayim’aH, “Who came to Egypt.” They are Babylonia, Edom, Greece, and Media. (The first letters spell out baim). With Egypt there are five and it is the hay of the word habaim. All of these nations were in Egypt. I heard in the name of the famous sage, Maharam Zachuti7272 I assume this is a reference to Moses ben Mordecai Zacuto (c. 1625 – 1 October 1697), also known by the Hebrew acronym ReMe\"Z, he was a rabbi, Kabbalist, and poet. of blessed memory, that the word Mitzrayim there is a reference to the five exiles. The letters of Egypt, Mitzrayim are: M itzraim Tz ulah,7373 See Isaiah 44:27, Rashi’s comment ad locum (a name for Babylonia) R ome, Y avan (Greece), M edia (Persia). If Israel had not made the Golden Calf, the Exile in Egypt would have made up for all the other exiles.", + "Now we can explain the allusions in the Mishnah according to this explanation. It is well known that there are powerful qualities in certain herbs and roots. They can heal the sick and afflicted. These qualities are hidden from the gentile doctors. The doctors in certain lands might know the names… We have heard that Bedouins living in tents in the wilderness and also those living on islands in the Americas know of the medicinal qualities of herbs on illnesses which the doctors have labored to treat without affect - these doctors, known as Refaim, believe that one herb can provide a full recovery. Just as the body can be healed with herbs of the field, so the Tanna’im7474 Tanaaim is the term for the sages quoted in the Mishnah. compare them to the healing of the soul. Like the herbs of the field, God blessed these plants, “priceless herbs worth silver and gold,”7575 See Psalm 115:4, playing on the verse “Their idols (Atzabeihem) are silver and gold, The Chida writes - their herbs (asaveihem) to provide a full healing for the service of God and to lift one’s heart so that it clings to the good inclination (See Tziporen Shamir Number 4)7676 This is another work by Chaim Yosef David Azulai alluding to Passover. A person must fulfill all of his obligations on Passover, having clung to the service of God and fulfilled the good inclination as alluded to in the Mishnah:7777 See Mishnah Pesachim 2:6 And these are the herbs with which one discharges his obligation on Pesah: with lettuce [hazaret]; with chicory [olshin]; with wild chicory [tamkah]; with picridium [harhavina], and with sonchus [maror]. They fulfill their obligation whether they are moist or dry, but not preserved [in vinegar], or stewed or boiled. And they combine to the size of an olive.", + "Hazeret alludes to one’s obligation to review God’s teachings, never allowing these teachings to depart from his mouth. This is a great principle for saving oneself from the evil inclination, as is said, “I created the evil inclination and I created the Torah as an antidote.”7878 See BT Kiddushin 30b This is why the Tanna’im and the Amora’im7979 Amoraim refers to scholars of the period from about 200 to 500 CE who followed the tana’im of the Mishnah, in early times were so holy and that the fire of the evil inclination could not rule over them. At that time, the Oral Torah was constantly reviewed by the sages because they were not allowed to write it down. Even though the Mishnah was already written, the Braitot and other teaching were all taught orally. If one’s heart was stirred (Ex. 35:21) to learn, it was necessary to review one’s lessons day and night and never stop so that one would not forget them. The occupation of constantly learning Torah by heart helped them, and made them holy as is stated in the Talmud. Menahem ben Judah de Lonzano, of blessed memory, wrote in Derech Chaim that fear of God and the fulfillment of the commandments is dependent upon Torah study. The more one studies Torah, the more one will increase one’s fear of God and clinging to God. He wrote about this at length. It is for this reason that Hazeret8080 Hazeret is similar to the word hazar, to review. is taught first as the cornerstone - that one should study faithfully and review his learning.", + "Olshin is an allegorical allusion as stated earlier, Ol Shinun - yoke of repetition. One should accept upon himself the yoke of repeating his learning, as the early sages said, “You should make your Torah learning a regular pursuit,”8181 See Mishnah Pirkei Avot learning so many pages a day and so many hours each night and learning such and such at night. He should bear the yoke and never fade (Psalm 1:3) this Ol-Shin, the yoke of learning.", + "Tamcha Harchvinah Let those who are sinful find support (tamach) by remembering how the Temple was destroyed (harav) because of one’s evil deeds. One rebukes him with harsh words like sinews. Maror -This is meant to cause the bitterness of maror, to cause one to return to the good. This is the proper way as the Zohar states, “Pursue the sinner as one pursues life.”8282 I believe the Chida uses the word Mirdaf - pursue - here in the sense that it is used in rabbinic literature. A rodef, pursues someone to kill him. So here one should pursue the evil inclination to destroy it. These are the greens and herbs that can cause one to shine, bringing healing to the soul and causing the soul to cling to God.", + "Another explanation is to say that the Mishnah alludes to the repentant person who wishes to flee destruction, in the valley of tears,8383 See Psalm 84:7 Emek HaBacha is a place name - I have translated it literally here. when he doesn't know how to raise up his soul to God. The Tanna'im allude to this in the statement These are the greens - the herbs of the mountains, the mountains of God, where it is fitting to raise up the ones who go astray and gather the scattered so that a person has fulfilled his obligation on Passover, leaping like a ram from the Valley of Rephaim8484 See Proverbs 9:18 Emek Refaim a place name, associated with the dead (Shades, Ghosts) to the heights of holiness.", + "Hazeret - To begin with, the first fruit of everything is when a person experiences great regret - this is fitting to bring him to return from his sin against the soul.", + "Olshin - (He should experience) the yoke of the attribute of judgment. The name Elohim when it is spelled out with the names of its letters (Aleph-lamed-hay -yud-mem) is equal to three hundred (the letter shin). This is the meaning of the expression Ol Shin, the yoke of Elohim. A person experiences suffering and all the judgements that are fitting for his sin from the attribute of judgment. The full name of God, Elohim. This is how the ancient ones explained what King David said, “I have set God (YHVH) constantly before me.” (Psalm 16:8) This means, ‘I value YHVH, who represents the attribute of mercy, before me.’ That is, it is opposite from me, as we find, “If he is unworthy, she shall be opposed to him.”8585 See Genesis 2:18 Rashi ad locum. Similarly the sages explained the verse, “YHVH shall be my God (Elohim),” (Gen. 28:21) this means, let the attribute of mercy be set before me for judgement, as the Holy Zohar explained. This is the allusion of Ol Shin/Ol Elohim, the attribute of judgment.", + "Tamcha Harchvinah - One should beware to find support (from evil) which seeks to destroy the soul and weaken it, by causing it to break down boundaries and trample them so that it is overgrown with briers and thistles. (Isaiah 5:6) There Lilith reposes. Now you must rebuild the ruins and fix them so that they are no longer entirely destroyed. This hints that everything must be placed in order, rising up each day to strengthen, to build and to plant.", + "Maror - and everything shall be accomplished through self mortification and through bitter sighs.", + "They fulfill their obligation whether they are moist or dry - That is to say, whether one sheds tears for one’s sins, for the gates of tears are never locked - this is moist. Or dry - that is to say, he fasts until his bones are dried out.", + "But not preserved in vinegar (k’vushin) - Repentance is not effective if others force (kovshim) one to repent or if he does so out of fear. In such a case his actions are not heartfelt.", + "Nor should it be stewed or boiled - that is to say, that takes their taste away, meaning it is not performed with a whole heart. Even with these he has not fulfilled his obligation whether forced or with repentance and weak deeds since the herbs no longer have their original taste nor can they heal - these are ineffective.", + "They combine to the size of an olive - All forms of self-mortification helps refine8686 Note the play on words combine (mitztarfim) and refine (tzarof yitzrifu) one and separates one from the evil inclination as explained in the book, Magid Meisharim, Parshat Bereshit, “The olive-bulk that the Sages said (must remain of the liver so the animal will remain kosher) must be in the place (where the liver connects to) the gallbladder .8787 See BT Hullin 46b playing on the word mara - the olive bulk helps to atone for one’s sins. This olive-bulk protects one from accusers. When an olive-bulk isn’t found there is nothing separating one from the side of impurity. Evil rules over him. This is hinted at in the teaching, “They combine to the size of an olive,” that is, self- mortification and other bitter plants. These join together to make up the olive-bulk that separates one from the evil inclination. It is a partition that the evil one cannot enter to trouble the order of purity. For God examines the heart and preserves those who walk in purity and are upright.", + "As I speak of this, I am reminded (Is. 31:19) of the explanation of the Maggid Meisharim by the Panim Meirot,8888 Meir ben Izsak Eisenstadt 1670 – 1744 was the author of responsa and other works of rabbinic literature. An authority on Halakha, he was consulted by rabbis from Turkey, Germany and Italy. in his book, Ketonet Ohr, which was recently published (on Parashat Bahar). He quotes Hullin 46b, “The royal army came to Pumbedita, and Rabba and Rav Yosef fled the city, whereupon Rabbi Zeira met them. Rabbi Zeira said to them: Refugees, hear this halakha: The olive-bulk that the Sages said (must remain of the liver so the animal will remain kosher must be) in the place (where the liver connects to) the gallbladder (mara).” The mention of this organ demands some explanation; what is the connection between the sages’ flight from Pumpedita and Rabbi Zeira’s statement regarding the olive-bulk by the gallbladder (mara)? It would appear that these subjects are an allusion (remez). The Panim Meirot brought insight to this passage. Rabbi Zeira speaks of the refugees from the royal army as a reference to those fleeing from the evil inclination. He tells them, ‘make sure that it does not rule over you.’ The mystery is that the olive-bulk of which they spoke must remain in the gallbladder (mara) so that the evil inclination cannot rule over them. One needs an olive-bulk to separate oneself from accusers, and in this way one assures that the evil inclination can rule over them and they must then banish it so that it is not found with them or cause harm to them. It is my contention that this is his explanation of this passage.", + "But having studied the explanation of the Panim Meirot, it seems to me, in my limited understanding, that the correct explanation is just the opposite. Rabbi Zeira’s intention is to tell them that it was not right to flee. In the first chapter of Baba Batra (8a) “Rabbi Yehuda HaNasi says: “Suffering comes to the world only due to ignoramuses. This is like the incident of the crown tax [kelila] that was imposed on the residents of the city of Tiberias. The heads of the city came before Rabbi Yehuda HaNasi and said to him: The Sages should contribute along with us. Rabbi Yehuda HaNasi said to them: No, the Sages are exempt. They said to him: Then we will run away and the entire burden will fall on the Torah scholars. Rabbi Yehuda HaNasi said to them: Run away as you please….They all ran away, so that only one launderer was left. The authorities imposed the entire tax on the launderer. The launderer then ran away as well. The crown tax was then canceled in its entirety. Rabbi Yehuda HaNasi said: You see from this that suffering comes to the world only due to ignoramuses.” Also8989 See Baba Batra 7b the sages commented, on“Greater than the sand:” (Gen.22:12) “Just as a little sand can hold back the sea, the deeds of the righteous which are greater than the sand on the shore, how much more so… Rabbi Yohanan said, “I am a wall and my breasts are like towers,” (Song of Songs 8:10) may be explained as follows: “I am a wall”; this is referring to the Torah. “And my breasts are like a tower.” Thus, Rabbi Zeira criticized Rabba and Rav Yosef, two of the great scholars of their generation for being afraid and fleeing. He called them “refugees!” In other words, “Did you really need to flee? That olive-bulk separates gallbladder so that it does not spread, as the Maggid Meisharim writes...How much more so when you study Torah it serves as a tower and you add to the sand that protects us from the sea.....You are even greater than the sand of the sea. Certainly you didn't need to flee since retribution is only visited upon ignoramuses. His words were meant to hint to them that they had not acted properly.", + "With this explanation we do not need the explanation of our teachers, the Tosafot and the Ran in his novella. They question why Rabbi Zeira did not also flee. They answered that Rabbi Zeira’s father was tax collector for the king.9090 See BT Sanhedrin 25b Our answer is better because he didn't think that the other sages had to flee. The statement that Rabbi Zeira his father was the head tax collector and Rabbi Zeira did want there to be too many people. But Rabbi Zeira believed that they didn’t have to flee from the city because the sages did not need protection because they feared God and were protected by an encircling shield.9191 See Psalm 91:4" + ], + "The Simanim": [ + "The Third Teaching: לימוד גThe Significance of the Signs", + "There are diverse allusions in the Simanim, the signs, recited before the Passover Seder. It is commonly recited by all Israel: men, women and children. It is possible to find in the Simanim reasons why the Exodus took place before its predicted time during the harsh exile, the great storm. These explanations come from the sages and commentators, of blessed memory. I will base them on scriptural explanations in Parshat Bo, as a sign of thanksgiving and praise.", + "", + "Kadesh alludes to the first principle of the sages, of blessed memory, (for Israel’s early departure) “Sanctification abrogates a slave’s subjugation.”9292 See BT Yevamot 15a, where it has a different meaning: “Consecration of an item to the Temple, the prohibition of leavened bread taking effect upon a leavened food, and the emancipation of a slave abrogates any lien that exists upon them.” God, in His mercy, sanctified us with the Pesach offering and the covenant of circumcision. The blood made known that Israel was consecrated to God. The blood of the Pesach was the central: everything depended on it. It represents that Israel separated itself from idolatry by sacrificing and burning Egypt’s abomination. The purpose of not breaking the bones of the sacrifice9393 See Numbers 9:12 and throwing them outside the camp was meant to humiliate the gods of Egypt as is explained in the Zohar. We are taught that when one denies idolatry, it is considered as if one affirms the entire Torah. Circumcision is the blood of the covenant; the seal of the King, the signature of the Kingdom of Heaven, YHVH…. The reason the Exodus from Egypt took place prematurely is because Israel’s sanctification to God freed them from subjugation. This allusion is implied in the word Kadesh. Israel is holy and sanctified through the holy festival which is a reminder of the Exodus from Egypt. The act of sanctification freed them from subjugation.", + "Rechatz alludes to a second reason for the early Exodus.The commentators correctly explained that, “A father does not confer honor on a son.”9494 See BT Sanhedrin 104a This is true where there is idolatry but when the son is clear of sin, then the father confers honor on his son. The Israelites separated themselves from idolatry by offering the Pesach offering as they were commanded, “Go, draw out lambs for your families.” (Ex. 12:21) The sages explain this verse to mean, “Draw your hands away from idolatry and take a lamb for yourselves.” At that hour the Israelites aroused the merit of their holy ancestors. The merit of our forefathers, and the righteousness of God’s tribes that came before was enough to take them out of Egypt immediately because their merit was so great. This is hinted at in the word rechatz, suggesting they had already washed away the filth of Egypt’s idolatry. The merit of our ancestors alone was enough to bring them out before their time with great wealth and riches as they desired.", + "Karpas is a third reason (why God took Israel out of Egypt prematurely). The sages explained that the Israelites did not have to complete four hundred years of slavery because of the severity of their subjugation under the Egyptians. The Egyptians enslaved and embittered their lives. They were released from slavery and affliction when God reconsidered the completion of the four hundred years. This is hinted at in the word karpas which the sages read as the letter samech (60) parekh. It means, “Sixty ten thousands of Israel were subjugated with ruthless (farekh) labor.” The intensity of the subjugation was the reason that they were freed after 210 years and that the entire nation was taken out.", + "Yachatz is the fourth reason (for Israel’s premature exodus). Pirkei D’Rebbe Eliezer states that the Israelites were forced to work even at night so that the nights were considered like additional days. Therefore they only remained in Egypt 215 years9595 The number of years that the Israelites were enslaved is somewhat murky. We find 400 (Genesis 15:13-14) and 430 (Exodus 12:40-41) years but the number in actuality was shorter- See (Genesis 15:13) Then the Lord said to Abram, “Know for certain that your offspring will be sojourners in a land that is not theirs and will be servants there, and they will be afflicted for 400 years.” and (Exodus 12:40–41) The time that the people of Israel lived in Egypt was 430 years. At the end of 430 years, on that very day, all the hosts of the Lord went out from the land of Egypt. from the time of the birth of Joseph’s sons, and the additional 215 years were completed by the nights. This explains why the plague of the first born happened “in the middle of the night” hinting that their exodus took place in half the time. This is also hinted at in the breaking of the matzah which alludes to the subjugation and the bread of affliction. Half of the full subjugation had passed and they left in half their time because the nights counted just like days. This is also alluded to by the word yachatz. They only had to remain in exile half the number of years that was decreed because of the nights.", + "Maggid Now we speak of a fifth reason for Israel’s early departure. Israel was redeemed earlier through the merit of the Torah they were about to receive about which God said: “When you have freed the people from Egypt, you shall serve God at this mountain.” (Ex. 3:12) This is the plain meaning of the verse in Parshat Bo: “And this shall serve you as a sign on your hand and as a reminder on your forehead—in order that the Teaching of Adonai may be in your mouth—that with a mighty hand Adonai freed you from Egypt.” (Ex. 13:9) When one analyzes this verse, it is not clear what it means. The verse states that tefillin are a sign so “that the Torah may be in your mouth.” Why, then, also state “With a mighty hand Adonai freed you from Egypt,” as the reason for the giving of the Torah? But if the preceding verse9696 Exodus 13:8 And you shall explain to your son on that day, ‘It is because of what the LORD did for me when I went free from Egypt.’ implies that this passage is about Passover so that “The teachings of Adonai may be in your mouth,” why connect Torah and the Exodus, as the verse states, “For with a mighty hand.” This suggests that the Exodus took place before the designated time, “Through a mighty hand.” What reason, then, did they go out of Egypt before completing the years of subjugation? It must be that Israel was redeemed so they could receive the Torah. From this we may conclude how great the study of Torah is. That is why a sign was necessary that the Torah should always be in their mouths. It is also written, “From the mouths of infants and sucklings, You have founded strength on account of Your foes, to put an end to enemy and avenger.” (Psalm 8:3) It is through the merit of Torah that the enemy (the evil impulse) was stopped. For when the voice is the voice of Jacob, the hands are not the hands of Esau.9797 Note the playful use of Genesis 27:22, where blind Isaac says, “The voice is the voice of Jacob but the hands are the hands of Esau.” Therefore, we were redeemed through the merit of Torah and this is hinted at in the word Maggid. The expounding (Maggid) of Torah is the reason that Israel was redeemed before the assigned time.", + "Rachtzah The sixth reason the children of Israel left Egypt before the assigned time, is found in the first chapter of Sota:9898 See BT Sota 11b It was because of the righteous women that Israel went out from Egypt. It explains there that the women enticed their husbands until they had relations with them. This is hinted by the word Rachtzah which is feminine. The women of Israel washed and immersed until they became fertile. This was the reason for the Exodus before its time. It was through the merit of the righteous women of Israel that they were redeemed. And because these women were extremely modest, all of this took place secretly.", + "Motzi The seventh reason was that the blessed Holy One promised our forefather Abraham, of blessed memory, “And in the end they shall go free.” (Gen 15:14) If the Israelites had remained another second in Egypt they would have drowned in the gates of impurity and it would have been as if God had not kept the promise, “And in the end they shall go free.” Therefore, they were taken out before the assigned time in order for God to keep the promise of taking them out. Without this happening, God’s promise to Abraham would not have been fulfilled, God forbid. “The word of our God is always fulfilled!” (Isa. 40:8) This is hinted at in the word Motzi. For God is the blessed One who took us out (HaMotzi) and who always keeps promises to Israel, God’s own allotment. (Deut. 32:9)", + "Matzah alludes to an eighth reason for their departure from Egypt after 210 years. There are those who say that the exile was punishment for selling Joseph into slavery. The brothers sold him for twenty silver pieces; therefore, a decree of exile was made against the ten tribes for twenty years for each one and another ten years were decreed for Joseph himself because he caused his brothers to sell him by bringing an evil report to their father. Together they add up to 210 ten years. Thus, they left at the proper time. Joseph alluded to this when he said to his father, “God has made me lord of all Egypt; come down (radah)9999 The word “Come down” radah, has the gematria of 210. Thus when Joseph said this he was hinting to his father that that would be the length of their servitude in Egypt. Actually radah is only 209 and not 210 but based on al hakollel system of Gematria the word itself would count as one more. to me without delay.” This was a hint that the exile was in Egypt because of the sin of his being sold and that it would only last 210 years according to the calculations stated above. He gestured to him100100 In a sense, Joseph winks to his father - he gestures that there is a hidden message in his lesson - come now so that the exile can end sooner. when he said, “God made me lord to all of Egypt, come down (radah) to me, don't delay…” This was meant to reveal that the sooner they came, they would be there during his tenure as head of the government. Joseph says, “Don’t delay;” Don’t delay so that we can go out of the exile sooner. If they had gone down to Egypt as a result of the Covenant of the Pieces, they would not have been able to rise up from the fifty gates of impurity, and there would have been no way to repair them. However, because of the punishment of 210 years, there was hope for Israel. This is hinted in the word matzah, which implies matzuta, quarreling. In other words, the exile was because of the disagreement between Joseph and his brothers, and if so the time for their exodus had arrived.", + "Maror The bitter can become sweetened - this is the ninth reason for their Exodus at this particular time since they had not competed the four hundred and thirty years. The Egyptians had inflicted wounds and damages so that there were many disabled people from the harsh labor and the great strains of building Pithom and Ramses. Their bodies were injured, some of the injuries hidden from the eye, some were blinded and others had broken arms or legs; their faces and bodies were damaged by the bitterness of hard labor. As a result the Egyptians were indebted to the Israelites to pay for four liabilities: indignity, suffering, medical expenses and loss of earnings.101101 See Mishnah Baba Kamma 8:1 Hoshen Mishpat 420; there actually five categories of compensation - the fifth is “loss of income,” which means the loss of earning ability. Since slaves do not earn money, there can be no loss of income. The Chidah then divides 430 by five thereby allowing him to subtract four of the five as penalties for the damages that occurred. On account of this they received their payment by subtracting from the years of slavery these four aspects of subjguation that apply to anyone: indignity, suffering medical attention and damages. A fifth of the 430 years102102 See Exodus 12:40-41 - The time that the people of Israel lived in Egypt was 430 years. At the end of 430 years, on that very day, all the hosts of the Lord went out from the land of Egypt. of subjugation was 86 years that they were enslaved, beginning from the birth of Miriam. The other four fifths were subtracted from their enslavement. This is hinted at by Maror; they embittered our lives with injuries, causing the loss of limbs. It was through injuries and bitterness that we achieved the Exodus from Egypt at this time.", + "Korekh, the tenth reason that Israel left Egypt early, is hidden in the word Korekh. The years of exile took place not only in Egypt but began during the time of the Patriarchs as the sages taught Ptolemy, in the land of Egypt, and in the other lands in which the Israelites dwelled. This is hinted by the word Korekh. In order to account for the years of exile one must connect the other lands in which the Israelites lived and faced troubles, and then the accounting becomes clear.103103 Some Midrashic opinions begin the accounting of years from the birth of Isaac. See Peirush Hafla’ah On Baruch Shomer Haftachato in the Haggadah. https://www.sefaria.org/Pesach_Haggadah%2C_Magid%2C_In_the_Beginning_Our_Fathers_Were_Idol_Worshipers?lang=bi", + "Shulchan is the eleventh reason Israel left the land of Egypt in half the time that was decreed. The Egyptians oppressed Israel with a forced separation of husbands and wives. But they carried this approach too far and enslaved them and oppressed them not only through the separation of families but also through harsh labor. God had decreed that there should be one form of oppression and not two. But the Egyptians in their wickedness oppressed them in two ways. They enslaved them by isolating couples from one another and with deeds and abominations that caused their separation, restriction after restriction. There were also several cruel decrees, such as the decree of the midwives and the drowning of the male infants. They also made the men rise early in the morning to work and that the women should not be able to wash or immerse themselves. They also placed the yoke of subjugation upon the women, and in many other ways strengthened their policy to separate the men from their wives. But this was not enough oppression against the women and the men. They also added to the difficult oppression of subjugation so that it was as heavy as a giant boulder...they embittered their lives with bricks and mortar, etc. Once they inflicted two forms of oppression, instead of only one, and added to each of them in ways that were improper, the exile in Egypt was considered like two exiles. This is alluded to in the word shulchan which is a metaphor for a woman as in the statement shulchan arachti lo (I have arranged a table for him).104104 See BT Sanhedrin 58b, Tosaphot Mi Eeka. This is a metaphor for annal sex between a man and his wife. In other words, do not be surprised at Israel’s desire to leave Egypt at that time and that the days of exile were cut in half. Shulchan refers to the women who brought bread and set a table for their afflicted husbands. This was one of the oppressions that they suffered all the days of the exile so that each day felt like two days; so God rose up and redeemed Israel.", + "Orekh is a common word that describes the twelfth reason why Israel’s exodus occurred before the full cycle of years of God’s decree. This is similar to what the ancient ones stated,105105 See Mishnah Kelim 25:4; the expression appears there but has a totally different meaning. This is yet another example of the Chida using language as a pun. Kat Kodmim refers to a certain part of a vessel. the lord of the land (Joseph) gave laws in the name of the king and his ministers. Joseph made a law in Egypt (Gen. 47:26) that a fifth of the peoples’ produce shall be for the king and the other four parts shall belong to the people. Through this law and practice Joseph’s decree allowed Egypt to survive and gave life to the land. But wicked Pharaoh arose who did not know Joseph and his people. The wicked ones treated them all with evil intent, making them slave day and night and taking the four portions during this enslavement. As a result the Israelites only had to serve 86 years, one fifth of the 430 years because during those years when they should have only served one fifth of each day according to Joseph’s decree, they served five times that amount each day, so that they served the equivalent of 430 years. This is alluded to in the word Orekh - all measures (arakhin)106106 Arachin is one of the tractates in Kedoshim which deal with the vows of donating one's prescribed value as part of the dedication to the Temple, as well as other gifts to bedek habayit, or the treasury of the Temple. In a sense the people dedicated a portion of themselves to the King in the time of Joseph and they fulfilled it in 86 years instead of 430 years. were judged according to Joseph the ruler who kept them all alive. After the portion dealing with Arachin (vows and dedication) was used to measure the years of subjugation and to divide them into five portions, then you will find satisfaction in a set number of years. Then the hand of God was known, anger against God’s enemies and the Israelites went forth with a raised hand.", + "Tzafun is a hidden allusion related to the name Tzafnat Paneach.107107 See Genesis 41:45 It is the name that Pharaoh gave Joseph upon elevating him to the position of vizier. This name was meant to praise Joseph. It offers a thirteenth reason for Israel’s quick exodus from Egypt before completing 430 years of slavery in Egypt. This is explained by the Rabbi Menachem Azariah Mi-fano108108 Menahem Azariah da Fano (1548 – 1620) was an Italian, Talmudist, and Kabbalist. He was a student of Moses Cordevero and other commentators. If the Israelites had tarried in Egypt any longer, they might have been lost in the deep pit of ‘husks,’ and the gates of oblivion. Israel would have been lost forever, God forbid! Therefore, God took them out of Egypt and the remainder of the exiles. This refers to the four exiles from which God took them out and brought them home - Yivi’eim109109 Yivi’eim means “He will bring the.” It is spelled Yud (Yagol - They were exiled) Beit (Bavel - Babylonia) Yud (Yavan - Greece) Aleph (Edom - Rome) Mem (Midia - Persian) - (an abbreviation for: They were exiled to Babylonia, Greece, Edom and Midia). This is hinted at by the broken middle matzah which alludes to subjugation of Israel and the bread of affliction. We break it in half and place half between the two matzot which guard it. Only half of the exile took place in Egypt. Since their departure could no longer be delayed, they were allowed to serve God through the merit of the patriarchs. The three matzot symbolized the patriarchs. We leave half of the matzah between the two to allude that we only spent half the time that was foretold …. The other half of the bread of affliction hints at the subjugation that would take place in the future during the four other exiles. This is alluded to in the word tzafun. It was a way of saying - don’t let the remaining years of exile trouble you, for it has been hidden for the final generation - children will be born who will arouse Leviathan110110 Leviathan is one of the primordial creatures, a symbol of evil and impurity who will be smitten in the Messianic era. It is a sea creature. during the four future exiles. Those who were not freed from the impurity which they received in Egypt will then be freed of impurity, accordingly.", + "There is a fourteenth reason (why Israel left Egypt prematurely). It is hinted at in the breaking of the middle matzah, and then placing half of it between the other two matzot. If these three matzot allude to the patriarchs, then the middle one alludes to Isaac . The sages commented on this (Imrei Noam, Parshat Va’era) that it was through the merit of Isaac that Israel was redeemed from Egypt. It was because he desired to replace the letter shin in his name (ישחק) Yischak with the letter tzadi (יצחק) Yitzchak.111111 Both spellings are found in the Bible. I am not certain what the significance of the change is in the meaning. Possibly ישחק needs to be replaced because it has a negative connotation. See Job 39:22, the word implies scoffing while Yitzchak with a tzadi is laughter. By taking the Sin (300) and replacing it with a tzadi (90) we are left with 210 years! In Masechet Shabbat it is stated that in the future, our forefather, Isaac, will be an advocate for us as it says, “Surely You are our Father: Though Abraham regards us not, And Israel recognizes us not.” (Is. 63:16) That is why the middle matzah which represents Isaac is placed between the two whole matzot to teach us that it was through Isaac’s merit that we dwelled in Egypt half the time. Half the matzah was hidden as a hint that it was the merit of Isaac that he established for us for the future, “So that we would look toward the end time hopefully.” (Prov.31:25) He established an angel as an advocate for us to wipe away our sins. This reason is also hinted at in the word Yachatz.", + "Barekh is an allusion to a fifteenth reason God showed compassion to Israel and moved up the time of the exile. It is said in chapter seven of Berachot (Shlosha shachlu) - “Rabbi Eliezer liberated his servant so that he could be included in a minyan. Even though the Torah teaches, “the (non-Jewish slaves you shall) inherit as property for all time. Such you may treat as slaves.” (Lev. 25:46) When there is a mitzvah that benefits the many, it is different, and one may free his slave for that purpose.``112112 BT Berachot 47b “Didn’t Rav Yehuda say: Anyone who frees his Canaanite slave violates a positive commandment, as it is stated with regard to Canaanite slaves: “You will keep them as an inheritance for your children after you, to hold as a possession; they will serve as bondsmen for you forever” (Leviticus 25:46)? How, then, could Rabbi Eliezer have freed his slave? The Gemara answers: The case of a mitzvah is different. The Gemara asks: It is a mitzva that comes through a transgression, and a mitzvah fulfilled in that manner is inherently flawed. The Gemara responds: A mitzvah that benefits the many is different, and one may free his slave for that purpose.`` This would include reciting prayers and blessings to God and it would invalidate, “Such you may treat as slaves.” This would be the case here, where scripture said, “And they shall be enslaved and oppressed four hundred years.” (Gen. 15:13) In any case, since this would allow Israel to serve God and bless God’s name, God pushed their liberation forward, “And they were enslaved,” If their liberation had been delayed even a little bit, there would have been no possibility of them offering blessing to God because they would have become impure. This is hinted at by the word Barekh, as in, we went out of Egypt to bless and serve God before the allotted time.", + "Hallel is the sixteenth reason. The final (Sephirah) brought glory and honor to the house of Israel, as the sages stated, that the Divine Presence, so to speak, was with them, completing their minyan. This is hinted at by the word Hallel whose numerical value is the same as Adonai (65). It is the Presence of might, the Kingdom of Heaven113113 These are all names for the tenth of the sephirot, malchut, which is identified with the Shechinah. which stood for our ancestors and for us as the Rabbi, the Ari stated.", + "Nirtzah also a good reason (the seventeenth)114114 The numerical value of the word tov, good is seventeen. for Israel’s early departure from Egypt. Commentators wrote that Israel dwelled in Egypt 430 years which is five times the numerical value of Elohim but Israel only dwelled in slavery 86 years - the same numerical value as the name of God, Elohim.. The four other times the name changed from judgement to compassion.115115 Elohim is said to allude to God’s aspect of judgment. That is why there are 4 expressions of redemption116116 See Exodus 6:6-8 and we eat four olive-worths117117 One must eat an olive-worth of matzah at the Seder to fulfill one’s obligation. The four olives worth here is made up of the piece one eats after motzi, korekh, afikomen and an additional olives-worth for motzi according to some opinions. of matzah and drink four cups of wine. As a result shma”d118118 The Hebrew word Shma”d also means destruction (344) remains from the 430 years when we take away the 86 years from the count. That was God’s intention when the blessed Holy One said to Moses: “If you do not redeem them no one else will be able to redeem them,”119119 See Exodus Rabbah 3:3 since 344 (Shma”d) years of exile still remained, and you are Moshe (345) - an addition of one sign/letter of holiness. Therefore, it is specifically you who will redeem them. As is stated, “This shall be your sign/letter that it was I who sent you.” (Ex. 3:12) This additional sign/letter more than the word shma”d (is a sign that only you can redeem them). The Rabbi Lev Arye in Parshat Va’era brings a lengthy introduction to this in depth, So does the Torah Chaim in his novella to Hulin, page 91 write extensively about this but he writes that hashma”d, the remaining years, would be the four kingdoms and are hinted at by the expression hishamed tishameidu , (Shall be utterly wiped out) because 344 years remained of the 430 years.", + "According to this interpretation, shma”d is also an abbreviation of “Subjugation by four kingdoms,” (Sh i’abud Da let M alchuyot ) since the four exiles came to finish the other 344 years of exile, The final letters of these words (Shi’abuD Arba’A MalchuyoT ) spell teida, Know well, what the blessed Holy One said to Abraham, “Know well (Yadoa teida) that I am their redeemer.” (Gen. 15:13) From this we can understand the meaning of the sages statement in the first chapter of Baba Kama, “Suffering comes to the world only due to fools,”120120 BT Baba Batra 8a and scholars are saved. The reason for this is that the distinguished scholars of each generation carry a spark of Moses our teacher; just as Moses was exceptional, as the Ari explained, may his righteous memory be a blessing. This is meant to be an admonition to the leaders of Israel since for some of them it doesn't matter as long as they choose a wise person but not necessarily whether the wise person is great in Torah and good deeds, and whether the person separates himself from physical pleasures. God desires one who busies himself with Torah for only then does the spark of Moses dwell in him. People should pay attention to the light in him, to his admonitions as if he were with Moses. Let us return to our understanding. Suffering refers to the 344 years of exile remaining, the years of Shma”d while the sage has the spark of Mosh”e, 345. It is one more that is able to nullify and save them from destruction (haShma”d). Thus we learn that suffering only comes because of the fools... Baba Metzia 86a states “Rabba bar Naḥmani died due to the fear of a decree of religious persecution.” In other words, he did not die because of 344 years of exile but because of another reason. He was needed by the heavenly academy, but the stars showed that he would pass away during a different religious persecution. It was because of this that Rabbah fled together with Rav Yosef from Pumbedita as we learned in the previous chapter.121121 See BT Chullin 46a However it is true that Rabba did not die during the religious persecution because he had the spark of Moses, that enwraps every outstanding sage who learns Torah for its own sake. Note that the word Lishma (Torah for its own sake) contains the same letters as Moshe.", + "According to the rabbis who were quoted by Rabbi Lev Aryeh who said that the name elohim was changed to compassion through the merit of Mosheh, our teacher, this is one more than shma”d, persecution. Therefore Moses specifically had to redeem them for it was his merit to cancel and sweeten the four times elohim which has the numerical value of 344 (shma”d) through the power of his holy name which is one more than shma”d. There is a good hint to this in the word, nirtzah, for God already desired that they sweeten the name elohim through divine abundance, that they become four ineffable names (YHVH), names of compassion. Also nirtzah has the same numerical value as the word ratzon (will) when including the word. Nirtzah also has the gematria, the numerical value of the name Moshe, one more than shma”d, four times elohim which are sweetened and ascend to the divine will.It is through the merit of Moshe, the same numerical value of nirtzah, that we are accepted.", + "Furthermore, nirtzah hints at a future redemption through which God’s compassion will bring about our redemption. It will be an eternal redemption through the honor of God’s name, the Shechinah. Because of our iniquities our mother (Shechinah) will be sent and hasten the redemption and with her our Creator had compassion upon us. The Holy Zohar commented on this in the verse, “I will not reject or spurn them so as to destroy them,” 122122 See Leviticus 26:44. No matter what happens God will ultimately forgive and redeem Israel. and in several other places. This is hinted at in the expression Hallel Nirtzah - for the sake of (Hallel) the Shechinah - Hallel which has same numerical value as Adonai,123123 Adonai is one of the names of the Shechinah. as has been said, the sins of the community of Israel will be forgiven (nirtzah). And thus, the Messiah shall be sent to Israel and “and a twig (netzer) shall sprout from his stock .... (Is. 11:1)124124 Netzer has the same numerical value as Nirtzah when the word is added to the numerical value. Then a redeemer shall come speedily in our days, Amen! So may it be God’s will (ratzon) - the same gematria as nirtzah.", + "We see a second set of allusions in the order of the Simanim that comes from Kaddesh, U’rechatz. The allusions are for the order that a Ba’al Teshuvah should follow. May it occur and be accepted as part of the mystery of great holiness.", + "Kadesh The meaning125125 See Psalms 19:3 Kadesh is connected to the work of our holy teacher, Rabbeinu Jonah Gerondi, of blessed memory, in his book, Shaarei Teshuvah.126126 An ethical work authored by Jonah Gerondi (Rabenu Yonah) and first published in 1505. It contains the gates of righteousness that open the eyes of the blind and enlightens them. It is stated there that the Baal Teshuvah should not be quick to accept upon himself self-mortification and fasts on the day of his purification even when he wishes to repent for this is not the proper way to repent. First of all, the wicked should abandon his way and separate himself from evil deeds and behave properly for a considerable amount of time until he sees that the evil inclination does not control him and that he has separated himself from the sins which he has committed. Only then should he repair his previous corruption with self-mortification and fasts as much as he is able to bear; then God will help him complete (his repentance). Rabbi Jonah’s holy words are like a salve to the eye. You have seen how many people have put a stop (to bad behavior) for six days and night, and in particular in times of backsliding there are many who abstain from sinful behavior. During the period of abstinence, day and night they are not quick to read and learn. They put on sackcloth and immerse themselves like the most pious ones; happy are they and their portion. But before stopping they did not pay attention to seek out and examine their sins and qualities, discussing them and reflecting on them in order to separate themselves from them for a long time, as a result there are those among them who immediately on the Sabbath after the suspension or on the Sunday after that, on the first day of considering their sins immediately return to their former behavior and personality traits, etc. as they were before they stopped. Not only that, but they are not afraid to say, “I have atoned for my sins by abstaining and I have become as holy as a newborn child. If I do sin during the coming year, I am like the greatest of those who abstain, able to do away with transgression and end sin.” They do not know or understand that their abstention and their self-mortification did not help in dealing with sins between a person and his fellow, and that if a stolen object is in their hands, then their prayers are an abomination. Even if they transgressed through word against their fellow man, they are not forgiven until they appease him. The one who committed sins throughout the year and relied on his ability to abstain, is like the person who said, “I will sin and I will repent….”127127 Mishnah Yoma 8:9", + "I have heard from those who preach the truth128128 I am not sure to whom he is referring. It is possible that he refers to Hasidic teachers he encountered in his travels. A Maggid is an itinerant. Thus, preachers of truth. that some who fail after such a hiatus commit even more grievous sins than before. And also on the sixth day of such a break, some are filled with great anger which almost tears their soul apart in rage. God forbid, that we should be speaking about the remnant who God refers to as “whole-hearted.” The majority are not this way, God forbid, and we have compassion on those individuals from the majority of the nation who desire good and are willing to give their lives through abstaining from evil. But to the minority that do not know the way of repentance, for whom the words of Rabbeinu Jonah are right. Those who wish to repent must volunteer to search and explore their sins between themselves and God, such as negligence in prayer and blessing or in their, or setting aside time for Torah study. Also anger, arrogance, and rashness by committing sins against their fellow, such as thievery in all its many more serious forms. Also, belittling sages, evil talk, hatred, jealousy, taking vengeance, bearing a grudge, falsehood, derision, hypocrisy and many more like them.", + "Behold, in this orphaned generation no one bothers to explore their deeds for they would quickly discover their sins and transgressions are as heavy as the beams in the olive press.129129 Mishnah Shabbat 1:9 When one sees with his own eyes the wickedness of his deeds, he has regrets and he tries to separate himself from them little by little over a period of time so that finally he is separated from them. Then we may search if there is still impurity in him as well as those wicked and forbidden character traits such as forbidden speech, stealing the mind of others and all its related acts. Then we will throw dung on our faces. (Malachi 2:3) After the allotted time or times has passed he will find that he has succeeded in doing repentance, and has separated himself from the majority of his sins, then he can direct his heart to repair his wrongs of the past as much as possible, then he can perform self-mortifications, as Rabbi Yona has said. This is alluded to in Kadesh. That is, separate oneself, as the sages have stated, “You shall be holy.” (Lev. 19:1) - You shall separate yourself. Before everything, the beginning must be to separate oneself from the sins of the community and the individual for they are a blemish to the covenant of the eyes and the mouth. They include harming one’s neighbor, stealing, oppressing, and neglecting the study of Torah, etc. Also, bad personality qualities such as arrogance, anger, jealousy, desire until one finds oneself separated from love and fear of God. This is a great hint - Kadesh, separate oneself with diligence (shkeidah)130130 The words Kodesh and Shaked consist of the same letters! and constancy.", + "U’rachatz - After one has separated oneself (from sin) with diligence and constancy, then one should wash (rachatz) away the stains of idolatry that blackens the roots of his soul above and which are within him. Only then should he accept upon himself self-mortification and fasts, as much as he is able. This is alluded to in the word rachatz - he should wash away (rachatz) with his tears the sins that are engraved on his forehead. It is also hinted at in the additional vav, u’rechatz which teaches us that if a person repeatedly commits the same sin, it is not enough to repent with a single act of self-mortification, or one act of restitution for all the times he transgressed. Rather, he should make restitution another time for repeating the sin, and if he sinned several times the sages of musar suggest that he should make restitution three times; this is enough even if he transgressed many times. In his reponsum (Orech Chaim 35), the Noda B’Yehudah,131131 Yechezkel ben Yehuda HaLevi Landau ( 1713 – 1793) was an influential authority in halakha, best known for the work Noda B'Yehudah by which title he is also known. concludes from the law of lashing that if a Nazir is warned, “Don’t drink! Don’t drink!” he is lashed for each warning but if he continues drinking all day he is only lashed once.”132132 Mishnah Makkot 3:7 Nazir 6:1 This implies he is lashed many times. But this case is not similar to ours since a Nazir is certainly obligated to receive lashes for each warning since he is warned each time. In our generation, however, we are speaking about someone who sins without witnesses or warning. In this case, it is reasonable to say that it is enough for him to make restitution three times. Then he should be forgiven.", + "Further, Rabbi Landau writes that fasts are not penance for sin and are not essential to repentance. In the time of the Sanhedrin, one returned and performed Teshuvat Hamishkal 133133 Teshuvat Hamishkal is a mystical practice prescribing repentance to make amends for a particular sin. It was prescribed by kabbalists, especially in cases where the usual methods of repentance (confession, resolve for the future, asking forgiveness of the person we have wronged, offering monetary restitution) seemed unable to fully remedy the damage done by the original action. The mystics would perceive what needed to be fixed and what spiritual practices could affect the necessary transformation. Gossip and slander are classic examples of sins where it is virtually impossible to undo the damage done. https://www.thejc.com/judaism/jewish-ways/teshuvat-hamishkal-1.48249 publically, and afterwards witnesses came and performed lashes or sentenced him to death, fasting was not essential. See what Rabbi Landau writes in his book….The main reason is that even if we see the person accept harsh acts of self- mortification and his teeth grew black from fasting,134134 See BT Nazir 52b the essence of repentance must be in the heart. A penitent may separate himself from sin and sanctify himself through acts of self-mortification, and yet his heart may not be sincere and his actions may be motivated by arrogance. In the time of the Sanhedrin, when witnesses warned him against committing the sin, he might act out of fear of lashes and the death penalty. Only God knows what is in a person’s heart and who can rise up to heaven to find out if the person’s repentance is sincere? Therefore,repentance is necessary even for those deserving of the death penalty or lashes. They are not biblical decrees as Rabbi Landau explains. Instead they are simply an important means and one doesn’t have to go on at length explaining the words of Rabbi Landau. We have established in our study of this matter in the Talmud and the Rambam, regret and abandoning sin are enough. Yet the Ari, of blessed memory, who received this from Elijah the prophet, proves that one needs a number of fasts. There is not enough room to address this matter here; see what I wrote in Devarim Achadim, 6-7.", + "Further, the word u’rechatz with the extra letter vav suggests that he is able to bring himself and others with him so that he gains merit and causes others to gain merit through this great repair. He causes the sinner to become worthy as the Zohar says at length. That is why it states u’rechatz with the additional vav to include others.", + "Karpas - comes to teach us an extremely important principle. A repentant should be modest and humble in one’s own eyes and act with true humility. How fortunate is the one who attains this quality, having integrity both inside and out.135135 See Exodus 25:11 Such a person is like one who has offered all the sacrifices and has created a chariot for the Shechinah, the Divine Presence. The repentant person benefits if he develops complete humility for such a person regularly makes sacrifices and through humility, seeks atonement for his sins. If humility is in his very heart, he will certainly devote himself to his virtues; one who devotes himself to his moral virtues will certainly overcome his transgressions. This is a wonderful quality that costs nothing and is accomplished with little bother or loss of money or pain. The person who is devoted to humility and seeks to accomplish this virtue will find it is more precious than rubies. God will be quick to forgive his wrongs and the Baal Teshuvah will be especially careful in these matters and be forgiven. Generally, such a person should not be overly demanding with members of his household and servants. For if he is demanding with his servants, not forgiving small acts that they did against his will, what will happen when he stands before God to whom he is a complete servant in both body and soul, his creator, who has given him wealth and honor and to whom he is often negligent in his service? Won’t they say in heaven, “Weren’t you overly demanding with your servants when they owed you very little? You are not their absolute master; you only pay their salary. What will you say when you have cast off your true God, who is the Master of all masters and Lord of the Universe and you abandoned your obligations?” There is a difference between you and your obligations to your Creator and your servants and their obligations to you. The difference is so great and mighty that the mouth cannot begin to express it! If you were exacting about the most trivial things so shall God be exacting with you. Therefore, someone who has a heart must be willing to overlook the mistakes of his household and his servants and not cause them to stumble or falter in the laws of God. This is especially true for the Baal Teshuvah who needs to develop modesty and true humility in his heart. This is hinted at by the karpas which is a soft vegetable. It teaches a person that he should see himself as a lowly herb, who shortly becomes, “Withered grass. (Is. 40:8) Furthermore כרפס karpas is sometimes spelled כרפש since it is despised in his eyes like mire and muck, כרפש. It makes one merit all the other moral virtues that are stated and even more than them, as is explained in the words of the sages, in the books of Musar which are filled with brilliant insights.", + "Further, there is an allusion in the word karpas with the letter reish and the letters kesef (silver). Reish, means poor and needy, ורש. It alludes to the fact that one should give charity (kesef) to the needy person as a way for the Baal Teshuvah to make a great repair since tzedakah (charity) atones even for the person who sins willfully. As the sages have said: “With each penny one unifies the ineffable name of God” The Gurei Aryeh said. “Tzedakah saves one from death,” and the demonic cannot rule over the mitzvah of tzedakah. Many are its honored virtues that are spoken of and well known...", + "Yachatz is a hint of the practice of rising at midnight to mourn the destruction of the Temple and study Torah. At the least, the Holy Zohar is filled with references to this practice, emphasizing its importance, the usefulness that comes from fulfilling this commandment. Rabbi Eliyahu de Vidas136136 A16th-century rabbi in Ottoman Palestine. He was primarily a disciple of Rabbis Moses ben Jacob Cordovero and also Isaac Luria. De Vidas is known for his expertise in the Kabbalah. writes in Reishit Chochmah and Totzaot Chaim writes about this commandment at length. There is one new book that criticizes this practice - one should ignore it. This practice is hinted at by the word Yachatz - one should beware to rise at chatzot - the middle of the night. Fortunate are those who serve God at midnight; God says to him you are my son, as a father who is pleased with his son.", + "Maggid alludes137137 See Shulchan Aruch, Orach Chaim 1:3. First mentioned in the Zohar the Midnight Vigil became a common practice in the late Middle Ages to the land (ha’arsh),138138 My colleague and friend Rabbi Howard Hoffman explained to me:האר״ש is another form of the word .הארץ . Azulai uses it in a lot of his books as a workaround for writing הארץ. He gives it a kind of mystical meaning alluding to various verses where הארץ occurs and he wants to read into them a deeper meaning. Here he uses ועלה מן הארץ in the slavery narrative, to buy into the idea that the Israelites had become degraded in Egypt. His solution is Teshuvah, and he personalizes the historical narrative and refers it to the current generation in a prescriptive way. that one should engage in the study of Torah, the source of our life. This is maggid, written in the present tense. The Baal Teshuvah says, “Look into the Torah constantly.” Through Torah he will abolish the evil inclination, as the sages said. It, like sacrifice, brings atonement and Torah protects and saves one (from the evil inclination).139139 See BT Sota 21a Who can proclaim the mighty teachings of God; happy is the one who busies himself with Torah for its own sake. The wonders of our Holy Torah have already been explicitly stated in Kinyan Torah.140140 Chapter 6 of Pirkei Avot But even the masters of the land cannot bring the Messiah/redemption.141141 Comment from Rabbi Howard Hoffman מוגמר was the spices burned at the end of a meal to remove bad odors. From the root גמר, so it refers to mortals, even the great upon the earth not arriving at a satisfactory conclusion ie. the coming of the messiah, or bringing the גאולה.", + "Further, it is possible that Maggid is connected to the term nagad in the verse “A river of fire streams (nagad) before Him.”(Daniel 7:10) Nagad connotes contining; it is meant to warn the repentant that he should continue his good deeds and that there should be no interruption. He should constantly uphold the order of holiness, without ever removing the tent pegs. He should not interrupt them for if he interrupts his practice it will be hard for him to return to his proper practice. Also Maggid alludes to continuing to draw upon oneself holiness from above.", + "Rachtzah teaches us to be masters of calculation. Night after night one must calculate one’s action and the order of the day that has passed, moment by moment. If he finds that he has been negligent in the service of God or that he has sinned, he should immediately repent and promise to wash away the blemish immediately until there isn't any impurity that remains on him. If he doesnt it will be harder to remove the stain, Thus, rachtzah is to clean the source - one should constantly try to clean whether the matter is small or large.", + "Motzi This is a warning that his entire purpose in the Torah and commandments and in self-mortification should be to bring out to the light the hidden holiness found among the husks, generally and specifically. Motzi applies to the past, the future, and the present. This is its fruit: to bring out Bilaam142142 I am not certain about the meaning of this expression. I believe it meant to be a paradigm for the freeing of the divine sparks. Since God placed his words in Balaam’s mouth, it is our job to free the divine words from the husk - Balaam.from their mouths and to unite the holiness when it is in faith.", + "Matzah t eaches that one should not be too fussy in how he eats and that he should eat hastily as is the case with matzah; they left so quickly that their dough did not have time to rise. Matzah is lechem oni (the bread of haste/poverty) and alludes to the good inclination. This is a great principle: One should not enjoy eating or drinking too much because the evil inclination is found in consumption. The sages of blessed memory brought a Tosafot in chapter twelve of Ketubot, “ A person should pray that Torah enters his body and he should also pray that delicacies do not enter his body.”143143 See BT Ketubot 104a Tosafot It appears that delicacies are from the side of impurity, as the Holy Zohar states. The sages also said, “In the grave the stomach bursts and falls onto his face and says: ‘Take what you have put inside me.’”144144 See BT Shabbat 151b In Sefer HaMaggid of Maran145145 Joseph Karo is often referred to as Maran. Sefer Hamaggid refers to the Maggid Meisharim. it is said that a man drank more water than was customary. The Maran said to him that he was increasing the evil inclination. Woe to the one who hears this - if drinking too much water increases the evil inclination, then what of the person who fills his throat with wine? Certainly, if one does not conduct his affairs in order to limit the delicacies which he desires from the side of impurity, they will actually become his limbs and they will prevent words of Torah from becoming his body.", + "There are two contradictory things that are referred to as bread: Torah is called, “heavenly, holy bread, (Exodus 16:4) and it is material for the stomach, accursed bread from the “other side.”146146 Sitra Achra, a common term for the demonic realm It is for this reason that one cannot fill oneself with the bread of holiness if the body is filled with polluted bread. Because of this, the sages said before a person prays, he should allow Torah to enter his body and he should pray that he does not fill his body with delicacies. When his body is a pure utensil, the Torah that he prayed for can enter into his body. In the Holy Zohar, matzah is called michlah (food) since it is the food for healing the body and the maintenance of the soul. One should not give entree to the evil inclination and her troops. The Sitra Achra, “Other Side'' starts as a basket of food. The Sitra Achra will rest along with the evil inclination on a person who only reflects on the needs of his stomach and toils with his fingers and hands for meat and wine to fill his stomach. The house that he builds for the soul is infected with leprous stones147147 In the laws of tzaraat described in Leviticus also includes certain forms of a disease that infects the stones of a house. and bitter water. This is hinted at in the verse, “You shall not eat, among all things that swarm upon the earth, anything that crawls on its belly, or anything that walks on fours, or anything that has many legs; for they are an abomination.” (Lev.11:42) The expression “Anything that walks on fours is an expression (for sex) like, “Go down to your house and bathe your feet.” Also, sheketz is a name of anything that crawls on its stomach. It is an evil sign for such things as lewdness since these limbs are formed from the Sitra Achra. This comes about through forbidden food which enters the person for lewdness.148148 See 11 Samuel 11:8; both expressions are euphemisms for sex. Therefore, “I command you, do not eat anything that crawls on the earth,” that is, its sons and daughters; “do not consume them.” Do not have relations with them since they are from the Sitra Achra. As the sages taught, “The ignorant are called sheretz and their wives are sheketz and their daughters are beasts.”149149 See Zohar Volume 2, 119a", + "I have heard a story from teachers of truth about the great rabbi, the holy one, learned in miracles, Rabbi Yosef Kobo150150 1660- 1727; He was the chief rabbi of Salonika, and renowned scholar. The Chida often refers to him with the honorific expressions הרב הגדול קדוש יאמר לו מלומד בנסים. of blessed memory. While serving as the chief rabbi in Salonika, he was told that there was a humble man, who revealed secrets of Torah and that some of the great rabbis of the city were coming to him. They were surprised to see that he was speaking of such mysteries of Torah since he was the only one to do so. Word came to Rabbi Kobo from some of the rabbis, and he told them, “Go and see how this man deports himself with food and drink.” They answered the rabbi, we know that he eats a lot more than the rest of the people.” The great Rabbi Kobo answered them, “If so it is not necessary to investigate more deeply for he is certainly from the Sitra Achra for holiness does not dwell in a person who eats too much. I decree that no one should go near him.” And so it was; they separated from him and it was revealed that he was from the Sita Achra based on what their eyes had seen. A repentant person should minimize the amount that he eats. Even in those small amounts he should not be too picky as if he were eating at the king's table. He should eat only bread to maintain himself for a righteous person eats only to satisfy his soul.", + "Further, the words Motzi matzah allude to the great repair for the repentant person since sin causes separation, God forbid, to the attribute of peace. One increases harmony between a person and his neighbor, or between a husband and wife….The name for this is Motzi matzah, matzah comes from matzuta, quarrel and disagreement, as is stated in the Holy Zohar, Parshat Pinchas 3:251b: When one completely removes disagreement, he quiets peace…", + "Maror One must increase one’s efforts, even after all the things which he has done (in an effort to repent), since he still may not be certain that God is ready to accept his deeds, or that God is satisfied that he has repaired his wrongs…. The repentant person sighs in bitterness because he thinks that the blessed Holy One, King of King of Kings is still angry, because he left the heavenly domain for some time. This is alluded to by the word Maror. Bitterness has touched his heart at this time. He embodies the verses, “I am ever conscious of my sins,” “and it gives no rest to him.” (Ps. 51:5, Is. 62:7) His heart is bitter like chasa. And he rises up and seeks to apologize to God who is most forgiving, just as our master, King David, did, “For I recognize my transgressions, and am ever conscious of my sin,” even if he hasn’t sinned (again), as the sages said. He continued to afflict himself with fasts and suffering and many similar actions, besides studying Torah day and night, not even sleeping sixty winks, and also by acting with righteousness and justice. Despite all this he says, “My sins are constantly before me.”", + "Korech One should pay attention to unite holiness after holiness, uniting day to night and night to day through Torah and mitzvot. One can perfect the qualities of day and night, uniting beloved ones together and going from strength to strength, by going from the synagogue to the house of study, and from the house of study to visiting the sick with Torah and commandments. He should be like a person who links one thing with another, uniting the Written and the Oral Torah so that they become one. He should also link others with him, uniting them and engaging in Torah. This is alluded to by Korech; link holiness to holiness, Torah and mitzvot, day and night, he and others, to bring light to the earth and those who dwell therein, producing beauty for generation after generation.", + "Shulchan (the table) is a reminder to adorn one’s table with words of Torah, and to bring the needy students of Torah to one’s house so that they rely on one’s table. This is a special means of atonement; one’s table is an altar of atonement. For the Zohar states that a person’s table can atone for all one’s sins and is the supernal table. In the first chapter of Berachot it is stated, “Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov: One who hosts Torah scholars in his home and lets him enjoy his possessions, the verse ascribes to him credit as if he is sacrificing the daily [tamid] offering, as the verse states: “Passes by us continually [tamid].”151151 See BT Berachot 10b Because he supports students, he also supports the “knees” of the blessed Holy One and cuts down the serpent. The word shulchan contains the same letters as li’nachash (for the serpent). For the shulchan protects from the serpent so that it cannot enter (the household). In this way, it connects the sephirot of Netzach, Hod Yesod with Malchut so that they are whole, Shulchan has the gematria of Birkei Yosef (388),152152 See Genesis 50:23 the word for knees has the same root as blessing B-R-KH. which is Netzach, Hod and Yesod and the table of Malchut. The Beloved Ones153153 This is a reference to the Sefirot. are united. From there flows forth the great abundance and there God commands a blessing. In the meanwhile he passes a transgression and...", + "Orekh alludes to the Land, Through acts of self-affliction and fasts a person can dedicate the value of bread and the cost of the meal he would have eaten during the fast days and give it to the needy. As the sages of blessed memory said, For the letters of fast (ta’anit) can spell teit (give) ani (to the poor), and they said, “the reward for fasting is tzedakah.”154154 See BT Berachot 6b It may also be that the word ta’anit is made up of ani (poor) in the middle and the letters taf, before and after it, hinting that one must give the poor before the fast and after. One gives before the fast in order for one's prayers to be accepted through acts of charity, as it is stated, “Then I, through tzedek, shall behold your face.” (Ps. 17:15) One gives after the fast, when one has the cost of the meal, it is possible even more so since a decree of death has been made against him. This is hinted at by the first taf of ta’anit which stands for tamut - you will die - by through his tzedakah and fasting tichiye - you shall live; Tzedakah can save one from death.155155 See Proverbs 10:2 This well known adage begins and ends with the letter taf. This is hinted at by the expression shulchan orekh, consider the value of one’s meal and divide among the Jewish poor and needy, as King David of blessed memory did. As it is stated, “By denying myself I have set aside for the house of the Lord.” (Chronicles 22:14)", + "It is also possible that maror, korekh, shulchan orekh , reminds us that through our sins the Holy Temple was destroyed, and God’s table was left enemy all through our transgressions, as is stated in the Holy Zohar, It is an exalted obligation to remember the Holy Temple, God’s destroyed table. This is alluded to in the expression Maror korekh: Maror - they mourned bitterly; Kishekorekh from the expression eating bread, for a person’s table is vanity when the table of his master is empty.", + "Tzafun This is a warning for the ba’al teshuvah. All his acts of repentance should be hidden so that no one will know them. If he performs them publicly he will be punished from above. He will be proud of the praise that he receives and in the end he will perform these acts out of arrogance. Further, the evil eye will control his learning and his actions for there is no blessing except in that which is hidden from the eye. I heard a story about our teacher, Rabbi Yaakov Kuli, of blessed memory, who brought merit to many through his book, Me'am Loez. He was in the midst of a three day fast. On the afternoon of the third day it was necessary for him to visit the home of a certain man. He served him a cup of coffee. In order not to publicize his act of piety, he drank the coffee. The thing became known to the members of his household. This is hinted by Tzafun.", + "Barekh One must endeavor to make the sparks of Torah and commandments hidden by the Sitra Achra rise up to a place of holiness, the supernal blessing, on the path (II Kings 18:17) that God has blessed. For this is the product of repentance and the meaning of teshuvah: one who returns his banished ones (II Samuel 14:13) to rise up again so that they may appear and go out from the domain of the cursed to be blessed in the name of God. This is tzafun barekh (hidden blessings)", + "Hallel alludes to one's attitude toward worship and divine service. One should accept everything in life with joy, as is stated, “One must bless God for the bad things in the same way as one blesses God for the good.”156156 Mishnah Berachot 9:5 The sages said in the Talmud, one needs to accept them in joy.” They bring proof verses: “I will sing of faithfulness and justice,” ( Psalm 101:1) “In God whose words I praise.” (Psalm 56:11) The story is told of Nachum Gam Zu who was called by this name because whatever happened, he said, “This too was for the good.” And Rabbi Akiva said: “One must always accustom oneself to say: ‘Everything that God does, is for the best.’”157157 See BT Berachot 60b If a person accepts his suffering as an act of love, he will see his offspring living a long life and his learning will be successful. This is hinted at by the word hallel. Whatever comes to a person whether good or bad, if one accepts it with joy, it is as if he has offered a peace offering. A leading example of this is King David. When he fled from Avshalom and from Saul, even though his life was in danger, he recited a Psalm. David addressed the words of this song to God.” (II Sam. 22:1) If he acted so, his praise would certainly be accepted. For the attribute of justice will be appeased before God because the person accepted suffering with love. Judgment comes from the attribute of judgment and gevurah, might. When he accepts it with love which is the attribute of hesed, loving kindness, judgement is sweetened and raised up. Therefore, he receives the reward of seeing his children live long lives, as well as life and sustenance. If there is no food then long life is a hindrance. Certainly he will receive two of these three, children and life. Sufficient food depends on luck. His successful learning is influenced by the place of memory, 158158 Uncertain meaning. “Remember, do not forget.” (Deut. 9:7) Meanwhile his home will be pure, a place of complacent souls. This is Hallel Nirtzah.", + "It is also possible that Hallel alludes to Adonai,159159 Adonai (a name associated with the Shechinah) and Hallel both have the same Gematria - 65, the Shechinah of God’s might. This is an allusion to the fact that the whole Torah and the commandments purpose is to raise up the Shechinah and to unite her with her beloved (Tiferet). This should be the main course of all of one’s words and actions, as it is stated, “Let all your actions be for [the sake of] the name of heaven.”160160 See Mishnah Pirkei Avot 2:12", + "Nirtzah : After one has acquired all the moral virtues, one should continue to strive to do more. For it is not enough to act within the confines of the law, for one who only acts within the confines of the law might feel that he has been demanding enough and think that he can rest for a second or two, or even for some hours since he has he has acted within the confines of the law. But there is a higher virtue in which one feels that there is no place to rest even for a moment since he might anger God who was appeased in the past.", + "The third interpretation alludes to the deeds of the Creator who is faithful to his covenant. In God’s anger he struck Egypt with ten plagues with His great strength. It also alludes to the Red Sea and the Song at the Sea.", + "Kadesh This first siman is an allusion to the plague of the first born. Moses warns Egypt of this plague first even though it is the last of the plagues. This is to show the greatness of God who doesn’t hide His deeds like a mortal king. God reveals the end from the beginning. As the sages said, “It is written, ‘See, God is beyond reach in His power; who governs like Him?’161161 See Rashi Job 36:22 “Behold God deals loftily in His power Because His power is great, and one cannot be saved from before Him. Therefore...who is a teacher like Him? When He teaches a sinner to return to Him, He warns Him before the plague because He knows that he cannot beware of His plague, as He would warn Pharaoh concerning each plague…. (Ex. 8:17) Also see Rashi on Exodus 4:23 Kadesh is certainly an allusion to the plague of the first born, as is written elsewhere, “Consecrate (kadesh) to Me every firstborn; man and beast.” (Ex. 13:2) Therefore, kadesh refers to the firstborn.", + "U’rechatz alludes to the plague of blood, for the sages explain that blood was brought upon the Egyptians because they would not allow the Israelites wives to immerse themselves in the river. Because of this, the blessed Holy One turned their rivers to blood, as the sages said in Parshat Vaera and also in Tana D’bei Eliyahu.162162 See Tana De’be Eliyahu, Eliyahu Rabba Chapter 7 *Braude and Kapstein Page 96. And so, (God said) let them go up and immerse themselves in opposition to the Egyptians who refused to allow the Israelite women to purify themselves. This was the reason for blood so that the women could approach the water.", + "Karpas alludes to the plagues of hail and locust. As is stated in Yalkut Shimoni, What was the reason for the hail? It was because they made the Israelites plant their gardens and orchards that God brought hail down on the gardens of the Egyptians, destroying everything that the Israelites had planted. What was the reason for locust? The Egyptians made the Israelites plant wheat, barley, beans, lentils and all types of legumes; therefore, God brought locust and they ate everything that the Israelites had planted for Egypt. A hint is brought of this with karpas since it is a green herb of the type that the Israelites planted and because of them the plagues of hail and locust afflicted the Egypts. The sages chose karpas as a hint because the letter samekh (with the value of 60) - 60 ten thousands, (600,000) were subjugated with harsh labor (parekh) - samekh parekh - spells karpas.", + "Yachatz alludes to arov (wild animals). The sages state in Yalkut that there was an Egyptian with ten sons. He told an Israelite to bring them to the marketplace. A lion came and took one, a wolf one, a bear one, and a leopard one. He came back to the Egyptians alone and the Egyptian asked him, “Where are my sons?” The Israelite said, “Sit down while I do the calculation. A lion took one, etc…” until he had given him all the calculations. There is reason to allude and relate yachatz to the plague of wild animals, since the animal divided the children of the Egyptians,each one taking one of them.", + "There is another allusion in yachatz to the splitting of the Yam Suf. It was divided into two when the Israelites passed through on dry land. In remembrance of this, we have yachatz.", + "Maggid alludes to the plague of frogs. The sages, of blessed memory, said that the frogs croaked within their bowels. This can be compared to a king who sent rebellious shouters (against his enemies) and the people said they could hear their voices in their guts! In contrast to this, blessed are they that speak (words of Torah), “for it is good to chant hymns to our God” (Psalm 147:1) and tell the story of the Exodus from Egypt with the Haggadah. This is Maggid.", + "Rachzah alludes to the plague of boils, For the sages said, why did God bring boils upon the Egyptians? God did so because they ordered the Israelites to warm cold water and to cool warm water (for the baths of the Egyptians). Therefore God brought boils upon them. The boils were moist so they were unable to wash themselves with either warm or cold water. This is hinted at in rachzah. This was against the foolish people dwelling in the land of Egypt since they were unable to wash themselves because of the boils. As the sages said, it is punishment, measure for measure. Since they subjugated the Israelites for the purpose of their bathing, they were punished according to the depth of their oppression.163163 Literally, “According to the size of the camel is the burden they carry.” See Bereshit Rabbah 19:1 See Matnot Kehunah.", + "Motzi Matzah That is, one must remove controversy, disagreement and argument. This hints at the plague of vermin. Pharaoh told Moses and Aaron that all their deeds were magic. Pharaoh was so angry, (Jonah 4:9) he said (to Moses and Aaron), “You are bringing straw to Afora’im.”164164 See BT Menachot 85b, Rashi on Exodus7:22 “AND PHARAOH’S HEART WAS HARDENED so that he said: You are doing this by witchcraft: “You are bringing straw to Afarayim”— a city that is full of straw; thus you bring sorcery to Egypt, a land that is full of sorcery. This expression is similar to bring coals to Newcastle. He then summoned his magicians to perform the same act. But when they came to the plague of vermin, their wisdom failed them. It became clear that this matter came about through God. God made their evil recoil against them, and Moses and Aaron were victorious in their trial for God helped and protected them, oppressing everyone in Egypt, great and small with the finger of God. God interrupted the controversy about whether it was magic. This is the meaning of motzi matzah. Matzah is from the word mazuta, quarrel,alluding to the plague of vermin; God took out the controversy which Pharaoh and his magicians engaged in by saying the plagues were all magic.", + "Maror Korekh Maror has the same gematria as mavet (death), alluding to the plague of pestilence which was as bitter as death (mar hamavet). (I Sam. 15:32) The sages, of blessed memory, said that pestilence was part of every plague because death did not separate from them. With each plague God subjected the Egyptians to, “Pestilence marches before Him, And plague follows forth.” (Hab. 3:5) This is hinted by the expression maror korekh: maror which is pestilence, and korekh, it was attached each of the plagues", + "Shulchan Orekh is a reminder of the evil of the Egyptians who would not eat bread with the Israelites and considered them impure in their eyes so that they could not be at their table. Now that we are free with a set table we bring neighbors who are needy or who are laboring in Torah and support them. The head of the household invites them to come and praise Israel’s Exodus from Egypt, and the house of Jacob from a foreign tongue.", + "Tzafun Barekh is an allusion to the plague of darkness which removed the light in the eyes of the Egyptians so that they groped about in darkness. But there was light in the eyes of the children of Israel, when they were in the homes of the Egyptians. There it was revealed to the Israelites all the hidden (Duet. 33:19) treasures and valued objects of the Egyptians. Afterwards, the Israelites said, give me a certain object. If the Egyptian said, “I don’t have that,” the Israelties would answer, “I saw that object in a certain place.” The darkness was light for the Israelites so that they saw all the valuables and were able to take all the riches of Egypt. “The darkness made Egypt like a trap in which there is no grain.165165 BT Berachot 9b, See Rashi Ad loc. דרך ציידי עופות לזרוק דגן תחת מצודות כדי שיבאו עופות ונלכדין וכשאין בה דגן אין עוף פונה אליה כך ריקנו המצרים מכל ממונם. וינצלו כתרגומו ורוקינו: By plundering Egypt, the land became an empty trap. As the sages stated, “They blessed God who brought the darkness to reveal all the hidden treasures, Tzafun Barekh.", + "Hallel Nirtzah Everything follows the conclusion since God’s mercies are never ending. (Lam. 3:22) He saved us from the angelic prince of Egypt at the sea and then Israel sang about how God split the sea and the Holy Spirit ruled. They sang the Song at the sea and their sins were forgiven by the song, as the sages said. This is hinted at in the expression Hallel Nirtzah: by singing Hallel, Nirtzah - their sins were pardoned. Also, Nirtzah has the same numerical value (gematria) as Moshe. Thus, Hallel Nirtzah - it was as if they sang the song of Moses." + ], + "Kadesh": [ + [], + [ + "Summary: Though the Kiddush is part of both the holiday and Sabbath table rituals, Chida looks at the text at length. He explores the question whether the festival Kiddush is a rabbinic or a Torah obligation, why it is customary to introduce the Kiddush with Savrei, “With permission,” and what it means to say that “Israel was chosen from among the nations.” This third topic raises the issue of whether Israel is spiritually different from other nations - the reader should beware that Chida’s attitudes towards Israel’s spiritual status fly in the face of our modern sensibilities, including his attitudes toward converts. Finally, Chida analyzes the special Havdalah prayer which is added to the Kiddush on Saturday nights.
In his commentary on the Mekhilta, the honorable Rabbi Eliezer Nachum1Rabbi of the second half of the 17th and the first half of the 18th century; born about 1660; died about 1746; pupil of R. Jacob Striemer. He was one of the leading rabbis of his time, and held the rabbinate of Adrianople, in which city he also directed a yeshivah having numerous pupils. At an advanced age he went to Jerusalem, where he was elected chief rabbi and officiated for about ten years. There he devoted himself to the study of the Law, wrote legal decisions and responsa, and disputed, even in his last days, on learned questions with Rabbis Isaac Zerahiah Azulai and Meïr Mizraḥi of Jerusalem. (Jewish Encyclopedia) has questioned whether the Festival Kiddush is a Torah or a rabbinic obligation. Based on the reasoning of Rambam, he writes that it is a rabbinic obligation even though the Mekhilta states, “From where do we learn that one recites Kiddush on festivals? It is stated, “These are the set times of Adonai,” ((Lev. 23:4). Rambam did not base his decision on this this Braita because it does not appear in the Talmud. This reference is only an (asmachta).2In Talmudical hermeneutics, asmachta is an allusion found in the Hebrew Bible for rabbinical prohibitions or any other Halakha. It's an exception in the talmudical hermeneutics, since it doesn't base the law on the cited verse, but uses the verse as a hint. (wikipedia) This is a summary of his opinion. This surprised me since he fails to note that in the Talmud, Masechet Shabbat, the festival Kiddush is not considered a Torah matter. Rabbi Eliyahu Shapira3Elijah Spira (1660–1712) (\"Shapira\" or \"Shapiro\"), was the son of Benjamin Wolf Spira. He was rabbi at Tiktin, and afterward preacher and director of a large Talmudic academy in his hometown of Prague. He died in Prague April 14, 1712. (wikipedia) notes this iin his comments on the Hilchot Gedolot.4Halachot Gedolot is a work on Jewish law dating from the Geonic period. It exists in several different recensions, and there are sharply divergent views on its authorship, though the dominant opinion attributes it to Simeon Kayyara. We have noted regarding his opinion elsewhere that it is possible that this is his own interpretation based on the opinion of the younger Rabbi Isaiah D’Trani5Isaiah ben Elijah di Trani (the Younger) was an Italian Talmudist and commentator who lived in the 13th century and 14th century. He was the grandson, on his mother's side, of Isaiah (ben Mali) di Trani the Elder. (wikipedia) in Sefer HaMakhriyah S. 71… Actually, the Mekhilta is only a reference (and not a basis for the law) and before this it is used as a reference to the daytime Kiddush. Afterwards I saw that Rabbi Shlomo Shalem6He lived between 1705-1780 in Turkey. It seems that this final comment was an addition to the text since Rabbi Shalem lived after the time of Chida. in his book Lev SHalem, Chapter 6, the laws of festivals that he brings the opinion of Rambam." + ], + [], + [], + [], + [ + "With the permission of our masters (Savrei Maranan): The Tanchuma, Parshat Pekudei (2:8), states, if the prayer leader who is holding the cup of wine for Kiddush or Havdalah is afraid that it may be poisoned, he should say, Savrei (with permission), and the community answers, “(Let this cup be) L‘chaim.” (Orchot Chaim 33a and 62a does not mention this Midrash.) According to its plain meaning it doesn’t make sense. One must be careful to say (savrei rabbanan) for there are hidden meanings in the number of holy names." + ], + [ + "Who chose us from among all nations and lifted us up above all languages:One can explain this based on the words of my pious grandfather, Rabbi Avraham Azulai7Abraham ben Mordecai Azulai Grandfather of Chida (c. 1570–1643) was a Kabbalistic author and commentator born in Fez, Morocco. In 1599 he moved to Palestine and settled in Hebron. in his commentary on the Mishnah Nedarim chapter 3: “If one says: “The property of the offspring of Abraham is forbidden to me... he is prohibited from benefiting from a Jew but he is permitted to derive benefit from others.” This is what he wrote: “The reason for this is hidden and I will reveal just a bit of it. Before the generation of the Tower of Babel all souls, both pure and impure came from the same storehouse. But after the generation of the Tower, when Abraham was chosen, God placed the souls of Israel in one storehouse and the souls of the seventy nations in a storehouse of their own. Therefore, Israel is not included among the Noahides and the Noahides are not included among the Israelites.” I have also read this in the first chapter of Avodah Zarah 5a in which Rabbi Elchanan states: “The souls of Jews and the souls of gentiles are not of the same body.\"
I commented on this in Birchei Yosef, Orekh Chaim 47:7 based on what the Bayit Chadash8Joel ben Samuel Sirkis (born 1561 - March 4, 1640) also known as the Bach, was a prominent Ashkenazi posek and halakhist, who lived in central Europe and held rabbinical positions in Belz, Brest-Litovsk and Kraków, and is considered to be one of the greatest Talmudic scholars of Poland. (wikipedia) stated. He says that when one recites, “Who did not make me a non-Jew,” he means that God did not cause a Jewish soul to descend to a gentile through an angel. Yet what is the point of this blessing if Jewish souls come from their own storehouse? I wrote there that it is possible that the blessing was recited about the beginning, “When God set divisions among peoples.” (Deut.32:8) But now it is possible to explain the Bach in this way. Granted, the souls of Jews are pure and come from their own storehouse. But it is known that through sin a person can undergo lower transmigrations. And it is possible that one's soul can transmigrate into a gentile soul. It is for this reason that we recite the blessing shlo asani akum, “Who has not made me a gentile,” meaning, who has not brought me to the level of a non-Jew. I have also found this in the writings of the students of the Ari'zal.9Isaac Luria Ashkenazi (1534 – 1572) commonly known as \"Ha'ARI” was a leading rabbi and Jewish mystic in the community of Safed in the Galilee region of Ottoman Syria. He is considered the father of contemporary Kabbalah. The Ari’s (the Lion) students are sometimes referred to as Gurei Ari, the Lion Cubs. He explains that, “Did not make me a gentile” means, who did not cause me to transmigrate into a gentile (goy) through sin. Certainly the soul of a Jew cannot enter a non-Jew for it is pure and it comes from its own special storehouse but it is possible because of sin that it can become damaged so that it enters a non-Jew.", + "One may learn from this that when one says, “Who chose us from all nations,” it is speaking about long ago,“When the Most High gave nations their homes and set the divisions of man,” (Deut. 32:8) in the Generation of the Separation, as it states, “And (the) tower that man had built.” (Gen 11:5) Then God chose us and we became God’s portion, as the sages explained. At that time the souls of the Israelites were set aside, “And they were raised up from all languages when they left Egypt.” Afterwards, “God sanctified us with His commandments,” at the revelation at Mount Sinai when God gave us the Torah with love and compassion.", + "It is also possible that the opening of the Kiddush is based on the fact that Israel worshipped idols while in Egypt. In Berachot (20a) it is explained that miracles occurred because the people dedicated themselves to the sanctification of God’s name. If so, it would seem that miracles were not performed for Israelites since they had not sanctified themselves to God. Despite this, God’s mercy overcame His justice and God performed wonders and miracles (for Israel). This is the meaning of, “Who chose us from among all nations,” alluding to the fact that the Israelites were living among other peoples who worshipped idols. In God’s great mercy, God chose them from all the nations. Not only that but, “God exalted us above all languages,” by performing miracles and wonders and in this way exalted us above other nations. God lifted us up higher than all others and it is another wonder that God did so even though they were not dedicated to His sanctification. This is because we had not yet received the Torah and we were not yet commanded to sanctify God, as it states after this, “He sanctified us with His commandments.”", + "It is also possible that, “Who chose us from among all nations” alludes to the verse “Israel was God’s portion,” (Deut. 32:8-9) “when Israel dedicated themselves.” (Judges 5:2) All Israel became converts and servants of God, but we find that some converts are more exacting in following the commandments than others, as Rabbi Abraham the Convert states in a Tosafot in Kiddushin, 70b. Despite this, converts do not reach the level of Israel as the kabbalists wrote. That which is written, “He exalted us above all tongues,” means that even converts and servants of God are less and Israel is above them since they were exalted. Ths is because God sanctified \"(my addition) native born Jews\" with His commandments,” in Egypt through the blood of the Passover offering and circumcision, and afterwards through the giving of the Torah….", + " The time of our freedom: It means freeing of our souls that were drowning in the depths of the husks and subjugated beneath the Sitra Achra. He brought us out to true freedom." + ], + [], + [], + [ + "Who distinguishes between the sacred and the ordinary: “Between light and darkness,” should appear before, “Between sacred and ordinary,” in the Havdalah blessing. For in the six days of creation is the basis of Havdalah, the distinction “Between light and darkness,” comes first. Thus, it is written on the first day, “God distinguished between the light and the darkness.” (Gen:1:5) The distinction between the sacred and the ordinary did not occur until Sunday, after Sabbath. Further, it doesn't make sense to say, “Between Israel and the nations,” first and then, “Between the seventh day and the other six days of creation” since God distinguishes between the six days of creation before God separated Israel from the nations. What is more, it has already been said, God distinguishes “Between holy and ordinary!”
Now we will answer these questions based on the simple meaning of the text (peshat).10There were four levels of interpretation of scripture and the Jewish tradition often referred to as Pardes: Peshat, Remez, Drash and Sod. Peshat is one of four classical methods of Jewish biblical exegesis used by rabbis and Jewish bible scholars in reading the Hebrew Bible... It is the first of the four exegetical methods known together as PaRDeS. While Peshat is commonly defined as referring to the surface or literal (direct) meaning of a text, numerous scholars and rabbis have debated this for centuries, giving Peshat many uses and definitions. (Wikipedia, Peshat) The sages in Midrash Shachar Tov,11Another name for Midrash Tehillim Psalm 92, state that the first Sabbath after creation was as bright as the day until it became dark at the end of the Sabbath. Now, “between light and darkness,” is not addressing the six days of creation before the first human being was created but rather it is addressing the time from the creation of the first human being on earth. There was no darkness on the sixth day until the end of Shabbat (Motzi Shabbat). Therefore, human beings could not recite a blessing distinguishing between darkness and light until the conclusion of the first Sabbath. On the Saturday night, there were two havdalot (distinctions); one was between the holy and the ordinary, and one was between light and darkness. The sages placed, “Between holy and ordinary,” first, since it is for this reason that we recite the Havdalah blessing. Also in this way we would know that in the first Sabbath after creation there was only light and at sundown Saturday night (darkness and ordinary nature of the new week) occurred at once.
Between Israel and the nations, refers to the generation of Babel since all the righteous souls came from the same storehouse until them but once God separated the seventh day from the other days of creation, God did so for the sake of the “additional soul” (Neshama Yetera) which would be given to Israel on the Sabbath. For our forefathers who observed the Torah and the Sabbath, a pure soul would come to them each week. That is why, “Between Israel and the nations' comes first. Between the seventh day (and the six days of creation) afterwards which has to do with the additional soul which came to each Jew on the Sabbath. From the time Abraham, our father, was circumcised they (Abraham Isaac and Jacob…..) had the status of an Israelite, as Rambam and others wrote. Before this the generation of the separation is alluded to by the expression “Between Israel and the nations,” as has been said.", + "You have distinguished between the holiness of the Sabbath and the holiness of the Festival, and You have sanctified the seventh day above the six working days: Why is this expression repeated?12Kedushat Shabbat and Yom HaShevi’i In his commentary on the Haggadah, HaRav David Abudraham writes: Rabbi Ephraim asks why was it customary for the people to say, “You sanctified and distinguished the seventh day from the six day of creation” after having said, “You distinguished between the holiness of the Sabbath and the holiness of the Festival?” This is neither a concluding expression nor an introductory expression for the blessing. Rabbeinu Tam answers, “It is because of what is stated in the final chapter of Pesachim, “One should not decrease the number of distinctions in havdalah to less than three, and one should not increase them to more than seven.”13See BT Pesachim 104a The sages wished to mention seven distinctions. They added to them a festival that falls after the Sabbath. These are the three main havdalot: “Between holy and ordinary,” “Between light and darkness,” and, “Between Israel and the nations.” Between the seventh day and the six days of creation is not counted among the distinctions but is mentioned as an aside. The others are: “Between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festivals;” refers to preparing food. “You sanctified and distinguished the seventh day from the six days of creation” refers to the last day of Sukkot (Shemini Atzeret) which is separated from the six days of Hol HaMoed.” But Rabbeinu Tam’s explanation, that “The seven day…” refers to the Shemini Atzeret (the last day of Sukkot) does not make sense. It is far-fetched since the language more appropriately applies to the Sabbath. Furthermore, work is forbidden on the intermediate days of a festival unless it causes a significant financial loss. Therefore, it is incorrect to use the expression “Six days of work.” to describe Hol HaMoed. Also, if it applies to Passover, then Hol HaMoed is only five days long! The author of Eliyahu Rabba14Elijah Spira (1660–1712) (\"Shapira\" or \"Shapiro\"), was the son of Benjamin Wolf Spira. He was rabbi at Tiktin, and afterward preacher and director of a large Talmudic academy in his hometown of Prague. He died in Prague April 14, 1712. (wikipedia) (Section 473) questioned this explanation. If applied to the last day of Shemini Atzeret, then technically it is the eighth day (and not the seventh) of Sukkot. One must find an answer for all these difficulties through a homiletical (drash) explanation: We say, “You distinguished between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festivals'' because on the Sabbath we have neshama yeteirah, an additional soul, which doesn’t exist on festivals. On the festivals one ia illuminatated (he’ara b’alma), as the sages say, “You have sanctified/distinguished the seventh day from the other six days of labor.” On the Sabbath there is an additional soul but at the end of the Sabbath (on Motzi Shabbat), the additional soul leaves while the human soul (Naran)15Naran is an abbreviation for Nefesh, Ruach, Neshamah, the three parts of the human soul mentioned in the Zohar and later kabbalistic literature. is illuminated on Sunday, Monday and Tuesday by the past Sabbath, and on Wednesday, Thursday and Friday by the coming Sabbath. If so, there is holiness also on the six days of the week as is said in Tikkunim,16A reference to Tikkunei HaZohar. page 46a, in the Constantinople Edition:17In Hebrew Chida refers to Constantinople as Kushta Someone who is a Torah Scholar on weekdays becomes a pillar to God18This is written as an abbreviation: Ayin Hay. I am not certain what this stands for but the idea is that the scholar is blessed with wisdom, reaches an even higher level of holiness on the Sabbath. on the Sabbath. When the blessing states, “You sanctified Your people Israel with holiness,” it means that they are not lacking in holiness even on weekdays and how much more so on festivals in which illumination and holiness enlighten the individual. This becomes the basis for the blessing: “Who distinguishes between holiness and holiness;” that is, from the holiness of the Sabbath and the holiness of a festival. Some time later I saw this explanation in a Tosafot, the Ra’sh, and the Mordechai. I was fortunate that a manuscript by Rabbeinu Tam called Sefer HaYashar came to me19Chida was one of the great bibliophiles of the late Middle Ages. This is an example of his constant search for books and manuscripts in libraries and collections throughout the world. One of his most famous works is Shem HaGedolim which is a bibliography of many of the works up until his time. and I saw the words of Rabbeinu Tam for myself and what was written in this small pamphlet, (Eliyahu Rabbah) section 473." + ] + ], + "Urchatz": [ + [ + "Summary: While we associate the first washing at the Seder with Passover, Chida argues that whenever one dips food in liquid, one should wash. His discussion here deals solely with the halachah of washing.
U’rechatz: The washing is for the purpose of dipping karpas (greens) in a liquid. For the sages decreed that one must wash one's hands when eating anything that is dipped in liquid.20See BT Pesachim 115a, states, “Rabbi Elazar said that Rav Oshaya said: Anything that is dipped in a liquid before it is eaten requires the ritual of washing of the hands. The obligation to wash one’s hands was instituted to preserve ritual purity and to prevent people from causing teruma food to contract ritual impurity.” Sefaria, Talmud The word is written with a vav (U’rechatz), to imply repeatedly washing, in the same way that the sages said, “May God give you of the dew of heaven,” (Vayiten lecha) means, “May God give thee repeatedly.”21See Genesis 27:28, Rashi and Bereshit Rabbah 66:3 In other words, U’rechatz means washing throughout the year before anything that requires dipping in liquid and also on Passover eve. This is meant to exclude those who take foods that involve dipping in liquids throughout the year and do so without washing, such as dipping cookies in coffee and other such things. They have transgressed the law in the Shulchan Aruch.22See Shulchan Aruch Orech Chaim, 158:4, Taz ad loc. This is the opinion of most of the decisors of Jewish law… including the Taz and the Shelah.", + " This is also implied by the combination of Kadesh U’Rechatz according to their plain meaning (peshat). Even though one may wash on the Sabbath and on festivals before Kiddush, as our teacher Rabbi Moses Isserles writes, on the night of Passover one should not wash before the Kiddush, as Issereles writes. In 473, he states that Kadesh is first and then U’rechatz." + ] + ], + "Karpas": [ + [], + [ + "Summary: Chida offers a few different explanations for karpas that are connected to aspects of the story of the Exodus
Karpas: One says Borei Peri HaAdamah and then eats (karpas) without leaning. This is explained by the Shibolei HaLeket23A compilation of ritual laws by Zedekiah ben Abraham Anav (13th century). He lived in Rome and received his Talmudic training not only in Rome but also in Germany where he was the pupil of Jacob of Würzburg and possibly also of Abigdor Cohen of Vienna. and the Mateh Moshe24\"Tribe/Staff of Moses\"; published in Kraków in 1591 is a highly cited halakhic work by Rabbi Moshe ben Avraham of Przemyśl but it is not according to Beit David.25Joseph ben Ephraim Karo; 1488 - 1575] was the author of the last great codification of Jewish law, the Beit Yosef, and its popular analogue, the Shulchan Arukh. To this end he is often referred to as HaMechaber (Hebrew: הַמְחַבֵּר, \"The Author\") and as Mara. (wikipedia) The Beit Yosef is a commentary on the Tur. There are a number of reasons given for karpas. Rabbeinu Manoah,26Hezekiah ben Manoah was a French rabbi and Bible commentator of the 13th century. He is generally known by the title of his commentary, Chizkuni. in his commentary on Rambam, writes that it is a reminder of Joseph’s coat of many colors through which the exile to Egypt came about. Also, karpas is useful for assuaging pains and injuries. The Israelites ate it as a medicine in Egypt. It was also used as an herb that was waved to celebrate a victory in war. Further, there are those who write that karpas is spelled the letter samech פרך (parekh) to teach us that 60 (samekh) times ten thousands (600,000) Israelites were subjugated harshly…. The reasons for karpas that I have written are taken from Rabbeinu Manoach, and also appear in the book Orchot Chaim." + ] + ], + "Yachatz": [ + [], + [ + "Yachatz: Take the middle matzah which alludes to Isaac and break it. Be cognizant to watch and guard the half so that one can fulfill the Afikomen with it, as a reminder of the Passover sacrifice." + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [ + "Summary: as we begin the Maggid, Chida raises the issue of whether women are obligated to recite the story of Exodus.
One should have the intention (kavana) of fulfilling the positive commandment of telling the story of the Exodus from Egypt on the eve of Passover with a jubilant voice, thanksgiving and joy mixed with trembling. One should continue reading the Haggadah after having recited it to the members of one’s household, elaborating the never ending kindness of God. Be careful to affirm all the words of the Torah and the explanations of the sages of blessed memory in the stories of the miracles. Consider just a bit of the awesome acts in the time of Rabbi Hayim Vital. A woman who didn’t believe that the Exodus from Egypt took place was stricken by a broken spirit. This spirit succeeded in the end by offering words of truth according to its strength from scholars and books. The word Maggid alludes to this; it implies continuous. One should continue at length with words to honor God.27Not certain what the story is here. Could it be that the embodiment of the Maggid took possession of the woman and offered the story of the Exodus?", + "Women are obligated to participate in the recitation of the Haggadah. In Sefer Minhagei Maharil,28Yaakov Levi Moelin was a leading 14-15th century Halakhic authority, best known for his codification of the customs of German Jewry. He succeeded his father as Rabbi of Mainz in 1387. \"Minhagei Maharil\", a compilation of German customs and synagogue rites was written by Moelin’s student R' Zalman, and is frequently quoted in Rama's glosses to Shulchan Aruch. (Sefaria) page 22, Rabbi Moelin writes that the Maharsh went to a needy (hakushit) woman and gave her four cups of wine, vegetables and provisions for the Seder. It is not necessary to add the Haggadah! The Beit David ignores these words because he was of the opinion that she was exempt from Kiddish and Hallel. She would still have been obligated to listen to the recitation of the Haggadah even if the Seder itself is not an obligation for women. See, however, the Maharil, ibid., who writes in the name of Rabbeinu Simchah that women are obligated to recite Hallel and Hodu." + ], + [], + [ + "Summary: In virtually all the tradition commentators ask why the opening statements in the Haggadah are in Aramaic while the rest of the text is Hebrew. There is but one statement in the Torah in Aramaic attributed to Jacob. After quoting the interpretation that Jacob was responsible for our exile to Egypt because “He brought Aramaic into the Torah,” Chida then offers a different interpretation of the statement. The Exile was not a punishment but a necessary to bring out the freeing of the divine sparks, a Lurianic notion. In each nation to which we were exiled, Israel’s subjugation served as part of the process of freeing the divine sparks. Chida offers a second explanation for this introduction of the Haggadah: Israel’s subjugation resulted from their miserliness.
This is the bread of affliction which our ancestors ate in the land of Egypt. All who are hungry come and eat; all who are needy come celebrate Passover. Now we are here; next year in the land of Israel. Now we are slaves, next year we will be free, in the land of Israel
Let the good reader comprehend and pursue29Note that the opening four words begin with letters that spell out the divine name. This is a common practice in many Hebrew works. Since this is technically the beginning of the actual commentary (and the Maggid) HaChida uses this practice here. knowledge to understand why the editor of the Haggadah wrote the entire Haggadah in Hebrew except the opening passages which are in Aramaic (Targum). Many authors have written about this. I, in my humble opinion,30Literally, “In my poverty.” In his great modesty, HaChida refers to himself as poor in his youth because he believes that his wisdom and knowledge do not add up to the giants who preceded him. will not reflect on all these commentators on the Haggadah, old and new. Instead, I will share a few insights with which God has graced me. As I review the Maggid, I will share two or three grains with the help of God.", + "I will try to understand why the opening passage of the Maggid is in Aramaic based on what the author of Lev Arye31By Rabbi Yehudah Arye Leyb ben Yehoshuʻa Hoshḳi The book was published in 1673 wrote. He explains the words Arami Oved Avi according to the great sage Abraham ben Eliezer Halevi Beruchim,32Abraham Ben Eliezer HaLevi Berukhim (c.1515–1593), pious ascetic and Safed kabbalist. Born in Morocco, he immigrated to Palestine probably before 1565. In Safed he joined Moses Cordovero's circle and became a friend of Elijah de Vidas. author of Galye Razya. The exile to Egypt took place because our forefather, Jacob, brought the Aramaic language to the Torah when Laban pursued him. Laban and Jacob made a mound of stones when they met. Laban called it Yegar Sahaduta while Jacob called it Gal Eid. (Gen. 31:47) Because of this, the exile to Egypt occurred. Arami oved Avi implies that it is because of the Aramaic which Jacob caused to be written in the Torah, that it was necessary “for him to go down to Egypt.”
Yet isn’t the original intention of the opening passage of the Maggid to recall the exile in Egypt when the Israelites ate matzah during their subjugation? It is called “the bread of affliction” either because it was difficult to digest or because they couldn't tarry and wait for the dough to rise so they could quickly return to their forced labor, completing the quota of bricks each day, as earlier commentators said. The Galya Razya offers another explanation in addition to these. It is because of the Aramaic that our ancestors came to this level of slavery and were forced to eat the bread of affliction.
This reason needs an explanation; I have already seen some who disagreed with this since Jacob used the Hebrew language as a translation of the Aramaic. Jacob explains that Yegar Sahaduta is Gal Eid. They have written at length about this which was the intention of the sages.", + "Let us look more carefully at this passage. If one looks closely, one will see that while this passage is in Aramaic, the concluding part of the passage, Lishana haba’ah b’nei chorin is Hebrew! What is the reason that the two parts of this passage are in different languages? One sees that the main purpose of exile was to free the holy sparks in each person from its place. This was the reason for the exile; to liberate the holy sparks trapped in Egypt which were spread about there. That is why Egypt is referred to as the iron furnace; (Deut. 4:27) it was like a furnace that refined gold and silver and separated and purified the dross. So Egypt served to separate the holy sparks of the Israelites through subjugation with bricks and mortar, thus separating the dross, allowing the holy light to be freed, clean and pure.
It is known that the diaspora was given to seventy33I believe this is an error. It should say seventy princes. angelic princes, each ruled over its own nation, while Israel was ruled by a higher authority, the mighty Shechinah, Kingdom of heaven (malchut shamayim). The Shechinah is also referred to as Shanah. It is related to the husk (kelipah) of Noga.34“The Zohar distinguishes four kelipot, three of which are entirely evil. The fourth, kelipat noga, is the shell which actually envelops the spark of holiness. It thus has direct contact with holiness and is not entirely evil. The other three kelipot surround kelipat noga and are therefore further removed from holiness.” See chabad.org, https://www.chabad.org/kabbalah/article_cdo/aid/380687/jewish/The-Other-Side.htm The concept of “Scripture should be read twice in Scripture and once in Aramaic (targum)”35See BT Brachot 8a is the Jewish practice of reading the weekly Torah portion in a prescribed manner. In addition to hearing the Torah portion read in the synagogue, a person should read it himself twice during that week, together with a translation usually by Targum Onkelos and/or Rashi's commentary. See Shulchan Aruch, Orech Chaim 285:1 For its mystical significance see Pri Etz Hadar Gates of Shabbat 3:3. is a means of separating the husk of Noga and gathering the divine sparks in holiness. All of this is explained clearly to the reader in the holy writings of the students of the Ari, of blessed memory.
This might explain why the opening passage of Maggid is in Aramaic (alluding to Israel’s past). Israel established a settlement in Egypt because it was God's intention for there to be a presence in exile so that the holy sparks could be redeemed just like the Aramaic reading of Scripture. The princes were similar to the Aramaic since they, too, speak in a foreign tongue. From there each Israelite could seek out the sparks just as silver and gold are smelted and refined. It is similar to the other exiles and persecutions and it is happens when when we read Scripture twice in Hebrew and once in Aramaic.", + "Therefore, the expression “L’shana haba’ah” alludes to Malchut of the firmament which comes to unite with its lover36The Sefira of Tiferet (Tiferet) in redemption. It is this promise that upheld our ancestors and us. It is for the sake of Zot (זא\"ת),37Zot is hebrew for this, It refers to the Shechinah or the tenth Sefirah of Malchut. the Shechinah, that the salvation of the people of Israel, and their nation shall go forth, as the Zohar states. Redemption is alluded to in the expression, L’shanah haba’ah. We will be in the land of Israel, under the rule of Shechinah. That is why the whole passage is in Aramaic including ארעא דישראל, “in the land of Israel.”
In our time of affliction Mother Shechinah is ruled over by the enemy also in the land of Israel. Not only that, but Jewish exiles in Israel are smitten and beaten with a hammer from Jerusalem to Hebron, and they cry out in terror in the Galilee. The purpose of the exile is to free the sparks which are trapped in its portion and the many who are here, because of the grave sins which were performed in our holy land. It is for this reason that there is suffering and subjugation in the land of Israel for the sins are more severe here than the sins of the community and the individual. This is just one of the many reasons for this great mystery - there isn’t room to explain all the reasons! But the language לשנה הבאה בני חורין, “Next year may we be free,” is in the holy language. It has been clearly demonstrated38See Deuteronomy 4:35 how deep are the thoughts of the Maggid and how profound the language of this entire passage in Aramaic and in Hebrew, “Next year may we be free.” When the fallen booth of David and Israel is freed, they shall be holy and they shall come to holiness for then the land of Israel will be pure and holy and their language shall go forth holy.", + "I will now explain why Ha lachma anya appears before, “All who are hungry.” It would have made more sense to open with the pronouncement, “All who are hungry,” and “All who are needy,” and then to return to the words, “This is the bread of affliction.” The answer can be found in the first Mishnah of Baba Metzia, Ch. 7 (Hasokher et hapoalim) concerning Rabbi Yohanan ben Matya. He told his son to hire workers. “He went, hired them, and pledged to provide sustenance for them as terms of employment. When he came to his father, Rabbi Yoḥanan ben Matya said to him: “My son, even if you were to prepare a feast for them like that of King Solomon in his time, you would not have fulfilled your obligation to them, as they are descendants of Abraham, Isaac, and Jacob. Rather, before they begin their labor, say to them: ‘The stipulation that food will be provided is on the condition that you only receive a meal of bread and legumes.’”39BT Baba Metzia 86b Now if one wishes to invite guests (to the Seder), our brethren who are descendants of Abraham, Isaac and Jacob, whose status is great even if they are in exile and very poor. One’s true status is not determined by material wealth which is not attached permanently to a person since all is vanity.40As in Ecclesiastes 1:2 literally means wind, breath - something not lasting and ephemeral. Any person’s status that is not based on a person’s essential nature, doesn’t count. This is not what gives Jacob’s offspring their status. Even in their poverty and lowliness, their soul is considered to be like a precious pearl, a portion of God from above, because they are the offspring of Abraham, Isaac and Jacob. Before the time of Abraham, all the holy souls came from one treasury. Afterwards special status was given to Abraham and his offspring. This was their true status and was not based on wealth or fine clothes. This was the implication of Rabbi Matya ben Cheresh's statement to his son. He was saying: “Even if you hired these workers because you perceived that they were needy, don’t look at their clothes or lack of money. They are the children of Abraham, Isaac and Jacob. Their souls are truly great. Even if you gave them the type of meal that Solomon would have served, you would not have given them enough.” This is what the Maggid implies. Before you invite them to the Seder with, “all who are hungry,” you should be careful, for how can you place before them the bread of poverty? This is not respectful of who they are. Even the type of meal King Solomon served would be considered too small for them. Begin by saying, “This is the bread of affliction which our ancestors ate in the land of Egypt.” We are making this meal as a remembrance of the type of meal they ate in Egypt. Just the opposite, our bread of affliction is a reminder of exile and we are not being disrespectful of the children of Abrahm, Isaac, and Jacob!” We are required to serve this bread of affliction at this table and cannot serve an elaborate meal. (Deut. 8:9) Rather it is brought as a reminder of the bread our ancestors ate. Afterwards when we have informed them of this, we invite them by saying, “All who are hungry.”", + "I saw another interpretation in my father’s notebook: my teacher and the crown of my head wrote in the name of the honorable David Hazan that it would have been fitting to smite Israel with the plague of Arov (wild animals) but the blessed Holy One smote Egypt instead of them, as it is written, “I gave Egypt as a ransom for you.” (Is. 42:3) Why was Arov singled out for the Israelites from the other plagues and why was this proof text brought from Scripture; a more generic reference to all the plagues in general would have been appropriate? An answer is offered in what Rabbeinu Bachya, of blessed memory, wrote. The reason Israel was subjugated in Egypt was because “They did not support the hand of the poor and needy.” (Ezek. 16:49) and they hid their eyes from acting with charity. The Israelites were miserly (tzarei ayin).41See BT Sota 38b The gematria of tzarei ayin is 430, like the years of their exile in Egypt. The Zohar states that one who doesn’t act with tzedakah, charitably, the divine image is removed from him. So it was with Nebuchadnezzar. As long as he followed the words of Daniel who advised him, his sins were redeemed through generosity and his iniquities forgiven by beneficence. His divine image did not disappear. (Dan. 4:24) As soon as he refused to give tzedakah, his image disappeared, and wild animals ruled over him. (Dan. 4:24-27) When wild animals see the image of a man, terror falls upon them, and the animals are afraid to approach, as Scripture states, “Fear and dread shall be upon all the beasts of the earth,” (Gen. 9:2) The sages conclude from this that it was fitting for Israel to be stricken with arov, wild animals,42There are different interpretations of the fourth plague - this is the most common one in rabbinic literature. since they did not perform acts of tzedakah and as a result, their divine likeness ceased. Israel was prepared for arov, wild beasts, to rule over them, because they were miserly and did not perform acts of tzedakah but the Egyptians replaced them. This was because Israel had learned to be miserly by mingling with the Egyptians. (Ps. 106:35) Israel’s fate was sweetened, as the sages wrote in Midrash Abkir:43Midrash Abkir is one of the smaller midrashim, the extant remains of which consist of more than 50 excerpts contained in the Yalkut Shimoni and a number of citations in other works. It dealt, according to all accessible evidence, only with the first two books of the Torah. When Israel left Egypt they promised to perform acts of kindness with one another. Why was it necessary for them to make this promise when they left Egypt? Since Israel is a holy people they saw that the reason for their slavery was that they avoided doing acts of tzedakah and loving-kindness. For this reason they made a promise to practice kindness with one another.", + "This is what the Maggid means when he says, “This is the bread of affliction…” It is a reminder of our ancestors who ate the bread of hard labor 44See Psalms 127:2 for this expression Lechem Atzavim in Egypt. They ate the bread of affliction but did not share bread with others who were afflicted. Because they were miserly, they were punished, measure for measure. It caused them to remain in Egypt. This is the meaning of the statement: This is the bread of affliction, a reminder of what our ancestors ate, being punished, measure for measure, because they refused to share their bread with the needy. This happened to them in the land of Egypt. From it they learned that one must say, “All who are hungry, come and eat.” One should be generous and hospitable, and one should open one’s door wide. “Come and eat,” alludes to the statement in Sotah 38b, “Anyone who derives benefit from miserly people transgresses a prohibition, as it is stated: “Do not eat the bread of one who has an evil eye...for as one that has reckoned within himself, so he is...” (Pro. 23:6–7).” The Maharsha45Shmuel Eidels (1555-1631) the Maharsha was a Polish rabbi and Talmudist whose chiddushim (Talmudic novellae) on both halachic and aggadic passages are found in almost every edition of the Talmud. Sefaria,org says, that one who eats from the miserly doesn’t enjoy the taste of bread but rather tastes bitterness. For this reason one says, “Come and eat” so that it will taste like food and exclude the miserly whose food is bitter. Rather one should make a covenant of kindness, calling out loudly, “All who are hungry come and eat, all who are needy come celebrate Passover!” This will lead to, “This year we are here; next year in the land of Israel.” Through the merit of tzedakah, the redemption will be brought close.", + "Interpreted kabbalistically, this statement may allude to Rabbi Moses Cordovero’s46Moses ben Jacob Cordovero (1522–1570) was a central figure in the historical development of Kabbalah, leader of a mystical school in 16th-century Safed, Ottoman Syria. explanation. Mitzvah is made up of the letters of the blessed Divine name. The letters ו\"ה are revealed aspects of Torah and the letters י\"ה (are hidden).47 Vav Hay refer to Tiferent and Malchut while Yud Hay refer to Chochma and Binah. They stand for מ\"צ in atbash48Atbash is a monoalphabetic substitution cipher originally used to encrypt the Hebrew alphabet.In the most common system Alef and Taf interchangeable, Beit and Shin, Gimel and Reish, etc.; when the letters are are combined they spell מצוה, Mitzvah. In the Zohar, Parshat Vayetze49See Zohar Volume One, 157a The translation adapted from The Zohar, Pritzker edition by Daniel Matt, Page 373. we find, “ When Israel was in Egypt..and the blessed Holy One desired to bring them closer, He gave them the realm of lechem ani, impoverished bread. Who is impoverished? King David (Shechinah)... Impoverished bread is called matzah, unleavened bread; female without male is poor. First they approach matzah. When they draw close, the Holy One draws them onto other rungs and male is united with the female. Then matzah - supplemented with vav - is united with the female and it becomes mitzvah, commandment, .” This is discussed at length in, Zekan Aharon… but I will explain it in a different way from Rabbi Cordovero. The meaning of the word ה\"א in Ha lachma anya should be read Hei anya lachma; that is the final hei in the four letter name of God. The lower hei is the kingdom of heaven (malchut shamayim), the bread of poverty, the domain of David which hasn’t anything of its own, which our ancestors ate in the land of Egypt. There they only merited matzah, female without male, as the Zohar suggested. “All who are hungry come and eat” since it is a commandment. Afterwards we will merit through the commandment to have the male unite with the female. That is why we now perform the commandment. Every commandment unites the blessed Holy One and the Shechinah in fear and with compassion. It is possible that it was for this mitzvah that the letters ו\"ה are revealed for we seek her through the performance of the commandments uniting the Holy One and his Shechinah. Since this is done through the higher Father and Mother,50Father and Mother refer to the Sefirot of Chokhmah and Binah they are hidden through atbash with the letters י\"ה as מ\"ץ. As Scripture states, “Concealed are the acts of the Lord our God,” the Mother and Father51See Deuteronomy 29:28 the two names of God refer to the two aspects of God in the Sephirotic system, male and female, compassion and justice. They are also connected to the first two letters of the divine name - Yud and Hay. while the vav hay are revealed, so that it applies to “All the provisions of this Torah.”52Deuteronomy 29:2 With all the Torah one must have the correct intention to unite them in fear and love, especially in the case of the commandment of giving tzedakah whose general meaning and its details are meant to unite Blessed Holy One and the Shechinah in fear and love, as the Ari, of blessed memory stated. Therefore, we say,”All who are hungry,” to gain the merit of combining the male and the female.
“Now we are here; next year in the land of Israel” for the commandments are laws of the God in the land. Being in exile takes away from the performance of the commandments for the essence of the commandments is fulfilled in the land of Israel. That is what is stated, “Now we are slaves here” that is to say, there is also an exile for the soul since we are unable to fulfill the commandments completely. What we do perform is not done properly as a result of the place we are in. “Next year (may we be) in the land of Israel,” where we can fulfill the mitzvot properly. Not only that but we will be free since God’s name and God’s throne will be complete and we will be free in the place of freedom53This is a reference to the Sefirah of Binah since none of the husks will rule over us. God’s name and God’s throne will be complete and from there God will command the blessing of a flow of spiritual energy.", + "According to the allegorical interpretation, “This is the bread of affliction” is an allusion. Anya (affliction/poverty) has the same numerical value, as Samael (סמאל).54Both are 131. Samael. “He is considered in Talmudic texts to be a member of the heavenly host with often grim and destructive duties. One of Samael's greatest roles in Jewish lore is that of the main angel of death and the head of satan. Although he condones the sins of man, he remains one of God's servants.” (wikipedia)
In rabbinic and later literature Samael is associated with the evil inclination and the angel of death. Matzah’s purpose is to eradicate Samael, “Which our ancestors ate in the land of Egypt, the source of impurity, abomination of the land. God commands us to eat matzah in order to eradicate Samael so Israel could enter beneath the rule of the Shechinah. It is called lechem oni; Oni has the same gematria as Samael counting the word as one.55Im HaKolel is one form of Gematria in which the word itself counts toward the numerical value of the letters. Wikipedia: Kolel is the number of words, which is often added to the gematria. In case of one word, the standard value is incremented by one. The main letters in matzah are Mem-Tzadi (130 plus the addition of the word) to eradicate Samael (131). Mem-tzadi are united with the letter Hei to become matzah since they were saved when they entered beneath the authority of the Shechinah which is represented by the final hei in the word matzah. “All who are hungry,” - everyone in whom the evil inclination burns and does battle, as in the verse, “If your enemy is hungry, give him bread to eat.” (Prov. 25:21) The sages interpreted this verse as referring to the evil inclination;56See BT Sukkot 52a Therefore, they said, “come and eat '' matzah which eradicates the evil inclination, Samael, and his entourage. “All who are needy (tzarikh),” One who is a righteous person (tzadik)57Chidah plays on the closeness of the words Tzarikh and Tzadik. is not necessarily free of any sins in the land, “For there is no one who is righteous on earth who does what is best and doesn’t sin,” (Ec. 7:20) or needs food to support himself. Therefore, “Let him come and observe Passover,” the laws of Passover in all their details, such as not allowing chametz to be found in one’s home, by examining and searching, nullifying and removing it. One should do the same with the evil inclination. Then God will watch over him. If we do this to save ourselves from the evil inclination, then we can say, “Now we are here, next year in the land of Israel where we will rise up to observe all the commandments in the palace of the king. Then we can certainly say, “Now we are slaves; next year we will be free people in the land of Israel. God will redeem us with eternal redemption which depends upon repentance!", + "I heard from the pious teacher, Shabbati Halevi Yediah Ge’uel, that the sages interpreted the verse, “Judah has gone into exile because of misery (oni),” (Lam. 1:3) means that they were exiled because they did not observe the commandment of matzah, lechem oni.58The sages understood the verse גלתה יהודה מעוני to mean mei-oni because of matzah which is called lechem oni or because of not caring for the poor - oni. Others say that they were exiled because they did not observe the commandments of tzedakah and tithes.Thus, when we say ha lachma anya, “This is the bread of poverty,” we say that we will observe the commandment of tzedakah. “Now we are here; next year in the land of Israel'' - there we will observe the laws of tithes and all the mitzvot of the land such as shemita, etc. In this way we will fix what has become corrupted and we will observe the commandments for which we were exiled from our land. In this way there will be hope for Israel: “Now we are slaves but next year in the land of Israel we will be free” and it brings about redemption. (I have seen that Shibbolei HaLeket59Zedekiah ben Abraham Anav was an Italian rabbi and posek. He studied in Wurzburg, Germany, under students of the great Ba'al Tosafot, R. Shimshon miShantz. Later, he returned to Rome, the city of his birth, and continued his studies under his uncle, R. Yehudah ben Binyamin. In his old age, he studied mystical interpretations of Rambam's Moreh Nevuchim with the famous itinerant kabbalist and mystic, R. Avraham Abulafia. His work, Shibbolei Haleket, was referenced extensively by subsequent poskim. (Sefaria) reached this conclusion in the name of his brother, Rabbi Benjamin.)", + "Rabbi David Abudraham60David ben Yosef Abudraham (mid. 14th century) was a Spanish rabbi and commentator on Jewish liturgy. His best known work is Sefer Abudraham, one of the earliest and most widely accepted commentaries on Jewish liturgy. He was closely connected to the Rosh and his son, R. Yaakov Ba'al HaTurim.(Sefaria) explained, “All who are hungry,” means, “All those who have fasted on the eve of Passover.” According to his interpretation, “All who are needy come celebrate the Passover” refers to finicky people who fast on Passover eve. The Jerusalem Talmud says that Rabbi Yehudah HaNasi would fast because if he ate during the day he couldn't eat at night. Because of this, we say, “All who are in need,” will be acceptable (to God). Even though I said “All who starve themselves” by not eating on Passover eve, this does not exclude those who fast because they are finicky and those who are first born - they should come and celebrate Passover.", + "Summary: Readers of the Haggadah often wonder why the text never explicitly answers the “four questions.” Instead the text continues with what appears to be a more generic answer, “Our ancestors were slaves to Pharaoh in Egypt and God took us out…” Also, the four queries seem to state the obvious, telling us what makes this night different. Chida looks more carefully at these statements, arguing that there is nothing obvious about them. He then suggests that the opening of the Maggid, “Our ancestors were slaves….” is actually an answer to each query. The reader should note that the order of the four queries is different from the one more familiar to Ashkenazic readers. It begins with dipping and then follows with matzah, maror and leaning. This order makes perfect sense since it follows the order of the various customs in the Seder.
The four inquiries61While it is common to refer to this statement as the “four questions” this understanding is not correct. Chida refers to them as inquiries, examinations, or possibly as problems. We refer to four things that make Seder night different and then wonder about why we do things in this way. These four inquiries are statements and not questions. about which the wise child asks, “My father, how different is this night,” need to each be explained fully based on what each one says. (Job 38:6) Each is answered with the statement, “We were slaves to Pharaoh…” so that this statement gives a sufficient answer to all the child’s questions. And we will explain each inquiry and its answer in a summary.", + "One opens with a question regarding dipping.62Note that in the Sephardic version of the Haggadah text the first of the “four inquiries” is not matzah but dipping! It is possible to explain this question based on what the author of P’ri Chadash,63Rabbi Hezekiah da Silva (1659–1698‎) was an author born in Livorno, Grand Duchy of Tuscany. He was the son-in-law of the dayan Mordechai Rafael Malachi. This work was completed by his son, David. (Wikipedia) ch. 473 writes. He states, “Rashbam and Rashi explain that the first dipping was to call attention (to the differences of the night) since people do not regularly eat vegetables before the meal. The Rokeach64Eleazar ben Judah ben Kalonymos, also known as Eleazar of Worms or Eleazar Rokeach, was a major Talmud scholar, mystic, and the last major member of the Hasidei Ashkenaz. He was a prolific author, providing most of the movement's extant pietistic and ethical literature. He also wrote Tosafot to many Talmudic tractates, which were referred to by Bezalel Ashkenazi in his Shiṭṭah Meḳubbeẓet. (Sefaria) in ch. 283. adds another reason; it is a reminder that subjugation began when the Israelites had to gather straw for bricks. Some explain that dipping is a sign of the practice of free people who dip vegetables before the meal to enhance their appetite. This is the intention of the wise child’s question. He asks, on all other nights we do not dip even once before the meal. One would find dipping during the meal in order to add taste to the food, but before the meal they did not dip. On this night, however, we dip twice before the meal. Thus, when one begins by asking, “How is this night different from all other nights,” he implies that certainly people do not act the same on all nights, all of them eating the same portions. Rather on weekdays they act in one manner and on the Sabbath and holidays in another manner. Not only that, but on weekdays one day is not the same as the next. One plans the meal based on one's health, according to his actions on that day whether it is good or not. Similarly, on the eve of Sabbaths and holidays there are differences based on whether one is standing or sitting on that night and based on the joy in his heart. This is not lost to the individual on one night or another. Stil,l he is aware that this night is different since on the other nights the reasons for the differences are recognizable to the person. This night is completely different from all other nights since there is no dipping at all normally and when there is, it is during the meal. This is a surprising difference since there is nothing like dipping before the meal. What’s more, dipping even once is not enough since we must dip twice before the meal begins.", + "When one answers, “We were slaves…” one is stating, “listen bright son. It is for this reason that we dip twice before the meal. It is to teach that the dippings are not for the purpose of the meal. Rather the first dipping is an allusion to the beginning of Israel’s subjugation, the gathering of straw while the second is a reminder of freedom since it is the way of free people to dip before the meal to enhance the desire for food. Thus, we say, “We were slaves,” (as a reference to the first dipping) and “God took us out” (as an allusion to the second dipping)." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "When one answers, “We were slaves…” one explains to the wise child, “Listen, it is for this reason that we dip twice before the meal on this night. It is to teach that the dippings are not for the purpose of the meal. The first is an allusion to the beginning of Israel’s subjugation, the gathering of straw, while the second is a reminder of freedom since it is the way of free people to dip before the meal to enhance the desire for food. Thus, we explain, “We were slaves,” (as a reference to the first dipping) and “God took us out” (as an allusion to the second dipping).
The questioner then asks, “On all other nights we eat chametz…” It is possible to explain from this query why it was established that chametz on Passover is forbidden even in the tiniest amount but on Passover eve, from six hours onward, even though chametz is forbidden from the Torah, if it is one portion in sixtieth (batel b'shishim) or less,65A concept in kosher laws where if a small amount of forbidden food is accidentally mixed with a permitted one (such as dairy in a meat dish), the dish is still kosher provided that the prohibited item is only one sixtieth of the total. Unlike the normal laws of Kashrut, Chametz is asur b’mashehu, even the smallest amount (asur b’mashehu) mixed into the food makes it forbidden. then it is not prohibited, as in the case of other kashrut prohibitions as our teacher, Josef Karo rules in the Shulchan Aruch, Siman 447:2. The Rosh66Asher ben Yehiel (1259-1327) was a prominent Talmudic commentator, posek and one of the Ba'alei Hatosafot. He was born, lived and taught in Germany, fleeing with his family to Spain after the imprisonment and death of his teacher, Maharam of Rothenburg. He served as a leading authority in Spain alongside the Rashba. Due to the tremendous impact of his work, Hilchot HaRosh, his halachic authority was so widely regarded that he was one of three sages selected by R. Yosef Karo to serve as the \"Beit Din'' for his Beit Yosef and Shulchan Aruch. (Sefaria) writes that the reason that chametz is forbidden even in the smallest amount (asur b’mashahu) on Passover is because people do not normally separate themselves from it.67Since it is generally a permitted food, people are less likely to be careful to avoid it, so the rabbis were extra stringent when it came to chametz. Here the wise child makes an inquiry: if the reason for the extra stringency is that people do not separate themselves from it, the stringency of even the smallest amount of chametz should have begun from the sixth hour (before Passover) onward. Why is it that the prohibition of the smallest amount does not apply until nightfall? The statement, “On all other nights we eat chametz and matzah,” implies that people do not separate themselves from the chametz. If so, “On this night we eat only matzah, which implies that it is only after nightfall that the stringency applies. It states, “This night,” which would exclude Passover eve. Wouldn’t the rationale for this stringency that is implied by the words, “On all other nights we eat chametz and matzah apply from the sixth hour onward as well? The answer, “We were slaves to Pharaoh in Egypt...and if the blessed Holy One had not taken us out…” is answered in what the commentators on the Haggadah explain. They explain that the reason for the prohibition of even the smallest bit can be explained by the fact that Israel had descended into the husks (kilipot) of Egypt, the impurity of the land, and into forty ninth gates of impurity. If Israel had tarried for even another second, they would have been unable to rise up from the husks because they would have entered the fiftieth gate of impurity. This is the allusion of chametz on Passover: just as one second more in Egypt would have been a grave danger, so too is the smallest amount of chametz. This is hinted at in the following statement, “We were slaves...and if the blessed Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, we, our children, and our children’s children would still be subjugated…” In other words, the extent of the prohibition was because they were slaves to the impurity of Egypt. The fact that there was only a second between them and complete imprisonment in Egypt was the reason for making chametz a prohibition of even the smallest amount. The beginning of the night was the time when the danger existed and even a bit could cause Israel’s death. That is why one begins with a prohibition of even the smallest amount at the beginning of the night as is hinted at on this night and yet God saved us.", + "One then asks, “On all other nights we eat all types of vegetables…” It is possible that the intention of his question is the following: after we have had reminders of slavery by eating matzah, and reminders of the mud and straw with which we soiled our hands by making charoset, etc, why then is it necessary to create a reminder of how difficult slavery was by eating maror, a reminder of, “Ruthlessly they made life bitter for them with hard labor.” (Ex.1:14)
This is the strength of his question, “And on this night bitter herbs.” Why did we need to return to the bitterness again? In the answer “We were slaves to Pharaoh in Egypt…” The commentators gave an explanation based on the words of the sages to explain why they were only enslaved in Egypt for 210 years when the decree was supposed to be 400 years. It seems that the harshness of their subjugation, making their lives bitter, completed the length of the time they had to be enslaved...it was as if they had served four hundred years even though it was only 210 years. This is what Rabbi Shmuel Yaffa68Shmuel Yaffa Ashkenazi 1525-1595 has related to the sages based on Exodus Rabbah Chapter 15.", + "We will explain this according to a statement in Exodus Rabbah, chapter 15:5. “‘I shall pass through the land of Egypt’ (Ex. 12:12) Rabbi Shimon said, ‘ Great is God’s love of Israel. The blessed Holy One revealed himself in a place of filth and impurity in order to redeem them. This may be compared to a kohen whose terumah fell in a cemetery. He said, “What should I do? I cannot make myself impure. To leave my terumah in the cemetery is impossible. Better that I should make myself impure one time and again purify myself and not lose my terumah.’ So, Israel is the terumah of the Holy One, and they are in a cemetery. The blessed Holy One said, ‘How can I redeem them? To leave them in Egypt is impossible! It is better that I go down to Egypt and save them….’” Rabbi Shmuel Yaffa asked: this needs further deliberation for the parable is not the same as the case to which it is compared (nimshal). The kohen is not capable of saving his terumah without making himself impure but the Holy One can bring the Israelites out of Egypt with wonders, signs and miracles without entering Egypt. He answered that this was stated regarding the plague of the first born.69This was the one plague when God did pass through the land of Egypt.", + "Based on our interpretation, there is still a difficulty because of Israel’s premature exodus from Egypt. If the reason for Israel’s early exodus was the harsh subjugation, this is not established until we know if Israel was judged as a child of God. As the commentary explains: if Israel was judged as a child of God,70This concept appears throughout this section: din banim, the law of children. See Leviticus 21:1-4. Though a kohen must remain in a state of purity, he is allowed to render himself impure in burying his child or other members of his immediate family. Since Israel is considered to be God’s children they are allowed to become impure. then the harshness of the subjugation would be included in the calculation of the number of years they had to be in Egypt. The first chapter of Baba Batra (10a) compares this to a king who is angry with his son (and imprisons him;) if someone aids the king’s son, would the king not then treat the person with gratitude? Even though the All-Merciful decreed, “They shall enslave and oppress them,” (Gen. 15:13), still it is not fitting that the King’s child be treated ruthlessly while enslaved. Shouldn’t the law take this into consideration in calculating the length of the slavery? On the other hand if Israel had been judged as slaves, then the harshness of the subjugation would not call for them to be saved earlier. When one is angry at one’s slave, any annoyance and hard labor (placed on the slave) would please the master who seeks vengeance upon him. Now it was found that the claim for the harshness of subjugation remained in doubt until it was shown that Israel is beloved to God and they were called God’s children.", + "Commenting on Sanhedrin 39a, “When God buried Moses, in what mikveh did God immerse,” the Tosafot say, “The heretic did not ask, \"How was God allowed to become impure? This is because the Jews are called children of God.” Kohanim are allowed to become impure for their deceased children. One may conclude from this that it arose in God’s thoughts to show the hosts of heaven and the prosecutors that God’s ways are just. It was just for God to take Israel out of Egypt prematurely because of the harshness of the subjugation. This increased the amount of time that they were enslaved. Therefore, God went down to Egypt though it was filled with idolatry to save Israel, His holy child, the first of God’s yield. God was similar to the kohen whose terumah fell into a cemetery since the law is that a kohen may make himself impure for his child. Thus, it was publicized in heaven that Israel is the child of the living God. In this way God silenced the prosecutors against Israel who said they had not completed the sentence of exile. It was as if God grasped hold of God’s children. Certainly the question is connected to the answer. The difficulty of the subjugation lessened the time they served the Egyptians. The All-Merciful calculated and took away time.", + "Ashkenazic sages have commented on this Tosafot. They state that when God became impure for the sake of His child, it shows the great humility of the Blessed One who acted like a plain kohen who is allowed himself to become impure for his son and not like the Kohen Gadol, the high priest, (who is not allowed to do so). This is stated in Exodus Rabbah. “Rabbi Shimon said, “Great is the love of Israel that was revealed…” Because Israel was considered God’s child, God added to their love and greatness by making Himself like a commoner who made himself impure for his child. According to its hidden meaning (Sod), the sages compared God to a kohen whose terumah (fell in the cemetery) etc... The parable can be compared also here. There was no way to free them before their time except if God entered Egypt on their behalf, if God did not make known that they were God’s children. God did not make known to the entire heavenly entourage that the law of children applied to Israel and God took into account the harshness of their subjugation. That which God said (in the Midrash), “How can I redeem them,” means “With what claim can I redeem them before the allotted time if I do not make known that they are My children? ...If you claim that they were supposed to dwell in Egypt four hundred years, God could say, “It is impossible to leave them in Egypt for they will enter the fiftieth gate of impurity and they will drown in impurity. “Since this is so,” said God, “it would be better for me to go down to Egypt.” For it was the will of God to make known to the divine company and to publicize that God rules justly with Israel in all matters of truth and justice. With justice God acts in all things and from all things.", + "It is possible that this is the reason for the Haftorah which is read on Shabbat Hol HaMoed of Passover. It deals with the resurrection of the dead by God in the time of Ezekiel. The author of Parshat Derachim71Judah ben Samuel Rosanes (1657-1727) was Rabbi of Constantinople. His teachers in Talmud and rabbinics were Samuel HaLevi and Joseph di Trani the Younger. On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi of the Ottoman empire. Judah took a very active part in condemning and denouncing the Shabbethaians. Among his works was: Parashat Derakim (Constantinople, 1727), a work containing twenty-six homiletic treatises on various subjects. writes that we learn from this Haftorah that the resurrection of the dead is accorded even to the wicked because Israel is judged as God’s children,72Because we are God’s children God deals with the impurity of death to resurrect the dead, even though they may not have been righteous. according to Rabbi Meir in the first chapter of Kiddushin.73See BT Kiddushin 36a The keys for the resurrection of the dead are in God’s hand. Yet, how can God make Himself impure (so to speak) by resurrecting the dead? One must conclude, (the Tosafot state), that God is like a kohen who makes himself impure for the sake of his children. Even if the dead who are vivified are not righteous, they are still treated as God’s children. The commentary write that the concept of “the law of children'' is also related to Sabbath rest. For the Sabbath, so to speak, is a divine day in which God made rest for Himself. How then can a mortal being act like God by resting which is a divine act? Isn’t one who uses the royal scepter deserving of death? It must be that Israel is judged as children and between a father and son there can be no legal objection. But non-Jews who rest on the Sabbath are deserving of death. Now you see clearly that the Exodus from Egypt Israel was judged as God’s children, just as the Sabbath and resurrection are judged as the law of a child. Thus there is a strong connection between the Exodus, the Sabbath, and resurrection. They have one spirit and are brought together in one clear expression on the Sabbath of Passover. They come together to comfort Israel for the sages have said, In Nissan Israel was redeemed and in Nissan Israel will be redeemed.74See BT Rosh Hashanah 11a ….Therefore, the haftorah proves that even if one’s children are wicked they can still be redeemed, This is a great comfort in this terrible and long exile to make known that no matter what, we are God’s children and we can anticipate God’s redemption. God shows us compassion just as a father shows compassion to His children.", + "It has been demonstrated that the Exodus took place earlier than expected, allowing Israel to leave Egypt after 210 years. The reason for the early exodus was that our ancestors lives was made bitter through harsh slavery and suffering. God is righteous, making bitterness into sweetness for otherwise they would have remained in Egypt 400 years. That is why we perform acts as a reminder of the harshness of subjugation; we return to the matter of bitterness since it is an important cornerstone (Isaiah 28:16) for our liberation. Without it we would have drowned in the depths of sinful waters by entering the fiftieth gate of impurity. Thus, the answer, “We were slaves… and Adonai our God took us out from there” implies that through His glory God took us out from there, from an impure land. If you wonder how God could do this in a land filled with idolatry, God's reason was that He did so with a mighty hand and an out-stretched arm before the allotted time in order to prevent 400 years of harshness. If one says, “Let Israel dwell in Egypt the full 400 years,” to this one may say, “If God had not taken us out….” we would have drowned in the fifty gates of impurity as has been explained. “And so, my child, you asked about the reason for bitter herbs. Now go and understand with wisdom and you will have a definitive and convincing answer!”", + "It is possible to explain the wise child’s fourth query: “On all other nights one may eat sitting upright or leaning…” We can understand this based on a statement in Pesachim (99b), “On the eve of Passover, adjacent to minḥa time, a person may not eat until dark...Even the poorest Jew should not eat on Passover night until he reclines.”75Mishnah Pesachim 10:1 Tosafot writes, “One might conclude that a poor person’s reclining is not considered reclining because he doesn’t have a comfortable couch on which to lean as free people do. Therefore, the Mishnah suggests, ‘Until dark, and even a poor person should not eat a meal…’ should be read to mean, ‘even a poor person who has not eaten in several days should not eat until it becomes dark.’” Rabbi Bachya asks in his explanation of the Exodus from Egypt: if so, why does the Talmud ask about Erev Pesach; this would apply on the eve of the Sabbath and holidays as well. The reason it singled out the eve of Passover is because it wishes to teach us that even a poor person must lean.76The focus of the Mishnah is not that one must lean (since poor people might not be able to do so comfortably) but on eating after dark. Harav Benei Chayai77I have found multiple references to הרב בני חיי but I have been unable to figure out who this refers to or what work. raises difficulty: if so, why does the Talmud speak about Passover eve; this would apply equally to the eve of the Sabbath and holidays? It emphasizes the eve of Passover because it teaches us that even a poor person is required to recline on the eve of Passover. This is not a difficulty, if the tana only wanted to teach us about the poor person, he should have stated, “On the eve of Passover adjacent to Minchah even a poor person should not eat until dark,” and then there would not have been a difficulty for us. Why did it state, “the eve of Passover?” Now that it stated, “The eve of Passover adjacent to Minchah, a person should not eat until it becomes dark and even a poor person,” proves that it includes all the people. It asks why “Passover eve.” Rashi and Rashbam both explain it according to the first explanation of the Tosafot. Thus the intention of the question is: On all other nights we eat either sitting or reclining and we don’t worry about reclining; but on this night even a poor person who never reclines, must recline. Thus, on this night, “All of us lean.” Some are surprised about whether we worry about reclining. Further, even if one has never reclined in his life or has no way of reclining, why should he do so? To this comes the answer: “We were slaves in Egypt… and God took us out,” comes to teach us the way of free people who recline. Just the opposite, we must do so even if we do not regularly recline. It is all the more appropriate for us to do so on this night as a reminder of our freedom. Even the poor person who has never stretched his legs out in reclining has a great obligation to learn about freedom. For he is a Jew who has God’s soul, there is a light78Unclear meaning. The word here is אור\"בו . Usually these appear as a single word but I am conjecturing that this is actually two words - there is a light in him. in him like a king upon his couch who rejoices in his heart.", + "I have shown that one can answer all four queries with a single passage. We know that the dipping is an allusion to freedom while eating matzah symbolizes slavery as was written above. Maror, like its name, symbolizes slavery. And leaning symbolizes freedom. This is the order of the night: there is leaning for the first two cups of wine and the second two cups of wine. The wise child already knows the symbols of slavery and freedom as a way of remembering that “We were slaves in Egypt” and “God took us out to freedom.” But he now asks about the depth of the matter in remembering these symbols out of order. We should have performed the first symbols as signs of slavery and then the others as signs of freedom. That is, first eating matzah and maror which symbolize slavery and afterwards as a reminder of freedom we should have performed the dipping and leaning. This is what the wise child thinks who asks about the order of these four things. Instead they are all mixed up. On this he answers, “We were slaves…” The sages mentioned that there was a decree of four exiles made during the Covenant of the Pieces, as they explained regarding the verse, “and a great dark dread descended upon him.” (Gen 15:12) 79See Mechilta D’Rebbe Yishmael 20:15 \"And when the sun was about to set, and a deep sleep fell upon Avram, and, behold, a great dark dread fell upon him\": \"dread\" — the kingdom of Bavel. \"dark\" — the kingdom of Madai. \"great' — the kingdom of Greece. \"fell\" — the wicked Rome. Some transpose it: \"fell\" — the kingdom of Bavel, viz. (Isaiah 21:9) \"Bavel has fallen.\" \"great\" — the kingdom of Madai, viz. (Esther 3:1) \"King Achashverosh made great, etc.\" \"dark\" — the kingdom of Greece, which darkened the eyes of Israel with afflictions. \"dread\" — the fourth kingdom, viz. (Daniel 7:7) \"… fearful, dreadful, and of great strength.\" It was necessary for the Holy One to take us out of Egypt and from the other exiles while we completed the four hundred years as some commentators wrote and as Rabbi Menachem Azariah of Fano80Menahem Azariah da Fano (also called Immanuel da Fano, and Rema MiPano) (1548 – 1620) was an Italian rabbi, Talmudist, and Kabbalist. explained. The verse concludes, “but I will execute judgment on the nation they shall serve...” (Gen. 15:14)
Thus the statement means, “We were slaves… and God took us out with a mighty hand” before our allotted time. The reason was, “If God had not taken us out…” we would have been lost in the fifty gates of impurity. From this you will come to understand that everything is according to its correct and precise order. The first two cups are drunk while leaning and the dipping is a remembrance of freedom and the redemption from Egypt. Afterwards comes matzah and maror as a reminder of slavery and the destruction of the two temples as well as Israel’s subjugation to the four nation. The final two times that we lean during the second two cups of wine and hallel are a reminder of Israel’s future liberation, the day that we anticipate God’s redemption. This will be an eternal salvation; may it happen speedily in our day, Amen!." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "Summary: Having looked at the passage, “We were slaves to Pharaoh in Egypt,” in relation to the four queries, Chida returns to this passage. He asks several questions: Why do we say “to Pharaoh in Egypt;” one of these expressions would have been enough. Israel, he explains, was not only enslaved but subjugated to idolatry. He then suggests quite surprisingly that while Moses redeemed Israel at a crucial moment before Israel was subjugated for all time, another hero would come along who would have been able to redeem Israel even from the fiftieth gate of impurity. Chida asks why we do not precede the “telling” with a blessing since it is a positive commandment to tell the story of the Exodus. Finally he raises the issue of whether one can praise God too much.
We were slaves to Pharaoh in Egypt; but Adonai, our God took us out from there with a mighty hand and an out-stretched hand. And if the blessed Holy One had not taken us out of Egypt we and our children and our children’s children would still be subjugated to Pharaoh in Egypt. Even if all of us were wise, proficient elders and knowledgeable in the Torah, we would still be obligated to tell the story of the Exodus from Egypt. Anyone who tells the story of the Exodus from Egypt at length, is praiseworthy!
It is possible to explain why the Haggadah says, “To Pharaoh, in Egypt,”81It would have been enough to say “We were slaves in Egypt.” or “We were slaves to Pharaoh” Why use both words here? based on the sages’ claim that, “the Israelites in Egypt were idolaters.” Rabbi Moses Alsheich82Alshich Hakadosh , was a prominent rabbi, preacher, and biblical commentator in the latter part of the sixteenth century. Alshich was born in 1508 in the Ottoman Empire, and was the son of Hayyim Alshich. He later moved to Safed where he became a student of Rabbi Joseph Caro. His students included Rabbi Hayim Vital and Rabbi Yom Tov Tzahalon. He died in Safed in 1593. He was the author of a commentary on the Torah Torat Moshe. (Wikipedia) explained that the statement, “They embittered their lives with harsh labor,” (Ex. 1:14) actually means the Egyptians embittered and depressed the souls of the Israelites by forcing them to do avodah kashah, idolatry, and causing them to go follow false gods. This is the meaning of the verse, “They did not heed Moses because of crushed spirits and harsh labor,” (Ex 6:9) Their pure souls were crushed by the impurity of idolatry and their sacred roots withered and diminished because they worshipped idols. As a result they did not have the ability to listen to Moses. Yet we know that they were coerced, as the sages have said. Even if they were forced to worship idols, if they were not willing to sacrifice themselves to sanctify God, they were not worthy to have a miracle performed on their behalf, as it says in Ta’anit, ch. 3, “ A miracle occurs for a person who is willing to give one’s life to sanctify the name of God.” This is the great wonder of the Exodus; though Israel worshipped idols they still merited all the miracles performed for them! This is also stated in the verse, “Has any god ventured to go and take for himself one nation from the midst of another…” (Deut. 4:34); one nation of idolaters out of a nation of idolaters, “by prodigious acts, signs and portents, with miracles, wonders, etc.” (Deut. 4:34) God overturned the accepted norm that one who is not ready to martyr himself, miracles are not performed for him. This is also how the sages explain the verse, ``Israel saw Egypt advancing on them.” (Ex. 14:10) The name “Egypt'' refers to the angelic prince of Egypt. And so we say, “We were slaves to Pharaoh through Egypt.” They came to worship idols BiMitzrayim means through the angelic prince of Egypt. Even though they did not sanctify God through martyrdom, “The Lord our God took us out with a mighty hand and an outstretched arm;” that is, with miracles, signs and wonders. This was the wonder of wonders since God only performed miracles for those who were ready to sacrifice themselves in God’s name. But God acted with loving kindness.", + "“Even if all of us were wise…” Rabbi Y. David, explained that the reason for the Exodus from Egypt at that particular moment, before the promised time, was because if they had delayed leaving Egypt even another second, they would have entered the fiftieth gate of impurity, God forbid, and, they would never have been unable to rise up and leave Egypt ever again. The reason for this is that our teacher, Moses only reached the forty ninth gate of purity so that he did not have the power to lift Israel up from the fiftieth gate of impurity….
The disciples of the Ari,83The students of Rabbi Isaac Luria are called Gurei Ari, literally the cubs of the Lion. This might also be a reference to Gur Arye, the Maharal of Prague. of blessed memory, wrote that Rabbi Akiva attained the fiftieth gate; therefore, the sage who reached the fiftieth gate of holiness might say what is the difference between me and you (Moses)? Even if Israel had entered the fiftieth gate of impurity, I could have saved Israel through the fiftieth gate of purity. To such a person one can say, “Even if we were all wise, discerning in the gates of understanding (Binah),84The number fifty is associated with Binah,understanding, in the Mystical tree. all of us knew the Torah in its entirety (that is, also the fiftieth gate) with all this it is still a commandment for us to tell the story of the Exodus. That is why the Haggadah then brings the story of the great sages of Israel, among them Rabbi Akiva. Though he attained the fiftieth gate of purity and yet they still told the story of the Exodus on that night.", + "I heard a similar explanation from my father and teacher, crown of my head, who explained the verse, “Please, O Lord, make someone else Your agent.” (Ex, 4:13) He explained that this refers to Rabbi Akiva, Your agent. What is the reason for mentioning Rabbi Akiva?", + " It is known from our sages, that our teacher, Moses, knew that the time of redemption had not yet arrived. He realized that in their condition, they could not wait because they would enter the fiftieth gate of the Sitra Achra.85Sitra Achra , Aramaic for the “Other side,” the demonic realm. Then they would be unable to leave Egypt. Based on this, Moses said, “Please Lord place them in the hands of Rabbi Akiva since he is destined to attain the fiftieth gate of purity. Then Israel could complete its four hundred years in exile. Then, even when they had entered the fiftieth gate of impurity, Rabbi Akiva would be able to redeem them. In other words, (he will redeem them) close to the time of the end. Rabbi Akiva would be born and after a number of years he would attain the fiftieth gate of holiness and take them out of slavery. This is the essence of what I heard from my father, of blessed memory. It is possible that it is alluded to in the abbreviation of the first letters of the words “Shelach na biyad tishlach,” (“Please O Lord, make someone else Your agent,”) which is the same first letters of the words “Nun shaarei binah taf” 50 gates of binah, and taf - which stands for 400. In other words if they had remained in Egypt four hundred years. Then one who had attained the fiftieth gate of understanding - Rabbi Akiva - will be able to take them out of Egypt. This is alluded to in the final letters of Shlach na biyad; they spell echad. In other words, Rabbi Akiva who gave his life while saying echad, (the Lord our God is one.)86See BT Berachot 61b l", + "As a young man this is what I thought of the meaning of the statement of the sages in Yalkut Yishayahu 452: “His eyes behold every (kol) precious thing.” (Job 28:10) This refers to Rabbi Akiva for it is an allusion that Rabbi Akiva attained the fiftieth gate (of holiness).87דאמר רבי אחא דברים שלא נגלו למשה מסיני נגלו לר\"ע וחבריו. וכל יקר ראתה עיני זה רבי עקיבא. The fiftieth gate is called kol, which has the same gematria of fifty. It is the fiftieth gate of holiness, a precious thing, since even our teacher Moses could not attain it! Rabbi Akiva attained the fiftieth, kol, seeing that it is a precious thing. After several years I saw that this is what the Gur Arye alluded to. My heart rejoiced in Adonai!", + "It is possible to explain why we don’t recite a separate blessing for the telling of the story of Exodus based on the statement, “It is incumbent upon us to tell the story of the Exodus and anyone who tells the story of the Exodus should do so at length.” The Rishonim88Rishonim (The First Ones) were the leading rabbis and poskim who lived approximately during the 11th to 15th centuries, in the era before the writing of the Shulchan Aruch ‎‎(1563 CE) and following the Geonim (589-1038 CE). Rabbinic scholars subsequent to the Shulkhan Arukh are generally known as Acharonim. say we don’t recite a blessing over the telling of the story of the Exodus, even though it is a positive commandment. They explain that we have already exempted ourselves by reciting the Kiddush in which we mention the Exodus. Also, (we don’t recite a blessing) because it is a commandment which has no measure. Yet why shouldn’t we recite a blessing as we do with all other positive mitzvot? That is why the statement continues, “....and anyone who tells the story of the Exodus at length is praiseworthy.” Telling the story at length is merely part of the commandment, while the main core of the commandment is fulfilled by mentioning the Exodus in the Kiddush. After the Kiddush we continue ‘telling the story of the Exodus at length,’ but since we have already fulfilled the main part of the commandment, it is unnecessary to recite a separate blessing. It is possible that the statement, “Any one who does so at length,” is a reference to the second answer, that this is a commandment without measure or limits. That is, there is no measure for this commandment and so the more one tells the story the more praiseworthy one is. As a result the sages did not decree a blessing on the Haggadah. They then brought a proof from the sages who told the story of the Exodus all night, allowing themselves to be deprived of sleep until their students came and said, “the time of the Shema has come!” If they hadn’t come they would not have stopped. Therefore,the commandment of telling the story has no limits and so the sages did not decree a blessing be recited for it.", + "It is also possible that there is another reason why the sages did not decree a blessing for the positive commandment of telling the story of the Exodus on Passover, based on what the author of Dvar Moshe, section 3:1 wrote. One does not recite a blessing on the Grace after Meals because the essence of a blessing was decreed to make known that the act one is performing is a commandment for the sake of heaven, as Rabbeinu Nissim, a student of the Ramban stated, in his explications about the reason for the Mitzvah for studying Torah. That is, the Grace after Meals does not need a blessing before it because it, itself, is a blessing written to give thanks to God and one does not need a proof or special knowledge at the beginning that it is a commandment. This is the essence of his words. We may say that according to this reason it was not necessary to decree a blessing before the Haggadah since its recitation is praise and all its words are thanksgiving to the name of God. Further, why do I have to recite a blessing to give thanks", + " It is also possible to explain this passage (One who tells the story of the Exodus at length is praiseworthy) according to the statement in Beitzah (15b), “Rabbi Eliezer said: A person only fulfills the mitzvah of a festival correctly by eating and drinking or sitting and studying (and those who did not engage in Torah study to the fullest extent acted inappropriately.) Rabbi Yehoshua says: Rather, simply divide it: Half for God - Torah study, and half for yourself - eating and drinking.” Rabbi Yehoshua believes one should divide one’s time between the spiritual and physical pleasures on the eve of the festival of Passover, half is devoted for telling the story of the Exodus and half for eating and drinking in honor of this night of watchfulness, since this is the commandment. To this the Haggadah teaches that one should still spend a majority of the time telling the story and less time consuming the meal, drinking and sleeping. He brings a proof from these Tana’aim, among them was Rabbi Yehoshua who believed you should divide up time between eating and studying. He set himself among these holy ones telling the story all that night in order to illustrate that one should increase the honor of heaven on this night through Torah for this is truly praiseworthy.", + "The Rishonim explained what Rabbeinu Yona and Rabbi Aharon HaLevitt said in the case of one who added too many praises of God: increasing praises here refers to titles, as is stated in the Talmud, “God, the great, mighty, awesome, powerful, mighty, awe-inspiring, strong, fearless, steadfast and honored….” but one may mention God’s mighty acts at length. So said Maran (Joseph Caro) in the Beit Yosef, Orech Chaim 113. That which is stated in the Haggadah, “One who increases in the telling of the Exodus from Egypt is praiseworthy.” This is praiseworthy but increasing adjectives subtracts from God. Based on this statement they concluded this. This is the essence of his explanation.", + "I also agree with this explanation but will examine it in our own way.89Rabbeinu Yoma and the Ra”ah: One should not increase the titles for God but one may increase the discussion of God’s acts. The Haggadah states, “One may increase the telling of the story of the Exodus…” The author of Halachot Ketanot90Moshe Hagiz (1671-ca. 1750) was a rabbi and author. He was born in Jerusalem and died in Safed. in section 261 writes, “Increasing the praises of God uproots one from the world. When King David Z”L completed the Psalms, he prohibited praising God however one wants. My understanding of this statement is that when one is standing before God, one should not increase praise more than what is found in Scripture. Scripture contains all the fitting praises appropriate for God. We are simple people and do not have the ability to offer (our own) praise before God. But when we are not offering formal praise (in prayer) before God, however, it is permitted to do so.” I also found this idea in a statement from Bereshit Rabbah that is brought in Yalkut (Shimoni) Tehilim on Psalm 67:91Yalkut Shimoni on Nach 793 Rabbi Eliezer son of Rabbi Yossi the Galilean said: We find that a person should offer fewer praises before the One who spoke and brought the world into existence. When one is standing before God, it says, “Say to God, “How awesome are Your deeds.” (Psalms 66:3) When he is not offering praise before God, “Praise the LORD, for He is good, His steadfast love is eternal.” (Exodus 118:1) It may be that one should not recite God’s great strengths and wonders because we are impoverished and common. The sages and Halachot Ketanot are speaking of titles. This is the same distinction that Rabbeinu Yonah and the Ra’ah mention.", + "Based on this we can explain, “Great is Adonai and much acclaimed; His greatness cannot be fathomed. One generation shall laud Your works to another and declare Your mighty acts.” (Psalm 145:3-4) The intention of “Great..and His greatness cannot be fathomed,” is that it is forbidden to increase adjectives for God’s greatness, “for how can one include all God’s praises?”92BT Brachot 33b But, still, we say that, “From generation to later generations one may praise.” It goes without saying that in that generation it was permitted to praise God because there were prophets and Holy people who knew how to praise God appropriately. Rather, “Generation to generation,” alludes to later generations when prophetic vision had fled from us and we have become simple people. Despite this, we can praise God’s deeds and mighty acts. For praising God’s miracles is permitted and is even a commandment. This is the case whether we are standing before God in prayer but even when we are not standing before God in prayer, as it says “Your deeds and mighty acts,” before God are permitted even according to the author of the Hilchot Ketanot who is more strict when one is praying before God.. The Maggid alludes to this when he says, “one may increase the telling …” so that it will be brought to later generations and even if it is said before God it is praiseworthy since it is recalling miracles is permitted and the sages praised this practice." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "Summary: Two issues are raised here: does the study of Torah take precedence over reciting the Shema and the Amidah, and why was it necessary for the students to inform their teachers that the time for reciting the morning Shema had arrived? Apparently Rabbi Eliezer in his piety never left the Beit Midrash before the other students? Is this an explanation why the students gently remind him and the other sages that the time of the Shema had arrived. Chida weaves these issues together to create a full narrative from this brief passage. He also derives another insight from this passage: Even though converts and the Levites were not enslaved in Egypt they are still obligated to tell the story of the Exodus. He derives this teaching from the sages who stayed up all night telling the story of the Exodus even though they were Kohanim and Levites and from Rabbi Akiva who was the descendents of converts!
Once, Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva, and Rabbi Tarfon were celebrating Passover in B’nai Brak. They were telling the story of the Exodus from Egypt all that night. Finally, their students came and said to them: “Rabbis! The time has come to say the morning Shema!”
This is the story of illustrious93See Esther 1:14 Literally, “Who occupied the first place in the kingdom.” sages who spoke the praise of God on the eve of Passover, arousing the hearts of common people94See Job 10:4 literally, “Do you have eyes of flesh” and who found strength on this holy night. Each strengthened his pure heart to properly tell the story, expanding on it, making it known to the members of his household and explaining the various foods on the table that he was able to acquire in order to praise and give thanksgiving to God. He did so in order to explain the allusions and reasons for the Exodus from Egypt. This is a great mitzvah; if it is a commandment for those who are righteous and who know so much Torah that they should deprive themselves of sleep until the morning Shema (how much more is it praiseworthy for us to do so!)", + "They were celebrating (misubin) in B’nei Brak. Our teacher, Rabbi Isaac Abarbanel explained that B’nai Brak is a term for fine wool95See BT Shabbat 30b while others suggested that it was the name of a place mentioned in the Book of Joshua, “Jehud, Bene-berak, Gath-rimmon,” (Josh 19:45) and in Sanhedrin 32b, “Follow after Rabbi Akiva to B’nai Brak.” I also found in Shabbat 40a, Ketubot 111b, Baba Batra 154a places where B’nei Brak is mentioned as the name of a place.", + "At the end of his work, the author of P’nei Shlomo offers an explanation in the name of Rabbi Moshe Galante.96Moshe ben Mordechai Galante (died 1608 in Safed), was a 16th-century rabbi. He was a disciple of Joseph Caro, and was ordained by Caro when he was only twenty-two years old. He wrote sermons for a wedding, for Passover, and for a thanksgiving service, printed with the younger Obadiah Bertinoro's commentary on the Book of Esther (Venice, 1585). (wikipedia) The Haggadah states, “Their students came and said: the time of the morning Shema has arrived.” The sages wanted to resolve a difficulty (kushya). According to Rabbi Shimon bar Yochai, one who studies Torah should be exempt from reciting the Shema and Amida . If that is so, why was it necessary to tell the sages that it was time to recite the Shema? They explained that everyone agrees that one must still mention the Exodus in the morning.97So they still had to recite the Shema since it mentions the Exodus from Egypt. When the sages speak of reciting the Shema they mean not just the first line but all three paragraphs. The final paragraph regarding fringes also mentions the Exodus from Egypt But the evening prayers one didn’t have to mention the Exodus until Ben Zoma proved otherwise. After speaking of the Exodus all night, one should still recite the Shema in the morning since it contains the Exodus. Thus the students came to remind them that it was time to fulfill the obligation of mentioning the Exodus again in the morning. ‘
When I was young I asked this question based on the first chapter of Masechet Shabbat:98BT Shabbat 11a “One stops for the Shema but not for the Amida.” Based on this, the Talmud gives the example of Rabbi Shimon Bar Yochai who stopped to recite the Shema. The Tosafot states that the incident regarding Rabbi Shimon Bar Yochai states that he would dress, cover himself and pray - so he could recite the Shema. It is explicit in the Talmud, then, that Rabbi Shimon Bar Yochai used to stop to recite the Shema. How could they say then that one who engages in the study of Torah is exempt from reciting the Shema? Yet it is clear in the Jerusalem Talmud that Rabbi Shimon bar Yochai held that one is exempt from saying the Shema since both Torah study and the Shema are both considered forms of study. We must establish the opinion of Rabbi Galante according to the opinion of the Jerusalem Talmud….It would seem that Rabbi Shimon Bar Yochai was extra stringent with himself (when it came to reciting the Shema). Or possibly the incident did not happen according to him as in the case at the beginning of Berachot in the Jerusalem Talmud…. In any case the explanation is based on the opinion of Rabbi Shimon bar Yochai…", + "Another explanation is based on what is written in Perek Hayashan (ch. 2 of Sukkot) regarding the holy qualities of Rabbi Eliezer HaGadol. He was never among those who announced that it was time to leave the house of study, The commentators explain this statement based on another statement in the second chapter of Masechet Beitzah. Rabbi Eliezer sat and expounded in the house of study on the festival. ..when the sixth group got up to leave he said, These are owners of a curse! Their faces became flushed (they were embarrassed), so he said to them, “I did not say that about you (but about those who left, because they abandon the eternal life of Torah and engage in the temporary life of eating.99BT Beitza 15b Well worth reading the full story here. Rabbi Eliezer mocked those who left earlier because they had food waiting for them while the last group clearly stayed because they did not have any food waiting at home for them! These students were in doubt about his practice; maybe he didn’t approve of them getting up because it was his practice not to leave the house of study until others had gone out. I have written about this in my essay, Petach Aynayim.100A commentary by Chida on the Mishnah. In the present story, Rabbi Eliezer and his colleagues were sitting and discussing the Exodus from Egypt. It is not clear from Rabbi Eliezer that his practice was not to leave the house of study until others did so. Even though the group in this incident were not in the house of study, in any case Rabbi Eliezer was as careful on the eve of the festival as he was in the house of study; he would not stop until his colleagues did so. The great sages knew Rabbi Eliezer’s practice from watching him in the Beit Midrash. Since Rabbi Eliezer would not leave before others did so, on this night (of Passover) they behaved similarly. Still it was certain that it was the will of the other sages to continue their sacred gathering all that night. As a result their students were in doubt if the sages were following Rabbi Eliezer’s custom of not stopping of their own volition and waiting for someone to interrupt them, or if it was because of their passionate desire to learn the secrets of Torah regarding the Exodus.It pained them to cause their studies to cease. Therefore, their students came up with a ruse of saying, “Our teachers, the time of the morning Shema has arrived.” In other words, they said, “In the anonymous disagreement (regarding the Shema), we are informing you that it is time to recite the morning Shema - the choice is yours whether to say it or not. They did not say they should continue this learning since Rabbi Eliezer was the head of the holy gathering and this was his practice or if they should stop because the set time of the Shema caused them to stop....On this night because no one interrupted their studies to rise and go to sleep, the sages did not pay attention until their students came and said, “The time of the morning Shema has arrived,” and for this reason they stopped. If others had told them to cease (for the Shema), they would not have paid attention until their students came. This also suggests that their students had left earlier to sleep for some hours and the sages continued studying until their students rose from sleep and returned to their teachers. It is also possible that the greatest of the great sages were dealing with deep and important matters and didn’t want their students to be present that night so they were sent away until morning arrived.’", + "It is also possible that when their students made their statement they were hinting at another mystery regarding the Exodus from Egypt...The sages said that the eve of the Passover in Egypt was bright as if the sun was shining. The author of Yad Eliyahu S.51101By Rabbi Eliyahu Yitzchak Chazan writes, “Since it was bright as the day, all of the laws that were applicable in the daytime had to be observed at night. The night was like daytime since it was full of light.” However the recitation of the daytime Shema could not be fulfilled during that night since saying the Shema at night would have seemed like saying it during the day. One would have to recite it at the actual time of rising up when it is actually daytime. One must intend the daytime Shema be recited at the time of awakening even though the night was also bright like day. As a result of the night being bright, the Israelites could circumcise the males during the night even though we don’t perform circumcision at night. According to Yad Eliyahu, the daytime Shema would still have to be performed specifically during the day, which is the actual time called day. The students hinted at this aspect of the Exodus in their pronouncement", + "It is also possible that the intention of the statement, “Everyone (kol) who tells the story of the Exodus from Egypt at length (marbeh) is praiseworthy,” is talking about including kohanim and levites. The sages say that even though the tribe of Levi was not subjugated in Egypt,102See Midrash Tanhuma Vaera 6 they were obligated to tell the story of Exodus along with all the other commandments which we were given on Passover. The statement Kol hamarbeh… comes to include the kohanim and levites who were not enslaved and it is hinted at in the expression and abbreviation, V’chol וכל which stands for ואפילו כהן לוי V’afilu kohen levi, “even a kohen and a levi must tell the story of the Exodus at length…” This was meant to show that even though Levites weren’t enslaved by the Egyptians and were autonomous, they still could not leave Egypt. God increased their praise by making them leave Egypt with a raised hand (yad ramah). Furthermore, if Israel had delayed their departure even one second they would have become impure and entered the fiftieth gate of impurity and they would have been lost. It is possible that this defect also affected the Levites since they were part of the greater community. It is similar to what is stated in the Zohar regarding the golden calf. Even though Joshua was not found among those who worshipped the calf, the defect infected him as well. If so, the tribe of Levi including the Kohanim were the same as the rest of Israel and were included in the commandments of this night. A proof for this is brought for this from the story of Rabbi Eliezar, Rabbi Joshua, Rabbi Elazar ben Azaria, Rabbi Akiva, and Rabbi Tarfon who stayed up all night telling the story of the Exodus. If we look carefully, most of them were kohanim and levites. Rabbi Yehoshua is Rabbi Yehoshua ben Chanania who was a levite. Rabbi Elazar ben Azaria and Rabbi Tarfon were Kohanim. If this is so, it is proof that V’chol hamarbeh includes Kohanim and Levites. These holy men were Kohanim and Levites and yet they told the story of the Exodus on that night.", + "When I offered this explanation from מחיי\"ם before one who is great, he answered me by adding an additional morsel, explaining, Kol hamarbeh includes Kohanim, Levites and converts and their offspring. He was of the opinion that the tribe of Levi were not subjugated so they did not have the greater obligation of telling the story of the Exodus from Egypt. Also coverts and their offspring were not enslaved since they were not among those who were originally part of the exodus from Egypt. It is for them that we say, “All who are increased” to include Kohanim, Levi’im and (the descendents of) converts like Rabbi Akiva. Even though he was a descendant of converts, he elaborated on the story of the Exodus.", + "Indeed, the author of Sefer Yuchasin103By Abraham Zacuto 1452 – 1515 was a Spanish astronomer, astrologer, mathematician, rabbi and historian who served as Royal Astronomer to King John II of Portugal. The crater Zagut on the Moon is named after him. His book Sefer Hayuchasin is a history of the Jewish people. (wikipedia) claimed, based on a statement of Rabbeinu Bachya, that Rabbi Akiva was Jewish on his mother’s side. I have seen this written by Rabbi Menachem Azaria of Fano,1041548-1620 He was an Italian, Rabbi and Kabbalist in his essay, Hakur Din, that Rabbi Eliezer the Great was a descendant of Moses Rabbeinu, of blessed memory.105Suggesting that he was also a Levite. I presume that the source of Rabbeinu Bachya106Rabbeinu Bachya Ben Asher, 1255–1340 was a commentator on the Hebrew Bible. He was one of two people now known as Rabbeinu Behaye, the other being philosopher Bahya ibn Paquda. He is considered by Jewish scholars to be one of the most distinguished of the biblical exegesis of Spain. is based on statements in BeMidbar Rabbah, chapter 9:48, and in the Jerusalem Talmud in the third chapter of Sotah (16a). It states there that , “A Matrona asked Rabbi Eliezer.…” and he did not answer her. His son, Hyrcanus, said that because he refused to answer the question he lost three hundred Kur of tithes that the Matrona would have given him, proving that he was a Levite! This Midrash is also explained in the book Yedei Moshe107Rabbi Yaakov Moshe Ashkenazi Composed in (c.1650 - c.1700 CE) and in the book Korban HaEidah explains that he was a kohen. It is sufficient to say that he was a Levite as Rabbeinu Bachya and that he was a descendent of Moshe Rabbeinu. ", + "", + "Summary: The controversy of Rabbi Elazar ben Azariah and the sages about remembering the Exodus at night actually is borrowed from the Mishnah (Berachot 1:5) and is not related to Passover. Rather, the issue here is whether one must mention the Exodus in the evenings as part of the Shema. Chida is further troubled by the fact that the emphasis is placed on Rabbi Elazar and Ben Zoma even though the majority opinion of the sages is that, “All the days,” refers to Messianic times. Chida analyzes the legal ramifications of this conversation and goes on to relate it to an idea that frequently appears in his commentary. He claims that we mention the Exodus at night because the nights were counted as days so that Israel completed the full four hundred and thirty years of the Exodus in half the time. Finally, Chida suggests that mentioning the Exodus at night was a means of comforting Israel during their many years of exile - even in the darkness of exile, God’s promise of redemption would eventually be fulfilled.
Rabbi Elazar ben Azariah said: “Though I am like a seventy year old, I was not yet worthy of offering a proof for mentioning the Exodus from Egypt at night until Ben Zoma came and expounded it: “In order that you may remember the day of your going out of Egypt all the days of your life.” (Deut. 15:3) “The days of your life” refers to the days. “All the days of your life” includes the nights.” The sages said: “The days of your life” refers to this world. “All the days of your life” includes the world to come.”
It would appear that the Maggid included this Mishnah108See Mishnah Berachot 1:5 because it contains the statements of Rabbi Elazar ben Azariah and Ben Zoma. As a result, it also included the statement of the sages. Further, why bring the statements of Rabbi Elazar ben Azariah and Ben Zoma in a place where the majority opinion seems to disagree with them? Rambam states at the beginning of the laws of the Shema, chapter 3, “It is a commandment to mention the Exodus from Egypt both day and night, as it states, “That you may remember the day of your going forth from Egypt all the days of your life.” The Lechem Mishnah109Abraham Hiyya de Boton (c. 1560 – c. 1605) was a rabbi, a pupil of Samuel de Medina, who later dwelt for the most part at Salonica as rabbi and leader of a Talmudic academy. The name \"Ḥiyya\" was given him during a dangerous sickness. He was for a time rabbi at Polia; in 1601 he lived in Palestine, and in 1603 was at Constantinople, He died between 1603 and 1609. (wikipedia) concludes that the law is according to Ben Zoma, as does the Tosefot Yom Tov.110Rabbi Gershon Shaul Yom-Tov Lipmann ben Nathan ha-Levi Heller (c. 1579 – 1654), was a Bohemian rabbi and Talmudist, best known for writing a commentary on the Mishnah called the Tosefet Yom-Tov (1614–1617). Heller was one of the major Talmudic scholars in Prague and in Poland during the \"Golden Age\" before 1648. (wikipedia) In the book, Lechem Yehudah, Rabbi Yehudah Aya’ash111Leon de Modena or in Hebrew name Yehudah Aryeh Mi-Modena (1571–1648) was born in Venice to a family whose ancestors migrated to Italy after an expulsion of Jews from France. (Wikipedia) writes, “All the days of your life” means the day, and “All'' refers to the nights. This is the decision of Ben Zoma and Rabbi Elazar, while the sages say that we do not mention the Exodus at night since the word kol, “All,” refers to the days of the coming of the Messiah.” From here we can conclude that the opinion of Rabbi Elazar ben Azariah and Ben Zoma is the law, and it would have been sufficient if the Maggid had only brought their opinion which is the correct interpretation of the law. So why quote the sages’ opinion which is more difficult since it is not the law?", + "Furthermore, one must explain why Rambam ruled according to the opinion of Ben Zoma or how Rabbi Yehudah Aryeh Mi-Modena said that Rabbi Elazar ben Zararia established the law like Ben Zoma when there were many sages who disagreed with them. Also, Rambam should have said the law is according to the first opinion in the Mishnah which states that one must remember the Exodus from Egypt at night. But even this would not be right because the Mishnah would have had to to present this as an anonymous statement (stam) followed by a controversy.
But there is no need for all this since the law was established in this way and all Israel recites the Shema at night. There is no need for a source in this matter since it is common for all Israel to practice in this way. This is the opinion of the Rif and the Rosh in their compendiums of law. They do not mention this Mishnah (as the basis of this practice) since the Jewish people already had this custom. Certainly it is the opinion of Ben Zoma!", + "When I was young, I suggested that Ben Zoma’s controversy with the sages was not about whether one should recite the Shema at night since everyone acknowledges that we do so. They disagreed regarding whether one must do so in the messianic era. The sages interpreted “the days of your life” to mean the entire day - that is, day and night, while the word, “All” to be inclusive of the days of the messiah. Ben Zoma was of the opinion that the word, “All'' implies the evenings and we learn that one must recite the Shema from the commandment to “remember.” Therefore, it was appropriate for the Maggid to bring the opinion of both Ben Zoma and the Sages.
Some years later I received a copy of the book, Yavin Shemuah by the Rashbatz,112Simeon ben Zemah Duran, 1361–1444, was a Rabbinical authority, student of philosophy, astronomy, mathematics, and especially of medicine, which he practiced for a number of years at Palma (de Majorca). A major 15th century posek, his published decisions in matters of halacha have been widely quoted in halachic literature for hundreds of years. (wikipedia) first published in Livorno. In his commentary on the Haggadah he writes that there is no disagreement with Rabbi Elazar ben Azariah, and Lo zachiti, does not mean, “I did not succeed,” since “days of your life” implies the days and the night. I was overjoyed that I had the same opinion as this great sage. It is also possible to say that Rambam’s intention in bringing the verse was to say that whether you interpret the verse according to Ben Zoma or the sages, it includes the nights. That is why Rambam brings this opinion anonymously.", + "It is possible that Rabbi Elazar ben Azariah quoted this scholar (ben Zoma) to show explicitly that only one who has received his teaching at Sinai can bring such words to light. Even the wisest of the wise sages cannot teach it on his own.This is what he meant when he said, “I am like a seventy years old man.” According to its plain meaning, this means that he labored greatly in learning and his strength had diminished113See Sanhedrin 26b and Gittin 70a until he became like an old man as Rambam explains in his commentary on the Mishnah. According to a Midrashic explanation which appears in the Talmud,114BT Brachot 28a “a miracle transpired and eighteen rows of his hair turned white.” According to the mystical meaning of this story, Rabbi Elazar ben Azariah was the reincarnation of the prophet, Samuel, who lived fifty two years. At the time Rabbi Elazar was eighteen years old, so he was like a man of seventy years, as the Holy Ari said.This was his intention: Rabbi Elazar ben Azariah was a wise person like one who labored greatly in Torah and to whom miracles occurred. As a result he was appointed the head of the Sanhedrin. Despite the fact that his greatness would have atoned for wrongs and he was filled with the light of the soul of the prophet, Samuel, who was equal to both Moses and Aaron, he did not merit to reveal this teaching until Ben Zoma taught it to him. This comes to teach that unless something is part of one’s portion of the Torah it is impossible for him to teach it unless it is his portion.", + "I heard from a great teacher that the intention of the Maggid in bringing this Mishnah here was to prove that, “Even if we are all wise...has an obligation to tell the story…” He already brought the story of Rabbi Eliezer and the other sages. They were among the greatest members of the Sanhedrin and yet they studied the story of the Exodus all night, As a second proof we find the sages saying that the word “Kol” to mean that one must even do so in Messianic times, a time when the whole world will be filled with knowledge of God.115See Isaiah 11:9 According to both interpretations, the verse makes it an obligation to remember the Exodus. We can conclude that even in this time of the bitter exile, even if we are all wise, it is incumbent upon us to tell the story of the Exodus. These two passages are proof texts of how we should fulfill these statements and the truth of their words. So I have heard!", + "It appears that we can now explain Rabbi Elazar ben Azariah. Before I do, I will introduce the words of the sages with a statement in the Holy Zohar, Parshat Bo 38a about the night of the Passover before the Exodus from Egypt. This is what it says: “It has been taught: The night of Passover was as bright as a day during Tammuz so that the people saw the judgments of the blessed Holy One, as it is written, “Night is as light as day; darkness and light are the same.” (Psalm 139:12)””
In the book Nachalat Yaakov116Uncertain - Could be Rabbi of Mayence and Offenbach at the end of the eighteenth century. He was the grandson of Jonah Te'omim, the author of \"Ḳiḳayon de-Yonah.\" Naumburg wrote: \"Naḥalat Ya'aḳov,\" commentary on the smaller tractates (Fürth, 1793); \"Ḥiddushim 'al ha-Torah,\" notes on the Pentateuch; \"Ḥiddushim 'al ha-Midrash,\" notes on the Midrash; and \"Derushim,\" sermons preached in Mayence and Offenbach between 1770 and 1781; the last three works are in manuscript. If this is correct then he would have been a contemporary of Chida, and Avnei Shoham, Parshat Bo, say, “The sages of blessed memory, taught that on Passover eve at midnight a miracle occurred and the sun shined like day…” I did not find the source in the book of Midrashim which I have. The language of the Zohar implies that the whole night the land lit up like daytime from God’s glory. (Also see Sefer Yad Eliyahu) Since that night was as bright as day, all the laws of the Torah applied on that night. One could even perform circumcision on that night according to those who say that one does not perform circumcision at night; that night was different. This suggests that Passover eve was so bright that they could perform circumcisions before eating the Passover offering. See Midrash Chazit117Another name for Shir HaShirim Rabbah on the verse, “My nard gave forth its fragrance,” (Song of Songs 1:12) and the Shemot Rabbah, the end of Parshat Bo. I saw among the commentators that the sages said that the night was as radiant as day. It is sufficient that in Bereshit Rabbah we learn, “God called the light day and the night was called night.” (Gen. 1:5) - God does not associate His name with evil. Regarding the good, it is written, “God called the light day,” but regarding the dark it does not say, “God called.” Also here it states “It was for Adonai a night of vigil,” (Ex. 12:42), mentioning the name of God in connection with the night. Based on this, they said that this night was bright like the sun and therefore it was a night associated with God, just as it says and “God called the light day.” I heard this explanation in the name of the our teacher, Rabbi Aaron Alfandari118In the Hebrew text, the first letter of the name is a chet; הר\"ח אלפאנדארי but it is possible that the chet and the aleph are so close to one another in the Rashi script that the editor made a mistake here. Aaron ben Moses Alfandari (c. 1700 – 1774 in Hebron). He emigrated to the Land of Israel in his old age, where he met Chida. In his book Shem HaGedolim, Chida states he \"got to meet the Rabbi in his old age in the holy city of Hebron, enjoying the radiance of his light…” Rabbi Alfandari was the first to sign Chida's documents affirming him as an emissary to represent the Jewish community in foreign lands.[2] Chida lists him as one of the sages buried in the ancient Jewish cemetery in Hebron. (wikipedia), of blessed memory. He explains the meaning of the verse, “The day is Yours, the night also; it was You who set in place the orb of the sun,” (Ps. 74:16): “The day is yours,” applies to God for God protects the sun and it is also written, “And God called the light day.” That is, it is specifically in connection to the day that God’s name is associated. That is the meaning of “The day is Yours.” But the “Darkness is called night,” It is not worthy of God’s glory to associate the divine name with darkness as is stated in Bereshit Rabbah. Now it states, “Also the night is Yours;” we find that there was one night that is connected to God. It is the night of Passover when the Israelites went out of Egypt, as is written, “It is a night of vigil to Adonai.” If you were to ask, “How was this night different,” one might answer, “It was You who set the orb of the sun in place.” In other words it was on that night that the night was bright like the sun and therefore it was associated with God, as is stated, “The night is also Yours.” I had heard this and after some time I came across it in Sefer Dat Vadin and Sefer Mishpatim which explains it in this way in the name of the commentators.", + "This is the meaning of, “Darkness is not dark for You; night is as light as day; darkness and light are the same.” (Ps.139:12) This verse is mentioned in the Zohar. It means that darkness cannot make God obscure nor is it connected to God because God’s name is never associated with evil. However, when the verse says, “Night is as light as day,” it is speaking about the night of Passover which was as bright as day. Then, “Darkness and light are the same,” means, they were equally connected to God, as is stated, “The same is the Lord’s, a night of vigil.” (Ex. 12:42) That is, as the night is a time of darkness and as day is a time of light, so are the two connected to God since the night of the Passover was full of light and it became the same as daytime. So it is stated, “Darkness and light are the same.” Further, because we find that the night of the Passover was as bright as daytime, people still observed the evening commandments such as the eating of the Passover offering which should not have been consumed during the day and other daytime mitzvot such as circumcision which should only be observed in the daytime, at night, as the Yad Eliyahu writes. It would seem that this night rose up these two commandments and was permitted for daytime and evening commandments, as is stated, “Night is as the light of day;” when the night is as bright as day. This is according to that which is taught in Midrash Tehillim (Midrash Shochar Tov) in Psalm 92.119See Midrash Tehilim 22:3 Also, Bereshit Rabbah 92:13 At the end of the Sabbath, when darkness arrived Adam began to strike his own face, as it states, “Surely, darkness will conceal me,” (Ps. 139:11) and explained why he was so afraid, “Since I know that “For darkness is not dark for you.” (Ps. 139:12) On the eve of the first Sabbath the night was like day and “darkness and light were the same.” This is why Adam was afraid: he said, “Erev Shabbat and the Sabbath have already passed and I have not seen darkness. I began to think that God would darken the world because I had sinned until He sent a pillar of fire,” as is written in Shochar Tov.” ", + "The Scriptural verses state, “The day is Yours, the night also.” (Ps. 74:16) The continuation of this psalm illustrates this idea in a different way. “For you will not abandon me to the nether world;” This is why God caused the night to be as bright as day. There is no doubt that there are many answers to this mystery. And we with our limited understanding have interpreted it according to the opinion of the author of Amudeha Shiva.120Betzalel ben Solomon of Kobryn Preacher at Slutzk, government of Minsk, Russia; later at Boskowitz, Moravia; died before 1659. He was the author of Amudeah Shib'ah (Her Columns Are Seven), containing homilies on the Bible; divided into seven parts, each of which bears the title of a Biblical expression connected with the name of Abraham, Isaac, Jacob, Moses, Aaron, David, or Solomon (Lublin, 1666). This work was published by the order of the Council of the Four Lands and of the Lithuanian Rabbinical Assembly, held at Lublin in 1666. (Jewish Encyclopedia) Regarding the verse, “Know therefore this day and keep in mind that Adonai alone is God in the heavens above and on earth below, there is no other,” (Deuteronomy 4:39) he writes that we may find three proofs from the sun contradicting those who deny God.
From the sun we recognize that there is a cause for all things. Just as a person knows that there is a cause that allows him to walk, so too, there is a cause for the sun. This is what is stated: “Know therefore this day,” which is the sun. “And keep in mind that Adonai alone is God in the heavens.” This statement is meant to exclude foolish philosophers who deny God and who say that there is no power conducting the lower world. The sun blinds their eyes from recognizing that God created and fashioned everything to bring light to the earth, as the verse states, “And on the earth below;” that is, God oversees the earth.
And in opposition to those who say that the one who does good is not responsible for bad, the sun contradicts them. The sun can dry up the wet and sweeten the dry and harden. These are opposites but the difference lies in how one receives the power of the sun and not in the sun itself. Similarly, bad things don’t come from above but good or bad is in how the act is received, as the verse states, “There is no other.” This is the essence of the Rabbi’s words.121Chida appears to only offer two of the three challenges of the philosophers here!
This is also hinted at in the statement, “The face of Moses was as bright as the face of the sun.”122BT Baba Batra 75a Our teacher Moses taught the people in the land of Egypt that God could take a nation out of a nation even though Pharaoh had already denied everything. Therefore it was necessary for our teacher Moses to enlighten Israel against these opinions and to remove the husks of impurity of Egypt within the land. So, the face of Moses was bright like the sun. Similarly Moses was like the sun and proved the three opinions that were mentioned were vanity and those who believed that did not see the light. Similarly, the above-mentioned rabbi mentions the sages’ statement that Abraham wore a bright pearl around his neck so that all who were sick and looked upon it were healed. Later it hung in the circle of the sun so that it proves all his words.", + "It is possible that this is the very reason that the Holy One caused the Israelites to merit light in the night. Before they left Egypt, the Israelites’ bodies and souls were polluted by idolatry and false beliefs. God performed a miracle for Israel so that they would see who rouses the sun from the East.123See Isaiah 41:2, Midrash Tehillim 1:3 On the eve of Passover, God enlightened their eyes like the afternoon sun in order to contradict the false beliefs of Egypt. This happened so that they would learn that God is Sovereign in heaven above and on earth below, and there is none but God and so that they would be ready to receive the Blessed One as the Divine as well as God’s commandments and they would guard God’s teachings. This is generally the reason for remembering the Exodus from Egypt ; the sun came to offer an ethical foundation for belief in God.", + "Now the following verses can be explained: “O God, my King from old, who brings deliverance throughout the land.” (Psalm 74:12) “O God my King,” is meant to refute those who deny God. “Who brings deliverance,” God brings good deliverance to one and evil to those who oppose God. Both good and evil come from the same source but it depends on the recipient. Because of their sins, it may seem like evil. This is meant to refute the evil ones who say that the One who does good but does not also perform evil acts. “Throughout the land,” refutes those who say that there is no one who watches over those in this world. The proof of this is, “It was You who drove back the sea with Your might,” (Ps. 74:13) referring to the plagues which struck Pharaoh and Egypt at the Red Sea. It has already been said that if the wicked Aristotle had been in Egypt and had seen the wonders in the land of Ham, he would have acknowledged the renewal of the earth (by God.) That is why all those miracles and wonders are mentioned for they are true witnesses that Adonai is God. “It was You who released springs and torrents, who made mighty rivers run dry.” (Psalm 74:15) These are opposite acts to teach us that the One who performs good acts can also perform destructive acts because God is one. “The day is Yours, the night also; it was You who set in place the orb of the sun.” (Ps. 74:16) “The day is Yours,” the sun which You made speaks the truth; “The night also,” the night of the Passover offering also speaks the truth about God. The Psalmist then gives a reason for this, “It was You who set in place the orb of the sun.” The sun which recognizes its cause that established all of the boundaries of the earth and that you watch over those below. You created summer and winter even though they are opposites from the perspective of the ones who receive its power. Their standing on the earth either increases heat or cold according to the conditions of the earth and those who dwell on it. We learn all this from the sun. The nation which goes forth in darkness that saw the great light, which lit up the earth like the sun was meant to enlighten them so that they would proclaim the divinity of God.", + "Some commentators gave a different reason why the One of Blessing performed a miracle on that night, causing the night to be as bright as the day. The sages explained that the Israelites left Egypt after 210 years because they worked day and night. As a result the nights were added to the count of the time that they served Egypt. It was as if they worked 430 years because they subjugated them during the days and the nights. As a result the nights were part of the count. They should have only enslaved them during the day as is the practice with slaves who work during the day and are allowed to rest from their labors at night. Because they treated them so poorly, the nights were numbered separately. To teach this, God made the night of the Passover as bright as if the sun were shining. It is God’s way to make known that He is just to all and that he would free them in half the time since the nights were considered to be like days… The teachings of the sages of blessed memory, that the nights were considered part of the count of their subjugation is from Pirkei D’Rebbe Eliezer, chapter 48 in the discussion between Rabbi Elazar ben Azaria,Rabbi Elazar ben Arach, and Rabbi Yochanan ben Zakkai. They said that Israel dwelled in Egypt 210 years. It was five years earlier before Jacob came to Egypt and Ephraim and Menashe were born, making 215 years. Together with the evenings, this makes 430 years.", + "Based on what has been said, let me explain the allusions based on the verses,124Mikra’ei Kodesh generally means “holy convocations” or “holy days” but here I believe it is used as a reference to the scripture citations which he now notes. It is but one of the many puns that appear in Chida’s writings. in Parshat Bo. This is how Passover is described: “The length of time that the Israelites lived in Egypt was four hundred and thirty years; at the end of the four hundred and thirtieth year, to the very day, all the ranks of Adonai departed from the land of Egypt. It was for Adonai a night of vigil to bring them out of the land of Egypt; that same night is the Adonai’s, one of vigil for the children of Israel throughout the ages. Adonai said to Moses and Aaron: This is the law of the Passover offering: (Ex. 12:40-42) Based on these verses one might think that, “to that very day,” means that the amount of time was greater. And even if one says that it comes to make known that since the end (of their subjugation) had arrived, that God did not delay their leaving at all, as the sages say, Vayehi, “And it came to pass”125The verse states, “Vayehi, at the end of the four hundred and thirtieth year, to the very day…” refers to an exact time. Furthermore, the passage states, “A night of vigil,” twice. Also, the connection of the passage dealing with the rite of the Passover to it which took place on the fourteenth day and what follows.126All of this suggests that in fact the 430 years of subjugation should be taken literally. However based on what has been said it is possible that this text alludes to the interpretation we have offered. It begins, “The length of time that the Israelites lived in Egypt was four hundred and thirty years,” comes to exclude what the elders taught Ptolemy and what they translated Scripture in Egypt and among other nations. Scripture specifically wrote “In Egypt;” one should not presume that the count of years of enslavement began from the Covenant of the Pieces or from the birth of Isaac, or that the years of the patriarchs were included in the count. This number only includes the years in Egypt. This was the place of the exile; it was in Egypt that they were to dwell 430 years.127Interestingly, the Septuigent and the Samaritan version of the Torah state, “they sojourned in the land of Egypt and the land of Canaan, was 430 years,” in various places. See https://www.thetorah.com/article/how-many-years-were-the-israelites-in-egypt for a full discussion of the problematic dating of the Exodus. The reference to Ptolemy may be a reference to the letter of Aristas. Now scripture itself states, “(Vayehi)128Vayehi is often translated as “And it was,” or “And it came to pass” at the end of the four hundred and thirtieth year, (vayehi) to the very day they went out…” One notices two contradictory statements here. You say to me: “Count all the time in Egypt and if so it adds up to 430 years, but I also see, “And it came to pass on (b’etzem) that very day,” which refers to half of the 430 years they went out.129Chida interprets b’etzem as meaning in the middle of the time... To explain this, Scripture states, “It was a night of vigil to Adonai” to bring them out of the Land of Egypt.” Since I already know that one cannot associate God’s name with evil, as Scripture states, “And darkness is called night,” how can we say that the night of vigil belongs to God? It is necessary that the night (of Passover) was as bright as daytime to make known that the nights were considered like days. In that way they would know that the judgment was a true judgment and that the 430 thirty years was cut in half and they left after 215 years. This is the meaning of the expression that this night was a vigil to God to take them out before their allotted time , and that God could make the nights like days in counting the time.
There is another reason that the Holy One caused the night to be as bright as day. He did so in order to distance the Israelites from the false beliefs that have been mentioned. This is stated: “That same night is the Adonai’s, a vigil for all the Israelites throughout the ages,” in order that they and their offspring may know the truth of their God. It would keep them from false beliefs. Juxtaposed to this is the statement regarding the rite of the Passover offering, about which it is written, “And the uncircumcised shall not eat it.” It was necessary to circumcise them during the night. And if one questions this - since one does not perform circumcision at night, that is why “night of vigil to Adonai appears first. Since it was bright like day it was permissible to fulfill this commandment which must be performed in the daytime since this was the rite of Passover. They were able to perform both acts at the same time. They ate the Passover offering because it was night and they could circumcise themselves because it was bright like day. It was a bright night of vigil to Adonai, with the sun appearing in all its might!", + "This is a good reason why the plague of the first born occurred at midnight, neither before or afterwards, and why it occurred in the night. All of this hinted that they left Egypt in half the allotted time. They knew that Adonai is righteous in heaven above and on earth below; and that God is faithful and all His ways are just. God took us out in half the time because the Egyptians acted with their perverseness and with abomination they transgressed their agreement that the slaves should only serve by day.... The wicked oppressors sought to exterminate the offspring of Israel completely and subjugated them even at night. As a result the judgment was that the nights should be considered like a second exile. Therefore, the final plague is mentioned first as the most terrible and stringent, the plague of the first born right in the middle of the night. This hinted that the exile in the middle of the night was caused because the Egyptians subjugated them at night. For this reason midnight was their second exile.", + "It is for this reason that I would like to look at the statement of the sages, of blessed memory, “In the middle of the night,” (Ex. 12:29) The sages disagreed about this. One said that God divided the night and one said only God knew the exact measure of times and hours (when the middle of the night would occur).130Pesikta D’Rav Kahana 7:5 The Radbaz,131David ben Solomon ibn (Abi) Zimra (1479–1573) also called Radbaz after the initials of his name, was an early Acharon of the fifteenth and sixteenth centuries who was a leading posek, rosh yeshiva, chief rabbi, and author of more than 3,000 responsa as well as several scholarly works. (Wikipedia) of blessed memory, already asked about this in his responsa (S. 814) in an effort to explain the controversy of the sages. The Radbaz answered that it would be impossible to limit half the night or half the day since globe of the sun is constantly turning and in the blink of an eye it passes beyond midnight (or midday) so that a person could never say, “this is the moment of chazot, midnight , before it had already passed. If so, how could one divide the day or night? Yet according to the first tanna the sphere in God’s hand is like clay in the hands of the potter so that one can recognize the world as divided in half. The second tanna holds that one does not need a miracle for this to happen. Rather the sphere turns according to its nature. If one can track the passage of time one can limit midnight to that second when the first born were stricken in a second according to God's word. Even though we are not able to limit time to a mere second, God knows how to do so and to identify the point when it is the middle of the night and at that moment God could strike them down. This is the opinion of the Radbaz.", + "We still need to know why it was necessary for each point of view and what is the essence of this controversy. Why should this matter? It appears that the sages disagreed if the reason for the Exodus from Egypt before the allotted time was because the nights were considered like days and 215 years doubled would make 430 years as has been said. Or if the time of the exodus was because of the harshness of the subjugation as I said earlier. The reason the nights are mentioned as part of the count is because the nights could be clearly counted. That is why the plague of the first born occurred in the middle of the night. But if the harshness of the subjugation was the reason for the exodus, this could only be calculated as a generalization while the actual counting of the extent of the subjugation each day would depend on the amount of suffering (they experienced). This would have been something for which there was no exact measure. It is a well known fact that no day is the same as the next that figuring out exactly when four hundred years (would occur). That is why the two sages disagreed with each other. One said that “God divided the night,” was of the opinion that the reason that they left Egypt before the completion of the four hundred years was because they were subjugated at night. This would have been a reason that was easily discernible and it is why the plague of the first born occurred in the middle of the night. It was appropriate to say then that God divided up the night and caused the sphere of the sun to be recognizable as part of this division. But the other sage said that God knows the division of hours and time. He felt the reason for Israel’s premature exodus was because of the severity of the subjugation. This is hinted at - just as only God knows how to define and to point to the moment of the middle of the night, so too only God could know when the subjugation was complete in half of its time.", + "In order to come to our understanding of the words of Rabbi Elazar ben Azariah, we must introduce what the commentators taught. Zohar taught that Adam, the first human being, gave King David, Z”L, seventy years of his life.132Zohar Bereshit Volume 1, 91b; also Parshat Vayishlach The sages also taught that Abraham, Isaac and Jacob and Joseph together gave King David seventy years. If this was so then he should have lived 140 years. Yet because King David “never experienced the taste of death,” he was called, “living,” and the measure of his life was doubled. He did not live like other people; even at night his heart did not rest so that he lived fully both day and night. As a result his life was like a hundred and forty years. As a result of this I have explained the verse, “By day may Adonai vouchsafe His faithful care, so that at night a song to Him may be with me, a prayer to the God of my life, “ (Ps 42:9) as follows: what is the reason it says, “The God of my life?” The Zohar explains that the days carried the thread of Hesed, lovingkindness. And since he rose at midnight and “sang a song with me.” Now through his great fear of God King David merited the thread of lovingkindness and through his learning at night it was as if he lived then twice - adding up to 140 years even though he lived only seventy years.", + "Based on this discussion, it is possible that it was from of controversy Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Elazar ben Arach and Rabbi Yohanan ben Zakkai that we learn the reason when the Exodus from Egypt occurred, in Pirkei D’Rebbe Eliezer, Ch. 48:2-3. Rabbi Elazar ben Azariah accepted the opinion that the nights counted as days.
There were others of the generation when Rabbi Elazar was appointed the Nasi who did not follow this approach. Each one followed the reasons he liked just as there are many opinions today. To the sages who asked why the Israelites had not completed their four hundred years, Rabbi Elazar ben Azariah opened and said, “I am like a man of seventy years.” I am like King David who lived seventy years even though he received seventy years from Adam and another seventy years from the Patriarch, giving him 140 years. Rabbi Elazar believed that the reason he only lived seventy years was because he did not sleep so that nights were counted as days.
Yet there were those also taught that this explanation was not necessary. Some say that Adam’s years were impaired and therefore he also needed years from the Patriarchs and from Joseph. To this, he said, “I did not merit to praise the Exodus at night,” The word sh’te’amer “to recite,” is borrowed from the expressions, ה' האמרת “You have affirmed this day that Adonai is your God” (Deut 26:17) and ה' האמירך, “And Adonai has affirmed this day.” (Deut 26:18) This implies praise, so that the expression in the Haggadah means, “I did not succeed in praising God because of the nights since they caused them to leave Egypt in half the time (until Ben Zoma taught it). I came to explain it as one who interprets, “I did not succeed,” as the sages did not merit it. The sages did not merit to praise the Exodus because of the nights. The sages came up with other explanations until Ben Zoma said that the All-Merciful said, “In order that you may remember the day of your going out from the land of Egypt all the days of your life.” This was meant to include the nights. What is the reason we remember the Exodus at night? It was to make known that it was part of the essence of the reason. After some time I saw this in Lev Arye, Parshat Bo...", + "It is possible to explain the controversy of Ben Zoma and the sages in the following way: Ben Zoma holds that the primary reason for remembering the Exodus is to comfort Israel. When they left Egypt, they saw the wonders that took place despite suffering and exile. My grandfather and teacher,133Abraham ben Mordecai Azulai (c. 1570–1643) Grandfather of Chida, was a Kabbalistic author and commentator born in Fez, Morocco. In 1599 he moved to Palestine and settled in Hebron. (wikipedia) of blessed memory, wrote in Hesed L’Avraham, “The reason that Israel was enslaved in Egypt was because God knew that in the future Israel would be subjugated to four kingdoms. The Exodus from Egypt was meant to reassure them so that they would not despair of God’s promise of redemption. They should not think that Egypt’s heavenly prince was more mighty (than God) so that it was impossible to go forth from there. With great wisdom, God decreed that Israel should be enslaved in Egypt, a land second to the land of Israel. Egypt was ruled over by Rahab and Samael, who also ruled over all the other nations and heavenly princes.” Based on this, one can explain the passage: “Praise Adonai, for He is good; His steadfast love is eternal! Thus let the redeemed of Adonai say, those He redeemed from adversity, whom He gathered in from the lands, from east and west, from the north and from the south.” (Ps. 107:1-3) “Praise Adonai, for He is good,” means that God’s goodness comes from Gods’ attribute of Hesed that He performs constantly. He redeemed us from Egypt who were first among all the angelic rulers. This was kindness that God set us at ease that we would be redeemed from the four kingdoms. This is the meaning of, “Thus let the redeemed of Adonai say, those He redeemed from adversity,” of Egypt. This was a sign for the four kingdoms, that God would gather them “from east and west, from the north and from the south.” God would gather us because God’s promise is as good as His deeds. As it is written in the Holy Zohar about the verse: “I have made his hills a desolation,” (Malachi 1:3) And also in Midrash Shocher Tov on this verse. That which is said, “For His loving kindness is forever,” means that the loving kindness that God shows shall exist forever, like the Exodus from Egypt which was a sign for the four kingdoms that Israel would face.", + "Ben Zoma was of the opinion that the reason for remembering the Exodus was meant to comfort us, and reassure us that God would redeem us from suffering and exile. It is an obligation also at night an allusion to exile which was similar to the night that Israel would face in exile. According to this, in the future with the coming of the Messiah there would be no reason to remember the Exodus from Egypt since the purpose was to calm the minds regarding the subjugation to the kingdoms. Once they were already redeemed and the Messiah had come, the suffering would now be over. But the sages believed that the reason for remembering the Exodus from Egypt was to remember God’s loving kindness. When we nearly died, were lost and became impure through the fifty gates of impurity, had it not been for God’s great mercy, when God took us out through the power of freed, the fifty gates of understanding. During the days of the Messiah we must remember God’s acts of loving kindness in the Exodus and also in the coming of the Messiah." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Summary - Baruch HaMakom introduces the Midrash of the four children with four statements of praise, each of which begins with the word, Baruch. What is the significance of these four statements? Chida connects them with the four children, teaching that we give thanks and praise for all our children, even if they do not turn out quite the way we expect. The number four is also significant: it is connected with the four types of learning (Pardes), four Sefirot, and the four worlds in Kabbalistic thought. Chida associates these “blessings” with the Torah study in the following Midrash, and analyzes the issue of reciting a blessing for Torah study in the morning, the blessings for being called to the Torah, and the four blessings for the study of the four children we are about to conduct.
Praised is the One who is present everywhere. Blessed is the One. Blessed is the One who gave the Torah to the people of Israel. Blessed is the One. About four types of children the Torah speaks: one is wise; one is wicked; one is simple; and one does not know how to ask.
There are four rabbinic blessings; four times the sages said “baruch.” The Rishonim explained that they are connected to four types of children as it is said “One is obligated to recite a blessing for the bad that befalls him just as he recites a blessing for the good.”134See Mishnah Berachot 9:3 BT Brachot 54a Just as a person who merits having a wise child gives thanks and praises God, so too if one has a simple child “who lives without blame and does what is right,” (Psalm 15:2) one should give thanks for the merit that is his. Even if one’s child follows a wicked path135See BT Berachot 17b “In our open places”; that we should not have a child or student who overcooks his food in public, i.e., who sins in public and causes others to sin, as in the well-known case of Jesus the Nazarene. and causes pain wherever he turns, so that the parent calls him wicked, the parent is still obligated to recite a blessing. The parent says, Baruch dayan emet, “Blessed is the true judge,” for his actions and behaviors and the sins of his mother may have caused this child to fall into this portion. If the child is lacking in intellect because he is a simpleton so that he doesn't know how to ask, the parent must still recite a blessing. On account of this, the Maggid organizes these four recitations of the word baruch for the four children. According to its plain-sense meaning, this statement means:", + "Blessed is the Omnipresent. (HaMakom) God is “The place of the world.” Before creation God looked into the Torah and with it, God created the world as the sages explained regarding the verse, “I was with Him as a artisan (oman).” (Pr. 8:30)
Blessed is He who made Torah known as worldly knowledge (Yedia B’alma) to Adam, Chanokh, Methusaleh, Noach, Shem, the Patriarchs, the founders of the twelve tribes and their offspring, and the great ones of the generation in Egypt.
Blessed is the One who gave the Torah to the people of Israel with great and awesome pronouncement (at Mount Sinai.)
Blessed is He. For even though we underwent many exiles and destructions, in His mercy God enlightened His children with the light of this Torah. Though we do not understand this knowledge fully and we guard only a small bit of it, as the Holy Zohar states, we turn to God with praise that He did not abandon us or allow Israel to forget the essentials of Torah, God forbid!
According to the way of truth,136An expression used to refer to the mystical interpretation of Torah. the four blessings refer to Chochmah, Binah, Tiferet and Malchut. The sages, of blessed memory, said that we received the Torah in the year 2448 (ב' אלפים תמ\"ח). This year hints at Israel’s love (חבת\"ם) - made of the same letters. It is also the first letters of חכמה בינה תפארת מלכות. There is an allusion to this in the four blessings for studying Torah: The three blessings that are recited in the morning ( על דברי תורה. והערב נא. אשר בחר בנו) and the blessing that is recited before the reading of the Torah is the fourth. The fourfold use of Baruch also refers to the four worlds אבי\"ע, and their allusions.137An acronym for the four levels of creation: Asiyah, Beriyah, Yetzirah and Atzilah. They also allude to BIble (Mikra), Mishnah, Talmud, and the mysteries of Torah, as well as P’shat, Remez, Drash and Sod (Pardes) and all their details, generalizations, their names and their permutations.", + "In his commentary, the Rashbatz138Simeon ben Zemah Duran (1361–1444‎) was a Rabbinical authority, student of philosophy, astronomy, mathematics, and especially of medicine, which he practised for a number of years at Palma de Majorca. A major 15th century posek, his published decisions in matters of halacha have been widely quoted in halachic literature for hundreds of years. (Wikipedia) writes that since we interpret Torah verses as part of the children’s answers, it is necessary to recite a blessing for Torah study before interpreting them. This can be explained with a statement in Devarim Rabbah. “When a person rises to read Torah how should he bless? The Sages taught: one recites a blessing before and after it… Another explanation: The Holy One said, “If you are engaged in Torah, then I will bless you,” as is stated, “In every place where I cause My name to be mentioned I will come and bless you.” (Ex. 20:21) Another explanation: The Sages said, “The Holy One said, ‘If you bless the Torah, You do so for yourself,’” As is stated, “For through me your days will increase, and years be added to your life.” (Pro. 9:11) “If you think maybe I gave the Torah to you as a detriment, (know) I only gave it for your benefit, for even the angels desired it.”
The opening statement is, “A person who rises to read Torah how should he bless?” Yet if one prays in a synagogue does he not know the proper order of blessings? Further, why does one say one opens and closes with a blessing when one is asking how one should bless? It would appear that it is asking about the proper language of the blessings and not how many blessings one should recite. Finally the Midrash states, “I gave the Torah to you for your detriment.” How could one say, God forbid, that Torah is a detriment?
I have heard the following explanation from Rabbi Yitzchak HaKohen,139Isaac ben Judah Rapoport HaKohen was an 18th-century rabbi who lived in Ottoman Empire; born and died at Jerusalem, a pupil of rabbi Hezekiah da Silva. After a journey to Europe on behalf of the halukka fund, he was elected rabbi of Smyrna, where he remained forty years. At an advanced age he returned to Jerusalem, where he was appointed to a rabbinate. author of Batei Kehunah. He explains that the Rashba said in a responsa quotes Joseph Karo’s Beit Yosef, Orech Chaim 47: “When we recite a blessing for the study of Torah each morning, why don’t we recite a blessing afterwards?” The reason is that Torah study is a Mitzvah and one does not recite a blessing after a commandment found in the Torah. One recites a blessing after the reading of the Torah in the synagogue because it is a decree of Moses and Ezra. In the case of decrees, one may recite a blessing before and afterwards just one does in the case of Hallel and reading of the Megillah. “How does he bless,” is not a question about the order of blessings since there is no doubt about this. These are common matters known in every synagogue and even to children. Rather, it is asking about a matter of wisdom. Since a person rises and recites blessings for Torah study in the morning, what is the nature of the blessing one recites when one is called to the Torah in synagogue since he has already recited three blessings earlier in the day. The blessing before and after the reading of the Torah would appear to be a berachah l’vatalah, an unnecessary blessing. The early morning blessings should have already fulfilled one's obligation to recite a blessing for all types of Torah study, day or night. The question, “A person who goes up to read from the Torah how should he bless,” implies how should one recite a blessing after he has already done so earlier in the day? The sages offered an excellent answer: the sages taught that when one opens and concludes the reading of the Torah with a blessing, one does not do so for the commandment of studying Torah since he has already met this obligation. He now rises to read the Torah based on the decrees of Moses and Ezra. If the purpose of this blessing was for the commandment of learning Torah he should not say a blessing afterwards. We do not say a blessing for a Torah commandment after it has been performed so it must be a blessing for the decree of reading Torah publically. That is why we do so afterwards. As a result, it is not an unnecessary blessing. And if you think that we do not worry about vain or unnecessary blessings and there is no prohibition, it also serves no purpose as was said in the other statements: The blessed Holy One said, “If you are attached to the blessing of Torah, then I will bless you,” as is stated, “In every place where I cause My name to be mentioned I will come to you and bless you.” (Ex. 20:21) In the same fashion that you came of your own will in a matter that was not an obligation and recited a blessing, so you will be blessed, as it states, “For through me your days will increase, And years be added to your life.” (Pro. 9:11)", + "There are still questions to resolve about the Torah blessings! Maimonides writes in the laws of berachot that one does not recite a blessing for Mayim Achronim140See Maimonides, (Rambam) Mishnah Torah Brachot 6:2. There is a mitzvah to wash one's hand after a bread meal before Birkat HaMazon. This mitzvah is called Mayim Achronim. The rabbis loosely derived it to a pasuk “VeHayiteem Kedoshim'' - we should be holy. Additionally, Mayim Achronim was instituted in order to prevent Sodomite salt from getting into one’s eyes, which could potentially blind oneself. (Halachapedia) since this act is only performed because of danger. The sages have said, “The blessed Holy One said, ‘I have created an evil inclination and I have created Torah as an antidote for it….”141BT Kiddushin 30b Since Torah negates the evil inclination why do we have to say a blessing when reading Torah? If Torah is meant to negate the evil inclination, why do we need to say a blessing at all; isn’t it similar to Mayim Achronim; since it comes to stop the danger, a blessing is not required.
It is for this reason that the Midrash suggests, “Maybe I gave the Torah to you for your detriment (l’ra’atechem).” That is, “I gave you the Torah l’ra’atechem, for the purpose of helping you negate the evil inclination, and we do not recite a blessing on something that comes to negate evil.” To this we respond, “I only gave it to you for your good; that is, even though Torah negates the evil inclination, it is for your own good, to develop good qualities and characteristics as well as rewards in this world and in the world to come. Know that the Torah was not given solely for the sake of negating the evil inclination for even the angels desired it and angels do not have an evil inclination. When we see that the angels desired the Torah we certainly know that many good things and purposes come from it and it is for this that we recite a blessing.", + "According to the plain meaning of the passage (from the Midrash). The statements, “If you are engaged in the study of Torah, then I will bless you,” and, “If you bless the Torah, You do so for yourself,” are not meant to imply that one studies Torah to gain a blessing for oneself. That is why the Maggid ordered the four blessings. Blessed is the Omnipresent implies that one should not say that the purpose of these blessings is for the benefit of the one who recites them. That is why each is followed by Baruch hu, Blessed is He. These statements are meant to reveal that, God forbid, the blessings are not for the one who wishes a blessing for himself but rather for one who intends the blessing solely for the sake of God (l’shem shamayim). One then says Blessed is the One who gave the Torah to His people Israel; and then he makes it clear that it is not for himself by again saying, Blessed is He. Baruch Hu appears after Baruch hamakom and “Baruch sh’natan…”
This is also how the Rishonim explained the verse, “Not to us, O Adonai, not to us, but to Your name bring glory” (Ps. 115:1) This is a response to the statement, “One who prays for his fellow, his prayers are answered first.” Therefore, when it says “Not for us,” one might think that he is the type of person who prays for his fellow so that he will receive a blessing first. Therefore, Scripture doubles the expression “Not for us,” and adds “But for Your name, give glory,” to show that he is not praying for himself or his friends' benefit (but for the sake of God) This is similar to what we have explained.", + "It is possible that the comments (regarding the angels who desired Torah) alludes to the angels who wished to take possession of the Torah based on the principle of dina devar mitzrah, the law of one whose field borders on one’s field.142See Baba Metzia 108a and Baba Kamma 114a. If a person wishes to sell his field, he must first offer it to his neighbor who owns the bordering field. In our case the Torah should have been offered to the angels first but since God did not sell it but offered it as a gift God was not obligated to offer it to the angels first. The Holy One gave the Torah to us as a gift so that there would be no obligation on God’s part to offer it to the angels first, as the commentators have explained. “Blessed is the Omnipresent, blessed is He'' is similar to our expression, Baruch hu u’varuch shemo, “Blessed is He and blessed is God’s name.” Afterwards we recite the blessing. “Blessed is the one who gave (natan) the Torah to His people Israel,” implies that God gave Torah to us as a gift (matanah) so that the law of neighboring land did not apply. The angels wanted the Torah and so God gave it to Israel first. All of this implies that certainly there are great goods in the Torah besides the antidote for the evil inclination. That is why the angels desired it. The angels do not have an evil inclination and yet they wanted it for its other benefits. That is why the obligation falls on us to recite a blessing. It is not like Mayim Achronim for which there is no other purpose except to keep us far from danger. The Torah has many other wondrous benefits." + ], + [ + "Summary - Chida now anaylzes the questions of the four children and shows both the nuance in their individual questions and how the answer to each of them comes down to “We were slaves to Pharaoh in Egypt…and God took us out…” For the wise child, the question has to do with the well known Talmud claim that “God held the mountain over Israel’s head and coerced them to accept the Torah.” If the Torah was given by coercion, how can we be obligated to follow it? The wise child does not question belief in God and rejection of idolatry. Rather he wonders How we can be expected to follow the “Testimonies, statutes and judgments…” The answer is found in the statement, “We were slave to Pharaoh…” Similarly, the wicked child raises the issue of coercion but he argues that since coercion was involved in the observance, everything is suspect including belief in God and a rejection of idolatry. The father reminds him that before Sinai God redeemed us with wonders and miracles - had he been there he would not have been redeemed. The simple child does not question the observance of the commandments but wonders about the timing of the Exodus - didn’t God take us out after 400 years after the birth of Isaac. We explain to him that God took us out earlier with a “mighty hand” and it is for this reason that we observe the commandments. Finally the fourth child, “who cannot ask,” is given a more direct and theologically based answer: “It is because of this,” which is taken as a reference to God. Finally, the Chida returns to the wise child’s question and the answer, analyzing it more carefully. In one reading, he compares the wise child to Rabbi Akiva who attained a spiritual level even higher than Moses. Though he could understand the inner meaning of all the commandments - even the statutes, the Maggid comes to tell him, that even so he is obligated to observe these commandments.
The wise one, what does he ask? “What are these testimonies, statutes and judgments which the Lord our God commanded you?” So you shall teach him all the laws of Pesach, such as, ‘One may not eat anything after the Pesach offering.’
The wise one, what does he ask? I will begin with a word to connect the previous passage with the next ones containing the questions asked by the four children and the answers given to them. Afterwards, I will explain each question and answer with God’s help. I will also briefly offer some of the commentators’ explanations with help from the Almighty.
It is known that the nations of the world were jealous of Israel when they received Torah, according to the sages. “The nations of the world said, ‘what did this nation do to be brought close to God’?' God offered the Torah to the other nations but they rejected it. This is how the sages read, “He shone upon them from Seir; He appeared from Mount Paran.” (Deut. 33:2, See Rashi) There are two reasons why the nations were jealous. The first is that when Israel received the Torah they did so as a bride who is betrothed. As is said of Moses, “When Moses charged us with the teaching as the heritage (morashah) of the congregation of Jacob. “ (Deut. 33:4) The sages said, “do not read this as מורשה morashah (heritage) but as מאורסה m’orasah (bride’s gift).” The Torah was given as the briden is given to her husband. When the nations of the world (on the other hand) said to the Holy One that they would receive the Torah, they did so begrudgingly, like one simply obeying the King's command. When they saw that it was given to Israel like a betrothed bride, their jealousy became as harsh as hell.143See Song of Songs 8:6", + "Perhaps it should be understood this way: The sages tell us that God held the mountain over them...144BT Shabbat 88a but God didn’t do so for the other nations as it says in the first chapter of Avodah Zarah. This was the complaint of the nations: ‘Why didn’t you hold the mountain over us when we refused to accept it?’145BT Avodah Zarah 2b Based on either explanation, we learn the reason that the Exodus happened before its time. First, Israel received the Torah because it was from the root of the Patriarchs and they were sanctified by the Torah. We learned earlier that sanctification frees one from subjugation.146BT Ketubot 59b.4 God redeemed them from slavery to worship and then they received the Torah, as is states, “I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt;”147Exodus 20:2 In other words, I have redeemed you for this purpose. As the sages stated, one who redeems a slave for the purpose of the slave becoming his slave, the slave remains subjugated. This is related to the Midrash, “holding the mountain over their heads.” This was a major claim that Israel was forced to accept the Torah. Yet the mountain was held over them so that they would become God’s servants. And God brought us out of Egypt before their time causing the four other exiles and subjugation to the kingdoms.", + "The Magid now bases his explanation on the statement of Rabbi Elazar ben Azariah,148Daniel 11:45 and on the verse in Scripture, “In order that you may remember the day of your going out from the Land of Egypt all the days of your life.\" (Exodus 16:3) This is taken from Parshat Re’eh, “You shall sacrifice the Passover offering to the Lord your God...seven days you shall eat matzot, the bread of affliction, for in haste you left the land of Egypt, in order that you may remember the day of your going out from the Land of Egypt all the days of your life.” (Exodus 16:2-3) This is the meaning of Pesach according to our approach: Pesach means skipping. Besides its simple meaning, \"God passed over the houses of the Israelites when He smote Egypt,\" it has another meaning. It teaches us that God skipped the 400 years of exile to the end. We were commanded to eat the bread of affliction which is the food of slavery to state that God redeemed us before the alotted time in order to makes us serve God and bless God's name. This is established in Gittin 37b, “A slave who is taken captive and redeemed, if it was for the purpose of becoming a slave, he remains a slave.”149See Mishnah Gittin 4:4, Bitten 37b. The statement, “for in haste you left the land of Egypt,” is explained that you were still within the years of slavery but God skipped the years to the end. God redeemed you so that you could become His servants. The statement continues, “In order that you may remember the day of your going out of the land of Egypt all the days of your life.” That is why we eat the Pesach offering. It teaches us that God skipped to the end. And we eat matzah, called the bread of affliction, to teach us that we became servants to God. For this purpose, God redeemed us and now the obligation falls on us to remember, all the days of our lives, that we are now God’s servants.
Juxtaposed to Rabbi Elazar ben Azariah’s statement who brought this verse, “That you may remember,” is the statement “Blessed is the One, Blessed is He.” It is fitting for a servant to bless his master. He calls God Makom because God is Omnipresent; God's place is the world but the world is not God’s place. God is the creator who fashioned everything. All who enter the world are God’s servants. In addition, one says, “Blessed is the One,\" that is, the chose us to be His servants by redeeming us from Egypt. God did this by sanctifying us with the Torah, our gift of betrothal. It was given to us as a gift unlike the other nations of the world. God offered them the Torah as commanding king. To express this we say, “Blessed is the one who gave the Torah to His people Israel. God gave it to us as a gift but not to the other nations of the world, and we responded, “Blessed is He.” God held the mountain over them, something he did not do to other nations. \"The Torah speaks of four children..\" Together the four move together150Chida uses the language from Ezekiel chapter 1:9-10 of the divine chariot. based on this root as we will explain.", + "In his wisdom, the wise child strengthens his questions seeking to understand the mystery of Israel's protest after God held the mountain over us. For this is a major objection to the observance of Torah as is written in the tractate of Shabbat (ch. 9, Amar Rebbe Akiva). \"The Israelites could claim, “We were forced to accept the Torah!”\" The Tosafot151See Shabbat 88a comments that the covenant that was made in the time of Joshua was specifically for belief in God and the prohibition of idolatry. This is the thinking of the wise child: “certainly we made a covenant to accept God’s divinity in the time of Joshua152See Joshua 23-24 and not to worship idols (but it did not include all the commandments). That which is written, “What are the testimonies, statutes and laws…” was meant to reject the statement of the sages in the Tanchuma, that the covenant was specifically about the oral Torah. In other words, it was all about the Torah in its entirety. It states “The testimonies, statutes, etc…” The people were forced to follow God’s commandments but with regard to belief in God they certainly had a covenant with God! With regard to the testimonies, statutes and laws with Israel, the main principles of the Torah, they were coerced. So the wise child asks what obligation do we have with regard to these laws! To this question, comes the answer, “So you shall teach them all the laws of Pesach etc...” “We answer the wise child with hints”153This is a popular expression “It is enough to answer the wise with hints.” Midrash Mishlei 22:6 We are obligated to observe the testimonies and statutes and laws just as we are obligated to observe the laws of the Passover offering which is eaten with matzot and bitter herbs. The word Pesach is related to skipping or hopping. The Holy One skipped over the four hundred years of exile and we eat the bread of affliction, the food of slavery, to teach that God redeemed us to become His servants. Therefore bitterness would come later when we were enslaved by the four kingdoms. And so we cannot claim we were coerced. We were redeemed to become God’s servants. This is the reason for the statement “One may not eat the afikomen after the Pesach offering.” This was meant to remind us that there would come a time when there would no longer be a Passover offering when we are in exile. The taste of the Pesach would remain with us as a reminder of past redemptions. It was meant to hint that God took us out of Egypt before the allotted time to become His servants. Since all of this happened during the years of slavery and we were redeemed to become God’s servants we are obligated to serve Him, observe God’s statutes , God’s teaching and there is no reason to protest.", + "This is the essence of the answer that is given in Parshat Va’etchanan to the question of the wise child’s question: “We were slaves to Pharaoh in Egypt and Adonai freed us from Egypt with a mighty hand. Adonai wrought before our eyes marvelous and destructive signs… and He us freed from there, that He might take us and give us the land .... Then Adonai commanded us to observe all these laws…. to observe faithfully this whole Instruction,” (Deut. 6:21-26) His question was regarding the protest of coercion. While it is true Adonai is our God but we are not obligated to observe the laws because we were coerced as has been said. His father says to him, “We were slaves...with a mighty hand...in other words, God did this before the allotted time and therefore, God redeemed us to make us His servants so there is no reason to protest. Furthermore, the purpose of the Exodus was to give us the land of Israel as Scripture states, “God took us out...to give us.” There is no claim of coercion here since there was no coercion in the giving of the land. The land was given on the condition that we observe the Torah as it is written “And he gave them the land of nations,” (Ps. 105:44) so that they will observe God’s statues….thus for these reason we left Egypt to observe God’s statutes and there is no protest of coercion either because God took us out to be servants or because the land obligates us to observe God’s commandments and live righteously and observe all the commandments.", + "Come see the difference between a God fearing person and a wicked fool who distracts others by asking, “What is this rite to you?” (Ex. 12:26) In other words he is asking why we must observe the Passover offering, about which it is written, \"You shall observe this rite.” (Ex. 12:25) The wicked fool says: First, if we offer the Passover sacrifice so we can separate ourselves from idolatry, this is coercion. If so then even accepting God as the true divinity is coercion, so we should be able to worship idols! How much more so is this the case at Mount Sinai when God held the mountain over our heads - this was the most famous act of coercion.
How can the father answer such claims as his heart trembles at the ruinous words of his foolish child! (Prov. 18:7) He becomes angry with him and responds, “For you and not for dogs! For you and not for him!”154See BT Megillah 7b this expression is used in conjunction with a discussion of preparing food on the festival. Chida uses the expression in a derisive way here. God did this for You but not for him or even a dog! Since he separated himself from the community he has denied the central principle of Judaism, by saying that accepting God is coercive. He is a complete fool….How much more so here in the case of the rite of the Pesach. It is not considered coercion since God redeemed us with many miracles, signs and wonders. If the wicked one had been in Egypt he would not have been redeemed since God knows our inner thoughts and can see in the darkness of our hearts if he offered the Passover offering but his heart was committed to idolatry. As a result he would not have been redeemed. There would have been no deliverance through God, Selah! (Psalm 3:3)", + "Continuing with the simple child, who asks according to his simplicity. He heard that it was suggested that God, in His compassion, took us out of Egypt before the allotted time for the purpose of having us serve Him. He has no doubt about serving God but he asks a straightforward question, “What is this?” (Ex. 13:14) In other words, hadn’t they completed their four hundred years starting from the birth of Isaac so that the time of the Exodus was correct? His father should teach him according to his level of knowledge and answer him succinctly, “‘It was with a mighty hand that Adonai brought us out from Egypt, the house of bondage.” (Ex. 13:14) In other words, (say to him), pay attention that God does not prevent good for those who walk in innocence. Indeed, God certainly redeemed us with a mighty hand from Egypt before the allotted time. This is the meaning of “with a mighty hand.” This was not from the birth of Isaac since the servitude had to take place in the land of Egypt first. If you were to think the count was from the birth of Isaac, why was the exile in Egypt necessary? It could have all taken place in the land of Canaan. It is necessary to say that the land of Israel was already promised to them. The Merciful One said to Abram, “In a land not their own.” In a considerably few years, God redeemed Israel from Egypt so that we might become God’s servants.", + "The one who lacks the intellect and is limited in thought155See Jeremiah 48:11 עַל־כֵּ֗ן עָמַ֤ד טַעְמוֹ֙ בּ֔וֹ (their fine flavor has not remained) and Exodus 14:3 סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר (the wilderness closed on them). These are fine examples of the playful way Chida uses language. The word טַעְמוֹ֙ its flavor also has the meaning of intelligence or sense, And in the verse from Exodus the word הַמִּדְבָּֽר wildreness can also be vocalized to be speaker, so that the words mean, he closed off his ability to speak, an appropriate description of the one who does not know how to ask. does not know how to ask. To him his father says, “It is because of this that God did this for me…” That is,”Since we did not complete the 400 years decreed in the Covenant of the Pieces, God sanctified us with the Torah. In this way, “Sanctification cancels subjugation.”156See BT Ketubot 59b.4“Because of ‘this,’” (zeh) refers to the statement, “This (zeh) is my God and I will enshrine Him;” (Ex. 15:2) because God sanctified us and prepared us to serve Him. God acted with great compassion when He took us out of Egypt before the allotted time. The expression, “Because of this,” is also explained as at the time that matzah and maror are before us. Matzah is the bread of affliction reminding us that God redeemed us to serve Him. The subjugation to the four kingdoms is hinted at by the bitter herbs. Maror has the same gemartria as mavet, death, because exile is as bitter as death….we went forth before the predicted time for the purpose of serving God. This was the glory of Israel - Serving God would be a merit to us.", + "Let us now explain the questions of the four children and the answers given to each of them, in brief. The question that the wise child asks is set in the time of the Temple and the Jewish people were living in their own land. It was fitting to show signs of freedom and to rejoice even though we had been slaves to Pharaoh and had lived through a long and bitter exile which weakened them both physically and spiritually. We rejoice at what God did - we were slaves and God freed us. But now we are slaves again. This is what the wise child asks, “What are these testimonies, statutes and judgments which the Lord our God commanded you?” He says, “You and your ancestors are exhausted by the exile over many hundreds of years and suffering from the severity of subjugation to the kingdoms. What is the place of these signs of freedom that we went out from beneath the hand of Pharaoh? The parent answers wisely: these testimonies and laws are according to the laws of Passover. The Passover promises us that God will return and redeem us again with an eternal redemption. This is the meaning of the statement, “We do not eat anything after the Passover offering.” It serves as a hint that even without a Passover offering, the taste (of the Afikomen) is a sign that we will again offer the Passover offering and God will redeem us. That is why we continue to do it even during the harsh exile as a way to strengthen our faith in redemption. God will again lighten the darkness with a complete redemption", + "This foundation of this answer is based on the verses in the Torah, “We were slaves etc.” We will introduce what my grandfather and teacher taught in Hesed L’Avraham. The purpose of Israel’s subjugation in Egypt was because God knew that Israel would also be subjugated to four Kingdoms. In order that Israel should not despair of salvation, God caused them to be subjugated to Egypt first. Egypt was ruled over by Samael and Rahab who also ruled over all the nations of the world. If (Samael and Rahab) could not withstand Israel, how could the other nation and their angelic princes? This is the reason for the Torah answer: “We were slaves to Pharaoh,” who was extremely mighty due to his association with Samael and Rahab. The verse continues, “In Egypt”- Egypt was under the authority of mighty angelic princes. “And God took us out...and God performed...” (Deut. 6:21-22). The reason was to pressure us that God would do the same for every people, and to angelic princes who attempt to rule over Israel, for “If the cedars went up in flame, (what shall the hyssop of the wall do)?”157See BT Moed Katan 25b It is for this reason that we have all the symbols of freedom. From the Exodus from Egypt we know with certainty that we will merit and live to see the coming of the Messiah. It is also the reason that we do not eat after the Passover offering. It reminds us that even if the Passover offering is no longer offered, its taste/reason (ta’am) remains and we eat it to celebrate redemption by God.", + "There is another way of understanding the wise child’s question and the answer given to him in the Torah. It is known that if Israel had delayed leaving Egypt even another second (God forbid) Israel would have become impure by entering the fiftieth gate of impurity. They would have had an entrance (to the impurity of Egypt) but no exit (from Egypt).158See BT Gittin 56b The reason they escaped is that Moses, our teacher, had attained the forty ninth gate of holiness. As long as the redeemer attained an equal level of holiness to the level of impurity and husks, he could save them; but if they surpassed this level, Moses would not have been able to save them.
It is known that Rabbi Akiva reached the fiftieth level of purity; he excelled in wisdom and was complete in his learning so that God was with him. As a result he might say, “It is because of the wondrous greatness of the Exodus and its miracles, that Adonai our God commanded you (to perform these acts). For you did not attain the fiftieth level of purity (like me). However, I and those like me would have been able to understand the commandments because our strength is mighty enough to take Israel out of Egypt even if they had entered the fiftieth gate of impurity!”
We know from the sages that some of God’s commandments were known as statutes (chukim) since they are without any explanation because of our limited intellectual capacity. But really all the commandments have deep and meaningful reasons so that there are no commandments without an explanation. This is true even of the law of the red heifer whose explanation was not revealed even to King Solomon but was known to Moses. This is how the ancient one159Mishnah Keilim 25:4 The expression kat kodmim appears here but has a totally different meaning related to matters of holiness. Chida understands it as kat, the group, kodmim, of ancient ones. explained the verse, “For it is a statute (chok) for Israel; a ruling (mishpat) for the God of Jacob:” (Ps. 81:5) Even though it is a statute (a law without explanation) specifically for Israel, but in truth, they are not statutes but rulings (mishpat) for the God of Jacob (rulings which can be explained). It is something for which God has a reason but in our impoverished state, these laws are like statutes. A person with such wisdom among the Jewish people to whom God is so close and who has attained the fiftieth gate of holiness, knows the reason for every commandment and statue! Thus, that which is written, “What are these testimonies and statutes and rules which Adonai our God commanded you,”160In other words, the wise child says - God commanded you to observe these laws because you could only be redeemed by Moses who attained the forty ninth level of purity. But I as a wise child, like Rabbi Akiva have attained an even higher level of holiness! Therefore the wise child’s question ends with “Which God commanded YOU - not me!” I wonder if Chida is addressing some antinomian sectarians in his time similar to the Sabbateans who believed they had surpassed the commandments. means they are statutes, testimonies and rules but you do not have the ability to understand their wondrous wisdom as I do. This person might say that the mysteries of the whole Torah are revealed before me so they are true rules of God and not statues (chukim). All the mitzvot of Passover are obligatory for you, even people without the intellectual ability to understand them which is not the case for me and those like me. Since I have attained the fiftieth gate of holiness and I am not obligated in this. Even if you had descended to the fiftieth level of impurity I would have been strong enough to take you out of Egypt since my strength of holiness is equal to your impurity.”", + "However if you analyze it this way, this is not right. For sages do not eat bread but only matzah and maror (on Passover)161Here, Chida rebukes those who make such an argument by saying - no matter how high one’s level of spiritual attainment one may reach he still has to eat matzah and maror on Passover and not bread. according to all the statutes of Passover! If Israel had reached the fiftieth level, they would have escaped through the Exodus, receiving the Torah and the reincarnation of souls. But if, God forbid, they had delayed leaving Egypt and the majority of Israelites had become impure by entering the fiftieth level of impurity then the blemish would have increased until even the most exalted holy ones of the tribe of Levi had become blemished. Where then would wisdom be found? No person would have merited holiness at all and the gates would have been closed. For, “When Israel rejects what is good; An enemy shall pursue him. (Hosea 8:3) Then the entire seed of Israel would have become impure. This is the answer in the Torah to the wise child’s question: “We were slaves to Pharaoh in Egypt by association with the angelic prince whose idol we worshipped as a nation within a nation. God had to destroy the heavenly array of angelic princes in order to take us out. He then gave us statutes and laws, etc. “It will therefore be to our merit before Adonai our God to observe faithfully this whole Instruction…” (To Rabbi Akiva we say,) It is through this means that you merited (to reach this spiritual plain). If we had delayed a bit we would not have received the Torah or reached his level, not even part of it. Therefore (wise child) do as we do, observing the rite of Passover.”", + "It is also possible that the wise child’s question is about the two symbols of slavery - matzah and maror - and the two symbols of freedom - dipping and leaning. Together they make four. It is to this that he alludes when he asks: “What are these testimonies …” The answer is, “We were slaves to Pharaoh in Egypt.” This hints at two: “Pharaoh,” the cruel king, and “In Egypt,” the wicked nation. Or else, “In Egypt,” the angelic prince of Egypt who we worshipped so that we were subjugated to Egypt both body and soul. For them we have two symbols of slavery: matzah, which hints at the physical slavery, and maror which alludes to the subjugation of the soul, as Rabbi Moshe Alscheich162Alsheikh, Moses (d. after 1593), rabbi and Bible commentator, born in Adrianople. He studied in Salonika under Joseph Taitaẓak and Joseph Caro, and then emigrated to Ereẓ Israel, settling in Safed, where he gained prominence as an halakhic authority, a teacher in two talmudic academies, and a preacher. He was active in communal affairs and was a member of the rabbinical court of Joseph Caro, who conferred upon him the full ordination which had been reintroduced by R. Jacob Berab. (wikipedia) of blessed memory explained on, “They embittered their lives.” (Ex. 1:14) Then, “And God took us out of Egypt with a mighty hand...and commanded us to follow all these statutes,” (Deut. 6:20-25) In this way we became free physically and spiritually, for God in great compassion sanctified us with His commandments. Among them were two symbols of freedom for the redemption of our souls and our bodies. Let us all say before God, Halleluyah!", + "It is probable that the wise child’s question is the first examination in connection with the statement, “One asks and teaches (the laws of Passover) thirty days before Passover.”163See BT Pesachim 6a-b The sages said that Moses decreed that Israel should study the laws of Passover before Passover and the laws of Sukkot before Sukkot. (See Rabbi Joseph Caro, the Beit Yosef, S. 429) This was to take place thirty days earlier because of the sacrifices and the decree was never removed. Later authorities pointed out that there are sacrifices on the other holidays such as pilgrimage and rejoicing sacrifices. This child asks, “What are these testimonies...which Adonai our God commanded you,” that is, those who dwell in the darkness of the exile. It made sense to begin studying the laws of Passover thirty days earlier when the temple existed. It was necessary to study thirty days prior to Passover because of the Passover offering but now, when we are in exile, what is the purpose of beginning thirty days earlier? Further, it says thirty days for all the festivals and what is the purpose for the other festivals? To this one answers “Just like the laws of Passover.”That is, there are sacrifices on all the holidays such as the burnt, pilgrimage, festive and joyous offerings so one must begin thirty days before. And if you argue, now that there are no longer sacrifices, you should know that the tradition has not been uprooted. Don’t we see this in the statement “One does not eat an afikomen after Pesach?\" Now, we say, \"One does not eat after the afikomen,\" or after the matzah, as a reminder, and that the decree of studying the laws of Passover still stands today." + ], + [ + "Summary: Chida points out a number of things based on the text regarding the wicked child. First, he is filled with rage - and he is answered with anger. Second, his question reflects a deep understanding of Jewish law. The Passover offering is one of only two positive commandments for which the punishment is karet, incision, or being cut off from the Jewish people. Why should the punishment be so serious in these cases, he wonders since God already promised to redeem us from Egypt? The rejection of the Passover offering (and circumcision) however reflect an unwillingness to give up idolatry. Interestingly, Chida compares the Torah’s answer to teh wicked child to that of the Haggadah. The Torah’s answer is offered without the anger we see in the Haggadah.
The wicked one, what does he say? “What is this service to you?” He says ‘to you’ not ‘to me…’ Since he excluded himself from the community he has denied the cardinal principle of Judaism. Therefore set his teeth on edge by telling him: “It is because of that which Adonai did for me when I went forth from Egypt.” ‘For me’ and not ‘for him;’ had he been there he would not have been redeemed.
The wicked one watches and grinds his teeth in anger. In his wickedness, “he scatters deadly firebrands, arrows, like a madman.” (Prov. 26:18). (He asks,) “There is no penalty of karet164Karet (‘excision’) is the biblical penalty, for certain offenses, of being ‘cut off from the people’; for example, for failing to be circumcised for any other positive commandment; why is there one for failing to offer the Passover offering? Isn’t it a positive commandment? We find this penalty only in the case of the Passover offering and circumcision! The impure one expresses surprise and says, “What is this rite to you, since according to your opinion there is only karet for those who transgress negative commandment? The Passover offering is a positive commandment and one who neglects it does so by sitting and doing nothing.165It is worse when one transgresses by taking a forbidden action - all this person is doing is ignoring Passover, as with most positive commandments. (not by performing a forbidden act) Why is the Pesach offering different from other positive commandments? His fury is expressed when he says “To you” instead of saying “to him” since he separates himself from the community and thereby denies a principle of faith.
Thus we answer him: Is not the purpose of the Passover offering the rejection of idolatry? As the sages said, “Go set aside the lamb for yourself...” (Ex. 12:21) Separate yourself from idolatry and offer a lamb for God’s commandment. Since he sets himself apart from the community by denying this commandment it is as if he worshipped idols; this is what is meant by a denial of the basic principle. He also casts doubt on the mitzvah of circumcision which is also a denial of God. This too is a positive commandment for which the penalty is karet. His error is thinking that there shouldn’t be a penalty of karet for the Passover offering, and then saying the same for circumcision. Actually, the reason we went out from the land of Egypt was for the merit accrued through the blood of the Passover offering and of circumcision. The wicked one questioned the legitimacy of the two types of blood, Passover and Circumcision. If he had been in Egypt he would not have been redeemed!", + "It is possible that in his wickedness, he sought to uproot all the commandments related to Passover, using the verse, “they shall be enslaved and oppressed for four hundred years... in the end they shall go free with great wealth,” (Gen. 15:13-14) He asks, “From the beginning God told Abraham that they would leave Egypt after 400 years so what is the point of all these commandments as a means of leaving Egypt and all the praise for the Exodus? God had already promised to bring them out.” That is the point of his question, “What is this service to you?” The one who answers him becomes angry and says, “‘To you’ and not ‘to him’ since he separates himself from the people of Israel and denies the fundamental principle. The heretic asks, “What is this service to you,” because he doesn't believe in the Torah. Therefore you should set his teeth on edge by saying, “It is because of this which God did for me...if he had been there he would not have been redeemed,” since he would have died during the plague of darkness.", + "I saw that Rabbi Isaiah of Trani the Elder,166Isaiah di Trani ben Mali (the Elder) (c. 1180 – c. 1250) was a prominent Italian Talmudist. He is often confused with his grandson who bears the same name. Isaiah originated in Trani,an ancient settlement of Jewish scholarship, and lived probably in Venice. He was a prolific writer. He wrote: Nimmukei Homesh, a commentary on the Pentateuch, consisting mainly of glosses on Rashi. The work has been printed as an appendix to Azulai's Penei Dawid (Leghorn, 1792) (Wikipedia) in Nimukei Chumash on the Torah, (Parshat Bo), writes, “What is this service to you? To you and not to him. We have explained that this is the question of the wicked child who asks a question by saying, ‘to you,’ and not ‘to us.’ It has been asked, isn’t it written in Parshat Vaetchanan, `When your child asks you…that Adonai our God has enjoined upon you…” (Deut. 6:20-21) One might explain that there the child includes himself in his question by saying, ‘Adonai, our God,’ while the wicked person doesn’t include himself by saying ‘us.’ Rather he says ‘to you.’' Further, I was surprised that the wicked child asked, “What is this service to you,” and he answers ‘We do not eat an Afikomen after the Passover offering.’167Apparently this comment appears in Rabbi Isaiah’s commentary on the Torah but not in comments on the Haggadah. Why does he need to say this and why does he repeat it? One might say that even though this child is wicked, in his cleverness he asks this question because he notes that we eat two sacrifices: the Passover offering and the Chagigah offering. Yet the Passover offering is eaten after the Festive offering which satiates our hunger. As a result he asks, “Isn’t the Passover offering the essential offering of the day; so why do we eat the Chagigah offering first to satiate our hunger and not the Passover offering which is more important. Because of this we say to him, “We do not eat an Afikomen after the Passover offering.", + "Behold this version of the text of Rabbi Isaiah, ‘One does not eat the Afikomen after the Passover offering,’ is new. And I do not know where the Rabbi found it. The questions of the four children and the answers appear in the Mechilta, at the end of Parshat Bo but it is like our version of the text except for a few variations in the text, Still, Rabbi Isaiah’s explanation of this passage applies to the wise child and it is offered there by Rabbi Kolonymous, when he writes, “This is what Rabbi Isaiah has written.” It would appear that Rabbi Isaiah in his commentary to the Haggadah changed it from his explanatory notes in the Torah commentary and wrote this explanation regarding the question of the wise child.", + "A problem was raised by Rabbi Isaiah regarding the wise child’s question, “Which Adonai our God commanded you,” that the wise one did not say, “commanded us,” He answers this question by saying that the wise child included himself in the community by saying “The Lord our God.” I heard similar answers from other commentators who said that the wise child mentions God while the wicked one doesn’t. The sages quoted a clear statement, “I found that wisdom is superior to folly as light is superior to darkness.” (Ecc. 2:13) That is, there is an addition in the words of the wise child that the wicked fails to mention: the wise child mentions God, as in “Light is superior to darkness.” In Genesis “God calls the light day but the night darkness.” In the case of light God is mentioned but not with darkness.", + "As this has been explained, one must also explain the answer of the wicked child in Parshat Bo. It states, “You shall say, ‘It is the Passover sacrifice to Adonai,” (Ex. 12:27) There is no hint of complaint on the part of question (in the Torah) while the Maggid portrays the questioner as pouring out hot wrath when he says, “What is this service to you?” Also the Maggid connects the question to the wicked child but he does not bring the answer t in the Torah. It might be that the answer is also related in the Torah, Parshat Bo, “And when your children say, ‘What do you mean by this rite?’ you shall say, ‘It is the Passover sacrifice to Adonai’...The people then bowed low in homage.” (Ex. 12:26-27) One might compare this with the passage in Parshat Vaetchanan (Deut. 6:20) containing the question of the wise child where it is written, “When your child asks you…” or Parshat Bo (Ex. 13:8), “You shall tell your child…” the one who does not know how to ask, and at the end of the same portion, “And when, in time to come, your son asks you, saying, ‘What does this mean?’” (Ex 13:14) which is the question of the simple child. Why in the case of the wise, simple and the one who cannot ask, are the questions formulated in the singular, “Your son,” while in the case of the question posed by the wicked child, is it written in the plural, “And when your children ask you?” Just the opposite - it should have been written in the plural for the wise child and in the singular for the wicked child!
Furthermore, for the wicked child it states, “And when (v’hayah) your children say,” and the sages have said in general that whenever a verse begins with the word v’hayah, it suggests something happy.168See Deuteronomy 26:1, See Ohr HaChaim ad locum, among other places Yet what joy does the wicked child bring? Can one find a place where the language v’hayah with happiness since it is associated with broken sighs? And what father rejoices at the burial of his wicked child? Would the child’s mother and father rejoice if they found a place to bury their wicked child? Furthermore, it is written, “The people then bowed low in homage.” Rashi explains, “They bowed in thanksgiving for the tidings of the approaching deliverance, the promise of coming into the land, and regarding the children whom they would have.”169See Exodus, Rashi 12:27 This seems strange since the tidings regarding children are evil tidings since the children turn out to be wicked and there is no place where bowing low is associated with sorrow and sighs.
It would appear that the expression, “What is this service to you,” is not definitely associated with evil. If a righteous person who is associated with sanctification says, “What is this service to you,” we would not necessarily judge him negatively and say that hit is heresy and that he denies the fundamental teachings of Judaism. Rather we would say that we are obligated to judge him favorably so that he was not drawn to evil. We presume that he is righteous. But if he is wicked, we would presume that he was acting wickedly and assume that this statement “What is this service to you,” is an incriminating statement, and that he removed himself from the community of Israel. It is because of this that the Torah changes the language here and says, “And when your children say…” using the plural language and using the word v’hayah which is associated with joy. Also the answer states, “You shall say, It is a Passover offering,” using the Hebrew word Amar which is conciliatory, so that they will think that their children can be righteous, even as they say, “What is this service to you. One should not judge such children harshly and one should presume (the best about them). The parents should answer them in a conciliatory fashion, “It is the Passover offering…” We conclude that it is the wicked person who asks, “What is this service to you,” an unpleasant question, and that he is removing himself from the community by denying the basic principles of faith. In the language of the answer, however, we use the plural, the language of joy, as well as conciliatory language in order to ‘sweeten’ the question. In this way we presume that it is a wicked person who says this. Certainly he asks this question with wicked intentions and therefore we answer him hashly, but we also say, “And the people bowed in homage.” This implies that it is good tidings that the children may turn out to be righteous... From this, the sages conclude that this is the wicked person’s question (in the Haggadah). For if it is the wicked person asking, “What is this service to you,” then we must cast guilt upon him by, “breaking the jaw of the wrongdoer,”170See Job 29:17 blunting his teeth by speaking harshly to him. Therefore, the Magid of the Haggadah does not quote the answer in the Torah. Scripture speaks of the children of Israel as all coming from good stock. From there we learn that if the question belongs to the wicked one then the answer should be direct and bitter, turning away from him. Thus we have explained everything!", + "Rabbi Haim Abulafia,171Hayyim ben Jacob Abulafia (born 1660 in Hebron, died 1744 in Tiberias, Ottoman Syria) was a rabbinical authority. He was the grandfather of Hayyim ben David Abulafia and grandson of Isaac Nissim aben Gamil. Abulafia was a rabbi in Smyrna, where he instituted many wholesome regulations. In his old age he restored the Jewish community in Tiberias wonder of the generation, of blessed memory, author of Sefer Mikra’ei Kodesh (Page 6) explains, “What is this rite to you - the intercalation of the year,.” to mean ‘You may intercalate’ the calendar at any time you want. (The statement goes on to say) “...It is because of this right of intercalation which God gave me,” as is stated, “This month shall be the beginning of months to you.” (Ex. 12:1) God says, “Until now intercalation was in My hands; now I am placing it in your hands, as it is written, “When is Rosh Hashanah? God says, “You and I will ask the earthly court.””172Pesikta D”Rav Kahana 5:13 The wicked person assumes that in order to set the calendar God took us out of Egypt. This is heresy! (See what Rabbi Abulafia wrote there at length.) One can explain this matter: “The commandment of “This month shall be to you,” was a foundation stone and the first commandment. Yet it is written that in our poverty we worshipped idols in Egypt. We could make the claim - if the Holy One wanted to rid us of idolatry, why didn’t he simply abolish it since they believed that acts of god were greater (than acts of human beings.) Now when all the Israelites saw that God brought judgment upon the gods of Egypt they might have come to the false conclusion that acts of heaven are greater (than acts of human beings) and if God didn't want idolatry why didn’t He just abolish it? God brought about judgements against the gods of Egypt. Rather God brought vengeance upon Egypt because they tried to destroy us and so he judged their gods.But the worship of idols itself didn’t matter to him. This (conclusion) caused the destruction of the cornerstone of our Torah. Therefore, the first commandment which we received, “This month shall be to you” was given to the court to teach that human actions are better and so they should not conclude that we can worship idols. Now, the wicked person doubts the commandment of intercalation of the calendar since he concludes that the acts of God are better and because of this he errs regarding the intercalation and denies the principles of faith particularly regarding idolatry by claiming if God didn’t want idolatry why didn’t God just abolish it? Because of this you should say, “To You and not to him,” because he removes himself from the community by denying the basic principles of faith. He says, It is because of intercalation that I am of the opinion that human actions are preferable. I separated myself from idolatry, I circumcised myself twice in order to uproot the assumption that acts of heaven are preferable, as I will explain later. If the wicked person had been there, he would not have been redeemed since he held that acts of heaven are better and he would not have performed the Passover offering or circumcised himself. Without the blood of Passover and the blood of circumcision his blood would have been on his own head. He would have been polluted in the very place he should have been redeemed.", + "Our teacher, Rabbi Yosef David,173I am not certain if this is the correct person Chida identifies here: Hacham Yosef David, son of Hacham David Shabtai, was born in Salonica, in approximately 1660. In 1702, Hacham Yosef David was appointed as a dayan and, in 1728, as President of Salonica's rabbinic court and community. He issued responsa to hundreds of halakhic questions that reached him from the entire region – Salonica, Turkey, Egypt, Italy and more. He headed the senior yeshiva, where one of his greatest students was Hacham Yosef Molcho, author of the Shulchan Gavohah. told the following story regarding the students of the Ari: in the time of Rabbi Chaim Vital, of blessed memory, an individual injured himself on the first night of Passover. They asked Rabbi Chaim Vital, how this could be - doesn’t the Torah promise that the night of Passover will be “A night of watching” (leil shemurim). How could it be that a person should break his leg on the joyous and holy festival? Rabbi Vital revealed the mystery that the man had committed a transgression on that night and therefore suffering came upon him. It would appear that it is written “a night of watching” specifically for those who have not transgressed. If one continued to sin on the night of Passover, this night is not a “Night of watching for him….. The truth is it is watching “For you,” but not “for him” because he has transgressed on this night. If he had been in Egypt he would not have been redeemed because he transgressed and was no longer protected. These are the words of Rabbi Yosef David.", + "From this we can correctly explain the language of the Torah, “That was for Adonai, a night of watching.” (Ex. 12:42) When is the night of watching? It is a night “For Adonai;” that is, it is a night that is sanctified and set apart for God through the fulfillment of commandments. Only then is it a night of watching. But if it is not “for Adonai” if they commit transgressions on this night. It isn’t a night of vigil/watching for those people who devote themselves to their animal appetites and do not act like those among the people of Israel who busy themselves with the laws of Passover, matzah and maror to fulfill the commandments so that the night of vigil is upon them." + ], + [ + "Summary - The Simple child’s question is not as simple as it seems at first: “What is this?” Because of his purity of heart he is given permission to ask about anything regarding Passover and the Seder. He wonders about why it is necessary to have two symbols of slavery and two of freedom, and what the significance of the haroset is. Chida goes on to analyze the full passage in Exodus from which this question is taken. Of special interest is the question regarding the first born women - why weren’t they sanctified like the first born men.
The simple one, what does he say? “What is this?” (Ex. 12:26) You shall say to him, “With a mighty hand Adonai brought us out of Egypt.
The simple child is given permission to express himself and ask about anything, “What is this?” since there are other things which we do. There are two symbols of freedom and two symbols of slavery at the Seder: matzah and maror are symbols of slavery while dipping and leaning are symbols of freedom. Why are there two symbols (of each)? It should have been enough with just one symbol. The father gives a simple answer, “It was with a mighty hand that Adonai brought us out from Egypt, from the house of bondage.” (Ex. 13:14) This is the essence of the Exodus and further it was performed with a strong hand; therefore we have two symbols of freedom. God took us out of Egypt from beneath the control of the heavenly prince known as Egypt, as the sages state regarding the verse, “the Israelites caught sight of Egypt174Note that it says Egypt and not Egyptians. The people caught sight of the prince Egypt advancing toward them. Since the verse is singular, the sages interpret the word mitzrayim and singular as well. advancing upon them.” (Ex. 14:10) And also from the house of bondage - the Egyptians, the nation to which we were enslaved. We were enslaved to the heavenly prince and to the nation, so we have two symbols of slavery.", + "It is also possible that in his innocence the simple child asks, “How could God smite every first born, taking justice into His own hand? The answer is, “With a mighty hand God took us out.” That is, with great strength God took us out because if God hadn’t and we had delayed even one more second in Egypt the impurity of Egypt would have clung to us, lowering us to the fiftieth level of impurity. The name of Israel would have been obliterated, God forbid. In a place of great loss a person may take justice into one’s own hand.", + "Or maybe the simple child asks, after making the charoset, a reminder of the mortar, why was it necessary to have maror, which alludes to the verse, “They embittered their lives?” We have already hinted at the matter of “making bricks with mortar, and sorts of tasks in the field,” (Ex. 1:14) with the charoset. The father answers, “WIth a strong hand God took us out.” Chozek yad, “With a strong hand.” The harshness of subjugation helped us complete the slavery; therefore, we have something special to hint at the harshness of the slavery - the maror is an allusion to “They embittered their lives.” This was essential to the Exodus.", + "It is possible to interpret the rest of the verses at the end of Parshat Bo, as an answer to the simple person. It is written: “You shall say to him, ‘It was with a mighty hand that Adonai brought us out from Egypt, the house of bondage. When Pharaoh stubbornly refused to let us go, Adonai slew every first-born in the land of Egypt, the first-born of both man and beast. Therefore I sacrifice to Adonai every first male issue of the womb, but redeem every first-born among my sons.’ And so it shall be as a sign upon your hand and as a symbol on your forehead that with a mighty hand Adonai freed us from Egypt.” (Ex. 13:14-16) One might think, before beginning “With a strong hand God took us out,” the verse should have begun, When Pharaoh was harsh, “God took us out with a strong hand.” Further, one wonders why God did not command the firstborn females to also sanctify themselves since the Egyptian firstborn females also died in Egypt as the sages state, “All the first born females died in Egypt except Batya bat Pharaoh who was saved through the merit of Moses.175According to Shemot Rabba 18:3 - the first born females also died in Egypt; Other Midrashim disagree. Among the Acharonim,176Aḥaronim in Jewish law and history, are the leading rabbis and poskim (Jewish legal decisors) living from roughly the 16th century to the present, and more specifically since the writing of the Shulchan Aruch in 1563. there are those who say that firstborn women should also fast on Passover Eve. If this is so, why weren’t the female firstborn set apart and sanctified (like other firstborn)? Do we not set apart other first born animals, even the first born of the asses177See Numbers 31:30 were sanctified though they are impure animals. After some time I came upon Sefer Maaseh Rokeach (a commentary on the Mishnah) by Rabbi Eliezer of Cracow,178Rabbi Elazar Rokeach, also known as Eleazar ben Samuel (c. 1665—1742) was the author of Maaseh Rokeach and Chief Rabbi of Amsterdam. of blessed memory. The Rabbi explores why the women did not practice pidyon. He answered that there was a debate in the upper world saying “as these, so these. Since the males were condemned (for worshiping false gods) they needed redemption. But there was no condemnation of women for, as is known, it is because of righteous women that we were redeemed from Egypt. Therefore there was no danger of them dying like the males who were denounced and so God saved them. See what is written there at length in Masechet Bechorot.", + "A Midrashic interpretation of the text is offered: the sages said that harshness of subjugation in Egypt shortened the time that the Israelites were enslaved. Since the Israelites were considered children to God, God caused the harshness of subjugation to subtract from years of slavery. It can be compared to a king who became angry with his son and banished him. Anyone who treated the son with kindness during the time that the king was angry, found favor before the king. But if the son had been a slave, kindness would have meant nothing to the king. Anyone who caused suffering to a slave and avenged him would have been judged praiseworthy. This is similar to what Rabbi Akiva said in a discussion with Turnus Rufus (chapter 1 of Baba Batra):179See BT Baba Batra 10a as the heavenly prince of Egypt said Israel was “a nation within a nation;” (Deut. 4:34) so that the Israelites were idolaters just like the Egyptians. It was necessary to prove that even the wicked of Israel who worshipped idols and the ignorant who had no understanding were considered God’s, “children.” This is why their redemption was necessary: most of the Israelites were idolaters and ignoramuses at that time who lacked understanding. But God desired for the sake of His righteousness that the first born of Egypt be stricken - even the first born of the animals - to teach that even animals that were first born had to die. This was proof that since Israel are God’s children, even if they acted like animals, they were still judged as God's children. The first born asses were also killed if they were “firstborn;” so too, ignorant Israelites were precious and excluded from the final plague (even if they acted like asses). (See The author of Mishnah LaMelech,180Judah ben Samuel Rosanes (1657-1727) was Rabbi of Constantinople and son-in-law of Abraham Rosanes I.On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi of the Ottoman empire. He died at an advanced age in Constantinople on April 13, 1727. Mishneh la-Melek (ib. 1731), glosses and comments on Maimonides' Mishneh Torah; later it was printed together with the Mishneh Torah. on the Mishnah Torah, Laws of Slaves, chapter 3 writes that a kohen who is ignorant, has no holiness.) Since all are God’s “children,” and are considered first born as Scripture states, “Israel is my first born child,” (Ex. 4:10) the harshness of slavery was shortened - including for the wicked and the ignoramuses. As a result, the completion of the the slavery arrived when it did. Because of this, our Creator commanded us to sanctify the first born of human beings, animals and even asses to teach that human beings who act like animals and asses are still called firstborn. This was essential for the Exodus - God smote the animals and the asses to show that just as they were among those who faced the bitter cup of death, so too were the wicked who were compared to animals (See Ps. 49:13) and the ignorant. They are all called firstborn and what evil was done to them was taken into account when the time of the redemption was pruned. (Song 2:12)", + "Based on this reasoning it is possible to understand why the simple child asked the question in his simplicity, “What is this?” That is, he is asking, “What is the reason for the sanctification of the first born animals?” And if you answer that it is because all the first born animals in Egypt died this is still difficult - what was the reason for smiting the first born animals in the first place? The reason why the first born of the other male and female slaves were punished was because they rejoiced in the suffering of the Israelites who were enslaved with them. But why animals? And even more, what did the first born asses die in Egypt and why sanctify the first born asses who were impure? His father says to him, “It was with a strong hand that God took us out of Egypt;” that is, God took the Israelites out with a strong hand because it was before their time to leave Egypt. This was the reason for the harshness of subjugation. The harshness hastened the time of redemption because the Israelites are the children of the living God. Pharaoh refused to send us out because we were also idolaters and were considered like lowly animals of all the slaves. The ignorant of Israel were also like asses and it was found that like the Egyptians they sinned through idolatry. It seemed obvious to the Egyptians that the idolaters and ignorant should not have the status of God’s “children” so that the harshness of their exile would not be taken into consideration. To show their error God smote all the first born, even the animals and asses. This was to show that even first born asses were taken into account; how much more so the wicked and the ignorant of Israel who were still considered God’s children, as the verse states, “Israel is my first born child.” As a result, the harshness of the subjugation hastened Israel’s early redemption to show that every Israelite had the status of a firstborn. Since the Exodus from Egypt was related to the harshness of slavery, “It shall be a sign upon your arm and frontlets...because with a mighty hand God took us out of Egypt before the allotted time, including the wicked and ignorant. Therefore all of them were obligated to put on tefillin to remind them of God’s wondrous acts. God is with us because all of Israel are children, even the wicked and ignorant, as has been said.", + "Returning to our introduction, it is possible to explain the statement midrashically, “Israel is my firstborn child. I have said to you, ‘Let my child go so that he may serve me.” (Ex 4:22-3) Also Moses said, “Let my people go so that they may serve Me.” (Ex 7:16, 19; 9:1, 13) This matter is discussed in the Jerusalem Talmud in the eighth chapter of Berachot,181JT Brachot 60a “One who is waited upon by a Kohen is guilty of defrauding sacred property.” A question is raised in Hagahot Maimoniot (in the third chapter of Mishnah Torah the laws of slaves) based on Rambam’s statement, “A Kohen who becomes a slave cannot have his ear pierced because he would then be disqualified from the priesthood because of a blemish.182See Mishnah Torah Avadim, 3:8 Since he cannot have his ear pierced it implies he can serve as a slave at least during the period until shemita. In the Hagahot Mordechai183Mordechai ben Hillel HaKohen‎; c.1250–1298, also known as The Mordechai, was a 13th-century German rabbi and posek. His chief legal commentary on the Talmud, referred to as The Mordechai, is one of the sources of the Shulchan Aruch. He was killed in the Rindfleisch massacres in 1298. in Gittin it is explained that the case in the Talmud is different since one chooses to forgo his honor may do so. In Sefer Yad Aharon184 (Orech Chaim 128) writes that there is no problem for a Kohen who becomes a slave since the court sold him as punishment for having stolen. It would seem that the answer (of how a kohen could be a servant) is that after six years even if it is his desire to continue to serve his master, he may not do so because he cannot have his ear pierced and thereby forgo the priesthood because of a blemish. When the time that the court sold him for is complete, and he still wants to serve, he is not allowed to do so because a kohen who serves a person is guilty of misappropriating God’s property (ma’al). The author of the Mishneh LaMelech,185Judah ben Samuel Rosanes (1657-1727) was Rabbi of Constantinople and son-in-law of Abraham Rosanes I. His teachers in Talmud and rabbinics were Samuel HaLevi and Joseph di Trani the Younger. On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi of the Ottoman empire. He died at an advanced age in Constantinople on April 13, 1727. commenting on the laws of slavery in the Mishneh Torah, suggests that it is speaking about an ignorant kohen. According to the opinion of the Ribash186Isaac ben Sheshet Perfet (1326–1408) was a Spanish Talmudic authority, was born at Valencia and settled early in life at Barcelona, where he studied at the school of Nissim of Gerona. the Talmud is talking about a kohen who has no authenticated lineage. According to the opinion of Rabbeinu Simchah who is quoted by the Mordechai in chapter 5 of Gittin, this is implied by the fact that a kohen cannot give permission to someone else to lead the Grace after meal unless the person is his teacher or someone of higher status than him.
Now, until Aaron and his offspring were chosen for the priesthood, all the first born were considered the kohanim. When the moment of reckoning based on the Covenant of the Pieces came about, the Egyptians forced the Israelites to serve them even though they considered themselves firstborn, as scripture states, “Israel are my first born children.” Since the firstborn were considered kohanim and it was considered misappropriation for them to serve the Egyptians. As long as the Covenant of the Pieces was not fulfilled as God had decreed, they had no rights and so it was permissible for them to be enslaved by the Egyptians and serve them. The Israelites were considered like kohenim who were sold into slavery by the court. It was permissible for the buyer to use his services. The moment the decree was completed, Israel returned to their holy status and it was forbidden for anyone to use their service - to do so was misappropriation of God’s property (ma’al). This is the significance of the statement, “Israel is my first born;” they had the lineage which allowed for the statement, “Let my child go so that he may serve Me.” specifically serve Me, since it is prohibited for a kohen to serve anyone else since this would be ma’al. Similarly, Scripture states “Let my people (ami) go that they may serve ME;” that is, the word ami is an expression used for Torah scholars, as in the verse, “Declare to My people (my Torah scholars) their transgression,” (Isaiah 58:1 see Rashi ad locum187Rashi on 58:1 - and relate to My people their transgression These are the Torah scholars, whose every inadvertent sin is counted as a transgression, for an error in study is accounted as an intentional sin. ) That is: even though it might have occurred to you that they are ignoramuses, this is not so. Rather they became scholars the moment they received the Torah, “And all your children shall be disciples of Adonai. (Is, 54:13) Anyone who attempts to learn Torah is considered like one who has learned Torah. They are not exempt because of lineage or ignorance so that one can use their services… This is what the sages implied regarding the verse, “at the end of the four hundred and thirtieth year, to the very day…” since the end had come God did not prevent them for even one second (from leaving). Once the end of the decree had come, they could not serve the Egyptians of their own will or even with simple tasks because one who uses the services of the Kohen is considered guilty of misappropriation of their service. This is so according to those who hold that a kohen is not allowed to forgo his priestly status.", + "It is possible this is the meaning of the verse, “Israel is holy to Adonai, first fruits of His harvest. All who ate of it were held guilty; Disaster befell them, declares Adonai.” (Jer. 2:3) It implies that Israel is holy like the Kohanim and were, “the first fruit of the harvest” - were considered to be first born and kohanim. “All who ate of it were held guilty,” - one who makes a kohen serve him is considered to have misappropriated God’s property. Even though the Israelites were in Egyptian exile for hundreds of years, to this one may say, “Disaster befell them (the Egyptians), says Adonai. Even though God decreed this, God treated them like a kohen who was sold by the court for his theft so that it was permissible for the kohen to serve others. But this was set for a set number of years that God decreed upon them to serve others.", + "Another answer is hinted at in the question of the simple child and the verses in Parshat Bo which we analyzed above. Since the first born females also died in Egypt during the plague of the first born, why weren’t the first born Israelite women also sanctified? The answer to this question is based on what is written in the recently published book, Yaarot Devash.188Rav Jonathan Eybeschütz (1690 – 1764) was a Talmudist, Halachist, Kabbalist, holding positions as Dayan of Prague, and later as Rabbi of the \"Three Communities\": Altona, Hamburg and Wandsbek. With Rav Jacob Emden, he is well known as a protagonist in the Emden– Eybeschütz Controversy. (wikipedia). This book is a collection of sermons on ethical matters . The author writes that the seventy offspring of our forefather Jacob who went down to Egypt corresponded to the seventy nations and their angelic princes. Only the angelic representative of Egypt was female, as is written, “I have likened you, my darling, to a mare in Pharaoh’s chariots.”(Song 1:9) Corresponding to the angelic representative of Egypt, Yocheved was born between the walls (upon entering Egypt),189See BT Sota 12a; Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: The “daughter of Levi” is Jochebed, whose conception was on the road, and she was born between the walls, i.e., in Egypt, as it is stated: “And the name of Amram’s wife was Jochebed, the daughter of Levi, who was born to Levi in Egypt” (Nu. 26:59). thereby completing the number of seventy descendents. Like the prince(ss) of Egypt, the seventieth descendent of Jacob was female. Therefore, while Pharaoh reigned over Egypt , he was reigned over by a feminine. Heavenly representative. That is why he said, “Let every girl live,” (Ex. 1:22) since the angelic princess watched over them. And it was for this reason that Yocheved gave birth to Moses, and that she was born in Egypt. From Yocheved the one who would negate the angelic princess of Egypt was born. That is also why all of the firstborn Egyptian women died during the tenth plague. This is the essence of his lengthy explanation. It might be that the firstborn women of other idolatrous nations who were in Egypt (there were members of every nation present in Egypt) did not die; only the firstborn males of other nations died. This is what is stated in Shemot Rabbah, chapter 18, “the first fruit of their vigor,” (Ex 18:3) - The first drop that were female firstborns also died,”190Exodus Rabbat 18:3 that is, the firstborn Egyptian women. This is the meaning of the verse, “He struck every first-born in Egypt, the first fruits of their vigor in the tents of Ham.” This implies that the male firstborn in Egypt died including of the nations; in addition to them, God smote “the vigor in the tents of Ham” - specifically the Egyptian women. If this analysis is correct then (we must ask) - weren’t the Israelites also guests in Egypt and therefore should have been judged like the other nations. If so, then only the males would have died and not the females just like the female firstborn of the other nations! It is for this reason that God commanded that only the firstborn males needed redemption because God had saved the male firstborn from dying in Egypt, and God did not need to save the firstborn females. The female firstborn did not need redemption and that is the essential reason why the firstborn women do not have to fast on Passover eve.
The simple person asks about “What is this,” when he sees the firstborn male animals are sanctified but not the female ones. He asks like a person who cannot articulate his question. He receives the answer, “With a mighty hand…and God smote all the first born of the other nations - the male ones specifically. Only the female Egyptian firstborn died so the Israelite female firstborn do not require redemption. This may be because the angelic representative of Egypt was female as Scripture says, “On that day, the Egyptians shall be like women….” (Is. 19:16) as is explained in Exodus Rabbah 8:2." + ], + [ + "The One who doesn’t know to ask - you open for him, as is written, “You shall tell your child on that day, ‘It is because of this that God did for me when I went forth from Egypt.”" + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "One might think that the obligation to discuss the Exodus begins on the first day (of the month of Nissan.) Therefore the Torah says, “You shall tell it to your child on that day.” One might have thought that “On that day,” implies the day time. Therefore the Torah says, “Because of this,” “Because of this” implies that one must do so (tell the story of the Exodus) at the time when the matzah and the maror are in front of you.
The one who is unaware among the children angers his father because his son is an ignoramus. When he sees this, he is distressed. The Maggid advises the parent, “You (Aht) open for him.” This statement begins in the feminine because the father’s distress grows when his child expresses nothing. As a result, his strength is weakened like a woman. This language is borrowed from the verse, “If You (Aht) would deal thus with me, kill me…” (Num. 11:15) And since it states, “You shall tell your child on that day, saying….” This implies that the father makes these pronouncements with all his might, hoping to arouse this child to listen to the teachings. Thus, we tell him even if the child does not know how to ask, there is still an obligation on the parent to tell him.
\"I have heard in the name of some commentators the following: “One asks about and teaches the halakhot of Passover thirty days before Passover. Rabban Shimon ben Gamliel says: One begins studying halakhot two weeks before a Festival.”191BT Pesachim 6a The rishonim192Commentators on Jewish law are divided into two groups: those who lived before Joseph Karo - are called the Rishonim, and those who came afterwards known as the Acharonim. raised a difficulty with this since Moses decreed that the people should study the laws of Passover on Passover, the laws of Sukkot on Sukkot and the laws of Shavuot on Shavuot.193BT Megillah 32a This would seem to contradict the earlier statement which suggests that they should begin either two or four weeks before Passover. The Ran194Nissim ben Reuven (1320 – 1376,) of Girona, Catalonia was an influential talmudist and authority on Jewish law. He was one of the last of the great Spanish medieval Talmudic scholars. explains that Moses decreed that one should study the laws of the festival on the festival to mean one should do so within the period of the holiday - either thirty days or two weeks according to Rabban Shimon ben Gamliel. Thus, in the case of two students who ask, one on the subject of the holiday and who doesn’t ask a question germane to the holiday, they are required to answer the holiday question first. From the beginning (of Nisan) we answer questions germane to this period. Now the passage asks - if it occurs to you that Rosh Chodesh is the time for asking germane questions, why does Scripture say, “On that day?” From this we may conclude that we are speaking of the child who doesn’t know to ask, for if we were talking about a wise or a simple children who asks questions, then it would diminish the telling since it is specifically from Rosh Chodesh that a student is required to ask questions that are germane to Passover. So why does it say, “On that day?” This must be speaking about the child who doesn’t know to ask. For him Scripture states, “You shall tell him” - You yourself shall tell him even without a question. This is the one we are speaking about, it is not from Rosh Chodesh when students ask questions. (The Haggadah then states, “if it is on that day; let him ask from the day before…” that the father can teach him. From this we can conclude that if he has a little knowledge, we might start teaching him from the previous day and then his father can involve him on that night. But if he has no knowledge, it would not help to teach him the previous day.
One must speak to the child on the night of Passover.. If you taught such a child from the previous day it would not help them. You are obligated to speak to him at the time when the matzah and maror are placed before you. Then it does not diminish for he is like one who asks himself...\"", + "It might be that the statement, “When the matzah and maror are placed (before you)” alludes to what has been said - matzah is a reminder of slavery and maror is a reminder of the harshness of their treatment. This is the essence of the redemption and it is why the Haggadah is recited when the matzah and maror are placed on the table. One might also say matzah is a reminder of the subjugation of the body since this is the slave’s food; and the maror is a reminder of the subjugation of the soul as Rabbi Moshe Alshich stated regarding the verse, “They embittered their lives with hard labor.” (Ex. 1:14) The life of a person is one’s soul. The tremendous wickedness of the idolaters in Egypt was that they subjugated the Israelites and embittered them by making them worship idols; this led to the destruction of their souls. The statement, “They embittered their lives,” alludes to the spiritual bitterness of Israel who were forced to worship idols. This is alluded to by maror, whose gematria is 446, like mavet, death. The Haggadah is recited when matzah and maror are placed before us so that we will remember what happened in Egypt, that we were nearly annihilated both spiritually and physically had it not been for the blessed One, our savior. When one says Baavur zeh, “Because of this,” one points one’s finger (at the Seder plate) so that the Exodus will be present in one’s heart always. It is a commandment to remember the Exodus always all the time but one actively remembers when matzah and maror are before you and you tell the story. See what we have written above regarding the passage regarding Rabban Gamliel who says, “Anyone who does not mention these three things…”", + "“Because of this...” Rabbi David Abudraham195David Abudarham (fl. 1340) was a rishon who lived at Seville and was known for his commentary on the Synagogue liturgy. writes that the gematria of zeh, this, is 12, for the twelve commandments we perform on Passover eve. They are: four cups of wine, haroset, karpas, the two washings of the hands, motzi, matza, maror, and korekh.196Korekh is eating the matzah and maror together as a sandwich. But there are those who question including the two washings since the first washing is not a commandment and that we do not recite a blessing over it. Its purpose is to make sure the hands are clean, as Tosofot states in Arvei Pesachim (ch. 10). Rather it seems to them that one should remove one of the washings and put in the recitation of the Haggadah ( as the 12th commandment) since it is one of the positive commandments, as Rambam writes. But this is not a issue for Abudraham because there a number rishonim who claim that one must wash one’s hands any time we dip something in liquids, as the Tur and the Beit Yosef, Orech Chaim, chapter 158197See Shulchan Aruch Orech Chaim 158:4 state. It is also stated in Orchot Chaim,198Composed in Rhineland (c.1293 - c.1327 CE). Written by The Rosh, Rabbi Asher ben Yehiel (c. 1250 - 1327), Orchot Chaim is a set of instructions for living an ethical, Jewish life. Originally written for the author’s sons, Orchot Chaim of the Rosh has become an important work of musar literature. the laws of Passover eve, S.13 who states that the majority or decisors hold that one blesses over the washing before karpas. It would appear from Abudraham that his opinion is that one recites a blessing as anyone can see. We, however. say that since there is a doubt (about whether or not one should do so), we do not recite a blessing. Even though there is a controversy in this matter Abudraham writes properly in this matter since it is his opinion and that of the decisors , and thus there are two washings of the hands mentioned. He did not wish to include the telling of the story of the Exodus because the other commandments involve physical acts and the telling of the story is a commandment which involves speech.", + "At first it would seem that there is reason to be concerned about what is written in Orchot Chaim, laws of chametz, number 114: the sages state: one who eats matzah on the eve of Passover is like one who has relations with his fiancee (before the wedding)… Just as a groom says nine blessings (as part of the wedding): the blessings over wine, the betrothal blessing, the second cup of wine, and the six wedding blessings, so too one says nine blessings before matzah. The author of Shibolei Haleket, Sefer Tanya and the responsa of Rabbi Y Weil, Chapter 193 draw the comparison that just as the groom must recite seven blessings before the wedding, so one must recite blessings before eating matzah. (This is also found in Raya Mehemna, Parshat Pinchas, Page 151..to recite seven blessings on the eve of Passover.) It would seem that the reason that the sages said ‘before the groom lies with his fiancee’ is because she is already betrothed. Since this is so, they have already recited the blessings of betrothal so there are only seven blessings remaining. The author of Orchot Chaim counts ten blessings because according to his point of view they also recited al netilat yadaim (the blessing for washing the hands) for the first washing which would make ten: three blessing for the Kiddush, blessing for washing, karpas, Gaal Yisrael for the Haggadah, the second blessing over the wine, the second washing, motzi and matzah. This would make ten blessings! One might answer that what one finds in Chok Yaakov,199Jacob ben Joseph Reischer (Bechofen) (1661–1733) was an Austrian rabbi and halakhist. Chida’s explanation is not clear to me here... Ch. 479, is that it should be the number seven..." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Summary: As the Haggadah continues the telling, Chida draws on concepts from Jewish law and lore to wrestle with the question of how long Israel was enslaved. In Genesis 15:13 God tells Abram, “Know well that your offspring shall be strangers in a land not theirs, and they shall be enslaved and oppressed 400 years.” Elsewhere we are told that they left after 430 years (Ex. 12:40) and the conventional rabbinic calculation is that they were only enslaved 210 years (See Genesis Rabbah 91:2). So which number is correct? Here Chida draws on two notions. First, Israel’s enslavement was atonement for their distant ancestor’s sinful actions as idolaters. And second, that the years of exile had to begin from the time that Jacob and his family descended to Egypt. Jacob’s family was only in Egypt 210 years. That leaves us with the problem of accounting for the additional years decreed in the Covenant of the Pieces. Chida debates whether Abraham and his offspring were judged not as Noahides or as Israelites/Jews. He also draws on the notion of reincarnation to explain why later generations might have to atone for the sins of earlier generations.
At first our ancestors were idolaters but now the “One who is present” brought us closer to His service, as it is written: “And Joshua said to the whole people: “Thus said the Lord God of Israel, ‘In days of old your ancestors, even Terah, the father of Abraham and Nahor, dwelled on the other side of the river and worshipped other gods. But I took Abraham your father from beyond the river and I brought him to the Land of Canaan. I increased his offspring and I gave him Isaac. And to Isaac I gave Jacob and Esau. But Jacob and his sons went down to Egypt.” (Josh. 24:2-3)
At first our ancestors were idolaters, etc: The Maggid hints at the main reason the Exodus took place before the completion of the 400 years predicted in the Covenant of the Pieces. It is based on the principle that sanctification abrogates a slave’s subjugation.1See BT Ketubot 59b, “As Rava said: Consecration, the prohibition of leavened bread on Passover, and the liberation of a slave can all abrogate a lien on property. If property was mortgaged to another person, and then the owner consecrated it, or if leavened bread was mortgaged and Passover arrived and it became prohibited to benefit from it, or if a slave was mortgaged and then liberated by his owner, the lien is abrogated.” Chida gives a different twist to this principle by suggesting when one is santfied he is set free. Because of His great love, God sanctified us with the commandments and brought us closer to His service through the pesach offering, matzah and maror and everything pertaining to them. God promised to give us His Torah, as is written in Scripture, “And when you have freed the people from Egypt, you shall worship God at this mountain.” (Ex. 3:12) Thus our bodies and souls were sanctified each day and prepared to grow in holiness. This caused Israel’s premature completion of the subjugation; the sanctification of Israel to God abrogated enslavement. The holiness of the Torah protected them since no one is free except one who studies Torah. Such a person is free from subjugation to the nations since anyone who studies Torah is sanctified. The entire Torah is the name of the Holy One. When engaging in the study of Torah the divine flow from above increases and sanctification cancels subjugation since only one who engages with Torah is truly free. This is the reason Rabbi,2Rabbi is the term commonly used to refer to Rabbi Yehudah HaNasi, the Patriarch and editor of the Mishnah. See Baba Batra 8a states in Baba Batra, “Suffering comes to the world only due to ignoramuses.” This is how they explained the verse, “I am a wall and my breasts are like towers” (Song 8:10): “I am a wall”; refers to Torah and “And my breasts are like towers; are Torah scholars.”3See BT Baba Batra 7b-8a The holiness of the Torah is a protective wall that saves people from suffering… this is what the Maggid hints at when it states, “And now God brought us closer to His service.” Being brought closer to God abrogated the remainder of the 400 years so that Israel went forth with a raised hand and was sanctified.", + "We still need to understand why it was necessary to say, “At first our ancestors were idolaters,” and also, why the passage mentions Terah. One of the reasons for the exile in Egypt was to atone for Terah who repented before his death. He lived 205 years. If we take away the first five years, we are left with 200 years. One only becomes self aware at age five so he was punished from that time forth as the Rishonim explain regarding Er and Onan. Even though they were very young (when they sinned) they were punished once they reached the age of five because their intellect was complete even in their youth. The same can be said of Terah; from the age of six onward he had the intellectual capacity and yet he chose to worship idols and make idols. It is also possible that he repented during the last five years of his life when he repented so that 200 years remain. Whichever opinion one accepts, Terah was guilty of worshiping idols for two hundred years.
For an Israelite, the sin of idolatry applies to thoughts and practices, as is stated in Kiddushin,4BT Kiddushin 39b-40a, “But with regard to that which is written: “So I may take the house of Israel in their own heart” (Ezekiel 14:5), indicates that one can be punished for (idolatrous) thoughts alone….” “Thus I will hold the House of Israel to account for their thoughts....” (Ez.14:5) It makes sense, then, that one of the reasons for the Covenant of the Pieces in which God decreed, “Your offspring shall be strangers in a land not their own “ and “they shall be enslaved and oppressed for 400 years,” was to repair the 200 years of Terah's life in which he sinned. Therefore, it was decreed that they be enslaved for 400 years; 200 years for idolatrous thoughts and 200 years for practicing idolatry. If this is correct, then it explains the statement, Ki ger yiheyeh, “For he shall be a stranger;” the gematria of the first letters of these words is the same as aveecha, “your father,” to make known one of the reasons for the exile was to atone for Abraham's father, Terah.
This is the reason Job suffered. He advised Pharaoh to act wickedly toward Israel as the Holy Zohar states, the beginning of Parshat Bo, 33a.5Also See BT Sota 11a It is stated there that Job was one of the three advisors of Pharaoh. When Pharaoh rose up to kill the Israelites Job said to him, “Don't do it! Instead take their wealth and rule over their bodies with hard labor. The Holy One said to him, “By your life, for this judgment!” What is written? “Lay Your hand upon all that he has.” (Job 1:11) This is what Elihu said to Job, “For God pays a person according to his actions,” (Job 34:11) See what is written there. This matter is hinted at in the first letter of the verse that is mentioned in the Zohar. Elihu said to Job, “For God pays a person according to his actions.” The word paal6פעל is an abbreviation for Poel eitzot lifaroh, He advised Pharaoh. That judgment and repayment actually came directly from God: God took his wealth and caused Job to suffer.", + "This matter makes sense according to what the Kabbalists said. They claimed that Job was the reincarnation of Terah. The sages explained that Abraham deserved to be punished (for his father's sins) but Job suffered instead. This is a surprising statement! First, why did Abraham deserve to be punished since he brought loving kindness to the world, was thrown into the fiery pit in Ur Kasdim to sanctify God’s name, and was tested ten times. Further, if you say that Abraham deserved to suffer, why was the suffering brought upon Job? It is like the proverb: “Shechem got married and Mavgai was circumcised,7BT Makot 11a; in other words, Abraham received the covenant and Job suffered punishment\"
The sages explained that Terah committed many sins. That is why his name was Terah; when the letters are switched around they spell ratach, boiled, because he caused the Holy One to boil in anger, as the Holy Zohar states. In order to wash away his sins, it was fitting that suffering should come upon Abraham, to atone for his father. Because God loved Abraham, Terah was reincarnated as Job, and made to suffer. The Ramban8Moses ben Nahman (1194–1270), commonly known as Nachmanides or Ramban was a leading medieval Jewish scholar, Sephardic rabbi, philosopher, physician, kabbalist, and biblical commentator. He was raised, studied, and lived for most of his life in Gerona, Catalonia. He is also considered to be an important figure in the re-establishment of the Jewish community in Jerusalem following its destruction by the Crusaders in 1099. The final chapter of his book Torat HaAdam was called Sha'ar HaGemul. (Wikipedia) hinted in essay Sha'ar HaGemul that Job's suffering was for the sins of his soul in a previous life since in the present life Job was not evil. The three comforters who came to see Job could not find a way to explain why Job was suffering since he was a good person. It was Elihu who revealed the secret that the suffering was from a previous life. This allowed Job to be at peace.
According to this, one of the reasons for the exile to Egypt was to atone for Terah's sins for 200 years. Job caused Israel's suffering to increase by advising Pharoah and bringing greater suffering on Israel so that the atonement would come sooner. This was all done as a just sentence. That is why, according to the sages, Job remained silent before Pharaoh and was judged with harsh suffering. As a result of his silence the decree of suffering was brought upon him which was more bitter than death. But according to Scripture this was fitting. l", + "From this, one might derive what is stated in Zohar Chadash. \"The prosecutor who wished to prosecute the Exodus from Egypt said, “Have you noticed My servant Job?” (Job 1:8) and then He dealt with Job.9In other words - God speaks of Job’s righteousness; would he then have punished Job at the time of the Exodus for the sins of Terah? The Ari of blessed memory, wrote that this was hinted at in the song at the Red Sea: “Adonai shatters foes;” (Ex. 15:6) The letters of these words (tiratz oyev) make up the words, “a plague against Job.” (tzaraat oyev) In order to save Israel, God brought this upon Job. l This explanation is surprising. “Why should one person sin and another be punished?”10BT Pesachim 113b Why should the cup of suffering be visited on Job in order to save Israel? According to what has been explained previously, the exile to Egypt is one of the ways that Israel atoned for the sins of Terah. If so, “the time of the pruning11See Song of Songs Rabbah 2:12 on the verse “The time of pruning (hazzamir) has come\": The time (zemannan) has come for Israel to be redeemed. The time (zemannah) has come for the foreskin to be cut off (shettizzamer). The time (zeman) has come for Egypt to be cut off (sheyyizzamru). The time (zeman) has come for their idolatry to be torn up.” (Song 2:12) came when Israel went forth from Egypt, and the prosecutor was still accusing Israel! For this reason the Holy One said that the remainder should be visited on Job who was actually the reincarnation of Terah. l", + "It is also possible to explain it in this way: when Abraham was circumcised, God said he was now “blameless” (tamim),12See Exodus 17:1 When God made the covenant with Abraham the Torah says: “When Abram was ninety-nine years old, יהוה appeared to Abram and said to him, “I am El Shaddai.*El Shaddai. Walk in My ways and be blameless (Tamim). to inform him that the sins of his father, Terah, would be rectified through Job. The first letters of the statement \"God appeared to him at Alonei Mamrei, ”13See Genesis 18:1 וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְיְ בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א This is the statement immediately after Abraham has circumcised himself. spell “his father.\"14אביו They are also the letters that make up the Hebrew name of Job.15איוב They hint that Job was reincarnated from Terah to atone for idolatry with which he rebelled against God.
Some time later I came across the book, Zera Barekh.16Possibly a work by Rabbi Menachem Manli, died in 1740 The author writes: the soul of Terah came to be in Job. The gematria of the word Vayera is the same as B’ruach, “Containing the spirit” counting the word.17In HaKollel is a strategy for Gematria in which one counts the word in addition to the numerical value of the letters. He also writes that Vayera elav Adonai b’elonei mamre contains the letters oyev (enemy) and Iyov (Job), hinting that the soul of Terah, transmigrated into Job. The name of Job is also alluded to in the expression tiratz oyev, “Adonai shatters foes.” This accords with those who interpret, “Abraham came to mourn Sara and bewail her,” (Gen. 23:2) to mean that he had just come from Terah’s burial and that Terah lived until the binding of Isaac. As long as Terah was alive, Abraham faced suffering and trials to atone for his father. When Terah died he no longer faced the suffering because of his father. Terah's soul was transmigrated to Job to complete the rectification. This is alluded to by the word Vayavo, “And he came,” which is made up of the letters aveev, his father, and oyev, enemy. Implying that there was peace for Abraham after the death of his father since Job would now complete the atonement. That is why the final letters of the “Terah died in Haran,”18Genesis 11:32 spells nahat, peace. Scripture states, “Abraham was old, advanced in years, and God blessed Abraham with everything,” (Gen. 24:1) because after Terah’s death Abraham did not experience sorrow as a result of his father. In the future Terah would be reincarnated as Job.The gematria of the first letters of the words “Old advanced in years God blessed,”19זקן בא בימים וה' ברך It equals 19. has the same gematria as Job. For the sake of his father, Job came, allowing Abraham to live in peace. Later I saw what Rabbi Shapira wrote in, Megaleh Amukot.20Nathan Nata Spira 1585 – 20 July 1633 was a Polish rabbi and kabbalist, who served as Chief Rabbi of Kraków. A student of Meir Lublin, Spira played an important role in spreading Isaac Luria's teachings throughout Poland. Spira was the author of a number of works, most notably the Megaleh Amukot. See https://www.sefaria.org/Megaleh_Amukot.118?lang=en", + "The Magid mentions Terah who worshipped idols because this was the primary reason Israel had to atone with 400 years of exile. It was for his idolatrous thoughts and actions that God decreed 400 years of exile at the Covenant of Pieces. Israel did not complete the 400 years because they could no longer delay in Egypt without entering the fiftieth gate of impurity, the decree of punishment fell on Job and he was judged with harsh and terrible suffering. This was the prosecution that the Satan brought since Israel had not completed the years of exile and God was still angry with Job. He brought judgements of vengeance as Scripture states: “Your right hand, Adonai, glorious in power,” (Ex. 15:6) - to save Israel; “Your right hand, Adonai, shatters the foe! (Tiratz oyev)” (Ex. 15:6) which tzaraat Eyov, transposed - a plague against Job. as has been said. From here we find the interpretation in Kol Kitvei.21Chapter 16 of Shabbat; beginning on Page 115a in the Talmud. I am not sure what the author is referring to here. If I am correct, then fine and if my words are faulty, let them by like the dust of the earth that hardly exists. God in his mercy will forgive my good intentions; God protect me!!", + "I will now offer an interpretation of the passages beginning, “But I took Abraham, your father,” “Blessed is the one who keeps his promise,” “And it arose,” “Come and learn,” “He went down to Egypt,,” etc. All these passages can be understood as containing one theme. I will begin by explaining their connection, with the help of God. There is a discussion among the sages regarding an ancient controversy whether the patriarchs were considered to have ceased to be Noahides so that they were already considered complete Israelites whether, for leniency or for strictness? Or were they still considered to be Noahides so that the patriarchs were stricter about Israelite laws where Noahide law was more lenient and stricter about Noahide laws when Israelites laws were more lenient? The great teacher, Rabbi Rosanes,22Rabbi Yehuda Rosanes (1657-1727) was a rabbi in Constantinople. On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi (chakam bashi) of the Ottoman empire. He took a very active part in condemning and denouncing the Shabbethaians, and he was one of the signers of an appeal to the German communities to oppose the movement. (Wikipedia, Sefaria) in his book Parashat Derachim, delves into this matter.
Rabbi Rosanes brings convincing proof based on Rambam that suggests that the patriarchs were judged as Israelites. According to Jewish law an idolater cannot acquire property based on a hazakah, (the right of usucaption).23In Jewish law, a hazakah is a legal presumption or usucaption; it establishes a burden of proof. There exist many such presumptions, for example regarding ownership of property, a person's personal status (e.g. whether they are a kohen or Levite), and presumptions about human behavior. Similarly, one might be the presumed owner of land by virtue of having lived on it for three years. This legal concept is sometimes called the usucaption. Abraham established the presumption of ownership by traveling around the land of Canaan and establishing ownership.. How, then, could Abraham acquire land in Canaan by traveling around if he was still a Noahide ? Rather, he was already considered an Israelite.
Further, Rabbi Rosanes brings another proof about Abraham’s status. In Masechet Shabbat24BT Shabbat 155a it is stated, “Rabbi Judah said, from where is it taught that Israel is not judged by the constellations (Mazal)25The word mazal literally means constellation but is used for luck in popular Hebrew as in Mazal Tov! One's “luck” is determined by the stars - this is true for the other nations but Jews fate is determined by God and by their own actions.? As it is written, “God took him outside…” (Gen. 15:5) Abraham said, “Master of the world: I have consulted my astrologers and have learned that I am not fit to have children!” God said to him: “Leave the astrologers! There are no constellations for Israel!” From this Rabbi Rosanes concludes that Abraham was judged as an Israelite.", + "It is possible to reject both of Rabbi Rosanes’ proofs. The first proof is that Abraham acquired the land by traveling about the land as Scripture states, “Up, walk about the land…”26The verse continues “...through its length and its breadth, for I give it to you.” (Gen. 13:17) I have seen in a letter that our teacher Chaim HaLevi wrote that he was surprised by this because it says in Gittin 38a, “The land of Ammon and Moab became purified through the conquest of Sihon.”27Steinsaltz writes in his translation: “After the conquest of Sihon, the land that had belonged to Ammon and Moab was considered the property of Sihon, and it was permitted for the Jewish people to conquer it although they had not been permitted to conquer the land of Ammon and Moab. In the same manner, a gentile can acquire a slave by taking possession of him as a captive.” If this is so, then it proves that a gentile may acquire property from another gentile through legal presumption. When the Rambam writes that a gentile does not acquire property through legal presumption, it applies to an Israelite - but he can acquire property through usacaption from an Israelite. If this is so then one could argue that Abraham had the status of a Noahide but he chose to be stringent according to the laws of Jews in areas that a Ben Noah was lenient. It would be more advisable to say that he acquired the land of Canaan by traveling about the land according to the law of presumption of one gentile from another - this is the essence of his objection to Rabbi Rosanes in Parshat Dereachim ….28He does not include the explanation here . See II Samuel 7:14 I am not certain what this expression adds here.", + "So too with the second proof that Rabbi Rosanes brings, “When the Holy One says to our forefather Abraham, “Leave your astrologers…”” One might object that Abraham was not to leave the laws and judgements among the Noahide laws, whether lenient and stringent. Rather he was told to follow the stringent Noahide laws. God simply did not want him to follow a matter determined by astrology. When God said, “Leave your astrologers, the Holy One did this out of love for our forefather, Abraham, so that he would not be dependent on the constellations, but for the other matters of Noahide law he was not exempt since the Torah was not given yet. But this objection is not correct. It would appear that the simple meaning of the Talmud is that God said, “Leave the astrologers,” because Israel is not influenced by the constellations and Abraham already had the status of an Israelite.", + "In his commentary on Parshat Emor, the Ramban sites a proof that the patriarchs29And therefore also Esau had this status. had the status of Israelites based on what is written in Kiddushin 18a, “Rav Ḥiyya bar Avin says that Rabbi Yoḥanan says: ‘By Torah law, a gentile inherits from his father, as it is written: “Because I have given Mount Seir to Esau as an inheritance.’” But perhaps it is different for an apostate Jew?” (Deut. 2:5) Esau is referred to as an apostate Jew because Abraham and his offspring had the status of Israelites. It would appear that Rabbi Rosanes’ proof is good. Even though he states “Maybe based on his status as a gentile he inherits from his father,” there is no doubt that Esau was an apostate Jew. This is what the Rosh30Asher ben Jehiel (1259 – 1327) was a rabbi and Talmudist best known for his abstract of Talmudic law. He is often referred to as Rabbenu Asher, “our Rabbi Asher” or by the acronym for this title, the Rosh. concludes in his decisions - an apostate inherits from his father - we learn this from Esau who was an apostate Israelite as is stated, “I have given Seir as an inheritance to Esau.” (Deut. 2:5) See the responsa of Rabbi Yosef Mi-Trani,31Joseph Trani (1568–1639) or Joseph di Trani was a Talmudist of the latter part of the 16th century who lived in Greece. By contemporary scholars he was called Mahrimat, and regarded as one of the foremost Talmudists of his time. to Orach Chaim 10.", + "It has been established based on what is stated in Chapter 8 of Masechet Shabbat, that,32BT Avodah Zarah 2b, Shabbat 88a, “Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat (protest) to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Est. 9:27) God held the mountain over their heads like a huge vessel… “From this we learn the great caveat to the Torah....\" Rabbi Rosanes in Parshat Derachim rejects this this claim33That Israel is not obligated to observe the Torah since they were coerced to do so at Sinai. by suggesting that, “The law of the land is the law.”34BT Nedarim 28a, Gittin 10b, Baba Kama 113b, Baba Batra 54a This would apply if Israel did not acquire the land through a hazakah (the right of usucaption), only then could they be expelled from the land because “the law of the land is the prevailing law.” If, on the other hand, the land was acquired by our forefathers through usucaption (hazakah) then the “the law of the land would not be the prevailing law” (since the land would belong to them by divine right) as has been taught.
Joshua wished to see what was in the hearts of the Israelites. If they rejected the mitzvot, their position would be revealed and their righteousness tested, whether they were strong in their faith. And if corruption35See Deut 29:17 was found in them, one might worry that their true position was not revealed because it would be necessary to expel them from the land, “A land which Adonai your God always looks after,” (Deut. 11:12) and God acquired it for His portion. If they said that they would not worship God, heaven forbid, they would be expelled from the land. Therefore, one would worry that they would hide what was really in their hearts… Thus Scripture states, “I took your father…” to prove that Abraham had the status of an Israelite and he acquired the land through usucaption. This statement has two implications: if they wanted to reject the mitzvot they could do so openly and they would not worry about being expelled from the land since it was their inheritance and the land was presumed to be theirs from the time of their forefathers. Second, through his statement they would understand that Abraham had the status of an Israelite. He wanted to arouse them to faith. Since their identity was from the time of Abraham and they have the status of a Jew from earliest times - even before the giving of the Torah - the patriarchs and their offspring had Israelite status. Therefore, it was appropriate for them to take hold of the Torah of Israel. This was hinted at as an aside; if they aroused themselves to Torah fine, and if, God forbid, they had a complaint in their heart and rejected the commandments, it would still be revealed to them that the Torah was presumed to be theirs. There is a protest and no one could say that the law of the land is the law since the land belonged to them.", + "We may conclude from this that the patriarchs had the status of Israelites and took possession of the land of Israel through the right of usucaption (hazakah). If so, then Jacob and his offspring were first to go into exile in foreign land, to be subjugated there, in order to fulfill the decree made during the Covenant of the Pieces, for God said, “Your offspring shall be a stranger (ger) in a land not their own.” (Gen. 15:13) This could not be fulfilled in Canaan for it was their land and their heritage.Their settlement there was not considered to be a temporary sojourn (geirut).
According to this, the decree of 400 years of slavery did not begin from Isaac as some have said and so Isaac’s birth cannot be included as part of the count. Rather the count begins from when Jacob and his offspring went down to Egypt. If this is so, then we are short the number of years for the completion of 400 years. There are those who answer this problem by suggesting that the Holy One and his retinue went down to Egypt, along with the Shechinah, the Divine Presence, so to speak, and it was through them that the full exile was completed. This applies to the explanation that we have already offered - the intention of Joshua in this matter was to reveal what was in the hearts of the Israelites with regard to the Torah and divine service. He wished to show that Abraham had the status of an Israelite, as did his offspring after him. Abraham acquired the land by traveling about and acquiring it through usucaption. As a result they could reject the yoke of the commandments without worrying about being expelled from the land. This privilege would arouse their desire to serve God. They would see that from the time of our father, Abraham, his offspring had the status of Israelites… This is what the prophet meant when he said, “Thus said Adonai of Hosts, the God of Israel;” he unifies the name with them because they are his people and inheritance. “On the other side of the river… and I took your father, Abraham...” (Josh. 24:2-3) I took him and separated him for Myself by making him a complete Israelite. “I brought him to the land of Canaan;” “I brought him about,” -- exactly. For I said to him, rise up and travel about the land and acquire it through the right of usucaption.
One can conclude two things from this: first that Canaan belonged to Abraham through the right of usucaption and was his inheritance. Therefore the principle of “The law of the land is the law,” did not apply to him. Second, the status of Israel applied to our forefathers. The proof for this is mentioned above by the author of Parshat Derachim. One might reject this proof. This is because one can say that a non-Jew can acquire through usucaption from another non-Jew. If so, then the status of Ben Noah would apply to Abraham, as Rabbi Chaim Halevi suggested.
Since this is so, a second proof is brought in Parshat Derachim: “The blessed Holy One said to Abraham: ‘Leave your astrologers! For Israel is not influenced by the stars.’” “And I increased his offspring.” According to the stars, Israel was not supposed to have offspring. Yet one can say that Abraham had the status of a Noahide and it was only in this situation that God considered giving Abraham the land.
Therefore, we have a third proof, that of the Ramban concerning the inheritance of Esau of Mount Seir. Esau was a heretic and yet he still inherited from Isaac. Therefore it states, “And I gave to Isaac….and I gave to Esau Mount Seir as an inheritance. He inherited,” because he was considered a heretical Israelite, and it was from this law that he derived the right of inheritance.", + "We may now conclude that the land of Israel was acquired through usucaption and that Abraham was considered an Israelite... Based on these facts, one may say that the decree of, “Your offspring shall be strangers in a land not their own,” does not refer to Canaan because Canaan was Israel’s inheritance. Because the Torah says, “In a land not their own” Jacob and his family had to go to Egypt so that the could fulfill the prediction that they would be enslaved “in a land not their own.” The passage from the book of Joshua is quoted in the Haggadah to establish a basis for the story of the Exodus. If they did not desire to serve God, they would freely reveal their will since there would be no forcing them to serve God, and they did not worry about being expelled from the land since “the law of the land is the law” did not apply to them. Since the land of Canaan was an inheritance of our forefathers and it was theirs by right, God would know what was really in their hearts. This was also clear from the beginning since God is referred to as “the God of Israel,” and that God took Abraham, implying that He gave him the status of an Israelite. This was meant to inspire the people to serve God. It is implied and not explicitly stated that they were chosen. Afterwards, Joshua explained their conversation so that they could clarify if they wished to serve God as is implied in other writings in the book of Joshua.", + "The Maggid prefaced the interpretation of these verses in order to prove that the Covenant of the Pieces did not begin with Isaac since this would suggest that his geirut, his sojourn, began in Canaan, and this land was his inheritance. The land was given by right to their ancestors. Scripture explicitly states, “In a land not their own.” This makes it necessary to explain how the 400 years took place since the Israelites were only in Egypt 210 years. To answer this, the Maggid says, “Blessed in the One who kept his promise.” That is, the Shechinah completed the number of years which were stated to Abraham. If that were not so, the name of Israel would not have been remembered since the people of Israel would have entered the fiftieth gate of impurity from which they could not be purified, God forbid. Thus, the Haggadah goes on to say, “And it is She (V’hee) who sustained us and our ancestors.”
Our teacher, the Ari, of blessed memory, V’hee sh’amda is a reference to Malchut Shamayim, the Sovereignty of Heaven.36Hee - She, and Malchut Shamayim, the kingship of heaven are both terms used to describe the tenth Sefirah, or the Shechinah. According to our way of understanding, the Shechinah defended and saved Israel in Egypt even before by completing the number of years. She stood up for our ancestors and for us in exile, “not only once….” And the Holy One was with us and saved us from their hand during the days of our going out of Egypt by showing wonders.", + "There is an opinion among the sages who say that we learn that evil thoughts join to actions from Esau, as is said, “For the outrage to your brother Jacob…”37Since Esau is called “Your brother,” he must have had the same status as Jacob - that of a Jew/Israelite. (Obad. 1:10) Also in the Tosafot in the first chapter of Kiddushin (d. 39)38I could not find this reference. Rather - the discussion about Esau’s identity seems to appear on Page 18b of Kiddushin. where we find that Esau had the status of an apostate Jew as is written in Scripture and brought above, “I gave Mount Seir to Esau as an inheritance. If this is so, there is no proof from Esau that evil thoughts of an idolater are joined to their actions since Esau was considered an Israelite, as the verse, “For the outrage to your brother Jacob...” refers to those who destroyed the Temple, as the commentators explain. But it could be that we learn that evil thoughts are joined to action from the deeds of Laban based on the verse, “An Aramian sought to destroy my father.” His were only his thoughts. That is why the Maggid writes, “Go out and see what Laban the Aramean sought to do.” In other words, “Go out from what is taught about Esau. One might have thought that from Esau we learn that evil thoughts are joined to action in the case of idolaters. But we see that Esau was judged as an Israelite - therefore leave this teaching and learn it from Laban. When it says what Laban sought, it means what he thought about doing so. That is why Scripture states, “An Aramean destroyed my father…” From this we must conclude that we learn it from Laban and not from Esau because Esau had the status of a Israelite. How much more so in the case of Abraham who took possession of the land and therefore, his offspring had to become strangers, “in a land not their own.” This was the reason for their descent to Egypt.
Since Joseph brought a bad report about his brothers, because he considered them to have the status of Noahides and his father Jacob agreed with him as we shall explain later on. That is why the Maggid writes that they were compelled by Divine decree. Since they thought they were Noahides and that Abraham had not acquired the land by usucaption (since they were actually Noahides) Jacob thought they could be subjugated in the land of Canaan, since it was still “A land not their own.” Therefore they had to be compelled to leave Canaan so that their opinion would be abrogated." + ], + [], + [ + "Summary: The quote from Genesis here is crucial in telling the unfolding story of the Exodus. God decreed that Abraham’s offspring that they would be strangers in a foreign land, they would be enslaved and afflicted, but ultimately they would go forth, “With great wealth.” Drawing on the traditions of Lurianic Kabbalah, Chida takes the story of the Exodus back even farther. The reader is left to wonder why it was necessary for Israel to be enslaved and afflicted - and why for so long. Chida connects Israel’s suffering to the beginning of human history. Israel must undergo a process of purification for the sins that were committed by Adam, the first human being. This is not atonement as much as it is a tikkun, a rectification of humankind. Still, this is part of God’s plan. The subjugation of Israel was part of God’s plan of redemption. Because Joseph was responsible for Israel’s enslavement, there was still a possibility for their liberation.
Blessed is the One who kept His promise to Israel. Blessed is He. The Holy One calculated the end as He said to our forefather Abram in the Covenant of the Pieces. As it is written, “And God said to Abram, ‘You shall certainly know that Your offspring shall be strangers in a land that is not theirs and they shall be afflicted for 400 years And the nation that enslaved them I shall judge, and afterwards they shall go forth with great wealth.”’ (Gen. 15:13 – 14)
\"Blessed is the one who kept His promise: This passage is a continuation of the Scriptural verses from the book of Joshua which were brought above. It can be interpreted in this way. “Your ancestors dwelled on the other side of the river,” (Josh. 24:2) hints that they dwelled far from the divine lights, in a place of husks.39Kelipot, literally “Peels”, “Shells” or “Husks” are the representation of evil or impure spiritual forces in Kabbalah, the polar opposites of the holy Sefirot. It can be read, “On the other side of the light.”40In some texts it reads בעבר הנהר “On the other side of the river of light.” Nahar can mean river or it can mean light. In the Hebrew text above it says בעבור האור. This might mean, “For the sake of the light.” God brought them to the land of Canaan for the sake of the light. Thus, it says, “For the sake of the light, I took your father, Abraham, from beyond the river,” from a place of husks. The Ari, our teacher of blessed memory, writes that the soul of Abraham, our Father, was in the depths of the husks and God brought him to the land of Canaan, to a higher domain, which God had chosen as his portion.
“I increased וארבה, his offspring,” (Josh. 24:3) - It is written ארב (from the root riv) I caused trouble for his offspring, as Rashi explains.41I multiplied his descendants. The word אַרְבֶּ in the text lacks the letter ה The word should have been written אַרְבֶּה. [from which we infer:] The root of ארב would be רִיב which means to quarrel. “How many troubles and tests Avrohom was tested a total of 10 times, the tenth being the binding of Yitchok on the altar I will bring upon him before I give him a descendant.” Chida interprets Rashi slightly differently than this. In other words, God caused troubles for his offspring by saying, ‘I decreed, “Your offspring shall be in a land not their own.” Afterwards, “I gave him Isaac… and Jacob and his offspring went down to Egypt,” (Josh. 24:3) to the iron furnace, in order to remove the dross from the silver.
Based on this passage, the Maggid states, “Blessed is the One who keeps His promise,” God gave Israel the strength to clarify the holy sparks until Egypt became like a pond without fish.42BT Brachot 9b Because of this the Isralites were prohibited from returning to Egypt43See Deuteronomy 17:16 since there was nothing left for them to clarify there, as the Ari comments. “Afterwards they shall go forth with great wealth.” (Gen. 15:14) The Ari explains that “Great wealth” refers to holy sparks. The Maggid said la'asot, doing,44The word appears to be superfluous here: שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת The Holy one calculated the end doing... referring to the promise to Abraham, “And afterwards they shall go forth with great wealth.” This is how God kept His promise, for He is the One who gives strength with these sparks while the abominations of the land were vomited out. (Job 20:15) The statement, “And it is She…” (V’hee) that stood for our ancestors and for us,” refers to the Shechinah, as the Ari has stated; it is connected with the refining of the holy sparks. Now we understand better why it says V’hee,” And it is She…” It is the Shechinah that clarifies the sparks. This is the mystery of the Shechinah in exile…\"", + "Connected with this, let us analyze a statement of the sages on this verse (Gen. 15:13) which the Maggid brings: “know that I am the one who spread them out and I am the one who gathered them; I am the one who enslaved them and I am the one who redeemed them.”45See Bereshit Rabba 44:18, though the version is slightly different there:
ר יִהְיֶה זַרְעֲךָ (בר טו, יג), יָדֹעַ שֶׁאֲנִי מְפַזְּרָן, תֵּדַע שֶׁאֲנִי מְכַנְסָן. יָדֹעַ שֶׁאֲנִי מְמַשְׁכְּנָן, תֵּדַע שֶׁאֲנִי פּוֹרְקָן. יָדֹעַ שֶׁאֲנִי מְשַׁעְבְּוַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹ תֵּדַע כִּי גֵדָן, תֵּדַע שֶׁאֲנִי גּוֹאֲלָן. כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, מִשֶּׁיֵּרָאֶה לְךָ זָרַע. אָמַר רַבִּי יוּדָן גֵּרוּת בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, עַבְדּוּת עִנּוּי לְאַסְפַּטְיָא שֶׁלָּהֶם. We need a commentary for the commentary here! One might have said that, “A stranger shall your offspring be,” (Gen. 15:13) means an actual stranger. Actually, it was necessary so the dross could be removed from the holy sparks from the 130 years that Adam was separated from Eve. During that time he inadvertently discharged seed, (creating demons).46See BT Eruvin 18a Thus he was made impure by the husks and needed purification. This took place through the years of subjugation “in a land not their own.” And if you say that things could have gone from bad to worse because he didn’t know where the place of clarification should occur, to this one might answer, know that I am the one who separated you;” “Since everything is under My providence, I separated you to an appropriate place of clarification and I would not send you to a place of misfortune, God forbid!” as it is written, “And you I will scatter among the nations.” (Lev. 26:33) The ancients suggest that this should have been written with an ‘open aleph; it was written with a chataf segol alluding to the Divine Presence. Thus we know that the Shechinah was with us. It means, I was with them when I scattered them and I clarified them. Our hope is that the Shechinah will be with us; know that I will also gather you since I was the one who scattered you while the Shechinah was with you. It is a sign that I will gather you as well, as the Zohar says. “And if you say, ‘Now they will be exiled to the nakedness of the land47Another term for the demonic realm. so that the harsh and powerful Sitra Achra shall rule over them and nothing shall save them,” to this one may answer, “I am the one who enslaved you,” and not by Egypt. Rather it was I, God, who caused them to be enslaved.
Joseph ruled over Egypt, acquiring Israel as slaves so that afterwards they would be subjugated. Whatever a slave acquires, his master acquires.”48See BT Pesachim 88b It would appear that Israel was first enslaved to Joseph (as is alluded to with regard to the Sephirah of Yesod.) This is what allowed them to leave Egypt. If, God forbid, it had not been so (if they had been enslaved by Egypt) they never would not have been able to escape the might of Egypt, with its harsh and powerful husks. See what is written there at length. That which is written, “I am the one who subjugated them,” refers to the subjugating them to the realm of holiness; “And I am the one who will redeem them; for there is no reason to worry that they would become impure through the husks of Egypt since I am the one who subjugated them.
When I was young I wrote at length on the verse, ‘God has made me lord of all Egypt; come down to me without delay,” (Gen 45:9). Some years later I came across the book, K’nei Chochma. I found a homily there (dr. 10, page 35) and I set my mind to record it as it was stated. The author brought the passage from Pirkei D’Rebbi Eliezer that the nights in Egypt were counted (as part of the period of slavery) since that Hebrew slaves cannot be forced to work day and night. Because the Israelites were sold to the Egyptians, they were able to force them to work day and night. Regarding an Israelite who is sold to a fellow Israelite, the Torah states, “Provide for them,” (Deut. 15:14) just as I provided in Egypt. The law of providing for a liberated slave only applies to Hebrew slaves. According to Rabbi Menachem Azaria MiFano49Menahem Azariah da Fano (1548 – 1620) was an Italian rabbi, Talmudist, and Kabbalist.He was a disciple of Rabbi Moses ben Jacob Cordovero, in his work Asarah Maamarot the reason for this is that the Covenant between the Pieces predicted that they would be sold into slavery. The slavery was established by Joseph. Since he ruled over his brothers, supported them and was master over all of Egypt it was forbidden to make them work day and night. Were it not for this, they would have had to remain in Egypt the full 430 years. As a result they would have entered the fiftieth gate of impurity and would have been trapped there forever.", + "Based on this we can explain Gen. 15:13 -14. The Holy One hinted to our forefather, Abraham, “Know well…” You already know what the Ari of blessed memory alluded to when God said, “A land not their own.” They were slaves in a land that did not belong to their masters. Joseph moved the populations around and switched one group with another.50See Genesis 47:20-21 In this way the Egyptian also found themselves in a land not their own. That which is said, “Know well,” that I am the one who shall scatter the people and gather them.
We might wonder - should they have been worried that the Israelites might have been mixed among the idolaters and they would then rule over them. (In this way) there would be no way to save them from entering into the fiftieth gate of impurity (The abbreviation of which is SATAN - ( ן' שערי טומאה). Then there would be no way for them to rise up. To this one could answer, “You shall be a stranger in a land not their own.” In other words, land of Egypt belonged to Joseph who exiled Egypt and moved them about from city to city - while they were under his authority. “They enslaved them” by day, and “Afflicted them,” by night. This was additional since according to Jewish law an enslaved Jew does not have to work at night. Since they were under the authority of the Holy One - as is hinted by the expression, “A land not their own, the nights were considered oppressive when the Egyptians made them work. In this way the days and nights added up to 400 years. For this reason, “The nation that enslaved you I shall judge,” because they oppressed them for 210 years with harshness since Israel had the status of Hebrew slaves. “Afterwards they shall leave with great wealth,” this refers to providing reparation (hanakah).", + "One can interpret, “And the nation that enslaved them I shall judge,” as having another meaning. The sages explained, “I will judge them,” with the plague of the first born. The Ashkenazic sages comment that if God Himself had taken them out of Egypt, then all of the booty would have been considered sanctified and they would not have been able to benefit from it, as in the case of Jericho. God assigned Moses and Aaron to take them out so that they could benefit from the booty that they took from the Egyptians. This verse, “And the nation that enslaved them I shall judge,” means, with the plague of the first born and no more since the Exodus was not by my hand. This was not meant to call for the diminution of Israel but rather so that, “They went for with great wealth.” So that they could enjoy it; if I had personally taken them out all the booty would have been sanctified.", + "The author of Parshat Derachim52Rabbi Yehuda Rosanes (1657-1727) explains that in regard to the laws of heaven a person can be flogged and also forced to pay a penalty.53In civil and criminal law, one can either be punished or fined - but not both. But if a person is guilty of breaking divine laws (such as idolatry) one can be made to pay both a fine and be punished. In the case of the Exodus the Egyptians were punished with the death of the first born and they also had to offer financial remunerations. That is why it is written, “I shall judge,” by the hand of heaven, and then, “They shall go forth with great wealth,” since with regard to the laws of heaven a person can be flogged and also made to pay.
It is possible to add to this. The Tosafot at the end of Avodah Zara 71b states that we do not say regarding an idolater that he receives the worst punishment since we say that a Noahide is killed for stealing less than the value of a peruta. Rashi explains that he doesn’t have to pay back the amount to the victim since he receives the more severe punishment (death). But this is not clear; if so, a gentile would not be obligated to pay for the robbery! The language here implies that idolaters must receive the most severe punishment. This is also stated in Eruvin 62a, where it says that one is not excused from payment in the case of an idolater. This is problematic for the author of Parshat Derachim (page 13) wrote in the name of Tosafot that an idolater(in Egypt) also had to pay the fine. This is a controversy about what Rashi wrote in Avodah Zarah and in Yevamot 47b. It states the opinion that a Noahide is only given the more severe punishment (and does not have to pay a fine) while the Tosafot disagree. According to those who hold that we say that the idolater only has to pay the the more severe penalty, this verse applies: “And the nation” idolaters, “I shall judge,” in matters of heaven and and afterwards, “and they (Israel) shall go out with great wealth” - then make them pay the penalty." + ], + [], + [ + "Translator's Summary: The word hee can mean “ it,” or “she.” Since all nouns have gender in Hebrew, every object is either a “he” or a “she.”54Note that in the Ashkenazic version of the text, the Haggadah reads V’hee, “and she” or “And it.” The word hee can have different meanings. It can refer to the promise (hav’tachah - feminine) which God made to Abraham at the Covenant of the Pieces, or as Chida interprets in the following section, the Shechinah, the Divine Presence. God reassured the people of Israel by sending the Divine Presence to Egypt with the people and into the other exiles in the coming generation. The Midrashic literature speaks of four exiles: Egypt, Babylonia, Persia, and Rome. Rome of course refers to the present exile under the control of Christianity. The Shechinah is also referred to by the word Zot - the feminine form of “this.”
It was She55The word Hee is a feminine pronoun. Chida will explain why he understands the word not as “It” but as “She” who sustained our ancestors and us: it wasn’t just one who rose up against us to destroy us. But rather in every generation they have arisen to destroy us but the Holy One has saved us from them.
\"It was “She” who sustained us... We have already written how the Ari, of blessed memory, interpreted the word Hee as a reference to the Divine Presence, as I wrote above. Continuing with this interpretation, the Ari explains the verse, “And afterwards they shall go forth with great wealth,” to mean they will god forth with holy sparks that were scattered throughout Egypt, a land of impurity. Through harsh subjugation the sparks were clarified. These sparks were “Great wealth.” The Haggadah states Hee/She is the Shechinah, who stood with us and with our ancestors throughout the exile. She is the One who clarified us through suffering and subjugation in every generation, saving us from destruction by the angelic prince whose land we were in and also from the nation among whom we lived. The Holy One saved us both from the angelic prince and from the nation, all through the glory of the Shechinah.The sages quoted the verse, “Yet, even then (af gam zot) when they are in the land of their enemies, I will not reject or spurn them so as to destroy them, annulling My covenant with them.” (Lev. 26:45) This verse is speaking about the Divine Presence who will “not reject them or spurn them.”57The word zot, feminine form of this, is another reference to the Shechinah. The interpreters of hidden meanings explained that the word zot 58See BT Shabbat 55a as an abbreviation of zechut avot tamah, “the merit of the ancestors ceased.” That is, even at a time when the merit of our forefathers ceased to protect you, I did not reject you to break your covenant, for the ancestral covenant shall never cease. According to the Zohar, if the merit of the patriarchs ceases, I will not condemn them to destruction for the sake of the Shechinah who is called Zot, “this.” This statement, “She sustains our forefathers and us” means whether for the sake of the merit of our ancestors or whether such merit ceases, it is the Shechinah which sustains us forever whether or not we can count on the merit of our ancestors.\"", + "It is possible to interpret this passage according to its literal meaning (p’shat) based on the verse, “And the nation that enslaved them I shall judge.” This includes the four kingdoms that subjugated Israel. God already promised our forefather, Abraham, that He would take us out from subjugation from the four kingdoms.59See Bereshit Rabbah 44:19 This is what the Maggid means when he says, “Blessed is the one who keeps His promise to Israel,” that he made to Abraham …. This refers to the redemption from Egypt. God kept His promise and redeemed us. They brought this verse, “And the nation that enslaved them” comes to include the subjugation to the four kingdoms. Regarding this, he states, “It is that which sustained us…” That is, this is God’s promise which was made to Abraham sustained our forefathers and us. ...God has said he would save us from those who rise up against us and maintain the remnant until the arrival of the time when subjugation to the kingdoms ends. Then, “The nations that enslaved them I shall judge and they shall go out with great wealth.” This refers to the clarification of holy sparks in the land. “Great possessions” actually refers to small wealth - the silver and gold in this world. Though it appears great to us, it is really very small. It refers to the truly great wealth which comes about through the clarification of holy sparks. They shall be unified.60Ezekiel 37:17 “He shall bring the light of noon.” (Prov. 4:18) The salvation of Israel shall increase through the Lord, eternal redemption to serve God and bless His great name.61The series of phrases here are not clear - this is my best guess. May God’s name be praised forever and ever. l" + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Translator's Summary: There are so many questions in this brief passage raised by the commentators. Why are we speaking about Laban, Jacob’s father-in-law? And how can we possibly say that Laban was worse than Pharaoh who enslaved all the Israelites? Chida connects this paragraph with the previous one: “In every generation they rose against us to destroy us…” Israel could be destroyed by hate but it can also be destroyed through love. Laban sought to wipe out the sacred sparks so that Abraham and his offspring would have no influence in the world. As bad as Pharaoh was, his goal was to harness the sacred sparks for evil rather than to destroy them.
Come learn what Laban the Aramean sought to do to our father Jacob! Pharaoh only made a decree against the male children while Laban sought to uproot all of them, as it is written: “An Aramean sought to destroy my father; he went down to Egypt and dwelled there few in number and there he became a great, strong and populous nation.” (Deut. 26:5)
\"Come learn: In Halachot Ketanot, s. 2, Siman 19, Rabbi Yaakov Chagiz, asked,62R. Yaakov Hagiz (1620-1674) why Laban hated his own offspring and wanted to destroy them? He explains that Laban continued to cling to his idolatry and he wanted to up-root any influence of Abraham, who served God, might have with his family. As they say: Since holiness can go down to a place to which sparks do not attach themselves, Laban wished to gather what came from the offspring of Abraham and overturn them. He wished to gather sparks that remained from his family and then uproot them so he could continue serving his gods.
The commentators said that Pharaoh only made a decree against the male children. It might have been his intention that the Egyptian males could marry the Israelite women since there would be no male Israelites left. In this way they could embibe on the sparks of holiness from the Israelite women and take the sparks for themselves. If there was a presence of holiness in his family, Laban wanted to up-root it so that there would be no holiness in him or in his household at all.
The statement that follows - צא ולמד “Go out and learn,” means, “Open your eyes and see the how wicked Laban was.” Pharaoh only made a decree against the males and that was enough for him if the Egyptians males took their holy position while Laban sought to uproot everything so that Abraham’s influence would cease. Come and see how far his wickedness extended. Laban and Pharaoh did not imagine that God was with Israel, as the statement in the Haggadah states, “In every generation they rose up against us to destroy us with foul plans each according to his impurity, but God saved us from their hands.\"", + "It makes sense to interpret the statements together: “In every generation they rose up to destroy us,” and “Go and learn…” Israel suffered in the darkness of exile, from adversity and troubles, they did so with all types of people. Even if the nations loved Israel, they wished to assimilate them.63See Psalms 107:19 This is even more difficult than those who hunted us and made us odious. Assimilation is truly the exile of the soul. Either way, our neighbors rose up against us to destroy us. If they continued to bring troubles upon us, causing us to suffer, at least we did not neglect Torah and commandments. But when they showed great love to the multitude of Israel, causing them to abandon the yoke of the commandments and assimilate...So the Maggid stated a generalization, “They rose against us to destroy us.” And on this statement, the Haggadah brings a proof, “Go and see what Laban the Aramean sought to do.” God said to Laban, “Beware of speaking either good or evil with Jacob.” (Gen. 31:29) The sages say, the wicked’s good is really evil for the righteous. From this we learn that they rise up to destroy as we have written." + ], + [ + "Translator's Summary: The central portion of the Maggid consists of a Midrashic commentary on Deut. 26:5-8. The Mishnah states, “One expounds from the passage: “An Aramean tried to destroy my father” (Deut. 26:5), until he concludes the entire section. Interestingly, we only expound on four of the five verses in this passage - the number four figuring prominently in the Haggadah. The Haggadah comments on these verses phrase by phrase, drawing on midrashic comments in the Mekhilta and other rabbinic literature. In the first comments on Deut. 26:5 Chida discusses how and when the exile began. Jacob and his sons lived in relative peace when they came to Egypt - how can one describe their experience as “exile.” The descent however was not their own - they were compelled by God. “Few in numbers,” was a comment not only their number (70 people) but on the repair of the souls from the time of Adam.
He went down to Egypt: compelled by a divine decree: There are a number of explanations regarding the missing 19064Notice the play on the earlier statement in the Haggadah, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, “The blessed Holy One calculated the end” (ketz) years from the exile to Egypt. The Israelites only dwelled in Egypt 210 years. How can we say that these years were the time of the exile? Didn’t our forefather, Jacob, live in Egypt like a king? There was no other time in his life that was as peaceful or as prosperous as these years. Also for the tribes, the exile did not begin during this time. They dwelled in quietude and peacefulness and lacked for nothing. Can one really call this exile? In answer to this the Maggid states, “He went down to Egypt: compelled by a divine decree.\"
Peacefulness, wealth, and dignity in this world are considered to be like chaff for the discerning person and even more so for the chosen one of our forefathers and the tribes of God. Had it not been for the decree of God so the brothers found Joseph and the famine ended, they would have returned to Canaan. Yet they were compelled by God to go back to Egypt. It is appropriate that it be thought of as exile since it was their hope to dwell in the land of Canaan but they were forced to be in Egypt by divine decree. Therefore, it is appropriate to count the years that Jacob and the tribes dwelled in Egypt as exile.", + "", + "And he sojourned there: This teaches… One might think that at first when they went to Egypt, they did so to settle there permanently, and for various reasons they became sojourners. In answer to this the Torah states that they did not go down to Egypt to settle permanently; originally, they planned to sojourn there for a short period of time. To fulfill God’s prophecy they went there to be exiled. Therefore all the years in Egypt were considered years of exile, as we have said. This can be deduced from Scripture. It should have said, “He went down to Egypt few in number and sojourned there.” This is how God would have ordered the verse if that was so. The order of the verse is, “He went down to Egypt to sojourn there few in number.” By conjuncting going down with sojourning, it comes to teach us that they did so only to sojourn there for a short time. This teaches us that they did not go down to settle in Egypt. In other words, the Maggid is saying don’t be bothered by the change in the verse - it could have said “He went down to Egypt few in number and then they sojourned there.” By introducing this change in the order of the verse it teaches us that they did not go down to settle permanently but to sojourn." + ], + [ + "Few in number, as it says: It is possible that this is a continuation of the previous statement in which it expounds on the connection between, “He sojourned there,” and “And he went down to Egypt,” teaching us that they, “Did not go down to Egypt to settle.” Because Scripture is true, it means that Jacob and his household went down to Egypt to sojourn there for a short time and then it states while in Egypt, they were “Few in number.” The reason for their descent to Egypt was not because they were few in number, since it then would have said, “They went down to Egypt few in number…” In answer to this, we say, “Few in number” as Scripture states, “With seventy souls our ancestors went down to Egypt.” It is necessary to say that the intention of the vese is to say that they went down few in number but the verse was changed so that we wouldn’t presume that they went there to settle but only to sojourn and thereby fulfill God’s decree, “For your offspring shall be strangers.” In this way the descent to Egypt is included in the number of years of the decree; from the time of going down to Egypt.", + "It is also possible that the verse, “He went down to Egypt and sojourned theory were few in number” hints at what the students of Ari taught. The exile to Egypt was because they were the offspring of Adam who separated from Eve for 130 years, he discharged seed (creating demons).65See above page 18.
This is why it states that the Shechinah went down to Egypt with them. מצרי\"מה, Mitzrayiama, has the same gematria, the same numerical value, as Shechinah. Thus, they went down for the sake of the small number (mitei miat), an allusion to the sparks of impurity in the souls of Adam created by discharging seed. That is why it uses the language mitei, from the word metim, dead, and it decreed 430 years of exile which has the same gematria as nefesh, soul. Afterwards, through exile and subjugation, the good was clarified and the souls were repaired. There were 600,000 Israelites who went forth, as Scripture states, “And they became a great and mighty and populous nation,” because they were repaired there and they became a great and mighty nation." + ], + [ + "Translator's Summary: Israel is described in Deut. 26:5 as becoming gadol (great), atzum (many), and rav (populous). How do these terms differ from one another? While the word atzum is taken to mean many people, the other two terms are given other meanings. Gadol refers to the spiritual stature of the Israelite people. The Haggadah tells us that Israel went into exile because of primordial sins but they were redeemed through their worthiness. Similarly, rav can be translated here as populous or as mighty, and tells how Israel became worthy of Exodus through two commandments: circumcision and the Passover offering. But what did Israel do to make them worthy of redemption? Drawing on a controversy between Rabbi Eleazer ben Kapar and Rabbi Matya ben Heresh in the Mechilta, Chida debates whether the Israelites were judged as Noahides or as Israelites/Jews and whether their redemption came about through the performance of the commandments of Passover and circumcision or because they rejected idolatry. The verses from Ezekiel quoted are taken as a sign of Israel’s willingness to risk their lives through circumcision and after tying the Pascal sheep to their bed post showed their complete trust in God and made them worthy of redemption. Of course this is never mentioned in the Haggadah!66The actual mention of the double meaning “By your blood live” as a reference to the Passover offering and circumcision appears in the Mechilta, 12:6 -”The Holy One Blessed be He gave them two mitzvot — the blood of the Paschal lamb and the blood of circumcision to engage in for their redemption.” Note the order of the two appears backwards/ Chida offers several reasons why the Midrash places the commandment of the Passover offering before circumcision when, in fact, circumcision came first.
And there they became a nation: This teaches that the Israelites were distinctive there. The word gadol has two meanings. It can mean gadol, great, in quantity or great, in quality. As is explained in Baba Batra,67Baba Batra 3a “The second temple was greater in glory than the first temple...One said that it means that the Second Temple will be greater in size, and the other said that it was greater in years.” The sages disagreed about the meaning of gadol, which is used there, if it refers to the quantity of the temple or its quality. Here the plain meaning of the verse is that it refers to quantity, since it states, “They sojourned there few in numbers and they became a great nation.” But the Maggid states, “It teaches that the Israelites became distinctive.” Besides the plain sense meaning of the verse, that they increased in numbers, the comment adds that they were also a great nation in quality as well. This is hinted at by the word, sham, “there,” implying that even in the land of Egypt they were distinctive and great both in quantity and quality.
It is also possible we learn that they were great in quantity from atzum, numerous, as is stated in Exodus, 68And he said to his people, “Look, the Israelite people are much too numerous for us. as in, “Look, the Israelite people are much too numerous (atzum) for us.” Since we have this word for numerous, we interpret gadol as referring to quality. The Rashbatz explains that distinctiveness refers to their forbearance from sexual immorality. Therefore the word sham is meant to imply praise for the offspring of Israel who, in an impure land, were restrained in their sexual behavior and they were not conquered by their sexual drives. This is great praise. l", + "They increased greatly, multiplied and became very, very mighty: The great rabbi of his generation, Rabbi Moses Ibn Habib,69Moshe ibn Habib (1654–1696) was the Rishon LeZion (Sephardic chief Rabbi of Israel), Hakham Bashi (chief rabbi of the Ottoman Empire) and the head of a major yeshiva in Jerusalem. (wikipedia) writes that this verse teaches that the Israelites increased and multiplied. You might think this caused additional suffering,. in exile and poverty in the land of their captivity70This expression is used in ll Chronicles 6:37-38 such an increase would have driven them to distraction. Where would they find enough bread for the young in addition to clothing so that pain was added to pain, for their children would cry (Job 38:41) out for food? To this one might answer “Very, very…” (miod miod) teaches us that the Israelites had a great amount of wealth, as in (in Deut. 6:5 b'chol mi'odech means “with all your money.”) Mi'od implies that the Israelites had great wealth and were not only rich but were able to satisfy their offspring. This is the teaching of Rabbi Ibn Habib.
Following this interpretation, I will interpret the conclusion of the verse, “The land was filled with them.” Sota, 11b, states that when the Israelite women gave birth they did so in the field and the ground absorbed their offspring. They would bring their oxen and plow upon them, as it is written, “Upon my back the plowmen plowed…” (Ps. 129:3) When the children grew up, they would come to their homes like flocks of sheep. This is what the verse means, “And the Israelites multiplied and flourished…” And if you say these children were a source of stumbling and failure of nerve to the Israelites because it would have caused suffering and despair so that the Israelites would sigh under the hard labor and additionally they would have been choked by the increase in the number of children. Therefore Scripture states that they had great wealth (b'miod miod) with which God had blessed them as the Rabbi had taught. Thus, “The earth was filled with them” teaches us that they did not have troubles from the children since they left them in the field and God miraculously fed and raised them. l" + ], + [ + "And populous, as it says, “I made you as numerous as plants…” This is the version of the text according to our teacher, the Ari, of blessed memory.71The issue here has to do with the proper order of the two verses from Ezekiel. In the Ari’s Haggadah and many Sephardic Haggadot the two verses in Ezekiel are in proper order 16:6-7. In Ashkenazic Haggadot the verses are reversed 16:7, and then 6. Let us understand why it says, “by your blood live, yea, by your blood you shall live.” The sages interpreted this as a reference to the blood of the Passover offering and the blood of circumcision. I will explain the word, “live” (hayee). Even if it was through the blood of the Passover offering and the blood of circumcision that we were redeemed, we must still explain this expression.
I will begin by introducing it with a statement in Mechilta, P. Bo,72Mechilta D'Rabbi Yishmael 12:6:1-5 “You shall keep watch over it” (Exodus 12:6) Why did the “taking” of the Passover offering precede the slaughtering of the Passover offering?73In Exodus 12:21, we read, “Set aside and take out lambs for your families.” Why does set aside precede take? Rabbi Matya ben Heresh74Roman tanna of the second century; born in Judea; probably a pupil of R. Ishmael, and certainly a contemporary and friend of his pupils R. Josiah and R. Jonathan. said, “And I passed by you and I saw you steeped in your blood.” (Ez. 16:6) It is also written “And I passed by you and I saw you, and behold, your time was the time for love” (Ez. 16:8) The time arrived for the fulfillment of the oath that God had made to our forefather, Abraham, to redeem his children. But they had no mitzvot in which to engage, which would enable their redemption, as it says, “\"Your breasts were firm, and your hair had sprouted, but you were naked and bare” (of mitzvot). (Ez. 16:7) The Holy One gave them two mitzvot — the Passover offering and circumcision to engage in for their redemption, as it says, “And I passed by you and saw you steeped in your blood.” That is why God commanded the taking of the Passover four days before its slaughter. For reward is only given for an act. Rabbi Eliezer Hakappar b’Rebbe75Eleazar ha-Kappar was a Jewish of the fifth and last generation of the Tannaim era. He was a colleague of Judah haNasi, and was in the company of him occasionally. said, “Were there not commandments in the hands of Israel already? There were four commandments which made them surpass the whole world. They were not suspected of illicit relations or slander, they did not not change their names or language…. So why did the taking of the Passover offering precede its slaughter by four days? Because Israel was steeped in idolatry in Egypt, God said to them, “Set aside your hands from idolatry and cling to the commandments. (Ex. 12:2.)76Most of this is a direct quote from the Mechilta translation in Sefaria ", + "Before I explain the Haggadah, it is necessary to understand the disagreement between Rabbi Matya ben Heres and Rabbi Eliezer Hakappar. Their disagreement is similar to that of the rishonim of France and the Ramban about whether our forefathers and their offspring were considered Israelites or were judged as Noahides before the giving of the Torah. The rishonim of France held an opinion similar to Rabbi Matya ben Heresh; until the giving of the Torah at Sinai they still had the status of Noahides. Noahides’ thoughts are not linked to their actions77See BT Kiddushin 40a for the idea of אין מחשבה טובה מצטרפת . Not clear what the source of the Tosafot is. as Tosafot wrote in the first chapter of Kiddushin. As a result they did not have mitzvot that made them worthy of redemption as a result, the Israelites were still judged as Noahides at this time...they did not have any actions in their possession (only thoughts or good intentions) . Because of this they were commanded regarding the blood of Passover and the blood of circumcision.
Rabbi Eliezer ben Kapar disagreed and held the same opinion as the Ramban would (later) hold; when Abraham was circumcised, he and his offspring took on the status of “Israelite/Jew” whether the law was more lenient or stringent. If so, they had commandments in their possession (they were not suspected of sexual infractions, they didn’t change their names, they didn’t change their language and they didn’t engage in gossip). Even though these were passive mitzvot, since they had the status of Israelites, they were given credit for these commandments. As long as a Jew doesn’t transgress, their good intentions are joined to their actions and they are considered to be filled with commandments.
I learned in the book called Gur Arye, why these two mitzvot, Pesach and circumcision, were singled out and why the Passover offering was set aside four days before its slaughter. The sages answered that at the time when the Holy One spoke to Moses, He told him, “Tell Israel to slaughter the Passover offering.” Moses said, “Master of the Universe, how will they be able to do such a thing since the sheep is considered an Egyptian god?” God said, “By your life, Israel cannot leave here until they slaughter the lamb in the presence of the Egyptians in order to show that the god of idolaters is nothing.” One might ask, how could Moses say, “How can they do such a thing,” since he knew that God would protect Israel from evil? Furthermore, why couldn’t they leave Egypt until they slaughtered the Passover offering before the Egyptians? The rabbi mentioned above commented that when Samuel said “How can I go? If Saul hears of it, he will kill me,” ( I Sam. 16:2) 78Regarding King Saul one can answer, “where danger is permanent it is different.”79BT Yoma 11a When a king makes decrees , one should not rely on miracles to save you. They also said that miracles occur for those who are ready to give their lives to sanctify God's name. Moses, then, said “How are they able to…” since danger was constant at that time, and God answer, “They cannot leave here until they slaughter…” because they needed a miracle that would only occur if they slaughtered the offering before the Egyptians, which would have been risking their lives for the sanctification of God’s name.
We can now understand the statement of Rabbi Matya ben Heresh. He was of the opinion that they needed to completely risk their lives and therefore God commanded them to perform the Passover offering and circumcision. We are taught that a sick person or a non-circumcised person should not offer the Passover sacrifice. It is known that the pain of circumcision lasts three days after it is performed. That is why they offered the sacrifice on the fourth day. Since they offered the sacrifice on the fourth day after the initial pain of circumcision, there is a question of the risk of death for the sanctification of God’s name.
Regarding the people of Shechem who took Dina, Jacob’s sons told them to circumcise themselves and then they came on the third day and killed them. It would appear that the risk to lives of the Israelites would have happened if they brought the sacrifice and then were circumcised. But the Israelites tied the sheep to their bed posts for four days as they writhed in pain from circumcision. This explains the statement of Rabbi Matya who said that they performed the commandment of Passover and circumcision as an act of Kiddush Hashem, risking their lives in the sanctification of God's Name. They then waited four days in order to risk their lives. This is the essence of his explanation.", + "Following this approach it is possible to explain the Midrash. The Midrash prefaces the first question with, “For what do we preface the taking of the Passover offering to its slaughter by four days?” The commentators point out the use of this expression, “For what,” (mipnei mah) since it could have said “Why (lama) does taking the Passover offering come before its slaughter?” It implies that there were a number of different reasons for this order and he wishes to know the main reason. It might be that these four days were meant to repair what was impaired in the four parts of the individual: life force (nefesh), body (guf), spirit (ruach) and soul (neshamah); they are referred Nagr\"an80נרג\"ן is an abbreviation of Nefesh Ruach Guf and Neshamah - the four parts of the individual - the life force, spirit, the body and the soul. as in, “A quarrelsome person alienates his friend,” (Pro.16:25) The Israelites erred by worshiping idols causing harm to the four worlds,81, אבי\"ע The abbreviation stands for Atzelah, Beriyah, Yetzirah and Asiyah. and the four days were meant to unify the four letters of the divine name which were damaged. Because of all the possible interpretations, the Midrash asks, mipnei mah? “What is the primary reason that the taking preceded the slaughter?” It is to teach us that there are many explanations, some of which are at the heart of the matter and some which are not answers to the question. Therefore, Rabbi Matya ben Heresh comes to say that it was necessary. It must be the choice of language, they took it four days before… was to risk their lives in the sanctification of God’s name. And they had to circumcise themselves and allow three days to pass in order to heal since one can not make a sacrifice when one is ill. The four days were necessary; without them the sacrifice would not have been enough.
Rabbi Eliezer HaKappar held that they had performed mitzvot. The four days were necessary because they were steeped in idolatry as one who transgresses the commandments, rejects the yoke of the commandments, denies the covenant, and is contemptuous toward the Torah.82Pirke Avot 3:11 These were Israel’s four sins - they atoned for them through the four days in which they risked their lives for the sanctification of God’s name and they atoned for the four transgressions.", + "This is similar to what is stated in Pesikta Rabbati,83Composed in Talmudic Israel (c.600 - c.900 CE). Pesikta Rabbati (“Great Sections”) is a medieval book of midrash on weekly Torah readings and those read on special occasions. The term “rabbati” (great) is meant to distinguish the work from the earlier and smaller Pesikta d’Rav Kahana. Pesikta Rabbati contains midrashim from Pesikta d’Rav Kahana and other earlier sources. (Sefaria) “Speak to the whole community of Israel and say that on the tenth of this month, (each of them shall take a lamb for each family, a lamb for each household).” (Ex. 12:2) This would only make sense for the one who dwells in the home; yet you say that they were kept from the tenth. It teaches us that the lamb was tied to a bedpost from the tenth of the month. When Egyptians entered the Israelite homes and saw the lamb tied to the bedpost, they would faint (lit., their soul left them). If the previous statement is correct that they tied to the lamb to the bedpost in order to sanctify God’s name since they were still in pain from the circumcision and the Egyptians would see that they were vulnerable, then the Israelites would become faint and they would risk their lives for the sanctification of God’s name.
Rabbi Moshe Alschikh,84Moshe Alshich (1508–1593), was a prominent rabbi, preacher, and biblical commentator in the latter part of the sixteenth century. (Wikipedia) of blessed memory, writes that every commandment that a person performs sanctifies a limb of the body with which the person performs the mitzvah. The limbs allude to the 248 positive commandments for there are 248 limbs of the body. Martyrdom is equal to the entire body because one turns over one's entire body at once in the sanctification of God’s name. While the Israelites were in Egypt worshiping idols they damaged their entire bodies so that they were called dead even in life. Even though they were forced to do so, the worship of idols is considered a denial of the entire Torah so that one damages his/her entire body and is called “dead.” God wanted to give the Israelites merit and so he gave them the blood of circumcision and the blood of the Passover offering in order that they might risk their lives in the sanctification of God’s name. In so doing they would sanctify their entire bodies all at once so that they would live and not die. The verse that is quoted, “By your blood live, by your blood shall you live,” refers to the blood of circumcision and the blood of the Passover sacrifice. Through them they would sacrifice themselves all at once and live since in the past they had worshipped idols and were considered ‘dead.’ Through the repetition of the words, “By my blood you shall live,” in this verse, we explain:
Aleph - The reason they were commanded to offer the Passover offering and then to circumcise themselves was so they would offer themselves as a way of sanctifying themselves to God and thereby repair their bodies.", + "Bet - The sages explain the exact iorder of the words in the Midrashim. They said, “The blood of the Passover offering and the blood of circumcision.” It should have said, ‘the blood of circumcision and the blood of the Passover sacrifice,’ since they were circumcised first85This would have been the order in which they occurred. or they should have put circumcision first because it is the cornerstone of Judaism and our forefather Abraham and his offspring were commanded regarding this first. It is possible that the sages wished to imply what is stated in Exodus Rabbah.86Shemot Rabbah 19:5 The Israelite men did not want to be circumcised, so God called the winds from four directions that had blown through the Garden of Eden. These winds attached themselves to the Passover offering. All of the Israelites came to Moses because they wanted to eat the Passover offering. Moses said to them, “If you are not circumcised you cannot eat the Passover offering.” They immediately agreed to be circumcised, thus mixing the blood of circumcision with the blood of the Passover, as it is written, “Through your blood, live!” .... That is why the blood of the Passover is mentioned and then the blood of circumcision and it is also the reason for the double language בדמיך חיי. First, they agreed to circumcision so they could participate in the Passover offering and then they slaughtered the Passover offering.", + "Gimel - There is another reason Israel was commanded regarding the Passover offering first and then circumcision. Our forefather, Abraham, was commanded to circumcise himself and his offspring, as is written, “As surely as I have established My covenant with you...” (Jer. 33:25-26) According to the author of Amudeha Sheva,87Bezalel ben Shlomo 1640-1691 God created all wild and domestic animals and birds with different physical characteristics distinguishing the forbidden from the permitted. But with humanity God made no differences between human beings. Therefore God commanded Abraham to circumcise himself and his offspring so that they would be different in form from other humans.They were created without any differences so that human beings should not say that two powers created human beings. In this way the author of Amudeha Shiva taught that circumcision implies both the divinity of God and God’s unity. It is possible now to say that this is the reason why the Passover was commanded first and then circumcision. Since they were a nation within a nation, both of which worshiped idols, therefore God commanded them, “Set yourself aside from idolatry and take a lamb…” In this way they would make the god of Egypt a desolation and a humiliation. And so that they wouldn’t have reason that there must be two powers in the universe, one that performs good and one that does evil. They were commanded to circumcise themselves since there was no difference in form between human beings as there is among the animals and the birds. Circumcision proves God’s divinity and it for this that we say, בדמיך חיי:", + "Dalet - There is another reason (for placing the Passover before circumcision) that has been stated a number of times in this commentary. Because of the severity of the subjugation, the Israelites left Egypt earlier than the time that was decreed. God evaluated their years of suffering to be included in the rest of their years of exile. This makes sense if the Israelites were considered God’s children; then God would have seen harshness as adding to the time that they were enslaved. As the Zohar states, if they preserve my covenant, they will be considered my children. Therefore, it was for this purpose that they were commanded to offer the Passover offering in order to separate themselves from idolatry. How could they be considered children if they worshipped idols? Even if they were called “depraved children,” (Is. 1:4) according to Rabbi Meir88BT Kiddushin 36a - Rabbi Meir says: Either way you are still called sons, as it is stated: “They are foolish sons” (Jer. 4:22). And it also states: “Sons in whom there is no faithfulness” (Deut. 32:20). And it states: “A seed of evildoers, sons who deal corruptly” (Is. 1:4). And it states: “And it shall come to pass that, instead of what was said to them: You are not My people, it shall be said to them: Sons of the living God” (Hos 2:1). they would still be considered God’s children. Because of God’s great love, He subtracted the harshness of subjugation from the number of years. It was for this that they separated themselves from idolatry.
The blood of circumcision and the sacrifice became the blood of love.. Thus, through the covenant of circumcision they were called children, and through it they were able to leave before the allotted time. This is hinted at by the words Pesach and Milah. The word Pesach comes from the word for hopping since they hopped to the end of their subjugation because of their status as children which the circumcision made known.", + "Hei - Here is another reason. It is known that it was through circumcision that they became holy. As it states, “The one who sanctified him from the womb”89BT Shabbat 137b - this refers to Isaac who was circumcised at eight days and became a chariot for the Divine Presence. He was inscribed for Sovereignty (malchut), the signature of Shadai, besides the tetragrammaton … As the Kabbalists wrote at length… The commentators wrote the reason that the Israelites left before the completion of the 400 years was because they were sanctified through the act of circumcision, and sanctification abrogates slavery while the Passover offering separated them from idolatry and also sanctified their entire bodies as the sages stated, circumcision caused them to be sealed and written for life and the kingdom of heaven. Thus, it was through this that they were excused from subjugation and they went forth from exile.", + "Vav - There is yet another explanation for placing the Passover offering before circumcision based on what the sages and the commentators wrote in a number of places. There is a debate between the nations and Israel. The nations were of the opinion that acts of heaven are greater.90Acts of heaven is a reference to nature and divine creations. The nations argued that if God didn’t want idolatry, He would have abolished it. Israel argued that human actions are preferable to God. God desires righteousness so He can reward his creatures when they uproot idolatry. This is the reason for circumcision. Human beings weren’t created circumcised because God prefers human action. God commanded Israel regarding the Passover offering and circumcision; the Passover offering was meant to separate them from idolatry, as Scripture states, ““Go, send forth your hands to pick out lambs for your families…” (Ex 12:21) Send forth your hands to separate them from idolatry so that people will not say that divine works are favored. If God does not desire idol worship why didn’t He abolish it? It was so that Israel could fulfill the covenant and circumcision was commanded because human actions are preferred by God.
Through this debate we can understand the sages’ statement: when the Israelites left Egypt, they renewed their covenant by performing acts of kindness with one another.91This is an idea that Chida frequently mentions in his writings. Apparently its source is Tanna D’Bei Eliyahu 24:1
בא וראה מה בין יוצאי מצרים שהן מזרע של יעקב ובין העכו\"ם שהן מזרעו של עשו יוצאי מצרים מצוה אחת היתה בידן והיתה לפני הקב\"ה נוח הרבה יותר מן מאה מצות ומהו המצוה אחת שהיתה בידם שעשו כולם אגודה אחת וכרתו ברית לגמול חסד זה עם זה Why did they see fit to act thus when they left Egypt, establishing this covenant? Until now Israel assumed that heavenly actions were preferred by God; as a result they were reluctant to perform acts of tzedakah and lovingkindness. They assumed that if the Holy One loved the needy, He would support them. But now they knew that human actions were preferable to God since they were commanded to offer the Passover offering and to circumcise themselves, since a heavenly proclamation made known that human actions are preferable and they received merit for getting rid of idolatry and performing circumcision themselves when the “time of pruning”92See Song of Songs Rabbah 2:12 on this verse “The time of pruning (hazzamir) has come\": The time (zemannan) has come for Israel to be redeemed. The time (zemannah) has come for the foreskin to be cut off (shettizzamer). The time (zeman) has come for Egypt to be cut off (sheyyizzamru). The time (zeman) has come for their idolatry to be torn up.” (Song 2:12) arrived, and also established a covenant of lovingkindness with one another. This was because human actions were preferable and were judged favorably as has been explained.", + "Zayin - Besides the reasons for Pesach offering and circumcision, there is yet another explanation for the order of the Passover and circumcision. I read it in a letter by Echad Kadosh.93Literally “the holy one.” Echad Kadosh refers to a scholar well known to Chida. I was not able to identify the scholar who is quoted here. It goes like this: In Shemot Rabbah the sages comment on the verse, ““I am Adonai your God;” (Ex. 20:2) on this condition, I took you out of Egypt.”94Exodus Rabbah 29:3 This would appear to be the opposite of what the sages stated elsewhere where they said, “This is one major reservation to the fulfillment of the Torah…”95See BT Shabbat 88a The first statement suggests we are obligated because God redeemed us while the second statement suggests that because we were forced to accept the Torah at threat of life, then our obligation is questionable. The Rashba96Shlomo ben Avraham ibn Aderet (1235 – 1310) was a medieval rabbi, halakhist, and Talmudist. He is widely known by the Rashba acronym of his title and name: Rabbi Shlomo ben Avraham. writes, because of this the people of Israel were punished when they received the Torah that the land would be given on condition (that they observe it).97Possibly they were supposed to receive the Torah unconditionally but because they sinned (at the Golden Calf) they were given the land conditionally based on their allegiance to the Torah.
Where is this condition found in the Torah? God swore to our ancestors that He would give the land to our offspring unconditionally. Rabbi Moshe Alsheikh98Moshe Alshich, (1508–1593), known as the Alshich Hakadosh (the Holy), was a prominent rabbi, preacher, and biblical commentator part of the sixteenth century. adds that God did not give the Torah to our ancestors as an inheritance but as a gift. Gifts can have an expiration date in which the giver says, “And afterwards it shall be bequeathed to another person…” This is not sufficient explanation: first, “a set period” is not found in connection with Israel living in the land; if it was only given to them for a defined period of time it would have been specified in the Torah. Furthermore in Parshat Lech Lecha we read, “I assign the land you and your offspring after you sojourn in...as an eternal possession...” (Gen. 17:8)
However it is possible that the conditional nature of the land was hinted at in the last part of the verse, “...and I will be your God,” (Gen. 17:8) In other words: I will give them the land on the condition that I continue to be their God. In this connection it is stated, “And this is the reason why Joshua circumcised them…” (Jos 5:4) But this is difficult because this is speaking about circumcision and Abraham had already acquired the land (before circumcision) as it states, “Rise up and travel throughout the land…” (Gen. 13:17) and later in the Covenant of the Pieces, it states, “On that day God made a covenant with Abram…” (Gen. 25:18)99The whole verse: On that day Adonai made a covenant with Abram, saying, “To your offspring I assign this land, from the river of Egypt to the great river, the river Euphrates: There is no mention there of any conditions for possession of the land nor is possession given to anyone else. Further, even if we say that in the Covenant of the Pieces, the land was given on condition, why was it necessary to mention it again in connection with circumcision, “I gave the land to you and your offspring afterwards ....”
The sages give a reason why the Exodus is mentioned several different times; One reason appears in Ketubot 44a regarding contracts: Rav Naḥman said: When two documents that are produced one after the other, the second nullifies the first....if he added a palm tree to it, he wrote it as an addition.” If he wants to collect one of them he may do so; if he wants to collect the other, he may do so. Similarly, iIn the Covenant of the Pieces, God gave the land to the people on the condition that they be in exile 400 years, as stated, “Know well that Your offspring shall be strangers in a land…400 years.” (Gen. 15:13) However when the circumcision was performed God returned and gave the land to Abraham and did not mention the condition of exile. He then gave the land to them as an inheritance but God did mention a condition, “that I shall be your God.” The intention in these two promises was that if they wanted one they could collect one and if they wanted the other they could collect the other.100In other words - either they could inherit the land after 400 years or they could inherit through circumcision by making God their God. The reason, then, for the premature Exodus was in fulfillment of the statement, “And when you have freed the people from Egypt, you shall worship God at this mountain.” (Ex. 3:12) Israel was “one nation living in another nation,” both nations being idolaters. Because they would have to suffer the pain of subjugation for 400 years and this was very difficult, they accepted the other condition, circumcision, in which God made a condition, “I will be to them a God,” without continuing subjugation.", + "According to this interpretation, we can explain the verse, “Let us travel a distance of three days into the wilderness to sacrifice to the LORD our God.” (Ex. 3:18) Why did Moses ask to travel a distance of three days? He should have asked to leave and never return! However, it is possible to explain this based on a disagreement among the Rishonim in Ketubot in which we have said ‘if he wants this he may collect it and if he wants the other he may collect it.’ According to Rashi and the Rif if he wrote a second addition that said, if he wants he may collect one or the other, then it is not as if both documents exist but if he want to accept the first contract he can accept the field without the palm tree and if he chooses the second he can do so with the tree. The Rosh, on the other hand, held, the second contract does not annul the first contract. Rather the second was written as an addition and the first one remains in effect so that he can take the palm tree.
Now, the Covenant of Pieces and and the Covenant circumcision are like two contracts that were given to Israel regarding the land. In the Covenant of the Pieces, the land was given on the condition that Israel be subjugated for 400 years. At the time when the Covenant of circumcision was made, the land was promised as long as they accepted God’s divinity. According to Rashi and the Rif the matter depended on Israel’s desire; if they wanted they could accept the land through the the Covenant of the Pieces and fulfill the condition of slavery for 400 years, or if they wanted they could accept the contract given at the time of circumcision and fulfill the condition through their acceptance of God and be excused from exile. But according to the Rosh and his students both contracts were in effect and they received both conditions - exile and the acceptance of the yoke of the kingdom of heaven. It is possible that at the time of the Exodus, the people consented and chose to accept the covenant regarding circumcision, with the condition of accepting the yoke of God’s kingdom so they would be exempt from the exile. According to Rashi and the Rif, God in His mercy understood Israel’s intention and annulled the subjugation and exile since they accepted the conditions of the second contract. This explains why God placed an obligation upon them to tell the story of the Exodus and that each day a person must mention the Exodus since it is the cornerstone and foundation of their faith. When Israel left Egypt they abrogated the Covenant of the Pieces because they wanted to fulfill the second contract in which they affirmed God’s divinity according to the Covenant of circumcision. That is why there is an obligation for people to tell the story of the Exodus from Egypt. For they went for with a mighty hand before their time. We must always recall the Exodus for we accepted the second contract...this is the reason that in so many places it states, “I took you out of the land of Egypt to be God,” and why in the incident of the Golden Calf God became furious enough to destroy “Your people who You took out of the land of Egypt…” In Egypt they had agreed to fulfill the covenant of circumcision which meant accepting God and abrogating the Covenant of the Pieces. It is also the reason God said, “I am the Lord your God who took you out of the land of Egypt, the house of bondage…” and one does not say, “Who created you,” for the Exodus is the time when they accepted God’s divinity and agreed to fulfill the second contract given at the time of circumcision.", + "Moses wisely asked Pharaoh, “Now let us go a distance of three days…” (Ex. 3:18) Israel wanted to attain the land through the second covenant that was given at the time of the circumcision and to abrogate the first one which was the Covenant of the Pieces so that they could end the exile. According to the opinion of the Rif and Rashi, they knew that the law might be according to the opinion of the Rosh, so that both contracts would remain in effect and they might have to remain in exile even if they accepted the Divinity of God. Therefore they asked to travel a distance of three days outside of Pharaoh’s authority so that they would not be bound to him. They would then be far enough away from Pharaoh’s so that his hold on them would be weakened. They would be within their own authority and could establish the second contract, abrogating the first, according to the Rashi and Rif. They would no longer be slaves of Pharaoh and only then could they become servants of God, and the Covenant of the Pieces would no longer be in effect. This was the purpose of traveling three days in order that they might become free (to choose) and strengthened.", + "Through this explanation we can explain the order of the verses in the discussion between Moses and God in Parshat Shemot: “But Moses said to God, “Who am I that I should go to Pharaoh and free the Israelites from Egypt?” And God said, “I will be with you; that shall be your sign that it was I who sent you. And when you have freed the people from Egypt, you shall worship God at this mountain.” “And God said to Moses, “Ehyeh-Asher-Ehyeh.” God continued, “Thus shall you say to the Israelites, ‘Ehyeh sent me to you.’” (Es. 2:11-15) The sages commented, “Ehyeh-Asher-Ehyeh.” Eheyeh, I will be with them in this suffering, and “Ehyeh” I will be with them during the subjugation to the kingdoms. Moses then said, “Master of the Universe, why should I mention other suffering? This suffering is enough for them.” God said, “You have spoken well. Thus shall you say to the Israelites…”101BT Brachot 9b
One must investigate the contradiction here, when making known God’s ways to Moses. God tells Moses that He will subjugate Israel to the kingdoms and yet the sages said the tablets were engraved (חרות) - freeing (חירות) them from subjugation to the nations.102Mishnah Avot 6:2 The answer to this contradiction is simple. After Israel made the gold calf and the tablets were broken, subjugation to the nations was again decreed. This is hinted at in the expression, אהיה אשר אהיה. According to our interpretation it is possible to explain why Israel was saved from subjugation by the nations, and then after the golden calf, it was decreed that they would go into exile. First, the Holy One wanted to save Israel from exile through the Covenant of circumcision so exile isn’t mentioned. If they had wanted they could have collected this reward. According to Rashi and the Rif, who said that the second contract cancels the first, they left Egypt based on the Covenant of circumcision in which they accepted the yoke of heaven. It allowed Israel to leave Egyptian exile. However, through their iniquities103Jeremiah 14:7 Israel made the golden calf at Horeb and God took a different approach, following the opinion of the Rosh and his students, that both contracts had to be fulfilled. They were now obligated to go through exile and also accept God’s divinity, as an additional condition, “I shall be their God.” The condition of exile in the first contract would not be abrogated. This is what Moses had in mind when he said, “Who am I that I should take the Israelites out of Egypt…” (Ex. 3:11) He was asking, “How is it possible to take them out before the allotted time.” God answered him, “this shall be your sign that it was I who sent you. And when you have freed the people from Egypt, you shall worship God at this mountain.” (Ex. 3:12) In other words, now they can retract from the contract in the Covenant of the Pieces and follow the Covenant made when they were circumcised that the giving of the land shall be based on fidelity to God and nothing else. The second contract had canceled out the first; all this is hinted at in the statement, “When I take you out, etc, you shall serve, etc”
However, when they sinned at the golden calf, he obligated them to both contracts as the Rosh stated. This is hinted at in the statement, אהיה אשר אהיה - I will be with them during subjugation to the nations - even though I exempted them from the first contract. When they abrogated the second contract, I established their obligation of fulfilling both of covenants, according to the ones who say that the second does not abrogate the second. This is the opinion of Rif and Rashi. Moses then said - you cannot mention the subjugation to the nations and then tell them that they will abrogate the second agreement for they are the chosen one and can not place a finger between the two agreements (and avoid both). The Holy One said, “You have spoken well! That was my thought from the beginning when I revealed to you what would be!", + "Following this approach, you can explain the following verses in Parshat Va-era: “I also established My covenant with them, to give them the land of Canaan, the land in which they sojourned. I have now heard the moaning of the Israelites...therefore, say to the Israelite people: I am Adonai. I will free you from the labors of the Egyptians …. And I will take you to be My people, and I will be your God. And you shall know that I, Adonai, am your God who freed you from the labors of the Egyptians. I will bring you into the land....” (Ex. 6:4-8)
I won’t go into the nuances of language but it is possible to explain these verses according to our approach. “I also establish my covenant...to give to them…” This hints at the Covenant of the Pieces, “For your offspring shall be strangers,” (Gen 15:13); this refers to the land of their sojourn. “I have now heard the moaning of the Israelites…” In other words, I have seen that it is not possible for them to live in exile for 400 years and one must worry that they might become impure. “Therefore, say to the Israelite people: I am Adonai.” This name implies compassion. It teaches that it is better to choose the second contract made when Abraham was circumcised. “I will free you…and I will take you to be My people, and I will be your God,” based on the terms of the covenant of circumcision, according to Rashi and the Rif who claimed that the second contract cancels out the first one. Here too, the second contract (circumcision) cancels the first one which demands exile. And as opposed to those who say both contracts must be held in effect, it was through the attribute of mercy that God chose this approach. “And you shall know that I, Adonai, am your God who took you out...,” (Ex. 6:7) In other words, For I am Adonai, the One associated with mercy. Because I am your God, I will take you out of Egypt. “And I will bring you to the land,” according to the conditions of the second contract.
There is still reason to judge according to the second point of view (of the Rosh). According to the Rosh, both contracts are in effect, and because of God’s anger I will reign over you so that you will still be in exile. But this too is the attribute of mercy for you, that I abrogated the first contract and established the second one and it is through the acceptance of the yoke of Heaven that you will be freed from exile.
This also explains the verses in Parshat Nitzavim, “All nations will ask, “Why did Adonai do thus to this land? They will be told, “Because they forsook the Covenant of Adonai, the God of their ancestors, made with them when He freed them from the land of Egypt. They turned to the service of other gods and worshiped them… Adonai cast them out into another land, as is still the case.” (Deut. 29:23-25, 27) This implies that God became angry because he was compassionate with them and took them out of Egypt, abrogating their exile and establishing a second Covenant with them. It was for this that he made a covenant that they should serve God according to the conditions made at the time of the circumcision, and yet they went and worshiped other gods. Therefore God’s anger blazed and He chose to making both contracts apply “and he cast them out…”", + "Continuing, it is also possible to explain Judges, Ch. 6, based on this interpretation, “I brought you up out of Egypt and freed you from the house of bondage….And I said, ‘I Adonai am your God. But you did not obey me.” (Judg. 6:8-10) as well as 1 Kings, Ch. 9, “they shall be told, ‘It is because they abandoned Adonai, their God, who freed them from the land of Egypt, and they embraced other gods and worshiped them, ” (1 Kings 9:9) and similar verses. They can be explained according to our introduction. Also in other places we will explain according to this introduction.", + "This might explain the intended meaning of the statement in Berachot,104BT Berachot 9a (Ex. 11:2) ““Speak, please [na], to the people.” Na is an expression of supplication. The Israelites asked to borrow from his or her neighbor objects of silver and gold. Do so, so that the righteous one, Abraham, could not say that God fulfilled His decree, “They enslaved and afflicted us,” but He did not fulfill, “Afterwards they left with great wealth.” According to our interpretation, one might (mistakenly) think that the 400 years began with Isaac; this is referred to in the verse, “For a sojourner shall your offspring be…” One might say that the sojourn began with Isaac and the enslavement with the offspring of Jacob, after which the tribes were set free. However, according to what has been said, the land of Israel was held in Israel’s possession (and bread that falls in a pit is never found)105This is apparently a popular saying in the Talmud. Its exact meaning here is uncertain. See BT Berachot 56a and Shabbat 66b For the All-Merciful said, “You shall be a stranger in a land not their own,” while our forefathers, Isaac and Jacob, lived most of their lives on the holy land, the years of their sojourn were not included in the 400 years that Israel was in Egypt. The decree did not begin until Jacob and his offspring went down to Egypt, Only then were their lives counted in the sojourn and the slavery adding up to 210 years, “In a land not their own.” The Holy One had compassion for Israel. God hinted at this by canceling the first contract, the Covenant of the Pieces, and establishing the second contract of circumcision whose condition was accepting God’s divinity. By doing so God cancelled the exile earlier. When they left, the Covenant of the Pieces had already been abrogated. But God, in His love for Abraham, did not want him to think that since the 400 years were over, that they fulfilled the decree of enslavement and oppression from the time of counting from the birth of Isaac and Jacob and the tribes, God had not kept the promise of giving them great wealth. Therefore, God asked the Israelites to request wealth from the Egyptians. The truth is, the sojourn was only based on the time in Egypt and even though the original Covenant of the Pieces had been cancelled, they were still allowed to leave with wealth so that there would be no reason to object…", + "Let us return to the original matter, why the Passover offering is mentioned before the circumcision. The main reason that the Israelites left Egypt before the allotted time was because the Covenant of the Pieces was abrogated. The Israelites chose the second Covenant of circumcision which was conditioned on their acceptance of God. One gift was conditioned on the acceptance of the other.106See BT Sanhedrin 94a Thus, when God commanded them, “Go set aside and take the lamb…” (Ex 12:21) This meant “set aside idolatry” by offering the Passover sacrifice. By slaughtering the Passover offering they rejected the false gods of Egypt. Circumcision was necessary because now they entered into the second contract; it established the new contract. Through it, we can understand the statement which I brought above: “The Holy One said to Moses, ‘By your life they shall not go forth from Egypt until they slaughter the Passover offering in front of the Egyptians so that they know that the gods of Egypt are nothing.’ The Exodus depended on fulfilling the contract of circumcision which included the condition of accepting God. From this we can conclude that there could be no Exodus until they slaughtered the Passover offering and made known to Egypt that there is only one God and that Israel took upon themselves to worship only God according to the conditions of the second contract. Also, that the Covenant of the Pieces had been cancelled calling for exile. Israel slaughtered their god and served their own God in order that it might be known that the reason for their Exodus was so that all would know God’s ways are just and righteous.", + "I have used this explanation to interpret, “We were slaves to Pharaoh,” above. The intention of the passage, “We were slaves… and Adonai our God….” was actually to show that we affirmed God’s divinity through circumcision, and that the original contract was abrogated, the Covenant of the Pieces, which included the condition of 400 years of exile. The statement, “Adonai our God took us out,” implies that after we accepted God’s sovereignty, God took us out with a strong hand even though Pharaoh wanted us to complete the 400 years. Pharaoh did not realise that the conditions of the contract had changed. That is why God had to bring them out “With a strong hand.” This was already hinted at when Moses said, “Let My people go so that they may serve me.” In other words, now that they have a second contract and have accepted God, let the people go, so that they can serve God.
But there is a major problem with this: granted, if Israel accepted circumcision and the condition of worshiping only God then it should be enough to remember the Exodus. However, because they worshipped the golden calf, they angered God so that they had to fulfil both contracts of serving God and also be in exile, subjugated to the other nations. What then was the point of mentioning the Exodus from Egypt and the commandments of Passover night? Aren’t they extra since we lost our way and had to go back into exile?
That is why the Haggadah says, “If the Holy One had not taken us out…” That is, even though we went back to being subjugated to the nations, “If God had not taken us out…” we would have sunk in the fiftieth gate of impurity and we would never have been able to rise up. Had we not left Egypt when we did we would have been lost.
That is why we must observe the laws of Passover on this night. And that is why these verses (from Ezekiel) that were brought are correct, “By my blood live.” We have already learned that God commanded Moses that if they should abrogate the Covenant of the Pieces with its condition of exile and that they should fulfill the second Covenant of circumcision. That is why the verse states, “I said to you: “Live by your blood.” Yea, I said to you: “Live by your blood.” (Ez. 16:6) It taught that God in His compassion said that he would also keep the second covenant through the commandments of Passover and circumcision.", + " “I let you grow like the plants of the field.” (Ez. 16:7) One might explain this according to what the sages stated in Hullin 60a: It is stated ““after its kind” (Gen. 1:11), regarding trees; the grasses drew an a fortiori (kal Vachomer) inference with regard to themselves….”
The commentators wrote that the spoils taken in Egypt were absolute proof that the Egyptians did not rule over the Israelite wives. Regarding Abraham and Sarah it is stated, “I herewith give your brother a thousand pieces of silver; this will serve you as vindication before all who are with you....” (Gen 20:16) Further, Ashkenazic sages wrote that the reason that Moses and Aaron brought about the Exodus rather than God was because when God performs a miracle (like the conquest of Jericho) then the booty would belong to God. God wanted Israel to take all the spoils from Egypt, therefore He sent Moses and Aaron to take the nation out. God was only responsible for the plague of the first born. God wanted to distinguish them…
This is the explanation of “I let you grow like the plants of the field.” The verse hints the Israelites guarded themselves against unchastity just as the green plants of the field were separated each “into their own kind.” And if you ask, “What does this prove? The nations might question this by saying, “If the Egyptians ruled over the bodies of the Israelite men how much more so could they have ruled over their wives.”107See Rashi on Numbers 26:5 One could answer, “they became highly ornamented.” (Ez. 16:7) In other words, The Israelites merited the spoils in Egypt and at the sea which are called עדי עדיים108The exact meaning of this expression is not clear. See Rashi on Ezekiel 16:7 - Heb. בַּעֲדִי עֲדָיִם, [a form] expressing perfection. But Menachem explained בַּעֲדִי עֲדָיִם as related to the word עַד, eternity, as (Isa. 26:4): “Trust in the Lord forever (עֲדֵי עַד)”; enjusque a s(i)egle in Old French, to eternity . Dunash, however, interpreted it as a word for ornaments. there were two spoils in order to fulfill His promise, “And afterwards they shall go forth with great wealth.” It should have been enough to give them just one source of spoils and to have fulfilled it at the sea. The spoils that were taken in Egypt were a sign that the Egyptians hadn’t taken advantage of their wives; this is referred to by the expression בעדי עדיים since there were two sources of spoil. It is because they guarded themselves from unchastity as we learn from the verse regarding Avimelech who gave a thousand silver coins to Sarah as a testimony to prove that he had not touched her.
This is also the reason for the expression ,שדיך נכונו, “Your breasts become firm.” This is a reference to Moses and Aaron, since Moses and Aaron were prepared to take them out of Egypt rather than the Blessed One. This was so even though “Your hair grew;” they had reached the end, as the sages explain, if God had taken them out of Egypt by His own hand, all the spoil would have been Holy. Here it must be that they claimed the spoils for two reasons: because they were poor and lacking all good and the second reason, as testimony that the Egyptian had not molested their wives.
“And she was naked and bare;” that is, this must mean that it be carried out by Moses and Aaron who are hinted at in the expression שדים נכונו. For two things have befallen you (Is 51;19): nakedness and in need of money. This is so even though the Magen Avraham (above) explained that the Israelites were wealthy both explanations have a basis according to those who interpreted it thus. And further, “And naked” is understood as the ones who ruled over their wives. But two spoke in the name of the God - is a reference to Moses and Aaron who helped to take them out… (?)", + "We can now explain the order of these verses:110He is speaking about Ezekiel 16:6-7. In some Haggadot the verses are switched around in order. Chidah, using the Sephardic tradition, places them in their proper order. “When I passed by you I saw you wallowing in your blood, I said to you: “Live In your blood.” Yea, I said to you: “Live by your blood.” I let you grow like the plants of the field; and you continued to grow up until you attained to womanhood (b’adei adaim)111The meaning of the Hebrew is uncertain. See note 88 above. and your breasts have become firm and your hair sprouted. You were still naked and bare. when I passed by you [again] and saw that your time for love had arrived. So I spread My robe over you and covered your nakedness, and I entered into a covenant with you by oath—declares Adonai; thus you became Mine. ” (Ez.16:6-8) These verses appear to be redundant and there are grammatical problems with them. Based on what is written above it is possible to explain them as follows.
“When I passed by I saw you wallowing in your blood…” That is, “Your hair is like a herd of goats (eezim).” (Song 4:1) This can be read as, For You suffering is as fierce (aza) as death as a result of terrifying (tzaarayich) and mighty slavery.112Chida is playing on the connection between your hair (saarekh) and your suffering (tzaarekh). Also goats means Eezim and mighty is Eezim. Thus the verse is transformed from your hair is like a herd of goats becomes Your suffering (during Egyptian slavery) is mighty. God sees the blood of the Israelites shed as he pass by.
“Yea, I said to you, ‘Live by your bloods,’” The blood of the Pesach offering and the blood of circumcision. The blood of the Pesach offering served to separate the people from idolatry, and circumcision was meant to help the people cling to God and preserve their covenant. Since they are the children of God, their years of subjugation equaled the full 400 years as was explained above. The years that made up a larger accounting in the number of years that they were supposed to be enslaved. This is referred to by the expression, “By your blood you shall live.” In the exile of captivity, even in life they were called dead. Further they were made to suffer by the slaughter of the male children and other acts. Now, “By your blood you shall live,” through the harshness of the subjugation they were allowed to complete their enslavement before the allotted time. Because God’s ways are mighty and God desires His servants' vindication, he did not give others the chance to say that the subjugation must complete a full 400 years. “Yea I said to you, ‘Live by your bloods,’” referred to the blood of the Pesach and the blood of circumcision which brought about the Exodus. Through the Pesach they separated themselves from idolatry and through circumcision they were sanctified themselves to God in heaven. As a result of this sanctification, they were freed of subjugation, as the sages said.
Despite the years in exile, there was reason to think, God forbid, that Egypt still controlled Israel and that this was according to the decree of God. It is not fitting for the King of glory to bring about justice through subterfuge in order to liberate them from subjugation which God decreed upon them. Initially everything was revealed and God knew what would happen. Also God was the one who decreed that they would be enslaved for 400 years.
To this Scripture says: “ I let you grow like the plants of the field.” This verse alludes to the increase in number. Because they fulfill the commandment of increasing, God abrogated the decree of subjugation, “They shall be enslaved and oppressed.” (Gen 15:13) We learn this in Berachot 47b: When Rabbi Eliezer found that he did not have ten (for the grace after meals) he liberated his servant to complete the minyan. The Talmud asks, “Is it not written, “They will serve as bondsmen to you forever?”113A Canaanite slave cannot be freed. However the Talmud now answers that a slave can be freed if by doing so it benefits the larger community. The Talmud says, “A mitzvah that benefits the many is different.” Just as a mitzvah that benefits many can be abrogated, as it says, “They will serve as bondsmen forever,” so too here, the commandment that benefits the many - since they were all impure - can be abrogated “They shall be enslaved and oppressed.” This is the meaning of the verse, “I let you grow like the plants of the field.” Because there were many, I abrogated the decree, “They shall be enslaved.”
There is still reason to question this, since the law “They shall serve (ta’avodu) as slaves to you forever,”114See BT Berachot 47b: Freeing a Canaanite slave for the purpose of a Mitzvah is a rabbinic law. “With regard to this incident, the Gemara asks: How did he do that? Didn’t Rav Yehuda say: Anyone who frees his Canaanite slave violates a positive commandment, as it is stated with regard to Canaanite slaves: “You will keep them as an inheritance for your children after you, to hold as a possession; they will serve as bondsmen for you forever” (Lev. 25:46)? How, then, could Rabbi Eliezer have freed his slave? The case of a mitzvah is different. It is a mitzvah that comes through a transgression, and a mitzvah fulfilled in that manner is inherently flawed. A mitzvah that benefits the many is different, and one may free his slave for that purpose. (Sefaria Translation).” (Lev. 25:46) is rabbinic law, while, “They shall be enslaved (avadum) and oppressed,” (Gen. 15:13) is a Torah decree. One can abrogate a mitzvah that benefits the many. Therefore, Scripture comes to say, “And you continued to grow.” The sages take this to mean that they gave birth to sextuplets so that they numbered five times six hundred thousand. Four portions died during the plague of darkness, so that the numbers were exact. They were enslaved 86 years (five times 86 is 430), which is the number of years of the enslavement. This is the meaning of “And you continued to grow.”
If you say that twins tend to be weaker in their disposition, especially when there are multiple births, what are the chances of them giving birth to 600,000 healthy children especially since the parents were weak and their labor left them injured and in poor health? To this, Scripture states, “And they became great.” That is, they became great in power and strength, as Rabbi Isaac Abarbanel wrote: “They increased greatly, greatly” (Ex. 1:7) They increased in strength and they were not like other twins….
Since this brought about the completion of their enslavement, the Holy One, in his compassion, also had to fulfill the promise, “And afterwards they will go forth with great wealth.” (Gen 15:14) He promised them adei adaim, “Until you attain womanhood.”115The meaning of this expression is uncertain. In the 1917 JPS translation it translates this expression as “excellent beauty” and in the Koren Bible translation as, “great attraction.” The the true meaning of this expression is found in the first chapter of Sota,116BT Sota 11b “Do not read the verse as: Ba’adi adayim, “with excellent beauty.” Rather, read it as: Be’edrei adarim, meaning: “As many flocks.” In other words, it was not possible for them to merit, “And in the end you will go forth with great wealth.” (Gen. 15:13) This alluded to in the expression ba’adei ada’im. Since they left before the allotted time of liberation, so ba’adei ada’im is interpreted as referring to their increase which completed the time, as was said. Then the verse was applied - ba’adei ada’im - that they would inherit great wealth.
The statement, “Your breasts,” a reference to Moses and Aaron, “Became firm,” in the redemption. “Your hair blossomed,” a reference to the time of the blossoming (tzemei’ach) of redemption. The reason that these reasons had to be given and to seek many calculations for the time of the redemption is because, “You were still naked and bare.” This is an allusion of the husks of Egypt, the nakedness of the land117See Genesis 42:9, Rashi Ad locum. had arisen, and threatened to swallow and destroy the seed of Israel who became impure.
The verses continue, “When I will pass by (va’evor) you again…” This language appears in the Bible, “Ahimaaz ran by way of the Plain, and he (vayaavor) overtook the Cushite.” (Sam.18:23) Similarly, this expression is found in rabbinic literature, “One recites a blessing before the performance (over li’asiyatan). Therefore, the expression (I pass..) here means that God did it before the assigned time. And when it says, “The Israelites were chamushim…” (Ex. 13:18)118The New JPS translates this as “THey were armed.” Chida gives it a totally different interpretation based on the root of this word chamushim, from chamesh, one fifth. They left after only one fifth of the 430 years of servitude that were predicted (86 years).
But in the meantime, “And saw that your time for love had arrived.” Their increase equaled the time of redemption based on the 430 years.119According to a Midrash four fifths of the people died in the plague of darkness. Therefore, the amount of time was only one fifth of the full 430 years stated in the Bible - or 86 years of actual slavery. This was the et dodim, the time of love mentioned in Ezekiel It seems that there are two contradictions. First it took place before the allotted time of completion of the decree in the number of years - it was less. And second it was based on one fifth of the 600,000 who served one fifth of the 430 years of slavery. This is based on the opinion of the author of Parashat Derachim, on the statement, “I the Lord will speed it up.” (Is. 60:22)
“So I spread my robe over you,” This is a reference to the opinion of the Rosh1201250-1337 Asher ben Yehiel was a prominent Talmudic commentator, posek. He was born, lived and taught in Germany, fleeing with his family to Spain after the imprisonment and death of his teacher, Maharam of Rothenburg. He served as a leading authority in Spain alongside the Rashba. Due to the tremendous impact of his work, Hilchot HaRosh, his halachic authority was so widely regarded that he was one of three sages selected by R. Yosef Karo to serve as the “Beit Din” for his Beit Yosef and Shulchan Aruch. (Sefaria) of which we wrote above regarding two contracts. (If a person accepts a contract and a second contract is then written, according to the Rosh, the person is obligated to keep both contracts. According to this opinion, Israel was obligated by the Covenant of the Pieces, with its subjugation of 400 years; this had already been fulfilled the verse in Ezekiel states: “For your time of love had arrived…” Targum Yonatan translates this as, the time of redemption had arrived. Now they had to establish the second covenant of circumcision which involved an affirmation of God. This is referred to by the first expression, “Behold it is your time.” It is your time - the time of redemption - and a time of love, - like a groom coming to his bride to establish the yoke of God in the second contract. That is why the passage is written in the feminine. The revelation at Sinai is compared to the sanctification of a bride and groom. As the sages explain; “Go to the people and sanctify them. ”(Ex 19:19) V’kidashtem means marriage sanctification.
“So I spread my robe over you” is similar to, “Spread your robe over your hand maiden,” (Ruth 3:9). Upon reaching the time of sanctification the bride and groom would atone for their sins, as is stated, “And I covered your nakedness.” The Aramaic translation of this verse is,”I covered your sins.” “And I entered into a covenant with you,” - the covenant of circumcision which Abraham made. “Thus you became Mine.” Any place where it uses the word lee, mine, it is a statement forever. God says, “Whether you are free or in exile you are mine. For both covenants/contracts were established according to the opinion of the Rosh.", + "Now let us return to the words of the Maggid. I have seen that in the version of the Haggadah of Rabbi Isaac Abarbanel it says: ““And there they became a nation:”122In both Ashkenazic and Sephardic versions of the Haggadah the biblical tag is “And there they became a great nation.” Abarbanel does not include the word great (gadol) here. Instead it is included in the next biblical tag, gadol vi’atzum. Thus the focus of the statement here is not on how large the nation became but that they became a distinctive nation. This teaches that they were distinguished there… “Great and mighty,” as it is written,''But the Israelites were fertile and prolific…” (Ex. 1:7).” It might be that the Maggid wanted to interpret this verse to explain the reason that Israel left Egypt before their time. The order of the interpretation is related to what is written afterwards, “We cried out to Adonai...Adonai heard our plea.” (Deut. 16:7) Therefore, it interpreted, “And they became a nation,” as “They were distinguished there…” The Israelites were separate and apart as a nation because they did not mix with the promiscuous people of other nations. This was the foundation from which the Exodus occurred. The sages state that the Exodus occurred as a result of Israel’s multitude. If there was a promiscuousness among them, their increase would have produced sinful children. The increase occurred to assist Israel and it decreased the subjugation by four fifths. That is why the passage states, “And there they became a nation.” They were distinctive and recognizable. The other nations did not consider them because Israel were a holy seed
The proof that God caused them to increase is the word gadol, great, as Scripture states, “The Israelites were fruitful and increased…” (Ex 1:7)123See Rashi Ad locum, also Midrash Tanhumah Shemot 5. There are six words used in this verse to describe Israel’s prolific increase - this is interpreted to mean that every Israelite women gave birth to septuplets The sages tell us that the Israelite women gave birth to sextuplets. This statement is proof that there was no mixture of impurity among Israel’s offspring, for one who engages in illicit relations gives birth to lawless children. After all, the world follows its customary course.124See BT Avodah Zarah 54b and Mishneh Torah, Melachim 12:1. In other words, whatever a person does will become manifest in the larger world. God does not perform miracles where there is falsehood. If the Israelites gave birth like all other people, we could assume that they engaged in illicit practices and that the Egyptians overtook their women. But the fact that they became a “great nation,” and that they gave birth to sextuplets, must be because their behavior was sanctified since God does not perform such miracles where there is falsehood.
Since this is the case, their proliferation decreased the number of years of slavery and changed the count of the decree of 400 years. Rather, the 600,000 were only enslaved for 86 years of hard labor. If you say that such prolific births are not good since multiple births are often weaker than individual births who are born healthy, Scripture states, vi’atzum, “And mighty.” This means they were born mighty so that the Israelites were both prolific but also strong. They worked together saying, “Let us make bricks, according to the decree placed on us. We will do so with great strength and a mighty hand so that their number will aid their work. After this the Maggid brought the verses from Ezekiel for the word, v’rav, and numerous. As it is stated, “I passed by you…I will let you grow like the plants of the field…” (Ez 16:6-7)." + ], + [ + "Translator's Summary: The word, וַיָּרֵעוּ, is often translated as, “dealt harshly.” Chida offers seven different interpretations of the word that give us a variety of ways in which the Egyptians oppressed the Israelites: (1) they dealt harshly with us, bringing about an early escape; (2) They treated us like friends - and then turned on us; (3) They dealt harshly through oppression even before they enslaved us; (4) They made us sinners by teaching us their ways; (5) They dealt harshly by imposing demoralizing work on us; (6) They made us become miserly; (7) They forced us to worship idols. Note the clever way Chida began each explanation with the opening words of the passage from the liturgy Ya’aleh V’Yavo: יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד. There really isn’t a good translation for these words - they are simply used to count the different explanations, though I have tried to reflect each word below.
The Egyptians dealt harshly with us… This passage is a continuation of the previous verse, “And they became a nation, great and mighty.” This alludes to the reason for their early departure from Egypt as a result of their proliferation. When it stated, va’rav, “And populous,” it implies that since they became prolific, one applies the principle that a commandment of the many overruled the decree, “They shall serve them,” (Gen. 15:13) as Rabbi Eliezer taught. This is what is being stated: “And populous:” they shall become many…''And they dealt harshly (vayareiu) with us:” This expression is refers to evil and sinners.125Translate the expression vayarei’u, as they tried to make us wicked… In other words, they tried to make us wicked and sinful, vayareiu so that we would descend into the fiftieth gate of impurity and so become impure. So, (here is how they hoped to accomplish this):126Note that the first words of the next several paragraphs are also the opening words of the passage in the Amidah recited on Rosh Hodesh: Ya’aleh vayvo vayagi’a...", + "(1) Let us raise the first explanation of Vayarei’u, “they dealt harshly,” as stated above. Israel increased so that the many would guarantee that they did not become impure and enter the fiftieth gate of impurity. In this way they escaped the decree, “And they shall serve them.” Their increase caused them to go forth before the allotted time. “And they oppressed them,” the Egyptians caused suffering to our souls; they embittered our lives. This brought about Israel’s redemption. It is similar to the law of not causing unnecessary suffering to animals in the Torah. “They imposed heavy labor upon us,” should be understood just as it is stated. The main reason Israel was redeemed was because the harshness of the slavery completed the 400 years. Then, “We cried out...And God heard our plea…”", + "(2) One can come up with a second explanation of this expression. At first, Pharaoh spoke with a soft tongue (b’feh rakh) and in the end he imposed upon them with harshness (b’farekh). This is what Scripture states was the wickedness of Egypt and the meaning of vayareiu - “They dealt harshly with us.” Vayareiu is also related to the word rei’im ahuvim, “beloved friends,” as is it is interpreted in the Zohar Chadash:127See Zohar Chadash Midrash Ruth 333 - אַל תִּגְעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ. מַאי אַל תָּרֵעוּ אַל תַּעֲשׂוּ עַצְמֵיכֶם רֵעִים וַחֲבֵרִים לִנְבִיאָי. Tarei’u is said to come from the word rei’ah, friend. Al tareiu is interpreted similar to the verse, “Don’t make yourself friends with my prophets.” Scripture says vayareiu otanu hamitzrim, which is taken to mean the Egyptians became our friends with a soft tongue - they said one thing and they had seventy seven abominations in their hard hearts. But Israelites were so good that they believed the Egyptians’ words were true and they were able to seduce Israel with their slippery tongues. In this way the Egyptians were able to trap and enslave Israel with rigor, against their will and not for their own good. When Scripture says vayareiu - they showed us friendship and love and in the end vayanunu, they oppressed us, with hard labor.", + "(3) Here is another approach for interpreting: Vayareiu otanu hamitzrim, “The Egyptians dealt harshly with us.” If you ask, why are we accusing the Egyptians? Didn’t God decree, “They shall serve them and oppress them?” To this we say, “Incline your ear and listen to the words of the All-Merciful.” God said “They shall serve them and oppress them.” In other words when they are enslaved they may oppress them to get them to do their work. The enslavement came before the oppression to teach that slavery comes first and in this position of strength the Egyptians could use oppression. In their wickedness the Egyptians did not do this. It states that first they oppressed them and then they enslaved them. This was to teach us that the Egyptians oppressed Israel separately from enslaving them. The Egyptians' primary goal was to oppress the Israelites. As we say, the forced separation of the men and women was a form of oppression. The Maggid comments on this: “God saw our oppression - this is the forced separation of men and women.” Before they even enslaved them, the Egyptians began ‘oppressing them,’ so the oppression was separate from slavery.
In their wickedness, they used hard labor as a form of oppression. Therefore, I have explained vayreiu otanu hamitzrim to mean that they dealt harshly with us of their own accord, even though God did not command them to do so. This is the meaning of the verse, “He made His people very fruitful, more numerous than His foes (mitzarav).” (Ps 105:24) God caused the Israelites to proliferate so that the wicked plans of the Egyptians (Separating husbands and wives) would not come to be. Because the Israelite women were righteous, God caused them to reproduce and proliferate as mentioned in the first chapter of Masechet Sota.128See BT Sota 11b
This is the meaning of “more than His foes (mitzarav).” (Ps. 105:24)129Not that the word for than his foes is מצריו mitzarav which is very close to מִּצְרִים mitzrayim translate it “Because of his foes,” for they made the slavery heavy and oppressed them with hard labor. Therefore, “they oppressed them” was the reason for slavery. This is the plain sense meaning of the verse: after slavery, oppression is written since the oppression was an expression of the slavery, and not separate from it. If that is so, why did they separate husbands from wives? It would be enough with one type of oppression. That is why God made them, “More numerous than His foes.” This is how the author of Dat VaDin130Possibly a book by Eliezer ben Nissim but Uncertain. explained, “When they oppressed them so they increased and spread out.” (Ex. 1:12)", + "Reflecting on both interpretations, one can explain, “When they oppressed them,” as “they took their wealth and they ruled over their bodies with hard labor,” following the advice of Job, as the Zohar states (Parshat Bo, 33a). If this is so, then V’eenu can be from the word aniyut, they impoverish them. But if that is so, then we cannot explain, “They oppressed them” as meaning the forced separation of husbands and wives… This is an example of the explanations of the author of Dat VaDin: “They oppressed us,” (Deut, 26:6) - they made us poor. If that is correct then it is related to poverty. There is no oppression greater than this - for poverty is more bitter than death. Scripture states, “Because of that you have been tried by affliction.” (Job 36:21) Commenting on this verse the sages said, “Therefore poverty is the worst form of all suffering.131See Exodus Rabbah 31:12 It wasn’t enough that they impoverished them. They also imposed hard labor upon them so that one form of oppression led to another. If this is correct then I have spoken well when I said, “The Egyptians dealt harshly with us,” to mean that the Egyptians imposed various acts and abominations upon Israel to deal harshly with them of their own volition. (Not because God decreed it.)", + "(4) It appears that there are sages who interpreted this expression to mean that the Egyptians tried to teach Israel to sin by instructing them in their evil ways, by worshiping other gods and other such acts. This gave Egypt the power to rule over them and oppress them through the forces of evil which seduced Israel. Sin became an accuser in heaven so that they could not move forward until judgement rose up from against Egypt. This is stated in the Holy Zohar.
That is meant to show the wickedness and sins of Egypt. It followed the example of the aggressor who attacks the land (Nu. 10:9), he is Satan who is the evil inclination, causing one to fall in sin. He then accused them before God and sought to put them to death. This is the meaning of “Egypt made us evil.” It doesn’t see lanu, “Us,” but otanu, so that expression means, “Egypt sought to make us wicked evil doers.” They seduced us to make us leave the ways of our holy ancestors, the way of Torah, trying to make us follow their actions. When we refused, they oppressed us and lorded over us with hard labor.", + "(5) If one wants, one can explain this passage according to the comments of the author of Ir Benyamin132Binyamin Zeev Wolf ben Shmuel, Frankfurt an der Oder, 1698 on the first chapter of Sota.133BT Sota 11b It is stated there, “Rabbi Samuel bar Nachmani said in the name of Rabbi Yochanan: They made them do work befarekh. This means Egyptians would exchange the responsibilities of men and women, giving men’s work to women and women’s work to men.” According to those who say that the word b’farekh comes from b’feh rakh, this is certainly crushing labor (perikhah).134That is, it was demoralizing. This was certainly devised by the sinners to cause Israel to fall into promiscuity. God hates sexual obsenity; therefore, they set up men to teach the women and women to teach the men so that they would be acclimated to sin. This is also taught in the Mishnah: “A bachelor may not act as a teacher of children, nor may a woman act as a teacher of children.”135Mishnah Kiddushin 4:13 Here it became necessary for a man to teach his skill to women and a skilled woman to teach the men.
According to those who explain the word b’farekh (with oppression) as b’feh rakh (with soft words) and in the end b’frikhah, this was meant to be crushing oppression. It is impossible that this means “with soft words,” as if Israel desired this. For Israel is holy, and the sages say: “Stops his eyes from looking at evil,” (Isaiah 33:15) “This refers to one who does not look at women when they stand over the laundry at the river.136BT Makkot 24a According to the explanation of the Maggid, “And populous: as it is stated, “I let you grow like the plants of the field.”” We have explained this verse to mean, as various types of herbs did not mix with one another, so the Israelites did not mix. This implies that they grew separately so that they didn’t come to sin.
And is stated, “And there they became a great nation,” not engaging in promiscuity and keeping a standard of purity. Even when the Egyptians tried to make us wicked by looking at women in order to learn from them, they might come to sin, as it stated above, “A bachelor may not teach… Furthermore, “They oppressed us:” by separating husbands and wives,” with the purpose of causing them to sin. This was also not done with “soft words,” but rather with crushing oppression. For their souls were wrapped up with their wives to make sure that they did not sin. And this was the reason for, “And we cried out...and God heard…” It is why the Maggid said, “Our oppression,” - this is the forced separation of husbands and wives; and “Our labor,” means work, making men performed women’s work and women perform men’s work,” to cause us to sin “And our pressure:” This was certainly crushing oppression.”", + "(6) I have heard another explanation for this passage from Rabbeinu Baachya. He explains that Israel was subjugated in Egypt because they became miserly (tzarei ayin). This expression has the numerical value of 430. They learned this behavior from the Egyptians, the source of the demonic realm. As a result the Israelites did not show generosity and were cheap (ra ayin) whose gematria is 400. As is stated, “They shall be enslaved and oppressed for 400 years.” As a result, they fell into the hands of the Egyptians because “You caused us to wander because of our iniquities.” (Is. 64:6) “The Egyptians made us evil,” though we are the children of Abraham, the most generous person who filled the world with kindness, but we went down to Egypt who were just like their name. They became miserlym Tzari Ayin living amongthe Egyptians (Mitzarim). They refused to support the poor and the needy. Thus, we began to practice this transgression, and we became like them, becoming miserly. It was because of this that they were able to strike and oppress Israel.", + "(7) One may visit another interpretation based on the Yalkut,137Yalkut Shimoni or simply the Yalkut, is an aggadic compilation on the books of the Bible. It is a compilation of older interpretations and explanations of Biblical passages, arranged according to the sequence of those portions of the Bible to which they referred. Parshat Behaalotecha, based on the verse, “It was evil in the eyes of God.” (Jud. 4:1) Evil is always a reference to idolatry. It is well known that Israel was forced to worship idols as the Holy One said to the angelic prince of Egypt who came to make claims against Israel and accusing them of worshiping idols.
This also teaches us that Israel was judged as Noahides. This sin did not endanger their status as a people of God. According to this, Abraham did not acquire the land by traveling about 138Usucaption is a method by which ownership of property (i.e. title to the property) can be gained by possession of it beyond the lapse of a certain period of time (acquiescence). While usucaption has been compared with adverse possession (that is, squatting), the true effect of usucaption is to remedy defects in title.
Tor since Noahides cannot acquire land of Israel through usucaption since then it could have been called “A land not their own.” If that was the case then the 400 years of subjugation could be counted from the birth of Isaac, when they were sojourning in the land of Canaan.
The statement, “The Egyptians dealt harshly with us, should be translated “The Egyptians made us wicked by forcing us to worship idols. But since this was forced on Israel, they were judged as God’s children who are not obligated to give their lives for the sanctification of God's name. According to this explanation, the sojourn began with Isaac and his sons. It was with them that slavery was established. Thus, when it says “They placed hard labor upon us,” it is problematic since the decree of sojourn was placed on others, removing it from the 400 years. “And we cried out to Adonai, the God of our ancestors, Abraham, Isaac, and Jacob - they were the beginning of the sojourn. And God heard our voices, for the time had come to complete 400 years. And now we will return to the words of the Maggid.", + "Translator's Summary: Though וַיָּרֵעוּ in Deut. 26:6, “dealt harshly …” is translated as a verb of action “to deal harshly” the commentary reads it differently. The verse from Ex. 1:10 understands the word as an internal attempt to plan for Israel’s demise, “Let us deal wisely.” This leads the Maggid to two conclusions. First, the Egyptians plan was not only to oppress but to find ways to bring about Israel’s downfall. And second, the Egyptians’ actions were part of a concerted plan on their part to destroy Israel. They were guilty not only for what they did but for creating a scheme to bring about Israel’s and God’s downfall. Chida uses a legal concept to make this argument. While Israel gains credit for good intentions and is not guilty of bad intentions, non-Jews are responsible for bad intentions but do not receive credit for good intentions.
The Egyptians dealt harshly with us, as it is stated, “Let us be shrewd toward them…” (Ex. 1:10) Let us examine this verse; It is brought to reflect the thinking of Egypt. They thought, “Lest they increase…” (Ex. 1:10) This is meant to explain why, “The Egyptians dealt harshly…” One might think that the Maggid chose this verse because subjugation was not a result of Egypt; it was God’s decree. That is why the Maggid states: “The Egyptians dealt harshly,” as it says, “Let us be shrewd toward them…” the purpose was to test if Egypt planned to fulfill God’s decree or if their actions were unrelated to God. Rather the Egyptians intended to act against God, as the sages explain in Masechet Sota,139BT Sota 11a ““Let us be shrewd with Him (lo).” It should have said lahem, “With them” (lahem). Rather it says “With Him,” (lo), with the Savior of Israel. This makes explicit that the actions of Egypt were not part of God’s decree. Rather “God redeems them from fraud and lawlessness.” (Ps 72:14) The Egyptians presumed that since it was permissible to light a fire for one purpose (to oppress Israel)140BT Ketubot 7a דְּמִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה הַבְעָרָה לְצוֹרֶךְ הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ it was permissible to act shrewdly against God, the Savior of Israel. Now we can better understand the verse, “Egypt dealt harshly with us.” In their wickedness they rose up against Israel but it was not to fulfill God’s decree. That is why the Maggid states, “Egypt dealt harshly….Let us be shrewd with Him.” It purposely departed the plain meaning of the verse because their intention was not written but to deal shrewdly with Israel’s Savior.", + "Another interpretation: the Maggid tells us that the Torah could have been more exact in its choice of words. The Torah could have stated, “The Egyptians oppressed us.” Why does the Torah say “They dealt harshly with us,” implying oppression? What was missing in the verse that the Maggid interprets “The Egyptian dealt harshly with us,” to mean, “Let us deal shrewdly…”
The sages said, “With regard to non-Jews, God links evil thoughts with actions but He does not link good thoughts to actions. With regard to Jews the Holy One links good thoughts to actions but God does not link bad thoughts to actions.”141Based on the Discussion in BT Kiddushin 39b-40a This may be the intention of the verse, “And the Israelites went and did so; just as Adonai had commanded Moses and Aaron, so they did,” (Ex 12:28) Rashi comments, “Scripture enumerates their going also, to give them a reward for going (halichah) and a reward for doing (asiyah). Because they had been idolaters, Israel was not given credit for their good thoughts. Yet, once they were commanded, “Draw out, and take you lambs,” (Ex 12:21) and they were commanded to be circumcised and accept the Torah with gladness, Scripture teaches that God’s compassion increased and they were considered Israelites. Then they were given credit not only for their actions but for their their intentions (halichah) . This is the meaning of the final words of the verse, “So they did,” (Ex. 12:28) though they appear to be redundant. The verse is meant to teach us that their thoughts and their intentions were all considered a form of ‘doing.’
That is why the verse states Vayarei’u, “They dealt harshly with us,” this word applies to the thoughts of the Egyptians. The evil thoughts of the Egyptians were considered like their actions while, vayanunu, “They oppressed us,” applies to actions. Both of them are linked to evil actions. That is what the Maggid is trying to tell us. “They dealt harshly with us, as it is written, Let us be shrewd with them.” This is referring to the evil plans of the Egyptians. Scripture held them liable for their thoughts as if they actually did them because actions and thoughts are linked for idolaters." + ], + [ + "Translator's Summary: The Maggid discusses the nature of Egyptian oppression. It is not uncommon for slaves to be ‘oppressed’ and even beaten in order to get them to complete tasks. But the nature of Egyptian oppression was different. It was never about getting the Israelites to complete their job. It was sadistic - the Egyptians used their tasks as an excuse to oppress them. What is more, in the Covenant of the Pieces, God decrees that the Egyptians will enslave them and oppress them. But when the Subjugation took place, the Egyptians oppressed the Israelites by and then enslaved them - oppression came first.
“They oppressed us:” It is written; “They set taskmasters over them…This seems to be a simple matter, so what does it come to teach us? It is possible that this is related to what is stated in the Sota:142BT Sota 11a “Therefore they set (the taskmasters) over him (Pharaoh).” (Ex. 1:11)The verse should have stated: Over them. The school of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, taught: This teaches that at first they brought a brick mold and hung it on Pharaoh’s neck. If a Jew said:’ I am a delicate person and I cannot participate in the labor,’ they said to him: ‘Are you at all more of a delicate than Pharaoh?’ Therefore, they “afflicted him,” was stated here. They afflicted Pharaoh in order to place harsh labor on Israel.
We can now explain the verse, “The Egyptians dealt harshly with us and they afflicted him.”This verse places the blame on Egypt. And yet in the previous verse, it states, “And he said to his people, ‘Let us deal shrewdly with them.”’ It would appear that the guilty party is Pharaoh who said, “Let us deal shrewdly.,” He was the one who made the decrees. The next verse should have said, “Pharaoh dealt harshly with us,” and blame everything on Pharaoh and not on Egypt. Therefore the Maggid comes to reveal that the Egyptians were also corrupt and they were partners with Pharaoh in bringing evil upon Israel. As Scripture states, “They (the Egyptians) placed it upon him (Pharaoh) in order to afflict Pharaoh for the harsh labor of the Israelites.” Scripture properly states, “The Egyptians dealt harshly with us and afflicted us,” as the Maggid explains in connection with the word, “And afflicted us: As it states, They placed upon him (Pharaoh)...in order to afflict…”", + "Another way of interpreting this verse: The Maggid could have explained the verse: “The Egyptians dealt harshly with us:” with oppression and hard labor.” Then we would have explained, “And they afflicted us.” to mean that the Egyptians sole desire was to oppress Israel and and it wasn’t to build cities. Rather the Egyptians wanted to make Israel serve them for their sole purpose of oppressing them. That is what vayanunu, “And to oppress us,” means. The Maggid explains: “And they afflicted us:” as it is stated “They placed upon them taskmasters in order to afflict them.” Thus the main purpose of enslavement was to afflict Israel and appropriately, Scripture states, “They afflicted us,” to teach us this was their main goal. Otherwise Scripture could have said, “The Egyptians dealt harshly with us and placed hard labor upon us.” From the very beginning we knew that Israel was oppressed but Scripture adds something additional - this was their prime goal of enslavement - to oppress them, as it states, “They oppressed us.”
Some time later I came across the book, Tzafnat Paneach by Rabbi Joseph Di Trani.143Joseph (ben Moses ben Joseph) di Trani (the Younger): Talmudist; born at Safed 1573; died at Constantinople 1644. Of his works the only one known is “Ẓofenat Pa'neaḥ (Venice, 1653), a collection of sermons on the weekly lessons and the festivals. (Wikipedia) I read at the beginning of Parashat Shemot that was in agreement with what I written. God’s decree was, “They shall serve them and oppress them.” Part of enslavement was oppression. Instead the Egyptians oppressed Israel for no other purpose than to oppress them. That is why they placed hard labor upon them. They found the hardest types of work and forced them to do it. That is what is meant by “They placed upon them taskmasters in order to oppress them.” They could have given them a quota for making bricks and that would have been enough. Rather they placed cruel guards over them to find ways to oppress them and to make them build garrison cities of Pithom and Ramses which served no purpose other than to cause them suffering through purposeless oppression. This is the essence of his explanation….", + "It is also possible to explain this verse according to what is stated in Katonet Yosef, a book recently published by Rabbi Avraham Brode144He lived from 1650 - 1717, one of the leading scholars of his generation. His third daughter was married to Yosef Moshe Braslavia, the coauthor of this book. and his son-in-law. This is what they write: “It is ruled that one who gives something to a worker to fix and it becomes lost, the owner is exempt from paying the worker. The author of the Levush, Ir Hashushan,145Mordecai ben Avraham Jaffe (c. 1530 – 7 March 1612) was a Rabbi, Rosh yeshiva and posek. He is best known as author of Levush Malkhus, a ten-volume codification of Jewish law that particularly stressed the customs of the Jews of Eastern Europe. He is known as “the Levush” or “the Ba'al Halevushim\", for this work. Each section is named after terms associated with the book of Esther - particularly the names of the royal garments. One section is called Ir Shushan, or the city of Shushan. ruled that while a homeowner does not have to pay the worker, a Jew could take payment for the work of building Pithom and Ramses (even though the cities collapsed every time they built them). Pithom comes from the words pi tehom, the opening of the abyss.146BT Sota 11a The issue here seems to be the following: How could Israel receive payment for their years of slavery in Egypt when they built Pithom And Ramses. According to the Midrash, no matter how much they built the cities always crumbled - so in effect they never completed their job. (That is why the cities were called Pithom - the mouth of the abyss) Shouldn’t the Egyptians. According to this interpretation, there should have been no payment for labor for the work the Israelites did since it was never completed.
The decisors of Jewish law ask: since it is written, “One takes an oath to a representative of the Temple about sanctified property. But a Braita asks: If the people of the city gave Shekels (for the temple)147Each year every man of drafting age had to donate a half shekel to the temple. A messenger was sent to deliver them. What happens if they were lost? to a messenger and they were lost, if they were set apart as shekalim, then they must swear to the Temple treasurers. But if they were not sanctified yet then they swear to the people of the city (that they were lost). The Talmud explains that they had to swear in order to collect their payment for fulfilling their part of their task.148See Mishnah Shekalim 2:1 They answer that this case is different since the messenger is hired to perform the delivery but he is not obligated to see to the sanctification of the Shekels. Since this is the case, he still receives payment for performing the task. Even if it was not completed (As in the case of Ramses and Pithom which were swallowed up every time they were built according to the Midrash) The Israelites still accomplished what was in the minds of the Egyptians - to oppress them.
In Sota,149BT Sota 11a the term arei miskanot, garrison city, is interpreted to mean, “cities that impoverished their owners.” Rashi explains this name based on the passage, “They stripped the Egyptians.” (Ex. 12:36) The purpose of, “placing taskmasters upon them,” was to “oppress them.” Thus, the Israelites were paid for their labors in Pitom, even though it was “The mouth of the abyss,” that swallowed up Ramses and crushed it. It still did not cancel their payment since the intention of the Egyptians was primarily to oppress the Israelites. Based on the law they were obligated to pay for the labors and troubles in their activities." + ], + [ + "Translator's Summary: many of the Midrashic comments in the Maggid are simply a verse from Deut. 26 which are explained by a verse from Exodus with little comment. We are left to wonder what one verse adds to our understanding of the other verse. Chida offers an explanation that unpacks the connection of the two verses. In this case, he wonders why Deut. 26:6 simply says hard work and does not comment on the oppressive nature of the work imposed on Israel by the Egyptians. The verse from Exodus 1:11 hints at the way the Israelites were ensnared into serving Pharaoh by his peh rakh, his soft tongue.
“And put upon us hard work,\" as it is stated, “And they enslaved…” The verse should have been, “They oppressed us with hard labor.” The reason for this is in the proof text: bifarekh: at first they seduced them with a feh rakh (soft tongue) and then with ferakh, with breaking labor. It would appear that Israel caused their own suffering, if they had not listened to them speak with a soft tongue as the tribe of Levi did, they would not have been entrapped. Thus, it says, “They placed upon us” - that is “for our sake.” At first we agreed to the hard work. The Maggid rightly comments: They enslaved us with a soft tongue, bifeh rakh and then with rigor farekh. That is why it says, “They placed upon us,” - that is, because of us." + ], + [], + [ + "Translator's Summary: Did Israel even deserve to have God answer their prayers and their cry? Afterall, they were assimilated idolaters. In this section Chida in his commentary explores the nature of Israel’s prayer. Why does it say that they cried out and were they worthy of having their prayers answered? Quoting the Talmud, Chida says that one who is drunk or in duress is exempt from prayer so how could the Israelites even call upon God?
“And we cried…” It is possible to explain the verses, “They dealt ill...We cried out…” based on a statement in Eruvin 65a: “Rav Sheshet said in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: “I can exempt the entire world from judgment, from the day that the Temple was destroyed until now. As it is stated: “Therefore, hear now this, you are afflicted and drunk, but not from wine.”150This teaches that in the wake of the destruction of the Temple, all Jews are considered intoxicated with grief and are not responsible for the sins they commit. (The William Davidson translation of Talmud on (Sefaria) (Is. 51:21) An objection was raised to this from a baraita: One who is intoxicated, his acquisition is a binding acquisition...he is considered sober in all matters but he is exempt from prayer. Rather, what is the meaning of: “I can be exempt?” Rather when it says “I can exempt,” it means he can even exempt them from prayer.
In the book Semichat Chachamim,151Naphtali Cohen (1649–1718) was a Russo-German rabbi and kabbalist born in Ostrowo in Ukraine. He belonged to a family of rabbis in Ostrowo, where his father, Isaac Cohen, a great-great-grandson of the Judah Loew ben Bezalel, had fled during the Polish–Cossack–Tatar War. (Wikipedia) (page 59) Rabbi Naftalie Katz, writes in the name of his grandfather: If Rav Sheshet could exempt a person from all judgment, why should being exempt from the obligation to pray be different? Furthermore in Eruvin 41b, it states: “The Sages taught: Three matters cause a person to act against his own will and the will of his Maker: gentiles, evil spirits, and extreme poverty. What is the practical conclusion that can be derived from this statement? One should ask for mercy for people who suffer from those problems.” From this we may conclude that poverty removes a person from his Creator and therefore he should be exempt from prayer? Yet since one who is in duress should he not be obligated to pray - the statement says that one should ask for mercy for them.
Now, when it says, “I can exempt the entire world from judgment,” it means from any judgment in the world, according to its plain sense meaning. From the general use of language it implies one who is impoverished, as Scripture states, “Listen to this, afflicted/poor (oniyah), who is drunk, but not with wine.” (Is. 51:21) If you say that such a person should pray for mercy, Scripture states, “You are afflicted and drunk.” (Is. 51:21) and one who is drunk is exempt from prayer. This is what the Talmud means; “I can exempt the whole world from the law of prayer - since one is exempt from prayer because of poverty. Poverty causes duress. A person should ask for mercy but since he is like a drunkard, he becomes exempt from both prayer and anything else. This is the essence of Rabbi Katz’s explanation.
With this we can now explain these verses, “The Egyptians dealt ill with us” - they made us evil sinners by teaching us their ways. But we were exempt whether it is prayer or other laws. This is because “They afflicted us,” (vayanunu), that is, “They impoverished us,” (aniyim), leading us to the depths of poverty which removes a person from his Creator. Under duress, such a person is exempt (from prayer). If you say that one is obligated to pray for such people, one can answer, “They placed hard labor upon us.” We were living in exile and became like drunkards - and a drunkard is exempt from prayer and all other obligations.152In other words - if a person cannot pray, one can pray for him to have the ability to pray. But in this case because of extreme poverty Israel was exempt from prayer and so there was no need to pray for them to have the ability to pray.
Come and see: even though we were exempt from prayer, despite this we still cried out to God. Even when we are exempt, our prayers bear fruit and arouse compassion even though we were a nation living in the midst of another nation. God heard our voices and prayers even though it was no more than a scream. God didn’t listen because of our merit or good deeds. Rather, God saw our poverty and knew that such poverty removes a person from his Creator. He saw that we were in duress. If you say we should have prayed, Scripture states, “our pressure and our labor” - we were in exile and were like drunkards so that we were exempt from prayer. How much more so was it difficult because we were facing great oppression which the Egyptians placed on us. Still, we cried out even though we weren’t obligated to do so and God, the Master of Mercy heard our voice, the voice of our prayer. Our cry rose up to the throne of God’s glory.", + "Based on the previous interpretation, we can now explain the verses in Exodus: And Adonai said, “I have seen well the plight of My people in Egypt and have heeded their outcry because of their taskmasters; yes, I am mindful of their sufferings. And I will come down to rescue them...” (Ex. 3:7-8) “I have seen well the plight (ani) of My people…” means that they were miserably impoverished and living in extreme poverty that removes a person from his Creator because it is so relentless. Also, they were living under harsh conditions in exile so that they were like drunkards. As a result they were exempt from prayer. Instead they cried out in anguish thinking they were not worthy. Yet I heard their cry because of their taskmasters who treated them in ways that they shouldn’t have and I went down to Egypt to save them from the Egyptians.", + "Furthermore, I have something to say about the verse, “He saw our affliction...” (Deut 26:7) But first I will explain, “I have seen well the plight (ani) of my people…” We know that the harshness of slavery completed the remaining years of slavery that had been decreed by God. If the Egyptians made the claim that they enslaved and oppressed Israel since it was decreed, “They shall enslave them and oppress them,” then one might say that v’inu otam, “they shall oppress them,” is a reference to the harsh slavery inflicted on them and the harshness of the slavery was allowed to complete the decree of 400 years. But this is problematic since v’inu otam has also been explained as, “They impoverished them,” based on Job’s counsel. He told Pharaoh, “Take their money.” If we understand that, v’inu otam means, “Take their money and impoverish them,” then all it says, v’avadum, “enslave them.” Now, we can conclude the harshness of subjugation was not decreed upon them. The harshness if the servitude, then, is what what allowed them to complete their years of slavery more quickly. This is what Scripture means when it says, “I have seen well (ra’oh ra’eeti) the plight (ani) of my people.” There are two ‘seeings’ here: (raoh):153The verb Raah, “See I have seen,” is repeated twice. see the plight of my people and see (ra’eeti) that they have been impoverished. The Egyptians already carried out V’inu otam when “They impoverished them.” If so, the harshness of slavery was not decreed on Israel. Therefore, “I heard their cry because of their taskmasters who inflicted harsh subjugation.” If so it makes sense that the harshness of their slavery completed their subjugation and God came down to save them earlier than the decree. .", + "We can now understand the verse, “Adonai heard our voice.” Do not be surprised that God heard our voice before the allotted time of redemption. The reason is, ““God saw our affliction” - this was the forced separation of couples.” “And they afflicted them,” meant not allowing the Israelites to have conjugal relations - this too is a form of, “affliction. “And our toil,” meant taking away our wealth as was stated, V’inu otam meant making us poor. “And they will afflict them,” was not a reference to subjugation since God never commanded them to do this. If so, Et lachatzeinu, “Our duress,” is a reference to the harshness of subjugation. And it was this that allowed them to complete the 400 years and led to, “Acd he took us out.”", + "Another explanation is found in Semichat Chachamim.154Naphtali Cohen (1649–1718) was a Russo-German rabbi and kabbalist born in Ostrowo in Ukraine. He belonged to a family of rabbis in Ostrowo, where his father, Isaac Cohen, a great-great-grandson of the Judah Loew ben Bezalel, had fled during the Polish–Cossack–Tatar War. (Wikipedia) There are two opinions about who may receive rewards in this world. First, there is a person who begs like a pauper. Such a person receives his reward through the laws of charity... The second is one who benefits in this world from the father’s reward. While a person who performs good deeds does not receive the reward in this world for his mitzvot, his son might. There is a lengthy discussion about this at the end of the Mishnah in Baba Metzia and in the Gemara....155BT Baba Metzia 119a Chida quotes the following passage. However it is not clear to me what the connection is to the present discussion: “The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. They stated this case before the Persian King Shapur, who expressed an interest in this legal issue, and he said to them: Let us offer praise [apiryon] to Rabbi Shimon. He too felt that this was the best resolution. “
It is possible that this is what the verses mean: “We cried out to Adonai, God of our fathers.” We cried out asking that our reward be given in this world and that we be redeemed. The passage alludes to the quality of mercy when it states, “We cried out to Adonai.”156The name Adonai (in contrast to Elohim) is associated with God’s attribute of mercy. We asked God to have mercy on us because of our ancestors. They performed good deeds and served all their days with a whole heart. Let us offer praise and the goodness of God forever and may his righteousness reach his children’s children.
But the verse continues “Adonai heard our voice and saw our oppression.” That is to say, the children do not benefit from the reward of their ancestors unless they emulate their ancestor’s ways and they are righteous so that the reward for good deeds is also theirs. Even though they did not benefit from them in this world, their children may still benefit from the rewards of their father’s good deeds. This is not the case with the Israelites. They were a nation within a nation who did not deserve to receive a reward for the good deeds of their ancestors. But since they were impoverished, they were like paupers who asked for charity. This is the meaning of “God saw our anyenu, our poverty, with which they oppressed us." + ], + [ + "Translator's Summary: It is necessary to add a comment about gematria. For most medieval (and some modern) thinkers there is no aspect of the Torah that is insignificant including the numerical value of letters and words. Every letter has a numerical value. That said, the numbers don’t always work out quite the way the commentators wanted, so they sometimes fudged the numbers, adding or subtracting one for the word itself. The use of gematria allows Chida to offer some ingenious connections as a way of explaining the amount of time Israel was in exile and how long they were enslaved and the hidden meaning in verses. Four numbers are crucial: Was Israel in Exile 430 years (Ex.12:40), 400 years (Gen. 15:13), 210 years (Genesis Rabbah 91:2) or 86 years, the years of harsh slavery. Pay attention to how these numbers appear as well as other numbers including the numerical significance of Moses’ name (345).
“And we cried out to Adonai, God of our ancestors,” as it is stated, “A long time afterwards…” I would like to connect what the Maggid writes here with what I read in Lev Arye,157Possibly a book published by Rabbi Yehudah Arye Leib Hoshki. originally printed in the city of Wolmersdorf in the year 1674. Parshat Va’era, in the name of the Kabbalist, Rabbi Elchanan, of blessed memory. It would have been fitting for Israel to be in exile for 430 years. 430 is five times 86 (elohim).158Since elohim is associated with the divine attribute of judgment and it has the numerical value of 86. When God saw that Israel was unable to suffer beneath bitter exile for so long and that they would drown (God forbid!) in exile, God had compassion upon them and only made them serve for 86 years,159There is a Midrashic tradition that the hard labor of slavery began around tthe time Miriam was born, and last until Moses returneed to Egyt to redeem the Israelitess when he was 80 years old, coming to a sum of 86 years. See Pesikta Zutarta and Seder Olam Rabbah. Also see Rabbeinu Channaniel on Exodus 12:40 which is elohim in numerical value.
The numerical value of Elohim is 86. Four times Elohim equals sh’mad, destruction. This explains the verse, “they would not listen to Moses, their spirits crushed (mi’kotzer ruach) and because of cruel bondage.” (Ex. 6:9) This implies that they assumed they would be in exile for 430 years (the numerical value of mi’K’tzer)160מקצ\"ר Ex. 6:9 Note that the word is written without a vav. and they did not know that God would lighten their burden so that they would only be in Egypt 210 years (when one subtracts the numerical value of ruach - 214), and that the time of hard labor would only be 86 years, the numerical value of avodah, slavery, when we subtract the word from the count.
One can now explain the passage, “And their cry for help from the bondage rose up to HaElohim, and Elohim heard their groaning and Elohim remembered the covenant...and Elohim looked upon... and Elohim knew.” Elohim appears five times in this verse but the first one is written as HaElohim as a reference to the five times Elohim - 430 years that Israel was supposed to serve in Egypt. This alludes to the fact that God could not bear so many years and that God, in his compassion, removed four fifths of the time from His decree. “ And Adonai continued, “I have marked well the plight of My people in Egypt…” (Ex 3:7) “Therefore, I will send you to Pharaoh...” God said to Moses, “If you can’t redeem them then nobody will be able to redeem them.” The remaining years of exile are equal to sh’mad, destruction, 344 years. Your name is Moshe, which has the numerical value of 345. You are sanctified one more than the destruction - You are supposed to be their redeemer! This is a sign that I am supposed to send you since you are greater than this destruction.
It is with this that we can explain the statement of our teacher Rabbi Wolf. There are four terms for redemption in Scripture which parallel the four cups of wine and the four times Elohim is mentioned. They were to be saved by the four cups (kosot) which also has the numerical value of 86 like the word Elohim. The four “cups” of wine and their promises transformed the four mentions of Elohim, from judgment into promises of compassion.", + "Initially, we said that the passage, “They would not listen to Moses, their spirits crushed....” (Ex. 6:9) alludes to the numerical value of kotzer (מקצר) is 430 years and ruach (רוח) has the numerical value of 210 (years of slavery) but this is not really correct for the numerical value of the word ruach is 215 (including the word as one)! But we can explain his words according to what is stated in Pirkei D”Rebbe Eliezer. It was decreed that they would be enslaved for 430 years but they were only enslaved 215 years. The extra five years were added on from the time before Jacob went down to Egypt when Ephraim and Menashe were born to Joseph. Thus, the time of enslavement was calculated including both the days and nights so that it equaled 430 years.
Based on these two explanations it is possible to to explain the verses in this fashion. There are two reasons the salvation of Israel took place when it did. First, it was because of the merit of Moses that they only served 86 years in slavery, subtracting the remaining 344 (sh’mad שמ\"ד) years. They only needed to be enslaved for 86 years with hard labor. Moses was a master of the holy name (ba’al hashem).161Master of the name - hashem - the word the name is an inversion of the letters of Moshe. The name Moshe and Hashem have the same numerical value of 345 so that he could negate sh’mad, destruction, which has the numerical value of the remaining years of slavery - 344.
The second explanation is that the nights of subjugation were counted just like the days adding up to 430 years. If you argue that they were only subjected to harsh treatment for 86 years, from the birth of Miriam and that 344 years still remained, then we can say that Moshe was added, negating the other 344 years. And if one says that the count was from the birth of Menashe and Ephraim and the descent to Egypt then it adds up to 215 years , then one can say the nights were added to the days adding up to 430 days.
One can explain Israel’s time of redemption based on either explanation. But the explanation of the nights is problematic since it applies specifically to Hebrew slaves working at night, as Scripture states, “do not subject your kinsman to the treatment of a slave.” (Lev. 25:39) But this was not the case for an Israelite since he was owned by an idolater. All of their subjugation could be harsh and oppressive, as was the case with Pithom and Ramses. We see that they never succeeded in building the cities since every time they were built the cities sunk into an abyss or one by one the building collapsed (even as they built them).162BT Sota 11a Despite this the Egyptians continued tp increase the harshness of the slavery. How can we expect that these wicked ones would observe the biblical law, “Do not subject them to the treatment of a slave,” or to consider the night differently? Didn’t they want to spill the blood of the Israelites without reason other than to oppress them even at night? Look at the way they were enslaved during the day! They enslaved them with the work of slaves but they also passed new laws and decrees so that it was worse than the enslavement of a slave.
The statement, “They did not listen to Moses,” means, “They didn’t trust in Moses. His name, Moshe, is one more than sh’mad, proving that he had the ability to save them. But they didn’t trust Moshe, or believe that his name was a sign that he would redeem them. The other claim was that, mi’kotzer whose numerical value is 430, became ruach, 215 (with the name counting as one). This was because they did not know that the nights were included in the original decree. Also, because hard labor which the idolaters placed upon the Israelites, more than the normal labor demanded of a slave, also counted toward their redemption. But the Israelites did not accept either claim - the allusion in the name Moses or the addition of the nights counted toward the amount of slavery. Some time later I saw what was written in the book B’nai Yitzchak, Parshat Va’era in the name of the author of Migaleh Amukot. 1631637 work by Rabbi Nathan Nata Spira who lived in Poland (1585–1633)", + "Based on the Rav’s teaching, one can connect the verse, “Their cry for help from the bondage rose up to God,” with the verse which the Maggid quoted, “And we cried out...as it says, “and their cry rose up…” The reason for their cry was the five times Elohim is mentioned whose numerical value is 430. This is “Their cry,” (shavatam) to HaElohim (Five times Elohim) as the Rav said. For they were unable to suffer subjugation any more. Further, it says, “And God heard our voice,” as it says, “And Elohim heard...and saw our oppression, as it says, “Elohim saw our suffering. The intention in this verse was to focus on the four times Elohim appears, so that it had the numerical value of sh’mad, destruction, or 344. This is the remaining years of exile which God transformed into compassion, the Tetragrammaton. Thus, the Maggid writes, “Elohim heard, for Elohim was transformed into a compassionate name of God, YHVH. Blessed is He and their redemption.", + "I will now explain this midrashically: The remaining years of exile (four times Elohim) were abrogated through the four acts through which Israel atoned. It was written that because of four mighty things Israel was redeemed: They didn’t change their names, they didn’t change their language, they were chaste in their sexual behavior, and they did not slander one another…. These four acts atoned four times to Elohim (86) which was the amount of time that they had to remain in Egypt. This is alluded to in the verse, “And we cried out to Adonai, God of our ancestors…” (Deut 26:7) Their cry was because of the years of exile that they could not bear. “And Adonai heard our voice - specifically, “The voice is the voice of Jacob,” (Gen. 27:22) because they didn’t change their language.
“And God saw our affliction,” this refers to the forced separation of husbands and wives which was a form of affliction since the Israelites refused to engage in sexually illicit relations. If they hadthe forced separation would not have been an affliction, for, “Filling his stomach is a type of sin.”164BT Berachot 32a the exact meaning of this saying from the Talmud is not clear here. Possibly, indulging in physicality is a sin.
“And our misery (amaleinu)” is our wealth. It alludes to the fact that the Israelites kept one another’s secrets. After plundering Egypt no one revealed where their money had gone.
“And our oppression,” during all of the subjugation the Israelites did not change their names. If they had changed their names, their names would have been similar to the idolaters and they would not have been enslaved. But all of the Israelites were enslaved. It was because of these four acts that Israel had 344 years (4 times Elohim) removed from their years of slavery and they were treated compassionately by Adonai who promised them four redemptions.", + "It is possible that this was hinted in the verse, “Their cry for help from the bondage (haavodah) rose up to God (haelohim). (Ex. 2:23) Many of the Israelites did not understand that God’s decree of 430 years of slavery was five times Elohim. They simply knew that there was a decree of 430 years and that 86 years had passed based on the statement, “The Israelites were groaning under the slavery,” (HaAvodah) - Ha, five times avodah since it has the numerical value of 86 plus one.165The term for this is Im Hakollel, עם הכולל. It refers to the practice of adding one extra number to account for the word
“And they cried out because their patience failed them. God heard their cry even though they were unaware of that the years of slavery were equal to HaElohim, five times elohim. In His mercy God received their groaning as it is written, “Their cry for help from bondage rose up to Ha (five times) Elohim, or 430 years. But God answered them because Ha (five times) avodah... “And God heard…God turned the remaining four times Elohim into compassion, a cos, a cup of salvation," + ], + [ + "Translator's Summary: With a keen sense of justice, the Maggid and his commentators wrestle with the motivation for Israel’s subligation. On the one hand, God decrees that Israel will be enslaved and oppressed for four hundred years. On the other hand, Israel’s suffering appears unfair; there must be a reason for Israel’s subjugation. And if Israel deserved the fate that was visited upon them, why did it end sooner than was originally decreed? Further, why did God wait as long as he did to redeem the people of Israel? Chida wrestles with these questions.
“And God heard our voice,” as it is said, “Adonai heard their moaning….” to the end of teh verse. It's possible the Maggid had a problem with this verse. It should have said, “And we cried out to Adonai and God took us out.” The verse implies that it was better that “God heard our voice.” Furthermore, since the verse said, “And Adonai heard our voice,” it should have immediately said, “And God took us out.” Why was it necessary to add, “And God saw our affliction;” This seems obvious. Further, it states, “He heard our voice,” and that “He saw our affliction.” Shouldn’t the seeing have been before the hearing since everything is revealed to God?
The Maggid interprets the verse as we shall now explain it with the help of God in order to answer these questions. This matter is related to what the sages said about the verse, “I am unworthy of all the kindness…” (Gen 32:11) “Unworthy (katonti) means little (mi’at) and little (mi’at) alludes to tzedakah, charity, as it says, “Better a little (mi’at) with charity (tzedakah). (Pro. 16:8)”166Eliyahu Zuta 1:1 The great rabbi of his generation, Rabbi Chaim Abulafia,167Rabbinical authority; born in Palestine; died at Damascus, 1744. He was the grandfather of Ḥayyim ben David Abulafia and grandson of Isaac Nissim aben Gamil. Abulafia was a rabbi in Smyrna, where he instituted many wholesome regulations. In his old age he restored Tiberias. He is the author of several works. (JE) writes in his illuminating book Eitz HaChaim, Parshat Vayakhel, in the name of the pious one, Rabbi Yudah Chavliv, that the Holy Ari said that in times of danger a person needs to mention his own virtues. How then could Jacob belittle his own virtues with regard to his acts of kindness? Rabbi Abulafia understood this differently. He is saying that Jacob decreased his possessions.. through acts of charity so that God would save him.
According to this interpretation, when Israel cried out, they had to explain why they deserved to be taken out of Egypt before the assigned time. They were, however, sorely oppressed, as it says, “The Egyptians dealt harshly with us and they oppressed us and placed hard labor upon us...” All these things should have been obvious. So what was the purpose of crying out? Weren’t these things part of the earlier decree in which God told Abraham, “They shall enslave them and oppress them?” So why were they moaning? In His great compassion, God heard their voice when they said that there was a claim to change in favor of their merit and to take them out. This was so even though they only mentioned the pain of slavery. Thus, when it says, “Adonai heard their voice,” - it means that in His great mercy, God heard their voice and not their intention. Scripture states, “And God heard our moaning.” It was not appropriate that Israel did not mention their merits. Still, God’s compassion was aroused and He remembered His covenant. In this way God’s compassion was aroused by remembering the virtues of our forefathers even though they didn’t explicitly state them.
“And He saw our affliction” - this is the forced separation of husbands and wives.” God saw this even though he never demanded it of the Egyptians.
“And our misery,” these are the children,” because of their wickedness.168Killing the male children.
And our oppression,” This is a reference to the persecution and harsh subjugation which was the main reason that brought about the conclusion of slavery. The forced separation of couples, the decree to kill the Israelite boys, and the harsh labor brought about a quicker conclusion of the subjugation. Also the Egyptians deserved to be stricken with harsh plagues for their abominations. This is what the verse means. Of their own volition the Egyptians chose to deal harshly with the Israelites since God did not decree the cessation of family life or to drown the baby boys or place harsh labor upon Israel while they were subjugated.
The Holy Ari said that when we interpret the passage in this way, it is like mentioning the merits of the Israelites. These acts became advocates against the judgment. Even though everything is known to God, there still a need for there to be an advocate who can argue on one’s behalf. When these things were stated in heaven they became merits for Israel and it aroused God’s compassion..." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Translator's Summary: The Torah seems to contradict this Midrashic statement. In Ex. 12:38 we read, “When Adonai goes through to smite the Egyptians, He will see the blood on the lintel and the doorposts, and Adonai will pass over the door and not let the Destroyer (Mashchit) enter and smite your home.” We are left wondering - did God act alone or was he assisted by an angelic intermediary. The Haggadah is unequivocal. Rabbi Azualai discusses all the possible ways of reading these verses and what role, if any, was played by angels, seraphs, or a messenger. OF course there can only be one answer to this question but Chida considers all the possible interpretations.
“And Adonai took us out of Egypt”- “not through an angel…” It is possible to explain this statement based on the verse, “On that day, Adonai will punish the host of heaven in heaven and the kings of earth on earth.” (Is, 24:21) In other words, the prince of the nation who was destroyed through a heavenly prince and one nation was incited to destroy another. This was the great wonder: both were struck down by God’s hand. God caused the angelic prince of Egypt to fall as well as the firstborn of Egypt to be struck down by God.
This is what the Maggid had in mind when he quotes, “And Adonai took us out of Egypt.” It is a mighty matter for everything to be brought about by God. The Maggid writes, “Not by an angel who brought down the angelic prince, nor by a saraf who burned up the nation just as Gabriel did to the camp of Sanherib.169II kings 19 Even though everything is in the hands of heaven whether it was destroyed by the angelic prince representing Sanherib or the destruction of his camp by Gabriel, in either case it was still by an angel. But here the Holy One Himself did it and not a representative as is the case in the world.
A king sends his representatives to kill the wicked, or one nation is sent as his representative to smite another nation in war. Here, everything is actually carried out by God Himself. That is why the Maggid quotes the verse, “And I passed through the land of Egypt,” where everything was done by God. “I will go through the land of Egypt and strike ….the land of Egypt,.... and I will mete out punishments to all the gods of Egypt, I am Adonai.” (Ex. 12:12) This means, I and not another, since everything was carried out in heaven and earth by God. This is what God promised Abraham, of blessed memory, when He said, “but I will also (gam) execute judgment on the nation they shall serve.” (Gen. 15:14) The word gam needs an explanation. According to our approach this is the way: when the angelic prince of the nation in heaven falls, the nation on earth falls as well, possibly to another nation in war or a mighty king. But in honor of Israel, God carried this out in an astonishing way. Both the angelic prince and the nation were judged by God. “And also (V’gam) the nation will be judged by Me,” specifically.", + "This can also be explained based on the following passage in Shemot Rabbah, “For when Adonai goes through to smite the Egyptians.” (Ex. 12:23) “There are those who say it was by an angel and there are those who say it was by the Holy One Himself. Why does Scripture state, “to smite,” (lingof)? This teaches that even a pregnant woman who was about to give birth (to a firstborn) miscarried and the birthing woman died. The destroyer went forth and killed anyone it found while the blessed Holy One only destroyed the firstborn of the Egyptians. The author of Yedai Moshe170Moses ben Baruch Almosnino (c. 1515 – c. 1580) was a distinguished rabbi; born at Thessaloniki about 1515, and died in Constantinople about 1580. In 1570, Almosnino wrote a lengthy commentary on the Biblical “Five scrolls\"—the books of Canticles, Ruth, Lamentations, Ecclesiastes, and Esther—under the title Yede Mosheh. (Wikipedia) writes that there were those who said that even though God performed these acts, as it says, “Adonai smote all the first born,” there was an accompanying angel also. Others say they realized that the angel was not there but rather it was the Holy One, Himself. To this it is asked, what does it mean when it says lingof, to smite, instead of lihakot here, as it says, “Adonai struck?”", + "I have read an interpretation by my relative, Rabbi Yitzchak Zeevi171Abraham Israel Zeevi - Zeevi was a great-grandson of Jerusalem rabbi Israel ben Azariah Zeevi, and grandson of the Moroccan kabbalist Abraham Azulai. From 1701 to 1731, Zeevi was chief rabbi of Hebron where he headed the “Emeth le-Yaakov” yeshiva which had been founded by Abraham Pereira of Amsterdam. He also acted as an emissary of Hebron, visiting Constantinople in 1685 where he met Tzvi Ashkenazi. (Wikipedia) in his sermons for Shabbat HaGadol. He brings the opinion of the Yefe Toar:172Jaffe, Samuel Ben Isaac Ashkenazi (d. late 16th century), commentator on the Midrash. Jaffe was rabbi of the Ashkenazi community of Constantinople. He studied under Joseph Leib. When Samuel reached an advanced age, his son Joseph was appointed to succeed him. Jaffe's fame rests upon his comprehensive commentary to the whole of Midrash Rabbah, which reveals an extensive knowledge of the relevant literature. (Jewish Virtual Library, EJ) There are those who thought that at first God did not act alone. This is his statement: “There are those who were of the opinion that at first God acted through an angel, since it states, “For when Adonai goes through to smite the Egyptians.” (Ex. 12:23) Why does he say, “God goes through...” It implies that God didn’t actually smite the first born. And the other opinion that “to strike” implies that a destroyer came and caused pregnant women to miscarry but it was God who smote the firstborn. (I wrote this based on my memory but later I found the book mentioned above and saw that I was wrong in my memories. The Yefe Toar only wrote that the one who said that it was with an angel derived this from the word “to strike.”
It seems that this disagreement occurs because Exodus 12:23 states “To smite” (lingof) rather than “He strike” (heeka). Regarding the verse “I will strike down (v’heekaiti) every first-born,” (Ex. 12:12) everyone agrees that it was the Holy One alone who acted. No one has any doubt about thai, and this is proven in Midrashim.
The sages state in Masechet Semachot, “In the middle of the night Adonai struck down all the first-born,” (Ex. 12:29) and “at the time that I struck every first-born in the land of Egypt.” (Nu. 8:17) Rabban Joḥanan said: Although God struck them with a plague at midnight, their souls writhed in pain until morning. A common proverb says, ‘If you give a morsel of bread to a child, inform his mother’ Likewise, the Holy One said, ‘I will inform My children of the death by choking their enemies who are dying. Let their souls await the morning before expiring, so that My children will look on the fate of their enemies’.173See Masechet Semachot, Introduction The commentators explain that by causing the first born to writhe in pain all night long it proves that was God Himself who smote them and not another. If another had smote them they would have died immediately. Since they did not die immediately there was no impurity here, as it states in Masechet Yoma: “If the person is writhing the knife does not become unclean.”174See BT Yoma 23a", + "We can now understand the Maggid. He believed that everything was performed by God according to the plain meaning of verses. It was necessary to question it in the Midrash because Scripture states, “For when Adonai smote (lingof) the Egyptians…” (Ex 12:23) one might think that it means a general plague that affected everyone. By saying, v’heekeiti, ‘I smote” it implies that God himself smote them.
He smote them at midnight and they writhed until the morning, as was stated in Masechet Semachot. This is the meaning of, “I passed through the land of Egypt - I and not an angel.” The proof then is, “I smote” - I and not a Saraf, for everyone acknowledges that Adonai smote all the first born. From here the Maggid teaches that Adonai passed through the land causing a plague since it says, “I passed through, I smote…” “I smote” (v’heekeiti) - I and not a Saraf,” implies that he smote them initially without immediately killing them, proving that it was God Himself who performed this act. And God, caused them writhe in pain and not die immediately so there would be no impurity.175Chida compares God to a kohen - he did not kill them immediately because God, like a kohen, could not have contact with impurity. Thus since they did not die immediately it was as if God is a kohen. They continued to writhe in pain until the morning, making known to Israel that God had acted, as is explained in Semachot. This was also meant to prove the greatness of Israel and God’s love of Israel, proving that God is like a kohen so God smote them without immediately killing the Egyptians.
But if Egypt was a land filled with idolatry, how could God enter the land (since God is considered like a kohen)? We have written that the Israelites were considered like God’s children. A Kohen is allowed to make himself impure for the sake of His child.176For instance by participating in their burial. Accordingly, the harshness of exile was the reason for God to complete the 400 years prematurely. “The power of Adonai shall be revealed on behalf of His servants,” (Is. 66:14) God knew that Israel was writhing in pain but they had not yet died. It was at this critical moment when God entered Egypt and passed among the Israelites, in this way the nations of the world would know that “Israel is a precious child to God.” (Jer. 31:20) Even though God is like a kohen, Israel was still God’s children. This is why the Maggid writes, “I smote them and not a Saraf” so the Egyptians wouldn’t die in a second. Yet it is written, “I smote them (v’heekeiti)” as was explained, and it explicitly says “I passed through the land, Lingof, to smite Egypt (with a plague)?”
“And I will mete out punishment to all the gods of Egypt, I am Adonai.” (Ex 12:12) - I, and not a messenger. This is meant to exclude the opinion of those who said as in the commentary of Rabbi Y. Zeevi, that everything was performed by a messenger. “I and not another” is meant to exclude the comment of the Yedei Moshe that there was an angel present. And to exclude the opinion of the Yesh Omrim - “There are those who say” above who stated that the Mashit - the destroyer was sent to make the pregnant women miscarry according to the comments of Rabbi Zeevi, above. The Maggid holds that everything was performed by the God of blessing." + ], + [], + [ + "Translator's Summary: This comment in the Haggadah is troubling - why is the plague of pestilence singled out here. Many of the other commentators wrestle with this. Chida chooses a different route to explain it. Pestilence, here, refers not to the fifth plague but to the tenth plague which was also a type of pestilence. He then interprets the entire verse as a reference to the tenth plague and as a continuation of the list of plagues.
\"With a strong hand” - this [refers to] pestilence, as it is stated (Ex. 9:3); “Behold the hand of Adonai is upon your herds that are in the field, upon the horses, upon the donkeys, upon the camels, upon the cattle and upon the flocks, [there will be] a very heavy pestilence.\"
We can now explain the remainder of the Maggid. “With a strong hand” refers to pestilence. It is possible that this rest of this Midrash is referring to the plague of the first born and is a continuation of, “And Adonai took us out,” which is explained, “I and not an angel.” In the plague of the first born, the first born died because of a strong hand - pestilence. And they only died because of an outstretched arm - the sword with which God struck them. They then writhed in pain because God is like a kohen, so to speak. Since they were writhing in pain they hadn’t yet died so there was no impurity yetThe stretching out of the arm was plague in the world." + ], + [ + "Translator's Summary: Continuing the themes from the first part of this verse, Chida understands the outstretched arm as a reference to the tenth plague. Not only was the plague a wonder but the slow death of the Egyptians, the fact that Israel was permitted to witness God’s justice, and God’s passing through a land filled with impurity were all signs of God’s great love of Israel.
\"And with an outstretched arm” - this refers to the sword, as it is stated (I Chr. 21:16); “And his sword was drawn in his hand, stretched out over Jerusalem.\"
\"Once we know that the Egyptians didn’t die immediately during the tenth plague because God is like a kohen, we can understand God’s love of Israel. The purpose of the outstretched arm was to smite but not kill the Egyptians. As a result “And with great awe,” refers to the revelation of the Divine Presence,” that God in his glory appeared in a land filled with idolatry for the sake of Israel. Because they are God’s children, God made known that they could complete the time of enslavement due to the harshness of slavery.
The Maggid brings as a proof text, “Or did God try to take for Himself a nation from within a nation ....” (Deut. 4:34) Egypt and Israel were both idolators, which made them impure. God redeemed them “With a mighty hand and an outstretched arm” in the plague of the first born. During this plague the Egyptians writhed in pain as has been said. Despite this, “With great and awesome acts,”God passed through Egypt to make known how precious they were to God for they are His children. “...like all that the Lord, your God, did for you in Egypt in front of your eyes?” (Deut. 4:34) Even though we have a tradition that one who is saved, if he is not really worthy, cannot experience a miracle, as in the case of Lot. That is why the angel said to him, “Do not look behind you.” (Gen. 19:17) The sages understood, “The righteous person will rejoice when he sees revenge.” (Ps. 58:11) to mean: if one sees God’s vengeance, it is because one is worthy. Therefore the righteous person can rejoice… “Men will say, ‘There is, then, a reward for the righteous.’” (Ps. 58:12)
You were “A nation from within a nation” (Deut. 4:34) both of whom were idolaters. Despite this, God performed “Signs” for your eyes and he even allowed the firstborn to writhe in pain until morning so that you could see those who hated you. This was wonder upon wonder! The reason that this was done was because of God’s compassion so that they were saved even though they were unworthy. This is what the commentators said, “like all that Adonai, your God, did for you in Egypt in front of your eyes.” This is the name of God in Egypt before your eyes. With your own eyes you saw the fall of your foes.\"" + ], + [ + "Translator's Summary: The Haggadah interprets the expression “With great awe” as “the revelation of the Shechinah/Divine Presence.” This is based on a play on the word mora/awe and mareh/vision. Chida further develops this theme. Israel’s encounter with God inspired them to fear/see God. It also brought them together as one people in the service of God. This was part of a transformation from a loosely connected people to one people, with each person having a very personal experience of the Shechinah.
The Maggid states, “And with great awe”- refers to the revelation of the Divine Presence.” It was as if the Shechinah was with them in exile, as the sages say. But it was b’mora gadol (with great awe) through the revelation of the Divine Presence. Until now it was hidden but now it was B’mora, it was with a great vision of the revelation of the Divine Presence.177The Maggid plays on the word Mora which comes from the same root as yira, awe, but is very close or Mareh, see or sight. This is the plain sense meaning of the Haggadah text.", + "This is hinted at by Rabbi Abraham Monzon.178Rabbi of the latter part of the 16th century; died at Constantinople. He was a pupil of Bezaleel Ashkenazi. He officiated as rabbi first in Egypt, but later went to Constantinople, where he remained until his death. He was an excellent scribe, and wrote many Torah scrolls, which are still extant in Egypt. He was also the author of a large number of decisions and responsa, which are included in great part in the collections of Samuel of Medina, Solomon ben Abraham Cohen , Abraham de Boton , and Joseph di Trani. (JE) He says, “The revelation of the Divine Presence caused them to fear God. Though they could not see the divine presence, their souls perceived it. As a result they feared sin, as a result of the Divine Presence dwelling appearing (in a hidden fashion).” According to this explanation it makes sense that “With great awe refers to the revelation of the Divine Presence.” The Talmud often uses the word “Great…” to indicate small things.179BT Baba Metzia 112b Here too the presence of the Shechinah though hidden, brought about fear of God. Now as a result of the revelation of the Divine Presence there was certainly a great and mighty fear of God which extended to all people. The farther a person is from cleaving to God the more troubled he is each day when fails to see God’s presence. According to one’s closeness to God, fear of God increases. Here too, mora gadol, great fear, is the revelation of the Shechinah.", + "We can now explain the verse that was quoted in the Haggadah, “and awesome acts, like all that Adonai, your God, did for you in Egypt in front of your eyes?” (Deut. 4:34) In one phrase, the verse uses both plural and singular: “Like Adonai, your God did in Egypt” is plural, and, “in front of your eyes,” is singular. It is because the verse begins by mentioning, “Enigmas, with signs and with wonders.” During the other plagues Israel was not so strong in their faith in God. But once they experienced, “And with great awe,” the revelation of the Shechinah, the verse concludes in the singular, “Before your eyes.” The revelation of the Divine Presence caused each Israelite to see the Shechinah with his/her own heart and also it caused them to have a unified heart in the service of God. Therefore it says l’einekha, “Before your eyes.” At first they were separated from God but when the Divine Presence was revealed to them they were unified, “before your eyes” - the whole nation as one.", + "According to this interpretation, one can say that during the plagues, Israel hadn’t yet separated itself from idolatry and they were still troubled by the demonic realm. Therefore it says, “as Adonai, your God, did for you (lachem) in Egypt,” in the plural. When they separated themselves from idolatry by offering the Passover sacrifice and being circumcised, they became like one person unified in the service of God. Therefore, it says li’einekha, before your eyes (in the singular). Thus it states, “And with great awe - this refers to the revelation of the Divine Presence.” It alludes to the fact that revelation of God and enlightenment was according to each person’s spiritual capacity; that is why it says li’einekha. It was different for each person and according to the intellectual capacity of each person." + ], + [ + "Translator's Summary: According to Chida, Moses’ staff was engraved with an abbreviation of the plagues as well as the names of the patriarchs and all six matriarchs (including Zilpah and Bilhah according to the Midrash. It also had the unpronounceable name of God. Chida explains that it was a sign not just for the Egyptians but for Moses and the people of Israel.
\"And with signs: this refers to the staff…” The sages in Yalkut Shemot explain that the staff was engraved with a mnemonic of the ten plagues: detzakh, adash, ba’achav. Targum Yonatan,180An Aramaic translation of the Torah Parashat B'Shalach states that the names of the patriarchs were also engraved on it as well as the six matriarchs and the twelve tribes. The Yalkut and the Targum also mention that the four letter name of God was engraved on the staff.181See Targum Yonatan on Exodus 14:21: And Mosheh stretched out his hand over the sea, with the great and glorious rod which was created at the beginning, and on which were engraven and set forth the Great and Glorious Name, and the ten signs which had smitten Egypt, and the three fathers of the world, and the six mothers, and the twelve tribes of Jacob…. ((Sefaria Translation)
It is stated in Hagahot Maimoniot, in the laws of chametz that detzakh, adash, baachav have the numerical value of 501, like the word asher in the verse, “The diseases which (asher) I brought upon the Egyptian.” (Ex. 14:21) This explains why the Maggid explains “With signs,” as referring to the staff, for it was engraved with the plagues. It represented the entirety of all the plagues.
The Maggid states, “As it says, “And this staff you shall take in your hand which (asher).” This word alludes to the ten plagues with the numerical value of Detzach, A'dash, Ba’achav. How good and appropriate to hint at the plagues with this word. It is a reference to the mother of children182The mother of children is a reference to the Sephira of Binah, which is also associated with the number fifty. Since the numerical value of the ten plagues in Gematria is 501 - it is 10 x 50 plus one. who gives freedom for all. There is redemption from the side of the Jubilee.183Jubilee is also associated with the Sephirah of Binah. That is why the word asher is mentioned in connection with the Exodus fifty times in the Torah as the Zohar states.184I am not certain if the reference here is that Yetziat Mitrayim or the word asher are mentioned fifty times. The word asher appears fifty times through the beginning of chapter 12 of Exodus.
That is why d'tzach, a’dash, ba’achav were engraved on the staff. This was to allude to the fact that their numerical value is asher, as in, “I am Adonai, your God, who (asher) took you out.” My signs which (asher) I placed upon them,” and many more. This is what Rabbi Yehudah had in mind when he gave the abbreviation, d'tzach, a’dash, ba’achav to hint at all that was said. This was their way; to hide the secrets of Torah in complete secrecy. As a result the early commentators already wrote that the plagues were engraved on staff.", + "It is possible to expand this based on what the sages said in Pesikta: mofet (wonder) refers to something immediate and, ot (sign) refers to something that will happen after some time.185Also called Midrash Lekach Tov, Exodus 3:12 Midrash Lekach Tov is a commentary on the Torah and Megillot incorporating literal explanations and elaborative stories, written in the late 11th and early 12th centuries. The title alludes to the author's name, Toviah, in addition to his practice of introducing each portion in the Torah commentary with a short exposition on a verse containing the word 'Tov.' It is also referred to as Pesikta Zutarta. (Sefaria) It is fitting, then, that it stated, “And the signs” referring to the staff since the plagues that were to occur in the future were engraved upon it. Our teacher, Isaac Abarbanel explains that the expression, “And the signs,” alludes to the plagues that were to be done with the staff.
Otto: signs The plagues that used the staff refers to D’etzach, as well as hail and locust - five plagues.
Yad Hazakah: A mighty hand refers to pestilence.
Zeroah Netuyah An outstretched arm/the sword
is the death of the first born. This makes seven plagues.
Moftim, wonders: refers to the blood and the remaining three plagues: wild animals, boils and darkness.186Chida quotes Abarbanel to show how the terms in Deuteronomy 26:8 actually includes all the plagues. See Abarbanel ad locum. It would appear that blood appears twice in his counting... The wild animals are related to blood since the animals tore people apart and pouring their blood on the earth. Boils involve the decay of blood. And darkness is when the light of day becomes shrouded and reddened so that it is as dark as blood. “Blood and fire and pillar of smoke:” blood is pestilence; boils are like fire, and the pillar of smoke is darkness, as was written, the sun turned to darkness and the moon to blood. (Joel 3:4) These are the ten plagues!", + "Another interpretation of the verse, “And take with you this rod, with which you shall perform the signs.” (Ex 4:17) The rod is an allusion to rely on the merit of the matriarchs and patriarchs, and the tribes. It was through their merit that God performed signs even though Israel was not worthy. This is the meaning of the verse, “And this rod” upon which is engraved the patriarchs, matriarchs, and tribes as well as the four letter name of God through which you shall perform these signs. The abbreviation of hazeh tikach biyadekha (“This, you shall take in your hand,”) has the same numerical value as avot, forefathers, plus the words.187The word avot has the numerical value of 409. The first letters of the words הזה תקח בידך is 407 - with the addition of the words they both come out to 410." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + "Another explanation: \"With a strong hand\" corresponds to two plagues; \"with an outstretched forearm\" two plagues; \"with great awe\" two plagues; \"with signs\" two plagues; \"with wonders\" two plagues.
Another explanation: \"With a strong hand\" ביד חזקה corresponds to two plagues.” The Maggid interpreted “A strong hand” as a reference to the plagues of blood and frogs. Yad (arm) is a reference to the plague of blood, as Scripture states, “Take out your staff and stretch forth your hand.” It took place with the stretching out of the hand. Hazakah (strong) is a reference to the plague of frogs because it was a mighty plague wherever it occurred - even in one’s house or outside. The frogs even entered people’s stomach and intestines, causing death and bodily suffering. These were the first two of the plagues.
ובזרוע נטויה “And with an outstretched arm (Zeroa Netuyah)” is a reference to lice and wild animals, according to the order in which the plagues occurred. Arm (zeroa) is a reference to lice because the magicians admitted, against their will, that this plague was the finger of God and that it outdid their magic. Rabbeinu Bachya writes chartumim, magicians, is written without a vav because ten portions of witchcraft were given to the world and most of them were present in Egypt. In the end, however, the Egyptian’s magical wisdom was still lacking during this plague. That may be why Kinim (lice) was written, כנם, without a yud. It was to show that the Egyptians were lacking a tenth portion of magic. That is why it was appropriate to hint at lice with the word zeroah, “arm.” For this plague illustrated the arm of God which made the magicians say, “It is the finger of God.” Zeroa, (outstretched), is made up of the same letters as the word ozer, helper. The Egyptians knew from the plague of lice that Israel had a helper and protector.
Netuyah, outstretched, is an allusion to the plague of wild animals, for the sages say that it would have been appropriate for Egypt to rise up and smite the Israelites as a response. But before they could rise against the Israelites, the animals rose up against them. As the Pasikta says, “This is the bread,” - this is a reference that the Egyptians were extremely frugal so that the image of God left them and they acted like animals; as a result the animals ruled over Egypt. They continued to be outstretched over Egypt because the Egyptians remained frugal and this left them with a despised image so that they were ruled over them like animals.
ובמורא גדול “With great awe” is a reference to pestilence and boils. Dever (pestilence) is alluded to by, mora, awe, because it caused agitation, trembling, fear of death and awe in the minds and souls from head to toe,11 We would say, “Up to your neck.” Not so the Talmud, See Genesis Rabbah S. 32 “But for the water coming up to his ankles, he would not have gone into the ark.” . Ketubot 111b. “I waded up to my ankles in honey that had dropped from dates.” Everything was affected by pestilence. The word “great” alludes to boils. This was a great miracle for Moses who threw a handful of dust into the air and it spread out all over the land of Egypt, as Rashi explains. The Torah continues, “The magicians were unable…” For these reasons “great” hints at this plague.
ובאותות “With signs,” alludes to hail and locusts which were signs for the world. Because of the prayer that Moses offered, the hail did not reach the earth but remained in the air. And the locusts were also removed from Egypt through Moses’ prayer. There were never locusts like these again in all of Egypt. The author of Minchah Belulah22 Abraham Menachem Ben Jacob Hakohen (1520–after 1594), was one of the important rabbis of Verona. In his youth he studied in Venice where he became acquainted with Elijah Levita and where he was a proofreader for the printing press of Bragadini. Porto witnessed the burning of the Talmud in Venice on the 13th and 14th of Marḥeshvan 1553, and appointed these days annually as days of mourning and fasting. In 1555 he published his Ẓafenat Pane'aḥ, containing a cypher-code of his own invention. From 1584 to 1592 he was rabbi of Verona. He was the author of Minḥah Belulah, a commentary on the Torah based upon Midrashim. (geni.com) Parashat Bo, writes that locusts did not enter the vicinity of Egypt or Israel or the Islands adjacent to Egypt. When they do come in the direction of Egypt they turn aside. Hail and locust then are “Great signs.”
Summary: The first nine plagues are broken into triads referred to detzach, adash, ba’achav. The final plague in each of the three triads have a unique relationship to one another. Chida explores the significance of Rabbi Yehudah’s triads but also explains the connection between the third, sixth and ninth plagues, lice, boils and darkness. These three plagues were meant to teach the Egyptians the seriousness of their sins. At the same time these three plages also contained a hidden message for the Israelite people." + ], + [ + "These are the ten plagues that the blessed Holy One brought on the Egyptians in Egypt and they are:
These are the ten plagues that the blessed Holy One brought on the Egyptians in Egypt: At first glance the phrase, “In Egypt” appears redundant. Yet it alludes to the fact that the main purpose was to smite the angelic prince of Egypt and the demonic realm above in the spiritual domain, as the students of Ari explained. They knew where the plagues came from and what place they struck. The sages explain the phrase, “The Israel caught sight of Egypt advancing on them,” (Ex. 14:10) as a reference to the angelic prince of Egypt. The Haggadah states, “These are the ten plagues that the Holy One brought on the Egyptians in Egypt,” Egyptians refers to the nation, “In Egypt,” alludes to their angelic prince and his entourage. Rabbi David Abudraham writes that this statement, “These are the ten plagues…” is a continuation of the previous statement, “With a strong hand” corresponds to two plagues…” and not the way most people incorrectly recite the previous comment and then begin, “These are the ten plagues…”" + ], + [], + [ + "Blood, Frogs, Lice, Wild Animals, Pestilence, Boils, Hail, Locusts, Darkness, Slaying of the Firstborn
Rabbi Yehuda was accustomed to giving the plagues mnemonics: Detsakh, Adash, Beachav.
Blood, Frogs… The Hagahot Maimoniot33 Meir HaKohen was a German rabbinical scholar of the end of the thirteenth century. He authored Hagahot Maimuniot on Maimonides' Mishneh Torah. He was a student of Meir of Rothenburg. writes at the end of the laws of chametz, along with other commentators, the reason for this mnemonic. Blood and Frogs came with a warning before the Egyptians were smitten and lice is mentioned without a warning (datzach) . So too, wild animals and pestilence are mentioned with a warning while boils came without a warning (adash). There was a warning before hail and locust while the Egyptians were struck by darkness without a warning (ba’achav). Raavan44 Most likely he is Eliezer ben Nathan of Mainz (1090–1170), Ra'aven (ראב\"ן‎), was a halakist and liturgical poet. As an early Rishon, he was a contemporary of the Rashbam and Rabbeinu Tam, and one of the earliest of the Tosafists. One of his great-grandsons was Asher b. Jehiel (ROSH), father of R. Jacob, author of the Ṭurim. Could also be Abraham ben Nathan a Provençal rabbi and scholar of the 12th-13th centuries. (Wikipedia) explains that datzach (blood, frogs, lice) were performed by Aaron with Moses’, staff. Adash (wild animals, pestilence, and boils) were performed by Moses without his staff. Baachav (hail, locust, darkness and first born) were performed by Moses with his staff. Rivah explains that the last item in each of these triads, lice (kinim), boils (shechin) and darkness (choshekh) are all interconnected so that when lice took place, darkness and boils occurred were with it, though lice was the main plague. These three plagues lice (kinim), boils (shechin) and darkness (choshekh) were integrated in one another.
ח ש כ
ש ח נ
כ נ ם
This is the summary of the words of the Hagahot Maimoniot.
In the book Orchot Chaim,55 Written by The Rosh, Rabbi Asher ben Yehiel (c. 1250 - 1327), Orchot Chaim is a set of instructions for living an ethical, Jewish life. Originally written for the author’s sons, Orchot Chaim of the Rosh has become an important work of musar literature. (Sefaria) page 83, Rabbi Asher writes that datzach refers to the plagues that struck the earth. Adash are
random (mikriot) plagues that attack people and animals, and Baachav are plagues that smote air. The plague of the first born is joined to the last triad because none of the other plagues were like it.
Rabbi Yosef Bados explains that there is no warning for the third plague of each triad because when one warns and smites twice, one does not have to do so again.", + "Let us pursue the line of reasoning in the Hagahot Maimoniot and Orchot Chaim. It states that when two warnings are given, it is not not necessary to give a third warning, this only makes sense for the first three plagues. There was a warning for blood and frogs. But once the Egyptians were warned twice, then lice took place without a warning since one who is warned twice, no longer needs to be warned again. If that is so, then why were they warned before the plague of wild animals? Pharaoh was warned again, but then before the plague of boils,66 BT Sota 13b - Literally, Based on the camel is the burden. In other words, a person is judged in accordance with his stature, and therefore a righteous individual will be punished greatly due to any sins he committed. (Sefaria) there was no warning. Similarly, hail and locust were preceded by a warning. It would have been more appropriate after blood and frogs for there to be no more warnings in any of the other plagues. Wild animals, pestilence, hail and locusts should have occurred without a warning!
It would seem that a warning was needed because death and punishments were explicitly associated with each of the plagues. The plagues were divided into three groups: three affected the earth, three were random plagues,77 The word here is mikriot, I haven’t found a good translation of this word so I have chosen to translate it as random. If the first plagues affected the earth and the last three plague came through the agency of the air, the middle three plagues affected those in between - animals and human beings. The tenth plague was in a category of its own. (mikrit) and three affected the air. The Orchot Chaim writes, In each category warnings were given and the third plague occurred without a warning. When the nature of the plagues changed to wild animals and pestilence which are random (mikriot) plagues, a new category of plagues, it was necessary to warn twice before striking them without a warning. One they moved on to plagues of the air, it was considered another category. Similarly hail and locusts were preceded by a warning and the third plague (darkness) in this category, occurred without warning.", + "I tried to understand it in this way,88 See Psalm 73:16 why warnings were not given for darkness, boils and lice. It was not because God had warned and smote them twice and once a person has been warned twice he doesn’t receive another warning. This too was a case of smiting twice and then not giving a warning for the third plague. Rather, in this case, each plague was separate from the others because each involved an unusual death.99 See BT Taanit 11a Rashi defines an unusual death there - מת בחרב וברעב וכל מיתה שאינה בידי מלאך המות כדרך כל אדם על מטתו One who dies by hunger or the sword and not at the hand of the angel of death in his bed like most people. Therefore, every plague required a warning because it was something new with its own special suffering so that one experienced a taste of death. We have also tried to understand what we learned from Riba,1010 Possibly, Rabbi Isaac ben Asher HaLevi the earliest known Tosafist, son-in-law of Eliakim ben Meshullam and pupil of Rashi. He flourished in Speyer during the 11th century. He is cited under the name of \"Tosafot Riba,\" in the Temim De'im, in the printed tosafot (Sotah 17b), and in the Tosafot Yeshanin (Yoma 15a). They are frequently quoted without the name of their author. Isaac ben Asher also wrote a commentary on the Torah, which is no longer extant. It is cited in the Minchat Yehudah, and Jacob Tam made use of it in his Sefer ha-Yasha. (WIkipedia) that darkness, boils and lice are actually their own tirad and there is a reason for their difference from the other plagues.
By way of allusion, this is alluded to in the combination of these plagues above that they also spell out:
שכח נחש כנם
Shakhach, Nashash, Kinim. Darkness (choshekh) is made up of the same letters as shakhach; boils, (shechin), the letters of nachash; and kinim is just as it appears. Besides trying to destroy and commit atrocities to Israel, Pharaoh and the Egyptians made a mockery of Israel with cruelty like none that had ever been seen. Joseph the Righteous had saved the Egyptians with his wisdom and ability to fix the kingdom. And yet those who received his good, repaid it with evil. This is hinted at in the word shakhach, forgotten. The Egyptians soon forgot all that Joseph had done and how he made things better for Egypt. Not only that, but the Egyptians enslaved Israel even though they had nothing to gain from their labors.“Pithom” means their service was swallowed up in a pit of an abyss (Pi tehom), and “Ramses” means that everything they built fell down one by one (mitroses).1111 See BT Sota 11a Despite this, the Egyptians continued to subjugate them by making them serve with harshness and bitterness. This is like the snake - nachash - it bites and kills and yet it receives no pleasure or benefit from its action….It wasn’t enough that they forgot about the goodness of Joseph but they acted like snakes who bite and kill without cause even though they gain nothing from their actions.
Also regarding lashon harah,1212 Lashon Harah, gossip or evil speak, does not have to be false to be considered bad. we say that one who spreads gossip deserves to be bitten by a snake. Even if the lashon harah is true as in the case of Miriam the prophetess (who spoke lashon harah about Moses), such a person deserves to be punished with leprosy. She said that Moses had separated from his wife. Pharaoh was also called the great serpent - a snake - who would kill Israel without any benefit. He did so lest Israel spread lashon harah against Pharaoh - the snake - might rise up against Egypt and bite them.
To this we answer with the third word in our triad, that the people of Israel were keinim (honest) as in keimin anachnu, “We are honest men.” (Gen. 43:11) Israel is holy and trustworthy and there are not slanderers. We see that these three words express one one idea about the wickedness of Pharaoh, the great serpent, who acted vengefully against the unfortunate Israelites. The three words express a common spirit and are connected in expressing the wickedness of Pharaoh. Pharaoh (faroh) deserves to be paruah), destroyed by the One who saw the humiliation of the unfortunate Israelites.", + "Here is a homiletical explanation: It is possible that through lice the wisdom of Egypt’s magicians vanished and was swallowed up. The magic of Egypt included ten kabim of witchcraft. Through lice, they used up the last measure of their magic, the ten gates of impurity (ineffectively) and it became a mockery of their power. As a result they were forced to say, “It is the finger of God.” Lice, smote Egypt with all three types plagues: earth, random (mikriot) plagues, and the air. The magicians became aware of God’s truth and justice since the three aspects of these three final plagues together were “the finger of God” and were of one spirit. When the magicians tried to perform the plague they could only mimic God like monkeys so that they were ashamed.
The reason for boils which included all three types of plagues was to explain the reason for Israel’s early departure from Egypt. Those affected by boils cannot engage in marital intimacy so it caused a separation of Egyptian couples. This is alluded to when God decreed, “They shall serve and oppress them.” (Gen. 15:13) “They oppressed them,” can be interpreted in two ways. It can refer to the harshness of the slavery. Or it can mean, they enslaved them with the normal amount of labor, but they also, “Oppressed them,” alluding to other forms of oppression. Accordingly, it was not decreed that they should be made to perform harsh work but simply they should be given menial tasks, but these wicked ones increased their evil by forcing husbands and wives to be separated from one another. This was their own evil idea, as it says, “lest they increase in number,” They used all types of ploys (to separate couples) making them rise for work at the time of sleep, making them sleep outside, and pressing them to do their work. They even prevented women from immersing and purifying themselves, and they decreed that all baby boys should be drowned in the river. It was for this reason that the Israelite men divorced their wives resulting in the oppression for forced separation. If so, “They oppressed them” can be explained as referring to this particular form of oppression. The plague of boils was payback to the Egyptians, measure for measure. If this is correct then, “They enslaved them” refers to simple tasks of slavery without any difficulty but they made the subjugation worse by causing couples to be separated. That is why the difficulty of their subjugation was added on to the number of remaining years of exile.", + "Another reason (that the Exodus took place prematurely) was that the Egyptians made the Israelites work at night, a time that was not commanded of them. As a result the nights were considered like days, completing the years of enslavement in half the time. This is the reason for the plague of darkness, “Causing them to walk in darkness.” (Is. 50:10) This was punishment for enslaving them during the nights.
As a result, boils and darkness used the earth, random plagues (mikriot), and the air to teach the reason for causing the Egyptians to be punished with plagues. When the time of redemption arrived as well as the fulfillment of the decree, “I will execute judgment on the nation they shall serve and in the end they shall go out with great wealth,” (Gen. 15:14), the plagues of boils and darkness were essential in teaching the Egyptians why they were smitten by the plagues and why Israel went free at this time with great wealth. It was all through “the finger of God,” as was hinted at in the plague of lice. That is why these three plagues were carried out without a warning. In any event, it was necessary to teach that the plagues came from heaven and were the fulfillment of the prophecy, “I will execute judgment.” The time of redemption had come and Israel’s exodus had to take place “With great wealth.”
The plague of the firstborn then took place.The Torah uses the word heekah, smote, to describe this plague because it was unlike the others. According to the Midrash, God did not kill the firstborn immediately. Rather he caused the first born to writhe in pain until morning. This was because God is like a kohen, so to speak.1313 God could not be present when they died as a source of holiness just as a kohen could not have direct contact with the dead. Therefore, Scripture states, “God smote all the first born…” (Ex. 12:29) The word heekah, smote, is used here in the expression, the plague (makah) of the first born.1414 The word smite, heekah, is only used in connection with one other plague - hail Exodus (9:25).Because it is used so prominently for this plague, Chida suggests we refer to the tenth plague as makat bechorot because God smote the Egyptians but didn’t kill them immediately. There are other small morsels explaining the plagues. They are written in my book, Rosh David, Parshat Va-era. See what I have written there!" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Rabbi Yose Hagelili says, \"From where can you derive that the Egyptians were struck with ten plagues in Egypt and with fifty plagues at the Sea? In Egypt, what does it state? 'Then the magicians said to Pharaoh: ‘This is the finger of God' (Ex. 8:15). And at the Sea, what does it state? 'And Israel saw the Lord's great hand that he used upon the Egyptians, and the people feared the Lord; and they believed in the Lord, and in Moses, His servant' (Ex.14:31). How many were struck with the finger? Ten plagues. You can say from here that in Egypt, they were struck with ten plagues, then at the Sea, they were struck with fifty plagues.\"
Rabbi Eliezer says, \"From where can you derive that every plague that the Holy One brought upon the Egyptians in Egypt was composed of four plagues? As it is stated (Ps. 78:49): 'He sent upon them the fierceness of His anger, wrath, and fury, and trouble, a sending of messengers of evil.' 'Wrath' corresponds to one; 'and fury' two; 'and trouble' three; 'a sending of messengers of evil' four. You can say from here that in Egypt they were struck with forty plagues and at the Sea, they were struck with two hundred plagues.\"
Rabbi Akiva says, \"From where can you derive that every plague that the Holy One brought upon the Egyptians in Egypt was composed of five plagues? As it is stated (Ps. 78:49): 'He sent upon them the fierceness of His anger, wrath, and fury, and trouble, a sending of messengers of evil.' 'The fierceness of His anger' corresponds to one; 'wrath' two; 'and fury' three; 'and trouble' four; 'a sending of messengers of evil' five. You can say from here that in Egypt they were struck with fifty plagues and at the Sea, by two hundred and fifty plagues.\"
Rabbi Yossi the Galillean said: One can clarify the thinking of these sages who counted the plagues which God caused in Egypt as well as the plagues at the sea. Rabbi Samuel Primo1515 If I have identified the correct person, then this is especially surprising! Samuel Primo (circa 1635 in Jerusalem – 1708 in Adrianople), was a prominent Sabbatean sectarian of the 17th century.Primo was one of the earliest followers of Sabbatai Zevi, the self-proclaimed Jewish messiah. After Zevi converted to Islam, Primo explained this apparent apostasy as having been foreordained in the Messianic role. Concerning the rest of his life not much is known.(wikipedia) explains in his allegorical1616 In Hebrew, \"hints\" or the deep (allegorical: hidden or symbolic) meaning beyond just the literal sense. interpretations of the Exodus that they allude to the four promises of redemptions of Israel. Israel had the status of a Hebrew slave. According to the Midrash, they were injured and had become lame, blind etc by the cruelty of the Egyptians who subjugated them with harsh slavery, bitter as death.1717 Chida writes that the source for this is found in Shemot Rabbah - actually I believe it is found in BeMidbar Rabbah 7:1 Since they were Hebrew slave, the Egyptians were obligated to pay four fines for the injuries they caused: humiliation (boshet), suffering (tzaar), medical costs (ripui) and damages (nezek) but they did not have to pay for livelihood unemployment, (shevet).1818 See Mishnah Baba Kamma 8:1, 83b Therefore, there was restitution for four types of redemption.1919 See Exodus 6:1 ffd - 1. “I will free you,” 2. “I will deliver you ”3. “I will redeem you” 4. “I will take you…” This is the essence of his comments.
Accordingly, one can interpret, “Adonai spoke to Moses and Aaron in the land of Egypt, saying, “This month shall be the beginning of months…”” (Ex. 12:1) Why was the commandment of sanctifying the month the cornerstone of Judaism and the first commandment given to Israel while they were still in Egypt? It was necessary so Moses and Aaron could levy fines on Egypt for the injuries they caused. The Egyptians were obligated to pay humiliation, suffering, medical expenses and damages but there needed to be ordained leaders to decide damages. As long as the land of Israel was not yet established, every nation had to accept the decisions by Moses and Aaron. Prophecy was not conferred in the diaspora but as long as Israel hadn’t entered their own land, the nations had to accept the authority of Moses and Aaron. This is the theory of Rabbi Primo on how Israel was given the status of Israelite. If they had been considered Canaanite slaves then they would have been set free due to injury “of tooth and eye (without receiving payment for injuries).” (Ex. 21:26-27)
This is the purpose of, “Adonai spoke to Moses and to Aaron in the land of Egypt.” Moses and Aaron were considered prophets even though they were in the diaspora . Because they became fit for this authority before entering the land, they were fit to make legal decisions for other nations. And for this reason they were ordained in the diaspora by divine decree! Now they had the authority to sanctify the new moon for just as they merited prophecy, they merited halachic authority. This was why Moses and Aaron could make decisions in matters of damages, could decide that Israel had the status of Hebrew slaves, and that the Egyptians were obligated to pay humiliation, suffering, medical costs and damages.", + "But there is another explanation why the first commandment was the sanctification of the month. When Israel was in Egypt, they were idolaters, a nation within a nation. In order to leave Egypt, they needed to separate themselves from idolatry, as Scripture states, “Draw (mishchu)” your hands out from idolatry, “And take” (u’kechu) an animal from the flock for the commandment (of the Passover offering). (Ex. 12:21) They also needed to be circumcised so that they could affirm their belief in God.
Idolaters claimed that the deeds of heaven are preferred to human actions. The idolaters believed, “If God didn’t want there to be idolaters then why didn’t God get rid of them?” Based on this faulty opinion, they diminished circumcision by claiming that if God wanted human beings circumcised, He would have created them already circumcised. Therefore, God gave the mitzvah of “This month shall be to you the beginning of months,” first. It was the first time that God gave people permission to intercalate the months and the holidays. Even if the court’s decisions were made by accident or mistakenly or if they purposely chose to change (the calendar) - what the court did was final.
This is what is written about the holidays:, It is written:
אשר תקראו אתם
“which you shall proclaim them.” (Le. 23:4) The letters of otam stands for anusim (by accident), to’im, (by mistake) or mizeidim, (or purposely.) The sages tell us that when the angels ask God, the King of Glory, when does Rosh Hashanah fall, God answers with great humility, “You and I must go to the court since it all depends on the judges. This is absolute proof that human deeds are favored by God and that it is God’s will to give merit to his creations.This contradicts the opinion of the idolaters who think that heavenly deeds are preferred.
Therefore, when one separates himself from the idolaters through circumcision, it proves that human actions are preferred, and this is the reason for the sanctification of the new moon. It is the very beginning of the commandments. From it comes a principle of faith, why we must uproot idolatry and circumcise ourselves.", + "These are two explanations why, “This month shall be to you,” preceded the other mitzvot. There are practical reasons for each explanation. According to the first explanation, “This month shall be two you” preceded the other commandments in order to ordain Moses and Aaron so that they could pass judgment on the Egyptians for the injuries they caused Israel. If so, then the plagues which struck the Egyptians in their land were not a result of the damages they caused Israel. Since the ordination of Moses and Aaron occurred on the new month of Nissan, after most of the plagues, then consideration of the damages by the Egyptians could not be accounted for during the plagues. This proves that damages were the basis for the plagues at the Red Sea.
But if the reason for the commandment of sanctifying Rosh Hodesh was to dismiss the claim of idolaters that deeds of heaven are preferable (to human deeds), then the plagues in Egypt could have been for the damages the Egyptians had inflicted on Israel.
It is possible that this was the outlook of these sages’ commentaries and why “This month shall be to you..” was the first commandment. How each one explained this commandment became the basis for the controversy about the number of plagues. Rabbi Yossi the Gallalean held the first opinion, that the purpose of, “This month shall be to you” was to ordain Moses and Aaron so that they could judge Egypt for the injuries they caused to Israel; who were owed humiliation, suffering, medical expenses and damages. Moses and Aaron were ordained when Israel left Egypt after the plagues. The Holy One decided to judge Egypt for these injuries at the sea. Rabbi Yossi was of the opinion that the Egyptians were smitten in Egypt with only ten plagues. At the sea,God smote them with fifty plagues - the ten original plagues plus four times each plague for the injuries inflicted on Israel… Now that Moses and Aaron were ordained to decide legal matters they obligated Egypt to pay fifty plagues at the sea - the ten for the original ten plagues in Egypt plus forty for the four fines times ten for the injuries.", + "In contrast, Rabbi Eliezer believed that the reason for “This month shall be….” follows the second opinion - It was a dismissal of the claim of the idolaters who said that heavenly actions are preferred to human actions. He believed that Moses and Aaron were ordained long before when the spirit of prophecy was conferred upon them. Further, every commandment came directly from God. Rabbi Eliezer claimed that the Egyptians were struck by ten plagues in Egypt, each one of which was made up of four parts as payment for humiliation, suffering, medical expenses and damages that they owed Israel.. Further, Egypt owed them because Joseph had saved the Egyptians from death and kept them from starvation. Joseph decreed that four portions of their produce would belong to the Egyptians and one portion would be given to Pharaoh. This decree applied to all of Pharaoh’s servants. If this was the case, then the Israelites should have only worked for Pharaoh for one fifth of their time and the other four fifths should have been their own, as Rabbi Primo, of blessed memory, said.
The Egyptians were obligated to pay back reparations for this, because Joseph was master of the land. As Joseph’s cask traveled with Israel by sea, the Egyptians were smitten with more plagues. Joseph said, “It’s not enough that they subjugated Israel day and night, but they also treated them with cruelty, subjugating them with bitter and harsh slavery and making them give up the other four portions to Pharaoh. Therefore, Egypt was punished with forty plagues. Because the forty plagues in Egypt did not make an impression upon them and they continued to pursue Israel, they were stricken five times forty plagues at the sea which added up two hundred plagues!", + "Rabbi Akiva agreed with Rabbi Eliezer. He also argued that “This month shall be to you,” was not connected to the payment for injuries. But he believed that Egypt was culpable for not allowing them to rest on the Sabbath. If the Egyptians believed that matters of heaven are preferred, then they should have allowed them to rest on the Sabbath. But we see that their thoughts were against God, as they said, “Let us deal shrewdly with him” (Ex. 1:10) with the Savior of Israel. As a result they were obligated to pay for humiliation, suffering, medical expenses, livelihood (shevet),2020 Chida plays on the word Shevet and Shabbat. Shevet is one of the five fines one must pay when causing injury - it means earning a living. But it is spelled in the same way as Shabbat. So the Egyptians were responsible for the other four fines as well as “Shabbat.” and damages. The Egyptians were fined with fifty plagues in Egypt - each plague was made up of the five fines a person must pay for injuring another.
Joseph’s decree was that the Egyptians should only serve Pharaoh for a fifth of their income but not the Israelites. As a result the Egyptians were jealous of them because they were slaves to Joseph and his offspring, the seed of his brothers. Therefore, they were smitten five times the forty plagues in Egypt along with fifty plagues in Egypt because they did not repent - this adds up to 250. All of this was because Joseph was the master of the land.
It is also possible to account for the number of plagues hinted at by righteous ones as follows: According to Rabbi Yossi the Galilean they were smitten by ten plagues based on ten types of impurity as explained by the disciples of the Ari. At the sea the number fifty, like the numerical value of the word yam (sea) in order to smite fifty gates of impurity.
According to Rabbi Eliezer there were forty plagues according to the number of lashes one receives (Deut. 25:3) and two hundred at the sea based on mispar b’ribua.2121 A way of expanding the numerical value (gematria) of words where letters are added consecutively to form a sum total that is called the ribua of the word. For example, the letters of the name Elohim have the following numerical values: aleph = 1, lamed = 30, hay - 5 yud = 10, mem - 40. So the ribua of Elohim is: 1 + (1+30) + (1+30+5) + (1+30+5+10) (1+30+5+10+40=200).
According to Rabbi Akiva there were fifty lashes in Egypt for the fifty gates of impurity. There were two hundred and fifty by the sea, causing the darkening of the light (ner) of their animal souls as it says, “The lamp (ner) of the wicked is extinguished.” (Pr. 13:9) This matter is discussed concerning these sages' disagreement. It is all gathered in my commentary, Devarim Achadim, section 4." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "How many degrees of goodness did God bestow upon us!2222 Tabory (JPS 2008) translates it as, “For how many good deeds are we obligated to the Omnipresent. He writes “The opening sentence is almost impossible to translate.” The word maalot can also mean qualities, as is the opening word in psalms 126-134, shir hamaalot.
If God had taken us out of Egypt and not made judgments on them; it would have been enough for us.
If God had made judgments on them and had not made them on their gods; dayyenu.
If God had made [them] on their gods and had not killed their firstborn; dayyenu.
If God had killed their firstborn and had not given us their money; dayyenu.
If God had given us their money and had not split the Sea for us; dayyenu.
If God had split the Sea for us and had not taken us through it on dry land; dayyenu.
If God had taken us through it on dry land and had not drowned our enemies; dayyenu..
If God had pushed down our enemies in the Sea and had not supplied our needs in the wilderness for forty years; dayyenu.
If God had supplied our needs in the wilderness for forty years and had not fed us the manna; dayyenu..
If God had fed us the manna and had not given us the Shabbat; dayyenu.
If God had given us the Shabbat and not brought us close to Mount Sinai; dayyenu.
If God had brought us close to Mount Sinai and had not given us the Torah; dayyenu.
If God had given us the Torah and had not brought us into the land of Israel; dayyenu.
If God had brought us into the land of Israel and had not built us the Temple; dayyenu.
How much more so is the good that the Omnipresent has bestowed upon us; since he took us out of Egypt, and made judgments with them, and made [them] with their gods, and killed their firstborn, and gave us their money, and split the Sea for us, and brought us through it on dry land, and pushed down our enemies in [the Sea], and supplied our needs in the wilderness for forty years, and fed us the manna, and gave us the Shabbat, and brought us close to Mount Sinai, and gave us the Torah, and brought us into the land of Israel and built us the 'Chosen House' [the Temple] to atone upon all of our sins.
How many degrees of goodness did God bestow upon us! This alludes to what the commentators have written: Adonai Elohim2323 Associated with the attribute of justice. was transformed to the tetragrammaton name (YHVH), alludes to the attribute of mercy. Through this transformation we went forth from Egypt. This is alluded to in the words, “How (kama) many decrees of goodness.” The word kama is made of the same letters as makah, plague. Makah hints at the attribute of justice which came upon us but was transferred to Egypt. Note that dina (judgment) has the same gematria as makah. The judgments that smote Egypt were mighty plagues but for us they were transformed into acts of compassion, as is said, “How many (kamah) degrees of goodness.” There are those who interpret “Did God bestow upon us,” to mean, “we are obligated for all these good acts, is similar to “How many obligations do we have.” It is for this that we must give thanks and bless God." + ], + [ + "If God had taken us out of Egypt and not made judgments on them; dayyenu. It is possible to interpret this based on what was written above. The Egyptians injured the Israelites so that many of them were blind, lame or blemished because of the Egyptians’ brutality, savagery and cruelty. Their purpose was not to subjugate Israel but to exterminate them so that their name would be wiped out (God forbid!). Because the Israelites had the status of a Hebrew slaves, the Egyptians had to pay fines for humiliation, suffering, medical costs, and damages, as we wrote above. This is the interpretation of Rabbi Samuel Primo.
I will now add another “gem:” This is another reason that Israel left Egypt before the completion of the 430 years decreed by God. The sages tell us that the Israelites faced harsh subjugation for 86 years,2424 See Midrash Lekach Tov, on Exodus 15:20 (similar to the years of Miriam's life). This is one fifth of 430 years. The other four fifths of the 430 years were subtracted from their years if slavery as payment for the four fines Egypt was obligated to pay for injuries they caused.. As a result Israel was only enslaved for one fifth of the 430 years. The rest was set aside… Based on this, we can explain the Maggid regarding the “degrees of good,” the acts God performed…
We have already explained above that according to Rabbi Eliezer, every plague had four parts for the four types of fines Egypt owed Israel: humiliation, suffering, medical costs, and damages. The Maggid, then, begins Dayyenu by saying, “If God had not taken us out of Egypt and not made judgments upon them, it would have been enough for us.” In other words, “If God had taken us out of Egypt early by subtracting four fifths of the 430 years in payment for humiliation, suffering, medical costs, and damages (bitzaron)2525 בצרו\"ן Bitzaron is an abbreviation for boshet (humiliation), tzaar (suffering) , ripui, (medical expense) and nezek (injury).l that Egypt owed us, but had not carried out judgment by multiplying the plagues, as Rabbi Eliezer explained, that would have been enough!”
The essence of the Exodus was leaving earlier so four fifths of the time was subtracted from exile because of the pain and suffering the Egyptians caused. They paid fines for all the injuries, blinding one and making another lame, thus subtracting from the 430 years of slavery. It was not necessary to also pass judgment on Egypt turning each plague into four plagues for Bitzaron.That is why we say, “If God not only took us out (prematurely) but had not carried out judgment against them, it would have been enough for us!”", + "You can also say that the reason that the Exodus took place before the completion of the full 430 years, was not because of the claim that Israel only had to serve one fifth of the 430 years - 86 years. There are some who claim that we count the 430 years from the birth of Isaac. Others say that the amount of time was reduced because of the severity of the subjugation, and still others claim it was decreased because of the rapid growth of Israel’s population.
If that is so, then, the plagues were judgments for the injuries (and not payment for the amount of time in slavery.) Each plague in Egypt was multiplied by four as payment for humiliation, suffering, medical costs, and damages. The Egyptians were obligated to pay according to the law of injuries, as it says, “If God had judged them but not their gods, dayyenu.” The four parts of each plague was meant as payment for the temporary suffering in Egypt but not meant to destroy their gods. Since the plagues were payment for injuries, it was enough to penalize the Egyptians in Egypt with them. Why then was it necessary to also judge their gods? The plagues provided temporary payment for injuries and not a means of destroying the gods of Egypt completely. As a result we say, If he had judged them and not their gods. dayyenu!", + "One might argue, your words are correct; these plagues were temporary punishment in Egypt but not for complete destruction of the Egyptian gods. (Is. 10:22) It was not the law that their gods should be judged. The punishment of the gods, however, was not the purpose of their judgment. Rather, if God had punished their gods, some Egyptians might have thought that they were punished by their own god for their sins against their faith…and not because they mistreated Israel. To remove this false claim (Pro. 4:24) that hid the truth, God passed judgment on their gods as well. That is why we say, “If God judged their gods but didn’t smite their first born, it would have been enough…” According to the sages, “Why did God smite the first born of the captive and of the slave girl? (Ex. 11:5 and 12:29) God did so, so that they should not say that their gods claimed satisfaction for the humiliation of Egypt.”2626 Rashi on Exodus 11:5, Mekhilta D”Rebbe Yishmael on Exodus 12:29 God brought judgment on their gods not for their sake but rather so that they should not think that it was their gods who brought this suffering on Egypt. The gods of Egypt were already judged to show that the plagues were carried out for the sake of Israel. That is why we say, If God brought judgment upon their gods but not killed the firstborn, it would have been enough!", + "If you think the death of the firstborn captives and slaves was to keep Egypt from saying that it was their gods who brought suffering upon Egypt. Or, because the Egyptian firstborn were represented by the constellation (mazal) of the ram to show its powerlessness in saving the firstborn who ruled over Egypt… God had already passed judgment on their gods, so it was not necessary to also kill the firstborn. Rather the death of the firstborn was to bring about the completion of 400 years of slavery which depended on the severity of their subjugation. The amount of subjugation was a measure of slavery depended on whether the Israelites were considered, ‘children’ or ‘slaves.’ If they were slaves then the severity of subjugation would not influence the completion of slavery. If the Israelites were mere slaves why should it matter if one vexes the slave who angered the master? One who took vengeance on the slaves for their sins would be considered praiseworthy and would bring pleasure to the master because the slave had angered their master..
But if the Israelites were God’s children, then anyone who injured them would be deserving of death. If subjugation had been decreed upon the child, then we would have no business looking into it because they are the children of the living God. Anyone who lightened their subjugation or improved conditions for them would surely be rewarded by the father. This applies even to Israelites who walked in deceit.2727 BT Shabbat 88b, also BT Eruvin 67b Literally “or pour hot water each day, causing pain” The exact meaning is not clear here. Any extra servitude would reduce the length of exile since it is known that the Israelites were God’s children, even the most lowly and immoral. Thus, Egyptian firstborn were killed to make known that Israel is the most precious of God’s children, as Scripture states, “Israel is my firstborn.” (Ex 4:22)
There were many nations in Egypt, including firstborn captives and slaves who tried to attach themselves to Israel by calling themselves, “firstborn.” This included even the first born animals! Similarly, there were transgressors in Israel as well the ignorant were who were “firstborn.” But it was only for us that the harshness of subjugation rose to heaven to complete the 400 years of exile. Let your heart understand that all of this makes sense. In any event, I still say, “If God killed their firstborn but didn’t give us their money, it would have been enough for us.”
The Maggid explains this with the verse, “I will execute judgment on the nation they shall serve, and in the end they shall go free with great wealth.” (Gen. 15:14) The Holy One told Abraham that it was revealed to him that the Egyptians would harshly enslave his offspring with bitter sighing. “I will execute judgment on the nation they shall serve,” means that the heavy yoke will allow Israel to complete the 400 years prematurely. When the measure of, “I will execute judgment,” is reached, I will allow them to subtract years of slavery. “And afterwards they shall go free with great wealth,” means, in order to show that Israel is considered God’s children. That is why the harshness of servitude was added to the accounting of the slavery so that they could go free with great wealth. To their masters they appeared like slaves but Israel was “My (God’s) children.” If you say that killing of the firstborn was a generalization showing that they were God’s children. It is the specification (klal u’perat).2828 One of the hermeneutic rules of interpretation. See Sifra Braita D’Rabbi Ishmael: kellal u’frat (Vayikra 1:2): \"A man, if he offer from you an offering to the Lord, from the beasts, from the cattle and from the sheep shall you offer your offering.\" \"from the beasts'' is general (i.e., all animals); \"from the cattle and from the sheep\" — specific (i.e., domesticated animals) — the general subsumes only the specific (i.e., domesticated, and not non-domesticated animals). In this case the “general” is the death of all the firstborn, and the specific is showing that Israel is unique - they are God’s children. The general is defined by the specific so it was unnecessary to also give them Egypt’s wealth. There was no need to also give them great wealth since whatever a slave acquired belongs to his master. It had already been publicized through the death of the firstborn that we were God’s children. Therefore, we say, “If God had killed their firstborn and had not given us their money; dayyenu.”
", + "It might occur to you to say that the death of their firstborn was both a “general” and the “specific” reason making known that we are God’s children. This is problematic. It shouldn’t have been necessary to give their wealth to Israel to make known that we are God’s children. Listen carefully to the verse and you will understand, “I will execute judgment upon the nation that they served,” is not as it was explained. You will see that my purpose in “Executing judgment” was not fulfilling my decree but to avenge the Egyptians. For even when they saw that they were building ruins that fell into an abyss and that one by one the buildings collapsed, the desire of the wicked ones was to oppress Israel. Since it was not Egypt’s intention of fulfill God’s decree, God chose to judge the Egyptians as He punished Jehu ben Nishmi for the murder of the house of Ahab who acted evilly and in public2929 Literally who overcooked his food.See BT Berachot 17b just like Egypt.
Even though Egypt owed remuneration for their years of slavery, and Scriptures states, “Afterwards they went forth with great wealth.” Remuneration and similar matters were considered “unspoken matters of the heart (devarim sh’balev) are not significant and not taken into account.” 3030 BT Kiddushin 49b: “unspoken matters of the heart are not significant and are not taken into account.” That is why we say, “If God gave us their money and didn’t split the Sea, it would have been enough for us.”3131 Israel collected the booty and wealth of the Egyptians at the shore of the sea after the Egyptians were drowned. But since it was never explicitly announced that they would have to pay, technically they shouldn't have had to pay since this would have been devarim she’balev. Until now we assumed that “Afterwards they went forth with great wealth,” taught us that since Egyptians are slaves and we are God’s children, whatever the slave acquire belongs to the master. The harshness of slavery and the the splitting of the Red Sea was so that Israel could inherit their wealth as renumeration for years of serving as slaves. But now that it adds, “They went forth with great wealth,” it teaches that if it was not only as remuneration for their slavery, then why was it necessary the splitting of the Red Sea to include the booty such as dyed material, embroidered cloths (Jud. 5:30) as remuneration for their slavery? Since they had already left with great wealth when God avenged Israel for all their servitude. Therefore we say, “If God had given us their wealth but not split the Red Sea...”", + "If you answer by saying, What’s bothering you? (Jud. 18:23) From where are the words that you are saying? “Let the simple enter here:” (Pro. 9:4) If you say that the main reason for the splitting of the sea was to provide remuneration for years of slavery then you have missed the point! (Ps. 78:57) The people were already given their remuneration so why split the sea? The true reason for the splitting of the sea is: “The peoples hear, they tremble; Agony grips the dwellers in Philistia.” (Ex. 15:14) Based on this, the splitting of the Red Sea was to show God’s might and wonders. This was to make known to all the nations of the Earth that Adonai is God. The beginning of Jethro’s conversion was when he heard about the splitting of the Red sea. He turned his face toward the wilderness (Nu. 24:1) and converted. The booty that Israel received at the Red Sea was a grant provided for Israel because they were considered Hebrew slaves as Scripture states, “You shall furnish him liberally…” (Deut. 15:14) ….3232 Meaning of Hebrew uncertain. When it says, “If God split the sea for us and hadn’t brought us through on dry land, it would have been enough,” it suggests that the purpose of splitting the sea was to show God’s strength and might before the nations. Then it would have been enough that God brought us across to dry land, as the sages tells us: God could have lifted Israel above the sea so that the sea surrounded them so that it was not like the Jordan River, as Rabbi Chaim Abulafia writes in Etz HaChaim. If this is so then it would have been enough to split the sea to show that Adonai is God so that all the inhabitants of the world would be seized with trembling. Then there would have been no need for them to cross through on dry land. That is why we say, “If God had split the sea but not brought us through on dry land, it would have been enough for us!”", + "If the wrath of the ruler flares against you and you say, ‘Your arrows are like stubble,’3333 This verse combines expressions from Ecclesiastes 10:4 and Job 41:21. The exact meaning of the opening passage is not clear. how have you helped without strength? Incline your ear and listen to the following parable which the sages tell us regarding the Exodus from Egypt. It may be compared to a mighty king who ruled over the earth. He sent his faithful servant to see one of the minor kings of the land who was holding the son of his friend captive. The king declares, “Send forth the son of my beloved friend and cease to oppress him. Set him free. When the lesser king heard the message of the greater king, not only does he refuse to obey him but he opposes the mighty and terrible king with curses and insults. The mighty king hears what the lesser king has done and said and that the lesser king in his arrogance has been scornful of his command. He is filled with anger and he immediately sends his chosen warriors to the lesser king's palace, passing judgment on him, his people and his land for their improper actions. He destroys the land and takes the captive from the destruction and leaves. Then, when the other kings hear what has come to pass, they all meet to understand if all the bother that the mighty king went through, asserting a mighty hand, with chariots and horsemen, was for the purpose of waging warfare or if he did so out of love for the son of a beloved friend from the enemy. Or maybe, if the lesser king had answered the kings demands with more respect and reverence, then even if he didn’t send away the captive he would have been placated and would not have thought more about the captive…but since he answered the mighty king harshly and mocked his command therefore the mighty king had to show that the lesser kingdom was like nothing before him and he had to pass judgment on it. The kings decided that the matter would be determined by how the captive was treated afterwards. If the king left him afterwards and did pay attention to him it would prove that all this was done for the king's own honor. But if after the captive was freed the king showed him kindness by feeding him at the royal table like one of his chief ministers, sharing everything he had with him, and calling him “Averekh,” (Gen. 41:43), it would prove that even if the lesser king hadn’t spoken harshly, the king would have done the same for the son of his beloved friend.
The parable is now understandable. The entire world tried to figure out if God’s mighty and wondrous deeds were for the honor of Israel, the seed of Abraham,Isaac and Jacob, or if it was because Pharaoh had said, ““Who is Adonai that I should heed Him…” (Ex. 5:2) and why he didn’t send a gift, as the sages said. Maybe that is why God became enraged with Pharaoh and his nation. But the matter was proven when Israel went forth from Egypt. God brought Israel through the sea on dry land to make known that he was doing so to honor his precious child, Israel. God destroyed the heavenly ranks so that all would know they were nothing before him, in the sea, on the dry land, in heaven or on earth.
All of this is the answer for me. I still could say if God had brought us through on dry land, and not drowned our enemies in the sea, it would have been enough. If God wanted to make known to all people that Israel is His precious child and His friend, then it would have been enough to do it by bringing us through on the dry land. What purpose was there in drowning His enemies in the sea according to those who say that half of the sea was dry land for Israel and half of it was a sea for Egypt. This too would have been a wonder about which we could have said, “If God had brought us through on dry land and not drown our enemies in the sea, It would have been enough!”", + "Yet if you think about it,3434 Literally, If you open your eyes” you might answer that the reason God drowned the Egyptians was because of Pharaoh’s incendiary counsel, “Let us deal shrewdly with Him” (Ex. 1:10) - (he meant, against the Savior of Israel. Because Pharaoh insisted on judging Israel with water3535 See BT Sota 11b “The next verse states that Pharaoh said: “Come, let us deal wisely with him [lo], lest he multiply, and it come to pass that when there befalls us any war, he will also join our enemies, and fight against us” (Exodus 1:10). It should have said in plural: With them [lahem], rather than the singular: “With him.” Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says that Pharaoh was saying: Come, let us deal wisely with regard to the savior of Israel, referring to God.“ (From Sefaria) because God had made an oath that he would never bring another flood upon the earth, that is why the Egyptians were drowned in the waters (of the sea). As the sages state, “For You will not abandon me to Sheol…” (Ps. 16:10) From this we learn of God’s love of Israel. Israel was on dry land while the Egyptians drowned in the sea. Not one of the Israelites drowned. Our teacher Moses, of blessed memory, also went down into the river (as an infant) and was saved. As the sages say, in the descent into the sea no Israelite was injured, even partially. This is proof of God’s great love for Israel! There was no further reason for God to provide us with our necessities in the wilderness for forty years to prove His love as the parable above states. Through the power of the miracles at the sea God’s great love for us was recognized, and therefore we can say, If God had drowned our enemies in the sea and not provided for us for forty years, it would have been enough for us.", + "If you say, “Your explanation has surrounded us with many of questions that serve no purpose!” People might argue that the whole matter of miracles at the sea was because Egypt tried “to deal shrewdly” with God (Ex. 1:10) by passing judgment on Israel with water. They knew that God made an oath not to bring another flood after Noah and that is why they chose to judge Israel with water. It was for this that they were punished by being thrown into the sea while Israel was saved. It shows that God took vengeance on Egypt and those who tried to deal shrewdly with God. So, saving Israel was not absolute proof of God’s love of Israel. Rather it was because of the seriousness of Egypt’s sin, thinking that they could shrewdly oppress Israel. That is why it was necessary for them to come of their own accord to the sea and drown in the sea.
In any case, it was necessary for Israel to be saved to show that despite the wickedness and scheming that God prevented, God still provided for them for forty years in the wilderness. This was to make known the truth to all the nations that it was all done out of love for Israel, as in the parable above…God showed us love by providing all our needs in the wilderness. But, then, what was the purpose of the manna, bread from heaven? Therefore we say, If God had provided for us in the wilderness for forty years but had not fed us with manna, this would have been enough for us.", + "If you argue by saying, “Your difficulty has been rejected!3636 See Isaiah 59:14 The purpose of the manna was so that the Israelites would be free to learn Torah (without any daily troubles.) Therefore, God made sure the Israelites were relaxed and peaceful without the worry about where their bread or clothing or anything else would come from. God provided them with manna and clothing that grew with the children so that their hearts would be open to the sea of Torah as the sages say, “Torah could only be given to those who eat manna.”3737 Mechilta D’Rebbe Yishmael 13:17 and other places But take note one should not be blind to the fact that the sages said, “The Sabbath was only given for those who wish to learn Torah.”3838 TJ Shabbat 15:3 If so, since we had manna, why did we also need the Sabbath in the wilderness. That is why we say, “If God had fed us manna but not given us the Sabbath, that would have been enough for us!”", + "The main reason for the Shabbat in the wilderness was to draw down the divine blessing from the soul of Atzilut,3939 Atzilut (also Olam Atsiluth, literally \"the World of Emanation ''), is the highest of four worlds in which exists the Kabbalistic Tree of Life (Aztilah, Beriah, Yetzirah and Asiyah). Beri'ah follows it. It is known as the World of Emanations, or the World of Causes. (Wikiepedia) The soul of Atzilut may refer to the Sefirah of chokhmah. as the pious author of Sefer Daat Chokhmah writes. Once one concludes that this is correct, I realized that there is no question about why the Sabbath was given in the wilderness (before Sinai). The purpose of the Sabbath was to bring about the descent of chokhmah from the soul of Atzilut, why was it necessary for God to draw close to the Israelites at Mount Sinai to rid them of the impurity, as is said, “When Israel stood at Mount Sinai, impurity ceased.” Since the divine ementation came upon the people on Shabbat, I would say, “If God gave the Sabbath and didn’t come close to us at Mount Sinai, that would have been enough.”", + "Based on this analysis, the observance of the Sabbath in the wilderness allowed Israel to draw the sparks of emanation upon themselves. What then was the purpose of stopping the impurity at Mount Sinai? One could say that this would not have served future souls or the souls of all the converts who would stand at Mount Sinai. As a result the observance of the Sabbath before Sinai would have allowed those who didn’t make the golden calf to draw the sparks but it would only have served that generation and those who were present at that time. It would not have served future souls or the souls of converts or those who had been present after they worshiped the golden calf. This would explain why God personally had to come down on Mount Sinai and give us the Torah. The observance of the Sabbath and God’s presence at Mount Sinai were able to purify and sanctify the people and then it would have been sufficient to send Moses to give us the Torah so that God did not have to come down on the Mountain and give us the Torah. This is the purpose of the statement, “If God had come close to us at Mount Sinai and not given us the Torah, it would have been enough for us.”", + "One might respond that if the commandments were given through our emissary, Moses, of blessed memory, then there would be no reward for the commandments in this world at all! This is because there is no prohibition of delaying payment when it is delivered by a messenger.4040 See Lev. 19:13, Baba Metziah 111--112, Mishnah Torah Hiring, 11:2 The rewards in this world are for the first two commandments which we merited to hear directly from God in the fire of Sinai. I figured all this out by myself, if according to your words there is a reward for the first two commandments which we heard from God, why then did God have to give us the land of Israel with its wars and troubles. It should have been enough for us to receive the reward wherever we went - why did we need the land of Israel and to eat its produce? Therefore one could say, “If God gave us the Torah but had not brought us into the land of Israel, that would have been enough for us.”", + "If you explain that the land of Israel is considered an altar for atonement for a Jew while he is alive and even after he passes away, then when we enter the land of Israel it should atone for our sins. But one might ask - if the land of Israel has such a power to bring atonement, why do we need the Holy Temple for atonement - shouldn’t the land be enough? On this we say, “If God gave us the land of Israel but had not built the holy temple for us that would have been enough for us.” Rather God continued to perform good and awesome acts of goodness for us. “How much more so is thegood that the Omnipresent has bestowed upon us….” We have written these matters as if they were part of a discussion of a person with his neighbor to sweeten them. But the purpose was to praise the Master of all…", + "Let me add some extra tidbits along with this section,4141 Job 29:18, literally “I thought I would end my days with my nest.” with the help of God. The Shibolei HaLeket explained the beginning of this passage according to a number of the commentators. It is connected with how the Tannaim, Rabbis Yossi HaGalilee, Elezer, and Akiva added up the number of miracles. Based on the statement, “How much more good,” was added adjacent to the words of these holy sages, the great ones of the world. That is, we can continue to speak about and increase our praise for the acts of goodness that were bestowed on us and the miracles God did for us because of His love and compassion as they explain.
Additionally they add a bit more. After the Maggid speaks of something familiar, namely the ten plagues and the drowning of the Egyptians at the Sea, these holy sages explain with additional verses the many miracles and acts of kindness which God performed. Look carefully and you will find that there are several aspects of each one which we do not see. Rather we only sense the miracle in its entirety.
Once we learn the interpretations of the Tannaim about the multiple aspects of each miracle, we also count “the acts of goodness which God bestowed on us.” They are mentioned as an entirety but each act contains many branches and vines from the tree of God. This is the intention of the verse, “God alone works great marvels, His steadfast love is eternal;” that is, we know every act of God in its entirety but there are many details which even a wonder worker cannot foresee. This is, “God alone works great marvels.” In every act of God there are many individual marvels but no one can recognize all of them in their entirety. Each one is a single act of Hesed - Loving Kindness - but actually each act of Hesed is made up of many wonders - so much so that we can’t even know how many!", + "It is stated, “If God had taken us out of Egypt and not brought judgments on them, it would have been enough for us.” It is possible to explain this as follows: Certainly, “The Glory of Israel does not deceive,” God forbid! (l Sam. 15:29) God said to our forefather, Abraham, “I will execute judgment on the nation they shall serve.” (Gen 15:14) Certainly God was going to judge them but would God add many more plagues so that each plague was made up of four or five plagues, in order to fulfill His decree? God did this in order because they intended to oppress Israel and were not going to fulfill God’s decree. Thus it is written, “If God took us out of Egypt,” to fulfill His promise, “But he didn’t pass judgment.” The first was to fulfill His promise and the second was to deal with their evil intentions against God’s people. God did this specifically because, “The Egypt oppressed them with forced labor,” (Ex. 1:11) and not as part of God’s promise. Certainly it would have been enough for God to fulfill the Covenant of the Pieces.
Further, it is stated, “If God had passed judgment but not done so against their gods, it would have been enough.” Thus it is written, “Adonai will punish the host of heaven in heaven and the kings of the earth on earth. (Is. 24:21) This is based on the principle that angelics princes are judged in heaven by the holy angels of fire, and many nations fight against the nation “until the time that their foot falters.” (Deut. 32:35) Here, in the story of the Exodus, everyone was in God’s hand, so that we say, “If God had judged them,” that is, if God Himself had done so it would have fulfilled the promise, “I will execute judgment,” and had God not done so to their gods. Instead had God only lowered the angelic princes from their rank, it would have been enough.
It then states, “If God had judged their gods but not killed their first born, dayyenu.” The author of Shibbolei HaLeket4242 Zedekiah ben Abraham HaRofei c.1210 - c.1280 CE. was an Italian rabbi and posek. He studied in Wurzburg, Germany, under students of the great Ba'al Tosafot, R. Shimshon miShantz. Later, he returned to Rome, the city of his birth, and continued his studies under his uncle, R. Yehudah ben Binyamin. In his old age, he studied mystical interpretations of Rambam's Moreh Nevuchim with the famous itinerant kabbalist and mystic, R. Avraham Abulafia. His work, Shibbolei Haleket, was referenced extensively by subsequent poskim. (Sefaria) writes that, “Judged their gods,” is juxtaposed to “their firstborn,”because in one night two plagues took place that were similar to each other, as is written, “I will mete out judgments to all the gods of Egypt,” (Ex. 12:12) This means the idols of wood rotted, those of medal melted and, those made of stone fell down and were smashed. Similarly, it was the custom of the Egyptians to etch an image of the firstborn on a tablet when they died. On that night all of the idols were erased and blotted out. This was especially hard since it felt like the day on which they originally died.4343 Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah, Magid, Dayenu 4:1 The miracle was doubled - killing the firstborn and giving us their wealth as an inheritance. It was given to us as payment for our service while we were subjugated to them, as God had promised, Afterwards they shall go forth with great wealth. Also if they had given us their wealth but God had not split the sea this too would have been a great miracle and it would have been enough for us. This is what the author of the Shibbolei Haleket writes." + ], + [], + [], + [ + "It has been shown (Deut. 4:35) that the sage explained that God gave us the wealth of the firstborn and established us in their place as the recipients of their inheritance. Why was it necessary for God to command Israel, “Tell the people to borrow, each man from his neighbor and each woman from hers, objects of silver and gold.” (Ex. 11:2) Why use the language of borrowing and afterwards tell them to take possession of it? It doesn’t make sense as the commentators establish and as we have written in our modesty elsewhere. But it has been seen elsewhere that those who are sentenced to death, their possessions belong to the king. This can be explained as follows: God is the Master of the Universe and everything is in accordance with the law and even in accordance with human law. Since the belongings of a person who is executed by the state now belongs to the king, the possessions of the firstborn in Egypt belonged to the blessed Holy One who then gave them to Israel. On the fifteenth of Nisan as the Israelites were leaving Egypt and the Egyptians were burying their dead, it was necessary for the Israelites to again ask for the possessions of the Egyptians as they had done previously during the plague of darkness. They still hadn’t taken possession of them. When God smote the firstborn of Egypt, the possessions of the executed now belonged to God who inherited them. The Israelites took everything that belonged to the Egyptians according to the law. This is the meaning of the passage, “And I shall execute judgment on the nation that enslaved you.” The sages said that this refers to the plague of the firstborn. First, their possessions belonged to the king, but afterwards, once the plague of the firstborn took place their belongings were inherited by the Israelites by right of the king. Check into this and you will find that there are a number of passages and statements of the sages about this." + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Rabban Gamliel used to say, One who has not mentioned three things on Pesach has not fulfilled his obligation, and these are them: the Pesach sacrifice, matzah and maror.
Rabban Gamliel used to say: One can explain this based on what I heard from a great scholar. One reason that they needed a question and answer on the eve of Passover is based on what is stated in the Jerusalem Talmud, Ch. 3 of Bikkurim: The Mishnah states, “One reads (the Bikkurim passage) to him.” “This is taught since it states, “You shall answer and say,” (Ex. 26:5) “answering” is only from another person.”4444 JT Bikkurim 3:4 Note that there is a question about the proper version of the text. Some say , “Answering is only by a single person. The Vilna Gaon and others read “by another.” The Ridbaz writes - הגר\"א ז\"ל בכי\"ק מחק זאת וה\"ג תני ולא עוד אלא שסמכו למקרא וענית ואמרת אין עני' אלא מפי אחר ר\"ל מלבד מה שנמנעו מלהביא מפני הבושה התקינו שיהו מקרין את מי שהוא יודע משום שסמכו על המקרא דאין עני' אלא מפי אחר: This is what Rabbi Ovadiah (of Bartenura) wrote in his commentary. Also this is what is meant by Lechem Oni - “The bread of affliction [leḥem oni]” (Deut. 16:3) means bread over which one explains [onim] many things.”4545 See BT Pesachim 115b, that is, “one recites the Haggadah over matzah. Again, it implies that it is done by others. Therefore they must ask and answer. This is what I heard from a great sage.
Based on this one can explain what the Maggid wrote in the Haggadah regarding one who doesn’t know how to ask. “You open it for him, as it is stated, “You shall tell your child on that day.” You might have thought that since one must question in order that someone else might answer, one should ignore the child who doesn’t know how to ask, and treat him as if he doesn’t exist. To this we answer, “You open for him,” even without a question because one should not judge as possible what is impossible. Granted, the one who knows of the commandment to tell the story of the Exodus is expected to do so through questions and answers. But the one for whom it is impossible to do so, you must open the subject for him, since the Torah states, “You shall tell your child.” the verse does not state, “question,” as is the case in other places. This implies that if one cannot ask, you tell him without a question.", + "One can examine this statement based on the questions of the wise, wicked and the simple children. For each one we read, “The wise says “What does he say,” 'The wicked says, “What does he say,” and “The simple says, “What does he say,” (mahu omer)? Here, however, the fourth child is described as, “And the one who doesn’t know to ask,” (v’eino yodea lishol) with an additional vav when it should have stated, “one who doesn’t know to ask,”(eino yodea lishol).
This (extra vav) suggests that even if the parent has another child who can ask and fulfill the obligation with an answer, the parent is still obligated to explain it to the one who doesn’t ask, thus, fulfilling the passage, “And you shall tell your child.” This verse is not meant to be fulfilled by those who have only one child (who cannot ask). It is from this that we come to explain the statement, “Rabban Gamliel used to say, anyone who has not explained these three things…” Rabban Gamliel means to say that even if the child hasn't asked, the parent must still explain them himself. And if he hasn’t stated it even without posing a question, then he has not fulfilled his obligation. If he states it, even though he does so without posing it as a question, he fulfills his obligation since Rabban Gamliel believes that we have an obligation to discuss many matters of Passover even. However, if he says it and it is not from the mouth of another , he has fulfilled his obligation since he must speak of these three statements." + ], + [ + "The Pesach offering that our ancestors were accustomed to eating when the Temple existed, for the sake of what was it? Because the blessed Holy One, passed over the homes of our ancestors in Egypt, as it is stated, \"And you shall say: 'It is the passover sacrifice to the Lord, for that He passed over the homes of the Children of Israel in Egypt, when He smote the Egyptians, and our homes he saved.’ And the people bowed their heads in homage.\" (Ex. 12:27)
The Pesach offering that our ancestors: The reason for the Pesach offering which we were commanded to bring is as was explained: “Draw out” (Ex.2:21) your hands from idolatry, “And take unto yourselves a lamb” to fulfill a divine command.4646 See Rashi Exodus 12:6, Mekhilta D”Rebbe Yishmael Exodus 12:6 Then discard the bones to show your disdain for idolatry. Throw them outside as a way of publicly stating it! But in the time when the Temple was standing, this reason no longer applied, neither completely or in part. Therefore we ask, “For what do we eat the Passover offering, since Pesach comes and is celebrated in the time that the Temple was standing.", + "The Rashbatz4747 Simeon ben Zemah Duran, also Tzemach Duran (1361–1444), known as Rashbatz (רשב\"ץ‎) was a Rabbinical authority, student of philosophy, astronomy, mathematics, and especially of medicine, which he practiced for a number of years at Palma (de Majorca). A major 15th century posek, his published decisions in matters of halacha have been widely quoted in halachic literature for hundreds of years. states that Rabban Gamliel who said these three things is not Rabban Gamliel the elder4848 Rabban Gamaliel I, was a leading authority in the Sanhedrin in the early first century AD. He was the son of Simeon ben Hillel and grandson of the great Jewish teacher Hillel the Elder. Gamaliel is thought to have died in 52 AD but his grandson, Rabban Gamliel ll. 4949 Rabban Gamaliel II ( before c. 80-c. 118) was a rabbi from the second generation of tannaim. He was the first person to lead the Sanhedrin as nasi after the fall of the Second Temple in 70 CE. He lived at the time of the destruction of the Temple…The temple was destroyed in the generation of Rabban Gamliel ll when Rabban Yochanan ben Zakkai asked Vespasian not to terminate the patriarchate of Rabban Gamliel, as is written in Perek HaNizikin.
Certainly this is Rabban Gamliel the elder who saw the Temple standing in his days when they offered the Passover offering…. This is also stated, “Rabbi Tzadok said: There was an incident with Rabban Gamliel, who said to his slave Tavi: Go and roast the Paschal lamb for us…”5050 See Mishnah Pesachim 7:2 , BT 75a But this Mishnah was taught after the destruction of the Temple. Therefore it states, “The Pesach offering which our ancestors ate when the Temple was standing…” But the version of the Mishnah in Pesachim only states, “the Pesach because the Omnipresent passed over the homes of our ancestors in Egypt,” and no more. It does not state, “Which our ancestors ate when the Temple was standing.”
The Rambam includes this version of the Mishnah in the Mishneh Torah, Hametz Ch. 7. It seems the Maggid expanded the words of the Mishnah. If that is so, there is no reason to assume that the Mishnah in Ch. 10 of Pesachim was composed after the destruction of the Temple. Or that the statement regarding Rabban Johanan ben Zakkai asking Vespasian not to terminate the Patriarchate is the same Rabban Gamliel as the Mishnah. It seems more likely that he didn’t ask to preserve the house of Rabban Gamliel as patriarchs but he asked not to kill them. This would explain how Rabbi Johanan ben Zakkai became the Patriarch since the Romans were afraid that Rabban Gamliel should become the Nasi, the Patriarch.", + "I have further seen in the Responsa of Rashbatz,5151 Simeon ben Zemah Duran, also Tzemach Duran (1361–1444), See Above Part One, Sim. 136, and also in, Magen Avot, Pt. 1, Page 12b that he was of the opinion that Rabban Gamliel was a minor at the time of the destruction of the Temple. That is why Rabban Johanan ben Zakkai was appointed the head of the Sanhedrin. But at the end of Yebamoth, the statement that Rabban Gamliel allowed a woman to marry based on one witness is Rabban Gamliel the elder.5252 BT Yevamot 122a It would appear then that Rabban Gamliel was 20 years old and that Rabban Gamliel the elder died 15 years before the destruction of the temple. (See what Rabbi Menachem Azariah for Fano5353 Menahem Azariah da Fano (1548 – 1620) was an Italian rabbi, Talmudist, and Kabbalist. wrote in the book מא\"ד part 2.5454 I am not certain what book this is - possibly I have the author wrong …Check this carefully for I cannot go on at length on this topic here. Some time later I came across the book Sh’eilat Yaavetz,5555 Jacob Emden, also known as Ya'avetz (June 4, 1697 – April 19, 1776), was a leading German rabbi and talmudist who championed Orthodox Judaism in the face of the growing influence of the Sabbatean movement. He was acclaimed in all circles for his extensive knowledge Part 1, Siman 99 where he agrees that Rabban Gamliel was very young at the time of the destruction of the temple. Otherwise God forbid that Rabbi Yohanan ben Zakkai would have assumed the position of Patriarch if Rabban Gamliel was already an adult . The story in which he tells his servant to go roast the Pesach takes place after the destruction of the Temple. His statement regarding Rabban Yochanan ben Zakkai is not convincing since he may have done so because he was afraid they might try to kill Rabban Gamliel. Also he does not mention the statement at the end of Yevamot which was at the time of the destruction of the Temple and he was more than 20 years old. Also, the suggestion that they were still offering the Passover sacrifice after the destruction of the temple seems far-fetched - a proof is needed from the sages for this…" + ], + [], + [ + "This matzah that we eat, for what reason? Because our ancestors' dough was not yet able to rise, before the King of the kings of kings, the blessed Holy One, revealed Himself to them and redeemed them, as it is stated, \"And they baked the dough which they brought out of Egypt into matzah cakes, since it did not rise; because they were expelled from Egypt, and could not tarry, neither had they made provisions for themselves.\" (Ex. 12:39)", + "This matzah that we eat: The holy Zohar states, “When the people of Israel were in Egypt, they were under alien authority; when the blessed Holy One desired to bring them close, He gave them the realm called lechem oni, impoverished bread…female without male. When they drew close, the Holy One entered with the other rungs, Uniting male with female so that matzah became mitzvah.” 5656 Zohar Volume 1 157a. Matzah is connected to Shechinah. When the Shechinah unites with the other Sephirot it becomes mitzvah - the extra vav symbolizes the middle six Sefirot. According to this interpretation, matzah is female without male. That is why God first gave them matzah when they left the alien domain. Afterwards, they merited mitzvah which united the masculine with feminine. If so, how do we explain that they merited both the written and the oral Torah, Torah and Mitzvot, if they ate matzah, which is feminine without masculine.
The statement, “This matzah that we eat, for what reason?” offers a more general reason for matzah, “because our dough…” In his sermons Rabbi Hayim Vital explains that the verse, “And they baked unleavened cakes,” implies that the dough didn’t rise because they were destined to be expelled from Egypt. This is also stated in the Haggadah, “This matzah that we eat for what reason? Because our ancestors’ dough was unable to rise…”
This is difficult because they were commanded regarding both the prohibition of eating chametz, and removing it from one’s possession as we see in Mishnah Pesachim Ch. 2 and in the passage, “From where is the prohibition against eating leavened bread during the first Passover in Egypt applied only one day…:5757 BT Pesachim 28b It is also found in the passage, “Consecrate to Me every first-born…” (Ex. 13:2) In these passages, they are commanded to observe Pesach Dorot, which is all seven day and bal yireh.5858 See Exodus 12:19 amd 13:7 - Throughout the seven days unleavened bread shall be eaten; no leavened bread shall be found with you (lo yeraeh), and no leaven shall be found in all your territory. According to this, they could bake the matzah dough and leave it for the second day when it would be permitted to them. But because they were about to be expelled from Egypt the dough didn't rise. To remind them, the prohibition of hametz was added as well as the mitzvah to bal yireh all seven days - this is the essence of the interpretation of Rabbi Chaim Vital.", + "What was unknown to the Rabbi (Vital), of blessed memory, is that the ancient ones and the Ramban answered this difficulty. The Israelites were warned regarding Bal Yireh for the first day of Passover even during Pesach Mitzrayim. But the Ra’am ….and Rabbi Yeshaiya write that the reason that we say, “This matzah... because our ancestors' dough was unable…” That is, the Holy One saw that the Israelites would be expelled and therefore He commanded seven days on which they could not eat chametz or possess it (bal yireh). See what it says there at length. Rabbi David Abudraham5959 David Abudarham (fl. 1340) referred to as Abudarham was a rishon who lived at Seville and was known for his commentary on the Synagogue liturgy. explained in the name of Rabbi Joseph Kimchi,6060 Joseph Qimḥi or Kimchi was a medieval Jewish rabbi and biblical commentator. He was the father of Moses and David Kimhi, and the teacher of Rabbi Menachem Ben Simeon and poet Joseph Zabara. Grammarian, exegete, poet, and translator; born in southern Spain about 1105; died about 1170. the Ran6161 Nissim ben Reuven (1320 – 1376,) of Girona, Catalonia was an influential talmudist and authority on Jewish law. He was one of the last of the great Spanish medieval Talmudic scholars. and Tosefet Yom Tov6262 Rabbi Gershon Shaul Yom-Tov Lipmann ben Nathan ha-Levi Heller (c. 1579 – 19 August 1654), was a Bohemian rabbi and Talmudist, best known for writing a commentary on the Mishnah called the Tosefet Yom-Tov (1614–1617). Heller was one of the major Talmudic scholars in Prague and in Poland during the \"Golden Age\" before 1648. and also I saw it in Nimukei Rabbeinu Yeshaiya to the Torah… he also wrote similarly to Rabbi Chaim VItal which I quoted in my essay, Pnai David, Parshat Bo.", + "Our relative, Rabbi Israel Zeevi6363 Abraham Israel Zeevi - Zeevi was a great-grandson of Jerusalem rabbi Israel ben Azariah Zeevi, and grandson of the Moroccan kabbalist Abraham Azulai. From 1701 to 1731, Zeevi was chief rabbi of Hebron where he headed the \"Emeth le-Yaakov\" yeshiva. explains that matzah is meant to remind us of the poor bread that the Israelites ate while they were slaves. The Egyptians gave them matzah to oppress them. That is why they left with matzah of rice, millet, and lentils like the food that Ezekiel ate.6464 See Ezekiel 4:9 Thus, when we say, “This matzah,” must be made from wheat which can become leavened. It is meant to remind us of the oppression of our ancestors. Yet rice and millet can also rise. That is why the answer given is, “Because our ancestors' dough was not yet able to rise,” and it was supposed to be a reminder of the redemption. These are my words. Let lips acknowledge this explanation.6565 See Proverbs 24:26, BT Gittin 91" + ], + [], + [ + "This maror that we are eating, what is the reason? To commemorate that the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt, as it is stated; \"And they made their lives bitter with hard service, in mortar and in brick, and in all manner of service in the field; in all their service, wherein they made them serve with rigor.\" (Ex. 1:14)
This maror: It may be that he is asking about chazeret,6666 Hazeret is usually understood as romaine lettuce. Many Seder plates have a place for maror and for hazeret. (for the mishnah states) that the commandment is to eat chazeret.6767 See Mishnah Pesachim 10:2 Furthermore, it must be raw - it cannot be cooked or pickled. Rabban Gamliel answered, “Because they embittered our lives - when it is pickled or cooked it loses some of its taste. The reason it must be raw is because we were oppressed bifarekh, “with rigor.” That is, at first befeh rakh, “a soft tongue,” and in the end biferakh, “with rigor.” The commandment is to eat chazeret since at first it is sweet and it becomes bitter in the end.", + "One might ask, since we had other symbols of slavery - matzah and haroset which reminders of the mortar, and vegetables which remind us of the straw, why do we need maror? The Haggadah answers, “Because the Egyptians embittered their lives….” That is, through the difficulty of subjugation. This is an important essential; because of harsh subjugation we left Egypt before the time because it caused a premature exodus. That is why it is fitting to have a special sign for it.
This is how Rabbi Moshe Alsheikh6868 Moshe Alshichn (1508–1593), was a prominent rabbi, preacher, and biblical commentator in the latter part of the sixteenth century. The Alshich was born in 1508 in the Ottoman Empire, and was the son of Hayyim Alshich. He later moved to Safed where he became a student of Rabbi Joseph Caro. His students included Rabbi Hayim Vital and Rabbi Yom Tov Tzahalon. He died in Safed in 1593. (Wikipedia) understands the Haggadah. He explains that “their lives” means “their souls.” because the Egyptians made them worship false gods. Until Israel slaughtered the Passover offering and accepted God’s divinity, they were transgressions. Willful or accidental sins became merits and there was a great relief to them that in the moment of repentance they became mitzvot. We eat maror to remind us of their righteousness. Further, because they were worshiped idols, they suffered and were bitter. Their bitterness became a merit to them. Therefore we eat maror because of the bitterness the Egyptians cause and the righteousness we received because of it." + ], + [ + "In each generation one is obligated to behave as if one personally6969 Liharot is literally, To make oneself appear, to show oneself. went out of Egypt. As it is said, “You shall tell your child on that day saying, ‘It is for this that Adonai did for me when I went out of Egypt.” (Ex. 13:8) For it was not only our ancestors that the blessed Holy One redeemed but us too, as it says, “And He brought us out from there, in order to bring us to, and give us, the land which He promised to our forefathers.” (Deut. 6:23)
In every generation: The Maggid explains above regarding the passage, “We were slaves..and if the Holy One had not taken us out of Egypt then we, our children, and our children’s children,” as follows. The sages said, had Israel delayed even briefly, they would have entered the fiftieth gate of impurity (God forbid) and the name of Israel would have been obliterated. This is the reason that one is obligated to behave as if one personally left Egypt and to bless God’s glorious name who performed great acts during the Exodus from Egypt. If God had not taken us out when He did, we would never have left, God forbid.
It is proper to give thanks as if we were the ones who left Egypt. Even though we are in exile, the obligation still falls on us as if we are free men and women on that night and we saw the signs of freedom. For these are the signs7070 See BT Berachot 5b literally, “this is the bone…” that we went forth to freedom even now and this will give Israel hope. Had we not gone forth we would have become impure (God forbid) and Israel would have been wiped out!
The statement, “In every generation…” means whether in a generation of destruction or a generation of regular exile, it should not enter your mind to say, “How can we rejoice like free people when we are deeply troubled among the impure in a valley of tears, during this destructive exile?” No, for it is an obligation placed upon us as if we were among those who went forth from Egypt. In this way we will anticipate redemption and understand that even though we were a nation within another nation, controlled by the angelic prince of Egypt, the Omnipresent had compassion on us and took us out. How much more so, if God took us out of this exile (will he do so now)! Based on this my grandfather, author of Hesed L’Avraham,7171 Abraham ben Mordecai Azulai (c. 1570–1643 was a Kabbalistic author and commentator born in Fez, Morocco. In 1599 he moved to Ottoman Palestine and settled in Hebron explained that the Exodus from Egypt was the escape from the first angelic prince and a sign for redemption from future subjugations by other kingdoms. According to this they explained, “I will recount the kind acts of Adonai, the praises of Adonai,” (Is. 63:7) to mean that we must imagine that we went forth from Egypt. “Like all that Adonai has bestowed on us.”", + "According to the allegorical interpretation, it means that we have an obligation to behave as if we personally went forth from Egypt. We do so in order to arouse our heart of stone, which holds impurity before and after it. If we can do so we can abandon the many sins that we tread upon and we will see ourselves as if he personally went forth from Egypt in order to separate ourselves from sin as has been explained. We will circumcise our uncircumcised heart, just as we circumcised our flesh when we went forth from Egypt in order to accept God’s Torah and commandments when we left Egypt. That is why it is an obligation to make ourselves appear as if we left Egypt to repair our corruption and to take shelter in the pleasantness of God, accepting the Kingdom of heaven in love so that we will experience a complete and eternal redemption" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "Therefore we are obligated to thank, praise, laud, glorify, exalt, lavish, bless, raise high, and acclaim the One who made all these miracles for our ancestors and for us: He brought us out from slavery to freedom, from subjugation to redemption, from sorrow to joy, from mourning to festivity, and from darkness to great light. , And let us say before Him, Halleluyah!7272 The Ashkenazic version is slightly different: Therefore we are obligated to thank, praise, laud, glorify, exalt, lavish, bless, raise high, and acclaim He who made all these miracles for our ancestors and for us: He brought us out from slavery to freedom, from sorrow to joy, from mourning to [celebration of] a festival, from darkness to great light, and from servitude to redemption. And let us say a new song before Him, Halleluyah!
In the statement, “From slavery to freedom,” refers to the body. “From subjugation to redemption” refers to the soul since the soul was in exile, “as a soul which incurred guilt” through the idolatry of Egypt for our soul went out from there. “From sorrow,” refers to the demonic realm; “to joy,” refers to the Shechinah who is called Simchah. We were subjugated to the demonic realm but we came to dwell beneath the wings of the Shechinah. The Zohar states that we were given matzah which is feminine.7373 And a symbol of the Shechinah as we saw earlier. For the body we say, “From mourning to festivity.” For the giving of the Torah we say, “From the darkness,” of false beliefs which were in Egypt “To a great light.”", + "Or it might be that the double language, “From slavery to freedom,” according to the sages, refers to the statement, “Slavery ceased on Rosh Hashanah”7474 See BT Rosh Hashanah 11a “On Rosh HaShana our forefathers’ slavery in Egypt ceased; in Nisan the Jewish people were redeemed from Egypt.” since they were freed from doing servile work, But they were still subjugated (to the Egyptians) which is a level above slavery. Afterwards they went out from subjugation to partial redemption so that they could be completely redeemed.", + "There are seven terms of praise used in this formula “To thanks, to praise…” for the six days and the seven day, to thank God and bless His name. They are the exodus “God took us out from slavery to freedom…” It might be that they refer to five times Elohim which have the gematria (the numerical value) of 430 that we were supposed to dwell in Exile. But God in His mercy only made us remain in exile 86 years, the gematria of Elohim. God transformed four times elohim to compassion, as the sages said. And for this they decreed five exoduses for God’s compassion is never ending." + ], + [ + "Halleluyah! Praise, servants of Adonai, praise the name of Adonai. May the Name of Adonai be blessed from now and forever. From the rising of the sun in the East to its setting, the name of Adonai is praised. Adonai is above all nations, His honor is above the heavens. Who is like Adonai, our God, who sits on high; who looks down upon heavens and earth? He brings up the poor out of the dirt; from the refuse piles, He raises the destitute,seating them with the nobles, the nobles of his people. He seats a barren woman in a home, a happy mother of children. Halleluyah! (Ps. 113)
Halleluyah! Praise, servants of Adonai: This can be explained according to the author of Hilchot Ketanot (Sec.1, S. 261).7575 Sefer Halachot Ketanot, brief responsa in various matters. It includes several different works including several glosses in Italian handwriting [by one writer], two of which are signed “Machsi” [initials] – signature of Rabbi Moshe Chaim Soskino, among the scholars of Italy, Dayan in Firenze, Italy; succeeded his father Rabbi Daniel of Tirrenia author of Ikrei HaDat. He was closely associated with Chida who cites him in his books with high esteem. The Talmud states, “One who excessively praises God, will be swallowed up from the world.” 7676 BT Megillah 18a But didn’t King David, of blessed memory, complete all the praises and yet his life did not end? The author answers, “In God’s presence we can only recite the praises of Scripture that contain all the general praise. But simple people like us do not have the ability to offer praise before the King. But when we are not in God’s presence (in prayer) it is permissible to speak of God’s greatness.”
This is the meaning of this psalm, “Halleluyah.” It does not state “Anyone may praise God.” Rather, the psalmist says, “Praise, you servants of Adonai.” This refers to those who are experts in praise. Only they can stand before God with their own praise may do so. If we are not standing before God we are permitted, “to praise the name of God.” But those who praise God’s name are those who aren’t in God’s presence and are not “Servants of the Lord,” as the author of Hilchot Ketanot explains.
David says, “May the Name of Adonai be blessed from now and forever.” King David said, “Now that I have completed the book of Psalms everyone is able to praise God, even in His presence, because the nation can read all the psalms of praise. When I say, “May the name of Adonai be blessed now and forever,” means even later generations can sing songs of praise to God which are in the book of Psalms which I have prepared.
Certainly “servants of Adonai '' are experts who can comprehend the inclusive praises of God since permission is given to them. For, “From the rising of the sun in the East to its setting, the name of Adonai is praised.” This means that the sun follows its path because it continually sings praises to God. When Joshua wanted to stop the sun, he said, ““Stand silent, O sun, at Gibeon!” (Josh. 10:11), as the sages said. Thus the sun constantly praises as do the remnant of servants of Adonai who God calls and who can to praise God.
However, it is specifically the experts “servants of Adonai, (who can praise God) because, “Adonai is above all the nations and his honor is above the heavens.” God’s presence is more recognized there. God commands praise from those whose foundation is in the dust. As it says“For God is in heaven and you are on earth; that is why your words should be few.” (Ecc.5:1) And, “Who can tell the mighty acts of Adonai?” (Ps. 106:2) Therefore, the servants of Adonai who are experts can offer expansive praises.
Now it is said, “In a place where we find God’s greatness, we also find God’s lowliness,”7777 Midrash Lekach Tov Deut. 10:17 so to speak. Thus, the psalmist says, “Who is like Adonai, our God, Who sits on high; Who looks down (mashpili) upon the heavens and the earth?” This means that God, so to speak sees the soul and the body , as the sages say, “He summoned the heavens”7878 Psalm 50:4 - this is the soul; “And the earth” - this is the body. Afterwards he explains, “He brings up the poor out of the earth.” (Ps 115) This alludes to the soul which resides among the husks, and God raises it up and sends it to this world, so to speak. It is called dal, poor, because the soul (neshama) is poor since it has no good deed until it enters this world. When it enters this world it is like the needy person who is raised from the dung heap because it desires awe and wisdom. “He raises the destitute, seating them with the nobles.” (Ps. 115) The nobles are those who truly fear God in the way described in Chagigah: “The daughter of the noble refers to the daughter of Abraham, our father of blessed memory. Abraham was the first to bring converts to God; as a result he devoted (nadvah) his spirit to the service of God. Here too, it says with the nobles (nedivim) of his people… “And from the dung heap he lifted up the needy person,” He arouses the holy and needy soul who is without good deeds that can lift him from the dust, which is the demonic realm (the other side) - as is stated, “The serpent's food shall be the earth.” (Is. 65:25)
And so, when you come to this land, the soul of this world becomes besmirched here, imbibing the refuse, dung and impurity and wickedness of every generation. This holy soul becomes desirous to abandon the way of God. God in his compassion raises the needy soul up from the dung heap of this world, making it want to fear God and wisdom, since one who desire fear of God and wisdom and comes to purify itself, God helps it by seating it among the nobles who are devoted to the services of God. When this happens, it dwells there forever. Since fear of God precedes it, it gains enlightenment from the nobles of his people, the rabbis of the academy, as the sages say, “And restore him to his people.” (Deut. 33:7) This is said about Judah who studied Torah in the academy. After he has learned Torah with the “Nobles of his people,” the students of the academy, the time of pruning arrives and it is a time of love, to marry a wife, as it states in the first chapter of Kiddushin “A person should first study Torah, and afterwards, he should get married.” 7979 BT Kiddushin 29b
The statement, “He seats a barren woman in a home, a happy mother of children.” The essence of a household and one’s partnership is with his wife. The main purpose of a wife is to beget children - two sons, according to one opinion, and a son and a daughter, according to another - this is the halacha. This is the meaning of, “A happy mother of children.” (eim habanim semeichah) The first letters these words spell eesha, wife.He rejoices in children with her when they are fine flour, since pure and holy thoughts cause this, as the rishonim say. Also, through children who are of a holy seed it is made known that their partnership is fine and beautify as was stated at length in Parashat Derachim8080 A work containing twenty-six homiletic treatises on various subjects, by Rabbi Yehuda Rosanes.Rabbi Yehuda Rosanes (1657-1727) was Rabbi of Constantinople. On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi (\"hakam bashi\") of the Ottoman empire. He took a very active part in condemning and denouncing the Shabbethaians, and he was one of the signers of an appeal to the German communities to oppose the movement. This work and others were edited & published by his devoted pupil Rabbi Yaakov Culi, author of Meam Loez. (Wikipedia)...Their beautiful partnership causes God’s presence (yud - hay) to dwell between them, and through a son and a daughter which alludes to (vav - hay) the four letter name of God is united and this is Halleluyah: Hallel has the same gematria adonai (65) plus vav and yud - hay. It may be that this is what the sages meant when they said, Hallelujah, is a great praise for it includes both the name of God and praise." + ], + [ + "When Israel left Egypt, the house of Jacob from a people of foreign speech. Judah became His Holy One, Israel, His dominion. The Sea saw and fled, the Jordan River turned away. The mountains danced like rams, the hills like young sheep. What is happening to you, O Sea, that you are fleeing, O Jordan that you turn to the rear; O mountains that you dance like rams, O hills like young sheep? From before the Master, tremble O earth, from before the Lord of Jacob. Who turns the Rock into a pond of water, the flint into a spring of water. (Ps. 114)
“When Israel left,” Israel refers to the males. “The house of Jacob” refers to the females. “A people of strange speech,” this refers to the Egyptians who committed slander. If they were willing to slander the Israelites, then against the wives of the Israelites, all the more so. But anyone who disqualifies others (by speaking poorly of them) is himself damaged, as well as one who opens his mouth to speak foolishly. “Judah became his Holy One,” In the past Israel guarded themselves from promiscuity for we find that wherever there is mention of holiness it is because there is a safeguard against promiscuity. The proof is, “Israel, His dominion.” Because of Israel’s chastity, it merited to have its own kings and princes rule over them, like a city that had everything in it.8181 See BT Hullin 56b “Judah became,” alludes to the time of the separation of languages (Dor Haflagah) when holy souls were placed in their own special treasury, as is explained by the מז\"ה of blessed memory, and in a Tosafot in the first chapter of Avodah Zara… This is the meaning of, “Judah became…” that is, only Judah had souls worthy of serving God from the storehouse of precious vessels.
It also alludes to Judah (our forefather). The episode of Tamar all happened according to God’s plan and was “From God.” (Ps. 118),That is, it was God’s doing that Judah became a Holy One and was given dominion over Israel for dominion was a sign that one was guarded against promiscuity, as is said in Tanhumah and the Zohar at the end of Lech Lecha. Yesod and Malchut are united,8282 Joseph is associated in Kabbalah with the Sefirah of Yesod which is also connected with the rite of circumcision. Because Joseph resisted the temptation of Potephera’s wife - he has the merit of being associated with this Sephirah. The divine phallus brings fulfillment through its connection with the Shechinah which is the feminine aspect of divinity - thus, Joseph’s casket has the Mem for malchut engraved on it. Judah’s association is more difficult to understand - possibly his intimacy with Tamar is not seen as promiscuity since it was part of the divine plan. Josef in righteousness and “Judah drew near” (Gen. 44:18) so that righteousness and peace embraced each other.
The Psalm continues, “The sea saw it and fled.” The sea saw Joseph’s casket for he guarded the sacred sign of the covenant (brit) and therefore it merited dominion. As the sages explain, it was through Joseph’s merit that the sea split, as it says, “The sea saw it and fled.” It saw the letter Mem that was written on the casket and fled, causing the sea to split for his sake…Israel also guarded itself from promiscuity by safeguarding the covenant. Israel was that the sea was calmed for them. This also occurred with the Jordan river, as is stated, “The Jordan River turned away.” Since they were all righteous and guardians of the holy covenant, “The mountains danced like rams” at Mount Sinai when God wanted to give the Torah to Israel. This was also a sign of their distinguished status. The sages say that Israel merited the Torah because all of them had true distinguished lineage. From this it came to be known that the Egyptians spoke falsely against the house of Jacob, the Israelite women.
“What is happening to you, O Sea, that you are fleeing,” in the future redemption, as the sages say regarding the verse, “Adonai will dry up the tongue of the Egyptian sea.” (Isa.11:15) “O Jordan that you turn to the rear,” in the messianic future. This is how the commentators explain the verse, “...they crossed the river on foot, we therefore rejoice in Him.” (Ps. 66:6) “From before the Master, tremble O earth…” In the future there shall be trembling, exactly. That is, the earth all that is found in it, the river and the sea and the mountains, as Radak8383 David Kimchi (Radak) 1160 - 1235 was a Provencal rabbi, biblical commentator, grammarian and philosopher, born to a family of grammarians and commentators. Influenced by Ibn Ezra and the Rambam in philosophical matters, he sided with those who supported the permissibility of philosophic study. Radak cautioned, however, that it should be undertaken only by those whose faith was well-grounded. His commentaries on Tanakh display his grammatical mastery, and are amongst the most basic and commonly referenced. (Sefaria) explains. “Who turns the boulder into a pond of water,” the final letters of these words spell Miriam;8484 ההופכי הצור אגם מים it alludes to the well which followed the Israelites through the wilderness through her merit. “the flint into a spring of water,” 8585 חלמיש למעינו מים The numerical value adds up to 346 - Moses is 345 the final letters of these words have the numerical value Moshe (Moses) with one extra added for the word. For when Miriam died, the merit of providing water fell upon Moses.", + "The Psalm: “Halleluyah! Praise, servants of Adonai,” can be explained according to what the sages said. At the sea, Israel sang a song, along with the angels and the women. The sages say that the men’s song preceded the angels’ song because men are mortal while the angels live forever. Thus, “Hallelujah” is for the men who sang of redemption while “Praise servants of Adonai,” was a reference to the angels. “Praise the name of Adonai,” refers to the women. The first letters of these three words spell eesha, women. And if you think that women came last it is not so for they preceded the angels. The reason is that angels exist forever so they are constantly able to praise God. As Scripture says, “May the Name of Adonai be blessed from now and forever.” This is not so for the women who are mortal and “The dead cannot praise God…” Therefore women took precedence over angels.
One should not think, God forbid, that God needs our praise, for, “From the rising of the sun in the East to its setting, the name of Adonai is praised.” God is constantly praised by the sun, asScripture says, so God does not need our praise. Since, “Adonai is above all nations,” you should realize that people can convert, even in the generation of the separation, when God assigned the world to seventy angelic princes by lottery and each angelic prince acquired a nation for itself. One might ask, if that is so, how can idolaters convert since they belong to the angelic prince who acquired them. This would be robbery, God forbid! But the sages write that according to the biblical passage about the king (I Kings 8:11-17)8686 See BT Sanhedrin 20b it is permissible for a king to do this. If so, idolaters can convert and come under the wings of the King of kings, the blessed Holy One.", + "One can say, all the souls of coverts were present at Mount Sinai but then in their own time they converted. how could they worship idols in their own time? One might argue that they would have been fit (to convert) but then disqualified and should not be allowed to repent afterwards.8787 BT Sukkot 33b The sages explain that since it is within God’s power, even those who were rejected are allowed to repent so they become fit. From this we can now explain, “Adonai is above all nations,” and God does not need our praise, God forbid.
“He brings up the poor out of the dirt,” Poor, dal, refers to the demonic realm, the souls of the convert. At the time of the giving of the Torah, since God is the Sovereign, and the converts are within the power of another angelic prince, God can raise the poor up from the dust of the Sitra Achra, the demonic realm. Even though they were fit and then rejected God when they entered this world, even so they can return from “the refuse pile,” a loathsome place, in this world, from the dust that was their soul (because they worshiped idols). When they entered this world, they actively worshiped idols in the refuse of the world of separation even if they are among the many common people, God has the power to “Seating with the nobles.” These people who converted. Not only that but with “The nobles of his people,” that is He can even seat them with the righteous of Israel since converts are exacting in the observance of the mitzvot as Rabbi Avraham the convert writes in Tosafot Masechet Kiddushin, 70b. This is most fitting since anyone who worshiped idols can atone, and once the person converts, he is considered like an infant who has just been born.
From this we can understand, “He seats a barren woman in a home.” This refers to the matriarch, Rachel. Even though he married Leah who was a Noahide, her status depended on the one with whom she engages in intercourse.8888 BT Sanhedrin 69a Since they are two sisters, their status was determined by the patriarchs who were considered “Israelites.” And a person who converts is considered like an infant who was just born. The proof then is that this relationship sanctified who came forth from it, including Joseph and Benjamin who were considered righteous ones of the world. That is what we mean when we say, “a happy mother of children,” regarding her children. We conclude “Halleluyah,” for the pronouncement of this holy coupling which announced the merit of Jacob and Rachel, and that they had the status of Israelites.
You can now understand that the subjugation had to be in Egypt and could not be in the land of Canaan because Scripture states that the exile would be in “A land not their own. Our forefather, Abraham, already had the status of an Israelite and had acquired the land of Canaan by legal presumption. Thus, when Scripture says, “When Israel left Egypt,” it means exactly that - before they left they had the status of Israelites because from Abraham’s (time forward), they were circumcised. When it says, “When Israel left Egypt,” it is telling us that it was for this purpose that they were in Egypt. When they left they became God’s wife, so to speak. That is the meaning of “The house of Jacob…” The word Beit, house, means wife. “The house of Jacob from a people of foreign speech,” the Egyptians mocked the Israelites when they said, “We will go and bring offerings to Adonai.” (Ex. 3:18, 5:3) The truth is they already had the status of Israelites from the time of the Patriarchs. And it was for this reason that, “Judah became His Holy One.” This is a reference to Nachshon (from the tribe of Judah) who jumped into the sea and risked his life in order to sanctify God. Israel was commanded to sanctify God’s name, some- thing Noahides were not commanded to do. This proved their status as Israelites. As a result he became God’s holy one and his tribe merited sovereignty. Thus we say, “Israel, His dominion,”
When Israel worshiped idols in Egypt, they did so unintentionally and so they were not found deserving of death. As a result, Uzza did not succeed in his claim against Israel at the sea. The author of Parshat Derachim8989 Rabbi Yehuda Rosanes (1657-1727) was a rabbi in Constantinople. On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi (chakam bashi) of the Ottoman empire. He took a very active part in condemning and denouncing the Shabbethaians, and he was one of the signers of an appeal to the German communities to oppose the movement. discussed this matter at length. As a result, Israel was saved when the sea split.
“The sea saw and fled,” for they were not obligated like Noahides but rather as Israelies so that they were found innocent. “The sea saw and fled” and Uzza could not find Israel guilty. So, too, they merited that, “The Jordan River turned away.” “The mountains danced like rams,” during the giving of the Torah so that Beit Yaakov became Beit Adonai, the wife of God, so to speak.
“What is happening to you, O Sea, that you are fleeing,” little by little the sea became dry so that it did not happen all at once. And if you say that the command was for the sea to stand up in one place, now that God commanded the splitting of the sea, God could cause both this and this.9090 God could cause the sea to dry out little by little or cause the water to stand up in its place. Or else, it can be explained, “O Jordan that you turn to the rear,” Once God caused the sea to dry up and to withdraw, as the author of Etz Chaim9191 Ez Hayyim (Tree of Life) is a collection of the teachings of Rabbi Yitzhak Luria by his disciple Hayyim Vital (1542-1620). It is the primary interpretation and synthesis of Lurianic Kabbalah. It consists of the primary introduction to the remainder of the Lurianic system. Ez Hayyim is published standard in a single volume three part arrangement, the initial two parts published by Hayyim Vital, with a third part, Nahar Shalom by Rabbi Shalom Sharabi, being now considered the third part. wrote on Parshat BeShalach, “He turned the sea into dry land; they crossed the river on foot; we therefore rejoice in Him.” (Ps. 66:6) This refers to the Jordan River which they crossed when the river bed dried up. It was not so with the Red Sea which closed on four sides and then God lifted them up to cross on dry land. Another difficulty, “O mountains that you dance,” yet all the mountains were disqualified because idolatry was practiced on them. Since things that are attached to the ground that are used for idolatry are permitted but those that are not attached to the ground are prohibited, how could they be unattached and dance since they would have been forbidden?9292 See BT Avodah Zarah 46b In answer to the question, “For what (did they dance)?” One answer, “before the Master, tremble O earth;” they trembled against their will, out of fear of God.
The reason that the sea did not dry up all at once was because it was not worthy since they had the idol of Micah with them.9393 See Joshua 17:1 BT, Sanhedrin 103b Chapter 17, v.4 relates that Michah of Mount Ephraim made a graven image and kept it at his home, where it was worshiped. Although the incident is not mentioned earlier in the text, Rashi asserts that the idol was already in existence during the conquest of Eretz Yisrael But according to the Talmud the Israelites brought it with them from Egypt when they crossed through the sea. (Sefaria) Rather, to fulfill the decree of the “God of Jacob,” it chose the name Jacob which taught about their deceit and it did not say “God of Israel,” which referred to their righteousness. Since they were not worthy and this was done by accident, the sea only dried bit by bit. It is for this reason that it says, “Who turns the Rock into a pond of water.” After He turned it into flint, because they were not worthy. But through the merit of Moses it turned flint into a spring of water, “the flint into a spring of water.” (חלמיש למעינו מים) The final letters of these words are the numerical equivalent of Moshe - 345 plus one extra for his name. It was through the merit of Moses that the flint turned into a spring of water." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "Blessed are You, Adonai our God, King of the universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt, and brought us on this night to eat matza and maror; so too, Adonai our God, and God of our ancestors, bring us to other appointed times and holidays that will come to greet us in peace, joyful in the building of Your city and happy in Your worship; that we shall eat there from the offerings and from the Pesach sacrifices, the blood of which shall reach Your altar for favor, and we shall thank You with a new song for our redemption and for the restoration of our souls. Blessed are you, Adonai, who redeemed Israel.
Blessed are You, Adonai our God, who creates the fruit of the vine." + ] + ] + }, + "Rachtzah": [ + [], + [ + "We wash hands and make a blessing.
When one washes one’s hand for the meal making sure to wash one’s entire hand, as the decisors of Jewish law say. This is called Rachtzah - in other words rachatz hay (wash all five fingers). I have seen some who refer to it as Maggid Rachtzah since we washed one’s hands earlier for the first dipping, and we recited the blessing Al Netilat Yadaim, and now we do so again before the meal. Since the recitation of the Haggadah was an interruption we must recite the blessing for washing again before we eat.
Blessed are You, Adonai our God, King of the Universe, who has sanctified us with His commandments and has commanded us on the washing of the hands." + ] + ], + "Motzi Matzah": [ + [], + [ + "We recite Motzi, making sure to separate the words so the letters don’t become garbled as happens with the blessing of gluttons and voracious eaters. This was written in the book Derech Chaim by Ramdal. One should be especially careful in this because bread is the food of the body and blessings are the spiritual food of the soul. Through blessing we release the Holy Sparks which are in the food.", + "One should have the intention when making the blessing to fulfill the positive commandment of eating matzah. One should eat it with a hearty appetite, keeping in mind the words of the Zohar, that matzah is the food of healing the body, and that it alludes to the exalted secrets.", + "A person should say the blessing on three matzot, removing the third matzah and then break the first matzah, into pieces that are at least two olives worth.9494 Note that a different custom is performed here. Unlike Ashkenazic Jews who break the middle matzah when performing Yachatz, motzi is recited over three full matzot, and then the top matzah is broken. The word Motzi alludes to the fact that God took us out of the Other Side, the demonic realm, beneath the Divine presence. Matzah alludes to the Shechinah.
Blessed are You, Adonai our God, King of the Universe, who brings forth bread from the ground.
Blessed are You, Adonai our God, King of the Universe, who has sanctified us with His commandments and has commanded us on the eating of matzah." + ] + ], + "Maror": [ + [], + [ + "One recites the blessing for eating maror. One should be careful to eat a kazayit9595 There are different measurements but a Kazayit, an olive's worth, is approximately 1.27 ounces. since eating less is not enough. There is a controversy about the measure of a kazayit and one should be sure to fulfill the opinions of all the decisors of Jewish law in eating the required amount…One should be careful to thoroughly clean the vegetables of worms.One has come to fulfill a commandment and one should not transgress other prohibitions by eating even one worm since the living creature will enter his heart.
Blessed are You, Adonai our God, King of the Universe, who has sanctified us with His commandments and has commanded us on the eating of maror." + ] + ], + "Korech": [ + [], + [], + [ + "In memory of the Temple according to Hillel. This is what Hillel would do when the Temple existed: He would wrap the matzah and maror together and eat them, in order to fulfill what is stated: \"You should eat it upon matzot and marorim.\" (Ex. 12:15)
One recites, In memory of the Temple according to Hillel the elder who used to wrap them and eat them together in order to fulfill that statements, ; You should eat matzot and maror together." + ] + ], + "Shulchan Orech": [ + [], + [ + "A person should eat the meal in a state of holiness, and should be careful not to overeat so that he can eat the Afikomen with gusto. He should rejoice during the meal over the redemption of our souls, giving thanks to God. For it is because of God’s loving kindness that we were not exterminated by the Sitra Achra. One should rejoice in trembling, as we serve God for it is for this that we were created. God took us out of Egypt to receive the Torah and to serve God. Beloved is a commandment performed at the proper time for it arouses the love and fear of God, so that we can serve Him with a whole heart." + ] + ], + "Tzafun": [ + [], + [ + "A person should eat at least a kezayit of the afikomen. It is a reminder of the Passover sacrifice. He should have the intention that it is an obligation placed on a person to return in repentance in order to speed up the redemption of Israel so that we can eat the offerings and the Passover offering to serve God." + ] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [ + [ + "A person should be mindful to wash his hands with mayim achronim before the Birkat HaMazon, Grace after the Meal. One should place just a small amount of water on the tips of one’s fingers so that he doesn’t become susceptible to the Sitra Achra. I have heard of a wondrous incident that happened to the pious Rabbi Yehudah Havillyo with this practice.", + "Also, one should be sure to recite the blessing after the meal immediately afterwards; one should not interrupt even for learning except to recite four verses: “I bless Adonai at all times; praise of Him is ever in my mouth.” (Ps.34:2) “The sum of the matter, when all is said and done: revere God and observe His commandments! For this applies to all mankind.” (Ecc 12:13) My mouth shall utter the praise of Adonai and all flesh shall bless His holy name forever and ever. (Ps. 145:21) And he said to me, “This is the table that stands before Adonai.” (Ez. 41:2) and Psalm 67 - “May God be gracious to us and bless us…” 9696 These verses and the psalm all appear in the Siddur Edot HaMizrach. See Sefaria.", + "One must be careful to have the intention to fulfill the positive commandment of the Torah, “You shall eat, and be satisfied and bless…” (Deut. 8:10) If there are three people present then one should begin with a zimun.9797 According to Halacha when a minimum of three adult Jewish males eat bread as part of a meal together they are obligated to form a mezuman (a \"prepared gathering\") with the addition of a few extra opening words whereby one man \"invites\" the others to join him in birkat hamazon. (This invitation is called a zimmun). When those present at the meal form a minyan (a quorum of ten adult Jewish men) there are further additions to the invitation. The zimmun is sometimes mistakenly referred to as a mezuman. (halachapedia)" + ], + [], + [], + [ + "It is a commandment to respond to the Zimun (and to recite Birkat HaMazon); the reason is so he can say Hodu. (Ps. 136) If he recites the Birkat HaMazon with his wife and his children, it is sufficient. And even if he does so by himself, as the later decisors (acharonim) say in Siman 479. I heard of one rabbi who recited Zimmun on Passover eve along with his wife and children but it is clear that it is not proper behavior to act in this way. One should not include one’s wife in the three who make up the Zimmun even according to Rabbeinu Simchah who quotes the Mordechai in the chapter seven of Berachot, “Three who ate.” He says, We don’t count women in the ten for Birkat HaMazon because this involves mentioning God’s name….
We don’t depend on a lone opinion. Further, the statement is that it is a greater commandment to begin the Birkat HaMazon with a Zimmun because of Hodu. However this means that it is enough for him to recite Hodu with his wife and children as the Rash9898 Asher ben Jehiel ( sometimes Asheri) (1250 or 1259 – 1327) was an eminent rabbi and Talmudist best known for his abstract of Talmudic law. He is often referred to as Rabbenu Asher, “our Rabbi Asher” or by the Hebrew acronym for this title, the Rosh (רא\"ש‎, literally \"Head\"). explains." + ] + ], + "Third Cup of Wine": [ + [], + [ + "Pour your wrath upon the nations that did not know You and upon the kingdoms that did not call upon Your Name! Since they have consumed Jacob and laid waste His habitation (Ps. 79:6-7). Pour out Your fury upon them and the fierceness of Your anger shall reach them (Ps. 69:25)! You shall pursue them with anger and eradicate them from under the skies of the Lord (Lam. 3:66).
Pour out Your wrath: One can explain this based on the first chapter of the Talmud Avodah Zarah, “You alone have I singled out all the families of the earth; that is why I will call you to account for all your iniquities.” (Amos 3:2) “One who has wrath [siseya], does he raise it against his beloved?9999 See BT Avodah Zarah 4a, The meaning of this verse is unclear as why specifically would God punish if He loves them? I will relate a parable to you. To what is this matter comparable? To a person who lends money to two people: one of whom is his friend and the other one is his enemy. In the case of his friend, he collects the debt over time, little by little, whereas in the case of his enemy he collects the debt from him all at once.” And it is written, “For Your enemies rage, Your foes lift up the head. They plot craftily against Your people...”(Ps. 83:8-9) The sages explain, those who are enemies of God are enemies of Israel - they learned it from this verse. That which is stated, “Pour out Your wrath,” on the nations all at once because they are Your enemies. The proof is that they are our enemies, and those who are hated must pay back all at once. The proof that they are our enemies is in the second verse, “For they devoured Jacob…” and those who hate Israel also hate God.
Rabbeinu Bachya100100 Bahya ben Asher ibn Halawa ‎‎, (1255–1340) was a commentator on the Hebrew Bible. He was one of two people now known as Rabbeinu Bahaye, the other being philosopher Bahya ibn Paquda. He is considered by Jewish scholars to be one of the most distinguished of the biblical exegetes of Spain. He was a pupil of Rabbi Shlomo ibn Aderet (the Rashba). (wikipedia) writes in Parshat Va’era, “The sages decreed that we begin the fourth cup of wine with “pour out Your wrath,” since in the future the blessed Holy One will make the nations of the world drink four cups of vengeance….” Rabbeinu Abudraham101101 David Abudarham (fl. 1340) was a rishon who lived at Seville and was known for his commentary on the Synagogue liturgy. (Wikipedia) and the Rashbatz102102 Simeon ben Zemah Duran, (1361–1444‎), known as Rashbatz (רשב\"ץ‎) was a Rabbinical authority, student of philosophy, astronomy, mathematics, and especially of medicine, which he practiced for a number of years at Palma (de Majorca). A major 15th century posek, his published decisions in matters of halacha have been widely quoted in halachic literature for hundreds of years. (Wikipedia) (at the end of his essay on chametz) do not accept this since this reason does not obligate one to say this for the fourth cup of wine and not for the other cups. They explain that for four cups of wine there is fear in pairs,103103 See BT Pesachim 109b but on this night, which is a night of vigil, we don’t have to be afraid of vengeance because of pairs, and so, “Pour out Your wrath,” is clearly on the nations and not against us. That is why we continue with “Not us…” which follows this.", + "According to my simple opinion it seems that the opinion of Rabbeinu Bachya and those who agree with him is correct, and that the question that is raised by others why, “Pour out Your wrath,” appears at the fourth cup is not a question at all. One might say that it is for the fourth cup of redemption that we ask God to pour forth four cups of vengeance on the nations. This request is more appropriate during the fourth cup which is the conclusion of the cups of wine. The idea that we say “Pour out Your wrath,” has to do with the danger of drinking pairs of cups is not clear. If one drinks a pair of cups would cause damage but if you don’t drink two cups it would not cause damage. It doesn’t make sense to blame God, God forbid, and also the verse says, “For they devoured Jacob.”" + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [ + "My lips shall praise God, the soul of all life; with a holy melody I will declare your name to my brethren. It shall be an offering to God, like a pleasing aroma." + ], + [ + "Not for us, Adonai, not for us, but rather for Your name, give glory for your kindness and for your truth. Why should the nations say, \"Say, where is their God?\" Our God is in the heavens, all that He wants, He has done. Their idols are silver and gold, the work of men's hands. They have a mouth but cannot speak; they have eyes but cannot see. They have ears but cannot not hear; they have a nose but do not smell. Hands, but they cannot feel; feet, but cannot walk; they do not make a peep from their throat. Like them will be their makers, all those that trust in them.
Israel, trust in Adonai; their help and shield is He.
House of Aaron, trust in Adonai; their help and shield is He.
Those who fear Adonai, trust in the Lord; their help and shield is He.
Not for us, Adonai, not for us: It is possible to understand the double language (lo lanu) as related to the Shechinah, the Divine Presence. The Psalmist wishes to raise the Divine Presence up from its downfall and to return its crown to its former glory. But one might think, why are we asking about this? There are other matters here: the people have been exiled and because of this, we should ask to reestablish David’s fallen Sukkah (Am. 9:11) so that we may go out of exile. To this we answer “Not for us,” even if we are in exile, we are not asking for us but for the Shechinah. “But rather for Your name give glory.” This of course, refers to the Divine Presence.", + "Why should the nations say, “Where now is their God?” That is, ‘Are all the promises and all of the comfort that was said to them related to some distant time?’ Or was it all a lie, God forbid? The statement, “Why should the nations say, “Where is (na) their God?” Na, exactly! The intent of the statement is - Why doesn’t God reveal Himself now at this second of promises and when destruction should be decreed (Is. 10:22) to the nations of the world. That is the meaning of ayeh na, “where now.”
“Our God is in heaven.” A mortal king is quick to take vengeance before calamity takes place and either he or his enemy is killed. But the King of kings of kings lives eternally; God mocks his enemies because He can take vengeance at any time in life or even after death. That is why the verse says, “Our God is in heaven; all that He wants he does.” No one is saved from His hand as is His want.
“Their Idols are silver and gold.” Their idols are mute. The statement continues, “Hands but they feel not; feet but walk not.” It should have said, “They have hands but they feel not…” so that it read like, “They have mouths…they have eyes, etc” Our teacher, RabbI Yitzchak,104104 Uncertain - possibly, Rabbi Isaac Landau, born at Opatow; died in Cracow 1768. His first rabbinical position was in his native city, whence he journeyed in 1724 to the meeting of the Council of Four Lands, held at Yaroslav. In 1729 he was rabbi of Zolkiev, and in 1734 district rabbi of Lemberg. About 1754 he was elected rabbi of Cracow, where he remained till his death.Landau is known for the approbations which he gave to several works, among which were \"Mafteaḥ ha-'Olamot\" by Emanuel Hay Richi, and \"Adne Paz\" by Meïr b. Levi. (JE) the head of the Rabbinic court in Cracow, explains that shattered pieces of idols are permitted (for other uses). But something that is still in the shape of a hand or a foot , etc, is prohibited since people could still worship them. Therefore, regarding a mouth, an eye, an ear or a nose, the Psalm says, “They have a mouth…” since the piece must be connected to the idol. But regarding a foot or an arm, it states, “Their arm, they feel not; their feet they walk not, alludes to an arm or a foot even when it is separated from the idol, it is still forbidden since they can be worshiped. The words of his mouth are truly wise!", + "“They do not make a peep from their throat.” It should have said, ‘It has a throat and it cannot make a peep.’ Further, the Psalm already said, “It has a mouth and it cannot speak.” When I was younger I explained this based on the story of Nebucadnezzer who placed the Holy Name in the mouth of an idol, and it began to speak. Daniel came and removed the Holy name105105 See Daniel 3:4, as is said, “And I will deal with Bel in Babylon, and make him disgorge what he has swallowed…” (Jer. 51:44) This alludes to the verse, “They cannot make a peep with their throat.” In other words, if one sees an idol speaking (God forbid) it isn’t the idol that is talking but something else in its mouth or throat. Or maybe it is an evil spirit that entered there and is speaking as has been told. In other words, if your ears hear something this is not from the idols, as the verse says, “They do not make a peep in their throat.” Rather they make chirps and peeps from something else.", + "Israel, trust in Adonai… This is related to what is taught in the Holy Zohar. The nations of the world are ruled over by seventy heavenly princes. When their measure of sins is full, the prince is removed because of its sin, and afterwards the nation falls from him, as scripture states, “On that day, Adonai will punish the host of heaven in heaven and the kings of the earth on earth.” (Is. 24:21) But Israel is different since Israel is is governed by the Blessed One. God is our Heavenly Prince, so to speak, and we are protected forever. If that is so then God protects us. When we say, “Israel, trust in Adonai their help and their shield,” we mean, God is their help since He is their Heavenly ruler, so to speak, He can protect them, We are His people and the flock He shepherds so that we continue to be and the name Israel will exist forever just as God exists forever.
We then say, “House of Aaron, trust in Adonai…” Since they are the heads of the house of Israel and it is written about them, “They shall teach Your laws to Jacob, (Deut 33:10) ” and “You shall go to the priest in charge…” (Deut. 26:3) We have a tradition that if the leaders of the nation are meritorious then the whole nation will be meritorious. So, we say, “House of Aaron, trust in Adonai…” You are the Kohanim and the Levites. You do not have a portion in the land. Instead of seeking gain, leave it and busy yourself in Torah. Rather trust in Adonai for God will sustain you, for He is their help and shield. If you do not trust in God and you pursue the vanities of this world, then Israel will be poisoned by sin for if the head of the people are not worthy, the entire people will be unworthy. This is similar to the juxtaposition of verses in Parshat Vayikra. The nation's sin offering is connected for the sin of the prince. There it teaches us that if you see communal sins that are frequent in Israel, know that the leaders of the community must have sinned….for a leader is not appointed unless he has a box of creeping creatures hanging over him.106106 BT Yoma 22b There are many like him both before and after - that is the reason for the juxtaposition of the verses dealing with the sin of the community; they are caused by the sins of the leaders (nasi). That is why we single them out in Psalms and say, “House of Aaron, trust in Adonai…” You will forever be among the people of Israel and their merit or sins is on your heads!!
Since we have said, “Israel, trust in Adonai,” for we are God’s people and are under His governance. We became God’s own allotment (Deut. 32:9) when He divided up the nations. During the generation of the Tower of Babel, God took us to be his portion and therefore a Prince could not be placed over us. In response to this we say, “Those who fear God, trust in Adonai, He is their help and their shield.” The sages explain that those “Who fear God,” refers to converts. Rashi explains it this way. One might have thought that the converts were originally under the governance of one of the heavenly princes. If that were the case, then when that prince was destroyed so would the nation under its governance, as well as the converts who came from that nation. To this we say, “Those who fear God trust in Adonai.” Even though you are converts, you are like natural born Jews, “So trust in Adonai!” When you had the merit of dwelling beneath the wings of God, you no longer had a connection to that nation and its heavenly prince. For the one who converts is like a baby who was just born. They even stood at Mount Sinai. This is the meaning of the language, “A convert who converts…” The sages hinted that they were already considered converts for their souls were raised up in heaven and they were present at the awesome events at Mount Sinai even before their actual conversion took place. Not only that, but this convert brings a Holy Spark that always resided in that nation that should have resided in the inheritance of God but it was delayed until that moment. That is why we call him “A convert who converted,” and not a gentile who converted since that spark was in him until the day of his conversion and destined to conversion. That is why we say, “Fearers of Adonai, - Converts - trust in Adonai,” Even though they were not under the governance of a heavenly prince but the Holy One of Israel, your king; trust in God for he will protect you.", + "", + "Adonai who remembers us, will bless; He will bless the House of Israel; He will bless the House of Aharon. He will bless those that fear Adonai, the small ones with the great ones. May Adonai bring increase to you, to you and to your children. Blessed are you to Adonai, the maker of the heavens and the earth. The heavens are Adonai's heavens, but the earth He has given to the children of man. It is not the dead that will praise Adonai, and not those that go down to silence. But we will bless Adonai from now and forever. Halleluyah! (Psalms 115)
Adonai who remembers us: The Holy Zohar107107 Zohar Vol 1, 233a Note that the word zachranu is understood to be from the word Zachar, male, and Beit Yisrael, The house of Israel, because in rabbinic literature women are said to be “a man’s house.” states “God who remembers us (zaharanu)” - refers to the men. “He will bless the house of Israel,” refers to the women.” See what is written there at length. From this we take away the explanation, zacharnu - men; Beit Yisrael, the women. We will explain the rest of the passage based on this, with God’s help.
It would appear that this is based on what is stated in the sixth chapter of Yevamot, ”Anyone who dwells without a wife, dwells without a blessing, as it says, “To cause a blessing to rest on your house.” (Ez. 44:30)”108108 See BT Yevamot 62b The Ra’anach,109109 Rabbi Eliyahu ben Chaim 1530-1613, of blessed memory, writes, “Isaac sent for Jacob and blessed him. He instructed him, saying, “You shall not take a wife from among the Canaanite women. Up and go to Paddan Aram…May El Shadai bless you…” (Gen. 28:1-3) At first since Jacob dwelled without a wife, without a blessing. Therefore, Isaac gave him a blessing. But when he commanded him, “Up and go to Paddan Aram and take a wife,” Isaac said, ‘My blessing is not necessary for when you take a wife you will receive a blessing from God. For this is the way one blesses one's house.
Rabbi Ishmael expresses this opinion in Hullin 49a, “The Kohanim bless Israel and the blessed Holy One blesses the Kohanim, as it says, “And I will bless them.” (Num. 6:27) This means, I will bless the Kohanim. That which is stated “God who remembers us” refers to the men and when the blessed Holy One blesses the men it is certainly because they were married. If this was not so, then they would have dwelled without blessing. And since it says, “He will bless the house of Israel - this refers to the women. The women were worthy of a blessing because they caused the men to be blessed.
This is so for Israel but for the Kohanim there is another quality as well. Until the Kohanim marry, since they bless Israel, the Holy One blesses them, as it says, “And I will bless them.” When they marry, it goes without saying that they are blessed from above. Each day they are blessed from heaven. But here it says, “He will bless the House of Aaron,” - this refers to the wives of the Kohanim. They are blessed but the wives of the kohanim are especially fitting for a blessing because they bring a special blessing upon their husbands. Therefore, we say “He will bless the House of Aaron!” The passage continues, “May Adonai bring increase to you, to you and to your children.” At first God blesses the Kohanim, and the converts; afterwards it states, “May he bring blessing, this is second and third upon you and your children. The third is certain a hazakah,110110 In Jewish law, a chazakah (Hebrew חזקה, \"presumption\") is a legal presumption; it establishes burden of proof. There exist many such presumptions, for example regarding the ownership of property, a person's personal status (e.g. whether they are a kohen or Levite), and presumptions about human behavior. a legal presumption, that it is good in the sight of God to continue to bless Israel without stopping.", + "“Blessed are you to Adonai, Maker of heaven and earth.” It is possible that this is related to what the sages said, “In the beginning God (elohim) created…” At first it arose in God's thoughts to create the world with the attribute of justice but he saw that the world could not exist solely with justice, so God combined the attribute of mercy with justice, as is stated, “When God (Adonai Elohim) made earth and heaven.” (Gen. 2:4) We learn that regarding heavens and earth God combined the attribute of mercy with justice in order to maintain the world. This is why we say, “Blessed (beruchim)111111 The word beruchim is plural because it combines justice and mercy. are you to Adonai, maker of heaven and earth.” That is to say, do not ask why should humanity be blessed by God when human beings have many sins hanging from the hem of his robe? For there isn’t a righteous person on earth who does good and doesn’t sin! We answer this by saying, “Blessed are you to Adonai,” The name of compassion creates the heavens and earth as it the attribute of compassion becomes partnered in creation, as the verse hints, “On the day that Adonai Elohim creates earth and heaven.” It is for this that they are blessed by God with the attribute of mercy.
In His great mercy, “The heavens are the heavens of Adonai and the earth He gave to human beings.” From this we learn that Israel is blessed from heaven with richness and dignity. It is through this blessing that the earth is given to human beings. Idolaters together with Esau are wicked so that even in their life they are called, “dead,” as it says, “The dead can not praise God nor can those who go down to silence.” Their time has not arrived and they will continue to perform evil acts with Duma112112 Duma is an angel mentioned in Rabbinical literature as an angel who has authority over the wicked dead.. Dumah is a popular figure in Yiddish folklore. Dumah is the Aramaic word for silence. (Wikipedia) until their time comes, as it says in Masechet Chagigah,113113 BT Chagigah 5a “The dead “- these are idolaters; “Nor the ones who go down to Duma” - These are even Israelites. Since idolaters and descendents of Esau are not blessed by God it is not possible for them to merit this world. That is why Jacob, our forefather, gave this world to Esau. One who is not blessed by God can not acquire this world.
“And we shall bless God from now and forever, Hallelujah,” After the reference to the blessing the psalmist states, “The earth was given to human beings.” We benefit from the blessing of heaven and earth with great wealth while Esau and his followers cannot." + ], + [ + "I have loved Adonai - since He hears my voice, my supplications. Since He inclined His ear to me - and in my days, I will call out. The pangs of death have encircled me and the straits of the Pit have found me and I found grief. And in the name of the Lord I called, \"Please Adonai, Spare my soul.\" Gracious is Adonai and righteous, and our God acts mercifully. Adonai watches over the simple; I was poor and He has saved me. Return, my soul to your tranquility, since Adonai has favored you. Since You have rescued my soul from death, my eyes from tears, my feet from stumbling. I will walk before the Lord in the lands of the living. I have trusted, when I speak - I am very afflicted. I said in my haste, all men are liars.
What can I give back to Adonai for all that He has favored me? A cup of salvations I will raise up and I will call out in the name of Adonai. My vows to Adonai I will pay, now in front of His entire people. Precious in the eyes of Adonai is the death of His pious ones. Please Adonai, since I am Your servant, the son of Your maidservant; You have opened my chains. To You will I bring a thanksgiving offering and I will call out in the name of Adonai. My vows to Adonai I will pay, now in front of His entire people. In the court- yards of the house of Adonai, in your midst, Jerusalem. Halleluyah! (Ps.116:12-19)
“I have loved Adonai since he heard my supplication.” The sages state in Masechet Pesachim, 118b, “Rava taught: What is the meaning of: “I love that the Lord heard my voice and my supplications” (Ps. 116:1)? The Congregation of Israel said: Master of the Universe, when am I beloved by You? When You hear the voice of my supplications.” It is possible to explain this based on a statement in the Holy Zohar, “His voice is not heard in prayer.” It specifically says “his voice” and it doesn't say “the Voice.” Even though the voice of God is not heard. One needs to be especially careful to articulate one’s letters and words properly but to do so in a whisper so that his words are not heard. One says, when am I beloved before you? When You especially hear the voice of my supplication. This means specifically You, God, hear the voice and not the one who is doing the praying. This is called prayer with complete Kavanah, holy intention.", + "Or, one might explain this according to the statement in the third chapter of Taanit,114114 BT Taanit 25b Samuel declared a fast and it immediately rained that night. Samuel said that it is like the king who answers a request by saying, “Give it to him but don’t let him see Me!”115115 I am uncertain about this expression and the statement here. Possibly, Chida compares the story of Samuel to the king who cries for help but the king says let him pine for help and then give to him - the king does give it to him directly. They said, he merits to receive the desire of his heart and they immediately give it to him. How is this different? “The prayer of his lips” (Ps. 21:3) is given to one at a time when the person is not worthy. When the statement “I am beloved when God hears my supplication,” is meant to exclude the one about which God says, “Give it to him but don’t let him see Me.” Then it is enough for God to incline His ear to me. When that happens I recognize that I am not worthy of being included among those who receive the desire of their heart. Therefore, “On the days when I call out,” that is, whenever I call out and pray to God and it does not occur to him that I am in the category of those who deserve to receive the desire of their heart, I still rejoice that God hears my voice.", + "It is also possible to explain this passage based on what I wrote in Devarim Achadim, Homily 4, based on the sages and the Ari, of blessed memory. In times of suffering a person should mention his own merits but he should do so in a way that makes known two aspects: first that the blessed Holy One knows what is really in his heart. The person wants to mention his merits but he knows that he can’t because of his prosecutors, lest they accuse him regarding his merits which are not really proper. In this way they can multiply his accusations! In the psalm, the person also offers supplication to God to save him so that his accusers don’t know what is really in his heart. We have explained this with the words, “Give ear to my speech, Adonai, consider my utterance. Heed the sound of my cry, my king and God, for I pray to You.” (Ps. 5:2-3) Some of this was mentioned above in the section on, “Adonai heard our voice.”
We also know what the Holy Zohar says about the verse, “When the time approached for Israel to die,” “When the time approached for David to die,” the righteous repair themselves every day so that as the time of their death approaches their days are full and complete. The psalm says, “I have loved Adonai - since He hears my voice, my supplications,” but it could have said, “the voice of my supplication. When God hears what is really in his heart, He mentions the person’s merits and then He hears the person’s supplications… God leans his ear to me for my needs and he hooks on my merits with compassion. “And in my days, I called out to him,” that is, I made an excuse by mentioning my days in my supplication, hoping that God in His mercy would see that most of my days are righteous and complete with Torah and commandments.", + "The pangs of death have encircled me…” One might explain this based on a story in Perek HaHelek, Sanhedrin 95a, “And Ishbi-benob tried to kill David'' (ll Sam 21:16) …Rav Yehuda says that Rav says: This is a man [ish] who came to punish David over matters of Nob. The blessed Holy One, said to David: How long will this sin be concealed in your hand? Through your actions the inhabitants of Nob, the city of priests, were massacred, and through you, Doeg the Edomite was banished, and through you Saul and his three sons were killed. God said... You may choose the punishment. Do you want your descendants to cease to exist or that you be handed to the enemy? David said before Him: Master of the Universe, it is preferable that I be handed to the enemy and my descendants will not cease to exist. One day… Abishai said to him: Reverse your prayer and pray that your descendants cease to exist rather than that you will be handed to the enemy… If so, help me. That is the meaning of what is written: “And Abishai, son of Zeruiah, came to his aid…” (II Sam 21:17). See what is written in the Talmud at length. It could be that this hints at the fact that God in His mercy gave the Holy Name to Avishai, which can be read, Yesh Bo (It is in him), made up of the letters of his name. The aleph of Avishai is additional because it makes up the letters pele, wonder. From this name of compassion and his strength he was able to fight against…
“The pangs of death encircled me…” means my pains surrounded me because of the death of Saul and the people of Nob. This is the “pangs of death.” The pangs of death because of the death of the righteous and the suffering of Saul as well as the suffering in Hell of Doeg since I was responsible for all these deaths. As a result the prosecutor has pursued me to hand me over to Yeshbi116116 This is a reference to Ishbi-benob in ll Sam. 21:16. As a result, “I have found sorrow and grief.” “And in the name of Adonai I called.” An extra letter Vav was added to the prayer of Avishai.
“Please God spare my soul,” For I have come back from the punishment I received, being turned over to the enemy. “Gracious is God and righteous,” even in judgment God is still compassionate. “Adonai watches over the simple,” for I was foolish when I allowed myself to be turned over to my enemy.
“I was poor,” when the danger of death overtook me.
“But He saved me,” God saved me from suffering so that Yeshbi could not kill me. God sent Avishai who aided me and advised me to change what I said. “Return, my soul to your tranquility,” for now an enemy cannot rise against me because God has saved my soul from death by Yeshbi. “And my eyes from tears,” for there was reason that I deserved to be killed and to end the service of God. “And my feet from stumbling,” I was destined to stumble along with Dumah117117 The angel of death. since my years were not complete as it says in the first chapter of Chagigah.
But now when I die, “I will walk before the Lord in the lands of the living,” in the Garden of Eden immediately. “I trust even when I speak,” this speech is very harsh - when I speak of my offspring being wiped out. “I am very afflicted,” I am suffering deeply until I had such regret on the overturning of this matter until, “I said in my haste” in great suffering when I had no rest, until I thought “all people are liars/deceivers.” The word kaziv means to stop or fail, in other words, he said that his offspring shall cease.
When King David saw through the Divine Spirit that Joash would remain to establish the Kingdom of David, he said, “What can I give back to Adonai for all that He has favored me? A cup of salvations…” (Since salvation is plural) it refers to two things: God saved me from death and he received my words changing the punishment to annihilate my offspring so that my offspring weren’t destroyed. “My vows to Adonai “ which I made in my time of troubles, “I will pay.” From this we may conclude, “Precious in the eyes of Adonai is the death of His pious ones.” For I was prepared to sacrifice myself to the enemy but God saved me twice. For this he said, “Please Adonai, since I am Your servant, the son of Your maidservant; You have removed my chains,” twice and for this “Will I offer a thanks, giving offering and I will call out in the name of Adonai.”", + "“I believed when I spoke, I was very afflicted.” I have heard that there are those who believe that it refers to King David who believed Tziva118118 See ll Samuel, 16:1., 19:27-30 He (Mephibosheth) replied, “My lord the king, my own servant deceived me. ’”Your servant planned to saddle his ass and ride on it and go with Your Majesty—for your servant is lame.[Ziba] has slandered your servant to my lord the king. But my lord the king is like an angel of the LORD; do as you see fit.For all the members of my father’s family deserved only death from my lord the king; yet you set your servant among those who ate at your table. What right have I to appeal further to Your Majesty?” The king said to him, “You need not speak further. I decree that you and Ziba shall divide the property.” gossiped against Mephibosheth. Because King David said to Mephibosheh, “Let you and Tziva divide up the land,” a Divine voice issued and said, “Jeroboam and Rachabam shall divide the kingdom.” This is what the verse states, “I believed Tziva’s malicious gossip and because of it I continued to speak harshly about you and Tziva… As a result of this I was very afflicted because the Kingdom would be divided because I listened to the gossip. It appears that it can be explained in this way: I was afflicted greatly twice . Not only was the kingdom divided but King Jeroboam did not receive an equal part for Jeroboam received ten tribes and the kingdom was not divided in half because of what I did to Mephibosheth. This was double evil. First he said that everything would be given to Tziva. And once this had been established, after the kingdom had been given to him, King David decided to divide it between them, so that a smaller kingdom remained with Rehoboam. The Psalm states, “I said in my haste,” When Tziva first came to me. “All men are liars,” in other words, everything will be given to the person who has lied - Tziva- if this happens what shall be? “What can I give back to Adonai who has favored me?” Who placed it in my heart to go back and divide the land between them.", + "Another interpretation of Psalm 116, “What can I give back to Adonai for all that He has favored me?” hints at the kindness that God showed Ruth, when she came to Boaz at midnight, by not cursing her. The words, tigmalohi alai, “He has favored me,” have the numerical value (gematria) of 510, like the name Ruth when we add the three letters of the name as well as the word as a whole. Also, the first letters of the words Mah ashiv L'adonai, “What can I give back,” are aleph, lamed, mem (אלם) because he was like a mute person since he did not curse her. For this, King David gave thanks and offered praise to the Holy One at midnight, “For you treated my grandmother at midnight kindly, not allowing Boaz to curse her. That is why I rise at midnight to thank You.”" + ], + [ + "“Please Adonai, since I am Your servant, the son of Your maidservant; You have opened my chains…” One could explain this verse according to what Rabbi Yaakov Sikili wrote in, Torat HaMinchah.119119 Sikili, Jacob ben Hananel (13th–14th cent.), rabbi and author. His surname indicates that the family originated in the island of Sicily. In his youth he traveled widely, seeking out every available book dealing with the homiletic interpretation of the Bible. He finally settled in Cordoba in Spain. There he began to write the midrashic anthology Talmud Torah, on the basis of the mass of material culled from the 234 books he acquired during his wanderings….. On the request of the community he agreed to expound the meaning of the weekly portion every Sabbath afternoon. He collected these sermons and published them under the title Torat ha-Minḥah. \"The complete manuscript of Torat ha-Minḥah is extant, though scattered among various libraries. (JE) He records that Jesse separated from his wife and tried to enter into relations with one of her servants. The servant, however, was faithful to Jesse’s wife and told her what was happening. They exchanged places and as a result Jesse’s wife became pregnant with David. When three months had passed, it became obvious that she was pregnant. Her other sons thought she had had an illicit relations and decided to put her to death. She told them that their father had impregnated her so they wouldn’t kill her. The infant, David, was treated like a servant to his brothers as if he were a foundling. David never ate with them and he was despised. They made him act as a shepherd to the flocks. That is why Samuel asked Jesse, “Are these all the boys you have?” and Jesse said, “There is still the youngest; He is tending the flock..” (1 Sam. 16:11) This is the essence of his explanation.
But Rabbi Menachem Azaria of Fano120120 Menahem Azariah da Fano (also called Immanuel da Fano, and Rema MiPano (1548 – 1620) was an Italian rabbi, Talmudist, and Kabbalist. (wikipedia) offered a different explanation in his essays. He wrote that Jesse was the holiest of the four who died without sin.121121 The four were Benjamin, Amram, Kalev and Jesse. See Midrash Sekhel Tov 6:20 -- ותלד לו את אהרן ואת משה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה. תנו רבנן ארבעה הן שמתו בעטיו של נחש, היינו שלא נמצא בהן חטא, אלא שמתו על גזירתו של הקב\"ה שגזר על אדם וחוה לשוב לעפרם הם וזרעיותיהם, בשביל ששמעו לעצתו של נחש, ואלו הן, בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וכלאב בן דוד, הני תלתא ילפינן מגמרא, וישי אבי דוד בהדיא כתיב ביה דקרו ליה נחש דכתיב אשר בא אל אביגיל בת נחש (ש\"ב יז כה), כדמפרש בסוף פרק השותפין ואסיקנא בסיפא נחש היינו ישי ולמה נקרא שמו נחש שמת בעטיו של נחש: Rabbi Menachem was of the opinion that the prohibition against marrying an Ammonite or Moabite applied to both men and women. Since Jesse was the offspring of a Moabite, he wanted to purify himself so he entered into a relationship with his maidservant. It is here that this verse applies: “Please Adonai, since I am Your servant, the son of Your maidservant; You have released my chains.” Thus we learn that at first, David’s mother’s pregnancy and his birth were dangerous because his brothers wanted to kill their mother and David because their father believed that she became pregnant through an illicit relationship. But she was really pious and only had relations with Jesse because the servant revealed what her husband wanted. In this way she would keep Jesse from being humiliated by the servant who had revealed Jesse's secret. When he was born, David was despised and treated as a mamzer and yet Samuel came and anointed him king.
David was endangered by Saul and there were other events in his life so that he said, “What can I give back to Adonai for all that He has favored me?” …There is nothing I can give God other than the Cup of Salvations; It is written in the plural because really there were many acts of salvation through God’s compassion that He performed with me. “And I will call out the name Adonai” I vowed in my time of trouble that I would repay God. “Precious in the eyes of Adonai the death of His righteous ones.” For David’s brothers, in their anger, sought to kill their mother while she was pregnant and God saved my mother and me from death.
God, you have shown me kindness because, “I am your servant, the son of your hand maid.” My mother was called “handmaid,” and not simply mother as I thought of her. “You have opened my chains,” For the brothers thought I was born because my mother acted illicitly and therefore I should be placed in chains. Therefore, I will make offerings of thanksgiving for all the good. It is possible to interpret all the verses that follow in this way." + ], + [], + [ + "“Adonai has surely chastised me, but He has not given me over to death.” Surely God has chastened me (Yasor Yisrani) implies that before I was born my mother and I were in danger and once when I was born I was rejected by my father and my brothers. When Samuel the prophet came to anoint me so that it was revealed that my mother was righteous I was saved from this but I encountered the trials afflicted on me by Saul. He hunted me in order to catch me but God did not give me over to death. Therefore, I had an obligation to give thanks to Adonai. This is what is stated, Open up for me the gates of righteousness…the righteous shall enter it; So that my life is justified! I will thank You, since You answered me, to enter all matters that are hidden. And You have become my salvation, You saved me from everything. The stone that was rejected by the builders; read habonim as habanim (the sons). This applies to the wife of Jesse who was suspected and rejected by her husband and her sons. Has become the main cornerstone, a precious cornerstone of a sure foundation (Isa. 28:16) The first letters of the words (Even maasu mabonim - The stone that was rejected by the builders) spell ema, mother, to allude to the whole matter of how their mother was rejected. I have had the merit of explaining part of what the students of the Ari, of blessed memory, explained in Likutei Torah; therefore I have rejoiced. From Adonai was this, it is wondrous in our eyes. How deep are the secrets of the All-Merciful One;122122 BT Berachot 10a that which we did not know is wondrous and amazing though it is hidden. Let us answer and say, This is the day of the Lord, let us exult and rejoice upon it. Now it is known that Jesse and his wife did not sin nor did David their offspring. He reigned and it is a great joy to all!", + "There is another way of explaining these verses, according to what is written in Yalkut David123123 Yalkut David, collection of commentaries on the Torah, by Rabbi David Hertz. Dyhernfurth, [1691]. in the name of the author of Siftei Kohen.124124 Shabbatai ben Meir HaKohen: 1621–1662 was a noted 17th century talmudist and halakhist. He became known as the Shakh , which is an abbreviation of his most important work, Siftei Kohen (literally Lips of the Priest) on the Shulchan Aruch. Moabite women were also prohibited to marry Israelite men until the time of King David. Because Abraham and Isaac did not form relations with the offspring of the daughters of Lot. Further it states in the Torah, “No Ammonite or Moabite shall be admitted into the congregation of Adonai” (Deut. 23:4) This verse proves that the decree was made only on Ammonite and Moabite men. The verse states “Amoni…” It specifically says Amoni to exclude Amonit, the women. If the women were also prohibited it would have said Lo yavo amon “The people of Amon may not be admitted.”
In any case, God hid this permission from the sages of Israel for generations until the time of Boaz so that it would be prohibited until Ruth married Boaz. According to this, it became acceptable when the law was changed so that the law only applied to Ammonite or Moabite men and not to Ammonite and Moabite women. Until that time they were not permitted to marry the women. It was God’s will that the law should be hidden. Thus David says, “Please Adonai, since I am Your servant” so that I have seen your great compassion to me.
“Am I the son of your maidservant,” Ruth. “You have opened my chains,” Until now, Moabite women were forbidden to marry Israelite men because people did not know that the verse in Scripture only applied to men and not women. But when we reached the time of the chain of ancestry, “You opened my chain,” and you opened the eyes of the Sanhedrin permitting Moabite women to marry Israelite men. You only gave permission because of my needs, and from this time forth you gave permission for the sake of my honor. And it is a great wonder, therefore, “To You will I bring thanksgiving offerings,” for all your kindness and goodness.
This is what is written in Psalm 89, “Our shield is Adonai, our king, the Holy One of Israel. Then You spoke to Your faithful ones in a vision and said, “I have conferred power upon a warrior; I have exalted one chosen out of the people. I have found David, My servant; anointed him with My sacred oil. My hand shall be constantly with him, and My arm shall strengthen him. No enemy shall oppress him, no vile man afflict him. I will crush his adversaries before him; I will strike down those who hate him. My faithfulness and steadfast love shall be with him; his horn shall be exalted through My name.”
There are a number of issues to raise in these verses. This is our approach, for the most part, not to explain the verses as related to the time in the wilderness, or to explain them at length with suggestions, comments and notes. I have said in our approach that anyone who overly explains these verses is not to be praised. I have tried not to be a person who draws too much ink or doesn’t leave the matter until he has explained all the fine points so that through the explanation everything would be understood. Rather these verses can be understood either by my approach or without it.", + "Based on the previous comment, it is possible to explain the following. Actually, when it comes to the king, it is not enough if only one parent is Jewish. It is necessary that both his father and his mother are Israelites. Also if someone in his family is a convert it is not sufficient as is stated by the author of the Nimukei Yosef,125125 Joseph ibn Habiba also known as Nimmukei Yosef, after the title of his book was a Spanish Talmudist who flourished in the 14th and 15th centuries. He lived in Barcelona. Like his predecessor, R. Nissim ben Reuben (RaN), Ibn Ḥabib wrote a commentary on the halachot of Isaac Alfasi, entitled Nimmuḳei Yosef, published with the text and the commentary of R. Nissim (Constantinople, 1509) (Wikipedia) in the chapter on the laws of Halitzah and also in the laws of damages. The Rashbatz,126126 Simeon ben Zemah Duran, also Tzemach Duran (1361–1444ן‎), known as Rashbatz or Tashbatz was a Rabbinical authority, student of philosophy, astronomy, mathematics, and especially of medicine, which he practiced for a number of years at Palma (de Majorca). A major 15th century posek, his published decisions in matters of Halacha have been widely quoted in halachic literature for hundreds of years. (Wikipedia) in Magen Avot, asks regarding Shemayah and Avtalyon how they could be appointed as Nasi and Av Beit Din of the Sanhedrin since they were converts. He answers that there was no one else like them and because of this they were permitted to become leaders of the Sanhedrin.
The Meiri127127 Menachem Meiri was born in 1249 in Catalonia. His commentary, the Beit HaBechirah ( \"The Chosen House,\"), is one of the most monumental works written on the Talmud. This work is less a commentary and more of a digest of all of the comments in the Talmud, arranged in a manner similar to the Talmud - presenting first the mishnah and then laying out the discussions that are raised concerning it. (Wikip.) in Halachic ruling regarding Horayot, Beit Yosef, Ch. 3 states that there is an explanation given for what is stated in Yoma,128128 BT Yoma 22b “Saul failed with a single sin and it was counted against him, costing him the throne. David, however, failed with two sins and they were not counted against him - he remained in his royal position.” This is because it was decreed that the monarchy would be from the tribe of Judah. When the people asked to have a king, it was not yet fit for David to rule, so Saul was placed in as an interim King. Saul was not the actual king but rather a minor administrator until the king could be anointed from Judah. While Saul was fitting for this position, King David was the true king. Even though he sinned twice and was judged, still the monarchy remained in his hand. This is the essence of the explanation; see what is written there at length.
In the Ch. 8 of Yevamot,the sages say, It is written, “I have found David, my servant.” (Ps. 89:21) and it is also written, “Up, take your wife and your two remaining daughters,” (Gen. 19:15) See what is written there. It is stated, “Truly our shield is Adonai, our king, of the Holy One of Israel.” (Ps. 89:19) That is, because King David clinged to God, the Holy One of Israel, and all his thoughts were with God, as the Radak129129 David Kimhi also Kimchi or Qimḥi (1160–1235), (רד\"ק), was biblical commentator, philosopher, and grammarian. explained. “Then You spoke to Your faithful ones in a vision;” (Ps. 89:20) refers to Samuel, the prophet, who was equal to Moses and Aaron, and because of this, received messages in a vision, even harsh prophecies (Is. 21:2) (The decision to remove Saul from the monarch) was especially hard for Samuel since his life was tied up with the monarchy of Saul, the prophet. The numerical value of the opening letters of “Then You spoke to Your faithful ones in a vision, and said, “I have conferred power…” (Ps, 89:20) is 414. In gematria, it is the same as “I will separate from Saul,” (avdel mishaul) when we add in one for the count (414). This was a harsh vision, conferring the monarchy on David. Yet haven’t we said that the King must be an Israelite from both parents, and David was only Jewish on one side, since Ruth was a Moabitess. To this we say, “I have exalted one chosen out of the people.” (Ps. 89:20) David was chosen from the entire nation and there was none like him in Israel. And therefore he was permitted by everyone, as the Rashbatz said. It didn’t matter to them that he was a descendant of Ruth. That is why it says, “I have chosen one exalted out of the people, I have found David my servant,” (Ps. 89:20-21) For there is none like him, as Radak stated. It hints that he came from Moab,as was written, “Your two remaining daughters…” (Gen. 19:15) According to the Radak and the Keli Yakar, Saul was anointed with pure balsam wood while David was anointed with sanctified olive oil to distinguish David from Saul who was only an intermediary and not really the king since he was ant anointed with balsam rather than olive oil.
This is the reason that David was forgiven for two sins. This is hinted at in the statement, “My hand shall constantly be with him,” for one sin, and “My arm shall strengthen him,” (Ps. 89:22) for the second. For he is the true king, as the Meiri has said. “No enemy shall oppress him,” (Ps. 89:24) there shall not be an enemy who takes advantage of him - as the Radak explains. This alludes to the original enemy who sought to prosecute David, as is said in the introduction to the Holy Zohar. God in his mercy advocated positively for David and saved him. “No enemy” refers to the outer enemy (of appearance) “shall oppress him” refers to Doeg and his entourage. “I shall crush his adversaries,” (Ps. 24) when he sees his enemies and those who hate him. “I will strike down those who hate him,” (Ps. 89:24) since this is fitting for them. “My faithfulness and steadfast love shall be with him;” (Ps. 89:25) because he rose up at midnight every night and the Divine Presence was with him, like a thread of lovingkindness pulling him through the day. This is my faithfulness which is another name for the Shechinah, the Divine Presence. And steadfast love refers to the thread of loving kindness that is with him when he rises at midnight. “His horn shall be exalted through My name; (Ps. 89:24) for they know that he shall not sin. Therefore He says, the Shechinah is with him.", + "Here is another way of explaining Psalm 89: When Israel asked the prophet, Samuel, to appoint a king, they acted improperly, as Scripture says, “For it is not you that they have rejected but Me.” (I Sam. 8:7) This is what the Psalmist said, “The Holy One of Israel is our King.” (Ps. 89:19) Because of this when Israel asked Samuel for a king, “You spoke to your faithful one in a vision,” (Ps. 89:20) with harsh words and a harsh vision (Is. 21:2) to your faithful one, (Ps. 86:20) to Samuel. By asking for a king, as it says, “For it is not you they have rejected.”
You then said, “I have conferred power,” (Ps. 89:20) in other words, this is not the monarchy that I have conferred but rather, “I conferred power upon a warrior,” that is, King Saul who was chosen and raised up from the whole nation, as is written, “Saul, the chosen one of God.” (1 Sam. 21:6) But he was not from the tribe of Judah, so that he was the chosen of the people among the people. At that time there was no one worthy in the tribe of Judah, yet. After some time I found David, who was more fitting for the position of the monarchy. Therefore I anointed him with s olive oil to exclude Saul who was anointed with persimmon oil, as was written above. “My hand shall be constantly with him,” (Ps. 89:22) Even during the life of Saul, I supported him and again when he later became the king.", + "Further, this explanation of these matters appears in what I wrote about, “Truly our shield is Adonai, our king, the Holy One of Israel.” (Ps. 89:19) As I wrote, King David, of blessed memory, always cleaved to God and all his thoughts were with Him, “For truly our shield is Adonai…” This alludes to the fact that this was the way David was during the life of Saul. He was a defender and savior to Israel because he was faithful to God. And the Holy One of Israel was also with David when he was king.
Then you said to Your faithful ones, Samuel and Jesse, though Jesse and his sons thought that their mother became pregnant through an illicit relation, it was not true. You revealed the truth and said, “From me hidden matters emerge!”130130 BT Sota 10b “I have conferred power upon a warrior;” (Ps. 89:20) I have raised up the wife of Jesse in the place of a maid servant, This is the meaning of the verse “I have conferred power (ezer)” The word ezer means a wife as in the verse “I will make her a fitting help mate (ezer kinedgo)” (Gen. 2:18) “Upon a warrior,” with the Torah of Jesse who always entered with multitudes and went out with multitudes.131131 See Berachot 58b “This refers to Yishai, father of David, who always went out with multitudes, and entered with multitudes, and taught Torah with multitudes. “I have exalted one chosen out of the people.” David was shamed and hated and I lifted David up from the nation. Jesse did not know that I found David to be my servant from among the daughters of Lot, as was written, “Among your two remaining daughters.” I have found David, My servant; and anointed him with My sacred oil...” (Ps. 89:21) as has been said.", + "According to our approach one can explain this verse, “Then You spoke to Your faithful ones in a vision.” (Ps 89:20) It is written in the Torah,”No Ammonite or Moabite shall be admitted into the congregation of Adonai.” (Deut. 23:4) Since this is written generally, it was assumed that it meant temales were also forbidden to marry Israelites until the time of Boaz. Then it says, “I have conferred power upon a warrior,” This refers to Ruth since Boaz took her as a wife and it was then realized by the Sanhedrin that a Moabitess is permitted even though until that time it was forbidden to marry a Moabitess. Now I have seen that it was permitted for Ruth to marry and the reason is, “I have exalted one chosen out of the people (mei’am).” Until then King David’s soul was hidden among the husks. This is the meaning of mei’am. Thus he was born through Ruth…This is the meaning of “I found David, my servant” among the daughters of Lot. When it came time to “anoint him with sacred oil,” “My hand shall be constantly with him,” to help him and support him because his soul was in the depths of the husks, as our teacher, the Ari wrote at length.
It is for this reason that God did not consider David’s sins for He knew that David’s soul came from the depths of the Sitra Achra. This is where it began. As a result at times his inclination overcame him so that it was still (God forbid) caught in the thicket (Gen 22:13) and deeply troubled (by the husks). It was for this reason that God did not consider his sins like other people. This is the essence of the argument of the Ari, of blessed memory. Because of this, it is said, “My hand shall be constantly with him,” to help him, and “My arm shall strengthen him,” when he sinned. It is for this reason it says, “No enemy shall oppress him,” (the person who prosecutes him) and, “No vile man shall afflict him, (for example the people of Nob shall not prosecute him). “I will crush his adversaries before him,” The enemies of his soul who prosecute him I will crush and destroy “I will strike down those who hate him.” “My faithfulness and steadfast love shall be with him,” because the Divine Presence is with him when he is humble. Then he is a chariot to the Shechinah. “And steadfast love is with him,” which is another expression for the Divine Presence. As is written “And David made a name.”132132 Usually translated as “And David gained fame.” (ll Sam. 8:13) which is another expression for “His horn shall be exalted through My name.” (Ps. 89:25) It is through this that he merited the monarchy.", + "According to this we can now explain the verses, “I will thank You, since You answered me ,” (Ps. 118:21), You brought me from Ruth the Moabitess, “And You have become my salvation.” since, “One only appoints a communal leader if he has a box full of creeping animals hanging behind him.”133133 BT Yoma 22b “The stone that the builders rejected,” refers to Ruth the Moabitess and like her all the daughters of Moab who until now were forbidden to marry Israelite men. “She has become the chief cornerstone;”because it states in the Torah, “Your remaining (nimtzaim) daughters,” (Gen. 19:15) and it is also says, “I found (matzati) my servant, David’ (Ps. 89:22) that is, if it were not for David, the Moabite women would still be forbidden.
If you were to say that since it is written Amoni, Ammonite, why did they prohibit the Ammonite women as well? How did the Sanhedrin of every generation not realize that it states Amoni (masc.) and not Amonit (feminine). To this we respond, “This is Adonai’s doing; it is marvelous in our sight.” That is, this is what God wanted; it was a wonderous. It was hidden from our eyes until Ruth came…" + ], + [ + "The stone that the builders rejected: I have heard the following in the name of Rabbi Moshe Hayun. He explained what is stated in the first chapter of Megillah 15a, “The Sages taught: There were four women of extraordinary beauty in the world: Sarah, and Abigail, Rahab, and Esther. Tosafot wrote that this is difficult. Why wasn’t Eve considered one of the most beautiful women in the world? It is written in the third chapter of Baba Batra,134134 BT Baba Batra 58a Sarah, when compared with Eve, was like a monkey compared with a human being. The answer (in Tosafot) is that the sages only considered those women who were born of a woman. That which is written, “The stones that the builders rejected,” refers to the sages. When they counted the four most beautiful women they rejected Eve though she was the cornerstone; “stone” is a nickname for a woman. This is difficult because Eve was the cornerstone, the finest wheat in her beauty. Yet Sarah was the cornerstone for the four beautiful women even though Eve was more beautiful. Tosafot answered that the sages only considered women who were born of another woman. That is why the verse says, “From the Lord was this one, it/she is wondrous in our eyes.” Eve came from God, she is the work of the creator. Therefore, she was not counted among the beautiful women because she was actually a creation of heaven and not born of another woman. This is what I heard.", + "There is another answer to the question raised by Tosafot which I saw in the book Drush Shmuel on Parshat Vayera. He writes, “I have heard that there is in the Midrash the statement that Sarah was even more beautiful than Eve. At first this seems difficult since there was no one in the world like Eve. The sages explain that Adam was more beautiful than Eve so that in the days of Sarah it was said there was no one more beautiful in her generation. Also Eve caused Adam to become impaired. Because of this they said that Sarah was more beautiful than Eve since Sarah’s beauty in her generation was considered greater than Eve….” This is the end of his statement.
From this we may conclude that Tosafot’s question about why Eve was not given consideration while Sarah was, is not a difficulty. Still, there was no one more beautiful than each in her generation…. We can now explain the verses accordingly based on this answer. “The stones that the builders rejected,” refers to Eve whose beauty was not as beautiful. This is a difficulty since she was the first cornerstone of malchut, sovereignty. We can give two answers to the question. First, “From the Lord was this one,” since she was not born from a woman. And the second is, “ It/she is wondrous in our eyes.” That is, there was no one in her generation like her - that is the meaning of “It/She” and not another, “Was wondrous in our eyes. But Eve could not be compared to Adam.", + "This is the day that Adonai has made - let us exult and rejoice on it. (Ps. 118:24) This means that the day of joy is not because of us but rather because of what God did. That is why the verse uses the tetragrammaton, the name of mercy. Therefore it is not fitting for us to rejoice for ourselves for we are not worthy but rather because of God’s compassion. If so, we will rejoice and be happy on it - “it” specifically. Furthermore, when there is a time of grace above, the divine abundance increases and it draws down joy from above. That is why we say, “This is the day of rejoicing that Adonai has made,” the attribute of mercy; therefore we will rejoice and be happy that there is joy above and we don’t have to rejoice in our own happiness.", + "It is also possible to raise questions based on earlier analysis. Some said that King Achashveros reigned over 127 provinces (medinot) while there were 252 provinces (efarchiot) in the world. If so, some Israelites were beyond the reign of Achashveros because they lived in Sefarad and Africa, as Joseph de Trani135135 Joseph Trani (1568–1639) or Joseph di Trani was a Talmudist of the latter part of the 16th century who lived in Greece. By contemporary scholars he was called Mahrimat, and regarded as one of the foremost Talmudists of his time. Today he is more widely known as Maharit (Hebrew: מהרי\"ט‎). (Wikipedia) writes in his homilies. If that is so, then why should they be obligated to observe Purim? There are several answers to this question according to the law, logic and mystical interpretation. We could answer this question based on the mystical interpretation as follows: On Purim there was a great light in heaven that spread out from Mordechai and Esther and enlightened the world on Purim day throughout the year. Since this luminous and great light enlightens and illumines everyone who has a portion in Esther. An obligation, therefore, falls on all Israel who received this light that illuminated the heavens to rejoice on Purim, as it is written, “This is the day that Adonai has made.” God sees and illuminates the great light because of the great miracle that happened to Israel who were saved from the evil decree. If one does,, “We will rejoice and be happy on it.” Even though that decree was not made against some, they do so in honor of the light that was revealed in heaven above, as it is said, “Please, Lord, save us now; please, Lord, give us success now!” Thus. Israel succeeded and in Your light we saw light!" + ], + [], + [ + "Thank Adonai, since He is good, since His kindness is forever. (Ps. 136:1) This can be explained based on a verse, “Surely the wrath of man shall praise You; the residue of wrath shall be upon You.” (Ps. 76:11) When a person acknowledges a miracle that happened to him, God’s compassion comes to him to save him. Thus, the verse means, ‘When a person is saved from the anger of human beings, and acknowledges this reward, then,”The residue (hagirat) of wrath shall be upon You.’ This comes from the expression, ‘the grating (hagirah) of fingernail.’ This is preventing other anger from coming upon him. This is how we explain the verse, “He who offers a thanksgiving offering, honors Me.” (Ps. 50:23) ….
Thus, “Thank Adonai since He is good,” means, ‘When God does good for you, you should thank Him.’ In this way loving kindness shall be drawn to you, as it says, “For his loving kindness” God sends forth loving kindness because the person thanked God. Later, I found this written in a commentary of Rabbi Yosef Molcho,136136 Joseph Molcho was born in 1692 to Rabbi Abraham Molcho, a descendant of Jews who fled the Spanish Inquisition. He became the student of the chief rabbi of Thessaloniki, Joseph David. At eighteen he married and had at least three sons. He was considered an expert in Shechita and became the head Shocket of Thessaloniki. In 1750 he left his children with his brother and moved to Jerusalem with his father. of blessed memory.", + "Blessed be the one who comes in the name of the Lord, we have blessed you from the house of the Lord. God is the Lord, and He has illuminated us; tie up the festival offering with ropes until it reaches the corners of the altar. You are my Power and I will Thank You; my God and I will exalt You. Thank the Lord, since He is good, since His kindness is forever.
Thank the Lord, since He is good, His kindness is forever.
Thank the Power of powers His kindness is forever.
To the Master of masters His kindness is forever.
To the One who alone does wondrously great deeds, His kindness is forever.
To the one who made the Heavens with discernment, His kindness is forever.
To the One who spread the earth over the waters, His kindness is forever.
To the One who made great lights, His kindness is forever.
The sun rules by day, His kindness is forever. The moon and the stars rule by night, His kindness is forever.
To the One that smote Egypt through their firstborn, His kindness is forever.
And He took Israel out from among them, His kindness is forever.
With a strong hand and an outstretched forearm, His kindness is forever.
To the One who cut up the Reed Sea into strips, His kindness is forever.
He made Israel pass through it, His kindness is forever.
He threw Pharaoh and his troop in the Reed Sea, His kindness is forever.
To the One who led his people in the wilderness, His kindness is forever.
To the One who smote great kings, His kindness is forever.
He killed mighty kings, His kindness is forever. Sichon, king of the Amorite, His kindness is forever.
And Og, king of the Bashan, His kindness is forever.
And he gave their land as an inheritance, His kindness is forever.
An inheritance for Israel, His servant, His kindness is forever.
That in our lowliness, He remembered us, His kindness is forever.
And he delivered us from our adversaries, His kindness is forever.
He gives bread to all flesh, His kindness is forever.
Thank the Power of the heavens, His kindness is forever.
To the One that smote Egypt through their firstborn… He took Israel out from among them….. With a strong hand and an outstretched forearm. This can be explained in connection with what we wrote earlier in the commentary. Israel left Egypt before their allotted time because of the severity of the subjugation of Israel. The Israelites were considered the children of the living God. To make this known God smote the first born of the Egyptians - even the firstborn of the captives and of the maidservants as well as the first born of the cattle and donkeys, to make known that even ignorant and wicked Israelites were still considered God’s children. As a result, it was the law that the severity of the subjugation should be accounted for in the number of years that the Israelites were enslaved. Thus, it states, “To the One that smote the Egyptians through their firstborn,” alludes to their angelic prince who was the head of all the heavenly princes and the lamb, their God, the head of all the constellations, and even thought this was a time of special blessing for them. “His kindness is forever,” and His kindness always remains with us.
From “He smote the first born” continues, “Israel went forth from within them;” it states from within them because they were trapped within the impurity of Egypt. The Israelites were like the Egyptians. They were almost trapped in the fiftieth gate of impurity. But because of the harshness of their subjugation and the fact that we were God’s children which was shown by smiting all the firstborn (even the captives, slaves as well as the cattle and donkeys). This proved that all the firstborn were killed while even wicked and ignorant Israelite firstborn who were like cattle and donkeys were given credit on the account of their subjugation. Also, “He took them out from among them.” This was a sign that “His kindness is forever.” Even though we were idolaters and impure among the Egyptians, and he still redeemed us, How much more so, will God redeem us from the four kingdoms because we had Torah and Mitzvot to our credit. From this it is known that “His kindness is forever.” God’s kindness shall continue to surround us every day.
From this we continue, “With a strong hand and an outstretched forearm;” since the harshness of subjugation completed the time of their enslavement, a time of grace arrived for our exodus from Egypt. God in His goodness kept His promise to our father Abraham, of blessed memory. “And also the nation that enslaved your I will judge;” the judgment was carried out by God, as the Ra’avad137137 Abraham ben David (c. 1125 – 27 November 1198) was a Provençal rabbi, a great commentator on the Talmud, Sefer Halachot of Rabbi Yitzhak Alfasi and Mishne Torah of Maimonides, and is regarded as a father of Kabbalah and one of the key and important links in the chain of Jewish mystics. (wikipedia) wrote about this on the first chapter of Masechet Taanit quoting the author of Parashat Derachim138138 Rabbi Yehuda Rosanes (1657-1727) was Rabbi of Constantinople. On account of his knowledge of Arabic and Turkish he was appointed by the government as chief rabbi (\"hakam bashi\") of the Ottoman empire. He took a very active part in condemning and denouncing the Shabbethaians, and he was one of the signers of an appeal to the German communities to oppose the movement. (wikipedia) brought this (at the beginning of Derekh Etzev). From this we know that, “His Kindness is forever,” for this is how it will be in the final redemption - maybe even greater! In Egypt only the final plague was carried out by God but in the future the entire redemption will be carried out by the Holy One, as it says in the Sifre, “To be My vengeance and recompense,” (Deut. 32:35) Said the blessed Holy One, “Do not think that I will bring vengeance upon you through an emissary as I did to Pharaoh through Moses, and Sannherib through an angel. Rather, in the future I will punish, as it says, “To be My vengeance and recompense.” The Maharimat 139139 Joseph Trani (1568–1639) or Joseph di Trani was a Talmudist of the latter part of the 16th century who lived in Greece. By contemporary scholars he was called Mahrimat, and regarded as one of the foremost Talmudists of his time. Today he is more widely known as Maharit (Hebrew: מהרי\"ט‎). He is the son of the Mabit. (wikipedia)in Parshat Bo writes, about Egypt it is written, “He performed wonders.” Something is not called a wonder unless it is performed by God Himself. In Egypt God only performed the plague of the firstborn. But in the future everything will be performed by God, as is written, “will show him wondrous deeds
As in the days when You sallied forth from the land of Egypt.” (Micah 7:15)
If so, God took us out of Egypt because the harshness of the subjugation completed the sentence of slavery. Because we were considered God’s children, the time arrived for the fulfillment of “I will judge.” (Gen. 15:14) God then redeemed us with a mighty hand and an outstretched arm because God’s judgment is mighty (Deut, 1:17) as Ra’avid wrote. This was a sign that, “His kindness is forever,” in the future as well. Then God will perform all the acts on His own, as is written, “I will show him wondrous deeds.” (Mic.7:15)
Since we considered God’s children, therefore we were judged as Israelites and this brought about the splitting of the Red Sea. Uzza accused us, at the splitting of the Red Sea, arguing that Israel also worshiped idols, and even if it was by accident they should be judged as Noahides and were deserving of death. But the blessed Holy One saved them by arguing that they had the status of Israelites and an Israelite who worships idols by accident is exempt, as Rabbi Yehuda Rosanes, author of Parashat Derachim argued, see what he wrote there at length. If they hadn’t had the status of Israelites, they would have drowned since they would have accidently worshiped…
If we say that they were considered ‘God’s children,’ then we certainly had the status of Israelites, therefore we say, “Who cut up the Reed Sea into strips.” From the splitting of the sea it was made known that the hand of God was there for his servants. The rivers and seas perform the will of their creator especially when he decreed it at the time of creation. Even so, God did this for the sake of Israel, so to speak. God abrogated His own decree and split the sea, about which Rabbi Y Zeevi wrote at length (Parshat Beshalach). He explained, “Judah became His holy one, Israel, His dominion…” (Ps. 114:2) Therefore “The sea saw and it fled.” When it states, “He cut up the Reed Sea into strips,” it continues, “His kindness is forever.” He also caused the Jordan River to split in the time of Joshua, Elijah and Elisha. And it is written of the future, “Adonai will dry up the tongue of the Egyptian sea.” (Is. 11:15) Now it was appropriate to split the Red Sea into strips for His kindness is forever.", + "Rabbi Gavriel Esperanza140140 Gabriel Esperanssa was a 17th-century rabbi at Safed. He was originally from Salonika, where he was a disciple of Daniel Estrumsa.He apparently assumed the name of a woman called Esperanssa who adopted and educated him as an orphan.He was an exceptional Talmudic scholar and had studied together with David Conforte in Salonica. He later became acquainted with Jonathan Galante, (father of Moses Galante of Jerusalem), in Safed. He served on the Safed rabbinate in 1677 and may have officiated as the chief rabbi of Safed at the time. He was one of the four people chosen by the Constantinople rabbinate to investigate the prophetic claims of Nathan of Gaza. (wikipedia) of blessed memory, explains that as a reward for, “He split the wood for the burnt offering,” (Gen 22:3) the sea was split, as it says, “Who split the Red Sea.” Because Abraham split the wood in preparation for the Akeda, God split the sea for the people of Israel." + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "He killed mighty kings: One might ask: Who were these mighty kings? If they were Sihon and Og, they are explicitly mentioned in Psalm 136! And if they are the thirty one kings (in Canaan), then Sihon and Og should have been mentioned first. Rabbi Samuel Primo mentions what is stated in Chulin 60b: “the Holy One said: “Let Sihon come and remove the land from Moab, and let Israel come and remove it from Sihon.” This is what Rav Pappa says: The lands of Ammon and Moab were purified by Sihon.” This is what the Psalm refers to when it says: “He killed mighty kings - this refers to the kings of Amon and Moab. Sichon and Og killed them and took their lands as an inheritance. And all of this was so that it would become an inheritance to Israel, God’s people. As Rav Papa said, “The lands of Ammon and Moab were purified by Sihon.”" + ], + [ + "The soul of every living being shall bless Your Name, Adonai, our God; and the spirit of all flesh shall glorify and exalt Your remembrance,our King, continually. From world to world, You are God. And beside you we have no king, redeemer, or deliverer, who liberates and rescues, answers and is compassionate in all times of trouble and distress. We have no king who helps and supports but You.
God of the first and the last, God of all created things, master of all begotten things, extolled with all praises, who conducts His world with lovingkindness and treats His creatures with compassion. Adonai is the God of truth who neither slumbers nor sleeps. He arouses those who sleep and awakens those who slumber, resurrects the dead, heals the sick, gives sight to the blind, strengthens those who are bent down, gives speech to the mute, and uncovers that which is concealed. To you we give thanks.
Even if our mouths were filled with song like the sea, and our tongues with exultation like the roaring of its waves, and our lips with praise like the breath of the firmament, and our eyes were radiant like the sun and the moon, and our hands outspread like the eagles of the sky, and our feet as light as the deer, we could never sufficiently thank You, Adonai, our God, and bless Your Name, our King, for even one thousandth of the billions and trillions of favors, miracle, and wonders which you did for us and for our fathers before.
You redeemed us from Egypt, Adonai, our God; You liberated us from the house of bondage; You nourished us during famine; in times of plenty You fed us; You saved us from the sword; You removed us from pestilence; and You distanced us from severe and varied sickness. Until now Your compassion has helped us and Your Kindness has not forsaken us. Therefore, the limbs you have apportioned for us and the spirit and soul that you have breathed into our nostrils and the tongue You have set in our mouth will always thank, bless, praise, glorify, sing Your name, our King. For every mouth will thank You, and every tongue will praise You and all eyes will look out to You, and every knee will bend to You, and all that stand up will prostrate before you. As Scripture states, “All my being shall praise you, Adonai, who is like You?” You save the poor person from the one stronger than him and the poor and needy from those who would rob him. You hear the impoverished person and save him. As it is written, “Joyfully exult in God, righteous ones, for the upright, praise is fitting. 141141 Based on the translation of the passage in Siddur Zehut Yosef, A Sephardic Daily and Shabbat Siddur by Hazan Isaac Azose (Seattle, 2002)
The soul of every living being shall bless Your Name, Adonai: It is possible to explain this passage according to what the philosophers said. The neshamah (over- soul) never sins.142142 In Zoharic and later Kabbalah there is a concept of the three partite souls - Neshamah, Ruach, and Nefesh. See Zohar Hadash Midrash Ruth, 38c-d and Zohar Volume 1, 83a-b, Zohar Volume 1 205b For if a person has a neshamah and is about to sin, his neshamah leaves him. That is why the passage states Nishmat kol chai (soul of all life) shall bless Your name. Certainly, it blesses its master and does not sin when it is in a person. It blesses Your name. The neshamah is on the highest level (of the tripartite soul) certainly blesses Your name. One merits to have such a soul is called “living,” for one who is righteous, merits such a soul.
This is not so for the person who has a ruach, a spirit. One is described as the spirit of all flesh. Such a person is called basar, flesh, and not life. He also “Shall glorify and exalt Your remembrance,” but does not speak like one who has a neshamah in him, of whom it is said, “Who blesses Your name.” Rather the ruach (the spirit) exalts God’s remembrance because it is on a lower level than the neshamah. The passage does not mention the nefesh (the life force) because if the nefesh results in a large appetite (Prov. 23:2) it can be cut off from God but the ruach and the neshama can never be cut off from God as my grandfather explained. I wrote about this at length in my homilies on Parshat Ki Tisa.", + "A King who redeems, delivers, liberates, rescues: This expression alludes to the fact that for the people of Israel, “Before a plague comes, a cure precedes it.” This is not the case with the other nations of the world, about which it is written, “He afflicts and heals,” (Is. 19:22) as the sages say, “God is a redeemer and savior.” The redemption and salvation is already created first, then afterwards, “He redeems and saves and shows compassion in times of trouble . The redemption exists before the plague.", + "He resurrects the dead and heals the sick… The sages of blessed memory state during the resurrection of the dead, a person returns just as he was. If he departed lame, he will return lame143143 Tanchuma, Vayigash 8:2 so that the members of his household will recognize him. Afterwards, the Holy One will heal his wounds. Then, “the lame shall leap like a deer.” (Is. 35:6) This is alluded to in this passage, He resurrects the dead and heals the sick. Thus, after resurrecting the dead God heals their maladies, but when they first arise they will arise as they left. It then says, He gives sight to the blind, strengthens the bent, gives speech to the mute. This might be related to the statement in Sefer HaYashar144144 Sefer haYashar (ספר הישר) is a medieval midrash, also known as the Toledot Adam and Divrei haYamim heArukh. The Hebrew title \"Sefer haYashar\" might be translated as the \"Book of the Correct Record\" - but it is known in English translation mostly as The Book of Jasher following English tradition. Its author is unknown. It was written some time between the ninth and the sixth century: When the wife of Potifar told her husband that Josef tried to rape her and Potifar’s anger burned so much he wanted to kill Joseph. Just then an infant who was only a few months old and still in the crib opened his mouth and told the real story. He said just the opposite - she tried to force him to have relations and he did not want to go along with her because of his fear of Potifar and the members of his household. In this way the infant saved Joseph the righteous. They still put Joseph in prison, however, for appearance sake.
This also happened in ancient Jerusalem during the time of Kalonymous who is buried there. The Ishmaelites killed a young Arab boy and then threw his body in the courtyard of the synagogue at night so that those who hated the Jews would kill them. Rabbi Kalonymus did what he did and prayed to God so that the child who was killed opened his mouth and told the people what had happened, who had killed him and had thrown him in the courtyard. In this way Israel was saved by Rabbi Kalonymus, the miracle worker. The statement says, He give speech to the mute and explains hidden things,145145 See Genesis 41:45 where Joseph is named Tzafnach Paneach. Rashi interprets this name to mean, “Explainer of hidden things.” The story of the child who reveals the truth of what happened to Joseph is the origin of the name. just as the little boy revealed this mystery and saved Israel.", + "I found, in the name of our great and pious teacher, Rabbi Abraham Galante, a student of Rabbi Moses Cordovero, who taught something on this matter. He placed the words “God of the first,” to “You we give thanks,” in the earth (I Kings 22:34) (Ps. 12:7) in the case of a murder in order to save the accused. Through the holy names he caused the dead to speak and report the incident. As a result, it was decreed that, “he gives speech to the mute,” be added to the praises for he caused the murder vicitim to speak and revealed the hidden facts to be outed…that is why there are forty five words. This is what I have found - 45 words according to the name of the Rabbi. Also have this incident written in Midrash Talpiot,146146 A famous collection of midrashim by Rabbi Eliyahu HaCohen of Izmir, (died 1729) arranged by the order of topics according to the alef bet. page 24, amud gimel.147147 I am uncertain about this passage…" + ], + [], + [ + "Through the mouth of the upright You are exalted;
And with the lips of the righteous You are blessed;
And by the tongue of the pious You are sanctified;
And among the holy You are extolled.
In the assemblies of the myriads of Your people, the House of Israel. For it is the duty of all beings, before You, Adonai, our God and God of our ancestors to thank, to extol, and to praise; to glorify, to exalt and to honor; to laud, even beyond words of song and praise of David, son of Yishai. Your servant, Your anointed.148148 Based on the translation of the passage in Siddur Zehut Yosef, A Sephardic Daily and Shabbat Siddur by Hazan Isaac Azose (Seattle, 2002)
Through the mouth of the upright You are exalted: This alludes to an important ethical teaching: one who makes his mouth and tongue impure with forbidden foods and forbidden language such as gossip, falsehood, obscenity, mockery, and the like. Also, one who lays an ambush in the heart of others, (Jer. 9:7) walking in darkness with evil thoughts, arrogance and hatred and similar qualities is not fit to praise God because his mouth and tongue and his guts are evil and abominable weapons which are impure. How can one serve God with holiness and praise when he speaks with scorn and blasphemy and then comes before God with song and praise. A person who speaks with obscenity cannot speak holy words when his lips are burning with the demonic realm. Such a person cannot speak to the King of Glory when his inner being is filled with such filth149149 See BT Shabbat 123b in ilicite thought. How can such a person come close to God?
Regarding such a person, we say, “Through the mouth of the upright,” that is, a person with a sweet and gentle mouth. For the upright are humble, as is said, “One might have thought that one who speaks words of Torah has the right to be arrogant. Therefore, the verse states: “Judge with equity [meisharim] the sons of men.”150150 See BT Chullin 89a Thus, “In the mouths of the upright” means, the humbles whose words are all good and gentle. “You shall be exalted,” means that with their mouths they can elevate God’s blessed name.
With the lips of the righteous, for the lips of the righteous person knows the will of the Creator and that which is fitting in their mouths. And the tongues of the pious, are holy and fit to speak of holy matters. A pure tongue is holy and it can sanctify God’s name with songs and praise.
And among the holy. Because holiness dwells within their inner being, they are freed from the vanities of the world and its ugliness. Also the word bikerev, “among”, means in the community of the holy ones, You shall be praised. Those who strive to be holy will take this to heart so that their hearts are torn into twelve parts. Then the heart of the individual will be turned and their conscience darkened for is not the tongue the tool of service connecting human beings and God, so to speak? It is with his tongue that a person prays, studies and blesses God. Most of a Jew’s service in this bitter exile is with the tongue both day and night, until midnight. How can a person sully himself in the streets, speaking forbidden things like worthless people, longing to speak gossip and reveal the blemishes of others. And even more, trying to release his tongue against the sages of the generation, tearing apart those who fear God… One way or another, his tongue is quick to speak foolishness and falsehood, filling his mouth with jest.
While he conducts business he is full of lies and he uses deception to ensnare his customers. He fires arrows at the buyer to capture them so he can ensnare them. He does not realize that he is destroying himself so that at the end of the day people will know that his tongue is impure from all sorts of impurities. In the end his tongue makes his body like a piece of treif meat for he is becomes senseless,151151 Playing on the connection between Naval - senseless and Neveilah - an animal carcass he becomes impure and an abomination and disgusting!
How can one possibly serve God with this polluted tool? How can such a person pray to God? Certainly his prayer would be like offensive incense (Is. 1:13) offered with a utensil that is made detestable! Rabbi Moses Alshekh152152 Alshekh, Moses (d. after 1593), rabbi and Bible commentator, born in Adrianople. He studied in Salonika under Joseph *Taitaẓak and Joseph *Caro, and then emigrated to Ereẓ Israel, settling in Safed, where he gained prominence as an halakhic authority, a teacher in two talmudic academies, and a preacher. He was active in communal affairs and was a member of the rabbinical court of Joseph Caro, who conferred upon him the full ordination which had been reintroduced by R. Jacob *Berab. In turn, in 1590, Alshekh ordained Ḥayyim Vital, who was his disciple in halakhah. His major field of interest was halakhah but, acceding to requests to preach on Sabbaths, in the course of preparing his sermons he occupied himself also with Bible exegesis. (JE) writes about this at length in his homilies. Therefore, one should quickly confess his transgressions and promise to be careful going forward. He should cleanse his tongue with regret and with humility he should heal himself with Torah, as it says, “A healing tongue is a tree of life, but a devious one makes for a broken spirit.” (Pro. 15:4) Then he will be able to approach God with offerings and serve God with a pure utensil made of the finest God, which is righteousness,", + "This also alludes to communal leaders.153153 Shaliach Tzibbur generally refers to prayer leaders but Chidah may be using it in a more general sense for religious leadership. We have heard about this problem in the villages in cities around Poland. Rabbis of Poland including the author of Tevu’at Shor154154 Alexander Sender ben Ephraim Zalman Schor (d. 1737), talmudist. Schor, who was probably born in Lvov, married the daughter of Mordecai b. Leibush of Zolkiew, president of the *Council of Four Lands. For a time Schor was rabbi of Hovnov but in 1704 he resigned, not wishing to bear the responsibility of the rabbinate, and went to live in Zolkiew, where he remained for the rest of his life, earning his living as a distiller. In 1733 Schor published Simlah Ḥadashah, a digest of the laws of ritual slaughter – sheḥitah and terefot – with an extensive commentary entitled Tevu'ot Shor. \" (JE) (Masechet Taanit, P. 116) and in Sefer Kav Hayashar155155 Kav ha-Yashar (lit. The Just Measure) authored by Rabbi Tzvi Hirsch Kaidanover (1648–1712), is one of the most popular works of musar literature of the last 300 years. The title of the work alludes to the number of chapters it contains (קב = 102), as well as the author's name הישר = הירש ]First published in 1705 in Frankfurt am Main, it has appeared in over 80 editions, in nearly every country in the world. It was famous for uplifting the spirits of Jewish communities in Europe after the Chmelnitsky Massacres of 1648-1649. (Wikipedia) writes about this problem at length. We have seen what was said above about the average person, then what can we say about such leaders? When he approaches as an intermediary between God and the people, he does so with weapons from the demonic realm. He causes the multitude of Jews, stragglers of Israel ((Deut. 25:18) to fail who depend on him. Woe to such a leader and woe to his soul. He takes an oath while taking from the communal funds since he is the communal emissary. Rather than bringing merit to his community, he stirs them up like coals. His prayers fly to the impure air of the demonic realm, and as a result the community is misled both within and without. He steals their souls and their money as he fills his hands with silver and gold coins from the general holy community. While serving them he mocks the community because his prayers and reading is misleading towards the Sitra Achra, the demonic, for it is marked by his impurity and his disdainful and despicable language/tongue. He is a broken utensil,156156 The word keli, utensil, is also used to describe synagogue leaders who are sometimes referred to as Kelei Kodesh. that is disgusting and filthy. It is a utensil without blessing since he steals their money and their souls, leaving them empty without either a voice or meaning.
This is alluded to when one says, “Through the mouths of the upright You shall be exalted.” This refers to religious leaders who serve communities of thousands of Your people, the house of Israel. They are upright, righteous, pious and holy whose mouths praise God, the King of kings of kings, the blessed Holy One. For, it is the duty of all beings, before You, Adonai, our God and God of our ancestors to give thanks. But not everyone who wishes to take the Name of God can do so. Therefore, there arise in the community people who are wholehearted and upright…who can give thanks and praise on behalf of the community.
There is an allusion to this in the language, Through the mouths of the upright. The names Isaac and Rebecca are encoded in the prayer to be frontlets before our eyes. Isaac and Rebecca poured out their prayers with richness but they acted with humility and a broken heart before God. And if Isaac and Rebecca did so, so that the Holy One desired their prayers by pouring out their prayers with prostrations and devotion, what can we say? It is fitting to learn a lesson from them - that we should lift up our hearts toward God in heaven just as Isaac and Rebecca did so that God heard and answered them and their prayers bore fruit." + ], + [], + [ + "Praise be Your name forever, our King, Almighty, the great and Holy King in heaven and on earth. For to You it is fitting, Adonai, our God, and God of our ancestors to offer forever, son and praise, glorification and hymns, strength and dominion, victory grandeur, and might, praise and glory, holiness and sovereignty, blessings and thanksgiving, to Your great and holy name; from this world to the next world You are Almighty. Praised are You, Adonai, King who is great and extolled with praise.
God of thanksgiving;
Master, of wonders
Creator of souls
Master of all creation
Who selects song-hymns.
King, Life of all the worlds. Amen.157157 Based on the translation of the passage in Siddur Zehut Yosef, A Sephardic Daily and Shabbat Siddur by Hazan Isaac Azose (Seattle, 2002)
Praise be Your name forever, our King: The first letters of the opening words of Yishtabach spell Shlomo. There are those who say that this was his decree. Others say that the first letters of Yishtabach shimcha li’ad malkeinu spell Yishalem, an allusion to the Holy One who in His great kindness rewards those who praise his name, even when they don’t have the intellectual or verbal ability to praise God. Despite this, God repays them with the quality of goodness. God remembers that we are but dust and do not have the strength or the intellect to give thanks and to praise God’s name. The little bit that we praise God is still important and acceptable. Not only that but he sets a reward fit for a king.", + "Song and praise… One should be careful not to stop between these various terms of praise for there are thirteen, for the thirteen attributes of mercy as is explained at length in the Zohar and by the disciples of the Holy Ari, of blessed memory. One should not recite them too quickly. Rather, one should do so with a holy melody, with pleasantness and a heart that is calm.", + "May all your creation praise You Adonai. May Your pious ones, righteous ones, those who obey your will, and the entire house of Israel thank and praise You joyfully. May they praise, laud, exalt, proclaim, sanctity and declare the sovereignty of Your name, Our King. For it is good to give thanks and pleasant to sing to Your name. From eternity to eternity You are God!
May all your creation praise You Adonai. For all the host of heaven and everything on earth has the ability to sing and praise You as is stated in Perek HaShira. It is said that whoever recites it each day merits a place in the World that is Coming. This is because one who does so, recites all the praises that were offered to God’s name by the different types of creation. He then praises God with everything and through him God’s praise is complete.", + "Thank (yodu), bless (barchu), praise (shavchu), and laud (pa’aru) You, joyfully.
This teaches that one should praise God with clear language, since the opening letters of these words are safah berachah. God in his compassion will reward us by allowing us to serve him with a whole heart, with holy and pure language, and with clear gonue we will praise the living God of everything." + ] + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Rabbi Mark Greenspan, 2021", + "http://www.oceansidejewishcenter.org/" + ] + ], + "heTitle": "שמחת הרגל על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "שמחת הרגל על הגדה של פסח", + "enTitle": "Simchat HaRegel on Pesach Haggadah", + "key": "Simchat HaRegel on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "שער", + "enTitle": "Title" + }, + { + "heTitle": "כל חמירא", + "enTitle": "Kol Chamirah" + }, + { + "heTitle": "סימני הסדר", + "enTitle": "The Simanim" + }, + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Simchat HaRegel on Pesach Haggadah/Hebrew/Otzar Perushei Ha-haggadah, Chida. Jerusalem, 1959.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Simchat HaRegel on Pesach Haggadah/Hebrew/Otzar Perushei Ha-haggadah, Chida. Jerusalem, 1959.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c9e99dad08b9da41321f247c11b8a6c5b995acb1 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Simchat HaRegel on Pesach Haggadah/Hebrew/Otzar Perushei Ha-haggadah, Chida. Jerusalem, 1959.json @@ -0,0 +1,940 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Simchat HaRegel on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156940", + "versionTitle": "Otzar Perushei Ha-haggadah, Chida. Jerusalem, 1959", + "status": "locked", + "versionTitleInHebrew": "אוצר פירושי ההגדה, חיד\"א, ירשלים תשי\"ט", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "שמחת הרגל על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Title": [ + "ספר", + "שמחת הרגל", + "בליל מועדות ליל התקדש חג הפסח פסח\"י רנה וצהלי להודות לשם ה' כניסת הרג\"ל מגיד דבריו בפירוש ההגדה. ויתהלך חנו\"ך לנער כדי שיקלו' העי\"ן לספירת דברים מזכירין יציאת מצרים את הנ\"ס למינהו ותורה ולתעודה. במוט\"ב תלתא מקדימין ליום הכניסה ג' לימודים מוס\"ר מעי\"ר על ראש הצעי\"ר ללמד בני יהודה. ואתיא מכלל קצת ביאור ופירוש מגילת רות לילדי ישראל טוב ילד גמול ידו הדה. ושעשו\"ע יונק תחיל' אוכל\"א קורא ושונה וירץ הנער ויגד כל שישנו בלמידה ראה קראתי בשם שמחת הרג\"ל נוטריקון הגדה רות ג' לימודים", + "ממני יצאו הדברים שיחת הילדים אני הצעיר חיים יוסף דוד ככמהר\"ר יצחק אזולאי זלה\"ה ס\"ט", + "בליוורנו", + "בשנת אצמיח לדו\"ד שמ\"ח צדקה לפ\"ג", + "בדפוס השותפים החכם כמוהר\"ר אברהם יצחק קאשטילו נר\"ו והמשכיל כמוה\"ר אליעזר סעדון נר\"ו" + ], + "Kol Chamirah": [ + "על ראש שמחת״י ליתו תלתא דמרחמי ג' למודים עד הג״ל הזה בו תרמו\"ז מוסר השכל בהלכות הפסח ג' לשונות. לשון כל חמירא. לשון משנת אלו ירקות שאדם יוצא בהם י\"ח בפסח. לשון קדש ורחץ והיו לאחדים. ג' לשונות בח״ר ד״ל וישב על הבא״ר דרך רמז לבר בי רב יעיר קנ״ו ויער כחו ולבבו העצמות והגידים. מעי\"ר לג\"ל יעיר אזן לשמוע כלימודים:", + "אור לארבעה עשר לאחר הבדיקה יאמר נא ישראל נוסח כל חמירא:", + "כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי דְלָא חֲמִתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.", + "וביום י\"ד אחר הביעור אז יאמרו הנוסח השני:", + "כָּל חֲמִירָא דְאִיכָּא בִּרְשׁוּתִי, דְחֲזִיתֵיה וּדְּלָא חֲזִתֵּיהּ וּדְלָא בִּעַרְתֵּיהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.", + "לימוד א.", + "יסוד הפסח ודיניו הן הם עיקרים ושרשים גדולים ארזי הלבנון הרמים והנשאים להעי' לב האיש הישראלי לעזוב ארחות רשע וחשב מחשבות לבלתי ידח ממחיצתו והשליך מעליו טומאת חלאת זוהמת הצר הצורר היצר הרע אשר בתועבותיו ועלילותיו מרמותיו ותחבולותיו דכא לארץ חיתו כי גבר אויב אחז שמורות עיניו פרש רשת לרגליו להעבירו על דעת קונו מעט מעט זעיר שם זעיר שם לאט לאט ומרא' לו פנים מפנים כי אשר נתרשל בעבוד' ה' או שחטא הלא מזער הוא וכמעט אינו איסור ויצא לטעון טעון טענות ותואנות דקות צנומות שדופות נאחז בסבך קורי עכביש וזה כל פרי למעט חטאתו וכמו שפירשו כת הקודמין כונת הכתוב וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום הכונה דעצת היצר הוא להמעיט לחוטא חטאו ולהראות לו כחא דהיתרא ואם תמצא לומר שהוא חטא איננו כי אם כל שהוא ומעט אשר היה וז\"ש וכל יצר מחשבות לבו רק רע רק הוא מיעוט כלומר כי תוקף מרמת היצר לומר לו שלא חטא ואם חטא הוא דבר מועט וזהו וכל יצר מחשבות לבו רק רע למעט הרע כל היום היא שיחתו עד אשר מעט מעט מפילו לבאר שחת שוחה עמוקה: ", + "וזה אצלי ההדיוט כונת אומרם ז\"ל כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהתר דבתחילה אחר שעבר הנה היצה\"ר מגלה פנים בתורה שלא כהלכה להורות כי חטאו הוא דבר קל מאד שכמעט אינו בסוג חטא ואף אם הוא חטא דבר קל מאד הוא וכאשר החוטא סבר וקביל ולבו נטה לעצותיו ודמיונותיו הכוזבות ונתאמת לעניות דעתו כי החטא קל שבקלים. אז יתגבר עליו היצר באמור אליו כמה גדלה נפשך אשר לעוצם דקות מחשבותיך הטהורות נכנסת בספק וחשבת כי היה סרך חטא באשר עשית האמנם לפי האמת אין כאן חטא כלל כי הוא מותר וכשה לטבח יובל המאמין לו יחיש לעשות כמעשהו ממנו והטיבו אשר דברו העובר עבירה ושנה בה נעשית לו כהתר כי לרוב התגברות יצרו ונטיית לבו לעצותיו ידמה כי העבירה כהיתר בכמה וכמה אופני פסקי הרו\"ש ולענה ופסקי תוספות יום יום באופן כי מדבר קל יביאהו לחמור ממנו והולך ומתגבר לאט לאט: ", + "על כן בא האלהים בצאת ישראל ממצרים ובאהבתו ובחמלתו קדשנו במצותיו וציונו להרחיק החמץ בבל יראה ובל ימצא ואסור בכל שהוא כי החמץ רמז ליצה\"ר והגאוה וצריך להתרחק מאוד מאוד ממנו עד כי בל יראה ובל ימצא וכל שהוא ממנו פשע רב כי כן היצה\"ר אפילו בכל שהוא מטמא ומדמע ומקעקע כל הבירה וכאשר כל זה מפורסם שנוי ומשולש בפרקי דחסידי מוס\"ר מלכים. ואם כל התורה בכללה יש בה רמזים ותוכחות מוסר כאשר עין אדם רואה בספרן של צדיקים כמה פנים לפנים. עוד בה במצות חמץ יותר על כל המצות כי בשאר מצות יש בכל אחד טעם כעיקר לפי הפשט. אבל במצות חמץ הפשט שלה הוא הרמז: ", + "וכבר נשאל הרדב\"ז ז\"ל בתשובות הנדפסות חדשות מעתה באשכנז סי' תקע\"ו יחוה דעת על אשר החמירו בחמץ כל כך ומה נשתנה חמץ משאר איסורין שהחמירה עליו תורה להצריכו בדיקה שרוף וכלה וביטול והוסיפו חכמים להצריכו בדיקה בחורין ובסדקין ולחפש אחריו ולשרש אותו מכל גבולין ועבר עליו בבל יראה ובל ימצא ואסרוהו בכל שהוא ואינו מתבטל כלל. וחומרות כאלו לא נמצאו בכל איסורין שבתורה דאי משום דאית ביה כרת הרי חלב ודם אי משום דאסור בהנאה הרי כלאי הכרם ושור הנסקל וכמה איסורי הנאה שלא החמירה תורה בהם כל כך ואי משום דלא בדילי מיניה אינשי כוליה שתא הרי יין לנזיר דלא בדיל מיניה וחדש דלא בדילי מיניה כוליה שתא ולא חמירי כולי האי: ", + "והשיב הרב ז\"ל כלשון הזה שני דברים נאמרו בתשובת דבר זה אחת שלא נמצאו בכל איסורין שבתורה שיצטרפו כל ג' תנאים הללו שהוא איסורי הנאה והוא בכרת ולא בדילי אינשי מיניה כולי שתא אלא חמץ בלבד וכיון שיש בו חומרות הללו החמירה עליו תורה חומרות אחרות ובאו חכמים והוסיפו חומרות. ותו דחמץ בפסח הוי כדבר שיש לו מתירין שהרי איסורו תלוי בזמן וכו' וק\"ל עליה דהאי טעמא נהי דסגי האי טעמא לענין דאפי' באלף לא בטיל כדבר שיש לו מתירין אבל לחפש אחריו ולשרפו ולשרשו ולהוציאו מרשותו לא ידענא למה. גם על טעם הראשון יש לי קצת גמגום ומי עדיף מע\"ז דאמרה תורה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה ולא מצינו שהצריכה תורה בדיקה וביטול וכו' מ\"מ הרי אתה רואה שלא החמירה בע\"ז כמו בחמץ הלכך עדיין צריך טעם ועל כן אני סומך על מה שאמרו רז\"ל במדרשות כי חמץ בפסח רמז ליצה\"ר והוא שאור שבעיסה ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מבואות מחבואות מחשבותיו ואפי' כל שהוא לא בטיל והרי זה אמת ונכון עכ\"ל: ", + "עיניך לנכח יביטו שהרב ז\"ל פשפש ולא מצא טעם לחומרות חמץ אשר החמירה תורה ורז\"ל טפי משאר איסורין על פי הפשט והדין והוצרך לסמוך עצמו על הרמז כי החמץ רמז ליצה\"ר כמבואר היטב בדבריו ונמצא שהרמז של החמץ הוא הפשט כי כל החומרות האלו לעורר האדם שצריך להתרחק מאד מאד מן היצה\"ר ולחפש בחורי וסדקי חדרי לבו אם שמץ דבר נמצא בו למהר לבערו ולשרפו באש התורה ולהזהר מאד בבל יראה ובל ימצא כולי האי ואולי ינצל ממנו:
[אחורי תרעא: עיין בסוף שם הגדולים ח\"ב דף צ\"ה מה שכתבתי בהשמטות שמחת הרגל. וכתבנו בזה בכמה מקומות בספרי הקטן הזה דברים אחדים בס\"ד]:", + "ואפשר שזה רמזו רז\"ל באומרם אין ביעור חמץ אלא שריפה כלומר אין לו תקנה ליצה\"ר אלא לשורפו באש התורה וכמו שאמרו רז\"ל שאמר הקב\"ה בראתי יצה\"ר בראתי לו תורה תבלין. ויש לרמוז כי יצ\"ר גימטריא ש' והתורה נקראת אש ויש אחד יותר רמז שהתורה א\"ש גוברת על יצ\"ר גימטריא ש' ועל ידי התורה מקרר חומו של יצר ונעשה ק\"ר גימטריא יצר, נמשך לזה, יש לרמוז כי יצר רע גימטריא רש\"ע כי ההולך אחר יצרו נקרא רשע. וזהו רק רע כל היום רק רע גימטריא יצר רע שהוא כמספר רשע: ועוד רמזתי בדרושים בטעם שהתורה מבטלת יצה\"ר במ\"ש המפרשים כי אין מגרש כח הנחש כי אם האש כי ארס הנחש שרשו מיסוד העפר ונחש עפר לחמו והאש תכלית הריחוק מן העפר זה מטה מטה. וזה מעלה מעלה ולכן האש מגרש ארסו של נחש. ושרש הקדמה זו לישבה על מתכונתה כתבתי בעניותי בס' הקטן דברים אחדים דרוש י\"ד באורך וברחב. ולכן היצה\"ר שהוא מיסוד העפר התורה שהיא אש מגרשתו כי אין מגרש כח הנחש כי אם האש. ואפשר שזה טעם מ\"ש רז\"ל שהגאולה תהיה בזכות התורה כמש\"ה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם כי בכח תורה לשמה מגרש נחש ובהבטל נח\"ש יבא משי\"ח כמספרו ועוד הארכנו במקומות אחרים. וכיון שהבורא יתברך לא מצא תקון ליצה\"ר אלא התורה והוא גילה שביטולו בתורה א\"כ ודאי שבלעדי התורה לא בטיל וז\"ש אין בביעור חמץ אלא שרפה בלשון שלילה לאפוקי הסוברים שמוסרי הפלוסופים יועילו לבטל היצה\"ר לכן אמר אין ביעור חמץ אלא שריפה כי לא משכחת ביעור יצה\"ר אלא באש התורה ותו לא וכמו שהאריך רבינו יצחק דמן עכו ז\"ל בס' מאירת עינים כ\"י פ' וישלח והביא דברי רבינו האיי גאון זצ\"ל ושאר גאוני רבני הדורות והאריך מאד בכמה דפין על זה אף הראה במופת שפלוסוף גדול בדורו הפרוש מכל וכל העם עונים אחריו מקודש מסר עצמו לדבר עבירה באשת המלך ע\"ש באורך: ", + "ואחשבה לדעת הני חומרי דאיתנהו באיסור חמץ ומוצא אני כי הם שבעה חומרו' ואפשר לכוונם עם ז' שמות שיש ליצה\"ר כאשר חכמי' הגידו פ' החליל דרש רב עוירא ואי תימא ריב\"ל ז' שמות יש לו ליצה\"ר הקב\"ה קראו רע משה קראו ערל דוד קראו טמא שלמה קראו שונא ישעיה קראו מכשול יחזקאל קראו אבן יואל קראו צפוני וכלהו מייתי לה מקראי ע\"ש. ויש להעיר מאי איפכת לן בשמות הללו ומה טעם יש בהם ואם אמרו ברשיעי דלא מסקינן בשמייהו א\"כ מה בצע למען רבות שבע שמות נקראו לו ואפשר כי הנה נודע דאין מלחמה גדולה וחזקה כמלחמת האדם עם יצרו כי כבדה מאד וכאשר סופר כי חיל המלך בשובם מהמלחמה שמחים וטובי לב אשר נצחו האויבים להומם ולאבדם לשלול שלל ולבוז בז הנה כי כן באו בששון ושמחה להפליא ועמד זקן אחד לקראתם מה ברכה ברכם יה\"ר כשם שנצחתם המלחמה קטנה כן תנצחו המלחמה גדולה אז נבהלו אלופי ושרי החיילים המה ראו כן תמהו כי היה מפורסם היות מלחמתם מלחמה גדולה הרבה מאד. וכה ענם הזקן הלא תדעו כי בכל עז ותעצומות המלחמה חזקה הזו היא כאין נגד מלחמת היצר והטיב אשר דיבר הזקן ההוא והיה טעמו טעם זקנים: ", + "וכאשר נדקדק עין בעין נחזה כי כל שונא ואויב שבעולם הוא קטן מאד מהיצה\"ר ובשבעה דרכים גדול היצה\"ר על כל שונא ויאסרהו בשבעה יתרי\"ם ואפשר כי לעומתן נקרא היצה\"ר בשבע שמות האמורים.", + "ראשון הוא כי שנאת היצה\"ר מעת צאתו לאויר העולם לפתח חטאת רובץ מיום הולדו משא\"כ שונא דעלמא אשר שנא מימי הבחרות וכיוצא ולא משכחת לאיש שונא מיום הלידה כי אם היצה\"ר ועל כן זה שמו אשר יקראו רע מנעוריו משננער לצאת מבטן אמו.", + "ושניה לפי מעשיו כי שונא דעלמא הרחק מאד ואפי' שהוא בן עיר כל אחד במקומו ובביתו ואף שיהיה השונא בביתו הנה בצאתו שער עלי קרת ובשוכבו נפרד ממנו משא\"כ היצה\"ר אינו נפרד כלל והוא דבוק עמו ויאמר הצ\"מד ולעומת זה נקרא ערל לומר שהוא כערלה הדבוקה בגוף אבר מאבריו כן היצה\"ר חלק מחלקי גופו כי המות יפריד ביניהם לבד.", + "וע\"ז משולשת כי דיבוקו מטמא משא\"כ שונא דעלמא דאף כי יהיה עמו במחיצתו אין הרעה נדבקת באחר אבל היצה\"ר מטמא במגע ולכן נקרא טמא.", + "ועת רב\"ע כי שונא דעלמא אפשר שיעשה שלום ברוב הימים או אם ינוצח יהפוך שנאתו לאהבה אבל היצה\"ר אין עמו שלום כלל בשום פנים ולזה נקרא שונא כי הוא השונא האמיתי אשר מעולם ועד עולם איבה ישית פתח בבראשית על אודות האשה הקושי\"ת ועברתו שמרה נצח והוא ברשעו מכה איש בדופן.", + "החמישי כי שונא דעלמא אפשר ואפשר לינצל מידו בשגם הוא איש מלחמות גבור בארץ זמנין דמשכחת לא יוכל להזיק לשונאו כלל אמנם היצה\"ר אין איש נמלט מידו לחטוא לעשות קטנה או גדולה וכתיב כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. על כן שמו נאה לו מכשול דלא סגי בלאו הכי לבלתי תחטאו כי הוא על כל פנים יכשילנו.", + "ואשם הששי כי שונא דעלמא אפשר לשוחדו בממון או להרבות עליו רעים או להכנע תחתיו ובעבור אחת מהנה יכול להיות שהשונא ישלים עמו אבל היצה\"ר נקרא אבן קשה כאבן דלא ימצא פיוס ומיתוק שימתקנו והוא היה לאבן.", + "ושבע תועבת נפשו כי שונא אחר הרי הוא ניכר ואפשר לינצל ממנו משא\"כ היצה\"ר בחדרי חדרים אסור מופלא ומכוסה ולכן נקרא צפוני.", + "ונמצא דהשמות הללו להעיר אזן ששמעה לקול מורים כמה תקיף חיליה דאילנא עץ אר\"ס עץ הרדופני מר ממות הוא שטן הוא יצה\"ר וסדר הבדלות הוא מונה מה יתרון ליצה\"ר על אויבו ומבקש רעתו בשבעה הבדלים כי השב\"ע השבי\"ע שבעה ברעות נפשו: ", + "ולעומתן אפשר להקביל חומרות שהחמירה תורה באיסור חמץ כי הנה הם שבעה מוצקות לנרות להאיר עיני האדם להתרחק משבעה רעות היצה\"ר הרומז לחמץ כי הנה החומרות הנה הנם שבעה. בדיקה. חיפוש בחורין וסדקים. ביטול. שריפה. אוסר בכל שהוא. בל יראה. בל ימצא. והם כנגד שבע שמות היצה\"ר המודיעים רעותיו.", + "וכלפי אשר הוא רע מנעוריו אשר בצאתו מרחם קדמיה רשיעא צריך בדיקה לפני המועד כשם שהוא בא זאת לפנים.", + "ונגד אשר נקרא ערל שהוא דבק כערל' בגוף לכן בל יראה ולא יועיל כלום בדבוקו כאלו לא היה ועשה ישנו אינו.", + "ולהיות שנקרא טמא כי דיבוקו מטמא על כן בל ימצא כי עסק התורה מפריד טומאתו ולא ימצא במכיתתו.", + "ולפי העלות שמו שונא כי לא יש שלום עמו כלל טעון שריפה לבערו מן העולם ולשורפו באש דת.", + "ויען זה שמו מכשול דלא סגי אם לא יריע ונגזלה שנתו אם לא יכשיל. לכן אסור החמץ בכל שהוא דיש לחוש כי כל שהוא שבו יהיה לפוקה ולמכשול.", + "ואשר הוא היה לאבן הכי קרא שמו אבן הטועי\"ם קשה כאבן על כן צריך ביטול לבטיל וליהוי כעפרא אבנים שחקו מים חיים מי באר התורה.", + "ולעומת שבא דרך הצפון בדיק בשמיה צפוני ומסתרים שמו על זאת טעון חיפוש מחיפוש חופש כל חדרי חורי סדקי הבית והעליה ולשרש אחריו.", + "והנה כי כן בחומרות הללו כלה גרש יגרש ואבד שמו כל שום שיש לו והכל הערה ואזהרה לישראל עיניהם ישיתו בכל פתגם אשר נעשה בחמץ אליו ישגיחו אליו יתבוננו לערוך מלחמתם דרכו קשתם נגד השונא האמיתי כל השנה. באופן כי כל כללי ופרטי רבויי ומעוטי הלכות הפסח ואיסורי החמץ והשאור אינהו ואביזריהו וכל אגפי ענפי עניניהם הם רמז להתרחק מהיצה\"ר ולישמר ממנו שמירה מעולה ואם חטא אז יכנע לבבו וימהר לשוב ולטהר רעיוניו ועניניו וכל מעייניו לשמור משמרת הבית מסח ככל חוקות הפסח: ", + "הבט ימין וראה כי בתיקוני הכלים והכשרן יש רמז נאה לתשובה אשר בהכשר הכלים זאת מצאנו ד' מינים אשר הכלים הנקחים מיד הגוי טעונים טבילה ואשר נשתמש בהם בחמין בחמץ אפי' פעם אחת צריכים הגעלה ברותחין להפליט טעם החמץ אשר בכלים. ואשר נשתמש בהם על ידי האור צריכים ליבון שיהי' נצוצות ניתזין מהן כי בערה בהם האש ובתוקף שליטת האש מפיק ודחיק לטעם החמץ אשר בקרבם. ואם הם כלי חרש אין להם תקנ' בין לחמץ בין לשאר איסורין וטעונים שבירה ושבירתן היא טהרתן גם לענין טומאה.", + "ואופני ההכשר על ארבעת רבעיהם מכוונים לארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש עבר על מ\"ע לא זז משם עד שמוחלין לו עבר על ל\"ת תשובה ויום הכפורים מכפרים עבר על כריתות ומיתות ב\"ד תשובה ויום הכפורים ויסורין ממרקים עבר על חילול ה' מיתה מכפרת והנה כלהו גופי דרופתקי נינהו והגוף כלי לנשמה וכמ\"ש בס' אמרי נועם פ' טהרה שהגוף כלי לנשמה וצריך לה כל ימי התלותה לגוף ע\"ש.", + "וכשם שבכלים הנקחים מיד גוי והם חדשים שאין בהם איסור אלא דבר שמץ טומאה דהיו ביד גוי ולכן בטבילה שהוא טהרה מועט' סגי להו כן הדבר באדם שאם עבר על מצות עשה לא זז משם עד שמוחלין לו ובחרטה ותשובה לבד סגי ומסגי כי היכי דסגי הטבילה לכלים חדשים שלקחם מגוי וה\"נ כלי הנשמה שהוא הגוף שהיה בו מגע גוי הסט\"א בחרטה ותשובה על שעבר מ\"ע ששלט בו הסט\"א סגי:", + "ואם הכלי נשתמש באיסור חמץ או שאר איסורין אפילו פעם אחת צריך הגעלה ברותחין להפליט האסור וכן כלי הנשמה שהוא הגוף אם עבר על ל\"ת והוא נשתמש בחמין מים הזדוני' מזפת וגפרית עצות היצה\"ר צריך תשובה ויה\"כ דהוי כהגעלה ברותחין דאש התענית של יה\"כ ותשובה מפליט הזוהמא אשר בכלי שהוא הגוף מאשר חטא ועבר על ל\"ת ושב ורפא לו.", + "ואם נלכד בעצת יצרו ליפול בשוחה עמוקה ועבר על כריתות ומיתות ב\"ד בעריות וכיוצא דומה לכלי שנשתמש בחמץ או איסור על ידי האור שצריך ליבון באש עד שיהיו ניצוצות מנתזין מהם. וכן הדבר בגוף כלי הנשמה שאם נשתמש על ידי האור אש יצרו ושלט בו כל כך עד עוברו על כריתות ומיתות ב\"ד צריך ליבון ביסורין עד שיהיו ניצוצו' נתזין ממנו רשפי אש היסורין אשר כח בהם להפליט מה שנשתמש על ידי אור היצר ופועלו הניצוץ ובערו שניהם יחדיו הכלי שהוא הגוף וזוהמת האיסור שבו עד אשר תצא הזוהמא וישאר הכלי נקי. ואם עבר על חילול ה' אז דומה לכלי אין חפץ בו כלי חרש שאינו יוצא מידי דופייו וצריך שבירה הנה מיתת\"ו ושבירתו טהרתו: ", + "ואפשר שעל זה רמז הכתוב בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר כי הן בעון כאשר גברו עונות ישראל לעבור על כריתות ומיתות ב\"ד וחילול ה' אין להם עוד תקנה אלא שבירה וז\"ש בני ציון היקרים המסולאים בפז שהיו כלים טהורים וחשובים שאין בהם שום דופי איכה נחשבו לנבלי חרס כי בעון חילול ה' נדמו לכלי חרס שאין להם תקנה אלא שבירה: ", + "הוא הדבר אשר דברו הנביא ירמיה סי' י\"ט אשר נצטוה בלקיחת הבקבוק ושם נאמר ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר ישבור את כלי היוצר אשר לא יוכל להרפא עוד וכו' הכונה כי עתה בתוקף חטאתם בכריתות ומיתות ב\"ד וחילול ה' אין עוד תקנה רק חפץ ה' להמיתם כי נדמו לכלי חרס שנשתמש בו איסור בחמין שאינו יוצא מידי דופיו וטעון שבירה וזהו המשל לבקבוק וז\"ש ככה אשבור את העם הזה ואת העיר הזאת שנעשו כלים שנשתמש בהם איסור והם של חרס דצריך לשברם כאשר ישבור את כלי היוצר אשר לא יוכל להרפא עוד כי אין מועיל לו שום תיקון לא הגעלה ולא ליבון כלל והוא הדבר הקשה להנהו אינשי תמנת חרש את חרשי: ", + "עלה בידינו דכשם שהכלים צריכים טהרה ותקון בהגעלה וליבון כן הגוף שהוא כלי הנשמה צריך טהרה ותיקון מאשר נשתמש באיסור על ידי האור ששלט בו אור היצה\"ר ולהט אותו או אפילו לא היה עון חזק רק שנשתמש קצת באיסור בחמין חמימות היצר על הכל צריך תקון בסגופים ותעניות עד שיהיו ניצוצות נתזין וטהר טהר גברא מבית ומחוץ כהכשר כלים. ולא עוד אלא שפגם גם בנשמתו אשר בקרבו. ואף גם זאת בשרשי נשמתו אשר למעלה אפשר שפגם כי גבר אויב וטרף ואין מציל כי עונותיו הטו אלה מפני היד שנשתלחה יד לאמ\"ה סט\"א לאחוז בסנסני נשמתו כי הוא שטן הוא היצה\"ר וכל חלק הסט\"א התאוו תאוה לטרוף טרף ולעשוק ניצוצי הקדושה:", + "וכן השרים של מעלה שרי עם ועם מדינה ומדינה השר של מעלה מכניס בלב האומה אשר תחת ממשלתו לרעו\"ת ביעקב גלות ישראל אשר בארצם להחטיאם ולענותם וכמ\"ש בזהר הקדוש פ' שמות דף י\"ז ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל א\"ר שמעון תא חזי דהא על כל פנים מלאכ' שלטונא דממנא על מצראי הוה והכי הוא דרובא דפרשתא לא אתמר אלא מלך מצרים סתם והיינו ממנא רברבא על מצראי פרעה מלך מצרים פרעה ממש וכו' ע\"ש למדנו דהשר של האומה אשר ישראל גלו בארץ ההוא נותן בלב האומה להרע לישראל וכמ\"ש עוד שם בזהר ויאמר אל עמו: יהב לון עיטא למעבד עמהון בישא ע\"ש והעיקר הוא כי כל השרים מהסט\"א עיניהם ישיתו להחטיא ישראל ולכן השרים נותנין עצה ומכניסים בלב אומתם להרע להם לישראל ולשעבדם ולהעבירם על דת כי בזה יש לסט\"א ריו\"ח גדול לעשוק נפשות ישראל ושפע קדושתם כי הוא חיותם וזה כל מגמתם כמ\"ש בזהר וגורי האר\"י זצ\"ל: ", + "ואפשר לפרש בזה פסוקי ישעיה סימן מ\"ט כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך. הכונה כה אמר ה' גואל ישראל והגאולה העיקרית להוציא ממסגר אסיר ניצוצי הקדושה אשר טרפו הסט\"א גם גנבו גם כחשו והיא הגאולה אמיתית וז\"ש גואל ישראל קדושו כי הוא גואל קדושת ישראל אשר נפוצו בין הקליפות לבזה נפש דייקא כלפי השר של מעלה כי כל ישעו וכל חפצו לבוז בז נפש ישראל ומכניס בלב אומתו לרעות לבלע ולהשחית זרע ישראל וז\"ש לבזה נפש לאותו הבוזז הנפש הוא השר שהוא מתעב עכו\"ם שמכניס בלב האומה לתעב ולשקץ ח\"ו ישראל וז\"ש למתעב עכו\"ם. ועל ידי זה העבד ישראל מושלים בגופו ונפשו השר והאומה וזהו לעבד מושלים: הנה יום בא לה' חיל בלע ויקיאנו ויצאו לאור ניצוצות הקדושה בהתגברות תוקף הרחמים כמו שהיה ביציאת מצרים וז\"ש מלכים יראו וקמו כי עיקר הניצוצות הם מז' מלכים כמ\"ש גורי האר\"י זצ\"ל ואלה המלכים יראו המאורות הגדולים וקמו מעמקי הקליפות שרים הם שרי האומות וישתחוו למען ה' אשר נאמן בהבטחותיו לגאול נפשנו קדוש ישראל ויבחרך לעבוד עבודתו: ", + "ועתה נבא לבאר דרך רמז לשון כל חמירא וכו' כי הנה החמץ והמחמצת השאור והמשארת הן הם הסט\"א וגונדא דיליה ולכן האיש הישראלי לפני בא יום הגדול ליל התקדש חג וכבר טרח ותקן כלים מכלים שונים ראה והתקין טהרת הבית וכליו ונתעורר בתשובה כראותו כמה צריך להרחקת האיסור טעמו וממשו לכן בביטול החמץ תקון רבנן נועם שיח כל חמירא הרומז גם כן על ביטול שאור שבעיסה הוא שטן הוא יצה\"ר וז\"ש כל חמירא כל מין שאור ועצת היצה\"ר דאיכא ברשותי בין הבא מחמת שר האומה אשר אנכי בקרבו בין מתערובת העכו\"ם ושעבודם בין מחמת החומר העכור או אשר חטאתי בגלגול זה וגלגולים אחרים ונשאר הרושם של הסט\"א ברשותי שכולל בגוף ונפש ושרשיה בשמים דחזיתיה שהרגשתי כבר בחטא ולא דחיתיו או הרגשתי באיזה מדה כגון גאוה וכעס וכיוצא ולא בקשתי לדחותה ולהשליכה מעלי ודלא חזיתיה שלא הרגשתי כלל: דביערתיה החטא אשר שבתי בתשובה והאיכא שיריים שיורי קוצו\"ת. ודלא ביערתיה דעדיין לא שבתי בתשובה על הפרט ההוא ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא אשר לא יהיה סיבה להחטיאני בטל הוא ובטל ואני נקי ובר לבב לעבוד ה': ", + "לימוד ב ", + "תנן פ' כל שעה ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכא ובחרחבינא ובמרור יוצאין בהן בין לחים בין יבשים אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין לכזית.", + "ובטרם אקרב עלי בא\"ר משנה שלימה שלנו אמרתי אעלה על אר\"ש סדרן של כתובי\"ם פ' לך לך לבארם דרך רמז וכה תוארם.", + "ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעמר ואת המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברהם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל ויאמר אברם אל מלך סדום הרמותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם שכרך הרבה מאד.", + "ואפשר לפרש רמז הרומז על האר\"ש כי הנה ר\"ת מלך סדום לקראתו גימטרי' ס\"מ עם הכולל כי הוא שטן הוא יצה\"ר הנה הוא יוצא לקראתו של אברם היא הנשמה של הצדיק כמ\"ש במדרש הנעלם בזהר הקדוש אחרי שובו היצה\"ר מהכות את הרשע גי' כדרלעמר [בוי\"ו על דרך שכתב רבינו האר\"י זצ\"ל בגימטריא של תיבת צפנה] והמלכים אשר אתו כלומר אותם המפונקים המתנהגים בשלחן מלכים ולבושי מכלול המתלוים עם הרשע כי אף דלא היו רשעים בהתחברם לרשע והנהגתם בתפנוקי מלכים שלט עליהם היצה\"ר להכשילם מעט מעט עד שהמית לרשע וכל גונדא דיליה יחד כולם אל עמק שוה אזיל לחצר מות כי שם עמק שוה יחד עשיר ואביון קטון וגדול שם הוא אל עמק המלך מלכו של עולם עצה עמוקה מאתו יתברך כי הילודים למות ונקל זאת בעיני היצה\"ר להמית לרשע וכל סיעתו אך צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו כי אם צדיק וחסיד יכשילהו ועשה עול זהו שמחת היצר הרע לשלוט בצדיק ושקול זה בעיניו כהמון רשעים רבים. זאת היתה לו ליצה\"ר אחרי שובו מהכות הרשע וכל הסמוכים לו ורבו חלליו אך יצא יצא לפתות הצדיק בכל מיני פתויים ומרמות.", + "ויען הבטיחנו ה' אשר לא יעזוב חסידיו לעולם נשמרו על כן ומלכי צדק מלך גימ' שכינה עם הכולל שלם בהבטחותיו והנה ה' נצב עליו לשומרו הוציא לחם ויין כמ\"ש לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ופירשו המפרשים תורה ומושכלות והנה כי כן הקב\"ה מעורר לצדיק ונותן בלבו לעסוק בתורה ובמושכלו' ולהעמיק עיונו ובזה מסתלק היצה\"ר מעליו דרחמנא אמר בראתי יצה\"ר בראתי לו תורה תבלין ומה גם אם יעסוק בתורה בעיון נמרץ אז יסיר כל מחשבת פגול וכל עצות היצה\"ר תזרם ורוח תשאם:", + "והוא כהן לאל עליון שישאר הצדיק בקדושתו כהן משרת לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם נשמת הצדיק לאל עליון קונה שמים וארץ כלומר שהצדיק בתורתו ומצותיו קנה לעצמו וכמשז\"ל ועשיתם אותם ועשיתם אתם מעלה עליהם כביכול כאלו עשו עצמם ואז\"ל פ' חלק יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף וז\"ש קונה שמים וארץ כי הצדיק קונה נשמתו וגופו כי בצדקתו גם גופו עשאו חו\"מר בקדש כנשמה כי זה כל פרי לצדיק להוסיף מחול על הקדש היאמר חו\"מר והוא דרך חול הוחזק לקדש בשגם הוא בשר: וברוך אל עליון אשר מגן צריך היצה\"ר וכחותיו בידך כי הצדיק מתחיל דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וז\"ש בידך כי כאשר נתעצם הצדיק והתעורר ללחום עם יצרו הקב\"ה עוזרו ומשליטו ביצרו. ויתן לו מעשר מכל שהשרה הקב\"ה שכינתו עליו וכמ\"ש בילקוט ראובני משם הזוהר הקדוש מעשר מכל זו השכינה כי הצדיק מרכבה לשכינה כביכול.", + "ויאמר מלך סדום אל אברם עתה מגיד משא ומתן של היצה\"ר עם נשמת הצדיק אשר הוא דל והלך עני ואביון ובדלותו ושפלותו זריז קדים לעבוד עבודתו. וכלפי עונייו מכניס היצה\"ר בלבו כאלו פנים בפנים דיבר תן לי הנפש כלו' תן לי חלק בנפש והרכוש קח לך שתתברך בנכסים אם תניח מהעבודה ותשמע לקול סט\"א כי דרך רשעים צלחה.", + "ויאמר אברהם אל מלך סדום הנה הצדיק כשנכנס בלבו מחשבת פגול הלזו קפץ ונשבע אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ כי הצדיק אינו מחזיק עצמו שהוא בכח תורתו ומעשיו קנה גופו ונפשו רק הוא אומר כי כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו והכל ממנו יתברך והוא קונה שמים וארץ הגוף והנשמה כמ\"ש הנשמה לך והגוף פעלך ומטובו חיינו והוא הכל.", + "אם מחוט כלומר אף בדבר קל כחוט כנגד התורה ואשר נהג בסדר קדושה לא יאבה לו ולא ישמע אליו. ועד שרוך נעל זו אשה כמשחז\"ל על של נעלך באשתו אמרו דגם עם אשתו בת זוגו שהקצו לו מן השמים כל מעשיו לשם שמים לקיים מצותיו יתברך והנ\"אה זו איני יודע מה היא בלתי לה' לבדו כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא ציוה ויעמוד אלו הבנים. ונקט דבר קטון ודבר גדול אם מחוט אף דבר קל כמדובר כי היצה\"ר תחילת דיבר לצדיק אינו אלא בדבר קל מאד ואינו שומע בקולו וניצול לא כן הרשעים דלא מיבעיא בדבר קל מקדימין עשיה לשמיעה אלא אף בדבר גדול מאוד סופן לילכד ברשתו אשר טמן אמר למהו\"מן פרט למזומן לבאר שחת: ", + "וזה אצלי ההדיוט טעם אומרם ז\"ל פ\"ה דסוכה דלעתיד היצה\"ר נדמה לצדיקים כהר גבוה ולרשעים כחוט השערה הללו בוכים והללו בוכים צדיקים בוכים ואומרים היאך יכולנו לכבוש את ההר הגבוה הזה רשעים בוכים ואומרים איך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה הכונה דלרוב צדיקים כשבא להם היצה\"ר אינו אלא בדבר קל ואינם שומעים לו ולכן כשרואים אותו כהר הם בוכים כי לא בא אליהם כהר ולא שאל מהם ולא פיתם אלא בדבר קל ולכן בוכים דסוברים דהם לא עשו כלום והכל מאת ה' כי הוא עשה שלא בא אליהם כהר שאם היה בא בחייהם כהר ודאי לא יכלו לו וא\"כ האלהים עשה והם לא עשו כלום ולרשעים נדמה להם כחוט בתחילת ביאה שהחטיאם בדבר קל ולא יכלו לכובשו אף בדבר קל והם בוכים שמרגישים ברעתם: ", + "והוא אומרו אם מחוט אף בדבר קל לעשות קטנה או גדולה עד שרוך נעל דגם עם אשתו לא יהנה כלל ואם אקח מכל אשר לך כלל אף באכילה ושתיה וצרכי הגוף יהיה הכל לשם שמים ובצמצום גדול כדי חייו שאין זו הנאה וכמ\"ש פ' הנושא דאמר רבינו הקדוש שלא נהנה מהעה\"ז כלל כי אם מעט אשר היה לקיום הנפש והכל לשם שמים ובכונות עליונות לברר ניצוצות הקדושה וליחד הדודים ונמצא שלא נהנה מעה\"ז כלל וז\"ש ואם אקח מכל אשר לך ואם יעשרני ה' בחסדו הגדול לא תאמר אני העשרתי את אברם ומכאן מודעא בפירושא אתמר שאיני רוצה ממך ומחלק סט\"א שום דבר ולא ידבק בידי מאומה מן החרם. בלעדי רק מיעוט אשר מיעטתי בעבודתו יתברך אשר אכלו הנערים כלומר בימי הנעורים עד אשר לא העיר ממזרח היצר הטוב ופניתי אני בעסקי אכילה בלא כונה לברר ניצוצי הקדושה ולשם שמים וחלק האנשים אשר הלכו אתי כלומר האברים וכמשז\"ל ואנשים בה מעט אלו האברים אשר הלכו אברים קודמין למנחת שוא עסקי העה\"ז בהליכה ואכילה והטעם ענר אותיות נער מעשה נערות. אש כל כלומר ביצה\"ר לבד בלי יצה\"ט וזהו אש כל כלו אש היצה\"ר. וממרא אשר בקטנות מה אני באותם הימים ממרא לעצת אבותי ורבותי. הם יקחו חלקם יסורין בעה\"ז ואהיה נקי לעה\"ב גם מחטאת נעורים. אחר הדברים האלה ויכוח היצה\"ר עם הצדיק אשר הצדיק עביד פרישה פרוש מרובה שלא ליהנות מהעה\"ז. ולא עוד אלא ברעות נפשיה סבר וקביל יסורין על אשר בנעוריו לא התנהג בפרישות וחסידות. היה דבר ה' רח\"ם רחמתי\"ם לראש צדיק במדת רחמים כי הוא שם המיוחד אל אברם נשמת הצדיק. במחזה לאמר כלומר הבן יקיר לי אין צורך ליסורין רק למוד תורה לאמר כלומר הבן יקיר לי אין צורך ליסורין רק למוד תורה באהבה וז\"ש במחזה שהוא כינוי לתורה על דרך שאז\"ל בשיר השירים רבה ומראיך נאוה זה תלמוד. וגם כתב מז\"ה זלה\"ה בפירוש המשנה כ\"י שהתורה היא כמראה אשר לכל אחד מראה לו כצורתו וזאת התור' מראה לכל העוסק בה כפי מדרגתו והיא אומרו ובה תחזי זהו תורף דבריו וז\"ש במחזה לאמר כלומר אין לך צורך כי אם במחזה שהיא התורה לאמר אמירה לגבוה והיא מכפרת כקרבנות כמשז\"ל אל תירא מיסורין אנכי מגן לך בעה\"ז שכרך הרבה מאד לעה\"ב: ", + "וע\"ט לכל חפץ ע\"ט הזמיר הגיע לבאר קצת רמזי משנתנו והנה תסובינה על קוטב מרכז דברינו אך הן קדם קסתי בידי תחליף יביע אומר אשר זה שנים כרגע נראה לי ס' מדרש בחידוש להרב החסיד מהר\"ר אליעזר נחמן פואה זלה\"ה ויהי מאז רשום אצלי שהרב ז\"ל דיבר בקדשו ברמז משנתנו משום ירקיא ומשום מתיא אומות ומלכיות ששעבדו בישראל מרור נגד מצרים אשר ענונו בעבודה קשה וימררו את חייהם של ישראל חרחבינא כלפי בבל הרשעה שהחריבה את בתינו תמכא כל קבל מדי אשר תמכה בימיננו לבנות בית שני ותמכנו ה' גם שלא ליפול ביד המן עולשין עול יון הרשעה דגזרו שלא ללמוד וזהו עול שין לשון שנון. חזרת כנגד הגלות הזה שהקב\"ה עתיד להחזירנו ולהחזיר מלכותנו כבראשונה הן הן הדברים הרשומים אצלי ואין הספר הנז' מצוי כעת. ולפי דבריו אפשר לרמוז תחילת דיבר התנא אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח והוא ע\"פ הקדמת המפרשים כי יען אצטריכא ליה שעתא לישראל לצאת ממצרים כי באו במעמקי הקליפות ואם לא עכשו אום נבחרה להוצאה ניתנה לא יזכר שם ישראל עוד. לכן להשלים גזרת בין הבתרים נחנו נעבור חלושים ביד אדונים קשים והיו לארבעה ראשים הנה ימים באי\"ם בבל אדום יון מדי והן הן דברי התנא אלו ירקות רמז לגליות אשר ישראל פניהם מוריקות ונהפכו כל פנים לירקון שאדם מישראל כי כל ישראל אחד בארץ והמה כאדם שה פזורה ישראל יוצא בהן בגליות י\"ח אשר נתחייב בגזרת בין הבתרים בפסח בעבור הפסח מועד צאתנו ממצרים שדלג על הקץ ולכן נקרא פסח ידלג אשר עבר בין הגזרי\"ם ויהי אך יצא יצא נתחייב בד' גליו': ", + "ואפשר לרמוז בפ' ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה במה שחקרו כת הקודמין שהקב\"ה הראה לאברהם אע\"ה ארבעה גליות כמשז\"ל והנה אימה חשכה גדולה נופלת אלו ד' גליות והרי במעמד הר סיני הלוחות הראשונות היו חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות ואיך יתקיימו ד' גליות וניחא להו כי ע\"י הרעב נקבצו באו מצרימה מכל האומות ונשארו שם וכלם שעבדו בישראל ואלמלא לא חטאנו בעגל כבר ניצולנו מד' גליות כי כל אלה היו במצרים ושעבדו בנו. אמנם כאשר עונינו ענו בנו יעשו עגל בחורב הוצרכו ד' גליות בזה אחר זה ובמספר שנים שנות דור ודור. וזה שמעתי משם הרב מהר\"ר יעקב ן' נעים ז\"ל כונת הפסוק יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים תעו במדבר וכו' הכונה דישראל גאולי ה' סוברים שגאולתם אינה אלא מיד מצרים וז\"ש אשר גאלם מיד צר אחד היה: ולא ידעו כי יציאת מצרים חשוב כאלו מארצות קבצם ממזרח וכו' ובארץ מצרים לבד אלו זכו יצאו י\"ח ד' גליות וחשוב כאלו קבצם מד' רוחות לפי שכל האומות היו במצרים ושעבדום. אך תעו במדבר ועשו העגל וזה היה סבה שהיו ד' גליות בפועל עכ\"ד: ", + "וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא וזה רמז באומרו ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה כי בבואם מצרים אם זכו שם היו ה' גליות וזה רמז הבאים מצרימה ה' בבל אדום יון מדי (ר\"ת באים) מצרימה הם חמשה והיא אות ה' דתיבת הבאים כי הכל היו במצרים ומשם הרב המפורסם מהר\"ם זכות' ז\"ל שמעתי כי בתיבת מצרים שם רמזו ה' גליות דר\"ת מצרים הוא מצרים צולה [היא בבל] רומי יון מדי שאלו לא נעשה העגל שעבוד מצרים יעלה לנו במקום כל הגליות: ", + "ומעתה נבא לבאר רמז משנתינו לפי דרכנו כי הנה נודע תוקף סגולת העשבים והשרשים לרפוא כל חולי וכל מכה והיא נעלמה מעיני רופאי אליל אולי קראו בשמותם רופאים בקהל רפאים יניחו והדבר מבואר בספר הזוהר הקדוש כי בכל עש\"ב יהיה מותר אגר נטר והן עוד היום שמענו כי הערביים השכוני באהלים במדברות וגם יושבי האיים באמריק\"א יודעים היו קצת סגולת העשבים אשר חולי קשה שהרופאים ילאו בכמה רפואות ולא עלתה להם הם רפאי\"ם יחשבו בעשב אחד רפואה שלימה. ולעומת שבא רפואות הגוף בעשב השדה. להכי התנא המשיל רפואות הנפש כמו עשב בשדה אשר ברכו ה' ואמר ואלו ירקות עשביה\"ם כסף וזהב להעלות ארוכה לעובד ה' ואשר נשאו לבו לידבק ליצר הטוב אשר אליו (עיין בקונטרס צפורן שמיר סימן יו\"ד) רומז הפסח וז\"ש שאדם יצא בהן ידי חובתו בפסח כלומר ברצות האדם לידבק בעבודת ה' ולקיים דברי יצר הטוב הרומז לפסח.", + "חזרת יחזור על לימודו לא פסיק גרסא מפומיה שהוא עקר גדול לינצל מיצה\"ר וכמ\"ש הקב\"ה בראתי יצה\"ר בראתי לו תורה תבלין. וזה אצלינו טעם אחד מהטעמים אשר זאת לפנים התנאים והאמוראים היו קדושים וריח נור היצה\"ר לא עדת בהון כי אז היה תורה שבעל פה שוגר\"ת ומשוגר\"ת לפום רבנן כי לא ניתנה רשות לכתוב תורה שבעל פה ואף כי נכתבה המשנה כל הברייתות והתלמוד היה על פה ואשר נשאו לבו ללמוד היה מוכרח יום ולילה לחזור על לימודו תדיר ולא פסיק שלא ישכח: ועסק התורה ללמוד בפה תדיר היה להם לעזר ולהועיל והיו קדושים ממש כמפורסם בתלמוד. וכבר כ' מהר\"ם די ליזאנו ז\"ל בדרך חיים שכל היראה ושמירת המצות תלויים בעסק התורה ולפי רוב עסקו בתורה כן ירבה יראתו ודבקותו ע\"ש באורך ואי לזאת חזר' נישנית בראשונה לראש פינה קרי\"ה נאמנה לחזור לימודו כאשר היתה באמנ':", + "עולשין כמש\"ל משם הרב הנז' לדרכו עול שינון שיקבל עליו עול שינון וכמו שפירשו הראשונים עשה תורתך קבע כך וכך דפין ליום כך וכך שעות בלילה כך וכך לערב ועול יסבול ולא יבול וזהו עול שין עול שינון.", + "תמכא חרחבינא שם רמז לזכות לחייבא לתמוך באשר החריב ביתו במעשיו הרעים להוכיחו בדברים הקשים כגידים וזהו מרור ולהחזירו למוטב כי הוא מעלה גדולה כמו שהפליגו בזוהר למרדף בתר חייבא כמאן דרדיף בתר חייוי ואלו הן ירקות ועשב מזרי\"ח זר\"ח מרפא לנפש לידבק עם ה': ", + "ובסגנון אחר אפשר לרמז כלפי בעל תשובה הרוצ' לנוס מתוך ההפכה עמק הבכא ולא ידע כיצד סדר עליית נשמתו אליו ירמוז התנא ואלו ירקות עשבות הרים הררי אל המסוגלות להעלות נדחיו ולקבץ פזוריו אשר אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בדילוגו כאיל מעמק רפאים לבא אל הקדושה:", + "חזרת כלומר ראשית כל בכורי כל בחר\"ט אנוש חרט\"ה גדולה עד מאד שכן ראוי להיות חוזר מאשר חטא על הנפש:", + "עולשין עול מדת הדין כי שם אלהים במילוי גימט' ש' וזהו עול שי\"ן עול אלהים שיקבל יסורין וכל דינים הראוים לבא על חטאותיו ממדת הדין שם אלהים מלא וכמו שפירשו כת הקודמים שז\"ש דוד הע\"ה שויתי ה' לנגדי תמיד כלומר שאני מעריך ה' מדת רחמים לנגדי כלומר הפך ממני על דרך שאמרו לא זכה כנגדו וכיוצא בזה פירשו רז\"ל והיה ה' לי לאלהים מדת רחמים אשוה לקבלי לדינא כמ\"ש בזוהר הקדוש וזה רמז עול שין עול אלהים מדה\"ד:", + "תמכא חרחבינא יזהר לתמוך אשר החריב בתי הנפש והלחשים פרוץ גדרו והיה למרמס ועלה שמיר ושית אך שם הרגיעה לילית עתה ישוב ויבנה חרבות למעבד תמכין וסמכין עד שלא יהיה חרב הכל. ורמז שיהיה הכל בשיעור וסדר המדרגה בתחילה יתמוך ויוסיף יום יום להחזיק לבנות ולנטוע:", + "והכל ע\"י סגופין וזהו מרור במרירות יאנח:", + "ויוצאין בהם בין לחים בין יבשים כלו' בין שמוריד דמעות על עונותיו כי שערי דמעה לא ננעלו וזהו בין לחים. בין יבשים שעושה תעניו' עד שיבשו עצמותיו.", + "אבל לא כבושים כלומר אין התשובה מועלת אם אחרים כובשין אותו באונס ומפני היראה הוא עושה ולבו בל עמו.", + "ולא שלוקין ולא מבושלין כלומר שניטל טעמן שאינו בלב שלם הן כל אלה אין יוצא בהן ידי חובתו לא באונס ולא בתשובה ומעשים חלושים שאין בהן טעם ורפויי מרפיין ודין לא הניין.", + "ומצטרפין לכזית כל הסיגופים צרו\"ף יצרפ\"ו להפסיק בינו ובין הסט\"א על דרך שכתב בס' מגיד משרים פ' בראשית דבעינן כזית במקום מרה לאגנא עליה ממקטריגים דליהוי האי כזית חוצץ באפייהו וכד לא אשתייר כזית כיון דליכא מאן דחייץ באפה דסטרא מסאבא האי סטרא שלטא עליה עכ\"ד ואל זה ירמוז מאי דקתני ומצטרפין לכזית כלומר כל הסיגופים ומיני עצב\"י בשמי\"ם רוש ולענה אלו הן הנצרפין לכזית לחוץ ולהפסיק בינו ובין הסט\"א לבלתי היות שם ערוב וזר לא יבא להטרידו מסדר קדושה כי בוחן לבות אלהים לא ימנע טוב להולכים בתמים והוא מרומים: ", + "ומדי דברי זכור אזכרנו למאי דפירש בדברי ס' המגיד הרב פנים מאירות בספרו הנחמד על התורה זה שמו כתנות אור הנדפס מקרוב פ' בהר במ\"ש בחולין דמ\"ו ההוא פולמוסא דאתא לפומבדית' ערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר' זירא א\"ל ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה. ואיברא כי באתרא הדין הדבר קרוב דטעון דרשה שישנו בנותן טעם לבריחתם עם הדין דכזית במקום מרה דנראין הדברים מילי דמסתמן תבנית כל רמ\"ז. והרב הנז' האיר וזרח לפרשה בדברי המגיד הנז' והוא הדבר אשר דיבר ערוקאי מהאי פולמוסא שהם מהסט\"א כדי שלא ישלוט עליכם וסוד ה' דכזית שאמרו במקום מרה דלא ישלוט סט\"א וצריך כזית לחוץ ולהפסיק מפני המקטרגים כך אתם צריכים שלא ישלוט סט\"א בכם וצריכי למערק שלא יראו אתכם ויריעו לכם ולדעתי זה דרך אמת עד כאן לשונו הרב כתנות אור ז\"ל: ", + "ואני בעניי כמתלמד מדברי הרב ז\"ל נראה לפי קצורי לפרש דאדרבא כונת ר' זירא לעוררם דלא יפה עשו לברוח והענין דאמרינן פ\"ק דבתרא דף ח' דאמר רבי אין פורעניות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ כההוא דמי כלילא דשדו אטבריא אמרו ליתבו רבנן בהדן אמר להו לא אמרו ליה ערוקינן אמר להו ערוקו ערוק פלגא דליוה פלגא וכו' פש ההוא כובס שדייוהו אההוא כובס ערק כובס פקע כלילא אמר רבי ראיתם שאין פורעניות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ: ושם דף ו' אמרו על פסוק מחול ירבון ומה חול מועט מגין על הים מעשיהם של צדיקים שהם מרובים עאכ\"ו ואמר ר\"י התם אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת\"ח. והיינו דר' זירא נטה ללו\"ן על רבה ורב יוסף גדולי הדור שפחדו וברחו ואמר להו ערוקאי כלומר שהוצרכתם לברוח כזית שאמרו במקום מרה דכזית חוצץ בפני המרה שלא תתפשט כמ\"ש המגיד והיה לכם לישא ק\"ו שאתם עוסקים בתורה דהיא חומה ואתם כמגדלות וגם אתם בתוספת מחו\"ל שמגין על הים וכ\"ש שלא ישלטו בכם ותיתי בק\"ו דכזית לבד יש בו כח לחוץ ולהפסיק כ\"ש חומה נשגבה מהתורה ואתם עדיפי מחול הים ודאי אין לכם לברוח כי אין פורעניות בא אלא מפני עמי הארץ והיו דבריו ברמז מגלה טפח להודיעם שלדעתו לא יפה עשו: ", + "ובזה אין אנו צריכים לדברי רבותנו בעלי התוספות שם והר\"ן בחידושיו דקשיא להו דרבי זירא מאי טעם לא ערק נמי וניחא להו דר' זירא אביו גבאי של מלך היה כמ\"ש פ' זה בורר ע\"ש ולדרכנו ניחא טובא דבלאו הכי ר' זירא סבר שלא היה להם לברוח וההוא דאמר אבוה דר' זירא פ' זה בורר (סנהדרין דף כ\"ה) כי הוה אתי ריש נהרא וחזי לרבנן אמר לך עמי בא בחדריך התם היינו שלא יתראו בשוק כדי דריש נהרא לא לימא דאיכא אינשי טובא. אבל למערק סבר ר' זירא שאין להם לברוח מן העיר דרבנן לא צריכי נטירותא וה' עליהם יראה יהי עליה' סתרה צנה וסוחרה: " + ], + "The Simanim": [ + "לימוד ג' ", + "והוא רמזים ציצים ופרחים בסימן קדום לסדר פסח השגור בפי כל ישראל מאיש ועד אשה מעולל. ואפשר לרמוז בתיבות סימן זה כמה טעמים ליציאת מצרים לפני זמנם בתוקף הגלות בסער מתחולל. ברם עיקר שרשם מרבותינו ז\"ל והמפרשים. ואמרתי לסומכם דרך אסמכתא בפרק בא סימן להודות ולהלל: ", + "קַדֵּשׁ וּרְחַץ. כַּרְפַּס יַחַץ. מַגִּיד רָחְצָה. מוֹצִיא מַצָּא. מָרוֹר כּוֹרֵךְ. שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ. צָפוּן בָּרֵךְ. הַלֵּל נִרְצָה.", + "קדש ירמוז טעם כעיקר ראשון הוא שכתבו ז\"ל דהקדש מפקיע מידי שעבוד וה' ברחמיו קדשנו במצותיו בפסח ומילה והדמי\"ם מודיעים כי קדש ישראל לה' כי דם פסח הוא עיקר שהכל תלוי בו לפרוש מע\"ז לזבוח את תועבות מצרים ולדונו בשריפה אינו אלא צלי ודינא דגרמ\"י ועצם לא ישברו בחוצות ישליכו וכדי בזיון לאלוה של מצרים וכמו שהאריכו בזוהר הקדוש וכל הכופר בע\"ז כמודה בכל התורה כלה. ושבחא דאתיא ממיל\"ה הנה דם הברית חותמא דמלכא נחתמין למלכות שמים הוי\"ה מלגאו שד\"י מלבר והיו קדש וזה טעם יציאת מצרים לפני הפרק דהקדש מפקיע מידי שעבוד וזה רמוז בתיבת קדש כי ישראל קדושים ויקדשו ולהיותם מקראי קודש זכר ליציאת מצרים כי הקדש מתיר אף מפקיע שעבודם: ", + "ורחץ שם רמז טעם שני הנה אמת נכון שכתבו המפורשים ז\"ל דאותה שאמרו אין אבא מזכי ברא היינו היכא דאיכא עון ע\"ז אבל כשהבן נקי מעון ע\"ז אבא מזכי ברא וכיון שישראל פירשו מע\"ז בלקיחת הפסח כמו שנצטוו משכו וקחו לכם צאן ואמרו רז\"ל משכו ידיכם מע\"ז וקחו לכם צאן של מצוה בהאי שעתא נתעורר זכות אבותינו הקדושים וכדאי הוא זכות אבות העולם ושאר צדיקים שבטי יה ותולדותם להוציאם תכף ומיד כי רב מאד זכותם ואל זה יש רמז בתיבת ורחץ לומר דכבר רחצנו מצואת ע\"ז גלולי מצרים וממילא תחון זכות אבות להוציאם ברגע לפני זמנם בהונם ואונם בכל אוות נפשם ורצונם: ", + "כרפס עוד בה שלישיה טעם שלישי והיתה לבא\"ר טעם לשבח שאמרו ז\"ל שלא שלמו ת' שנה כי קושי השעבוד אשר מצרים מעבידים וימררו את חייהם הנה כל היתר על עבודת עבד ועינוי פשוט אלהים חשב\"ה לטובה ובא חשבון להשלים ת' שנה וזה רמוז בתיבת כרפס שכתבו ז\"ל שהוא אותיות ס' פרך כלו' ס' רבוא ישראל שנשתעבדו בעבודת פרך הנה כי כן שם רמז אשר נשתעבדו בעבודת פרך והיינו קושי השעבוד אשר הוא היה סיבה לצאת ברד\"ו שנה ואומה שלימה מפקנא אית לה: ", + "יחץ רמוז טעם רביעי שאמרו בפרק ר' אליעזר דלהיות ששעבדום גם בלילות נחשוב הלילות כימים ולכן ישבו רט\"ו שנה מלידת בני יוסף ורט\"ו שנה אחרים השלימו הלילות ונתבאר אצלנו שלכן מכת בכורות בחצות הלילה לרמוז דיציאתם בחצי זמנם וזהו בחצות הלילה. כלו' הטעם משום הלילות. וזה רמז לחצות המצה הרומזת לשעבוד לחם עוני לרמוז דחצי השעבוד חלף הלך ויצאו בחצי זמנם והיינו מטעם שנשתעבדו בהם לילות כימים. ורמזו הטעם הזה בתיבת יחץ כי לא נשארו בגלות כי אם חצי שני הגזרה מטעם הלילות: ", + "מגיד גם היום מגיד משנ\"י גלותם וטעמא טעים טעם חמישי על יציאתם לפני זמנם והוא שנגאלו בזכות התורה שעתידין לקבל והוא דבר ה' אל משה רבינו ע\"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכמשז\"ל וזה אצלנו פשט הכתוב פ' בא והיה לאות על ידיך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים וכאשר ירדוף הקור\"א אינו מובן דאמר דהתפילין לאות למען תהיה תורת ה' בפיך ומה נתינת טעם הוא לתורה כי ביד חזקה וכו' אבל עם הקודם מבואר דקאי בענין פסח ואמר שיהיה לאות למען תהיה תורת ה' וכו' והכתו' עצמו נרגש דמה ענין התורה ליציאת מצרים לז\"א כי ביד חזקה וכו' ומאומרו ביד חזקה מובן שהיה קודם זמנם ולזה הוצרך יד חזקה ומה טעם יצאו לפני זמן תשלום שעבודם ומוכרח שהטעם שנגאלו בזכות התורה וא\"כ מכאן אתה למד כמה גדול עסק התורה ועל כן בא האות למען תהיה תורת ה' וכו'. וכתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם כי בזכות התו' שבת אויב כי כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו ולכן נגאלו בזכות התורה ורמוז בתיבת מגיד כי הגדת התורה היא סיבה לצאת לפני זמנם: ", + "רחצה טעמו וממשו טעם הששי לצאת בנ\"י ממצרים קודם זמן תשלום הגזרה והוא משרז\"ל פ\"ק דסוטה בשכר נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים ושם נאמר שהיו משתדלות עם בעליהם עד שהיו נזקקות לבעליהן וזה רמוז בתיבת רחצה לשון נקבה שנשי ישראל היו רוחצות וטובלות לפרות ולרבות והן הנה סיבת יציאת מצרים לפני זמנם ובזכות נשים צדקניות נגאלו ועל כי הני נשי צנועות מאד בא בהעלם נמרץ: ", + "מוציא רמוז בו טעם שביעי כי הקב\"ה הבטיח לאברהם אע\"ה ואחרי כן יצאו ואלו שהו עוד מעט היו נטבעים בנ' שערי טומאה ושוב לא היה כביכול שומר הבטחתו ואחרי כן יצאו ולכן יצאו קודם זמנם למען תתקיי' הבטחתו יתברך להוציאם ומלבעדי זה ח\"ו לא היתה מתקיימת ודבר אלהינו יקום לעולם וזה רמז בתיבת מוצי' כי הוא המוצי' ברוך שומר הבטחתו לישראל חבל נחלתו: ", + "מצה מצא חיים לרמוז טעם שמיני על צאתם ברד\"ו שנה דאיכא למ\"ד שגלות מצרים היה בחטא מכירת יוסף שמכרוהו בעשרים כסף ולכן נגזרה גזרת גלות על עשרה שבטים עשרים שנה לכל אחד ועשר' שנים כנגד יוסף עצמו שהוא היה הגורם בהביאו דבתם והם במספר רד\"ו שנה ונמצא כי יצאו בזמנם ואפשר שזה רמז יוסף לאביו באומרו שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד רמז רמז לו כי הגלות היה במצרים יען כי הגלות בחטא מכירתו ואינו אלא רד\"ו שנה כחשבון האמור ומחוי במחוג באומרו שמני אלהים לאדון לכל מצרים וא\"כ זאת היתה לגלות שתהיה תחת ממשלתי וחשבון רדה אלי לסיבתי. וא\"כ אל תעמוד ויצא לאור ישראל מהגלות דאם ברדת יעקב מצרימה היה מתחיל גזרת בין הבתרים לא היתה תקומה דהיו נכנסים בנ' שערי טומאה ושוב לא היה תקנה לצאת אבל מאחר כי רד\"ה אלי על אודותי אל תעמוד במצרים ויש תקוה לישראל על זה ואולם בעבור זאת יש רמז בתיבת מצה מלשון מצותא כלומר הגלות מטעם מחלוק' יוסף ואחיו ואם כן בא מועד צאתם: ", + "מרור מר למתוק להמתיק טעם תשיעי לצאתם בפרק הזה כי לא שלם מספר ת\"ל שנה יען שהמצריים חבלו בישראל נזיקין וחבלות שהיו כמה בעלי מומין מעבודת פרך ורוב דוחקם בבנין פתום וכו' והוזקו בגופם איכא בינייהו סמוי' מן העי\"ן חסר עינין או שבר יד או שבר רגל ונגד פניהם ושאר הגוף הוכו בתמרור העבודה קשה ונתחייבו המצרים לישראל בושת צער ריפוי נזק ואמטו להכי הם יקחו חלקם ונגרע מעבודת' ארבעה חלקי השעבוד כל קבל צער ריפוי בשת נזק וחומש מת\"ל שהם פ\"ו שנה נשתעבדו מלידת מרים וארבע ידות הנשארות נוכו משעבודם. וזהו רמז מרור שמררו חיינו ולדידן חבי\"ל לן וחבלו בנו בביטול אברים ומכות ובמרורות נאנח הוא הדבר שהוציאנו ממצרים בעת ההיא: ", + "כורך כריך ותני יטמין ברמ\"ז טעם עשירי לצאת בזמן ההוא כי שני הגלות לא היו בארץ מצרים לבד אלא מזמן האבות התחיל הגלות כמו ששינו הזקנים לתלמי שכתבו בארץ מצרים ובשאר ארצות מושב בני ישראל ת\"ל שנה וזהו רמז כורך כי למען תספ\"ר חשבון הגלות כורך כלומר תהיה כורך שאר ארצות אשר גרו ונצטערו ולך תעלה חשבון נקי ובר: ", + "שלחן סמכינן אתכא טעם אחד עשר זכר ליציאת מצרים בחצי זמנם להיות כי ענו אותם בפרישות דרך ארץ והם תפסו השיטה ועבדום וענו אותם בעינוי דרך ארץ וא\"כ אינם בענוי עבודת פרך דחד עינוי אמר רחמנא ולא תרי עינויי והן ברשען נקטי תרתי עבוד פרישת ד\"א והפליאו בעלילותם ובתועבותם משום אפרושי וכל מגמתם לדרוש מיעוט אחר מיעוט וכמה טצדקי עבוד גזרת המילדות גזרת כל הבן הילוד לעכבם חוץ לביתם שימהרו להשכים לעבודת' וגזרו על הנשים שלא ירחצו ונתנו עול שעבודם על הנשים וכהנה רבות אשר עוצם מחשבתם להפרישם מנשותיהם ולא סגי להו בעינוי זה עניי\"ן נשי וגברי. אלא עוד יוסיפו סרה בעינוי קושי השעבוד וזוהי שקשה ככובד אבן מעמסה נתן יעקב למשיסה וימררו את חייהם בחומר ובלבנים וכו' ומאחר שעשו שני עינויים שתים שלא כהלכתן ומוספין שלא כסדרן א\"כ שני גלותם יחשבו אף הם לכפל שנים וכל זה רמוז בתיבת שלחן כינוי לאשה כמ\"ש שלחן ערכתי לו. כלומר אל תתמה על החפץ בצאת ישראל ממצרים בו בפרק ומיגד ימי הגלות פטמה לחצאין לז\"א שלחן זו אשה הוא הלחם נוטל את הטבלא לענות נפש וזה עינוי אחד שסבלו ועל כן כל יום מהגלות חשוב כאלו יומי' יעמוד ויושע ה' את ישראל: ", + "עורך תיב\"ה סגיא העמדה והערכה טעם שנים עשרה על גאולתם לפני מלאת מספר שני גזרתם. והוא כמ\"ש כת הקודמין כי חק נתן אדוני הארץ מטעם המלך וגדוליו וישם אותה יוסף לחק שהחמישית למלך וארבע ידות להם וכפי נימוס וחק הזה עדות ביהוסף שמו אשר כלכלם והחיים היה להם להשתעבד בישראל חמישית היום וארבעת רבעיהם יהיה להם לכל צרכיהם אבל פרעה הרשע לא ידע את יוסף ועמו הרשעים הושוו כלן לרעה לשעבדם תדיר כל היום וגם בלילה על כן את עניים ויגיע כפם ראה אלהים ויוכח לנכות שני שעבודם והן נגרע ד' חלקים משעבודם ולא עבדו אלא פ\"ו שנה חומש מת\"ל שנה כי באותם השנים אשר היה להם לעבוד חמישית היום ועבדו כל חמשת חלקי היום א\"כ לפי חק יוסף עבדו חמשה פעמים פ\"ו שנה והם ת\"ל. וזה רמז עורך כל שבערכין נדון לפי כבודו של יוסף השליט ומחיה את כולם ואחר פרשת ערכין להעריך שנות השעבוד ולחלקם לה' חלקים אז תמצא קורת רוח ושנות מספר יאתיו ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו ובני ישראל יוצאים ביד רמה: ", + "צפון מסתרים שמו צפנת פענח וטעמו טעם לשבח טעם שלש עשרה על יציאתם הנה מהרה עד שלא השלימו ולא מטת גזרת עילאה לשבת ת\"ל שנה והם דברי הגאון הרמ\"ע זלה\"ה ושאר מפרשים כי יען אלו נתעכבו במצרים המה יאבדו כי יפול הנופל במצולת הקליפות שעריה שוממים ולא יזכר שם ישראל עוד ח\"ו לכן הוציאנו ממצרים ושארית הגלות אלו הן הגולין בד' גליות אשר יוציאם ואשר יבי\"אם (ר\"ת יגלו בבל יון אדום מדי) וזה רמז המצה האמצעית הרומזת לשעבוד לחם עוני שאנו חולקין אותה וחציה יותן בין שתי המצות וחציה שומרים אותה לחכימיא ברמיזא כי חצי הגלות היה במצרים ויען כי לא שהינו עוד שם זכינו לעבוד ה' משא משך האבות אשר אליהם ירמזו הג' מצות בכללן ולכן אנו מניחין חציה בין השתים לרמוז כי מה שלא ישבנו שם אלא חצי הזמן היה לסיבת שנמשך לעבוד ה' כאבות: וחצי המצה לחם עוני הרומזת לשעבוד אנו שומרין אותה לומר כי החצי גלות נשמר לימים עוד הולך על ארבע גליות וזה רמז בתיבת צפון לומר אל יקשה בעיניך על שארית שני הגלות הנשארים כי הדבר שמור וצפון לדור אחרון בנים יולדו העתידים עורר לויי\"תן בגלותן לארבעתן לעומתן שלא הוציאו שנתן במצרים להוציאן מטומאתן כהלכתן: ", + "ועוד יש לרמוז טעם ארבע עשרה בפרוץ המצה האמצעית ולשמור חציה כי הני תלתא מצות רמז לאבות זה אמצעית רומזת ליצחק ואמרו רז\"ל הביאו בספר אמרי נועם פ' וארא כי בזכות יצחק נגאלנו ממצרים שנתרצה לתת אות ש' משמו ישחק ולקח תמורתה צד\"י ולכן ישבנו רד\"ו שנה לבד כהפרש שיש בין אות שין לאות צדי וזה רמוז בתיבת ואר\"א גי' יצחק שבזכותו נגאלנו עכ\"ד ואמרו בשבת דלעתיד יצחק אבינו ימליץ טוב בעדנו והיינו דכתיב כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו ע\"ש באורך ולרמוז זה לחלק יצאת המצה האמצעית הרומזת ליצחק וחציה נתון בין השלמות להורות דמה שלא ישבנו כי אם חצי הזמן היה בזכות יצחק שנתרצה לתת אות שי\"ן משמו וחצי המצה צפונה ומשומרת לרמוז כי זכות יצחק עומדת לנו לעתיד ותשחק ליום אחרון שהוא יעמוד מלאך מליץ טוב בעדנו להפיץ ולהדיח חטאתנו כמשז\"ל וטעם זה יש לו יחס לתיבת יחץ: ", + "ברך יש לרמוז טעם חמש עשרה על אשר זריז קדים אלהינו מרחם לדלג על הקץ והוא דאמרו פ' ג' שאכלו רבי אליעזר שחרר עבדו בעבור שיצטרף לעשרה ואע\"ג דאיכא לעולם בהם תעבודו אתיא מצוה דרבים להתפלל ולברך לה' ודחי לעולם בהם תעבודו. וה\"ה הכא בשגם יש ועבדום וענו אותם ת' שנה מ\"מ לזכות ישראל רבים לעבוד ולברך שם ה' נדחה ועבדום וכו' כי אלו שהינו עוד מעט שוב לא היה מקום לברך לה' כי היו נטמעים ח\"ו והוא רמז ברך כי מטעם ברך לברך ולעבוד ה' הוציאנו ממצרים טרם הזמן: ", + "הלל השבח השביח ורמז טעם שש עשרה והאחרון הכביד לפליטת בית ישראל לכבוד ולתפארת כמשז\"ל שהשכינה כביכול אתם עמם והיא השלימות המנין וזה רמוז בתיבת ה\"לל גימטריא אדנ\"י שכינת עוזנו מלכות שמים היא שעמדה לאבותינו ולנו כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל: ", + "נרצה שם רמז טוב טעם מ\"ש המפרשים שהיו צריכים לישב ת\"ל שנה כמנין ה' פעמים שם אלהי\"ם וישבו פ\"ו שנה כמנין שם אחד של אלהים והארבע שמות נהפכו לרחמים והם ד' לשונות של גאולה וכנגדן אנו אוכלים ד' זתים של מצה ואנו שותים ארבעה כוסות ונשארו שמ\"ד מת\"ל כי כאשר נוציא פ\"ו מחשבון ת\"ל ישארו שמ\"ד וזה כונת אומרם ז\"ל שאמר הקב\"ה למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גאלם כי עדיין נשארו שמ\"ד שני גלות ואתה מש\"ה בתוספת אות מהקדושה ולכן אתה דוקא גואלם וז\"ש וזה לך האו\"ת כי אנכי שלחתיך הכונה האות היתר על שמ\"ד והרב לב אריה פ' וארא הביא הקדמה זו באורך וברוחב ע\"ש. גם הרב תורת חיים בחידושי חולין דף צ\"א האריך בזה אך הוא ז\"ל כתב כי השמ\"ד שנים הנשארים יהיו בד' מלכיות וזה וכי השמ\"ד תשמדון שנשארו שמ\"ד שנים מגזרת ת\"ל שנה ע\"ש באורך וברוחב: ", + "ולפי האמור יש לרמוז כי תיבת שמ\"ד ר\"ת שעבוד ד' מלכיות כי באו להשלים חסרון שמ\"ד שני הגלות וס\"ת שעבוד ארבע מלכיות תדע לרמוז מ\"ש הקב\"ה לאברהם אע\"ה ידוע תדע שאני גואלם כמשז\"ל. ובזה יש לתת טעם למשז\"ל פ\"ק דבתרא אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ ורבנן ניצולין והענין כי כל ת\"ח מופלא בדורו יש בו ניצוץ משה רבינו ע\"ה וז\"ש משה שפיר קאמר וכמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל: ומכאן תוכחת מוסר לשרי ישראל אשר איזה מהם לא אכפת להו אף מחכם גדול בדורו וידעו כי אם החכם ההוא גדול בתורה ובמעשי' טובים ופורש מתענוגות בני אדם והיה אך עסו\"ק בתורת ה' חפצו ידעו נאמנה כי ניצוץ משה רבינו ע\"ה בקרבו אור בו אליו ישגיחו אליו יתבוננו להטות אזן לדברי תוכחתו וכאשר היינו עם משה נהיה עמו. ונחזור לכונתנו כי הפורענות הוא שמ\"ד משני הגלות הנותרים כמנין שמ\"ד והחכם יש בו ניצוץ מש\"ה אחד יותר לבטל ולינצל מן השמ\"ד והטיבו אשר דברו אין פורענות בא אלא בשביל עמי הארץ. ובחון לשון הזהב שאמרו במציעא דף פ\"ו רבה ב\"נ אגב שמדא נח נפשיה כלומר דלא נח נפשיה מהשמ\"ד רק אגב שמדא נח נפשיה מסיבה אחרת דאצטריכו ליה במתיבתא דרקיעא ומיהו מזליה חזי דבשמד תנוח נפשו ומש\"ה ערק רבה בהדי רב יוסף מפולמוסא בחולין דף מ\"ו כמש\"ל בלימוד ב' אבל לפי האמת משום שמ\"ד לא נח נפשיה כי היה בו ניצוץ משה רבינו המתלבש בכל חכם מופלא הלומד תורה לשמ\"ה אותיות למש\"ה: ", + "ולדעת הרבנים שהביא הרב לב אריה שד' פעמי' אלהים נהפכו לרחמים בזכות מש\"ה רבינו ע\"ה אשר לו אחד יותר על שמ\"ד והוא היה צריך שיגאלם דוקא כי זכותו אלים לאפקועי ולמתק ד' אלהים גי' שמ\"ד בכח שמו הקדוש היתר על שמ\"ד אחד כאמור הנה מה טוב רמז נכון בתיבת נרצה כי כבר רצה האלהים כלומר שנתמתקו שמות אלהים בשפע הרצון והיו לד' שמות הוי\"ה שמות רחמים וכן נרצה גימטריא רצו\"ן עם הכולל. ועוד כי נרצ\"ה גימטריא מש\"ה אחד יתר על שמ\"ד שהם ד' אלהים אשר נתמתקו ועלו רצו\"ן רחמים גדולים בזכות מש\"ה גימטריא נרצ\"ה: ", + "עוד יש לרמוז בתיבת נרצה הגאולה העתידה אשר ברחמיו יגאלנו גאולת עולם לכבוד שמו היא שכינת עוזו אשר בעון פשענו שולחה אמנו והיא יחיש הגאולה ועמה נפוק לשלם וירחמנו עושנו. וכמ\"ש בזהר הקדוש על פסוק לא מאסתים ולא געלתים לכלת\"ם ובכמה דוכתי וזה רמז הלל נרצה כי בעבור השכינה גי' הלל שהוא שם אדני כמש\"ל נרצה עון עדת ישראל נושע בה' תשועת עולמים. גם נרצה גימ' נוצ\"ר כי הוא נוצר חסד וזוכר חסדי אבות ובכן הן ישלח משיח לישראל ויצא חוטר מגזע ישי ונצר (הגימטריא נרצ\"ה עם הכולל) משרשיו יפרה ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן וכן יהי רצו\"ן גימטריא נרצה: ", + "רמז שני חזינא בהאי סימנא טבא. קדש ורחץ הנה זה בא. רמז לסדר בעל תשובה. יראה וירצה בסוד קדושים רבה: ", + "קדש יחוה דעת אשר השריש הקדוש רבינו יונה זצ\"ל בשערי תשובה הן הן שערי צדק לפקוח עינים עורות והיו למאורות ושם נאמר כי הבעל תשובה לא ימהר יחיש לקבל סיגופים ותעניות ביום טהרתו אשר נשאו לבו לעשות תשובה כי לא זו הדרך הנכון רק ראשית בכורי כל יעזוב רשע דרכו ויפרוש ממעשיו הרעים ויתנהג בזה זמן רב עד אשר יראה בעיניו כי שלט ביצרו ופירש פרישות גמורה מחטאתו אשר חטא ואחר זה יתקן אשר עיות זאת לפנים בסיגופים ותעניות כאשר יוכל שאת וה' יגמור בעדו ע\"ש באורך. ודבריו הקדושים הם קילורית לעין הלא תראה כמה בני אדם עושים הפסקו' של ששת ימים וליליהון והוא דבר מפורס' ובפרט בימי השובבי' רבו הפוסקי\"ם למאות ובמשך ההפסקה יום ולילה לא יחשו לקרות ולשנות ויש מהם בשק ואפר וטבילות וכיוצא משפ\"ר חסידים אשריהם ואשרי חלקם. ואולם לאשר קודם ההפסקה לא נתנו לב לחפש ולפשפש בחטאתיו ומדותיו ומשאו ומתנו והרהורי לבו ולפרוש מהן זמן רב. לכן יש איזה מהם שתכף ביום ש\"ק אחר ההפסקה או ביום ראשון שאחריו ראשון לחשבון עונות חוזר להנהגתו ומדותיו וכיוצא כאשר היה לפני ההפסקה: ולא עוד אלא אשר סמוך לבו לא יירא לומר כבר נתכפרו עונותי בהפסקה כי קדוש אני וכקטן שנולד. ואם אחטא עתה לתקופת השנה הנה אנכי מגדולי הפוסקים לכלה הפשע ולהתם החטאת ולא ידעו ולא יבינו כי ההפסקה והסיגופים אין בם מועיל לעבירות שבין אדם לחבירו ואם גזל בידו גם תפלתו תועבה ואפילו בדברים אם חטא לחבירו אינו נמחל עד שיפייסנו. ואשר ישען בגלולי אשמותיו כל השנה ונסמך על ההפסקה הרי זה כאומר אחטא ואשוב וכו'.", + "ושמעתי ממגידי אמת כי יש אשר נכשל אחר ההפסקה בעבירה חמורה שהיה עושה קודם. וגם ביום הששי של ההפסקה יש אשר נתכעס כעס גדול שכמעט טרפה נפשו באפו וח\"ו אין דברינו על השרידים אשר ה' קורא שלמים וכן רבים לא תהא כזאת חלילה וחס רק על איזה פרטי מהמון העם אשר נפשו חשקה לטוב ונמסר למיתה על ידי ההפסקה. אך למחסור כי לא ידע דרכי התשובה כי צדקו מאד דברי רבינו יונה זצ\"ל שהיה צריך אשר נשאו לבו לשוב לחפש ולפשפש בחטאות שבו אם בינו לבין המקום כהתרשלות בתפלה וברכות או בכונתם. וכן בקביעות עתים לתורה. וכעס וגאוה והקפדה אם בעבירות שבינו לבין חברו כגזל וענפיו הרבים והחמורים וזלזול חכמים ולשון הרע ושנאה וקנאה ונקימה ונטירה ושקר וליצנות וחנופה וכהנה רבות.", + "והן בעון בדור היתום הזה אין כאן טרחת פשפוש מעשים כי תכף ומיד המצא ימצא כמה וכמה חטאים ועונות כקורת בית הבד ואחרי שיראה בעיניו רוע מעלליו יתחרט וישתדל לפרוש מעט מעט ויתמיד זמן רב להיות פרוש ואז יחפש אם עוד טומאתו בו ממדות הרעות ואסורו' ודיבור אסור וגזל אונאה ואביזרייהו ויפרוש פרש על פני פרש. ואחר אשר עבר עידן ועידנין ומוצא עצמו כי עשה והצליח ויפרו\"ש לרוב אז ישים אליו לבו לתקן אשר עותו זאת לפנים כפי מסת ידו בסיגופים וכדברי רבינו יונה זצ\"ל וזהו הרמז קדש כלומר פרוש כמשז\"ל קדושים תהיו פרושים תהיו כי טרם כל ריש מילין ראשית כל פרוש טעון פרישה הן מחטאות הצבור והיחיד והן מפגם ברית העינים והלשון והמעור והן מהונאת ריע וגזל ועושק וביטול תורה וכיוצא ומדות הרעות הגאוה והכעס והקנאה והתאוה ובקשת הכבוד הן וכיוצא בהן וקדש אותיות שקד כי צריך לפרוש ולשקוד בפרישות זמן רב עד שימצא עצמו פרוש מאהבת ויראת ה' כדחזי. ונמצא כי רמז גדול הוא קד\"ש פרוש שק\"ד בשקידה והתמדה: ", + "ורחץ אחר שישקוד ויתמיד בפרישות כדאמרן אז ורחץ יראה לרחוץ כתמי גלוליו אשר פגם בשרשי נשמתו למעלה ואשר בקרבו ויקבל על עצמו סיגופים ותעניות ככל אשר יוכל שאת וגם רמז שירחץ בדמעות עיניו על מצחו לטהר רשומי חטאתיו אשר נחקקו שם. עוד רמז ורחץ בוי\"ו יתירה לומר שאם עבר עבירה ושנה בה לא די בסיגוף ותקון פעם אחת על כל הפעמים שעבר אלא יעשה התקון פעם אחרת על אשר שנה בחטא ואם עבר כמה פעמים אותה עבירה כתבו חכמי המוסר שיעשה התקון ג' פעמים וסגי אף שעבר כמה פעמים ובשו\"ת נודע ביהודה א\"ח סי' ל\"ה השיג על זה מדין מלקות ששנינו אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה כל היום חייב על כל אחת ואחת ומשמע אף על פעמים רבות וכו' ע\"ש ואין הנדון דומה לראיה דודאי חייב מלקות על כל אחת ואחת כיון דהתרו בו בכל פעם אבל בדורות הללו ודאי איירו בחוטא בלי עדים והתראה ובהא איכא למימר דכשיעשה התקון תלתא זימני סגי ונסלח לו: ", + "ושוב כתב הרב שם דאין התעניות מעכבין ואינם עיקר לתשובה ואין ספק בזמן סנהדרין אף אם שב ועשה תשובת המשקל בדבר הנראה לעינים ואח\"כ באו עדים מלקין או ממיתים אותו אלמא אין התעניות עיקר וצדד בזה והאריך ע\"ש בספרו ומ\"ש דאין ספק וכו' כן הוא מפורש בש\"ס במכות דף י\"ג ע\"ב ובתוספות יבמות סוף דף כ\"ב: ועיקר הטעם והוא דאף דאנו רואים שמקבל עליו סיגופים קשים הושחרו שיניו מפני התעניות מ\"מ כיון שעיקר התשובה הוא בלב דאפשר שהאדם יראה לעינים פרישותו וקדושתו וסיגופיו וזמנין דלבו לא נכון עמו ומעשיו משום יוהרא ובפרט בזמן סנהדרין כשהעדים התרו בו יש לחוש דמיראה עבד לכן מלקין וממיתין אותו כי בוחן לבות אלהים ומי עלה שמים לדעת אם תשובתו אמיתית ולכן אין מועלת תשובה לחייבי מיתות ומלקיות ואינו גזרת הכתוב כמו שצדד הרב הנזכר רק טעם גדול יש בדבר ואין להאריך באן בדברי הרב הנזכר. וכבר במקום אחר עמדנו בעניותנו על חקירה זו דמהש\"ס והרמב\"ם מוכח דבחרטה ועזיבת החטא סגי: ומדברי רבינו האר\"י זצ\"ל שקבל מאליהו הנביא זכור לטוב מוכח דצריך כמה תעניות במספר שמות וכו' ואין כאן מקום לזה ועמ\"ש בקונט' דברים אחדים דרוש ו' ודרוש ז' בס\"ד: ", + "ועוד ירמוז תיבת ורחץ בוי\"ו יתירה דיהיה מושך עצמו ואחרים עמו ויהיה זוכה ומזכה כי תקון גדול יתר מאד הוא מאן דמזכי לחייבא כמו שהאריכו בזהר על כן נאמר ורחץ וי\"ו מוסיף לרבות אחרים עמו: ", + "כרפס הנה זה בא ללמד דעת עיקר גדול ונורא להיות עניו ושפל בעיניו ענוה אמיתית ואשריו למי שזוכה למעלה זו בשלימות מבית ומחוץ תצפנו כי אז\"ל דהוי כמקריב כל הקרבנות ונעשה מרכבה לשכינה והבעל תשובה מאד מאד ירויח אם יקנה הענוה בשלימות שתמיד הוא מקריב קרבנות ואותה הוא מבקש לכפר עונותיו ואם יהיה לו ענוה בעצם בלב ודאי יעביר על מדותיו וכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על פשעיו וזו סגולה נפלאת ובזול גדול בלי טורח והפסד ממון וצער בגופו והאיש הנלבב ישתדל מאד לקנות מדה זו יקרה היא מפנינים להעביר על מדותיו ואל אלהינו ירבה לסלוח פשעיו וביותר צריך הבעל תשובה ליזהר בזה ונסלח לו: ובכלל הדבר שלא ידקדק על בני ביתו ומשרתיו כל כך שאם ככה יעשה לדקדק על משרתיו שלא לוותר להם על מעט שעשו שלא כרצונו מה יעשה כי יקום אל שהוא עבדו הגמור בגופו ונפשו והוא הבורא הוא היוצר והשפיע לו עושר וכבוד והוא מתרשל מאד מאד בעבודתו אז יאמרו בשמים הלא אתה הפלאת לדקדק על משרתיך אף כי מעט הם חייבים לך ואין אתה אדון עליהם תדיר רק אם שכיר הוא בא בשכרו. ומה תענה אתה אשר השלכת אחרי גווך אדונך באמת ואדוני האדונים אדון ורבון כל העולמים: וכמשפטך אתה חרצת כי אף כי יש הבדל בינך וחיובך לבורא לבין משרתך וחיובו אליך הבדל עצום ורב מה שאין הפה יכולה לדבר מ\"מ כפי דקדוקי עניות אשר דקדקת על משרתיך כה יעשה לך. ולכן יתעורר מי שיש לו לב להעביר על מדותיו עם בני ביתו ומשרתיו ולא יהיה לו לפוקה ולמכשול בדיני שמים ובפרט הבעל תשובה צריך שיקבע הענו' והשפלות באמת בלבבו וזה רמז כרפס שהוא ירק רך ללמד שיחשיב עצמו כירק עשב שפל ואפל דבזמן מועט הלא הוא כמ\"ש יבש חציר ועוד כרפס קרי ביה כרפש שיהיה נבזה בעיניו נמאס כרפש וטיט וזוכה לכל המעלות האמורות ויותר מהמ' כמפורש בדברי רז\"ל וספרי המוסר מלאים זיו מפיקים האירו ברקים: ", + "ועוד יש לרמוז כי תיבת כרפס הוא אות רי\"ש ואותיות כסף רמז כי עם ריש שהוא עני ורש יתן לו כסף שיעשה צדקה לעני כי הוא תקון גדול לבעל תשובה כי הצדקה מכפרת גם על המזיד כמשז\"ל ועוד שבכל פרוטה ופרוטה מיחד השם המיוחד הוי\"ה כמ\"ש גורי האר\"י זצ\"ל וצדקה תציל ממות נפשו ואין הסט\"א שולט במצות הצדקה ורבו כמו רבו מעלותיה נכבדות מדובר בה כמפורסם וכאשר אף אנן בעניותין אתרחי\"ש לן בקונטרוסינו בס\"ד: ", + "יחץ ירמוז לקום בחצות לילה להתאונן על חרבן הבית ולעסוק בתורה וכמעט ספר הזוהר הקדוש מלא מאד מזה להגדיל ענין זה והתועליות הנמשכות לעושה מצוה זו וכבר הרב הקדוש מהר\"ר אליהו די וידאש זצ\"ל בספריו הקדושים ראשית חכמה ותוצאות חיים האריך מאד מאד בזה ובספר חדש שפקפק בזה אין להשגיח בו. ואל זה רמז יחץ ליזהר בקימת חצות אשרי כל חוצ\"י ה' אמר אליו בני אתה וכאב את בן ירצה: ", + "מגיד רמוז על האר\"ש להזהיר על עסק התורה כי היא בית חיינו וזהו מגיד בהוה כי בעל תשובה יגיד יחזה בתורה תדיר ועל ידי התורה מתבטל היצה\"ר כמשז\"ל והיא מכפרת כקרבנות והתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא ומי ימלל גבורות לימודי ה' ואשריו לעוסק בתורה לשמה וכבר מפורש בפרק קנין תורה נפלאות מתורתינו הקדושה ואין הפה גומר שאין גדולי האר\"ש מביאין את המוגמ\"ר: ", + "ועוד אפשר לרמוז כי תיבת מגיד פירושה כמו נהר די נור נגד ונפק ונגד לשון המשכה והכונה להזהיר לשב שיהיה ממשיך עניניו הטובים ולא יהיה להם הפסק ויתמיד יעמיד סדר קדושה בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח ולא יפסיק בהם שאם יפסיק מאד יקשה עליו לחזור ולנהוג כמנהגו. ועוד ירמוז מגיד ממשיך שיכוין להמשיך עליו קדושה מן השמים:", + "רחצה יורה דעה להיות מארי דחושבנא ולילה ללילה יבא חשבון מעשה וסדר היום שעבר לאט לאט ואם המצא ימצא שנתרשל בעבודה או איזה חטא תכף ישוב ויכוין לרחוץ אותו הפגם מיד עד שלא יעלה קרום ויוסיף עליו ואז יותר קשה להעביר הכתם לזה רחצה מקור שישתדל לרחוץ תדיר דבר קטון או גדול:", + "מוציא אזהרה שמענו שכל כונתו בתורה ומצות וסיגופים יהיה להיות מוציא לאור ניצוצות הקדושה הנטמעים בין הקליפות בכלל ופרט. ומוציא משמע לעבר עתיד והוה וזה כל פרי להוציא בלעם מפיהם ולחבר הקדושה כאשר היתה באמנה:", + "מצה ילמד דע' שלא ידקדק באכילתו וגם יהיה בחפזון כדרך המצה שלא הספיק בצקם להחמיץ וגם הוא לחם עוני והוא רמז ליצר הטוב וזה עיקר גדול שלא להתענג באכילה ושתיה כי אין יצה\"ר מצוי אלא מתוך אכילה ושתיה ואמרו רז\"ל והביאוהו התוספות פ' הנושא עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו: והוא פלא אמנם נראה דהטעם דכיון דהמעדנים הן הם מהסט\"א כמ\"ש בזוהר הקדוש וגם אמרו רז\"ל דבקבר כריסו נבקעת ואומרים לו טול מה שבחרת. וכבר כתוב בס' המגיד דמרן ז\"ל שתה מים יותר מהרגלו ואמר לו המגיד שהרבה היצר הרע ע\"ש ואוי לאזנים שכך שומעות אם על שתיית מים יותר מהרגלו הרבה היצה\"ר מה יעשה הממלא גרונו יין ומעדני מלך ובודאי אם אין אדם מכלכל דבריו כדי לעשות כלכו\"ל אותם המעדנים אשר אתם זונים הם מהסט\"א ונעשו אבריו ממש והוא נמנע שיכנסו דברי תורה בגוף בנוי מהסט\"א.", + "והוו תרתי דסתרן כי התורה נקראת לחם מן השמים לחם קדש והוא מלי כריסיה לחם הקלוקל מהסט\"א ולזה אין מקום ליכנס לחם קדש בגוף נעשה ונגמר מלחם מגואל ומשו\"ה אמרו שקודם שיתפלל שתכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו והיה כראותו שגופו טהור כלי מחזיק התורה יתפלל שיכנסו ד\"ת לתוך גופו. ובזוהר הקדוש קראו שם למצה מיכלא וזהו רמז בתיבת מצה שתהיה אכילתו מיכלא דאסוותא לרפואת גופו וקיום הנפש כדי שלא ליתן מבוא ליצה\"ר וגונדא דילה כי הסט\"א וחלקיה בכלכל\"ה מתחילין והיה האיש אשר יסבור סברת הכרס ויגע בעשר אצבעותיו שתי ידות לכר\"ס קופרא טבא לפומא כסא טבא לפומי' שם ינוחו הסט\"א והיצה\"ר כי הוא חלקם ויבן לו בית בתי הנפש באבנים המנוגעות ומי המרים. וזה רמז הכתוב כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם הכונה כל הולך על גחון כי הולך הוא אחר בטנו זה סי' רע כי מזה יבא לניאוף דמאחר דאבריו נעשו מהסט\"א מאכילה אסורה זו יכנס לפני ולפנים לעריות המכונות בשם אכילה וז\"ש עד כל מרבה רגלים כינוי כמ\"ש רד לביתך ורחוץ רגלך וזה מרבה רגלים רבים: ולכן אנכי מצוך לכל השרץ השורץ כלו' בניו ובנותיו לא תאכלום לא תזדווגו עמהם כי הם מהסט\"א כי זרעו שקץ כמשז\"ל הם שרץ ונשותיהם שקץ ועל בנותיהם וכו': ", + "ואני שמעתי מפי מגידי אמת שבזמן הרב הגדול קדוש יאמר לו מלומד בנסים כמהר\"ר יוסף קובו זצ\"ל כשבתו על כסא מלכותו בשלוניקי איש אחד צנוע אמרו שהיה לו מגיד ומגלה רזין והלכו אצלו מגדולי ישראל רבני העיר המה ראו כן תמהו שהיה אומר סודות ונסתרות והן קדם לא הוה בר הכי כלל והגיע השמועה להרב הגדול הנז' מפום רבנן וכה ענם צאו וראו כיצד איש זה מתנהג באכילה ושתיה והשיבוהו ידענו שהוא אוכל הרבה יותר משאר בני אדם והשיב הרב הגדול הנז' אם כן אין צריך בדיקה וחיפוש פומיה מחכים עלוהי כי הוא מהסט\"א דהקדושה אינו שורה באדם שאוכל הרבה ואני גוזר ששום אחד לא ילך אצלו וכך הי' דפירשו ממנו ונתגלה דהי' מהסט\"א ומאחר עלות כל הדברי' אשר ראו עיניך ודאי נאה לבעל תשובה למעט באכילתו ואף אותו המעט לא יקפיד עליו שיהיה עולה על שלחן מלכים כי אם הלחם אשר הוא אוכל לקיום הנפש כי צדיק אוכל לשובע נפשו: ", + "ועוד רמז בתיבות מוציא מצה תקון גדול לשב דכלפי אשר בעון פשעו גרם פירוד ח\"ו למדת השלום עתה ירבה שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו וישתדל משום איקרובי לב ולב קרבו\"ת יחפצו וזה שמו אשר יקראו מוציא מצה לשון מצותא מחלוקת כמ\"ש בזהר הקדוש פ' פנחס דף רנ\"א ע\"ב כי הוא יוציא כלה גרש יגרש המחלוקת ישקיט ריב וידבר שלום: ", + "מרור יוסיף אומץ כי אחר כל אלה הדברים אשר עשה לא יבטח כי כבר רצה האלהים את מעשיו ושמח בלבו אשר תקן מעוותו וקבץ פזוריו והשיב נדחיו. אין זאת רק במרירות יאנח על אשר הכעיס את מלך מלכי המלכים הקב\"ה ויצא מרשות הגבוה כמה זמן וזה רמז מרור לומר כי מר יגע אל לבו בהוה ויקיים וחטאתי נגדי תמיד ואל יתן דומי לו מריר לביה כחסא. ובחו\"ס יעמוד מבקש מטו אל אלהינו כי ירבה לסלוח וכמ\"ש אדונינו דוד הע\"ה כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד אף שהוא לא חטא כמשז\"ל והפליג לסגף עצמו ברכיו כשלו מצום וקבל יסורין וכהנה רבות מלבד עוסקו בתורה יומם ולילה ולא ישן שיתין נשמי ועשותו משפט וצדק כו' עכ\"ז אמר וחטאתי נגדי תמיד: ", + "כורך יעיר אזן לחבר ולכרוך קדושה אחר קדושה לחבר יום לליל' ולילה ליום בתורה ובמצות לתקן מדת הימים אף לילות ולחבר הדודים יחדיו וילך מחיל אל חיל מבית הכנסת לבית המדרש ומבית המדרש לבקר חולים וכיוצא באופן כי יחבר התורה והמצוה כאד' הכורך דבר בדבר גם הוא יחבר תורה שבכתב עם תורה של בעל פה והיו לאחדים גם יכרוך עמו אחרים מיכרך בהו ועסיק באורייתא וזה רמז כורך לגדל ולחזק ולכרוך קדושה עם קדושה תורה ומצוה יום ולילה הוא ואחרים להאיר על הארץ ולדרים וישת לו הדרי\"ם לדור דורים: ", + "שלחן אזהרתיה מהכא לעטר השלחן בדברי תורה ועניים מרודים ולומדי תורה יביא בית והיו בסומכי שלחנו כי זוהי אחת המיוחדת שבכפרות ויהיה שלחנו מזבח כפרה וכמו שאמרו בזהר הקדוש שלחן דבר נש מכפר על כל חוביו והיה השלחן שלחן גבוה ואמרו פ\"ק דברכות אמר ר' יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין ויליף לה מדכתיב עובר עלינו תמיד. ועל ידי שמחזיק לומדי התורה מחזיק ברכים דקדוש' ומקצץ רגלי הנחש כמשז\"ל. והרמז שלחן אותיות לנחש כי השלחן מגן ומועיל לנחש שלא ישכנו ועי\"ז מתקן נה\"י ומחברם אל המלכות יחדיו יהיו תמים והרמז כי שלחן בגימטריא ברכי יוסף שהם נה\"י ושלחן מלכות. ויתחברו הדודים יחדיו ומשם יצא שפע רב כי שם ציוה את הברכה אדהכי והכי תפרה ישב לעבור על פשע והשפיע בצחצחות נפשו: ", + "עורך רומז על הארש שבסיגופיו ותעניותיו יעריך ערך לחם ודמי סעודתו שהיה לו לאכול בימי הצומו' ויתננו לעניים וכמשז\"ל כי תענית אותיות תת עני ואמרו אגרא דתעניתא צדקתא. ואפשר לרמוז כי בתיבת תענית תיבת עני באמצע תיבת תת לרמוז שצריך לתת לעני לפני התענית ואחריו לפני התענית כדי שיקובל תפלתו על ידי הצדקה כמ\"ש אני בצדק אחזה פניך ואחריו לו יהיה כן דמי סעודתו עוד אפשר דאף אם נגזרה עליו גזרת מות וזה רמ\"ז ת' ראשונה דתענית תיו תמות הנה בתעניתו וצדקתו תהיה תיו תחיה וצדקה תציל ממות: וזהו הרמז שלחן עורך להעריך דמי סעודתו ולחלקם ביעקב הדלים ואומללים וכמשז\"ל שהיה עושה דוד הע\"ה כמש\"ה ואני בעניי הכינותי: ", + "עוד אפשר לרמוז מרור כורך שלחן עורך זכור יזכור כי בעונותינו חרב בית המקדש ושלחנו מלא ושלחן גבוה ריקם והכל על רוב פשעינו וכמ\"ש בזהר הקדוש דחיובא רמיא לזכור על שלחנו חרבן בה\"מ וזה הרמז מרור כורך יתמרמר מאד כשכורך מלשון כרכי רפתא כי אדם להבל שלחן עורך ושלחן רבו ריקם: ", + "צפון אזהרה שמענו לבעל תשובה כי כל עניני תשובתו יהיה צפונים ונסתרים שלא ידעם אדם שאם כה יעשה יענש מלמעלה. ויתגאה בשבח שקבצו. ולבסוף יעשה משום יוהרא. ועוד שישלוט עין הרע בלימודו ועניניו כי אין הברכה שורה אלא בסמוי מן העין. ושמעתי על מהר\"ר יעקב כולי זצ\"ל המזכה את הרבים בספר מעם לועז שהיה שרוי בהפסקת ג' ימים ויום הג' לעת ערב אחר חצות הוצרך ללכת לבית אדם אחד. וכיבדוהו בכוס משקה הקאפ\"י וכדי שלא לפרסם מעשיו שתה הקאפ\"י ויודע הדבר אח\"כ מבני ביתו. וזהו הרמז צפון: ", + "ברך רומז שישתדל שניצוצי תורתו ומצותיו הצפונים ביד סט\"א יעלה גם עלה אל מקום הקדש הברכה העליונה במסילת שדה אשר ברכו ה' כי זה כל פרי התשובה והוא משמעות תיבת תשובה להשיב נדחיו עוד ישובו לעלות ולראות ויצאו מכלל ארור להתברך בשם ה' וזהו צפון ברך: ", + "הלל ירמוז דמתנאי העבודה לקבל הכל בשמחה וכמ\"ש חייב האדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה ואמרו בש\"ס לא צריכא אלא לקבלינהו בשמחה ומייתי לה מקראי חסד ומשפט אשירה באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר. ואמרו דנחום איש גם זו נקרא על שהיה אומר על הכל גם זו לטוב. ור\"ע פ' הרואה היה אומר כל דעביד רחמנ' לטב עביד ואמרו אם קבל היסורין מאהבה יראה זרע יאריך ימים ותלמודו מצליח בידו. וזהו רמז הלל כי על כל הבא לו הן לטוב הן למוטב יקבל בשמחה כמו שעשו השלמים האלה. ובראשם המלך החסיד דהע\"ה בברחו מפני אבשלום ושאול הן בעודנו בעת סכנת מות שר לו נאמר וידבר דוד את דברי השירה. ואם כה יעשה הלל נרצה ודאי דגם מדת הדין מרוצה ממנו כי הוא מקבל היסורין באהבה ועל ידי זה מתמתקין הדינים הקשים והרפים והגבורות החזקות באו אל קרבנה אהבת חסד וזה כל פרי מקבל היסורין באהבה כי היסורין המה באו ממד' הדין והגבורות ובקבלתו באהבה שהוא מדת החסד מתמתק הכל ועולה למעלה למעלה ועל כן בא בשכרו יראה זרע יאריך ימים בני חיי ומזוני דאי לית מזוני אריכות ימים לתקלה אלא ודאי חם תרין דאינון תלתא בני חיי ומזוני דבמזלא תליין גם תלמודו מצליח בידו שיושפע לו ממקום הזכירה זכו\"ר אל תשכ\"ח אדהכי והכי נקי יהיה לביתו בתי הנפש רצוי ומקובל וזהו הלל נרצה: ", + "עוד אפשר לרמוז כי הלל גי' אדני שכינת עוזנו שם רמז שכל התורה והמצוה יהיה כונתו לעשות עילוי לשכינה ולחברה עם דודה וזה יהיה מגמתו בכל דבריו ועניניו וכמ\"ש וכל מעשיך יהיו לשם שמים: ", + "נרצה אפשר לרמוז דאחר שיקנה כל מעלות המדות ישתדל מאד שלא די להעביר על מדותיו כי המעביר מרגיש בקפידא ומעביר וגם אפשר דמצאה הקפידא מקום לנוח כמו רגע או רגעים או שעות ואח\"כ מעביר על מדותיו: אך יש מעלה גדולה יתר על כן דאין לקפידא מקום לנוח כלל אפי' רגע כי באשר יכעיסוהו כבר נרצה לשעבר קודם הכעס לומר שאין חיילות כלל להקפדה וכעס כי נרצה הוא מקדם קדמתה והוא עיקר גדול: ", + "רמז שלישי בו תרמו\"ז הסדר הזה מעשה ידי יוצ\"ר נאמן בבריתו וקים. המכה בעברתו עשר מכות על הנהר בעים. ורמז קריעת ים סוף ושירת הים: ", + "קדש זה יצא ראשונה רמז למכת בכורות אשר בה התרה ראשית כל ועם היותה אחרונה היתה לראש פינה ולהגיד גדולתו ית' שאינו מסתיר מעשיו כמלך ב\"ו אך כביכול מגיד מראשית אחרית וכמשז\"ל דכתיב הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה. הנה כי כן תיבת קדש למכת בכורות רומזת כמ\"ש קדש לי כל בכור פטר כל רחם וכו' ולכן קדש רמז לבכורות: ", + "ורחץ ירמוז למכת דם שאמרו ז\"ל שדם הביא עליהם על שלא היו מניחים לנשותיהם של ישראל לטבול בנהר לפיכך הפך הקב\"ה את כל מימיהם לדם כמשז\"ל בילקוט פ' וארא משם תנא דבי אליהו. ובכן ולך תעלה ורחץ כנגד מה שמנעו לנשים ליטהר וזאת היתה סיבה הד\"ם כי יקריב על כל מים: ", + "כרפס ירמוז למכות ברד ארבה כמשז\"ל בילקוט ברד מפני מה ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים לפיכך הביא עליהם ברד ושבר כל מה שנטעו ישראל. ארבה מפני מה ששמו את ישראל נוטעי חטים ושעורים ופול ועדשים וכל מיני קטנית לפיכך הביא עליהם ארבה ואכל כל מה שזרעו ישראל והנה כי כן בא רמז למכות ברד ארבה בכרפס כי הוא ירק עשב מכלל אשר העבידו את ישראל לנטוע שבגללן באו מכות ברד ארבה. ובחרו בכרפס להיות שם רמז ס' רבוא ישראל שנשתעבדו בעבוד' פרך כי הוא אותיות ס' פרך כמשז\"ל: ", + "יחץ ירמוז למכת הערוב שאמרו ז\"ל בילקוט היה למצרי עשרה בנים ואמר לישראל שיוליכם לשוק והיה הארי בא ונוטל אחד והזאב א' והדוב א' והנמר א' והיה נכנס אצל המצרי לבדו ומצרי אומר לו היכן הם בני אומר לו ישראל שב ואני עושה לך חשבון נטל הארי א' וכך וכך עד שנתן לו חשבון. והנה כי כן יש מקום לרמוז וליחס יחץ למכת הערוב כי חיות הנה חולקים ביניהם בניהם של מצרים ואחד נוטל ארי ואחד נמר וכו': ", + "עוד רמז גדול לקריעת ים סוף אשר נבקע לשנים ועברו ישראל ביבשה ולזכר זה יחץ:", + "מגיד רמז למכת צפרדע שאמרו ז\"ל שהיו מקרקרים בתוך מעיהם והוא משל למלך ששלח למדינה מורדת קולנים ועוד אמרו שנשמע קולן בתוך כריסן. ולעומתן ברוך יאמרו כי טוב זמרה אלהינו ולספר ביציאת מצרים בהגדה וזהו מגיד: ", + "רחצה שם רמז למכת שחין כמשז\"ל שחין מפני מה הביא עליהם ששמו את ישראל שמשים להחם להם את הצוננים ולצנן להם את החמין לפיכך הביא עליהם שחין לח כדי שלא ירחצו בין בחמין בין בצונן ולעומות זה בא הרמז רחצה. מנגד לאיש כסיל יושב ארץ מצרים כי לא יוכל לרחוץ מפני מכת השחין כמו שאמרו רז\"ל מדה כנגד מדה שהיו משעבדים לישראל לצורכי רחיצתם לפום גמלא שח\"נא: ", + "מוציא מצה כלומר מעביר המחלוקת מצה ומריבה וזה ירמוז רמז בעלמא למכת כנים כי הנה פרעה זה יאמר למשה ואהרן כי כל מעשיהם בכשוף והיטב חרה לו לאמר תבן אתם מכניסים לעפריים ויקרא גם לחרטומים לעשות כמותם ואולם במכת כנים נסרחה חכמתם והוברר הדבר כי מאת ה' היה זאת וישב עליהם את אונם ותהי הכנם אז משה ואהרן זכו בדינם כי ה' עזרם ומגינם נענו כלם מגדולם ועד קטנם אצבע אלהים היא ונתבטל המחלוקת האמור שהיה בכשוף וזהו מוציא מצה מלשון מצותא רמז למכת כנים המוציאה המחלוקת אשר רבו פרעה וחרטומיו לומר שהמכות היו בכשוף:", + "מרור כורך מרור גי' מות ירמוז למכת דבר מר המות. והנה רבותינו ז\"ל אמרו שהדבר היה משמש עם כל מכה ומכה כי המות לא יפריד ובכל מכה עוד הפעם ילוה י\"דבר עמים לפניו ילך דבר ויצא רשף המכה הפרטית וזה ירמוז מרור כורך כלומר מר\"ור מות שהוא הדבר כורך מיכרך בהו ועסיק לא יפסיק חמת המציק גוד אסיק אז נדב\"רו לוח\"ץ על המכה אנוש עד דכא: ", + "שלחן עורך אתיא זכירה לרוע לב המצריים כי לא יאכלו לחם עם ישראל ונהי כטמא בעיניהם לבלתי היות על שלחנם. איכו השתא אנו בני חורין ערוך השלחן ולקח הוא ושכנו שם עני ואביון ועמלי תורה סמכי אתכא דבעל הבית להלל לשבח בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז:", + "צפון ברך רמז למכת חשך הנוטלת מאור עיניו של מצרי וימש חשך. ולכל בני ישראל אור במושבותם של מצרים כי שם נגלו לעיני כל ישראל שפוני טמוני ומכמני חפצי מצרים ואחר כך יאמר נא ישראל תן לי חפץ פ' ואם כה יאמר המצרי אין לי השיבו תשובה נצחת אנכי הרואה חפץ מחופץ בדוך פלן כי הנה החשך ליהודים היתה אורה הן כל יקר ראתה עינ' דין גרמ\"א לבא לקחת את כל טוב מצרים ועשאוה כמצודה שאין בה דגן וכמשז\"ל וברכו אלהים שהביא החשך לגלות כל צפון וזה רמז צפון ברך: ", + "הלל נרצה הכל הולך אחר החתום כי לא כלו רחמיו והצילנו מיד שר מצרים על הים אז ישיר ישראל לגוזר ים סוף לגזרים ושרתה רוח הקדש ואמרו שירת הים ונמחלו עונותיהם על ידי השירה כמ\"ש רז\"ל וזה רמז הלל נרצה דע\"י הלל שאמר שירה נרצה עונם. וגם נרצה גי' משה וזהו הלל נרצה כאלו אמר שירת משה: ", + "אתן במדב\"ר אר\"ש בסימנ\"א טבא קדש ורחץ דבר בעט\"ו לפי פשוטו כמשפטו ", + "ובריש כל אתוון אבא אעי\"ר על דברת בני אדם האומרים תפלות המסודרות הערוכ' לה ללילה הקדושה הזו לסדר קדש ורחץ על פי כונות רבינו האר\"י זצ\"ל ולכבוד ה' אמרתי אגלה טפח ויהי הקצ\"ר אמיץ ודרך כלל אומר שאם האומרים הללו לא ראו אור בהדי כבשי דרחמנא אסור להם לומר תפלות אלו כי לא ידעו ולא יבינו וקרובים הם להפסד מכמה צדדין ותפלתם תהיה לחטאה ח\"ו ואם המתפללים אור נגה עליהם ומגוית האר\"י רד\"ו מעט דבש ידעו נאמנה כי התפלו' הללו מלבד טעיות הדפוס. הן עצמן מוטעות ואינם מכוונות לכתבי הקדש ממהרח\"ו זצ\"ל האמיתיים אשר נתגלו בארץ מצרים ובארץ הצבי מכ\"י מהרח\"ו זצ\"ל עצמו ומכ\"י הרב מר שמואל בנו ז\"ל. ועוד כי הגאון הרמ\"ז ז\"ל מיחה במוציא כונה בדרך תפלה וכן שמעתי מפה קדוש מקובל מופלא בדורנו זלה\"ה כי אין ראוי לסדר הכונות בלשון תפלה וטעמם ונימוקם עמם. ומכללן של דברים שגם מקראי קדש המודפסים לסדר קדש ורחץ הלא בראשי שמות הקדש אין לומר אותם כי הם מיוסדי' על פי ס' כונות הישן. ודי בזה להעיר לב האיש הירא את דבר ה' והשומע ישמע:" + ], + "Kadesh": [ + [], + [ + "קדש ראיתי להרב המובהק מר קשישא מורינו כמהר\"ר אליעזר נחום בפירוש המכילתא כ\"י שנסתפק אם קדו' י\"ט דאורייתא או דרבנן וכתב מסברא דדעת הרמב\"ם ז\"ל דהוי מדרבנן ואע\"ג דבמכילתא אמרו י\"ט מנין ת\"ל אלה מועדי לא סמך הרמב\"ם על זה כיון דברית' זו לא הוזכר' בש\"ס או דסבר דהוי אסמכתא זהו תורף דבריו. ותמהני שנעלם ממנו דברי הרב המגיד שכתב פכ\"ט דשבת ודע דקדוש י\"ט אינו דבר תורה. והר' אליה רבא העיר בסי' ער\"א מבה\"ג דמייתי לה מקראי. וכבר דקדקנו עליו דאדמותיב מבה\"ג דאפש' דהני דרשו' מפי עצמו אמרן על דרך שכ' רבינו ישעיה הראשון בס' המכריע ס' ע\"א הו\"ל להביא המכילתא דמייתי לקדוש י\"ט מקרא. אלא דלפי האמת המכילתא אסמכתא היא וגם מקמי הכי יליף קדוש ליום והוא אסמכתא כמ\"ש הרמב\"ן בפירוש התורה פ' יתרו ע\"ש ולכן יכוין לקיים מ\"ע דרבנן לקדש קידוש יום טוב. אחר זמן ראיתי להרב מהר\"ש שלם זלה\"ה בספרו לב שלם פ\"ו מהל' יום טוב שהביא דברי הרב ז\"ל ועמ\"ש בספרי מחזיק ברכה א\"ח סי' תקכ\"ט: " + ], + [], + [], + [], + [ + "בְּשַׁבָּת: יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאַָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

בַּחוֹל: סַבְרִי מָרָנָן בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בְּשַׁבָּת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ) מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (בשבת: הַשַׁבָּת הַזֶה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַצוֹת הַזֶה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (בשבת: וְשַׁבָּתוֹת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַׁבָּת וְ)יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מוֹסִיפִין קודם זמן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּשְׁתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ. (ואומר זמן)

סברי מרנן. בתנחומא ריש פ' פקודי אמרו ש\"ץ כשיש בידו כוס של קדוש או הבדל' והוא ירא מסם המות שלא יהא בכוס אומר סברי ואומר הקהל לחיי' כלומר לחיים יהא הכוס עכ\"ל ובארחות חיים דף ל\"ג. ודף ס\"ב ע\"א לא זכר ממדרש רז\"ל בתנחומא ע\"ש. והגם דלפי הפשט אינו מתיישב כל כך. צריך לדקדק לאומרו כי יש בו כונות בפרטות במספר שמות הקודש: " + ], + [ + "אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון אפשר לפרש במה שראיתי להרב החסיד מר זקינינו הרב כמהר\"א אזולאי זלה\"ה בפי' למשניות פ\"ג דנדרי' אהא דתנן הנודר מזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות שכתב וז\"ל והטעם בזה הוא נעלם מאד ואגלה טפח כי קודם דור הפלגה היו הנשמות כלן טהורות ובלתי טהורות יוצאות מאוצר אחד ומדור הפלג' שנבחר אאע\"ה לחלקו יתברך כל הנשמות הטהורות של האומה ישראלית יוצאות מאוצר אחד לבדם וכל נשמות שבעים אומו' מאוצר בפני עצמו ולזה אין ישראל בכלל בני נח ולא בני נח בכלל ישראל עכ\"ל וכדבריו ראת' עיני בתוס' פ\"ק דעכו\"ם דף ה' ע\"א שכתבו ואומר רבינו אלחנן דנשמות של ישראל ושל עכו\"ם אינן בגוף אחד עכ\"ל ובספרי הקטן ברכי יוסף א\"ח סי' מ\"ז אות ז' אנכי העירותי מהא על מ\"ש הרב בית חדש שברכת שלא עשאני עכו\"ם פירוש שלא מסר נפשו על יד מלאכו להורידה לתוך גופו של עכו\"ם דמה ברכה היא זו הא נשמות ישראל הם באוצר בפני עצמו. ושם כתבתי דאפשר דברוכי מברכינן אעיקרא דמילתא בהפרידו בני אדם ע\"ש ועתה אני אומר דיש לקיים דברי הרב ב\"ח דנהי דנשמות ישראל הם טהורות והם באוצר בפני עצמו אמנם הנה נודע דהאדם על ידי עונותיו מתגלגל בכמה מיני גלגולים ואפשר היה דלעונש כבר יחויב כפי חטאיו להתגלגל נפשו בעכו\"ם ועל זה אנו מברכין שלא עשאני גוי שלא הביאני בגלגול גוי דהגם דנפש ישראל מאוצר בפני עצמו מ\"מ העון גורם לבא בגלגול גוי. וכן מצאתי בכתבי גורי האר\"י זצ\"ל שפירוש שלא עשאני גוי הוא שלא הביאני בעוני בגלגול גוי. וא\"ש לפי מאי דאמרן דודאי נשמת ישראל אין לבא בעכו\"ם כי הוא טהורה מאוצר בפני עצמו רק אפשר שמצד העון ומהותו וערך פגמו בא תבא הנפש לגוף עכו\"ם: ", + "אמור מעתה היינו דאמר אשר בחר בנו מכל עם מראש מקדם בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם בדור הפלג' דכתיב בהו אשר בנו בני האדם אז בחר בנו ונפלנו לחלקו יתברך כמשז\"ל ואז כל נשמות ישראל כלן נתונות בפני עצמו ורוממנו מכל לשון בצאת ישראל ממצרים ואחר זה קדשנו במצותיו במעמ' הר סיני שנתן לנו תורתו באהבתו ובחמלתו: ", + "ועוד אפשר לומר במשז\"ל על פסוק גוי שהיו ישראל במצרים עובדי עבודה זרה ואמרו בברכות דקמאי מתרחיש להו ניסא משום דמסרו נפשייהו על קדושת השם ואם כן מהראוי היה שלא יעשה לישראל נס כיון דלא מסרי נפשייהו על קדושת השם ועכ\"ז גברו רחמיו והפליא לעשות לנו נסים ונפלאות וז\"ש אשר בחר בנו מכל עם רמז דהיינו בקרב עמים רבים עע\"ז ובחסדיו הגדולים בחר בנו מכל עם. ולא די זה אלא אף שהדין נתן שלא יעשה לנו נסים עכ\"ז ורוממנו מכל לשון בעשותו נסים ונפלאות ובזה רוממנו מכל לשון והוא המעלה אותנו לעילא מכל והוא פלא אחר דלא מסרו נפשם על קדוש ה' וטעם הוא שעדיין לא קבלנו התורה ולא נצטוינו על קדוש ה' וז\"ש אחר זה וקדשנו במצותיו: ", + "גם יתכן שרמז אשר בחר בנו מכל עם כי חלק ה' עמו ובהתנדב עם להיות גרים ועובדי ה' ככל ישראל ואולי ימצאון גרים שמדקדקים במצות יותר כמו שכתבו התו' בקדושין דף ע' משם הר' אברהם הגר ע\"ש ואם כל זה לא יזכו למעלת ישראל כי הם למטה גרי צד\"ק כמ\"ש המקובלים וז\"ש ורוממנו מכל לשון שאף הגרים ועבדי ה' באמת הם למטה וישראל למעלה והוא מרומים. וקדשנו במצותיו במצרים בדם פסח ודם מילה ואחר זה נתן לנו את תורתו והיו נכונים למועד\"י רגל: ", + "זמן חירותנו. יכוין בזה גם על חירות נפשנו שהיינו מוטמעים בעמקי הקליפות ומשועבדים תחת הסט\"א ויוציאנו ה' והוא חירות האמיתי: " + ], + [], + [], + [ + "המבדיל בין קודש לחול וכו'. יש להרגיש דהבדלה בין אור לחשך קודם להבדלה בין קודש לחול דבששת ימי בראשית ישנה להבדלה בין אור לחשך וכן כתיב ביום אחד ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. והבדלה בין קדש לחול היה ביום ראשון הבא אחר שבת בראשית ועוד בין ישראל לעמי' ובין יום השביעי לששת ימי המעשה אינו מתיישב דקודם הבדיל בין יום השביעי לששת ימי המעשה קודם שהבדיל בין ישראל לעמים ועוד דכבר אמר המבדיל בין קודש לחול. ועתה נישב כפי הפשט במשז\"ל בשוחר טוב מזמור צ\"ב שבת בראשית הלילה האיר כיום ולא היה חושך עד מוצאי שבת והשתא לא איירי בששת ימי בראשית קודם שנברא האדם אלא איירי מיום ברוא אלהים אדם על הארץ ומשנבר' אדם ביום הששי לא היה חשך עד מוצאי שבת וא\"כ לגבי אדם ליכא הבדלה בין אור לחשך קודם הבדלה בין קודש לחול דהוא נברא ביום הששי ולא היה חשך עד מוצאי שבת. ובמוצאי שבת שתי ההבדלות באו כאחד בין קדש לחול ובין אור לחשך ומשו\"ה הקדימו רז\"ל בין קדש לחול או משום דעל זה באנו לברך על ההבדלה בין קדש לחול ואי משום שנבין מזה דיום שבת בראשית לא היה בו חשך ובמוצאי שבת באו בבת אחת. ובין ישראל לעמים היינו בדור הפלגה שהנשמות טהורות ניתנו באוצר בפ\"ע כמש\"ל ואחר זה הבדיל יום השביעי לששת ימי המעשה לענין נשמה יתרה שניתנה לישראל בשבת. וגם לאבותינו הקדושים ששמרו התורה ובכלל יום השבת היו באים להם נשמות טהורות מידי שבת בשבתו. ומשו\"ה הקדים בין ישראל לעמים. ואחר זה ובין יום השביעי וכו' דקאי לענין הנשמה יתירה היורדת לישראל בשבת ומעת שנימול אברהם אע\"ה היה לו דין ישראל כמ\"ש הרמב\"ן וסיעתו וקודם לזה היה דור הפלגה שבו תרמו\"ז בין ישראל לעמי' כדאמרן: ", + "בין קדושת שבת וכו' ואת יום השביעי וכו'. לשון מטבע זה הוא כפול ומכופל וראיתי להר\"ד אבודרהם בסדר הגדה שכתב וז\"ל שאל רבינו אפרים למה נהגו העם לומר ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת וכו' אחר בין קדושת שבת לקדושת י\"ט הבדלת שאין זה לא מעין חתימה ולא מעין פתיחה והשיב רבינו תם משו' דאמרינן פ' ערבי פסחים הפוחת לא יפחות מג' הבדלות והמוסיף לא יוסיף על שבע רצו לפעמים להזכיר שבע הבדלות והוסיפום בי\"ט אחר השבת לפי שהוא מענין י\"ט ואלו הן בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים הרי שלש ובין יום הז' וכו' אינה מן המנין אלא אגב דאמרינן לה בעלמא אמרינן לה הכא בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת זהו אוכל נפש וכולי ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת זהו יום טוב אחרון של חג שהוא חלוק מששת ימי חולו של מועד שלפניו וכו' עכ\"ל ופירוש ר\"ת הלז באומרו ואת יום הז' וכו' דקאי לי\"ט אחרון של חג אינו מתישב חדא שהוא דוחק שהלשון משמע על שבת כמו ובין יום הז' לששת ימי המעשה דקאמר. ותו דחול המועד אסור במלאכה אם לא שהוא דבר האבד וכיוצא ולא יצדק לומר על חה\"מ לשון ששת ימי המעשה. ותו ואי קאי על פסח אין חול המועד אלא ה' ימים וכן הקשה עליו הרב אליה רבא סי' תע\"ג ואי קאי לאחרון של סוכות היא יום שמיני ויש ליישב בדוחק. ואפשר לפרש דרך דרש דהכי קאמר בין קדושת שבת לקדושת י\"ט הבדלת דבשבת יש נשמה יתירה משא\"כ בי\"ט רק הארה בעלמא כמשז\"ל ואת יום השביעי מששת ימי המעשה הקדשת שבשבת יש נשמה יתירה והבדלת דבמ\"ש הולכת הנשמה יתירה אך נשארת הארת נר\"ן בימי אב\"ג משבוע הבא וימי דה\"ו יבא הארה מקדושת שבת הבאה וא\"כ בצד מה יש קדושה לישראל גם בששת ימי המעשה כמדובר ואמרו בתיקונין דף מ\"ו ע\"א מדפוס קושט' דנשמת ת\"ח בחול היא נשמת ע\"ה בשבת וז\"ש והקדשת את עמך ישראל בקדושתך שגם בימי המעשה לא יבצר איזה קדושה וכ\"ש בי\"ט שיש הארה וקדוש' והוי מעין חתימה בא\"י המבדיל בין קודש לקדש דהיינו מקדושת שבת לקדושת י\"ט. אחר זמן ראיתי דברי התוס' והרא\"ש והמרדכי גם זיבני ה' ובא לידי ספר הישר מרבינו תם זצ\"ל כ\"י והן כל יקר ראתה עיני דברי ר\"ת עצמם ועמ\"ש בספר הקטן מח\"ב סימן תע\"ג בס\"ד:" + ] + ], + "Urchatz": [ + [ + "ירחץ לצורך טיבול הכרפס. שכך תקנו רז\"ל ליטול כשאוכל טיבולו במשקה ואמר ורחץ בוי\"ו דהוי כאלו אמר רחץ ורחץ ע\"ד שארז\"ל ויתן לך יתן ויחזו' ויתן כלומר רחץ בכל השנה על דבר שטיבולו במשקה ורחץ בליל פסח לאפוקי הנוהגים ליטול בליל פסח ובכל השנה אוכלים טיבולו במשקה בלי רחיצה כגון פת הבאה בכסנין לתוך הקאפ\"י וכיוצא ועוברין על הדין שכך הוקבעה הלכה בש\"ע והיא סברת רוב הפוסקים ולא חיישינן למיעוטא וכן הוא דעת הרב ט\"ז והרב של\"ה: ", + "עוד ירמוז קדש ורחץ כפשוטו דאף לנוהגים ליטול בשבת וי\"ט קודם קדוש כמ\"ש מור\"ם סי' ער\"א דין י\"ב בליל פסח אין ליטול קודם קדוש כמ\"ש שם מור\"ם ובסי' תע\"ג ע\"ש וזהו קדש מקודם ורחץ אח\"כ: " + ] + ], + "Karpas": [ + [], + [ + "יברך בורא פרי האדמה ויאכל בלא הסבה. וכן מפורש בס' שבלי הלקט ובס' מט\"מ ודלא כהרב בית דוד וכמה טעמים נאמרו במנהג ישראל ליקח כרפס ורבינו מנוח בפי' הרמב\"ם כתב זכר לכתנת פסים של יוסף שבעבורה נתגלגל הגלות. ועוד שהכרפס יועיל לכתישת האברי' ונגעם והיו אוכלים אותו ישראל במצרים לרפואה. ועוד שהכרפס עשב מזרי\"ח מורה על נצוח מלחמה ע\"ש ועוד כתבו שכרפס אותיות ס' פרך לרמוז ס' רבוא מישראל שנשתעבדו בפרך. ואם אל סודו תדרוש אור\"ו מראש במספר שמות וכך היה מונה מילי מילי קטנ\"י. טעם לקיחת כרפס שכתבתי משם רבינו מנוח כן כתב ג\"כ בס' ארחות חיים: " + ] + ], + "Yachatz": [ + [], + [ + "קח נא המצה האמצעית הרומזת ליצחק ישבו\"ר ולו ידע לשמור ולנצור חציה לקיים בו מצות אפיקומן זכר לקרבן פסח: " + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [ + "יכוין לקיים מצות עשה דאורייתא לספר בליל הפסח ספור יציאת מצרים ובקול רנה ותודה וגילה ברעדה יאמר ההגדה. ויזכור להמשיך דברי הגדה ואחר ימלא פיהו לבני ביתו להגדיל ולהאדיר חסדי ה' כי לא תמנו. ויזהירם להאמין בכל דברי התורה ומפרשיה רז\"ל בסיפור הנס. ויגלה טפח ממעשה נורא בימי רבינו מהרח\"ו זצ\"ל שאשה אחת לא היתה מאמינה ביצ\"מ ולקתה ועל ידי רו\"ח נשברה ויצל\"ח דברו בפירוש אמרי יושר המגיד כפי כחו מפי סופרים וספרים ורמוז בתיבת מגיד לשון ממשיך שם רמז להמשיך ולהאריך הדברים לכבוד ה': ", + "ודע דנשים חייבות בהגדה (ודלא כהרב בית דוד [בספרו הקטן ברכי יוסף סי' תע\"ג כתבנו בעניותינו באורך]) ומדברי ספר מנהגי מהרי\"ל דף כ\"ב שכתב דמהר\"ש הורה ללכת אצל אשת הקושי\"ת וליתן לה ד' כוסות וירקות הכל כסדר ואין צריך לומר הגדה ע\"ש לכאורה אתי כסברת הרב בית דוד. אמנם יען התוס' בסוכה דף ל\"ח כתבו בפירוש דנשים חייבות בהגדה ונעלמו דבריהם מהרב בית דוד נראה להשוות דעת מהר\"ש דסבר דנפטרה בקידוש ובהלל ולעולם דחייבת בהגדה אך סדר זה של הגדה שאנו קורין אינו חיוב ומהרי\"ל שם דף כ\"ב כתב משם רבינו שמחה דחייבות בהלל ולפי זה אומרים הודו ע\"ש ודו\"ק.
[אחורי תרעא: מעשה שראה אור כי יהל ספר המאיר דרך המלך הנדפס מחדש מאור עינינו הרב המובהק כמהרי\"בר נר\"ו שגם הוא נר\"ו הקשה על הרב בית דוד ושם ראיתי שתמה על הרב החינוך דמוכח מדבריו נשים חייבות בהגדה מדאורייתא ואסיק בצ\"ע ולי ההדיוט נראה דסבר הרב חינוך שטעם שאף הן מחייב מדאורייתא לנשים במצות דאורייתא כמו שמבואר בברכי יוסף דיש סברא זו ושם נאמר דהכי סבר הרב החינוך ע\"ש וסבר הרב החינוך דריב\"ל פשיטא ליה דבמצות דאוריתא חייבות מטעם שאף הן ולפוטר' אצטריך מיעוטא ואשמועינן ריב\"ל רבותא דאף במצות דרבנן אמרינן שאף הן וכבר רב חביבא הנז' יאחז צדיק דרכו לפי רוב הענוה שבשפלנו זכר לנו בענין זה בסיומא דמילתא ועיין מה שכתבנו בעניותנו בספר הקטן מחזיק ברכה סי' תע\"ג ושם בקונטריס אחרון בס\"ד:] ועמ\"ש בספרי הקטן מחזיק ברכה בקונטרס אחרון סימן תע\"ג ע\"ש. ועוד כתבתי בזה מחדש בקונטריסי בס\"ד. לכן אז יגלה אזן הנשי\"ם ובמוסר\"ם יחתום להיות אזנן קשבת לשמוע אל הרנה ולספיר\"ת תפארה: " + ], + [], + [ + "הָא לַחְמָא עַנְיָא. דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם. כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הַשַּׁתָּא הָכָא. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. הַשַּׁתָּא הָכָא עַבְדֵּי. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּנֵי חוֹרִין:

ישתכל המשתכל וירדוף הקורא נעים למען דעת בארש מה זה היה למסדר ההגדה אשר כולה אמרה בלשון הקדוש חוץ מפסקא זו ראשית הג\"ש קראה תרגום. וכבר קדמונים אחזו שער עשות ספרים במדרש הגדה זו ואני בעוניי לעת כזאת לא פניתי לעיין בדברי מפרשי ההגדה חדשי' גם ישני' רק אשר חנן אלהים את עבדו איזה גרגיר עתה אמת אגי\"ד לקראת מגי\"ד והיתה לבא\"ר שנים שלשה גרגרים בס\"ד: ", + "ואחשבה לדעת מגי\"ד מראשי' תרגמ' להאי פיסק' באשר זה שנים ראיתי בס' אחד מרבני אשכנז זה שמו לב אריה ריש פ' שמות שרטט וכתב משם גדולים בפי' הכתו' ארמי אובד אבי דאיתא בס' גלי רזיא בשביל שהביא יעקב אע\"ה לשון תרגום בתורה כשרדף אחריו לבן ויקח יעקב ובניו מאבני המקום ויעשו גל ולבן קראו יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד ומפני זה היה גלות מצרים והוא אומרו ארמי אובד אבי הכונה בשביל לשון ארמי שגרם אבי ליכתב בתורה לכן הוכרח וירד מצרימה עכ\"ד אמור מעתה הלא מראש אשר לו זכר המגיד גלות מצרים שאכלו לחם עוני בעבודתם אי משום שהוא קשה העיכול ואי משום כי לא יכלו להתמהמה עד אשר יחמץ למהר לעבודתם וסבלותם להשלים מתכונת הלבנים דבר יום ביומו וכמ\"ש הראשונים. אי לזאת מילתא אגב אורחיה קמ\"ל סברת גלי רזיא דבעבור לשון ארמי ירד ירדנו מצרים לכן יגי\"ד זאת הפסקא בלשון ארמי מחוי במחוג דמסיבת לשון ארמי באו אבותינו למדה זו לעבוד עבודת עבד ויאכלו גם אכול לחם עוני. איברא דעיקר מטרין הקדמה זו צריכה ביאור וכבר ראיתי מי שעמד על זה ומסיק דיעקב אע\"ה עשה לשון הקדש בית יד לתרגום דפירש יעקב אע\"ה דיגר שהדותא הוא גלעד והאריך בזה שזו היתה כונת הרבנים הנ\"ז: ", + "ואנן בדידן עוד אשוב לדקדק בפסקא זו כי עין בעין יראו דהפסקא הלזו היא בתרגום אבל תיבות לשנה הבאה בני חורין הם בלשון הקודש וצריך טעם מה נשתנו תיבות אלו. ויראה במה שנודע דעיקר הגלות לברר ניצוצות הקדושה איש איש ממקומו וזאת היתה סיבת גלות מצרים לברר ניצוצות הקדושה אשר נפוצו שמה ועל כן קראה הכתוב כור הברזל למצרים שהיתה דומה לכור אשר בו מתיכים הכסף והזהב להפריד הסיגים ולזקקם וכן הי' מצרים לישראל לברר ניצוצות הקדושה ע\"י השעבוד בחומר ולבנים ולהפריד הסיגים להוצי' לאור הקדוש' נקיה וברה. וידוע דחוצה לארץ ניתן לשבעה שרים וכל אומה ול' תחת שר אחד אכן ארץ ישראל לגבולותיה היא רשות הגבוה מלכות שמים שכינת עוזנו והשכינה נקראת שנה. גם ידוע דבחינת התרגום נגד קליפת נוגה וענין קריאת הפרשה ב' מקרא וא' תרגום הוא לברר מקליפת נוגה וסדרי בירורין להכניסם בקדושה: וכל ההקדמות האלו מבוארות באר היטב אצל עין רוג\"ל פרק כל כתבי הקודש מגורי האר\"י זצ\"ל. ועפ\"ז אפשר דזו היתה כונת המגיד ליסוד אר\"ש ארשת שפתיו בפסקא זו בלשון תרגום רומז על הרא\"ש הלזו כי עתה שם ישבנו מושב דכ' רחמנא לכל שר ושר בגלות כדי לברר ניצוצות הקדושה כמו קריאת התרגום וכן השרים בחינת התרגום מעם לועז ומשם חפר אוכל איש ישראל בגלותו כמצרף וכמטהר כסף וזה יצא ראשונה בגלות מצרים כור הברזל ומשם נקיש לשאר גליות ושמדות שהוא ע\"ד קריאת שנים מקרא ואחד תרגום.", + "ולכן תיבות לשנה הבאה הם רמז למלכותא דרקיעא הבאה להתחבר עם דודה בגאולה פנים בפנים והיא שעמדה לאבותנו ולנו כי בעבור זא\"ת תשועת ישראל ועמה יפקון כמ\"ש בזוהר על כן רמז הגאולה בתיבות לשנה הבאה ונהיה בארץ ישראל תחת רשות השכינה בני חורין ולזה כל הפסקא היא בלשון תרגום ואף ארעא דישראל כי בהיות אשר בעונינו שולחה אמנו גבר אויב גם בארץ ישראל מקום הקדש ולא עוד אלא דישראל הגולין שם מוכים ומעונים פטיש מכה בירושלם עד שבחברון וארץ הגליל כלו ייליל על גליל\"י קצ\"פ והטעם מבואר דכיון דהגלות להוציא לאור ניצוצות הקדושה אשר בחלקו של טורף ורבים אשר אתו מכח עונותינו אשר נעשו על אדמת הקדש לזה בארץ ישראל היסורין והשעבוד יותר קשה כלפי פתגם אשר נעשו שם שם מחטאת הציבור והיחיד וצריך שם יסורין והבירור יותר קשה וזה טעם אחד מכמה טעמים שיש על רזא דנא אין כאן מקומם. אבל תיבות לשנה הבאה בני חורין הם בלשון הקודש כי בגאולה אשר תשוב אם הבנים עם דודה ועמה יפקון בני מלכי' אין עוד צר ומשטין ובני ישראל יוצאים מרשות השרים בחינת תרגום ובצל שדי נחסה בחינת לשון הקודש: הראת לדעת מה עמקו מחשבות מגי\"ד לאדם מה שיחו נועם שיח כל הפסקא בלשון תרגום ותיבות לשנה הבאה בני חורין בלשון הקודש דכאשר יקים סוכת דוד וישראל בני חורין הם קודש ויבואו אל הקודש כי אז א\"י טהורה וקדושה ולשונם תהלך באר\"ש קודש היא: ", + "עתה אקום והיתה לבא\"ר מה טיבה של הקדמה זו טרם אומרו כל דכפין הלא טוב פתח דברו יאיר קרוא מקרא כל דכפין וכל דצריך. ושוב יסדר דבריו הא לחמא עניא. ואפשר לומר במ\"ש ריש פ' השוכר את הפועלים גבי ר' יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור לנו פועלים הלך ופסק להם מזונות וכשבא אצל אביו א\"ל בני אפי' אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטניות בלבד. והנה עתה שהוא רוצה להזמין קרואיו אחינו בנ\"י בני אברהם יצחק ויעקב אשר גדלה מאד מעלתם כי הגם שאנחנו בגלות ולרש אין כל ואין כסף. המעלה האמיתית אינה משום האושר המקריי אשר אינו דבק עם האדם כי הכל הבל וכל מעלה שאינה מעצם אדם אינה כלום. לא באלה חלק יעקב כי בדלותם ושפלותם הנה נשמתם מרגלית טובה חלק אלוה ממעל שהם בני אברהם יצחק ויעקב אשר בימי אברהם בדור הפלגה כל הנשמות של קדושים אוצר ה' יבואו נתונים נתונים המה לזרע האבות הקדושים וזו מעלה אמיתית לא מקרית בעושר ובגדי חמודות וזו היתה כונת ר' מתיא בן חרש לבן חכם דאף ע\"ג כי עיניך הרואות הני פועלים עניים ואביונים בלחם נשכרו אל תבט אל מראה בגדיהם וחסרון מעותם כי הם בני אברהם יצחק ויעקב מקור הקדושה ונשמותיהם מה עצמו ראשיהם ואפי' אם אתה עושה להם כסעודת שלמה וכו'. וזאת היתה כונת המגיד אשר טרם קרוא איש יהודי כל דכפין יש לחוש כי איככה יוכל לשים לפניהם לחם עוני ואין זה כבודם כי גדלה נפשם ואף כסעודת שלמה מילתא זוטרתי לגבייהו על כן בא דברו פתח ואמר הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים ואנו עושים זכר ללחם ההוא ואדרבא מצד היותנו זרע אברהם יצחק ויעקב יתובי יתבינן בארץ מצרים בגלות וזכר לגלות זה לחמנו לחם עוני ולא מצד שנקל אצלינו כבוד הנכנסים אחינו בני אברהם יצחק ויעקב רק שמוכרחים אנו לערוך שלחן ערך לחם עוני אשר לא במסכנות תאכל בה לחם הזה אלא אתיא זכירה כי לחמו לחם זה אבותינו ואחרי שהודיע בס\"בת עשויה הא לחמא עניא קרא עליה את הקריאה כל דכפין וכו': ", + "ובאופן אחר יראה לי בהקדים אשר ראיתי בגיליוני עטרת ראשי אבא מארי זלה\"ה שכ' משם החכם השלם החסיד כמה\"ר דוד חזן זלה\"ה במשז\"ל ראויי' היו ישראל ללקות במכת הערוב אלא שהקב\"ה הלקה את המצריים עליהם הה\"ד נתתי כפרך מצרים ויש לדקדק מאי שיאטיה דערוב שישראל היו ראוי' ללקות משאר מכות. ומאי דמייתי ראיה מקרא דנתתי כפרך מצרים לאו ראיה דסתמא כתיב ואימא דעל כל המכות בכללן הוא אומר ותרגמה במ\"ש רבינו בחיי ז\"ל דמה שנשתעבדו במצרים היה בעבור דיד עני ואביון לא החזיקו והעלימו עין מעשות צדקה והיו צרי עין וכן צרי עין עול' בגימט' ת\"ל כשנות גלותם ואמרו בזוהר דמי שאינו עושה צדקה דמות דיוקנו כלו סר וכן נבוכדנצר כל זמן שקיים דברי דניאל שיעצו וחטאך בצדקה פרוק לא נעבר דמות דיוקנו וכאשר קפץ ידו מלתת צדקה סר כרגע דיוקנו ושלטו בו כל החיות כי בכל עת אשר החיות בעין יראו דמות אדם מורא יעלה עליהם ויראו מגשת אליו דכתיב ומוראכם וחתכם אמור מעתה זאת היתה לרז\"ל במימר קדישין ראויים היו ישראל ללקות במכת הערוב דמאחר דלא עשו צדקה צלם דמות תבניתם העדיו מינייהו וכך היא המדה שמי שסר דיוקנו מעליו החיות שולטים בו ובכן ישראל היו נכונים ומזומנים בדין ערובא שישלטו בהם החיות על שהיו צרי עין ולא עשו צדקה אך נכנסו המצריים תחתיהם יען שמהם למדו להיות צרי עין כמ\"ש ויתערבו בגוים וכו'. ויומתק בזה מאמרם ז\"ל במדרש אבכיר כשיצאו ישראל ממצרים כרתו לעשות חסד זה עם זה אשר יקשה מאי שיאטיה לכרות ברית זה בצאתם ממצרים אמנם יען ישראל קדושים המה ראו דסיבת שעבוד' על אשר מנעו צדקה וחסד על דבר זה נכרת ברית לגמול חסד זה עם זה הן הן הדברים אשר ראו עיני בכתב מפרש מידי אביר עטרת ראשי אבא מארי זלה\"ה: ", + "הוא הדבר אשר דיבר המגיד הא לחמא עניא זכר לאבותינו אוכלי לחם העצבים בארץ מצרים ורמז שאכלו לחם עוני על אשר לא נתנו לחם לעני והיו צרי עין מדה כנגד מדה ודין גרמא זה שבתם בארעא דמצרים וז\"ש הא לחמא עניא זכר די אכלו אבהתנא מדה כנגד מדה שמנעו לחם מהעני וזה בא להם בארעא דמצרים שמהם למדו אי לזאת כל דכפין ייתי ויכול כדרך טוב עין ונדיב נדיבות אשר פתחו פתוח לרוחה. ואמר ייתי וייכול לרמוז מ\"ש בסוטה דף ל\"ח כל הנהנה מצרי עין עובר בלאו שנאמר אל תלחם וכו' כי כמו שער בנפשו ופירש מהרש\"א באגדתיה שהאוכל מצרי עין לא יטעם לחם וטעם אכילה אלא טעם מר ע\"ש באורך ולזה אמר ייתי ויכול שיטעם טעם אכילה לאפוקי מצרי עין אשר האוכל מפתם אינו טועם טעם אכילה כי בטוב לב גם עינים קראתי למאהבי הם יאכלו בלחמי כי הלא נגד עיני מה הגיע לאבותינו על שהיו צרי עין וכרות הברית ולגמול חסד זאת היתה לי ויהי נא פי שנים קורא בגרון כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח. ומזה ימשך השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל וכו' כי בזכות הצדקה מתקרבת הגאולה כמשז\"ל: ", + "ועל דרך האמת אפשר לרמוז במ\"ש מהר\"ם קורדובירו זצ\"ל דמצוה הם אותיות השם המיוחד ב\"ה אותיות ו\"ה נגלות ואותיות י\"ה הם מ\"צ באתב\"ש והיו לאחדים מצוה ובזוהר פ' ויצא אמרו כד בעא קב\"ה לקרבא לון לגבוה יהב לון אתר דלחם עני מאן עני דא דוד מלכא והאי לחם עני אקרי מצה נוקבא בלי דכורא מסכנותא הוי התקריבו לגבי מצה בקדמיתא כיון דקריבו יתר עייל לן קב\"ה בדרגין אחרנין ואתחבר דכורא בנוקבא וכדין מצה אתקרי מצוה ע\"ש באורך ובס' זקן אהרן כרגע נראה לי והאריך שם ואנן בעניותין נימא בה מילתא באופן אחר ממה שכתב הרב הנ\"ז ע\"ש הכונה ה\"א לחמא עניא כלומר ה\"א אחרונה שבשם הא תתאה מלכות שמים לחמא עניא בחינת דוד דלית לה מגרמא כלום די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים דשם לא זכו אלא למצה נוקבא בלי דכורא כמ\"ש בזוהר: כל דכפין ייתי וייכול שהוא מצוה שאח\"כ זכינו למצוה דאתחבר דכורא עמה ולכך עתה אנו עושים מצוה וכל המצות הם ליחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ואפשר כי לזה מצוה אותיות ו\"ה נגלות כי אותה אנו מבקשים ע\"י עשיית המצוה יחוד קבה\"ו ויען זהו ע\"י מוחין דאו\"א והם בהעלם לכך אותיות י\"ה באו בהעלם באת\"בש מ\"ץ וכמש\"ה הנסתרות לה' אלהי\"נו אוא\"י ו\"ה נגלות לנו וכו' לעשות את כל דברי התור\"ה הזא\"ת שבכל התורה והמצוה צריך כונה זו ליחדם בדחילו ורחימו ויתר על כן במצות הצדקה שעיקרה וכללה ופרטה היא ליחד קבה\"ו כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל ולכן אנו אומרים כל דכפין לזכות למצו\"ה דכורא בנוקבא. השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל דהמצות הם משפטי אלהי ארץ וצד מה הן נגרע במעשה המצוה בהיותנו בגלות שעיקר המצוה בארץ ישראל וז\"ש השתא הכא עבדי לומר כי יש גלות לנפש ג\"כ שאין אנו יכולים לקיים המצות וגם מה שאנו מקיימים אינן כתקנן שהמקום גורם לשנה הבאה בארעא דישראל ונקיים המצות כתקנן וכמשפטן ועוד נהיה בני חורין שיהיה השם שלם וכסאו שלם ונהיה בני חורין ממקום החירות שלא ישלטו בנו הקליפות כלל שהשם שלם וכסאו שלם ושם ציוה את הברכה שפע רב: ", + "ודרך רמז אפשר לרמוז הא לחמא עניא עניא גי' ס\"מ לבטלו די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים מקור הטומאה ערות הארץ וציונו לאכול מצה לבטל ס\"מ כשמכניסנו תחת רשות השכינה והיא לחם עני עני גימ' ס\"מ עם הכולל ונקרא מצה באותיות מ\"ץ לבטל ס\"מ כי כן מ\"ץ גי' ס\"מ עם הכולל ונתחבר ה' עם מ\"ץ ונעשה מצה כי ניצולנו ממנו שנכנסנו תחת רשות השכינה שהיא ה' שבתיבת מצה. כל דכפין שהיצה\"ר לוהט ולוחם בו ע\"ד אם רעב שונאך האכילהו לחם דדרשוהו רז\"ל על היצה\"ר ולכן אמר ייתי וייכול מצה שהיא מבטלת יצה\"ר ס\"מ וכל גונדא דיליה. כל דצריך שהוא צדיק אבל לא יבצר מאיזה חטא קל כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וצריך סעד לתומכו ייתי ויפסח כל חוקות הפסח בפרטי פרטות לא יראה ולא ימצא ופשפוש ובדיקה וביטול וביעור ויעשה כל זה כלפי היצה\"ר שאור שבעיסה ובודאי אם כה יעשה ביום טהרתו ומצא גאולתו ויהיה ניצול מהיצה\"ר והנה ה' נצב עליו לשומרו. ואם ככה נעשה לשום לבנו לינצל מהיצה\"ר השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל שנעלה לקיים המצות בפלטין של מלך ואז ודאי נוכל לומר השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין ויגאלנו גאולת עולם שהכל תלוי בתשובה כמשז\"ל: ", + "ואני שמעתי בשם הרב החסיד מהר\"ר שבתי הלוי ידיע גאואל זלה\"ה שהיה מפרש במשז\"ל גלתה יהודה מעוני על שלא קיימו לחם עוני ואידך אמר על שבטלו הצדקה והמעשרות וז\"ש הא לחמא עניא ואנו מקיימי' מצות לחם עוני כל דכפין וכו' ואנו מקיימים מצות הצדקה השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל דשם נהיגי המעשרות ואנו מקבלים כשנהיה בארץ לקיים כל מצות הארץ שמיטה ומעשרות וכיוצא ומאחר שכן שאנו מתקנים מה שקלקלנו ומקיימים המצוות שבעבורם גלינו מארצנו א\"כ יש מקוה לישראל על זאת השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין ותפרה ישע ישועת ישראל: [עתה ראיתי בספר שבלי הלקט כ\"י שדרך בתחילת דרך זה ומטי בה משם אחיו הרב בנימין]: ", + "ומהר\"ד אבודרהם פירש כל דכפין כל מי שהרעיב עצמו ערב פסח ייתי וייכול ולפי דרכו יש לפרש כל דצריך ייתי ויפסח במ\"ש דהאסטניס מתענה ערב פסח וכמ\"ש בירושלמי דרבי הוה מתענה דאלו אכיל ביממא לית אכיל בליליא כנגד זה אמר כל דצריך ירצה אף שאמרתי כל דכפין כל מי שהרעיב עצמו לאו למעוטי אתינא אלא כל דצריך כל מי שצריך להתענות שהוא אסטניס או שהוא בכור ייתי ויפסח: ", + "הני ארבע בעיי דבע' מיני' הבן חכם ויאמר אבי מה נשתנה צריכים פירוש לצדד צדדי כל בעיא על מה אדניה הטבעו. כל קבל דנא תיתי בקל תשובת אביו באומרו עבדים וכו' למען תהיה תשובה מספק' לשאלת בנו. ואנן בעניותין נפרשם כל שאלה ותשובתה לפי קצורנו:", + "הנה תבענ\"ה שפתיו ושאל\"ו בראש על עסקי הטבולים ואפשר לפרש במ\"ש הרב פרי חדש סי' תע\"ג דין ו' וז\"ל רשב\"ם ורש\"י פירשו דטיבול ראשון הוי היכרא לפי שאין בני אדם רגילין לאכול ירק קודם סעודה וכן כתב הרוקח סי' רפ\"ג והוסיף עוד דישיבו זכר לתחילת השעבוד לקושש קש לתבן ויש מי שכתב שישיבו דהוי דרך חירות כדרך בני חורין שמטבלין קודם סעודה להמשיך תאות המאכל עכ\"ל וזהו כונת שאלת בן חכם שבכל הלילות אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת קודם סעודה כי בשגם זימנין דמשכחת לתת טב\"ל בנעימה היינו בתוך הסעודה אבל קודם הסעודה אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים קודם הסעודה והיינו דפתח ואמר מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות כונתו דודאי לא איתי אינש דכל הלילות כלן שוין וקצב אחת לכולנה אין זה כי אם בימי החול מתנהג באופן אחד ובלילי שבתות וי\"ט באופן אחר. ולא עוד אלא גם בימי החול עצמן אין לילה דומה לחבירתה שמתנהג בלילה כפי מצב בריאות גופו וכפי מעשיו ביום אם לטוב או למוטב אם הרויח או הפסיד וכיוצ' וגם בלילי שבתות וי\"ט יש ויש שינוי לפי מעמד ומושב הלילה ההוא ומזגו ושמחת לבו. וזה לא נעלם ממנו היות שינוי בלילות מזו לזו אך מצאה הקפידה שמשונה לילה זו מכל הלילות אף מלילות המשונות דהגם שיהיה איזה שינוי באותו הלילה לטובה או להפך ניכר טעם השינוי. אבל זו הלילה משונה מהכל וכגון דברוב הלילות אין כאן טיבול כלל ויקרה לפעמים שיטבלו בתוך הסעודה אך זה שינוי נפלא מאין כמוהו בשום לילה לטבל קודם הסעודה ולא סגי בפעם אחת אלא אמור בכפילא והלילה הזה שתי פעמים קודם סעודה: ", + "ויהי כמשי\"ב עבדים היינו וכו' כלומר שמע נא בן יאי\"ר לכך היו הטבולים קודם הסעודה להורות כי אין הטבולים לצורך הסעודה רק יש בהם רמז הרומז אחד לזכר תחילת השעבוד לקושש קש וזאת שני' זכר לחירות כדרך בני חורין שמטבלין קודם להמשיך תאות המאכל והיינו דקאמר עבדים היינו וכו' ויוציאנו וכו'. " + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אֶחָת, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ אוֹ מַצָּה, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין.

ואשר לשאו\"ל הגיע שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ וכו' אפשר לפרש במאי דקי\"ל דחמץ בפסח איסורו במשהו אך בע\"פ משש שעות ולמעלה אף דאסור מן התורה בטל בס' כשאר איסורים כמו שפסק מרן סימן תמ\"ו וכתב הרא\"ש דהטעם שאסור במשהו היינו משום דלא בדיל' אינשי מיני'. וכאן הבן שואל חקירת חכם דמטעם דלא בדילי אינשי מיני' הי\"ל לאסור גם משש שעות ולמעלה במשהו ומה זה הי' דאיסור משהו (אינו) עד תחילת הלילה וז\"ש שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה ואין אנו בדלים מן החמץ וא\"כ מה טעם והלילה הזה כלו מצה דוקא כלו דייקא דאף משהו אוסר והיינו דוקא בלילה הזה לאפוקי ע\"פ משש שעות ולמעלה והלא טעם לא בדילי שרמז באומרו בכל הלילות שייך גם משש שעות ולמעלה. והיתה התשובה עבדים היינו וכו' ואלו לא הוציא וכו' הכונה במ\"ש המפרשים אמור רבנן בטעמא על איסור משהו דרך דרש דישראל היו נטמעים בקליפות מצרים ערות הארץ במ\"ט שערי טומאה ואלו היו שוהים עוד רגע לא היה ח\"ו תקומה כי היו נכנסים בן' שערי טומאה ולרמוז כי כמו רגע היו בסכנה עצומה לכן אסרו החמץ במשהו ואל זה רמז עבדים וכו' ואלו לא הוציא וכו' כלומר אשכילך ואורך טעם משהו משום דעבדי' וכו' וכמו רגע היה בינם למות להשתקע שם לגמרי ודין גרמא דאסרו משהו ולכן בתחילת הלילה זימניה כי בו בפרק היינו בסכנה ומשהו הפריד המות אי לזאת דוקא מתחיל איסור משהו מתחילת הלילה שם רמז דבלילה היה הדבר הזה דהיו בסכנה כי כפסע בינינו ובין המות ויוציאנו ה' וכו': ", + "עוד שאל שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות וכו' ואפשר דכונת שאלתו היתה מאחר דעבדינן זכר לעבדות באכילת מצה וזכר לטיט וקש ותבן שידינו היו מלוכלכות בו אנו עושים חרוסת וכיוצא א\"כ איפה אמאי אצטריך לעשות זכר לקושי השעבוד באכילת מרור זכר לוימררו את חייהם בעבודה קשה וזה עוצם שאלתו ששאל והלילה הזה מרור מה אכפת לן למהדר אמרירתא על כן בא דברו עבדים היינו וכו' והענין במ\"ש המפרשים ואסמכוהו על דברי רז\"ל בנותן טעם לחקירה מפורסמת ביציאת מצרים דלא היו במצרים אלא רד\"ו שנה וגזרת ה' היתה ארבע מאות שנה וניחא להו דקושי השעבוד אשר מררו את חייהם השלים השעור כי אשר היו עובדים בת' שנה עבדו זה השיעור בשני גלותם כי האף אמנם שיעור הזמן שהיו במצרים לא היה כי אם רד\"ו שנה מ\"מ עבדו שיעור עבדות ת' שנה והדבר הזה מהר\"ש יפה יחסו לרז\"ל בש\"ר פט\"ו ע\"ש: ", + "ונתבאר אצלנו על פי זה מאמרם בש\"ר פט\"ו ועברתי בארץ מצרים א\"ר שמעון גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב\"ה במקום ע\"ז במקום טנופת במקום טומאה בשביל לגאלם משל לכהן שנפלה תרומתו בבית הקברות אמר מה אעשה לטמא עצמי אי אפשר מוטב לי לטמא עצמי פ\"א וחוזר ומטהר ולא לאבד תרומתי כך ישראל הם תרומות של הקב\"ה והם בבית הקברות אמר הקב\"ה איך אני גואלם להניחם א\"א מוטב לירד ולהצילם וכו' והקשה הרב מהר\"ש יפה צ\"ע כי אין המשל דומה לנמשל דהכהן לא יוכל להציל תרומתו מבלתי שיטמא עצמו אבל הקב\"ה יוציאם במסות ובאותות ובמופתים ולא יכנס ותירץ דעל מכת בכורות קאמר וכו' ע\"ש.", + "אמנם על פי דרכנו אפשר לומר לפי טעם האמור דעיקר היציאה לפני זמנם ה\"ט משום קושי השעבוד אבל עדיין אין הדבר מתקיים עד אשר נדע אם ישראל דין בנים יש להם וכמ\"ש המפרשים ז\"ל דאם ישראל יש להם דין בנים דינא הוא דקושי השעבוד יבא חשבון ויעלה למספר שנים הבאות וכמ\"ש פ\"ק דבתרא במשל האב שכעס על בנו דאכתי חביבותיה גביה והמטיב עמו עושה נחת רוח לאביו והן לו יהי דאמר רחמנא ועבדום וענו אותם מיהו לא ניחא ליה להעביד הבן יקיר קדש ישראל בפרך בשעבוד קשה ומר ודינא היא דקושי השעבוד יעלה לחשבון גדול. אבל אם יש לישראל דין עבדים קושי השעבוד לא יוסיף כח להצלתם לפני זמנם כי מי שנתכעס על עבדו כל המקניטו ומעבידו עושה נחת לאדונו ונוקם נקמתו ומאחר שכן נמצא דטענת קושי השעבוד מוטלת בספק עד אשר נכריע דחביבין ישראל שנקראו בנים למקום.", + "והנה כתבו' התוס' בסנהדרין דף ל\"ט בההיא דכי קבריה למשה במאי טביל דלא קאמר איך נטמא דדין בנים יש לנו וכהן מטמא לבנו אמור מעתה כך עלה במחשבה לפניו יתברך להראות לכל צבא השמים וכל בעלי הדין כי כל דרכיו משפט להוציא את ישראל לפני זמנם כי קושי השעבוד הנה צור\"ף לתשלום הזמן ולכן כביכול ירד למצרים המלאה גלולים להציל בנו קדש ישראל ראשית תבואתו דומה לכהן שנפלה תרומתו בבית הקברות ודינ' הוא דכהן מטמא לבנו. ונתפרסם בשמים כי ישראל בני אל חי: ומאחר שכן יסכר פי המקטרגים על ישראל שלא השלימו זמן גלותם כי המה ראו דכביכול מחזיק להו בני ובודאי הא קשי\"א והא פי\"רוקא דקושי השעבוד פורק הן מיד מצרים ואחשבי' רחמנא ויפרקינן: ", + "והנה כתבו רבני אשכנז בהא דכתבו התוספות שנטמא מדין בנים דזה מגודל ענותנותו יתברך שרצה לנהוג כדין כהן הדיוט שמטמא לבניו משא\"כ דין כהן גדול. והוא הדבר דאתמר בי מדרש' ומדרש זה עלה כלו בדקדוק אר\"ש גדולה חיבתן של ישראל שנגלה וכו' כלומר דעם היות שנקראו בנים למקום עוד הוסיף אהבה וגדולה חיבתן לאשויי נפשיה כהדיוט ח\"ו דדוקא כהן הדיוט מטמא לבנו ועל דרך נסתר המשילו לכהן שנפלה תרומתו וכו' והמשל דומה לנמשל דגם הכא לא היה מציאות לגאלם קודם זמנם כי אם בזאת שנכנס למצרים בעבורם והורה בזה לכל פמלי' של מעלה היות להם דין בנים וכיון שכן קושי השעבוד משלים וז\"ש אמר הקב\"ה איך אני גואלם כלומר באיזה טענה אני יכול לגאלם לפני זמנם אם לא להודיע שהם בנים ובזה הנה מקום לגאלם מסיבת קושי השעבוד וכי תימא ישבו עד ת' שנה לז\"א להניחם אי אפשר כי יכנסו' לן' ש\"ט ויהיו נטמעים וא\"כ מוטב לי לירד וכו' כי זהו רצונו יתברך לפרסם כי כל דרכיו משפט למען דעת כל פמליות של מעלה כי משפטיו עם ישראל על דבר אמת ובדין הוא עושה בכל מכל: ", + "ואפשר לומר בזה טעם לקריאת הפטרת היתה עלי בשבת חול המועד של פסח זאת אומרת ענין המתים שהחיה ה' יתברך בימי יחזקאל כי נודע מ\"ש הרב פרשת דרכים שמענין תחיית המתים למדנו שיש לנו דין בנים אף שאין אנו ח\"ו צדיקים כסברת ר' מאיר פ\"ק דקדושין כי הנה מפתח תחיית המתים בידו יתברך דוקא ואיך מטמא להחיות מתים כביכול אלא מוכרח לומר כמ\"ש התוס' דהכהן מטמ' לבנו ועל כן המתים שהחיה יחזקאל היו רשעי ישראל כמשז\"ל להורות שאף אם הם רשעים דין בנים להם והאריך הרב בענין זה בדברי' הראוים אליו עש\"ב ויאירו עיניך גם כתבו המפרשי' דמשמירת שבת מוכח דיש לנו דין בנים כי יום השבת כביכול הוא מרומים הכתיב מנוחה לעצמו ואיך ילוד אשה יעשה כמעשהו ממנו לשבת בשבת הלא המשתמש בשרביטו של מלך חייב מיתה אלא מוכרח שישראל יש לנו דין בנים ומאב לבן אין קפידא אך צוררים עכו\"ם ששבת חייב מיתה. הנה כי כן עיניך תחזינה מישרים כי יציאת מצרים לא היתה אלא בדין בנים כמו שנאמר ושבת ותחיי' המתים מדין בנים ובכן עלו זה בקשר אמיץ במעמד שלשתן יצ\"מ ושבת ותחיית המתים רוח אחד להם וא\"כ נאה מאד יפטי\"רו בשפה ברורה הפטרה זו בשבת של פסח. ואתיא מכללא אתא לנחומיה כי אז\"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל והן בעון יצאו מה שיצאו הנסני\"ם נראו בארץ ואנחנו לא נושענו על כן מפטירין הפטרה זו להוכיח דאף אם רשעים בניו הם כאמור וזו נחמה גדולה בגלות החיל הזה המר והארוך להודיע ולהודע כי בכל אופן אנו בניו יתברך ונצפה לישועתו ישוב ירחמנו כרחב אב על בנים: ", + "ומכללן של דברים אמורים אתה הראת לדעת כי יציאת מצרים בעת וזמן שיצאו ברד\"ו שנה היה סיבה אשר מררו את חיי אבותנו בקושי שעבוד' ומתוך צרה ריוח כי צדיק הוא ה' באשר הוא ש\"ם מר למתוק כי הקושי סמוך ומשלים ת' שנה. ועל כן אנו עושים דבר פרטי לזכר קושי השעבוד ומהדרינן אמרירתא יען הוא יסוד פנת יקרת חירותנו ומבלעדו הן גוענו אבדנו שנות עולמים בעמקי מים הזדונים כי היינו נכנסים בן' ש\"ט. וזהו תשובת עבדים היינו וכו' ויוציאנו ה' אלהינו משם הוא בכבודו ובעצמו הוציאנו משם ארץ טמאה והלא תשכיל איך היתה הזאת בעבור כבודו בארץ מלאה גילולים אלא טעמו שהוציאנו ביד חזקה ובזרוע הנטויה לפני הזמן מטעם קושי השעבוד ולכך הוציאנו ה' בעצמו להראות דדין בנים יש לנו וכהן מטמא לבנו ולזה קושי השעבוד יעלה ברא\"ש להשלים ת' שנה. ואם תאמר עוד ישבו ישראל ת' שנה בפועל לז\"א ואלו לא הוציא וכו' והיו נשקעים בן' ש\"ט כמבואר ובכן חכם בני אתה השואל מ\"ט דמרירתא הבן בחכמה ולך תעלה תשובות נצחת את כל ונוכחת: ", + "ולפתור שאלת חכם אשר שאל שבכל הלילות אנו אוכלים בין יושבים וכו' אפשר במאי דתנן ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב וכתבו התוספות ואפי' עני וכו' דס\"ד דהסבת עני לא חשיבא הסבה דאין לו על מה להסב ואין זה דרך חירות י\"מ דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפילו עני שבישראל פי' אפילו עני שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך. והרב בני חיי הקשה בליקוטיו לפירוש י\"מ דא\"כ מאי פריך הש\"ס מאי איריא ע\"פ אפילו ע\"ש וי\"ט נמי לימא דנקט ע\"פ משום דבעי למתני ואפי' עני וכו' עש\"ב ולק\"מ דאי לא נחית תנא לאשמועינן אלא הא דעני ליתני הכי ע\"פ סמוך למנחה אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שתחשך ואז לא הוה קשיא לן מאי איריא ע\"פ אבל השתא דקתני ע\"פ סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפי' עני מוכח דאף לשאר בני אדם איכא רבותא ולהכי פריך מאי איריא ע\"פ וכו' והנה רש\"י ורשב\"ם פירשו כפירוש ראשון של תוס' ולפ\"ז אפשר דזו כונת השאלה שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין ולא קפדינן אהסבה אך הלילה הזו כלנו מסובין אף העני שמעולם לא הסב והסב' דידיה לא חשיבא הלילה הזו הוא מסב וזהו כלנ\"ו מסובין ושתים זו תרי תמיהי חדא על קפידת אהסיבה אף לדידן ותו דגם מי שלא הסב מימיו והסבה דידיה מגן שויא אמאי מסב. ועל זה באה תשובת עבדים היינו וכו' ויוציאנו וכו' ולהורות דרך חירות אנו מסובין ואדרבא להיות כי בכל ימי שנה אין אנו מסובין יצדק טפי לעשות דבר פרטי הלילה לזכור חירותינו וגם העני אשר לא נסתה כף רגלו בהסבה חיובא רמיא עליה להורות חירות כי גם הוא ישראל ונשמת שדי בקרבו ישים אור\"בו כמלך במסיבו ושמח בלבו: ", + "ואבא היום לפרש כל השאלות על ארבע במתן אחד דידענו דהטבולים סימני חירות ואכילת מצה מורה עבדות כמש\"ל והמרור כשמו כן הוא מורה עבדות והסבה מורה חירות וזהו סדר הלילה הזו דהסבה איתא בתרי כסי קמאי ותרי כסי בתראי וכבר ידע הבן החכם דסימני עבדות וחירות עבדינן זכר למה שהיינו עבדים במצרים והוציאנו ה' לחירות אך שאול שאל העמק שאלה בסדר זכרונות אלו כי הסימנים האלו שלא כסדרן דהו\"ל לעשות בתחילה סימני עבדות ואחרי כן סימני חירות דהיינו לאכול מצה ומרור המורים על העבדות ואחרי כן זכר לחירות נעשה טיבולים והסבה וזהו כונת הבן החכם שאלה בסדר הענינים כי באו מעורבים ומבולבלים וע\"ז השיב עבדים וכו' והענין שאמרו רז\"ל דד' גלות נגזרו בין הבתרים כמו שדרשו על פסוק והנה אימה חשכה וכו' והוצרך הקב\"ה להוציאנו ממצרים ושוב בגליות אחרות נשלמו הת' שנה כמ\"ש המפרשים וכתב הרמ\"ע ושאר מפרשי' דז\"ש וגם את הגוי אשר יעבודו וכו' ע\"ש וז\"ש עבדים היינו וכו' ויוציאנו ביד חזקה קודם זמננו והטעם כי אלו לא הוציא וכו' היינו נאבדים בשערי מות ש\"ט. ומזה תשכיל כי הכל בא בסדר נכון ומדוקדק. תרי כסי קמאי במסבה וטיבולי' זכר לחירות וגאולת מצרים כליל התקדש חג ואחריה' יסעו מצה ומרור זכר לעבדות ושתי חרבנות ושעבוד ד' מלכיות ועד אחרון הסבה בתרי כסי בתראי והלל הגדול זכר לחירות העתיד כי יום יום נצפים לישועתו תפרה ישע ישועת ישראל עם נושע בה' תשועת עולמים במהרה בימינו אמן:" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, עֲדַיִן אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

אפשר לדקדק אומרו לפרעה במצרים במשז\"ל דישראל במצרים היו עובדי ע\"ז וכמו שפירש מהר\"ם אלשיך ז\"ל בפסוק וימררו את חייהם בעבודה קשה כי חייהם היא נשמתם והמה מרו ועצבו את רוח קדשם בעבודה קשה ע\"ז להטעותם בגלוליהם והוא אצלנו כונת הכתוב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה כי במה שהיו נטמעים בע\"ז קצר קצר מן המצר רוחם ונפשם הטהורה כל שרשם וגזעם הקדוש נכוץ ונצטמק בגלולי מצרים ולכן לא היה בהם הכנת קדושה לשמוע למשה רבינו ע\"ה וז\"ש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח הוא נפשם ורוחם הקדוש שנתקצר בגלולי העמים ומעבודה קשה ע\"ז שהי' עובדים אמנם כבר נודע שהיה באונס כמשז\"ל. אך אם היות שהיו אנוסים יען שלא מסרו עצמם על קדוש ה' לא היו ראוים לנס וכמ\"ש פ\"ג דתענית קמאי דמסרי נפשיהו על קדוש ה' מתרחי' להו ניסא וזהו הפלא העצום ביצ\"מ שהיו גוי מקרב גוי עובדי ע\"ז ונעשה להם נסים ונפלאות וכמ\"ש המפרשים ונתבאר אצלנו כי זהו כונת הכתוב או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים וכו' שהכונה דמלבד הנפלאות מצד עצמן ואיכותן עוד פלא מצורף להם כי מי שאינו מוסר עצמו על קדוש ה' אינו ראוי לעשות לו נס וזהו הפלא שישראל במצרים עע\"ז וזכו לכל הנסים וז\"ש או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי שהיה עובד ע\"ז כמותם וזהו פלא על פלא לקחת גוי עובד ע\"ז במסות באותו' וכו' הפך הנהוג דמי שאינו מוסר עצמו על ק\"ה אין עושים לו נס. והנה אמרו רז\"ל על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם שהיה שר של מצרים וז\"ש עבדים היינו לפרעה במצרים כלומר בצירוף השר שלו שהיינו עע\"ז וזהו במצרים שהיינו עע\"ז ועם כל זה שלא מסרנו עצמנו על קדושת השם ויוציאנו ה' אלהינו ביד חזקה ובזרוע נטויה כלומר בנסים באותות ובמופתים וזה פלא על כל הפלאות דלא מתרחיש ניסא אלא למאן דמסר נפשיה על קדושת השם ועם ה' החסד: ", + "ואפילו כלנו חכמים וכו' פיר' הרב מהר\"י דוד זלה\"ה במ\"ש שטעם יצ\"מ באותו פרק לפני זמנם משום שאם היו שוהים עוד רגע היו נכנסי' בשער החמשים של הטומאה וח\"ו לא היה להם תקומה לצאת משם לעולם והטעם כי משה רבינו גואל ישראל השגתו היתה במ\"ט שערי קדושה ולעומתם תקיף חיליה להעלות ישראל ממ\"ט שערי טומאה אבל אם ח\"ו עיילי בשער החמשים לא הי\"ל תקומה כי משה רבינו אין ידו משגת לשער ן' של הקדושה שיהיה לו עזר כנגדו: וכתבו גורי האר\"י זצ\"ל דר' עקיבא השיג שער הנ' א\"כ אפוא החכם בחכמתו אשר עלה והשיג לשער נ' של הקדושה כה יאמר מה לי ולכם בסיפור יצ\"מ כי הגם שהיו נכנסים בשער הן' שערי טומאה גברא דכוותי הש\"ג ישי\"ג בקדושה לשער הן' והצל יציל ישראל מנ' שערי טומאה. לז\"א ואפילו כלנו חכמים כלנו נבונים בשערי בינה כלנו יודעים את התורה כלה בשלימות כלומר גם שער הן' עם כל זה מצוה עלינו לספר ביצ\"מ ומייתי שפיר מעשה רב מגדולי ישראל ומכללם ר' עקיבא שזכה לשער הן' והיו מספרים ביצ\"מ כל אותו הלילה ע\"כ דברי הרב מהר\"ר יוסף דוד זלה\"ה: ", + "ועל פי זה שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה\"ה שהיה מפרש מאמרם ז\"ל שלח נא ביד תשלח ביד ר\"ע והוא תמוה דמאי שיאטיה דר\"ע: ", + "אמנם נודע מרז\"ל דמשה רבי' יצא לטעון שלא הגיע זמן גאולה וכאשר ראה כי לפי מצבם לא היה יכולים לשהות כי היו נכנסים בשער הן' מהסט\"א ושוב לא היה יכולת בידו להוציאם על זה נתחכם משה רבינו לומר שלח נא ביד ר' עקיבא כי שיח וכי שיג לו בשער הן' וישראל ישלימו ת' שנה ואף שיכנסו בשער הן' מש\"ט יבא נא ר\"ע ויגאלם וכלומר דסמוך קצת לזמן הקץ יולד ר\"ע ובמספ' שנים יעלה וישיג שער הן' ויכול להוציא' זהו תורף מה ששמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה\"ה על פי הקדמה האמורה. ואפשר לרמוז כי ר\"ת שלח נא ביד תשלח הוא נשבת והוא ר\"ת ן' שערי בינה ת' כלומר שישארו ת' שנה ומי שישיג ן' שערי בינה שהוא ר' עקיבא יכול להוציאם ורמוז בס\"ת שלח נא ביד אחד ר\"ל ר\"ע שימסור נפשו באחד כמ\"ש סוף ברכות: ", + "וזהו אצלי ההדיוט כונת מאמרם ז\"ל בילקוט ישעיה רמז תנ\"ב כל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא רמזו שרבי עקיבא השיג לשער הן' וזהו כ\"ל גימטריא ן' רומז לשער הן' בקדושה יקר ששער הן' יקר שאף משה רבינו לא השיגו ור' עקיבא כ\"ל יקר ראתה עינו גם שער הן' ואחר כמה שנים ראיתי שכיונתי לדעת גורי האר\"י זצ\"ל בזה: עלץ לבי בה'. ", + "ויתכן לפרש אומרו מצוה עלינו לספר ביצ\"מ וכל המרבה וכו' במה שחקרו הראשונים מ\"ט אין אנו מברכין על סיפור יצ\"מ דהוא מצות עשה. ותירצו שכבר נפטרנו בקדוש שאנו מזכירין יצ\"מ. ועוד שהיא מצוה שאין לה גבול ושיעור ואפשר שז\"ש מצוה עלינו לספר ביצ\"מ וכי תאמרו מאחר שהיא מצוה למה אין אנו מברכין עליה ככל מצות עשה על כן בא דברו ואמר וכל המרבה לספר ביצ\"מ הרי זה משובח כלומר משובח הוא דהוי לפי שהוא ענף מצוה אך עיקר המצוה כבר יצאנו י\"ח אמירת הקדוש. ואחר הקדוש הוא להרבות במצוה והוא משובח אבל כבר יצא י\"ח בקדוש ומשו\"ה אין אנו מברכין ועוד אפשר לומר דמ\"ש וכל המרבה וכו' רמז תירוץ שני שהוא מצוה שאין לה שיעור וגבול והיינו דקאמר וכל המרבה לספר ביצ\"מ הרי זה משובח כלומ' שמצות זו אין לה קצבה וכל דאת מרבה לספר הוא בכלל מצות סיפור יצ\"מ ומשום הכי לא תיקון ברכה על ההגדה ומייתי ראיה ממעשה השלימים הרי שהיו מספרים ביצ\"מ כל אותו הלילה ונגזלה שנתם עד שבאו תלמידי' ואמרו הגיע זמן ק\"ש ואם לאו לא הפסיקו אלמא מצות סיפור זה אין לו קצבה ומשו\"ה לא תקון ברכה: ", + "ואפשר לתת טעם אחר למה שלא תקנו ברכה במ\"ע דספור יצ\"מ במ\"ש הרב דבר משה ח\"ג סי' ו' דטעם שאין מברכין על ברכת המזון משום דעיקר הברכות תקנום להודיע כי מעשה המצוה נעשה לשם שמים כמ\"ש רבינו נסים תלמיד הרמב\"ן בדרשותיו בטעם ברכות התורה ולזה ברכת המזון אינה טעונה ברכה לפניה דהיא גופה תשיב אמריה להודות לה' ואין צריך ראיה וידיעה בתחילה כי מצוה זו היא לשמה זהו תורף דבריו ואף אנו נאמר לפי טעם זה דמשו' הכי לא תקון לברך על ההגדה דקריאתה זו הלילא שבחים שנשבחו לשמן וכל הדברים אידי ואידי בהוד\"אה להודות שם ה' והא תו למה לי לברך להודי' כי נעשה לשם שמי' וברכת מגילה יש לישב ועיין מ\"ש הרא\"ש בתשובותיו כלל כ\"ד סי' ב' ודוק היטב בדבריו: ", + "ועוד אפשר לומר במ\"ש ריש פ\"ב דביצה ר' אליעזר אומר אין לו לאדם בי\"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה ר' יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם והשתא לר\"י דסבר בעלמא חלקהו יאמר האומר דגם בליל התקדש חג הפסח כן הדבר בחלקות ישית חציו לה' בסיפור יצ\"מ וחציו באכילה ושתיה לכבוד הלילה הזה ליל שמורים וזוהי מצותה. לזה בא ללמד דשניא הא דידן דלכ\"ע כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח המרבה רובא דרובא בסיפור יצ\"מ ומעט מזער באכילה שתיה ושינה. ומייתי ראיה מעשה רב הני תנאי ומכללם ר' יהושע דסבר בעלמא חלקהו קבע עצמו בינ\"ן של קדושים לספר ביצ\"מ כל אותו הלילה כולה כמות שהיא כליל לה' שמעינן מינה דהמרבה בכבוד שמים בלילה הזו הרי זה משובח: ", + "והראשונים פירשו במ\"ש רבינו יונה והרא\"ה בההיא דסיימתינהו לשבחי דמארך דלא אמרן אלא בתוארי' כגון ההיא דאתמר על ההיא דקאמר האמיץ העזוז הגבור וכו' אבל להזכיר נפלאותיו יתברך שרי ואריך וכמ\"ש מרן בבית יוסף א\"ח סי' קי\"ג וז\"ש וכל המרבה לספר ביציאת מצרי' הרי זה משובח זה משובח ואין אחר משובח והוא המרבה בתוארים כי מגרעות נתן ועליו נאמר סיימתינהו וכו' זהו תורף דבריהם: ", + "גם אני אבחר דרכם ונדקדק לדרכנו אומרו וכל המרבה וכו' ונקדים מ\"ש הרב הלכות קטנות בראשון סי' רס\"א וז\"ל מרבה בשבחי המקום דנעקר מן העולם וכי חתים דוד הע\"ה ספרו ולא שבק חיי לכל בריה לשבח כפי כחו. תשובה דעתי הוא זה דכשמדבר לנכח אין להרבות יותר ממה שבא בכתובים שהם השיגו השבחים כוללים שראוי לשבח בהן הבורא יתברך אבל אנן הדיוטות אנן ואין בנו כח לדבר בפני המלך אבל שלא לנכח מותר עכ\"ל וזאת מצאנו בבראשית רבה הובא בילקוט תהלים מזמור ס\"ז ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם בפניו שנאמר אמרו לאלהים מה נורא מעשיך ואומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ואפשר דכשהוא מספר עזוזו ונפלאותיו שרי לנכח הגם כי אנן יד עניי והדיוטות אנן. ואותה שאמרו רז\"ל ומ\"ש הרב הלכו' קטנו' היינו בתוארי' וחילוק זה הוא על דרך חילוק רבינו יונה והרא\"ה ז\"ל הנז': ", + "ובזה אפשר לפרש כי גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו. הכוונה גדול ה' וכו' ולגדולתו אין חקר ומזה נשמע דאסור להרבות בתוארים דמאחר שלגדולתו אין חקר איכא משום סיימתינהו וכו' אבל עם כל זה דור לדור ישבח וכו' לא מיבעיא בדור הזה דאיכא נביאי ובעלי רוח הקודש היודעים לשבח כראוי אלא אפי' דור לדור לרמז לדורות אחרונים אשר נסתם כל חזון והדיוטות נינהו עם כל זה ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו דלהרבות בשבח אופן הנס שרי ומצוה בו ולא מיבעיא שלא לנכח אלא גם לנכח כאומרו מעשיך וגבורתיך לנכח שרי אף לדעת הרב הלק\"ט דחמור לנכח מטעם מדבר לפני המלך דכיון שהוא סיפור הנס לית לן בה כמה דאמרן. ואפשר דזה רמז המגיד באומרו וכל המרבה לספר ביציאת מצרים וכו' הכל לאתויי לדור אחרון ואפילו לנכח הרי זה משובח דבסיפור נס הכל שרי ושבחו רבנן: " + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.

מעשה רב מהני תנאי היושבים ראשונה במלכות מספרים תהלות ה' בליל התקדש חג יעורר לב העיני בשר לו יאזור חיל בליל הקדוש הזה ואמץ את לבבו לב טהור לעמוד על המשמר לקול הסיפור ירחיב פיו יצלח דברו להודיע לבני ביתו ואביזרייהו הסמוכים על שלחנו כאשר תשיג ידו להלל ולשבח לה' ברמזי טעמי יצ\"מ וכיוצא כי הוא מצוה גדולה עד מאד וישא ק\"ו מהשלמים האלה היודעים כל התורה כמעט ונגזלה שנת' לספר ביצ\"מ עד זמן ק\"ש של שחרית: ", + "ומ\"ש מסובין בבני ברק מהר\"י אבראבאנל פירש דהוו כלי מילת והשיגוהו דהוא שם מקום ונזכר ביהושע ויהוד ובני ברק וגת רימון ופ\"ג דסנהדרין דף ל\"ב הלך אחר רבי עקיבא לבני ברק. וגם אני מצאתי בשבת דף מ' ובכתובות דף קי\"א ובתרא דף קנ\"ד הזכירו בש\"ס אתרא דשמיה בני ברק. ופ' הנזיקין ופ' חלק מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ע\"ש: ", + "וראיתי בסוף ס' פני שלמה שפירש משם הרב מהר\"ם גאלנטי ז\"ל מ\"ש תלמידיהם הגיע זמן ק\"ש של שחרית שהם רצו לתקן קושיא אחת דכיון דקי\"ל דמי שעוסק בתורה פטור מק\"ש ומתפלה כמ\"ש על רשב\"י א\"כ מאי אכפת להו אם הגיע זמן ק\"ש לז\"א של שחרית דלכ\"ע מזכירין בה יצ\"מ דדוקא בשל ערבית לא היו מזכירין עד שבא בן זומא וא\"כ מאחר שאתם מספרים ביצ\"מ קראו ק\"ש שבה תספרו ג\"כ יצ\"מ ותצאו אגב זה מק\"ש עכ\"ד וכד הוינא טליא הקשתי עליו דהתנן פ\"ק דשבת מפסיקין לק\"ש ולא לתפלה ואוקמ' בש\"ס כגון רשב\"י דפוסק לק\"ש וכתבו התוס' דההיא דאמרינן בעובדא דרשב\"י פ' במה מדליקין לביש ומכסי ומצלי ההוא מצלי היינו ק\"ש הרי מפורש בגמרין דגם רשב\"י מפסיק לק\"ש ואיך קאמר דמי שעוסק בתורה פטור אף מק\"ש כרשב\"י. איברא דבירושלמי מוכח דרשב\"י סבר דפטור אף מק\"ש דהאי שינון והאי שינון ויש להעמיד דברי הרב כירושלמי אכן אכתי לא איפרק מחולשא דאשכחן דרשב\"י לביש ומכסי ומצלי ולפחו' אודי לי מיהת דמפסיק לק\"ש. וצריך לומר דמחמיר על עצמו או לא עביד עובדא כוותיה כמ\"ש בירושלמי ריש ברכות לענין ספיחים אלא דמ\"מ הדרשא תדרש לדעת רשב\"י דירושלמי לענין דינא: ", + "ואפשר לומר במ\"ש פ' הישן במדות הקדושות של ר' אליעזר הגדול שאחת מהן שלא היה ממעמידי בית המדרש. ובזה פירשו המפרשים מ\"ש פ\"ב דביצה גבי ר' אליעזר שהיה יושב ודורש בי\"ט וכו' התחילו כת ששית לצאת אמר הללו בעלי מארה נתכרכמו פניהם ואמר להם לא לכם אני אומר וכו' דנסתפקו דילמא היה רוצה שיקומו כי מדתו שלא לצאת מבית המדרש עד שיעמדו אחרים ויצאו כמו שכתבנו שם בקונטריס פתח עינים בס\"ד. והשתא בהאי עובדא דר' אליעזר וחביריו היו יושבים ומספרים ביצ\"מ ומר' אליעזר אין כל כך ראיה כי מדתו שלא לצאת מבית המדרש עד שיעמדו אחרים ואף דעל הרוב האי עובדא לא הוה בבית המדרש מ\"מ לר' אליעזר שהיה נזהר בבית המדרש ה\"ה בליל קדוש כזה דלא היה פוסק עד שיפסקו חביריו אכן הראיה היא מהתנאים חביריו גדולי עולם דהם ידעו מדתו של ר' אליעזר ויום יום בבית המדרש על עומדם יעמודו טרם ר' אליעזר דגם הלילה הזו היה להם להתנהג כן אלא מוכח דכך היה רצונם של כל התנאים להמשיך הועד הקדוש משיכה מדרבנן כל אותו הלילה ותלמידיהם היו מסופקין אם כלם עתה רצו להתנהג כמדת ר' אליעזר שלא להפסיק מעצמם ומצפים התעוררו' אחרים או דילמא לרוב חשקם ודבקותם בסתרי תורה כי גדולי\"ם מעשי ה' ביצ\"מ צר להם מי שיגרום להפסיקם ולכן נתחכמו לומר להם רבותנו הגיע זמן ק\"ש של שחרית כלומר אנחנו אומרים לכם דבריב סתומים שאנו מודיעים הגיע ק\"ש של שחרית והבחירה בידכם ככל אשר תאוה נפשכם גם זה כונת אומרו עד שבאו וכו' כלומר לא תימא דאשר נמשכו בלימוד זה היינו להיות ר' אליעזר ראש הועד הקדוש הזה ומדתו שלא להפסיק מעצמו ונמשכו אחריו אבל לא משום כי הזמן גורם לספר כ\"כ ביצ\"מ לזה אמר עד שבאו וכו' ק\"ש של שחרית כלומר דבזמן אחר ר' אליעזר כשבא אחר להפסיק ולעורר לקום בזמן הראוי גם הוא ניחא ליה ונותן יד שיקומו ואחריהם יצא הוא כמדתו. אך הלילה הזו אף שלא יבצר אחד עוררם לקום ולישן לא השגיחו עליו כלל עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם הגיע זק\"ש של שחרית ומהאי טעמא הפסיקו אבל לאחרים שעוררום להפסק לא פנו אליהם ואומרו עד שבאו תלמידיהם וכו' גם כן יורה דתלמידיהם הלכו מקודם לישן איזה שעות והתחילו ועמדו והם ישבו לספר ביצ\"מ עד שבאו תלמידיהם שקמו משנתם וחזרו אצלם או אפשר כי להיותם עוסקים בדברים העומדים ברומו של עולם גדולי הקדש וגדו\"לי גדול\"ין גדול ה' ומהולל מאוד לא רצו שתלמידיהם יהיו שם אותה הלילה ושלחום על פני חוץ עד שבאו ביום: ", + "ויתכן שגם תלמידיהם במאמרם גם הם דברו ברמז הנוגע ליצ\"מ בצד מה לילך בדרכם דרך הקדש והענין דאמרו רז\"ל שליל התקדש חג במצרים היתה מאירה כשמש וכ' בשו\"ת יד אליהו סי' נ\"א דכיון דהיתה מאירה כשמש כל הדינים הנוהגים ביום נוהגים בלילה ההיא ולילה כיום הואיל דנהורא עמה שרא ע\"ש מיהו נראה דלענין ק\"ש של יום לא נפיק בלילה לומר ק\"ש בסוף הלילה כיון שהיא מאירה כשמש ויכולים לעשות הדינים הנוהגים ביום דהא ק\"ש תלו בזמן קימה והוא יום ממש וזה כיונו לומר ק\"ש של שחרית כלומר הוא זמן קימה ביום שהוא זמן ק\"ש של שחרית שאף בליל יצ\"מ שהיתה מאירה כשמש ומשו\"ה מלו בלילה אף דאין מלין בלילה למ\"ד וכמ\"ש הרב יד אליהו סי' נ\"א הנז' מ\"מ ק\"ש של שחרית הוי דוקא ביום ועתה הגיע זמנה דהוא יום ונמצא דיש בכלל דבריהם איזה רמז בצד מה ליצ\"מ: ", + "ואפשר לומר עוד דכונת אמרו וכל המרבה לספר ביצ\"מ הרי זה משובח היינו לרבות אפילו כהנים ולויים דאמרו רז\"ל דשבט לוי לא נשתעבדו אפ\"ה חייבים לספר ביצ\"מ ככל חוקת הפסח אשר נצטוו וז\"ש וכל המרבה הכל לאתויי כהנים ולויים דלא נשתעבדו ודרך צחות אפשר תיבת וכל ר\"ת ואפילו כהן לוי המרבה לספר וכו'. ויש בזה טעם לשבח דהן לו יהי שלא נשתעבדו והיו ברשות עצמן מ\"מ לא היו יכולין לצאת. והגדיל ה' לעשות שיצאו עם ישראל ביד רמה ועוד דאם ח\"ו ישראל היו שוהים עוד רגע היו נטמעים ונכנסים בן' ש\"ט והיו נאבדים ואפשר שיגיע גם אליהם הפגם שילכו אחר הרוב דומה למ\"ש בזהר על עון העגל דאף דיהושע לא נמצא בעגל מ\"מ כיון שהיה הפגם הגיע גם ליהושע. וא\"כ גם שבט לוי הכהנים הלויים שוין לישראל בכללי ופרטי מצות הלילה הקדושה הזו ומייתי ראיה לזה מעשה בר\"א ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה כלומר הבט ימין וראה הני תנאי רובם כהני ולויי כי ר' יהושע הוא ר' יהושע ן' חנניא שהיה לוי ור' אלעזר בן עזריה ור' טרפון היו כהנים ואם כן היא ראיה גמורה למה שאמרתי וכל המרבה וכו' לרבות כהנים ולויים דהשלמים האלה איכא בינייהו כהני ולויי והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה: ", + "וכשהרציתי הני מילי מחיי\"ם לפני מי שגדול כה ענני דכן פירש הוא נר\"ו והוסיף נפך שפי\"ר שהוא פירש וכל המרבה לרבות כהנים ולויים וגרים וזרעם דהוה ס\"ד דשבט לוי לא נשתעבדו ולא עליהם יהיה גודל החיוב והשבח לספר ביצ\"מ וגם גרים וזרעם לא נשתעבדו ולא היו מעיקרא ביצ\"מ לז\"א וכל המרבה וכו' לרבויינהו ומייתי הך עובדא דאיכא כהני ולויי כאמור גם אשו\"ר נלוה עמם אי\"שור גיורא ר' עקיבא בא מזרע גרים ואפ\"ה הרבו לספר יצ\"מ:
[אחורי תרעא: ולפי מה שכתב רבינו בחיי דר' אליעזר הגדול היה מזרעו של משה רבינו ע\"ה א\"כ היה לוי ובהכי אתי שפיר דכל השלמים הללו היו כהני' ולויים ור' עקיבא בן גרים והיה עולה על הדעת דפטירי ככתוב לפנים.]", + "איברא דהרב ס' יוחסין כתב על דברי רבינו בחיי דאולי מצד האם וכן ראיתי שכתב הגאון הרמ\"ע במאמר חקור דין ח\"ב פט\"ו דר' אליעזר הגדול היה מבני בנותיו של משה רבינו ע\"ה ע\"ש ואני בעניי נראה לי דמקור דברי רבינו בחיי הם ממדרש רבתי בדעות במדבר רבה פ' ט' ומתלמודא דבני מערבא פ\"ג דסוטה דאמר התם דשאלה מטרונה את ר' אליעזר ולא השיבה. ואמר לו הורקנוס בנו כי בעבור זה אבד שלש מאות כור מעשר שהיתה אותה מטרונא נותנת לו אלמא שהיה לוי והגם דבס' ידי משה פירוש המדרש ובס' קרבן העדה פירשו שהיה כהן ע\"ש טפי ניחא לומר שהיה לוי כמ\"ש רבינו בחיי ומה גם דאמרו רז\"ל דמשה רבינו ע\"ה התפלל שיצא מחלציו:", + "וצופה הייתי בס' סדר הדורות דף ע\"ח שהביא פירוש הרב ידי משה ותמה דלדבריו איך לא מנאוהו גבי כהנים ותו אטו מטרונא היא הנותנת מעשר ע\"ש והא לא קשיא דמטרונא לאו דוקא אלא הרונה גברא אשה גדולה ושר\"ת טעם וכזה ראיתי להרב קרבן העדה שפירש אשה חשובה:]", + "אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַים בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁה בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיְם כָּל יְמֵי חַיֵּיךָ יְמֵי חַיֵּיךָ הַיָמִים, כָּל יְמֵי חַיֵּיךָ הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֵּיךָ הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל יְמֵי חַיֵּיךָ לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.

לפי הנראה דהמגיד קבע משנה זו משום מאמר ר' אלעזר ן' עזריה ובן זומא ויש לדקדק דלא היה לו להביא דברי חכמים ותו דמה נעשה בסבר' ראב\"ע ובן זומא במקום דרבים פליגי עלה הן אמת דהרמב\"ם בריש ה' ק\"ש כתב ומצוה להזכיר יצ\"מ ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מא\"מ כל ימי חייך עכ\"ל וכתב הרב לחם משנה דפסק כבן זומא וכן כתב הרב תוספת יום טוב ע\"ש ובספר לחם יהודה להרב מהר\"י עאייאש פי' יותר וז\"ל ומ\"ש כל ימי חייך ר\"ל ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות ופסק כבן זומא דראב\"ע קאי כוותיה דאלו לרבנן אין מזכירין בלילה דמלת כל לאתויי לימות המשיח עכ\"ל הא למדת דסברת ראב\"ע ובן זומא הלכתא היא וניחא דהמגיד מייתי לה כי דבריהם צדקו לפום דינא אבל מאי דדייקינן בקמייתא דאמאי מייתי לדבריהם דרבנן עתה יקשה יותר דלא הו\"ל לאתויינהו דלאו הלכתא נינהו: ", + "ותו יש להעיר דאיך פסק הרמב\"ם כבן זומא ומ\"ש מהר\"י עאיי\"אש דראב\"ע קאי כוותיה ק' עליו איך נתפייס בזה דמה יושיענו דראב\"ע קאי כותיה באתרא דאיכא רבים לוחמים רבנן דפליגי עלה. וטפי הול\"ל דפסק כת\"ק דקאמר מזכירין יצ\"מ בלילות אלא דגם זה אינו מיושב דהו\"ל סתם ואח\"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם אמנם אין צורך לכל זה דכך נקבעה הלכה וכל ישראל קורין בק\"ש של לילה ויאמר כבן זומא ומה צורך לטעמים בזה ולפסקי הלכו' בדבר השגור בפי כל ישראל וכן הרי\"ף והרא\"ש בהלכותיהם לא הזכירו משנ' זו דכבר כל ישראל נהגו הכי ובודאי הוא כבן זומא דלא מסתבר כמ\"ש הראב\"ד ז\"ל דכבר היו קורין תמיד ויאמר בק\"ש של לילה אלא דהוו סברי דהיא מדרבנן וראב\"ע קאמר מן התורה דכבר הרשב\"א ז\"ל בחידושיו דחה דבריו ונמצא דפסק הרמב\"ם מחוור ומלובן. אך עדיין איתיה לדוקיין דאמאי המגיד הביא דברי חכמים: ", + "ונהירנא כד הוינא טליא זוטר ובציר שאמרתי בזה דפלוגתא דבן זומא וחכמים לאו לענין מזכירין יצ\"מ בלילות דבהא כ\"ע מודו כי פליגו לימות המשיח ורבנן דדרשי ימי חייך העה\"ז כונתם ימים ולילות דהעה\"ז כולל ימים ולילות שהם חיי העה\"ז בכללו וריבויא דכל דריש לימות המשיח אבל בן זומא סובר דכל לרבות הלילות וימי המשיח ליתנהו בזכירה. ולפ\"ז יפה עשה המגיד לאתויי לדברי חכמים דגם הם ס\"ל דמזכירין יצ\"מ בלילות. ואחר כמה שנים הגיע לידי ס' יבין שמועה להרשב\"ץ שנדפס בליורנו ושם בפירוש ההגדה בסוף מאמר חמץ כתב כי אין חולק על ראב\"ע ואין לפרש לא זכיתי לא נצחתי כי סברת חכמים שבכלל ימי החיים הם הימים והלילות ע\"ש שש אנכי אשר כוונתי לדעת גדול ואפשר לומר שגם כוונת הרמב\"ם לסתום בהביאו קרא דלמען תזכור את יום צאתך מא\"מ כל ימי חייך סתם היינו דבין אם נפרש כבן זומא או כרבנן הלילות בכלל ולכן הביאו בסתם ומעתה אין אנו צריכים לדברי הראב\"ד והרשב\"א. ועיין מ\"ש הרב פני יהושע בשיטתו ולא זכר שר מ\"ש הרשב\"א בחידושיו ואין להאריך כאן: ", + "ואפשר לומר כי כוונת ר' אלעזר בן עזריה באמרו הנשגב הזה להראות במופ' כי דבר תורה אין מי שיוציאנו לאור כי אם האיש שקבל חלק ההו' מסיני ובלעדו אין לחכם שבחכמים להוציאו לאור וז\"ש הרי אני כבן שבעים שנה לפי פשוטו שנתיגע הרבה מאד בלימוד והתיש כחו עד אשר ידמה לזקן כמ\"ש הרמב\"ם בפירוש המשנה. ולפי מדרשו שפרשו בש\"ס דאהדרו ליה תמניסר דרי חיורי ולפי סודו שהיה גלגול שמואל הנביא שחי נ\"ב שנה וההיא שעתא הוה בר תמניסר דהוו להו שבעין כמ\"ש האר\"י זצ\"ל וזה כוונתו שחכם כמותו אשר יגע מאד בתורה וגברא דאתרחיש ליה ניסא דאהדרו ליה תמניסר דרי חיורי ואהניא ליה קמרא לשוויי נשיא וגדולה מכפרת וגם אשר בקרבו ישים או\"ר ב\"ו נשמ' שמואל הנביא השקול כמשה ואהרן ואחר כל השבח הזה לא זכה לחידוש זה עד שדרשה בן זומא שהיה תלמיד דן לפניהם והרי זה בא ללמד שדבר אשר הוא חלק תלמיד בתורה אי אפשר לאחר לאמרו כי הוא חלקו: ", + "ואני שמעתי מגדול אחד שפירש שכוונת המגיד אשר נטע משנה זו כאן היתה הכוונה להביא ראיה למאי דקאמר ואפילו כלנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר וכו' וכבר הביא מעשה בר' אליעזר וכו' שחכמי ישראל מגדולי הסנהדרין עשו תורת סיפור יצ\"מ קבע כל הלילה כמות שהיא. וזאת שנית כי הנה חכמים אומרים כל להביא לימות המשיח והרי לימות המשיח מלאה הארץ דעה ועם כל זה הכתוב קבעו חובה לזכור יצ\"מ ומינה נלמוד דגם בגלות החיל הזה אפילו כלנו חכמים מצוה עלינו לספר ביצ\"מ והם ראיות שתים כהלכתן לקיים דבריו ויושר אמריו ע\"כ שמעתי: ", + "ויראה לפרש דברי ר' אלעזר בן עזריה הללו וטרם כל אקדים משז\"ל בזהר הקדוש פ' בא דף ל\"ח ע\"א על ליל הפסח ביציאת מצרים וז\"ל ותנא הוה נהיר ליליא כיומ' דתקופה דתמוז וחמא כל עמא דינוי דקב\"ה הה\"ד ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה עכ\"ל ובס' נחלת יעקב ואבני שהם פ' בא כתב וז\"ל אמרו רז\"ל תנא באותו חצי לילה נעשה נס והחמה היתה זורחת כיום עכ\"ל ולא מצאתי לשון זה במדרשים אשר אתי ומלשון הזהר משמע קצת דכל הלילה האירה הארץ מכבודה גם ממ\"ש הרב יד אליהו בשו\"ת סי' נ\"א דכיון דאותו הלילה כיום יאיר והוה ליה כמו יום לכל דינים שבתורה ואתי שפיר שנמולו בלילה ההיא אף למ\"ד שאין מלין בלילה זו אינה בכלל עכ\"ל מוכח דכל הלילה היתה מאירה דהא נמולו קודם אכילת הפסח ועיין במדרש חזית פסוק נרדי נתן ריחו ובש\"ר סוף פ' בא ע\"ש. ונהירנא שראיתי במפרשים שפירשו דמנ\"ל לרז\"ל דאותה הלילה היתה מאירה וניחא להו דאמרו בב\"ר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה אין הקב\"ה מיחד שמו על הרעה דגבי האור כתיב ויקרא אלהים לאור יום אך גבי חשך לא כתיב קרא אלהים והכא כתיב ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה לה' דהזכיר שם המיוחד על הלילה להכי אמרו שהלילה הזו האירה כשמש ולכן כתיב הוא הלילה הזה לה' כדכתיב ויקרא אלהים לאור יום. ובזה שמעתי משם הרב המופלא מהר\"ח אלפאנדארי זלה\"ה שפירש כוונת הכתוב לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש הכונה לך יום היום מתיחס אליך כי שמש ומגן ה' אלהים וכתיב ויקרא אלהים לאור יום וזהו לך יום שמצינו שמיחד שמו על יום ומכלל דדוקא גבי אורה נזכר שמו יתברך אך בחשך אין כבודו ליחסו אליו יתברך וליחד שמו עליו וכדילפינן מדכתיב ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה כמ\"ש בב\"ר. והשתא אמר אף לך לילה כלו' מצינו לילה אחת שנתיחסה אליך והיא ליל הפסח שיצאו ישראל ממצרים דכתיב ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה לה' וכי תימא מאי שנא לילה זו לז\"א אתה הכינות מאור ושמש כלומר אותה הלילה היתה מאירה כשמש ולכך נתיחסה לה' וזהו אף לך לילה אחת היתה ופרסמה הכתוב ע\"כ שמעתי ואחר זמן רב כרגע נראה לי ס' דת ודין ובס' משפטים כתב דרך זה משם המפרשים ע\"ש: ", + "וזה אצלנו כונת הכתוב גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה והזכיר הכתוב הזה הזהר הקדוש בענין זה כמש\"ל הכונה גם חשך לא יחשיך ממך ואינו מתיחס אליך כי אין ליחד שמו על הרעה. אמנם כאשר לילה כיום יאיר כליל פסח מצרי' שהיתה מאירה כשמש אז כחשכה כאורה שקולים להתיחס אליך דכתיב הוא הלילה הזה לה' וזהו כחשכה כאורה כלו' כחשכה שהוא הלילה כאורה שהוא היום שקולים הם להתיחס אליך מאחר שהלילה הזו מאירה ונהורא עמיה חזרה הלילה להיות כיום וזהו כחשכה כאורה. ועוד אפשר לרמוז דמצינו בליל הקדוש הזה פסח מצרים דעל ידי שהיתה מאירה כשמש נהגו בה מצות הלילה דהיינו אכילת הפסח דאינו נאכל אלא בלילה וכיוצא בה ומצות היום כגון מילה שאינה נוהגת בלילה למ\"ד וכמ\"ש הרב יד אליהו ונמצאת לילה זו בשתים עלתה לה והוכשרה למצות היום ולמצות הלילה וז\"ש ולילה כיום יאיר כשהלילה כיום יאיר כגון ליל פסח מצרים אז לענין דינא כחשכה כאורה כמו שנוהגין בה מצות הלילה כך נוהגין בה מצות היום והלילה אמ\"ר מושבח ועומד אמיר\"ה לגבוה. ולפי משז\"ל בשוחר טוב מזמור צ\"ב דאדה\"ר במ\"ש שהתחיל החושך לבא התחיל אדם טופח על פניו וכו' שנאמר אך חשך ישופני. אפשר שזה כוונת אדה\"ר באומרו אך חשך ישופני ונתן טעם למה נתיראתי לפי שידעתי שגם חושך לא יחשיך ממך. וגם ליל שבת ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה דליל שבת בראשית היתה מאירה כמשז\"ל שם בשוחר טוב וזהו טעם שנתפחדתי שכבר עברו יום הששי וליל שבת ויום שבת ולא ראיתי חושך וסברתי שהחשיך העולם בעבור שחטאתי עד שנשתלח לו עמוד האש כמז\"ל שם בש\"ט: ", + "ואולם במקראי קדש לך יום אף לך לילה הנזכר והנמשכים יראה לומר בסגנון אחר ולא תעזוב נפשי לשאו\"ל לדעת לעות מדוע עשה ה' ככה ויאר את הלילה כצאת השמש בגבורתו ואין ספק כי רבו כמו רבו טעמי תרוצי על רזא דנא ולנו בעניותנו אפשר במה שפי' הרב עמודיה שבעה בראש העמו' מאמר הכתוב וידע' היום והשבות אל לבבך וכו' דמהשמש יש להכריע נגד ג' סברות הכופרים כי מהשמש ניכר שיש מניע כמו שאדם יודע שהולך שיש לו מניע כך מהשמש ניכר שיש לו מניע וז\"ש וידעת היום הוא השמש והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וזהו לאפוקי הפלוסופים הטפשים שהם כופרים בעיקר ונגד הכת שאומרת שאינו משגיח בתחתוני' השמש מעור עיניה' שבראו יוצר הכל להאיר על הארץ וז\"ש ועל הארץ מתחת שהוא משגיח על הארץ. וכלפי האומרים כי פועל הטוב אינו פועל הרע השמש מחי להו אמוחא כי השמש מיבש הלח ומתיך היבש והקשה והן פעולות הפכיות אלא שמשתנה הענין כפי המקבלים וכן הוא כביכול שאין רע יורד מלמעלה אך הוא רע מצד המקבלים וז\"ש אין עוד זהו תורף דברי הרב הנז'. וזה אפשר רמוז אומרם פני משה כפני חמה דמשה רבינו ע\"ה היה מלמד לישראל אשר היו בארץ מצרים גוי מקרב גוי וכבר כתבו המפרשים שפרעה היה כופר בכל אלו הכפירות ולכן הוצרך משה רבינו ע\"ה להאיר את ישראל בסברות האלו ולהסיר כל סיגי טומאת מצרים אשר בקרבו ולכן פני משה כפני חמה דהשמש מאמת דג' דעות ואמונות רעות הנז' הבל המה והכופרים על שלשה פשעי בל חזו שמש ועל דרך זה פירש הרב הנז' אותה שאמרו מרגלי' טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שהיה קורא בגרון וכל חולה הנפש היה מתרפא ואח\"כ תלאה בגלגל חמה דהשמש יוכיח ויכריע כל דבריו ע\"ש באורך: ", + "ואפשר כי היינו טעמא אשר רצה הקב\"ה לזכות את ישראל ולפני צאתם מעבדות מצרים אשר נטמעו גופם ונפשם בע\"ז ואמונות רעות האמורות האלהים עשה שיראו מלפניו העיר ממזר\"ח שמש וליל התקדש חג מאיר עינים כשמש בצהרים בלילה ההוא נדדה חשכה ליהודים היתה אורה לעוררם שיהיה לטוטפות בין עיניהם כשמש יצא על הארץ המכחיש שלשה אמונות רעות כוזבות למען ישמעו ולמען ילמדו כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד והיו נכונים לקבל אלהותו יתברך ומצותיו ותורותיו ינצורו וזה בכלל טעמי זכירת יציאת מצרים דאתא שמשא ליסד יסוד מוסד אלהותו יתברך: ", + "ומעתה יתבארו הכתובים הנז' הכונה ואלהים מלכי מקדם לאפוקי הכופרים בעיקר פועל ישועות דהישועות טובות הנה לאחד ורעות לשכנגדו א\"כ הכל אחד רק דהענין משתנה כפי המקבלים ומצדם ומחמתם הוא רע וזה לעק\"ר מספח\"ת האומרים פועל הטוב אינו פועל הרע. בקרב הארץ נגד האומרים שאינו משגיח בתחתונים. והראיה אתה פוררת וכו' שהם מכות אשר הוכו פרעה ומצרים וקריעת ים סוף. וכבר אמרו שאם ארסטו הרשע היה נמצא במצרים ועיניו רואות נפלאות בארץ חם היה מודה בחידוש העולם ולכן הזכיר נסים ונפלאות הללו כי הם עדים נאמנים כי ה' הוא האלהים. אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן שהם דברים הפכיים להורות דפועל הטוב הוא פועל הרע כי ה' אחד. ואמר לך יום השמש אשר עשית הוא מגיד האמת אף לך לילה ליל פסח מצרים היא מגדת אמיתת אלהותו. ונתן טעם אתה הכינות מאור ושמש שניכר שיש לו מניע אתה הצבת כל גבולות ארץ שאתה משגיח בתחתוני' קיץ וחורף אתה יצרתם והם הפכיים המשתנים מצד המקבלים ומעמדם בארץ ההוא כנודע דיתרבה החום או הקרירו' לפי מעמד מדרגת הארץ ההיא היושבים בה וכל זה נלמד מהשמש. העם ההולכים בחשך ראו אור גדול שהיתה הלילה מאירה כשמש להאיר עיניהם בקבלת אלהותו יתברך כדבר האמור: ", + "אמנם המפרשים יש בהן בנותן טעם לאשר הוא יתברך הגדיל לעשות שהלילה ההיא היתה מאירה כשמש שהטעם הוא כי רז\"ל אמרו שהטעם שיצאו ברד\"ו שנה היינו משום ששעבדו בהם בלילות וא\"כ גם הלילות באו בחשבון והו\"ל כאלו ישבו ת\"ל שנה דהגזרה לא היתה רק לשעבדם בימים כמשפט העבדים לעבוד ביום אבל בלילה שם ינוחו יגיעי כח ולאשר הרעו לשעבדם גם בלילות מן הדין הוא שהלילות ישלימו המנין ולהורות זה עשה ה' שהלילה הזו האירה כשמש להודיע לכל כי צדיק הוא יתברך וצדק דינו להוציאם בחצי זמנם כי הלילות ששעבדום נחשבו לימים. זהו תורף דבריהם כפי הרשום בזכרוני. והנה דברי רז\"ל הללו שהלילות נחשבו ועלו למנין שרשן הם מפרקי ר' אליעזר פ' מ\"ח בויכוח ראב\"ע עם ר' אלעזר בן ערך וריב\"ז ואמרו שם רד\"ו ישבו ישראל במצרים וה' שנים עד שלא בא יעקב למצרים נולדו מנשה ואפרים הם רט\"ו שנה ימים והלילות הם ת\"ל: ", + "ומתוך כל האמור הבה נא אב' לרמוז כל האמור במקראי קדש פ' בא כה תוארה ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ת\"ל שנה ויהי מקץ ת\"ל שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח וכו'. ויש לדקדק דלפום ריהטא מאמר ויהי בעצם היום הזה נראה יתר ואפילו אם נאמר שבא להודיע דכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כלל כמשז\"ל תיבת ויהי אינה מדוקדקת. ועוד סמיכות ליל שמורים וכמה כפלים יש בו. ועוד להבין סמיכות פרשת זאת חקת הפסח הנאמרת ביום י\"ד ואיחר' הכתוב עד כאן. אמנם על פי כל האמור אפשר שהכתוב רמז כל אשר דברנו. הנה אמר ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ת\"ל שנה לאפוקי מה ששינו הזקנים לתלמי וכתבו במצרים ושאר ארצות והכתוב צווח במצרים כלומר לא תחשוב שמנין שני השעבוד נמנים מגזרת בין בתרים ומשנולד יצחק כי שנות מספר חיי האבות יעלו לחשבון אין זאת כי מצרים לחוד הוא מקום הגלות ובמצרים ישבו ת\"ל שנה. והשתא הכתוב עצמו מקשה ויהי מקץ ת\"ל שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו וכו' כלומר עין רוא' תרתי דסתרין ראה אתה אומר אלי העל כל החשבון במצרים וא\"כ ויהי מקץ ת\"ל שנה ואני רואה ויהי בעצם היום הזה שהוא מחצית ת\"ל יצאו וכו'. לז\"א ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים. כלומר כבר ידעת דאין ליחד שמו על הרעה כדכתיב ולחשך קרא לילה וא\"כ איך אנו אומרים ליל שמורים הוא לה' ומיחד ה' המיוחד על ליל שמורים אלא מוכרח שאותו הלילה היתה מאיר' כשמש והטעם להודיע כי הלילות נחשבו כימים וידעו כל צבא השמים כי הדין דין אמת ומעתה ממילא רווחא שישבו ת\"ל ויצאו ברט\"ו וז\"ש ליל שמורים הוא לה' להוציא' מארץ מצרים לפני זמנם ולהורות דנשים לילות כימים בחשבון ועוד יש טעם אחר שהאיר הקב\"ה הלילה ההיא להרחיק' מג' אמונות כוזבות הנז' וז\"ש הוא הלילה הזה לה' שמורי' לכל בני ישראל לדורותם למען ידעו הם ובניהם לדור אחרון בנים יולדו אמיתת אלהותו יתברך ולהתרחק מהאמונות הרעות כמש\"ל וסמיך פ' חקת הפסח דכתיב וכל ערל לא יאכל בו והצורך היה למולם למקצת' בליל' כמשז\"ל ויקש' כי אין מלין בלילה אך במה שהקדים ליל שמורים הוא לה' שהיתה מאירה כיום ינוח לנו שיכולים לקיים בה גם המצות הנוהגות ביום כמש\"ל והוא חקת הפסח דעושים תרתי מילי בשעה אחת אוכלים הפסח ומחשיבין אותו לילה ומלין ומחשבי' יום כחשכה כאורה כי ליל שמורים לה' מאיר ובא כצאת השמש בגבורתו: ", + "וזהו טוב טעם על אשר היתה מכת בכורות בחצות הלילה דוקא ולא קודם ולא אח\"ך וגם היות' בליל' אמנם הכל לרמוז הטעם שיוצאים בחצי זמנם וידעו בשמי' ממעל ועל הארץ מתחת כי צדיק הוא ה' אלהינו אל אמונה ואין עול כי כל דרכיו משפט צדקו יחדיו שמה שהוציאנו בחצי הזמן היה מטעם שהמצריים הרשיעו בעלילותם ותועבותם עברו חק הפרו ברית כי העבדים עובדי' ביום והלילה מתוקה שנת העובד לנוח מיגיעו ולהחליף כח לשוב לעבוד ביום. אך צוררים הנה אלה רשעים בקשו לקעקע ביצתן של ישראל עדי אובד וגם בלילות היו משעבדין בהם ולכן דינא הוא שהלילות יחשבו אף הם ונגרעו שני גלותם על כן היתה המכה אחרונה הנאמרה ראשונה אימתני ותקיפא מכת בכורות בחצות הלילה ממש שם רמז דמה שהיה הגלות בחצות הלילה הוא הגורם ששעבדום בלילות ולכך היה חצות שני גלותם: ", + "ואל זה אביט מאמרם ז\"ל על פסוק ויהי בחצי הלילה דפליגי בה חד אמר יוצרו חלקו וחד אמר יודע עתותיו ושעותיו חלקו וכבר נשאל הגאון הרדב\"ז זלה\"ה בתשובותיו המודפסות סימן תתי\"ד לבאר מחלקותם והשיב הרב ז\"ל שיש קושיא בכתוב דאי אפשר לצמצם חצי הליל' ולא חצי היום שהרי הגלגל חוזר תמיד וכהרף עין נוטה מחצות ולא יספיק אדם לומר עתה הוא חצות לילה עד שכבר עבר חצות וא\"כ קשיא להו מי חלקו תנא קמא סבר יוצרו יש בידו לחלקו והרי הגלגל בידו כחומר ביד היוצר והעמיד הגלגל כל דהוא כדי שיכירו העולם שהיא מחלק חציו האחרון מחציו הראשון ותנא בתרא סבר שאין צריכי' לנס אלא גלגל כמנהגו נוהג וחוזר אלא יודע שעותיו ועתותיו חלקו וצמצם חצי הלילה ממש ובאותו רגע הכה כל בכור דרגע הוי כמימריה ואע\"ג דאנן אי אפשר לן לצמצם הוא יתברך שמו יודע לצמצם ולכוין הנקודה אשר היא בחצי הלילה ובאותה נקודה הכה אותם עכ\"ל הרדב\"ז ז\"ל: ", + "ועדיין צריכים אנו למודע\"י מה הכרח יש לכל אחד לסבור סברתו ובמאי עיקר פלוגתייהו ומאי איכפ' לן בזה ויראה דפליגי אי טעם יצ\"מ לפני הזמן הוא משו' דהלילות נחשבו ימים ורט\"ו שנה עלו זה כפלים ת\"ל שנה וכדאמרן. או הטעם משום קושי השעבוד כמש\"ל והנה לטעם דהלילות באו חשבון הוא טעם מבואר נגלה חשבון ברור וכתבנו דלזה היה מכת בכורות בחצי הלילה כדאמר' בסמוך אך לטעם קושי השעבוד לא נתגלה אלא בכללו' אבל דקדוק החשבון קושי השעבוד שבכל יום כמה עולה לפי שיעור כל יום אלו דברים שאין להם שיעור גלוי וידוע כי אין יום דומה לחבירו וכמה שינויים יש במספר שני עבודתם והכל גלוי לו יתברך בדקדוק חשבון והוא היודע ועד כי נשלמו ת' שנה ולזה פליגי דמ\"ד יוצרו חלקו סבר שהטעם שיצאו טרם מלאת ת' שנה היה מחמ' שעבוד הלילות וזה טעם נגלה בכלל ופרט ולהכי היתה מכת בכורות בחצות להודיע לכל ענין הלילות ומאח' שכן הלא טוב לומר יוצרו חלקו והעמיד הגלגל שיכירו בחלוק' וידעו הבין שהטעם שיצאו בחצות זמנם משום הלילות. אך מ\"ד יודע שעותיו ועתותיו חלקו סבר דהטעם משום קושי השעבוד ורמז רמז שכשם שהוא יתברך יודע לצמצ' ולכוין נקודת חצות לילה כן הוא ידע דשיעור קושי השעבוד משלים לחצי זמנם: ", + "ולבא אל מבוקשנו בביאור דברי ראב\"ע נקדים מ\"ש המפרשים ז\"ל במ\"ש הזהר דאדם הראשון נתן לדוד הע\"ה שבעים שנה מחייו וגם מבואר שם דאברהם אע\"ה ויעקב אע\"ה ויוסף הצדיק נתנו לדוד הע\"ה שבעי' שנה ולפי זה היה ראוי שיחיה ק\"מ שנה אמנם יען דוד הע\"ה לא טעם טעם מית\"ה לדוד בשנו\"תו ולא טעים טעמא דמותא ואיקרי חי א\"כ מדת ימיו עולים לו בכפילו כי לא נהג כדרך בני אדם והוא לא שונ\"ה וחי אקרי גם בלילה לא שכב לבו והיו חייו בין ימים ולילות ק\"ם שנה ע\"כ שמעתי משם המפרשים. ובזה רגיל אני לפרש כונת הכתוב יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי תפלה לאל חיי דאיכא למידק מה טעם קאמ' לשון זה תפלה לאל חיי אמנם בזהר הקדוש פירשו יומם יצוה ה' חסדו שנמשך עליו חוט של חסד והטעם לפי שקם בחצות ובלילה שירו עמי עש\"ב והשתא דוד הע\"ה בהאי פחדא הוה יתיב דנהי דזוכה לחוט של חסד וכמ' מעלות בלימודו בלילה אך יש לחוש דזה נחשב לו שחי ק\"ם שנה ולא יהיה אלא ע' וז\"ש תפלה לאל חיי כלומר מסדר צלותא בעד החיים דחייו לא יגרעו בעבור זה: ", + "אמור מעתה דאפשר דמאותו ויכוח אשר ראב\"ע ור\"א ן' ערך וריב\"ז על עומדם יעמדו בטעם יצ\"מ כמבואר בפרקי ר' אליעזר פ' מ\"ח הנז' סבר וקביל ר' אלעזר בן עזריה כי טעם זה דנחשבו הלילות טעם כעיק' דאוריתא ואמיתות הענין אבל האיכא כמה רבנן בדור שהוא נתמנה נשיא הלא הוו אזלי בשיטה זו וכל חד מינייהו מלכי עשה לו מטעמים כאשר אהב וכמו שהן עוד היום עין רואה ואזן שומעת כמה וכמה טעמים שונים אמור רבנן בטעמא למה שלא השלימו ת' שנה במצרים ולכן פתח ר' אלעזר בן עזריה ואמר הרי אני כבן שבעים שנה כלומר כדוד הע\"ה אשר חי ע' שנה ורצונו כי הוא עומד בטעם יצ\"מ כענין בן ע' שנה שהוא דוד הע\"ה אשר היה לו לחיות ק\"ם שנה כי ע' נתונים נתונים המה לו מאדם הראשון ועוד ע' מהאבות וסבר ראב\"ע שהטעם שלא חי אלא ע' שנה היינו משום דלא ישן והלילות נחשבו לו כימים ולהיות כי גם בענין דוד הע\"ה אינו מוכרח טעם זה ויש לומר כמה טעמים דשנו' אדה\"ר נפגמו ועל כן הוצרכו האבות ויוסף הצדיק לוותר מחייהם וכיוצא. לז\"א ולא זכיתי שתאמר יצ\"מ בלילות ושתאמר מלשון את ה' האמרת וה' האמירך שהוא לשון שבח והכונה לא זכיתי שתשתבח יצ\"מ בעבור הלילות כי הן הן הגורמים לצאתם בחצי זמנם ואתי כמאן דמפרש ולא זכיתי ולא נצחתי כמ\"ש בהא זכינהו רבנן וכונתו לא נצחתי לרבנן שכלם יסכימו לשבח יצ\"מ בעבור הלילות כי רבנן טובא נטו לטעמים אחרים עד שדרשה בן זומא דרחמנא אמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך לרבות הלילות ומה טעם יש לזכור יצ\"מ בלילו' אלא מוכח דעיקר טעם יצ\"מ דהלילות נחשבו כימים ומשו\"ה חיובא רמיא לזכור יצ\"מ בלילות להודיע שהוא עיקר הטעם ואחר זמן רב ראיתי בס' לב אריה פ' בא קצת מהאמור הנה נגע זה מעט ממ\"ש בסגנון אחר ע\"ש ודוק: ", + "ואפשר לפרש פלוגתא דבן זומא ורבנן כי בן זומא סבר דטעם זכירת יצ\"מ עיקרה אתא לנחומי ישראל כי כימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות בכל צרותינו וגליותנו וכמו שכתב מז\"ה זלה\"ה בחסד לאברהם עין הקור' נהר נ\"ו וז\"ל טעם שנשתעבדו ישראל במצרים הוא שגלוי לפניו יתברך שעתידין ישראל להשתעבד בד' מלכיות וכדי שלא יתיאשו מתשועת ה' גם הם גם האומות שמשעבדי' בהם ויאמרו דהשר שלהם אמיץ וחזק ואי אפשר להוציא' משם לכן גזרה חכמתו יתברך להשתעבד במצרים שהיא שניה לארץ ישראל ואין מושלים בה אלא רהב וס\"מ שכל השרים של ע' אומות הם תחת ממשלתם ואם הם לא יכלו לעמוד כנגד ישראל כ\"ש שאר האומות והשרים וכו' ע\"ש ובזה יראה לפרש פ' הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים הכונה הודו לה' כי טוב ומטובו שהחסד שעושה הוא לעולם כי גאלנו ממצרים שהיו מושלי' בה ראשית השרים וזה חסד לישב דעתנו שיגאלנו גם מד' מלכיות כאמור וזהו יאמרו גאולי ה' אשר גאל' מיד צר במצרים וזה אות לד' מלכיות ולעת\"ל שיקבצם ממזרח וכו' ואמר קבצם שדיבורו של הקב\"ה כמעשה וכמ\"ש בזהר הקדוש על פסוק ואשים את הריו שממה וכן אמרו בש\"ט על פסוק זה וז\"ש כי לעולם חסדו שהחסד שעושה הוא עושה אותו באופן שיהיה חסד לעולם כמו יצ\"מ שהוא אות לד' מלכיות: ", + "וסבר בן זומא שזהו טעם מצות זכירת יצ\"מ לישב דעתנו שיגאלנו מכל צרה ומכל גלות ולכן הוא חיוב גם בלילות לרמוז שהוא אות לגליות הדומות ללילות כי ישראל הלך חשכים בחשכת הגלות משים לילות כימים חשך ולא אור. ולפ\"ז לעת\"ל לימות המשיח אין עוד צורך לזכור יצ\"מ דמידי הוא טעמא לישב דעתנו על שעבוד מלכיות הא כבר גאלנו ובא המשיח ותו למה לי מאי דהוה הוה. אבל רבנן סברי דטעם זכירת יצ\"מ לזכור חסדי ה' אשר לא היינו ראוים וכמעט גוענו אבדנו ונטמענו בן' ש\"ט ורבו רחמיו להוציאנו מכח מקום החירות ן' שערי בינה וגם בימות המשיח אתיא זכירה לחסדי ה' ביצ\"מ וימות המשיח: " + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

הני ברכ\"י דרבנן על ארבעתן ארבע זימני ברוך יאמרו הראשונים פירשו שהם נמשכות כנגד ד' בנים דקאמר דחייב אדם לברך על הרעה מעין הטובה וכשם דאיש אשר זכה לבן חכם בעי לאודויי ולשבוחי על אשר שמים לו ז\"כו לבן חכם ויולד חכם ישמח בו וגם אם בן הוא הולך תמים ופועל צדק יש לו לשמוח ולברך כי זכות הוא לו: כן אשר בנו הקדיח תבשילו יתיצב על דרך לא טוב ובכל אשר יפנה ירשי\"ע ואביו קרא לו בן רשע חייב לברך על הרעה ברוך דיין האמת כי מעשיו ועניניו וחטאת אמו גרמ\"א דנפיל בחולקיה בן כזה וכזאת וכזאת אם בנו נקי הדעת הרי זה בור ואינו יודע לשאול מברך על הרעה ואמטו להכי המגיד סידר ארבעה פעמים ברוך כל עומת ד' בנים דקאמר עד כאן דבריהם ז\"ל: ", + "ולפי פשוטו אפשר שאמר ברוך המקום שהוא מקומו של עולם והוא אחד קודם שנברא העולם ונסתכל בתורה כביכול וברא העולם כמשז\"ל על פסוק ואהיה אצלו אמון. ברוך הוא על אשר הודיע התורה ידיעה בעלמא לאדם הראשון וחנוך ומתושלח ונח ושם והאבות ושבטי יה וזרעם גדולי הדורות במצרים ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בפרסום גדול ונורא ב\"ה שאף שגלינו בכמה גליות ושמדות ברחמיו מאיר בנו אורה זו תורה וגם כי אין אתנו יודע דברים על בוריין ואין בידינו אלא צנצנת אחד למשמרת כמ\"ש בזהר הקדוש על כל אלה פינו מלא תהלות אשר לא עזב חסדו ולא תשכח תורה כל עיקר ח\"ו מישראל. ולפי דרך האמת אפשר דארבע ברכות הם כנגד חכמה בינה תפארת מלכות. והנה כתבו ז\"ל שבשנת ב' אלפים תמ\"ח קבלנו התורה. ורמז לשנה ההיא להודיע חבת\"ם שהוא ב' תמ\"ח והוא ר\"ת חכמה בינה תפארת מלכות ולעומתן ד' ברוך. ולרמז זה נתקנו ד' ברכות לפני קריאת התורה ג' ברכות שאנו מברכים בבקר. על דברי תורה. והערב נא. אשר בחר בנו. וברכה קודם קריאה בס' תורה הם ד' ברכות. וכנגד ד' עולמות אבי\"ע ורמזיהן. וכנגד מקרא משנה תלמוד סתרי תורה וכנגד פשט רמז דרש סוד ולרמזי בחינות אלו פרטיהן וכלליהן ושמותיהן וצרופיהן אמר ד' ברוך: ", + "והרשב\"ץ בפירושו כ' דלפי שאנו צריכין לדרוש הפסוקים הנאמרים בתשוב' הבנים על כן אנו צריכים לברך ברכת התורה על זו הדרשא וכו' עד כאן דבריו ז\"ל. כל קבל דנא אפשר לפרש בהקדים מאמרם ז\"ל ברבה פ' נצבים הלכה אדם העומד לקרות בתורה כיצד מברך כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה וכו' ד\"א אמר הקב\"ה אם נזקקת לברכתה של תורה אף אני מברך אותך שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך ד\"א רבנן אמרי אמר הקב\"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך מנין שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים אם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתי אותה אלא לטובתכם שהרי מלאכי השרת נתאוו לה עכ\"ל והלא במאמ\"ר אחד הקורא ירגיש מה שאלה זו אדם העומד לקרות בתורה כיצד מברך אטו השואל הזה לא מצלי בבי כנישתא ועיניו בל חזו מטבע ברכות אשר בירך העומד לקרות בתורה. ותו מאי מהדר ליה דהפותח והחותם מברכין והלא הוא שאל כיצד מברך נראה שעל מטבע הברכה שאל ולא כמה מברכין ותו מ\"ש בסוף שמא לרעתכם וכו' לכאורה יפלא היכי ס\"ד דהתורה ח\"ו היא לרעה. ושמעתי מהרב המופלא כמהר\"ר יצחק הכהן זלה\"ה הרב המחבר בתי כהונה שפירש במ\"ש הרשב\"א בתשובה הביאה מר\"ן בב\"י א\"ח סי' מ\"ז וז\"ל שאלת כשאנו מברכין על התורה בכל בקר למה אין מברכין לאחריה. תשובה קריאת התורה מצוה ואין מברכין על המצות לאחריהם וכמו שאמרו פ' בא סימן ואל תשיבני מקריאת התורה בבית הכנסת שמברכין לאחריה דהתם תקנת משה ועזרא היא ועל התקנות מברכין לפניהם ולאחריהם וכדמברכין בהלל ומגילה עכ\"ל הנה כי כן השואל אדם העולה לקרות בתורה כיצד מברך ודאי לא אסתפק ליה בנוסח מטבע הברכה ולא אם החותם מברך דזה מעשים בכל יום ויום בכל בתי כנסיות והוא דבר שגור מפי עוללים. אמנ' הוא שאל דבר חכמה כי הלא כאשר יקום איש הנה מהרה מברך על התורה בבקר השכם איכו השתא מה טיבה של ברכה זו לעומד לקרות בתורה אחר שכבר בירך בבקר ג' ברכות הרי זה מיחזי כברכה לבטלה שאינה צריכה דברכת הבקר זו פוטרת כל מיני לימוד תורה הלומד כל היום ולילה עד חצות וז\"ש אדם העולה לקרות בתורה כיצד מברך כלו' כיצד יכול לברך מאחר שבירך מקודם בבקר והשיבו תשובה נצחת כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה רמז לו דזה שעומד לקרות בתורה אין זה מברך על מצות תלמוד תורה דעל מצות עסק התורה כבר נפטר בברכת הבקר על כל מין לימוד אלא שזה שעומד לקרות בתורה מברך על התקנה. ועד ממהר דהפותח והחותם מברך לפניה ולאחריה ואי אמרת דברכה אשר בירך העומד לקרות בתורה הוא על מצות תלמוד תורה לא היה מברך לאחריה כי אין מברכין על המצות לאחריהם אלא מוכרח שמברכין על התקנה ולהכי מברך לפניה ולאחריה ואין זה ברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכה. ואם נפשך לומר נהי דאין לחוש לברכה לבטלה או שאינה צריכה ואיסורא ליכא מ\"מ גם תועלת ליכא לזה אמר הדרשות אחרות אמר הקב\"ה אם נזקקת לברכתה של תורה שבאת להתחייב בקריאת התורה בצבור שהוא תקנה אף אני אברך אותך שנאמר אבא אליך וברכתיך כדרך שבאת אתה מעצמך בדבר שלא היית חייב ואם ברכת על התורה לעצמך אתה מברך שנאמר כי בי ירבו ימיך וכו': ", + "ועדיין יש מקום גמגום בברכת התורה שכתב הרמב\"ם פ\"ו דברכות דמים אחרונים אין מברכין עליהם שאינם אלא מפני הסכנה והרי אמרי' אמר הקב\"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין וא\"כ יקשה מאחר שהתורה היא לבטל היצה\"ר אמאי מברכין והלא זה דומה למים אחרונים שבאים לדחות הסכנה ואינם טעונים ברכה כמ\"ש הרמב\"ם וזהו שאמר שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה כלומר לצורך היצה\"ר לבטלו ואין מברכין על דבר הבא מפני הרעה לדחותה. לז\"א לא נתתי אותה אלא לטובתכם כלומר נהי שהתורה מבטלת יצה\"ר אמנם עיקר נתינתה לטובתכם מפני כמה מעלות ומדות ושכר גדול בעה\"ז ובעה\"ב תדע שאין התורה בשביל יצר הרע לבד שהרי מלאכי השרת נתאוו לה והמלאכים אין להם יצה\"ר ומאשר עינינו הרואות שנתאוו לה המלאכים ודאי דיש בה כמה טובות ותועליו' ולזה אנו מברכין על התורה עד כאן דברי הרב הנז' זלה\"ה: ", + "ולפי פשט דברי המאמר הנז' שאמרו אם נזקקת לברכתה של תורה אני מברך אותך וכן אם ברכת על התורה לעצמך אתה מברך למדנו דהמברך להקב\"ה הקב\"ה מברכו וגם המברך על התורה לעצמו הוא מברך הנה כי כן המגיד סידר ברכה להקב\"ה ברוך המקום ובירך על התורה ברוך שנתן תורה אל ישראל וכדי דלא נימא שתכלית הברכות האלה הן הנה היו משום תועלת להמברך כי המברך להקב\"ה הוא מברכו והמברך על התורה לעצמו הוא מברך לכן גלה סודו כי ח\"ו לא תהא כזאת שיכוין המברך להנאתו ולטובתו רק הכונה דוקא לברך להקב\"ה לא זולת ולזה אמר ברוך המקום ואין הכונה לתועלת עצמו של המברך רק ברוך הוא הברכה היא לשמו יתברך. גם מה שאמר ברוך שנתן תורה לעמו ישראל אין הכונה כדי שעצמו יהא מבורך אין זאת אלא ברוך הוא ברכה לשמו דוקא וזהו הכפל אשר אמר ברוך הוא סמוך לברוך המקום וסמוך לברוך שנתן תורה והוא על דרך שפירשו הראשונים בכונת הכתוב לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד כמ\"ש כל המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה ולכן כשאמר לא לנו הוה ס\"ד שיהיה בסוג המתפלל על חבירו וכו' לזה כפל ואמר לא לנו כי באמת אנו אומרים לא לנו כי לשמך תן כבוד ולא לתועלת עצמנו עכ\"ד ז\"ל והוא מעין דוגמא לאשר פירשנו: ", + "אכן על פי דברי הרב הנז' אפשר לרמוז כי הנה המלאכים שאלו לזכות בתורה מדינא דבר מצרא ולכך נתן לנו הקב\"ה התורה במתנה דלית בה דינא דבר מצרא וכמ\"ש המפרשים ז\"ל וז\"ש ברוך המקו\"ם ברוך הוא והוא על דרך שאנו אומרים ברוך הוא וברוך שמו. ואח\"כ ברוכי מברכינן ברוך שנתן תורה לעמו ישראל שנתן דייקא במתנה דלית בה דינא דבר מצרא מפני שהמלאכים היו רוצים התורה ולכך נתנה לנו במתנה. ואתיא מכללא דודאי יש בתורה טובות נוראות מלבד שהיא תבלין ליצה\"ר שהרי מלאכי השרת התאוו לה ולזה יהבה ניהלן במתנה והמלאכים לית בהו יצה\"ר ומוכרח דרצו בתורה לרוב תועלותיה. ואם כן חל עלינו חובת הברכה דאינה כמים אחרונים אשר אין בם מועיל כי אם להרחיק הסכנה דבתורה יש תועליות נפלאות וזהו מסיים ברוך הוא לברך בשמו על התורה כדחזי: " + ], + [ + "חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם, וְאַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

חכם וכו' הלא מראש אמינא מלתא לקשו\"ר ולשנו\"ת ויהי הקש\"ר פיסקא הקודמ' ואחריה רעותיה שאלות ד' בנים ותשובתן ואחרי כן אפתח פתח והאר\"ש תענה כל קבל שאלת ותשובת כל חד לחודיה קאי כפי קצורנו בעזר משדי. אי לזאת בע\"ט רצון אני עניתי קצת הקדמות מהמפרשים בקצור ואגבן נבא לבאר הפסקות הללו אשר יעדנו בס\"ד. הנה נודע דאומות העולם נתקנאו בישראל על קבלת התורה כמשז\"ל שאמרו א\"ה מה ראו אלו להתקרב וכו' ויש להעיר כי הלא מראשית כזאת הקב\"ה החזיר התורה להם ולא רצו לקבלה כמשז\"ל על פסוק וזרח משעיר הופיע מהר פארן ומדוע נתקנאו בישראל ויש בזה שתי תשובות האחת שלישראל התורה היא מאורסה וכמש\"ה תורה צוה לנו משה מורשה ואז\"ל אל תקרי מורשה אלא מאורסה ונתנה התורה במתנה ככלה לחתן. אך לעכו\"ם מה שאמר להם הקב\"ה שיקבלו התורה היינו כמלך המצוה על עבדיו ומשו\"ה לא רצו לקבלה: והיה כראותם אשר לישראל נתנה במתנה ככלה מאורסה זו היא שקשה כשאול קנאת א\"ה:", + "או כלך לדרך זו דלישראל כפה עליהם ההר כגיגית כמשז\"ל ולא\"ה לא כפה ההר וכמ\"ש פ\"ק דע\"ז דזו טענת א\"ה כלום כפית עלינו את ההר כגיגית אדהכי והכי נלמד טעם יצ\"מ קודם זמנם מטעם כי ישראל חוטר מגזע האבות ויקדשו בתורה והקדש מפקיע מידי שעבוד שפדאנו לעובדו ולקבל תורתו וכמ\"ש אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלומר על מנת כן פדיתיך כמשז\"ל ודינא הוא דהפודה עבד אם לשם עבד ישתעבד. ואתיא מכללא כי מ\"ש על כפיית ההר מכאן מודעא רבא שהיה באונס ליתא למודעא דע\"מ כן פדאנו ממצרים ואם לשם עבד ישתעבד. וע\"י שהוציאנו קודם זמנינו מגלות מצרים דין גרמ\"א להשתעבד ד' גליות ושעבוד מלכיות כמשז\"ל: ", + "והנה המגיד סידר ויטע אהל\"י מאמר ר' אלעזר בן עזריה בהגדתי\"ה אשר העלה ואשר הביא קרא דלמען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. וקרא הכי כתיב פ' ראה. וזבחת פסח לה' אלהיך וכו' שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. והכי פירושא דקרא לדרכנו כי פסח לשון דילוג ומלבד הטעם הפשוט אשר פסח ה' על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים. עוד בו טעם כמוס להורות כי פסח ה' על שני הגלות ת' שנה ודלג על הקץ ולזה נצטוינו לאכול עליו לחם עוני שהוא מאכל עבדות להגיד כי ה' פדאנו לפני הזמן לשום עבד לשרתו ולברך בשמו וקי\"ל פ' השולח (גיטין דף ל\"ז) עבד שנשבה ופדאוהו אם לשם עבד ישתעבד כרבנן וכדעת הגאון ודעמיה וז\"ש כי בחפזון יצאת מארץ מצרים שהיית בתוך שני עבדות ופסח ה' ודלג על הקץ ופדאך לשם עבד וז\"ש למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך דאנו אוכלים פסח המורה שדלג על הקץ ולחם עוני שאנחנו עבדים לו ית' שעל מנת כן פדאנו ולכך חיובא רמיא לזכור יצ\"מ כל ימי חיינו למען דעת שאנחנו עבדיו: וסמוך למאמר ראב\"ע שהביא האי קרא למען תזכור שפירושו כמה דאמרן פתח בברוך ברוך המקום ברוך הוא כדין עבד לברך לאדונו וז\"ש ברוך המקום כי הוא אדון הכל ומקומו של עולם ואין העולם מקומו הוא הבורא הוא היוצר הכל וכל באי עולם עבדיו: ונוסף על זה ברוך הוא שבחר בנו להיות לו לעבדים פרטים כי פדאנו ממצרים לשום עבד וזה ע\"י שקדשנו בתורה שהיא לנו מאורסה ונתנה לנו במתנה משא\"כ לאומות העולם שהחזיר התורה שיקבלוה כדין מלך המצוה לעבדיו ולז\"א ברוך שנתן תורה לעמו ישראל שנתנה מתנה לנו ולא לא\"ה כאמור ברוך הוא שכפה עלינו את ההר מה שלא עשה כן לכל גוי. כנגד ד' בנים דברה תורה וכו' כי יחד כלם יסבו בלכתן על ארבעתן על השרש הזה כמו שנבאר בס\"ד: ", + "וכבר בא חכם בחכמתו כי חיזק בריחי שאלתו ותוכן כונתו בא במחתר' על ענין המודעא דמאחר שכפה עלינו את ההר מכאן מודעא רבא לאורייתא כמ\"ש פ' ר' עקיבא ואנוסים אנו: וכתבו התוס' שם דף פ\"ח דמה שכרת יהושע ברית עם ישראל היינו שלא לעבוד ע\"ז דוקא: וזה חקירת חכם דודאי לענין קבלת אלהותו כרתנו ברית עם יהושע שלא לעבוד ע\"ז וז\"ש מה העדות והחקים והמשפטים לאפוקי דעת רז\"ל בתנחומא שכפיית ההר היה דוקא על תורה שבע\"פ לז\"א מה העדות וכו' דהיינו כל התורה בכללה דעל הכל היה הכפיה ואנוסים היינו אשר צוה ה' אלהינו דלענין אלהות הא ודאי כרתנו ברית והוא אלהינו אבל העדות וחקיו ומשפטיו עם ישראל הן הן גופי תורה באלה אנו אנוסים ומה העדות וכו' כלומר מה חיוב יש לנו עליהם: ובאה התשובה אף אתה אמור לו כהלכות הפסח וכו' לחכימיא ברמיזא אליו היה הדבר העדות וחקים ומשפטים אנו חייבים בהם כהלכות הפסח הנאכל על מצות ומרורים ופסח לשון דילוג שהקב\"ה דלג להם שני שעבוד ת' שנה ונאכל על לחם עוני מאכל עבדי' להורות שפדאנו לשם עבד כי היה לפני הזמן ועל כן באו מרורים בשעבוד ד' מלכיות וא\"כ אין כאן מודעא דע\"מ כן פדאנו להיות לו לעבדים: וזה טעם אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן להגיד כי יש זמן שלא יש פסח שאנו בגלות וישאר טעם הפסח שנקוה לגאולה והכל לרמוז שהוציאנו לפני הזמן לשם עבד אליו יתברך ואין כאן מודעא והראיה שהיה לפני הזמן משאר גליות להשלים גזרת בין הבתרים כמשז\"ל וכל שהיה במשך שני עבדות ופדאנו לשם עבד אנו חייבים לעובדו ולשמור חקיו ותורותיו ואין כאן מודעא: ", + "וזה עצמו תשובה כתובה בתורה פ' ואתחנן לשאלת חכם ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ויתן ה' אותות וכו' ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ וכו' ויצונו ה' לעשות את כל החקים וכו' וצדקה תהיה לנו וכו' ששאלתו היתה על ענין המודעא והן אמת שהוא אלהינו אבל עדותיו וחקיו אין אנו חייבים כי אנוסים היינו כמדובר. ויאמר אביו עבדים וכו' ביד חזקה וכו' כלומר לפני הזמן וא\"כ פדאנו לשום עבד ואין כאן מודעא ועוד דיצ\"מ היתה לתת לנו ארץ ישראל וז\"ש ואותנו הוציא וכו' לתת לנו וכו' והן לו יהי כדברך שיש מודע' בנתינת הארץ לא שייך עוד מודעא שמתנת הארץ היתה על תנאי לשמור התורה וכמש\"ה ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וכמ\"ש הרשב\"א ז\"ל הביאו בעין יעקב שם פ' ר' עקיבא ולכן מהטעמים האלו יצאנו ה' לעשות כל החקים וכו' ואין כאן מודעא אי משום שהוציאנו לשם עבד ואי משום מתנת הארץ לפיכך אנחנו חייבים בשמירת המצות וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה: ", + "ותא חזי מה בין חכם ירא לכסיל מתעבר רשע כרשעתו מסיח לפי טומא\"ו מה העבודה הזאת לכם כלומר על הק\"ף דכתיב ביה ושמרתם את העבודה הזאת ועלה יצא לטעון בן רשע מה העבודה הזאת לכם כלומר אעיקרא ראשית כל מה שעשו הק\"ף לפרוש מע\"ז גם זה היה באונס ומתחילה ועד סוף אנוסים היו ואפי' קבלת אלהותו היה באונס ומותר לו לעע\"ז וכ\"ש אח\"כ דכפה ההר כגיגית דזה היה אונס מפורסם: ומה לו לאב יחרד לבו ויתר כשמוע פי כסיל מחתה לו. ויחר אפו ויחלטוה ממנו לכם ולא לכלבים לכם ולא לו כמדבר עם אחרים ואינו מיחד דיבורו אליו ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר לומר שקבלת אלהותו היה באונס והוא כסילו' גמור דתליוה וזבין זביני זביני כ\"ש הכא דעבודת הק\"ף לא חשיבא אונס אשר גאלנו בכמה נסים ואותות ומופתים. ואלו היה שם לא היה נגאל דה' בוחן לבות וידע מה בחשוכא אשר הלך חשכים לבו יקבוץ און לעבוד עבודת הק\"ף באונס ולבו לע\"ז ולא היה נגאל אין ישועתה לו באלהי' סלה: ", + "נמשך לזה שלחו מת\"ם גם הוא לפי תומו שמע קורין ומקרין שה' ברחמיו הוציאנו לפני הזמן לשם עבד לעובדו לו יתברך והוא לא פקפק בעבודת ה' רק הוא שאל דרך שאלה מה זאת כלומר כבר נשלמו ת' שנה משנולד יצחק ובא מועד צאתנו מהגלות: ולפי דעתו של בן אביו מלמדו והשיבו דרך קצרה בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים כלומר תן דעתך כי לא אמנע טוב להולכים בתמים: איברא ודאי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים לפני הזמן וזהו בחוזק יד ולא נחשב הגלות מלידת יצחק הלא תראה כי היינו במצרים ואי ס\"ד דמלידת יצחק מנינן למה הוצרך הגלות במצרים יהיה הכל בארץ כנען ומוכרח לומר דארץ ישראל מוחזקת ורחמנא אמר בארץ לא להם וא\"כ לא ס\"ד דמונים מלידת יצחק כיון שהיו בארץ כנען ובצרי טובא משני הגלות ופדאנו לשם עבד ואין כאן מודעא כי אנחנו עבדיו תדיר: ", + "וכלפי הבן שלא עמד טעמו בו סגר עליו המדב\"ר שאינו יודע לשאול. כה ידבר אביו בעבור זה עשה ה' לי כלומר אשר לא השלמנו שנות מספר ת' שנים מגזרת בין הבתרים היה שקדשנו ה' בתורה והקדש מפקיע מידי שעבוד וז\"ש בעבור זה כלומר זה אלי ואנוהו אשר קדשנו והכיננו לעובדו עשה ה' שם הרחמים בתוקף רחמיו בצאתי ממצרים לפני זמננו. ודריש בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים דמצה לחם עוני שפדאנו לעובדו והיה בתוך הזמן ומשו\"ה היה שעבוד ד' מלכיות הרמוזים למרור גימטריא מות כי הגליות היו מרים ממות דשבי כלהו איתנהו ביה והכלל שיצאנו קודם הזמן לשם עבד ה' וזו תפארת ישראל לעבוד ה' וצדקה תהיה לנו: ", + "ועתה הבא נבא לפרש שאלות ד' בנים ותשובתן כל אחד לבדו כפי קצורנו. אימא רישא שאלת בן חכם כי אפשר שאול שאל דהתינח בזמן שבית המקדש קיים וישראל יושבין על אדמתן הנה נכון להראות סימני חירות אף גילה ורנן על אשר היינו עבדים לפרעה ויוציאנו ה' ואנו בני חורין האמנם בגלות המר והארוך הזה אשר כשל כחנו ומגלות גופנו הנה נגע זה לנפשנו לשמחה מה זו עושה שהיינו עבדים ויוציאנו לחירות הרי גם עתה עבדים אנו וזהו שאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם עייפי הגלות גם אתם גם אבותיכם מכמה מאות שנים בהיותם כואבים מתוקף שעבוד מלכיות ומה מקום לסימני חירות והלל והודות על אשר יצאנו מתחת יד פרעה והשיבו כפי חכמתו כהלכות הפסח כלומר כל אלו העדות והחקים והמשפטים הם כהלכות הפסח ומה הפסח בטחנו לחזור ולעשותו כי ה' אלהינו מרחם עוד ישוב ויגאלנו גאולת עולם וזה טעם אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן לרמוז כי גם כי אין פסח נשאר הטעם והיה לאות שעוד נחזור לעשות הפסח ולזה אנו שומרים טעם הפסח לרמוז דיש לנו לבטוח לחזור ולעשות הפסח והוא יגאלנו והוא טעם לעשות כל זה בגלות לחזק אמונת הגאולה כי עוד יאיר אפלתנו בגאולה שלימה:", + "ואל קוטב זה סובב הולך תשובת התורה עבדים היינו וכו' ונקדים מ\"ש הרב מר זקנינו בחסד לאברהם דכ\"ג דטעם שעבוד מצרים היה כי גלוי לפניו ית' דישראל יהיו משועבדין בשעבוד מלכיות ארבעה המה וכדי שלא יתיאשו מתשועת ה' לכן שיעבדם במצרים שמושלים בה ס\"מ ורהב שכל שרי אומות העולם תחתיהם ואם הם לא יכלו לעמוד נגד ישראל כ\"ש שאר האומות ושרי עם ועם. וזו כונת תשובת התורה עבדים היינו לפרעה שהיה תקיף וחזק מהסט\"א כידוע. וגם במצרים שהיא תחת ממשלתם של השרים הגדולים ויוציאנו וכו' ויתן וכו' והטעם היה לקבוע בלבנו כי כה יעשה לכל עם ולשון והשרים שהם מושלים בישראל דאם בארזים נפלה שלהבת וכו' וא\"כ לזה אנו עושים כל סימני חירות דמיצ\"מ ידענו נאמנה נזכה ונחיה לימות המשיח והוא הטעם דאין מפטירין אחר הפסח לרמוז דגם כי בטל הק\"ף עוד יעמוד טעמו והיה לאכול בתשועת ה': ", + "ובאופן אחר אפשר לפרש שאלת החכם ותשובה הכתובה בתורה במה שנודע דאם ח\"ו היו שוהים ישראל עוד רגע בארץ מצרים היו נטמעים בנ' שערי טומאה מעלנא אית להו ומפקנא לית להו והטעם משום דמשה רבינו היה משיג בקדושה מ\"ט שערים ולא יותר וכל זמן שהגואל יש לו השגה בקדושה כנגד מה שנטמעו הם בקליפות השג ישיג והצל יציל אבל אם ח\"ו עברו מעברה ונטמעו בנ' אין כח ביד משה רבינו ע\"ה להושיעם: וכבר ידוע דר\"ע זכה לשער החמשים וא\"כ האיש החכם בחכמתו ושלימה משנתו באשר ה' אתו כי הש\"ג ישי\"ג בשער החמשים יאמר נא אם בעיניכם יפלא את כל תוקף יצ\"מ וישימהו על הנ\"ס הוא הדבר אשר צוה ה' אלהינו אתכם כי לא באתם עד עתה למדרגתי ואין לכם השגה כמותי בשער הנ' האמנם אני וכיוצא בי נקיים אנחנו מכל המצות הללו כיון שכחנו חזק להוציאכם ממצרים אף אם הייתם נכנסים בנ' שערי טומאה: וכבר ידוע מהראשונים כי כל מצות ה' אשר יאמר היום לגבי דידן שהם חקים בלי טעם הוא דוקא לפי קוצר השגתנו אבל לקושטא כל המצות טעמן ונימוקן הגדילו התערובו\"ת טעם ערב מועיל ואין מצוה בעולם שהיא גזרה וסרת טעם ח\"ו דאפי' פרה אדומה שלא נתגלה טעמה אף לשלמה המע\"ה כמשז\"ל למשה רבינו ע\"ה נאמר טעמה וזה פירשו כת הקודמין כונת הכתוב כי חק לישראל (הוא) משפט לאלהי יעקב כלו' אף דבר שהוא חק לישראל הוא דוקא לישראל אבל לפי האמת אינו חק אלא הוא משפט לאלהי יעקב שיש בו טעם כעיקר לאלהינו המצוה לנו המצוה אך לנו בעניותנו הוא חק: וא\"כ גבר פום דין חכימא דיהודאי אשר לו אלהים קרובים ובעצמו שיע\"ר שער הנ' בקדושה כל מן דין לפניו נגלו טעמן של החקי' וז\"ש מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם דוקא הן הן חקים ועדות ומשפטים ולא השגתם בחכמה הנפלאה כמוני היום אשר כל התורה כלה לפני נגלו תעלומותיה והם משפטי ה' אמת יחד כלם לבלי חק ואתכם דוקא הם חקים וכל כי הני מילי במצוות הפסח הן הם אליכם אישים דאין לכם השגה ומשום הכי נתחייבתם במצות אלו משא\"כ לי ולכיוצא בי שהשגנו לשער הנ' אין אנו חייבים בזה כי האף אמנם ירדו לשערים ש\"ט עד הנ' כחנו גדול אלים לאפקיעי כי הלא גם בנו כנגדם בקדושה: ", + "האמנם כד דייקת שפיר לא צדק בזה ולא לחכמים לחם כי אם מצה ומרור ככל חקת הפסח כי הגם שעתה השיגו בשער הנ' היה באמצעות יצ\"מ וקבלת התורה וצירופי הנשמות ממצרים ועד הנה אבל אם ח\"ו היינו שוהים במצרים ונטמעים רוב ישראל בנ' ש\"ט אז נתרבה הפגם מאד עד כי גם קדושי עליונין משבט לוי היו נפגמים והחכמה מאין תמצא ולא איתי אנש יזכה בקדושה כלל והשע\"ר סגרו כאשר יצאו הרודפים כי זנח ישראל טוב אויב ירדפו רודף מלא והיה נטמע כל זרע ישראל ח\"ו וזוהי תשובת שאלת בן חכם הכתובה בתורה עבדים היינו לפרעה במצרים בצירוף השר שהיינו עובדים ע\"ז גוי מקרב גוי והוצרך הקב\"ה לשדד המערכות להוציאנו ויצונו את כל החקים וכו' וצדקה תהיה כי נשמור לעשות וכו' ובאמצעות זה זכית אתה לזה אבל אם ח\"ו היינו שוהים עוד ולא היה קבלת התורה לא באת לכלל זה לא מינה ולא מקצתה על כן צא ועשה כן כמונו כמוך לקיים כל דבר פס\"ח: ", + "או אפשר דשאלת בן חכם היא על מה נעשה שני סימני עבדות מצה ומרור ושני סימני חירות טיבולים והסבה ושתים שהן ארבע המה נפלאו ולזה כיון באומרו מה העדות וכו'. והיתה התשובה עבדים היינו לפרעה במצרים שם רמז שתים זו לפרעה מלך קשה במצרים אומה קשה א\"נ במצרים השר שהיינו עע\"ז והיינו משועבדים גוף ונפש ולעומתן נעשה שני סימנים של עבדות מצה רמז על עבדות הגוף ומרור על שעבוד הנפש כמ\"ש מהר\"ם אלשיך זלה\"ה בפסוק וימררו את חייהם ע\"ש כל קבל דנא ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה וכו' ויצונו ה' לעשות את כל החקים וכו' והרי בזה אנו בני חורין מגופנו ונפשנו כי הוא ברחמיו קדשנו במצותיו וכנגדם שני סימני חירות על גאולת נפשנו וגופנו ונאמר לפניו הללויה: ", + "ויתכן כי שאלת חכם היא חקירת הראשונים במאי דאמרינן דשואלין ודורשין ל' יום קודם הפסח דהא אמרו משה תיקן להם לישראל לדרוש הלכות פסח בפסח והלכות חג בחג ותירץ מרן בב\"י סי' תכ\"ט דשלשים יום משום קרבנות ותקנה לא זזה ממקומה וכתבו האחרונים דגם בכל רגל איכא קרבנות ראיה ושמחה: וזה שאל מה העדות וכו' אשר צוה ה' אלהינו אתכם יושבי חשך הגלות דבשלמא כשב\"ה קיים אפשר דצריכי לדרוש ל' יום קודם משום ק\"פ אבל עתה בגלות מאי שיאטיהו דל' יום: ותו אעיקרא מ\"ש ל' יום הוי בכל רגל ומ\"ט שאר רגלים: לז\"א כהלכות הפסח ר\"ל כך יש בכל רגל עולות ראיה חגיגה ושמחה וצריך ל' יום. וכי תימא השתא אין קרבנות דע דהתקנה לא זזה ממקומה הלא תראה אין מפטירין אחר הפסח ועתה אין מפטירין אחר מצה לזכר וכן נמי תקנה לא זזה לדרוש גם עתה ל' יום קודם: " + ], + [ + "רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם, לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ומתוך רשעו כמתלהלה יורה זיקים כי כל מצות עשה אין בהם כרת ומדוע בקרבן פסח יש כרת לחדל לעשותו והלא הוא מצות עשה ובכל מ\"ע ליכא כרת כי אם פסח ומילה וטמא תמ\"ה יקרא מה העבודה הוא לכם שאף לסברתכ' שיש כריתות לעובר על ל\"ת: אבל הק\"פ אינו כי אם עשה ומי שלא עשה פסח ביטל עשה בשב ואל תעשה ומה נשתנה פסח משאר מ\"ע: על כן יצא הקצף באמור לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר כי הלא הפסח הוא לפרוש מע\"ז וכמשז\"ל משכו ידיכם מע\"ז וקחו צאן של מצוה וכיון שהוציא עצמו מן הכלל בהפקרא ניחא ליה לעבוד ע\"ז והרי הוא כופר בעיקר גם מזה נמשך להטיל חלשי\"ם על המילה והוא קבלת אלקותו ית' והיא מ\"ע שיש בה כרת וטעותו שאין ראוי שיתחייב כרת על הק\"ף כה יאמר על המילה וכל מה שיצאנו מארץ מצרים היה בזכות דם פסח ודם מילה והרשע הזה המערער מבא בדמים תרתי משמע דם פסח ודם מילה אלו היה שם לא היה נגאל: ", + "ואפשר כי ברשעו בקש לעקור כל מצות הפסח וכונתו כי הנה הקב\"ה גזר ועבדום וענו אותם ת' שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וא\"כ מראש מקדם אמר לאברהם שיצאו ממצרים ברכוש גדול איכו השתא מה מקום לכל המצות האלה זכר ליציאת מצרים וכל השבח על יצ\"מ הלא כך התנה הקב\"ה להוציאם וז\"ש מה העבודה הזאת לכם: ויחר אף המשיב לכם ולא לו ולפי שהוציא עצמו מן כלל ישראל כפר בעיקר ושאל ההוא מינא מה העבודה הזאת לכם ואינו מאמין בתורה אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה וכו' ואלו היה שם לא היה נגאל דהיה מת בחשך ובעבור זה עשה ה' לי: ", + "וראיתי בנימוקי רבינו ישעיה הראשון מטראני זלה\"ה על החומש כ\"י פ' בא שכת' וז\"ל מה העבוד' הזאת לכם לכם ולא לו ודרשינן מינה דהיינו שאלת הרשע משו' דשאיל ואמר לכם ולא אמר לנו ותימה והא כתיב בפ' ואתחנן כי ישאלך בנך וכו' אשר צוה ה' אלהינו אתכם וי\"ל התם כלל עצמו בשאלתו שאמר ה' אלהינו אבל הרשע לא כלל ואמר אותנו אלא שאל ואמר לכם ועוד אני תמיה דרשע שואל מה העבודה הזאת לכם והוא עונה אין מפטירין אה\"פ אפיקומן מאי קבעי ליה ומאי קמהדר ליה וי\"ל אע\"ג דהאי איניש רשע הוא בחכמה שאל מפני שרואה שאנו אוכלים מן הפסח והחגיגה והפסח אחר החגיגה לשבענו ובעבור כן הוא שואל הלא עיקר הוא הפסח ולמה אנו שבעים מהחגיגה ולא מן הפסח שהוא עיקר מש\"ה א\"ל א\"מ אחר הפסח אפיקומן ובעבור זה אוכלים שלמי חגיגה תחילה ואח\"כ הפסח עכ\"ל: ", + "וראה זה חדש גירסת הרב ז\"ל שתשובת הרשע בנסחתו היתה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ולא ידענו מה היה לו להרב בנסחתו לתשובת החכם וק\"ק דבמכילתא ס\"פ בא מסדר שאלות ד' בנים ותשובתן כנסחתנו רק שיש איזה שינוי מועט מנסחתנו ע\"ש ומ\"מ מה שפירש הרב ז\"ל יש לפרשו בשאלת החכם ותשובתו בנסחתנו: [עתה ראיתי בשבלי הלקט כ\"י שפירש כן בשאלת חכם משם רבינו קלונימוס ועלה קאמר וכ\"כ רבינו ישעיה. ונראה דר' ישעי' גופיה בפירושו להגדה הדר מר ממ\"ש בנימוקי החומש וכתבה בשאלת חכם]: ", + "ומאי דקשיא ליה להרב דגם בשאלת בן חכם אמר אשר צוה ה' אלהינו אתכם ולא אמר אותנו ותירץ דהחכם כלל עצמו באו' אלהינו כן שמעתי באומרים משם המפרשים קרוב לזה שהחכ' הזכיר ה' משא\"כ הרשע ואמרו דרך צחות פסוק ויתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך כלומר שיש יתרון בדברי החכם על הרשע הזכרת ה' כמו שיש יתרון בין אור לחשך דכתיב ויקר' אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה הרי דבאור נזכר שם אלהים ולא בחשך עכ\"ד: ", + "ויראה ליישב זה וגם ליישב דתשובת הרשע בתורה פ' בא היא ואמרתם זבח פסח וכו' ואין רמז בכתוב שום תלונה על השואל ואלו בדברי המגיד אשתפוך חמימי על שאלת מה העבודה הזאת לכם ויחסה לרשע ולא הביא התשובה הכתובה בתורה. ואפשר כי הנה כתוב בתורה פ' בא והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא וכו' ויקוד העם וישתחוו. ואיכא למידק דבפ' ואתחנן בשאלת חכם כתיב כי ישאלך בנך וכן בפ' בא עצמה והגדת לבנך שהוא שאינו יודע לשאל ובסוף הפרשה והיה כי ישאלך בנך מחר מה זאת שהיא שאלת התם ומדוע בשלשה בנים חכם ותם ושאינו יודע לשאל נקט לשון יחיד בנך וכאן שהוא שאלת בן רשע כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם לשון רבים ואפכא היה לכתוב גבי בן חכם לשון רבים ובבן רשע לימא בנך לשון יחיד. ועוד דבבן רשע כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם ורז\"ל אמרו בעלמא אין והיה אלא לשון שמחה והכא בבן רשע לשמחה מה זו עושה הנמצא כזה לשון והיה בהני\"ח אנחה שוברת ומה לו לאב בראות בן רשע הלואי קבריה ואביו ואמו ישישו כי ימצאו קבר לבן רשע ותו דכתיב ויקוד העם וישתחוו ופירש\"י ז\"ל על בשורת הגאולה והארץ ובשורת הבנים ולכאורה יפלא דבשורת הבנים בשורה רעה שהם רשעים ואינה טעונה קידה והשתחואה רק יגון ואנחה. אמנם נראה דלשון מה העבודה הזאת לכם אינו לשון מוחלט לרעה ואם איש צדיק שהוחזק לקדש כה יאמר מה העבודה הזאת לכם אין לנו להכריעו לחובה ולומר שמינות נזרקה בו וכפר בעיקר רק חייבים אנו לדונו לזכות שלא כיוון להרע ומוקמינן ליה אחזקתיה כי צדיק הוא אך אם רשע שחזקתו לרעה יאמר מה העבודה הזאת לכם תכף נכריענו לחובה ואוקמיה אחזקתיה שהוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר. ומשום הכי שינה הכתוב כאן ואמר כי יאמרו אליכם בניכם לשון רבים וכתיב והיה שהוא לשון שמחה וגם התשובה כתוב ואמרתם זבח פסח לשון אמירה רכה לבשרם שבניהם יהיו צדיקים שהגם שיאמרו מה העבודה הזאת לכם אין לדונם לחובה דמוקמינן להו אחזקתיה וישיבו להם בלשון רכה זבח פסח וכו' ומהכא משמע דאם רשע שואל מה העבודה הזאת לכם ודאי שהוא לשון מגונה ומוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר מדחזינן שינוי הכתוב כאן דהוצרך לומר לשון רבים ולשון שמחה ואמירה רכה כדי למתק לשון מה העבודה הזאת לכם לרמוז דמוקמינן להו אחזקתיהו א\"כ רשע האומר לשון זה ודאי נדרש לרעה ונדבר אליו קשות ולכן כתיב ויקוד העם וישתחוו וכיונו גם על בשורת הבנים דזה מורה שהם צדיקים והוחזקו לכך עד שלשון שאינו מתוקן אהניא להו חזקתיהו לשים מר למתוק. ומכאן הוציאו רז\"ל שזו שאלת הרשע דאם רשע יאמר מה העבודה הזאת לכם חיובא רמיא לשבור מתלעות עול להקהות שיניו ולדבר אליו קשות וע\"כ לא זכר המגיד תשובה הכתוב בתורה לשאלה זו דהכתוב מדבר בבנ\"י עליה זרעא מעליא אלא דמשם למדנו שאל' הרשע ותשובתו בלשון מדברת אמריה ממרת על שנתן כתף סוררת ובזה נתישב הכל בס\"ד: ", + "והרב מופת הדור מהרח\"א זלה\"ה בספר מקראי קדש ריש דף ז' פירש דשאל מה העבודה הזאת לכם שאתם מעברין שנים בזמן שאתם רוצים וכו' בעבור זה עשה ה' לי כמ\"ש החדש הזה לכם עד עכשיו היתה מסורה בידי עתה תהא מסורה בידכם וכמ\"ש אימתי ר\"ה אני ואתם נשאל לב\"ד של מטה נמצא שבעבור שנקבע חדשים עשה ה' ביצ\"מ וזהו כופר וכו' עש\"ב ויש להרחיב ענין זה במה שנתבאר אצלנו בנותן טעם מה זה היה דמצו' החדש הזה לכם היתה לראש פינה ומצוה ראשונה במלכות שמים וכתבנו בעניותנו דיען שהיו ישראל עע\"ז בטענת אם אין הקב\"ה חפץ בע\"ז למה אינו מבטלה דהיו סוברים מעשה שמים עדיף והשתא דעיני כל ישראל וכל העם רואים דבאלהי מצרים עשה שפטים יש לחוש דח\"ו הם יחזיקו במעוז סברא נפסדת זו דמעשה שמים עדיף ואם אינו חפץ בע\"ז למה אינו מבטלה כאשר נודעה יד ה' דעשה בכל אלהי מצרים שפטים אלא דלנקום נקם במצרים על אשר השחיתו התעיבו והתריסו נגדו עשה באלהיהם שפטים אך משום עבודת ע\"ז לא אכפת ליה וזו הריסת פנת יקרת תורתנו לכן מצוה ראשונה נצטוינו החדש הזה לכם ומסרה לב\"ד להורות דמעשה אדם עדיף וליכא תו טענת אם אינו חפץ בע\"ז וכו' והשתא דרשע זה מפקפק במצות עיבור שנים נמצא דזה דרכו כסל לו לומר מעשה שמים עדיף ומשו\"ה מדבר תועה על העיבור והוא כופר בעיקר בעצם לעע\"ז בטענת אם אינו חפץ בע\"ז וכו' ומשו\"ה אמר לכם ולא לו לפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר. ואמר בעבור זה שאני סובר מעשה אדם עדיף ופירשתי מע\"ז ומלתי עצמי על ידי אדם עשה ה' לי בצאתי ממצרים דנגאלנו משום דם פסח ודם מילה שתים הנה לעק\"ר מספח\"ת טענת מעשה שמים עדיף כדבעינן למימר קמן בס\"ד ואלו הרשע היה שם לא היה נגאל דכיון דסבר מעשה שמים עדיף לא היה עושה פסח ולא ימול ובאפס דמי\"ם דם פסח ודם מילה דמו בראשו והיה מגואל במקום שיהיה נגאל: ", + "הרב מהר\"ר יוסף דוד זלה\"ה פירש עם מ\"ש גורי האר\"י זצ\"ל שבזמן מהרח\"ו זצ\"ל בליל ראשון של פסח נטלע אדם אחד ושאלו להרב מהרח\"ו זלה\"ה כי התורה הבטחתנו ליל שמורים הוא ואיך אירע זה בליל התקדש חג לאיש הזה שבר רגל בשמחת הרגל הקדוש בלילה הקדושה הזו. והרב מהרח\"ו זצ\"ל גלה סודו כי אותו האיש עבר עבירה בלילה ההיא ועל כן באה עליו הצרה הזו ונראה דסבר דכי כתיב ליל שמורים הוא דוקא למי שאינו חוטא בלילה הזו אך אם סירכיה נקיט וגם בליל פסח עובר עבירה כל לגבי דידיה אינו ליל שמורים וז\"ש מה העבודה הזאת לכם ומה מועיל הק\"פ אחר שעינינו הרואו' כי גם בלילה הזו יקרה מקרה ופגע לאיזה אנשים והאמת הוא כי לכם היא השמירה ולא לו כי הוא עוב\"ר על פשע בלילה הזה ואלו היה שם לא היה נגאל דבליל פסח היה עובר עבירות ושוב לא היה נשמר עד כאן דברי הרב מהר\"י דוד זלה\"ה: ", + "ובהכי מדוקדק לישנא דקרא ליל שמורים הוא לה' והדר מפרש אימתי הוא ליל שמורים כאשר הוא הלילה הזה לה' כלומר שהיא מיוחדת ומקודשת לה' בקיום המצות אז היא ליל שמורים אבל אם אינה לה' ואלו עוברי\"ן בפשע גם הלילה הזה אז אינה ליל שמורי' להני אינשי דסגן בעלילותא ובאוות נפשם הבהמית יזנחו למקרה ופגע לא כאלה חלק יעקב זרע ישראל העסוקים בהלכות הפסח על מצות ומרורים לקיים מצות אדיר אדירי' עושה אורים ויאור להם ליל שמורים: " + ], + [ + "תָּם מָה הוּא אוֹמֵר: מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.

הת\"ם חובה הכא רשות נתונה לו לבטא בשפתים שואל כענין מה זאת מכלל דאיכא אחריתי שאנו עושים שני סימני חירות ושני סימני עבדות מצה ומרור סימני עבדות וטבולים והסבה סימני חירות תרתי למה לי ותיסגי בחד. ואביו השיבו דבר פשוט בחוזק יד הוציאנו ה' ואיכא עיקר היציאה ועוד בה היותה בחוזק יד לכן אנו עושים שני סימני חירות. והוציאנו ממצרים מבית עבדים דהיינו מתחת רשות השר שנקרא מצרים כמ\"ש רז\"ל על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם וגם מבי' עבדים המצריים האומה עצמה שהיינו עובדים לשר ולאומ' ולזה אנו עושים שני סימני עבדות: ", + "ועוד אפשר כי הולך בתום להגיד לו איך ה' הכה כל בכור ועביד דינא לנפשיה והיתה תשוב' בחזק יד וכו' כלומר בכח גדול הוציאנו דאלו היינו שוהים עוד רגע ה\"ו דבקה הרעה לירד לן' שערי טומאה ולא יזכר שם ישראל עוד ח\"ו ובמקום פסידא עביד איניש דינא לנפשיה: ", + "או אפשר דשאל מאחר דעושים חרוסת זכר לטיט אמאי אצטריך מרור זכר לוימררו את חייהם הא כבר רמזנו בחרוסת ענין הטיט בחומר ולבנים ובכל עבודה בשדה. והשיב בחזק יד הוציאנו לפני הזמן וז\"ש בחזק יד וקושי השעבוד השלים לכן אנו עושים ענין מיוחד זכר לקושי השעבוד והוא המרור זכר לוימררו כי הוא עיקר הגאולה: ", + "ובאופן אחר אפשר לומר ונבין שארית הכתובים בסוף פ' בא בתשובת התם דכתיב ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ואיכא למידק כי טרם יאמר בחזק יד הוציאנו הול\"ל כי הקשה פרעה וכו' ויוצאנו בחזק יד ועוד יש לחקור דאמאי לא ציוה ה' דגם הנקבות בכורתות יקדשו מאחר דגם הנקבות בכורתות מתו כמשז\"ל דמתו נקבות בכורתות של מצרים זולת בתיה בת פרעה שניצלה בזכות משה וכבר כתבו מן האחרונים דגם הנקבות בכורתות מתענות בערב פסח ומאחר שכן מדוע יצאו בגרעון הנקבות בכורתות ולא קדשי אטו גריעי מבכור בהמה ותו מה טעם פטרי חמורים דוקא יקדשו מבהמה טמאה וטעם רז\"ל ידוע. [אחר זמן רב אנה ה' לידי ספר מעשה רקח רמזי משניות מהגאון החסיד מהר\"ר אלעזר מקראקא זלה\"ה וראיתי להרב זלה\"ה שעמד בחקירה הלזו אמאי הבכורתות ליתנהו בפדיון ויישב דהיה קטרוג למעלה לומר מה אלו אף אלו ואמטו להכי הזכרים שהיה הקטרוג עליהם צריכין פדיון אבל הנקבות לא היה קטרוג עליהן דידוע דבשכר נשים צדקניות נגאלנו וא\"כ לא היו בסכנה למות כזכרים שהיה הקטרוג עליהם והצילם ה' ע\"ש באורך במסכת בכורות:] ", + "ודרך דרש נראה לומר במה שנתבאר אצלנו דהא דאמרו רז\"ל דקושי השעבוד השלים הזמן כתבו ז\"ל דהיינו אם ישראל יש להם דין בנים אז קושי השעבוד בא חשבון והן נגרע משני שעבודם כי כך היא המדה למלך שכעס על בנו וגזר עליו גזרה קשה כי כל המטיב לו בעידן רתחא עושה נחת רוח למלך אך אם כעבדים העבד ישראל קושי זה אינו כלום כי המלך שכעס על עבדו כל המצערו ונוקם נקמת המלך הרי זה משובח וכמבואר זה מדברי ר\"ע בויכוחו עם טורנוסרופוס פ\"ק דבתרא ויען ישראל בו בפרק היו גוי מקרב גוי מה הללו עע\"ז אף הללו עע\"ז וכו' כמו שטען שר של מצרים כמשז\"ל הנה כי כן צריך להוכיח דגם רשעי ישראל נקראו בנים וגם עמי הארץ מישראל אשר לא בינת אדם להם נקראי' בנים וזה צורך לגאולתם כי רובם היו עע\"ז ועמי הארצות בעת ההיא לא ידעו ולא יבינו ולכן ה' חפץ למען צדקו הכה כל בכור בארץ מצרים וגם כל בכור בהמה להורות דאף בכור בהמה נחשב בכור ומת ומכאן ראיה דכיון דישראל הם בנים למקום אף אם הם רשעי' דחשיבי כבהמות כמשז\"ל בנים הם כשם דבכור בהמה נמי חשיב בכור. ובכלל הוכו פטרי חמורים דגם הם נקראו בכורות ומינה דגם ישראל עם היותם עמי הארצות בנים מיקרו ולאפוקי מ\"ש הרב משנה למלך פ\"ג דעבדי' משם הריב\"ש דכהן עם הארץ אין בו קדושה ע\"ש וכיון שכלם בנים והם בכורות כמ\"ש בני בכורי ישראל א\"כ קושי השעבוד משלים וכל היתר ששעבדו מצרים על ישראל אף לרשעים ולעמי הארץ מצטרף הוא לחשבון גדול ובכן הגיע עת תשלום הת' שנה ומשו\"ה ציונו יוצרנו יתברך לדורו' לקדש בכור אדם ובכור בהמה ופטר חמור לרמוז דגם בהמה וחמור בכור מקרי והוא דבר עיקרי בטעם יצ\"מ שהכה בכור בהמה ופטר חמור להורות דכשם דאלו עבר עליהם כוס מר המות להיותם בכורות כן גם רשעי ישראל הנמשלים לבהמה ועמי הארץ יחד כלם בנים מקרו והם בכורות ואשר הרע להם בא חשבון ועת הזמיר הגיע לגאולתם: ", + "אמור מעתה אפשר לומר דזו שאלת התם מסיח לפי תומו מה את כלומר מה זה היה לקדש בכורי בהמה ואי תימא כי כן במצרים כל בכורי בהמת מצרים מתו תיקשי אעיקר' מה טעם מתו כל בכור בהמה דבשלמא בכורי השבי והשפחה ניח' וטעם יש בדבר כדי שלא יאמרו יראת' תבעה עלבונם ושהיו משעבדים בישראל ושמחים בצרת' וכמשז\"ל אבל בהמה מאי עבידת' ורמז זאת מכלל דאיכא אחריתי מה ראו פטרי חמורים שמתו במצרים ולמה נתקדשו הם מכל בהמה טמאה. ויאמר אביו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים כלומר בחזק יד לפי שהיה לפני זמנם והיינו מטעם קושי השעבוד אשר עלה לחשבון כי אנו בני אל חי ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו בטעם שהיינו עובדי ע\"ז וחשובי' אנו כבהמות למטה מעבדים וגם עמי הארץ מישראל חשובים כחמורים ונמצא דכרובם כן חטאו בע\"ז והם עמי הארץ והוה פשיטא ליה דאין להם דין בנים כדי שנאמר דקושי השעבוד יעלה לתשלום הגלות כי אין דינם אלא כבהמות וחמורים: לזה להראות לו טעותו ויהרוג ה' כל בכור אף מבהמה וחמורים להורות דגם הבהמות ופטרי חמורים בכורות נינהו ומכ\"ש רשעי ישראל ועמי הארץ הם בנים ובסוג מ\"ש בני בכורי ישראל וא\"כ קושי השעבוד השלים כי כל ישראל יש להם דין בנים ובכורות וכיון דלפ\"ז עיקר יצ\"מ משום קושי השעבוד והיה לאות על ידכה ולטוטפות כי בחזק יד הוציאנו לפני הזמן משום קושי השעבוד וגם רשעים ועמי הארץ נחשבו בנים וא\"כ כלם חייבין בתפילין לזכור אשר הפליא לעשות הוא יתבר' עמנו להחשיב כל ישראל אף רשעים ועמי הארץ בנים ככל הדברים האמורים: ", + "סובב הולך להקדמתנו אפשר לומר דרך דרש בכונת מאמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני וכן אמרו שלח את עמי ויעבדני והענין שאמרו בירושלמי פ\"ח דברכות המשתמש בכהונה מעל והקשו בהגהות מיימוניות פ\"ג דעבדים ממ\"ש דעבד כהן אינו נרצע דנעשה בעל מום: ובהגהות מרדכי דגיטין תירץ דשאני התם דמחל וכבודו מחול ובס' יד אהרן א\"ח סימן קכ\"ח הקשה דאין ראיה מעבד כהן דשאני התם דב\"ד מכרוהו בגניבתו ע\"ש: ויראה דהראיה היא מאחר שש דברצונו רוצה לעבוד ובהא אמרו דאינו נרצע שנעשה בעל מום ותפוק לי דאחר שש שכבר נשל' זמן מכירת ב\"ד והוא ברצונו רוצה לעבוד שלא יהיה רשאי לעבוד דהמשתמש בכהונה מעל: והנה הרב משנה למלך שם פ\"ג דעבדים תירץ דאיירי בכהן עם הארץ וכדעת הריב\"ש או בכהן שאינו מיוחס ע\"ש: ומדברי רבינו שמחה שהביא המרדכי פ\"ה דגיטין משמע דלא שרי לכהן לתת רשות לברך אם לא שהוא רבו או גדול ממנו: והשתא עד שלא נבחר אהרן וזרעו לשרת בכהונה הבכורות היו כהנים והשתא כאש' בא חשבון תשלו' גזרת בין הבתרים מאיזה טעם שיהי' אסורים המצרי' להשתמש בישראל שהם בכורות כמש\"ה בני בכורי ישראל והם כהנים ומשתמש בכהונה מעל דבשלמא כל ימי מיגד גזרת בין הבתרים אשר גזר ה' לית לן בה דאז מותרים לשעבד בהם ולהשתמש מהם מידי דהוה אכהן שמכרוהו ב\"ד בגניבתו דשריותא הוא לקונה להשתמש בו אבל כשנשלמה הגזרה ברגע ההוא חזרו ישראל לקדושתם ואסור להשתמש מהם דהמשתמש בכהונה מעל וז\"ש בני בכורי ישראל שהם מיוחסים שלח בני ויעבדני לי דוקא כי אסורים אתם להשתמש בכהונה. וכן אמר שלח עמי ויעבדני כלומר שלח עמי שהוא כינוי לתלמידי חכמים כמשז\"ל על פסוק הגד לעמי פשעם כלו' לא כמו שעלתה על דעתך שהם עמי הארץ לא כי אלא הם תלמידי חכמים דתכף יקבלו התורה ויהי' לימודי ה' וכל העומד ליעשות כעשוי דמי באופן שאין מקום פטור מצד שאינם מיוחסים או עמי הארץ דמותר להשתמש בהם כמ\"ש הרב מש\"ל לא כי שהם מיוחסים ות\"ח. וז\"ש רז\"ל על פסוק ויהי בעצם היום הזה מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבם המקום כהרף עין וכו' דכיון דהגיע הקץ אפילו ברצון אינם יכולים לשמש למצרים אפילו תשמיש קל דהמשתמש בכהונה מעל וכדעת הסוברים שאין הכהן יכול למחול וכדאמרן: ", + "ואפשר שזה כונת הפסוק קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה' דהכונה דישראל הם קדש כדין כהנים וז\"ש ראשית תבואתו כלומר בכורות וכהנים כל אוכליו יאשמו דהמשתמש בכהונה מעל וכ\"ת הרי היו בגלות מצרים רבות בשנים לז\"א רעה תבא אליהם נאם ה' כלומר ה' גזר כך והו\"ל ככהן שמכרוהו ב\"ד בגניבתו דשרי להשתמש ממנו וה\"נ שנות מספר אשר ה' גזר עליהם שרו להשתמש מהם: ", + "ובאופן אחר אפשר לרמוז בשאלת התם והני קראי האמורים בפרשה במה שחקרנו לעיל דכיון שהבכורתות מתו מדוע נקבות ישראל הבכורתות לא קדשו. ויראה לישב חקירה זו במה שראיתי בס' יערות דבש הנדפס חדש ממש דף ט\"ז דשבעי' נפש יעקב אע\"ה ההולכים מצרימה הם נגד שבעים שרי האומות והשבעים שרים כולן דכורין חוץ משר מצרים שהוא נמשל כנקבה כמ\"ש הכתוב לסוסתי ברכבי פרעה וכנגד שר מצרים נולדה יוכבד בין החומות והשלימה חשבון ע' נפש והיא נקבה מעין דוגמת שר מצרים הנמשל לנקבה ולכן פרעה העומד תחת ממשל' שר מצרים הנמשל לנקבה אמר וכל הבת תחיון כי הנקבו' יחשבו אף הם לכבוד שר צילם מעליהם. וזה טעם אשר מיוכבד נולד גואל ישראל משה רבינו ע\"ה דיוכבד נולדה שם במצרים כל קבל שר מצרים וממנה נולד המבטל לשר מצרים ולכן מתו הנקבות בכורתות זהו תורף דבריו עש\"ב ואפשר שהנקבות בכורתות שהיו מצריות ממש מתו רמז לשר מצרים הנמשל לנקבה נגד כל הבת תחיון אכן בכורתות משאר אומות אשר היו במצרים כי שם נמצאו מכל לשונות העכו\"ם אותן נקבות בכורתות משאר אומות לא מתו רק בכורי שאר האומות הזכרים הן הם שמתו והיינו דאמור בשמות רבה פי\"ח ראשית אונים אפי' נקבה שהיא טפה ראשונה מתה כלומר הנקבות בכורתות המצריות וזהו דקדוק הכתוב ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם הכונה כל בכור במצרים כל בכור זכר במצרים הנמצא במצרים בין מצרי בין משאר אומות: ונוסף על זה ראשית אונים אפילו הנקבות באהלי חם המצריות דוקא. ואם כנים אנחנו בכל הקדמות האמורות כמה שקטה עוצם חקירתנו דישראל שהיו אורחים במצרים דינם כשאר אומות דאם ח\"ו היו מתים כמותם לא היו מתים כי אם בכורות הזכרים דוקא ולא הנקבות בכורתות כמו שלא מתו הבכורתות משאר אומות. ומשו\"ה ציוה ה' כל פטר רחם הזכרים צריכים פדיון כי ה' הציל לבכורות הזכרים שלא מתו במצרים משא\"כ הבכורתות דאפי' של שאר אומות לא מתו. גם הנקבות בכורתות אינם טעונות פדיון והעיקר כמי שנהג שלא יתענו בערב פסח גם הבכורתות. וזה שאל התם בראותו כי בכורי בהמה קדשו והבכורתות לא וז\"ש מה זאת כאיש אשר לא ידע לפרש דבריו. והתשובה בחזק יד וכו' ויהרוג ה' כל בכור משאר אומות כלומר הזכרים דוקא כי דוקא בכורתות מצריות מתו ולכן בכורתות ישראל אינם טעונות פדיון. ואפשר דלהיות שר מצרים כנקבה לכך אמר הכתוב בישעיה סימן י\"ט ביום ההוא יהיה מצרים כנשים וכו' דמיה\"ם בם בש\"ר להם ודמיונם עולה יפה: " + ], + [ + "וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

על לא הודע בן בין הבנים כעס לאביו על אודות בנו גולמו ראו עיניו וכמו הצע\"ר עלה על כן אמר המגיד כלפי האב ושאינו יודע לשאל את פתח לו לשון נוקבי כי גדל צער האב והיה כראותו שאין מענה בפי בנו תשש כחו כנקבה וז\"ש את פתח לו על דרך מה שדרשו רז\"ל על פסוק ואם ככה את עושה לי. ומדכתיב והגדת לבנך ביום ההוא לאמר מתיבת לאמר דריש דהאב יכרכר בכל עז כמה כרכורים כולי האי ואולי שיתעורר לב הבן הזה לשמוע כלימודים וזהו לאמר צא תאמר לו אף דהוא אינו יודע לשאל חיובא רמיא עלך לאמר: " + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיוֹם הַהוּא, אִי בַּיוֹם הַהוּא יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּעֲבוּר זֶה - בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ מַצָה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.

ושמעתי אומרים משם המפרשים במשז\"ל שלשים יום קודם לפסח שואלין ודורשין ורשב\"ג אומר שתי שבתות והקשו הראשונים דהא אמרינן משה תקן להם לישראל שיהיו קורין הלכות פסח בפסח הלכות חג בחג הלכו' עצר' בעצר' והר\"ן ז\"ל תירץ דתקנת משה רבינו ע\"ה לדרוש הלכות חג בחג היינו למדרשינהו בפרקא ומ\"ש שלשים יום או שתי שבתות לרשב\"ג היינו לשני תלמידים אחד שואל כענין ואחד שואל שלא כענין נזקקין לשואל כענין וקאמר דשלשים יום או שתי שבתות לרשב\"ג הוי שואל כענין וז\"ש יכול מראש חדש דהיינו כדעת רשב\"ג דהזמן הוא שתי שבתות והיינו לתלמידים השואלים כענין דמר\"ח חשיב כענין וא\"כ ס\"ד יכול מר\"ח דזימנא הוא לשואל כענין ת\"ל ביום ההוא: ומהכא מוכח דהוא מיירי בבן שאינו יודע לשאל דאי מיירי ביודע לשאל אחד חכם וא' תם קשה דלמה יגרע שתהא ההגדה ביום ההוא דוקא הלא מר\"ח לרשב\"ג נזקקין לתלמיד השואל בהלכות הפסח ומקרי כענין: ואמאי כל קבל ברא לגבי אבא אמר ביום ההוא: אלא מוכרח דמיירי בבן שאינו יודע לשאול וקאמר והגדת לעצמו בלי שאלה אלא אתה מעצמך ומשו\"ה אינו מר\"ח דההיא לשואלים דמקרי כענין משא\"כ הבן הזה שאינו יודע לשאל ואתה תגיד מאליך להכי צריך דוקא ביום ההוא: אי ביום ההוא יכול מבעוד יום שאביו ילמדנו וכפ\"ז נפיק דמי שיש בו קצת דעת ללמדו מבע\"י ויכול לדבר בליל החג יטפל בו אביו אבל מי שאין בו דעת כלל שאם ילמדנו מבע\"י לא הועיל כלום ולבו לב האבן לא דברה תורה בזה ת\"ל בעבור זה כלומר אף שאין לו דעת כלל שאינו מועיל אם תלמדנו מבע\"י חייב אתה לדבר עמו בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך דלא גרע ממאי דתנן הוא שואל את עצמו זהו תורף דבריהם בתוספת קצת כפי קצורנו: ", + "ואפשר דמ\"ש בשעה שמצה ומרור מונחים ירמוז למש\"ל דהמצה זכר לעבדות ומרור זכר לקושי השעבוד שהו' היה בגר' עיקר הגאולה ולכך ההגדה תהיה בשעה שמצה ומרור מונחים: או יאמר שמצה זכר לשעבוד הגוף כי ככה יאכלו את לחמם העבדים ומרור זכר לשעבוד הנפש כמו שפירש רבינו מהר\"ם אלשיך זלה\"ה בכוונת הכתוב וימררו את חייהם בעבודה קשה כי חיי האדם היא נשמתו וזה עוצם רשע' העכו\"ם במצרי' לשעבד נפש ישראל ולמרר נפשם לעע\"ז והוא אבדן הנפש וז\"ש וימררו את חייה' רומז לנפשם שהוא התמרור עיקרי וכו' עש\"ב ולפי זה מרור שהוא רמז למש\"ה וימררו את חייהם הוא רמז למרירו' הנפש לעע\"ז ולכן מרו\"ר גי' מו\"ת ובכן ההגדה תהיה בשעה שמצה ומרור מונחים שנזכור מה הי' לנו במצרים כמעט שאבדנו נפשנו וגופנו לולי ה' שהיה לנו ברוך האל המושיע ואומרו בעבור זה מורה באצבע כי בשגם כל איש ישראל זכרון יציאת מצרים על לבו תמיד כמצותו לזכור יצ\"מ מ\"מ זה מדבר בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך בפועל והגדת לבנך. ועיין לקמן בפסקת רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר וכו' מה שכתבנו בעניותנו מה הוה ס\"ד דאצטריך לומר ושאינו יודע לשאל את פתח לו ע\"ש: ", + "בעבור זה וכו' כתב הר\"ד אבודרהם ז\"ה בגימטריא י\"ב מצות שאדם עושה בליל פסח ואלו הן ד' כוסות חרוסות כרפס שתי נטילות ידים המוציא מצה מרור כריכה עכ\"ל וראיתי מי שכתב עליו וז\"ל ומ\"ש שתי נטילות לשתי מצות אין נראה דהא נטילה ראשונה לאו מצוה היא דהא לא מברכין עלה רק נקיות הוא וכמ\"ש התוס' פ' ערבי פסחים אלא נ\"ל אפיק נטילה א' ומעייל סיפור הגד' הוא מ\"ע מתרי\"ג מצות וכמ\"ש הרמב\"ם עכ\"ל ולק\"מ על הרב הר\"ד אבודרהם כי כמה גדולים סברי דיברך על טיבולו במשקה כמבואר בטור ובית יוסף א\"ח סי' קנ\"ח ובס' אורחות חיים הלכות ליל פסח אות י\"ג כ' דרוב הפוסקים סוברים שיברך ברחיצה שקודם הכרפס על נטילת ידים וכן נראה מדברי הר\"ד אבודרהם שדעתו לברך כאשר עיניך תחזינה אלא דאנן משום ספק ברכות לא מברכינן כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ומ\"מ הר\"ד אבודרהם יפה כתב ברמז זה לפי דעתו ודעת רוב הפוסקים וכך היה מונה שתי נטילות. ולא רצה למנות סיפור יצ\"מ כמ\"ש הרב הנזכר דהוא מונה מצות מעשיות ולא מצות שהם בדיבור לבד: ", + "ולפי האמור לכאורה יש להרגיש עמ\"ש בס' ארחות חיים ה' חמץ אות קי\"ד שנתן טעם למשז\"ל האוכל מצה בע\"פ כבועל ארוסתו דכשם שגבי החתן אומרים ט' ברכות בפה\"ג ואירוסין בפה\"ג ושש ברכות כן מברכין תשע ברכות קודם אכילת מצה דוק ותשכח עכ\"ד וראה זה חדש דהרב שבלי הלקט וס' תניא ובשו\"ת מהר\"י וייל סימן קצ\"ג ודעמיהו כלם מש\"לו בנו דכשם דהחתן צריך לברך ז' ברכות כן צריך לברך קודם אכילת מצה ז' ברכות ע\"ש. [וכן הוא ברעיא מהימנא פנחס דף רנ\"א ע\"ב ומני קב\"ה לברך לה ז' ברכות ליל פסח ע\"ש]. ונראה דטעמם דרז\"ל אמרו כבא על ארוסתו מכלל דכבר היא ארוס' וא\"כ ברכו ברכת אירוסין ואין מחסור אלא ז' ברכות אבל הרב ארחות חיים דמני ט' ק\"ק דלפי דעתו שיברכו ענ\"י בטיבול א' הם טפי מט' דהיינו בקדוש ג' בטבול א' ב' בהגדה גאל ישראל ובפה\"ג [לפי דעתו ומנהגו] נט\"י המוציא ומצה הם עשרה. אמנם יש לישב לזה כאשר יראה הרואה בס' חק יעקב סימן תע\"א מ\"ש במנין הז' ברכות ומשם באר\"ה ואין להאריך:" + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.

מתחלה עע\"ז וכו' אפשר דהמגיד רצה לרמוז בזה טעם כעיקר על יציאת מצרים טרם מלאת שנות מספר ת' שנה מגזרת בין הבתרים דקי\"ל הקדש מפקיע מידי שעבוד וכרוב חסדיו קדשנו במצותיו וקרבנו לעבודתו במצות הפסח ומצה ומרור ואביזריהו והבטיחנו לתת לנו את תורתו כמו שכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ובכן נתקדשנו והיו נכונים גופנו ונפשנו יום יום להוסיף בקדושה ודין גרמ\"א דעצי\"ראה לכל שעבוד דהקדש אלים לאפקועי מידי שעבוד וקדושת התורה יכולה היא שתגן כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה והיא החירות משעבוד מלכיות והטעם כי על ידי עסק התורה האדם מתקדש כי כל התורה שמותיו של הקב\"ה ובעוסקו בתורה ירבה השפע למעלה והקדש מפקיע מידי שעבוד ולזה העוסק בתורה הוא בן חורין וזה טעם רבינו הקדוש דאמר פ\"ק דבתרא אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ והיינו דאמרינן התם אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת\"ח דקדושת התורה חומה נשגבה אצולי מצלי מכל מיני פורעניות השמד לעוסקים בה כדחזי והיו קודש והפקיע מעליהם עול השעבוד דהקדש מפקיע מידי שעבוד. והוא הדבר הרומז על האר\"ש המגיד ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ואהניא קרבת אלהים לאפקועי שארית חימות ת' שנה ובני ישראל יוצאים ביד רמה ויקדשו: ", + "ועדיין צריכים אנו למודע\"י מה צורך להזכיר דמתחילה עע\"ז היו אבותינו ולהזכיר תרח ואחשבה דאפשר לומר שאחד מטעמי גלות מצרים היה לכפר על תרח שהוא עשה תשובה לפני מותו סמוך למיתתו והוא חי מאתים וחמשה שנים דל מיניהו חמשה דהיה קטן מאד פשו להו מאתן דאפשר שבן ה' שנים היה בן דעת ונענש משם ואילך כמו שתירצו הראשונים על מה שנענשו ער ואונן והם קטנים מצד דהיה דעתם שלם אף בקטנותם וכן אפשר להיות בתרח דמשנת שש היה בריא בדעתו והוא היה עובד ע\"ז ועושה צלמים. או אפש' דחמש שנים לפני מותו חזר בתשובה ונשארו מאתים: ובין כך ובין כך חטא תרח בע\"ז מאתים שנה ועון ע\"ז אף בישראל מחשבה רעה מצרפה למעשה כמ\"ש פ\"ק דקדושין מדכתיב למען תפוש את ישראל בלבם ובכן יתכן דטעם אחד מגזרת בין הבתרים שגזר ה' כי גר יהיה זרעך וכו' ועבדו' וענו אותם ת' שנה הוא לכפר ולתקן המאתים שנה של תרח שחטא בע\"ז ולכך נגזרו ת' שנה כנגד שנות תרח בכפל מאתים על המחשבה ומאתים על המעשה ואם האמת אתנו יש לרמוז דר\"ת כי גר יהיה הוא גימט' אביך להודיעו כי אחד מהטעמים של הגלות הוא לכפר על אביו תרח. וזה טעם איוב שנדון ביסורים קשים כגידים על אשר יעץ לפרעה להרע לישראל כמ\"ש בזהר הקדוש ריש פ' בא דף ל\"ג ע\"א דאיוב מקריבי עיטא דפרעה הוה וכד קם פרעה עלייהו דישראל בעא לקטלא לון א\"ל לא אלא טול ממוניהון ושליט על גופיהון בפולחנא קשיא ולא תקטול לון א\"ל קב\"ה חייך בההוא דינא תהא דאין מה כתיב ואולם שלח נא ידך וכו' והכי אמר ליה אליהו כי פעל אדם ישלם לו וכו' ע\"ש. וכד הוינא טליא רמזתי הענין בר\"ת פסוק זה דהזכיר בזהר שאמר לו אליהו לאיוב כי פעל אדם ישלם לו דארבע תיבות פעל אדם ישלם לו ר\"ת פועל עצתך לפרעה אותו דין ממש ה' שלם לך ממונך לקח ויסרך: ", + "ויומתק הענין יותר על פי הקדמתנו במ\"ש המקובלים דאיוב היה גלגול תרח ובזה פירשו מאמר רז\"ל הרבה יסורין היו ראוים לבא על אברהם אלא שסבלם איוב. והוא תמוה חדא מה טעם היו ראוים לבא יסורין על אברהם אחרי שמילא העולם חסד והושלך לאור כשדים על קדושת השם ונתנסה עשר נסיונות. ותו אי תימא דהיו ראוים לבא על אברהם מאי אית ליה לאיוב בזה על כן יאמרו המושלים שכם נסיב מבגאי גזור. אמנם פירשו ז\"ל דתרח הפליג בחטאתיו ונקרא תרח אותיות רתח דרתח הקב\"ה כמ\"ש בזהר הקדוש וכדי לנקותו היו ראוים לבא יסורין על אברהם בנו לכפר על אביו. אכן מאהבת ה' את אברהם אע\"ה הביא תרח עצמו בגלגול איוב וסבלם הוא עצמו עד כאן דבריהם ז\"ל. וכבר רמז הרמב\"ן בשער הגמול דיסורי איוב היו על חטאות נפשו בגלגול שעבר כי בגלגול זה איוב היה תם וישר ירא אלהים וסר מרע ושלשת רעיו לא מצאו מענה אבל אליהו גלה סודו שהיסורין היו על גלגול שעבר ונח דעתי' דאיוב. ולפי הנחתנו דאחד מטעמי גלות מצרים היו על איוב עצמו כשהיה תרח ולכפר על אשר חטא על הנפש במאתים שנה. אתי שפיר תוקף היסורין שסבל איוב דלא די שבכלל טעמי הגלות הוא לכפר על תרח אלא שאיוב הבא לתקנו בגלגול הוא עצמו יעץ השעבוד ומשו\"ה קרבו לבא עליו צרות רבות ורעות והכל משפט צדק. וכ\"ש לפי דעת רז\"ל דאמרו דאיוב שתק לפרעה ונידון ביסורין דיקשה מה זו שתיקה להתחייב עליה את כל גזירת היסורין שבאו עליו כי מרים הם מר ממות. אך על פי האמור ניחא: ", + "ובהא סליק שפיר מ\"ש בזהר הקדוש שם דהיה המקטרג רצונו לקטרג על יציאת מצרים וא\"ל השמת לבך על עבדי איוב ונתעסק באיוב ורבינו האר\"י ז\"ל כתב דנרמז בשירה דכתיב תרעץ אויב והוא אותיות צרעת איוב כי להציל ישראל נתן לו את איוב שיתעסק בו. ואתמהא טוביא חטא וזגוד מינגד ומה יש לאיוב לפקוד עליו כוס התרעלה להציל את ישראל אבל ע\"פ הקודם הרי הוא כמבוא\"ר דגלות מצרים אחד מהטעמים הוא לכפר על תרח וא\"כ כאשר עת הזמיר הגיע בצאת ישראל ממצרי' ועדיין המקטרג עומד ומסטין לכך אמר הקב\"ה שהשאר יסבול איוב שהוא עצמו תרח: ", + "ואפשר שכאשר מל אברהם אע\"ה ותמים כתיב ביה היה דבר ה' אליו לבשרו שאביו תרח יתוקן באיוב וז\"ש וירא ה' אליו באלוני ר\"ת אביו והוא אותיות איוב רמז לו שאביו יתגלגל באיוב לכפר על שעבד ע\"ז וזהו ממרא שהיה ממרא באלהותו יתברך. [אחר זמן רב בא לידי ס' זרע ברך ח\"ג וראיתי מ\"ש שם דרוח תרח בא באיוב והאריך בזה עש\"ב ולפי דבריו יש לרמוז דתיבת וירא גי' ברוח עם הכולל וירא ה' אליו באלוני ר\"ת איוב והוא ג\"כ אביו, וזה רמז ברוח אביו איוב ודוק:] וגם אותיות איוב לרמוז מ\"ש תרעץ אויב שהוא איוב כדבר האמור. ולמ\"ד במדרש על פסוק ויבא אברהם לספוד לשרה שבא מקבורתו של תרח נמצא דחי תרח עד זמן של עקידת יצחק וכפ\"ז אפשר שכל ימי חיי תרח היה מצטער אברהם אע\"ה וסובל יסורין ונסיונות לכפר על אביו. וכאשר מת תרח שוב לא סבל יסורין על אביו ובא תרח בגלגול איוב להשלים תקונו ורמוז בתיבת ויבא אברהם לספוד לשרה ששם נרמז שבא מקבורתו של תרח איוב כי תיבת ויבא אותיות אביו ואותיות איוב לומר דאחר שמת תרח היה נחת לאברהם אע\"ה ששוב לא סבל יסורין עליו כי הוא יבא להשלים תקונו באיוב וכן ס\"ת וימת תרח בחרן הוא נחת כי משם והלאה היה נחת לאברהם אע\"ה. וכתיב אח\"כ ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל כי שוב לא הי\"ל צער בשביל אביו כי עתיד לבא בגלגול איוב וכן ר\"ת זקן בא בימים וה' ברך הוא גימט' איוב כי לבעבור שאביו יבא באיוב היה לו נחת ונתברך בכל. ואחר זמן רב ראיתי מ\"ש הגאון החסיד מהר\"ן שפירא בספרו הנורא מגלה עמוקות אופן קי\"ח ע\"ש: ", + "והטיב אשר דיבר המגיד להזכיר תרח שהיה עובד ע\"ז כי הוא מכלל טעמי גלות מצרים לכפר על תרח מאשר חטא במאתים שנה במחשבה ובמעשה ולכך נגזרו ת' שנה על זרע ישראל כמו שאמר לו הקב\"ה במעמד בין הבתרים בחיי תרח. ולפי שלא השלימו ת' שנה כי לא יכלו להתמהמה שלא יכנסו בן' ש\"ט חזר הדין על איוב ונדון ביסורין קשים ורעים וזהו שהיה מקטרג השטן שלא נשלמו ת' שנה ומרתח קא רתח על תרח וניתן לו איוב לעשות בו משפטי נקמות כרמוז במ\"ש ימינך ה' נאדרי בכח להושיע ישראל ימינך ה' תרעץ אויב שהוא צרעת איוב כמדובר: ומכאן מודעא בפרק כל כתבי אשר ידי יסדה אר\"ש שאם אני מכוין לאמת הנה מה טוב ואם אין דברי לעו והיו כלא היו לבטלו ולהוי כעפרא וה' ברוב רחמיו יכפר לי כי כל כונתי לעשות נ\"ר לפניו יתברך: ", + "ואחשבה לדעת לפרש פסקת ואקח את אביכם וכו' ופסקת ברוך שומר הבטחתו וכו' ופסקת היא שעמדה וכו' ופסקת צא ולמד וכו' ופסקת וירד מצרימה וכו' כל הפסקות הללו לפותרם בחדא מחתא והנה אנכי נצב על הקושרי\"ם קשר\"ן של דברים בס\"ד. והענין כי מרגלא בפומיהו דרבנן מחלקת קדום אם האבות יצאו מכלל בני נח לגמרי והיה דינם כישראל גמור בכל בין להקל בין להחמיר או אם האבות רצו להחמיר כחומרי ישראל והיינו במה שיש להקל לפי דין ב\"נ אבל לא להקל כדיני ישראל במה שאין להקל לדיני ב\"נ: והרב הגאון מהר\"י רוזאניס זלה\"ה העמיק הרחיב בשרש זה בריש ספרו הנורא פרשת דרכים ושם הביא הרב ז\"ל ראיה להכריע שיש להם דין ישראל לגמרי ממ\"ש בבתרא דף ק' דאברהם אע\"ה קנה הארץ בהלוך והוא מדין חזקה ומכאן ראיה שהי\"ל דין ישראל ככל חוקותיו דהרי כתב הרמב\"ם פ\"א דזכיה דעכו\"ם אינו קונה בחזקה ואיך אברהם אע\"ה קני בהלוך שהוא מדין חזקה למ\"ד אלא ודאי דדין ישראל גמור יש לו: ועוד הביא ראיה הרב ז\"ל מדאמרינן בשבת אמר רב יהודה אמר רב מנין שאין מזל לישראל שנאמר ויוצא אותו החוצה אמר אברהם רבש\"ע נסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד א\"ל צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל מזה הוכיח הרב ז\"ל דיש לו דין ישראל גמור עש\"ב דף ז': ", + "והני תרי ראיות שהביא הרב ז\"ל לכאורה יש לדחות' כי הנה הראיה שהביא מדאמרו דאברהם אע\"ה קנה בהלוך דכתיב קום התהלך בארץ ראיתי במכתב להרב כמהר\"ר חיים הלוי זלה\"ה שתמה עליו דהרי אמרו בגיטין דף ל\"ח עמון ומואב טיהרו בסיחון וא\"כ מצינו דעכו\"ם בעכו\"ם קונה בחזק' ומ\"ש הרמב\"ם דעכו\"ם אינו קונה בחזקה היינו דוקא עכו\"ם בישראל אבל עכו\"ם בעכו\"ם קונה ומאחר שכן אימא דאברהם אע\"ה היה לו דין ב\"נ אלא שהוא היה מחמיר כדיני ישראל במה שהוא קולא לב\"נ ושפיר קנה ארץ כנען בהלוך מדין חזקה דעכו\"ם בעכו\"ם קונה בחזקה זהו תורף דבריו: ואני בעניי במקום אחר ישבתי דברי הרב פרשת דרכים והוכחתי\"ו בשב\"ט אנשי\"ם דראיתו ראיה עש\"ב בס\"ד: ", + "ואף גם זאת שנית דמייתי הרב ז\"ל מדאמר הקב\"ה לאברהם אע\"ה צא מאצטגנינות שלך וכו' יש לדחות דנהי דלגבי דינים ומשפטים לא יצא אברהם אע\"ה מכלל דין ב\"נ לגמרי להקל ולהחמיר רק חומרות ב\"נ איבעי ליה למעבד ואין פוט\"ר אמנם הא מילתא דבמזלא תלי' דלא נפיק מינה לדינא רצה הקב\"ה אגב חביבותיה דאברהם אע\"ה שלא יהיה תחת המזל והיינו דקאמר צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל וכיון דאיכא ישראל דלא תלו במזלא גם אתה מאשר יקרת בעיני צא מאצטגנינות ולעולם דלגבי חומריהון דב\"נ לא נפיק דעדין לא נתנה תורה: אמנם האי דיחויא לאו מילתא היא וחוזר ונראה דפשט לשון הש\"ס דקאמר אמר ליה הקב\"ה צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל מורה ובא דדין ישראל יש לו לגמרי: ", + "והרמב\"ן ז\"ל בביאורו על התורה פ' אמור הביא ראיה שיש להם דין ישראל מדאמרינן פ\"ק דקדושין דף ח\"י אמר רבא עכו\"ם יורש את אביו דבר תורה שנאמר כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ודילמא ישראל משומד שאני אלמא קרי ליה לעשו ישראל משומד כי אברהם וזרעו דין ישראל יש להם ונראית ראית הרב ז\"ל בריאה וטובה דמאי דקאמר ודילמא על דין עכו\"ם יורש את אביו אבל לא אסתפק ליה דעשו ישראל משומד וכ\"כ הרא\"ש בפסקיו שם דמומר יורש את אביו מעשו דהיה ישראל משומד וקאמר כי ירושה לעשו ע\"ש ובשו\"ת מהרימ\"ט א\"ח סימן ו' ע\"ש: ", + "והנה נודע מאי דאמרינן פ' ר' עקיבא דכפה על ישראל ההר כגיגית ומכאן מודעא רבה לאוריתא והרב גאון עוזינו מהר\"י רוזאניס זלה\"ה בס' פרשת דרכים בטולי בטיל למודעא זו מטעם דינא דמלכותא דינא אמנם היינו דוקא אם ארץ ישראל אינה מוחזקת שיכול לגרשם מארצו דהיינו טעמא דדינא דמלכותא דינא אבל אם ארץ ישראל מוחזקת מאבותינו לא שייך דינא דמלכותא דינא כמ\"ש הרב הנז' בדרך הערבה ע\"ש איכו השתא יהושע שרצה לראות מה בלבן של ישראל הראה להם פנים שאם רוצים לפרוק עולו יתברך יגלו דעתם וצדיק יבחן אם הם חזקים באמונתם או אם שרש פורה נמצא בם ויש לחוש שלא יגלו דעתם משום שאם יאמרו לפרוק עול ח\"ו צריכים להתגרש מארץ ישראל שהיא ארץ אשר ה' דורש אותה תמיד ובחר אותה לחלקו ואם יאמרו שלא לעבוד ה' ח\"ו יגרשם מארצו ולכן יש לחוש כי העלם יעלימו אשר לבם לא נכון עמו אי לזאת יהושע בדבר ה' בחכמה יסד אר\"ש וכה אמר האי קרא ואקח את אביכם וכו' להוכיח דאברהם אע\"ה דין ישראל יש לו וקנה הארץ בחזקה והיה לו בזה שתי כונות אחת היתה בהראותו דאם רוצים לפרוק עול ח\"ו יפרקו עול בפרסום ואל יחושו שיגרשם מארצו כי היא ארצם ונחלתם ומוחזקת להם מאבותיהם וזאת שנית לפנים מזו שיבינו שמאברהם אע\"ה יש להם דין ישראל גמור ובא במחתרת מן הצד שהם יתעוררו מעצמם דכיון דמזמן אברהם אע\"ה קודם דקודם זמן מתן תורה יש לאבות וזרעם דין ישראל נאה להם ברצונם הטוב להחזיק במעוז תורת ישראל וזה היה ברמז כלאחר יד שאם מעצמם יתעוררו הנה מה טוב ואם ח\"ו טינא בלבם ויפרקו עול יגלו דעתם דא\"י היא מוחזקת ויש כאן מודעא ואין לומר דינא דמלכותא כיון שהארץ שלהם: ", + "ונמשך מזה דאם האבות יש להם דין ישראל לגמרי וארץ ישראל מוחזקת א\"כ מוכרח דיעקב אע\"ה וזרעו יגלו בראש גולים לארץ אחרת להשתעבד לקיים גזרת בין הבתרים כי הוא אמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ואין זה מתקיים בארץ כנען כי היא ארצם ונחלתם וישיבתם בה לא חשיב גרות וכפ\"ז אין לומר שגזרת ת' שנה התחילה משנולד יצחק כמאן דאמר הכי מרז\"ל ולא בא חשבון כי אם מירידת יעקב אע\"ה ויוצאי ירכו למצרים וא\"כ אכתי בצרי להו שני טובא עד תשלום הת' שנה. וכבר נודע דיש מי שתירץ לזה דהקב\"ה עם חייליו כביכול ירד למצרים והשכינה שכביכול היתה בגלות השלימה החשבון: ובזה נבוא אל הביאור דכבר אמרנו דכונת יהושע בדבר ה' לגלות מסתורין שבלב ישראל על התורה ועל העבודה והיו דבריו להראות להם דאברהם אע\"ה דין ישראל יש לו וזרעו בו למינהו וקנה הארץ בהלוך וחזקה כדין ישראל וארץ ישראל היא מוחזקת ויכולים ח\"ו לפרוק עול ואין פחד שיגרשם ה' מארצו כי היא נחלתם ומכללן של דברים יתעוררו מרצונם לעבוד ה' בראותם כי מזמן אברהם אע\"ה יש להם דין ישראל וזה הטמין ברמ\"ז שאם ירצו יבינו מעצמם והוי על דרך שמאל דוחה וימין מקרבת הוא הדבר אשר דיבר הנביא כה אמר ה' אלהי ישראל שמיחד שמו עליהם כי הם עמו ונחלתו בעבר הנהר וכו' ואקח את אביכם את אברהם שלקחתיו והפרשתיו לעצמי להיות ישראל גמור תדע שיש לו דין ישראל ואולך אותו בכל ארץ כנען ואולך דייקא שאמרתי לו קום התהלך בארץ וקנה בהלוך מדין חזקה ושמעת מינה תרתי דארץ ישראל מוחזקת וירושה היא לכם ולא שייך דינא דמלכותא דינא וגם שיש לו דין ישראל והיא ראיה ראשונה מהרב פרשת דרכים הנז' ומשום דאיכא למדחי דאינה ראיה מכרעת דיש לו דין ישראל דאימא דעכו\"ם בעכו\"ם קונה בחזקה ולעולם דדין ב\"נ יש לו וכמו שדחה הרב מהר\"ח הלוי ז\"ל כאמור והגם שיש להעמיד הראיה כדאמרן כיון שיש מקום לדחות הוסיף ראיה אחרת ואמר וארבה את זרעו וכו' והיא ראיה שנית של הרב פרשת דרכים דיש לו דין ישראל מדאמר הקב\"ה לאברהם אע\"ה צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל וז\"ש וארבה את זרעו אף שלפי המזל לא היה אפשר שיוליד מטעם דאין מזל לישראל. אלא דגם זו איכא למדחי כדדחינן דזה הדבר אינו נוגע לדת ודין ועדיין אפשר דדין ב\"נ יש לו ואחשביה רחמנא לענין זה דוקא כמדובר לכן הביא ראיה שלישית שהיא ראית הרמב\"ן מההיא דירושה לעשו נתתי את הר שעיר שהוא ישראל משומד ויורש אביו וז\"ש ואתן ליצחק וכו' ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ליצחק דישראל משומד יורש אביו ומהכא נפקא האי דינא כמש\"ל וזו ראיה שאין עליה תשובה כי אברהם אע\"ה וזרעו דין ישראל יש להם בכל מכל: ", + "ואחרי כל הדברים האלה דשמיע לן דארץ ישראל מוחזקת ומאברהם אע\"ה יש לנו דין ישראל אתה תשמע ולך תעלה כי לא אפשר שתהא מתקיימת גזר' ה' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם בארץ כנען כי ארץ כנען היא נחלתם ורחמנא אמר ארץ לא להם וזהו טעם אשר יעקב ובניו ירדו מצרים לקיים השעבוד בארץ לא להם. וזה דיבר יהושע בדבר ה' כמערכה אל הדרוש אשר יביע אומר שאם אין רצונם לעבוד ה' יגלו דעתם כי אין אונס ולא יחושו שיגרשם מארצו ודינא דמלכותא דינא דלא משלנו זו כיון דארץ כנען נחלת אבות ומוחזקת מהאבות והיתה הכונה לראות אשר בלבם. ואף גם זאת בראשונה היה נטען דאלהי ישראל נקרא ולקח את אברהם ומאז היה לו דין ישראל וזה רמז לעוררם לעבוד את ה' ואתיא מכללא ולאו בפירושא כי הם יבחרו. ואחר זה פירש שיחותיו יהושע שיבררו דעתם אם רוצים עבודת ה' כמבואר בכתובים הבאים שם אל מקומן ביהושע: ", + "ומעשה ידיו מגי\"ד כתב בהגדתיה הני קראי דמשם מוכח דגזרת בין הבתרים אינה מתחלת מלידת יצחק כיון דהגרות היה בארץ כנען והיא נחלת' מוחזקת מאבותיהם ובפירושא אתמר בארץ לא להם ומעתה חל עלינו חובת ביאו\"ר איך נשלמו ת' שנה כי לא עמדו במצרים אלא רד\"ו שנה: לזה אמר ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב\"ה מחשב את הק\"ץ כלומר דכביכול השכינה השלימה החשבון לעשות מה שאמר לאברהם אבינו וכו' דאלמלא כן לא יזכר שם ישראל עוד שהיו נכנסים בן' ש\"ט והוצרך כביכול להשלים החשבון בשכינה לשמור הבטחתו שלא יהיו נטמעים ח\"ו. והיינו דקאמר היא שעמדה לאבותינו ולנו וכ' רבינו האר\"י ז\"ל היא שעמד' רמז למלכות שמים וכפי דרכנו יבא על נכון דזה עצמו אשר זאת לפנים ממצרים שכינ' עוזו אגוני מגנא ואצולי מצלא להשלים החשבון כביכול היא עצמה שעמדה לאבותינו ולנו בגליות שלא אחד וכו' והקב\"ה שהוא עמנו מצילנו מידם וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות: ", + "ויען דיש סברא דמשז\"ל דמחשבה רעה בעכו\"ם מצטרפת למעשה נלמד מעשו דכתיב מחמס אחיך יעקב וכו' וכמ\"ש התוס' בפ\"ק דקדושין דף ט\"ל איכו השתא דלמדנו דעשו יש לו דין ישראל משומד וככתוב בקרא דאייתי לעיל ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו וכאמור א\"כ צ\"ל דאין הראיה מעשו שמחשבה רעה בעכו\"ם מצטרפת כי הוא יש לו דין ישראל ופסוק מחמס אחיך הוא על אדום מחריבי בהמ\"ק כמו שפירשו המפרשים. ולכן עתה נלמוד הא דמחשבה רעה מצטרפה בעכו\"ם למעשה מלבן דכתיב ארמי אובד אבי על מחשבתו והיינו דקאמר המגיד צא ולמד מה בקש לבן הארמי כלומר צא מלימוד עשו דס\"ד ללמוד מעשו דמחשבה רעה מצטרפת בעכו\"ם ולפי האמור דעשו יש לו דין ישראל צא מלימוד זה: ולמד ענין מחשבה רעה דמצטרפת בעכו\"ם מלבן וז\"ש מה בקש לבן בקש במחשבה וקרא כתיב ארמי אובד אבי. ומתוך זה שהוצרכתי ללמוד מלבן ולא מעשו דדין ישראל יש לו וכ\"ש אברהם והחזיק בארץ וא\"י מוחזקת למדנו דמוכרח להשתעבד בארץ לא להם וז\"ש וירד מצרימה דמזה עצמו נשמע טעם ירידת מצרים וכמש\"ל: ויען יוסף הצדיק ע\"ה שהביא דבת אחיו היה סובר דדין ב\"נ יש להם ואביו הסכים על ידו כמו שנתבאר אצלנו באורך בס\"ד לכן אמר אנוס על פי הדיבור דלדידיה דיש להם דין ב\"נ לא קנה אברהם אע\"ה א\"י בחזקה כדין ב\"נ והיה יכול להיות השעבוד בארץ כנען וארץ לא להם מיקרי אך היה אנוס ע\"פ הדיבור ובטלה דעתו בדבר ה': " + ], + [], + [ + "בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

ברוך שומר וכו' יש לפרש נמשך למקראי קדש דיהושע שהביא בסמוך ואפשר לפר' הכל בדרך זה בעבר הנה\"ר ישבו אבותיכם רמז שישבו רחוק מהאורות כלומר בקליפו' ור\"ל בעבור האור ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ממקום הקליפות וכמו שכתב רבינו האר\"י זצ\"ל שנשמת אאע\"ה היתה בעמקי הקליפות ואולך אותו בכל ארץ כנען אשר היא רשות הגבוה אשר בחר לחלקו יתברך וארבה את זרעו וארב כתיב כלומר שעשיתי מריב' עם זרעו על דרך שפירש\"י ז\"ל לדרכו ע\"ש ומתיחס אל כונתנו היינו שעשה מריבה עם זרע\"ו שגזרתי כי גר יהיה זרע\"ך ואחר זה ואתן לו את יצחק וכו' ויעקב ובניו ירדו מצרים כור הברזל לברר הכסף מהסיגים: ועל זה קאמר ברוך שומר הבטחתו שנתן להם כח לברר כל ניצוצות הקדושה עד שעשאוה כמצולה שאין בה דגי\"ם ומשו\"ה נאסרו לשוב מצרים כי לא נשאר מה לברר כמ\"ש האר\"י זצ\"ל והוא אומרו לעשות מ\"ש לאברהם וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ופירש רבינו האר\"י זצ\"ל שרכוש גדול הן הן ניצוצי הקדושה אשר ביררו וזה כונת אומרו לעשות וכו' שהוא הבטי' ואח\"כ יצאו ברכוש גדול בירור גדול מניצוצי הקדוש' ושמר הבטחתו כי הוא הנותן כח לעשות חיל מניצוצי הקדושה וערות הארץ חיל בלע ויקיאנו. וז\"ש היא שעמדה לאבותינו ולנו דקאי על השכינה כמ\"ש האר\"י זצ\"ל והוא נמשך לכונתנו דעסיק ואתי על בירור ניצוצי הקדושה והשתא אתי שפיר אומרו היא שעמדה שהשכינה כביכול היא מבררת וז\"ס שכינה בגלות והיא שעמדה וכו': ", + "נמשך לזה הבה נא אבא לפרש מאמר רז\"ל על פסוק זה דמייתי המגיד ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלם וצריך פירוש לפירושם. ואפשר לפרש כי הנה אמר אליו כי גר יהיה זרע\"ך ממש להפריד הסיגים מניצוצי הקדושה של ק\"ל שנה דאדה\"ר אשר חזא קרי לאונסיה ונטמעו בקליפות וצריך בירור ושעבוד בארץ לא להם וכי תימא יהיו הולכים מדחי אל דחי על לא הודע איה מקו' הבירור ותכבד העבוד' לז\"א ידוע שאני מפזרן וכיון שהכל בהשגחתי אני מפזרן במקום הראוי ובמקום הבירור ואין אני מניחם למקרה ופגע ח\"ו וכתיב ואתכם אזרה בגוים ודקדקו כת הקודמין דהול\"ל אזרה האלף פתוחה אלא נרמוז דכביכול השכינה עמנו וזה ואתכם אזרה גם אני עמכם ואנ\"י המבררת וזהו תקותנו שתמיד השכינה עמנו וזהו תדע שאנ\"י מכנסן דכיון שאני מפזרן והשכינה עמהם אות היא שאני מכנסן וכמ\"ש בזהר ועמה יפקון. וכי תימא עתה יגלו בערות הארץ וסט\"א הקשה והחזקה תמשול עליהם ואין מידה מציל לז\"א תדע שאני משעבדן שהם אינם עבדים למצרים רק אני משעבדן כמ\"ש בזהר דיוסף שלט על המצריים וקנאם לעבדים וכשאח\"ך שעבדו בישראל כיון דמעיקרא הם עבדים ליוסף מה שקנה עבד קנה רבו ונמצאו ישראל משועבדים ליוסף הרומז ליסוד הקדוש ולזה יצאו ממצרים דאם ח\"ו לא היה כך לא היו יוצאים לעולם מתחת יד מצרים ערות הארץ הקליפה הקשה והחזקה עש\"ב וז\"ש ידוע שאני משעבדן שיהיה השעבוד לי לסטרא דקדושה תדע שאני גואלם ואין לחוש שיטמעו בקליפת מצרים מכיון שאני משעבד' כאמור: וכד הוינא טליא פירשתי בהקדמה זו מש\"ה כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד ככתוב במקומו באורך: ואחר שנים רבות נזדמן לי ס' קנה חכמה וראיתי שם בדרוש עשירי דף ל\"ה שכיונתי לדעתו ז\"ל בפירוש הכת' הנז': והרב שם הביא מ\"ש בפרקי ר' אליעזר דהלילות נחשבו ודקדק דדוקא עבד עברי אסור לשעבד יום ולילה אבל הכא שנמכרו למצריים רשאין הם לשעבדם יום ולילה ותירץ שישראל היה דינם כעבד עברי הנמכר לישראל שהרי אמרו ז\"ל הענק תעניק לו כשם שבמצרים הענקתי ושניתי וכו' ודין הענקה אינו אלא בעבד עברי הנמכר לישראל והטעם כמ\"ש הרמ\"ע ז\"ל בעשרה מאמרות דגזרת בין הבתרים היתה להיות גופן קנוי עבדות ממש אלא שהעבדות קיימו ביוסף שהיה גופו קנוי ושלטו אחיו עליו ואחרי כן יצא יוסף בגרעון כסף במה שזן אותם והיה להם לאדון למצרים והוא היה תחת שליטת אחיו נמצא מצריים שהיו תחת שליטת יוסף היא תחת שליטת כל ישראל ומשום שהיו מצרים תחת שליטת הקדושה הו\"ל דין ישראל כדין נמכר לעברי ואסור לשעבד בם ימים ולילות ולולי זה היו צריכים לישב ת\"ל שנה והיו נכנסים בן' ש\"ט ונשקעים שם לעולם עכ\"ד: ", + "ועל פי זה נבאר כל הכתוב דכל זה רמז הקב\"ה לאברהם אע\"ה באמור אליו ידוע תדע וכבר ידעת מ\"ש האר\"י זצ\"ל דרמז לו ה' באמרו בארץ לא להם שיהיו עבדים בארץ שאינה של אדוניהם כי יוסף הצדיק העבירם לערים והחליף של זו בזו ונמצאו המצריים גופם בארץ לא להם: ז\"ש ידוע תדע שאני מפזרן ומכנסן וכי תימא יש לחוש שיתערבו בעכו\"ם ויהיו שולטים עליהם ואין מידם מציל שיכנסו לן' שערי טומאה שהוא ר\"ת שט\"ן ן' שערי טומאה ואין עוד תקומה לז\"א כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם דהיינו מצרים שיוסף הגלה אותם והעבירם מעיר לעיר והם תחת שליטת יוסף. ועבדום ביום ועינו אותם בלילה שהוא תוספת שאינן חייבין כי דינם כנמכר לישראל דאינו עובד בלילה מאחר שהם תחת שליטת הקדושה כמו שרמז באמרו בארץ לא להם ולזה נחשבו הלילות ענוי והמה יעלו ימים ולילות ת' שנה ומהאי טעמא וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי על אשר רדו בם בפרך כיון שהם כע\"ע הנמכר לישראל. וגם יש להם הענקה כדין נמכר לעברי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול להענקה: ", + "ועוד אפשר לומר בכוונ' וגם את הגוי וכו' ואמרו רז\"ל בש\"ר דן אנכי במכות בכורות וכתבו רבני אשכנז ז\"ל דאם ה' היה הוא בכבודו מוציאנו היה כל השלל קדש ולא היו יכולים ליהנות כמו שהיה ביריחו ולכן יצאו ע\"י משה ואהרן כדי שיהנו מן הביזה עכ\"ד וז\"ש וגם את הגוי דן אנכי במכת בכורות ותו לא כי אין ההוצאה על ידי. ולאו משום גריעותא דישראל אלא הטעם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ויוכלו ליהנות שאם תהיה ההוצאה על ידי יהיה הכל קדש: ", + "והרב פרשת דרכים סוף דרוש ה' פירש במאי דקי\"ל דבדיני שמים אדם לוקה ומשלם וז\"ש דן אנכי בידי שמים וכיון שכן ואחרי כן יצאו ברכוש גדול דבדיני שמים אדם לוקה ומשלם ע\"ש באורך וברוחב. ואפשר להוסיף קצת במה שנראה לכאורה מדברי התוס' בע\"ז סוף דף ע\"א דבעכו\"ם לא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה שכתבו ד\"ה בן נח נהרג על פחות מש\"פ וז\"ל ורש\"י פירש דלא נתן להשבון משום דקים ליה בדרבה מיניה ולא נהירא דא\"כ לא יתחייב נכרי לשלם גזלו בשום ענין עכ\"ל ומריהטא דלישנא משמע דהם ז\"ל סברי דבעכו\"ם לא אתמר קים ליה בדרבה מיניה וכן כתבו בעירובין דף ס\"ב ע\"א דמשום קלב\"מ לא מפטר דלא שייך גבי נכרי ע\"ש וזו היא שקשה על הרב פרשת דרכים שם דף י\"ג ריש ע\"ג שכתב בשם התוס' דגם בעכו\"ם אמרו קלב\"מ ונמצא דדבר זה במחלוקת שנוי דמדברי רש\"י בע\"ז הנז\"ל ומדבריו ביבמות דף מ\"ז ע\"ב משמע דסבר דגם בב\"נ נאמר קלב\"מ. ודעת התוס' דבעכו\"ם לא אתמר. ולדעת האומר דבעכו\"ם אמרינן קלב\"מ זש\"ה וגם את הגוי אשר יעבודו עם היותו עכו\"ם לא תימא דבעכו\"ם אמרינן לוקה ומשלם לא כי אלא הכא דן אנכי בידי שמים ומשו\"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הא בידי אדם גם בעכו\"ם אמרו קלב\"מ ולדעת מ\"ד דעכו\"ם לוקה ומשלם הכי פירושא דקרא וגם את הגוי להיות עכו\"ם ועוד דן אנכי בידי שמים לוקה ומשלם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ועוד אפשר לומר במאמר רז\"ל הנז' ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן במשז\"ל דצדקה עשה עמנו לפזרנו כי כל מלכות חש דלא לימרו ליה מלכותא קטיעה ומשו\"ה אנו חיים וז\"ש ידוע שאני מפזרן לד' רוחות העולם ובזה תדע שאני מכנסן דאין שום אומה הורגן דלא לימרו מלכותא קטיע': " + ], + [], + [ + "הִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.

היא שעמדה וכו' כבר כתבנו שרבינו האר\"י זצ\"ל מפרשה על השכינה כמש\"ל ונמשך להקודם דמייתי קרא ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שהם ניצוצי הקדושה אשר היו בארץ מצרים כי שם נפוצו בערות הארץ וע\"י השעבוד הקשה נתברר הכל וזהו הרכוש הגדול כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל וכמש\"ל ועל זה קאמר היא השכינה שעמדה לאבותנו ולנו שבכל מקום שגלינו שכינה עמנו והיא המבררת ובכחה גם אנו מבררים על ידי שעבודנו וצרותינו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו השר שאנו בארצו והאומה שאנו בקרבה והקב\"ה מצילנו מידם בין מהשר בין מהאומה והכל לכבוד השכינה וכאשר חכמים הגידו בזהר הקדוש על פסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלת\"ם בשביל כלתם היא השכינה לא געלתים לכלותם. ודורשי רשומות אמרו ואף גם זא\"ת ר\"ת זכות אבות תמה כלומר שאף בזמן שתמה זכות אבות לא מאסתים וכו' להפר בריתי דברית אבות לא תמה עכ\"ד ולפי הזהר ה\"ק ואף אם זכות אבות תמה לא מאסתים לכלת\"ם בעבור השכינה הנקראת זאת גם כן. וז\"ש היא שעמדה לאבותינו ולנו כלומר בין לאבותינו שהיה להם זכות אבות בין לנו שתמה זכות אבות היא השכינה שעמדה שגם כשיש זכות אבות זא\"ת היא עומדת לעד ולעולם זא\"ת על ישראל: ", + "ולפי פשוטו אפשר לפרש במשז\"ל וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי לרבות ד' מלכיות ונמצא דכבר ה' הבטיח לאברהם אע\"ה להוציאנו משעבוד ד' מלכיות וזהו כונת המגיד שאמר ברוך שומר הבטחתו לישראל לעשות מה שאמר לאברהם אבינו וכו' וזהו על גאולת מצרים ששמר הבטחתו וגאלנו ומייתי קרא וגם את הגוי אשר יעבודו דאתא לרבות שעבוד ד' מלכיות כאמור ועל זה אמר היא שעמדה כלו' הבטחתו יתב' אשר הבטיח לאברהם אע\"ה הבטחה זו היא שעמדה לאבותינו ולנו שכיון שהוא בחסדיו ורוב רחמיו הבטיחו וגם אם הגוי על ד' מלכיות הוא שומר הבטחתו להצילנו מיד העומדים עלינו לשים לנו שארית ויגיע עת לחננה שיקיים בשעבוד מלכיות וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הוא בירור ניצוצות הקדושה אשר בארץ שביינו והוא הרכוש הגדול מכלל דאיכא קטן הוא הכסף והזהב אשר בעה\"ז נראה גדול אך הוא קטן מאד והרכוש העיקרי הגדול הוא בירור הקדושה והיו לאחדים הולך ואור עד נכון היום תפרה ישע ישראל נושע בה' גאולת עולם לשרתו ולברך בשמו הגדול יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם: " + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב.

צא ולמד וכו'. ראיתי להרב הגדול מהר\"י חאגי\"ז זלה\"ה בהלכות קטנות ח\"ב סימן י\"ט שנשאל איך ולמה היה שונא לבן את כל יוצאי ירכו ויאמר להשמידם והשיב דבק היה בע\"ז שלו ובקש לעקור מתוכו כל שרש דבר נמצא בו מרשימו של אברהם שעבד את ה' וזהו על דרך שאומרים שיורד דבר קדוש למקום שאינו לשידבקו בו ניצוצות הקדושה כך סבר להפך שיבא מזרעו של אברהם וילקט כל כיוצא בו שנשאר במשפחתו ואח\"ך יעקרם לבן וישאר הוא לאלהיו עכ\"ל והנה נודע מ\"ש המפרשים דפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולהחיות הבנות כדי שינשאו בנות ישראל למצריים כיון שאין זכרים עכ\"ד ואפשר שכונתו שהזכרים המצריים ישאבו ניצוצות הקדושה מבנות ישראל ויקחו ניצוצות הקדושה מהם: ולכן היה רוצה שאם יש רשימו מהקדושה במשפחתו ילקטנו זרעו של אברהם ויעקרהו וישאר הוא וביתו בלי קדושה כלל וז\"ש צא ולמד פקח עיניך רשעת לבן שפרעה לא גזר אלא על הזכרים וניחא ליה שזכרי מצרים הם יקחו חלק קדושה ולבן בקש לעקור את הכל שלא ישאר רשימו דאברהם במשפחתו ובא וראה עד היכן הגיע רשעותו ולבן ופרעה לא עלתה להם כי עמנו אל וכמו שאמר שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו כל אחד במחשבת פגול לפי טומאו והקב\"ה הצילנו מידם: ", + "ויתכן לפרש מ\"ש שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו וכו' צא ולמד וכו' כי הנה ישראל יושבי חשך הגלות בצר להם ממצוקותיהם בכל הצדדין והאופנים וגם אם הם מחבבין את ישראל הן בעון חוללנו ויתערבו וכו' וכמעט זה קשה יותר מהצד האחר לצודד נפשים ויעש באושים והוא גלות הנפש ונמצא שבכל אופן עומדים עלינו לכלותנו עומדים תדיר ולא פסיק שאם מכבידים עולם בעלילות' דא עקא שמתוך הטרוף אין לך בטול תורה ומצות יותר מזה ואם מחבבים דין גרמא להמון ישראל לפרוק עול ויתערבו וכו' ולכן אמר מילתא פסיקתא עומדים עלינו לכלותנו. וע\"ז הביא ראיה צא ולמד מה בקש לבן הארמי וכו' שם רמז דאמר לו הקב\"ה השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע ואמרו רז\"ל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים ומזה תשכיל שהם עומדים עלינו לכלותנו על דרך שכתבנו: " + ], + [ + "וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה - אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר.

וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור. אפשר דבא לישב חקירה אח' דכמה תירוצים נאמרו למצוא חשבון קץ שנה החסרים מגלות מצרים שלא ישבו אלא רד\"ו ואעיקרא איך אמרו דישבו רד\"ו והלא כל אותם שנים שחי יעקב אע\"ה בארץ מצרים היה כמלך ולא היה לו בכל ימי חייו חיים טובים בהשקט ושלוה כאותם שנים וכן כל ימי השבטים לא התחיל הגלות כמשז\"ל והיו שקטים ושנאנים מסובין אתכא אין מחסור כל דבר הלזה יקרא גלות לז\"א וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור כי כל שלות העה\"ז והעושר והכבוד כקש נחשבו תחת לאיש משכיל ק\"ו לבחיר שבאבות ושבטי יה ואלמלא גזרת ה' כשראו יוסף ופסק הרעב היו חוזרים לארץ כנען רק דהיו אנוסים על פי הדיבור ושפיר נחשב גלות כיון כי כל ישעם לגור בארץ כנען ונתעכבו במצרים בדב' ה' על כרח' א\"כ שפיר עולים השנים אלו שחיו יעקב אע\"ה והשבטי' משני הגלות: ", + "וַיָּגָר שָׁם - מְלַמֵּד שֶׁלֹא יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵעַ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶן. ", + "ויגר שם מלמד וכו'. אפשר דמשו' דס\"ד דעלה במחשבה בתחיל' ירידתו להשתק' ולסיבות חזר ונעשה גר לז\"א שלא ירד להשתקע כלומר שתחילת מחשבתו בירידה לא היה אלא לגור והיינו לקיים דבר ה' שיגלו למצרים לא זולת ולהכי נחשב הכל משני הגלו' כדאמרן ודייק לה מקרא דהול\"ל וירד מצרימה במתי מעט ויגר שם דהכי הוה א\"ש סדר הכתוב ומדשינה וכתב וירד מצרימה ויגר שם וסמך הגרות לירידה בא ללמוד שמעת תחילת ירידתו ויגר שם וז\"ש מלמד שלא ירד להשתקע כלומר לא יקשה בעיניך שינוי הכתוב דהו\"ל לומר וירד מצרימה במתי מעט ויגר שם דהכתוב בשינוי זה מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם: " + ], + [ + "בִּמְתֵי מְעָט - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ מִצְרַיְמָה, וְעַתָּה שָׂמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.

במתי מעט כמו שנא' וכו'. אפשר לומר דזה נמשך מהקודם דדריש דסמיך ויגר שם לוירד מצרימה ללמד שלא ירד וכו' ומפני דס\"ד לומר דהכתוב קושט' קאמר וירד מצרימה יעקב אבינו ויגר שם הוא וביתו ואח\"כ שם במצרים היו במתי מעט אבל הירידה לא היתה במתי מעט עד שתקשה דהול\"ל וירד מצרימה במתי מעט לז\"א שהעיקר כדאמרן דהרי פירוש במתי מעט הוא שירדו במתי מעט כמו שנאמר בע' נפש ירדו אבותיך וכו' ומוכרח דכוונת הכתוב לומר וירד מצרימה במתי מעט אלא דשינה ללמד שלא ירד להשתקע אלא לגור והכוונה לקיים גזרתו יתב' כי גר יהיה זרעך וא\"כ דין הוא שיעלה לחשבון הגזרה מעת ירידתם למצרים כמש\"ל: ", + "ואפשר לרמוז וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט וכו' במה שנודע מגורי האר\"י זצ\"ל דגלות מצרים מפני זרעו של אדה\"ר שיצא ק\"ל שנה על ידי קרי וירדה השכינה עמהם לברר ואחר כך פרו ורבו ישראל ונתקנו ניצוצות הקרי וזה שאמר וירד מצרימה ורמז דהשכינה עמהם כי מצרי\"מה גימטריא שכינה ויגר שם בעבור מתי מעט רמז לניצוצי קרי אדה\"ר שהנפשות נתמעטו על ידי הקרי ולכן נקט לשון מתים ועל כן נגזור גלות ת\"ל שנה כי נפ\"ש גימט' ת\"ל כי על ידי הקרי נפש הוא חובל ויען כל ישראל נפש אחד נגזור גלות ת\"ל שנה גימטריא נפש. ואחר כך על ידי הגלות והשעבוד נתברר הטוב ואותן הנפשות נתקנו והיו ששים רבוא ישראל וז\"ש ויהי שם לגוי גדול עצום ורב ששם נתקנו ונעשו גוי גדול ועצום: " + ], + [ + "וַיְהִי שָׁם לְגוֹי - מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם.

ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצוינין שם. אפשר דכונתו משום דתיבת גדול יש בו שני פירושים שהוא גדול בכמות או באיכות וכמו שנתבאר לפי קצורנו מ\"ש פ\"ק דבתרא גדול יהיה כבוד הבית חד אמר בבנין וחד אמר בשנים דפליגי בפירוש גדול הנאמר שם אם הוא בכמות או באיכות. והכא פשטיה דקרא בכמות וכמ\"ש ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול. אך קשיא ליה תיבת שם דיותרת היא דהול\"ל ויגר שם במתי מעט ויהי לגוי גדול לז\"א מלמד שהיו ישראל מצויינין שם דמלבד פשטיה דקרא כי גדלו בכמות עוד הוסיף ללמד ויהי שם לגוי גדול באיכות וזהו רמז תיבת שם לומר דאף בארץ שביים היו מצויינין וגדולים בכמות ואיכות אי נמי דגדול בכמות שמעינן מדקאמר ועצום וכמו שאמר בסמוך ועצום כמו שנא' ובנ\"י פרו וכו' ולכן פירש גדול באיכות והרשב\"ץ פירש מצויינין שהיו גדורים בעריות. ולפי זה מדוקדק תיבת שם דכתיב ויהי שם לגוי גדול כי השב\"ח השביח ואהדרי\"ה קרא לזרע ישראל אשר בארץ לא מטוהרה ערות הארץ היו גדורים בעריות וז\"ש ויהי שם במצרים ערות הארץ לגוי גדול שגדרו עצמם וכבשו יצרם והוא שבח גדול: ", + "גָּדוֹל, עָצוּם - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִשְׁרְצוּ וַיִרְבּוּ וַיַעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.

וירבו ויעצמו במאד מאד. פירש הרב הגדול בדורו מהר\"ם ן' חביב זלה\"ה דכונת הכתוב הכי ובני ישראל פרו וישרצו וכו' וכי תימא זה הצער נוסף על כל רעתם דבגלותם ודלותם בארץ שביים ריבוי כזה מוציא האדם מדעתו כי מאין להם לחם לפי הטף ואף השמלה ויוסיף מכאו' על מכאוב' כי ילדיהם אל אל ישועו ואת פת רוצי\"ם לז\"א במאד מאד כלומר שהיה להם ממון הרבה כמ\"ש בכל מאדך בכל ממונך וז\"ש במאד מאד כלומר ברוב ממון וכיון שהיו עשירים ודאי היו שמחים ביוצאי חלציה' אלו דברי הרב זלה\"ה. ואני ברגליו אעבורה לפרש סיום הכתוב ותמלא הארץ אותם במ\"ש פ\"ק דסוטה דף י\"א שהיו יולדות בשדה ונזונין שם ונבלעים בקרקע והיו חורשים עליהם כמש\"ה על גבי חרשו חורשים ואח\"כ באים עדרים עדרים לבתיהם וז\"ש הכתוב ובני ישראל פרו וישרצו וכו' וכי תאמרו הן הנה היו לבני ישראל לפוקה ולמכשול כי לא די להם רוב צערם ויגונם ויאנחו בני ישראל על העבודה ועוד יוסיפו צרה משנה שברון שבר על שבר יחדיו ידובקו ותבחר מחנק נפשם בריבוי הבנים לז\"א במאד מאד שהיה להם ממון מאד כי ברכם אלהים בעושר כמ\"ש הרב הנזכר. ועוד אחרת ותמלא הארץ אותם רמז דברי הש\"ס שהיו יולדות בשדה ומניחין אותם שם תבלעמו ארץ ונזונין וז\"ש ותמלא הארץ אותם שלא הי\"ל טורח רק מניחין אותם על פני השדה וה' עמהם לזונם ולגדלם ויהי לנ\"ס: " + ], + [ + "וָרָב - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה.

ורב כמ\"ש ואעבור וכו'. כן היא נסחת רבינו האר\"י זצ\"ל. וראוי להבין אומרו בדמיך חיי וכו' ורז\"ל פירשו דם פסח ודם מילה והלא מראש אבא לדקדק תיבת חיי כי האף אמנם כי על ידי דם פסח ודם מילה נגאלו עדיין צריך לדקדק בעצם תיבת חיי והן קדם אציגה נא מאמרם ז\"ל במכילת' פ' בא וז\"ל והיה לכם למשמרת מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים היה ר' מתיא בן חרש אומר ואעבור עליך ואראך מתבוסס\"ת בדמיך והנה עתך עת דודים הגיע שבועתו שנשבע הקב\"ה לאברהם שיגאל בניו ולא היה להם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה ערום מכל המצות נתן להם הקב\"ה שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך לכך הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים שאין נוטלין שכר אלא על המעשה ר' אליעזר הקפר ברבי אומר וכי לא היה בידם של ישראל ד' מצות שאין כל העולם כדאי בהם שלא נחשדו על העריות ולא על לשון הרע ולא שנו שמם ולא שנו לשונם וכו' ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים לפי שהיו ישראל שטופין בע\"ז וכו' אמר להם משכו ידיכם מע\"ז והדבקו במצות עכ\"ל: ", + "והיה טרם נדקדק בדברי המאמר כדחזי אעלה על אר\"ש להבין במאי פליגי ר' מתיא בן חרש ור' אליעזר הקפר ויראה דפליגי הני תנאי בפלוגתא דחכמי צרפת והרמב\"ן אם עד שלא נתנה תורה היה לאבות וזרעם דין ישראל או דין ב\"נ דרבי מתיא בן חרש סבר כדעת חכמי צרפת דעד קבלת ישראל התורה בהר סיני היה להם דין ב\"נ ובן נח אין מחשבה טובה שלו מצטרפת למעשה כמו שכתוב התוס' פ\"ק דקדושין ומפני זה אמר שלא היה להם מצות שיגאלו שאין נוטלין שכר אלא על המעשה כלומר דישראל בו בפרק עד שלא נתנה תורה דינם כבן נח ואין נוטלין שכר אלא על המעשה לאפוקי מחשבה טובה דאינה מצטרפת למעשה ואם כן לא הוה בידייהו שום מעשה ומשו\"ה נצטוו דם פסח ודם מילה. ור' אלעזר הקפר שכנגדו חלוק עליו וסבר כדעת הרמב\"ן דמעת שנימול אברהם היה לו ולזרעו דין ישראל גמור לקולא ולחומרא ולכל דבר וא\"כ כבר היה בידם שהיו גדורים בעריות ולא שינו שמם ולא שינו לשונם ולא היה בהם לשון הרע והגם דכל הני שב ואל תעשה נינהו כיון שדינם כדין ישראל גמור הרי אמרו ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה ומחשבה טובה בישראל מצטרפת למעשה וא\"כ נמצא שהם מלאים מצות וראיתי בספר גור אריה חדש פ' בא שנזדמן לי לשעה שדקדק מאי שיאטייהו דהני תרי מצות פסח ומילה ועוד איך תירץ למה הקדים לקיחתו ד' ימים ורז\"ל אמרו בשעה שאמר הקב\"ה למשה לך אמור לישראל שישחטו הפסח א\"ל רבש\"ע דבר זה איך יכולים לעשות שהצאן אלהיהם של מצרים וכו' א\"ל חייך אין ישראל יוצאים מכאן עד שישחטו הפסח לעיניהם שאודיעם שאין אלהי עכו\"ם כלום ויש לדקדק איך אמר משה דבר זה איך יכולים לעשו' כיון שהוא אמר ויהי ודאי הוא ישמור ישראל שלא ירעו להם ועוד למה אין יכולים לצאת עד שישחטו הפסח לעיניהם ופירש הרב הנז' במשז\"ל גבי שמואל שאמר איך אלך וכו' דהיכא דקביע הזיקא שאני ועוד אמרו בש\"ס דקמאי מתרחיש להו ניסא דמסרי נפשיהו על קדושת ה' ובזה א\"ש דמשה אמר להקב\"ה איך יכולים וכו' משום דשכיח היזיקא והשיבו אין יוצאין מכאן וכו' משום דצריכים נסים ונפלאות וזה אינו נעשה עד שישחטו הפסח לעיניהם והיא מסירת נפשם על קדושת השם ובזה יובן מאמר ר' מתיא הנז' דסבר דהיו צריכים למסור נפשם לגמרי ולכן צוה פסח ומילה וקי\"ל דפסח אין שוחטין על החולה ואין שוחטים לערלים וידוע דכאב המילה ג' ימים לפי זה שחטוהו ביום ד' אך יש לחקור דהיו יכולים ליקח הפסח ביום ד' אחר כאב המילה אבל לפי האמור שיש במצות אלו מסירה על קדושת השם וגבי אנשי שכם כשלקחו דינה צוו בני יעקב אותם שימולו וביום הג' באו בני יעקב אליהם והרגום לפ\"ז הכא היה מסירת נפש על קדושת השם לגמרי יתר מאד כשלקחו הפסח ואח\"ך מלו והיה הפסח קשור בכרעי המטה ד' ימים וישראל היו כואבים במילה ובזה יתבאר מאמר ר' מתיא הנז' דנתן להם מצות פסח ומילה שהוא מסירתם על קדוש השם והקדימו ד' ימים כדי שיהא המסירת נפש יותר לפיכך הקדימו ד' ימים זהו תורף דבריו ע\"ש באורך: ", + "ועל פי דרכו אפשר לישב המאמר הנז' באופן זה כי הן קדם לשאו\"ל הגיע מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים ולשון מפני מה רגילי בעלי הפרשי\"ם לדקדק דהול\"ל למה כגון הכא לימא למה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו וכו' כי באומרו מפני מה מורה דעלה על לב איזה טעמים לדבר ורצונו לדעת טעם כעיקר. ואפשר משום דיש לומר דהני ד' ימים לתקן מה שפגמו בארבעה חלוקי גוף נפש רוח נשמה והיו נרג\"ן מפריד אלו\"ף בתעותם אחר גלולי מצרים לעבוד ע\"ז ופגעו בד' עולמות אבי\"ע או הני ד' ימים שיכונו ליחד ארבע אותיות השם המיוחד שפגמו בו ועל זה שאל מפני מה הקדים לקיחתו וכו' להורות כי יש ויש לחקירה זו דברים שבלב אבל לא הויין דברים המתישבים על הלב. ועל כן בא דבר ר' מתיא בן חרש דבר דבור על אופניו דמוכרח היה הדבר בדקדוק ללקחו ד' ימים קודם למסור נפשם על קדושת השם וצריך שימולו ויעברו ג' ימים לשחוט הפסח כדי שיתרפאו שאין שוחטין על החולים ונמצאו ד' ימים מוכרחים דלא סגי בלאו הכי. ור' אלעזר הקפר סבר שכבר היו בידם מצות עצומות וד' ימים לפי שהיו שטופין בע\"ז והוי כעובר על המצות ופורק עול ומפר ברית ומגלה פנים שהם ד' עונות ועל ידי ד' ימים שמסרו עצמן על קדושת השם נתכפרו להם ד' עונות אלו: ", + "והרי הוא כמבוא\"ר לפי האמור מאמר פסיקתא רבתי דף כ\"ט ע\"ג דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר בעשור לחדש הזה והלא אינו יפה אלא מן הדיר ואתה אומר מבעשור אלא מלמד שהיו קשורים בכרעי המטה מבעשור והיו המצריים נכנסים ורואים אותם ונפשם פורחות מעליהם עכ\"ל ועם הקודם מבואר דטעם לקיחתו מבעשור כדי שימסרו נפשם על קדוש השם שהם כואבים במילה והיו המצרים רואים אותם ונפשם של ישראל פורחות מעליהם ומסרו נפשם על קדושת השם ואמטו להכי הקדים לקיחתו ד' ימים כדי שימסרו נפשם למות בהיותם כואבים במילה כמדובר. וכתבו משם הרב מהר\"ם אלשיך זלה\"ה כי כל מצוה אשר יעשה אותה האדם מתקדש באבר ההוא אשר בו יעשה המצוה ההיא או האבר אשר רומזות אליה המצוה ההיא כי רמ\"ח מצות עשה כנגד אברי האדם רמ\"ח אבל המוסר עצמו על קידוש השם מתקדש בכל גופו כי במסירת נפשו מתקדש כל גופו בבת אחת. והשתא ישראל במצרים היו עע\"ז ופגמו בכל הגוף ונקראו בחייהם מתים ואף שהיה באונס מ\"מ להיות העע\"ז כופר בכל התורה נפגמו בכל גופם והיו נקראים מתים ולכן רצה הקב\"ה לזכות את ישראל ונתן להם דם פסח ודם מילה כדי שימסרו נפשם על קדושת השם ועל ידי זה נתקדש כל גופם בבת אחת וחיו ולא ימותו וז\"ש ואעבור עליך וכו' ואומר לך בדמיך שהם דם פסח ודם מילה חיי שיתקדש כל גופכם בפעם אחת וחיו תמורת מה שנקראו לשעבר על שעבדו ע\"ז מתים ויכון מאוד אומרו בדמיך חיי וממוצא דבר נתבאר (א) טעם לאשר נצטוו בדם פסח ודם מילה כי בזה מסרו עצמם על קידוש ה' ותקנו כל גופם: ", + "(ב) אמנם לדקדק לשון חכמים שאמרו בכל המדרשים דם פסח ודם מילה ויש להרגיש דהול\"ל דם מילה ודם פסח אי בעית אימא דהכי הוה עובדא דנימולו ואח\"ך שחטו הפסח ואי בעית אימא דמילה היתה לראש פינה ואברהם אע\"ה נצטווה בה הוא וזרעו ומצות פסח חדשה ממש. אבל אפשר שכיונו רז\"ל בזה לרמוז מ\"ש בש\"ר דהרבה לא היו רוצין לימול וקרא הקב\"ה לד' רוחות ונשבו בג\"ע ומשם הלכו הרוחות ונדבקו בפסח ונכנסו כלן למשה רבינו ע\"ה לאכול הפסח אמר להם אם אין אתם נמולים אין אתם אוכלים מיד נתנו עצמן ומלו ונתערבו דם פסח ודם מילה הה\"ד בדמיך חיי עכ\"ל ולרמוז דהיו הרבה שלא מלו מקודם אלא אח\"ך על ידי ריח ג\"ע שדבק בפסח לז\"א דם פסח ודם מילה וזהו הכפל וא\"ל בדמיך חיי ציווי ראשון למול ולעשות הפסח וא\"ל בדמיך חיי פעם שנית אחר שחיטה כאמור: ", + "(ג) ואפשר עוד לומר בטעם שנצטוו על הפסח ועל המילה מלבד טעם הפשוט דמילה היו חייבים שנצטוה בה אברהם אע\"ה לו ולזרעו וכתיב אם לא בריתי וכו' והוא במ\"ש הרב עמודיה שבעה עמוד א' סימן ד' משם פליאה דבהמות חיות ועופות עשה ה' הבדל ביניהם בצורתם איזה אסור איזה מותר אך במין האדם לא עשה הבדל ביניהם לכך ציוה לאאע\"ה המילה להיות הבדל ביניהם ולא עשה הבדל בשינוי צורתם שלא יאמרו ח\"ו שתי רשויות יש ובזה פירש הרב הנז' כמה ענינים דהמילה יורה יורה אלהותו ואחדותו יתברך עש\"ב איכו השתא הנה נכון לומר דלזה נצטוו בפסח ומילה יען היו גוי מקרב גוי הללו עע\"ז ולכן נצטוו משכו ידיכם מע\"ז וקחו לכם צאן של מצוה ושחטו הפסח לשום אלהיהם של מצרים לשמה ולבזיון וכדי שלא ליתן פתחון פה דח\"ו יש שתי רשויות פועל הטוב וכו' לזה נצטוו לימול דממה שלא יש הבדל בצורה כמו הבהמות חיות ועופות רק המילה משם מוכח אלהותו יתברך וזהו ואומר לך בדמיך חיי: ", + "(ד) ועוד טעם כעיקר בהקדמה שוגר\"ת ומשוגר\"ת אשר כמה זימנין דמשכחת שפתנו אתנו קורין ומקרין הקדמה זו והוא דיצאו לפני זמנם מסיבת קושי השעבוד אשר הוא יתעלה העריך קושיו למשך שארית חשבון ימי שני גלותם ואולם התינח אם יש לנו דין בנים אז יעלה ויראה קושי השעבוד לתשלום הזמן ואמרו בזהר דאי נטרין ברית אינון בנין והנה כי כן לכך נצטוו בפסח משום אפרושי מע\"ז כי איככה יחשבו כבן בהיותם עע\"ז והגם דנקראו בנים משחיתים לר' מאיר מ\"מ לפי חיבת הבן עלה יעלה קושי השעבוד במספר שנים רבות ולהכי הופרשו מע\"ז ואתיא דם דם למרס בדם האהבה וזאת תורת העולה לחשבון גדול קושי השעבוד ונצטוו במילה דבברית איקרון בנין ואותה אנחנו מבקשים לצאת לפני הזמן וגם הוא רמז פסח ומילה פסח לשון דילוג שדלג על הקץ מסיבת היותם בנים שהמילה הוראה על זה: ", + "(ה) ויראה עוד טעם אחר במה שנודע שע\"י המילה נעשה קדש וכמ\"ש אשר קדש ידיד זה יצחק שנימול לשמנה שנעשה מרכבה לשכינה והוא מוכתב למלכות חתום בחותמו שדי מלבר הוי\"ה מלגיו וכמו שהאריכו דורשי רשומות כמה מעלות מבא בדמים למולות. וכתבו המפרשים טעם לצאתם טרם מלאת זמן ת' שנה כי נתקדשו במה שהוכנו לקבל התורה וקי\"ל דהקדש מפקיע מידי שעבוד ואף אנו נאמר דנצטוו לימול להתקדש במילה והקדש מפקיע מידי שעבוד ופסח לפרוש מע\"ז ולהתקדש בכל גופם כמש\"ל ומילה להיות נחתמין ונכתבין לחיים למלכות שמים ובזה אלים לאפקועי שעבודייהו ונפקי בריש גלי: ", + "(ו) וירצה עוד טעם אחר למצות פסח ומילה במה שנודע מרז\"ל והמפרשים ונתבאר אצלנו בכמה דוכתי דיש ויכוח בין אומות העולם לישראל דאו\"ה סברי מעשה שמים עדיף אז יאמרו בגוים אם אין רצונו בע\"ז למה אינו מבטלה. כל קבל דנא יאמר נא ישראל מעשה אדם עדיף וה' חפץ למען צדקו לזכות את בריותיו לשרש אחר הע\"ז. והוא הטעם למצות המילה דלא נברא האדם מהול דמעשה אדם עדיף. אי לזאת ציוה ה' על פסח ומילה דהפסח הוא משום אפרושי מע\"ז וכמ\"ש משכו ידיכם מע\"ז וכדי שלא יאמרו מעשה שמים עדיף ואם אין הקב\"ה חפץ בע\"ז למה אינו מבטלה אי לזאת נצטוו בזאת הברית וממיל\"ה רווחא דמעשה אדם עדיף. ובזה אפשר לפרש מאמרם ז\"ל בשעה שיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה ויש להבין מה ראו על ככה בצאת ישראל ממצרים לכרות ברית זה אמנם אפשר דעד האידנא הוה ס\"ד דישראל דמעשה שמים עדיף ולכן ידיהם אסורות וסוגרו דלתים כי מאנו עשות צדקה וחסד בטענה אם הקב\"ה אוהב את העניים למה אינו מפרנסן דמעשה שמים עדיף אבל עתה דמן השמים עוררום דמעשה אדם עדיף ועל כן נצטוו בפסח ומילה כמו שנאמר פשטה הוראה דמעשה אדם עדיף ושמים לו זכ\"ו זכיה מעליא לאבד ע\"ז ולמול עת הזמיר הגיע וכרות עמו הברית לעשות חסד זה עם זה דמעשה אדם עדיף ויחשבה לו צדקה כפשוטו ותרגומו: ", + "(ז) ואחשבה דבלבד טעם פסח ומילה הנגלות לנו והטעמים אמורים ישנו בנותן טעם מחודש ונקדים אשר עין רואה ואזן שומעת וגם במכתב לא' קדוש וז\"ל אמרו בש\"ר אנכי ה' אלהיך על מנת כן הוצאתיך ממצרים ויש לדקדק דזה הפך מ\"ש רז\"ל מכאן מודעא רבא לאוריתא והרשב\"א כ' דמש\"ה נענשו דמתנת הארץ נתנה על תנאי וכו' וצריכין אנו למודע\"י היכן מצינו בתורה תנאי זה דה' נשבע לאבות לתת להם ולזרעם את הארץ ולא התנה בזה כלל ומהר\"ם אלשיך תירץ דה' לא נתנה לאבות בלשון ירושה אלא בלשון מתנה ומתנה יש לה הפסק ויכול לומר אחריך לפלוני ואין זה טעם מספיק דכ\"ז שישראל חיים לא מהני לישנא דאחריך ואי נתנה להם לזמן היינו קושיין דהיכן פירש להם כן ועוד דכתיב פ' לך לך ונתתי לך ולזרעך אחריך וכו' לאחוזת עולם. אמנם אפשר דשם רמזו התנאי דסמיך ליה והייתי להם לאלהים והיינו לומר דעל תנאי זה אני נותן את הארץ בתנאי שאני להם לאלהים וכיוצא בזה אמרו רז\"ל וזה הדבר אשר מל יהושע וכו' אך קשה דזה היה במילה וכבר קנה אברהם אע\"ה את הארץ כדכתיב קום התהלך בארץ ובין הבתרים נשבע ה' דכתיב ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית ושם לא פירש מזה התנאי ואין לאחר קנין ושבועה כלום. ותו קשה דאף אם נאמר דבין הבתרים נתנה על תנאי למה הוצרך לומר במילה פעם אחרת ונתתי לך ולזרעך אחריך והרי רז\"ל נתנו טעם למה נזכר יציאת מצרים כמה פעמים ונראה במ\"ש בכתובות דף מ\"ד אמר רב נחמן שתי שטרות היוצאין בזה אחר זה ביטל שני את הראשון אי אוסיף ליה דקלא לתוספת כתביה אי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי והנה במעמד בין הבתרים נתן ה' את הארץ ע\"מ שיהיו בגלות ת' שנה כמ\"ש כי גר יהיה זרעך וכו' אמנם בעת המילה חזר ונתן הארץ לאברהם אע\"ה ולא הזכיר תנאי זה דגלות ונתן לו הארץ בנחלה מיהו הזכיר לו תנאי אחר דהיינו והייתי להם לאלהים והכונה אי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי. והנה בטעם יציאת מצרים קודם זמנם אמרו רז\"ל בזכות בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה דאף דהיו גוי מקרב גוי מה אלו אף אלו הי' מפני שהיו חושבין לסבול צרת השעבוד של ת' שנה אבל ראו עתה שזה קשה מאד ולכן חזרו וקבלו התנאי האחר של המילה שהתנה והייתי להם לאלהים בלי שום שעבוד עד כאן לשון אחד קדוש הבא לידי ככתבו וכלשונו בלי תוספת ומגרעת: ", + "ועל פי זה אפשר לפרש כונת הכתוב פ' שמות נלכה דרך שלשת ימים ונזבחה לה' אלהינו. ויש להעיר מה זו שאלה זה דרכם דרך שלשת ימים והיה להם לשאול כי רצונם בלכתם ילכו הליכה בלא חזרה אמנם אפשר לומר במה שנחלקו הראשונים בהך שמעתא דכתובות הנז' בהאי דאמרינן אי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי דלרש\"י והרי\"ף אם כתב תוספת בשני דאמרינן אי בעי בהאי גבי וכו' לא שיהיו שניהם קיימין אלא אם רצה בשטר הראשון יגבה השדה בלא הדקל ואם ירצה בשטר השני יגבה בו הדקל. אמנם הרא\"ש וסיעתו סברי דלא ביטל שני את הראשון אלא השני לתוספת הדקל נכתב והשטר הראשון קיים ויגבה הדקל בשטר השני כמבואר מחלוקותם באורך בפסקי הרא\"ש שם. והשתא לפי האמור דמעמד בין הבתרים וציווי המילה הם כב' שטרות במתנת הארץ אשר במעמד בין הבתרים נתן הארץ על תנאי להשתעבד ת' שנה ותו לא. ובשעת ציווי המילה נתן הארץ לקבל אלהותו א\"כ לדעת רש\"י והרי\"ף בתשובה הדבר תלוי ברצון ישראל אי בעו גבו הארץ בשטר מעמד בין הבתרים ויקיימו תנאי עבדות ת' שנה ואי בעו גבו הארץ בשטר שעת המילה ויקיימו תנאי קבלת אלהותו ופטירי מהגלות. אמנם לדעת הרא\"ש וסיעתו שני השטרות קיימין ואיתיה להא ואיתיה להא דאיתיה לגלות ואיתיה לקבלת עול מלכות שמים: ואפשר דישראל בפרק יציאת מצרים נפשם אוותה ויעש לגבות בשטר המילה דהיינו בתנאי קבלת עול מלכותו ויהיו פטורים מהגלות אשר הוא תנאי שטר מעמד בין הבתרים וכדעת רש\"י והרי\"ף וה' ית' ברוב רחמיו קבל כוונתם וביטל השעבוד והגלות כיון שנתרצו לקבל תנאי שטר השני וכדעת רש\"י והרי\"ף. ובזה אפשר לתת טוב טעם למה שהוא ית' חיובא רמי לספר ביצ\"מ ובכל יום איש ישראל מעלה בזכור\"ו יצ\"מ כל הימים לרבות הלילות יען יצ\"מ פנת יקרת יסוד מוסד הדת כי כצאת ישראל ממצרים בטולי בטלוה לשטר מעמד בין הבתרים ורצו לקיים שטר קבלת אלהותו יתברך הנאמר בעת המילה ועל זה חובת גברא לספר ביצ\"מ אשר יצאו ביד חזקה לפני זמנם ולזכור יצ\"מ תדיר אשר ממוצא דבר נבין כי נתרצינו וקיימנו השטר השני של שעת המילה וקבלנו אלהותו ית' וזהו הטעם שבכל מקום כתיב בדבר ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים וכיוצא ואשר על זה במעשה העגל מרתח קא רתח לומר שחת עמך אשר הוצאת מארץ מצרים כי ביצ\"מ נתרצו לגבות הארץ בשטר שעת המילה בתנאי קבלת אלהותו ולבטל שטר מעמד בין הבתרים. והוא טעם אומרו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ולא אמר אשר בראתיך (מלבד הטעם שאמרו ז\"ל) כי ביצ\"מ תוך זמנם מורה ובא לקבלת אלהותו ולקיים השטר השני של שעת המילה: ", + "ואפשר לומר כי בחכמה שאלו על זאת נלכה נא דרך שלשת ימים כי כבר אמרנו דדעת ישראל שרצו לגבות הארץ בשטר השני של שעת המילה ולבטל שטר מעמד בין הבתרים וליפטר מהגלות וכדעת הרי\"ף ורש\"י. אבל כבר ידעו דאכתי יש לדון דדילמא הלכה כסברת הרא\"ש דשני שטרות קיימין ואכתי חייבים גלות אף שמקבלי' אלהותו ית' לזה שאלו ללכת דרך שלשה ימים לצאת מרשות פרעה שלא יהיה מוחזק בהם ואח\"כ בהיותם רחוקים ודל מיניהו חזקת פרעה כשהם במדבר הרי הם לעצמם ומצו אמרי קים לן דדינא הוא דאי בעי בשני גבי ובטל הראשון שהוא דעת רש\"י והרי\"ף ולאו עבדי פרעה אנן אלא אנחנו עבדי ה' ושטר בין הבתרים חלף הלך וזו היא המצאת הליכת דרך שלשת ימים כדי שיהיו הם רשאין ומוחזקים כמדובר: ", + "ואל זה אביט דאפשר לפרש בזה סדרן של כתובים ויכוח משה רע\"ה עם ה' פ' שמות ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכו' ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם. ורז\"ל אמרו אהיה אשר אהיה אהיה עמם בצרה זו אהיה עמם בשעבוד מלכיות אמר לפניו רבש\"ע מה אני מזכיר להם צרה אחרת דיים בצרה זו א\"ל יפה אמרת כה תאמר וכו'. ויש לחקור דהנה הכא ה' יודיע דרכיו למשה דישתעבדו בשעבוד מלכיות והרי ארז\"ל חרות על הלוחות חירות משעבוד מלכיות והתירוץ פשוט דלאחר שעשו העגל ונשתברו הלוחות נגזר שעבוד מלכיות והוא אשר רמז לו ה' אהיה אשר אהיה אמנם על פי דרכנו אפשר לתת טעם למה בתחילה היו מוצלים ישראל משעבוד מלכיות ואחר העגל נזורו אחור ונגזר עליהם גליות ונראה דמתחלה רצה הקב\"ה להציל ישראל מגליות בטענה דבשטר המילה לא הוזכרו גליות ואי בעי בהאי גבי וכדעת הרי\"ף ורש\"י דביטל שני את הראשון ויצאו ממצרים עפ\"י שטר שעת המילה שיקבלו עול מלכותו והיא שעמדה לישראל לצאת מגלות מצרים אמנם כאשר עוננו ענו בנו יעשו עגל בחורב אז הקב\"ה שהוא המוחזק תפס לו השיטה בסברא אחרת שהוא דעת הרא\"ש וסיעתו דשתי השטרות קיימין וחייבין גלות וקבלת אלהותו ולתוספת כתביה והייתי להם לאלהים ולא נתבטל תנאי הגלות הכתוב בשטר הראשון. ובזה נבא אל הביאור דזו היתה כונת מרע\"ה באומרו וכי אוציא את בני ישראל ממצרים כלומר איך אפשר להוציאם בתוך זמנם וכמו שארז\"ל במדרשים שזו היתה טענת מרע\"ה והשיבו הוא ית' וזה לך האות בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהי' וכו' כלומר עתה יחזרו בהם מהשטר מעמד בין הבתרים ויקיימו שטר שעת המילה שמתנת הארץ לעבוד לאלהים ותו לא וביטל שני את הראשון וכל זה רמז הוא ית' באומרו בהוציאך וגו' תעבדון וגו' אמנם לאשר גלוי לפניו ית' שעתידין לחטוא בעגל ואז ידונם דשני השטרות קיימין כדעת הרא\"ש ואכתי פשו ד' מלכיות הטמין ברמז הוא ית' למשה אהיה אשר אהיה אהיה עמם בשעבוד מלכיות כלומר הגם כי עתה אל מוציאם לבטל שטר הראשון מ\"מ כשהם יבטלו השני אני אקיים שניהם כסברת האומר דלא בטל שני הראשון. ויאמר משה רבש\"ע וכו' כלומר מאחר דהם סוברים עתה דנתבטל השטר הראשון והוי כדעת הרי\"ף ורש\"י אין להזכיר שעבוד מלכיות ולבשרם שעתידין לבטל השני ואתה אז תתפוס לקיים שתיהן. כי הם בחיריים ואין לתת להם אצבע בין שיניהם. וא\"ל הקב\"ה יפה אמרת וכך היה דעתי מתחלה רק שגליתי לך אשר יהיה: ", + "ובלכתך בדר\"ך הזה אתה תבא\"ר פסוקי וארא וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריה' אשר גרו בה וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וכו' לכן אמור לבני ישראל והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וכו' ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים והבאתי אתכם אל הארץ וגו' ולא נאריך בדקדוקים אמנם אפשר לי לפרשם כפי דרכנו והכונה וגם הקימותי וגו' לתת להם וגו' רמז לתנאי בין הבתרים כי גר יהיה זרעך וז\"ש ארץ מגוריהם אשר גרו בה וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו' כלומר אנכי הרואה דלא אפשר להו למיקם בגלות ויש לחוש שיטמעו ח\"ו. לכן אמור לבני ישראל אני ה' שם של רחמים מלמדכם להועיל לבחור השטר השני של שעת המילה וז\"ש והוצאתי וכו' ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים כתנאי השטר השני של המילה והיינו כדעת רש\"י והרי\"ף דביטל שני את הראשון ה\"נ נתבטל הגלות. וכלפי דיש לדון דשניהם קיימין זו היא מדת רחמיו דתפש סברא זו וז\"ש וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם וכו' כלומר הלא תדעו כי אני ה' מדת רחמים שבשביל שאני אלהיכם אני מוציא אתכם וכו' והבאתי אתכם אל הארץ וכו' כתנאי השטר השני. והיה מקום לדון כסברא אחרת דשתי השטרות קיימין ובחימה שפוכה אמלוך עליכם וגם שתהיו בגלות אך זו מדת רחמים לרחם עליכם לבטל שטר הראשון ולקיים השני ובקבלת עול מלכותי תהיו נקיים מהגלות. ועם זה יובנו פסוקי פ' נצבים ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת וכו' ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים וילכו ויעבדו וכו' וישליכם אל ארץ אחרת וכו' הכונה דמרתח קרתח שהוא ית' ריחם עלינו והוציאנו ממצרים וביטל הגליות וקיים השטר השני ועל דבר זה נכרת ברית לעבוד ה' כתנאי שעת המילה וילכו ויעבדו וכו' לכן חרה אפו ותפס הסברא אחרת דשתי השטרות קיימין וישליכם וכו': ", + "וכיוצא בזה יש לפרש פסוקי שופטים סי' ו' אנכי העלתי אתכם ממצרים וכו' ואומרה לכם אני ה' אלהיכם וכו' ולא שמעתם בקולי וכו' וכן פסוקי מלכים א' סי' ט' ואמרו על אשר עזבו את ה' אלהיהם אשר הוציא את אבותם מארץ מצרים ויחזיקו באלהים אחרים וכו' וכן כמה וכמה פסוקים אחרים דכוותיהו והם מבוארים על פי הקדמתנו ובמקומות אחרים נכתוב עוד על פי הקדמה הלזו בס\"ד: ", + "ויתכן שזהו כוונת מאמרם ז\"ל פ\"ק דברכות דבר נא באזני העם וכו' בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ודשו ביה רבים. ולפי דרכנו אפשר דהנה יש מקום לומר דהת' שנה מתחילים מלידת יצחק וזהו כי גר יהיה זרעך והגרות נתקיים ביצחק ויעקב אבותינו הקדושים והעבדות נתקיים בזרע ישראל אחרי כן שנפטרו כל השבטים ע\"ה. אמנם לפום מאי דקי\"ל ארץ ישראל מוחזקת נפל פיתא בבירא דאמר רחמנא כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ויצחק ויעקב אבותינו כל ימי היותם על אדמת הקודש לא סלקי שני גרותם לחשבון הת' שנה דהם ישבו בארצם והגרות בארץ לא להם ונמצא כי לא התחילה הגזירה רק מירידת יעקב אע\"ה וזרעו למצרים ולא ישבו בין גרות ועבדות כי אם רד\"ו שנה אלא שהקב\"ה ריחם על זרע ישראל חוטר מזרע קדושיו. ורמז להם שיבטלו שטר מעמד בין הבתרים ויהיו מקיים שטר שעת המילה דהתנאי הוא קבלת אלהותו לבד ויפטרו מן הגלות וככל אשר דברנו ולפי זה תו ליכא ואח\"כ יצאו דכבר בטולי בטלוה לשטר מעמד בין הבתרים ושם נאמר ואח\"כ יצאו ונמצא דהקב\"ה הוא פטור מזה. אמנם באהבתו ובחמלתו לאברהם רחימא שלא יאמר אותו צדיק כבר נשלמו הת' שנה וז\"ש ועבדום וענו אותם קיים בהם כלומר ביורדי מצרים אבל הגרות נתקיים מלידת יצחק ויצחק ויעקב והשבטים עד שלא באו לארץ מצרים נתקיים בהם גרות ונמצא שנשלמו ת' שנה הנמנים מלידת יצחק ולפי זה הנה מקום ללו\"ן דאחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם והגם שאין האמת כן דהגרות לא נתקיים רק במצרים וטעם יציאתם כי נתבטל שטר בין הבתרים מ\"מ כדי שלא יאמר וכו' שאלו וכו': ", + "וחזרנו לענין ראשון למאי דאתאן עלה כל שישנו בנותן טעם למה שנצטוינו מבא בדמים דם פסח ודם מילה ולפי האמור הנה אמת נכון דכיון דעיקר יציאתם לפני זמנם היינו כי נתבטל שטר בין הבתרים ורצונם לקיים שטר שעת המילה אשר התנה בקבלת אלהותו יתברך לכן האי דישנא להאי פרדישנא הוא אמר ויהי הוא ציוה משכו ידיכם מע\"ז וקחו צאן של מצוה ושחטו הפסח לבטל אלוה של מצרים וגם דם הברית מוכרח מאוד כי עתה באים מכח שטר המילה וצריכים לימול לקיים שטר המילה. ובזה יובן מאמרם ז\"ל והבאתיו לעיל אמר הקב\"ה למשה חייך שאין יוצאין מכאן עד שישחטו הפסח לעיניהם שאודיעם שאין אלהי מצרים כלום דעיקר יציאתם תלוי בקיום שטר המילה ושם נאמר תנאי קבלת אלהותו א\"כ מפקנא לית להו עד אשר ישחטו הפסח ויודיעו למצרים שאין אלהיהם כלום וישראל קבלו על עצמם לעבוד ה' כתנאי המילה ונתבטל תנאי בין הבתרים של הגלות וזה ידעו מצרים במאי דניידי מע\"ז ושחטו אלהיהם וישראל עובד ה' למען ישמעו טעם יציאתם וידעו כי כל דרכיו ית' משפט צדק: ", + "ואחשבה לדעת כי בזה יובן פסקת עבדים היינו דלעיל הכונה עבדים וכו' ויוציאנו ה' אלהינו דייקא דקבלנו אלהותו ובעבור זה דרצינו בשטר שעת המילה בתנאי קבלת אלהותו וביטלנו שטר מעמד בין הבתרים שהוא בתנאי שטר הגלות וז\"ש ויוציאנו ה' אלהינו דייקא מאחר שקבלנו עול מלכותו הוציאנו ביד חזקה דפרעה היה רוצה שנשלים ת' שנה ולא דעת ולא תבונה בו שבטלנו תנאי הגלות ולזה הוצרך יד חזקה וזרוע נטויה וכבר רמז לו משה בשם ה' שלח את עמי ויעבדוני כלומר עתה רצו לקיים השטר השני והם קבלו אלהותי ולכן שלח עמי דייקא ויעבדוני דייקא אבל יפול בזה ספק עצום דהתינח אם ישראל היו מקיימין תנאם לעבוד ה' אז ניחא לעשות זכר ליצ\"מ אמנם הן בעון חוללנו בעגל ואח\"כ הרבינו לפשוע עד אשר חרה אפו בו יתבר' ותפס השיטה דשתי השטרו' קיימין ונתחייבנו תרתי לעבוד עבודתו וגלה ישראל מעל אדמתו ונשתעבדנו בשעבוד מלכיות וא\"כ מה מקום זכר לדבר יציאת מצרים ולכל מצות הלילה הלא נסע יתרם כי קלקלנו דרכינו וחזר הגלות ושעבוד מלכיות לכן השיב בעצם באמרו ואלו לא הוציא הקב\"ה וכו' כלומר הגם דחזר שעבוד מלכיות מ\"מ אלו לא הוציא וכו' עדיין וכו' כי ח\"ו היינו נשקעים בן' ש\"ט ולא היה תקומה ונמצא דאכתי יצ\"מ בתוקפה דאלמלא דיצאנו ממצרים בו בפרק הן גוענו אבדנו ולכל הדברות חובת גברא לקיים כל דבר מצות הלילה הזו. ולפי האמור מדוקדק קראין דאתאן עליה ואומר לך בדמיך חיי דכבר כתבנו דה' לו ציוה למשה רבינו ע\"ה לאמר לישראל שיבטלו שטר בין הבתרים דשם תנאי הגלות וכתורה יעשו שהוא תנאי שטר השני וז\"ש ואומר לך בדמיך חיי אומר דייקא שהוא ברחמיו א\"ל שיקיימו שטר שני וזה ע\"י דם פסח ודם מילה: ", + "רבבה כצמח השדה נתתיך וכו'. אפשר לפרש בפסוק במשז\"ל בחולין דף ס' דנאמר למינהו באילנות ונשאו דשאים ק\"ו בעצמן וכו' ע\"ש גם כתבו המפרשים דביזת מצרים סהדא רבא שלא שלטו בנשותיהם ע\"ד שאמר הכתוב הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים. עוד כתבו מרבני אשכנז דטעם יצ\"מ ע\"י משה ואהרן ולא על ידו ית' לפי שכאשר נעשה הנס על ידו ית' ככבוש ירחו אז השלל קדש לה' כאשר כן היה בירחו וע\"כ רצה הקב\"ה שיזכו ישראל בביזת מצרים לכן שלח משה ואהרן להוציאם ולא היה על ידו ית' כי אם מכת בכורות לפי שצריך להבחין וכו' ובזה יתבאר רבבה כצמח השדה נתתיך שם רמז שהיו גדורים בעריות כצמח השדה שיצאו למיניהם. וכי תימא מאן מוכח אז יאמרו בגוים אם בגופן שלטו בנשותיהם לא כ\"ש לז\"א ותבואי בעדי עדיים כלומר שזכו לביזת מצרים וביזת הים וזהו בעדי עדיים כלומר שתי ביזות דלקיים הבטחתו ית' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול תיסגי בחד ונתקיימה בביזת הים כמש\"ל אך ביזת מצרים זאת היתה סימנ' מילתא שלא שלטו בנשותיהם וזהו בעדי עדיים שממה שהיו שתי ביזות מינה ילפינן שהיו גדורים בעריות ע\"ד אבימלך שנתן אלף כסף לשרה לעדות שלא נגע בה וזהו טעם שדיך נכונו דהוא רמז למשה ואהרן כמשז\"ל אשר משה ואהרן נכונו להוציאם ולא הוציאם הוא יתברך בכבודו אף כי ושערך צמח שהגיע הקץ כמשז\"ל משום דאם אל מוציאם ממצרים על ידו היה השלל קדש והכא צריך כי הם יקחו השלל לשתי סיבות אחת שהיו עניים וערומים מכל טוב ועוד שזה עדות דלא שלטו בנשים וז\"ש ואת ערום ועריה כלומר הוכרח הדבר להיות ע\"י משה ואהרן אשר רמז באומרו שדים נכונו כי שתים הנה קוראותיך ערום וצריך לממון. אע\"ג דבמ\"א פירשנו דהיו עשירים ידוע דשתי הסברות יש להם סמך מרז\"ל והמפרשים והדרשה תדרש לכל צד לפי הענין ואתיא כחד מאן דאמר הכי. ועוד ועריה שהיו או' ששלטו בנשיהם ושתים זו הן הנה היו בדבר ה' אשר שדים נכונו משה ואהרן להוציאם על ידם: ", + "ועוד יראה לפרש סדרן של כתובי\"ם הללו וכה תוארם ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמייך חיי רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים ואפרוש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבא בברית אותך נאם ה' ותהיי לי. ולמראה עינים הני קראי כפולים ומכופלים ויתר דקדוקים המורגשים. וע\"פ קצת הקדמות שנתבארו לעיל וקצתן שיתבארו בתוך דברינו יראה לפרש באופן זה. ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך כלומר צער\"ך כעדר העזי\"ם כי עזה כמות צער מתחולל בעבודה קשה אימתני ותקיפא ואומר לך בדמיך חיי דם פסח ודם מילה פסח משום אפרושי מע\"ז ומילה אומר לדבק דבקים בה' נטרין ברית ואינון בנין ומאחר שהם בני אל חי דין הוא שקושי השעבוד יעלה ברא\"ש לחשבון תשלום הת' שנה וכמו שנתבאר לעיל דבהיות דין בנים לישראל דין הוא לחשב הקושי בדקדוק עצום והוא יוסיף במספר שנים הנותרות וזה בדמיך חיי מן הגלות דשבי כלהו איתנהו ביה ובחיים הם קרוים מתים ועוד שהיה שוחט התינוקות וכיוצא והשתא בדמיך חיי דקושי השעבוד משלים. ומשום כי גברו דרכיו ית' וה' חפץ למען צדקו שלא יהיה פתחון פה דמי מפיס דקושי השעבוד יעלה להשלים הת' שנה והוא מילתא דלית ליה שעורא מפורסם לכל מראה עינים לזה אמור זימנא אוחרי ואומר לך בדמיך חיי והיינו דם פסח ודם מילה עצמם כלומר שיש בהן בנותן טעם אחר להוציאם עתה דע\"י הפסח פירשו מע\"ז וע\"י המילה הוקדשו לשמים קודש ישראל לה' והקדש מפקיע מידי שעבוד כמש\"ל וא\"כ חיי מן הגלות אכן להיות דעדיין יש מקום להרהר ח\"ו דכיון דזכו מצרים בישראל והם תחת רשותם והיה ע\"פ גזירתו יתברך לא נאה כל כך למלך הכבוד למעבד טצדקי להפקיע שעבודם אשר הוא ית' גזר עליהם ומעיקרא הכל גלוי לפניו ויודע שעתידין לימול והדבר יצא מפי המלך ת' שנים לז\"א רבבה כצמח השדה נתתיך רמז בזה שהם רבים ומשום מצוה דרבים דחינן ועבדום וענו אותם וכדאמרינן פ' שלשה שאכלו דר' אליעזר לא מצא עשרה ושחרר עבדו להשלים עשרה ופריך והכתיב לעולם בהם תעבודו ומשני מצוה דרבים שאני וכי היכי דמשום מצוה דרבים נדחה לעולם בהם תעבודו הכא נמי אתיא מצוה דרבים שהיו נטמעים ודחי גזרת ועבדום וענו אותם והיינו דקאמר רבבה כצמח השדה שהם רבים ונדחה ועבדום. אלא דעדין יש לפקפק דלעולם בהם תעבודו קל והוי מדרבנן למאן דאמר משא\"כ ועבדום הוא מדאורייתא ואימור דלא דחי ליה מצוה דרבים על כן בא דברו ותרבי שהיו יולדות ששה בכרס א' והיו ה' פעמים ששים רבוא ומתו ד' חלקים בחשך כמשז\"ל ובכן לך תעלה החשבון מדוקדק דנשתעבדו פ\"ו שנה וחמשה פעמים פ\"ו הם ת\"ל וסליק חושבנא שפיר דת\"ל שני עבדות לששים רבוא עבדוהו ה' פעמים ס' רבוא בפ\"ו שנה וזה רמז ותרבי. וכי תאמרו סוף סוף התאומים חלשים בטבעם ומה גם ששה משמותם תחת הכר\"ס האחד יעבר חלושי\"ם ומה דמות יערוך ס' רבוא בריאים וטובים לחלוש\"י צבא נצבים על המלאכה דאי ל\"ה עבדי חלשי ומלאכתם נעשית למקוטעים קרעים קרעים מעט מעט ורעים לזה אמר ותגדלי שהיו גדולים בכח ועוצם כמ\"ש השר מהר\"י אבארבאניל בפי' ויעצמו במאד מאד שהיו עצומים בכח ולא נדמו לתאומים וזהו ותגדלי ומאחר שכן שלימת עבידתא וא\"כ צריך שהקב\"ה בחסדו יקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכן הוות להו ותבואי בעדי עדיים. וזה כונת מאמרם פ\"ק דסוטה אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים כלומר דלא אפשר שיזכו לאחרי כן יצאו וכו' הרומז בעדי עדיים כיון שיצאו כמה שני טובא לפני הזמן אך אז תקר\"א בעדרי עדרים הרומז לריבוים המשלים הזמן כאמור ואז קום קרא בעדי עדיים שזכו לרכוש גדול מן הדין. והרי הם מן המוכן שני שדיך משה ואהרן על הגאולה וזהו שדים נכונו כי ושערך זמן גאולה כמשז\"ל צמח. ומה שהוצרכתי להני טעמי ולבקש חשבונות רבים הטעם ואת ערום בלי מצות ועריה היא קליפת מצרים ערות הארץ קמה וגם נצבה לבלע ולהשחית זרע ישראל שהיו נטמעי' ח\"ו לכן ואעבור עליך לישנא דאקדומי מל' ויעבור אחימעץ וכמ\"ש עובר לעשייתן וזהו ואעבור עליך ואקדים הזמן שהרואה אומר וחמושים עלו בני ישראל חומש הוא שנשתעבדו ועד פ\"ו באו. אך בעצם ואראך והנה עתך עת דודים שהריבוי שוייה עת הגאולה במספר במפקד ת\"ל שנה ונמצאו תרתי דסתרן היו לאחדים שתים כהלכתן דהיה קודם שילום הגזרה במספר שנים דהלא מזער הם והגיע הזמן כאשר נעריך ה' פעמים ששים רבוא כי פ\"ו שני עבדות' יעלו ת\"ל והוא על דרך שפירש הרב פרשת דרכים בעתה אחישנה ע\"ש. ואפרוש כנפי עליך ירמוז לסברת הרא\"ש שכתבנו לעיל בההיא דשני שטרות דסבר דשניהם קיימין ולפ\"ז גם ישראל חייבין בתנאי שטר מעמד בין הבתרים שהוא הגלות וכבר נתקיים כמ\"ש והנה עתך עת דודים וכמו שתרגם יונתן מטא זמן פורקנכון ומעתה צריך לקיים תנאי שטר המילה לקבל אלהותו וז\"ש והנה עתך על זמן הגאולה וגם עת דודים כחתן לקראת כלה לקיים עול אלהותו יתברך בתנאי השני ושעתא קיימא ליך מעת לעת הגאולה ועת זיווג ולכך נקט הכל בלשון נקבה כי מעמד הר סיני המשילו רז\"ל כעין קדושי חתן לכלה וכמשז\"ל לך אל העם וקדשת\"ם לשון קדושין. וז\"ש ואפרוש כנפי עליך ופרשת כנפיך על אמתך ובהגיע תור הקדושין נמחלו עונותיהם וכמשז\"ל שחתן וכלה מתכפרין עונותיהם וזהו ואכסה ערותך וכמו שתרגם יונתן ואעדי חוביכון ואבא בברית אתך הוא ברית המילה אשר כרת את אברהם ותהיי לי וכל מקום שנאמר לי הוא לעולם כמשז\"ל ובכן מעתה בין שתהיו ב\"ח בין שתהיו בגלות אתם לי דשני השטרות קיימין כדעת הרא\"ש: ", + "ועתה נחזור לדברי המגיד והנה ראיתי דנסחת מהר\"י אברבאניל לעיל היא ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינין שם גדול ועצום כמו שנאמר ובני ישראל פרו וגו'. ואפשר דהמגיד רצה לדרוש הפסוק הזה לרמוז טעמי יצ\"מ קודם זמנם והוא כמערכה אל הדרוש למאי דכתיב אח\"כ ונצעק וכו' וישמע וכו' ולכן דרש ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינין שם שהיו פרושים וניכרים הן עם אחד לבלתי היות שם ערוב ילדי זנונים משאר אומות דזה יסוד מוסד ממנו פנה פנת יקרת לטעם יציאתם מסיבת ריבויים כמשז\"ל ואם רוח זנונים בקרבם והיינו רביתייה\"ו ילידי פשע זנ\"י בישי מהיכא תיתי שהריבוי לעזר ולהועיל ומגרעות נתן ארבע חלוקי שעבודם אי לזאת מראש מקדם כתוב הדר הוא ויהי שם לגוי מצויינין וניכרין ובגוים לא יתחשב כלו זרע אמת זרע קדש ישראל. והראיה לזה גדול כמ\"ש ובני ישראל פרו וישרצו שהיו יולדות ששה בכרס אחד כמשז\"ל על פסוק זה ומכאן ראיה שאין בם תערובת המינים והם נטעי נעמנים כי האף אמנם הבא על הערוה יוליד בן פריץ דעולם כמנהגו נוהג אך לא עביד ניסא לשקרי ואם היו יולדת בי\"ת ישראל כאורח כל ארעא היה מקום לס\"ד דשמא נזוני\"ן בזרוע ושלטו בנשיהם אבל מאחר דהוי גוי גדול שלא בדרך טבע ששה משמותם כר\"ס מצפון בא ודאי קדושים הם דלא עביד ניסא לשקרי. ומאחר שכן דין הוא שריבויים יגרע שני עבודתם ולדקדק בחשבון דלא נגזר ת' שנה אלא על ס' רבוא וה' פעמים ס' רבוא שעבדו פ\"ו שנה הם ת\"ל וכי תאמרו מאי אהני ריבויים ודקדוק חשבון הלזה מאחר דהיו תאומים ששה בכרס אחד והם חלושים ולא דמו לבנים היו לאחדים בריאים וטובים לכך אמר ועצום כי עמצו בכחן והם רבים ועצומים ובעלי כח למעבד עבידתא שפירתא תאו\"ם אל תאו\"ם קורא הבה נלבנה לבנים ככל אשר יושת בכח גדול וביד חזקה ודין הוא שיעלה לחשבון ריבויים והמלאכה היתה דיים. ואחר זה המגיד הביא פ' יחזקאל ההוא אמר ורב כמ\"ש ואעבור עליך וכו' רבבה וכו' דשם מפורשים טעמי יצ\"מ ואביזריהו ככל אשר דברנו: " + ], + [ + "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ, וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.

וירעו וכו' אפשר לפרש בכתוב נושא משך הכתוב הקודם אשר פירשנו ויהי שם לגוי גדול עצום שרמז הכתוב טעם צאתם לפני הזמן מחמת ריבויים כמש\"ל. ואמר ורב הכונה טעם אחר שהיו רבים ואתיא מצוה דרבים ודחי גזרת ועבדום כההיא דר' אליעזר כמש\"ל והיינו דקאמר ורב שהיו רבים וירעו אותנו מלשון רעים וחטאי' שהשתדלו שנהיה רעים וחטאים זהו וירעו שנעשינו רעי' וחטאים וירד ירדנו בתחילה לש\"ט עד שהיינו נטמעים ובכן ", + "(א) יעלה פירוש הכתוב וירעו כאמור ועי\"ז אתיא מצוה דרבים שלא נאבד ליטמע בן' ש\"ט ומפקא מגזרת ועבדום כמש\"ל ודין גרמא להוציאנו לפני הזמן. ויענונו כמ\"ש המפרשים בטעם יציאת מצרים מדין צער בעלי חיים וזה כוון באומרו ויענונו כמו צע\"ר בנפשנו וימררו את חיינו וזה יספיק לגאלנו כי צער בע\"ח דאורייתא. ויתנו עלינו עבודה קשה כמשמעו טעם כעיקר מקושי השעבוד הא גופא קשיא בעבודת פרך וזו היא שקשה היא העולה להשלים ת' שנה כמש\"ל ובכן ונצעק וכו' וישמע וכו': ", + "(ב) ויבא פירוש הכתוב באופן אחר כמשז\"ל בתחיל' בפה רך ולבסוף בפרך הוא הדבר אשר דיבר הכתוב ברשעותן של מצרים וז\"ש וירעו מלשון רעים אהובים על דרך שדרשו בזהר חדש ובנביאי אל תרעו מלשון אהוב וריע ע\"ש אף אנו נאמר וירעו אותנו המצריים שנעשו רעים אהובים בפה רך א' בפה ושבע ושבעים תועבות בלבם לב האבן וישראל קדושים מטוב טבעם חשבו כי בפיהם נכונה ונתפתו אחרי חלקלקות לשונם ונלכדו שאח\"ך שעבדום בפרד על כרחם שלא בטובתם וז\"ש בתחילה וירעו אהבה ורעות ובסוף ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה: ", + "(ג) ויגיע לפרש עוד וירעו אותנו המצרים ואם נפשך לומר מה מקום ללו\"ן על המצרים וגזרת מלך היא ועבדום וענו אותם. לז\"א הט אזנך ושמע דרחמנא אמר ועבדום וענו אותם כלומר במה שהעבידום ענו אותם לעבוד עבודתם והקדים העבדות לעינוי להורות דהעבדות בא קודם ומכחו העינוי מסיבת העבדות. אבל הן ברשען לא כן עשו. רק ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה בא ללמד שעשו עינוי נפרד מהעבדות כי הם סברו דועינו אותם דאמר ה' היינו פרישות דרך ארץ דאיקרי עינוי וכמ\"ש המגיד וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ ויענונו. ולפי דעתם יוצא זנב כבר נתקיים העינוי בזה ואם כן תו ליכא עינוי מצד העבדות. והם כרב פשעיהם ויתנו עלינו עבודה קשה דיש בה עינוי. לכן אמרתי וירעו אותנו המצרים מדעתם ומעצמם וה' לא ציוה וזה אפשר כונת הכתוב ויפר את עמו מאד ויעצימהו מצריו הכונה ויפר את עמו שהיו פרים ורבים ומחשבת פגול של מצרים משום אפרושי זה דרכם לא הועילה דנשים צדקניות ה' עזרן לפרות ולרבות כמ\"ש פ\"ק דסוטה. וזה היה מצריו כלומר מסיבת צריו שהכבידו עבודתם ועינו' בעבודה א\"כ ועינו אותם הוא מסיבת העבדות וכפשטיה דקרא דכתיב אחר עבדות לומר שהעינוי מצד העבדות ואינו נפרד וא\"כ מאין הרגלים לפרישות דרך ארץ ותיסגי בחד לכן ויפר את עמו ובזה פירש הרב דת ודין וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ע\"ש: ", + "וכזאת וכזאת יש לפרש וכאשר יענו אותו שנטלו ממונם ונעשו עניים כעצת איוב טול ממוניהון ושלוט על גופיהון בפולחנ' קשיא כמ\"ש בזהר הקדוש פ' בא דף ל\"ג א\"כ כיון שנעשים עניים וסברו וענו אותם לשון עניות א\"כ אין מקום לפרש וענו אותם בפרישות דרך ארץ וז\"ש וכאשר יענו אותו מלשון עניות כן ירבה וכן יפרוץ דאין מקום עוד לומר ועינו אותם בפרישות דרך ארץ וזה מעין דוגמא שפירש הרב דת ודין וז\"ש ויענונו שעשאונו עניים וא\"כ הרי נתקיים וענו אותם מלשון עניות ואין לך עינוי גדול מזה שהעניות מר ממות וכמ\"ש כי על זה בחרת מעוני וכמו שאז\"ל על פסוק זה ולא די להם בעניות אלא ויתנו עלינו עבודה קשה שהוא עינוי אחר וא\"כ יפה אמרתי וירעו אותנו המצרים שהם בעלילותם ובתועבות' הרעו לנו מדעתם ורצונם: ", + "(ד) ויראה לפרש עוד במשז\"ל שהשתדלולהחטיאם וללמדם מעשיהם הרעים לעבוד ע\"ז וכיוצא ודין גרמ\"א שיכלו לשלוט בהם ולענותם והוא על דרך הסט\"א שמפתה לחטוא ואחר החטא הוא עצמו קטיגורו בשמים ולא יזוזו משם עד דאתער דינא עליה כמ\"ש בזהר הקדוש וז\"ש הכא להגיד רשעותם וחטאת' של מצריים כי היו דוגמת הצר הצורר על הארץ הוא שטן הוא יצה\"ר שהוא מכשילו בחטא ואח\"כ משתדל להביא הרעה עליו ומבקש להמיתו וז\"ש וירעו אותנו המצרים לנו לא נאמר אלא אותנו שעשו אותנו רעים וחטאים והם פתונו לעזוב דרך אבותינו הקדושים דרכה של תורה ולעשות כמעשיהם וכאשר שמענום ויענונו שלטו בנו ויתנו עלינו עבודה קשה: ", + "(ה) וירצה מהכא שמעינן לפרושי קראין במ\"ש הרב עיר בנימין פ\"ק דסוטה במאי דאתמר התם א\"ר שמואל בר נחמני א\"ר יונתן אשר עבדו בהם בפרך שהיו מחליפין מלאכת האנשים למלאכת נשים ומלאכת נשים לאנשים ולמ\"ד בפה רך הכא ודאי בפריכא ופירש הרב הנז' דזו עצת חטאין להכשיל ישראל בזנות כי אלהינו שונא זימה לכן העמידו האנשים ללמדן מלאכה לנשים והנשי' לאנשים כדי להרגיל' לעבירה ותמן תנינן לא ילמד רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרים וכו' וכאן הוצרך האיש ללמד מלאכתו לנשים ואשה יודעת מלאכה מלמדת לאנשים ולמ\"ד תחילה היה בפה רך ולבסוף בפירכא הכא ודאי בפרכא כי א\"א להיות כאן בפה רך שנתרצו ישראל לזה דישראל קדושים עכ\"ד ואז\"ל ועוצם עיניו מראות ברע שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. ולפי מה שדרש המגיד ורב כמו שנאמר רבבה כצמח השדה פירשנו כדשאים שעשו למיניהם ולא נתערבו וז\"ש ורבב' כצמח השדה נפרדים שלא חטאנו. וכמ\"ש ויהי שם לגוי גדול דלא התעם רוח זנונים והיו שומרי משמרת הטהרה. אף כי וירעו אותנו שעשו אותנו רעים להסתכל בנשים כדי ללמדם וללמוד מהן שזה גורם לבא לידי עברה וכמ\"ש לא ילמד רווק וכו'. ועוד זאת ויענונו פרישות דרך ארץ והן הכנות לחטוא ובזה לא היה בפה רך כי אם בפירכא כמ\"ש בש\"ס וזהו ויתנו עלינו עבודה קשה כי בנפשנו היתה זו להתערב בנשים ולראותם ושלא לחטוא. וזוהי סיבה ונצעק וכו' וישמע וכו' והוא אומרו וירא את עניינו זו פרישות דרך ארץ ואת עמלנו ר\"ל מלאכתנו שהחליפה בשל נשים ושל נשים בשלנו להחטיאנו ואת לחצנו כי זה היה בפירכא ודאי: ", + "(ו) וישמע עלי בא\"ר הכתוב הלזה במ\"ש רבינו בחיי דנשתעבדו במצרים לפי שהיו צר\"י עי\"ן גימט' ת\"ל כי למדו מהמצריים מקור סט\"א והדקדוק אשר אין שם נדיבות כלל וגם רע עין גי' ת' כמ\"ש ועבדום וענו אותם ת' שנה ומשו\"ה נפלו בידם של המצריים על דרך ותמוגגנו ביד עונינו וז\"ש וירעו אותנו המצרים שאנחנו בני אברהם אע\"ה ראש לנדיבים אשר מילא העולם חסד וירדנו מצרים דיישנא אמצרי כי כשמם כן הם צר\"י עי\"ן בין המצרים בצר להם ויד עניי ואביון לא החזיקו והן בעון חוללנו וגם היינו אנחנו כמונו כמוה' רע עין וז\"ש וירעו אותנו המצרים כי למדונו רעי עין ועי\"ז לקינו על ידיהם ויענונו וכו': ", + "(ז) ויפקד פי הבא\"ר במ\"ש בילקוט בהעלותך על פסוק רע בעיני ה' אין רע אלא ע\"ז וידוע שישראל עבדו ע\"ז מתוך האונס כמו שהשיב הקב\"ה לשר מצרים שיצא לטעו\"ן טעון דישראל עבדו ע\"ז דמה שעבדו ישראל ע\"ז היה מתוך האונס והטירוף וזה מורה שיש לנו דין ב\"נ דקי\"ל שאינו מוזהר על קדושת ה' וכפ\"ז לא קנה אברהם אע\"ה הארץ בהלוך דאין ב\"נ קונה בחזקה וארץ ישראל אינה מוחזקת וארץ ישראל שפיר קרינן בה ארץ לא להם וא\"כ נבא לחשבון הת' שנה משנולד יצחק שהיו יצחק ויעקב ושבטי יה גרים בארץ כנען וז\"ש וירעו אותנו המצרים שעשו אותנו רעים לעבוד ע\"ז אך ע\"י אונס והוא אומרו ויענונו שאנסונו לעבוד ע\"ז ונקיים אנחנו דיש לנו דין ב\"נ דאינו מחויב למסור נפשו על קדושת השם ולפ\"ז הגרות התחיל מיצחק ובנו נתקיים העבדות וזהו שאמר ויתנו עלינו עבודה קשה מכלל דעל האחרים היה גזרת הגרות ובהכי סלקי ת' שנה. ונצעק אל ה' אלהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב שהם היו התחלת הגרות וישמע ה' את קולנו כי בא מועד ונשלמו ארבע מאות שנה. ועתה נבא לדברי המגיד: ", + "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.

וירעו אותנו המצרים כמו שנאמר הבה נתחכמה וכו'. יש לדקדק דהאי קרא דמייתי הוא מחשבתם אשר חשבו פן ירבה וכו' ואין זה פירוש וירעו. ויראה דהמגיד דקדק בכתוב דקאמר וירעו אותנו המצרים דעל עיקר הרעה של שעבוד מצרים אין על המצריים אשם דכך היתה גזרת ה'. אי לזאת מגיד דבריו וירעו כמו שנאמר הבה נתחכמה וכו' הכונה דאם המצרים היו מכוונים לקיים גזרת ה' או אם היו מעשיהם סתומים לא נתיחס הענין להם אבל בפירושא אתמר דאדרבא כונת המצרים נגד ה' וכמשז\"ל פ\"ק דסוטה הבה נתחכמה לו להם מיבעי ליה אלא נתחכם למושיען של ישראל וכו'. ומכאן מפורש מעשה ארץ מצרים כי לא לקיים גזרת ה' דאדרבא מתוך ומחמס יגאל נפשם כן טמאו מתו\"ך שהותר\"ה הבער\"ה באחת יבערו ויכסלו להתחכם על מושיען של ישראל ומעתה שפיר קרינן וירעו אותנו המצרים כי הן ברשען נצבו עלינו ולא לקיים גזרתו וזהו שאמר המגיד וירעו כמ\"ש הבה נתחכמה לו דמפורש יוצא מן הכתוב הזה דכונתן להרע לא זולת דכתיב נתחכמה לו למושיען של ישראל: ", + "ובאופן אחר אפשר דהמגיד דקדק דהול\"ל ויענו אותנו המצרים והאי וירעו למה לי כיון דמה שהרעו לנו הוא העינוי. ובאומרו ויענו אותנו המצרים מה חסר המקרא אי לזאת מגיד משנה וירעו כמו שנאמר הבה נתחכמה. והענין דאמרו רז\"ל דבעכו\"ם מחשבה רעה הקדוש ב\"ה מצרפה למעשה ומחשבה טובה אינה מצרפה למעשה ובישראל מחשבה טובה הקדוש ב\"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אין הקב\"ה מצרפה למעשה ואפשר שזה כוונת הכתוב פ' בא וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה ואת אהרן כן עשו ופירש\"י אף ההליכ' מנה הכתוב ליתן שכר להליכה ושכר לעשייה. ואפשר דלפי שעד עתה היו עע\"ז לא היתה מחשבה טובה של ישראל נחשבת למעשה כדין ישראל אך עתה שנצטוו משכו ידיכם מע\"ז וקחו צאן של מצוה ונצטוו לימול וקבלו הכל בשמחה. השמיענו הכתוב כי גברו רחמיו להחשיבם תכף כדין ישראל והמחשבה וגם ההליכה והמעשה הכל נחשב להם כעשיה. וזהו תיבות כן עשו הנראין יתרות. אך אמנם כונת הכתוב לומר דהמחשבה והליכה כן עשו הכל נחשב עשיה. כל קבל דנא זה רמז הכתוב וירעו אותנו דמחשבתם לרעה נחשבת למעשה וקורא אני וירעו על המחשבה ויענונו הוא המעשה והכל מצטרף לרעה וז\"ש המגיד וירעו אותנו כמ\"ש הבה נתחכמה לו שהיא מחשבתם הרעה לבד ומעלה עליהם הכתוב בעבור מחשבתם כאלו הרעו לנו וז\"ש וירעו אותנו המצרים על המחשבה ויענונו על מעשה דמחשבה ומעשה מצטרפי בעכו\"ם: " + ], + [ + "וַיְעַנּוּנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם. וַיִבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה. אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.

ויענונו כמה שנאמר וישימו עליו וגו'. יש להרגיש קצת דזיל קרי בי רב הוא ומאי אתא לאשמועינן ואפשר במ\"ש פ\"ק דסוטה וישימו עליו עליהם מיבעי לי' תנא משום ר' אלעזר בר' שמעון אמרו מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו וכל אחד מישראל שאמר להם אסטניס אני א\"ל כלום אתה אסטניס יותר מפרעה למען ענותו ענותם מיבעי ליה למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל. והשתא אפשר דק\"ל למגיד דהכתוב הזה דקאמר וירעו אותנו המצרים ויענונו תלה הקלקלה במצרים ואלו מהכתוב שהביא בסמוך ויאמר אל עמו הבה נתחכמה לו נראה דשרש פורה ראש היה פרעה כי הוא אמר הבה נתחכמה והוא הגוזר כל הגזירות והול\"ל וירע לנו פרעה וליחס הכל לפרעה לא למצרים. לכן בא המגיד גלה סודו דגם המצריים השחיתו התעיבו עד שזלזלו במלך להרע לישראל. וכמש\"ה וישימו עליו לפרעה למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל א\"כ שפיר קאמר וירעו אותנו המצרים ויענונו וזה דבר המגיד ויענונו כמ\"ש וישימו עליו וכו' למען ענותו: ", + "ובאופן אחר אפשר דק\"ל למגיד דהול\"ל וירעו אותנו המצרי' בעינוי ועבודה קשה ולזה דריש ויענונו כי כל ישעם וחפצם לענות את ישראל דוקא ולא שהוצרכו לבנות ערים והיו מוכרחים להשתמש בישראל אלא כל עצמם לענותם ולז\"א ויענונו כמ\"ש וישימו וכו' למען ענותו וכו' ולפי פשוטו למען ענותו קאי לישראל והכי קאמר וישימו עליו שרי מסים למען ענותו למדנו שתכלית כוונתם היה למען ענותו ושפיר קאמר ויענונו להשמיענו דכונתם לענות דוקא ובהכי ניחא דהול\"ל וירעו אותנו המצרי' ויתנו עלינו עבודה קשה וממילא ידענו שהיו מעונים אך הכתוב מודיענו שכל כונתם היה לענותם וז\"ש ויענונו. ואחר זמן רב נזדמן לי ספר צפנת פענח למהרימ\"ט זלה\"ה וראיתי להרב בריש פרש' שמות דברים מסכימים למה שכתבנו ושם דקדק דהגזרה היתה ועבדום וענו אותם כי מסיבת העבדות נולד העינוי אך המצרים ויענונו וכדי לענותנו ויתנו עלינו עבודה קשה שהיו מבקשים כל עבודה קשה ונותנים עליהם וזהו וישימו עליו שרי מסים למען ענותו שיכולין היו לקצוב עליהם תוכן לבנים ודיו אלא ששמו עליהם בריונים קשים לבקש איזה דרך יתענו וזהו ויבן ערי מסכנות פתום ורעמסס שלא היה להם תועלת רק להכאיבן בעינוי מבלי הנאה. זהו תורף דברי הרב זלה\"ה. ואפשר לומר דהמגיד ק\"ל דהול\"ל ויתנו עלינו עבודה קשה ויענונו כמ\"ש ועבדום וענו אותם ולז\"א כמ\"ש וישימו עליו וכו' למען ענותו וכו' דתכליתם היה לענותם דוקא וכאמור: ", + "ועוד אפשר לומר בכונת הכתוב במה שראיתי בס' כתנת יוסף הנדפס מחדש להגאון מהר\"א ברודא וחתנו זלה\"ה פ' בשלח שכתב וז\"ל איתא בפוסקים הנותן שום דבר לפועל לתקנו ונאבד הפועל פטור. ופסק בעיר שושן דאין בעל הבית משלם שכר לפועל וישראל נטלו שכר עבודה מפתום ורעמסס ופתום פי תהום וכו' לפ\"ז אין להם שכר עבודה אך הפוסקים הקשו דאמרינן אין נשבעין על ההקדש ופריך והתניא נתנו בני העיר שקלים לשליח ונאבדו אם משנתרמה התרומה נשבעין לגזברים. (אבל עד שלא נתנו) [ואם לאו] נשבעין לבני העיר. ומשני נשבעין ליטול שכרן. ותירצו שאני התם דשליח עביד שליחותיה דבע\"ה שאין מחויב לתרום עוד (דאין) [דהא] תורמין על האבוד. ולפ\"ז יש להם שכר עבודה. ואי משום שנבלע הא נתקיים מחשבת מצרים שהיה לענותם עכ\"ד. ואמרו פ\"ק דסוטה ערי מסכנות שממסכנות את בעליהם ופי' רש\"י לחד לישנא וינצלו את מצרים וז\"ש וישימו עליו על ישראל כפשטיה דקרא למען ענותו דוקא שכונתם לענותן לבד ולכן הם ערי מסכנות שנטלו שכרן כפירש\"י לחד לישנא אף שהם פיתום פי תהום בולעו רעמסס ראשון ראשון מתרוסס אין נגרע שכרן כי כונתם לענותם ונעשית רצונם ובדין הוא שיטלו שכרן ולזה נקראו ערי מסכנות לרמוז שמן הדין חייבין לשלם שכרן וטורח פעולתם משלם: " + ], + [ + "וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַעֲבִדוּ מִצְרַים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ.

ויתנו עלינו עבודה קשה כמ\"ש ויעבדו וכו'. אפשר דק\"ל דהול\"ל ויענונו בעבודה קשה. לז\"א כמ\"ש ויעבידו בפרך בתחילה בפה רך ולבסוף בפרך. ונמצא דישראל גרמו לעצמם דאם בתחילה כשאמרו בפה רך לא שמעו אליהם כמו שעשו שבט לוי לא היו נלכדים וז\"ש ויתנו עלינו בשבילנו שנתרצנו בתחלה ושפיר קאמר המגיד כמ\"ש ויעבידו וכו' בפרך ואז\"ל בתחלה בפה רך ואחר כך בפרך וזה רמז תיבת עלינו כלומר מסיבתינו כאמור: " + ], + [], + [ + "וַנִּצְעַק אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.

ונצעק וכו'. אפשר לפרש הני קראי וירעו וכו' ונצעק וכו' בהקדים מ\"ש במס' עירובין ריש דף ס\"ה אמר רב ששת משום ר\"א ב\"ע יכולני לפטור את כל העולם כלו מן הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו שנאמר לכן שמעי זאת עניה ושכורת וכו'. מיתיבי שכור מקחו מקח וכו' הרי הוא כפקח לכל דבר אלא שפטור מן התפלה מאי יכולני לפטור דקאמר נמי מדין תפלה. וכתב הגאון מהר\"ר נפתלי כ\"ץ בספר סמיכת חכמים דף נ\"ט בשם הגאון זקנו שדקדק דהא יכולני לפטור מן הדין קאמר ואיך משני דיכולני לפטור הוא מדין תפלה. ועוד דקדק דקדוקים אחרים ופירש במ\"ש שם בעירובין דף מ\"א ת\"ר שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו ואלו הן עכו\"ם ורוח רעה ודקדוקי עניות. למאי נפקא מינה למבעי רחמי עלייהו וא\"כ נמצא דהעניות מעביר האדם על דעת קונו ופטור דהוי אנוס רק חייב שלא התפלל על זה וכמו שאמר למבעי רחמי עלייהו. והשתא היינו דקאמר יכולני לפטור את כל העולם כלו מן הדין ר\"ל מכל דין שבעולם כפשט ומשמעות סתמות לשונו דהרי הם עניים וכמ\"ש שמעו זאת עניה. וכי תימא ס\"ס הו\"ל למבעי רחמי לכן אמר ושכורת וכו' ושכור פטור מתפלה. וזהו כוונת הש\"ס דקאמר מאי יכולני לפטור דקאמר נמי מדין תפלה כלומר וכיון שפטור מדין תפלה פטור מן הכל מסיבת העניות דהוא אנוס אלא דהעני הו\"ל למבעי רחמי וכיון שהוא שכור פטור וא\"כ פטור בין מדין תפלה בין מדין אחר זהו תורף דבריו בקצור ע\"ש באורך בטוב טעם ודעת. ובזה נבא לביאור הני קראי וירעו אותנו המצרים שעשונו רעים וחטאים שלימדונו מעשיהם אבל פטורים אנו מן הכל בין מדין תפלה בין משאר דינים דהא ויענונו שעשאונו עניים ודקדוקי עניות מעבירים את האדם מדעת קונו ואנוס הוא ופטור. ואם כה יאמר אכתי חייב דהו\"ל למבעי רחמי לז\"א ויתנו עלינו עבודה קשה ואנו בגלות ונחשבים לשכורים ושכור פטור מהתפלה ונמצא נקיים אנחנו מן הכל. ובא וראה כי עם היות דאנו פטורים מתפלה עם כל זה ונצעק אל וכו' ויען היינו פטורים גם מתפלה ועם כל זה צעקנו תפלתינו עשתה פירות לעורר הרחמים אף שהיינו גוי מקרב גוי וישמע ה' את קולנו קול תפלה אף אם לא היה צעקה ולא בשביל זכותנו ומעשנו הטובים רק וירא את עניינו שאנו עניים ועניות מעביר האדם על דעת קונו ואנו אנוסים וכי תימא שהי\"ל להתפלל ואת עמלנו ואת לחצנו שהיינו בגלות ואנו שכורים ופטורים מתפלה ק\"ו בלחץ גדול אשר מצרים לוחצים ועם כל זה צעקנו מה שלא היינו חייבים על כן בעל הרחמים שמע את קולנו קול תפלה ומה גם צעקה היא העולה לפני כסא כבודו: ", + "ועם הקודם מבואר אצלנו פסוקי שמות ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו וארד להצילו וכו'. הכוונה ראה ראיתי את עני עמי שהם עניים מרודים ודקדוקי עניות מעבירין את האדם מדעת קונו ואנוסים נינהו. וגם אשר במצרים בגלות קשה והם שיכורים ופטורים גם מתפלה ובכל זאת הן עומדין להתפלל ויצעקו בצר להם אי לזאת כדאי הם ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו שעשו מילתא דלא מחייבי וארד להצילו מיד מצרים:", + "ועוד אני מדבר בקראין וירא את ענינו וכו' והן קדם אמינא מילתא לפרש פסוק ראה ראיתי את עני עמי וכו' באופן אחר במה שידוע דקושי השעבוד השלים שנות מספר הנותרים מגזירת ת' שנה וכמשז\"ל. ואם מצרים נתנו יד לט\"עון טע\"ון כי כה אמר ה' ועבדום וענו אותם והאי דקאמר וענו אותם היינו קושי השעבוד אשר נעשה בהם וגזירת עלאה מטת עלייהו ומאין הרגלים דקושי השעבוד השלים מאחר שכך נגזרה גזרה וענו אותם. דבריהם לעו כי הנה הם תפשו השיטה דמאמר וענו אותם היינו למשויינהו עניי כעצת איוב שאמר טול ממוניהון ומאחר כי וענו אותם קיימוהו בנטילת ממון שלהם עד היותם עניים א\"כ לדידהו קושי השעבוד מפי העליון לא תצא דאין כאן אלא ועבדום ובכן קושי השעבוד שלא נגזר עליהם השלים החשבון והוא אומרו ראה ראיתי שתי ראיות את עני עמי שהם עניים וכבר בזה נתקיים לדעתם של המצריים גופם וענו אותם וא\"כ קושי השעבוד לא נגזר עליהם ועל כן את צעקתם שמעתי מפני נוגשיו בקושי השעבוד וא\"כ דין הוא דקושי השעבוד השלים וארד להצילו: ", + "והיינו קראין וישמע ה' את קולנו ואל תתמה כי שמע ה' קודם הזמן דהטעם הוא וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ וא\"כ סברי הנה אלה רשעים המצריי' דוענו אותם היינו ענוי מדרך ארץ דאקרי ענוי. ואף גם זאת ואת עמלנו ממונינו שלקחו וא\"כ קא מפרשי וענו אותם לעשותם עניים וזה עינוי אחר. אדהכי והכי נתפרסם דוענו אותם לא קאי על קושי השעבוד וה' לא ציוה. א\"כ ואת לחצנו היינו קושי השעבוד זה השלים הת' שנה ועל דבר זה ויוציאנו ה': ", + "ויראה לפרש עוד במ\"ש הרב סמיכת חכמים דף ל\"ד ע\"ד דיש שתי דעות להיות שכר בעולם הזה אחד כששואל כעני בתורת צדקה אז הנה השמים לא ז\"כו מתנת חנם חן וחסד. וזאת שנית דשכר מצות האב על הבן כי הבן אוכל משכר אביו בעה\"ז דשכר מצות בהאי עלמא ליכא לבעל המצוה בעה\"ז והאריך בזה במשנה סוף מציעא ומ\"ש שם בגמרא אמרוה קמיה שבור מלכא ואמר אפיריון נמטייה לר\"ש ע\"ש באורך. ואפשר זהו שאמר ונצעק אל ה' אלהי אבותינו בטענת אבותינו שיתן לנו משכרם בהאי עלמא ויגאלנו. וזהו שרמז ונצעק אל ה' מדת רחמים שירחם עלינו מצד שהוא אלהי אבותינו והם עשו מצותיו ועבדוהו כל ימיהם בלב שלם ונמטיי לן אפיריון וחסד ה' מעולם וצדק\"תו לבני בנים. האמנם וישמע ה' קולנו וירא את ענינו כלומר דאין זה דהבנים אוכלים בשכר אבותם אלא כשאוחזים מעשה אבותם בידיהם והם צדיקים ואף דשכר מצות דידהו הרי הוא בבל יאכל בעה\"ז נזונים בשכר מצות אביהם לא כן אנו שהיינו גוי מקרב גוי לא יאבה להאכילנו שכר מצות אבות רק שהיינו עניים וכמי שנותן צדקה לעני וז\"ש וירא את ענינו עניותינו ויחלץ עני בעוניו: " + ], + [ + "וַנִּצְעַק אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיָמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַים, וַיֵאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.

ונצעק אל ה' אלהי אבותינו כמו שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וכו'. אמרתי להסמיך בדברי המגיד ענין נאה שראיתי בס' לב אריה פ' וארא משם הרב המקובל מהר\"ר אלחנן ז\"ל דישראל היו ראוים להיות בגלות מצרים ת\"ל שנה כנגד חמשה פעמים אלהים שהם גימטרי' ת\"ל וצפה והביט שלא יוכלו לסבול ישראל גלות המר ויהיו נשקעים ח\"ו שם על כן רחם עליהם ולא היו בשעבוד קשה כי אם פ\"ו שנה גימטריא אלהים פעם אחת ונשארו ד' פעמים אלהים גימטריא שמ\"ד ובזה פירש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה ר\"ל שסברו שיהיו ת\"ל גימטריא מקצ\"ר אבל הם לא ידעו שהקל מעליהם ולא היו שני גלותם אלא רוח גימטריא רד\"ו בין הכל ומקושי השעבוד פ\"ו שנה כמנין עבוד\"ה עם הכולל שהיא היתה קשה. ובזה פירש ותעל שועתם אל האלהים וכו' וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים וכו' וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים שיש כאן חמשה אלהים והראשון כתוב האלהים והכונה ותעל שועתם אל ה' אלהים פירוש אל חמשה אלהים שצריכין לישב כנגדן בגלות ת\"ל שנה שאינם יכולים לסבול וזהו אל ה' אלהים ר\"ל חמשה פעמים אלהים גימטריא ת\"ל וברחמיו נתמתקו ד' אלהים הכתובים אח\"ך ויאמר ה' ברחמים ראה ראיתי וכו' לכה ואשלחך וכו' ואז\"ל אם אין אתה גואלן אין אחר גואלן כי שני גלותם הנשארים גימטריא שמ\"ד ואתה שמך מש\"ה מהקדושה בתוספת אחד על שמ\"ד ואתה דוקא גואלן וז\"ש וזה לך האו\"ת כי אנכי שלחתיך ר\"ל האות היתר על שמ\"ד ובזה פירש משם מהר\"ר וואלף שזהו ד' לשונות של גאולה וכנגדן ד' כוסות כנגד ד' פעמים אלהים שהיו צריכין לישב וניצולו כי כו\"ס גימטריא אלהים והוא ז\"ל סיים דד' אלהים נעשו רחמים ונתהפכו להויות ולכן תקנו ד' כוסות כי כו\"ס גימטריא אלהים ונתהפכו לרחמים ד' הויות זהו תורף דבריו ע\"ש באורך: ", + "ובראשית מאמר שכתוב בפסוק ולא שמעו אל משה מקצר רוח דמנין מקצ\"ר ת\"ל נעשה רוח גימ' רד\"ו אינו מובן כי רוח גימט' רי\"ד. אך יש לקיים דבריו כמ\"ש בפרקי ר' אליעזר דת\"ל שנה נגזר עליהם והיו רט\"ו כי חמשה שנים לפני בא יעקב אע\"ה למצרים נולדו מנשה ואפרים והם רט\"ו ויען נשתעבדו בם בלילות באו חשבון הלילות כימים והם ת\"ל. ובצירוף השתי הקדמות הללו אפשר לרמוז בכתוב הנז' בסגנון זה כי הנה מתרי טעמי תפרה ישע ישועת ישראל ראשון הוא כי זכות משה רבינו ע\"ה אלים לאפקועי שמ\"ד שנים הנותרים כי לא היו אלא פ\"ו שנים בשעבוד קשה ומשה רבינו ע\"ה בעל הש\"ס הוא גימטרי' שמ\"ה כמנין שמו שהיה לו תוספת חלק אחד בקדושה וביטל שמ\"ד שני גלות הנותרים. והשני שהלילות שנשתעבדו נחשבו כימים והם ת\"ל. ופירוש הענין שאם יטעון הטוען כי אינו בא למנין רק פ\"ו שנה של השעבוד הקשה שנשתעבדו מלידת מרים ונשארו שמ\"ד. צא תאמר לו הנה הגואל נפיש זכותיה ומש\"ה על\"ה למספר שמ\"ה לבטל שמ\"ד. ואם כה יאמר האומר דנחשב מלידת מנשה ואפרים וירידת יעקב למצרים והם רט\"ו ואכתי פשו רט\"ו אף אתה אמור לו הלילות נחשבו ימים ונעשה ת\"ל. באופן דממה נפשך הגיעה השעה לגאול ישראל. אך בטעם זה של לילות יש לפקפק דדוקא בעבד עברי אינו עובד בלילה דכתיב לא תעבוד בו עבודת עבד אבל ישראל הם ביד עכו\"ם וכל עבודתם היא עבודה קשה דוקא לענותם שהיו בונים פיתום ורעמסס ורואים בעיניהם דלא יצלח בנין זה שפי תהום בולעו וראשון ראשון מתרוסס ועכ\"ז תכבד העבודה ולהני רשיעי איך נבא בטענה משום לא תעבוד בו עבודת עבד ולהחשיב הלילות והלא הגוים האלה עושין בדמן של ישראל שחוק לבלתי תועלת כלל רק לענותם ועד אשר נראה שעבוד הלילות הביטה וראה שעבוד הימים שלא לבד מעבידים אותם עבודת עבד אלא דעושים משפטים וגזרות חדשות אשר עדיין לא נראה שמץ מנהו כעבודת עבד. וז\"ש ולא שמעו אל משה ור\"ל כדרך לא שמיע לי לא סבירא לי כלומר טענת שם מש\"ה גי' אחד יתר להצילם לא שמעו ולא סברי אל מש\"ה דמשה רבינו זה שמו מורה על גאולתם. וגם הטענה אחרת דמקצ\"ר גימ' ת\"ל נעשו רוח וגימטריא רט\"ו עם הכולל בעבור הלילות לא קבלו בטענת ומעבודה קשה שהם נתונים נתונים המה ביד עכו\"ם המעבידים אותם העבודה קשה יותר מעבודת עבד ומי שם פה לומר דלא הי\"ל לשעבד הלילות באופן דגם שניהם רמז מש\"ה ולילות לא נכנסו באזניהן: [ואחר זמן רב ראיתי מ\"ש בס' בני יצחק סוף פ' וארא משם הרב מגלה עמוקות ע\"ש:] ", + "ולפי העלות דברי הרב הנזכר בפסוק ותעל שועתם וכו' יש מקום להסמיך זה בדברי המגיד שאמר ונצעק וכו' כמו שנאמר ותעל שועתם וכו' רצה בזה לפרש שטעם צעקתם היא על דבר חמשה פעמים אלהים גימטריא ת\"ל וזהו שועתם אל ה' אלהים כמ\"ש הרב הנזכר דלא יכלו לסבול עוד וז\"ש וישמע ה' את קולנו כמו שנאמר וישמע אלהים וכו' וירא את עניינו כמו שנאמר וירא אלהים וכו' הכונה דבהאי קרא כתובים ד' אלהים גי' שמ\"ד שני הגלות הנותרים אשר נהפכו אלהים לרחמים שם הויה וז\"ש המגיד וישמע ה' דייקא מדת רחמים. כמ\"ש וישמע אלהים וכו' כי אלהים נהפך לרחמים שם הויה ברוך הוא וגאלם: ", + "ודרך דרש אני אדרוש דאהניא להו לבטל שני הגלות הנותרים גי' ד' אלהים על ארבעת רבעיהם ארבע חלוקי כפרה כתיב בהו בעבור ארבעה דברים עצומים שהיו בישראל שלא שינו שמם שלא שינו לשונם והיו גדורים בעריות ולא היה בהם דלטורין. דשנה אחת קודם נאמר שישאלו ממצרים ולא נודע. והני ארבעה כפרו על ארבעה פעמים פ\"ו גימטרי' אלהים שהיו צריכין לישב. וזה רמז הכתוב ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וצעקתם על הני שני ד\"פ אלהים שאינם יכולים לסבול. וישמע ה' את קולנו דייקא הקול קול יעקב שלא שינו לשונם וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ והיה להם לעינוי לפי שהיו גדורים בעריות דאי לאו אינו ענוי דמלו כריסייהו זנ\"י בישי. ואת עמלנו ממונינו שם רמז שלא היה בהם דלטורין והוא על שם סוף ביזת מצרים שהיה עמלם וממונם ולא נמצא מי שגילה רז זה. ואת לחצנו תוקף השעבוד דזה מורה דלא שינו שמם שאם ח\"ו היה איזה מומרים שנשתנו שמם כשם העכו\"ם לא נשתעבדו אך עם בני ישראל כלם היו משועבדים ובעבור ד' עיקרים גדולים ועצומים אשר בישראל נתמתקו ד' אלהים והיו רחמים שמות הויה וד' גאולות: ", + "ואפשר עוד לרמוז בפסוק ותעל שועתם וכו'. דיתכן כי ההמון הישראלי מרוב צרתם לא ידעו ולא יבינו כי נגזר עליהם ת\"ל שנה נגד ה' פעמים אלהים וכיוצא רק יודעים היו כי הגזרה ת\"ל שנה וכבר עברו פ\"ו שנה מקושי השעבוד וז\"ש ויאנחו בני ישראל מן העבודה כלומר ה' עבודה ר\"ל ה' פעמים פ\"ו גי' עבוד\"ה עם הכולל ויצעקו כי כשל כח הסבל. והוא יתברך שמע צעקתם אף שהם לא ידעו שהם נגד ה' אלהים הוא ברחמיו קבל שועתם וכתיב ותעל שועתם אל ה' אלהים גי' ת\"ל. מן ה' עבודה שצעקו ישראל על ה\"פ עבודה כי לא ידעו מהו הרמז וישמע וכו' שמיתק ד' אלהים והיו לרחמים כו\"ס ישועות כאמור: " + ], + [ + "וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֶת קֹלֵנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם, אֶת יִצְחָק ואֶת יַעֲקֹב. וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ - זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת בְּני יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים. וְאֶת עֲמָלֵנוּ - אֵלוּ הַבָּנִים. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן. וְאֶת לַחֲצֵנוּ - זֶה הַדְּחַק, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַים לֹחֲצִים אֹתָם. וַיּוֹצִאֵנוּ יְהֹוָה מִמִצְרַים בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל, וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.

וישמע ה' את קולנו כמו שנאמר וישמע אלהים את נאקתם וכו' עד סוף הפסוק. אפשר דהמגיד קשיא ליה בהאי קרא דהול\"ל ונצעק אל ה' ויוציאנו וכו' הוה משמע שפיר דשמע קולנו. ותו דהן לו יהי דלימא קרא וישמע ה' את קולנו והול\"ל תיכף ויוציאנו ולמה ליה לומר וירא את ענינו וכו' פשיטא. ותו דנראה דאחר דשמע קולנו ראה ענינו וכו' והלא קודם דקודם הכל גלוי לפניו לכן המגיד מפרש הכתוב כמו שנבאר בס\"ד לישב הני דקדוקי. והענין במ\"ש רז\"ל על פסוק קטנתי מכל החסדים אין קטנתי אלא מעט ואין מעט אלא צדקה שנאמר טוב מעט בצדקה. וכתב הרב מופת הדור מהר\"ח אבואלעפיא זלה\"ה בספרו הבהיר עץ החיים פרשת ויקהל משם הרב החסיד מוהר\"ר יאודה חאביליו זלה\"ה דרבינו האר\"י זצ\"ל אמר דבשעת הסכנה צריך להזכיר זכיותיו ואיך אומר שנתמעטו זכיותיו על ידי החסדים משום הכי דרשוהו דאדרבא אומר שנתמעט ממונו על ידי הצדקה שעשה ויצילהו ה' עכ\"ל ולפי זה כשצעקו ישראל היה להם לומר הטעמים שבעבורם אפשר שיצאו קודם זמנם והם לא אמרו אלא שהיו מעונים וכמ\"ש וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה והם לא כיונו אלא לפשטן של דברים. וכפי כונתם מה זו צעקה והלא גזרה קדומה היא מה' לאברהם אבינו ע\"ה ועבדום וענו אותם ומה להם כי יזעקו. אך ברוב רחמיו שמע קולם הלשון שאמרו דיש בו טענות להכריע את זכותם ולצאת. ואף שהם לא כיונו כלל כי אם שהם בצרת העבדות. וז\"ש וישמע ה' את קולנו ברוב חסדיו הוא שמע קולנו ולא כונתנו וילפינן מקרא וישמע אלהים את נאקתם ולא היה כדאי שהם לא אמרו שום דבר של זכות לצאת אך המו רחמיו ויזכור את בריתו וכו'. ומשום הכי גברו רחמיו בזכות אבות לפרש בלשונם מה שלא כיונו ומפרש וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ שה' לא צוה ואת עמלנו אלו הבנים מרשעותם. ואת לחצנו זה הדחק קושי השעבוד המופלא שזה הוא טעם כעיקר שהגיע הקץ דמה שהכבידו בפרישות דרך ארץ וגזירת כל הבן הילוד וקושי השעבוד בזה נשלם החשבון וצריכים המצרים ללקות מכות נמרצות על תועבותם ויש לפרש כל זה בלשונם וירעו המצרים מעצמם אשר לא גזר ויענונו בפרישות דרך ארץ וגזרת כל הבן הילוד ויתנו עלינו עבודה קושי השעבוד. וכשנפרש בדבריהם כן הוא כמו הזכרת זכיותיו שכתב רבינו האר\"י זצ\"ל והיינו כדי שיעמדו מליצי יושר וזכות נגד מדת הדין כי אף שגלוי לפניו יתבר' הכל הוא מלך המשפט וצריך מליץ יושר נגד המקטרג. וכן הני מילי דאמרו ישראל נתפרשו בשמים לטענות זכותם וגברו רחמיו יתברך לפרש לשונם מה שלא כיונו ונתעוררו מליצי יושר וה' ברחמיו רחם ויוציאנו ה' ממצרים וכו': " + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "וַיּוֹצִאֵנוּ יְהֹוָה מִמִצְרַים - לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַים בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַים מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַים אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים. אֲנִי יְהֹוָה. וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַים בַּלַּיְלָה הַזֶּה - אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ וְהִכֵּיתִי כָּל בְכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַים - אֲנִי וְלֹא שָׂרָף וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַים אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים - אֲנִי ולֹא הַשָּׁלִיחַ. אֲנִי יְהֹוָה - אֲנִי הוּא ולֹא אַחֵר.

ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך וכו'. אפשר לפרש כי הנה כתיב יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה. דהיינו שמפיל שר האומה אשר נתמלאת סאתה על ידי מלאך בשמים ואומה אחרת מתגרית באומה לאבדה. וזהו הפלא העצום שהכא הכל היה על ידו יתברך בין להפיל שר מצרים במרום בין בארץ להכות כל בכור הוא בכבודו ובעצמו. וזהו כוונת המגיד דמאי דכתיב ויוציאנו ה' ממצרים דבר גדול דיבר שהכוונה שהכל היה על ידו יתברך ממש בכבודו ובעצמו וז\"ש לא על ידי מלאך להפיל השר ולא על ידי שרף לשרוף האומה כשם שעשה גבריאל במחנה סנחריב דאע\"ג דשם היה הכל מן השמים בין הפלת השר של סנחריב בשמים בין הפלת מחנהו על ידי גבריאל מ\"מ היה על ידי מלאך אבל הכא הקדוש ב\"ה בכבודו ובעצמו ולא על ידי שליח כנהוג דבארץ נעשים שלוחים הרבה להמית הרשעים וגם אומה אחת נעשית שליח להכות אומה אחרת במלחמה אבל כאן הכל על ידו יתברך ממש ומייתי המגי' על זה קרא ועברתי בארץ מצרים דשם מבואר דהכל על ידו יתב' ועברתי והכיתי בארץ ובכל אלהי מצרים לרבות השר של מעלה אעשה שפטים אני ה' אני ולא אחר דהכל על ידו ית' בשמים ובארץ ואפשר דזה הבטיח לאברהם אבינו עליו השלום וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ולכאורה תיבת וגם צריכה ביאור וכבר פירשוה והא אוקמו'. ולדרכנו הכי קאמר דאורח' דמילת' דשר האומה נופל בשמים והאומה נופלת בארץ במלחמת אומה אחרת או מלך תקיף אמנם לכבודך זאת אעשה מילתא דתמיהא דהשר וגם הגוי דן אנכי על ידי דוקא: ", + "עוד אפשר לפרש ונקדים מ\"ש בשמות רבה פרשה י\"ז ועבר ה' לנגוף את מצרים יש אומרים על ידי מלאך ויש אומרים הקב\"ה בעצמו ומהו שאמר לנגוף מלמד שאף המעוברות שהיו ראויות לילד הפילו ומתו האמהות והמשחית יצא וחבל כל מה שמצא וכו' והקב\"ה מחבל כל בכורי מצרים. ופירש הרב ידי משה דיש אומרים קמא סבר אף שהקב\"ה היה בעצמו כדכתיב וה' הכה כל בכור היה מלאך שם גם כן ויש אומרים בתרא סבר שלא היה שם אלא הקדוש ב\"ה ולזה הקשה מהו לנגוף קאמר קרא ולא אמר להכות כמ\"ש וה' הכה וכו' ע\"ש: ", + "וראיתי להרב הגדול שארנו מהר\"י זאבי זלה\"ה בדרשותיו בסוף דרוש לשבת הגדול שהביא משם הרב יפה תואר דיש אומרים קמא סבר דה' לאו דוקא והוא ז\"ל ביאר דיש אומרים קמא סבר על ידי מלאך מדכתיב לנגוף ומאי דכתיב ועבר ה' וה' הכה כל בכור לאו דוקא. ותנא בתרא סבר דלנגוף מחבל המעוברות והוא משחית אך ה' עצמו הכה הבכורות עש\"ב: (זה כתבתי מהרשום אצלי ואחר זמן נזדמן לי בתורת שאלה ספר הרב הנזכר וראיתי שטעיתי בדמיוני ולא כתב משם הרב היפה אלא דמ\"ד מלאך מפיק לה מלנגוף ע\"ש). ולי נראה דמחלק' זה אינו אלא בקרא דכתיב ועבר ה' לנגוף מדקדוק שלא אמר הכה. אך בקרא דכתיב והכיתי כל בכור כ\"ע מודו דהיה הקב\"ה בכבודו ובעצמו. ובזה לא נסתפק שום אדם והכי מוכחי כמה מדרשי רז\"ל. והנה אמרו במסכת שמחות בתחילתה ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וכתיב ביום הכותי כל בכור א\"ר יוחנן אע\"פ שהכה אותם מכת מות מחצי הלילה היתה נפשם מפרפרת בהם עד הבקר משל הדיוט אומר נתת פת לנער הודע את אמו אף הקב\"ה אמר אודיע לבני וכו' עכ\"ל ופירשו המפרשים דעל ידי שהיו מפרפרים נודע שה' בעצמו הכם ולא אחר דאי הכם אחר היה להם למות תכף אבל מצד שה' כהן לכך היו מפרפרים דכיון דלא מתו לגמרי אין כאן טומאה כמ\"ש ביומא עדין הוא מפרפר ולא נטמאת סכין עכ\"ד: ", + "ומעתה נבא לדברי המגיד ואפשר דהוא סובר דהכל היה על ידי הקב\"ה דוקא כפשטיה דקרא. ומאי דקשיא להו במדרש קרא דכתיב ועבר ה' לנגוף דמשמע כנוגף בעלמא הוא סובר דאתא לגלות דקרא דקאמר והכיתי הוא כמשמעו הכאה דוקא ולא מיתה בחצות רק שהיה מפרפר עד הבקר כמ\"ש במס' שמחות וזהו כונת אומרו ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והראיה והכיתי אני ולא שרף דכ\"ע מודו בקרא וה' הכה כל בכור דהוא בכבודו דוקא ומכאן למד המגיד דגם ועבר ה' לנגוף הוא ה' כפשוטו בעצמו דכאן כתיב ועברתי והכיתי. וכונת אומרו והכיתי אני ולא שרף דלשון והכיתי הוא הכאה בלי מיתה תכף ומשם מוכח דהיה ה' עצמו והטעם לפי שהוא כהן ולכך היה מפרפר דליכא טומאה. אלא דכיון דבאותו רגע לא היה מיתה להכרח שהוא כהן כביכול ונשאר מפרפר נמשך עד הבוקר להודיע לישראל כמו שאמרו בריש מסכת שמחות. וגם זה יש לפתור להודיע גדולתן של ישראל וחיבתן דהוא כהן כביכול ומשו\"ה היה הכאה ולא מיתה. ואלו מצרים מלאה גלולים ואיך נכנס כביכול. וכתבנו שהיה להורות שיש להם דין בנים וכהן מטמא לבנו וכפ\"ז קושי השעבוד דין הוא שיעלה להשלים ת' שנה. ונודעה יד ה' אל עבדיו דידעו ישראל שהם מפרפרים ולא מתו להיותו כהן ובו בפרק נכנס למקום שנכנס ועבר במקום שעבר להיות ישראל בנים וידעו צבא המרום ומלכי האדמה והבן יקיר קודש ישראל בפרסום שהוא כהן כביכול ולזה היו מפרפרים ועכ\"ז נכנס לשם מקום שאינו נקי כביכול להודיע כי ישראל בנים והוא שאמר המגיד והכיתי ולא שרף דאלו היה שרף כמו רגע היו מתים והלא כתיב והכיתי דמשמע הכאה וכדמפורש קרא ועבר ה' לנגוף כדאמרן. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' אני ולא שליח לאפוקי סברת יש אומרים קמא לפי' הרב מהר\"י זאבי הנז' שהכל היה שליח. אני ולא אחר לאפוקי פירש הרב ידי משה דהיה שם מלאך גם כן. ולאפוקי יש אומרים בתרא דסבר דלחבל המעוברות היה משחית כפי פירוש הרב מהר\"י זאבי ז\"ל האמור. כי המגיד סובר שהכל היה על ידו יתברך דוקא: " + ], + [], + [ + " בְּיָד חֲזָקָה - זוֹ הַדֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַד יְהֹוָה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד.

וממוצא דבר אתה תבא\"ר שאר דברי המגיד ביד חזקה זה הדבר דאפשר דהכל מיירי במכת בכורות ונמשך למ\"ש ויוציאנו ה' דדריש אני ולא מלאך דהיינו במכת בכורות וז\"ש ביד חזקה דבר במכת בכורות ולא מתו אלא בזרוע נטוי\"ה זו החרב שהכם והיו מפרפרים לפי שהוא יתברך כהן כביכול וכשמפרפר ליכא טומאה וזוהי נטיית זרוע לנגוף נגיפה בעלמא." + ], + [ + "וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - זוֹ הַחֶרֶב, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל יְרוּשָלַיִם.

ואחר שידענו דמשום שהוא כהן לא מתו אז תשכיל חיבתן של ישראל וז\"ש עם היות שהי' בזרוע נטוי' הכאה ולא מיתה לפי שהוא כהן עם כל זה ובמורא גדול זו גילוי שכינה בארץ מלאה גלולים לכבוד ישראל שהם בנים ולהודיע שקושי השעבוד משלים כמש\"ל. ומייתי מקרא או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי שהכל עובדי ע\"ז המטמאה במסות וכו' וביד חזקה ובזרוע נטויה במכת בכורות שהיו מפרפרים כאמור. ועכ\"ז ובמוראים גדולים גלוי שכינה בארץ ההיא והוו תרתי דסתרן אלא להודיע חבתכם שאתם בנים. ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעניך דהגם דמסורת בידינו דהניצול שלא בזכותו אינו יכול לראות בנס כמו שאמר המלאך ללוט אל תבט אחריך. ופירשו בזה כת הקודמין פ' ישמח צדיק כי חזה נקם דמדראה עין בעין הנקמה מורה דהוא בזכותו ולכן ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ וכו' דזה מורה דניצול בזכותו וז\"ש ויאמר אדם אך פרי לצדיק דמדראה הנס בעיניו על כן יאמרו שזה הפרי לצדיק בזכותו עכ\"ד ואתם גוי מקרב גוי כלם עע\"ז ועכ\"ז נעשו האותות לעיניכם ואף מכת בכורות נשארו מפרפרים עד הבקר שתראו בשנאיכם וזה פלא על פלא והטעם דכיון דנעשה ע\"י שם המיוחד רחמים גמורים רשות יש לראות הניצול אף דאינו בזכותו כמ\"ש המפרשים וז\"ש ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם שם המיוחד במצרים לעיניך כי עין בעין ראית במפלת האויב." + ], + [ + "וּבְמֹרָא גָּדֹל - זוֹ גִלּוּי שְׁכִינָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים, וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַים לְעֵינֶיךָ.

ואמר ובמורא גדול זו גילוי שכינה לרמוז דכביכול השכינה היתה עמהם בגלות כמשז\"ל אלא דעתה היה במורא גדול גילוי שכינה דוקא כי היתה בהעלם וסתר עליון עד עתה והאידנא במורא גדול גילוי שכינה: ", + "ואפשר לרמוז עוד אשר דיבר בקדשו הרב הגדול מהר\"א מונסון זלה\"ה דתכלית השראת שכינה בתחתונים הוא לעזר ולהועיל ליראה את ה' כי אע\"ג דאיהו לא חזי נשמתיה חזי ויראה לחטוא ומשו\"ה כביכול השרה שכינתו בארץ עכ\"ד ועל פי זה ניחא מ\"ש ובמורא גדול זו גילוי שכינה וידוע מאי דרגילי בש\"ס לומר גדול מכלל דאיכא קטן והכא אתי שפיר דהשראת שכינה בהעלם וגורמת ליראה את ה' דנשמתיה חזי והשתא דהיה גילוי שכינה ודאי יש יראה רבה וגדולה היא הנמשכת על האדם דכל כמה דמרחק מן הדבקות הן האדם היה טרוד כוליה יומא באיסו\"ר נכסי\"ה כן גדלו חטאתיו הן נגלין והוא נכסה מלחזות בנועם ה'. ולפי העלות קרבת אלהים יגדל נא כח היראה והכא שהיה גילוי שכינה יצדק מאד מ\"ש ובמורא גדול זו גילוי שכינה. ", + "ובזה נדקדק קצת הכתוב הנזכר ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך ויש לדקדק דבדיבור אחד נאמרו לשון רבים ולשון יחיד ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם לשון רבים. לעיניך לשון יחיד. ואפשר דרמז הכתוב הזה שאמר במסות באותות ובמופתים וכו'. וכלפי זמן המכות עדיין לא היו חזקים בעבודת ה'. אך לפי שאמר ובמוראים גדולים שרמז לגילוי שכינה להכי סיים לעיניך לשון יחיד דכיון דהיה גלוי שכינה בפרסום לכן גרם יראה בלב ישראל ונעשו כלן לב א' לעבוד ה' ולכן אמר לעיניך כי הגם דבתחילה הייתם נפרדים כשהיה גלוי שכינה היו לאחדים וקרי בישראל כלו לעיניך לשון יחיד:", + "ולפי פשוטו יש לומר דבזמן המכות עדיין לא הופרשו מע\"ז והיו בעלמא דפרודא סט\"א ומשו\"ה כתיב ככל אשר עשה לכם לשון רבים אך בסוף שפרשו מע\"ז ושחטו הפסח ונימולו דינם כאיש אחד באחדות לעבוד לאל אחד ומשו\"ה כתיב לעיניך בסוף לרמוז זה. ועוד אפשר לומר דנקט לעיניך משום ובמוראים גדולים שהוא גילוי שכינה ורמז דהגילוי וההארה הזו היה לכל אחד כפי מדרג' נשמתו ומשו\"ה נקט לעיניך לומר דהיה חילוק לכל אחד ואחד. וכפי עין השכל למדרגת נשמתו היה רואה: " + ], + [ + "וּבְאֹתוֹת - זֶה הַמַּטֶה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת. וּבְמֹפְתִים - זֶה הַדָּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן.

ובאותות זה המטה כמו שנאמר וכו'. אפשר לפרש במשז\"ל בילקוט שמות דהמטה היו חקוקים בו עשר מכות דצ\"ך עד\"ש באח\"ב ובתרגו' המיוחס ליונתן פ' בשלח שם נאמר דהיה חקוק בו עוד שמות האבות ושם אמהות ושבטים ושם בילקוט ובתרגום הנזכר אמרו דהיה חקוק בו שם המפורש ע\"ש וכתבו בהגהות מיימוניות סוף הלכות חמץ כי דצ\"ך עד\"ש באח\"ב גימטריא תק\"א וזהו כל המחלה אש\"ר שמתי במצרים אש\"ר גימטריא תק\"א עכ\"ד. ובזה מבוארים דברי המגיד שמפרש ובאותות על המטה שהמטה היה חקוק בו עשר מכות ונכון לפרש ובאותות על המטה כי הוא חיבור כללות המכות דשם חקוקים. ואמר המגיד כמו שנאמר ואת המטה תקח בידך אש\"ר דבכתוב הזה רמז בתיבת אש\"ר העשר מכות שהוא גימטר' דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. ומה טוב ומה נעים לרמוז המכות בתיבות אשר הרומז לאם הבנים דבה חירו דכלא ומשם נגאלו מסטרא דיובלא ומשו\"ה הוזכר ן' פעמים בתורה ליצ\"מ כמ\"ש בזהר. ולהכי היו חקוקים על המטה דצך עדש באחב לרמוז שהם גימטריא אשר וז\"ש אנכי ה' אלהיך אש\"ר הוצאתיך. ואת אותותי אש\"ר שמתי בם. וכן רבים. וזה כונת רבי יהודה דהיה נותן בהם סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שהם גימטריא אשר לרמוז כל האמור כי כן היה דרכם להסתיר סתרי תורה בהעלם נמרץ כידוע. וכבר הראשונים ז\"ל פירשו ובאותות זה המטה שהיו חקוקו' בו המכות: ", + "ואפשר להרחיב עוד במשז\"ל בפסיקתא דמופת הוא לאלתר אבל אות הוא לזמן וא\"כ שפיר קאמר ובאותות זה המטה שהיו חקוקות בו המכות שהיו עתידות לבא לאחר זמן זמנים טובא. וכתבו בשם מהר\"י אברבנאל דפירש דכונת המגיד באומרו ובאותות זה המטה לרמוז על האותות שנעשו במטה שהם דצ\"ך ברד ארבה אשר בכלם הוזכרה נטיית המטה והם ה' מכות ועם יד חזקה דבר וזרוע חרב שהוא מכות בכורות הם ז' מכות ואמר ובמופתים זה הדם לכלול ג' אחרות ערוב שחין חשך כי הערוב מתיחס לדם כי חיות הנה טורפות אדם ונגר דמו לארץ והשחין הוא מעפוש הדם והחשך שאור השמש נתאדם ונחשך וזכ\"ה דם על ערוב והשחין לאש ותמרות עשן לחשך כדכתיב בתריה השמש יהפך לחשך והירח לדם. והרי העשר מכות עכ\"ד:", + "ואפשר עוד לרמוז בפ' ואת המטה הזה תקח בידך שרמז לו להשען על זכות אבות ואמהות ושבטים כי בזכותם ה' יעשה האותות אף שישראל אינם כדאים וזהו ואת המטה הזה אשר חקוקים בו אבות אמהות שבטים שם המפורש אשר תעשה בו את האותות בכח השם בזכות אבות וכו' ור\"ת הזה תקח בידך אשר גי' אבות עם הכולל: " + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + " דָּבָר אַחֵר: בְּיָד חֲזָקָה - שְׁתַּיִם, וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - שְׁתַּיִם, וּבְמֹרָא גָּדֹל - שְׁתַּיִם, וּבְאֹתוֹת - שְׁתַּיִם, וּבְמֹפְתִים - שְׁתַּיִם.

דבר אחר ביד חזקה שתים וכו'. אפשר לפרש דהמגיד רצה לדרוש שמכות דם צפרדע תרמוז יד חזקה. יד רמז לדם תחילתם של מכות שנאמר קח מטך ונטה ידך וזה יצא ראשונה בנטיית היד. חזקה על מכת הצפרדעים שהיתה מכה חזקה מאוד בכל המקומות ואפילו בחדרי חדרים מבית ומחוץ ונכנסים במעיהם ומקרקרין והיתה חזקה שיש עמה מיתה וצער הגוף מאוד וז\"ש ביד חזקה שתים כי שתים הנה ראשונות שבמכות דם צפרדע רמוזות בתיבות יד חזקה. ובזרוע נטויה שתים הם כנים ערוב כסדר שבאו על המצרים ונוכל ליחסם בתיבות בזרוע נטויה. זרוע על כנים דעל כרחן של החרטומים הודו אצבע אלהים היא ונסרחה חכמתם וכתב רבינו בחיי ז\"ל דבמכת כנים כתוב חרטומם חסר יו\"ד דעשרה קבין כשוף אשר רובם ככולם היו במצרים וחסרי להו במכה זו. ואפשר שלכך כתיב כנם חסר יו\"ד לרמוז חסרון כל בי עשרה קבין של כשוף. וא\"כ יצדק מאד ליחס מכת כנים לתיבת זרוע כי במכה זו נגלתה זרוע ה' ואמרו אצבע אלהים היא וגם זרוע אותיות עוזר דידעו מהכנים שיש עוזר ישראל ה' עזרם ומגינם. נטויה רמז למכת הערוב שאמרו רז\"ל שהיתה ראויה לבא על ישראל ולקו המצרים תמורתם וזה רמז נטויה שכבר היתה נטויה מאז ומקדם לבא על ישראל ובא עליהם. ולפי מש\"ל בפסקא הא לחמא דהיו צרי עין ונסתלק הצלם ושולטים בהם החיות א\"כ מעולם היתה נטויה על מצרים להיותם צרי עין ומדה זו צלמם תבזה ושולטים החיות. ובמורא גדול שתים רמז לדבר שחין כי דבר הנה נכון לרומזו בתיבת מורא כי מכת הדבר מרגזת ומחרדת ואימות מות ומורא יעלה בראשו ונפשו נהייתה עליו מעדו קרסוליו שהכל נהי\"ה בדבר\"ו ולא יאמין בחיין. והשחין רמוז בתיבת גדול כי היה נס גדול שהחזיק מלא קומצו של משה מלא חפניו שלו ושל אהרן ועוד שהלך האבק על כל ארץ מצרים כמו שפירש רש\"י וכתיב ולא יכלו החרטומים וכו' ומסיבות אלו ראוי לרומזו בתיבת גדול. ובאותות שתים רמז למכת הברד ומכת הארבה שהיו לאות בעולם. הברד שבתפלת משה רבינו ע\"ה לא ניתך ארצה ונשאר יתר הברד באויר. והארבה שנסתלק בתפלת משה רבינו ע\"ה ממצרים מאז ועד היום הזה שלא בא עוד ארבה בכל מצרים כל ימי עולם וכמ\"ש בס' מנחה בלולה פ' בא שאין ארבה נכנס בגבול מצרים ובארץ ישראל ובאי שיפר\"י הסמוכים למצרים רגילים לבא ובלכתם לדרכם בבואם לגבול מצרים יהפכו לצד אחר ע\"ש. ונמצא שהברד והארבה היו לאותות גדולות. ובמופתים שתים רמז למכת חושך ומכת בכורות שהיו בין בשמים ובין בארץ ומוכח מקרא דונתתי מופתים בשמים ובארץ דמופתים ניכרים בשמים ובארץ וכן היה בחושך ובכורות כי הנה החושך יכסה ארץ שחשכו המאורות ונמשך החושך וגם שהוכה שר מצרים שהיה בכור למזלות והוכו הבכורות למטה: " + ], + [ + "אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים, וְאֵלוּ הֵן:

אלו עשר מכות שהביא הקב\"ה על המצרים במצרים. תיבת במצרים לכאורה יותרת היא ואפשר לרמוז כי המכות האלו שרשם היו שהוכה שר מצרים והסט\"א למעלה בשמים וכמו שביארו גורי האר\"י זצ\"ל מפלאות תמים דעים מהיכן נמשכו המכות ובאיזה מקום הכו. ורז\"ל אמרו על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם שמצרים הוא השר של מצרים וז\"ש אלו עשר מכות שהביא הקב\"ה על המצריים הם אומת מצריים בארץ. במצרים לרמוז על השר שלהם וסיעתו. וכתב מהר\"ד אבודרהם דמ\"ש אלו עשר מכות נמשך למ\"ש ביד חזקה שתים וכו' ולא כמו שטועין ועושין תחלת פסקה אלו עשר וכו' והדין עמו: " + ], + [], + [ + "דָּם, צְפַרְדֵעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת

רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ\"ךְ עַדַ\"שׁ בְּאַחַ\"ב.

דם צפרדע וכו'. כתבו הגהות מיימוניות סוף הלכות חמץ יש מפרשים טעם הסימנים דם צפרדע על ידי התראה תחילה עד שלא הוכו. כנים בלא התראה. וכן ערוב דבר בהתראה ושחין בלא התראה ברד ארבה בהתראה וחושך בלא התראה. וראב\"ן פירש דצ\"ך על ידי אהרן במטה עד\"ש על ידי משה שלא במטה באח\"ב על ידי משה במטה ריב\"א פירש דאות ג' שלישי של הסימן כנים חושך שחין כל אחד היה משמש עם חבירו כשהיו הכנים היו עמו חשך ושחין אלא כנים עיקר ותדע כי המכות הללו כנים חשך שחין הם משולבות ומעורות שלשתן
ח\tש\tכ
ש\tח\tנ
כ\tנ\tם
זהו תורף דברי הגהות מיימוניות. ובס' ארחות חיים דף פ\"ג כתב דצ\"ך הם מכות הארץ עד\"ש מכות מקריות בא\"ח מכות האויר ושתף בכורות שאין לה זוג והרב יוסף בדוס פירש שבשלישית לא התרה כמ\"ש לקה ושנה אין מתרין בו זהו תורף דבריו: ", + "וכאשר ירדוף הקור\"א בדברי הגהות מיימוניות וארחות חיים ירגיש אדם במה שכתבו דשתי מכות בהתראה ושלישית בלי התראה דטעם זה יצדק בשלשה מכות ראשונות דדם צפרדע התרה בו ומאחר שלקה ושנה עמדו כני\"ם בלי התראה כי כך היא המדה דמי שלקה ושנה אין מתרין בו. ואולם בעבור זאת אנן מה נענה ביום שידובר הערו\"ב בא אצלם חזר והתרה וכן לפניו ילך דבר בהתראה ואחרי כן לפום גמלא שחנ\"א בלי התראה ואחרי כן ברד ארבה בהתראה. ומן הראוי היה דכיון דלקה ושנה בדם צפרדע שוב לא יתרה בהם עוד כלל בשום מכה בדין ערובא ה\"א בדבר\"א ברדא שרי והרבה ארב\"ה מתן ארבע גם הנה יהיו בלי התראה ויראה כי ההתראה נצרכת שיתרו על המיתה והמלקות בפירושא אתמר אי לזאת יען המכות היו חלוקות תלתא בארעא ותלתא באוירא ותלתא מקריו' כמו שכתב בארחות חיים אמטו להכין הנה באה ונהייתה ההתראה בפירוש לכל מין מכה והיינו דבמכות הארץ היתה ההתראה בשתים זו דם צפרדע אבל בשלישית ממין זה לא הוצרך התראה כיון דלקה ושנה אין מתרין בו ומיהו על השנות המכות ערוב דבר הלא המה מכות מקריו' מין מחודש ע\"ד ממהר להעידם ולהתרות בהם תרי זימני והשלישית ממין זה אינה טעונה התראה ואחריהן החלו עולין מכות האויר ופנים חדשות ב\"א יבא ההתראה ואל השלישית מהאי מינא לא בעי התראה והיו לאחדים שני הטעמים ושפיר: ", + "ואחשבה לדעת דרך זו אלך במה שנמנעה ההתראה במכות חש\"ך דהם חשך שחין כנים לאו מטעם לקה ושנה אין מתרין בו דזו אינה [משלקה ושנה] דכל מכה היא חלוקה מיתה משונ' היא לבדה מחברותיה על כן כל מכה התראה בעיא כי הוא דבר חדש מופלא צע\"ר בנגע והיה טעמו טעם מיתה. ועוד זאת נחקור לדעת האי דלמדנו ריב\"א כי חשך שחין כנים במותב תלתא כחדא שריין ובכל א' מהן רעותיה מובאות ומשמשות שלשתן כי ודאי צריכא טעמא על שינוי זה במכות אלו טפי מאחריני. ודרך רמז אפשר לרמוז בצירוף הכתוב לעיל מג' מכות אלו אשר בצירוף זה יוצא משם תיבות שכח נחש כנם. וכן המכות עצמם חשך אותיות שכח שחן אותיות נחש כנם כקריאתו. והענין דמלבד אשר השחיתו התעיבו עלילה פרעה ומצרים לעשות שחוק בדמן של ישראל באכזריות גדול אשר לא היה לעולמים: עוד בה כי הלא יוסף הצדיק ע\"ה החיה אותם בחכמתו והרבה לתקן וליסד מלכות' וכל קבל דנא שלמו רעה תחת טובה וזה רמז שכח כי שכח כל עניני יוסף המטיב למצרים בכל מיני טובה. ולא עוד אלא שמעבודת ישראל לא נהנו דפיתום פי תהום בולעו ורעמסס ראשון ראשון מתרוסס ועם כל זה על מגן שעבדום בקושי שעבוד מר והרי זה כמו נחש שאין לו הנאה כלום ונושך וממית על מגן ולזה רמז בצירוף הנז' תיבת נחש כי לא סגי אשר שכח את כל תוקף טובות יוסף הצדיק ע\"ה אליהם אלא נחש דמו היות כמו נחש אשר הוא נושך וממית בחנם וגם הם לא נהנו מעבודתם כלום. ויען אשר המדבר לשון הרע אמרו רז\"ל שראוי הוא להכישו נחש וכתבו ז\"ל דהמדבר לשון הרע אמת לוקה בצרעת כמו שלקתה מרים הנביאה על אשר דברה על משה רבינו ע\"ה במה שפירש מהאשה והיה אמת והמדבר לשון הרע שקר ראוי להכישו נחש. לזה השתא דפרעה התנין הגדול והוא נח\"ש ינחש כמעשהו ממנו לנשוך ולהמית לישראל בלי הנאה יפול ספק דשמא ישראל הם המדברים לשון הרע שקר העתידין עורר הנחש להכישם ובא התנין פרעה והכישם. לזה התיבה השלישית מהצרוף הוא כנם מלשון כנים אנחנו דישראל קדושים נאמנו מאד שלא היה בהם דלטורין ולכן הני בי תלתא רוח אחת להן ומשמשות כאחת כי שיח וכי שיג להן על רשעת פרעה התנין הגדול כי פרוע הוא כן פרע\"ו יוצר הכל הרואה בעלבון העלובים: ", + "ודרך דרש אפשר לומר כי בכנים נסרחה חכמתן של החרטומים וכל חכמתם תתבלע הא דכיילי בקבא רבא עשרה קבין של כשוף על ידי הכנים דין גרמ\"א דעשיראה עשרה שערי טומאה כישופם בזה להם לעגה להם ריחם נודף סר\"ח העודף ועל כרחם הם אמרו אצבע אלהים היא זאת היתה להם ללקות במכת כנים בכל שלשה חלקי המכות דהיינו במכות הארץ ומכות מקריות ומכות האויר. ובשלשתן לקו בכנים לעוררם אל האמת ואל הצדק כי שלש של שלש יחד כלם אצבע אלהים ורוח אחת להן והחרטומים העושים באיזה מכות להוסיף על המכה הלא הוא מעשה קוף ריש וקלון אליהם וטעם השחין אשר היה משמש גם הוא בכל שלש' חלקי מכות הנז' היינו כי ישנו בנותן טעם על יציאתם לפני הזמן כי השחין קשה לתשמיש וצריך פרישות דרך ארץ שם רמז כי ה' גזר ועבדום וענו אותם והאי ועינו אותם אפשר לפרשו בשני פנים או המורה על קושי השעבוד והיינו ועבדו' ועינו אותם אחר העבדות עינוי להכביד שעבוד עליהם והוא קושי השעבוד. או הפירוש הוא ועבדום עבדות בינוני כעבדים העובדים בעלמא עבודת עבד. ועינו אותם הוא רמז לעינוי אחר בצד מה הנקרא עינוי וכפי זה קושי השעבוד לא נגזר אלא עבודה בינונית. והנה אלה רשעים הגדילו רעתם אשר עינום בפרישות דרך ארץ וזו היתה עצתם ורעתם במחשבתם פן ירבה והיו עושים כל טצדקי משום אפרושי את כל היקום אשר בהשכמה עלו בשעת שכיבה גם מקום ללון חוץ מביתם למהר עבודתם. ואף גם זאת מעכבין הנשים מלטבול וליטהר וגם גזרו כל הבן הילוד ולזה פורשים עצמם וכיוצא הפליאו לענות נפש בפרישות דרך ארץ וא\"כ ועינו אותם יתפרש על עינוי זה אשר על זה בא השחין להפרישם מדה כנגד מדה ומאחר שכן דוענו אותם הוא עינוי פרישות דרך ארץ אם כן ועבדום הוא עבדות פשוט בלי שום קושי והם התעיבו השחיתו קושי השעבוד בתכלית וא\"כ דין הוא שקושי השעבוד יעלה למספר שני הגלות הנותרים: ", + "ועוד טעם כעיקר שהיו משעבדין אותם בלילות וה' לא ציוה והוא חשבון לילות כימים להשלים שני עבודתם בחצי הזמן כמשז\"ל וזה טעם מכת חשך אשר הלכו חשכים לשעבדם בלילות ולכן עלו זה יום ולילה ובני ישראל יוצאים בחצי זמנם. ועל כן מכות השחין והחשך היו משמשות בכל חלקי המכות במכות הארץ והמקריות והאויר להורות טעם המכות וכי הגיע עת גאולתם ובהגיע תור דין הוא שיתקיים מאמר ה' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ונמצא כי שחין חשך עיקר גדול להורות טעם אשר הוכו וטעם יציאתן בו בפרק וטעם רכוש גדול והכל אצבע אלהים כרמוז במכות כנים ולכן שלשה המה נפלאו בלי התראה כי הם היו נצרכות מאד ומוכרחות על כל פנים להגיד שהכל מן השמים ונדונין בגזרת דן אנכי ובא מועד זמן גאולת ישראל והגיע זמן יציאתם ברכוש גדול ובזה נתבאר הכל בס\"ד. ונקט מכת בכורות ודקדק להזכיר מכה מה שלא זכר בט' הקודמות לרמוז דה' לא רצה להמיתם והיו מפרפרים עד הבקר והטעם לפי שכביכול הוא כהן וכמו שכתבנו לעיל באורך ולכן כתיב וה' הכה כל בכור הכה דייקא ולכן נקט המגיד מכת בכורות. ועוד לנו בעניותנו איזה גרגירים מילי קטנ\"י ציצים ופרחים יש בהן בנותן טעם לעשר מכות והמה בכתובים בספרי הקטן ראש דוד פ' וארא בס\"ד לך נא ראה הלא מרא\"ש בסד\"ר דברתי: " + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַים מַה הוּא אוֹמֵר? וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מַה הוּא אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַים, וַיִירְאוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה, וַיַּאֲמִינוּ בַּיְהֹוָה וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְִצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצַרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.

רבי יוסי הגלילי וכו'. אפשר לתת פני\"ם הנראין להני תנאי אשר באו חשבון אשר הכה ה' במצרים וחכמת סופרי\"ם דבר שבמנין דברים על בוריין ונקדים מה שפירש הרב מהר\"ש פרימו ז\"ל ברמזיו סדר שמות בטעם ד' גאולות דישראל יש להם דין עבד עברי והם חבלו בהם דהיו בעלי מומין וחגרים ופסחים וסומין וכיוצא מחמת שנתאכזרו עליהם לשעבדם שעבוד קשה מר ממות כמ\"ש בש\"ר פ' בחודש השלישי וא\"כ השתא שחבלו בע\"ע דינא הוא דחייבים בד' דברים בשת צער ריפוי נזק ואינן חייבין על שבת ולכן הם ד' גאולות זהו תורף דבריו ועל פי זה יש לפרש פסוק ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים. ויש לחקור מה טעם זו המצוה של קדוש החדש היתה לראש פנה והיא מצוה ראשונה בזמן שנשתעבדו ישראל לעבוד את ה'. ואפשר דזה צורך גדול שיהיו משה ואהרן סמוכים לקנוס המצריים במה שחבלו בישראל. וחייבין בשת צער וריפוי ונזק דבעינן סמוכים אלא דקי\"ל אין ממנים זקנים בח\"ל. אמנם הרי אמרו דעד שלא נבחרה ארץ ישראל הוכשרו כל הארצות והראיה מהנבואה שזכו משה ואהרן ואין נבואה בח\"ל אלא מוכרח דהטעם דעדיין לא נבחרה ארץ ישראל וכמ\"ש כל זה הרב מהר\"ש פרימו שם למה שצדד דישראל דינם כעבד כנעני ויוצאין בשן ועין ע\"ש וזהו כוונת הפסוק ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים וזכו לנבואה בחוץ לארץ ומוכרח שהטעם דעד שלא הוכשרה ארץ ישראל כל הארצות הוכשרו ומטעם זה עצמו נסמכו בח\"ל מפי עליון וז\"ש החדש הזה לכם ראש חדשים לכם שאתם סמוכים תקדשו החדש דכשם שזכיתם לנבואה זכיתם לסמיכה וזה עיקר גדול הוא יסוד המעלה להסמיך למשה ואהרן שיוכלו לדון דיני קנסות משום חיוב המצריים אשר חבלו בישראל שדינם כעבד עברי וחייבין בשת וצער ריפוי ונזק ובעי סמוכים: ", + "ועוד נתבאר אצלנו בנותן טעם על אשר מצוה ראשונה היתה מצות קדוש החדש כי ישראל במצרים היו גוי מקרב גוי עובדי עכו\"ם ובפרק המוציא צריך להפרישם מעכו\"ם כמ\"ש משכו ידיכם מעכו\"ם וקחו לכם צאן של מצוה וצריך שימולו לקבל אלהותו יתברך. והעכו\"ם טוענים כי מעשה שמים עדיף ואם אין רצונו בעכו\"ם למה אינו מבטלה. ומסברא זו הכוזבת פחתת היא יש לטעון על המילה דאם רצונו במילה למה לא ברא הקדוש ב\"ה האדם נימול. ולכן נצטוו במצות החדש הזה לכם ראש חדשים בראשית מאמר שהקב\"ה נתן רשות לב\"ד לקדש חדשים ומועדות ואפי' אנוסין תועי' מזידין מה שעשוי עשוי. וכמ\"ש אשר תקראו את\"ם ר\"ת \"אנוסין \"תועין \"מזידין וכבר אמרו בירושלמי דמלאכי עליון שאול ישאלו למלך הכבוד אימתי ר\"ה ומרוב ענותנותו משיב אני ואתם נלך לב\"ד באופן דהכל תלוי ביד ב\"ד וזה מופת חותך דמעשה אדם עדיף וכן רצונו יתברך לזכות ברואיו ומעתה תנתק ותמוש סברת העכו\"ם דמעשה שמים עדיף כי אין זה אמת אלא מעשה אדם עדיף. וא\"כ צריך לשרש אחר עכו\"ם ולמול עצמו דמעשה אדם עדיף וזה טעם נכון למצות קדוש החדש אשר היא תחילה וראש לקיום וציווי המצות כי ממנה יתד ממנה פינה לעיקרי הדת לשרש אחר עכו\"ם ולמול: ", + "ועלה מן האר\"ש שיש שני פירושים וטעמים לקדימת מצות החדש הזה לכם. ונפקא מינה דאם נאמר כפירוש הראשון במאמר ה' החדש הזה לכם קדים וסליק להסמיך למשה ואהרן לדון למצריים על שחבלו וכו' א\"כ מזה מוכח דבמכות אשר הוכו המצריים בארצם לא היה סרך בהם מדין זה שחבלו בישראל דהרי עתה אחר שכבר הוכו כמעט כל המכות רובם ככלם היה דבר ה' אל משה ואהרן להסמיכם ונראין הדברים דריח דין זה דחבלה לא עדת בהו במכות שבמצרים דבסוף הסמיכם בר\"ח ניסן. ומוכח דזה יסוד למכות אשר על הים. אך אם נאמר דפירוש וטעם מצות החדש לאפוקי סברת המינים דמעשה שמים עדיף א\"כ לא נגע ולא פגע בענין זה ויכולים אנו לומר דבמכות מצרים גם זה נתגלגל עליהם מה שחבלו בישראל ואפשר דהשלמים האלה כה מבטם בפירוש וטעם מצות החדש הזה שהיתה ראשונה ולפי אשר פירש כל אחד משם נולד מחלקת הזה במספר במפקד המכות ור' יוסי הגלילי סבר דבר כדבר הראשון דפירוש הכתוב החדש הזה היינו כדי להסמיך למשה ואהרן לדון במה שחבלו בישראל שחייבים בשת צער ריפוי ונזק ומדחזינן דמשה ואהרן סמכי\"ם בצאתם אחר רובא דרובא של המכות שמעינן דהקב\"ה תפיס חבלה לדונם בים ובכן סבר דבמצרים לקו עשר מכות כפשטן עשר ולא אחד עשר. ובים לקו חמשים מכות העשר מכות שרשיות וארבעה פעמים עשר על אשר חבלו בישראל ונתחייבו ד' דברים בשת צער ריפוי נזק ומשה ואהרן הסמוכים דנום וחייבום ולכך לקו חמשים מכות דהיינו העשר שרשיות שהוכו במצרים ונוסף עליהם עוד עשר ד' פעמים אשר שבו לבצרו\"ן בושת צער ריפוי ונזק וכדאמרן: ", + "ושכנגדו חלוק עליו ר' אליעזר סבר דפירוש וטעם החדש הזה לפתוח ראשון היינו כפירושינו השני לאפוקי סברא כוזבת של העכו\"ם דמעשה שמים עדיף וכדאמרן ומשה ואהרן סמוכים לעד לעולם מקדם קדמתה מכי נחה עליהם הרוח נבואה ועוד דעל כל פרט ופרט נצטוו מפי עליון ולכן סבר ר' אליעזר דבמצרים לקו עשר מכות כל אחת כלולה מארבע מכות על ארבעה דברים בשת צער ריפוי ונזק. ועוד נתחייבו כי יוסף הצדיק המציל ממות נפשם להחיותם ברעב ראה והתקין מטעם המלך וגדוליו וישם אותה יוסף לחק כי ארבע ידות בתבואה יהיה להם והחמישית לפרעה וזו תקנה אשר פשטה בעבדי פרעה אשר במצרים וא\"כ ישראל היה להם לעבוד לפרעה חמישית היום וד' חומשין יהיה להם לכל צרכם וכמו שהזכיר ענין זה הרב מהר\"ש פרימו ז\"ל שם לדרכו ולכן הם חייבים על זה ובכן באפי מארא דארעא יוסף הצדיק ע\"ה ההולך עם ישראל בארונו על הים לקו על זה ויען כי לא די להם אשר שעבדו בישראל כל הימים לרבות הלילות אלא שהתעיבו ונתאכזרו לשעבדם שעבוד קשה ומר בד' חומשי' לכן לקו מלקות ארבעים על כל חומש מד' חומשים ארבעים מכות ונתעוררו הארבעים מכות אשר הוכו במצרים דלא עשו רושם בהם וחזרו לרדוף אחר ישראל ולכן לקו ה' פעמים ארבעים מכות שהם מאתים מכות: ", + "ורבי עקיבא סבר כרבי אליעזר דמצות החדש הזה לכם לא לענין חבלה אך סובר דחייבים גם על השבת דאם המצריים היתה כונתם לשמים לשעבד לישראל לקיים גזרתו יתברך ניחא דעל השבת פטורין אבל ראינו דמחשבתם נגד ה' ואמרו הבה נתחכמה למושיען של ישראל וכיון שכן חייבין בשת צער ריפוי שבת ונזק ועל כן במצרים לקו חמשים מכות כל מכה של ה' מכות על ה' דברים שנתחייבו במה שחבלו בישראל ועל הים לקו מלקות מ' על ה' חומשין אשר נשתעבדו בישראל כי תקנת יוסף היתה שהמצריים יעבדו לפרעה חומש לא לישראל כי כל מצרים קנאם והחיים וכלם עבדים ליוסף ולזרעו וזרע אחיו השבטים ולכן לקו ה' פעמים מ' מכות ועוד הן' שהוכו במצרים ולא חזרו למוטב והם ר\"י מכות והכל לפני יוסף אדוני הארץ. ואפשר לרמוז במספר במפקד המכות לפי דעת השלמים האלה דלדעת ר\"י הגלילי לקו במצרים עשר מכות נגד עשר זני מסאבותא כאשר פירשו גורי האר\"י זצ\"ל. ועל הים ן' כמספר י\"ם ולהכות בן' ש\"ט. ולדעת ר' אליעזר במצרים מ' כנגד מלקות דכתיב במספר מ' יכנו. ומאתים על הים כמספר אלהים בריבוע. ולדעת ר\"ע במצרים ן' להכות בן' ש\"ט. ור\"ן על הים להחשיך נ\"ר נפשם הבהמית כמ\"ש נ\"ר רשעים ידעך. ועוד לאלוה מילין פשר דבר במאי פליגי הני תנאי הלא הוא כמוס בקונטריס דברים אחדים דרוש ד' בס\"ד: " + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!
אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַים וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵינוּ.
אִלוּ עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבֵירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הֶעֱבֵירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלֹא שִׁקַע צַרֵנוּ בְּתוֹכוֹ דַּיֵינוּ.
אִלוּ שִׁקַע צַרֵנוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה דַּיֵינוּ.
אִלוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ולֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן דַּיֵינוּ.
אִלוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵינוּ.
אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵינוּ.
אִלוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה. דַּיֵינוּ.
אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה דַּיֵינוּ.
עַל אַחַת, כַּמָה וכַּמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַים, וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱבֵירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, וְשִׁקַע צַרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנַתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ.

כמה מעלת טובות למקום עלינו. אפשר לרמוז במ\"ש המפרשים דד' אלהים נהפכו לשמות הויות מדת רחמים וע\"י זה יצאנו ממצרים. וזה רמז באומרו כמה מעלות טובות כי תיבת כמה אותיות מכה שם רמז כי מדת הדין אשר היתה עלינו חלה על המצרים והנה דינא גימ' מכה שהוכו מכה רבה. ולנו נהפכה מכה לרחמי' כמה מעלות טובות. ויש מי שפירש למקום עלינו כלומר דאנו חייבין על כל הטובות האלו כאומר כמה חובות יש עלינו ולכך צריכים אנו להודות ולברך שמו ית': " + ], + [ + "אלו הוציאנו ממצרים וכו'. אפשר לפרש במה שכתבתי לעיל דהמצרים חבלו בישראל והיו סומין וחגרים וכמה מומין בעלילותם ותועבותם ואכזריותם אשר לא לשעבדם נתכונו רק לקעקע ביצתן ולא יזכר שם ישראל עוד ח\"ו ודין ישראל כדין עבד עברי וחייבים בשת צער ריפוי ונזק כאשר כתבנו לעיל מיסודו של הרב מהר\"ש פרימו ז\"ל והן עתה אוסיף נופך דיש לומר דזה גם כן הפעם ילוה שישנו בנותן טעם בצאת ישראל ממצרים טרם גמר שני שעבודם כי הגזר' ת\"ל שנה ואמרו רז\"ל דקושי השעבוד היה פ\"ו שנה לבד כשני מרים ונמצא שישבנו חומש מת\"ל ואפשר כי הד' חומשין נגרעו מעבודתם נגד ד' דברים אשר נתחייבו בנזקי חבלות על כמה וכמה מישראל שחבלו בהם ונתחייבו על זה בשת צער ריפוי ונזק ועל כן לא שהו בגלות כ\"א חומש מת\"ל והד' חומשים אזדו להו הולכים על ארבע דברים אשר נתחייבו והיה בהני\"ח מונח זה בהנח\"ה סובר\"ת נבא לבאר כפי קצורנו כסף נבחר לשון המגיד על גב מעלה מעלו\"ת השחר שוחרי אל חי על אשר הגדיל לעשות ובאחת ועלתה לו אית ליה דיו היתה דיים לצדיקי' וכבר ביארנו לעיל דעת רבי אליעזר שכל מכה היתה של ד' מכות בעבור ד' דברים בשת צער ריפוי ונזק אשר נתחייבו על שחבלו בישראל. והמגיד אית ליה משיכה דרבנן נמשך לזה פתח בשיר המעלות אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו כלומר אלו הוציאנו ממצרים ונגרעו ד' חומשין מת\"ל בעבור ד' דברים בצרו\"ן שנתחייבו. ולא עשה בהם שפטים שכל מכה היתה של ד' מכות כדעת ר\"א בעבור ד' דברים בצרו\"ן דיינו דכיון דעיקר יציאתינו לפני הזמן וד' חומשים שנגרעו היו היה על ידי שבשביל שרעות וצרות סבבונו ולדידן חבי\"ל לן נזקין וחבלות על כל פצעים אשכח סימ\"א סמו\"י מן העי\"ן ורגל מועדת תמעד אשוריו חגר\"ה בעז תקף אכזריותן וכזאת וכזאת דוכתא דלדידן הוי מומא ונתחייבו בד' דברים בצרו\"ן ולזה ניכו ד' חומשי ת\"ל. הא תו למה לי דיעשה בהם שפטים וכל מכה ד' מכות שובו לבצרו\"ן ועל כן אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו: ", + "ואם נפשך לומר דיצ\"מ בטרם תבא שנת שילומים במספר ת\"ל שנה לא כמו שעלתה על דעתך דנגרעו ד' חומשים בעבור ד' דברים לא כי הרבה תשובות בדבר דנמנו מלידת יצחק או קושי השעבוד או הריבוי השלים וכהנה רבות וא\"כ מה שעשה בהם שפטים שכל מכה ד' מכות זה לבד היה כנגד ד' דברים שנתחייבו בושת צער ריפוי ונזק על שחבלו בישראל וא\"כ השפטים הללו נתחייבו מן הדין לזה אמר אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם דיינו. הכוונה מאחר שהסכמת דזה שכל מכה היתה של ד' מכות היינו משום הני ארבע מילי שנתחייבו על החבלה בשת צער ריפוי ונזק א\"כ הם יסורין של עראי ולא לכלותם לגמרי. כי הם תמורת ד' דברים בושת צער ריפוי ונזק ותיסגי להו בד' מכות שלקו בכל מכה מעשר מכות ומאחר שכן אמאי צריך לעשות שפטים באלהיהם כי הני מכות הם לשעתן ולא לכלותם לגמרי וא\"כ אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם דיינו: ", + "ואם כה יאמר האומר ראה דבריך טובים ונכוחים דהני מכות לשעתן ולא לכליון חרוץ ואינו מן הדין לעשות שפטים באלהיהם אמנם אלה המשפטים שעשה כביכול באלהיה' אינו מצד עצם הדבר רק שאם לא נעשה באלהיהם משפט כתוב המצריים יאמרו דהמכות אלהיהם הביאום עליהם על עונם וחטאתם שעברו על דתם וקצרו בעבודתם ולאו משום ישראל נינהו ולכן להסיר עקשות פה פי רשעים יכסה האמת עשה שפטים באלהיהם. אם כן אני אומר אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו. הכוונה דאמרו רז\"ל מפני מה לקו בכור השבי ובכור השפחה שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם. ומאחר דמה שעשה שפטים באלהיהם לא מצד עצמם רק שלא יאמרו כי הם המכים אותם על עונם א\"כ תו לא מצו למימר על בכור השבי יראתם תבעה עלבונם שהרי נעשה שפטים באלהיהם כולם להורות דהמכות דוקא בשביל ישראל לכן אמרתי אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו: ", + "ואם יקחך לבך לומר דהריגת בכור השבי ובכור השפחה לאו משום שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם והריגת בכורות אינו משום שאלהיהם מזל טלה ראש למזלות והבכורות דומים אליו תחת ממשלתו ולהראות כי הבל הוא ואין בו מועיל ואין בו כח להציל הבכורות היושבים ראשונה במלכות ודומים אליו לזה איתרע בהו מילתא בבכורות מעשה הורג כי על פי זה אמרת דכבר עשה שפטים באלהיהם ולא היה צריך להרוג בכוריהם. לא כי אלא טעם הריגת הבכורות היינו משום דאכתי לא שלימא עבידת\"א עבדות ת' שנה וקושי השעבוד השלים אך באשר דבר ההשלמה בקושי השעבוד תלוי אם ישראל יש להם דין בנים או עבדים דאי עבדים נינהו בל יראה קושי השעבוד להשלים כי איה שוקל איה סופר המקניט לעבד שכעס עליו רבו שיבא לחשבון שני עבדות שאני אומר כל הנוקם נקמת האדון לפקוד עון ולא ישחית והרבה לפצוע לעבד הקל המורד ומכעיס לרבו הרי זה משובח ועושה נחת רוח לרבו. אך אם כבנים ישראל חשובים לפני המקום הא ודאי כל הנוגע בהם וכו' ואם גזר עליהם שעבוד אין לנו עסק בנסתרות והיו לטוטפות כי הם בני אל חי והמקל בשעבודם ומטיב אליהם הלא אב אחד המרבה לשלם לו גמולו הטוב. והני עז\"י דמסגן בעלילותא ואשתפוך חמימי יום יום יוסיף מכאוב דין הוא כי כל היתר על עבודת עבד יעלה ברא\"ש החשבון ואמטו להכי להודיע שישראל הם בנים כלם גם המקולקלין והפחותים שבהם לכן נהרגו הבכורות לומר שישראל הם בכור הצב\"י וכמו שאמר הכתוב בני בכורי ישראל ונלוו גוים רבים בכור השבי ובכור השפחה וכל בכור בהמה להודיע כי הכל נקראי' בכורות וכן כל ישראל הדלים והפושעים ועמי הארץ גם הם נקראו בכורות ובכן יעלה לנו השמימה קושי השעבוד לתשלום ת' שנה. ואת כל זה יקחך לבך בדברים המתישבים על הלב. מ\"מ עדין אני אומר אלו הרג בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם דיינו והענין הוא שסובר המגיד בפירוש הכתוב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שהכונ' הוא דהקב\"ה אמר לאברהם אע\"ה שגלוי לפניו שיעבידום בקושי גדול ובמרירות יאנחו. וגם את הגוי דן אנכי לראות מה פעל בהכביד עולו אם הקושי יש בו כדי להשלים ת' שנה וכשיהיה בו שיעור דן אנכי בדין גמור להעלותו בחשבון לנכות שני עבדותם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול להראות כי אותו הגוי עבדים וישראל בנים ולכך הקושי שעבוד יעלה לחשבון ולזה יצאו זרעך ברכוש גדול כי אדוניהם אשר היו למראה עינים הם עבדיהם כי ישראל הם בני ומה שקנה עבד קנה רבו. ואי אמרת דהריגת הבכורות בכלל ופרט הוא להראות שהם בנים א\"כ אין צריך ליתן לנו ממונם להראות דמה שקנה עבד קנה רבו ואנו בנים דכבר נודע ונתפרסם בהריגת הבכורות אם כן אפוא אני אומר אלו הרג בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם דיינו: ", + "ואם יעלה על לב לומר לעולם כדקא אמינא שהריגת בכוריהם בכלל ובפרט עיקר הטעם להראות שאנחנו בנים ודקא קשיא לך א\"כ אין צורך ליתן ממונם להודיע שאנו בנים. שמענה ואתה דע לך שאין פירוש הכתוב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כאשר פירשת רק הכונה דן אנכי שלא היתה כונתם לקיים גזרתי רק לעשות נקמה דוקא וכמו שהיה דאף דרואים כי אשר בונים חרבות למו פי תהום בולעו וראשון ראשון מתרוסס עם כל זה מאויי רשע לענותם ומאחר דלא כיונו לקיים גזרתי הנני נשפט אותם כאשר נענש יהוא בן נמשי על הריגת [בית] אחאב בהיות שקלקל מעשיו והקדיח תבשילו גם הוא כמוהו. ומאחר שכן חייבין בשכר עבודתם ואחרי כן יצאו בר\"ג שכר עבודתם וכל הני מילי דברים שבלב. עדיין אומר אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים דיינו דעד השתא הייתי סובר דואחרי כן יצאו ברכוש גדול להורות שהמצריים עבדים ואנחנו בנים ומה שקנה עבד קנה רבו וקושי השעבוד יעלה וכל ענין קריעת ים סוף הוא כדי שירשו ממונם לשכר עבודתם אשר עבדום. אמנם השתא דחדית לן דאחרי כן יצאו ברכוש גדול אינו אלא לשכר עבודה למה אצטריך קריעת ים סוף משום הביזה לשלול שלל צבעים רקמה לשכר עבודה הרי מה שיצאו ברכוש גדול היה בפרו\"ע פרעו\"ת בישראל את כל עבודתם ולכן אני אומר אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים דיינו: ", + "ואם תשב ללחום נגדי באמור אלי מה לך כי נזעקת מאין אמריך דאימריית ומי פתי ישו\"ר הנה לומר דקריעת הים עיקרה משום לבא לקחת שכר עבודה וצהבו פניך נהפכת לי כקשת רמיה לומר דכבר נתן ממונם ואמאי קרע הים. הלא ידעת אם לא שמעת שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת א\"כ קריעת ים סוף להראות עזוזו ונפלאותיו למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים וכבר יתרו רישא דרישא דידהו קריעת ים סוף שמע והנה מהרה שת אל המדבר פניו ונתגייר. וביזת הים משום הענקה דאנן עבד עברי וכתיב הענק תעניק לו וכמשז\"ל. וכל כי האי ריתחא דאוריתא מרתח קרתחת. רוץ מצא את החצים אשר אני מורה שאני אומר אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו ואם להראות תוקפו ועוזו נגד כל הגוים צא ופרנס לי דהיה די שיעבירנו ליבשה כמשז\"ל שהוגבהו ישראל מהים ליבשה דהים היה מקיפם ולא היה כירדן כמ\"ש הרב מהרח\"א בעץ החיים וא\"כ תיסגי במה שקרע הים להראות כי הוא האלהים וכל יושבי תבל ושוכני ארץ יאחזמו רעד אבל מה צורך להעבירנו בתוכו בחרבה זאת היתה לי לומר אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו: ", + "ואם רוח המושל יעלה עליך וכה תדבר חיציך כלים כקש נחשבו תותח ומה עזרת ללא כח הט אזנך ושמע כי רז\"ל משו\"ל ימשלו בנו ענין יצ\"מ למלך גדול על כל הארץ שלח עבדו נאמן ביתו לקראת מלך אחד ממלכי האדמה אשר בידו בן אחד מרעה המלך הגדול שבוי שם וכה אמר המלך הגדול שלח נא ביד תשלח בן אהובי ולא תוסיף לענותו ושלחתו לנפשו חפשי מעמך. והמלך הקל ההוא בשמעו שליחות המלך הגדול לא די שלא קיים דברו אלא שהתריס נגדו ומפיו לפידים יהלוכו לבזויי ולאלטויי למלך הגדול והנורא. וכשמוע המלך האדיר פתגם אשר נעשה ואשר המלך הקל בגאותו שחקי\"ם שק ושחק ויבז בעיניו מצותו עליו חובה. נתמלא חימה והנה מהרה שלח מגבוריו ומבחר שלישיו פתאום באו אל היכל המלך הקל ודברו אתו משפט ועשו בו ובעמו ובארצו נאצות גדולות והורידו לארץ נצחם ולקחו את השבוי מתוך ההפכה ויצאו. ויהי כשמוע כל מלכי הארץ פרשת העבו\"ר הנה המלכים נועדו חקור דבר אם כל הטורח אשר טרח המלך האדיר לבא בחזקת היד ברכב ופרשים יעברו חלוצים ופז\"ר גדול יתר מאד לצרכי מלחמה כבדה וחזקה הזו הכל עשה לחיבת בן אוהבו להצילו מיד צר. או דילמא דמעיקרא לא עלה על לבו כזאת ואם המלך הקל הרבה להשיב טענותיו בכבוד ומורא גדול לבלתי שלח את השבוי נתרצה לו ולא יעלה על לב עוד ענין השבוי ההוא אמנם לאשר המלך הקל דמה היות יהיה כמוהו והשיב קשות בזה לו לעגה לו ציוויו לכן כה הראהו דמלכותו כאין נגדו ועשה בו שפטים. והמכריעים נגד מלכים אמרו ענין זה בזאת יבחן שאם אחרי צאת השבוי לדרכו היה מהלך והמלך האדיר יניחנו לעצמו ולא יפנה אליו הענין מוכיח כי כל מה שעשה היה לכבודו דוקא. אך אם אחרי צאת השבוי המלך האדיר יטה אליו חסד ועל שלחן המלך הוא אוכל כא' מהשרי' הראשונים וכל יש לו נתן בידו ויקרא לפניו אברך מורה ובא דגם אם המלך הקל לא היה מדבר קשות כה יעשה המלך האדיר לכבוד בן אהובו. והנמשל מובן כי כל העולם היו נדונין אם כל מעשה ה' ועזוזו ונפלאותיו אשר הראם הוא לכבוד ישראל זרע אברהם יצחק ויעקב או הכל על אשר פרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו ולמה לא שלח לו דורון וכיוצא כמשז\"ל ועל כן חרה אף ה' בו ובעמו. והענין מוכיח מאשר יעשה בצאת ישראל ממצרים ולכן העבירנו בתוכו בחרבה להודיע כי לכבוד הבן יקיר ישראל משדד המערכות והכל לנגדם אינו כלום ואין על עפר ישראל ממשלותיו בים ביבשה בשמים ובארץ. וכל זה יש ויש אתך להשיבני. דע כי עדיין אני אומר אלו העבירנו בתוכו בחרבה ולא שקע צרינו בתוכו דיינו דמידי הוא טעמא להודיע לבני אדם שישראל בן יקיר חביב וידיד ומשלו בכל וירד מים עד ים תסגי להעבירנו בתוכו בחרבה ומה צורך לשקוע צרינו לתוכו למ\"ד חציו יבשה לישראל וחציו ים למצרים וזה הפלא לכך אני אומר אלו העבירנו בתוכו בחרבה ולא שקע צרינו לתוכו דיינו: ", + "ואם גם על זה פקחת עיניך ותשיבני דבר דמה ששקע צרינו לתוכו הוא בדבר אשר זדו בעצה נבערה הבה נתחכמה לו למושיען של ישראל ונדונם במים שנשבע שלא יביא מבול לעולם ולכן הם באים ונופלים לתוכו כמשז\"ל עדין לא תעזוב נפשי לשאו\"ל דמזה נודע ונתפרסם חיבת ישראל דהאלהים עשה דישראל ביבשה והם בים ביחד להורות דלא נטבע שום ילד מישראל דמשה רבינו ע\"ה היה בים וניצול כמשז\"ל ונודע זה שבשקיעה לא היה נזק לישראל כלל ולא פלגו נזקא והם ביבשה וכל זה מראה ומפרסם חיבת ישראל ולא אצטריך תו ליטפל עמנו ולהספיק צרכנו במדבר מ' שנה להודיע חיבתנו כמשל הנז' דהלא מתוקף ניסי ים סוף ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ניכר כי גדלה חיבתנו לפניו יתברך אם כן אפוא אנא דאמרי אלו שקע צרינו לתוכו ולא ספק צרכנו במדבר מ' שנה דיינו: ", + "ואם תאמר בלבבך הקפתנו חבילות שאלות שאין בהם ממש כי אז יאמרו בגוים כי כל ענין ניסי ים סוף הוא על אשר רצו להתחכם נגדו יתברך לדונם במים והוא נשבע על המבול ועל זה נענשו ונפלו לתוכו והיה צריך להציל ישראל להראות הנקמה דוקא במצרים ועל הכל אשר מרו להתחכם נגדו באופן שהצלת ישראל עדיין יתעקש המתעקש לומר שאינו מופת חותך מאהבה אשר אהבם הוא יתברך דכיון דהמצרים על עוצם עונם שרצו בסבלותם להתחכם נגדו הוצרכו לבא בעצמם וליפול בים א\"כ ממילא צריך שישראל ינצלו להראות כי כל הרעה היה עליהם דוקא על רוב פשעם בדבר אשר זדו וא\"כ לזה הוצרך לספק צרכנו במדבר מ' שנה להודיע באמת לכל העמים כי כל אשר עשה הוא לחיבת ישראל וכמשל הנז' ועל כל זה אשר בלבך להשיב עוד אדרוך קשתי ולשוני תהגה כי דיו לעולם לראות חיבתנו בהספיק צרכנו במדבר מ' שנה ומה צורך למן לחם מן השמים לחם אבירים על כן אמרתי אלו ספק צרכנו במדבר מ' שנה ולא האכילנו את המן דיינו: ", + "ואם תחזק ממני וכה תאמר קשתך הוסג אחור דהמן הוצרך שיהיו פנויים ללמוד תורה בלי שום טרדה כלל על כן ישראל במדבר שלוים ושקטים בלי שום מחשבה לא על הלחם ולא על הבגדים ושאר טרדות כי היו נזונים במן ובגדיהם מגוהצים וגדלים עם הילדים וכל זה להיות לבם פתוח אלי מים התורה וכמשז\"ל לא נתנה תורה [אלא] לאוכלי המן. הבט ימין וראה כי לא כהתה עיני עין השכל לדעת אשר בלבבך אמנם יש לי לטעון דאמרו רז\"ל לא נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה והשתא דאיכא מן למה נתנה שבת במדבר על כן אדברה וירוח לי אלו האכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת דיינו: ", + "ואם תרד להציל מגן אם יראה לקבל גירא ואתה תדבר שמע נא בן אחיטו\"ב שמירת שבת במדבר טעם גדול ונורא יש בו כי בכל שבת נמשך שפע רב מנשמה דאצילות וכמו שהאריך הרב החסיד בס' דעת חכמה ומאחר עלות טעם כעיקר הזה אסוף נתתיך אליך כי אין כאן שאלה למה נתנה שבת במדבר כל זה ראתה עיני ויש לי להשיב שאם בשבת נמשך משך חכמ\"ה מנשמה דאצילות אם כן אפוא למה הוצרך קרבת אלהים בקרוב איש ישראל לפני הר סיני לפסוק הזוהמא וכמ\"ש ישראל שעמדה לפני הר סיני פסקה זוהמתן. מכדי אשר בשבת יאצל עליו הרוח מאצילות יש אתו זוהמא דצריך מעמד הר סיני להפסיקה על כן יצאתי לקראתך אשאלך והודיעני אלו נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני דיינו: ", + "ואם השב תשיב לנו כל חקירותך להלאות אנשים מה זה מהרת למצוא ע\"כ פרק תקיעה לתקוע עצמך ראה אתה אומר אלי ישראל שומרי שבת במדבר יוצאי' בשיר ונמשכים מנשמה דאצילות ואחר כל השבח הזה מה צורך לפסוק הזוהמא בקריבת הר סיני הגד נא לי אם לא שנית דכל נשמות העתידות ונשמות הגרים קמו עמדו במעמד הר סיני אם כן מאי קושיא לעולם דשומרי שבת במדבר עד שלא עשו העגל נמשך להם שפע גדול עצום ורב באמצעות משה רבינו ע\"ה אך זה מועיל בדור ההוא ובזמן ההוא ואינו מועיל לנשמות העתידות לבא ולנשמות הגרים ולהם עצמם אחר העגל ולכן הוצרך מעמד הר סיני אל יחר אפך כי הגם שלא נעלם ממני תשובה זו. וזהו שקשה אמאי הוצרך הקב\"ה כביכול הוא בעצמו לירד על הר סיני ליתן לנו התורה. הלא שמירת שבת וקריבת ה\"ס שתים כהלכתן לנקותנו ולקדשנו וסגי ומסגי לשלוח משה רבינו ע\"ה ליתן לנו התורה ולא ירד כביכול לתת לנו התורה בעצמו ודברתי בלשוני אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו: ", + "ואם יש את נפשך להשיב במה שנודע כי על ידי שנצטוינו המצות על ידי שליח משה רבינו ע\"ה זוהי סיבת דשכר מצות בהאי עלמא ליכא דעל ידי שליח ליכא איסור בל תלין ומה שאנו אוכלים בעה\"ז הוא שכר הדברות שתים אשר זכינו לשמוע מפיו ולכן הוא יתברך לפי רוב הענוה ירד על הר סיני והשמיענו דברות קדשו מלהבות אש לחיותנו בעה\"ז למען אשר נאכל בעה\"ז משכרן וכמו שעיקר ההקדמה נאמרת באמת בספרן של צדיקים. הן כל אלה שיערתי בעצמי דאם כדברך השתא דיש לנו שכר מצות שתים זו ששמענו מפיו יתברך ושכר האמנה אמאי אצטריך לתת לנו ארץ ישראל וכמה מלחמות וכמה ענינים עבר עלינו הלא בכל מקום אשר תדרוך כף רגלנו הנה שכרנו ופרנסתנו מעופפת לנו בשכר הדברות והאמנה ולמה אצטריכא ארץ ישראל לאכול מפריה ועל כן אני אומר אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל דיינו: ", + "ואם בכל זאת האר\"ש תענה דארץ ישראל הוא מזבח כפרה לאיש ישראל הן בעודנו חי ואף כי אחרי מותו וכפר אדמתו על כן הכניסנו לא\"י שתהא מכפרת את חטאתנו. גם לי לבב להשיב דאם כל תוקף ארץ ישראל לכפרה אמאי אצטריך בה\"מ לכפרה הלא כל הארץ לכפרה הויא. ועל זה אני אומר אלו נתן לנו א\"י ולא בנה לנו בית המקדש דיינו אלא דמטוביה אוטיב לעשות לנו את כל הגדולות והנוראות הללו ועאכ\"ו טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו וכו'. וכתבנו הדברים אמורי' דרך ויכוח משא ומתן איש אל רעהו להמתיק הענין ויסוד בנין דברים על בוריין לשבח לאדון הכל ודין הניין: ", + "והנני יוסיף ואומר עם קנ\"י איזה גרגירים בפסקא זו בס\"ד. והנה ראיתי להרב שבלי הלקט כ\"י שפירש בראשית מאמר פסקא זו בשם יש מפרשים לפי דהני תנאי ר' יוסי הגלילי ור' אליעזר ור' עקיבא היו מעלין כל אחד ואחד בחשבון על זה אמר כמה מעלות וכו' סמוך לדבריהם דרבנן קדישי איתני עולם כלומר עדין נוכל לספר ולהרבות בשבח המגיע במעלות טובות ונסים שעשה לנו המקום כמה וכמה באהבתו ובחמלתו ומפרש והולך עכ\"ד ויש להוסיף קצת דאחרי אשר המגיד לימדנו דבדבר שגור בפי הכל דעשר מכות הביא על המצריים ואחר זה טובעו בים סוף מצאו השלמים האלה לדרוש מקראי תוספת מרובה כן הוא בכל נס וחסד אשר יעשה ה' לכי תדוק תשכח כמה סעיפים בכל דבר ואין אנו מרגישים כי אם בכללות הדבר. ואחרי שכן מתחייב מדברי הני תנאי הוא היה מונה כמה מעלות וכללות נאמרו אבל בכל אחת ואחת רבו שריגיה וענפיה ארזי אל ואפשר זה כוונת הכתוב לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו כלומר כל דבר אשר הוא עושה אנו יודעים בכלל אך יש בו פרטים רבים שאין בעל הנס מכירן וזהו לעושה נפלאות גדולות לבדו כי בכל דבר יש נפלאות רבות אבל אין מי שיכיר רק הכללות וז\"ש לעוש' נפלאות לבדו כי בכל דבר תרבנה סרעפותיו אך הוא לבדו מכירן כי לעולם נראה חסדו חסד אחת אבל בקושטא חסד זה הוא נפלאות רבות ולא אתנו יודע עד מה: ", + "ואמר אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו אפשר לפרש דודאי נצח ישראל לא ישקר ח\"ו שאמר לאברהם אבינו ע\"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ובודאי היה צריך לדונם אבל הוסיף כמה מכות וכל מכה כלולה מארבע או מחמש וזה היה על שכיונו לענותם ולא לקיים גזרתו יתברך וז\"ש אלו הוציאנו ממצרים לקיים הבטחתו ולא עשה בהם שפטים תרתי משמע תרי סדרי שפטים משפט אחד יהיה להם לקיים גזרת דן אנכי והשני על אשר כונתם לרעו\"ת ביעקב עמו להרע דוקא למען ענותו בסבלותם ולא לקיים גזרתו יתב' דיינו. דודאי סגי ומסגי לקיים גזרת בין הבתרים. ואמר עוד אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם דיינו אפשר דהכי קאמר דכתיב יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה וכך היא המדה שהשר נדון בשמים על ידי שרפי קדש והאומה רבים לוחמים עליה עד עת תמוט רגלם אבל הכא הכל היה על ידו יתברך וז\"ש אלו עשה בהם שפטים הוא בכבודו כביכול לקיום מאמר דן אנכי ולא עשה באלהיהם רק שיושפל השר ממדרגתו לבד דיינו. ואמר אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו וראיתי להרב שבלי הלקט כ\"י שכתב הזכיר עשה באלהיהם אצל בכוריהם לפי שבלילה אחת היו שתי המכות והיתה מכתם שוה כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים של עץ נרקבת מתכת נימסת וניתכת של אבן נופלת ונשברת וכן הבכורות לפי שהיה מנהג המצריים כשמת בכורו של אחד מהם היה צר צורתו על הכותל ועל הטבלא ובו בלילה נמחקו ונטשטשו כולם והיה קשה עליהם כאילו בו ביום קברום וכו' ואחרי שכפל הנס להרוג בכוריהם ונתן לנו את ממונם להעמידנו במקומם לנחלה ונתן לנו שכר עבודה שנשתעבדו בנו כמו שהבטיחנו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אם נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים היה נס גדול ודי לנו עכ\"ל הרב שבלי הלקט כ\"י: " + ], + [], + [], + [ + "הראת לדעת שהרב ז\"ל מפרש נתן לנו את ממונם של הבכורות והעמידנו במקומ' לנחלה. ואפשר לישב בזה חקירה אחת דאמאי הוצרך ה' לצוות לישראל שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ואמאי יעשו בתורת שאלה ואח\"כ יקחום לגמרי וזה לכאורה אינו מתישב וכאשר עמדו בזה המפרשים וגם אנו בעניותנו כתבנו בזה במקום אחר. אך עתה על פי האמור הנה נכון דקי\"ל הרוגי מלכות נכסיהם למלך. ודרך דרש נאמר דמלבד כי הוא יתברך אדון עולם והכל שלו גם על פי הדין אפי' בדין מלך בשר ודם הרוגי מלכות נכסיהם למלך והכא כביכול הוא הרג בכוריהם ומעתה נכסיהם למלכות וממ\"ה הקב\"ה נתנם לישראל. ומשום הכי יען כי ביום ט\"ו בעת צאתם יוצאים ביד רמה ומצרים מקברים הוצרכו לשאול מקודם אחר מכת החושך כלי מצרים בתורת שאלה כי עדיין לא זכו בהם וכאשר ה' הכה כל בכור והרוגי מלכות נכסיהם למלך קמו תחתם של הבכורות לנחלה והחזיקו במה שהיה בידם מן הדין ובזה אפשר כונת הכתוב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ארז\"ל זו מכת בכורות וממילא נכסיהם למלך ואחרי כן שתהיה מכת בכורות יצאו ברכוש גדול כי קמו תחתם לנחלה מטע\"ם המלך ודוק היטב כי קצרתי ואתה תבא\"ר בזה כמה כתובים ומאמרי רז\"ל: " + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן:
פֶּסַח, מַצָה וּמָרוֹר.
רבן גמליאל היה אומר וכו'. אפשר לפרש במה ששמעתי מגדול אחד טעם שהצריכו שאלה ותשובה בליל הפסח במאי דאתמר בירושלמי פרק ג' דבכורים אהא דתנן שמקרין פ' בכורים דיליף לה מדכתיב וענית ואמרת אין עניה אלא מפי אחר. וכ\"כ רבינו עובדיה שם בפירושו והכא כתיב לחם עוני שעונים עליו דברים הרבה והיינו מפי אחרים ולכך צריך שישאלו וישיבו ע\"כ שמעתי מהגדול הנזכר. ועל פי זה אפשר לפרש מ\"ש המגיד לעיל ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנאמר והגדת לבנך וכו' הכונה דסד\"א דכיון שצריך שישאל כדי שיענה כדמוכח מלחם עוני שעונים עליו דברים אין עניה אלא מפי אחר והבן הלזה שאינו יודע לשאול לא יטפל בו כלל כאלו לא היה. לז\"א את פתח לו בלי שאלה דאין דנין אפשר משאי אפשר דנהי דביודעים מצוה לספר דרך שואל ומשיב אבל הכא דלא אפשר את פתח לו דכתיב והגדת לבנך ולא כתיב שאלה בתורה כדכתיב בדוכתי אחריני שמעינן דאי לאו בר הכי לשאול אתה תדבר בלי שאלה: ", + "ואפשר לדקדק על פי דרך האמור דבשלשה בנים חכם רשע תם המגיד נקט חכם מה הוא אומר רשע מהו אומר וכן תם. והכא קאמר ושאינו יודע לשאול בוי\"ו יתירה והול\"ל שאינו יודע לשאול את וכו' כאינך אלא בא לרמוז דאף אם יש לו בן אחר דשואל ומקיים ביה מצות עניה עם כל זה ידבר גם עם שאינו יודע לשאול ולז\"א ושאינו בוי\"ו מוסיף ומייתי מקרא והגדת לבנך דלית לן לאוקמיה קרא במי שלא יש לו כי אם בן זה ובזה נבא אל הביאור דר\"ג היה אומר כל מי שלא אמר ג' דברים אלו וכו' וכונתו דאף שלא ישאלוהו אמר יאמר מעצמו. ואם לא אמר אפי' דרך אמירה בלי שישאלוהו לא יצא ידי חובתו אבל אם אמר אף שלא נשאל מאחר יצא י\"ח דסבר ר\"ג דזה סמך בעלמא שעונים דברים הרבה עליו אבל לפי האמת אפילו אמר שלא מפי אחר יצא י\"ח וצריך שיאמר הני תלת מילי: " + ], + [ + "פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיְהֹוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַים בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַים, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל. וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחווּ.

פסח שהיו אבותינו וכו'. אפשר לפרש דטעם מצות הפסח שנצטוינו היינו כמ\"ש משכו ידיכם מע\"ז וקחו צאן של מצוה שהוא הטלה ע\"ז של מצרים ונצטוינו לשוחטו ולצלותו ולזרוק העצמות לבזות הע\"ז בחוצות ישליכו דרך ביזוי בפרסום גדול אבל בזמן שבית המקדש קיים לא שייך טעם זה כלל ועיקר לא מינה ולא מקצתה ועל שום מה היו אוכלים פסח. והשיב על שום שפסח וכו' ולזכר זה שפסח ייתי ויפסח בזמן שבה\"מ קיים: ", + "וראיתי להרשב\"ץ בסוף מאמר חמץ בפירושו שכתב וז\"ל רבן גמליאל שאמר ג' דברים אלו אינו רבן גמליאל הזקן שהיה בזמן הבית וכו' וזה היה בן בנו והיה אחר החרבן וכו' ובזמן ר\"ג זה חרב הבית וריב\"ז שאל מאספסינוס שלא יפסיק הנשיאות משלשלת זה של רבן גמליאל כמ\"ש פ' הניזקין ובודאי כי זה רבן גמליאל ראה הבית בבנינו ובימיו היו עושין פסח כמ\"ש בראשון מסנהדרין וכן א\"ר צדוק פ' כיצד צולין שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח וכו' אבל משנה זו נשנית אחר החרבן על כן אמר פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים עכ\"ל וקשה דנסחת המשנ' פ' ערבי פסחים היא פסח על שום שפסח על בתי אבותינו במצרים ותו לא ואינו נזכר שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש קיים. וכלשון המשנה כתב הרמב\"ם פ\"ז דחמץ והמגיד הוא שהרחיב הדברים וא\"כ אין צורך לומר דמשנת ע\"פ דעלה קאי כמו שהזכיר ד\"ה רבן גמליאל נשנית אחר החרבן. גם מ\"ש דריב\"ז שאל מאספסינוס שלא יפסיק הנשיאות משלשלת זה של ר\"ג. ק\"ק דמ\"ש שם פ' הניזקין הוא תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל וכו' ופירש\"י משפחת הנשיא שלא תהרגם ע\"ש ויותר נכון לומר שלא שאל לו שיהיו של בית ר\"ג נשיאים אלא שאל שלא יהרגם ובהכי ניחא שריב\"ז היה נשיא לפי שהיו יראים שיהיה נשיא ר\"ג: ", + "שוב ראיתי להרב עצמו בתשב\"ץ ח\"א סימן קל\"ו ובס' מגן אבות פ\"א דף י\"ב ע\"ב שכ' דר\"ג היה קטן בעת החרבן ולכך נתמנה ריב\"ז אך ק' דמסוף יבמות דקאמר ר\"ג שנזכר שר\"ג הזקן התיר נשים ע\"פ עד אחד נראה דר\"ג בעת החרבן היה יותר מבן ך' דר\"ג הזקן מת ח\"י שנים קודם החרבן ועמ\"ש הרמ\"ע מא\"ד ח\"ב פי\"ט ומ\"ש המפרש יד יהודה ודוק היטב כי קצרתי ואין להאריך כאן. הגם הלום ראיתי אחר זמן רב להרב שאלת יעבץ ח\"א סי' צ\"ט שהסכים דרבן גמליאל היה קטן בעת החרבן שחלילה דריב\"ז יהיה נשיא אם היה גדול ומ\"ש צא וצלה את הפסח היינו שהקריבו אחר החרבן וכו' עש\"ב ומה שהכריח מריב\"ז אינו מוכרח דהיו יראים שיהיה נשיא ועל שלא יהרגם הוא שביקש ריב\"ז כמש\"ל, ולא זכר ההיא דסוף יבמות שהבאתי דמוכח דר\"ג היה לו בעת החרבן יותר מ\"ך שנה. גם מ\"ש שהיו מקריבין אחר החרבן הוא רחוק וצריך ראיה מרז\"ל. ומה שהוקשה לשואל ולהרב הנז' מ\"ש ר\"ג דגוזליא רכיכין ואמריא דקיקין דזה לא שייך אלא בפני הבית כבר תירץ הר\"ן בחידושיו שם פ\"ק דסנהדרין דהיו מסתכלין בדברים הצריכים אלו היה בית המקדש קיים ע\"ש, ומדברי הר\"ן אתה למד שלא כמו שעלתה על דעת הרב שאלת יעבץ דהיו מקריבים ק\"פ בחרבן ודוק: " + ], + [], + [ + "מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִצְרַים עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַים וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם. ", + "מצה זו שאנו אוכלים וכו'. אפשר במ\"ש בזהר הקדוש דכד הוו ישראל במצרים הוו ברשותא אחרא כד קריב לון יהב להו אתר דאיקרי לחם עוני מצה נוקבא בלי דכורא וכד קריבו יתיר עייל לון קב\"ה בדרגין אחרנין ואתחבר דכורא בנוקבא וכדין מצה אתקרי מצוה ונמצא לפי זה דבחינת מצה הוא נוקבא בלי דכורא וזה היה כשיצאנו מרשות הסט\"א ניתן לנו בתחילה מצה. ואח\"ך זכינו למצוה דאתחבר דכורא בנוקבא א\"כ איפה חקר חקירה גדולה שאנו שזכינו לתורה שבכתב ותורה שבע\"פ תורה ומצוה לא יצדק לנו לאכול מצה דהוא בחינת נוקבא בלי דכורא וז\"ש מצה ז\"ו שאנו אוכלין על שום מה והשיב שאינו אלא זכר בעלמא על שום שלא הספיק וכו'. וראיתי בדרשות מהרח\"ו זצ\"ל כ\"י שכתב על פסוק ויאפו את הבצק דצריך להבין דמהאי קרא משמע דמה שלא חימצו הבצק היה כי גורשו וכן מוכח ממ\"ש בהגדה מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק וכו' וקשה דהרי נצטוו על החמץ ויראה במ\"ש פ' כל שעה ופ' מי שהיה דפסח מצרים אין חימוצו אלא יום אחד וכן תמצא פ' קדש לי כל בכור כי שם נצטוו בפסח דורות כל שבעה והשבתתו ובל יראה ולפ\"ז היו יכולים לאפות בצקם חמץ ויניחוהו עד היום הב' דאז היה מותר להם אך מסיבה כי גורשו לא הספיק בצקם להחמיץ ולהורות זה נתוסף איסור חמץ והשבתתו כל ז' זהו תורף דברי הרב מהרח\"ו זלה\"ה: ", + "ונעלם מהרב ז\"ל דעל מבוכה זו ישבו כת הקודמין והרמב\"ן כתב שהיו מוזהרים אף בפסח מצרים בבל יראה יום ראשון ופירש הפ' לפי דרכו. אך הרא\"ם כתב בדברי הרב הנז' והביא משם רבינו ישעיה שטעם אומרו מצה זו וכו' על שום שלא הספיק וכו' היינו שהקב\"ה צפה והביט שיגורשו ולכן ציוה ז' ימים שלא לאכול חמץ ובל יראה עש\"ב וכן פירש הרב דוד אבודרהם בשם הרב יוסף קמחי ע\"ש ובהר\"ן והרב תוספות י\"ט. וזה ג\"כ כוונת מהרח\"ו בסוף דבריו וכן ראיתי בנימוקי רבינו ישעיה לחומש כ\"י שכ' כתחילת דברי מהרח\"ו הבאתי דבריו בקונטרס פני דוד פ' בא בס\"ד: ", + "והרב הגדול שארינו מהר\"י זאבי פירש דהנה כתבו דטעם מצה לזכור דהא לחמא עניא אכלו אבהתנא בעבדות שנתנו להם לחם מצה לענותם ולפ\"ז היה יוצא במצה של דוחן אורז ועדשים כמאכל יחזקאל וז\"ש מצה זו ממין דגן הבא לידי חימוץ ע\"ש מה כי לזכור עינוי אבותינו גם באורז ודוחן סגי ותירץ ע\"ש שלא הספיק וכו' ורצה שיהא זכר לגאולה נמי עכ\"ד ושפתים ישק: " + ], + [], + [ + "מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵיהֵם בַּעֲבֹדָה קָשָה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֶת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.

מרור זה וכו'. אפשר דשואל על החזרת דמצוה בחזרת ואמאי לא נקח דבר דמריר טפי ועוד שצריך שיהיה חי ולא כבוש ולא מבושל וז\"ש מרור זה חזרת וגם יעמד חי ולא כבוש ולא מבושל. והשיב על שום שמררו ובכבוש ומבושל אזדא לטעמיה וכתיב בפרך דהיינו תחילתו בפה רך ולבסוף בפרך ולכך מצוה בחזרת דתחילתו רך וסופו קשה: ", + "ואפשר לומר עוד דשאל דכבר יש סימני עבדות מצה וחרוסת זכר לטיט וירקות זכר לקש ותבן ואמאי אצטריכנא תו למרור והשיב ע\"ש וימררו את חייהם וכו' דהיינו קושי השעבוד וזה עיקר גדול כי בעבור זה יצאנו ממצרים לפני הזמן דקושי השעבוד השלים וראוי לעשות סימן מיוחד לזה. או כונת המשיב היינו דמהר\"ם אלשיך פירש וימררו את חייהם היינו נשמתם שהעבידום ע\"ז. וכפ\"ז כששחטו הפסח וקבלו אלהותו ית' כל הפשעים והזדונות והשגגות נעשו כזכיות והי\"ל ריוח גדול שברגע תשובתם נעשו מלאים מצות להפליא ולהזכיר צדקתם אנו אוכלים מרור. ועוד להודיע שהיה באונס מה שעבדו והיו מצטערים ונפשם מרה עליהם וזהו וימררו את חייהם שהי\"ל צער גדול ומרירות על זה וזה זכות להם ולכן אנו אוכלים מרור ע\"ש שמררו וכו' וצדקה הוא להם: " + ], + [ + "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַים. לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבֹתֵנוּ.

בכל דור דור וכו'. כבר לעיל הגיד המגיד מראש מקדמי ארש בפסקת עבדים היינו ואלו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו וכו' ותרגמום רבנן דאם אשתהויי אשתהו ישראל עוד מעט היו ח\"ו נכנסים בנ' ש\"ט ולא יזכר שם ישראל עוד והוא הטעם שחייב להראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים ולברך את שם כבודו אשר הגדיל לעשות ביצ\"מ דאלמלא הוציאנו בו בפרק לא היינו יוצאים עוד ח\"ו והנה נכון להודות כאלו הוא יצא ממצרים ובכן אף שאנחנו עתה בגלות חיובא רמיא כאלו הלילה הזו אנו ב\"ח ונראה בעצמנו סימני חירות כי יציאתנו ממצרים מאז דין גרמ\"א שנצא לחירות גם עתה ויש מקוה לישראל על זה אבל אם ח\"ו לא יצאנו מאז היינו נטמעי' ה\"ו ולא יזכר שם ישראל עוד וז\"ש בכל דור ודור בין בדורו של שמד בין בגלות פשוט לא יעלה על לב לומר מאין הרגלים לנטמעי בעמק הבכה בגלות ושמד לשמוח ולהראות עצמם בני חורין. לא כי חובה מוטלת להראות כאלו הוא עצמו יצא ממצרים ובזה יצפה לישועה ויתבונן כי כשהיינו במצרים גוי בקרב גוי תחת רשות שרי מצרים השרים הראשונים בצבא המרום המקום רחם עלינו ויוציאנו וק\"ו כי הוא יוציאנו מהגלות הזה וכמ\"ש מר זקנינו הרב חסד לאברהם זלה\"ה כי יצ\"מ מרשות שרי מעלה הראשונים אות הוא לצאת משעבוד מלכיות. ועפ\"ז פירשו המפ' חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וצריך לחשוב כאלו אני יצאתי ממצרים וזהו כעל אשר גמלנו ה' אף כי האמת ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם עכ\"ז צריך לכוין כעל כל אשר גמלנו: ", + "ודרך רמז אפשר דחיוב זה להראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים הוא לעורר לב האבן אשר קופה של שרצים תלויה לו מלאחריו ולפניו לו היה כן הרבה מחטאות האדם דדש בעקביו ויראה עצמו כאלו יצא ממצרים לפרוש מן החטא כמו שפירשנו במצרים ולמול ערלת לבנו כשם שמלנו בשרינו בצאתנו ממצרים ולקבל עלינו עול תורתו ומצותיו כשם שקבלנו בצאתנו ממצרים ולכן חובה הוא להראות עצמנו כאלו יצאנו ממצרים לתקן מעוותנו ולחסו\"ת בנועם ה' לקבל עול מלכות שמים באהבה ולשמור מצותיו כהלכתן ואם כה נעשה אלהינו מרחם ויגאלנו גאולת עולם. " + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ: הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּיָהּ.

ומה שאמר מעבדות לחירות. רומז על הגוף ומשעבוד לגאולה על הנפש כי נפשנו היתה בגלות נפש כי תחטא בגלולי מצרים ונגד הנפש דסליק מיניה אמר מיגון רמז לס\"מ לשמחה רמז לשכינה שנקראת שמחה שהיינו משועבדים לסט\"א ובאנו לחסות תחת כנפי השכינה כמ\"ש בזהר שניתן להם במצרים מצה נוקבא וכו' ונגד הגוף אמר מאבל לי\"ט. ונגד מתן תורה אמר מאפלה מאמונות רעות שהי\"ל במצרים לאור גדול. ", + "או ירצה הכפל מעבדות לחירות במשז\"ל דמר\"ה נתבטלה העבודה ובצד מה הי\"ל חירות מעבודת עבד. ומיהו עדיין היו משועבדים שהוא למעלה מעבדים ואח\"ך הוציאנו משעבוד קצת לגאולה שנגאלו גאולה שלימה: ", + "והנה יש ז' לשונות של שבח במטבע זה להודות להלל וכו' כנגד ששת ימים וביום השביעי להודות ל\"ו ולברך בשמ\"ו. והם יציאות מעבדות לחירות וכו' ואפשר שהם כנגד ה' אלהים אשר הם גי' ת\"ל שהיינו צריכים לישב בגלות וגברו רחמיו כי לא ישבנו אלא פ\"ו שנה בגלות גימט' אלהים והד' אלהים נהפכו לרחמים כמשז\"ל ולעומת זה תקנו ה' יציאות כי לא כלו רחמיו: " + ], + [ + "הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְהֹוָה, הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה. יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהֹוָה. רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְהֹוָה, עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. מִי כַּיְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת, הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ? מְקִימִי מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים, עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ. מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, אֵם הַבָּנִים שִׂמְחָה. הַלְלוּיָהּ.

הללויה הללו עבדי ה' וכו'. אפשר לפרש במ\"ש הרב הלכות קטנות ח\"א סימן רס\"א המרבה בשבח המקום נעקר מן העולם וכי דוד הע\"ה חתם כל השבחים ולא שביק חיי והשיב הרב ז\"ל דלנכח אין לומר כי אם שבחי הכתובים שהם השיגו השבחים הכוללים אבל אנו הדיוטות ואין בנו כח לדבר בפני המלך אבל שלא לנכח מותר עכ\"ד ואפשר שז\"ש הללויה ולא כל הרוצה יהלל אלא הללו עבדי ה' הבקיאים לשבח לו יתברך אבל אין זה אלא לנכח אבל שלא לנכח מותר וז\"ש הללו את שם ה' והיינו שלא לנכח דהא את שם ה' קאמר ומשמ' שלא לנכח דכשאינו לנכח לא הצריך עבדי ה' אלא סתמא קאמר הללו את שם ה' וכמו שכתב הרב הנז'. וקאמר דוד הע\"ה יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ר\"ל עתה אשר תקנתי זה ספר תהלים הכל יכולים לשבחו אפי' לנכח כי יכולים לומר מזמורי תהלים כל העם וז\"ש יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם דייקא גם בדורות אחרונים יוצאים בשיר תהלות ה' אשר בספר תהלים אשר אנכי תקנתי. ובודאי דעבדי ה' שהם בקיאים להשיג השבחי' כוללים להם הרשות נתונה דהרי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' הכונה דהשמש כל מהלכו הוא ע\"י שהוא משורר תמיד וכשרצה יהושע להעמיד השמש א\"ל שמש בגבעון דום כמשז\"ל וא\"כ הרי השמש משבח תמיד וכן עבדי ה' השרידים אשר ה' קורא יכולים לשבחו. ומיהו דוקא עבדי ה' הבקיאים משום דהרי רם על כל גוים ה' על השמים כבודו ושם ניכר יותר ואיך אשר בעפר יסודו ישלח דברו לשבחו וכתיב כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים ומי ימלל גבורות ה' לכן צריך עבדי ה' שהם הם בקיאים בשבחים הכוללים. והשתא קאמר דבמקום שמצינו גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כביכול וז\"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ הכונה שהוא כביכול רואה הנשמה והגוף כמ\"ש רז\"ל יקרא אל השמים זו הנשמה ואל הארץ זה הגוף. והדר מפרש מקימי מעפר דל רומז על הנשמה שהיא נתונה בעמקי הקליפות וכביכול הוא מקימה ושולחה לעה\"ז ואמר דל כי הנשמה דלה דאין לה מעשים טובים עד שלא באת לארץ ובבואה בעה\"ז מאשפות ירים אביון התאב ליראה ולחכמה להושיבי עם נדיבים הם בעלי יראה על דרך שאמרו פ\"ק דחגיגה בת נדיב בתו של אברהם אע\"ה שהיה הוא תחילה לגרים והיינו שנדבה רוחו לעבוד ה' והכי נמי עם נדיבים אשר נשא לבן ליראה את ה' ומאשפות ירים אביון שמעורר לב הנשמה הקדושה הדלה בלי מעשים אשר הקימה מעפר הוא סט\"א ונחש עפר לחמו. והיה כי תבא אל הארץ הלזו הנשמה העה\"ז לכלוכית שמה הנאה לה מטינופת וצואת חלאת זוהמת רשעת דור ודור וזו הנשמה הקדושה אביון התאב לדעת לעות דרך ה'. הוא ברחמיו ית' מאשפות העה\"ז ירים אביון התאב ליראה וחכמה דכיון שהוא התאוה תאוה ליראה וחכמה הבא ליטהר מסייעין אותו להושיבי עם נדיבים אשר נדבה רוחם לעבוד ה' וישב שם עד עולם. וכיון שיראת חטאו קודמת אז ישכיל עם נדיבי עמו הם רבנן דמתיבתא ע\"ד שדרשו רז\"ל בפסוק ואל עמו תביאנו על יהודה דליעול למתיבתא. ואחר שלמד תורה עם נדיבי עמו רבנן דמתיבתא. עת הזמיר הגיע והנה עתו עת דודים לישא אשה וכמ\"ש פ\"ק דקדושין למ\"ד ילמוד תורה ואח\"ך ישא אשה. וז\"ש מושיבי עקרת הבית עיקרה של בית זיווגו האמיתי ואין אשה אלא לבנים ב' זכרים למ\"ד או בן ובת וכן ההלכה וזהו אם הבנים שמחה ר\"ת אשה דאין אשה אלא לבנים. והוא שמחה בבנ\"י עליה סלת נקיה שמחשבתה הטהורה וקדושתה היא הגורמת כמ\"ש הראשונים וגם שע\"י הבנים זרע קדש נתפרסם שהזיווג נאה ויאה כמו שהאריך הר' פרשת דרכים שהזרע יורה יורה על הזיווג השלם מכלל יופי מנוקה ומשופה מכל דופי ויסודתו בהררי קדש אבני חפץ מדרשי רז\"ל ואי לזאת אם הבנים שמחה. וכיון שהוא זיווג נאה אשר זכו י\"ה ביניהם ועל ידי בן ובת הרומזים לבחינת ז\"ה נתיחד השם המיוחד וזהו הללויה הלל גי' אדני שהיא ה' אחרונה ו' ושם י\"ה: וזה אפשר שכיונו רז\"ל לומר הללויה שבח גדול מאד שכולל שם ושבח והוא הדב' אשר דברנו הל\"ל גי' אדני מתרפקת על דודה אות ו' ושם ינוחו מוחין דאוא\"י שם י\"ה והכל ביחוד גמור הללויה: " + ], + [ + "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַים, בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז, הָיְתָה יְהוּדָּה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. הַיָּם רָאָה וַיַּנֹס, הַיַרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר. הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת - כִּבְנֵי צֹאן. מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵן - תִּסֹּב לְאָחוֹר, הֶהָרִים - תִּרְקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת - כִּבְנֵי צֹאן. מִלְּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ, מִלְּפְנֵי אֱלוֹהַ יַעֲקֹב. הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם, חַלָּמִיש - לְמַעְיְנוֹ מָיִם.

בצאת ישראל הזכרי' ממצרים בית יעקב הנקבות מעם לועז המצריים אשר לועזים אם בגופן שלטו בנשותיהן לא כ\"ש. אבל כל הפוסל פגום יוצא הבל יפצה. היתה יהודה לקדשו לשעבר גדורים בעריות דכל מקום שאתה מוצא קדושה יש גדר לערוה והראיה ישראל ממשלותיו שזכו ישראל בו מלכים ימלוכו ושרים ישורו כרכא דכלא ביה. ורמז היתה יהודה שמדור הפלגה נשמות הקדושה הם באוצר מיוחד בפני עצמו כמ\"ש במקומות אחרים משם מז\"ה זלה\"ה והתוס' פ\"ק דע\"ז וזהו היתה יהודה רק היא יחידה לתורה ולתעודה לעבוד עבודה אוצר כלי חמדה. וגם בכלל רמז על יהודה עצמו היתה לשעבר בענין תמר הכל לש\"ש ומאת ה' היתה זאת היתה יהודה לקדש\"ו בקדושה רבה והראיה ישראל ממשלותיו שהמלכות מיהודה והמלכות אות לטובה לגודר פרץ הערוה כמ\"ש רז\"ל בתנחומא ובזהר סוף פ' לך לך וכך היא המדה. יסוד ומלכות בהדי הדדי יוסף בצדקו ויגש אליו יהודה צדק ושלום נשקו. והראיה הים ראה וינוס שראה ארונו של יוסף ששמר אות ברית וזכה למלוכה כמשז\"ל ובזכותו היתה קריעת ים סוף כמשז\"ל הים ראה וינוס ראה מי שכתוב בו וינס ויצא החוצה דבעבורו נקרע הים לפי שבא דבר עבירה לידו ונסיון גדול ומופלא וניצול אבל גם ישראל גדורים מעריות ושומרי ברית אשר הוא סגולה להשקיט הים כידוע וכן זכו בירדן הירדן יסוב לאחור כי כלם צדיקים שומרי אות ברית ההרים תרקדו כאילים במעמד הר סיני כשרצה הקב\"ה לתת התורה לישראל וזה לך האות שהיו מיוחסין וכמש\"ל שזכו לתורה בשביל יחוסם כלה זרע אמת ומעתה ניכר מאד כי שקר ענו הנהו לעוז\"י המוציאים לעז על בית יעקב. מה לך הים כי תנוס לעתיד לבא בגאולה העתידה כמ\"ש רז\"ל על פסוק והחרים ה' את לשון ים מצרים הירדן תסוב לאחור לעתיד כמו שנראה מהמפרשים בפ' בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו. מלפני ה' חולי ארץ לעתיד חולי דייקא ור\"ל הארץ וכל אשר בה ים וירדן וגבעות כמ\"ש רד\"ק. ההופכי הצור אגם מים ס\"ת מרים רמז שהבאר בזכותה חלמיש למעינו מים ס\"ת משה עם הכולל שכשמת' מרים חזר בזכות משה כמשז\"ל: ", + "ובאופן אחר נראה לפרש הללויה הללו עבדי ה' במשז\"ל דעל הים שרו ישראל שירה והמלאכים והנשים ואמרו ז\"ל דאנשים קדמו למלאכים מפני שהאדם אפשר לו למות לא כן המלאך. ואפשר ז\"ש הללויה נגד ישראל לשיר על הגאולה הללו עבדי ה' הם המלאכים הללו את שם ר\"ת אשה כנגד הנשים. ולא תימא דהנשים באחרונה לא כי אלא קודם המלאכים והטעם דהמלאכים חיים וקיימים ויכולים להלל תמיד וז\"ש יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם דהמלאכים שהם חיים יכולים להלל תמיד. ולא הנשים דאפשר למות ולא המתים יהללו יה לכן גם הנשים קודמים למלאכים כמשז\"ל. ולא ח\"ו שהוא צריך להלולנו כי הלא ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' ע\"י השמש שתמיד הוא משורר כמ\"ש לעיל מרז\"ל. וגם רם על וכו' ואין צריך להלולנו ומטעם זה כי רם על כל גוים ה' תבין דיכולים להתגייר גרים אף דבדור הפלגה חילק כל העולם לע' שרי' על פי הגורל וכל שר קנה אומה שלו ויקשה דאם כך איך יכול העכו\"ם להתגייר הלא זה העכו\"ם הוא מהאומה אשר קנה אותו השר בגורל והוא גזל ח\"ו אך כתבו ז\"ל הטעם דכל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו וא\"כ יכול העכו\"ם להתגייר ולבא תחת כנפיו כי הוא ממ\"ה הקב\"ה,
[אחורי תרעא: ע\"פ הקדמה זו פירשתי בעניותי בהשמטות [הנז'] המה באו בסוף שם הגדולים ח\"ב דף צ\"ה סוף ע\"ב פ' אומר לצפון הכי וכו' ע\"ש ושוב ראיתי מה שאמרו בזהר הקדוש פ' שלח דף רע\"ג ע\"ג ע\"ש:]", + "גם יש לחקור דכל נשמות הגרים היו בהר סיני ואח\"כ כשבאו בזמנם באו ועבדו ע\"ז והו\"ל נרא' ונדח' ואינו חוזר ונר' ותירצו המפרשים דכיון שהוא בידו אף דנדחה חוזר ונראה כמ\"ש התו' כידוע. ובזה נבא אל הביאור רם על כל גוים ה' ואין צריך ח\"ו לשבח שלנו. ומזה תבין הטעם מקימי מעפר הסט\"א דל נשמת הגר ונראה בשעת מ\"ת לפי שהוא מלך על הכל ואף שהוא תחת השר מקימי מעפר הסט\"א דל. והגם שנראה ונדחה דכשבא לעה\"ז עבד ע\"ז עם כל זה מאשפות ירים אביון אף שחזרו לאשפה מקום נמאס בעוה\"ז יותר מעפר שהיתה נפשם כי בעה\"ז עבדו ע\"ז בפועל עם כל זה מאשפות עלמא דפרודא הן רבים עתה עם הארץ ירים אביון משום שהוא בידו להושיבי עם נדיבים הגרים שנתגיירו ולא עוד אלא עם נדיבי עמו צדיקי ישראל כי הגרים מדקדקים במצות כפירוש הרב אברהם הגר שכתבו התוספות בקדושין דף ע'. וראוים לכך כי כל מה שעבדו ע\"ז נתכפר וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ומזה תבין מושיבי עקרת הבית רחל אמנו כמשז\"ל אף שכבר נשא את לאה דב\"נ בביאה תליא מילתא והם שתי אחיות אלא דהיה לאבות דין ישראל וגיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. והראיה שהזיווג הזה קדש הוא שיצאו ממנו יוסף ובנימין הם צדיקי עולם וז\"ש אם הבנים שמחה על הבנים והוראת הזיווג הקדוש הללויה שפרסם זכות יעקב ורחל ומזה שהי\"ל דין ישראל שמכח זה הוא דאמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי תשכיל דהשעבוד היה במצרים ולא בארץ כנען דארץ לא להם כתיב ואברהם אע\"ה היה לו דין ישראל וקנה בחזקה ארץ כנען וז\"ש בצאת ישראל דייקא דלפני צאתם היה להם דין ישראל משנימול אברהם אע\"ה וז\"ש בצאת ישראל ממצרים שלכך היו במצרים כאמור ובצאתם זכו שהיו כביכול בחינת אשה לה' וזהו בית יעקב אין בית אלא אשה בית ה' מעם לועז שהיו לועגים עליהם על שאומרים נלכה נזבחה לה'. אבל האמת שהיה להם דין ישראל מזמן האבות. וזה טעם היתה יהודה לקדשו שקפץ נחשון לים ומסר עצמו על קדוש ה' דישראל מצווין על קדוש ה' משא\"כ בן נח אבל להיות פשוט אצלם שדינם כישראל היתה יהודה לקדשו שנחשון קדש ש\"ש כמשז\"ל ומשו\"ה זכה למלכות וז\"ש ישראל ממשלותיו. וכיון דיש להם דין ישראל א\"כ מה שעבדו ע\"ז בשוגג במצרים אינם חייבים מיתה ולא זכה עוזא בטענתו על הים כמשז\"ל וביאר הענין הרב פרשת דרכים עש\"ב וניצולו ישראל ונבקע הים וז\"ש הים ראה וינוס דלא היו חייבים כב\"נ שהיה להם דין ישראל ומשו\"ה זכו הים ראה וינוס ועוזא לא דיבר נכונה לחייב ישראל. וכן זכו הירדן יסוב לאחור. ההרים רקדו וכו' במתן תורה ושם נעשו בית יעקב כביכול בית ה'. מה לך הים כי תנוס מעט מעט שנעשה יבשה מעט מעט ולא בפעם אחת. וכי תימא דהוא מצווה להיות במקומו בגזרת מלך ומשו\"ה אף כי השתא הוא ציוה לבקוע הים מ\"מ כל כמה דמצי מקיים זה וזה. א\"ה קשיא הירדן יסוב לאחור בפעם אחת שנעשה יבשה כלו והוסג אחור כמ\"ש הרב עץ החיים פ' בשלח על פסוק בנהר יעברו ברגל שעברו מהירדן ליבשה לא כן הים שנסגר מד' רוחות והגביהן ה' להעבירם ליבשה. ועוד קשה ההרים תרקדו וכו' ובזה נפסלו דכל ההרים עע\"ז עליהם ובמחובר שרי ובתלוש נאסרו ואיך נתלשו ורקדו דבזה נאסרו. לז\"א למאי דסליק על ההרים מלפני אדון חולי ארץ ועל כרחם מיראה נרתעו. והים טעמא דלא נעשה יבשה היינו שלא היו ראוים ופסל מיכה עמהם אלא לקיים גזרת אלוה יעקב ונקט יעקב המורה על עוקבה ולא אמר ישראל המורה על היושר ומחמת שלא היו ראוים ועשה באונס לקיים גזרתו יתברך היה נעשה מעט מעט יבשה ומזה הטעם שלא היו ראוים כל כך ישראל הוא ההפכי הצור אגם מים. ואחר זה נעשה חלמיש כי לא היו ראוים ואח\"ך בזכות משה חזר למעינו שהיה תחילה ואין צורך לומר וי\"ו למעינו יתירה כמ\"ש רש\"י רק למעינו שהיה תחילה חזר בזכות משה שהוא ס\"ת חלמיש למעינו מים גימטריא משה עם הכולל כי בזכות משה רבינו ע\"ה חזר למקומו באר מים חיים: " + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ העוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַים, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכֹל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. כֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַפְּסָחִים וּמִן הַזְּבָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ ועַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן. " + ] + ] + }, + "Rachtzah": [ + [], + [ + "יטול ידיו לסעודה ויזהר ליטול כל היד כמ\"ש הפוסקים וזהו רחצה כלומר רחצה לכל יד הגדולה וראיתי מי שפירש מגיד רחצה כי הנה רחצנו ידינו לצורך טבול ראשון והיינו יכולים לברך על נטילת ידים והיה עולה גם לאכילה אבל מסיבת הפסק ההגדה צריך ליטול פעם אחרת וזהו הרמז מגיד רחצה כלומר מסיבת מגיד שהפסקנו בהגדה על כן אנו צריכים רחצה פעם אחרת לאכילה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם. " + ] + ], + "Motzi Matzah": [ + [], + [ + "יברך המוציא ויפריד התיבות כדי שלא יתערבו האותיות כדרך ברכת הרעבתנין והזוללין נאמרה ליכתב בס' דרך חיים להרמד\"ל ז\"ל ומאד מאד יזהר בזה כי מזון הגוף הוא הלחם ומזון הנשמה הוא מרוחניות הברכה כי עי\"ז נזונת מנצוצי קדושה אשר במאכל כידוע: ", + "יכוין לקיים מ\"ע דאכילת מצה ויהיה לתאבון וישים אל לבו דברי הזהר הקדוש דהוא מיכלא דאסוותא ובפרט כי הכל רמז בסתר עליון. ", + "ויברך המוציא ועל אכילת מצה על ג' מצות וישמיט השלישית ויבצע מהראשונה והפרוסה שני זתים. ויש לרמוז מוציא דהוציאנו ה' מהסט\"א והכניסנו תחת השכינה מצה כמש\"ל בזוהר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה. " + ] + ], + "Maror": [ + [], + [ + "יברך על אכילת מרור ויזהר לאכול כזית ולא סגי בדבר מועט כי יש מחלוק' בשיעור כזית וצריך לצאת י\"ח כל הפוסקים בכל אכילת חובה של זה הלילה דבעו כזית וימעך חלל הירקות לשער היטב. ויזהיר לבני ביתו מקודם לנקות הירקות מהתולעים היטב הדק. כי הנה בא לקיים מצוה ובמקום מצוה לא יעבור על כמה לאוין באכילת תולעת אחת והחי יתן אל לבו:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר. " + ] + ], + "Korech": [ + [], + [], + [ + "זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל. כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָים: הָיָה כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר וְאוֹכֵל בְּיַחַד, לְקַיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.
יאמר זכר למקדש כהלל הזקן שהיה כורכן ואוכלן בבת אחת לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו:" + ] + ], + "Shulchan Orech": [ + [], + [ + "יאכל סעודתו בקדושה ויזהר שלא יהיה קץ במזונו כדי שיאכל האפיקומן אכילה על השובע וטוב לו. ובכל סעודתו יהיה שמח על פדות נפשנו להודות לה' כי הכל חסדי ה' כי לא תמנו בסט\"א. וגילה ברעדה לשרת לשם ה' כי זה כל האדם ועל מנת כן הוציאנו ממצרים לקבל תורתו ועבודתו. וחביבה מצוה בשעתה להתעורר מאוד באהבת ה' ויראתו לעובדו בלבב שלם: " + ] + ], + "Tzafun": [ + [], + [ + "יאכל כזית אפיקומן ויכוין שהוא זכר לקרבן פסח ויכוין דעתו כי חיובא רמיא לשוב בתשובה למהר ישועת ישראל ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים לעבוד עבודת ה':" + ] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [ + [ + "יזהר ליטול מים אחרונים קודם ברכת המזון. וצריך שיהיו מים מועטים על ראשי אצבעותיו שלא יהיה יניקה לסט\"א הרבה ושמענו כי הרב החסיד מהר\"ר יהודה האבילייו זלה\"ה אירע לו מעשה נפלא בזה: ", + "ועוד יזהר שיהיה תיכף לנטילה ברכה ולא יפסיק אפילו בלימוד כי אם ד' פסוקים אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה. וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. ויאמר מזמור אלהים יחננו:", + "ויזהר לכוין לקיים מ\"ע מדאורייתא ואכלת ושבעת וברכת. ואם יש ג' יאמר זימון: " + ], + [], + [], + [ + "מצוה לחזר אחר זימון והטעם כדי לומר הודו. ובאשתו ובניו שהגיעו לחינוך סגי. ואף אם הוא ביחיד יוכל לקרותו וכמ\"ש האחרונים בסימן תע\"ט. ושמעתי שרב אחד בליל פסח אמר זימון עם אשתו ובניו אמנם הדבר ברור שאין לנהוג כך דלצרף אשתו לג' אפי' רבינו שמחה שהביא המרדכי פ' ג' שאכלו לא אמרה אלא לצרפה לעשרה משום הזכרת השם כמפורש במרדכי ודלא כהאגור סימן רמ\"ט שכתב בשם רבינו שמחה והמרדכי להיפך וכ\"כ הרב ב\"ח סי' קצ\"ט אלא דמ\"ש שכן דעת רבינו יהודה הכהן לא זכר סי' זכ\"ר מתשובות מהר\"ם ד\"פ וגם הט\"ז ומר קציעה נעלם מהם שרש דברי רבי' יהודה ומהר\"ם המבוארים בתשובה הנז' וכדכתיבנא בעניותין באורך בקונטריס מחזיק ברכה שם בא\"ח סימן קצ\"ט בס\"ד ועמ\"ש אליה רבה שם באופן שאין לסמוך על סברא יחידית ועוד דמ\"ש בליל פסח דהיא מצוה טפי היינו משום הודו ולענין הודו סגי באשתו ובניו כמפורש בהרא\"ש: ", + "הַמְזַמֵן אוֹמֵר: נְבָרֵךְ [אֱלֹהֵינוּ] שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: בָּרוּךְ [אֱלֹהֵינוּ] שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ
הערה לברכת המזון וקצת ביאור: נפש כי תשב\"ע לבטא בשפתים ברכות שמים הערוכות לה מגדולי עולם אר\"ש רחבת ידים החי יתן אל לבו מה יצדק אנוש לקבו' ברכו\"ת בחשבון למלכות שמים אשר מלאכי עליון צבא המרום יאחזמו רעד לומר ברוך כבוד ה' ממקומו עונים באימה ואומרים ביראה ואם ככה יעשה לקדושי עליונים כלם טהורים שרפי קדש. אכן מה נענה אשר בעפר יסודנו וכשל כחנו אנשים אשר היו טמאים מבית ומחוץ תצפנו וכתמי חטאתנו רשומן ניכר וכאבנו נעכר ומה הלשון אומרת והוא מגו\"אלנו לכלוכית שמה ועם כל זה גבר' חסדיו וקדשנו במצותיו לשרתו ולברך בשמו כי עם ה' החסד והרבה עמו לזכות את ישראל. ויהי אחר הדברים האלה וכהנה רבות כל שבערכין נדון לפי כבודו ית' ולפי קצורנו ושפלותנו. על אחת כו\"כ יגדל אשמה השולח אמרתו אר\"ש לא מטהורה אז ידלג כאיל קרי חדא ופרי תלת בו ירוץ רץ כצבי אין זה מברך הברכות כתקנן ריש מילין אמר מוציא לו בלע כבלע את הקדש ולא זו בלבד אלא לשון מדברת ולא ידע מאי קאמר אשר לבו הלך חשכים פגום יוצא בשוק\"י האיש ירצה מטייל בשוק בין הרחובות שפתותיו דובבות ולבו לא נכון עמו הלך בדרך מרחוק והוא לא ידע תיב\"ה היכא סגיא הברכה אחת היא או שמא לספיר' דברים הוא דאתא כמהר סיפו\"ר או לחש בעלמא. על זה ידוו כל הדוים דלא סגי שאינו ראוי ולא הגון לדבר לפני המלך וכל שכן להודות לו ולברכו אלא. שאין פיו ולבו שוין סורר ומורה איננו שומע מה שמוציא מפיו אוי לה לאותה בושה ומה יעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה ישיבנו. הלא אם ידבר איש אל רעהו וק\"ו לפני שר יכלכל דבריו והלב מבין שיהיה זכאי באמירתו ומכוין לשונו בנועם שיח ואיך לא יחרד וילפת בבואו לברך לשם ה' אל עולם: ", + "לכן אשר נגע אלהים בלבו ישים מעייניו לבא אל המלך ביראה ואהבה ובשמחה ויברך בשפה ברורה דברים כתקנן בלב שלם להלל לשבח שם קדשו אשר בחסדיו ורחמים גדולים לא פנה למעשיו אשר קצר קצר בעבודתו ויט אליו חסד לזונו ולפרנסו והלא נגד עינינו מ\"ש פ\"ק דבתרא אשר רבי פתח אוצרותיו בשני בצורת ולא רצה שיזונו עמי הארץ והוא ברחמיו זן ומפרנס לכל החכם יהיה או סכל יהיה והיה כצדיק כרשע ושלחנו ערוך לכל כדכתיב נותן לחם לכל בשר לכל דייקא בכל אופן שיהיה. ונתן טעם כי לעולם חסדו והענין יובן במ\"ש הריטב\"א בחידושיו דטעם רבי שלא רצה שיזונו עמי הארץ היינו שלא יחסר לתלמידי חכמים אבל אם די לת\"ח והותר אז ודאי היה זן גם לעמי הארץ וז\"ש נותן לחם לכל בשר בין חכם בין עם הארץ בין צדיק בין רשע והטעם כי לעולם חסדו הן לא קצרה יד ה' לפרנס לכל וז\"ש הזן את העולם כלו דייקא צדיקי ורשיעי והוא נותן לחם לכל בשר ויהיב טעמא כי אין חסרון לטובים וישרים באשר נזונים הרעים וחטאים כי לעולם חסדו והשפי\"ע בצחצחות שפע טל אורות לתת לאיש ואיש די מחסורו לרעים ולטובים כי אין מחסור ליראיו. ואמור בכפיל\"א הזן את העולם וכו' נותן וכו' כי בתחילה כללא כייל גם לכל צבא השמים אשר ברא ויצר ועשה לאין חקר והכל נזונים בשפע קדוש רוחני כמ\"ש דוד המלך ע\"ה אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם כי בלתי שפעו אין לשום דבר בשמים ובארץ ובים קיום והרמז ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו ישא ר\"ת ים שמים ארץ וז\"ש הזן את העולם כלו לתת לאי\"ש כדרכיו אי\"ש ר\"ת ארץ ים שמים. ויען הכל נברא בעבור איש צדיק. כי זה כל האדם וכל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה לכן איש ר\"ת ארץ ים שמים כי איש צדיק הכל נברא בשבילו וז\"ש הזן את העולם כלו בכלל ופרט אשר בשמים ובארץ ובים בטובו בחן ובחסד וברחמים לכל אחד שפע חיות שיהא ניזון לפי מהותו ומדרגתו והדר מפרט נותן לחם לכל בשר לחם גשמי לבני אדם אשר בעפר יסודם בש\"ר להם ככה יאכלו את לחמם לרצון להם לפי עביותם וגשמותם היה להם לחומ\"ר אוכלי לחם וגם אם יחטא איש והרבה להשחית וחדל ממנו השפע הרב הנגזר לבא עליו כמ\"ש המקובלים כי מלך הכבוד ברחמיו הוא נדרש לכל שואל וכל אשר ישאל תכף השפע יוצא רחובות הנהר אשר מן השפע ההוא ישתלשל וירד למטה מדרגה אחר מדרגה עד כי בבא השפע לארץ יגיע הנה באה ונהיית שאלה אשר שאול שאל האיש. אמנם מדת הדין מצפון תפתח ושם יש בית דין הגדול שבבא השפע הרב לשואל והיה בעבור לפני ב\"ד אשר בצד צפון מעייני בדיניה דההוא גברא ואם ראוי לפי מעשיו לכל השפע ההוא או מקצתו עובר השפע הראוי לו ומשתלשל ויורד בעה\"ז לאיש ההוא וכל אשר אינו ראוי לו מעכבין אותו שם באופן שמצדו יתברך לא יבצר לתת לכל שואל ככל אשר שאל אך מעשיו היו בעוכריו לעכב השפע וכל זה שמור ליראי ה' וזהו רמז הכתוב מה רב טובך אשר צפנ\"ת ליראיך כלומר הטוב הרב אשר בצד צפון המתעכב שם על ידי ב\"ד עד כאן דבריהם ז\"ל. ומצאתי הקדמה זו בילקוט ראובני ס' ויקרא דף קי\"ד ע\"ב וע\"ש פ' וירא דף מ\"ג ע\"א, וע\"פ הקדמה זו אפשר לפרש פ' אומר לצפון תני כלומר אותם האוצרות הנתנין שם שהיו מעוכבין שלא היו ראויים השואלים להם לעת\"ל אומר הקב\"ה לצפון תני מה שיש אצלך, ולתימן דרום שהוא חסד לא תמנעי מלהשפיע חסד כי לא כלו רחמיו. וז\"ש כי הוא יתברך נותן לחם וכו' כפי כח הנותן נותן תדיר. אבל חטאות הצבור והיחיד הן הן היו בעוכרי כלל ופרט לעכב שפע הרב הנשפע. ועם כל זה בטובו הגדול לא חסר לנו. כי גם דעונותינו הטו השפע וב\"ד אשר מצד צפון עיניהם ישיתו בשמרם עכ\"ב רב. על כל פנים בטובו הגדול לא חסר ואל יחסר מזון ליזון אם רב ואם מעט: " + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַזָן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ, וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל, וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל, וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרוֹב חֲסָדָיו, כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ. וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַזָּן אֶת הַכֹּל:

נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. אפשר לפרש בחקירת כת הקודמין כי הנה נמצא עוף אחד הניזון מהרוח ואינו צריך שום מזון רק באות נפשה שאפה רוח ובהכי ניזון וא\"כ מדוע לא עשה כך לבני אדם רוח אחד להם והכל ברוח או לפחות לעם סגולתו ואז היו פנוים לעבודתו כי על אחת כמה וכמה על פת לחם יפשע גבר ואלו הן חטאות הצבור והיחיד וניחא להו כי ע\"י חטא אדה\"ר נטמעו ניצוצות הקדושה בדומם צומח חי וע\"י הזריעה והקצירה וכיוצא נעשה בירור ונגמר ע\"י האכילה ומשם יפרד הפסולת ומרוחניות אשר במאכל נזונת הנשמה ומהטוב הנשאר נעשה גוף האדם. ובזה פירשו המפרשים תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו דאתמוהי מתמה קרא דהלא האכילה היא לברר והגלות לברר ואמאי תרתי וז\"ש תתננו כצאן מאכל שאנו אוכלים כצאן והכל לברר וא\"כ מה צורך בגוים זריתנו לברר הלא טוב שיבואו כל ניצוצות הקדושה במאכל ולא נצטרך לגלות עכ\"ד ובזה נתבאר אצלנו איזה גרגירים כמבואר בספרי הקטן ראש דוד סוף פ' וילך עש\"ב. וז\"ש נותן לחם לכל בשר שהאלהים עשה שיזונו בלחם ולא תימא שזה היה להטריח לבני אדם לעונש לא כי אלא כי לעול\"ם חסדו זה חסד ה' לעולם בכללו לברר ניצוצת הקדושה מדומם צומח חי ולתקן העולם בכללו: ", + "וזה חזיתי לאחד קדוש שנתן טעם נכון למה שהמן היה נבלע באברים כי הנה בלחם יש פסולת וניצוצות הקדושה מעורבין ובאכילה נעשה הברור ונפרד הפסולת והשאר נעשה חלק מהגוף. אמנם המן היה יורד מן השמים ואמרו רז\"ל פ' אד\"מ אין דבר טמא יורד מן השמים וא\"כ הכל קדושה ולכן אין בו פסולת וכלו היה נבלע באברים: ", + "ואגב אמרתי אעלה זכרון צדיק הוא הרב המובהק כמהר\"ר יעקב ששון זלה\"ה הרב המחבר ס' בני יעקב שפירש בזה כונת הפ' פ' בלק ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן ויצמד ישראל לבעל פעור דהנה ידוע דעבודת פעור להתריז בפני הע\"ז כמוהם יהיו עושיהם וישראל היו אוכלי המן והיה נבלע באברים ולא אפשר לעשות כמעשיהם דמעלנא אית להו ומפקנא לית להו ואם כן לא מצו לעבוד לפעור כדרך עבודתו לכן הנה אלה רשעים הפקירו בנותיהם וילמדום בת בתחילה הסתה אותו אזבל לאיש ישראל לאכול עמה זבח רשעים תועבה. וכשאכל מזבחי מתים הרי הוא מוכן לכלבים לעבוד עבודת פעור וזש\"ה ותקראן לעם וכו' ויאכל וכו' ויצמד לבעל פעור. כי מתוך אכילתם הן בעון עבדו לפעור כפי עבודתו והרי הוא כמבוא\"ר: ", + "ויראה לרמוז בפסוק נותן לחם לכל בשר שאותיות שניות הוא שם חת\"ך הממונה על הפרנסה. ובזה נתבאר אצלנו מ\"ש פ\"ק דברכות על האומר תהלה לדוד אילימא דאית ביה פותח את ידיך נימא הלל הגדול דכתיב נותן לחם לכל בשר וכו' ככתוב בקונטריס פתח עינים. ובפ' פותח את ידיך יש לכוין ולדקדק תיבת פות\"ח שם רמז מורה דבמזלא תליא והמשכיל יבין דקדוק תיבת פותח וינעם מתוק לחיכו. וכיוצא בזה פירש בס' עמק המלך מש\"ה הנני יוסיף על ימיך ועמ\"ש בעניותנו בספרי ראש דוד פ' תולדות בס\"ד.
[אחורי תרעא: בהשמטות הס' עצמו רמזתי מ\"ש בס' עמק המלך על פ' הנני יוסיף על ימיך ע\"ש והוא רמוז בזהר הקדוש סוף פ' אחרי ע\"ש ודו\"ק:] ", + "והתקין מחיה ומזון וכו' אפשר לפרש על פי מאמרם ז\"ל הובא בס' שתי ידות להרמד\"ל ז\"ל דף נ\"ז ר' ברכיה אמר חמינא חד ב\"נ דהוה אתי נפקנא לגביה בדיקנה ליה במקרא וכו' ולא אשכחנא ביה אמינא הוא וכלבא ייכלון כחדא וכו' אמר לי ודאי מארחוי דמארך אתרחקת דאיהו תקין פתורא עד לא ייתי אדם ועד לא יפקד ליה ועד לא יבדוק ליה וכו' ע\"ש וז\"ש והתקין מהיה ומזון לכל בריותיו אשר ברא נשמותיהם מקודם וכשיבראם בגוף ונפש הכל מתוקן לסעודה לפני ציווי ובדיקה. וחתימה מעין פתיחה ומשביע לכל חי רצון לכל דיקא בין הגון בין שאינו הגון וזהו הזן את הכ\"ל: " + ], + [ + "נוֹדֶה לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה, בְּרִית וְתוֹרָה, חַיִּים וּמָזוֹן. עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ.
עַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.

ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה וכו'. כבר נתבאר אצלנו במה שחקרו המפרשי' דיעקב ועשו אחים שחלקו העולמות והע\"ז נטל עשו והעה\"ב נטל יעקב וא\"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו לעשות חיל ולאכול את חלב הארץ ואף השמלה שרים ישורו לבושי מכלול בגדי חמודות ונשותיה' יותר עשר ידות ואפילו עני שבישראל בשבת וי\"ט ערוך השלחן בשר ודגים ושאר מעדנים ויאמר האומר כי הוא גזל בידינו כי העה\"ז כלו לעשו ואין לנו אלא כדי חיותנו. ורוח חכמים נוחה דאלמלא קבלו ישראל התורה מוט התמוטטה הארץ נמוגים הארץ וכל יושביה ונמצא דהעולם היה אבד ובאו ישראל וקבלו התורה וקיימו העולם ומלואו והו\"ל כדין המציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר הרי אלו שלו גם כתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ובני עשו שלא רצו התורה והנם ככל הגוים ערלים הפסידו העה\"ז וזכו בו ישראל מקבלי התורה ומקיימי ברית מילה להם לבדם נתנה הארץ טובה ורחבה לאכול לשבעה ולהתענג יחד עשירים שאננו מלי כריסייהו מעדני מלך משופרי שופרי: ", + "ועוד תירצו בזה דקי\"ל האחין שחלקו ויצא שט\"ח בטלה מחלוקת והכא נהי דיעקב ועשו חלקו העולמות אבל יצא שט\"ח של שעבוד מצרים ופרעו אותו זרע יעקב אי לזאת בטלה מחלוקת וזכו ישראל גם בעה\"ז. ועוד תירצנו במ\"ש רבי לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם ל\"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ונמצא דקודם ברכה לה' הארץ ומלואה ובני עשו אין להם חלק כלל בקדשי שמים כי הכל שלו יתברך ואנו שאנו מברכים לשמו זכינו בו והוא שלנו כדכתיב והארץ נתן לבני אדם. והשתא על השלחן דמסתמא יותר מכדי חיותם העשירים גם הבינונים ובפרט בשבתות וימים טובים וגם זכינו בארץ ישראל נחלת צבי צבאות עכו\"ם לזה תקנו בברכת הארץ הלזו דרך שבח להקב\"ה וממילא לעקר ולשרש את כל טענות זרע עשו וז\"ש נודה לך על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה. וכי תאמרו הרי יעקב אע\"ה קדם וסילק מזרעו זכות העה\"ז לז\"א ברית ותורה הן הן הדברים שבעבורם נתקיים העולם שהיה אבד ואנן בדידן שומרי ברית ומקבלי תורה אשרנוהי וקיימנוהי ואתקיים וזכינו בו כדין המציל מזוטו של ים ושלוליתו של נהר דהרי אלו שלו זאת הית' לנו לבא לרש' גוים גדולים ועצומי' ובתי' מלאים כל טוב וכל שלחנות מלאו דשן. ועל שהוצאתנו מאר\"מ וכו' רמז התירוץ האחר דאחר החלוקה יצא שט\"ח ופרענוהו ולכן בטלה מחלוקת וזכינו גם בעה\"ז. ועל הכל אנחנו מודים לך ומברכין את שמך רמז התירוץ אחר דקודם ברכה לה' הארץ ומלואה והמברך קונה ע\"י הברכה וזרע עשו לא חפץ בברכ' ותרחק ממנו טוב העה\"ז: ", + "ובאופן אחר יראה במש\"ל בפסקת ורב כמו שנאמר דבמעמד בין הבתרים נתן הארץ על מנת שעבוד ת' שנה ובברית מילה של אברהם אע\"ה נתן לו הארץ על מנת לקבל אלהותו ולא נזכר שם גלות. וכראות ישראל במצרים שאם היו מקיימין שטר בין הבתרים היו נטמעים ח\"ו לזה על פי ה' תפסו השטר השני של המילה דליכא גלות אלא קבלת אלהותו וכשיט' רש\"י והרי\"ף בההיא דכתובות דף מ\"ד עיין לעיל באורך וז\"ש על שהנחלת לאבותינו ארץ טובה ורחבה ברית ותורה כלומר שהארץ נתנה לישראל על מנת שיקבלו אלהותו בברית ותורה לעובדו וכ\"ת הרי במעמד בין הבתרים לא נזכר במתנת הארץ ברית ותורה לז\"א על שהוצאתנו מארץ מצרים כלומר דיצ\"מ לא היתה אלא לקיים השטר השני של המילה ושפיר קאמר שהנחלת ארץ טובה ברית ותורה. ובהכי ניחא דאיחר יציאת מצרים וקדמה קודם הכל אמנם עיקר הברכה על שהנחיל ארץ ברית ותורה. וכדי שלא יקשה דבמעמד בין הבתרים ליכא אלא גלות לז\"א על שהוצאתנו מארץ מצרים לפני הזמן ופדיתנו מבית עבדים הסט\"א ערות הארץ כי כפסע בינינו ובין המות ולכן תפסנו שטר המילה וז\"ש על ברית\"ך וכו' ועל חקי רצונך וכו'. ויען כי אחר שעשינו העגל תפס הוא יתברך השיטה כדעת הרא\"ש דשתי השטרות קיימין ונתחייבנו קבלת אלהותו ותורתו ושעבוד מלכיות. לז\"א ועל הכל אנחנו מודים לך ומברכין את שמך כי כל מעשיו יתברך בצדק ואמת ורחמים גדולים תלי תלים: " + ], + [], + [ + "רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ, רְעֵנוּ, זוּנֵנוּ, פַּרְנְסֵנוּ, כַּלְכְּלֵנוּ, הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. וְלֹא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:

ועל ציון משכן כבודך. רמז למאי דכתיב כי בחר ה' בציון או\"ה למושב לו. ופירשו הראשונים נ\"ן דבמלחמת עמלק כי יד על כס יה דאין השם שלם ואין הכסא שלם כביכול וזהו או\"ה למושב דכאשר ימחה זכר עמלק במהרה בימינו יהיה כסא שלם והשם שלם וזהו אותיות או\"ה. וזהו שאמר על ציון משכן כבודך על שם או\"ה למושב לו ואתיא זכירה שימחה זכר עמלק ואז יהיה השם שלם וכסאו שלם: ", + "ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו. דקי\"ל מקריבין אפי' שאין בית ואז\"ל אף כשהוא שמם בקדושתו עומד ואמרו בהגדה דאליהו זכור לטוב מקריב שני תמידין בכל יום בבית המקדש וא\"כ שפיר קאמר שנקרא שמך עליו. ובזה נתבאר אצלנו כונת הכתוב ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד הכוונה ויתרון ארץ ישראל כי כן ארץ הוא א\"י כמשז\"ל על פ' הנותן מטר על פני ארץ בכל היא כלומר בכל זמן בין בבנינה בין בחרבנה יש יתרון לארץ ישראל ולא תימא שקדושתה ועליונתה הוא בבנינה ובניה לא כי אלא יש לה יתרון בכל אפילו שוממה. תדע כי מלך הכבוד לשדה גם בהיות הבית המקדש שדה בחרבנו נעבד דאליהו זכור לטוב מקריב בכל יום לפי שקדושת הבית במקומה דמקריבין אע\"פ שאין בית. וכן כל ארץ ישראל אף בחרבנה יש לה יתרון. ומצות עשה אחת מתרי\"ג מצות לדעת הרמב\"ן לדור בארץ ישראל גם בחרבנה וכן מוכח בהדיא בספרי ועיין מ\"ש הרשב\"ץ בתשוב' ח\"ג סימן רפ\"ח ע\"ש: " + ], + [], + [ + "בשבת אומר: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כִּי יוֹם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ. נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ וְנִתְעַנֵּג בּוֹ כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁכַחְנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה:.", + "רצה והחליצנו וכו'. כתב מהריק\"ש בהגהותיו סימן קפ\"ח ולא דמי לתפלה שמזכיר שניהם שבת ויום טוב בברכה אמצעית. והטעם שמעתי מפי מורי רבינו ז\"ל דבשבת וי\"ט מתפלל שבע לבד ואי אפשר להתפלל שמנה לפיכך מתפלל של יום טוב דחביבא דאתיא מזמן לזמן ומזכיר בה שבת. אבל בהזכרת ברכת מזון אין צריך ברכה כי אם הזכרה לבד לפיכך מזכיר שניהם כל אחד בפני עצמו וזה נכון: " + ], + [ + "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ, וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ, וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאַל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה בְּיוּם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיֵענוּ זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה וְהושִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִים טוֹבִים. בִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהושִׁיעֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנוּן וְרַחוּם אָתָּה.
וְתִּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֶה בְּרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִירֵנוּ בּוֹרְאֵנוּ גֹּאֲלֵנוּ יוֹצְרֵנוּ קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאַל הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא מֵטִיב לָנוּ, הוּא הֵטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא גְמָלָנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְלְרַחֲמִים וְרֶוַח וְהַצָּלָה, וְכָל טוֹב.

הוא מטיב לנו הוא הטיב וכו'. יש גורסים כן שיהיה הוה עבר עתיד. אבל מר\"ן בש\"ע סי' קפ\"ט כתב עבר הוה עתיד ע\"ש. ואפשר לפרש תחלת הברכה שתקנו לומר אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו ויש לדקדק דהול\"ל בוראנו ברישא דטרם כל נברא האדם כי ילד יולד ויעל כיונק וכשיגדל קצת יודע רבונו ואח\"ך משגיח בחסדיו הרבים ועזוזו ונפלאותיו וא\"כ הול\"ל בוראנו אבינו מלכנו אדירנו גואלנו ואפשר דרמז כאן סוד הגלגול וז\"ש אבינו מלכנו ומסיבה שהוא מלכנו מלך המשפט לזה הוא אדירנו חוזקנו ה' אלהים בחזק יבא לחשבון מכל חטאות האדם ועל כן בוראנו פעם אחרת ומביאנו בגלגול לכלה הפשע ועל ידי זה גואלנו גאולת נפשנו מהסט\"א כי טרם התקון אין לבא אל שער המלך בלבוש שק העונות כי הוא קדוש וצריך שכל עמו יתקדשו וז\"ש קדושנו קדוש יעקב. וזאת נחמתנו כי הוא רוענו רועה ישראל וכמו שפירשו הראשונים ה' רועי לא אחסר כלומר בהיות ה' רועי אין לי לחשוב בשום דבר כי ודאי לא אחסר: ", + "ובאופן אחר אפשר כמ\"ש בזוהר הקדוש דבשלמא האומות שייך בהם כליה כי האומות תחת השרים וכשיפול השר גם אומתו אשר תחתיו כלה ונחרצה. לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא שר שלנו כביכול וכשם שהוא קיים כך כביכול ישראל קיימין. ואמרו ז\"ל בישועת ישראל שהקדוש ב\"ה עושה אותם בריה חדשה כמ\"ש ביציאת מצרים ובצרת המן וז\"ש אבינו מלכנו שאנו תחת עול מלכותו דוקא וא\"כ הוא אדירנו וחוזקנו שבל נמוט לעולם. ואם גרמו חטאתינו לימסר ביד מלך קשה כהמן. בוראנו עושה אותנו בריה חדשה כמשז\"ל על פסוק ועם נברא יהלל יה ועי\"ז גואלנו ואז נחזור בתשובה והוא קדושנו קדוש יעקב מתיחס אלינו רוענו רועה ישואל: " + ], + [], + [ + "הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים. הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים. הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לָנֶצַח נְצָחִים. הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר, בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר בְּרֵיוַח וְלֹא בְּצִּמְצוּם. הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עֹל גָּלוּת מֵעַל צַוָּארֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף. הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל. כֵּן יְבָרֵךְ אֶת כֻּלָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן. הָרַחֲמָן הוּא יִפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ. הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם. הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב. וְזַרְעוֹ מְבַקֵּשׁ לָחֶם. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ. וְדוֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. לָחֶם. כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה. מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה. וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה. וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהֹוָה. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהֹוָה. עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהֹוָה. וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטָחוֹ. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן. ..." + ] + ], + "Third Cup of Wine": [ + [], + [ + "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְהֹוָה.

שפוך חמתך אל הגוים. אפשר לפרש במ\"ש פ\"ק דע\"ז על פסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד וכו' מאן דאית ליה סיסיא ברחמיה מסיק וא\"ר אבהו משל לאדם שנושה בשני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו אוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת. וכתיב כי הנה אויביך יהמיון וכו' על עמך יערימו סוד ואמרו רז\"ל כי אויבי ה' הם אויבי ישראל ולמדוהו מהאי קרא. וז\"ש שפוך חמתך אל הגוים בבת אחת כי הם שונאיך ולשונא יפרע בבת אחת והראיה שהם שונאיך כי אכל את יעקב וכו' ושונאי ישראל הם שנואי ה' ולכן שפוך חמתך בבת אחת. וכתב רבינו בחיי פרשת וארא תקנו רז\"ל להתחיל בכוס רביעי שפוך חמתך לפי שעתיד הקב\"ה להשקות לאו\"ה ד' כוסות של פורענות וכו' ע\"ש וכ\"כ הרב אבודרהם והרשב\"ץ בסוף מאמר חמץ לא רצה בזה דאין טעם זה מחייב לומר כן בכוס רביעי ולא בשאר כוסות. לכן פירש דבד' כוסות יש קפידא דזוגות אלא דליל שמורים הוא וכו' ולכן בכוס רביעי אמרינן שאין אנו דואגים מהפורענות דאיכא בזוגות והשם ישפוך חמתו על הגוים לא עלינו וזהו לא לנו דסמיך ע\"ש: ", + "ולי ההדיוט נראין דברי רבינו בחיי ודעמיה ול\"ק מה שהק' דאמאי בד' אומרים שפוך די\"ל דבסוף ד' כוסות אמרינן ליה דכנגד ד' כוסות של גאולה ישפוך חמתו ד' כוסות תרעלה על הגוים וא\"ש בכוס ד' שהוא סיומם. אך מ\"ש הוא משום זוגות לא נהירא דתקנו לומר שפוך חמתך משום היזק דזוגות דא\"כ כשישתו זוגות יזוקו ואם לאו לא יזוקו ועוד אינו נראה ליחס זה כלפי מעלה ח\"ו ועוד דכתיב כי אכל את יעקב וכו' ודוק: " + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [ + "יפטירו שפתי תהלל יה נשמת כל חי. בנעימה קדושה אספרה שמך לאחי. וערבה לה' מנחת האומ\"ר כריח ניחוחי:" + ], + [ + "לֹא לָנוּ, יְהֹוָה, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם, ואֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה. עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנָיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם. יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיְהֹוָה, עֶזְרָם וּמַגִנָּם הוּא. בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַיְהֹוָה, עֶזְרָם וּמַגִנָּם הוּא. יִרְאֵי יְהוָה בִּטְחוּ בַיְהֹוָה, עֶזְרָם וּמַגִנָּם הוּא.

לא לנו ה' לא לנו. להבין הכפל אפשר דשאלתנו היא בעבור השכינה להקימה מנפילתה ותחזור עטרה ליושנה אבל ס\"ד כי מה שאנו שואלין על השכינה יש דברים בגו שידענו דעמה יפקון ובעבור זה נבקש להקים סוכת דוד כדי שנצא עמה מהגלות לז\"א לא לנו דבין נפוק עמה והן לא אנו שואלין על השכינה וז\"ש כי לשמך תן כבוד שהיא השכינה כידוע: ", + "למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם וכו'. כלומר היעודים וכולי נחמתא צופים אמרום הם לעתים רחוקות והרוצה לשקר וכו' ח\"ו וז\"ש למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם נא דייקא הכונה למה אינו מראה אלהים עתה כמו רגע כל ההבטחות וכיליון חרוץ לא\"ה וזהו איה נא עכשיו. ואלהינו בשמים וכו' כלומר מלך ב\"ו ימהר יחיש לנקום נקמתו טרם יקראהו אסון וימות הוא או השונא אבל מלך הכבוד ממ\"ה חי וקיים ה' ילעג למו כי הוא יכול ליפרע בכל זמן בחיים או במות וז\"ש ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה ואין מידו מציל וכל קבל דנא עצביהם כסף וזהב אלילים אלמים. ומה שאמר ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו והו\"ל לומר יד להם וכו' כי היכי דנקט פה להם עינים להם וכו' פירש הגאון מהר\"ר יצחק אב\"ד מקראקא זלה\"ה דקי\"ל דשברי ע\"ז שרי אבל תבנית יד ורגל אסור שכיוצא בהם נעבד ולכן בכל שאר אברים פה עינים אזנים אף נאמר להם פה להם וכו' דצריך שיהא האבר מחובר לע\"ז. אמנם ביד ורגל כתוב ידיהם ולא ימישון רגליהם וכו' לרמוז דיד ורגל אף כשהן נפרדים אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד עד כאן דפח\"ח: ", + "לא יהגו בגרונם. איכא למידק דהול\"ל גרון להם ולא יהגו ותו דכבר אמר פה להם ולא ידברו וכד הוינ' טלי' פירשתי במשז\"ל דנבוכדנצר נתן שם קדוש בפי הע\"ז והיתה מדברת ודניאל הוציא את שם הקדוש מפיו וזש\"ה ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו וזה רמז הכתוב לא יהגו בגרונם כלומר אם ראה תראה איזה ע\"ז מדברת ח\"ו אין הע\"ז מדברת רק דבר אחר הוא הגורם כמו שנותנים שם קדוש לתוך פיה וגרונה ואז השם קדוש מדבר. וכן להבדיל איזה שד נכנס שם ומדבר כאשר סופר וזה אמר ולא יהגו בגרונם כלומר שאם אזניך תשמענה דבר אין זה מהע\"ז והיינו לא יהגו בגרונם רק מהגין ומצפצפים מכח דבר אחר כאמור: ", + "ישראל בטח בה' וכו'. יראה במה שאמרו בזהר הקדוש דאומות העולם הם תחת ע' שרים וכשתתמלא סאת' מעביר השר בחטאתם ואח\"ך נופלת האומה שתחתיו כמש\"ה יפקוד ה' על צבא המרום במרו' ועל מלכי האדמה על האדמה אבל ישראל אשר אנו תחת ממשלתו יתברך דוקא והוא השר שלנו כביכול לכך אנו קיימין לעד זהת\"ד וז\"ש ישראל בטח בה' עזרם ומגינם הוא דכיון דהוא עזרם דהוא השר שלהם כביכול א\"כ הוא מגינם שלא יכלו ויהיו קיימין ולזה ישראל בטח בה' כי הבוטח בו הוא עזרו ומגינו דאנחנו עמו וצאן מרעיתו ואנו קיימין ושם ישראל יכון לעד כשם שהוא קיים ואמר בית אהרן בטחו בה' יען כי הם ראשי בני ישראל וכתיב בהו יורו משפטיך ליעקב וכו' וכתיב ובאת אל הכהן וכו' ומסורה בידינו אי רישא דעמא זכאה כולי עמא זכאה לכן אמר בית אהרן בטחו בה' אתם הכהנים הלויים שלא יש לכם חלק בארץ לא תלכו אחרי הבצע ותניחו עסק התורה אלא בטחו בה' כי הוא יפרנס אתכם והוא עזרם ומגינם כי אם אתם אל תבטחו בה' ותשתדלו בהבלי העה\"ז יצא צפע לחטאת ישראל דאי רישא דעמ' לאו זכאה כולי עמ' לאו זכאין וכמו שנתבאר אצלנו סמיכות הכתוב פרשת ויקרא חטאת הקהל הוא אשר נשיא יחטא שם רמז אם ראה תראה חטאות הצבור כי הן בעון שכיח בקהל ישראל עונות וחטאים שמענה ואתה דע לך אשר נשיא יחטא דרישא דעמא לא אתקן וקופה של שרצים תלויה לו לפניו לו היה כן הרב\"ה כמוהו ואחריו לו יהיה כן וזהו הסמיכות חטאת הקהל הוא והגורם לזה אשר נשיא יחטא ועל כן אמר בפרטות בית אהרן בטחו בה' כי אתם לעד בבני ישראל וזכות הרבים תלוי בכם או אשמם בראשכם. ויען אמר ישראל בטח בה' כי אנחנו עמו ותחת ממשלתו חבל נחלתו בהנחל עליון גוים בדור הפלגה לקחנו לחלקו ואין רשות לשום שר עלינו. לזה אמר יראי ה' בטחו בה' עזרם ומגינם הוא ואמרו רז\"ל יראי ה' אלו הגרים וכן פירש\"י כי הוה ס\"ד כי הגרים מתחילה היו תחת ממשלת השר של אומה ההיא אשר באו ממנה וא\"כ בכלות השר ההוא והאומה אשר תחתיו גם הגרים שהיו מהאומה ההיא המה יאבדו באבדן מולדתם לזה אמר יראי ה' בטחו בה' אלו הגרים אתם גם אתם כגר כאזרח בטחו בה' כי כאשר זכיתם לחסות תחת כנפיו אין לכם עוד שייכות עם אותה אומה והשר שלה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ויהי מאז אשר ישראל עמדו על הר סיני גם נשמות הגרים שם עמדו וזה אצלי דקדוק לשון רז\"ל שאמרו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי והול\"ל עכו\"ם שנתגייר דקודם שנתגייר לא היה גר ומה הלשון אומרת גר שנתגייר אמנם רז\"ל במתק לשונם רמזו דזה כבר היה לעולם גר דנשמתו עמדה ונשא\"ת והוא מרומים במעמד הנורא מעמד הר סיני ועד אשר הגיע זמנו נתגייר בפועל. ועוד הוא הגר הזה ניצוץ קדוש אשר היה באומה ההיא אשר מעולם היה ראוי לבא ולהסתפח על נחל' ה' אלא דאשתהויי אשתהי עד היום הזה ולכן קורא אני עליו גר שנתגייר ולא עכו\"ם שנתגייר דמיום היותו בקרבו קדוש ומעותד להתגייר. הוא הדבר אשר דברו יראי ה' אלו הגרים בטחו בה' כי כבר אינכם תחת השר וקדוש ישראל מלככם בטחו בו והוא יגן עליכם: ", + "ולפי פשוטו אפשר לומר במה שפירש רד\"ק בפסוק לא לנו ה' לא לנו וז\"ל אמר כמו שעשית חסד עם אבותינו והוצאתם ממצרים כן תעשה עמנו בכל דור ודור ואעפ\"י שאין אנו ראוים אל תעשה לנו כי אם לשמך כי גם הם לא היו ראוים לולי כבוד שמך וברית האבות עכ\"ל וכפי זה אפשר דרוח הקדש משיבה לישראל ששאלו דיעשה להם נסים כמו שעשה ביציאת מצרים ישראל בטח בה' וכו' כלומר שאלתך כהוגן וכה יהיה כימי צאתך ממצרים רק בטח על ד' בכל לבך. וכלפי דביציאת מצרים היו שלשה חלקים ישראל והלוים והגרים ישראל היו בשעבוד מר וקשה והלוים לא שתו בכוס זה רק לא היו יכולים לצא' ממצרי' וכמשז\"ל דשבט לוי לא נשתעבדו. וערב רב ריח שעבוד לא עדת בהו והיו בני חורין לגמרי וכנגדן נקט שלשתן שעתה הקב\"ה יעשה כיצ\"מ ולזה נקט ישראל ובית אהרן הכולל כל שבט לוי כמו שפירש רד\"ק ויראי ה' הם הגרים כי הם השלשה חלקים שהיו ביציאת מצרים וכינה לגרי' בשם יראי ה' לאפוקי הערב רב שיצאו ממצרים שלא יראו את ה' והם היו בגרם המחלות נחל\"ה לישראל נזיקין וחבלות אבל הני גרים הם יראי ה' ומדקדקים במצות כפירוש ה\"ר אברהם הגר שכתבו התו' בקדושין דף ע' כנודע: ", + "יְהֹוָה זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן, יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְהֹוָה, הַקְּטַנִים עִם הַגְּדֹלִים. יֹסֵף יְהֹוָה עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיְהֹוָה, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְהֹוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרדֵי דוּמָה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. הַלְלוּיָהּ.

ה' זכרנו יברך וכו'. אמרו בזוהר הקדוש ח\"א דף רל\"ג זכרנו יברך אלין גוברין. יברך את בית ישראל אלין נשין וע\"ש מה שהאריך. וממנו נקח פירוש זכרנו גוברין בית ישראל נשין. ונפרש לדרכנו בס\"ד. ויראה במ\"ש פ' הבא על יבמתו כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה שנא' להניח ברכה אל ביתך ובזה פי' הרב מהראנ\"ח זלה\"ה כתוב הדר הוא פ' תולדות ויקר' יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען קום לך פדנה ארם וכו' ואל שדי יברך אותך וכו' דבתחילה כיון שהיה שרוי בלא אשה ושרוי בלא ברכה לכך ויברך אותו אמנם כשצוהו קום לך פדנה ארם וקח לך משם אשה מעתה אינך צריך לברכתי דכאשר ישא אשה ישא ברכה מאת ה' וז\"ש ואל שדי יברך אותך. כי כך היא המדה להניח ברכה אל ביתך עכ\"ד. ורבי ישמעאל סבר בחולין דף מ\"ט דכהנים מברכי' ישראל והקב\"ה מברך לכהנים דכתיב ואני אברכם ור\"ל לכהנים ע\"ש וז\"ש ה' זכרנו יברך אלין גוברין וכשהקב\"ה מברך לאנשי' ודאי הם נשואים דאי לאו הכי שרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה וכיון שכן יברך את בית ישראל אלין נשין וראויות להתברך כי הן הגורמות להתברך הזכרים. אמנם זהו לישראל אך הכהנים יש להם מעלה אחרת דעד שלא נשאו כיון שהם מברכין ישראל הקב\"ה מברכם דכתיב ואני אברכם וא\"כ כשנושאים אינו חידוש שיתברכו מפי עליון כי בכל יום יתברכו מן השמים ועם כל זה יברך את בית אהרן אלו נשי הכהנים הגם כי בעליהן בעיניהן עד שלא נשאו הם מבורכים אף עפ\"כ ראויות נשי הכהנים להתברך כי אין ספק יהיה לבעליהן תוספת ברכה בנשואין וכיון שהם גורמות יברך את בית אהרן ראויות הן להתברך ואמר יוסף ה' עליכם עליכם ועל בניכם והנה הם שלשה כי בתחילה אמר יברך ישראל וכהנים וגרים ואח\"ך יוסף ה' עליכם זאת שנית ועוד בה שלישיה עליכם ועל בניכם ובתלתא ודאי הויא חזקה כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל תדיר ולא פסיק: ", + "ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ וכו'. אפשר במשז\"ל בראשית ברא אלהים בתחילה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים שתף מדת רחמים עם מדת הדין הה\"ד ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ולמדנו דגבי עשות שמים וארץ שם השמיענו דשתף מדת רחמים לקיום העולם וז\"ש ברוכים אתם וכו' כלומר אל תתמה דמה יצדק אנוש עם אל להתברך מפי עליון ושוליו מלאים כמה חטאים כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לז\"א ברוכים אתם לה' שם הרחמים עושה שמים וארץ דשתף מדת רחמים כרמוז בפסוק ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וז\"ש לה' עושה שמים וארץ דשתף רחמיו ואי לזאת ברוכים אתם לה' מדת הרחמים. וברוב רחמיו השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם זהו לאחר ברכה וכדאמר ר' לוי ובזה תבין שישראל יתברכו מן השמים ברוב עושר וכבוד כי ישראל מברכים ועל ידי הברכה הארץ נתן לבני אדם אך העכו\"ם ועשו בכלל רשעים שבחייהם קרויים מתים לא המתים יהללויה ולא כל יורדי דומה אף שלא הגיע זמנם והמה רועים עם דומה עד יבא זמנם כמ\"ש פ\"ק דחגיגה וזהו לא המתים העכו\"ם בחייהם ולא כל יורדי דומ' שפרחה נשמת' ולא הגיע זמנם והם יורדי דומה אפי' מישראל וכיון דעשו וכל העכו\"ם אינם מברכים לשם ה' א\"כ לא אפשר להם לזכות בעה\"ז אף שיעקב אע\"ה נתן העה\"ז לעשו כל שלא בירך לא קנה וקודם ברכה לה' הארץ ומלואה. ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה ואחר ברכה כתיב והארץ נתן לבני אדם אהנו לן ברכות שמים לזכות בעה\"ז ברב עושר וכבוד משא\"כ עשו וסיעתו: " + ], + [ + "אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְהֹוָה אֶת קוֹלִי, תַּחֲנוּנָי. כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא: אָנָּא יְהֹוָה מַלְּטָה נַפְשִׁי! חַנוּן יְהֹוָה וְצַדִיק, וֵאֱלֹהֵינוּ מְרַחֵם. שֹׁמֵר פְּתָאִים יְהֹוָה, דַּלֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ. שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, כִּי יְהֹוָה גָּמַל עָלָיְכִי. כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה, אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי יְהֹוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִים. הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי: כָּל הָאָדָם כֹּזֵב.
מָה אָשִׁיב לַיְהֹוָה כֹּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא. נְדָרַי לַיְהֹוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. יָקָר בְּעֵינֵי יְהֹוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. אָנָא יְהֹוָה כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא. נְדָרַי לַיְהֹוָה אֲשַׁלֵם נֶגְדָה נָא לְכָל עַמוֹ. בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה, בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָלַיִם. הַלְלוּיָהּ.
הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה כָּל גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדוֹ, וֶאֱמֶת יְהֹוָה לְעוֹלָם. הַלְלוּיָהּ.
הוֹדוּ לַיְהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ נָא בֵּית אַהֲרֹן. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יְהֹוָה. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָּנִי בַמֶרְחַב יָהּ. יְהֹוָה לִי, לֹא אִירָא - מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם?! יְהֹוָה לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשׂנְאָי. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְהֹוָה מִבְּטֹחַ בָּאָדָם. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְהֹוָה מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים. כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי כִדְּבֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים, בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם. דָּחֹה דְּחִיתַנִי לִנְפֹּל, וַיְהֹוָה עֲזָרָנִי. עֹזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים: יְמִין יְהֹוָה עֹשָׂה חָיִל, יְמִין יְהֹוָה רוֹמֵמָה, יְמִין יְהֹוָה עֹשָׂה חָיִל. לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. יַסֹּר יִסְּרַנִי יָּהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ. זֶה הַשַּׁעַר לַיְהֹוָה, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. מֵאֵת יְהֹוָה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאַת בְּעֵינֵינוּ. מֵאֵת יְהֹוָה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאַת בְּעֵינֵינוּ. אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא: אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא: אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא: אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:

אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני וכו' רז\"ל אמרו בפסחים דף קי\"ח דרש רבא מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני אמרה כנסת ישראל לפני הקב\"ה רבש\"ע אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני ואפשר לפרש במ\"ש בזהר הקדוש דלא לשתמע קליה בצלותא. ודייקי רבנן דמדקאמר קליה ולא קאמר קלא היינו דאפילו הוא בעצמו לא ישמע קולו וזו צריכה [זהירות] רבה להוציא הדברים מפיו בחיתוך אותיות ותיבות כתקנן ויהיה בלחש עד שהוא בעצמו לא ישמע קולו וצריך ליזהר בזה זהירות יתר מאד וז\"ש אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני אתה דוקא ולא המתפלל עצמו ולזאת יקרא תפלה בכונה שלימה: ", + "א\"נ אפשר במ\"ש פ\"ג דתעניות דשמואל גזר תעניתא ותכף בלילה בא מטר ואמר שהוא כאומר תנו לו ואל יראה פני. ואמרו זכה תאות לבו נתת לו ומ\"ש וארשת שפתיו היינו כשלא זכו וז\"ש אימתי אני אהובה בזמן שאתה שומע קול תחנוני לאפוקי תנו לו ואל יראה פני ותיסגי כי הטה אזנו לי אבל מכיר אני בעצמי שאיני ראוי להיות בסוג תאות לבו נתת לו ולכן בימי אקרא כלומר בכל ימי אקרא ואתפלל לפניו ולא יעלה על לב שאני מסוג תאות לבו נתת לו אלא שש אנכי על ששמע קולי: ", + "ועוד אפשר לפרש במה שנתבאר אצלנו בקונטריס דברים אחדים דרוש ד' מיסוד רז\"ל והרב האר\"י זצ\"ל כי האדם בעת צרה צריך להזכיר זכיותיו אבל צריך להתבונן ולומר לשון דמשתמע לתרי אנפי שהקב\"ה מכיר מחשבות יודע מה שבלבו כי הוא רוצה להזכיר זכיותיו וירא כי לא יכול מחמת המקטרגים שלא יקטרגו גם על זכיותיו שאינם כהוגן וכיוצא ויתרבה הקטרוג ח\"ו ולכן נקט לשון דמשמע נמי שמתחנן לאל להצילו והמקטריגים לא יבינו דברים שבלבו. ופירשנו בזה פ' אמרי האזינה ה' בינה הגיגי הקשיבה לקול שועי מלכי ואלהי כי אליך אתפלל. וקצת מהקדמה זו הזכרנו לעיל בפסקת וישמע ה' את קולנו. גם ידוע מ\"ש בזהר הקדוש על פסוק ויקרבו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד דהצדיקים מתקנים כל יום ויום ובעת פטירתם קרבו ויאתיון ימים שלמים ומתוקנים ע\"ש באורך וברוחב ובזה אפשר שז\"ש אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני דהול\"ל קול תחנוני אבל כיון כי ישמע קולו אשר בלבו מכוין להזכיר זכיותיו וגם ישמע תחנוניו כפשטן של דברים. כי הטה אזנו לי לצרכי להביט ברחמיו אל זכיותיו. ובימי אקרא כלומר אני עשיתי המצאה להזכיר ימי בתחינתי ואני מכוין שהוא ברחמיו יראה ימי דרובם ככולם שלמים הם מתוקנים ומסוגלים בתורה ומצות: ", + "אפפוני חבלי וכו'. אפשר במ\"ש פרק חלק (סנהדרין דף צ\"ה) וישבי בנוב אמר רב יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב אמר הקדוש ב\"ה לדוד עד מתי עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרג שאול ושלשת בניו רצונך יכלה זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבש\"ע מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי יומא חד וכו' א\"ל אבישי אפיך צלותך א\"ל אי הכי סייע בהדן היינו דכתיב ויעזור לו אבישי וכו' ע\"ש באורך. ואפשר לרמוז כי ה' ברחמיו זימן לאבישי לזה כי שם הקדוש של אבישי יש בו אותיות ישבי וא' יותר ואלף הוא אותיות פל\"א שמשם הרחמים ובכח זה יוכל נגד ישבי וז\"ש אפפוני חבלי מות כלומר סבבוני מכאובי מות הוא מיתת שאול ואנשי נוב שנהרגו וזהו חבלי מות מכאובי מות בהריגת הצדיקים ומצרי שאול צרות גיהנם של דואג שכל זה הייתי אני סיבה מצאוני שהמקטרג היה רודף ומצאוני שאני נתרציתי להמסר ביד אויב ועל כן צרה ויגון אמצא להמסר ביד ישבי. ובשם ה' אקרא להפוך דברי שיכלה זרעי ויצילני כמ\"ש לי אבישי אפיך צלותך ובשם ה' אקרא וי\"ו מוסיף על תפלת אבישי. אנה ה' מלטה נפשי כי אני חוזר ממה שקבלתי להמסר ביד אויב. חנון ה' וצדיק ואלהינו מרחם. כלומר צדיק הוא וצדיק דינו אבל הוא ברחמים. שומר פתאים ה' וגם אני הייתי פתי כשקבלתי להמסר ביד אויב. דלותי שבא לידי סכנת מות ולי יהושיע הושיעני מהצרה שלא יהרגני ישבי ושלח לנגדי אבישי שילמדני להפך דברי ועל כן שובי נפשי למנוחיכי דמעתה אין אויב קם נגדי כי ה' גמל עליכי לקבל תפלתי להפוך הענין. כי חלצת נפשי ממות ע\"י ישבי. את עיני מדמעה שהייתי סיבה להיות נהרג ולבטל עבודת ה' את רגלי מדחי שהייתי מוכרח לילך מדחי אל דחי עם דומה כיון שלא נשלמו שנותי כמ\"ש פ\"ק דחגיגה. אבל עתה כשאמות אתהלך לפני ה' בארצות החיים בגן עדן תיכף ומיד. האמנתי כי אדבר זה הדיבור הקשה שיכלה זרעי אני עניתי מאוד היה לי עינוי גדול שכמעט נתחרטתי על הפיכת הענין שהיה בחפזון בצרה גדולה ולא נתישבתי וסברתי כל האדם כוזב לשון פוסק כמו שפירש\"י ע\"פ והיה בכזיב כלומר שיכלה כל זרעו. וכשראה ברוח הקודש שישאר יואש וממנו ישתלשל מלכות בית דוד אמר מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי כוס ישועות תרתי שהצלתני מן המות וקבלת דברי להפוך העונש שיכלה זרעי וגם זרעי לא כלה. נדרי לה' שנדרתי בצרתי אשלם וכו' ומזה תבחין יקר בעיני ה' המותה לחסידיו שאמר שאני נתרציתי להמסר ביד אויב הצילני אנה ה' וכו' פתחת למוסרי תרתי האמורים ועל זה לך אזבח וכו': ", + "האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד. שמעתי אומרים דהכונה על שהאמין לציבא שדיבר לה\"ר על מפיבושת ואמר אתה וציבא תחלקו השדה ויצאת ב\"ק ואמרה ירבעם ורחבעם יחלקו המלכות וז\"ש האמנתי לציבא בלה\"ר ועי\"ז נמשך כי אדבר דיבור קשה אתה וציבא וכו' ועי\"ז אני עניתי מאד שנחלקה המלכות ע\"כ שמעתי. ויראה לפרש בדרך הזה אני עניתי מאד שלקיתי בכפלים שמלבד כי מלך ירבעם לא היה החצי בשוה כי ירבעם מלך על עשרה שבטים ולא נחלק המלכות לחצאין בשוה כמו שעשיתי למפיבושת. וזו רעה כפולה שבתחילה אמרתי שהכל יהיה לציבא ואם זה היה מתקיים היה הולך כל המלכות וגברו רחמיו שנתן בלבי לחזור שיחלקו יחדיו ועי\"ז נשאר קצת מלכות לרחבעם וז\"ש אני אמרתי בחפזי בתחילה בבא ציבא. כל האדם כוזב כלומר שהכל יהיה להאדם כוזב שהוא ציבא ואלו נתקיים זה אוי מה היה. מה אשיב כל תגמולוהי שנתן בלבי לחזור ולחלק ביניהם:", + "ואפשר לרמוז דכונת מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי היינו על החסדים שעשית עם רות כשבאה אצל בועז בחצות שלא קללה כמשז\"ל ע\"פ חצות לילה וכך תיבות תגמולוהי עלי גימ' תר\"י כמספר רות עם ג' אותיות והכולל. ור\"ת מה אשיב לה' כל הוא כאלם הכונה דעשית לבועז כאלם שלא יקללנה ועל זה היה מודה ומשבח וכמו שלימדונו רז\"ל שזה היה משבח דוד המלך ע\"ה להקב\"ה חצות לילה כלומר על מה שעשית עם זקנתי רות בחצות לילה שלא קללה בועז אקום להודות לך ע\"ש: " + ], + [ + "אנה ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי וכו'. אפשר לפרש במה שאמרו רז\"ל הובא בספר תורת המנחה כ\"י לחכם קדמון מאוד הרב מהור\"ר יעקב פקלי זלה\"ה פרשת בשלח דישי פירש מאשתו ותבע שפחתו והיתה נאמנת והגידה לאשתו ונכנסה במקומה ותהר מדוד ויהי כמשלש חדשים שהוכר עוברה בניה סברו שהיא הרה לזנונים וחשבו להרגה וא\"ל ישי אביהם שלא יהרגוה והולד יהיה עבד לאחיו כאסופי וכשנולד לא היה אוכל עמהם והיה נמאס ובזוי ונתנוהו בצאן וכן אמרו לשמואל כשאמר התמו הנערים עוד שאר [וכו'] בצאן זהו תורף דבריו. וכבר הרמ\"ע ז\"ל במאמרות כתב דישי קדוש לאלהיו מארבעה שמתו בעטיו של נחש היה סובר דאיסור עמון ומואב הוא בין לזכרים בין לנקבות והוא בא מאיסור מואבית והיה רוצה לטהר זרעו על ידי שפחה ע\"ש באורך וז\"ש אנה ה' כי אני עבדך וכו' ונתחיל מפסוק מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי. כלומר דאעיקרא דדינא הורתו ולידתו היתה מסוכנת ואחיו היו רוצים להרוג אמו היא ועוברה כי הם ואביהם סברו שאמו של דוד הרה לזנונים והיא חסידה מאד שלא גילתה מעשה השפחה ואשר היא באת במקומה שלא לבייש לבעלה ושלא לגלות מסתורין לבייש גם לשפחה אשר היא גלתה סוד אדוניה. וכשנולד היה בזוי מאוד כממזר ח\"ו ושוב אתא שמואל ומשחו למלך והיה מסוכן עם שאול כמה זמן וכמה הרפתקי ושינו\"י דחיקי עדו עליה ועל זה אמר מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי ועל איזה מהם אפטיר שפה לקבל אלפא מה אשיבנו רק אין דבר כי אם כוס ישועות לשון רבים כי באמת הם ישועות רבות ונמרצות ועל כן כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא מדת רחמים כי בהמון רחמיו עשה את כל החיל הזה נדרי לה' אשלם וכו' אשר נדרתי בעת צרתי אשלם. יקר בעיני ה' המותה לחסידיו כי אחיו בחרון אפם חשבו להרוג אמם בעודנה מעוברת והיא ועוברה דוד הע\"ה ימחו מספר חיים רק יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ויצל אלהים אמי ואותי מן המות. אנא ה' יהמו נא רחמיך כי אני עבדך בן אמתך אמי היא היתה אם למקרא אמתך דייקא ולא אמה סתם כאשר חשב אבי. פתחת למוסרי שהיו סוברים שאני בא דרך זנות מאמי ואני אסור בזיקים. ואתה בגודל חסדיך פתחת למוסרי. ועל כן לך אזבח זבח תודה על כל הטובה. ואפשר לפרש בזה שאר פסוקים דלקמן: " + ], + [], + [ + "יסור יסרני יה ולמות לא נתנני וכו'. הכונה יסור יסרני יסור עד שלא יצאתי לאויר העולם שהייתי בסכנה אני ואמי ואחר כך יסרני בלדתי שהייתי נמאס ונבזה לעיני אבי ואחי וכשבא שמואל הנביא ומשחני שנתגלה הדבר מצדקת אמי ניצולתי מזה ופגעתי ביסורי שאול הצודה את נפשי לקחתה ולמות לא נתנני ועל כן חיובא רמיא להודות לה' וז\"ש פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו וגם אני צדקה נפשי. אודך כי עניתני לבא כל עניני בסתר ותהי לי לישועה שהושעתני מהכל. אבן מאסו הבונים קרי ביה הבנים וקאי על אשת ישי שחשדוה ונתבזית בעיני בעלה ובניה. היתה לראש פינה שנתגלה שהיא אבן בחן פנת יקרת. ור\"ת אבן מאסו הבונים אמ\"ה לרמוז שעל ידי ענין אמה נמאסה. זיכני ה' וראיתי שכיונתי במקצת למ\"ש בליקוטי תורה לגורי האר\"י זצ\"ל שש אנכי. מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. מה עמקו מחשבותיו בהדי כבשי דרחמנא לא אתנו יודע היא נפלאת במופלא ובמכוסה. נענו כלם ואמרו זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו כי נודע דישי ואשתו לא חטאו ודוד זרעו בו למינהו ומלך מלך והשכיל והיא שמחה שלימה לכלם: ", + "ובאופן אחר אפשר לפרש כל הני קראי דאתאן עלייהו במ\"ש בס' ילקוט דוד משם הרב שפתי כהן על התורה דגם נקבות מואביו' היו אסורות עד דוד הע\"ה ומשום הכי אברהם ויצחק לא קרבו אל בנות לוט לזיווג בניהם ע\"ש וצריך לומר דהגם דכתיב בתורה לא יבא עמוני ומוכח דלא גזר אלא על הזכרים ומוכרח דכונ' הכתוב לא יבא עמוני דוקא עמוני לאפוקי עמונית דאי אמרת דגם נקבותיהן אסורו' ולא ז\"כר ס\"ר לבד הול\"ל לא יבא עמון. מ\"מ ה' חפץ שיהיה נעלם מחכמי ישראל שנות דור ודור התר זה עד בועז כי כך רצה הקב\"ה שיהיו אסורות עד דוד ר\"ל עד רות שנשאת לבועז. ויומתק לפי זה משז\"ל גבי בעז נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית נתחדשה דייקא כי עד האידנא לא הותרו וברצות ה' נסתרה והיא נעלמה הלכה זו וז\"ש אנא ה' כי אני עבדך ועיני ראו רוב רחמיך אלי כי הלא אני עבדך בן אמתך רות פתחת למוסרי דייקא שבאמת עד עתה היו אסורות גם נקבות מואב כי לא ידעו פי' הכתוב לא יבא עמוני דהפירוש ולא עמונית ובהגיע תור שלשלת יחוסי פתחת למוסרי ופקחת עיני סנהדרין להתיר הנקבות ורמזת בזה כי ההתר אינו כי אם לצורכי ומכאן ואילך בעבור כבודי מתקיים ההתר והוא פלא על כן לך אזבח זבח תודה על כל החסדים והטובות. וזהו שאמר הכתוב במזמור פ\"ט כי לה' מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו אז דברת בחזון לחסידך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו אף זרועי תאמצנו לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף ואמונתי וחסדי עמו ובשמי תרום קרנו ויש להעיר כמה דקדוקים במקראי קדש הללו. וזה דרכנו על הרוב לבלתי היות ביום משא במדב\"ר. להאריך בהצעות והערות ודקדוקים על כן אמרתי בדרכנו זה כל היד המרבה לבדוק באנשי' אינו משובחת וגם עתה חדלתי מהיו' לאיש מושך בקס\"ת לא זז משם עד אשר ד\"ק דקדוקים והרגשות ומתוך ביאורנו יובנו. אך אמרתי הני קראי דאתו לידן יתבארו אם על פי דרכנו ואם חוץ מדרכנו: ", + "ודרך הקדי\"ם אפשר לבארם באופן זה דהנה נודע דאיכא למאן דאמר דלמלך אין שוה שיהיה אביו או אמו מישראל לחוד רק בעינן אביו ואמו מישראל מכל צדדיו ואם אחד ממשפחת גרים לא סגי כדמשמע מדברי הרב הנמקי פ' מצות חליצה וכן לדיני נפשות. והרשב\"ץ בס' מגן אבות במשנת שמעיה ואבטליון הקשה דאיך מינום לנשיא ואב ב\"ד כיון שהיו גרים ותירץ דלא היה בישראל כמותם ובכי האי גונא שרי ע\"ש. והרב המאירי בפסקי הוריות ב\"י פ\"ג ישנו בנותן טעם למאי דאמרו פ\"ב דיומא שאול באחת ועלתה לו שנסתלק מהמלכות דוד בשתים ולא עלתה לו ונשאר במלכותו כי המלכות גזרה חכמתו שיהיה משבט יהודה וכששאלו ישראל מלך עדין לא היה ראוי דוד והושם שאול כמו פקיד עד שיהיה ראוי דוד דאתי מיהודה וכיון דשאול לא היה בעצם מלך אלא פקיד בדבר קל נדחה כי קרב הזמן להיות מלך מיהודה והוא ראוי אכן דוד המלך ע\"ה כי הוא המלך האמיתי אף דשתים זו אירעו לו דין הוא שישאר במלכותו זהו תורף דבריו ע\"ש באורך. ובפ' הערל אמרו כתיב מצאתי דוד עבדי וכתיב שתי בנותיך הנמצאות וכו' ע\"ש וז\"ש כי לה' מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו כלומר דדוד הע\"ה הוא דבק עם ה' קדוש ישראל וכל מעייניו בו כמו שפירש רד\"ק. אז דברת בחזון לחסידך הוא שמואל הנביא השקול כמשה ואהרן ומשו\"ה נקט דבר' בחזון חזות קשה כי קשה דבר זה לשמואל הנבי' יען חייו תלוים במלכות שאול ור\"ת אז דברת בחזון לחסידך ותאמר שויתי עזר הוא בגימטריא אבדל משאול עם הכולל וזאת חזות קשה שויתי עזר המלכות על גבור הוא דוד הע\"ה. וכי תימא הלא במלך בעינן שיהיה ישראל מכל צדדיו ודוד הע\"ה מצד א' אתי מרות המואביה לז\"א הרימותי בחור מעם שדוד הע\"ה הוא מובחר ומבורר מכל העם ואין כמוהו בישראל ולכן שרי אליבא דכ\"ע כמ\"ש הרב הרשב\"ץ ולא אכפת אי אתי מרות המואביה וז\"ש הרימותי בחור מעם מצאתי דוד עבדי כלומר להיותו בחור מעם מובחר מישראל כלם לכן מצאתי דוד עבדי שאין כמוהו כמ\"ש רד\"ק ורמז דאתי ממואב דכתיב שתי בנותיך הנמצאות. ולדעת רר\"ק והרב כלי יקר וסיעתם דשאול נמשח באפרסמא דכיא ז\"ש מצאתי דוד עבדי שאין כמוהו והוא המלך האמיתי ולכן בשמן קדשי משחתיו שמן משחת קדש לאפוקי שאול דלהיותו כמו פקיד ואינו מלך בעצם לא נמשח בשמן המשחה רק באפרסמון. וזה טעם דדוד בשתים לא עלתה לו ואל זה רמז אף ידי תכון עמו על האחת וזרועי תאמצנו על השנית יען הוא המלך האמיתי כמ\"ש הרב המאירי ז\"ל. לא ישיא אויב בו כלומר לא יהיה לו האויב כנושה כמו שפירש רד\"ק ולפי דרכנו רמז על האויב העיקרי דומה שיצא לטעון ולקטרג על דוד הע\"ה כמ\"ש בהקדמת הזהר הקדוש וה' ברחמיו למד זכו' על דוד הע\"ה והצילו. ובן עולה הוא האויב חיצון למראית העין לא יעננו כמו דואג וסיעתו וכתותי מפני\"ו צריו שהוא יראה בשונאיו ומשנאיו אגוף כי היה הגון וראוי לזה. והטעם ואמונתי וחסדי עמו כי הוא קם בכל חצות לילה והשכינה עמו וחוט של חסד משוך עליו ביום וזה ואמונתי כינוי לשכינה כידוע וחסדי חוט של חסד עמו בקומו בחצות. ובשמ\"י שאמרתי וה' עמו תרום קרנו שידעו שלא חטא על כן יאמר שכינה עמו והוא בא לידי חטא והוא אומרו ובשמי דייקא רמז על וה' עמו: ", + "ובאופן אחר יראה לפרש כי הנה ישראל השואלים מלך לשמואל הנביא לא יפה עשו וכמש\"ה לא אותך מאסו וכו' וז\"ש קדוש ישראל מלכנו ומשום הכי כאשר שאלו ישראל מלך לשמואל אז דברת בחזון דיבור קשה וחזות קשה לחסידך שמואל על ששאלו מלך וכמ\"ש לא אותך מאסו וכו'. ותאמר שויתי עזר כלומר אינו מלכות בעצם אלא עזר על גבור והוא שאול הרימותי בחור מעם הוא שאול המלך אשר בחר בו משכמו ומעלה גבוה מכל העם וכתיב שאול בחיר ה' אך לא היה מיהודה וזהו בחור מעם מתוך העם כי בעת ההיא לא היה ראוי משבט יהודה. אדהכי והכי למאי דביני ביני מצאתי דוד עבדי כי לו נאה המלכות ולכן בשמן קדשי משחתיו לאפוקי שאול דנמשח באפרסמון למ\"ד כמש\"ל אשר ידי תכון עמו בחיי שאול אף זרועי תאמצנו כשמלך אחר כך: ", + "ועוד יראה בהקדמה ראשונה שכתבנו והכי פירושן של דברים כי לה' מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו כמש\"ל דדוד הע\"ה תמיד דבק בה' וכל מעייניו בו וזהו כי לה' מגיננו ירמוז על דוד בחיי שאול שהיה מגן ומושיע לישראל הוא לה' קדוש לאלהיו וגם בהיותו מלך לקדוש ישראל מלכנו תמיד ישעה המלך דוד אל קדוש ישראל: אז דברת בחזון לחסידיך שמואל וישי כי מה שחשבו ישי ובניו דאם דוד הרה לזנונים אינו אמת וגלית מסתורין ותאמר ממני יצאו כבושים שויתי עזר על גבור אנכי העירותי שאשת ישי תלך במקום השפחה וזהו שויתי עזר אשה מלשון אעשה לו עזר על גבור בתורה ישי דהיה נכנס באוכלוסא ויוצא באוכלוסא וזה פריה הרימותי שהיה דוד שפל ובזוי והרימותי בחור מעם וישי לא ידע כי מצאתי דוד עבדי מבנות לוט דכתיב שתי בנותיך הנמצאות בשמן קדשי וכו' כמדובר: ", + "ולפי דרכנו יראה לפרש בסגנון זה אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר כי כתוב בתורה לא יבא עמוני והיה הדבר סתום והיו הנקבות גם כן אסורות עד בעז וזהו שויתי עזר על גבור היא רות שבעז לקחה לאשה ואז נגלה לסנהדרין דמואביות מותרות ועד הנה היו אסורות אכן עתה ראיתי להתיר רות והטעם הרימותי בחור נשמ' דוד המלך אשר היתה טמונה בקליפות וזהו מעם והנה באה ונהיתה על ידי רות והן הן מפלאות תמים דעים וזהו מצאתי דוד עבדי מבנות לוט ובהגיע תור בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו לעזרו ולסומכו כי נשמתו היתה בעמקי הקליפות כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל באורך ומטעם זה לא יחשוב ה' לו עון כי הוא היודע ועד דנשמתו היתה בעמקי הסט\"א וזו היתה תחילת ביאתה ולכן יצרו מתגבר עליו מאד כי עדין ח\"ו נאחז בסבך וטרחו גדול ולזה אינו נחשב לו העון כשאר בני אדם זהו תורף דברי רבינו האר\"י זצ\"ל בקיצור ומשו\"ה אמר אשר ידי תכון עמו לעוזרו אף זרועי תאמצנו אחר שחטא. ומזה הטעם לא ישיא אויב הנפש המקטרג עלי' ובן עולה כגון ישבי בנוב לא יעננו. וכתותי מפניו צריו צרי הנפש המקטרגים אדיקם ואכניעם ומשנאיו הנראים אגוף. ואמונתי וחסדי עמו שהשכינה עמו שהוא עניו והוא מרכבה לשכינה וכאלו הקריב כל הקרבנות אי לזאת אמונתי השכינה וחסדי עמו ובשמי שהוא כינוי לשכינה כמש\"ה ויעש דוד שם והוא בחינתו תרום קרנו שזכה למלכות: ", + "ועל פי זה נבאר הכתובים הנז' אודך כי עניתני והבאת אותי מרות המואביה ותהי לי לישועה דאין ממנין פרנס על הצבור אא\"כ קופה של שרצים וכו' אבן מאסו הבונים קאי על רות המואביה ודכותה בנות מואב דעד האידנא היו אסורות גם נקבות מואב. היתה לראש פינה כי כתיב בתורה הנמצאות וכתיב מצאתי דוד עבדי כלומר דאלמלא דוד גם הבנות נאסרו. וכי תימא מאחר דכתיב עמוני איך היו אוסרים הנקבות ואיך סנהדרין שבכל דור לא דקדקו דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית לז\"א מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו כלומר כך רצה ה' שיהיה דבר זה מופלא ומכוס' מעינינו עד עת בא רות ועוד פירשתי בפסוקים אלו הלא הוא כמוס בדרשותי פ' האזינו בס\"ד: " + ], + [ + "אבן מאסו הבונים וכו' שמעתי משם הרב המובהק מהר\"ר משה חייון זלה\"ה שפי' במ\"ש פ\"ק דמגילה דף ט\"ו ת\"ר ד' נשים יפיפיות היו בעולם שרה ואביגיל רחב ואסתר וכתבו התוספות קשה אמאי לא חשיב חוה דהא אמרינן פ' חזקת הבתים שרה לפני חוה כקוף בפני אדם וי\"ל דלא חשיב אלא אותן הנולדות מאשה עכ\"ל וז\"ש אבן מאסו הבונים הם רבנן כלומר כשמנו ד' יפיפיות מאסו למנות חוה אבן הראשה דאבן כינוי לאשה. והוא דבר קשה שחוה היתה לראש פינה אלפא לסלת נקיה יפיפיה שהרי שרה ראש לד' יפיפיות לפני חוה כקוף וכו' ותירץ תירוץ התו' דלא חשיב אלא אותן הנולדות מאשה וז\"ש מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו כלומר חוה מאת ה' היתה מעשה ידי יוצ\"ר ולכך לא נמנית ולא מאסו בה רק דשאני חוה דהויא מעשה שמים ממש בעצם ולא על ידי אשה ע\"כ שמעתי: ", + "ויראה לפרש בסגנון אחר וניישב קושי' התוס' הנז' והוא שראיתי בס' דרוש שמואל פ' וירא שכתב שמעתי דאיתא במדרש יופי שרה יותר מחוה ולכאורה קשה דלא היה בעולם כחוה ותירצו דיופי אדם יותר מחוה ולפ\"ז הפי' כך בימי שרה דלא היתה יפה ממנה חשיב יפיה הרבה דאלו שרה בדורה אין כמוה אבל חוה אדם פוגמה ובערך זה אמרו יופי שרה יותר מחוה דיופי שרה בזמנה חשיב טובא משא\"כ חוה דלא נחשב יפיה מאחר דאיכא אדם עכ\"ד ומעתה ל\"ק קושית התוס' אמאי לא חשיב חוה דלא חשיב אלא שרה ודכוותה דבדור כל אחת מהן אין למעלה הימנה אבל חוה לא חשיבא בדורה כיון דאיכא אדם דיפה יותר ויותר. ובכן יש לפרש בקראין גם תירוץ זה הכונה אבן מאסו הבונים חוה דלא מנאוה בכלל היפיפיות וקשה דהיתה לראש פינה ראשונה במלכות. אבל יש לתרץ שני תירוצים א' מאת ה' היתה זאת ולא נולדה מאשה וזאת שנית היא נפלאת בעינינו כלומר מאי דחשיב הוא אותה שאין בדורה כמוה וז\"ש היא דייקא ולא אחרת נפלאת בעינינו אז תבא לחשבון אבל חוה אצל אדם לא חשיבא: ", + "זה היום עשה ה' נגילה ונשמח' בו אפשר שהכונה זה היו' של שמחה לא בזכותנו רק עשה ה' ברחמיו כמו שמורה שם המיוחד שם של רחמים ולכן אין ראוי לשמוח בשמחה הנוגעת לנו כי לא היינו ראוים רק מצד רחמיו וא\"כ נגילה ונשמחה בו דוקא. א\"נ אפשר דכשיש למעלה עת רצון מתרבה השפע ונמשכת השמחה למטה וז\"ש זה היום של שמחה עשה ה' מדת רחמים כי בשמים גברו הרחמים לכן נגילה ונשמחה שיש שמחה למעלה ואין לנו לשמוח בשלנו: ", + "ועוד אפשר לומ' בחקירה שחקרתי דלמ\"ד דאחשורוש מלך על קכ\"ז מדינה והעול' רנ\"ב אפרכיות והיו ישראל חוץ ממשלתו בספרד ובאפריקא כמ\"ש מהרימ\"ט בדרשותיו וא\"כ ישראל שבספרד ואפריקא שלא נגזרה גזרה עליהם לא נתחייבו בפורים ועין רואה ואזן שומעת דכל ישראל עושים פורים ותירצנו בזה כמה תירוצים על פי הדין והסברא והסוד ככתוב אצלנו במקומו. ומה שתירצנו על פי הסוד כללות הדבר הוא כי בשמים ממעל בפורים יש אור גדול יתר מאד המתיח' למרדכי ואסתר ומאיר בכל שנה ביום הפורים ומאחר אשר בשמים ממעל האיר וזרח אור המופלא הזה כ\"ל שישנו באסת\"ר חיובא רמיא על כל ישראל לשמוה בפורים כל קבל האור המאיר בשמים וז\"ש זה היום עשה ה' ראה והתקין להאיר המאור הגדול בעבור הנס שנעשה לישראל שניצולו מהגזרה. א\"כ נגילה ונשמחה בו אף שלא נגזרה עלינו אותה גזרה לכבוד האור המתגלה בשמים ממעל כדבר האמור אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא ויצליח ישראל ובאורך נראה אור:" + ], + [], + [ + "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אפשר לפרש במה שפירשו ז\"ל על פסוק כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור כי כשאדם מודה על הנס הנעשה לו בשכר זאת יהמו רחמיו להושיעו להבא וז\"ש כי חמת אדם תודך כאשר הניצול מחמת אדם יודה אליו יתברך זה שכרו שארית חמות תחגור מלשון חגירת הצפורן שהוא עיכוב שתעכב חימות אחרות שלא יבואו עליו ובזה פירשו זובח תודה יכבדנני. ובזה שהוא מודה ושם דרך עושה לו דרך הצלה להבא אראנו בישע אלהים עד כאן דבריהם. וז\"ש הודו לה' כי טוב כשעושה לכם טובה תהיו מודים לו. כי ע\"י זה יהי מושך חסד להבא וז\"ש כי לעולם חסדו שהוא מטה אליו חסדו בעבור שהודה לו. ואחר זמן מצאתי כתוב שכן פירש הרב החסיד מהר\"י מולכו זלה\"ה: ", + "בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהֹוָה, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהֹוָה. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהֹוָה, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהֹוָה. אֵל יְהֹוָה וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵל יְהֹוָה וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי - אֲרוֹמְמֶךָּ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי - אֲרוֹמְמֶךָּ. הוֹדוּ לַיְהֹוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. הוֹדוּ לַיְהֹוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לַיְהֹוָה כִּי-טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
הוֹדוּ לָאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל-הַמָּיִם. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְגוֹזֵר יַם-סוּף לִגְזָרִים. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

למכה מצרים בבכוריהם. ויוצא ישראל מתוכם. ביד חזקה ובזרוע נטויה. אפשר לפרש במה שכתבנו לעיל בפירוש ההגד' דישראל יצאו לפני זמנם מסיבת קושי השעבוד דישראל הם בני אל חי ולהודיע זה הכה כל בכור עד בכור השבי ובכור השפחה ובכור בהמה ופטר חמור להורו' כי אף עמי הארץ ורשעים נקראים בנים וא\"כ דין הוא שיעלה קושי השעבוד לחשבון השנים הבאו' וז\"ש למכה מצרים בבכוריהם שרומזים לשר שלהם שהוא ראש השרים של מעלה וכן טלה אלהיהם ראש למזלות והיה בתוקפו זה אות לטובה כי לעולם חסדו שהוא יטה אלינו חסד ויצילנו מגליות שהרי הצילנו מתחת ראש השרים וכמ\"ש מר זקנינו הרב חס\"ל ז\"ל והבאתיו לעיל וא\"כ נמצא דמודים אנחנו למכה מצרים בבכוריהם שזה סימן כי לעולם חסדו ותמיד יעמיד חסדיו עמנו. ומזה שהכה הבכורות נמשך ויוצא ישראל מתוכם דייקא שהיו בתוך טומאתם של מצרים מה אלו אף אלו וכמעט היו נטמעים בנש\"ט אבל מסיבת קושי שעבוד ושאנו בנים כמו שהראה במופת להרוג בכוריהם אף בכור השבי ושפחה ובכור בהמה וחמור לומר דהכל הם בכורות וגם ישראל אף הרשעים ועמי הארץ הנחשבים כבהמה וחמורים בנים הם וקושי השעבוד יעלה לחשבון ובכן הוציאנו מתוכם ממש וזה אות כי לעולם חסדו דאם בהיותנו עע\"ז ונטמעים בתוכם גאלנו ק\"ו שיגאלנו מד' מלכיות שכן יש בנו תורה ומצות ונמצא דמזה ידעינן כי לעולם חסדו יהי מושך חסד אל חופף עלינו כל היום. ומזה נמשך ביד חזקה ובזרוע נטויה דכיון דקושי שעבוד השלים הזמן א\"כ עת לחננה כי בא מועד צאתנו ממצרים ובטובו קיים הבטחתו לאברהם אע\"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי והמשפט שנעשה על ידו יתברך הוא חזק וכמ\"ש הראב\"ד פ\"ק דתעניות והביאו הרב פרשת דרכים בריש דרך עצב ומזה ידענו כי לעולם חסדו דכה יהיה בגאולה אחרונה ויותר ויותר דבמצרים לא היה על ידו אלא מכת בכורות אבל לעתיד לבא הכל ע\"י יתברך וכמ\"ש בספרי לי נקם ושלם אמר הקב\"ה אל תהיו סבורים שאפרע מכם על ידי שליח כשם שנפרעתי מפרעה על ידי משה ומסנחרב ע\"י מלאך אבל לעתיד אני נפרע מכם שנאמר לי נקם ושלם עכ\"ל וכתב מהרימ\"ט פ' בא דבמצרים כתיב עושה פלא דאינו נקרא פלא כי אם מה שהוא ע\"י הקב\"ה עצמו ובמצרים לא נעשה על ידו יתברך אלא מכת בכורות אבל לעת\"ל הכל על ידו יתברך דכתיב אראנו נפלאות. וא\"כ ז\"ש ע\"י שהוציאנו ממצרים וקושי השעבוד השלים דאנו בנים עי\"ז הגיע תור מ\"ש דן אנכי והיה ביד חזקה ובזרוע נטויה כי המשפט לאלהים הוא חזק כלה ונחרצה כמ\"ש הראב\"ד. וזה סימן כי לעולם חסדו לעת\"ל שיעשה הכל על ידו יתברך כדכתיב אראנו נפלאות. וכיון שיש לנו דין בנים א\"כ אנחנו יש לנו דין ישראל ומזה נמשך לגוזר ים סוף לגזרים כי עוזא קטרג בשעת קריעת י\"ס שישראל עבדו ע\"ז ואף שהיה בשוגג דינם כב\"נ וחייבים מיתה והקב\"ה הצילם דדין ישראל יש להם ועע\"ז בשוגג פטור כמ\"ש הרב פרשת דרכים דף ג' ע\"ש באורך וא\"כ אם לא היה להם דין ישראל היו נטבעים לפי שעע\"ז בשוגג אך לפי שהיה להם דין ישראל ניצולו והיה קי\"ס וא\"כ ממאי דאמרינן דיש להם דין בנים ממילא יש להם דין ישראל ואם כן מזה נמשך לגוזר ים סוף לגזרים. ומענין קי\"ס נודעה יד ה' אל עבדיו דאע\"ג דהנחלים והים עושים רצון קונם ומה שגזר עליהם ביצירה עכ\"ז לצורך ישראל כביכול נתבטלה גזרתו ונבקע הים וכמו שהאריך הרב מהר\"י זאבי ז\"ל פ' בשלח ופי' בזה היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו כביכול דצדיק מושל יראת אלהים ולכן הים ראה וינוס ע\"ש באורך. וז\"ש מאשר גזר ים סוף לגזרים מזה נמשך כי לעולם חסדו דנבקע הירדן ע\"י יהושע ואליהו ואלישע וגינאי נהרא לר' פנחס בן יאיר ולעת\"ל כדכתיב והחרים ה' את לשון ים מצרים והשתא אתי שפיר לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו: ", + "והרב מהר\"ר גבריאל איספיראנסה ז\"ל פירש במשז\"ל בשכר ויבקע עצי עולה נבקע הים וז\"ש לגוזר ים סוף בעבור הגזרים גזרי עצים אשר בקע אברהם אע\"ה עצי עולה וזהו לגזרים ודפח\"ח: " + ], + [] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "למכה מלכים גדולים וכו'. יש לדקדק מאן נינהו מלכים גדולים מלכים אדירים אי הם סיחון ועוג הרי בפירושא אתמרו. ואי הם ל\"א מלכים הו\"ל לאקדומי סיחון ועוג. ופירש הרב מהר\"ש פרימו ז\"ל במ\"ש בחולין דף ס' ליתו סיחון וליפוק ממואב וליתו ישראל וליפקו מסיחון והיינו דאמר רב פפא עמון ומואב טיהרו בסיחון וז\"ש למכה מלכים גדולים ויהרוג מלכים אדירים שהם מלכי עמון ומואב לסיחון ולעוג ר\"ל הרגם לסיחון ולעוג ונתן ארצם לנחלה לסיחון ולעוג שזכו בארץ סיחון ועוג כל זה כדי שיהיה נחלה לישראל עמו וכדאמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון עכ\"ד.
[אחורי תרעא: מ\"ש בשם הרב מהר\"ש פרימו עתה ראיתי ברמזיו סוף בלק שכתבו משם הרב מהרימ\"ט ושוב באר לידי ספר הבהיר צפנת פענח למהרימ\"ט והנה הוא פ' בלק דרוש א' דף קע\"ז ואפשר לדקדק דכתיב ונתן ארצם לנחלה ולבסוף כתיב נחלה לישראל בלי נתינה כפי דרך מהרימ\"ט הנז' רק נקדים מאי דכתיבנא בעניותין בכמה דוכתי מש\"ם גדול מורינו הרב המופלא כמהר\"ר יצחק הכהן דמקשי ורמי דפ' ד' מיתות אמרינן גוים לאו בני כבוש נינהו ואלו פ' השולח אמרו עמון ומואב טהרו בסיחון איהו מותיב לה איהו מפרש לה דשאני הכא דרחמנא אמר ליתי סיחון ולפקו ממואב וכו' וזהו דקדוק הכתוב דכתיב ונתן ארצם לנחלה דייק לומר ונתן משום דבעלמא קי\"ל גוים לאו בני כבוש נינהו אלא דהכא שאני דכך גזר הוא ית' ליתו סיחון וכו' ומשו\"ה קנו וזהו ונתן ארצם לנחלה שהקב\"ה נתן שיקנו הארץ הזו לנחלה ואח\"כ ממילא נחלה לישראל דבני כבוש נינהו ודוק ובמקום אחר הארכתי בעניותי לדקדק על תירוץ מורינו הרב הנז' כי דבריו קשים לשמוע משמעתא דהשולח עצמה והארכנו לפי קצורנו לתרץ קושית הרב הנז' לקוצר דעתי המעט הוא ואין כאן מקום להאריך ואולם דרך דרש הכי רגילי בעלי המפרשים לפרושי קראי ומאמרי רז\"ל על פי סברא אחת כל שיש סברא זו בעולם כידוע:] " + ], + [ + "נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבַרֵךְ אֶת שִׁמְךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ, מַלְכֵּנוּ, תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אַתָּה. אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְּהֻלָל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיְהֹוָה לֹא יָנוּם וְלֹֹא יִישָׁן - הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים. לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כֲּהַמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת - אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ, אֶת שִׁמְךָ עַל אַחַת, מֵאֶלֶף, אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ. מִמִּצְרַים גְּאַלְתָּנוּ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחָלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, לָנֶצַח. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ - הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִּשָּׁבַע, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל לְבָבוֹת יִירָאוּךָ, וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמֵּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה: יְהֹוָה, מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרֹךְ לָךְ הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ, כָּאָמוּר: לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ.
הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ, הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ, הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ, הַמֶּלֶךְ הַיּושֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָא. שׁוֹכֵן עַד מָּרוֹם וְקָּדוֹשׁ שְׁמוֹ. וְכָתוּב: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוה, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.

נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלהינו. אפשר לפרש במה שאמרו חכמי המדע דהנשמה לעולם אינה חוטאת כי אשר יש בו נשמה אם בא לחטוא האדם הזה הנשמה מסתלקת ממנו. וז\"ש נשמת כל חי תברך את שמך ודאי מברכת לבעל\"ה ואינה חוטאת כלל וכשהיא באדם תברך את שמך. ולהיותה נשמה שהוא מדרג' עליונה תברך את שמך וגם אשר זכה לנשמה נקרא חי שהוא צדיק אך זה דוקא בזוכה לנשמה משא\"כ ברוח אמר ורוח כל בשר איש כינהו בשר ולא חי וגם תפאר ותרומם זכרך ולא כמי שיש בו נשמה שאמר תברך את שמך אבל ברוח אמר תפאר זכרך שהם מדרגות למטה מנשמה. ולא הזכיר נפש כי הנפש אם בעל נפש עבר על כרת הכרת תכרת הנפש אבל הרוח והנשמה אינן נכרתין כמו שביאר באורך מז\"ה זלה\"ה הנה זה בא בדרשותי פרשת תשא ע\"ש באורך: ", + "מלך גואל ומושיע פודה ומציל וכו'. רמז בזה כי לישראל טרם מכה צץ רפואה פרח משא\"כ אומות העולם דכתיב נגוף ורפוא כמשז\"ל וז\"ש גואל ומושיע דכבר נבראת הגאולה וישועה מקדם קדמתה ואח\"כ פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה כי כבר הגאולה ישנה קודם המכה וכדבר האמור: ", + "מחיה מתים ורופא חולים וכו' אפשר במשז\"ל דבתחיית המתים קמים כמו שנקברו הלך חגר בא חגר וכו' כדי שיכירום יודעיהם ואנשי ביתם ואח\"ך הקב\"ה מרפא כל המומין אז ידלג כאיל פסח וכו' וזה רמז באומרו מחיה מתים ורופא חולים דאחר תחיית המתים הוא רופא תחלואיהם [וז\"ש פוקח עורים וכו'] אבל כשקמים קמים בדרך שהלכו. ואמרו המשיח אלמים והמפענח נעלמים אפשר במ\"ש בס' הישר דכאשר אשת פוטיפר הגידה לבעלה דיוסף היה רוצה לאונסה וחמתו בערה בו להרגו אז היה ילד קטן מאיזה חדשים מוטל בעריסה ויפתח ה' את פיו ויספר כל המעשה שאדרבא היא האשה הכריחתו ואנסתו והוא לא רצה אז נבהלו פוטיפר וכל אנשי הבית ועי\"ז ניצול יוסף הצדיק אלא ששמוהו במשמר מפני מראית העין, גם שמענו שאירע לימים ראשונים בתוככי ירושלם עה\"ק ת\"ו בימי רבינו קלונימוס הקבור שם זלה\"ה שהישמעאלים הרגו נער אחד ישמעאל ובלילה השליכוהו בחצר בית הכנסת והיו רוצים לעשות כליה בשונאי ישראל ורבינו קלונימוס עשה מה שעשה והתפלל לה' והנער ההרוג פתח פיו ואמר כל המעשה ומי הרגו ומי השליכו ושמעו כל הגוים והמושלים וניצולו ישראל וכך קורין לו רבינו קלונימוס בעל הנס. וז\"ש המשיח אלמים והמפענח נעלמים ישלח דברו לאלם כמו ילד קטן מאד או הרוג לפענח נעלמים לגלות מסתורין להציל ישראל: ", + "דע שמצאתי כתוב משם חד מרבוואתא הרב החסיד מהר\"ר אברהם גאלנטי זצ\"ל תלמיד רבינו הרמ\"ק זצ\"ל שעל ענין כזה נתקן. ואמר מר כי מתיבות אלהי הראשונים וכו' עד אנחנו מודים הכניסוהו בין הדבקים לימים ראשונים בעלי\"ל לארץ מעשה הור\"ג הנשכח בדין ולהציל לקוחים למות רב מקובל ע\"י שמות הקדש עשה שדיבר ההרוג ואמר כל המאורע ואז תיקנו שבח זה המשיח אלמים שהשיח ההרוג והמפענח נעלמים דין גליא רזיא ואולי שהשם היה הויה דאלפין צדיק מ\"ה פעל ולכן יש בשבח זה מ\"ה תיבות עכ\"מ בשם הרב הנז'. שוב הראוני מעשה כזה שכתב במדרש תלפיות דף כ\"ד ע\"ג: " + ], + [], + [ + "בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְהַלָּל, וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבַּרַךְ, וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְרוֹמָם, וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְקַדָּשׁ.
וּבְמַקְהֲלוֹת רִבבְוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאֵר שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דַּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ, מְשִׁיחֶךָ.

בפי ישרים וכו'. רמז בכאן מוסר גדול כי המטמא פיו ולשונו במאכלות אסורות ודיבור אסור לה\"ר ושקר וכיוצא נבלות וליצנות וכו' וגם אשר בקרבו ישים ארבו ולבו הלך חשכים במחשבות רעות וגאוה ושנאה ודומיהן אינו ראוי לברך ולשבח לה' כי פיו ולשונו וקרבו כליו רעים ומשוקצים אשר היו טמאים ואיך ישרתו בקדש להלל ה' וכדי בזיון לשון מדברת כל נאצות יקרב לשרת לה' בשיר ושבח וכל פה דובר נבלה איך ידבר דברי קדשים ושפתים דולקים באש סט\"א יפטירו בשפה למלך הכבוד וכל קרב וכליות המלאות זוהמא לסטרו\"ן במחשבות פגול איך קרבו\"ת יחפצו קרבת אלהים לזה אמר בפי ישרים פה מתוק ורך כי ישרים הם ענוים כמ\"ש פ' כיסוי הדם יכול יגיס דעתו ת\"ל משרים וכו' והיינו בפי ישרים הענוים שכל דבריהם טובים ורכים תתרומם ופיהם יכון לרומם לשמו יתברך. ובשפתי צדיקים אשר שפתי צדיק ידעון רצון הבורא יתברך אלו הן כדאים שבשפתותיהם תתברך ובלשון חסידים שהם קדושים ומרגילים לשונם לדבר שבקדושה והלשון טהור קדש ויאתה להם להקריב לשונם הקדוש לקדש שמו יתברך בשירות ותשבחות. ובקרב קדושים אשר קדוש שרוי בתוך מעיהם וקרבם פנוי מהבלי העולם וכיעוריו וגם בקרב פירושו בעדת קדושים תתהלל בינן של קדושים והחי יתן אל לבו דהני מילי קורעין הלב לשנים עשר קרעים כי יתחמץ לב האיש הנלבב וכליותיו ישתונן כי הלא הלשון הוא כלי שרת בין האדם ובין ה' כביכול כי בלשונו יתפלל וילמוד ויברך לה' ונמצא רוב עבודת האיש ישראלי בגלות החיל הזה הוא בלשון איך כל היום ולילה עד חצות יטנפהו ברחובות קריה לדבר דברים האסורים כדברי אחת הנבלות וחשקו ותאותו לדבר לשון הרע ולגלות מומי חביריו וביותר ישלח רסן לשונו על חכמי הדור ויראי ה' ויבדוק אחריהם טר\"פ נתן ליראיו ע' טרפיות וביני ביני לשונו תמהר לדבר ליצנות ושקר וימלא פיו שחוק וכשיעסוק במשא ומתן מלא שקרים ומרמות ותחבולות לצודד נפשים והוא ירה החצי להעבירו לקונה על דעתו ולרמותו ולא ידע כי כלתיו באופן שבסוף היום ישכיל אנוש אשר טמא לשונו בכל מיני טומאה עד שבמקום לשון נעשה גופא דאיסורא חתיכה נעשית נבלה כי נבל הוא טמא ומשוקץ ומתועב. ואיך ישרת לה' בכלי מגואל הלז לברך ולהתפלל ודאי תפלתו קטרת תועבה בכלי שהוא כליין שקץ הוא וכאשר כבר האריך בזה רבינו מהר\"ם אלשיך זצ\"ל בדרשותיו. לכן ימהר לשוב ולהתודות על מה שעבר ויקבל עליו ליזהר מכאן ואילך וירחץ לשונו בחרטה וכאב אנוש ובהכנעה גדולה יתרפא בתורה כדכתיב מרפא לשון עץ חיים ואז יגש להקריב ולעבוד ה' בכלי טהור כסף נבחר לשון צדיק: ", + "עוד ירמוז תוכחת מוסר לשלוחי צבור כאשר שמענו שיש באיזה כפרים בערי פולוניא וכבר רבני פולין ובכלל הרב תבואות שור במס' תענית דף קי\"ו ובס' קב הישר האריכו בזה ומכללן של דברים הנתנים למעלה ישכיל אנוש כי אם כל האמור הוא על יחיד הקל אנן מה נענה על מי שהוא שליח צבור איך יגש להיות סרסור בין ה' ובין ישראל וכלי זיינו תולין חוצה לו לסט\"א ויזנב בו הנחשלים אחריו המון עם ישראל התלויים בו אוי לו אוי לנפשו כי נשב\"ע ונוטל מתרומת הלשכה ומלשכת חשאים בא בשכרו על שהוא שליח צבור. ובמקום לזכות את קהלו גחלים הוא חותה על ראשם כי תפלותיו פורחות באויר טמא של הסט\"א ונמצאו הקהל ערומים מבית ומחוץ וגוזל נפשם וממונם אשר לו מלא כפו סלעין דינרין מכללות הק\"ק ומהיחידים לשרתם ויהתל בהם כי תפלתו וקריאותו בלכתם ילכו רוח אחת להם רוח טועים לסט\"א כי עוד טומאתו בו ולשונו נבזה ונמאס כלי שבור מגועל ומטונף כלי שאינו מחזיק ברכה ונמצא גוזל ממונם וגם הנפש לא תמלא נפשם יבשה אין קול ואין קשב. וזהו רמז מה שאמר בפי ישרים וכו' הן השלוחי צבור אשר ישרתו במקהלות רבבות עמך בית ישראל והן ישרים צדיקים חסידים וקדושים אשר מפיהם יתפאר המלך ממ\"ה הקב\"ה שכן חובת כל היצורים להודות וכו' אבל לא כל הרוצה ליטול את השם יטול לכן קמים מתוך העדה האנשים האלה שלמים ישרים וכו' ובעד כל עם הקהל יהללו וישבחו לה'. ויש רמז בנוסח בפי ישרים יצחק רבקה כאשר מסומן בתפלו' להיות לטוטפות אל הראש בבין העינים תפלות יצחק רבקה אשר שפכו תפלות בעושר והיו משתטחים בהכנעה ולב נשבר כלפי מעלה וכמשז\"ל ואם יצחק ורבקה בתפלתם שהקב\"ה התאוה תאוה לתפלתן הפליגו בסדר תפלה והשתחואה ודבקות אנן מה נענה וראוי ליקח מוסר השכל נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים וכמו שענה ליצחק ורבקה ישמע אל ויענם ותפלתם תעשה פירות: " + ], + [], + [ + "יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבַאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָה וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִפְלָאוֹת, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעוֹלָמִים.
ישתבח שמך לעד מלכנו האל. ר\"ת ד' תיבות חוץ מישתבח הוא שלמה ויש אומרים שהוא תקנו ואפשר כי ר\"ת ישתבח שמך לעד מלכנו הוא ישלם רמז שהקב\"ה מרוב חסדיו ישלם גם למשבחים לשמו אף כי אין בפיה' מענה וקצר שכלנו לשבחו עם כל זה הוא יתב' ישלם במיטבא שמדת הטוב להטיב וזוכר כי עפר אנחנו ואין בנו כח ושכל להלל ולשבח לשמו ית' ומעט אשר נשבח חשוב ומקובל לפניו ית' ולא עוד אלא שקובע לו שכר כיד המלך: ", + "שיר ושבחה וכו'. יזהר שלא להפסיק ח\"ו בין השבחים הללו כי הם י\"ג כנגד תליסר מכילין דרחמי כמו שהאריכו בזהר וגורי האר\"י זצ\"ל ואין למהר אמירת' רק יאמרם בנעימ' קדושה ובנחת רוח פיו ולבו שוים: ", + "יְהַלְלוּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֱה לְזַמֵר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.
יהללוך ה' כל מעשיך וכו'. כי כל צבא השמים ואשר בארץ הכל כאשר לכל משוררים ומשבחים כמפורש בפרק שירה ואמרו שהאומרו בכל יום זוכה לעוה\"ב לפי שאומר כל השבחי' שנשבחו לשמו מכל הברואים שהם סוגים למיניהם והוא משבח לה' בכל ועל ידו יתפאר המלך שבח\"י שלמי\"ם ויבן כמו רמים: ", + "יודו ויברכו וישבחו ויפארו. והרמז בשפה ברורה בשפ\"ה ר\"ת ברכה שבח פאר הודאה הוא ברחמיו יזכנו לעובדו בלב שלם ולשון קדוש וטהור ובשפ\"ה ברורה נשבח לאדון הכל אלהים חיים:
בריך רחמנא דסייען. מריש ועד כען. התהלה והתפארת לחיי העולמים: " + ] + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "שמחת הרגל על הגדה של פסח", + "enTitle": "Simchat HaRegel on Pesach Haggadah", + "key": "Simchat HaRegel on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "שער", + "enTitle": "Title" + }, + { + "heTitle": "כל חמירא", + "enTitle": "Kol Chamirah" + }, + { + "heTitle": "סימני הסדר", + "enTitle": "The Simanim" + }, + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Simchat HaRegel on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Simchat HaRegel on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..9b18e13e804a8ca575c4e7a35b1891cf66cf44e9 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Simchat HaRegel on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,938 @@ +{ + "title": "Simchat HaRegel on Pesach Haggadah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Simchat_HaRegel_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Title": [ + "ספר", + "שמחת הרגל", + "בליל מועדות ליל התקדש חג הפסח פסח\"י רנה וצהלי להודות לשם ה' כניסת הרג\"ל מגיד דבריו בפירוש ההגדה. ויתהלך חנו\"ך לנער כדי שיקלו' העי\"ן לספירת דברים מזכירין יציאת מצרים את הנ\"ס למינהו ותורה ולתעודה. במוט\"ב תלתא מקדימין ליום הכניסה ג' לימודים מוס\"ר מעי\"ר על ראש הצעי\"ר ללמד בני יהודה. ואתיא מכלל קצת ביאור ופירוש מגילת רות לילדי ישראל טוב ילד גמול ידו הדה. ושעשו\"ע יונק תחיל' אוכל\"א קורא ושונה וירץ הנער ויגד כל שישנו בלמידה ראה קראתי בשם שמחת הרג\"ל נוטריקון הגדה רות ג' לימודים", + "ממני יצאו הדברים שיחת הילדים אני הצעיר חיים יוסף דוד ככמהר\"ר יצחק אזולאי זלה\"ה ס\"ט", + "בליוורנו", + "בשנת אצמיח לדו\"ד שמ\"ח צדקה לפ\"ג", + "בדפוס השותפים החכם כמוהר\"ר אברהם יצחק קאשטילו נר\"ו והמשכיל כמוה\"ר אליעזר סעדון נר\"ו" + ], + "Kol Chamirah": [ + "על ראש שמחת״י ליתו תלתא דמרחמי ג' למודים עד הג״ל הזה בו תרמו\"ז מוסר השכל בהלכות הפסח ג' לשונות. לשון כל חמירא. לשון משנת אלו ירקות שאדם יוצא בהם י\"ח בפסח. לשון קדש ורחץ והיו לאחדים. ג' לשונות בח״ר ד״ל וישב על הבא״ר דרך רמז לבר בי רב יעיר קנ״ו ויער כחו ולבבו העצמות והגידים. מעי\"ר לג\"ל יעיר אזן לשמוע כלימודים:", + "אור לארבעה עשר לאחר הבדיקה יאמר נא ישראל נוסח כל חמירא:", + "כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי דְלָא חֲמִתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.", + "וביום י\"ד אחר הביעור אז יאמרו הנוסח השני:", + "כָּל חֲמִירָא דְאִיכָּא בִּרְשׁוּתִי, דְחֲזִיתֵיה וּדְּלָא חֲזִתֵּיהּ וּדְלָא בִּעַרְתֵּיהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.", + "לימוד א.", + "יסוד הפסח ודיניו הן הם עיקרים ושרשים גדולים ארזי הלבנון הרמים והנשאים להעי' לב האיש הישראלי לעזוב ארחות רשע וחשב מחשבות לבלתי ידח ממחיצתו והשליך מעליו טומאת חלאת זוהמת הצר הצורר היצר הרע אשר בתועבותיו ועלילותיו מרמותיו ותחבולותיו דכא לארץ חיתו כי גבר אויב אחז שמורות עיניו פרש רשת לרגליו להעבירו על דעת קונו מעט מעט זעיר שם זעיר שם לאט לאט ומרא' לו פנים מפנים כי אשר נתרשל בעבוד' ה' או שחטא הלא מזער הוא וכמעט אינו איסור ויצא לטעון טעון טענות ותואנות דקות צנומות שדופות נאחז בסבך קורי עכביש וזה כל פרי למעט חטאתו וכמו שפירשו כת הקודמין כונת הכתוב וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום הכונה דעצת היצר הוא להמעיט לחוטא חטאו ולהראות לו כחא דהיתרא ואם תמצא לומר שהוא חטא איננו כי אם כל שהוא ומעט אשר היה וז\"ש וכל יצר מחשבות לבו רק רע רק הוא מיעוט כלומר כי תוקף מרמת היצר לומר לו שלא חטא ואם חטא הוא דבר מועט וזהו וכל יצר מחשבות לבו רק רע למעט הרע כל היום היא שיחתו עד אשר מעט מעט מפילו לבאר שחת שוחה עמוקה: ", + "וזה אצלי ההדיוט כונת אומרם ז\"ל כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהתר דבתחילה אחר שעבר הנה היצה\"ר מגלה פנים בתורה שלא כהלכה להורות כי חטאו הוא דבר קל מאד שכמעט אינו בסוג חטא ואף אם הוא חטא דבר קל מאד הוא וכאשר החוטא סבר וקביל ולבו נטה לעצותיו ודמיונותיו הכוזבות ונתאמת לעניות דעתו כי החטא קל שבקלים. אז יתגבר עליו היצר באמור אליו כמה גדלה נפשך אשר לעוצם דקות מחשבותיך הטהורות נכנסת בספק וחשבת כי היה סרך חטא באשר עשית האמנם לפי האמת אין כאן חטא כלל כי הוא מותר וכשה לטבח יובל המאמין לו יחיש לעשות כמעשהו ממנו והטיבו אשר דברו העובר עבירה ושנה בה נעשית לו כהתר כי לרוב התגברות יצרו ונטיית לבו לעצותיו ידמה כי העבירה כהיתר בכמה וכמה אופני פסקי הרו\"ש ולענה ופסקי תוספות יום יום באופן כי מדבר קל יביאהו לחמור ממנו והולך ומתגבר לאט לאט: ", + "על כן בא האלהים בצאת ישראל ממצרים ובאהבתו ובחמלתו קדשנו במצותיו וציונו להרחיק החמץ בבל יראה ובל ימצא ואסור בכל שהוא כי החמץ רמז ליצה\"ר והגאוה וצריך להתרחק מאוד מאוד ממנו עד כי בל יראה ובל ימצא וכל שהוא ממנו פשע רב כי כן היצה\"ר אפילו בכל שהוא מטמא ומדמע ומקעקע כל הבירה וכאשר כל זה מפורסם שנוי ומשולש בפרקי דחסידי מוס\"ר מלכים. ואם כל התורה בכללה יש בה רמזים ותוכחות מוסר כאשר עין אדם רואה בספרן של צדיקים כמה פנים לפנים. עוד בה במצות חמץ יותר על כל המצות כי בשאר מצות יש בכל אחד טעם כעיקר לפי הפשט. אבל במצות חמץ הפשט שלה הוא הרמז: ", + "וכבר נשאל הרדב\"ז ז\"ל בתשובות הנדפסות חדשות מעתה באשכנז סי' תקע\"ו יחוה דעת על אשר החמירו בחמץ כל כך ומה נשתנה חמץ משאר איסורין שהחמירה עליו תורה להצריכו בדיקה שרוף וכלה וביטול והוסיפו חכמים להצריכו בדיקה בחורין ובסדקין ולחפש אחריו ולשרש אותו מכל גבולין ועבר עליו בבל יראה ובל ימצא ואסרוהו בכל שהוא ואינו מתבטל כלל. וחומרות כאלו לא נמצאו בכל איסורין שבתורה דאי משום דאית ביה כרת הרי חלב ודם אי משום דאסור בהנאה הרי כלאי הכרם ושור הנסקל וכמה איסורי הנאה שלא החמירה תורה בהם כל כך ואי משום דלא בדילי מיניה אינשי כוליה שתא הרי יין לנזיר דלא בדיל מיניה וחדש דלא בדילי מיניה כוליה שתא ולא חמירי כולי האי: ", + "והשיב הרב ז\"ל כלשון הזה שני דברים נאמרו בתשובת דבר זה אחת שלא נמצאו בכל איסורין שבתורה שיצטרפו כל ג' תנאים הללו שהוא איסורי הנאה והוא בכרת ולא בדילי אינשי מיניה כולי שתא אלא חמץ בלבד וכיון שיש בו חומרות הללו החמירה עליו תורה חומרות אחרות ובאו חכמים והוסיפו חומרות. ותו דחמץ בפסח הוי כדבר שיש לו מתירין שהרי איסורו תלוי בזמן וכו' וק\"ל עליה דהאי טעמא נהי דסגי האי טעמא לענין דאפי' באלף לא בטיל כדבר שיש לו מתירין אבל לחפש אחריו ולשרפו ולשרשו ולהוציאו מרשותו לא ידענא למה. גם על טעם הראשון יש לי קצת גמגום ומי עדיף מע\"ז דאמרה תורה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה ולא מצינו שהצריכה תורה בדיקה וביטול וכו' מ\"מ הרי אתה רואה שלא החמירה בע\"ז כמו בחמץ הלכך עדיין צריך טעם ועל כן אני סומך על מה שאמרו רז\"ל במדרשות כי חמץ בפסח רמז ליצה\"ר והוא שאור שבעיסה ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מבואות מחבואות מחשבותיו ואפי' כל שהוא לא בטיל והרי זה אמת ונכון עכ\"ל: ", + "עיניך לנכח יביטו שהרב ז\"ל פשפש ולא מצא טעם לחומרות חמץ אשר החמירה תורה ורז\"ל טפי משאר איסורין על פי הפשט והדין והוצרך לסמוך עצמו על הרמז כי החמץ רמז ליצה\"ר כמבואר היטב בדבריו ונמצא שהרמז של החמץ הוא הפשט כי כל החומרות האלו לעורר האדם שצריך להתרחק מאד מאד מן היצה\"ר ולחפש בחורי וסדקי חדרי לבו אם שמץ דבר נמצא בו למהר לבערו ולשרפו באש התורה ולהזהר מאד בבל יראה ובל ימצא כולי האי ואולי ינצל ממנו:
[אחורי תרעא: עיין בסוף שם הגדולים ח\"ב דף צ\"ה מה שכתבתי בהשמטות שמחת הרגל. וכתבנו בזה בכמה מקומות בספרי הקטן הזה דברים אחדים בס\"ד]:", + "ואפשר שזה רמזו רז\"ל באומרם אין ביעור חמץ אלא שריפה כלומר אין לו תקנה ליצה\"ר אלא לשורפו באש התורה וכמו שאמרו רז\"ל שאמר הקב\"ה בראתי יצה\"ר בראתי לו תורה תבלין. ויש לרמוז כי יצ\"ר גימטריא ש' והתורה נקראת אש ויש אחד יותר רמז שהתורה א\"ש גוברת על יצ\"ר גימטריא ש' ועל ידי התורה מקרר חומו של יצר ונעשה ק\"ר גימטריא יצר, נמשך לזה, יש לרמוז כי יצר רע גימטריא רש\"ע כי ההולך אחר יצרו נקרא רשע. וזהו רק רע כל היום רק רע גימטריא יצר רע שהוא כמספר רשע: ועוד רמזתי בדרושים בטעם שהתורה מבטלת יצה\"ר במ\"ש המפרשים כי אין מגרש כח הנחש כי אם האש כי ארס הנחש שרשו מיסוד העפר ונחש עפר לחמו והאש תכלית הריחוק מן העפר זה מטה מטה. וזה מעלה מעלה ולכן האש מגרש ארסו של נחש. ושרש הקדמה זו לישבה על מתכונתה כתבתי בעניותי בס' הקטן דברים אחדים דרוש י\"ד באורך וברחב. ולכן היצה\"ר שהוא מיסוד העפר התורה שהיא אש מגרשתו כי אין מגרש כח הנחש כי אם האש. ואפשר שזה טעם מ\"ש רז\"ל שהגאולה תהיה בזכות התורה כמש\"ה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם כי בכח תורה לשמה מגרש נחש ובהבטל נח\"ש יבא משי\"ח כמספרו ועוד הארכנו במקומות אחרים. וכיון שהבורא יתברך לא מצא תקון ליצה\"ר אלא התורה והוא גילה שביטולו בתורה א\"כ ודאי שבלעדי התורה לא בטיל וז\"ש אין בביעור חמץ אלא שרפה בלשון שלילה לאפוקי הסוברים שמוסרי הפלוסופים יועילו לבטל היצה\"ר לכן אמר אין ביעור חמץ אלא שריפה כי לא משכחת ביעור יצה\"ר אלא באש התורה ותו לא וכמו שהאריך רבינו יצחק דמן עכו ז\"ל בס' מאירת עינים כ\"י פ' וישלח והביא דברי רבינו האיי גאון זצ\"ל ושאר גאוני רבני הדורות והאריך מאד בכמה דפין על זה אף הראה במופת שפלוסוף גדול בדורו הפרוש מכל וכל העם עונים אחריו מקודש מסר עצמו לדבר עבירה באשת המלך ע\"ש באורך: ", + "ואחשבה לדעת הני חומרי דאיתנהו באיסור חמץ ומוצא אני כי הם שבעה חומרו' ואפשר לכוונם עם ז' שמות שיש ליצה\"ר כאשר חכמי' הגידו פ' החליל דרש רב עוירא ואי תימא ריב\"ל ז' שמות יש לו ליצה\"ר הקב\"ה קראו רע משה קראו ערל דוד קראו טמא שלמה קראו שונא ישעיה קראו מכשול יחזקאל קראו אבן יואל קראו צפוני וכלהו מייתי לה מקראי ע\"ש. ויש להעיר מאי איפכת לן בשמות הללו ומה טעם יש בהם ואם אמרו ברשיעי דלא מסקינן בשמייהו א\"כ מה בצע למען רבות שבע שמות נקראו לו ואפשר כי הנה נודע דאין מלחמה גדולה וחזקה כמלחמת האדם עם יצרו כי כבדה מאד וכאשר סופר כי חיל המלך בשובם מהמלחמה שמחים וטובי לב אשר נצחו האויבים להומם ולאבדם לשלול שלל ולבוז בז הנה כי כן באו בששון ושמחה להפליא ועמד זקן אחד לקראתם מה ברכה ברכם יה\"ר כשם שנצחתם המלחמה קטנה כן תנצחו המלחמה גדולה אז נבהלו אלופי ושרי החיילים המה ראו כן תמהו כי היה מפורסם היות מלחמתם מלחמה גדולה הרבה מאד. וכה ענם הזקן הלא תדעו כי בכל עז ותעצומות המלחמה חזקה הזו היא כאין נגד מלחמת היצר והטיב אשר דיבר הזקן ההוא והיה טעמו טעם זקנים: ", + "וכאשר נדקדק עין בעין נחזה כי כל שונא ואויב שבעולם הוא קטן מאד מהיצה\"ר ובשבעה דרכים גדול היצה\"ר על כל שונא ויאסרהו בשבעה יתרי\"ם ואפשר כי לעומתן נקרא היצה\"ר בשבע שמות האמורים.", + "ראשון הוא כי שנאת היצה\"ר מעת צאתו לאויר העולם לפתח חטאת רובץ מיום הולדו משא\"כ שונא דעלמא אשר שנא מימי הבחרות וכיוצא ולא משכחת לאיש שונא מיום הלידה כי אם היצה\"ר ועל כן זה שמו אשר יקראו רע מנעוריו משננער לצאת מבטן אמו.", + "ושניה לפי מעשיו כי שונא דעלמא הרחק מאד ואפי' שהוא בן עיר כל אחד במקומו ובביתו ואף שיהיה השונא בביתו הנה בצאתו שער עלי קרת ובשוכבו נפרד ממנו משא\"כ היצה\"ר אינו נפרד כלל והוא דבוק עמו ויאמר הצ\"מד ולעומת זה נקרא ערל לומר שהוא כערלה הדבוקה בגוף אבר מאבריו כן היצה\"ר חלק מחלקי גופו כי המות יפריד ביניהם לבד.", + "וע\"ז משולשת כי דיבוקו מטמא משא\"כ שונא דעלמא דאף כי יהיה עמו במחיצתו אין הרעה נדבקת באחר אבל היצה\"ר מטמא במגע ולכן נקרא טמא.", + "ועת רב\"ע כי שונא דעלמא אפשר שיעשה שלום ברוב הימים או אם ינוצח יהפוך שנאתו לאהבה אבל היצה\"ר אין עמו שלום כלל בשום פנים ולזה נקרא שונא כי הוא השונא האמיתי אשר מעולם ועד עולם איבה ישית פתח בבראשית על אודות האשה הקושי\"ת ועברתו שמרה נצח והוא ברשעו מכה איש בדופן.", + "החמישי כי שונא דעלמא אפשר ואפשר לינצל מידו בשגם הוא איש מלחמות גבור בארץ זמנין דמשכחת לא יוכל להזיק לשונאו כלל אמנם היצה\"ר אין איש נמלט מידו לחטוא לעשות קטנה או גדולה וכתיב כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. על כן שמו נאה לו מכשול דלא סגי בלאו הכי לבלתי תחטאו כי הוא על כל פנים יכשילנו.", + "ואשם הששי כי שונא דעלמא אפשר לשוחדו בממון או להרבות עליו רעים או להכנע תחתיו ובעבור אחת מהנה יכול להיות שהשונא ישלים עמו אבל היצה\"ר נקרא אבן קשה כאבן דלא ימצא פיוס ומיתוק שימתקנו והוא היה לאבן.", + "ושבע תועבת נפשו כי שונא אחר הרי הוא ניכר ואפשר לינצל ממנו משא\"כ היצה\"ר בחדרי חדרים אסור מופלא ומכוסה ולכן נקרא צפוני.", + "ונמצא דהשמות הללו להעיר אזן ששמעה לקול מורים כמה תקיף חיליה דאילנא עץ אר\"ס עץ הרדופני מר ממות הוא שטן הוא יצה\"ר וסדר הבדלות הוא מונה מה יתרון ליצה\"ר על אויבו ומבקש רעתו בשבעה הבדלים כי השב\"ע השבי\"ע שבעה ברעות נפשו: ", + "ולעומתן אפשר להקביל חומרות שהחמירה תורה באיסור חמץ כי הנה הם שבעה מוצקות לנרות להאיר עיני האדם להתרחק משבעה רעות היצה\"ר הרומז לחמץ כי הנה החומרות הנה הנם שבעה. בדיקה. חיפוש בחורין וסדקים. ביטול. שריפה. אוסר בכל שהוא. בל יראה. בל ימצא. והם כנגד שבע שמות היצה\"ר המודיעים רעותיו.", + "וכלפי אשר הוא רע מנעוריו אשר בצאתו מרחם קדמיה רשיעא צריך בדיקה לפני המועד כשם שהוא בא זאת לפנים.", + "ונגד אשר נקרא ערל שהוא דבק כערל' בגוף לכן בל יראה ולא יועיל כלום בדבוקו כאלו לא היה ועשה ישנו אינו.", + "ולהיות שנקרא טמא כי דיבוקו מטמא על כן בל ימצא כי עסק התורה מפריד טומאתו ולא ימצא במכיתתו.", + "ולפי העלות שמו שונא כי לא יש שלום עמו כלל טעון שריפה לבערו מן העולם ולשורפו באש דת.", + "ויען זה שמו מכשול דלא סגי אם לא יריע ונגזלה שנתו אם לא יכשיל. לכן אסור החמץ בכל שהוא דיש לחוש כי כל שהוא שבו יהיה לפוקה ולמכשול.", + "ואשר הוא היה לאבן הכי קרא שמו אבן הטועי\"ם קשה כאבן על כן צריך ביטול לבטיל וליהוי כעפרא אבנים שחקו מים חיים מי באר התורה.", + "ולעומת שבא דרך הצפון בדיק בשמיה צפוני ומסתרים שמו על זאת טעון חיפוש מחיפוש חופש כל חדרי חורי סדקי הבית והעליה ולשרש אחריו.", + "והנה כי כן בחומרות הללו כלה גרש יגרש ואבד שמו כל שום שיש לו והכל הערה ואזהרה לישראל עיניהם ישיתו בכל פתגם אשר נעשה בחמץ אליו ישגיחו אליו יתבוננו לערוך מלחמתם דרכו קשתם נגד השונא האמיתי כל השנה. באופן כי כל כללי ופרטי רבויי ומעוטי הלכות הפסח ואיסורי החמץ והשאור אינהו ואביזריהו וכל אגפי ענפי עניניהם הם רמז להתרחק מהיצה\"ר ולישמר ממנו שמירה מעולה ואם חטא אז יכנע לבבו וימהר לשוב ולטהר רעיוניו ועניניו וכל מעייניו לשמור משמרת הבית מסח ככל חוקות הפסח: ", + "הבט ימין וראה כי בתיקוני הכלים והכשרן יש רמז נאה לתשובה אשר בהכשר הכלים זאת מצאנו ד' מינים אשר הכלים הנקחים מיד הגוי טעונים טבילה ואשר נשתמש בהם בחמין בחמץ אפי' פעם אחת צריכים הגעלה ברותחין להפליט טעם החמץ אשר בכלים. ואשר נשתמש בהם על ידי האור צריכים ליבון שיהי' נצוצות ניתזין מהן כי בערה בהם האש ובתוקף שליטת האש מפיק ודחיק לטעם החמץ אשר בקרבם. ואם הם כלי חרש אין להם תקנ' בין לחמץ בין לשאר איסורין וטעונים שבירה ושבירתן היא טהרתן גם לענין טומאה.", + "ואופני ההכשר על ארבעת רבעיהם מכוונים לארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש עבר על מ\"ע לא זז משם עד שמוחלין לו עבר על ל\"ת תשובה ויום הכפורים מכפרים עבר על כריתות ומיתות ב\"ד תשובה ויום הכפורים ויסורין ממרקים עבר על חילול ה' מיתה מכפרת והנה כלהו גופי דרופתקי נינהו והגוף כלי לנשמה וכמ\"ש בס' אמרי נועם פ' טהרה שהגוף כלי לנשמה וצריך לה כל ימי התלותה לגוף ע\"ש.", + "וכשם שבכלים הנקחים מיד גוי והם חדשים שאין בהם איסור אלא דבר שמץ טומאה דהיו ביד גוי ולכן בטבילה שהוא טהרה מועט' סגי להו כן הדבר באדם שאם עבר על מצות עשה לא זז משם עד שמוחלין לו ובחרטה ותשובה לבד סגי ומסגי כי היכי דסגי הטבילה לכלים חדשים שלקחם מגוי וה\"נ כלי הנשמה שהוא הגוף שהיה בו מגע גוי הסט\"א בחרטה ותשובה על שעבר מ\"ע ששלט בו הסט\"א סגי:", + "ואם הכלי נשתמש באיסור חמץ או שאר איסורין אפילו פעם אחת צריך הגעלה ברותחין להפליט האסור וכן כלי הנשמה שהוא הגוף אם עבר על ל\"ת והוא נשתמש בחמין מים הזדוני' מזפת וגפרית עצות היצה\"ר צריך תשובה ויה\"כ דהוי כהגעלה ברותחין דאש התענית של יה\"כ ותשובה מפליט הזוהמא אשר בכלי שהוא הגוף מאשר חטא ועבר על ל\"ת ושב ורפא לו.", + "ואם נלכד בעצת יצרו ליפול בשוחה עמוקה ועבר על כריתות ומיתות ב\"ד בעריות וכיוצא דומה לכלי שנשתמש בחמץ או איסור על ידי האור שצריך ליבון באש עד שיהיו ניצוצות מנתזין מהם. וכן הדבר בגוף כלי הנשמה שאם נשתמש על ידי האור אש יצרו ושלט בו כל כך עד עוברו על כריתות ומיתות ב\"ד צריך ליבון ביסורין עד שיהיו ניצוצו' נתזין ממנו רשפי אש היסורין אשר כח בהם להפליט מה שנשתמש על ידי אור היצר ופועלו הניצוץ ובערו שניהם יחדיו הכלי שהוא הגוף וזוהמת האיסור שבו עד אשר תצא הזוהמא וישאר הכלי נקי. ואם עבר על חילול ה' אז דומה לכלי אין חפץ בו כלי חרש שאינו יוצא מידי דופייו וצריך שבירה הנה מיתת\"ו ושבירתו טהרתו: ", + "ואפשר שעל זה רמז הכתוב בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר כי הן בעון כאשר גברו עונות ישראל לעבור על כריתות ומיתות ב\"ד וחילול ה' אין להם עוד תקנה אלא שבירה וז\"ש בני ציון היקרים המסולאים בפז שהיו כלים טהורים וחשובים שאין בהם שום דופי איכה נחשבו לנבלי חרס כי בעון חילול ה' נדמו לכלי חרס שאין להם תקנה אלא שבירה: ", + "הוא הדבר אשר דברו הנביא ירמיה סי' י\"ט אשר נצטוה בלקיחת הבקבוק ושם נאמר ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר ישבור את כלי היוצר אשר לא יוכל להרפא עוד וכו' הכונה כי עתה בתוקף חטאתם בכריתות ומיתות ב\"ד וחילול ה' אין עוד תקנה רק חפץ ה' להמיתם כי נדמו לכלי חרס שנשתמש בו איסור בחמין שאינו יוצא מידי דופיו וטעון שבירה וזהו המשל לבקבוק וז\"ש ככה אשבור את העם הזה ואת העיר הזאת שנעשו כלים שנשתמש בהם איסור והם של חרס דצריך לשברם כאשר ישבור את כלי היוצר אשר לא יוכל להרפא עוד כי אין מועיל לו שום תיקון לא הגעלה ולא ליבון כלל והוא הדבר הקשה להנהו אינשי תמנת חרש את חרשי: ", + "עלה בידינו דכשם שהכלים צריכים טהרה ותקון בהגעלה וליבון כן הגוף שהוא כלי הנשמה צריך טהרה ותיקון מאשר נשתמש באיסור על ידי האור ששלט בו אור היצה\"ר ולהט אותו או אפילו לא היה עון חזק רק שנשתמש קצת באיסור בחמין חמימות היצר על הכל צריך תקון בסגופים ותעניות עד שיהיו ניצוצות נתזין וטהר טהר גברא מבית ומחוץ כהכשר כלים. ולא עוד אלא שפגם גם בנשמתו אשר בקרבו. ואף גם זאת בשרשי נשמתו אשר למעלה אפשר שפגם כי גבר אויב וטרף ואין מציל כי עונותיו הטו אלה מפני היד שנשתלחה יד לאמ\"ה סט\"א לאחוז בסנסני נשמתו כי הוא שטן הוא היצה\"ר וכל חלק הסט\"א התאוו תאוה לטרוף טרף ולעשוק ניצוצי הקדושה:", + "וכן השרים של מעלה שרי עם ועם מדינה ומדינה השר של מעלה מכניס בלב האומה אשר תחת ממשלתו לרעו\"ת ביעקב גלות ישראל אשר בארצם להחטיאם ולענותם וכמ\"ש בזהר הקדוש פ' שמות דף י\"ז ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל א\"ר שמעון תא חזי דהא על כל פנים מלאכ' שלטונא דממנא על מצראי הוה והכי הוא דרובא דפרשתא לא אתמר אלא מלך מצרים סתם והיינו ממנא רברבא על מצראי פרעה מלך מצרים פרעה ממש וכו' ע\"ש למדנו דהשר של האומה אשר ישראל גלו בארץ ההוא נותן בלב האומה להרע לישראל וכמ\"ש עוד שם בזהר ויאמר אל עמו: יהב לון עיטא למעבד עמהון בישא ע\"ש והעיקר הוא כי כל השרים מהסט\"א עיניהם ישיתו להחטיא ישראל ולכן השרים נותנין עצה ומכניסים בלב אומתם להרע להם לישראל ולשעבדם ולהעבירם על דת כי בזה יש לסט\"א ריו\"ח גדול לעשוק נפשות ישראל ושפע קדושתם כי הוא חיותם וזה כל מגמתם כמ\"ש בזהר וגורי האר\"י זצ\"ל: ", + "ואפשר לפרש בזה פסוקי ישעיה סימן מ\"ט כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך. הכונה כה אמר ה' גואל ישראל והגאולה העיקרית להוציא ממסגר אסיר ניצוצי הקדושה אשר טרפו הסט\"א גם גנבו גם כחשו והיא הגאולה אמיתית וז\"ש גואל ישראל קדושו כי הוא גואל קדושת ישראל אשר נפוצו בין הקליפות לבזה נפש דייקא כלפי השר של מעלה כי כל ישעו וכל חפצו לבוז בז נפש ישראל ומכניס בלב אומתו לרעות לבלע ולהשחית זרע ישראל וז\"ש לבזה נפש לאותו הבוזז הנפש הוא השר שהוא מתעב עכו\"ם שמכניס בלב האומה לתעב ולשקץ ח\"ו ישראל וז\"ש למתעב עכו\"ם. ועל ידי זה העבד ישראל מושלים בגופו ונפשו השר והאומה וזהו לעבד מושלים: הנה יום בא לה' חיל בלע ויקיאנו ויצאו לאור ניצוצות הקדושה בהתגברות תוקף הרחמים כמו שהיה ביציאת מצרים וז\"ש מלכים יראו וקמו כי עיקר הניצוצות הם מז' מלכים כמ\"ש גורי האר\"י זצ\"ל ואלה המלכים יראו המאורות הגדולים וקמו מעמקי הקליפות שרים הם שרי האומות וישתחוו למען ה' אשר נאמן בהבטחותיו לגאול נפשנו קדוש ישראל ויבחרך לעבוד עבודתו: ", + "ועתה נבא לבאר דרך רמז לשון כל חמירא וכו' כי הנה החמץ והמחמצת השאור והמשארת הן הם הסט\"א וגונדא דיליה ולכן האיש הישראלי לפני בא יום הגדול ליל התקדש חג וכבר טרח ותקן כלים מכלים שונים ראה והתקין טהרת הבית וכליו ונתעורר בתשובה כראותו כמה צריך להרחקת האיסור טעמו וממשו לכן בביטול החמץ תקון רבנן נועם שיח כל חמירא הרומז גם כן על ביטול שאור שבעיסה הוא שטן הוא יצה\"ר וז\"ש כל חמירא כל מין שאור ועצת היצה\"ר דאיכא ברשותי בין הבא מחמת שר האומה אשר אנכי בקרבו בין מתערובת העכו\"ם ושעבודם בין מחמת החומר העכור או אשר חטאתי בגלגול זה וגלגולים אחרים ונשאר הרושם של הסט\"א ברשותי שכולל בגוף ונפש ושרשיה בשמים דחזיתיה שהרגשתי כבר בחטא ולא דחיתיו או הרגשתי באיזה מדה כגון גאוה וכעס וכיוצא ולא בקשתי לדחותה ולהשליכה מעלי ודלא חזיתיה שלא הרגשתי כלל: דביערתיה החטא אשר שבתי בתשובה והאיכא שיריים שיורי קוצו\"ת. ודלא ביערתיה דעדיין לא שבתי בתשובה על הפרט ההוא ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא אשר לא יהיה סיבה להחטיאני בטל הוא ובטל ואני נקי ובר לבב לעבוד ה': ", + "לימוד ב ", + "תנן פ' כל שעה ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכא ובחרחבינא ובמרור יוצאין בהן בין לחים בין יבשים אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין לכזית.", + "ובטרם אקרב עלי בא\"ר משנה שלימה שלנו אמרתי אעלה על אר\"ש סדרן של כתובי\"ם פ' לך לך לבארם דרך רמז וכה תוארם.", + "ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעמר ואת המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברהם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל ויאמר אברם אל מלך סדום הרמותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם שכרך הרבה מאד.", + "ואפשר לפרש רמז הרומז על האר\"ש כי הנה ר\"ת מלך סדום לקראתו גימטרי' ס\"מ עם הכולל כי הוא שטן הוא יצה\"ר הנה הוא יוצא לקראתו של אברם היא הנשמה של הצדיק כמ\"ש במדרש הנעלם בזהר הקדוש אחרי שובו היצה\"ר מהכות את הרשע גי' כדרלעמר [בוי\"ו על דרך שכתב רבינו האר\"י זצ\"ל בגימטריא של תיבת צפנה] והמלכים אשר אתו כלומר אותם המפונקים המתנהגים בשלחן מלכים ולבושי מכלול המתלוים עם הרשע כי אף דלא היו רשעים בהתחברם לרשע והנהגתם בתפנוקי מלכים שלט עליהם היצה\"ר להכשילם מעט מעט עד שהמית לרשע וכל גונדא דיליה יחד כולם אל עמק שוה אזיל לחצר מות כי שם עמק שוה יחד עשיר ואביון קטון וגדול שם הוא אל עמק המלך מלכו של עולם עצה עמוקה מאתו יתברך כי הילודים למות ונקל זאת בעיני היצה\"ר להמית לרשע וכל סיעתו אך צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו כי אם צדיק וחסיד יכשילהו ועשה עול זהו שמחת היצר הרע לשלוט בצדיק ושקול זה בעיניו כהמון רשעים רבים. זאת היתה לו ליצה\"ר אחרי שובו מהכות הרשע וכל הסמוכים לו ורבו חלליו אך יצא יצא לפתות הצדיק בכל מיני פתויים ומרמות.", + "ויען הבטיחנו ה' אשר לא יעזוב חסידיו לעולם נשמרו על כן ומלכי צדק מלך גימ' שכינה עם הכולל שלם בהבטחותיו והנה ה' נצב עליו לשומרו הוציא לחם ויין כמ\"ש לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ופירשו המפרשים תורה ומושכלות והנה כי כן הקב\"ה מעורר לצדיק ונותן בלבו לעסוק בתורה ובמושכלו' ולהעמיק עיונו ובזה מסתלק היצה\"ר מעליו דרחמנא אמר בראתי יצה\"ר בראתי לו תורה תבלין ומה גם אם יעסוק בתורה בעיון נמרץ אז יסיר כל מחשבת פגול וכל עצות היצה\"ר תזרם ורוח תשאם:", + "והוא כהן לאל עליון שישאר הצדיק בקדושתו כהן משרת לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם נשמת הצדיק לאל עליון קונה שמים וארץ כלומר שהצדיק בתורתו ומצותיו קנה לעצמו וכמשז\"ל ועשיתם אותם ועשיתם אתם מעלה עליהם כביכול כאלו עשו עצמם ואז\"ל פ' חלק יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף וז\"ש קונה שמים וארץ כי הצדיק קונה נשמתו וגופו כי בצדקתו גם גופו עשאו חו\"מר בקדש כנשמה כי זה כל פרי לצדיק להוסיף מחול על הקדש היאמר חו\"מר והוא דרך חול הוחזק לקדש בשגם הוא בשר: וברוך אל עליון אשר מגן צריך היצה\"ר וכחותיו בידך כי הצדיק מתחיל דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וז\"ש בידך כי כאשר נתעצם הצדיק והתעורר ללחום עם יצרו הקב\"ה עוזרו ומשליטו ביצרו. ויתן לו מעשר מכל שהשרה הקב\"ה שכינתו עליו וכמ\"ש בילקוט ראובני משם הזוהר הקדוש מעשר מכל זו השכינה כי הצדיק מרכבה לשכינה כביכול.", + "ויאמר מלך סדום אל אברם עתה מגיד משא ומתן של היצה\"ר עם נשמת הצדיק אשר הוא דל והלך עני ואביון ובדלותו ושפלותו זריז קדים לעבוד עבודתו. וכלפי עונייו מכניס היצה\"ר בלבו כאלו פנים בפנים דיבר תן לי הנפש כלו' תן לי חלק בנפש והרכוש קח לך שתתברך בנכסים אם תניח מהעבודה ותשמע לקול סט\"א כי דרך רשעים צלחה.", + "ויאמר אברהם אל מלך סדום הנה הצדיק כשנכנס בלבו מחשבת פגול הלזו קפץ ונשבע אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ כי הצדיק אינו מחזיק עצמו שהוא בכח תורתו ומעשיו קנה גופו ונפשו רק הוא אומר כי כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו והכל ממנו יתברך והוא קונה שמים וארץ הגוף והנשמה כמ\"ש הנשמה לך והגוף פעלך ומטובו חיינו והוא הכל.", + "אם מחוט כלומר אף בדבר קל כחוט כנגד התורה ואשר נהג בסדר קדושה לא יאבה לו ולא ישמע אליו. ועד שרוך נעל זו אשה כמשחז\"ל על של נעלך באשתו אמרו דגם עם אשתו בת זוגו שהקצו לו מן השמים כל מעשיו לשם שמים לקיים מצותיו יתברך והנ\"אה זו איני יודע מה היא בלתי לה' לבדו כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא ציוה ויעמוד אלו הבנים. ונקט דבר קטון ודבר גדול אם מחוט אף דבר קל כמדובר כי היצה\"ר תחילת דיבר לצדיק אינו אלא בדבר קל מאד ואינו שומע בקולו וניצול לא כן הרשעים דלא מיבעיא בדבר קל מקדימין עשיה לשמיעה אלא אף בדבר גדול מאוד סופן לילכד ברשתו אשר טמן אמר למהו\"מן פרט למזומן לבאר שחת: ", + "וזה אצלי ההדיוט טעם אומרם ז\"ל פ\"ה דסוכה דלעתיד היצה\"ר נדמה לצדיקים כהר גבוה ולרשעים כחוט השערה הללו בוכים והללו בוכים צדיקים בוכים ואומרים היאך יכולנו לכבוש את ההר הגבוה הזה רשעים בוכים ואומרים איך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה הכונה דלרוב צדיקים כשבא להם היצה\"ר אינו אלא בדבר קל ואינם שומעים לו ולכן כשרואים אותו כהר הם בוכים כי לא בא אליהם כהר ולא שאל מהם ולא פיתם אלא בדבר קל ולכן בוכים דסוברים דהם לא עשו כלום והכל מאת ה' כי הוא עשה שלא בא אליהם כהר שאם היה בא בחייהם כהר ודאי לא יכלו לו וא\"כ האלהים עשה והם לא עשו כלום ולרשעים נדמה להם כחוט בתחילת ביאה שהחטיאם בדבר קל ולא יכלו לכובשו אף בדבר קל והם בוכים שמרגישים ברעתם: ", + "והוא אומרו אם מחוט אף בדבר קל לעשות קטנה או גדולה עד שרוך נעל דגם עם אשתו לא יהנה כלל ואם אקח מכל אשר לך כלל אף באכילה ושתיה וצרכי הגוף יהיה הכל לשם שמים ובצמצום גדול כדי חייו שאין זו הנאה וכמ\"ש פ' הנושא דאמר רבינו הקדוש שלא נהנה מהעה\"ז כלל כי אם מעט אשר היה לקיום הנפש והכל לשם שמים ובכונות עליונות לברר ניצוצות הקדושה וליחד הדודים ונמצא שלא נהנה מעה\"ז כלל וז\"ש ואם אקח מכל אשר לך ואם יעשרני ה' בחסדו הגדול לא תאמר אני העשרתי את אברם ומכאן מודעא בפירושא אתמר שאיני רוצה ממך ומחלק סט\"א שום דבר ולא ידבק בידי מאומה מן החרם. בלעדי רק מיעוט אשר מיעטתי בעבודתו יתברך אשר אכלו הנערים כלומר בימי הנעורים עד אשר לא העיר ממזרח היצר הטוב ופניתי אני בעסקי אכילה בלא כונה לברר ניצוצי הקדושה ולשם שמים וחלק האנשים אשר הלכו אתי כלומר האברים וכמשז\"ל ואנשים בה מעט אלו האברים אשר הלכו אברים קודמין למנחת שוא עסקי העה\"ז בהליכה ואכילה והטעם ענר אותיות נער מעשה נערות. אש כל כלומר ביצה\"ר לבד בלי יצה\"ט וזהו אש כל כלו אש היצה\"ר. וממרא אשר בקטנות מה אני באותם הימים ממרא לעצת אבותי ורבותי. הם יקחו חלקם יסורין בעה\"ז ואהיה נקי לעה\"ב גם מחטאת נעורים. אחר הדברים האלה ויכוח היצה\"ר עם הצדיק אשר הצדיק עביד פרישה פרוש מרובה שלא ליהנות מהעה\"ז. ולא עוד אלא ברעות נפשיה סבר וקביל יסורין על אשר בנעוריו לא התנהג בפרישות וחסידות. היה דבר ה' רח\"ם רחמתי\"ם לראש צדיק במדת רחמים כי הוא שם המיוחד אל אברם נשמת הצדיק. במחזה לאמר כלומר הבן יקיר לי אין צורך ליסורין רק למוד תורה לאמר כלומר הבן יקיר לי אין צורך ליסורין רק למוד תורה באהבה וז\"ש במחזה שהוא כינוי לתורה על דרך שאז\"ל בשיר השירים רבה ומראיך נאוה זה תלמוד. וגם כתב מז\"ה זלה\"ה בפירוש המשנה כ\"י שהתורה היא כמראה אשר לכל אחד מראה לו כצורתו וזאת התור' מראה לכל העוסק בה כפי מדרגתו והיא אומרו ובה תחזי זהו תורף דבריו וז\"ש במחזה לאמר כלומר אין לך צורך כי אם במחזה שהיא התורה לאמר אמירה לגבוה והיא מכפרת כקרבנות כמשז\"ל אל תירא מיסורין אנכי מגן לך בעה\"ז שכרך הרבה מאד לעה\"ב: ", + "וע\"ט לכל חפץ ע\"ט הזמיר הגיע לבאר קצת רמזי משנתנו והנה תסובינה על קוטב מרכז דברינו אך הן קדם קסתי בידי תחליף יביע אומר אשר זה שנים כרגע נראה לי ס' מדרש בחידוש להרב החסיד מהר\"ר אליעזר נחמן פואה זלה\"ה ויהי מאז רשום אצלי שהרב ז\"ל דיבר בקדשו ברמז משנתנו משום ירקיא ומשום מתיא אומות ומלכיות ששעבדו בישראל מרור נגד מצרים אשר ענונו בעבודה קשה וימררו את חייהם של ישראל חרחבינא כלפי בבל הרשעה שהחריבה את בתינו תמכא כל קבל מדי אשר תמכה בימיננו לבנות בית שני ותמכנו ה' גם שלא ליפול ביד המן עולשין עול יון הרשעה דגזרו שלא ללמוד וזהו עול שין לשון שנון. חזרת כנגד הגלות הזה שהקב\"ה עתיד להחזירנו ולהחזיר מלכותנו כבראשונה הן הן הדברים הרשומים אצלי ואין הספר הנז' מצוי כעת. ולפי דבריו אפשר לרמוז תחילת דיבר התנא אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח והוא ע\"פ הקדמת המפרשים כי יען אצטריכא ליה שעתא לישראל לצאת ממצרים כי באו במעמקי הקליפות ואם לא עכשו אום נבחרה להוצאה ניתנה לא יזכר שם ישראל עוד. לכן להשלים גזרת בין הבתרים נחנו נעבור חלושים ביד אדונים קשים והיו לארבעה ראשים הנה ימים באי\"ם בבל אדום יון מדי והן הן דברי התנא אלו ירקות רמז לגליות אשר ישראל פניהם מוריקות ונהפכו כל פנים לירקון שאדם מישראל כי כל ישראל אחד בארץ והמה כאדם שה פזורה ישראל יוצא בהן בגליות י\"ח אשר נתחייב בגזרת בין הבתרים בפסח בעבור הפסח מועד צאתנו ממצרים שדלג על הקץ ולכן נקרא פסח ידלג אשר עבר בין הגזרי\"ם ויהי אך יצא יצא נתחייב בד' גליו': ", + "ואפשר לרמוז בפ' ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה במה שחקרו כת הקודמין שהקב\"ה הראה לאברהם אע\"ה ארבעה גליות כמשז\"ל והנה אימה חשכה גדולה נופלת אלו ד' גליות והרי במעמד הר סיני הלוחות הראשונות היו חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות ואיך יתקיימו ד' גליות וניחא להו כי ע\"י הרעב נקבצו באו מצרימה מכל האומות ונשארו שם וכלם שעבדו בישראל ואלמלא לא חטאנו בעגל כבר ניצולנו מד' גליות כי כל אלה היו במצרים ושעבדו בנו. אמנם כאשר עונינו ענו בנו יעשו עגל בחורב הוצרכו ד' גליות בזה אחר זה ובמספר שנים שנות דור ודור. וזה שמעתי משם הרב מהר\"ר יעקב ן' נעים ז\"ל כונת הפסוק יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים תעו במדבר וכו' הכונה דישראל גאולי ה' סוברים שגאולתם אינה אלא מיד מצרים וז\"ש אשר גאלם מיד צר אחד היה: ולא ידעו כי יציאת מצרים חשוב כאלו מארצות קבצם ממזרח וכו' ובארץ מצרים לבד אלו זכו יצאו י\"ח ד' גליות וחשוב כאלו קבצם מד' רוחות לפי שכל האומות היו במצרים ושעבדום. אך תעו במדבר ועשו העגל וזה היה סבה שהיו ד' גליות בפועל עכ\"ד: ", + "וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא וזה רמז באומרו ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה כי בבואם מצרים אם זכו שם היו ה' גליות וזה רמז הבאים מצרימה ה' בבל אדום יון מדי (ר\"ת באים) מצרימה הם חמשה והיא אות ה' דתיבת הבאים כי הכל היו במצרים ומשם הרב המפורסם מהר\"ם זכות' ז\"ל שמעתי כי בתיבת מצרים שם רמזו ה' גליות דר\"ת מצרים הוא מצרים צולה [היא בבל] רומי יון מדי שאלו לא נעשה העגל שעבוד מצרים יעלה לנו במקום כל הגליות: ", + "ומעתה נבא לבאר רמז משנתינו לפי דרכנו כי הנה נודע תוקף סגולת העשבים והשרשים לרפוא כל חולי וכל מכה והיא נעלמה מעיני רופאי אליל אולי קראו בשמותם רופאים בקהל רפאים יניחו והדבר מבואר בספר הזוהר הקדוש כי בכל עש\"ב יהיה מותר אגר נטר והן עוד היום שמענו כי הערביים השכוני באהלים במדברות וגם יושבי האיים באמריק\"א יודעים היו קצת סגולת העשבים אשר חולי קשה שהרופאים ילאו בכמה רפואות ולא עלתה להם הם רפאי\"ם יחשבו בעשב אחד רפואה שלימה. ולעומת שבא רפואות הגוף בעשב השדה. להכי התנא המשיל רפואות הנפש כמו עשב בשדה אשר ברכו ה' ואמר ואלו ירקות עשביה\"ם כסף וזהב להעלות ארוכה לעובד ה' ואשר נשאו לבו לידבק ליצר הטוב אשר אליו (עיין בקונטרס צפורן שמיר סימן יו\"ד) רומז הפסח וז\"ש שאדם יצא בהן ידי חובתו בפסח כלומר ברצות האדם לידבק בעבודת ה' ולקיים דברי יצר הטוב הרומז לפסח.", + "חזרת יחזור על לימודו לא פסיק גרסא מפומיה שהוא עקר גדול לינצל מיצה\"ר וכמ\"ש הקב\"ה בראתי יצה\"ר בראתי לו תורה תבלין. וזה אצלינו טעם אחד מהטעמים אשר זאת לפנים התנאים והאמוראים היו קדושים וריח נור היצה\"ר לא עדת בהון כי אז היה תורה שבעל פה שוגר\"ת ומשוגר\"ת לפום רבנן כי לא ניתנה רשות לכתוב תורה שבעל פה ואף כי נכתבה המשנה כל הברייתות והתלמוד היה על פה ואשר נשאו לבו ללמוד היה מוכרח יום ולילה לחזור על לימודו תדיר ולא פסיק שלא ישכח: ועסק התורה ללמוד בפה תדיר היה להם לעזר ולהועיל והיו קדושים ממש כמפורסם בתלמוד. וכבר כ' מהר\"ם די ליזאנו ז\"ל בדרך חיים שכל היראה ושמירת המצות תלויים בעסק התורה ולפי רוב עסקו בתורה כן ירבה יראתו ודבקותו ע\"ש באורך ואי לזאת חזר' נישנית בראשונה לראש פינה קרי\"ה נאמנה לחזור לימודו כאשר היתה באמנ':", + "עולשין כמש\"ל משם הרב הנז' לדרכו עול שינון שיקבל עליו עול שינון וכמו שפירשו הראשונים עשה תורתך קבע כך וכך דפין ליום כך וכך שעות בלילה כך וכך לערב ועול יסבול ולא יבול וזהו עול שין עול שינון.", + "תמכא חרחבינא שם רמז לזכות לחייבא לתמוך באשר החריב ביתו במעשיו הרעים להוכיחו בדברים הקשים כגידים וזהו מרור ולהחזירו למוטב כי הוא מעלה גדולה כמו שהפליגו בזוהר למרדף בתר חייבא כמאן דרדיף בתר חייוי ואלו הן ירקות ועשב מזרי\"ח זר\"ח מרפא לנפש לידבק עם ה': ", + "ובסגנון אחר אפשר לרמז כלפי בעל תשובה הרוצ' לנוס מתוך ההפכה עמק הבכא ולא ידע כיצד סדר עליית נשמתו אליו ירמוז התנא ואלו ירקות עשבות הרים הררי אל המסוגלות להעלות נדחיו ולקבץ פזוריו אשר אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בדילוגו כאיל מעמק רפאים לבא אל הקדושה:", + "חזרת כלומר ראשית כל בכורי כל בחר\"ט אנוש חרט\"ה גדולה עד מאד שכן ראוי להיות חוזר מאשר חטא על הנפש:", + "עולשין עול מדת הדין כי שם אלהים במילוי גימט' ש' וזהו עול שי\"ן עול אלהים שיקבל יסורין וכל דינים הראוים לבא על חטאותיו ממדת הדין שם אלהים מלא וכמו שפירשו כת הקודמים שז\"ש דוד הע\"ה שויתי ה' לנגדי תמיד כלומר שאני מעריך ה' מדת רחמים לנגדי כלומר הפך ממני על דרך שאמרו לא זכה כנגדו וכיוצא בזה פירשו רז\"ל והיה ה' לי לאלהים מדת רחמים אשוה לקבלי לדינא כמ\"ש בזוהר הקדוש וזה רמז עול שין עול אלהים מדה\"ד:", + "תמכא חרחבינא יזהר לתמוך אשר החריב בתי הנפש והלחשים פרוץ גדרו והיה למרמס ועלה שמיר ושית אך שם הרגיעה לילית עתה ישוב ויבנה חרבות למעבד תמכין וסמכין עד שלא יהיה חרב הכל. ורמז שיהיה הכל בשיעור וסדר המדרגה בתחילה יתמוך ויוסיף יום יום להחזיק לבנות ולנטוע:", + "והכל ע\"י סגופין וזהו מרור במרירות יאנח:", + "ויוצאין בהם בין לחים בין יבשים כלו' בין שמוריד דמעות על עונותיו כי שערי דמעה לא ננעלו וזהו בין לחים. בין יבשים שעושה תעניו' עד שיבשו עצמותיו.", + "אבל לא כבושים כלומר אין התשובה מועלת אם אחרים כובשין אותו באונס ומפני היראה הוא עושה ולבו בל עמו.", + "ולא שלוקין ולא מבושלין כלומר שניטל טעמן שאינו בלב שלם הן כל אלה אין יוצא בהן ידי חובתו לא באונס ולא בתשובה ומעשים חלושים שאין בהן טעם ורפויי מרפיין ודין לא הניין.", + "ומצטרפין לכזית כל הסיגופים צרו\"ף יצרפ\"ו להפסיק בינו ובין הסט\"א על דרך שכתב בס' מגיד משרים פ' בראשית דבעינן כזית במקום מרה לאגנא עליה ממקטריגים דליהוי האי כזית חוצץ באפייהו וכד לא אשתייר כזית כיון דליכא מאן דחייץ באפה דסטרא מסאבא האי סטרא שלטא עליה עכ\"ד ואל זה ירמוז מאי דקתני ומצטרפין לכזית כלומר כל הסיגופים ומיני עצב\"י בשמי\"ם רוש ולענה אלו הן הנצרפין לכזית לחוץ ולהפסיק בינו ובין הסט\"א לבלתי היות שם ערוב וזר לא יבא להטרידו מסדר קדושה כי בוחן לבות אלהים לא ימנע טוב להולכים בתמים והוא מרומים: ", + "ומדי דברי זכור אזכרנו למאי דפירש בדברי ס' המגיד הרב פנים מאירות בספרו הנחמד על התורה זה שמו כתנות אור הנדפס מקרוב פ' בהר במ\"ש בחולין דמ\"ו ההוא פולמוסא דאתא לפומבדית' ערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר' זירא א\"ל ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה. ואיברא כי באתרא הדין הדבר קרוב דטעון דרשה שישנו בנותן טעם לבריחתם עם הדין דכזית במקום מרה דנראין הדברים מילי דמסתמן תבנית כל רמ\"ז. והרב הנז' האיר וזרח לפרשה בדברי המגיד הנז' והוא הדבר אשר דיבר ערוקאי מהאי פולמוסא שהם מהסט\"א כדי שלא ישלוט עליכם וסוד ה' דכזית שאמרו במקום מרה דלא ישלוט סט\"א וצריך כזית לחוץ ולהפסיק מפני המקטרגים כך אתם צריכים שלא ישלוט סט\"א בכם וצריכי למערק שלא יראו אתכם ויריעו לכם ולדעתי זה דרך אמת עד כאן לשונו הרב כתנות אור ז\"ל: ", + "ואני בעניי כמתלמד מדברי הרב ז\"ל נראה לפי קצורי לפרש דאדרבא כונת ר' זירא לעוררם דלא יפה עשו לברוח והענין דאמרינן פ\"ק דבתרא דף ח' דאמר רבי אין פורעניות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ כההוא דמי כלילא דשדו אטבריא אמרו ליתבו רבנן בהדן אמר להו לא אמרו ליה ערוקינן אמר להו ערוקו ערוק פלגא דליוה פלגא וכו' פש ההוא כובס שדייוהו אההוא כובס ערק כובס פקע כלילא אמר רבי ראיתם שאין פורעניות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ: ושם דף ו' אמרו על פסוק מחול ירבון ומה חול מועט מגין על הים מעשיהם של צדיקים שהם מרובים עאכ\"ו ואמר ר\"י התם אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת\"ח. והיינו דר' זירא נטה ללו\"ן על רבה ורב יוסף גדולי הדור שפחדו וברחו ואמר להו ערוקאי כלומר שהוצרכתם לברוח כזית שאמרו במקום מרה דכזית חוצץ בפני המרה שלא תתפשט כמ\"ש המגיד והיה לכם לישא ק\"ו שאתם עוסקים בתורה דהיא חומה ואתם כמגדלות וגם אתם בתוספת מחו\"ל שמגין על הים וכ\"ש שלא ישלטו בכם ותיתי בק\"ו דכזית לבד יש בו כח לחוץ ולהפסיק כ\"ש חומה נשגבה מהתורה ואתם עדיפי מחול הים ודאי אין לכם לברוח כי אין פורעניות בא אלא מפני עמי הארץ והיו דבריו ברמז מגלה טפח להודיעם שלדעתו לא יפה עשו: ", + "ובזה אין אנו צריכים לדברי רבותנו בעלי התוספות שם והר\"ן בחידושיו דקשיא להו דרבי זירא מאי טעם לא ערק נמי וניחא להו דר' זירא אביו גבאי של מלך היה כמ\"ש פ' זה בורר ע\"ש ולדרכנו ניחא טובא דבלאו הכי ר' זירא סבר שלא היה להם לברוח וההוא דאמר אבוה דר' זירא פ' זה בורר (סנהדרין דף כ\"ה) כי הוה אתי ריש נהרא וחזי לרבנן אמר לך עמי בא בחדריך התם היינו שלא יתראו בשוק כדי דריש נהרא לא לימא דאיכא אינשי טובא. אבל למערק סבר ר' זירא שאין להם לברוח מן העיר דרבנן לא צריכי נטירותא וה' עליהם יראה יהי עליה' סתרה צנה וסוחרה: " + ], + "The Simanim": [ + "לימוד ג' ", + "והוא רמזים ציצים ופרחים בסימן קדום לסדר פסח השגור בפי כל ישראל מאיש ועד אשה מעולל. ואפשר לרמוז בתיבות סימן זה כמה טעמים ליציאת מצרים לפני זמנם בתוקף הגלות בסער מתחולל. ברם עיקר שרשם מרבותינו ז\"ל והמפרשים. ואמרתי לסומכם דרך אסמכתא בפרק בא סימן להודות ולהלל: ", + "קַדֵּשׁ וּרְחַץ. כַּרְפַּס יַחַץ. מַגִּיד רָחְצָה. מוֹצִיא מַצָּא. מָרוֹר כּוֹרֵךְ. שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ. צָפוּן בָּרֵךְ. הַלֵּל נִרְצָה.", + "קדש ירמוז טעם כעיקר ראשון הוא שכתבו ז\"ל דהקדש מפקיע מידי שעבוד וה' ברחמיו קדשנו במצותיו בפסח ומילה והדמי\"ם מודיעים כי קדש ישראל לה' כי דם פסח הוא עיקר שהכל תלוי בו לפרוש מע\"ז לזבוח את תועבות מצרים ולדונו בשריפה אינו אלא צלי ודינא דגרמ\"י ועצם לא ישברו בחוצות ישליכו וכדי בזיון לאלוה של מצרים וכמו שהאריכו בזוהר הקדוש וכל הכופר בע\"ז כמודה בכל התורה כלה. ושבחא דאתיא ממיל\"ה הנה דם הברית חותמא דמלכא נחתמין למלכות שמים הוי\"ה מלגאו שד\"י מלבר והיו קדש וזה טעם יציאת מצרים לפני הפרק דהקדש מפקיע מידי שעבוד וזה רמוז בתיבת קדש כי ישראל קדושים ויקדשו ולהיותם מקראי קודש זכר ליציאת מצרים כי הקדש מתיר אף מפקיע שעבודם: ", + "ורחץ שם רמז טעם שני הנה אמת נכון שכתבו המפורשים ז\"ל דאותה שאמרו אין אבא מזכי ברא היינו היכא דאיכא עון ע\"ז אבל כשהבן נקי מעון ע\"ז אבא מזכי ברא וכיון שישראל פירשו מע\"ז בלקיחת הפסח כמו שנצטוו משכו וקחו לכם צאן ואמרו רז\"ל משכו ידיכם מע\"ז וקחו לכם צאן של מצוה בהאי שעתא נתעורר זכות אבותינו הקדושים וכדאי הוא זכות אבות העולם ושאר צדיקים שבטי יה ותולדותם להוציאם תכף ומיד כי רב מאד זכותם ואל זה יש רמז בתיבת ורחץ לומר דכבר רחצנו מצואת ע\"ז גלולי מצרים וממילא תחון זכות אבות להוציאם ברגע לפני זמנם בהונם ואונם בכל אוות נפשם ורצונם: ", + "כרפס עוד בה שלישיה טעם שלישי והיתה לבא\"ר טעם לשבח שאמרו ז\"ל שלא שלמו ת' שנה כי קושי השעבוד אשר מצרים מעבידים וימררו את חייהם הנה כל היתר על עבודת עבד ועינוי פשוט אלהים חשב\"ה לטובה ובא חשבון להשלים ת' שנה וזה רמוז בתיבת כרפס שכתבו ז\"ל שהוא אותיות ס' פרך כלו' ס' רבוא ישראל שנשתעבדו בעבודת פרך הנה כי כן שם רמז אשר נשתעבדו בעבודת פרך והיינו קושי השעבוד אשר הוא היה סיבה לצאת ברד\"ו שנה ואומה שלימה מפקנא אית לה: ", + "יחץ רמוז טעם רביעי שאמרו בפרק ר' אליעזר דלהיות ששעבדום גם בלילות נחשוב הלילות כימים ולכן ישבו רט\"ו שנה מלידת בני יוסף ורט\"ו שנה אחרים השלימו הלילות ונתבאר אצלנו שלכן מכת בכורות בחצות הלילה לרמוז דיציאתם בחצי זמנם וזהו בחצות הלילה. כלו' הטעם משום הלילות. וזה רמז לחצות המצה הרומזת לשעבוד לחם עוני לרמוז דחצי השעבוד חלף הלך ויצאו בחצי זמנם והיינו מטעם שנשתעבדו בהם לילות כימים. ורמזו הטעם הזה בתיבת יחץ כי לא נשארו בגלות כי אם חצי שני הגזרה מטעם הלילות: ", + "מגיד גם היום מגיד משנ\"י גלותם וטעמא טעים טעם חמישי על יציאתם לפני זמנם והוא שנגאלו בזכות התורה שעתידין לקבל והוא דבר ה' אל משה רבינו ע\"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכמשז\"ל וזה אצלנו פשט הכתוב פ' בא והיה לאות על ידיך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים וכאשר ירדוף הקור\"א אינו מובן דאמר דהתפילין לאות למען תהיה תורת ה' בפיך ומה נתינת טעם הוא לתורה כי ביד חזקה וכו' אבל עם הקודם מבואר דקאי בענין פסח ואמר שיהיה לאות למען תהיה תורת ה' וכו' והכתו' עצמו נרגש דמה ענין התורה ליציאת מצרים לז\"א כי ביד חזקה וכו' ומאומרו ביד חזקה מובן שהיה קודם זמנם ולזה הוצרך יד חזקה ומה טעם יצאו לפני זמן תשלום שעבודם ומוכרח שהטעם שנגאלו בזכות התורה וא\"כ מכאן אתה למד כמה גדול עסק התורה ועל כן בא האות למען תהיה תורת ה' וכו'. וכתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם כי בזכות התו' שבת אויב כי כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו ולכן נגאלו בזכות התורה ורמוז בתיבת מגיד כי הגדת התורה היא סיבה לצאת לפני זמנם: ", + "רחצה טעמו וממשו טעם הששי לצאת בנ\"י ממצרים קודם זמן תשלום הגזרה והוא משרז\"ל פ\"ק דסוטה בשכר נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים ושם נאמר שהיו משתדלות עם בעליהם עד שהיו נזקקות לבעליהן וזה רמוז בתיבת רחצה לשון נקבה שנשי ישראל היו רוחצות וטובלות לפרות ולרבות והן הנה סיבת יציאת מצרים לפני זמנם ובזכות נשים צדקניות נגאלו ועל כי הני נשי צנועות מאד בא בהעלם נמרץ: ", + "מוציא רמוז בו טעם שביעי כי הקב\"ה הבטיח לאברהם אע\"ה ואחרי כן יצאו ואלו שהו עוד מעט היו נטבעים בנ' שערי טומאה ושוב לא היה כביכול שומר הבטחתו ואחרי כן יצאו ולכן יצאו קודם זמנם למען תתקיי' הבטחתו יתברך להוציאם ומלבעדי זה ח\"ו לא היתה מתקיימת ודבר אלהינו יקום לעולם וזה רמז בתיבת מוצי' כי הוא המוצי' ברוך שומר הבטחתו לישראל חבל נחלתו: ", + "מצה מצא חיים לרמוז טעם שמיני על צאתם ברד\"ו שנה דאיכא למ\"ד שגלות מצרים היה בחטא מכירת יוסף שמכרוהו בעשרים כסף ולכן נגזרה גזרת גלות על עשרה שבטים עשרים שנה לכל אחד ועשר' שנים כנגד יוסף עצמו שהוא היה הגורם בהביאו דבתם והם במספר רד\"ו שנה ונמצא כי יצאו בזמנם ואפשר שזה רמז יוסף לאביו באומרו שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד רמז רמז לו כי הגלות היה במצרים יען כי הגלות בחטא מכירתו ואינו אלא רד\"ו שנה כחשבון האמור ומחוי במחוג באומרו שמני אלהים לאדון לכל מצרים וא\"כ זאת היתה לגלות שתהיה תחת ממשלתי וחשבון רדה אלי לסיבתי. וא\"כ אל תעמוד ויצא לאור ישראל מהגלות דאם ברדת יעקב מצרימה היה מתחיל גזרת בין הבתרים לא היתה תקומה דהיו נכנסים בנ' שערי טומאה ושוב לא היה תקנה לצאת אבל מאחר כי רד\"ה אלי על אודותי אל תעמוד במצרים ויש תקוה לישראל על זה ואולם בעבור זאת יש רמז בתיבת מצה מלשון מצותא כלומר הגלות מטעם מחלוק' יוסף ואחיו ואם כן בא מועד צאתם: ", + "מרור מר למתוק להמתיק טעם תשיעי לצאתם בפרק הזה כי לא שלם מספר ת\"ל שנה יען שהמצריים חבלו בישראל נזיקין וחבלות שהיו כמה בעלי מומין מעבודת פרך ורוב דוחקם בבנין פתום וכו' והוזקו בגופם איכא בינייהו סמוי' מן העי\"ן חסר עינין או שבר יד או שבר רגל ונגד פניהם ושאר הגוף הוכו בתמרור העבודה קשה ונתחייבו המצרים לישראל בושת צער ריפוי נזק ואמטו להכי הם יקחו חלקם ונגרע מעבודת' ארבעה חלקי השעבוד כל קבל צער ריפוי בשת נזק וחומש מת\"ל שהם פ\"ו שנה נשתעבדו מלידת מרים וארבע ידות הנשארות נוכו משעבודם. וזהו רמז מרור שמררו חיינו ולדידן חבי\"ל לן וחבלו בנו בביטול אברים ומכות ובמרורות נאנח הוא הדבר שהוציאנו ממצרים בעת ההיא: ", + "כורך כריך ותני יטמין ברמ\"ז טעם עשירי לצאת בזמן ההוא כי שני הגלות לא היו בארץ מצרים לבד אלא מזמן האבות התחיל הגלות כמו ששינו הזקנים לתלמי שכתבו בארץ מצרים ובשאר ארצות מושב בני ישראל ת\"ל שנה וזהו רמז כורך כי למען תספ\"ר חשבון הגלות כורך כלומר תהיה כורך שאר ארצות אשר גרו ונצטערו ולך תעלה חשבון נקי ובר: ", + "שלחן סמכינן אתכא טעם אחד עשר זכר ליציאת מצרים בחצי זמנם להיות כי ענו אותם בפרישות דרך ארץ והם תפסו השיטה ועבדום וענו אותם בעינוי דרך ארץ וא\"כ אינם בענוי עבודת פרך דחד עינוי אמר רחמנא ולא תרי עינויי והן ברשען נקטי תרתי עבוד פרישת ד\"א והפליאו בעלילותם ובתועבותם משום אפרושי וכל מגמתם לדרוש מיעוט אחר מיעוט וכמה טצדקי עבוד גזרת המילדות גזרת כל הבן הילוד לעכבם חוץ לביתם שימהרו להשכים לעבודת' וגזרו על הנשים שלא ירחצו ונתנו עול שעבודם על הנשים וכהנה רבות אשר עוצם מחשבתם להפרישם מנשותיהם ולא סגי להו בעינוי זה עניי\"ן נשי וגברי. אלא עוד יוסיפו סרה בעינוי קושי השעבוד וזוהי שקשה ככובד אבן מעמסה נתן יעקב למשיסה וימררו את חייהם בחומר ובלבנים וכו' ומאחר שעשו שני עינויים שתים שלא כהלכתן ומוספין שלא כסדרן א\"כ שני גלותם יחשבו אף הם לכפל שנים וכל זה רמוז בתיבת שלחן כינוי לאשה כמ\"ש שלחן ערכתי לו. כלומר אל תתמה על החפץ בצאת ישראל ממצרים בו בפרק ומיגד ימי הגלות פטמה לחצאין לז\"א שלחן זו אשה הוא הלחם נוטל את הטבלא לענות נפש וזה עינוי אחד שסבלו ועל כן כל יום מהגלות חשוב כאלו יומי' יעמוד ויושע ה' את ישראל: ", + "עורך תיב\"ה סגיא העמדה והערכה טעם שנים עשרה על גאולתם לפני מלאת מספר שני גזרתם. והוא כמ\"ש כת הקודמין כי חק נתן אדוני הארץ מטעם המלך וגדוליו וישם אותה יוסף לחק שהחמישית למלך וארבע ידות להם וכפי נימוס וחק הזה עדות ביהוסף שמו אשר כלכלם והחיים היה להם להשתעבד בישראל חמישית היום וארבעת רבעיהם יהיה להם לכל צרכיהם אבל פרעה הרשע לא ידע את יוסף ועמו הרשעים הושוו כלן לרעה לשעבדם תדיר כל היום וגם בלילה על כן את עניים ויגיע כפם ראה אלהים ויוכח לנכות שני שעבודם והן נגרע ד' חלקים משעבודם ולא עבדו אלא פ\"ו שנה חומש מת\"ל שנה כי באותם השנים אשר היה להם לעבוד חמישית היום ועבדו כל חמשת חלקי היום א\"כ לפי חק יוסף עבדו חמשה פעמים פ\"ו שנה והם ת\"ל. וזה רמז עורך כל שבערכין נדון לפי כבודו של יוסף השליט ומחיה את כולם ואחר פרשת ערכין להעריך שנות השעבוד ולחלקם לה' חלקים אז תמצא קורת רוח ושנות מספר יאתיו ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו ובני ישראל יוצאים ביד רמה: ", + "צפון מסתרים שמו צפנת פענח וטעמו טעם לשבח טעם שלש עשרה על יציאתם הנה מהרה עד שלא השלימו ולא מטת גזרת עילאה לשבת ת\"ל שנה והם דברי הגאון הרמ\"ע זלה\"ה ושאר מפרשים כי יען אלו נתעכבו במצרים המה יאבדו כי יפול הנופל במצולת הקליפות שעריה שוממים ולא יזכר שם ישראל עוד ח\"ו לכן הוציאנו ממצרים ושארית הגלות אלו הן הגולין בד' גליות אשר יוציאם ואשר יבי\"אם (ר\"ת יגלו בבל יון אדום מדי) וזה רמז המצה האמצעית הרומזת לשעבוד לחם עוני שאנו חולקין אותה וחציה יותן בין שתי המצות וחציה שומרים אותה לחכימיא ברמיזא כי חצי הגלות היה במצרים ויען כי לא שהינו עוד שם זכינו לעבוד ה' משא משך האבות אשר אליהם ירמזו הג' מצות בכללן ולכן אנו מניחין חציה בין השתים לרמוז כי מה שלא ישבנו שם אלא חצי הזמן היה לסיבת שנמשך לעבוד ה' כאבות: וחצי המצה לחם עוני הרומזת לשעבוד אנו שומרין אותה לומר כי החצי גלות נשמר לימים עוד הולך על ארבע גליות וזה רמז בתיבת צפון לומר אל יקשה בעיניך על שארית שני הגלות הנשארים כי הדבר שמור וצפון לדור אחרון בנים יולדו העתידים עורר לויי\"תן בגלותן לארבעתן לעומתן שלא הוציאו שנתן במצרים להוציאן מטומאתן כהלכתן: ", + "ועוד יש לרמוז טעם ארבע עשרה בפרוץ המצה האמצעית ולשמור חציה כי הני תלתא מצות רמז לאבות זה אמצעית רומזת ליצחק ואמרו רז\"ל הביאו בספר אמרי נועם פ' וארא כי בזכות יצחק נגאלנו ממצרים שנתרצה לתת אות ש' משמו ישחק ולקח תמורתה צד\"י ולכן ישבנו רד\"ו שנה לבד כהפרש שיש בין אות שין לאות צדי וזה רמוז בתיבת ואר\"א גי' יצחק שבזכותו נגאלנו עכ\"ד ואמרו בשבת דלעתיד יצחק אבינו ימליץ טוב בעדנו והיינו דכתיב כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו ע\"ש באורך ולרמוז זה לחלק יצאת המצה האמצעית הרומזת ליצחק וחציה נתון בין השלמות להורות דמה שלא ישבנו כי אם חצי הזמן היה בזכות יצחק שנתרצה לתת אות שי\"ן משמו וחצי המצה צפונה ומשומרת לרמוז כי זכות יצחק עומדת לנו לעתיד ותשחק ליום אחרון שהוא יעמוד מלאך מליץ טוב בעדנו להפיץ ולהדיח חטאתנו כמשז\"ל וטעם זה יש לו יחס לתיבת יחץ: ", + "ברך יש לרמוז טעם חמש עשרה על אשר זריז קדים אלהינו מרחם לדלג על הקץ והוא דאמרו פ' ג' שאכלו רבי אליעזר שחרר עבדו בעבור שיצטרף לעשרה ואע\"ג דאיכא לעולם בהם תעבודו אתיא מצוה דרבים להתפלל ולברך לה' ודחי לעולם בהם תעבודו. וה\"ה הכא בשגם יש ועבדום וענו אותם ת' שנה מ\"מ לזכות ישראל רבים לעבוד ולברך שם ה' נדחה ועבדום וכו' כי אלו שהינו עוד מעט שוב לא היה מקום לברך לה' כי היו נטמעים ח\"ו והוא רמז ברך כי מטעם ברך לברך ולעבוד ה' הוציאנו ממצרים טרם הזמן: ", + "הלל השבח השביח ורמז טעם שש עשרה והאחרון הכביד לפליטת בית ישראל לכבוד ולתפארת כמשז\"ל שהשכינה כביכול אתם עמם והיא השלימות המנין וזה רמוז בתיבת ה\"לל גימטריא אדנ\"י שכינת עוזנו מלכות שמים היא שעמדה לאבותינו ולנו כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל: ", + "נרצה שם רמז טוב טעם מ\"ש המפרשים שהיו צריכים לישב ת\"ל שנה כמנין ה' פעמים שם אלהי\"ם וישבו פ\"ו שנה כמנין שם אחד של אלהים והארבע שמות נהפכו לרחמים והם ד' לשונות של גאולה וכנגדן אנו אוכלים ד' זתים של מצה ואנו שותים ארבעה כוסות ונשארו שמ\"ד מת\"ל כי כאשר נוציא פ\"ו מחשבון ת\"ל ישארו שמ\"ד וזה כונת אומרם ז\"ל שאמר הקב\"ה למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גאלם כי עדיין נשארו שמ\"ד שני גלות ואתה מש\"ה בתוספת אות מהקדושה ולכן אתה דוקא גואלם וז\"ש וזה לך האו\"ת כי אנכי שלחתיך הכונה האות היתר על שמ\"ד והרב לב אריה פ' וארא הביא הקדמה זו באורך וברוחב ע\"ש. גם הרב תורת חיים בחידושי חולין דף צ\"א האריך בזה אך הוא ז\"ל כתב כי השמ\"ד שנים הנשארים יהיו בד' מלכיות וזה וכי השמ\"ד תשמדון שנשארו שמ\"ד שנים מגזרת ת\"ל שנה ע\"ש באורך וברוחב: ", + "ולפי האמור יש לרמוז כי תיבת שמ\"ד ר\"ת שעבוד ד' מלכיות כי באו להשלים חסרון שמ\"ד שני הגלות וס\"ת שעבוד ארבע מלכיות תדע לרמוז מ\"ש הקב\"ה לאברהם אע\"ה ידוע תדע שאני גואלם כמשז\"ל. ובזה יש לתת טעם למשז\"ל פ\"ק דבתרא אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ ורבנן ניצולין והענין כי כל ת\"ח מופלא בדורו יש בו ניצוץ משה רבינו ע\"ה וז\"ש משה שפיר קאמר וכמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל: ומכאן תוכחת מוסר לשרי ישראל אשר איזה מהם לא אכפת להו אף מחכם גדול בדורו וידעו כי אם החכם ההוא גדול בתורה ובמעשי' טובים ופורש מתענוגות בני אדם והיה אך עסו\"ק בתורת ה' חפצו ידעו נאמנה כי ניצוץ משה רבינו ע\"ה בקרבו אור בו אליו ישגיחו אליו יתבוננו להטות אזן לדברי תוכחתו וכאשר היינו עם משה נהיה עמו. ונחזור לכונתנו כי הפורענות הוא שמ\"ד משני הגלות הנותרים כמנין שמ\"ד והחכם יש בו ניצוץ מש\"ה אחד יותר לבטל ולינצל מן השמ\"ד והטיבו אשר דברו אין פורענות בא אלא בשביל עמי הארץ. ובחון לשון הזהב שאמרו במציעא דף פ\"ו רבה ב\"נ אגב שמדא נח נפשיה כלומר דלא נח נפשיה מהשמ\"ד רק אגב שמדא נח נפשיה מסיבה אחרת דאצטריכו ליה במתיבתא דרקיעא ומיהו מזליה חזי דבשמד תנוח נפשו ומש\"ה ערק רבה בהדי רב יוסף מפולמוסא בחולין דף מ\"ו כמש\"ל בלימוד ב' אבל לפי האמת משום שמ\"ד לא נח נפשיה כי היה בו ניצוץ משה רבינו המתלבש בכל חכם מופלא הלומד תורה לשמ\"ה אותיות למש\"ה: ", + "ולדעת הרבנים שהביא הרב לב אריה שד' פעמי' אלהים נהפכו לרחמים בזכות מש\"ה רבינו ע\"ה אשר לו אחד יותר על שמ\"ד והוא היה צריך שיגאלם דוקא כי זכותו אלים לאפקועי ולמתק ד' אלהים גי' שמ\"ד בכח שמו הקדוש היתר על שמ\"ד אחד כאמור הנה מה טוב רמז נכון בתיבת נרצה כי כבר רצה האלהים כלומר שנתמתקו שמות אלהים בשפע הרצון והיו לד' שמות הוי\"ה שמות רחמים וכן נרצה גימטריא רצו\"ן עם הכולל. ועוד כי נרצ\"ה גימטריא מש\"ה אחד יתר על שמ\"ד שהם ד' אלהים אשר נתמתקו ועלו רצו\"ן רחמים גדולים בזכות מש\"ה גימטריא נרצ\"ה: ", + "עוד יש לרמוז בתיבת נרצה הגאולה העתידה אשר ברחמיו יגאלנו גאולת עולם לכבוד שמו היא שכינת עוזו אשר בעון פשענו שולחה אמנו והיא יחיש הגאולה ועמה נפוק לשלם וירחמנו עושנו. וכמ\"ש בזהר הקדוש על פסוק לא מאסתים ולא געלתים לכלת\"ם ובכמה דוכתי וזה רמז הלל נרצה כי בעבור השכינה גי' הלל שהוא שם אדני כמש\"ל נרצה עון עדת ישראל נושע בה' תשועת עולמים. גם נרצה גימ' נוצ\"ר כי הוא נוצר חסד וזוכר חסדי אבות ובכן הן ישלח משיח לישראל ויצא חוטר מגזע ישי ונצר (הגימטריא נרצ\"ה עם הכולל) משרשיו יפרה ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן וכן יהי רצו\"ן גימטריא נרצה: ", + "רמז שני חזינא בהאי סימנא טבא. קדש ורחץ הנה זה בא. רמז לסדר בעל תשובה. יראה וירצה בסוד קדושים רבה: ", + "קדש יחוה דעת אשר השריש הקדוש רבינו יונה זצ\"ל בשערי תשובה הן הן שערי צדק לפקוח עינים עורות והיו למאורות ושם נאמר כי הבעל תשובה לא ימהר יחיש לקבל סיגופים ותעניות ביום טהרתו אשר נשאו לבו לעשות תשובה כי לא זו הדרך הנכון רק ראשית בכורי כל יעזוב רשע דרכו ויפרוש ממעשיו הרעים ויתנהג בזה זמן רב עד אשר יראה בעיניו כי שלט ביצרו ופירש פרישות גמורה מחטאתו אשר חטא ואחר זה יתקן אשר עיות זאת לפנים בסיגופים ותעניות כאשר יוכל שאת וה' יגמור בעדו ע\"ש באורך. ודבריו הקדושים הם קילורית לעין הלא תראה כמה בני אדם עושים הפסקו' של ששת ימים וליליהון והוא דבר מפורס' ובפרט בימי השובבי' רבו הפוסקי\"ם למאות ובמשך ההפסקה יום ולילה לא יחשו לקרות ולשנות ויש מהם בשק ואפר וטבילות וכיוצא משפ\"ר חסידים אשריהם ואשרי חלקם. ואולם לאשר קודם ההפסקה לא נתנו לב לחפש ולפשפש בחטאתיו ומדותיו ומשאו ומתנו והרהורי לבו ולפרוש מהן זמן רב. לכן יש איזה מהם שתכף ביום ש\"ק אחר ההפסקה או ביום ראשון שאחריו ראשון לחשבון עונות חוזר להנהגתו ומדותיו וכיוצא כאשר היה לפני ההפסקה: ולא עוד אלא אשר סמוך לבו לא יירא לומר כבר נתכפרו עונותי בהפסקה כי קדוש אני וכקטן שנולד. ואם אחטא עתה לתקופת השנה הנה אנכי מגדולי הפוסקים לכלה הפשע ולהתם החטאת ולא ידעו ולא יבינו כי ההפסקה והסיגופים אין בם מועיל לעבירות שבין אדם לחבירו ואם גזל בידו גם תפלתו תועבה ואפילו בדברים אם חטא לחבירו אינו נמחל עד שיפייסנו. ואשר ישען בגלולי אשמותיו כל השנה ונסמך על ההפסקה הרי זה כאומר אחטא ואשוב וכו'.", + "ושמעתי ממגידי אמת כי יש אשר נכשל אחר ההפסקה בעבירה חמורה שהיה עושה קודם. וגם ביום הששי של ההפסקה יש אשר נתכעס כעס גדול שכמעט טרפה נפשו באפו וח\"ו אין דברינו על השרידים אשר ה' קורא שלמים וכן רבים לא תהא כזאת חלילה וחס רק על איזה פרטי מהמון העם אשר נפשו חשקה לטוב ונמסר למיתה על ידי ההפסקה. אך למחסור כי לא ידע דרכי התשובה כי צדקו מאד דברי רבינו יונה זצ\"ל שהיה צריך אשר נשאו לבו לשוב לחפש ולפשפש בחטאות שבו אם בינו לבין המקום כהתרשלות בתפלה וברכות או בכונתם. וכן בקביעות עתים לתורה. וכעס וגאוה והקפדה אם בעבירות שבינו לבין חברו כגזל וענפיו הרבים והחמורים וזלזול חכמים ולשון הרע ושנאה וקנאה ונקימה ונטירה ושקר וליצנות וחנופה וכהנה רבות.", + "והן בעון בדור היתום הזה אין כאן טרחת פשפוש מעשים כי תכף ומיד המצא ימצא כמה וכמה חטאים ועונות כקורת בית הבד ואחרי שיראה בעיניו רוע מעלליו יתחרט וישתדל לפרוש מעט מעט ויתמיד זמן רב להיות פרוש ואז יחפש אם עוד טומאתו בו ממדות הרעות ואסורו' ודיבור אסור וגזל אונאה ואביזרייהו ויפרוש פרש על פני פרש. ואחר אשר עבר עידן ועידנין ומוצא עצמו כי עשה והצליח ויפרו\"ש לרוב אז ישים אליו לבו לתקן אשר עותו זאת לפנים כפי מסת ידו בסיגופים וכדברי רבינו יונה זצ\"ל וזהו הרמז קדש כלומר פרוש כמשז\"ל קדושים תהיו פרושים תהיו כי טרם כל ריש מילין ראשית כל פרוש טעון פרישה הן מחטאות הצבור והיחיד והן מפגם ברית העינים והלשון והמעור והן מהונאת ריע וגזל ועושק וביטול תורה וכיוצא ומדות הרעות הגאוה והכעס והקנאה והתאוה ובקשת הכבוד הן וכיוצא בהן וקדש אותיות שקד כי צריך לפרוש ולשקוד בפרישות זמן רב עד שימצא עצמו פרוש מאהבת ויראת ה' כדחזי. ונמצא כי רמז גדול הוא קד\"ש פרוש שק\"ד בשקידה והתמדה: ", + "ורחץ אחר שישקוד ויתמיד בפרישות כדאמרן אז ורחץ יראה לרחוץ כתמי גלוליו אשר פגם בשרשי נשמתו למעלה ואשר בקרבו ויקבל על עצמו סיגופים ותעניות ככל אשר יוכל שאת וגם רמז שירחץ בדמעות עיניו על מצחו לטהר רשומי חטאתיו אשר נחקקו שם. עוד רמז ורחץ בוי\"ו יתירה לומר שאם עבר עבירה ושנה בה לא די בסיגוף ותקון פעם אחת על כל הפעמים שעבר אלא יעשה התקון פעם אחרת על אשר שנה בחטא ואם עבר כמה פעמים אותה עבירה כתבו חכמי המוסר שיעשה התקון ג' פעמים וסגי אף שעבר כמה פעמים ובשו\"ת נודע ביהודה א\"ח סי' ל\"ה השיג על זה מדין מלקות ששנינו אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה כל היום חייב על כל אחת ואחת ומשמע אף על פעמים רבות וכו' ע\"ש ואין הנדון דומה לראיה דודאי חייב מלקות על כל אחת ואחת כיון דהתרו בו בכל פעם אבל בדורות הללו ודאי איירו בחוטא בלי עדים והתראה ובהא איכא למימר דכשיעשה התקון תלתא זימני סגי ונסלח לו: ", + "ושוב כתב הרב שם דאין התעניות מעכבין ואינם עיקר לתשובה ואין ספק בזמן סנהדרין אף אם שב ועשה תשובת המשקל בדבר הנראה לעינים ואח\"כ באו עדים מלקין או ממיתים אותו אלמא אין התעניות עיקר וצדד בזה והאריך ע\"ש בספרו ומ\"ש דאין ספק וכו' כן הוא מפורש בש\"ס במכות דף י\"ג ע\"ב ובתוספות יבמות סוף דף כ\"ב: ועיקר הטעם והוא דאף דאנו רואים שמקבל עליו סיגופים קשים הושחרו שיניו מפני התעניות מ\"מ כיון שעיקר התשובה הוא בלב דאפשר שהאדם יראה לעינים פרישותו וקדושתו וסיגופיו וזמנין דלבו לא נכון עמו ומעשיו משום יוהרא ובפרט בזמן סנהדרין כשהעדים התרו בו יש לחוש דמיראה עבד לכן מלקין וממיתין אותו כי בוחן לבות אלהים ומי עלה שמים לדעת אם תשובתו אמיתית ולכן אין מועלת תשובה לחייבי מיתות ומלקיות ואינו גזרת הכתוב כמו שצדד הרב הנזכר רק טעם גדול יש בדבר ואין להאריך באן בדברי הרב הנזכר. וכבר במקום אחר עמדנו בעניותנו על חקירה זו דמהש\"ס והרמב\"ם מוכח דבחרטה ועזיבת החטא סגי: ומדברי רבינו האר\"י זצ\"ל שקבל מאליהו הנביא זכור לטוב מוכח דצריך כמה תעניות במספר שמות וכו' ואין כאן מקום לזה ועמ\"ש בקונט' דברים אחדים דרוש ו' ודרוש ז' בס\"ד: ", + "ועוד ירמוז תיבת ורחץ בוי\"ו יתירה דיהיה מושך עצמו ואחרים עמו ויהיה זוכה ומזכה כי תקון גדול יתר מאד הוא מאן דמזכי לחייבא כמו שהאריכו בזהר על כן נאמר ורחץ וי\"ו מוסיף לרבות אחרים עמו: ", + "כרפס הנה זה בא ללמד דעת עיקר גדול ונורא להיות עניו ושפל בעיניו ענוה אמיתית ואשריו למי שזוכה למעלה זו בשלימות מבית ומחוץ תצפנו כי אז\"ל דהוי כמקריב כל הקרבנות ונעשה מרכבה לשכינה והבעל תשובה מאד מאד ירויח אם יקנה הענוה בשלימות שתמיד הוא מקריב קרבנות ואותה הוא מבקש לכפר עונותיו ואם יהיה לו ענוה בעצם בלב ודאי יעביר על מדותיו וכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על פשעיו וזו סגולה נפלאת ובזול גדול בלי טורח והפסד ממון וצער בגופו והאיש הנלבב ישתדל מאד לקנות מדה זו יקרה היא מפנינים להעביר על מדותיו ואל אלהינו ירבה לסלוח פשעיו וביותר צריך הבעל תשובה ליזהר בזה ונסלח לו: ובכלל הדבר שלא ידקדק על בני ביתו ומשרתיו כל כך שאם ככה יעשה לדקדק על משרתיו שלא לוותר להם על מעט שעשו שלא כרצונו מה יעשה כי יקום אל שהוא עבדו הגמור בגופו ונפשו והוא הבורא הוא היוצר והשפיע לו עושר וכבוד והוא מתרשל מאד מאד בעבודתו אז יאמרו בשמים הלא אתה הפלאת לדקדק על משרתיך אף כי מעט הם חייבים לך ואין אתה אדון עליהם תדיר רק אם שכיר הוא בא בשכרו. ומה תענה אתה אשר השלכת אחרי גווך אדונך באמת ואדוני האדונים אדון ורבון כל העולמים: וכמשפטך אתה חרצת כי אף כי יש הבדל בינך וחיובך לבורא לבין משרתך וחיובו אליך הבדל עצום ורב מה שאין הפה יכולה לדבר מ\"מ כפי דקדוקי עניות אשר דקדקת על משרתיך כה יעשה לך. ולכן יתעורר מי שיש לו לב להעביר על מדותיו עם בני ביתו ומשרתיו ולא יהיה לו לפוקה ולמכשול בדיני שמים ובפרט הבעל תשובה צריך שיקבע הענו' והשפלות באמת בלבבו וזה רמז כרפס שהוא ירק רך ללמד שיחשיב עצמו כירק עשב שפל ואפל דבזמן מועט הלא הוא כמ\"ש יבש חציר ועוד כרפס קרי ביה כרפש שיהיה נבזה בעיניו נמאס כרפש וטיט וזוכה לכל המעלות האמורות ויותר מהמ' כמפורש בדברי רז\"ל וספרי המוסר מלאים זיו מפיקים האירו ברקים: ", + "ועוד יש לרמוז כי תיבת כרפס הוא אות רי\"ש ואותיות כסף רמז כי עם ריש שהוא עני ורש יתן לו כסף שיעשה צדקה לעני כי הוא תקון גדול לבעל תשובה כי הצדקה מכפרת גם על המזיד כמשז\"ל ועוד שבכל פרוטה ופרוטה מיחד השם המיוחד הוי\"ה כמ\"ש גורי האר\"י זצ\"ל וצדקה תציל ממות נפשו ואין הסט\"א שולט במצות הצדקה ורבו כמו רבו מעלותיה נכבדות מדובר בה כמפורסם וכאשר אף אנן בעניותין אתרחי\"ש לן בקונטרוסינו בס\"ד: ", + "יחץ ירמוז לקום בחצות לילה להתאונן על חרבן הבית ולעסוק בתורה וכמעט ספר הזוהר הקדוש מלא מאד מזה להגדיל ענין זה והתועליות הנמשכות לעושה מצוה זו וכבר הרב הקדוש מהר\"ר אליהו די וידאש זצ\"ל בספריו הקדושים ראשית חכמה ותוצאות חיים האריך מאד מאד בזה ובספר חדש שפקפק בזה אין להשגיח בו. ואל זה רמז יחץ ליזהר בקימת חצות אשרי כל חוצ\"י ה' אמר אליו בני אתה וכאב את בן ירצה: ", + "מגיד רמוז על האר\"ש להזהיר על עסק התורה כי היא בית חיינו וזהו מגיד בהוה כי בעל תשובה יגיד יחזה בתורה תדיר ועל ידי התורה מתבטל היצה\"ר כמשז\"ל והיא מכפרת כקרבנות והתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא ומי ימלל גבורות לימודי ה' ואשריו לעוסק בתורה לשמה וכבר מפורש בפרק קנין תורה נפלאות מתורתינו הקדושה ואין הפה גומר שאין גדולי האר\"ש מביאין את המוגמ\"ר: ", + "ועוד אפשר לרמוז כי תיבת מגיד פירושה כמו נהר די נור נגד ונפק ונגד לשון המשכה והכונה להזהיר לשב שיהיה ממשיך עניניו הטובים ולא יהיה להם הפסק ויתמיד יעמיד סדר קדושה בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח ולא יפסיק בהם שאם יפסיק מאד יקשה עליו לחזור ולנהוג כמנהגו. ועוד ירמוז מגיד ממשיך שיכוין להמשיך עליו קדושה מן השמים:", + "רחצה יורה דעה להיות מארי דחושבנא ולילה ללילה יבא חשבון מעשה וסדר היום שעבר לאט לאט ואם המצא ימצא שנתרשל בעבודה או איזה חטא תכף ישוב ויכוין לרחוץ אותו הפגם מיד עד שלא יעלה קרום ויוסיף עליו ואז יותר קשה להעביר הכתם לזה רחצה מקור שישתדל לרחוץ תדיר דבר קטון או גדול:", + "מוציא אזהרה שמענו שכל כונתו בתורה ומצות וסיגופים יהיה להיות מוציא לאור ניצוצות הקדושה הנטמעים בין הקליפות בכלל ופרט. ומוציא משמע לעבר עתיד והוה וזה כל פרי להוציא בלעם מפיהם ולחבר הקדושה כאשר היתה באמנה:", + "מצה ילמד דע' שלא ידקדק באכילתו וגם יהיה בחפזון כדרך המצה שלא הספיק בצקם להחמיץ וגם הוא לחם עוני והוא רמז ליצר הטוב וזה עיקר גדול שלא להתענג באכילה ושתיה כי אין יצה\"ר מצוי אלא מתוך אכילה ושתיה ואמרו רז\"ל והביאוהו התוספות פ' הנושא עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו: והוא פלא אמנם נראה דהטעם דכיון דהמעדנים הן הם מהסט\"א כמ\"ש בזוהר הקדוש וגם אמרו רז\"ל דבקבר כריסו נבקעת ואומרים לו טול מה שבחרת. וכבר כתוב בס' המגיד דמרן ז\"ל שתה מים יותר מהרגלו ואמר לו המגיד שהרבה היצר הרע ע\"ש ואוי לאזנים שכך שומעות אם על שתיית מים יותר מהרגלו הרבה היצה\"ר מה יעשה הממלא גרונו יין ומעדני מלך ובודאי אם אין אדם מכלכל דבריו כדי לעשות כלכו\"ל אותם המעדנים אשר אתם זונים הם מהסט\"א ונעשו אבריו ממש והוא נמנע שיכנסו דברי תורה בגוף בנוי מהסט\"א.", + "והוו תרתי דסתרן כי התורה נקראת לחם מן השמים לחם קדש והוא מלי כריסיה לחם הקלוקל מהסט\"א ולזה אין מקום ליכנס לחם קדש בגוף נעשה ונגמר מלחם מגואל ומשו\"ה אמרו שקודם שיתפלל שתכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו והיה כראותו שגופו טהור כלי מחזיק התורה יתפלל שיכנסו ד\"ת לתוך גופו. ובזוהר הקדוש קראו שם למצה מיכלא וזהו רמז בתיבת מצה שתהיה אכילתו מיכלא דאסוותא לרפואת גופו וקיום הנפש כדי שלא ליתן מבוא ליצה\"ר וגונדא דילה כי הסט\"א וחלקיה בכלכל\"ה מתחילין והיה האיש אשר יסבור סברת הכרס ויגע בעשר אצבעותיו שתי ידות לכר\"ס קופרא טבא לפומא כסא טבא לפומי' שם ינוחו הסט\"א והיצה\"ר כי הוא חלקם ויבן לו בית בתי הנפש באבנים המנוגעות ומי המרים. וזה רמז הכתוב כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם הכונה כל הולך על גחון כי הולך הוא אחר בטנו זה סי' רע כי מזה יבא לניאוף דמאחר דאבריו נעשו מהסט\"א מאכילה אסורה זו יכנס לפני ולפנים לעריות המכונות בשם אכילה וז\"ש עד כל מרבה רגלים כינוי כמ\"ש רד לביתך ורחוץ רגלך וזה מרבה רגלים רבים: ולכן אנכי מצוך לכל השרץ השורץ כלו' בניו ובנותיו לא תאכלום לא תזדווגו עמהם כי הם מהסט\"א כי זרעו שקץ כמשז\"ל הם שרץ ונשותיהם שקץ ועל בנותיהם וכו': ", + "ואני שמעתי מפי מגידי אמת שבזמן הרב הגדול קדוש יאמר לו מלומד בנסים כמהר\"ר יוסף קובו זצ\"ל כשבתו על כסא מלכותו בשלוניקי איש אחד צנוע אמרו שהיה לו מגיד ומגלה רזין והלכו אצלו מגדולי ישראל רבני העיר המה ראו כן תמהו שהיה אומר סודות ונסתרות והן קדם לא הוה בר הכי כלל והגיע השמועה להרב הגדול הנז' מפום רבנן וכה ענם צאו וראו כיצד איש זה מתנהג באכילה ושתיה והשיבוהו ידענו שהוא אוכל הרבה יותר משאר בני אדם והשיב הרב הגדול הנז' אם כן אין צריך בדיקה וחיפוש פומיה מחכים עלוהי כי הוא מהסט\"א דהקדושה אינו שורה באדם שאוכל הרבה ואני גוזר ששום אחד לא ילך אצלו וכך הי' דפירשו ממנו ונתגלה דהי' מהסט\"א ומאחר עלות כל הדברי' אשר ראו עיניך ודאי נאה לבעל תשובה למעט באכילתו ואף אותו המעט לא יקפיד עליו שיהיה עולה על שלחן מלכים כי אם הלחם אשר הוא אוכל לקיום הנפש כי צדיק אוכל לשובע נפשו: ", + "ועוד רמז בתיבות מוציא מצה תקון גדול לשב דכלפי אשר בעון פשעו גרם פירוד ח\"ו למדת השלום עתה ירבה שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו וישתדל משום איקרובי לב ולב קרבו\"ת יחפצו וזה שמו אשר יקראו מוציא מצה לשון מצותא מחלוקת כמ\"ש בזהר הקדוש פ' פנחס דף רנ\"א ע\"ב כי הוא יוציא כלה גרש יגרש המחלוקת ישקיט ריב וידבר שלום: ", + "מרור יוסיף אומץ כי אחר כל אלה הדברים אשר עשה לא יבטח כי כבר רצה האלהים את מעשיו ושמח בלבו אשר תקן מעוותו וקבץ פזוריו והשיב נדחיו. אין זאת רק במרירות יאנח על אשר הכעיס את מלך מלכי המלכים הקב\"ה ויצא מרשות הגבוה כמה זמן וזה רמז מרור לומר כי מר יגע אל לבו בהוה ויקיים וחטאתי נגדי תמיד ואל יתן דומי לו מריר לביה כחסא. ובחו\"ס יעמוד מבקש מטו אל אלהינו כי ירבה לסלוח וכמ\"ש אדונינו דוד הע\"ה כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד אף שהוא לא חטא כמשז\"ל והפליג לסגף עצמו ברכיו כשלו מצום וקבל יסורין וכהנה רבות מלבד עוסקו בתורה יומם ולילה ולא ישן שיתין נשמי ועשותו משפט וצדק כו' עכ\"ז אמר וחטאתי נגדי תמיד: ", + "כורך יעיר אזן לחבר ולכרוך קדושה אחר קדושה לחבר יום לליל' ולילה ליום בתורה ובמצות לתקן מדת הימים אף לילות ולחבר הדודים יחדיו וילך מחיל אל חיל מבית הכנסת לבית המדרש ומבית המדרש לבקר חולים וכיוצא באופן כי יחבר התורה והמצוה כאד' הכורך דבר בדבר גם הוא יחבר תורה שבכתב עם תורה של בעל פה והיו לאחדים גם יכרוך עמו אחרים מיכרך בהו ועסיק באורייתא וזה רמז כורך לגדל ולחזק ולכרוך קדושה עם קדושה תורה ומצוה יום ולילה הוא ואחרים להאיר על הארץ ולדרים וישת לו הדרי\"ם לדור דורים: ", + "שלחן אזהרתיה מהכא לעטר השלחן בדברי תורה ועניים מרודים ולומדי תורה יביא בית והיו בסומכי שלחנו כי זוהי אחת המיוחדת שבכפרות ויהיה שלחנו מזבח כפרה וכמו שאמרו בזהר הקדוש שלחן דבר נש מכפר על כל חוביו והיה השלחן שלחן גבוה ואמרו פ\"ק דברכות אמר ר' יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין ויליף לה מדכתיב עובר עלינו תמיד. ועל ידי שמחזיק לומדי התורה מחזיק ברכים דקדוש' ומקצץ רגלי הנחש כמשז\"ל. והרמז שלחן אותיות לנחש כי השלחן מגן ומועיל לנחש שלא ישכנו ועי\"ז מתקן נה\"י ומחברם אל המלכות יחדיו יהיו תמים והרמז כי שלחן בגימטריא ברכי יוסף שהם נה\"י ושלחן מלכות. ויתחברו הדודים יחדיו ומשם יצא שפע רב כי שם ציוה את הברכה אדהכי והכי תפרה ישב לעבור על פשע והשפיע בצחצחות נפשו: ", + "עורך רומז על הארש שבסיגופיו ותעניותיו יעריך ערך לחם ודמי סעודתו שהיה לו לאכול בימי הצומו' ויתננו לעניים וכמשז\"ל כי תענית אותיות תת עני ואמרו אגרא דתעניתא צדקתא. ואפשר לרמוז כי בתיבת תענית תיבת עני באמצע תיבת תת לרמוז שצריך לתת לעני לפני התענית ואחריו לפני התענית כדי שיקובל תפלתו על ידי הצדקה כמ\"ש אני בצדק אחזה פניך ואחריו לו יהיה כן דמי סעודתו עוד אפשר דאף אם נגזרה עליו גזרת מות וזה רמ\"ז ת' ראשונה דתענית תיו תמות הנה בתעניתו וצדקתו תהיה תיו תחיה וצדקה תציל ממות: וזהו הרמז שלחן עורך להעריך דמי סעודתו ולחלקם ביעקב הדלים ואומללים וכמשז\"ל שהיה עושה דוד הע\"ה כמש\"ה ואני בעניי הכינותי: ", + "עוד אפשר לרמוז מרור כורך שלחן עורך זכור יזכור כי בעונותינו חרב בית המקדש ושלחנו מלא ושלחן גבוה ריקם והכל על רוב פשעינו וכמ\"ש בזהר הקדוש דחיובא רמיא לזכור על שלחנו חרבן בה\"מ וזה הרמז מרור כורך יתמרמר מאד כשכורך מלשון כרכי רפתא כי אדם להבל שלחן עורך ושלחן רבו ריקם: ", + "צפון אזהרה שמענו לבעל תשובה כי כל עניני תשובתו יהיה צפונים ונסתרים שלא ידעם אדם שאם כה יעשה יענש מלמעלה. ויתגאה בשבח שקבצו. ולבסוף יעשה משום יוהרא. ועוד שישלוט עין הרע בלימודו ועניניו כי אין הברכה שורה אלא בסמוי מן העין. ושמעתי על מהר\"ר יעקב כולי זצ\"ל המזכה את הרבים בספר מעם לועז שהיה שרוי בהפסקת ג' ימים ויום הג' לעת ערב אחר חצות הוצרך ללכת לבית אדם אחד. וכיבדוהו בכוס משקה הקאפ\"י וכדי שלא לפרסם מעשיו שתה הקאפ\"י ויודע הדבר אח\"כ מבני ביתו. וזהו הרמז צפון: ", + "ברך רומז שישתדל שניצוצי תורתו ומצותיו הצפונים ביד סט\"א יעלה גם עלה אל מקום הקדש הברכה העליונה במסילת שדה אשר ברכו ה' כי זה כל פרי התשובה והוא משמעות תיבת תשובה להשיב נדחיו עוד ישובו לעלות ולראות ויצאו מכלל ארור להתברך בשם ה' וזהו צפון ברך: ", + "הלל ירמוז דמתנאי העבודה לקבל הכל בשמחה וכמ\"ש חייב האדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה ואמרו בש\"ס לא צריכא אלא לקבלינהו בשמחה ומייתי לה מקראי חסד ומשפט אשירה באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר. ואמרו דנחום איש גם זו נקרא על שהיה אומר על הכל גם זו לטוב. ור\"ע פ' הרואה היה אומר כל דעביד רחמנ' לטב עביד ואמרו אם קבל היסורין מאהבה יראה זרע יאריך ימים ותלמודו מצליח בידו. וזהו רמז הלל כי על כל הבא לו הן לטוב הן למוטב יקבל בשמחה כמו שעשו השלמים האלה. ובראשם המלך החסיד דהע\"ה בברחו מפני אבשלום ושאול הן בעודנו בעת סכנת מות שר לו נאמר וידבר דוד את דברי השירה. ואם כה יעשה הלל נרצה ודאי דגם מדת הדין מרוצה ממנו כי הוא מקבל היסורין באהבה ועל ידי זה מתמתקין הדינים הקשים והרפים והגבורות החזקות באו אל קרבנה אהבת חסד וזה כל פרי מקבל היסורין באהבה כי היסורין המה באו ממד' הדין והגבורות ובקבלתו באהבה שהוא מדת החסד מתמתק הכל ועולה למעלה למעלה ועל כן בא בשכרו יראה זרע יאריך ימים בני חיי ומזוני דאי לית מזוני אריכות ימים לתקלה אלא ודאי חם תרין דאינון תלתא בני חיי ומזוני דבמזלא תליין גם תלמודו מצליח בידו שיושפע לו ממקום הזכירה זכו\"ר אל תשכ\"ח אדהכי והכי נקי יהיה לביתו בתי הנפש רצוי ומקובל וזהו הלל נרצה: ", + "עוד אפשר לרמוז כי הלל גי' אדני שכינת עוזנו שם רמז שכל התורה והמצוה יהיה כונתו לעשות עילוי לשכינה ולחברה עם דודה וזה יהיה מגמתו בכל דבריו ועניניו וכמ\"ש וכל מעשיך יהיו לשם שמים: ", + "נרצה אפשר לרמוז דאחר שיקנה כל מעלות המדות ישתדל מאד שלא די להעביר על מדותיו כי המעביר מרגיש בקפידא ומעביר וגם אפשר דמצאה הקפידא מקום לנוח כמו רגע או רגעים או שעות ואח\"כ מעביר על מדותיו: אך יש מעלה גדולה יתר על כן דאין לקפידא מקום לנוח כלל אפי' רגע כי באשר יכעיסוהו כבר נרצה לשעבר קודם הכעס לומר שאין חיילות כלל להקפדה וכעס כי נרצה הוא מקדם קדמתה והוא עיקר גדול: ", + "רמז שלישי בו תרמו\"ז הסדר הזה מעשה ידי יוצ\"ר נאמן בבריתו וקים. המכה בעברתו עשר מכות על הנהר בעים. ורמז קריעת ים סוף ושירת הים: ", + "קדש זה יצא ראשונה רמז למכת בכורות אשר בה התרה ראשית כל ועם היותה אחרונה היתה לראש פינה ולהגיד גדולתו ית' שאינו מסתיר מעשיו כמלך ב\"ו אך כביכול מגיד מראשית אחרית וכמשז\"ל דכתיב הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה. הנה כי כן תיבת קדש למכת בכורות רומזת כמ\"ש קדש לי כל בכור פטר כל רחם וכו' ולכן קדש רמז לבכורות: ", + "ורחץ ירמוז למכת דם שאמרו ז\"ל שדם הביא עליהם על שלא היו מניחים לנשותיהם של ישראל לטבול בנהר לפיכך הפך הקב\"ה את כל מימיהם לדם כמשז\"ל בילקוט פ' וארא משם תנא דבי אליהו. ובכן ולך תעלה ורחץ כנגד מה שמנעו לנשים ליטהר וזאת היתה סיבה הד\"ם כי יקריב על כל מים: ", + "כרפס ירמוז למכות ברד ארבה כמשז\"ל בילקוט ברד מפני מה ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים לפיכך הביא עליהם ברד ושבר כל מה שנטעו ישראל. ארבה מפני מה ששמו את ישראל נוטעי חטים ושעורים ופול ועדשים וכל מיני קטנית לפיכך הביא עליהם ארבה ואכל כל מה שזרעו ישראל והנה כי כן בא רמז למכות ברד ארבה בכרפס כי הוא ירק עשב מכלל אשר העבידו את ישראל לנטוע שבגללן באו מכות ברד ארבה. ובחרו בכרפס להיות שם רמז ס' רבוא ישראל שנשתעבדו בעבוד' פרך כי הוא אותיות ס' פרך כמשז\"ל: ", + "יחץ ירמוז למכת הערוב שאמרו ז\"ל בילקוט היה למצרי עשרה בנים ואמר לישראל שיוליכם לשוק והיה הארי בא ונוטל אחד והזאב א' והדוב א' והנמר א' והיה נכנס אצל המצרי לבדו ומצרי אומר לו היכן הם בני אומר לו ישראל שב ואני עושה לך חשבון נטל הארי א' וכך וכך עד שנתן לו חשבון. והנה כי כן יש מקום לרמוז וליחס יחץ למכת הערוב כי חיות הנה חולקים ביניהם בניהם של מצרים ואחד נוטל ארי ואחד נמר וכו': ", + "עוד רמז גדול לקריעת ים סוף אשר נבקע לשנים ועברו ישראל ביבשה ולזכר זה יחץ:", + "מגיד רמז למכת צפרדע שאמרו ז\"ל שהיו מקרקרים בתוך מעיהם והוא משל למלך ששלח למדינה מורדת קולנים ועוד אמרו שנשמע קולן בתוך כריסן. ולעומתן ברוך יאמרו כי טוב זמרה אלהינו ולספר ביציאת מצרים בהגדה וזהו מגיד: ", + "רחצה שם רמז למכת שחין כמשז\"ל שחין מפני מה הביא עליהם ששמו את ישראל שמשים להחם להם את הצוננים ולצנן להם את החמין לפיכך הביא עליהם שחין לח כדי שלא ירחצו בין בחמין בין בצונן ולעומות זה בא הרמז רחצה. מנגד לאיש כסיל יושב ארץ מצרים כי לא יוכל לרחוץ מפני מכת השחין כמו שאמרו רז\"ל מדה כנגד מדה שהיו משעבדים לישראל לצורכי רחיצתם לפום גמלא שח\"נא: ", + "מוציא מצה כלומר מעביר המחלוקת מצה ומריבה וזה ירמוז רמז בעלמא למכת כנים כי הנה פרעה זה יאמר למשה ואהרן כי כל מעשיהם בכשוף והיטב חרה לו לאמר תבן אתם מכניסים לעפריים ויקרא גם לחרטומים לעשות כמותם ואולם במכת כנים נסרחה חכמתם והוברר הדבר כי מאת ה' היה זאת וישב עליהם את אונם ותהי הכנם אז משה ואהרן זכו בדינם כי ה' עזרם ומגינם נענו כלם מגדולם ועד קטנם אצבע אלהים היא ונתבטל המחלוקת האמור שהיה בכשוף וזהו מוציא מצה מלשון מצותא רמז למכת כנים המוציאה המחלוקת אשר רבו פרעה וחרטומיו לומר שהמכות היו בכשוף:", + "מרור כורך מרור גי' מות ירמוז למכת דבר מר המות. והנה רבותינו ז\"ל אמרו שהדבר היה משמש עם כל מכה ומכה כי המות לא יפריד ובכל מכה עוד הפעם ילוה י\"דבר עמים לפניו ילך דבר ויצא רשף המכה הפרטית וזה ירמוז מרור כורך כלומר מר\"ור מות שהוא הדבר כורך מיכרך בהו ועסיק לא יפסיק חמת המציק גוד אסיק אז נדב\"רו לוח\"ץ על המכה אנוש עד דכא: ", + "שלחן עורך אתיא זכירה לרוע לב המצריים כי לא יאכלו לחם עם ישראל ונהי כטמא בעיניהם לבלתי היות על שלחנם. איכו השתא אנו בני חורין ערוך השלחן ולקח הוא ושכנו שם עני ואביון ועמלי תורה סמכי אתכא דבעל הבית להלל לשבח בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז:", + "צפון ברך רמז למכת חשך הנוטלת מאור עיניו של מצרי וימש חשך. ולכל בני ישראל אור במושבותם של מצרים כי שם נגלו לעיני כל ישראל שפוני טמוני ומכמני חפצי מצרים ואחר כך יאמר נא ישראל תן לי חפץ פ' ואם כה יאמר המצרי אין לי השיבו תשובה נצחת אנכי הרואה חפץ מחופץ בדוך פלן כי הנה החשך ליהודים היתה אורה הן כל יקר ראתה עינ' דין גרמ\"א לבא לקחת את כל טוב מצרים ועשאוה כמצודה שאין בה דגן וכמשז\"ל וברכו אלהים שהביא החשך לגלות כל צפון וזה רמז צפון ברך: ", + "הלל נרצה הכל הולך אחר החתום כי לא כלו רחמיו והצילנו מיד שר מצרים על הים אז ישיר ישראל לגוזר ים סוף לגזרים ושרתה רוח הקדש ואמרו שירת הים ונמחלו עונותיהם על ידי השירה כמ\"ש רז\"ל וזה רמז הלל נרצה דע\"י הלל שאמר שירה נרצה עונם. וגם נרצה גי' משה וזהו הלל נרצה כאלו אמר שירת משה: ", + "אתן במדב\"ר אר\"ש בסימנ\"א טבא קדש ורחץ דבר בעט\"ו לפי פשוטו כמשפטו ", + "ובריש כל אתוון אבא אעי\"ר על דברת בני אדם האומרים תפלות המסודרות הערוכ' לה ללילה הקדושה הזו לסדר קדש ורחץ על פי כונות רבינו האר\"י זצ\"ל ולכבוד ה' אמרתי אגלה טפח ויהי הקצ\"ר אמיץ ודרך כלל אומר שאם האומרים הללו לא ראו אור בהדי כבשי דרחמנא אסור להם לומר תפלות אלו כי לא ידעו ולא יבינו וקרובים הם להפסד מכמה צדדין ותפלתם תהיה לחטאה ח\"ו ואם המתפללים אור נגה עליהם ומגוית האר\"י רד\"ו מעט דבש ידעו נאמנה כי התפלו' הללו מלבד טעיות הדפוס. הן עצמן מוטעות ואינם מכוונות לכתבי הקדש ממהרח\"ו זצ\"ל האמיתיים אשר נתגלו בארץ מצרים ובארץ הצבי מכ\"י מהרח\"ו זצ\"ל עצמו ומכ\"י הרב מר שמואל בנו ז\"ל. ועוד כי הגאון הרמ\"ז ז\"ל מיחה במוציא כונה בדרך תפלה וכן שמעתי מפה קדוש מקובל מופלא בדורנו זלה\"ה כי אין ראוי לסדר הכונות בלשון תפלה וטעמם ונימוקם עמם. ומכללן של דברים שגם מקראי קדש המודפסים לסדר קדש ורחץ הלא בראשי שמות הקדש אין לומר אותם כי הם מיוסדי' על פי ס' כונות הישן. ודי בזה להעיר לב האיש הירא את דבר ה' והשומע ישמע:" + ], + "Kadesh": [ + [], + [ + "קדש ראיתי להרב המובהק מר קשישא מורינו כמהר\"ר אליעזר נחום בפירוש המכילתא כ\"י שנסתפק אם קדו' י\"ט דאורייתא או דרבנן וכתב מסברא דדעת הרמב\"ם ז\"ל דהוי מדרבנן ואע\"ג דבמכילתא אמרו י\"ט מנין ת\"ל אלה מועדי לא סמך הרמב\"ם על זה כיון דברית' זו לא הוזכר' בש\"ס או דסבר דהוי אסמכתא זהו תורף דבריו. ותמהני שנעלם ממנו דברי הרב המגיד שכתב פכ\"ט דשבת ודע דקדוש י\"ט אינו דבר תורה. והר' אליה רבא העיר בסי' ער\"א מבה\"ג דמייתי לה מקראי. וכבר דקדקנו עליו דאדמותיב מבה\"ג דאפש' דהני דרשו' מפי עצמו אמרן על דרך שכ' רבינו ישעיה הראשון בס' המכריע ס' ע\"א הו\"ל להביא המכילתא דמייתי לקדוש י\"ט מקרא. אלא דלפי האמת המכילתא אסמכתא היא וגם מקמי הכי יליף קדוש ליום והוא אסמכתא כמ\"ש הרמב\"ן בפירוש התורה פ' יתרו ע\"ש ולכן יכוין לקיים מ\"ע דרבנן לקדש קידוש יום טוב. אחר זמן ראיתי להרב מהר\"ש שלם זלה\"ה בספרו לב שלם פ\"ו מהל' יום טוב שהביא דברי הרב ז\"ל ועמ\"ש בספרי מחזיק ברכה א\"ח סי' תקכ\"ט: " + ], + [], + [], + [], + [ + "בְּשַׁבָּת: יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאַָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

בַּחוֹל: סַבְרִי מָרָנָן בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בְּשַׁבָּת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ) מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (בשבת: הַשַׁבָּת הַזֶה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַצוֹת הַזֶה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (בשבת: וְשַׁבָּתוֹת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַׁבָּת וְ)יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מוֹסִיפִין קודם זמן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּשְׁתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ. (ואומר זמן)

סברי מרנן. בתנחומא ריש פ' פקודי אמרו ש\"ץ כשיש בידו כוס של קדוש או הבדל' והוא ירא מסם המות שלא יהא בכוס אומר סברי ואומר הקהל לחיי' כלומר לחיים יהא הכוס עכ\"ל ובארחות חיים דף ל\"ג. ודף ס\"ב ע\"א לא זכר ממדרש רז\"ל בתנחומא ע\"ש. והגם דלפי הפשט אינו מתיישב כל כך. צריך לדקדק לאומרו כי יש בו כונות בפרטות במספר שמות הקודש: " + ], + [ + "אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון אפשר לפרש במה שראיתי להרב החסיד מר זקינינו הרב כמהר\"א אזולאי זלה\"ה בפי' למשניות פ\"ג דנדרי' אהא דתנן הנודר מזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות שכתב וז\"ל והטעם בזה הוא נעלם מאד ואגלה טפח כי קודם דור הפלגה היו הנשמות כלן טהורות ובלתי טהורות יוצאות מאוצר אחד ומדור הפלג' שנבחר אאע\"ה לחלקו יתברך כל הנשמות הטהורות של האומה ישראלית יוצאות מאוצר אחד לבדם וכל נשמות שבעים אומו' מאוצר בפני עצמו ולזה אין ישראל בכלל בני נח ולא בני נח בכלל ישראל עכ\"ל וכדבריו ראת' עיני בתוס' פ\"ק דעכו\"ם דף ה' ע\"א שכתבו ואומר רבינו אלחנן דנשמות של ישראל ושל עכו\"ם אינן בגוף אחד עכ\"ל ובספרי הקטן ברכי יוסף א\"ח סי' מ\"ז אות ז' אנכי העירותי מהא על מ\"ש הרב בית חדש שברכת שלא עשאני עכו\"ם פירוש שלא מסר נפשו על יד מלאכו להורידה לתוך גופו של עכו\"ם דמה ברכה היא זו הא נשמות ישראל הם באוצר בפני עצמו. ושם כתבתי דאפשר דברוכי מברכינן אעיקרא דמילתא בהפרידו בני אדם ע\"ש ועתה אני אומר דיש לקיים דברי הרב ב\"ח דנהי דנשמות ישראל הם טהורות והם באוצר בפני עצמו אמנם הנה נודע דהאדם על ידי עונותיו מתגלגל בכמה מיני גלגולים ואפשר היה דלעונש כבר יחויב כפי חטאיו להתגלגל נפשו בעכו\"ם ועל זה אנו מברכין שלא עשאני גוי שלא הביאני בגלגול גוי דהגם דנפש ישראל מאוצר בפני עצמו מ\"מ העון גורם לבא בגלגול גוי. וכן מצאתי בכתבי גורי האר\"י זצ\"ל שפירוש שלא עשאני גוי הוא שלא הביאני בעוני בגלגול גוי. וא\"ש לפי מאי דאמרן דודאי נשמת ישראל אין לבא בעכו\"ם כי הוא טהורה מאוצר בפני עצמו רק אפשר שמצד העון ומהותו וערך פגמו בא תבא הנפש לגוף עכו\"ם: ", + "אמור מעתה היינו דאמר אשר בחר בנו מכל עם מראש מקדם בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם בדור הפלג' דכתיב בהו אשר בנו בני האדם אז בחר בנו ונפלנו לחלקו יתברך כמשז\"ל ואז כל נשמות ישראל כלן נתונות בפני עצמו ורוממנו מכל לשון בצאת ישראל ממצרים ואחר זה קדשנו במצותיו במעמ' הר סיני שנתן לנו תורתו באהבתו ובחמלתו: ", + "ועוד אפשר לומר במשז\"ל על פסוק גוי שהיו ישראל במצרים עובדי עבודה זרה ואמרו בברכות דקמאי מתרחיש להו ניסא משום דמסרו נפשייהו על קדושת השם ואם כן מהראוי היה שלא יעשה לישראל נס כיון דלא מסרי נפשייהו על קדושת השם ועכ\"ז גברו רחמיו והפליא לעשות לנו נסים ונפלאות וז\"ש אשר בחר בנו מכל עם רמז דהיינו בקרב עמים רבים עע\"ז ובחסדיו הגדולים בחר בנו מכל עם. ולא די זה אלא אף שהדין נתן שלא יעשה לנו נסים עכ\"ז ורוממנו מכל לשון בעשותו נסים ונפלאות ובזה רוממנו מכל לשון והוא המעלה אותנו לעילא מכל והוא פלא אחר דלא מסרו נפשם על קדוש ה' וטעם הוא שעדיין לא קבלנו התורה ולא נצטוינו על קדוש ה' וז\"ש אחר זה וקדשנו במצותיו: ", + "גם יתכן שרמז אשר בחר בנו מכל עם כי חלק ה' עמו ובהתנדב עם להיות גרים ועובדי ה' ככל ישראל ואולי ימצאון גרים שמדקדקים במצות יותר כמו שכתבו התו' בקדושין דף ע' משם הר' אברהם הגר ע\"ש ואם כל זה לא יזכו למעלת ישראל כי הם למטה גרי צד\"ק כמ\"ש המקובלים וז\"ש ורוממנו מכל לשון שאף הגרים ועבדי ה' באמת הם למטה וישראל למעלה והוא מרומים. וקדשנו במצותיו במצרים בדם פסח ודם מילה ואחר זה נתן לנו את תורתו והיו נכונים למועד\"י רגל: ", + "זמן חירותנו. יכוין בזה גם על חירות נפשנו שהיינו מוטמעים בעמקי הקליפות ומשועבדים תחת הסט\"א ויוציאנו ה' והוא חירות האמיתי: " + ], + [], + [], + [ + "המבדיל בין קודש לחול וכו'. יש להרגיש דהבדלה בין אור לחשך קודם להבדלה בין קודש לחול דבששת ימי בראשית ישנה להבדלה בין אור לחשך וכן כתיב ביום אחד ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. והבדלה בין קדש לחול היה ביום ראשון הבא אחר שבת בראשית ועוד בין ישראל לעמי' ובין יום השביעי לששת ימי המעשה אינו מתיישב דקודם הבדיל בין יום השביעי לששת ימי המעשה קודם שהבדיל בין ישראל לעמים ועוד דכבר אמר המבדיל בין קודש לחול. ועתה נישב כפי הפשט במשז\"ל בשוחר טוב מזמור צ\"ב שבת בראשית הלילה האיר כיום ולא היה חושך עד מוצאי שבת והשתא לא איירי בששת ימי בראשית קודם שנברא האדם אלא איירי מיום ברוא אלהים אדם על הארץ ומשנבר' אדם ביום הששי לא היה חשך עד מוצאי שבת וא\"כ לגבי אדם ליכא הבדלה בין אור לחשך קודם הבדלה בין קודש לחול דהוא נברא ביום הששי ולא היה חשך עד מוצאי שבת. ובמוצאי שבת שתי ההבדלות באו כאחד בין קדש לחול ובין אור לחשך ומשו\"ה הקדימו רז\"ל בין קדש לחול או משום דעל זה באנו לברך על ההבדלה בין קדש לחול ואי משום שנבין מזה דיום שבת בראשית לא היה בו חשך ובמוצאי שבת באו בבת אחת. ובין ישראל לעמים היינו בדור הפלגה שהנשמות טהורות ניתנו באוצר בפ\"ע כמש\"ל ואחר זה הבדיל יום השביעי לששת ימי המעשה לענין נשמה יתרה שניתנה לישראל בשבת. וגם לאבותינו הקדושים ששמרו התורה ובכלל יום השבת היו באים להם נשמות טהורות מידי שבת בשבתו. ומשו\"ה הקדים בין ישראל לעמים. ואחר זה ובין יום השביעי וכו' דקאי לענין הנשמה יתירה היורדת לישראל בשבת ומעת שנימול אברהם אע\"ה היה לו דין ישראל כמ\"ש הרמב\"ן וסיעתו וקודם לזה היה דור הפלגה שבו תרמו\"ז בין ישראל לעמי' כדאמרן: ", + "בין קדושת שבת וכו' ואת יום השביעי וכו'. לשון מטבע זה הוא כפול ומכופל וראיתי להר\"ד אבודרהם בסדר הגדה שכתב וז\"ל שאל רבינו אפרים למה נהגו העם לומר ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת וכו' אחר בין קדושת שבת לקדושת י\"ט הבדלת שאין זה לא מעין חתימה ולא מעין פתיחה והשיב רבינו תם משו' דאמרינן פ' ערבי פסחים הפוחת לא יפחות מג' הבדלות והמוסיף לא יוסיף על שבע רצו לפעמים להזכיר שבע הבדלות והוסיפום בי\"ט אחר השבת לפי שהוא מענין י\"ט ואלו הן בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים הרי שלש ובין יום הז' וכו' אינה מן המנין אלא אגב דאמרינן לה בעלמא אמרינן לה הכא בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת זהו אוכל נפש וכולי ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת זהו יום טוב אחרון של חג שהוא חלוק מששת ימי חולו של מועד שלפניו וכו' עכ\"ל ופירוש ר\"ת הלז באומרו ואת יום הז' וכו' דקאי לי\"ט אחרון של חג אינו מתישב חדא שהוא דוחק שהלשון משמע על שבת כמו ובין יום הז' לששת ימי המעשה דקאמר. ותו דחול המועד אסור במלאכה אם לא שהוא דבר האבד וכיוצא ולא יצדק לומר על חה\"מ לשון ששת ימי המעשה. ותו ואי קאי על פסח אין חול המועד אלא ה' ימים וכן הקשה עליו הרב אליה רבא סי' תע\"ג ואי קאי לאחרון של סוכות היא יום שמיני ויש ליישב בדוחק. ואפשר לפרש דרך דרש דהכי קאמר בין קדושת שבת לקדושת י\"ט הבדלת דבשבת יש נשמה יתירה משא\"כ בי\"ט רק הארה בעלמא כמשז\"ל ואת יום השביעי מששת ימי המעשה הקדשת שבשבת יש נשמה יתירה והבדלת דבמ\"ש הולכת הנשמה יתירה אך נשארת הארת נר\"ן בימי אב\"ג משבוע הבא וימי דה\"ו יבא הארה מקדושת שבת הבאה וא\"כ בצד מה יש קדושה לישראל גם בששת ימי המעשה כמדובר ואמרו בתיקונין דף מ\"ו ע\"א מדפוס קושט' דנשמת ת\"ח בחול היא נשמת ע\"ה בשבת וז\"ש והקדשת את עמך ישראל בקדושתך שגם בימי המעשה לא יבצר איזה קדושה וכ\"ש בי\"ט שיש הארה וקדוש' והוי מעין חתימה בא\"י המבדיל בין קודש לקדש דהיינו מקדושת שבת לקדושת י\"ט. אחר זמן ראיתי דברי התוס' והרא\"ש והמרדכי גם זיבני ה' ובא לידי ספר הישר מרבינו תם זצ\"ל כ\"י והן כל יקר ראתה עיני דברי ר\"ת עצמם ועמ\"ש בספר הקטן מח\"ב סימן תע\"ג בס\"ד:" + ] + ], + "Urchatz": [ + [ + "ירחץ לצורך טיבול הכרפס. שכך תקנו רז\"ל ליטול כשאוכל טיבולו במשקה ואמר ורחץ בוי\"ו דהוי כאלו אמר רחץ ורחץ ע\"ד שארז\"ל ויתן לך יתן ויחזו' ויתן כלומר רחץ בכל השנה על דבר שטיבולו במשקה ורחץ בליל פסח לאפוקי הנוהגים ליטול בליל פסח ובכל השנה אוכלים טיבולו במשקה בלי רחיצה כגון פת הבאה בכסנין לתוך הקאפ\"י וכיוצא ועוברין על הדין שכך הוקבעה הלכה בש\"ע והיא סברת רוב הפוסקים ולא חיישינן למיעוטא וכן הוא דעת הרב ט\"ז והרב של\"ה: ", + "עוד ירמוז קדש ורחץ כפשוטו דאף לנוהגים ליטול בשבת וי\"ט קודם קדוש כמ\"ש מור\"ם סי' ער\"א דין י\"ב בליל פסח אין ליטול קודם קדוש כמ\"ש שם מור\"ם ובסי' תע\"ג ע\"ש וזהו קדש מקודם ורחץ אח\"כ: " + ] + ], + "Karpas": [ + [], + [ + "יברך בורא פרי האדמה ויאכל בלא הסבה. וכן מפורש בס' שבלי הלקט ובס' מט\"מ ודלא כהרב בית דוד וכמה טעמים נאמרו במנהג ישראל ליקח כרפס ורבינו מנוח בפי' הרמב\"ם כתב זכר לכתנת פסים של יוסף שבעבורה נתגלגל הגלות. ועוד שהכרפס יועיל לכתישת האברי' ונגעם והיו אוכלים אותו ישראל במצרים לרפואה. ועוד שהכרפס עשב מזרי\"ח מורה על נצוח מלחמה ע\"ש ועוד כתבו שכרפס אותיות ס' פרך לרמוז ס' רבוא מישראל שנשתעבדו בפרך. ואם אל סודו תדרוש אור\"ו מראש במספר שמות וכך היה מונה מילי מילי קטנ\"י. טעם לקיחת כרפס שכתבתי משם רבינו מנוח כן כתב ג\"כ בס' ארחות חיים: " + ] + ], + "Yachatz": [ + [], + [ + "קח נא המצה האמצעית הרומזת ליצחק ישבו\"ר ולו ידע לשמור ולנצור חציה לקיים בו מצות אפיקומן זכר לקרבן פסח: " + ] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [ + "יכוין לקיים מצות עשה דאורייתא לספר בליל הפסח ספור יציאת מצרים ובקול רנה ותודה וגילה ברעדה יאמר ההגדה. ויזכור להמשיך דברי הגדה ואחר ימלא פיהו לבני ביתו להגדיל ולהאדיר חסדי ה' כי לא תמנו. ויזהירם להאמין בכל דברי התורה ומפרשיה רז\"ל בסיפור הנס. ויגלה טפח ממעשה נורא בימי רבינו מהרח\"ו זצ\"ל שאשה אחת לא היתה מאמינה ביצ\"מ ולקתה ועל ידי רו\"ח נשברה ויצל\"ח דברו בפירוש אמרי יושר המגיד כפי כחו מפי סופרים וספרים ורמוז בתיבת מגיד לשון ממשיך שם רמז להמשיך ולהאריך הדברים לכבוד ה': ", + "ודע דנשים חייבות בהגדה (ודלא כהרב בית דוד [בספרו הקטן ברכי יוסף סי' תע\"ג כתבנו בעניותינו באורך]) ומדברי ספר מנהגי מהרי\"ל דף כ\"ב שכתב דמהר\"ש הורה ללכת אצל אשת הקושי\"ת וליתן לה ד' כוסות וירקות הכל כסדר ואין צריך לומר הגדה ע\"ש לכאורה אתי כסברת הרב בית דוד. אמנם יען התוס' בסוכה דף ל\"ח כתבו בפירוש דנשים חייבות בהגדה ונעלמו דבריהם מהרב בית דוד נראה להשוות דעת מהר\"ש דסבר דנפטרה בקידוש ובהלל ולעולם דחייבת בהגדה אך סדר זה של הגדה שאנו קורין אינו חיוב ומהרי\"ל שם דף כ\"ב כתב משם רבינו שמחה דחייבות בהלל ולפי זה אומרים הודו ע\"ש ודו\"ק.
[אחורי תרעא: מעשה שראה אור כי יהל ספר המאיר דרך המלך הנדפס מחדש מאור עינינו הרב המובהק כמהרי\"בר נר\"ו שגם הוא נר\"ו הקשה על הרב בית דוד ושם ראיתי שתמה על הרב החינוך דמוכח מדבריו נשים חייבות בהגדה מדאורייתא ואסיק בצ\"ע ולי ההדיוט נראה דסבר הרב חינוך שטעם שאף הן מחייב מדאורייתא לנשים במצות דאורייתא כמו שמבואר בברכי יוסף דיש סברא זו ושם נאמר דהכי סבר הרב החינוך ע\"ש וסבר הרב החינוך דריב\"ל פשיטא ליה דבמצות דאוריתא חייבות מטעם שאף הן ולפוטר' אצטריך מיעוטא ואשמועינן ריב\"ל רבותא דאף במצות דרבנן אמרינן שאף הן וכבר רב חביבא הנז' יאחז צדיק דרכו לפי רוב הענוה שבשפלנו זכר לנו בענין זה בסיומא דמילתא ועיין מה שכתבנו בעניותנו בספר הקטן מחזיק ברכה סי' תע\"ג ושם בקונטריס אחרון בס\"ד:] ועמ\"ש בספרי הקטן מחזיק ברכה בקונטרס אחרון סימן תע\"ג ע\"ש. ועוד כתבתי בזה מחדש בקונטריסי בס\"ד. לכן אז יגלה אזן הנשי\"ם ובמוסר\"ם יחתום להיות אזנן קשבת לשמוע אל הרנה ולספיר\"ת תפארה: " + ], + [], + [ + "הָא לַחְמָא עַנְיָא. דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם. כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הַשַּׁתָּא הָכָא. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. הַשַּׁתָּא הָכָא עַבְדֵּי. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּנֵי חוֹרִין:

ישתכל המשתכל וירדוף הקורא נעים למען דעת בארש מה זה היה למסדר ההגדה אשר כולה אמרה בלשון הקדוש חוץ מפסקא זו ראשית הג\"ש קראה תרגום. וכבר קדמונים אחזו שער עשות ספרים במדרש הגדה זו ואני בעוניי לעת כזאת לא פניתי לעיין בדברי מפרשי ההגדה חדשי' גם ישני' רק אשר חנן אלהים את עבדו איזה גרגיר עתה אמת אגי\"ד לקראת מגי\"ד והיתה לבא\"ר שנים שלשה גרגרים בס\"ד: ", + "ואחשבה לדעת מגי\"ד מראשי' תרגמ' להאי פיסק' באשר זה שנים ראיתי בס' אחד מרבני אשכנז זה שמו לב אריה ריש פ' שמות שרטט וכתב משם גדולים בפי' הכתו' ארמי אובד אבי דאיתא בס' גלי רזיא בשביל שהביא יעקב אע\"ה לשון תרגום בתורה כשרדף אחריו לבן ויקח יעקב ובניו מאבני המקום ויעשו גל ולבן קראו יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד ומפני זה היה גלות מצרים והוא אומרו ארמי אובד אבי הכונה בשביל לשון ארמי שגרם אבי ליכתב בתורה לכן הוכרח וירד מצרימה עכ\"ד אמור מעתה הלא מראש אשר לו זכר המגיד גלות מצרים שאכלו לחם עוני בעבודתם אי משום שהוא קשה העיכול ואי משום כי לא יכלו להתמהמה עד אשר יחמץ למהר לעבודתם וסבלותם להשלים מתכונת הלבנים דבר יום ביומו וכמ\"ש הראשונים. אי לזאת מילתא אגב אורחיה קמ\"ל סברת גלי רזיא דבעבור לשון ארמי ירד ירדנו מצרים לכן יגי\"ד זאת הפסקא בלשון ארמי מחוי במחוג דמסיבת לשון ארמי באו אבותינו למדה זו לעבוד עבודת עבד ויאכלו גם אכול לחם עוני. איברא דעיקר מטרין הקדמה זו צריכה ביאור וכבר ראיתי מי שעמד על זה ומסיק דיעקב אע\"ה עשה לשון הקדש בית יד לתרגום דפירש יעקב אע\"ה דיגר שהדותא הוא גלעד והאריך בזה שזו היתה כונת הרבנים הנ\"ז: ", + "ואנן בדידן עוד אשוב לדקדק בפסקא זו כי עין בעין יראו דהפסקא הלזו היא בתרגום אבל תיבות לשנה הבאה בני חורין הם בלשון הקודש וצריך טעם מה נשתנו תיבות אלו. ויראה במה שנודע דעיקר הגלות לברר ניצוצות הקדושה איש איש ממקומו וזאת היתה סיבת גלות מצרים לברר ניצוצות הקדושה אשר נפוצו שמה ועל כן קראה הכתוב כור הברזל למצרים שהיתה דומה לכור אשר בו מתיכים הכסף והזהב להפריד הסיגים ולזקקם וכן הי' מצרים לישראל לברר ניצוצות הקדושה ע\"י השעבוד בחומר ולבנים ולהפריד הסיגים להוצי' לאור הקדוש' נקיה וברה. וידוע דחוצה לארץ ניתן לשבעה שרים וכל אומה ול' תחת שר אחד אכן ארץ ישראל לגבולותיה היא רשות הגבוה מלכות שמים שכינת עוזנו והשכינה נקראת שנה. גם ידוע דבחינת התרגום נגד קליפת נוגה וענין קריאת הפרשה ב' מקרא וא' תרגום הוא לברר מקליפת נוגה וסדרי בירורין להכניסם בקדושה: וכל ההקדמות האלו מבוארות באר היטב אצל עין רוג\"ל פרק כל כתבי הקודש מגורי האר\"י זצ\"ל. ועפ\"ז אפשר דזו היתה כונת המגיד ליסוד אר\"ש ארשת שפתיו בפסקא זו בלשון תרגום רומז על הרא\"ש הלזו כי עתה שם ישבנו מושב דכ' רחמנא לכל שר ושר בגלות כדי לברר ניצוצות הקדושה כמו קריאת התרגום וכן השרים בחינת התרגום מעם לועז ומשם חפר אוכל איש ישראל בגלותו כמצרף וכמטהר כסף וזה יצא ראשונה בגלות מצרים כור הברזל ומשם נקיש לשאר גליות ושמדות שהוא ע\"ד קריאת שנים מקרא ואחד תרגום.", + "ולכן תיבות לשנה הבאה הם רמז למלכותא דרקיעא הבאה להתחבר עם דודה בגאולה פנים בפנים והיא שעמדה לאבותנו ולנו כי בעבור זא\"ת תשועת ישראל ועמה יפקון כמ\"ש בזוהר על כן רמז הגאולה בתיבות לשנה הבאה ונהיה בארץ ישראל תחת רשות השכינה בני חורין ולזה כל הפסקא היא בלשון תרגום ואף ארעא דישראל כי בהיות אשר בעונינו שולחה אמנו גבר אויב גם בארץ ישראל מקום הקדש ולא עוד אלא דישראל הגולין שם מוכים ומעונים פטיש מכה בירושלם עד שבחברון וארץ הגליל כלו ייליל על גליל\"י קצ\"פ והטעם מבואר דכיון דהגלות להוציא לאור ניצוצות הקדושה אשר בחלקו של טורף ורבים אשר אתו מכח עונותינו אשר נעשו על אדמת הקדש לזה בארץ ישראל היסורין והשעבוד יותר קשה כלפי פתגם אשר נעשו שם שם מחטאת הציבור והיחיד וצריך שם יסורין והבירור יותר קשה וזה טעם אחד מכמה טעמים שיש על רזא דנא אין כאן מקומם. אבל תיבות לשנה הבאה בני חורין הם בלשון הקודש כי בגאולה אשר תשוב אם הבנים עם דודה ועמה יפקון בני מלכי' אין עוד צר ומשטין ובני ישראל יוצאים מרשות השרים בחינת תרגום ובצל שדי נחסה בחינת לשון הקודש: הראת לדעת מה עמקו מחשבות מגי\"ד לאדם מה שיחו נועם שיח כל הפסקא בלשון תרגום ותיבות לשנה הבאה בני חורין בלשון הקודש דכאשר יקים סוכת דוד וישראל בני חורין הם קודש ויבואו אל הקודש כי אז א\"י טהורה וקדושה ולשונם תהלך באר\"ש קודש היא: ", + "עתה אקום והיתה לבא\"ר מה טיבה של הקדמה זו טרם אומרו כל דכפין הלא טוב פתח דברו יאיר קרוא מקרא כל דכפין וכל דצריך. ושוב יסדר דבריו הא לחמא עניא. ואפשר לומר במ\"ש ריש פ' השוכר את הפועלים גבי ר' יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור לנו פועלים הלך ופסק להם מזונות וכשבא אצל אביו א\"ל בני אפי' אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטניות בלבד. והנה עתה שהוא רוצה להזמין קרואיו אחינו בנ\"י בני אברהם יצחק ויעקב אשר גדלה מאד מעלתם כי הגם שאנחנו בגלות ולרש אין כל ואין כסף. המעלה האמיתית אינה משום האושר המקריי אשר אינו דבק עם האדם כי הכל הבל וכל מעלה שאינה מעצם אדם אינה כלום. לא באלה חלק יעקב כי בדלותם ושפלותם הנה נשמתם מרגלית טובה חלק אלוה ממעל שהם בני אברהם יצחק ויעקב אשר בימי אברהם בדור הפלגה כל הנשמות של קדושים אוצר ה' יבואו נתונים נתונים המה לזרע האבות הקדושים וזו מעלה אמיתית לא מקרית בעושר ובגדי חמודות וזו היתה כונת ר' מתיא בן חרש לבן חכם דאף ע\"ג כי עיניך הרואות הני פועלים עניים ואביונים בלחם נשכרו אל תבט אל מראה בגדיהם וחסרון מעותם כי הם בני אברהם יצחק ויעקב מקור הקדושה ונשמותיהם מה עצמו ראשיהם ואפי' אם אתה עושה להם כסעודת שלמה וכו'. וזאת היתה כונת המגיד אשר טרם קרוא איש יהודי כל דכפין יש לחוש כי איככה יוכל לשים לפניהם לחם עוני ואין זה כבודם כי גדלה נפשם ואף כסעודת שלמה מילתא זוטרתי לגבייהו על כן בא דברו פתח ואמר הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים ואנו עושים זכר ללחם ההוא ואדרבא מצד היותנו זרע אברהם יצחק ויעקב יתובי יתבינן בארץ מצרים בגלות וזכר לגלות זה לחמנו לחם עוני ולא מצד שנקל אצלינו כבוד הנכנסים אחינו בני אברהם יצחק ויעקב רק שמוכרחים אנו לערוך שלחן ערך לחם עוני אשר לא במסכנות תאכל בה לחם הזה אלא אתיא זכירה כי לחמו לחם זה אבותינו ואחרי שהודיע בס\"בת עשויה הא לחמא עניא קרא עליה את הקריאה כל דכפין וכו': ", + "ובאופן אחר יראה לי בהקדים אשר ראיתי בגיליוני עטרת ראשי אבא מארי זלה\"ה שכ' משם החכם השלם החסיד כמה\"ר דוד חזן זלה\"ה במשז\"ל ראויי' היו ישראל ללקות במכת הערוב אלא שהקב\"ה הלקה את המצריים עליהם הה\"ד נתתי כפרך מצרים ויש לדקדק מאי שיאטיה דערוב שישראל היו ראוי' ללקות משאר מכות. ומאי דמייתי ראיה מקרא דנתתי כפרך מצרים לאו ראיה דסתמא כתיב ואימא דעל כל המכות בכללן הוא אומר ותרגמה במ\"ש רבינו בחיי ז\"ל דמה שנשתעבדו במצרים היה בעבור דיד עני ואביון לא החזיקו והעלימו עין מעשות צדקה והיו צרי עין וכן צרי עין עול' בגימט' ת\"ל כשנות גלותם ואמרו בזוהר דמי שאינו עושה צדקה דמות דיוקנו כלו סר וכן נבוכדנצר כל זמן שקיים דברי דניאל שיעצו וחטאך בצדקה פרוק לא נעבר דמות דיוקנו וכאשר קפץ ידו מלתת צדקה סר כרגע דיוקנו ושלטו בו כל החיות כי בכל עת אשר החיות בעין יראו דמות אדם מורא יעלה עליהם ויראו מגשת אליו דכתיב ומוראכם וחתכם אמור מעתה זאת היתה לרז\"ל במימר קדישין ראויים היו ישראל ללקות במכת הערוב דמאחר דלא עשו צדקה צלם דמות תבניתם העדיו מינייהו וכך היא המדה שמי שסר דיוקנו מעליו החיות שולטים בו ובכן ישראל היו נכונים ומזומנים בדין ערובא שישלטו בהם החיות על שהיו צרי עין ולא עשו צדקה אך נכנסו המצריים תחתיהם יען שמהם למדו להיות צרי עין כמ\"ש ויתערבו בגוים וכו'. ויומתק בזה מאמרם ז\"ל במדרש אבכיר כשיצאו ישראל ממצרים כרתו לעשות חסד זה עם זה אשר יקשה מאי שיאטיה לכרות ברית זה בצאתם ממצרים אמנם יען ישראל קדושים המה ראו דסיבת שעבוד' על אשר מנעו צדקה וחסד על דבר זה נכרת ברית לגמול חסד זה עם זה הן הן הדברים אשר ראו עיני בכתב מפרש מידי אביר עטרת ראשי אבא מארי זלה\"ה: ", + "הוא הדבר אשר דיבר המגיד הא לחמא עניא זכר לאבותינו אוכלי לחם העצבים בארץ מצרים ורמז שאכלו לחם עוני על אשר לא נתנו לחם לעני והיו צרי עין מדה כנגד מדה ודין גרמא זה שבתם בארעא דמצרים וז\"ש הא לחמא עניא זכר די אכלו אבהתנא מדה כנגד מדה שמנעו לחם מהעני וזה בא להם בארעא דמצרים שמהם למדו אי לזאת כל דכפין ייתי ויכול כדרך טוב עין ונדיב נדיבות אשר פתחו פתוח לרוחה. ואמר ייתי וייכול לרמוז מ\"ש בסוטה דף ל\"ח כל הנהנה מצרי עין עובר בלאו שנאמר אל תלחם וכו' כי כמו שער בנפשו ופירש מהרש\"א באגדתיה שהאוכל מצרי עין לא יטעם לחם וטעם אכילה אלא טעם מר ע\"ש באורך ולזה אמר ייתי ויכול שיטעם טעם אכילה לאפוקי מצרי עין אשר האוכל מפתם אינו טועם טעם אכילה כי בטוב לב גם עינים קראתי למאהבי הם יאכלו בלחמי כי הלא נגד עיני מה הגיע לאבותינו על שהיו צרי עין וכרות הברית ולגמול חסד זאת היתה לי ויהי נא פי שנים קורא בגרון כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח. ומזה ימשך השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל וכו' כי בזכות הצדקה מתקרבת הגאולה כמשז\"ל: ", + "ועל דרך האמת אפשר לרמוז במ\"ש מהר\"ם קורדובירו זצ\"ל דמצוה הם אותיות השם המיוחד ב\"ה אותיות ו\"ה נגלות ואותיות י\"ה הם מ\"צ באתב\"ש והיו לאחדים מצוה ובזוהר פ' ויצא אמרו כד בעא קב\"ה לקרבא לון לגבוה יהב לון אתר דלחם עני מאן עני דא דוד מלכא והאי לחם עני אקרי מצה נוקבא בלי דכורא מסכנותא הוי התקריבו לגבי מצה בקדמיתא כיון דקריבו יתר עייל לן קב\"ה בדרגין אחרנין ואתחבר דכורא בנוקבא וכדין מצה אתקרי מצוה ע\"ש באורך ובס' זקן אהרן כרגע נראה לי והאריך שם ואנן בעניותין נימא בה מילתא באופן אחר ממה שכתב הרב הנ\"ז ע\"ש הכונה ה\"א לחמא עניא כלומר ה\"א אחרונה שבשם הא תתאה מלכות שמים לחמא עניא בחינת דוד דלית לה מגרמא כלום די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים דשם לא זכו אלא למצה נוקבא בלי דכורא כמ\"ש בזוהר: כל דכפין ייתי וייכול שהוא מצוה שאח\"כ זכינו למצוה דאתחבר דכורא עמה ולכך עתה אנו עושים מצוה וכל המצות הם ליחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ואפשר כי לזה מצוה אותיות ו\"ה נגלות כי אותה אנו מבקשים ע\"י עשיית המצוה יחוד קבה\"ו ויען זהו ע\"י מוחין דאו\"א והם בהעלם לכך אותיות י\"ה באו בהעלם באת\"בש מ\"ץ וכמש\"ה הנסתרות לה' אלהי\"נו אוא\"י ו\"ה נגלות לנו וכו' לעשות את כל דברי התור\"ה הזא\"ת שבכל התורה והמצוה צריך כונה זו ליחדם בדחילו ורחימו ויתר על כן במצות הצדקה שעיקרה וכללה ופרטה היא ליחד קבה\"ו כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל ולכן אנו אומרים כל דכפין לזכות למצו\"ה דכורא בנוקבא. השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל דהמצות הם משפטי אלהי ארץ וצד מה הן נגרע במעשה המצוה בהיותנו בגלות שעיקר המצוה בארץ ישראל וז\"ש השתא הכא עבדי לומר כי יש גלות לנפש ג\"כ שאין אנו יכולים לקיים המצות וגם מה שאנו מקיימים אינן כתקנן שהמקום גורם לשנה הבאה בארעא דישראל ונקיים המצות כתקנן וכמשפטן ועוד נהיה בני חורין שיהיה השם שלם וכסאו שלם ונהיה בני חורין ממקום החירות שלא ישלטו בנו הקליפות כלל שהשם שלם וכסאו שלם ושם ציוה את הברכה שפע רב: ", + "ודרך רמז אפשר לרמוז הא לחמא עניא עניא גי' ס\"מ לבטלו די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים מקור הטומאה ערות הארץ וציונו לאכול מצה לבטל ס\"מ כשמכניסנו תחת רשות השכינה והיא לחם עני עני גימ' ס\"מ עם הכולל ונקרא מצה באותיות מ\"ץ לבטל ס\"מ כי כן מ\"ץ גי' ס\"מ עם הכולל ונתחבר ה' עם מ\"ץ ונעשה מצה כי ניצולנו ממנו שנכנסנו תחת רשות השכינה שהיא ה' שבתיבת מצה. כל דכפין שהיצה\"ר לוהט ולוחם בו ע\"ד אם רעב שונאך האכילהו לחם דדרשוהו רז\"ל על היצה\"ר ולכן אמר ייתי וייכול מצה שהיא מבטלת יצה\"ר ס\"מ וכל גונדא דיליה. כל דצריך שהוא צדיק אבל לא יבצר מאיזה חטא קל כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וצריך סעד לתומכו ייתי ויפסח כל חוקות הפסח בפרטי פרטות לא יראה ולא ימצא ופשפוש ובדיקה וביטול וביעור ויעשה כל זה כלפי היצה\"ר שאור שבעיסה ובודאי אם כה יעשה ביום טהרתו ומצא גאולתו ויהיה ניצול מהיצה\"ר והנה ה' נצב עליו לשומרו. ואם ככה נעשה לשום לבנו לינצל מהיצה\"ר השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל שנעלה לקיים המצות בפלטין של מלך ואז ודאי נוכל לומר השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין ויגאלנו גאולת עולם שהכל תלוי בתשובה כמשז\"ל: ", + "ואני שמעתי בשם הרב החסיד מהר\"ר שבתי הלוי ידיע גאואל זלה\"ה שהיה מפרש במשז\"ל גלתה יהודה מעוני על שלא קיימו לחם עוני ואידך אמר על שבטלו הצדקה והמעשרות וז\"ש הא לחמא עניא ואנו מקיימי' מצות לחם עוני כל דכפין וכו' ואנו מקיימים מצות הצדקה השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל דשם נהיגי המעשרות ואנו מקבלים כשנהיה בארץ לקיים כל מצות הארץ שמיטה ומעשרות וכיוצא ומאחר שכן שאנו מתקנים מה שקלקלנו ומקיימים המצוות שבעבורם גלינו מארצנו א\"כ יש מקוה לישראל על זאת השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין ותפרה ישע ישועת ישראל: [עתה ראיתי בספר שבלי הלקט כ\"י שדרך בתחילת דרך זה ומטי בה משם אחיו הרב בנימין]: ", + "ומהר\"ד אבודרהם פירש כל דכפין כל מי שהרעיב עצמו ערב פסח ייתי וייכול ולפי דרכו יש לפרש כל דצריך ייתי ויפסח במ\"ש דהאסטניס מתענה ערב פסח וכמ\"ש בירושלמי דרבי הוה מתענה דאלו אכיל ביממא לית אכיל בליליא כנגד זה אמר כל דצריך ירצה אף שאמרתי כל דכפין כל מי שהרעיב עצמו לאו למעוטי אתינא אלא כל דצריך כל מי שצריך להתענות שהוא אסטניס או שהוא בכור ייתי ויפסח: ", + "הני ארבע בעיי דבע' מיני' הבן חכם ויאמר אבי מה נשתנה צריכים פירוש לצדד צדדי כל בעיא על מה אדניה הטבעו. כל קבל דנא תיתי בקל תשובת אביו באומרו עבדים וכו' למען תהיה תשובה מספק' לשאלת בנו. ואנן בעניותין נפרשם כל שאלה ותשובתה לפי קצורנו:", + "הנה תבענ\"ה שפתיו ושאל\"ו בראש על עסקי הטבולים ואפשר לפרש במ\"ש הרב פרי חדש סי' תע\"ג דין ו' וז\"ל רשב\"ם ורש\"י פירשו דטיבול ראשון הוי היכרא לפי שאין בני אדם רגילין לאכול ירק קודם סעודה וכן כתב הרוקח סי' רפ\"ג והוסיף עוד דישיבו זכר לתחילת השעבוד לקושש קש לתבן ויש מי שכתב שישיבו דהוי דרך חירות כדרך בני חורין שמטבלין קודם סעודה להמשיך תאות המאכל עכ\"ל וזהו כונת שאלת בן חכם שבכל הלילות אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת קודם סעודה כי בשגם זימנין דמשכחת לתת טב\"ל בנעימה היינו בתוך הסעודה אבל קודם הסעודה אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים קודם הסעודה והיינו דפתח ואמר מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות כונתו דודאי לא איתי אינש דכל הלילות כלן שוין וקצב אחת לכולנה אין זה כי אם בימי החול מתנהג באופן אחד ובלילי שבתות וי\"ט באופן אחר. ולא עוד אלא גם בימי החול עצמן אין לילה דומה לחבירתה שמתנהג בלילה כפי מצב בריאות גופו וכפי מעשיו ביום אם לטוב או למוטב אם הרויח או הפסיד וכיוצ' וגם בלילי שבתות וי\"ט יש ויש שינוי לפי מעמד ומושב הלילה ההוא ומזגו ושמחת לבו. וזה לא נעלם ממנו היות שינוי בלילות מזו לזו אך מצאה הקפידה שמשונה לילה זו מכל הלילות אף מלילות המשונות דהגם שיהיה איזה שינוי באותו הלילה לטובה או להפך ניכר טעם השינוי. אבל זו הלילה משונה מהכל וכגון דברוב הלילות אין כאן טיבול כלל ויקרה לפעמים שיטבלו בתוך הסעודה אך זה שינוי נפלא מאין כמוהו בשום לילה לטבל קודם הסעודה ולא סגי בפעם אחת אלא אמור בכפילא והלילה הזה שתי פעמים קודם סעודה: ", + "ויהי כמשי\"ב עבדים היינו וכו' כלומר שמע נא בן יאי\"ר לכך היו הטבולים קודם הסעודה להורות כי אין הטבולים לצורך הסעודה רק יש בהם רמז הרומז אחד לזכר תחילת השעבוד לקושש קש וזאת שני' זכר לחירות כדרך בני חורין שמטבלין קודם להמשיך תאות המאכל והיינו דקאמר עבדים היינו וכו' ויוציאנו וכו'. " + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אֶחָת, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ אוֹ מַצָּה, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין.

ואשר לשאו\"ל הגיע שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ וכו' אפשר לפרש במאי דקי\"ל דחמץ בפסח איסורו במשהו אך בע\"פ משש שעות ולמעלה אף דאסור מן התורה בטל בס' כשאר איסורים כמו שפסק מרן סימן תמ\"ו וכתב הרא\"ש דהטעם שאסור במשהו היינו משום דלא בדיל' אינשי מיני'. וכאן הבן שואל חקירת חכם דמטעם דלא בדילי אינשי מיני' הי\"ל לאסור גם משש שעות ולמעלה במשהו ומה זה הי' דאיסור משהו (אינו) עד תחילת הלילה וז\"ש שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה ואין אנו בדלים מן החמץ וא\"כ מה טעם והלילה הזה כלו מצה דוקא כלו דייקא דאף משהו אוסר והיינו דוקא בלילה הזה לאפוקי ע\"פ משש שעות ולמעלה והלא טעם לא בדילי שרמז באומרו בכל הלילות שייך גם משש שעות ולמעלה. והיתה התשובה עבדים היינו וכו' ואלו לא הוציא וכו' הכונה במ\"ש המפרשים אמור רבנן בטעמא על איסור משהו דרך דרש דישראל היו נטמעים בקליפות מצרים ערות הארץ במ\"ט שערי טומאה ואלו היו שוהים עוד רגע לא היה ח\"ו תקומה כי היו נכנסים בן' שערי טומאה ולרמוז כי כמו רגע היו בסכנה עצומה לכן אסרו החמץ במשהו ואל זה רמז עבדים וכו' ואלו לא הוציא וכו' כלומר אשכילך ואורך טעם משהו משום דעבדי' וכו' וכמו רגע היה בינם למות להשתקע שם לגמרי ודין גרמא דאסרו משהו ולכן בתחילת הלילה זימניה כי בו בפרק היינו בסכנה ומשהו הפריד המות אי לזאת דוקא מתחיל איסור משהו מתחילת הלילה שם רמז דבלילה היה הדבר הזה דהיו בסכנה כי כפסע בינינו ובין המות ויוציאנו ה' וכו': ", + "עוד שאל שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות וכו' ואפשר דכונת שאלתו היתה מאחר דעבדינן זכר לעבדות באכילת מצה וזכר לטיט וקש ותבן שידינו היו מלוכלכות בו אנו עושים חרוסת וכיוצא א\"כ איפה אמאי אצטריך לעשות זכר לקושי השעבוד באכילת מרור זכר לוימררו את חייהם בעבודה קשה וזה עוצם שאלתו ששאל והלילה הזה מרור מה אכפת לן למהדר אמרירתא על כן בא דברו עבדים היינו וכו' והענין במ\"ש המפרשים ואסמכוהו על דברי רז\"ל בנותן טעם לחקירה מפורסמת ביציאת מצרים דלא היו במצרים אלא רד\"ו שנה וגזרת ה' היתה ארבע מאות שנה וניחא להו דקושי השעבוד אשר מררו את חייהם השלים השעור כי אשר היו עובדים בת' שנה עבדו זה השיעור בשני גלותם כי האף אמנם שיעור הזמן שהיו במצרים לא היה כי אם רד\"ו שנה מ\"מ עבדו שיעור עבדות ת' שנה והדבר הזה מהר\"ש יפה יחסו לרז\"ל בש\"ר פט\"ו ע\"ש: ", + "ונתבאר אצלנו על פי זה מאמרם בש\"ר פט\"ו ועברתי בארץ מצרים א\"ר שמעון גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב\"ה במקום ע\"ז במקום טנופת במקום טומאה בשביל לגאלם משל לכהן שנפלה תרומתו בבית הקברות אמר מה אעשה לטמא עצמי אי אפשר מוטב לי לטמא עצמי פ\"א וחוזר ומטהר ולא לאבד תרומתי כך ישראל הם תרומות של הקב\"ה והם בבית הקברות אמר הקב\"ה איך אני גואלם להניחם א\"א מוטב לירד ולהצילם וכו' והקשה הרב מהר\"ש יפה צ\"ע כי אין המשל דומה לנמשל דהכהן לא יוכל להציל תרומתו מבלתי שיטמא עצמו אבל הקב\"ה יוציאם במסות ובאותות ובמופתים ולא יכנס ותירץ דעל מכת בכורות קאמר וכו' ע\"ש.", + "אמנם על פי דרכנו אפשר לומר לפי טעם האמור דעיקר היציאה לפני זמנם ה\"ט משום קושי השעבוד אבל עדיין אין הדבר מתקיים עד אשר נדע אם ישראל דין בנים יש להם וכמ\"ש המפרשים ז\"ל דאם ישראל יש להם דין בנים דינא הוא דקושי השעבוד יבא חשבון ויעלה למספר שנים הבאות וכמ\"ש פ\"ק דבתרא במשל האב שכעס על בנו דאכתי חביבותיה גביה והמטיב עמו עושה נחת רוח לאביו והן לו יהי דאמר רחמנא ועבדום וענו אותם מיהו לא ניחא ליה להעביד הבן יקיר קדש ישראל בפרך בשעבוד קשה ומר ודינא היא דקושי השעבוד יעלה לחשבון גדול. אבל אם יש לישראל דין עבדים קושי השעבוד לא יוסיף כח להצלתם לפני זמנם כי מי שנתכעס על עבדו כל המקניטו ומעבידו עושה נחת לאדונו ונוקם נקמתו ומאחר שכן נמצא דטענת קושי השעבוד מוטלת בספק עד אשר נכריע דחביבין ישראל שנקראו בנים למקום.", + "והנה כתבו' התוס' בסנהדרין דף ל\"ט בההיא דכי קבריה למשה במאי טביל דלא קאמר איך נטמא דדין בנים יש לנו וכהן מטמא לבנו אמור מעתה כך עלה במחשבה לפניו יתברך להראות לכל צבא השמים וכל בעלי הדין כי כל דרכיו משפט להוציא את ישראל לפני זמנם כי קושי השעבוד הנה צור\"ף לתשלום הזמן ולכן כביכול ירד למצרים המלאה גלולים להציל בנו קדש ישראל ראשית תבואתו דומה לכהן שנפלה תרומתו בבית הקברות ודינ' הוא דכהן מטמא לבנו. ונתפרסם בשמים כי ישראל בני אל חי: ומאחר שכן יסכר פי המקטרגים על ישראל שלא השלימו זמן גלותם כי המה ראו דכביכול מחזיק להו בני ובודאי הא קשי\"א והא פי\"רוקא דקושי השעבוד פורק הן מיד מצרים ואחשבי' רחמנא ויפרקינן: ", + "והנה כתבו רבני אשכנז בהא דכתבו התוספות שנטמא מדין בנים דזה מגודל ענותנותו יתברך שרצה לנהוג כדין כהן הדיוט שמטמא לבניו משא\"כ דין כהן גדול. והוא הדבר דאתמר בי מדרש' ומדרש זה עלה כלו בדקדוק אר\"ש גדולה חיבתן של ישראל שנגלה וכו' כלומר דעם היות שנקראו בנים למקום עוד הוסיף אהבה וגדולה חיבתן לאשויי נפשיה כהדיוט ח\"ו דדוקא כהן הדיוט מטמא לבנו ועל דרך נסתר המשילו לכהן שנפלה תרומתו וכו' והמשל דומה לנמשל דגם הכא לא היה מציאות לגאלם קודם זמנם כי אם בזאת שנכנס למצרים בעבורם והורה בזה לכל פמלי' של מעלה היות להם דין בנים וכיון שכן קושי השעבוד משלים וז\"ש אמר הקב\"ה איך אני גואלם כלומר באיזה טענה אני יכול לגאלם לפני זמנם אם לא להודיע שהם בנים ובזה הנה מקום לגאלם מסיבת קושי השעבוד וכי תימא ישבו עד ת' שנה לז\"א להניחם אי אפשר כי יכנסו' לן' ש\"ט ויהיו נטמעים וא\"כ מוטב לי לירד וכו' כי זהו רצונו יתברך לפרסם כי כל דרכיו משפט למען דעת כל פמליות של מעלה כי משפטיו עם ישראל על דבר אמת ובדין הוא עושה בכל מכל: ", + "ואפשר לומר בזה טעם לקריאת הפטרת היתה עלי בשבת חול המועד של פסח זאת אומרת ענין המתים שהחיה ה' יתברך בימי יחזקאל כי נודע מ\"ש הרב פרשת דרכים שמענין תחיית המתים למדנו שיש לנו דין בנים אף שאין אנו ח\"ו צדיקים כסברת ר' מאיר פ\"ק דקדושין כי הנה מפתח תחיית המתים בידו יתברך דוקא ואיך מטמא להחיות מתים כביכול אלא מוכרח לומר כמ\"ש התוס' דהכהן מטמ' לבנו ועל כן המתים שהחיה יחזקאל היו רשעי ישראל כמשז\"ל להורות שאף אם הם רשעים דין בנים להם והאריך הרב בענין זה בדברי' הראוים אליו עש\"ב ויאירו עיניך גם כתבו המפרשי' דמשמירת שבת מוכח דיש לנו דין בנים כי יום השבת כביכול הוא מרומים הכתיב מנוחה לעצמו ואיך ילוד אשה יעשה כמעשהו ממנו לשבת בשבת הלא המשתמש בשרביטו של מלך חייב מיתה אלא מוכרח שישראל יש לנו דין בנים ומאב לבן אין קפידא אך צוררים עכו\"ם ששבת חייב מיתה. הנה כי כן עיניך תחזינה מישרים כי יציאת מצרים לא היתה אלא בדין בנים כמו שנאמר ושבת ותחיי' המתים מדין בנים ובכן עלו זה בקשר אמיץ במעמד שלשתן יצ\"מ ושבת ותחיית המתים רוח אחד להם וא\"כ נאה מאד יפטי\"רו בשפה ברורה הפטרה זו בשבת של פסח. ואתיא מכללא אתא לנחומיה כי אז\"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל והן בעון יצאו מה שיצאו הנסני\"ם נראו בארץ ואנחנו לא נושענו על כן מפטירין הפטרה זו להוכיח דאף אם רשעים בניו הם כאמור וזו נחמה גדולה בגלות החיל הזה המר והארוך להודיע ולהודע כי בכל אופן אנו בניו יתברך ונצפה לישועתו ישוב ירחמנו כרחב אב על בנים: ", + "ומכללן של דברים אמורים אתה הראת לדעת כי יציאת מצרים בעת וזמן שיצאו ברד\"ו שנה היה סיבה אשר מררו את חיי אבותנו בקושי שעבוד' ומתוך צרה ריוח כי צדיק הוא ה' באשר הוא ש\"ם מר למתוק כי הקושי סמוך ומשלים ת' שנה. ועל כן אנו עושים דבר פרטי לזכר קושי השעבוד ומהדרינן אמרירתא יען הוא יסוד פנת יקרת חירותנו ומבלעדו הן גוענו אבדנו שנות עולמים בעמקי מים הזדונים כי היינו נכנסים בן' ש\"ט. וזהו תשובת עבדים היינו וכו' ויוציאנו ה' אלהינו משם הוא בכבודו ובעצמו הוציאנו משם ארץ טמאה והלא תשכיל איך היתה הזאת בעבור כבודו בארץ מלאה גילולים אלא טעמו שהוציאנו ביד חזקה ובזרוע הנטויה לפני הזמן מטעם קושי השעבוד ולכך הוציאנו ה' בעצמו להראות דדין בנים יש לנו וכהן מטמא לבנו ולזה קושי השעבוד יעלה ברא\"ש להשלים ת' שנה. ואם תאמר עוד ישבו ישראל ת' שנה בפועל לז\"א ואלו לא הוציא וכו' והיו נשקעים בן' ש\"ט כמבואר ובכן חכם בני אתה השואל מ\"ט דמרירתא הבן בחכמה ולך תעלה תשובות נצחת את כל ונוכחת: ", + "ולפתור שאלת חכם אשר שאל שבכל הלילות אנו אוכלים בין יושבים וכו' אפשר במאי דתנן ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב וכתבו התוספות ואפי' עני וכו' דס\"ד דהסבת עני לא חשיבא הסבה דאין לו על מה להסב ואין זה דרך חירות י\"מ דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפילו עני שבישראל פי' אפילו עני שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך. והרב בני חיי הקשה בליקוטיו לפירוש י\"מ דא\"כ מאי פריך הש\"ס מאי איריא ע\"פ אפילו ע\"ש וי\"ט נמי לימא דנקט ע\"פ משום דבעי למתני ואפי' עני וכו' עש\"ב ולק\"מ דאי לא נחית תנא לאשמועינן אלא הא דעני ליתני הכי ע\"פ סמוך למנחה אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שתחשך ואז לא הוה קשיא לן מאי איריא ע\"פ אבל השתא דקתני ע\"פ סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפי' עני מוכח דאף לשאר בני אדם איכא רבותא ולהכי פריך מאי איריא ע\"פ וכו' והנה רש\"י ורשב\"ם פירשו כפירוש ראשון של תוס' ולפ\"ז אפשר דזו כונת השאלה שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין ולא קפדינן אהסבה אך הלילה הזו כלנו מסובין אף העני שמעולם לא הסב והסב' דידיה לא חשיבא הלילה הזו הוא מסב וזהו כלנ\"ו מסובין ושתים זו תרי תמיהי חדא על קפידת אהסיבה אף לדידן ותו דגם מי שלא הסב מימיו והסבה דידיה מגן שויא אמאי מסב. ועל זה באה תשובת עבדים היינו וכו' ויוציאנו וכו' ולהורות דרך חירות אנו מסובין ואדרבא להיות כי בכל ימי שנה אין אנו מסובין יצדק טפי לעשות דבר פרטי הלילה לזכור חירותינו וגם העני אשר לא נסתה כף רגלו בהסבה חיובא רמיא עליה להורות חירות כי גם הוא ישראל ונשמת שדי בקרבו ישים אור\"בו כמלך במסיבו ושמח בלבו: ", + "ואבא היום לפרש כל השאלות על ארבע במתן אחד דידענו דהטבולים סימני חירות ואכילת מצה מורה עבדות כמש\"ל והמרור כשמו כן הוא מורה עבדות והסבה מורה חירות וזהו סדר הלילה הזו דהסבה איתא בתרי כסי קמאי ותרי כסי בתראי וכבר ידע הבן החכם דסימני עבדות וחירות עבדינן זכר למה שהיינו עבדים במצרים והוציאנו ה' לחירות אך שאול שאל העמק שאלה בסדר זכרונות אלו כי הסימנים האלו שלא כסדרן דהו\"ל לעשות בתחילה סימני עבדות ואחרי כן סימני חירות דהיינו לאכול מצה ומרור המורים על העבדות ואחרי כן זכר לחירות נעשה טיבולים והסבה וזהו כונת הבן החכם שאלה בסדר הענינים כי באו מעורבים ומבולבלים וע\"ז השיב עבדים וכו' והענין שאמרו רז\"ל דד' גלות נגזרו בין הבתרים כמו שדרשו על פסוק והנה אימה חשכה וכו' והוצרך הקב\"ה להוציאנו ממצרים ושוב בגליות אחרות נשלמו הת' שנה כמ\"ש המפרשים וכתב הרמ\"ע ושאר מפרשי' דז\"ש וגם את הגוי אשר יעבודו וכו' ע\"ש וז\"ש עבדים היינו וכו' ויוציאנו ביד חזקה קודם זמננו והטעם כי אלו לא הוציא וכו' היינו נאבדים בשערי מות ש\"ט. ומזה תשכיל כי הכל בא בסדר נכון ומדוקדק. תרי כסי קמאי במסבה וטיבולי' זכר לחירות וגאולת מצרים כליל התקדש חג ואחריה' יסעו מצה ומרור זכר לעבדות ושתי חרבנות ושעבוד ד' מלכיות ועד אחרון הסבה בתרי כסי בתראי והלל הגדול זכר לחירות העתיד כי יום יום נצפים לישועתו תפרה ישע ישועת ישראל עם נושע בה' תשועת עולמים במהרה בימינו אמן:" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, עֲדַיִן אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

אפשר לדקדק אומרו לפרעה במצרים במשז\"ל דישראל במצרים היו עובדי ע\"ז וכמו שפירש מהר\"ם אלשיך ז\"ל בפסוק וימררו את חייהם בעבודה קשה כי חייהם היא נשמתם והמה מרו ועצבו את רוח קדשם בעבודה קשה ע\"ז להטעותם בגלוליהם והוא אצלנו כונת הכתוב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה כי במה שהיו נטמעים בע\"ז קצר קצר מן המצר רוחם ונפשם הטהורה כל שרשם וגזעם הקדוש נכוץ ונצטמק בגלולי מצרים ולכן לא היה בהם הכנת קדושה לשמוע למשה רבינו ע\"ה וז\"ש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח הוא נפשם ורוחם הקדוש שנתקצר בגלולי העמים ומעבודה קשה ע\"ז שהי' עובדים אמנם כבר נודע שהיה באונס כמשז\"ל. אך אם היות שהיו אנוסים יען שלא מסרו עצמם על קדוש ה' לא היו ראוים לנס וכמ\"ש פ\"ג דתענית קמאי דמסרי נפשיהו על קדוש ה' מתרחי' להו ניסא וזהו הפלא העצום ביצ\"מ שהיו גוי מקרב גוי עובדי ע\"ז ונעשה להם נסים ונפלאות וכמ\"ש המפרשים ונתבאר אצלנו כי זהו כונת הכתוב או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים וכו' שהכונה דמלבד הנפלאות מצד עצמן ואיכותן עוד פלא מצורף להם כי מי שאינו מוסר עצמו על קדוש ה' אינו ראוי לעשות לו נס וזהו הפלא שישראל במצרים עע\"ז וזכו לכל הנסים וז\"ש או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי שהיה עובד ע\"ז כמותם וזהו פלא על פלא לקחת גוי עובד ע\"ז במסות באותו' וכו' הפך הנהוג דמי שאינו מוסר עצמו על ק\"ה אין עושים לו נס. והנה אמרו רז\"ל על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם שהיה שר של מצרים וז\"ש עבדים היינו לפרעה במצרים כלומר בצירוף השר שלו שהיינו עע\"ז וזהו במצרים שהיינו עע\"ז ועם כל זה שלא מסרנו עצמנו על קדושת השם ויוציאנו ה' אלהינו ביד חזקה ובזרוע נטויה כלומר בנסים באותות ובמופתים וזה פלא על כל הפלאות דלא מתרחיש ניסא אלא למאן דמסר נפשיה על קדושת השם ועם ה' החסד: ", + "ואפילו כלנו חכמים וכו' פיר' הרב מהר\"י דוד זלה\"ה במ\"ש שטעם יצ\"מ באותו פרק לפני זמנם משום שאם היו שוהים עוד רגע היו נכנסי' בשער החמשים של הטומאה וח\"ו לא היה להם תקומה לצאת משם לעולם והטעם כי משה רבינו גואל ישראל השגתו היתה במ\"ט שערי קדושה ולעומתם תקיף חיליה להעלות ישראל ממ\"ט שערי טומאה אבל אם ח\"ו עיילי בשער החמשים לא הי\"ל תקומה כי משה רבינו אין ידו משגת לשער ן' של הקדושה שיהיה לו עזר כנגדו: וכתבו גורי האר\"י זצ\"ל דר' עקיבא השיג שער הנ' א\"כ אפוא החכם בחכמתו אשר עלה והשיג לשער נ' של הקדושה כה יאמר מה לי ולכם בסיפור יצ\"מ כי הגם שהיו נכנסים בשער הן' שערי טומאה גברא דכוותי הש\"ג ישי\"ג בקדושה לשער הן' והצל יציל ישראל מנ' שערי טומאה. לז\"א ואפילו כלנו חכמים כלנו נבונים בשערי בינה כלנו יודעים את התורה כלה בשלימות כלומר גם שער הן' עם כל זה מצוה עלינו לספר ביצ\"מ ומייתי שפיר מעשה רב מגדולי ישראל ומכללם ר' עקיבא שזכה לשער הן' והיו מספרים ביצ\"מ כל אותו הלילה ע\"כ דברי הרב מהר\"ר יוסף דוד זלה\"ה: ", + "ועל פי זה שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה\"ה שהיה מפרש מאמרם ז\"ל שלח נא ביד תשלח ביד ר\"ע והוא תמוה דמאי שיאטיה דר\"ע: ", + "אמנם נודע מרז\"ל דמשה רבי' יצא לטעון שלא הגיע זמן גאולה וכאשר ראה כי לפי מצבם לא היה יכולים לשהות כי היו נכנסים בשער הן' מהסט\"א ושוב לא היה יכולת בידו להוציאם על זה נתחכם משה רבינו לומר שלח נא ביד ר' עקיבא כי שיח וכי שיג לו בשער הן' וישראל ישלימו ת' שנה ואף שיכנסו בשער הן' מש\"ט יבא נא ר\"ע ויגאלם וכלומר דסמוך קצת לזמן הקץ יולד ר\"ע ובמספ' שנים יעלה וישיג שער הן' ויכול להוציא' זהו תורף מה ששמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה\"ה על פי הקדמה האמורה. ואפשר לרמוז כי ר\"ת שלח נא ביד תשלח הוא נשבת והוא ר\"ת ן' שערי בינה ת' כלומר שישארו ת' שנה ומי שישיג ן' שערי בינה שהוא ר' עקיבא יכול להוציאם ורמוז בס\"ת שלח נא ביד אחד ר\"ל ר\"ע שימסור נפשו באחד כמ\"ש סוף ברכות: ", + "וזהו אצלי ההדיוט כונת מאמרם ז\"ל בילקוט ישעיה רמז תנ\"ב כל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא רמזו שרבי עקיבא השיג לשער הן' וזהו כ\"ל גימטריא ן' רומז לשער הן' בקדושה יקר ששער הן' יקר שאף משה רבינו לא השיגו ור' עקיבא כ\"ל יקר ראתה עינו גם שער הן' ואחר כמה שנים ראיתי שכיונתי לדעת גורי האר\"י זצ\"ל בזה: עלץ לבי בה'. ", + "ויתכן לפרש אומרו מצוה עלינו לספר ביצ\"מ וכל המרבה וכו' במה שחקרו הראשונים מ\"ט אין אנו מברכין על סיפור יצ\"מ דהוא מצות עשה. ותירצו שכבר נפטרנו בקדוש שאנו מזכירין יצ\"מ. ועוד שהיא מצוה שאין לה גבול ושיעור ואפשר שז\"ש מצוה עלינו לספר ביצ\"מ וכי תאמרו מאחר שהיא מצוה למה אין אנו מברכין עליה ככל מצות עשה על כן בא דברו ואמר וכל המרבה לספר ביצ\"מ הרי זה משובח כלומר משובח הוא דהוי לפי שהוא ענף מצוה אך עיקר המצוה כבר יצאנו י\"ח אמירת הקדוש. ואחר הקדוש הוא להרבות במצוה והוא משובח אבל כבר יצא י\"ח בקדוש ומשו\"ה אין אנו מברכין ועוד אפשר לומר דמ\"ש וכל המרבה וכו' רמז תירוץ שני שהוא מצוה שאין לה שיעור וגבול והיינו דקאמר וכל המרבה לספר ביצ\"מ הרי זה משובח כלומ' שמצות זו אין לה קצבה וכל דאת מרבה לספר הוא בכלל מצות סיפור יצ\"מ ומשום הכי לא תיקון ברכה על ההגדה ומייתי ראיה ממעשה השלימים הרי שהיו מספרים ביצ\"מ כל אותו הלילה ונגזלה שנתם עד שבאו תלמידי' ואמרו הגיע זמן ק\"ש ואם לאו לא הפסיקו אלמא מצות סיפור זה אין לו קצבה ומשו\"ה לא תקון ברכה: ", + "ואפשר לתת טעם אחר למה שלא תקנו ברכה במ\"ע דספור יצ\"מ במ\"ש הרב דבר משה ח\"ג סי' ו' דטעם שאין מברכין על ברכת המזון משום דעיקר הברכות תקנום להודיע כי מעשה המצוה נעשה לשם שמים כמ\"ש רבינו נסים תלמיד הרמב\"ן בדרשותיו בטעם ברכות התורה ולזה ברכת המזון אינה טעונה ברכה לפניה דהיא גופה תשיב אמריה להודות לה' ואין צריך ראיה וידיעה בתחילה כי מצוה זו היא לשמה זהו תורף דבריו ואף אנו נאמר לפי טעם זה דמשו' הכי לא תקון לברך על ההגדה דקריאתה זו הלילא שבחים שנשבחו לשמן וכל הדברים אידי ואידי בהוד\"אה להודות שם ה' והא תו למה לי לברך להודי' כי נעשה לשם שמי' וברכת מגילה יש לישב ועיין מ\"ש הרא\"ש בתשובותיו כלל כ\"ד סי' ב' ודוק היטב בדבריו: ", + "ועוד אפשר לומר במ\"ש ריש פ\"ב דביצה ר' אליעזר אומר אין לו לאדם בי\"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה ר' יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם והשתא לר\"י דסבר בעלמא חלקהו יאמר האומר דגם בליל התקדש חג הפסח כן הדבר בחלקות ישית חציו לה' בסיפור יצ\"מ וחציו באכילה ושתיה לכבוד הלילה הזה ליל שמורים וזוהי מצותה. לזה בא ללמד דשניא הא דידן דלכ\"ע כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח המרבה רובא דרובא בסיפור יצ\"מ ומעט מזער באכילה שתיה ושינה. ומייתי ראיה מעשה רב הני תנאי ומכללם ר' יהושע דסבר בעלמא חלקהו קבע עצמו בינ\"ן של קדושים לספר ביצ\"מ כל אותו הלילה כולה כמות שהיא כליל לה' שמעינן מינה דהמרבה בכבוד שמים בלילה הזו הרי זה משובח: ", + "והראשונים פירשו במ\"ש רבינו יונה והרא\"ה בההיא דסיימתינהו לשבחי דמארך דלא אמרן אלא בתוארי' כגון ההיא דאתמר על ההיא דקאמר האמיץ העזוז הגבור וכו' אבל להזכיר נפלאותיו יתברך שרי ואריך וכמ\"ש מרן בבית יוסף א\"ח סי' קי\"ג וז\"ש וכל המרבה לספר ביציאת מצרי' הרי זה משובח זה משובח ואין אחר משובח והוא המרבה בתוארים כי מגרעות נתן ועליו נאמר סיימתינהו וכו' זהו תורף דבריהם: ", + "גם אני אבחר דרכם ונדקדק לדרכנו אומרו וכל המרבה וכו' ונקדים מ\"ש הרב הלכות קטנות בראשון סי' רס\"א וז\"ל מרבה בשבחי המקום דנעקר מן העולם וכי חתים דוד הע\"ה ספרו ולא שבק חיי לכל בריה לשבח כפי כחו. תשובה דעתי הוא זה דכשמדבר לנכח אין להרבות יותר ממה שבא בכתובים שהם השיגו השבחים כוללים שראוי לשבח בהן הבורא יתברך אבל אנן הדיוטות אנן ואין בנו כח לדבר בפני המלך אבל שלא לנכח מותר עכ\"ל וזאת מצאנו בבראשית רבה הובא בילקוט תהלים מזמור ס\"ז ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם בפניו שנאמר אמרו לאלהים מה נורא מעשיך ואומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ואפשר דכשהוא מספר עזוזו ונפלאותיו שרי לנכח הגם כי אנן יד עניי והדיוטות אנן. ואותה שאמרו רז\"ל ומ\"ש הרב הלכו' קטנו' היינו בתוארי' וחילוק זה הוא על דרך חילוק רבינו יונה והרא\"ה ז\"ל הנז': ", + "ובזה אפשר לפרש כי גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו. הכוונה גדול ה' וכו' ולגדולתו אין חקר ומזה נשמע דאסור להרבות בתוארים דמאחר שלגדולתו אין חקר איכא משום סיימתינהו וכו' אבל עם כל זה דור לדור ישבח וכו' לא מיבעיא בדור הזה דאיכא נביאי ובעלי רוח הקודש היודעים לשבח כראוי אלא אפי' דור לדור לרמז לדורות אחרונים אשר נסתם כל חזון והדיוטות נינהו עם כל זה ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו דלהרבות בשבח אופן הנס שרי ומצוה בו ולא מיבעיא שלא לנכח אלא גם לנכח כאומרו מעשיך וגבורתיך לנכח שרי אף לדעת הרב הלק\"ט דחמור לנכח מטעם מדבר לפני המלך דכיון שהוא סיפור הנס לית לן בה כמה דאמרן. ואפשר דזה רמז המגיד באומרו וכל המרבה לספר ביציאת מצרים וכו' הכל לאתויי לדור אחרון ואפילו לנכח הרי זה משובח דבסיפור נס הכל שרי ושבחו רבנן: " + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.

מעשה רב מהני תנאי היושבים ראשונה במלכות מספרים תהלות ה' בליל התקדש חג יעורר לב העיני בשר לו יאזור חיל בליל הקדוש הזה ואמץ את לבבו לב טהור לעמוד על המשמר לקול הסיפור ירחיב פיו יצלח דברו להודיע לבני ביתו ואביזרייהו הסמוכים על שלחנו כאשר תשיג ידו להלל ולשבח לה' ברמזי טעמי יצ\"מ וכיוצא כי הוא מצוה גדולה עד מאד וישא ק\"ו מהשלמים האלה היודעים כל התורה כמעט ונגזלה שנת' לספר ביצ\"מ עד זמן ק\"ש של שחרית: ", + "ומ\"ש מסובין בבני ברק מהר\"י אבראבאנל פירש דהוו כלי מילת והשיגוהו דהוא שם מקום ונזכר ביהושע ויהוד ובני ברק וגת רימון ופ\"ג דסנהדרין דף ל\"ב הלך אחר רבי עקיבא לבני ברק. וגם אני מצאתי בשבת דף מ' ובכתובות דף קי\"א ובתרא דף קנ\"ד הזכירו בש\"ס אתרא דשמיה בני ברק. ופ' הנזיקין ופ' חלק מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ע\"ש: ", + "וראיתי בסוף ס' פני שלמה שפירש משם הרב מהר\"ם גאלנטי ז\"ל מ\"ש תלמידיהם הגיע זמן ק\"ש של שחרית שהם רצו לתקן קושיא אחת דכיון דקי\"ל דמי שעוסק בתורה פטור מק\"ש ומתפלה כמ\"ש על רשב\"י א\"כ מאי אכפת להו אם הגיע זמן ק\"ש לז\"א של שחרית דלכ\"ע מזכירין בה יצ\"מ דדוקא בשל ערבית לא היו מזכירין עד שבא בן זומא וא\"כ מאחר שאתם מספרים ביצ\"מ קראו ק\"ש שבה תספרו ג\"כ יצ\"מ ותצאו אגב זה מק\"ש עכ\"ד וכד הוינא טליא הקשתי עליו דהתנן פ\"ק דשבת מפסיקין לק\"ש ולא לתפלה ואוקמ' בש\"ס כגון רשב\"י דפוסק לק\"ש וכתבו התוס' דההיא דאמרינן בעובדא דרשב\"י פ' במה מדליקין לביש ומכסי ומצלי ההוא מצלי היינו ק\"ש הרי מפורש בגמרין דגם רשב\"י מפסיק לק\"ש ואיך קאמר דמי שעוסק בתורה פטור אף מק\"ש כרשב\"י. איברא דבירושלמי מוכח דרשב\"י סבר דפטור אף מק\"ש דהאי שינון והאי שינון ויש להעמיד דברי הרב כירושלמי אכן אכתי לא איפרק מחולשא דאשכחן דרשב\"י לביש ומכסי ומצלי ולפחו' אודי לי מיהת דמפסיק לק\"ש. וצריך לומר דמחמיר על עצמו או לא עביד עובדא כוותיה כמ\"ש בירושלמי ריש ברכות לענין ספיחים אלא דמ\"מ הדרשא תדרש לדעת רשב\"י דירושלמי לענין דינא: ", + "ואפשר לומר במ\"ש פ' הישן במדות הקדושות של ר' אליעזר הגדול שאחת מהן שלא היה ממעמידי בית המדרש. ובזה פירשו המפרשים מ\"ש פ\"ב דביצה גבי ר' אליעזר שהיה יושב ודורש בי\"ט וכו' התחילו כת ששית לצאת אמר הללו בעלי מארה נתכרכמו פניהם ואמר להם לא לכם אני אומר וכו' דנסתפקו דילמא היה רוצה שיקומו כי מדתו שלא לצאת מבית המדרש עד שיעמדו אחרים ויצאו כמו שכתבנו שם בקונטריס פתח עינים בס\"ד. והשתא בהאי עובדא דר' אליעזר וחביריו היו יושבים ומספרים ביצ\"מ ומר' אליעזר אין כל כך ראיה כי מדתו שלא לצאת מבית המדרש עד שיעמדו אחרים ואף דעל הרוב האי עובדא לא הוה בבית המדרש מ\"מ לר' אליעזר שהיה נזהר בבית המדרש ה\"ה בליל קדוש כזה דלא היה פוסק עד שיפסקו חביריו אכן הראיה היא מהתנאים חביריו גדולי עולם דהם ידעו מדתו של ר' אליעזר ויום יום בבית המדרש על עומדם יעמודו טרם ר' אליעזר דגם הלילה הזו היה להם להתנהג כן אלא מוכח דכך היה רצונם של כל התנאים להמשיך הועד הקדוש משיכה מדרבנן כל אותו הלילה ותלמידיהם היו מסופקין אם כלם עתה רצו להתנהג כמדת ר' אליעזר שלא להפסיק מעצמם ומצפים התעוררו' אחרים או דילמא לרוב חשקם ודבקותם בסתרי תורה כי גדולי\"ם מעשי ה' ביצ\"מ צר להם מי שיגרום להפסיקם ולכן נתחכמו לומר להם רבותנו הגיע זמן ק\"ש של שחרית כלומר אנחנו אומרים לכם דבריב סתומים שאנו מודיעים הגיע ק\"ש של שחרית והבחירה בידכם ככל אשר תאוה נפשכם גם זה כונת אומרו עד שבאו וכו' כלומר לא תימא דאשר נמשכו בלימוד זה היינו להיות ר' אליעזר ראש הועד הקדוש הזה ומדתו שלא להפסיק מעצמו ונמשכו אחריו אבל לא משום כי הזמן גורם לספר כ\"כ ביצ\"מ לזה אמר עד שבאו וכו' ק\"ש של שחרית כלומר דבזמן אחר ר' אליעזר כשבא אחר להפסיק ולעורר לקום בזמן הראוי גם הוא ניחא ליה ונותן יד שיקומו ואחריהם יצא הוא כמדתו. אך הלילה הזו אף שלא יבצר אחד עוררם לקום ולישן לא השגיחו עליו כלל עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם הגיע זק\"ש של שחרית ומהאי טעמא הפסיקו אבל לאחרים שעוררום להפסק לא פנו אליהם ואומרו עד שבאו תלמידיהם וכו' גם כן יורה דתלמידיהם הלכו מקודם לישן איזה שעות והתחילו ועמדו והם ישבו לספר ביצ\"מ עד שבאו תלמידיהם שקמו משנתם וחזרו אצלם או אפשר כי להיותם עוסקים בדברים העומדים ברומו של עולם גדולי הקדש וגדו\"לי גדול\"ין גדול ה' ומהולל מאוד לא רצו שתלמידיהם יהיו שם אותה הלילה ושלחום על פני חוץ עד שבאו ביום: ", + "ויתכן שגם תלמידיהם במאמרם גם הם דברו ברמז הנוגע ליצ\"מ בצד מה לילך בדרכם דרך הקדש והענין דאמרו רז\"ל שליל התקדש חג במצרים היתה מאירה כשמש וכ' בשו\"ת יד אליהו סי' נ\"א דכיון דהיתה מאירה כשמש כל הדינים הנוהגים ביום נוהגים בלילה ההיא ולילה כיום הואיל דנהורא עמה שרא ע\"ש מיהו נראה דלענין ק\"ש של יום לא נפיק בלילה לומר ק\"ש בסוף הלילה כיון שהיא מאירה כשמש ויכולים לעשות הדינים הנוהגים ביום דהא ק\"ש תלו בזמן קימה והוא יום ממש וזה כיונו לומר ק\"ש של שחרית כלומר הוא זמן קימה ביום שהוא זמן ק\"ש של שחרית שאף בליל יצ\"מ שהיתה מאירה כשמש ומשו\"ה מלו בלילה אף דאין מלין בלילה למ\"ד וכמ\"ש הרב יד אליהו סי' נ\"א הנז' מ\"מ ק\"ש של שחרית הוי דוקא ביום ועתה הגיע זמנה דהוא יום ונמצא דיש בכלל דבריהם איזה רמז בצד מה ליצ\"מ: ", + "ואפשר לומר עוד דכונת אמרו וכל המרבה לספר ביצ\"מ הרי זה משובח היינו לרבות אפילו כהנים ולויים דאמרו רז\"ל דשבט לוי לא נשתעבדו אפ\"ה חייבים לספר ביצ\"מ ככל חוקת הפסח אשר נצטוו וז\"ש וכל המרבה הכל לאתויי כהנים ולויים דלא נשתעבדו ודרך צחות אפשר תיבת וכל ר\"ת ואפילו כהן לוי המרבה לספר וכו'. ויש בזה טעם לשבח דהן לו יהי שלא נשתעבדו והיו ברשות עצמן מ\"מ לא היו יכולין לצאת. והגדיל ה' לעשות שיצאו עם ישראל ביד רמה ועוד דאם ח\"ו ישראל היו שוהים עוד רגע היו נטמעים ונכנסים בן' ש\"ט והיו נאבדים ואפשר שיגיע גם אליהם הפגם שילכו אחר הרוב דומה למ\"ש בזהר על עון העגל דאף דיהושע לא נמצא בעגל מ\"מ כיון שהיה הפגם הגיע גם ליהושע. וא\"כ גם שבט לוי הכהנים הלויים שוין לישראל בכללי ופרטי מצות הלילה הקדושה הזו ומייתי ראיה לזה מעשה בר\"א ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה כלומר הבט ימין וראה הני תנאי רובם כהני ולויי כי ר' יהושע הוא ר' יהושע ן' חנניא שהיה לוי ור' אלעזר בן עזריה ור' טרפון היו כהנים ואם כן היא ראיה גמורה למה שאמרתי וכל המרבה וכו' לרבות כהנים ולויים דהשלמים האלה איכא בינייהו כהני ולויי והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה: ", + "וכשהרציתי הני מילי מחיי\"ם לפני מי שגדול כה ענני דכן פירש הוא נר\"ו והוסיף נפך שפי\"ר שהוא פירש וכל המרבה לרבות כהנים ולויים וגרים וזרעם דהוה ס\"ד דשבט לוי לא נשתעבדו ולא עליהם יהיה גודל החיוב והשבח לספר ביצ\"מ וגם גרים וזרעם לא נשתעבדו ולא היו מעיקרא ביצ\"מ לז\"א וכל המרבה וכו' לרבויינהו ומייתי הך עובדא דאיכא כהני ולויי כאמור גם אשו\"ר נלוה עמם אי\"שור גיורא ר' עקיבא בא מזרע גרים ואפ\"ה הרבו לספר יצ\"מ:
[אחורי תרעא: ולפי מה שכתב רבינו בחיי דר' אליעזר הגדול היה מזרעו של משה רבינו ע\"ה א\"כ היה לוי ובהכי אתי שפיר דכל השלמים הללו היו כהני' ולויים ור' עקיבא בן גרים והיה עולה על הדעת דפטירי ככתוב לפנים.]", + "איברא דהרב ס' יוחסין כתב על דברי רבינו בחיי דאולי מצד האם וכן ראיתי שכתב הגאון הרמ\"ע במאמר חקור דין ח\"ב פט\"ו דר' אליעזר הגדול היה מבני בנותיו של משה רבינו ע\"ה ע\"ש ואני בעניי נראה לי דמקור דברי רבינו בחיי הם ממדרש רבתי בדעות במדבר רבה פ' ט' ומתלמודא דבני מערבא פ\"ג דסוטה דאמר התם דשאלה מטרונה את ר' אליעזר ולא השיבה. ואמר לו הורקנוס בנו כי בעבור זה אבד שלש מאות כור מעשר שהיתה אותה מטרונא נותנת לו אלמא שהיה לוי והגם דבס' ידי משה פירוש המדרש ובס' קרבן העדה פירשו שהיה כהן ע\"ש טפי ניחא לומר שהיה לוי כמ\"ש רבינו בחיי ומה גם דאמרו רז\"ל דמשה רבינו ע\"ה התפלל שיצא מחלציו:", + "וצופה הייתי בס' סדר הדורות דף ע\"ח שהביא פירוש הרב ידי משה ותמה דלדבריו איך לא מנאוהו גבי כהנים ותו אטו מטרונא היא הנותנת מעשר ע\"ש והא לא קשיא דמטרונא לאו דוקא אלא הרונה גברא אשה גדולה ושר\"ת טעם וכזה ראיתי להרב קרבן העדה שפירש אשה חשובה:]", + "אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַים בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁה בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיְם כָּל יְמֵי חַיֵּיךָ יְמֵי חַיֵּיךָ הַיָמִים, כָּל יְמֵי חַיֵּיךָ הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֵּיךָ הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל יְמֵי חַיֵּיךָ לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.

לפי הנראה דהמגיד קבע משנה זו משום מאמר ר' אלעזר ן' עזריה ובן זומא ויש לדקדק דלא היה לו להביא דברי חכמים ותו דמה נעשה בסבר' ראב\"ע ובן זומא במקום דרבים פליגי עלה הן אמת דהרמב\"ם בריש ה' ק\"ש כתב ומצוה להזכיר יצ\"מ ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מא\"מ כל ימי חייך עכ\"ל וכתב הרב לחם משנה דפסק כבן זומא וכן כתב הרב תוספת יום טוב ע\"ש ובספר לחם יהודה להרב מהר\"י עאייאש פי' יותר וז\"ל ומ\"ש כל ימי חייך ר\"ל ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות ופסק כבן זומא דראב\"ע קאי כוותיה דאלו לרבנן אין מזכירין בלילה דמלת כל לאתויי לימות המשיח עכ\"ל הא למדת דסברת ראב\"ע ובן זומא הלכתא היא וניחא דהמגיד מייתי לה כי דבריהם צדקו לפום דינא אבל מאי דדייקינן בקמייתא דאמאי מייתי לדבריהם דרבנן עתה יקשה יותר דלא הו\"ל לאתויינהו דלאו הלכתא נינהו: ", + "ותו יש להעיר דאיך פסק הרמב\"ם כבן זומא ומ\"ש מהר\"י עאיי\"אש דראב\"ע קאי כוותיה ק' עליו איך נתפייס בזה דמה יושיענו דראב\"ע קאי כותיה באתרא דאיכא רבים לוחמים רבנן דפליגי עלה. וטפי הול\"ל דפסק כת\"ק דקאמר מזכירין יצ\"מ בלילות אלא דגם זה אינו מיושב דהו\"ל סתם ואח\"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם אמנם אין צורך לכל זה דכך נקבעה הלכה וכל ישראל קורין בק\"ש של לילה ויאמר כבן זומא ומה צורך לטעמים בזה ולפסקי הלכו' בדבר השגור בפי כל ישראל וכן הרי\"ף והרא\"ש בהלכותיהם לא הזכירו משנ' זו דכבר כל ישראל נהגו הכי ובודאי הוא כבן זומא דלא מסתבר כמ\"ש הראב\"ד ז\"ל דכבר היו קורין תמיד ויאמר בק\"ש של לילה אלא דהוו סברי דהיא מדרבנן וראב\"ע קאמר מן התורה דכבר הרשב\"א ז\"ל בחידושיו דחה דבריו ונמצא דפסק הרמב\"ם מחוור ומלובן. אך עדיין איתיה לדוקיין דאמאי המגיד הביא דברי חכמים: ", + "ונהירנא כד הוינא טליא זוטר ובציר שאמרתי בזה דפלוגתא דבן זומא וחכמים לאו לענין מזכירין יצ\"מ בלילות דבהא כ\"ע מודו כי פליגו לימות המשיח ורבנן דדרשי ימי חייך העה\"ז כונתם ימים ולילות דהעה\"ז כולל ימים ולילות שהם חיי העה\"ז בכללו וריבויא דכל דריש לימות המשיח אבל בן זומא סובר דכל לרבות הלילות וימי המשיח ליתנהו בזכירה. ולפ\"ז יפה עשה המגיד לאתויי לדברי חכמים דגם הם ס\"ל דמזכירין יצ\"מ בלילות. ואחר כמה שנים הגיע לידי ס' יבין שמועה להרשב\"ץ שנדפס בליורנו ושם בפירוש ההגדה בסוף מאמר חמץ כתב כי אין חולק על ראב\"ע ואין לפרש לא זכיתי לא נצחתי כי סברת חכמים שבכלל ימי החיים הם הימים והלילות ע\"ש שש אנכי אשר כוונתי לדעת גדול ואפשר לומר שגם כוונת הרמב\"ם לסתום בהביאו קרא דלמען תזכור את יום צאתך מא\"מ כל ימי חייך סתם היינו דבין אם נפרש כבן זומא או כרבנן הלילות בכלל ולכן הביאו בסתם ומעתה אין אנו צריכים לדברי הראב\"ד והרשב\"א. ועיין מ\"ש הרב פני יהושע בשיטתו ולא זכר שר מ\"ש הרשב\"א בחידושיו ואין להאריך כאן: ", + "ואפשר לומר כי כוונת ר' אלעזר בן עזריה באמרו הנשגב הזה להראות במופ' כי דבר תורה אין מי שיוציאנו לאור כי אם האיש שקבל חלק ההו' מסיני ובלעדו אין לחכם שבחכמים להוציאו לאור וז\"ש הרי אני כבן שבעים שנה לפי פשוטו שנתיגע הרבה מאד בלימוד והתיש כחו עד אשר ידמה לזקן כמ\"ש הרמב\"ם בפירוש המשנה. ולפי מדרשו שפרשו בש\"ס דאהדרו ליה תמניסר דרי חיורי ולפי סודו שהיה גלגול שמואל הנביא שחי נ\"ב שנה וההיא שעתא הוה בר תמניסר דהוו להו שבעין כמ\"ש האר\"י זצ\"ל וזה כוונתו שחכם כמותו אשר יגע מאד בתורה וגברא דאתרחיש ליה ניסא דאהדרו ליה תמניסר דרי חיורי ואהניא ליה קמרא לשוויי נשיא וגדולה מכפרת וגם אשר בקרבו ישים או\"ר ב\"ו נשמ' שמואל הנביא השקול כמשה ואהרן ואחר כל השבח הזה לא זכה לחידוש זה עד שדרשה בן זומא שהיה תלמיד דן לפניהם והרי זה בא ללמד שדבר אשר הוא חלק תלמיד בתורה אי אפשר לאחר לאמרו כי הוא חלקו: ", + "ואני שמעתי מגדול אחד שפירש שכוונת המגיד אשר נטע משנה זו כאן היתה הכוונה להביא ראיה למאי דקאמר ואפילו כלנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר וכו' וכבר הביא מעשה בר' אליעזר וכו' שחכמי ישראל מגדולי הסנהדרין עשו תורת סיפור יצ\"מ קבע כל הלילה כמות שהיא. וזאת שנית כי הנה חכמים אומרים כל להביא לימות המשיח והרי לימות המשיח מלאה הארץ דעה ועם כל זה הכתוב קבעו חובה לזכור יצ\"מ ומינה נלמוד דגם בגלות החיל הזה אפילו כלנו חכמים מצוה עלינו לספר ביצ\"מ והם ראיות שתים כהלכתן לקיים דבריו ויושר אמריו ע\"כ שמעתי: ", + "ויראה לפרש דברי ר' אלעזר בן עזריה הללו וטרם כל אקדים משז\"ל בזהר הקדוש פ' בא דף ל\"ח ע\"א על ליל הפסח ביציאת מצרים וז\"ל ותנא הוה נהיר ליליא כיומ' דתקופה דתמוז וחמא כל עמא דינוי דקב\"ה הה\"ד ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה עכ\"ל ובס' נחלת יעקב ואבני שהם פ' בא כתב וז\"ל אמרו רז\"ל תנא באותו חצי לילה נעשה נס והחמה היתה זורחת כיום עכ\"ל ולא מצאתי לשון זה במדרשים אשר אתי ומלשון הזהר משמע קצת דכל הלילה האירה הארץ מכבודה גם ממ\"ש הרב יד אליהו בשו\"ת סי' נ\"א דכיון דאותו הלילה כיום יאיר והוה ליה כמו יום לכל דינים שבתורה ואתי שפיר שנמולו בלילה ההיא אף למ\"ד שאין מלין בלילה זו אינה בכלל עכ\"ל מוכח דכל הלילה היתה מאירה דהא נמולו קודם אכילת הפסח ועיין במדרש חזית פסוק נרדי נתן ריחו ובש\"ר סוף פ' בא ע\"ש. ונהירנא שראיתי במפרשים שפירשו דמנ\"ל לרז\"ל דאותה הלילה היתה מאירה וניחא להו דאמרו בב\"ר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה אין הקב\"ה מיחד שמו על הרעה דגבי האור כתיב ויקרא אלהים לאור יום אך גבי חשך לא כתיב קרא אלהים והכא כתיב ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה לה' דהזכיר שם המיוחד על הלילה להכי אמרו שהלילה הזו האירה כשמש ולכן כתיב הוא הלילה הזה לה' כדכתיב ויקרא אלהים לאור יום. ובזה שמעתי משם הרב המופלא מהר\"ח אלפאנדארי זלה\"ה שפירש כוונת הכתוב לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש הכונה לך יום היום מתיחס אליך כי שמש ומגן ה' אלהים וכתיב ויקרא אלהים לאור יום וזהו לך יום שמצינו שמיחד שמו על יום ומכלל דדוקא גבי אורה נזכר שמו יתברך אך בחשך אין כבודו ליחסו אליו יתברך וליחד שמו עליו וכדילפינן מדכתיב ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה כמ\"ש בב\"ר. והשתא אמר אף לך לילה כלו' מצינו לילה אחת שנתיחסה אליך והיא ליל הפסח שיצאו ישראל ממצרים דכתיב ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה לה' וכי תימא מאי שנא לילה זו לז\"א אתה הכינות מאור ושמש כלומר אותה הלילה היתה מאירה כשמש ולכך נתיחסה לה' וזהו אף לך לילה אחת היתה ופרסמה הכתוב ע\"כ שמעתי ואחר זמן רב כרגע נראה לי ס' דת ודין ובס' משפטים כתב דרך זה משם המפרשים ע\"ש: ", + "וזה אצלנו כונת הכתוב גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה והזכיר הכתוב הזה הזהר הקדוש בענין זה כמש\"ל הכונה גם חשך לא יחשיך ממך ואינו מתיחס אליך כי אין ליחד שמו על הרעה. אמנם כאשר לילה כיום יאיר כליל פסח מצרי' שהיתה מאירה כשמש אז כחשכה כאורה שקולים להתיחס אליך דכתיב הוא הלילה הזה לה' וזהו כחשכה כאורה כלו' כחשכה שהוא הלילה כאורה שהוא היום שקולים הם להתיחס אליך מאחר שהלילה הזו מאירה ונהורא עמיה חזרה הלילה להיות כיום וזהו כחשכה כאורה. ועוד אפשר לרמוז דמצינו בליל הקדוש הזה פסח מצרים דעל ידי שהיתה מאירה כשמש נהגו בה מצות הלילה דהיינו אכילת הפסח דאינו נאכל אלא בלילה וכיוצא בה ומצות היום כגון מילה שאינה נוהגת בלילה למ\"ד וכמ\"ש הרב יד אליהו ונמצאת לילה זו בשתים עלתה לה והוכשרה למצות היום ולמצות הלילה וז\"ש ולילה כיום יאיר כשהלילה כיום יאיר כגון ליל פסח מצרים אז לענין דינא כחשכה כאורה כמו שנוהגין בה מצות הלילה כך נוהגין בה מצות היום והלילה אמ\"ר מושבח ועומד אמיר\"ה לגבוה. ולפי משז\"ל בשוחר טוב מזמור צ\"ב דאדה\"ר במ\"ש שהתחיל החושך לבא התחיל אדם טופח על פניו וכו' שנאמר אך חשך ישופני. אפשר שזה כוונת אדה\"ר באומרו אך חשך ישופני ונתן טעם למה נתיראתי לפי שידעתי שגם חושך לא יחשיך ממך. וגם ליל שבת ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה דליל שבת בראשית היתה מאירה כמשז\"ל שם בשוחר טוב וזהו טעם שנתפחדתי שכבר עברו יום הששי וליל שבת ויום שבת ולא ראיתי חושך וסברתי שהחשיך העולם בעבור שחטאתי עד שנשתלח לו עמוד האש כמז\"ל שם בש\"ט: ", + "ואולם במקראי קדש לך יום אף לך לילה הנזכר והנמשכים יראה לומר בסגנון אחר ולא תעזוב נפשי לשאו\"ל לדעת לעות מדוע עשה ה' ככה ויאר את הלילה כצאת השמש בגבורתו ואין ספק כי רבו כמו רבו טעמי תרוצי על רזא דנא ולנו בעניותנו אפשר במה שפי' הרב עמודיה שבעה בראש העמו' מאמר הכתוב וידע' היום והשבות אל לבבך וכו' דמהשמש יש להכריע נגד ג' סברות הכופרים כי מהשמש ניכר שיש מניע כמו שאדם יודע שהולך שיש לו מניע כך מהשמש ניכר שיש לו מניע וז\"ש וידעת היום הוא השמש והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וזהו לאפוקי הפלוסופים הטפשים שהם כופרים בעיקר ונגד הכת שאומרת שאינו משגיח בתחתוני' השמש מעור עיניה' שבראו יוצר הכל להאיר על הארץ וז\"ש ועל הארץ מתחת שהוא משגיח על הארץ. וכלפי האומרים כי פועל הטוב אינו פועל הרע השמש מחי להו אמוחא כי השמש מיבש הלח ומתיך היבש והקשה והן פעולות הפכיות אלא שמשתנה הענין כפי המקבלים וכן הוא כביכול שאין רע יורד מלמעלה אך הוא רע מצד המקבלים וז\"ש אין עוד זהו תורף דברי הרב הנז'. וזה אפשר רמוז אומרם פני משה כפני חמה דמשה רבינו ע\"ה היה מלמד לישראל אשר היו בארץ מצרים גוי מקרב גוי וכבר כתבו המפרשים שפרעה היה כופר בכל אלו הכפירות ולכן הוצרך משה רבינו ע\"ה להאיר את ישראל בסברות האלו ולהסיר כל סיגי טומאת מצרים אשר בקרבו ולכן פני משה כפני חמה דהשמש מאמת דג' דעות ואמונות רעות הנז' הבל המה והכופרים על שלשה פשעי בל חזו שמש ועל דרך זה פירש הרב הנז' אותה שאמרו מרגלי' טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שהיה קורא בגרון וכל חולה הנפש היה מתרפא ואח\"כ תלאה בגלגל חמה דהשמש יוכיח ויכריע כל דבריו ע\"ש באורך: ", + "ואפשר כי היינו טעמא אשר רצה הקב\"ה לזכות את ישראל ולפני צאתם מעבדות מצרים אשר נטמעו גופם ונפשם בע\"ז ואמונות רעות האמורות האלהים עשה שיראו מלפניו העיר ממזר\"ח שמש וליל התקדש חג מאיר עינים כשמש בצהרים בלילה ההוא נדדה חשכה ליהודים היתה אורה לעוררם שיהיה לטוטפות בין עיניהם כשמש יצא על הארץ המכחיש שלשה אמונות רעות כוזבות למען ישמעו ולמען ילמדו כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד והיו נכונים לקבל אלהותו יתברך ומצותיו ותורותיו ינצורו וזה בכלל טעמי זכירת יציאת מצרים דאתא שמשא ליסד יסוד מוסד אלהותו יתברך: ", + "ומעתה יתבארו הכתובים הנז' הכונה ואלהים מלכי מקדם לאפוקי הכופרים בעיקר פועל ישועות דהישועות טובות הנה לאחד ורעות לשכנגדו א\"כ הכל אחד רק דהענין משתנה כפי המקבלים ומצדם ומחמתם הוא רע וזה לעק\"ר מספח\"ת האומרים פועל הטוב אינו פועל הרע. בקרב הארץ נגד האומרים שאינו משגיח בתחתונים. והראיה אתה פוררת וכו' שהם מכות אשר הוכו פרעה ומצרים וקריעת ים סוף. וכבר אמרו שאם ארסטו הרשע היה נמצא במצרים ועיניו רואות נפלאות בארץ חם היה מודה בחידוש העולם ולכן הזכיר נסים ונפלאות הללו כי הם עדים נאמנים כי ה' הוא האלהים. אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן שהם דברים הפכיים להורות דפועל הטוב הוא פועל הרע כי ה' אחד. ואמר לך יום השמש אשר עשית הוא מגיד האמת אף לך לילה ליל פסח מצרים היא מגדת אמיתת אלהותו. ונתן טעם אתה הכינות מאור ושמש שניכר שיש לו מניע אתה הצבת כל גבולות ארץ שאתה משגיח בתחתוני' קיץ וחורף אתה יצרתם והם הפכיים המשתנים מצד המקבלים ומעמדם בארץ ההוא כנודע דיתרבה החום או הקרירו' לפי מעמד מדרגת הארץ ההיא היושבים בה וכל זה נלמד מהשמש. העם ההולכים בחשך ראו אור גדול שהיתה הלילה מאירה כשמש להאיר עיניהם בקבלת אלהותו יתברך כדבר האמור: ", + "אמנם המפרשים יש בהן בנותן טעם לאשר הוא יתברך הגדיל לעשות שהלילה ההיא היתה מאירה כשמש שהטעם הוא כי רז\"ל אמרו שהטעם שיצאו ברד\"ו שנה היינו משום ששעבדו בהם בלילות וא\"כ גם הלילות באו בחשבון והו\"ל כאלו ישבו ת\"ל שנה דהגזרה לא היתה רק לשעבדם בימים כמשפט העבדים לעבוד ביום אבל בלילה שם ינוחו יגיעי כח ולאשר הרעו לשעבדם גם בלילות מן הדין הוא שהלילות ישלימו המנין ולהורות זה עשה ה' שהלילה הזו האירה כשמש להודיע לכל כי צדיק הוא יתברך וצדק דינו להוציאם בחצי זמנם כי הלילות ששעבדום נחשבו לימים. זהו תורף דבריהם כפי הרשום בזכרוני. והנה דברי רז\"ל הללו שהלילות נחשבו ועלו למנין שרשן הם מפרקי ר' אליעזר פ' מ\"ח בויכוח ראב\"ע עם ר' אלעזר בן ערך וריב\"ז ואמרו שם רד\"ו ישבו ישראל במצרים וה' שנים עד שלא בא יעקב למצרים נולדו מנשה ואפרים הם רט\"ו שנה ימים והלילות הם ת\"ל: ", + "ומתוך כל האמור הבה נא אב' לרמוז כל האמור במקראי קדש פ' בא כה תוארה ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ת\"ל שנה ויהי מקץ ת\"ל שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח וכו'. ויש לדקדק דלפום ריהטא מאמר ויהי בעצם היום הזה נראה יתר ואפילו אם נאמר שבא להודיע דכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כלל כמשז\"ל תיבת ויהי אינה מדוקדקת. ועוד סמיכות ליל שמורים וכמה כפלים יש בו. ועוד להבין סמיכות פרשת זאת חקת הפסח הנאמרת ביום י\"ד ואיחר' הכתוב עד כאן. אמנם על פי כל האמור אפשר שהכתוב רמז כל אשר דברנו. הנה אמר ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ת\"ל שנה לאפוקי מה ששינו הזקנים לתלמי וכתבו במצרים ושאר ארצות והכתוב צווח במצרים כלומר לא תחשוב שמנין שני השעבוד נמנים מגזרת בין בתרים ומשנולד יצחק כי שנות מספר חיי האבות יעלו לחשבון אין זאת כי מצרים לחוד הוא מקום הגלות ובמצרים ישבו ת\"ל שנה. והשתא הכתוב עצמו מקשה ויהי מקץ ת\"ל שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו וכו' כלומר עין רוא' תרתי דסתרין ראה אתה אומר אלי העל כל החשבון במצרים וא\"כ ויהי מקץ ת\"ל שנה ואני רואה ויהי בעצם היום הזה שהוא מחצית ת\"ל יצאו וכו'. לז\"א ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים. כלומר כבר ידעת דאין ליחד שמו על הרעה כדכתיב ולחשך קרא לילה וא\"כ איך אנו אומרים ליל שמורים הוא לה' ומיחד ה' המיוחד על ליל שמורים אלא מוכרח שאותו הלילה היתה מאיר' כשמש והטעם להודיע כי הלילות נחשבו כימים וידעו כל צבא השמים כי הדין דין אמת ומעתה ממילא רווחא שישבו ת\"ל ויצאו ברט\"ו וז\"ש ליל שמורים הוא לה' להוציא' מארץ מצרים לפני זמנם ולהורות דנשים לילות כימים בחשבון ועוד יש טעם אחר שהאיר הקב\"ה הלילה ההיא להרחיק' מג' אמונות כוזבות הנז' וז\"ש הוא הלילה הזה לה' שמורי' לכל בני ישראל לדורותם למען ידעו הם ובניהם לדור אחרון בנים יולדו אמיתת אלהותו יתברך ולהתרחק מהאמונות הרעות כמש\"ל וסמיך פ' חקת הפסח דכתיב וכל ערל לא יאכל בו והצורך היה למולם למקצת' בליל' כמשז\"ל ויקש' כי אין מלין בלילה אך במה שהקדים ליל שמורים הוא לה' שהיתה מאירה כיום ינוח לנו שיכולים לקיים בה גם המצות הנוהגות ביום כמש\"ל והוא חקת הפסח דעושים תרתי מילי בשעה אחת אוכלים הפסח ומחשיבין אותו לילה ומלין ומחשבי' יום כחשכה כאורה כי ליל שמורים לה' מאיר ובא כצאת השמש בגבורתו: ", + "וזהו טוב טעם על אשר היתה מכת בכורות בחצות הלילה דוקא ולא קודם ולא אח\"ך וגם היות' בליל' אמנם הכל לרמוז הטעם שיוצאים בחצי זמנם וידעו בשמי' ממעל ועל הארץ מתחת כי צדיק הוא ה' אלהינו אל אמונה ואין עול כי כל דרכיו משפט צדקו יחדיו שמה שהוציאנו בחצי הזמן היה מטעם שהמצריים הרשיעו בעלילותם ותועבותם עברו חק הפרו ברית כי העבדים עובדי' ביום והלילה מתוקה שנת העובד לנוח מיגיעו ולהחליף כח לשוב לעבוד ביום. אך צוררים הנה אלה רשעים בקשו לקעקע ביצתן של ישראל עדי אובד וגם בלילות היו משעבדין בהם ולכן דינא הוא שהלילות יחשבו אף הם ונגרעו שני גלותם על כן היתה המכה אחרונה הנאמרה ראשונה אימתני ותקיפא מכת בכורות בחצות הלילה ממש שם רמז דמה שהיה הגלות בחצות הלילה הוא הגורם ששעבדום בלילות ולכך היה חצות שני גלותם: ", + "ואל זה אביט מאמרם ז\"ל על פסוק ויהי בחצי הלילה דפליגי בה חד אמר יוצרו חלקו וחד אמר יודע עתותיו ושעותיו חלקו וכבר נשאל הגאון הרדב\"ז זלה\"ה בתשובותיו המודפסות סימן תתי\"ד לבאר מחלקותם והשיב הרב ז\"ל שיש קושיא בכתוב דאי אפשר לצמצם חצי הליל' ולא חצי היום שהרי הגלגל חוזר תמיד וכהרף עין נוטה מחצות ולא יספיק אדם לומר עתה הוא חצות לילה עד שכבר עבר חצות וא\"כ קשיא להו מי חלקו תנא קמא סבר יוצרו יש בידו לחלקו והרי הגלגל בידו כחומר ביד היוצר והעמיד הגלגל כל דהוא כדי שיכירו העולם שהיא מחלק חציו האחרון מחציו הראשון ותנא בתרא סבר שאין צריכי' לנס אלא גלגל כמנהגו נוהג וחוזר אלא יודע שעותיו ועתותיו חלקו וצמצם חצי הלילה ממש ובאותו רגע הכה כל בכור דרגע הוי כמימריה ואע\"ג דאנן אי אפשר לן לצמצם הוא יתברך שמו יודע לצמצם ולכוין הנקודה אשר היא בחצי הלילה ובאותה נקודה הכה אותם עכ\"ל הרדב\"ז ז\"ל: ", + "ועדיין צריכים אנו למודע\"י מה הכרח יש לכל אחד לסבור סברתו ובמאי עיקר פלוגתייהו ומאי איכפ' לן בזה ויראה דפליגי אי טעם יצ\"מ לפני הזמן הוא משו' דהלילות נחשבו ימים ורט\"ו שנה עלו זה כפלים ת\"ל שנה וכדאמרן. או הטעם משום קושי השעבוד כמש\"ל והנה לטעם דהלילות באו חשבון הוא טעם מבואר נגלה חשבון ברור וכתבנו דלזה היה מכת בכורות בחצי הלילה כדאמר' בסמוך אך לטעם קושי השעבוד לא נתגלה אלא בכללו' אבל דקדוק החשבון קושי השעבוד שבכל יום כמה עולה לפי שיעור כל יום אלו דברים שאין להם שיעור גלוי וידוע כי אין יום דומה לחבירו וכמה שינויים יש במספר שני עבודתם והכל גלוי לו יתברך בדקדוק חשבון והוא היודע ועד כי נשלמו ת' שנה ולזה פליגי דמ\"ד יוצרו חלקו סבר שהטעם שיצאו טרם מלאת ת' שנה היה מחמ' שעבוד הלילות וזה טעם נגלה בכלל ופרט ולהכי היתה מכת בכורות בחצות להודיע לכל ענין הלילות ומאח' שכן הלא טוב לומר יוצרו חלקו והעמיד הגלגל שיכירו בחלוק' וידעו הבין שהטעם שיצאו בחצות זמנם משום הלילות. אך מ\"ד יודע שעותיו ועתותיו חלקו סבר דהטעם משום קושי השעבוד ורמז רמז שכשם שהוא יתברך יודע לצמצ' ולכוין נקודת חצות לילה כן הוא ידע דשיעור קושי השעבוד משלים לחצי זמנם: ", + "ולבא אל מבוקשנו בביאור דברי ראב\"ע נקדים מ\"ש המפרשים ז\"ל במ\"ש הזהר דאדם הראשון נתן לדוד הע\"ה שבעים שנה מחייו וגם מבואר שם דאברהם אע\"ה ויעקב אע\"ה ויוסף הצדיק נתנו לדוד הע\"ה שבעי' שנה ולפי זה היה ראוי שיחיה ק\"מ שנה אמנם יען דוד הע\"ה לא טעם טעם מית\"ה לדוד בשנו\"תו ולא טעים טעמא דמותא ואיקרי חי א\"כ מדת ימיו עולים לו בכפילו כי לא נהג כדרך בני אדם והוא לא שונ\"ה וחי אקרי גם בלילה לא שכב לבו והיו חייו בין ימים ולילות ק\"ם שנה ע\"כ שמעתי משם המפרשים. ובזה רגיל אני לפרש כונת הכתוב יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי תפלה לאל חיי דאיכא למידק מה טעם קאמ' לשון זה תפלה לאל חיי אמנם בזהר הקדוש פירשו יומם יצוה ה' חסדו שנמשך עליו חוט של חסד והטעם לפי שקם בחצות ובלילה שירו עמי עש\"ב והשתא דוד הע\"ה בהאי פחדא הוה יתיב דנהי דזוכה לחוט של חסד וכמ' מעלות בלימודו בלילה אך יש לחוש דזה נחשב לו שחי ק\"ם שנה ולא יהיה אלא ע' וז\"ש תפלה לאל חיי כלומר מסדר צלותא בעד החיים דחייו לא יגרעו בעבור זה: ", + "אמור מעתה דאפשר דמאותו ויכוח אשר ראב\"ע ור\"א ן' ערך וריב\"ז על עומדם יעמדו בטעם יצ\"מ כמבואר בפרקי ר' אליעזר פ' מ\"ח הנז' סבר וקביל ר' אלעזר בן עזריה כי טעם זה דנחשבו הלילות טעם כעיק' דאוריתא ואמיתות הענין אבל האיכא כמה רבנן בדור שהוא נתמנה נשיא הלא הוו אזלי בשיטה זו וכל חד מינייהו מלכי עשה לו מטעמים כאשר אהב וכמו שהן עוד היום עין רואה ואזן שומעת כמה וכמה טעמים שונים אמור רבנן בטעמא למה שלא השלימו ת' שנה במצרים ולכן פתח ר' אלעזר בן עזריה ואמר הרי אני כבן שבעים שנה כלומר כדוד הע\"ה אשר חי ע' שנה ורצונו כי הוא עומד בטעם יצ\"מ כענין בן ע' שנה שהוא דוד הע\"ה אשר היה לו לחיות ק\"ם שנה כי ע' נתונים נתונים המה לו מאדם הראשון ועוד ע' מהאבות וסבר ראב\"ע שהטעם שלא חי אלא ע' שנה היינו משום דלא ישן והלילות נחשבו לו כימים ולהיות כי גם בענין דוד הע\"ה אינו מוכרח טעם זה ויש לומר כמה טעמים דשנו' אדה\"ר נפגמו ועל כן הוצרכו האבות ויוסף הצדיק לוותר מחייהם וכיוצא. לז\"א ולא זכיתי שתאמר יצ\"מ בלילות ושתאמר מלשון את ה' האמרת וה' האמירך שהוא לשון שבח והכונה לא זכיתי שתשתבח יצ\"מ בעבור הלילות כי הן הן הגורמים לצאתם בחצי זמנם ואתי כמאן דמפרש ולא זכיתי ולא נצחתי כמ\"ש בהא זכינהו רבנן וכונתו לא נצחתי לרבנן שכלם יסכימו לשבח יצ\"מ בעבור הלילות כי רבנן טובא נטו לטעמים אחרים עד שדרשה בן זומא דרחמנא אמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך לרבות הלילות ומה טעם יש לזכור יצ\"מ בלילו' אלא מוכח דעיקר טעם יצ\"מ דהלילות נחשבו כימים ומשו\"ה חיובא רמיא לזכור יצ\"מ בלילות להודיע שהוא עיקר הטעם ואחר זמן רב ראיתי בס' לב אריה פ' בא קצת מהאמור הנה נגע זה מעט ממ\"ש בסגנון אחר ע\"ש ודוק: ", + "ואפשר לפרש פלוגתא דבן זומא ורבנן כי בן זומא סבר דטעם זכירת יצ\"מ עיקרה אתא לנחומי ישראל כי כימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות בכל צרותינו וגליותנו וכמו שכתב מז\"ה זלה\"ה בחסד לאברהם עין הקור' נהר נ\"ו וז\"ל טעם שנשתעבדו ישראל במצרים הוא שגלוי לפניו יתברך שעתידין ישראל להשתעבד בד' מלכיות וכדי שלא יתיאשו מתשועת ה' גם הם גם האומות שמשעבדי' בהם ויאמרו דהשר שלהם אמיץ וחזק ואי אפשר להוציא' משם לכן גזרה חכמתו יתברך להשתעבד במצרים שהיא שניה לארץ ישראל ואין מושלים בה אלא רהב וס\"מ שכל השרים של ע' אומות הם תחת ממשלתם ואם הם לא יכלו לעמוד כנגד ישראל כ\"ש שאר האומות והשרים וכו' ע\"ש ובזה יראה לפרש פ' הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים הכונה הודו לה' כי טוב ומטובו שהחסד שעושה הוא לעולם כי גאלנו ממצרים שהיו מושלי' בה ראשית השרים וזה חסד לישב דעתנו שיגאלנו גם מד' מלכיות כאמור וזהו יאמרו גאולי ה' אשר גאל' מיד צר במצרים וזה אות לד' מלכיות ולעת\"ל שיקבצם ממזרח וכו' ואמר קבצם שדיבורו של הקב\"ה כמעשה וכמ\"ש בזהר הקדוש על פסוק ואשים את הריו שממה וכן אמרו בש\"ט על פסוק זה וז\"ש כי לעולם חסדו שהחסד שעושה הוא עושה אותו באופן שיהיה חסד לעולם כמו יצ\"מ שהוא אות לד' מלכיות: ", + "וסבר בן זומא שזהו טעם מצות זכירת יצ\"מ לישב דעתנו שיגאלנו מכל צרה ומכל גלות ולכן הוא חיוב גם בלילות לרמוז שהוא אות לגליות הדומות ללילות כי ישראל הלך חשכים בחשכת הגלות משים לילות כימים חשך ולא אור. ולפ\"ז לעת\"ל לימות המשיח אין עוד צורך לזכור יצ\"מ דמידי הוא טעמא לישב דעתנו על שעבוד מלכיות הא כבר גאלנו ובא המשיח ותו למה לי מאי דהוה הוה. אבל רבנן סברי דטעם זכירת יצ\"מ לזכור חסדי ה' אשר לא היינו ראוים וכמעט גוענו אבדנו ונטמענו בן' ש\"ט ורבו רחמיו להוציאנו מכח מקום החירות ן' שערי בינה וגם בימות המשיח אתיא זכירה לחסדי ה' ביצ\"מ וימות המשיח: " + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

הני ברכ\"י דרבנן על ארבעתן ארבע זימני ברוך יאמרו הראשונים פירשו שהם נמשכות כנגד ד' בנים דקאמר דחייב אדם לברך על הרעה מעין הטובה וכשם דאיש אשר זכה לבן חכם בעי לאודויי ולשבוחי על אשר שמים לו ז\"כו לבן חכם ויולד חכם ישמח בו וגם אם בן הוא הולך תמים ופועל צדק יש לו לשמוח ולברך כי זכות הוא לו: כן אשר בנו הקדיח תבשילו יתיצב על דרך לא טוב ובכל אשר יפנה ירשי\"ע ואביו קרא לו בן רשע חייב לברך על הרעה ברוך דיין האמת כי מעשיו ועניניו וחטאת אמו גרמ\"א דנפיל בחולקיה בן כזה וכזאת וכזאת אם בנו נקי הדעת הרי זה בור ואינו יודע לשאול מברך על הרעה ואמטו להכי המגיד סידר ארבעה פעמים ברוך כל עומת ד' בנים דקאמר עד כאן דבריהם ז\"ל: ", + "ולפי פשוטו אפשר שאמר ברוך המקום שהוא מקומו של עולם והוא אחד קודם שנברא העולם ונסתכל בתורה כביכול וברא העולם כמשז\"ל על פסוק ואהיה אצלו אמון. ברוך הוא על אשר הודיע התורה ידיעה בעלמא לאדם הראשון וחנוך ומתושלח ונח ושם והאבות ושבטי יה וזרעם גדולי הדורות במצרים ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בפרסום גדול ונורא ב\"ה שאף שגלינו בכמה גליות ושמדות ברחמיו מאיר בנו אורה זו תורה וגם כי אין אתנו יודע דברים על בוריין ואין בידינו אלא צנצנת אחד למשמרת כמ\"ש בזהר הקדוש על כל אלה פינו מלא תהלות אשר לא עזב חסדו ולא תשכח תורה כל עיקר ח\"ו מישראל. ולפי דרך האמת אפשר דארבע ברכות הם כנגד חכמה בינה תפארת מלכות. והנה כתבו ז\"ל שבשנת ב' אלפים תמ\"ח קבלנו התורה. ורמז לשנה ההיא להודיע חבת\"ם שהוא ב' תמ\"ח והוא ר\"ת חכמה בינה תפארת מלכות ולעומתן ד' ברוך. ולרמז זה נתקנו ד' ברכות לפני קריאת התורה ג' ברכות שאנו מברכים בבקר. על דברי תורה. והערב נא. אשר בחר בנו. וברכה קודם קריאה בס' תורה הם ד' ברכות. וכנגד ד' עולמות אבי\"ע ורמזיהן. וכנגד מקרא משנה תלמוד סתרי תורה וכנגד פשט רמז דרש סוד ולרמזי בחינות אלו פרטיהן וכלליהן ושמותיהן וצרופיהן אמר ד' ברוך: ", + "והרשב\"ץ בפירושו כ' דלפי שאנו צריכין לדרוש הפסוקים הנאמרים בתשוב' הבנים על כן אנו צריכים לברך ברכת התורה על זו הדרשא וכו' עד כאן דבריו ז\"ל. כל קבל דנא אפשר לפרש בהקדים מאמרם ז\"ל ברבה פ' נצבים הלכה אדם העומד לקרות בתורה כיצד מברך כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה וכו' ד\"א אמר הקב\"ה אם נזקקת לברכתה של תורה אף אני מברך אותך שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך ד\"א רבנן אמרי אמר הקב\"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך מנין שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים אם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתי אותה אלא לטובתכם שהרי מלאכי השרת נתאוו לה עכ\"ל והלא במאמ\"ר אחד הקורא ירגיש מה שאלה זו אדם העומד לקרות בתורה כיצד מברך אטו השואל הזה לא מצלי בבי כנישתא ועיניו בל חזו מטבע ברכות אשר בירך העומד לקרות בתורה. ותו מאי מהדר ליה דהפותח והחותם מברכין והלא הוא שאל כיצד מברך נראה שעל מטבע הברכה שאל ולא כמה מברכין ותו מ\"ש בסוף שמא לרעתכם וכו' לכאורה יפלא היכי ס\"ד דהתורה ח\"ו היא לרעה. ושמעתי מהרב המופלא כמהר\"ר יצחק הכהן זלה\"ה הרב המחבר בתי כהונה שפירש במ\"ש הרשב\"א בתשובה הביאה מר\"ן בב\"י א\"ח סי' מ\"ז וז\"ל שאלת כשאנו מברכין על התורה בכל בקר למה אין מברכין לאחריה. תשובה קריאת התורה מצוה ואין מברכין על המצות לאחריהם וכמו שאמרו פ' בא סימן ואל תשיבני מקריאת התורה בבית הכנסת שמברכין לאחריה דהתם תקנת משה ועזרא היא ועל התקנות מברכין לפניהם ולאחריהם וכדמברכין בהלל ומגילה עכ\"ל הנה כי כן השואל אדם העולה לקרות בתורה כיצד מברך ודאי לא אסתפק ליה בנוסח מטבע הברכה ולא אם החותם מברך דזה מעשים בכל יום ויום בכל בתי כנסיות והוא דבר שגור מפי עוללים. אמנ' הוא שאל דבר חכמה כי הלא כאשר יקום איש הנה מהרה מברך על התורה בבקר השכם איכו השתא מה טיבה של ברכה זו לעומד לקרות בתורה אחר שכבר בירך בבקר ג' ברכות הרי זה מיחזי כברכה לבטלה שאינה צריכה דברכת הבקר זו פוטרת כל מיני לימוד תורה הלומד כל היום ולילה עד חצות וז\"ש אדם העולה לקרות בתורה כיצד מברך כלו' כיצד יכול לברך מאחר שבירך מקודם בבקר והשיבו תשובה נצחת כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה רמז לו דזה שעומד לקרות בתורה אין זה מברך על מצות תלמוד תורה דעל מצות עסק התורה כבר נפטר בברכת הבקר על כל מין לימוד אלא שזה שעומד לקרות בתורה מברך על התקנה. ועד ממהר דהפותח והחותם מברך לפניה ולאחריה ואי אמרת דברכה אשר בירך העומד לקרות בתורה הוא על מצות תלמוד תורה לא היה מברך לאחריה כי אין מברכין על המצות לאחריהם אלא מוכרח שמברכין על התקנה ולהכי מברך לפניה ולאחריה ואין זה ברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכה. ואם נפשך לומר נהי דאין לחוש לברכה לבטלה או שאינה צריכה ואיסורא ליכא מ\"מ גם תועלת ליכא לזה אמר הדרשות אחרות אמר הקב\"ה אם נזקקת לברכתה של תורה שבאת להתחייב בקריאת התורה בצבור שהוא תקנה אף אני אברך אותך שנאמר אבא אליך וברכתיך כדרך שבאת אתה מעצמך בדבר שלא היית חייב ואם ברכת על התורה לעצמך אתה מברך שנאמר כי בי ירבו ימיך וכו': ", + "ועדיין יש מקום גמגום בברכת התורה שכתב הרמב\"ם פ\"ו דברכות דמים אחרונים אין מברכין עליהם שאינם אלא מפני הסכנה והרי אמרי' אמר הקב\"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין וא\"כ יקשה מאחר שהתורה היא לבטל היצה\"ר אמאי מברכין והלא זה דומה למים אחרונים שבאים לדחות הסכנה ואינם טעונים ברכה כמ\"ש הרמב\"ם וזהו שאמר שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה כלומר לצורך היצה\"ר לבטלו ואין מברכין על דבר הבא מפני הרעה לדחותה. לז\"א לא נתתי אותה אלא לטובתכם כלומר נהי שהתורה מבטלת יצה\"ר אמנם עיקר נתינתה לטובתכם מפני כמה מעלות ומדות ושכר גדול בעה\"ז ובעה\"ב תדע שאין התורה בשביל יצר הרע לבד שהרי מלאכי השרת נתאוו לה והמלאכים אין להם יצה\"ר ומאשר עינינו הרואות שנתאוו לה המלאכים ודאי דיש בה כמה טובות ותועליו' ולזה אנו מברכין על התורה עד כאן דברי הרב הנז' זלה\"ה: ", + "ולפי פשט דברי המאמר הנז' שאמרו אם נזקקת לברכתה של תורה אני מברך אותך וכן אם ברכת על התורה לעצמך אתה מברך למדנו דהמברך להקב\"ה הקב\"ה מברכו וגם המברך על התורה לעצמו הוא מברך הנה כי כן המגיד סידר ברכה להקב\"ה ברוך המקום ובירך על התורה ברוך שנתן תורה אל ישראל וכדי דלא נימא שתכלית הברכות האלה הן הנה היו משום תועלת להמברך כי המברך להקב\"ה הוא מברכו והמברך על התורה לעצמו הוא מברך לכן גלה סודו כי ח\"ו לא תהא כזאת שיכוין המברך להנאתו ולטובתו רק הכונה דוקא לברך להקב\"ה לא זולת ולזה אמר ברוך המקום ואין הכונה לתועלת עצמו של המברך רק ברוך הוא הברכה היא לשמו יתברך. גם מה שאמר ברוך שנתן תורה לעמו ישראל אין הכונה כדי שעצמו יהא מבורך אין זאת אלא ברוך הוא ברכה לשמו דוקא וזהו הכפל אשר אמר ברוך הוא סמוך לברוך המקום וסמוך לברוך שנתן תורה והוא על דרך שפירשו הראשונים בכונת הכתוב לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד כמ\"ש כל המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה ולכן כשאמר לא לנו הוה ס\"ד שיהיה בסוג המתפלל על חבירו וכו' לזה כפל ואמר לא לנו כי באמת אנו אומרים לא לנו כי לשמך תן כבוד ולא לתועלת עצמנו עכ\"ד ז\"ל והוא מעין דוגמא לאשר פירשנו: ", + "אכן על פי דברי הרב הנז' אפשר לרמוז כי הנה המלאכים שאלו לזכות בתורה מדינא דבר מצרא ולכך נתן לנו הקב\"ה התורה במתנה דלית בה דינא דבר מצרא וכמ\"ש המפרשים ז\"ל וז\"ש ברוך המקו\"ם ברוך הוא והוא על דרך שאנו אומרים ברוך הוא וברוך שמו. ואח\"כ ברוכי מברכינן ברוך שנתן תורה לעמו ישראל שנתן דייקא במתנה דלית בה דינא דבר מצרא מפני שהמלאכים היו רוצים התורה ולכך נתנה לנו במתנה. ואתיא מכללא דודאי יש בתורה טובות נוראות מלבד שהיא תבלין ליצה\"ר שהרי מלאכי השרת התאוו לה ולזה יהבה ניהלן במתנה והמלאכים לית בהו יצה\"ר ומוכרח דרצו בתורה לרוב תועלותיה. ואם כן חל עלינו חובת הברכה דאינה כמים אחרונים אשר אין בם מועיל כי אם להרחיק הסכנה דבתורה יש תועליות נפלאות וזהו מסיים ברוך הוא לברך בשמו על התורה כדחזי: " + ], + [ + "חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם, וְאַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

חכם וכו' הלא מראש אמינא מלתא לקשו\"ר ולשנו\"ת ויהי הקש\"ר פיסקא הקודמ' ואחריה רעותיה שאלות ד' בנים ותשובתן ואחרי כן אפתח פתח והאר\"ש תענה כל קבל שאלת ותשובת כל חד לחודיה קאי כפי קצורנו בעזר משדי. אי לזאת בע\"ט רצון אני עניתי קצת הקדמות מהמפרשים בקצור ואגבן נבא לבאר הפסקות הללו אשר יעדנו בס\"ד. הנה נודע דאומות העולם נתקנאו בישראל על קבלת התורה כמשז\"ל שאמרו א\"ה מה ראו אלו להתקרב וכו' ויש להעיר כי הלא מראשית כזאת הקב\"ה החזיר התורה להם ולא רצו לקבלה כמשז\"ל על פסוק וזרח משעיר הופיע מהר פארן ומדוע נתקנאו בישראל ויש בזה שתי תשובות האחת שלישראל התורה היא מאורסה וכמש\"ה תורה צוה לנו משה מורשה ואז\"ל אל תקרי מורשה אלא מאורסה ונתנה התורה במתנה ככלה לחתן. אך לעכו\"ם מה שאמר להם הקב\"ה שיקבלו התורה היינו כמלך המצוה על עבדיו ומשו\"ה לא רצו לקבלה: והיה כראותם אשר לישראל נתנה במתנה ככלה מאורסה זו היא שקשה כשאול קנאת א\"ה:", + "או כלך לדרך זו דלישראל כפה עליהם ההר כגיגית כמשז\"ל ולא\"ה לא כפה ההר וכמ\"ש פ\"ק דע\"ז דזו טענת א\"ה כלום כפית עלינו את ההר כגיגית אדהכי והכי נלמד טעם יצ\"מ קודם זמנם מטעם כי ישראל חוטר מגזע האבות ויקדשו בתורה והקדש מפקיע מידי שעבוד שפדאנו לעובדו ולקבל תורתו וכמ\"ש אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלומר על מנת כן פדיתיך כמשז\"ל ודינא הוא דהפודה עבד אם לשם עבד ישתעבד. ואתיא מכללא כי מ\"ש על כפיית ההר מכאן מודעא רבא שהיה באונס ליתא למודעא דע\"מ כן פדאנו ממצרים ואם לשם עבד ישתעבד. וע\"י שהוציאנו קודם זמנינו מגלות מצרים דין גרמ\"א להשתעבד ד' גליות ושעבוד מלכיות כמשז\"ל: ", + "והנה המגיד סידר ויטע אהל\"י מאמר ר' אלעזר בן עזריה בהגדתי\"ה אשר העלה ואשר הביא קרא דלמען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. וקרא הכי כתיב פ' ראה. וזבחת פסח לה' אלהיך וכו' שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. והכי פירושא דקרא לדרכנו כי פסח לשון דילוג ומלבד הטעם הפשוט אשר פסח ה' על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים. עוד בו טעם כמוס להורות כי פסח ה' על שני הגלות ת' שנה ודלג על הקץ ולזה נצטוינו לאכול עליו לחם עוני שהוא מאכל עבדות להגיד כי ה' פדאנו לפני הזמן לשום עבד לשרתו ולברך בשמו וקי\"ל פ' השולח (גיטין דף ל\"ז) עבד שנשבה ופדאוהו אם לשם עבד ישתעבד כרבנן וכדעת הגאון ודעמיה וז\"ש כי בחפזון יצאת מארץ מצרים שהיית בתוך שני עבדות ופסח ה' ודלג על הקץ ופדאך לשם עבד וז\"ש למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך דאנו אוכלים פסח המורה שדלג על הקץ ולחם עוני שאנחנו עבדים לו ית' שעל מנת כן פדאנו ולכך חיובא רמיא לזכור יצ\"מ כל ימי חיינו למען דעת שאנחנו עבדיו: וסמוך למאמר ראב\"ע שהביא האי קרא למען תזכור שפירושו כמה דאמרן פתח בברוך ברוך המקום ברוך הוא כדין עבד לברך לאדונו וז\"ש ברוך המקום כי הוא אדון הכל ומקומו של עולם ואין העולם מקומו הוא הבורא הוא היוצר הכל וכל באי עולם עבדיו: ונוסף על זה ברוך הוא שבחר בנו להיות לו לעבדים פרטים כי פדאנו ממצרים לשום עבד וזה ע\"י שקדשנו בתורה שהיא לנו מאורסה ונתנה לנו במתנה משא\"כ לאומות העולם שהחזיר התורה שיקבלוה כדין מלך המצוה לעבדיו ולז\"א ברוך שנתן תורה לעמו ישראל שנתנה מתנה לנו ולא לא\"ה כאמור ברוך הוא שכפה עלינו את ההר מה שלא עשה כן לכל גוי. כנגד ד' בנים דברה תורה וכו' כי יחד כלם יסבו בלכתן על ארבעתן על השרש הזה כמו שנבאר בס\"ד: ", + "וכבר בא חכם בחכמתו כי חיזק בריחי שאלתו ותוכן כונתו בא במחתר' על ענין המודעא דמאחר שכפה עלינו את ההר מכאן מודעא רבא לאורייתא כמ\"ש פ' ר' עקיבא ואנוסים אנו: וכתבו התוס' שם דף פ\"ח דמה שכרת יהושע ברית עם ישראל היינו שלא לעבוד ע\"ז דוקא: וזה חקירת חכם דודאי לענין קבלת אלהותו כרתנו ברית עם יהושע שלא לעבוד ע\"ז וז\"ש מה העדות והחקים והמשפטים לאפוקי דעת רז\"ל בתנחומא שכפיית ההר היה דוקא על תורה שבע\"פ לז\"א מה העדות וכו' דהיינו כל התורה בכללה דעל הכל היה הכפיה ואנוסים היינו אשר צוה ה' אלהינו דלענין אלהות הא ודאי כרתנו ברית והוא אלהינו אבל העדות וחקיו ומשפטיו עם ישראל הן הן גופי תורה באלה אנו אנוסים ומה העדות וכו' כלומר מה חיוב יש לנו עליהם: ובאה התשובה אף אתה אמור לו כהלכות הפסח וכו' לחכימיא ברמיזא אליו היה הדבר העדות וחקים ומשפטים אנו חייבים בהם כהלכות הפסח הנאכל על מצות ומרורים ופסח לשון דילוג שהקב\"ה דלג להם שני שעבוד ת' שנה ונאכל על לחם עוני מאכל עבדי' להורות שפדאנו לשם עבד כי היה לפני הזמן ועל כן באו מרורים בשעבוד ד' מלכיות וא\"כ אין כאן מודעא דע\"מ כן פדאנו להיות לו לעבדים: וזה טעם אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן להגיד כי יש זמן שלא יש פסח שאנו בגלות וישאר טעם הפסח שנקוה לגאולה והכל לרמוז שהוציאנו לפני הזמן לשם עבד אליו יתברך ואין כאן מודעא והראיה שהיה לפני הזמן משאר גליות להשלים גזרת בין הבתרים כמשז\"ל וכל שהיה במשך שני עבדות ופדאנו לשם עבד אנו חייבים לעובדו ולשמור חקיו ותורותיו ואין כאן מודעא: ", + "וזה עצמו תשובה כתובה בתורה פ' ואתחנן לשאלת חכם ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ויתן ה' אותות וכו' ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ וכו' ויצונו ה' לעשות את כל החקים וכו' וצדקה תהיה לנו וכו' ששאלתו היתה על ענין המודעא והן אמת שהוא אלהינו אבל עדותיו וחקיו אין אנו חייבים כי אנוסים היינו כמדובר. ויאמר אביו עבדים וכו' ביד חזקה וכו' כלומר לפני הזמן וא\"כ פדאנו לשום עבד ואין כאן מודעא ועוד דיצ\"מ היתה לתת לנו ארץ ישראל וז\"ש ואותנו הוציא וכו' לתת לנו וכו' והן לו יהי כדברך שיש מודע' בנתינת הארץ לא שייך עוד מודעא שמתנת הארץ היתה על תנאי לשמור התורה וכמש\"ה ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וכמ\"ש הרשב\"א ז\"ל הביאו בעין יעקב שם פ' ר' עקיבא ולכן מהטעמים האלו יצאנו ה' לעשות כל החקים וכו' ואין כאן מודעא אי משום שהוציאנו לשם עבד ואי משום מתנת הארץ לפיכך אנחנו חייבים בשמירת המצות וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה: ", + "ותא חזי מה בין חכם ירא לכסיל מתעבר רשע כרשעתו מסיח לפי טומא\"ו מה העבודה הזאת לכם כלומר על הק\"ף דכתיב ביה ושמרתם את העבודה הזאת ועלה יצא לטעון בן רשע מה העבודה הזאת לכם כלומר אעיקרא ראשית כל מה שעשו הק\"ף לפרוש מע\"ז גם זה היה באונס ומתחילה ועד סוף אנוסים היו ואפי' קבלת אלהותו היה באונס ומותר לו לעע\"ז וכ\"ש אח\"כ דכפה ההר כגיגית דזה היה אונס מפורסם: ומה לו לאב יחרד לבו ויתר כשמוע פי כסיל מחתה לו. ויחר אפו ויחלטוה ממנו לכם ולא לכלבים לכם ולא לו כמדבר עם אחרים ואינו מיחד דיבורו אליו ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר לומר שקבלת אלהותו היה באונס והוא כסילו' גמור דתליוה וזבין זביני זביני כ\"ש הכא דעבודת הק\"ף לא חשיבא אונס אשר גאלנו בכמה נסים ואותות ומופתים. ואלו היה שם לא היה נגאל דה' בוחן לבות וידע מה בחשוכא אשר הלך חשכים לבו יקבוץ און לעבוד עבודת הק\"ף באונס ולבו לע\"ז ולא היה נגאל אין ישועתה לו באלהי' סלה: ", + "נמשך לזה שלחו מת\"ם גם הוא לפי תומו שמע קורין ומקרין שה' ברחמיו הוציאנו לפני הזמן לשם עבד לעובדו לו יתברך והוא לא פקפק בעבודת ה' רק הוא שאל דרך שאלה מה זאת כלומר כבר נשלמו ת' שנה משנולד יצחק ובא מועד צאתנו מהגלות: ולפי דעתו של בן אביו מלמדו והשיבו דרך קצרה בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים כלומר תן דעתך כי לא אמנע טוב להולכים בתמים: איברא ודאי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים לפני הזמן וזהו בחוזק יד ולא נחשב הגלות מלידת יצחק הלא תראה כי היינו במצרים ואי ס\"ד דמלידת יצחק מנינן למה הוצרך הגלות במצרים יהיה הכל בארץ כנען ומוכרח לומר דארץ ישראל מוחזקת ורחמנא אמר בארץ לא להם וא\"כ לא ס\"ד דמונים מלידת יצחק כיון שהיו בארץ כנען ובצרי טובא משני הגלות ופדאנו לשם עבד ואין כאן מודעא כי אנחנו עבדיו תדיר: ", + "וכלפי הבן שלא עמד טעמו בו סגר עליו המדב\"ר שאינו יודע לשאול. כה ידבר אביו בעבור זה עשה ה' לי כלומר אשר לא השלמנו שנות מספר ת' שנים מגזרת בין הבתרים היה שקדשנו ה' בתורה והקדש מפקיע מידי שעבוד וז\"ש בעבור זה כלומר זה אלי ואנוהו אשר קדשנו והכיננו לעובדו עשה ה' שם הרחמים בתוקף רחמיו בצאתי ממצרים לפני זמננו. ודריש בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים דמצה לחם עוני שפדאנו לעובדו והיה בתוך הזמן ומשו\"ה היה שעבוד ד' מלכיות הרמוזים למרור גימטריא מות כי הגליות היו מרים ממות דשבי כלהו איתנהו ביה והכלל שיצאנו קודם הזמן לשם עבד ה' וזו תפארת ישראל לעבוד ה' וצדקה תהיה לנו: ", + "ועתה הבא נבא לפרש שאלות ד' בנים ותשובתן כל אחד לבדו כפי קצורנו. אימא רישא שאלת בן חכם כי אפשר שאול שאל דהתינח בזמן שבית המקדש קיים וישראל יושבין על אדמתן הנה נכון להראות סימני חירות אף גילה ורנן על אשר היינו עבדים לפרעה ויוציאנו ה' ואנו בני חורין האמנם בגלות המר והארוך הזה אשר כשל כחנו ומגלות גופנו הנה נגע זה לנפשנו לשמחה מה זו עושה שהיינו עבדים ויוציאנו לחירות הרי גם עתה עבדים אנו וזהו שאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם עייפי הגלות גם אתם גם אבותיכם מכמה מאות שנים בהיותם כואבים מתוקף שעבוד מלכיות ומה מקום לסימני חירות והלל והודות על אשר יצאנו מתחת יד פרעה והשיבו כפי חכמתו כהלכות הפסח כלומר כל אלו העדות והחקים והמשפטים הם כהלכות הפסח ומה הפסח בטחנו לחזור ולעשותו כי ה' אלהינו מרחם עוד ישוב ויגאלנו גאולת עולם וזה טעם אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן לרמוז כי גם כי אין פסח נשאר הטעם והיה לאות שעוד נחזור לעשות הפסח ולזה אנו שומרים טעם הפסח לרמוז דיש לנו לבטוח לחזור ולעשות הפסח והוא יגאלנו והוא טעם לעשות כל זה בגלות לחזק אמונת הגאולה כי עוד יאיר אפלתנו בגאולה שלימה:", + "ואל קוטב זה סובב הולך תשובת התורה עבדים היינו וכו' ונקדים מ\"ש הרב מר זקנינו בחסד לאברהם דכ\"ג דטעם שעבוד מצרים היה כי גלוי לפניו ית' דישראל יהיו משועבדין בשעבוד מלכיות ארבעה המה וכדי שלא יתיאשו מתשועת ה' לכן שיעבדם במצרים שמושלים בה ס\"מ ורהב שכל שרי אומות העולם תחתיהם ואם הם לא יכלו לעמוד נגד ישראל כ\"ש שאר האומות ושרי עם ועם. וזו כונת תשובת התורה עבדים היינו לפרעה שהיה תקיף וחזק מהסט\"א כידוע. וגם במצרים שהיא תחת ממשלתם של השרים הגדולים ויוציאנו וכו' ויתן וכו' והטעם היה לקבוע בלבנו כי כה יעשה לכל עם ולשון והשרים שהם מושלים בישראל דאם בארזים נפלה שלהבת וכו' וא\"כ לזה אנו עושים כל סימני חירות דמיצ\"מ ידענו נאמנה נזכה ונחיה לימות המשיח והוא הטעם דאין מפטירין אחר הפסח לרמוז דגם כי בטל הק\"ף עוד יעמוד טעמו והיה לאכול בתשועת ה': ", + "ובאופן אחר אפשר לפרש שאלת החכם ותשובה הכתובה בתורה במה שנודע דאם ח\"ו היו שוהים ישראל עוד רגע בארץ מצרים היו נטמעים בנ' שערי טומאה מעלנא אית להו ומפקנא לית להו והטעם משום דמשה רבינו היה משיג בקדושה מ\"ט שערים ולא יותר וכל זמן שהגואל יש לו השגה בקדושה כנגד מה שנטמעו הם בקליפות השג ישיג והצל יציל אבל אם ח\"ו עברו מעברה ונטמעו בנ' אין כח ביד משה רבינו ע\"ה להושיעם: וכבר ידוע דר\"ע זכה לשער החמשים וא\"כ האיש החכם בחכמתו ושלימה משנתו באשר ה' אתו כי הש\"ג ישי\"ג בשער החמשים יאמר נא אם בעיניכם יפלא את כל תוקף יצ\"מ וישימהו על הנ\"ס הוא הדבר אשר צוה ה' אלהינו אתכם כי לא באתם עד עתה למדרגתי ואין לכם השגה כמותי בשער הנ' האמנם אני וכיוצא בי נקיים אנחנו מכל המצות הללו כיון שכחנו חזק להוציאכם ממצרים אף אם הייתם נכנסים בנ' שערי טומאה: וכבר ידוע מהראשונים כי כל מצות ה' אשר יאמר היום לגבי דידן שהם חקים בלי טעם הוא דוקא לפי קוצר השגתנו אבל לקושטא כל המצות טעמן ונימוקן הגדילו התערובו\"ת טעם ערב מועיל ואין מצוה בעולם שהיא גזרה וסרת טעם ח\"ו דאפי' פרה אדומה שלא נתגלה טעמה אף לשלמה המע\"ה כמשז\"ל למשה רבינו ע\"ה נאמר טעמה וזה פירשו כת הקודמין כונת הכתוב כי חק לישראל (הוא) משפט לאלהי יעקב כלו' אף דבר שהוא חק לישראל הוא דוקא לישראל אבל לפי האמת אינו חק אלא הוא משפט לאלהי יעקב שיש בו טעם כעיקר לאלהינו המצוה לנו המצוה אך לנו בעניותנו הוא חק: וא\"כ גבר פום דין חכימא דיהודאי אשר לו אלהים קרובים ובעצמו שיע\"ר שער הנ' בקדושה כל מן דין לפניו נגלו טעמן של החקי' וז\"ש מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם דוקא הן הן חקים ועדות ומשפטים ולא השגתם בחכמה הנפלאה כמוני היום אשר כל התורה כלה לפני נגלו תעלומותיה והם משפטי ה' אמת יחד כלם לבלי חק ואתכם דוקא הם חקים וכל כי הני מילי במצוות הפסח הן הם אליכם אישים דאין לכם השגה ומשום הכי נתחייבתם במצות אלו משא\"כ לי ולכיוצא בי שהשגנו לשער הנ' אין אנו חייבים בזה כי האף אמנם ירדו לשערים ש\"ט עד הנ' כחנו גדול אלים לאפקיעי כי הלא גם בנו כנגדם בקדושה: ", + "האמנם כד דייקת שפיר לא צדק בזה ולא לחכמים לחם כי אם מצה ומרור ככל חקת הפסח כי הגם שעתה השיגו בשער הנ' היה באמצעות יצ\"מ וקבלת התורה וצירופי הנשמות ממצרים ועד הנה אבל אם ח\"ו היינו שוהים במצרים ונטמעים רוב ישראל בנ' ש\"ט אז נתרבה הפגם מאד עד כי גם קדושי עליונין משבט לוי היו נפגמים והחכמה מאין תמצא ולא איתי אנש יזכה בקדושה כלל והשע\"ר סגרו כאשר יצאו הרודפים כי זנח ישראל טוב אויב ירדפו רודף מלא והיה נטמע כל זרע ישראל ח\"ו וזוהי תשובת שאלת בן חכם הכתובה בתורה עבדים היינו לפרעה במצרים בצירוף השר שהיינו עובדים ע\"ז גוי מקרב גוי והוצרך הקב\"ה לשדד המערכות להוציאנו ויצונו את כל החקים וכו' וצדקה תהיה כי נשמור לעשות וכו' ובאמצעות זה זכית אתה לזה אבל אם ח\"ו היינו שוהים עוד ולא היה קבלת התורה לא באת לכלל זה לא מינה ולא מקצתה על כן צא ועשה כן כמונו כמוך לקיים כל דבר פס\"ח: ", + "או אפשר דשאלת בן חכם היא על מה נעשה שני סימני עבדות מצה ומרור ושני סימני חירות טיבולים והסבה ושתים שהן ארבע המה נפלאו ולזה כיון באומרו מה העדות וכו'. והיתה התשובה עבדים היינו לפרעה במצרים שם רמז שתים זו לפרעה מלך קשה במצרים אומה קשה א\"נ במצרים השר שהיינו עע\"ז והיינו משועבדים גוף ונפש ולעומתן נעשה שני סימנים של עבדות מצה רמז על עבדות הגוף ומרור על שעבוד הנפש כמ\"ש מהר\"ם אלשיך זלה\"ה בפסוק וימררו את חייהם ע\"ש כל קבל דנא ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה וכו' ויצונו ה' לעשות את כל החקים וכו' והרי בזה אנו בני חורין מגופנו ונפשנו כי הוא ברחמיו קדשנו במצותיו וכנגדם שני סימני חירות על גאולת נפשנו וגופנו ונאמר לפניו הללויה: ", + "ויתכן כי שאלת חכם היא חקירת הראשונים במאי דאמרינן דשואלין ודורשין ל' יום קודם הפסח דהא אמרו משה תיקן להם לישראל לדרוש הלכות פסח בפסח והלכות חג בחג ותירץ מרן בב\"י סי' תכ\"ט דשלשים יום משום קרבנות ותקנה לא זזה ממקומה וכתבו האחרונים דגם בכל רגל איכא קרבנות ראיה ושמחה: וזה שאל מה העדות וכו' אשר צוה ה' אלהינו אתכם יושבי חשך הגלות דבשלמא כשב\"ה קיים אפשר דצריכי לדרוש ל' יום קודם משום ק\"פ אבל עתה בגלות מאי שיאטיהו דל' יום: ותו אעיקרא מ\"ש ל' יום הוי בכל רגל ומ\"ט שאר רגלים: לז\"א כהלכות הפסח ר\"ל כך יש בכל רגל עולות ראיה חגיגה ושמחה וצריך ל' יום. וכי תימא השתא אין קרבנות דע דהתקנה לא זזה ממקומה הלא תראה אין מפטירין אחר הפסח ועתה אין מפטירין אחר מצה לזכר וכן נמי תקנה לא זזה לדרוש גם עתה ל' יום קודם: " + ], + [ + "רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם, לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ומתוך רשעו כמתלהלה יורה זיקים כי כל מצות עשה אין בהם כרת ומדוע בקרבן פסח יש כרת לחדל לעשותו והלא הוא מצות עשה ובכל מ\"ע ליכא כרת כי אם פסח ומילה וטמא תמ\"ה יקרא מה העבודה הוא לכם שאף לסברתכ' שיש כריתות לעובר על ל\"ת: אבל הק\"פ אינו כי אם עשה ומי שלא עשה פסח ביטל עשה בשב ואל תעשה ומה נשתנה פסח משאר מ\"ע: על כן יצא הקצף באמור לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר כי הלא הפסח הוא לפרוש מע\"ז וכמשז\"ל משכו ידיכם מע\"ז וקחו צאן של מצוה וכיון שהוציא עצמו מן הכלל בהפקרא ניחא ליה לעבוד ע\"ז והרי הוא כופר בעיקר גם מזה נמשך להטיל חלשי\"ם על המילה והוא קבלת אלקותו ית' והיא מ\"ע שיש בה כרת וטעותו שאין ראוי שיתחייב כרת על הק\"ף כה יאמר על המילה וכל מה שיצאנו מארץ מצרים היה בזכות דם פסח ודם מילה והרשע הזה המערער מבא בדמים תרתי משמע דם פסח ודם מילה אלו היה שם לא היה נגאל: ", + "ואפשר כי ברשעו בקש לעקור כל מצות הפסח וכונתו כי הנה הקב\"ה גזר ועבדום וענו אותם ת' שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וא\"כ מראש מקדם אמר לאברהם שיצאו ממצרים ברכוש גדול איכו השתא מה מקום לכל המצות האלה זכר ליציאת מצרים וכל השבח על יצ\"מ הלא כך התנה הקב\"ה להוציאם וז\"ש מה העבודה הזאת לכם: ויחר אף המשיב לכם ולא לו ולפי שהוציא עצמו מן כלל ישראל כפר בעיקר ושאל ההוא מינא מה העבודה הזאת לכם ואינו מאמין בתורה אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה וכו' ואלו היה שם לא היה נגאל דהיה מת בחשך ובעבור זה עשה ה' לי: ", + "וראיתי בנימוקי רבינו ישעיה הראשון מטראני זלה\"ה על החומש כ\"י פ' בא שכת' וז\"ל מה העבוד' הזאת לכם לכם ולא לו ודרשינן מינה דהיינו שאלת הרשע משו' דשאיל ואמר לכם ולא אמר לנו ותימה והא כתיב בפ' ואתחנן כי ישאלך בנך וכו' אשר צוה ה' אלהינו אתכם וי\"ל התם כלל עצמו בשאלתו שאמר ה' אלהינו אבל הרשע לא כלל ואמר אותנו אלא שאל ואמר לכם ועוד אני תמיה דרשע שואל מה העבודה הזאת לכם והוא עונה אין מפטירין אה\"פ אפיקומן מאי קבעי ליה ומאי קמהדר ליה וי\"ל אע\"ג דהאי איניש רשע הוא בחכמה שאל מפני שרואה שאנו אוכלים מן הפסח והחגיגה והפסח אחר החגיגה לשבענו ובעבור כן הוא שואל הלא עיקר הוא הפסח ולמה אנו שבעים מהחגיגה ולא מן הפסח שהוא עיקר מש\"ה א\"ל א\"מ אחר הפסח אפיקומן ובעבור זה אוכלים שלמי חגיגה תחילה ואח\"כ הפסח עכ\"ל: ", + "וראה זה חדש גירסת הרב ז\"ל שתשובת הרשע בנסחתו היתה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ולא ידענו מה היה לו להרב בנסחתו לתשובת החכם וק\"ק דבמכילתא ס\"פ בא מסדר שאלות ד' בנים ותשובתן כנסחתנו רק שיש איזה שינוי מועט מנסחתנו ע\"ש ומ\"מ מה שפירש הרב ז\"ל יש לפרשו בשאלת החכם ותשובתו בנסחתנו: [עתה ראיתי בשבלי הלקט כ\"י שפירש כן בשאלת חכם משם רבינו קלונימוס ועלה קאמר וכ\"כ רבינו ישעיה. ונראה דר' ישעי' גופיה בפירושו להגדה הדר מר ממ\"ש בנימוקי החומש וכתבה בשאלת חכם]: ", + "ומאי דקשיא ליה להרב דגם בשאלת בן חכם אמר אשר צוה ה' אלהינו אתכם ולא אמר אותנו ותירץ דהחכם כלל עצמו באו' אלהינו כן שמעתי באומרים משם המפרשים קרוב לזה שהחכ' הזכיר ה' משא\"כ הרשע ואמרו דרך צחות פסוק ויתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך כלומר שיש יתרון בדברי החכם על הרשע הזכרת ה' כמו שיש יתרון בין אור לחשך דכתיב ויקר' אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה הרי דבאור נזכר שם אלהים ולא בחשך עכ\"ד: ", + "ויראה ליישב זה וגם ליישב דתשובת הרשע בתורה פ' בא היא ואמרתם זבח פסח וכו' ואין רמז בכתוב שום תלונה על השואל ואלו בדברי המגיד אשתפוך חמימי על שאלת מה העבודה הזאת לכם ויחסה לרשע ולא הביא התשובה הכתובה בתורה. ואפשר כי הנה כתוב בתורה פ' בא והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא וכו' ויקוד העם וישתחוו. ואיכא למידק דבפ' ואתחנן בשאלת חכם כתיב כי ישאלך בנך וכן בפ' בא עצמה והגדת לבנך שהוא שאינו יודע לשאל ובסוף הפרשה והיה כי ישאלך בנך מחר מה זאת שהיא שאלת התם ומדוע בשלשה בנים חכם ותם ושאינו יודע לשאל נקט לשון יחיד בנך וכאן שהוא שאלת בן רשע כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם לשון רבים ואפכא היה לכתוב גבי בן חכם לשון רבים ובבן רשע לימא בנך לשון יחיד. ועוד דבבן רשע כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם ורז\"ל אמרו בעלמא אין והיה אלא לשון שמחה והכא בבן רשע לשמחה מה זו עושה הנמצא כזה לשון והיה בהני\"ח אנחה שוברת ומה לו לאב בראות בן רשע הלואי קבריה ואביו ואמו ישישו כי ימצאו קבר לבן רשע ותו דכתיב ויקוד העם וישתחוו ופירש\"י ז\"ל על בשורת הגאולה והארץ ובשורת הבנים ולכאורה יפלא דבשורת הבנים בשורה רעה שהם רשעים ואינה טעונה קידה והשתחואה רק יגון ואנחה. אמנם נראה דלשון מה העבודה הזאת לכם אינו לשון מוחלט לרעה ואם איש צדיק שהוחזק לקדש כה יאמר מה העבודה הזאת לכם אין לנו להכריעו לחובה ולומר שמינות נזרקה בו וכפר בעיקר רק חייבים אנו לדונו לזכות שלא כיוון להרע ומוקמינן ליה אחזקתיה כי צדיק הוא אך אם רשע שחזקתו לרעה יאמר מה העבודה הזאת לכם תכף נכריענו לחובה ואוקמיה אחזקתיה שהוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר. ומשום הכי שינה הכתוב כאן ואמר כי יאמרו אליכם בניכם לשון רבים וכתיב והיה שהוא לשון שמחה וגם התשובה כתוב ואמרתם זבח פסח לשון אמירה רכה לבשרם שבניהם יהיו צדיקים שהגם שיאמרו מה העבודה הזאת לכם אין לדונם לחובה דמוקמינן להו אחזקתיה וישיבו להם בלשון רכה זבח פסח וכו' ומהכא משמע דאם רשע שואל מה העבודה הזאת לכם ודאי שהוא לשון מגונה ומוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר מדחזינן שינוי הכתוב כאן דהוצרך לומר לשון רבים ולשון שמחה ואמירה רכה כדי למתק לשון מה העבודה הזאת לכם לרמוז דמוקמינן להו אחזקתיהו א\"כ רשע האומר לשון זה ודאי נדרש לרעה ונדבר אליו קשות ולכן כתיב ויקוד העם וישתחוו וכיונו גם על בשורת הבנים דזה מורה שהם צדיקים והוחזקו לכך עד שלשון שאינו מתוקן אהניא להו חזקתיהו לשים מר למתוק. ומכאן הוציאו רז\"ל שזו שאלת הרשע דאם רשע יאמר מה העבודה הזאת לכם חיובא רמיא לשבור מתלעות עול להקהות שיניו ולדבר אליו קשות וע\"כ לא זכר המגיד תשובה הכתוב בתורה לשאלה זו דהכתוב מדבר בבנ\"י עליה זרעא מעליא אלא דמשם למדנו שאל' הרשע ותשובתו בלשון מדברת אמריה ממרת על שנתן כתף סוררת ובזה נתישב הכל בס\"ד: ", + "והרב מופת הדור מהרח\"א זלה\"ה בספר מקראי קדש ריש דף ז' פירש דשאל מה העבודה הזאת לכם שאתם מעברין שנים בזמן שאתם רוצים וכו' בעבור זה עשה ה' לי כמ\"ש החדש הזה לכם עד עכשיו היתה מסורה בידי עתה תהא מסורה בידכם וכמ\"ש אימתי ר\"ה אני ואתם נשאל לב\"ד של מטה נמצא שבעבור שנקבע חדשים עשה ה' ביצ\"מ וזהו כופר וכו' עש\"ב ויש להרחיב ענין זה במה שנתבאר אצלנו בנותן טעם מה זה היה דמצו' החדש הזה לכם היתה לראש פינה ומצוה ראשונה במלכות שמים וכתבנו בעניותנו דיען שהיו ישראל עע\"ז בטענת אם אין הקב\"ה חפץ בע\"ז למה אינו מבטלה דהיו סוברים מעשה שמים עדיף והשתא דעיני כל ישראל וכל העם רואים דבאלהי מצרים עשה שפטים יש לחוש דח\"ו הם יחזיקו במעוז סברא נפסדת זו דמעשה שמים עדיף ואם אינו חפץ בע\"ז למה אינו מבטלה כאשר נודעה יד ה' דעשה בכל אלהי מצרים שפטים אלא דלנקום נקם במצרים על אשר השחיתו התעיבו והתריסו נגדו עשה באלהיהם שפטים אך משום עבודת ע\"ז לא אכפת ליה וזו הריסת פנת יקרת תורתנו לכן מצוה ראשונה נצטוינו החדש הזה לכם ומסרה לב\"ד להורות דמעשה אדם עדיף וליכא תו טענת אם אינו חפץ בע\"ז וכו' והשתא דרשע זה מפקפק במצות עיבור שנים נמצא דזה דרכו כסל לו לומר מעשה שמים עדיף ומשו\"ה מדבר תועה על העיבור והוא כופר בעיקר בעצם לעע\"ז בטענת אם אינו חפץ בע\"ז וכו' ומשו\"ה אמר לכם ולא לו לפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר. ואמר בעבור זה שאני סובר מעשה אדם עדיף ופירשתי מע\"ז ומלתי עצמי על ידי אדם עשה ה' לי בצאתי ממצרים דנגאלנו משום דם פסח ודם מילה שתים הנה לעק\"ר מספח\"ת טענת מעשה שמים עדיף כדבעינן למימר קמן בס\"ד ואלו הרשע היה שם לא היה נגאל דכיון דסבר מעשה שמים עדיף לא היה עושה פסח ולא ימול ובאפס דמי\"ם דם פסח ודם מילה דמו בראשו והיה מגואל במקום שיהיה נגאל: ", + "הרב מהר\"ר יוסף דוד זלה\"ה פירש עם מ\"ש גורי האר\"י זצ\"ל שבזמן מהרח\"ו זצ\"ל בליל ראשון של פסח נטלע אדם אחד ושאלו להרב מהרח\"ו זלה\"ה כי התורה הבטחתנו ליל שמורים הוא ואיך אירע זה בליל התקדש חג לאיש הזה שבר רגל בשמחת הרגל הקדוש בלילה הקדושה הזו. והרב מהרח\"ו זצ\"ל גלה סודו כי אותו האיש עבר עבירה בלילה ההיא ועל כן באה עליו הצרה הזו ונראה דסבר דכי כתיב ליל שמורים הוא דוקא למי שאינו חוטא בלילה הזו אך אם סירכיה נקיט וגם בליל פסח עובר עבירה כל לגבי דידיה אינו ליל שמורים וז\"ש מה העבודה הזאת לכם ומה מועיל הק\"פ אחר שעינינו הרואו' כי גם בלילה הזו יקרה מקרה ופגע לאיזה אנשים והאמת הוא כי לכם היא השמירה ולא לו כי הוא עוב\"ר על פשע בלילה הזה ואלו היה שם לא היה נגאל דבליל פסח היה עובר עבירות ושוב לא היה נשמר עד כאן דברי הרב מהר\"י דוד זלה\"ה: ", + "ובהכי מדוקדק לישנא דקרא ליל שמורים הוא לה' והדר מפרש אימתי הוא ליל שמורים כאשר הוא הלילה הזה לה' כלומר שהיא מיוחדת ומקודשת לה' בקיום המצות אז היא ליל שמורים אבל אם אינה לה' ואלו עוברי\"ן בפשע גם הלילה הזה אז אינה ליל שמורי' להני אינשי דסגן בעלילותא ובאוות נפשם הבהמית יזנחו למקרה ופגע לא כאלה חלק יעקב זרע ישראל העסוקים בהלכות הפסח על מצות ומרורים לקיים מצות אדיר אדירי' עושה אורים ויאור להם ליל שמורים: " + ], + [ + "תָּם מָה הוּא אוֹמֵר: מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.

הת\"ם חובה הכא רשות נתונה לו לבטא בשפתים שואל כענין מה זאת מכלל דאיכא אחריתי שאנו עושים שני סימני חירות ושני סימני עבדות מצה ומרור סימני עבדות וטבולים והסבה סימני חירות תרתי למה לי ותיסגי בחד. ואביו השיבו דבר פשוט בחוזק יד הוציאנו ה' ואיכא עיקר היציאה ועוד בה היותה בחוזק יד לכן אנו עושים שני סימני חירות. והוציאנו ממצרים מבית עבדים דהיינו מתחת רשות השר שנקרא מצרים כמ\"ש רז\"ל על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם וגם מבי' עבדים המצריים האומה עצמה שהיינו עובדים לשר ולאומ' ולזה אנו עושים שני סימני עבדות: ", + "ועוד אפשר כי הולך בתום להגיד לו איך ה' הכה כל בכור ועביד דינא לנפשיה והיתה תשוב' בחזק יד וכו' כלומר בכח גדול הוציאנו דאלו היינו שוהים עוד רגע ה\"ו דבקה הרעה לירד לן' שערי טומאה ולא יזכר שם ישראל עוד ח\"ו ובמקום פסידא עביד איניש דינא לנפשיה: ", + "או אפשר דשאל מאחר דעושים חרוסת זכר לטיט אמאי אצטריך מרור זכר לוימררו את חייהם הא כבר רמזנו בחרוסת ענין הטיט בחומר ולבנים ובכל עבודה בשדה. והשיב בחזק יד הוציאנו לפני הזמן וז\"ש בחזק יד וקושי השעבוד השלים לכן אנו עושים ענין מיוחד זכר לקושי השעבוד והוא המרור זכר לוימררו כי הוא עיקר הגאולה: ", + "ובאופן אחר אפשר לומר ונבין שארית הכתובים בסוף פ' בא בתשובת התם דכתיב ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ואיכא למידק כי טרם יאמר בחזק יד הוציאנו הול\"ל כי הקשה פרעה וכו' ויוצאנו בחזק יד ועוד יש לחקור דאמאי לא ציוה ה' דגם הנקבות בכורתות יקדשו מאחר דגם הנקבות בכורתות מתו כמשז\"ל דמתו נקבות בכורתות של מצרים זולת בתיה בת פרעה שניצלה בזכות משה וכבר כתבו מן האחרונים דגם הנקבות בכורתות מתענות בערב פסח ומאחר שכן מדוע יצאו בגרעון הנקבות בכורתות ולא קדשי אטו גריעי מבכור בהמה ותו מה טעם פטרי חמורים דוקא יקדשו מבהמה טמאה וטעם רז\"ל ידוע. [אחר זמן רב אנה ה' לידי ספר מעשה רקח רמזי משניות מהגאון החסיד מהר\"ר אלעזר מקראקא זלה\"ה וראיתי להרב זלה\"ה שעמד בחקירה הלזו אמאי הבכורתות ליתנהו בפדיון ויישב דהיה קטרוג למעלה לומר מה אלו אף אלו ואמטו להכי הזכרים שהיה הקטרוג עליהם צריכין פדיון אבל הנקבות לא היה קטרוג עליהן דידוע דבשכר נשים צדקניות נגאלנו וא\"כ לא היו בסכנה למות כזכרים שהיה הקטרוג עליהם והצילם ה' ע\"ש באורך במסכת בכורות:] ", + "ודרך דרש נראה לומר במה שנתבאר אצלנו דהא דאמרו רז\"ל דקושי השעבוד השלים הזמן כתבו ז\"ל דהיינו אם ישראל יש להם דין בנים אז קושי השעבוד בא חשבון והן נגרע משני שעבודם כי כך היא המדה למלך שכעס על בנו וגזר עליו גזרה קשה כי כל המטיב לו בעידן רתחא עושה נחת רוח למלך אך אם כעבדים העבד ישראל קושי זה אינו כלום כי המלך שכעס על עבדו כל המצערו ונוקם נקמת המלך הרי זה משובח וכמבואר זה מדברי ר\"ע בויכוחו עם טורנוסרופוס פ\"ק דבתרא ויען ישראל בו בפרק היו גוי מקרב גוי מה הללו עע\"ז אף הללו עע\"ז וכו' כמו שטען שר של מצרים כמשז\"ל הנה כי כן צריך להוכיח דגם רשעי ישראל נקראו בנים וגם עמי הארץ מישראל אשר לא בינת אדם להם נקראי' בנים וזה צורך לגאולתם כי רובם היו עע\"ז ועמי הארצות בעת ההיא לא ידעו ולא יבינו ולכן ה' חפץ למען צדקו הכה כל בכור בארץ מצרים וגם כל בכור בהמה להורות דאף בכור בהמה נחשב בכור ומת ומכאן ראיה דכיון דישראל הם בנים למקום אף אם הם רשעי' דחשיבי כבהמות כמשז\"ל בנים הם כשם דבכור בהמה נמי חשיב בכור. ובכלל הוכו פטרי חמורים דגם הם נקראו בכורות ומינה דגם ישראל עם היותם עמי הארצות בנים מיקרו ולאפוקי מ\"ש הרב משנה למלך פ\"ג דעבדי' משם הריב\"ש דכהן עם הארץ אין בו קדושה ע\"ש וכיון שכלם בנים והם בכורות כמ\"ש בני בכורי ישראל א\"כ קושי השעבוד משלים וכל היתר ששעבדו מצרים על ישראל אף לרשעים ולעמי הארץ מצטרף הוא לחשבון גדול ובכן הגיע עת תשלום הת' שנה ומשו\"ה ציונו יוצרנו יתברך לדורו' לקדש בכור אדם ובכור בהמה ופטר חמור לרמוז דגם בהמה וחמור בכור מקרי והוא דבר עיקרי בטעם יצ\"מ שהכה בכור בהמה ופטר חמור להורות דכשם דאלו עבר עליהם כוס מר המות להיותם בכורות כן גם רשעי ישראל הנמשלים לבהמה ועמי הארץ יחד כלם בנים מקרו והם בכורות ואשר הרע להם בא חשבון ועת הזמיר הגיע לגאולתם: ", + "אמור מעתה אפשר לומר דזו שאלת התם מסיח לפי תומו מה את כלומר מה זה היה לקדש בכורי בהמה ואי תימא כי כן במצרים כל בכורי בהמת מצרים מתו תיקשי אעיקר' מה טעם מתו כל בכור בהמה דבשלמא בכורי השבי והשפחה ניח' וטעם יש בדבר כדי שלא יאמרו יראת' תבעה עלבונם ושהיו משעבדים בישראל ושמחים בצרת' וכמשז\"ל אבל בהמה מאי עבידת' ורמז זאת מכלל דאיכא אחריתי מה ראו פטרי חמורים שמתו במצרים ולמה נתקדשו הם מכל בהמה טמאה. ויאמר אביו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים כלומר בחזק יד לפי שהיה לפני זמנם והיינו מטעם קושי השעבוד אשר עלה לחשבון כי אנו בני אל חי ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו בטעם שהיינו עובדי ע\"ז וחשובי' אנו כבהמות למטה מעבדים וגם עמי הארץ מישראל חשובים כחמורים ונמצא דכרובם כן חטאו בע\"ז והם עמי הארץ והוה פשיטא ליה דאין להם דין בנים כדי שנאמר דקושי השעבוד יעלה לתשלום הגלות כי אין דינם אלא כבהמות וחמורים: לזה להראות לו טעותו ויהרוג ה' כל בכור אף מבהמה וחמורים להורות דגם הבהמות ופטרי חמורים בכורות נינהו ומכ\"ש רשעי ישראל ועמי הארץ הם בנים ובסוג מ\"ש בני בכורי ישראל וא\"כ קושי השעבוד השלים כי כל ישראל יש להם דין בנים ובכורות וכיון דלפ\"ז עיקר יצ\"מ משום קושי השעבוד והיה לאות על ידכה ולטוטפות כי בחזק יד הוציאנו לפני הזמן משום קושי השעבוד וגם רשעים ועמי הארץ נחשבו בנים וא\"כ כלם חייבין בתפילין לזכור אשר הפליא לעשות הוא יתבר' עמנו להחשיב כל ישראל אף רשעים ועמי הארץ בנים ככל הדברים האמורים: ", + "סובב הולך להקדמתנו אפשר לומר דרך דרש בכונת מאמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני וכן אמרו שלח את עמי ויעבדני והענין שאמרו בירושלמי פ\"ח דברכות המשתמש בכהונה מעל והקשו בהגהות מיימוניות פ\"ג דעבדים ממ\"ש דעבד כהן אינו נרצע דנעשה בעל מום: ובהגהות מרדכי דגיטין תירץ דשאני התם דמחל וכבודו מחול ובס' יד אהרן א\"ח סימן קכ\"ח הקשה דאין ראיה מעבד כהן דשאני התם דב\"ד מכרוהו בגניבתו ע\"ש: ויראה דהראיה היא מאחר שש דברצונו רוצה לעבוד ובהא אמרו דאינו נרצע שנעשה בעל מום ותפוק לי דאחר שש שכבר נשל' זמן מכירת ב\"ד והוא ברצונו רוצה לעבוד שלא יהיה רשאי לעבוד דהמשתמש בכהונה מעל: והנה הרב משנה למלך שם פ\"ג דעבדים תירץ דאיירי בכהן עם הארץ וכדעת הריב\"ש או בכהן שאינו מיוחס ע\"ש: ומדברי רבינו שמחה שהביא המרדכי פ\"ה דגיטין משמע דלא שרי לכהן לתת רשות לברך אם לא שהוא רבו או גדול ממנו: והשתא עד שלא נבחר אהרן וזרעו לשרת בכהונה הבכורות היו כהנים והשתא כאש' בא חשבון תשלו' גזרת בין הבתרים מאיזה טעם שיהי' אסורים המצרי' להשתמש בישראל שהם בכורות כמש\"ה בני בכורי ישראל והם כהנים ומשתמש בכהונה מעל דבשלמא כל ימי מיגד גזרת בין הבתרים אשר גזר ה' לית לן בה דאז מותרים לשעבד בהם ולהשתמש מהם מידי דהוה אכהן שמכרוהו ב\"ד בגניבתו דשריותא הוא לקונה להשתמש בו אבל כשנשלמה הגזרה ברגע ההוא חזרו ישראל לקדושתם ואסור להשתמש מהם דהמשתמש בכהונה מעל וז\"ש בני בכורי ישראל שהם מיוחסים שלח בני ויעבדני לי דוקא כי אסורים אתם להשתמש בכהונה. וכן אמר שלח עמי ויעבדני כלומר שלח עמי שהוא כינוי לתלמידי חכמים כמשז\"ל על פסוק הגד לעמי פשעם כלו' לא כמו שעלתה על דעתך שהם עמי הארץ לא כי אלא הם תלמידי חכמים דתכף יקבלו התורה ויהי' לימודי ה' וכל העומד ליעשות כעשוי דמי באופן שאין מקום פטור מצד שאינם מיוחסים או עמי הארץ דמותר להשתמש בהם כמ\"ש הרב מש\"ל לא כי שהם מיוחסים ות\"ח. וז\"ש רז\"ל על פסוק ויהי בעצם היום הזה מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבם המקום כהרף עין וכו' דכיון דהגיע הקץ אפילו ברצון אינם יכולים לשמש למצרים אפילו תשמיש קל דהמשתמש בכהונה מעל וכדעת הסוברים שאין הכהן יכול למחול וכדאמרן: ", + "ואפשר שזה כונת הפסוק קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה' דהכונה דישראל הם קדש כדין כהנים וז\"ש ראשית תבואתו כלומר בכורות וכהנים כל אוכליו יאשמו דהמשתמש בכהונה מעל וכ\"ת הרי היו בגלות מצרים רבות בשנים לז\"א רעה תבא אליהם נאם ה' כלומר ה' גזר כך והו\"ל ככהן שמכרוהו ב\"ד בגניבתו דשרי להשתמש ממנו וה\"נ שנות מספר אשר ה' גזר עליהם שרו להשתמש מהם: ", + "ובאופן אחר אפשר לרמוז בשאלת התם והני קראי האמורים בפרשה במה שחקרנו לעיל דכיון שהבכורתות מתו מדוע נקבות ישראל הבכורתות לא קדשו. ויראה לישב חקירה זו במה שראיתי בס' יערות דבש הנדפס חדש ממש דף ט\"ז דשבעי' נפש יעקב אע\"ה ההולכים מצרימה הם נגד שבעים שרי האומות והשבעים שרים כולן דכורין חוץ משר מצרים שהוא נמשל כנקבה כמ\"ש הכתוב לסוסתי ברכבי פרעה וכנגד שר מצרים נולדה יוכבד בין החומות והשלימה חשבון ע' נפש והיא נקבה מעין דוגמת שר מצרים הנמשל לנקבה ולכן פרעה העומד תחת ממשל' שר מצרים הנמשל לנקבה אמר וכל הבת תחיון כי הנקבו' יחשבו אף הם לכבוד שר צילם מעליהם. וזה טעם אשר מיוכבד נולד גואל ישראל משה רבינו ע\"ה דיוכבד נולדה שם במצרים כל קבל שר מצרים וממנה נולד המבטל לשר מצרים ולכן מתו הנקבות בכורתות זהו תורף דבריו עש\"ב ואפשר שהנקבות בכורתות שהיו מצריות ממש מתו רמז לשר מצרים הנמשל לנקבה נגד כל הבת תחיון אכן בכורתות משאר אומות אשר היו במצרים כי שם נמצאו מכל לשונות העכו\"ם אותן נקבות בכורתות משאר אומות לא מתו רק בכורי שאר האומות הזכרים הן הם שמתו והיינו דאמור בשמות רבה פי\"ח ראשית אונים אפי' נקבה שהיא טפה ראשונה מתה כלומר הנקבות בכורתות המצריות וזהו דקדוק הכתוב ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם הכונה כל בכור במצרים כל בכור זכר במצרים הנמצא במצרים בין מצרי בין משאר אומות: ונוסף על זה ראשית אונים אפילו הנקבות באהלי חם המצריות דוקא. ואם כנים אנחנו בכל הקדמות האמורות כמה שקטה עוצם חקירתנו דישראל שהיו אורחים במצרים דינם כשאר אומות דאם ח\"ו היו מתים כמותם לא היו מתים כי אם בכורות הזכרים דוקא ולא הנקבות בכורתות כמו שלא מתו הבכורתות משאר אומות. ומשו\"ה ציוה ה' כל פטר רחם הזכרים צריכים פדיון כי ה' הציל לבכורות הזכרים שלא מתו במצרים משא\"כ הבכורתות דאפי' של שאר אומות לא מתו. גם הנקבות בכורתות אינם טעונות פדיון והעיקר כמי שנהג שלא יתענו בערב פסח גם הבכורתות. וזה שאל התם בראותו כי בכורי בהמה קדשו והבכורתות לא וז\"ש מה זאת כאיש אשר לא ידע לפרש דבריו. והתשובה בחזק יד וכו' ויהרוג ה' כל בכור משאר אומות כלומר הזכרים דוקא כי דוקא בכורתות מצריות מתו ולכן בכורתות ישראל אינם טעונות פדיון. ואפשר דלהיות שר מצרים כנקבה לכך אמר הכתוב בישעיה סימן י\"ט ביום ההוא יהיה מצרים כנשים וכו' דמיה\"ם בם בש\"ר להם ודמיונם עולה יפה: " + ], + [ + "וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

על לא הודע בן בין הבנים כעס לאביו על אודות בנו גולמו ראו עיניו וכמו הצע\"ר עלה על כן אמר המגיד כלפי האב ושאינו יודע לשאל את פתח לו לשון נוקבי כי גדל צער האב והיה כראותו שאין מענה בפי בנו תשש כחו כנקבה וז\"ש את פתח לו על דרך מה שדרשו רז\"ל על פסוק ואם ככה את עושה לי. ומדכתיב והגדת לבנך ביום ההוא לאמר מתיבת לאמר דריש דהאב יכרכר בכל עז כמה כרכורים כולי האי ואולי שיתעורר לב הבן הזה לשמוע כלימודים וזהו לאמר צא תאמר לו אף דהוא אינו יודע לשאל חיובא רמיא עלך לאמר: " + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיוֹם הַהוּא, אִי בַּיוֹם הַהוּא יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּעֲבוּר זֶה - בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ מַצָה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.

ושמעתי אומרים משם המפרשים במשז\"ל שלשים יום קודם לפסח שואלין ודורשין ורשב\"ג אומר שתי שבתות והקשו הראשונים דהא אמרינן משה תקן להם לישראל שיהיו קורין הלכות פסח בפסח הלכות חג בחג הלכו' עצר' בעצר' והר\"ן ז\"ל תירץ דתקנת משה רבינו ע\"ה לדרוש הלכות חג בחג היינו למדרשינהו בפרקא ומ\"ש שלשים יום או שתי שבתות לרשב\"ג היינו לשני תלמידים אחד שואל כענין ואחד שואל שלא כענין נזקקין לשואל כענין וקאמר דשלשים יום או שתי שבתות לרשב\"ג הוי שואל כענין וז\"ש יכול מראש חדש דהיינו כדעת רשב\"ג דהזמן הוא שתי שבתות והיינו לתלמידים השואלים כענין דמר\"ח חשיב כענין וא\"כ ס\"ד יכול מר\"ח דזימנא הוא לשואל כענין ת\"ל ביום ההוא: ומהכא מוכח דהוא מיירי בבן שאינו יודע לשאל דאי מיירי ביודע לשאל אחד חכם וא' תם קשה דלמה יגרע שתהא ההגדה ביום ההוא דוקא הלא מר\"ח לרשב\"ג נזקקין לתלמיד השואל בהלכות הפסח ומקרי כענין: ואמאי כל קבל ברא לגבי אבא אמר ביום ההוא: אלא מוכרח דמיירי בבן שאינו יודע לשאול וקאמר והגדת לעצמו בלי שאלה אלא אתה מעצמך ומשו\"ה אינו מר\"ח דההיא לשואלים דמקרי כענין משא\"כ הבן הזה שאינו יודע לשאל ואתה תגיד מאליך להכי צריך דוקא ביום ההוא: אי ביום ההוא יכול מבעוד יום שאביו ילמדנו וכפ\"ז נפיק דמי שיש בו קצת דעת ללמדו מבע\"י ויכול לדבר בליל החג יטפל בו אביו אבל מי שאין בו דעת כלל שאם ילמדנו מבע\"י לא הועיל כלום ולבו לב האבן לא דברה תורה בזה ת\"ל בעבור זה כלומר אף שאין לו דעת כלל שאינו מועיל אם תלמדנו מבע\"י חייב אתה לדבר עמו בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך דלא גרע ממאי דתנן הוא שואל את עצמו זהו תורף דבריהם בתוספת קצת כפי קצורנו: ", + "ואפשר דמ\"ש בשעה שמצה ומרור מונחים ירמוז למש\"ל דהמצה זכר לעבדות ומרור זכר לקושי השעבוד שהו' היה בגר' עיקר הגאולה ולכך ההגדה תהיה בשעה שמצה ומרור מונחים: או יאמר שמצה זכר לשעבוד הגוף כי ככה יאכלו את לחמם העבדים ומרור זכר לשעבוד הנפש כמו שפירש רבינו מהר\"ם אלשיך זלה\"ה בכוונת הכתוב וימררו את חייהם בעבודה קשה כי חיי האדם היא נשמתו וזה עוצם רשע' העכו\"ם במצרי' לשעבד נפש ישראל ולמרר נפשם לעע\"ז והוא אבדן הנפש וז\"ש וימררו את חייה' רומז לנפשם שהוא התמרור עיקרי וכו' עש\"ב ולפי זה מרור שהוא רמז למש\"ה וימררו את חייהם הוא רמז למרירו' הנפש לעע\"ז ולכן מרו\"ר גי' מו\"ת ובכן ההגדה תהיה בשעה שמצה ומרור מונחים שנזכור מה הי' לנו במצרים כמעט שאבדנו נפשנו וגופנו לולי ה' שהיה לנו ברוך האל המושיע ואומרו בעבור זה מורה באצבע כי בשגם כל איש ישראל זכרון יציאת מצרים על לבו תמיד כמצותו לזכור יצ\"מ מ\"מ זה מדבר בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך בפועל והגדת לבנך. ועיין לקמן בפסקת רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר וכו' מה שכתבנו בעניותנו מה הוה ס\"ד דאצטריך לומר ושאינו יודע לשאל את פתח לו ע\"ש: ", + "בעבור זה וכו' כתב הר\"ד אבודרהם ז\"ה בגימטריא י\"ב מצות שאדם עושה בליל פסח ואלו הן ד' כוסות חרוסות כרפס שתי נטילות ידים המוציא מצה מרור כריכה עכ\"ל וראיתי מי שכתב עליו וז\"ל ומ\"ש שתי נטילות לשתי מצות אין נראה דהא נטילה ראשונה לאו מצוה היא דהא לא מברכין עלה רק נקיות הוא וכמ\"ש התוס' פ' ערבי פסחים אלא נ\"ל אפיק נטילה א' ומעייל סיפור הגד' הוא מ\"ע מתרי\"ג מצות וכמ\"ש הרמב\"ם עכ\"ל ולק\"מ על הרב הר\"ד אבודרהם כי כמה גדולים סברי דיברך על טיבולו במשקה כמבואר בטור ובית יוסף א\"ח סי' קנ\"ח ובס' אורחות חיים הלכות ליל פסח אות י\"ג כ' דרוב הפוסקים סוברים שיברך ברחיצה שקודם הכרפס על נטילת ידים וכן נראה מדברי הר\"ד אבודרהם שדעתו לברך כאשר עיניך תחזינה אלא דאנן משום ספק ברכות לא מברכינן כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ומ\"מ הר\"ד אבודרהם יפה כתב ברמז זה לפי דעתו ודעת רוב הפוסקים וכך היה מונה שתי נטילות. ולא רצה למנות סיפור יצ\"מ כמ\"ש הרב הנזכר דהוא מונה מצות מעשיות ולא מצות שהם בדיבור לבד: ", + "ולפי האמור לכאורה יש להרגיש עמ\"ש בס' ארחות חיים ה' חמץ אות קי\"ד שנתן טעם למשז\"ל האוכל מצה בע\"פ כבועל ארוסתו דכשם שגבי החתן אומרים ט' ברכות בפה\"ג ואירוסין בפה\"ג ושש ברכות כן מברכין תשע ברכות קודם אכילת מצה דוק ותשכח עכ\"ד וראה זה חדש דהרב שבלי הלקט וס' תניא ובשו\"ת מהר\"י וייל סימן קצ\"ג ודעמיהו כלם מש\"לו בנו דכשם דהחתן צריך לברך ז' ברכות כן צריך לברך קודם אכילת מצה ז' ברכות ע\"ש. [וכן הוא ברעיא מהימנא פנחס דף רנ\"א ע\"ב ומני קב\"ה לברך לה ז' ברכות ליל פסח ע\"ש]. ונראה דטעמם דרז\"ל אמרו כבא על ארוסתו מכלל דכבר היא ארוס' וא\"כ ברכו ברכת אירוסין ואין מחסור אלא ז' ברכות אבל הרב ארחות חיים דמני ט' ק\"ק דלפי דעתו שיברכו ענ\"י בטיבול א' הם טפי מט' דהיינו בקדוש ג' בטבול א' ב' בהגדה גאל ישראל ובפה\"ג [לפי דעתו ומנהגו] נט\"י המוציא ומצה הם עשרה. אמנם יש לישב לזה כאשר יראה הרואה בס' חק יעקב סימן תע\"א מ\"ש במנין הז' ברכות ומשם באר\"ה ואין להאריך:" + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.

מתחלה עע\"ז וכו' אפשר דהמגיד רצה לרמוז בזה טעם כעיקר על יציאת מצרים טרם מלאת שנות מספר ת' שנה מגזרת בין הבתרים דקי\"ל הקדש מפקיע מידי שעבוד וכרוב חסדיו קדשנו במצותיו וקרבנו לעבודתו במצות הפסח ומצה ומרור ואביזריהו והבטיחנו לתת לנו את תורתו כמו שכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ובכן נתקדשנו והיו נכונים גופנו ונפשנו יום יום להוסיף בקדושה ודין גרמ\"א דעצי\"ראה לכל שעבוד דהקדש אלים לאפקועי מידי שעבוד וקדושת התורה יכולה היא שתגן כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה והיא החירות משעבוד מלכיות והטעם כי על ידי עסק התורה האדם מתקדש כי כל התורה שמותיו של הקב\"ה ובעוסקו בתורה ירבה השפע למעלה והקדש מפקיע מידי שעבוד ולזה העוסק בתורה הוא בן חורין וזה טעם רבינו הקדוש דאמר פ\"ק דבתרא אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ והיינו דאמרינן התם אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת\"ח דקדושת התורה חומה נשגבה אצולי מצלי מכל מיני פורעניות השמד לעוסקים בה כדחזי והיו קודש והפקיע מעליהם עול השעבוד דהקדש מפקיע מידי שעבוד. והוא הדבר הרומז על האר\"ש המגיד ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ואהניא קרבת אלהים לאפקועי שארית חימות ת' שנה ובני ישראל יוצאים ביד רמה ויקדשו: ", + "ועדיין צריכים אנו למודע\"י מה צורך להזכיר דמתחילה עע\"ז היו אבותינו ולהזכיר תרח ואחשבה דאפשר לומר שאחד מטעמי גלות מצרים היה לכפר על תרח שהוא עשה תשובה לפני מותו סמוך למיתתו והוא חי מאתים וחמשה שנים דל מיניהו חמשה דהיה קטן מאד פשו להו מאתן דאפשר שבן ה' שנים היה בן דעת ונענש משם ואילך כמו שתירצו הראשונים על מה שנענשו ער ואונן והם קטנים מצד דהיה דעתם שלם אף בקטנותם וכן אפשר להיות בתרח דמשנת שש היה בריא בדעתו והוא היה עובד ע\"ז ועושה צלמים. או אפש' דחמש שנים לפני מותו חזר בתשובה ונשארו מאתים: ובין כך ובין כך חטא תרח בע\"ז מאתים שנה ועון ע\"ז אף בישראל מחשבה רעה מצרפה למעשה כמ\"ש פ\"ק דקדושין מדכתיב למען תפוש את ישראל בלבם ובכן יתכן דטעם אחד מגזרת בין הבתרים שגזר ה' כי גר יהיה זרעך וכו' ועבדו' וענו אותם ת' שנה הוא לכפר ולתקן המאתים שנה של תרח שחטא בע\"ז ולכך נגזרו ת' שנה כנגד שנות תרח בכפל מאתים על המחשבה ומאתים על המעשה ואם האמת אתנו יש לרמוז דר\"ת כי גר יהיה הוא גימט' אביך להודיעו כי אחד מהטעמים של הגלות הוא לכפר על אביו תרח. וזה טעם איוב שנדון ביסורים קשים כגידים על אשר יעץ לפרעה להרע לישראל כמ\"ש בזהר הקדוש ריש פ' בא דף ל\"ג ע\"א דאיוב מקריבי עיטא דפרעה הוה וכד קם פרעה עלייהו דישראל בעא לקטלא לון א\"ל לא אלא טול ממוניהון ושליט על גופיהון בפולחנא קשיא ולא תקטול לון א\"ל קב\"ה חייך בההוא דינא תהא דאין מה כתיב ואולם שלח נא ידך וכו' והכי אמר ליה אליהו כי פעל אדם ישלם לו וכו' ע\"ש. וכד הוינא טליא רמזתי הענין בר\"ת פסוק זה דהזכיר בזהר שאמר לו אליהו לאיוב כי פעל אדם ישלם לו דארבע תיבות פעל אדם ישלם לו ר\"ת פועל עצתך לפרעה אותו דין ממש ה' שלם לך ממונך לקח ויסרך: ", + "ויומתק הענין יותר על פי הקדמתנו במ\"ש המקובלים דאיוב היה גלגול תרח ובזה פירשו מאמר רז\"ל הרבה יסורין היו ראוים לבא על אברהם אלא שסבלם איוב. והוא תמוה חדא מה טעם היו ראוים לבא יסורין על אברהם אחרי שמילא העולם חסד והושלך לאור כשדים על קדושת השם ונתנסה עשר נסיונות. ותו אי תימא דהיו ראוים לבא על אברהם מאי אית ליה לאיוב בזה על כן יאמרו המושלים שכם נסיב מבגאי גזור. אמנם פירשו ז\"ל דתרח הפליג בחטאתיו ונקרא תרח אותיות רתח דרתח הקב\"ה כמ\"ש בזהר הקדוש וכדי לנקותו היו ראוים לבא יסורין על אברהם בנו לכפר על אביו. אכן מאהבת ה' את אברהם אע\"ה הביא תרח עצמו בגלגול איוב וסבלם הוא עצמו עד כאן דבריהם ז\"ל. וכבר רמז הרמב\"ן בשער הגמול דיסורי איוב היו על חטאות נפשו בגלגול שעבר כי בגלגול זה איוב היה תם וישר ירא אלהים וסר מרע ושלשת רעיו לא מצאו מענה אבל אליהו גלה סודו שהיסורין היו על גלגול שעבר ונח דעתי' דאיוב. ולפי הנחתנו דאחד מטעמי גלות מצרים היו על איוב עצמו כשהיה תרח ולכפר על אשר חטא על הנפש במאתים שנה. אתי שפיר תוקף היסורין שסבל איוב דלא די שבכלל טעמי הגלות הוא לכפר על תרח אלא שאיוב הבא לתקנו בגלגול הוא עצמו יעץ השעבוד ומשו\"ה קרבו לבא עליו צרות רבות ורעות והכל משפט צדק. וכ\"ש לפי דעת רז\"ל דאמרו דאיוב שתק לפרעה ונידון ביסורין דיקשה מה זו שתיקה להתחייב עליה את כל גזירת היסורין שבאו עליו כי מרים הם מר ממות. אך על פי האמור ניחא: ", + "ובהא סליק שפיר מ\"ש בזהר הקדוש שם דהיה המקטרג רצונו לקטרג על יציאת מצרים וא\"ל השמת לבך על עבדי איוב ונתעסק באיוב ורבינו האר\"י ז\"ל כתב דנרמז בשירה דכתיב תרעץ אויב והוא אותיות צרעת איוב כי להציל ישראל נתן לו את איוב שיתעסק בו. ואתמהא טוביא חטא וזגוד מינגד ומה יש לאיוב לפקוד עליו כוס התרעלה להציל את ישראל אבל ע\"פ הקודם הרי הוא כמבוא\"ר דגלות מצרים אחד מהטעמים הוא לכפר על תרח וא\"כ כאשר עת הזמיר הגיע בצאת ישראל ממצרי' ועדיין המקטרג עומד ומסטין לכך אמר הקב\"ה שהשאר יסבול איוב שהוא עצמו תרח: ", + "ואפשר שכאשר מל אברהם אע\"ה ותמים כתיב ביה היה דבר ה' אליו לבשרו שאביו תרח יתוקן באיוב וז\"ש וירא ה' אליו באלוני ר\"ת אביו והוא אותיות איוב רמז לו שאביו יתגלגל באיוב לכפר על שעבד ע\"ז וזהו ממרא שהיה ממרא באלהותו יתברך. [אחר זמן רב בא לידי ס' זרע ברך ח\"ג וראיתי מ\"ש שם דרוח תרח בא באיוב והאריך בזה עש\"ב ולפי דבריו יש לרמוז דתיבת וירא גי' ברוח עם הכולל וירא ה' אליו באלוני ר\"ת איוב והוא ג\"כ אביו, וזה רמז ברוח אביו איוב ודוק:] וגם אותיות איוב לרמוז מ\"ש תרעץ אויב שהוא איוב כדבר האמור. ולמ\"ד במדרש על פסוק ויבא אברהם לספוד לשרה שבא מקבורתו של תרח נמצא דחי תרח עד זמן של עקידת יצחק וכפ\"ז אפשר שכל ימי חיי תרח היה מצטער אברהם אע\"ה וסובל יסורין ונסיונות לכפר על אביו. וכאשר מת תרח שוב לא סבל יסורין על אביו ובא תרח בגלגול איוב להשלים תקונו ורמוז בתיבת ויבא אברהם לספוד לשרה ששם נרמז שבא מקבורתו של תרח איוב כי תיבת ויבא אותיות אביו ואותיות איוב לומר דאחר שמת תרח היה נחת לאברהם אע\"ה ששוב לא סבל יסורין עליו כי הוא יבא להשלים תקונו באיוב וכן ס\"ת וימת תרח בחרן הוא נחת כי משם והלאה היה נחת לאברהם אע\"ה. וכתיב אח\"כ ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל כי שוב לא הי\"ל צער בשביל אביו כי עתיד לבא בגלגול איוב וכן ר\"ת זקן בא בימים וה' ברך הוא גימט' איוב כי לבעבור שאביו יבא באיוב היה לו נחת ונתברך בכל. ואחר זמן רב ראיתי מ\"ש הגאון החסיד מהר\"ן שפירא בספרו הנורא מגלה עמוקות אופן קי\"ח ע\"ש: ", + "והטיב אשר דיבר המגיד להזכיר תרח שהיה עובד ע\"ז כי הוא מכלל טעמי גלות מצרים לכפר על תרח מאשר חטא במאתים שנה במחשבה ובמעשה ולכך נגזרו ת' שנה על זרע ישראל כמו שאמר לו הקב\"ה במעמד בין הבתרים בחיי תרח. ולפי שלא השלימו ת' שנה כי לא יכלו להתמהמה שלא יכנסו בן' ש\"ט חזר הדין על איוב ונדון ביסורין קשים ורעים וזהו שהיה מקטרג השטן שלא נשלמו ת' שנה ומרתח קא רתח על תרח וניתן לו איוב לעשות בו משפטי נקמות כרמוז במ\"ש ימינך ה' נאדרי בכח להושיע ישראל ימינך ה' תרעץ אויב שהוא צרעת איוב כמדובר: ומכאן מודעא בפרק כל כתבי אשר ידי יסדה אר\"ש שאם אני מכוין לאמת הנה מה טוב ואם אין דברי לעו והיו כלא היו לבטלו ולהוי כעפרא וה' ברוב רחמיו יכפר לי כי כל כונתי לעשות נ\"ר לפניו יתברך: ", + "ואחשבה לדעת לפרש פסקת ואקח את אביכם וכו' ופסקת ברוך שומר הבטחתו וכו' ופסקת היא שעמדה וכו' ופסקת צא ולמד וכו' ופסקת וירד מצרימה וכו' כל הפסקות הללו לפותרם בחדא מחתא והנה אנכי נצב על הקושרי\"ם קשר\"ן של דברים בס\"ד. והענין כי מרגלא בפומיהו דרבנן מחלקת קדום אם האבות יצאו מכלל בני נח לגמרי והיה דינם כישראל גמור בכל בין להקל בין להחמיר או אם האבות רצו להחמיר כחומרי ישראל והיינו במה שיש להקל לפי דין ב\"נ אבל לא להקל כדיני ישראל במה שאין להקל לדיני ב\"נ: והרב הגאון מהר\"י רוזאניס זלה\"ה העמיק הרחיב בשרש זה בריש ספרו הנורא פרשת דרכים ושם הביא הרב ז\"ל ראיה להכריע שיש להם דין ישראל לגמרי ממ\"ש בבתרא דף ק' דאברהם אע\"ה קנה הארץ בהלוך והוא מדין חזקה ומכאן ראיה שהי\"ל דין ישראל ככל חוקותיו דהרי כתב הרמב\"ם פ\"א דזכיה דעכו\"ם אינו קונה בחזקה ואיך אברהם אע\"ה קני בהלוך שהוא מדין חזקה למ\"ד אלא ודאי דדין ישראל גמור יש לו: ועוד הביא ראיה הרב ז\"ל מדאמרינן בשבת אמר רב יהודה אמר רב מנין שאין מזל לישראל שנאמר ויוצא אותו החוצה אמר אברהם רבש\"ע נסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד א\"ל צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל מזה הוכיח הרב ז\"ל דיש לו דין ישראל גמור עש\"ב דף ז': ", + "והני תרי ראיות שהביא הרב ז\"ל לכאורה יש לדחות' כי הנה הראיה שהביא מדאמרו דאברהם אע\"ה קנה בהלוך דכתיב קום התהלך בארץ ראיתי במכתב להרב כמהר\"ר חיים הלוי זלה\"ה שתמה עליו דהרי אמרו בגיטין דף ל\"ח עמון ומואב טיהרו בסיחון וא\"כ מצינו דעכו\"ם בעכו\"ם קונה בחזק' ומ\"ש הרמב\"ם דעכו\"ם אינו קונה בחזקה היינו דוקא עכו\"ם בישראל אבל עכו\"ם בעכו\"ם קונה ומאחר שכן אימא דאברהם אע\"ה היה לו דין ב\"נ אלא שהוא היה מחמיר כדיני ישראל במה שהוא קולא לב\"נ ושפיר קנה ארץ כנען בהלוך מדין חזקה דעכו\"ם בעכו\"ם קונה בחזקה זהו תורף דבריו: ואני בעניי במקום אחר ישבתי דברי הרב פרשת דרכים והוכחתי\"ו בשב\"ט אנשי\"ם דראיתו ראיה עש\"ב בס\"ד: ", + "ואף גם זאת שנית דמייתי הרב ז\"ל מדאמר הקב\"ה לאברהם אע\"ה צא מאצטגנינות שלך וכו' יש לדחות דנהי דלגבי דינים ומשפטים לא יצא אברהם אע\"ה מכלל דין ב\"נ לגמרי להקל ולהחמיר רק חומרות ב\"נ איבעי ליה למעבד ואין פוט\"ר אמנם הא מילתא דבמזלא תלי' דלא נפיק מינה לדינא רצה הקב\"ה אגב חביבותיה דאברהם אע\"ה שלא יהיה תחת המזל והיינו דקאמר צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל וכיון דאיכא ישראל דלא תלו במזלא גם אתה מאשר יקרת בעיני צא מאצטגנינות ולעולם דלגבי חומריהון דב\"נ לא נפיק דעדין לא נתנה תורה: אמנם האי דיחויא לאו מילתא היא וחוזר ונראה דפשט לשון הש\"ס דקאמר אמר ליה הקב\"ה צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל מורה ובא דדין ישראל יש לו לגמרי: ", + "והרמב\"ן ז\"ל בביאורו על התורה פ' אמור הביא ראיה שיש להם דין ישראל מדאמרינן פ\"ק דקדושין דף ח\"י אמר רבא עכו\"ם יורש את אביו דבר תורה שנאמר כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ודילמא ישראל משומד שאני אלמא קרי ליה לעשו ישראל משומד כי אברהם וזרעו דין ישראל יש להם ונראית ראית הרב ז\"ל בריאה וטובה דמאי דקאמר ודילמא על דין עכו\"ם יורש את אביו אבל לא אסתפק ליה דעשו ישראל משומד וכ\"כ הרא\"ש בפסקיו שם דמומר יורש את אביו מעשו דהיה ישראל משומד וקאמר כי ירושה לעשו ע\"ש ובשו\"ת מהרימ\"ט א\"ח סימן ו' ע\"ש: ", + "והנה נודע מאי דאמרינן פ' ר' עקיבא דכפה על ישראל ההר כגיגית ומכאן מודעא רבה לאוריתא והרב גאון עוזינו מהר\"י רוזאניס זלה\"ה בס' פרשת דרכים בטולי בטיל למודעא זו מטעם דינא דמלכותא דינא אמנם היינו דוקא אם ארץ ישראל אינה מוחזקת שיכול לגרשם מארצו דהיינו טעמא דדינא דמלכותא דינא אבל אם ארץ ישראל מוחזקת מאבותינו לא שייך דינא דמלכותא דינא כמ\"ש הרב הנז' בדרך הערבה ע\"ש איכו השתא יהושע שרצה לראות מה בלבן של ישראל הראה להם פנים שאם רוצים לפרוק עולו יתברך יגלו דעתם וצדיק יבחן אם הם חזקים באמונתם או אם שרש פורה נמצא בם ויש לחוש שלא יגלו דעתם משום שאם יאמרו לפרוק עול ח\"ו צריכים להתגרש מארץ ישראל שהיא ארץ אשר ה' דורש אותה תמיד ובחר אותה לחלקו ואם יאמרו שלא לעבוד ה' ח\"ו יגרשם מארצו ולכן יש לחוש כי העלם יעלימו אשר לבם לא נכון עמו אי לזאת יהושע בדבר ה' בחכמה יסד אר\"ש וכה אמר האי קרא ואקח את אביכם וכו' להוכיח דאברהם אע\"ה דין ישראל יש לו וקנה הארץ בחזקה והיה לו בזה שתי כונות אחת היתה בהראותו דאם רוצים לפרוק עול ח\"ו יפרקו עול בפרסום ואל יחושו שיגרשם מארצו כי היא ארצם ונחלתם ומוחזקת להם מאבותיהם וזאת שנית לפנים מזו שיבינו שמאברהם אע\"ה יש להם דין ישראל גמור ובא במחתרת מן הצד שהם יתעוררו מעצמם דכיון דמזמן אברהם אע\"ה קודם דקודם זמן מתן תורה יש לאבות וזרעם דין ישראל נאה להם ברצונם הטוב להחזיק במעוז תורת ישראל וזה היה ברמז כלאחר יד שאם מעצמם יתעוררו הנה מה טוב ואם ח\"ו טינא בלבם ויפרקו עול יגלו דעתם דא\"י היא מוחזקת ויש כאן מודעא ואין לומר דינא דמלכותא כיון שהארץ שלהם: ", + "ונמשך מזה דאם האבות יש להם דין ישראל לגמרי וארץ ישראל מוחזקת א\"כ מוכרח דיעקב אע\"ה וזרעו יגלו בראש גולים לארץ אחרת להשתעבד לקיים גזרת בין הבתרים כי הוא אמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ואין זה מתקיים בארץ כנען כי היא ארצם ונחלתם וישיבתם בה לא חשיב גרות וכפ\"ז אין לומר שגזרת ת' שנה התחילה משנולד יצחק כמאן דאמר הכי מרז\"ל ולא בא חשבון כי אם מירידת יעקב אע\"ה ויוצאי ירכו למצרים וא\"כ אכתי בצרי להו שני טובא עד תשלום הת' שנה. וכבר נודע דיש מי שתירץ לזה דהקב\"ה עם חייליו כביכול ירד למצרים והשכינה שכביכול היתה בגלות השלימה החשבון: ובזה נבוא אל הביאור דכבר אמרנו דכונת יהושע בדבר ה' לגלות מסתורין שבלב ישראל על התורה ועל העבודה והיו דבריו להראות להם דאברהם אע\"ה דין ישראל יש לו וזרעו בו למינהו וקנה הארץ בהלוך וחזקה כדין ישראל וארץ ישראל היא מוחזקת ויכולים ח\"ו לפרוק עול ואין פחד שיגרשם ה' מארצו כי היא נחלתם ומכללן של דברים יתעוררו מרצונם לעבוד ה' בראותם כי מזמן אברהם אע\"ה יש להם דין ישראל וזה הטמין ברמ\"ז שאם ירצו יבינו מעצמם והוי על דרך שמאל דוחה וימין מקרבת הוא הדבר אשר דיבר הנביא כה אמר ה' אלהי ישראל שמיחד שמו עליהם כי הם עמו ונחלתו בעבר הנהר וכו' ואקח את אביכם את אברהם שלקחתיו והפרשתיו לעצמי להיות ישראל גמור תדע שיש לו דין ישראל ואולך אותו בכל ארץ כנען ואולך דייקא שאמרתי לו קום התהלך בארץ וקנה בהלוך מדין חזקה ושמעת מינה תרתי דארץ ישראל מוחזקת וירושה היא לכם ולא שייך דינא דמלכותא דינא וגם שיש לו דין ישראל והיא ראיה ראשונה מהרב פרשת דרכים הנז' ומשום דאיכא למדחי דאינה ראיה מכרעת דיש לו דין ישראל דאימא דעכו\"ם בעכו\"ם קונה בחזקה ולעולם דדין ב\"נ יש לו וכמו שדחה הרב מהר\"ח הלוי ז\"ל כאמור והגם שיש להעמיד הראיה כדאמרן כיון שיש מקום לדחות הוסיף ראיה אחרת ואמר וארבה את זרעו וכו' והיא ראיה שנית של הרב פרשת דרכים דיש לו דין ישראל מדאמר הקב\"ה לאברהם אע\"ה צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל וז\"ש וארבה את זרעו אף שלפי המזל לא היה אפשר שיוליד מטעם דאין מזל לישראל. אלא דגם זו איכא למדחי כדדחינן דזה הדבר אינו נוגע לדת ודין ועדיין אפשר דדין ב\"נ יש לו ואחשביה רחמנא לענין זה דוקא כמדובר לכן הביא ראיה שלישית שהיא ראית הרמב\"ן מההיא דירושה לעשו נתתי את הר שעיר שהוא ישראל משומד ויורש אביו וז\"ש ואתן ליצחק וכו' ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ליצחק דישראל משומד יורש אביו ומהכא נפקא האי דינא כמש\"ל וזו ראיה שאין עליה תשובה כי אברהם אע\"ה וזרעו דין ישראל יש להם בכל מכל: ", + "ואחרי כל הדברים האלה דשמיע לן דארץ ישראל מוחזקת ומאברהם אע\"ה יש לנו דין ישראל אתה תשמע ולך תעלה כי לא אפשר שתהא מתקיימת גזר' ה' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם בארץ כנען כי ארץ כנען היא נחלתם ורחמנא אמר ארץ לא להם וזהו טעם אשר יעקב ובניו ירדו מצרים לקיים השעבוד בארץ לא להם. וזה דיבר יהושע בדבר ה' כמערכה אל הדרוש אשר יביע אומר שאם אין רצונם לעבוד ה' יגלו דעתם כי אין אונס ולא יחושו שיגרשם מארצו ודינא דמלכותא דינא דלא משלנו זו כיון דארץ כנען נחלת אבות ומוחזקת מהאבות והיתה הכונה לראות אשר בלבם. ואף גם זאת בראשונה היה נטען דאלהי ישראל נקרא ולקח את אברהם ומאז היה לו דין ישראל וזה רמז לעוררם לעבוד את ה' ואתיא מכללא ולאו בפירושא כי הם יבחרו. ואחר זה פירש שיחותיו יהושע שיבררו דעתם אם רוצים עבודת ה' כמבואר בכתובים הבאים שם אל מקומן ביהושע: ", + "ומעשה ידיו מגי\"ד כתב בהגדתיה הני קראי דמשם מוכח דגזרת בין הבתרים אינה מתחלת מלידת יצחק כיון דהגרות היה בארץ כנען והיא נחלת' מוחזקת מאבותיהם ובפירושא אתמר בארץ לא להם ומעתה חל עלינו חובת ביאו\"ר איך נשלמו ת' שנה כי לא עמדו במצרים אלא רד\"ו שנה: לזה אמר ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב\"ה מחשב את הק\"ץ כלומר דכביכול השכינה השלימה החשבון לעשות מה שאמר לאברהם אבינו וכו' דאלמלא כן לא יזכר שם ישראל עוד שהיו נכנסים בן' ש\"ט והוצרך כביכול להשלים החשבון בשכינה לשמור הבטחתו שלא יהיו נטמעים ח\"ו. והיינו דקאמר היא שעמדה לאבותינו ולנו וכ' רבינו האר\"י ז\"ל היא שעמד' רמז למלכות שמים וכפי דרכנו יבא על נכון דזה עצמו אשר זאת לפנים ממצרים שכינ' עוזו אגוני מגנא ואצולי מצלא להשלים החשבון כביכול היא עצמה שעמדה לאבותינו ולנו בגליות שלא אחד וכו' והקב\"ה שהוא עמנו מצילנו מידם וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות: ", + "ויען דיש סברא דמשז\"ל דמחשבה רעה בעכו\"ם מצטרפת למעשה נלמד מעשו דכתיב מחמס אחיך יעקב וכו' וכמ\"ש התוס' בפ\"ק דקדושין דף ט\"ל איכו השתא דלמדנו דעשו יש לו דין ישראל משומד וככתוב בקרא דאייתי לעיל ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו וכאמור א\"כ צ\"ל דאין הראיה מעשו שמחשבה רעה בעכו\"ם מצטרפת כי הוא יש לו דין ישראל ופסוק מחמס אחיך הוא על אדום מחריבי בהמ\"ק כמו שפירשו המפרשים. ולכן עתה נלמוד הא דמחשבה רעה מצטרפה בעכו\"ם למעשה מלבן דכתיב ארמי אובד אבי על מחשבתו והיינו דקאמר המגיד צא ולמד מה בקש לבן הארמי כלומר צא מלימוד עשו דס\"ד ללמוד מעשו דמחשבה רעה מצטרפת בעכו\"ם ולפי האמור דעשו יש לו דין ישראל צא מלימוד זה: ולמד ענין מחשבה רעה דמצטרפת בעכו\"ם מלבן וז\"ש מה בקש לבן בקש במחשבה וקרא כתיב ארמי אובד אבי. ומתוך זה שהוצרכתי ללמוד מלבן ולא מעשו דדין ישראל יש לו וכ\"ש אברהם והחזיק בארץ וא\"י מוחזקת למדנו דמוכרח להשתעבד בארץ לא להם וז\"ש וירד מצרימה דמזה עצמו נשמע טעם ירידת מצרים וכמש\"ל: ויען יוסף הצדיק ע\"ה שהביא דבת אחיו היה סובר דדין ב\"נ יש להם ואביו הסכים על ידו כמו שנתבאר אצלנו באורך בס\"ד לכן אמר אנוס על פי הדיבור דלדידיה דיש להם דין ב\"נ לא קנה אברהם אע\"ה א\"י בחזקה כדין ב\"נ והיה יכול להיות השעבוד בארץ כנען וארץ לא להם מיקרי אך היה אנוס ע\"פ הדיבור ובטלה דעתו בדבר ה': " + ], + [], + [ + "בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

ברוך שומר וכו' יש לפרש נמשך למקראי קדש דיהושע שהביא בסמוך ואפשר לפר' הכל בדרך זה בעבר הנה\"ר ישבו אבותיכם רמז שישבו רחוק מהאורות כלומר בקליפו' ור\"ל בעבור האור ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ממקום הקליפות וכמו שכתב רבינו האר\"י זצ\"ל שנשמת אאע\"ה היתה בעמקי הקליפות ואולך אותו בכל ארץ כנען אשר היא רשות הגבוה אשר בחר לחלקו יתברך וארבה את זרעו וארב כתיב כלומר שעשיתי מריב' עם זרעו על דרך שפירש\"י ז\"ל לדרכו ע\"ש ומתיחס אל כונתנו היינו שעשה מריבה עם זרע\"ו שגזרתי כי גר יהיה זרע\"ך ואחר זה ואתן לו את יצחק וכו' ויעקב ובניו ירדו מצרים כור הברזל לברר הכסף מהסיגים: ועל זה קאמר ברוך שומר הבטחתו שנתן להם כח לברר כל ניצוצות הקדושה עד שעשאוה כמצולה שאין בה דגי\"ם ומשו\"ה נאסרו לשוב מצרים כי לא נשאר מה לברר כמ\"ש האר\"י זצ\"ל והוא אומרו לעשות מ\"ש לאברהם וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ופירש רבינו האר\"י זצ\"ל שרכוש גדול הן הן ניצוצי הקדושה אשר ביררו וזה כונת אומרו לעשות וכו' שהוא הבטי' ואח\"כ יצאו ברכוש גדול בירור גדול מניצוצי הקדוש' ושמר הבטחתו כי הוא הנותן כח לעשות חיל מניצוצי הקדושה וערות הארץ חיל בלע ויקיאנו. וז\"ש היא שעמדה לאבותינו ולנו דקאי על השכינה כמ\"ש האר\"י זצ\"ל והוא נמשך לכונתנו דעסיק ואתי על בירור ניצוצי הקדושה והשתא אתי שפיר אומרו היא שעמדה שהשכינה כביכול היא מבררת וז\"ס שכינה בגלות והיא שעמדה וכו': ", + "נמשך לזה הבה נא אבא לפרש מאמר רז\"ל על פסוק זה דמייתי המגיד ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלם וצריך פירוש לפירושם. ואפשר לפרש כי הנה אמר אליו כי גר יהיה זרע\"ך ממש להפריד הסיגים מניצוצי הקדושה של ק\"ל שנה דאדה\"ר אשר חזא קרי לאונסיה ונטמעו בקליפות וצריך בירור ושעבוד בארץ לא להם וכי תימא יהיו הולכים מדחי אל דחי על לא הודע איה מקו' הבירור ותכבד העבוד' לז\"א ידוע שאני מפזרן וכיון שהכל בהשגחתי אני מפזרן במקום הראוי ובמקום הבירור ואין אני מניחם למקרה ופגע ח\"ו וכתיב ואתכם אזרה בגוים ודקדקו כת הקודמין דהול\"ל אזרה האלף פתוחה אלא נרמוז דכביכול השכינה עמנו וזה ואתכם אזרה גם אני עמכם ואנ\"י המבררת וזהו תקותנו שתמיד השכינה עמנו וזהו תדע שאנ\"י מכנסן דכיון שאני מפזרן והשכינה עמהם אות היא שאני מכנסן וכמ\"ש בזהר ועמה יפקון. וכי תימא עתה יגלו בערות הארץ וסט\"א הקשה והחזקה תמשול עליהם ואין מידה מציל לז\"א תדע שאני משעבדן שהם אינם עבדים למצרים רק אני משעבדן כמ\"ש בזהר דיוסף שלט על המצריים וקנאם לעבדים וכשאח\"ך שעבדו בישראל כיון דמעיקרא הם עבדים ליוסף מה שקנה עבד קנה רבו ונמצאו ישראל משועבדים ליוסף הרומז ליסוד הקדוש ולזה יצאו ממצרים דאם ח\"ו לא היה כך לא היו יוצאים לעולם מתחת יד מצרים ערות הארץ הקליפה הקשה והחזקה עש\"ב וז\"ש ידוע שאני משעבדן שיהיה השעבוד לי לסטרא דקדושה תדע שאני גואלם ואין לחוש שיטמעו בקליפת מצרים מכיון שאני משעבד' כאמור: וכד הוינא טליא פירשתי בהקדמה זו מש\"ה כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד ככתוב במקומו באורך: ואחר שנים רבות נזדמן לי ס' קנה חכמה וראיתי שם בדרוש עשירי דף ל\"ה שכיונתי לדעתו ז\"ל בפירוש הכת' הנז': והרב שם הביא מ\"ש בפרקי ר' אליעזר דהלילות נחשבו ודקדק דדוקא עבד עברי אסור לשעבד יום ולילה אבל הכא שנמכרו למצריים רשאין הם לשעבדם יום ולילה ותירץ שישראל היה דינם כעבד עברי הנמכר לישראל שהרי אמרו ז\"ל הענק תעניק לו כשם שבמצרים הענקתי ושניתי וכו' ודין הענקה אינו אלא בעבד עברי הנמכר לישראל והטעם כמ\"ש הרמ\"ע ז\"ל בעשרה מאמרות דגזרת בין הבתרים היתה להיות גופן קנוי עבדות ממש אלא שהעבדות קיימו ביוסף שהיה גופו קנוי ושלטו אחיו עליו ואחרי כן יצא יוסף בגרעון כסף במה שזן אותם והיה להם לאדון למצרים והוא היה תחת שליטת אחיו נמצא מצריים שהיו תחת שליטת יוסף היא תחת שליטת כל ישראל ומשום שהיו מצרים תחת שליטת הקדושה הו\"ל דין ישראל כדין נמכר לעברי ואסור לשעבד בם ימים ולילות ולולי זה היו צריכים לישב ת\"ל שנה והיו נכנסים בן' ש\"ט ונשקעים שם לעולם עכ\"ד: ", + "ועל פי זה נבאר כל הכתוב דכל זה רמז הקב\"ה לאברהם אע\"ה באמור אליו ידוע תדע וכבר ידעת מ\"ש האר\"י זצ\"ל דרמז לו ה' באמרו בארץ לא להם שיהיו עבדים בארץ שאינה של אדוניהם כי יוסף הצדיק העבירם לערים והחליף של זו בזו ונמצאו המצריים גופם בארץ לא להם: ז\"ש ידוע תדע שאני מפזרן ומכנסן וכי תימא יש לחוש שיתערבו בעכו\"ם ויהיו שולטים עליהם ואין מידם מציל שיכנסו לן' שערי טומאה שהוא ר\"ת שט\"ן ן' שערי טומאה ואין עוד תקומה לז\"א כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם דהיינו מצרים שיוסף הגלה אותם והעבירם מעיר לעיר והם תחת שליטת יוסף. ועבדום ביום ועינו אותם בלילה שהוא תוספת שאינן חייבין כי דינם כנמכר לישראל דאינו עובד בלילה מאחר שהם תחת שליטת הקדושה כמו שרמז באמרו בארץ לא להם ולזה נחשבו הלילות ענוי והמה יעלו ימים ולילות ת' שנה ומהאי טעמא וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי על אשר רדו בם בפרך כיון שהם כע\"ע הנמכר לישראל. וגם יש להם הענקה כדין נמכר לעברי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול להענקה: ", + "ועוד אפשר לומר בכוונ' וגם את הגוי וכו' ואמרו רז\"ל בש\"ר דן אנכי במכות בכורות וכתבו רבני אשכנז ז\"ל דאם ה' היה הוא בכבודו מוציאנו היה כל השלל קדש ולא היו יכולים ליהנות כמו שהיה ביריחו ולכן יצאו ע\"י משה ואהרן כדי שיהנו מן הביזה עכ\"ד וז\"ש וגם את הגוי דן אנכי במכת בכורות ותו לא כי אין ההוצאה על ידי. ולאו משום גריעותא דישראל אלא הטעם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ויוכלו ליהנות שאם תהיה ההוצאה על ידי יהיה הכל קדש: ", + "והרב פרשת דרכים סוף דרוש ה' פירש במאי דקי\"ל דבדיני שמים אדם לוקה ומשלם וז\"ש דן אנכי בידי שמים וכיון שכן ואחרי כן יצאו ברכוש גדול דבדיני שמים אדם לוקה ומשלם ע\"ש באורך וברוחב. ואפשר להוסיף קצת במה שנראה לכאורה מדברי התוס' בע\"ז סוף דף ע\"א דבעכו\"ם לא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה שכתבו ד\"ה בן נח נהרג על פחות מש\"פ וז\"ל ורש\"י פירש דלא נתן להשבון משום דקים ליה בדרבה מיניה ולא נהירא דא\"כ לא יתחייב נכרי לשלם גזלו בשום ענין עכ\"ל ומריהטא דלישנא משמע דהם ז\"ל סברי דבעכו\"ם לא אתמר קים ליה בדרבה מיניה וכן כתבו בעירובין דף ס\"ב ע\"א דמשום קלב\"מ לא מפטר דלא שייך גבי נכרי ע\"ש וזו היא שקשה על הרב פרשת דרכים שם דף י\"ג ריש ע\"ג שכתב בשם התוס' דגם בעכו\"ם אמרו קלב\"מ ונמצא דדבר זה במחלוקת שנוי דמדברי רש\"י בע\"ז הנז\"ל ומדבריו ביבמות דף מ\"ז ע\"ב משמע דסבר דגם בב\"נ נאמר קלב\"מ. ודעת התוס' דבעכו\"ם לא אתמר. ולדעת האומר דבעכו\"ם אמרינן קלב\"מ זש\"ה וגם את הגוי אשר יעבודו עם היותו עכו\"ם לא תימא דבעכו\"ם אמרינן לוקה ומשלם לא כי אלא הכא דן אנכי בידי שמים ומשו\"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הא בידי אדם גם בעכו\"ם אמרו קלב\"מ ולדעת מ\"ד דעכו\"ם לוקה ומשלם הכי פירושא דקרא וגם את הגוי להיות עכו\"ם ועוד דן אנכי בידי שמים לוקה ומשלם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ועוד אפשר לומר במאמר רז\"ל הנז' ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן במשז\"ל דצדקה עשה עמנו לפזרנו כי כל מלכות חש דלא לימרו ליה מלכותא קטיעה ומשו\"ה אנו חיים וז\"ש ידוע שאני מפזרן לד' רוחות העולם ובזה תדע שאני מכנסן דאין שום אומה הורגן דלא לימרו מלכותא קטיע': " + ], + [], + [ + "הִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.

היא שעמדה וכו' כבר כתבנו שרבינו האר\"י זצ\"ל מפרשה על השכינה כמש\"ל ונמשך להקודם דמייתי קרא ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שהם ניצוצי הקדושה אשר היו בארץ מצרים כי שם נפוצו בערות הארץ וע\"י השעבוד הקשה נתברר הכל וזהו הרכוש הגדול כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל וכמש\"ל ועל זה קאמר היא השכינה שעמדה לאבותנו ולנו שבכל מקום שגלינו שכינה עמנו והיא המבררת ובכחה גם אנו מבררים על ידי שעבודנו וצרותינו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו השר שאנו בארצו והאומה שאנו בקרבה והקב\"ה מצילנו מידם בין מהשר בין מהאומה והכל לכבוד השכינה וכאשר חכמים הגידו בזהר הקדוש על פסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלת\"ם בשביל כלתם היא השכינה לא געלתים לכלותם. ודורשי רשומות אמרו ואף גם זא\"ת ר\"ת זכות אבות תמה כלומר שאף בזמן שתמה זכות אבות לא מאסתים וכו' להפר בריתי דברית אבות לא תמה עכ\"ד ולפי הזהר ה\"ק ואף אם זכות אבות תמה לא מאסתים לכלת\"ם בעבור השכינה הנקראת זאת גם כן. וז\"ש היא שעמדה לאבותינו ולנו כלומר בין לאבותינו שהיה להם זכות אבות בין לנו שתמה זכות אבות היא השכינה שעמדה שגם כשיש זכות אבות זא\"ת היא עומדת לעד ולעולם זא\"ת על ישראל: ", + "ולפי פשוטו אפשר לפרש במשז\"ל וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי לרבות ד' מלכיות ונמצא דכבר ה' הבטיח לאברהם אע\"ה להוציאנו משעבוד ד' מלכיות וזהו כונת המגיד שאמר ברוך שומר הבטחתו לישראל לעשות מה שאמר לאברהם אבינו וכו' וזהו על גאולת מצרים ששמר הבטחתו וגאלנו ומייתי קרא וגם את הגוי אשר יעבודו דאתא לרבות שעבוד ד' מלכיות כאמור ועל זה אמר היא שעמדה כלו' הבטחתו יתב' אשר הבטיח לאברהם אע\"ה הבטחה זו היא שעמדה לאבותינו ולנו שכיון שהוא בחסדיו ורוב רחמיו הבטיחו וגם אם הגוי על ד' מלכיות הוא שומר הבטחתו להצילנו מיד העומדים עלינו לשים לנו שארית ויגיע עת לחננה שיקיים בשעבוד מלכיות וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הוא בירור ניצוצות הקדושה אשר בארץ שביינו והוא הרכוש הגדול מכלל דאיכא קטן הוא הכסף והזהב אשר בעה\"ז נראה גדול אך הוא קטן מאד והרכוש העיקרי הגדול הוא בירור הקדושה והיו לאחדים הולך ואור עד נכון היום תפרה ישע ישראל נושע בה' גאולת עולם לשרתו ולברך בשמו הגדול יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם: " + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב.

צא ולמד וכו'. ראיתי להרב הגדול מהר\"י חאגי\"ז זלה\"ה בהלכות קטנות ח\"ב סימן י\"ט שנשאל איך ולמה היה שונא לבן את כל יוצאי ירכו ויאמר להשמידם והשיב דבק היה בע\"ז שלו ובקש לעקור מתוכו כל שרש דבר נמצא בו מרשימו של אברהם שעבד את ה' וזהו על דרך שאומרים שיורד דבר קדוש למקום שאינו לשידבקו בו ניצוצות הקדושה כך סבר להפך שיבא מזרעו של אברהם וילקט כל כיוצא בו שנשאר במשפחתו ואח\"ך יעקרם לבן וישאר הוא לאלהיו עכ\"ל והנה נודע מ\"ש המפרשים דפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולהחיות הבנות כדי שינשאו בנות ישראל למצריים כיון שאין זכרים עכ\"ד ואפשר שכונתו שהזכרים המצריים ישאבו ניצוצות הקדושה מבנות ישראל ויקחו ניצוצות הקדושה מהם: ולכן היה רוצה שאם יש רשימו מהקדושה במשפחתו ילקטנו זרעו של אברהם ויעקרהו וישאר הוא וביתו בלי קדושה כלל וז\"ש צא ולמד פקח עיניך רשעת לבן שפרעה לא גזר אלא על הזכרים וניחא ליה שזכרי מצרים הם יקחו חלק קדושה ולבן בקש לעקור את הכל שלא ישאר רשימו דאברהם במשפחתו ובא וראה עד היכן הגיע רשעותו ולבן ופרעה לא עלתה להם כי עמנו אל וכמו שאמר שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו כל אחד במחשבת פגול לפי טומאו והקב\"ה הצילנו מידם: ", + "ויתכן לפרש מ\"ש שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו וכו' צא ולמד וכו' כי הנה ישראל יושבי חשך הגלות בצר להם ממצוקותיהם בכל הצדדין והאופנים וגם אם הם מחבבין את ישראל הן בעון חוללנו ויתערבו וכו' וכמעט זה קשה יותר מהצד האחר לצודד נפשים ויעש באושים והוא גלות הנפש ונמצא שבכל אופן עומדים עלינו לכלותנו עומדים תדיר ולא פסיק שאם מכבידים עולם בעלילות' דא עקא שמתוך הטרוף אין לך בטול תורה ומצות יותר מזה ואם מחבבים דין גרמא להמון ישראל לפרוק עול ויתערבו וכו' ולכן אמר מילתא פסיקתא עומדים עלינו לכלותנו. וע\"ז הביא ראיה צא ולמד מה בקש לבן הארמי וכו' שם רמז דאמר לו הקב\"ה השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע ואמרו רז\"ל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים ומזה תשכיל שהם עומדים עלינו לכלותנו על דרך שכתבנו: " + ], + [ + "וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה - אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר.

וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור. אפשר דבא לישב חקירה אח' דכמה תירוצים נאמרו למצוא חשבון קץ שנה החסרים מגלות מצרים שלא ישבו אלא רד\"ו ואעיקרא איך אמרו דישבו רד\"ו והלא כל אותם שנים שחי יעקב אע\"ה בארץ מצרים היה כמלך ולא היה לו בכל ימי חייו חיים טובים בהשקט ושלוה כאותם שנים וכן כל ימי השבטים לא התחיל הגלות כמשז\"ל והיו שקטים ושנאנים מסובין אתכא אין מחסור כל דבר הלזה יקרא גלות לז\"א וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור כי כל שלות העה\"ז והעושר והכבוד כקש נחשבו תחת לאיש משכיל ק\"ו לבחיר שבאבות ושבטי יה ואלמלא גזרת ה' כשראו יוסף ופסק הרעב היו חוזרים לארץ כנען רק דהיו אנוסים על פי הדיבור ושפיר נחשב גלות כיון כי כל ישעם לגור בארץ כנען ונתעכבו במצרים בדב' ה' על כרח' א\"כ שפיר עולים השנים אלו שחיו יעקב אע\"ה והשבטי' משני הגלות: ", + "וַיָּגָר שָׁם - מְלַמֵּד שֶׁלֹא יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵעַ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶן. ", + "ויגר שם מלמד וכו'. אפשר דמשו' דס\"ד דעלה במחשבה בתחיל' ירידתו להשתק' ולסיבות חזר ונעשה גר לז\"א שלא ירד להשתקע כלומר שתחילת מחשבתו בירידה לא היה אלא לגור והיינו לקיים דבר ה' שיגלו למצרים לא זולת ולהכי נחשב הכל משני הגלו' כדאמרן ודייק לה מקרא דהול\"ל וירד מצרימה במתי מעט ויגר שם דהכי הוה א\"ש סדר הכתוב ומדשינה וכתב וירד מצרימה ויגר שם וסמך הגרות לירידה בא ללמוד שמעת תחילת ירידתו ויגר שם וז\"ש מלמד שלא ירד להשתקע כלומר לא יקשה בעיניך שינוי הכתוב דהו\"ל לומר וירד מצרימה במתי מעט ויגר שם דהכתוב בשינוי זה מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם: " + ], + [ + "בִּמְתֵי מְעָט - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ מִצְרַיְמָה, וְעַתָּה שָׂמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.

במתי מעט כמו שנא' וכו'. אפשר לומר דזה נמשך מהקודם דדריש דסמיך ויגר שם לוירד מצרימה ללמד שלא ירד וכו' ומפני דס\"ד לומר דהכתוב קושט' קאמר וירד מצרימה יעקב אבינו ויגר שם הוא וביתו ואח\"כ שם במצרים היו במתי מעט אבל הירידה לא היתה במתי מעט עד שתקשה דהול\"ל וירד מצרימה במתי מעט לז\"א שהעיקר כדאמרן דהרי פירוש במתי מעט הוא שירדו במתי מעט כמו שנאמר בע' נפש ירדו אבותיך וכו' ומוכרח דכוונת הכתוב לומר וירד מצרימה במתי מעט אלא דשינה ללמד שלא ירד להשתקע אלא לגור והכוונה לקיים גזרתו יתב' כי גר יהיה זרעך וא\"כ דין הוא שיעלה לחשבון הגזרה מעת ירידתם למצרים כמש\"ל: ", + "ואפשר לרמוז וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט וכו' במה שנודע מגורי האר\"י זצ\"ל דגלות מצרים מפני זרעו של אדה\"ר שיצא ק\"ל שנה על ידי קרי וירדה השכינה עמהם לברר ואחר כך פרו ורבו ישראל ונתקנו ניצוצות הקרי וזה שאמר וירד מצרימה ורמז דהשכינה עמהם כי מצרי\"מה גימטריא שכינה ויגר שם בעבור מתי מעט רמז לניצוצי קרי אדה\"ר שהנפשות נתמעטו על ידי הקרי ולכן נקט לשון מתים ועל כן נגזור גלות ת\"ל שנה כי נפ\"ש גימט' ת\"ל כי על ידי הקרי נפש הוא חובל ויען כל ישראל נפש אחד נגזור גלות ת\"ל שנה גימטריא נפש. ואחר כך על ידי הגלות והשעבוד נתברר הטוב ואותן הנפשות נתקנו והיו ששים רבוא ישראל וז\"ש ויהי שם לגוי גדול עצום ורב ששם נתקנו ונעשו גוי גדול ועצום: " + ], + [ + "וַיְהִי שָׁם לְגוֹי - מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם.

ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצוינין שם. אפשר דכונתו משום דתיבת גדול יש בו שני פירושים שהוא גדול בכמות או באיכות וכמו שנתבאר לפי קצורנו מ\"ש פ\"ק דבתרא גדול יהיה כבוד הבית חד אמר בבנין וחד אמר בשנים דפליגי בפירוש גדול הנאמר שם אם הוא בכמות או באיכות. והכא פשטיה דקרא בכמות וכמ\"ש ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול. אך קשיא ליה תיבת שם דיותרת היא דהול\"ל ויגר שם במתי מעט ויהי לגוי גדול לז\"א מלמד שהיו ישראל מצויינין שם דמלבד פשטיה דקרא כי גדלו בכמות עוד הוסיף ללמד ויהי שם לגוי גדול באיכות וזהו רמז תיבת שם לומר דאף בארץ שביים היו מצויינין וגדולים בכמות ואיכות אי נמי דגדול בכמות שמעינן מדקאמר ועצום וכמו שאמר בסמוך ועצום כמו שנא' ובנ\"י פרו וכו' ולכן פירש גדול באיכות והרשב\"ץ פירש מצויינין שהיו גדורים בעריות. ולפי זה מדוקדק תיבת שם דכתיב ויהי שם לגוי גדול כי השב\"ח השביח ואהדרי\"ה קרא לזרע ישראל אשר בארץ לא מטוהרה ערות הארץ היו גדורים בעריות וז\"ש ויהי שם במצרים ערות הארץ לגוי גדול שגדרו עצמם וכבשו יצרם והוא שבח גדול: ", + "גָּדוֹל, עָצוּם - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִשְׁרְצוּ וַיִרְבּוּ וַיַעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.

וירבו ויעצמו במאד מאד. פירש הרב הגדול בדורו מהר\"ם ן' חביב זלה\"ה דכונת הכתוב הכי ובני ישראל פרו וישרצו וכו' וכי תימא זה הצער נוסף על כל רעתם דבגלותם ודלותם בארץ שביים ריבוי כזה מוציא האדם מדעתו כי מאין להם לחם לפי הטף ואף השמלה ויוסיף מכאו' על מכאוב' כי ילדיהם אל אל ישועו ואת פת רוצי\"ם לז\"א במאד מאד כלומר שהיה להם ממון הרבה כמ\"ש בכל מאדך בכל ממונך וז\"ש במאד מאד כלומר ברוב ממון וכיון שהיו עשירים ודאי היו שמחים ביוצאי חלציה' אלו דברי הרב זלה\"ה. ואני ברגליו אעבורה לפרש סיום הכתוב ותמלא הארץ אותם במ\"ש פ\"ק דסוטה דף י\"א שהיו יולדות בשדה ונזונין שם ונבלעים בקרקע והיו חורשים עליהם כמש\"ה על גבי חרשו חורשים ואח\"כ באים עדרים עדרים לבתיהם וז\"ש הכתוב ובני ישראל פרו וישרצו וכו' וכי תאמרו הן הנה היו לבני ישראל לפוקה ולמכשול כי לא די להם רוב צערם ויגונם ויאנחו בני ישראל על העבודה ועוד יוסיפו צרה משנה שברון שבר על שבר יחדיו ידובקו ותבחר מחנק נפשם בריבוי הבנים לז\"א במאד מאד שהיה להם ממון מאד כי ברכם אלהים בעושר כמ\"ש הרב הנזכר. ועוד אחרת ותמלא הארץ אותם רמז דברי הש\"ס שהיו יולדות בשדה ומניחין אותם שם תבלעמו ארץ ונזונין וז\"ש ותמלא הארץ אותם שלא הי\"ל טורח רק מניחין אותם על פני השדה וה' עמהם לזונם ולגדלם ויהי לנ\"ס: " + ], + [ + "וָרָב - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה.

ורב כמ\"ש ואעבור וכו'. כן היא נסחת רבינו האר\"י זצ\"ל. וראוי להבין אומרו בדמיך חיי וכו' ורז\"ל פירשו דם פסח ודם מילה והלא מראש אבא לדקדק תיבת חיי כי האף אמנם כי על ידי דם פסח ודם מילה נגאלו עדיין צריך לדקדק בעצם תיבת חיי והן קדם אציגה נא מאמרם ז\"ל במכילת' פ' בא וז\"ל והיה לכם למשמרת מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים היה ר' מתיא בן חרש אומר ואעבור עליך ואראך מתבוסס\"ת בדמיך והנה עתך עת דודים הגיע שבועתו שנשבע הקב\"ה לאברהם שיגאל בניו ולא היה להם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה ערום מכל המצות נתן להם הקב\"ה שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך לכך הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים שאין נוטלין שכר אלא על המעשה ר' אליעזר הקפר ברבי אומר וכי לא היה בידם של ישראל ד' מצות שאין כל העולם כדאי בהם שלא נחשדו על העריות ולא על לשון הרע ולא שנו שמם ולא שנו לשונם וכו' ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים לפי שהיו ישראל שטופין בע\"ז וכו' אמר להם משכו ידיכם מע\"ז והדבקו במצות עכ\"ל: ", + "והיה טרם נדקדק בדברי המאמר כדחזי אעלה על אר\"ש להבין במאי פליגי ר' מתיא בן חרש ור' אליעזר הקפר ויראה דפליגי הני תנאי בפלוגתא דחכמי צרפת והרמב\"ן אם עד שלא נתנה תורה היה לאבות וזרעם דין ישראל או דין ב\"נ דרבי מתיא בן חרש סבר כדעת חכמי צרפת דעד קבלת ישראל התורה בהר סיני היה להם דין ב\"נ ובן נח אין מחשבה טובה שלו מצטרפת למעשה כמו שכתוב התוס' פ\"ק דקדושין ומפני זה אמר שלא היה להם מצות שיגאלו שאין נוטלין שכר אלא על המעשה כלומר דישראל בו בפרק עד שלא נתנה תורה דינם כבן נח ואין נוטלין שכר אלא על המעשה לאפוקי מחשבה טובה דאינה מצטרפת למעשה ואם כן לא הוה בידייהו שום מעשה ומשו\"ה נצטוו דם פסח ודם מילה. ור' אלעזר הקפר שכנגדו חלוק עליו וסבר כדעת הרמב\"ן דמעת שנימול אברהם היה לו ולזרעו דין ישראל גמור לקולא ולחומרא ולכל דבר וא\"כ כבר היה בידם שהיו גדורים בעריות ולא שינו שמם ולא שינו לשונם ולא היה בהם לשון הרע והגם דכל הני שב ואל תעשה נינהו כיון שדינם כדין ישראל גמור הרי אמרו ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה ומחשבה טובה בישראל מצטרפת למעשה וא\"כ נמצא שהם מלאים מצות וראיתי בספר גור אריה חדש פ' בא שנזדמן לי לשעה שדקדק מאי שיאטייהו דהני תרי מצות פסח ומילה ועוד איך תירץ למה הקדים לקיחתו ד' ימים ורז\"ל אמרו בשעה שאמר הקב\"ה למשה לך אמור לישראל שישחטו הפסח א\"ל רבש\"ע דבר זה איך יכולים לעשות שהצאן אלהיהם של מצרים וכו' א\"ל חייך אין ישראל יוצאים מכאן עד שישחטו הפסח לעיניהם שאודיעם שאין אלהי עכו\"ם כלום ויש לדקדק איך אמר משה דבר זה איך יכולים לעשו' כיון שהוא אמר ויהי ודאי הוא ישמור ישראל שלא ירעו להם ועוד למה אין יכולים לצאת עד שישחטו הפסח לעיניהם ופירש הרב הנז' במשז\"ל גבי שמואל שאמר איך אלך וכו' דהיכא דקביע הזיקא שאני ועוד אמרו בש\"ס דקמאי מתרחיש להו ניסא דמסרי נפשיהו על קדושת ה' ובזה א\"ש דמשה אמר להקב\"ה איך יכולים וכו' משום דשכיח היזיקא והשיבו אין יוצאין מכאן וכו' משום דצריכים נסים ונפלאות וזה אינו נעשה עד שישחטו הפסח לעיניהם והיא מסירת נפשם על קדושת השם ובזה יובן מאמר ר' מתיא הנז' דסבר דהיו צריכים למסור נפשם לגמרי ולכן צוה פסח ומילה וקי\"ל דפסח אין שוחטין על החולה ואין שוחטים לערלים וידוע דכאב המילה ג' ימים לפי זה שחטוהו ביום ד' אך יש לחקור דהיו יכולים ליקח הפסח ביום ד' אחר כאב המילה אבל לפי האמור שיש במצות אלו מסירה על קדושת השם וגבי אנשי שכם כשלקחו דינה צוו בני יעקב אותם שימולו וביום הג' באו בני יעקב אליהם והרגום לפ\"ז הכא היה מסירת נפש על קדושת השם לגמרי יתר מאד כשלקחו הפסח ואח\"ך מלו והיה הפסח קשור בכרעי המטה ד' ימים וישראל היו כואבים במילה ובזה יתבאר מאמר ר' מתיא הנז' דנתן להם מצות פסח ומילה שהוא מסירתם על קדוש השם והקדימו ד' ימים כדי שיהא המסירת נפש יותר לפיכך הקדימו ד' ימים זהו תורף דבריו ע\"ש באורך: ", + "ועל פי דרכו אפשר לישב המאמר הנז' באופן זה כי הן קדם לשאו\"ל הגיע מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים ולשון מפני מה רגילי בעלי הפרשי\"ם לדקדק דהול\"ל למה כגון הכא לימא למה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו וכו' כי באומרו מפני מה מורה דעלה על לב איזה טעמים לדבר ורצונו לדעת טעם כעיקר. ואפשר משום דיש לומר דהני ד' ימים לתקן מה שפגמו בארבעה חלוקי גוף נפש רוח נשמה והיו נרג\"ן מפריד אלו\"ף בתעותם אחר גלולי מצרים לעבוד ע\"ז ופגעו בד' עולמות אבי\"ע או הני ד' ימים שיכונו ליחד ארבע אותיות השם המיוחד שפגמו בו ועל זה שאל מפני מה הקדים לקיחתו וכו' להורות כי יש ויש לחקירה זו דברים שבלב אבל לא הויין דברים המתישבים על הלב. ועל כן בא דבר ר' מתיא בן חרש דבר דבור על אופניו דמוכרח היה הדבר בדקדוק ללקחו ד' ימים קודם למסור נפשם על קדושת השם וצריך שימולו ויעברו ג' ימים לשחוט הפסח כדי שיתרפאו שאין שוחטין על החולים ונמצאו ד' ימים מוכרחים דלא סגי בלאו הכי. ור' אלעזר הקפר סבר שכבר היו בידם מצות עצומות וד' ימים לפי שהיו שטופין בע\"ז והוי כעובר על המצות ופורק עול ומפר ברית ומגלה פנים שהם ד' עונות ועל ידי ד' ימים שמסרו עצמן על קדושת השם נתכפרו להם ד' עונות אלו: ", + "והרי הוא כמבוא\"ר לפי האמור מאמר פסיקתא רבתי דף כ\"ט ע\"ג דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר בעשור לחדש הזה והלא אינו יפה אלא מן הדיר ואתה אומר מבעשור אלא מלמד שהיו קשורים בכרעי המטה מבעשור והיו המצריים נכנסים ורואים אותם ונפשם פורחות מעליהם עכ\"ל ועם הקודם מבואר דטעם לקיחתו מבעשור כדי שימסרו נפשם על קדוש השם שהם כואבים במילה והיו המצרים רואים אותם ונפשם של ישראל פורחות מעליהם ומסרו נפשם על קדושת השם ואמטו להכי הקדים לקיחתו ד' ימים כדי שימסרו נפשם למות בהיותם כואבים במילה כמדובר. וכתבו משם הרב מהר\"ם אלשיך זלה\"ה כי כל מצוה אשר יעשה אותה האדם מתקדש באבר ההוא אשר בו יעשה המצוה ההיא או האבר אשר רומזות אליה המצוה ההיא כי רמ\"ח מצות עשה כנגד אברי האדם רמ\"ח אבל המוסר עצמו על קידוש השם מתקדש בכל גופו כי במסירת נפשו מתקדש כל גופו בבת אחת. והשתא ישראל במצרים היו עע\"ז ופגמו בכל הגוף ונקראו בחייהם מתים ואף שהיה באונס מ\"מ להיות העע\"ז כופר בכל התורה נפגמו בכל גופם והיו נקראים מתים ולכן רצה הקב\"ה לזכות את ישראל ונתן להם דם פסח ודם מילה כדי שימסרו נפשם על קדושת השם ועל ידי זה נתקדש כל גופם בבת אחת וחיו ולא ימותו וז\"ש ואעבור עליך וכו' ואומר לך בדמיך שהם דם פסח ודם מילה חיי שיתקדש כל גופכם בפעם אחת וחיו תמורת מה שנקראו לשעבר על שעבדו ע\"ז מתים ויכון מאוד אומרו בדמיך חיי וממוצא דבר נתבאר (א) טעם לאשר נצטוו בדם פסח ודם מילה כי בזה מסרו עצמם על קידוש ה' ותקנו כל גופם: ", + "(ב) אמנם לדקדק לשון חכמים שאמרו בכל המדרשים דם פסח ודם מילה ויש להרגיש דהול\"ל דם מילה ודם פסח אי בעית אימא דהכי הוה עובדא דנימולו ואח\"ך שחטו הפסח ואי בעית אימא דמילה היתה לראש פינה ואברהם אע\"ה נצטווה בה הוא וזרעו ומצות פסח חדשה ממש. אבל אפשר שכיונו רז\"ל בזה לרמוז מ\"ש בש\"ר דהרבה לא היו רוצין לימול וקרא הקב\"ה לד' רוחות ונשבו בג\"ע ומשם הלכו הרוחות ונדבקו בפסח ונכנסו כלן למשה רבינו ע\"ה לאכול הפסח אמר להם אם אין אתם נמולים אין אתם אוכלים מיד נתנו עצמן ומלו ונתערבו דם פסח ודם מילה הה\"ד בדמיך חיי עכ\"ל ולרמוז דהיו הרבה שלא מלו מקודם אלא אח\"ך על ידי ריח ג\"ע שדבק בפסח לז\"א דם פסח ודם מילה וזהו הכפל וא\"ל בדמיך חיי ציווי ראשון למול ולעשות הפסח וא\"ל בדמיך חיי פעם שנית אחר שחיטה כאמור: ", + "(ג) ואפשר עוד לומר בטעם שנצטוו על הפסח ועל המילה מלבד טעם הפשוט דמילה היו חייבים שנצטוה בה אברהם אע\"ה לו ולזרעו וכתיב אם לא בריתי וכו' והוא במ\"ש הרב עמודיה שבעה עמוד א' סימן ד' משם פליאה דבהמות חיות ועופות עשה ה' הבדל ביניהם בצורתם איזה אסור איזה מותר אך במין האדם לא עשה הבדל ביניהם לכך ציוה לאאע\"ה המילה להיות הבדל ביניהם ולא עשה הבדל בשינוי צורתם שלא יאמרו ח\"ו שתי רשויות יש ובזה פירש הרב הנז' כמה ענינים דהמילה יורה יורה אלהותו ואחדותו יתברך עש\"ב איכו השתא הנה נכון לומר דלזה נצטוו בפסח ומילה יען היו גוי מקרב גוי הללו עע\"ז ולכן נצטוו משכו ידיכם מע\"ז וקחו לכם צאן של מצוה ושחטו הפסח לשום אלהיהם של מצרים לשמה ולבזיון וכדי שלא ליתן פתחון פה דח\"ו יש שתי רשויות פועל הטוב וכו' לזה נצטוו לימול דממה שלא יש הבדל בצורה כמו הבהמות חיות ועופות רק המילה משם מוכח אלהותו יתברך וזהו ואומר לך בדמיך חיי: ", + "(ד) ועוד טעם כעיקר בהקדמה שוגר\"ת ומשוגר\"ת אשר כמה זימנין דמשכחת שפתנו אתנו קורין ומקרין הקדמה זו והוא דיצאו לפני זמנם מסיבת קושי השעבוד אשר הוא יתעלה העריך קושיו למשך שארית חשבון ימי שני גלותם ואולם התינח אם יש לנו דין בנים אז יעלה ויראה קושי השעבוד לתשלום הזמן ואמרו בזהר דאי נטרין ברית אינון בנין והנה כי כן לכך נצטוו בפסח משום אפרושי מע\"ז כי איככה יחשבו כבן בהיותם עע\"ז והגם דנקראו בנים משחיתים לר' מאיר מ\"מ לפי חיבת הבן עלה יעלה קושי השעבוד במספר שנים רבות ולהכי הופרשו מע\"ז ואתיא דם דם למרס בדם האהבה וזאת תורת העולה לחשבון גדול קושי השעבוד ונצטוו במילה דבברית איקרון בנין ואותה אנחנו מבקשים לצאת לפני הזמן וגם הוא רמז פסח ומילה פסח לשון דילוג שדלג על הקץ מסיבת היותם בנים שהמילה הוראה על זה: ", + "(ה) ויראה עוד טעם אחר במה שנודע שע\"י המילה נעשה קדש וכמ\"ש אשר קדש ידיד זה יצחק שנימול לשמנה שנעשה מרכבה לשכינה והוא מוכתב למלכות חתום בחותמו שדי מלבר הוי\"ה מלגיו וכמו שהאריכו דורשי רשומות כמה מעלות מבא בדמים למולות. וכתבו המפרשים טעם לצאתם טרם מלאת זמן ת' שנה כי נתקדשו במה שהוכנו לקבל התורה וקי\"ל דהקדש מפקיע מידי שעבוד ואף אנו נאמר דנצטוו לימול להתקדש במילה והקדש מפקיע מידי שעבוד ופסח לפרוש מע\"ז ולהתקדש בכל גופם כמש\"ל ומילה להיות נחתמין ונכתבין לחיים למלכות שמים ובזה אלים לאפקועי שעבודייהו ונפקי בריש גלי: ", + "(ו) וירצה עוד טעם אחר למצות פסח ומילה במה שנודע מרז\"ל והמפרשים ונתבאר אצלנו בכמה דוכתי דיש ויכוח בין אומות העולם לישראל דאו\"ה סברי מעשה שמים עדיף אז יאמרו בגוים אם אין רצונו בע\"ז למה אינו מבטלה. כל קבל דנא יאמר נא ישראל מעשה אדם עדיף וה' חפץ למען צדקו לזכות את בריותיו לשרש אחר הע\"ז. והוא הטעם למצות המילה דלא נברא האדם מהול דמעשה אדם עדיף. אי לזאת ציוה ה' על פסח ומילה דהפסח הוא משום אפרושי מע\"ז וכמ\"ש משכו ידיכם מע\"ז וכדי שלא יאמרו מעשה שמים עדיף ואם אין הקב\"ה חפץ בע\"ז למה אינו מבטלה אי לזאת נצטוו בזאת הברית וממיל\"ה רווחא דמעשה אדם עדיף. ובזה אפשר לפרש מאמרם ז\"ל בשעה שיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה ויש להבין מה ראו על ככה בצאת ישראל ממצרים לכרות ברית זה אמנם אפשר דעד האידנא הוה ס\"ד דישראל דמעשה שמים עדיף ולכן ידיהם אסורות וסוגרו דלתים כי מאנו עשות צדקה וחסד בטענה אם הקב\"ה אוהב את העניים למה אינו מפרנסן דמעשה שמים עדיף אבל עתה דמן השמים עוררום דמעשה אדם עדיף ועל כן נצטוו בפסח ומילה כמו שנאמר פשטה הוראה דמעשה אדם עדיף ושמים לו זכ\"ו זכיה מעליא לאבד ע\"ז ולמול עת הזמיר הגיע וכרות עמו הברית לעשות חסד זה עם זה דמעשה אדם עדיף ויחשבה לו צדקה כפשוטו ותרגומו: ", + "(ז) ואחשבה דבלבד טעם פסח ומילה הנגלות לנו והטעמים אמורים ישנו בנותן טעם מחודש ונקדים אשר עין רואה ואזן שומעת וגם במכתב לא' קדוש וז\"ל אמרו בש\"ר אנכי ה' אלהיך על מנת כן הוצאתיך ממצרים ויש לדקדק דזה הפך מ\"ש רז\"ל מכאן מודעא רבא לאוריתא והרשב\"א כ' דמש\"ה נענשו דמתנת הארץ נתנה על תנאי וכו' וצריכין אנו למודע\"י היכן מצינו בתורה תנאי זה דה' נשבע לאבות לתת להם ולזרעם את הארץ ולא התנה בזה כלל ומהר\"ם אלשיך תירץ דה' לא נתנה לאבות בלשון ירושה אלא בלשון מתנה ומתנה יש לה הפסק ויכול לומר אחריך לפלוני ואין זה טעם מספיק דכ\"ז שישראל חיים לא מהני לישנא דאחריך ואי נתנה להם לזמן היינו קושיין דהיכן פירש להם כן ועוד דכתיב פ' לך לך ונתתי לך ולזרעך אחריך וכו' לאחוזת עולם. אמנם אפשר דשם רמזו התנאי דסמיך ליה והייתי להם לאלהים והיינו לומר דעל תנאי זה אני נותן את הארץ בתנאי שאני להם לאלהים וכיוצא בזה אמרו רז\"ל וזה הדבר אשר מל יהושע וכו' אך קשה דזה היה במילה וכבר קנה אברהם אע\"ה את הארץ כדכתיב קום התהלך בארץ ובין הבתרים נשבע ה' דכתיב ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית ושם לא פירש מזה התנאי ואין לאחר קנין ושבועה כלום. ותו קשה דאף אם נאמר דבין הבתרים נתנה על תנאי למה הוצרך לומר במילה פעם אחרת ונתתי לך ולזרעך אחריך והרי רז\"ל נתנו טעם למה נזכר יציאת מצרים כמה פעמים ונראה במ\"ש בכתובות דף מ\"ד אמר רב נחמן שתי שטרות היוצאין בזה אחר זה ביטל שני את הראשון אי אוסיף ליה דקלא לתוספת כתביה אי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי והנה במעמד בין הבתרים נתן ה' את הארץ ע\"מ שיהיו בגלות ת' שנה כמ\"ש כי גר יהיה זרעך וכו' אמנם בעת המילה חזר ונתן הארץ לאברהם אע\"ה ולא הזכיר תנאי זה דגלות ונתן לו הארץ בנחלה מיהו הזכיר לו תנאי אחר דהיינו והייתי להם לאלהים והכונה אי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי. והנה בטעם יציאת מצרים קודם זמנם אמרו רז\"ל בזכות בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה דאף דהיו גוי מקרב גוי מה אלו אף אלו הי' מפני שהיו חושבין לסבול צרת השעבוד של ת' שנה אבל ראו עתה שזה קשה מאד ולכן חזרו וקבלו התנאי האחר של המילה שהתנה והייתי להם לאלהים בלי שום שעבוד עד כאן לשון אחד קדוש הבא לידי ככתבו וכלשונו בלי תוספת ומגרעת: ", + "ועל פי זה אפשר לפרש כונת הכתוב פ' שמות נלכה דרך שלשת ימים ונזבחה לה' אלהינו. ויש להעיר מה זו שאלה זה דרכם דרך שלשת ימים והיה להם לשאול כי רצונם בלכתם ילכו הליכה בלא חזרה אמנם אפשר לומר במה שנחלקו הראשונים בהך שמעתא דכתובות הנז' בהאי דאמרינן אי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי דלרש\"י והרי\"ף אם כתב תוספת בשני דאמרינן אי בעי בהאי גבי וכו' לא שיהיו שניהם קיימין אלא אם רצה בשטר הראשון יגבה השדה בלא הדקל ואם ירצה בשטר השני יגבה בו הדקל. אמנם הרא\"ש וסיעתו סברי דלא ביטל שני את הראשון אלא השני לתוספת הדקל נכתב והשטר הראשון קיים ויגבה הדקל בשטר השני כמבואר מחלוקותם באורך בפסקי הרא\"ש שם. והשתא לפי האמור דמעמד בין הבתרים וציווי המילה הם כב' שטרות במתנת הארץ אשר במעמד בין הבתרים נתן הארץ על תנאי להשתעבד ת' שנה ותו לא. ובשעת ציווי המילה נתן הארץ לקבל אלהותו א\"כ לדעת רש\"י והרי\"ף בתשובה הדבר תלוי ברצון ישראל אי בעו גבו הארץ בשטר מעמד בין הבתרים ויקיימו תנאי עבדות ת' שנה ואי בעו גבו הארץ בשטר שעת המילה ויקיימו תנאי קבלת אלהותו ופטירי מהגלות. אמנם לדעת הרא\"ש וסיעתו שני השטרות קיימין ואיתיה להא ואיתיה להא דאיתיה לגלות ואיתיה לקבלת עול מלכות שמים: ואפשר דישראל בפרק יציאת מצרים נפשם אוותה ויעש לגבות בשטר המילה דהיינו בתנאי קבלת עול מלכותו ויהיו פטורים מהגלות אשר הוא תנאי שטר מעמד בין הבתרים וכדעת רש\"י והרי\"ף וה' ית' ברוב רחמיו קבל כוונתם וביטל השעבוד והגלות כיון שנתרצו לקבל תנאי שטר השני וכדעת רש\"י והרי\"ף. ובזה אפשר לתת טוב טעם למה שהוא ית' חיובא רמי לספר ביצ\"מ ובכל יום איש ישראל מעלה בזכור\"ו יצ\"מ כל הימים לרבות הלילות יען יצ\"מ פנת יקרת יסוד מוסד הדת כי כצאת ישראל ממצרים בטולי בטלוה לשטר מעמד בין הבתרים ורצו לקיים שטר קבלת אלהותו יתברך הנאמר בעת המילה ועל זה חובת גברא לספר ביצ\"מ אשר יצאו ביד חזקה לפני זמנם ולזכור יצ\"מ תדיר אשר ממוצא דבר נבין כי נתרצינו וקיימנו השטר השני של שעת המילה וקבלנו אלהותו ית' וזהו הטעם שבכל מקום כתיב בדבר ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים וכיוצא ואשר על זה במעשה העגל מרתח קא רתח לומר שחת עמך אשר הוצאת מארץ מצרים כי ביצ\"מ נתרצו לגבות הארץ בשטר שעת המילה בתנאי קבלת אלהותו ולבטל שטר מעמד בין הבתרים. והוא טעם אומרו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ולא אמר אשר בראתיך (מלבד הטעם שאמרו ז\"ל) כי ביצ\"מ תוך זמנם מורה ובא לקבלת אלהותו ולקיים השטר השני של שעת המילה: ", + "ואפשר לומר כי בחכמה שאלו על זאת נלכה נא דרך שלשת ימים כי כבר אמרנו דדעת ישראל שרצו לגבות הארץ בשטר השני של שעת המילה ולבטל שטר מעמד בין הבתרים וליפטר מהגלות וכדעת הרי\"ף ורש\"י. אבל כבר ידעו דאכתי יש לדון דדילמא הלכה כסברת הרא\"ש דשני שטרות קיימין ואכתי חייבים גלות אף שמקבלי' אלהותו ית' לזה שאלו ללכת דרך שלשה ימים לצאת מרשות פרעה שלא יהיה מוחזק בהם ואח\"כ בהיותם רחוקים ודל מיניהו חזקת פרעה כשהם במדבר הרי הם לעצמם ומצו אמרי קים לן דדינא הוא דאי בעי בשני גבי ובטל הראשון שהוא דעת רש\"י והרי\"ף ולאו עבדי פרעה אנן אלא אנחנו עבדי ה' ושטר בין הבתרים חלף הלך וזו היא המצאת הליכת דרך שלשת ימים כדי שיהיו הם רשאין ומוחזקים כמדובר: ", + "ואל זה אביט דאפשר לפרש בזה סדרן של כתובים ויכוח משה רע\"ה עם ה' פ' שמות ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכו' ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם. ורז\"ל אמרו אהיה אשר אהיה אהיה עמם בצרה זו אהיה עמם בשעבוד מלכיות אמר לפניו רבש\"ע מה אני מזכיר להם צרה אחרת דיים בצרה זו א\"ל יפה אמרת כה תאמר וכו'. ויש לחקור דהנה הכא ה' יודיע דרכיו למשה דישתעבדו בשעבוד מלכיות והרי ארז\"ל חרות על הלוחות חירות משעבוד מלכיות והתירוץ פשוט דלאחר שעשו העגל ונשתברו הלוחות נגזר שעבוד מלכיות והוא אשר רמז לו ה' אהיה אשר אהיה אמנם על פי דרכנו אפשר לתת טעם למה בתחילה היו מוצלים ישראל משעבוד מלכיות ואחר העגל נזורו אחור ונגזר עליהם גליות ונראה דמתחלה רצה הקב\"ה להציל ישראל מגליות בטענה דבשטר המילה לא הוזכרו גליות ואי בעי בהאי גבי וכדעת הרי\"ף ורש\"י דביטל שני את הראשון ויצאו ממצרים עפ\"י שטר שעת המילה שיקבלו עול מלכותו והיא שעמדה לישראל לצאת מגלות מצרים אמנם כאשר עוננו ענו בנו יעשו עגל בחורב אז הקב\"ה שהוא המוחזק תפס לו השיטה בסברא אחרת שהוא דעת הרא\"ש וסיעתו דשתי השטרות קיימין וחייבין גלות וקבלת אלהותו ולתוספת כתביה והייתי להם לאלהים ולא נתבטל תנאי הגלות הכתוב בשטר הראשון. ובזה נבא אל הביאור דזו היתה כונת מרע\"ה באומרו וכי אוציא את בני ישראל ממצרים כלומר איך אפשר להוציאם בתוך זמנם וכמו שארז\"ל במדרשים שזו היתה טענת מרע\"ה והשיבו הוא ית' וזה לך האות בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהי' וכו' כלומר עתה יחזרו בהם מהשטר מעמד בין הבתרים ויקיימו שטר שעת המילה שמתנת הארץ לעבוד לאלהים ותו לא וביטל שני את הראשון וכל זה רמז הוא ית' באומרו בהוציאך וגו' תעבדון וגו' אמנם לאשר גלוי לפניו ית' שעתידין לחטוא בעגל ואז ידונם דשני השטרות קיימין כדעת הרא\"ש ואכתי פשו ד' מלכיות הטמין ברמז הוא ית' למשה אהיה אשר אהיה אהיה עמם בשעבוד מלכיות כלומר הגם כי עתה אל מוציאם לבטל שטר הראשון מ\"מ כשהם יבטלו השני אני אקיים שניהם כסברת האומר דלא בטל שני הראשון. ויאמר משה רבש\"ע וכו' כלומר מאחר דהם סוברים עתה דנתבטל השטר הראשון והוי כדעת הרי\"ף ורש\"י אין להזכיר שעבוד מלכיות ולבשרם שעתידין לבטל השני ואתה אז תתפוס לקיים שתיהן. כי הם בחיריים ואין לתת להם אצבע בין שיניהם. וא\"ל הקב\"ה יפה אמרת וכך היה דעתי מתחלה רק שגליתי לך אשר יהיה: ", + "ובלכתך בדר\"ך הזה אתה תבא\"ר פסוקי וארא וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריה' אשר גרו בה וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וכו' לכן אמור לבני ישראל והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וכו' ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים והבאתי אתכם אל הארץ וגו' ולא נאריך בדקדוקים אמנם אפשר לי לפרשם כפי דרכנו והכונה וגם הקימותי וגו' לתת להם וגו' רמז לתנאי בין הבתרים כי גר יהיה זרעך וז\"ש ארץ מגוריהם אשר גרו בה וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו' כלומר אנכי הרואה דלא אפשר להו למיקם בגלות ויש לחוש שיטמעו ח\"ו. לכן אמור לבני ישראל אני ה' שם של רחמים מלמדכם להועיל לבחור השטר השני של שעת המילה וז\"ש והוצאתי וכו' ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים כתנאי השטר השני של המילה והיינו כדעת רש\"י והרי\"ף דביטל שני את הראשון ה\"נ נתבטל הגלות. וכלפי דיש לדון דשניהם קיימין זו היא מדת רחמיו דתפש סברא זו וז\"ש וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם וכו' כלומר הלא תדעו כי אני ה' מדת רחמים שבשביל שאני אלהיכם אני מוציא אתכם וכו' והבאתי אתכם אל הארץ וכו' כתנאי השטר השני. והיה מקום לדון כסברא אחרת דשתי השטרות קיימין ובחימה שפוכה אמלוך עליכם וגם שתהיו בגלות אך זו מדת רחמים לרחם עליכם לבטל שטר הראשון ולקיים השני ובקבלת עול מלכותי תהיו נקיים מהגלות. ועם זה יובנו פסוקי פ' נצבים ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת וכו' ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים וילכו ויעבדו וכו' וישליכם אל ארץ אחרת וכו' הכונה דמרתח קרתח שהוא ית' ריחם עלינו והוציאנו ממצרים וביטל הגליות וקיים השטר השני ועל דבר זה נכרת ברית לעבוד ה' כתנאי שעת המילה וילכו ויעבדו וכו' לכן חרה אפו ותפס הסברא אחרת דשתי השטרות קיימין וישליכם וכו': ", + "וכיוצא בזה יש לפרש פסוקי שופטים סי' ו' אנכי העלתי אתכם ממצרים וכו' ואומרה לכם אני ה' אלהיכם וכו' ולא שמעתם בקולי וכו' וכן פסוקי מלכים א' סי' ט' ואמרו על אשר עזבו את ה' אלהיהם אשר הוציא את אבותם מארץ מצרים ויחזיקו באלהים אחרים וכו' וכן כמה וכמה פסוקים אחרים דכוותיהו והם מבוארים על פי הקדמתנו ובמקומות אחרים נכתוב עוד על פי הקדמה הלזו בס\"ד: ", + "ויתכן שזהו כוונת מאמרם ז\"ל פ\"ק דברכות דבר נא באזני העם וכו' בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ודשו ביה רבים. ולפי דרכנו אפשר דהנה יש מקום לומר דהת' שנה מתחילים מלידת יצחק וזהו כי גר יהיה זרעך והגרות נתקיים ביצחק ויעקב אבותינו הקדושים והעבדות נתקיים בזרע ישראל אחרי כן שנפטרו כל השבטים ע\"ה. אמנם לפום מאי דקי\"ל ארץ ישראל מוחזקת נפל פיתא בבירא דאמר רחמנא כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ויצחק ויעקב אבותינו כל ימי היותם על אדמת הקודש לא סלקי שני גרותם לחשבון הת' שנה דהם ישבו בארצם והגרות בארץ לא להם ונמצא כי לא התחילה הגזירה רק מירידת יעקב אע\"ה וזרעו למצרים ולא ישבו בין גרות ועבדות כי אם רד\"ו שנה אלא שהקב\"ה ריחם על זרע ישראל חוטר מזרע קדושיו. ורמז להם שיבטלו שטר מעמד בין הבתרים ויהיו מקיים שטר שעת המילה דהתנאי הוא קבלת אלהותו לבד ויפטרו מן הגלות וככל אשר דברנו ולפי זה תו ליכא ואח\"כ יצאו דכבר בטולי בטלוה לשטר מעמד בין הבתרים ושם נאמר ואח\"כ יצאו ונמצא דהקב\"ה הוא פטור מזה. אמנם באהבתו ובחמלתו לאברהם רחימא שלא יאמר אותו צדיק כבר נשלמו הת' שנה וז\"ש ועבדום וענו אותם קיים בהם כלומר ביורדי מצרים אבל הגרות נתקיים מלידת יצחק ויצחק ויעקב והשבטים עד שלא באו לארץ מצרים נתקיים בהם גרות ונמצא שנשלמו ת' שנה הנמנים מלידת יצחק ולפי זה הנה מקום ללו\"ן דאחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם והגם שאין האמת כן דהגרות לא נתקיים רק במצרים וטעם יציאתם כי נתבטל שטר בין הבתרים מ\"מ כדי שלא יאמר וכו' שאלו וכו': ", + "וחזרנו לענין ראשון למאי דאתאן עלה כל שישנו בנותן טעם למה שנצטוינו מבא בדמים דם פסח ודם מילה ולפי האמור הנה אמת נכון דכיון דעיקר יציאתם לפני זמנם היינו כי נתבטל שטר בין הבתרים ורצונם לקיים שטר שעת המילה אשר התנה בקבלת אלהותו יתברך לכן האי דישנא להאי פרדישנא הוא אמר ויהי הוא ציוה משכו ידיכם מע\"ז וקחו צאן של מצוה ושחטו הפסח לבטל אלוה של מצרים וגם דם הברית מוכרח מאוד כי עתה באים מכח שטר המילה וצריכים לימול לקיים שטר המילה. ובזה יובן מאמרם ז\"ל והבאתיו לעיל אמר הקב\"ה למשה חייך שאין יוצאין מכאן עד שישחטו הפסח לעיניהם שאודיעם שאין אלהי מצרים כלום דעיקר יציאתם תלוי בקיום שטר המילה ושם נאמר תנאי קבלת אלהותו א\"כ מפקנא לית להו עד אשר ישחטו הפסח ויודיעו למצרים שאין אלהיהם כלום וישראל קבלו על עצמם לעבוד ה' כתנאי המילה ונתבטל תנאי בין הבתרים של הגלות וזה ידעו מצרים במאי דניידי מע\"ז ושחטו אלהיהם וישראל עובד ה' למען ישמעו טעם יציאתם וידעו כי כל דרכיו ית' משפט צדק: ", + "ואחשבה לדעת כי בזה יובן פסקת עבדים היינו דלעיל הכונה עבדים וכו' ויוציאנו ה' אלהינו דייקא דקבלנו אלהותו ובעבור זה דרצינו בשטר שעת המילה בתנאי קבלת אלהותו וביטלנו שטר מעמד בין הבתרים שהוא בתנאי שטר הגלות וז\"ש ויוציאנו ה' אלהינו דייקא מאחר שקבלנו עול מלכותו הוציאנו ביד חזקה דפרעה היה רוצה שנשלים ת' שנה ולא דעת ולא תבונה בו שבטלנו תנאי הגלות ולזה הוצרך יד חזקה וזרוע נטויה וכבר רמז לו משה בשם ה' שלח את עמי ויעבדוני כלומר עתה רצו לקיים השטר השני והם קבלו אלהותי ולכן שלח עמי דייקא ויעבדוני דייקא אבל יפול בזה ספק עצום דהתינח אם ישראל היו מקיימין תנאם לעבוד ה' אז ניחא לעשות זכר ליצ\"מ אמנם הן בעון חוללנו בעגל ואח\"כ הרבינו לפשוע עד אשר חרה אפו בו יתבר' ותפס השיטה דשתי השטרו' קיימין ונתחייבנו תרתי לעבוד עבודתו וגלה ישראל מעל אדמתו ונשתעבדנו בשעבוד מלכיות וא\"כ מה מקום זכר לדבר יציאת מצרים ולכל מצות הלילה הלא נסע יתרם כי קלקלנו דרכינו וחזר הגלות ושעבוד מלכיות לכן השיב בעצם באמרו ואלו לא הוציא הקב\"ה וכו' כלומר הגם דחזר שעבוד מלכיות מ\"מ אלו לא הוציא וכו' עדיין וכו' כי ח\"ו היינו נשקעים בן' ש\"ט ולא היה תקומה ונמצא דאכתי יצ\"מ בתוקפה דאלמלא דיצאנו ממצרים בו בפרק הן גוענו אבדנו ולכל הדברות חובת גברא לקיים כל דבר מצות הלילה הזו. ולפי האמור מדוקדק קראין דאתאן עליה ואומר לך בדמיך חיי דכבר כתבנו דה' לו ציוה למשה רבינו ע\"ה לאמר לישראל שיבטלו שטר בין הבתרים דשם תנאי הגלות וכתורה יעשו שהוא תנאי שטר השני וז\"ש ואומר לך בדמיך חיי אומר דייקא שהוא ברחמיו א\"ל שיקיימו שטר שני וזה ע\"י דם פסח ודם מילה: ", + "רבבה כצמח השדה נתתיך וכו'. אפשר לפרש בפסוק במשז\"ל בחולין דף ס' דנאמר למינהו באילנות ונשאו דשאים ק\"ו בעצמן וכו' ע\"ש גם כתבו המפרשים דביזת מצרים סהדא רבא שלא שלטו בנשותיהם ע\"ד שאמר הכתוב הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים. עוד כתבו מרבני אשכנז דטעם יצ\"מ ע\"י משה ואהרן ולא על ידו ית' לפי שכאשר נעשה הנס על ידו ית' ככבוש ירחו אז השלל קדש לה' כאשר כן היה בירחו וע\"כ רצה הקב\"ה שיזכו ישראל בביזת מצרים לכן שלח משה ואהרן להוציאם ולא היה על ידו ית' כי אם מכת בכורות לפי שצריך להבחין וכו' ובזה יתבאר רבבה כצמח השדה נתתיך שם רמז שהיו גדורים בעריות כצמח השדה שיצאו למיניהם. וכי תימא מאן מוכח אז יאמרו בגוים אם בגופן שלטו בנשותיהם לא כ\"ש לז\"א ותבואי בעדי עדיים כלומר שזכו לביזת מצרים וביזת הים וזהו בעדי עדיים כלומר שתי ביזות דלקיים הבטחתו ית' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול תיסגי בחד ונתקיימה בביזת הים כמש\"ל אך ביזת מצרים זאת היתה סימנ' מילתא שלא שלטו בנשותיהם וזהו בעדי עדיים שממה שהיו שתי ביזות מינה ילפינן שהיו גדורים בעריות ע\"ד אבימלך שנתן אלף כסף לשרה לעדות שלא נגע בה וזהו טעם שדיך נכונו דהוא רמז למשה ואהרן כמשז\"ל אשר משה ואהרן נכונו להוציאם ולא הוציאם הוא יתברך בכבודו אף כי ושערך צמח שהגיע הקץ כמשז\"ל משום דאם אל מוציאם ממצרים על ידו היה השלל קדש והכא צריך כי הם יקחו השלל לשתי סיבות אחת שהיו עניים וערומים מכל טוב ועוד שזה עדות דלא שלטו בנשים וז\"ש ואת ערום ועריה כלומר הוכרח הדבר להיות ע\"י משה ואהרן אשר רמז באומרו שדים נכונו כי שתים הנה קוראותיך ערום וצריך לממון. אע\"ג דבמ\"א פירשנו דהיו עשירים ידוע דשתי הסברות יש להם סמך מרז\"ל והמפרשים והדרשה תדרש לכל צד לפי הענין ואתיא כחד מאן דאמר הכי. ועוד ועריה שהיו או' ששלטו בנשיהם ושתים זו הן הנה היו בדבר ה' אשר שדים נכונו משה ואהרן להוציאם על ידם: ", + "ועוד יראה לפרש סדרן של כתובי\"ם הללו וכה תוארם ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמייך חיי רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים ואפרוש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבא בברית אותך נאם ה' ותהיי לי. ולמראה עינים הני קראי כפולים ומכופלים ויתר דקדוקים המורגשים. וע\"פ קצת הקדמות שנתבארו לעיל וקצתן שיתבארו בתוך דברינו יראה לפרש באופן זה. ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך כלומר צער\"ך כעדר העזי\"ם כי עזה כמות צער מתחולל בעבודה קשה אימתני ותקיפא ואומר לך בדמיך חיי דם פסח ודם מילה פסח משום אפרושי מע\"ז ומילה אומר לדבק דבקים בה' נטרין ברית ואינון בנין ומאחר שהם בני אל חי דין הוא שקושי השעבוד יעלה ברא\"ש לחשבון תשלום הת' שנה וכמו שנתבאר לעיל דבהיות דין בנים לישראל דין הוא לחשב הקושי בדקדוק עצום והוא יוסיף במספר שנים הנותרות וזה בדמיך חיי מן הגלות דשבי כלהו איתנהו ביה ובחיים הם קרוים מתים ועוד שהיה שוחט התינוקות וכיוצא והשתא בדמיך חיי דקושי השעבוד משלים. ומשום כי גברו דרכיו ית' וה' חפץ למען צדקו שלא יהיה פתחון פה דמי מפיס דקושי השעבוד יעלה להשלים הת' שנה והוא מילתא דלית ליה שעורא מפורסם לכל מראה עינים לזה אמור זימנא אוחרי ואומר לך בדמיך חיי והיינו דם פסח ודם מילה עצמם כלומר שיש בהן בנותן טעם אחר להוציאם עתה דע\"י הפסח פירשו מע\"ז וע\"י המילה הוקדשו לשמים קודש ישראל לה' והקדש מפקיע מידי שעבוד כמש\"ל וא\"כ חיי מן הגלות אכן להיות דעדיין יש מקום להרהר ח\"ו דכיון דזכו מצרים בישראל והם תחת רשותם והיה ע\"פ גזירתו יתברך לא נאה כל כך למלך הכבוד למעבד טצדקי להפקיע שעבודם אשר הוא ית' גזר עליהם ומעיקרא הכל גלוי לפניו ויודע שעתידין לימול והדבר יצא מפי המלך ת' שנים לז\"א רבבה כצמח השדה נתתיך רמז בזה שהם רבים ומשום מצוה דרבים דחינן ועבדום וענו אותם וכדאמרינן פ' שלשה שאכלו דר' אליעזר לא מצא עשרה ושחרר עבדו להשלים עשרה ופריך והכתיב לעולם בהם תעבודו ומשני מצוה דרבים שאני וכי היכי דמשום מצוה דרבים נדחה לעולם בהם תעבודו הכא נמי אתיא מצוה דרבים שהיו נטמעים ודחי גזרת ועבדום וענו אותם והיינו דקאמר רבבה כצמח השדה שהם רבים ונדחה ועבדום. אלא דעדין יש לפקפק דלעולם בהם תעבודו קל והוי מדרבנן למאן דאמר משא\"כ ועבדום הוא מדאורייתא ואימור דלא דחי ליה מצוה דרבים על כן בא דברו ותרבי שהיו יולדות ששה בכרס א' והיו ה' פעמים ששים רבוא ומתו ד' חלקים בחשך כמשז\"ל ובכן לך תעלה החשבון מדוקדק דנשתעבדו פ\"ו שנה וחמשה פעמים פ\"ו הם ת\"ל וסליק חושבנא שפיר דת\"ל שני עבדות לששים רבוא עבדוהו ה' פעמים ס' רבוא בפ\"ו שנה וזה רמז ותרבי. וכי תאמרו סוף סוף התאומים חלשים בטבעם ומה גם ששה משמותם תחת הכר\"ס האחד יעבר חלושי\"ם ומה דמות יערוך ס' רבוא בריאים וטובים לחלוש\"י צבא נצבים על המלאכה דאי ל\"ה עבדי חלשי ומלאכתם נעשית למקוטעים קרעים קרעים מעט מעט ורעים לזה אמר ותגדלי שהיו גדולים בכח ועוצם כמ\"ש השר מהר\"י אבארבאניל בפי' ויעצמו במאד מאד שהיו עצומים בכח ולא נדמו לתאומים וזהו ותגדלי ומאחר שכן שלימת עבידתא וא\"כ צריך שהקב\"ה בחסדו יקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכן הוות להו ותבואי בעדי עדיים. וזה כונת מאמרם פ\"ק דסוטה אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים כלומר דלא אפשר שיזכו לאחרי כן יצאו וכו' הרומז בעדי עדיים כיון שיצאו כמה שני טובא לפני הזמן אך אז תקר\"א בעדרי עדרים הרומז לריבוים המשלים הזמן כאמור ואז קום קרא בעדי עדיים שזכו לרכוש גדול מן הדין. והרי הם מן המוכן שני שדיך משה ואהרן על הגאולה וזהו שדים נכונו כי ושערך זמן גאולה כמשז\"ל צמח. ומה שהוצרכתי להני טעמי ולבקש חשבונות רבים הטעם ואת ערום בלי מצות ועריה היא קליפת מצרים ערות הארץ קמה וגם נצבה לבלע ולהשחית זרע ישראל שהיו נטמעי' ח\"ו לכן ואעבור עליך לישנא דאקדומי מל' ויעבור אחימעץ וכמ\"ש עובר לעשייתן וזהו ואעבור עליך ואקדים הזמן שהרואה אומר וחמושים עלו בני ישראל חומש הוא שנשתעבדו ועד פ\"ו באו. אך בעצם ואראך והנה עתך עת דודים שהריבוי שוייה עת הגאולה במספר במפקד ת\"ל שנה ונמצאו תרתי דסתרן היו לאחדים שתים כהלכתן דהיה קודם שילום הגזרה במספר שנים דהלא מזער הם והגיע הזמן כאשר נעריך ה' פעמים ששים רבוא כי פ\"ו שני עבדות' יעלו ת\"ל והוא על דרך שפירש הרב פרשת דרכים בעתה אחישנה ע\"ש. ואפרוש כנפי עליך ירמוז לסברת הרא\"ש שכתבנו לעיל בההיא דשני שטרות דסבר דשניהם קיימין ולפ\"ז גם ישראל חייבין בתנאי שטר מעמד בין הבתרים שהוא הגלות וכבר נתקיים כמ\"ש והנה עתך עת דודים וכמו שתרגם יונתן מטא זמן פורקנכון ומעתה צריך לקיים תנאי שטר המילה לקבל אלהותו וז\"ש והנה עתך על זמן הגאולה וגם עת דודים כחתן לקראת כלה לקיים עול אלהותו יתברך בתנאי השני ושעתא קיימא ליך מעת לעת הגאולה ועת זיווג ולכך נקט הכל בלשון נקבה כי מעמד הר סיני המשילו רז\"ל כעין קדושי חתן לכלה וכמשז\"ל לך אל העם וקדשת\"ם לשון קדושין. וז\"ש ואפרוש כנפי עליך ופרשת כנפיך על אמתך ובהגיע תור הקדושין נמחלו עונותיהם וכמשז\"ל שחתן וכלה מתכפרין עונותיהם וזהו ואכסה ערותך וכמו שתרגם יונתן ואעדי חוביכון ואבא בברית אתך הוא ברית המילה אשר כרת את אברהם ותהיי לי וכל מקום שנאמר לי הוא לעולם כמשז\"ל ובכן מעתה בין שתהיו ב\"ח בין שתהיו בגלות אתם לי דשני השטרות קיימין כדעת הרא\"ש: ", + "ועתה נחזור לדברי המגיד והנה ראיתי דנסחת מהר\"י אברבאניל לעיל היא ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינין שם גדול ועצום כמו שנאמר ובני ישראל פרו וגו'. ואפשר דהמגיד רצה לדרוש הפסוק הזה לרמוז טעמי יצ\"מ קודם זמנם והוא כמערכה אל הדרוש למאי דכתיב אח\"כ ונצעק וכו' וישמע וכו' ולכן דרש ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינין שם שהיו פרושים וניכרים הן עם אחד לבלתי היות שם ערוב ילדי זנונים משאר אומות דזה יסוד מוסד ממנו פנה פנת יקרת לטעם יציאתם מסיבת ריבויים כמשז\"ל ואם רוח זנונים בקרבם והיינו רביתייה\"ו ילידי פשע זנ\"י בישי מהיכא תיתי שהריבוי לעזר ולהועיל ומגרעות נתן ארבע חלוקי שעבודם אי לזאת מראש מקדם כתוב הדר הוא ויהי שם לגוי מצויינין וניכרין ובגוים לא יתחשב כלו זרע אמת זרע קדש ישראל. והראיה לזה גדול כמ\"ש ובני ישראל פרו וישרצו שהיו יולדות ששה בכרס אחד כמשז\"ל על פסוק זה ומכאן ראיה שאין בם תערובת המינים והם נטעי נעמנים כי האף אמנם הבא על הערוה יוליד בן פריץ דעולם כמנהגו נוהג אך לא עביד ניסא לשקרי ואם היו יולדת בי\"ת ישראל כאורח כל ארעא היה מקום לס\"ד דשמא נזוני\"ן בזרוע ושלטו בנשיהם אבל מאחר דהוי גוי גדול שלא בדרך טבע ששה משמותם כר\"ס מצפון בא ודאי קדושים הם דלא עביד ניסא לשקרי. ומאחר שכן דין הוא שריבויים יגרע שני עבודתם ולדקדק בחשבון דלא נגזר ת' שנה אלא על ס' רבוא וה' פעמים ס' רבוא שעבדו פ\"ו שנה הם ת\"ל וכי תאמרו מאי אהני ריבויים ודקדוק חשבון הלזה מאחר דהיו תאומים ששה בכרס אחד והם חלושים ולא דמו לבנים היו לאחדים בריאים וטובים לכך אמר ועצום כי עמצו בכחן והם רבים ועצומים ובעלי כח למעבד עבידתא שפירתא תאו\"ם אל תאו\"ם קורא הבה נלבנה לבנים ככל אשר יושת בכח גדול וביד חזקה ודין הוא שיעלה לחשבון ריבויים והמלאכה היתה דיים. ואחר זה המגיד הביא פ' יחזקאל ההוא אמר ורב כמ\"ש ואעבור עליך וכו' רבבה וכו' דשם מפורשים טעמי יצ\"מ ואביזריהו ככל אשר דברנו: " + ], + [ + "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ, וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.

וירעו וכו' אפשר לפרש בכתוב נושא משך הכתוב הקודם אשר פירשנו ויהי שם לגוי גדול עצום שרמז הכתוב טעם צאתם לפני הזמן מחמת ריבויים כמש\"ל. ואמר ורב הכונה טעם אחר שהיו רבים ואתיא מצוה דרבים ודחי גזרת ועבדום כההיא דר' אליעזר כמש\"ל והיינו דקאמר ורב שהיו רבים וירעו אותנו מלשון רעים וחטאי' שהשתדלו שנהיה רעים וחטאים זהו וירעו שנעשינו רעי' וחטאים וירד ירדנו בתחילה לש\"ט עד שהיינו נטמעים ובכן ", + "(א) יעלה פירוש הכתוב וירעו כאמור ועי\"ז אתיא מצוה דרבים שלא נאבד ליטמע בן' ש\"ט ומפקא מגזרת ועבדום כמש\"ל ודין גרמא להוציאנו לפני הזמן. ויענונו כמ\"ש המפרשים בטעם יציאת מצרים מדין צער בעלי חיים וזה כוון באומרו ויענונו כמו צע\"ר בנפשנו וימררו את חיינו וזה יספיק לגאלנו כי צער בע\"ח דאורייתא. ויתנו עלינו עבודה קשה כמשמעו טעם כעיקר מקושי השעבוד הא גופא קשיא בעבודת פרך וזו היא שקשה היא העולה להשלים ת' שנה כמש\"ל ובכן ונצעק וכו' וישמע וכו': ", + "(ב) ויבא פירוש הכתוב באופן אחר כמשז\"ל בתחיל' בפה רך ולבסוף בפרך הוא הדבר אשר דיבר הכתוב ברשעותן של מצרים וז\"ש וירעו מלשון רעים אהובים על דרך שדרשו בזהר חדש ובנביאי אל תרעו מלשון אהוב וריע ע\"ש אף אנו נאמר וירעו אותנו המצריים שנעשו רעים אהובים בפה רך א' בפה ושבע ושבעים תועבות בלבם לב האבן וישראל קדושים מטוב טבעם חשבו כי בפיהם נכונה ונתפתו אחרי חלקלקות לשונם ונלכדו שאח\"ך שעבדום בפרד על כרחם שלא בטובתם וז\"ש בתחילה וירעו אהבה ורעות ובסוף ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה: ", + "(ג) ויגיע לפרש עוד וירעו אותנו המצרים ואם נפשך לומר מה מקום ללו\"ן על המצרים וגזרת מלך היא ועבדום וענו אותם. לז\"א הט אזנך ושמע דרחמנא אמר ועבדום וענו אותם כלומר במה שהעבידום ענו אותם לעבוד עבודתם והקדים העבדות לעינוי להורות דהעבדות בא קודם ומכחו העינוי מסיבת העבדות. אבל הן ברשען לא כן עשו. רק ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה בא ללמד שעשו עינוי נפרד מהעבדות כי הם סברו דועינו אותם דאמר ה' היינו פרישות דרך ארץ דאיקרי עינוי וכמ\"ש המגיד וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ ויענונו. ולפי דעתם יוצא זנב כבר נתקיים העינוי בזה ואם כן תו ליכא עינוי מצד העבדות. והם כרב פשעיהם ויתנו עלינו עבודה קשה דיש בה עינוי. לכן אמרתי וירעו אותנו המצרים מדעתם ומעצמם וה' לא ציוה וזה אפשר כונת הכתוב ויפר את עמו מאד ויעצימהו מצריו הכונה ויפר את עמו שהיו פרים ורבים ומחשבת פגול של מצרים משום אפרושי זה דרכם לא הועילה דנשים צדקניות ה' עזרן לפרות ולרבות כמ\"ש פ\"ק דסוטה. וזה היה מצריו כלומר מסיבת צריו שהכבידו עבודתם ועינו' בעבודה א\"כ ועינו אותם הוא מסיבת העבדות וכפשטיה דקרא דכתיב אחר עבדות לומר שהעינוי מצד העבדות ואינו נפרד וא\"כ מאין הרגלים לפרישות דרך ארץ ותיסגי בחד לכן ויפר את עמו ובזה פירש הרב דת ודין וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ע\"ש: ", + "וכזאת וכזאת יש לפרש וכאשר יענו אותו שנטלו ממונם ונעשו עניים כעצת איוב טול ממוניהון ושלוט על גופיהון בפולחנ' קשיא כמ\"ש בזהר הקדוש פ' בא דף ל\"ג א\"כ כיון שנעשים עניים וסברו וענו אותם לשון עניות א\"כ אין מקום לפרש וענו אותם בפרישות דרך ארץ וז\"ש וכאשר יענו אותו מלשון עניות כן ירבה וכן יפרוץ דאין מקום עוד לומר ועינו אותם בפרישות דרך ארץ וזה מעין דוגמא שפירש הרב דת ודין וז\"ש ויענונו שעשאונו עניים וא\"כ הרי נתקיים וענו אותם מלשון עניות ואין לך עינוי גדול מזה שהעניות מר ממות וכמ\"ש כי על זה בחרת מעוני וכמו שאז\"ל על פסוק זה ולא די להם בעניות אלא ויתנו עלינו עבודה קשה שהוא עינוי אחר וא\"כ יפה אמרתי וירעו אותנו המצרים שהם בעלילותם ובתועבות' הרעו לנו מדעתם ורצונם: ", + "(ד) ויראה לפרש עוד במשז\"ל שהשתדלולהחטיאם וללמדם מעשיהם הרעים לעבוד ע\"ז וכיוצא ודין גרמ\"א שיכלו לשלוט בהם ולענותם והוא על דרך הסט\"א שמפתה לחטוא ואחר החטא הוא עצמו קטיגורו בשמים ולא יזוזו משם עד דאתער דינא עליה כמ\"ש בזהר הקדוש וז\"ש הכא להגיד רשעותם וחטאת' של מצריים כי היו דוגמת הצר הצורר על הארץ הוא שטן הוא יצה\"ר שהוא מכשילו בחטא ואח\"כ משתדל להביא הרעה עליו ומבקש להמיתו וז\"ש וירעו אותנו המצרים לנו לא נאמר אלא אותנו שעשו אותנו רעים וחטאים והם פתונו לעזוב דרך אבותינו הקדושים דרכה של תורה ולעשות כמעשיהם וכאשר שמענום ויענונו שלטו בנו ויתנו עלינו עבודה קשה: ", + "(ה) וירצה מהכא שמעינן לפרושי קראין במ\"ש הרב עיר בנימין פ\"ק דסוטה במאי דאתמר התם א\"ר שמואל בר נחמני א\"ר יונתן אשר עבדו בהם בפרך שהיו מחליפין מלאכת האנשים למלאכת נשים ומלאכת נשים לאנשים ולמ\"ד בפה רך הכא ודאי בפריכא ופירש הרב הנז' דזו עצת חטאין להכשיל ישראל בזנות כי אלהינו שונא זימה לכן העמידו האנשים ללמדן מלאכה לנשים והנשי' לאנשים כדי להרגיל' לעבירה ותמן תנינן לא ילמד רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרים וכו' וכאן הוצרך האיש ללמד מלאכתו לנשים ואשה יודעת מלאכה מלמדת לאנשים ולמ\"ד תחילה היה בפה רך ולבסוף בפירכא הכא ודאי בפרכא כי א\"א להיות כאן בפה רך שנתרצו ישראל לזה דישראל קדושים עכ\"ד ואז\"ל ועוצם עיניו מראות ברע שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. ולפי מה שדרש המגיד ורב כמו שנאמר רבבה כצמח השדה פירשנו כדשאים שעשו למיניהם ולא נתערבו וז\"ש ורבב' כצמח השדה נפרדים שלא חטאנו. וכמ\"ש ויהי שם לגוי גדול דלא התעם רוח זנונים והיו שומרי משמרת הטהרה. אף כי וירעו אותנו שעשו אותנו רעים להסתכל בנשים כדי ללמדם וללמוד מהן שזה גורם לבא לידי עברה וכמ\"ש לא ילמד רווק וכו'. ועוד זאת ויענונו פרישות דרך ארץ והן הכנות לחטוא ובזה לא היה בפה רך כי אם בפירכא כמ\"ש בש\"ס וזהו ויתנו עלינו עבודה קשה כי בנפשנו היתה זו להתערב בנשים ולראותם ושלא לחטוא. וזוהי סיבה ונצעק וכו' וישמע וכו' והוא אומרו וירא את עניינו זו פרישות דרך ארץ ואת עמלנו ר\"ל מלאכתנו שהחליפה בשל נשים ושל נשים בשלנו להחטיאנו ואת לחצנו כי זה היה בפירכא ודאי: ", + "(ו) וישמע עלי בא\"ר הכתוב הלזה במ\"ש רבינו בחיי דנשתעבדו במצרים לפי שהיו צר\"י עי\"ן גימט' ת\"ל כי למדו מהמצריים מקור סט\"א והדקדוק אשר אין שם נדיבות כלל וגם רע עין גי' ת' כמ\"ש ועבדום וענו אותם ת' שנה ומשו\"ה נפלו בידם של המצריים על דרך ותמוגגנו ביד עונינו וז\"ש וירעו אותנו המצרים שאנחנו בני אברהם אע\"ה ראש לנדיבים אשר מילא העולם חסד וירדנו מצרים דיישנא אמצרי כי כשמם כן הם צר\"י עי\"ן בין המצרים בצר להם ויד עניי ואביון לא החזיקו והן בעון חוללנו וגם היינו אנחנו כמונו כמוה' רע עין וז\"ש וירעו אותנו המצרים כי למדונו רעי עין ועי\"ז לקינו על ידיהם ויענונו וכו': ", + "(ז) ויפקד פי הבא\"ר במ\"ש בילקוט בהעלותך על פסוק רע בעיני ה' אין רע אלא ע\"ז וידוע שישראל עבדו ע\"ז מתוך האונס כמו שהשיב הקב\"ה לשר מצרים שיצא לטעו\"ן טעון דישראל עבדו ע\"ז דמה שעבדו ישראל ע\"ז היה מתוך האונס והטירוף וזה מורה שיש לנו דין ב\"נ דקי\"ל שאינו מוזהר על קדושת ה' וכפ\"ז לא קנה אברהם אע\"ה הארץ בהלוך דאין ב\"נ קונה בחזקה וארץ ישראל אינה מוחזקת וארץ ישראל שפיר קרינן בה ארץ לא להם וא\"כ נבא לחשבון הת' שנה משנולד יצחק שהיו יצחק ויעקב ושבטי יה גרים בארץ כנען וז\"ש וירעו אותנו המצרים שעשו אותנו רעים לעבוד ע\"ז אך ע\"י אונס והוא אומרו ויענונו שאנסונו לעבוד ע\"ז ונקיים אנחנו דיש לנו דין ב\"נ דאינו מחויב למסור נפשו על קדושת השם ולפ\"ז הגרות התחיל מיצחק ובנו נתקיים העבדות וזהו שאמר ויתנו עלינו עבודה קשה מכלל דעל האחרים היה גזרת הגרות ובהכי סלקי ת' שנה. ונצעק אל ה' אלהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב שהם היו התחלת הגרות וישמע ה' את קולנו כי בא מועד ונשלמו ארבע מאות שנה. ועתה נבא לדברי המגיד: ", + "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.

וירעו אותנו המצרים כמו שנאמר הבה נתחכמה וכו'. יש לדקדק דהאי קרא דמייתי הוא מחשבתם אשר חשבו פן ירבה וכו' ואין זה פירוש וירעו. ויראה דהמגיד דקדק בכתוב דקאמר וירעו אותנו המצרים דעל עיקר הרעה של שעבוד מצרים אין על המצריים אשם דכך היתה גזרת ה'. אי לזאת מגיד דבריו וירעו כמו שנאמר הבה נתחכמה וכו' הכונה דאם המצרים היו מכוונים לקיים גזרת ה' או אם היו מעשיהם סתומים לא נתיחס הענין להם אבל בפירושא אתמר דאדרבא כונת המצרים נגד ה' וכמשז\"ל פ\"ק דסוטה הבה נתחכמה לו להם מיבעי ליה אלא נתחכם למושיען של ישראל וכו'. ומכאן מפורש מעשה ארץ מצרים כי לא לקיים גזרת ה' דאדרבא מתוך ומחמס יגאל נפשם כן טמאו מתו\"ך שהותר\"ה הבער\"ה באחת יבערו ויכסלו להתחכם על מושיען של ישראל ומעתה שפיר קרינן וירעו אותנו המצרים כי הן ברשען נצבו עלינו ולא לקיים גזרתו וזהו שאמר המגיד וירעו כמ\"ש הבה נתחכמה לו דמפורש יוצא מן הכתוב הזה דכונתן להרע לא זולת דכתיב נתחכמה לו למושיען של ישראל: ", + "ובאופן אחר אפשר דהמגיד דקדק דהול\"ל ויענו אותנו המצרים והאי וירעו למה לי כיון דמה שהרעו לנו הוא העינוי. ובאומרו ויענו אותנו המצרים מה חסר המקרא אי לזאת מגיד משנה וירעו כמו שנאמר הבה נתחכמה. והענין דאמרו רז\"ל דבעכו\"ם מחשבה רעה הקדוש ב\"ה מצרפה למעשה ומחשבה טובה אינה מצרפה למעשה ובישראל מחשבה טובה הקדוש ב\"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אין הקב\"ה מצרפה למעשה ואפשר שזה כוונת הכתוב פ' בא וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה ואת אהרן כן עשו ופירש\"י אף ההליכ' מנה הכתוב ליתן שכר להליכה ושכר לעשייה. ואפשר דלפי שעד עתה היו עע\"ז לא היתה מחשבה טובה של ישראל נחשבת למעשה כדין ישראל אך עתה שנצטוו משכו ידיכם מע\"ז וקחו צאן של מצוה ונצטוו לימול וקבלו הכל בשמחה. השמיענו הכתוב כי גברו רחמיו להחשיבם תכף כדין ישראל והמחשבה וגם ההליכה והמעשה הכל נחשב להם כעשיה. וזהו תיבות כן עשו הנראין יתרות. אך אמנם כונת הכתוב לומר דהמחשבה והליכה כן עשו הכל נחשב עשיה. כל קבל דנא זה רמז הכתוב וירעו אותנו דמחשבתם לרעה נחשבת למעשה וקורא אני וירעו על המחשבה ויענונו הוא המעשה והכל מצטרף לרעה וז\"ש המגיד וירעו אותנו כמ\"ש הבה נתחכמה לו שהיא מחשבתם הרעה לבד ומעלה עליהם הכתוב בעבור מחשבתם כאלו הרעו לנו וז\"ש וירעו אותנו המצרים על המחשבה ויענונו על מעשה דמחשבה ומעשה מצטרפי בעכו\"ם: " + ], + [ + "וַיְעַנּוּנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם. וַיִבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה. אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.

ויענונו כמה שנאמר וישימו עליו וגו'. יש להרגיש קצת דזיל קרי בי רב הוא ומאי אתא לאשמועינן ואפשר במ\"ש פ\"ק דסוטה וישימו עליו עליהם מיבעי לי' תנא משום ר' אלעזר בר' שמעון אמרו מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו וכל אחד מישראל שאמר להם אסטניס אני א\"ל כלום אתה אסטניס יותר מפרעה למען ענותו ענותם מיבעי ליה למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל. והשתא אפשר דק\"ל למגיד דהכתוב הזה דקאמר וירעו אותנו המצרים ויענונו תלה הקלקלה במצרים ואלו מהכתוב שהביא בסמוך ויאמר אל עמו הבה נתחכמה לו נראה דשרש פורה ראש היה פרעה כי הוא אמר הבה נתחכמה והוא הגוזר כל הגזירות והול\"ל וירע לנו פרעה וליחס הכל לפרעה לא למצרים. לכן בא המגיד גלה סודו דגם המצריים השחיתו התעיבו עד שזלזלו במלך להרע לישראל. וכמש\"ה וישימו עליו לפרעה למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל א\"כ שפיר קאמר וירעו אותנו המצרים ויענונו וזה דבר המגיד ויענונו כמ\"ש וישימו עליו וכו' למען ענותו: ", + "ובאופן אחר אפשר דק\"ל למגיד דהול\"ל וירעו אותנו המצרי' בעינוי ועבודה קשה ולזה דריש ויענונו כי כל ישעם וחפצם לענות את ישראל דוקא ולא שהוצרכו לבנות ערים והיו מוכרחים להשתמש בישראל אלא כל עצמם לענותם ולז\"א ויענונו כמ\"ש וישימו וכו' למען ענותו וכו' ולפי פשוטו למען ענותו קאי לישראל והכי קאמר וישימו עליו שרי מסים למען ענותו למדנו שתכלית כוונתם היה למען ענותו ושפיר קאמר ויענונו להשמיענו דכונתם לענות דוקא ובהכי ניחא דהול\"ל וירעו אותנו המצרי' ויתנו עלינו עבודה קשה וממילא ידענו שהיו מעונים אך הכתוב מודיענו שכל כונתם היה לענותם וז\"ש ויענונו. ואחר זמן רב נזדמן לי ספר צפנת פענח למהרימ\"ט זלה\"ה וראיתי להרב בריש פרש' שמות דברים מסכימים למה שכתבנו ושם דקדק דהגזרה היתה ועבדום וענו אותם כי מסיבת העבדות נולד העינוי אך המצרים ויענונו וכדי לענותנו ויתנו עלינו עבודה קשה שהיו מבקשים כל עבודה קשה ונותנים עליהם וזהו וישימו עליו שרי מסים למען ענותו שיכולין היו לקצוב עליהם תוכן לבנים ודיו אלא ששמו עליהם בריונים קשים לבקש איזה דרך יתענו וזהו ויבן ערי מסכנות פתום ורעמסס שלא היה להם תועלת רק להכאיבן בעינוי מבלי הנאה. זהו תורף דברי הרב זלה\"ה. ואפשר לומר דהמגיד ק\"ל דהול\"ל ויתנו עלינו עבודה קשה ויענונו כמ\"ש ועבדום וענו אותם ולז\"א כמ\"ש וישימו עליו וכו' למען ענותו וכו' דתכליתם היה לענותם דוקא וכאמור: ", + "ועוד אפשר לומר בכונת הכתוב במה שראיתי בס' כתנת יוסף הנדפס מחדש להגאון מהר\"א ברודא וחתנו זלה\"ה פ' בשלח שכתב וז\"ל איתא בפוסקים הנותן שום דבר לפועל לתקנו ונאבד הפועל פטור. ופסק בעיר שושן דאין בעל הבית משלם שכר לפועל וישראל נטלו שכר עבודה מפתום ורעמסס ופתום פי תהום וכו' לפ\"ז אין להם שכר עבודה אך הפוסקים הקשו דאמרינן אין נשבעין על ההקדש ופריך והתניא נתנו בני העיר שקלים לשליח ונאבדו אם משנתרמה התרומה נשבעין לגזברים. (אבל עד שלא נתנו) [ואם לאו] נשבעין לבני העיר. ומשני נשבעין ליטול שכרן. ותירצו שאני התם דשליח עביד שליחותיה דבע\"ה שאין מחויב לתרום עוד (דאין) [דהא] תורמין על האבוד. ולפ\"ז יש להם שכר עבודה. ואי משום שנבלע הא נתקיים מחשבת מצרים שהיה לענותם עכ\"ד. ואמרו פ\"ק דסוטה ערי מסכנות שממסכנות את בעליהם ופי' רש\"י לחד לישנא וינצלו את מצרים וז\"ש וישימו עליו על ישראל כפשטיה דקרא למען ענותו דוקא שכונתם לענותן לבד ולכן הם ערי מסכנות שנטלו שכרן כפירש\"י לחד לישנא אף שהם פיתום פי תהום בולעו רעמסס ראשון ראשון מתרוסס אין נגרע שכרן כי כונתם לענותם ונעשית רצונם ובדין הוא שיטלו שכרן ולזה נקראו ערי מסכנות לרמוז שמן הדין חייבין לשלם שכרן וטורח פעולתם משלם: " + ], + [ + "וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַעֲבִדוּ מִצְרַים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ.

ויתנו עלינו עבודה קשה כמ\"ש ויעבדו וכו'. אפשר דק\"ל דהול\"ל ויענונו בעבודה קשה. לז\"א כמ\"ש ויעבידו בפרך בתחילה בפה רך ולבסוף בפרך. ונמצא דישראל גרמו לעצמם דאם בתחילה כשאמרו בפה רך לא שמעו אליהם כמו שעשו שבט לוי לא היו נלכדים וז\"ש ויתנו עלינו בשבילנו שנתרצנו בתחלה ושפיר קאמר המגיד כמ\"ש ויעבידו וכו' בפרך ואז\"ל בתחלה בפה רך ואחר כך בפרך וזה רמז תיבת עלינו כלומר מסיבתינו כאמור: " + ], + [], + [ + "וַנִּצְעַק אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.

ונצעק וכו'. אפשר לפרש הני קראי וירעו וכו' ונצעק וכו' בהקדים מ\"ש במס' עירובין ריש דף ס\"ה אמר רב ששת משום ר\"א ב\"ע יכולני לפטור את כל העולם כלו מן הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו שנאמר לכן שמעי זאת עניה ושכורת וכו'. מיתיבי שכור מקחו מקח וכו' הרי הוא כפקח לכל דבר אלא שפטור מן התפלה מאי יכולני לפטור דקאמר נמי מדין תפלה. וכתב הגאון מהר\"ר נפתלי כ\"ץ בספר סמיכת חכמים דף נ\"ט בשם הגאון זקנו שדקדק דהא יכולני לפטור מן הדין קאמר ואיך משני דיכולני לפטור הוא מדין תפלה. ועוד דקדק דקדוקים אחרים ופירש במ\"ש שם בעירובין דף מ\"א ת\"ר שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו ואלו הן עכו\"ם ורוח רעה ודקדוקי עניות. למאי נפקא מינה למבעי רחמי עלייהו וא\"כ נמצא דהעניות מעביר האדם על דעת קונו ופטור דהוי אנוס רק חייב שלא התפלל על זה וכמו שאמר למבעי רחמי עלייהו. והשתא היינו דקאמר יכולני לפטור את כל העולם כלו מן הדין ר\"ל מכל דין שבעולם כפשט ומשמעות סתמות לשונו דהרי הם עניים וכמ\"ש שמעו זאת עניה. וכי תימא ס\"ס הו\"ל למבעי רחמי לכן אמר ושכורת וכו' ושכור פטור מתפלה. וזהו כוונת הש\"ס דקאמר מאי יכולני לפטור דקאמר נמי מדין תפלה כלומר וכיון שפטור מדין תפלה פטור מן הכל מסיבת העניות דהוא אנוס אלא דהעני הו\"ל למבעי רחמי וכיון שהוא שכור פטור וא\"כ פטור בין מדין תפלה בין מדין אחר זהו תורף דבריו בקצור ע\"ש באורך בטוב טעם ודעת. ובזה נבא לביאור הני קראי וירעו אותנו המצרים שעשונו רעים וחטאים שלימדונו מעשיהם אבל פטורים אנו מן הכל בין מדין תפלה בין משאר דינים דהא ויענונו שעשאונו עניים ודקדוקי עניות מעבירים את האדם מדעת קונו ואנוס הוא ופטור. ואם כה יאמר אכתי חייב דהו\"ל למבעי רחמי לז\"א ויתנו עלינו עבודה קשה ואנו בגלות ונחשבים לשכורים ושכור פטור מהתפלה ונמצא נקיים אנחנו מן הכל. ובא וראה כי עם היות דאנו פטורים מתפלה עם כל זה ונצעק אל וכו' ויען היינו פטורים גם מתפלה ועם כל זה צעקנו תפלתינו עשתה פירות לעורר הרחמים אף שהיינו גוי מקרב גוי וישמע ה' את קולנו קול תפלה אף אם לא היה צעקה ולא בשביל זכותנו ומעשנו הטובים רק וירא את עניינו שאנו עניים ועניות מעביר האדם על דעת קונו ואנו אנוסים וכי תימא שהי\"ל להתפלל ואת עמלנו ואת לחצנו שהיינו בגלות ואנו שכורים ופטורים מתפלה ק\"ו בלחץ גדול אשר מצרים לוחצים ועם כל זה צעקנו מה שלא היינו חייבים על כן בעל הרחמים שמע את קולנו קול תפלה ומה גם צעקה היא העולה לפני כסא כבודו: ", + "ועם הקודם מבואר אצלנו פסוקי שמות ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו וארד להצילו וכו'. הכוונה ראה ראיתי את עני עמי שהם עניים מרודים ודקדוקי עניות מעבירין את האדם מדעת קונו ואנוסים נינהו. וגם אשר במצרים בגלות קשה והם שיכורים ופטורים גם מתפלה ובכל זאת הן עומדין להתפלל ויצעקו בצר להם אי לזאת כדאי הם ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו שעשו מילתא דלא מחייבי וארד להצילו מיד מצרים:", + "ועוד אני מדבר בקראין וירא את ענינו וכו' והן קדם אמינא מילתא לפרש פסוק ראה ראיתי את עני עמי וכו' באופן אחר במה שידוע דקושי השעבוד השלים שנות מספר הנותרים מגזירת ת' שנה וכמשז\"ל. ואם מצרים נתנו יד לט\"עון טע\"ון כי כה אמר ה' ועבדום וענו אותם והאי דקאמר וענו אותם היינו קושי השעבוד אשר נעשה בהם וגזירת עלאה מטת עלייהו ומאין הרגלים דקושי השעבוד השלים מאחר שכך נגזרה גזרה וענו אותם. דבריהם לעו כי הנה הם תפשו השיטה דמאמר וענו אותם היינו למשויינהו עניי כעצת איוב שאמר טול ממוניהון ומאחר כי וענו אותם קיימוהו בנטילת ממון שלהם עד היותם עניים א\"כ לדידהו קושי השעבוד מפי העליון לא תצא דאין כאן אלא ועבדום ובכן קושי השעבוד שלא נגזר עליהם השלים החשבון והוא אומרו ראה ראיתי שתי ראיות את עני עמי שהם עניים וכבר בזה נתקיים לדעתם של המצריים גופם וענו אותם וא\"כ קושי השעבוד לא נגזר עליהם ועל כן את צעקתם שמעתי מפני נוגשיו בקושי השעבוד וא\"כ דין הוא דקושי השעבוד השלים וארד להצילו: ", + "והיינו קראין וישמע ה' את קולנו ואל תתמה כי שמע ה' קודם הזמן דהטעם הוא וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ וא\"כ סברי הנה אלה רשעים המצריי' דוענו אותם היינו ענוי מדרך ארץ דאקרי ענוי. ואף גם זאת ואת עמלנו ממונינו שלקחו וא\"כ קא מפרשי וענו אותם לעשותם עניים וזה עינוי אחר. אדהכי והכי נתפרסם דוענו אותם לא קאי על קושי השעבוד וה' לא ציוה. א\"כ ואת לחצנו היינו קושי השעבוד זה השלים הת' שנה ועל דבר זה ויוציאנו ה': ", + "ויראה לפרש עוד במ\"ש הרב סמיכת חכמים דף ל\"ד ע\"ד דיש שתי דעות להיות שכר בעולם הזה אחד כששואל כעני בתורת צדקה אז הנה השמים לא ז\"כו מתנת חנם חן וחסד. וזאת שנית דשכר מצות האב על הבן כי הבן אוכל משכר אביו בעה\"ז דשכר מצות בהאי עלמא ליכא לבעל המצוה בעה\"ז והאריך בזה במשנה סוף מציעא ומ\"ש שם בגמרא אמרוה קמיה שבור מלכא ואמר אפיריון נמטייה לר\"ש ע\"ש באורך. ואפשר זהו שאמר ונצעק אל ה' אלהי אבותינו בטענת אבותינו שיתן לנו משכרם בהאי עלמא ויגאלנו. וזהו שרמז ונצעק אל ה' מדת רחמים שירחם עלינו מצד שהוא אלהי אבותינו והם עשו מצותיו ועבדוהו כל ימיהם בלב שלם ונמטיי לן אפיריון וחסד ה' מעולם וצדק\"תו לבני בנים. האמנם וישמע ה' קולנו וירא את ענינו כלומר דאין זה דהבנים אוכלים בשכר אבותם אלא כשאוחזים מעשה אבותם בידיהם והם צדיקים ואף דשכר מצות דידהו הרי הוא בבל יאכל בעה\"ז נזונים בשכר מצות אביהם לא כן אנו שהיינו גוי מקרב גוי לא יאבה להאכילנו שכר מצות אבות רק שהיינו עניים וכמי שנותן צדקה לעני וז\"ש וירא את ענינו עניותינו ויחלץ עני בעוניו: " + ], + [ + "וַנִּצְעַק אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיָמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַים, וַיֵאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.

ונצעק אל ה' אלהי אבותינו כמו שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וכו'. אמרתי להסמיך בדברי המגיד ענין נאה שראיתי בס' לב אריה פ' וארא משם הרב המקובל מהר\"ר אלחנן ז\"ל דישראל היו ראוים להיות בגלות מצרים ת\"ל שנה כנגד חמשה פעמים אלהים שהם גימטרי' ת\"ל וצפה והביט שלא יוכלו לסבול ישראל גלות המר ויהיו נשקעים ח\"ו שם על כן רחם עליהם ולא היו בשעבוד קשה כי אם פ\"ו שנה גימטריא אלהים פעם אחת ונשארו ד' פעמים אלהים גימטריא שמ\"ד ובזה פירש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה ר\"ל שסברו שיהיו ת\"ל גימטריא מקצ\"ר אבל הם לא ידעו שהקל מעליהם ולא היו שני גלותם אלא רוח גימטריא רד\"ו בין הכל ומקושי השעבוד פ\"ו שנה כמנין עבוד\"ה עם הכולל שהיא היתה קשה. ובזה פירש ותעל שועתם אל האלהים וכו' וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים וכו' וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים שיש כאן חמשה אלהים והראשון כתוב האלהים והכונה ותעל שועתם אל ה' אלהים פירוש אל חמשה אלהים שצריכין לישב כנגדן בגלות ת\"ל שנה שאינם יכולים לסבול וזהו אל ה' אלהים ר\"ל חמשה פעמים אלהים גימטריא ת\"ל וברחמיו נתמתקו ד' אלהים הכתובים אח\"ך ויאמר ה' ברחמים ראה ראיתי וכו' לכה ואשלחך וכו' ואז\"ל אם אין אתה גואלן אין אחר גואלן כי שני גלותם הנשארים גימטריא שמ\"ד ואתה שמך מש\"ה מהקדושה בתוספת אחד על שמ\"ד ואתה דוקא גואלן וז\"ש וזה לך האו\"ת כי אנכי שלחתיך ר\"ל האות היתר על שמ\"ד ובזה פירש משם מהר\"ר וואלף שזהו ד' לשונות של גאולה וכנגדן ד' כוסות כנגד ד' פעמים אלהים שהיו צריכין לישב וניצולו כי כו\"ס גימטריא אלהים והוא ז\"ל סיים דד' אלהים נעשו רחמים ונתהפכו להויות ולכן תקנו ד' כוסות כי כו\"ס גימטריא אלהים ונתהפכו לרחמים ד' הויות זהו תורף דבריו ע\"ש באורך: ", + "ובראשית מאמר שכתוב בפסוק ולא שמעו אל משה מקצר רוח דמנין מקצ\"ר ת\"ל נעשה רוח גימ' רד\"ו אינו מובן כי רוח גימט' רי\"ד. אך יש לקיים דבריו כמ\"ש בפרקי ר' אליעזר דת\"ל שנה נגזר עליהם והיו רט\"ו כי חמשה שנים לפני בא יעקב אע\"ה למצרים נולדו מנשה ואפרים והם רט\"ו ויען נשתעבדו בם בלילות באו חשבון הלילות כימים והם ת\"ל. ובצירוף השתי הקדמות הללו אפשר לרמוז בכתוב הנז' בסגנון זה כי הנה מתרי טעמי תפרה ישע ישועת ישראל ראשון הוא כי זכות משה רבינו ע\"ה אלים לאפקועי שמ\"ד שנים הנותרים כי לא היו אלא פ\"ו שנים בשעבוד קשה ומשה רבינו ע\"ה בעל הש\"ס הוא גימטרי' שמ\"ה כמנין שמו שהיה לו תוספת חלק אחד בקדושה וביטל שמ\"ד שני גלות הנותרים. והשני שהלילות שנשתעבדו נחשבו כימים והם ת\"ל. ופירוש הענין שאם יטעון הטוען כי אינו בא למנין רק פ\"ו שנה של השעבוד הקשה שנשתעבדו מלידת מרים ונשארו שמ\"ד. צא תאמר לו הנה הגואל נפיש זכותיה ומש\"ה על\"ה למספר שמ\"ה לבטל שמ\"ד. ואם כה יאמר האומר דנחשב מלידת מנשה ואפרים וירידת יעקב למצרים והם רט\"ו ואכתי פשו רט\"ו אף אתה אמור לו הלילות נחשבו ימים ונעשה ת\"ל. באופן דממה נפשך הגיעה השעה לגאול ישראל. אך בטעם זה של לילות יש לפקפק דדוקא בעבד עברי אינו עובד בלילה דכתיב לא תעבוד בו עבודת עבד אבל ישראל הם ביד עכו\"ם וכל עבודתם היא עבודה קשה דוקא לענותם שהיו בונים פיתום ורעמסס ורואים בעיניהם דלא יצלח בנין זה שפי תהום בולעו וראשון ראשון מתרוסס ועכ\"ז תכבד העבודה ולהני רשיעי איך נבא בטענה משום לא תעבוד בו עבודת עבד ולהחשיב הלילות והלא הגוים האלה עושין בדמן של ישראל שחוק לבלתי תועלת כלל רק לענותם ועד אשר נראה שעבוד הלילות הביטה וראה שעבוד הימים שלא לבד מעבידים אותם עבודת עבד אלא דעושים משפטים וגזרות חדשות אשר עדיין לא נראה שמץ מנהו כעבודת עבד. וז\"ש ולא שמעו אל משה ור\"ל כדרך לא שמיע לי לא סבירא לי כלומר טענת שם מש\"ה גי' אחד יתר להצילם לא שמעו ולא סברי אל מש\"ה דמשה רבינו זה שמו מורה על גאולתם. וגם הטענה אחרת דמקצ\"ר גימ' ת\"ל נעשו רוח וגימטריא רט\"ו עם הכולל בעבור הלילות לא קבלו בטענת ומעבודה קשה שהם נתונים נתונים המה ביד עכו\"ם המעבידים אותם העבודה קשה יותר מעבודת עבד ומי שם פה לומר דלא הי\"ל לשעבד הלילות באופן דגם שניהם רמז מש\"ה ולילות לא נכנסו באזניהן: [ואחר זמן רב ראיתי מ\"ש בס' בני יצחק סוף פ' וארא משם הרב מגלה עמוקות ע\"ש:] ", + "ולפי העלות דברי הרב הנזכר בפסוק ותעל שועתם וכו' יש מקום להסמיך זה בדברי המגיד שאמר ונצעק וכו' כמו שנאמר ותעל שועתם וכו' רצה בזה לפרש שטעם צעקתם היא על דבר חמשה פעמים אלהים גימטריא ת\"ל וזהו שועתם אל ה' אלהים כמ\"ש הרב הנזכר דלא יכלו לסבול עוד וז\"ש וישמע ה' את קולנו כמו שנאמר וישמע אלהים וכו' וירא את עניינו כמו שנאמר וירא אלהים וכו' הכונה דבהאי קרא כתובים ד' אלהים גי' שמ\"ד שני הגלות הנותרים אשר נהפכו אלהים לרחמים שם הויה וז\"ש המגיד וישמע ה' דייקא מדת רחמים. כמ\"ש וישמע אלהים וכו' כי אלהים נהפך לרחמים שם הויה ברוך הוא וגאלם: ", + "ודרך דרש אני אדרוש דאהניא להו לבטל שני הגלות הנותרים גי' ד' אלהים על ארבעת רבעיהם ארבע חלוקי כפרה כתיב בהו בעבור ארבעה דברים עצומים שהיו בישראל שלא שינו שמם שלא שינו לשונם והיו גדורים בעריות ולא היה בהם דלטורין. דשנה אחת קודם נאמר שישאלו ממצרים ולא נודע. והני ארבעה כפרו על ארבעה פעמים פ\"ו גימטרי' אלהים שהיו צריכין לישב. וזה רמז הכתוב ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וצעקתם על הני שני ד\"פ אלהים שאינם יכולים לסבול. וישמע ה' את קולנו דייקא הקול קול יעקב שלא שינו לשונם וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ והיה להם לעינוי לפי שהיו גדורים בעריות דאי לאו אינו ענוי דמלו כריסייהו זנ\"י בישי. ואת עמלנו ממונינו שם רמז שלא היה בהם דלטורין והוא על שם סוף ביזת מצרים שהיה עמלם וממונם ולא נמצא מי שגילה רז זה. ואת לחצנו תוקף השעבוד דזה מורה דלא שינו שמם שאם ח\"ו היה איזה מומרים שנשתנו שמם כשם העכו\"ם לא נשתעבדו אך עם בני ישראל כלם היו משועבדים ובעבור ד' עיקרים גדולים ועצומים אשר בישראל נתמתקו ד' אלהים והיו רחמים שמות הויה וד' גאולות: ", + "ואפשר עוד לרמוז בפסוק ותעל שועתם וכו'. דיתכן כי ההמון הישראלי מרוב צרתם לא ידעו ולא יבינו כי נגזר עליהם ת\"ל שנה נגד ה' פעמים אלהים וכיוצא רק יודעים היו כי הגזרה ת\"ל שנה וכבר עברו פ\"ו שנה מקושי השעבוד וז\"ש ויאנחו בני ישראל מן העבודה כלומר ה' עבודה ר\"ל ה' פעמים פ\"ו גי' עבוד\"ה עם הכולל ויצעקו כי כשל כח הסבל. והוא יתברך שמע צעקתם אף שהם לא ידעו שהם נגד ה' אלהים הוא ברחמיו קבל שועתם וכתיב ותעל שועתם אל ה' אלהים גי' ת\"ל. מן ה' עבודה שצעקו ישראל על ה\"פ עבודה כי לא ידעו מהו הרמז וישמע וכו' שמיתק ד' אלהים והיו לרחמים כו\"ס ישועות כאמור: " + ], + [ + "וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֶת קֹלֵנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם, אֶת יִצְחָק ואֶת יַעֲקֹב. וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ - זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת בְּני יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים. וְאֶת עֲמָלֵנוּ - אֵלוּ הַבָּנִים. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן. וְאֶת לַחֲצֵנוּ - זֶה הַדְּחַק, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַים לֹחֲצִים אֹתָם. וַיּוֹצִאֵנוּ יְהֹוָה מִמִצְרַים בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל, וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.

וישמע ה' את קולנו כמו שנאמר וישמע אלהים את נאקתם וכו' עד סוף הפסוק. אפשר דהמגיד קשיא ליה בהאי קרא דהול\"ל ונצעק אל ה' ויוציאנו וכו' הוה משמע שפיר דשמע קולנו. ותו דהן לו יהי דלימא קרא וישמע ה' את קולנו והול\"ל תיכף ויוציאנו ולמה ליה לומר וירא את ענינו וכו' פשיטא. ותו דנראה דאחר דשמע קולנו ראה ענינו וכו' והלא קודם דקודם הכל גלוי לפניו לכן המגיד מפרש הכתוב כמו שנבאר בס\"ד לישב הני דקדוקי. והענין במ\"ש רז\"ל על פסוק קטנתי מכל החסדים אין קטנתי אלא מעט ואין מעט אלא צדקה שנאמר טוב מעט בצדקה. וכתב הרב מופת הדור מהר\"ח אבואלעפיא זלה\"ה בספרו הבהיר עץ החיים פרשת ויקהל משם הרב החסיד מוהר\"ר יאודה חאביליו זלה\"ה דרבינו האר\"י זצ\"ל אמר דבשעת הסכנה צריך להזכיר זכיותיו ואיך אומר שנתמעטו זכיותיו על ידי החסדים משום הכי דרשוהו דאדרבא אומר שנתמעט ממונו על ידי הצדקה שעשה ויצילהו ה' עכ\"ל ולפי זה כשצעקו ישראל היה להם לומר הטעמים שבעבורם אפשר שיצאו קודם זמנם והם לא אמרו אלא שהיו מעונים וכמ\"ש וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה והם לא כיונו אלא לפשטן של דברים. וכפי כונתם מה זו צעקה והלא גזרה קדומה היא מה' לאברהם אבינו ע\"ה ועבדום וענו אותם ומה להם כי יזעקו. אך ברוב רחמיו שמע קולם הלשון שאמרו דיש בו טענות להכריע את זכותם ולצאת. ואף שהם לא כיונו כלל כי אם שהם בצרת העבדות. וז\"ש וישמע ה' את קולנו ברוב חסדיו הוא שמע קולנו ולא כונתנו וילפינן מקרא וישמע אלהים את נאקתם ולא היה כדאי שהם לא אמרו שום דבר של זכות לצאת אך המו רחמיו ויזכור את בריתו וכו'. ומשום הכי גברו רחמיו בזכות אבות לפרש בלשונם מה שלא כיונו ומפרש וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ שה' לא צוה ואת עמלנו אלו הבנים מרשעותם. ואת לחצנו זה הדחק קושי השעבוד המופלא שזה הוא טעם כעיקר שהגיע הקץ דמה שהכבידו בפרישות דרך ארץ וגזירת כל הבן הילוד וקושי השעבוד בזה נשלם החשבון וצריכים המצרים ללקות מכות נמרצות על תועבותם ויש לפרש כל זה בלשונם וירעו המצרים מעצמם אשר לא גזר ויענונו בפרישות דרך ארץ וגזרת כל הבן הילוד ויתנו עלינו עבודה קושי השעבוד. וכשנפרש בדבריהם כן הוא כמו הזכרת זכיותיו שכתב רבינו האר\"י זצ\"ל והיינו כדי שיעמדו מליצי יושר וזכות נגד מדת הדין כי אף שגלוי לפניו יתבר' הכל הוא מלך המשפט וצריך מליץ יושר נגד המקטרג. וכן הני מילי דאמרו ישראל נתפרשו בשמים לטענות זכותם וגברו רחמיו יתברך לפרש לשונם מה שלא כיונו ונתעוררו מליצי יושר וה' ברחמיו רחם ויוציאנו ה' ממצרים וכו': " + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "וַיּוֹצִאֵנוּ יְהֹוָה מִמִצְרַים - לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַים בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַים מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַים אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים. אֲנִי יְהֹוָה. וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַים בַּלַּיְלָה הַזֶּה - אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ וְהִכֵּיתִי כָּל בְכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַים - אֲנִי וְלֹא שָׂרָף וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַים אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים - אֲנִי ולֹא הַשָּׁלִיחַ. אֲנִי יְהֹוָה - אֲנִי הוּא ולֹא אַחֵר.

ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך וכו'. אפשר לפרש כי הנה כתיב יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה. דהיינו שמפיל שר האומה אשר נתמלאת סאתה על ידי מלאך בשמים ואומה אחרת מתגרית באומה לאבדה. וזהו הפלא העצום שהכא הכל היה על ידו יתברך בין להפיל שר מצרים במרום בין בארץ להכות כל בכור הוא בכבודו ובעצמו. וזהו כוונת המגיד דמאי דכתיב ויוציאנו ה' ממצרים דבר גדול דיבר שהכוונה שהכל היה על ידו יתברך ממש בכבודו ובעצמו וז\"ש לא על ידי מלאך להפיל השר ולא על ידי שרף לשרוף האומה כשם שעשה גבריאל במחנה סנחריב דאע\"ג דשם היה הכל מן השמים בין הפלת השר של סנחריב בשמים בין הפלת מחנהו על ידי גבריאל מ\"מ היה על ידי מלאך אבל הכא הקדוש ב\"ה בכבודו ובעצמו ולא על ידי שליח כנהוג דבארץ נעשים שלוחים הרבה להמית הרשעים וגם אומה אחת נעשית שליח להכות אומה אחרת במלחמה אבל כאן הכל על ידו יתברך ממש ומייתי המגי' על זה קרא ועברתי בארץ מצרים דשם מבואר דהכל על ידו יתב' ועברתי והכיתי בארץ ובכל אלהי מצרים לרבות השר של מעלה אעשה שפטים אני ה' אני ולא אחר דהכל על ידו ית' בשמים ובארץ ואפשר דזה הבטיח לאברהם אבינו עליו השלום וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ולכאורה תיבת וגם צריכה ביאור וכבר פירשוה והא אוקמו'. ולדרכנו הכי קאמר דאורח' דמילת' דשר האומה נופל בשמים והאומה נופלת בארץ במלחמת אומה אחרת או מלך תקיף אמנם לכבודך זאת אעשה מילתא דתמיהא דהשר וגם הגוי דן אנכי על ידי דוקא: ", + "עוד אפשר לפרש ונקדים מ\"ש בשמות רבה פרשה י\"ז ועבר ה' לנגוף את מצרים יש אומרים על ידי מלאך ויש אומרים הקב\"ה בעצמו ומהו שאמר לנגוף מלמד שאף המעוברות שהיו ראויות לילד הפילו ומתו האמהות והמשחית יצא וחבל כל מה שמצא וכו' והקב\"ה מחבל כל בכורי מצרים. ופירש הרב ידי משה דיש אומרים קמא סבר אף שהקב\"ה היה בעצמו כדכתיב וה' הכה כל בכור היה מלאך שם גם כן ויש אומרים בתרא סבר שלא היה שם אלא הקדוש ב\"ה ולזה הקשה מהו לנגוף קאמר קרא ולא אמר להכות כמ\"ש וה' הכה וכו' ע\"ש: ", + "וראיתי להרב הגדול שארנו מהר\"י זאבי זלה\"ה בדרשותיו בסוף דרוש לשבת הגדול שהביא משם הרב יפה תואר דיש אומרים קמא סבר דה' לאו דוקא והוא ז\"ל ביאר דיש אומרים קמא סבר על ידי מלאך מדכתיב לנגוף ומאי דכתיב ועבר ה' וה' הכה כל בכור לאו דוקא. ותנא בתרא סבר דלנגוף מחבל המעוברות והוא משחית אך ה' עצמו הכה הבכורות עש\"ב: (זה כתבתי מהרשום אצלי ואחר זמן נזדמן לי בתורת שאלה ספר הרב הנזכר וראיתי שטעיתי בדמיוני ולא כתב משם הרב היפה אלא דמ\"ד מלאך מפיק לה מלנגוף ע\"ש). ולי נראה דמחלק' זה אינו אלא בקרא דכתיב ועבר ה' לנגוף מדקדוק שלא אמר הכה. אך בקרא דכתיב והכיתי כל בכור כ\"ע מודו דהיה הקב\"ה בכבודו ובעצמו. ובזה לא נסתפק שום אדם והכי מוכחי כמה מדרשי רז\"ל. והנה אמרו במסכת שמחות בתחילתה ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וכתיב ביום הכותי כל בכור א\"ר יוחנן אע\"פ שהכה אותם מכת מות מחצי הלילה היתה נפשם מפרפרת בהם עד הבקר משל הדיוט אומר נתת פת לנער הודע את אמו אף הקב\"ה אמר אודיע לבני וכו' עכ\"ל ופירשו המפרשים דעל ידי שהיו מפרפרים נודע שה' בעצמו הכם ולא אחר דאי הכם אחר היה להם למות תכף אבל מצד שה' כהן לכך היו מפרפרים דכיון דלא מתו לגמרי אין כאן טומאה כמ\"ש ביומא עדין הוא מפרפר ולא נטמאת סכין עכ\"ד: ", + "ומעתה נבא לדברי המגיד ואפשר דהוא סובר דהכל היה על ידי הקב\"ה דוקא כפשטיה דקרא. ומאי דקשיא להו במדרש קרא דכתיב ועבר ה' לנגוף דמשמע כנוגף בעלמא הוא סובר דאתא לגלות דקרא דקאמר והכיתי הוא כמשמעו הכאה דוקא ולא מיתה בחצות רק שהיה מפרפר עד הבקר כמ\"ש במס' שמחות וזהו כונת אומרו ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והראיה והכיתי אני ולא שרף דכ\"ע מודו בקרא וה' הכה כל בכור דהוא בכבודו דוקא ומכאן למד המגיד דגם ועבר ה' לנגוף הוא ה' כפשוטו בעצמו דכאן כתיב ועברתי והכיתי. וכונת אומרו והכיתי אני ולא שרף דלשון והכיתי הוא הכאה בלי מיתה תכף ומשם מוכח דהיה ה' עצמו והטעם לפי שהוא כהן ולכך היה מפרפר דליכא טומאה. אלא דכיון דבאותו רגע לא היה מיתה להכרח שהוא כהן כביכול ונשאר מפרפר נמשך עד הבוקר להודיע לישראל כמו שאמרו בריש מסכת שמחות. וגם זה יש לפתור להודיע גדולתן של ישראל וחיבתן דהוא כהן כביכול ומשו\"ה היה הכאה ולא מיתה. ואלו מצרים מלאה גלולים ואיך נכנס כביכול. וכתבנו שהיה להורות שיש להם דין בנים וכהן מטמא לבנו וכפ\"ז קושי השעבוד דין הוא שיעלה להשלים ת' שנה. ונודעה יד ה' אל עבדיו דידעו ישראל שהם מפרפרים ולא מתו להיותו כהן ובו בפרק נכנס למקום שנכנס ועבר במקום שעבר להיות ישראל בנים וידעו צבא המרום ומלכי האדמה והבן יקיר קודש ישראל בפרסום שהוא כהן כביכול ולזה היו מפרפרים ועכ\"ז נכנס לשם מקום שאינו נקי כביכול להודיע כי ישראל בנים והוא שאמר המגיד והכיתי ולא שרף דאלו היה שרף כמו רגע היו מתים והלא כתיב והכיתי דמשמע הכאה וכדמפורש קרא ועבר ה' לנגוף כדאמרן. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' אני ולא שליח לאפוקי סברת יש אומרים קמא לפי' הרב מהר\"י זאבי הנז' שהכל היה שליח. אני ולא אחר לאפוקי פירש הרב ידי משה דהיה שם מלאך גם כן. ולאפוקי יש אומרים בתרא דסבר דלחבל המעוברות היה משחית כפי פירוש הרב מהר\"י זאבי ז\"ל האמור. כי המגיד סובר שהכל היה על ידו יתברך דוקא: " + ], + [], + [ + " בְּיָד חֲזָקָה - זוֹ הַדֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַד יְהֹוָה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד.

וממוצא דבר אתה תבא\"ר שאר דברי המגיד ביד חזקה זה הדבר דאפשר דהכל מיירי במכת בכורות ונמשך למ\"ש ויוציאנו ה' דדריש אני ולא מלאך דהיינו במכת בכורות וז\"ש ביד חזקה דבר במכת בכורות ולא מתו אלא בזרוע נטוי\"ה זו החרב שהכם והיו מפרפרים לפי שהוא יתברך כהן כביכול וכשמפרפר ליכא טומאה וזוהי נטיית זרוע לנגוף נגיפה בעלמא." + ], + [ + "וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - זוֹ הַחֶרֶב, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל יְרוּשָלַיִם.

ואחר שידענו דמשום שהוא כהן לא מתו אז תשכיל חיבתן של ישראל וז\"ש עם היות שהי' בזרוע נטוי' הכאה ולא מיתה לפי שהוא כהן עם כל זה ובמורא גדול זו גילוי שכינה בארץ מלאה גלולים לכבוד ישראל שהם בנים ולהודיע שקושי השעבוד משלים כמש\"ל. ומייתי מקרא או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי שהכל עובדי ע\"ז המטמאה במסות וכו' וביד חזקה ובזרוע נטויה במכת בכורות שהיו מפרפרים כאמור. ועכ\"ז ובמוראים גדולים גלוי שכינה בארץ ההיא והוו תרתי דסתרן אלא להודיע חבתכם שאתם בנים. ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעניך דהגם דמסורת בידינו דהניצול שלא בזכותו אינו יכול לראות בנס כמו שאמר המלאך ללוט אל תבט אחריך. ופירשו בזה כת הקודמין פ' ישמח צדיק כי חזה נקם דמדראה עין בעין הנקמה מורה דהוא בזכותו ולכן ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ וכו' דזה מורה דניצול בזכותו וז\"ש ויאמר אדם אך פרי לצדיק דמדראה הנס בעיניו על כן יאמרו שזה הפרי לצדיק בזכותו עכ\"ד ואתם גוי מקרב גוי כלם עע\"ז ועכ\"ז נעשו האותות לעיניכם ואף מכת בכורות נשארו מפרפרים עד הבקר שתראו בשנאיכם וזה פלא על פלא והטעם דכיון דנעשה ע\"י שם המיוחד רחמים גמורים רשות יש לראות הניצול אף דאינו בזכותו כמ\"ש המפרשים וז\"ש ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם שם המיוחד במצרים לעיניך כי עין בעין ראית במפלת האויב." + ], + [ + "וּבְמֹרָא גָּדֹל - זוֹ גִלּוּי שְׁכִינָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים, וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַים לְעֵינֶיךָ.

ואמר ובמורא גדול זו גילוי שכינה לרמוז דכביכול השכינה היתה עמהם בגלות כמשז\"ל אלא דעתה היה במורא גדול גילוי שכינה דוקא כי היתה בהעלם וסתר עליון עד עתה והאידנא במורא גדול גילוי שכינה: ", + "ואפשר לרמוז עוד אשר דיבר בקדשו הרב הגדול מהר\"א מונסון זלה\"ה דתכלית השראת שכינה בתחתונים הוא לעזר ולהועיל ליראה את ה' כי אע\"ג דאיהו לא חזי נשמתיה חזי ויראה לחטוא ומשו\"ה כביכול השרה שכינתו בארץ עכ\"ד ועל פי זה ניחא מ\"ש ובמורא גדול זו גילוי שכינה וידוע מאי דרגילי בש\"ס לומר גדול מכלל דאיכא קטן והכא אתי שפיר דהשראת שכינה בהעלם וגורמת ליראה את ה' דנשמתיה חזי והשתא דהיה גילוי שכינה ודאי יש יראה רבה וגדולה היא הנמשכת על האדם דכל כמה דמרחק מן הדבקות הן האדם היה טרוד כוליה יומא באיסו\"ר נכסי\"ה כן גדלו חטאתיו הן נגלין והוא נכסה מלחזות בנועם ה'. ולפי העלות קרבת אלהים יגדל נא כח היראה והכא שהיה גילוי שכינה יצדק מאד מ\"ש ובמורא גדול זו גילוי שכינה. ", + "ובזה נדקדק קצת הכתוב הנזכר ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך ויש לדקדק דבדיבור אחד נאמרו לשון רבים ולשון יחיד ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם לשון רבים. לעיניך לשון יחיד. ואפשר דרמז הכתוב הזה שאמר במסות באותות ובמופתים וכו'. וכלפי זמן המכות עדיין לא היו חזקים בעבודת ה'. אך לפי שאמר ובמוראים גדולים שרמז לגילוי שכינה להכי סיים לעיניך לשון יחיד דכיון דהיה גלוי שכינה בפרסום לכן גרם יראה בלב ישראל ונעשו כלן לב א' לעבוד ה' ולכן אמר לעיניך כי הגם דבתחילה הייתם נפרדים כשהיה גלוי שכינה היו לאחדים וקרי בישראל כלו לעיניך לשון יחיד:", + "ולפי פשוטו יש לומר דבזמן המכות עדיין לא הופרשו מע\"ז והיו בעלמא דפרודא סט\"א ומשו\"ה כתיב ככל אשר עשה לכם לשון רבים אך בסוף שפרשו מע\"ז ושחטו הפסח ונימולו דינם כאיש אחד באחדות לעבוד לאל אחד ומשו\"ה כתיב לעיניך בסוף לרמוז זה. ועוד אפשר לומר דנקט לעיניך משום ובמוראים גדולים שהוא גילוי שכינה ורמז דהגילוי וההארה הזו היה לכל אחד כפי מדרג' נשמתו ומשו\"ה נקט לעיניך לומר דהיה חילוק לכל אחד ואחד. וכפי עין השכל למדרגת נשמתו היה רואה: " + ], + [ + "וּבְאֹתוֹת - זֶה הַמַּטֶה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת. וּבְמֹפְתִים - זֶה הַדָּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן.

ובאותות זה המטה כמו שנאמר וכו'. אפשר לפרש במשז\"ל בילקוט שמות דהמטה היו חקוקים בו עשר מכות דצ\"ך עד\"ש באח\"ב ובתרגו' המיוחס ליונתן פ' בשלח שם נאמר דהיה חקוק בו עוד שמות האבות ושם אמהות ושבטים ושם בילקוט ובתרגום הנזכר אמרו דהיה חקוק בו שם המפורש ע\"ש וכתבו בהגהות מיימוניות סוף הלכות חמץ כי דצ\"ך עד\"ש באח\"ב גימטריא תק\"א וזהו כל המחלה אש\"ר שמתי במצרים אש\"ר גימטריא תק\"א עכ\"ד. ובזה מבוארים דברי המגיד שמפרש ובאותות על המטה שהמטה היה חקוק בו עשר מכות ונכון לפרש ובאותות על המטה כי הוא חיבור כללות המכות דשם חקוקים. ואמר המגיד כמו שנאמר ואת המטה תקח בידך אש\"ר דבכתוב הזה רמז בתיבת אש\"ר העשר מכות שהוא גימטר' דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. ומה טוב ומה נעים לרמוז המכות בתיבות אשר הרומז לאם הבנים דבה חירו דכלא ומשם נגאלו מסטרא דיובלא ומשו\"ה הוזכר ן' פעמים בתורה ליצ\"מ כמ\"ש בזהר. ולהכי היו חקוקים על המטה דצך עדש באחב לרמוז שהם גימטריא אשר וז\"ש אנכי ה' אלהיך אש\"ר הוצאתיך. ואת אותותי אש\"ר שמתי בם. וכן רבים. וזה כונת רבי יהודה דהיה נותן בהם סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שהם גימטריא אשר לרמוז כל האמור כי כן היה דרכם להסתיר סתרי תורה בהעלם נמרץ כידוע. וכבר הראשונים ז\"ל פירשו ובאותות זה המטה שהיו חקוקו' בו המכות: ", + "ואפשר להרחיב עוד במשז\"ל בפסיקתא דמופת הוא לאלתר אבל אות הוא לזמן וא\"כ שפיר קאמר ובאותות זה המטה שהיו חקוקות בו המכות שהיו עתידות לבא לאחר זמן זמנים טובא. וכתבו בשם מהר\"י אברבנאל דפירש דכונת המגיד באומרו ובאותות זה המטה לרמוז על האותות שנעשו במטה שהם דצ\"ך ברד ארבה אשר בכלם הוזכרה נטיית המטה והם ה' מכות ועם יד חזקה דבר וזרוע חרב שהוא מכות בכורות הם ז' מכות ואמר ובמופתים זה הדם לכלול ג' אחרות ערוב שחין חשך כי הערוב מתיחס לדם כי חיות הנה טורפות אדם ונגר דמו לארץ והשחין הוא מעפוש הדם והחשך שאור השמש נתאדם ונחשך וזכ\"ה דם על ערוב והשחין לאש ותמרות עשן לחשך כדכתיב בתריה השמש יהפך לחשך והירח לדם. והרי העשר מכות עכ\"ד:", + "ואפשר עוד לרמוז בפ' ואת המטה הזה תקח בידך שרמז לו להשען על זכות אבות ואמהות ושבטים כי בזכותם ה' יעשה האותות אף שישראל אינם כדאים וזהו ואת המטה הזה אשר חקוקים בו אבות אמהות שבטים שם המפורש אשר תעשה בו את האותות בכח השם בזכות אבות וכו' ור\"ת הזה תקח בידך אשר גי' אבות עם הכולל: " + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [ + " דָּבָר אַחֵר: בְּיָד חֲזָקָה - שְׁתַּיִם, וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - שְׁתַּיִם, וּבְמֹרָא גָּדֹל - שְׁתַּיִם, וּבְאֹתוֹת - שְׁתַּיִם, וּבְמֹפְתִים - שְׁתַּיִם.

דבר אחר ביד חזקה שתים וכו'. אפשר לפרש דהמגיד רצה לדרוש שמכות דם צפרדע תרמוז יד חזקה. יד רמז לדם תחילתם של מכות שנאמר קח מטך ונטה ידך וזה יצא ראשונה בנטיית היד. חזקה על מכת הצפרדעים שהיתה מכה חזקה מאוד בכל המקומות ואפילו בחדרי חדרים מבית ומחוץ ונכנסים במעיהם ומקרקרין והיתה חזקה שיש עמה מיתה וצער הגוף מאוד וז\"ש ביד חזקה שתים כי שתים הנה ראשונות שבמכות דם צפרדע רמוזות בתיבות יד חזקה. ובזרוע נטויה שתים הם כנים ערוב כסדר שבאו על המצרים ונוכל ליחסם בתיבות בזרוע נטויה. זרוע על כנים דעל כרחן של החרטומים הודו אצבע אלהים היא ונסרחה חכמתם וכתב רבינו בחיי ז\"ל דבמכת כנים כתוב חרטומם חסר יו\"ד דעשרה קבין כשוף אשר רובם ככולם היו במצרים וחסרי להו במכה זו. ואפשר שלכך כתיב כנם חסר יו\"ד לרמוז חסרון כל בי עשרה קבין של כשוף. וא\"כ יצדק מאד ליחס מכת כנים לתיבת זרוע כי במכה זו נגלתה זרוע ה' ואמרו אצבע אלהים היא וגם זרוע אותיות עוזר דידעו מהכנים שיש עוזר ישראל ה' עזרם ומגינם. נטויה רמז למכת הערוב שאמרו רז\"ל שהיתה ראויה לבא על ישראל ולקו המצרים תמורתם וזה רמז נטויה שכבר היתה נטויה מאז ומקדם לבא על ישראל ובא עליהם. ולפי מש\"ל בפסקא הא לחמא דהיו צרי עין ונסתלק הצלם ושולטים בהם החיות א\"כ מעולם היתה נטויה על מצרים להיותם צרי עין ומדה זו צלמם תבזה ושולטים החיות. ובמורא גדול שתים רמז לדבר שחין כי דבר הנה נכון לרומזו בתיבת מורא כי מכת הדבר מרגזת ומחרדת ואימות מות ומורא יעלה בראשו ונפשו נהייתה עליו מעדו קרסוליו שהכל נהי\"ה בדבר\"ו ולא יאמין בחיין. והשחין רמוז בתיבת גדול כי היה נס גדול שהחזיק מלא קומצו של משה מלא חפניו שלו ושל אהרן ועוד שהלך האבק על כל ארץ מצרים כמו שפירש רש\"י וכתיב ולא יכלו החרטומים וכו' ומסיבות אלו ראוי לרומזו בתיבת גדול. ובאותות שתים רמז למכת הברד ומכת הארבה שהיו לאות בעולם. הברד שבתפלת משה רבינו ע\"ה לא ניתך ארצה ונשאר יתר הברד באויר. והארבה שנסתלק בתפלת משה רבינו ע\"ה ממצרים מאז ועד היום הזה שלא בא עוד ארבה בכל מצרים כל ימי עולם וכמ\"ש בס' מנחה בלולה פ' בא שאין ארבה נכנס בגבול מצרים ובארץ ישראל ובאי שיפר\"י הסמוכים למצרים רגילים לבא ובלכתם לדרכם בבואם לגבול מצרים יהפכו לצד אחר ע\"ש. ונמצא שהברד והארבה היו לאותות גדולות. ובמופתים שתים רמז למכת חושך ומכת בכורות שהיו בין בשמים ובין בארץ ומוכח מקרא דונתתי מופתים בשמים ובארץ דמופתים ניכרים בשמים ובארץ וכן היה בחושך ובכורות כי הנה החושך יכסה ארץ שחשכו המאורות ונמשך החושך וגם שהוכה שר מצרים שהיה בכור למזלות והוכו הבכורות למטה: " + ], + [ + "אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים, וְאֵלוּ הֵן:

אלו עשר מכות שהביא הקב\"ה על המצרים במצרים. תיבת במצרים לכאורה יותרת היא ואפשר לרמוז כי המכות האלו שרשם היו שהוכה שר מצרים והסט\"א למעלה בשמים וכמו שביארו גורי האר\"י זצ\"ל מפלאות תמים דעים מהיכן נמשכו המכות ובאיזה מקום הכו. ורז\"ל אמרו על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם שמצרים הוא השר של מצרים וז\"ש אלו עשר מכות שהביא הקב\"ה על המצריים הם אומת מצריים בארץ. במצרים לרמוז על השר שלהם וסיעתו. וכתב מהר\"ד אבודרהם דמ\"ש אלו עשר מכות נמשך למ\"ש ביד חזקה שתים וכו' ולא כמו שטועין ועושין תחלת פסקה אלו עשר וכו' והדין עמו: " + ], + [], + [ + "דָּם, צְפַרְדֵעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת

רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ\"ךְ עַדַ\"שׁ בְּאַחַ\"ב.

דם צפרדע וכו'. כתבו הגהות מיימוניות סוף הלכות חמץ יש מפרשים טעם הסימנים דם צפרדע על ידי התראה תחילה עד שלא הוכו. כנים בלא התראה. וכן ערוב דבר בהתראה ושחין בלא התראה ברד ארבה בהתראה וחושך בלא התראה. וראב\"ן פירש דצ\"ך על ידי אהרן במטה עד\"ש על ידי משה שלא במטה באח\"ב על ידי משה במטה ריב\"א פירש דאות ג' שלישי של הסימן כנים חושך שחין כל אחד היה משמש עם חבירו כשהיו הכנים היו עמו חשך ושחין אלא כנים עיקר ותדע כי המכות הללו כנים חשך שחין הם משולבות ומעורות שלשתן
ח\tש\tכ
ש\tח\tנ
כ\tנ\tם
זהו תורף דברי הגהות מיימוניות. ובס' ארחות חיים דף פ\"ג כתב דצ\"ך הם מכות הארץ עד\"ש מכות מקריות בא\"ח מכות האויר ושתף בכורות שאין לה זוג והרב יוסף בדוס פירש שבשלישית לא התרה כמ\"ש לקה ושנה אין מתרין בו זהו תורף דבריו: ", + "וכאשר ירדוף הקור\"א בדברי הגהות מיימוניות וארחות חיים ירגיש אדם במה שכתבו דשתי מכות בהתראה ושלישית בלי התראה דטעם זה יצדק בשלשה מכות ראשונות דדם צפרדע התרה בו ומאחר שלקה ושנה עמדו כני\"ם בלי התראה כי כך היא המדה דמי שלקה ושנה אין מתרין בו. ואולם בעבור זאת אנן מה נענה ביום שידובר הערו\"ב בא אצלם חזר והתרה וכן לפניו ילך דבר בהתראה ואחרי כן לפום גמלא שחנ\"א בלי התראה ואחרי כן ברד ארבה בהתראה. ומן הראוי היה דכיון דלקה ושנה בדם צפרדע שוב לא יתרה בהם עוד כלל בשום מכה בדין ערובא ה\"א בדבר\"א ברדא שרי והרבה ארב\"ה מתן ארבע גם הנה יהיו בלי התראה ויראה כי ההתראה נצרכת שיתרו על המיתה והמלקות בפירושא אתמר אי לזאת יען המכות היו חלוקות תלתא בארעא ותלתא באוירא ותלתא מקריו' כמו שכתב בארחות חיים אמטו להכין הנה באה ונהייתה ההתראה בפירוש לכל מין מכה והיינו דבמכות הארץ היתה ההתראה בשתים זו דם צפרדע אבל בשלישית ממין זה לא הוצרך התראה כיון דלקה ושנה אין מתרין בו ומיהו על השנות המכות ערוב דבר הלא המה מכות מקריו' מין מחודש ע\"ד ממהר להעידם ולהתרות בהם תרי זימני והשלישית ממין זה אינה טעונה התראה ואחריהן החלו עולין מכות האויר ופנים חדשות ב\"א יבא ההתראה ואל השלישית מהאי מינא לא בעי התראה והיו לאחדים שני הטעמים ושפיר: ", + "ואחשבה לדעת דרך זו אלך במה שנמנעה ההתראה במכות חש\"ך דהם חשך שחין כנים לאו מטעם לקה ושנה אין מתרין בו דזו אינה [משלקה ושנה] דכל מכה היא חלוקה מיתה משונ' היא לבדה מחברותיה על כן כל מכה התראה בעיא כי הוא דבר חדש מופלא צע\"ר בנגע והיה טעמו טעם מיתה. ועוד זאת נחקור לדעת האי דלמדנו ריב\"א כי חשך שחין כנים במותב תלתא כחדא שריין ובכל א' מהן רעותיה מובאות ומשמשות שלשתן כי ודאי צריכא טעמא על שינוי זה במכות אלו טפי מאחריני. ודרך רמז אפשר לרמוז בצירוף הכתוב לעיל מג' מכות אלו אשר בצירוף זה יוצא משם תיבות שכח נחש כנם. וכן המכות עצמם חשך אותיות שכח שחן אותיות נחש כנם כקריאתו. והענין דמלבד אשר השחיתו התעיבו עלילה פרעה ומצרים לעשות שחוק בדמן של ישראל באכזריות גדול אשר לא היה לעולמים: עוד בה כי הלא יוסף הצדיק ע\"ה החיה אותם בחכמתו והרבה לתקן וליסד מלכות' וכל קבל דנא שלמו רעה תחת טובה וזה רמז שכח כי שכח כל עניני יוסף המטיב למצרים בכל מיני טובה. ולא עוד אלא שמעבודת ישראל לא נהנו דפיתום פי תהום בולעו ורעמסס ראשון ראשון מתרוסס ועם כל זה על מגן שעבדום בקושי שעבוד מר והרי זה כמו נחש שאין לו הנאה כלום ונושך וממית על מגן ולזה רמז בצירוף הנז' תיבת נחש כי לא סגי אשר שכח את כל תוקף טובות יוסף הצדיק ע\"ה אליהם אלא נחש דמו היות כמו נחש אשר הוא נושך וממית בחנם וגם הם לא נהנו מעבודתם כלום. ויען אשר המדבר לשון הרע אמרו רז\"ל שראוי הוא להכישו נחש וכתבו ז\"ל דהמדבר לשון הרע אמת לוקה בצרעת כמו שלקתה מרים הנביאה על אשר דברה על משה רבינו ע\"ה במה שפירש מהאשה והיה אמת והמדבר לשון הרע שקר ראוי להכישו נחש. לזה השתא דפרעה התנין הגדול והוא נח\"ש ינחש כמעשהו ממנו לנשוך ולהמית לישראל בלי הנאה יפול ספק דשמא ישראל הם המדברים לשון הרע שקר העתידין עורר הנחש להכישם ובא התנין פרעה והכישם. לזה התיבה השלישית מהצרוף הוא כנם מלשון כנים אנחנו דישראל קדושים נאמנו מאד שלא היה בהם דלטורין ולכן הני בי תלתא רוח אחת להן ומשמשות כאחת כי שיח וכי שיג להן על רשעת פרעה התנין הגדול כי פרוע הוא כן פרע\"ו יוצר הכל הרואה בעלבון העלובים: ", + "ודרך דרש אפשר לומר כי בכנים נסרחה חכמתן של החרטומים וכל חכמתם תתבלע הא דכיילי בקבא רבא עשרה קבין של כשוף על ידי הכנים דין גרמ\"א דעשיראה עשרה שערי טומאה כישופם בזה להם לעגה להם ריחם נודף סר\"ח העודף ועל כרחם הם אמרו אצבע אלהים היא זאת היתה להם ללקות במכת כנים בכל שלשה חלקי המכות דהיינו במכות הארץ ומכות מקריות ומכות האויר. ובשלשתן לקו בכנים לעוררם אל האמת ואל הצדק כי שלש של שלש יחד כלם אצבע אלהים ורוח אחת להן והחרטומים העושים באיזה מכות להוסיף על המכה הלא הוא מעשה קוף ריש וקלון אליהם וטעם השחין אשר היה משמש גם הוא בכל שלש' חלקי מכות הנז' היינו כי ישנו בנותן טעם על יציאתם לפני הזמן כי השחין קשה לתשמיש וצריך פרישות דרך ארץ שם רמז כי ה' גזר ועבדום וענו אותם והאי ועינו אותם אפשר לפרשו בשני פנים או המורה על קושי השעבוד והיינו ועבדו' ועינו אותם אחר העבדות עינוי להכביד שעבוד עליהם והוא קושי השעבוד. או הפירוש הוא ועבדום עבדות בינוני כעבדים העובדים בעלמא עבודת עבד. ועינו אותם הוא רמז לעינוי אחר בצד מה הנקרא עינוי וכפי זה קושי השעבוד לא נגזר אלא עבודה בינונית. והנה אלה רשעים הגדילו רעתם אשר עינום בפרישות דרך ארץ וזו היתה עצתם ורעתם במחשבתם פן ירבה והיו עושים כל טצדקי משום אפרושי את כל היקום אשר בהשכמה עלו בשעת שכיבה גם מקום ללון חוץ מביתם למהר עבודתם. ואף גם זאת מעכבין הנשים מלטבול וליטהר וגם גזרו כל הבן הילוד ולזה פורשים עצמם וכיוצא הפליאו לענות נפש בפרישות דרך ארץ וא\"כ ועינו אותם יתפרש על עינוי זה אשר על זה בא השחין להפרישם מדה כנגד מדה ומאחר שכן דוענו אותם הוא עינוי פרישות דרך ארץ אם כן ועבדום הוא עבדות פשוט בלי שום קושי והם התעיבו השחיתו קושי השעבוד בתכלית וא\"כ דין הוא שקושי השעבוד יעלה למספר שני הגלות הנותרים: ", + "ועוד טעם כעיקר שהיו משעבדין אותם בלילות וה' לא ציוה והוא חשבון לילות כימים להשלים שני עבודתם בחצי הזמן כמשז\"ל וזה טעם מכת חשך אשר הלכו חשכים לשעבדם בלילות ולכן עלו זה יום ולילה ובני ישראל יוצאים בחצי זמנם. ועל כן מכות השחין והחשך היו משמשות בכל חלקי המכות במכות הארץ והמקריות והאויר להורות טעם המכות וכי הגיע עת גאולתם ובהגיע תור דין הוא שיתקיים מאמר ה' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ונמצא כי שחין חשך עיקר גדול להורות טעם אשר הוכו וטעם יציאתן בו בפרק וטעם רכוש גדול והכל אצבע אלהים כרמוז במכות כנים ולכן שלשה המה נפלאו בלי התראה כי הם היו נצרכות מאד ומוכרחות על כל פנים להגיד שהכל מן השמים ונדונין בגזרת דן אנכי ובא מועד זמן גאולת ישראל והגיע זמן יציאתם ברכוש גדול ובזה נתבאר הכל בס\"ד. ונקט מכת בכורות ודקדק להזכיר מכה מה שלא זכר בט' הקודמות לרמוז דה' לא רצה להמיתם והיו מפרפרים עד הבקר והטעם לפי שכביכול הוא כהן וכמו שכתבנו לעיל באורך ולכן כתיב וה' הכה כל בכור הכה דייקא ולכן נקט המגיד מכת בכורות. ועוד לנו בעניותנו איזה גרגירים מילי קטנ\"י ציצים ופרחים יש בהן בנותן טעם לעשר מכות והמה בכתובים בספרי הקטן ראש דוד פ' וארא בס\"ד לך נא ראה הלא מרא\"ש בסד\"ר דברתי: " + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַים מַה הוּא אוֹמֵר? וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מַה הוּא אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַים, וַיִירְאוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה, וַיַּאֲמִינוּ בַּיְהֹוָה וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְִצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצַרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.

רבי יוסי הגלילי וכו'. אפשר לתת פני\"ם הנראין להני תנאי אשר באו חשבון אשר הכה ה' במצרים וחכמת סופרי\"ם דבר שבמנין דברים על בוריין ונקדים מה שפירש הרב מהר\"ש פרימו ז\"ל ברמזיו סדר שמות בטעם ד' גאולות דישראל יש להם דין עבד עברי והם חבלו בהם דהיו בעלי מומין וחגרים ופסחים וסומין וכיוצא מחמת שנתאכזרו עליהם לשעבדם שעבוד קשה מר ממות כמ\"ש בש\"ר פ' בחודש השלישי וא\"כ השתא שחבלו בע\"ע דינא הוא דחייבים בד' דברים בשת צער ריפוי נזק ואינן חייבין על שבת ולכן הם ד' גאולות זהו תורף דבריו ועל פי זה יש לפרש פסוק ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים. ויש לחקור מה טעם זו המצוה של קדוש החדש היתה לראש פנה והיא מצוה ראשונה בזמן שנשתעבדו ישראל לעבוד את ה'. ואפשר דזה צורך גדול שיהיו משה ואהרן סמוכים לקנוס המצריים במה שחבלו בישראל. וחייבין בשת צער וריפוי ונזק דבעינן סמוכים אלא דקי\"ל אין ממנים זקנים בח\"ל. אמנם הרי אמרו דעד שלא נבחרה ארץ ישראל הוכשרו כל הארצות והראיה מהנבואה שזכו משה ואהרן ואין נבואה בח\"ל אלא מוכרח דהטעם דעדיין לא נבחרה ארץ ישראל וכמ\"ש כל זה הרב מהר\"ש פרימו שם למה שצדד דישראל דינם כעבד כנעני ויוצאין בשן ועין ע\"ש וזהו כוונת הפסוק ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים וזכו לנבואה בחוץ לארץ ומוכרח שהטעם דעד שלא הוכשרה ארץ ישראל כל הארצות הוכשרו ומטעם זה עצמו נסמכו בח\"ל מפי עליון וז\"ש החדש הזה לכם ראש חדשים לכם שאתם סמוכים תקדשו החדש דכשם שזכיתם לנבואה זכיתם לסמיכה וזה עיקר גדול הוא יסוד המעלה להסמיך למשה ואהרן שיוכלו לדון דיני קנסות משום חיוב המצריים אשר חבלו בישראל שדינם כעבד עברי וחייבין בשת וצער ריפוי ונזק ובעי סמוכים: ", + "ועוד נתבאר אצלנו בנותן טעם על אשר מצוה ראשונה היתה מצות קדוש החדש כי ישראל במצרים היו גוי מקרב גוי עובדי עכו\"ם ובפרק המוציא צריך להפרישם מעכו\"ם כמ\"ש משכו ידיכם מעכו\"ם וקחו לכם צאן של מצוה וצריך שימולו לקבל אלהותו יתברך. והעכו\"ם טוענים כי מעשה שמים עדיף ואם אין רצונו בעכו\"ם למה אינו מבטלה. ומסברא זו הכוזבת פחתת היא יש לטעון על המילה דאם רצונו במילה למה לא ברא הקדוש ב\"ה האדם נימול. ולכן נצטוו במצות החדש הזה לכם ראש חדשים בראשית מאמר שהקב\"ה נתן רשות לב\"ד לקדש חדשים ומועדות ואפי' אנוסין תועי' מזידין מה שעשוי עשוי. וכמ\"ש אשר תקראו את\"ם ר\"ת \"אנוסין \"תועין \"מזידין וכבר אמרו בירושלמי דמלאכי עליון שאול ישאלו למלך הכבוד אימתי ר\"ה ומרוב ענותנותו משיב אני ואתם נלך לב\"ד באופן דהכל תלוי ביד ב\"ד וזה מופת חותך דמעשה אדם עדיף וכן רצונו יתברך לזכות ברואיו ומעתה תנתק ותמוש סברת העכו\"ם דמעשה שמים עדיף כי אין זה אמת אלא מעשה אדם עדיף. וא\"כ צריך לשרש אחר עכו\"ם ולמול עצמו דמעשה אדם עדיף וזה טעם נכון למצות קדוש החדש אשר היא תחילה וראש לקיום וציווי המצות כי ממנה יתד ממנה פינה לעיקרי הדת לשרש אחר עכו\"ם ולמול: ", + "ועלה מן האר\"ש שיש שני פירושים וטעמים לקדימת מצות החדש הזה לכם. ונפקא מינה דאם נאמר כפירוש הראשון במאמר ה' החדש הזה לכם קדים וסליק להסמיך למשה ואהרן לדון למצריים על שחבלו וכו' א\"כ מזה מוכח דבמכות אשר הוכו המצריים בארצם לא היה סרך בהם מדין זה שחבלו בישראל דהרי עתה אחר שכבר הוכו כמעט כל המכות רובם ככלם היה דבר ה' אל משה ואהרן להסמיכם ונראין הדברים דריח דין זה דחבלה לא עדת בהו במכות שבמצרים דבסוף הסמיכם בר\"ח ניסן. ומוכח דזה יסוד למכות אשר על הים. אך אם נאמר דפירוש וטעם מצות החדש לאפוקי סברת המינים דמעשה שמים עדיף א\"כ לא נגע ולא פגע בענין זה ויכולים אנו לומר דבמכות מצרים גם זה נתגלגל עליהם מה שחבלו בישראל ואפשר דהשלמים האלה כה מבטם בפירוש וטעם מצות החדש הזה שהיתה ראשונה ולפי אשר פירש כל אחד משם נולד מחלקת הזה במספר במפקד המכות ור' יוסי הגלילי סבר דבר כדבר הראשון דפירוש הכתוב החדש הזה היינו כדי להסמיך למשה ואהרן לדון במה שחבלו בישראל שחייבים בשת צער ריפוי ונזק ומדחזינן דמשה ואהרן סמכי\"ם בצאתם אחר רובא דרובא של המכות שמעינן דהקב\"ה תפיס חבלה לדונם בים ובכן סבר דבמצרים לקו עשר מכות כפשטן עשר ולא אחד עשר. ובים לקו חמשים מכות העשר מכות שרשיות וארבעה פעמים עשר על אשר חבלו בישראל ונתחייבו ד' דברים בשת צער ריפוי נזק ומשה ואהרן הסמוכים דנום וחייבום ולכך לקו חמשים מכות דהיינו העשר שרשיות שהוכו במצרים ונוסף עליהם עוד עשר ד' פעמים אשר שבו לבצרו\"ן בושת צער ריפוי ונזק וכדאמרן: ", + "ושכנגדו חלוק עליו ר' אליעזר סבר דפירוש וטעם החדש הזה לפתוח ראשון היינו כפירושינו השני לאפוקי סברא כוזבת של העכו\"ם דמעשה שמים עדיף וכדאמרן ומשה ואהרן סמוכים לעד לעולם מקדם קדמתה מכי נחה עליהם הרוח נבואה ועוד דעל כל פרט ופרט נצטוו מפי עליון ולכן סבר ר' אליעזר דבמצרים לקו עשר מכות כל אחת כלולה מארבע מכות על ארבעה דברים בשת צער ריפוי ונזק. ועוד נתחייבו כי יוסף הצדיק המציל ממות נפשם להחיותם ברעב ראה והתקין מטעם המלך וגדוליו וישם אותה יוסף לחק כי ארבע ידות בתבואה יהיה להם והחמישית לפרעה וזו תקנה אשר פשטה בעבדי פרעה אשר במצרים וא\"כ ישראל היה להם לעבוד לפרעה חמישית היום וד' חומשין יהיה להם לכל צרכם וכמו שהזכיר ענין זה הרב מהר\"ש פרימו ז\"ל שם לדרכו ולכן הם חייבים על זה ובכן באפי מארא דארעא יוסף הצדיק ע\"ה ההולך עם ישראל בארונו על הים לקו על זה ויען כי לא די להם אשר שעבדו בישראל כל הימים לרבות הלילות אלא שהתעיבו ונתאכזרו לשעבדם שעבוד קשה ומר בד' חומשי' לכן לקו מלקות ארבעים על כל חומש מד' חומשים ארבעים מכות ונתעוררו הארבעים מכות אשר הוכו במצרים דלא עשו רושם בהם וחזרו לרדוף אחר ישראל ולכן לקו ה' פעמים ארבעים מכות שהם מאתים מכות: ", + "ורבי עקיבא סבר כרבי אליעזר דמצות החדש הזה לכם לא לענין חבלה אך סובר דחייבים גם על השבת דאם המצריים היתה כונתם לשמים לשעבד לישראל לקיים גזרתו יתברך ניחא דעל השבת פטורין אבל ראינו דמחשבתם נגד ה' ואמרו הבה נתחכמה למושיען של ישראל וכיון שכן חייבין בשת צער ריפוי שבת ונזק ועל כן במצרים לקו חמשים מכות כל מכה של ה' מכות על ה' דברים שנתחייבו במה שחבלו בישראל ועל הים לקו מלקות מ' על ה' חומשין אשר נשתעבדו בישראל כי תקנת יוסף היתה שהמצריים יעבדו לפרעה חומש לא לישראל כי כל מצרים קנאם והחיים וכלם עבדים ליוסף ולזרעו וזרע אחיו השבטים ולכן לקו ה' פעמים מ' מכות ועוד הן' שהוכו במצרים ולא חזרו למוטב והם ר\"י מכות והכל לפני יוסף אדוני הארץ. ואפשר לרמוז במספר במפקד המכות לפי דעת השלמים האלה דלדעת ר\"י הגלילי לקו במצרים עשר מכות נגד עשר זני מסאבותא כאשר פירשו גורי האר\"י זצ\"ל. ועל הים ן' כמספר י\"ם ולהכות בן' ש\"ט. ולדעת ר' אליעזר במצרים מ' כנגד מלקות דכתיב במספר מ' יכנו. ומאתים על הים כמספר אלהים בריבוע. ולדעת ר\"ע במצרים ן' להכות בן' ש\"ט. ור\"ן על הים להחשיך נ\"ר נפשם הבהמית כמ\"ש נ\"ר רשעים ידעך. ועוד לאלוה מילין פשר דבר במאי פליגי הני תנאי הלא הוא כמוס בקונטריס דברים אחדים דרוש ד' בס\"ד: " + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!
אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַים וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵינוּ.
אִלוּ עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבֵירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הֶעֱבֵירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלֹא שִׁקַע צַרֵנוּ בְּתוֹכוֹ דַּיֵינוּ.
אִלוּ שִׁקַע צַרֵנוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה דַּיֵינוּ.
אִלוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ולֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן דַּיֵינוּ.
אִלוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵינוּ.
אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵינוּ.
אִלוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה. דַּיֵינוּ.
אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה דַּיֵינוּ.
עַל אַחַת, כַּמָה וכַּמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַים, וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱבֵירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, וְשִׁקַע צַרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנַתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ.

כמה מעלת טובות למקום עלינו. אפשר לרמוז במ\"ש המפרשים דד' אלהים נהפכו לשמות הויות מדת רחמים וע\"י זה יצאנו ממצרים. וזה רמז באומרו כמה מעלות טובות כי תיבת כמה אותיות מכה שם רמז כי מדת הדין אשר היתה עלינו חלה על המצרים והנה דינא גימ' מכה שהוכו מכה רבה. ולנו נהפכה מכה לרחמי' כמה מעלות טובות. ויש מי שפירש למקום עלינו כלומר דאנו חייבין על כל הטובות האלו כאומר כמה חובות יש עלינו ולכך צריכים אנו להודות ולברך שמו ית': " + ], + [ + "אלו הוציאנו ממצרים וכו'. אפשר לפרש במה שכתבתי לעיל דהמצרים חבלו בישראל והיו סומין וחגרים וכמה מומין בעלילותם ותועבותם ואכזריותם אשר לא לשעבדם נתכונו רק לקעקע ביצתן ולא יזכר שם ישראל עוד ח\"ו ודין ישראל כדין עבד עברי וחייבים בשת צער ריפוי ונזק כאשר כתבנו לעיל מיסודו של הרב מהר\"ש פרימו ז\"ל והן עתה אוסיף נופך דיש לומר דזה גם כן הפעם ילוה שישנו בנותן טעם בצאת ישראל ממצרים טרם גמר שני שעבודם כי הגזר' ת\"ל שנה ואמרו רז\"ל דקושי השעבוד היה פ\"ו שנה לבד כשני מרים ונמצא שישבנו חומש מת\"ל ואפשר כי הד' חומשין נגרעו מעבודתם נגד ד' דברים אשר נתחייבו בנזקי חבלות על כמה וכמה מישראל שחבלו בהם ונתחייבו על זה בשת צער ריפוי ונזק ועל כן לא שהו בגלות כ\"א חומש מת\"ל והד' חומשים אזדו להו הולכים על ארבע דברים אשר נתחייבו והיה בהני\"ח מונח זה בהנח\"ה סובר\"ת נבא לבאר כפי קצורנו כסף נבחר לשון המגיד על גב מעלה מעלו\"ת השחר שוחרי אל חי על אשר הגדיל לעשות ובאחת ועלתה לו אית ליה דיו היתה דיים לצדיקי' וכבר ביארנו לעיל דעת רבי אליעזר שכל מכה היתה של ד' מכות בעבור ד' דברים בשת צער ריפוי ונזק אשר נתחייבו על שחבלו בישראל. והמגיד אית ליה משיכה דרבנן נמשך לזה פתח בשיר המעלות אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו כלומר אלו הוציאנו ממצרים ונגרעו ד' חומשין מת\"ל בעבור ד' דברים בצרו\"ן שנתחייבו. ולא עשה בהם שפטים שכל מכה היתה של ד' מכות כדעת ר\"א בעבור ד' דברים בצרו\"ן דיינו דכיון דעיקר יציאתינו לפני הזמן וד' חומשים שנגרעו היו היה על ידי שבשביל שרעות וצרות סבבונו ולדידן חבי\"ל לן נזקין וחבלות על כל פצעים אשכח סימ\"א סמו\"י מן העי\"ן ורגל מועדת תמעד אשוריו חגר\"ה בעז תקף אכזריותן וכזאת וכזאת דוכתא דלדידן הוי מומא ונתחייבו בד' דברים בצרו\"ן ולזה ניכו ד' חומשי ת\"ל. הא תו למה לי דיעשה בהם שפטים וכל מכה ד' מכות שובו לבצרו\"ן ועל כן אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו: ", + "ואם נפשך לומר דיצ\"מ בטרם תבא שנת שילומים במספר ת\"ל שנה לא כמו שעלתה על דעתך דנגרעו ד' חומשים בעבור ד' דברים לא כי הרבה תשובות בדבר דנמנו מלידת יצחק או קושי השעבוד או הריבוי השלים וכהנה רבות וא\"כ מה שעשה בהם שפטים שכל מכה ד' מכות זה לבד היה כנגד ד' דברים שנתחייבו בושת צער ריפוי ונזק על שחבלו בישראל וא\"כ השפטים הללו נתחייבו מן הדין לזה אמר אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם דיינו. הכוונה מאחר שהסכמת דזה שכל מכה היתה של ד' מכות היינו משום הני ארבע מילי שנתחייבו על החבלה בשת צער ריפוי ונזק א\"כ הם יסורין של עראי ולא לכלותם לגמרי. כי הם תמורת ד' דברים בושת צער ריפוי ונזק ותיסגי להו בד' מכות שלקו בכל מכה מעשר מכות ומאחר שכן אמאי צריך לעשות שפטים באלהיהם כי הני מכות הם לשעתן ולא לכלותם לגמרי וא\"כ אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם דיינו: ", + "ואם כה יאמר האומר ראה דבריך טובים ונכוחים דהני מכות לשעתן ולא לכליון חרוץ ואינו מן הדין לעשות שפטים באלהיהם אמנם אלה המשפטים שעשה כביכול באלהיה' אינו מצד עצם הדבר רק שאם לא נעשה באלהיהם משפט כתוב המצריים יאמרו דהמכות אלהיהם הביאום עליהם על עונם וחטאתם שעברו על דתם וקצרו בעבודתם ולאו משום ישראל נינהו ולכן להסיר עקשות פה פי רשעים יכסה האמת עשה שפטים באלהיהם. אם כן אני אומר אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו. הכוונה דאמרו רז\"ל מפני מה לקו בכור השבי ובכור השפחה שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם. ומאחר דמה שעשה שפטים באלהיהם לא מצד עצמם רק שלא יאמרו כי הם המכים אותם על עונם א\"כ תו לא מצו למימר על בכור השבי יראתם תבעה עלבונם שהרי נעשה שפטים באלהיהם כולם להורות דהמכות דוקא בשביל ישראל לכן אמרתי אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו: ", + "ואם יקחך לבך לומר דהריגת בכור השבי ובכור השפחה לאו משום שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם והריגת בכורות אינו משום שאלהיהם מזל טלה ראש למזלות והבכורות דומים אליו תחת ממשלתו ולהראות כי הבל הוא ואין בו מועיל ואין בו כח להציל הבכורות היושבים ראשונה במלכות ודומים אליו לזה איתרע בהו מילתא בבכורות מעשה הורג כי על פי זה אמרת דכבר עשה שפטים באלהיהם ולא היה צריך להרוג בכוריהם. לא כי אלא טעם הריגת הבכורות היינו משום דאכתי לא שלימא עבידת\"א עבדות ת' שנה וקושי השעבוד השלים אך באשר דבר ההשלמה בקושי השעבוד תלוי אם ישראל יש להם דין בנים או עבדים דאי עבדים נינהו בל יראה קושי השעבוד להשלים כי איה שוקל איה סופר המקניט לעבד שכעס עליו רבו שיבא לחשבון שני עבדות שאני אומר כל הנוקם נקמת האדון לפקוד עון ולא ישחית והרבה לפצוע לעבד הקל המורד ומכעיס לרבו הרי זה משובח ועושה נחת רוח לרבו. אך אם כבנים ישראל חשובים לפני המקום הא ודאי כל הנוגע בהם וכו' ואם גזר עליהם שעבוד אין לנו עסק בנסתרות והיו לטוטפות כי הם בני אל חי והמקל בשעבודם ומטיב אליהם הלא אב אחד המרבה לשלם לו גמולו הטוב. והני עז\"י דמסגן בעלילותא ואשתפוך חמימי יום יום יוסיף מכאוב דין הוא כי כל היתר על עבודת עבד יעלה ברא\"ש החשבון ואמטו להכי להודיע שישראל הם בנים כלם גם המקולקלין והפחותים שבהם לכן נהרגו הבכורות לומר שישראל הם בכור הצב\"י וכמו שאמר הכתוב בני בכורי ישראל ונלוו גוים רבים בכור השבי ובכור השפחה וכל בכור בהמה להודיע כי הכל נקראי' בכורות וכן כל ישראל הדלים והפושעים ועמי הארץ גם הם נקראו בכורות ובכן יעלה לנו השמימה קושי השעבוד לתשלום ת' שנה. ואת כל זה יקחך לבך בדברים המתישבים על הלב. מ\"מ עדין אני אומר אלו הרג בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם דיינו והענין הוא שסובר המגיד בפירוש הכתוב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שהכונ' הוא דהקב\"ה אמר לאברהם אע\"ה שגלוי לפניו שיעבידום בקושי גדול ובמרירות יאנחו. וגם את הגוי דן אנכי לראות מה פעל בהכביד עולו אם הקושי יש בו כדי להשלים ת' שנה וכשיהיה בו שיעור דן אנכי בדין גמור להעלותו בחשבון לנכות שני עבדותם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול להראות כי אותו הגוי עבדים וישראל בנים ולכך הקושי שעבוד יעלה לחשבון ולזה יצאו זרעך ברכוש גדול כי אדוניהם אשר היו למראה עינים הם עבדיהם כי ישראל הם בני ומה שקנה עבד קנה רבו. ואי אמרת דהריגת הבכורות בכלל ופרט הוא להראות שהם בנים א\"כ אין צריך ליתן לנו ממונם להראות דמה שקנה עבד קנה רבו ואנו בנים דכבר נודע ונתפרסם בהריגת הבכורות אם כן אפוא אני אומר אלו הרג בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם דיינו: ", + "ואם יעלה על לב לומר לעולם כדקא אמינא שהריגת בכוריהם בכלל ובפרט עיקר הטעם להראות שאנחנו בנים ודקא קשיא לך א\"כ אין צורך ליתן ממונם להודיע שאנו בנים. שמענה ואתה דע לך שאין פירוש הכתוב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כאשר פירשת רק הכונה דן אנכי שלא היתה כונתם לקיים גזרתי רק לעשות נקמה דוקא וכמו שהיה דאף דרואים כי אשר בונים חרבות למו פי תהום בולעו וראשון ראשון מתרוסס עם כל זה מאויי רשע לענותם ומאחר דלא כיונו לקיים גזרתי הנני נשפט אותם כאשר נענש יהוא בן נמשי על הריגת [בית] אחאב בהיות שקלקל מעשיו והקדיח תבשילו גם הוא כמוהו. ומאחר שכן חייבין בשכר עבודתם ואחרי כן יצאו בר\"ג שכר עבודתם וכל הני מילי דברים שבלב. עדיין אומר אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים דיינו דעד השתא הייתי סובר דואחרי כן יצאו ברכוש גדול להורות שהמצריים עבדים ואנחנו בנים ומה שקנה עבד קנה רבו וקושי השעבוד יעלה וכל ענין קריעת ים סוף הוא כדי שירשו ממונם לשכר עבודתם אשר עבדום. אמנם השתא דחדית לן דאחרי כן יצאו ברכוש גדול אינו אלא לשכר עבודה למה אצטריך קריעת ים סוף משום הביזה לשלול שלל צבעים רקמה לשכר עבודה הרי מה שיצאו ברכוש גדול היה בפרו\"ע פרעו\"ת בישראל את כל עבודתם ולכן אני אומר אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים דיינו: ", + "ואם תשב ללחום נגדי באמור אלי מה לך כי נזעקת מאין אמריך דאימריית ומי פתי ישו\"ר הנה לומר דקריעת הים עיקרה משום לבא לקחת שכר עבודה וצהבו פניך נהפכת לי כקשת רמיה לומר דכבר נתן ממונם ואמאי קרע הים. הלא ידעת אם לא שמעת שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת א\"כ קריעת ים סוף להראות עזוזו ונפלאותיו למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים וכבר יתרו רישא דרישא דידהו קריעת ים סוף שמע והנה מהרה שת אל המדבר פניו ונתגייר. וביזת הים משום הענקה דאנן עבד עברי וכתיב הענק תעניק לו וכמשז\"ל. וכל כי האי ריתחא דאוריתא מרתח קרתחת. רוץ מצא את החצים אשר אני מורה שאני אומר אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו ואם להראות תוקפו ועוזו נגד כל הגוים צא ופרנס לי דהיה די שיעבירנו ליבשה כמשז\"ל שהוגבהו ישראל מהים ליבשה דהים היה מקיפם ולא היה כירדן כמ\"ש הרב מהרח\"א בעץ החיים וא\"כ תיסגי במה שקרע הים להראות כי הוא האלהים וכל יושבי תבל ושוכני ארץ יאחזמו רעד אבל מה צורך להעבירנו בתוכו בחרבה זאת היתה לי לומר אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו: ", + "ואם רוח המושל יעלה עליך וכה תדבר חיציך כלים כקש נחשבו תותח ומה עזרת ללא כח הט אזנך ושמע כי רז\"ל משו\"ל ימשלו בנו ענין יצ\"מ למלך גדול על כל הארץ שלח עבדו נאמן ביתו לקראת מלך אחד ממלכי האדמה אשר בידו בן אחד מרעה המלך הגדול שבוי שם וכה אמר המלך הגדול שלח נא ביד תשלח בן אהובי ולא תוסיף לענותו ושלחתו לנפשו חפשי מעמך. והמלך הקל ההוא בשמעו שליחות המלך הגדול לא די שלא קיים דברו אלא שהתריס נגדו ומפיו לפידים יהלוכו לבזויי ולאלטויי למלך הגדול והנורא. וכשמוע המלך האדיר פתגם אשר נעשה ואשר המלך הקל בגאותו שחקי\"ם שק ושחק ויבז בעיניו מצותו עליו חובה. נתמלא חימה והנה מהרה שלח מגבוריו ומבחר שלישיו פתאום באו אל היכל המלך הקל ודברו אתו משפט ועשו בו ובעמו ובארצו נאצות גדולות והורידו לארץ נצחם ולקחו את השבוי מתוך ההפכה ויצאו. ויהי כשמוע כל מלכי הארץ פרשת העבו\"ר הנה המלכים נועדו חקור דבר אם כל הטורח אשר טרח המלך האדיר לבא בחזקת היד ברכב ופרשים יעברו חלוצים ופז\"ר גדול יתר מאד לצרכי מלחמה כבדה וחזקה הזו הכל עשה לחיבת בן אוהבו להצילו מיד צר. או דילמא דמעיקרא לא עלה על לבו כזאת ואם המלך הקל הרבה להשיב טענותיו בכבוד ומורא גדול לבלתי שלח את השבוי נתרצה לו ולא יעלה על לב עוד ענין השבוי ההוא אמנם לאשר המלך הקל דמה היות יהיה כמוהו והשיב קשות בזה לו לעגה לו ציוויו לכן כה הראהו דמלכותו כאין נגדו ועשה בו שפטים. והמכריעים נגד מלכים אמרו ענין זה בזאת יבחן שאם אחרי צאת השבוי לדרכו היה מהלך והמלך האדיר יניחנו לעצמו ולא יפנה אליו הענין מוכיח כי כל מה שעשה היה לכבודו דוקא. אך אם אחרי צאת השבוי המלך האדיר יטה אליו חסד ועל שלחן המלך הוא אוכל כא' מהשרי' הראשונים וכל יש לו נתן בידו ויקרא לפניו אברך מורה ובא דגם אם המלך הקל לא היה מדבר קשות כה יעשה המלך האדיר לכבוד בן אהובו. והנמשל מובן כי כל העולם היו נדונין אם כל מעשה ה' ועזוזו ונפלאותיו אשר הראם הוא לכבוד ישראל זרע אברהם יצחק ויעקב או הכל על אשר פרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו ולמה לא שלח לו דורון וכיוצא כמשז\"ל ועל כן חרה אף ה' בו ובעמו. והענין מוכיח מאשר יעשה בצאת ישראל ממצרים ולכן העבירנו בתוכו בחרבה להודיע כי לכבוד הבן יקיר ישראל משדד המערכות והכל לנגדם אינו כלום ואין על עפר ישראל ממשלותיו בים ביבשה בשמים ובארץ. וכל זה יש ויש אתך להשיבני. דע כי עדיין אני אומר אלו העבירנו בתוכו בחרבה ולא שקע צרינו בתוכו דיינו דמידי הוא טעמא להודיע לבני אדם שישראל בן יקיר חביב וידיד ומשלו בכל וירד מים עד ים תסגי להעבירנו בתוכו בחרבה ומה צורך לשקוע צרינו לתוכו למ\"ד חציו יבשה לישראל וחציו ים למצרים וזה הפלא לכך אני אומר אלו העבירנו בתוכו בחרבה ולא שקע צרינו לתוכו דיינו: ", + "ואם גם על זה פקחת עיניך ותשיבני דבר דמה ששקע צרינו לתוכו הוא בדבר אשר זדו בעצה נבערה הבה נתחכמה לו למושיען של ישראל ונדונם במים שנשבע שלא יביא מבול לעולם ולכן הם באים ונופלים לתוכו כמשז\"ל עדין לא תעזוב נפשי לשאו\"ל דמזה נודע ונתפרסם חיבת ישראל דהאלהים עשה דישראל ביבשה והם בים ביחד להורות דלא נטבע שום ילד מישראל דמשה רבינו ע\"ה היה בים וניצול כמשז\"ל ונודע זה שבשקיעה לא היה נזק לישראל כלל ולא פלגו נזקא והם ביבשה וכל זה מראה ומפרסם חיבת ישראל ולא אצטריך תו ליטפל עמנו ולהספיק צרכנו במדבר מ' שנה להודיע חיבתנו כמשל הנז' דהלא מתוקף ניסי ים סוף ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ניכר כי גדלה חיבתנו לפניו יתברך אם כן אפוא אנא דאמרי אלו שקע צרינו לתוכו ולא ספק צרכנו במדבר מ' שנה דיינו: ", + "ואם תאמר בלבבך הקפתנו חבילות שאלות שאין בהם ממש כי אז יאמרו בגוים כי כל ענין ניסי ים סוף הוא על אשר רצו להתחכם נגדו יתברך לדונם במים והוא נשבע על המבול ועל זה נענשו ונפלו לתוכו והיה צריך להציל ישראל להראות הנקמה דוקא במצרים ועל הכל אשר מרו להתחכם נגדו באופן שהצלת ישראל עדיין יתעקש המתעקש לומר שאינו מופת חותך מאהבה אשר אהבם הוא יתברך דכיון דהמצרים על עוצם עונם שרצו בסבלותם להתחכם נגדו הוצרכו לבא בעצמם וליפול בים א\"כ ממילא צריך שישראל ינצלו להראות כי כל הרעה היה עליהם דוקא על רוב פשעם בדבר אשר זדו וא\"כ לזה הוצרך לספק צרכנו במדבר מ' שנה להודיע באמת לכל העמים כי כל אשר עשה הוא לחיבת ישראל וכמשל הנז' ועל כל זה אשר בלבך להשיב עוד אדרוך קשתי ולשוני תהגה כי דיו לעולם לראות חיבתנו בהספיק צרכנו במדבר מ' שנה ומה צורך למן לחם מן השמים לחם אבירים על כן אמרתי אלו ספק צרכנו במדבר מ' שנה ולא האכילנו את המן דיינו: ", + "ואם תחזק ממני וכה תאמר קשתך הוסג אחור דהמן הוצרך שיהיו פנויים ללמוד תורה בלי שום טרדה כלל על כן ישראל במדבר שלוים ושקטים בלי שום מחשבה לא על הלחם ולא על הבגדים ושאר טרדות כי היו נזונים במן ובגדיהם מגוהצים וגדלים עם הילדים וכל זה להיות לבם פתוח אלי מים התורה וכמשז\"ל לא נתנה תורה [אלא] לאוכלי המן. הבט ימין וראה כי לא כהתה עיני עין השכל לדעת אשר בלבבך אמנם יש לי לטעון דאמרו רז\"ל לא נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה והשתא דאיכא מן למה נתנה שבת במדבר על כן אדברה וירוח לי אלו האכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת דיינו: ", + "ואם תרד להציל מגן אם יראה לקבל גירא ואתה תדבר שמע נא בן אחיטו\"ב שמירת שבת במדבר טעם גדול ונורא יש בו כי בכל שבת נמשך שפע רב מנשמה דאצילות וכמו שהאריך הרב החסיד בס' דעת חכמה ומאחר עלות טעם כעיקר הזה אסוף נתתיך אליך כי אין כאן שאלה למה נתנה שבת במדבר כל זה ראתה עיני ויש לי להשיב שאם בשבת נמשך משך חכמ\"ה מנשמה דאצילות אם כן אפוא למה הוצרך קרבת אלהים בקרוב איש ישראל לפני הר סיני לפסוק הזוהמא וכמ\"ש ישראל שעמדה לפני הר סיני פסקה זוהמתן. מכדי אשר בשבת יאצל עליו הרוח מאצילות יש אתו זוהמא דצריך מעמד הר סיני להפסיקה על כן יצאתי לקראתך אשאלך והודיעני אלו נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני דיינו: ", + "ואם השב תשיב לנו כל חקירותך להלאות אנשים מה זה מהרת למצוא ע\"כ פרק תקיעה לתקוע עצמך ראה אתה אומר אלי ישראל שומרי שבת במדבר יוצאי' בשיר ונמשכים מנשמה דאצילות ואחר כל השבח הזה מה צורך לפסוק הזוהמא בקריבת הר סיני הגד נא לי אם לא שנית דכל נשמות העתידות ונשמות הגרים קמו עמדו במעמד הר סיני אם כן מאי קושיא לעולם דשומרי שבת במדבר עד שלא עשו העגל נמשך להם שפע גדול עצום ורב באמצעות משה רבינו ע\"ה אך זה מועיל בדור ההוא ובזמן ההוא ואינו מועיל לנשמות העתידות לבא ולנשמות הגרים ולהם עצמם אחר העגל ולכן הוצרך מעמד הר סיני אל יחר אפך כי הגם שלא נעלם ממני תשובה זו. וזהו שקשה אמאי הוצרך הקב\"ה כביכול הוא בעצמו לירד על הר סיני ליתן לנו התורה. הלא שמירת שבת וקריבת ה\"ס שתים כהלכתן לנקותנו ולקדשנו וסגי ומסגי לשלוח משה רבינו ע\"ה ליתן לנו התורה ולא ירד כביכול לתת לנו התורה בעצמו ודברתי בלשוני אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו: ", + "ואם יש את נפשך להשיב במה שנודע כי על ידי שנצטוינו המצות על ידי שליח משה רבינו ע\"ה זוהי סיבת דשכר מצות בהאי עלמא ליכא דעל ידי שליח ליכא איסור בל תלין ומה שאנו אוכלים בעה\"ז הוא שכר הדברות שתים אשר זכינו לשמוע מפיו ולכן הוא יתברך לפי רוב הענוה ירד על הר סיני והשמיענו דברות קדשו מלהבות אש לחיותנו בעה\"ז למען אשר נאכל בעה\"ז משכרן וכמו שעיקר ההקדמה נאמרת באמת בספרן של צדיקים. הן כל אלה שיערתי בעצמי דאם כדברך השתא דיש לנו שכר מצות שתים זו ששמענו מפיו יתברך ושכר האמנה אמאי אצטריך לתת לנו ארץ ישראל וכמה מלחמות וכמה ענינים עבר עלינו הלא בכל מקום אשר תדרוך כף רגלנו הנה שכרנו ופרנסתנו מעופפת לנו בשכר הדברות והאמנה ולמה אצטריכא ארץ ישראל לאכול מפריה ועל כן אני אומר אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל דיינו: ", + "ואם בכל זאת האר\"ש תענה דארץ ישראל הוא מזבח כפרה לאיש ישראל הן בעודנו חי ואף כי אחרי מותו וכפר אדמתו על כן הכניסנו לא\"י שתהא מכפרת את חטאתנו. גם לי לבב להשיב דאם כל תוקף ארץ ישראל לכפרה אמאי אצטריך בה\"מ לכפרה הלא כל הארץ לכפרה הויא. ועל זה אני אומר אלו נתן לנו א\"י ולא בנה לנו בית המקדש דיינו אלא דמטוביה אוטיב לעשות לנו את כל הגדולות והנוראות הללו ועאכ\"ו טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו וכו'. וכתבנו הדברים אמורי' דרך ויכוח משא ומתן איש אל רעהו להמתיק הענין ויסוד בנין דברים על בוריין לשבח לאדון הכל ודין הניין: ", + "והנני יוסיף ואומר עם קנ\"י איזה גרגירים בפסקא זו בס\"ד. והנה ראיתי להרב שבלי הלקט כ\"י שפירש בראשית מאמר פסקא זו בשם יש מפרשים לפי דהני תנאי ר' יוסי הגלילי ור' אליעזר ור' עקיבא היו מעלין כל אחד ואחד בחשבון על זה אמר כמה מעלות וכו' סמוך לדבריהם דרבנן קדישי איתני עולם כלומר עדין נוכל לספר ולהרבות בשבח המגיע במעלות טובות ונסים שעשה לנו המקום כמה וכמה באהבתו ובחמלתו ומפרש והולך עכ\"ד ויש להוסיף קצת דאחרי אשר המגיד לימדנו דבדבר שגור בפי הכל דעשר מכות הביא על המצריים ואחר זה טובעו בים סוף מצאו השלמים האלה לדרוש מקראי תוספת מרובה כן הוא בכל נס וחסד אשר יעשה ה' לכי תדוק תשכח כמה סעיפים בכל דבר ואין אנו מרגישים כי אם בכללות הדבר. ואחרי שכן מתחייב מדברי הני תנאי הוא היה מונה כמה מעלות וכללות נאמרו אבל בכל אחת ואחת רבו שריגיה וענפיה ארזי אל ואפשר זה כוונת הכתוב לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו כלומר כל דבר אשר הוא עושה אנו יודעים בכלל אך יש בו פרטים רבים שאין בעל הנס מכירן וזהו לעושה נפלאות גדולות לבדו כי בכל דבר יש נפלאות רבות אבל אין מי שיכיר רק הכללות וז\"ש לעוש' נפלאות לבדו כי בכל דבר תרבנה סרעפותיו אך הוא לבדו מכירן כי לעולם נראה חסדו חסד אחת אבל בקושטא חסד זה הוא נפלאות רבות ולא אתנו יודע עד מה: ", + "ואמר אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו אפשר לפרש דודאי נצח ישראל לא ישקר ח\"ו שאמר לאברהם אבינו ע\"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ובודאי היה צריך לדונם אבל הוסיף כמה מכות וכל מכה כלולה מארבע או מחמש וזה היה על שכיונו לענותם ולא לקיים גזרתו יתברך וז\"ש אלו הוציאנו ממצרים לקיים הבטחתו ולא עשה בהם שפטים תרתי משמע תרי סדרי שפטים משפט אחד יהיה להם לקיים גזרת דן אנכי והשני על אשר כונתם לרעו\"ת ביעקב עמו להרע דוקא למען ענותו בסבלותם ולא לקיים גזרתו יתב' דיינו. דודאי סגי ומסגי לקיים גזרת בין הבתרים. ואמר עוד אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם דיינו אפשר דהכי קאמר דכתיב יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה וכך היא המדה שהשר נדון בשמים על ידי שרפי קדש והאומה רבים לוחמים עליה עד עת תמוט רגלם אבל הכא הכל היה על ידו יתברך וז\"ש אלו עשה בהם שפטים הוא בכבודו כביכול לקיום מאמר דן אנכי ולא עשה באלהיהם רק שיושפל השר ממדרגתו לבד דיינו. ואמר אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו וראיתי להרב שבלי הלקט כ\"י שכתב הזכיר עשה באלהיהם אצל בכוריהם לפי שבלילה אחת היו שתי המכות והיתה מכתם שוה כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים של עץ נרקבת מתכת נימסת וניתכת של אבן נופלת ונשברת וכן הבכורות לפי שהיה מנהג המצריים כשמת בכורו של אחד מהם היה צר צורתו על הכותל ועל הטבלא ובו בלילה נמחקו ונטשטשו כולם והיה קשה עליהם כאילו בו ביום קברום וכו' ואחרי שכפל הנס להרוג בכוריהם ונתן לנו את ממונם להעמידנו במקומם לנחלה ונתן לנו שכר עבודה שנשתעבדו בנו כמו שהבטיחנו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אם נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים היה נס גדול ודי לנו עכ\"ל הרב שבלי הלקט כ\"י: " + ], + [], + [], + [ + "הראת לדעת שהרב ז\"ל מפרש נתן לנו את ממונם של הבכורות והעמידנו במקומ' לנחלה. ואפשר לישב בזה חקירה אחת דאמאי הוצרך ה' לצוות לישראל שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ואמאי יעשו בתורת שאלה ואח\"כ יקחום לגמרי וזה לכאורה אינו מתישב וכאשר עמדו בזה המפרשים וגם אנו בעניותנו כתבנו בזה במקום אחר. אך עתה על פי האמור הנה נכון דקי\"ל הרוגי מלכות נכסיהם למלך. ודרך דרש נאמר דמלבד כי הוא יתברך אדון עולם והכל שלו גם על פי הדין אפי' בדין מלך בשר ודם הרוגי מלכות נכסיהם למלך והכא כביכול הוא הרג בכוריהם ומעתה נכסיהם למלכות וממ\"ה הקב\"ה נתנם לישראל. ומשום הכי יען כי ביום ט\"ו בעת צאתם יוצאים ביד רמה ומצרים מקברים הוצרכו לשאול מקודם אחר מכת החושך כלי מצרים בתורת שאלה כי עדיין לא זכו בהם וכאשר ה' הכה כל בכור והרוגי מלכות נכסיהם למלך קמו תחתם של הבכורות לנחלה והחזיקו במה שהיה בידם מן הדין ובזה אפשר כונת הכתוב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ארז\"ל זו מכת בכורות וממילא נכסיהם למלך ואחרי כן שתהיה מכת בכורות יצאו ברכוש גדול כי קמו תחתם לנחלה מטע\"ם המלך ודוק היטב כי קצרתי ואתה תבא\"ר בזה כמה כתובים ומאמרי רז\"ל: " + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן:
פֶּסַח, מַצָה וּמָרוֹר.
רבן גמליאל היה אומר וכו'. אפשר לפרש במה ששמעתי מגדול אחד טעם שהצריכו שאלה ותשובה בליל הפסח במאי דאתמר בירושלמי פרק ג' דבכורים אהא דתנן שמקרין פ' בכורים דיליף לה מדכתיב וענית ואמרת אין עניה אלא מפי אחר. וכ\"כ רבינו עובדיה שם בפירושו והכא כתיב לחם עוני שעונים עליו דברים הרבה והיינו מפי אחרים ולכך צריך שישאלו וישיבו ע\"כ שמעתי מהגדול הנזכר. ועל פי זה אפשר לפרש מ\"ש המגיד לעיל ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנאמר והגדת לבנך וכו' הכונה דסד\"א דכיון שצריך שישאל כדי שיענה כדמוכח מלחם עוני שעונים עליו דברים אין עניה אלא מפי אחר והבן הלזה שאינו יודע לשאול לא יטפל בו כלל כאלו לא היה. לז\"א את פתח לו בלי שאלה דאין דנין אפשר משאי אפשר דנהי דביודעים מצוה לספר דרך שואל ומשיב אבל הכא דלא אפשר את פתח לו דכתיב והגדת לבנך ולא כתיב שאלה בתורה כדכתיב בדוכתי אחריני שמעינן דאי לאו בר הכי לשאול אתה תדבר בלי שאלה: ", + "ואפשר לדקדק על פי דרך האמור דבשלשה בנים חכם רשע תם המגיד נקט חכם מה הוא אומר רשע מהו אומר וכן תם. והכא קאמר ושאינו יודע לשאול בוי\"ו יתירה והול\"ל שאינו יודע לשאול את וכו' כאינך אלא בא לרמוז דאף אם יש לו בן אחר דשואל ומקיים ביה מצות עניה עם כל זה ידבר גם עם שאינו יודע לשאול ולז\"א ושאינו בוי\"ו מוסיף ומייתי מקרא והגדת לבנך דלית לן לאוקמיה קרא במי שלא יש לו כי אם בן זה ובזה נבא אל הביאור דר\"ג היה אומר כל מי שלא אמר ג' דברים אלו וכו' וכונתו דאף שלא ישאלוהו אמר יאמר מעצמו. ואם לא אמר אפי' דרך אמירה בלי שישאלוהו לא יצא ידי חובתו אבל אם אמר אף שלא נשאל מאחר יצא י\"ח דסבר ר\"ג דזה סמך בעלמא שעונים דברים הרבה עליו אבל לפי האמת אפילו אמר שלא מפי אחר יצא י\"ח וצריך שיאמר הני תלת מילי: " + ], + [ + "פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיְהֹוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַים בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַים, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל. וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחווּ.

פסח שהיו אבותינו וכו'. אפשר לפרש דטעם מצות הפסח שנצטוינו היינו כמ\"ש משכו ידיכם מע\"ז וקחו צאן של מצוה שהוא הטלה ע\"ז של מצרים ונצטוינו לשוחטו ולצלותו ולזרוק העצמות לבזות הע\"ז בחוצות ישליכו דרך ביזוי בפרסום גדול אבל בזמן שבית המקדש קיים לא שייך טעם זה כלל ועיקר לא מינה ולא מקצתה ועל שום מה היו אוכלים פסח. והשיב על שום שפסח וכו' ולזכר זה שפסח ייתי ויפסח בזמן שבה\"מ קיים: ", + "וראיתי להרשב\"ץ בסוף מאמר חמץ בפירושו שכתב וז\"ל רבן גמליאל שאמר ג' דברים אלו אינו רבן גמליאל הזקן שהיה בזמן הבית וכו' וזה היה בן בנו והיה אחר החרבן וכו' ובזמן ר\"ג זה חרב הבית וריב\"ז שאל מאספסינוס שלא יפסיק הנשיאות משלשלת זה של רבן גמליאל כמ\"ש פ' הניזקין ובודאי כי זה רבן גמליאל ראה הבית בבנינו ובימיו היו עושין פסח כמ\"ש בראשון מסנהדרין וכן א\"ר צדוק פ' כיצד צולין שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח וכו' אבל משנה זו נשנית אחר החרבן על כן אמר פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים עכ\"ל וקשה דנסחת המשנ' פ' ערבי פסחים היא פסח על שום שפסח על בתי אבותינו במצרים ותו לא ואינו נזכר שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש קיים. וכלשון המשנה כתב הרמב\"ם פ\"ז דחמץ והמגיד הוא שהרחיב הדברים וא\"כ אין צורך לומר דמשנת ע\"פ דעלה קאי כמו שהזכיר ד\"ה רבן גמליאל נשנית אחר החרבן. גם מ\"ש דריב\"ז שאל מאספסינוס שלא יפסיק הנשיאות משלשלת זה של ר\"ג. ק\"ק דמ\"ש שם פ' הניזקין הוא תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל וכו' ופירש\"י משפחת הנשיא שלא תהרגם ע\"ש ויותר נכון לומר שלא שאל לו שיהיו של בית ר\"ג נשיאים אלא שאל שלא יהרגם ובהכי ניחא שריב\"ז היה נשיא לפי שהיו יראים שיהיה נשיא ר\"ג: ", + "שוב ראיתי להרב עצמו בתשב\"ץ ח\"א סימן קל\"ו ובס' מגן אבות פ\"א דף י\"ב ע\"ב שכ' דר\"ג היה קטן בעת החרבן ולכך נתמנה ריב\"ז אך ק' דמסוף יבמות דקאמר ר\"ג שנזכר שר\"ג הזקן התיר נשים ע\"פ עד אחד נראה דר\"ג בעת החרבן היה יותר מבן ך' דר\"ג הזקן מת ח\"י שנים קודם החרבן ועמ\"ש הרמ\"ע מא\"ד ח\"ב פי\"ט ומ\"ש המפרש יד יהודה ודוק היטב כי קצרתי ואין להאריך כאן. הגם הלום ראיתי אחר זמן רב להרב שאלת יעבץ ח\"א סי' צ\"ט שהסכים דרבן גמליאל היה קטן בעת החרבן שחלילה דריב\"ז יהיה נשיא אם היה גדול ומ\"ש צא וצלה את הפסח היינו שהקריבו אחר החרבן וכו' עש\"ב ומה שהכריח מריב\"ז אינו מוכרח דהיו יראים שיהיה נשיא ועל שלא יהרגם הוא שביקש ריב\"ז כמש\"ל, ולא זכר ההיא דסוף יבמות שהבאתי דמוכח דר\"ג היה לו בעת החרבן יותר מ\"ך שנה. גם מ\"ש שהיו מקריבין אחר החרבן הוא רחוק וצריך ראיה מרז\"ל. ומה שהוקשה לשואל ולהרב הנז' מ\"ש ר\"ג דגוזליא רכיכין ואמריא דקיקין דזה לא שייך אלא בפני הבית כבר תירץ הר\"ן בחידושיו שם פ\"ק דסנהדרין דהיו מסתכלין בדברים הצריכים אלו היה בית המקדש קיים ע\"ש, ומדברי הר\"ן אתה למד שלא כמו שעלתה על דעת הרב שאלת יעבץ דהיו מקריבים ק\"פ בחרבן ודוק: " + ], + [], + [ + "מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִצְרַים עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַים וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם. ", + "מצה זו שאנו אוכלים וכו'. אפשר במ\"ש בזהר הקדוש דכד הוו ישראל במצרים הוו ברשותא אחרא כד קריב לון יהב להו אתר דאיקרי לחם עוני מצה נוקבא בלי דכורא וכד קריבו יתיר עייל לון קב\"ה בדרגין אחרנין ואתחבר דכורא בנוקבא וכדין מצה אתקרי מצוה ונמצא לפי זה דבחינת מצה הוא נוקבא בלי דכורא וזה היה כשיצאנו מרשות הסט\"א ניתן לנו בתחילה מצה. ואח\"ך זכינו למצוה דאתחבר דכורא בנוקבא א\"כ איפה חקר חקירה גדולה שאנו שזכינו לתורה שבכתב ותורה שבע\"פ תורה ומצוה לא יצדק לנו לאכול מצה דהוא בחינת נוקבא בלי דכורא וז\"ש מצה ז\"ו שאנו אוכלין על שום מה והשיב שאינו אלא זכר בעלמא על שום שלא הספיק וכו'. וראיתי בדרשות מהרח\"ו זצ\"ל כ\"י שכתב על פסוק ויאפו את הבצק דצריך להבין דמהאי קרא משמע דמה שלא חימצו הבצק היה כי גורשו וכן מוכח ממ\"ש בהגדה מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק וכו' וקשה דהרי נצטוו על החמץ ויראה במ\"ש פ' כל שעה ופ' מי שהיה דפסח מצרים אין חימוצו אלא יום אחד וכן תמצא פ' קדש לי כל בכור כי שם נצטוו בפסח דורות כל שבעה והשבתתו ובל יראה ולפ\"ז היו יכולים לאפות בצקם חמץ ויניחוהו עד היום הב' דאז היה מותר להם אך מסיבה כי גורשו לא הספיק בצקם להחמיץ ולהורות זה נתוסף איסור חמץ והשבתתו כל ז' זהו תורף דברי הרב מהרח\"ו זלה\"ה: ", + "ונעלם מהרב ז\"ל דעל מבוכה זו ישבו כת הקודמין והרמב\"ן כתב שהיו מוזהרים אף בפסח מצרים בבל יראה יום ראשון ופירש הפ' לפי דרכו. אך הרא\"ם כתב בדברי הרב הנז' והביא משם רבינו ישעיה שטעם אומרו מצה זו וכו' על שום שלא הספיק וכו' היינו שהקב\"ה צפה והביט שיגורשו ולכן ציוה ז' ימים שלא לאכול חמץ ובל יראה עש\"ב וכן פירש הרב דוד אבודרהם בשם הרב יוסף קמחי ע\"ש ובהר\"ן והרב תוספות י\"ט. וזה ג\"כ כוונת מהרח\"ו בסוף דבריו וכן ראיתי בנימוקי רבינו ישעיה לחומש כ\"י שכ' כתחילת דברי מהרח\"ו הבאתי דבריו בקונטרס פני דוד פ' בא בס\"ד: ", + "והרב הגדול שארינו מהר\"י זאבי פירש דהנה כתבו דטעם מצה לזכור דהא לחמא עניא אכלו אבהתנא בעבדות שנתנו להם לחם מצה לענותם ולפ\"ז היה יוצא במצה של דוחן אורז ועדשים כמאכל יחזקאל וז\"ש מצה זו ממין דגן הבא לידי חימוץ ע\"ש מה כי לזכור עינוי אבותינו גם באורז ודוחן סגי ותירץ ע\"ש שלא הספיק וכו' ורצה שיהא זכר לגאולה נמי עכ\"ד ושפתים ישק: " + ], + [], + [ + "מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵיהֵם בַּעֲבֹדָה קָשָה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֶת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.

מרור זה וכו'. אפשר דשואל על החזרת דמצוה בחזרת ואמאי לא נקח דבר דמריר טפי ועוד שצריך שיהיה חי ולא כבוש ולא מבושל וז\"ש מרור זה חזרת וגם יעמד חי ולא כבוש ולא מבושל. והשיב על שום שמררו ובכבוש ומבושל אזדא לטעמיה וכתיב בפרך דהיינו תחילתו בפה רך ולבסוף בפרך ולכך מצוה בחזרת דתחילתו רך וסופו קשה: ", + "ואפשר לומר עוד דשאל דכבר יש סימני עבדות מצה וחרוסת זכר לטיט וירקות זכר לקש ותבן ואמאי אצטריכנא תו למרור והשיב ע\"ש וימררו את חייהם וכו' דהיינו קושי השעבוד וזה עיקר גדול כי בעבור זה יצאנו ממצרים לפני הזמן דקושי השעבוד השלים וראוי לעשות סימן מיוחד לזה. או כונת המשיב היינו דמהר\"ם אלשיך פירש וימררו את חייהם היינו נשמתם שהעבידום ע\"ז. וכפ\"ז כששחטו הפסח וקבלו אלהותו ית' כל הפשעים והזדונות והשגגות נעשו כזכיות והי\"ל ריוח גדול שברגע תשובתם נעשו מלאים מצות להפליא ולהזכיר צדקתם אנו אוכלים מרור. ועוד להודיע שהיה באונס מה שעבדו והיו מצטערים ונפשם מרה עליהם וזהו וימררו את חייהם שהי\"ל צער גדול ומרירות על זה וזה זכות להם ולכן אנו אוכלים מרור ע\"ש שמררו וכו' וצדקה הוא להם: " + ], + [ + "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַים. לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבֹתֵנוּ.

בכל דור דור וכו'. כבר לעיל הגיד המגיד מראש מקדמי ארש בפסקת עבדים היינו ואלו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו וכו' ותרגמום רבנן דאם אשתהויי אשתהו ישראל עוד מעט היו ח\"ו נכנסים בנ' ש\"ט ולא יזכר שם ישראל עוד והוא הטעם שחייב להראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים ולברך את שם כבודו אשר הגדיל לעשות ביצ\"מ דאלמלא הוציאנו בו בפרק לא היינו יוצאים עוד ח\"ו והנה נכון להודות כאלו הוא יצא ממצרים ובכן אף שאנחנו עתה בגלות חיובא רמיא כאלו הלילה הזו אנו ב\"ח ונראה בעצמנו סימני חירות כי יציאתנו ממצרים מאז דין גרמ\"א שנצא לחירות גם עתה ויש מקוה לישראל על זה אבל אם ח\"ו לא יצאנו מאז היינו נטמעי' ה\"ו ולא יזכר שם ישראל עוד וז\"ש בכל דור ודור בין בדורו של שמד בין בגלות פשוט לא יעלה על לב לומר מאין הרגלים לנטמעי בעמק הבכה בגלות ושמד לשמוח ולהראות עצמם בני חורין. לא כי חובה מוטלת להראות כאלו הוא עצמו יצא ממצרים ובזה יצפה לישועה ויתבונן כי כשהיינו במצרים גוי בקרב גוי תחת רשות שרי מצרים השרים הראשונים בצבא המרום המקום רחם עלינו ויוציאנו וק\"ו כי הוא יוציאנו מהגלות הזה וכמ\"ש מר זקנינו הרב חסד לאברהם זלה\"ה כי יצ\"מ מרשות שרי מעלה הראשונים אות הוא לצאת משעבוד מלכיות. ועפ\"ז פירשו המפ' חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וצריך לחשוב כאלו אני יצאתי ממצרים וזהו כעל אשר גמלנו ה' אף כי האמת ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם עכ\"ז צריך לכוין כעל כל אשר גמלנו: ", + "ודרך רמז אפשר דחיוב זה להראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים הוא לעורר לב האבן אשר קופה של שרצים תלויה לו מלאחריו ולפניו לו היה כן הרבה מחטאות האדם דדש בעקביו ויראה עצמו כאלו יצא ממצרים לפרוש מן החטא כמו שפירשנו במצרים ולמול ערלת לבנו כשם שמלנו בשרינו בצאתנו ממצרים ולקבל עלינו עול תורתו ומצותיו כשם שקבלנו בצאתנו ממצרים ולכן חובה הוא להראות עצמנו כאלו יצאנו ממצרים לתקן מעוותנו ולחסו\"ת בנועם ה' לקבל עול מלכות שמים באהבה ולשמור מצותיו כהלכתן ואם כה נעשה אלהינו מרחם ויגאלנו גאולת עולם. " + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ: הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּיָהּ.

ומה שאמר מעבדות לחירות. רומז על הגוף ומשעבוד לגאולה על הנפש כי נפשנו היתה בגלות נפש כי תחטא בגלולי מצרים ונגד הנפש דסליק מיניה אמר מיגון רמז לס\"מ לשמחה רמז לשכינה שנקראת שמחה שהיינו משועבדים לסט\"א ובאנו לחסות תחת כנפי השכינה כמ\"ש בזהר שניתן להם במצרים מצה נוקבא וכו' ונגד הגוף אמר מאבל לי\"ט. ונגד מתן תורה אמר מאפלה מאמונות רעות שהי\"ל במצרים לאור גדול. ", + "או ירצה הכפל מעבדות לחירות במשז\"ל דמר\"ה נתבטלה העבודה ובצד מה הי\"ל חירות מעבודת עבד. ומיהו עדיין היו משועבדים שהוא למעלה מעבדים ואח\"ך הוציאנו משעבוד קצת לגאולה שנגאלו גאולה שלימה: ", + "והנה יש ז' לשונות של שבח במטבע זה להודות להלל וכו' כנגד ששת ימים וביום השביעי להודות ל\"ו ולברך בשמ\"ו. והם יציאות מעבדות לחירות וכו' ואפשר שהם כנגד ה' אלהים אשר הם גי' ת\"ל שהיינו צריכים לישב בגלות וגברו רחמיו כי לא ישבנו אלא פ\"ו שנה בגלות גימט' אלהים והד' אלהים נהפכו לרחמים כמשז\"ל ולעומת זה תקנו ה' יציאות כי לא כלו רחמיו: " + ], + [ + "הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְהֹוָה, הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה. יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהֹוָה. רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְהֹוָה, עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. מִי כַּיְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת, הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ? מְקִימִי מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים, עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ. מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, אֵם הַבָּנִים שִׂמְחָה. הַלְלוּיָהּ.

הללויה הללו עבדי ה' וכו'. אפשר לפרש במ\"ש הרב הלכות קטנות ח\"א סימן רס\"א המרבה בשבח המקום נעקר מן העולם וכי דוד הע\"ה חתם כל השבחים ולא שביק חיי והשיב הרב ז\"ל דלנכח אין לומר כי אם שבחי הכתובים שהם השיגו השבחים הכוללים אבל אנו הדיוטות ואין בנו כח לדבר בפני המלך אבל שלא לנכח מותר עכ\"ד ואפשר שז\"ש הללויה ולא כל הרוצה יהלל אלא הללו עבדי ה' הבקיאים לשבח לו יתברך אבל אין זה אלא לנכח אבל שלא לנכח מותר וז\"ש הללו את שם ה' והיינו שלא לנכח דהא את שם ה' קאמר ומשמ' שלא לנכח דכשאינו לנכח לא הצריך עבדי ה' אלא סתמא קאמר הללו את שם ה' וכמו שכתב הרב הנז'. וקאמר דוד הע\"ה יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ר\"ל עתה אשר תקנתי זה ספר תהלים הכל יכולים לשבחו אפי' לנכח כי יכולים לומר מזמורי תהלים כל העם וז\"ש יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם דייקא גם בדורות אחרונים יוצאים בשיר תהלות ה' אשר בספר תהלים אשר אנכי תקנתי. ובודאי דעבדי ה' שהם בקיאים להשיג השבחי' כוללים להם הרשות נתונה דהרי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' הכונה דהשמש כל מהלכו הוא ע\"י שהוא משורר תמיד וכשרצה יהושע להעמיד השמש א\"ל שמש בגבעון דום כמשז\"ל וא\"כ הרי השמש משבח תמיד וכן עבדי ה' השרידים אשר ה' קורא יכולים לשבחו. ומיהו דוקא עבדי ה' הבקיאים משום דהרי רם על כל גוים ה' על השמים כבודו ושם ניכר יותר ואיך אשר בעפר יסודו ישלח דברו לשבחו וכתיב כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים ומי ימלל גבורות ה' לכן צריך עבדי ה' שהם הם בקיאים בשבחים הכוללים. והשתא קאמר דבמקום שמצינו גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כביכול וז\"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ הכונה שהוא כביכול רואה הנשמה והגוף כמ\"ש רז\"ל יקרא אל השמים זו הנשמה ואל הארץ זה הגוף. והדר מפרש מקימי מעפר דל רומז על הנשמה שהיא נתונה בעמקי הקליפות וכביכול הוא מקימה ושולחה לעה\"ז ואמר דל כי הנשמה דלה דאין לה מעשים טובים עד שלא באת לארץ ובבואה בעה\"ז מאשפות ירים אביון התאב ליראה ולחכמה להושיבי עם נדיבים הם בעלי יראה על דרך שאמרו פ\"ק דחגיגה בת נדיב בתו של אברהם אע\"ה שהיה הוא תחילה לגרים והיינו שנדבה רוחו לעבוד ה' והכי נמי עם נדיבים אשר נשא לבן ליראה את ה' ומאשפות ירים אביון שמעורר לב הנשמה הקדושה הדלה בלי מעשים אשר הקימה מעפר הוא סט\"א ונחש עפר לחמו. והיה כי תבא אל הארץ הלזו הנשמה העה\"ז לכלוכית שמה הנאה לה מטינופת וצואת חלאת זוהמת רשעת דור ודור וזו הנשמה הקדושה אביון התאב לדעת לעות דרך ה'. הוא ברחמיו ית' מאשפות העה\"ז ירים אביון התאב ליראה וחכמה דכיון שהוא התאוה תאוה ליראה וחכמה הבא ליטהר מסייעין אותו להושיבי עם נדיבים אשר נדבה רוחם לעבוד ה' וישב שם עד עולם. וכיון שיראת חטאו קודמת אז ישכיל עם נדיבי עמו הם רבנן דמתיבתא ע\"ד שדרשו רז\"ל בפסוק ואל עמו תביאנו על יהודה דליעול למתיבתא. ואחר שלמד תורה עם נדיבי עמו רבנן דמתיבתא. עת הזמיר הגיע והנה עתו עת דודים לישא אשה וכמ\"ש פ\"ק דקדושין למ\"ד ילמוד תורה ואח\"ך ישא אשה. וז\"ש מושיבי עקרת הבית עיקרה של בית זיווגו האמיתי ואין אשה אלא לבנים ב' זכרים למ\"ד או בן ובת וכן ההלכה וזהו אם הבנים שמחה ר\"ת אשה דאין אשה אלא לבנים. והוא שמחה בבנ\"י עליה סלת נקיה שמחשבתה הטהורה וקדושתה היא הגורמת כמ\"ש הראשונים וגם שע\"י הבנים זרע קדש נתפרסם שהזיווג נאה ויאה כמו שהאריך הר' פרשת דרכים שהזרע יורה יורה על הזיווג השלם מכלל יופי מנוקה ומשופה מכל דופי ויסודתו בהררי קדש אבני חפץ מדרשי רז\"ל ואי לזאת אם הבנים שמחה. וכיון שהוא זיווג נאה אשר זכו י\"ה ביניהם ועל ידי בן ובת הרומזים לבחינת ז\"ה נתיחד השם המיוחד וזהו הללויה הלל גי' אדני שהיא ה' אחרונה ו' ושם י\"ה: וזה אפשר שכיונו רז\"ל לומר הללויה שבח גדול מאד שכולל שם ושבח והוא הדב' אשר דברנו הל\"ל גי' אדני מתרפקת על דודה אות ו' ושם ינוחו מוחין דאוא\"י שם י\"ה והכל ביחוד גמור הללויה: " + ], + [ + "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַים, בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז, הָיְתָה יְהוּדָּה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. הַיָּם רָאָה וַיַּנֹס, הַיַרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר. הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת - כִּבְנֵי צֹאן. מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵן - תִּסֹּב לְאָחוֹר, הֶהָרִים - תִּרְקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת - כִּבְנֵי צֹאן. מִלְּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ, מִלְּפְנֵי אֱלוֹהַ יַעֲקֹב. הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם, חַלָּמִיש - לְמַעְיְנוֹ מָיִם.

בצאת ישראל הזכרי' ממצרים בית יעקב הנקבות מעם לועז המצריים אשר לועזים אם בגופן שלטו בנשותיהן לא כ\"ש. אבל כל הפוסל פגום יוצא הבל יפצה. היתה יהודה לקדשו לשעבר גדורים בעריות דכל מקום שאתה מוצא קדושה יש גדר לערוה והראיה ישראל ממשלותיו שזכו ישראל בו מלכים ימלוכו ושרים ישורו כרכא דכלא ביה. ורמז היתה יהודה שמדור הפלגה נשמות הקדושה הם באוצר מיוחד בפני עצמו כמ\"ש במקומות אחרים משם מז\"ה זלה\"ה והתוס' פ\"ק דע\"ז וזהו היתה יהודה רק היא יחידה לתורה ולתעודה לעבוד עבודה אוצר כלי חמדה. וגם בכלל רמז על יהודה עצמו היתה לשעבר בענין תמר הכל לש\"ש ומאת ה' היתה זאת היתה יהודה לקדש\"ו בקדושה רבה והראיה ישראל ממשלותיו שהמלכות מיהודה והמלכות אות לטובה לגודר פרץ הערוה כמ\"ש רז\"ל בתנחומא ובזהר סוף פ' לך לך וכך היא המדה. יסוד ומלכות בהדי הדדי יוסף בצדקו ויגש אליו יהודה צדק ושלום נשקו. והראיה הים ראה וינוס שראה ארונו של יוסף ששמר אות ברית וזכה למלוכה כמשז\"ל ובזכותו היתה קריעת ים סוף כמשז\"ל הים ראה וינוס ראה מי שכתוב בו וינס ויצא החוצה דבעבורו נקרע הים לפי שבא דבר עבירה לידו ונסיון גדול ומופלא וניצול אבל גם ישראל גדורים מעריות ושומרי ברית אשר הוא סגולה להשקיט הים כידוע וכן זכו בירדן הירדן יסוב לאחור כי כלם צדיקים שומרי אות ברית ההרים תרקדו כאילים במעמד הר סיני כשרצה הקב\"ה לתת התורה לישראל וזה לך האות שהיו מיוחסין וכמש\"ל שזכו לתורה בשביל יחוסם כלה זרע אמת ומעתה ניכר מאד כי שקר ענו הנהו לעוז\"י המוציאים לעז על בית יעקב. מה לך הים כי תנוס לעתיד לבא בגאולה העתידה כמ\"ש רז\"ל על פסוק והחרים ה' את לשון ים מצרים הירדן תסוב לאחור לעתיד כמו שנראה מהמפרשים בפ' בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו. מלפני ה' חולי ארץ לעתיד חולי דייקא ור\"ל הארץ וכל אשר בה ים וירדן וגבעות כמ\"ש רד\"ק. ההופכי הצור אגם מים ס\"ת מרים רמז שהבאר בזכותה חלמיש למעינו מים ס\"ת משה עם הכולל שכשמת' מרים חזר בזכות משה כמשז\"ל: ", + "ובאופן אחר נראה לפרש הללויה הללו עבדי ה' במשז\"ל דעל הים שרו ישראל שירה והמלאכים והנשים ואמרו ז\"ל דאנשים קדמו למלאכים מפני שהאדם אפשר לו למות לא כן המלאך. ואפשר ז\"ש הללויה נגד ישראל לשיר על הגאולה הללו עבדי ה' הם המלאכים הללו את שם ר\"ת אשה כנגד הנשים. ולא תימא דהנשים באחרונה לא כי אלא קודם המלאכים והטעם דהמלאכים חיים וקיימים ויכולים להלל תמיד וז\"ש יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם דהמלאכים שהם חיים יכולים להלל תמיד. ולא הנשים דאפשר למות ולא המתים יהללו יה לכן גם הנשים קודמים למלאכים כמשז\"ל. ולא ח\"ו שהוא צריך להלולנו כי הלא ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' ע\"י השמש שתמיד הוא משורר כמ\"ש לעיל מרז\"ל. וגם רם על וכו' ואין צריך להלולנו ומטעם זה כי רם על כל גוים ה' תבין דיכולים להתגייר גרים אף דבדור הפלגה חילק כל העולם לע' שרי' על פי הגורל וכל שר קנה אומה שלו ויקשה דאם כך איך יכול העכו\"ם להתגייר הלא זה העכו\"ם הוא מהאומה אשר קנה אותו השר בגורל והוא גזל ח\"ו אך כתבו ז\"ל הטעם דכל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו וא\"כ יכול העכו\"ם להתגייר ולבא תחת כנפיו כי הוא ממ\"ה הקב\"ה,
[אחורי תרעא: ע\"פ הקדמה זו פירשתי בעניותי בהשמטות [הנז'] המה באו בסוף שם הגדולים ח\"ב דף צ\"ה סוף ע\"ב פ' אומר לצפון הכי וכו' ע\"ש ושוב ראיתי מה שאמרו בזהר הקדוש פ' שלח דף רע\"ג ע\"ג ע\"ש:]", + "גם יש לחקור דכל נשמות הגרים היו בהר סיני ואח\"כ כשבאו בזמנם באו ועבדו ע\"ז והו\"ל נרא' ונדח' ואינו חוזר ונר' ותירצו המפרשים דכיון שהוא בידו אף דנדחה חוזר ונראה כמ\"ש התו' כידוע. ובזה נבא אל הביאור רם על כל גוים ה' ואין צריך ח\"ו לשבח שלנו. ומזה תבין הטעם מקימי מעפר הסט\"א דל נשמת הגר ונראה בשעת מ\"ת לפי שהוא מלך על הכל ואף שהוא תחת השר מקימי מעפר הסט\"א דל. והגם שנראה ונדחה דכשבא לעה\"ז עבד ע\"ז עם כל זה מאשפות ירים אביון אף שחזרו לאשפה מקום נמאס בעוה\"ז יותר מעפר שהיתה נפשם כי בעה\"ז עבדו ע\"ז בפועל עם כל זה מאשפות עלמא דפרודא הן רבים עתה עם הארץ ירים אביון משום שהוא בידו להושיבי עם נדיבים הגרים שנתגיירו ולא עוד אלא עם נדיבי עמו צדיקי ישראל כי הגרים מדקדקים במצות כפירוש הרב אברהם הגר שכתבו התוספות בקדושין דף ע'. וראוים לכך כי כל מה שעבדו ע\"ז נתכפר וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ומזה תבין מושיבי עקרת הבית רחל אמנו כמשז\"ל אף שכבר נשא את לאה דב\"נ בביאה תליא מילתא והם שתי אחיות אלא דהיה לאבות דין ישראל וגיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. והראיה שהזיווג הזה קדש הוא שיצאו ממנו יוסף ובנימין הם צדיקי עולם וז\"ש אם הבנים שמחה על הבנים והוראת הזיווג הקדוש הללויה שפרסם זכות יעקב ורחל ומזה שהי\"ל דין ישראל שמכח זה הוא דאמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי תשכיל דהשעבוד היה במצרים ולא בארץ כנען דארץ לא להם כתיב ואברהם אע\"ה היה לו דין ישראל וקנה בחזקה ארץ כנען וז\"ש בצאת ישראל דייקא דלפני צאתם היה להם דין ישראל משנימול אברהם אע\"ה וז\"ש בצאת ישראל ממצרים שלכך היו במצרים כאמור ובצאתם זכו שהיו כביכול בחינת אשה לה' וזהו בית יעקב אין בית אלא אשה בית ה' מעם לועז שהיו לועגים עליהם על שאומרים נלכה נזבחה לה'. אבל האמת שהיה להם דין ישראל מזמן האבות. וזה טעם היתה יהודה לקדשו שקפץ נחשון לים ומסר עצמו על קדוש ה' דישראל מצווין על קדוש ה' משא\"כ בן נח אבל להיות פשוט אצלם שדינם כישראל היתה יהודה לקדשו שנחשון קדש ש\"ש כמשז\"ל ומשו\"ה זכה למלכות וז\"ש ישראל ממשלותיו. וכיון דיש להם דין ישראל א\"כ מה שעבדו ע\"ז בשוגג במצרים אינם חייבים מיתה ולא זכה עוזא בטענתו על הים כמשז\"ל וביאר הענין הרב פרשת דרכים עש\"ב וניצולו ישראל ונבקע הים וז\"ש הים ראה וינוס דלא היו חייבים כב\"נ שהיה להם דין ישראל ומשו\"ה זכו הים ראה וינוס ועוזא לא דיבר נכונה לחייב ישראל. וכן זכו הירדן יסוב לאחור. ההרים רקדו וכו' במתן תורה ושם נעשו בית יעקב כביכול בית ה'. מה לך הים כי תנוס מעט מעט שנעשה יבשה מעט מעט ולא בפעם אחת. וכי תימא דהוא מצווה להיות במקומו בגזרת מלך ומשו\"ה אף כי השתא הוא ציוה לבקוע הים מ\"מ כל כמה דמצי מקיים זה וזה. א\"ה קשיא הירדן יסוב לאחור בפעם אחת שנעשה יבשה כלו והוסג אחור כמ\"ש הרב עץ החיים פ' בשלח על פסוק בנהר יעברו ברגל שעברו מהירדן ליבשה לא כן הים שנסגר מד' רוחות והגביהן ה' להעבירם ליבשה. ועוד קשה ההרים תרקדו וכו' ובזה נפסלו דכל ההרים עע\"ז עליהם ובמחובר שרי ובתלוש נאסרו ואיך נתלשו ורקדו דבזה נאסרו. לז\"א למאי דסליק על ההרים מלפני אדון חולי ארץ ועל כרחם מיראה נרתעו. והים טעמא דלא נעשה יבשה היינו שלא היו ראוים ופסל מיכה עמהם אלא לקיים גזרת אלוה יעקב ונקט יעקב המורה על עוקבה ולא אמר ישראל המורה על היושר ומחמת שלא היו ראוים ועשה באונס לקיים גזרתו יתברך היה נעשה מעט מעט יבשה ומזה הטעם שלא היו ראוים כל כך ישראל הוא ההפכי הצור אגם מים. ואחר זה נעשה חלמיש כי לא היו ראוים ואח\"ך בזכות משה חזר למעינו שהיה תחילה ואין צורך לומר וי\"ו למעינו יתירה כמ\"ש רש\"י רק למעינו שהיה תחילה חזר בזכות משה שהוא ס\"ת חלמיש למעינו מים גימטריא משה עם הכולל כי בזכות משה רבינו ע\"ה חזר למקומו באר מים חיים: " + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [], + [ + "בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ העוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַים, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכֹל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. כֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַפְּסָחִים וּמִן הַזְּבָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ ועַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן. " + ] + ] + }, + "Rachtzah": [ + [], + [ + "יטול ידיו לסעודה ויזהר ליטול כל היד כמ\"ש הפוסקים וזהו רחצה כלומר רחצה לכל יד הגדולה וראיתי מי שפירש מגיד רחצה כי הנה רחצנו ידינו לצורך טבול ראשון והיינו יכולים לברך על נטילת ידים והיה עולה גם לאכילה אבל מסיבת הפסק ההגדה צריך ליטול פעם אחרת וזהו הרמז מגיד רחצה כלומר מסיבת מגיד שהפסקנו בהגדה על כן אנו צריכים רחצה פעם אחרת לאכילה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם. " + ] + ], + "Motzi Matzah": [ + [], + [ + "יברך המוציא ויפריד התיבות כדי שלא יתערבו האותיות כדרך ברכת הרעבתנין והזוללין נאמרה ליכתב בס' דרך חיים להרמד\"ל ז\"ל ומאד מאד יזהר בזה כי מזון הגוף הוא הלחם ומזון הנשמה הוא מרוחניות הברכה כי עי\"ז נזונת מנצוצי קדושה אשר במאכל כידוע: ", + "יכוין לקיים מ\"ע דאכילת מצה ויהיה לתאבון וישים אל לבו דברי הזהר הקדוש דהוא מיכלא דאסוותא ובפרט כי הכל רמז בסתר עליון. ", + "ויברך המוציא ועל אכילת מצה על ג' מצות וישמיט השלישית ויבצע מהראשונה והפרוסה שני זתים. ויש לרמוז מוציא דהוציאנו ה' מהסט\"א והכניסנו תחת השכינה מצה כמש\"ל בזוהר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה. " + ] + ], + "Maror": [ + [], + [ + "יברך על אכילת מרור ויזהר לאכול כזית ולא סגי בדבר מועט כי יש מחלוק' בשיעור כזית וצריך לצאת י\"ח כל הפוסקים בכל אכילת חובה של זה הלילה דבעו כזית וימעך חלל הירקות לשער היטב. ויזהיר לבני ביתו מקודם לנקות הירקות מהתולעים היטב הדק. כי הנה בא לקיים מצוה ובמקום מצוה לא יעבור על כמה לאוין באכילת תולעת אחת והחי יתן אל לבו:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר. " + ] + ], + "Korech": [ + [], + [], + [ + "זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל. כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָים: הָיָה כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר וְאוֹכֵל בְּיַחַד, לְקַיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.
יאמר זכר למקדש כהלל הזקן שהיה כורכן ואוכלן בבת אחת לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו:" + ] + ], + "Shulchan Orech": [ + [], + [ + "יאכל סעודתו בקדושה ויזהר שלא יהיה קץ במזונו כדי שיאכל האפיקומן אכילה על השובע וטוב לו. ובכל סעודתו יהיה שמח על פדות נפשנו להודות לה' כי הכל חסדי ה' כי לא תמנו בסט\"א. וגילה ברעדה לשרת לשם ה' כי זה כל האדם ועל מנת כן הוציאנו ממצרים לקבל תורתו ועבודתו. וחביבה מצוה בשעתה להתעורר מאוד באהבת ה' ויראתו לעובדו בלבב שלם: " + ] + ], + "Tzafun": [ + [], + [ + "יאכל כזית אפיקומן ויכוין שהוא זכר לקרבן פסח ויכוין דעתו כי חיובא רמיא לשוב בתשובה למהר ישועת ישראל ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים לעבוד עבודת ה':" + ] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [ + [ + "יזהר ליטול מים אחרונים קודם ברכת המזון. וצריך שיהיו מים מועטים על ראשי אצבעותיו שלא יהיה יניקה לסט\"א הרבה ושמענו כי הרב החסיד מהר\"ר יהודה האבילייו זלה\"ה אירע לו מעשה נפלא בזה: ", + "ועוד יזהר שיהיה תיכף לנטילה ברכה ולא יפסיק אפילו בלימוד כי אם ד' פסוקים אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה. וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. ויאמר מזמור אלהים יחננו:", + "ויזהר לכוין לקיים מ\"ע מדאורייתא ואכלת ושבעת וברכת. ואם יש ג' יאמר זימון: " + ], + [], + [], + [ + "מצוה לחזר אחר זימון והטעם כדי לומר הודו. ובאשתו ובניו שהגיעו לחינוך סגי. ואף אם הוא ביחיד יוכל לקרותו וכמ\"ש האחרונים בסימן תע\"ט. ושמעתי שרב אחד בליל פסח אמר זימון עם אשתו ובניו אמנם הדבר ברור שאין לנהוג כך דלצרף אשתו לג' אפי' רבינו שמחה שהביא המרדכי פ' ג' שאכלו לא אמרה אלא לצרפה לעשרה משום הזכרת השם כמפורש במרדכי ודלא כהאגור סימן רמ\"ט שכתב בשם רבינו שמחה והמרדכי להיפך וכ\"כ הרב ב\"ח סי' קצ\"ט אלא דמ\"ש שכן דעת רבינו יהודה הכהן לא זכר סי' זכ\"ר מתשובות מהר\"ם ד\"פ וגם הט\"ז ומר קציעה נעלם מהם שרש דברי רבי' יהודה ומהר\"ם המבוארים בתשובה הנז' וכדכתיבנא בעניותין באורך בקונטריס מחזיק ברכה שם בא\"ח סימן קצ\"ט בס\"ד ועמ\"ש אליה רבה שם באופן שאין לסמוך על סברא יחידית ועוד דמ\"ש בליל פסח דהיא מצוה טפי היינו משום הודו ולענין הודו סגי באשתו ובניו כמפורש בהרא\"ש: ", + "הַמְזַמֵן אוֹמֵר: נְבָרֵךְ [אֱלֹהֵינוּ] שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: בָּרוּךְ [אֱלֹהֵינוּ] שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ
הערה לברכת המזון וקצת ביאור: נפש כי תשב\"ע לבטא בשפתים ברכות שמים הערוכות לה מגדולי עולם אר\"ש רחבת ידים החי יתן אל לבו מה יצדק אנוש לקבו' ברכו\"ת בחשבון למלכות שמים אשר מלאכי עליון צבא המרום יאחזמו רעד לומר ברוך כבוד ה' ממקומו עונים באימה ואומרים ביראה ואם ככה יעשה לקדושי עליונים כלם טהורים שרפי קדש. אכן מה נענה אשר בעפר יסודנו וכשל כחנו אנשים אשר היו טמאים מבית ומחוץ תצפנו וכתמי חטאתנו רשומן ניכר וכאבנו נעכר ומה הלשון אומרת והוא מגו\"אלנו לכלוכית שמה ועם כל זה גבר' חסדיו וקדשנו במצותיו לשרתו ולברך בשמו כי עם ה' החסד והרבה עמו לזכות את ישראל. ויהי אחר הדברים האלה וכהנה רבות כל שבערכין נדון לפי כבודו ית' ולפי קצורנו ושפלותנו. על אחת כו\"כ יגדל אשמה השולח אמרתו אר\"ש לא מטהורה אז ידלג כאיל קרי חדא ופרי תלת בו ירוץ רץ כצבי אין זה מברך הברכות כתקנן ריש מילין אמר מוציא לו בלע כבלע את הקדש ולא זו בלבד אלא לשון מדברת ולא ידע מאי קאמר אשר לבו הלך חשכים פגום יוצא בשוק\"י האיש ירצה מטייל בשוק בין הרחובות שפתותיו דובבות ולבו לא נכון עמו הלך בדרך מרחוק והוא לא ידע תיב\"ה היכא סגיא הברכה אחת היא או שמא לספיר' דברים הוא דאתא כמהר סיפו\"ר או לחש בעלמא. על זה ידוו כל הדוים דלא סגי שאינו ראוי ולא הגון לדבר לפני המלך וכל שכן להודות לו ולברכו אלא. שאין פיו ולבו שוין סורר ומורה איננו שומע מה שמוציא מפיו אוי לה לאותה בושה ומה יעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה ישיבנו. הלא אם ידבר איש אל רעהו וק\"ו לפני שר יכלכל דבריו והלב מבין שיהיה זכאי באמירתו ומכוין לשונו בנועם שיח ואיך לא יחרד וילפת בבואו לברך לשם ה' אל עולם: ", + "לכן אשר נגע אלהים בלבו ישים מעייניו לבא אל המלך ביראה ואהבה ובשמחה ויברך בשפה ברורה דברים כתקנן בלב שלם להלל לשבח שם קדשו אשר בחסדיו ורחמים גדולים לא פנה למעשיו אשר קצר קצר בעבודתו ויט אליו חסד לזונו ולפרנסו והלא נגד עינינו מ\"ש פ\"ק דבתרא אשר רבי פתח אוצרותיו בשני בצורת ולא רצה שיזונו עמי הארץ והוא ברחמיו זן ומפרנס לכל החכם יהיה או סכל יהיה והיה כצדיק כרשע ושלחנו ערוך לכל כדכתיב נותן לחם לכל בשר לכל דייקא בכל אופן שיהיה. ונתן טעם כי לעולם חסדו והענין יובן במ\"ש הריטב\"א בחידושיו דטעם רבי שלא רצה שיזונו עמי הארץ היינו שלא יחסר לתלמידי חכמים אבל אם די לת\"ח והותר אז ודאי היה זן גם לעמי הארץ וז\"ש נותן לחם לכל בשר בין חכם בין עם הארץ בין צדיק בין רשע והטעם כי לעולם חסדו הן לא קצרה יד ה' לפרנס לכל וז\"ש הזן את העולם כלו דייקא צדיקי ורשיעי והוא נותן לחם לכל בשר ויהיב טעמא כי אין חסרון לטובים וישרים באשר נזונים הרעים וחטאים כי לעולם חסדו והשפי\"ע בצחצחות שפע טל אורות לתת לאיש ואיש די מחסורו לרעים ולטובים כי אין מחסור ליראיו. ואמור בכפיל\"א הזן את העולם וכו' נותן וכו' כי בתחילה כללא כייל גם לכל צבא השמים אשר ברא ויצר ועשה לאין חקר והכל נזונים בשפע קדוש רוחני כמ\"ש דוד המלך ע\"ה אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם כי בלתי שפעו אין לשום דבר בשמים ובארץ ובים קיום והרמז ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו ישא ר\"ת ים שמים ארץ וז\"ש הזן את העולם כלו לתת לאי\"ש כדרכיו אי\"ש ר\"ת ארץ ים שמים. ויען הכל נברא בעבור איש צדיק. כי זה כל האדם וכל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה לכן איש ר\"ת ארץ ים שמים כי איש צדיק הכל נברא בשבילו וז\"ש הזן את העולם כלו בכלל ופרט אשר בשמים ובארץ ובים בטובו בחן ובחסד וברחמים לכל אחד שפע חיות שיהא ניזון לפי מהותו ומדרגתו והדר מפרט נותן לחם לכל בשר לחם גשמי לבני אדם אשר בעפר יסודם בש\"ר להם ככה יאכלו את לחמם לרצון להם לפי עביותם וגשמותם היה להם לחומ\"ר אוכלי לחם וגם אם יחטא איש והרבה להשחית וחדל ממנו השפע הרב הנגזר לבא עליו כמ\"ש המקובלים כי מלך הכבוד ברחמיו הוא נדרש לכל שואל וכל אשר ישאל תכף השפע יוצא רחובות הנהר אשר מן השפע ההוא ישתלשל וירד למטה מדרגה אחר מדרגה עד כי בבא השפע לארץ יגיע הנה באה ונהיית שאלה אשר שאול שאל האיש. אמנם מדת הדין מצפון תפתח ושם יש בית דין הגדול שבבא השפע הרב לשואל והיה בעבור לפני ב\"ד אשר בצד צפון מעייני בדיניה דההוא גברא ואם ראוי לפי מעשיו לכל השפע ההוא או מקצתו עובר השפע הראוי לו ומשתלשל ויורד בעה\"ז לאיש ההוא וכל אשר אינו ראוי לו מעכבין אותו שם באופן שמצדו יתברך לא יבצר לתת לכל שואל ככל אשר שאל אך מעשיו היו בעוכריו לעכב השפע וכל זה שמור ליראי ה' וזהו רמז הכתוב מה רב טובך אשר צפנ\"ת ליראיך כלומר הטוב הרב אשר בצד צפון המתעכב שם על ידי ב\"ד עד כאן דבריהם ז\"ל. ומצאתי הקדמה זו בילקוט ראובני ס' ויקרא דף קי\"ד ע\"ב וע\"ש פ' וירא דף מ\"ג ע\"א, וע\"פ הקדמה זו אפשר לפרש פ' אומר לצפון תני כלומר אותם האוצרות הנתנין שם שהיו מעוכבין שלא היו ראויים השואלים להם לעת\"ל אומר הקב\"ה לצפון תני מה שיש אצלך, ולתימן דרום שהוא חסד לא תמנעי מלהשפיע חסד כי לא כלו רחמיו. וז\"ש כי הוא יתברך נותן לחם וכו' כפי כח הנותן נותן תדיר. אבל חטאות הצבור והיחיד הן הן היו בעוכרי כלל ופרט לעכב שפע הרב הנשפע. ועם כל זה בטובו הגדול לא חסר לנו. כי גם דעונותינו הטו השפע וב\"ד אשר מצד צפון עיניהם ישיתו בשמרם עכ\"ב רב. על כל פנים בטובו הגדול לא חסר ואל יחסר מזון ליזון אם רב ואם מעט: " + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַזָן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ, וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל, וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל, וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרוֹב חֲסָדָיו, כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ. וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַזָּן אֶת הַכֹּל:

נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. אפשר לפרש בחקירת כת הקודמין כי הנה נמצא עוף אחד הניזון מהרוח ואינו צריך שום מזון רק באות נפשה שאפה רוח ובהכי ניזון וא\"כ מדוע לא עשה כך לבני אדם רוח אחד להם והכל ברוח או לפחות לעם סגולתו ואז היו פנוים לעבודתו כי על אחת כמה וכמה על פת לחם יפשע גבר ואלו הן חטאות הצבור והיחיד וניחא להו כי ע\"י חטא אדה\"ר נטמעו ניצוצות הקדושה בדומם צומח חי וע\"י הזריעה והקצירה וכיוצא נעשה בירור ונגמר ע\"י האכילה ומשם יפרד הפסולת ומרוחניות אשר במאכל נזונת הנשמה ומהטוב הנשאר נעשה גוף האדם. ובזה פירשו המפרשים תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו דאתמוהי מתמה קרא דהלא האכילה היא לברר והגלות לברר ואמאי תרתי וז\"ש תתננו כצאן מאכל שאנו אוכלים כצאן והכל לברר וא\"כ מה צורך בגוים זריתנו לברר הלא טוב שיבואו כל ניצוצות הקדושה במאכל ולא נצטרך לגלות עכ\"ד ובזה נתבאר אצלנו איזה גרגירים כמבואר בספרי הקטן ראש דוד סוף פ' וילך עש\"ב. וז\"ש נותן לחם לכל בשר שהאלהים עשה שיזונו בלחם ולא תימא שזה היה להטריח לבני אדם לעונש לא כי אלא כי לעול\"ם חסדו זה חסד ה' לעולם בכללו לברר ניצוצת הקדושה מדומם צומח חי ולתקן העולם בכללו: ", + "וזה חזיתי לאחד קדוש שנתן טעם נכון למה שהמן היה נבלע באברים כי הנה בלחם יש פסולת וניצוצות הקדושה מעורבין ובאכילה נעשה הברור ונפרד הפסולת והשאר נעשה חלק מהגוף. אמנם המן היה יורד מן השמים ואמרו רז\"ל פ' אד\"מ אין דבר טמא יורד מן השמים וא\"כ הכל קדושה ולכן אין בו פסולת וכלו היה נבלע באברים: ", + "ואגב אמרתי אעלה זכרון צדיק הוא הרב המובהק כמהר\"ר יעקב ששון זלה\"ה הרב המחבר ס' בני יעקב שפירש בזה כונת הפ' פ' בלק ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן ויצמד ישראל לבעל פעור דהנה ידוע דעבודת פעור להתריז בפני הע\"ז כמוהם יהיו עושיהם וישראל היו אוכלי המן והיה נבלע באברים ולא אפשר לעשות כמעשיהם דמעלנא אית להו ומפקנא לית להו ואם כן לא מצו לעבוד לפעור כדרך עבודתו לכן הנה אלה רשעים הפקירו בנותיהם וילמדום בת בתחילה הסתה אותו אזבל לאיש ישראל לאכול עמה זבח רשעים תועבה. וכשאכל מזבחי מתים הרי הוא מוכן לכלבים לעבוד עבודת פעור וזש\"ה ותקראן לעם וכו' ויאכל וכו' ויצמד לבעל פעור. כי מתוך אכילתם הן בעון עבדו לפעור כפי עבודתו והרי הוא כמבוא\"ר: ", + "ויראה לרמוז בפסוק נותן לחם לכל בשר שאותיות שניות הוא שם חת\"ך הממונה על הפרנסה. ובזה נתבאר אצלנו מ\"ש פ\"ק דברכות על האומר תהלה לדוד אילימא דאית ביה פותח את ידיך נימא הלל הגדול דכתיב נותן לחם לכל בשר וכו' ככתוב בקונטריס פתח עינים. ובפ' פותח את ידיך יש לכוין ולדקדק תיבת פות\"ח שם רמז מורה דבמזלא תליא והמשכיל יבין דקדוק תיבת פותח וינעם מתוק לחיכו. וכיוצא בזה פירש בס' עמק המלך מש\"ה הנני יוסיף על ימיך ועמ\"ש בעניותנו בספרי ראש דוד פ' תולדות בס\"ד.
[אחורי תרעא: בהשמטות הס' עצמו רמזתי מ\"ש בס' עמק המלך על פ' הנני יוסיף על ימיך ע\"ש והוא רמוז בזהר הקדוש סוף פ' אחרי ע\"ש ודו\"ק:] ", + "והתקין מחיה ומזון וכו' אפשר לפרש על פי מאמרם ז\"ל הובא בס' שתי ידות להרמד\"ל ז\"ל דף נ\"ז ר' ברכיה אמר חמינא חד ב\"נ דהוה אתי נפקנא לגביה בדיקנה ליה במקרא וכו' ולא אשכחנא ביה אמינא הוא וכלבא ייכלון כחדא וכו' אמר לי ודאי מארחוי דמארך אתרחקת דאיהו תקין פתורא עד לא ייתי אדם ועד לא יפקד ליה ועד לא יבדוק ליה וכו' ע\"ש וז\"ש והתקין מהיה ומזון לכל בריותיו אשר ברא נשמותיהם מקודם וכשיבראם בגוף ונפש הכל מתוקן לסעודה לפני ציווי ובדיקה. וחתימה מעין פתיחה ומשביע לכל חי רצון לכל דיקא בין הגון בין שאינו הגון וזהו הזן את הכ\"ל: " + ], + [ + "נוֹדֶה לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה, בְּרִית וְתוֹרָה, חַיִּים וּמָזוֹן. עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ.
עַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.

ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה וכו'. כבר נתבאר אצלנו במה שחקרו המפרשי' דיעקב ועשו אחים שחלקו העולמות והע\"ז נטל עשו והעה\"ב נטל יעקב וא\"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו לעשות חיל ולאכול את חלב הארץ ואף השמלה שרים ישורו לבושי מכלול בגדי חמודות ונשותיה' יותר עשר ידות ואפילו עני שבישראל בשבת וי\"ט ערוך השלחן בשר ודגים ושאר מעדנים ויאמר האומר כי הוא גזל בידינו כי העה\"ז כלו לעשו ואין לנו אלא כדי חיותנו. ורוח חכמים נוחה דאלמלא קבלו ישראל התורה מוט התמוטטה הארץ נמוגים הארץ וכל יושביה ונמצא דהעולם היה אבד ובאו ישראל וקבלו התורה וקיימו העולם ומלואו והו\"ל כדין המציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר הרי אלו שלו גם כתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ובני עשו שלא רצו התורה והנם ככל הגוים ערלים הפסידו העה\"ז וזכו בו ישראל מקבלי התורה ומקיימי ברית מילה להם לבדם נתנה הארץ טובה ורחבה לאכול לשבעה ולהתענג יחד עשירים שאננו מלי כריסייהו מעדני מלך משופרי שופרי: ", + "ועוד תירצו בזה דקי\"ל האחין שחלקו ויצא שט\"ח בטלה מחלוקת והכא נהי דיעקב ועשו חלקו העולמות אבל יצא שט\"ח של שעבוד מצרים ופרעו אותו זרע יעקב אי לזאת בטלה מחלוקת וזכו ישראל גם בעה\"ז. ועוד תירצנו במ\"ש רבי לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם ל\"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ונמצא דקודם ברכה לה' הארץ ומלואה ובני עשו אין להם חלק כלל בקדשי שמים כי הכל שלו יתברך ואנו שאנו מברכים לשמו זכינו בו והוא שלנו כדכתיב והארץ נתן לבני אדם. והשתא על השלחן דמסתמא יותר מכדי חיותם העשירים גם הבינונים ובפרט בשבתות וימים טובים וגם זכינו בארץ ישראל נחלת צבי צבאות עכו\"ם לזה תקנו בברכת הארץ הלזו דרך שבח להקב\"ה וממילא לעקר ולשרש את כל טענות זרע עשו וז\"ש נודה לך על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה. וכי תאמרו הרי יעקב אע\"ה קדם וסילק מזרעו זכות העה\"ז לז\"א ברית ותורה הן הן הדברים שבעבורם נתקיים העולם שהיה אבד ואנן בדידן שומרי ברית ומקבלי תורה אשרנוהי וקיימנוהי ואתקיים וזכינו בו כדין המציל מזוטו של ים ושלוליתו של נהר דהרי אלו שלו זאת הית' לנו לבא לרש' גוים גדולים ועצומי' ובתי' מלאים כל טוב וכל שלחנות מלאו דשן. ועל שהוצאתנו מאר\"מ וכו' רמז התירוץ האחר דאחר החלוקה יצא שט\"ח ופרענוהו ולכן בטלה מחלוקת וזכינו גם בעה\"ז. ועל הכל אנחנו מודים לך ומברכין את שמך רמז התירוץ אחר דקודם ברכה לה' הארץ ומלואה והמברך קונה ע\"י הברכה וזרע עשו לא חפץ בברכ' ותרחק ממנו טוב העה\"ז: ", + "ובאופן אחר יראה במש\"ל בפסקת ורב כמו שנאמר דבמעמד בין הבתרים נתן הארץ על מנת שעבוד ת' שנה ובברית מילה של אברהם אע\"ה נתן לו הארץ על מנת לקבל אלהותו ולא נזכר שם גלות. וכראות ישראל במצרים שאם היו מקיימין שטר בין הבתרים היו נטמעים ח\"ו לזה על פי ה' תפסו השטר השני של המילה דליכא גלות אלא קבלת אלהותו וכשיט' רש\"י והרי\"ף בההיא דכתובות דף מ\"ד עיין לעיל באורך וז\"ש על שהנחלת לאבותינו ארץ טובה ורחבה ברית ותורה כלומר שהארץ נתנה לישראל על מנת שיקבלו אלהותו בברית ותורה לעובדו וכ\"ת הרי במעמד בין הבתרים לא נזכר במתנת הארץ ברית ותורה לז\"א על שהוצאתנו מארץ מצרים כלומר דיצ\"מ לא היתה אלא לקיים השטר השני של המילה ושפיר קאמר שהנחלת ארץ טובה ברית ותורה. ובהכי ניחא דאיחר יציאת מצרים וקדמה קודם הכל אמנם עיקר הברכה על שהנחיל ארץ ברית ותורה. וכדי שלא יקשה דבמעמד בין הבתרים ליכא אלא גלות לז\"א על שהוצאתנו מארץ מצרים לפני הזמן ופדיתנו מבית עבדים הסט\"א ערות הארץ כי כפסע בינינו ובין המות ולכן תפסנו שטר המילה וז\"ש על ברית\"ך וכו' ועל חקי רצונך וכו'. ויען כי אחר שעשינו העגל תפס הוא יתברך השיטה כדעת הרא\"ש דשתי השטרות קיימין ונתחייבנו קבלת אלהותו ותורתו ושעבוד מלכיות. לז\"א ועל הכל אנחנו מודים לך ומברכין את שמך כי כל מעשיו יתברך בצדק ואמת ורחמים גדולים תלי תלים: " + ], + [], + [ + "רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ, רְעֵנוּ, זוּנֵנוּ, פַּרְנְסֵנוּ, כַּלְכְּלֵנוּ, הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. וְלֹא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:

ועל ציון משכן כבודך. רמז למאי דכתיב כי בחר ה' בציון או\"ה למושב לו. ופירשו הראשונים נ\"ן דבמלחמת עמלק כי יד על כס יה דאין השם שלם ואין הכסא שלם כביכול וזהו או\"ה למושב דכאשר ימחה זכר עמלק במהרה בימינו יהיה כסא שלם והשם שלם וזהו אותיות או\"ה. וזהו שאמר על ציון משכן כבודך על שם או\"ה למושב לו ואתיא זכירה שימחה זכר עמלק ואז יהיה השם שלם וכסאו שלם: ", + "ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו. דקי\"ל מקריבין אפי' שאין בית ואז\"ל אף כשהוא שמם בקדושתו עומד ואמרו בהגדה דאליהו זכור לטוב מקריב שני תמידין בכל יום בבית המקדש וא\"כ שפיר קאמר שנקרא שמך עליו. ובזה נתבאר אצלנו כונת הכתוב ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד הכוונה ויתרון ארץ ישראל כי כן ארץ הוא א\"י כמשז\"ל על פ' הנותן מטר על פני ארץ בכל היא כלומר בכל זמן בין בבנינה בין בחרבנה יש יתרון לארץ ישראל ולא תימא שקדושתה ועליונתה הוא בבנינה ובניה לא כי אלא יש לה יתרון בכל אפילו שוממה. תדע כי מלך הכבוד לשדה גם בהיות הבית המקדש שדה בחרבנו נעבד דאליהו זכור לטוב מקריב בכל יום לפי שקדושת הבית במקומה דמקריבין אע\"פ שאין בית. וכן כל ארץ ישראל אף בחרבנה יש לה יתרון. ומצות עשה אחת מתרי\"ג מצות לדעת הרמב\"ן לדור בארץ ישראל גם בחרבנה וכן מוכח בהדיא בספרי ועיין מ\"ש הרשב\"ץ בתשוב' ח\"ג סימן רפ\"ח ע\"ש: " + ], + [], + [ + "בשבת אומר: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כִּי יוֹם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ. נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ וְנִתְעַנֵּג בּוֹ כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁכַחְנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה:.", + "רצה והחליצנו וכו'. כתב מהריק\"ש בהגהותיו סימן קפ\"ח ולא דמי לתפלה שמזכיר שניהם שבת ויום טוב בברכה אמצעית. והטעם שמעתי מפי מורי רבינו ז\"ל דבשבת וי\"ט מתפלל שבע לבד ואי אפשר להתפלל שמנה לפיכך מתפלל של יום טוב דחביבא דאתיא מזמן לזמן ומזכיר בה שבת. אבל בהזכרת ברכת מזון אין צריך ברכה כי אם הזכרה לבד לפיכך מזכיר שניהם כל אחד בפני עצמו וזה נכון: " + ], + [ + "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ, וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ, וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאַל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה בְּיוּם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיֵענוּ זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה וְהושִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִים טוֹבִים. בִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהושִׁיעֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנוּן וְרַחוּם אָתָּה.
וְתִּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֶה בְּרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִירֵנוּ בּוֹרְאֵנוּ גֹּאֲלֵנוּ יוֹצְרֵנוּ קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאַל הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא מֵטִיב לָנוּ, הוּא הֵטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא גְמָלָנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְלְרַחֲמִים וְרֶוַח וְהַצָּלָה, וְכָל טוֹב.

הוא מטיב לנו הוא הטיב וכו'. יש גורסים כן שיהיה הוה עבר עתיד. אבל מר\"ן בש\"ע סי' קפ\"ט כתב עבר הוה עתיד ע\"ש. ואפשר לפרש תחלת הברכה שתקנו לומר אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו ויש לדקדק דהול\"ל בוראנו ברישא דטרם כל נברא האדם כי ילד יולד ויעל כיונק וכשיגדל קצת יודע רבונו ואח\"ך משגיח בחסדיו הרבים ועזוזו ונפלאותיו וא\"כ הול\"ל בוראנו אבינו מלכנו אדירנו גואלנו ואפשר דרמז כאן סוד הגלגול וז\"ש אבינו מלכנו ומסיבה שהוא מלכנו מלך המשפט לזה הוא אדירנו חוזקנו ה' אלהים בחזק יבא לחשבון מכל חטאות האדם ועל כן בוראנו פעם אחרת ומביאנו בגלגול לכלה הפשע ועל ידי זה גואלנו גאולת נפשנו מהסט\"א כי טרם התקון אין לבא אל שער המלך בלבוש שק העונות כי הוא קדוש וצריך שכל עמו יתקדשו וז\"ש קדושנו קדוש יעקב. וזאת נחמתנו כי הוא רוענו רועה ישראל וכמו שפירשו הראשונים ה' רועי לא אחסר כלומר בהיות ה' רועי אין לי לחשוב בשום דבר כי ודאי לא אחסר: ", + "ובאופן אחר אפשר כמ\"ש בזוהר הקדוש דבשלמא האומות שייך בהם כליה כי האומות תחת השרים וכשיפול השר גם אומתו אשר תחתיו כלה ונחרצה. לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא שר שלנו כביכול וכשם שהוא קיים כך כביכול ישראל קיימין. ואמרו ז\"ל בישועת ישראל שהקדוש ב\"ה עושה אותם בריה חדשה כמ\"ש ביציאת מצרים ובצרת המן וז\"ש אבינו מלכנו שאנו תחת עול מלכותו דוקא וא\"כ הוא אדירנו וחוזקנו שבל נמוט לעולם. ואם גרמו חטאתינו לימסר ביד מלך קשה כהמן. בוראנו עושה אותנו בריה חדשה כמשז\"ל על פסוק ועם נברא יהלל יה ועי\"ז גואלנו ואז נחזור בתשובה והוא קדושנו קדוש יעקב מתיחס אלינו רוענו רועה ישואל: " + ], + [], + [ + "הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים. הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים. הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לָנֶצַח נְצָחִים. הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר, בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר בְּרֵיוַח וְלֹא בְּצִּמְצוּם. הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עֹל גָּלוּת מֵעַל צַוָּארֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף. הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל. כֵּן יְבָרֵךְ אֶת כֻּלָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן. הָרַחֲמָן הוּא יִפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ. הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם. הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב. וְזַרְעוֹ מְבַקֵּשׁ לָחֶם. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ. וְדוֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. לָחֶם. כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה. מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה. וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה. וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהֹוָה. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהֹוָה. עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהֹוָה. וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטָחוֹ. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן. ..." + ] + ], + "Third Cup of Wine": [ + [], + [ + "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְהֹוָה.

שפוך חמתך אל הגוים. אפשר לפרש במ\"ש פ\"ק דע\"ז על פסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד וכו' מאן דאית ליה סיסיא ברחמיה מסיק וא\"ר אבהו משל לאדם שנושה בשני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו אוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת. וכתיב כי הנה אויביך יהמיון וכו' על עמך יערימו סוד ואמרו רז\"ל כי אויבי ה' הם אויבי ישראל ולמדוהו מהאי קרא. וז\"ש שפוך חמתך אל הגוים בבת אחת כי הם שונאיך ולשונא יפרע בבת אחת והראיה שהם שונאיך כי אכל את יעקב וכו' ושונאי ישראל הם שנואי ה' ולכן שפוך חמתך בבת אחת. וכתב רבינו בחיי פרשת וארא תקנו רז\"ל להתחיל בכוס רביעי שפוך חמתך לפי שעתיד הקב\"ה להשקות לאו\"ה ד' כוסות של פורענות וכו' ע\"ש וכ\"כ הרב אבודרהם והרשב\"ץ בסוף מאמר חמץ לא רצה בזה דאין טעם זה מחייב לומר כן בכוס רביעי ולא בשאר כוסות. לכן פירש דבד' כוסות יש קפידא דזוגות אלא דליל שמורים הוא וכו' ולכן בכוס רביעי אמרינן שאין אנו דואגים מהפורענות דאיכא בזוגות והשם ישפוך חמתו על הגוים לא עלינו וזהו לא לנו דסמיך ע\"ש: ", + "ולי ההדיוט נראין דברי רבינו בחיי ודעמיה ול\"ק מה שהק' דאמאי בד' אומרים שפוך די\"ל דבסוף ד' כוסות אמרינן ליה דכנגד ד' כוסות של גאולה ישפוך חמתו ד' כוסות תרעלה על הגוים וא\"ש בכוס ד' שהוא סיומם. אך מ\"ש הוא משום זוגות לא נהירא דתקנו לומר שפוך חמתך משום היזק דזוגות דא\"כ כשישתו זוגות יזוקו ואם לאו לא יזוקו ועוד אינו נראה ליחס זה כלפי מעלה ח\"ו ועוד דכתיב כי אכל את יעקב וכו' ודוק: " + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [ + "יפטירו שפתי תהלל יה נשמת כל חי. בנעימה קדושה אספרה שמך לאחי. וערבה לה' מנחת האומ\"ר כריח ניחוחי:" + ], + [ + "לֹא לָנוּ, יְהֹוָה, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם, ואֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה. עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנָיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם. יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיְהֹוָה, עֶזְרָם וּמַגִנָּם הוּא. בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַיְהֹוָה, עֶזְרָם וּמַגִנָּם הוּא. יִרְאֵי יְהוָה בִּטְחוּ בַיְהֹוָה, עֶזְרָם וּמַגִנָּם הוּא.

לא לנו ה' לא לנו. להבין הכפל אפשר דשאלתנו היא בעבור השכינה להקימה מנפילתה ותחזור עטרה ליושנה אבל ס\"ד כי מה שאנו שואלין על השכינה יש דברים בגו שידענו דעמה יפקון ובעבור זה נבקש להקים סוכת דוד כדי שנצא עמה מהגלות לז\"א לא לנו דבין נפוק עמה והן לא אנו שואלין על השכינה וז\"ש כי לשמך תן כבוד שהיא השכינה כידוע: ", + "למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם וכו'. כלומר היעודים וכולי נחמתא צופים אמרום הם לעתים רחוקות והרוצה לשקר וכו' ח\"ו וז\"ש למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם נא דייקא הכונה למה אינו מראה אלהים עתה כמו רגע כל ההבטחות וכיליון חרוץ לא\"ה וזהו איה נא עכשיו. ואלהינו בשמים וכו' כלומר מלך ב\"ו ימהר יחיש לנקום נקמתו טרם יקראהו אסון וימות הוא או השונא אבל מלך הכבוד ממ\"ה חי וקיים ה' ילעג למו כי הוא יכול ליפרע בכל זמן בחיים או במות וז\"ש ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה ואין מידו מציל וכל קבל דנא עצביהם כסף וזהב אלילים אלמים. ומה שאמר ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו והו\"ל לומר יד להם וכו' כי היכי דנקט פה להם עינים להם וכו' פירש הגאון מהר\"ר יצחק אב\"ד מקראקא זלה\"ה דקי\"ל דשברי ע\"ז שרי אבל תבנית יד ורגל אסור שכיוצא בהם נעבד ולכן בכל שאר אברים פה עינים אזנים אף נאמר להם פה להם וכו' דצריך שיהא האבר מחובר לע\"ז. אמנם ביד ורגל כתוב ידיהם ולא ימישון רגליהם וכו' לרמוז דיד ורגל אף כשהן נפרדים אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד עד כאן דפח\"ח: ", + "לא יהגו בגרונם. איכא למידק דהול\"ל גרון להם ולא יהגו ותו דכבר אמר פה להם ולא ידברו וכד הוינ' טלי' פירשתי במשז\"ל דנבוכדנצר נתן שם קדוש בפי הע\"ז והיתה מדברת ודניאל הוציא את שם הקדוש מפיו וזש\"ה ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו וזה רמז הכתוב לא יהגו בגרונם כלומר אם ראה תראה איזה ע\"ז מדברת ח\"ו אין הע\"ז מדברת רק דבר אחר הוא הגורם כמו שנותנים שם קדוש לתוך פיה וגרונה ואז השם קדוש מדבר. וכן להבדיל איזה שד נכנס שם ומדבר כאשר סופר וזה אמר ולא יהגו בגרונם כלומר שאם אזניך תשמענה דבר אין זה מהע\"ז והיינו לא יהגו בגרונם רק מהגין ומצפצפים מכח דבר אחר כאמור: ", + "ישראל בטח בה' וכו'. יראה במה שאמרו בזהר הקדוש דאומות העולם הם תחת ע' שרים וכשתתמלא סאת' מעביר השר בחטאתם ואח\"ך נופלת האומה שתחתיו כמש\"ה יפקוד ה' על צבא המרום במרו' ועל מלכי האדמה על האדמה אבל ישראל אשר אנו תחת ממשלתו יתברך דוקא והוא השר שלנו כביכול לכך אנו קיימין לעד זהת\"ד וז\"ש ישראל בטח בה' עזרם ומגינם הוא דכיון דהוא עזרם דהוא השר שלהם כביכול א\"כ הוא מגינם שלא יכלו ויהיו קיימין ולזה ישראל בטח בה' כי הבוטח בו הוא עזרו ומגינו דאנחנו עמו וצאן מרעיתו ואנו קיימין ושם ישראל יכון לעד כשם שהוא קיים ואמר בית אהרן בטחו בה' יען כי הם ראשי בני ישראל וכתיב בהו יורו משפטיך ליעקב וכו' וכתיב ובאת אל הכהן וכו' ומסורה בידינו אי רישא דעמא זכאה כולי עמא זכאה לכן אמר בית אהרן בטחו בה' אתם הכהנים הלויים שלא יש לכם חלק בארץ לא תלכו אחרי הבצע ותניחו עסק התורה אלא בטחו בה' כי הוא יפרנס אתכם והוא עזרם ומגינם כי אם אתם אל תבטחו בה' ותשתדלו בהבלי העה\"ז יצא צפע לחטאת ישראל דאי רישא דעמ' לאו זכאה כולי עמ' לאו זכאין וכמו שנתבאר אצלנו סמיכות הכתוב פרשת ויקרא חטאת הקהל הוא אשר נשיא יחטא שם רמז אם ראה תראה חטאות הצבור כי הן בעון שכיח בקהל ישראל עונות וחטאים שמענה ואתה דע לך אשר נשיא יחטא דרישא דעמא לא אתקן וקופה של שרצים תלויה לו לפניו לו היה כן הרב\"ה כמוהו ואחריו לו יהיה כן וזהו הסמיכות חטאת הקהל הוא והגורם לזה אשר נשיא יחטא ועל כן אמר בפרטות בית אהרן בטחו בה' כי אתם לעד בבני ישראל וזכות הרבים תלוי בכם או אשמם בראשכם. ויען אמר ישראל בטח בה' כי אנחנו עמו ותחת ממשלתו חבל נחלתו בהנחל עליון גוים בדור הפלגה לקחנו לחלקו ואין רשות לשום שר עלינו. לזה אמר יראי ה' בטחו בה' עזרם ומגינם הוא ואמרו רז\"ל יראי ה' אלו הגרים וכן פירש\"י כי הוה ס\"ד כי הגרים מתחילה היו תחת ממשלת השר של אומה ההיא אשר באו ממנה וא\"כ בכלות השר ההוא והאומה אשר תחתיו גם הגרים שהיו מהאומה ההיא המה יאבדו באבדן מולדתם לזה אמר יראי ה' בטחו בה' אלו הגרים אתם גם אתם כגר כאזרח בטחו בה' כי כאשר זכיתם לחסות תחת כנפיו אין לכם עוד שייכות עם אותה אומה והשר שלה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ויהי מאז אשר ישראל עמדו על הר סיני גם נשמות הגרים שם עמדו וזה אצלי דקדוק לשון רז\"ל שאמרו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי והול\"ל עכו\"ם שנתגייר דקודם שנתגייר לא היה גר ומה הלשון אומרת גר שנתגייר אמנם רז\"ל במתק לשונם רמזו דזה כבר היה לעולם גר דנשמתו עמדה ונשא\"ת והוא מרומים במעמד הנורא מעמד הר סיני ועד אשר הגיע זמנו נתגייר בפועל. ועוד הוא הגר הזה ניצוץ קדוש אשר היה באומה ההיא אשר מעולם היה ראוי לבא ולהסתפח על נחל' ה' אלא דאשתהויי אשתהי עד היום הזה ולכן קורא אני עליו גר שנתגייר ולא עכו\"ם שנתגייר דמיום היותו בקרבו קדוש ומעותד להתגייר. הוא הדבר אשר דברו יראי ה' אלו הגרים בטחו בה' כי כבר אינכם תחת השר וקדוש ישראל מלככם בטחו בו והוא יגן עליכם: ", + "ולפי פשוטו אפשר לומר במה שפירש רד\"ק בפסוק לא לנו ה' לא לנו וז\"ל אמר כמו שעשית חסד עם אבותינו והוצאתם ממצרים כן תעשה עמנו בכל דור ודור ואעפ\"י שאין אנו ראוים אל תעשה לנו כי אם לשמך כי גם הם לא היו ראוים לולי כבוד שמך וברית האבות עכ\"ל וכפי זה אפשר דרוח הקדש משיבה לישראל ששאלו דיעשה להם נסים כמו שעשה ביציאת מצרים ישראל בטח בה' וכו' כלומר שאלתך כהוגן וכה יהיה כימי צאתך ממצרים רק בטח על ד' בכל לבך. וכלפי דביציאת מצרים היו שלשה חלקים ישראל והלוים והגרים ישראל היו בשעבוד מר וקשה והלוים לא שתו בכוס זה רק לא היו יכולים לצא' ממצרי' וכמשז\"ל דשבט לוי לא נשתעבדו. וערב רב ריח שעבוד לא עדת בהו והיו בני חורין לגמרי וכנגדן נקט שלשתן שעתה הקב\"ה יעשה כיצ\"מ ולזה נקט ישראל ובית אהרן הכולל כל שבט לוי כמו שפירש רד\"ק ויראי ה' הם הגרים כי הם השלשה חלקים שהיו ביציאת מצרים וכינה לגרי' בשם יראי ה' לאפוקי הערב רב שיצאו ממצרים שלא יראו את ה' והם היו בגרם המחלות נחל\"ה לישראל נזיקין וחבלות אבל הני גרים הם יראי ה' ומדקדקים במצות כפירוש ה\"ר אברהם הגר שכתבו התו' בקדושין דף ע' כנודע: ", + "יְהֹוָה זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן, יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְהֹוָה, הַקְּטַנִים עִם הַגְּדֹלִים. יֹסֵף יְהֹוָה עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיְהֹוָה, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְהֹוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרדֵי דוּמָה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. הַלְלוּיָהּ.

ה' זכרנו יברך וכו'. אמרו בזוהר הקדוש ח\"א דף רל\"ג זכרנו יברך אלין גוברין. יברך את בית ישראל אלין נשין וע\"ש מה שהאריך. וממנו נקח פירוש זכרנו גוברין בית ישראל נשין. ונפרש לדרכנו בס\"ד. ויראה במ\"ש פ' הבא על יבמתו כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה שנא' להניח ברכה אל ביתך ובזה פי' הרב מהראנ\"ח זלה\"ה כתוב הדר הוא פ' תולדות ויקר' יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען קום לך פדנה ארם וכו' ואל שדי יברך אותך וכו' דבתחילה כיון שהיה שרוי בלא אשה ושרוי בלא ברכה לכך ויברך אותו אמנם כשצוהו קום לך פדנה ארם וקח לך משם אשה מעתה אינך צריך לברכתי דכאשר ישא אשה ישא ברכה מאת ה' וז\"ש ואל שדי יברך אותך. כי כך היא המדה להניח ברכה אל ביתך עכ\"ד. ורבי ישמעאל סבר בחולין דף מ\"ט דכהנים מברכי' ישראל והקב\"ה מברך לכהנים דכתיב ואני אברכם ור\"ל לכהנים ע\"ש וז\"ש ה' זכרנו יברך אלין גוברין וכשהקב\"ה מברך לאנשי' ודאי הם נשואים דאי לאו הכי שרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה וכיון שכן יברך את בית ישראל אלין נשין וראויות להתברך כי הן הגורמות להתברך הזכרים. אמנם זהו לישראל אך הכהנים יש להם מעלה אחרת דעד שלא נשאו כיון שהם מברכין ישראל הקב\"ה מברכם דכתיב ואני אברכם וא\"כ כשנושאים אינו חידוש שיתברכו מפי עליון כי בכל יום יתברכו מן השמים ועם כל זה יברך את בית אהרן אלו נשי הכהנים הגם כי בעליהן בעיניהן עד שלא נשאו הם מבורכים אף עפ\"כ ראויות נשי הכהנים להתברך כי אין ספק יהיה לבעליהן תוספת ברכה בנשואין וכיון שהם גורמות יברך את בית אהרן ראויות הן להתברך ואמר יוסף ה' עליכם עליכם ועל בניכם והנה הם שלשה כי בתחילה אמר יברך ישראל וכהנים וגרים ואח\"ך יוסף ה' עליכם זאת שנית ועוד בה שלישיה עליכם ועל בניכם ובתלתא ודאי הויא חזקה כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל תדיר ולא פסיק: ", + "ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ וכו'. אפשר במשז\"ל בראשית ברא אלהים בתחילה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים שתף מדת רחמים עם מדת הדין הה\"ד ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ולמדנו דגבי עשות שמים וארץ שם השמיענו דשתף מדת רחמים לקיום העולם וז\"ש ברוכים אתם וכו' כלומר אל תתמה דמה יצדק אנוש עם אל להתברך מפי עליון ושוליו מלאים כמה חטאים כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לז\"א ברוכים אתם לה' שם הרחמים עושה שמים וארץ דשתף מדת רחמים כרמוז בפסוק ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וז\"ש לה' עושה שמים וארץ דשתף רחמיו ואי לזאת ברוכים אתם לה' מדת הרחמים. וברוב רחמיו השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם זהו לאחר ברכה וכדאמר ר' לוי ובזה תבין שישראל יתברכו מן השמים ברוב עושר וכבוד כי ישראל מברכים ועל ידי הברכה הארץ נתן לבני אדם אך העכו\"ם ועשו בכלל רשעים שבחייהם קרויים מתים לא המתים יהללויה ולא כל יורדי דומה אף שלא הגיע זמנם והמה רועים עם דומה עד יבא זמנם כמ\"ש פ\"ק דחגיגה וזהו לא המתים העכו\"ם בחייהם ולא כל יורדי דומ' שפרחה נשמת' ולא הגיע זמנם והם יורדי דומה אפי' מישראל וכיון דעשו וכל העכו\"ם אינם מברכים לשם ה' א\"כ לא אפשר להם לזכות בעה\"ז אף שיעקב אע\"ה נתן העה\"ז לעשו כל שלא בירך לא קנה וקודם ברכה לה' הארץ ומלואה. ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה ואחר ברכה כתיב והארץ נתן לבני אדם אהנו לן ברכות שמים לזכות בעה\"ז ברב עושר וכבוד משא\"כ עשו וסיעתו: " + ], + [ + "אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְהֹוָה אֶת קוֹלִי, תַּחֲנוּנָי. כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא: אָנָּא יְהֹוָה מַלְּטָה נַפְשִׁי! חַנוּן יְהֹוָה וְצַדִיק, וֵאֱלֹהֵינוּ מְרַחֵם. שֹׁמֵר פְּתָאִים יְהֹוָה, דַּלֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ. שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, כִּי יְהֹוָה גָּמַל עָלָיְכִי. כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה, אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי יְהֹוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִים. הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי: כָּל הָאָדָם כֹּזֵב.
מָה אָשִׁיב לַיְהֹוָה כֹּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא. נְדָרַי לַיְהֹוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. יָקָר בְּעֵינֵי יְהֹוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. אָנָא יְהֹוָה כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא. נְדָרַי לַיְהֹוָה אֲשַׁלֵם נֶגְדָה נָא לְכָל עַמוֹ. בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה, בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָלַיִם. הַלְלוּיָהּ.
הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה כָּל גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדוֹ, וֶאֱמֶת יְהֹוָה לְעוֹלָם. הַלְלוּיָהּ.
הוֹדוּ לַיְהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ נָא בֵּית אַהֲרֹן. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יְהֹוָה. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָּנִי בַמֶרְחַב יָהּ. יְהֹוָה לִי, לֹא אִירָא - מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם?! יְהֹוָה לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשׂנְאָי. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְהֹוָה מִבְּטֹחַ בָּאָדָם. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְהֹוָה מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים. כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי כִדְּבֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים, בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם. דָּחֹה דְּחִיתַנִי לִנְפֹּל, וַיְהֹוָה עֲזָרָנִי. עֹזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים: יְמִין יְהֹוָה עֹשָׂה חָיִל, יְמִין יְהֹוָה רוֹמֵמָה, יְמִין יְהֹוָה עֹשָׂה חָיִל. לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. יַסֹּר יִסְּרַנִי יָּהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ. זֶה הַשַּׁעַר לַיְהֹוָה, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. מֵאֵת יְהֹוָה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאַת בְּעֵינֵינוּ. מֵאֵת יְהֹוָה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאַת בְּעֵינֵינוּ. אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא: אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא: אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא: אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:

אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני וכו' רז\"ל אמרו בפסחים דף קי\"ח דרש רבא מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני אמרה כנסת ישראל לפני הקב\"ה רבש\"ע אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני ואפשר לפרש במ\"ש בזהר הקדוש דלא לשתמע קליה בצלותא. ודייקי רבנן דמדקאמר קליה ולא קאמר קלא היינו דאפילו הוא בעצמו לא ישמע קולו וזו צריכה [זהירות] רבה להוציא הדברים מפיו בחיתוך אותיות ותיבות כתקנן ויהיה בלחש עד שהוא בעצמו לא ישמע קולו וצריך ליזהר בזה זהירות יתר מאד וז\"ש אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני אתה דוקא ולא המתפלל עצמו ולזאת יקרא תפלה בכונה שלימה: ", + "א\"נ אפשר במ\"ש פ\"ג דתעניות דשמואל גזר תעניתא ותכף בלילה בא מטר ואמר שהוא כאומר תנו לו ואל יראה פני. ואמרו זכה תאות לבו נתת לו ומ\"ש וארשת שפתיו היינו כשלא זכו וז\"ש אימתי אני אהובה בזמן שאתה שומע קול תחנוני לאפוקי תנו לו ואל יראה פני ותיסגי כי הטה אזנו לי אבל מכיר אני בעצמי שאיני ראוי להיות בסוג תאות לבו נתת לו ולכן בימי אקרא כלומר בכל ימי אקרא ואתפלל לפניו ולא יעלה על לב שאני מסוג תאות לבו נתת לו אלא שש אנכי על ששמע קולי: ", + "ועוד אפשר לפרש במה שנתבאר אצלנו בקונטריס דברים אחדים דרוש ד' מיסוד רז\"ל והרב האר\"י זצ\"ל כי האדם בעת צרה צריך להזכיר זכיותיו אבל צריך להתבונן ולומר לשון דמשתמע לתרי אנפי שהקב\"ה מכיר מחשבות יודע מה שבלבו כי הוא רוצה להזכיר זכיותיו וירא כי לא יכול מחמת המקטרגים שלא יקטרגו גם על זכיותיו שאינם כהוגן וכיוצא ויתרבה הקטרוג ח\"ו ולכן נקט לשון דמשמע נמי שמתחנן לאל להצילו והמקטריגים לא יבינו דברים שבלבו. ופירשנו בזה פ' אמרי האזינה ה' בינה הגיגי הקשיבה לקול שועי מלכי ואלהי כי אליך אתפלל. וקצת מהקדמה זו הזכרנו לעיל בפסקת וישמע ה' את קולנו. גם ידוע מ\"ש בזהר הקדוש על פסוק ויקרבו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד דהצדיקים מתקנים כל יום ויום ובעת פטירתם קרבו ויאתיון ימים שלמים ומתוקנים ע\"ש באורך וברוחב ובזה אפשר שז\"ש אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני דהול\"ל קול תחנוני אבל כיון כי ישמע קולו אשר בלבו מכוין להזכיר זכיותיו וגם ישמע תחנוניו כפשטן של דברים. כי הטה אזנו לי לצרכי להביט ברחמיו אל זכיותיו. ובימי אקרא כלומר אני עשיתי המצאה להזכיר ימי בתחינתי ואני מכוין שהוא ברחמיו יראה ימי דרובם ככולם שלמים הם מתוקנים ומסוגלים בתורה ומצות: ", + "אפפוני חבלי וכו'. אפשר במ\"ש פרק חלק (סנהדרין דף צ\"ה) וישבי בנוב אמר רב יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב אמר הקדוש ב\"ה לדוד עד מתי עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרג שאול ושלשת בניו רצונך יכלה זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבש\"ע מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי יומא חד וכו' א\"ל אבישי אפיך צלותך א\"ל אי הכי סייע בהדן היינו דכתיב ויעזור לו אבישי וכו' ע\"ש באורך. ואפשר לרמוז כי ה' ברחמיו זימן לאבישי לזה כי שם הקדוש של אבישי יש בו אותיות ישבי וא' יותר ואלף הוא אותיות פל\"א שמשם הרחמים ובכח זה יוכל נגד ישבי וז\"ש אפפוני חבלי מות כלומר סבבוני מכאובי מות הוא מיתת שאול ואנשי נוב שנהרגו וזהו חבלי מות מכאובי מות בהריגת הצדיקים ומצרי שאול צרות גיהנם של דואג שכל זה הייתי אני סיבה מצאוני שהמקטרג היה רודף ומצאוני שאני נתרציתי להמסר ביד אויב ועל כן צרה ויגון אמצא להמסר ביד ישבי. ובשם ה' אקרא להפוך דברי שיכלה זרעי ויצילני כמ\"ש לי אבישי אפיך צלותך ובשם ה' אקרא וי\"ו מוסיף על תפלת אבישי. אנה ה' מלטה נפשי כי אני חוזר ממה שקבלתי להמסר ביד אויב. חנון ה' וצדיק ואלהינו מרחם. כלומר צדיק הוא וצדיק דינו אבל הוא ברחמים. שומר פתאים ה' וגם אני הייתי פתי כשקבלתי להמסר ביד אויב. דלותי שבא לידי סכנת מות ולי יהושיע הושיעני מהצרה שלא יהרגני ישבי ושלח לנגדי אבישי שילמדני להפך דברי ועל כן שובי נפשי למנוחיכי דמעתה אין אויב קם נגדי כי ה' גמל עליכי לקבל תפלתי להפוך הענין. כי חלצת נפשי ממות ע\"י ישבי. את עיני מדמעה שהייתי סיבה להיות נהרג ולבטל עבודת ה' את רגלי מדחי שהייתי מוכרח לילך מדחי אל דחי עם דומה כיון שלא נשלמו שנותי כמ\"ש פ\"ק דחגיגה. אבל עתה כשאמות אתהלך לפני ה' בארצות החיים בגן עדן תיכף ומיד. האמנתי כי אדבר זה הדיבור הקשה שיכלה זרעי אני עניתי מאוד היה לי עינוי גדול שכמעט נתחרטתי על הפיכת הענין שהיה בחפזון בצרה גדולה ולא נתישבתי וסברתי כל האדם כוזב לשון פוסק כמו שפירש\"י ע\"פ והיה בכזיב כלומר שיכלה כל זרעו. וכשראה ברוח הקודש שישאר יואש וממנו ישתלשל מלכות בית דוד אמר מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי כוס ישועות תרתי שהצלתני מן המות וקבלת דברי להפוך העונש שיכלה זרעי וגם זרעי לא כלה. נדרי לה' שנדרתי בצרתי אשלם וכו' ומזה תבחין יקר בעיני ה' המותה לחסידיו שאמר שאני נתרציתי להמסר ביד אויב הצילני אנה ה' וכו' פתחת למוסרי תרתי האמורים ועל זה לך אזבח וכו': ", + "האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד. שמעתי אומרים דהכונה על שהאמין לציבא שדיבר לה\"ר על מפיבושת ואמר אתה וציבא תחלקו השדה ויצאת ב\"ק ואמרה ירבעם ורחבעם יחלקו המלכות וז\"ש האמנתי לציבא בלה\"ר ועי\"ז נמשך כי אדבר דיבור קשה אתה וציבא וכו' ועי\"ז אני עניתי מאד שנחלקה המלכות ע\"כ שמעתי. ויראה לפרש בדרך הזה אני עניתי מאד שלקיתי בכפלים שמלבד כי מלך ירבעם לא היה החצי בשוה כי ירבעם מלך על עשרה שבטים ולא נחלק המלכות לחצאין בשוה כמו שעשיתי למפיבושת. וזו רעה כפולה שבתחילה אמרתי שהכל יהיה לציבא ואם זה היה מתקיים היה הולך כל המלכות וגברו רחמיו שנתן בלבי לחזור שיחלקו יחדיו ועי\"ז נשאר קצת מלכות לרחבעם וז\"ש אני אמרתי בחפזי בתחילה בבא ציבא. כל האדם כוזב כלומר שהכל יהיה להאדם כוזב שהוא ציבא ואלו נתקיים זה אוי מה היה. מה אשיב כל תגמולוהי שנתן בלבי לחזור ולחלק ביניהם:", + "ואפשר לרמוז דכונת מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי היינו על החסדים שעשית עם רות כשבאה אצל בועז בחצות שלא קללה כמשז\"ל ע\"פ חצות לילה וכך תיבות תגמולוהי עלי גימ' תר\"י כמספר רות עם ג' אותיות והכולל. ור\"ת מה אשיב לה' כל הוא כאלם הכונה דעשית לבועז כאלם שלא יקללנה ועל זה היה מודה ומשבח וכמו שלימדונו רז\"ל שזה היה משבח דוד המלך ע\"ה להקב\"ה חצות לילה כלומר על מה שעשית עם זקנתי רות בחצות לילה שלא קללה בועז אקום להודות לך ע\"ש: " + ], + [ + "אנה ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי וכו'. אפשר לפרש במה שאמרו רז\"ל הובא בספר תורת המנחה כ\"י לחכם קדמון מאוד הרב מהור\"ר יעקב פקלי זלה\"ה פרשת בשלח דישי פירש מאשתו ותבע שפחתו והיתה נאמנת והגידה לאשתו ונכנסה במקומה ותהר מדוד ויהי כמשלש חדשים שהוכר עוברה בניה סברו שהיא הרה לזנונים וחשבו להרגה וא\"ל ישי אביהם שלא יהרגוה והולד יהיה עבד לאחיו כאסופי וכשנולד לא היה אוכל עמהם והיה נמאס ובזוי ונתנוהו בצאן וכן אמרו לשמואל כשאמר התמו הנערים עוד שאר [וכו'] בצאן זהו תורף דבריו. וכבר הרמ\"ע ז\"ל במאמרות כתב דישי קדוש לאלהיו מארבעה שמתו בעטיו של נחש היה סובר דאיסור עמון ומואב הוא בין לזכרים בין לנקבות והוא בא מאיסור מואבית והיה רוצה לטהר זרעו על ידי שפחה ע\"ש באורך וז\"ש אנה ה' כי אני עבדך וכו' ונתחיל מפסוק מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי. כלומר דאעיקרא דדינא הורתו ולידתו היתה מסוכנת ואחיו היו רוצים להרוג אמו היא ועוברה כי הם ואביהם סברו שאמו של דוד הרה לזנונים והיא חסידה מאד שלא גילתה מעשה השפחה ואשר היא באת במקומה שלא לבייש לבעלה ושלא לגלות מסתורין לבייש גם לשפחה אשר היא גלתה סוד אדוניה. וכשנולד היה בזוי מאוד כממזר ח\"ו ושוב אתא שמואל ומשחו למלך והיה מסוכן עם שאול כמה זמן וכמה הרפתקי ושינו\"י דחיקי עדו עליה ועל זה אמר מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי ועל איזה מהם אפטיר שפה לקבל אלפא מה אשיבנו רק אין דבר כי אם כוס ישועות לשון רבים כי באמת הם ישועות רבות ונמרצות ועל כן כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא מדת רחמים כי בהמון רחמיו עשה את כל החיל הזה נדרי לה' אשלם וכו' אשר נדרתי בעת צרתי אשלם. יקר בעיני ה' המותה לחסידיו כי אחיו בחרון אפם חשבו להרוג אמם בעודנה מעוברת והיא ועוברה דוד הע\"ה ימחו מספר חיים רק יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ויצל אלהים אמי ואותי מן המות. אנא ה' יהמו נא רחמיך כי אני עבדך בן אמתך אמי היא היתה אם למקרא אמתך דייקא ולא אמה סתם כאשר חשב אבי. פתחת למוסרי שהיו סוברים שאני בא דרך זנות מאמי ואני אסור בזיקים. ואתה בגודל חסדיך פתחת למוסרי. ועל כן לך אזבח זבח תודה על כל הטובה. ואפשר לפרש בזה שאר פסוקים דלקמן: " + ], + [], + [ + "יסור יסרני יה ולמות לא נתנני וכו'. הכונה יסור יסרני יסור עד שלא יצאתי לאויר העולם שהייתי בסכנה אני ואמי ואחר כך יסרני בלדתי שהייתי נמאס ונבזה לעיני אבי ואחי וכשבא שמואל הנביא ומשחני שנתגלה הדבר מצדקת אמי ניצולתי מזה ופגעתי ביסורי שאול הצודה את נפשי לקחתה ולמות לא נתנני ועל כן חיובא רמיא להודות לה' וז\"ש פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו וגם אני צדקה נפשי. אודך כי עניתני לבא כל עניני בסתר ותהי לי לישועה שהושעתני מהכל. אבן מאסו הבונים קרי ביה הבנים וקאי על אשת ישי שחשדוה ונתבזית בעיני בעלה ובניה. היתה לראש פינה שנתגלה שהיא אבן בחן פנת יקרת. ור\"ת אבן מאסו הבונים אמ\"ה לרמוז שעל ידי ענין אמה נמאסה. זיכני ה' וראיתי שכיונתי במקצת למ\"ש בליקוטי תורה לגורי האר\"י זצ\"ל שש אנכי. מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. מה עמקו מחשבותיו בהדי כבשי דרחמנא לא אתנו יודע היא נפלאת במופלא ובמכוסה. נענו כלם ואמרו זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו כי נודע דישי ואשתו לא חטאו ודוד זרעו בו למינהו ומלך מלך והשכיל והיא שמחה שלימה לכלם: ", + "ובאופן אחר אפשר לפרש כל הני קראי דאתאן עלייהו במ\"ש בס' ילקוט דוד משם הרב שפתי כהן על התורה דגם נקבות מואביו' היו אסורות עד דוד הע\"ה ומשום הכי אברהם ויצחק לא קרבו אל בנות לוט לזיווג בניהם ע\"ש וצריך לומר דהגם דכתיב בתורה לא יבא עמוני ומוכח דלא גזר אלא על הזכרים ומוכרח דכונ' הכתוב לא יבא עמוני דוקא עמוני לאפוקי עמונית דאי אמרת דגם נקבותיהן אסורו' ולא ז\"כר ס\"ר לבד הול\"ל לא יבא עמון. מ\"מ ה' חפץ שיהיה נעלם מחכמי ישראל שנות דור ודור התר זה עד בועז כי כך רצה הקב\"ה שיהיו אסורות עד דוד ר\"ל עד רות שנשאת לבועז. ויומתק לפי זה משז\"ל גבי בעז נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית נתחדשה דייקא כי עד האידנא לא הותרו וברצות ה' נסתרה והיא נעלמה הלכה זו וז\"ש אנא ה' כי אני עבדך ועיני ראו רוב רחמיך אלי כי הלא אני עבדך בן אמתך רות פתחת למוסרי דייקא שבאמת עד עתה היו אסורות גם נקבות מואב כי לא ידעו פי' הכתוב לא יבא עמוני דהפירוש ולא עמונית ובהגיע תור שלשלת יחוסי פתחת למוסרי ופקחת עיני סנהדרין להתיר הנקבות ורמזת בזה כי ההתר אינו כי אם לצורכי ומכאן ואילך בעבור כבודי מתקיים ההתר והוא פלא על כן לך אזבח זבח תודה על כל החסדים והטובות. וזהו שאמר הכתוב במזמור פ\"ט כי לה' מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו אז דברת בחזון לחסידך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו אף זרועי תאמצנו לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף ואמונתי וחסדי עמו ובשמי תרום קרנו ויש להעיר כמה דקדוקים במקראי קדש הללו. וזה דרכנו על הרוב לבלתי היות ביום משא במדב\"ר. להאריך בהצעות והערות ודקדוקים על כן אמרתי בדרכנו זה כל היד המרבה לבדוק באנשי' אינו משובחת וגם עתה חדלתי מהיו' לאיש מושך בקס\"ת לא זז משם עד אשר ד\"ק דקדוקים והרגשות ומתוך ביאורנו יובנו. אך אמרתי הני קראי דאתו לידן יתבארו אם על פי דרכנו ואם חוץ מדרכנו: ", + "ודרך הקדי\"ם אפשר לבארם באופן זה דהנה נודע דאיכא למאן דאמר דלמלך אין שוה שיהיה אביו או אמו מישראל לחוד רק בעינן אביו ואמו מישראל מכל צדדיו ואם אחד ממשפחת גרים לא סגי כדמשמע מדברי הרב הנמקי פ' מצות חליצה וכן לדיני נפשות. והרשב\"ץ בס' מגן אבות במשנת שמעיה ואבטליון הקשה דאיך מינום לנשיא ואב ב\"ד כיון שהיו גרים ותירץ דלא היה בישראל כמותם ובכי האי גונא שרי ע\"ש. והרב המאירי בפסקי הוריות ב\"י פ\"ג ישנו בנותן טעם למאי דאמרו פ\"ב דיומא שאול באחת ועלתה לו שנסתלק מהמלכות דוד בשתים ולא עלתה לו ונשאר במלכותו כי המלכות גזרה חכמתו שיהיה משבט יהודה וכששאלו ישראל מלך עדין לא היה ראוי דוד והושם שאול כמו פקיד עד שיהיה ראוי דוד דאתי מיהודה וכיון דשאול לא היה בעצם מלך אלא פקיד בדבר קל נדחה כי קרב הזמן להיות מלך מיהודה והוא ראוי אכן דוד המלך ע\"ה כי הוא המלך האמיתי אף דשתים זו אירעו לו דין הוא שישאר במלכותו זהו תורף דבריו ע\"ש באורך. ובפ' הערל אמרו כתיב מצאתי דוד עבדי וכתיב שתי בנותיך הנמצאות וכו' ע\"ש וז\"ש כי לה' מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו כלומר דדוד הע\"ה הוא דבק עם ה' קדוש ישראל וכל מעייניו בו כמו שפירש רד\"ק. אז דברת בחזון לחסידך הוא שמואל הנביא השקול כמשה ואהרן ומשו\"ה נקט דבר' בחזון חזות קשה כי קשה דבר זה לשמואל הנבי' יען חייו תלוים במלכות שאול ור\"ת אז דברת בחזון לחסידך ותאמר שויתי עזר הוא בגימטריא אבדל משאול עם הכולל וזאת חזות קשה שויתי עזר המלכות על גבור הוא דוד הע\"ה. וכי תימא הלא במלך בעינן שיהיה ישראל מכל צדדיו ודוד הע\"ה מצד א' אתי מרות המואביה לז\"א הרימותי בחור מעם שדוד הע\"ה הוא מובחר ומבורר מכל העם ואין כמוהו בישראל ולכן שרי אליבא דכ\"ע כמ\"ש הרב הרשב\"ץ ולא אכפת אי אתי מרות המואביה וז\"ש הרימותי בחור מעם מצאתי דוד עבדי כלומר להיותו בחור מעם מובחר מישראל כלם לכן מצאתי דוד עבדי שאין כמוהו כמ\"ש רד\"ק ורמז דאתי ממואב דכתיב שתי בנותיך הנמצאות. ולדעת רר\"ק והרב כלי יקר וסיעתם דשאול נמשח באפרסמא דכיא ז\"ש מצאתי דוד עבדי שאין כמוהו והוא המלך האמיתי ולכן בשמן קדשי משחתיו שמן משחת קדש לאפוקי שאול דלהיותו כמו פקיד ואינו מלך בעצם לא נמשח בשמן המשחה רק באפרסמון. וזה טעם דדוד בשתים לא עלתה לו ואל זה רמז אף ידי תכון עמו על האחת וזרועי תאמצנו על השנית יען הוא המלך האמיתי כמ\"ש הרב המאירי ז\"ל. לא ישיא אויב בו כלומר לא יהיה לו האויב כנושה כמו שפירש רד\"ק ולפי דרכנו רמז על האויב העיקרי דומה שיצא לטעון ולקטרג על דוד הע\"ה כמ\"ש בהקדמת הזהר הקדוש וה' ברחמיו למד זכו' על דוד הע\"ה והצילו. ובן עולה הוא האויב חיצון למראית העין לא יעננו כמו דואג וסיעתו וכתותי מפני\"ו צריו שהוא יראה בשונאיו ומשנאיו אגוף כי היה הגון וראוי לזה. והטעם ואמונתי וחסדי עמו כי הוא קם בכל חצות לילה והשכינה עמו וחוט של חסד משוך עליו ביום וזה ואמונתי כינוי לשכינה כידוע וחסדי חוט של חסד עמו בקומו בחצות. ובשמ\"י שאמרתי וה' עמו תרום קרנו שידעו שלא חטא על כן יאמר שכינה עמו והוא בא לידי חטא והוא אומרו ובשמי דייקא רמז על וה' עמו: ", + "ובאופן אחר יראה לפרש כי הנה ישראל השואלים מלך לשמואל הנביא לא יפה עשו וכמש\"ה לא אותך מאסו וכו' וז\"ש קדוש ישראל מלכנו ומשום הכי כאשר שאלו ישראל מלך לשמואל אז דברת בחזון דיבור קשה וחזות קשה לחסידך שמואל על ששאלו מלך וכמ\"ש לא אותך מאסו וכו'. ותאמר שויתי עזר כלומר אינו מלכות בעצם אלא עזר על גבור והוא שאול הרימותי בחור מעם הוא שאול המלך אשר בחר בו משכמו ומעלה גבוה מכל העם וכתיב שאול בחיר ה' אך לא היה מיהודה וזהו בחור מעם מתוך העם כי בעת ההיא לא היה ראוי משבט יהודה. אדהכי והכי למאי דביני ביני מצאתי דוד עבדי כי לו נאה המלכות ולכן בשמן קדשי משחתיו לאפוקי שאול דנמשח באפרסמון למ\"ד כמש\"ל אשר ידי תכון עמו בחיי שאול אף זרועי תאמצנו כשמלך אחר כך: ", + "ועוד יראה בהקדמה ראשונה שכתבנו והכי פירושן של דברים כי לה' מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו כמש\"ל דדוד הע\"ה תמיד דבק בה' וכל מעייניו בו וזהו כי לה' מגיננו ירמוז על דוד בחיי שאול שהיה מגן ומושיע לישראל הוא לה' קדוש לאלהיו וגם בהיותו מלך לקדוש ישראל מלכנו תמיד ישעה המלך דוד אל קדוש ישראל: אז דברת בחזון לחסידיך שמואל וישי כי מה שחשבו ישי ובניו דאם דוד הרה לזנונים אינו אמת וגלית מסתורין ותאמר ממני יצאו כבושים שויתי עזר על גבור אנכי העירותי שאשת ישי תלך במקום השפחה וזהו שויתי עזר אשה מלשון אעשה לו עזר על גבור בתורה ישי דהיה נכנס באוכלוסא ויוצא באוכלוסא וזה פריה הרימותי שהיה דוד שפל ובזוי והרימותי בחור מעם וישי לא ידע כי מצאתי דוד עבדי מבנות לוט דכתיב שתי בנותיך הנמצאות בשמן קדשי וכו' כמדובר: ", + "ולפי דרכנו יראה לפרש בסגנון זה אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר כי כתוב בתורה לא יבא עמוני והיה הדבר סתום והיו הנקבות גם כן אסורות עד בעז וזהו שויתי עזר על גבור היא רות שבעז לקחה לאשה ואז נגלה לסנהדרין דמואביות מותרות ועד הנה היו אסורות אכן עתה ראיתי להתיר רות והטעם הרימותי בחור נשמ' דוד המלך אשר היתה טמונה בקליפות וזהו מעם והנה באה ונהיתה על ידי רות והן הן מפלאות תמים דעים וזהו מצאתי דוד עבדי מבנות לוט ובהגיע תור בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו לעזרו ולסומכו כי נשמתו היתה בעמקי הקליפות כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל באורך ומטעם זה לא יחשוב ה' לו עון כי הוא היודע ועד דנשמתו היתה בעמקי הסט\"א וזו היתה תחילת ביאתה ולכן יצרו מתגבר עליו מאד כי עדין ח\"ו נאחז בסבך וטרחו גדול ולזה אינו נחשב לו העון כשאר בני אדם זהו תורף דברי רבינו האר\"י זצ\"ל בקיצור ומשו\"ה אמר אשר ידי תכון עמו לעוזרו אף זרועי תאמצנו אחר שחטא. ומזה הטעם לא ישיא אויב הנפש המקטרג עלי' ובן עולה כגון ישבי בנוב לא יעננו. וכתותי מפניו צריו צרי הנפש המקטרגים אדיקם ואכניעם ומשנאיו הנראים אגוף. ואמונתי וחסדי עמו שהשכינה עמו שהוא עניו והוא מרכבה לשכינה וכאלו הקריב כל הקרבנות אי לזאת אמונתי השכינה וחסדי עמו ובשמי שהוא כינוי לשכינה כמש\"ה ויעש דוד שם והוא בחינתו תרום קרנו שזכה למלכות: ", + "ועל פי זה נבאר הכתובים הנז' אודך כי עניתני והבאת אותי מרות המואביה ותהי לי לישועה דאין ממנין פרנס על הצבור אא\"כ קופה של שרצים וכו' אבן מאסו הבונים קאי על רות המואביה ודכותה בנות מואב דעד האידנא היו אסורות גם נקבות מואב. היתה לראש פינה כי כתיב בתורה הנמצאות וכתיב מצאתי דוד עבדי כלומר דאלמלא דוד גם הבנות נאסרו. וכי תימא מאחר דכתיב עמוני איך היו אוסרים הנקבות ואיך סנהדרין שבכל דור לא דקדקו דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית לז\"א מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו כלומר כך רצה ה' שיהיה דבר זה מופלא ומכוס' מעינינו עד עת בא רות ועוד פירשתי בפסוקים אלו הלא הוא כמוס בדרשותי פ' האזינו בס\"ד: " + ], + [ + "אבן מאסו הבונים וכו' שמעתי משם הרב המובהק מהר\"ר משה חייון זלה\"ה שפי' במ\"ש פ\"ק דמגילה דף ט\"ו ת\"ר ד' נשים יפיפיות היו בעולם שרה ואביגיל רחב ואסתר וכתבו התוספות קשה אמאי לא חשיב חוה דהא אמרינן פ' חזקת הבתים שרה לפני חוה כקוף בפני אדם וי\"ל דלא חשיב אלא אותן הנולדות מאשה עכ\"ל וז\"ש אבן מאסו הבונים הם רבנן כלומר כשמנו ד' יפיפיות מאסו למנות חוה אבן הראשה דאבן כינוי לאשה. והוא דבר קשה שחוה היתה לראש פינה אלפא לסלת נקיה יפיפיה שהרי שרה ראש לד' יפיפיות לפני חוה כקוף וכו' ותירץ תירוץ התו' דלא חשיב אלא אותן הנולדות מאשה וז\"ש מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו כלומר חוה מאת ה' היתה מעשה ידי יוצ\"ר ולכך לא נמנית ולא מאסו בה רק דשאני חוה דהויא מעשה שמים ממש בעצם ולא על ידי אשה ע\"כ שמעתי: ", + "ויראה לפרש בסגנון אחר וניישב קושי' התוס' הנז' והוא שראיתי בס' דרוש שמואל פ' וירא שכתב שמעתי דאיתא במדרש יופי שרה יותר מחוה ולכאורה קשה דלא היה בעולם כחוה ותירצו דיופי אדם יותר מחוה ולפ\"ז הפי' כך בימי שרה דלא היתה יפה ממנה חשיב יפיה הרבה דאלו שרה בדורה אין כמוה אבל חוה אדם פוגמה ובערך זה אמרו יופי שרה יותר מחוה דיופי שרה בזמנה חשיב טובא משא\"כ חוה דלא נחשב יפיה מאחר דאיכא אדם עכ\"ד ומעתה ל\"ק קושית התוס' אמאי לא חשיב חוה דלא חשיב אלא שרה ודכוותה דבדור כל אחת מהן אין למעלה הימנה אבל חוה לא חשיבא בדורה כיון דאיכא אדם דיפה יותר ויותר. ובכן יש לפרש בקראין גם תירוץ זה הכונה אבן מאסו הבונים חוה דלא מנאוה בכלל היפיפיות וקשה דהיתה לראש פינה ראשונה במלכות. אבל יש לתרץ שני תירוצים א' מאת ה' היתה זאת ולא נולדה מאשה וזאת שנית היא נפלאת בעינינו כלומר מאי דחשיב הוא אותה שאין בדורה כמוה וז\"ש היא דייקא ולא אחרת נפלאת בעינינו אז תבא לחשבון אבל חוה אצל אדם לא חשיבא: ", + "זה היום עשה ה' נגילה ונשמח' בו אפשר שהכונה זה היו' של שמחה לא בזכותנו רק עשה ה' ברחמיו כמו שמורה שם המיוחד שם של רחמים ולכן אין ראוי לשמוח בשמחה הנוגעת לנו כי לא היינו ראוים רק מצד רחמיו וא\"כ נגילה ונשמחה בו דוקא. א\"נ אפשר דכשיש למעלה עת רצון מתרבה השפע ונמשכת השמחה למטה וז\"ש זה היום של שמחה עשה ה' מדת רחמים כי בשמים גברו הרחמים לכן נגילה ונשמחה שיש שמחה למעלה ואין לנו לשמוח בשלנו: ", + "ועוד אפשר לומ' בחקירה שחקרתי דלמ\"ד דאחשורוש מלך על קכ\"ז מדינה והעול' רנ\"ב אפרכיות והיו ישראל חוץ ממשלתו בספרד ובאפריקא כמ\"ש מהרימ\"ט בדרשותיו וא\"כ ישראל שבספרד ואפריקא שלא נגזרה גזרה עליהם לא נתחייבו בפורים ועין רואה ואזן שומעת דכל ישראל עושים פורים ותירצנו בזה כמה תירוצים על פי הדין והסברא והסוד ככתוב אצלנו במקומו. ומה שתירצנו על פי הסוד כללות הדבר הוא כי בשמים ממעל בפורים יש אור גדול יתר מאד המתיח' למרדכי ואסתר ומאיר בכל שנה ביום הפורים ומאחר אשר בשמים ממעל האיר וזרח אור המופלא הזה כ\"ל שישנו באסת\"ר חיובא רמיא על כל ישראל לשמוה בפורים כל קבל האור המאיר בשמים וז\"ש זה היום עשה ה' ראה והתקין להאיר המאור הגדול בעבור הנס שנעשה לישראל שניצולו מהגזרה. א\"כ נגילה ונשמחה בו אף שלא נגזרה עלינו אותה גזרה לכבוד האור המתגלה בשמים ממעל כדבר האמור אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא ויצליח ישראל ובאורך נראה אור:" + ], + [], + [ + "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אפשר לפרש במה שפירשו ז\"ל על פסוק כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור כי כשאדם מודה על הנס הנעשה לו בשכר זאת יהמו רחמיו להושיעו להבא וז\"ש כי חמת אדם תודך כאשר הניצול מחמת אדם יודה אליו יתברך זה שכרו שארית חמות תחגור מלשון חגירת הצפורן שהוא עיכוב שתעכב חימות אחרות שלא יבואו עליו ובזה פירשו זובח תודה יכבדנני. ובזה שהוא מודה ושם דרך עושה לו דרך הצלה להבא אראנו בישע אלהים עד כאן דבריהם. וז\"ש הודו לה' כי טוב כשעושה לכם טובה תהיו מודים לו. כי ע\"י זה יהי מושך חסד להבא וז\"ש כי לעולם חסדו שהוא מטה אליו חסדו בעבור שהודה לו. ואחר זמן מצאתי כתוב שכן פירש הרב החסיד מהר\"י מולכו זלה\"ה: ", + "בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהֹוָה, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהֹוָה. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהֹוָה, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהֹוָה. אֵל יְהֹוָה וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵל יְהֹוָה וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי - אֲרוֹמְמֶךָּ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי - אֲרוֹמְמֶךָּ. הוֹדוּ לַיְהֹוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. הוֹדוּ לַיְהֹוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לַיְהֹוָה כִּי-טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
הוֹדוּ לָאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל-הַמָּיִם. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְגוֹזֵר יַם-סוּף לִגְזָרִים. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

למכה מצרים בבכוריהם. ויוצא ישראל מתוכם. ביד חזקה ובזרוע נטויה. אפשר לפרש במה שכתבנו לעיל בפירוש ההגד' דישראל יצאו לפני זמנם מסיבת קושי השעבוד דישראל הם בני אל חי ולהודיע זה הכה כל בכור עד בכור השבי ובכור השפחה ובכור בהמה ופטר חמור להורו' כי אף עמי הארץ ורשעים נקראים בנים וא\"כ דין הוא שיעלה קושי השעבוד לחשבון השנים הבאו' וז\"ש למכה מצרים בבכוריהם שרומזים לשר שלהם שהוא ראש השרים של מעלה וכן טלה אלהיהם ראש למזלות והיה בתוקפו זה אות לטובה כי לעולם חסדו שהוא יטה אלינו חסד ויצילנו מגליות שהרי הצילנו מתחת ראש השרים וכמ\"ש מר זקנינו הרב חס\"ל ז\"ל והבאתיו לעיל וא\"כ נמצא דמודים אנחנו למכה מצרים בבכוריהם שזה סימן כי לעולם חסדו ותמיד יעמיד חסדיו עמנו. ומזה שהכה הבכורות נמשך ויוצא ישראל מתוכם דייקא שהיו בתוך טומאתם של מצרים מה אלו אף אלו וכמעט היו נטמעים בנש\"ט אבל מסיבת קושי שעבוד ושאנו בנים כמו שהראה במופת להרוג בכוריהם אף בכור השבי ושפחה ובכור בהמה וחמור לומר דהכל הם בכורות וגם ישראל אף הרשעים ועמי הארץ הנחשבים כבהמה וחמורים בנים הם וקושי השעבוד יעלה לחשבון ובכן הוציאנו מתוכם ממש וזה אות כי לעולם חסדו דאם בהיותנו עע\"ז ונטמעים בתוכם גאלנו ק\"ו שיגאלנו מד' מלכיות שכן יש בנו תורה ומצות ונמצא דמזה ידעינן כי לעולם חסדו יהי מושך חסד אל חופף עלינו כל היום. ומזה נמשך ביד חזקה ובזרוע נטויה דכיון דקושי שעבוד השלים הזמן א\"כ עת לחננה כי בא מועד צאתנו ממצרים ובטובו קיים הבטחתו לאברהם אע\"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי והמשפט שנעשה על ידו יתברך הוא חזק וכמ\"ש הראב\"ד פ\"ק דתעניות והביאו הרב פרשת דרכים בריש דרך עצב ומזה ידענו כי לעולם חסדו דכה יהיה בגאולה אחרונה ויותר ויותר דבמצרים לא היה על ידו אלא מכת בכורות אבל לעתיד לבא הכל ע\"י יתברך וכמ\"ש בספרי לי נקם ושלם אמר הקב\"ה אל תהיו סבורים שאפרע מכם על ידי שליח כשם שנפרעתי מפרעה על ידי משה ומסנחרב ע\"י מלאך אבל לעתיד אני נפרע מכם שנאמר לי נקם ושלם עכ\"ל וכתב מהרימ\"ט פ' בא דבמצרים כתיב עושה פלא דאינו נקרא פלא כי אם מה שהוא ע\"י הקב\"ה עצמו ובמצרים לא נעשה על ידו יתברך אלא מכת בכורות אבל לעת\"ל הכל על ידו יתברך דכתיב אראנו נפלאות. וא\"כ ז\"ש ע\"י שהוציאנו ממצרים וקושי השעבוד השלים דאנו בנים עי\"ז הגיע תור מ\"ש דן אנכי והיה ביד חזקה ובזרוע נטויה כי המשפט לאלהים הוא חזק כלה ונחרצה כמ\"ש הראב\"ד. וזה סימן כי לעולם חסדו לעת\"ל שיעשה הכל על ידו יתברך כדכתיב אראנו נפלאות. וכיון שיש לנו דין בנים א\"כ אנחנו יש לנו דין ישראל ומזה נמשך לגוזר ים סוף לגזרים כי עוזא קטרג בשעת קריעת י\"ס שישראל עבדו ע\"ז ואף שהיה בשוגג דינם כב\"נ וחייבים מיתה והקב\"ה הצילם דדין ישראל יש להם ועע\"ז בשוגג פטור כמ\"ש הרב פרשת דרכים דף ג' ע\"ש באורך וא\"כ אם לא היה להם דין ישראל היו נטבעים לפי שעע\"ז בשוגג אך לפי שהיה להם דין ישראל ניצולו והיה קי\"ס וא\"כ ממאי דאמרינן דיש להם דין בנים ממילא יש להם דין ישראל ואם כן מזה נמשך לגוזר ים סוף לגזרים. ומענין קי\"ס נודעה יד ה' אל עבדיו דאע\"ג דהנחלים והים עושים רצון קונם ומה שגזר עליהם ביצירה עכ\"ז לצורך ישראל כביכול נתבטלה גזרתו ונבקע הים וכמו שהאריך הרב מהר\"י זאבי ז\"ל פ' בשלח ופי' בזה היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו כביכול דצדיק מושל יראת אלהים ולכן הים ראה וינוס ע\"ש באורך. וז\"ש מאשר גזר ים סוף לגזרים מזה נמשך כי לעולם חסדו דנבקע הירדן ע\"י יהושע ואליהו ואלישע וגינאי נהרא לר' פנחס בן יאיר ולעת\"ל כדכתיב והחרים ה' את לשון ים מצרים והשתא אתי שפיר לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו: ", + "והרב מהר\"ר גבריאל איספיראנסה ז\"ל פירש במשז\"ל בשכר ויבקע עצי עולה נבקע הים וז\"ש לגוזר ים סוף בעבור הגזרים גזרי עצים אשר בקע אברהם אע\"ה עצי עולה וזהו לגזרים ודפח\"ח: " + ], + [] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [ + "למכה מלכים גדולים וכו'. יש לדקדק מאן נינהו מלכים גדולים מלכים אדירים אי הם סיחון ועוג הרי בפירושא אתמרו. ואי הם ל\"א מלכים הו\"ל לאקדומי סיחון ועוג. ופירש הרב מהר\"ש פרימו ז\"ל במ\"ש בחולין דף ס' ליתו סיחון וליפוק ממואב וליתו ישראל וליפקו מסיחון והיינו דאמר רב פפא עמון ומואב טיהרו בסיחון וז\"ש למכה מלכים גדולים ויהרוג מלכים אדירים שהם מלכי עמון ומואב לסיחון ולעוג ר\"ל הרגם לסיחון ולעוג ונתן ארצם לנחלה לסיחון ולעוג שזכו בארץ סיחון ועוג כל זה כדי שיהיה נחלה לישראל עמו וכדאמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון עכ\"ד.
[אחורי תרעא: מ\"ש בשם הרב מהר\"ש פרימו עתה ראיתי ברמזיו סוף בלק שכתבו משם הרב מהרימ\"ט ושוב באר לידי ספר הבהיר צפנת פענח למהרימ\"ט והנה הוא פ' בלק דרוש א' דף קע\"ז ואפשר לדקדק דכתיב ונתן ארצם לנחלה ולבסוף כתיב נחלה לישראל בלי נתינה כפי דרך מהרימ\"ט הנז' רק נקדים מאי דכתיבנא בעניותין בכמה דוכתי מש\"ם גדול מורינו הרב המופלא כמהר\"ר יצחק הכהן דמקשי ורמי דפ' ד' מיתות אמרינן גוים לאו בני כבוש נינהו ואלו פ' השולח אמרו עמון ומואב טהרו בסיחון איהו מותיב לה איהו מפרש לה דשאני הכא דרחמנא אמר ליתי סיחון ולפקו ממואב וכו' וזהו דקדוק הכתוב דכתיב ונתן ארצם לנחלה דייק לומר ונתן משום דבעלמא קי\"ל גוים לאו בני כבוש נינהו אלא דהכא שאני דכך גזר הוא ית' ליתו סיחון וכו' ומשו\"ה קנו וזהו ונתן ארצם לנחלה שהקב\"ה נתן שיקנו הארץ הזו לנחלה ואח\"כ ממילא נחלה לישראל דבני כבוש נינהו ודוק ובמקום אחר הארכתי בעניותי לדקדק על תירוץ מורינו הרב הנז' כי דבריו קשים לשמוע משמעתא דהשולח עצמה והארכנו לפי קצורנו לתרץ קושית הרב הנז' לקוצר דעתי המעט הוא ואין כאן מקום להאריך ואולם דרך דרש הכי רגילי בעלי המפרשים לפרושי קראי ומאמרי רז\"ל על פי סברא אחת כל שיש סברא זו בעולם כידוע:] " + ], + [ + "נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבַרֵךְ אֶת שִׁמְךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ, מַלְכֵּנוּ, תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אַתָּה. אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְּהֻלָל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיְהֹוָה לֹא יָנוּם וְלֹֹא יִישָׁן - הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים. לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כֲּהַמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת - אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ, אֶת שִׁמְךָ עַל אַחַת, מֵאֶלֶף, אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ. מִמִּצְרַים גְּאַלְתָּנוּ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחָלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, לָנֶצַח. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ - הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִּשָּׁבַע, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל לְבָבוֹת יִירָאוּךָ, וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמֵּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה: יְהֹוָה, מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרֹךְ לָךְ הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ, כָּאָמוּר: לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ.
הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ, הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ, הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ, הַמֶּלֶךְ הַיּושֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָא. שׁוֹכֵן עַד מָּרוֹם וְקָּדוֹשׁ שְׁמוֹ. וְכָתוּב: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוה, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.

נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלהינו. אפשר לפרש במה שאמרו חכמי המדע דהנשמה לעולם אינה חוטאת כי אשר יש בו נשמה אם בא לחטוא האדם הזה הנשמה מסתלקת ממנו. וז\"ש נשמת כל חי תברך את שמך ודאי מברכת לבעל\"ה ואינה חוטאת כלל וכשהיא באדם תברך את שמך. ולהיותה נשמה שהוא מדרג' עליונה תברך את שמך וגם אשר זכה לנשמה נקרא חי שהוא צדיק אך זה דוקא בזוכה לנשמה משא\"כ ברוח אמר ורוח כל בשר איש כינהו בשר ולא חי וגם תפאר ותרומם זכרך ולא כמי שיש בו נשמה שאמר תברך את שמך אבל ברוח אמר תפאר זכרך שהם מדרגות למטה מנשמה. ולא הזכיר נפש כי הנפש אם בעל נפש עבר על כרת הכרת תכרת הנפש אבל הרוח והנשמה אינן נכרתין כמו שביאר באורך מז\"ה זלה\"ה הנה זה בא בדרשותי פרשת תשא ע\"ש באורך: ", + "מלך גואל ומושיע פודה ומציל וכו'. רמז בזה כי לישראל טרם מכה צץ רפואה פרח משא\"כ אומות העולם דכתיב נגוף ורפוא כמשז\"ל וז\"ש גואל ומושיע דכבר נבראת הגאולה וישועה מקדם קדמתה ואח\"כ פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה כי כבר הגאולה ישנה קודם המכה וכדבר האמור: ", + "מחיה מתים ורופא חולים וכו' אפשר במשז\"ל דבתחיית המתים קמים כמו שנקברו הלך חגר בא חגר וכו' כדי שיכירום יודעיהם ואנשי ביתם ואח\"ך הקב\"ה מרפא כל המומין אז ידלג כאיל פסח וכו' וזה רמז באומרו מחיה מתים ורופא חולים דאחר תחיית המתים הוא רופא תחלואיהם [וז\"ש פוקח עורים וכו'] אבל כשקמים קמים בדרך שהלכו. ואמרו המשיח אלמים והמפענח נעלמים אפשר במ\"ש בס' הישר דכאשר אשת פוטיפר הגידה לבעלה דיוסף היה רוצה לאונסה וחמתו בערה בו להרגו אז היה ילד קטן מאיזה חדשים מוטל בעריסה ויפתח ה' את פיו ויספר כל המעשה שאדרבא היא האשה הכריחתו ואנסתו והוא לא רצה אז נבהלו פוטיפר וכל אנשי הבית ועי\"ז ניצול יוסף הצדיק אלא ששמוהו במשמר מפני מראית העין, גם שמענו שאירע לימים ראשונים בתוככי ירושלם עה\"ק ת\"ו בימי רבינו קלונימוס הקבור שם זלה\"ה שהישמעאלים הרגו נער אחד ישמעאל ובלילה השליכוהו בחצר בית הכנסת והיו רוצים לעשות כליה בשונאי ישראל ורבינו קלונימוס עשה מה שעשה והתפלל לה' והנער ההרוג פתח פיו ואמר כל המעשה ומי הרגו ומי השליכו ושמעו כל הגוים והמושלים וניצולו ישראל וכך קורין לו רבינו קלונימוס בעל הנס. וז\"ש המשיח אלמים והמפענח נעלמים ישלח דברו לאלם כמו ילד קטן מאד או הרוג לפענח נעלמים לגלות מסתורין להציל ישראל: ", + "דע שמצאתי כתוב משם חד מרבוואתא הרב החסיד מהר\"ר אברהם גאלנטי זצ\"ל תלמיד רבינו הרמ\"ק זצ\"ל שעל ענין כזה נתקן. ואמר מר כי מתיבות אלהי הראשונים וכו' עד אנחנו מודים הכניסוהו בין הדבקים לימים ראשונים בעלי\"ל לארץ מעשה הור\"ג הנשכח בדין ולהציל לקוחים למות רב מקובל ע\"י שמות הקדש עשה שדיבר ההרוג ואמר כל המאורע ואז תיקנו שבח זה המשיח אלמים שהשיח ההרוג והמפענח נעלמים דין גליא רזיא ואולי שהשם היה הויה דאלפין צדיק מ\"ה פעל ולכן יש בשבח זה מ\"ה תיבות עכ\"מ בשם הרב הנז'. שוב הראוני מעשה כזה שכתב במדרש תלפיות דף כ\"ד ע\"ג: " + ], + [], + [ + "בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְהַלָּל, וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבַּרַךְ, וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְרוֹמָם, וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְקַדָּשׁ.
וּבְמַקְהֲלוֹת רִבבְוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאֵר שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דַּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ, מְשִׁיחֶךָ.

בפי ישרים וכו'. רמז בכאן מוסר גדול כי המטמא פיו ולשונו במאכלות אסורות ודיבור אסור לה\"ר ושקר וכיוצא נבלות וליצנות וכו' וגם אשר בקרבו ישים ארבו ולבו הלך חשכים במחשבות רעות וגאוה ושנאה ודומיהן אינו ראוי לברך ולשבח לה' כי פיו ולשונו וקרבו כליו רעים ומשוקצים אשר היו טמאים ואיך ישרתו בקדש להלל ה' וכדי בזיון לשון מדברת כל נאצות יקרב לשרת לה' בשיר ושבח וכל פה דובר נבלה איך ידבר דברי קדשים ושפתים דולקים באש סט\"א יפטירו בשפה למלך הכבוד וכל קרב וכליות המלאות זוהמא לסטרו\"ן במחשבות פגול איך קרבו\"ת יחפצו קרבת אלהים לזה אמר בפי ישרים פה מתוק ורך כי ישרים הם ענוים כמ\"ש פ' כיסוי הדם יכול יגיס דעתו ת\"ל משרים וכו' והיינו בפי ישרים הענוים שכל דבריהם טובים ורכים תתרומם ופיהם יכון לרומם לשמו יתברך. ובשפתי צדיקים אשר שפתי צדיק ידעון רצון הבורא יתברך אלו הן כדאים שבשפתותיהם תתברך ובלשון חסידים שהם קדושים ומרגילים לשונם לדבר שבקדושה והלשון טהור קדש ויאתה להם להקריב לשונם הקדוש לקדש שמו יתברך בשירות ותשבחות. ובקרב קדושים אשר קדוש שרוי בתוך מעיהם וקרבם פנוי מהבלי העולם וכיעוריו וגם בקרב פירושו בעדת קדושים תתהלל בינן של קדושים והחי יתן אל לבו דהני מילי קורעין הלב לשנים עשר קרעים כי יתחמץ לב האיש הנלבב וכליותיו ישתונן כי הלא הלשון הוא כלי שרת בין האדם ובין ה' כביכול כי בלשונו יתפלל וילמוד ויברך לה' ונמצא רוב עבודת האיש ישראלי בגלות החיל הזה הוא בלשון איך כל היום ולילה עד חצות יטנפהו ברחובות קריה לדבר דברים האסורים כדברי אחת הנבלות וחשקו ותאותו לדבר לשון הרע ולגלות מומי חביריו וביותר ישלח רסן לשונו על חכמי הדור ויראי ה' ויבדוק אחריהם טר\"פ נתן ליראיו ע' טרפיות וביני ביני לשונו תמהר לדבר ליצנות ושקר וימלא פיו שחוק וכשיעסוק במשא ומתן מלא שקרים ומרמות ותחבולות לצודד נפשים והוא ירה החצי להעבירו לקונה על דעתו ולרמותו ולא ידע כי כלתיו באופן שבסוף היום ישכיל אנוש אשר טמא לשונו בכל מיני טומאה עד שבמקום לשון נעשה גופא דאיסורא חתיכה נעשית נבלה כי נבל הוא טמא ומשוקץ ומתועב. ואיך ישרת לה' בכלי מגואל הלז לברך ולהתפלל ודאי תפלתו קטרת תועבה בכלי שהוא כליין שקץ הוא וכאשר כבר האריך בזה רבינו מהר\"ם אלשיך זצ\"ל בדרשותיו. לכן ימהר לשוב ולהתודות על מה שעבר ויקבל עליו ליזהר מכאן ואילך וירחץ לשונו בחרטה וכאב אנוש ובהכנעה גדולה יתרפא בתורה כדכתיב מרפא לשון עץ חיים ואז יגש להקריב ולעבוד ה' בכלי טהור כסף נבחר לשון צדיק: ", + "עוד ירמוז תוכחת מוסר לשלוחי צבור כאשר שמענו שיש באיזה כפרים בערי פולוניא וכבר רבני פולין ובכלל הרב תבואות שור במס' תענית דף קי\"ו ובס' קב הישר האריכו בזה ומכללן של דברים הנתנים למעלה ישכיל אנוש כי אם כל האמור הוא על יחיד הקל אנן מה נענה על מי שהוא שליח צבור איך יגש להיות סרסור בין ה' ובין ישראל וכלי זיינו תולין חוצה לו לסט\"א ויזנב בו הנחשלים אחריו המון עם ישראל התלויים בו אוי לו אוי לנפשו כי נשב\"ע ונוטל מתרומת הלשכה ומלשכת חשאים בא בשכרו על שהוא שליח צבור. ובמקום לזכות את קהלו גחלים הוא חותה על ראשם כי תפלותיו פורחות באויר טמא של הסט\"א ונמצאו הקהל ערומים מבית ומחוץ וגוזל נפשם וממונם אשר לו מלא כפו סלעין דינרין מכללות הק\"ק ומהיחידים לשרתם ויהתל בהם כי תפלתו וקריאותו בלכתם ילכו רוח אחת להם רוח טועים לסט\"א כי עוד טומאתו בו ולשונו נבזה ונמאס כלי שבור מגועל ומטונף כלי שאינו מחזיק ברכה ונמצא גוזל ממונם וגם הנפש לא תמלא נפשם יבשה אין קול ואין קשב. וזהו רמז מה שאמר בפי ישרים וכו' הן השלוחי צבור אשר ישרתו במקהלות רבבות עמך בית ישראל והן ישרים צדיקים חסידים וקדושים אשר מפיהם יתפאר המלך ממ\"ה הקב\"ה שכן חובת כל היצורים להודות וכו' אבל לא כל הרוצה ליטול את השם יטול לכן קמים מתוך העדה האנשים האלה שלמים ישרים וכו' ובעד כל עם הקהל יהללו וישבחו לה'. ויש רמז בנוסח בפי ישרים יצחק רבקה כאשר מסומן בתפלו' להיות לטוטפות אל הראש בבין העינים תפלות יצחק רבקה אשר שפכו תפלות בעושר והיו משתטחים בהכנעה ולב נשבר כלפי מעלה וכמשז\"ל ואם יצחק ורבקה בתפלתם שהקב\"ה התאוה תאוה לתפלתן הפליגו בסדר תפלה והשתחואה ודבקות אנן מה נענה וראוי ליקח מוסר השכל נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים וכמו שענה ליצחק ורבקה ישמע אל ויענם ותפלתם תעשה פירות: " + ], + [], + [ + "יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבַאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָה וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִפְלָאוֹת, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעוֹלָמִים.
ישתבח שמך לעד מלכנו האל. ר\"ת ד' תיבות חוץ מישתבח הוא שלמה ויש אומרים שהוא תקנו ואפשר כי ר\"ת ישתבח שמך לעד מלכנו הוא ישלם רמז שהקב\"ה מרוב חסדיו ישלם גם למשבחים לשמו אף כי אין בפיה' מענה וקצר שכלנו לשבחו עם כל זה הוא יתב' ישלם במיטבא שמדת הטוב להטיב וזוכר כי עפר אנחנו ואין בנו כח ושכל להלל ולשבח לשמו ית' ומעט אשר נשבח חשוב ומקובל לפניו ית' ולא עוד אלא שקובע לו שכר כיד המלך: ", + "שיר ושבחה וכו'. יזהר שלא להפסיק ח\"ו בין השבחים הללו כי הם י\"ג כנגד תליסר מכילין דרחמי כמו שהאריכו בזהר וגורי האר\"י זצ\"ל ואין למהר אמירת' רק יאמרם בנעימ' קדושה ובנחת רוח פיו ולבו שוים: ", + "יְהַלְלוּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֱה לְזַמֵר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.
יהללוך ה' כל מעשיך וכו'. כי כל צבא השמים ואשר בארץ הכל כאשר לכל משוררים ומשבחים כמפורש בפרק שירה ואמרו שהאומרו בכל יום זוכה לעוה\"ב לפי שאומר כל השבחי' שנשבחו לשמו מכל הברואים שהם סוגים למיניהם והוא משבח לה' בכל ועל ידו יתפאר המלך שבח\"י שלמי\"ם ויבן כמו רמים: ", + "יודו ויברכו וישבחו ויפארו. והרמז בשפה ברורה בשפ\"ה ר\"ת ברכה שבח פאר הודאה הוא ברחמיו יזכנו לעובדו בלב שלם ולשון קדוש וטהור ובשפ\"ה ברורה נשבח לאדון הכל אלהים חיים:
בריך רחמנא דסייען. מריש ועד כען. התהלה והתפארת לחיי העולמים: " + ] + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Otzar Perushei Ha-haggadah, Chida. Jerusalem, 1959", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156940" + ] + ], + "heTitle": "שמחת הרגל על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "שמחת הרגל על הגדה של פסח", + "enTitle": "Simchat HaRegel on Pesach Haggadah", + "key": "Simchat HaRegel on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "שער", + "enTitle": "Title" + }, + { + "heTitle": "כל חמירא", + "enTitle": "Kol Chamirah" + }, + { + "heTitle": "סימני הסדר", + "enTitle": "The Simanim" + }, + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Yismach Yisrael on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Yismach Yisrael on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..7eaae3f5e46b428628c6655cf6ffd92a0c036602 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Yismach Yisrael on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json @@ -0,0 +1,561 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Yismach Yisrael on Pesach Haggadah", + "versionSource": "http://www.oceansidejewishcenter.org/", + "versionTitle": "Rabbi Mark Greenspan", + "status": "locked", + "license": "CC-BY", + "versionTitleInHebrew": "רבי מארק גרינספאן", + "shortVersionTitle": "Rabbi Mark Greenspan, 2007-2017", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "isPrimary": true, + "direction": "ltr", + "heTitle": "ישמח ישראל על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Kadesh": [ + [] + ], + "Urchatz": [ + [] + ], + "Karpas": [ + [] + ], + "Yachatz": [ + [] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "The Healing Power of Matzah: In some versions of the Haggadah the opening passage begins “Kiha lachma anya,” “This is like the bread of affliction....” This implies that matzah is similar to the bread, which our ancestors ate in Egypt, but it is not the actual bread of affliction that they consumed. We follow the version used by the Ari, Rabbi Isaac Luria, which says “This is the bread of affliction…” Matzah is more than just an imitation of the food that our ancestors ate in Egypt. It is not like the bread of affliction; it is the actual bread of affliction!! Just as matzah was the bread of affliction for our ancestors that brought about their redemption and release from impurity, so too, matzah has a transformative power for us. Matzah is “the food of healing;” by eating it we find redemption and a connection to the divine. The Zohar explains that because Israel ate the supernal bread in Egypt they were immune to the forces of evil. Hametz is likened to the yetzer harah, the evil inclination. By rejecting hametz and only eating matzah that does not contain hametz, the people of Israel were released from impurity. Thereafter they could consume hametz without fear of its affect upon them. But if hametz is associated with evil why are the people of Israel allowed to eat it at all? And why were certain offerings in the temple made from hametz such as the bikkurim offering? This is explained by a parable. A king had only one child who became ill. At first the doctors fed him only the special cure, but when he became better, he said the child could consume anything he so desired. So too, when Israel went forth from Egypt they had no idea of the source and secret of faith. God said, “Let the people eat only matzah, the bread of healing. While they do so they should not consume any other food. Matzah will become the remedy through which they will enter the secret of faith.” After this nothing can harm them, so they can again eat hametz. Matzah allowed Israel to enter into the service of God and the divine faith; that is why it is called the bread of healing and the food of faith.", + "The Poor Person’s Bread: This is the bread of poverty: (Page 41a-42a) Matzah is referred to as lechem oni because it reminds us that all blessings come from above. We are impoverished. Without the divine plenty that God rains upon us, we would have nothing. All of the preparations before Passover are meant to remind us that God is the true source of blessing. Actually, the word, oni, has many different meanings. It means “answers” since eating matzah makes us ask many questions and offer diverse answers. It is also called oni as in poverty because it is prepared in the way that a poor person prepares his bread. The word oni can also be derived for the idea that we are blessed by shefa, divine plenty, which comes from above as in the following verse in Hosea 2:23: “And it shall come to pass that I will respond on that day, says the Lord; I will answer (oneh) the heavens and they shall answer the earth; and the earth shall answer the corn and the wine and the oil.” The word anah (to answer or respond) has the connotation of providing divine plenty from above. Lachma anya is the bread that is provided from above. On Passover we reminded that redemption comes from above. We had little to do with bringing about our own redemption. It is an act of divine grace. It was only through our act of eating matzah that we were redeemed from Egypt. It made us aware that there is no place empty of God’s presence and kindness. The Talmud says, “An infant does not call his parents ‘Father and Mother’ until he consumes flour (solid food.) ” This means that wisdom and understanding come from God and we become worthy of them through the food of healing and faith, which teaches us that all comes from God. It was through the merit of this faith that we were redeemed and we will be redeemed in the future. Matzah is called lachma anya, poor person’s bread. We are impoverished of knowledge and only through our reliance on God do we gain understanding. When we eat matzah we too become aware of our divine parent.", + "Form and Material: “All who are impoverished come and eat.” (Page 42a-b) Human beings are created both of spiritual form and physical material or matter . God desires that spiritual form take precedence over the physical matter. When a person transgresses, the physical aspect of his being overcomes the divine form. Such a person is referred to as kefin . This is the meaning of, “All who are impoverished (kefin), come and eat.” One whose bodily desires have gained ascendancy, come and eat the matzah. Through the power of consuming matzah, the bread of healing, and when a person truly desires to turn away from his evil ways, he can find healing and leave the place of darkness for light. “All who are needy come and celebrate Pesach.” A person whose spiritual form has predominance over his material being often feels has not done enough in the service of God. He still feels needy. Let such a person use his lips to ask for mercy. Passover is a propitious time for this. The word Pesach can be read as two words: peh sach: “His lips speak,” or by switching the order of the letters, it becomes peh chas, “His lips offer compassion.” He has the power to transform the attribute of judgment into the attribute of mercy, with the voice of Jacob. Why do we begin with this declaration before telling the story of the Exodus? We are living among sinful and damaged people and cannot tell the story of the Exodus in this state. This declaration is a call for unity. When a Tzaddik, a truly righteous person attaches himself to simple folk, they become worthy of telling the story of the Exodus and bringing true redemption to the world. The main reason we are in exile is because of the sin of sinat chinam, causeless hatred. By uniting with the Jewish people in the service of God with love and fellowship we become worthy of true redemption. That is why we say: “Now we are here.” We are here united in unity! Next year we will therefore be in the land of Israel, and we will be able to overcome the material aspect of our lives and emphasize the spiritual form of our lives. Now we are slaves, subjugated to the material being but next year we will be free from the evil impulse and serving the good impulse.", + "The Power of Kol, All: Kol d’tzrich, All, who are needy (Page 42b- 43a) We understand this passage in the same way that many of the commentaries understand the expression “kol (All) leaven… ” We relinquish our connection to all the husks, the fifty gates of impurity which are designated by the word kol. The numerical value of the word kol is fifty. Just as there are fifty gates of impurity, there also are fifty gates of purity in the realm of the divine that lead to the sephirah of binah. We must reject one kol and embrace the other kol. Kol d’tzrich can be translated as, “Those who are in need of kol, the fifty levels of purity, come and pray before the Holy One” with a peh sach, an open mouth. God will then help him. The fiftieth gate will be opened to the one who prays as it was opened in the time of the Exodus. Pesach is a propitious time for us as it was during the first redemption. “In the land of Egypt” Israel had descended to the forty-ninth level of impurity in Egypt. This level is referred to as metzar yam, the narrow place before the fiftieth level. Even so the people ate the matzah, the bread of healing and through the merit of this cure they received a great light. So too, even though we are now in exile and subject to all the evil desires and strange thoughts, let us come and eat matzah and through the power of this action we will repair ourselves. All in need of atonement and forgiveness come and celebrate Pesach. Pesach comes from the Hebrew root which means to jump or hop. Through our ecstasy we will jump to the “fifteenth level” and our feet will never even need to stop at the “first level,” and there we will recall the story of the Exodus. Now we are here in the exile in a place where we must follow the steps of ascent but if we hop forward like a bird escaping from a trap through our ecstasy, we will be in the land of Israel next year, and there we will serve God with awe and love and we will move upward from stage to stage. The first and fifteenth levels that the author refers to here are a reference to the order of the Seder with which we began this ceremony. There are fifteen items in this list beginning kadesh u’rechatz… They are not simply a list of steps in the Seder but aspects of our spiritual ascent. Through true ecstasy, one can ascend to the highest level of spirituality, which is Nirtzah, literally, “to be accepted.” Nirtzah is not the end but the beginning of this journey! Pesach is to hop up to the highest levels of beings and to become one with God!", + "The Bread of the Humble: לחם עוני - שעונין עליו דברים הרבה. Shmuel said : Lechem oni – Bread through which we are humbled exceedingly. (Page 43a – b) The purpose of matzah is to bring us to a state of submission and self-abnegation, and to learn that everything comes from God (and not through our own abilities). This is a lesson we learn from the sages : “A person says: I have learned wisdom and Torah, what need have I in performing mitzvot?” The Holy One responds: ‘Acquiring knowledge of Torah and wisdom are a simple matter. Acting in a God fearing manner is another matter! One who fears me and then performs acts of Torah, wisdom and Torah will be in his heart as it is written in Psalm 111:10: “The beginning of wisdom is fear of the Lord; they have understanding who perform all of his commandments…” Through humility and self-abnegation one comes to a state of fear of the Lord. All wisdom is already present in his heart but it is only through this state of submission of one’s ego that one becomes worthy of learning Torah freely. Through matzah we derive fear of God from above and through fear and awe that we merit the learning of Torah and many other blessings.", + "Time, Place, and Soul: All who are hungry: (Page 43b – 45a) We recite this passage on the evening of the Seder as a way of strengthening each other. We recognize that we are in Exile; how can we possibly attain a life of holiness? Holiness is encountered from a confluence of three qualities: sacred moments, holy space, and spiritual being. Ha lachma anya is about the combination of these qualities. When we realize that we are in exile and cannot worship God in the Temple, we make a declaration to one another for the rebuilding of the Temple on this night so that we will not despair. We begin by reminding one another that even though the people of Israel were in Egypt, a place of impurity, they were able to attain a heightened spiritual state without the qualities of olam, ‘place’ or nefesh, ‘soul’ because they ate matzah at the appointed time. The hidden light (of God) was revealed to them without any preparation on our part. Israel had sunk beneath 49 levels of impurity from which they believed that they could not be healed. It was only when they ate matzah that they received light from above that they became worthy of redemption. We may also attain redemption on this sacred night even though we lack both the elements of ‘place’ and ‘soul.’ Eating matzah on Pesach night is a transformative act even if one does so without proper kavvanot , intentions or motivations. This is what Maimonides means when he says that even if someone was forced to eat matzah, he has fulfilled his mitzvah. In other words, he did so without proper kavanah, sacred intentions. All the other mitzvot demand spiritual preparation and kavanah; but not the commandment to eat matzah. That is why halachah teaches us that the matzah can be consumed when one is hungry (one may have less pure intentions in eating the matzah) while the Pesach offering (or the Afikoman) must be consumed at the end of the meal when one is no longer hungry. It must be consumed not as a way of simply consumption but as a sacred act. Even so consuming matzah brings about a state of redemption. The people must simply be aware that they are doing so at a designated and sacred time.", + "All who are hungry come and eat: The only preparation that we have for eating the matzah is that we don’t eat prior to the Seder so that we consume the matzah with an appetite. That is why we say ‘All who are hungry’ with regard to the matzah. For the Pesach offering (or the Afikoman), we say: “All who are in need (and not, all who are hungry) come and eat the Pesach offering,” because we eat it not in a state of physical hunger but in order to simply to fulfill the mitzvah of consuming the Pesach offering. It is through the sacredness of this hour that we become worthy of attaining the holiness of place and soul. This is the meaning of the second half of the opening declaration of the Haggadah: “All who are here” (in this place) but through the merit of this sacred moment next year we will be in the land of Israel. “All whose (souls) are enslaved;” next year we will be freed from the evil inclination and the subjugation of the nations – therefore we will have hope even now! Matzah teaches us the real depth of our hunger. “Hungry and thirsty their souls fainted in them.” (Psalm 107:5). (Pages 45a – b) The people of Israel were drowning in impurity in Egypt. Like other people who are deathly ill they were so sick they did not recognize the depth of their spiritual malady until they ate some matzah, the food of healing. Then when they ate the Pesach offering they were healed of their malady and they began to pursue God. So it is with us when we celebrate Pesach. We do not recognize the depth and quality of our spiritual hunger until we consume some matzah and we become aware of it. Until we eat matza we think we are hungry for material things. This is what the Talmud means when it says that one can be “desperately hungry and not know this.” The poor person thinks he is hungry for bread and does not understand the quality of his true hunger. That is why we say: “All who are hungry come and eat.” With the first measure of matzah we begin to recognize our true hunger and what we really need. We then say “All who are in need, come consume the Pesach offering.” With this offering we become worthy of opening our mouths with prayer (peh sach) and words of Torah. It is not for water that we are thirsty or for bread that we are hungry but to hear the voice of God. When we eat the matzah we recognize that we are living in an impure land and cannot perform all of those commandments associated with the land of Israel. Therefore we say: “Next year may we be in the land of Israel.” Overcoming the evil within us and in the world “It is well known to you that it is our will to fulfill your will, O Lord. What prevents us? It is the leaven that is in the dough and the subjugation by the other nations. ” “All who are hungry” (45b) This statement is an invitation to all of us who are subject to evil desires and have damaged the holy covenant within and are now in need of the food of healing. Such people are in need of kol; it is through the power of matzah that they are able attain this blessing, repair the mind and purify the thoughts. By eating matzah they then can open their mouths with Torah and prayer, as the Haggadah says, “Let them come and Pesach – peh sach, open their mouths.” The author of the Haggadah begins by making it clear that no one willingly chooses to deny God. He addresses the reasons that we are unable to overcome the forces of evil – It is because of “the leaven in the dough” and the fact that we are subjugated beneath the nations of the world. “The leaven in the dough” is a reference to the yetzer hara, the evil inclination. Rashi explains that when God created human beings he did so with dust taken from the four corners of the earth as well as dust from the Land of Israel. The dust from the Land of Israel is holy and the dust from the other nations of the earth is profane. This profane dust is the “leaven in the dough” to which the Talmud refers. Each human being, then, is constructed from both holy and profane material. When we are in the land of Israel the holy dust reigns over our nature, but in the Diaspora the profane dust within us rises up with the profane land in which we are living to become a dominant force. We begin the Seder by saying, “Now we are here,” in the exile. We are subject to the forces of evil that surround us. If we have not fulfilled God’s will, that is why! If we could study the Torah we could sanctify the four amot within which each Jew must dwell so that this space would become like a small bit of the land of Israel. However, conditions of the exile do not allow us to have the leisure to do this. Therefore we also say: “Now we are slaves,” subject to the nations and therefore not free to study Torah and devote ourselves to holy matters – next year may we be free to do so!", + "Matzah has the Power to Protect: The heart knows its own bitterness; and in its joy no stranger can intermeddle. Matzah has the power to protect. This is what the Holy Jew of Przysucha taught regarding the verse “Or let him take hold of My strength (maozi) that he may make peace with me. ” The word maozi, my stronghold has the same numerical value as the word matzah. God does not abandon the broken hearted and the despised. The people of Israel had sunk to such a low state of being that they could not even pray to God or call out for God’s help. All they could do is cry out, “Woe!” It was through the power of two mitzvot that they gained redemption: matzah and the Passover sacrifice. They gained the ability to express real humility and self-abnegation, and were thus protected from “the stranger ” who attacks them. As long as we are aware of our lowliness and distance from God, we can embrace our joy without fear of “the stranger” attacking us. When our prayers are offered with true humility, they are safe from the intermeddling of the Satan. Matzah teaches us this humility. It is through the holiness of this night and the commandment of eating matzah, that we are blessed with the necessary livelihood to survive. Pesach is the day on which ‘wheat’ is judged. That is why we say, “All who are in need come and eat;” come eat that which is permissible and not that which is forbidden, that we should receive it honorably and amply. By eating matzah we learn how to offer supplication to God and to do so without humiliation from “the stranger.” Matzah purifies our prayers even in the exile when we are subject to the nations around us. As Reb Zusha said, “When a person opens up a door of hope, he is like a peasant who peeks through a crack in the door that leads to the king’s antechamber. How fortunate are those who can offer supplication to the king and enter within His palace.”", + "The Jewish Soul is Indestructible: All who are in need: (Page 48b) Every Jewish soul is connected to its supernal root on high by a rope made up of thirty-six threads, as is written “Israel is the measure (the rope) of his inheritance.” When a person breaks God’s laws these threads are broken. Only the worst of people could possibly break all thirty-six threads (such a person could never exist). Even then a Jewish soul is still connected to God so that the tie that binds us above can never be fully broken. This special bond to God is referred to as kol Yisrael or kol adam. When we say kol ditzrich, “All who are in need” we are referring to this special bond to God. It means “anyone in need, kol, let him come and eat.” Every Jewish soul is connected to the body of the Jewish people and can never be cut off completely from it. That is why we make a statement before the various mitzvot of the Seder in which we say that we are performing them in the name of “All Israel.” (See the statement before the Kiddush Pesach offering and were purified by it, we can attain this state of purity through the holiness of the hour. Through this state of purity we will be able to return to the Land of Israel and bring about a reuniting of time, place and soul. Then we will become free as we release ourselves from the improper desires and repair the soul along with time and space." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "A Time for Questions: Hidden Gematria in the Kiddush (Page 50a): “The second cup of wine is mixed . Here the son asks his father. If he doesn’t have the ability to ask, his father prompts him: “How different is this night from all other nights… According to the intelligence of the son the father shall teach him", + "The second cup of wine is mixed: Commenting on this statement in the Mishnah, the Talmud (Pesachim 108b) says: “Rabbi Isaac said in the name of Rabbi Samuel: “These four cups must contain the amount of wine needed to mix ‘a nice cup.’” The Hebrew word for cup, kos, has the numerical gematria of 86 just like the word Elohim, a name of God. When the letters in the word kos are written in their full form , the word has the gematria of 232, which is written, reish (200) – lamed (30) – bet (2). This is the same value as the Tetragrammaton written out in all its possible full forms added together . Reish-lamed-bet is also the first letters of the Hebrew saying, rachmana liba ba-ay, “The All-merciful desires the heart” for the essence is to direct one’s heart to God. The number 232 is also the gematria of the word habrachah, “the blessing” which is an allusion to the statement in BT Shabbat, 76b: “What is ‘a nice cup’ – it is the cup over which we recite the Birkat HaMazon, the Grace after Meals.” This is a hidden allusion to the coming of redemption which will occur on the second night of Pesach, which is also the first night in the counting of the Omer, the one associated with hesed in hesed, when God will be reunited and the forces of evil will be weakened just as we weaken the wine in the kos yafeh, the nice cup. There is a reference to this in the verse in Zechariah, 14:9: “On that day the Lord shall be one and his name shall be one.” The Hebrew yiheyeh Adonai, “Lord shall be,” has the gematria of 95 like the word yafeh. The word yiheyeh is very much like the divine name so together with Adonai it is a reference to the reuniting of the names of God. Yafeh then is the reuniting of these names....", + "Here the son asks his father: The first cup of wine is an expression of the first letter of the divine name, the letter yud. This letter is connected to the sephirah of chochma, which is also referred to as kodesh, holy, and about which it is said, ‘That which is too wondrous do not seek and that which is hidden from you do not ask. The second cup of wine is associated with the next sephirah, binah, understanding, and the Hebrew letter hay; it stands before us as a question. As we pour the second cup it is only now that the son can ask his father because he enters the realm of hay, binah.", + "According to the intelligence of the son the father shall teach him: The fact that the Torah offers different answers for each type of child proves that the Holy One desires that we teach each child according to his ability. We also hope that God will teach us according to our intellectual ability, and that our words will be acceptable before God. We know that we do not have the ability to comprehend the full depth and implications of these matters. May it be God’s will that we should not say anything that is not according to the will of the most blessed one and that we should merit to have worthy children and not the opposite, God forbid. We are commanded to answer a child according to his intellectual ability. That is why each statement in the Mah Nishtanah is a little more subtle than the previous one. We begin with a statement about eating matzah that deals with the most concrete aspect of Pesach. Then we ask about vegetables which we eat even though we can live without them. Then we have a question about dipping; and finally the most subtle question of all, about leaning. The answers to these questions according to the four levels of human being: body (guf,) spirit (ruach), life force (nefesh) and soul (neshamah) and it will be derived from the four levels of interpretation in the Pardes. Thus, the passage that follows the Mah Nishtanah also suggests that there are multiple levels of understanding and explaining the Exodus from Egypt. We begin by saying, “We were slaves to Pharaoh in Egypt.” This answer really applies to everyone. Each person understands the nature of slavery on a different level – the deeper our understanding the greater our apprehension of the suffering of the Israelites. Next, we answer those who might be tempted to say that the story of the Exodus was only relevant to the generation that left Egypt since their experience made them worthy of receiving the Torah. Since we spend more time delving into the depths of Torah we don’t need to concentrate on the Exodus itself. Therefore we say, Even though we are wise, we are knowledgeable…we are knowledgeable in matters of the Torah we are still commanded to tell the story of the Exodus. No one is exempt from this commandment no matter how exalted he may think he is. Finally, we are told that we are not only obligated to tell the story, but to do so at great length at what ever level we can, just as Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva, and the other sages did. They are meant to be role models for us.", + "The sages study Torah through the night: Just as creation begins at night and concludes in the daytime, so these sages began studying at night and concluded with the coming of sunrise the following morning. The coming of sunrise and the pronouncement of the time for Shacharit is symbolic of the hope for redemption. The morning service is the primary pronouncement of the unity of God as well. The students come to the sages and see that the time has come for the recitation of the Sh’ma in order to tell them that through their studies they have revealed the ultimate purpose of all being. A great light has been revealed." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "We Were Slaves: The Exile and Liberation of Speech ( Page 51b): From the narrow place (min ha’metzar) I cried out, and he answered me from the wide open space. It is obligatory to recall the Exodus from Egypt each day, morning and night. On this night, however, we do more than simply mention this event. We tell the story of the Exodus. We begin by saying, “How is this night different from all other nights?” and respond, “We were slaves to Pharaoh in Mitzraim, and he took us out of there with a strong hand and an outstretched arm.” The Zohar teaches us that the story of the Exodus is really the story of the exile of speech . The words Pharaoh and Mitzraim are an allusion to this exile. When the letters of Pharaoh are switched around it spells oreph, restricting, just as the word Mitzraim can be read metzar yam, the narrow place. In exile, the Israelites lost the power of speech. They could not lift their voices in prayer and Torah. The powers of idolatry imprisoned them so that they could not be redeemed. It was only through the mighty hand of God that we were redeemed from speechlessness and we gained peh sach, an open mouth, though which we could offer prayers and thanksgiving. That is why the essential mitzvah of the first night of Pesach is Haggadah, declaring. Telling the story (at length) is a sign of our true freedom. We find in the story of the subjugation Israel not only an image of redemption from exile, but also one of birth. When the people of Israel were in Egypt they were like a fetus in its mother’s womb. They were unable to speak or cry out. Only when they came forth from the ‘narrow place’ were they able to speak; therefore Passover celebrates our receiving a peh sach, a fluent tongue, once we left the womb that confined us. In this season of miracles and wonders the telling of the Exodus enters the heart of the listener for goodness. Haggadah, the telling, them is the very essence of the day since it expresses the freedom of expression that the Israelites received when they left Egypt. “If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, then we our children, and our children’s children would still be subjugated to Pharaoh:” That we would still be slaves to Pharaoh subjugated does not make sense. Since we are all branches that extend from the same roots, if our roots had been stunted then the branches would have dried up and withered as well. But how is it possible that we would still be subjugated to Pharaoh? Pharaoh symbolizes the quality of Oreph (See note 8) so by being subjugated to Pharaoh, we are really saying that the impurities of Egypt would still have enslaved us.", + "Something Even for the Wise: Even if we were all wise, all knowledgeable…it would be incumbent upon us to tell the story of the Exodus from Egypt.” (Page 53a) Why would we assume that wise and knowledgeable people might think that they were exempt from the positive commandment of recalling the story of the Exodus from Egypt? One answer to this question can be found in Rabbi Bunem’s interpretation of the following statement in the Midrash (Deuteronomy Rabbah 8:2): “For by me shall your days be multiplied and the years of your life shall increase. ” (Proverbs 9:11) (God says to Israel): “And if you were to think,” God said: “Maybe I gave you the Torah for your detriment,” I want you to know that I only gave it to you for your own good! Even the angels desired the Torah…” What exactly is the meaning of this statement? Why would we think that God gave Israel the Torah for anything but our own good? After all, Israel accepted the Torah and said, “We will follow and obey it” Rabbi Bunem, the Holy Jew, understands lira’atchem, “Your detriment” and litovatchem, “your own good” as describing the ultimate purpose in following the laws of the Torah: Remove from evil (sur mayrah) and to teach us to do good (asay tov). Some of the commandments are meant to remove us from the impurity of evil while others are meant to help us become worthy of the presence of the Divine Sovereign in our lives. Thus, the statement in the Midrash should be read as follows: “I didn’t just give you the commandments to remove evil from you lira’atchem, (“For your evil”); I also gave it to you litovatchem, “for your goodness.” That is why the angels desired the Torah – to ascend to an even higher spiritual level. Similarly, there are two reasons that God took Israel out of Egypt (and we recall this story): to remove the people from the filth and impurity of Egypt and to bring them to the light of the Torah at Mount Sinai. Once we are removed from evil, we might think we no longer had any reason to recall the simple story of the Exodus. But even the wise and knowledgeable must recall the Exodus since it brings people to a higher spiritual level as well. Just as our ancestors became worthy of revealing the divine presence so do we gain both the first and the second aspect of the Exodus through our retelling!", + "Even if we were all wise, all knowledgeable…it would obligatory for us to tell the story of the Exodus from Egypt. And anyone who tells the story at length is praiseworthy.” (Page 54a) Why would we assume that the wise and knowledgeable people might think that they were exempt from the positive commandment of recalling the story of the Exodus from Egypt? It is so easy to think that the story of the Exodus is too basic. No matter how knowledgeable a person is, there are still depths of insight to gain from telling the story of the Exodus from Egypt. The story of the Exodus is the source of our most profound theological beliefs. When we tell the story of the Exodus, we conclude that God is one and unique, and that God’s providence is over all things and that God’s rule is all powerful, and that God’s presence fills all space. We arrive at complete faith and true knowledge through the telling of the story. But a truly wise person understands the limits of his own intellect; he realizes that he cannot completely comprehend all things divine, even if he is one who delves into the mysteries of Torah and Kabbalah. That is why we are supposed to recall the story with questions and answers – since there are limits to what we can apprehend, one must ask questions. The more we ask the more, we will realize that there are limits to what we can know. That is why the Haggadah says that “It is a commandment to retell the story of the Exodus” and that “one who tells the story at length is praiseworthy.” One who goes to great lengths to tell the story of the Exodus becomes like an overflowing spring. The great sages of whom we read in the Exodus are an example of this. The more they told the story of the Exodus and questioned one another, the more the light of their wisdom filled the world. Their dialogue continued until the wee hours of morning when their students came to get them. They said to their teachers: “Masters, you have already arrived at the highest levels of knowledge and understanding – you can now recite the morning Sh’ma which is an expression of our most basic faith in one God. The story of the Exodus arouses the deepest levels of divine forgiveness just as the Exodus itself was able to lift the people of Israel out of the impurity of Egypt. Through the telling, then, even the lowliest person is able to attain complete repentance and redemption. One’s telling of the story of the Exodus arouses the power of compassion. Even those who are not in need of such forgiveness or compassion must tell the story. That is why the Haggadah says: anyone, (even the wise and knowledgeable) who tells the story of the Exodus at length, is praiseworthy. One should tell this story, like all stories, in a simple, straight-forward fashion. One who can tell the story both simply and with hidden allusions to its deepest meetings is truly praiseworthy, like the great sages of old were able to do.", + "Another answer to the question: (Page 55b) Telling a story is like stoking a fire full of hot coals. The more one turns and prods the coals the hotter the fire will become. Similarly the more one tells the story, the more one becomes worthy of attaining a true knowledge of the Divine, as we learn in Exodus 10:2, “That you may recount in the hearing of your children and your children’s children….in order that you may know that I am the Lord. ” One might think that wise and knowledgeable people are exempt from this commandment – the Haggadah comes to teach us that even the most righteous person is even more praiseworthy when he dwells on the story of the Exodus. Even if we were all wise, all knowledgeable…it would our obligation upon us to tell the story of the Exodus: (Page 55b) We lift up the holy sparks that fill the world by finding the fallen letters, repairing them and lifting them up . This is what we learn in Micah 7:15, “As in the days of the coming out from Egypt I will show you nifla’ot, wonders.” The word nifla’ot can be read as nafal ot, fallen letters. Each person must lift up the letters that have fallen to earth and are broken. Similarly, in Egypt the Israelites were oppressed, bifarech, ruthlessly. This word can be read as be peh rach, with a soft tongue. Through their oppression the Israelites were able to lift up the broken letters and redeem them. The essence of this repair was Pesach, peh sach, speaking with a fluent tongue . Through our telling of the Exodus we bring life to the broken letters that fell to earth during the cataclysmic trauma in the time of creation and we lift them up once again. Those who hear these words on this night when we tell the story of the Exodus as we are commanded to do will gain vitality and life. When we tell the story we cause others to give thanks and praise the Holy One, so that we express holy utterances that are a source of vitality and strength. These words fly upward rather than remaining below, God forbid. Not only is the story teller praiseworthy but he has the merit of making others praiseworthy as well since they too will raise God and acknowledge his manifold acts of love and his wonders, his fallen letters.", + "Even if we were all wise….it is a commandment upon us to tell the story of the Exodus from Egypt: A teaching of Rabbi Yehiel Danziger: (Page 56a) When we tell the story of the Exodus we bring healing to each of organs and sinews in the human body. Each of our limbs and organs needs us to bring divine blessing upon it. When we sin, our organs and sinews are cut off from the divine source of vitality. By telling the story of the Exodus every part of our being is reconnected to their source of holy vitality. We arouse the lights of redemption that existed at the time of the Exodus, and they heal us, so that we are performing a mitzvah for ourselves. That is why it says that telling the story is a commandment upon us. We are not just commanded; we bring a blessing upon ourselves.", + "Anyone who tells the story at length is mishubach, praiseworthy: (56a-b) When we tell the story of the Exodus with all its hidden allusions, and meanings for the service of God the teller quiets the roar of the days of judgment. “To still” is another meaning of the word mishubach, praiseworthy, as we see in Psalms 65:8, “Who stills, mashbi’ach, the noise of the sea, the roar of the waves, and the tumult of the people,” and he brings loving kindness to the world. That is why the students remind their teachers that it is time for the recitation of the Sh’ma in the morning. The morning Sh’ma is associated with Abraham who was a man of hesed, loving kindness, and was responsible for beginning the redemption of the Jewish people. Abraham actually shortened the amount of time Israel was to be enslaved. When righteous people tell the story of the Exodus at night they arouse the forces of hesed from above. The students reminded the sages that Abraham was perfected the 248 organs and 365 sinews of the human body through his divine service. We are able to do so at a time of day associated with him through the efforts of the righteous. Abraham watches over the people at this time and brings loving-kindness upon them through the efforts of the righteous ones. May we also draw loving kindness upon us and let us say Amen!", + "“‘This one’ is praiseworthy:” God becomes praiseworthy through our telling. Rabbi Uri of Strelisk explained the words from the prayer Baruch Sh’amar, “God is praised in the mouth of his people,” to mean that God only becomes praiseworthy when we offer Him praise. Similarly, when we tell the story of the Exodus we refrain speak gossip and unworthy speech and instead we speak holy words of Torah. As a result, God becomes praised in the mouth of the teller. “Therefore, this one” becomes praiseworthy. “‘This’ is praiseworthy:” Through our telling we gain knowledge of God. The word this generally refers to something we can see and point to, as in Isaiah 25:9, “And it shall be on that day, he shall say, “Lo, ‘this’ is our God, we have waited for Him that he should save us.” The more we tell the story the more apparent God becomes to our senses (so that it seems as though we can actually point to the divine as say “This is God!”) " + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "Affirming life and performing mitzvot: This episode raises many questions. (Page 57b-60a) It is surprising that the students found it necessary to remind their teachers about reciting the morning Sh’ma. How could they speak so impudently to their teachers? Surely the sages knew this! And since they were engaged in the commandment of telling the story of the Exodus, shouldn’t they have been exempt from other mitzvot? There a rabbinic principle that one who is engaged in a Mitzvah is exempt from other mitzvot? An introduction is necessary to understand the true nature of the dialogue between the students and the sages in this story. Judaism is a religion that affirms life above all else. We can only serve God in this world; when we give up life we loose the opportunity to bring pleasure to the Holy One. We see this in the story of Rabbi Akiva. When he was about to be put to death by the Romans, he began to recite the Sh’ma. His students asked him, “Until here?” Rabbi Akiva responded, “All my life I worried if I could fulfill the commandment to ‘Love God with all your soul.’ Now that this opportunity has come to me shall I not fulfill it?” The students of Rabbi Akiva were distressed that their teacher was prepared to give up his life by fulfilling the mitzvah of martyrdom and lose the opportunity to serve God in this world. They said, “Until here (you will serve God and no more?).” They knew that Rabbi Akiva had the power to deflect the Romans and save himself, and yet he was not prepared to do so; that is why they questioned him. They believed it was better to remain alive and serve God than to die and lose all future opportunities to do so. Like Moses who did not want to die outside the land of Israel, he was willing to give up all the blessings in store for him in the world to come in order to bring pleasure to God in this world through divine service. Rabbi Akiva recognized that he would never have such an opportunity of martyrdom again; to recite the Sh’ma while giving up his soul. He could not pass up such a holy opportunity. The question to Rabbi Akiva and his colleagues in this episode is much the same. The sages in B’nai Brak had reached such a level of ecstasy, and connection to God that they were prepared to give up their souls in ecstasy. They were no longer connected to this world, and their students seeing this wanted to bring them back to the realities of this world and its opportunities. They did so by saying two things to the sages at B’nai B’rak. First, they called out to their teachers, “Rabbotaynu,” our teachers.” In this way they reminded the sages that they would be lost without their teachers. Who would teach them the Torah and God’s commandments? All righteous people actually fulfill their mission in this world relatively early in life and could easily return to their place with God. It is part of God’s grace that he allows us to keep them more time so that they can reach their children and their students in this world. Second, they said to their teachers, “Has not the time for the recitation of the morning Sh’ma arrived?” In Sefer Haredim we learn that the commandment to “Love the Lord your God” means to love your fellow by teaching God’s ways to all humankind, as Abraham did. Abraham is called Ohavi, “My lover,” because he made known God’s presence to all people in the world. A true servant of a king will go out of his way to bring other people to the service of the king as well. As long as a person is in this world, he is capable of accomplishing this goal, but he cannot do so once he leaves this world and enters the world to come. Such a person brings great pleasure to God. When we are dedicated and selfless in the service of God we can do so many times. But when we do so in martyrdom, we can only do so once and never again. This was the meaning of Rabbi Akiva’s students to him. They said: Ad Kan? “Only until here” Are you really prepared to give up the opportunity to serve God?” So too when the students spoke to the sages who were about to let go of their earthly existence they said to them, Are you really willing to give up your souls in this way? It is time for you to recite the Sh’ma – this is a form of mesirut nefesh, selfless devotion – and by reciting the Sh’ma with your entire being it is as if you gave God your very life, and thereby brought him pleasure! This is the meaning of a verse in Eshet Hayil, Proverbs 31:25-26. Strength (oz) and dignity are her clothing; she laughs at the time to come. She opens her mouth with wisdom and a Torah of loving kindness is on her tongue. The word oz is a reference to Torah. When one makes the Torah one’s mantel, God reveals the blessings that will be given in the time to come. However, the righteous person merely laughs at them – he would rather bring pleasure to God in this world. Therefore, “She opens her mouth with wisdom,” means that she opens the gates of wisdom from above and arouses great compassion from the source of all compassion in order that the “Torah of loving kindness” shall be on her tongue. The Talmud offers two interpretation of this phrase This means that one either learns Torah for its own sake (without an ulterior motive) or one learns Torah in order to teach it to others. Such Torah brings great pleasure and satisfaction to God. The Zohar says that people who serve God in this way are like those who have sacrificed their very soul to God. When one does this, “She looks well to the ways of her household and does not eat the bread of idleness .\" When Torah is learned for self-aggrandizement, it is considered the bread of idleness. The truly righteous would never consume such “bread” because it does not bring satisfaction to the Creator.", + "A Mystical “Happening:” This passage begins with the word ma’aseh which literally is a tale or an incident. By transposing the letters of the word, it spells mah, “what,” and shin-eiyin is the number 270. By joining together in a mystical fellowship and negating their own self-interests, they drew down upon themselves 270 supernal rivers of light. This is the essence of the mitzvah of the Seder; to eat it in a fellowship. How do we know joined together in a state of ecstasy? The Talmud teaches us that one should not recline in the presence of one’s teacher; yet here all the sages reclined, even though Rabbi Akiva and Rabbi Joshua were in the presence of their teacher, Rabbi Eliezer. There are two reasons for this. First, the word misubim, “reclined,” may have a different meaning here. This word may be from the word saviv, “surrounded,” as in Genesis 37:7: “And behold, your sheaves stood round about. ” When the Haggadah says the sages were misubim, it doesn’t mean they were reclining. Rather they were surrounded by a mystical fire and became completely unaware of their very being and one another. As a result of this they entered into the presence of the Holy One, and approached a moment were they were about to release themselves from material existence. We try to reach this state by following Rabbi Isaac Luria’s custom of declaring, before we pray, “Love your neighbor as yourself.” In this way we express our willingness to place our love of others above our self interests. By sincerely performing this mitzvah we will become less focused on our own ego and we will be able to enter into the presence of God. Having reached this mystical state, their students now brought their teachers back to reality by reminding them that it was time for the morning Sh’ma. They said, “Is it really time for you to leave this world and experience the final unification?” (The morning Sh’ma is a reference to this final and ultimate mystical experience. The evening Sh’ma is the beginning of divine service since it is at the beginning of the day, and the morning Sh’ma is the culmination of divine service in which we accept the yoke of God’s sovereignty. ", + "Morning and Evening: Two Spiritual States: Morning and evening represent two different spiritual states of being. That is why the sages at B’nai B’rak studied all night and then were reminded to recite the Sh’ma in the morning. The morning Sh’ma is recited in the daylight when we can experience the presence of God through our physical senses and reason. Truth becomes manifest and apparent to us in the daytime. In the evening when we affirm God’s existence in the darkness of night, we give expression through emunah, faith, since we can not use the physical senses to affirm our belief in God. The sages at B’nai B’rak expressed their faith through the night and thus were able to give expression to faith through reason in the day with the recitation of the Sh’ma. Similarly the faith in the night experience in Egypt led to the faith experience at the Red Sea when the Israelites saw with their own eyes the “mighty hand of the Lord.” " + ], + [ + "The Exodus from Egypt: Remembrance and Self-Expression: “…I have not succeeded in offering a proof for mentioning the Exodus from Egypt”. (Page 61a) It is difficult to understand this controversy since the Talmud explicitly implies that one should recall the Exodus at all times. We have two passages which suggest that one should recall the Exodus from Egypt: “Remember this day on which you came forth from Egypt out of the house of bondage,” (Exodus 13:3) and “…In order that you may remember the day of your going forth from Egypt all the days of your life. ” (Deuteronomy 16:3) Everyone would appear to agree that one is always obligated to remember our Exodus from Egypt, both day and night. So what exactly do Rabbi Elazar ben Azariah and the sages disagree about? The first Tanna and Rabbi Elazar ben Azariah differ over whether one must apply verbal expression to this memory or not. According the first Tanna in the Mishnah, the Mitzvah is to simply to remember the Exodus; in order to strengthen our memories it is a good idea (but not obligatory) to mention the Exodus. Thus, a scholar of Torah who is deeply cognizant of the teachings of Judaism would not have to make verbal mention the Exodus in order to think about it or remember it. Rabbi Elazar, on the other hand, was of the opinion that the main way we remember the Exodus is by speaking about it. That is why we have two verses in the Torah: One is to remember and the other to teach us the obligation to explicitly mention the Exodus. Rabbi Elazar follows this point of view; he would say that a knowledgeable person has an obligation to mention the Exodus. There are many citations in the Torah which tells us to remember the Exodus. Why did the sages differ about whether we recite the passage dealing with tzitzit at night? Tzitzit is a ‘daytime’ commandment. Everyone agrees that the commandment of wearing fringes is commanded during the day. On the night of Passover, however, our tradition claims that the night was “bright like the day. It raises the question about tzitzit on this particular night. This is a theme we find throughout the Bible and later literature. In Psalm 139:12 we read, “But the night shines like the day…” In the Zohar we are taught that on the night of the Exodus the night was as bright as a day in the month of Tammuz so that the Israelites could experience God’s judgment.” That is why Rabbi Elazar ben Azariah taught that we should remember the Exodus day and night since the night was like day! When Ben Zoma says that “In order that you may remember the day of your going for from Egypt all the days of your life,” includes the nights, it is because the night was like daytime on this miraculous night. The sages disagreed with this interpretation and suggested that in the Messianic times the night will be like day so we will be commanded to remember the Exodus at night as well as in the day. Just as our ancestors lived in a time of darkness in the time of the Exodus and experienced a great light of redemption, so too, we are in living in the darkness of exile now but through our faith in god we will again experience the great light of redemption. Then, as in the past, the night will become bright as the day!! The sages, therefore, understood the expression “All the days of your life” as a reference to Messianic times. This world is not a place of wholeness and completeness. The expression, “all the days” implies a time of wholeness; the world to come is a place and a time of “All-ness.” In one of his poems, the Ari, Rabbi Isaac Luria speaks of the world to come a place which is filled with the “life of all. ” By telling the story of the Exodus, you will become worthy of making your soul cling to the “Bundle of Life ,” through the aspect of “All” in the days of your life and you will bring the end closer and the coming of the Messiah." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "A Universal God in Time and Place (Pages 62n – 64a): Blessed is the One who is everywhere: The spirituality of the timely (of ashan ) is aroused on this sacred night of Passover as is the spirituality of space. The word HaMakom, which is a name for God, refers to olam (space), because God is the “Place of the World.” The statement says that the Torah speaks about the four types of children; this is a reference to nefesh. On the night of Passover salvation and compassion is aroused for all three spiritual elements: olam, nefesh, and shanah for each and every Jewish person.", + "Blessed is the One who is everywhere: The Torah is a healing balm for all types of people in the world, whether they are wise, wicked, simple or silent. Each of them can go out of the darkness of night into the bright light of repentance by telling the story of the Exodus on this night.", + "Blessed is the One who is everywhere: The Haggadah refers to God as HaMakom, “the Place,” to comfort and strengthen the Jewish people during their exile. Even though we have no place of our own during this time of exile, we are in “the place” of God, and there is no place from which God is absent. Also, in every Jewish soul there is a spark of God so that God is present in each of our places.", + "The Torah speaks of four types of children: The Torah is eternal and universal. Therefore, the Torah must be speaking not only about Jews but human beings in general. Each person asks questions and each is provided with answers.", + "Blessed is the One who gave the Torah: Torah comes from the same word as Moreh, to teach or to guide. The Torah guides us and teaches us how to serve God. It shows us which path will lead us to the light of God. God gave the Torah to the entire Jewish people. Each of us has own special path of understanding through which we find our way to God. No one should ever feel distant from the Torah and no Jewish spark with ever be lost.", + "Blessed is the One who gave the Torah: One can look from one end of the universe to the other with the special light that is in the Torah. This light was created on the first day of creation and then hidden away by God for the righteous. The Holy Ba’al Shem Tov revealed the hiding place of this light in his teachings. The Torah is wider than the world and it can contain this great light through which one can look from one end of the universe to the other. We must give thanks to God who removed us from the darkness the Torah and continues to teach us the Torah until the present time. Were it not for the Torah we would be unable to move ourselves in matters of holiness. No person would be able to rejoice." + ], + [], + [ + "The Lasting Effect of the Mitzvot: “What are these testimonies, statutes and judgments which the Lord our God commanded you?” (Pages 66a- 67a) Similar to the person who asked Hillel to teach the whole Torah while standing “on one foot,” the wise child asks for a brief explanation for the commandments. What is their purpose and meaning of the mitzvot? The answer that he receives is, “One may not eat any dessert after the Pesach offering.” In other words, just as the taste of Afikoman must remain in his mouth at the end of the Seder, so the mitzvot must constantly remind us of the oneness and uniqueness of God and give us a constant sense of God’s closeness to us. Remembering the purpose of the commandments is as much of a commandment as performing them. The wicked one responds differently. He considers the entire effort of making Pesach a pain. As a result he knows that he won’t relate to the larger purpose or meaning of this experience afterwards. Therefore, he says: “What is all this work to you?” He emphasizes that this has meaning “to you” but not “to him” because he doesn’t believe that it serves any practical purpose. He considers all this work a form of bondage. One answers the wicked one’s question by saying that God did this for the sake of our faith and trust in Him. He explains this through the verse in Jeremiah, 2:2: “You followed him into the wilderness into a place that is unsown.” Even though we were not worthy of God’s compassion (because of our lack of mitzvot), God allowed us to plant the first seeds of faith so that we would be worthy of redemption. Planting is a symbol of faith. When we plant a seed, we do so because we trust that God will make it grow. Similarly, by performing the commandments we express our trust in God that He will make us worthy of His blessings all of our lives. This is totally unlike the wicked person described in the Haggadah who is too cynical to trust God. That is why he is unworthy of redemption. In Leviticus Rabbah 15:4 we learn that if a wicked person expresses trust in God he will be surrounded by divine grace despite his wickedness. This Rasha, this wicked one, lacks such trust and would not be worthy of being redeemed had he been in Egypt.", + "For You or For Him: Self-Serving or Serving God? The wicked one asks according to his wickedness: “What is this service for you?” (Page 67b) The wicked person argues that we do not deserve to be redeemed so all our efforts in performing these acts of divine service are a waste of time. Even worse, we are so sinful that these actions are really self-serving and not for the sake of God. The wicked person says that we perform them for you and not for Him! We answer the wicked person by saying that “God did this for me” because of my trust and faith in Him. God redeemed us from Egypt even though we were immersed in the forty-nine levels of impurity and every aspect of our being was in exile. However, because we displayed real trust in God we were redeemed from Egypt even earlier then we were supposed to be redeemed. Had the wicked person been in Egypt he would not have merited this early redemption because he lacked trust in God.", + "The Wise Asks and the Wicked Speaks (Page 68a): How are the Chacham and the Rasha different from one another? Concerning the wicked person the Torah says: “When your children say to you… ” The child in this passage “says;” he does not ask a question but makes a statement. The verse in Deuteronomy uses the verb sha’al, asks, to describe the wise person . There is an answer to the wise person’s question while the wicked person’s question is rhetorical. He is not searching for an answer. The wicked person is wise in his own eyes – he doesn’t need or want anyone else’s answers. There is no way to reform such a person. We answer the wise person by telling him to eat the Afikoman and nothing after it. In this way the taste of the Afikoman will remain in his mouth even when the Seder has ended and he will show self-restraint not only on this night of Passover but in days to come as well. By not eating after the Passover offering (or, today, the matzah - Afikoman) we show that we do not eat out of hunger and that we can control our appetites. The Afikoman will become an “advocate” that symbolizes our efforts not just to assuage out appetites, and also to eat in a holy fashion. It will become a sign of his goodness. ", + "The Wise One: Performing the Mitzvot out of Love (Page 68a): The wise child’s question is an expression of love. He asks about the various types of commandments including the hukkim, the statutes for which there is no logical rationale, because he wishes to show his great love for his Creator through his actions. He performs all the positive commandments out of love. We answer him by telling him that there is no limit to the extent of one’s love of God. By telling him that we do not eat anything after the Afikoman, we are saying that we he will be so aroused by the love of God, that no other dainties or goodies will be as sweet or fulfilling! After eating the food of healing, matzah, his desire will be only for God, His Torah and His commandments for which there is no limit or end. Rabbi Danziger’s father explained that the wise child wishes to interact with his wise father but is not sure he is worthy of such standing. We answer him by saying, “Even if this is true, that you are not worthy of being with the wise, by eating the food of healing, matzah, it will heal you of all your infirmities. That is why we answer him by reminding him about the Afikoman. By taking hold of the matzah, we free ourselves of all the desires of this world. This is what the sages meant when they said that in telling the story of the Exodus, “We begin with shame and end with praise.” This is a promise that even if we begin the Seder with the shame of sin, we will be raised up so that we become praiseworthy. ", + "Human Action and Divine Grace: “So too (V’af), you shall teach him the laws of Passover:” (Page 70b – 71b) A teaching of the Ba’al Shem Tov: This statement begins with the word V’af, “So too.” What does this expression add to our understanding of the wise person? This has to do with the concept of the Chacham, the wise person. Chacham comes from koah mah, “What strength is there?” What makes this person a Chacham is his ability to recognize that all his strength comes from God, and that by himself he has no resources. The wise child begins by asking about the testimonies, statutes and judgment which all come from God. He emphasizes that these laws are from God and not from human beings. He says that God gave us these laws in order to perform acts of kindness and goodness on our behalf. We respond to him by saying “So too, what I am about to say to you is also part of what God has commanded us to do: “Don’t eat anything after the Afikoman.” We learn from this that without God we could not prepare all the details for Passover. We understand after eating the final bit of matzah that we do not need anything else but that which God has given us. This is in contrast to the wicked one who believes that all his strengths are his own creation. He removes his “self” from the rest of the people of Israel; that is, because he removes the divine part of his “self” he is guilty of denying the basic principle of Judaism. We chastise him by saying you are not worthy of redemption because you think that you are somehow deserving of this gift from God. One who is arrogant enough to presume that he is righteous enough to be redeemed deserves to be denied this gift. It is only because of God’s graciousness that we are redeemed – not because we have earned it! Similarly, Rabbi Michel of Zlotchev would expound on Leviticus, 1:6 “He shall flay the burnt offering (olah) and cut it into pieces.” One who lifts himself up by thinking that he has attained such heights through his own efforts should cut his actions into small details – then he will know better. When we look carefully at the mitzvot in all their details he will recognize that he has really not accomplished anything. There are so many nuances in the performance of the commandments we can never fulfill them completely. We see this in the case of counting the Omer. On the second night of Passover we are filled with the excitement of performing this mitzvah; but each day is a combination of the various divine attributes so that it is hard to main this ardor and enthusiasm. This is what the Chacham means when he asks what the testimonies, statutes and judgments are. He is asking about all the nuances of the commandments because he realizes how hard it is to fulfill the mitzvot. We respond by telling him about all the other laws of Passover – we are rewarded for our efforts even if we fail to know all the subtle nuances of all the laws. It is through the power of matzah, the food of healing, that we are able to repair the evil in our lives and bring holiness into our being. Some Final Notes on the Wicked Child (Page 72a – 73a): The child mentioned here is not completely wicked; rather he is so mired down by impurity that he has given up hope of ever escaping from it and repenting. Therefore we answer him by encouraging him and saying: “Look what God did for me even though I was in Egypt and mired down by the forty nine-levels of impurity. The problem is not that he is wicked but that he has given up hope of remaining part of the Jewish people; this is the cardinal principal of Judaism that he has denied. Every Jew must believe that “God did this for me!”Anyone who denies the covenant is called wicked and anyone who guards the covenant is called righteous. When one repents from having denied the covenant is transformed into a righteous person. The wicked child has been told by others that the reason that they have not repented is that they are afraid that they could not remain repentant. If they knew that they could repent and immediately die they would do so (so as not to sin again). Their failing (in their rationalization) is that they do not realize that when one repents he becomes a completely new person and no longer has the desires that he had before. The real answer to the wicked child can be found later in the Haggadah in the passage about when we must tell the story of the Exodus: “When matzah and maror are before us.” In other words, don’t worry about the past or the future in repentance; worry only about the present moment that is before you, and then you will be able to go forth from darkness to light." + ], + [], + [ + "The First Sparks of Enlightenment: “What is this?” The simple child is filled with a great light and he does not know what it is. Explain to him that in Egypt the people also experienced a great light known as the expanded consciousness just as he is experiencing now. This let the people to declare a sense of wonder to one another. He is now experiencing this state of the soul.", + "“And the one who does not know to ask;” We give this child the same answer that we gave the wicked one in order to show him that no matter how low a level one ascends to, one can return to God through the merit of faith and unity. One can go forth from darkness to a great light.", + "“And the one who does not know to ask;” We have already learned about the three qualities for spiritual renewal: nefesh, olam and shanah. When a person transgresses and wishes to return to God from his evil ways, God offers him a means of doing so. He should go to a true tzaddik who embodies the quality of nefesh. In his holiness the tzaddik will arouse the sparks of repentance in the sinner and the person will find himself in a holy place. When a tzaddik serves God with holiness he creates olam, a space which is as holy as Mount Sinai. This holy place will help the supplicant to think thoughts of repentance and to enter the path of penitence. Even if he is far from this path, this holy time spent with the tzaddik will arouse penitence in him as well. This is the meaning of the verse “You shall tell it to your child on that day.” “On that day” refers to a holy time. Passover is such a holy time, when the entire Jewish people offer praise and prayer to God. We should tell this child about it and he in turn will receive this message. ", + "We’re Not So Different from One Another! “And the one who does not know to ask;” (Page 74b) This refers to one who does not know how to ask or to open his mouth to speak before the sovereign one because he lacks da’at, knowledge. Explain to him that this was also the state of the people of Israel in Egypt. They were so lacking in knowledge that they could not open their mouths in supplication before God. Still God appeared to them and redeemed them. As we sit together at the Seder table as our ancestors did, we are just like them with the matzah and maror before us. So God will answer us now! The Ohr Hachayim explains this verse in this fashion: On this day we are all the same. It is a day on which we have the ability to express ourselves before God. This is the meaning of Pesach – peh sach. Even though you can ask questions the rest of the year today we each have an expressive mouth. We can pour out our hearts before God. Today God desires to hear songs and praise from mortal beings, as we are taught in the Zohar: “(On this day) The Holy One and his entire retinue come to listen to our story.”", + "Haggadah: That Which Draws Out the Heart: It is because of that which the Lord did for me on that day when he took me out of Egypt. (Page 75a)We have already learned that telling the story is called Haggadah because it draws a person’s heart to fear God as one listens to the story of God’s miracles and wonders. The words of the teller enter the heart of the listener and it influences him for good. While we are commanded to tell the story of the Exodus all year long they do not have the same effect on the individual as they do on this night. That is why the Mekhilta makes a point of emphasizing that we must do so “on this day” and not only on this day but when the matzah and maror are lying before us. This is the time most fitting for the telling of the story. Ba’avur Zeh - “Because of this.” What is it about the matzah and maror that they must be before us when we tell the story of the Exodus? God redeemed us from Egypt when we were most humiliated and bitter. Matzah, the bread of our affliction, is a symbol of our humiliation, and maror is a symbol of our bitterness. When Israel reached the realization that there was no hope for them to save themselves, then God redeemed them. This is the meaning if the verse in Isaiah, 27:5: “Let him take hold of my strength (ma’ozi) ” The gematria of word my strength is the same as matzah. It is through the merit of such faith that we were redeemed from Egypt. When we say ba’avur zeh, ‘because of this,’ it is as if we can literally see God at this moment and are pointing at him: “It is because of this One.” This is an affirmation of our ancestor’s faith in God’s redeeming power. So too we must show as much faith if we wish to be redeemed. That is why we answer the wicked child with this verse. He lacks such faith in God and therefore he would not have been worthy of being redeemed from Egypt. This answers the question that many of the commentators ask: Why are we told to remember the Exodus specifically on this night? Are we told to remember it every night? On this night the effect of our telling is much more powerful: it inspires faith in God. “May God help us to learn, to teach, to implant awe and love n our hearts and in the hearts of all Israel, Amen!”" + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Degradation and Exaltation: Once our ancestors were idolaters: (Page 75b – 76b) There is a well-known controversy in the Talmud between Rav and Samuel concerning the nature of the redemption. The Mishnah says that we should begin with ‘degradation’ and end with ‘exaltation’ in telling the story of the Exodus. Rav says that this means we should begin by speaking about how our ancestors worshipped idols while Samuel claims that we should begin by speaking about the enslavement of the Israelites in Egypt. Rabbi Jehiel Danziger explains that even though we may begin with our own degradation, we will be transformed and conclude with praise and exaltation through the story and our actions. This is not just our ancestor’s degradation that we are speaking about but our own as well. What is ‘our degradation’? According to Rav, we are speaking about all forms of idolatry that we are guilty of today . According to Samuel, the purpose of the exile in Egypt was to lift up the holy sparks from the time of Adam. He was guilty of breaking the covenant. We are now in Exile for the same reason. Through our telling of the story we will be able to attain complete repentance on this night. ", + "Once our ancestors were idolaters but…. God has brought us closer to His service: This how we answer the evil inclination when it attempts to discourage us from returning to God in repentance. The evil inclination tries to dishearten us by saying, “Aren’t you embarrassed to come before God considering the extent of your sins and transgressions? It is better to just leave matters alone; why take on such a heavy yoke in trying to return in repentance? Your sins are over the top and your guilt reaches to heaven!” All of this is meant to discourage you. We can answer the evil inclination by saying, “Look at our ancestors who worshipped idols! God still brought them close. Therefore don’t be afraid to rerun and live. Nothing stands in the way of repentance! God continually provided you with ways to come closer to His presence.” ", + "And to Isaac I gave Jacob and Esau. To Esau I gave Mount Seir as an inheritance but Jacob and his sons went down to Egypt. Esau’s inheritance was Seir while Jacob’s inheritance was to be the Torah. It was only possible for Israel to become worthy of receiving the Torah by first being subjugated to the Egyptians so that they could become purified and refined of their gross matter. Just as a fine metal utensil must first be refined through fire to remove the dross from it, Israel had to be refined of its dross. The Israelites had to be refined seven fold before they were worthy of receiving the Torah.", + "Suffering Leads to Blessing: Blessed is the One who kept His promise to Israel “la’asot: ” (Page 77a): Commenting on the statement in the Talmud, “Until where is the purpose of suffering? ” the Maggid of Mezerich said that it is God’s purpose for us to gain through our suffering and not simply to suffer (for our sins.) The purpose of suffering is the good that comes afterwards. This is the meaning of the word la’asot. Rabbi Shneur Zalmnan of Liadi taught that this word means to repair or to fix as in Genesis 2:3 and in Samuel II 19:25. God calculated the end of Israel’s servitude so that none of the sparks of the people of Israel would be lost. Their ending would come about at just the right time and not a second late. All of their suffering in Egypt was for the purpose of lifting up their divine sparks. This is what God told Abraham, “And also that nation whom they serve will I judge, and afterwards thy will go out with great substance. ” The lifting up of the great sparks will be their great substance.", + "Rabbi Jehiel Danziger explained another rabbinic insight in this way: Commenting on the birth of Isaac, the sages said that a line was drawn on the wall (by which to measure the passage of time.) Our forefathers were told, “When the shadow reaches this place next year you will give birth!” Why was such a marker necessary? The ultimate redemption of the Jewish people was to be measured from moment of the birth of Isaac . Isaac was born on the fifteenth day of Nissan. Israel was redeemed exactly four hundred years later to the moment on the fifteenth of Nissan. Had the redemption been delayed Israel would have sunk beneath the forty nine gates of impurity and it would have been impossible to redeem them. The mark on the wall was meant to show the exactitude with which Israel was redeemed and how God calculated the redemption. God knew they exact moment of repair and redemption!", + "He calculated the end: Even before the subjugation of the Jews began, God had calculated when, how and through what merit Israel would be redeemed from slavery. According to the Zohar, Volume II 170b, Samael, the prince of evil, attacked the Israelites by saying, “Both the Egyptians and the Israelites worshipped idols.” Despite this, God had already devised a way of redeeming the people. This is what it means when the Torah says: God said to Abram, Yadoah taydah – It is known, you shall know that your offspring shall be strangers in a land that does not belong to them… ” Commenting on this the Midrash says, It is well known that I am the one who deposited them here – It will be known that I am the one who will free them. In this phrase he hinted to His children so that they would know that both their suffering and redemption would be product of God’s actions. All of it was for their good! They would then come to understand that this was God’s ‘hidden love’ – even their subjugation was an act of love since it led to redemption. Through this knowledge they would be able to bring the redemption closer because they would understand the ultimate purpose of their pain. This is the mean of zechut avot, the merit of the ancestors. Through our ancestors we gain the clarity to understand the purpose of our lives. Our ancestors clarify the way for their descendents.", + "God is Gomel Hesed, One who performs acts of loving-kindness: Blessed is the One who kept His promise to Israel: The Maggid of Mezertich explains a statement in the Talmud in the following fashion. Why does the leg of the gimel face the letter dalet? Gimel is the first letter of the expression gomel hesed, doing kindness and dalet is the first letter of dal, needy. It is the way of the person who is a gomel hesed to pursue the dal. Why everyone feels compassion for the poor, only a truly pious person runs after the poor person to aid him. Similarly, God kept his promise to Israel even though they were unworthy of God’s redemption. He calculated the end of the redemption; he devised a means of redeeming them, He made sure that not spark of the Israelites was lost.", + "The Purpose of Redemption: You shall certainly know that your offspring shall be strangers in a land that is not theirs… The Midrash says, Yadoa, It is known, that just as I caused them to spread out, taydah, it will be known that I can gather them up again. In this insight there is a further insight to be gained. The purpose of causing the spreading out is ultimately to gather them up again. That is, the ultimate purpose of their being spread out is now to gather the holy sparks that fell through the great “Breaking. ” This is what we mean when we recite in the Musaf Service, “Gather our dispersed from among the nations and our dispersed ones from the four corners of the earth.” The Midrash continues, “It is known that “I” subjugated them; it will be known, that I will redeem them.” The “I” in this verse refers to the Shechinah, the Divine Presence who is exiled with the Jewish people and for whom they will be redeemed.", + "Suffering and Salvation: And it is that which has sustained our ancestors and us: (Pages 78b – 80a) God joins together all the suffering and exiles of the Jewish people from the time they became a nation so that He can bring about their redemption even sooner. Even though the encounter with Laban was not an exile per se, it is clear he wished to destroy the people of Israel, so it is included here. Similarly, our enemies have tried to find ways to destroy and humiliate us. That is why in the prayer book we ask God to gather up all our exiles. This means not just the people but all the times of exile so we can finally become worthy of redemption.", + "It wasn’t just one who rose up against us to destroy us; rather in every generation: According to the Midrash , “The most difficult part of winter is the rains.” Similarly it was the severity of the subjugation that completed the time of exile for the Jewish people; this is true for our experience in exile as well. That is why the Haggadah tells us that, “It is this that has sustained us…” The knowledge that the severity of our exile has kept us going because we knew it meant that we would be even closer to the end of our suffering. ", + "Rabbi Elimelekh of Lyzhansk taught that a tzaddik has the power to spread out the suffering which precedes the coming of the Messiah over generations so that it is not so severe that it can destroy the people. In this way the suffering of the people has been spread out so that there is no longer any subjugation and birth pangs which are traumatic to the people of Israel. That is what the Haggadah means when it says that, “The Holy One saved us from them.” Each generation provides suffering which brings us closer to our redemption. We must pray to the God who set boundaries for all things to set boundaries for our suffering as well. May he bring us back to our land as he promised us and our ancestors – we are no more worthy than our ancestors were! It is only through the merit of our faith that we were redeemed or that we will be redeemed, and that God will gather our exiles from the four corners of the earth speedily in our day, Amen!", + "It is our strong faith in this time of darkness that sustains us. It keeps us from becoming lost among the nations or falling into the snare of the idolaters, which they have spread out for us. This is what it says in Psalms 92:3: “To speak of His love in the morning and His faith at night.” Faith at night refers to this world, which is a world of darkness. It is through our faith that we are able to sustain our selves until the first light of morning comes which refers to the world to come.", + "Why Do the Nations Hate the Jewish People? And it is our faith that has sustained our ancestors: (Page 80a-b) We can see the power of our faith from all the exiles and pogroms, which the false religions have perpetrated against one another and us. Among other religions there has also been persecution and suffering. When these groups become stronger, however, they turn against those who persecuted them. In the end, however, their zealousness and hatred dissipates. With the Jews it has been different; the hatred and persecution of the Jews has not dissipated over the centuries. The Jewish people have grown smaller and the hatred for them has increased. This in itself proves the eternity and truth of our holy faith. For the other nations their hatred of one another had to do with beliefs; both groups insisted that their faith was the truth. In the end, since their faiths grow out of human beings and not a divine source, they eventually become reconciled to one another. Their leaders are here today and in the grave tomorrow. Not so with the Jewish people. The Jewish people believe in the true God who is faithful and forever, without falsehood or change. Israel is strengthened by their faith. Since the hatred of Jews is a hatred for the Source of their faith, and the Source is eternal, this hatred never disappears. That is why the Haggadah says that “It is our faith has sustained us,” even as it has fed the hatred of other nations and religions. If our faith had depended on human frailty it would not have been able to sustain us; rather, it is the Holy One who has sustained us and saved us from the nations. God is the root of our faith and certainly God will save us!\n" + ], + [], + [], + [], + [] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Overcoming Sin is Essential. Pharaoh only made a decree against the male children while Laban sought to uproot all of them: (Page 80b – 81ba) How could Laban possibly be worse than Pharaoh? One who causes others to sin is worse than one who commits murder. Laban hoped to cause Jacob to sin by switching around his daughters and forcing him to marry Leah before Rachel whom he truly loved. Jacob’s bed was complete so that his children would be born without any type of blemish. By forcing Jacob to marry someone he did not really love, he might make himself impure and thus Laban would have blemished future generations of Jacob’s offspring. Laban wanted to uproot “kol,” the fifty gates of purity that were contained in our forefather. That is why God warns Laban in Genesis 31:24 by saying: “Take heed that you speak to Jacob neither good nor bad.” What God was saying to Laban was that he should not speak falsely to Jacob and thereby cause our forefather to sin. Jacob’s core value was the opposite of Laban; he was associated with truth: “You shall show truth to Jacob. ” Jacob, therefore, had to overcome Laban’s qualities even thought they were brothers in falsehood. Like his mother, Laban’s sister, Jacob is praised because he did not follow the character of his uncle, Laban even after living with him. He also rejected the basic character of Esau. The verse that the Haggadah quotes from the Bikkurim (first fruit) ceremony makes this point. It begins, “You shall speak and say before the Lord you God, “My father…” The word v’anita, you speak, has another connotation: You shall bear witness as in Exodus 20:13 “You shall not bear (ta’aneh) false witness. ” When we made our declaration upon bringing the first fruits to the temple the people had to say loudly for all to hear, “I am speaking in the voice of Jacob and not that of Esau or Laban or others who practiced magic and falsehood. Even among the simple minded who may still have such practices, by making such a declaration it becomes clear from their deepest heart to God that they reject such practices. As we tell this story we hope to repair any such blemish that we still are carrying, that our voice will be heard in the heights of heaven, and that we will be redeem with goodness and complete salvation, Amen!", + "The power of our voice can transform us and bring us closer to proper actions, and negate the evil that we may be tempted to follow. As we have seen above, the First Fruit declaration is a kind of witness. Through our testimony we will come to act properly. That is why Rashi explains the word v’anita, as lifting up one’s voice. We not only lift up our voice but we lift our tongue from among all the other tongues, and Israel from among all the other nations. Our language is able to fend off evil Samael who seeks to bring us down and the other nations who seek to destroy us. The word kol, voice, is an abbreviation for “You shall be Holy to the Lord. ” Our voice is a declaration of our desire to be holy and the first step in this path. We must embrace the voice of Jacob within us.", + "Overcoming Sin by Recognizing our Divine Connection: And there he became a nation: This teaches that the Israelites were distinctive there: The evil inclination causes us to sin through despair. It forces us to see our shortcomings and inadequacies and makes us loose hope of fulfilling God’s service. We thereby fall into the net of sinfulness. We need to strengthen ourselves by acknowledging that we are precious to God and that each of contains a piece of the divine. Then, “His heart was lifted up in the ways of the Lord. This is how we become distinctive – by recognizing our special connection to God.", + "Bitachon: Trusting God: You came to possess great attractions (adai ad): The word ad is associated with the quality of trust in God. In Isaiah 26:4 we read, “Trust in the Lord forever (adai ad) for the Lord is an eternal rock.” The word ad has the numerical value of 74, which is the same as the divine name Akhdatam, a name, which sweets judgment in the name of Elohim. Even though the Israelites that they were not worthy of being taken out of Egypt or of receiving the Torah they place their trust in God’s kindness that He would redeem them with the quality of trustworthiness. We repeat the word ad twice here, because twice the numerical value is 148, the same as the word Pesach. The verse in Ezekiel teaches us that despite the fact that the Israelites were ‘undeveloped’ and lacking in mitzvot, Pesach made them worthy of redemption. Our trust is the greatest adornment that we offer God.", + "You were poorly clad and naked: Naked here means lacking in mitzvot. We see this in the story of King David. Once in the bath house, he looked at his nakedness and exclaimed, “Woe to me for I am lacking in commandments ! Then he noticed his circumcision and he was comforted. The Israelites felt naked in Egypt until they circumcised themselves and prepared the paschal lamb. That is the significance of the last part of the verse, which repeats the word blood twice – the blood of circumcision and the blood of the sacrifice." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Egypt Wages a War on the Service of God: The Egyptians did evil to us: (Page 83b-84a) The Egyptians tried to keep us serving God. Through servitude the people were distracted and they were not able to worship God with a clear mind. Pharaoh said, “Let us deal wisely with them,” in matters of divine service, “so that when we join in a war between the forces of holiness and evil, they will not be able to serve God and thus help the forces of holiness!” When they realize how bad their situation is the Israelites won’t be able to lift up their voices and come before the Holy One. The Egyptians did not understand that this oppression would cause the Israelites to cry out to God even more and that their prayers would thus reach the heights of heaven. God especially hears the prayers of those who have a broken heart and are downtrodden. That is why the Torah says, “The more they sighed, the more they increased and spread out. ” The more the Israelites suffered, the more compelling was their holy service of God. The Zohar says, “There is no prayer like the prayer of the troubled.” This is the meaning of the rabbinic statement, “That which wisdom has made a crown to her head, humility has made a shoe for her foot. ” Yirat Shamayim, fear of heaven, is greater than the pursuit of wisdom. The pursuit of wisdom is nothing more than a shoe when compared with the pursuit of humility. Why? Because humility leads us to fear of heaven, and the fear of heaven is the beginning of all wisdom. The people did not know this, “It is not because of your greatness that God loves you. Rather God loves you when you make yourself small in His sight. Look I gave greatness to Nebuccadnezer, the mighty emperor and I gave greatness to Abraham. Why did I give greatness to Abraham? Because he said “I am nothing but dust and ashes. ” " + ], + [ + "Egypt ‘Afflicts’ God: And afflicted us: As it is said, “They set taskmasters over them in order to oppress HIM with their burdens: (Page 84b – 85b) This verse suggests that the Egyptians, ‘so to speak ’ were oppressing the Holy One, as it says in Psalms 91:15, “I will be with him in times of trouble.” And as the sages stated, “When a person is in pain what does the Divine Presence say? My head hurts, My limbs are in pain!” As we have explained many times, within every single Jewish heart there is an inner spark of the divine from above." + ], + [ + "“The Egyptians forced them to work ruthlessly (bifarekh):” As we have explained many times, the divine utterance was in exile along with the Jewish people. The Israelites recognized their lowly state of being and realized that the ability to open their mouths in prayer had fled from them. Despite this the divine spark within them was aroused and it lifted up their souls and they cried out to God, and this brought them compassion from the source of all compassion, a place to which even Satan cannot approach. When the Egyptians realized that the voice of Jacob had ascended to heaven, they tried to oppress the Israelites even more in order to negate their supplications so they could not arouse the forces of compassion. This is the meaning of peh rakh. Their words were rakh, soft, because they wished to accomplish something harsh. “The Egyptians did evil to us” The word vayrei’u, they did evil, comes from the root reut, friendship. It really means they made themselves companions to the Israelites. They did this with “soft words.” The Egyptians joined themselves to the Israelites in order to break the power of their prayers.", + "“The Egyptians forced them to work ruthlessly:” Another meaning of the word bifarekh is “with falsehoods.” When the Israelites heard the false accusations of the Egyptians they cried out to God from the very inner depths of their souls. They said, “Even though we have become estranged to You, we are still with you like our ancestors. Help us because our ancestors served God with truth and purity!”", + "“The Egyptians forced them to work with ruthlessness:” Bifarekh may also refer “through prayer .” Because of their servitude, the Israelites’ minds were confused and they could not worship God clearly. When we inverse the letters of Pharaoh it spells oreph, restricted kavanah, inner intention is the essence of prayer, and such a quality was impossible because of the oppression that the Egyptians placed upon them. To make matters worse, the Egyptians would say to them, “You supposedly believe in God; why don’t you pray to Him to save you?” This is what the Torah means when it speaks about “the oppression ” which they forced on them – they would aggravate the Israelites with their taunts." + ], + [], + [ + "Our Actions Reflect on Our Ancestors and on God (Page 85b – 86a): “We have sinned against our ancestors; we have committed iniquity, We have acted wickedly.”", + "“We cried out to the God of our ancestors:” When we act wickedly and sin, we not only sin against ourselves but we sin against our ancestors as well. Our sin is a mark against our parents and ancestors since all our sins are born within our mothers’ wombs. When a person transgresses, it leads to his parents’ humiliation. When the Israelites realized their lowly station in life in Egypt and pondered the rock from which they were shaped as the children of Abraham, Isaac, and Jacob, they became distressed that they were causing such pain and embarrassment to their ancestors. When they considered this fact more deeply, they realized that their sinfulness caused anguish not only to their ancestors but also to their Father in Heaven. As the Talmud says, “When a person causes anguish to the Divine Presence, what does She say? ‘My head hurts. My limbs hurt! ’” That is why the verse says, “And we cried out to the God of our ancestors.” The Israelites were guilty of committing two evil acts. First, they deserted God from whom they were shaped in order to dig their own poorly fashioned wells. Even if they were to live a thousand years they would not be able to offer sufficient praise on their own to the One has bestowed so many acts of goodness upon them. Second, they insulted the memory of their ancestors in their wickedness. Therefore their sigh rose up to God. God, however, never turns away such a heartfelt sentiment.", + "“We cried out to the God of our ancestors:” The Israelites did not feel their own pain (because they negated themselves) as much as they felt the anguish and humiliation of our Father in Heaven, even though they were on a lowly spiritual level of being at the time. We have learned that the Israelites were like mutes in exile because along with them the Divine Presence, known as the dibbur, the Divine Utterance was also in exile and could not fully express Itself. Despite this, God heard their voice. This is because God can discern our hearts and inner being, and the voice of Jacob roars out from its most inner depths. Against this place (from which we cry out), Samael, the demonic accuser, cannot accuse us by saying, “Both the Egyptians and the Israelites worshipped idols. ” Similarly we learn that whenever Haman spoke out against us below, the angel Michael defended us above. God does this because he takes into consideration the oppression and forces against us and sees how we bend our inclination in a desire to repent and how we cry out to God, asking Him to have mercy on us. This is the greatest defense of the Jewish people and it makes us worthy of having our sins transformed into merits. Those accusations brought against the people in Egypt actually became a defense of the Israelites. Israel’s cry then was precious in the eyes of God as were our sighs." + ], + [ + "The Suffering of the Shechinah (Pages 86b – 87a): “We cried out to the God of our ancestors:” Pharaoh tried to avert the attention of the Israelites from the worship of God by bringing suffering to the people. As we have seen, Pharaoh wished to oppress not only the Israelites but also God and the people cried out to God because they were fearful of being seduced to the worship of idols by the Egyptians. Crying out to God leads to the negation of the individual. There are two reasons why the Israelites cried out to God. One reason is because of the humiliation of the Shekhinah, and the other is the suffering of the Shekhinah. When the righteous person serves God with his whole being he negates his very essence and becomes aware of the suffering of the Shekhinah; as a result he cries out to God. The average Jew, when he becomes depressed and dejected because he has reached the gates of death because of his own suffering, cries out because of the humiliation of the Shekhinah. Because of the darkness of their souls in Egypt the people negated their very souls and no longer felt their own suffering and they then cried out to God for the pain of the Shekhinah. This is what the Torah means when it says, “Their sigh rose up to God. ” This is the teaching of Rabbi Menachem Mendel of Riminov and the holy Rebbe of Belz. A similar explanation about suffering has been offered for a verse in Psalms: “As the male deer thirsts for water so my soul thirsts for you. ” The sages comment on this: “The male deer is the most pious (chasidah – feminine) of all the animals. When all the other animals are thirsty, the deer lifts up its eyes to heaven and then digs a hole in the ground with its antlers and brays . God has compassion upon it and brings up water from the depths of the earth.” The opening words of this verse are k’ayil ta’arog, “like a male deer who thirsts.” The word ayil is masculine while the verb ta’arog is feminine. This verse then speaks about both the male and female deer. The male deer thirsts for water and the female deer suffers the pangs of childbirth. How so? The womb of the female deer is very narrow so that it cannot deliver its child. At just the right moment, a snake comes and stings the female deer causing its womb to open wider and allow deliver of its offspring. If the snake were to sting the deer too soon or too late, it would die. This verse teaches us that God takes compassion for each creature at just the right moment in time. This is equally true for human beings as it is for animals. The verse in Psalms 42, then, contains both the masculine and the feminine that there must be a uniting of male and female in suffering for the redemption to be complete. So too the people feel their suffering and the suffering of the Shekhinah, for redemption to come to the nation.", + "A Simple Prayer (Page 87b – 88a): “The children of Israel groaned because of the bondage and they cried out. Their cry because of the bondage rose up to God:” Sometimes a simple and brief prayer can be as effective as a long and involved one. The Talmud says that if one finds oneself wandering through a place of brigands and bandits, one should offer a brief prayer: “Do your will in heaven above.” Commenting on this, Rashi says: “In a place where there is no sin and where God’s will is only for good.” Rabbi Jehiel Danziger comments on this discussion. In a place of danger when there is no time to pray at length, one should ask God to have mercy on him from the place in heaven to which sin cannot reach to accuse the person. Then the person will be taken out of this dangerous place and he will be given rest from his enemies. The prayer should be brief but should come from the depths of one’s heart. This was the place to which the prayer of the Israelites reached when they cried out to God. Such a prayer offered up will reach God Himself and not an angel or some other divine being.\n" + ], + [ + "Martyrdom and Faith: “God heard our voice:” “And I have also heard the groaning of the people of Israel, whom the Egyptians keep in slavery.” This groaning is the groaning of the hallalim, those who are close to death. We see this in other verses in the Bible such Ezekiel, 30:24: “He shall groan before him with the groaning of a deadly wounded man.” And Job, 24:12: “Men groan from out of the city, and the soul of the wounded cries out.” This does not mean that they are already dead but that they are close to death. They are not crying out due to a lack of faith but rather as an affirmation of their willingness to become martyrs in the name of God. At that moment, they sanctify the name of God from their hearts and express complete faith. The martyr also expresses regret for the moments when they lacked complete faith, “when the Egyptians enslaved them.” Oppression leads to a loss of faith as the Talmud says, “It is well known before You that our will is Your will. What prevents us from obeying You? It is the oppression and the yeast the dough that becomes leavened. ” Mitzrayim, Egypt, is from the word comes from the word Metzarim, which means oppression or narrow place. This is what causes us to sin. We ask God to have compassion on us for the times when we express faith even in times of darkness. Send us your light and truth and redeem us!", + "A Prayer Hidden Deep in Our Heart (Page 89a – 90a): “And God heard their sigh and God remembered His covenant:” God answered Israel’s prayer even when it was only a sigh. Even when it seems that we can no longer pray to God, if a person cries out from his heart and contemplates from where he came and to where he is going, and all of his journeys in this world, God will hear him if he realizes just how far he is from the Holy One. This person will realize that God never intended it to go well for human beings all their days. Just as God worries about us, we should worry about the anguish and pain of the Divine Presence.\n" + ], + [], + [], + [], + [ + "We learn an important lesson from the sigh of the Israelites. Even when we are in great pain and anguish so that we can barely open our mouths, and even if we are confused, our one sincere sigh from our deepest heart can make a difference. This is because God searches our hearts and comes close to the humble and lowly. God hears us and saves us! This is the meaning of Psalms, 39:13, “Hear my prayer, O Lord, and give ear to my sigh; do not keep silence at my tears; for I am a stranger with you, and a sojourner, like all my fathers were.” “Hear my prayer” when I articulate my prayer before You. And when I cannot pray, “Give ear to my sigh.” If I can’t even lift up my eyes to You and sigh, then, “Please do not silence my tears.” Those tears are spontaneous expressions of sorrow. And if I can’t even cry then give me the credit of my forefathers who were strangers and sojourners, “For I am a stranger with you and a sojourner .” So too when the Israelites were mired in impurity in the land of Egypt, and couldn’t even cry out (all they could do is say, oy vavoy !), God still heard us in deference to the merit of our forefathers. As the Torah says, “The children sighed.” All their prayers were answered because of the merit of our forefathers. Our prayers were heard in deference for Jacob, or Israel as he came to be known. That is why the Torah says, “The cry of the children of Israel has come before me.” However, the Attribute of Justice accused Israel of being unworthy of redemption because of who their ancestors were. It said that the people of Israel should have known better than to rebel and transgress against God since they were the children of Abraham, Isaac and Jacob. Their sin was even worse than that of simple and ignorant people who transgress against God. It is for this reason that the God looked at Israel’s difficult situation in Egypt and their subjugation by the nations. The Holy One says to the Attribute of Justice, “Don’t be too quick to judge the people of Israel as if they were willful sinners; rather consider the fact that because of their unfortunate circumstances they sinned by accident. It is because of the oppression and madness that Israel has sinned and not a willful choice!” Let every Jew strengthen himself and remember the source of his being, the holy forefathers. It is through their merit that we offer prayers to the one who is, and say, “I am the child of the holy forefathers. Through their merit let my prayer rise up, the prayer of a needy person offers in search of compassion and acceptance before Your throne of Glory, Amen!”" + ], + [ + "God Knows the Intention of our Prayers: And the Lord took them out – Not by means of an angel, nor by means of a Seraph (fiery being), nor by means of a messenger but by means of the Holy One through His own glory…” The angels and Seraphim could not know what was in the hearts of each Israelite when he or she cried out to God. Only God in His glory could know what is hidden in the inner heart of each person. God took us out of Egypt because He could discern the hidden intention in each person’s heart when we cried out even when our cry did not sound worthy of such redemption.", + "The Pintele Yid (Page 90b – 91b): “Not by means of an angel, nor by means of a Saraf…but by means of the Holy One through His own glory… I am the Lord – and not another:” Why was God willing to personally redeem Israel from Egypt? Rabbi Jehiel Danziger offered the following explanation: Moses asked, “How is it that we were redeemed from Egypt? Wasn’t all of Egypt sullied with idolatry?” Since God desired the redemption of the Israelites from Egypt, He chose to overlook their idolatry. God ‘hops over the mountains and skips over the valleys.’ Why was God willing to overlook Israel’s impurity and sinfulness? God promised our forefathers that He would never destroy their descendents. When Israel found itself in distress and cried out to God from the very depths of its inner spark of divinity, the Source of Compassion above was aroused within God and could not destroy the nation. This inner spark of divinity is untouched by impurity because it comes from the very throne of glory upon which the form of Jacob is engraved. When such compassion is aroused, God discerns the heart and each person’s inner spark, which comes from this place, is part of the divinity and has compassion upon His own portion. This is the meaning of the verse in Isaiah 48:11: “For my own sake, for my own sake I will do it .” This place of this compassion is highly exalted so that even the angels cannot fully attain this type of compassion. It was with this compassion that Israel was redeemed. This is what the Torah teaches us in the verse above: “I and not an angel; I and not a Seraph; etc…” Only the Holy One Himself in His Glory did this. No other being can attain the depth and significance of this level of compassion.", + "“And the Lord took them out – Not by means of an angel…nor by means of a messenger but by means of the Holy One through His own glory:” Manasseh was one of the most evil kings to reign over the land of Judah on the Davidic throne. Despite this, God created a small opening underneath His throne of glory so that Manasseh’s cry for forgiveness would be accepted. Manasseh was so evil that a veil of separation was created between him and his Father in Heaven . Still God created an opening in a place where judgment cannot reach, a place where absolute compassion has complete authority. So too with the Israelites, though they were mired beneath forty-nine gates of impurity, in his wondrous compassion He forgave them. Even the Attribute of Justice could not accuse them, for this compassion came from a place higher than the angels, a place where justice has no authority. As it says in the prayer book: “From His place may he turn in compassion.”" + ], + [], + [], + [], + [ + "A Desire to Return to God (Page 92b – 93a): “With awesome power – This is the revelation of the Divine Presence:” Certainly every Jew should feel great yearnings for these lights, as it says in the Talmud: “One who is not obligated in the commandment of returning, is also ‘not forgotten.” “Has God ventured to go and take for Himself one nation from the midst of another nation:” When brilliant lights are revealed to the holy people, they were aroused from their slumber and their inner spark began to burn brightly. The nation was cleansed of its filth. The impure Egyptians could not tolerate the great and holy and wondrous light of God. They said, “We are all going to die” because their inner essence was dark. This is what the Torah means when it says, “God took a nation out of the midst of another nation.” God brought forth the inner spark. There was another nation within each Israelite. No evil of transgression could ever affect this spark. This is where Israel’s holiness comes from.", + "“With awesome power – This is the revelation of the Divine Presence, as it is said, “Has God ventured to go and take for Himself one nation from the midst of another nation:” The Midrash says concerning this verse, “Rabbi Yudan said, From the word “Has (God) ventured” to the word “nation,’ that there are 72 letters. If someone says that there are really 75 letters, just take out the word goy , nation, the second time it appears in the verse. Rabbi Avin said, “With His (72 letter name) God redeemed them.” Commenting on this, Rabbi Jehiel Danziger asked why the second word goy is not included in the counting of the letters? It is because the other nations do not have a divine inner spark like the people of Israel. It is because of this spark that God apportions compassion to Israel. When He looked upon this divine portion He took one nation out of the other nation. That is why we are told, “You shall be holy because I am holy.” Israel and God share this common characteristic. At the time of the Exodus, the Egyptians became terrified when the divine presence appeared in the land of Egypt. They knew that they lacked this divine spark and could not live if it rested upon them. Therefore they pressed the Israelites to leave Egypt as quickly as possible. About the Israelites, in contrast, the Torah says, “You to whom God has cleaved are still alive this day.” It is because it was similar types cleaving to one another.", + "Unity and Spirituality (Page 93b – 96a): “The awesome power as the Lord your God did for you in Egypt before your very eyes:” Rabbi Jehiel taught that God performed many miracles in Egypt in order to prepare the Israelites for the giving of the Torah at Sinai, as it says, “When you are brought forth from Egypt you shall worship God at this mountain.” The receiving of the Torah was only possible when the people had attained a state of unity; the people camped together like one person and with one heart. This is one the verse means: He performed all these awesome acts “before your eyes” so that you would attain a state of unity and become one group. The word l’aynekha, before your eyes, is singular, an expression of their unity. This was the nature of the events that took place in the time of Achashveros . After the Exodus the Israelites had time to prepare themselves for the giving of the Torah and its acceptance. They did not yet understand the preciousness of their unity as a nation. By the time of Purim, the Jewish people understood the importance of this quality. They accepted the Torah without any special preparation. They realized that the miracle of Purim that was performed for them was a great miracle because it united the nation, and therefore they accepted the fasts and prayers freely. This was the greatest miracle of all: that in a place of impurity and sin like Egypt the light of God appeared to them and opened the eyes of the blind. This is what Rashi explained concerning the verse in Deuteronomy 4:35: “To you it was shown…” God opened seven firmaments and revealed Himself. When God revealed Himself in Egypt, He took from the Egyptians whatever divine sparks they may still have had. This is what the Torah means when it says, “They despoiled the Egyptians.” They became like a pool emptied of fish. That is, they took all the divine sparks that were within them and they were revealed in the Israelites. What’s more, the Israelites began to recognize the hidden sparks that were within themselves. These divine sparks were like the chaff of the wheat or the clouds that cover up the sun. That is why the verse says that God revealed these mighty acts before your very eyes. For the first time, they began to recognize the presence of God within themselves. This made them even more worthy of the many miracles and the redemption itself. Rabbi Jehiel taught that one who separates himself from the Jewish people because he doesn’t think there is anyone as worthy as him and considers everyone else to be nothing is like someone who is blind in one eye. He can only see the faults in others. Such a person is impaired. He has damaged the first letters of the divine name Yud-Hay, which are associated with the Divine and the human mind. A person who has impaired in the first letters of the divine name has also impaired in the five senses (since these senses are a product of the mind). He cannot see his own faults. As it says in Psalms, 40:13: “My iniquities have taken hold of me; I am unable to see.” And as the Ari of blessed memory taught: when a person sins, the vitality of that particular limb with which he sinned is now impaired. Since the mind controls the body, his entire self is impaired. That is why the word melekh, king, is an abbreviation for moach (mind), lev (heart) and kaved (liver). These are the organs that rule over the human body. Just as the mind rules over the body, if a person has bad attitudes his entire body is impaired; he cannot see as he should or hear, as he should. Such a person cannot see or hear the truth that God is the one who directs the world and the cause of all causes. Not only that but an arrogant person believes that he can arrive at all truths with the human intellect. This of course is impossible; as Job said, “Can you find out deep things about God? Can you find out the purpose of the Almighty?” Even the angels and the Seraphim cannot discern the deep secrets of God. No, only the person who recognizes his own limitations will realize the extent of our ability. He will come to understand that only by implanting in his own heart faith in God that is both simple and complete without any doubts, will his strong faith become a healing balm in his life. A person who thinks he is wiser than everyone else and believes that all other people are fools is called “sick in his legs/feet.” This is because ‘feet’ are associated with wisdom. In the Sephirotic chart, netzach, eternity, and hod, beauty, are also the two legs. In Midrash Hazit, there is a story about a person whose legs became diseased. The person went from doctor to doctor seeking a cure. Finally one of them told him to put cow turds on his legs and he would be healed. This is really a symbolic story. A person whose faith is weak is called one with sick feet. And by putting turds on his legs he would acknowledge the limits of his own intellectual ability. Only by recognizing the limits of our intellect can we gain true faith. This is what the Baal Shem Tov meant when he said before he died, “I am but a simple lad who has faith,” and then he was healed. Only by humbling ourselves and abnegating our ego can we gain the merit of simple faith for the lowly person sees the exaltedness of God. “As the lord your God did for you in Egypt before your very eyes.” Now we can understand the significance of this verse in the Torah. It begins with lachem, for you, which is plural, and it ends in the singular ainechem, your very eyes. Through unity and friendship the people of Israel will see with their own eyes the precious light of the face of the living God in all its glory. When we put aside our self-interests and abnegate ourselves, we become one in the presence of God." + ], + [], + [] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [ + "The Purpose of the Plagues: To Fear God vs. to Be Afraid of God: “These are the ten plagues:” (Page 96a-97a) “And the Lord shall smite Egypt; He shall smite and heal.” The verse in Isaiah captures the very purpose of the plagues: they were meant to inflict the Egyptians and heal the Israelites. When the Israelites saw the mighty plagues that took place in Egypt their eyes would be opened to the power of God, as the scripture says, “In order that you may tell in the ears of your children and your children’s children what things I have done in Egypt and my signs that I have done among them…and you shall know that I am the Lord.” God wanted us to appreciate His might. Because of the slavery and the oppression, this was the only way the Israelites could appreciate this knowledge. As the Talmud says: “Thunder was only created in order to open the stubbornness of the heart.” The Holy One told Israel that when the people listen to the voice of His will and do that which is right in His eyes, he would not have to smite them any more because they would know that “I am the Lord;” then, everyone will understand on their own. When you see the heavens and the earth and all the host of the heavens, you will perceive my greatness sand my exaltedness as David said, “When I behold your heavens, the works of your hands, the moon and the stars which you have ordained…” This is the way of healing: to understand and truly see that “I am the Lord.” ", + "There are two types of fear. The more essential type of fear is not fear of punishment but the fear that comes from the recognition of God’s power and authority. At first, we fear God because we are afraid of being punished, but slowly we come to recognize the greatness of God’s glory and are able to approach this higher form of fear. While the Jews were in Egypt they feared God because they witnessed the plagues. God’s ultimate purpose was not to make the Israelites afraid of God. Rather the fear invoked by the plagues slowly brought the people to the true fear of God. When the Egyptians refused to listen to God but still acknowledged that the plagues were the “finger of God,” the Israelites realized that God would not punish them as He had the Egyptians. Slowly the Israelites began to understand they could fear God without being afraid of God, and that such fear was beneficial to them. They saw that God was the One who controls, and that he is the higher power. Only then did they become worthy of the Exodus and the splitting of the Red Sea. That is why the simple servant saw more at the Red Sea than Ezekiel the prophet. “Now that you have seen my greatness,” said the Holy One “And you have heard my voice…you will know that all the diseases with which I struck Egypt, I will not place upon you. ” I will not strike you with such diseases because it is not that type of fear that I want you to attain. I want you to know that “I am the Lord.” That is, that I am great and exalted, that I am the root and source of all the worlds. This is the greatest cure for you. When a person contemplates this type of fear, he gains more understanding and healing, as it says. “Lest they see with their eyes and hear with their ears, and understand with their hearts and return and be healed. " + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "“Rabbi Judah grouped the plagues by initials:” The Holy Ari wrote, in the hidden scroll, says that the Holy One redeemed the Israelites with three angelic beings with the following names: Da’av, Tzada’, and Kashchav. These three names are made up from the names of the plagues. The first name Da’av, is made up of the first letter of the first, fourth and seventh plagues. The second name Tzada,’ is made up the first letters of the second, fifth and eighth plagues. And the third name Kashkhav is made up of the first letters of the third, sixth, ninth, and tenth plagues. It is with these angels that Israel was healed when He redeemed them from Egypt. " + ], + [ + "“Rabbi Yosi the Galilean said:” The Ari revealed a secret and wondrous mystery concerning the plagues and these three passages. According to the Ari there were three angels who also smote Egyptians in Egypt and at the sea: Shafu, Takal and Ashtza. The Rabbi Shimon Ostropoli, one of the early Chasidic leaders, offered the following explanation of these three mysterious names. When the Haggadah refers to the ten plagues in Egypt and the fifty plagues at the sea, he is referring to the angel Shafu. The gematriah is of Shafu is the same as the name Rabbi Yosi HaGelili. The name Takal is a reference to the forty plagues in Egypt and the two hundred by the sea. The gematriah of the word Takak is thesame as Rabbi Eliezer. The name Ashtza is a reference to the fifty plagues in Egypt and the two hundred and fifty at the sea. The name Ashtza is the same gematriah as the name Rabbi Akiva. This is a wondrous mystery and a great secret!", + "Rabbi Yosi the Galilean said: What do we really learn from the way Rabbi Yosi, Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva count the plagues? Isn’t the whole point that we should thank God for taking us out of Egypt and redeeming us from the bitter exile? Since, however, the point of the plagues was both “to smite and to heal” then the nature of the plagues against the Egyptian had a beneficial affect upon the Israelites. The number of plagues, therefore, tells us of God’s great love for the people of Israel! " + ], + [], + [] + ], + "Dayenu": [ + [ + "“God has bestowed many virtues upon us:” (Page 98a - 99a) In the Torah portions before Passover we come to recognize that everything is a gift of God’s gracious kindness and not our efforts. God blesses us according to the measure of truth we perceive through our intellect. That is why the Haggadah says, “God has bestowed many ma’alot upon us.” The word ma’alot can mean either favors or virtues. When we recognize how gracious God has been, that it would have been enough had God simply taken us out of Egypt and done no more, God would have considered our recognition a virtue worthy of His goodness. According to our deeds, this is all we were worthy of: to be taken out of Egypt and no more. This is true for each of the statements in Dayyenu. Our recognition of the truth of this statement turns our recognition of a favor into a virtue worthy of God’s reward. Each statement here makes us aware that we were rewarded out of kindness and not according to our deeds. Any one of these favors ‘would have been enough.’", + "Divine Love Beyond our Worth (Page 99a –99b): “God has bestowed many degrees upon us:” We have already seen that the plagues were both meant to punish and heal. Each plague brought the Israelites to a higher plain of recognition of God’s great power and kindness. That is why the favors in dayyenu are referred to here as ma’alot, which also can mean degrees of height. God bestowed upon us a heightened degree of recognition with each plague and miracle that He performed. God considered each miracle that we recognized as if we performed it ourselves. These degrees are not like the degrees of accomplishment in this world that are short lived and disappear. As it says in the book of Psalms: “But hesed, divine love, is also yours when you reward each person according to his deeds. ” God gave Israel rewards even before they worthy or needed them. He gave us the mezuzah even before we had homes of our own.\n" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "“Had He split the sea for us:” The people of Israel acquired both faith and wisdom when they left Egypt. When the Israelites attained faith that allowed them to leave Egypt, this faith rose up and aroused the power of wisdom, which comes from the same place as faith. This happened at the Red Sea since it was decreed at the very beginning of time that the sea should part for the Israelites. That is why the Psalmist says, “You made everything with wisdom.” The Torah says that that the “sea returned l’eitano, to its strength, when the morning appeared. ” Rashi and the Midrash mention the fact that the word l’eitano should be read as l’tan’o, “according to its condition.” God had made a condition upon the creation of the world that the sea would split for the Israelites. The sages said, however, “The merit of the fathers and their own faith would have been sufficient for me to split for them the Red Sea. ” It was through their faith that the people had the wisdom and the power to bring about the splitting of the Sea." + ], + [], + [], + [], + [ + "The Sum is Greater than the Parts: “Had He fed us the manna:” (Page 102a –b) The reason that manna was given this name is because the people did not know what it is. It was not they simply didn’t know what the manna was but that they did not know why they were worthy of such a precious gift, given their sin state of being. The manna was mighty bread and grain from heaven, something far beyond their worth. Moses responded, “It is the bread which the Lord has given lachem, to you, for food. ” God gave you this special food because you are one community and one people. It teaches us that when we are together as one people we are considered righteous. Individually we may be unworthy of the manna, but as a community we are worthy of such a blessing. This is the idea behind the practice of eruvei hatzerot; the practice of setting up a place with communally owned food so that the entire community can carry on Shabbat. In addition to building an eruv, a boundary around a community, it is also necessary to place good in a communal place to show that the entire is really one household. The reason this institution works is that a person’s knowledge follows his food. Israel came to realize that bread like all things comes from the divine without any efforts from human beings. Thus we read, “And God spoke to Moses: ‘Behold I will rain bread from heaven for your people everyday…” God did this so that all the people would come to know that everything comes from heaven through divine providence of the Creator blessed be He. One should not say, “ It is by my strength and the efforts of my hand that I have accomplished this.” It is customary to recite the portion dealing with manna each day following the Shacharit service so that one should not think that his successes are his own accomplishments and by thinking thus he will cause the conduits of prosperity to become blocked. Rather through true knowledge that everything comes from Him, may his name be blessed, we draw down the source of plenty. This is the meaning of the statement, “The Torah could only be given to those who ate manna. ” Only those who understand that God is the source of all knowledge and that He conveys understanding to humanity through His Torah. " + ], + [ + "The Way of Sanctification: Olam, Shannah. Nefesh: “Had He given us the Sabbath but not brought us to Mount Sinai:” The essence of all the commandments is to “make yourself holy ” by sanctifying that which is permissible. When we do the permissible in a holy way we add spiritual existence to these acts. We do this by using the spiritual power of holiness within ourselves. Just as God gives existence to all things, we give spiritual existence to the things that God has permitted to us. We do this by sanctifying the realms of olam, shannah, and nefesh in which all things are found. These are the realms through which we can overcome the wicked desires and to aid our Father in Heaven. For the realm of shannah, we can do this by sanctifying the Sabbath day. The Sabbath is referred to as hemdat yamim, the most desirous day, because it is the time when we overcome our desires from the whole week and bring them into the realm of the holy. When we eat on the Sabbath we also sanctify the act of eating and all the bodily functions and all the desires of this world with holiness. All the pleasures that we have on the Sabbath allow us to give thanks and praise God. That is why Moses told the people, “Eat that today for today is the Sabbath of the Lord. Any manna that was collected before the Sabbath had to be eaten on the Sabbath because it became part of the individual and land raised up the holiness of the day. The consumption on the Sabbath transformed the rest of the week." + ], + [ + "“If God had brought us close to Mount Sinai gut not given us the Torah, it would have been enough for us:” Here is but one example of this teaching. The questions of the commentators on this statement are well known. What would have been the point of coming to Mount Sinai and then not receiving the Torah? However, given the fact that the people of Israel recognized how unworthy they were of receiving the Torah, to even be brought to Mount Sinai was a privilege. The Holy One, however, receives those with a broken heart freely, “For I dwell with the lowly.” This made them worthy of receiving the Torah.", + "“Had God brought us to Mount Sinai but not given us the Torah:” (Page 100a-b.) What favor is there in being brought to Mount Sinai (and not receiving the Torah)? When a person is oppressed he is more likely to cry out to God and pray with great intensity and clarity. The very idea of getting out of Egypt and being brought to the mountain must have seemed like the greatest act of salvation and favor from God. The mountain would have represented a place of quiet and peace for an oppressed people where they would be able to dwell for the length of days. It was a place where they would be able to worship God with a clear mind. Therefore when the Israelites were still in Egypt, in a place of oppression and affliction, leaving Egypt and going to Sinai itself probably seemed like a favor. It was only later that they came to realize that to go to the mountain and not receive the Torah was no favor. ", + "The Torah: Doing More than Avoiding Evil (Page 100b – 101b): “If God had brought us to Mount Sinai but not given us the Torah it would have been enough for us!” We learn that avoiding evil is, in itself, not enough. We are expected as Jews to do righteously and to sanctify the most mundane aspects of our life. During the seven weeks between the Exodus from Egypt and the giving of the Torah at Sinai, the Israelites were healed of the spiritual ills that afflicted them in Egypt. God commanded the people of Israel to count the days in the same way that a menstruating woman counts the days between the end of menses and the beginning of her purity. The commandment of counting these days and preparing for the giving of the Torah was meant to remove the people from the impurities of Egypt, and to teach them that they could control their animal desires. Through the counting of the sephirah, the people of Israel learned to avoid the negative injunctions of the Torah even before they had received the laws of the Torah. This is why we are grateful to God for bringing us to Mount Sinai (and allowing us to heal ourselves of our spiritual ills). Even if God had not given us the Torah but had allowed us to have this time of healing, it would have been a great thing. The seven weeks between these two events allowed the Jewish people to return to a state of spiritual and moral equilibrium without sin or good deeds. At the end of the counting they had neither sins nor good deeds; they had neither lost nor gained in their lives. God expects much more of us than simply avoiding evil, but to reach such a state is in itself a great accomplishment. More than just teaching us to overcome guilt and shame, God wants us to perform good deeds so that we can bring about the unification of the Holy One and the Divine Presence. The seven weeks between the Exodus and Sinai taught the Israelites to remove evil from their lives, while on the fiftieth day (Shavuot), they accepted the positive commandments. Once they removed evil from their lives through these weeks of counting, they had the ability to use their physical characteristics as a means of sanctifying God. Even the angels could not accomplish this. Through the Torah we can sanctify our physical acts such as eating, drinking and procreating. Angels cannot perform these acts so they do not have the same ability to sanctify God that we can. The positive commandments, then, are an extraordinary opportunity because they allow us to elevate our lowly physical and worldly acts and thus bring them closer to God. This is the meaning of the verse, usefartem lachem “you shall count for yourself.” The word count, usefartem comes from the same word as sapir, sapphire or brilliance. We are commanded to purify our basic human needs for forty-nine days, and then on the fiftieth day we can elevate these instincts to God through the performance of mitzvot. God wants us to do more than just to avoid evil; the Holy One wants us to do good and to act holy. When the Israelites left Egypt first they had to purify themselves so they could then perform holy acts by elevating the world in the name of God. This is the greatest gift we can offer God; it is something that only the Jewish people can accomplish!\n" + ], + [], + [ + "“And had You brought us into the land of Israel:” (Page 103) The Land of Israel is the realm of olam. It is called “a desirous land. ” When we live in the land of Israel we overcome the wicked desires and we desire only to pursue the holy. This is true not only for those who live in the land but those who make a pilgrimage there as well. Through the strength of this quality, “No person shall covet (tachmod) your land either. “You brought us into the Land of Israel and built the temple to atone for our sins:” This is how great the loving kindness is that God has for the children of Israel. When a person stumbles in the dark, there is no one around to laugh at his clumsiness but when he stumbles in the middle of the day everyone can see him and laugh at him. God not only gave us the Torah and brought us to the Land of Israel, but He built the temple for us as well. He should not have forgiven us but he built the Temple so that we would have a place where we could atone in the privacy of our own homes." + ], + [ + "“How doubled and redoubled is the good, which the One who is Present has bestowed upon us:” (Page 101b) Why were the favors which God bestowed upon the Israelites both doubled and redoubled? This can be compared to a benefactor who gives a needy person some money. This is a single kind act. But if the benefactor not only gives him money but also prepares and cooks a whole meal for the needy person then his act is both doubled and redoubled. Giving money is an act of tzedakah that could be for almost any poor person. But when the kind person goes to so much trouble he shows true loving-kindness. Here also, had God simply taken us out of Egypt, a place of impurity it would have been a single kind act. All the acts that God performed prove that God’s favors were redoubled, that he wasn’t just doing a kind act but making the act personal to the needs of the Israelites. These were not many separate acts of kindness but part of God’s greater plan to help the Israelites recognize God’s greatness completely.", + "“How doubled and redoubled is the good which the One who is Present has bestowed upon us…and he built the Temple for us to atone for our sins:” (Page 101b- 102a) Rabbi Jehiel Danziger asks how someone who is the recipient of these fifteen favors from God could ever sin against His creator? If, however, such a person should sin, one would think that there would never be a complete atonement for him given all that God had already done for him. We have already said that a scholar’s inadvertent sin is considered like a willful sin. Even so, God is so merciful that he included among His divine favors the building of the Temple so that the people would have a means of atonement. This is a favor that is doubled and redoubled! " + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Passover as a Paradigm Change (Page 93b – 94b): “Rabban Gamliel used to say: If one has not explained three things on Passover has not fulfilled his obligation:” What is the reason for these three Passover symbols? Pesach is connected with the verse, “Draw forth and take one of the flock for each family and slaughter the Pesach offering. ” It is a reminder that the first act of repentance must involve rejecting evil. When the Israelites took hold of the lamb for the Passover sacrifice they were publicly affirming their rejection of idolatry since the lamb was one of the gods of Egypt. The second symbol, Matzah, is the food of healing, which cures all of the spiritual infirmities of human beings. Having rejected something negative they now acted in a positive fashion. Maror has the same gematria as the word mavet (death – 446), is replaced by chasa, romaine lettuce, whose gematria is the same as chaim (life – 68). It alludes to repentance, which is performed out of love. If after explaining these three symbolic symbols, the person is unable to open his mouth in song and praise to God, he has not fulfilled his obligation and he still carries the burning scar of his own wickedness. The word chovah, obligation, can also mean guilt. Lo yetze yidei chovato can be translated “He has not gone out of his guilt.” This is the main obligation of Passover.", + "“Rabban Gamaliel used to say: If one has not explained three things on Passover:” It is not enough to think about the story of the Exodus. As the commandment suggests, one must explicitly tell the story: “You shall tell it to your child on that day. ” The word Pesach means that we should do so with a peh sach, an open mouth. It is a commandment to pour out the bitterness of one’s soul before his creator and to declare songs and praises to God. At other times such expressions would be considered impudent and overbearing, as it says in Psalms: “But to the wicked person, God says, “How can you declare my statutes or place my covenant in your mouth? ’” But tonight it is not only permissible but it is a commandment to do so. Yet the story must be told with deep concentration and inner spirit. To tell the story without inner intention is no better than mumbling idle chatter. Such words are like a body without a soul, and if one does it this way one has not fulfilled one’s obligations. The person must learn how to tell the story of the Exodus from the three Passover symbols which we now explain. ", + "Pesach – teaches us that in a brief moment a person can sanctify himself by rejecting evil and idolatry as we have explained above. Matzah – teaches us the importance of repairing the mind and attaining wisdom from the Source of all wisdom. Maror – teaches us the importance of self-transformation and repentance. The power of repentance is such that when we repent out of love for God, our malice (zadonot) is transformed into merit (zakayot.) Similarly we replace the maror (death) with chasa (life) as explained above. Yet how do we go about accomplishing these tasks? How can we come before God and declare God’s praise with inner intention? By doing so with a peh sach, with an open mouth! This is what Rabban Gamaliel said: “Anyone who has not explained these three symbols ‘with a peh sach’ has not fulfilled his obligation.” " + ], + [ + "Fellowship is essential (Page 94b- 95a): \"You shall say: It is the Passover offering for the Lord:” The most essential part of the preparation for Passover is gathering together a group of people assigned to eat the Pesach offering. Today each household should be made up of a gathering of fellows who are beloved to one another. By humbling ourselves in the presence of others and placing the interests of the group over our self-interests that we sanctify our hearts and devote ourselves to God’s will. Then our only desire will be to serve not good and not to pursue the desires of this world. That is why the Torah says, “It is a Passover offering for the Lord.” It is for the Lord and not for us. Through this effort we will eat all year long in holiness and purity. There are many proof texts for the idea that it is the gathering of people and the abnegation of the evil that is the essential aspect of Passover. Initially Maimonides says that the korban Pesach can be sacrificed for a single individual but he then says, “but one should try to gather with others” in offering the sacrifice. Similarly, when the Torah says, “No stranger shall eat of it,” it means one who is estranged from his Father in Heaven and hungers after the desires of this world. The Torah also says, “In one house it shall be consumed. ” This is explained in the Aramaic translation of the Torah to mean that the offering shall be eaten by one group of people, a havurah. For the essential part of the preparations for Passover is the gathering of friends. The Talmud says that whatever is attached to something that is holy is also holy. Similarly, when the people of Israel are attached to one another, they are attached to their Divine Source. (But really the law is that the offering can be made for the individual as long as he can consume the who Passover offering by himself!)" + ], + [], + [ + "Passover in the Present: “Why do we eat this matzah?” Many of the early commentators all ask the same question: The Haggadah says we eat matzah because of the haste with which we left Egypt. Yet weren’t we commanded to eat matzah even before we left Egypt on the night of the Passover? So why does the maggid offer this explanation? Even though we were commanded to eat matzah the night before we left Egypt, the eating of matzah is not meant to be a construed as a simple reminder of a past action. We eat matzah with faith and inner intention so that the great light, which our ancestors experienced, will be revealed to us as well. We recognize that this moment is much like the moment of the Exodus. This is what the Torah says, “This is a night of watching to the Lord. ” This verse is similar to another one: “On this day they entered the wilderness of Sinai.” Rashi and others point out that the verse says “On this day,” and not “On that day,” because every day should be like the day we received the Torah at Sinai. Similarly, the night of watching did not happen long ago but happens as we sit down at the Seder table. It is a propitious time and a time of redemption as it was in the land of Egypt. That is why we are biblically mandated to eat matzah. We try to arouse the holiness and the presence of the Divine Presence as our ancestors did by not allowing the yeast to rise within us. And in this way we try to strengthen ourselves with a new sense of vitality. How fortunate is the one who experiences this level of holiness!!", + "Not Commandment but Encounter (Page 95b – 96b): “Why do we eat this matzah?” The commandment of eating matzah is unlike any other commandment in the Torah. The first time the Israelites ate matzah was immediately after they were commanded to do so; they ate it along with the pesach offering. The people were also promised that they God would reveal a great supernal light, as the Torah says, “I shall pass through the land of Egypt…I am the Lord.” The Midrash says that the aroma of the Garden of Eden entered the pesach offering of Moses so that all of Israel came and asked him for some of it. ” It is well known that there was a great light of revelation at that time, whose holiness could not be measured. The question is, then, why do we bother to eat matzah today since we do not have this same experience. Therefore the maggid brings the verse above, “The dough which they had brought out of Egypt was baked into unleavened cakes; for they were driven out of Egypt and could not delay, nor had they prepared any provision for their journey.\" And the Haggadah tells us, “the holy one revealed himself to our ancestors before the dough had time to rise,” to explain why else we eat matzah on Passover. Actually according to the rishonim , the early commentators, the people were not commanded to eat matzah after the Seder. They ate it because of the haste with which they left. Eating matzah then is not a product of the commandment given on the night of the Passover but a product of the people’s experience the next day. God made it happen so fast so that they would land up with matzah instead of bread to teach them that in future generations whenever they would eat matzah there would be the potential for a revelation of the Divine Presence!\n" + ], + [], + [ + "“Why do we eat this maror?” In order that you may remember the day of your going forth from Egypt all the days of your life .” There is a parable in the Midrash that goes as follows: A certain princess wished to marry a king but in the course of reaching king she had to pass through many troubles and problems. When he finally reached her, the king said, “My daughter I ask you not to remember all the exile that you underwent before entering our marital huppah.” This parable is troubling because it is not comparable to the verse which says, “that you may remember…” The Torah commands us to eat maror so that we will recall the bitterness of slavery that we experienced before entering the huppah of Mount Sinai. So what can we learn from this parable? In the parable we might conclude that without all the troubles as it is written: \"You shall tell your child on that day: This is on account of what the Lord did for me when I came out of Egypt.\" It was not only our ancestors whom the Holy One redeemed from slavery; we, too, were redeemed with them, as it is written: \"He took us out from there so that He might take us to the land which He had sworn to our fathers.\" And travails the princess would never have reached the king in order to become married to him. Similarly, we eat bitter herbs so that we will remember that had the Egyptians not embittered our lives we would never have been redeemed. In fact they oppressed us so badly that the number of years that we were supposed to be enslaved was cut down. So because of bitterness, which the maror represents, we came to dwell beneath the wings of the Divine Presence even sooner! We remember the bitter because it became sweet. When we eat the maror we are not supposed to remember what was bitter to us but how our travails gave birth to such a wonderful blessing. " + ], + [ + "The Divine Spark Within Us (Page 107a): In every generation a person is obligated to see his “essence:” The word atzmo, usually translated as “himself,” can also be translated as “his essence,” as in the verse, “It was the very essence (etzem) of the heavens for purity. ” This is an allusion to the inner divine spark found in each of us. A person must strengthen this holy spark no matter how low a state he reaches. In Egypt, we were so deeply mired in impurity that the demonic prosecutor said both the Israelites and the Egyptians worship idols – so how was one any better than the other? And yet the Holy One in his great mercy looked and saw the inner spark of the people, as it says, “I am the one who explores the heart and the conscience. ” So, too, each Jew must say that in every generation a person must strengthen the inner spark, which is still in him. This spark is capable of blossoming and becoming revitalized in the end. The Holy One not only redeemed our ancestors long ago but he redeems us as well along with them. As the holy Ari has said, “All the souls of the Jewish people were in the iron furnace of Egypt and we were redeemed from there.", + "God Hears Our Prayers (Page 107b): In every generation a person is obligate to see himself as if he personally went forth from Egypt:” The Maggid attempts to encourage and strengthen each Jewish soul whomever it may be and no matter how lowly a state it has reached. Such a person should never despair, because God never ignores the prayers of any person. As we say in the Amidah, “ For you hear the prayers of every mouth.” Even when the Israelites descended to such a low level in Egypt, because their trust in God was so strong and they cried out to God, He answered them. We say, “As if he personally went forth from Egypt.” We are not nearly as bad as our ancestors who went forth from Egypt. If our hope and trust are great, we will be worthy of being redeemed speedily and completely. \n" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "“Therefore it is our duty to thank and praise:” God took us out of all types of subjugation in Egypt: From slavery, depression, sadness, and darkness. Each person should thank God according to his position and ability: We thank God for our redemption and for the redemption of our soul.", + "“Therefore it is our duty to thank and praise,” (108a) Rabbi Jehiel Danziger explained the Mishnah, “If the wife is wounded, he is obligated to see to her healing ” to mean that he has an obligation to pray on her behalf. Since the rabbis obligated him to pray on her behalf he cannot say, “Who am I – I am not worthy of praying on behalf of a sick person.” It is like the parable of a king who sent a messenger to another king with an important message. Even if the messenger shows up in ripped and torn clothes not worthy of being seen by a king, even sack clothe, he is allowed to enter the chamber of the king because he is the messenger of another king. ", + "Similarly, since the Torah commands us to tell the story of the Holy One and the Exodus from Egypt, even though it is great chutzpah for us to do so, we are allowed because it is our “duty to thank and praise,” and on the authority to this power we may do so. “From darkness to a great light:” (Page 108a) Lift up your eyes and see how great are the works of the Lord above nature. The Rambam teaches us that one should not go from a place of darkness to a place of light too quickly because it will hurt the person’s eyes. Yet in Egypt we went from darkness to light. Not only that, but we went from darkness to a great light, and for this we sing before Him a new song. We sing a new song because it is as if we are singing for the first time ever. That is why we sing a new song. This is similar to what the author of the liturgical poem wrote…The woman who has never experienced the pains of birth labor worries more and more than a woman who has already experienced labor and for whom labor is already a familiar experience. So too, the Jewish people worry and tremble each year as the High Holy Days approach even though they have experienced Divine Judgment many times. Each Rosh Hashanah is like the first experience of Divine Judgment. This is because Rosh Hashanah is like the left hand, which pushes the person away while Pesach is like the right hand, which draws the person closer. The one who is pushed away on Rosh Hashanah with the left is brought closer on Passover with the right hand because Passover is when the forces of love grow strong. As it says in the book of Psalms, “With your right hand you support me. ” Each year on Pesach we should feel as though this was the first Passover when the great light was revealed. That is why we sing a new song as we accept the light of God anew. It is as if we never experienced Passover before. Our hope and trust in God are strong on this night because we feel that we will be worthy of receiving a complete redemption." + ], + [ + " Where Our Rejoicing Takes Us (Page 110b- 111a): “The sages said:” There is a controversy in the Talmud about how much of Hallel should be recited before the meal at the Seder. Beit Shammai said that we should recite up to the words, “He turns the barren wife into a happy mother of children. Halleluyah!” Beit Hillel suggested that we should recite the Hallel service up to the words, “Who turns rock into a pond of water, the flint into a flowing fountain.” What is the source of this controversy? The sages disagreed about how much of Hallel was necessary to cause such rejoicing. According to the Ari Beit Shammai believed “the barren mother of children” is a reference to binah, one of the highest of the sephirot, the supernal mother. The joy to which we aspire is the joy that reaches the highest levels of heaven. But those who can aspire to such a level are few. It is impossible to live in this world according to Beit Shammai. He is referring to a time in the future when the whole world will be filled with such knowledge of God. That is why the law follows Beit Hillel who uses the second passage that refers to the joy in this world. The word halachah, law, is an abbreviation for, Hari’u ladonai Kol Ha’aretz, “Make a joyful noise to the Lord, all the earth. ” When we tell the story of the Exodus we remove the heart of stone from our flesh and we transform it into a heart of flesh. We give expression to Torah and prayer with holiness and purity until we become an overflowing well who can influence others with the living waters of Torah. ", + "Another interpretation: The controversy between the schools of Hillel and Shammai has to do with how far one must go in praising God. According to Beit Shammai, one should read as far as the phrase, “happy mother of children.” This means that the main purpose of the telling the story of the Exodus is to make the supernal mother happy – only then will we be worthy of redemption. But this is a level of spirituality that is much higher than this mundane world.”" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [] + ] + }, + "Rachtzah": [ + [ + "“Rachzah: Wash the hands for the meal” The simple meaning of the word rachzah is to wash, as in the verse, “When the Lord will have washed away the filth of the daughters of Zion. ” With God’s help we will become worthy of removing all the sins from our lives by telling the story of the Exodus. And there is also an allusion in this word to trust as in Bei ana rachez, “In Him do we trust. ” The final hay of the word rachzah, is a reference to the shekhinah, the Divine Presence. The shekhinah is with us in exile and suffers along with us." + ] + ], + "Motzi Matzah": [ + [ + "“Motzi matzah:” By eating the matzah we become worthy of eating all year long with holiness and purity. The consumption of Matzah is our way of repairing all the permissible forms of consumption of food. Through this symbol we also bring forth an important lesson. We must make the spiritual piece of our lives larger than the physical piece just as we hide away the larger piece of the matzah. We should never become subjugated to the physical just as the matzah is not subjugated to the yeast.", + "“Matzah:” All the lessons from matzah relate back to the idea of humility. It is meant to banish arrogance from our lives, and all the husks which take hold of us when we are eating. As it says, “Lest you have eaten your full….and your heart is lifted up and you forgot the Lord your God. ” Holy eating can bring us to humility and a broken heart. The commandment of eating matzah is meant to weaken the inclination for sexual immorality and incest. By eating properly we can repair the blemish in our covenant. Why don’t we say the sheheyanu when we eat the matzah for the first time? According to the commentator, Abudraham, wit is not necessary because this blessing is included in the blessing which we just said “Who blessed us…and brought us to this night.” In any case each person is supposed to see himself as if he personally went forth from Egypt which means that this is not the first time that we ate matzah!\n" + ] + ], + "Maror": [ + [ + "“Maror:” Maror, whose gematriah is mavet, is compared to death since it includes all the harsh judgments. It is necessary to be sure and chew up all the bitter herbs with our thirty-two teeth (just as there are thirty-two paths of wisdom). By chewing the maror we sweeten its bitterness. Therefore, we learn that one who swallows the maror without chewing it has not fulfilled the commandment since he has not chewed and sweetened it!", + "“Maror:” Eating the maror is meant to weaken the inclination to commit violent acts and spill the blood of others. In Sefer Rokeach we are taught that the verse, “Better is a dinner (arukhat) of herbs where love is than fatted ox and hatred with it .” The word arukhat has the same gematria as the word chazeret, another word for the bitter herbs. The maror, then, is meant to arouse love between human beings and through such love it is meant to arouse love between the people of Israel and their Father in Heaven. This is what we are taught, “You shall love your neighbor as yourself, I am the Lord. ” When we love our neighbor we begin to recognize that we must love God as well." + ] + ], + "Korech": [ + [ + "“Korekh: Maror and matzah sandwich:” The reason we make a sandwich out of the matzah and the maror is to remind us that even if we have reached the gates of death we can still become worthy of a good life. Maror is associated with death and matzah, which is connected with divine wisdom, chochma, is associated with life. The word chochma has the same gematria as the word hachaim, the life. That is why Hillel placed the maror between the matzah and the pesach offering in his sandwich. Matzah and maror are also associated with love and fear – they must be combined with each other." + ] + ], + "Shulchan Orech": [ + [] + ], + "Tzafun": [ + [] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [ + [] + ], + "Third Cup of Wine": [ + [] + ], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [] + ], + "Fourth Cup of Wine": [ + [] + ] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [ + [] + ], + "L'Shana HaBaa": [ + [] + ], + "And It Happened at Midnight": [ + [] + ], + "Zevach Pesach": [ + [] + ], + "Ki Lo Na'e": [ + [] + ], + "Adir Hu": [ + [] + ], + "Sefirat HaOmer": [ + [] + ], + "Echad Mi Yodea": [ + [] + ], + "Chad Gadya": [ + [] + ] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "ישמח ישראל על הגדה של פסח", + "enTitle": "Yismach Yisrael on Pesach Haggadah", + "key": "Yismach Yisrael on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Yismach Yisrael on Pesach Haggadah/English/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Yismach Yisrael on Pesach Haggadah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..80188b5e1f06540b76d6aa14374436f93e05c5ae --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Yismach Yisrael on Pesach Haggadah/English/merged.json @@ -0,0 +1,557 @@ +{ + "title": "Yismach Yisrael on Pesach Haggadah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yismach_Yisrael_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Kadesh": [ + [] + ], + "Urchatz": [ + [] + ], + "Karpas": [ + [] + ], + "Yachatz": [ + [] + ], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "The Healing Power of Matzah: In some versions of the Haggadah the opening passage begins “Kiha lachma anya,” “This is like the bread of affliction....” This implies that matzah is similar to the bread, which our ancestors ate in Egypt, but it is not the actual bread of affliction that they consumed. We follow the version used by the Ari, Rabbi Isaac Luria, which says “This is the bread of affliction…” Matzah is more than just an imitation of the food that our ancestors ate in Egypt. It is not like the bread of affliction; it is the actual bread of affliction!! Just as matzah was the bread of affliction for our ancestors that brought about their redemption and release from impurity, so too, matzah has a transformative power for us. Matzah is “the food of healing;” by eating it we find redemption and a connection to the divine. The Zohar explains that because Israel ate the supernal bread in Egypt they were immune to the forces of evil. Hametz is likened to the yetzer harah, the evil inclination. By rejecting hametz and only eating matzah that does not contain hametz, the people of Israel were released from impurity. Thereafter they could consume hametz without fear of its affect upon them. But if hametz is associated with evil why are the people of Israel allowed to eat it at all? And why were certain offerings in the temple made from hametz such as the bikkurim offering? This is explained by a parable. A king had only one child who became ill. At first the doctors fed him only the special cure, but when he became better, he said the child could consume anything he so desired. So too, when Israel went forth from Egypt they had no idea of the source and secret of faith. God said, “Let the people eat only matzah, the bread of healing. While they do so they should not consume any other food. Matzah will become the remedy through which they will enter the secret of faith.” After this nothing can harm them, so they can again eat hametz. Matzah allowed Israel to enter into the service of God and the divine faith; that is why it is called the bread of healing and the food of faith.", + "The Poor Person’s Bread: This is the bread of poverty: (Page 41a-42a) Matzah is referred to as lechem oni because it reminds us that all blessings come from above. We are impoverished. Without the divine plenty that God rains upon us, we would have nothing. All of the preparations before Passover are meant to remind us that God is the true source of blessing. Actually, the word, oni, has many different meanings. It means “answers” since eating matzah makes us ask many questions and offer diverse answers. It is also called oni as in poverty because it is prepared in the way that a poor person prepares his bread. The word oni can also be derived for the idea that we are blessed by shefa, divine plenty, which comes from above as in the following verse in Hosea 2:23: “And it shall come to pass that I will respond on that day, says the Lord; I will answer (oneh) the heavens and they shall answer the earth; and the earth shall answer the corn and the wine and the oil.” The word anah (to answer or respond) has the connotation of providing divine plenty from above. Lachma anya is the bread that is provided from above. On Passover we reminded that redemption comes from above. We had little to do with bringing about our own redemption. It is an act of divine grace. It was only through our act of eating matzah that we were redeemed from Egypt. It made us aware that there is no place empty of God’s presence and kindness. The Talmud says, “An infant does not call his parents ‘Father and Mother’ until he consumes flour (solid food.) ” This means that wisdom and understanding come from God and we become worthy of them through the food of healing and faith, which teaches us that all comes from God. It was through the merit of this faith that we were redeemed and we will be redeemed in the future. Matzah is called lachma anya, poor person’s bread. We are impoverished of knowledge and only through our reliance on God do we gain understanding. When we eat matzah we too become aware of our divine parent.", + "Form and Material: “All who are impoverished come and eat.” (Page 42a-b) Human beings are created both of spiritual form and physical material or matter . God desires that spiritual form take precedence over the physical matter. When a person transgresses, the physical aspect of his being overcomes the divine form. Such a person is referred to as kefin . This is the meaning of, “All who are impoverished (kefin), come and eat.” One whose bodily desires have gained ascendancy, come and eat the matzah. Through the power of consuming matzah, the bread of healing, and when a person truly desires to turn away from his evil ways, he can find healing and leave the place of darkness for light. “All who are needy come and celebrate Pesach.” A person whose spiritual form has predominance over his material being often feels has not done enough in the service of God. He still feels needy. Let such a person use his lips to ask for mercy. Passover is a propitious time for this. The word Pesach can be read as two words: peh sach: “His lips speak,” or by switching the order of the letters, it becomes peh chas, “His lips offer compassion.” He has the power to transform the attribute of judgment into the attribute of mercy, with the voice of Jacob. Why do we begin with this declaration before telling the story of the Exodus? We are living among sinful and damaged people and cannot tell the story of the Exodus in this state. This declaration is a call for unity. When a Tzaddik, a truly righteous person attaches himself to simple folk, they become worthy of telling the story of the Exodus and bringing true redemption to the world. The main reason we are in exile is because of the sin of sinat chinam, causeless hatred. By uniting with the Jewish people in the service of God with love and fellowship we become worthy of true redemption. That is why we say: “Now we are here.” We are here united in unity! Next year we will therefore be in the land of Israel, and we will be able to overcome the material aspect of our lives and emphasize the spiritual form of our lives. Now we are slaves, subjugated to the material being but next year we will be free from the evil impulse and serving the good impulse.", + "The Power of Kol, All: Kol d’tzrich, All, who are needy (Page 42b- 43a) We understand this passage in the same way that many of the commentaries understand the expression “kol (All) leaven… ” We relinquish our connection to all the husks, the fifty gates of impurity which are designated by the word kol. The numerical value of the word kol is fifty. Just as there are fifty gates of impurity, there also are fifty gates of purity in the realm of the divine that lead to the sephirah of binah. We must reject one kol and embrace the other kol. Kol d’tzrich can be translated as, “Those who are in need of kol, the fifty levels of purity, come and pray before the Holy One” with a peh sach, an open mouth. God will then help him. The fiftieth gate will be opened to the one who prays as it was opened in the time of the Exodus. Pesach is a propitious time for us as it was during the first redemption. “In the land of Egypt” Israel had descended to the forty-ninth level of impurity in Egypt. This level is referred to as metzar yam, the narrow place before the fiftieth level. Even so the people ate the matzah, the bread of healing and through the merit of this cure they received a great light. So too, even though we are now in exile and subject to all the evil desires and strange thoughts, let us come and eat matzah and through the power of this action we will repair ourselves. All in need of atonement and forgiveness come and celebrate Pesach. Pesach comes from the Hebrew root which means to jump or hop. Through our ecstasy we will jump to the “fifteenth level” and our feet will never even need to stop at the “first level,” and there we will recall the story of the Exodus. Now we are here in the exile in a place where we must follow the steps of ascent but if we hop forward like a bird escaping from a trap through our ecstasy, we will be in the land of Israel next year, and there we will serve God with awe and love and we will move upward from stage to stage. The first and fifteenth levels that the author refers to here are a reference to the order of the Seder with which we began this ceremony. There are fifteen items in this list beginning kadesh u’rechatz… They are not simply a list of steps in the Seder but aspects of our spiritual ascent. Through true ecstasy, one can ascend to the highest level of spirituality, which is Nirtzah, literally, “to be accepted.” Nirtzah is not the end but the beginning of this journey! Pesach is to hop up to the highest levels of beings and to become one with God!", + "The Bread of the Humble: לחם עוני - שעונין עליו דברים הרבה. Shmuel said : Lechem oni – Bread through which we are humbled exceedingly. (Page 43a – b) The purpose of matzah is to bring us to a state of submission and self-abnegation, and to learn that everything comes from God (and not through our own abilities). This is a lesson we learn from the sages : “A person says: I have learned wisdom and Torah, what need have I in performing mitzvot?” The Holy One responds: ‘Acquiring knowledge of Torah and wisdom are a simple matter. Acting in a God fearing manner is another matter! One who fears me and then performs acts of Torah, wisdom and Torah will be in his heart as it is written in Psalm 111:10: “The beginning of wisdom is fear of the Lord; they have understanding who perform all of his commandments…” Through humility and self-abnegation one comes to a state of fear of the Lord. All wisdom is already present in his heart but it is only through this state of submission of one’s ego that one becomes worthy of learning Torah freely. Through matzah we derive fear of God from above and through fear and awe that we merit the learning of Torah and many other blessings.", + "Time, Place, and Soul: All who are hungry: (Page 43b – 45a) We recite this passage on the evening of the Seder as a way of strengthening each other. We recognize that we are in Exile; how can we possibly attain a life of holiness? Holiness is encountered from a confluence of three qualities: sacred moments, holy space, and spiritual being. Ha lachma anya is about the combination of these qualities. When we realize that we are in exile and cannot worship God in the Temple, we make a declaration to one another for the rebuilding of the Temple on this night so that we will not despair. We begin by reminding one another that even though the people of Israel were in Egypt, a place of impurity, they were able to attain a heightened spiritual state without the qualities of olam, ‘place’ or nefesh, ‘soul’ because they ate matzah at the appointed time. The hidden light (of God) was revealed to them without any preparation on our part. Israel had sunk beneath 49 levels of impurity from which they believed that they could not be healed. It was only when they ate matzah that they received light from above that they became worthy of redemption. We may also attain redemption on this sacred night even though we lack both the elements of ‘place’ and ‘soul.’ Eating matzah on Pesach night is a transformative act even if one does so without proper kavvanot , intentions or motivations. This is what Maimonides means when he says that even if someone was forced to eat matzah, he has fulfilled his mitzvah. In other words, he did so without proper kavanah, sacred intentions. All the other mitzvot demand spiritual preparation and kavanah; but not the commandment to eat matzah. That is why halachah teaches us that the matzah can be consumed when one is hungry (one may have less pure intentions in eating the matzah) while the Pesach offering (or the Afikoman) must be consumed at the end of the meal when one is no longer hungry. It must be consumed not as a way of simply consumption but as a sacred act. Even so consuming matzah brings about a state of redemption. The people must simply be aware that they are doing so at a designated and sacred time.", + "All who are hungry come and eat: The only preparation that we have for eating the matzah is that we don’t eat prior to the Seder so that we consume the matzah with an appetite. That is why we say ‘All who are hungry’ with regard to the matzah. For the Pesach offering (or the Afikoman), we say: “All who are in need (and not, all who are hungry) come and eat the Pesach offering,” because we eat it not in a state of physical hunger but in order to simply to fulfill the mitzvah of consuming the Pesach offering. It is through the sacredness of this hour that we become worthy of attaining the holiness of place and soul. This is the meaning of the second half of the opening declaration of the Haggadah: “All who are here” (in this place) but through the merit of this sacred moment next year we will be in the land of Israel. “All whose (souls) are enslaved;” next year we will be freed from the evil inclination and the subjugation of the nations – therefore we will have hope even now! Matzah teaches us the real depth of our hunger. “Hungry and thirsty their souls fainted in them.” (Psalm 107:5). (Pages 45a – b) The people of Israel were drowning in impurity in Egypt. Like other people who are deathly ill they were so sick they did not recognize the depth of their spiritual malady until they ate some matzah, the food of healing. Then when they ate the Pesach offering they were healed of their malady and they began to pursue God. So it is with us when we celebrate Pesach. We do not recognize the depth and quality of our spiritual hunger until we consume some matzah and we become aware of it. Until we eat matza we think we are hungry for material things. This is what the Talmud means when it says that one can be “desperately hungry and not know this.” The poor person thinks he is hungry for bread and does not understand the quality of his true hunger. That is why we say: “All who are hungry come and eat.” With the first measure of matzah we begin to recognize our true hunger and what we really need. We then say “All who are in need, come consume the Pesach offering.” With this offering we become worthy of opening our mouths with prayer (peh sach) and words of Torah. It is not for water that we are thirsty or for bread that we are hungry but to hear the voice of God. When we eat the matzah we recognize that we are living in an impure land and cannot perform all of those commandments associated with the land of Israel. Therefore we say: “Next year may we be in the land of Israel.” Overcoming the evil within us and in the world “It is well known to you that it is our will to fulfill your will, O Lord. What prevents us? It is the leaven that is in the dough and the subjugation by the other nations. ” “All who are hungry” (45b) This statement is an invitation to all of us who are subject to evil desires and have damaged the holy covenant within and are now in need of the food of healing. Such people are in need of kol; it is through the power of matzah that they are able attain this blessing, repair the mind and purify the thoughts. By eating matzah they then can open their mouths with Torah and prayer, as the Haggadah says, “Let them come and Pesach – peh sach, open their mouths.” The author of the Haggadah begins by making it clear that no one willingly chooses to deny God. He addresses the reasons that we are unable to overcome the forces of evil – It is because of “the leaven in the dough” and the fact that we are subjugated beneath the nations of the world. “The leaven in the dough” is a reference to the yetzer hara, the evil inclination. Rashi explains that when God created human beings he did so with dust taken from the four corners of the earth as well as dust from the Land of Israel. The dust from the Land of Israel is holy and the dust from the other nations of the earth is profane. This profane dust is the “leaven in the dough” to which the Talmud refers. Each human being, then, is constructed from both holy and profane material. When we are in the land of Israel the holy dust reigns over our nature, but in the Diaspora the profane dust within us rises up with the profane land in which we are living to become a dominant force. We begin the Seder by saying, “Now we are here,” in the exile. We are subject to the forces of evil that surround us. If we have not fulfilled God’s will, that is why! If we could study the Torah we could sanctify the four amot within which each Jew must dwell so that this space would become like a small bit of the land of Israel. However, conditions of the exile do not allow us to have the leisure to do this. Therefore we also say: “Now we are slaves,” subject to the nations and therefore not free to study Torah and devote ourselves to holy matters – next year may we be free to do so!", + "Matzah has the Power to Protect: The heart knows its own bitterness; and in its joy no stranger can intermeddle. Matzah has the power to protect. This is what the Holy Jew of Przysucha taught regarding the verse “Or let him take hold of My strength (maozi) that he may make peace with me. ” The word maozi, my stronghold has the same numerical value as the word matzah. God does not abandon the broken hearted and the despised. The people of Israel had sunk to such a low state of being that they could not even pray to God or call out for God’s help. All they could do is cry out, “Woe!” It was through the power of two mitzvot that they gained redemption: matzah and the Passover sacrifice. They gained the ability to express real humility and self-abnegation, and were thus protected from “the stranger ” who attacks them. As long as we are aware of our lowliness and distance from God, we can embrace our joy without fear of “the stranger” attacking us. When our prayers are offered with true humility, they are safe from the intermeddling of the Satan. Matzah teaches us this humility. It is through the holiness of this night and the commandment of eating matzah, that we are blessed with the necessary livelihood to survive. Pesach is the day on which ‘wheat’ is judged. That is why we say, “All who are in need come and eat;” come eat that which is permissible and not that which is forbidden, that we should receive it honorably and amply. By eating matzah we learn how to offer supplication to God and to do so without humiliation from “the stranger.” Matzah purifies our prayers even in the exile when we are subject to the nations around us. As Reb Zusha said, “When a person opens up a door of hope, he is like a peasant who peeks through a crack in the door that leads to the king’s antechamber. How fortunate are those who can offer supplication to the king and enter within His palace.”", + "The Jewish Soul is Indestructible: All who are in need: (Page 48b) Every Jewish soul is connected to its supernal root on high by a rope made up of thirty-six threads, as is written “Israel is the measure (the rope) of his inheritance.” When a person breaks God’s laws these threads are broken. Only the worst of people could possibly break all thirty-six threads (such a person could never exist). Even then a Jewish soul is still connected to God so that the tie that binds us above can never be fully broken. This special bond to God is referred to as kol Yisrael or kol adam. When we say kol ditzrich, “All who are in need” we are referring to this special bond to God. It means “anyone in need, kol, let him come and eat.” Every Jewish soul is connected to the body of the Jewish people and can never be cut off completely from it. That is why we make a statement before the various mitzvot of the Seder in which we say that we are performing them in the name of “All Israel.” (See the statement before the Kiddush Pesach offering and were purified by it, we can attain this state of purity through the holiness of the hour. Through this state of purity we will be able to return to the Land of Israel and bring about a reuniting of time, place and soul. Then we will become free as we release ourselves from the improper desires and repair the soul along with time and space." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "A Time for Questions: Hidden Gematria in the Kiddush (Page 50a): “The second cup of wine is mixed . Here the son asks his father. If he doesn’t have the ability to ask, his father prompts him: “How different is this night from all other nights… According to the intelligence of the son the father shall teach him", + "The second cup of wine is mixed: Commenting on this statement in the Mishnah, the Talmud (Pesachim 108b) says: “Rabbi Isaac said in the name of Rabbi Samuel: “These four cups must contain the amount of wine needed to mix ‘a nice cup.’” The Hebrew word for cup, kos, has the numerical gematria of 86 just like the word Elohim, a name of God. When the letters in the word kos are written in their full form , the word has the gematria of 232, which is written, reish (200) – lamed (30) – bet (2). This is the same value as the Tetragrammaton written out in all its possible full forms added together . Reish-lamed-bet is also the first letters of the Hebrew saying, rachmana liba ba-ay, “The All-merciful desires the heart” for the essence is to direct one’s heart to God. The number 232 is also the gematria of the word habrachah, “the blessing” which is an allusion to the statement in BT Shabbat, 76b: “What is ‘a nice cup’ – it is the cup over which we recite the Birkat HaMazon, the Grace after Meals.” This is a hidden allusion to the coming of redemption which will occur on the second night of Pesach, which is also the first night in the counting of the Omer, the one associated with hesed in hesed, when God will be reunited and the forces of evil will be weakened just as we weaken the wine in the kos yafeh, the nice cup. There is a reference to this in the verse in Zechariah, 14:9: “On that day the Lord shall be one and his name shall be one.” The Hebrew yiheyeh Adonai, “Lord shall be,” has the gematria of 95 like the word yafeh. The word yiheyeh is very much like the divine name so together with Adonai it is a reference to the reuniting of the names of God. Yafeh then is the reuniting of these names....", + "Here the son asks his father: The first cup of wine is an expression of the first letter of the divine name, the letter yud. This letter is connected to the sephirah of chochma, which is also referred to as kodesh, holy, and about which it is said, ‘That which is too wondrous do not seek and that which is hidden from you do not ask. The second cup of wine is associated with the next sephirah, binah, understanding, and the Hebrew letter hay; it stands before us as a question. As we pour the second cup it is only now that the son can ask his father because he enters the realm of hay, binah.", + "According to the intelligence of the son the father shall teach him: The fact that the Torah offers different answers for each type of child proves that the Holy One desires that we teach each child according to his ability. We also hope that God will teach us according to our intellectual ability, and that our words will be acceptable before God. We know that we do not have the ability to comprehend the full depth and implications of these matters. May it be God’s will that we should not say anything that is not according to the will of the most blessed one and that we should merit to have worthy children and not the opposite, God forbid. We are commanded to answer a child according to his intellectual ability. That is why each statement in the Mah Nishtanah is a little more subtle than the previous one. We begin with a statement about eating matzah that deals with the most concrete aspect of Pesach. Then we ask about vegetables which we eat even though we can live without them. Then we have a question about dipping; and finally the most subtle question of all, about leaning. The answers to these questions according to the four levels of human being: body (guf,) spirit (ruach), life force (nefesh) and soul (neshamah) and it will be derived from the four levels of interpretation in the Pardes. Thus, the passage that follows the Mah Nishtanah also suggests that there are multiple levels of understanding and explaining the Exodus from Egypt. We begin by saying, “We were slaves to Pharaoh in Egypt.” This answer really applies to everyone. Each person understands the nature of slavery on a different level – the deeper our understanding the greater our apprehension of the suffering of the Israelites. Next, we answer those who might be tempted to say that the story of the Exodus was only relevant to the generation that left Egypt since their experience made them worthy of receiving the Torah. Since we spend more time delving into the depths of Torah we don’t need to concentrate on the Exodus itself. Therefore we say, Even though we are wise, we are knowledgeable…we are knowledgeable in matters of the Torah we are still commanded to tell the story of the Exodus. No one is exempt from this commandment no matter how exalted he may think he is. Finally, we are told that we are not only obligated to tell the story, but to do so at great length at what ever level we can, just as Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva, and the other sages did. They are meant to be role models for us.", + "The sages study Torah through the night: Just as creation begins at night and concludes in the daytime, so these sages began studying at night and concluded with the coming of sunrise the following morning. The coming of sunrise and the pronouncement of the time for Shacharit is symbolic of the hope for redemption. The morning service is the primary pronouncement of the unity of God as well. The students come to the sages and see that the time has come for the recitation of the Sh’ma in order to tell them that through their studies they have revealed the ultimate purpose of all being. A great light has been revealed." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "We Were Slaves: The Exile and Liberation of Speech ( Page 51b): From the narrow place (min ha’metzar) I cried out, and he answered me from the wide open space. It is obligatory to recall the Exodus from Egypt each day, morning and night. On this night, however, we do more than simply mention this event. We tell the story of the Exodus. We begin by saying, “How is this night different from all other nights?” and respond, “We were slaves to Pharaoh in Mitzraim, and he took us out of there with a strong hand and an outstretched arm.” The Zohar teaches us that the story of the Exodus is really the story of the exile of speech . The words Pharaoh and Mitzraim are an allusion to this exile. When the letters of Pharaoh are switched around it spells oreph, restricting, just as the word Mitzraim can be read metzar yam, the narrow place. In exile, the Israelites lost the power of speech. They could not lift their voices in prayer and Torah. The powers of idolatry imprisoned them so that they could not be redeemed. It was only through the mighty hand of God that we were redeemed from speechlessness and we gained peh sach, an open mouth, though which we could offer prayers and thanksgiving. That is why the essential mitzvah of the first night of Pesach is Haggadah, declaring. Telling the story (at length) is a sign of our true freedom. We find in the story of the subjugation Israel not only an image of redemption from exile, but also one of birth. When the people of Israel were in Egypt they were like a fetus in its mother’s womb. They were unable to speak or cry out. Only when they came forth from the ‘narrow place’ were they able to speak; therefore Passover celebrates our receiving a peh sach, a fluent tongue, once we left the womb that confined us. In this season of miracles and wonders the telling of the Exodus enters the heart of the listener for goodness. Haggadah, the telling, them is the very essence of the day since it expresses the freedom of expression that the Israelites received when they left Egypt. “If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, then we our children, and our children’s children would still be subjugated to Pharaoh:” That we would still be slaves to Pharaoh subjugated does not make sense. Since we are all branches that extend from the same roots, if our roots had been stunted then the branches would have dried up and withered as well. But how is it possible that we would still be subjugated to Pharaoh? Pharaoh symbolizes the quality of Oreph (See note 8) so by being subjugated to Pharaoh, we are really saying that the impurities of Egypt would still have enslaved us.", + "Something Even for the Wise: Even if we were all wise, all knowledgeable…it would be incumbent upon us to tell the story of the Exodus from Egypt.” (Page 53a) Why would we assume that wise and knowledgeable people might think that they were exempt from the positive commandment of recalling the story of the Exodus from Egypt? One answer to this question can be found in Rabbi Bunem’s interpretation of the following statement in the Midrash (Deuteronomy Rabbah 8:2): “For by me shall your days be multiplied and the years of your life shall increase. ” (Proverbs 9:11) (God says to Israel): “And if you were to think,” God said: “Maybe I gave you the Torah for your detriment,” I want you to know that I only gave it to you for your own good! Even the angels desired the Torah…” What exactly is the meaning of this statement? Why would we think that God gave Israel the Torah for anything but our own good? After all, Israel accepted the Torah and said, “We will follow and obey it” Rabbi Bunem, the Holy Jew, understands lira’atchem, “Your detriment” and litovatchem, “your own good” as describing the ultimate purpose in following the laws of the Torah: Remove from evil (sur mayrah) and to teach us to do good (asay tov). Some of the commandments are meant to remove us from the impurity of evil while others are meant to help us become worthy of the presence of the Divine Sovereign in our lives. Thus, the statement in the Midrash should be read as follows: “I didn’t just give you the commandments to remove evil from you lira’atchem, (“For your evil”); I also gave it to you litovatchem, “for your goodness.” That is why the angels desired the Torah – to ascend to an even higher spiritual level. Similarly, there are two reasons that God took Israel out of Egypt (and we recall this story): to remove the people from the filth and impurity of Egypt and to bring them to the light of the Torah at Mount Sinai. Once we are removed from evil, we might think we no longer had any reason to recall the simple story of the Exodus. But even the wise and knowledgeable must recall the Exodus since it brings people to a higher spiritual level as well. Just as our ancestors became worthy of revealing the divine presence so do we gain both the first and the second aspect of the Exodus through our retelling!", + "Even if we were all wise, all knowledgeable…it would obligatory for us to tell the story of the Exodus from Egypt. And anyone who tells the story at length is praiseworthy.” (Page 54a) Why would we assume that the wise and knowledgeable people might think that they were exempt from the positive commandment of recalling the story of the Exodus from Egypt? It is so easy to think that the story of the Exodus is too basic. No matter how knowledgeable a person is, there are still depths of insight to gain from telling the story of the Exodus from Egypt. The story of the Exodus is the source of our most profound theological beliefs. When we tell the story of the Exodus, we conclude that God is one and unique, and that God’s providence is over all things and that God’s rule is all powerful, and that God’s presence fills all space. We arrive at complete faith and true knowledge through the telling of the story. But a truly wise person understands the limits of his own intellect; he realizes that he cannot completely comprehend all things divine, even if he is one who delves into the mysteries of Torah and Kabbalah. That is why we are supposed to recall the story with questions and answers – since there are limits to what we can apprehend, one must ask questions. The more we ask the more, we will realize that there are limits to what we can know. That is why the Haggadah says that “It is a commandment to retell the story of the Exodus” and that “one who tells the story at length is praiseworthy.” One who goes to great lengths to tell the story of the Exodus becomes like an overflowing spring. The great sages of whom we read in the Exodus are an example of this. The more they told the story of the Exodus and questioned one another, the more the light of their wisdom filled the world. Their dialogue continued until the wee hours of morning when their students came to get them. They said to their teachers: “Masters, you have already arrived at the highest levels of knowledge and understanding – you can now recite the morning Sh’ma which is an expression of our most basic faith in one God. The story of the Exodus arouses the deepest levels of divine forgiveness just as the Exodus itself was able to lift the people of Israel out of the impurity of Egypt. Through the telling, then, even the lowliest person is able to attain complete repentance and redemption. One’s telling of the story of the Exodus arouses the power of compassion. Even those who are not in need of such forgiveness or compassion must tell the story. That is why the Haggadah says: anyone, (even the wise and knowledgeable) who tells the story of the Exodus at length, is praiseworthy. One should tell this story, like all stories, in a simple, straight-forward fashion. One who can tell the story both simply and with hidden allusions to its deepest meetings is truly praiseworthy, like the great sages of old were able to do.", + "Another answer to the question: (Page 55b) Telling a story is like stoking a fire full of hot coals. The more one turns and prods the coals the hotter the fire will become. Similarly the more one tells the story, the more one becomes worthy of attaining a true knowledge of the Divine, as we learn in Exodus 10:2, “That you may recount in the hearing of your children and your children’s children….in order that you may know that I am the Lord. ” One might think that wise and knowledgeable people are exempt from this commandment – the Haggadah comes to teach us that even the most righteous person is even more praiseworthy when he dwells on the story of the Exodus. Even if we were all wise, all knowledgeable…it would our obligation upon us to tell the story of the Exodus: (Page 55b) We lift up the holy sparks that fill the world by finding the fallen letters, repairing them and lifting them up . This is what we learn in Micah 7:15, “As in the days of the coming out from Egypt I will show you nifla’ot, wonders.” The word nifla’ot can be read as nafal ot, fallen letters. Each person must lift up the letters that have fallen to earth and are broken. Similarly, in Egypt the Israelites were oppressed, bifarech, ruthlessly. This word can be read as be peh rach, with a soft tongue. Through their oppression the Israelites were able to lift up the broken letters and redeem them. The essence of this repair was Pesach, peh sach, speaking with a fluent tongue . Through our telling of the Exodus we bring life to the broken letters that fell to earth during the cataclysmic trauma in the time of creation and we lift them up once again. Those who hear these words on this night when we tell the story of the Exodus as we are commanded to do will gain vitality and life. When we tell the story we cause others to give thanks and praise the Holy One, so that we express holy utterances that are a source of vitality and strength. These words fly upward rather than remaining below, God forbid. Not only is the story teller praiseworthy but he has the merit of making others praiseworthy as well since they too will raise God and acknowledge his manifold acts of love and his wonders, his fallen letters.", + "Even if we were all wise….it is a commandment upon us to tell the story of the Exodus from Egypt: A teaching of Rabbi Yehiel Danziger: (Page 56a) When we tell the story of the Exodus we bring healing to each of organs and sinews in the human body. Each of our limbs and organs needs us to bring divine blessing upon it. When we sin, our organs and sinews are cut off from the divine source of vitality. By telling the story of the Exodus every part of our being is reconnected to their source of holy vitality. We arouse the lights of redemption that existed at the time of the Exodus, and they heal us, so that we are performing a mitzvah for ourselves. That is why it says that telling the story is a commandment upon us. We are not just commanded; we bring a blessing upon ourselves.", + "Anyone who tells the story at length is mishubach, praiseworthy: (56a-b) When we tell the story of the Exodus with all its hidden allusions, and meanings for the service of God the teller quiets the roar of the days of judgment. “To still” is another meaning of the word mishubach, praiseworthy, as we see in Psalms 65:8, “Who stills, mashbi’ach, the noise of the sea, the roar of the waves, and the tumult of the people,” and he brings loving kindness to the world. That is why the students remind their teachers that it is time for the recitation of the Sh’ma in the morning. The morning Sh’ma is associated with Abraham who was a man of hesed, loving kindness, and was responsible for beginning the redemption of the Jewish people. Abraham actually shortened the amount of time Israel was to be enslaved. When righteous people tell the story of the Exodus at night they arouse the forces of hesed from above. The students reminded the sages that Abraham was perfected the 248 organs and 365 sinews of the human body through his divine service. We are able to do so at a time of day associated with him through the efforts of the righteous. Abraham watches over the people at this time and brings loving-kindness upon them through the efforts of the righteous ones. May we also draw loving kindness upon us and let us say Amen!", + "“‘This one’ is praiseworthy:” God becomes praiseworthy through our telling. Rabbi Uri of Strelisk explained the words from the prayer Baruch Sh’amar, “God is praised in the mouth of his people,” to mean that God only becomes praiseworthy when we offer Him praise. Similarly, when we tell the story of the Exodus we refrain speak gossip and unworthy speech and instead we speak holy words of Torah. As a result, God becomes praised in the mouth of the teller. “Therefore, this one” becomes praiseworthy. “‘This’ is praiseworthy:” Through our telling we gain knowledge of God. The word this generally refers to something we can see and point to, as in Isaiah 25:9, “And it shall be on that day, he shall say, “Lo, ‘this’ is our God, we have waited for Him that he should save us.” The more we tell the story the more apparent God becomes to our senses (so that it seems as though we can actually point to the divine as say “This is God!”) " + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "Affirming life and performing mitzvot: This episode raises many questions. (Page 57b-60a) It is surprising that the students found it necessary to remind their teachers about reciting the morning Sh’ma. How could they speak so impudently to their teachers? Surely the sages knew this! And since they were engaged in the commandment of telling the story of the Exodus, shouldn’t they have been exempt from other mitzvot? There a rabbinic principle that one who is engaged in a Mitzvah is exempt from other mitzvot? An introduction is necessary to understand the true nature of the dialogue between the students and the sages in this story. Judaism is a religion that affirms life above all else. We can only serve God in this world; when we give up life we loose the opportunity to bring pleasure to the Holy One. We see this in the story of Rabbi Akiva. When he was about to be put to death by the Romans, he began to recite the Sh’ma. His students asked him, “Until here?” Rabbi Akiva responded, “All my life I worried if I could fulfill the commandment to ‘Love God with all your soul.’ Now that this opportunity has come to me shall I not fulfill it?” The students of Rabbi Akiva were distressed that their teacher was prepared to give up his life by fulfilling the mitzvah of martyrdom and lose the opportunity to serve God in this world. They said, “Until here (you will serve God and no more?).” They knew that Rabbi Akiva had the power to deflect the Romans and save himself, and yet he was not prepared to do so; that is why they questioned him. They believed it was better to remain alive and serve God than to die and lose all future opportunities to do so. Like Moses who did not want to die outside the land of Israel, he was willing to give up all the blessings in store for him in the world to come in order to bring pleasure to God in this world through divine service. Rabbi Akiva recognized that he would never have such an opportunity of martyrdom again; to recite the Sh’ma while giving up his soul. He could not pass up such a holy opportunity. The question to Rabbi Akiva and his colleagues in this episode is much the same. The sages in B’nai Brak had reached such a level of ecstasy, and connection to God that they were prepared to give up their souls in ecstasy. They were no longer connected to this world, and their students seeing this wanted to bring them back to the realities of this world and its opportunities. They did so by saying two things to the sages at B’nai B’rak. First, they called out to their teachers, “Rabbotaynu,” our teachers.” In this way they reminded the sages that they would be lost without their teachers. Who would teach them the Torah and God’s commandments? All righteous people actually fulfill their mission in this world relatively early in life and could easily return to their place with God. It is part of God’s grace that he allows us to keep them more time so that they can reach their children and their students in this world. Second, they said to their teachers, “Has not the time for the recitation of the morning Sh’ma arrived?” In Sefer Haredim we learn that the commandment to “Love the Lord your God” means to love your fellow by teaching God’s ways to all humankind, as Abraham did. Abraham is called Ohavi, “My lover,” because he made known God’s presence to all people in the world. A true servant of a king will go out of his way to bring other people to the service of the king as well. As long as a person is in this world, he is capable of accomplishing this goal, but he cannot do so once he leaves this world and enters the world to come. Such a person brings great pleasure to God. When we are dedicated and selfless in the service of God we can do so many times. But when we do so in martyrdom, we can only do so once and never again. This was the meaning of Rabbi Akiva’s students to him. They said: Ad Kan? “Only until here” Are you really prepared to give up the opportunity to serve God?” So too when the students spoke to the sages who were about to let go of their earthly existence they said to them, Are you really willing to give up your souls in this way? It is time for you to recite the Sh’ma – this is a form of mesirut nefesh, selfless devotion – and by reciting the Sh’ma with your entire being it is as if you gave God your very life, and thereby brought him pleasure! This is the meaning of a verse in Eshet Hayil, Proverbs 31:25-26. Strength (oz) and dignity are her clothing; she laughs at the time to come. She opens her mouth with wisdom and a Torah of loving kindness is on her tongue. The word oz is a reference to Torah. When one makes the Torah one’s mantel, God reveals the blessings that will be given in the time to come. However, the righteous person merely laughs at them – he would rather bring pleasure to God in this world. Therefore, “She opens her mouth with wisdom,” means that she opens the gates of wisdom from above and arouses great compassion from the source of all compassion in order that the “Torah of loving kindness” shall be on her tongue. The Talmud offers two interpretation of this phrase This means that one either learns Torah for its own sake (without an ulterior motive) or one learns Torah in order to teach it to others. Such Torah brings great pleasure and satisfaction to God. The Zohar says that people who serve God in this way are like those who have sacrificed their very soul to God. When one does this, “She looks well to the ways of her household and does not eat the bread of idleness .\" When Torah is learned for self-aggrandizement, it is considered the bread of idleness. The truly righteous would never consume such “bread” because it does not bring satisfaction to the Creator.", + "A Mystical “Happening:” This passage begins with the word ma’aseh which literally is a tale or an incident. By transposing the letters of the word, it spells mah, “what,” and shin-eiyin is the number 270. By joining together in a mystical fellowship and negating their own self-interests, they drew down upon themselves 270 supernal rivers of light. This is the essence of the mitzvah of the Seder; to eat it in a fellowship. How do we know joined together in a state of ecstasy? The Talmud teaches us that one should not recline in the presence of one’s teacher; yet here all the sages reclined, even though Rabbi Akiva and Rabbi Joshua were in the presence of their teacher, Rabbi Eliezer. There are two reasons for this. First, the word misubim, “reclined,” may have a different meaning here. This word may be from the word saviv, “surrounded,” as in Genesis 37:7: “And behold, your sheaves stood round about. ” When the Haggadah says the sages were misubim, it doesn’t mean they were reclining. Rather they were surrounded by a mystical fire and became completely unaware of their very being and one another. As a result of this they entered into the presence of the Holy One, and approached a moment were they were about to release themselves from material existence. We try to reach this state by following Rabbi Isaac Luria’s custom of declaring, before we pray, “Love your neighbor as yourself.” In this way we express our willingness to place our love of others above our self interests. By sincerely performing this mitzvah we will become less focused on our own ego and we will be able to enter into the presence of God. Having reached this mystical state, their students now brought their teachers back to reality by reminding them that it was time for the morning Sh’ma. They said, “Is it really time for you to leave this world and experience the final unification?” (The morning Sh’ma is a reference to this final and ultimate mystical experience. The evening Sh’ma is the beginning of divine service since it is at the beginning of the day, and the morning Sh’ma is the culmination of divine service in which we accept the yoke of God’s sovereignty. ", + "Morning and Evening: Two Spiritual States: Morning and evening represent two different spiritual states of being. That is why the sages at B’nai B’rak studied all night and then were reminded to recite the Sh’ma in the morning. The morning Sh’ma is recited in the daylight when we can experience the presence of God through our physical senses and reason. Truth becomes manifest and apparent to us in the daytime. In the evening when we affirm God’s existence in the darkness of night, we give expression through emunah, faith, since we can not use the physical senses to affirm our belief in God. The sages at B’nai B’rak expressed their faith through the night and thus were able to give expression to faith through reason in the day with the recitation of the Sh’ma. Similarly the faith in the night experience in Egypt led to the faith experience at the Red Sea when the Israelites saw with their own eyes the “mighty hand of the Lord.” " + ], + [ + "The Exodus from Egypt: Remembrance and Self-Expression: “…I have not succeeded in offering a proof for mentioning the Exodus from Egypt”. (Page 61a) It is difficult to understand this controversy since the Talmud explicitly implies that one should recall the Exodus at all times. We have two passages which suggest that one should recall the Exodus from Egypt: “Remember this day on which you came forth from Egypt out of the house of bondage,” (Exodus 13:3) and “…In order that you may remember the day of your going forth from Egypt all the days of your life. ” (Deuteronomy 16:3) Everyone would appear to agree that one is always obligated to remember our Exodus from Egypt, both day and night. So what exactly do Rabbi Elazar ben Azariah and the sages disagree about? The first Tanna and Rabbi Elazar ben Azariah differ over whether one must apply verbal expression to this memory or not. According the first Tanna in the Mishnah, the Mitzvah is to simply to remember the Exodus; in order to strengthen our memories it is a good idea (but not obligatory) to mention the Exodus. Thus, a scholar of Torah who is deeply cognizant of the teachings of Judaism would not have to make verbal mention the Exodus in order to think about it or remember it. Rabbi Elazar, on the other hand, was of the opinion that the main way we remember the Exodus is by speaking about it. That is why we have two verses in the Torah: One is to remember and the other to teach us the obligation to explicitly mention the Exodus. Rabbi Elazar follows this point of view; he would say that a knowledgeable person has an obligation to mention the Exodus. There are many citations in the Torah which tells us to remember the Exodus. Why did the sages differ about whether we recite the passage dealing with tzitzit at night? Tzitzit is a ‘daytime’ commandment. Everyone agrees that the commandment of wearing fringes is commanded during the day. On the night of Passover, however, our tradition claims that the night was “bright like the day. It raises the question about tzitzit on this particular night. This is a theme we find throughout the Bible and later literature. In Psalm 139:12 we read, “But the night shines like the day…” In the Zohar we are taught that on the night of the Exodus the night was as bright as a day in the month of Tammuz so that the Israelites could experience God’s judgment.” That is why Rabbi Elazar ben Azariah taught that we should remember the Exodus day and night since the night was like day! When Ben Zoma says that “In order that you may remember the day of your going for from Egypt all the days of your life,” includes the nights, it is because the night was like daytime on this miraculous night. The sages disagreed with this interpretation and suggested that in the Messianic times the night will be like day so we will be commanded to remember the Exodus at night as well as in the day. Just as our ancestors lived in a time of darkness in the time of the Exodus and experienced a great light of redemption, so too, we are in living in the darkness of exile now but through our faith in god we will again experience the great light of redemption. Then, as in the past, the night will become bright as the day!! The sages, therefore, understood the expression “All the days of your life” as a reference to Messianic times. This world is not a place of wholeness and completeness. The expression, “all the days” implies a time of wholeness; the world to come is a place and a time of “All-ness.” In one of his poems, the Ari, Rabbi Isaac Luria speaks of the world to come a place which is filled with the “life of all. ” By telling the story of the Exodus, you will become worthy of making your soul cling to the “Bundle of Life ,” through the aspect of “All” in the days of your life and you will bring the end closer and the coming of the Messiah." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "A Universal God in Time and Place (Pages 62n – 64a): Blessed is the One who is everywhere: The spirituality of the timely (of ashan ) is aroused on this sacred night of Passover as is the spirituality of space. The word HaMakom, which is a name for God, refers to olam (space), because God is the “Place of the World.” The statement says that the Torah speaks about the four types of children; this is a reference to nefesh. On the night of Passover salvation and compassion is aroused for all three spiritual elements: olam, nefesh, and shanah for each and every Jewish person.", + "Blessed is the One who is everywhere: The Torah is a healing balm for all types of people in the world, whether they are wise, wicked, simple or silent. Each of them can go out of the darkness of night into the bright light of repentance by telling the story of the Exodus on this night.", + "Blessed is the One who is everywhere: The Haggadah refers to God as HaMakom, “the Place,” to comfort and strengthen the Jewish people during their exile. Even though we have no place of our own during this time of exile, we are in “the place” of God, and there is no place from which God is absent. Also, in every Jewish soul there is a spark of God so that God is present in each of our places.", + "The Torah speaks of four types of children: The Torah is eternal and universal. Therefore, the Torah must be speaking not only about Jews but human beings in general. Each person asks questions and each is provided with answers.", + "Blessed is the One who gave the Torah: Torah comes from the same word as Moreh, to teach or to guide. The Torah guides us and teaches us how to serve God. It shows us which path will lead us to the light of God. God gave the Torah to the entire Jewish people. Each of us has own special path of understanding through which we find our way to God. No one should ever feel distant from the Torah and no Jewish spark with ever be lost.", + "Blessed is the One who gave the Torah: One can look from one end of the universe to the other with the special light that is in the Torah. This light was created on the first day of creation and then hidden away by God for the righteous. The Holy Ba’al Shem Tov revealed the hiding place of this light in his teachings. The Torah is wider than the world and it can contain this great light through which one can look from one end of the universe to the other. We must give thanks to God who removed us from the darkness the Torah and continues to teach us the Torah until the present time. Were it not for the Torah we would be unable to move ourselves in matters of holiness. No person would be able to rejoice." + ], + [], + [ + "The Lasting Effect of the Mitzvot: “What are these testimonies, statutes and judgments which the Lord our God commanded you?” (Pages 66a- 67a) Similar to the person who asked Hillel to teach the whole Torah while standing “on one foot,” the wise child asks for a brief explanation for the commandments. What is their purpose and meaning of the mitzvot? The answer that he receives is, “One may not eat any dessert after the Pesach offering.” In other words, just as the taste of Afikoman must remain in his mouth at the end of the Seder, so the mitzvot must constantly remind us of the oneness and uniqueness of God and give us a constant sense of God’s closeness to us. Remembering the purpose of the commandments is as much of a commandment as performing them. The wicked one responds differently. He considers the entire effort of making Pesach a pain. As a result he knows that he won’t relate to the larger purpose or meaning of this experience afterwards. Therefore, he says: “What is all this work to you?” He emphasizes that this has meaning “to you” but not “to him” because he doesn’t believe that it serves any practical purpose. He considers all this work a form of bondage. One answers the wicked one’s question by saying that God did this for the sake of our faith and trust in Him. He explains this through the verse in Jeremiah, 2:2: “You followed him into the wilderness into a place that is unsown.” Even though we were not worthy of God’s compassion (because of our lack of mitzvot), God allowed us to plant the first seeds of faith so that we would be worthy of redemption. Planting is a symbol of faith. When we plant a seed, we do so because we trust that God will make it grow. Similarly, by performing the commandments we express our trust in God that He will make us worthy of His blessings all of our lives. This is totally unlike the wicked person described in the Haggadah who is too cynical to trust God. That is why he is unworthy of redemption. In Leviticus Rabbah 15:4 we learn that if a wicked person expresses trust in God he will be surrounded by divine grace despite his wickedness. This Rasha, this wicked one, lacks such trust and would not be worthy of being redeemed had he been in Egypt.", + "For You or For Him: Self-Serving or Serving God? The wicked one asks according to his wickedness: “What is this service for you?” (Page 67b) The wicked person argues that we do not deserve to be redeemed so all our efforts in performing these acts of divine service are a waste of time. Even worse, we are so sinful that these actions are really self-serving and not for the sake of God. The wicked person says that we perform them for you and not for Him! We answer the wicked person by saying that “God did this for me” because of my trust and faith in Him. God redeemed us from Egypt even though we were immersed in the forty-nine levels of impurity and every aspect of our being was in exile. However, because we displayed real trust in God we were redeemed from Egypt even earlier then we were supposed to be redeemed. Had the wicked person been in Egypt he would not have merited this early redemption because he lacked trust in God.", + "The Wise Asks and the Wicked Speaks (Page 68a): How are the Chacham and the Rasha different from one another? Concerning the wicked person the Torah says: “When your children say to you… ” The child in this passage “says;” he does not ask a question but makes a statement. The verse in Deuteronomy uses the verb sha’al, asks, to describe the wise person . There is an answer to the wise person’s question while the wicked person’s question is rhetorical. He is not searching for an answer. The wicked person is wise in his own eyes – he doesn’t need or want anyone else’s answers. There is no way to reform such a person. We answer the wise person by telling him to eat the Afikoman and nothing after it. In this way the taste of the Afikoman will remain in his mouth even when the Seder has ended and he will show self-restraint not only on this night of Passover but in days to come as well. By not eating after the Passover offering (or, today, the matzah - Afikoman) we show that we do not eat out of hunger and that we can control our appetites. The Afikoman will become an “advocate” that symbolizes our efforts not just to assuage out appetites, and also to eat in a holy fashion. It will become a sign of his goodness. ", + "The Wise One: Performing the Mitzvot out of Love (Page 68a): The wise child’s question is an expression of love. He asks about the various types of commandments including the hukkim, the statutes for which there is no logical rationale, because he wishes to show his great love for his Creator through his actions. He performs all the positive commandments out of love. We answer him by telling him that there is no limit to the extent of one’s love of God. By telling him that we do not eat anything after the Afikoman, we are saying that we he will be so aroused by the love of God, that no other dainties or goodies will be as sweet or fulfilling! After eating the food of healing, matzah, his desire will be only for God, His Torah and His commandments for which there is no limit or end. Rabbi Danziger’s father explained that the wise child wishes to interact with his wise father but is not sure he is worthy of such standing. We answer him by saying, “Even if this is true, that you are not worthy of being with the wise, by eating the food of healing, matzah, it will heal you of all your infirmities. That is why we answer him by reminding him about the Afikoman. By taking hold of the matzah, we free ourselves of all the desires of this world. This is what the sages meant when they said that in telling the story of the Exodus, “We begin with shame and end with praise.” This is a promise that even if we begin the Seder with the shame of sin, we will be raised up so that we become praiseworthy. ", + "Human Action and Divine Grace: “So too (V’af), you shall teach him the laws of Passover:” (Page 70b – 71b) A teaching of the Ba’al Shem Tov: This statement begins with the word V’af, “So too.” What does this expression add to our understanding of the wise person? This has to do with the concept of the Chacham, the wise person. Chacham comes from koah mah, “What strength is there?” What makes this person a Chacham is his ability to recognize that all his strength comes from God, and that by himself he has no resources. The wise child begins by asking about the testimonies, statutes and judgment which all come from God. He emphasizes that these laws are from God and not from human beings. He says that God gave us these laws in order to perform acts of kindness and goodness on our behalf. We respond to him by saying “So too, what I am about to say to you is also part of what God has commanded us to do: “Don’t eat anything after the Afikoman.” We learn from this that without God we could not prepare all the details for Passover. We understand after eating the final bit of matzah that we do not need anything else but that which God has given us. This is in contrast to the wicked one who believes that all his strengths are his own creation. He removes his “self” from the rest of the people of Israel; that is, because he removes the divine part of his “self” he is guilty of denying the basic principle of Judaism. We chastise him by saying you are not worthy of redemption because you think that you are somehow deserving of this gift from God. One who is arrogant enough to presume that he is righteous enough to be redeemed deserves to be denied this gift. It is only because of God’s graciousness that we are redeemed – not because we have earned it! Similarly, Rabbi Michel of Zlotchev would expound on Leviticus, 1:6 “He shall flay the burnt offering (olah) and cut it into pieces.” One who lifts himself up by thinking that he has attained such heights through his own efforts should cut his actions into small details – then he will know better. When we look carefully at the mitzvot in all their details he will recognize that he has really not accomplished anything. There are so many nuances in the performance of the commandments we can never fulfill them completely. We see this in the case of counting the Omer. On the second night of Passover we are filled with the excitement of performing this mitzvah; but each day is a combination of the various divine attributes so that it is hard to main this ardor and enthusiasm. This is what the Chacham means when he asks what the testimonies, statutes and judgments are. He is asking about all the nuances of the commandments because he realizes how hard it is to fulfill the mitzvot. We respond by telling him about all the other laws of Passover – we are rewarded for our efforts even if we fail to know all the subtle nuances of all the laws. It is through the power of matzah, the food of healing, that we are able to repair the evil in our lives and bring holiness into our being. Some Final Notes on the Wicked Child (Page 72a – 73a): The child mentioned here is not completely wicked; rather he is so mired down by impurity that he has given up hope of ever escaping from it and repenting. Therefore we answer him by encouraging him and saying: “Look what God did for me even though I was in Egypt and mired down by the forty nine-levels of impurity. The problem is not that he is wicked but that he has given up hope of remaining part of the Jewish people; this is the cardinal principal of Judaism that he has denied. Every Jew must believe that “God did this for me!”Anyone who denies the covenant is called wicked and anyone who guards the covenant is called righteous. When one repents from having denied the covenant is transformed into a righteous person. The wicked child has been told by others that the reason that they have not repented is that they are afraid that they could not remain repentant. If they knew that they could repent and immediately die they would do so (so as not to sin again). Their failing (in their rationalization) is that they do not realize that when one repents he becomes a completely new person and no longer has the desires that he had before. The real answer to the wicked child can be found later in the Haggadah in the passage about when we must tell the story of the Exodus: “When matzah and maror are before us.” In other words, don’t worry about the past or the future in repentance; worry only about the present moment that is before you, and then you will be able to go forth from darkness to light." + ], + [], + [ + "The First Sparks of Enlightenment: “What is this?” The simple child is filled with a great light and he does not know what it is. Explain to him that in Egypt the people also experienced a great light known as the expanded consciousness just as he is experiencing now. This let the people to declare a sense of wonder to one another. He is now experiencing this state of the soul.", + "“And the one who does not know to ask;” We give this child the same answer that we gave the wicked one in order to show him that no matter how low a level one ascends to, one can return to God through the merit of faith and unity. One can go forth from darkness to a great light.", + "“And the one who does not know to ask;” We have already learned about the three qualities for spiritual renewal: nefesh, olam and shanah. When a person transgresses and wishes to return to God from his evil ways, God offers him a means of doing so. He should go to a true tzaddik who embodies the quality of nefesh. In his holiness the tzaddik will arouse the sparks of repentance in the sinner and the person will find himself in a holy place. When a tzaddik serves God with holiness he creates olam, a space which is as holy as Mount Sinai. This holy place will help the supplicant to think thoughts of repentance and to enter the path of penitence. Even if he is far from this path, this holy time spent with the tzaddik will arouse penitence in him as well. This is the meaning of the verse “You shall tell it to your child on that day.” “On that day” refers to a holy time. Passover is such a holy time, when the entire Jewish people offer praise and prayer to God. We should tell this child about it and he in turn will receive this message. ", + "We’re Not So Different from One Another! “And the one who does not know to ask;” (Page 74b) This refers to one who does not know how to ask or to open his mouth to speak before the sovereign one because he lacks da’at, knowledge. Explain to him that this was also the state of the people of Israel in Egypt. They were so lacking in knowledge that they could not open their mouths in supplication before God. Still God appeared to them and redeemed them. As we sit together at the Seder table as our ancestors did, we are just like them with the matzah and maror before us. So God will answer us now! The Ohr Hachayim explains this verse in this fashion: On this day we are all the same. It is a day on which we have the ability to express ourselves before God. This is the meaning of Pesach – peh sach. Even though you can ask questions the rest of the year today we each have an expressive mouth. We can pour out our hearts before God. Today God desires to hear songs and praise from mortal beings, as we are taught in the Zohar: “(On this day) The Holy One and his entire retinue come to listen to our story.”", + "Haggadah: That Which Draws Out the Heart: It is because of that which the Lord did for me on that day when he took me out of Egypt. (Page 75a)We have already learned that telling the story is called Haggadah because it draws a person’s heart to fear God as one listens to the story of God’s miracles and wonders. The words of the teller enter the heart of the listener and it influences him for good. While we are commanded to tell the story of the Exodus all year long they do not have the same effect on the individual as they do on this night. That is why the Mekhilta makes a point of emphasizing that we must do so “on this day” and not only on this day but when the matzah and maror are lying before us. This is the time most fitting for the telling of the story. Ba’avur Zeh - “Because of this.” What is it about the matzah and maror that they must be before us when we tell the story of the Exodus? God redeemed us from Egypt when we were most humiliated and bitter. Matzah, the bread of our affliction, is a symbol of our humiliation, and maror is a symbol of our bitterness. When Israel reached the realization that there was no hope for them to save themselves, then God redeemed them. This is the meaning if the verse in Isaiah, 27:5: “Let him take hold of my strength (ma’ozi) ” The gematria of word my strength is the same as matzah. It is through the merit of such faith that we were redeemed from Egypt. When we say ba’avur zeh, ‘because of this,’ it is as if we can literally see God at this moment and are pointing at him: “It is because of this One.” This is an affirmation of our ancestor’s faith in God’s redeeming power. So too we must show as much faith if we wish to be redeemed. That is why we answer the wicked child with this verse. He lacks such faith in God and therefore he would not have been worthy of being redeemed from Egypt. This answers the question that many of the commentators ask: Why are we told to remember the Exodus specifically on this night? Are we told to remember it every night? On this night the effect of our telling is much more powerful: it inspires faith in God. “May God help us to learn, to teach, to implant awe and love n our hearts and in the hearts of all Israel, Amen!”" + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Degradation and Exaltation: Once our ancestors were idolaters: (Page 75b – 76b) There is a well-known controversy in the Talmud between Rav and Samuel concerning the nature of the redemption. The Mishnah says that we should begin with ‘degradation’ and end with ‘exaltation’ in telling the story of the Exodus. Rav says that this means we should begin by speaking about how our ancestors worshipped idols while Samuel claims that we should begin by speaking about the enslavement of the Israelites in Egypt. Rabbi Jehiel Danziger explains that even though we may begin with our own degradation, we will be transformed and conclude with praise and exaltation through the story and our actions. This is not just our ancestor’s degradation that we are speaking about but our own as well. What is ‘our degradation’? According to Rav, we are speaking about all forms of idolatry that we are guilty of today . According to Samuel, the purpose of the exile in Egypt was to lift up the holy sparks from the time of Adam. He was guilty of breaking the covenant. We are now in Exile for the same reason. Through our telling of the story we will be able to attain complete repentance on this night. ", + "Once our ancestors were idolaters but…. God has brought us closer to His service: This how we answer the evil inclination when it attempts to discourage us from returning to God in repentance. The evil inclination tries to dishearten us by saying, “Aren’t you embarrassed to come before God considering the extent of your sins and transgressions? It is better to just leave matters alone; why take on such a heavy yoke in trying to return in repentance? Your sins are over the top and your guilt reaches to heaven!” All of this is meant to discourage you. We can answer the evil inclination by saying, “Look at our ancestors who worshipped idols! God still brought them close. Therefore don’t be afraid to rerun and live. Nothing stands in the way of repentance! God continually provided you with ways to come closer to His presence.” ", + "And to Isaac I gave Jacob and Esau. To Esau I gave Mount Seir as an inheritance but Jacob and his sons went down to Egypt. Esau’s inheritance was Seir while Jacob’s inheritance was to be the Torah. It was only possible for Israel to become worthy of receiving the Torah by first being subjugated to the Egyptians so that they could become purified and refined of their gross matter. Just as a fine metal utensil must first be refined through fire to remove the dross from it, Israel had to be refined of its dross. The Israelites had to be refined seven fold before they were worthy of receiving the Torah.", + "Suffering Leads to Blessing: Blessed is the One who kept His promise to Israel “la’asot: ” (Page 77a): Commenting on the statement in the Talmud, “Until where is the purpose of suffering? ” the Maggid of Mezerich said that it is God’s purpose for us to gain through our suffering and not simply to suffer (for our sins.) The purpose of suffering is the good that comes afterwards. This is the meaning of the word la’asot. Rabbi Shneur Zalmnan of Liadi taught that this word means to repair or to fix as in Genesis 2:3 and in Samuel II 19:25. God calculated the end of Israel’s servitude so that none of the sparks of the people of Israel would be lost. Their ending would come about at just the right time and not a second late. All of their suffering in Egypt was for the purpose of lifting up their divine sparks. This is what God told Abraham, “And also that nation whom they serve will I judge, and afterwards thy will go out with great substance. ” The lifting up of the great sparks will be their great substance.", + "Rabbi Jehiel Danziger explained another rabbinic insight in this way: Commenting on the birth of Isaac, the sages said that a line was drawn on the wall (by which to measure the passage of time.) Our forefathers were told, “When the shadow reaches this place next year you will give birth!” Why was such a marker necessary? The ultimate redemption of the Jewish people was to be measured from moment of the birth of Isaac . Isaac was born on the fifteenth day of Nissan. Israel was redeemed exactly four hundred years later to the moment on the fifteenth of Nissan. Had the redemption been delayed Israel would have sunk beneath the forty nine gates of impurity and it would have been impossible to redeem them. The mark on the wall was meant to show the exactitude with which Israel was redeemed and how God calculated the redemption. God knew they exact moment of repair and redemption!", + "He calculated the end: Even before the subjugation of the Jews began, God had calculated when, how and through what merit Israel would be redeemed from slavery. According to the Zohar, Volume II 170b, Samael, the prince of evil, attacked the Israelites by saying, “Both the Egyptians and the Israelites worshipped idols.” Despite this, God had already devised a way of redeeming the people. This is what it means when the Torah says: God said to Abram, Yadoah taydah – It is known, you shall know that your offspring shall be strangers in a land that does not belong to them… ” Commenting on this the Midrash says, It is well known that I am the one who deposited them here – It will be known that I am the one who will free them. In this phrase he hinted to His children so that they would know that both their suffering and redemption would be product of God’s actions. All of it was for their good! They would then come to understand that this was God’s ‘hidden love’ – even their subjugation was an act of love since it led to redemption. Through this knowledge they would be able to bring the redemption closer because they would understand the ultimate purpose of their pain. This is the mean of zechut avot, the merit of the ancestors. Through our ancestors we gain the clarity to understand the purpose of our lives. Our ancestors clarify the way for their descendents.", + "God is Gomel Hesed, One who performs acts of loving-kindness: Blessed is the One who kept His promise to Israel: The Maggid of Mezertich explains a statement in the Talmud in the following fashion. Why does the leg of the gimel face the letter dalet? Gimel is the first letter of the expression gomel hesed, doing kindness and dalet is the first letter of dal, needy. It is the way of the person who is a gomel hesed to pursue the dal. Why everyone feels compassion for the poor, only a truly pious person runs after the poor person to aid him. Similarly, God kept his promise to Israel even though they were unworthy of God’s redemption. He calculated the end of the redemption; he devised a means of redeeming them, He made sure that not spark of the Israelites was lost.", + "The Purpose of Redemption: You shall certainly know that your offspring shall be strangers in a land that is not theirs… The Midrash says, Yadoa, It is known, that just as I caused them to spread out, taydah, it will be known that I can gather them up again. In this insight there is a further insight to be gained. The purpose of causing the spreading out is ultimately to gather them up again. That is, the ultimate purpose of their being spread out is now to gather the holy sparks that fell through the great “Breaking. ” This is what we mean when we recite in the Musaf Service, “Gather our dispersed from among the nations and our dispersed ones from the four corners of the earth.” The Midrash continues, “It is known that “I” subjugated them; it will be known, that I will redeem them.” The “I” in this verse refers to the Shechinah, the Divine Presence who is exiled with the Jewish people and for whom they will be redeemed.", + "Suffering and Salvation: And it is that which has sustained our ancestors and us: (Pages 78b – 80a) God joins together all the suffering and exiles of the Jewish people from the time they became a nation so that He can bring about their redemption even sooner. Even though the encounter with Laban was not an exile per se, it is clear he wished to destroy the people of Israel, so it is included here. Similarly, our enemies have tried to find ways to destroy and humiliate us. That is why in the prayer book we ask God to gather up all our exiles. This means not just the people but all the times of exile so we can finally become worthy of redemption.", + "It wasn’t just one who rose up against us to destroy us; rather in every generation: According to the Midrash , “The most difficult part of winter is the rains.” Similarly it was the severity of the subjugation that completed the time of exile for the Jewish people; this is true for our experience in exile as well. That is why the Haggadah tells us that, “It is this that has sustained us…” The knowledge that the severity of our exile has kept us going because we knew it meant that we would be even closer to the end of our suffering. ", + "Rabbi Elimelekh of Lyzhansk taught that a tzaddik has the power to spread out the suffering which precedes the coming of the Messiah over generations so that it is not so severe that it can destroy the people. In this way the suffering of the people has been spread out so that there is no longer any subjugation and birth pangs which are traumatic to the people of Israel. That is what the Haggadah means when it says that, “The Holy One saved us from them.” Each generation provides suffering which brings us closer to our redemption. We must pray to the God who set boundaries for all things to set boundaries for our suffering as well. May he bring us back to our land as he promised us and our ancestors – we are no more worthy than our ancestors were! It is only through the merit of our faith that we were redeemed or that we will be redeemed, and that God will gather our exiles from the four corners of the earth speedily in our day, Amen!", + "It is our strong faith in this time of darkness that sustains us. It keeps us from becoming lost among the nations or falling into the snare of the idolaters, which they have spread out for us. This is what it says in Psalms 92:3: “To speak of His love in the morning and His faith at night.” Faith at night refers to this world, which is a world of darkness. It is through our faith that we are able to sustain our selves until the first light of morning comes which refers to the world to come.", + "Why Do the Nations Hate the Jewish People? And it is our faith that has sustained our ancestors: (Page 80a-b) We can see the power of our faith from all the exiles and pogroms, which the false religions have perpetrated against one another and us. Among other religions there has also been persecution and suffering. When these groups become stronger, however, they turn against those who persecuted them. In the end, however, their zealousness and hatred dissipates. With the Jews it has been different; the hatred and persecution of the Jews has not dissipated over the centuries. The Jewish people have grown smaller and the hatred for them has increased. This in itself proves the eternity and truth of our holy faith. For the other nations their hatred of one another had to do with beliefs; both groups insisted that their faith was the truth. In the end, since their faiths grow out of human beings and not a divine source, they eventually become reconciled to one another. Their leaders are here today and in the grave tomorrow. Not so with the Jewish people. The Jewish people believe in the true God who is faithful and forever, without falsehood or change. Israel is strengthened by their faith. Since the hatred of Jews is a hatred for the Source of their faith, and the Source is eternal, this hatred never disappears. That is why the Haggadah says that “It is our faith has sustained us,” even as it has fed the hatred of other nations and religions. If our faith had depended on human frailty it would not have been able to sustain us; rather, it is the Holy One who has sustained us and saved us from the nations. God is the root of our faith and certainly God will save us!\n" + ], + [], + [], + [], + [] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Overcoming Sin is Essential. Pharaoh only made a decree against the male children while Laban sought to uproot all of them: (Page 80b – 81ba) How could Laban possibly be worse than Pharaoh? One who causes others to sin is worse than one who commits murder. Laban hoped to cause Jacob to sin by switching around his daughters and forcing him to marry Leah before Rachel whom he truly loved. Jacob’s bed was complete so that his children would be born without any type of blemish. By forcing Jacob to marry someone he did not really love, he might make himself impure and thus Laban would have blemished future generations of Jacob’s offspring. Laban wanted to uproot “kol,” the fifty gates of purity that were contained in our forefather. That is why God warns Laban in Genesis 31:24 by saying: “Take heed that you speak to Jacob neither good nor bad.” What God was saying to Laban was that he should not speak falsely to Jacob and thereby cause our forefather to sin. Jacob’s core value was the opposite of Laban; he was associated with truth: “You shall show truth to Jacob. ” Jacob, therefore, had to overcome Laban’s qualities even thought they were brothers in falsehood. Like his mother, Laban’s sister, Jacob is praised because he did not follow the character of his uncle, Laban even after living with him. He also rejected the basic character of Esau. The verse that the Haggadah quotes from the Bikkurim (first fruit) ceremony makes this point. It begins, “You shall speak and say before the Lord you God, “My father…” The word v’anita, you speak, has another connotation: You shall bear witness as in Exodus 20:13 “You shall not bear (ta’aneh) false witness. ” When we made our declaration upon bringing the first fruits to the temple the people had to say loudly for all to hear, “I am speaking in the voice of Jacob and not that of Esau or Laban or others who practiced magic and falsehood. Even among the simple minded who may still have such practices, by making such a declaration it becomes clear from their deepest heart to God that they reject such practices. As we tell this story we hope to repair any such blemish that we still are carrying, that our voice will be heard in the heights of heaven, and that we will be redeem with goodness and complete salvation, Amen!", + "The power of our voice can transform us and bring us closer to proper actions, and negate the evil that we may be tempted to follow. As we have seen above, the First Fruit declaration is a kind of witness. Through our testimony we will come to act properly. That is why Rashi explains the word v’anita, as lifting up one’s voice. We not only lift up our voice but we lift our tongue from among all the other tongues, and Israel from among all the other nations. Our language is able to fend off evil Samael who seeks to bring us down and the other nations who seek to destroy us. The word kol, voice, is an abbreviation for “You shall be Holy to the Lord. ” Our voice is a declaration of our desire to be holy and the first step in this path. We must embrace the voice of Jacob within us.", + "Overcoming Sin by Recognizing our Divine Connection: And there he became a nation: This teaches that the Israelites were distinctive there: The evil inclination causes us to sin through despair. It forces us to see our shortcomings and inadequacies and makes us loose hope of fulfilling God’s service. We thereby fall into the net of sinfulness. We need to strengthen ourselves by acknowledging that we are precious to God and that each of contains a piece of the divine. Then, “His heart was lifted up in the ways of the Lord. This is how we become distinctive – by recognizing our special connection to God.", + "Bitachon: Trusting God: You came to possess great attractions (adai ad): The word ad is associated with the quality of trust in God. In Isaiah 26:4 we read, “Trust in the Lord forever (adai ad) for the Lord is an eternal rock.” The word ad has the numerical value of 74, which is the same as the divine name Akhdatam, a name, which sweets judgment in the name of Elohim. Even though the Israelites that they were not worthy of being taken out of Egypt or of receiving the Torah they place their trust in God’s kindness that He would redeem them with the quality of trustworthiness. We repeat the word ad twice here, because twice the numerical value is 148, the same as the word Pesach. The verse in Ezekiel teaches us that despite the fact that the Israelites were ‘undeveloped’ and lacking in mitzvot, Pesach made them worthy of redemption. Our trust is the greatest adornment that we offer God.", + "You were poorly clad and naked: Naked here means lacking in mitzvot. We see this in the story of King David. Once in the bath house, he looked at his nakedness and exclaimed, “Woe to me for I am lacking in commandments ! Then he noticed his circumcision and he was comforted. The Israelites felt naked in Egypt until they circumcised themselves and prepared the paschal lamb. That is the significance of the last part of the verse, which repeats the word blood twice – the blood of circumcision and the blood of the sacrifice." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "Egypt Wages a War on the Service of God: The Egyptians did evil to us: (Page 83b-84a) The Egyptians tried to keep us serving God. Through servitude the people were distracted and they were not able to worship God with a clear mind. Pharaoh said, “Let us deal wisely with them,” in matters of divine service, “so that when we join in a war between the forces of holiness and evil, they will not be able to serve God and thus help the forces of holiness!” When they realize how bad their situation is the Israelites won’t be able to lift up their voices and come before the Holy One. The Egyptians did not understand that this oppression would cause the Israelites to cry out to God even more and that their prayers would thus reach the heights of heaven. God especially hears the prayers of those who have a broken heart and are downtrodden. That is why the Torah says, “The more they sighed, the more they increased and spread out. ” The more the Israelites suffered, the more compelling was their holy service of God. The Zohar says, “There is no prayer like the prayer of the troubled.” This is the meaning of the rabbinic statement, “That which wisdom has made a crown to her head, humility has made a shoe for her foot. ” Yirat Shamayim, fear of heaven, is greater than the pursuit of wisdom. The pursuit of wisdom is nothing more than a shoe when compared with the pursuit of humility. Why? Because humility leads us to fear of heaven, and the fear of heaven is the beginning of all wisdom. The people did not know this, “It is not because of your greatness that God loves you. Rather God loves you when you make yourself small in His sight. Look I gave greatness to Nebuccadnezer, the mighty emperor and I gave greatness to Abraham. Why did I give greatness to Abraham? Because he said “I am nothing but dust and ashes. ” " + ], + [ + "Egypt ‘Afflicts’ God: And afflicted us: As it is said, “They set taskmasters over them in order to oppress HIM with their burdens: (Page 84b – 85b) This verse suggests that the Egyptians, ‘so to speak ’ were oppressing the Holy One, as it says in Psalms 91:15, “I will be with him in times of trouble.” And as the sages stated, “When a person is in pain what does the Divine Presence say? My head hurts, My limbs are in pain!” As we have explained many times, within every single Jewish heart there is an inner spark of the divine from above." + ], + [ + "“The Egyptians forced them to work ruthlessly (bifarekh):” As we have explained many times, the divine utterance was in exile along with the Jewish people. The Israelites recognized their lowly state of being and realized that the ability to open their mouths in prayer had fled from them. Despite this the divine spark within them was aroused and it lifted up their souls and they cried out to God, and this brought them compassion from the source of all compassion, a place to which even Satan cannot approach. When the Egyptians realized that the voice of Jacob had ascended to heaven, they tried to oppress the Israelites even more in order to negate their supplications so they could not arouse the forces of compassion. This is the meaning of peh rakh. Their words were rakh, soft, because they wished to accomplish something harsh. “The Egyptians did evil to us” The word vayrei’u, they did evil, comes from the root reut, friendship. It really means they made themselves companions to the Israelites. They did this with “soft words.” The Egyptians joined themselves to the Israelites in order to break the power of their prayers.", + "“The Egyptians forced them to work ruthlessly:” Another meaning of the word bifarekh is “with falsehoods.” When the Israelites heard the false accusations of the Egyptians they cried out to God from the very inner depths of their souls. They said, “Even though we have become estranged to You, we are still with you like our ancestors. Help us because our ancestors served God with truth and purity!”", + "“The Egyptians forced them to work with ruthlessness:” Bifarekh may also refer “through prayer .” Because of their servitude, the Israelites’ minds were confused and they could not worship God clearly. When we inverse the letters of Pharaoh it spells oreph, restricted kavanah, inner intention is the essence of prayer, and such a quality was impossible because of the oppression that the Egyptians placed upon them. To make matters worse, the Egyptians would say to them, “You supposedly believe in God; why don’t you pray to Him to save you?” This is what the Torah means when it speaks about “the oppression ” which they forced on them – they would aggravate the Israelites with their taunts." + ], + [], + [ + "Our Actions Reflect on Our Ancestors and on God (Page 85b – 86a): “We have sinned against our ancestors; we have committed iniquity, We have acted wickedly.”", + "“We cried out to the God of our ancestors:” When we act wickedly and sin, we not only sin against ourselves but we sin against our ancestors as well. Our sin is a mark against our parents and ancestors since all our sins are born within our mothers’ wombs. When a person transgresses, it leads to his parents’ humiliation. When the Israelites realized their lowly station in life in Egypt and pondered the rock from which they were shaped as the children of Abraham, Isaac, and Jacob, they became distressed that they were causing such pain and embarrassment to their ancestors. When they considered this fact more deeply, they realized that their sinfulness caused anguish not only to their ancestors but also to their Father in Heaven. As the Talmud says, “When a person causes anguish to the Divine Presence, what does She say? ‘My head hurts. My limbs hurt! ’” That is why the verse says, “And we cried out to the God of our ancestors.” The Israelites were guilty of committing two evil acts. First, they deserted God from whom they were shaped in order to dig their own poorly fashioned wells. Even if they were to live a thousand years they would not be able to offer sufficient praise on their own to the One has bestowed so many acts of goodness upon them. Second, they insulted the memory of their ancestors in their wickedness. Therefore their sigh rose up to God. God, however, never turns away such a heartfelt sentiment.", + "“We cried out to the God of our ancestors:” The Israelites did not feel their own pain (because they negated themselves) as much as they felt the anguish and humiliation of our Father in Heaven, even though they were on a lowly spiritual level of being at the time. We have learned that the Israelites were like mutes in exile because along with them the Divine Presence, known as the dibbur, the Divine Utterance was also in exile and could not fully express Itself. Despite this, God heard their voice. This is because God can discern our hearts and inner being, and the voice of Jacob roars out from its most inner depths. Against this place (from which we cry out), Samael, the demonic accuser, cannot accuse us by saying, “Both the Egyptians and the Israelites worshipped idols. ” Similarly we learn that whenever Haman spoke out against us below, the angel Michael defended us above. God does this because he takes into consideration the oppression and forces against us and sees how we bend our inclination in a desire to repent and how we cry out to God, asking Him to have mercy on us. This is the greatest defense of the Jewish people and it makes us worthy of having our sins transformed into merits. Those accusations brought against the people in Egypt actually became a defense of the Israelites. Israel’s cry then was precious in the eyes of God as were our sighs." + ], + [ + "The Suffering of the Shechinah (Pages 86b – 87a): “We cried out to the God of our ancestors:” Pharaoh tried to avert the attention of the Israelites from the worship of God by bringing suffering to the people. As we have seen, Pharaoh wished to oppress not only the Israelites but also God and the people cried out to God because they were fearful of being seduced to the worship of idols by the Egyptians. Crying out to God leads to the negation of the individual. There are two reasons why the Israelites cried out to God. One reason is because of the humiliation of the Shekhinah, and the other is the suffering of the Shekhinah. When the righteous person serves God with his whole being he negates his very essence and becomes aware of the suffering of the Shekhinah; as a result he cries out to God. The average Jew, when he becomes depressed and dejected because he has reached the gates of death because of his own suffering, cries out because of the humiliation of the Shekhinah. Because of the darkness of their souls in Egypt the people negated their very souls and no longer felt their own suffering and they then cried out to God for the pain of the Shekhinah. This is what the Torah means when it says, “Their sigh rose up to God. ” This is the teaching of Rabbi Menachem Mendel of Riminov and the holy Rebbe of Belz. A similar explanation about suffering has been offered for a verse in Psalms: “As the male deer thirsts for water so my soul thirsts for you. ” The sages comment on this: “The male deer is the most pious (chasidah – feminine) of all the animals. When all the other animals are thirsty, the deer lifts up its eyes to heaven and then digs a hole in the ground with its antlers and brays . God has compassion upon it and brings up water from the depths of the earth.” The opening words of this verse are k’ayil ta’arog, “like a male deer who thirsts.” The word ayil is masculine while the verb ta’arog is feminine. This verse then speaks about both the male and female deer. The male deer thirsts for water and the female deer suffers the pangs of childbirth. How so? The womb of the female deer is very narrow so that it cannot deliver its child. At just the right moment, a snake comes and stings the female deer causing its womb to open wider and allow deliver of its offspring. If the snake were to sting the deer too soon or too late, it would die. This verse teaches us that God takes compassion for each creature at just the right moment in time. This is equally true for human beings as it is for animals. The verse in Psalms 42, then, contains both the masculine and the feminine that there must be a uniting of male and female in suffering for the redemption to be complete. So too the people feel their suffering and the suffering of the Shekhinah, for redemption to come to the nation.", + "A Simple Prayer (Page 87b – 88a): “The children of Israel groaned because of the bondage and they cried out. Their cry because of the bondage rose up to God:” Sometimes a simple and brief prayer can be as effective as a long and involved one. The Talmud says that if one finds oneself wandering through a place of brigands and bandits, one should offer a brief prayer: “Do your will in heaven above.” Commenting on this, Rashi says: “In a place where there is no sin and where God’s will is only for good.” Rabbi Jehiel Danziger comments on this discussion. In a place of danger when there is no time to pray at length, one should ask God to have mercy on him from the place in heaven to which sin cannot reach to accuse the person. Then the person will be taken out of this dangerous place and he will be given rest from his enemies. The prayer should be brief but should come from the depths of one’s heart. This was the place to which the prayer of the Israelites reached when they cried out to God. Such a prayer offered up will reach God Himself and not an angel or some other divine being.\n" + ], + [ + "Martyrdom and Faith: “God heard our voice:” “And I have also heard the groaning of the people of Israel, whom the Egyptians keep in slavery.” This groaning is the groaning of the hallalim, those who are close to death. We see this in other verses in the Bible such Ezekiel, 30:24: “He shall groan before him with the groaning of a deadly wounded man.” And Job, 24:12: “Men groan from out of the city, and the soul of the wounded cries out.” This does not mean that they are already dead but that they are close to death. They are not crying out due to a lack of faith but rather as an affirmation of their willingness to become martyrs in the name of God. At that moment, they sanctify the name of God from their hearts and express complete faith. The martyr also expresses regret for the moments when they lacked complete faith, “when the Egyptians enslaved them.” Oppression leads to a loss of faith as the Talmud says, “It is well known before You that our will is Your will. What prevents us from obeying You? It is the oppression and the yeast the dough that becomes leavened. ” Mitzrayim, Egypt, is from the word comes from the word Metzarim, which means oppression or narrow place. This is what causes us to sin. We ask God to have compassion on us for the times when we express faith even in times of darkness. Send us your light and truth and redeem us!", + "A Prayer Hidden Deep in Our Heart (Page 89a – 90a): “And God heard their sigh and God remembered His covenant:” God answered Israel’s prayer even when it was only a sigh. Even when it seems that we can no longer pray to God, if a person cries out from his heart and contemplates from where he came and to where he is going, and all of his journeys in this world, God will hear him if he realizes just how far he is from the Holy One. This person will realize that God never intended it to go well for human beings all their days. Just as God worries about us, we should worry about the anguish and pain of the Divine Presence.\n" + ], + [], + [], + [], + [ + "We learn an important lesson from the sigh of the Israelites. Even when we are in great pain and anguish so that we can barely open our mouths, and even if we are confused, our one sincere sigh from our deepest heart can make a difference. This is because God searches our hearts and comes close to the humble and lowly. God hears us and saves us! This is the meaning of Psalms, 39:13, “Hear my prayer, O Lord, and give ear to my sigh; do not keep silence at my tears; for I am a stranger with you, and a sojourner, like all my fathers were.” “Hear my prayer” when I articulate my prayer before You. And when I cannot pray, “Give ear to my sigh.” If I can’t even lift up my eyes to You and sigh, then, “Please do not silence my tears.” Those tears are spontaneous expressions of sorrow. And if I can’t even cry then give me the credit of my forefathers who were strangers and sojourners, “For I am a stranger with you and a sojourner .” So too when the Israelites were mired in impurity in the land of Egypt, and couldn’t even cry out (all they could do is say, oy vavoy !), God still heard us in deference to the merit of our forefathers. As the Torah says, “The children sighed.” All their prayers were answered because of the merit of our forefathers. Our prayers were heard in deference for Jacob, or Israel as he came to be known. That is why the Torah says, “The cry of the children of Israel has come before me.” However, the Attribute of Justice accused Israel of being unworthy of redemption because of who their ancestors were. It said that the people of Israel should have known better than to rebel and transgress against God since they were the children of Abraham, Isaac and Jacob. Their sin was even worse than that of simple and ignorant people who transgress against God. It is for this reason that the God looked at Israel’s difficult situation in Egypt and their subjugation by the nations. The Holy One says to the Attribute of Justice, “Don’t be too quick to judge the people of Israel as if they were willful sinners; rather consider the fact that because of their unfortunate circumstances they sinned by accident. It is because of the oppression and madness that Israel has sinned and not a willful choice!” Let every Jew strengthen himself and remember the source of his being, the holy forefathers. It is through their merit that we offer prayers to the one who is, and say, “I am the child of the holy forefathers. Through their merit let my prayer rise up, the prayer of a needy person offers in search of compassion and acceptance before Your throne of Glory, Amen!”" + ], + [ + "God Knows the Intention of our Prayers: And the Lord took them out – Not by means of an angel, nor by means of a Seraph (fiery being), nor by means of a messenger but by means of the Holy One through His own glory…” The angels and Seraphim could not know what was in the hearts of each Israelite when he or she cried out to God. Only God in His glory could know what is hidden in the inner heart of each person. God took us out of Egypt because He could discern the hidden intention in each person’s heart when we cried out even when our cry did not sound worthy of such redemption.", + "The Pintele Yid (Page 90b – 91b): “Not by means of an angel, nor by means of a Saraf…but by means of the Holy One through His own glory… I am the Lord – and not another:” Why was God willing to personally redeem Israel from Egypt? Rabbi Jehiel Danziger offered the following explanation: Moses asked, “How is it that we were redeemed from Egypt? Wasn’t all of Egypt sullied with idolatry?” Since God desired the redemption of the Israelites from Egypt, He chose to overlook their idolatry. God ‘hops over the mountains and skips over the valleys.’ Why was God willing to overlook Israel’s impurity and sinfulness? God promised our forefathers that He would never destroy their descendents. When Israel found itself in distress and cried out to God from the very depths of its inner spark of divinity, the Source of Compassion above was aroused within God and could not destroy the nation. This inner spark of divinity is untouched by impurity because it comes from the very throne of glory upon which the form of Jacob is engraved. When such compassion is aroused, God discerns the heart and each person’s inner spark, which comes from this place, is part of the divinity and has compassion upon His own portion. This is the meaning of the verse in Isaiah 48:11: “For my own sake, for my own sake I will do it .” This place of this compassion is highly exalted so that even the angels cannot fully attain this type of compassion. It was with this compassion that Israel was redeemed. This is what the Torah teaches us in the verse above: “I and not an angel; I and not a Seraph; etc…” Only the Holy One Himself in His Glory did this. No other being can attain the depth and significance of this level of compassion.", + "“And the Lord took them out – Not by means of an angel…nor by means of a messenger but by means of the Holy One through His own glory:” Manasseh was one of the most evil kings to reign over the land of Judah on the Davidic throne. Despite this, God created a small opening underneath His throne of glory so that Manasseh’s cry for forgiveness would be accepted. Manasseh was so evil that a veil of separation was created between him and his Father in Heaven . Still God created an opening in a place where judgment cannot reach, a place where absolute compassion has complete authority. So too with the Israelites, though they were mired beneath forty-nine gates of impurity, in his wondrous compassion He forgave them. Even the Attribute of Justice could not accuse them, for this compassion came from a place higher than the angels, a place where justice has no authority. As it says in the prayer book: “From His place may he turn in compassion.”" + ], + [], + [], + [], + [ + "A Desire to Return to God (Page 92b – 93a): “With awesome power – This is the revelation of the Divine Presence:” Certainly every Jew should feel great yearnings for these lights, as it says in the Talmud: “One who is not obligated in the commandment of returning, is also ‘not forgotten.” “Has God ventured to go and take for Himself one nation from the midst of another nation:” When brilliant lights are revealed to the holy people, they were aroused from their slumber and their inner spark began to burn brightly. The nation was cleansed of its filth. The impure Egyptians could not tolerate the great and holy and wondrous light of God. They said, “We are all going to die” because their inner essence was dark. This is what the Torah means when it says, “God took a nation out of the midst of another nation.” God brought forth the inner spark. There was another nation within each Israelite. No evil of transgression could ever affect this spark. This is where Israel’s holiness comes from.", + "“With awesome power – This is the revelation of the Divine Presence, as it is said, “Has God ventured to go and take for Himself one nation from the midst of another nation:” The Midrash says concerning this verse, “Rabbi Yudan said, From the word “Has (God) ventured” to the word “nation,’ that there are 72 letters. If someone says that there are really 75 letters, just take out the word goy , nation, the second time it appears in the verse. Rabbi Avin said, “With His (72 letter name) God redeemed them.” Commenting on this, Rabbi Jehiel Danziger asked why the second word goy is not included in the counting of the letters? It is because the other nations do not have a divine inner spark like the people of Israel. It is because of this spark that God apportions compassion to Israel. When He looked upon this divine portion He took one nation out of the other nation. That is why we are told, “You shall be holy because I am holy.” Israel and God share this common characteristic. At the time of the Exodus, the Egyptians became terrified when the divine presence appeared in the land of Egypt. They knew that they lacked this divine spark and could not live if it rested upon them. Therefore they pressed the Israelites to leave Egypt as quickly as possible. About the Israelites, in contrast, the Torah says, “You to whom God has cleaved are still alive this day.” It is because it was similar types cleaving to one another.", + "Unity and Spirituality (Page 93b – 96a): “The awesome power as the Lord your God did for you in Egypt before your very eyes:” Rabbi Jehiel taught that God performed many miracles in Egypt in order to prepare the Israelites for the giving of the Torah at Sinai, as it says, “When you are brought forth from Egypt you shall worship God at this mountain.” The receiving of the Torah was only possible when the people had attained a state of unity; the people camped together like one person and with one heart. This is one the verse means: He performed all these awesome acts “before your eyes” so that you would attain a state of unity and become one group. The word l’aynekha, before your eyes, is singular, an expression of their unity. This was the nature of the events that took place in the time of Achashveros . After the Exodus the Israelites had time to prepare themselves for the giving of the Torah and its acceptance. They did not yet understand the preciousness of their unity as a nation. By the time of Purim, the Jewish people understood the importance of this quality. They accepted the Torah without any special preparation. They realized that the miracle of Purim that was performed for them was a great miracle because it united the nation, and therefore they accepted the fasts and prayers freely. This was the greatest miracle of all: that in a place of impurity and sin like Egypt the light of God appeared to them and opened the eyes of the blind. This is what Rashi explained concerning the verse in Deuteronomy 4:35: “To you it was shown…” God opened seven firmaments and revealed Himself. When God revealed Himself in Egypt, He took from the Egyptians whatever divine sparks they may still have had. This is what the Torah means when it says, “They despoiled the Egyptians.” They became like a pool emptied of fish. That is, they took all the divine sparks that were within them and they were revealed in the Israelites. What’s more, the Israelites began to recognize the hidden sparks that were within themselves. These divine sparks were like the chaff of the wheat or the clouds that cover up the sun. That is why the verse says that God revealed these mighty acts before your very eyes. For the first time, they began to recognize the presence of God within themselves. This made them even more worthy of the many miracles and the redemption itself. Rabbi Jehiel taught that one who separates himself from the Jewish people because he doesn’t think there is anyone as worthy as him and considers everyone else to be nothing is like someone who is blind in one eye. He can only see the faults in others. Such a person is impaired. He has damaged the first letters of the divine name Yud-Hay, which are associated with the Divine and the human mind. A person who has impaired in the first letters of the divine name has also impaired in the five senses (since these senses are a product of the mind). He cannot see his own faults. As it says in Psalms, 40:13: “My iniquities have taken hold of me; I am unable to see.” And as the Ari of blessed memory taught: when a person sins, the vitality of that particular limb with which he sinned is now impaired. Since the mind controls the body, his entire self is impaired. That is why the word melekh, king, is an abbreviation for moach (mind), lev (heart) and kaved (liver). These are the organs that rule over the human body. Just as the mind rules over the body, if a person has bad attitudes his entire body is impaired; he cannot see as he should or hear, as he should. Such a person cannot see or hear the truth that God is the one who directs the world and the cause of all causes. Not only that but an arrogant person believes that he can arrive at all truths with the human intellect. This of course is impossible; as Job said, “Can you find out deep things about God? Can you find out the purpose of the Almighty?” Even the angels and the Seraphim cannot discern the deep secrets of God. No, only the person who recognizes his own limitations will realize the extent of our ability. He will come to understand that only by implanting in his own heart faith in God that is both simple and complete without any doubts, will his strong faith become a healing balm in his life. A person who thinks he is wiser than everyone else and believes that all other people are fools is called “sick in his legs/feet.” This is because ‘feet’ are associated with wisdom. In the Sephirotic chart, netzach, eternity, and hod, beauty, are also the two legs. In Midrash Hazit, there is a story about a person whose legs became diseased. The person went from doctor to doctor seeking a cure. Finally one of them told him to put cow turds on his legs and he would be healed. This is really a symbolic story. A person whose faith is weak is called one with sick feet. And by putting turds on his legs he would acknowledge the limits of his own intellectual ability. Only by recognizing the limits of our intellect can we gain true faith. This is what the Baal Shem Tov meant when he said before he died, “I am but a simple lad who has faith,” and then he was healed. Only by humbling ourselves and abnegating our ego can we gain the merit of simple faith for the lowly person sees the exaltedness of God. “As the lord your God did for you in Egypt before your very eyes.” Now we can understand the significance of this verse in the Torah. It begins with lachem, for you, which is plural, and it ends in the singular ainechem, your very eyes. Through unity and friendship the people of Israel will see with their own eyes the precious light of the face of the living God in all its glory. When we put aside our self-interests and abnegate ourselves, we become one in the presence of God." + ], + [], + [] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [ + "The Purpose of the Plagues: To Fear God vs. to Be Afraid of God: “These are the ten plagues:” (Page 96a-97a) “And the Lord shall smite Egypt; He shall smite and heal.” The verse in Isaiah captures the very purpose of the plagues: they were meant to inflict the Egyptians and heal the Israelites. When the Israelites saw the mighty plagues that took place in Egypt their eyes would be opened to the power of God, as the scripture says, “In order that you may tell in the ears of your children and your children’s children what things I have done in Egypt and my signs that I have done among them…and you shall know that I am the Lord.” God wanted us to appreciate His might. Because of the slavery and the oppression, this was the only way the Israelites could appreciate this knowledge. As the Talmud says: “Thunder was only created in order to open the stubbornness of the heart.” The Holy One told Israel that when the people listen to the voice of His will and do that which is right in His eyes, he would not have to smite them any more because they would know that “I am the Lord;” then, everyone will understand on their own. When you see the heavens and the earth and all the host of the heavens, you will perceive my greatness sand my exaltedness as David said, “When I behold your heavens, the works of your hands, the moon and the stars which you have ordained…” This is the way of healing: to understand and truly see that “I am the Lord.” ", + "There are two types of fear. The more essential type of fear is not fear of punishment but the fear that comes from the recognition of God’s power and authority. At first, we fear God because we are afraid of being punished, but slowly we come to recognize the greatness of God’s glory and are able to approach this higher form of fear. While the Jews were in Egypt they feared God because they witnessed the plagues. God’s ultimate purpose was not to make the Israelites afraid of God. Rather the fear invoked by the plagues slowly brought the people to the true fear of God. When the Egyptians refused to listen to God but still acknowledged that the plagues were the “finger of God,” the Israelites realized that God would not punish them as He had the Egyptians. Slowly the Israelites began to understand they could fear God without being afraid of God, and that such fear was beneficial to them. They saw that God was the One who controls, and that he is the higher power. Only then did they become worthy of the Exodus and the splitting of the Red Sea. That is why the simple servant saw more at the Red Sea than Ezekiel the prophet. “Now that you have seen my greatness,” said the Holy One “And you have heard my voice…you will know that all the diseases with which I struck Egypt, I will not place upon you. ” I will not strike you with such diseases because it is not that type of fear that I want you to attain. I want you to know that “I am the Lord.” That is, that I am great and exalted, that I am the root and source of all the worlds. This is the greatest cure for you. When a person contemplates this type of fear, he gains more understanding and healing, as it says. “Lest they see with their eyes and hear with their ears, and understand with their hearts and return and be healed. " + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "“Rabbi Judah grouped the plagues by initials:” The Holy Ari wrote, in the hidden scroll, says that the Holy One redeemed the Israelites with three angelic beings with the following names: Da’av, Tzada’, and Kashchav. These three names are made up from the names of the plagues. The first name Da’av, is made up of the first letter of the first, fourth and seventh plagues. The second name Tzada,’ is made up the first letters of the second, fifth and eighth plagues. And the third name Kashkhav is made up of the first letters of the third, sixth, ninth, and tenth plagues. It is with these angels that Israel was healed when He redeemed them from Egypt. " + ], + [ + "“Rabbi Yosi the Galilean said:” The Ari revealed a secret and wondrous mystery concerning the plagues and these three passages. According to the Ari there were three angels who also smote Egyptians in Egypt and at the sea: Shafu, Takal and Ashtza. The Rabbi Shimon Ostropoli, one of the early Chasidic leaders, offered the following explanation of these three mysterious names. When the Haggadah refers to the ten plagues in Egypt and the fifty plagues at the sea, he is referring to the angel Shafu. The gematriah is of Shafu is the same as the name Rabbi Yosi HaGelili. The name Takal is a reference to the forty plagues in Egypt and the two hundred by the sea. The gematriah of the word Takak is thesame as Rabbi Eliezer. The name Ashtza is a reference to the fifty plagues in Egypt and the two hundred and fifty at the sea. The name Ashtza is the same gematriah as the name Rabbi Akiva. This is a wondrous mystery and a great secret!", + "Rabbi Yosi the Galilean said: What do we really learn from the way Rabbi Yosi, Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva count the plagues? Isn’t the whole point that we should thank God for taking us out of Egypt and redeeming us from the bitter exile? Since, however, the point of the plagues was both “to smite and to heal” then the nature of the plagues against the Egyptian had a beneficial affect upon the Israelites. The number of plagues, therefore, tells us of God’s great love for the people of Israel! " + ], + [], + [] + ], + "Dayenu": [ + [ + "“God has bestowed many virtues upon us:” (Page 98a - 99a) In the Torah portions before Passover we come to recognize that everything is a gift of God’s gracious kindness and not our efforts. God blesses us according to the measure of truth we perceive through our intellect. That is why the Haggadah says, “God has bestowed many ma’alot upon us.” The word ma’alot can mean either favors or virtues. When we recognize how gracious God has been, that it would have been enough had God simply taken us out of Egypt and done no more, God would have considered our recognition a virtue worthy of His goodness. According to our deeds, this is all we were worthy of: to be taken out of Egypt and no more. This is true for each of the statements in Dayyenu. Our recognition of the truth of this statement turns our recognition of a favor into a virtue worthy of God’s reward. Each statement here makes us aware that we were rewarded out of kindness and not according to our deeds. Any one of these favors ‘would have been enough.’", + "Divine Love Beyond our Worth (Page 99a –99b): “God has bestowed many degrees upon us:” We have already seen that the plagues were both meant to punish and heal. Each plague brought the Israelites to a higher plain of recognition of God’s great power and kindness. That is why the favors in dayyenu are referred to here as ma’alot, which also can mean degrees of height. God bestowed upon us a heightened degree of recognition with each plague and miracle that He performed. God considered each miracle that we recognized as if we performed it ourselves. These degrees are not like the degrees of accomplishment in this world that are short lived and disappear. As it says in the book of Psalms: “But hesed, divine love, is also yours when you reward each person according to his deeds. ” God gave Israel rewards even before they worthy or needed them. He gave us the mezuzah even before we had homes of our own.\n" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "“Had He split the sea for us:” The people of Israel acquired both faith and wisdom when they left Egypt. When the Israelites attained faith that allowed them to leave Egypt, this faith rose up and aroused the power of wisdom, which comes from the same place as faith. This happened at the Red Sea since it was decreed at the very beginning of time that the sea should part for the Israelites. That is why the Psalmist says, “You made everything with wisdom.” The Torah says that that the “sea returned l’eitano, to its strength, when the morning appeared. ” Rashi and the Midrash mention the fact that the word l’eitano should be read as l’tan’o, “according to its condition.” God had made a condition upon the creation of the world that the sea would split for the Israelites. The sages said, however, “The merit of the fathers and their own faith would have been sufficient for me to split for them the Red Sea. ” It was through their faith that the people had the wisdom and the power to bring about the splitting of the Sea." + ], + [], + [], + [], + [ + "The Sum is Greater than the Parts: “Had He fed us the manna:” (Page 102a –b) The reason that manna was given this name is because the people did not know what it is. It was not they simply didn’t know what the manna was but that they did not know why they were worthy of such a precious gift, given their sin state of being. The manna was mighty bread and grain from heaven, something far beyond their worth. Moses responded, “It is the bread which the Lord has given lachem, to you, for food. ” God gave you this special food because you are one community and one people. It teaches us that when we are together as one people we are considered righteous. Individually we may be unworthy of the manna, but as a community we are worthy of such a blessing. This is the idea behind the practice of eruvei hatzerot; the practice of setting up a place with communally owned food so that the entire community can carry on Shabbat. In addition to building an eruv, a boundary around a community, it is also necessary to place good in a communal place to show that the entire is really one household. The reason this institution works is that a person’s knowledge follows his food. Israel came to realize that bread like all things comes from the divine without any efforts from human beings. Thus we read, “And God spoke to Moses: ‘Behold I will rain bread from heaven for your people everyday…” God did this so that all the people would come to know that everything comes from heaven through divine providence of the Creator blessed be He. One should not say, “ It is by my strength and the efforts of my hand that I have accomplished this.” It is customary to recite the portion dealing with manna each day following the Shacharit service so that one should not think that his successes are his own accomplishments and by thinking thus he will cause the conduits of prosperity to become blocked. Rather through true knowledge that everything comes from Him, may his name be blessed, we draw down the source of plenty. This is the meaning of the statement, “The Torah could only be given to those who ate manna. ” Only those who understand that God is the source of all knowledge and that He conveys understanding to humanity through His Torah. " + ], + [ + "The Way of Sanctification: Olam, Shannah. Nefesh: “Had He given us the Sabbath but not brought us to Mount Sinai:” The essence of all the commandments is to “make yourself holy ” by sanctifying that which is permissible. When we do the permissible in a holy way we add spiritual existence to these acts. We do this by using the spiritual power of holiness within ourselves. Just as God gives existence to all things, we give spiritual existence to the things that God has permitted to us. We do this by sanctifying the realms of olam, shannah, and nefesh in which all things are found. These are the realms through which we can overcome the wicked desires and to aid our Father in Heaven. For the realm of shannah, we can do this by sanctifying the Sabbath day. The Sabbath is referred to as hemdat yamim, the most desirous day, because it is the time when we overcome our desires from the whole week and bring them into the realm of the holy. When we eat on the Sabbath we also sanctify the act of eating and all the bodily functions and all the desires of this world with holiness. All the pleasures that we have on the Sabbath allow us to give thanks and praise God. That is why Moses told the people, “Eat that today for today is the Sabbath of the Lord. Any manna that was collected before the Sabbath had to be eaten on the Sabbath because it became part of the individual and land raised up the holiness of the day. The consumption on the Sabbath transformed the rest of the week." + ], + [ + "“If God had brought us close to Mount Sinai gut not given us the Torah, it would have been enough for us:” Here is but one example of this teaching. The questions of the commentators on this statement are well known. What would have been the point of coming to Mount Sinai and then not receiving the Torah? However, given the fact that the people of Israel recognized how unworthy they were of receiving the Torah, to even be brought to Mount Sinai was a privilege. The Holy One, however, receives those with a broken heart freely, “For I dwell with the lowly.” This made them worthy of receiving the Torah.", + "“Had God brought us to Mount Sinai but not given us the Torah:” (Page 100a-b.) What favor is there in being brought to Mount Sinai (and not receiving the Torah)? When a person is oppressed he is more likely to cry out to God and pray with great intensity and clarity. The very idea of getting out of Egypt and being brought to the mountain must have seemed like the greatest act of salvation and favor from God. The mountain would have represented a place of quiet and peace for an oppressed people where they would be able to dwell for the length of days. It was a place where they would be able to worship God with a clear mind. Therefore when the Israelites were still in Egypt, in a place of oppression and affliction, leaving Egypt and going to Sinai itself probably seemed like a favor. It was only later that they came to realize that to go to the mountain and not receive the Torah was no favor. ", + "The Torah: Doing More than Avoiding Evil (Page 100b – 101b): “If God had brought us to Mount Sinai but not given us the Torah it would have been enough for us!” We learn that avoiding evil is, in itself, not enough. We are expected as Jews to do righteously and to sanctify the most mundane aspects of our life. During the seven weeks between the Exodus from Egypt and the giving of the Torah at Sinai, the Israelites were healed of the spiritual ills that afflicted them in Egypt. God commanded the people of Israel to count the days in the same way that a menstruating woman counts the days between the end of menses and the beginning of her purity. The commandment of counting these days and preparing for the giving of the Torah was meant to remove the people from the impurities of Egypt, and to teach them that they could control their animal desires. Through the counting of the sephirah, the people of Israel learned to avoid the negative injunctions of the Torah even before they had received the laws of the Torah. This is why we are grateful to God for bringing us to Mount Sinai (and allowing us to heal ourselves of our spiritual ills). Even if God had not given us the Torah but had allowed us to have this time of healing, it would have been a great thing. The seven weeks between these two events allowed the Jewish people to return to a state of spiritual and moral equilibrium without sin or good deeds. At the end of the counting they had neither sins nor good deeds; they had neither lost nor gained in their lives. God expects much more of us than simply avoiding evil, but to reach such a state is in itself a great accomplishment. More than just teaching us to overcome guilt and shame, God wants us to perform good deeds so that we can bring about the unification of the Holy One and the Divine Presence. The seven weeks between the Exodus and Sinai taught the Israelites to remove evil from their lives, while on the fiftieth day (Shavuot), they accepted the positive commandments. Once they removed evil from their lives through these weeks of counting, they had the ability to use their physical characteristics as a means of sanctifying God. Even the angels could not accomplish this. Through the Torah we can sanctify our physical acts such as eating, drinking and procreating. Angels cannot perform these acts so they do not have the same ability to sanctify God that we can. The positive commandments, then, are an extraordinary opportunity because they allow us to elevate our lowly physical and worldly acts and thus bring them closer to God. This is the meaning of the verse, usefartem lachem “you shall count for yourself.” The word count, usefartem comes from the same word as sapir, sapphire or brilliance. We are commanded to purify our basic human needs for forty-nine days, and then on the fiftieth day we can elevate these instincts to God through the performance of mitzvot. God wants us to do more than just to avoid evil; the Holy One wants us to do good and to act holy. When the Israelites left Egypt first they had to purify themselves so they could then perform holy acts by elevating the world in the name of God. This is the greatest gift we can offer God; it is something that only the Jewish people can accomplish!\n" + ], + [], + [ + "“And had You brought us into the land of Israel:” (Page 103) The Land of Israel is the realm of olam. It is called “a desirous land. ” When we live in the land of Israel we overcome the wicked desires and we desire only to pursue the holy. This is true not only for those who live in the land but those who make a pilgrimage there as well. Through the strength of this quality, “No person shall covet (tachmod) your land either. “You brought us into the Land of Israel and built the temple to atone for our sins:” This is how great the loving kindness is that God has for the children of Israel. When a person stumbles in the dark, there is no one around to laugh at his clumsiness but when he stumbles in the middle of the day everyone can see him and laugh at him. God not only gave us the Torah and brought us to the Land of Israel, but He built the temple for us as well. He should not have forgiven us but he built the Temple so that we would have a place where we could atone in the privacy of our own homes." + ], + [ + "“How doubled and redoubled is the good, which the One who is Present has bestowed upon us:” (Page 101b) Why were the favors which God bestowed upon the Israelites both doubled and redoubled? This can be compared to a benefactor who gives a needy person some money. This is a single kind act. But if the benefactor not only gives him money but also prepares and cooks a whole meal for the needy person then his act is both doubled and redoubled. Giving money is an act of tzedakah that could be for almost any poor person. But when the kind person goes to so much trouble he shows true loving-kindness. Here also, had God simply taken us out of Egypt, a place of impurity it would have been a single kind act. All the acts that God performed prove that God’s favors were redoubled, that he wasn’t just doing a kind act but making the act personal to the needs of the Israelites. These were not many separate acts of kindness but part of God’s greater plan to help the Israelites recognize God’s greatness completely.", + "“How doubled and redoubled is the good which the One who is Present has bestowed upon us…and he built the Temple for us to atone for our sins:” (Page 101b- 102a) Rabbi Jehiel Danziger asks how someone who is the recipient of these fifteen favors from God could ever sin against His creator? If, however, such a person should sin, one would think that there would never be a complete atonement for him given all that God had already done for him. We have already said that a scholar’s inadvertent sin is considered like a willful sin. Even so, God is so merciful that he included among His divine favors the building of the Temple so that the people would have a means of atonement. This is a favor that is doubled and redoubled! " + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [ + "Passover as a Paradigm Change (Page 93b – 94b): “Rabban Gamliel used to say: If one has not explained three things on Passover has not fulfilled his obligation:” What is the reason for these three Passover symbols? Pesach is connected with the verse, “Draw forth and take one of the flock for each family and slaughter the Pesach offering. ” It is a reminder that the first act of repentance must involve rejecting evil. When the Israelites took hold of the lamb for the Passover sacrifice they were publicly affirming their rejection of idolatry since the lamb was one of the gods of Egypt. The second symbol, Matzah, is the food of healing, which cures all of the spiritual infirmities of human beings. Having rejected something negative they now acted in a positive fashion. Maror has the same gematria as the word mavet (death – 446), is replaced by chasa, romaine lettuce, whose gematria is the same as chaim (life – 68). It alludes to repentance, which is performed out of love. If after explaining these three symbolic symbols, the person is unable to open his mouth in song and praise to God, he has not fulfilled his obligation and he still carries the burning scar of his own wickedness. The word chovah, obligation, can also mean guilt. Lo yetze yidei chovato can be translated “He has not gone out of his guilt.” This is the main obligation of Passover.", + "“Rabban Gamaliel used to say: If one has not explained three things on Passover:” It is not enough to think about the story of the Exodus. As the commandment suggests, one must explicitly tell the story: “You shall tell it to your child on that day. ” The word Pesach means that we should do so with a peh sach, an open mouth. It is a commandment to pour out the bitterness of one’s soul before his creator and to declare songs and praises to God. At other times such expressions would be considered impudent and overbearing, as it says in Psalms: “But to the wicked person, God says, “How can you declare my statutes or place my covenant in your mouth? ’” But tonight it is not only permissible but it is a commandment to do so. Yet the story must be told with deep concentration and inner spirit. To tell the story without inner intention is no better than mumbling idle chatter. Such words are like a body without a soul, and if one does it this way one has not fulfilled one’s obligations. The person must learn how to tell the story of the Exodus from the three Passover symbols which we now explain. ", + "Pesach – teaches us that in a brief moment a person can sanctify himself by rejecting evil and idolatry as we have explained above. Matzah – teaches us the importance of repairing the mind and attaining wisdom from the Source of all wisdom. Maror – teaches us the importance of self-transformation and repentance. The power of repentance is such that when we repent out of love for God, our malice (zadonot) is transformed into merit (zakayot.) Similarly we replace the maror (death) with chasa (life) as explained above. Yet how do we go about accomplishing these tasks? How can we come before God and declare God’s praise with inner intention? By doing so with a peh sach, with an open mouth! This is what Rabban Gamaliel said: “Anyone who has not explained these three symbols ‘with a peh sach’ has not fulfilled his obligation.” " + ], + [ + "Fellowship is essential (Page 94b- 95a): \"You shall say: It is the Passover offering for the Lord:” The most essential part of the preparation for Passover is gathering together a group of people assigned to eat the Pesach offering. Today each household should be made up of a gathering of fellows who are beloved to one another. By humbling ourselves in the presence of others and placing the interests of the group over our self-interests that we sanctify our hearts and devote ourselves to God’s will. Then our only desire will be to serve not good and not to pursue the desires of this world. That is why the Torah says, “It is a Passover offering for the Lord.” It is for the Lord and not for us. Through this effort we will eat all year long in holiness and purity. There are many proof texts for the idea that it is the gathering of people and the abnegation of the evil that is the essential aspect of Passover. Initially Maimonides says that the korban Pesach can be sacrificed for a single individual but he then says, “but one should try to gather with others” in offering the sacrifice. Similarly, when the Torah says, “No stranger shall eat of it,” it means one who is estranged from his Father in Heaven and hungers after the desires of this world. The Torah also says, “In one house it shall be consumed. ” This is explained in the Aramaic translation of the Torah to mean that the offering shall be eaten by one group of people, a havurah. For the essential part of the preparations for Passover is the gathering of friends. The Talmud says that whatever is attached to something that is holy is also holy. Similarly, when the people of Israel are attached to one another, they are attached to their Divine Source. (But really the law is that the offering can be made for the individual as long as he can consume the who Passover offering by himself!)" + ], + [], + [ + "Passover in the Present: “Why do we eat this matzah?” Many of the early commentators all ask the same question: The Haggadah says we eat matzah because of the haste with which we left Egypt. Yet weren’t we commanded to eat matzah even before we left Egypt on the night of the Passover? So why does the maggid offer this explanation? Even though we were commanded to eat matzah the night before we left Egypt, the eating of matzah is not meant to be a construed as a simple reminder of a past action. We eat matzah with faith and inner intention so that the great light, which our ancestors experienced, will be revealed to us as well. We recognize that this moment is much like the moment of the Exodus. This is what the Torah says, “This is a night of watching to the Lord. ” This verse is similar to another one: “On this day they entered the wilderness of Sinai.” Rashi and others point out that the verse says “On this day,” and not “On that day,” because every day should be like the day we received the Torah at Sinai. Similarly, the night of watching did not happen long ago but happens as we sit down at the Seder table. It is a propitious time and a time of redemption as it was in the land of Egypt. That is why we are biblically mandated to eat matzah. We try to arouse the holiness and the presence of the Divine Presence as our ancestors did by not allowing the yeast to rise within us. And in this way we try to strengthen ourselves with a new sense of vitality. How fortunate is the one who experiences this level of holiness!!", + "Not Commandment but Encounter (Page 95b – 96b): “Why do we eat this matzah?” The commandment of eating matzah is unlike any other commandment in the Torah. The first time the Israelites ate matzah was immediately after they were commanded to do so; they ate it along with the pesach offering. The people were also promised that they God would reveal a great supernal light, as the Torah says, “I shall pass through the land of Egypt…I am the Lord.” The Midrash says that the aroma of the Garden of Eden entered the pesach offering of Moses so that all of Israel came and asked him for some of it. ” It is well known that there was a great light of revelation at that time, whose holiness could not be measured. The question is, then, why do we bother to eat matzah today since we do not have this same experience. Therefore the maggid brings the verse above, “The dough which they had brought out of Egypt was baked into unleavened cakes; for they were driven out of Egypt and could not delay, nor had they prepared any provision for their journey.\" And the Haggadah tells us, “the holy one revealed himself to our ancestors before the dough had time to rise,” to explain why else we eat matzah on Passover. Actually according to the rishonim , the early commentators, the people were not commanded to eat matzah after the Seder. They ate it because of the haste with which they left. Eating matzah then is not a product of the commandment given on the night of the Passover but a product of the people’s experience the next day. God made it happen so fast so that they would land up with matzah instead of bread to teach them that in future generations whenever they would eat matzah there would be the potential for a revelation of the Divine Presence!\n" + ], + [], + [ + "“Why do we eat this maror?” In order that you may remember the day of your going forth from Egypt all the days of your life .” There is a parable in the Midrash that goes as follows: A certain princess wished to marry a king but in the course of reaching king she had to pass through many troubles and problems. When he finally reached her, the king said, “My daughter I ask you not to remember all the exile that you underwent before entering our marital huppah.” This parable is troubling because it is not comparable to the verse which says, “that you may remember…” The Torah commands us to eat maror so that we will recall the bitterness of slavery that we experienced before entering the huppah of Mount Sinai. So what can we learn from this parable? In the parable we might conclude that without all the troubles as it is written: \"You shall tell your child on that day: This is on account of what the Lord did for me when I came out of Egypt.\" It was not only our ancestors whom the Holy One redeemed from slavery; we, too, were redeemed with them, as it is written: \"He took us out from there so that He might take us to the land which He had sworn to our fathers.\" And travails the princess would never have reached the king in order to become married to him. Similarly, we eat bitter herbs so that we will remember that had the Egyptians not embittered our lives we would never have been redeemed. In fact they oppressed us so badly that the number of years that we were supposed to be enslaved was cut down. So because of bitterness, which the maror represents, we came to dwell beneath the wings of the Divine Presence even sooner! We remember the bitter because it became sweet. When we eat the maror we are not supposed to remember what was bitter to us but how our travails gave birth to such a wonderful blessing. " + ], + [ + "The Divine Spark Within Us (Page 107a): In every generation a person is obligated to see his “essence:” The word atzmo, usually translated as “himself,” can also be translated as “his essence,” as in the verse, “It was the very essence (etzem) of the heavens for purity. ” This is an allusion to the inner divine spark found in each of us. A person must strengthen this holy spark no matter how low a state he reaches. In Egypt, we were so deeply mired in impurity that the demonic prosecutor said both the Israelites and the Egyptians worship idols – so how was one any better than the other? And yet the Holy One in his great mercy looked and saw the inner spark of the people, as it says, “I am the one who explores the heart and the conscience. ” So, too, each Jew must say that in every generation a person must strengthen the inner spark, which is still in him. This spark is capable of blossoming and becoming revitalized in the end. The Holy One not only redeemed our ancestors long ago but he redeems us as well along with them. As the holy Ari has said, “All the souls of the Jewish people were in the iron furnace of Egypt and we were redeemed from there.", + "God Hears Our Prayers (Page 107b): In every generation a person is obligate to see himself as if he personally went forth from Egypt:” The Maggid attempts to encourage and strengthen each Jewish soul whomever it may be and no matter how lowly a state it has reached. Such a person should never despair, because God never ignores the prayers of any person. As we say in the Amidah, “ For you hear the prayers of every mouth.” Even when the Israelites descended to such a low level in Egypt, because their trust in God was so strong and they cried out to God, He answered them. We say, “As if he personally went forth from Egypt.” We are not nearly as bad as our ancestors who went forth from Egypt. If our hope and trust are great, we will be worthy of being redeemed speedily and completely. \n" + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [ + "“Therefore it is our duty to thank and praise:” God took us out of all types of subjugation in Egypt: From slavery, depression, sadness, and darkness. Each person should thank God according to his position and ability: We thank God for our redemption and for the redemption of our soul.", + "“Therefore it is our duty to thank and praise,” (108a) Rabbi Jehiel Danziger explained the Mishnah, “If the wife is wounded, he is obligated to see to her healing ” to mean that he has an obligation to pray on her behalf. Since the rabbis obligated him to pray on her behalf he cannot say, “Who am I – I am not worthy of praying on behalf of a sick person.” It is like the parable of a king who sent a messenger to another king with an important message. Even if the messenger shows up in ripped and torn clothes not worthy of being seen by a king, even sack clothe, he is allowed to enter the chamber of the king because he is the messenger of another king. ", + "Similarly, since the Torah commands us to tell the story of the Holy One and the Exodus from Egypt, even though it is great chutzpah for us to do so, we are allowed because it is our “duty to thank and praise,” and on the authority to this power we may do so. “From darkness to a great light:” (Page 108a) Lift up your eyes and see how great are the works of the Lord above nature. The Rambam teaches us that one should not go from a place of darkness to a place of light too quickly because it will hurt the person’s eyes. Yet in Egypt we went from darkness to light. Not only that, but we went from darkness to a great light, and for this we sing before Him a new song. We sing a new song because it is as if we are singing for the first time ever. That is why we sing a new song. This is similar to what the author of the liturgical poem wrote…The woman who has never experienced the pains of birth labor worries more and more than a woman who has already experienced labor and for whom labor is already a familiar experience. So too, the Jewish people worry and tremble each year as the High Holy Days approach even though they have experienced Divine Judgment many times. Each Rosh Hashanah is like the first experience of Divine Judgment. This is because Rosh Hashanah is like the left hand, which pushes the person away while Pesach is like the right hand, which draws the person closer. The one who is pushed away on Rosh Hashanah with the left is brought closer on Passover with the right hand because Passover is when the forces of love grow strong. As it says in the book of Psalms, “With your right hand you support me. ” Each year on Pesach we should feel as though this was the first Passover when the great light was revealed. That is why we sing a new song as we accept the light of God anew. It is as if we never experienced Passover before. Our hope and trust in God are strong on this night because we feel that we will be worthy of receiving a complete redemption." + ], + [ + " Where Our Rejoicing Takes Us (Page 110b- 111a): “The sages said:” There is a controversy in the Talmud about how much of Hallel should be recited before the meal at the Seder. Beit Shammai said that we should recite up to the words, “He turns the barren wife into a happy mother of children. Halleluyah!” Beit Hillel suggested that we should recite the Hallel service up to the words, “Who turns rock into a pond of water, the flint into a flowing fountain.” What is the source of this controversy? The sages disagreed about how much of Hallel was necessary to cause such rejoicing. According to the Ari Beit Shammai believed “the barren mother of children” is a reference to binah, one of the highest of the sephirot, the supernal mother. The joy to which we aspire is the joy that reaches the highest levels of heaven. But those who can aspire to such a level are few. It is impossible to live in this world according to Beit Shammai. He is referring to a time in the future when the whole world will be filled with such knowledge of God. That is why the law follows Beit Hillel who uses the second passage that refers to the joy in this world. The word halachah, law, is an abbreviation for, Hari’u ladonai Kol Ha’aretz, “Make a joyful noise to the Lord, all the earth. ” When we tell the story of the Exodus we remove the heart of stone from our flesh and we transform it into a heart of flesh. We give expression to Torah and prayer with holiness and purity until we become an overflowing well who can influence others with the living waters of Torah. ", + "Another interpretation: The controversy between the schools of Hillel and Shammai has to do with how far one must go in praising God. According to Beit Shammai, one should read as far as the phrase, “happy mother of children.” This means that the main purpose of the telling the story of the Exodus is to make the supernal mother happy – only then will we be worthy of redemption. But this is a level of spirituality that is much higher than this mundane world.”" + ] + ], + "Second Cup of Wine": [ + [] + ] + }, + "Rachtzah": [ + [ + "“Rachzah: Wash the hands for the meal” The simple meaning of the word rachzah is to wash, as in the verse, “When the Lord will have washed away the filth of the daughters of Zion. ” With God’s help we will become worthy of removing all the sins from our lives by telling the story of the Exodus. And there is also an allusion in this word to trust as in Bei ana rachez, “In Him do we trust. ” The final hay of the word rachzah, is a reference to the shekhinah, the Divine Presence. The shekhinah is with us in exile and suffers along with us." + ] + ], + "Motzi Matzah": [ + [ + "“Motzi matzah:” By eating the matzah we become worthy of eating all year long with holiness and purity. The consumption of Matzah is our way of repairing all the permissible forms of consumption of food. Through this symbol we also bring forth an important lesson. We must make the spiritual piece of our lives larger than the physical piece just as we hide away the larger piece of the matzah. We should never become subjugated to the physical just as the matzah is not subjugated to the yeast.", + "“Matzah:” All the lessons from matzah relate back to the idea of humility. It is meant to banish arrogance from our lives, and all the husks which take hold of us when we are eating. As it says, “Lest you have eaten your full….and your heart is lifted up and you forgot the Lord your God. ” Holy eating can bring us to humility and a broken heart. The commandment of eating matzah is meant to weaken the inclination for sexual immorality and incest. By eating properly we can repair the blemish in our covenant. Why don’t we say the sheheyanu when we eat the matzah for the first time? According to the commentator, Abudraham, wit is not necessary because this blessing is included in the blessing which we just said “Who blessed us…and brought us to this night.” In any case each person is supposed to see himself as if he personally went forth from Egypt which means that this is not the first time that we ate matzah!\n" + ] + ], + "Maror": [ + [ + "“Maror:” Maror, whose gematriah is mavet, is compared to death since it includes all the harsh judgments. It is necessary to be sure and chew up all the bitter herbs with our thirty-two teeth (just as there are thirty-two paths of wisdom). By chewing the maror we sweeten its bitterness. Therefore, we learn that one who swallows the maror without chewing it has not fulfilled the commandment since he has not chewed and sweetened it!", + "“Maror:” Eating the maror is meant to weaken the inclination to commit violent acts and spill the blood of others. In Sefer Rokeach we are taught that the verse, “Better is a dinner (arukhat) of herbs where love is than fatted ox and hatred with it .” The word arukhat has the same gematria as the word chazeret, another word for the bitter herbs. The maror, then, is meant to arouse love between human beings and through such love it is meant to arouse love between the people of Israel and their Father in Heaven. This is what we are taught, “You shall love your neighbor as yourself, I am the Lord. ” When we love our neighbor we begin to recognize that we must love God as well." + ] + ], + "Korech": [ + [ + "“Korekh: Maror and matzah sandwich:” The reason we make a sandwich out of the matzah and the maror is to remind us that even if we have reached the gates of death we can still become worthy of a good life. Maror is associated with death and matzah, which is connected with divine wisdom, chochma, is associated with life. The word chochma has the same gematria as the word hachaim, the life. That is why Hillel placed the maror between the matzah and the pesach offering in his sandwich. Matzah and maror are also associated with love and fear – they must be combined with each other." + ] + ], + "Shulchan Orech": [ + [] + ], + "Tzafun": [ + [] + ], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [ + [] + ], + "Third Cup of Wine": [ + [] + ], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [ + [] + ], + "Fourth Cup of Wine": [ + [] + ] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [ + [] + ], + "L'Shana HaBaa": [ + [] + ], + "And It Happened at Midnight": [ + [] + ], + "Zevach Pesach": [ + [] + ], + "Ki Lo Na'e": [ + [] + ], + "Adir Hu": [ + [] + ], + "Sefirat HaOmer": [ + [] + ], + "Echad Mi Yodea": [ + [] + ], + "Chad Gadya": [ + [] + ] + } + }, + "versions": [ + [ + "Rabbi Mark Greenspan", + "http://www.oceansidejewishcenter.org/" + ] + ], + "heTitle": "ישמח ישראל על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "ישמח ישראל על הגדה של פסח", + "enTitle": "Yismach Yisrael on Pesach Haggadah", + "key": "Yismach Yisrael on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/English/Zevach Pesach, translated by Rabbi Mark B. Greenspan, Oceanside, N.Y. 2019.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/English/Zevach Pesach, translated by Rabbi Mark B. Greenspan, Oceanside, N.Y. 2019.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..7ec0287a5a3f466cba17e3501443340f7146224a --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/English/Zevach Pesach, translated by Rabbi Mark B. Greenspan, Oceanside, N.Y. 2019.json @@ -0,0 +1,608 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "versionSource": "http://sefaria.org", + "versionTitle": "Zevach Pesach, translated by Rabbi Mark B. Greenspan, Oceanside, N.Y. 2019", + "shortVersionTitle": "Mark B. Greenspan, 2019", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "זבח פסח על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Introduction": [], + "One Hundred Gates": [ + "Ha lachma anya - This is the bread of affliction
First Gate: Why did the sages compose Ha lachma anya, the first passage in the Haggadah, in Aramaic while the rest of the Haggadah is in Hebrew? It would have been more fitting for all the passages to be in the same language, whether it was Hebrew or Aramaic. In the commentary I will offer various explanations for this passage according to the commentators as well as one that makes the most sense.", + "Second Gate: Why is matzah called lechem oni, the bread of affliction? Yet according to Jewish custom it is white and beautiful. If it is because of the affliction of the people in Egypt, hasn’t Rabban Gamliel explained that matzah is a reminder of redemption? Scripture also explains it testifies to Israel’s redemption.1“They baked unleavened cakes of dough which they brought out of Egypt for it was not leavened; for they were thrust out of Egypt ad could not remain, neither had they prepared for themselves provisions.” (Ex. 12:39) How can lechem oni be reconciled with Rabban Gamliel’s statement2While Rabban Gamliel seems to explain matzah as the food they ate during their flight to freedom, the opening words of the Haggadah, “bread of affliction,” suggests that matzah was the food they ate while they were still living as slaves in Egypt. or they disagree with one another?", + "Third Gate: Why does the Haggadah begin with a statement regarding matza, stating, “This is the bread of affliction,” when it is obligatory on the feast of Passover to mention three Passover symbols: the Passover offering, matzah, and bitter herbs as we learn from the statement of Rabban Gamliel? It would have been more fitting to begin by mentioning the Passover offering, or to mention all three symbols, and not explain matzah alone. It also would have been appropriate to place Rabban Gamliel’s statement at the beginning of the Haggadah since it is the foundation of the Seder. ", + "Fourth Gate: The Haggadah states, “This year3The version of the Haggadah that Don Isaac Abarbanel used is slightly different from the version of the Haggadah familiar to most Ashkenazic Jews. His version is, “This year,”ha shata, while our Haggadah say “Now,” hashata. While the difference between these two phrases may seem insignificant, the standard version seems more optimistic. Abarbanel’s version suggests that the promise of redemption will not come until next year. By saying “now,” the language suggests that there is a possibility that redemption may be even sooner – now we are slaves – but it might even be tomorrow. Abarbanel follows the version found in the version of the Haggadah used by Maimonides and the Shibolei HaLeket. we are here, next year in the land of Israel; this year we are slaves here; next year may we be in the land of Israel.” The language is repetitive; one of these two statements would have been sufficient. Also, the Haggadah ends, “So may the Lord our God bring us to other seasons and festivals… rejoicing in Your city Zion.” That is a more appropriate place for such a statement rather than at the beginning of the Haggadah.", + "Mah Nishtana – How different!
Fifth Gate: The Mah Nishtana speaks of the things that are different about Seder night: eating unleavened bread, bitter herbs, dipping twice, and leaning. Yet this passage doesn’t mention other differences: the Passover offering, the four cups of wine, nor the multiple hand washings. Why don’t we ask about these differences instead of just asking about matzah, maror, leaning and dipping?", + "Sixth Gate: If the question “How is this night different,” is posed for young children, why don’t we mention removing the Passover plate4It is customary to remove the Seder plate from the table once the Seder has begun and to bring it back just before the motzi. from the table and other customs that we perform at the beginning of the meal and the end of the Seder?5The Talmud speaks of removing the Seder plate (or the table) at the beginning of the meal following Kiddush as a way of inspiring children to ask questions. Yet here children ask questions about things we have not yet witnessed at the Seder meal. The mah nishtana, then, is not appropriate for young children who might not know what to expect at the Seder meal.", + "Avadim Hayyinu – We were slaves
Seventh Gate: The statement “We were slaves to Pharaoh,” is a response to the questions regarding matzah, maror, leaning and dipping. Yet this answer is only appropriate for explaining why we eat matzah on this night and not on other nights. We do so because when Israel went out of Egypt, they did so hastily so that there was not enough time for the dough to rise, as Rabban Gamliel explained. Yet regarding dipping and leaning and eating bitter herbs nothing is said. The Maggid should have said, “The Egyptians embittered the lives of Israelites with hard labor, and therefore we eat bitter herbs, as is mentioned later. Why did they only offer this answer?", + "Eighth Gate: The passage goes on to say, “If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, we, and our children…would still be subjugated.” This statement is not pertinent to the rest of the answer, and the one who asks the question did not ask about this. He asks, “How is this night different from all other nights,” and not, “Why do we observe the festival of Passover since we are not among those who left Egypt. We lived long afterwards!” The answer should have only been about the things that are different on this night and nothing else.", + "Ninth Gate: Toward the end of the Haggadah we find a similar statement: “In every generation a person is obligated to make himself appear6Abarbanel’s statement follows the language used by Maimonides in his version of the Haggadah: liharot, “to make oneself appear.” In many Haggadot, the word is lirot, “To see oneself.” as if he personally went forth from Egypt.” It is the more appropriate place to make this statement here at the beginning of the Haggadah.7The statement at the beginning of Maggid, “We were slaves to Pharaoh,” serves the same purpose at the statement which appears at the end of the Maggid, “A Person should make himself appear as if he went forth from Egypt.” Note that the statement appears not at the end of the Haggadah but the end of Maggid. Why does the Maggid see fit to place this statement toward the end of the Maggid and why repeat it at the beginning since it was going to mention it afterwards?", + "Tenth Gate: What have we gained, living in exile, from the fact that our ancestors went forth from Egypt that we should say, “If God had not taken our ancestors out of Egypt, we, our children, and the children of our children would still be subjugated to Pharaoh in Egypt?” It might have been better for us to live peacefully in Egypt than to live in exile of Edom and Ishmael.8Edom is the biblical nation associated in rabbinic literature with Christendom while Ishmael is associated with Islamic nations. After all, our ancestors said, “It would have been better for us to serve the Egyptians than die in the wilderness.” (Ex.14:12) Living among the nations had made us victims to pogroms and expulsions; some were subject to the sword and others to famine and still others to captivity. Worst of all, we have been forced to abandon our faith because of the severity of our misfortunes.", + "Eleventh Gate: The statement, “If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, we, our children and our children’s children would still be subjugated to Pharaoh in Egypt,” is not correct! Even if God had not taken our ancestors out of Egypt, it is possible that God might have freed us or our children. Then we would not have been slaves to Pharaoh forever. ", + "Twelfth Gate: Why do we say, “Even if we were all wise, discerning, and knowledgeable in the Torah?” What is the significance of these three descriptions? Why doesn’t it also mention maskilim, enlightened, or, anshei chayil or yirei Elohim, people of valor who fear God, or any of the other qualities which Jethro mentioned?9See Exodus 18:21", + "Sages in B’nai Brak
Thirteenth Gate: Why does the Haggadah mention that the sages, “Spent the whole night recalling the story of the Exodus from Egypt? What motivated them to go without sleep when the Torah commands, “You shall rejoice on your festival?” (Deuteronomy 16:14) Isn’t going without sleep a type of affliction of the body! They must have had something else in mind in doing this.", + "Rabbi Eliezer ben Azaria
Fourteenth Gate: Rabbi Elazar ben Azariah states, \"Behold, I am like a seventy-year-old man, yet I could not prove that the exodus from Egypt should be recited at night…” How is this statement taken from the first chapter in the Mishnah Berachot proof that one must tell the story of the Exodus from Egypt on Passover eve. This Mishnah is not referring to the Seder; rather, it is referring to the practice of reciting the Sh’ma which includes a reference to remembering the Exodus from Egypt. We read this passage at night even though it states, “You shall see them.”10“You shall see them (tszitzit, fringes)” implies that we must fulfill this commandment in the daytime. However the passage also mentions the importance of remembering the Exodus from Egypt which we assume should be fulfilled both day and night. We are obligated to read the passage regarding fringes in the Sh’ma11The Sh’ma is a reference not only to the first line (Hear O Israel the Lord our God the Lord is One) but to the three paragraphs that accompany it: Deuteronomy 6 – V’ahavta; Deuteronomy 11:13-21 - Vahaya im shamoa ; and Numbers 15:37-41 - Vayomer. every day and every night. What does this passage have to do with the Seder, when we are obligated to mention the Passover offering, matzah, and bitter herbs, and the reasons for these commandments. ", + "Fifteenth Gate: According to the sages, Rabbi Elazar ben Azariah was eighteen years old when he was appointed as the Nasi, head of the Sanhedrin in place of Rabban Gamliel. On that day, his hair miraculously turned white out of respect for his position so that he would appear like an elder.12Berachot 17b Rashi explains that the statement of Rabbi Elazar ben Azariah in the Mishnah was made on the day of his appointment as head of the Sanhedrin. He said, “I am like a seventy year old man,” because he had wisdom even though he was a youth. But if that is so, why could he not find a proof that the Exodus should be said at night, as Ben Zoma explained. This statement is more appropriate for an elder who, though he had acquired great knowledge in his life, was not been able to prove that the passage regarding fringes should be recited at night. But Rabbi Elazar was still in his youth.", + "Sixteenth Gate: How could Rabbi Elazar ben Azariah say that he could not find a proof text for saying the Sh’ma at night until he learned one from ben Zoma? Regarding the Passover Seder we have an explicit statement in Scripture, “It was for Adonai a night of vigil to bring them out of the land of Egypt; that same night is one of vigil for all the children of Israel throughout the ages.” The Ramban explains that this night shall be for all generations, “a night of vigil,” on which they shall observe this rite and remember the Exodus from Egypt. If we learn it from this verse to teach, then the Mishnah serves no purpose.", + "Seventeenth Gate: Ben Zoma interpreted, “In order that you may remember the day of your going out of Egypt,” in the following way: “The days of your life” refers to the daytime; “All the days of your life,” includes the evenings. The Sages interpreted “All the days of your life” as a reference to the Messianic era. This is problematic since the verse, “Observe the month of Abib,” (Deut. 16:1) speaks about the commandment of the Passover offering, as it goes on to state, “You shall slaughter the Passover sacrifice for Adonai…you shall not eat anything leavened…seven days you shall eat matzot, the bread of distress for you went out of the land of Egypt in haste in order that you may remember the day of your going forth from Egypt all the days of your life.” (Deut 16:2-3) According to the context of the verse it is impossible to understand it as referring to anything other than the Passover offering. This is how Rashi interpreted this verse: “That you may remember through the eating of the Passover sacrifice and the unleavened bread, the day that you went forth out of the land of Egypt.”", + "Eighteenth Gate: Without a doubt, the word kol (all) is meant to include all the details. When a statement begins without the word kol then it is only partial. So the expression “the days of your life,” would include only part of the days and not all of them while the expression “All the days of your life” would be a reference to remember the Exodus from Egypt every day. According to this interpretation the word kol might not mean the nights. Therefore there is no place for this interpretation of Ben Zoma.", + "Baruch HaMakom - Praised is the Omnipresent
Nineteenth Gate: “Praised is the Omnipresent who gave Torah to Israel.”13It would appear that Abarbanel’s text of the Haggadah is different from ours. It has only one statement beginning Baruch… or possibly two, Baruch Hu. Many of the commentaries begin by asking why the there are four statements which begin Baruch… The fourfold use of the word Baruch is seen as connected with the four children in these other commentaries. Why did the Maggid14Many of the commentators refer to the author or editor of the Haggadah as the Maggid. It is also used in the introductory poem, Kaddesh, U’Rechatz… as a reference to the telling of the story of the Exodus. The term comes from the same root word Haggadah. Higid is to tell as vahigita, “You shall tell.” I have chosen to use this term regularly throughout this work for consistency in speaking about the editor of the Haggadah. place this berachah before the discourse of the four children? If one begins the interpretation of biblical verses with a blessing, why not do so at the beginning of the Haggadah before other biblical passages? What is the connection between this berachah and the four children?", + "Twentieth Gate Why is God called HaMakom, (the place or the Omnipresent): “Blessed is HaMakom who gave the Torah to Israel?” Some interpreted this expression as a reference to Mount Sinai, ‘the place’ where the Torah was given and at which it was received, as in the statement, “Moses received Torah at Sinai.” (Mishnah Avot 1:1) This is wrong! So what does HaMakom mean? ", + "Twenty-first Gate: Why does the Maggid place the discourse of the four children before, “At first our fathers were idolaters.” The Haggadah speaks of Terach, Nachor, Abraham, the Covenant of the Pieces,15Genesis Chapter 15 contains the Brit Bein HaBetarim, the Covenant of the Pieces, in which God tells Abraham, “Know for a certainty that your seed shall be a stranger in a land that is not theirs and shall serve them…four hundred years…” Jacob, Laban and the descent to Egypt!16All of the things mentioned in the passage which begins, “At first our ancestors worshipped idols,” happened before the Exodus. Logically, it should have been placed before the four children which deals with the Exodus so that the events would appear chronologically. Afterwards, we return again to the story of the sojourn, the oppression, and the Exodus from Egypt. It would have been more appropriate to begin with, “At first our fathers were idolaters,” “Praised is the one who keeps His promise,” and “That promise has stood our ancestors and us in good stead,” followed by the discourse on “And they oppressed us,” (Deut. 26:6) followed by the discourse on the four children. In this way everything would have been in proper order.17The Haggadah appears to go back to the early history of the children of Abraham before returning to the story of Israel’s subjugation in Egypt and their liberation from slavery. Abarbanel wonders why the Haggadah doesn’t follow chronological order.", + "Twenty-second Gate: Why does the Maggid arrange the four children: wise, wicked, simple and one who doesn’t know to ask?18The fourth child is called shei’no yodeah lishol. I take this to mean not that he doesn’t know how to ask, but that this child doesn’t know enough to ask questions in the first place. He “doesn’t know to ask.” Not knowing to ask suggests that this child has some type of cognitive learning disability. I think what the Haggadah is suggesting is that he simply isn’t educated enough to know that one can ask questions. Asking questions is the beginning of wisdom. It also suggests that he is so distant from Torah that he fails to engage in Jewish learning and life. The question, then, suggests a lack of commitment and not necessary a lack of knowledge. This division of the children is not divided into opposites nor parallels. It would have been more appropriate to say, “One is wise and one is foolish.” Or it could have been, “One is wicked and one is righteous,” since these are opposites or parallel to one another. Why does the text compare wise with wicked, and simple with one who does not know to ask?", + "Twenty-third Gate: Why doesn’t the Maggid mention the four children in the order in which they appear in the Torah? In the Torah the wicked appears first, “Go and set aside a lamb for your family.” (Ex. 12:21) Afterwards, the Torah mentions the child who doesn’t know to ask, “Sanctify for me every first born.” (Ex. 13:6); the simple child appears at the end of the previous passage, “When the Lord has brought you into the land…” (Ex. 13:11) Finally, the wise child, appears in Deuteronomy: “When in time to come your child asks you…” (Deut. 6:20.)", + "Chacham - The Wise Child
Twenty-fourth Gate: Why are the passages dealing with the wise, simple, and the one who doesn’t know to ask, written in the singular while the passage dealing with the wicked child appears in the plural: “When your children ask…?”", + "Twenty-fifth Gate: Why interpret the verse, “When, in time to come, your child asks, ‘What means the testimonies, the statutes, and the rules which the Lord our God gave you,’” to be about Passover when this passage is actually about all the commandments in general? The answer to this question in the Torah proves this. If the reason to interpret the passage in this manner is that it mentions the Exodus, this may be because the Exodus is the root of all the commandments. The Exodus is also mentioned in connection with the Sabbath, tzitzit, showing kindness to the stranger, and other commandments. It is still not necessary to assume that the question in this verse is about the Passover offering.", + "Twenty-sixth Gate: Why doesn’t the Maggid answer the wise child’s question with the answer found in the Torah, “You shall say to your child, “We were slaves to Pharaoh in Egypt…” (Deut. 6:21) This is the answer that is related to the question so why doesn’t the Maggid quote it? Instead the Maggid answers the question with extraneous matters: “And so you should tell him all the laws of Passover, until, ‘one may not partake of the Afikomen after the Passover meal.’” This answer does not appear to be related to the question.", + "Rasha - Wicked Child
Twenty-seventh Gate: Why does the Maggid interpret, “Go and set aside a lamb for your families…” (Ex. 12:21) as a reference to the wicked child? What is the wickedness and the transgression in this question? If it is because the wicked child says “To you,” (la’chem), doesn’t the wise child also say “commanded you” (etchem)? Why suggest that the wicked child removes himself from the community? If the reason this question is taken as the question of the wicked child is because he called the Passover service avodah, (work) as if it were oppressive work (avodah farech), isn’t this just another a biblical expression? The Bible calls the commandments avodah in many passages: “You shall observe this service (avodah)” (Ex. 12:25), and “You shall observe in this month the following service (avodah)” (Ex 13:5). In that case, how do we find wickedness in the statement, “What does this service (avodah) mean to you?”", + "Twenty-eighth Gate: Why doesn’t the Maggid answer the wicked child’s question with the Torah’s answer: “You shall say, ‘it is the Passover sacrifice to the Lord.’?” (Ex. 12:27) This is the true answer that is related to the question and yet it is not mentioned here. Instead, he answers the wicked child with angry words that are meant to enrage him; “So you must set his teeth on edge…” His question remains unanswered.", + "Twenty-ninth Gate: Why does the Maggid answer the wicked child, “Because of this which the Lord did for me…?” (Ex 13:7) This verse is later interpreted as referring to the child who does not know to ask. How can we interpret one passage in two different ways – for the wicked child and for the one who doesn’t know to ask? The Maggid does not answer the wicked child with the verses found in the Torah that are relevant to this passage. Instead, the Haggadah gives an answer that is not related to this child but to the one who doesn’t know to ask.", + "Tam, Sheino yodea sheol - Simple Child and the One Who Doesn’t Ask
Thirtieth Gate: Why does the Maggid interpret the question, “What is this?” as a reference to the Passover offering, This question is not asked regarding Passover but the redemption of the first born, as is stated, “When the Lord has brought you into the land of Canaan…you shall set apart for the Lord the first issue of the womb?” (Ex. 13:11) It is with regard to this statement that the Torah asks, “And in time to come, your child asks you, ‘What is this?’”", + "Thirty-first Gate: Why does the Maggid assume that the simple child has good intentions when he asks, “What is this?” Maybe the intention of the question is the same as that of the wicked child who says, “What is the meaning of this service to you?” After having explained that the intention of the wicked child in saying “to you” is not really essence of the question, then the two questions are the same. Why relate one statement to the wicked child and the other to the simple child?", + "Thirty-second Gate: How does the Maggid interpret the statement, “It is because of this…” as referring to the child who doesn’t know to ask, after we have interpreted it as referring to the wicked child earlier? How can we have two different interpretations of the same verse?", + "Thirty-third Gate: Why does the Maggid preface the answers to the wise and wicked children, with the words Af attah (“So you”) while the answers to the simple and the one who doesn’t know to ask is not prefaced by this expression and the answer does not include matters external to the Torah? Instead the answer (to the simple child and the one who doesn’t know to ask) is directly taken from Torah.", + "Thirty-fourth Gate: Why do the Sages mention telling of the Exodus on Passover eve for the child who doesn’t know to ask by saying “One might have thought on the eve of the month…on the eve of Passover…” It did not offer this interpretation to the wise, wicked or the simple child. It does not say that their answer must specifically be on the eve of Passover? Why do answer the fourth child in this manner?", + "Mitechilah ovdei Avodah Zarah - Our Ancestors worshipped idols
Thirty-fifth Gate: The statement, “Originally, our ancestors worshipped idols…” does not appear to have any purpose here. If the purpose is to begin with shame and conclude (the telling) with praise, the Haggadah already began in this fashion in the passage, “Our ancestors were slaves to Pharaoh in Egypt,” continuing with matters relating to redemption, the explanation of the four children regarding the Passover offering, matzah and maror so why go back again? And if it did want to begin again with shame, why begin with Terah? It would have been more fitting to begin with the exile to Egypt, or the Covenant of the Pieces (Gen. 15).19In this vision/covenant God informs Abraham that his ancestors will be slaves in a land not theirs for four hundred years but they will leave with great wealth. It is the first mention of Egyptian slavery. Even if the Maggid wanted to mention Abraham’s father, why bother mentioning his brother, Nachor?", + "Thirty-sixth Gate: If we assume that there are two parts to the introduction in this passage: first, “Originally, our ancestors were idolaters,” and then, “Now the Ever-present has brought us closer to His service,” why does it bring a proof text for the first statement from the book of Joshua, “Long ago our forefathers lived beyond the river,” but no proof text is brought for the second statement, that, “the Ever-present brought us closer to his service?”", + "Thirty-seventh Gate: Why did Joshua see fit to mention in his statement Esau and his inheritance even though this is not relevant to the matter. If he wanted to make known all the offspring of Isaac, why not also make known the offspring of Ishmael, Abraham’s son and his inheritance? ", + "Thirty-eighth Gate: The Maggid states, “Jacob and his sons went down to Egypt.” Since he made known that Isaac gave birth to two sons, Esau and Jacob, and that Esau inherited Mount Seir, the Maggid should have said, “And Jacob and his sons inherited the Land of Canaan.” This would have been the exchange for Esau inheritance instead of saying Esau inherited Mount Seir while Jacob and his sons went down to Egypt in exile. The inheritance was a sign of love for Esau and hatred for Jacob, the opposite of what the prophet stated, “Esau was Jacob’s brother; yet I loved Jacob and hated Esau.” (Malachi 1:2)", + "Thirty-ninth Gate: The statement, “Jacob and his children went down to Egypt,” is difficult because it implies they went down freely and of their own will. This is not so! They went as a result of the Covenant of the Pieces, as we explained, “He went down to Egypt: compelled by divine decree.” It would have been helpful to know whether Jacob’s family’s descent to Egypt was of their own volition or coerced, and if the reason was because of a sin which they committed. If so, what the sin was or if it wasn’t caused by a sin at all, and how did this occur?", + "Baruch Shomer - Praised is the One who ‘keeps’ His promise
Fortieth Gate: The statement is “Blessed is the one who kept a promise to Israel.” Yet how can God who keeps His promises be described as “blessed”? God’s essence is truth, as in, “the Lord guards the truth,” (Ps. 31:24), and, “God is not a man to be capricious, or mortal to change His mind. Would He speak and not act, promise and not fulfill?” (Nu. 23:19) How can we bless God for being what God naturally is? Doesn’t the Torah say< “Can the Judge of the earth not act justly, and not keep His word”?", + "Forty-first Gate: The Maggid states: “The Holy One calculated the end (of the exile)…” This statement suggests that God counted the days and nights of the exile in Egypt, all four hundred years which were decreed in the Covenant of the Pieces, so that the exile would come to an end in its proper time. Yet the Torah contradicts this pronouncement, for it states, “At the end of the four hundred and thirtieth year, to the very day, all the ranks of the LORD departed from the land of Egypt.” (Ex. 12:40), suggesting that God added another thirty years. How, then, did God calculate the end? Also (this statement is problematic) because they only spent 210 years in Egypt so how can scripture say they spent 430 years?", + "Tzei U’lemad - Go and Learn
Forty-second Gate: The Maggid states, “Pharaoh only made decrees against the male children…” This is the opposite of what the Torah testifies: “The foe said, “I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil; My desire shall have its fill of them. I will bare my sword— My hand shall subdue them,” (Ex. 15:9) which suggests that it was his intention to destroy all of them.", + "Forty-third Gate: The Maggid states, “While Laban sought to destroy all of them.” I do not know where the Maggid derived this! Laban only said, “It is within my power to do evil to you.” (Gen. 31:29) The evil (he wished to do) was not to utterly destroy and kill (Jacob’s family) but to take his flocks. He felt this way as a response to the incident of the speckled and spotted flocks. His intention was not to destroy Jacob but to say that he had enough manpower with him to do so. That is why he says, “It is within my power to do evil to you.” If the explanation of destruction is based on the passage, Arami oved avi, oved is an adjective for avi then it means when Jacob was in Aram, he was about to perish for lack of clothing.20See Job 31:19 - “If I have seen any perish (oved) for lack of clothing” How can he prove from this verse in Deuteronomy that Laban sought to kill all of Jacob’s family?", + "Forty-fourth Gate: How can the Maggid state, “It is a promise which he maintained for our ancestors and for us,” and that Jacob was saved from Laban because of the Covenant of the Pieces? Jacob fled from him through his own merit, and the merit of his ancestors since he was righteous and was innocent of harming Laban. As the angel said to him: “The angel of God spoke to me in a dream saying, I have seen all that Laban has done to you…” (Gen. 31:12) And Jacob said, “God has seen my affliction and the labor of my hands and rebuked you last night…” (Gen. 31:42) Jacob was not saved because of a decree by God.", + "Forty-fifth Gate: Why does he not mention how Jacob was saved from Esau when he left Laban’s house? Esau intentions were wicked, as scripture states, “I will kill Jacob, my brother.” (Gen. 27:41) Why did he not explain the promise of the Covenant of the Pieces regarding Jacob to save him from Esau at the time of the blessings, as is stated, “(Esau said, ‘When the days of mourning for my father at hand; then I will kill my brother”? (Gen. 27:41) The Maggid should have mentioned this just as he mentioned Laban in a farfetched exposition of the verses.", + "Forty-sixth Gate: The Maggid states, “It is this that stood for our ancestors and for us…” The Maggid acknowledges that our ancestors were saved in the future from trouble because of the promise of the Covenant of the Pieces when they went down and when they left Egypt, and would be saved from troubles until they reached the land of Canaan. Yet it is difficult to say that we are also protected in our exile because of that promise, as is stated, “In every generation they rose up against us to destroy us.” How can we claim that because of the Promise of the Pieces which happened in the exodus we will be saved today?", + "Vayered Mitzraima – He went down to Egypt
Forty-seventh Gate: The Maggid interprets, “And he went down to Egypt,” to mean, “Compelled by the Divine Word.” This interpretation is difficult since Jacob was not compelled to go down to Egypt but went joyfully to see his son Joseph, as scripture states, “Joseph, my son, is still alive; I will go down and see him before I die,” (Gen. 45:28) and it does not say that God told him to go. Rather God gave him permission, “Do not be afraid to go down to Egypt,” (Gen.46:3) and did not command him to go. Maimonides also stated this.21This statement does not appear in Maimonides’ version of the Haggadah in Sefer HaMoadim suggesting that he did not think that Jacob was compelled to go down to Egypt. Also even before God spoke to Jacob (and gave him permission to go) he had already left his home to go to Egypt, and was on his way, “And Israel took his journey with all that he had and traveled to Beersheba and offered sacrifices to the God of his father, Isaac, and God spoke to Israel in the vision of the night and said to Jacob…“Fear not to go down to Egypt” (Gen. 46:1-3) ", + "Forty-eighth Gate: Why, in all the other verses that are brought here, he brings another verse as a proof text, but for this explanation, “compelled by the Divine Word,” he does not bring a verse? It would have been more fitting to bring the verse, Fear not to go down to Egypt,” (Gen. 46:3) If this proof was not compelling why did it bring this opinion?", + "Vayagar Sham - He Sojourned there
Forty-ninth Gate: The Maggid interprets “He sojourned there,” as “This teaches that Jacob, our father, didn't go down to settle in Egypt permanently, but rather to reside there.” Why does it explain the expression “He sojourned there,” to be about Jacob’s intention about settling in Egypt? It would have been more fitting to explain it as being about the whole people’s actions in Egypt, as the psalmist stated, “Jacob sojourned in the land of Ham.” (Ps. 105:23) This is a statement about the period of their settlement in Egypt.", + "Fiftieth Gate: How could the Maggid bring the verse, \"And they said to Pharaoh, to reside in the land have we come,” (Gen. 47:7) as a proof text that they were only sojourning in Egypt. For they did not say this for this reason but rather as a ruse to settle in the land of Goshen. For Joseph had said to them, “Then Joseph said to his brothers and to his father’s household…so when Pharaoh summons you and asks, ‘What is your occupation?’ you shall answer, ‘Your servants have been breeders of livestock from the start until now, both we and our fathers, so that you may settle22The word gur, sojourn, implies temporary presence, while the word yeshvu, settle, and implies a permanent dwelling. Joseph tells his brothers to claim they are herders so that they can settle in Goshen and not simply dwell their permanently. in the region of Goshen. For all shepherds are abhorrent to Egyptians.” (Gen 46:31-34) ", + "B’matei Miat – Few in number
Fifty-first Gate: The Maggid does not add anything to the interpretation of the verses from Deuteronomy 26. Rather he brings verses from the passage in Deuteronomy 26 (Parshat Ki Tavo) dealing with the bringing of the first fruits and proof texts from Parshat Vayigash (Gen. 44-47) and Parshat Shemot (Ex. 1-6), Va-era (Ex. 6-9), and Bo (Ex. 6-13) such as “He sojourned there” (Deut. 26) which is taken from Parshat Ki Tavo and is explained with, “They said to Pharaoh, ‘to sojourn in the land we have come,” which is taken from Parshat Vayigash. Also, “They afflicted us” which is taken from Parshat Ki Tavo, and a proof text, “They built store cities, Pitom and Ramses.” (Ex. 1:11) in Parshat Shemot. Also, “They placed hard labor upon us,” in Parshat Ki Tavo, and so on. One could ask: why bring one verse as a proof text for another verse since all the verse are the words of the living God? ", + "Fifty-second Gate: If the Maggid wanted to show that the verses were in agreement, both those that came from the biblical narrative and the ones that came from Deuteronomy 26 (the declaration for the first fruits), why did he bring the verses from Deuteronomy first and prove them with the verses from the narrative in Exodus? It would have been more fitting to bring the narrative verses first and then bring the verses from Deuteronomy 26.", + "Fifty-third Gate: The Maggid states, “This teaches that Israel became distinguishable (mitzuyanim) in Egypt.” He does not prove what this word23The word tiyzun appears in Second Kings 23:17, “What monument is this that I see.” means since he does not bring a proof text as he does in all the other explanations of the verses. If he had no proof text for this, then why offer this interpretation?", + "Fifty-fourth Gate: Only two statements begin with the word milamed, “This teaches:” “And he sojourned there\" - This teaches that Ya'akov, our father, didn't go down to settle in Egypt, but rather [only] to reside there,” and, \"And there he became a nation\" - This teaches that Israel became distinguishable there.” This expression is not found in another discourse. Certainly it was not used by accident but for a reason. What is the reason it was not used in any of the other discourses?", + "Gadol Vatzum – Great and Mighty
Fifty-five Gate: Why explain the words ‘great’ and ‘mighty’ (“And became a nation there, great and mighty” Deut 26:5) with the verse, “And the children of Israel multiplied and swarmed and grew numerous and strong, most exceedingly and the land became full of them.\" (Ex. 1:7) Great and mighty are two descriptive words but the proof text contains four descriptive words: they multiplied, they swarmed, they became many and they became mighty. How can we correlate the Exodus verse which has four descriptions with the Deuteronomy verse which only has two? And if the verse, “multiplied and swarmed is all about the increase in population as the sages explained, that the Israelites gave birth to sextuplets at a time, then it is difficult to explain why they explained, ‘great’ by itself as being about the population increase, and ‘mighty’ by itself about other matters, as was done with other parts of the verses?", + "Fifty-sixth Gate: The verse interprets “and numerous” with the passage, “I have made you to be numerous as the vegetation of the field,” (Ezekiel 6:7) as explaining the growth. This is difficult; why not interpret the word about the matter at hand: the increase of the nation? Further, the proof text uses different words for increase: rivava, numerous, gidul, growth as in “You increased and grew and became highly ornamented.” What led the maggid to relate this verse to the word rav, many, and not to the other words such as gadol and atzum? How does it connect, “You increase and grew and you became highly ornamented,” only with the word v’rav, and many?", + "Vayrei’u otanu – They imputed evil to us
Fifty-seventh Gate: Why does the maggid uses “Come, let us deal wisely with them,” (Ex. 1:10) as a proof text for, “And the Egyptians dealt ill with us,” (Deut. 26:6) The verse does not mention any evil matter that they sought to do to us. It was not what they said but what Pharaoh commanded his servants to do that was evil, “Every male who is born to them you shall cast into the Nile.” So why did the maggid mention the advice and not the deeds?", + "Fifty-eighth Gate: They explained, “They afflicted us” as a reference to the building of the garrison cities, and they interpreted, “They placed hard toil upon us,” with the verse, “they enslaved the children of Israel with hard work.” (Ex. 1:11) It would seem the two matters are really the same, that the hard work was the affliction of building the garrison cities.", + "Fifty-ninth Gate: In any case, if we used the expression, “The placed upon us hard labor” without “They afflicted us,” we would still have to wonder what the Torah means by hard labor. What difficulty is being described beside bricks, mortar and the building of the cities?", + "V’nitzak el Adonai – We cried out to Adonai
Sixtieth Gate: The Torah states, God heard their moaning, and God remembered His covenant with Abraham, Isaac and Jacob.” (Ex. 2:24) This is problematic since we find that God only made the Covenant (of the Pieces) with Abraham, as is stated, “On that day God made a covenant with Abram…” (Gen.15:18) With Isaac and Jacob we do not find any mention of a covenant. So how can the verse say, “His covenant with Abraham Isaac and Jacob?”", + "Sixty-first Gate: “God saw our affliction – this is forced separation of couples” is problematic since above we have explained the phrase, “They afflicted us – as is stated, He placed task masters upon them. If the affliction was the building of the garrison cities, how can the maggid now explain God saw our affliction (from the same word) as a reference to the forced separation of couples? Further this is never explicitly mentioned in Scripture.", + "Sixty-second Gate: How does the maggid prove the forced separation of couples from the verse, \"And God saw the Children of Israel and God knew\"? (Ex.2:25) The verse does not mention the separation of couples and the interpretation is based on the linking of common language.", + "Sixty-third Gate: We do we not explain, “The Egyptians dealt harshly with us,” as relating to the statement, “Every male child you shall cast into the river.” This was the greatest evil that they decreed against us as we shall see later in the common on the passage, “Our toil.”", + "Sixty-forth Gate: Why did the sages interpret “Our toil,” as a reference to male children? The verse that is brought as a proof text does not use the word amal, toil. Also amal is a synonym for inui, oppression. There ‘our toil’ and ‘our oppression’ are one and the same, so why offer different interpretations for the two of them?", + "Sixty-fifth Gate: The sages explained that v’et lachazeinu, our distress, as d’chak, oppression. Since these two words have the same meaning, what purpose is there in explaining lachaz as d’chak? It is like saying, “Our oppression – this is toil; our toil – this is oppression.” ", + "Vayotzi’einu Adonai - Adonai took us out
Sixty-sixth Gate: The sages interpreted the verse, “Adonai took us out of Egypt – not by an angel.” This is extremely difficult since there is an explicit verse which states, “He sent an angel to take us out of Egypt.” (Nu. 20:16) This verse suggests that God did take us out with an angel, the opposite of the interpretation in the Haggadah.", + "Sixty-seventh Gate: Regarding the tenth plague, the Maggid said, “I and not a fiery being.” This is problematic since the Bible explicitly says, “Adonai will pass over the door and not let the Destroyer enter and smite your home.” (Ex.12:23) Regarding this the sages state, “You shall not leave your homes until morning – from this we learn that since permission was given to the Destroyer to destroy it does not differentiate between the righteous and the wicked.”24Mechilta Parshat Bo, Chapter 11 Thus, we learn that it was through a fiery being or an angel that the plague of the first born was carried out.", + "Sixty-eighth Gate: The Maggid explicates: Adonai took us out of Egypt – not by an angel, nor by a fiery being, nor through a messenger.” The verse that is brought as a proof is, “And I will pass through the land of Egypt on that night and I will smite every firstborn in the land of Egypt, from men to animals; and with all the gods of Egypt, I will make judgements, I am the Lord.\" (Ex. 12:12) Yet this verse is not about the Exodus but about the tenth plague. How can we use a verse about the tenth plague to prove the Exodus?", + "Sixty-ninth Gate: The Haggadah states, “I passed through the land of Egypt – I and not an angel; I smote all the first born – I and not a fiery being; I passed judgment upon all the gods of Egypt – I and not a messenger.” This is difficult since passing through the land is not a matter unto itself nor is smiting a matter unto itself. The passing through is actually part of the smiting. Also there are two aspects: smiting the first born and the judgment of the gods. So did they interpret them as three, and make passing through the land as an aspect unto itself?", + "Seventieth Gate: The Maggid negates the role of the angel, the fiery being and the messenger in the story of the Exodus from Egypt. He proves this by arguing that we don’t expound all three from one text. Rather we negate the angel from the matter of the passing through the land, the fiery being from the matter of smiting the first born, and the messenger from the matter of judging the gods of Egypt. How does the Maggid prove these three questions regarding the Exodus?", + "Seventy-first Gate: Why did the Holy One see fit to perform the plague of the first born completely on his own and not through an angel, as he smote the camp of the Assyrians, as is it stated, “That night an angel of the Lord went out and struck … the Assyrian camp”? (11Kings 19:35) Yet here what do the sages say? “I am the One Who distinguished in Egypt between the drop of seed that became a firstborn and the drop of seed that did not become a firstborn.”25Baba Metzia 61b Rabbi Shimon Bar Yochai offered a way of expounding this in the Zohar.26Zohar Bereshit Vayera 117a", + "B’yad chazakah – With a mighty hand
Seventy-second Gate: The Maggid interprets, “With a mighty hand” to be a reference to the plague of pestilence. This is problematic. Why not interpret, “With a mighty hand” as a reference to the death of the first born since it is referred to this way in Scripture, “Yet I Know that the king of Egypt will let you go only because of a greater might, so I will stretch out my hand and smite Egypt with various wonders…” (Ex. 3:19-20) The plague of the first born was the cause for the Exodus from Egypt. Scripture says about it, And God brought us out with a mighty arm,” and not because of something that happened to their cattle.", + "U’vizroa nituyah – And an outstretched arm
Seventy-third Gate: Regarding the exposition, “With an outstretched arm – this refers to the sword, as it is stated in Scripture, ‘and His sword was drawn in His hand outstretched over Jerusalem’” This is difficult since the Egyptians were not smitten by a sword, so how can one say that the reason for the Exodus was the sword? Also the verse that the Maggid brings to prove this is “His hand outstretched over Jerusalem.” How does this verse prove that there was a sword in the plagues of Egypt?", + "U’vimora gadol – And with great terror
Seventy-fourth Gate: The Maggid explains, “And with awesome power (mora gadol),” (Deut. 26:8) to mean, This is the revelation of the Divine Presence.” Yet the Divine Presence did not descend upon the people of Israel until the events of Sinai, so how can this be counted among the miracles that took place in Egypt? The Torah states, “And for all the great might and awesome power (mora gadol) that Moses displayed before all Israel.” (Deut. 34:12) Rashi explains “the awesome power” to mean the miracles and mighty acts which God performed in the wilderness. Ramban explains that it refers to the revelation at Mount Sinai. So what does this expression have to do with the plagues in Egypt?", + "Seventy-fifth Gate: How could he bring a proof that awesome power means the revelation of the Divine Presence from the verse, “With signs and with wonders and with war and with a strong hand and with an outstretched forearm and with great and awesome acts (moraim gedolim)”? (Deut. 4:34) These are all adjectives for the frightful plagues that took place in Egypt. Moraim gedolim is plural. Does this mean that many plagues were revealed through the Divine Presence?", + "U’vi’otot zeh hamateh – With signs – this is the staff
Seventy-sixth Gate: The Maggid explains that the word, “signs” (otot) refers to Moses’ staff. This is difficult because the staff was the tool through which the different signs were performed. The staff was not the ‘signs’ itself. It is not fitting to say that the utensil or the tool through which something is performed is the act itself. Scripture brings a verse which contradicts this interpretation, \"And this staff you shall take in your hand, that with it you will perform signs.\" (Ex. 4:17) It implies that the staff is not the signs. And if you suggest that this is a reference to turning the staff into a serpent, it is still a single sign and not many signs, as the word implies.", + "U’vmoftim zeh hadam – And with wonders – this is the blood
Seventy-seventh Gate: The Maggid explains that, “Wonders” (moftim) is a reference to the plague of blood. It seems obvious that the plague of blood was a single wonder while the word moftim is inclusive of many wonders. Even if it is included among the many wonders, it cannot be described as “wonders” by itself.", + "Seventy-eighth Gate: The proof text that is brought for the plague of blood is, \"And I will place my wonders in the skies and in the earth: blood and fire and pillars of smoke.” (Joel 3:3) This is most difficult since this verse does not speak about the wonders that took place in Egypt; rather it refers to the future redemption. And in that context it calls wonders, “The blood, the fire, and the pillar of smoke” that are mention? So why not call all three of them the wonders together, referring to the plurality. Why call blood by itself “wonders?” ", + "Seventy-ninth Gate: Why in the explanation of these verses do we only mention two of the plagues: pestilence and blood, and not the other plagues as well? Wouldn’t it have been better to explain the expression “Signs and wonders,” as including all of the plagues, since these words are plural rather than saying that they each refer to a single plague?", + "B’yad Chazakah shtayim – With a mighty hand – this is two plagues
Eightieth Gate: The Maggid explains that each of the expressions in this verse refer to two plagues: “A mighty hand” – two; “An outstretched arm” – two; “With an awesome act” – two; “With signs” – two; and “With wonders” – two. This is difficult. Signs and wonders are both plural and the smallest plural number would be two. The other three expressions are all singular, so how can we explain them as each referring to two plagues? What is the connection between the expressions, “a mighty hand” and “signs and wonders” that we can explain it as referring to two plagues like these other expressions? The same question can be asked regarding to “outstretched arm” and “an awesome act”? ", + "Eighty-first Gate: How is it that among the wonders that took place in Egypt, we count only ten and do not include among them turning the staff into a serpent and the miracle of making the prophet’s hand leprous? Turning the staff into a serpent was the first miracle which Moses performed in the presence of Pharaoh, which he was commanded to perform at the time of his calling, “You will do all these wonders before Pharaoh which I have put in your hand.” (Ex. 4:21)27Note that in the Haggadah, the word moftim, “wonders” (Deut. 26) is used to refer to the plagues and transforming the staff into a serpent is also referred to as a “wonder” in Exodus 4:21. It stands to reason that this act should have been included with the other wonders/plagues. It makes sense to include the three miracles which Moses performed when he was called by God as miracles like (the plagues). Just as “blood” was included among the ten plagues, so to should the other two, especially the miracle of changing the staff into a serpent.", + "D’tzach Adash Beachav
Eighty-second Gate: The mnemonics which Rabbi Judah uses for the plagues are D’tzach Adash Ba’achav. Why did he see fit to use these mnemonics since they are not based on a Hebrew verse and have no particular meaning?28Mnemonics are often based on taking the first letters of a particular verse which are then put together to make an abbreviation. In this case, they are simply the first letters of the ten plagues and have no particular meaning. What is the purpose of the mnemonic which he gives here? In Shemot Rabba (5:6 and 8:3) the sages say that these letters were written on Moses’ staff. But this cannot be the literal meaning of the text, since if it was, they would not have said, “Rabbi Judah gave them mnemonics. ", + "Eighty-third Gate: Regarding the number and the nature of the plagues: why were there ten plagues and why the ones mentioned in Scripture and not others? Did the ones that occur take place by chance and happenstance? Weren’t they naturally occurring events that happened for a specific and known purpose, how much more for some divine purpose that was related to a higher wisdom?", + "Rabbi Yossi HaGallili
Eighty-fourth Gate: Regarding the Midrash of Rabbi Yossi HaGalili who said, “From where do you say that there were ten plagues in Egypt that smote the Egyptians and fifty plagues by the sea? Since Rabbi Yossi was not asking someone when he said, “From where do you know…” rather he should have said, “Since there were ten plagues that smote the Egyptians in Egypt and fifty at the sea, know that the plagues in Egypt were described as a “finger” while regarding the plagues at that sea the Torah states And God saw the great hand…” (Ex. 14:31) rather than phrasing the statement, “From where do you say…”", + "Eighty-fifth Gate: It would appear that Rabbi Yossi makes two statements: first, that the Egyptians were struck by ten plagues in Egypt and second, by fifty plagues at the sea. In Rabbi Yossi’s question and proof he proves the second statement: that they were struck by fifty plagues at the sea but he does not offer a proof for the first statement that there were ten plagues in Egypt. This is not in order.", + "Eighty-sixth Gate: Rabbi Yossi stated, “How many were struck with a finger? Ten Plagues! You can say from here, in Egypt they were struck by ten plagues and by the sea they were struck by fifty plagues.” This is difficult since the word “finger” is only used to describe one plague, the plague of lice, as stated in Scripture, “The magicians did the like with their spells to produce lice, but they could not. The vermin remained upon man and beast; and the magicians said to Pharaoh, “This is the finger of God!” (Ex. 8:14-15) If a single plague is called a “Finger” then one must say that at the sea they were smitten by ten plagues, not fifty. Also, we find that the word hand used to describe the plague of pestilence, “Then the hand of the LORD will strike your livestock in the fields.” (Ex. 9:3) If so, then the other plagues in Egypt were not a result of a “finger.” ", + "Eighty-seventh Gate: In the Midrash of Rabbi Eliezer, he states that, “Every plague was composed of four plagues.” This is difficult to imagine. Can one say that in the plague of blood there were actually four plagues? And so with the others. How do you separate one from the other so that they are not all the same? And if the plagues were many as the Kabbalists suggested, then there would not be only four but four thousand and more. More than that, Scripture brings a proof, “'He cast upon them the fierceness of His anger, wrath…” (Ps. 78:49) This verse is speaking about Egypt and the plagues themselves and not parts of the different plagues.", + "Eighty-eighth Gate: In the Midrash of Rabbi Eliezer why don’t we say, “From where do you derive that every plague in Egypt that struck the Egyptians was four plagues,” in the style of the statement which Rabbi Yossi HaGalili stated, so that they would all be similar?", + "Eighth-ninth Gate: In the Midrash of Rabbi Eliezer, he explains, “He cast upon them the fierceness of His anger, wrath, and fury, and trouble, a sending of messengers of evil,” as the reason for the four plagues that were part of each plague. 'his fierceness of anger [corresponds to] one; 'and wrath' [brings it to] two; fury' [brings it to] three; 'a sending of messengers of evil' [brings it to] four.” Yet he does not explain the word v’tzarah, ‘and trouble.’ This is surprising – what to do with it? ", + "Ninetieth Gate: Rabbi Eliezer states, “You can say from here that in Egypt, they were struck with forty plagues and at the Sea, they were struck with two hundred plagues.\" This is difficult since he has not proven that every plague that struck the Egyptians in Egypt was four plagues which obligate us to say that the Egyptians were struck by forty plagues. But regarding the plagues at the sea he has not proved anything.", + "Rabbi Akiva
Ninety-first Gate: In the Midrash of Rabbi Akiva states, “Every plague was composed of five plagues.” Yet this is even more difficult than the first Midrash! How can one imagine that every plague was made up of five plagues, different from one another? And what makes it necessary to interpret it in this way?", + "Ninety-second Gate: Rabbi Akiva states,29Apparently Abarbanel believes that Dayyenu was composed by Rabbi Akiva. “If He had made judgments on them and had not made judgement on their gods; it would have been enough for us. If He had made judgement on their gods and had not killed their firstborn it would have been enough for us.” Yet the judgements were the ten plagues which included the death of the first born. This is difficult since “judgements,” would have included killing the first born. If he chose to describe the death of the first born why not also describe darkness, pestilence and the other plagues? ", + "Ninety-third Gate: If it was necessary to mention the death of the first born by itself, it would have been more fitting to mention it after judgments, thus saying, “If he had made judgements but not killed their first born; If he had killed their first born but not made a judgment upon their gods.” That way the death of the first born would have followed “Judgements,” which refers to the rest of the plagues and the judgement of their gods would have been last, as we find in Scripture, “For I will pass through the land of Egypt and strike all the first born in the land of Egypt, both man and beasts, and against the gods of Egypt I will execute judgement.” (Ex. 12:12) Yet he did not do so, mentioning the gods between judgments and the death of the first born.", + "Ninety-fourth Gate: Rabbi Akiva says Dayyenu, “It was enough for us” for all the ‘degrees of good’ and for each one individually (which God performed.) And while Israel’s redemption might have been possible without the others, there are some that were not ‘enough’ by themselves without being combined with the others. For instance, “God had given us their wealth but not split the sea for us,” this would not have been enough for us because the Egyptians followed the Israelites to kill and destroy them. Also, if God had split the sea for us but not brought us through on dry land,” this would not have been enough for us, for what would have been the purpose of splitting drowned the sea if they had in it? Similarly, the statement, “If God had brought us to Mount Sinai and not given us the Torah,” would not have been enough for us. They were only complete when they received that Torah, not just coming to the Mount.", + "Pesach
Ninety-fifth Gate: The reason that the Torah gives for the Passover offering is, “You shall say, it is the sacrifice of Adonai’s Passover, who passed over the house of the people if Israel when God struck the Egyptians, and saved our houses.” (Ex.12:27) (In other words,) the Passover offering came as a remembrance from generation to generation of God’s great kindness in saving the first born of the Israelites. Similarly, we find the commandment, “Sanctify the first born of every person and every animal,” and in their place we set apart the Levites, (Ex.13:2) the commandment of fringes, and also the commandment of placing a mezuzah. But this is quite surprising! If the Egyptians were deserving of the death of the first born because they enslaved the Israelites, as God said, “Israel is my first born,” (Ex. 4:22) then Israel was not deserving of the same death according to the standards of justice. Why would they die; what did they do? If a king commands the execution of a murderer on behalf of those who cried out, then is it fitting that those who are wretched and have cried out at the injustice to feel that he did a kindness in not being killed by the king as well? The murders were deserving of death, the wretched who cried out, and how should the righteous be destroyed like the wicked?
The same is true about the Israelites. They cried out to God because they were in distress from the Egyptians. God heard their sigh from those who wanted to rob them of life. (Prov. 22:23) Is it appropriate to say to them that God performed a great act of compassion in not killing them along with the wicked Egyptians? Should the judge of all the earth not act justly? (Gen. 18:25)
We also see (in the case of plagues) that God made such a distinction (that God distinguished between the Israelites and the Egyptians). In the case of mixtures (of wild animals) that God differentiated between those in the land of Goshen so that there were no wild animals there. Also in the case of Pestilence, the Torah states, “But Adonai will make a distinction between the livestock of the Israelites and the livestock of the Egyptians.” (Ex. 9:4) In the plague of Darkness, the Torah states, “But all the Israelites enjoyed light in their dwellings.” (Ex. 10:23) According to the sages there were distinctions made (between Israelites and Egyptians) in all the plagues. They did not have to place a sign on their doorposts, or to place blood there so that they would not be smitten along with the Egyptians nor were they given commandments in conjunction with the other plagues.
Also regarding the splitting of the Red Sea, the Israelites entered the dry land and the Egyptians followed them in. Why were they not given a practical commandment for that salvation or some sign so that they would merit being distinguished from the Egyptians? There was no commandment for the generation as we were commanded regarding the Passover offering or the sanctification of the first born, which was given to them so that they would not be smitten along with the Egyptians. This is a big problem for me and I was very surprised that the commentators did not address this issue!", + "Matzah
Ninety-sixth Gate: The reason that Rabban Gamliel gave for the commandment of matzah is, “For our ancestors did not have time for their dough to rise.” This is surprising, since before the Exodus from Egypt, in the chapter that begins, “This shall be the beginning of months for you” (Ex.12:1) God already mentioned the commandment of matzah along with the commandment of the Passover offering, as is stated, “They shall eat roasted meat on this night with matzot and bitter herbs,” (Ex. 12:8) and also, “This day shall be to you one of remembrance; you shall celebrate it as a festival to the Lord….seven days you shall eat matzot.” (Ex. 12:14-15) If they were commanded to eat matzah before they the Exodus from Egypt as well as the prohibition of leavened bread, how can Rabban Gamliel say the reason for the commandment is that the dough of our ancestors did not have time to become leavened before “God revealed Himself to them”? And what exactly is this revelation? ", + "Maror
Ninety-seventh Gate: From where do we learn that the commandment of eating bitter herbs applies to future generations? We only find mention of it in connection with the Passover offering in Egypt, as is stated, “They shall eat the meat on this night, roasted with matzah and bitter herbs they shall eat it.” (Ex. 12:8) It has already been said that this practice was unique to the Passover offering in Egypt, along with, “You shall place the blood on the two lintels” (Ex. 12:7) and the commandment, “Thus shall you eat it; your loins girded…” (Ex. 12:11) which were also not commanded to future generations. ", + "B’chol Dor Vador – In every generation
Ninety-eighth Gate: The Maggid teaches the obligation, “In every generation a person should see himself as if he personally went forth from Egypt,” based on the verse, “God took us out from there that God might take us and give us the land that He promised on oath to our ancestors.” (Deut. 6:23) According to this verse, this obligation falls upon the generations that inherited the land and dwelled there; it was fitting for them to see themselves as if they went forth from Egypt. If they had not left Egypt, they would not have become masters of the land. We who live in exile, have not inherited the land, and were born in the lands of our enemies, what obligation can we have to see ourselves as if we went forth from Egypt based on the strength of that proof, “God took us out from there that God might take us and give us the land”? And how can we conclude (as the Haggadah does), “therefore we are obligated to give thanks…”
Why bring seven words for thanksgiving: “To thank, praise, laud, glorify, exalt, lavish, and bless” and to mention five statements expressing God’s beneficent kindness: first “God took us from slavery to freedom;” second, “From subjugation to redemption;” third, “From sorrow to joy;” fourth, “From mourning to celebration;” fifth, “From darkness to great light?” What is the difference between these five statements?", + "Hallel
Ninety-ninth Gate: Why did the sages decree the recitation of Hallel with a division on this night, half of it (to “the flint into a spring of water,”) followed by the blessing of redemption,30The blessing of redemption refers to the passage which begins, “Baruch atta Adonai, Lord our God, King of the universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt.” This is found just before the second cup of wine. The blessing of song occurs just before the fourth cup of wine and concludes, “Baruch atta Adonai, Power, King exalted through lauding, Power of thanksgivings, Master of Wonders, who chooses the songs of hymn - King, Power of the life of the worlds.” before the meal and the rest of it after the meal, followed by the blessing of song and not the blessing of redemption? It would have been more fitting to recite Hallel all at once without any breaks, the way it is read on the festivals. And then, after it is completed to recite the blessing of redemption.
If one argues that we divide up Hallel because we are concerned about the attention of the youngsters, then move Hallel until after the meal instead of before the meal and then conclude it with the blessing of redemption! After all, when we read the Megillah on Purim before the whole community we do not worry about the children (not paying attention) and we do not divide it in half, and we recite the blessing, “Who pleads our cause and judges our suit,” at the end (and not in the middle). Whoever says we divide up Hallel in order to glorify the second cup of wine is speaking emptiness! The second cup of wine come to mark the conclusion of the telling of the story of the Exodus from Egypt and to recite a blessing on it. A blessing is never recited without being sanctified over a cup of wine.", + "One Hundredth Gate: Why place the verses beginning, “Pour out Your wrath on the nations that do not know You,” and, “They have consumed Jacob and laid waste his habitation.” (Ps 79:6-7) in the middle of Hallel? They are not part of Hallel and are taken from a different Psalm. All the other times that we recite Hallel, we do not read these verses.
We now have one hundred gates containing queries and questions which I have formulated on the passages of the Haggadah and the biblical passages based on my limited knowledge and understanding. In the commentary on the Haggadah I will attempt to answer all of them.
You will find a sign of their number, “Isaac sowed that land and reaped a hundredfold the same year. Adonai blessed him.”31Don Isaac Abarbanel plays on the connection between his given name and our forefather, Isaac. By delving into the text he finds one hundred questions just as Isaac was blessed one hundredfold when he planted in the land. (Gen. 26:12)\n" + ], + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "Ha Lachma Anya: This is the bread of poverty that our ancestors ate in the land of Egypt. Anyone who is hungry should come and eat, anyone who is in need should come and partake of the Pesach. Now we are here, next year we will be in the land of Israel; this year we are slaves, next year we will be free people.
The source of the Haggadah is the Mekhilta. I have already mentioned in the introductory questions how the opening passage is different from the rest of the text. Why did the Sages compose this passage in Aramaic while the other passages in the Haggadah are in Hebrew? The Sages offered a number of homiletical1Don Isaac makes a distinction between Midrashic/homiletical explanations and P’shat/literal-contextual explanations. While he does not reject the homiletical explanations, he seems to favor the more literal explanation of the text, whether it be Torah or Midrash. The Haggadah is a work of Midrash which means that the interpretations of the sages of the Maggid may not be the literal meaning of the biblical text. He seeks to figure out, however, what the rabbis had in mind in their interpretation of the text even if it is not the original meaning of the text. Abarbanel begins by offering several homiletical explanations that he rejects as not the true intention of the Maggid/Sages. reasons for this. Among the explanations are the following:
The opening passage was composed in Aramaic so the evil spirits who understand Hebrew would not upset the meal after they were invited (“All who are hungry, come and eat”) to join the meal. ", + "There are several reasons to doubt this explanation on a number of different levels. The first is the questionable belief in evil spirits. The second is suggesting that the evil spirits understand Hebrew but not Aramaic. The third is to suggest that anyone can upset the table without the permission of the head of the household, as Scripture states, “A son honors his father and a slave his master.” (Malachi 1:1) Even if one acknowledges the existence of evil spirits, the Sages have already stated that “one who is an emissary in the performance of a commandment is protected from harm,”2Pesachim 8b, and Kiddushin 39b and, “Passover eve is a night of vigilance” (Ex. 12:42) so one is protected from evil spirits.”3Rosh Hashanah 11b
", + "Others suggest that we begin with Aramaic so that the angels cannot join us in praise to the Holy One4The notion of not allowing the evil spirits entrance to our Seder and not inviting the angels may sound strange to us. If there is a larger theme to these two interpretations it is that the Passover Seder is a unique moment in which God and Israel come together. It is not to be shared with anyone, not with the angels nor the spirits. This is the moment of our redemption and transformation and only we can sing God’s praises. on the night of the Exodus from Egypt, as Scripture states, “So that one came not near the other all the night.”(Ex 14:20). There are problems with this opinion. It would have been more appropriate to say this regarding Hallel, since they are the songs that are connected to this night.5In other words, Hallel should have been recited in Aramaic so that the angels would not begin singing and accompanying the Jewish people when they sang praise to God. The underlying idea here seems to be that the Jewish people should have the privilege of praising God on their own at this time because they were redeemed from slavery. By opening with Aramaic, we “trick” the angels so that they do not realize we are about to praise God. Yet we openly praise God in Hallel in Hebrew. Also, if one prevented them one year after another from singing the angels would become even more jealous. Furthermore, the Sages tell us that angesl understand all the languages. The Sages tell us that Gabriel taught our forefather, Joseph, seventy languages and that the angels received them from the seventy angelic princes6Abarbanel will return to this idea many times throughout the commentary. It is belief commonly found in rabbinic literature. Apparently, every nation has its angelic prince that represents its people. To leave Egypt, God had to defeat the angelic prince of Egypt. These princes serve God but also have an element of independence in representing their nation. who surround the Throne of Glory. The angels would certainly have understood Aramaic.7Sotah 33a states that the while other angels did not speak Aramaic, Gabriel did.
", + "Others say that because our ancestors were in Babylonia when they composed the Haggadah, they agreed to recite the Haggadah in Aramaic so that the women and children would understand it and also to publicize the commandment. Yet this is problematic because why, then, the rest of the Haggadah in Hebrew? All of it was composed in Babylonia. The passage, Mah Nishtana, in particular, should have been in Aramaic.
", + "It seems more reasonable that the reason for Aramaic is because of the declaration, “All who are hungry come and eat; all who are needy come celebrate the Passover.” The Sages decreed that this passage should be recited in Aramaic. Because they were in Babylonia and not in Jerusalem, they could bring the poor and needy to their table (to join in the Seder).8During the temple period one could not invite guests to partake of the Passover offering once Passover arrived. The participants had to be assigned to a particular sacrifice before the Passover offering was sacrificed. They decreed that every householder should increase his gifts to the needy, as stated, “You shall rejoice before the Lord your God, you, your sons, your daughters, and the Levite…” Therefore, when he sat down at the table, the head of the household would raise his voice to the needy who were outside and say in the name of God, “All who are hungry come and eat; all who are needy come celebrate the Passover.” He would invite them to come to his table. Since the needy might not understand him if he spoke Hebrew, they decreed that the declaration should be made in the lingua franca, Aramaic so that everyone would understand and come inside. Thus, the prophet said regarding charity, “It is to share your bread with the hungry, and to take the wretched poor into your home…then your light shall burst forth like dawn and your healing spring up quickly; your protector shall march before you, The Presence of Adonai shall be your rear guard.” (Isaiah 58:7-8)
", + "Why is matzah called lechem oni? There are six explanations, new and ancient, which the Sages have offered to this question. In the tenth chapter of Pesachim we learn, “Samuel said: It is called Leḥem oni because it is bread (lechem) over which one answers (oneh) many questions.” 9Pesachim 115b and 31a But this is not a sufficient explanation, for many things are said regarding the bitter herbs and the Passover offering, as in Rabban Gamliel’s statement, “One who has not explained these three things at the Passover Seder has not fulfilled his obligation. They are: the Passover offering, matzah and bitter herbs. Further, Scripture calls matzah, lechem oni even though the Haggadah had not yet been composed.
", + "A second explanation is, “Just as it is the manner of a poor person to eat a piece of bread, for lack of a whole loaf, so too, here he should use a piece of matzah.”10Pesachim 115b This means that on this night the head of the household must break the matzah in half as a reminder that our ancestors in Egypt were poor. Yet the Torah explains that matzah is a reminder of redemption and not our poverty, as Scripture states, “You shall not eat anything leavened with it; for seven days you shall eat unleavened bread, the bread of distress—for you departed from the land of Egypt hurriedly—so that you may remember the day of your departure from…Egypt...” (Deut. 15:3) There is reason to think, then, that matzah is a symbol of redemption and not slavery or oppression.
", + "The third explanation is related to the second one. Matzah was called lechem oni because of their hard labor in Egypt. The Egyptians did not allow them time to knead their dough and to eat it properly prepared. Actually, the matzah was not a reminder of exile but a reminder of redemption as we have already explained.
", + "Others have say that they made this declaration because they ate matzah with the Passover offering in Egypt, as Scripture states, “They shall eat it with unleavened bread and bitter herbs.” (Num. 9:11) Matzah was called lechem oni for the Egyptians; when the Israelites partook of unleavened bread, suffering11Matzah was the bread of affliction for the Egyptians. and the plague of the first born came to the Egyptians. That is why we say, “Which our ancestors ate in the land of Egypt.” This also does not make sense to me; it would have been more appropriate to call it the bread of redemption. It also would have been more appropriate to say, “Which our ancestors ate when leaving Egypt,” and not “in the land of Egypt,” which suggests something that happened more regularly.
", + "Others suggest that it was called it “lechem oni,” because of the dough which they decreed should be a tenth of an ephah, like the poor person’s offering (in the temple), “If his means do not suffice for two turtledoves or two pigeons, he shall bring as his offering …a tenth of an ephah12An ephah is a measure for grain. The Bible's ephah is about 23 liters, being ten times larger than the omer. The Book of Exodus records that an omer was equal to one tenth of an ephah. of choice flour for a sin offering; he shall not add oil to it or lay frankincense on it, for it is a sin offering.” (Lev. 5:12) This was the same measure as the mana which everyone collected in the wilderness. But it is farfetched to think that this is what the Maggid had in mind. If that was so, then it would have been called, “The dough of the offering,” or “The dough of the needy,” if the amount of dough is why it received this name. It would not have called it, “The bread of affliction” which suggests that it is commenting on the poverty in the character of the bread and its quality.
", + "Finally, the Ramban offers a another explanation in his commentary to Parshat Re’eh (Deut. 16).13Ramban, Deuteronomy 16:3 This is what he writes, “the verse mentioned that matzah should be called lechem oni. This is to inform us that God commanded us to eat matzah so that we would remember that the Israelites left Egypt in haste. Also, it is called oni (affliction) as a reminder that our ancestors in Egypt lived on ‘meager bread and scant water.’ (Isaiah 30:20) Thus, lechem oni alludes to two ideas (simultaneously). And so the Sages said, ‘This is the bread of affliction which our ancestors ate in the land of Egypt. Furthermore, the Torah is saying that matzah should be made like ‘poor bread’ and not like ‘rich bread’ as the Sages said…” You see here that the Ramban moved one subject to the next because he had doubts about all the other opinions.
", + "This is what I think: Matzah is called lechem oni for two reasons. First because of its character. Dough, before it becomes leavened, is small in volume, and after it becomes leavened it rises and becomes larger. Without the leavening, matzah does not rise so that it remains lowly and flat. From this perspective it is “the bread of poverty,” – referring to its lowliness and its poorness. And the second reason is: because matzah is hard to digest and remains in the stomach. Therefore, a small amount of matzah is enough for one to eat. This is what Isaac the Israelite wrote in his book, Sefer Misa’adim, “A piece of matzah is hard for the stomach to digest, and it takes a long time to go through the digestive system. As a result it causes gas and constipation. It is more fitting to serve it to laborers than leavened bread. Because of their hatred of the Israelites, the Egyptians served it to Israel so that a small amount of bread would sustain them for a long time when they were working for the king and making bricks.
Thus, “The bread of poverty” is an allusion to the first explanation (because of its physical nature), and “Which our ancestors ate in the land of Egypt,” is an allusion to the second reason for eating matzah. While matzah is called lechem oni, we are not told that we must eat matzah or not eat leavened for other reasons. Rather, we eat it to remember the haste with which the redemption took place, as Scripture states, “for you departed from the land of Egypt hurriedly.” (Deut. 16:3) The opening statement, then, does not contradict the explanation of Rabban Gamliel regarding matzah since the Maggid does not offer a reason why we eat matzah (when he says “this is the bread of affliction,”) but rather he is describing the nature of the food that they ate in Egypt. Later Rabban Gamliel explains the reason we eat matzah on this night….that they left with such haste that there was no time for the dough to rise. This would be the explanation of the verse: “Seven days you shall eat matzah” – which is lowly and flat and not very large – “because you went out in haste from the land of Egypt” so that there was no time for the dough to rise and it remained lowly and poor. I have explained this in my Torah commentary there.
But why did we begin the Haggadah by mentioning matzah and not the Passover offering which precedes it in importance and stature, or by mentioning all three symbols: Pesach, matzah, and maror? What is the meaning regard the expressions “This year…” and why is it repeated? These are questions three and four.
", + "The Sages have already commented that the expression, “All who are hungry…” is meant to be a lamentation over our exile. It is a way of saying that because of our sins we were exiled from our land and we can no longer offer a Passover sacrifice while living outside the land of Israel. Therefore we no longer need to be in a state of purity when we celebrate Passover. Anyone can come and eat our matzah whether they are pure or impure. That is why we pray, next year we should be able to go up to Jerusalem and our children should return to their land. Then the person who is not pure will have to purify himself in order to observe Passover according to the laws of the Pesach offering.
Others explain that we begin the Seder by mentioning matzah because we are obligated to give each person sufficient for his needs at this time. (Deut.15:8) Therefore one says, “All who are hungry…” The statement, “Next year…” is meant to be a way of recalling Jerusalem, as is stated, “That I may place Jerusalem above my greatest joy.” Through the merit of making giving charity to feed the needy, God will redeem us.
Some explain that this statement is meant to be a way of telling the story of what our ancestors did in Egypt on that night of the vigil. On that night they were in such a rush in dividing up the matzah that they said to one another, “’All who are hungry come and eat’ all who are needy participate in the Pesach offering,’ for now we are slaves in Egypt. ‘Next year we will sit together in the land of Israel, free.’” Now as we give out matzah, we make a similar announcement to women and children that this is what our ancestors did in Egypt and that we are following their example. It is the custom to say “Next year may we be free,” in Hebrew and not in Aramaic like the rest of this statement so that the Arameans do not understand us and think that we are rebelling against the government in an effort to become free. This explanation is also not free of problems.
", + "I think that the correct explanation of ha lachma anya has to do with the custom before the reading of the Haggadah, of breaking a matzah and covering half of it with a cloth, and then removing the Passover plate… so that there is reason to ask, “why are we doing this,”14Pesachim 115b It was decreed that one should invite the poor so they will come to his table and share the food. When they mentioned the matzah, it was not to explain the reason for the commandment or its purpose. This was not the place for this explanation; that would come later on. Rather, it was way of saying, “To those who are in need of matzah and don’t have, come share my matzah for it is the bread of the needy and it is good for you. On this night we are all equal. Do not be embarrassed because you are needy; so were our ancestors in Egypt.” He says this out of humility speaking to the heart of the needy. That is why he calls matzah, bread of poverty. Matzah is a reference to the entire meal since bread can be called meat, just it refers to a pat (a loaf of bread), as stated in Scripture, “Behold I will rain bread from heaven,” (Ex. 16:4). When Moses says to them, “When the Lord shall give you meat to eat in the evening and bread in the morning.” (Ex. 16:8) Regarding both meat and bread, he says, “I will rain bread from heaven.”
By making this declaration, one intends to inspire the women and children to ask questions, “After you have placed the bread before you and you have broken it, and sanctified those who were invited by saying, ‘All who are hungry come and eat,’ why bother to remove the Seder plate from the table?” All of this was meant to inspire a question whose purpose was to lead to the telling of the story of the Exodus from Egypt. From this, one can explain why we begin by first mentioning the matzah; should we begin explaining the meal or by explaining the matzah? We do not mention the Passover offering because there is no offering today outside Israel or maror because we do eat a sufficient amount. Matzah is meant to be a satisfying meal for someone. Similarly, Ezra said, “Go, eat choice foods and drink sweet drinks and send portions to whoever has nothing prepared, for the day is holy to our Lord.” (Nehemiah 8:10)
Since we eat the Afikomen on this night as a reminder of the Passover offering which was consumed at the end of the meal, therefore we say, “All who are hungry come and eat,” for the matzah and the maror, and “All who are in needy come celebrate the Passover” for the Afikomen which symbolizes the Passover offering. We mention it last, as if to say, since one has eaten the meal, now we can have a remembrance of the Passover offering. Also it is possible that the double language is a reference of the different aspects of the meal: “Come and eat” and “Come and celebrate the Passover,” as if to say, “Come celebrate with us.”
Further the saying, “This year, here,” comes to answer a question. If the obligation to celebrate Passover was only observed in Jerusalem, as it is stated, “You are not permitted to slaughter the Passover sacrifice in any of the settlements that the LORD your God is giving you but at the place where the LORD your God will “To establish His name” (Deut. 16:5-6), then how can we say, “Let him come and celebrate the Passover,” as if one was going to make a Passover offering here in the diaspora? To answer this question, we go on to say, “This year we are here; next year in the land of Israel.” One says, “We are now observing Passover in exile, but next year may it be God’s will that we are able to do so in the land of Israel. And then we go on to say, “This year we are slaves here,” meaning, we are observing Passover here because we are enslaved and cannot celebrate in Jerusalem, but next year may we do so in the land of Israel since we will be free and we will be able to observe the laws properly.
The first statement is, “This year we are here, next year in the land of Israel.” This statement is a statement. What is added to it, “This year we are slaves here,” is an explanation for the statement. These statements are not meant to be a prayer as the statement is at the conclusion of the Maggid, “Adonai our God, and God of our ancestors, bring us to other appointed times and holidays.” There, the statement is made as a prayer while here (at the beginning of the Maggid) it is an attempt to answer the question as I have explained. ", + "With this I have now answered the questions contained in the first four gates of my commentary." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "Why is this night different from all other nights? On all other nights we are not obligated to dip even once; tonight we do so twice.15Note the differences in Abarbanel’s version of the Mah Nishtana. His version begins with dipping instead of matzah, and the language is slightly different: “We are not obligated to dip even once.” The appearance of this statement first fits with the order of the Seder. We dip the karpas before we break the middle matzah and make the declaration, “This is the bread of affliction…” The version of the statement regarding karpas is debated in the Talmud, and Abarbanel discusses it in his commentary. On all other nights we eat leavened or unleavened bread; tonight only unleavened bread. On all other night we eat all types of vegetables; tonight, bitter herbs. On all other nights we eat either sitting or reclining; tonight all of us recline.
This follows version of the statement in Chapter 10 in Pesachim 116a: “Rava said that this is what the Mishnah teaches: On all other nights we are not obligated to dip even once; however, tonight we are obligated to dip twice. Rav Safra objects to this explanation: Is it obligatory for children (to dip)? Rather, Rav Safra says that this is what the Mishnah is teaching: “We do not normally dip even once…” thus, the version in our books is not correct. Rather it should be, “We do not dip…”16It would seem that despite the use of the expression “we are not obligated to dip even once” in most Haggadot, Abarbanel rejects this version. Dipping is not a matter of obligation but a strategy for getting the children to ask questions at the beginning of the Seder.
Mah Nishtanah is not a question. What the Sages stated in Pesachim 115b is that they would remove the table (akirat hashulchan)17Akirat Hashulchan, literally removing the table, is the expression used in the Talmud for removing the Seder plate containing the ritual foods from the table. By doing so the children would begin to wonder why they were removing the food before they even ate – and would begin asking questions. In this way the adults would be given the opportunity to tell the story of the Exodus. in order that children might ask questions, but the question was not stated in writing by the Sages. Rather it would be enough for the children to say, “What is this?” Then the parent would begin telling the story of the Exodus.
The statement, Mah Nishtanah, was addressed to everyone at the table, and not just the children. The young and old would then enter into a conversation on this matter. If this is a question at all, it is addressed to the youngster and the elder regarding matters pertaining to the Seder. As the Talmud states:18Pesachim 116a “If the child is wise and knows how to inquire let him ask. And if the child is not wise, let his wife asks. If his wife is not capable of asking… he asks himself.”
", + "Regarding the statements in Mah Nishtanah: The questioner sees that on this night we do certain things that make us look like free people, royalty, worldly counselors and wealthy nobles,19Based on Job 3:14-15 and other things are the opposite, that make us look like humble and contemptable slaves. On the one hand we say, “On all other nights we are not obligated to dip even once but tonight we are obligated to do so two times”20Although Abarbanel rejected this reading of the first of the four questions, none the less he continues to use this reading in explaining the text since most people would have continued to use this text. This makes us look like free people and noblemen since, like nobles, we eat our foods with all types of dips, like the fine foods of the wealthy. On the other hand, we do something the opposite, “On all other nights we eat leavened or unleavened bread; tonight we are obligated to eat unleavened bread.” This certainly looks like slavery. Matzah is the bread of affliction as well as the food of slaves and laborers as I have said. Similarly, on the one hand, “On all other nights we eat all types of vegetables (stewed along with meat); on this night we only eat bitter herbs.” We eat the bitter herbs, another sign of slavery and suffering. On the other hand, “On all other nights we sitting or leaning but on this night we all lean. This makes us appear as free people since all of us, young and old, eat while leaning with great honor. On this night, then, we have two things that symbolize freedom: dipping and leaning. We also do two things that are the opposite of them. There are two of each because of the principle of Jewish law; testimony must be based “on the testimony of two or more witnesses....” (Deut. 17:6) The Mah Nishtana brings two witness for slavery and two more witnesses for freedom. It does not mention eating of the Passover offering since it does not signify either freedom or subjugation, nor does it mention the four cups of wine since slaves often drink wine, as Solomon said, “Give strong drink to the hapless and wine to the embittered.” (Proverbs 31:6)
In explaining Mah Nishtana, we have now solved the questions in the fifth and sixth gates!" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "We were slaves to Pharaoh in the land of Egypt. And the Lord, our God, took us out from there with a strong hand and an outstretched forearm. And if the Holy One, blessed be He, had not taken our ancestors from Egypt, behold we, our children, and our children's children would be enslaved to Pharaoh in Egypt. And even if we were all Sages, discerning, elders, and all knowledgeable about the Torah, it would be a commandment upon us to tell the story of the Exodus from Egypt. Anyone who tells the story of the Exodus from Egypt is praiseworthy.
This is the answer to Mah Nishtana. Since the questioner asks why we do certain things related to slavery and others related to freedom, we answer, “We were slaves to Pharaoh in Egypt,” we do things that instruct us about slavery; on this night we also say, “the Lord our God took us out from there,” so, too, we do things that instruct us regarding freedom. At the beginning of the night we were slaves and at the end we were free; therefore we perform contradictory acts on this night, different from all other nights. We do so as a reminder of our condition of slavery and freedom which happened on this night. ", + "From this we find a comprehensive answer to all the parts of the Mah Nishtana.
We have now answered the question in the seventh gate.
It was unnecessary to explain why we eat bitter herbs (“because they embittered our lives”) since the Haggadah does not later on. Rather this passage only mentions the contradictory activities that we perform on this night.
The passage, “We were slaves to Pharaoh…” alludes to two factors that hindered the Israelites from leaving Egypt. One was a harsh and evil king of Egypt – Pharaoh. He was named for his actions, as in the verse, “the people were out of control (ki para hu) because Aaron let them get out of control (paroh).” 21The text only quotes the second part of the verse Ki Paroh Aharon. One must see the previous phrase to understand his point Ki Parah hu, for the people were out of control. He sees Paroh as a compound word made up of Parah hu. (Ex. 32:25) Pharaoh can also be interpreted as a compound word, paal ra, “he performed evil,” or peh ra, “he had an evil tongue.” Do we not see how obstinate Pharaoh was, making himself deserving of all the punishments he received? We allude to his wickedness and his sinfulness when we say, “We were slaves to Pharaoh.”
The second obstacle to the Exodus was the land. The reason for the suffering is contained in the word, Mitzrayim, taken from the word metzarim (narrowness). The Sages have said that the borders of the land of Egypt were such that no one ever escaped from the land. It is said that slaves were imprisoned by twenty-four keys so that it was impossible to get out. The Torah mentions Eretz Mitzrayim, the land of Egypt, fifty times; they represent the fifty keys of Binah, understanding, that were given to Moses to free the Israelites. Through them, Moses opened the fifty gates of impurity and took the Israelites out of Egypt.22See Zohar Volume 2, 85b – “God brought you out of the land of Egypt – this is the Jubilee as has been taught: from the aspect of Jubilee (or understanding) Israel went out of Egypt.” In Kabbalah, the fiftieth year of the Jubilee is associated with the divine aspect of Binah, understanding. Therefore, just as Israel was enslaved by fifty gates of impurity, it took the fifty keys to free Israel from Egypt. This idea also appears in connection with the fact that had Israel spent even one more day in Egypt they would have been enslaved forever by the impurity of Egypt, the fiftieth level of impurity. That is why it was necessary for them to leave with such haste (so that the dough didn’t rise). Regarding this, it is said, “The Lord our God took us out from there with a mighty hand and an outstretched arm.” This means that God’s “mighty hand” vanquished the forces of nature, and His “outstretched arm” destroyed the celestial powers that prevented them from leaving, as it is stated, “I brought judgment against all the gods of Egypt.” (Ex. 12:12) This is what Ibn Ezra writes: “It was because of the supernal powers that prevented Israel from leaving Egypt.” 23See Ibn Ezra Exodus, 33:21 Pharaoh’s power came from his heavenly prince who was his representative. Only by vanquishing this heavenly prince, could Moses overcome Pharaoh.", + "If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt… This statement serves two purposes. First, one might say, “This celebration is fitting for those who were redeemed from slavery to freedom; they certainly should celebrate by eating and drinking while leaning. But what does it mean for us since we are still in exile?” One could now answer them by saying, “If our ancestors had not left Egypt, we would still be slaves. Therefore, it is as if we personally left Egypt; because of them we do the same things they did to celebrate our redemption.
The second purpose of this statement is to make known the significance of the Exodus. If this deed had not been for the Holy One, we would never have left Egypt. There are only three ways through which Israel could escape: (1) through Israel’s own strength they might have overcome the Egyptians, as the Egyptians feared, “In the event of war they may join our enemies in fighting against us and rise from the ground.” (Ex.1:10) (2) They might have left as a result of Pharaoh’s own decision to free them; he might have given them permission to leave just as Cyrus did for the Jews in Persia. (3) It would take an act of the Holy One who has power over all the earth.
The Maggid states that if the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, it could not have happened as a result of the first two causes: the strength of the Israelites or Pharaoh’s own will. Even though the nation was great in number beyond counting, they did not have the courage to escape because they were all born into slavery and oppression. Regarding this fact, the Haggadah states, “We, our children, and our children’s children would still be subjugated.” That is, six hundred thousand men would not have been enough to free them and they would still have been permanent slaves. Can thousands of sheep in a flock stop a lion that is coming to attack them? And if it was through the determination of Pharaoh, there is no doubt that he never would have freed them, and so we would say, “We, our children, and our children’s children would still be subjugated to Pharaoh.” There remains, then, only one means through which they could have left Egypt, the will and power of God.
This passage does not come to teach us to say that we “Should see ourselves as if we went forth from Egypt;” this occurs later in the Haggadah. The purpose of this statement is to make known God’s power and compassion in choosing to take us out of Egypt. In this way we find an answer to the question of why we must say, “We, our children and children’s children would still be…”
We have now answered the questions in the eighth, ninth and eleventh gates.
The Maggid derived this statement from what God said to Moses at the beginning of his calling, “I know that the king of Egypt will not let you go because of a greater might. So I will stretch out My hand and smite Egypt with various wonders which I will work upon them; after that he shall let you go.” (Ex. 3:19 -20) This verse has troubled commentators because Israel left Egypt as a result of the plague of the first born which is called yad hachazakah,24Elsewhere in the commentary, Abarbanel suggests that the expression, “Mighty hand” refers to the tenth plague, the death of the first born. “A mighty hand.” How can the verse say, “Not let you go because of a mighty hand?” ", + "Rashi25The verse seems to suggest that Pharaoh will not even free Israel because of God’s strong hand – the plague of the first born. Rashi offers two explanations for this verse: (1) It is only when God shows God’s mighty hand that Pharaoh will free them. (2) So long as Pharaoh thinks his hand is mighty he will not free them. explains, “So long as I do not let him feel My strong hand, he will not let you go.”
It seems to me that true explanation of the verse is as follows: God says, “I know that Pharaoh will not free Israel freely and that the Exodus will not take place as a result of the people’s might so that they will overcome the Egyptians and go up from the land. It will take place as a result of My Mighty Hand that I will send to strike Egypt,” that is, when I strike the land and its gods in a supernatural fashion. Rather, “When I smite Egypt with various wonders; only then will he send you forth.” (Ex.3:20)
", + "But what did we gain from the Exodus from Egypt and the redemption (since we are still in Exile? There are three gifts that we gained because of the Exodus even though we are still in Exile.
", + "First: We learned that God loves us: Through the Exodus, we have come to recognize the standing of Jewish people before God. God was willing to overturn the natural order, the heavenly powers, and the angelic princes26There is a rabbinic concept rooted in Scripture that there are heavenly princes for each nation who represent them. God was willing to set aside Egypt’s heavenly prince on behalf of Israel. to bring about the redemption. This was not done for any other people.
", + "Second: Israel’s dignity: Great honor and dignity was conferred upon our people by God when they went forth from Egypt with “a high hand” (Exodus 14:8) and they inherited the land of Canaan for those who followed them.
", + "Third: Sinai: If we had not left Egypt, we would not have reached Mount Sinai or received Torah and commandments. The Divine Presence would not have dwelt in our midst and we would not have become the chosen people. Also the divine providence would not have cleaved to us along with the spiritual wholeness associated with it. ", + "These are all benefits we gained even though we still live in exile.
We must contemplate these great gifts. The Maggid says, “Even if we were all wise, all discerning, all knowledgeable in the Torah…” “Wise” alludes to those who understand the nature of the lower and the upper worlds. “Discerning” alludes to matters related to the divine glory and Israel’s dignity. Regarding matters of the wholeness of Torah and spirituality, we say, “all who are knowledgeable in the Torah.” It is still a commandment for those who have knowledge in all of these areas to tell the story of the Exodus, for it is the source of all our virtues and wholeness. Telling this story is a great commandment of which the Torah reminds us many times, as we shall see in the passage about the four children, “You shall tell them.”
The proper version of this passage should be, “All who increase the telling of the story of the Exodus from Egypt at length are praiseworthy.”27Note above it says ‘Anyone who tells (HAMISAPER) the story of the Exodus is praiseworthy.” He now suggests that the proper reading of this passage is “Anyone who increases (HAMARBEH) the telling of the Exodus…” This is the version we are more familiar with. To tell the story (misaper) is a commandment, while telling it at length (marbeh) is praiseworthy. ", + "The questions stated in the tenth and twelfth gates have now been answered!" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "It happened that Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar Ben Azariah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon were reclining in B’nei Brak and were telling the story of the Exodus from Egypt that whole night, until their students came and said to them, \"The time of reciting the morning Sh’ma has arrived.\"
The Maggid brings an example of how it is praiseworthy to tell the story of the Exodus from Egypt at length, even if one is wise, discerning, and knowledge in Torah. This incident took place when five great Torah scholars of the generation gathered on Passover eve in B’nai Brak to tell the story of the Exodus. This must have been after the meal, because if it took place before the meal, we say, “One grabs the matzot on the nights of Passover on account of the children, so they will not sleep after the meal.”28Pesahim 109a In other words, one did not delay before the meal lest the children become tired and fall asleep. They continued to discuss the story until sunrise and their students came to tell them it was time to recite the Sh’ma. The Sages isolated themselves while telling the story and discussing its meaning. They weren’t even aware that the morning light had arrived. Their students had to remind them to recite the Sh’ma, whose recital time begins with the first rays of sunlight (hainetz hachama).
", + "What is the meaning of misubin b’B’nei Brak? Some explain that banim (sons) means students. The sages were sitting and eating together with their students in a city known as Brak.29B’nai Brak means the students of Brak. But this does not make sense. The passage uses the word misubin instead of nismachim30The word nismachim would have been more appropriate for sitting together at the table or staying over in their homes for sitting together at the table. It should have said that they were nismachim, sitting, in the houses of their students. If the five Sages were staying over with their students in that city in order to eat together during the days of the festival, they would have all been in one house discussing the Exodus on that night and their students would not have said, “the time for reciting the Sh’ma has arrived.” Furthermore, if they were dining in the homes of their students, how is it that the text says, “Until their students came…?” If the Sages were in the students’ homes, where were the students? And how is that Rabbi Elazar Ben Azariah, who was wealthy and a great scholar of his generation, was eating at his student’s table on Passover? All of these questions suggest that B’nai Brak cannot be ‘the students of the city of Brak.’
Some say that B’nai Brak is a term for a fancy couch on which people would lean (misubin) during the Seder according to the religious custom. Accordingly, we say above, “On this night all of us lean (misubin). The five Sages were sitting together eating on the evening when the Haggadah is read, on lovely couches covered with colorful fabrics. (Esther 1:6) Maybe they were in Rabbi Elazar Ben Azariah’s home to eat with the Patriarch, and he provided them with couches called b’nai brak. B’nai is used to describe anything that is built or handmade, as in the verse, “You cared about a plant, which you did not work for…which the stem (Bin) appeared overnight and the stem (Bin) perished overnight” (bin laila hayah uvin lailah ovad). (Jonah 4:10) Radak explains that bin is a name for part of a plant, as in, “the stem (Bin) that you made strong for yourself,” (Psalm 80:16) and, “Ben porat Yosef,” (Gen. 49:22). Radak explains this verse to mean a fertile branch. The word barak, “sparkling” is meant to be a description of the silk coverings which sparkles to the eyes. On such couches they would be leaning. Whatever it may be, we learn from this that they were telling the story of the Exodus that night which proves that they were praiseworthy because they went on in telling the story of the Exodus at length.
", + "Yet why would the sages stay up all night telling the story of the Exodus and avoiding sleeping? It is because Passover eve is described as “A vigil night to the Lord (leil shemurim),” (Exodus 12:42) and the people of Israel did not rest at all the night that they left Egypt. During the first part of the night they busied themselves preparing and eating the Passover offering with matzah and bitter herbs as they were commanded by God. And during the latter part of the night they prepared for the Exodus. Similarly there was no time to snooze (at the sages’ Passover) since they saw themselves as if they personally went forth from Egypt. These holy men performed their acts immediately at the beginning of the night with matzah and bitter herbs, and recalling the Passover offering just as our ancestors did in Egypt. The rest of the night they spoke of the Exodus, and in this way they saw themselves as if they themselves went out of Egypt.
", + "The question of the thirteenth gate has been solved." + ], + [ + "Rabbi Elazar Ben Azariah said, \"Behold I am like a seventy year old man yet I have not merited to understand why the Exodus from Egypt should be said at night until Ben Zoma explicated it, as it is stated (Deut. 16:3), 'In order that you remember the day of your going out from the land of Egypt all the days of your life;' 'the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked during] the days, 'all the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked also during] the nights.\" But the Sages say, \"'the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked in] this world, 'all the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked also in] the next world.
This is a second example that the Maggid brings to show that it is a commandment to tell the story of the Exodus from Egypt at length. It is taken from the Mishnah Berachot in which Rabbi Elazar Ben Azariah states what he learned on the day when he was appointed chief of the Sanhedrin. According to the Jerusalem Talmud in Berachot, at the time, he was only thirteen years old.31There appears to be differences of opinion regarding Rabbi Elazar Ben Azariah’s age at the time he was appointed head of the Sanhedrin. According to the Babylonian Talmud, he was eighteen years old. There are versions of the Jerusalem Talmud state that he was sixteen years old, as do some of the of commentators. It is with surprise that he says, “I am like a person of seventy years old!” He implies that though his expertise and background in matters of Torah increased so that he was equal in knowledge to a seventy year old, he still could not prove that one should mention the Exodus at night, until Ben Zoma taught him how to do so. Ben Zoma is Shimon Ben Zoma. Of Ben Zoma it is said that, “When he saw the throngs of Israel he said, ‘Blessed is the One who created all these beings to serve me,’” implying that he was the perfection of humanity. This statement was not meant to be “prideful, and arrogant,” God forbid! (Prov.8:13) Rather his statement was meant to arouse the hearts of the students and to inspire them. Ben Zoma was extremely young, and was not yet ordained so he was referred to by his father’s name, “Ben Zoma.”…Rabbi Elazar Ben Azariah comments that even though he was young, it was through God’s grace that he became like a seventy year old, complete in his knowledge of Torah and in his position as head of the Sanhedrin. He now complains that if this is so, why couldn’t he figure out the answer as Ben Zoma did. After all, Ben Zoma was younger than him and did not experience the miracle that Elazar ben Azariah did.32According to the Talmud, Rabbi Elazar ben Azariah became white haired overnight even though he was so young so that he would have the appearance of an elder.
Ben Zoma’s Midrash is to prove that mentioning the Exodus at night means mentioning it every evening in the evening liturgy (and not just on Passover). The Talmud 33Berachot 14b already proved that we mention the Exodus by reciting the passage dealing with fringes in the Sh’ma since it contains a statement regarding the Exodus.34“I am Adonai your God, who brought you out of the land of Egypt to be your God.” Num. 15:41 Even though the commandment of fringes is not observed at night, since the Torah states, “you shall see it…” (Num. 15:39) Ben Zoma argues that it is fitting to recite the whole last passage of the Sh’ma in the evening including this passage because it also contains a reference to the Exodus. In this way, we mention the Exodus at night. Even though Deut. 16:3 is taken from the passage dealing with the Passover offering , Ben Zoma realized that it was impossible that this verse is a reference only to the Passover offering since it concludes, “All the days of your life.” How could it be a reference only to the Passover offering which is offered yearly and not something we do every day? How is it possible that we should explicate the laws of Passover all year long? We have learned that, “We study the laws of the festival before the festival.35Since we only offer the Passover offering once a year, we only explicate its laws in the time preceding the Passover observance. Ben Zoma concludes that the verse in Deuteronomy regarding the Exodus is recited “all the days of your life,” something we do each day.
The first half of the statement, “For you departed from the land of Egypt hurriedly,” (Deut. 16:3) is an explanation for the Passover offering and matzot. The second half of the verse, “That you may remember the day of your Exodus from the land of Egypt all the days of your life” is a way of saying, “Have I not commanded and warned you to remember the Exodus from Egypt so that you must do so not only on Passover but every day?” ", + "We conclude that, “The days of your life,” means to mention it during the day... By adding “All,” the verse includes the obligation to mention it at night as well.
The Sages did not agree with this interpretation since they thought of the night as a continuation of the day, as in the verse, “There was evening and there was morning, one day.” (Gen. 1:5) If so, then ‘night’ is included in the word ‘day,’ and all twenty four hours are called “day.” Therefore, we learn something different from the verse that states that we are obligated to recite the passage dealing with fringes. The Sages interpret this verse as follows: “The days of your life” means in this world, the world of exile, and the word “All” comes to include Messianic times, for even in that time mentioning the Exodus will not be removed from our lips.
", + "The Talmud continues this discussion with Ben Zoma saying, ‘And is the Exodus from Egypt mentioned in the days of the Messiah? Didn’t Jeremiah prophesy regarding Messianic times: ‘Behold, days are coming, says the Lord when they will no longer say: The Lord lives who brought up the children of Israel out of the Land of Egypt. Rather: (they will say,) As the Lord lives, that brought up and led the seed of the house of Israel up out of the north country and from all the countries where I had driven them’ (Jer. 23:7–8). To this, the Sages said, ‘This does not mean that the Exodus from Egypt will be uprooted from its place. Rather, redemption from the subjugation of the kingdoms will be primary and the Exodus from Egypt will be secondary.’” The Sages were saying that Scripture did not suggest that the festivals of God would be abolished and that there would be new festivals, for the Torah of God and the commandments are eternal without additions or subtractions. The Sages stated,36Shabbat 104a “These are the Commandments:” (Lev. 27:34) The word, ‘these,’ teaches us that a prophet is not permitted to introduce new elements related to the Torah.” (Reading of the Megillah was not considered to be an additional holiday.)37See Ruth Rabbah 4:5 It was Jeremiah’s intention that in the Messianic days the Exodus would not be viewed as the most essential redemption as it is today. Instead the gathering of the Exiles would be greater and it would be viewed as the most essential redemption by most people and therefore the Exodus would be secondary and lesser.
", + "Even though the Sages are correct, there is another way of answering the question. When the prophet said, “The Lord lives who brought up…” meant that when the people of Israel spoke with one another or made a promise, they would begin by speaking of the Exodus since this was our greatest oath. But in Messianic times, they would begin their oath by saying, “As the Lord lives, that brought up and led the seed of the house of Israel up out of the north country and from all the countries where I had driven them,” since the gathering of the exiles would be a greater wonder than the Exodus from Egypt. This does not contradict the statement that one must mention the Exodus from Egypt in the passage dealing with fringes day or night. It is a set commandment that can never be changed. The Torah commands us regarding our actions and commandments while the prophet Jeremiah was speaking about how people were to make oaths.
", + "Since Rabbi Elazar ben Azariah was talking about the passage dealing with the fringes which also mentions the Exodus, the Maggid brings this statement as a proof that one should mention the Exodus on Passover night in order to emphasize its importance. That is to say, to prove that one must tell the story on Passover eve, Rabbi Elazar first says that one mentions the Exodus every night according to the interpretation of Ben Zoma. Even according to the Sages, one must continue to do so in Messianic times. Since we conclude that if we mention the miracle every night, how much more so tell the story on the eve of Passover, when this event took place. Therefore, one who tells the story at length on this night is truly praiseworthy. Rabbi Elazar did not prove this from the verse, “It is a night of vigil to the Lord,” (Ex.12:42) since this only refers to the eve of Passover. Rabbi Elazar wanted to show that this commandment is applied to all nights, as I have said. ", + "With this I have answered the questions brought in the fourteenth through the eighteenth gates." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Praised is HaMakom who gave the Torah to Israel, praised is God. The Torah speaks of four children: one is wise, one is wicked, one is simple and one doesn’t know to ask.
There are many things to explain in this brief passage. The first is the connection between the two statements, “Praised is HaMakom,” and, “The Torah speaks of four children.”
There are a number of ways of explaining the order of the passages at the beginning of the Haggadah. First, the Maggid wants to prove the premise that it is an obligation to tell the story of the Exodus at length. After bringing examples from the sages as well as the statement of Rabbi Elazar ben Azariah, the Maggid tells us that the Torah speaks of the Exodus in many different ways. It tells us that the Torah speak of four types of children: wise, wicked, simple and one who doesn’t know how to ask. Each asks a different question and the Torah answers in a different way. For each one, a person must formulate an appropriate answer. As the Haggadah says (regarding the fourth child), “You must open it for him.” Therefore, the statements about four children prove that one must tell the story of the Exodus at length. After proving this, the Maggid begins the telling, with ‘disgrace,’ (“At first our fathers worshipped idols,”) and then concludes with, ‘praise,’ (“My father was a wandering Aramean.”) In this manner everything fits into its proper order.", + "The second way of explaining the order of the statements at the beginning of the Haggadah is based on a passage in Pesachim, Chapter 10:
“One should begin with disgrace and end with praise. What is meant by disgrace? Rav said: ‘We begin with at first, our fathers worshipped idols.’ (Joshua 24:2) Samuel said: ‘We were slaves to Pharaoh in Egypt.’ (Deut. 6:21)” (Pesachim, 116a)
According to Samuel the main topic of Passover is political liberation, and so we focus on the disgrace of slavery. Rav was of the opinion that the disgrace is that idol worship and the praise is that God brought them close to divine service by giving them the Torah at Sinai. For Rav the focus of the story is the birth of our faith.
We tell the story of the Exodus in the Haggadah according to the opinions of Samuel and Rav. The Maggid first speaks of Samuel’s opinion by beginning “We were slaves to Pharaoh in Egypt.” Subjugation was disgrace and redemption was “praise.” We then continue with the story of the sages (in B’nai Brak), who spent the night recalling the Exodus. Afterwards comes the statement of ‘praise:’ “Praised is the Omnipresent who gave Torah to Israel,” and the interpretation of the four children. All of these passages deal with political liberation. This is the Haggadah according to Samuel.
We then tell the story according to Rav, beginning with shame, “At first our ancestors worshipped idols.” The praise begins with the declaration38The declaration appears in Deut. 26: “My father was a wandering Aramean…” Originally recited as part of the ceremony of the first fruit on Shavuot, it became the central passage of the Haggadah. of the first fruits.
In this fashion, the statements in the Haggadah are brought according to Samuel and Rav, so that we follow both of them.", + "There is a third way of explaining the order of the Haggadah: The Maggid begins by stating that it is a mitzvah to tell the story of the Exodus at length. He then explains how one should present the story: one should not simply present the literal text of Scripture or an explanation of the commandments, such as matzah, avoiding hametz and eating the Passover offerings. The Maggid says that it is not the intention to present the scriptural narrative or the laws and commandments; rather to present a ‘telling,” (Haggadah) according to ability and temperament of each child. If the child is wise, then, “Give instruction to the wise person and he will be yet wiser;” (Prov. 9:9) if he is wicked, then, “answer the fool according to his folly;” (Prov. 26:5) if he is simple, then, “The simple person walks in his integrity;” (Prov. 20:7) and for the one who doesn’t know to how to ask you have to open the discussion. The passage concludes that we offer each one an appropriate ‘telling.’
The telling should be fitting for each one. According to the Haggadah, when addressing the one who doesn’t know to ask, one, “Opens it for him, as it is states, ‘You shall tell (higadita) your child.’” The intention of this expression, “Open it for him,” is that you should make known everything about the story from beginning to end. That is why the next passage begins, “At first our ancestors worshipped idols.
", + "", + "We must explain why the Maggid introduced the four children with, “Praised is the Omnipresent who gave the Torah to Israel; Praised is God.” Such a statement does not preface the other passages in the Haggadah. There are a number of explanations:
", + "Having stated that the Torah is divinely given, the Maggid suggests that it teaches people of all backgrounds and abilities: whether the person is a “wise person with eyes in his head,” (Eccl.2:14), a wicked person, “the net that he hid shall catch him,” (Ps. 35:8), or simple, “One who dwells in tents,”39Jacob is described in Genesis as “a simple man (tam) who dwelled in tents.” (Gen. 25:27), or one who doesn’t know how to ask (like the vast majority of people.) We praise God who watches over all human beings and gives knowledge to all beings. That is why the Maggid begins, “Praised is the one who gave the Torah to Israel, praised is God.” God’s teachings are geared to all types of people, answering them “according to each person’s needs.” (Esther 1:8) In this way, God is praiseworthy to all people. This is similar to the statement of King David, Israel’s great poet, “Praised are You Adonai, who teaches me Your statutes.” (Ps. 119:12) David praised God for teaching him His laws.
", + "A second explanation: The Maggid found four places in Scripture which use the word ben/child: “Draw out and take a lamb:” – “And it shall come to pass, when your children shall say to you,” (Ex.12:26); then, “Sanctify to me all the first born:” – “You shall tell your child on that day,” (Ex.13:8); then, “When Adonai shall bring you:” – “And it shall be when your child asks you in time to come,” (Ex. 13:14) and finally, in Parshat Vaetchanan, “When your child asks you in time to come.” (Deut. 6:20) It is not a coincidence that these passages all use ben. They offer four different explanations for the same subject. This proves the divinity of Torah. The Torah organizes its ideas to include all the possible ways of speaking about the Exodus. Divine matters, in contrast to human matters, are similar to the contrast between natural vs artificial40Artificial implies things that are man-made as opposed to things that come directly from God. matters. There are multiple meanings for natural matters. Something artificial, on the other hand, has a single purpose while something natural many have many purposes or meanings, some related to their material purpose, others to their structure and some to a combination of the two. Some of its meaning might even be hidden so that we do not know their purpose except through experience. On the other hand, human creations have only one meaning or purpose while the divine includes many levels of meaning. This is the meaning of the saying: “The Torah has seventy faces,” (Zohar, V1, 47b) All of these meanings are the words of the living God, since they all are implied by divine wisdom. The Maggid prefaces this passage by saying, “Praised is the Omnipresent who gave Torah,” meaning that it was given to them in this fashion to include many meanings in these passages. While the Torah and the commandments are one, the Torah speaks of four types of children with regard to this commandment. This introduction is meant to be a statement of praise and acclaim.
", + "Why is God called, HaMakom, “The Place” (the Omnipresent in translation). Does HaMakom refer to God and if so, why use the name “Place,” for God. Or, is HaMakom a reference to a special place. There are those who explain that HaMakom refers to Mount Sinai, the choicest of all places, at which Israel received the Torah, “Moses received Torah at Sinai.” Thus, it also says in the Midrash: “The moment when the Holy One came to give the Torah on Sinai, all the mountains came running and arguing with each other… Mount Tabor came from Bet Elim and Mount Carmel from Espania… This one said ‘I was called!’ and this one said ‘I was called!’ The Holy One said ‘Why do you lurk, you lofty mountains?’ You are all high mountains, but what does lofty (gavnunim) mean… Idolatry was done on all of you, but idolatry was never performed on Mount Sinai, the mountain that God desired for His dwelling,” (Ps. 68:17) “The Lord descended upon Mount Sinai…”41Bereshit Rabba 99:1
", + "This explanation is far from the true intention of the text, for HaMakom is a true name of God, as the sages said, “God is the place (HaMakom) of the world and the world is not God’s place….”
God42This is a paraphrase of a complex passage is summarized in the Abarbanel Haggadah, translated and edited by Yisrael Issir Zvi Herrzceg, Mesorah Publications 1990 Page 39 is sometimes referred to as HaMakom because of certain qualities God shares with the concept of place or location. First, all things have their natural place. They are at ease when they are in their proper place and in a state of tension when they are removed from it. Similarly, God is the natural home of the soul which longs for attachment to God.
Second, all objects are totally encompassed by their location. Similarly no aspect of man’s existence is hidden from God who knows our innermost thoughts.
Third, an object is on the same level as its place. Similarly God has put Himself on our level by directing, through divine providence, every facet of our lives. Fourth, a location is an entity distinct from the object within it. Similarly God is an entity utterly transcending all else.
Fifth, the idea of an object’s station, whether it is above or below, falls within the concept of location. Similarly, God encompasses all stations…This, ultimately, is the reason we refer to God as HaMakom at this point in the Haggadah…
", + "Why does the Maggid order the four children, wise and wicked, simple and one who doesn’t know to ask? What is the nature of their character that it is necessary to contrast them in this way? After all, wise is not opposite of wicked, nor is simple the opposite of one who doesn’t know how to ask, as is pointed out in the questions.
Some people have tried to explain the four children (allegorically) as representing the four elements,43The four elements play an important role in medieval science and philosophy. They are water, air, fire and earth. while others have compared them to Abraham, Isaac, Jacob, and David. The wise child has the quality of loving-kindness like Abraham. The wicked is associated with judgment and Isaac since Esau came from the loins of Isaac. The simple one is like Jacob who is called an eesh tam, “simple,” and the one who does not know to ask, is associated with David, of whom it is said: “Hear me, Lord, and answer me, for I am poor and needy.” (Ps. 86:1) This interpretation is farfetched, in my opinion. There are three other explanations that are more reasonable for the order of the four children.
", + "First, the four children are divided into those who ask questions and those who don’t ask questions. There is no intermediate category between these categories. Among the children who ask, there are three reasons why they ask: to show off their knowledge, to cast doubt upon the matter in a spirit of heresy, or to ask out of a desire to gain knowledge. These are the reasons for the wise, the wicked and the simple children.
● The wise child knows the truth of the matter and asks questions in order to show the people the richness of his Torah and wisdom.
● The wicked child does not believe in the commandments and casts doubt on them.
● The simple asks so that we might answer him. These three ask questions with his own purpose in mind.
● For the fourth child there are no divisions or categories since his response is an absolute negation. Of him, it is said “he does not know to ask.” If he asked out of evil intent then he would be in the same category as the wicked child.
", + "A second explanation: complete knowledge of a matter includes four types of explanation: material, creative, purposeful and structural/ideal. One or more of these explanations can be used to answer each type of questioner according to his or her intellectual aptitude or deficiency.
This might be explained in the following way. If an ignorant person were to see a building he might ask, ‘How was this built?’ One might answer, “It is made of wood and stones.” This material answer would appease his uncultivated mind…
If this did not appease him, he might say: “I’ve seen wood and stones but never a building like this.” One might say: “It is constructed by a carpenter.” Because of the limits of his intellect these two answers would satisfy him as to the nature of the building.
But others, more perceptive, might still not be satisfied and want an explanation of what purpose the building serves – it was built for shelter or storage.
One whose intellect is still not satisfied might ask why this particular kind of building and not another. (Why this form?) One would then have to explain its idealized form, thereby combining all four types of knowledge for a complete explanation.
There are four groups of people who seek to understand the divine wisdom regarding the Exodus, so we organize the four types of explanations with the four types of people. The wise child seeks to integrate all four types of explanations, comes first. (“It is a commandment, given by God, to remind us of the exercise and to convey God’s wisdom.”)
The passage dealing with the wicked child attempts to address three categories: the purposeful, the creative and the material. The passage adds creative. (It is a commandment, given by God to remind us of the exercise.)
To the simple child we would give a material and creative explanation. (It is a commandment given by God.)
And the one who doesn’t know to ask, is satisfied in learning the material aspect alone. (It is a commandment.) I have now explained the reason for the division of the four children, and the order in which they appear in the Haggadah, which is according to the reasons that have been given.
", + "The third explanation for the order of the four sons: the children are divided, each one with its opposite. The wise and the wicked are mentioned together. The simple who is pure of evil desires is the opposite of the wicked….so, too, the wise and the one who doesn’t know to ask are opposites. The wise one wishes to display his understanding... while the one who doesn’t know to ask is lacking in knowledge and understanding so that doesn’t even know how to how to ask a single question.44The inability of the fourth child to ask is a reflection that he is the complete opposite of the wise child. Philosophers have already stated “Asking is half of wisdom.”
If this is so, then the four children can be divided into two opposite pairs: the wise and the one who doesn’t even know how to ask, and the wicked and the simple child.45In other words, the four children are listed in a chiastic fashion, A-B-B-A. and not A-A and B-B They are organized according to the level of their wisdom. First, the wise child who shows great respect for the Torah, then the wicked one who uses his wisdom to denigrate the Torah; then the simple child who has only limited knowledge of the Torah, and finally the one who doesn’t know to ask who is completely lacking in any knowledge at all." + ], + [ + "What does the wise child say: ‘What means these testimonies, statutes, and rules which Adonai our God commanded you?’ and so you shall tell him all the laws of Passover: Do not eat any sweets after the Passover offering?
I have already explained the reason that the wise child is mentioned first even though he appears last, in the Torah. It is because of the superiority of his wisdom, for, “the wise inherit honor.” (Pro. 3:35) He is also mentioned first because his answer which includes all four types of questions, as has been said.
There is no doubt that the question, “What means these testimonies, statutes, and rules which Adonai, our God, commanded you,” refers to all the commandments. In my Torah commentary I have explained this passage according to its literal meaning. The Maggid, however, saw fit to interpret both the question and answer as a reference to the commandment of Passover. The answer, “You shall say to your child, ‘We were slaves to Pharaoh in Egypt,’” suggests that it is speaking about the commandment of the Passover offering. There is further proof at the end of the answer which states, “It will be to our merit before Adonai, our God, to observe faithfully this mitzvah, as God has commanded us.” (Deut. 6:25) The expression, ‘This mitzvah,’ in singular, suggests that it is speaking about one commandment, in particular.
The wise child wished to show off his wisdom, so he suggested that the Passover commandment is made up of different types of mitzvot.
Some are eduyot, testimonies, such as matzah, a symbol of the haste with which Israel left Egypt; the Passover offering, a reminder of the lamb which was slaughtered and the judgments with which God saved the Israelites; and maror, a reminder of how the Egyptians embittered the Israelites with hard labor. All of these commandments are testimonies.
There are also chukkim, statutes, such as, “It must be eaten inside the house; take none of the meat outside the house. Do not break any of the bones.” (Ex. 12:46) The reason for this commandment is not known to us.
And there are mishpatim, rules, such as, “The whole community of Israel must celebrate it. A foreigner residing among you who wants to celebrate the God’s Passover must have all the males in his household circumcised; then he may take part like one born in the land. No uncircumcised male may eat it.” (Ex. 12:47-48) These are rules only performed by the members of the covenant. By pointing out to the categories of commandments and Torah, the wise child shows off his great knowledge.
The Maggid also notes that the wise child, “fears God and shuns evil,” (Pro.14:16). At the beginning of the verse, the Torah says, “Which Adonai our God has commanded.” (Ex. 12:26) This implies that in his question the wise child acknowledges that the commandments were divinely given to our ancestors.
The answer also addresses the different types of commandments in his question. When the wise child asks about testimonies, one answers, “We were slaves to Pharaoh in Egypt and God took us out of Egypt with a mighty hand, performing great and terrible signs and wonders,” he speaks of the testimonies (1). The bitter herbs are a reminder of slavery; the matzah, a reminder that God took us out of Egypt; and the Passover offering a sign of the signs and wonders which God performed. These are all the testimonies related to the commemoration of the Exodus.
Concerning the mishpatim, the Torah answers, “God brought us out from there.” This means that it is appropriate and lawful that gentiles should not eat the Passover offering, since it is exclusively the commandment of Israel, the members of the covenanted community.
Regarding the statutes the Torah responds, “Adonai commanded us to perform all these statutes,” whose rationale is not known. Their effect, however, is well known to us. The passage continues, “So that we might prosper,” (Deut. 6:24) these commandments are eternally beneficial for the soul. “And be kept alive as is the case today,” for a long physical life.
In order that we not think that this last phrase only applies to the statutes and not the testimonies and rules, the Torah then adds, “And if we are careful to obey all this law before Adonai our God, as he has commanded us, that will be our righteousness.” In other words, the reward will be paid for all of the commandments, since the combined laws are more whole than the individual details. The Torah explains this commandment according to all of its reasons: the material, the structural, the creative, and the purposeful.
1. The material: “All these commandments.”
2. The structural: Detailing “Testimonies, statutes and rules.”
3. The creative: “Which God commanded us.”
4. The purposeful: “So that we might always prosper and be kept alive, as is the case today.”
", + "Finally, the Maggid’s statement, “And so shall you tell him…” appears to be unrelated to the answer in the Torah. This is not the answer which is given to this child in the Torah. However, since the wise child becomes arrogant about his wisdom, categorizing all commandments. Besides the answer the Torah gives, you should also teach him all the laws of Passover so he does not become overconfident. In addition to the laws in the Torah, teach him all the rabbinic laws of Passover to the very last one, “One may not maftirin after the Passover offering.” This is taken the last Mishnah in the Pesachim. It means that after eating the Passover offering one should not request any more food nor should one serve dessert. In that way the taste of the Passover offering will remain in one’s mouth. In this way one will not forget the Exodus, and it will be ingrained in one’s heart forever.
From this we may conclude that even with all his wisdom, “there are still things to explain,” and that to every commandment there is great wisdom, more than even the questioner realizes, as Scripture teaches, “Give wisdom to the wise person and he will be yet wiser.” (Prov. 9:9)" + ], + [ + "The wicked child, what does he say? “What is this service to you?” He asks, (what does it mean) “to you” and not “to him.” Since he removed himself from the community, he denies the central principle (of faith). So, shall you set his teeth on edge by saying, “It is because of this which God did for me.” God did it for me and not for him. Had he been there he would not have been redeemed.
Having offered the interpretation regarding the wise child, the Maggid now turns to the wicked child. This child is wise but he uses his wisdom for profane purposes. The wicked child is related to the scriptural passage which begins, “Go, draw out lambs for yourself…” (Ex. 12:21) In order to understand the Maggid, it is necessary to clarify this passage, according to its literal meaning.
There are several problems in this passage,
", + "First, in the passage, “This month shall be for you…” (Ex. 12) God commands Moses all the practices regarding the Passover offering: setting it aside, slaughtering it, consuming its head, leg and entrails along with matzah and bitter herbs, eating it with one’s loins girded, placing blood on the door posts and lintel, the prohibition against hametz for seven days, and the observance of Passover for seven days.
When Moses came to teach the people about Passover, he did not repeat all the commandments as he originally heard them. Instead, he told them to take the lamb, slaughter it and to place the blood on the doorpost (and nothing else such as matzah, bitter herbs, the prohibition against eating hametz for the seven days. This is very surprising! Why didn’t he mention all the other customs and laws? Moses seems to have mentioned some and ignored others! Ramban writes that Scripture abbreviated it, but it was well known that Moses taught all the details. Yet Ramban does not give a reason why the Torah did this.
", + "Second, for what reason did Moses choose to teach the mitzvot to the elders in this passage and not the entire community? Since God commanded the people of Israel, it would have been fitting for Moses to teach everyone the laws. So why did God instruct him to say, “Go draw and take lambs for yourself” to the elders? Some taught that Moses called to the elders, and the elders gathered the whole nation, and then Moses taught all the community of Israel. This is the opinion of Rabbi Yosaiah in the Mechilta (Chapter11). Rabbi Yochanan, however, thought that Moses’ commandment was specifically for the elders, and they in turn spoke to the community. We see that the essence of this explanation is missing from the text according to both points of view.
", + "Third, why does the verse say, “the Israelites went and did so; just as Adonai commanded Moses, so they did?” (Ex. 12:28) Since Moses spoke to the elders, it would have been fitting to say, “The elders went and did as Adonai commanded Moses” instead of “As Adonai commanded Moses and Aaron.” Yet the elders heard the commandments from Moses and not from Aaron!
", + "This is the way I would explain it: On the first of Nisan, God commanded Moses and Aaron regarding the Passover offering. This was the first commandment Israel was given. God instructed Israel to observe it in Egypt and that it would be an eternal statute for all generations. There is no doubt that Moses instructed the people to observe all the commandments of Passover, not leaving anything out. It is not surprising that Scripture does not say that Moses told it to the people as he heard it. For Moses would not transgress God’s word. As with many commandments, the Torah states: “God spoke to Moses…speak to the children of Israel,” but Scripture does not state that he related the commandments to the nation as he heard them, for it is assumed that he would not disobey God. When he spoke to the people, Moses told them exactly what God had commanded him!
Therefore, the commandment, “Go, draw out lambs for yourself,” (Ex. 12: 21) was not meant to be a repetition of the earlier presentation of the commandments. The community already had heard them from Moses. Rather Moses told the elders to be hasty in performing the commandments, to begin by setting aside the offering, to slaughter it, and, finally, to put its blood on the entrance of their homes. These were the most dangerous aspects of the commandments for the Israelites. Moses feared that these might be the most difficult acts of all because of the danger (from the Egyptians), as is stated, “If we sacrifice that which is untouchable to the Egyptians before their very eyes, might they not stone us?” (Ex.8:22) ", + "It was known that the ram was the heavenly symbol of Egypt bringing honor to them. They treated the flock which they were named after and in whose image they were created with great reverence. They thought that if one even touched even a bit of the flock, it was like poking the eye, making one guilty of death.
In a split second the world saw the pitiful nation of Israel set forth its hand against the respected symbol from which the Egyptians received a supernal blessing. Each person took a lamb for his household, tied it to his bed post, and kept it tied up there for three days. Yet the Egyptians had no power to stop them. When the time came, the Israelites slaughtered the lamb before the Egyptians while it was still day time. The blood of the lamb cried out from their doorposts but the Egyptians could do nothing. All who saw this knew what was happening because the Israelites roasted the lambs whole. In this way, it would be obvious by its form (head, leg and entrails) that they were eating the lamb. They then ate it in a casual and disrespectful manner so it would be seen as a humiliation to the Egyptians. It was consumed in the fashion of merchants, (Job 40:30) its bones being picked clean until nothing remained in the morning. Whatever remained was then burned; all of this could cause great danger from the Egyptians.
Since the Israelites were afraid of the Egyptians, Moses spoke to the elders: “Draw out lambs for yourself.” In other words, Moses said, “You, the leaders of Israel must act first.” He told them, “You, the elders and princes, must perform the act and not an emissary so it is performed with your own hands, “A lamb for each household,” in the light of day for your families. On the 14th day of the month you shall slaughter the Passover offering and then take hyssop, dip it in blood and wipe it on the door posts. ", + "That is why Moses didn’t mention consuming the offering, or the matzah, or the prohibition of hametz or anything else. He had already taught them these commandments, and it was necessary to command the elders who governed the nation, to do those things that would be perceived as dangerous. He mentioned the acts in order of increased danger: first take a lamb; then, slaughter it, and finally place the blood on the doorposts which was perceived as most dangerous. The elders were to do this in order to encourage the masses, so that the people would see what they did and follow their example. For a nation always follows the example of its leaders.
Moses warned the Israelites, that even if they trusted God and were not afraid of the Egyptians, they should still not leave their homes or go about the city, as the Torah states, “One shall not go out from the door of one’s house until morning.” The Torah gives a reason for this, “For Adonai will pass through to strike the Egyptians, and when God sees blood on the lintels... God will not let the destroyer come into your houses to strike you.” (Ex.12:23) This means that at the very time that the Israelites were eating the Passover, God would smite the first born of Egypt, and through the merit of that commandment, Israel would be saved and the plague would affect their homes.
It is possible that the warning not to leave their homes was so that they would be busy themselves performing the commandment of Passover and not turn their attention elsewhere. ", + "The sages taught from this, “If you give permission to the destroyer to destroy, it will not differentiate between the wicked and the righteous.” (Rashi Ex. 12:22, and the Melkhilta) This means that once the plague began, it was better to avoid mixing with others lest they be wiped out because of their sins.
It is also possible that he warned them not to go out of their houses lest the Israelites see the Egyptians in the hour of humiliation and the Egyptians might pick a fight with the Israelites, as stated, “You killed our people.” In order to distance the Israelites from such ugliness God commanded them, “And a person shall not go out from his house until the morning,” so that the Israelites would not see the Egyptians as their firstborn died.
If you were to ask, what would prevent the Egyptians, from entering the Israelite homes to kill them, even if the Israelites were not supposed to go out of the Egyptian houses? The answer is in Scripture, “God will not let the ‘destroyer’ come into your houses to strike you.” (Ex. 12:23) The destroyer refers to the Egyptians. God reassured them that the Egyptians could not enter the houses to harm the Israelites because of the Passover offering, or because of the plague of the first born. On this night, the Israelites were protected from all destroyers for God had compassion on the Israelites, and protect them from plagues and afflictions. God did not allow the Egyptian to enter their houses to be an affliction.
In dangerous matters, those who act first are accorded honor and glory. We see this in the case of David who, when he came up to Jerusalem to conquer it, said, “Whoever is the first to strike the Jebusites shall be chief and captain,” (1 Chron. 11:6). So, too, Moses said to the elders, “And you shall observe this thing for an ordinance to you and to your children forever.” (Ex. 12:24) Since this would be the law for generations to come, it was fitting that it begins with the leaders of the nation.
", + "At the end of the passage, we learn that even though Moses only commanded the elders, the entire nation “bowed their heads and worshipped before God,” (Ex. 12:28) The people said, “Our master, we will pass before Adonai; all of us will obey the commandments for it is not fitting to begin with the elders, but rather the nation as a whole (shall obey them).” This is the intention of the phrase, “They bowed their heads and worshipped before Adonai…and they did as Adonai commanded Moses and Aaron, so they did.” (Ex. 12:26-27) When he spoke to the elders, all of the Israelites heard his words and bowed before them like one taking leave of his master, and they went and performed every aspect of the commandment, as Moses and Aaron had instructed them. They did not wait for the elders to act, for the entire nation responded with fear or anxiety to observe the commandment.
I will now explain this passage in the Haggadah in the according to its literal meaning and answer the questions I have raised.
", + "The Maggid interpreted, “And when your children say to you, ‘What is this service to you?’” (Ex. 12:26) as a reference to, “the wicked child, who is “arrogant as he is, in all his scheming, thinks, he does not call to account; God does not care.” (Ps.10:4). There are three things in this question that reflect his wickedness.
", + "First, the passage is not a question as it is for the wise child (“When, in time to come, your child asks you”) and the simple child (“When your child asks you”). Rather, the passage uses the verb, amira (says) instead of sha’al (asks): “When your child says (y’omru) to you,” as if to say, ‘when your children could have asked and learned from their parents in order to fear Adonai, they became rebellious and did not pose their statements as questions but as statements of doubt, saying, ‘What is this service…’
One finds this shameful use of this word (amar) in other places in Scripture. Regarding the building of an altar by the tribes of Reuben and Gad, “We did this thing only out of our concern that, in time to come, your children might say (y’omru) to our children, ‘What have you to do with Adonai, the God of Israel? (Josh. 22:24) 46According to the book of Joshua, When the tribes of Reuben, Gad and Menasseh returned to their land holdings outside the Promised Land they built an unlawful altar: “A report reached the Israelites: “The Reubenites, the Gadites, and the half-tribe of Manasseh have built an altar opposite the land of Canaan, in the region of the Jordan, across from the Israelites.” (Jo. 22:11) Though they claimed to do so for good reasons, the use of the word y’omru in Jos 22:24 implies evil intentions. In each example that follows, the use of the verb amar is taken as having evil intentions.
Similarly, Isaiah stated, “Those who call (ha’omrim) evil good and good evil,” and “Who say (ha’omrim), let him speed, let him hasten His purpose.” (Isa. 5:20, 19) “He who says to the guilty, “You are innocent,” shall be cursed by the people.” (Prov. 24:24) This language is used as a means of provoking the wicked and as shameful language, and not as a question with good intentions. As a result, when the Maggid noted that the Torah states, “And when your children say to you,” and not ‘questioned,’ as for the other children, he concluded that he must be a rebellious child.
", + "Second, this child does not say, “What does this service mean which Adonai our God commanded you,” as the wise child does. At the beginning of his statement, the wise child acknowledges that the commandments came from God. If these children had also said, “What is the meaning of this service which Adonai our God,” like the wise child, we would not have suspected him. The wicked child, however denies that the commandments were divinely given, by not saying, “Which Adonai our God commanded...”
Third, he did not call the mitzvot, ‘testimonies,’ ‘statutes,’ or ‘rules’ as the wise child did, since he does not believe that they testify to the Exodus from Egypt. Also, he denies that they are righteous rules nor does he believe that the statutes were decreed by God. Instead he says, “What is this service to you?” He implies two things and denies two things in his statement: first, the commandments were not divinely revealed nor were they commanded by God. Rather, he believes that the elders composed them, so he says, “What is this service to you?” The second denial is regarding their purpose. His statement implies that there is no service of the divine nor is there divine mercy. It is not a religious rite like prayer or Torah study. It is service for its own purpose, so that they could eat a year-old lamb that is fat and tender when it is roasted, and drink four cups of wine with it. This service is for yourself and not for God.
Since there are two heresies, one regarding the source of the commandments and the second regarding the purpose of the commandments, it was stated in the plural, “And it shall come to pass when your children say to you,” as if there were many rebellious children here who committed different acts of heresy… That is why this passage is stated in the plural while the other statements (regarding the children) are singular. In addition, passages containing the other children are stated in the singular: “Consecrate to Me every first born,” “When Adonai has brought you to the land,” “You shall observe in this month the following practice,” and “Seven days you shall eat unleavened bread,” so that the entire passage is in the singular. (Ex. 13:2-5) This is the case for the simple child as well: “When Adonai brought you into the land of the Canaanites,” “You shall set apart for Adonai the first issue of the womb,” all of which is in the singular. Therefore, it also states, “when your child shall ask” in the singular. (Ex.13:11-4) The passage regarding the wise child is also posed in the singular: “You shall say to your child” (Deut. 6:21) “Go, draw out lambs for yourself,” (Ex. 12: 21) is stated to the elders in the plural, and because of this the question of the wicked child is also plural, “When your children say to you…” (Ex. 12:26)
", + "", + "Since there were two acts of heresy, the question, “What is this service to you,” addresses both of them. If the wicked child’s questions casts doubt on the authorship of the Torah, the answer given to him is, “You shall say, ‘It is a Passover offering of Adonai.’” That is, you cast doubt on the commandments by implying that we made them up by saying “What is this service to you.” One answers him by saying, this is not so, “It is a Passover offering of Adonai;” God commanded it and we did not make it up. Further, regarding the purpose of the commandments, you implied it was simply a matter of eating to our satisfaction and dressing up in fine clothes. (Isaiah 23:18) This is not so for God commanded us to eat the Passover offering when you were full so that you would not think that we were eating it simply for physical enjoyment. The fulfillment of the commandment was for its own purpose and a reminder that, “God passed over the houses of the Israelites when he struck Egypt and saved our homes. Here, then, the Torah explains to the wicked child that beside the material content of the commandments, they were also divinely revealed and they have a holy purpose. Thus, the Torah has answered the wicked child’s doubts and heretical statements.
The Maggid, seeing that the wicked child implied these two heretical statements by using the word lachem, “to you,” says, “I will even offer a third explanation for the word lachem! It is, “A fool’s mouth is his destruction” (Prov.18:7) Therefore, he said, “What is this service to you,” in order to exclude himself from the community. The commandments were given for the good and the upright of heart and not for the wicked. If that is so, then, “it was given to you but not to him.” These are the words of the Maggid. To this the Maggid says, “since he has excluded himself from the community,” he would not have been part of the community during the Exodus not only because he did not fulfill the commandments but also because of his lack of faith, as it states, “He denied the principles of faith.” The principle is that the commandments were given by God and not by human beings.
Therefore, says the Maggid, “you shall set his teeth on edge.” That is, besides the true answers which the Torah gave to his statements of denial, you have heard a denial in his own words, thus fulfilling the statement, “Answer the fool according to his folly.” (Pro.26:5) You can answer him in a third way. Say to him, “It is because of this which Adonai did for me.” The wicked child will see that it was because of keeping faith that God did this for me. Also it is because of the fulfillment of this commandment which I did in Egypt on this night that God showed me great kindness and saved me from the plague of the first born.
But you were “an enemy who insults God” (Ps. 74:18) If you had been there you would not have been worthy of being redeemed, and you would have died during the days of darkness when all the sinners of Israel died. You would never have seen the salvation of Israel. For we would have learned from this experience of God’s providence. God differentiates not only between nations (“When he smote the Egyptians and saved our houses”) but also between one person and the next, rewarding or punishing each as is his due. If you had been there you would not have been redeemed with us but would have died with the Egyptians.
Even though the verse, “Because of this which Adonai did for me when I went forth from Egypt,” is the one dealing with the child who doesn’t know to ask, the Maggid uses it to insult and disparage the wicked child, using his own wickedness. This is possible because only the words, “because of this,” are interpreted there as referring to the child who does not know to ask. The rest of the verse, “Which Adonai did for me when I went out,” is used for the wicked child. It is as if it says, “since the part of the verse is not concerning the child who does not know to ask, interpret it regarding the wicked child.
How then is this verse brought to comment on the wicked child from the passage dealing with the child who doesn’t know to ask? The Maggid, however, who wishes to set the wicked child’s teeth on edge and treat him like a fool, thus interprets this passage in this way. Another interpretation of the verse “You shall tell your child on that day saying, ‘It is because of that which Adonai did for me when I went out of Egypt” (Exodus 13:8). One might think that [one should begin the telling] on the first of Nisan. Therefore, the verse says, “on that day” (the 14th of Nisan). One might think that one should begin while it is still daytime; therefore, it says “because of that.” “Because of that:” That implies the time when the matzah and maror are before you.
" + ], + [ + "Tam mah hu omer? What does the simple one say? “What is this?” (Exodus 13:14).You say to him, “With a strong hand Adonai brought us out of Egypt, the house of bondage” (Exodus 13:14)" + ], + [ + "She’eino yodeah l’shol, As for the one who does not know to ask, open the discussion yourself, as it is said, “You shall tell your child on that day saying, ‘It is because of that which Adonai did for me when I went out of Egypt” (Exodus 13:8). " + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "The passages dealing simple child and the one who doesn’t know how to ask appear at the end of Parshat Bo (Ex. 13:2-10): “Consecrate to me every first born among the children of Israel; man and beast…for they are mine;” (13:2) “Moses said to the people: Remember the day you went free from Egypt;” “No leaven shall be eaten;” (13:3) “Seven days you shall eat unleavened bread;” (13:6) “Throughout the seven days matzot shall be eaten;” (13:7) “You shall explain to your child on that day: it is because of what Adonai did for me on that day;” (13:8) and “And it shall be a sign on your arm.” (13:9) This passage is interpreted as referring to the child who doesn’t know to ask.
After this comes another passage (Ex. 13:11-16): “When Adonai has brought you to the land of the Canaanites;” (13:11) “You shall set apart for you every first issue of the womb;” (13:12) “And when, in time to come, when your child asks you;” (13:14) “And so it shall be a sign on your arm.” (13:16) This passage is refers to the simple child. One must analyze these two passages.
", + "First, if God commanded Moses to “Sanctify the first born,” in the first passage, why was it combined with the commandment of matzah and hametz, as we see in Scripture “Consecrate to me every first born….Moses said to the people, ‘remember this day when you went free from Egypt…you shall not eat hametz…seven days you shall eat matzah?’”
", + "Second, why didn’t Moses mention the commandment of the Passover offering with rules such as the commandment to eat maror with it? Why did Moses see fit to command the Passover offering sometimes but not the other commandments, and sometimes other commandments but not the Passover?
", + "Third, why combine the law of tefillin with these other commandments, as Scripture states, “And it shall be a sign upon your arm,” while other times when the commandment of the first born is mentioned, it does not mention tefillin with the law of the Passover offering?
", + "I will now explain these passages in such a way so that they reveal the interpretation of the Maggid for the child who doesn’t know to ask and the simple child, beginning with the simple child, since he has some knowledge, either more or less.
The Torah tells us that though God commanded Moses regarding the sanctification of the first born, this law did not go into effect in the wilderness but only after they entered the land of Canaan as Ramban wrote. Similarly, the obligation to observe the Passover offering did not become an obligation for the generations until after they were settled in the land. The Passover offering (of which we were instructed in this chapter) was also not an obligation yet to the generations. Since the sanctification of the first born was connected to the plague of the first born, Moses warned Israel regarding this commandment and all its details including the Passover offering, matzah and maror and the sanctification of the first born. All of these commandments served one purpose and were a reminder as Moses said to the people, “Remember this day when you went forth from Egypt.”
Moses began teaching the reason for these commandments by telling the Israelites to remember the day on which, “Adonai brought them forth from Egypt.” They would have included the commandment of matzah and the prohibition of hametz. They were connected to the land. In the wilderness there was neither wheat nor hametz. All of these things were dependent on the earth. ", + "Therefore, the Torah states, “When Adonai brings you in the land of the Canaanites...you shall observe in this month the following service (avodah).” (Ex. 13:5) Avodah is not a reference to matzah but to the Passover offering. The Torah abbreviates this since it discussed the details in Chapter 12. After the discussion of the Passover offering, it mentions the matzah, “Seven days you shall eat matzah.” Concerning the matzah, the passage states, “Throughout the seven days, leavened bread shall not be eaten… You shall tell your child on that day saying….” Since there is no question or statement in this passage, and only “You shall tell your child,” the Maggid concluded that this must be a child who doesn’t know to ask and it instructs the parent to open the mouth of the mute child and explain things to him as they came to pass.
", + "It is possible that this child did not believe in such things and that he rejected the teachings of God, saying, “I will not mention them or speak in God’s name. Therefore, the Torah immediately states. \"It shall be a sign on your arm and a remembrance between your eyes that the Torah of God may be in your mouth and you shall observe these institutions at its set time from year to year.” (Ex. 13:9-10) Such a thing would not have been written about someone unless he was God fearing and desired to fulfill the commandments, and for whom nothing was lacking but knowledge. That is why it says, “In order that the teachings of God may be in your mouth.” That is, learned people would teach him those things that he lacked. In that way, they would be in his mouth even if he doesn’t understand them completely. It was only necessary to teach him the content of the commandments, as it says, “Because of this that God did for me.” That is, because of this – matzah and maror – so that I may perform this commandment; God did this for me in order to take me out of Egypt. This is what the Maggid states, “The one who doesn’t know to ask – you open up the subject for him.”
", + "Some of the commentators suggest that the following passage in the Haggadah, “You shall tell it to your child; one might think that one should begin the telling on Rosh Chodesh,” is not part of the previous statement regarding the child who doesn’t know how to ask. Rather when the Maggid completes his explanation of the four children with the verse, “You shall tell it to your child,” it continues with, “One might think that one should begin the telling on Rosh Chodesh (on the first of Nisan?)” It then continues as a general discussion: “On that day – One might think that one should begin while it is still daytime. Therefore, it says “because of this” – only at night when matzah and maror are before him.”
What I originally said was correct. This passage is a continuation of the interpretation of the child who doesn’t know to ask. This discussion was not necessary for the other three children since there learning was not dependent on a set period of time. It continues to interpret the expression “because of this,” regarding the child who doesn’t know how to ask, while the rest of the verse is interpreted as relating to the wicked child. While the verse is associated with the child who doesn’t know to ask, it is borrowed from here for him.
", + "The simple child is associated with the passage, “And when Adonai has brought you to the land of Canaan.” (Ex. 13:11) After speaking about the day on which we perform the rite of the Passover, matzah and maror, Moses goes on to speak about the sanctification of the first born in the same passage. These commandments serve one purpose, namely, reminding us of the day of the Passover. They all go back to the original statement, “When you enter the land of the Canaanites…” Therefore, it goes on to say, “When in time to come when your child asks, “What is this.” When he sees the content of the commandments, one would answer him, “With a mighty hand Adonai took us out of Egypt, out of the house of bondage.” This implies that the child will remember more generally the connection between all the commandments, for he notes that they are all connected when he asks, “What is this?”
He understands that all these commandments are decrees of God.
To the question of the Passover offering, one answers, “With a mighty hand Adonai gook us out of Egypt, out of the house of bondage.”
To the question of the sanctification of the first born, one answers, “Therefore I sacrificed to Adonai every male issue of the womb but I will redeem the first born among my sons.”
", + "It appears that the answer given to the simple child reflects the general purpose of the commandments including the Passover offering, matzah, and the sanctification of the first born. Since in his simplicity he could not differentiate between them, he said, “What is this?” Thus we see that he is answered out of his simplicity and not as a matter of enmity or heresy. That is what the Torah goes on to say. And it shall be a sign upon your arm and a reminder between your eyes that with a mighty hand God took you out of Egypt.
For the child who doesn’t know to ask, we answer by explaining the verse, “It is because of this,” according to its plain meaning. For him we need only offer the material explanation. The simple child and the one who doesn’t know to ask are not guilty of evil intent but simply lacking knowledge, unlike the wise child and the wicked child. It is sufficient to answer them with the words of the Torah. Therefore we do not use the expression Af attah as an introduction to an answer not given by the Torah as we do in the case of the wise and the wicked children. ", + "We have now answered all the questions! " + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Originally, our ancestors worshipped idols, but now the Ever-Present has brought us to God's service, as it is said, “Then Joshua said to all the people, ‘Thus said Adonai, the God of Israel: In olden times your ancestors dwelt on the other side of the river – Terah, the father of Abraham and Nahor – and they served other gods. But I took your ancestor – Abraham – from the other side of the river and led him through the entire land of Canaan and multiplied his offspring and I gave him Isaac. And I gave Isaac Jacob and Esau and I gave Esau the hill country of Seir as a possession – and Jacob and his children went down to Egypt’” (Joshua 24:2-4).
After explaining the Midrash of the four children, the Maggid continues with the Passover narrative. It begins with shame, “Originally our ancestors worshipped idols,” in order to conclude with praise, “And the Ever-Present brought us to God’s service,” thus concluding with this act of grace in which we were brought close to God. Since this is the basis upon which everything depends and the reason for all of God’s acts benevolence, the Maggid brings a proof text from the book of Joshua which mentions three benevolent acts which the Holy One performed for our ancestors. They are: (1) Abraham did not have an inheritance or a land of his own; (2) his family did not believe in God; (3) he had no offspring. He was lacking in these three things until God fulfilled all of them.
This is what the verse from Joshua states: “In olden times your ancestors dwelt on the other side of the river,” that is, the land of Canaan which God gave Abraham was not his ancestral inheritance because his forefathers came from the other side of the river. The descendants of Shem, son of Noah, dwelled on the other side of the Jordan River. It is for this reason that the verse mentions Terah, Abraham’s father. It was from Abraham that a great multitude came.47There was a break between Abraham and his father. He became the father of a new line separate from his father who was a descendant of Shem. Abraham became known, as his name suggests, as a father of a multitude of nations. This passage makes us aware that our forefather, Abraham, did not have an inheritance.
The passage then mentions the second thing which Abraham’s family lacked: faith in God. Scripture states, “They served other gods.” This is a reference to Terah and Nachor. Those who preceded them were righteous but Terah and Nachor were idolaters.
The reason that the passage mentions Abraham but not his sons, as it does for Jacob is because at first, Abraham was childless. ", + "God showed Abraham compassion by promising him a land, a faith, and offspring. First it states that it brought him to faith, stating, “the Ever-Present has brought us to God's service,” since this was the greatest gift which God gave Abraham. Regarding Abraham, it states: “I took your father, Abraham.” (Josh. 24:2-4) Even though he had other brothers, God chose Abraham and abandoned Nachor. Bringing Abraham close meant that God chose Abraham and brought him to His service. Without a doubt true, this is true! A person cannot come close to God except if God brings him close to His service, as the psalmist stated: “Happy is the man whom You chose and bring near that he may dwell in Your courts.” (Psalm 65:5) And as the prophet stated, “I will cause him to draw near and he shall approach me.” (Jer. 30:21)
", + "The passage in Joshua mentions a second gift: the land of Canaan. “I led him through the entire land of Canaan.” God brought him to the land and gave it to him as an un-revocable trust, as is stated: “Arise and walk through the land in its length and in its breadth; for I will give it to you.” (Gen. 13:17)
", + "The passage mentions a third act of hesed, benevolence by God: even though Abraham and Sarah were barren, God gave offspring to them. He gave to Abraham offspring and increased Abraham’s children miraculously in a short period of time, as is explained in the Haggadah. The passage states “I increased his seed,” and the verse also states, “And I gave him Isaac. “I increased his seed,” refers to Ishmael, and the children of Keturah. From them came Ishmaelites, as well as the children of Dedan, Asshur, Letush and Lium and the other peoples who settled in the area. But they were spiritually impaired,48The Hebrew describes the other children as all be B’kelipah,” literally with a shell or a husk. This is a Kabbalistic word used to describe an outer layer of evil or impurity. Only Isaac was infused inside and out with holiness. therefore the passage mentions separately what was most essential, “I gave him Isaac.” God chose him from among all the brothers as is stated, “For in Isaac shall our seed be called.” (Gen. 21:12)
Further the passage states that just as Terach had two sons (Abraham and Nachor) and yet God chose one and rejected the other, so too Abraham had many children and yet God chose Isaac and rejected others. This was the case with Isaac as well. Isaac and Rebecca were both barren and yet God miraculously gave them Jacob and Esau. Even though they were brothers, God chose Jacob and rejected Esau, as the prophet stated, “Was not Esau Jacob’s brother, says the Lord; yet I loved Jacob and I rejected Esau.” (Mal.1:2-3) ", + "Thus even though both were the offspring of Abraham and Isaac, both did not merit to be called to fulfill the promise to their father. Instead God gave Esau Mount Seir as an inheritance in order to distance him from Jacob and so that Jacob and his sons could inherit the spiritual and material promise made to Abraham and Isaac, giving them the chosen land, more beautiful than all lands." + ], + [], + [ + "Blessed is the One who keeps his promise to Israel, blessed be He; since the Holy One, blessed be He, calculated the end of the exile, to do as He said to Avraham, our father, in the Covenant between the Pieces, as it is stated (Gen. 15:13-14), \"And He said to Avram, 'you should surely know that your seed will be a stranger in a land that is not theirs, and they will enslave them and afflict them four hundred years. And also that nation for which they shall toil will I judge, and afterwards they will go out with much property.'
My explanation of this statement is as follows: Even though God made promises to Abraham, including offspring, land, and becoming God’s people, these promises were fulfilled through Jacob and not Ishmael or the children of Keturah. This was so even though they too were Abraham’s offspring. That is why we offer praise and thanksgiving to God by saying, “Blessed is the one who keeps his promise to Israel.49“Israel” in the Haggadah is a reference to the third forefather, Jacob, and not to the people as a whole” That is, ‘blessed and praised is the One who kept the promises he made to Abraham; fulfilling them through our forefather, Israel, but not Esau or the other offspring of Abraham.
Moses made a similar statement, “If you obey these rules and carefully observe them, the Adonai your God will faithfully maintain the covenant that He made as a promise with your fathers…” (Deut. 7:12) “God keeps His promise” does not imply that sometimes, God breaks His promises. After all, all of God’s words are righteous and true. It means that God kept the covenantal promise with our ancestors, and not with Ishmael or with Esau and his offspring. Rather God kept these promises, giving our ancestors that which they merited to receive.
It goes on to say, “It is this that has stood for our ancestors and for us.” The word, “This” refers to the promise that was made for our ancestors, and for us. Through that promise we were saved, in every generation, “from destruction.” Therefore, “Blessed is the one who keeps His promise to Israel,” is a statement of thanksgiving to God for keeping his promise with Abraham, Isaac, and Jacob. In his desire to keep His promise, God counted the time until the end of the exile in order to fulfill the promise He made with our forefather at the Covenant of the Pieces.50The Covenant of the Pieces is a reference to Genesis 15. This passage figures prominently in Abarbanel’s commentary: Then God said to him, “I am the LORD who brought you out from Ur of the Chaldeans to assign this land to you as a possession.” And he said, “O Lord GOD, how shall I know that I am to possess it?”
“God answered, “Bring Me a three-year-old heifer, a three-year-old she-goat, a three-year-old ram, a turtledove, and a young bird.” He brought Him all these and cut them in two, placing each half opposite the other; but he did not cut up the bird. Birds of prey came down upon the carcasses, and Abram drove them away. As the sun was about to set, a deep sleep fell upon Abram, and a great dark dread descended upon him. And He said to Abram, “Know well that your offspring shall be strangers in a land not theirs, and they shall be enslaved and oppressed 400 years; but I will execute judgment on the nation they shall serve, and in the end they shall go free with great wealth. As for you, You shall go to your fathers in peace; You shall be buried at a ripe old age. And they shall return here in the fourth generation, for the iniquity of the Amorites is not yet complete.” When the sun set and it was very dark, there appeared a smoking oven, and a flaming torch which passed between those pieces….. In that prophetic vision God told Abraham to cut a three year old heifer and three year old ram in half. God said to him, “Know well that your offspring shall be strangers in a land not theirs and they shall be enslaved and oppressed four hundred years…”51Don Isaac Abarbanel goes off on a lengthy riff interpreting the Covenant of the Pieces here. He begins, “Since the Maggid summarizes the matter of the exile and its causes, and from the Covenant of the Pieces, he brings the end and not the beginning of the matter, offering the answer to Abraham, “Know well that your offspring shall be strangers…” but not Abraham’s question, “Adonai, our God, how shall I know that I am to possess it?” (Gen. 15:8) I have chosen to interpret this matter in all its depth with all the verses from the Covenant of the Pieces in Scripture (Gen. 15) In this way we will truly understand the reason for the exile to Egypt, as well as God’s acts of kindness in our redemption and saving us. We will know the causes for the Exodus and its beginnings properly…” For the present time I am going to skip this section of Abarbanel’s commentary and proceed with the commentary which directly addresses the continuing text of the Haggadah. The commentary on the Covenant of the Pieces is over twenty pages long! (Gen. 15:13ff)" + ], + [], + [ + "It is this that has stood for our ancestors and for us, since it is not one who rose against us,52In the version of the Haggadah that most of us use, the version of this text is slightly different. Note the bold text which does not appear in the version of this passage as it appears above: “And it is this that has stood for our ancestors and for us, since it is not one [person or nation] stood against us to destroy us, but rather in each generation, they stand against us to destroy us, but the Holy One rescues us from their hand.” but rather in each generation, they rose against us to destroy us, but the Holy One rescues us from their hand.", + "Note what the text says, “Not one rose against us.” The Maggid does not say, “Rose against us to destroy us.” This refers to Pharaoh, King of Egypt. It was not Pharaoh’s intention to destroy Israel but to subjugate them. That is why he held them fast so that they could not leave. Thus, the Maggid is saying, “Not one rose against us – Pharaoh – to oppress us, but in every generation, enemies rose against us not just in the fashion of Pharaoh to subjugate us but also to wipe us off the face of the earth.”
Further, the Maggid says, “Go out and learn what Laban the Aramean sought to do…” To paraphrase, “Leave aside the matter of Egypt which you have come to hear and let us learn from the story of Jacob and Laban. What did Laban seek to do to our forefather, Jacob? Even though Laban never actually carried out the evil he sought to do, we can learn from his words what he was planning to do Jacob, our forefather. We learn this from his words and not his deeds, in his admission, “It is within my power to do evil to you but the God of your ancestors said to me last night, saying, ‘Take heed that you speak to Jacob neither good nor bad.’” (Gen. 31:21). " + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Go out and learn what Laban the Aramean sought to do to Jacob, our father; since Pharaoh only decreed [the death sentence] on the males but Laban sought to uproot the whole [people]. As it is stated (Deut. 26:5), \"An Aramean was destroying my father and he went down to Egypt, and he resided there with a small number and he became there a nation, great, powerful and numerous.\"
After the Maggid offered thanksgivings to God for keeping the promise with Jacob regarding the Exodus from Egypt, he further said that keeping that promise was beneficial not only in escaping the Exile but also the other troubles which our ancestors faced and we continue to face today. Because of that promise we were assured that we would become survivors, as we see in the story of Laban.
", + "This proves that his thoughts were evil.
The statement that Pharaoh “Only made a decree against the male children,” should be understood as applying only when the Israelites were in Egypt, as Scripture states, “Every son who is born you shall throw into the river…” (Ex. 1:22) After they left Egypt, when the Egyptians pursued them, it says, “The enemy said, I will pursue; I will overtake; I will divide their plunder; My lust shall be satisfied upon them; I will draw my sword, my hand shall destroy them.” (Ex. 15:9) This means that when Pharaoh pursued the Israelites and brought them back to Egypt, he had different goals. First, he would capture them and divide up their plunder, returning to its owners that which they ‘borrowed’ from them (before leaving Egypt). He would then give the rest to his soldiers. Regarding this he said, “I will divide their plunder.” Then, he would take the young women captive to serve as slaves at his pleasure. Regarding this, he said, “My lust shall be satisfied upon them.” That is, I have always desired that they serve me and now my desire shall be fulfilled by subjugating them. ", + "Further Pharaoh said, “The rest of the nation including the elders, Moses, and Aaron shall be killed and vengeance shall be brought against them. Regarding this, Scripture says, “I will draw my sword, my hand shall destroy them.”
Therefore, it was not in Pharaoh’s mind to destroy them entirely but Laban’s question makes clear that he sought to uproot them completely and to smite mother and child, as we learn from what he said to Jacob, “The daughters are my daughters and the sons are my sons and he cattle is my cattle and all that you see is mine.” (Gen 31:43) In other words, he was saying “It was fitting for me to do with them as I wished,” if God had not prevented me. From this the Maggid derives the idea that Laban sought to destroy Jacob’s wives, sons and cattle completely. This is the implication of the verse, Arami oved avi. The word oved is a kal (transitive) form of the verb. Thus, the verb oved means to destroy and the passage means “An Aramean sought to destroy my father.”
", + "I have now answered the questions in the forty second and forty third gates above!
", + "The Maggid says that the promise which was given to Abraham, is that God would save his offspring from their enemies. It mentions among his enemies, Pharaoh and Laban, but not Esau. Esau was among the offspring of Abraham and he did not truly seek to wipe out his offspring. He mentions the other enemies who were not from the offspring of Abraham. They rose up against Abraham’s offspring with genocidal intention, had not God saved them in order to fulfill the promise made to our forefather. Since Jacob was innocent in his dealings with Laban, (though he was not completely righteous in the matter of the rods and in what he said to Laban and his wives afterwards)53Jacob uses some type of magic involving rods of wood to control the appearance of the herds he births (30:40-43). Also he is not completely honest when he says that God has told him to leave Laban’s house and return home (Gen. 31:11-13). Abarbanel honestly confronts Jacob’s strengths and weakness. Though Jacob is a victim of Laban, he uses trickery to leave with much of his father in laws wealth. what stood for him was the promise made to Abraham.
The Maggid had to mention Laban because he appears at the beginning of the passage dealing with the first fruit declaration in Parshat Ki Tavo (Deut. 26:1-8), “You shall speak and say before the Lord your God, ‘An Aramean tried to kill my father.’ He went down to Egypt and resided there…” (Deut. 26:5-6) Since we are obligated on Passover eve to give thanks to God for all of the good done for us and to tell the story of the Exodus by beginning with shame and ending with praise, the Maggid saw that the first fruit pronouncement is the best way to do so. It begins with shame (Laban) and ends with praise (God brought us to this place). It mentions the Exodus, the plagues, and the signs and wonders. The person before whom the Seder plate is placed is like the person who brings the basket containing the first fruits. We don’t speak of Laban for his own sake but because the pronouncement of the first fruits alludes to him.
", + "How can it be correct to assert as the Maggid does that God’s promise was maintained until our day, for over two thousand years? It was already fulfilled with the Exodus from Egypt! The answer to this question can be found both in the literal words of Scripture and in the interpretation offered by the sages and commentators, of blessed memory. In the vision of the Covenant of the Pieces, we read, “On that same day the Lord made a covenant with Abram, ‘To your seed have I given this land from the river of Egypt to the great river, the Euphrates; the Kenites, the Kenazites, and the Kadmonites; the Hittites, the Perizzites and the Rephaim; the Amorites, and the Canaanites, the Girgashites, and the Jebusites.’” (Gen. 15:18-21) Ten nations are mentioned in these verse, yet it is known that the Israelites only inherited the land of seven nations. They did not inherit the land of the Kenites, the Kenazites and the Kadmonites which are Edom, Amon and Moab. These three nations were not yet conquered but they would be conquered in the future redemption, as it is stated, “They shall lay their hands upon Edom and Moab and the Ammonites shall obey them.” (Is. 11:14) The promise made to Abraham includes a part that will be fulfilled in the final future redemption. Therefore, it is correct to say, “That promise which was kept for our ancestors and for us, that in every generation there were those who rose up against us to destroy us…”
Also from the verses of the Covenant of the Pieces, we learn that Abraham saw not only Israel’s exile in Egypt, but future exiles as well, as the sages explained, ““Behold, a fear of great darkness fell upon him” (Gen.15:12) “Fear” – this refers to Babylonia. “Darkness” – this refers to Media which will darken the eyes of Israel through fasts. “Great” – this refers to Greece. “Fell upon him” – this refers to Edom.” (Gen. Rabbah 44:17)
The Ramban has also explained, “The sages learned that this statement is an allusion to the subjugation of the four kingdoms…the prophet (Abraham) felt as if the darkness fell upon him like a heavy load that was too heavy to carry. The Holy One made known to Abraham that four nations would rule over and subjugate their land if they sinned. They also interpreted, “But the nations that they serve I shall also judge” as a reference to the four nations that God would judge in the future. From this perspective, the Maggid explained that the promise would be continue to be in effect until this day.
With this explanation we have now answered the questions in the forty-fourth, forty-fifth and forty-sixth gates." + ], + [ + "He went down to Egypt – Compelled by the Divine Word.
There are different versions of this statement in the Haggadah. There are texts that appear similar to the version I have included and others that (omit it and) continue with, “And he resided there…” Rambam in the Mishnah Torah (Sefer Zemanim) offers such a version. It states “And he resided there – He only went down to dwell there temporarily;” It does not include, “Compelled by the Divine Word.” There is no question that the various versions are based on the different opinions which I mentioned above as the reason for the exile to Egypt.54In between the commentary on “Originally our ancestors worshipped idols” and “It is the promise that stood for our ancestors and for us” Abarbanel offers a lengthy analysis on the Covenant of the Pieces (Gen. 15). It is given a separate name, Kuntras B’inyan Brit Bein HaBetarim, “A Pamphlet Regarding the Covenant between the Pieces.” This essay is a literary unit unto itself. As he does in the Haggadah, Abarbanel begins with a series of questions and then answer them. In his commentary, he suggests three reasons why Jacob’s family was compelled to go down to Egypt:
They were punished for selling Joseph into slavery.
They went down to Egypt so that they would be purified and improved by their experience.
They went down to Egypt simply because of the free will choices they made for themselves.
Abarbanel now suggests that the different versions of the Haggadah may be determined by these different reasons for the exile. According to the first approach (it was punishment for the sale of Joseph) and according to the third approach (because of the bad choices they made) it doesn’t make sense to say that they went down to Egypt “compelled by the Divine Word.” Jacob and his sons had free will in the matter and were not forced to go down to Egypt. According to the second reason (So they would be purified and improved by their experience) that they went down to Egypt because of a divine decree, one should include the statement in the text, “He went down to Egypt – Compelled by the Divine Word.” After all, Jacob was afraid to go down to Egypt but God forced him to go. This is similar to what was expounded, “So he sent him from the valley (emek) Hebron and he came to Sh’chem. (Gen. 37:14) From the deep (amukka) counsel of that righteous individual who is interred in Hebron, i.e., Abraham, as it is written: “And He said unto Abram: “Know that your seed shall be a stranger in a land that is not theirs, and shall serve them; and they shall afflict them four hundred years.” (Gen. 15:13) It was as if the Cause of all Causes, who made Jacob to go down to Egypt. This is what the Haggadah means when it says, “Compelled by the Divine Word.”
", + "It would be helpful to explain several verses in Scripture according to this point of view:
“Enough!” said Israel. “My son Joseph is still alive! I must go and see him before I die.” So Israel set out with all that was his, and he came to Bersheba, where he offered sacrifices to the God of his father Isaac. God called to Israel in a vision by night: “Jacob! Jacob!” He answered, “Here I am.” And He said, “I am Adonai, the God of your father. Fear not to go down to Egypt, for I will make you there into a great nation. I will go down with you to Egypt, and I will also bring you back; and Joseph’s hand shall close your eyes.” (Gen. 45:28 – 46:4)
", + "There are a number of questions about these verses. First, why does Jacob appear to travel to Egypt even before God tells him, “Fear not to go down to Egypt?” If he was not compelled by the Divine Word since he was already traveling there, why did God need to reassure him, “Fear not go down…” since he was not afraid and he was already on his way?
", + "Also, why does the text say that he offered sacrifices to the God of his father, Isaac, and not the God of his father, Abraham? Rashi’s interpretation doesn’t solve this problem. He writes that this teaches us that a person has a greater responsibility to honor his father than his grandfather. Yet the Ramban has already written that it would have been better write, “The God of his fathers,” as we find elsewhere, “He blessed Joseph and said, God before whom my fathers’ Abraham and Isaac did walk…” (Gen 48:15) He could have mentioned his father first and then the grandfather since Abraham was his primary relation and the father of his family. It was not right to ignore him! Yet Ramban seeks to answer this question according to rabbinic tradition and not the p’shat,55P’shat refers to the literal, historical or contextual meaning of the text. D’rash refers to the rabbinical and homiletical meaning of the text. Abarbanel tends to seek out the literal meaning of the text though we might not always agree with his understanding of “literal.” The Maggid tends to read the text homiletical, more concerned with its spiritual and ethical insights. For our tradition and for us we might say that “Both these and these are the words of the living God!” as I do. You should also note that God answered Jacob, “I am the God of your father,” not “The God of your fathers.”
", + "There is a third question. If Jacob was afraid that he would have to leave the land of Canaan where God watched over him, what comfort could God offer by saying, “For there I will make you a great nation.” If they were in exile what would they gain by becoming a great populous nation? Just the opposite – there would be greater and greater fear that if they became a great nation in Egypt, they would never let them leave.
", + "And a fourth question: If God wanted to make a promise to Jacob, why not promise him redemption? By saying, “I will make you a great nation there” implies that they would remain there in Exile but they would continue to grow in number.
", + "A fifth question: why does Scripture mean by, “I will go down with you to Egypt and I will go up with you?” If this was to promise Jacob that they would be buried in the land of Canaan, as Rashi states, then it should have stated, “You will go to your fathers in peace and be buried with them,” as he said to Abraham. Why did God have to say that he would go down with him and go up with him?
", + "It seems that Jacob did not travel to Egypt intending to remain there. He planned to see Joseph and immediately return to Canaan for he had no desire to settle there. His only desire was to be in the Promised Land with his offspring with the hope of eventually inheriting it, as God promised. When the brothers came and told him that Joseph was alive and ruling over the Egypt and described Joseph’s great honor and glory as they were instructed to do, “You shall tell my father of all my glory in Egypt and of all that you have seen,” (Gen. 45:13) Jacob then answered, “Enough! My son, Joseph, is still alive.” (Gen. 45:28) Jacob was saying, “I don’t care about Joseph’s position or the greatness of which you speak. Since he is alive, I must go and see him before I die. I will go by myself and return immediately.” But Isaac was in doubt whether God approved of him leaving Canaan and entering the iron cauldron of Egypt, especially since God had refused to allow Isaac to leave Canaan in a time of famine, “Do not go down to Egypt; stay in this land and I will be with you and bless you and to your offspring I will give this land.” (Gen. 26:2-3) He was also afraid that he might die while he was in Egypt. These fears and doubts were in his heart when he arrived at Beersheba. He was not on his way to Egypt when he came there; rather he came to Beersheba because it was a place of prayer and supplication to God. He came to find out what he should do. He offered sacrifices to the God of his father since this place was special to Isaac and God had prevented Isaac from going to Egypt.
God answered him in a dream. God calls to him, “Jacob, Jacob.” It is my thought that with this double language, God comes to tell him that the promise that God made was to Jacob the individual and to Jacob, the nation who are also called by this name. God offers two teachings, one to the person and one to the people.
Speaking to Jacob, our forefather, he says, “Fear not to go down to Egypt.” That is, “Even though I prevented Isaac, from going to Egypt, I am permitting you to go. Do not think you are any different to me. I was the God of your father and I am the One who says to you, ‘Fear not to go down to Egypt;’” “I am the Lord, I am no different.” The only difference according to the Kabbalists is that Isaac was never allowed to go to Egypt; this was not the case for Jacob. ", + "Jacob was afraid of four things, so God reassured him regarding them.
", + "First, he was fearful lest his offspring would decrease because the Egyptians would kill his sons and afflict his daughters. Egypt was known to be a place of violence. Because of this God promised him, “I will make you a great nation there,” – I will not decrease your offspring but will increase them greatly.
", + "Second, Jacob was afraid that by leaving the holy land, he would lose the protection of divine providence which was attached to him there. Therefore God promised him, “I will go down with you to Egypt.” In other there words, God’s providence will continue to be with him there.
", + "Third, Jacob was afraid lest he die while he was in Egypt and be buried there. Then he would not be buried in the Cave of the Patriarchs with his forefathers. God said to him, “I will certainly go up with you,” God promised him that he would cause it so that he would be buried in the land of Canaan with his fathers with honor.
", + "Fourth, Jacob was afraid lest Joseph would die during his life time and he would mourn for him. In response to this, God said, “Joseph’s hand will cover your eyes,” (Gen 46:4) he will be with you in the hour of your death.
All of this is what he said to Jacob, the individual. But to the nation that would arise from Jacob he also offered reassurance, “Fear not to go down to Egypt, for I will make you there into a great nation.” (Gen. 46:3) That is, don’t be afraid or fearful of entering Egypt since this was a decree before me; it is inevitable that you must go there so I can make you a great nation. The expression, “A great nation” implies that they would become distinctive and recognizable as “Jews” and they would not mix with the descendants of Ham. This was so as long as Jacob’s descendants not change their language, maintained circumcision, and expressed fear of God. It was as if God said to them, “What do you have to fear since you cannot escape this fate in any way?” He also said regarding the nation, “I will go down with you to Egypt,” in order to tell them that even though Egypt was filled with idolatry and it would be hard to cling to their faith, even so the holy offspring would always have God’s providence, as was said, “Though they were exiled to Egypt, the divine presence was with them.” (Bemidbar Rabbah 7:10)
He also said to the people, “And I will certainly go up with you.” This is a reference to the redemption from Egypt and the Exodus from there with signs and wonders…and he further said, “Joseph’s hand will cover your eyes.” This is also said about the nation, regarding our teacher Moses. He will continue56Playing on the name Joseph (Yoseif) and its similarity to Yoseef, he will add, he interprets the verse to mean he will add to them with their hand… to add to them honor and uprightness. With his teachings he will place his hands over their eyes and enlighten them. Thus we have explained from this vision what God said to Jacob, our forefather, and also to the house of Jacob, the people of Israel. I have now explained these verses completely and answered all the questions I have raised.
We have learned from this that Jacob went down to Egypt, “compelled by the Divine Word,” because he didn’t completely agree to go down even after arriving in Beersheba until God made known to him what he had decreed. According to this, the expression, “compelled by the Divine Word,” follows the second approach which I mentioned above as the reasons for the Egyptian exile.
There are some who interpret this expression as two separate parts: “Compelled” and “by the Divine Word.” First, they were compelled because of the sale of Joseph and the famine. Second, by the Divine Word, which gave them permission to go down to Egypt. But what I wrote first is the better interpretation and the intention of the Maggid, without a doubt. With this I have answered the questions in the forty-seventh and forty-eighth gates!", + "\"And he resided there\" – this teaches that he didn't go down to settle there, but rather to reside there, as it is stated, \"And they said to Pharaoh, to reside in the land have we come, since there is not enough pasture for your servant's flocks, since the famine is heavy in the land of Canaan, and now please grant that your servants should dwell in the land of Goshen.\" (Gen. 47:4)
The Maggid did not interpret, “And he resided there” as a reference to settling permanently in Egypt as we see elsewhere, “And Jacob resided in the land of Ham,” (Ps. 105:23) for two reasons. First, because if this is what the text meant, it would have been more fitting for it to say, “And he dwelled there.” (Vayeshev sham)57Vayeshev means to settle permanently while vayagar is to reside for a limited amount of time. The descendants of Jacob actually dwelled there a long time and were already residents of the land. So why does Scripture use “residing” (geirut) if it doesn’t reflect their intention when they came there… The second reason is that Scripture states, “They resided there few in number.” This implies that the residing must have taken place at the beginning of their stay in Egypt when they were still few in number, only seventy. The verse is referring to the time soon after they arrived in Egypt. The most direct explanation of the verse, ‘They resided there few in number” reflects their thinking when they first arrived and not when they had been dwelling for a while in Egypt. About this (later period of their residence in Egypt) it states, “and there they became a great and mighty nation.”58As happened during many periods of Israel exile, what began as residence quickly turned into settlement. Jacob and his family came planning to reside for a short time in Egypt but they became as great nation when they remained there permanently.
A proof is brought for this from the verse, “to reside in the land have we come.” (Gen. 47:7) The Maggid understood from the true meaning of the story of Joseph; Joseph only told the brothers to bring their father to Egypt to live there during the years of the famine, as he said, “And here I will nourish you; for yet there are five years of famine, lest you, and your household and all you have come to poverty.” (Gen. 45:11) He thought that after the famine ended, they would return to Canaan. When they arrived in Egypt Joseph planned to dupe Pharaoh into allowing them to settle the land of Goshen. He ordered his brothers, when he presented them to Pharaoh and he asked them what type of work they did, to say, “Your servants trade has been keeping cattle from our youth until now, and also our ancestors,” (Gen 46:34) He then told them the reason why they should say this, “That you may live in the land of Goshen for every shepherd is an abomination to the Egyptians.” (Gen. 46:34) Because of this the Egyptians would not want them to dwell in Egypt. Even though this advice was for their benefit and there can be no doubt that it was true that both they and their ancestors were shepherds, still Joseph had them say this so Pharaoh would not suspect that they came to Egypt to eat his food, and that Joseph was going to give it to them from the king’s treasury.
The brothers came before Pharaoh and when he asked them, “What is your trade,” they answered as Joseph instructed them, “Your servants are shepherds, both we and our ancestors;” this would have been enough for them to say. So why did they add, “And they said, ‘Moreover, we have come to reside in the land.’” (Gen. 47:4) Also why did they explicitly ask Pharaoh, “Let your servants dwell in the land of Goshen.” (Gen. 47:4) It was not Joseph’s intention that they should ask for the land of Goshen but rather they should answer him in this way so that Pharaoh himself would offer it to them.
Yet the truth of the matter became apparent when they said, “Your servants trade has been keeping cattle from our youth until now, and also our ancestors,” (Gen 46:34). They became silent thinking that Pharaoh would answer, “Then go dwell in the land of Goshen…” But upon hearing this Pharaoh didn’t say anything so the brothers felt it was necessary to add the second part of the statement, “They said, to reside in the land we have come.” This was an unexpected statement and it made known the truth of their intentions, that it was not their plan to continue to dwell in the land but to reside there temporarily because of the pressing needs of their herds and because the famine was severe in Canaan. Then they asked him clearly to give them permission to dwell in Goshen for the sake of their herds for a limited time. To this second request Pharaoh did not answer directly; rather he turned to Joseph and said, “Your father and your brothers have come to you.” (Gen. 47:5) He said to Joseph, ‘’All of this was to fool me, for your father and brothers came because of their herds and you can see that other shepherds have not come from Canaan. The truth is they came “To you” – because you are a leader in my land and so you can support them. They want to dwell in the land of Goshen and I want things to go well for them. Since that is the case, “Behold the land is before you; let your father and your brothers live in the best of the land.” (Gen. 47:6)
From this it has been explained that when the brothers said, “We have come to reside in the land,” they were not being duplicitous. They were being completely honest – this is what they meant. It is why the Maggid explains, “and he resided there” to mean, they did not come to Egypt to settle there.59While Joseph tried to trick Pharaoh into letting his family settle in Goshen, the brothers’ honest explanation was more affective in convincing Pharaoh to allow them to settle in Goshen. Pharaoh is cleverer than Joseph and he turns on him and makes it clear that he knows Joseph’s true intentions. Thus when the Haggadah says, that they did not come to settle but to reside in Egypt it is clear that the brothers had no intention of staying on but remaining until the end of the famine.
We have now answered the questions in the forty-ninth and the fiftieth gates." + ], + [ + "\"As a small number\" – as it is stated, \"With seventy souls did your ancestors come down to Egypt, and now the Lord your God has made you as numerous as the stars of the sky.\" (Deut. 10:22)
As has already been explained, since the commandment on Passover eve is to tell the story of the Exodus, the Maggid chose the version of the story contained in the First Fruit declaration, in Parshat Ki Tavo (Deut. 26) in order that all may call themselves, “Israel,” on this night.60By making the First Fruit declaration, each individual would be acknowledging him or herself as part of the community of Israel. In the words, “My father was a wandering Aramean…” is both a personal and communal expression of identity. The Passover plate that is before him is like the First Fruits which the one making the declaration would bring to the temple. The essence of the telling is based on this declaration because it begins with shame and ends with praise, and contains matters dealing with their decent into Egypt, exile, and redemption.
The Maggid interprets this passage word by word, bringing other verses from Exodus to explain it. He does not do this to authenticate the version in Deuteronomy 26 since every Scriptural verse is the word of the living God. Rather, the Maggid brings these verses as a way of explaining the First Fruit declaration, and filling in the details since the First Fruit declaration is written in a brief form. Therefore, these other verses are not brought as a proof for Deuteronomy 26, but to elucidate it.
For example, when the First Fruit declaration states, “He went down to Egypt,” we do not know if they went freely or not; therefore, the Maggid adds, “Compelled by the Divine Word.” Similarly, the First Fruit declaration states, “And he dwelled there,” the other verses clarify that it is not referring to the time when they had just arrived in Egypt since it adds, “Few in number,” and it uses the word ger, to reside, implying that this is referring to the period when they first arrived there. Also, when it says, “He resided there few in number,” it explains that the word “few” means there were only seventy people who went down to Egypt with Jacob. That is why it quotes the verse, “With seventy souls our ancestors went down to Egypt.” (Deut. 10:22)
The verse just after this states, “He is your praise and your God, who has done for you these great and awesome things which your eyes have seen…your ancestors went down into Egypt with seventy souls; and now the Lord your God has made you as the stars in the heavens for multitude.” (Deut.10:21-22) These verses imply that when they went down to Egypt they were not only quantitatively few (“Few in number”) but also qualitatively diminished (“they went down…”). When they went down to Egypt they were so humbled that they could easily be subjugated to the Egyptians. During the course of the next two hundred years they would increase greatly against the natural order and therefore they also grew qualitatively and spiritually, as the verse suggests, “God has made you as the stars in the heavens for multitude.” This is a reference to their honor and their higher status. The word for multitude (larov) implies that their growth was extreme.
In the verse, “He is your praise and your God, who has done for you these great and awesome things which your eyes have seen…” the word “great” refers to their extreme numerical increase from seventy souls to six hundred thousand men, not even counting the women and children, while the word “awesome” is a reference to their physical and spiritual growth. That is what Scripture meant when it said, “And now the Lord your God has made you as the stars in the heavens for multitude.” This is also what Scripture meant when it said, “They resided there few in number.” The word mitei, “number,” refers to their qualitative state. Mitei, number, is the same word as met, the dead, since they were like the dead without strength or ability. Miat, “few,” is a reference to their numerical state. It has been explained that these verses were brought to explain the passage from the First Fruit declaration, and how the First Fruit declaration was the essential ‘telling’ since it fitting way to tell the story of the Exodus from Egypt.
The questions of the fifty-first and fifty-second gates have now been opened!
", + "As I have mentioned, it has been explained that these numbers represent the beginning of the Jewish people. The beginning is one: Abraham, as it is stated, “Abraham was one person and he inherited the land.” (Ez. 34:24) The people began with three: Abraham, Isaac and Jacob. Twelve: the twelve tribes. Some suggested that Israel began with seven shepherds: three patriarchs, Abraham, Isaac, and Jacob; two prophets, Moses and Aaron; and two kings, David and Solomon. The nation also began with seventy; the seventy souls who went down to Egypt.
Open your eyes and you will see that the different numbers represent great matters regarding the nature of our existence. One represents the unity of Israel since Abraham was the first father and also the unity of God, the First Cause, the Being who is one and unified.
Three forefathers represent the three worlds; the spiritual, the heavenly and the material.
The twelve tribes represent the twelve constellations of the firmament to teach us that the material world is parallel to the heavenly world.
Seven shepherds are similar to the seven planets; just as the sun is the central heavenly body with Shabbatai (Saturn), Tzedek and Maadim (Mars) above it and below it Nogah, (sun) kochav (stars) and levanah (the moon), so Moses is in the middle of the shepherds with Abraham, Isaac, and Jacob on one side and Aaron, David and Solomon on the other.
Seventy alludes to the seventy heavenly princes who are appointed over the seventy proverbial nations of the world in order to suggest that each of the seventy people represented one nation, as Scripture states, “When the Most High gave nations their homes and set the divisions of man, He fixed the boundaries of peoples in relation to Israel’s numbers.” (Deut. 32:8) This was to suggest that the nations and the boundaries of each country were similar to the number of Israelites, who were among the seventy who went down to Egypt.61The idea that the seventy people who came to Egypt represented the seventy nations of the world is found in the Zohar Volume 2, 8b." + ], + [ + "“And he became there a nation (goy)” – This teaches that Israel was distinguishable there. " + ], + [ + "“And numerous” - as it is stated, “I have made you to be numerous as the vegetation of the field, and you increased and grew and became highly ornamented, your breasts were set and your hair grew, but you were naked and barren.” (Ez. 16:7)
“And he became there a nation” - This teaches that Israel was distinguishable there: The interpretation of Israel being distinguishable is based solely on the word goy, nation.62When the text in Deuteronomy says that Israel became a “nation” it means that they remained distinguishable from the Egyptians. The Maggid interprets gadol atzum, “great, powerful” as a reference to, “And the children of Israel multiplied and swarmed.” (Ex. 1:7) Rav, numerous, is interpreted as, “I have given you to be numerous as the vegetation of the field…” (Ez. 16:7) The Maggid suggests that this verse in the First Fruit declaration contains four descriptive adjectives: nation, great, powerful, and numerous that describe four wondrous qualities of the Israelites when they were in the Egypt.
First, they remained a goy, “a nation;” that is, they always remained a distinctive nation unto themselves, separate from the Egyptians. During the two hundred and ten years that they were enslaved they never mixed with the Egyptians while living among them. Most other peoples that live among another nation, become one people with them. They stop practicing their own customs and they become like the other people. This is what Shechem and Chamor said to the people at the city gate (Gen. 34:21) and what Jacob’s sons said to the people of Shechem, “Then we will give our daughters to you and we will take your daughters for us and we will live with you and we will become nation.” (Gen. 34:16) But this did not happen to the Israelites living in Egypt. They did not change their Jewish names, nor their language, nor their faith, nor their unique manner of dress the many years that they dwelled among the Egyptians. Moses, our teacher said, “Has God ventured to take a nation from the midst of another nation.” (Deut. 4:34) Israel and Egypt remained separate nations, one from the other. This is how the Maggid interprets the word goy. “This teaches that Israel was distinguishable there.” A distinguishable sign refers to the customs that made them recognizable and set them apart. They were distinguishable and recognizable from the Egyptians in all their customs and thoughts.
Further, he interpreted the word gadol, “great,” as a reference to the increase of Israel’s population. According to the ways of the world, nations increase by adopting people from other nations, as in the verse, “And many people of the land became Jews…” (Esther 8:17) But this was not the case in Egypt. Though they remained distinguishable and separate, yet they miraculously increased in number. Balaam took note of this in his prophecy, “As I see them from the mountain tops, gaze on them from the heights, there is a people that dwells apart, not reckoned among the nations, who can count the dust of Jacob…” (Num. 23:9-10) I understand this to mean: other nations increase by other groups joining them, but this nation is not like them. I have seen that they branched off from, “Their mountain tops,” the Patriarchs and “from the heights,” the Matriarchs. They have had a direct set of roots one from the other so that they were a “people that dwells apart,” and no outsider ever infiltrated them. This is what Balaam meant when he said, “They are not reckoned among the nations. Nations that do not mix with others, do not increase, but this people increases without limits. Balaam said, “Who can count the dust of Jacob?” All of this is an interpretation of the word “gadol.”
The Maggid now offers a separate interpretation of the word, atzum, “mighty.” It means that they were strong and robust. The sages already offered this interpretation regarding the verse, “They grew numerous and strong, most exceedingly,” (Ex. 1:7) to mean that they increased in number. That is, the women did not miscarry and each woman gave birth to sextuplets, as it Scripture states, “multiplied and swarmed and grew numerous.” Each of these verbs is plural and therefore represents (at least) two. Thus, they add up to six. However, since twins are generally weakly because by nature they divide into two, therefore twins tend to be smaller and feebler; it is only though God’s compassion that many twins are born from the same womb. Yet, despite this, these children were hardy and strong limbed.
Three explanations were brought based on the adjectives in this verse: first, that the Israelites were distinguishable (goy)… second that they grew populous (gadol), and third that they were strong (atzum)… But there is one more descriptive word used for the Israelites, rav, numerous, for the Israelites fourth characteristic. All children in their infancy face many dangers and die of illnesses because they are tender, as Jacob said to Esau, “My lord knows that the children are frail…if they are driven hard a single day, all the flocks will die.” (Gen. 33:13) Even so, while they were in Egypt this was not so for the Israelite children. They did not suffer from the trauma of exile…and they continue to grow like weeds. That is why, the Maggid brings the verse, “I have made you to be numerous as the vegetation of the field…” Ezekiel was saying that these children grow on their own like plants that come forth from the earth, bursting forth in various colors without any labor or effort. No artist can create something as beautiful as they are. So too, the Israelites grew in all their beauty without training or education as they were born naturally complete.
The verse states, “You increased and grew and became highly ornamented, your breasts were set and your hair grew.” This verse speaks of the fate of the body and it beauty, and its characteristics which are described as “highly ornamented.” This is the case even though they “were naked and barren,” that is, lacking in Torah learning and ethical characteristics which govern a person’s actions. The sages have already taught us that when it came time to give birth in Egypt the daughters of Israel were fearful lest the Egyptians try to take their children and cast them into the Nile River. They would go out into the field and give birth to them under a tree so that no one would hear their cries. About this it is said, “I have aroused you under the apple tree; there your mother was in labor with you; there she who bore you was in labor.” (Song 8:5) They would leave their babies there and return to nurse them, and the babies would grow up on their own among the bushes, as it is said, “I have made you to be numerous as the vegetation of the field.” The verse continues, “Your breasts were set;” this is a reference to Moses and Aaron who were like two breasts which God prepared for Israel. “Your hair grew” is a reference to the twelve tribes, who were already worthy of being redeemed. “But you were naked and barren.” They were barren of commandments. They were like a bride and the Holy One was the groom.
We have now answered the questions in the fifty-third, fourth, fifth and sixth gates.
However one should note that the Maggid uses the expression milamed, “This is to teach…” twice, in response to the passage, “He resided there,” and “They became a nation” since these two explanations were based on logical inference from the verse In Deuteronomy 26 in the style of the Torah portion and the meaning of the verses. There was nothing specific explaining them as in the other verses which are expounded." + ], + [ + "“And the Egyptians dealt ill with us\" (Deut. 26:6) – as it is stated, “Let us deal wisely with them, lest they multiply and it will be that when war is called, they too will join with our enemies and fight against us and go up from the land.” (Exodus 1:10)
“And afflicted us” (Deut. 26:6) – as is stated; “And they placed taskmasters upon them in order to afflict them with their burdens, and they built storage cities, Pitom and Ra'amses.” (Ex. 1:11)
“And laid hard work upon us\" (Deut. 26:6) – as it is stated, “And they enslaved the children of Israel with breaking work.” (Exodus 1:11)
", + "These passages are also taken from the First Fruit declaration. The Maggid divided Deuteronomy 26:6 into three parts; the first is, “And the Egyptians dealt ill with us;” the second is, “And afflicted us; and the third part is, “And laid hard work upon us.” The Maggid now explains the three parts as related to one another.
First, he explains, vayarei’u otanu; to mean that they suspected the Israelites of being evil people and sinners even though they were the blessed offspring of God, the truthful progeny, among whom wrongdoing was never found. They accused them of spying on the land, like conspirators, and lawless people who conspire against their masters. The proof for this interpretation is that the verse states vayarei’u otanu and not vayarei’u lanu.63The pronoun changes the meaning of the verb. Vayarei’u lanu means “They did evil to us;” Vayarei’u ontanu means, “They made us (out to be) evil.” In other words, the expression is not that the Egyptians did evil to the Israelites but that they accused the Israelites of being evil. It proves this interpretation with the verse, \"Let us deal wisely with them…” The Egyptians sought to find ways of bringing accusations against Israel and plotted against them in order to stop them from increasing so they could control them, as the verse states, “Lest they multiply and it will be that when war is called, they too will join with our enemies and fight against us and go up from the land.” They considered what the Israelites might do to them if they increased in number. Because they suspected them of being evil, they plotted against them and took council against the Israelites.
The prejudice of the Egyptians caused them to perform yet another evil deed against the Israelites, as the verse states, “and they afflicted us.” The Egyptians took council with one another and they tortured the Israelites with all types of afflictions in order to weaken them so that they became weak like women,64There is no politically correct way of translating the expression used here. According to Don Isaac Abarbanel, the Egyptians wanted to weaken the Israelites so that they became more like women who he perceives as the “weaker sex.” He might also be implying that by controlling the Israelite men, they would be more like women who are controlled by their husband/masters. Either way the expression is insulting and demeaning to women. unable to do the things they imagined the Israelites would do. What was this “affliction?” The Torah tells us, “They placed taskmasters upon them in order to afflict them with burdens, and they built garrison cities....” (Ex. 1:11) They afflicted them by making them work with brick and mortar, and by forcing them to build cities for the king. You can now understand why the Maggid interpreted the verse, “The Egyptians sought to make us look bad,” the way he did. It led to “Let us deal wisely with them,” and the afflictions... One affliction led to another and they all began with, “They made us out to be evil.” The Egyptians said, “Let us deal wisely with them” which led them to impose afflictions upon the Israelites.
Further, the Maggid mentions that from Egypt’s council, was drawn even more destructive tactics beside the affliction of the people. Not only Pharaoh afflicted the Israelites but the average Egyptians also placed “hard labor” upon them. The Egyptians enslaved the Israelites, making them their maids and servants. Therefore, “They afflicted us” applies to being subjugated to the king of Egypt. It was called affliction because of the quantity of the work and the great amount of labor. “And they laid hard labor upon us” refers to the subjugation of Israel to the people of Egypt. We learn the meaning of avodah, labor, from the use of avodah elsewhere. This subjugation was backbreaking, malicious, and cruel; it was “hard labor.” While service to the king was organized as a corps, and according to equal judgments, for “a king by justice establishes the land,” (Prov. 29:4) since “every person in the nation ruled over his own house,” (Esther 1:29) and the Jew served him, the work that the Israelites did for the people of Egypt was truly hard and crushing work as the author of Psalms stated, “Save me from all my transgressions; do not make me the scorn of the villain.” (Ps. 39:9)
The sages said: The verse states, “Come, let us deal wisely with him [lo],” not “With them [lahem].” Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says, Pharaoh said: Let us deal wisely with HIM, with the Savior of Israel, referring to God. (Sotah 11a) The use of the word lo is similar to the expression, “The nation and its God” (l Sam. 7:23). This expression suggests that the ones below rebel against the ones above, as is stated, “The Lord shall punish the hosts of the high and the kings of the earth upon the earth.”65The Talmud suggests that in “Dealing wisely with Him (lo)” the Torah suggests that the Egyptians sought not only to oppress the Israelites but to attack God. The word lo can refer to the people or it can be taken literally “to him” and be taken as a reference to God. This is an underlying theme of the Exodus story. The first thing that Pharaoh says to Moses and Aaron when they ask for a reprieve to worship God is, “Who is the Lord that I should obey his voice to let Israel go? I know not the Lord nor will I let Israel go.” (Ex. 5:2) (Is. 24:2)
", + "With this we have solved the questions raised in the fifty-seventh, fifty-eighth, and fifty-ninth gates." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "\"And we cried out to the Lord, the God of our ancestors\" (Deut. 26:7). – as it is stated, \"And it was in those great days that the king of Egypt died and the Children of Israel sighed from the work and cried out, and their supplication went up to God from the work.\" (Ex. 2:23)
\"And the Lord heard our voice\" (Deut. 26:7) – as it is stated; \"And God heard their groans and God remembered his covenant with Abraham and with Isaac and with Jacob.\" (Ex. 2:24)
Deuteronomy 26:7 is part of the First Fruit Declaration. Even though this verse is self-explanatory, the Maggid learns a unique insights from it. First, the Torah says, “A long time after that, the king of Egypt died. The Israelites were groaning under the bondage and cried out...” (Ex. 2:23) so that a person should not think that their outcry was because of violence or anger or because of some disagreement. Rather it was a cry of sincere remorse. The Israelites cried out, Because God is the king who rules over the whole world. ", + "When the king of Egypt died, Israelites and Egyptians alike went out to offer a eulogy, laments, and tears in the city streets, as was the custom when a king dies. This is what the verse states, “The king of Egypt died… and then the children of Israel sighed and cried out.”
Even though the sighing and crying came about at the time when the king died, in their hearts and inner most thoughts their cries resulted from their suffering and hard labor and not because the king’s death, as the verse states, “They cried because of the labor…and their sighs rose up to the God of their ancestors.” For God, knows what is hidden in the hearts of human beings, and God understood the true intentions of their tears. Since the passage in Deuteronomy only says that they cried out to God, “The children of Israel sighed from the labor and cried out,” the Maggid brings this verse, “And they sighed to God because of the labor,” so that one might not think that the sighing and crying was because Pharaoh’s death.
The second insight that the Maggid finds in this verse, “God heard our cry,” is that the reason for Israel’s redemption was not simply because God heard their cry, but also because of the repentance of the nation and their cry to God, and their covenant with God. That is why the Maggid brings the verse, God heard their cry and God remembered His covenant with Abraham and with Isaac and with Jacob. But the covenant was made only with Abraham, as is stated, “On that day Adonai made a covenant with Abram…” (Gen. 15:18) Since the verse mentions Isaac and was fulfilled through him, and was also fulfilled through Jacob, therefore Scripture makes the covenant dependent on all three of them.
There is a hint of this in the three-year old calf that was sacrificed in the Covenant of the Pieces, that the threefold calf was a reference to the three forefathers as I have explained elsewhere. Therefore it states “His Covenant with Abraham and with Isaac and with Jacob” since the covenant was made for all of them. We have now answered the question in the sixtieth gate." + ], + [], + [ + "And He saw our affliction\" (Deut. 26:7) – this refers to the separation from the way of the world, as it is stated, \"And God saw the Children of Israel and God knew.\" (Ex. 2:25)
\"And our toil\" (Deut. 26:7) – this refers to the killing of the sons, as it is stated, \"Every boy that is born, throw him into the Nile and every girl you shall keep alive.\" (Ex. 1:24)
\"And our duress\" (Deut. 26:7) – this refers to the pressure, as it is stated, \"And I also saw the duress that the Egyptians are applying on them.\" (Ex. 3:9)
At first, it would appear that the sentence should have been interpreted so that these three expressions, “our affliction,” “our toil,” and, “our duress” are all synonyms, different words expressing the same idea. “He saw our affliction,” should have been interpreted the same as, “And they afflicted us; and “Our duress” should have been interpreted as referring to hard labor. However, the Maggid realized that if “And He saw our affliction, and our toil and our duress,” was similar to the interpretation of, “And the Egyptians dealt ill with us, and afflicted us and imposed hard labor upon us,” then one of these verses would be unnecessary and it would have been fitting to say, “The Egyptians dealt ill with us, and afflicted us, and placed hard labor upon us and we cried out to God… and God heard… and God saw what they did to us in Egypt and God took us out.”
Why was it necessary to repeat the language itself with, “God saw our affliction, our toil and our duress?”
The Maggid comes to interpret each expression differently. The first verse (“The Egyptians dealt ill with us…”) refers to what the Egyptians did to the Israelites publically: they afflicted them with bricks and mortar, building cities for the king, and crushing work which the Egyptians imposed on them. The passage then continues, “God saw our affliction, our toil and our duress.” Besides the well-known things which the Egyptians openly did to the Israelites, God saw the secret plans and hidden strategies that the Egyptians carried out and which were not known publically. Thus, the expression, “He saw our affliction” refers to the forced separation of the sexes. Many Israelite men separated from their wives so that they would not give birth in vain nor give birth to a child idly.66If they gave birth to children, the Egyptians would then kill them. To avoid the death of their children they simply stopped having sexual relations with their wives. The sages said that forcing couples to refrain from having intimate relations was an “affliction.” The sages explain, “If you ill-treat (afflict) my daughters,” (Gen. 31:50) to mean refraining from sexual relations.
The Maggid quotes the verse, “And God saw the Israelites and God knew.” (Ex. 2:25) God saw that the men were separating from their wives so He caused them to feel sexual desire so they would have relations and thereby would have more children. The sages interpreted the verse, “Under the apple tree I aroused you…” (Song 8:5) to mean that the women would come to the field to serve their husbands, tend to them and then they would have relations with them.
The verb ‘know’ refers to intimate relations, as in, “Adam knew Eve, his wife.” (Gen.4:8) Similarly we find, “The maiden was very beautiful, a virgin whom no man had known.” (Gen 24:16) The word yeda, then, hints at this meaning in Exodus 2:25. The Maggid also came up with this interpretation by verbal analogy (gezera shava).67Gezera Shava is a hermeneutic rule used by the sages primarily in the interpretation of Jewish law. When a similar word appears in two verses, the sages assumed there was a connection between the two verses. In this case, Abarbanel uses this rule of interpretation for non-halachic purposes. The word vayar, “And He saw” appears in both verses: here, “And God saw our affliction” (Deut. 26:7) and there, “And God saw the Children of Israel and God knew.” (Ex. 2:25) Just as there it means that he gave them the desire to know their wives, so too here, it has this meaning. When it says, “And God knew” regarding intimate relations it says so because no being can know what happens between a man and his wife except God.
", + "They interpreted the expression, “And our toil” to be a reference to hidden suffering, in this case the matter of the baby boys that Pharaoh mentioned, “Every boy who is born you shall cast into the river.” There can be little doubt that Pharaoh made this decree against the babys secretly so that his followers would do this in stealth. It would have been a scandal to make such a decree publically. The One who searches the heart and tests the inwards saw this evil thing that Pharaoh did to them even though it was not publicized. God saw what he did to our children for whom we toiled in birth and in raising them. They would cast them into the Nile.
It is also possible to interpret, “Our toil – this refers to the children,” to mean that they raised them in great toil and in secret places which no person knew. Since they raised them secretly, the passage says, “God saw.” The Maggid brings the verse, “every boy that is born…” was meant to explain the great trouble the Israelites went to guard and hide their children from the Egyptians. This happened because of the king’s decree, “every boy that is born…” I, however, think the first interpretation is the better one.
", + "The expression “And our duress” (lachatzeinu) is sometimes interpreted as, “Using physical force,” as in the verse, “The ass crushed (tilachatz) Balaam’s foot against the wall,” (Num. 22:25). Sometimes it refers to coercion and compulsion as when the task masters forced the slaves to do whatever they wanted. This second interpretation is how the word lachatz is understood. The Maggid says that it is not correct to interpret the expression in Scripture, “And our duress,” as referring to giving physical blows since this meaning was also included in the expression, “And they placed upon us hard labor.” Rather Lachatzainu means “With pressure.” It wasn’t enough that they had to serve them; they did not give them any rest from this hard work for they were constantly being pressured to work harder, as in the statement, “The task masters hurried them…” (Ex. 5:13) This was not publically known, and so it was included in the list of statements.
It is also possible that reason for the pressure they inflicted on the Israelites was to force them to serve the gods of Egypt. That is the reason the verse is brought, “And I have seen the pressure which the Egyptians imposed on them and I remembered my Covenant.” God saw that the divine covenant was still in their hearts and had not left them despite pressure from the Egyptians. Some interpret the word, “Pressure” to be a reference to the quota of bricks that they had to bring each day.
It seems correct to me that the three things that are mentioned in this verse, “And he saw our affliction, our toil, and our duress,” are all spiritual afflictions. After explaining the first verse, “And they inflicted upon us hard labor,” as referring to physical affliction and labor, Scripture says that God heard their sigh and their outcry from this physical labor as well as their sorrow due to the separation of families, and having to hide their children and the pressure placed on the people. It was all due to the rage of the oppressors. Actually rage and spiritual suffering is even worse than physical pain. That is why God heard their outcry from physical suffering and further he knew the pain in their hearts and souls. That is why the verse seems to double the language in this statement. Everything appears here for a reason.
The questions expressed in the sixty-first through the sixty-fifth gates have now been solved." + ], + [], + [], + [], + [ + "\"And the Lord took us out of Egypt\" – not through an angel and not through a seraph and not through a messenger, but by the Holy One, God alone in His glory, as it is stated; \"And I will pass through the land of Egypt on that night and I will smite every firstborn in the land of Egypt, from men to animals; and with all the gods of Egypt, I will make judgements, I am the Lord.\" (Ex. 12:12) \"And I will pass through the land of Egypt\" – I and not an angel. \"And I will smite every firstborn\" – I and not a seraph. \"And with all the gods of Egypt, I will make judgements\" – I and not a messenger. \"I am the Lord\" – I am He and there is no other.
", + "I have already mentioned six questions which arise from this passage in the “Gates.”68Abarbanel restates the six questions at the beginning of this section of the commentary. In the interest of time and space I am going to skip this part of the commentary and continue with the commentary. ", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "I will begin with a brief introduction regarding “intermediaries.”
Acts of God in the sensory universe take place through some type of “intermediary.” There are two types of “intermediaries.” The first type is endowed with reason, choice, and will. These intermediaries act according to the natural laws but they do so with knowledge, choice and self-will.
The second category are intermediaries that act without reason or choice. They are called keilim, instruments, of God’s will, which act in nature but without will or choice. They are of the category of keilim, instruments, which perform their acts in nature without self-will or choice in which they do. This category includes the elements, forces of nature, and natural phenomena. Regarding this category, Scripture states, “Who makes winds His messengers; flames of fire are his ministers.” (Ps. 104:4) It is appropriate to call them, “instrumental intermediaries.”69The two terms are later described as follows: Emtzaim Bichiriim, mediums or means that act of their own will. This is the first category of means mentioned above. The second category is called Emtzaim Kaliim, instrumental mediums or means.
When the sages state that the Holy One, “alone in His glory,” acted not through an angel, nor a fiery being, nor a messenger, they mean that God acts did not come about through some heavenly order, such as angels or messengers sent by God. Rather it means that through Divine providence and will, God performs acts beyond the natural order of things. This is what the Haggadah means when it says that “God alone in His glory (acted).” But one should not assume that God’s act were performed without some type of “instrument,” for the spiritual cannot act in the sensory world without the medium of instruments.
When the sages say that the Holy One acted through “God’s own glory, not by an angel, nor by a fiery being or by a messenger,” they mean that acts of God were not carried out through the heavenly array or causes which are angels and divine messengers that act on the lower world, but were carried out through God’s will above nature and the actions of the celestials. This is what the expression, “By God’s own glory,” means. But one should not think that God does performs these acts without “instruments,” for the spiritual can only act on the sensory realm through “instruments.”
The sages, of blessed memory, believed that divine wisdom sustains the world through two types of actions. One is natural; it comes about through the heavenly system and celestial spheres. Through them the heavenly princes act according to the natural order, but they do so with knowledge and choice.
The other is providential: Sometimes it is through the Divine will and wisdom that God decrees (and acts). It does not happen as a result of some heavenly order nor is it caused by the heavenly order or the supernal princes. Rather it happens through God alone without any some heavenly medium. It comes about through God’s knowledge and choice. Still, one should assume that providential actions do not come about without some type of medium or instrument. It is like the king who condemns criminals to death; sometimes he does so through judges or officers of the court he has appointed, sometimes through princes sent by the king to destroy and to annihilate, and sometimes by the king himself who carries out the decree without assistance of an emissary. Yet one should assume that the king has an instrument to carry out the deed, such as a sword or a weapon.70Abarbanel seems to turn the ideas upside. We think of forces of nature as “Natural,” while the divine is acted out through the heavenly forces. For Abarbanel, nature is a product of the heavenly forces act on the physical world. Angels then, carry out the laws of nature. Divine providence takes place when God uses the natural forces of the world to carry out his will. When God does this God acts “according to God’s own glory…”
", + "This Personal Providence and Divine Will are praiseworthy far beyond the celestial order or angelic deeds; concerning such acts, the poet of Psalms wrote, “For Your loving kindness is great above the heavens; and Your truth reaches to the clouds.” (Ps. 108:5) The sages said that the Exodus from Egypt could not take place due natural order law, nor by celestial beings for three reasons:
● First, because the heavenly array prevented and inhibited the slaves from escaping from Egypt, as Ibn Ezra explains.71See Ibn Ezra on Exodus 33:21; Abarbanel also quotes this statement earlier in his commentary on Avadim Hayyinu: “Since the celestial order made it impossible for Israel to go out of Egypt.”
● Second, because it was Pharaoh’s as well as his courtiers’ will that Israel would in no way be freed. They would not be convinced to allow the Israelites to go from slavery to freedom. This shows that it was against their nature and against the celestial powers (of Egypt) that influenced the Egyptians.
● The third reason is most important: the Egyptians worshipped the ram which brought honor and glory upon Egypt; how much more so on Pharaoh’s house and his might.72This celestial power prevented Israel from being freed. It was the source of Egypt’s power. Only by destroying the ram could Israel be freed. The ram is seen as the symbol of Egyptians angelic prince.
", + "For these reasons, the Holy One saw that God would have to personally carry out the redemption. Who can overcome the heavenly array or change the heavenly order, or the laws of nature or who will overrule the celestial princes except for the One who fashioned them? The Creator of all has the power to change nature. The Exodus from Egypt was similar to changing nature above and below. It was a new creation. Therefore, it was necessary that it be carried out by God, the creator of everything. This testified that the Exodus was a new creation, and it taught that this act should be a remembrance to all the commandments.
The Maggid alludes to these three perspectives when he says, “I passed through the Land of Egypt…” When the Maggid says “I passed through the land of Egypt” he teaches that the celestial array made it impossible for Israel to escape from Egypt without going the laws of the heavens. ", + "Therefore, regarding passing through the land, the Maggid states, “I and not an angel.” This implies that only God had the power to do overturn the heavenly array. This was possible only through God’s will and unlimited ability.
The second reason God had to take part in the Exodus was the wickedness of Pharaoh and his servants. Regarding this the passage states, “I will smite every first born in the Land of Egypt;” if they harm my first born, I will smite their first born so that Pharaoh and his servants will come to dread them, and say, “Rise up and get out from among my people.” (Ex. 12:31) Who else can change a person’s will other than God, as the prophet said, “Most devious is the heart; It is perverse; who can fathom it? I the Lord probe the heart, search the mind, to repay every man according to his ways, with the proper fruit of his deeds.” (Jer. 17:9-10) ", + "Since the plague of the first born was outside the rules of nature, burning fevers and epidemic which were new in the world, we interpret the expression to mean “I and not a fiery being.” Fiery being is another term for a strange fever that kills people…Even though the first born were completely healthy, God struck them down (with a strange new disease.)
", + "The third reason, they could not escape were that the celestial beings of Egypt that protected the Egyptians and caused them to receive good, the Maggid states, “And with all the gods of Egypt, I will make judgements.” One would not make such a statement regarding the celestial powers but about the celestial princes who cause them. Even though the celestial princes brought honor, life and respect upon Egypt, God destroyed their influence and remove their might in a way that would leave Egypt without a protector. It was as if the gods and the firstborn of Egypt were destroyed in a single moment in the middle of the night. That is, the all-powerful God removed their ability as it is stated, “I and not a messenger”
In the end scripture states, “I am the Lord.” He interprets this to mean, “I am the one and no one else.” That is, this action could not have happened except by the One of blessing alone! ", + "In the essay, Ateret Zikeinim, which I wrote in my youth, I explained the passage, “I passed through the Land – I and not an angel…” differently. God performed three wonders on this night, the first of which preceded the others. It is that the God caused Personal Divine Providence to cling to Israel without another means even though they were in Egypt. The nature of the land of Egypt was a major factor in preventing Divine Providence, as the sages have explained that Egypt was so filled with idolatry and therefore Moses could not pray to God in the midst of the land, as is stated, “When I go out of the city I will spread my hands to God…” (Exodus 9:29)73See Exodus Rabbah 12:5 Regarding this wonder, the sages interpreted “I passed through the Land of Egypt,” to mean, “I and not an angel.” That is, God’s Providential Presence clung to Israel in Egypt even without a means. The second wonder was smiting the first born, and the third wonder was the judgment of the gods of Egypt as I have explained.
", + "From this it has been explained that this that the Exodus took place by annulling the powers that prevented Israel from leaving and that is why the Maggid interpreted this verse as referring to three things. The Exodus took place through God alone and not through an angel since he overturned the celestial order that prevented the Exodus. The plague of the firstborn which was the cause of Exodus was carried out by God’s will and not some natural cause. Also the Exodus was not carried out by an emissary since it was God who stopped the gods of Egypt that protected the land, removed their ability and overturned all their judgments and influences.
Everything that the sages said regarding the verse, “I will pass through the land of Egypt,” (Ex. 12:12) is contained in the passage, “The Lord took us out of Egypt…” (Deut. 26:8) It contains the three means of the exodus. The sages concluded that it was unnecessary to mention God’s name in Deuteronomy because the previous verse mentions God’s name, “God heard our voice…” (Deut. 26:7) But it was appropriate to give the causes mention that God personally carried out the Exodus. ", + "The angel (malakh),74The word malakh is used to refer to both an angel and an emissary. This will lead to some confusion shortly. fiery being and emissary which are mentioned in this interpretation are names of mediums that act of their own will.75Emtzaim Bichiriim, mediums or means that act of their own will. The first category of means mentioned above. But now Abarbanel faces a small problem. The Torah uses the word malakh (angel/messenger) to describe how God redeemed Israel from Egypt. However, when Moses sends a message to the Edomites, he states, “He sent a messenger who freed us from Egypt…” (Num. 20:16) there is no question that the term here is referring to an instrumental means.76Emtzaim Kaliim, instrumental mediums or means. This is the second category of means that God uses as explained above. It is a reference to Moses, our teacher, who was sent as a means for God to accomplish the exodus from Egypt. I have already explained that this interpretation negates the self-willed means from the Exodus but not the instrumental means as a means of Divine Providence. It is also possible that when Moses said, “And He sent a messenger and took us out of Egypt…” because he did not want to mention who the messenger was because God had sent him as the /angel/messenger to warn Pharaoh and after warning him, “God took us out of Egypt,” it was God alone who act and not an angel/messenger!
The Midrash states, “When permission is given to the destroyer to destroy, the destroyer does not differentiate between the righteous and the wicked;” (Mechilta Parshat Bo, 11) yet the Holy One also states in the Torah, “God will not let the destroyer come into your houses to strike you.” (Ex. 12:23) This does not contradict what the Maggid says regarding the statement, “I passed through the land of Egypt…” That statement negates the mediums that act of their own will. The tenth plague was not carried out by these mediums that were called angels, fiery beings and messengers. These are the names that are given to the intermediaries that act of their own will while the mashchit, destroyer, is an “instrumental medium,” which has no free choice or personal will except to accomplish divine providence. It is like the sword in the hand of the individual that can only do what the person wills. The individual is the actor, not the sword. ", + "This is “destroyer” that is mentioned in Scripture; the sages place it on the level of the utensil without perspective or choice…
The destroyer was a type of moldy air that suddenly, and without any natural cause, entered the nostrils of the first born…immediately causing death; therefore, they said, “It did not distinguish between the righteous and the wicked.” It was a mere “utensil” without choice or perspective. Since God caused the utensil to act, it was like a stone that is thrown by a person; one cannot stop it (from striking someone) simply because the one who is about to be struck by it is a good person.
I have already explained above, “The Lord will pass over the door and not let the Destroyer enter and smite your home” (Ex. 12:23) refers to the Egyptians. When the Egyptians saw the Israelites taking their god, roasting it, and eating it, even vicious Egyptian dogs could not bark nor could the Egyptians enter the homes of the Israelites to take vengeance upon them. God did not allow them to enter the households to smite their Israelites because of their divine service. Rabbi David Abudraham wrote that “Destroyer” (mashchit) is a nickname for God that it is a term for destruction: “He did not let destruction come into their homes.”
", + "But why didn’t God perform this miracle (the tenth plague) through an angel just as He did when He smote the Assyrian camp. The reason can be explained in the following way: since the tenth plague was an attack on the heavenly array and was meant to remove the influence of the supernal princes above, it was only possible for it to be performed by God who is higher than these other powers and is the only one who can attack the heavenly host. But the attack on Assyrian camp was not an attack on the higher powers but only on the earthly powers; it could be performed by an angel.
It is also possible to say that that angel who smote the Assyrian camp was merely a weapon or a utensil of the Holy One. It is referred to as an angel since “utensils” are sometimes called by this name. In this case God was the one who smote the Assyrians, and Scripture simply mentions the medium (the “utensil”) through which God performed this act.
In Sanhedrin 94a-b, the sages offer another explanation. It was taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: With regard to Pharaoh, who blasphemed the Holy One, God Himself exacted retribution from him. With regard to Sennacherib77Sanncherib was the king of Assyria from 705 – 681 BCE., who blasphemed God by means of an agent, the Holy One exacted retribution from him by means of an agent. “Pharaoh blasphemed God, as it is written, “Who is the Lord that I should obey His voice?” (Ex. 5:2) The Holy One, Himself exacted retribution from him, as it is written: ‘And the Lord overthrew Egypt in the midst of the sea’ (Ex. 14:27) and it is written: ‘You have trodden through the sea with Your horses’ (Hab. 3:15). Sennacherib blasphemed God by means of an agent, as it is written: ‘By your messengers you have taunted the Lord’ (II Kings 19:23). The Holy One, exacted retribution from him by means of an agent, as it is written: ‘Then the angel of the Lord went forth and smote in the camp of the Assyrians…’” Pharaoh denied the very existence of God; therefore God had to prove His existence to Pharaoh, as well His power and providence, as we shall explain later. Sanncherib, on the other hand, did not deny God but he thought of himself as one of the supernal princes above; therefore God commanded that one of his attendants attack him.
The Kabbalists offer a different explanation for the verse in the Haggadah. They explain, “Not by an angel” to be a reference to the angel of mercy among the heavenly angels. It is related to the reign of water and the attribute of mercy. They are ruled over by Michael.78Michael and Gabriel are frequently mention in Jewish angelology, and in rabbinic literature. See Berachot 4b; also the Maharsha ad locum. Also Yoma 77a “Not by a fiery being” is related to the attribute of judgment and is related to the reign of fire. Their head is Gabriel. And emissary includes air and water which are in between fire and water. The head emissary is Metatron, the Angel of the Presence….it includes all the higher levels which are appointed over the lower levels and He shares the name with His master – “the Holy One, alone in His glory…” Metatron is called the glory of God and is also named after the Tetragrammaton, the ineffable name of God, as it is stated, “Adonai – God and his court.”79See Rashi on Exodus 12:29 I heard this explanation but I do not understand these things. What I wrote first is correct according to the literal meaning of the text. I have now answered six more questions that are mentioned in the sixty-sixth through the seventy-first gates." + ], + [], + [ + "\"With a strong hand\" – this refers to the pestilence, as it is stated; \"Behold the hand of the Lord is upon your herds that are in the field, upon the horses, upon the donkeys, upon the camels, upon the cattle and upon the flocks, [there will be] a very heavy pestilence.\" (Ex. 9:3)
\"And with an outstretched arm\" – this refers to the sword, as it is stated; \"And his sword was drawn in his hand, leaning over Jerusalem.” (I Chr. 21:16)
\"And with great awe\" – this refers to the revelation of the Divine Presence, as it is stated; “Or did God try to take for Himself a nation from within a nation with enigmas, with signs and with wonders and with war and with a strong hand and with an outstretched forearm and with great and awesome acts, like all that the Lord, your God, did for you in Egypt in front of your eyes?\" (Deut 4:34)
\"And with signs\" – this refers to the staff, as it is stated; \"And this staff you shall take in your hand, that with it you will perform signs.\" (Ex. 4:17)
\"And with wonders\" – this refers to the blood, as it is stated \"And I will place my wonders in the heavens and in the earth; blood and fire and pillars of smoke.” (Joel 3:3)
There are eight questions which I have formulated on these passages in gates seventy-two through seventy-nine.80Rather than restating them, please refer back to the introductory chapter of Zevach Pesach.
", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "The Maggid found in this verse, “And He took us out of Egypt with a mighty hand, an out-stretched arm, with awesome power and with signs and wonders,” things that are both singular (a mighty hand, an out-stretched arm, with awesome power) and plural (signs and wonders). He interpreted each word appropriately by finding a comparison from other places in Scripture. He explains “a mighty hand,” as a reference to pestilence since this plague is called “The hand of God,” in the verse, \"Behold the hand of the Lord is upon your herds that are in the field,” He did not explain this as a reference to the plague of the first born because the verse also contains, “An outstretched arm.” He assumes that etzba elohim, “The finger of God,”81The plague of lice is referred to as the finger of God. So, we have lice – finger; pestilence – hand; and death of first born – arm of God. The three plague are marked by increasing escalation and intensity. is a reference to a smaller plague, while yad adonai, “The hand of God,” is a reference to a plague that is greater than a “Finger.” An outstretched arm” must be a reference to a plague that is even greater than “The hand of God.” An arm is greater and stronger than a hand just as a hand is greater than a finger! Since “hand of God” is interpreted as a reference to pestilence, “Outstretched arm” must be an allusion to the death of the first born which is much greater.
The expression, “This is the sword,” is a reference to the plague of the first born which is carried out by the sword of the angel of death who struck them. The Maggid derives this by an analogy of words: “Outstretched arm” and “outstretched arm.” Here it says, “And with an outstretched arm,” and in regard to the plague which came in the time of King David, Scripture states, “And his sword was drawn in his hand, leaning over Jerusalem.”(1 Chronicles 21:16) Just as one was carried out by the sword of the Angel of Death (which is just another name for the Outstretched – netuyah – plague) so too in this verse, when it speaks of God’s outstretched arm it is speaking about the plague of the first born.
Some sages explain that the word sword refers to the sword of the first born who rose up to slay their fathers. But this is a homiletical interpretation.82See Peskita D’Rav Kahana and other Midrashic collections. When the first born of Egypt learned that Pharaoh and the elders of Egypt refused to give in to Moses and Aaron, and that they would be the victims of the tenth plague they rose up in rebellion against them and killed their own fathers to avoid another plague. This is what the sages call the plague of the first born. Abarbanel mentions this interpretation but dismisses it as merely homiletical or Midrashic and not the literal meaning of the text.
Since the gods of Egypt were smitten together with the first born during the tenth plague, as Scripture states, “I will mete out punishments to all the gods of Egypt” (Ex. 12:12); he interprets \"And with great awe\" – as allusion to the revelation of the Divine Presence.” This means that the Divine Providence will be present in Egypt, striking down both the first born and the gods of Egypt. He then brings this verse as a proof text, “Or did God try to take for Himself a nation from within a nation…” He suggests that this verse is speaking about the Exodus from Egypt, as the final part of the verse suggests, “With a strong hand and with an outstretched forearm and with great and awesome acts, like all that Adonai, your God, did for you in Egypt in front of your eyes?\" From this verse he proves that all these things were performed in Egypt: the “Strong hand – pestilence; the “Outstretched arm – the death of the first born; and “With great awe” – the judgement of the gods of Egypt. The spiritual things are referred to as “Great Awe” because they happened in Egypt and not at Sinai, as the verse states, “In Egypt in front of your eyes.” Moraim gedolim, is plural (literally, Great Awes”) since each plague leading up to the tenth plague that was performed without an intermediary would be a mora gadol, and together they would be moraim gedolim.
Onkelus, the Aramaic translator of the Bible explains that mora – awe – comes from the word mareh –vision, referring to the vision of God which they saw in Egypt.
", + "“And signs – this refers to the staff.” Some commentators have already explained this refers to turning the staff into a serpent. But that is not so, for this miracle was not counted among the ten plagues in Egypt, as I have already explained. There are other scholars who have said that the seventy-two letter name of God83See Targum Yonatan Exodus 14:21. There are many references to this name on the internet for those who are interested. This was taken from a Chabad website: “The three consecutive verses from Exodus 14:19-21 each contain 72 letters. The letters of these three verses can be arranged as 72 triplets of letters. But we are taught in Kabbala that if we reverse the order of the letters in the middle set, the 72 triplets become 72 \"names\" of Gd.” was inscribed on the staff and with which Moses performed signs, among them the ten plagues. But it is difficult to explain why the passage singles out the plagues of pestilence and blood.
It seems to me there are two ways to explain this Midrash. ", + "The first is that the Maggid explains that “signs” refers to those signs which were performed using the staff as the medium for the performance of the miracle. There are five such plagues: changing the water into blood, raising frogs up from the river, creating lice, the plague of hail, and locust. All of these plagues came about by waving the staff and regarding them the Maggid says, ““Signs” – this is the staff.” In other words, the signs are the acts that were done with the staff. Regarding these signs, Scripture states, “And you shall take this rod in your hand with which you shall do the signs,” (Ex. 4:17) That is, those plagues that are called signs and that were performed with the staff.
If this is correct we have explained seven of the plagues in this explanation: pestilence, the death of the first born, and the five plagues that were performed with the use of the staff. Three plagues remain: arov (wild animals), sh’chin (boils), and choshekh, (darkness). The Maggid refers to these three plagues as dam, blood. Arov refers to ferocious wild animals that would come into people’s homes and kill their children and tear apart anyone they wanted. Sh’chin, boils is also referred to as dam, blood, since it resulted from the sudden corruption of the blood. And choshekh, darkness, also fits into the category of “blood” since the light of the sun became ruddy and darkened. All of this is taken from the writings of the prophet Joel who said, “And I will place my wonders in the heavens and in the earth; the sun shall be turned into darkness and the moon into blood before the great and awesome day of the Lord comes.” (Joel 3:3-4) The Maggid does not say that the word dam, blood, here refers to turning the rivers into blood as happened in Egypt because the “wonders” that are mentioned here occurred in the “heavens and the earth,” and not in the water. That is why he says, “Blood, and fire and of smoke.” Blood refers to the plague of wild animals, as in the verse, “I will send the teeth of wild beasts upon them.” Fire alludes to the plague of boils which is like a burning fire in the blood. And pillars of smoke refers to darkness since darkness is also described as blood, “The sun shall be turned to darkness and the moon into blood.” Regarding all this, the Maggid begins by saying, “And with wonders” – this is blood.” The wonders are the three plagues that are described as blood and about which the prophet said, “And I will place My wonders.”
Even though this verse is addressing the future redemption, the Maggid applied it to the Exodus by making a verbal comparison using the word moftim, wonders. The word appears both here with regard to the Exodus and with regard to Israel’s future redemption. Just as these three wonders will take place in the future, so too in the story of the Exodus did the three wonders appear. With this we have now included all ten plagues and answered all the questions. This is the first explanation.
", + "The second interpretation of this passage has to do with how one understands the word ot, sign, and the word mofet, wonder. People generally understand these words as referring to acts that happen outside the normal order of nature. But this is not necessarily so. These terms can be used to speak about human matters or about divine miraculous matters. An ot can refer to a sign of something which a person want to remember, such as in the verse, “And it shall be a sign for you upon your hand…” (Ex. 13:9); the symbols on flags are called ottot, signs/insignia, as in, “Every man of the people of Israel shall camp by his own standard with an ensign (ottot) of their father’s house.” (Num. 2:2) The symbols in writing are also called by this name: otiyot, letters. A mofet can also be said to be a human sign but it makes a stronger impression than an ot. That is why the absolute proofs of philosophers are called moftim. The prophet, Isaiah, wrote, “Behold, I and the children whom the Lord has given me are signs and wonders in Israel from the Lord of hosts,” (Is. 8:18). They are called wonders even though they weren’t born in some miraculous way. Rather the names they were called were signs and remembrances, as in, “Maher-Shalal-Hash-Baz” (Isaiah 8:3) Similarly, regarding Ezekiel it is written, “Thus shall Ezekiel be a sign to you.” (Ez. 24:24) He said about himself, “Say I am your wonder (moftechem);” (Ez. 12:11) because his statements were a stronger sign of what would happen in the future. So we use the words ot or mofet as a sign about what that people would do. But ot is not as forceful as mofet.
We find this is true in divine matters as well. That is, when speaking of miraculous acts, when Scripture says ot it is for a small miracle that is not so unordinary. It is used as a sign and a proof that verifies the words of the prophet. Mofet is used for a mightier miracle since it is better at verifying the prophecy of the prophet. Thus, at the beginning of his tenure as a prophet, it was said to Moses, “And it shall come to pass, if they do not believe you nor listen to the first sign (ot) that they will believe the voice of the latter sign.” (Ex. 4:8) They are called otot, signs: turning the staff into a serpent and making his hand become leprous. The more convincing miracle/wonder – a mofet – is performed when Pharaoh says, ‘Show a wonder (mofet)!’” (Ex. 7:9) God only wanted to verify the prophecy with a stronger miracle/wonder; before this He only wanted a sign to convince the Israelites of the mission, the sign of the staff.
The prophet, Joel, uses the word mofet to prove the strength of the miracles that occurred in the plagues, “I have placed wonders in heaven and on earth.”…. It is possible to say, then, that the Maggid put the plagues in two categories: those that were signs like making the staff into a serpent, and those that were more powerful and convincing such as making the river into blood, as I shall explain later. The sections with an introduction to the categories: “Signs – this is the staff,” and “Wonders – this is the blood,” using the staff as a sign of the weaker miracles and the blood as a symbol of the more powerful miracles. This is true for all the other plagues which fall into one category or the other.", + " We have now answered the questions in the seventy-second through the seventy-ninth gates." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Rabbi Yehuda gave the plagues mnemonics: Detsakh, Adash, Beachav.
This explanation only considers the number of plagues; since there are ten plagues and Scripture uses five terms, (strong hand, outstretched forearm, great awe, signs, wonders) the Maggid assumes that these expressions were said about the ten plagues. That means it is necessary that each of these terms refers to two of the plagues. In this way he includes the ten plagues in these five expressions. He finds support for this interpretation in the expressions: yad chazakah (strong hand) is made up of two words for the two plagues. The word yad (hand) is a reference to the plague of pestilence and chazakah (strong) refers to the death of the first born.84Pestilence is described in Scripture as a sign of God’s hand; the death of the first born is certainly the mightiest of all the plagues, thus connecting the character and language of the plague with the language of the Torah in this verse. Similarly, zeroa netuyah (outstretched arm) is also composed of two words and refers to two plagues, possibly hail and locust) since they were proceeded by great and momentous warnings that came with an outstretched hand and a raised hand. Great awe is also two words: mora (awe) gadol (great) to refer to two other plagues; possibly the mixture of wild animals and darkness since these plagues caused great terror among the Egyptians. The word otot (signs) is plural and the smallest possible quantity of plurality is two. It might refer to blood and frogs, according to this explanation. And moftim, (wonders), is also plural so it refers to two plagues, and they would be lice and boils.
Others explain this verse differently: “A strong hand” refers to blood and frogs; “An outstretched forearm,” refers to lice and a mixture of wild animals; “Great awe” refers to pestilence and boils; “Signs” refers hail and locust; and “Wonders” refers to darkness and the plague of the first born. Whichever they are these five terms includes all ten of the plagues. And since the Maggid does not wish to include all the plagues that struck Egypt, so he did not include among them turning the staff into a serpent, since it was more of a miracle than a plague, and Moses, master of the prophets, making his hand become leprous before the Egyptians since this only occurred in the presence of the Israelites and not among the Egyptians. He did not count it because it was not a plague to the Egyptians. Also the Maggid did not count the miracles that happened at the sea since they were not part of the telling of the story of the Passover night in Egypt. We see then, that the Maggid only counted the plagues that occurred before the Israelites left Egypt.
", + "However, why did Rabbi Yehudah see fit to create these mnemonics? Some explain that it was because King David, the author of Psalms mentions the plagues and orders them in a different way than they are found in the Torah. Therefore, Rabbi Judah created an abbreviation that would be a reminder of the order in which they are written in the Torah and not as they are written in Psalms.
Others say that the reason for the mnemonic is because the first two plagues (blood and frogs) were preceded with a warning while the third plague, lice, occurred without a warning. Similarly, there was a warning before the plagues of wild animals and pestilence and no warning before the plague of boils; hail and locust occurred with a warning and the plague of darkness happened without a warning. Since the plagues occurred according to this pattern: two plagues a warning followed by one without a warning, Rabbi Yehudah created the mnemonic to reflect this pattern. The tenth plague, death of the first born occurred with a warning but it is a singular plague and it doesn’t have a pattern so it is attached to the final group of plagues.
Some say that the first three plagues, detzach, were performed by Aaron, the second three plagues, adash, were performed by God with Moses or Aaron, and the last three plagues, beachav, were performed by Moses, but I am not comfortable with this explanation. Even if Aaron performed the first three plagues, it was done with God’s wisdom. God knew that the magicians in Egypt would challenge him by performing the first two plagues, blood and frogs, and would then try to perform the third plague, lice, but would not be able to do it. God did not want the magicians to be able to perform the miracles that Moses did; that is why God had Aaron perform the first miracles. We also know that for the plague of boils, Moses threw furnace ashes into the air and that the ashes caused the boils (so it was not done by God). The tenth plague was performed by God alone and not by Moses (so there is no clear separation of plagues between Moses, Aaron, and God.
", + "The correct explanation of the plagues as I have explained has to do with the fact that Egypt was filled with idolatry and a denial of the true beliefs in God. There were some people who did not believe in the existence of God, the cause of all causes and the reason of all reasons. Some people believed in God’s existence but did not believe in God’s providence in this lower world.85Hashgachah Pratit, Divine Providence, is the belief that God controls and guides the world in either a general or in very specific ways. In the (Hullin 7b), Rabbi Hanina gives expression to the view of divine providence over human beings when he said: “No man bruises his finger here on earth unless it was so decreed against him from on high.” It is a central theological idea in Medieval Jewish theology. Others believe that God’s power is limited like all other celestial beings in the upper world. Therefore, Moses our teacher confronted these challenges when he said, “Thus says the LORD, the God of Israel: Let My people go that they may celebrate a festival for Me in the wilderness.” (Ex. 5:1) By saying, “Thus says the Lord,” he affirmed the existence of God, the cause of all causes. When he said, “The God of Israel,” he affirmed that God watches over and guards the upper and lower worlds so that God is called the God of Israel (that is, He watches over them). And when Moses said, “Let My people go,” Moses affirmed that God is all-powerful not only for one nation but for all the nations.
Pharaoh’s response to Moses, then, was not foolishness but a denial of God when he said, “Who is God that I should heed Him and let Israel go? I do not know God, nor will I let Israel go.” (Ex. 5:2) “When he says, “Who is God” he denies God’s existence. When he says, “That I should heed Him,” he denies God’s providence. That is God has ‘no voice’ nor does he command matters in this world. And when he says, “I do not know God nor will I let Israel go,” he denies God’s power…. It is as if he says, “Even if God exists, it is not fitting that we should believe that He controls things in this world, and even if we believe in God’s providence, He is no more than a celestial prince who has control over one particular nation but has no power over other nations. Even if He is the god of Israelites, He has no power over me!”
Since there are three denials in Pharaoh’s statement, the plagues come to authenticate the three aspects of God’s nature: that God exists, has providence over the world, and is all-powerful. First, Scripture states, “With this you shall know that I am God,” that is, “I am the first cause of all existence. This is proved by the first three witnesses: blood, frogs, and lice. Scripture states “a case can be valid based on the testimony of two or three witnesses.” (Deut. 19:15) That is why Rabbi Yehudah groups the three plagues together, detzach, to authenticate the foundation of faith.
At the beginning of the fourth plague, a mixture of wild animals, the Torah states, “That you may know that I the Lord, am in the midst of the land.” (Ex. 8:18) This verse states that God is all knowing and watches over the ways of human beings. To authenticate the second cornerstone of faith, three more plagues took place, a mixture of wild animals, pestilence and boils. To show that they served a special purpose Rabbi Yehudah grouped them together and created the mnemonic, adash.
Afterwards, at the beginning of the seventh plague, hail, the Torah states, “In order that you may know that there is none like Me in all the world.” (Ex. 9:14) This is the foundation of faith – that God is all-powerful. The final four plagues, hail, locust, darkness and the death of the first born, come to testify to this attribute, and Rabbi Yehudah grouped them together, beachav.
", + "Rabbi Yehudah, in his wisdom, formulated mnemonics to testify to the way the plagues proved the three cornerstones of faith. Since this was a popular saying, the sages said, “Rabbi Yehudah gave the plagues mnemonics.”
", + "The questions formulated in the eightieth, eighty-first, and eighty-second gates have now been solved." + ] + ], + "Dayenu": [], + "Rabban Gamliel's Three Things": [], + "First Half of Hallel": [], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "זבח פסח על הגדה של פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "key": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "מאה שערים", + "enTitle": "One Hundred Gates" + }, + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/English/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..f6dce0f6a870a83f506d6af63e0136cfefd43c5d --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/English/merged.json @@ -0,0 +1,608 @@ +{ + "title": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Zevach_Pesach_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Introduction": [], + "One Hundred Gates": [ + "Ha lachma anya - This is the bread of affliction
First Gate: Why did the sages compose Ha lachma anya, the first passage in the Haggadah, in Aramaic while the rest of the Haggadah is in Hebrew? It would have been more fitting for all the passages to be in the same language, whether it was Hebrew or Aramaic. In the commentary I will offer various explanations for this passage according to the commentators as well as one that makes the most sense.", + "Second Gate: Why is matzah called lechem oni, the bread of affliction? Yet according to Jewish custom it is white and beautiful. If it is because of the affliction of the people in Egypt, hasn’t Rabban Gamliel explained that matzah is a reminder of redemption? Scripture also explains it testifies to Israel’s redemption.1“They baked unleavened cakes of dough which they brought out of Egypt for it was not leavened; for they were thrust out of Egypt ad could not remain, neither had they prepared for themselves provisions.” (Ex. 12:39) How can lechem oni be reconciled with Rabban Gamliel’s statement2While Rabban Gamliel seems to explain matzah as the food they ate during their flight to freedom, the opening words of the Haggadah, “bread of affliction,” suggests that matzah was the food they ate while they were still living as slaves in Egypt. or they disagree with one another?", + "Third Gate: Why does the Haggadah begin with a statement regarding matza, stating, “This is the bread of affliction,” when it is obligatory on the feast of Passover to mention three Passover symbols: the Passover offering, matzah, and bitter herbs as we learn from the statement of Rabban Gamliel? It would have been more fitting to begin by mentioning the Passover offering, or to mention all three symbols, and not explain matzah alone. It also would have been appropriate to place Rabban Gamliel’s statement at the beginning of the Haggadah since it is the foundation of the Seder. ", + "Fourth Gate: The Haggadah states, “This year3The version of the Haggadah that Don Isaac Abarbanel used is slightly different from the version of the Haggadah familiar to most Ashkenazic Jews. His version is, “This year,”ha shata, while our Haggadah say “Now,” hashata. While the difference between these two phrases may seem insignificant, the standard version seems more optimistic. Abarbanel’s version suggests that the promise of redemption will not come until next year. By saying “now,” the language suggests that there is a possibility that redemption may be even sooner – now we are slaves – but it might even be tomorrow. Abarbanel follows the version found in the version of the Haggadah used by Maimonides and the Shibolei HaLeket. we are here, next year in the land of Israel; this year we are slaves here; next year may we be in the land of Israel.” The language is repetitive; one of these two statements would have been sufficient. Also, the Haggadah ends, “So may the Lord our God bring us to other seasons and festivals… rejoicing in Your city Zion.” That is a more appropriate place for such a statement rather than at the beginning of the Haggadah.", + "Mah Nishtana – How different!
Fifth Gate: The Mah Nishtana speaks of the things that are different about Seder night: eating unleavened bread, bitter herbs, dipping twice, and leaning. Yet this passage doesn’t mention other differences: the Passover offering, the four cups of wine, nor the multiple hand washings. Why don’t we ask about these differences instead of just asking about matzah, maror, leaning and dipping?", + "Sixth Gate: If the question “How is this night different,” is posed for young children, why don’t we mention removing the Passover plate4It is customary to remove the Seder plate from the table once the Seder has begun and to bring it back just before the motzi. from the table and other customs that we perform at the beginning of the meal and the end of the Seder?5The Talmud speaks of removing the Seder plate (or the table) at the beginning of the meal following Kiddush as a way of inspiring children to ask questions. Yet here children ask questions about things we have not yet witnessed at the Seder meal. The mah nishtana, then, is not appropriate for young children who might not know what to expect at the Seder meal.", + "Avadim Hayyinu – We were slaves
Seventh Gate: The statement “We were slaves to Pharaoh,” is a response to the questions regarding matzah, maror, leaning and dipping. Yet this answer is only appropriate for explaining why we eat matzah on this night and not on other nights. We do so because when Israel went out of Egypt, they did so hastily so that there was not enough time for the dough to rise, as Rabban Gamliel explained. Yet regarding dipping and leaning and eating bitter herbs nothing is said. The Maggid should have said, “The Egyptians embittered the lives of Israelites with hard labor, and therefore we eat bitter herbs, as is mentioned later. Why did they only offer this answer?", + "Eighth Gate: The passage goes on to say, “If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, we, and our children…would still be subjugated.” This statement is not pertinent to the rest of the answer, and the one who asks the question did not ask about this. He asks, “How is this night different from all other nights,” and not, “Why do we observe the festival of Passover since we are not among those who left Egypt. We lived long afterwards!” The answer should have only been about the things that are different on this night and nothing else.", + "Ninth Gate: Toward the end of the Haggadah we find a similar statement: “In every generation a person is obligated to make himself appear6Abarbanel’s statement follows the language used by Maimonides in his version of the Haggadah: liharot, “to make oneself appear.” In many Haggadot, the word is lirot, “To see oneself.” as if he personally went forth from Egypt.” It is the more appropriate place to make this statement here at the beginning of the Haggadah.7The statement at the beginning of Maggid, “We were slaves to Pharaoh,” serves the same purpose at the statement which appears at the end of the Maggid, “A Person should make himself appear as if he went forth from Egypt.” Note that the statement appears not at the end of the Haggadah but the end of Maggid. Why does the Maggid see fit to place this statement toward the end of the Maggid and why repeat it at the beginning since it was going to mention it afterwards?", + "Tenth Gate: What have we gained, living in exile, from the fact that our ancestors went forth from Egypt that we should say, “If God had not taken our ancestors out of Egypt, we, our children, and the children of our children would still be subjugated to Pharaoh in Egypt?” It might have been better for us to live peacefully in Egypt than to live in exile of Edom and Ishmael.8Edom is the biblical nation associated in rabbinic literature with Christendom while Ishmael is associated with Islamic nations. After all, our ancestors said, “It would have been better for us to serve the Egyptians than die in the wilderness.” (Ex.14:12) Living among the nations had made us victims to pogroms and expulsions; some were subject to the sword and others to famine and still others to captivity. Worst of all, we have been forced to abandon our faith because of the severity of our misfortunes.", + "Eleventh Gate: The statement, “If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, we, our children and our children’s children would still be subjugated to Pharaoh in Egypt,” is not correct! Even if God had not taken our ancestors out of Egypt, it is possible that God might have freed us or our children. Then we would not have been slaves to Pharaoh forever. ", + "Twelfth Gate: Why do we say, “Even if we were all wise, discerning, and knowledgeable in the Torah?” What is the significance of these three descriptions? Why doesn’t it also mention maskilim, enlightened, or, anshei chayil or yirei Elohim, people of valor who fear God, or any of the other qualities which Jethro mentioned?9See Exodus 18:21", + "Sages in B’nai Brak
Thirteenth Gate: Why does the Haggadah mention that the sages, “Spent the whole night recalling the story of the Exodus from Egypt? What motivated them to go without sleep when the Torah commands, “You shall rejoice on your festival?” (Deuteronomy 16:14) Isn’t going without sleep a type of affliction of the body! They must have had something else in mind in doing this.", + "Rabbi Eliezer ben Azaria
Fourteenth Gate: Rabbi Elazar ben Azariah states, \"Behold, I am like a seventy-year-old man, yet I could not prove that the exodus from Egypt should be recited at night…” How is this statement taken from the first chapter in the Mishnah Berachot proof that one must tell the story of the Exodus from Egypt on Passover eve. This Mishnah is not referring to the Seder; rather, it is referring to the practice of reciting the Sh’ma which includes a reference to remembering the Exodus from Egypt. We read this passage at night even though it states, “You shall see them.”10“You shall see them (tszitzit, fringes)” implies that we must fulfill this commandment in the daytime. However the passage also mentions the importance of remembering the Exodus from Egypt which we assume should be fulfilled both day and night. We are obligated to read the passage regarding fringes in the Sh’ma11The Sh’ma is a reference not only to the first line (Hear O Israel the Lord our God the Lord is One) but to the three paragraphs that accompany it: Deuteronomy 6 – V’ahavta; Deuteronomy 11:13-21 - Vahaya im shamoa ; and Numbers 15:37-41 - Vayomer. every day and every night. What does this passage have to do with the Seder, when we are obligated to mention the Passover offering, matzah, and bitter herbs, and the reasons for these commandments. ", + "Fifteenth Gate: According to the sages, Rabbi Elazar ben Azariah was eighteen years old when he was appointed as the Nasi, head of the Sanhedrin in place of Rabban Gamliel. On that day, his hair miraculously turned white out of respect for his position so that he would appear like an elder.12Berachot 17b Rashi explains that the statement of Rabbi Elazar ben Azariah in the Mishnah was made on the day of his appointment as head of the Sanhedrin. He said, “I am like a seventy year old man,” because he had wisdom even though he was a youth. But if that is so, why could he not find a proof that the Exodus should be said at night, as Ben Zoma explained. This statement is more appropriate for an elder who, though he had acquired great knowledge in his life, was not been able to prove that the passage regarding fringes should be recited at night. But Rabbi Elazar was still in his youth.", + "Sixteenth Gate: How could Rabbi Elazar ben Azariah say that he could not find a proof text for saying the Sh’ma at night until he learned one from ben Zoma? Regarding the Passover Seder we have an explicit statement in Scripture, “It was for Adonai a night of vigil to bring them out of the land of Egypt; that same night is one of vigil for all the children of Israel throughout the ages.” The Ramban explains that this night shall be for all generations, “a night of vigil,” on which they shall observe this rite and remember the Exodus from Egypt. If we learn it from this verse to teach, then the Mishnah serves no purpose.", + "Seventeenth Gate: Ben Zoma interpreted, “In order that you may remember the day of your going out of Egypt,” in the following way: “The days of your life” refers to the daytime; “All the days of your life,” includes the evenings. The Sages interpreted “All the days of your life” as a reference to the Messianic era. This is problematic since the verse, “Observe the month of Abib,” (Deut. 16:1) speaks about the commandment of the Passover offering, as it goes on to state, “You shall slaughter the Passover sacrifice for Adonai…you shall not eat anything leavened…seven days you shall eat matzot, the bread of distress for you went out of the land of Egypt in haste in order that you may remember the day of your going forth from Egypt all the days of your life.” (Deut 16:2-3) According to the context of the verse it is impossible to understand it as referring to anything other than the Passover offering. This is how Rashi interpreted this verse: “That you may remember through the eating of the Passover sacrifice and the unleavened bread, the day that you went forth out of the land of Egypt.”", + "Eighteenth Gate: Without a doubt, the word kol (all) is meant to include all the details. When a statement begins without the word kol then it is only partial. So the expression “the days of your life,” would include only part of the days and not all of them while the expression “All the days of your life” would be a reference to remember the Exodus from Egypt every day. According to this interpretation the word kol might not mean the nights. Therefore there is no place for this interpretation of Ben Zoma.", + "Baruch HaMakom - Praised is the Omnipresent
Nineteenth Gate: “Praised is the Omnipresent who gave Torah to Israel.”13It would appear that Abarbanel’s text of the Haggadah is different from ours. It has only one statement beginning Baruch… or possibly two, Baruch Hu. Many of the commentaries begin by asking why the there are four statements which begin Baruch… The fourfold use of the word Baruch is seen as connected with the four children in these other commentaries. Why did the Maggid14Many of the commentators refer to the author or editor of the Haggadah as the Maggid. It is also used in the introductory poem, Kaddesh, U’Rechatz… as a reference to the telling of the story of the Exodus. The term comes from the same root word Haggadah. Higid is to tell as vahigita, “You shall tell.” I have chosen to use this term regularly throughout this work for consistency in speaking about the editor of the Haggadah. place this berachah before the discourse of the four children? If one begins the interpretation of biblical verses with a blessing, why not do so at the beginning of the Haggadah before other biblical passages? What is the connection between this berachah and the four children?", + "Twentieth Gate Why is God called HaMakom, (the place or the Omnipresent): “Blessed is HaMakom who gave the Torah to Israel?” Some interpreted this expression as a reference to Mount Sinai, ‘the place’ where the Torah was given and at which it was received, as in the statement, “Moses received Torah at Sinai.” (Mishnah Avot 1:1) This is wrong! So what does HaMakom mean? ", + "Twenty-first Gate: Why does the Maggid place the discourse of the four children before, “At first our fathers were idolaters.” The Haggadah speaks of Terach, Nachor, Abraham, the Covenant of the Pieces,15Genesis Chapter 15 contains the Brit Bein HaBetarim, the Covenant of the Pieces, in which God tells Abraham, “Know for a certainty that your seed shall be a stranger in a land that is not theirs and shall serve them…four hundred years…” Jacob, Laban and the descent to Egypt!16All of the things mentioned in the passage which begins, “At first our ancestors worshipped idols,” happened before the Exodus. Logically, it should have been placed before the four children which deals with the Exodus so that the events would appear chronologically. Afterwards, we return again to the story of the sojourn, the oppression, and the Exodus from Egypt. It would have been more appropriate to begin with, “At first our fathers were idolaters,” “Praised is the one who keeps His promise,” and “That promise has stood our ancestors and us in good stead,” followed by the discourse on “And they oppressed us,” (Deut. 26:6) followed by the discourse on the four children. In this way everything would have been in proper order.17The Haggadah appears to go back to the early history of the children of Abraham before returning to the story of Israel’s subjugation in Egypt and their liberation from slavery. Abarbanel wonders why the Haggadah doesn’t follow chronological order.", + "Twenty-second Gate: Why does the Maggid arrange the four children: wise, wicked, simple and one who doesn’t know to ask?18The fourth child is called shei’no yodeah lishol. I take this to mean not that he doesn’t know how to ask, but that this child doesn’t know enough to ask questions in the first place. He “doesn’t know to ask.” Not knowing to ask suggests that this child has some type of cognitive learning disability. I think what the Haggadah is suggesting is that he simply isn’t educated enough to know that one can ask questions. Asking questions is the beginning of wisdom. It also suggests that he is so distant from Torah that he fails to engage in Jewish learning and life. The question, then, suggests a lack of commitment and not necessary a lack of knowledge. This division of the children is not divided into opposites nor parallels. It would have been more appropriate to say, “One is wise and one is foolish.” Or it could have been, “One is wicked and one is righteous,” since these are opposites or parallel to one another. Why does the text compare wise with wicked, and simple with one who does not know to ask?", + "Twenty-third Gate: Why doesn’t the Maggid mention the four children in the order in which they appear in the Torah? In the Torah the wicked appears first, “Go and set aside a lamb for your family.” (Ex. 12:21) Afterwards, the Torah mentions the child who doesn’t know to ask, “Sanctify for me every first born.” (Ex. 13:6); the simple child appears at the end of the previous passage, “When the Lord has brought you into the land…” (Ex. 13:11) Finally, the wise child, appears in Deuteronomy: “When in time to come your child asks you…” (Deut. 6:20.)", + "Chacham - The Wise Child
Twenty-fourth Gate: Why are the passages dealing with the wise, simple, and the one who doesn’t know to ask, written in the singular while the passage dealing with the wicked child appears in the plural: “When your children ask…?”", + "Twenty-fifth Gate: Why interpret the verse, “When, in time to come, your child asks, ‘What means the testimonies, the statutes, and the rules which the Lord our God gave you,’” to be about Passover when this passage is actually about all the commandments in general? The answer to this question in the Torah proves this. If the reason to interpret the passage in this manner is that it mentions the Exodus, this may be because the Exodus is the root of all the commandments. The Exodus is also mentioned in connection with the Sabbath, tzitzit, showing kindness to the stranger, and other commandments. It is still not necessary to assume that the question in this verse is about the Passover offering.", + "Twenty-sixth Gate: Why doesn’t the Maggid answer the wise child’s question with the answer found in the Torah, “You shall say to your child, “We were slaves to Pharaoh in Egypt…” (Deut. 6:21) This is the answer that is related to the question so why doesn’t the Maggid quote it? Instead the Maggid answers the question with extraneous matters: “And so you should tell him all the laws of Passover, until, ‘one may not partake of the Afikomen after the Passover meal.’” This answer does not appear to be related to the question.", + "Rasha - Wicked Child
Twenty-seventh Gate: Why does the Maggid interpret, “Go and set aside a lamb for your families…” (Ex. 12:21) as a reference to the wicked child? What is the wickedness and the transgression in this question? If it is because the wicked child says “To you,” (la’chem), doesn’t the wise child also say “commanded you” (etchem)? Why suggest that the wicked child removes himself from the community? If the reason this question is taken as the question of the wicked child is because he called the Passover service avodah, (work) as if it were oppressive work (avodah farech), isn’t this just another a biblical expression? The Bible calls the commandments avodah in many passages: “You shall observe this service (avodah)” (Ex. 12:25), and “You shall observe in this month the following service (avodah)” (Ex 13:5). In that case, how do we find wickedness in the statement, “What does this service (avodah) mean to you?”", + "Twenty-eighth Gate: Why doesn’t the Maggid answer the wicked child’s question with the Torah’s answer: “You shall say, ‘it is the Passover sacrifice to the Lord.’?” (Ex. 12:27) This is the true answer that is related to the question and yet it is not mentioned here. Instead, he answers the wicked child with angry words that are meant to enrage him; “So you must set his teeth on edge…” His question remains unanswered.", + "Twenty-ninth Gate: Why does the Maggid answer the wicked child, “Because of this which the Lord did for me…?” (Ex 13:7) This verse is later interpreted as referring to the child who does not know to ask. How can we interpret one passage in two different ways – for the wicked child and for the one who doesn’t know to ask? The Maggid does not answer the wicked child with the verses found in the Torah that are relevant to this passage. Instead, the Haggadah gives an answer that is not related to this child but to the one who doesn’t know to ask.", + "Tam, Sheino yodea sheol - Simple Child and the One Who Doesn’t Ask
Thirtieth Gate: Why does the Maggid interpret the question, “What is this?” as a reference to the Passover offering, This question is not asked regarding Passover but the redemption of the first born, as is stated, “When the Lord has brought you into the land of Canaan…you shall set apart for the Lord the first issue of the womb?” (Ex. 13:11) It is with regard to this statement that the Torah asks, “And in time to come, your child asks you, ‘What is this?’”", + "Thirty-first Gate: Why does the Maggid assume that the simple child has good intentions when he asks, “What is this?” Maybe the intention of the question is the same as that of the wicked child who says, “What is the meaning of this service to you?” After having explained that the intention of the wicked child in saying “to you” is not really essence of the question, then the two questions are the same. Why relate one statement to the wicked child and the other to the simple child?", + "Thirty-second Gate: How does the Maggid interpret the statement, “It is because of this…” as referring to the child who doesn’t know to ask, after we have interpreted it as referring to the wicked child earlier? How can we have two different interpretations of the same verse?", + "Thirty-third Gate: Why does the Maggid preface the answers to the wise and wicked children, with the words Af attah (“So you”) while the answers to the simple and the one who doesn’t know to ask is not prefaced by this expression and the answer does not include matters external to the Torah? Instead the answer (to the simple child and the one who doesn’t know to ask) is directly taken from Torah.", + "Thirty-fourth Gate: Why do the Sages mention telling of the Exodus on Passover eve for the child who doesn’t know to ask by saying “One might have thought on the eve of the month…on the eve of Passover…” It did not offer this interpretation to the wise, wicked or the simple child. It does not say that their answer must specifically be on the eve of Passover? Why do answer the fourth child in this manner?", + "Mitechilah ovdei Avodah Zarah - Our Ancestors worshipped idols
Thirty-fifth Gate: The statement, “Originally, our ancestors worshipped idols…” does not appear to have any purpose here. If the purpose is to begin with shame and conclude (the telling) with praise, the Haggadah already began in this fashion in the passage, “Our ancestors were slaves to Pharaoh in Egypt,” continuing with matters relating to redemption, the explanation of the four children regarding the Passover offering, matzah and maror so why go back again? And if it did want to begin again with shame, why begin with Terah? It would have been more fitting to begin with the exile to Egypt, or the Covenant of the Pieces (Gen. 15).19In this vision/covenant God informs Abraham that his ancestors will be slaves in a land not theirs for four hundred years but they will leave with great wealth. It is the first mention of Egyptian slavery. Even if the Maggid wanted to mention Abraham’s father, why bother mentioning his brother, Nachor?", + "Thirty-sixth Gate: If we assume that there are two parts to the introduction in this passage: first, “Originally, our ancestors were idolaters,” and then, “Now the Ever-present has brought us closer to His service,” why does it bring a proof text for the first statement from the book of Joshua, “Long ago our forefathers lived beyond the river,” but no proof text is brought for the second statement, that, “the Ever-present brought us closer to his service?”", + "Thirty-seventh Gate: Why did Joshua see fit to mention in his statement Esau and his inheritance even though this is not relevant to the matter. If he wanted to make known all the offspring of Isaac, why not also make known the offspring of Ishmael, Abraham’s son and his inheritance? ", + "Thirty-eighth Gate: The Maggid states, “Jacob and his sons went down to Egypt.” Since he made known that Isaac gave birth to two sons, Esau and Jacob, and that Esau inherited Mount Seir, the Maggid should have said, “And Jacob and his sons inherited the Land of Canaan.” This would have been the exchange for Esau inheritance instead of saying Esau inherited Mount Seir while Jacob and his sons went down to Egypt in exile. The inheritance was a sign of love for Esau and hatred for Jacob, the opposite of what the prophet stated, “Esau was Jacob’s brother; yet I loved Jacob and hated Esau.” (Malachi 1:2)", + "Thirty-ninth Gate: The statement, “Jacob and his children went down to Egypt,” is difficult because it implies they went down freely and of their own will. This is not so! They went as a result of the Covenant of the Pieces, as we explained, “He went down to Egypt: compelled by divine decree.” It would have been helpful to know whether Jacob’s family’s descent to Egypt was of their own volition or coerced, and if the reason was because of a sin which they committed. If so, what the sin was or if it wasn’t caused by a sin at all, and how did this occur?", + "Baruch Shomer - Praised is the One who ‘keeps’ His promise
Fortieth Gate: The statement is “Blessed is the one who kept a promise to Israel.” Yet how can God who keeps His promises be described as “blessed”? God’s essence is truth, as in, “the Lord guards the truth,” (Ps. 31:24), and, “God is not a man to be capricious, or mortal to change His mind. Would He speak and not act, promise and not fulfill?” (Nu. 23:19) How can we bless God for being what God naturally is? Doesn’t the Torah say< “Can the Judge of the earth not act justly, and not keep His word”?", + "Forty-first Gate: The Maggid states: “The Holy One calculated the end (of the exile)…” This statement suggests that God counted the days and nights of the exile in Egypt, all four hundred years which were decreed in the Covenant of the Pieces, so that the exile would come to an end in its proper time. Yet the Torah contradicts this pronouncement, for it states, “At the end of the four hundred and thirtieth year, to the very day, all the ranks of the LORD departed from the land of Egypt.” (Ex. 12:40), suggesting that God added another thirty years. How, then, did God calculate the end? Also (this statement is problematic) because they only spent 210 years in Egypt so how can scripture say they spent 430 years?", + "Tzei U’lemad - Go and Learn
Forty-second Gate: The Maggid states, “Pharaoh only made decrees against the male children…” This is the opposite of what the Torah testifies: “The foe said, “I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil; My desire shall have its fill of them. I will bare my sword— My hand shall subdue them,” (Ex. 15:9) which suggests that it was his intention to destroy all of them.", + "Forty-third Gate: The Maggid states, “While Laban sought to destroy all of them.” I do not know where the Maggid derived this! Laban only said, “It is within my power to do evil to you.” (Gen. 31:29) The evil (he wished to do) was not to utterly destroy and kill (Jacob’s family) but to take his flocks. He felt this way as a response to the incident of the speckled and spotted flocks. His intention was not to destroy Jacob but to say that he had enough manpower with him to do so. That is why he says, “It is within my power to do evil to you.” If the explanation of destruction is based on the passage, Arami oved avi, oved is an adjective for avi then it means when Jacob was in Aram, he was about to perish for lack of clothing.20See Job 31:19 - “If I have seen any perish (oved) for lack of clothing” How can he prove from this verse in Deuteronomy that Laban sought to kill all of Jacob’s family?", + "Forty-fourth Gate: How can the Maggid state, “It is a promise which he maintained for our ancestors and for us,” and that Jacob was saved from Laban because of the Covenant of the Pieces? Jacob fled from him through his own merit, and the merit of his ancestors since he was righteous and was innocent of harming Laban. As the angel said to him: “The angel of God spoke to me in a dream saying, I have seen all that Laban has done to you…” (Gen. 31:12) And Jacob said, “God has seen my affliction and the labor of my hands and rebuked you last night…” (Gen. 31:42) Jacob was not saved because of a decree by God.", + "Forty-fifth Gate: Why does he not mention how Jacob was saved from Esau when he left Laban’s house? Esau intentions were wicked, as scripture states, “I will kill Jacob, my brother.” (Gen. 27:41) Why did he not explain the promise of the Covenant of the Pieces regarding Jacob to save him from Esau at the time of the blessings, as is stated, “(Esau said, ‘When the days of mourning for my father at hand; then I will kill my brother”? (Gen. 27:41) The Maggid should have mentioned this just as he mentioned Laban in a farfetched exposition of the verses.", + "Forty-sixth Gate: The Maggid states, “It is this that stood for our ancestors and for us…” The Maggid acknowledges that our ancestors were saved in the future from trouble because of the promise of the Covenant of the Pieces when they went down and when they left Egypt, and would be saved from troubles until they reached the land of Canaan. Yet it is difficult to say that we are also protected in our exile because of that promise, as is stated, “In every generation they rose up against us to destroy us.” How can we claim that because of the Promise of the Pieces which happened in the exodus we will be saved today?", + "Vayered Mitzraima – He went down to Egypt
Forty-seventh Gate: The Maggid interprets, “And he went down to Egypt,” to mean, “Compelled by the Divine Word.” This interpretation is difficult since Jacob was not compelled to go down to Egypt but went joyfully to see his son Joseph, as scripture states, “Joseph, my son, is still alive; I will go down and see him before I die,” (Gen. 45:28) and it does not say that God told him to go. Rather God gave him permission, “Do not be afraid to go down to Egypt,” (Gen.46:3) and did not command him to go. Maimonides also stated this.21This statement does not appear in Maimonides’ version of the Haggadah in Sefer HaMoadim suggesting that he did not think that Jacob was compelled to go down to Egypt. Also even before God spoke to Jacob (and gave him permission to go) he had already left his home to go to Egypt, and was on his way, “And Israel took his journey with all that he had and traveled to Beersheba and offered sacrifices to the God of his father, Isaac, and God spoke to Israel in the vision of the night and said to Jacob…“Fear not to go down to Egypt” (Gen. 46:1-3) ", + "Forty-eighth Gate: Why, in all the other verses that are brought here, he brings another verse as a proof text, but for this explanation, “compelled by the Divine Word,” he does not bring a verse? It would have been more fitting to bring the verse, Fear not to go down to Egypt,” (Gen. 46:3) If this proof was not compelling why did it bring this opinion?", + "Vayagar Sham - He Sojourned there
Forty-ninth Gate: The Maggid interprets “He sojourned there,” as “This teaches that Jacob, our father, didn't go down to settle in Egypt permanently, but rather to reside there.” Why does it explain the expression “He sojourned there,” to be about Jacob’s intention about settling in Egypt? It would have been more fitting to explain it as being about the whole people’s actions in Egypt, as the psalmist stated, “Jacob sojourned in the land of Ham.” (Ps. 105:23) This is a statement about the period of their settlement in Egypt.", + "Fiftieth Gate: How could the Maggid bring the verse, \"And they said to Pharaoh, to reside in the land have we come,” (Gen. 47:7) as a proof text that they were only sojourning in Egypt. For they did not say this for this reason but rather as a ruse to settle in the land of Goshen. For Joseph had said to them, “Then Joseph said to his brothers and to his father’s household…so when Pharaoh summons you and asks, ‘What is your occupation?’ you shall answer, ‘Your servants have been breeders of livestock from the start until now, both we and our fathers, so that you may settle22The word gur, sojourn, implies temporary presence, while the word yeshvu, settle, and implies a permanent dwelling. Joseph tells his brothers to claim they are herders so that they can settle in Goshen and not simply dwell their permanently. in the region of Goshen. For all shepherds are abhorrent to Egyptians.” (Gen 46:31-34) ", + "B’matei Miat – Few in number
Fifty-first Gate: The Maggid does not add anything to the interpretation of the verses from Deuteronomy 26. Rather he brings verses from the passage in Deuteronomy 26 (Parshat Ki Tavo) dealing with the bringing of the first fruits and proof texts from Parshat Vayigash (Gen. 44-47) and Parshat Shemot (Ex. 1-6), Va-era (Ex. 6-9), and Bo (Ex. 6-13) such as “He sojourned there” (Deut. 26) which is taken from Parshat Ki Tavo and is explained with, “They said to Pharaoh, ‘to sojourn in the land we have come,” which is taken from Parshat Vayigash. Also, “They afflicted us” which is taken from Parshat Ki Tavo, and a proof text, “They built store cities, Pitom and Ramses.” (Ex. 1:11) in Parshat Shemot. Also, “They placed hard labor upon us,” in Parshat Ki Tavo, and so on. One could ask: why bring one verse as a proof text for another verse since all the verse are the words of the living God? ", + "Fifty-second Gate: If the Maggid wanted to show that the verses were in agreement, both those that came from the biblical narrative and the ones that came from Deuteronomy 26 (the declaration for the first fruits), why did he bring the verses from Deuteronomy first and prove them with the verses from the narrative in Exodus? It would have been more fitting to bring the narrative verses first and then bring the verses from Deuteronomy 26.", + "Fifty-third Gate: The Maggid states, “This teaches that Israel became distinguishable (mitzuyanim) in Egypt.” He does not prove what this word23The word tiyzun appears in Second Kings 23:17, “What monument is this that I see.” means since he does not bring a proof text as he does in all the other explanations of the verses. If he had no proof text for this, then why offer this interpretation?", + "Fifty-fourth Gate: Only two statements begin with the word milamed, “This teaches:” “And he sojourned there\" - This teaches that Ya'akov, our father, didn't go down to settle in Egypt, but rather [only] to reside there,” and, \"And there he became a nation\" - This teaches that Israel became distinguishable there.” This expression is not found in another discourse. Certainly it was not used by accident but for a reason. What is the reason it was not used in any of the other discourses?", + "Gadol Vatzum – Great and Mighty
Fifty-five Gate: Why explain the words ‘great’ and ‘mighty’ (“And became a nation there, great and mighty” Deut 26:5) with the verse, “And the children of Israel multiplied and swarmed and grew numerous and strong, most exceedingly and the land became full of them.\" (Ex. 1:7) Great and mighty are two descriptive words but the proof text contains four descriptive words: they multiplied, they swarmed, they became many and they became mighty. How can we correlate the Exodus verse which has four descriptions with the Deuteronomy verse which only has two? And if the verse, “multiplied and swarmed is all about the increase in population as the sages explained, that the Israelites gave birth to sextuplets at a time, then it is difficult to explain why they explained, ‘great’ by itself as being about the population increase, and ‘mighty’ by itself about other matters, as was done with other parts of the verses?", + "Fifty-sixth Gate: The verse interprets “and numerous” with the passage, “I have made you to be numerous as the vegetation of the field,” (Ezekiel 6:7) as explaining the growth. This is difficult; why not interpret the word about the matter at hand: the increase of the nation? Further, the proof text uses different words for increase: rivava, numerous, gidul, growth as in “You increased and grew and became highly ornamented.” What led the maggid to relate this verse to the word rav, many, and not to the other words such as gadol and atzum? How does it connect, “You increase and grew and you became highly ornamented,” only with the word v’rav, and many?", + "Vayrei’u otanu – They imputed evil to us
Fifty-seventh Gate: Why does the maggid uses “Come, let us deal wisely with them,” (Ex. 1:10) as a proof text for, “And the Egyptians dealt ill with us,” (Deut. 26:6) The verse does not mention any evil matter that they sought to do to us. It was not what they said but what Pharaoh commanded his servants to do that was evil, “Every male who is born to them you shall cast into the Nile.” So why did the maggid mention the advice and not the deeds?", + "Fifty-eighth Gate: They explained, “They afflicted us” as a reference to the building of the garrison cities, and they interpreted, “They placed hard toil upon us,” with the verse, “they enslaved the children of Israel with hard work.” (Ex. 1:11) It would seem the two matters are really the same, that the hard work was the affliction of building the garrison cities.", + "Fifty-ninth Gate: In any case, if we used the expression, “The placed upon us hard labor” without “They afflicted us,” we would still have to wonder what the Torah means by hard labor. What difficulty is being described beside bricks, mortar and the building of the cities?", + "V’nitzak el Adonai – We cried out to Adonai
Sixtieth Gate: The Torah states, God heard their moaning, and God remembered His covenant with Abraham, Isaac and Jacob.” (Ex. 2:24) This is problematic since we find that God only made the Covenant (of the Pieces) with Abraham, as is stated, “On that day God made a covenant with Abram…” (Gen.15:18) With Isaac and Jacob we do not find any mention of a covenant. So how can the verse say, “His covenant with Abraham Isaac and Jacob?”", + "Sixty-first Gate: “God saw our affliction – this is forced separation of couples” is problematic since above we have explained the phrase, “They afflicted us – as is stated, He placed task masters upon them. If the affliction was the building of the garrison cities, how can the maggid now explain God saw our affliction (from the same word) as a reference to the forced separation of couples? Further this is never explicitly mentioned in Scripture.", + "Sixty-second Gate: How does the maggid prove the forced separation of couples from the verse, \"And God saw the Children of Israel and God knew\"? (Ex.2:25) The verse does not mention the separation of couples and the interpretation is based on the linking of common language.", + "Sixty-third Gate: We do we not explain, “The Egyptians dealt harshly with us,” as relating to the statement, “Every male child you shall cast into the river.” This was the greatest evil that they decreed against us as we shall see later in the common on the passage, “Our toil.”", + "Sixty-forth Gate: Why did the sages interpret “Our toil,” as a reference to male children? The verse that is brought as a proof text does not use the word amal, toil. Also amal is a synonym for inui, oppression. There ‘our toil’ and ‘our oppression’ are one and the same, so why offer different interpretations for the two of them?", + "Sixty-fifth Gate: The sages explained that v’et lachazeinu, our distress, as d’chak, oppression. Since these two words have the same meaning, what purpose is there in explaining lachaz as d’chak? It is like saying, “Our oppression – this is toil; our toil – this is oppression.” ", + "Vayotzi’einu Adonai - Adonai took us out
Sixty-sixth Gate: The sages interpreted the verse, “Adonai took us out of Egypt – not by an angel.” This is extremely difficult since there is an explicit verse which states, “He sent an angel to take us out of Egypt.” (Nu. 20:16) This verse suggests that God did take us out with an angel, the opposite of the interpretation in the Haggadah.", + "Sixty-seventh Gate: Regarding the tenth plague, the Maggid said, “I and not a fiery being.” This is problematic since the Bible explicitly says, “Adonai will pass over the door and not let the Destroyer enter and smite your home.” (Ex.12:23) Regarding this the sages state, “You shall not leave your homes until morning – from this we learn that since permission was given to the Destroyer to destroy it does not differentiate between the righteous and the wicked.”24Mechilta Parshat Bo, Chapter 11 Thus, we learn that it was through a fiery being or an angel that the plague of the first born was carried out.", + "Sixty-eighth Gate: The Maggid explicates: Adonai took us out of Egypt – not by an angel, nor by a fiery being, nor through a messenger.” The verse that is brought as a proof is, “And I will pass through the land of Egypt on that night and I will smite every firstborn in the land of Egypt, from men to animals; and with all the gods of Egypt, I will make judgements, I am the Lord.\" (Ex. 12:12) Yet this verse is not about the Exodus but about the tenth plague. How can we use a verse about the tenth plague to prove the Exodus?", + "Sixty-ninth Gate: The Haggadah states, “I passed through the land of Egypt – I and not an angel; I smote all the first born – I and not a fiery being; I passed judgment upon all the gods of Egypt – I and not a messenger.” This is difficult since passing through the land is not a matter unto itself nor is smiting a matter unto itself. The passing through is actually part of the smiting. Also there are two aspects: smiting the first born and the judgment of the gods. So did they interpret them as three, and make passing through the land as an aspect unto itself?", + "Seventieth Gate: The Maggid negates the role of the angel, the fiery being and the messenger in the story of the Exodus from Egypt. He proves this by arguing that we don’t expound all three from one text. Rather we negate the angel from the matter of the passing through the land, the fiery being from the matter of smiting the first born, and the messenger from the matter of judging the gods of Egypt. How does the Maggid prove these three questions regarding the Exodus?", + "Seventy-first Gate: Why did the Holy One see fit to perform the plague of the first born completely on his own and not through an angel, as he smote the camp of the Assyrians, as is it stated, “That night an angel of the Lord went out and struck … the Assyrian camp”? (11Kings 19:35) Yet here what do the sages say? “I am the One Who distinguished in Egypt between the drop of seed that became a firstborn and the drop of seed that did not become a firstborn.”25Baba Metzia 61b Rabbi Shimon Bar Yochai offered a way of expounding this in the Zohar.26Zohar Bereshit Vayera 117a", + "B’yad chazakah – With a mighty hand
Seventy-second Gate: The Maggid interprets, “With a mighty hand” to be a reference to the plague of pestilence. This is problematic. Why not interpret, “With a mighty hand” as a reference to the death of the first born since it is referred to this way in Scripture, “Yet I Know that the king of Egypt will let you go only because of a greater might, so I will stretch out my hand and smite Egypt with various wonders…” (Ex. 3:19-20) The plague of the first born was the cause for the Exodus from Egypt. Scripture says about it, And God brought us out with a mighty arm,” and not because of something that happened to their cattle.", + "U’vizroa nituyah – And an outstretched arm
Seventy-third Gate: Regarding the exposition, “With an outstretched arm – this refers to the sword, as it is stated in Scripture, ‘and His sword was drawn in His hand outstretched over Jerusalem’” This is difficult since the Egyptians were not smitten by a sword, so how can one say that the reason for the Exodus was the sword? Also the verse that the Maggid brings to prove this is “His hand outstretched over Jerusalem.” How does this verse prove that there was a sword in the plagues of Egypt?", + "U’vimora gadol – And with great terror
Seventy-fourth Gate: The Maggid explains, “And with awesome power (mora gadol),” (Deut. 26:8) to mean, This is the revelation of the Divine Presence.” Yet the Divine Presence did not descend upon the people of Israel until the events of Sinai, so how can this be counted among the miracles that took place in Egypt? The Torah states, “And for all the great might and awesome power (mora gadol) that Moses displayed before all Israel.” (Deut. 34:12) Rashi explains “the awesome power” to mean the miracles and mighty acts which God performed in the wilderness. Ramban explains that it refers to the revelation at Mount Sinai. So what does this expression have to do with the plagues in Egypt?", + "Seventy-fifth Gate: How could he bring a proof that awesome power means the revelation of the Divine Presence from the verse, “With signs and with wonders and with war and with a strong hand and with an outstretched forearm and with great and awesome acts (moraim gedolim)”? (Deut. 4:34) These are all adjectives for the frightful plagues that took place in Egypt. Moraim gedolim is plural. Does this mean that many plagues were revealed through the Divine Presence?", + "U’vi’otot zeh hamateh – With signs – this is the staff
Seventy-sixth Gate: The Maggid explains that the word, “signs” (otot) refers to Moses’ staff. This is difficult because the staff was the tool through which the different signs were performed. The staff was not the ‘signs’ itself. It is not fitting to say that the utensil or the tool through which something is performed is the act itself. Scripture brings a verse which contradicts this interpretation, \"And this staff you shall take in your hand, that with it you will perform signs.\" (Ex. 4:17) It implies that the staff is not the signs. And if you suggest that this is a reference to turning the staff into a serpent, it is still a single sign and not many signs, as the word implies.", + "U’vmoftim zeh hadam – And with wonders – this is the blood
Seventy-seventh Gate: The Maggid explains that, “Wonders” (moftim) is a reference to the plague of blood. It seems obvious that the plague of blood was a single wonder while the word moftim is inclusive of many wonders. Even if it is included among the many wonders, it cannot be described as “wonders” by itself.", + "Seventy-eighth Gate: The proof text that is brought for the plague of blood is, \"And I will place my wonders in the skies and in the earth: blood and fire and pillars of smoke.” (Joel 3:3) This is most difficult since this verse does not speak about the wonders that took place in Egypt; rather it refers to the future redemption. And in that context it calls wonders, “The blood, the fire, and the pillar of smoke” that are mention? So why not call all three of them the wonders together, referring to the plurality. Why call blood by itself “wonders?” ", + "Seventy-ninth Gate: Why in the explanation of these verses do we only mention two of the plagues: pestilence and blood, and not the other plagues as well? Wouldn’t it have been better to explain the expression “Signs and wonders,” as including all of the plagues, since these words are plural rather than saying that they each refer to a single plague?", + "B’yad Chazakah shtayim – With a mighty hand – this is two plagues
Eightieth Gate: The Maggid explains that each of the expressions in this verse refer to two plagues: “A mighty hand” – two; “An outstretched arm” – two; “With an awesome act” – two; “With signs” – two; and “With wonders” – two. This is difficult. Signs and wonders are both plural and the smallest plural number would be two. The other three expressions are all singular, so how can we explain them as each referring to two plagues? What is the connection between the expressions, “a mighty hand” and “signs and wonders” that we can explain it as referring to two plagues like these other expressions? The same question can be asked regarding to “outstretched arm” and “an awesome act”? ", + "Eighty-first Gate: How is it that among the wonders that took place in Egypt, we count only ten and do not include among them turning the staff into a serpent and the miracle of making the prophet’s hand leprous? Turning the staff into a serpent was the first miracle which Moses performed in the presence of Pharaoh, which he was commanded to perform at the time of his calling, “You will do all these wonders before Pharaoh which I have put in your hand.” (Ex. 4:21)27Note that in the Haggadah, the word moftim, “wonders” (Deut. 26) is used to refer to the plagues and transforming the staff into a serpent is also referred to as a “wonder” in Exodus 4:21. It stands to reason that this act should have been included with the other wonders/plagues. It makes sense to include the three miracles which Moses performed when he was called by God as miracles like (the plagues). Just as “blood” was included among the ten plagues, so to should the other two, especially the miracle of changing the staff into a serpent.", + "D’tzach Adash Beachav
Eighty-second Gate: The mnemonics which Rabbi Judah uses for the plagues are D’tzach Adash Ba’achav. Why did he see fit to use these mnemonics since they are not based on a Hebrew verse and have no particular meaning?28Mnemonics are often based on taking the first letters of a particular verse which are then put together to make an abbreviation. In this case, they are simply the first letters of the ten plagues and have no particular meaning. What is the purpose of the mnemonic which he gives here? In Shemot Rabba (5:6 and 8:3) the sages say that these letters were written on Moses’ staff. But this cannot be the literal meaning of the text, since if it was, they would not have said, “Rabbi Judah gave them mnemonics. ", + "Eighty-third Gate: Regarding the number and the nature of the plagues: why were there ten plagues and why the ones mentioned in Scripture and not others? Did the ones that occur take place by chance and happenstance? Weren’t they naturally occurring events that happened for a specific and known purpose, how much more for some divine purpose that was related to a higher wisdom?", + "Rabbi Yossi HaGallili
Eighty-fourth Gate: Regarding the Midrash of Rabbi Yossi HaGalili who said, “From where do you say that there were ten plagues in Egypt that smote the Egyptians and fifty plagues by the sea? Since Rabbi Yossi was not asking someone when he said, “From where do you know…” rather he should have said, “Since there were ten plagues that smote the Egyptians in Egypt and fifty at the sea, know that the plagues in Egypt were described as a “finger” while regarding the plagues at that sea the Torah states And God saw the great hand…” (Ex. 14:31) rather than phrasing the statement, “From where do you say…”", + "Eighty-fifth Gate: It would appear that Rabbi Yossi makes two statements: first, that the Egyptians were struck by ten plagues in Egypt and second, by fifty plagues at the sea. In Rabbi Yossi’s question and proof he proves the second statement: that they were struck by fifty plagues at the sea but he does not offer a proof for the first statement that there were ten plagues in Egypt. This is not in order.", + "Eighty-sixth Gate: Rabbi Yossi stated, “How many were struck with a finger? Ten Plagues! You can say from here, in Egypt they were struck by ten plagues and by the sea they were struck by fifty plagues.” This is difficult since the word “finger” is only used to describe one plague, the plague of lice, as stated in Scripture, “The magicians did the like with their spells to produce lice, but they could not. The vermin remained upon man and beast; and the magicians said to Pharaoh, “This is the finger of God!” (Ex. 8:14-15) If a single plague is called a “Finger” then one must say that at the sea they were smitten by ten plagues, not fifty. Also, we find that the word hand used to describe the plague of pestilence, “Then the hand of the LORD will strike your livestock in the fields.” (Ex. 9:3) If so, then the other plagues in Egypt were not a result of a “finger.” ", + "Eighty-seventh Gate: In the Midrash of Rabbi Eliezer, he states that, “Every plague was composed of four plagues.” This is difficult to imagine. Can one say that in the plague of blood there were actually four plagues? And so with the others. How do you separate one from the other so that they are not all the same? And if the plagues were many as the Kabbalists suggested, then there would not be only four but four thousand and more. More than that, Scripture brings a proof, “'He cast upon them the fierceness of His anger, wrath…” (Ps. 78:49) This verse is speaking about Egypt and the plagues themselves and not parts of the different plagues.", + "Eighty-eighth Gate: In the Midrash of Rabbi Eliezer why don’t we say, “From where do you derive that every plague in Egypt that struck the Egyptians was four plagues,” in the style of the statement which Rabbi Yossi HaGalili stated, so that they would all be similar?", + "Eighth-ninth Gate: In the Midrash of Rabbi Eliezer, he explains, “He cast upon them the fierceness of His anger, wrath, and fury, and trouble, a sending of messengers of evil,” as the reason for the four plagues that were part of each plague. 'his fierceness of anger [corresponds to] one; 'and wrath' [brings it to] two; fury' [brings it to] three; 'a sending of messengers of evil' [brings it to] four.” Yet he does not explain the word v’tzarah, ‘and trouble.’ This is surprising – what to do with it? ", + "Ninetieth Gate: Rabbi Eliezer states, “You can say from here that in Egypt, they were struck with forty plagues and at the Sea, they were struck with two hundred plagues.\" This is difficult since he has not proven that every plague that struck the Egyptians in Egypt was four plagues which obligate us to say that the Egyptians were struck by forty plagues. But regarding the plagues at the sea he has not proved anything.", + "Rabbi Akiva
Ninety-first Gate: In the Midrash of Rabbi Akiva states, “Every plague was composed of five plagues.” Yet this is even more difficult than the first Midrash! How can one imagine that every plague was made up of five plagues, different from one another? And what makes it necessary to interpret it in this way?", + "Ninety-second Gate: Rabbi Akiva states,29Apparently Abarbanel believes that Dayyenu was composed by Rabbi Akiva. “If He had made judgments on them and had not made judgement on their gods; it would have been enough for us. If He had made judgement on their gods and had not killed their firstborn it would have been enough for us.” Yet the judgements were the ten plagues which included the death of the first born. This is difficult since “judgements,” would have included killing the first born. If he chose to describe the death of the first born why not also describe darkness, pestilence and the other plagues? ", + "Ninety-third Gate: If it was necessary to mention the death of the first born by itself, it would have been more fitting to mention it after judgments, thus saying, “If he had made judgements but not killed their first born; If he had killed their first born but not made a judgment upon their gods.” That way the death of the first born would have followed “Judgements,” which refers to the rest of the plagues and the judgement of their gods would have been last, as we find in Scripture, “For I will pass through the land of Egypt and strike all the first born in the land of Egypt, both man and beasts, and against the gods of Egypt I will execute judgement.” (Ex. 12:12) Yet he did not do so, mentioning the gods between judgments and the death of the first born.", + "Ninety-fourth Gate: Rabbi Akiva says Dayyenu, “It was enough for us” for all the ‘degrees of good’ and for each one individually (which God performed.) And while Israel’s redemption might have been possible without the others, there are some that were not ‘enough’ by themselves without being combined with the others. For instance, “God had given us their wealth but not split the sea for us,” this would not have been enough for us because the Egyptians followed the Israelites to kill and destroy them. Also, if God had split the sea for us but not brought us through on dry land,” this would not have been enough for us, for what would have been the purpose of splitting drowned the sea if they had in it? Similarly, the statement, “If God had brought us to Mount Sinai and not given us the Torah,” would not have been enough for us. They were only complete when they received that Torah, not just coming to the Mount.", + "Pesach
Ninety-fifth Gate: The reason that the Torah gives for the Passover offering is, “You shall say, it is the sacrifice of Adonai’s Passover, who passed over the house of the people if Israel when God struck the Egyptians, and saved our houses.” (Ex.12:27) (In other words,) the Passover offering came as a remembrance from generation to generation of God’s great kindness in saving the first born of the Israelites. Similarly, we find the commandment, “Sanctify the first born of every person and every animal,” and in their place we set apart the Levites, (Ex.13:2) the commandment of fringes, and also the commandment of placing a mezuzah. But this is quite surprising! If the Egyptians were deserving of the death of the first born because they enslaved the Israelites, as God said, “Israel is my first born,” (Ex. 4:22) then Israel was not deserving of the same death according to the standards of justice. Why would they die; what did they do? If a king commands the execution of a murderer on behalf of those who cried out, then is it fitting that those who are wretched and have cried out at the injustice to feel that he did a kindness in not being killed by the king as well? The murders were deserving of death, the wretched who cried out, and how should the righteous be destroyed like the wicked?
The same is true about the Israelites. They cried out to God because they were in distress from the Egyptians. God heard their sigh from those who wanted to rob them of life. (Prov. 22:23) Is it appropriate to say to them that God performed a great act of compassion in not killing them along with the wicked Egyptians? Should the judge of all the earth not act justly? (Gen. 18:25)
We also see (in the case of plagues) that God made such a distinction (that God distinguished between the Israelites and the Egyptians). In the case of mixtures (of wild animals) that God differentiated between those in the land of Goshen so that there were no wild animals there. Also in the case of Pestilence, the Torah states, “But Adonai will make a distinction between the livestock of the Israelites and the livestock of the Egyptians.” (Ex. 9:4) In the plague of Darkness, the Torah states, “But all the Israelites enjoyed light in their dwellings.” (Ex. 10:23) According to the sages there were distinctions made (between Israelites and Egyptians) in all the plagues. They did not have to place a sign on their doorposts, or to place blood there so that they would not be smitten along with the Egyptians nor were they given commandments in conjunction with the other plagues.
Also regarding the splitting of the Red Sea, the Israelites entered the dry land and the Egyptians followed them in. Why were they not given a practical commandment for that salvation or some sign so that they would merit being distinguished from the Egyptians? There was no commandment for the generation as we were commanded regarding the Passover offering or the sanctification of the first born, which was given to them so that they would not be smitten along with the Egyptians. This is a big problem for me and I was very surprised that the commentators did not address this issue!", + "Matzah
Ninety-sixth Gate: The reason that Rabban Gamliel gave for the commandment of matzah is, “For our ancestors did not have time for their dough to rise.” This is surprising, since before the Exodus from Egypt, in the chapter that begins, “This shall be the beginning of months for you” (Ex.12:1) God already mentioned the commandment of matzah along with the commandment of the Passover offering, as is stated, “They shall eat roasted meat on this night with matzot and bitter herbs,” (Ex. 12:8) and also, “This day shall be to you one of remembrance; you shall celebrate it as a festival to the Lord….seven days you shall eat matzot.” (Ex. 12:14-15) If they were commanded to eat matzah before they the Exodus from Egypt as well as the prohibition of leavened bread, how can Rabban Gamliel say the reason for the commandment is that the dough of our ancestors did not have time to become leavened before “God revealed Himself to them”? And what exactly is this revelation? ", + "Maror
Ninety-seventh Gate: From where do we learn that the commandment of eating bitter herbs applies to future generations? We only find mention of it in connection with the Passover offering in Egypt, as is stated, “They shall eat the meat on this night, roasted with matzah and bitter herbs they shall eat it.” (Ex. 12:8) It has already been said that this practice was unique to the Passover offering in Egypt, along with, “You shall place the blood on the two lintels” (Ex. 12:7) and the commandment, “Thus shall you eat it; your loins girded…” (Ex. 12:11) which were also not commanded to future generations. ", + "B’chol Dor Vador – In every generation
Ninety-eighth Gate: The Maggid teaches the obligation, “In every generation a person should see himself as if he personally went forth from Egypt,” based on the verse, “God took us out from there that God might take us and give us the land that He promised on oath to our ancestors.” (Deut. 6:23) According to this verse, this obligation falls upon the generations that inherited the land and dwelled there; it was fitting for them to see themselves as if they went forth from Egypt. If they had not left Egypt, they would not have become masters of the land. We who live in exile, have not inherited the land, and were born in the lands of our enemies, what obligation can we have to see ourselves as if we went forth from Egypt based on the strength of that proof, “God took us out from there that God might take us and give us the land”? And how can we conclude (as the Haggadah does), “therefore we are obligated to give thanks…”
Why bring seven words for thanksgiving: “To thank, praise, laud, glorify, exalt, lavish, and bless” and to mention five statements expressing God’s beneficent kindness: first “God took us from slavery to freedom;” second, “From subjugation to redemption;” third, “From sorrow to joy;” fourth, “From mourning to celebration;” fifth, “From darkness to great light?” What is the difference between these five statements?", + "Hallel
Ninety-ninth Gate: Why did the sages decree the recitation of Hallel with a division on this night, half of it (to “the flint into a spring of water,”) followed by the blessing of redemption,30The blessing of redemption refers to the passage which begins, “Baruch atta Adonai, Lord our God, King of the universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt.” This is found just before the second cup of wine. The blessing of song occurs just before the fourth cup of wine and concludes, “Baruch atta Adonai, Power, King exalted through lauding, Power of thanksgivings, Master of Wonders, who chooses the songs of hymn - King, Power of the life of the worlds.” before the meal and the rest of it after the meal, followed by the blessing of song and not the blessing of redemption? It would have been more fitting to recite Hallel all at once without any breaks, the way it is read on the festivals. And then, after it is completed to recite the blessing of redemption.
If one argues that we divide up Hallel because we are concerned about the attention of the youngsters, then move Hallel until after the meal instead of before the meal and then conclude it with the blessing of redemption! After all, when we read the Megillah on Purim before the whole community we do not worry about the children (not paying attention) and we do not divide it in half, and we recite the blessing, “Who pleads our cause and judges our suit,” at the end (and not in the middle). Whoever says we divide up Hallel in order to glorify the second cup of wine is speaking emptiness! The second cup of wine come to mark the conclusion of the telling of the story of the Exodus from Egypt and to recite a blessing on it. A blessing is never recited without being sanctified over a cup of wine.", + "One Hundredth Gate: Why place the verses beginning, “Pour out Your wrath on the nations that do not know You,” and, “They have consumed Jacob and laid waste his habitation.” (Ps 79:6-7) in the middle of Hallel? They are not part of Hallel and are taken from a different Psalm. All the other times that we recite Hallel, we do not read these verses.
We now have one hundred gates containing queries and questions which I have formulated on the passages of the Haggadah and the biblical passages based on my limited knowledge and understanding. In the commentary on the Haggadah I will attempt to answer all of them.
You will find a sign of their number, “Isaac sowed that land and reaped a hundredfold the same year. Adonai blessed him.”31Don Isaac Abarbanel plays on the connection between his given name and our forefather, Isaac. By delving into the text he finds one hundred questions just as Isaac was blessed one hundredfold when he planted in the land. (Gen. 26:12)\n" + ], + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "Ha Lachma Anya: This is the bread of poverty that our ancestors ate in the land of Egypt. Anyone who is hungry should come and eat, anyone who is in need should come and partake of the Pesach. Now we are here, next year we will be in the land of Israel; this year we are slaves, next year we will be free people.
The source of the Haggadah is the Mekhilta. I have already mentioned in the introductory questions how the opening passage is different from the rest of the text. Why did the Sages compose this passage in Aramaic while the other passages in the Haggadah are in Hebrew? The Sages offered a number of homiletical1Don Isaac makes a distinction between Midrashic/homiletical explanations and P’shat/literal-contextual explanations. While he does not reject the homiletical explanations, he seems to favor the more literal explanation of the text, whether it be Torah or Midrash. The Haggadah is a work of Midrash which means that the interpretations of the sages of the Maggid may not be the literal meaning of the biblical text. He seeks to figure out, however, what the rabbis had in mind in their interpretation of the text even if it is not the original meaning of the text. Abarbanel begins by offering several homiletical explanations that he rejects as not the true intention of the Maggid/Sages. reasons for this. Among the explanations are the following:
The opening passage was composed in Aramaic so the evil spirits who understand Hebrew would not upset the meal after they were invited (“All who are hungry, come and eat”) to join the meal. ", + "There are several reasons to doubt this explanation on a number of different levels. The first is the questionable belief in evil spirits. The second is suggesting that the evil spirits understand Hebrew but not Aramaic. The third is to suggest that anyone can upset the table without the permission of the head of the household, as Scripture states, “A son honors his father and a slave his master.” (Malachi 1:1) Even if one acknowledges the existence of evil spirits, the Sages have already stated that “one who is an emissary in the performance of a commandment is protected from harm,”2Pesachim 8b, and Kiddushin 39b and, “Passover eve is a night of vigilance” (Ex. 12:42) so one is protected from evil spirits.”3Rosh Hashanah 11b
", + "Others suggest that we begin with Aramaic so that the angels cannot join us in praise to the Holy One4The notion of not allowing the evil spirits entrance to our Seder and not inviting the angels may sound strange to us. If there is a larger theme to these two interpretations it is that the Passover Seder is a unique moment in which God and Israel come together. It is not to be shared with anyone, not with the angels nor the spirits. This is the moment of our redemption and transformation and only we can sing God’s praises. on the night of the Exodus from Egypt, as Scripture states, “So that one came not near the other all the night.”(Ex 14:20). There are problems with this opinion. It would have been more appropriate to say this regarding Hallel, since they are the songs that are connected to this night.5In other words, Hallel should have been recited in Aramaic so that the angels would not begin singing and accompanying the Jewish people when they sang praise to God. The underlying idea here seems to be that the Jewish people should have the privilege of praising God on their own at this time because they were redeemed from slavery. By opening with Aramaic, we “trick” the angels so that they do not realize we are about to praise God. Yet we openly praise God in Hallel in Hebrew. Also, if one prevented them one year after another from singing the angels would become even more jealous. Furthermore, the Sages tell us that angesl understand all the languages. The Sages tell us that Gabriel taught our forefather, Joseph, seventy languages and that the angels received them from the seventy angelic princes6Abarbanel will return to this idea many times throughout the commentary. It is belief commonly found in rabbinic literature. Apparently, every nation has its angelic prince that represents its people. To leave Egypt, God had to defeat the angelic prince of Egypt. These princes serve God but also have an element of independence in representing their nation. who surround the Throne of Glory. The angels would certainly have understood Aramaic.7Sotah 33a states that the while other angels did not speak Aramaic, Gabriel did.
", + "Others say that because our ancestors were in Babylonia when they composed the Haggadah, they agreed to recite the Haggadah in Aramaic so that the women and children would understand it and also to publicize the commandment. Yet this is problematic because why, then, the rest of the Haggadah in Hebrew? All of it was composed in Babylonia. The passage, Mah Nishtana, in particular, should have been in Aramaic.
", + "It seems more reasonable that the reason for Aramaic is because of the declaration, “All who are hungry come and eat; all who are needy come celebrate the Passover.” The Sages decreed that this passage should be recited in Aramaic. Because they were in Babylonia and not in Jerusalem, they could bring the poor and needy to their table (to join in the Seder).8During the temple period one could not invite guests to partake of the Passover offering once Passover arrived. The participants had to be assigned to a particular sacrifice before the Passover offering was sacrificed. They decreed that every householder should increase his gifts to the needy, as stated, “You shall rejoice before the Lord your God, you, your sons, your daughters, and the Levite…” Therefore, when he sat down at the table, the head of the household would raise his voice to the needy who were outside and say in the name of God, “All who are hungry come and eat; all who are needy come celebrate the Passover.” He would invite them to come to his table. Since the needy might not understand him if he spoke Hebrew, they decreed that the declaration should be made in the lingua franca, Aramaic so that everyone would understand and come inside. Thus, the prophet said regarding charity, “It is to share your bread with the hungry, and to take the wretched poor into your home…then your light shall burst forth like dawn and your healing spring up quickly; your protector shall march before you, The Presence of Adonai shall be your rear guard.” (Isaiah 58:7-8)
", + "Why is matzah called lechem oni? There are six explanations, new and ancient, which the Sages have offered to this question. In the tenth chapter of Pesachim we learn, “Samuel said: It is called Leḥem oni because it is bread (lechem) over which one answers (oneh) many questions.” 9Pesachim 115b and 31a But this is not a sufficient explanation, for many things are said regarding the bitter herbs and the Passover offering, as in Rabban Gamliel’s statement, “One who has not explained these three things at the Passover Seder has not fulfilled his obligation. They are: the Passover offering, matzah and bitter herbs. Further, Scripture calls matzah, lechem oni even though the Haggadah had not yet been composed.
", + "A second explanation is, “Just as it is the manner of a poor person to eat a piece of bread, for lack of a whole loaf, so too, here he should use a piece of matzah.”10Pesachim 115b This means that on this night the head of the household must break the matzah in half as a reminder that our ancestors in Egypt were poor. Yet the Torah explains that matzah is a reminder of redemption and not our poverty, as Scripture states, “You shall not eat anything leavened with it; for seven days you shall eat unleavened bread, the bread of distress—for you departed from the land of Egypt hurriedly—so that you may remember the day of your departure from…Egypt...” (Deut. 15:3) There is reason to think, then, that matzah is a symbol of redemption and not slavery or oppression.
", + "The third explanation is related to the second one. Matzah was called lechem oni because of their hard labor in Egypt. The Egyptians did not allow them time to knead their dough and to eat it properly prepared. Actually, the matzah was not a reminder of exile but a reminder of redemption as we have already explained.
", + "Others have say that they made this declaration because they ate matzah with the Passover offering in Egypt, as Scripture states, “They shall eat it with unleavened bread and bitter herbs.” (Num. 9:11) Matzah was called lechem oni for the Egyptians; when the Israelites partook of unleavened bread, suffering11Matzah was the bread of affliction for the Egyptians. and the plague of the first born came to the Egyptians. That is why we say, “Which our ancestors ate in the land of Egypt.” This also does not make sense to me; it would have been more appropriate to call it the bread of redemption. It also would have been more appropriate to say, “Which our ancestors ate when leaving Egypt,” and not “in the land of Egypt,” which suggests something that happened more regularly.
", + "Others suggest that it was called it “lechem oni,” because of the dough which they decreed should be a tenth of an ephah, like the poor person’s offering (in the temple), “If his means do not suffice for two turtledoves or two pigeons, he shall bring as his offering …a tenth of an ephah12An ephah is a measure for grain. The Bible's ephah is about 23 liters, being ten times larger than the omer. The Book of Exodus records that an omer was equal to one tenth of an ephah. of choice flour for a sin offering; he shall not add oil to it or lay frankincense on it, for it is a sin offering.” (Lev. 5:12) This was the same measure as the mana which everyone collected in the wilderness. But it is farfetched to think that this is what the Maggid had in mind. If that was so, then it would have been called, “The dough of the offering,” or “The dough of the needy,” if the amount of dough is why it received this name. It would not have called it, “The bread of affliction” which suggests that it is commenting on the poverty in the character of the bread and its quality.
", + "Finally, the Ramban offers a another explanation in his commentary to Parshat Re’eh (Deut. 16).13Ramban, Deuteronomy 16:3 This is what he writes, “the verse mentioned that matzah should be called lechem oni. This is to inform us that God commanded us to eat matzah so that we would remember that the Israelites left Egypt in haste. Also, it is called oni (affliction) as a reminder that our ancestors in Egypt lived on ‘meager bread and scant water.’ (Isaiah 30:20) Thus, lechem oni alludes to two ideas (simultaneously). And so the Sages said, ‘This is the bread of affliction which our ancestors ate in the land of Egypt. Furthermore, the Torah is saying that matzah should be made like ‘poor bread’ and not like ‘rich bread’ as the Sages said…” You see here that the Ramban moved one subject to the next because he had doubts about all the other opinions.
", + "This is what I think: Matzah is called lechem oni for two reasons. First because of its character. Dough, before it becomes leavened, is small in volume, and after it becomes leavened it rises and becomes larger. Without the leavening, matzah does not rise so that it remains lowly and flat. From this perspective it is “the bread of poverty,” – referring to its lowliness and its poorness. And the second reason is: because matzah is hard to digest and remains in the stomach. Therefore, a small amount of matzah is enough for one to eat. This is what Isaac the Israelite wrote in his book, Sefer Misa’adim, “A piece of matzah is hard for the stomach to digest, and it takes a long time to go through the digestive system. As a result it causes gas and constipation. It is more fitting to serve it to laborers than leavened bread. Because of their hatred of the Israelites, the Egyptians served it to Israel so that a small amount of bread would sustain them for a long time when they were working for the king and making bricks.
Thus, “The bread of poverty” is an allusion to the first explanation (because of its physical nature), and “Which our ancestors ate in the land of Egypt,” is an allusion to the second reason for eating matzah. While matzah is called lechem oni, we are not told that we must eat matzah or not eat leavened for other reasons. Rather, we eat it to remember the haste with which the redemption took place, as Scripture states, “for you departed from the land of Egypt hurriedly.” (Deut. 16:3) The opening statement, then, does not contradict the explanation of Rabban Gamliel regarding matzah since the Maggid does not offer a reason why we eat matzah (when he says “this is the bread of affliction,”) but rather he is describing the nature of the food that they ate in Egypt. Later Rabban Gamliel explains the reason we eat matzah on this night….that they left with such haste that there was no time for the dough to rise. This would be the explanation of the verse: “Seven days you shall eat matzah” – which is lowly and flat and not very large – “because you went out in haste from the land of Egypt” so that there was no time for the dough to rise and it remained lowly and poor. I have explained this in my Torah commentary there.
But why did we begin the Haggadah by mentioning matzah and not the Passover offering which precedes it in importance and stature, or by mentioning all three symbols: Pesach, matzah, and maror? What is the meaning regard the expressions “This year…” and why is it repeated? These are questions three and four.
", + "The Sages have already commented that the expression, “All who are hungry…” is meant to be a lamentation over our exile. It is a way of saying that because of our sins we were exiled from our land and we can no longer offer a Passover sacrifice while living outside the land of Israel. Therefore we no longer need to be in a state of purity when we celebrate Passover. Anyone can come and eat our matzah whether they are pure or impure. That is why we pray, next year we should be able to go up to Jerusalem and our children should return to their land. Then the person who is not pure will have to purify himself in order to observe Passover according to the laws of the Pesach offering.
Others explain that we begin the Seder by mentioning matzah because we are obligated to give each person sufficient for his needs at this time. (Deut.15:8) Therefore one says, “All who are hungry…” The statement, “Next year…” is meant to be a way of recalling Jerusalem, as is stated, “That I may place Jerusalem above my greatest joy.” Through the merit of making giving charity to feed the needy, God will redeem us.
Some explain that this statement is meant to be a way of telling the story of what our ancestors did in Egypt on that night of the vigil. On that night they were in such a rush in dividing up the matzah that they said to one another, “’All who are hungry come and eat’ all who are needy participate in the Pesach offering,’ for now we are slaves in Egypt. ‘Next year we will sit together in the land of Israel, free.’” Now as we give out matzah, we make a similar announcement to women and children that this is what our ancestors did in Egypt and that we are following their example. It is the custom to say “Next year may we be free,” in Hebrew and not in Aramaic like the rest of this statement so that the Arameans do not understand us and think that we are rebelling against the government in an effort to become free. This explanation is also not free of problems.
", + "I think that the correct explanation of ha lachma anya has to do with the custom before the reading of the Haggadah, of breaking a matzah and covering half of it with a cloth, and then removing the Passover plate… so that there is reason to ask, “why are we doing this,”14Pesachim 115b It was decreed that one should invite the poor so they will come to his table and share the food. When they mentioned the matzah, it was not to explain the reason for the commandment or its purpose. This was not the place for this explanation; that would come later on. Rather, it was way of saying, “To those who are in need of matzah and don’t have, come share my matzah for it is the bread of the needy and it is good for you. On this night we are all equal. Do not be embarrassed because you are needy; so were our ancestors in Egypt.” He says this out of humility speaking to the heart of the needy. That is why he calls matzah, bread of poverty. Matzah is a reference to the entire meal since bread can be called meat, just it refers to a pat (a loaf of bread), as stated in Scripture, “Behold I will rain bread from heaven,” (Ex. 16:4). When Moses says to them, “When the Lord shall give you meat to eat in the evening and bread in the morning.” (Ex. 16:8) Regarding both meat and bread, he says, “I will rain bread from heaven.”
By making this declaration, one intends to inspire the women and children to ask questions, “After you have placed the bread before you and you have broken it, and sanctified those who were invited by saying, ‘All who are hungry come and eat,’ why bother to remove the Seder plate from the table?” All of this was meant to inspire a question whose purpose was to lead to the telling of the story of the Exodus from Egypt. From this, one can explain why we begin by first mentioning the matzah; should we begin explaining the meal or by explaining the matzah? We do not mention the Passover offering because there is no offering today outside Israel or maror because we do eat a sufficient amount. Matzah is meant to be a satisfying meal for someone. Similarly, Ezra said, “Go, eat choice foods and drink sweet drinks and send portions to whoever has nothing prepared, for the day is holy to our Lord.” (Nehemiah 8:10)
Since we eat the Afikomen on this night as a reminder of the Passover offering which was consumed at the end of the meal, therefore we say, “All who are hungry come and eat,” for the matzah and the maror, and “All who are in needy come celebrate the Passover” for the Afikomen which symbolizes the Passover offering. We mention it last, as if to say, since one has eaten the meal, now we can have a remembrance of the Passover offering. Also it is possible that the double language is a reference of the different aspects of the meal: “Come and eat” and “Come and celebrate the Passover,” as if to say, “Come celebrate with us.”
Further the saying, “This year, here,” comes to answer a question. If the obligation to celebrate Passover was only observed in Jerusalem, as it is stated, “You are not permitted to slaughter the Passover sacrifice in any of the settlements that the LORD your God is giving you but at the place where the LORD your God will “To establish His name” (Deut. 16:5-6), then how can we say, “Let him come and celebrate the Passover,” as if one was going to make a Passover offering here in the diaspora? To answer this question, we go on to say, “This year we are here; next year in the land of Israel.” One says, “We are now observing Passover in exile, but next year may it be God’s will that we are able to do so in the land of Israel. And then we go on to say, “This year we are slaves here,” meaning, we are observing Passover here because we are enslaved and cannot celebrate in Jerusalem, but next year may we do so in the land of Israel since we will be free and we will be able to observe the laws properly.
The first statement is, “This year we are here, next year in the land of Israel.” This statement is a statement. What is added to it, “This year we are slaves here,” is an explanation for the statement. These statements are not meant to be a prayer as the statement is at the conclusion of the Maggid, “Adonai our God, and God of our ancestors, bring us to other appointed times and holidays.” There, the statement is made as a prayer while here (at the beginning of the Maggid) it is an attempt to answer the question as I have explained. ", + "With this I have now answered the questions contained in the first four gates of my commentary." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "Why is this night different from all other nights? On all other nights we are not obligated to dip even once; tonight we do so twice.15Note the differences in Abarbanel’s version of the Mah Nishtana. His version begins with dipping instead of matzah, and the language is slightly different: “We are not obligated to dip even once.” The appearance of this statement first fits with the order of the Seder. We dip the karpas before we break the middle matzah and make the declaration, “This is the bread of affliction…” The version of the statement regarding karpas is debated in the Talmud, and Abarbanel discusses it in his commentary. On all other nights we eat leavened or unleavened bread; tonight only unleavened bread. On all other night we eat all types of vegetables; tonight, bitter herbs. On all other nights we eat either sitting or reclining; tonight all of us recline.
This follows version of the statement in Chapter 10 in Pesachim 116a: “Rava said that this is what the Mishnah teaches: On all other nights we are not obligated to dip even once; however, tonight we are obligated to dip twice. Rav Safra objects to this explanation: Is it obligatory for children (to dip)? Rather, Rav Safra says that this is what the Mishnah is teaching: “We do not normally dip even once…” thus, the version in our books is not correct. Rather it should be, “We do not dip…”16It would seem that despite the use of the expression “we are not obligated to dip even once” in most Haggadot, Abarbanel rejects this version. Dipping is not a matter of obligation but a strategy for getting the children to ask questions at the beginning of the Seder.
Mah Nishtanah is not a question. What the Sages stated in Pesachim 115b is that they would remove the table (akirat hashulchan)17Akirat Hashulchan, literally removing the table, is the expression used in the Talmud for removing the Seder plate containing the ritual foods from the table. By doing so the children would begin to wonder why they were removing the food before they even ate – and would begin asking questions. In this way the adults would be given the opportunity to tell the story of the Exodus. in order that children might ask questions, but the question was not stated in writing by the Sages. Rather it would be enough for the children to say, “What is this?” Then the parent would begin telling the story of the Exodus.
The statement, Mah Nishtanah, was addressed to everyone at the table, and not just the children. The young and old would then enter into a conversation on this matter. If this is a question at all, it is addressed to the youngster and the elder regarding matters pertaining to the Seder. As the Talmud states:18Pesachim 116a “If the child is wise and knows how to inquire let him ask. And if the child is not wise, let his wife asks. If his wife is not capable of asking… he asks himself.”
", + "Regarding the statements in Mah Nishtanah: The questioner sees that on this night we do certain things that make us look like free people, royalty, worldly counselors and wealthy nobles,19Based on Job 3:14-15 and other things are the opposite, that make us look like humble and contemptable slaves. On the one hand we say, “On all other nights we are not obligated to dip even once but tonight we are obligated to do so two times”20Although Abarbanel rejected this reading of the first of the four questions, none the less he continues to use this reading in explaining the text since most people would have continued to use this text. This makes us look like free people and noblemen since, like nobles, we eat our foods with all types of dips, like the fine foods of the wealthy. On the other hand, we do something the opposite, “On all other nights we eat leavened or unleavened bread; tonight we are obligated to eat unleavened bread.” This certainly looks like slavery. Matzah is the bread of affliction as well as the food of slaves and laborers as I have said. Similarly, on the one hand, “On all other nights we eat all types of vegetables (stewed along with meat); on this night we only eat bitter herbs.” We eat the bitter herbs, another sign of slavery and suffering. On the other hand, “On all other nights we sitting or leaning but on this night we all lean. This makes us appear as free people since all of us, young and old, eat while leaning with great honor. On this night, then, we have two things that symbolize freedom: dipping and leaning. We also do two things that are the opposite of them. There are two of each because of the principle of Jewish law; testimony must be based “on the testimony of two or more witnesses....” (Deut. 17:6) The Mah Nishtana brings two witness for slavery and two more witnesses for freedom. It does not mention eating of the Passover offering since it does not signify either freedom or subjugation, nor does it mention the four cups of wine since slaves often drink wine, as Solomon said, “Give strong drink to the hapless and wine to the embittered.” (Proverbs 31:6)
In explaining Mah Nishtana, we have now solved the questions in the fifth and sixth gates!" + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "We were slaves to Pharaoh in the land of Egypt. And the Lord, our God, took us out from there with a strong hand and an outstretched forearm. And if the Holy One, blessed be He, had not taken our ancestors from Egypt, behold we, our children, and our children's children would be enslaved to Pharaoh in Egypt. And even if we were all Sages, discerning, elders, and all knowledgeable about the Torah, it would be a commandment upon us to tell the story of the Exodus from Egypt. Anyone who tells the story of the Exodus from Egypt is praiseworthy.
This is the answer to Mah Nishtana. Since the questioner asks why we do certain things related to slavery and others related to freedom, we answer, “We were slaves to Pharaoh in Egypt,” we do things that instruct us about slavery; on this night we also say, “the Lord our God took us out from there,” so, too, we do things that instruct us regarding freedom. At the beginning of the night we were slaves and at the end we were free; therefore we perform contradictory acts on this night, different from all other nights. We do so as a reminder of our condition of slavery and freedom which happened on this night. ", + "From this we find a comprehensive answer to all the parts of the Mah Nishtana.
We have now answered the question in the seventh gate.
It was unnecessary to explain why we eat bitter herbs (“because they embittered our lives”) since the Haggadah does not later on. Rather this passage only mentions the contradictory activities that we perform on this night.
The passage, “We were slaves to Pharaoh…” alludes to two factors that hindered the Israelites from leaving Egypt. One was a harsh and evil king of Egypt – Pharaoh. He was named for his actions, as in the verse, “the people were out of control (ki para hu) because Aaron let them get out of control (paroh).” 21The text only quotes the second part of the verse Ki Paroh Aharon. One must see the previous phrase to understand his point Ki Parah hu, for the people were out of control. He sees Paroh as a compound word made up of Parah hu. (Ex. 32:25) Pharaoh can also be interpreted as a compound word, paal ra, “he performed evil,” or peh ra, “he had an evil tongue.” Do we not see how obstinate Pharaoh was, making himself deserving of all the punishments he received? We allude to his wickedness and his sinfulness when we say, “We were slaves to Pharaoh.”
The second obstacle to the Exodus was the land. The reason for the suffering is contained in the word, Mitzrayim, taken from the word metzarim (narrowness). The Sages have said that the borders of the land of Egypt were such that no one ever escaped from the land. It is said that slaves were imprisoned by twenty-four keys so that it was impossible to get out. The Torah mentions Eretz Mitzrayim, the land of Egypt, fifty times; they represent the fifty keys of Binah, understanding, that were given to Moses to free the Israelites. Through them, Moses opened the fifty gates of impurity and took the Israelites out of Egypt.22See Zohar Volume 2, 85b – “God brought you out of the land of Egypt – this is the Jubilee as has been taught: from the aspect of Jubilee (or understanding) Israel went out of Egypt.” In Kabbalah, the fiftieth year of the Jubilee is associated with the divine aspect of Binah, understanding. Therefore, just as Israel was enslaved by fifty gates of impurity, it took the fifty keys to free Israel from Egypt. This idea also appears in connection with the fact that had Israel spent even one more day in Egypt they would have been enslaved forever by the impurity of Egypt, the fiftieth level of impurity. That is why it was necessary for them to leave with such haste (so that the dough didn’t rise). Regarding this, it is said, “The Lord our God took us out from there with a mighty hand and an outstretched arm.” This means that God’s “mighty hand” vanquished the forces of nature, and His “outstretched arm” destroyed the celestial powers that prevented them from leaving, as it is stated, “I brought judgment against all the gods of Egypt.” (Ex. 12:12) This is what Ibn Ezra writes: “It was because of the supernal powers that prevented Israel from leaving Egypt.” 23See Ibn Ezra Exodus, 33:21 Pharaoh’s power came from his heavenly prince who was his representative. Only by vanquishing this heavenly prince, could Moses overcome Pharaoh.", + "If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt… This statement serves two purposes. First, one might say, “This celebration is fitting for those who were redeemed from slavery to freedom; they certainly should celebrate by eating and drinking while leaning. But what does it mean for us since we are still in exile?” One could now answer them by saying, “If our ancestors had not left Egypt, we would still be slaves. Therefore, it is as if we personally left Egypt; because of them we do the same things they did to celebrate our redemption.
The second purpose of this statement is to make known the significance of the Exodus. If this deed had not been for the Holy One, we would never have left Egypt. There are only three ways through which Israel could escape: (1) through Israel’s own strength they might have overcome the Egyptians, as the Egyptians feared, “In the event of war they may join our enemies in fighting against us and rise from the ground.” (Ex.1:10) (2) They might have left as a result of Pharaoh’s own decision to free them; he might have given them permission to leave just as Cyrus did for the Jews in Persia. (3) It would take an act of the Holy One who has power over all the earth.
The Maggid states that if the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, it could not have happened as a result of the first two causes: the strength of the Israelites or Pharaoh’s own will. Even though the nation was great in number beyond counting, they did not have the courage to escape because they were all born into slavery and oppression. Regarding this fact, the Haggadah states, “We, our children, and our children’s children would still be subjugated.” That is, six hundred thousand men would not have been enough to free them and they would still have been permanent slaves. Can thousands of sheep in a flock stop a lion that is coming to attack them? And if it was through the determination of Pharaoh, there is no doubt that he never would have freed them, and so we would say, “We, our children, and our children’s children would still be subjugated to Pharaoh.” There remains, then, only one means through which they could have left Egypt, the will and power of God.
This passage does not come to teach us to say that we “Should see ourselves as if we went forth from Egypt;” this occurs later in the Haggadah. The purpose of this statement is to make known God’s power and compassion in choosing to take us out of Egypt. In this way we find an answer to the question of why we must say, “We, our children and children’s children would still be…”
We have now answered the questions in the eighth, ninth and eleventh gates.
The Maggid derived this statement from what God said to Moses at the beginning of his calling, “I know that the king of Egypt will not let you go because of a greater might. So I will stretch out My hand and smite Egypt with various wonders which I will work upon them; after that he shall let you go.” (Ex. 3:19 -20) This verse has troubled commentators because Israel left Egypt as a result of the plague of the first born which is called yad hachazakah,24Elsewhere in the commentary, Abarbanel suggests that the expression, “Mighty hand” refers to the tenth plague, the death of the first born. “A mighty hand.” How can the verse say, “Not let you go because of a mighty hand?” ", + "Rashi25The verse seems to suggest that Pharaoh will not even free Israel because of God’s strong hand – the plague of the first born. Rashi offers two explanations for this verse: (1) It is only when God shows God’s mighty hand that Pharaoh will free them. (2) So long as Pharaoh thinks his hand is mighty he will not free them. explains, “So long as I do not let him feel My strong hand, he will not let you go.”
It seems to me that true explanation of the verse is as follows: God says, “I know that Pharaoh will not free Israel freely and that the Exodus will not take place as a result of the people’s might so that they will overcome the Egyptians and go up from the land. It will take place as a result of My Mighty Hand that I will send to strike Egypt,” that is, when I strike the land and its gods in a supernatural fashion. Rather, “When I smite Egypt with various wonders; only then will he send you forth.” (Ex.3:20)
", + "But what did we gain from the Exodus from Egypt and the redemption (since we are still in Exile? There are three gifts that we gained because of the Exodus even though we are still in Exile.
", + "First: We learned that God loves us: Through the Exodus, we have come to recognize the standing of Jewish people before God. God was willing to overturn the natural order, the heavenly powers, and the angelic princes26There is a rabbinic concept rooted in Scripture that there are heavenly princes for each nation who represent them. God was willing to set aside Egypt’s heavenly prince on behalf of Israel. to bring about the redemption. This was not done for any other people.
", + "Second: Israel’s dignity: Great honor and dignity was conferred upon our people by God when they went forth from Egypt with “a high hand” (Exodus 14:8) and they inherited the land of Canaan for those who followed them.
", + "Third: Sinai: If we had not left Egypt, we would not have reached Mount Sinai or received Torah and commandments. The Divine Presence would not have dwelt in our midst and we would not have become the chosen people. Also the divine providence would not have cleaved to us along with the spiritual wholeness associated with it. ", + "These are all benefits we gained even though we still live in exile.
We must contemplate these great gifts. The Maggid says, “Even if we were all wise, all discerning, all knowledgeable in the Torah…” “Wise” alludes to those who understand the nature of the lower and the upper worlds. “Discerning” alludes to matters related to the divine glory and Israel’s dignity. Regarding matters of the wholeness of Torah and spirituality, we say, “all who are knowledgeable in the Torah.” It is still a commandment for those who have knowledge in all of these areas to tell the story of the Exodus, for it is the source of all our virtues and wholeness. Telling this story is a great commandment of which the Torah reminds us many times, as we shall see in the passage about the four children, “You shall tell them.”
The proper version of this passage should be, “All who increase the telling of the story of the Exodus from Egypt at length are praiseworthy.”27Note above it says ‘Anyone who tells (HAMISAPER) the story of the Exodus is praiseworthy.” He now suggests that the proper reading of this passage is “Anyone who increases (HAMARBEH) the telling of the Exodus…” This is the version we are more familiar with. To tell the story (misaper) is a commandment, while telling it at length (marbeh) is praiseworthy. ", + "The questions stated in the tenth and twelfth gates have now been answered!" + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "It happened that Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar Ben Azariah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon were reclining in B’nei Brak and were telling the story of the Exodus from Egypt that whole night, until their students came and said to them, \"The time of reciting the morning Sh’ma has arrived.\"
The Maggid brings an example of how it is praiseworthy to tell the story of the Exodus from Egypt at length, even if one is wise, discerning, and knowledge in Torah. This incident took place when five great Torah scholars of the generation gathered on Passover eve in B’nai Brak to tell the story of the Exodus. This must have been after the meal, because if it took place before the meal, we say, “One grabs the matzot on the nights of Passover on account of the children, so they will not sleep after the meal.”28Pesahim 109a In other words, one did not delay before the meal lest the children become tired and fall asleep. They continued to discuss the story until sunrise and their students came to tell them it was time to recite the Sh’ma. The Sages isolated themselves while telling the story and discussing its meaning. They weren’t even aware that the morning light had arrived. Their students had to remind them to recite the Sh’ma, whose recital time begins with the first rays of sunlight (hainetz hachama).
", + "What is the meaning of misubin b’B’nei Brak? Some explain that banim (sons) means students. The sages were sitting and eating together with their students in a city known as Brak.29B’nai Brak means the students of Brak. But this does not make sense. The passage uses the word misubin instead of nismachim30The word nismachim would have been more appropriate for sitting together at the table or staying over in their homes for sitting together at the table. It should have said that they were nismachim, sitting, in the houses of their students. If the five Sages were staying over with their students in that city in order to eat together during the days of the festival, they would have all been in one house discussing the Exodus on that night and their students would not have said, “the time for reciting the Sh’ma has arrived.” Furthermore, if they were dining in the homes of their students, how is it that the text says, “Until their students came…?” If the Sages were in the students’ homes, where were the students? And how is that Rabbi Elazar Ben Azariah, who was wealthy and a great scholar of his generation, was eating at his student’s table on Passover? All of these questions suggest that B’nai Brak cannot be ‘the students of the city of Brak.’
Some say that B’nai Brak is a term for a fancy couch on which people would lean (misubin) during the Seder according to the religious custom. Accordingly, we say above, “On this night all of us lean (misubin). The five Sages were sitting together eating on the evening when the Haggadah is read, on lovely couches covered with colorful fabrics. (Esther 1:6) Maybe they were in Rabbi Elazar Ben Azariah’s home to eat with the Patriarch, and he provided them with couches called b’nai brak. B’nai is used to describe anything that is built or handmade, as in the verse, “You cared about a plant, which you did not work for…which the stem (Bin) appeared overnight and the stem (Bin) perished overnight” (bin laila hayah uvin lailah ovad). (Jonah 4:10) Radak explains that bin is a name for part of a plant, as in, “the stem (Bin) that you made strong for yourself,” (Psalm 80:16) and, “Ben porat Yosef,” (Gen. 49:22). Radak explains this verse to mean a fertile branch. The word barak, “sparkling” is meant to be a description of the silk coverings which sparkles to the eyes. On such couches they would be leaning. Whatever it may be, we learn from this that they were telling the story of the Exodus that night which proves that they were praiseworthy because they went on in telling the story of the Exodus at length.
", + "Yet why would the sages stay up all night telling the story of the Exodus and avoiding sleeping? It is because Passover eve is described as “A vigil night to the Lord (leil shemurim),” (Exodus 12:42) and the people of Israel did not rest at all the night that they left Egypt. During the first part of the night they busied themselves preparing and eating the Passover offering with matzah and bitter herbs as they were commanded by God. And during the latter part of the night they prepared for the Exodus. Similarly there was no time to snooze (at the sages’ Passover) since they saw themselves as if they personally went forth from Egypt. These holy men performed their acts immediately at the beginning of the night with matzah and bitter herbs, and recalling the Passover offering just as our ancestors did in Egypt. The rest of the night they spoke of the Exodus, and in this way they saw themselves as if they themselves went out of Egypt.
", + "The question of the thirteenth gate has been solved." + ], + [ + "Rabbi Elazar Ben Azariah said, \"Behold I am like a seventy year old man yet I have not merited to understand why the Exodus from Egypt should be said at night until Ben Zoma explicated it, as it is stated (Deut. 16:3), 'In order that you remember the day of your going out from the land of Egypt all the days of your life;' 'the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked during] the days, 'all the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked also during] the nights.\" But the Sages say, \"'the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked in] this world, 'all the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked also in] the next world.
This is a second example that the Maggid brings to show that it is a commandment to tell the story of the Exodus from Egypt at length. It is taken from the Mishnah Berachot in which Rabbi Elazar Ben Azariah states what he learned on the day when he was appointed chief of the Sanhedrin. According to the Jerusalem Talmud in Berachot, at the time, he was only thirteen years old.31There appears to be differences of opinion regarding Rabbi Elazar Ben Azariah’s age at the time he was appointed head of the Sanhedrin. According to the Babylonian Talmud, he was eighteen years old. There are versions of the Jerusalem Talmud state that he was sixteen years old, as do some of the of commentators. It is with surprise that he says, “I am like a person of seventy years old!” He implies that though his expertise and background in matters of Torah increased so that he was equal in knowledge to a seventy year old, he still could not prove that one should mention the Exodus at night, until Ben Zoma taught him how to do so. Ben Zoma is Shimon Ben Zoma. Of Ben Zoma it is said that, “When he saw the throngs of Israel he said, ‘Blessed is the One who created all these beings to serve me,’” implying that he was the perfection of humanity. This statement was not meant to be “prideful, and arrogant,” God forbid! (Prov.8:13) Rather his statement was meant to arouse the hearts of the students and to inspire them. Ben Zoma was extremely young, and was not yet ordained so he was referred to by his father’s name, “Ben Zoma.”…Rabbi Elazar Ben Azariah comments that even though he was young, it was through God’s grace that he became like a seventy year old, complete in his knowledge of Torah and in his position as head of the Sanhedrin. He now complains that if this is so, why couldn’t he figure out the answer as Ben Zoma did. After all, Ben Zoma was younger than him and did not experience the miracle that Elazar ben Azariah did.32According to the Talmud, Rabbi Elazar ben Azariah became white haired overnight even though he was so young so that he would have the appearance of an elder.
Ben Zoma’s Midrash is to prove that mentioning the Exodus at night means mentioning it every evening in the evening liturgy (and not just on Passover). The Talmud 33Berachot 14b already proved that we mention the Exodus by reciting the passage dealing with fringes in the Sh’ma since it contains a statement regarding the Exodus.34“I am Adonai your God, who brought you out of the land of Egypt to be your God.” Num. 15:41 Even though the commandment of fringes is not observed at night, since the Torah states, “you shall see it…” (Num. 15:39) Ben Zoma argues that it is fitting to recite the whole last passage of the Sh’ma in the evening including this passage because it also contains a reference to the Exodus. In this way, we mention the Exodus at night. Even though Deut. 16:3 is taken from the passage dealing with the Passover offering , Ben Zoma realized that it was impossible that this verse is a reference only to the Passover offering since it concludes, “All the days of your life.” How could it be a reference only to the Passover offering which is offered yearly and not something we do every day? How is it possible that we should explicate the laws of Passover all year long? We have learned that, “We study the laws of the festival before the festival.35Since we only offer the Passover offering once a year, we only explicate its laws in the time preceding the Passover observance. Ben Zoma concludes that the verse in Deuteronomy regarding the Exodus is recited “all the days of your life,” something we do each day.
The first half of the statement, “For you departed from the land of Egypt hurriedly,” (Deut. 16:3) is an explanation for the Passover offering and matzot. The second half of the verse, “That you may remember the day of your Exodus from the land of Egypt all the days of your life” is a way of saying, “Have I not commanded and warned you to remember the Exodus from Egypt so that you must do so not only on Passover but every day?” ", + "We conclude that, “The days of your life,” means to mention it during the day... By adding “All,” the verse includes the obligation to mention it at night as well.
The Sages did not agree with this interpretation since they thought of the night as a continuation of the day, as in the verse, “There was evening and there was morning, one day.” (Gen. 1:5) If so, then ‘night’ is included in the word ‘day,’ and all twenty four hours are called “day.” Therefore, we learn something different from the verse that states that we are obligated to recite the passage dealing with fringes. The Sages interpret this verse as follows: “The days of your life” means in this world, the world of exile, and the word “All” comes to include Messianic times, for even in that time mentioning the Exodus will not be removed from our lips.
", + "The Talmud continues this discussion with Ben Zoma saying, ‘And is the Exodus from Egypt mentioned in the days of the Messiah? Didn’t Jeremiah prophesy regarding Messianic times: ‘Behold, days are coming, says the Lord when they will no longer say: The Lord lives who brought up the children of Israel out of the Land of Egypt. Rather: (they will say,) As the Lord lives, that brought up and led the seed of the house of Israel up out of the north country and from all the countries where I had driven them’ (Jer. 23:7–8). To this, the Sages said, ‘This does not mean that the Exodus from Egypt will be uprooted from its place. Rather, redemption from the subjugation of the kingdoms will be primary and the Exodus from Egypt will be secondary.’” The Sages were saying that Scripture did not suggest that the festivals of God would be abolished and that there would be new festivals, for the Torah of God and the commandments are eternal without additions or subtractions. The Sages stated,36Shabbat 104a “These are the Commandments:” (Lev. 27:34) The word, ‘these,’ teaches us that a prophet is not permitted to introduce new elements related to the Torah.” (Reading of the Megillah was not considered to be an additional holiday.)37See Ruth Rabbah 4:5 It was Jeremiah’s intention that in the Messianic days the Exodus would not be viewed as the most essential redemption as it is today. Instead the gathering of the Exiles would be greater and it would be viewed as the most essential redemption by most people and therefore the Exodus would be secondary and lesser.
", + "Even though the Sages are correct, there is another way of answering the question. When the prophet said, “The Lord lives who brought up…” meant that when the people of Israel spoke with one another or made a promise, they would begin by speaking of the Exodus since this was our greatest oath. But in Messianic times, they would begin their oath by saying, “As the Lord lives, that brought up and led the seed of the house of Israel up out of the north country and from all the countries where I had driven them,” since the gathering of the exiles would be a greater wonder than the Exodus from Egypt. This does not contradict the statement that one must mention the Exodus from Egypt in the passage dealing with fringes day or night. It is a set commandment that can never be changed. The Torah commands us regarding our actions and commandments while the prophet Jeremiah was speaking about how people were to make oaths.
", + "Since Rabbi Elazar ben Azariah was talking about the passage dealing with the fringes which also mentions the Exodus, the Maggid brings this statement as a proof that one should mention the Exodus on Passover night in order to emphasize its importance. That is to say, to prove that one must tell the story on Passover eve, Rabbi Elazar first says that one mentions the Exodus every night according to the interpretation of Ben Zoma. Even according to the Sages, one must continue to do so in Messianic times. Since we conclude that if we mention the miracle every night, how much more so tell the story on the eve of Passover, when this event took place. Therefore, one who tells the story at length on this night is truly praiseworthy. Rabbi Elazar did not prove this from the verse, “It is a night of vigil to the Lord,” (Ex.12:42) since this only refers to the eve of Passover. Rabbi Elazar wanted to show that this commandment is applied to all nights, as I have said. ", + "With this I have answered the questions brought in the fourteenth through the eighteenth gates." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "Praised is HaMakom who gave the Torah to Israel, praised is God. The Torah speaks of four children: one is wise, one is wicked, one is simple and one doesn’t know to ask.
There are many things to explain in this brief passage. The first is the connection between the two statements, “Praised is HaMakom,” and, “The Torah speaks of four children.”
There are a number of ways of explaining the order of the passages at the beginning of the Haggadah. First, the Maggid wants to prove the premise that it is an obligation to tell the story of the Exodus at length. After bringing examples from the sages as well as the statement of Rabbi Elazar ben Azariah, the Maggid tells us that the Torah speaks of the Exodus in many different ways. It tells us that the Torah speak of four types of children: wise, wicked, simple and one who doesn’t know how to ask. Each asks a different question and the Torah answers in a different way. For each one, a person must formulate an appropriate answer. As the Haggadah says (regarding the fourth child), “You must open it for him.” Therefore, the statements about four children prove that one must tell the story of the Exodus at length. After proving this, the Maggid begins the telling, with ‘disgrace,’ (“At first our fathers worshipped idols,”) and then concludes with, ‘praise,’ (“My father was a wandering Aramean.”) In this manner everything fits into its proper order.", + "The second way of explaining the order of the statements at the beginning of the Haggadah is based on a passage in Pesachim, Chapter 10:
“One should begin with disgrace and end with praise. What is meant by disgrace? Rav said: ‘We begin with at first, our fathers worshipped idols.’ (Joshua 24:2) Samuel said: ‘We were slaves to Pharaoh in Egypt.’ (Deut. 6:21)” (Pesachim, 116a)
According to Samuel the main topic of Passover is political liberation, and so we focus on the disgrace of slavery. Rav was of the opinion that the disgrace is that idol worship and the praise is that God brought them close to divine service by giving them the Torah at Sinai. For Rav the focus of the story is the birth of our faith.
We tell the story of the Exodus in the Haggadah according to the opinions of Samuel and Rav. The Maggid first speaks of Samuel’s opinion by beginning “We were slaves to Pharaoh in Egypt.” Subjugation was disgrace and redemption was “praise.” We then continue with the story of the sages (in B’nai Brak), who spent the night recalling the Exodus. Afterwards comes the statement of ‘praise:’ “Praised is the Omnipresent who gave Torah to Israel,” and the interpretation of the four children. All of these passages deal with political liberation. This is the Haggadah according to Samuel.
We then tell the story according to Rav, beginning with shame, “At first our ancestors worshipped idols.” The praise begins with the declaration38The declaration appears in Deut. 26: “My father was a wandering Aramean…” Originally recited as part of the ceremony of the first fruit on Shavuot, it became the central passage of the Haggadah. of the first fruits.
In this fashion, the statements in the Haggadah are brought according to Samuel and Rav, so that we follow both of them.", + "There is a third way of explaining the order of the Haggadah: The Maggid begins by stating that it is a mitzvah to tell the story of the Exodus at length. He then explains how one should present the story: one should not simply present the literal text of Scripture or an explanation of the commandments, such as matzah, avoiding hametz and eating the Passover offerings. The Maggid says that it is not the intention to present the scriptural narrative or the laws and commandments; rather to present a ‘telling,” (Haggadah) according to ability and temperament of each child. If the child is wise, then, “Give instruction to the wise person and he will be yet wiser;” (Prov. 9:9) if he is wicked, then, “answer the fool according to his folly;” (Prov. 26:5) if he is simple, then, “The simple person walks in his integrity;” (Prov. 20:7) and for the one who doesn’t know to how to ask you have to open the discussion. The passage concludes that we offer each one an appropriate ‘telling.’
The telling should be fitting for each one. According to the Haggadah, when addressing the one who doesn’t know to ask, one, “Opens it for him, as it is states, ‘You shall tell (higadita) your child.’” The intention of this expression, “Open it for him,” is that you should make known everything about the story from beginning to end. That is why the next passage begins, “At first our ancestors worshipped idols.
", + "", + "We must explain why the Maggid introduced the four children with, “Praised is the Omnipresent who gave the Torah to Israel; Praised is God.” Such a statement does not preface the other passages in the Haggadah. There are a number of explanations:
", + "Having stated that the Torah is divinely given, the Maggid suggests that it teaches people of all backgrounds and abilities: whether the person is a “wise person with eyes in his head,” (Eccl.2:14), a wicked person, “the net that he hid shall catch him,” (Ps. 35:8), or simple, “One who dwells in tents,”39Jacob is described in Genesis as “a simple man (tam) who dwelled in tents.” (Gen. 25:27), or one who doesn’t know how to ask (like the vast majority of people.) We praise God who watches over all human beings and gives knowledge to all beings. That is why the Maggid begins, “Praised is the one who gave the Torah to Israel, praised is God.” God’s teachings are geared to all types of people, answering them “according to each person’s needs.” (Esther 1:8) In this way, God is praiseworthy to all people. This is similar to the statement of King David, Israel’s great poet, “Praised are You Adonai, who teaches me Your statutes.” (Ps. 119:12) David praised God for teaching him His laws.
", + "A second explanation: The Maggid found four places in Scripture which use the word ben/child: “Draw out and take a lamb:” – “And it shall come to pass, when your children shall say to you,” (Ex.12:26); then, “Sanctify to me all the first born:” – “You shall tell your child on that day,” (Ex.13:8); then, “When Adonai shall bring you:” – “And it shall be when your child asks you in time to come,” (Ex. 13:14) and finally, in Parshat Vaetchanan, “When your child asks you in time to come.” (Deut. 6:20) It is not a coincidence that these passages all use ben. They offer four different explanations for the same subject. This proves the divinity of Torah. The Torah organizes its ideas to include all the possible ways of speaking about the Exodus. Divine matters, in contrast to human matters, are similar to the contrast between natural vs artificial40Artificial implies things that are man-made as opposed to things that come directly from God. matters. There are multiple meanings for natural matters. Something artificial, on the other hand, has a single purpose while something natural many have many purposes or meanings, some related to their material purpose, others to their structure and some to a combination of the two. Some of its meaning might even be hidden so that we do not know their purpose except through experience. On the other hand, human creations have only one meaning or purpose while the divine includes many levels of meaning. This is the meaning of the saying: “The Torah has seventy faces,” (Zohar, V1, 47b) All of these meanings are the words of the living God, since they all are implied by divine wisdom. The Maggid prefaces this passage by saying, “Praised is the Omnipresent who gave Torah,” meaning that it was given to them in this fashion to include many meanings in these passages. While the Torah and the commandments are one, the Torah speaks of four types of children with regard to this commandment. This introduction is meant to be a statement of praise and acclaim.
", + "Why is God called, HaMakom, “The Place” (the Omnipresent in translation). Does HaMakom refer to God and if so, why use the name “Place,” for God. Or, is HaMakom a reference to a special place. There are those who explain that HaMakom refers to Mount Sinai, the choicest of all places, at which Israel received the Torah, “Moses received Torah at Sinai.” Thus, it also says in the Midrash: “The moment when the Holy One came to give the Torah on Sinai, all the mountains came running and arguing with each other… Mount Tabor came from Bet Elim and Mount Carmel from Espania… This one said ‘I was called!’ and this one said ‘I was called!’ The Holy One said ‘Why do you lurk, you lofty mountains?’ You are all high mountains, but what does lofty (gavnunim) mean… Idolatry was done on all of you, but idolatry was never performed on Mount Sinai, the mountain that God desired for His dwelling,” (Ps. 68:17) “The Lord descended upon Mount Sinai…”41Bereshit Rabba 99:1
", + "This explanation is far from the true intention of the text, for HaMakom is a true name of God, as the sages said, “God is the place (HaMakom) of the world and the world is not God’s place….”
God42This is a paraphrase of a complex passage is summarized in the Abarbanel Haggadah, translated and edited by Yisrael Issir Zvi Herrzceg, Mesorah Publications 1990 Page 39 is sometimes referred to as HaMakom because of certain qualities God shares with the concept of place or location. First, all things have their natural place. They are at ease when they are in their proper place and in a state of tension when they are removed from it. Similarly, God is the natural home of the soul which longs for attachment to God.
Second, all objects are totally encompassed by their location. Similarly no aspect of man’s existence is hidden from God who knows our innermost thoughts.
Third, an object is on the same level as its place. Similarly God has put Himself on our level by directing, through divine providence, every facet of our lives. Fourth, a location is an entity distinct from the object within it. Similarly God is an entity utterly transcending all else.
Fifth, the idea of an object’s station, whether it is above or below, falls within the concept of location. Similarly, God encompasses all stations…This, ultimately, is the reason we refer to God as HaMakom at this point in the Haggadah…
", + "Why does the Maggid order the four children, wise and wicked, simple and one who doesn’t know to ask? What is the nature of their character that it is necessary to contrast them in this way? After all, wise is not opposite of wicked, nor is simple the opposite of one who doesn’t know how to ask, as is pointed out in the questions.
Some people have tried to explain the four children (allegorically) as representing the four elements,43The four elements play an important role in medieval science and philosophy. They are water, air, fire and earth. while others have compared them to Abraham, Isaac, Jacob, and David. The wise child has the quality of loving-kindness like Abraham. The wicked is associated with judgment and Isaac since Esau came from the loins of Isaac. The simple one is like Jacob who is called an eesh tam, “simple,” and the one who does not know to ask, is associated with David, of whom it is said: “Hear me, Lord, and answer me, for I am poor and needy.” (Ps. 86:1) This interpretation is farfetched, in my opinion. There are three other explanations that are more reasonable for the order of the four children.
", + "First, the four children are divided into those who ask questions and those who don’t ask questions. There is no intermediate category between these categories. Among the children who ask, there are three reasons why they ask: to show off their knowledge, to cast doubt upon the matter in a spirit of heresy, or to ask out of a desire to gain knowledge. These are the reasons for the wise, the wicked and the simple children.
● The wise child knows the truth of the matter and asks questions in order to show the people the richness of his Torah and wisdom.
● The wicked child does not believe in the commandments and casts doubt on them.
● The simple asks so that we might answer him. These three ask questions with his own purpose in mind.
● For the fourth child there are no divisions or categories since his response is an absolute negation. Of him, it is said “he does not know to ask.” If he asked out of evil intent then he would be in the same category as the wicked child.
", + "A second explanation: complete knowledge of a matter includes four types of explanation: material, creative, purposeful and structural/ideal. One or more of these explanations can be used to answer each type of questioner according to his or her intellectual aptitude or deficiency.
This might be explained in the following way. If an ignorant person were to see a building he might ask, ‘How was this built?’ One might answer, “It is made of wood and stones.” This material answer would appease his uncultivated mind…
If this did not appease him, he might say: “I’ve seen wood and stones but never a building like this.” One might say: “It is constructed by a carpenter.” Because of the limits of his intellect these two answers would satisfy him as to the nature of the building.
But others, more perceptive, might still not be satisfied and want an explanation of what purpose the building serves – it was built for shelter or storage.
One whose intellect is still not satisfied might ask why this particular kind of building and not another. (Why this form?) One would then have to explain its idealized form, thereby combining all four types of knowledge for a complete explanation.
There are four groups of people who seek to understand the divine wisdom regarding the Exodus, so we organize the four types of explanations with the four types of people. The wise child seeks to integrate all four types of explanations, comes first. (“It is a commandment, given by God, to remind us of the exercise and to convey God’s wisdom.”)
The passage dealing with the wicked child attempts to address three categories: the purposeful, the creative and the material. The passage adds creative. (It is a commandment, given by God to remind us of the exercise.)
To the simple child we would give a material and creative explanation. (It is a commandment given by God.)
And the one who doesn’t know to ask, is satisfied in learning the material aspect alone. (It is a commandment.) I have now explained the reason for the division of the four children, and the order in which they appear in the Haggadah, which is according to the reasons that have been given.
", + "The third explanation for the order of the four sons: the children are divided, each one with its opposite. The wise and the wicked are mentioned together. The simple who is pure of evil desires is the opposite of the wicked….so, too, the wise and the one who doesn’t know to ask are opposites. The wise one wishes to display his understanding... while the one who doesn’t know to ask is lacking in knowledge and understanding so that doesn’t even know how to how to ask a single question.44The inability of the fourth child to ask is a reflection that he is the complete opposite of the wise child. Philosophers have already stated “Asking is half of wisdom.”
If this is so, then the four children can be divided into two opposite pairs: the wise and the one who doesn’t even know how to ask, and the wicked and the simple child.45In other words, the four children are listed in a chiastic fashion, A-B-B-A. and not A-A and B-B They are organized according to the level of their wisdom. First, the wise child who shows great respect for the Torah, then the wicked one who uses his wisdom to denigrate the Torah; then the simple child who has only limited knowledge of the Torah, and finally the one who doesn’t know to ask who is completely lacking in any knowledge at all." + ], + [ + "What does the wise child say: ‘What means these testimonies, statutes, and rules which Adonai our God commanded you?’ and so you shall tell him all the laws of Passover: Do not eat any sweets after the Passover offering?
I have already explained the reason that the wise child is mentioned first even though he appears last, in the Torah. It is because of the superiority of his wisdom, for, “the wise inherit honor.” (Pro. 3:35) He is also mentioned first because his answer which includes all four types of questions, as has been said.
There is no doubt that the question, “What means these testimonies, statutes, and rules which Adonai, our God, commanded you,” refers to all the commandments. In my Torah commentary I have explained this passage according to its literal meaning. The Maggid, however, saw fit to interpret both the question and answer as a reference to the commandment of Passover. The answer, “You shall say to your child, ‘We were slaves to Pharaoh in Egypt,’” suggests that it is speaking about the commandment of the Passover offering. There is further proof at the end of the answer which states, “It will be to our merit before Adonai, our God, to observe faithfully this mitzvah, as God has commanded us.” (Deut. 6:25) The expression, ‘This mitzvah,’ in singular, suggests that it is speaking about one commandment, in particular.
The wise child wished to show off his wisdom, so he suggested that the Passover commandment is made up of different types of mitzvot.
Some are eduyot, testimonies, such as matzah, a symbol of the haste with which Israel left Egypt; the Passover offering, a reminder of the lamb which was slaughtered and the judgments with which God saved the Israelites; and maror, a reminder of how the Egyptians embittered the Israelites with hard labor. All of these commandments are testimonies.
There are also chukkim, statutes, such as, “It must be eaten inside the house; take none of the meat outside the house. Do not break any of the bones.” (Ex. 12:46) The reason for this commandment is not known to us.
And there are mishpatim, rules, such as, “The whole community of Israel must celebrate it. A foreigner residing among you who wants to celebrate the God’s Passover must have all the males in his household circumcised; then he may take part like one born in the land. No uncircumcised male may eat it.” (Ex. 12:47-48) These are rules only performed by the members of the covenant. By pointing out to the categories of commandments and Torah, the wise child shows off his great knowledge.
The Maggid also notes that the wise child, “fears God and shuns evil,” (Pro.14:16). At the beginning of the verse, the Torah says, “Which Adonai our God has commanded.” (Ex. 12:26) This implies that in his question the wise child acknowledges that the commandments were divinely given to our ancestors.
The answer also addresses the different types of commandments in his question. When the wise child asks about testimonies, one answers, “We were slaves to Pharaoh in Egypt and God took us out of Egypt with a mighty hand, performing great and terrible signs and wonders,” he speaks of the testimonies (1). The bitter herbs are a reminder of slavery; the matzah, a reminder that God took us out of Egypt; and the Passover offering a sign of the signs and wonders which God performed. These are all the testimonies related to the commemoration of the Exodus.
Concerning the mishpatim, the Torah answers, “God brought us out from there.” This means that it is appropriate and lawful that gentiles should not eat the Passover offering, since it is exclusively the commandment of Israel, the members of the covenanted community.
Regarding the statutes the Torah responds, “Adonai commanded us to perform all these statutes,” whose rationale is not known. Their effect, however, is well known to us. The passage continues, “So that we might prosper,” (Deut. 6:24) these commandments are eternally beneficial for the soul. “And be kept alive as is the case today,” for a long physical life.
In order that we not think that this last phrase only applies to the statutes and not the testimonies and rules, the Torah then adds, “And if we are careful to obey all this law before Adonai our God, as he has commanded us, that will be our righteousness.” In other words, the reward will be paid for all of the commandments, since the combined laws are more whole than the individual details. The Torah explains this commandment according to all of its reasons: the material, the structural, the creative, and the purposeful.
1. The material: “All these commandments.”
2. The structural: Detailing “Testimonies, statutes and rules.”
3. The creative: “Which God commanded us.”
4. The purposeful: “So that we might always prosper and be kept alive, as is the case today.”
", + "Finally, the Maggid’s statement, “And so shall you tell him…” appears to be unrelated to the answer in the Torah. This is not the answer which is given to this child in the Torah. However, since the wise child becomes arrogant about his wisdom, categorizing all commandments. Besides the answer the Torah gives, you should also teach him all the laws of Passover so he does not become overconfident. In addition to the laws in the Torah, teach him all the rabbinic laws of Passover to the very last one, “One may not maftirin after the Passover offering.” This is taken the last Mishnah in the Pesachim. It means that after eating the Passover offering one should not request any more food nor should one serve dessert. In that way the taste of the Passover offering will remain in one’s mouth. In this way one will not forget the Exodus, and it will be ingrained in one’s heart forever.
From this we may conclude that even with all his wisdom, “there are still things to explain,” and that to every commandment there is great wisdom, more than even the questioner realizes, as Scripture teaches, “Give wisdom to the wise person and he will be yet wiser.” (Prov. 9:9)" + ], + [ + "The wicked child, what does he say? “What is this service to you?” He asks, (what does it mean) “to you” and not “to him.” Since he removed himself from the community, he denies the central principle (of faith). So, shall you set his teeth on edge by saying, “It is because of this which God did for me.” God did it for me and not for him. Had he been there he would not have been redeemed.
Having offered the interpretation regarding the wise child, the Maggid now turns to the wicked child. This child is wise but he uses his wisdom for profane purposes. The wicked child is related to the scriptural passage which begins, “Go, draw out lambs for yourself…” (Ex. 12:21) In order to understand the Maggid, it is necessary to clarify this passage, according to its literal meaning.
There are several problems in this passage,
", + "First, in the passage, “This month shall be for you…” (Ex. 12) God commands Moses all the practices regarding the Passover offering: setting it aside, slaughtering it, consuming its head, leg and entrails along with matzah and bitter herbs, eating it with one’s loins girded, placing blood on the door posts and lintel, the prohibition against hametz for seven days, and the observance of Passover for seven days.
When Moses came to teach the people about Passover, he did not repeat all the commandments as he originally heard them. Instead, he told them to take the lamb, slaughter it and to place the blood on the doorpost (and nothing else such as matzah, bitter herbs, the prohibition against eating hametz for the seven days. This is very surprising! Why didn’t he mention all the other customs and laws? Moses seems to have mentioned some and ignored others! Ramban writes that Scripture abbreviated it, but it was well known that Moses taught all the details. Yet Ramban does not give a reason why the Torah did this.
", + "Second, for what reason did Moses choose to teach the mitzvot to the elders in this passage and not the entire community? Since God commanded the people of Israel, it would have been fitting for Moses to teach everyone the laws. So why did God instruct him to say, “Go draw and take lambs for yourself” to the elders? Some taught that Moses called to the elders, and the elders gathered the whole nation, and then Moses taught all the community of Israel. This is the opinion of Rabbi Yosaiah in the Mechilta (Chapter11). Rabbi Yochanan, however, thought that Moses’ commandment was specifically for the elders, and they in turn spoke to the community. We see that the essence of this explanation is missing from the text according to both points of view.
", + "Third, why does the verse say, “the Israelites went and did so; just as Adonai commanded Moses, so they did?” (Ex. 12:28) Since Moses spoke to the elders, it would have been fitting to say, “The elders went and did as Adonai commanded Moses” instead of “As Adonai commanded Moses and Aaron.” Yet the elders heard the commandments from Moses and not from Aaron!
", + "This is the way I would explain it: On the first of Nisan, God commanded Moses and Aaron regarding the Passover offering. This was the first commandment Israel was given. God instructed Israel to observe it in Egypt and that it would be an eternal statute for all generations. There is no doubt that Moses instructed the people to observe all the commandments of Passover, not leaving anything out. It is not surprising that Scripture does not say that Moses told it to the people as he heard it. For Moses would not transgress God’s word. As with many commandments, the Torah states: “God spoke to Moses…speak to the children of Israel,” but Scripture does not state that he related the commandments to the nation as he heard them, for it is assumed that he would not disobey God. When he spoke to the people, Moses told them exactly what God had commanded him!
Therefore, the commandment, “Go, draw out lambs for yourself,” (Ex. 12: 21) was not meant to be a repetition of the earlier presentation of the commandments. The community already had heard them from Moses. Rather Moses told the elders to be hasty in performing the commandments, to begin by setting aside the offering, to slaughter it, and, finally, to put its blood on the entrance of their homes. These were the most dangerous aspects of the commandments for the Israelites. Moses feared that these might be the most difficult acts of all because of the danger (from the Egyptians), as is stated, “If we sacrifice that which is untouchable to the Egyptians before their very eyes, might they not stone us?” (Ex.8:22) ", + "It was known that the ram was the heavenly symbol of Egypt bringing honor to them. They treated the flock which they were named after and in whose image they were created with great reverence. They thought that if one even touched even a bit of the flock, it was like poking the eye, making one guilty of death.
In a split second the world saw the pitiful nation of Israel set forth its hand against the respected symbol from which the Egyptians received a supernal blessing. Each person took a lamb for his household, tied it to his bed post, and kept it tied up there for three days. Yet the Egyptians had no power to stop them. When the time came, the Israelites slaughtered the lamb before the Egyptians while it was still day time. The blood of the lamb cried out from their doorposts but the Egyptians could do nothing. All who saw this knew what was happening because the Israelites roasted the lambs whole. In this way, it would be obvious by its form (head, leg and entrails) that they were eating the lamb. They then ate it in a casual and disrespectful manner so it would be seen as a humiliation to the Egyptians. It was consumed in the fashion of merchants, (Job 40:30) its bones being picked clean until nothing remained in the morning. Whatever remained was then burned; all of this could cause great danger from the Egyptians.
Since the Israelites were afraid of the Egyptians, Moses spoke to the elders: “Draw out lambs for yourself.” In other words, Moses said, “You, the leaders of Israel must act first.” He told them, “You, the elders and princes, must perform the act and not an emissary so it is performed with your own hands, “A lamb for each household,” in the light of day for your families. On the 14th day of the month you shall slaughter the Passover offering and then take hyssop, dip it in blood and wipe it on the door posts. ", + "That is why Moses didn’t mention consuming the offering, or the matzah, or the prohibition of hametz or anything else. He had already taught them these commandments, and it was necessary to command the elders who governed the nation, to do those things that would be perceived as dangerous. He mentioned the acts in order of increased danger: first take a lamb; then, slaughter it, and finally place the blood on the doorposts which was perceived as most dangerous. The elders were to do this in order to encourage the masses, so that the people would see what they did and follow their example. For a nation always follows the example of its leaders.
Moses warned the Israelites, that even if they trusted God and were not afraid of the Egyptians, they should still not leave their homes or go about the city, as the Torah states, “One shall not go out from the door of one’s house until morning.” The Torah gives a reason for this, “For Adonai will pass through to strike the Egyptians, and when God sees blood on the lintels... God will not let the destroyer come into your houses to strike you.” (Ex.12:23) This means that at the very time that the Israelites were eating the Passover, God would smite the first born of Egypt, and through the merit of that commandment, Israel would be saved and the plague would affect their homes.
It is possible that the warning not to leave their homes was so that they would be busy themselves performing the commandment of Passover and not turn their attention elsewhere. ", + "The sages taught from this, “If you give permission to the destroyer to destroy, it will not differentiate between the wicked and the righteous.” (Rashi Ex. 12:22, and the Melkhilta) This means that once the plague began, it was better to avoid mixing with others lest they be wiped out because of their sins.
It is also possible that he warned them not to go out of their houses lest the Israelites see the Egyptians in the hour of humiliation and the Egyptians might pick a fight with the Israelites, as stated, “You killed our people.” In order to distance the Israelites from such ugliness God commanded them, “And a person shall not go out from his house until the morning,” so that the Israelites would not see the Egyptians as their firstborn died.
If you were to ask, what would prevent the Egyptians, from entering the Israelite homes to kill them, even if the Israelites were not supposed to go out of the Egyptian houses? The answer is in Scripture, “God will not let the ‘destroyer’ come into your houses to strike you.” (Ex. 12:23) The destroyer refers to the Egyptians. God reassured them that the Egyptians could not enter the houses to harm the Israelites because of the Passover offering, or because of the plague of the first born. On this night, the Israelites were protected from all destroyers for God had compassion on the Israelites, and protect them from plagues and afflictions. God did not allow the Egyptian to enter their houses to be an affliction.
In dangerous matters, those who act first are accorded honor and glory. We see this in the case of David who, when he came up to Jerusalem to conquer it, said, “Whoever is the first to strike the Jebusites shall be chief and captain,” (1 Chron. 11:6). So, too, Moses said to the elders, “And you shall observe this thing for an ordinance to you and to your children forever.” (Ex. 12:24) Since this would be the law for generations to come, it was fitting that it begins with the leaders of the nation.
", + "At the end of the passage, we learn that even though Moses only commanded the elders, the entire nation “bowed their heads and worshipped before God,” (Ex. 12:28) The people said, “Our master, we will pass before Adonai; all of us will obey the commandments for it is not fitting to begin with the elders, but rather the nation as a whole (shall obey them).” This is the intention of the phrase, “They bowed their heads and worshipped before Adonai…and they did as Adonai commanded Moses and Aaron, so they did.” (Ex. 12:26-27) When he spoke to the elders, all of the Israelites heard his words and bowed before them like one taking leave of his master, and they went and performed every aspect of the commandment, as Moses and Aaron had instructed them. They did not wait for the elders to act, for the entire nation responded with fear or anxiety to observe the commandment.
I will now explain this passage in the Haggadah in the according to its literal meaning and answer the questions I have raised.
", + "The Maggid interpreted, “And when your children say to you, ‘What is this service to you?’” (Ex. 12:26) as a reference to, “the wicked child, who is “arrogant as he is, in all his scheming, thinks, he does not call to account; God does not care.” (Ps.10:4). There are three things in this question that reflect his wickedness.
", + "First, the passage is not a question as it is for the wise child (“When, in time to come, your child asks you”) and the simple child (“When your child asks you”). Rather, the passage uses the verb, amira (says) instead of sha’al (asks): “When your child says (y’omru) to you,” as if to say, ‘when your children could have asked and learned from their parents in order to fear Adonai, they became rebellious and did not pose their statements as questions but as statements of doubt, saying, ‘What is this service…’
One finds this shameful use of this word (amar) in other places in Scripture. Regarding the building of an altar by the tribes of Reuben and Gad, “We did this thing only out of our concern that, in time to come, your children might say (y’omru) to our children, ‘What have you to do with Adonai, the God of Israel? (Josh. 22:24) 46According to the book of Joshua, When the tribes of Reuben, Gad and Menasseh returned to their land holdings outside the Promised Land they built an unlawful altar: “A report reached the Israelites: “The Reubenites, the Gadites, and the half-tribe of Manasseh have built an altar opposite the land of Canaan, in the region of the Jordan, across from the Israelites.” (Jo. 22:11) Though they claimed to do so for good reasons, the use of the word y’omru in Jos 22:24 implies evil intentions. In each example that follows, the use of the verb amar is taken as having evil intentions.
Similarly, Isaiah stated, “Those who call (ha’omrim) evil good and good evil,” and “Who say (ha’omrim), let him speed, let him hasten His purpose.” (Isa. 5:20, 19) “He who says to the guilty, “You are innocent,” shall be cursed by the people.” (Prov. 24:24) This language is used as a means of provoking the wicked and as shameful language, and not as a question with good intentions. As a result, when the Maggid noted that the Torah states, “And when your children say to you,” and not ‘questioned,’ as for the other children, he concluded that he must be a rebellious child.
", + "Second, this child does not say, “What does this service mean which Adonai our God commanded you,” as the wise child does. At the beginning of his statement, the wise child acknowledges that the commandments came from God. If these children had also said, “What is the meaning of this service which Adonai our God,” like the wise child, we would not have suspected him. The wicked child, however denies that the commandments were divinely given, by not saying, “Which Adonai our God commanded...”
Third, he did not call the mitzvot, ‘testimonies,’ ‘statutes,’ or ‘rules’ as the wise child did, since he does not believe that they testify to the Exodus from Egypt. Also, he denies that they are righteous rules nor does he believe that the statutes were decreed by God. Instead he says, “What is this service to you?” He implies two things and denies two things in his statement: first, the commandments were not divinely revealed nor were they commanded by God. Rather, he believes that the elders composed them, so he says, “What is this service to you?” The second denial is regarding their purpose. His statement implies that there is no service of the divine nor is there divine mercy. It is not a religious rite like prayer or Torah study. It is service for its own purpose, so that they could eat a year-old lamb that is fat and tender when it is roasted, and drink four cups of wine with it. This service is for yourself and not for God.
Since there are two heresies, one regarding the source of the commandments and the second regarding the purpose of the commandments, it was stated in the plural, “And it shall come to pass when your children say to you,” as if there were many rebellious children here who committed different acts of heresy… That is why this passage is stated in the plural while the other statements (regarding the children) are singular. In addition, passages containing the other children are stated in the singular: “Consecrate to Me every first born,” “When Adonai has brought you to the land,” “You shall observe in this month the following practice,” and “Seven days you shall eat unleavened bread,” so that the entire passage is in the singular. (Ex. 13:2-5) This is the case for the simple child as well: “When Adonai brought you into the land of the Canaanites,” “You shall set apart for Adonai the first issue of the womb,” all of which is in the singular. Therefore, it also states, “when your child shall ask” in the singular. (Ex.13:11-4) The passage regarding the wise child is also posed in the singular: “You shall say to your child” (Deut. 6:21) “Go, draw out lambs for yourself,” (Ex. 12: 21) is stated to the elders in the plural, and because of this the question of the wicked child is also plural, “When your children say to you…” (Ex. 12:26)
", + "", + "Since there were two acts of heresy, the question, “What is this service to you,” addresses both of them. If the wicked child’s questions casts doubt on the authorship of the Torah, the answer given to him is, “You shall say, ‘It is a Passover offering of Adonai.’” That is, you cast doubt on the commandments by implying that we made them up by saying “What is this service to you.” One answers him by saying, this is not so, “It is a Passover offering of Adonai;” God commanded it and we did not make it up. Further, regarding the purpose of the commandments, you implied it was simply a matter of eating to our satisfaction and dressing up in fine clothes. (Isaiah 23:18) This is not so for God commanded us to eat the Passover offering when you were full so that you would not think that we were eating it simply for physical enjoyment. The fulfillment of the commandment was for its own purpose and a reminder that, “God passed over the houses of the Israelites when he struck Egypt and saved our homes. Here, then, the Torah explains to the wicked child that beside the material content of the commandments, they were also divinely revealed and they have a holy purpose. Thus, the Torah has answered the wicked child’s doubts and heretical statements.
The Maggid, seeing that the wicked child implied these two heretical statements by using the word lachem, “to you,” says, “I will even offer a third explanation for the word lachem! It is, “A fool’s mouth is his destruction” (Prov.18:7) Therefore, he said, “What is this service to you,” in order to exclude himself from the community. The commandments were given for the good and the upright of heart and not for the wicked. If that is so, then, “it was given to you but not to him.” These are the words of the Maggid. To this the Maggid says, “since he has excluded himself from the community,” he would not have been part of the community during the Exodus not only because he did not fulfill the commandments but also because of his lack of faith, as it states, “He denied the principles of faith.” The principle is that the commandments were given by God and not by human beings.
Therefore, says the Maggid, “you shall set his teeth on edge.” That is, besides the true answers which the Torah gave to his statements of denial, you have heard a denial in his own words, thus fulfilling the statement, “Answer the fool according to his folly.” (Pro.26:5) You can answer him in a third way. Say to him, “It is because of this which Adonai did for me.” The wicked child will see that it was because of keeping faith that God did this for me. Also it is because of the fulfillment of this commandment which I did in Egypt on this night that God showed me great kindness and saved me from the plague of the first born.
But you were “an enemy who insults God” (Ps. 74:18) If you had been there you would not have been worthy of being redeemed, and you would have died during the days of darkness when all the sinners of Israel died. You would never have seen the salvation of Israel. For we would have learned from this experience of God’s providence. God differentiates not only between nations (“When he smote the Egyptians and saved our houses”) but also between one person and the next, rewarding or punishing each as is his due. If you had been there you would not have been redeemed with us but would have died with the Egyptians.
Even though the verse, “Because of this which Adonai did for me when I went forth from Egypt,” is the one dealing with the child who doesn’t know to ask, the Maggid uses it to insult and disparage the wicked child, using his own wickedness. This is possible because only the words, “because of this,” are interpreted there as referring to the child who does not know to ask. The rest of the verse, “Which Adonai did for me when I went out,” is used for the wicked child. It is as if it says, “since the part of the verse is not concerning the child who does not know to ask, interpret it regarding the wicked child.
How then is this verse brought to comment on the wicked child from the passage dealing with the child who doesn’t know to ask? The Maggid, however, who wishes to set the wicked child’s teeth on edge and treat him like a fool, thus interprets this passage in this way. Another interpretation of the verse “You shall tell your child on that day saying, ‘It is because of that which Adonai did for me when I went out of Egypt” (Exodus 13:8). One might think that [one should begin the telling] on the first of Nisan. Therefore, the verse says, “on that day” (the 14th of Nisan). One might think that one should begin while it is still daytime; therefore, it says “because of that.” “Because of that:” That implies the time when the matzah and maror are before you.
" + ], + [ + "Tam mah hu omer? What does the simple one say? “What is this?” (Exodus 13:14).You say to him, “With a strong hand Adonai brought us out of Egypt, the house of bondage” (Exodus 13:14)" + ], + [ + "She’eino yodeah l’shol, As for the one who does not know to ask, open the discussion yourself, as it is said, “You shall tell your child on that day saying, ‘It is because of that which Adonai did for me when I went out of Egypt” (Exodus 13:8). " + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "The passages dealing simple child and the one who doesn’t know how to ask appear at the end of Parshat Bo (Ex. 13:2-10): “Consecrate to me every first born among the children of Israel; man and beast…for they are mine;” (13:2) “Moses said to the people: Remember the day you went free from Egypt;” “No leaven shall be eaten;” (13:3) “Seven days you shall eat unleavened bread;” (13:6) “Throughout the seven days matzot shall be eaten;” (13:7) “You shall explain to your child on that day: it is because of what Adonai did for me on that day;” (13:8) and “And it shall be a sign on your arm.” (13:9) This passage is interpreted as referring to the child who doesn’t know to ask.
After this comes another passage (Ex. 13:11-16): “When Adonai has brought you to the land of the Canaanites;” (13:11) “You shall set apart for you every first issue of the womb;” (13:12) “And when, in time to come, when your child asks you;” (13:14) “And so it shall be a sign on your arm.” (13:16) This passage is refers to the simple child. One must analyze these two passages.
", + "First, if God commanded Moses to “Sanctify the first born,” in the first passage, why was it combined with the commandment of matzah and hametz, as we see in Scripture “Consecrate to me every first born….Moses said to the people, ‘remember this day when you went free from Egypt…you shall not eat hametz…seven days you shall eat matzah?’”
", + "Second, why didn’t Moses mention the commandment of the Passover offering with rules such as the commandment to eat maror with it? Why did Moses see fit to command the Passover offering sometimes but not the other commandments, and sometimes other commandments but not the Passover?
", + "Third, why combine the law of tefillin with these other commandments, as Scripture states, “And it shall be a sign upon your arm,” while other times when the commandment of the first born is mentioned, it does not mention tefillin with the law of the Passover offering?
", + "I will now explain these passages in such a way so that they reveal the interpretation of the Maggid for the child who doesn’t know to ask and the simple child, beginning with the simple child, since he has some knowledge, either more or less.
The Torah tells us that though God commanded Moses regarding the sanctification of the first born, this law did not go into effect in the wilderness but only after they entered the land of Canaan as Ramban wrote. Similarly, the obligation to observe the Passover offering did not become an obligation for the generations until after they were settled in the land. The Passover offering (of which we were instructed in this chapter) was also not an obligation yet to the generations. Since the sanctification of the first born was connected to the plague of the first born, Moses warned Israel regarding this commandment and all its details including the Passover offering, matzah and maror and the sanctification of the first born. All of these commandments served one purpose and were a reminder as Moses said to the people, “Remember this day when you went forth from Egypt.”
Moses began teaching the reason for these commandments by telling the Israelites to remember the day on which, “Adonai brought them forth from Egypt.” They would have included the commandment of matzah and the prohibition of hametz. They were connected to the land. In the wilderness there was neither wheat nor hametz. All of these things were dependent on the earth. ", + "Therefore, the Torah states, “When Adonai brings you in the land of the Canaanites...you shall observe in this month the following service (avodah).” (Ex. 13:5) Avodah is not a reference to matzah but to the Passover offering. The Torah abbreviates this since it discussed the details in Chapter 12. After the discussion of the Passover offering, it mentions the matzah, “Seven days you shall eat matzah.” Concerning the matzah, the passage states, “Throughout the seven days, leavened bread shall not be eaten… You shall tell your child on that day saying….” Since there is no question or statement in this passage, and only “You shall tell your child,” the Maggid concluded that this must be a child who doesn’t know to ask and it instructs the parent to open the mouth of the mute child and explain things to him as they came to pass.
", + "It is possible that this child did not believe in such things and that he rejected the teachings of God, saying, “I will not mention them or speak in God’s name. Therefore, the Torah immediately states. \"It shall be a sign on your arm and a remembrance between your eyes that the Torah of God may be in your mouth and you shall observe these institutions at its set time from year to year.” (Ex. 13:9-10) Such a thing would not have been written about someone unless he was God fearing and desired to fulfill the commandments, and for whom nothing was lacking but knowledge. That is why it says, “In order that the teachings of God may be in your mouth.” That is, learned people would teach him those things that he lacked. In that way, they would be in his mouth even if he doesn’t understand them completely. It was only necessary to teach him the content of the commandments, as it says, “Because of this that God did for me.” That is, because of this – matzah and maror – so that I may perform this commandment; God did this for me in order to take me out of Egypt. This is what the Maggid states, “The one who doesn’t know to ask – you open up the subject for him.”
", + "Some of the commentators suggest that the following passage in the Haggadah, “You shall tell it to your child; one might think that one should begin the telling on Rosh Chodesh,” is not part of the previous statement regarding the child who doesn’t know how to ask. Rather when the Maggid completes his explanation of the four children with the verse, “You shall tell it to your child,” it continues with, “One might think that one should begin the telling on Rosh Chodesh (on the first of Nisan?)” It then continues as a general discussion: “On that day – One might think that one should begin while it is still daytime. Therefore, it says “because of this” – only at night when matzah and maror are before him.”
What I originally said was correct. This passage is a continuation of the interpretation of the child who doesn’t know to ask. This discussion was not necessary for the other three children since there learning was not dependent on a set period of time. It continues to interpret the expression “because of this,” regarding the child who doesn’t know how to ask, while the rest of the verse is interpreted as relating to the wicked child. While the verse is associated with the child who doesn’t know to ask, it is borrowed from here for him.
", + "The simple child is associated with the passage, “And when Adonai has brought you to the land of Canaan.” (Ex. 13:11) After speaking about the day on which we perform the rite of the Passover, matzah and maror, Moses goes on to speak about the sanctification of the first born in the same passage. These commandments serve one purpose, namely, reminding us of the day of the Passover. They all go back to the original statement, “When you enter the land of the Canaanites…” Therefore, it goes on to say, “When in time to come when your child asks, “What is this.” When he sees the content of the commandments, one would answer him, “With a mighty hand Adonai took us out of Egypt, out of the house of bondage.” This implies that the child will remember more generally the connection between all the commandments, for he notes that they are all connected when he asks, “What is this?”
He understands that all these commandments are decrees of God.
To the question of the Passover offering, one answers, “With a mighty hand Adonai gook us out of Egypt, out of the house of bondage.”
To the question of the sanctification of the first born, one answers, “Therefore I sacrificed to Adonai every male issue of the womb but I will redeem the first born among my sons.”
", + "It appears that the answer given to the simple child reflects the general purpose of the commandments including the Passover offering, matzah, and the sanctification of the first born. Since in his simplicity he could not differentiate between them, he said, “What is this?” Thus we see that he is answered out of his simplicity and not as a matter of enmity or heresy. That is what the Torah goes on to say. And it shall be a sign upon your arm and a reminder between your eyes that with a mighty hand God took you out of Egypt.
For the child who doesn’t know to ask, we answer by explaining the verse, “It is because of this,” according to its plain meaning. For him we need only offer the material explanation. The simple child and the one who doesn’t know to ask are not guilty of evil intent but simply lacking knowledge, unlike the wise child and the wicked child. It is sufficient to answer them with the words of the Torah. Therefore we do not use the expression Af attah as an introduction to an answer not given by the Torah as we do in the case of the wise and the wicked children. ", + "We have now answered all the questions! " + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "Originally, our ancestors worshipped idols, but now the Ever-Present has brought us to God's service, as it is said, “Then Joshua said to all the people, ‘Thus said Adonai, the God of Israel: In olden times your ancestors dwelt on the other side of the river – Terah, the father of Abraham and Nahor – and they served other gods. But I took your ancestor – Abraham – from the other side of the river and led him through the entire land of Canaan and multiplied his offspring and I gave him Isaac. And I gave Isaac Jacob and Esau and I gave Esau the hill country of Seir as a possession – and Jacob and his children went down to Egypt’” (Joshua 24:2-4).
After explaining the Midrash of the four children, the Maggid continues with the Passover narrative. It begins with shame, “Originally our ancestors worshipped idols,” in order to conclude with praise, “And the Ever-Present brought us to God’s service,” thus concluding with this act of grace in which we were brought close to God. Since this is the basis upon which everything depends and the reason for all of God’s acts benevolence, the Maggid brings a proof text from the book of Joshua which mentions three benevolent acts which the Holy One performed for our ancestors. They are: (1) Abraham did not have an inheritance or a land of his own; (2) his family did not believe in God; (3) he had no offspring. He was lacking in these three things until God fulfilled all of them.
This is what the verse from Joshua states: “In olden times your ancestors dwelt on the other side of the river,” that is, the land of Canaan which God gave Abraham was not his ancestral inheritance because his forefathers came from the other side of the river. The descendants of Shem, son of Noah, dwelled on the other side of the Jordan River. It is for this reason that the verse mentions Terah, Abraham’s father. It was from Abraham that a great multitude came.47There was a break between Abraham and his father. He became the father of a new line separate from his father who was a descendant of Shem. Abraham became known, as his name suggests, as a father of a multitude of nations. This passage makes us aware that our forefather, Abraham, did not have an inheritance.
The passage then mentions the second thing which Abraham’s family lacked: faith in God. Scripture states, “They served other gods.” This is a reference to Terah and Nachor. Those who preceded them were righteous but Terah and Nachor were idolaters.
The reason that the passage mentions Abraham but not his sons, as it does for Jacob is because at first, Abraham was childless. ", + "God showed Abraham compassion by promising him a land, a faith, and offspring. First it states that it brought him to faith, stating, “the Ever-Present has brought us to God's service,” since this was the greatest gift which God gave Abraham. Regarding Abraham, it states: “I took your father, Abraham.” (Josh. 24:2-4) Even though he had other brothers, God chose Abraham and abandoned Nachor. Bringing Abraham close meant that God chose Abraham and brought him to His service. Without a doubt true, this is true! A person cannot come close to God except if God brings him close to His service, as the psalmist stated: “Happy is the man whom You chose and bring near that he may dwell in Your courts.” (Psalm 65:5) And as the prophet stated, “I will cause him to draw near and he shall approach me.” (Jer. 30:21)
", + "The passage in Joshua mentions a second gift: the land of Canaan. “I led him through the entire land of Canaan.” God brought him to the land and gave it to him as an un-revocable trust, as is stated: “Arise and walk through the land in its length and in its breadth; for I will give it to you.” (Gen. 13:17)
", + "The passage mentions a third act of hesed, benevolence by God: even though Abraham and Sarah were barren, God gave offspring to them. He gave to Abraham offspring and increased Abraham’s children miraculously in a short period of time, as is explained in the Haggadah. The passage states “I increased his seed,” and the verse also states, “And I gave him Isaac. “I increased his seed,” refers to Ishmael, and the children of Keturah. From them came Ishmaelites, as well as the children of Dedan, Asshur, Letush and Lium and the other peoples who settled in the area. But they were spiritually impaired,48The Hebrew describes the other children as all be B’kelipah,” literally with a shell or a husk. This is a Kabbalistic word used to describe an outer layer of evil or impurity. Only Isaac was infused inside and out with holiness. therefore the passage mentions separately what was most essential, “I gave him Isaac.” God chose him from among all the brothers as is stated, “For in Isaac shall our seed be called.” (Gen. 21:12)
Further the passage states that just as Terach had two sons (Abraham and Nachor) and yet God chose one and rejected the other, so too Abraham had many children and yet God chose Isaac and rejected others. This was the case with Isaac as well. Isaac and Rebecca were both barren and yet God miraculously gave them Jacob and Esau. Even though they were brothers, God chose Jacob and rejected Esau, as the prophet stated, “Was not Esau Jacob’s brother, says the Lord; yet I loved Jacob and I rejected Esau.” (Mal.1:2-3) ", + "Thus even though both were the offspring of Abraham and Isaac, both did not merit to be called to fulfill the promise to their father. Instead God gave Esau Mount Seir as an inheritance in order to distance him from Jacob and so that Jacob and his sons could inherit the spiritual and material promise made to Abraham and Isaac, giving them the chosen land, more beautiful than all lands." + ], + [], + [ + "Blessed is the One who keeps his promise to Israel, blessed be He; since the Holy One, blessed be He, calculated the end of the exile, to do as He said to Avraham, our father, in the Covenant between the Pieces, as it is stated (Gen. 15:13-14), \"And He said to Avram, 'you should surely know that your seed will be a stranger in a land that is not theirs, and they will enslave them and afflict them four hundred years. And also that nation for which they shall toil will I judge, and afterwards they will go out with much property.'
My explanation of this statement is as follows: Even though God made promises to Abraham, including offspring, land, and becoming God’s people, these promises were fulfilled through Jacob and not Ishmael or the children of Keturah. This was so even though they too were Abraham’s offspring. That is why we offer praise and thanksgiving to God by saying, “Blessed is the one who keeps his promise to Israel.49“Israel” in the Haggadah is a reference to the third forefather, Jacob, and not to the people as a whole” That is, ‘blessed and praised is the One who kept the promises he made to Abraham; fulfilling them through our forefather, Israel, but not Esau or the other offspring of Abraham.
Moses made a similar statement, “If you obey these rules and carefully observe them, the Adonai your God will faithfully maintain the covenant that He made as a promise with your fathers…” (Deut. 7:12) “God keeps His promise” does not imply that sometimes, God breaks His promises. After all, all of God’s words are righteous and true. It means that God kept the covenantal promise with our ancestors, and not with Ishmael or with Esau and his offspring. Rather God kept these promises, giving our ancestors that which they merited to receive.
It goes on to say, “It is this that has stood for our ancestors and for us.” The word, “This” refers to the promise that was made for our ancestors, and for us. Through that promise we were saved, in every generation, “from destruction.” Therefore, “Blessed is the one who keeps His promise to Israel,” is a statement of thanksgiving to God for keeping his promise with Abraham, Isaac, and Jacob. In his desire to keep His promise, God counted the time until the end of the exile in order to fulfill the promise He made with our forefather at the Covenant of the Pieces.50The Covenant of the Pieces is a reference to Genesis 15. This passage figures prominently in Abarbanel’s commentary: Then God said to him, “I am the LORD who brought you out from Ur of the Chaldeans to assign this land to you as a possession.” And he said, “O Lord GOD, how shall I know that I am to possess it?”
“God answered, “Bring Me a three-year-old heifer, a three-year-old she-goat, a three-year-old ram, a turtledove, and a young bird.” He brought Him all these and cut them in two, placing each half opposite the other; but he did not cut up the bird. Birds of prey came down upon the carcasses, and Abram drove them away. As the sun was about to set, a deep sleep fell upon Abram, and a great dark dread descended upon him. And He said to Abram, “Know well that your offspring shall be strangers in a land not theirs, and they shall be enslaved and oppressed 400 years; but I will execute judgment on the nation they shall serve, and in the end they shall go free with great wealth. As for you, You shall go to your fathers in peace; You shall be buried at a ripe old age. And they shall return here in the fourth generation, for the iniquity of the Amorites is not yet complete.” When the sun set and it was very dark, there appeared a smoking oven, and a flaming torch which passed between those pieces….. In that prophetic vision God told Abraham to cut a three year old heifer and three year old ram in half. God said to him, “Know well that your offspring shall be strangers in a land not theirs and they shall be enslaved and oppressed four hundred years…”51Don Isaac Abarbanel goes off on a lengthy riff interpreting the Covenant of the Pieces here. He begins, “Since the Maggid summarizes the matter of the exile and its causes, and from the Covenant of the Pieces, he brings the end and not the beginning of the matter, offering the answer to Abraham, “Know well that your offspring shall be strangers…” but not Abraham’s question, “Adonai, our God, how shall I know that I am to possess it?” (Gen. 15:8) I have chosen to interpret this matter in all its depth with all the verses from the Covenant of the Pieces in Scripture (Gen. 15) In this way we will truly understand the reason for the exile to Egypt, as well as God’s acts of kindness in our redemption and saving us. We will know the causes for the Exodus and its beginnings properly…” For the present time I am going to skip this section of Abarbanel’s commentary and proceed with the commentary which directly addresses the continuing text of the Haggadah. The commentary on the Covenant of the Pieces is over twenty pages long! (Gen. 15:13ff)" + ], + [], + [ + "It is this that has stood for our ancestors and for us, since it is not one who rose against us,52In the version of the Haggadah that most of us use, the version of this text is slightly different. Note the bold text which does not appear in the version of this passage as it appears above: “And it is this that has stood for our ancestors and for us, since it is not one [person or nation] stood against us to destroy us, but rather in each generation, they stand against us to destroy us, but the Holy One rescues us from their hand.” but rather in each generation, they rose against us to destroy us, but the Holy One rescues us from their hand.", + "Note what the text says, “Not one rose against us.” The Maggid does not say, “Rose against us to destroy us.” This refers to Pharaoh, King of Egypt. It was not Pharaoh’s intention to destroy Israel but to subjugate them. That is why he held them fast so that they could not leave. Thus, the Maggid is saying, “Not one rose against us – Pharaoh – to oppress us, but in every generation, enemies rose against us not just in the fashion of Pharaoh to subjugate us but also to wipe us off the face of the earth.”
Further, the Maggid says, “Go out and learn what Laban the Aramean sought to do…” To paraphrase, “Leave aside the matter of Egypt which you have come to hear and let us learn from the story of Jacob and Laban. What did Laban seek to do to our forefather, Jacob? Even though Laban never actually carried out the evil he sought to do, we can learn from his words what he was planning to do Jacob, our forefather. We learn this from his words and not his deeds, in his admission, “It is within my power to do evil to you but the God of your ancestors said to me last night, saying, ‘Take heed that you speak to Jacob neither good nor bad.’” (Gen. 31:21). " + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "Go out and learn what Laban the Aramean sought to do to Jacob, our father; since Pharaoh only decreed [the death sentence] on the males but Laban sought to uproot the whole [people]. As it is stated (Deut. 26:5), \"An Aramean was destroying my father and he went down to Egypt, and he resided there with a small number and he became there a nation, great, powerful and numerous.\"
After the Maggid offered thanksgivings to God for keeping the promise with Jacob regarding the Exodus from Egypt, he further said that keeping that promise was beneficial not only in escaping the Exile but also the other troubles which our ancestors faced and we continue to face today. Because of that promise we were assured that we would become survivors, as we see in the story of Laban.
", + "This proves that his thoughts were evil.
The statement that Pharaoh “Only made a decree against the male children,” should be understood as applying only when the Israelites were in Egypt, as Scripture states, “Every son who is born you shall throw into the river…” (Ex. 1:22) After they left Egypt, when the Egyptians pursued them, it says, “The enemy said, I will pursue; I will overtake; I will divide their plunder; My lust shall be satisfied upon them; I will draw my sword, my hand shall destroy them.” (Ex. 15:9) This means that when Pharaoh pursued the Israelites and brought them back to Egypt, he had different goals. First, he would capture them and divide up their plunder, returning to its owners that which they ‘borrowed’ from them (before leaving Egypt). He would then give the rest to his soldiers. Regarding this he said, “I will divide their plunder.” Then, he would take the young women captive to serve as slaves at his pleasure. Regarding this, he said, “My lust shall be satisfied upon them.” That is, I have always desired that they serve me and now my desire shall be fulfilled by subjugating them. ", + "Further Pharaoh said, “The rest of the nation including the elders, Moses, and Aaron shall be killed and vengeance shall be brought against them. Regarding this, Scripture says, “I will draw my sword, my hand shall destroy them.”
Therefore, it was not in Pharaoh’s mind to destroy them entirely but Laban’s question makes clear that he sought to uproot them completely and to smite mother and child, as we learn from what he said to Jacob, “The daughters are my daughters and the sons are my sons and he cattle is my cattle and all that you see is mine.” (Gen 31:43) In other words, he was saying “It was fitting for me to do with them as I wished,” if God had not prevented me. From this the Maggid derives the idea that Laban sought to destroy Jacob’s wives, sons and cattle completely. This is the implication of the verse, Arami oved avi. The word oved is a kal (transitive) form of the verb. Thus, the verb oved means to destroy and the passage means “An Aramean sought to destroy my father.”
", + "I have now answered the questions in the forty second and forty third gates above!
", + "The Maggid says that the promise which was given to Abraham, is that God would save his offspring from their enemies. It mentions among his enemies, Pharaoh and Laban, but not Esau. Esau was among the offspring of Abraham and he did not truly seek to wipe out his offspring. He mentions the other enemies who were not from the offspring of Abraham. They rose up against Abraham’s offspring with genocidal intention, had not God saved them in order to fulfill the promise made to our forefather. Since Jacob was innocent in his dealings with Laban, (though he was not completely righteous in the matter of the rods and in what he said to Laban and his wives afterwards)53Jacob uses some type of magic involving rods of wood to control the appearance of the herds he births (30:40-43). Also he is not completely honest when he says that God has told him to leave Laban’s house and return home (Gen. 31:11-13). Abarbanel honestly confronts Jacob’s strengths and weakness. Though Jacob is a victim of Laban, he uses trickery to leave with much of his father in laws wealth. what stood for him was the promise made to Abraham.
The Maggid had to mention Laban because he appears at the beginning of the passage dealing with the first fruit declaration in Parshat Ki Tavo (Deut. 26:1-8), “You shall speak and say before the Lord your God, ‘An Aramean tried to kill my father.’ He went down to Egypt and resided there…” (Deut. 26:5-6) Since we are obligated on Passover eve to give thanks to God for all of the good done for us and to tell the story of the Exodus by beginning with shame and ending with praise, the Maggid saw that the first fruit pronouncement is the best way to do so. It begins with shame (Laban) and ends with praise (God brought us to this place). It mentions the Exodus, the plagues, and the signs and wonders. The person before whom the Seder plate is placed is like the person who brings the basket containing the first fruits. We don’t speak of Laban for his own sake but because the pronouncement of the first fruits alludes to him.
", + "How can it be correct to assert as the Maggid does that God’s promise was maintained until our day, for over two thousand years? It was already fulfilled with the Exodus from Egypt! The answer to this question can be found both in the literal words of Scripture and in the interpretation offered by the sages and commentators, of blessed memory. In the vision of the Covenant of the Pieces, we read, “On that same day the Lord made a covenant with Abram, ‘To your seed have I given this land from the river of Egypt to the great river, the Euphrates; the Kenites, the Kenazites, and the Kadmonites; the Hittites, the Perizzites and the Rephaim; the Amorites, and the Canaanites, the Girgashites, and the Jebusites.’” (Gen. 15:18-21) Ten nations are mentioned in these verse, yet it is known that the Israelites only inherited the land of seven nations. They did not inherit the land of the Kenites, the Kenazites and the Kadmonites which are Edom, Amon and Moab. These three nations were not yet conquered but they would be conquered in the future redemption, as it is stated, “They shall lay their hands upon Edom and Moab and the Ammonites shall obey them.” (Is. 11:14) The promise made to Abraham includes a part that will be fulfilled in the final future redemption. Therefore, it is correct to say, “That promise which was kept for our ancestors and for us, that in every generation there were those who rose up against us to destroy us…”
Also from the verses of the Covenant of the Pieces, we learn that Abraham saw not only Israel’s exile in Egypt, but future exiles as well, as the sages explained, ““Behold, a fear of great darkness fell upon him” (Gen.15:12) “Fear” – this refers to Babylonia. “Darkness” – this refers to Media which will darken the eyes of Israel through fasts. “Great” – this refers to Greece. “Fell upon him” – this refers to Edom.” (Gen. Rabbah 44:17)
The Ramban has also explained, “The sages learned that this statement is an allusion to the subjugation of the four kingdoms…the prophet (Abraham) felt as if the darkness fell upon him like a heavy load that was too heavy to carry. The Holy One made known to Abraham that four nations would rule over and subjugate their land if they sinned. They also interpreted, “But the nations that they serve I shall also judge” as a reference to the four nations that God would judge in the future. From this perspective, the Maggid explained that the promise would be continue to be in effect until this day.
With this explanation we have now answered the questions in the forty-fourth, forty-fifth and forty-sixth gates." + ], + [ + "He went down to Egypt – Compelled by the Divine Word.
There are different versions of this statement in the Haggadah. There are texts that appear similar to the version I have included and others that (omit it and) continue with, “And he resided there…” Rambam in the Mishnah Torah (Sefer Zemanim) offers such a version. It states “And he resided there – He only went down to dwell there temporarily;” It does not include, “Compelled by the Divine Word.” There is no question that the various versions are based on the different opinions which I mentioned above as the reason for the exile to Egypt.54In between the commentary on “Originally our ancestors worshipped idols” and “It is the promise that stood for our ancestors and for us” Abarbanel offers a lengthy analysis on the Covenant of the Pieces (Gen. 15). It is given a separate name, Kuntras B’inyan Brit Bein HaBetarim, “A Pamphlet Regarding the Covenant between the Pieces.” This essay is a literary unit unto itself. As he does in the Haggadah, Abarbanel begins with a series of questions and then answer them. In his commentary, he suggests three reasons why Jacob’s family was compelled to go down to Egypt:
They were punished for selling Joseph into slavery.
They went down to Egypt so that they would be purified and improved by their experience.
They went down to Egypt simply because of the free will choices they made for themselves.
Abarbanel now suggests that the different versions of the Haggadah may be determined by these different reasons for the exile. According to the first approach (it was punishment for the sale of Joseph) and according to the third approach (because of the bad choices they made) it doesn’t make sense to say that they went down to Egypt “compelled by the Divine Word.” Jacob and his sons had free will in the matter and were not forced to go down to Egypt. According to the second reason (So they would be purified and improved by their experience) that they went down to Egypt because of a divine decree, one should include the statement in the text, “He went down to Egypt – Compelled by the Divine Word.” After all, Jacob was afraid to go down to Egypt but God forced him to go. This is similar to what was expounded, “So he sent him from the valley (emek) Hebron and he came to Sh’chem. (Gen. 37:14) From the deep (amukka) counsel of that righteous individual who is interred in Hebron, i.e., Abraham, as it is written: “And He said unto Abram: “Know that your seed shall be a stranger in a land that is not theirs, and shall serve them; and they shall afflict them four hundred years.” (Gen. 15:13) It was as if the Cause of all Causes, who made Jacob to go down to Egypt. This is what the Haggadah means when it says, “Compelled by the Divine Word.”
", + "It would be helpful to explain several verses in Scripture according to this point of view:
“Enough!” said Israel. “My son Joseph is still alive! I must go and see him before I die.” So Israel set out with all that was his, and he came to Bersheba, where he offered sacrifices to the God of his father Isaac. God called to Israel in a vision by night: “Jacob! Jacob!” He answered, “Here I am.” And He said, “I am Adonai, the God of your father. Fear not to go down to Egypt, for I will make you there into a great nation. I will go down with you to Egypt, and I will also bring you back; and Joseph’s hand shall close your eyes.” (Gen. 45:28 – 46:4)
", + "There are a number of questions about these verses. First, why does Jacob appear to travel to Egypt even before God tells him, “Fear not to go down to Egypt?” If he was not compelled by the Divine Word since he was already traveling there, why did God need to reassure him, “Fear not go down…” since he was not afraid and he was already on his way?
", + "Also, why does the text say that he offered sacrifices to the God of his father, Isaac, and not the God of his father, Abraham? Rashi’s interpretation doesn’t solve this problem. He writes that this teaches us that a person has a greater responsibility to honor his father than his grandfather. Yet the Ramban has already written that it would have been better write, “The God of his fathers,” as we find elsewhere, “He blessed Joseph and said, God before whom my fathers’ Abraham and Isaac did walk…” (Gen 48:15) He could have mentioned his father first and then the grandfather since Abraham was his primary relation and the father of his family. It was not right to ignore him! Yet Ramban seeks to answer this question according to rabbinic tradition and not the p’shat,55P’shat refers to the literal, historical or contextual meaning of the text. D’rash refers to the rabbinical and homiletical meaning of the text. Abarbanel tends to seek out the literal meaning of the text though we might not always agree with his understanding of “literal.” The Maggid tends to read the text homiletical, more concerned with its spiritual and ethical insights. For our tradition and for us we might say that “Both these and these are the words of the living God!” as I do. You should also note that God answered Jacob, “I am the God of your father,” not “The God of your fathers.”
", + "There is a third question. If Jacob was afraid that he would have to leave the land of Canaan where God watched over him, what comfort could God offer by saying, “For there I will make you a great nation.” If they were in exile what would they gain by becoming a great populous nation? Just the opposite – there would be greater and greater fear that if they became a great nation in Egypt, they would never let them leave.
", + "And a fourth question: If God wanted to make a promise to Jacob, why not promise him redemption? By saying, “I will make you a great nation there” implies that they would remain there in Exile but they would continue to grow in number.
", + "A fifth question: why does Scripture mean by, “I will go down with you to Egypt and I will go up with you?” If this was to promise Jacob that they would be buried in the land of Canaan, as Rashi states, then it should have stated, “You will go to your fathers in peace and be buried with them,” as he said to Abraham. Why did God have to say that he would go down with him and go up with him?
", + "It seems that Jacob did not travel to Egypt intending to remain there. He planned to see Joseph and immediately return to Canaan for he had no desire to settle there. His only desire was to be in the Promised Land with his offspring with the hope of eventually inheriting it, as God promised. When the brothers came and told him that Joseph was alive and ruling over the Egypt and described Joseph’s great honor and glory as they were instructed to do, “You shall tell my father of all my glory in Egypt and of all that you have seen,” (Gen. 45:13) Jacob then answered, “Enough! My son, Joseph, is still alive.” (Gen. 45:28) Jacob was saying, “I don’t care about Joseph’s position or the greatness of which you speak. Since he is alive, I must go and see him before I die. I will go by myself and return immediately.” But Isaac was in doubt whether God approved of him leaving Canaan and entering the iron cauldron of Egypt, especially since God had refused to allow Isaac to leave Canaan in a time of famine, “Do not go down to Egypt; stay in this land and I will be with you and bless you and to your offspring I will give this land.” (Gen. 26:2-3) He was also afraid that he might die while he was in Egypt. These fears and doubts were in his heart when he arrived at Beersheba. He was not on his way to Egypt when he came there; rather he came to Beersheba because it was a place of prayer and supplication to God. He came to find out what he should do. He offered sacrifices to the God of his father since this place was special to Isaac and God had prevented Isaac from going to Egypt.
God answered him in a dream. God calls to him, “Jacob, Jacob.” It is my thought that with this double language, God comes to tell him that the promise that God made was to Jacob the individual and to Jacob, the nation who are also called by this name. God offers two teachings, one to the person and one to the people.
Speaking to Jacob, our forefather, he says, “Fear not to go down to Egypt.” That is, “Even though I prevented Isaac, from going to Egypt, I am permitting you to go. Do not think you are any different to me. I was the God of your father and I am the One who says to you, ‘Fear not to go down to Egypt;’” “I am the Lord, I am no different.” The only difference according to the Kabbalists is that Isaac was never allowed to go to Egypt; this was not the case for Jacob. ", + "Jacob was afraid of four things, so God reassured him regarding them.
", + "First, he was fearful lest his offspring would decrease because the Egyptians would kill his sons and afflict his daughters. Egypt was known to be a place of violence. Because of this God promised him, “I will make you a great nation there,” – I will not decrease your offspring but will increase them greatly.
", + "Second, Jacob was afraid that by leaving the holy land, he would lose the protection of divine providence which was attached to him there. Therefore God promised him, “I will go down with you to Egypt.” In other there words, God’s providence will continue to be with him there.
", + "Third, Jacob was afraid lest he die while he was in Egypt and be buried there. Then he would not be buried in the Cave of the Patriarchs with his forefathers. God said to him, “I will certainly go up with you,” God promised him that he would cause it so that he would be buried in the land of Canaan with his fathers with honor.
", + "Fourth, Jacob was afraid lest Joseph would die during his life time and he would mourn for him. In response to this, God said, “Joseph’s hand will cover your eyes,” (Gen 46:4) he will be with you in the hour of your death.
All of this is what he said to Jacob, the individual. But to the nation that would arise from Jacob he also offered reassurance, “Fear not to go down to Egypt, for I will make you there into a great nation.” (Gen. 46:3) That is, don’t be afraid or fearful of entering Egypt since this was a decree before me; it is inevitable that you must go there so I can make you a great nation. The expression, “A great nation” implies that they would become distinctive and recognizable as “Jews” and they would not mix with the descendants of Ham. This was so as long as Jacob’s descendants not change their language, maintained circumcision, and expressed fear of God. It was as if God said to them, “What do you have to fear since you cannot escape this fate in any way?” He also said regarding the nation, “I will go down with you to Egypt,” in order to tell them that even though Egypt was filled with idolatry and it would be hard to cling to their faith, even so the holy offspring would always have God’s providence, as was said, “Though they were exiled to Egypt, the divine presence was with them.” (Bemidbar Rabbah 7:10)
He also said to the people, “And I will certainly go up with you.” This is a reference to the redemption from Egypt and the Exodus from there with signs and wonders…and he further said, “Joseph’s hand will cover your eyes.” This is also said about the nation, regarding our teacher Moses. He will continue56Playing on the name Joseph (Yoseif) and its similarity to Yoseef, he will add, he interprets the verse to mean he will add to them with their hand… to add to them honor and uprightness. With his teachings he will place his hands over their eyes and enlighten them. Thus we have explained from this vision what God said to Jacob, our forefather, and also to the house of Jacob, the people of Israel. I have now explained these verses completely and answered all the questions I have raised.
We have learned from this that Jacob went down to Egypt, “compelled by the Divine Word,” because he didn’t completely agree to go down even after arriving in Beersheba until God made known to him what he had decreed. According to this, the expression, “compelled by the Divine Word,” follows the second approach which I mentioned above as the reasons for the Egyptian exile.
There are some who interpret this expression as two separate parts: “Compelled” and “by the Divine Word.” First, they were compelled because of the sale of Joseph and the famine. Second, by the Divine Word, which gave them permission to go down to Egypt. But what I wrote first is the better interpretation and the intention of the Maggid, without a doubt. With this I have answered the questions in the forty-seventh and forty-eighth gates!", + "\"And he resided there\" – this teaches that he didn't go down to settle there, but rather to reside there, as it is stated, \"And they said to Pharaoh, to reside in the land have we come, since there is not enough pasture for your servant's flocks, since the famine is heavy in the land of Canaan, and now please grant that your servants should dwell in the land of Goshen.\" (Gen. 47:4)
The Maggid did not interpret, “And he resided there” as a reference to settling permanently in Egypt as we see elsewhere, “And Jacob resided in the land of Ham,” (Ps. 105:23) for two reasons. First, because if this is what the text meant, it would have been more fitting for it to say, “And he dwelled there.” (Vayeshev sham)57Vayeshev means to settle permanently while vayagar is to reside for a limited amount of time. The descendants of Jacob actually dwelled there a long time and were already residents of the land. So why does Scripture use “residing” (geirut) if it doesn’t reflect their intention when they came there… The second reason is that Scripture states, “They resided there few in number.” This implies that the residing must have taken place at the beginning of their stay in Egypt when they were still few in number, only seventy. The verse is referring to the time soon after they arrived in Egypt. The most direct explanation of the verse, ‘They resided there few in number” reflects their thinking when they first arrived and not when they had been dwelling for a while in Egypt. About this (later period of their residence in Egypt) it states, “and there they became a great and mighty nation.”58As happened during many periods of Israel exile, what began as residence quickly turned into settlement. Jacob and his family came planning to reside for a short time in Egypt but they became as great nation when they remained there permanently.
A proof is brought for this from the verse, “to reside in the land have we come.” (Gen. 47:7) The Maggid understood from the true meaning of the story of Joseph; Joseph only told the brothers to bring their father to Egypt to live there during the years of the famine, as he said, “And here I will nourish you; for yet there are five years of famine, lest you, and your household and all you have come to poverty.” (Gen. 45:11) He thought that after the famine ended, they would return to Canaan. When they arrived in Egypt Joseph planned to dupe Pharaoh into allowing them to settle the land of Goshen. He ordered his brothers, when he presented them to Pharaoh and he asked them what type of work they did, to say, “Your servants trade has been keeping cattle from our youth until now, and also our ancestors,” (Gen 46:34) He then told them the reason why they should say this, “That you may live in the land of Goshen for every shepherd is an abomination to the Egyptians.” (Gen. 46:34) Because of this the Egyptians would not want them to dwell in Egypt. Even though this advice was for their benefit and there can be no doubt that it was true that both they and their ancestors were shepherds, still Joseph had them say this so Pharaoh would not suspect that they came to Egypt to eat his food, and that Joseph was going to give it to them from the king’s treasury.
The brothers came before Pharaoh and when he asked them, “What is your trade,” they answered as Joseph instructed them, “Your servants are shepherds, both we and our ancestors;” this would have been enough for them to say. So why did they add, “And they said, ‘Moreover, we have come to reside in the land.’” (Gen. 47:4) Also why did they explicitly ask Pharaoh, “Let your servants dwell in the land of Goshen.” (Gen. 47:4) It was not Joseph’s intention that they should ask for the land of Goshen but rather they should answer him in this way so that Pharaoh himself would offer it to them.
Yet the truth of the matter became apparent when they said, “Your servants trade has been keeping cattle from our youth until now, and also our ancestors,” (Gen 46:34). They became silent thinking that Pharaoh would answer, “Then go dwell in the land of Goshen…” But upon hearing this Pharaoh didn’t say anything so the brothers felt it was necessary to add the second part of the statement, “They said, to reside in the land we have come.” This was an unexpected statement and it made known the truth of their intentions, that it was not their plan to continue to dwell in the land but to reside there temporarily because of the pressing needs of their herds and because the famine was severe in Canaan. Then they asked him clearly to give them permission to dwell in Goshen for the sake of their herds for a limited time. To this second request Pharaoh did not answer directly; rather he turned to Joseph and said, “Your father and your brothers have come to you.” (Gen. 47:5) He said to Joseph, ‘’All of this was to fool me, for your father and brothers came because of their herds and you can see that other shepherds have not come from Canaan. The truth is they came “To you” – because you are a leader in my land and so you can support them. They want to dwell in the land of Goshen and I want things to go well for them. Since that is the case, “Behold the land is before you; let your father and your brothers live in the best of the land.” (Gen. 47:6)
From this it has been explained that when the brothers said, “We have come to reside in the land,” they were not being duplicitous. They were being completely honest – this is what they meant. It is why the Maggid explains, “and he resided there” to mean, they did not come to Egypt to settle there.59While Joseph tried to trick Pharaoh into letting his family settle in Goshen, the brothers’ honest explanation was more affective in convincing Pharaoh to allow them to settle in Goshen. Pharaoh is cleverer than Joseph and he turns on him and makes it clear that he knows Joseph’s true intentions. Thus when the Haggadah says, that they did not come to settle but to reside in Egypt it is clear that the brothers had no intention of staying on but remaining until the end of the famine.
We have now answered the questions in the forty-ninth and the fiftieth gates." + ], + [ + "\"As a small number\" – as it is stated, \"With seventy souls did your ancestors come down to Egypt, and now the Lord your God has made you as numerous as the stars of the sky.\" (Deut. 10:22)
As has already been explained, since the commandment on Passover eve is to tell the story of the Exodus, the Maggid chose the version of the story contained in the First Fruit declaration, in Parshat Ki Tavo (Deut. 26) in order that all may call themselves, “Israel,” on this night.60By making the First Fruit declaration, each individual would be acknowledging him or herself as part of the community of Israel. In the words, “My father was a wandering Aramean…” is both a personal and communal expression of identity. The Passover plate that is before him is like the First Fruits which the one making the declaration would bring to the temple. The essence of the telling is based on this declaration because it begins with shame and ends with praise, and contains matters dealing with their decent into Egypt, exile, and redemption.
The Maggid interprets this passage word by word, bringing other verses from Exodus to explain it. He does not do this to authenticate the version in Deuteronomy 26 since every Scriptural verse is the word of the living God. Rather, the Maggid brings these verses as a way of explaining the First Fruit declaration, and filling in the details since the First Fruit declaration is written in a brief form. Therefore, these other verses are not brought as a proof for Deuteronomy 26, but to elucidate it.
For example, when the First Fruit declaration states, “He went down to Egypt,” we do not know if they went freely or not; therefore, the Maggid adds, “Compelled by the Divine Word.” Similarly, the First Fruit declaration states, “And he dwelled there,” the other verses clarify that it is not referring to the time when they had just arrived in Egypt since it adds, “Few in number,” and it uses the word ger, to reside, implying that this is referring to the period when they first arrived there. Also, when it says, “He resided there few in number,” it explains that the word “few” means there were only seventy people who went down to Egypt with Jacob. That is why it quotes the verse, “With seventy souls our ancestors went down to Egypt.” (Deut. 10:22)
The verse just after this states, “He is your praise and your God, who has done for you these great and awesome things which your eyes have seen…your ancestors went down into Egypt with seventy souls; and now the Lord your God has made you as the stars in the heavens for multitude.” (Deut.10:21-22) These verses imply that when they went down to Egypt they were not only quantitatively few (“Few in number”) but also qualitatively diminished (“they went down…”). When they went down to Egypt they were so humbled that they could easily be subjugated to the Egyptians. During the course of the next two hundred years they would increase greatly against the natural order and therefore they also grew qualitatively and spiritually, as the verse suggests, “God has made you as the stars in the heavens for multitude.” This is a reference to their honor and their higher status. The word for multitude (larov) implies that their growth was extreme.
In the verse, “He is your praise and your God, who has done for you these great and awesome things which your eyes have seen…” the word “great” refers to their extreme numerical increase from seventy souls to six hundred thousand men, not even counting the women and children, while the word “awesome” is a reference to their physical and spiritual growth. That is what Scripture meant when it said, “And now the Lord your God has made you as the stars in the heavens for multitude.” This is also what Scripture meant when it said, “They resided there few in number.” The word mitei, “number,” refers to their qualitative state. Mitei, number, is the same word as met, the dead, since they were like the dead without strength or ability. Miat, “few,” is a reference to their numerical state. It has been explained that these verses were brought to explain the passage from the First Fruit declaration, and how the First Fruit declaration was the essential ‘telling’ since it fitting way to tell the story of the Exodus from Egypt.
The questions of the fifty-first and fifty-second gates have now been opened!
", + "As I have mentioned, it has been explained that these numbers represent the beginning of the Jewish people. The beginning is one: Abraham, as it is stated, “Abraham was one person and he inherited the land.” (Ez. 34:24) The people began with three: Abraham, Isaac and Jacob. Twelve: the twelve tribes. Some suggested that Israel began with seven shepherds: three patriarchs, Abraham, Isaac, and Jacob; two prophets, Moses and Aaron; and two kings, David and Solomon. The nation also began with seventy; the seventy souls who went down to Egypt.
Open your eyes and you will see that the different numbers represent great matters regarding the nature of our existence. One represents the unity of Israel since Abraham was the first father and also the unity of God, the First Cause, the Being who is one and unified.
Three forefathers represent the three worlds; the spiritual, the heavenly and the material.
The twelve tribes represent the twelve constellations of the firmament to teach us that the material world is parallel to the heavenly world.
Seven shepherds are similar to the seven planets; just as the sun is the central heavenly body with Shabbatai (Saturn), Tzedek and Maadim (Mars) above it and below it Nogah, (sun) kochav (stars) and levanah (the moon), so Moses is in the middle of the shepherds with Abraham, Isaac, and Jacob on one side and Aaron, David and Solomon on the other.
Seventy alludes to the seventy heavenly princes who are appointed over the seventy proverbial nations of the world in order to suggest that each of the seventy people represented one nation, as Scripture states, “When the Most High gave nations their homes and set the divisions of man, He fixed the boundaries of peoples in relation to Israel’s numbers.” (Deut. 32:8) This was to suggest that the nations and the boundaries of each country were similar to the number of Israelites, who were among the seventy who went down to Egypt.61The idea that the seventy people who came to Egypt represented the seventy nations of the world is found in the Zohar Volume 2, 8b." + ], + [ + "“And he became there a nation (goy)” – This teaches that Israel was distinguishable there. " + ], + [ + "“And numerous” - as it is stated, “I have made you to be numerous as the vegetation of the field, and you increased and grew and became highly ornamented, your breasts were set and your hair grew, but you were naked and barren.” (Ez. 16:7)
“And he became there a nation” - This teaches that Israel was distinguishable there: The interpretation of Israel being distinguishable is based solely on the word goy, nation.62When the text in Deuteronomy says that Israel became a “nation” it means that they remained distinguishable from the Egyptians. The Maggid interprets gadol atzum, “great, powerful” as a reference to, “And the children of Israel multiplied and swarmed.” (Ex. 1:7) Rav, numerous, is interpreted as, “I have given you to be numerous as the vegetation of the field…” (Ez. 16:7) The Maggid suggests that this verse in the First Fruit declaration contains four descriptive adjectives: nation, great, powerful, and numerous that describe four wondrous qualities of the Israelites when they were in the Egypt.
First, they remained a goy, “a nation;” that is, they always remained a distinctive nation unto themselves, separate from the Egyptians. During the two hundred and ten years that they were enslaved they never mixed with the Egyptians while living among them. Most other peoples that live among another nation, become one people with them. They stop practicing their own customs and they become like the other people. This is what Shechem and Chamor said to the people at the city gate (Gen. 34:21) and what Jacob’s sons said to the people of Shechem, “Then we will give our daughters to you and we will take your daughters for us and we will live with you and we will become nation.” (Gen. 34:16) But this did not happen to the Israelites living in Egypt. They did not change their Jewish names, nor their language, nor their faith, nor their unique manner of dress the many years that they dwelled among the Egyptians. Moses, our teacher said, “Has God ventured to take a nation from the midst of another nation.” (Deut. 4:34) Israel and Egypt remained separate nations, one from the other. This is how the Maggid interprets the word goy. “This teaches that Israel was distinguishable there.” A distinguishable sign refers to the customs that made them recognizable and set them apart. They were distinguishable and recognizable from the Egyptians in all their customs and thoughts.
Further, he interpreted the word gadol, “great,” as a reference to the increase of Israel’s population. According to the ways of the world, nations increase by adopting people from other nations, as in the verse, “And many people of the land became Jews…” (Esther 8:17) But this was not the case in Egypt. Though they remained distinguishable and separate, yet they miraculously increased in number. Balaam took note of this in his prophecy, “As I see them from the mountain tops, gaze on them from the heights, there is a people that dwells apart, not reckoned among the nations, who can count the dust of Jacob…” (Num. 23:9-10) I understand this to mean: other nations increase by other groups joining them, but this nation is not like them. I have seen that they branched off from, “Their mountain tops,” the Patriarchs and “from the heights,” the Matriarchs. They have had a direct set of roots one from the other so that they were a “people that dwells apart,” and no outsider ever infiltrated them. This is what Balaam meant when he said, “They are not reckoned among the nations. Nations that do not mix with others, do not increase, but this people increases without limits. Balaam said, “Who can count the dust of Jacob?” All of this is an interpretation of the word “gadol.”
The Maggid now offers a separate interpretation of the word, atzum, “mighty.” It means that they were strong and robust. The sages already offered this interpretation regarding the verse, “They grew numerous and strong, most exceedingly,” (Ex. 1:7) to mean that they increased in number. That is, the women did not miscarry and each woman gave birth to sextuplets, as it Scripture states, “multiplied and swarmed and grew numerous.” Each of these verbs is plural and therefore represents (at least) two. Thus, they add up to six. However, since twins are generally weakly because by nature they divide into two, therefore twins tend to be smaller and feebler; it is only though God’s compassion that many twins are born from the same womb. Yet, despite this, these children were hardy and strong limbed.
Three explanations were brought based on the adjectives in this verse: first, that the Israelites were distinguishable (goy)… second that they grew populous (gadol), and third that they were strong (atzum)… But there is one more descriptive word used for the Israelites, rav, numerous, for the Israelites fourth characteristic. All children in their infancy face many dangers and die of illnesses because they are tender, as Jacob said to Esau, “My lord knows that the children are frail…if they are driven hard a single day, all the flocks will die.” (Gen. 33:13) Even so, while they were in Egypt this was not so for the Israelite children. They did not suffer from the trauma of exile…and they continue to grow like weeds. That is why, the Maggid brings the verse, “I have made you to be numerous as the vegetation of the field…” Ezekiel was saying that these children grow on their own like plants that come forth from the earth, bursting forth in various colors without any labor or effort. No artist can create something as beautiful as they are. So too, the Israelites grew in all their beauty without training or education as they were born naturally complete.
The verse states, “You increased and grew and became highly ornamented, your breasts were set and your hair grew.” This verse speaks of the fate of the body and it beauty, and its characteristics which are described as “highly ornamented.” This is the case even though they “were naked and barren,” that is, lacking in Torah learning and ethical characteristics which govern a person’s actions. The sages have already taught us that when it came time to give birth in Egypt the daughters of Israel were fearful lest the Egyptians try to take their children and cast them into the Nile River. They would go out into the field and give birth to them under a tree so that no one would hear their cries. About this it is said, “I have aroused you under the apple tree; there your mother was in labor with you; there she who bore you was in labor.” (Song 8:5) They would leave their babies there and return to nurse them, and the babies would grow up on their own among the bushes, as it is said, “I have made you to be numerous as the vegetation of the field.” The verse continues, “Your breasts were set;” this is a reference to Moses and Aaron who were like two breasts which God prepared for Israel. “Your hair grew” is a reference to the twelve tribes, who were already worthy of being redeemed. “But you were naked and barren.” They were barren of commandments. They were like a bride and the Holy One was the groom.
We have now answered the questions in the fifty-third, fourth, fifth and sixth gates.
However one should note that the Maggid uses the expression milamed, “This is to teach…” twice, in response to the passage, “He resided there,” and “They became a nation” since these two explanations were based on logical inference from the verse In Deuteronomy 26 in the style of the Torah portion and the meaning of the verses. There was nothing specific explaining them as in the other verses which are expounded." + ], + [ + "“And the Egyptians dealt ill with us\" (Deut. 26:6) – as it is stated, “Let us deal wisely with them, lest they multiply and it will be that when war is called, they too will join with our enemies and fight against us and go up from the land.” (Exodus 1:10)
“And afflicted us” (Deut. 26:6) – as is stated; “And they placed taskmasters upon them in order to afflict them with their burdens, and they built storage cities, Pitom and Ra'amses.” (Ex. 1:11)
“And laid hard work upon us\" (Deut. 26:6) – as it is stated, “And they enslaved the children of Israel with breaking work.” (Exodus 1:11)
", + "These passages are also taken from the First Fruit declaration. The Maggid divided Deuteronomy 26:6 into three parts; the first is, “And the Egyptians dealt ill with us;” the second is, “And afflicted us; and the third part is, “And laid hard work upon us.” The Maggid now explains the three parts as related to one another.
First, he explains, vayarei’u otanu; to mean that they suspected the Israelites of being evil people and sinners even though they were the blessed offspring of God, the truthful progeny, among whom wrongdoing was never found. They accused them of spying on the land, like conspirators, and lawless people who conspire against their masters. The proof for this interpretation is that the verse states vayarei’u otanu and not vayarei’u lanu.63The pronoun changes the meaning of the verb. Vayarei’u lanu means “They did evil to us;” Vayarei’u ontanu means, “They made us (out to be) evil.” In other words, the expression is not that the Egyptians did evil to the Israelites but that they accused the Israelites of being evil. It proves this interpretation with the verse, \"Let us deal wisely with them…” The Egyptians sought to find ways of bringing accusations against Israel and plotted against them in order to stop them from increasing so they could control them, as the verse states, “Lest they multiply and it will be that when war is called, they too will join with our enemies and fight against us and go up from the land.” They considered what the Israelites might do to them if they increased in number. Because they suspected them of being evil, they plotted against them and took council against the Israelites.
The prejudice of the Egyptians caused them to perform yet another evil deed against the Israelites, as the verse states, “and they afflicted us.” The Egyptians took council with one another and they tortured the Israelites with all types of afflictions in order to weaken them so that they became weak like women,64There is no politically correct way of translating the expression used here. According to Don Isaac Abarbanel, the Egyptians wanted to weaken the Israelites so that they became more like women who he perceives as the “weaker sex.” He might also be implying that by controlling the Israelite men, they would be more like women who are controlled by their husband/masters. Either way the expression is insulting and demeaning to women. unable to do the things they imagined the Israelites would do. What was this “affliction?” The Torah tells us, “They placed taskmasters upon them in order to afflict them with burdens, and they built garrison cities....” (Ex. 1:11) They afflicted them by making them work with brick and mortar, and by forcing them to build cities for the king. You can now understand why the Maggid interpreted the verse, “The Egyptians sought to make us look bad,” the way he did. It led to “Let us deal wisely with them,” and the afflictions... One affliction led to another and they all began with, “They made us out to be evil.” The Egyptians said, “Let us deal wisely with them” which led them to impose afflictions upon the Israelites.
Further, the Maggid mentions that from Egypt’s council, was drawn even more destructive tactics beside the affliction of the people. Not only Pharaoh afflicted the Israelites but the average Egyptians also placed “hard labor” upon them. The Egyptians enslaved the Israelites, making them their maids and servants. Therefore, “They afflicted us” applies to being subjugated to the king of Egypt. It was called affliction because of the quantity of the work and the great amount of labor. “And they laid hard labor upon us” refers to the subjugation of Israel to the people of Egypt. We learn the meaning of avodah, labor, from the use of avodah elsewhere. This subjugation was backbreaking, malicious, and cruel; it was “hard labor.” While service to the king was organized as a corps, and according to equal judgments, for “a king by justice establishes the land,” (Prov. 29:4) since “every person in the nation ruled over his own house,” (Esther 1:29) and the Jew served him, the work that the Israelites did for the people of Egypt was truly hard and crushing work as the author of Psalms stated, “Save me from all my transgressions; do not make me the scorn of the villain.” (Ps. 39:9)
The sages said: The verse states, “Come, let us deal wisely with him [lo],” not “With them [lahem].” Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says, Pharaoh said: Let us deal wisely with HIM, with the Savior of Israel, referring to God. (Sotah 11a) The use of the word lo is similar to the expression, “The nation and its God” (l Sam. 7:23). This expression suggests that the ones below rebel against the ones above, as is stated, “The Lord shall punish the hosts of the high and the kings of the earth upon the earth.”65The Talmud suggests that in “Dealing wisely with Him (lo)” the Torah suggests that the Egyptians sought not only to oppress the Israelites but to attack God. The word lo can refer to the people or it can be taken literally “to him” and be taken as a reference to God. This is an underlying theme of the Exodus story. The first thing that Pharaoh says to Moses and Aaron when they ask for a reprieve to worship God is, “Who is the Lord that I should obey his voice to let Israel go? I know not the Lord nor will I let Israel go.” (Ex. 5:2) (Is. 24:2)
", + "With this we have solved the questions raised in the fifty-seventh, fifty-eighth, and fifty-ninth gates." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "\"And we cried out to the Lord, the God of our ancestors\" (Deut. 26:7). – as it is stated, \"And it was in those great days that the king of Egypt died and the Children of Israel sighed from the work and cried out, and their supplication went up to God from the work.\" (Ex. 2:23)
\"And the Lord heard our voice\" (Deut. 26:7) – as it is stated; \"And God heard their groans and God remembered his covenant with Abraham and with Isaac and with Jacob.\" (Ex. 2:24)
Deuteronomy 26:7 is part of the First Fruit Declaration. Even though this verse is self-explanatory, the Maggid learns a unique insights from it. First, the Torah says, “A long time after that, the king of Egypt died. The Israelites were groaning under the bondage and cried out...” (Ex. 2:23) so that a person should not think that their outcry was because of violence or anger or because of some disagreement. Rather it was a cry of sincere remorse. The Israelites cried out, Because God is the king who rules over the whole world. ", + "When the king of Egypt died, Israelites and Egyptians alike went out to offer a eulogy, laments, and tears in the city streets, as was the custom when a king dies. This is what the verse states, “The king of Egypt died… and then the children of Israel sighed and cried out.”
Even though the sighing and crying came about at the time when the king died, in their hearts and inner most thoughts their cries resulted from their suffering and hard labor and not because the king’s death, as the verse states, “They cried because of the labor…and their sighs rose up to the God of their ancestors.” For God, knows what is hidden in the hearts of human beings, and God understood the true intentions of their tears. Since the passage in Deuteronomy only says that they cried out to God, “The children of Israel sighed from the labor and cried out,” the Maggid brings this verse, “And they sighed to God because of the labor,” so that one might not think that the sighing and crying was because Pharaoh’s death.
The second insight that the Maggid finds in this verse, “God heard our cry,” is that the reason for Israel’s redemption was not simply because God heard their cry, but also because of the repentance of the nation and their cry to God, and their covenant with God. That is why the Maggid brings the verse, God heard their cry and God remembered His covenant with Abraham and with Isaac and with Jacob. But the covenant was made only with Abraham, as is stated, “On that day Adonai made a covenant with Abram…” (Gen. 15:18) Since the verse mentions Isaac and was fulfilled through him, and was also fulfilled through Jacob, therefore Scripture makes the covenant dependent on all three of them.
There is a hint of this in the three-year old calf that was sacrificed in the Covenant of the Pieces, that the threefold calf was a reference to the three forefathers as I have explained elsewhere. Therefore it states “His Covenant with Abraham and with Isaac and with Jacob” since the covenant was made for all of them. We have now answered the question in the sixtieth gate." + ], + [], + [ + "And He saw our affliction\" (Deut. 26:7) – this refers to the separation from the way of the world, as it is stated, \"And God saw the Children of Israel and God knew.\" (Ex. 2:25)
\"And our toil\" (Deut. 26:7) – this refers to the killing of the sons, as it is stated, \"Every boy that is born, throw him into the Nile and every girl you shall keep alive.\" (Ex. 1:24)
\"And our duress\" (Deut. 26:7) – this refers to the pressure, as it is stated, \"And I also saw the duress that the Egyptians are applying on them.\" (Ex. 3:9)
At first, it would appear that the sentence should have been interpreted so that these three expressions, “our affliction,” “our toil,” and, “our duress” are all synonyms, different words expressing the same idea. “He saw our affliction,” should have been interpreted the same as, “And they afflicted us; and “Our duress” should have been interpreted as referring to hard labor. However, the Maggid realized that if “And He saw our affliction, and our toil and our duress,” was similar to the interpretation of, “And the Egyptians dealt ill with us, and afflicted us and imposed hard labor upon us,” then one of these verses would be unnecessary and it would have been fitting to say, “The Egyptians dealt ill with us, and afflicted us, and placed hard labor upon us and we cried out to God… and God heard… and God saw what they did to us in Egypt and God took us out.”
Why was it necessary to repeat the language itself with, “God saw our affliction, our toil and our duress?”
The Maggid comes to interpret each expression differently. The first verse (“The Egyptians dealt ill with us…”) refers to what the Egyptians did to the Israelites publically: they afflicted them with bricks and mortar, building cities for the king, and crushing work which the Egyptians imposed on them. The passage then continues, “God saw our affliction, our toil and our duress.” Besides the well-known things which the Egyptians openly did to the Israelites, God saw the secret plans and hidden strategies that the Egyptians carried out and which were not known publically. Thus, the expression, “He saw our affliction” refers to the forced separation of the sexes. Many Israelite men separated from their wives so that they would not give birth in vain nor give birth to a child idly.66If they gave birth to children, the Egyptians would then kill them. To avoid the death of their children they simply stopped having sexual relations with their wives. The sages said that forcing couples to refrain from having intimate relations was an “affliction.” The sages explain, “If you ill-treat (afflict) my daughters,” (Gen. 31:50) to mean refraining from sexual relations.
The Maggid quotes the verse, “And God saw the Israelites and God knew.” (Ex. 2:25) God saw that the men were separating from their wives so He caused them to feel sexual desire so they would have relations and thereby would have more children. The sages interpreted the verse, “Under the apple tree I aroused you…” (Song 8:5) to mean that the women would come to the field to serve their husbands, tend to them and then they would have relations with them.
The verb ‘know’ refers to intimate relations, as in, “Adam knew Eve, his wife.” (Gen.4:8) Similarly we find, “The maiden was very beautiful, a virgin whom no man had known.” (Gen 24:16) The word yeda, then, hints at this meaning in Exodus 2:25. The Maggid also came up with this interpretation by verbal analogy (gezera shava).67Gezera Shava is a hermeneutic rule used by the sages primarily in the interpretation of Jewish law. When a similar word appears in two verses, the sages assumed there was a connection between the two verses. In this case, Abarbanel uses this rule of interpretation for non-halachic purposes. The word vayar, “And He saw” appears in both verses: here, “And God saw our affliction” (Deut. 26:7) and there, “And God saw the Children of Israel and God knew.” (Ex. 2:25) Just as there it means that he gave them the desire to know their wives, so too here, it has this meaning. When it says, “And God knew” regarding intimate relations it says so because no being can know what happens between a man and his wife except God.
", + "They interpreted the expression, “And our toil” to be a reference to hidden suffering, in this case the matter of the baby boys that Pharaoh mentioned, “Every boy who is born you shall cast into the river.” There can be little doubt that Pharaoh made this decree against the babys secretly so that his followers would do this in stealth. It would have been a scandal to make such a decree publically. The One who searches the heart and tests the inwards saw this evil thing that Pharaoh did to them even though it was not publicized. God saw what he did to our children for whom we toiled in birth and in raising them. They would cast them into the Nile.
It is also possible to interpret, “Our toil – this refers to the children,” to mean that they raised them in great toil and in secret places which no person knew. Since they raised them secretly, the passage says, “God saw.” The Maggid brings the verse, “every boy that is born…” was meant to explain the great trouble the Israelites went to guard and hide their children from the Egyptians. This happened because of the king’s decree, “every boy that is born…” I, however, think the first interpretation is the better one.
", + "The expression “And our duress” (lachatzeinu) is sometimes interpreted as, “Using physical force,” as in the verse, “The ass crushed (tilachatz) Balaam’s foot against the wall,” (Num. 22:25). Sometimes it refers to coercion and compulsion as when the task masters forced the slaves to do whatever they wanted. This second interpretation is how the word lachatz is understood. The Maggid says that it is not correct to interpret the expression in Scripture, “And our duress,” as referring to giving physical blows since this meaning was also included in the expression, “And they placed upon us hard labor.” Rather Lachatzainu means “With pressure.” It wasn’t enough that they had to serve them; they did not give them any rest from this hard work for they were constantly being pressured to work harder, as in the statement, “The task masters hurried them…” (Ex. 5:13) This was not publically known, and so it was included in the list of statements.
It is also possible that reason for the pressure they inflicted on the Israelites was to force them to serve the gods of Egypt. That is the reason the verse is brought, “And I have seen the pressure which the Egyptians imposed on them and I remembered my Covenant.” God saw that the divine covenant was still in their hearts and had not left them despite pressure from the Egyptians. Some interpret the word, “Pressure” to be a reference to the quota of bricks that they had to bring each day.
It seems correct to me that the three things that are mentioned in this verse, “And he saw our affliction, our toil, and our duress,” are all spiritual afflictions. After explaining the first verse, “And they inflicted upon us hard labor,” as referring to physical affliction and labor, Scripture says that God heard their sigh and their outcry from this physical labor as well as their sorrow due to the separation of families, and having to hide their children and the pressure placed on the people. It was all due to the rage of the oppressors. Actually rage and spiritual suffering is even worse than physical pain. That is why God heard their outcry from physical suffering and further he knew the pain in their hearts and souls. That is why the verse seems to double the language in this statement. Everything appears here for a reason.
The questions expressed in the sixty-first through the sixty-fifth gates have now been solved." + ], + [], + [], + [], + [ + "\"And the Lord took us out of Egypt\" – not through an angel and not through a seraph and not through a messenger, but by the Holy One, God alone in His glory, as it is stated; \"And I will pass through the land of Egypt on that night and I will smite every firstborn in the land of Egypt, from men to animals; and with all the gods of Egypt, I will make judgements, I am the Lord.\" (Ex. 12:12) \"And I will pass through the land of Egypt\" – I and not an angel. \"And I will smite every firstborn\" – I and not a seraph. \"And with all the gods of Egypt, I will make judgements\" – I and not a messenger. \"I am the Lord\" – I am He and there is no other.
", + "I have already mentioned six questions which arise from this passage in the “Gates.”68Abarbanel restates the six questions at the beginning of this section of the commentary. In the interest of time and space I am going to skip this part of the commentary and continue with the commentary. ", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "I will begin with a brief introduction regarding “intermediaries.”
Acts of God in the sensory universe take place through some type of “intermediary.” There are two types of “intermediaries.” The first type is endowed with reason, choice, and will. These intermediaries act according to the natural laws but they do so with knowledge, choice and self-will.
The second category are intermediaries that act without reason or choice. They are called keilim, instruments, of God’s will, which act in nature but without will or choice. They are of the category of keilim, instruments, which perform their acts in nature without self-will or choice in which they do. This category includes the elements, forces of nature, and natural phenomena. Regarding this category, Scripture states, “Who makes winds His messengers; flames of fire are his ministers.” (Ps. 104:4) It is appropriate to call them, “instrumental intermediaries.”69The two terms are later described as follows: Emtzaim Bichiriim, mediums or means that act of their own will. This is the first category of means mentioned above. The second category is called Emtzaim Kaliim, instrumental mediums or means.
When the sages state that the Holy One, “alone in His glory,” acted not through an angel, nor a fiery being, nor a messenger, they mean that God acts did not come about through some heavenly order, such as angels or messengers sent by God. Rather it means that through Divine providence and will, God performs acts beyond the natural order of things. This is what the Haggadah means when it says that “God alone in His glory (acted).” But one should not assume that God’s act were performed without some type of “instrument,” for the spiritual cannot act in the sensory world without the medium of instruments.
When the sages say that the Holy One acted through “God’s own glory, not by an angel, nor by a fiery being or by a messenger,” they mean that acts of God were not carried out through the heavenly array or causes which are angels and divine messengers that act on the lower world, but were carried out through God’s will above nature and the actions of the celestials. This is what the expression, “By God’s own glory,” means. But one should not think that God does performs these acts without “instruments,” for the spiritual can only act on the sensory realm through “instruments.”
The sages, of blessed memory, believed that divine wisdom sustains the world through two types of actions. One is natural; it comes about through the heavenly system and celestial spheres. Through them the heavenly princes act according to the natural order, but they do so with knowledge and choice.
The other is providential: Sometimes it is through the Divine will and wisdom that God decrees (and acts). It does not happen as a result of some heavenly order nor is it caused by the heavenly order or the supernal princes. Rather it happens through God alone without any some heavenly medium. It comes about through God’s knowledge and choice. Still, one should assume that providential actions do not come about without some type of medium or instrument. It is like the king who condemns criminals to death; sometimes he does so through judges or officers of the court he has appointed, sometimes through princes sent by the king to destroy and to annihilate, and sometimes by the king himself who carries out the decree without assistance of an emissary. Yet one should assume that the king has an instrument to carry out the deed, such as a sword or a weapon.70Abarbanel seems to turn the ideas upside. We think of forces of nature as “Natural,” while the divine is acted out through the heavenly forces. For Abarbanel, nature is a product of the heavenly forces act on the physical world. Angels then, carry out the laws of nature. Divine providence takes place when God uses the natural forces of the world to carry out his will. When God does this God acts “according to God’s own glory…”
", + "This Personal Providence and Divine Will are praiseworthy far beyond the celestial order or angelic deeds; concerning such acts, the poet of Psalms wrote, “For Your loving kindness is great above the heavens; and Your truth reaches to the clouds.” (Ps. 108:5) The sages said that the Exodus from Egypt could not take place due natural order law, nor by celestial beings for three reasons:
● First, because the heavenly array prevented and inhibited the slaves from escaping from Egypt, as Ibn Ezra explains.71See Ibn Ezra on Exodus 33:21; Abarbanel also quotes this statement earlier in his commentary on Avadim Hayyinu: “Since the celestial order made it impossible for Israel to go out of Egypt.”
● Second, because it was Pharaoh’s as well as his courtiers’ will that Israel would in no way be freed. They would not be convinced to allow the Israelites to go from slavery to freedom. This shows that it was against their nature and against the celestial powers (of Egypt) that influenced the Egyptians.
● The third reason is most important: the Egyptians worshipped the ram which brought honor and glory upon Egypt; how much more so on Pharaoh’s house and his might.72This celestial power prevented Israel from being freed. It was the source of Egypt’s power. Only by destroying the ram could Israel be freed. The ram is seen as the symbol of Egyptians angelic prince.
", + "For these reasons, the Holy One saw that God would have to personally carry out the redemption. Who can overcome the heavenly array or change the heavenly order, or the laws of nature or who will overrule the celestial princes except for the One who fashioned them? The Creator of all has the power to change nature. The Exodus from Egypt was similar to changing nature above and below. It was a new creation. Therefore, it was necessary that it be carried out by God, the creator of everything. This testified that the Exodus was a new creation, and it taught that this act should be a remembrance to all the commandments.
The Maggid alludes to these three perspectives when he says, “I passed through the Land of Egypt…” When the Maggid says “I passed through the land of Egypt” he teaches that the celestial array made it impossible for Israel to escape from Egypt without going the laws of the heavens. ", + "Therefore, regarding passing through the land, the Maggid states, “I and not an angel.” This implies that only God had the power to do overturn the heavenly array. This was possible only through God’s will and unlimited ability.
The second reason God had to take part in the Exodus was the wickedness of Pharaoh and his servants. Regarding this the passage states, “I will smite every first born in the Land of Egypt;” if they harm my first born, I will smite their first born so that Pharaoh and his servants will come to dread them, and say, “Rise up and get out from among my people.” (Ex. 12:31) Who else can change a person’s will other than God, as the prophet said, “Most devious is the heart; It is perverse; who can fathom it? I the Lord probe the heart, search the mind, to repay every man according to his ways, with the proper fruit of his deeds.” (Jer. 17:9-10) ", + "Since the plague of the first born was outside the rules of nature, burning fevers and epidemic which were new in the world, we interpret the expression to mean “I and not a fiery being.” Fiery being is another term for a strange fever that kills people…Even though the first born were completely healthy, God struck them down (with a strange new disease.)
", + "The third reason, they could not escape were that the celestial beings of Egypt that protected the Egyptians and caused them to receive good, the Maggid states, “And with all the gods of Egypt, I will make judgements.” One would not make such a statement regarding the celestial powers but about the celestial princes who cause them. Even though the celestial princes brought honor, life and respect upon Egypt, God destroyed their influence and remove their might in a way that would leave Egypt without a protector. It was as if the gods and the firstborn of Egypt were destroyed in a single moment in the middle of the night. That is, the all-powerful God removed their ability as it is stated, “I and not a messenger”
In the end scripture states, “I am the Lord.” He interprets this to mean, “I am the one and no one else.” That is, this action could not have happened except by the One of blessing alone! ", + "In the essay, Ateret Zikeinim, which I wrote in my youth, I explained the passage, “I passed through the Land – I and not an angel…” differently. God performed three wonders on this night, the first of which preceded the others. It is that the God caused Personal Divine Providence to cling to Israel without another means even though they were in Egypt. The nature of the land of Egypt was a major factor in preventing Divine Providence, as the sages have explained that Egypt was so filled with idolatry and therefore Moses could not pray to God in the midst of the land, as is stated, “When I go out of the city I will spread my hands to God…” (Exodus 9:29)73See Exodus Rabbah 12:5 Regarding this wonder, the sages interpreted “I passed through the Land of Egypt,” to mean, “I and not an angel.” That is, God’s Providential Presence clung to Israel in Egypt even without a means. The second wonder was smiting the first born, and the third wonder was the judgment of the gods of Egypt as I have explained.
", + "From this it has been explained that this that the Exodus took place by annulling the powers that prevented Israel from leaving and that is why the Maggid interpreted this verse as referring to three things. The Exodus took place through God alone and not through an angel since he overturned the celestial order that prevented the Exodus. The plague of the firstborn which was the cause of Exodus was carried out by God’s will and not some natural cause. Also the Exodus was not carried out by an emissary since it was God who stopped the gods of Egypt that protected the land, removed their ability and overturned all their judgments and influences.
Everything that the sages said regarding the verse, “I will pass through the land of Egypt,” (Ex. 12:12) is contained in the passage, “The Lord took us out of Egypt…” (Deut. 26:8) It contains the three means of the exodus. The sages concluded that it was unnecessary to mention God’s name in Deuteronomy because the previous verse mentions God’s name, “God heard our voice…” (Deut. 26:7) But it was appropriate to give the causes mention that God personally carried out the Exodus. ", + "The angel (malakh),74The word malakh is used to refer to both an angel and an emissary. This will lead to some confusion shortly. fiery being and emissary which are mentioned in this interpretation are names of mediums that act of their own will.75Emtzaim Bichiriim, mediums or means that act of their own will. The first category of means mentioned above. But now Abarbanel faces a small problem. The Torah uses the word malakh (angel/messenger) to describe how God redeemed Israel from Egypt. However, when Moses sends a message to the Edomites, he states, “He sent a messenger who freed us from Egypt…” (Num. 20:16) there is no question that the term here is referring to an instrumental means.76Emtzaim Kaliim, instrumental mediums or means. This is the second category of means that God uses as explained above. It is a reference to Moses, our teacher, who was sent as a means for God to accomplish the exodus from Egypt. I have already explained that this interpretation negates the self-willed means from the Exodus but not the instrumental means as a means of Divine Providence. It is also possible that when Moses said, “And He sent a messenger and took us out of Egypt…” because he did not want to mention who the messenger was because God had sent him as the /angel/messenger to warn Pharaoh and after warning him, “God took us out of Egypt,” it was God alone who act and not an angel/messenger!
The Midrash states, “When permission is given to the destroyer to destroy, the destroyer does not differentiate between the righteous and the wicked;” (Mechilta Parshat Bo, 11) yet the Holy One also states in the Torah, “God will not let the destroyer come into your houses to strike you.” (Ex. 12:23) This does not contradict what the Maggid says regarding the statement, “I passed through the land of Egypt…” That statement negates the mediums that act of their own will. The tenth plague was not carried out by these mediums that were called angels, fiery beings and messengers. These are the names that are given to the intermediaries that act of their own will while the mashchit, destroyer, is an “instrumental medium,” which has no free choice or personal will except to accomplish divine providence. It is like the sword in the hand of the individual that can only do what the person wills. The individual is the actor, not the sword. ", + "This is “destroyer” that is mentioned in Scripture; the sages place it on the level of the utensil without perspective or choice…
The destroyer was a type of moldy air that suddenly, and without any natural cause, entered the nostrils of the first born…immediately causing death; therefore, they said, “It did not distinguish between the righteous and the wicked.” It was a mere “utensil” without choice or perspective. Since God caused the utensil to act, it was like a stone that is thrown by a person; one cannot stop it (from striking someone) simply because the one who is about to be struck by it is a good person.
I have already explained above, “The Lord will pass over the door and not let the Destroyer enter and smite your home” (Ex. 12:23) refers to the Egyptians. When the Egyptians saw the Israelites taking their god, roasting it, and eating it, even vicious Egyptian dogs could not bark nor could the Egyptians enter the homes of the Israelites to take vengeance upon them. God did not allow them to enter the households to smite their Israelites because of their divine service. Rabbi David Abudraham wrote that “Destroyer” (mashchit) is a nickname for God that it is a term for destruction: “He did not let destruction come into their homes.”
", + "But why didn’t God perform this miracle (the tenth plague) through an angel just as He did when He smote the Assyrian camp. The reason can be explained in the following way: since the tenth plague was an attack on the heavenly array and was meant to remove the influence of the supernal princes above, it was only possible for it to be performed by God who is higher than these other powers and is the only one who can attack the heavenly host. But the attack on Assyrian camp was not an attack on the higher powers but only on the earthly powers; it could be performed by an angel.
It is also possible to say that that angel who smote the Assyrian camp was merely a weapon or a utensil of the Holy One. It is referred to as an angel since “utensils” are sometimes called by this name. In this case God was the one who smote the Assyrians, and Scripture simply mentions the medium (the “utensil”) through which God performed this act.
In Sanhedrin 94a-b, the sages offer another explanation. It was taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: With regard to Pharaoh, who blasphemed the Holy One, God Himself exacted retribution from him. With regard to Sennacherib77Sanncherib was the king of Assyria from 705 – 681 BCE., who blasphemed God by means of an agent, the Holy One exacted retribution from him by means of an agent. “Pharaoh blasphemed God, as it is written, “Who is the Lord that I should obey His voice?” (Ex. 5:2) The Holy One, Himself exacted retribution from him, as it is written: ‘And the Lord overthrew Egypt in the midst of the sea’ (Ex. 14:27) and it is written: ‘You have trodden through the sea with Your horses’ (Hab. 3:15). Sennacherib blasphemed God by means of an agent, as it is written: ‘By your messengers you have taunted the Lord’ (II Kings 19:23). The Holy One, exacted retribution from him by means of an agent, as it is written: ‘Then the angel of the Lord went forth and smote in the camp of the Assyrians…’” Pharaoh denied the very existence of God; therefore God had to prove His existence to Pharaoh, as well His power and providence, as we shall explain later. Sanncherib, on the other hand, did not deny God but he thought of himself as one of the supernal princes above; therefore God commanded that one of his attendants attack him.
The Kabbalists offer a different explanation for the verse in the Haggadah. They explain, “Not by an angel” to be a reference to the angel of mercy among the heavenly angels. It is related to the reign of water and the attribute of mercy. They are ruled over by Michael.78Michael and Gabriel are frequently mention in Jewish angelology, and in rabbinic literature. See Berachot 4b; also the Maharsha ad locum. Also Yoma 77a “Not by a fiery being” is related to the attribute of judgment and is related to the reign of fire. Their head is Gabriel. And emissary includes air and water which are in between fire and water. The head emissary is Metatron, the Angel of the Presence….it includes all the higher levels which are appointed over the lower levels and He shares the name with His master – “the Holy One, alone in His glory…” Metatron is called the glory of God and is also named after the Tetragrammaton, the ineffable name of God, as it is stated, “Adonai – God and his court.”79See Rashi on Exodus 12:29 I heard this explanation but I do not understand these things. What I wrote first is correct according to the literal meaning of the text. I have now answered six more questions that are mentioned in the sixty-sixth through the seventy-first gates." + ], + [], + [ + "\"With a strong hand\" – this refers to the pestilence, as it is stated; \"Behold the hand of the Lord is upon your herds that are in the field, upon the horses, upon the donkeys, upon the camels, upon the cattle and upon the flocks, [there will be] a very heavy pestilence.\" (Ex. 9:3)
\"And with an outstretched arm\" – this refers to the sword, as it is stated; \"And his sword was drawn in his hand, leaning over Jerusalem.” (I Chr. 21:16)
\"And with great awe\" – this refers to the revelation of the Divine Presence, as it is stated; “Or did God try to take for Himself a nation from within a nation with enigmas, with signs and with wonders and with war and with a strong hand and with an outstretched forearm and with great and awesome acts, like all that the Lord, your God, did for you in Egypt in front of your eyes?\" (Deut 4:34)
\"And with signs\" – this refers to the staff, as it is stated; \"And this staff you shall take in your hand, that with it you will perform signs.\" (Ex. 4:17)
\"And with wonders\" – this refers to the blood, as it is stated \"And I will place my wonders in the heavens and in the earth; blood and fire and pillars of smoke.” (Joel 3:3)
There are eight questions which I have formulated on these passages in gates seventy-two through seventy-nine.80Rather than restating them, please refer back to the introductory chapter of Zevach Pesach.
", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "The Maggid found in this verse, “And He took us out of Egypt with a mighty hand, an out-stretched arm, with awesome power and with signs and wonders,” things that are both singular (a mighty hand, an out-stretched arm, with awesome power) and plural (signs and wonders). He interpreted each word appropriately by finding a comparison from other places in Scripture. He explains “a mighty hand,” as a reference to pestilence since this plague is called “The hand of God,” in the verse, \"Behold the hand of the Lord is upon your herds that are in the field,” He did not explain this as a reference to the plague of the first born because the verse also contains, “An outstretched arm.” He assumes that etzba elohim, “The finger of God,”81The plague of lice is referred to as the finger of God. So, we have lice – finger; pestilence – hand; and death of first born – arm of God. The three plague are marked by increasing escalation and intensity. is a reference to a smaller plague, while yad adonai, “The hand of God,” is a reference to a plague that is greater than a “Finger.” An outstretched arm” must be a reference to a plague that is even greater than “The hand of God.” An arm is greater and stronger than a hand just as a hand is greater than a finger! Since “hand of God” is interpreted as a reference to pestilence, “Outstretched arm” must be an allusion to the death of the first born which is much greater.
The expression, “This is the sword,” is a reference to the plague of the first born which is carried out by the sword of the angel of death who struck them. The Maggid derives this by an analogy of words: “Outstretched arm” and “outstretched arm.” Here it says, “And with an outstretched arm,” and in regard to the plague which came in the time of King David, Scripture states, “And his sword was drawn in his hand, leaning over Jerusalem.”(1 Chronicles 21:16) Just as one was carried out by the sword of the Angel of Death (which is just another name for the Outstretched – netuyah – plague) so too in this verse, when it speaks of God’s outstretched arm it is speaking about the plague of the first born.
Some sages explain that the word sword refers to the sword of the first born who rose up to slay their fathers. But this is a homiletical interpretation.82See Peskita D’Rav Kahana and other Midrashic collections. When the first born of Egypt learned that Pharaoh and the elders of Egypt refused to give in to Moses and Aaron, and that they would be the victims of the tenth plague they rose up in rebellion against them and killed their own fathers to avoid another plague. This is what the sages call the plague of the first born. Abarbanel mentions this interpretation but dismisses it as merely homiletical or Midrashic and not the literal meaning of the text.
Since the gods of Egypt were smitten together with the first born during the tenth plague, as Scripture states, “I will mete out punishments to all the gods of Egypt” (Ex. 12:12); he interprets \"And with great awe\" – as allusion to the revelation of the Divine Presence.” This means that the Divine Providence will be present in Egypt, striking down both the first born and the gods of Egypt. He then brings this verse as a proof text, “Or did God try to take for Himself a nation from within a nation…” He suggests that this verse is speaking about the Exodus from Egypt, as the final part of the verse suggests, “With a strong hand and with an outstretched forearm and with great and awesome acts, like all that Adonai, your God, did for you in Egypt in front of your eyes?\" From this verse he proves that all these things were performed in Egypt: the “Strong hand – pestilence; the “Outstretched arm – the death of the first born; and “With great awe” – the judgement of the gods of Egypt. The spiritual things are referred to as “Great Awe” because they happened in Egypt and not at Sinai, as the verse states, “In Egypt in front of your eyes.” Moraim gedolim, is plural (literally, Great Awes”) since each plague leading up to the tenth plague that was performed without an intermediary would be a mora gadol, and together they would be moraim gedolim.
Onkelus, the Aramaic translator of the Bible explains that mora – awe – comes from the word mareh –vision, referring to the vision of God which they saw in Egypt.
", + "“And signs – this refers to the staff.” Some commentators have already explained this refers to turning the staff into a serpent. But that is not so, for this miracle was not counted among the ten plagues in Egypt, as I have already explained. There are other scholars who have said that the seventy-two letter name of God83See Targum Yonatan Exodus 14:21. There are many references to this name on the internet for those who are interested. This was taken from a Chabad website: “The three consecutive verses from Exodus 14:19-21 each contain 72 letters. The letters of these three verses can be arranged as 72 triplets of letters. But we are taught in Kabbala that if we reverse the order of the letters in the middle set, the 72 triplets become 72 \"names\" of Gd.” was inscribed on the staff and with which Moses performed signs, among them the ten plagues. But it is difficult to explain why the passage singles out the plagues of pestilence and blood.
It seems to me there are two ways to explain this Midrash. ", + "The first is that the Maggid explains that “signs” refers to those signs which were performed using the staff as the medium for the performance of the miracle. There are five such plagues: changing the water into blood, raising frogs up from the river, creating lice, the plague of hail, and locust. All of these plagues came about by waving the staff and regarding them the Maggid says, ““Signs” – this is the staff.” In other words, the signs are the acts that were done with the staff. Regarding these signs, Scripture states, “And you shall take this rod in your hand with which you shall do the signs,” (Ex. 4:17) That is, those plagues that are called signs and that were performed with the staff.
If this is correct we have explained seven of the plagues in this explanation: pestilence, the death of the first born, and the five plagues that were performed with the use of the staff. Three plagues remain: arov (wild animals), sh’chin (boils), and choshekh, (darkness). The Maggid refers to these three plagues as dam, blood. Arov refers to ferocious wild animals that would come into people’s homes and kill their children and tear apart anyone they wanted. Sh’chin, boils is also referred to as dam, blood, since it resulted from the sudden corruption of the blood. And choshekh, darkness, also fits into the category of “blood” since the light of the sun became ruddy and darkened. All of this is taken from the writings of the prophet Joel who said, “And I will place my wonders in the heavens and in the earth; the sun shall be turned into darkness and the moon into blood before the great and awesome day of the Lord comes.” (Joel 3:3-4) The Maggid does not say that the word dam, blood, here refers to turning the rivers into blood as happened in Egypt because the “wonders” that are mentioned here occurred in the “heavens and the earth,” and not in the water. That is why he says, “Blood, and fire and of smoke.” Blood refers to the plague of wild animals, as in the verse, “I will send the teeth of wild beasts upon them.” Fire alludes to the plague of boils which is like a burning fire in the blood. And pillars of smoke refers to darkness since darkness is also described as blood, “The sun shall be turned to darkness and the moon into blood.” Regarding all this, the Maggid begins by saying, “And with wonders” – this is blood.” The wonders are the three plagues that are described as blood and about which the prophet said, “And I will place My wonders.”
Even though this verse is addressing the future redemption, the Maggid applied it to the Exodus by making a verbal comparison using the word moftim, wonders. The word appears both here with regard to the Exodus and with regard to Israel’s future redemption. Just as these three wonders will take place in the future, so too in the story of the Exodus did the three wonders appear. With this we have now included all ten plagues and answered all the questions. This is the first explanation.
", + "The second interpretation of this passage has to do with how one understands the word ot, sign, and the word mofet, wonder. People generally understand these words as referring to acts that happen outside the normal order of nature. But this is not necessarily so. These terms can be used to speak about human matters or about divine miraculous matters. An ot can refer to a sign of something which a person want to remember, such as in the verse, “And it shall be a sign for you upon your hand…” (Ex. 13:9); the symbols on flags are called ottot, signs/insignia, as in, “Every man of the people of Israel shall camp by his own standard with an ensign (ottot) of their father’s house.” (Num. 2:2) The symbols in writing are also called by this name: otiyot, letters. A mofet can also be said to be a human sign but it makes a stronger impression than an ot. That is why the absolute proofs of philosophers are called moftim. The prophet, Isaiah, wrote, “Behold, I and the children whom the Lord has given me are signs and wonders in Israel from the Lord of hosts,” (Is. 8:18). They are called wonders even though they weren’t born in some miraculous way. Rather the names they were called were signs and remembrances, as in, “Maher-Shalal-Hash-Baz” (Isaiah 8:3) Similarly, regarding Ezekiel it is written, “Thus shall Ezekiel be a sign to you.” (Ez. 24:24) He said about himself, “Say I am your wonder (moftechem);” (Ez. 12:11) because his statements were a stronger sign of what would happen in the future. So we use the words ot or mofet as a sign about what that people would do. But ot is not as forceful as mofet.
We find this is true in divine matters as well. That is, when speaking of miraculous acts, when Scripture says ot it is for a small miracle that is not so unordinary. It is used as a sign and a proof that verifies the words of the prophet. Mofet is used for a mightier miracle since it is better at verifying the prophecy of the prophet. Thus, at the beginning of his tenure as a prophet, it was said to Moses, “And it shall come to pass, if they do not believe you nor listen to the first sign (ot) that they will believe the voice of the latter sign.” (Ex. 4:8) They are called otot, signs: turning the staff into a serpent and making his hand become leprous. The more convincing miracle/wonder – a mofet – is performed when Pharaoh says, ‘Show a wonder (mofet)!’” (Ex. 7:9) God only wanted to verify the prophecy with a stronger miracle/wonder; before this He only wanted a sign to convince the Israelites of the mission, the sign of the staff.
The prophet, Joel, uses the word mofet to prove the strength of the miracles that occurred in the plagues, “I have placed wonders in heaven and on earth.”…. It is possible to say, then, that the Maggid put the plagues in two categories: those that were signs like making the staff into a serpent, and those that were more powerful and convincing such as making the river into blood, as I shall explain later. The sections with an introduction to the categories: “Signs – this is the staff,” and “Wonders – this is the blood,” using the staff as a sign of the weaker miracles and the blood as a symbol of the more powerful miracles. This is true for all the other plagues which fall into one category or the other.", + " We have now answered the questions in the seventy-second through the seventy-ninth gates." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "Rabbi Yehuda gave the plagues mnemonics: Detsakh, Adash, Beachav.
This explanation only considers the number of plagues; since there are ten plagues and Scripture uses five terms, (strong hand, outstretched forearm, great awe, signs, wonders) the Maggid assumes that these expressions were said about the ten plagues. That means it is necessary that each of these terms refers to two of the plagues. In this way he includes the ten plagues in these five expressions. He finds support for this interpretation in the expressions: yad chazakah (strong hand) is made up of two words for the two plagues. The word yad (hand) is a reference to the plague of pestilence and chazakah (strong) refers to the death of the first born.84Pestilence is described in Scripture as a sign of God’s hand; the death of the first born is certainly the mightiest of all the plagues, thus connecting the character and language of the plague with the language of the Torah in this verse. Similarly, zeroa netuyah (outstretched arm) is also composed of two words and refers to two plagues, possibly hail and locust) since they were proceeded by great and momentous warnings that came with an outstretched hand and a raised hand. Great awe is also two words: mora (awe) gadol (great) to refer to two other plagues; possibly the mixture of wild animals and darkness since these plagues caused great terror among the Egyptians. The word otot (signs) is plural and the smallest possible quantity of plurality is two. It might refer to blood and frogs, according to this explanation. And moftim, (wonders), is also plural so it refers to two plagues, and they would be lice and boils.
Others explain this verse differently: “A strong hand” refers to blood and frogs; “An outstretched forearm,” refers to lice and a mixture of wild animals; “Great awe” refers to pestilence and boils; “Signs” refers hail and locust; and “Wonders” refers to darkness and the plague of the first born. Whichever they are these five terms includes all ten of the plagues. And since the Maggid does not wish to include all the plagues that struck Egypt, so he did not include among them turning the staff into a serpent, since it was more of a miracle than a plague, and Moses, master of the prophets, making his hand become leprous before the Egyptians since this only occurred in the presence of the Israelites and not among the Egyptians. He did not count it because it was not a plague to the Egyptians. Also the Maggid did not count the miracles that happened at the sea since they were not part of the telling of the story of the Passover night in Egypt. We see then, that the Maggid only counted the plagues that occurred before the Israelites left Egypt.
", + "However, why did Rabbi Yehudah see fit to create these mnemonics? Some explain that it was because King David, the author of Psalms mentions the plagues and orders them in a different way than they are found in the Torah. Therefore, Rabbi Judah created an abbreviation that would be a reminder of the order in which they are written in the Torah and not as they are written in Psalms.
Others say that the reason for the mnemonic is because the first two plagues (blood and frogs) were preceded with a warning while the third plague, lice, occurred without a warning. Similarly, there was a warning before the plagues of wild animals and pestilence and no warning before the plague of boils; hail and locust occurred with a warning and the plague of darkness happened without a warning. Since the plagues occurred according to this pattern: two plagues a warning followed by one without a warning, Rabbi Yehudah created the mnemonic to reflect this pattern. The tenth plague, death of the first born occurred with a warning but it is a singular plague and it doesn’t have a pattern so it is attached to the final group of plagues.
Some say that the first three plagues, detzach, were performed by Aaron, the second three plagues, adash, were performed by God with Moses or Aaron, and the last three plagues, beachav, were performed by Moses, but I am not comfortable with this explanation. Even if Aaron performed the first three plagues, it was done with God’s wisdom. God knew that the magicians in Egypt would challenge him by performing the first two plagues, blood and frogs, and would then try to perform the third plague, lice, but would not be able to do it. God did not want the magicians to be able to perform the miracles that Moses did; that is why God had Aaron perform the first miracles. We also know that for the plague of boils, Moses threw furnace ashes into the air and that the ashes caused the boils (so it was not done by God). The tenth plague was performed by God alone and not by Moses (so there is no clear separation of plagues between Moses, Aaron, and God.
", + "The correct explanation of the plagues as I have explained has to do with the fact that Egypt was filled with idolatry and a denial of the true beliefs in God. There were some people who did not believe in the existence of God, the cause of all causes and the reason of all reasons. Some people believed in God’s existence but did not believe in God’s providence in this lower world.85Hashgachah Pratit, Divine Providence, is the belief that God controls and guides the world in either a general or in very specific ways. In the (Hullin 7b), Rabbi Hanina gives expression to the view of divine providence over human beings when he said: “No man bruises his finger here on earth unless it was so decreed against him from on high.” It is a central theological idea in Medieval Jewish theology. Others believe that God’s power is limited like all other celestial beings in the upper world. Therefore, Moses our teacher confronted these challenges when he said, “Thus says the LORD, the God of Israel: Let My people go that they may celebrate a festival for Me in the wilderness.” (Ex. 5:1) By saying, “Thus says the Lord,” he affirmed the existence of God, the cause of all causes. When he said, “The God of Israel,” he affirmed that God watches over and guards the upper and lower worlds so that God is called the God of Israel (that is, He watches over them). And when Moses said, “Let My people go,” Moses affirmed that God is all-powerful not only for one nation but for all the nations.
Pharaoh’s response to Moses, then, was not foolishness but a denial of God when he said, “Who is God that I should heed Him and let Israel go? I do not know God, nor will I let Israel go.” (Ex. 5:2) “When he says, “Who is God” he denies God’s existence. When he says, “That I should heed Him,” he denies God’s providence. That is God has ‘no voice’ nor does he command matters in this world. And when he says, “I do not know God nor will I let Israel go,” he denies God’s power…. It is as if he says, “Even if God exists, it is not fitting that we should believe that He controls things in this world, and even if we believe in God’s providence, He is no more than a celestial prince who has control over one particular nation but has no power over other nations. Even if He is the god of Israelites, He has no power over me!”
Since there are three denials in Pharaoh’s statement, the plagues come to authenticate the three aspects of God’s nature: that God exists, has providence over the world, and is all-powerful. First, Scripture states, “With this you shall know that I am God,” that is, “I am the first cause of all existence. This is proved by the first three witnesses: blood, frogs, and lice. Scripture states “a case can be valid based on the testimony of two or three witnesses.” (Deut. 19:15) That is why Rabbi Yehudah groups the three plagues together, detzach, to authenticate the foundation of faith.
At the beginning of the fourth plague, a mixture of wild animals, the Torah states, “That you may know that I the Lord, am in the midst of the land.” (Ex. 8:18) This verse states that God is all knowing and watches over the ways of human beings. To authenticate the second cornerstone of faith, three more plagues took place, a mixture of wild animals, pestilence and boils. To show that they served a special purpose Rabbi Yehudah grouped them together and created the mnemonic, adash.
Afterwards, at the beginning of the seventh plague, hail, the Torah states, “In order that you may know that there is none like Me in all the world.” (Ex. 9:14) This is the foundation of faith – that God is all-powerful. The final four plagues, hail, locust, darkness and the death of the first born, come to testify to this attribute, and Rabbi Yehudah grouped them together, beachav.
", + "Rabbi Yehudah, in his wisdom, formulated mnemonics to testify to the way the plagues proved the three cornerstones of faith. Since this was a popular saying, the sages said, “Rabbi Yehudah gave the plagues mnemonics.”
", + "The questions formulated in the eightieth, eighty-first, and eighty-second gates have now been solved." + ] + ], + "Dayenu": [], + "Rabban Gamliel's Three Things": [], + "First Half of Hallel": [], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Zevach Pesach, translated by Rabbi Mark B. Greenspan, Oceanside, N.Y. 2019", + "http://sefaria.org" + ] + ], + "heTitle": "זבח פסח על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "זבח פסח על הגדה של פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "key": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "מאה שערים", + "enTitle": "One Hundred Gates" + }, + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/Hebrew/Enhanced edition, 2023.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/Hebrew/Enhanced edition, 2023.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..f802149c0a673fe44b60e16b1025c2345a6aed87 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/Hebrew/Enhanced edition, 2023.json @@ -0,0 +1,966 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/texts", + "versionTitle": "Enhanced edition, 2023", + "status": "locked", + "priority": 2.0, + "versionNotes": "Dedicated in loving memory of David Yeshayahu Lisha ben Yechezkel Shraga", + "versionNotesInHebrew": "הטקסט מוקדש לעילוי נשמת דוד ישעיהו לישה בן יחזקאל שרגא ז\"ל\nהוקלד ונערך על ידי חתנו יותם אדרי ", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "זבח פסח על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Introduction": [ + "דברי יצחק בן השר הדון יהודה אברבנאל זצ\"ל", + "כי מנעורי גדלני העושר והכבוד, בית והון נחלת אבות ומה' מעלה רמה עם מלכים ויועצי ארץ בחצריהם ובמידותם, והייתי קרוב אליהם, ועלימו חטוף מילתי. ובתוך עמי הוספתי על כל אשר היה לפני תורה וגדולה עבדים ושפחות ובני בית אוכלי לחמי צמרי ופשתי, כי אעבור כל טובי על פני, \"לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת\". (תהלים ע\"א, ט\"ו)", + "כי רדף אויב נפשי, מלך עריץ ובוצע בצע מלך פורטוגל1הכוונה כאן למלך ז'ואאו השני, מלך פורטוגל. בשנת 1483 העלילו גורמים בממלכה על דון יצחק אברבנאל שבכוונתו למרוד במלך. דון יצחק אברבנאל הספיק לברוח לקסטיליה ולבקש שם מקלט. בהמשך, בסוף המאה ה-15, הגלה ז'ואאו השני כ-2000 ילדים יהודים מגיל שנתיים עד עשר מארצו לאיים סאו טומה ופרינסיפה אשר לחופי גינאה, לאחר כשנה שרדו רק כ- 600 מתוכם. , מעל פני האדמה מקום קברות אבותי, ומפני חרב היונה חמת מלאכי מות נטשתי את נחלתי, נדדתי ממקומי כציפור לעוף כדרור לנוד, ובאתי אל מלכות קסטיליה רבתי, שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד הגיבורים אשר מעולם אנשי השם. \"מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת\". (תהלים ק\"ו, ב)", + "כי הפרני אלוהים בארץ ההיא, שם ציווה ה' את הברכה באסמי, כנסתי לי כסף וזהב קניתי לי כבוד מלכים ושרי הארץ, הייתי לראש לכל עמי בני ציון היקרים שלמים וכן רבים. והמה חכמים מחוכמים מיחוסתא דבבל, ויחלו כמטר לי ואחר דברי לא ישנו. שמח לבי ויגל כבודי ונשכח כל עמלי. אף חכמתי ועזק תורתי עמדו לי, \"אמרות ה' אמרות טהורות\". (תהלים י\"ב, ז')", + "כי הנה האדון ה' צבאות, חשב להשחית חומת בת ציון גלות ירושלים אשר בספרד2כוונתו כאן לגירוש ספרד. ממקום מושבו בקסטיליה נקרא דון יצחק אברבנאל לשרת בחצרו של מלך ספרד פרננדו מארגון ואשתו המלכה איזבלה מקסטיליה. הוא שירת 8 שנים כשר האוצר של הממלכה עד לשנת 1492 – גירוש ספרד. משם כפי שיתואר בהמשך עבר לנאפולי שבאיטליה שם מונה לשר האוצר של המלכה., היה ה' כאויב להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, ושלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלכים מחבלים והשליכום אל ארץ אחרת ויגרשום מבית תענוגיהם. מארץ מגוריהם הוציאום קראו אחריהם מלא, וישא העם את מצוקם על שכמם בשמלותם צרורות.", + "כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים נלחם בעמו חבל נחלתו, לאמור אספה עלימו רעות הגירוש עד אין מספר. ויתהלכו מגוי אל גוי וממלכה אל מדבר העמים, ואני בתוך הגולה עברנו מַעְבָּרָה, גֶבַע מלון לנו, חרְדָה הרָמָה3בהשראת ישעיהו י', כ\"ט., נפלה המעלה, ובאדירים משברי ים באנו למלכות נאפוליש, בשובה ונחת נתקבלנו, אמרתי עתה ירחיב ה' לנו, ועל ההולכים בחושך יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (במדבר ח', ב').", + "כי חנני אלוהים שמה ומקני פרץ בארץ, עשיתי לי יד ושם בקדושים אשר בארץ המה, עובר לסוחר בשלום ובמישור, בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. רעי נכון מלפני, הבנים בני והצאן צאני, ביתי בית ועד לחכמים הרודים בעם העושים במלאכת ה', שמה תרעה תורה תרביץ בצהרים, משם רועה אבן ישראל אם לחסד אם לעמי אם לשבט, ידי לא אסורות.", + "כי כשלה ירושלים ויהודה נפל (ישעיהו ג', ח'.), גם שם אשר נסנו לא הונח לנו, כי נשא ה' עלינו גוי מרחוק, בני צרפת משנאי ה'4כוונתו כאן לפלישת שארל השמיני מלך צרפת לאיטליה בשנת 1494. הייתה זו אות הפתיחה למה שמכונה \"המלחמות האיטלקיות\" אשר הסתיימו בשנת 1559 עת ויתרה צרפת על תביעותיה הטריטוריאליות באיטליה., ויבואו על הארץ לשחתה ועל ישראל ידו גורל. גם אנשי הארץ אנשי סדום קמו עמדו לשלול שלל ולבוז בז ולאמור לציון לא יזכר שם ישראל עוד, נתנו למשיסה יעקב וישראל לבוזזים וירבו בבת יהודה מכת חרב והרג ואובדן, פצע וחבורות.", + "כי שנא שלח אמר ה' צבאות (מלאכי ב', ט\"ז), בתתו את ישראל הרדיפוהו מנוחה, נשאו את רדידם מעליהם, גם בניהם ובנותיהם הלכו בשבי ועיניהם רואות ואין לאל ידם. ורבים מעמי הארץ עברו תורות חלפו חק, ובאו במים הזידונים, וזה האחרון עצמו סורו טמא קראו למו, קומו צאו מתוך עמנו, אמרו בגויים אל תשבו בארצנו ומצאונו רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת (דברים ל\"א, י\"ז).", + "כי אפפו עלי רעות מהם ומהמונם, ישליו אהלים לשודדים, וכל אשר כנסתי עשרתי מצאתי און לי, הון עתק צדקה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הלכו בשבי, וכל ספרי ומחמדי הטובים לקחו להם, ספו תמו מן בלהות, ותשאני רוח זלעפות מנת כוסם (תהלים י\"א, ו') ואלך לנפשי והייתי נע ונד בארץ ואמלטה בעור שיני כאורח הנוטה ללון מפני חרבות מדהרות דהרות אבירות (ירמיהו ל', ט\"ז).", + "כי תאמרו איה בית נדיב, איה סופר את הספרים, איה שוקל בפלס ומאזני משפט את המעשים, כי עתה ריקם שלחני הזמן, כבודי מעלי הרחיק, חדלו קרובי ומיודעי, בני ביתי ואמהותי אשתי ובני יצאוני והנם בארץ אחרת, ונשארתי אני לבדי גר בארץ נכריה, אחזוני ימי עוני ותתעטף עלי נפשי הלך אלך ובכה על נהרות.", + "כי זקנתי מהיות לאיש, עזבני כוחי ואיננו אלי כתמול שלשום, ואור עיני גם הם אין איתי, כי חשכו הרואות בארובות מעמל וכעס אביט, לבי סחרחר רע ומר, ואף כי מקדם קדמתה חיילים יגבר כאיש חי רב פעלים הן עתה קטונתי מכל החסדים ואני אנה אני בא, כגוי לא ישמע לשונו והדיבור אין בי, ואיככה אוכל לקלקל פנים, אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת. (תהלים ע\"א, ט\"ז)", + "כי שמעתי אומרים, הנה יום בא מועד מועדים פסח הוא לה', מוציא אסירים מבית עבדים, והנה עתו עת רודים. עלי תשתפך נפשי, צרה ויגון אמצא ונפשי שוממה דוממה, זכרתי ימים מקדם אלה הם מועדי ושמחת פסחי, בסוד אלוה עלי אהלי, האישה וילדיה כשתילי זיתים סביב לשולחני, סביבותי נערי. ועתה רבות אנחותי, אשה אל אחותה חוברות (שמות כ\"ו, ג').", + "כי יודע כל שער עמי את כל כבודי וכל העם רואים אם אכלתי פתי לבדי, לא פסקו משולחני אנשים חכמים ונבונים, זה השולחן אשר לפני ה', יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. הלא פרוס לרעב לחמי על שולחני לעניים מרודים ובאו האובדים, והיה כל מבקש ה' ילך שמה, את זה לעומת זה, לבי הומה לי. הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי (איוב ו', ז') כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּעֲרוֹת (יחזקאל א', ג').", + "כי שחה לעפר נפשי אמרתי נגזרתי, דברתי אני אל לבי למה תהיה כאיש נדהם או חולם חלום, למה תמות בלא עתך, מה יתן לך ומה יוסיף לך כי תזכרנה הראשונות, חבל על דאבדין, ומדוע אביא אליו דיבות, צדיק הוא ה' כי כל דרכיו משפט, שים נא כבוד לה' ובתורתו תהגה, דרוש מעל ספר ה' פקודיו משמחי לב, כי הם מקור חיים בֹּארוֹת בֹּארֹת. (ירמיהו ב', י\"ג)", + "כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני, ואין מעצור לה' מלהושיע, והשיב לב אבות על בנים ויושיבם לבטח, טוב הארץ תאכלו, ובמקום שבימים ההמה ובזמן הזה בימי חרפי היה זבח משפחה לנו בעיר זִבְחֵי הַבְהָבַי (הושע ח', י\"ג), גם עתה תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל בתורת ה', ועשית פסח לה' אלוהיך בפירוש ההגדות וערבות דברי דודים וענייני החג, קלות וחמורות.", + "כי ממזרח שמש ועד מבואו, מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע זאת חוקת הפסח, ובכל מקום מוקטר מוגש לשמו ספר הגדת חג המצות, ונהורא ושכלתנא וחכמא יתירה אשתכחת בסיפוריו והגדותיו, נבערים בעם אשר יבינום כפשוטם לא ידעו ולא יבינו, ואתה בן אדם תחפש אותם בנרות, ומצא חן ושכל טוב, וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת (בראשית א', ט\"ו).", + "כי יסכון עלימו משכיל, ישמע חכם ויוסיף לקח, אמרתי עת לעשות לה' פירוש בהגדות הפסח מקיף בענייני הגלות וסבותיו ובאופני הגאולה ונפלאותיה, כולל פרשיות ודרושים בטעמים נכבדים, חדשים לא שיערום ראשונים, מתוקים מדבש ונופת צופים, ואקרא שם המאמר הזה זבח פסח, כי הוא זבחי אלוהים מרוח נשברה ובברכת הודאה להולכי מדברות.", + "כי השח אלוה חכמה, הבינה וגם חקרה על דרך שאלה ותשובה, והיו השאלות והספקות כדורבנות ללבבות למצוא דברי חפץ על תשובתם ושערי צדק להכנס לאמתחתם. על כן אמרתי הנה באתי בזכרון השאלות הנופלות בדברי ההגדה כפי הציור הראשון ואסדרם בשערים כלשון למורים, לדעת לעות את יעף דבר לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת (ישעיהו מ\"ב, ז').", + "וזה החלי לעשות בשם ה' אל עולם" + ], + "One Hundred Gates": [ + "שער ראשון
למה סידרו חז\"ל המאמר הראשון מההגדה בלשון ארמי \"הא לחמא עניא\" וכו', ושאר המאמרים שבהגדה באו כולם בלשון הקודש? והיה ראוי שיהיו המאמרים כולם באופן אחד, אם בלשון הקודש אם בלשון ארמי מתחילה ועד סוף. ובפירוש המאמר אזכיר דעות החכמים בזה, ומה שהוא יותר קרוב אל המושכל.", + "שער שני
למה קרו המצה \"לחם עוני\", והיא בעצמה כפי מה שנהנו בה בני ישראל לבנה ויפה? ואם מפני שהיא זכר לעוני, הנה רבן גמליאל דרש שהיא זכר לגאולה וגם הכתוב מעיד עליה כן? וראוי אם כן לדעת אם המאמר הזה מסכים לדרשת רבן גמליאל או חולק עמו.", + "שער שלישי
למה הייתה תחילת ההגדה בעניין המצה בלבד באמרם \"הא לחמא עניא\", והנה החג הפסח חובה לזכור שלושה דברים, ואלו הן: פסח מצה ומרור, כמו שאמר רבן גמליאל? ולכן היה ראוי שיתחיל בפסח שהוא הקודם, או יזכיר שלושתם יחד, לא שידרוש מהמצה בלבד. גם כי מאמר רבן גמליאל היה ראוי שיבוא בתחילת ההגדה כי הוא היסוד שהכל תלוי בו.", + "שער רביעי
באמרם \"הא שתה הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, הא שתה הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל\" והוא מאמר כפול והיה די שיאמר חד מנייהו, גם כי זה עצמו נאמר בסוף ההגדה, \"כן ה' אלוהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים שמחים בבניין עירך\" ושם היה המקום הנאות אליו, לא בתחילת ההגדה שאינו מקומו.", + "שער חמישי
במאמר \"מה נשתנה\" שזכר שם בשינויים, אכילת המצה והמרור והטבול שתי פעמים וההסבה, ולא זכר בפסח שהיו אוכלים בלילה הזה ולא בשאר הלילות, ולא זכר חיוב ארבע כוסות, ולא ריבוי פעמים בנטילת ידיים, ולמה לא שאלו על השינויים האלה כמו ששאלו על המצה והמרור ועל ההסבה והטבול?", + "שער שישי
אם הייתה שאלת \"מה נשתנה\" כנגד הבנים הקטנים, איך לא זכר בה דבר מעקירת הקערה מן השולחן ושעשה עניינים מורים על התחלת הסעודה ועניינים מורים על תשלומה.", + "שער שביעי
בתשובת עבדים היינו לפרעה וכו', והוא שבהיות השאלה על המצה ועל המרור ועל ההסבה והטבול, הנה באה התשובה מספקת על אכילת מצה בלילה הזה מכל הלילות, לפי שבחיפזון יצאו ממצרים עד שלא הספיק בצקם להחמיץ, כרבן גמליאל, אבל לעניין הטבול וההסבה לא השיב דבר, וגם לא לעניין המרור, והיה לו לומר שמררו המצריים את חייהם בעבודה קשה, ולכן הייתה אכילת המרור כמו שמזכיר אחר זה, ולמה לא זכרו גם כן בתשובה הזאת.", + "שער שמיני
באמרו \"ואילו לא הוציא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו\" וכו', המאמר הזה אינו מעניין התשובה והשואל לא שאל על זה כי אם \"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות\", לא למה נעשה חג הפסח, כיוון שאנו לא היינו היוצאים ממצרים כי אם דור אחר רחוק ממנו מאד, והיה ראוי שתהיה התשובה בעניין השנוי ולא בדבר אחר.", + "שער תשיעי
המאמר הזה תמצאהו בסוף ההגדה, \"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים\", ושם הוא באמת המקום הנאות אליו ומה ראה לזכרו כאן שלא במקומו הראוי לו ונכפל, כיוון שהוא עתיד לאומרו אחר כך?", + "שער עשירי
מה הרווחנו אנשי הגלות כמונו היום במה שיצאו אבותינו ממצרים כמו שאמר \"ואילו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים\", כי אפשר שהיינו יושבים שם בשלום יותר מישיבתנו בגלות אדום וישמעאל, וכמו שאמרו אבותינו הלא טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר העמים בתוך השמדות והגירושין אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי, ובפרט היציאה מכלל הדת לתוקף הצרות?", + "שער אחד עשר
באומרם \"ואילו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים עדיין היינו אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים\", הוא בלתי צודק כי אפילו אם לא הוציא את אבותינו ממצרים היה אפשר להוציא אותנו או לבנינו, ולא היו אז בנינו ובני בנינו עבדים לפרעה.", + "שער שנים עשר
למה אמרו \"כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה\" ומה כוונו בשלושת התוארים האלה? והנה לא זכרו משכילים ולא אנשי חיל יראי אלוהים ושאר המדות שזכר יתרו?", + "שער שלושה עשר
מה שזכר מחכמי ישראל שהיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, קשה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם להסיר שינה מעיניהם ותנומה מעפעפיהם, והתורה צוותה ושמחת בחגך, וזה הוא עינוי הנפש, ואין ספק שתכלית מה כוונו בזה.", + "שער ארבעה עשר
מה ראיה היא זו שהביא שהיא מצווה לספר ביציאת מצרים בלילה הזה ממאמר רבי אלעזר בן עזריה מאותה משנה בפרקא קמא דברכות \"הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות\" וכו', הלא אותה משנה לא כוונה בליל פסח בלבד, כי אם שתאמר פרשת הציצית שיש בה יציאת מצרים בקריאת שמע של לילה אף על פי שלילה לאו זמן ציצית הוא, שנאמר \"וראיתם אותו\", ומה זה לעניין חובת ליל פסח שלא לבד נתחייב לקרות פרשת ציצית בקריאת שמע של אותו הלילה כשאר הלילות, כי אם שנזכיר בו פסח מצה ומרור בטעמיהם?", + "שער חמישה עשר
אם היה רבי אלעזר בן עזריה כשמנוהו לראש ולנשיא תחת רבן גמליאל בן 18 ומפני כבוד הנשיאות נעשה לו בדרך נס קווצותיו לבנות ומראהו כאילו היה בן 70 שנה, כמו שמפורש בפרקא קמא דברכות, ובאותו יום כשמנוהו לנשיא אמר משנה זו, כמו שכתב רש\"י שם, ועל זה אמר \"הרי אני כבן שבעים שנה\" ולא בן שבעים, לפי שהיה ילד חכם, יקשה אם כן מה היא התימה שלא זכה בכל ימיו למצוא ראיה שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, הלא המאמר הזה לא יאות כי אם לזקן שקנה חכמה ועברו עליו שנים רבות ובכל רוב שנותיו לא זכה לזה, והוא היה בתחילת ימיו?", + "שער ששה עשר
היאך אמר ר' אלעזר בן עזריה שלא מצא כל ימיו ראיה שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, הנה אם אמר זה על ליל פסח הלא מקרא מלא הוא \"ליל שימורים לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שימורים לכל בני ישראל לדורותם\", וכמו שפירש הרמב\"ן ענינו שלכל בני ישראל הלילה הזה ליל שימורים שישמרו את העבודה הזאת לזכור יציאת מצרים. ואם לא כיוון רבי אלעזר בן עזריה לעניין ליל פסח, באה אם כן המשנה הזאת כאן ללא צורך.", + "שער שבעה עשר
בדרשת בן זומא \"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים\", שדרש (לעניין ציצית) \"ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות\" וחכמים דרשו \"כל ימי חייך להביא לימות המשיח\", קשה על זה מאוד לפי שהכתוב הזה בסדר ראה בפרשת \"שמור את חודש האביב\", והוא מדבר במצוות הפסח כמו שאמר \"וזבחת פסח וגו'\" לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך\", וכפי סגנון הפרשה אי אפשר לפרשו כי אם על עניין הפסח לא לעניין פרשת ציצית וכן פירש רש\"י ז\"ל למען תזכור על אכילת הפסח ומצה תזכור את יום צאתך.", + "שער שמונה עשר
בדרשת בן זומא \"ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות\" הנה כבר התבאר על פי ההיגיון והוא האמת בלא ספק שמלת \"כל\" הוא חומה כוללת ותכלול הפרטים כולם. וכשתבוא ההקדמה סתמית מבלי \"כל\" תהיה כהת כח חלקית. כי באומרו ימי חייך מורה על קצת הימים, לא כולם, ובאומרו כל ימי חייך מורה שבכל הימים יתחייב לזכור יציאת מצרים, ולפי זה לא יוכל לדרוש \"כל ימי חייך הלילות\", כי מילת \"כל\" שנאמר בכתוב, בימים לדידיה איצטריך ולא לעניין הלילות, ואם כן אין מקום לדרשתו.", + "שער תשעה עשר
במאמר \"ברוך המקום שנתן תורה לישראל\", קשה מה ראה המגיד להקדים הברכה הזאת על דרשת הארבעה בנים, ואם ראה שהיה ראוי להקדימה על מה שדרשו חז\"ל בפסוקי התורה למה לא אמרה בתחילת ההגדה קודם שידרוש שאר הכתובים שכבר נדרשו בה, ומה היחס אשר יש לברכה זו לזוכרה קודם דרשה ארבעה בנים?", + "שער עשרים
למה תאר הקב\"ה בשם \"מקום\" באומרו \"ברוך המקום שנתן תורה לישראל\"? וכבר חשבו אחרים להינצל מן הספק הזה לפרש המקום הנזכר כאן על הר סיני שבו נתנה תורה לישראל וקבלוה משם, וכמו שאמר במשנה משה קיבל תורה מסיני, והיא באמת דעת מוטעה.", + "שער אחת ועשרים
מה ראה המגיד להביא כאן דרשת ארבעת הבנים שביאר בה עניין גלות מצרים והיציאה משם, ואחר כך מביא \"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו\" שזכר בו תרח ונחור, ואברהם ומעמד בין הבתרים ויעקב ולבן, והירידה למצרים, וברוך שומר הבטחתו, והיא שעמדה, ודרשת ויענונו וגו', ואחרי זה יזכיר דרשת ארבעה בנים וכל דבר על מקומו יבוא בשלום.", + "שער שנים ועשרים
מה החלוקה הזאת שעשה המגיד בארבעה בנים אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול? כי הנה החלוקה אינה שלמות הסתירה והחלקים שזכר אינם מקבילים בעצמם. והיה ראוי שיאמר אחד חכם ואחד סכל או איש בער ולא ידע, אחד רשע ואחד צדיק שהם הפכיים או מקבילים בעצמם, מה שאין בין חכם לרשע ולא תם לשאינו יודע לשאול.", + "שער שלושה ועשרים
בסדר זכרון הארבעה בנים הזכיר ראשונה החכם ואחריו התם ואחריו שאינו יודע לשאול. ולמה לא הזכירם בסדר הפרשיות, הרשע תחילה שבא בסדר \"בא אל פרעה\" בפרשה \"משכו וקחו לכם\", ואחריו שאינו יודע לשאול שבא בפרשה \"קדש לי כל בכור\" ואחריו התם שבא בסוף הסדר בפרשה \"והיה כי יביאך\" וגו' והחכם באחרונה שבאה פרשתו בסוף סדר ואתחנן?", + "שער ארבעה ועשרים
מה היה שפרשיות החכם והתם ושאינו יודע לשאול באו כולם בלשון יחיד \"והגדת לבנך\", \"והיה כי ישאלך בנך\" ופרשת הרשע באה שאלתו בלשון רבים \"והיה כי יאמרו אליכם בניכם\"?", + "שער חמישה ועשרים
דרש פרשת \"כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחוקים והמשפטים\" שהיא בסוף סדר ואתחנן על מצוות הפסח, ובאמת הפרשה ההיא דברה על כל מצוות התורה ולא על מצוות הפסח בלבד, ופסוקי הפרשה יוכיחו זאת. ועם היות שזכר בה עניין יציאת מצרים, היה זה מפני שהוא יסוד ושורש המצוות כולן, וכן נזכר במצוות השבת ומצוות הציצית ומצוות הגר ומצוות אחרות, אבל לא יתייחס מזה שתהיה השאלה על מצוות הפסח בלבד.", + "שער שישה ועשרים
למה לא השיב המגיד לשאלת החכם התשובה שהשיבה לו התורה באותה פרשה שנאמר: \"ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים\"? והיא תשובה מתייחסת אל השאלה ולא זכרה המגיד, וזכר דברים אחדים מחוץ: \"אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין לאחר הפסח אפיקומן\" שהוא תשובה בלתי מתייחסת אל השאלה.", + "שער שבעה ועשרים
מה ראה המגיד לדרוש פרשת \"משכו וקחו לכם\" בשאלת \"מה העבודה הזאת לכם\" על הרשע? ומה הרֶשע והפֶשע אשר מצא בשאלה זאת? האם בשביל שאמר מילת \"לכם\" ודרש \"ולא לו\" לפי שהוציא את עצמו מן הכלל? והנה נזכר בזה בשאלת החכם מילת \"אתכם\" ולמה לא אמר עליו שהוציא את עצמו מן הכלל? ואם נאמר לפי שקרא מצוות הפסח \"עבודה\" כאילו היא עבודת פרך כמו שכתב ר' יוסף גיקיטיליא5רבי יוסף בן אברהם ג'יקיטיליא – נודע גם כ-\"מהר\"י ג'יקיטיליא\". חי ופעל בספרד במאה ה-13 והיה מגדולי המקובלים בתקופתו., הנה הוא לישנא דקרא נקט, שהכתוב קורא המצווה הזאת עבודה, שנאמר \"ושמרתם את העבודה הזאת\", \"ועבדתם את העבודה הזאת\". ובמה אם כן מצאו הרֶשע במאמר \"מה העבודה\" וגו'?", + "שער שמונה ועשרים
למה לא נתן המגיד על שאלת הרשע התשובה שהשיבה לו התורה בצדו: \"ואמרת זבח פסח הוא לה'\" וגו'? שהיא תשובה מתיחסת ואמיתית, ולא זכרה המגיד אלא השיבו בדברי חרון אף להכעיסו: \"אף אתה הקהה את שיניו\" וכן', והקושיא במקומה עומדת.", + "שער תשעה ועשרים
איך סידרו חז\"ל בתשובת פסוק \"בעבור זה עשה ה' לי\", הלוא הפסוק הזה כבר דרשו על מי שאינו יודע לשאול, ואיך אם כן ידרוש אותו שתי פעמים לעניין הרשע ולמי שאינו יודע לשאול? ושתק המגיד מתת ברשע התשובה שאמרה התורה בעניינו, ונתן התשובה שלא נאמרה בעניינו כי אם בעניין שאינו יודע לשאול.", + "שער שלושים
איך הביא הבן התם בעניין הפסח? ומה שאמר \"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת\", זה לא נאמר על מצוות הפסח כי הפרשה ההיא תשובה על מצוות פטר חמור שנאמר \"והיה כי יביאך ה'\" וגו', ועל זה אמר \"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור\", לא על מצוות הפסח שלא נזכרה בפרשה.", + "שער אחד ושלושים
מה ראה המגיד לייחס שאלת \"מה זאת\" לתם לבבו ולנקיון כפיו של השואל. ואולי כיוון למה שכיוון הרשע באמרו \"מה העבודה הזאת לכם\", כי כח שני המאמרים אחד אחרי שכבר ביארתי שלא הוכיח רשעתו ממלכת \"לכם\" כי אם מעצם השאלה, ואם שניהם דברים אחדים דיברו, למה ייחס המאמר האחד לרשע והשני לתם?", + "שער שניים ושלושים
איך דרש המגיד בשאינו יודע לשאול פסוק \"בעבור זה\", אחר שכבר דרש הפסוק הזה עצמו על הרשע, כמו שנזכר למעלה, ואיך יעשה שתי דרשות לשני עניינים מכתוב אחד?", + "שער שלושה ושלושים
למה בשניים מארבעה בנים, החכם והרשע, אמר לשון \"אף אתה\" והביא בתשובותם דברים מחוץ שלא זכרה התורה, ובתם ובשאינו יודע לשאול לא אמר לשון \"אף אתה\" ולא עניינים אחרים כי אם פשוטי התורה שנזכרו בתשובותם.", + "שער ארבעה ושלושים
למה חייבו חז\"ל הגדה מי שאינו לשאול בליל הפסח באומרם \"יכול מראש חודש, יכול מבעוד יום? לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור\", ולא דרשו כזה בעניין החכם ולא ברשע ולא בתם, כי לא אמרו שתהיה תשובותם בלילה הזה ביחוד, ולמה אם כן בבן הרביעי הזה?", + "שער חמישה ושלושים
המאמר \"מתחילה עובדי עבודה זרה\" וכו' כנראה הוא מיותר ואף שצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח, הנה כבר התחיל בגנות במאמר \"עבדים היינו לפרעה במצרים\" והמשיך עניין הגאולה ודרשת הבנים בעניין הפסח והמצה והמרור, ומה לו לחזור לאחור, ואם על כל פנים רצה להתחיל בגנות פעם אחרת, מה לו להתחיל מתרח, והיה ראוי שיתחיל מגלות מצרים או ממראה בין הבתרים, ואם רצה להזכיר אביו של אברהם מה לו עם נחור אחיו?", + "שער שישה ושלושים
אם הניח במאמרו שתי הקדמות, האחת ש\"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו\" והשנית ש\"עכשיו קרבנו המקום לעבודתו\", למה הוכיח והביא ראיה על ההקדמה הראשונה מדברי יהושע \"כי בעבר הירדן ישבו אבותיכם מעולם\" ועל ההקדמה השנית ש\"עכשיו קרבנו המקום לעבודתו\" לא הביא ראיה כלל?", + "שער שבעה ושלושים
מה ראה יהושע להזכיר בדבריו לישראל עניין עשו וירושתו שאינם מערך הדברים, ואם רצה להודיע כל זרע יצחק, למה לא הודיע גם כן זרע אברהם מבני קטורה ולמה לא הזכיר ישמעאל בנו ולא ירושתו?", + "שער שמונה ושלושים
למה אמר \"ויעקב ובניו ירדו מצרימה\"? כי אם הודיע שיולדו ליצחק שני בנים עשו ויעקב, ושעשו ירש את הר שעיר, היה לו לומר ויעקב ובניו ירשו את ארץ כנען, שהיא תמורת עניין עשו וירושתו, לא שיאמר עשו ירש את הר שעיר ויעקב ובניו ירדו מצרימה בגולה. ואם כן, היה זה סימן אהבה לעשו ושנאה ליעקב, בהפך מה שאמר הנביא \"ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי\" (מלאכי א', ג').", + "שער תשעה ושלושים
גם קשה המאמר ויעקב ובניו ירדו מצרים, שמורה שהם ירדו שמה מרצונם ובחירתם, ואינו כן כי אם מפני גזירת בין הבתרים, וכמו שדרש \"וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור\". וראוי שנדע הירידה הזאת אם הייתה להם בחירה או מוכרחה, ואם הייתה מוכרחה האם הייתה מסיבת חטא בדרך עונש, ומהו החטא, או אם היתה בזולת חטא כלל ואיך היה זה? מי יתן ואדע.", + "שער ארבעים
המאמר \"ברוך שומר הבטחתו לישראל\" קשה, כי בשמירת הבטחתו וקיום דברו לא תפול לשון ברכה, לפי שהשם יתברך בעצמו הוא אמת, ואמונים נוצר ה', ולא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (במדבר כ\"ג, י\"ט), ואיך יאמר על זה \"ברוך\" השופט כל הארץ לא יעשה משפט ולא יקים את דברו?", + "שער אחד וארבעים
באומרו שהקב\"ה מחשב את הקץ, גילה בזה המאמר שהקב\"ה מונה יום ליום ולילה ללילה את ימי גלות מצרים וכל אותן ארבע מאות שנה שנגזרו בברית בין הבתרים כדי להביא את הקץ בעיתו, והפך זה פרסמה התורה, שעם היות שהיה זמן הגלות ארבע מאות שנה תוסיף על הגלות עוד שלושים שנה כדכתיב \"ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה\" (שמות י\"ב, מ') ואיך אמר שחישב להגיע אל הקץ, ובאמת לא ישבו במצרים כי אם מאתים ועשר שנים, ואיך אמר הכתוב שישבו ארבע מאות ושלושים שנה?", + "שער שנים וארבעים
באומרו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, הוא הפך מה שהעידה התורה שנאמר: \"ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי\" המורה שהיתה דעתו לעקור את הכל.", + "שער שלושה וארבעים
הוא יאמר שלבן ביקש לעקור את הכל, ולא ידעתי מאין זה בא למגיד, כי לבן אמר רק יש לאל ידי לעשות עמכם רע, ולא היתה הרעה ההיא להשמיד להרוג ולאבד כי אם לקחת את הצאן, ואולי הרגיש בעניין המקלות שעשה לו יעקב. גם לא מצינו שרצה לעקור כי אם שהיה בידו יכולת עם האנשים אשר עימו לעשות להם רע ולא שביקש באמת לעשות כן. ואם בעבור הכתוב שאמר \"ארמי אובד אבי\", הנה \"אובד\" הוא תואר לאביו, שבהיותו בארם היה אובד מבלי לבוש, ואיך יוכיח מזה שלבן ביקש לעקור את הכל?", + "שער ארבעה וארבעים
איך אמר \"והיא שעמדה לאבותינו ולנו\" וכו', שיעקב ניצל מלבן בעבור הבטחת בין הבתרים, הלא יעקב נמלט ממנו בזכותו ובזכות אבותיו ולפי שהיה צדיק בדינו עם לבן? וכמו שאמר לו המלאך \"כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך\", ויעקב אמר \"את עניי ואת יגיע כפי ראה אלוהים ויוכח אמש\" (בראשית ל\"א, מ\"ב), לא בעבור הגזרה.", + "שער חמישה וארבעים
למה לא הזכיר הצלת יעקב מעשו כשיצא לקראתו בבואו מבית לבן בהיות לב עשו על יעקב רע, ולמה לא דרש המגיד שהבטחת בין הבתרים עמדה ליעקב להצילו מעשו בעת הברכות כמו שאמר \"יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי\", והיה לו להודיע הצלתו מעשיו כמו שהודיע הצלתו מלבן בדרך דרשה רחוקה?", + "שער שישה וארבעים
מה שאמר \"והיא שעמדה לאבותינו ולנו\" וכו', כי עם היות שנודה שאבותינו נמלטו מצרותיהם מפני הבטחת בין הבתרים שהייתה עתידה להתקיים בהכרח בירידתם למצרים וביציאתם משם עד בואם לארץ כנען כדי להתקיים הייעוד, יקשה על כל פנים מה שאמר שההבטחה ההיא עמדה גם לנו בגלותנו, וכמו שאמר שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ואיך יצוייר שבעבור הבטחת בין הבתרים אשר כבר נתקיימה ביציאת מצרים להיות גם אנחנו ניצולים בשבילה עד היום הזה?", + "שער שבעה וארבעים
קשה מה שדרש \"וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור\", כי יעקב לא ירד למצרים אנוס כי אם שמח ונעלז לראות את יוסף בנו כמו שאמר \"עוד יוסף חי אלכה ואראנו בטרם אמות\". ומה שאמר לו השם יתברך אל תירא מרדה מצרים, נתן לו רשות, לא שציווהו שילך, וכן כתב הרמב\"ם, וגם קודם שבא אליו הדבור הזה כבר יצא מביתו ללכת למצרים ושם לדרך פעמיו, שנאמר \"ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלוהי אביו יצחק\" ואחר כך נאמר \"ויאמר אלוהים לישראל\" וכו' \"אל תירא מרדה מצרימה\".", + "שער שמונה וארבעים
למה בכל הפסוקים שהביא בדרשה הכוללת הזאת כל מילה ומילה שדרש ממנה הוכיח מפסוק אחד, ובדרשה הזאת של אנוס על פי הדיבור לא הביא פסוק כלל, והיה ראוי שיביא עליו פסוק \"אל תירא מרדה מצרימה\", ואם לא מצא הראיה הזאת הכרחית מי הביאו אם כן אל הדעה הזאת?", + "שער תשעה וארבעים
מה שדרש \"ויגר שם\" מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם, קשה למה דרשו \"ויגר שם\" על כוונת יעקב ברדתו מצרימה, ויותר היה ראוי לדרשו על ישיבת העם במצרים בפועל, כמאמר המשורר \"ויעקב גר בארץ חם\" (תהלים ק\"ה, כ\"ג), שהוא על זמן הישיבה שמה?", + "שער חמישים
איך הביא המגיד לראיה \"ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו\", הלוא לא אמרו זה להיותו כן כי אם על צד התחבולה כדי שיושיבם בארץ גושן, כי כן כתיב \"ויאמר יוסף, אל אחיו וכו' והיה כי יקרא אליכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה וגו' בעבור תשבו בארץ גושן כי תועבת מצאים כל רועה צאן\", ולפי עצתו אמרו לפרעה \"לגור בארץ באנו כי אין מרעה לעבדיך ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן\".", + "שער אחת וחמישים
בעניין הדרשות האלה לא עשה בהן המגיד דבר כי אם הביא הפסוקים שבאו בסדר \"והיה כי תבוא\" בפרשת וידוי הבכורים, והוכיחם עם פסוקים אחרים שבאו בסדר \"אלה שמות\", \"וארא\" ו\"בא אל פרעה\", כמו שאמר \"ויגר שם\" שהוא בסדר \"והיה כי תבוא\", שנאמר \"ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו\" שהוא בסדר ויגש, \"ויענונו\" שהוא בפרשת כי תבוא, והביא לראיה \"וישימו עליו שרי מיסים\" שהוא בסדר ,ואלה שמות\", \"ויתנו עלינו עבודה קשה\" שהוא בכי תבוא והביא לראיה \"ויעבידו במצרים\" שהוא ב\"ואלה שמות\" וכן השאר. ויש לשאול מה זו ראיה להביא פסוקים לראיה על פסוקים, בהיות אלו ואלו דברי אלוהים חיים?", + "שער שנים וחמישים
אם רצה המגיד להסכים הפסוקים שבאו בתורה בסיפור המאורע עם הפסוקים שבאו על זה במשנה תורה בוידוי הבכורים, למה עשה עיקר ההגדה מפסוקי משנה תורה והוכיחם עם פסוקי המאורע, הלא יותר היה ראוי שיעשה עיקר ההגדה בסיפור המאורע ויביא עליהם פסוקי והיה כי תבוא?", + "שער שלושה וחמישים
מה שאמר מלמד שהיו ישראל מצוינים שם, לא הוכיח הציון הלז מפסוק כלל כמו שעשה בשאר הדברים שדרש. ואם לא מצא עליו ראיה מה ראה לאמרו ולדרשו?", + "שער ארבעה וחמישים
באומרו \"ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצוינים\", וכן אמרו \"ויגר שם\" מלמד שלא ירד להשתקע\" ולא תמצא בדרשה אחרת שיאמר \"מלמד\" אלא בשתי אלו בלבד. ואין ספק שללא עשה זה במקרה כי אם לסיבה מה, כיוון שבכל שאר הדרשות לא אמר כן.", + "שער חמישה וחמישים
דרש \"גדול ועצום\" על \"פרו וישרצו ויעצמו במאוד מאוד\", אף כי גדול ועצום הם שני תוארים והפסוק שהביא נזכרו עליו ארבעה תוארים שהם \"פרו וישרצו וירבו ויעצמו\" ואיך יסכימו שני הכתובים האלו? ואם חשב כי פסוק \"פרו וישרצו\" וגו' נאמר כולו על הריבוי כמו שדרשו חז\"ל שהיו יולדות שישה בכרס אחת, יקשה למה לא דרש המגיד \"גדול\" בפני עצמו על הריבוי ו\"עצום\" בפני עצמו על דבר אחר כמו שעשה בשאר מילות הכתוב?", + "שער שישה וחמישים
מה שדרש \"ורב\" כמו שנאמר \"רבבה כצמח השדה נתתיך\" (יחזקאל ט\"ז, ז') שנאמר על הגידול, קשה למה לא דרשו על הריבוי שהוא למד מעניינו? ועוד כי בפסוק שהביא \"רבבה כצמח השדה נתתיך\" נזכר לשון רבבה ולשון גידול, \"ותרבי ותגדלי\" ולשון עדי \"בעדי עדיים\"? ומה ראה אם כן לייחס הפסוק הזה למילת \"ורב\" ולא למילת \"גדול\" ולא למילת \"עצום\"? ואיך יסכים \"ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים\" עם מילת \"ורב\" בלבד?", + "שער שבעה וחמישים
למה הוכיח עניין \"וירעו אותנו המצריים\" מפסוק \"הבה נתחכמה לו פן ירבה\" וגו', אף כי לא נזכר באותו פסוק עניין רעה שידרוש עליו, ובמה שאמרו \"הבה נתחכמה לו\" לא הרעו לישראל כי אם במה שציווה פרעה לכל עבדיו \"כל הבן היאור תשליכהו\" וגו' ויקשה למה הזכיר המגיד העצה ולא הפעולה?", + "שער שמונה וחמישים
הוא דרש \"ויענונו\" לבניין ערי מסכנות, ודרש \"ויתנו עלינו עבודה קשה\" עם \"ויעבידו מצרים\", ובאמת שני עניין שני הכתובים אחד שבעבודת הפרך בערי מסכנות היה העינוי.", + "שער תשעה וחמישים
ואם נאמר כי נתנו עלינו עבודה קשה זולת ויענונו והם שני עניינים, יש לשאול למה קראהו עבודה קשה, ומה הוא הקושי שמצוייר באיזה עבודה יותר מחומר ולבנים ומבניין הערים?", + "שער שישים
באומרו \"ויזכור אלוהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב\" (שמות ב', כ\"ד) קשה כי לא מצינו שכרת הקב\"ה ברית כי אם לאברהם בין הבתרים, שנאמר \"ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית, אמנם ביצחק וביעקב לא נמצא זכרון ברית, ואיך יאמר אם כן את בריתו את יצחק ואת יעקב?", + "שער אחת ושישים
מה שדרש \"וירא את עניינו זו פרישות דרך ארץ\" קשה לפי מה שלמעלה דרש \"ויענונו כמו שנאמר וישימו עליו שרי מיסים\" שהיה העינוי בבניין ערי מסכנות שהוא הלמד מעניינו, ובכאן דרשו על פרישות דרך ארץ שלא נזכר בכתוב.", + "שער שנים ושישים
איך הוכיח עניין פרישות דרך ארץ מפסוק \"וירא אלוהים את בני ישראל וירע אלוהים\" (שמות ב', כ\"ה), ובאמת בכתוב ההוא לא נזכר פרישות דרך ארץ, והדרשות האלה הן מצד הסכמת הלשון.", + "שער שלושה ושישים
למה לא דרש \"וירעו אותנו המצריים\" על \"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו\" (שמות א', כ\"ב) שהיא הייתה באמת הרעה הגדולה שנגזרה עליהם, כמו שתראה שדרש אותו על \"ואת עמלינו\".", + "שער ארבעה ושישים
מה ראה לדרוש \"ואת עמלינו\" על הבנים, הרי בכתוב שהביא להוכיחו לא נזכר לשון עמל, וידוע שלשון עמל הוא נרדף ללשון עינוי, ועניין ענויינו ועמלינו אחד הוא, ובאיזה בחינה אם כן הבדילם בדרשותיו?", + "שער חמישה ושישים
דרש \"ואת לחצנו\" על הדחק, משמע כי לחץ ודחק עניינם שווה, ומה הועילו חכמים בהגדתם בשינוי הלשון ואת לחצנו זה הדחק? והרי הוא כאילו אמר \"את עניינו זה העמל, ואת עמלנו זה העוני\".", + "שער שישה ושישים
על מה שדרש \"ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך\" וכו', קשה מאוד מה שאמר הכתוב מפורש \"וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים\" שמורה שיצאו על ידי מלאך, הפך הדרשה.", + "שער שבעה ושישים
למה שדרש על מכת בכורות \"אני ולא שרף\", קשה מאוד מה שאמר הכתוב בפירוש \"ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגף\", ואמרו חז\"ל על \"ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר\" מכאן שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע6מכילתא פסחא י\"א וכן בבבא קמא ס', א', שמורה שעל ידי שרף או שליח נעשתה מכת בכורות.", + "שער שמונה ושישים
המגיד דרש \"ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח\", אבל הראיה שהביא עליו מפסוק \"ועברתי בארץ מצרים\" (שמות י\"ב, י\"ב) אינו מדבר מהיציאה כי אם ממכת בכורות, ואיך הוכיח ממה שדרש במכת בכורות עניין היציאה, הלא אין הנידון דומה לראיה?", + "שער תשעה ושישים
דרש \"ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח\", וקשה כי עשה ההעברה עניין בפני עצמו וההבאה עניין בפני עצמו, ובאמת הם עניין מוסב לשני דברים למכת בכורות ולמשפט האלוהיות, ואיך דרש שלושה ועשה ההעברה עניין שלישי?", + "שער שבעים
המגיד דרש יציאת מצרים בשלילת במלאך ושלילת השרף ושלילת השליח, שלושתם על דבר אחד, אבל בראיה שהביא על זה דרש כל אחד לעניין אחר. שלילת המלאך לעניין ההעברה, שלילת השרף לעניין מכת בכורות ושלילת השליח למשפט אלוהיות, ואיך יוכיח המגיד שלושת השאלות האלו יחד בעניין היציאה?", + "שער אחת ושבעים
ראוי לשאול מה ראה הקב\"ה לעשות מכת בכורות בכבודו ובעצמו ולא עשאו בידי מלאך כמו שהייתה מכת מחנה מלך אשור שנאמר בה \"ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור\" וגו', ומה שאמרו חכמינו ז\"ל \"אני ה' אני הוא שהבחנתי בין טיפה לטיפה ובין בכור לשאינו בכור\" (פסיקתא רבתי – י\"ז), והחזיק בזה רבי שמעון בן יוחאי בספר הזוהר, דרך דרש הוא.", + "שער שנים ושבעים
מה שדרש \"ביד חזקה זה הדבר\", קשה למה לא דרש יד חזקה על מכת בכורות שנקראת כן בכתוב שנאמר: \"ולא ביד חזקה\" וגו' \"ושלחתי את ידי\" וגו' וידוע שמכת בכורות הייתה סיבת היציאה בעצם, ועליה יאמר \"ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה\" לא על הדבר שנפל במקנה.", + "שער שלושה ושבעים
מה שדרש \"ובזרוע נטויה זו החרב שנאמר 'וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים'\", קשה לפי שהמצריים לא לקו בחרב, והפסוק שמביא המגיד להוכיח זה שנאמר \"וחרבו שלופה בידו\" תשובתו בצידו \"על ירושלים\", ואיך יוכיח מזה שהייתה חרב במכות מצרים?", + "שער ארבעה ושבעים
מה שדרש \"ובמורא גדול זה גילוי שכינה\" קשה כי לא ירדה שכינה בתוך בני ישראל כי אם במעמד הר סיני, ואיך ימנה זה בכלל נסי מצרים? והכתוב שאמר \"ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל\", פירש רש\"י \"המורא הגדול ניסים וגבורות שבמדבר\", והרמב\"ן פירשו על מעמד הר סיני ומה לו לעניין מכות מצרים?", + "שער חמישה ושבעים
איך הביא ראיה על היות מורא גדול גילוי שכינה מפסוק \"במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים\" שהם כולם שמות ותוארים למכות מצרים המבהילות, ואמר \"ובמוראים גדולים\" לשון רבים, האם נאמר שהיו גילויים רבים מהשכינה?", + "שער שישה ושבעים
מה שדרש \"ובאותות\" על המטה, קשה לפי שהמטה היה כלי לאותות שנעשו באמצעותו אבל לא היו האותות עצם המטה שהוא כלי או אמצעי לדבר אחר אין ראוי לומר עליו שהוא עצמו, והכתוב שהביא לראיה חולק עליו, שאמר \"אשר תעשה בו את האותות\", שמורה שאין המטה האותות, ואם אמר זה על אות התנין, הנה הוא היה אות פרטי ולא אותות רבים.", + "שער שבעה ושבעים
מה שדרש \"ובמופתים זה הדם\", קשה שמכת הדם הייתה מופת פרטי ומופתים הוא לשון רבים, ועם היות שיצדק לומר שהדם הוא מכלל המופתים, לא יצדק לומר שהוא \"מופתים\".", + "שער שמונה ושבעים
הראיה שהביא מפסוק \"ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן\" (יואל ג', ג'), קשה להבין לפי שהפסוק ההוא אינו מדבר במופתי מצרים, אך מיועד על הגאולה העתידה, וגם שם קרא \"מופתים\" הדם והאש ותמרות עשן שזכר, ולמה לא דרש אותם המגיד במילת \"ומופתים\" אשר מורה על הריבוי ודרש \"מופתים\" על הדם בלבד.", + "שער תשעה ושבעים
למה בדרשה שעשה בפסוקים אלה לא הזכיר מכל מכות מצרים כי אם שתים בלבד, הדבר והדם, למה לא דרש גם כן שאר המכות, הלוא יותר טוב היה לדרוש ובאותות ובמופתים\" על כללות הניסים מלדרוש אותם על הדם בלבד?", + "שער שמונים
מה שדרש \"ובזרוע נטויה שתים ובמורא גדול שתים ובאותות שתים ובמופתים שתים\", קשה כי אם היות אותות מורה על שנים וכן מופתים להיותם רבים ומיעוט רבים שנים, אבל יד חזקה וזרוע נטוי ומורא גדול שבאו בלשון יחיד איך ידרוש כל אחד מהם על שתים? ומהו היחס אשר ליד חזקה עם אותות או עם מופתים שידרוש אותו שתים כמוהם? וכן בזרוע נטוי ובמורא גדול.", + "שער אחד ושמונים
איך במניין המופתים שנעשו במצרים מנה עשרה בלבד, ולא הביא בכללם גם המטה שנהפך לנחש, ושנצטרעה יד משה, והנה הנס של הפך המטה לנחש היה הראשון שעשה משה לעיני פרעה ובשעת שליחותו נאמר \"ראה כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לעיני פרעה\", שראוי לפרש על השלושה ניסים שעשה לו בששלחו, וכמו הדם שהיה אחד מהם נכנס למניין העשרה ככה היה ראוי בשנים האחרים והפרט בנס של הפך המטה לנחש.", + "שער שנים ושמונים
הסימנים שהיה נותן רבי יהודה במכות דצ\"ך עד\"ש באח\"ב, צריכין אנו לדעת מה ראה בציון הסימנים האלה? כי אינם בלשון הכתוב שנאמר שלקח פסוק אחר לאסמכתא, והסימנים בעצמם הם דברים בלתי מובנים ולא אשמעינן במה גדול כוח הסימנים הללו אשר נתן? ובאלה שמות רבה אמרו שהיה כתוב על מטה משה דצ\"ך עד\"ש באח\"ב אבל זה בלתי מובן בפשוטו שאם היה כן לא יאמר המגיד שרבי יהודה היה נותן בהם סימנים.", + "שער שלוש ושמונים
במספר המכות ואיכותן יש לשואל לשאול למה היו המכות במספר עשרה ולמה נעשו אלה ולא נעשו אחרות? האם נאמר שנפל הדבר הזה במקרה ובהזדמן, הלא גם דברים טבעיים מכוונים לתכלית מוגבל וידוע וכל שכן דברים אלוהיים שכולם בחוכמה עליונה.", + "שער ארבעה ושמונים
דרשת רבי יוסי הגלילי באמרו \"מנין אתה אומר שלקו המצריים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמישים מכות\", מי הוא האומר \"מנין אתה יודע\" כי לא יתכן שאדם אחר שאל זאת לרבי יוסי מנין אתה אומר? ואם הוא אמרו מעצמו לא היה ראוי שיאמר מנין אתה אומר? וצריך לומר \"רבי יוסי הגלילי אומר עשרה מכות לקו המצריים במצרים וחמישים על הים, תדע זה שבמכות מצרים נאמר אצבע ועל הים מתו אומר 'וירא ישראל את היד' וגו'\" ולא שיאמר מנין אתה אומר.", + "שער חמישה ושמונים
נראה שרבי יוסי הגלילי שאל על שני דברים, הראשון שלקו המצריים במצרים עשר מכות והשני שעל הים לקו חמישים מכות, ובתשובה והראיה תמצא שהשיב ויוכיח השני שלקו על הים חמישים מכות, ולא הוכיח הראשון שלקו במצרים עשר מכות, והוא בלתי ראוי בסדר הדברים.", + "שער שישה ושמונים
מה שאמר רבי יוסי הגלילי במה לקו באצבע עשר מכות אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמישים מכות, קשה לפי שלא לקו באצבע כי אם מכה אחת והיא מכת הכינים, וכמו שאמר הכתוב \"ויעשו כן החרטומים בלטיהם\" להוציא את הכינים וגו' \"ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלוהים היא\", ואם מכה אחת נעשה באצבע יתחייב שעל הים לקו ביד עשר מכות לא חמישים. וגם במכת הדבר מצאנו לשון יד שנאמר \"והנה יד ה' הויה במקנך\", ואם כן לא נעשו כל מכות מצרים באצבע.", + "שער שבעה ושמונים
דרשת רבי אליעזר שכל מכה ומכה הייתה של ארבע מכות, הוא דבר שאי אפשר לציירו, כי איך נבין שמכת הדם תכיל ארבע מכות וכן בשארי המכות? ובמה יתחלפו אותן הארבע מכות זו מזו שלא יהיו אחת? ואם היה הריבוי בערך המקבלים, לא יהיו בלבד ארבע אלא ארבעת אלפים ויותר, גם הכתוב שהביא לראיה \"ישלח בם חרון אפו\" וגו' הנה הוא מדבר במצרים והם שמות למכות עצמן ולא לחלקי המכות.", + "שער שמונה ושמונים
למה לא אמר בדרשת רבי אליעזר \"מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שהוכו המצריים בה הייתה של ארבע מכות\" באותו הסגנון עצמו שאמר רבי יוסי הגלילי, בהיות הכל דרך אחד?", + "שער תשעה ושמונים
מה שדרש רבי אליעזר \"ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים\" על הארבע מכות, ודרש \"חרון אפו אחת, עברה שתים, זעם שלוש, משלחת מלאכי רעים ארבע\", ולא דרש צרה והוא מן התימה מה יעשה לה?", + "שער תשעים
מה שאמר רבי אליעזר \"אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות ועל הים לקו מאתים מכות\", קשה לפי שלא הוכיח רק שכל מכה ומכה במצרים הייתה של ארבע מכות ונתחייב מזה שבמצרים לקו ארבעים, אבל לעניין הים לא הוכיח כלל.", + "שער אחת ותשעים
בדרשת רבי עקיבא שכל מכה ומכה הייתה של חמש מכות עוד יותר קשה איך יצוייר שבכל מכה ומכה תהיינה נכללות חמש מכות שניא דא מן דא, ומה היא הבחינה אשר תחייב המספר הזה?", + "שער שנים ותשעים
במאמר רבי עקיבא \"אילו עשה בהם שפטים ולא עשה באלוהיהם, אילו עשה באלוהיהם ולא הרג בכוריהם\", קשה כי השפטים שעשה בהם הם עשר המכות שהוכו המצריים במצרים והייתה נכללת בתוכן מכת בכורות, ואם כן למה הוצרך לפרט אותה הריגת בכוריהם, הלוא זאת מכלל השפטים? ואם ראה להזכיר מכת בכורות בביאור, למה לא ביאר גם כן החושך והדבר וכל הנשארות?", + "שער שלושה ותשעים
אם צריך על כל פנים להזכיר מכת בכורות ביחוד, היה ראוי להזכירה אחרי השפטים שהם המכות ולומר \"אילו עשה שפטים ולא הרג בכוריהם, אילו הרג בכוריהם ולא עשה באלוהיהם\", ומשפט אלוהיות באחרונה נזכר גם בכתוב, \"ועברתי בארץ מצרים והכיתי כל בכור ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים\", והמגיד לא סידר כן שהזכיר האלוהיות בין השפטים ומכת בכורות.", + "שער ארבעה ותשעים
רבי עקיבא אמר \"דיינו\" בכל אחת מהמעלות הטובות, וידוע שעם היות שברובן היה די לעניין תשועת וגאולת ישראל מבלעדי האחרות, הנה יש מהן שלא היה די בעצמן אם לא יתחברו אל אחרות, כמו שאמר \"אילו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים\" לא היה לנו די בזה , כי היה מצרים נוסע אחריהם להרוג ולאבד את כל בני ישראל, וכן \"אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה\" לא היה די לנו, כי מה תועלת בקריעת הים אם יהיו טובעים בו? וכן \"אילו קרבנו אל הר סיני ולא נתן לנו את התורה\" לא היה די לנו, כי בקבל התורה נשלמו ולא בקרבתם אל ההר בלבד.", + "שער חמישה ותשעים
טעם הפסח שנתנה התורה, הוא כמו שנאמר \"ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל\" וגו'. ולזכרון החסד הגדול של הצלת בכורי ישראל באה מצוות הפסח בכל דור ודור, ומצוות קדש לי כל בכור באדם ובבהמה, ותחתם נבדלו הלויים, ומצוות ציצית והמזוזה באו לזכרון המאורע הזה. והוא דבר מתמיה מאוד, כי אם נתחייבו המצריים במכת בכוריהם לפי שהחזיקו ושיעבדו את ישראל שקראם ה' בני בכורי, הנה ישראל לא היו מחוייבים במיתת בכוריהם על פי שורת הדין, ולמה יומתו מה עשו? כמו למשל אם המלך ציווה להרוג את הרוצח לצעקת גואלי הדם של האיש הנרצח, האם נאמר כי המלך עשה חסד עם גואלי הדם העלובים שלא הרגם גם כן? הלוא רק הרוצח חייב מיתה ולא הצועקים העלובים, ואיך יספו כצדיק כרשע? וכן היה עניין ישראל שצעקו אל ה' בצר על המצריים וישמע אלוהים את נאקתם וקבע את קובעיהם נפש, האם ראוי שיאמר שהגדיל ה' לעשות עמהם חסד ורחמים שלא הרגם ככלל המצריים הפושעים, השופט כל הארץ לא יעשה משפט? ואתה תראה כי במכת ערוב הפליא ה' את עמו אשר בארץ גושן לבלתי היות שם ערוב, ובמכת הדבר נאמר גם כן \"והפליא ה' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל\", ובמכת החושך נאמר \"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם\" ולדעת חז\"ל בכל המכות הייתה הפלאה כזו, ובכל זאת לא נעשה בהן סימן ונתינת הדם על המשקוף שלא ילקו עם המצריים, ולא נצטוו לעשות סימן לאיזה מכה אחרת. גם בקריעת ים סוף שנכנסו בני ישראל בים ויבואו מצרים אחריהם והמצריים טובעו בים סוף ואחד מהם לא נותר ובני ישראל הלכו ביבשה, ולמה לא נצטוו על אותה תשועה בעשיית איזה סימן להוראת השעה שזכו בהפלאה, ולא נתקנה על זה מצווה לדורות כמו שנצטוו בפסח ובקידוש הבכורות בעבור שלא הוכו כמו המצריים והספק הזה אצלי עצום מאוד ותמהתי הפלא ופלא על המפרשים איך לא העירו על זה.", + "שער שישה ותשעים
הטעם שנתן רבן גמליאל במצוות המצה על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ היא תימה, כי כבר קודם היציאה ממצרים, בפרשת \"החודש הזה לכם ראש חדשים\", ציווה השם יתברך לישראל על מצוות המצה עם מצוות הפסח שנאמר \"ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו\", ואמר \"והיה היום הזה לכם לזיכרון וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם\" וגו' \"שבעת ימים מצות תאכלו\" וגו'. ואם כבר נצטוו בהיותם עוד במצרים על אכילת המצה ואיסור החמץ איך יאמר רבן גמליאל שהיה טעם מצוותה על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם וכו', ומהו ההתגלות הזאת? מי יתן ואדע.", + "שער שבעה ותשעים
מאין לנו מצוות המרור לדורות? כי עם היום שמצינו אותו בפסח מצרים שנאמר \"ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו\", נוכל לומר שהיה זה מיוחד לפסח מצרים כעניין \"ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות\" וגו'. ובמצוות \"וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים\" וגו', שלא היו מצוות לדורות, ויש להביא ראיה על זה שבפרשת \"זאת חוקת התורה\" שהוא מצווה לדורות לא נזכר המרור, וכן בסוף פרשת כי תישא שאמר \"לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח\" (שמות ל\"ד, כ\"ה) לא נזכר דבר מהמרור, וכן ב\"אמור אל הכהנים\" נזכרה מצוות הפסח, ובסדר \"ראה אנוכי\" בפרשת \"שמור את חודש האביב\" מובאת מצוות המצה והפסח בכל משפטיו ולא נזכר דבר מהמרור, וראוי אם כן שנדע מנין לנו מצוות המרור לדורות?", + "שער שמונה ותשעים
במאמר \"בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים\", הנה החובה למד המגיד מן הפסוק שהביא \"ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו\" ולפי זה תפול החובה על הדורות שירשו את ארץ ישראל וישבו בה, שראוי לכל אחד שיראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שאילו לא יצאו לא היו שרים ונכבדים בעלי קרקעות ואדוני הארץ. אבל אנחנו בגלותינו שלא ירשנו את הארץ ונולדנו בגלות בארצות אויבנו למה נתחייבנו להראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים מכוח אותה ראיה שהביא \"ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ\", ואיך הוציא מזה \"לפיכך אנחנו חייבים להודות\" וכו'? ומדוע הביא שבעה שמות של הודאה \"להודות להלל ולשבח לפאר לרומם להדר ולקלס\" והזכיר חמישה מאמרים מהחסדים והטובות: א) הוציאנו מעבדות לחירות, ב) משעבוד לגאולה, ג) מיגון לאנחה, ד) מאבל ליום טוב, ה) מאפלה לאור גדול, ומה ההבדל אשר בין החמישה מאמרים האלה?", + "שער תשעה ותשעים
מה ראו חז\"ל לתקן קריאת ההלל בלילה הזה בדילוג לחצאין מתחילתו עד \"למעינו מים\" קודם הסעודה, ולברך עליו ברכת הגאולה, ואחר הסעודה לגמור את ההלל ולברך ברכת השיר ולא ברכת הגאולה, ויותר היה ראוי שנגמור את ההלל בבת אחת מבלי הפסקה כדרך קריאתו במועדי ה', ואחרי השלמתו נברך על הגאולה. ואם אמרו שחששו לטורח התינוקות לכן דלגו עד לאחר הסעודה אם כן היה ראוי שתשאר קריאת ההלל כולו מראש ועד סוף עם ברכת הגאולה עד לאחר הסעודה? והאומרים שתקנו את זה כדי להדר כוס שני, הבל הם אומרים, שהכוס השני בא על סיפור יציאת מצרים כדי לברך עליו ואין מברכים אלא על היין.", + "שער מאה
מה ראו להכניס לתוך פרקי ההלל פסוקי \"שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך\" וגו', \"כי אכל את יעקב\" וגו' שאינם מעצם ההלל והם ממזמור אחר, ובשאר הפעמים שאנו גומרים את ההלל אין אנו מכניסין הפסוקים האלה?", + "הרי לך בזה מאה שערים מהספקות והשאלות אשר שערתי במאמרי ההגדה ובפסוקים שנזכרו בה כפי חולשת דעתי וקוצר השערתי, ובפירוש ההגדה יתבארו העניינים ויותרו הספקות והשאלות כולן. וסימן למספרם יהיה בידך \"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'\"." + ], + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "תשובות לשערים א'-ד'.
\"הא לחמא עניא די אכלא אבהתנא\" וכו'.
ההגדה הזאת היא במכילתא, וכבר זכרתי בשערים השאלה שיש במאמר הראשון, למה סידרו חז\"ל המאמר הזה בלשון ארמי ושאר מאמרי ההגדה כולם בלשון הקודש? ונתנו החכמים ז\"ל טעמים על דרך הדרוש, מהם אמרו מפני שלא יבינו המזיקים בלשון הקודש ויבואו ללכלך הסעודה אחר שניתן להם רשות באומרו \"כל דכפין ייתי ויכול\".", + "אבל הדעה הזאת היא ספק ספיקא בכמה מדרגות. ראשונה במציאות השדים, ושנית שהם יבינו לשון הקודש ולא לשון ארמי, ושלישית אף אם נודה במציאות השדים שהוא קשה ומשא כבד להאמין, ושלא ילכלכו הסעודה כי אם ברשות בעל הבית כבן יכבד אב ועבד אדוניו, הנה כבר השרישו בנו חז\"ל האמונה ששלוחי מצווה אינם ניזוקין (קידושין ל\"ט, ב'), ואמרו ליל שימורים הוא לילה המשומר מן המזיקין.", + "ויש אומרים שנתחבר המאמר הזה בלשון ארמי כדי שלא יבינו אותו מלאכי השרת ולא יתחילו לשורר להקב\"ה בלילה הזה שהוא ליל יציאת מצרים שלא אמרו בו שירה שנאמר \"ולא קרב זה אל זה כל הלילה\", אך קשה גם לדעתם שהיה ראוי שיאמרו כן בהלל שהוא השיר המיוחס ללילה הזה ולא המאמר הראשון מההגדה שאין בו שירה. ועם היות שבליל יציאת מצרים לא אמרו שירה מפני שנטבעו המצריים בים, אבל בלילי פסח הבאים הם אומרים שירה ואין לחוש שיקנאו בישראל ומדוע לא יאמרו \"הא לחמא עניא\" בלשון הקודש שיבינו המלאכים? ובפרט שכבר אמרו חז\"ל (סוטה ל\"ג, א') כי מלאכי השרת שומעים כל הלשונות של שבעים אומות כנגד שבעים שרים המקיפים כסא כבוד ה', וכי המלאך גבריאל למד את יוסף שבעים לשון, ולפי זה יבינו גם לשון ארמי.", + "עוד אחרים אמרו בטעם שמפני שהיו אבותינו בבבל כאשר סדרו ההגדה, הסכימו לומר המאמר הזה בלשון ארמי כדי שיבינו הנשים והטף והם יפרסמו את המצווה, אבל קשה לדעה הזאת למה סידרו המאמר הראשון דווקא בלשון ארמי ושאר המאמרים בהגדה כולם בלשון הקודש, ובפרט מאמר \"מה נשתנה\" שהוא יותר כנגד הנשים והטף היה ראוי להיות בלשון ארמי כדי שיבינו אותו.", + "והיותר נראה בזה הוא כי מפני ההכרזה אשר בזה המאמר \"כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח\" תקנו אותו בלשון ארמי כי היו אז בבבל, ובבוא החג עשו זכר לחגיגת הפסח בירושלים לסמוך על שולחנם העניים והאביונים, וסדרו שגם פה בגלות יתחייב כל בעל הבית להרבות מתנתו, כמו שנאמר \"וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי\" וגו' (דברים י\"ב, י\"ב). ולכן כשישב על שולחנו ירים קולו אל העניים אשר בפתח הבית לקרוא לכולם בשם ה' \"כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח\" רצה לומר שיבואו לסמוך על שולחנו. ולפי שהעניים לא יבינו לשון הקודש תקנו שיעשה ההכרזה הזאת בלשון ארמי כדי שיבינו אותו ויכנסו לביתו. וכבר ציווה הנביא על הצדקה הזאת באמרו \"הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת\" וגו' \"אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ\" (ישעיהו נ\"ח ז'-ח').", + "אמנם למה נקראה המצה לחם עוני? כבר נמצאו לחכמינו ששה טעמים חדשים וגם ישנים, כי בפרק \"ערבי פסחים\" אמר שמואל \"לחם עוני שעונין עליו דברים\", אבל זה בלתי מספיק, כי גם על הפסח והמרור יש עניית דברים, וכמו שאמר רבן גמליאל \"כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרור\" וכו', ועוד שהרי הכתוב קרא את המצה לחם עוני ולא היה זה מפני ההגדה כי עדיין לא נתקנה.", + "עוד אמרו שם טעם אחר לחם עוני, \"מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה\" (פסחים דף קט\"ו עמוד ב'), כלומר שבלילה הזה יפרוס כל בעל הבית את המצה לזכרון שהיו ישראל במצרים עניים, אבל קשה שהתורה עשתה המצה זכרון לגאולה כמו שנאמר \"שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך\" וגו', ומזה משתמע כי המצה היא זכר לגאולה לא לעבדות ולא לעניות.", + "הטעם השלישי שאמרו שנקרא לחם עוני לפני שמפני עבדותם במצרים לא היו מניחים אותם המצריים ללוש עיסתם ולאוכלה כראוי, בטל גם כן על פי שאמרנו כי לא באה המצה לזכרון הגלות והעבדות כי אם לזכרון הגאולה, והיה ראוי לקרותו לחם גאולה.", + "הטעם הרביעי שנקרא לחם עוני לפי שבמצרים אכלו בני ישראל מצה עם קורבן פסח כמו שנאמר \"על מצות ומרורים יאכלוהו\", ולכך נאמר \"די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים\" וקאי על אכילת אותו הלילה. אך גם זה אינו שווה לי, כי היה ראוי לומר \"די אכלו אבהתנא ביציאתם ממצרים\" ולא \"בארעא דמצרים\" שמורה על ההרגל וההתמדה כל זמן ישיבתם שם.", + "הטעם החמישי אמרו שקראו לחמא עניא מפני העיסה שתקנו שתהיה מעשירית האיפה כמו קורבן העני, שנאמר \"וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה\" (ויקרא ה', י\"א), וכן הייתה עיסת המן במדבר שהיה כל אחד מלקט ממנה עשירית האיפה. אבל רחוק הוא שיכוון המגיד לזה, שאם כן היה ראוי שיאמר \"הא קורבנא דעניא\" או \"עיסא לעניא\", אם נקראת כן על שם כמות העיסה, לא ראוי שיאמר \"הא לחמא עניא\", המורה היות העוני בטבע הלחם ומהותו ולא בכמותו ומקריו.", + "הטעם השישי הוא שהביאו הרמב\"ן בפירושו בסדר ראה, וזה לשונו: \"זכר במצה שתהיה לחם עוני להגיד שציווה בה לזכור שיצאו ממצרים בחיפזון, והוא עוני זכר כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ, והנה תרמוז לשני העניינים, וכן אמרו 'הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים', או יאמר שתהיה עוד עשויה כלחם עוני ולא שתהיה מצה עשירה כמו שהזכירו חז\"ל\" עד כאן. הנך רואה שנעתק הרב מעניין לעניין לפי שלא נתיישב אצלו מה שאמר בזה, כי הנה השיגוהו הספקות שזכרתי לשאר הדעות.", + "והנכון אצלי בזה הוא שהמצה נקראת בכתוב \"לחם עוני\" לשתי סבות, האחת מפני טבעה לפי שהלחם בהיותו עיסה טרם יחמץ הוא קטן הכמות ואחר החמוץ יגדל הבצק ויעלה למעלה, והמצה להיעדר החמוץ לא תגדל ולא תעלה אלא תשאר שפלה ונמוכה, ובבחינה הזאת נקראת לחם עוני, לשפלותה ודלותה בעצמה. והסיבה השנית היא לפי שהמצה קשה להתעכל באצטומכא ותשאר בה זמן רב ולכן תספיק מעט מהמצה לאוכליה ועניים יאכלוה. וכבר כתב יצחק הישראלי7רבי יצחק בן שלמה הישראלי היה רופא, פילוסוף ופרשן מקרא מתקופת הגאונים, בן המאה העשירית. ר' יצחק שימש כרופא בחצרות מלכים באפריקה, ביניהם בחצרו של מלך מצרים. ספריו התפרסמו באירופה לאחר שתורגמו מערבית ללטינית בסוף המאה ה-11. במסעדים אשר לו כי פת המצה קשה מאוד להתעכל באצטומכא ומתארכת לצאת משם ומולידה רוח ועצירות, ושהוא מאכל ניאות לעמלים יותר מן הלחם החמץ, והמצריים לשנאתם את בני ישראל וגדי שיספיק להם לחם מעט היו נותנים להם לחם מצה כשהיו עוסקים בבנייני המלך ובמעשי הלבנים. ועל פי שתי הבחינות האלה נאמר כאן \"הא לחמא עניא\", כנגד הראשונה מפאת טבעה כמו שזכרתי, וכנגד הסיבה השנית אמר \"די אכלא אבהתנא בארעא דמצרים\". ועם היות שנקראה מצה לחם עוני על פי הבחינות האלה, לא נאמר מפני זה הטעם שצוותה התורה מצוות המצה ואיסור החמץ, כי אם לזכרון מהירות גאולתם כמו שנאמר \"כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\" (דברים ט\"ז, ג'). ולפי זה המאמר \"הא לחמא עניא\" אינו סותר דרשת רבן גמליאל במצה, לפי שכאן לא אמר המגיד טעם מצוות המצה אלא זכר עניינה שהיא \"לחמא עניא\" בטבעה ושכן היו אוכלים אותה במצרים. אחר כך פירש רבן גמליאל הסבה וטעם המצווה שאנו אוכלים מצה בלילה הזה, שהוא לזכרון מהירות הגאולה והיציאה ממצרים, שלא הספיק בצקם להחמיץ. ויהיה פירוש הכתוב שבעת ימים תאכל עליו מצות, שהמצות הוא לכם עוני נמוך ושפל ובלתי גדול לפי שבחפזון יצאת מארץ מצרים, עד שלא הספיק בצקם להתגדל ולעלות ונשאר נמוך ועני, וכמו שאפרש עוד במקומו. אמנם למה התחילה ההגדה בעניין המצה ולא בעניין הפסח שהוא הקודם במעלה, או למה לא שכר שלשתם פסח, מצה ומרור? ומה עניין אומרם הא שתא הכא והכפל אשר בא בו? שהן השאלות שבאו בשער השלישי והרביעי.", + "כבר אמרו איזה חכמים שמה שאנו אומרים כאן \"כל דכפין\" וכו' הם דברי אנינות על גלותנו, לומר כי בעוונותינו גלינו מארצנו ואין אנו יכולים להקריב קרבן פסח חוצה לארץ ולכן אין צריכין טהרה וכל מי שיביא יאכל מזה הפת כטמא וכטהור יחדיו. ולכן אנו מתפללים כי לשנה הבאה נעלה לירושלים ושבו בנים לגבולם, והאיש אשר הוא טהור יעשה כחוקת הפסח. ואחרים אמרו שהתחיל במצה מפני שאנחנו חייבים לתת לכל אחד די מחסורו בזמן הזה, ולכן אמר כל דכפין ייתי ויכול, ומאמר \"לשנה הבאה בירושלים\" נאמר לזכרון ירושלים, שנאמר \"אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי\", כאילו יאמר שבזכות הנדיבות והצדקה הזאת להאכיל לעניים יגאלנו השם יתברך. וראיתי מי שפירש המאמר הזה כולו כמו סיפור מה שעשוה אבותינו במצרים והדברים שאמרו באותו ליל שימורים, שמפני חפזונם היו מחלקים המצה והיו אומרים אלו לאלו כל דכפין ייתי ויכול כל דכפין ייתי ויפסח, כי עתה אנו עבדים במצרים ולשנה הבאה נשב בארעא דישראל בני חורין. וכי עתה כאשר אנחנו מחלקים את המצה הננו מודיעים לנשים ולתינוקות שכן עשו אבותינו במצרים והיו אומרים ככה ואנחנו עושים כדוגמתם, והתקינו לומר לשנה הבאה בני חורין בלשון הקודש ולא בלשון ארמי כשאר מילות המאמר כדי שלא יבינו אותו הגויים (בני בבל) ויחשבו את ישראל למורדים במלכות כי אומרים שיעשו עצמם בני חורין. אך גם בפירוש זה לא נמלט מהספקות.", + "והנכון אצלי הוא שחז\"ל תקנו שיהיה האדם בליל פסח קודם ההגדה בוצע מצה, וישים חציה תחת המפה ויעקור הקערה מלפניו ויתננה בצד השולחן כאילו כבר אכלו, כדי שיהיה מקום לשואל לשאול למה עושין כן ועדיין לא אכלו? כמו שביארו בפרק ערבי פסחים. ותקנו שיקרא את העניים שיבואו לאכול עמו מפתו ולסמוך על שולחנו, ולכן דיבר מהמצה, לא שהייתה כוונתו לבאר טעמה והוראתה כאן, כי אין זה המקום ויבוא להלן, אבל הוא לעניין ההכרזה כאילו יאמר העניים והאביונים מבקשים להם ואין, לכו לחמו בלחמי כי הוא לחם עוני ונאות אליכם, ובלילה זה כולנו שווים, ואף על פי שאתם עניים אל תתביישו כי כן היו אבותינו במצרים, ולפי זה יבואו דבריו מתוך ענוונותו לדבר על לב העניים ועל כן קרא לחמו לחם עוני, ואפשר שקראו \"לחם\" לכל הסעודה הכוללת פת ותבשיל וגם בשר, כמו שנאמר \"הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם\" (שמות ט\"ז, ד') ואמר משה לישראל \"בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ\" (שמות ט\"ז, ח'), הרי שלחם כולל גם בשר . ותועיל ההכרזה הזאת גם כן שלמה שכוונו לעורר את הנשים והטף לשאול מה נשתנה, אחרי שאתה שמת לפניך לחם ובצעת אותו והקדשת קרואיך ואמרת כל דכפין ייתי ויכול, מה זה שנתחרטת ממה שהתחלת לעשות ועקרת את הקערה? והשאלה הזאת תביא התשובה בסיפור יציאת מצרים.הנה התבאר מזה למה התחיל המגיד מאמרו מן הלחם, ולכן לא הזכיר הפסח כי אינו נוהג בחוצה לארץ, ולא הזכיר המרור לפי שאין בו אכילה מספקת לעניים, כי אם המצה באשר היא לחם שלבב אנוש יסעד, ועל בדומה לזה אמר עזרא \"וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ\" (נחמיה ח', י'). ולפי שאנחנו עושים בלילה הזה זכר לפסח מאותו אפיקומן שאוכלים על השובע במקומו, לכן יאמר \"כל דכפין ייתי ויכול\" כנגד המצה והמרור ו\"כל דצריך ייתי ויפסח\" כנגד האפיקומן שהוא זכר לפסח. ולכן זכרו באחרונה כאילו יאמר אחרי שיאכל מהסעודה יעשה זכר לפסח, או שכפל הדבר במילות שונות \"ייתי ויכול\" \"ייתי ויפסח\", רצה לומר לחוג עמנו. אמנם מה שאמר עוד \"הא שתא הכא\" וכו' בא להתיר ספק שאפשר שיסופק נגדו, והוא כי הייתה חובה לחוג את חג הפסח בירושלים, כמו שנאמר \" לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ וגו' כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'\" (דברים ט\"ז, ה'-ו') וגו' ואיך יאמר אם כן יבוא ויפסח כאילו יעשה בחו\"ל חג הפסח? וכדי להשיב על זה אמר \"הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל\", רצה לומר השנה הזאת נעשה כאן חג ושנה הבאה יהי רצון מלפני ה' שנעשה אותו בארעא דישראל, ונתן הסיבה הזאת באומרו \"הא שתא עבדי\" רצה לומר הנה נעשה בשנה הזאת החג כאן מפני שאנחנו עבדים בגלות, ולא נוכל לעלות לחוג בירושלים, אולם לשנה הבאה כאשר יגאלנו ה' נוכל לעשותו בארעא דישראל לפי שנהיה אז בני חורין ונעשה המצווה כהלכתה. ולפי זה המאמר הראשון שאמר \"הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל\" הוא הודעה והנחה, ומה שהוסיף לומר עוד \"הא שתה הכא עבדי\" וכו' היא נתינת הסבה בדבר, ולא בא זה בכאן על דרך תפילה ובקשה כמו מה שנאמר בסוף ההגדה \"כן ה' אלוהינו יגיענו למועדים אחרים\" וכו', כי בכאן בא רק להתיר הספק כמו שזכרתי.", + "הנה נתבאר זה המאמר הראשון והותרו השאלות והספקות אשר בארבעת השערים הראשונים." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "תשובות לשערים ה' – ו'
\"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות\" וכו',
בפרק ערבי פסחים אמר רבא אטו חיובא לדרדקי? אלא אמר רבא \"הכי קתני אין אנו מטבילין\" (פסחים קט\"ז, א'). הרצון שהגירסא שבספרים שלנו \"אין אנו חייבים לטבול\" אינה אמיתית כי אם \"אין אנו מטבילין\", ונראה לי שאין השאלה הזאת מה נשתנה מה שאמרו בפסחים שיעשו בעקירת הקערה כדי שישאלו התינוקות, כי אותה השאלה לא סידרו אותה חז\"ל בכתב, ודי שמפי עוללים ויונקים נשמע \"מה זאת\" ואז אב לבנים יודיע עניין יציאת מצרים. אמנם השאלה הזאת \"מה נשתנה\" כוללת לכל אדם, שאם אין נערים ותינוקות לשאול אז נער וזקן נושאין ונותנין בדבר, וכמו שאמרו חז\"ל תלמיד חכם בניו שואלים אותו ואם לא אשתו שואלת, ואם לאו הוא שואל לעצמו.", + "ועניין השאלה הזאת הוא שהשואל רואה בלילה הזה שאנו עושים דברים המורים על היותנו בני חורין בני מלכים שרים ויועצי ארץ, ונעשה דברים אחרים המורים בהפך על היותנו עבדים נכנעים בזויים ושפלים, כי הנה בכל הלילות אין אנו חייבים לטבול אפילו פעם אחת והלילה הזה אנו מטבילי בחובה שתי פעמים, או אין אנו נותנין לטבול קודם הסעודה והלילה הזה שתי פעמים, וזה מורה על היותנו בני חורין ושרים ונדיבי עם כיוון שאנו אוכלין המאכל עם הקוני הטבולים כי זהו דרך השרים האוכלי מעדנים, ומצד אחר יראה ההפך שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה כל אדם כפי רצונו מבלי חיוב, והלילה הזה כולו מצה בחיוב, וזה בלי ספק מורה על העבדות, שהמצה היא לחם עוני ומאכל העבדים העמלים כמו שזכרתי, ובזה הדרך עצמו אנו אוכלים בכל הלילות שאר ירקות בתבשיל מרוקח ובפת והלילה הזה כולו מרור, רצה לומר מרור כמו שהוא חי ולא מבושל ובלי פת וזה גם כן סימן עבדות ועניות. עוד נעשה בהפך זה שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבים ובין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין, וזה מורה על היותנו בני חורין כיוון שאנחנו כקטן כגדול אוכלים בהסבה בכבוד גדול. לפי זה יש לנו בלילה הזה שני דברים המורים על החירות שהם הטיבול וההסבה, והוא דבר זר שנעשה בלילה אחת דברים הפכיים בהוראותם, ולפי שעל פי שנים עדים יקום דבר הביא על העבדות שני העדים ההם ועל החירות השנים האחרים, ולא זכר אכילת הפסח, לפי שהיא אינה מורה לא על החירות ולא על השיעבוד, גם חיוב ארבע כוסות אינו מורה על החירות כי גם העבדים והמשועבדים לפעמים ירבו בשתייה כמאמר שלמה \"תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ\" (משלי ל\"א, ו'). הנה התבאר המאמר הזה והותרו הספקות הנופלות עליו בשער החמישי והשישי." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "תשובות לשערים ז' - י\"ב
עבדים היינו לפרעה במצריים וכו', זוהי תשובת השאלה \"מה נשתנה\", על מה ששאל השואל למה בלילה הזה נעשה דברים מורים על העבדות ודברים מורים על החירות, היתה תשובתו כי בלילה הזה בתחילתו עבדים היינו לפרעה במצרים לכן נעשה אותם דברים המורים על העבדות, ובלילה הזה בסופו הוציאנו ה' אלוהינו משם והיינו בני חורין לכן נעשה אותם הדברים המורים על החירות. ולפי שהלילה הזה משונה בדברים הפכיים מכל שאר הלילות לכך אנו עושים דברים הפכיים לזכרון העבדות והחירות.", + "והתשובה הזו מספקת וכוללת לכל חלקי השאלה והותר בזה הספק אשר בשער השביעי. ולכן לא נתן כאן טעם המרור משום \"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם\" (שמות א', י\"ד) כי לא בא לתת טעם למצוות מצה או מרור כי אם להפכיות הפעולות כמו שכתבתי. ובאומרו \"עבדים היינו לפרעה\" רמז אל שתי מניעות עצומות שהיו בעניין היציאה, האחת המלך הקשה ורע מעללים פרעה אשר לרשעתו נקרא כן מלשון פרעו אהרון, כאילו הוא שם מורכב משתי מילות \"פועל-רע\", הלוא תראה קושי ערפו שחייב לעצמו כל המכות אשר קיבל, ולרמוז על רשעו ופשעו אמר המגיד \"עבדים היינו לפרעה\". והמניעה השניה היא מצד ארץ מצרים עצמה, כי להיותה מקור הצרות נקראת מצרים מלשון מֵיצַרִים. וכבר זכרו חז\"ל שהייתה מערכת ארץ מצרים מחייבת שלא יצא עבד משם לעולם, עד שאמרו שהיו עבדים נסגרים שם בכ\"ד מפתחות שלא היו יכולים לצאת משם, ולכן נזכרה מצרים חמישים פעמים בתורה, שהם כנגד חמישים שערי בינה שנמסרו למשה ובהם פתח המסגרות והוציאם ממצרים. ולזה כיוון באומרו \"ויוציאנו ה' אלוהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה\", רוצה לומר ששדד המערכות העליונות ושינה הטבעיות בידו החזקה על השמים ובזרוע הנטויה על השרים העליונים המניעים אותם, וכמו שאמר \"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים\" (שם י\"ב, י\"ב), וכן כתב הראב\"ע כי לפי המערכה העליונה לא היו ישראל יוצאים ממצרים, ", + "והנה מה שאמר: ואילו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים' וכו' כיוון בזה שתי כוונות, האחת שאם יאמר אדם הנה הפעל הזה לאכול ולשתות בהסבה יאות לאותם שיצאו מעבדות לחירות, אבל אנחנו העומדים בגלות מה לנו המעשה הזה? והוא משיב על זה: לומר אילו אבותינו לא היו יוצאים אז גם אנחנו היינו שם עתה עבדים, ולכן הוא כאילו אנחנו יצאנו משם, ומוכרחים אנו לעשות כמעשיהם. והכוונה השניה היא שרצה המגיד להודיע מעלת היציאה ממצרים לפי שהיציאה משם לא היתה אפשר כי אם באחד משלושה דברים: א') אם בכוחם וזרועם של ישראל שיתגברו על המצריים, וכמו שהם עצמם חששו לזה באומרם 'הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ועלה מן הארץ', ב') או שיצאו בלשון פרעה ורשותו כמו שעשה כורש ליהודים אשר בבבל, ג') או בכוח הקב\"ה שהוא כל יכול על המערכות כולן ועל מלכי האדמה באדמה. ואמר המגיד כי אילו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים שהיא היתה הסיבה האמיתית אז לא היה אפשר שיצאו באחת משתי הסיבות האחרות, אם מגבורת העם או מרצון פרעה, כי העם בני ישראל אף על פי שהיו כמות מופלג עד אין חקר לא היו יכולים להשתחרר עצמם, כי לא היה להם לב אמיץ כי נולדו בתוך השיעבוד והעינוי, לכן אמר \"עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה\", רצה לומר לא די לשש מאות אלף רגלי העם אשר לא יכלו לצאת, אבל גם הם ובניהם ובני בניהם עד עולם לא היו יכולים לצאת בגבורתם, ותמיד היו עבדים נרצעים. כי היוכלו אלף אלפי אלפים עדרי צאן להתגבר בבוא עליהם אריה? וגם בסיבה השניה שהוא רצון פרעה אין ספק שלא היו יוצאים, כי אנו יודעים את רשעתו וגם הארץ לא הייתה מוכנה לכך כפי מערכה השמיימית, ועל זה אמר \"עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים\". לא נשאר לפי זה אלא צד ואופן אחר ליציאתם ממצרים כי אם היכולת האלוהי ורצונו. ולכן לא בא המאמר הזה להגיד שחייב אדם להראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כי אין זה מקומו כי אם בסוף ההגדה, אבל כאן בא להודיע גבורות השם יתברך וחסדו ביציאת מצרים. ובזה האופן המאמר הזה הוא מענין התשובה, ויצדק מאמרו \"עדיין אנו ובנינו ובני בנינו\" וכו'. והותרו בזה הספקות אשר בשערים שמיני ותשיעי וי\"א. והנה לקח המגיד הטענה הנכבדת הזאת משה שאמר הקב\"ה למשה בתחילת שליחותו, \"וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה, וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם\" (שמות ג', י\"ט – כ'). וכבר נתקשה הפסוק הזה על המפרשים, לפי שישראל יצאו ממצרים באמצעות מכת בכורות שנקראת יד חזקה ואיך יאמר הכתוב \"ולא ביד חזקה\"?", + "וכתב רש\"י כל עוד שאין אני מודיעם ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך, דבר אחר ולא בשביל שידו של פרעה חזקה. אבל אמיתת הכתוב נראה לי שבא לומר אני ידעתי שלא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ברצונו וחפצו ורשותו, וגם לא תהיה היציאה משם ביד חזקה וגבורה שלכם שתחשבו שתתגברו על המצרים ותעלו מן הארץ, אבל תהיה היציאה בידי העליונה ובכוח ה' שאשלח את ידי והכיתי את מצרים, רצה לומר את הארץ ואת אלוהיה, לא בדרך הטבע כי אם בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם.", + "אמנם אם נשאל מה הרווחנו ביציאת מצרים ובגאולה משם אם אנחנו כעת בגלות? הנה בלי ספק קנינו בזה שלושה מעלות עליונות שאנחנו גם היום זוכים בהן.", + "האחת, שנודעה לכל באי עולם מעלת האומה לפני ה' שהשחית וביטל הסדר הטבעי וכוחות השמיימים והשדים העליונים בעבור ישראל אשר לא עשה כן לכל גוי.", + "והשנית, הכבוד הגדול שרנו אבותינו ביציאתם ממצרים ביד רמה ובירושת הארץ, והמעלה והכבוד אשר רכשו בה בישיבתם עליה ימים רבים, ומעלת האבות וכבודם היא ירושה רבה לבאים אחריהם.", + "ושלישית שאם לא יצאנו ממצרים לא באנו לפני הר סיני ולא קיבלנו תורה ומצוות ולא שרתה שכינה ביננו ולא היינו עם סגולה לאלוהים, ורק על ידי היציאה משם זכינו לכל אלה והשגחת ה' דבקה עמנו שהיא התכלית האחרון ושלמות עליון אשר לנו, והשארת הנפש ושלמות הרוחני הנמשך אחריו.", + "ואף על פי שאנחנו בגלות, אנו זוכים בהם, וכנגדם אמר \"אפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה\", רמז ב\"חכמים\" היודעים דרכי הטבע ומערכות העליונות, ורמז ב\"נבונים\" המבינים ענייני המעלות והכבוד, וכנגד שלמות התורנית הנפשית אמר \"כולנו יודעים את התורה\". לכן על אלה ואלה מצווה רבה לספר ביציאת מצרים, שהיא מקור הטובות והתחלה וסיבה לכל המעלות והשלמיות. ולכן הזהירה התורה הרבה פעמים לספר ביציאת מצרים, ונאמר בשאלת הבנים והגדה וגו'. והנוסחא האמיתית היא \"וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח\", כי הסיפור הוא מצווה והמרבה בו הרי זה משובח.", + "והותרו בזה שאמרתי הספקות אשר נזכרו בשער העשירי והי\"ב." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "תשובה לשער י\"ג
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו'.
המגיד הביא ראיה כי המרבה לספר ביציאת מצרים הוא המשובח, אפילו לחכמים ולנבונים וליודעים את התורה כולה, מאותה עובדא שאירע לחמישה גדולי הדור וחכמי ישראל, שבליל פסח היו מסובין בבני ברק ועם כל חכמתם היו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה. וזה היה אחר האכילה, דאי קודם האכילה הא אמרינן חוטפין מצה בליל פסח בשביל שלא יישנו בתינוקות, אלא אחר האכילה היו מספרין ביציאת מצרים עד שעלה עמוד השחר וראום תלמידיהם לקריאת שמע. כי היו כל כך מתבודדים בסיפוריהם ובמשא ומתן שהיה בעיניהם שגם באור הבוקר לא היו מרגישים, עד שתלמידיהם העירום לעניין קריאת שמע שמצוותה עם הנץ החמה.", + "אמנם קשה להבין הלשון \"שהיו מסובין בבני ברק\", יש מפרשים שהיו נסמכים לאכול את הפסח עם תלמידיהם שנקראו \"בנים\" בעיר אחת ושמה ברק. אבל זה בלתי מתיישב אצלי, כי היה ראוי לומר שהיו נסמכין בבתי בניהם או תלמידיהם בברק ולא שיאמר מסובין בבני ברק. ועוד מפרשים כי חמשת החכמים האלה היו מתאכסנים עם בני אותה העיר לאכול בימי חג הפסח, ואם כדבריהם היו החכמים בין בני ברק, או התלמידים בברק בבתים שונים ולא היו כולם באגודה אחת מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה לשיצטרכו התלמידים לומר אליהם יחד הגיע זמן קריאת שמע. ועוד נאמר שהיו אוכלים בבתי תלמידיהם היאך יאמר עד שבאו תלמידיהם, הלוא היו החכמים בבתי התלמידים ומאין באו? ועוד קשה שרבי אלעזר בן עזריה היה עשיר וגדול הגדור ונשיא בישראל ואיך יהיה נסמך על שולחן תלמידיו לאכול הפסח? וכל זה מוכח שבני ברק אינם אנשי או תלמידי העיר ברק, אבל הם כלים יפים שהיו מסובין עליהם בליל הפסח בדת ובהלכה, ולפי שאמר למעלה \"והלילה הזה כולנו מסובין\" סיפר כאן שחמישה גאוני עולם הללו היו אוכלים יחד בליל הנשיא רבי אלעזר בן עזריה, ושם שמו לפניהם לכבוד ולתפארת הכלים ההם שנקראו \"בני ברק\" כי בנים יאמר על כל דבר בניין ומעשה, כמו \"בין לילה היה ובין לילה אבד\", עד שהסעיף יקרא בן, כמו \"ועל בן אימצת לך\" (תהלים פ', ט\"ז), \"בן פורת יוסף\" שפירשו המדקדקים לשון סעיף פורה וגידול, והברק יאמר על מראה המשי המבריק לעיניים, כי על הכלים האלה היו מסובין. יהיה מה שיהיה. הנה למדנו מזה שהיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה, וזו ראיה שהמרבה בסיפורו הרי זה משובח.", + "האמנם מה ראו השלמים האלה לספר בזה כל הלילה ולהדיר שינה מעיניהם? הנה הוא לפי שהלילה הזה ליל שימורים הוא לה', וישראל לא היו ישנים כלל באותו הלילה כשיצאו ממצרים, כי חלק הראשון מהלילה התעסקו ביציאה ולכן לא נתנו כל הלילה תנומה לעפעפיהם. ולפי שחייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, לכן ראו הקדושים האלה לעשות כמעשיהם שמיד בתחילת הלילה התעסקו במצוות המצה והמרור וזכר הפסח כמו שעשו אבותיהם במצרים, ואחר כך בכל שאר הלילה היו מספרים ביציאה, ובזה הראו את עצמם כאילו הם יצאו.", + "והותר בזה הספק אשר בשער י\"ג." + ], + [ + "תשובות לשערים י\"ד - י\"ח
אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה.
זו הראיה השניה שהביא המגיד להוכיח שמצווה לספר ביציאת מצרים. מאותה משנה שאמר רבי אלעזר בן עזריה באותו היום שמנוהו נשיא, ועם היותו בחור בשנים י\"ח שנה כדאיתא בירושלמי דברכות ואמר\" הרי אני כבן שבעים שנה\", להגיד שעם היות שגדלה חוכמתי עד שהייתה בבקיאותו והקפתו בדרכים התוריים כאילו היה בן שבעים שנה, עם כל זה לא הגיעה מעלתו למצוא ראיה לנצח חבריו ולא הוכיח שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא והוא שמעון זן זומא, וכבר ידעת שבן זומא זה היה אומר כשהיה רואה אוכלסי ישראל, \"ברוך שברא כל אלה לשמשני\", להגיש שזהו התכלית שבמין האנושי, אבל לא היה המאמר הזה ממנו דרך נאה וגאון ודרך רע חלילה, כי אם לעורר ליבות התלמידים ולהלהיבם היה אומר כן. והנה בן זומא היה קטן בשנים ולכן לא נסמך ונקרא המיר על שם אביו בן זומא, וכן היה עניין בן עזאי. ולפי זה היה מאמר רבי אלעזר בן עזריה שעם היותו בחור בשנים, הנה בחמלת ה' עליו נעשה כבן שבעים שנה בשלמות תורתו מפני כבוד הנשיאות, והוא היה מתלונן שלא זכה למה שזכה בן זומא שהיה נער ממנו ולא נעשה לו אותו נס, ולכן לא קראו בשמו שמעון אלא בן זומא להורות שהיה ילד מסכן וחכם. אמנם אין ספק שכוונת דרשתו היא להוכיח שתאמר יציאת מצרים בלילות רצה לומר בכל הלילות תמיד, וכבר הוכיח שם בגמרא שהזכרון הזיה יהיה בזכרון פרשת ציצית שיש בה זכר ליציאת מצרים. ואף על פי שציצית אין מצוותה בלילה שנאמר \"\"וראיתם אותו\", מכל מקום הוכיח בן זומא שראוי לומר אותה פרשה בקריאת שמע של לילה מפני שיש בה זכר ליציאת מצרים, והחסד הגדול ההוא נעשה בלילה, ולכן ראוי שיזכר בכל לילה, והוכיח מזה הפסוק \"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך\", ואף כי הפסוק הזה נאמר בפרשת הפסח הנה ראה בן זומא שהוא בלתי אפשר שיפורש על מצוות הפסח, לפי שנאמר \"כל ימי חייך\", ואי אפשר לומר כן כי אם על דבר אשר יזכר בכל יום ויום, ולא על מצוות הפסח שהיא מדי שנה בשנה ואיך יאמר שבכל ימות השנה ידרוש ויזכור הלכות הפסח, הלוא אמרו חז\"ל ש\"שואלים ודורשים הלכות הפסח בפסח והלכות החג בחג\" וכו' שלושים יום מקודם ולא בכל יום. לכן דרש בן זומא אותו פסוק על זכרון יציאת מצרים בלילות בקריאת שמע לפי שהוא דבר תמידי בכל יום. ומה שאמר \"כי בחיפזון יצאת ממצרי\" הוא טעם למצוות הפסח והמצה אשר הזכיר, ואמר עוד \"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך\" כאמור הלוא ציוויתיך והזהרתיך על זכרון יציאת מצרים לא לבד בזמן הפסח אלא גם בכל יום ויום ביחד עם קריאת שמע.", + "אמנם אם היה כתוב ימי חייך די היה ללמד שנזכור אותה מצווה ביום כי כן נאמר \"חוקות עולם לדורותיכם\" ולא נזכר שם \"כל\" ומפני שנאמר כאן \"כל ימי חייך\" יש בכלל הזה היום וגם הלילה שמחוייבים אנו לזכור יציאת מצרים. אבל החכמים לא קיבלו הדרשה הזאת, לפי שראו שהלילה הוא נמשך ליום שנאמר \"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד\", ואם כן הלילה מכלל היום הוא, וכל כ\"ד שעות מעת לעת נקרא יום, ולכן דרשו \"ימי חייך העולם הזה\" שהוא עולם הגלות ו\"כל\" בא לרבות ימות המשיח, שגם בימים ההם לא ימוש סיפור יציאת מצרים מפינו.", + "ועל זה אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר \"הנה ימים באים נאום ה' לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שם\" (ירמיהו כ\"ג, ז')? אמרו לו חכמים לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שיעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפלה לו. רצו בזה לומר שלא בא הכתוב להגיד שיתבטלו מועדי ה' ולא שיתחדשו מצוות אחרות, כי תורת ה' ומצוותיו הם נצחיות עדי עד ולא יקבלו תוספת ולא חסרון, ואמרו אלה המצוות מלמד שאין נביא ראשי לחדש דבר ומקרא מגילה לאו תוספת הוא. אלא שהייתה כוונת הנביא באומרו \"לא יאמרו עוד\" וגו' שלא תהיה אז יציאת מצרים עיקר הגאולות או היותר גדולה והרשומה שבהן, כמו שהיא אצלנו היום, כי אז יהיה קיבוץ גלויות יותר גדול ותהיה הגאולה שלמה ועיקרית בין הגאולות כולן, עד שיציאת מצרים תהיה טפלה לה בפי בריות בהיותה קטנה ממנה בכמות ובמעלה.", + "והנה אף כי התשובה שהשיבו חכמים לבן זומא היא אמיתית מכל צד, בכל זאת נוכל אנחנו להשיב לזה בדרך אחר והוא שהנביא באומר \"לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה\" רצה לומר שבני אדם בדברם זה עם זה ובשבועיהם לקיים דבר שרגילים לומר \"חי ה' אשר העלה\", לפי שזו השבועה הגדולה אצלנו מכל השבועות, אבל לימות המשיח יאמרו \"חי ה' אשר העלה ואשר הביא\" וגו' לפי שהגאולה העתידה תהיה פליאה יותר גדולה ועצומה מיציאת מצרים. ואין זה סותר למה שאמרו שיזכרו יציאת מצרים לימות המשיח בקראנו פרשת ציצית ביום ובלילה, להיות המצווה הזאת קבועה ועומדת בתורה ולא תשתנה לעולם. והנביא מדבר רק משבועת העם ודבריהם המורגלים ביניהם שמזכירים יציאת מצרים ולעתיד יזכרו הגאולה האחרונה שהיא יותר פליאה.", + "ועם היות מאמר רבי אלעזר בן עזריה נאמר על זכרון פרשת ציצית, בכל זאת הביא המגיד לראיה על סיפור יציאת מצרים בליל פסח כדי לבאר גודל מעלת המצווה הזאת, מדברי רבי אלעזר בן עזריה שהשתדל להוכיח המצווה לזכור יציאת מצרים בכל לילות השנה על פי דרשת בן זומא. ולדעת החכמים שאמרו שם לימות המשיח נתחייב בזכרון יציאת מצרים, כל שכן שאנו חייבים בכל הלילות בזמן הזה, ויותר ראוי שנספר יציאת מצרים בליל פסח שהוא הזמן המיוחד אליו. ולכן כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, והנה לא הוכיח זה רבי אלעזר בן עזריה מפסוק \"ליל שימורים הוא לה'\" לפי שאותו פסוק הוא בליל פסח, ור' אלעזר בן עזריה לא היה מדבר בו כי אם בכל הלילות במצוות ציצית כמו שכתבתי.", + "ובזה הותרו הספקות שבאו בשער י\"ד, ט\"ו, ט\"ז, י\"ז ובשער י\"ח דוק והשבח." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "תשובות לשערים י\"ט – כ\"ג
ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא כנגד ארבעה בנים וכו', המאמר הקצר הזה נבאר ענינו וקישור דבריו בפנים שונים: הפן הראשון, שהמגיד רצה להוכיח מה שהציע בראשונה שמצוה לספר ביציאת מצרים ושכל המרבה לספר בה הרי זה משובח, ולכן אחרי שהביא עליו ראיה מפעולת חכמים וגם ממאמר ר' אלעזר בן עזריה כמו שכתבתי, הביא עוד ראיה לזה מן התורה, שבענין יציאת מצרים דברה כנגד ארבעה בנים, ועשה בה שאלות ותשובות באופנים מתחלפים, כנגד החכם וכנגד הרשע וכנגד התם ואף כנגד מי שאינו יודע לשאול צוותה התורה לסדר לפניו הרבדים וידיעת הסיפורים, וכמו שנאמר \"את פתח לו\". ולפי זה כל המאמרים עד כאן ודרשות הארבע בנים הן כולן להוכיח הדבר הזה. וכשהשלים להוכיח על סיפור יציאת מצרים התחיל סגנון ההגדה בגנאי באומרו \"מתחילה עובדי עבודה זרה\" וכו' ואחריו השבח בדרשת \"ארמי אובד אבי\" וכו', ובזה האופן יבואו הדברים כולם כדרך ראוי ומסודר.", + "והפן השני הוא שבפרק \"ערבי פסחים\" אמרו שיתחיל בגנות ויסיים בשבח, ונשאל שם מאי גנות? רב אמר \"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו\" וכו' ושמואל אמר \"עבדים היינו לפרעה במצרים\" וכו', כי הייתה דעת שמואל שכל ענין היום הוא יציאת מצרים ולכן אין לנו להזכיר גנות אחר כי אם העבדות, רב סבר שאין גנות רק עבודה זרה שהיו אבותינו עובדים מתחילה, והשבח הוא שקירבם המקום לעבודתו והוציאם ממצרים ונתן להם תורתו שהיא תכלית השבח (פסחים קט\"ז, א'). ואנחנו עבדינן כתרויהו, ולפי דרכם זה ראוי היה שהמגיד יעשה ראשונה בדרך שמואל שהתחיל בגנות המאמר \"עבדים היינו לפרעה במצרים\", שהגנות היא השעבוד, והשבח הוא הגאולה והיציאה משם, והנה באותו המאמר \"עבדים היינו לפרעה\" הזכיר השעבוד והגנאי, וסמך אליו מעשה החכמים ומאמר ר' אלעזר בן עזריה לתשלום ביאור מה שבא במאמר \"עבדים היינו\", ואחר כך התחיל בעניין השבח ממאמר \"ברוך המקום שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא\" וכו', וזכר דרשות בארבעה בנים שבאו כולן בעניין היציאה והגאולה, והשלים עם זה דרך ההגדה לדעת שמואל. אחר כך נעתק המגיד לעשותה כדרך רב והתחיל בגנות \"מתחילה עובדי עבודה זרה\" ושאר המאמרים, וזכר השבח בדרשת ודוי הבכורים שהביא, כמו שיתבאר. ואנו שעושין כתרוייהו מסדרין מאמרי ההגדה מתחילה כדעת שמואל ואחר כך כדעת רב.", + "הפן השלישי הוא שהמגיד הוכיח ראשונה שמצוה להרבות בסיפור יציאת מצרים מכוח אותן הראיות שהזכיר, ואחר כך ראה לבאר איך היה הסיפור הזה, אם כפי הפשט בלבד, ואם בביאור מצוות המצה והמרור ואכילת הפסח והחגיגה, ואמר שאין הכוונה בסיפור יציאת מצרים כפי פשט הכתובים ולא לענין הדין וביאור המצוות, כי אם בדרך הגדה, לפי שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה, להודיע שהסיפור יהיה אם לחכם ויחכם עוד, ואם לרשע משום ענה כסיל כאוולתו, ואם לתם מתהלך לתומו צדיק ואם לשאינו יודע לשאול, וכולם בדרך הגדה. ולפי שבבן הרביעי הוא מסיים \"את פתח לו שנאמר והגדת לבנך\" וכו' שהכוונה שיפתח לו הדברים מתחילתם ועד סופם, לכן פתח סיפורו מ\"תחילה עובדי עבודה זרה\" וכו'.", + "הרי לך כפי כל אחד משלושת אופני הדרכים האלה טעם סדר מאמרי ההגדה וכוונתם וקישורם כפי הראוי.", + "העניין השני שראוי לבאר בזה, הוא למה אמר המגיד בדרשת הבנים \"ברוך המקום שנתן תורה לישראל ברוך הוא\" ולא אמר כן בשאר הדרשות ממאמרי ההגדה? ונוכל לתת טעמים שונים:", + "הטעם הראשון - לפי שאמר המגיד שהתורה האלוהית כוונה לתת לימוד לכל מדרגות בני אדם בעניין יציאת מצרים, אם חכם עיניו בראשו ואם רשע כרשעתו אשר טמן ואם תם יושב אהלים ואם מי שאינו יודע לשאול שהוא החלק ההמוני הכולל בעם ישראל. לכן נתן שבח והודאה להשם יתברך שעיניו על כל דרכי איש והוא הנותן ידיעה ושלמות לכל בשר, ומפני זה אמר המגיד בדרשה זו \"ברוך המקום שנתן תורה לישראל ברוך הוא\" מפני שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה, כי בהיות לימודו כולל לכל כיתות בני האדם ולעשות כרצון איש ואיש יהיה ברוך ומבורך ומשובח ומפואר בלשון כל עבדיו, והוא על דרך המשורר \"ברוך אתה ה' למדני חוקיך\" (תהלים קי\"ט, ב'), שברכו ושיבחו על למדו אותו את חוקיו.", + "הטעם השני - שהמגיד מצא בעניין יציאת מצרים בארבע מקומות בתורה שנזכר שם \"בן\", אם בפרשה \"משכו וקחו לכם\" שנאמר \"והיה כי יאמרו בניכם\" (שמות י\"ב, כ\"ו), ואחר כך בפרשת \"קדש לי כל בכור\" אמר \"והגדת לבנך\" (שמות י\"ג, ח'), ובפרשת \"והיה כי יביאך\" אמר \"כי ישאלך בנך מחר לאמר\" (שם שם, י\"ד) ובסוף סדר \"ואתחנן\" אמר \"כי ישאלך בנך מחר לאמר\" (דברים ו', כ'). ולפי זה נזכר שם \"בן\" בארבע הפרשיות האלה לא במקרה ועל דרך ההזדמן, כי אם בכוונה מכוונת כדי לדבר בעניין זה בארבעה מיני דיבורים מתחלפים, כפי הנושא המקבל אותו, והוא המורה על שלמות התורה ואלוהותה שנסדרו דברים באופן כך, שכללו כל האופנים שאפשר שידובר בהם יציאת מצרים. וקרה בזה לדברי האלוהיים על האנושיים כמו שקרה לדבר הטבעי על המלאכותי, והוא שהמלאכותי יכוון לתכלית אחד בלבד אשר אליו כונן הפועל אותו. אבל הדברים הטבעיים יש בהם תכליות ופעולות הרבה מתחלפות, מהם כפי החומד ומהם כפי הצורה, מהם כפי המורכב ומהם סגולות וטבעים נעלמים אשר לא נדע סיבתם ואופן המשכם כי אם על ידי הניסיון. וכן הדברים האנושיים כוננו לתכלית אחד מכוון, אמנם הדברים האלוהיים עם היותם מורים לכוונה אחת, כבר נכללו בה כוונות אחרות, וזה עניין אמרם \"שבעים פנים לתורה\", ואמרו בדעות המתחלפות \"אלו ואלו דברי אלוהים חיים\", כי יש בכולם כוונה של החכמה האלוהית. ולפי שזוהי שלמות עצומה בתורת ה', לכן אמר המגיד בדרשה הזאת \"ברוך המקום שנתן תורה לישראל\", רצה לומר שנתנה להם באופן כך מן השלמות שתכלול במאמר אחד כוונות מתחלפות. ועם היותה תורה אחת ומצווה אחת למדנו כפי סגנון המאמרים שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה במצווה הזאת. והברכה שזכר בכאן, ענינה השבח וההלול, ולכן אמר \"ברוך הוא\", רצה לומר הוא אינו מצטרך לברכה ולשבח שנברכהו אנחנו כי הוא ברוך ומבורך מעצמו.", + "והעניין השלישי שראוי לבאר בכאן הוא, מהו כוונת אמרו \"ברוך המקום\"? האם נאמר על השם יתברך ולמה זה תארו בשם \"מקום\", או אם אמרו על מקום אחד מיוחד? כי יש מי שפירשו על הר סיני שהוא היה מבחר המקומות ומשם קיבלו ישראל את התורה וכמו שאמרו במשנה \"משה קיבל תורה מסיני\" וכן אמרו בּיְלָמְדֵנוּ8ילמדנו הוא מדרש קדמון שנזכר כמה פעמים ב\"ערוך וב\"ילקוט\". נחלקו חכמי הדור האם הוא מדרש תנחומא הנדפס או מדרש שאבד מאיתנו. התקבלה הדעה כי מדובר במדרש קדמון שאבד ומדרש תנחומא הוא קיצור שלו. בשעה שבא הקב\"ה ליתן תורה שמעו תבור וכרמל והניחו מקומם ובאו להם, והקב\"ה אמר להם \"למה תרצדון הרים גבנונים\", למה אתם רצים ומדיינים? בעלי מומים אתם! כעניין שנאמר \"או גבן או דק\" אבל ההר חמד אלהים לשבתו זה סיני!", + "וכל זה רחוק מהכוונה האמתית במאמר הזה, שכנגד הקב\"ה אמר \"ברוך המקום\", שנאמר \"והניף ידו אל המקום ואסף המצורע\" (מלכים ב', ה', י\"א) וכן אמרו חז\"ל בבראשית רבה \"מעונה אלהי קדם, הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס\". האמנם למה תארו את השם יתברך בשם \"מקום\"? הוא על דרך ההמשל, לפי שראו בדרך המקום סגולות יאותו על דרך הדמיון לאלוהינו יתברך; האחת, שהמתקומם ינוח במקומו הטבעי כשיגיע אליו ויתנועע ממגמתו כשיהיה נפרד ממנו. השנית, שהמקום הוא מקיף למקומם וכולל אותו. השלישי, שהמקום שווה למקומם. הרביעי, שנבדל בטבעו ממקומם. החמישי, שממנו יבחן בצד המעלה וממנו יבחן בצד המטה. וכמו שנתבאר כל זה בחכמה הטבעית. והחכמים הראשונים בחכמתם הכוללת העתיקו כל זה על דרך ההמשל והדמיון בהשם יתברך כי הוא המקום המשלים אותנו, עד שקראוהו חכמים נשמת העולם וצורתו, להיות סיבה בקיומו ושמירתו בהיותנו דבקים בו יתברך וחוסים תחת כנפיו חיינו במנוחה ושלמות; א) כי הוא באמת המנוחה והנחלה, וכשתפרד הנפש מדבקותו תבקש לשוב אל בית אביה ולהדבק בו אם לא יעכבנה מונע. ב) הוא אלוהינו יתברך המקיף בנו, כי הוא בוחן ליבות וכליות בידיעה פרטית מקפת, וכל דבר לא יכחד מן המלך. ג) הוא אלוהינו יתברך בהשגחתו הפרטית השוה אלינו, לפי שהשגחה הנפלאה ההיא לא תעבור מהאומה לזולתה, ולא יעלם ממנה דבר לכל פרטי האומה, ובזה האופן היתה השגחתו שוה אלינו, לא תחסר מלהשגיח דבר ולא תוסיף ולא תעדיף על אומה אחרת מאותה ההשגחה הפרטית. ד) הוא אלוהינו נבדל ממנו תכלית ההבדל, עד שמציאות יאמר עליו ועל כל זולתו בשיתוף השם הגמור, לא בענין ויחס כלל. ה) וכמו שבמקום ימצאו המעלה והמטה, כך בהשגחת השם יתברך תמצא המעלה והמטה, כי הוא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, המגביהי לשבת המשפילי לראות, וכדברי המשורר \"כי רם ה' ושפל יראה\" (תהלים קל\"ח, ו'), ואמר \"אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך\" (תהלים קל\"ט, ח'). הנה בכל הבחינות האלה על דרך הדמוי הממשליי יתואר השם יתברך בשם \"מקום\". מצורף לזה מה שכבר ידעת, שמקום יאמר גם כן על המעלה כמו שכתב המורה פרק ה' מחלק ראשון, ולפי שמעלת מציאותו יתברך בלתי מושג ולא נודע לשום נמצא, עד שמלאכי השרת היו שואלים \"איה מקום כבודו להעריצו\" רצה לומר איזו מעלה היא מכבודו יתברך כדי שנעריצהו בה. לכן אמר המגיד, לבלתי הכשל בדבריו \"ברוך המקום\", רצה לומר ברוך המעלה המוחלטת אשר אין אנחנו משיגים אותה.", + "העניין הרביעי, למה עשה המגיד חלוקת הבנים בזה הדרך אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול? ומה טבע החומר שחייב והכריח החלוקה הזאת? כי הנה החכם אינו מקביל לההפכי הרשע ולא התם למי שאינו יודע לשאול? כמו שבא בשער הספקות. וכבר השתדלו המפרשים להסכים אלה ארבעה בנים עם ארבעה היסודות, ואחרים רצו להסכימם כנגד האבות אברהם יצחק ויעקב ודוד. ובא החכם על פי מידת החסד וכנגדו אברם, ורשע לפי מידת הדין וכנגדו יצחק ולכן יצא ממנו עשו, והתם כנגד יעקב שהיה איש תם, ושאינו יודע לשאול כנגד דוד שאמר \"כי עני ואביון אני\". אבל הרבדים האלה רחוקים ממני, וכפי הסברא הישרה נראה לי לתת בזה שלושה טעמים:", + "האחד, שהמגיד עשה בזה חלוקה הכרחית, כי מי מאלה ארבעה בנים שזכרה התורה לא ימלט בכל אחד מהם אם שיהיה שואל או בלתי שואל, כי אין בין החיוב והשלילה אמצעי, ואם הוא שואל לא ימלט מאחד מן שלושה תכליות בשאלתו, אם להראות הבטתו וידיעתו, ואם להיות מספק ומערער בדבר מפני שנכנס רוח מינות ואפיקורסות כמקנטר, ואם שישאל לחסרון ידיעתו ויחפוץ לדעת חכמה ומוסר ולהבין אמרי בינה. והם החכם והרשע והתם. כי החכם עם היותו יודע אמיתת העניין בכל זאת ישאל שאלות כדי להראות העמים והשרים את עושר כבוד תורתו וחכמתו, והרשע אשר בקרב לכו לא יאמין במצוות לכן יקנטר עליהן, והתם ישאל כדי שישיבוהו ויודיעוהו דרך ישכון אור. שלושת אלה שואלים על פי שלושת תכליותם, והחלק הרביעי הוא בלתי שואל ולזה לא עשה בו תואר אחד כי אם בשלילה מוחלטת וקראו \"ושאנו יודע לשאול\", לפי שאם היה בלתי שואל מפני רוח רעה היה נכלל ברשע, וכמו שיתבאר אחר כך. ולפי זאת הבחינה נכנסו הארבעה בנים בחלוקה הכרחית מחוייבת.", + "הטעם השני הוא שידיעת הדבר והכרחתו בשלמות תהיה בכל ארבעת סיבותיו: החומרית והצוריית והפועלת והתכליתית, וכבר יקרה שהספיק אחת מהנה או שתים או שלוש להשיב אל כתות השואלים בפי שלמות דעת השואל או קצורו. המשל בזה, אם ישאלך איש שוגה ופתי איך נעשה זה הדביר? ואתה תשיבהו על ידי עצים ואבנים שהיא הסיבה החומרית, והנה נתפייסה דעתו הגסה ויחשוב אפשרות מציאות הדביר למציאות חומרו בחיוב. אמנם מי שלא יתפייס בזה ויאמר הנני רואה הרבה פעמים עצים ואבנים ולא דביר, אז תשיבהו עם הסיבה הפועלת לפי שהיה שם פלוני הנגר שבנאו, וכפי קוצר דעתו יספיקו שתי הסיבות החומרית והפועלת לחיוב מציאות הדביר, אבל אם המצא ימצא אדם אחד יותר פיקח שגם בזה לא תתישב דעתו, אז תצטרך לומר לו צורך הבנין של הדביר שהוא למחסה ולמסתור, וכשיתחברו אצלו שלושת הסיבות: חומרית, פועלת ותכליתית, תנוח דעתו. אך איש לבוב לא ישקוט ולא ינוח גם באלה, כי יאמר עם כל זה שאמרת קשה לי, למה נעשה דביר ולא בנין אחר? ואז תצטרך לבאר לו גם הסבה הצוריית, ועל ידי התחברות ארבעת הסיבות האלה תהיה הידיעה נשלמת, ולפי שיש כתות בני אדם בזה המספר ארבעה, החכימה התורה האלוהית לדבר מהפלאים שנעשו ביציאת מצרים וסידרה אותם עם ארבע מדרגות של בני אדם, כי בפרשת החכם ביאר הארבע הסבות כולן ולכן נזכר בראשונה ובפרשת הרשע נזכרו רק שלושת הסיבות תכליתי חומרית ופועלת, ובפרשת התם נזכרו שתי סבות בלבד, חומרית ופועלת, ולפי שאינו יודע לשאול הספיקה התורה בלימוד הסיבה החומרית לבדה, וכמו שאוכיח כל זה בפרט בדרשת כל בן ובן מהם. הנה נתבאר מזה טעם חלוקת ארבעה בנים וסדר זכרונם בקדימה ואיחור שהיא לפי מספר הסיבות שנאמרו בהם.", + "הטעם השלישי הוא שהייתה חלוקת הבנים הכרחית כל אחד עם זוגו, וזכר ראשונה החכם והרשע ואחריהם זכר הפכיהם, כי התם הוא הפך הרשע, שהרשע הוא המרשיע בדעתו וכוונתו והתם הוא נקי מהתאוות ומשולל מכל רשע, וכבר הרגילו חז\"ל לקרוא תם לשור שאינו מזיק, ועל דרך \"ויעקב איש תם\", ושלמה אמר \"תומת ישרים תנחם וסלף בוגדים ישרם\". וכן החכם ושאינו יודע לשאול הפכיים, כי עניין החכם הוא להראות את חכמתו ולנתח שאלתו לנתחיה, כמו שאמר \"מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם\", והפכו למי שאינו יודע לשאול, כי לחסרון דעתו וקוצר הבנתו לא ידע לשאול דבר, וכבר אמרו הפילוסופים שהשאלה היא חצי החכמה, לפי שהיא הגש הסתירה או הספק אשר בדבר. ולפי זה הארבעה בנים הם שני מינים הפכיים, החכם עם מי שאינו יודע לשאול והרשע עם התם. ונזכרו כדי מעלתם בחכמה, ראשונה החכם לכבוד תורתו, ואחריו הרשע שגם הוא חכם להרע, ואחריו התם לקוצר ידיעתו, ושאינו יודע לשאול באחרונה להיותו משולל בידיעה בהחלט. ובזה נתבארו הספקות אשר בשער י\"ט, כ', כ\"א, כ\"ב ובשער כ\"ג." + ], + [ + "תשובות לשערים כ\"ה – כ\"ו
חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים וכו'.
כבר אמרתי שעם היות פרשת החכם אחרונה בספר משנה תורה בסוף סדר ואתחנן, בכל זאת הזכיר אות ראשונה מפני מעלת חכמתו כי כבוד חכמים ינחלו, וגם מפני שלמות תשובתו שנזכרו בה כל ארבע הסיבות כמו שיתבאר להלן. ואין ספק שפשט המאמר \"מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלוהינו אתכם\", שעל כל מצוות התורה ועדותיה ומשפטיה וחוקותיה הייתה השאלה. וכבר פירשתי אותה פרשה כפי פשוטה ב\"מרכבת המשנה\" אשר לי והוא פירוש ספר משנה תורה אשר עשיתי. אמנם המגיד חשב שהיה ראוי לדרוש אותה שאלה והפרשה כולה על עניין מצוות הפסח בפרט, לפי שתוכן השאלה וכוונתה נראה מדברי התשובה, וכיוון שהתורה השיבה שמה לאותה שאלה \"ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים\", מורה שהשאלה על מצות הפסח בפרט היתה. ומצא עוד ראיה אחרת לזה ממה שאמר בסוף התשובה \"וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת לפני ה' אלוהינו כאשר ציוונו\". כי מאשר אמר בלשון יחיד \"את כל המצווה הזאת\" מורה שהיא מצווה פרטית ושלא היה שואל על כל המצוות כי אם על מצוות הפסח בלבד. אמנם להיותו בן חכם רצה להראות את חכמתו באמרו שיש במצווה הזאת חלק שהוא עדות, כמו ענין המצוה שהיא זכר למהירות הגאולה והיציאה בחיפזון ממצרים, ועניין הפסח שהוא זכר למזל טלה שנלקח בלילה הזה, ועשה בו ה' שפטים ואת בתינו הציל. וגם עניין המרור שהוא זכרון שמררו המצריים את חייהם של ישראל בעבודה קשה, וכל זה הוא מחלק העדות. ויש במצווה הזאת גם כן מחלק החוקים שמה שציווה שבבית אחד יאכל \"לא תוציאו מן הבשר\" וגו', \"ועצם לא תשברו בו\" וגו' שכל זה הוא מהחוקים שאין טעמם נודע אלינו. וגם יש בזאת המצווה מהמשפטים והוא \"כל עדת ישראל יעשו אותו\", ו\"כי יגור איתך גר ועשה פסח\" וגו', \"כל ערל לא יאכל בו\" וגו', שכל זה משפט ישר, לפי שלא נעשה הנס כי אם לבני בריתו של אברהם אבינו והבנים בניו. ולפי זה הייתה שאלת הבן החכם על מצוות הפסח בכל חלקיה וכפי צורתה העצמית, והוא המורה על חכמתו בדיני התורה והמצוות. ובאמת ראה המגיד שבננו זה הוא חכם וירא וסר מרע, לפי שתחילת דבריו היא \"אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם\" רצה לומר שהייתה שאלתו אחרי ההודאה שהמצווה היא אלוהית ומפי הגבורה נתנה לאבות, ולכן שאל על טעם חלקי, למה יש חלק ממנה מסוג העדות וחלק מסוג החוקים וחלק מסוג המשפטים. וההנה באה תשובה מכוונת לכל חלקי השאלה, כי על מה ששאל טעם חלק העדות השיבו \"עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלוהינו ממצרים ביד חזקה ויתן אותות ומופתים\", רצה לומר שהיה המרור זכר לעבדות, והמצה זכר לחפזון הגאולה, והפסח רמז לאותות והמופתים הגדולים והרעים שנתן ה' לפרעה ובכל מצרים ובכל ארצו שהיא מכת בכורות, ולזכרון ועדות האמתיות האלה היו העדות אשר במצוה הזאת. ולעניין חלק המשפטים השיבו \"ואותנו הוציא משם\", רצה לומר ראוי הוא ומשפט ישר שכל בן נכר וכל ערל לא יאכל בו ושתהיה המצוה פרטית לכל עדת ישראל בעלי ברית אברהם, לפי שאותנו הוציא משם ולא אומה אחרת. ולעניין החוקים, השיבו \"ויצונו ה' לעשות אל כל החוקים האלה\" שהם הדברים שבאו במצוה הזאת שלא ידענו טעמיהם, אבל תועלתם מבואר שהם לטוב לנו כל הימים, שהוא הטוב הנצחי המיוחס לנפש, להיותנו ביום הזה באורך החיים הגשמיים. וכדי שלא יחשוב שהשכר כולו הוא בשמירת החוקים ולא בשמירת העדות והמשפטים, עוד אמר \"וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ\" (דברים ו', כ\"ה) כלומר שהשכר יקובל על כללות המצוה בכל חלקיה, כי המורכב הוא יותר שלם על ידי חיבור כל אחד מפשוטיו. ובאופן זה ביארה התורה את המצוה בכל ארבעת סיבותיה: אם החומר באומרו \"את כל המצוה הזאת\", אם הצורה במה שפירט עדותיה ומשפטיה וחוקותיה, אם הפועל באומרו \"ויצוונו ה'\", ואם התכלית באומרו \"לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה\" (דברים ו', כ\"ד).", + "אמנם מאמר המגיד \"אף אתה אמור לו כהלכות הפסח\" וכו' אין עניינו שלא יתן לבן החכם אותה התשובה המספקת שנתנה התורה, אלא יאמר כי בעבור שהבן החכם הזה התגאה בחכמתו לעשות חלוקים במצוה הזאת, לכן מלבד מה שהשיבתו התורה לבל יהיה חכם בעיניו, אף אתה אמור לו כהלכות הפסח, רצה לומר מלבד מה שכתוב בפרשה אמור לו אתה עוד שאר הלכות הפסח, עד הדבר האחרון שבו שהוא \"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן\", והיא משנה בערבי פסחים, ועניינה שאחרי אכילת הפסח, לא ישאלו עוד ולא יוציאו ויתנו לפניהם מיני מאכלים אחרים אלא תהי אכילתו באחרונה כדי שישאר טעמו בפה. והכל כדי שלא תשתכח יציאת מצרים אלא תקבע בלב לעולם. ומלת \"מפטירין\" מלשון יפטירו שהוא לשון דיבור. והכלל העולה מזה ידע וישכיל השואל עם כל חכמתו, שיש עוד לאלוה מלין ולמצוה הזאת כפלים לתושיה יותר משאלתו, על דרך \"תן לחכם ויחכם עוד\". ומה שפירשתי בזה יתיר הספקות אשר בשער כ\"ה וכ\"ו." + ], + [ + "תשובות לשערים כ\"ד, כ\"ז – כ\"ט
\"רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם\" וכו'. אחרי שהביא דרשת החכם הביא דרשת הרשע, לפי שגם הוא חכם להרע, כמו שאמרתי. וכדי שנעמוד בשלמות על כוונת המגיד ראוי להטיב העיון ראשונה בייחוס ענינו בפרשת \"משכו וקחו לכם\" כפי פשוטה. והנה ראיתי בה ספקות:", + "הראשון שאתה תמצא בפרשת החדש שצווה ה' למשה בשלמות על פסח מצרים אם בלקיחתו ואם בשחיטתו, ואם באכילתו צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו, ואכילתו על מצות ומרורים ובהיות מתניהם חגורים, ועם זה נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, ואיסור חמץ בכל שבעה ומצות המצה ושבעת ימי החג. אמנם כשבא משה ללמד לעם לא אמרה כולה כמו ששמע אותה מפי הגבורה, אבל צווה לזקנים על אכילת הפסח ושחיטתו ונתינת הדם על הדלת והמשקוף, ולא הגיד להם דבר אחד ממצה ומרורים ואיסור חמץ ושבעת ימי החג, וגם לא מאכילת הפסח כי אם מלקיחתו לבד ושחיטתו ונתינת הדם. והוא דבר מתמיה מאוד, למה לא זכר המצווה בשלמותה ובכל חלקיה וזכר קצתה והשמיט קצתה? והנה כתב הרמב\"ן שקצר הכתוב כי בידוע שאמר להם משה הכל בפרט וכו', אבל לא נתן הרב הסבה למה היה כן.", + "ושנית, מה ראה משה ללמד המצווה הזאת לזקנים ולא לכל ישראל, הלא ה' יתברך צווהו לדבר אל כל עדת בני ישראל, וראוי היה שיעשה כן כי לכל העם חובת המצווה ולמה דיברה ביחוד לזקנים? ומה הענין שאמר \"מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם\"? (שמות י\"ב, כ\"א) וכתב הרב הנ\"ל שקרא משה לזקנים והם אספו אליו כל העם ואז אמר משה לכל עדת ישראל \"משכו וקחו לכם\", כי לא היה הדיבור ההוא מיוחד לזקנים, והיא דעת ר' יאשיהו במכילתא, ור' יונתן אמר שהיה הדיבור ההוא לזקנים בלבד, ושהם ידברו אל העדה. והנה אתה רואה שלדעת שניהם העיקר חסר מן הספר.", + "והשלישית, מה ענין \"וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה\" (שם שם, כ\"ח), אם לזקנים אמר המצווה ראוי היה שיאמר \"וילכו ויעשו הזקנים כאשר ציוה משה\" ולא כל ישראל כאשר ציווה את משה ואת אהרון כי הם לא שמעו את המצווה לא מפי משה ולא מפי אהרון.", + "והנראה לי בזה הוא שה' יתברך ביום ראש חודש ניסן ציווה למשה ולאהרון על חג הפסח ככל חוקיו ומשפטיו שהיא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל, וציווה שיעשו אותה במצרים, והודיע להם גם כן שיהיה החג הזה להם חוקת עולם לדורותם, כמו שמפורש בפרשה. ואין ספק שמשה אמר מיד לכל עדת ישראל המצווה הזאת כמו שציווהו ה' ולא השמיט דבר ממנה ואין להתפלא על אשר לא סיפר הכתוב שאמר משה לישראל את המצוה הזאת, כי הנה בכל מצוות התורה תמצא \"וידבר ה' אל משה דבר אל בני ישראל\", ולא הגיד הכתוב שמשה סיפר המצוה לעם כמו ששמע. כי בידוע שלא יעבור משה על דברי ה' ובודאי ידבר לעם את אשר ציווהו עליו. ולכן נראה לי שלא באה פרשת \"משכו וקחו לכם\" לספר להם את המצווה שנאמר לו, אלא ראה משה רבינו עליו השלום לצוות לזקנים שהם יזדרזו במצווה זו, והם יתחילו ראשונה בלקיחת הפסח, וכן בשחיטתו ונתינת הדם על הפתח שהיו מהדברים היותר מסוכנים, ולכן חשש שיהיה הדבר בעיני העדה קשה לעשותו מפני הסכנה, כמו שאמר \"הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו\".", + "והיה זה לפי שכבר נתפרסם להם שמזל טלה השפיע עליהם יקר וגדולה באמצעות הכבוד והעילוי שהיו נוהגים במקנה ההוא שנקרא שמו עליו והוא בדמותו ובצלמו, והיו חושבים שהנוגע באחד אחוז מן הכשבים או מן העיזים כנוגע בבת עינו של אלוהיהם ואחת דתו להמית. ועתה כי יראו עולם הפוך ברגע קטן שהיהודים האומללים ישלחו ידיהם במקנה הנכבד והנעבד והמקבל השפע העליון, וכי עם בזוי ושסוי כזה ירימו יד בעדר אשר בחרו להם המצריים לאלוהים, ולוקח איש שה לבית אבות, ובכרעי מטתו יאסור אותו לעיניהם ויתנו במשמר שלושת ימים ואין לאל ידם להסירו משם, ויבוא יומו ושחט אותו לפניו בעוד השמש בצהריים, ודמיו צועקים על כל דלת ועל כל מזוזה ואין מושיע, וכדי שכל רואיו יכירוהו אינו נאכל אלא צלי, גלוי לכל בצורתו, ראשו על כרעיו ועל קרבו, ובדרך עראי וביזיון יכרו עליו חברים לאכול את בשרו ועצמותיו עד בלי השאיר מן הבשר מאומה עד אור הבוקר, והנותר שרוף ישרפו, ויש בכל אלה סכנה עצומה מהמצריים, וכדי שלא יפחדו המון בני ישראל מהמצריים בעשיית מצווה זו, התחכם אדון הנביאים לצוות לזקנים: \"משכו וקחו לכם\", רצה לומר אתם ראשי בני ישראל, התחילו בדבר! ולזה היה מאמרו אל הזקנים בלבד, כאומר עליכן המצווה הזאת בראשונה, אתם הגדולים והנשיאים, משכו וקחו לכם, רצה לומר לא על ידי שליח, אלא בעצמכם ובידכם תקחו לעיני השמש איש שה לבית אבות שה לבית לכל משפחותיכם, וביום הארבעה עשר ההיו אתם הראשונים לשחוט הפסח, ותקחו אגודת אזוב וטבלתם בדם והגעתם אל המשקוף וגו'.", + "ולכן לא הזכיר דבר מהאכילה ולא מהמצוות ולא איסור החמץ או דבר אחר, כי כבר הגיד להם המצווה בשלמותה, ולא הוצרך עתה כי אם לזרז הזקנים הרודים בעם שהם יתחילו לעשות הדברים שיש בהם סכנה מפאת המצריים, וכדי שהמון העם יקחו לב ומהם יראו וכן יעשו, כי העם תמיד ילך אחרי הגדולים. והזהירם עוד שאף שצריכים להיות בוטח בה' לבלתי יאים מהמצרים בלקיחת השה ושחיטתו ונתינת הדם בכל זאת צריכים שלא יצאו מפתח ביתם בלילה ההוא עד הבוקר ללכת בתוך העיר, ונתן טעם לזה באומרו \"ועבר ה' לנגוף את מצרים...וראה את הדם...ולא יתן המשחית\" (שמות י\"ב, כ\"ג) וגו' רצה לומר שבאותה שעה שהם יאכלו את הפסח יכה ה' את בכורי מצרים, ובני ישראל בזכות אותה מצווה ינצלו ולא יהיה נגף בבתיהם. אמנם האזהרה שלא יצאו מפתח ביתם אפשר שהיה כדי שיהיו עסוקים בעשיית מצוות הפסח והלכתו ולא יפנו לדבר אחר.", + "וחז\"ל למדו מזה כי משניתן רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע (מכילתא, פסחא י\"א) או בין צדיק לרשע, רצה לומר שיצא הקצף מלפני ה' החל הנגף ואין ראוי שיתערבו החיים עם המתים פן יספו בחטאיהם. ואולי כיוון גם כן בזה שלא יצאו מפתח ביתם בעבור המצרים שלא יראו אותם בעת קלקוליהם במכת בכורות ויחרחרו ריב עמהם לומר אתם המיתם את עמנו, וכדי להרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו ציווה אותם: \"וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר\" (שמות י\"ב, כ\"ב). ואם תאמרו אף על פי שלא נצא מבתינו מי הוא המונע שלא יבוא המצרי במרת נפשו על בנו אל בית היהודי להורגו? לזה אמר ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, והמשחית הוא אנשי מצרים שהבטיח ה' לא יבואו אל בתיהם של ישראל להרוג ולאבד אותם על דבר קורבן הפסח ולא על מכת בכורות, כי בלילה ההוא יהיו משומרים מכל המזיקין, שהם יתברך ישמור על פתח ישראל למלטו מן הנגף והמכה ולא יתן יכולת להמצרי לבוא אל בתיהם לנגוף. ולפי שהדברים המסוכנים אשר יחרפו אנשים את נפשם עליהם בגבורה ובמלחמה הם נזכרים ונשמרים לכבוד ולתפארת העושים אותם ראשונה, כמו שאמר דוד כשבא על ירושלים ללוכדה כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר, לכן אמר משה לזקנים \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם\" (שמות י\"ב, כ\"ד), והודיעם בזה שתהיה המצווה הזאת לדורות ולכן ראוי שיתחילו בה הגדולים מתוך העם.", + "ובסוף הפרשה הזכיר הכתוב שאף שהיה משה מצווה לזקנים בלבד, הנה העם כולו שהיו שמה היו כורעים ומשתחווים לפניו כאילו אמרו: \"אדונינו! נחנו נעבור חלוצים וכוללנו מוכנים לקיים את המצווה, ואין ראוי שיתחילו בה הזקנים כי אם כל העם יחד\". וזה העניין שנאמר \"ויקוד העם וישתחוו וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציווה ה' את משה ואת אהרון כן עשו\", רצה לומר, שעם היותו מדבר לזקנים, הנה כל ישראל אשר שמעו דבריו השתחוו לפניו כתלמיד הנפטר מלפני רבו, והלכו לעשות המצווה בכל חלקיה כמו שנצטוו בה משה ואהרון, ולא חיכו למעשה הזקנים וקדימתם, כי כל העם מקצה בלי מורא ופחד הלכו לקיים את המצווה. ובדרך הזאת מבוארת הפרשה כפי פשוטה והותרו הספקות אשר העידותי בה.", + "האמנם במה שנאמר בפרשה \"והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם\" ראה המגיד שהמאמר הזה היה מאויב מחרף ה' \"רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו\" (תהלים י', ד'), והנה שלושה דברים הביאו את המגיד לייחס את המאמר הזה אל הרשע:", + "הראשון, שלא אמר הכתוב בזה הלשון שאלה כמו שאמר במאמר החכם \"כי ישאלך בנך מחר\" וגו', ובהם נאמר כי ישאלך בנך, אבל בזה המאמר לא נזכר לשון שאלה כי אם אמירה \"והיה כי יאמרו אליכם בניכם\", רצה לומר כאשר בניכם, שהיו ראויים שישאלו וילמדו מאבותיהם ליראה את ה', הם בנים סוררים ולא ידברו בדרך שאלה אלא בדרך כפירה וערעור, \"וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם\" (שמות י\"ב, כ\"ו), וכבר השתמש הכתוב בלשון אמירה לדבר מגונה, כמו שמצינו בבני גד ובני ראובן בבנותם המזבח בעבר הירדן באומרם מדאגה מדבר עשינו זאת לאמור \"מחר יאמרו בניכם לבנינו מה לכם ולה' אלוהי ישראל\" (יהושע כ\"ב, כ\"ד) וגו'. וכן אמר הנביא \"הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע\" (ישעיהו ה', כ',), \"האומרים מהרה יחישה מעשהו\" (ישעיהו ה', י\"ט). והחכם שלמה אמר \"אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים\" (משלי כ\"ד, כ\"ד), כי תמיד יבוא הלשון אמירה על הקינטור והמאמר המגונה, ולא על השאלה בכוונה טובה.", + "והסיבה השניה לפי שלא אמר \"מה העבודה הזאת אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם\" (דברים ו', כ') כמו שאמר הבן החכם, שבתחילת דבריו הודה היות המצווה ההיא אלוהית, ואם הבנים האלה היו אומרים \"מה העבודה הזאת אשר ציווה ה' אלוהינו לכם\" לא היינו חוששין למילת לכם כמו שלא חששנו על מילת \"אתכם\" שאמר החכם, אבל הרשע הזה באמת כפר שהמצווה היא אלוהית ולכן לא אמר \"אשר ציווה אלוהינו\", והסיבה השלישית מפני שהבן ההוא לא קרא את המצווה הזאת עדות או חוקים או משפטים, לפי שלא האמין היות בה עדות יציאת מצרים, וגם כן כפר היותה משפט וצדק, גם לא האמין שהיה חוק וגזירת המלך, אלא אמר \"מה העבודה הזאת לכם\", וכיוון בזה המאמר שני דברים ושתי כפירות, האחת שלא הייתה מצווה אלוהית ולא ציווה אותה ה', אלא הם מעצמם סידרו אותה, וזהו שאמר \"מה העבודה הזאת לכם\" שהוא כפירה בפועל, וכפירה שניה בעניין התכלית, כאילו אמר אין זו עבודה לגבוה ולא זכר לחסדי ה', ואינה עבודה רוחנית בתפילה ועיון התורה, אלא היא עבודה עשויה לתועלתם שתאכלו כבש בן שנתו רך וטוב צלי אש ותשתו ארבע כוסות עליו, הלוא זאת העבודה היא לכם ולא לשמיים, ולפי שיש בזה שתי כפירות לכן אמר בלשון רבים \"והיה כי יאמרו עליכם בניכם\", כאילו היה בכאן בנים סוררים בנים משחיתים בכפירות שונות, ולזה בפרשה הזאת נזכרו בנים בלשון רבים ובשאר הפרשיות באו כולם בלשון יחיד. טעם אחד כי שאר הפרשיות באו כולן בלשון יחיד \"קדש לי כל בכור\", \"והיה כי הביאך ה' ועבדת את העבודה\", \"שבעת ימים תאכל מצות\", כל הפרשה באה בלשון יחיד, ופרשת החכם גם כן באה בלשון יחיד \"ואמרת לבנך\", אבל פרשת \"משכו וקחו לכם\" היתה לזקנים ובאה כולה בלשון רבים, ומפני זה נזכרו בה הבנים גם כן בלשון רבים, \"והיה כי יאמרו עליכם בניכם\".", + "הנה כפי כל אחת משתי הבחינות האלה הותר הספק אשר בשער כ\"ד.", + "ולפי שהכפירות הן שתיים במאמר הרשע \"מה העבודה הזאת לכם\", לכן השיבה התורה על שתיהן, אם בעניין הפועל והמצווה אמר \"ואמרתם זבח פסח הוא לה' \" כי הוא ציווה בה ולא אנחנו, וכן בעניין התכלית שחשב הרשע שנעשה זאת המצווה לאכול לשובעה ולמכסה עתיק (ישעיהו כ\"ג, י\"ח), אינו כן, ולכן ציווה ה' יתברך שלא יאכלו את הפסח כי אם על השובעה, כדי שלא תמצא באכילתו שום הנאה גשמית כי אם קיום המצווה מפאת עצמה ותכליתה, שהוא לזכר שפסח ה' על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. ובזה ביארה התורה לרשע כי מלבד חומר המצווה אשר לפניו יש פועל ותכלית אמיתי בה, ומבוטלים הם ערעוריו וכפירותיו. והנה המגיד לפי שראה שכיוון הרשע במילות \"לכם\" שתי הכפירות האלה אמר אף אני במילת \"לכם\" אדרוש דרשה שלישית והיא שפי כסיל מחתה לו (משלי י\"ח, ז'), ואמר \"מה העבודה הזאת לכם\" להוציא את עצמו מן הכלל שלא יבוא בקהל ה', כי המצווה נתנה לטובים ולישרים בלבותם ולא לרשע. לכן אמר \"לכם ולא לו\" והוא מדברי המגיד, ולזה אמר \"לפי שהוציא את עצמו מן הכלל\", ולא היתה היציאה מן הכלל בקיום המצווה כי אם באמונתו, וכמו שאמר \"כפר בעיקר\" שהעיקר הוא היות המצווה אלוהית ולא אנושית. ולכן אמר המגיד \"אף אתה הקהה את שניו\" כלומר מלבד מה שהשיבתו התורה תשובה אמיתית על כפירותיו, אף אתה השומע כפירה מפיו ענה כסיל כאולתו, הקהה את שניו, והשיבתו כפי הדרשה השלישית, \"ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי- לי ולא לו\", רצה לומר אמור לו כי בעבור קיום האמונה שהיה לי בה' ובעבור עבודת המצווה הזאת אשר עשיתי במצרים הלילה ההוא עשה ה' לי חסד גדול כי הוציאנו ממצרים והצילני מנגף הבכורות. ואתה אויב מחרף ה' \"אילו היה שם לא היה נגאל\" לא היה זוכה להיגאל, כי היה מת באותם ימי החושך שמתו בהם פושעי ישראל לבל יראו בגאולת ה' ותשועתו. ולמדנו מזה בעניין השגחת ה', כי לא לבד שהוא ה' יתברך מבחין בין עם לעם כמו שאמר הכתוב \"בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל\", אלא שהוא מבחין ומבדיל גם כן בין איש לאיש מהאומה עצמה לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, שפסוק \"בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים\" בה בפרשת שאינו יודע לשאול ולקחו המגיד בהלוואה משם כדי לחרף ולגדף בו את הרשע כדי רשעתו, ובשאינו יודע לשאול נדרש מהכתוב רק מילות \"בעבור זה\" ושאר חלקי הכתוב שהם \"עשה ה' לי בצאתם ממצרים\" דרש ברשע, וכאילו אמר אם אין לו עניין אצל שאינו יודע לשאול תנהו לענין רשע. וכבר אמרתי שאין הדרשה הזאת ביאור הכתוב באשר הוא שם, לכן אין להקשות עליו איך הביאו מפרשה אחרת, כי המגיד רצה להקהות שני הרשע ומתלעות אויל על נרפו בה', ולא חשש אם לקח הפסוק מפרשה אחרת.", + "ובזה נתבאר המאמר והותרו הספקות אשר בשער כ\"ז, כ\"ח, ושער עשרים ותשעה." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "תשובות לשערים ל' – ל\"ד
\"תם מה הוא אומר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו\" וכו', הדרשות האלה שדרש המגיד על התם ושאינו יודע לשאול תמצאם בסוף סדר \"בא אל פרעה\" במצוות \"קדש לי כל בכור פטר כל רחם באדם ובבהמה לי הוא, ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים\" וגו' \"ולא יאכל חמץ\" וגו' \"שבעת ימים תאכל מצות\" וגו' \"והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה לי ה' בצאתי ממצרים, והיה לך לאות על ידך\" וגו'. והפרשה הזאת דרש המגיד על ושאינו יודע לשאול, ואחריה באה פרשה אחרת \"והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני\" וגו' \"והעברת כל פטר\" וגו' \"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת\" וגו', \"וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה\" וגו' (שמות פרק י\"ג א' – ט\"ז), והפרשה הזאת פירשה המגיד על התם. ויש לעיין בפרשיות האלה:", + "ראשונה אם אמנם באה הדיבור למשה לאמור \"קדש לי כל בכור\" וגו' למה כאשר בא משה רבינו ע\"ה להגיד המצווה הזאת לישראל לא זכרה כמו ששמע שהיא קידוש הבכורות, והזכיר במקומה מצוות מצה ואיסור חמץ שנאמר \"ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה וגו' ולא יאכל חמץ וגו' שבעת ימים תאכל מצה\" וגו'. וקשה אם ציווה ה' אותו על קידוש הבכורות לעם ציווה הוא לעם מצוות המצה?", + "שנית למה הזכיר גם כן מצוות קרבן הפסח ומשפטו והמרור? ומה ראה משה רבינו עליו השלום על ככה שפעמים יצווה על הפסח ולא על המצות ופעמים יצווה על המצות ולא על הפסח?", + "השלישית מה ראה לצוות מצוות התפילין עם המצה בפסח?", + "והנראה לי בעניין הפרשיות האלה אבאר פה ומזה תצא דרשת המגיד בתם ובשאינו יודע לשאול. ואומר שהתורה ספרה כי הקב\"ה ציווה למשה על קידוש הבכורות ולא היה עניינו שיקדש בכורות ישראל מיד במדבר להיותם לעבודת הקודש כמו שכתב הרמב\"ן, אלא עניינו שיקדש כל בכור פטר רחם באדם ובבהמה אחרי בואם לארץ כנען, כי גם במצוות הפסח לא נתחייבו לדורות כי אם בארץ. ופסח מדבר נצטוו באותו פרק, ולפי שהיה קידוש הבכורות זכר למכת בכורות וליציאת מצרים, לכן ראה משה רבינו עליו השלום להזהיר את ישראל על המצווה הכוללת ובכל חלקיה שהם פסח, מצה ומרור וקידוש הבכורות, שכולם לתכלית אחד ולזיכרון אחד נצטוו, וזהו \"ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים\". כי התחיל לימודו להתם מהטעם העיקרי והסיבה האמיתית, ולכן ציווה אותם שיזכרו תמיד את היום הזה, והזיכרון יהיה שבחוזק יד הוציא ה' אותם ממצרים. והרושם אשר יעשה בהם הזיכרון הזה ראשונה הוא על ידי מצוות מצה ואיסור חמץ. ולפי שהיה זה תלוי בארץ, כי במדבר לא היה להם חיטים לאת פת חמץ ולא מצה, לכן אמר \"והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני\" וגו' \"ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה\", ולא נקרא עבודה עניין המצה כי אם קרבן הפסח שנקרא כן, כמו שאמר במצוותו \"ושמרתם את העבודה\", וכן פירש רש\"י ז\"ל.", + "ולפי זה באומרו \"ועבדת את העבודה הזאת\" משמעו הפסח והמרור, וקיצר בעניינו לפי שכבר פירשו למעלה באר היטב. ואחר הפסח הזכיר עניין המצה, ואמר \"שבעת ימים תאכל מצות\" וגו' ועל זה אמר ולא יראה לך חמץ והגדת לבנך ביום ההוא לאמור. ומאשר לא הזכירה בו התורה עניין שאלה ולא אמירה אלא אמר לבד והגדת לבנך, גזר המגיד שהבן הזה לא היה יודע לשאול, ושהתורה ציוותה אביו שיפתח פיו לאלם ויגיד לו הדברים כמו שעברו.", + "ואם תשאל ומי אמר למגיד שהבן הזה נמנע מלשאול מחוסר ידיעתו אולי הוא בלתי מאמין בדבר ומאס בתורת ה' ואמר לא אזכרהו ולא אדבר עוד בשמו? הנה התורה גילתה אמיתת זה במה שאמרה מיד \"והיה לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך, ושמרת את החוקה הזאת במועדה מימים ימימה\", וידוע שהדברים האלה לא יאמרו כי אם על איש ירא ה' במצוותיו חפץ מאוד, שלא יעדר ממנה כי אם הידיעה, ולחסרון ידיעתו אמר \"למען תהיה תורת ה' בפיך\", רצה לומר שילמד הדברים כפי פשוטם מצוות אנשים מלומדה, ויהיו על פיו אף על פי שלא יעמיק בשכלו, ולכן נסתפק להודיעו חומר המצווה בלבד, כמו שאמר \"בעבור זה ה' לי בצאתי ממצרים\", רצה לומר \"בעבור זה\" היינו המצה והמרור כדי שאבוא לעשות המצווה הזאת עשה ה' לי להוציאני ממצרים. וזהו מה שדרש המגיד \"ושאינו יודע לשאול את פתח לו\". והוצרך לדייק בו יכול מראש חודש? יכול מבעוד יום? לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. כי הבן הנער והסכל הזה יאות לו לדעת רק הסיבה החומרית במצווה, ולכן יצטרך האב להראות לו באצבע על מצה ומרור המונחים לפניו, שהם הדברים המוחשיים מחומר המצווה, ולזאת נתייחד לימודו החומרי בלילה הזה, ולא לימוד הפסח שהוא עניין רוחני.", + "יש מפרשים שאמר \"והגדת לבנך יכול מראש חודש\" וכו' אינו מהתשובה, אלא שמחבר ההגדה אחרי שהשלים זכרון הארבעה בנים וחשיבותם בא להזכיר הדרשה הזאת בפסוק והגדת לבנך ואמר יכול מראש חודש, תלמוד לומר משנכנס ניסן; אי ביום ההוא יכול מבעוד יום רצה לומר שתאמר ההגדה ביום ששוחטים פסחיהם תלמוד לומר בעבור זה. אבל מה שכתבתי ראשונה הוא הנכון שעל מי שאינו יודע לשאול נדרש זה ולא על שאר הבנים, לפי שלא נתייחד לימודם לאותו זמן להיותו מושכל ובלתי חומרי, ואצל שאינו יודע לשאול הוא כולו חומרי. והנה דרש בשאינו יודע לשאול פסוק \"בעבור זה\" לפי שהוא מעניינו, אף כי מילות \"עשה ה' לי\" כבר דרש אותם ברשע, אמנם בשאינו יודע לשאול דרשו בייחוד, וברשע דרש בדרך אסמכתא ועל צד הצחות לקוח בהלואה ממקום אחר.", + "אמנם בבן התם כלל כל העניינים, כי בפרשה \"והיה כי יביאך ה'\" ציווה משה רבינו על זכרון היום ההוא בעבודת הפסח והמרור הנכלל עמו, ומצוות המצב הזהיר אחר כך בפרשה הזאת איך יעשו הזיכרון ההוא, וגם כן בקידוש הבכורות. ולהיות המצוות הללו כולם קשורות ומצרניות הן זו עם זו כי תכליתן אחת ומכוונות ובאות לזיכרון אותו היום, ונמשכות מאותו דבור ראשון. וזהו אמרו \"והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני\" וגו' שצווה מצוות הבכורות באותו לשון עצמו שציווה מצוות הפסח והמצה. ולכן אמר עליו \"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת?\" כי בראותו את חומר המצווה ישאל על עניינה והיתה התשובה: \"וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים\" (שמות י\"ג, י\"ד).", + "התורה מורה כי הבן התם שאל על הזיכרון בכללותיו אם בפסח אם במצה ואם בקידוש הבכורות, כי ראה שהיתה המצוה מתאחדת בכולם ולכן שאל \"מה זאת\". והיתה התשובה שהפועל כולו הוא פועל אלוהי, והוא צווהו, ולזה אמר \"בחוזק יד הוציאנו ה' מבית עבדים\" שמוסב כנגד הפסח והמצה שהזכיר, וכנגד קידוש הבכורות אמר עוד \"ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים\" וגו' \"על כן אני זובח לה' כל פטר רחם\", הרי משמע כי הבן התם שאל על כללות העניין שהוא הפסח, המצה והבכורות, אף כי בתום לבבו וקוצר חכמתו לא ידע להבחין ביניהם ואמר \"מה זאת?\". והוכיחה התורה שהיה זה בתום לבבו ולא נטה למינות או שיש איזה טינה וקנטור בליבו, והראיה שהוסיפה התורה לומר עליו \"והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים\", ולא יפול מאמר זה כי אם על התאב למצוות ה' ולא נמנע מהן כי אם מפאת תמימותו וקוצר הבנתו. ולפי זה אף שבאה שאלת התם בפרשת בכורות, הייתה שאלתו בייחוד על יציאת מצרים, כמו שנראה מדברי התשובה, ובאה בתום לבבו כפי מה שהשיבה לו התורה. ושאינו יודע לשאול דרש המגיד מהפסוק \"בעבור זה\" כפי עניינו, והסב הגדתו שתהא בליל פסח, לפי שהכין השאלה עם הסיבה החומרית בלבד. ולפי ששניהם התם ושאינו יודע לשאול לא נמצא להם עוון כי אם קוצר ידיעה, לא בהתפארות החכמה כמו החכם ולא ברֵשַע ופשע כמו הרשע, לכן הסתפק המגיד להשיב עליהם מה שהשיבה התורה ולא הוסיף לומר עליהם \"אף אתה...\" כמו שעשה בבן החכם והרשע.", + "והותרו עם זה הספקות אשר בשער שלושים, ל\"א, ל\"ב ול\"ג ושער ל\"ד." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "תשובות לשערים ל\"ה – ל\"ז
\"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו\" וכו'. אחר שהזכיר המגיד דרשת הבנים ע\"פ הדברים שביארתי, מתחיל עתה בענין ההגדה, ותחילתו בגנות כדי לסיים בשבח. והנה בתחילת דבריו אומר \"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו ומזכיר קריבת ה' שהוא יתר שהכל תלוי בו ומקור הטובות והחסדים כולם, ומביא ראיה מדברי יהושע על שלושה חסדים גדולים שעשה הקדוש ברוך הוא עם אבותינו עד להפליא, והם שאברהם בתחילתו לא היתה לו ירושה ונחלת ארצות, וגם כן לא היתה לו אמונה אלהית, ולא היה לו זרע ותולדות בנים כלל, כי הוא היה נעדר מכל אלה, עד אשר בחמלת ה' עליו השלימו בכולם. וזהו שאמר \"בעבר הירדן ישבו אבותיכם מעולם\" (יהושע כ\"ד, ב') , ר\"ל אתם בני ישראל דעו נא וראו שארץ כנען אשר ירשתם והתנחלתם בה לא היתה לכם נחלת אבות, כי אבותיכם היו יושבים בעבר הנהר ולא בארץ כנען, כי שם בן נוח שיצא מן התיבה הוא וכל תולדותיו עד אברהם נתישבו בעבר הנהר בבבל. ולזה הזכיר תרח אבי אברהם, לפי שממנו נפרד אב המון גויים, וכל זה להודיע לאבותיהם היו נעדרים מירושת הארץ. עוד הזכיר ההעדר השני שהיתה להם מהאמונה האלהית, באמרו \"ויעבדו אלהים אחרים\", רמז לתרח ולנחור שהזכיר, כי האבות הקודמים להם היו צדיקים ורק תרח אבי אברהם ונחור אחיו היו עובדים אלהים אחרים, ואברהם היה ראוי ללמוד מהם ולהדמות אליהם באמונתם. והזכיר אברהם בלבד ולא אמר אברהם ובניו כמו ביעקב, רמז שהיה יחידי ועקר מבלי בנים.", + "ועל שלושת ההעדרים האלה שהיו לאברהם: מנחלת הארץ, משלמות האמונה, מקנין הבנים. אך הקדוש ברוך הוא בחסדו הגדול חמל עליו והבדילו מהם, לכן הזכירו בראשונה מפני מעלתו, ואמר \"ואקח את אביכם את אברהם\" (שם שם , ג'), רצה לומר הלא אחים היו אברהם ונחור, וזהו החסד העליון באמונה, ועליו כיון בתחילת המאמר באמרו \"ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו\", כי הקריבה היתה בשלקח את אברהם ובחר בו והגישו לעבודתו והוא מאמר אמיתי בלי ספק, כי האדם לא יקרב לבוראו כי אם אשר יקרבה ויקחהו ה' לו. וכמאמר המשורר \"אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך\" (תהלים ס\"ה, ה'), ואמר הנביא \"והקרבתיו ונגש אלי כי מי אשר ערב לבו לגשת אלי\" (ירמיה ל', כ\"א).", + "עוד הזכיר החסד השני אשר עשה עמו במתנת הארץ, ועליו אמר \"ואוליך אותו בכל ארץ כנען\", רצה לומר הולכתיו בה לתת לו חזקה עליה, וכמו שאמר \"קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה\" (בראשית י\"ג, י\"ז).", + "עוד הזכיר החסד השלישי, והוא שעם היות אברהם ושרה בטבעם עקרים בכל זאת הרבה את זרעם, רוצה לומר שנתן לאברהם זרע ונתרבה הזרע ההוא בזמן מועט הפלא ופלא, כמו שנאמר \"וארבה את זרעו\". ואמר עוד \"ואתן לו את יצחק\", כלומר שלא נאמרה הברכה \"וארבה את זרעו\" על ישמעאל ובני קטורה שהיו זרעו של אברהם, שמהם יצאו הישמעאלים ובני רדן אשורים ולטושים ולאומים ויתר האומות שהם רוב חלקי הישוב, כי לא עליהם אמר \"וארבה את זרעו\", כי כולם נחשבו כקליפה להגזע והלב שבו, לכן הזכיר את העיקר והלב באמרו \"ואתן לו את יצחק\", כי בו בחר ה' ולא בשאר האחים. כמו שאמר \"כי ביצחק יקרא לך זרע\". והזכיר עוד שכמו שהיו לתרח שני בנים אברהם ונחור ובחר ה' באחד מהם אברהם ועזב את נחור, וכן לאברהם היו בנים רבים ובחר ביצחק ועזב ישמעאל ובני קטורה, וכן היה הענין ביצחק שעם היותו עקר ואשתו רבקה עקרה נפקדה בדרך נס ונולדו להם יעקב ועשו, ועם היותם אחים בחר ביעקב ולא בעשו, וכמאמר הנביא \"הלא אח עשו ליעקב נאום ה' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי\" (מלאכי א' ב'-ג').", + "ולכן אף כי שניהם בני האבות אף על פי כן לא נשתוו ביעודי אבותיהם, כי הוא יתברך נתן לעשו הר שעיר לרשת אותו, רצה לומר שנתן לו זה מתנה בעד זכותו כדי להרחיקו על יעקב, באופן שיעקב ובניו ירשו בנחלת אברהם ויצחק בירושת הארץ הנבחרת צבי הוא לכל הארצות, שזו היתה המנוחה והנחלה האמיתית הנפשית והגופנית, וכדי שיזכו בה יעקב ובניו לבדם נתן ה' לעשו תמורתה את הר שעיר. והתבונן מה שאמר המגיד \"ויעקב ובניו\" שהודיע לנו יהושע שר צבא ה' בזה שיעקב היתה מטתו שלמה כי הנה תרח ואברהם בנו ויצחק בן בנו בכולם היתה בתוך הבנים קליפה סביב הלב שהוא העיקר, לכם נזכר כאן נחור להודיע שהיה אחיו של אברהם והפכו ולא נבחר עמו, וכן בבני אברהם נבחר יצחק ונעזבו האחרים ומבני יצחק נבחר יעקב ונעזב עשו, אבל יעקב לא היה כן, כי אף שהיו לו שנים עשר בנים היו כולם בחורי ה', כלם היו לב מבלי קליפה, כולם היו יסודות האומה ועמודיה, וזהו שאמר \"ויעקב ובניו\" ומה שאמר \"ירדו מצרימה\" יבואר אחר כך. והותרו בזה הספקות שרשמתי שער ל\"ה ול\"ו ושער ל\"ז." + ], + [], + [ + "תשובות לשערים ל\"ח – מ\"א
ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא מחשב את הקץ וכו'.
פירוש המאמר הזה אצלי הוא שבעבור שחשב למעלה את הייעודים אשר ייעד ה' לאברהם בריבוי הזרע וירושת הארץ להיות לו לעם, ושכל אותן ההבטחות נתקיימו ביעקב ובניו ולא בישמעאל ובני קטורה, עם היות כלם יוצאי ירך אברהם, נתן בעבור זה שבח והודיה להשם יתברך באומרו \"ברוך שומר הבטחתו לישראל\", רצה לומר ברוך הוא ומשובח האל יתברך ששמר אותה ההבטחה שהבטיח, שמר אותה לתתה לישראל שהוא יזבח בה ויהנה ממנה, ולא עשו וזרעו ושאר בני אברהם. וזהו הדבר בעצם שאמר משה רבנו עליו השלום \"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ\" (דברים ז', י\"ב). ואין הכוונה בשמירות האלה שהשם יתברך יקיים את דברו ולא יחללו, כי כל משפטיו צדק ואמת ואין מי שיסתפק בהבטחתו, אבל הכוונה שאותו הברית והבטחת החסד שייעד ונשבע לאבות לא נתנה לישמעאל וזרעו ולא לעשו וזרעו, אלא שמר אותה והפרישה לתתה לישראל שיזכו בה ולא אחרים. ובדרך זה נוכל לפרש מה שיאמר אחר זה \"והיא שעמדה לאבותינו ולנו\", רצה לומר אותה ההבטחה עמדה ערבה בכל ושמורה לאבותינו השבטים בני יעקב ולנו, ובעבורה ובזכותה אנו ניצולים מכל צרה ופגע, אף כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. ולפי זה \"ברוך שומר הבטחתו לישראל\", ענינו ששמר הבטחת אברהם לתתה לישראל ולא לשאר הבנים, והזכיר רצון ה' וחפצו לזכותם בהבטחה ההיא, בהיותו מחשב את הקץ יום ליום ולילה ללילה מתי יבוא זמן הקץ כדי לעשות ולקיים מה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, רצה לומר באותו מראה שבתר העגלה המשולשת והאיל המשולש שאז אמר לו: \"יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה\" (בראשית ט\"ו, י\"ג).", + "אמר יצחק: יען וביען המגיד קיצר כאן בזכרון הגלות ובסבתו, וממראה בין הבתרים הביא סופה ולא תחילה, הביא תשובת ה' לאברהם \"ידוע תדע וגו'\" ולא הביא שאלתו \"במה אדע כי אירשנה\", לכן משום שלמות המלאכה, וכדי להבין הדרשה על בוריה ראיתי להרחיב פה הדיבור בדרוש זה ובכתובים שבאו בהם המראה בברית בין הבתרים, כדי שנעמוד על סבת גלות כפי האמת, וממנה נעמוד על חסדי ה' בגאולתנו ופדות נפשנו ועם זה נבין ענין יציאת מצרים בסיבותיה ותהלוכותיה. וכדי להיישיר לפני הדרך בדרוש הזה אעיר על הספקות אשר יתחייבו במראה בין הבתרים המתיחסות לעניננו זה.", + "ראשונה, במה ששאל אברהם \"במה אדע כי אירשנה\", כי למה לא שאל אות על העיקר שהוא הזרע שהיה מיעדו עליו ושאלו על ירושת הארץ הנמשכת אחריו? והנה הרמב\"ן והרלב\"ג והר\"ן שלושתם הסכימו שייעוד זה מהזרע היה הטבה לאברהם לבדו ולכן לא שאל עליו, כי ידע בעצמו שלא ימנעהו חטאו, וגם כי ייעוד הטוב אינו חוזר, כמו שקיבלו חז\"ל כל ייעוד שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר, אבל בירושת הארץ אף שהיא טובה לישראל היא גם כן עונש ורעה לעממים, ואולי ישובו בתשובה כאנשי נינוה. ולזה הוצרך אברהם לשאול אות ברית על קיומו כדי שלא תמנע ירושת הארץ לזכות הכנעניים ולא בשביל חטאת בני ישראל. ופלא הוא כי האנשים השלמים האלה הסכימו פה אחד לדעה מוטעה כזו, כי באמת הייעוד עם הברית כמו בלתו לא ימנע ההחזרה מהרע בזכות המקבלים, כי איך אפשר לומר שבעבור הברית זה שעשה הקדוש ברוך הוא עם אברהם ינעל מאנשי הארץ דלתי התשובה? \"חלילה לאל מרשע ושדי מעול!\" (איוב ל\"ד, י') .", + "ושנית למה שאל אברהם במראה הזאת אות על ירושת הארץ ולא שאלו קודם לזה בשאר הייעודים שהבטיח השם יתברך עליהם? וכבר התחכם הר\"י בן ג'יקטיליא ז\"ל להשיב על זה באמרו שקודם הייעוד הזה לא ייעד הקדוש ברוך הוא לאברהם כי אם על נתינת הארץ, ובכאן שאל על ירשתה, שהירושה היא התמדת בניו בה לנצח ולא יסחו ממנה בסבת עבירות שיעשו, וזהו שאמר \"במה אדע כי אירשנה\" רצה לומד באיזה זכות יתמידו בירושתה? והשיבו השם יתברך שבזכות הקורבנות יתמידו כי בהם יתכפרו עונותיהם. עד כאן לשונו. ונראה שדייק זה מדברי רש\"י ז\"ל שכתב הודיעני נא באיזה זכות יתקיימו בני בארץ, ואמר לו הקדוש ברוך הוא שבזכות הקורבנות. אבל הדעה הזאת היא אצלי דבר בטל, לפי ששם ירושה לא יורה על הנצחיות וההתמדה כי אם שיירשנה היורש מיד אחרי מות המוריש מבלי התבוננות אם יתמיד בירושה או לא. וכמוהו \"ותורישני עונות נעורי\" (שם י\"ג, כ\"ו), \"אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש\" (שופטים י\"א, כ\"ד), ובאמת יורה יותר לשון נתינה על הנצחיות מלשון ירושה. כי הדבר הניתן לאדם במתנה הוא לעד הנותן לא השאיר לו שום זכות במתנתו. ועוד כי קודם לזה כבר נאמר לאברהם אחרי הפרד לוט מעמו על ירושת הארץ: \"לך אתננה ולזרעך עד עולם\" (בראשית י\"ג, ט\"ו) ובאומרו עד עולם מורה על הנצחיות כמו \"מעולם ועד עולם אתה אל\" (תהלים צ', ב'), וכן פירש הרמב\"ן. ועוד שאם נאמר כי במראה הזאת היה הברית על ירושת הארץ ולא על נתינה, אם כן איך אמר בסוף המראה \"ביום ההוא כרת ה' ברית את אברם לאמר לזרעך נתתי\". והיה ראוי שיזכיר שם לשון ירושה או לשון נתינה. ועוד שאם אברהם שאל על נצחיות הארץ והתמדת ירושתה ועליו בא הברית בזכות הקרבנות, מדוע לא נתקיים הברית כל זמן שהקרבנות לא נתבטלו? ואיך בא צר ואויב בשערי ירושלים וגלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה? הלא מעולם לא שמענו שגלו יהודה וישראל על ביטול קרבנות כי אם על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.", + "השאלה השלישית שראוי לשאול על אמרו \"במה אדע כי אירשנה\", כי אם כיון לשאול אות היה לו לומר כמו חזקיהו המלך \"מה אות כי אעלה בית ה'\" (ישעיה ל\"ח, כ\"ב), וגם לא מצינו כן שנתן לו האל יתברך אות כלל. ואם לא ביקש אות כי אם חיזוק וקיום ברית שיירשנה ולא יגרום חטא זרעו או תשובת גויי הארץ כדברי המפרשים, אם כן לא היה ראוי שיאמר \"במה אדע כי אירשנה\" כי אם \"השבעה לי כיום\" או \"כרות נא לי ברית\", כי לשון \"במה אדע\" אינו מורה על החיזוק והקיום כי אם על חידוש ידיעה אשר לא נתחדשה שמה.", + "השאלה הרביעית, באומרו עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש ותור וגוזל, קשה לי למה לא היו התור והגוזל משולשים כבהמות, כי אם פירוש משולש שלשה מכל מין כדברי רש\"י, ורלב\"ג ורמב\"ן ז\"ל, היה ראוי שיבואו גם מהתור והגוזל שהם אפרוחי היונים שלשה מכל אחד מהן. ואם הפירוש משולש הוא בן שלוש שנים או שלשה שבועות או ימי, אם השלוש מורה על הזמן כדברי הרמב\"ן והר\"ן מדוע לא יהיו גם כן התור והגוזל משולשים?", + "השאלה החמישית באומרו \"ויבתר אותם בתוך ואת הציפור לא בתר\" אם היה הברית ההוא הבתירה כמו שנאמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו, היה צריך שיבתר כל בעלי החיים שבאו לתכלית הברית?", + "וראוי שתדע כי במשל המראה הזאת באו שתי דעות, ועל שניהן העיר רש\"י ז\"ל בפירושו, האחת רמז לקרבנות שיעשו ישראל מהמינים האלה שבזכותם יירשו את הארץ וינחלוה, ולדעה זו נמשכו המפרשים כולם, ועליו אמרו בבראשית רבה שהראה לו הקדוש ברוך הוא לאברהם שמבדילין (בסימנים) בעולם הבהמה ואין מבדילין בעוף. והדעה הזו אינה מתישבת אצלי כפי פשט הכתובים, לפי שלא זכו ישראל לירש את הארץ בזכות הקרבנות, ולא נזכר זה בכתוב כלל. אבל נזכר שזכו בה מפני שבועת האבות, והקרבנות נצטוו עליהם על כונה אחרת, כמאמר הנביא \"לא דברתי עם אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דבר עולה וזבח, כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי\" (ירמיהו ז', כ\"ב) וגו', ואסף המשורר אמר \"לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ\", \"לא אקח מביתך פר\" וגו', \"זבח לאלוהים תודה\" וגו' \"וקראני ביום צרה\" וגו' (תהלים נ', ח'). שכל זה מורה שלא היו הקרבנות כי אם על הכוונה השניה, וכמו שפירש הרב המורה בחלק השלישי פרק ל\"ד. ואם כן איך נאמר שבמעמד בין הבתרים יודיעהו ה' שבזכות הקרבנות ירשו בניו הארץ, וכל שכן שלא יתכן שיבא לו פרטי הדינים שאין הבדלה בעוף. הדעה השניה שהביא רש\"י ז\"ל הוא מדברי המדרש שהעגלה רמז לאומות בכללם וסבבוני פרים רבות, והאיל רמז למלך פרס כמו שנאמר \"האיל אשר ראית בעל הקרנים\" (דניאל ח', כ'), והעז רמז למלכי יון והוא צפיר העזים שראה דניאל, וישראל נמשלו ליונה שנאמר \"יונתי בחגוי הסלע\" ולפיכך בתר את הבהמות לרמז שהיו העמים כלים והולכים, והציפור לא בתר שיהיה ישראל קיים לעולם. וגם הדעה הזאת לפי סגנונה בלתי נאותה כפי הכתובים, כי אם בעגלה נרמזו האויבים והאומות כולן, לא היה צורך לרמז האיל על פרס והעז על יון אחרי היותן נכללות באומות? ואם רצה לרמוז ביחד על אלו לפי שהרעו לישראל, קשה למה לא עשה רמז גם כן על מלך בבל שהחריב בית ראשון ועל אדום שהחריב בית שני, ויהיו החיות במספר ארבע כמו שראה דניאל, וכמו שדרשו על אימה חשכה גדולה נופלת עליו שירמוז להם. וקשה עוד לדעה זאת, למה הביא בכתוב הזה העז קודם לאיל בחיות שפרס הנרמז באיל היה קודם יון הנרמז בעז? וגם קשה על מה רמז התור אחרי שבן היונה הוא הרומז על ישראל, ועוד מה הרווחנו אם אברהם לא בתר את התור והגוזל אחרי שהמית אותם והרי הם כַּלִים כמו הבהמות? כי מדברי המפרשים כלם משמע שהמית התור והגוזל, וכן משמע במדרש שהראה לו הקדוש ברוך הוא שמבדילים בבהמה ואין מבדילים בעוף, ולא יפול המאמר הזה כי אם בשהמיתם. סוף דבר שתי הדרשות לא יתכנו כפי סדר הכתובים והוראתם.", + "השאלה השישית, באמרו \"וישב אותם אברם\", רשה להבין אם זה חוזר לעיט אשר הזכיר היה ראוי לומר \"וישב אותו אברם\" בלשון יחיד ולא בלשון רבים, גם קש/ה מה הועיל אברם בזה שנשב העיט מעל הפגרים אחרי שנשארו אותם הפגרים ומיד כאשר ילך לביתו יהיו מאכל לעוף השמים ולחית הארץ?", + "השאלה השביעית אודות הגלות שנאמר \"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך\" ומובא במסכת נדרים (סוף פרק ארבעה נדרים) שלשה דעות, הראשון לר' אבהו שאמר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר \"וירק את חניכיו ילידי ביתו\", השני לשמואל שאמר מפני שהפריז על מידותיו של הקדוש ברוך הוא שנאמר \"במה אדע כי אירשנה\", והשלישי לר' יוחנן שאמר מפני שהפריז על מידותיו של הקדוש ברוך הוא מלהביא תחת כנפי השכינה שנאמר \"תן לי הנפש והרכוש קח לך\". והנה הדעות הללו כולן מלבד שהן חלישות, עוד יכללו ספק עצום, והוא שאברהם החוטא לא נענש כלל, וכמו שהבטיח לו ,\"ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה\" (בראשית ט\"ו, ט\"ו), ונענשו עליו דור השלישי והרביעי ליוצאי חלציו על לא חמס בכפם, ועל יצא בזה נאמר \"אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה\" (יחזקאל י\"ח, ב'). וקשה גם כן למה היה הגלות במצרים יותר מבשאר הארצות? וכבר נתנו החכמים על זה טעמים אך הם חלושים מאוד. אמנם הרמב\"ן הביא בזה דעת רביעי והוא שהיה חוטא אברהם כשהביא אשתו הצדקת למצרים כנסיון באומרו אחותי היא מפחד שיהרגוהו, וחטא גם כן בצאתו מפני הרעב מארץ כנען אשר בחר בה ה' ואשר הוריש לזרעו אחריו, והיה לו לבטוח בה' שברעב יפדהו ממות, ועל זה החטא נגזר על זרעו הגלות במצרים, מקום הרשע שמה המשפט. אבל לפי זה נעשנו בני אברהם בעון אביהם ולא נענש החוטא כלל רק הנקיים. ומלבד זה כבר הכה על קדקודו הר\"ן באמרו שהדבר הזה היה אחד מהנסיונות שנתנסה בהם אברהם ועמד בכולם ואיך יחשב לו זאת לעון? ואם באמת היה חוטא בדבר הזה איך שגה באולתו בבואו אל ארץ אבימלך וחזר לומר שם גם כן על שרה אשתו \"אחותי היא\"? והנה הביא הר\"ן דעת חמישי שאמר שלא היתה הגלות על החטא כלל כי אם להכניע ליבותם של ישראל כפי שיהיו ראויים לקבל את התורה, ושהיה זה ככלל יסורין של אהבה, וגם זה איננו שווה לי, כי יסוד הדעה הזאת מסופק מאוד, וכבר אמרו חז\"ל \"אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלי עון\" (שבת נ\"ה), וכתב הרב המורה בחלק ג' פרק כ\"ד9מורה נבוכים, הרב המורה הוא הרמב\"ם., שזו היא דעה אמתית. וגם הרמב\"ן בשער הגמול שלו מרחיק מאוד שיבואו יסורין בלא עון. והנסיון שהביא הרב לראיה אינה טענה, וכבודו במקומו מונח, כי הוא מונח בכלל הניסיון בשלא יצאו הרע והיסורין לפועל אחרי שהיו מעותדים לבוא בענין העקדה. ועוד כי אף שנודה באיש יחיד שלפעמים יבואו עליו יסורין להיטיב לו באחריתו, אבל איך אפשר שאמר זה באומה בכללה המושגחת מהשם יתברך שתבוא בגזרת ה' לידי גלות בלי עון קודם?", + "השאלה השמינית באמרו \"ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה\" וגו'. קשה כי לא מצינו בנבואות אברהם שיזכיר הכתוב העת מהיום אשר חל עליו שפע הנבואה, ואין בהגבלת הזמן תועלת כלל. וכתב הר\"ן שהגביל הכתוב העת מהיום מצד שראה הקדוש ברוך הוא להעביד לפיד אש בין הגזרים אחרי שיחשוך לגמרי, לפי שאור האש יורגש בחשכת הלילה יותר מאשר יורגש ביום, כמו שאמרו חז\"ל \"שרגא בטיהרא למאי אהני\"10חולין, ס' ב'. בעברית: \"נר בצהריים מה מועיל?\". ועם היום זה טעם נאות בפסוק \"ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר\", שהזכיר שם שהיתה העברת האש בלילה להיותה יותר מורגשת, הנה לא יצדק באומרו כאן ויהי השמש לבא, לפי שלא נזכר כאן העברת הלפיד אש, רק אמר לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו'. ולהודעה הזאת לא היה צריך להגביל העת מאותה סבה שכתב הרב.", + "השאלה התשיעית באומרו \"ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה\", וידוע בדברי חז\"ל שהיתה העבדות במצרים רק מאתים ועשר שנה, והעינוי היה 87 שנה בלבד. ובסדר \"בא אל פרעה\" נאמר \"ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה\" ונראה מזה גם כן שלא היה ה' מחשב את הקץ לקרבו אלא שהוסיף על הגלות. ואם היו שנות הגלות קצובות מאתו יתברך איך אמר הכתוב בסדר ואלה שמות \"ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה\" (שמות ב, כ\"ג) משמע שמפני זעקתם נגאלו ולא מפני שנשלם זמן הקץ. והנה רש\"י ז\"ל כתב שארבע מאות שנה מהשעבוד התחילו מעת שנולד יצחק, ומדברי בעל סדר עולם11סדר עולם המכונה גם סדר עולם רבה הוא חיבור העוסק בכרונולוגיה יהודית, מימי אדם הראשון, עד חורבן בית שני ומרד בר כוכבא. הכרונולוגיה שבספר מונה את השנים השלמות שקדמו למועד הנזכר. הספר מבוסס על מסורות ודרשות. על פי המסורת, כתיבת הספר החלה בתקופת התנאים. לפי המסורת התלמודית הוא מיוחס לתנא רבי יוסי בן חלפתא הספר בצורתו הנוכחית נערך ונכתב במשך הדורות. לפי השערת החוקר יום-טוב ליפמן צונץ, עריכתו המאוחרת של הספר היא משנת 806. הוא, והדעה הזאת בנויה על מה שנאמר שאחר שיצא אברהם מחרן חזר וישב שם חמש שנים, ועל הפעם האחרונה נאמר \"ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן\" (בראשית י\"ב, ד'), אך הדבר הזה לא נזכר בכתוב. והרלב\"ג כתב שארבע מאות שנה התחילו משנולד יעקב והקדוש ברוך הוא מהר את הקץ וגאלם קודם זמנו אשר יעד, והוא באמת דעה זרה מאוד ומתנגדת לכתובים.", + "השאלה העשירית, באמרו \"ואתה תבוא אל אבותיך בשלום\", וקשה כי אבות אברהם היו עובדים עבודה זרה ואיך יאמר שיבוא אליהם? הלא גופו לא נקבר עם גופם ונפשו חלילה שתהיה במחיצתם. ורש\"י כתב להנצל מזה הספק, למדך שעשה תרח תשובה, אבל זה לא נזכר בכתוב. ולא אמר \"ואתה תבוא אל אביך בשלום, כי אם על \"אבותיך\", ואף אם נודה שתרח עשה תשובה מי יאמר שגם נחור אביו של תרח ושרוג אביו של נחור עשו גם כן תשובה? והנה ביעקב כתיב \"ושכבתי עם אבותי\" וכן ברור לפי שהיו צדיקים, מה שאין ראוי לומר באברהם שאבותיו היו נכרים.", + "השאלה האחד עשר, באמרו \"ודור רביעי ישובו הנה\" וקשה אם יקרא בן לכל דור הנולד, הנה לא בא הדור הרביעי לירש אץ הארץ, כי צא וחשוב יצחק, יעקב, יהודה, פרץ, חצרון וכלב שבא אל הארץ הרי דור ששי? ורש\"י ז\"ל כתב לאחר שגלו למצרים יהיו שם שלושה דורות והדור הרביעי ישובו לארץ הזאת, הרי שבארץ כנען היה מדבר עמו וכרת אתו הברית, דכתיב \"לתת לך את הארץ הזאת לרשתה\" (שם ט\"ו, ז'), וכן היה כי יעקב גלה למצרים, צא וחשוב דורותיו יהודה, פרץ, חצרון וכלב מבאי הארץ היה וכו'. וכתב עליו הרמב\"ן שאינו נכון כלל ולא ביאר למה, ואחשוב כי לפי שלא נזכר בכתוב גלות מצרים שימנה בדורות ממנו כי אם מן גרות הזרע, וגם אם ימנה הדורות מיורדי מצרים היה ראוי שיהיה יעקב בכללם והוא הדור הראשון וכלב היה הדור החמישי שבאו לארץ ולא דור הרביעי? ודעת הרמב\"ן שהדור הרביעי הוא לאמורי היושב בארץ, והבל הביא גם הוא, כי לא נזכר בכתוב הכנעני שיאמר עליו ודור הרביעי, גם מה שאמר \"ישובו הנה\" לא יסבול פירושו בשום צד.", + "השאלה השנים עשר, באמרו \"כי לא שלם עוון האמורי עד הנה\", ויראה מזה המאמר שלא נגזר הגלות מארבע מאות שנה להיותם ראויים שליו כפי הדין להיענש כל אותו הזמן כי אם מטעם לפי שעדיין לא נשלם עוון האמורי שינערו מן הארץ, ולכן צריכים בני ישראל להתמהמה במצרים עד שיושלם עוון האמורי, והוא דבר זר וקשה להאמין בחוק היושר האלהי, שיענשו ישראל בגלות ארוך ללא סיבה עד אשר יהיו הכנענים ראוים ליענש. ויותר טוב היה שיהיו ישראל עומדים בארץ כנען גרים ותושבה בשובה ונחת כל אותו הזמן. ועוד קשה שיאמר כי לא שלם עוון האמרי ואם כי לא היו עדיין חטאים, ואיך נגזרה עליהם הגזרה קודם החטא, ותהיה לפי זה גזרת ישראל בגלות וגזרת הכנענים בגירוש שתיהן בלא קדימת חטא אשר לא כדת?", + "אלה הן השאלות אשר יפלו בדרוש הזה, ואתה רואה שהן מעצם סיפור הגלות ויציאת ישראל ממצרים, ושצריכים אנחנו לדעת הדברים האלה כולם על אמיתתם כדי שמהם נעמוד על חסדי ה' שעשה עמנו ביציאת מצרים.", + "ואומר שדעתי בזה היא, שאברהם אבינו לא שאל אות ולא ברית על ירושת הארץ, כי כבר יעדו השם יתברך עליו פעמים רבות ולא היה מסַפֵק בדבור האל חלילה, אמנם הספק שהיה אצלו בדבר הזה הוא אם ירושת הארץ תהיה בימיו ומידו תשאר לבניו, או אם לא יירשנה הוא בעצמו כי אם זרעו אחריו ולא ידע איזה דור מזרעו ירש את הארץ, אם בנו אן בן בנו או אם בא היעוד על שילשים ועל ריבעים, או אם יהיה ה' עושה החסד לאלפים מהדורות באז יתקיים הייעוד. ונפל אצלו הספק הזה לפי שבראשונה אמר לו ה' \"לזרעך אתן את הארץ הזאת\" ולא פירש מהו הזרע והדור אשר יזכה לכך, ואחרי הפרד לוט מעמו אמר לו \"כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך\" שמורה שבימי אברהם תהיה ירושת הארץ מידו ינחלוה בניו וזרעו. עוד אמר לו \"קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה\" הורה גם כן שאליו ביחוד יתננה. וכן אמר לו בזה המחזה: \"אני ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ לרשתה\". לכן נסתפק אברהם ביעודים השונים האלה אם הוא עצמו ירש הארץ או זרעו אחריו, ואם זרעו איזה דור ממנו יהיה? וכאשר ראה נצחונו במלכים נדמה לו שעת לעשות לה' ואולי זו היא ההתחלה שיגבור על הארץ אשר הוא עליה ויירשנה. ועל הספק הזה באה השאלה \"במה אידע כי אירשנה?\" וידוע שמילת \"כי\" תורה ותשמש על הזמן כמו \"כי תבואו אל הארץ\", \"כי ימצא בקרבך\", ואמר – ה' אלוהים במה אדע הזמן והעת אשר אז אירשנה. או יאמר במה אדע אם אירשנה אני בעצמי או אם תהיה הירושה לזרעי אחרי, שבאו בייעוד הזה מאמרים מורים על שאני אירשנה ומאמרים המורים שזרעי יירשוהַ.", + "והראיה המוכחת על היות זאת שאלת אברהם באמת ולא קיום וחיזוק הברית על הירושה, היא התשובה שהשיבו השם יתברך שהודיעו שיַגלה את זרעו ארבע מאות שנה ודור הרביעי ישובו הנה. ואם היתה השאלה ההיא על חיזוק וברית לא היה מקום לתשובה כזו, אבל מאשר שאל על זמן הירושה באה לו עליה התשובה. ועם הדברים האלה תפתרנה שלושת השאלות הראשונות אשר העירותי בכתובים. האמנם מראה הבהמות והעופות שבאו על זה היה מיוחס לענין התשובה, לפי שכיון בו השם יתברך שתי כוונות, אחת שהיו העגלה והעז והאיל משל לשלשת האבות, ושרשי היחס אברהם יצחק ויעקב המשילם בשלושה אלה לפי שרוב הבהמות הטהורות הטובות והביתיות הן מאלה, ולהיותם שורש הריבוי נמשלו לאבות שיצא מהם זרע רב והמונים עצומים, וראוי היה להִמַשֵל אברהם בעגלת בקר כמו שנאמר בו \"ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר\" וגו', ויצחק נמשל לאיל לפי שנעקד במקומו כמו שנאמר \"ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו\", והעז נמשל ליעקב מפני שהלך לגנוב את ברכות אביו בשעירות ידיו מעורות גדיי עיזים, כי כן אמרה לו אמו \"וקח לי משם שני גדיי עיזים\", ואין להפליא שלא נזכרו על הסדר כי באיל שרמז ליצחק בא באחרונה, כי לפעמים תמצא גם בכתוב שלא נזכרו האבות בסדר, כמו שנאמר \"וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור\", הרי לך זכרם בחילוף תולדותם, והנביא אמר \"כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו\" (ישעיהו ס\"ג, ט\"ז), שסמך ישראל לאברהם ולא סמך ליצחק, וכן נזכר כאן יעקב בין אברהם ויצחק.", + "ולהיות העגלה והעז והאיל רומזים אל האבות אמר בהם משולשת ומשולש, לא להיותם בן שלוש שנים או שלשת מכל מין כמו שחשבו המפרשים כי אם להיותם משובחים מאותו שלוש משרשי היחס המשלשים קדושה, ובא זה להודיע לאברהם שירושת הארץ לא תהיה בימי העגלה ולא בימי האיל ולא בימי העז, כי כולם ימותו ולא יזכו בה, והוא ענין \"ויבתר אותם בתוך\". וצוה שיקח עוד תור וגוזל והוא רמז לשני מנהיגים אחרים שיבואו אחרי האבות זה אחר זה והם משה רבנו ויהושע בן נון ע\"ה ועליהם אמר \"ואת הציפור לא בתר\", רצה לומר שאברהם לא הרג אותם ולא בתרם כי נשארו חיים, לרמוז שהמה יירשו את הארץ, כי הנה משה התחיל בירושתה במלחמת סיחון ועוג ויהושע השלים הירושה והכיבוש, לכן אמר וירד העיט על הפגרים שהם העגלה והעז והאיל, שבאו העופות ואכלום, רמז למיתתם. אבל על תור ואיל נאמר \"וישב אותם אברם\", ולא נאמר זה על העיט כי אם על התור והגוזל, שאברהם בתר הבהמות ואכלום עוף השמים ואת הציפור שהוא שם כולל לתור וגוזל לא המית ולא בתר אותם, אלא הפריחם באויר חיים על פני השדה, רומז למשה ויהושע הנמשלים בהם כי המה יעברו ארחות ימים כציפור לעוף והמה יירשו ארץ, ולכן המשילם בהם. זהו הפן הראשון מהדימוי והמשל במראה הזאת.", + "והפן השני הוא שרמז השם יתברך בעגלה בעז ובאיל לשלשת הנביאים אחים ואחות רועי ישראל אשר הוציאם ממצרים, והם מרים ואהרן ומשה, וכפי ימיהם ותולדותם נזכרו העגלה ראשונה שהיא מרים והעז רומז לאהרון והאיל רומז למשה, כי נמצאו בענייניהם דברים אשר יתדמו לתכונת הבהמות האלה, ולזה אמר בהן משולשת ומשולש, והיה חוט משולש מהם, כאילו אמר העז שהוא מאותו שילוש והאיל שהוא מאותו שילוש וכן בעגל, לפי ששלושתם היו עתידים למות במדבר ושלא יכנסו לארץ, לכן אמר שבתר אותם בתוך, שירד העיט על הפגרים, שהוא משל למלאך המוות המושל על כל חי. ואמנם התור והגוזל שהם רמז ליהושע בן נון ואלעזר הכהן שיבואו ויכנסו לארץ, אחד בתור מנהיג העם ושוטר ומושל ואחר כהן לאל עליון, ולכן לא בתר אותם ולא המיתם; \"וישב אותם אברם\" שהפריחם באויר כציפור שמים, ומיד כשראה זאת אברהם נבהל מן המראה ועמד מתבודד ומחשב כל היום, מה המה אלה? ויהי לעת ערב בבוא השמש קרוב ללילה ותרדמה נפלה על אברם וראה חשכה גדולה נופלת עליו, כאילו ליבו אומר אליו שעת רעה היא וצרה באה עליו, ואז הגיחה עליו הנבואה והודיעה לו מה זה ועל מה זה ופתרון החשכה בכללות, באמרו \"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך\" וגו', רצה לומר החשיכה והאימה אשר ראית הוא רמז על גלות קשה שנגזר על זרעך, ומזה גלה לו זמן ירושת הארץ שתהיה אחר שעבוד ארבע מאות שנה, ושימותו האבות או המנהיגים ודור רביעי ישובו הנה. ובזה הותרו הספקות והשאלות ד', ה' וז' אשר העירותי בכתובים.", + "אמנם בסיבת הגלות חשבתי דרכי אשיבה רגלי אל כל אחד משלושה דרכי ה' אשר צדיקים ילכו בם. הדרך הראשון הוא שבא הגלות על צד העונש לפי שבני יעקב חטאו חטאה גדולה בשנאתם את יוסף אחיהם שנאת חינם, ובמה שהשליכוהו בבור ומכרו אותו למצרים. ועם היות שראובן לא היה במכירה, היה שונא אותו ונתן עצה רעה להשליכו בבור. ובאמת נחשב להם הדבר לעוון פלילי, והם עצמם הודו בחטאם באמרם \"אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה לנו הצרה הזאת\" (בראשית מ\"ב, כ\"א). ולפי שהם חטאו היה משורת הדין שיקבלו עונשם ולפי שבמצרים חטאו היה ראוי ששם ילקו ויענשו הם ובניהם וזרעם, כמו שגלה יוסף ובניו שמה בסבתם, ולפי שהשליכו אותו אל הבור היה עונשם גזרת פרעה שכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולפי שהם בידיהם סבבו ירידת יוסף למצרים ונשאר שמה הוא ובניו וזרעו היה גם כן ראוי שעל ידו יבוא עונשם וירדו הם לגלות מצרים עם זרעם, ולפי שהם עשו המעשה המגונה הזה בהיותם בצאן ובלכת יוסף לראות את שלום הצאן, היה מהמשפט האלהי של ידי הצאן יבואו למצרים כמו שנאמר \"כי אין מרעה לצאן\" וגו'.", + "ויען וביען שהיה יוסף חוטא גם כן בגאותו על אחיו ובהביאו את דיבתם רעה אל אביהם, וכן חטא אבינו הזקן יעקב בצד מה בשלוח מדנים בין אחים בעשותו ליוסף כתונת פסים ובאהבתו אותו מכל אחיו שבזה הטיל קנאה ביניהם, לכן נענשו יעקב ויוסף גם כן בגלות. אבל מאשר היה חטאם בקלות ולא בכוונה רעה חלילה, ולהיותם מן הנעלבים ואינם עולבים, זכו שלא נקברו במצרים, כי יעקב העלו אותו אל מערת המכפלה, ונאמר \"ויקח משה את עצמות יוסף עמו ויקברו אותם בשכם\" ובמאמרם ז\"ל משכם יצא ולשכם חזר12סוטה י\"ג, ב' וכן מכילתא פסחא, י\"אוזר.", + "אבל שאר השבטים נקברו במצרים כי נידונו על הגלות בחייהם ובמותם לא נפרדו ממנו. ואף על פי שחז\"ל דרשו על \"והעליתם את עצמותי מזה אתכם\" שאף עצמות שאר השבטים העלו עמהם, הוא דרך דרש, ופשט הכתוב לא יסבלהו, שנאמר \"ויקח משה את עצמות יוסף כי השבע השביע\" וגו', ובסוף ספר יהושע כתיב \"ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם\", ואם היו מעלים עצמות שאר השבטים לא היה הכתוב שותק מלהזכירם, אבל האמת הוא שיעקב ירד מצרימה בעבור יוסף בנו ולזה אמר לו השם יתברך \"אל תירא מרדה מצרימה אנוכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה\" ולא נזכר שיעלה אחד מבניו כי אם יעקב בלבד, לפי שהוא היה נקי מאותו עוון, ובניו נדונו בעוונם. אמנם בנימין נענש להיות נטפל עם אחיו ולא בעונו, כמו שאמרו שמת בעטיו של נחש, רצה לומר שלא נענש בשביל חטאו כי אם בעוון אחיהם לי שהיה בתוכם, כי העולם נדון אחר רובו, ועל כיוצא באלה אמרו \"משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע\" (בבא קמא ס', א').", + "ובהיות שהשבטים הוגלו מצרים בעוונם הנה בניהם אשר קמו אחריהם וזרעם נשארו באותה גלות, וכמאמר הנביא \"אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עוונותיהם סבלנו\" (איכה ה', ז'). לכן כתב הרלב\"ג בענין גלותנו זה שאנשי בית ראשון נענשו בעצם כפי חטאתם ובניהם וזרעם נענשו במקרה לפי שנולדו בעונש האבות ונטבעו בו עד תום זמן הגזרה או עד שיזכו להיגאל מפני זכותם, והסתכל שלפי שהיו העונשים אלהיים על בנים ועל בני בנים על שילשים ועל רבעים, לכן נאמר בגלות הזה \"ודור רביעי ישובו הנה\" כלומר שהדור הרביעי מהגולים ישובו לירש הארץ. ולפי זה הסִבּה הזאת לגלות מצרים יותר אמיתית ומתיישבת מכל מה ששערו הראשונים.", + "ולהיות מעשיו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה, תמצא שחטאו השבטים בהיותם עם הצאן, וכאשר הלך יוסף לראות את שלום הצאן, מכרו אותו אחיו לעובדי הצאן, וכדי לרמות אביהם שחטו שעיר עזים מן הצאן, והקדש ברוך הוא השליט את יוסף על עובדי הצאן, וכאשר נרצה עוונם ציוה עליהם מצוות הפסח הבא מן הצאן.", + "ואם כן בצאן חטאו ובעובדי הצאן לקו ובצאן נתכפרו. ואין להתפלא כי השם יתברך ייעד העונש קודם החטא, כי זה היה להודיע לאברהם זמן ירושת הארץ אשר ביקש ולמה יתעכבו בניו בירושתה. ולכן אמר לו כמגלה סוד מה שיהיה באחרית הימים: \"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך\" וגו', ובפרשת \"כי תוליד בנים\" ובפרשת \"והיה כי יבואו עליך\" ובפרשת \"הנך שוכב עם אבותיך\", וכמה אחרות, ייחד ה' בחטא ובעונש העתיד לבוא לאלפים מן השנים.", + "ורש\"י ז\"ל כתב בזה בפרשת משפטים בפסוק \"הנה אנוכי שולח מלאך לפניך\", וזה לשונו: \"כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך\" וגו', וכמו ששם בישר אותם בעונש מבלי שיבאר החטא כן בכאן הודיע ענשם שיתחייבו מחמת חטאם ואשר בשביל זה תתעכב ירושתם את הארץ ולא ביאר החטא. אמנם עניין הארבע מאות שנה ראוי שיפורש על דרך שיכלול ענייני גרות ועבדות ועינוי, ששלושת הלשונות הללו נזכרו בכתוב והיו בזמנים מתחלפים, כי באמרו \"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם\" גילה לו שלא תהיה ירושת הארץ בימי בנו יצחק ולא בימי בן בנו יעקב, כי הם יהיו גרים שמה תחת אדונים קשים וזהו שאמר \"בארץ לא להם\". ואמר עוד \"ועבדום\" כלומר עוד יבוא זמן שיהיו מזרעך לא לבד גרים אלא עבדים, והיה זה בימי השבטים שנשתעבדו במצרים מסבת חטאם כמו שכתבתי.", + "ואמר עוד \"וענו אותם\" רצה לומר גם יבוא זמן אחר שמלבד הגרות והעבדות יהיו עוד בעינוי גדול, והיה זה אחר שמתו השבטים משנולדה מרים בקבלתם ז\"ל, וכל זה היינו הגרות וזמן העבדות וזמן העינוי יעלו כולם לארבע מאות שנה. אמנם מה שאמר \"וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי\" ענינו שזמן הגרות שסבלו בו יצחק ויעקב לא יהיה לאומות עונש על זה, לפי שכך יצאה הגזרה מאיתו יתברך, אבל העבדות אשר ישתעבדו בהם המצריים בעבדים נמכרים והעינוי אשר יענו אותם במסכת אכזרי, על זה ישפוט ה' וידון דינו. והסתכל באמרו \"וגם את הגוי\" שכולל גם את זרע אברהם, ורצה לומר כמו שאהיה דן את השבטים על אשר עשו מעשה עבדות ליוסף, ככה אהיה דן את הגוי אשר יעבודו בכם, שאדין את המצריים על אשר שעבדו את ישראל וענו אותם. והיה זה לפי שהשם יתברך לא גזר על השבטים כי אם הגרות בארץ לא להם, והמצריים ברשעתם אף כי באו השבטים בתל קורתם כאוהבים בבטחון ובשלוה נהפכו להם לאויבים, ובקשר ובמעל ובמרד בגדו בם וענו אותם, ולכן יהיה דינם שבעד העבדות יפרעו שכר עבודתם, וזהו שאמר \"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול\" ועל העינוי יתענו במכות ובאותות ובמופתים. ואין הכוונה שמייד אחרי הארבע מאות שנה יצאו ברכוש גדול, כי אם שאחר כך יהיו ראויים לגאולה ויגאלו ויצאו משם אם לא יהיה להם מונע מצידם, כי היעודים האלהיים הם בתנאי הכנת המקבלים, ואין ספק שאחרי הארבע מאות שנה שנשלמה הגזרה היה הקדוש ברוך הוא מוציאם ממצרים, אבל הם הוסיפו על חטאתם פשע ויעבדו אלהים אחרים ולכן נתארך גלותם עוד שלושים שנה לא מכח הגזרה הראשונה כי אם בעבור חטאם שנתחדש. וכבר ביאר זה הנביא יחזקאל ע\"ה באמרו: \"ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמור אני ה' אלהיכם, ביום ההוא נשאתי להם להוציאם מארץ מצרים אל הארץ אשר תרתי להם\" וגו', \"ואומר אליהם איש שיקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו\" וגו', \"וימרו בי בית ישראל\" וגו', ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים ואעש למען שמי\" וגו'. (יחזקאל פרק כ')", + "הנה באר הנביא שכאשר כלו הארבע מאות שנה שלח הקדוש ברוך הוא נביא למצרים להתרות בישראל ולהזהירם שיעזבו גילולי מצרים ופסיליהם כדי להוציאם מיד ולהביאם אל הארץ אשר נשבע לאבותם מפני שנשלם זמן הגזרה, ואמרו חז\"ל שאהרן ניבא להם הדבר הזה במצרים, והזכיר הנביא שמפני היותם שטופים בחטא עבודה זרה במצרים לפיכך נעדרה מהם הגאולה. ובלי ספק היו אותם שלושים שנה שנתווספו להזמן הקצוב, והיה הגלות נמשך יותר ויותר מזה אם לא ששבו בתשובה \"ויצעקו אל ה' בצר להם ויאנחו מן העבודה ותעל שועתם אל האלהים\", ועל ידי תשובתם זכר את בריתו אשר כרת את אברהם שהוא זמן הגזרה, וידע אלוהים ויחמול עליהם.", + "ועל זה נאמר ומושב בני ישראל שישו בגלות בשאר הארצות ובמצרים בין מפאת גזרת הגלות ובין מבית עון עבודה זרה שנתחדש ביניהם היו כולם 430 שנה. והביטה וראה נפלאות תמים דעים שהנה ישבו בני ישראל בגרותם וגלותם ארבע מאות ושלושים שנה, וכן תמצא שישבו בארץ אחרי ירושתה קודם בנין בית המקדש ארבע מאות וארבעים שנה, ותמצא גם כן שעמד הבית הראשון בבנינו ארבע מאות ועשרים ושבע שנה, ועמד הבית השני בבנינו 428 שנה. ראה גם ראה שכל הדברים נמשכו כפי זה המספר מן השנים בין רב למעט, והוא דבר מתמיה!", + "ונחזור לעניננו, שהודיע הקדוש ברוך הוא לאברהם כי הארבע מאות שנה מהגרות יתחיל מזרעו, כי בימיו לא יהיה גרות ולא עבדות ולא עינוי, כי הוא לא היה כגר בארץ כי אם כשר וגדול בה, ולכן כאשר הוא בענוותנותו אמר באזני בני חת: \"גר ותושב אנוכי עמכם\" השיבוהו: \"לא אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו\" (בראשית כ\"ג, ו') ומלכי ארץ היו כורתים עמו ברית לפי מעלתו ויכולתו, ועל זה אמר לו השם יתברך \"ואתה תבוא אל אבותיך בשלום\". ואחשוב שהאבות שנזכרו בכתוב הזה הם אדם וחוה אבות לכל נוצר, שנקברו במערת המכפלה כפי קבלתם ז\"ל, ויבשרו הקדוש ברוך הוא שיקבר עמהם שמה, ועל זה נאמר \"ואתה תבוא אל אבותיך בשלום\". ולפי שייעדו שידמה להם בקבורה הודיעו עוד שלא יקבר בשיבה רעה כמו שנקברו אדם וחוה שהיתה מיתתם וקבורתם ביגון ואנחה, כי ראו בחייהם הגירוש מגן עדן וקין הורג את הבל אחיו ונגזר על קין להיות נע ונד בארץ, אבל אברהם לא יראה דבר רע וזהו שהבטיחו \"תקבר בשיבה טובה\", כי ישתתף אל אבותיו אדם וחוה בקבורה ולא בשיבה. ומה שנאמר \"ודור רביעי ישובו הנה\" הוא באמת על דורות הנענשים בחטא מכירת יוסף, כי יפקוד אלוהים עוונם עליהם ועל בניהם עד הדור הרביעי כמו שכתבתי, ואחר זה יהיה עושה חסד לאלפים בהיותם אוהביו ושומרי מצוותיו.", + "ואתה רואה שיהודה היה בין השבטים בחטא ההוא ואחריו פרץ וחצרון וכלב היה הדור הרביעי שבא אל הארץ. אולם מה שאמר עוד \"כי לא שלם עוון האמורי עד הנה\" בא להתיר ספק אחר אשר אפשר לעורר כנגדו, והוא כי אם אמת הוא שאברהם לא חטא ולא יצחק בנו ולא יעקב בן בנו אם כן למה לא ירשו שלושת האבות הקדושים האלה את הארץ? ואם אחרי כן יחטאו בניהם יהיו גולם ממנה, כי לא יומתו אבות על בנים. וכדי להשיב על זה אמר \"ודור רביעי ישובו הנה\", רצה לומר הסיבה אשר בעבורה לא תהיה הירושה עתה מיד היא לפי שלא שלם עוון האמורי יושבי הארת עדיין ולא נתמלאה סאתם שינערו רשעים ממנה, ולכן לא יכלו אברהם ויצחק ויעקב לרשת הארץ, ובניהם לא ירשו אותה אחר כך בסיבת חטאם עד הדור הרביעי, ואחר כך ישובו הנה, כלומר יצאו מגלותם וישובו אל הארץ, כי תשתלם רשעת הגויים ולא תמנע חטאת ישראל. מצורף לזה שירושת הארץ היתה ראויה שתהיה בריבוי אוכלוסין מבני ישראל, כי איך יוכל איש אחד או שנים לירש ולהתנחל בארץ של שבעה עממין? וכבר ידעת שהמאמרים האלה הם הגדת עתידות ושהידיעה האלוהית בעתיד לא תשתנה טבע האפשרי ולא תבטל הבחירה האנושית, ולכן אמר השם יתברך לאברהם ידע תדע במגיד מה שיהיה.", + "ולפי הדרך הזה נתבארו כתובי הפרשה על בוריים והותרו השאלות ז', ח', ט' י' וי\"א שהעירותי בפסוקים ולפי הרעיון הזה שגלות מצרים היה עונש על חטא השבטים, ראינו לפרש המאמר ויעקב ובניו ירדו מצרימה, כי הם בחטאם ירדו שמה ולא גזר ה' עליהם הירידה כי אם עונותיהם, ועם כל זה היה השם יתברך מחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים שהודיעו גזרת הגלות וזמנה וייעוד הגאולה ודין המצריים, ולפי שישראל לא היו ראויים לגאולה בעבור עוונותיהם ולא שישמור להם הבטחת אברהם אביהם, לכן אמר המגיד \"ברוך שומר הבטחתו לישראל\" כי ראוי לברך ולשבח ולהלל את ה' על זה. זהו הדרך הראשון בסיבת גלות מצרים והוא דרך העונש.", + "הדרך השני הוא דרך החסד, רצה לומר, שהקדוש ברוך הוא הביא את זרע אברהם בגלות כדי להיטיב להם לגמלם ולנשאם, ונבאר זה לפי בידוע ששלמות העולם בכללו ותכלית מציאותו הוא בהכרת בוראו ולשבחו ולהודות באלוהותו, וכמו שאמר הנביא \"כל הנקרא בשמי ולבכורי בראתיו\" (ישעיהו מ\"ג, ז'). והנה בימי אנוש נתרבה עבודת האלילית בין בני האדם בכל העמים, זולת יהירים מהם שהיו נמשכים אחרי עבודת השרים העליונים, וכמו שכתב הרב המורה חלק א' פס\"ג שבכל הדורות הראשונים לא היו מרגישים ומשערים במציאות הסיבה הראשונה, ואם נמצאו איזה אנשים שהודו במציאותה היו מסלקים השגחתה מהעולם השפל, ויש שחשבו שכח הסיבה הראשונה מוגבל ויכולתו מסודר והוא בעל תכלית בשאר השרים העליונים, ועיקר הכפירות והדעות המשובשות האלה היו במצרים. וכאשר זרח אורו של אברהם בעולם והתחיל ללמד בני אדם אמיתת אמונת האל יתברך רצה הקדוש ברוך הוא לזכות בני האדם ולפרסם אמיתת נבואותיו וראה שלא היה מקום לזה כי אם על ידי אותות ומופתים שיעשה בשמים ובארץ כנגד המנהג הטבעי וכנגד המערכות השמימיות, וכי דרך הנאות לזה היה להביא עם אחר לארץ מצרים מקור הכפירות והאמונות הנפסדות ואחר כך ישלח נביאו להוציאם משם, ויקשה את לב מלך מצרים שלא לתתם להלוך למען רבות מופתיו בקרבו, והעם הזה שיוציא במסות באותות ובמופתים ובמוראים גדולים, יקבל תורתו ויפרסם אמונתו לבני אדם, והעם ההוא יהיה עם סגולתו מיוחד להנהגתו, ובעבור זה ירכיבם על במתי ארץ הנבחרת המיוחדת גם כן להנהגתו, והוא יהיה להם לאלוהים. ובעבור שהיה אברהם ראש המאמינים והתחיל ללמד דעת ויראת ה', לכם בחר בזרעו אחריו להיות כלי אמצעי שיעשה באמצעותו הדבר הגדול הזה. וכל זה עשה על דרך החסד, והודיע לאברהם שיקח את זרעו לעם סגולתו וינחילם את הארץ, וכדי שיבואו לקנין השלמות בגוף ונפש, הודיעו במראה בין הבתרים שיביא את זרעו בגלות ויהיו עבדים בארץ לא להם כדי שעל ידיהם יתגלו נפלאותיו ויתודע שמו של הקדוש ברוך הוא ויכירו כל יושבי תבל מציאות אלהותו והשגחתו ויכולתו, כמו שהוכיח זה במכות מצרים וכו שנתבאר להלן, והודיע שעם היות שיסבלו בניו וזרעו צער ועינוי הכל יהיה לטובתם, וישארו על ידי זה עם קדוש לה' ויוציאם בכסף וזהב ויורישם ארצות גוים ויקנו כל השלמות, ולפי זה לא נחשב הגלות לעונש כי אם לחסד על האומה.", + "ויש להדעה הזאת שלוש ראיות:", + "א – מפאת הסברא, לפי שראינו אברהם בשמעו הגזרה החרותה הזאת לא ביקש רחמים על זרעו ולא התחנן לאלוהיו שינחם על הרעה, ואיך יעלה על הדעת שאב המון גוים לא יחוש על זרעו ואת בניו לא ידע? ואם על גזרת סדום ועמורה הרבה בקשה והפציר בתפילה על אנשים נכרים, איך שם יד לפה על גלות בניו וצרתם? אם לא שהיה גלוי וידוע לפניו שהצער שיסבלו הוא לטובתם והמצוקה תהיה להם צדקה, וכי זה היה חסד ולא רעה ולא עונש, ולכן קבל והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, ונאמר בסוף המראה: \"ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת\" וגו', כי בהודעת הגלות נתקיים הברית והחסד והשבועה.", + "ב – ומורה גם כן על זה דברי המשורר במזמור ק\"ח שאמר כי היה ענין הגלות והירידה למצרים ומכירת יוסף ויתר העניינים מסודרים ונגזרים ממנו יתברך לתכלית כוונתו לעשות טובה וחסד עם ישראל, לכן התחיל \"הודו לה' קראו בשמו וגו' אשר כרת את אברהם וגו' לאמור לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה וגו'\" והזכיר ענין האבות והליכתם ממקום למקום באמרו \"ויתהלכו מגוי אל גוי\" ואחר זה אמר ויקרא רעב על הארץ שלה לפניהם איש לעבד נמכר יוסף היתה על פי הדיבור, וכן \"ויבוא ישראל למצרים וגו' ויפר את עמו וגו' הפך לבם לשנוא עמו וגו' שלח משה עבדו וגו' שמו בם דברי אותותם וגו', ובסוף המזמור נתן הסיבה בכל הסדור וההתגלגלות באמרו כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוציא עמו בששון ברינה את בחיריו ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותודותיו ינצורו הללויה (דברי הימים א', ט\"ז). הנה ביאר שהיה כל זה בדרך חסד ושראוי מפני זה להודות לה' ולקרוא בשמו ולהללו.", + "ג – עוד ראיה לדעה הזאת מדברי חז\"ל בבראשית רבה: \"אמר ר' יהודה ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין, ועשה הקדוש ברוך הוא כמה עלילות כדי שירד שם שנאמר 'לעבד נמכר יוסף ויקרא רעב על הארץ', וכל כך למה – ויבא ישראל למצרים. אמר ר' פנחס משל לפרה שהיו רוצים למשוך אותה למקולין שלה ולא היתה נמשכת, מה עשו משכו את בנה תחילה והיא רצתה אחריו, כך עשה הקדוש ברוך הוא שימכר יוסף למצרין כדי שירד יעקב אביו אחריו, שנאמר 'בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה\" (הושע י\"א, ד'). עד כאן לשונו. רצו בזה לומר כי מהשקפת התועליות העצומות ובבחינת השלמיות המקווה לעתיד הנה לא היה ראוי יעקב שירד בעצמו למצרים אלא שיורידוהו שמה בחבלי עוני וברזל למען ירד עמו כבודו כי אז טוב לו, ויותר שיצטער יותר ישתלם לעתיד. אמנם נתחסד עימו הקדוש ברוך הוא להורידו בסיבות יותר נאותות ובעלילות מצערי הבנים, וייחס כל זה ליעקב לפי שהוא עצמו ירד למצרין והוא היה הסיבה הקרובה להם מהאבות.", + "ואמר ר' פנחס שענינו בזה דומה לענין הפרה שתכלית מציאותה אצל אדונה להביאה אל מקולין שלה והוא בית השחיטה, ועם כל זה מקוצר רעתה והרגשתה לא תביט אל הצער הגשמי ההווה, ולכן לא תמשך שם ברצונה, כי אם בתחבולת בנה. ואין ספק שאדון הפרה גדלה ופטמה לתועלתו, ולכן תכליתה היותר משובח הוא להוליכה לבית מקולין שלה, כמו שאמרו סוף בהמה לשחיטה, ובזה תקבל שלמות גדול, כי על ידי התיקונים והבישולים שיעשה בה ויאכלו ממנה לבוא להיות חלק אבר אנושי, ובמקום שהיתה בהמה גסה תקבל צורת בשר אדם, והיא השלמה גדולה אשר אפשר לזה לקבל. וכן הוא ענין האומה, כי אברהם אבינו היה עקר ואשתו שרה עקרה והשם יתברך נתן לו ריבוי זרע וגדלו כדי שיעבוד עבודתו ויקל צער ומיתה על קדוש שמו, ועם היות שבירידת יעקב ובניו למצרים קבלו צער והרג ואבדן בגלותם אשר תקבל הפרה במקולין שלה, אך על ידי זה יקבלו תכליתם האמתי כדי שתתפרסם אמונת השם יתברך על ידיהם וגם בניהם יקבלו השלמות המכוון בבראה אשר זכו אליו במעמד הר סיני. והנה לא נמשכו לבוא שמה ברצונם, להעדר ידיעתם בתכלית הדבר כעניין הפרה, כי יאבה האדם לבוא בנקל תחת עול התורה והאמת, ועל זה אמר \"בחבלי אדם אמשכם\", והחבלים האלה שהיו בתחילה חבלי יולדה לבסוף נעשו חבלי אהבה, באהבת ה' אותם וברצונו לשמור את הברית אשר נשבע לאברהם.", + "ואף כי הסיבות הראשונות שהיו בירידה מכתונת הפסים ושנאת האחים ליוסף היו חבלי אדם דקות ושדופות קדים, לא היה בהם כח להמשיך את הפרה את מקולין שלה. אמנם הוא יתברך בחכמתו עשה מהחבלים שרשרות גבלות מעשה עבות שלא ינתקו עד אשר יוציא מחשבתו לפעולה, וכמו שאמר יוסף לאחיו \"וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים\" (בראשית מ\"ה, ח'). ונתבאר מזה שבאה גלות מצרים על צד החסד ולתכלית ההטבה לאומה הישראלית, והוא הדרך השני, ולפי זה יהיה מאמר המגיד \"ויעקב ובניו ירדו מצרימה\", מחסדי ה' שנתן לעשיו את הר שעיר ויעקב עם בניו ירדו למצרים ונתגלה אליהם הכבוד האלוהי וזכו לכל מה שזכו בעבור זה, ולכן אמר \"ברוך שומר הבטחתו לישראל\" שהיא הודאה על הטובה.", + "הדרך השלישי הוא דרך הבחירה, וענינו שלא ירדו השבטים למצרים בשביל העונש, ולא היו מוכרחים לבוא שמה מצד הגזרה העליונה לתכלית טובתם, אלא שהיו המעשים כולם בחיריים, הינו כי בבחירתם ורצונם החופשי מכרו את יוסף, וזו היא הסיבה הראשונה מהסיבות הפועלות לרדתם שמה, כמו שאמרו חז\"ל שעל ידי זה נתגלגלו הדברים וירדו למצרים, וזה טעם \"ארמי אובד אבי וירד מצרימה\" (דברים כ\"ו, ה') שהוא מעצמו ירד שם, וכן שלח משה לומר למלך אדום \"וירדו אבותינו מצרימה\" (במדבר כ', ט\"ו), ואמר גם כן \"בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה\" ולא אמר שהוליכם ה' שמה כמו שאמר שהביאם אל הארץ, וכן אמר יהושע (יהושע כ\"ד, ד'), ויעקב ובניו ירדו מצרימה, לא שהם מעצמם ובחירתם ירדו שמה, ומה שאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב, אל תרא מרדה מצרימה, היה רשות שנתן לו לא שצוהו לרדת בשום פנים. ולפי זה הדרך מה שאמר \"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם\" ארבע מאות שנה, היא הודעה מה שיהיה בזמנים העתידיים, ולזה כי גר יהיה זרעך ולא אמר אתן את זרעם או אשים אום, כי הם ברצונם ובבחירתם עקרו שור וירדו למצרים ונטבעו בגלות, והשם יתברך ברוב חסדיו שמר להם הבטחת אברהם לנקום נקמתם מאויביהם ולהוציאם מעבדות לחירות ולתת להם את ארץ כנען לנחלה. ולפיכך אמר המגיד \"ברוך שומר הבטחתו לישראל\", שהקדוש ברוך הוא מחשב את הקץ רצה לומר שהיה הגלות מפאת ישראל ובחירתם והגאולה ממנו יתעלה.", + "הנה בכל אחת משלושת דרכים האלה התבארו הספקות אשר בשער ל\"ח, ל\"ט, מ' ובשער מ\"א." + ], + [], + [ + "תשובות לשערים מ\"ב – מ\"ו
היא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו וכו'.
אחרי שהמגיד נתן ברכה והודאה להשם יתברך על אשר שמר הבטחתו לישראל בענין יציאתם ממצרים, אמר עוד ששמירת אותה הבטחה לא לבד הועילה להם לענין היציאה מהגלות, כי גם בצרות אחרות שהיו אבותינו או אנחנו מאז ועד היום הועילה ההבטחה ההיא ועמדו להם ולנו לפליטה גדלה, וכמו שהוכיח מענין לבן.", + "והסתכל והתבונן מה שאמר שלא אחד בלבד עמד עלינו ולא אמר המגיד בזה מילת \"לכלותינו\" כי אם עמד עלינו בלבד, לפי שהאחד ההוא שמזכיר כיון בו אל פרעה מלך מצרים, וידוע שלא היתה כוונתו לכלותם כי אם לשעבדם ולכן היה מחזיק בהם לבלתי שלחם, ולכן אמר המגיד שזה האחד עמד עלינו לצר ואויב וכן בכל דור ודור עד היום עומדים עלינו, ולא רק בדרך פרעה לתכלית השעבוד כי אם גם לכלותנו מעל פני האדמה. " + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "עוד אמר \"צא ולמד מה ביקש לבן הארמי\", רצה לומר צא מענין מצרים שאתה עוסק בו ולמד מסיפורי יעקב ולבן, מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו? כלומר עם היות שלבן לא עשה עמו רעה בפועל, צא ולמד מדבריו מה היתה כוונתו ומחשבתו לעשות ליעקב אבינו, ודבר זה תלמד מתוך דבריו ולא ממעשיו, לפי שהוא עצמו הודה ואמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמור השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע\" (בראשית ל\"א, כ\"ט).", + "וזה מורה שמחשבתו היתה להרע עמו. והנה מה שאמר שפרעה לא גזר אלא על הזכרים מובן זה בעוד שהיו ישראל במצרים, כי שם באמת לא גזר אלא על הזכרים כמו שנאמר \"כל הבן הילוד\" וגו', אמנם אחרי יציאתם משם כשרדף אחריהם אמר \"ארדוף אשיג אחלק שלל\" וגו', רצה לומר שהיה בדעתו לרדוף אחרי בני ישראל ולהשיגם, ומזכיר ברדיפתו תכליות מחלפות, שיקח את כל אשר להם ויחלק השלל ההוא לבעליהם אשר השאילום והשאר לאנשי המלחמה, ועל זה אמר \"אחלק שלל, עוד יאמר שיקח הבחורים והנערות להיותם לו לעבדים כרצונו ואות נפשו, וזהו שאמר \"תמלאמו נפשי\", כלומר תמיד הייתי חפץ בהם שיעבדוני ועתה תמלא תאוות נפשי מהם לשעבדם בכל אופן.", + "עוד אמר ששאר העם והזקנים ואת משה ואהרן יהרגו להנקם מהם, ועל אלה אמר \"אריק חרבי תורישמו ידי\". אם כן, לא היתה דעתו של פרעה לעקור את הכל, אבל לבן היתה שאלתו ובקשתו לעקור את הכל ולהכות אם על בנים, והא ראיה שאמר ליעקב \"הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא\" (בראשית ל\"א, מ\"ג), רצה לומר לי היה ראוי להיות וזו בקשתי לולא אלהים אשר מנע זאת ממני. ומזה למד המגיד שלבן ביקש לעקור את הכל, רצה לומר נשים ובנים וצאן וכל אשר ליעקב, וסמך זה באמרו \"ארמי אובד אבי\" שעשה אובד יוצא מהקל. ומזכיר רק אבדת האב שהוא השורש ובכללו גם העפים, כי האבדון היא תכלית המוחלטת.", + "ועם מה שפרשתי בזה הותרו הספקות אשר בשער מ\"ב ומ\"ג.", + "ואמר המגיד שההבטחה ההיא שנאמרה לאברהם היא עמדה להציל את זרעו מאויביו, ולכן הזכיר את פרעה ואת לבן ולא הזכיר את עשו כי הוא היה גם כן מזרע אברהם ולא ביקש לכלות את זרעו, אבל שאר האויבים שלא היו מיוצאי ירך אברהם אשר קמו על זרעו היתה כוונתם לכלות אותם אם לא שניצולו מהם כדי שתתקיים ההבטחה שנאמרה לאברהם אבינו. והנה יעקב עם היותו צדיק בדינו עם לבן לא היה צדיק במעשיו בעניין המקלות, אף על פי שהשתדל להעלים הדבר במה שאמר אחר כך לנשיו וללבן. אמנם מה שעמדה לו היתה הבטחת אברהם, והמגיד הזכיר ענין לבן כדי להתחיל בדבריו מפרשת וידוי הביכורים שנזכרה בסדר והיה כי תבא שנאמר \"וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם\" וגו'. ולפי שבלילה הזה אנו חייבים להודות להשם יתברך על כל אשר גמלנו, ולהתחיל בגנות ולסיים בשבח, לכן ראה המגיד שלא יוכל אדם לעשות הודאה יותר הגונה ומתיחסת לעניין הפסח ויציאת מצרים כי אם אותה הגדה ווידוי שהיה קורא המביא את ביכורים, שגם הוא מתחיל בגנות ומסיים בשבח ומזכיר גם כן עניין היציאה והמכות והאותות והמופתים, ויעשה אדם עצמו בליל פסח עם אותם הדברים אשר לפניו בקערה כאילו הוא מביא הביכורים, ולכן נותן ההודאה ואומר הוידוי כמו המביא ביכורים. ומפני זה התחיל הסיפור בלבן ולא הזכיר דבר מעשו, לפי שלא בא ענין לבן מצד עצמו אלא מפאת שנזכר באותה פרשה אשר בוידוי הבכורים שהתחיל בה.", + "אמנם איך יצדק מה שאמר שאותה ההבטחה עמדה לו עד היום הזה קרוב לאלפים שנה אחר שכבר נתקיימה ביציאת מצרים? התשובה הזאת נלמד מפשט הכתובים או מדברי חז\"ל. אם מן הכתובים, כי בסוף מראה בין הבתרים נאמר \"ביום ההוא כרת ה' את אברם לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, את הקני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפריזי ואת הרפאים ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי\" (בראשית ט\"ו, י\"ח – כ\"א), הרי הם עשרה עממים וידוע שישראל לא נחלו בארץ כי אם שבעת העממים בלבד, לא ארץ הקני והקניזי והקדמוני שהם אדום ועמון ומואב שלא נכבשו לארץ ישראל, ועתידים להכבש בגאולה העתידה שנאמר \"אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם\" (ישעיהו י\"א, י\"ד). והיא אותה ההבטחה שנאמרה לאברהם בברית בין הבתרים, שהוא חלק לעתיד לבוא בגאולה האחרונה. ולכן בצדק אמר המגיד \"היא שעמדה לאבותינו ולנו\" וכו'. וכן מדבריהם ז\"ל מבואר כי המאמר בברית בין הבתרים ראה אברהם לא לבד גלות מצרים כי אם גלויות שאר המלכיות, וכמו שדרשו על והנה אימה חשכה, אימה זו בבל, חשיכה זו מדי שהחשיכה פניהם של ישראל בצום ובתענית, גדולה זו יוון, נופלת עליו זו אדום. וכמו שאמר הרמב\"ן שהרגיש הנביא כאילו הצרה האחרונה היא נופלת במשא כבד, וכאילו הודיע הקדוש ברוך הוא לאברהם כמשייר במתנתו שעוד ארבע מלכיות אחרות ישעבדום וימשלו בארצם אם יחטאו לפניו, וכן דרשו את הגוי אשר יעבודו דן אנכי לרבות ארבע מלכיות שעתיד הקדוש ברוך הוא לדון. ועל הבחינות האלה אמר המגיד שאותה ההבטחה עמדה לנו עד היום הזה. והתבאר בזה היתר הספקות אשר בשער מ\"ד, מ\"ה, ושער מ\"ו." + ], + [ + "תשובות לשערים מ\"ז – מ\"ח
וירד מצרימה אנוס על פי הדבור וכו'.
המאמר הזה ראיתי בו נוסחאות שונות, כי יש ספרים אשר כתוב בהם הגירסא הזאת אשר כתבתי, ובספרים אחרים לא נמצא כלל דרש על וירד מצרימה כי אם על ויגר שם. והרמב\"ם ז\"ל בספר זמנים (ביד החזקה) כשהביא טופס ההגדה כך הביאה: \"וירד מצרימה ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע\" וכו' ולא הביא אנוס על פי הדבור, ואין ספק שהנוסחאות האל נמשכו מדרכי הדעות שכתבתי למעלה בסבות גלות מצרים. כי לפי הדרך הראשון שהיה הגלות בסבת חטא מכירת יוסף או לפי הדרך השלישי כי בא בבחירתם הרע, לא יתכן לדרוש וירד מצרימה אנוס על פי הדבור, כי יעקב ובניו בחיריים היו ולא אנוסים. אמנם לפי הדרך השני שהיתה הירידה נמשכת אחר הגזירה העליונה יש לדרוש וירד מצרימה אנוס על פי הדבור, שיעקב היה ירא לרדת מצרימה והשם יתברך הכריחו לבוא שמה, והוא על דרך שדרשו וישלחו מעמק חברון מעצה עמוקה של צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר \"כי גר יהיה זרעך\", וכאילו סבת הסבות הוא יתברך העיד את רוח יעקב לרדת שמה וזהו אמרו אנוס על פי הדבור.", + "וראוי לישב כפי הדעה הזאת כתובי התורה: \"ויאמר ישראל רב! עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות, ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק, ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה, ויאמר יעקב יעקב! ויאמר הנני. ויאמר אנכי האל אלה אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ויוסף ישית ידו על עיניך\" (בראשית מ\"ה, כ\"ח – פרק מ\"ו, ד') עד כאן.", + "והספק בפסוקים האלה הוא שנראה כי יעקב התעורר ללכת למצרים קודם שאמר לו ה' אל תרא מרדה מצרימה, כי בידוע שלא היה ירא, כיוון שכבר היה הולך לשם.", + "ועוד קשה למה זבח זבחים לאלהי אביו יצחק ולא לאלהי אבי אביו אברהם? ואין ראוי שנתפייס עם דברי רש\"י שחייב בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, כי כבר כתב עליו הרמב\"ן שהיה ראוי שיאמר לאלהי אבותיו, וכמו שאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו, ויזכיר אביו ראשונה ואחר כך אבי אביו שהיה ראש היחס ואבי המשפחה ולא היה ראוי לשוכחו. והנה דרך הרמב\"ן על פי הקבלה ואני אפרש על פי הפשט. אך מתחילה אוסיף להקשות כי תמצא שהשיבו השם תברך אנכי אלהי אביך ולא אלהי אבותיך.", + "ועוד שאלה שלישית כי אם נתיירא על שהוזקק לצאת חוצה לארץ מה הנחמה שנחמו ה' כי לגוי גדול אשימך שם? אם יהיו בניו בגלות מה יוסיף ומה יתן גדולתו ורבויו, אדרבא ראוי לפתור מזה ולהביא בלבו מורא על מורא, אם ישימהו במצרים לגוי גדול, כי אולי לא יוכלו לצאת משם.", + "ועוד רביעית אם בא השם יתברך להבטיחו טובה למה לא הבטיחו בגאולה, כי באמרו לגוי גדול אשימך שם מודה שיתמידו בניו במצרים וישארו שם בגלות אלא שיתרבו מאוד.", + "ועוד חמישית מה ענין אמרו אנכי ארד מך מצרימה ואני אעלך גם עלה, כי אם רצה להבטיחו שיהיה נקבר בארץ כדברי רש\"י ז\"ל היה לו לומר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום ותקבר עמהם כמו שנאמר לאברהם ומה לו לרדת עמו ולעלות עמו?", + "והנראה לי בזה הוא שיעקב לא עלה על לבו לרדת למצרים ולדור שם בקביעות אבל היתה דעתו לרדת שמה לראות את יוסף ולשוב מיד לארץ כנען, כי כל ישעו וחפצו היה לשבת בארץ הנבחרת הוא וזרעו, כי היה מקווה לרשת אותה כמו שנשבע ה' לאבותיו, אך בשמעו מבניו שבאו ממצרים כי עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, והיו מספרים לו את כבודו ואף יקר תפארת גדולתו, כמו שציוה יוסף אותם, \"והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים\" וגו', לכן השיבם הזקן רב עוד יוסף בני חי, רצה לומר אינו חושש לממשלתו וגדולתו כאשר אמרתם כי אם אל היותו חי ולכן אלכה ואראנו בטרם אמות כלומר שתהא הליכתי לבד לראותו ולשוב מיד. ולפי שהיה יעקב מסופק בהליכתו אולי לא יישר בעיני האלהים לצאת מהארץ הנבחרה להכנס בכור הברזל במצרים, בפרט בראותו שהקדוש ברוך הוא מנע מיצחק אביו ההליכה שמה גם בשנת רעבון ואמר לו \"אל תרד מצרימה גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל\" (בראשית כ\"ו, ב-ג). גם היה ירא יעקב אולי ישיגהו המוות בהיותו במצרים, ומה יעשה לעת פקודה? ומפני הפחד והמורא והספק שהיה בלבו בא לבאר שבע לא שבא שם בדרך מסעו למצרים כי אם להתחנן שם לפני אלהיו שיודיעהו מה יעשה, להיות המקום ההוא מקום תפילת אבותיו. לכן זבח זבחים לאלהי אביו וייחד בזה את אביו יצחק לפי שממנו נמנעה ההליכה למצרים, וכאילו ביקש ושאל מה' שיודיעהו אם יהיה ענינו כענין יצחק אביו אם לא. והשם יתברך השיבו במראות הלילה, שבאה אליו הנבואה בחלום וקראה אליו יעקב יעקב, מפני שהייעוד של הנבואה ההיא בא לו לעצמו בתור איש פרטי ששמו יעקב וגם בא הייעוד בכלל לזרעו אחריו שנקראו גם כן בשם יעקב, ולהיות המאמר הזה כולל שתי הודאות אלה אחת לעצמו לאחת לזרעו, לכן הזכיר שמו שתי פעמים יעקב יעקב! אל תירא מרדה מצרימה, רצה לומר עם היות שאני מנעתי לאביך הירידה מצרימה אני מתיר לך אותה אבל אל תחשוב שיש שגוי לפני הלילה יען אנכי אלהי שמנעתי ממנו ההליכה ואנכי האומר לך אל תירא מרדה מצרימה כי אני ה' לא שגיתי, והשגוי הוא לפי תכונת המקבלים, כי יצחק לא היה ראוי לבוא בגלות מפני שהיה עולה תמימה על העקדה ולכן נמנעה ממנו הירידה, אבל יעקב עתיד היה לבוא שם ולכן לא נמנעה הירידה מיעקב.", + "האמנם לפי שהיה יעקב ירא מארבעה דברים לפיכך הבטיח לו ה' בהם:", + "א – שמא במצרים יתמעט זרעו, כי אולי יהרגו המצריים את בניו ויענו את בנותיו כי ארץ חמס היא, וכנגד זה הבטיחו \"כי לגוי גדול אשימך שם\", כלומר שלא יתמעט שם זרעך אלא יתרבה במאוד מאוד.", + "ב – שהיה מפחד אולי להיותו יוצא מארץ הקדושה תיפרד ממנו ההשגחה האלוהית הדבקה בה, וכגד זה הבטיחו \"אנכי ארך עמך מצרימה\" רצה לומר לא תהיה שם בהסתר פנים כי גם שם תדבק בך השגחתי.", + "ג - היה מפחד שמא ימות במצרים ויקבר שם ולא יזכה להיקבר במערת המכפלה עם אבותיו, וכנגד זה אמר לו \"ואנכי אעלך גם עלה\" רצה לומר שהשם יתברך יסבב סבות שיביאהו להיקבר בארץ עם אבותיו בכבוד ובמעלה רמה.", + "ד – שהיה מפחד אולי ימות יוסף בחייו ויהיה לאבל כינורו ושמחתו לקול בוכים, וכנגד זה אמר \"ויוסף ישית ידו על עיניך\" שהוא בשעת המיתה. וכל זה אמר כנגד יעקב הפרטי, אמנם כנגד יעקב הכולל כל האומה הישראלית אמר גם כן \"אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם\", רצה לומר אל תירא ואל תפחד כי הם לא ישנו את שמם ואת לשונם וחותם ברית קודש על בשרם ויראת אלהים בקרבם. וכאילו אמר מה לך לירא מן הדבר ההכרחי שלא תוכל להימלט ממנו בשום צד. גם כן אמר אל האומה \"אנכי ארד עמך מצרים\", להגיד שאף על פי שארץ מצרים מלאה גילולים ובלתי מובנת שתדבק בה ההשגחה והדבקות העליונה הנה עם זרע קודש הזה בפרט תדבק בו תמיד ההשגחה, וכמו שאמרו חז\"ל גלו למצרים שכינה עמהם (מכילתא על שמות י\"ב, מ'). עוד אמר גם כן להאומה \"ואנכי אעלך גם עלה\", שרמז בזה לגאולת מצרים ויציאת האומה משם בכוח אלהי במסות באותות ובמופתים, ועל זה אמר \"ואנכי אעלך גם עלה\". ומה טוב אמרו \"גם עלה\" שרמז שתהיה עלייתם משם ביד רמה בכבוד ובמעלה. אמנם מה שאמר עוד \"ויוסף ישית ידו על עיניך\", זה בעניין האומה, נאמר כנגד משה רבינו שיוסיף עליהם כבוד ומעלה, כי הוא בתורתו ישית ידו בין עיניהם להאיר להם. הנה התבאר מזה שדברי המראה בעצמם נאמרו בפרט על יעקב אבינו ונאמרו בכלל על כל בית יעקב, והתבארו הכתובים על בוריים והותרו הספקות אשר העירותי עליהן. ולמדנו מזה שיעקב ירד למצרים אנוס על פי הדבור, כי הוא לא הסכים בדעתו לרדת עד שבא לבאר שבע ושם הודיעו השם יתברך שכך יצאה הגזרה מלפניו. ולפי זה נכונה הגירסא אנוס על פי הדבור, כפי הדרך השני שכתבתי למעלה בסיבת גלות מצרים, ולא בא עליו פסוק אחד כי הוא יוצא מפסוקים רבים ומכללות הפרשה, לכן לא הביא עליו המגיד פסוק לראיה, כי הפרשיות כולם ודברי המשורר שהזכרתי בדרך השני הם לראיה עליו. יש מפרשים אנוס על פי הדבור בשתי טעמים, אנוס לחוד ועל פי הדבור לחוד, ופירוש אנוס כי ירידת יעקב למצרים אונס היה לו או מפני מכירת יוסף או מפני הרעב, ועל פי הדבור עננו שנתן לו רשות לרדת. אבל מה שכתבתי ראשונה הוא האמת וזו כוונת המגיד בלי ספק, והותרו עם זה הספקות אשר בשער מ\"ז ומ\"ח.", + "תשובות לשערים מ\"ט – נ'
ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם\" וכו'.
הנה לא ראה המגיד לדרוש \"ויגר שם\" על הישיבה במצרים בלשון הכתוב שנאמר \"ויעקב גר בארץ חם\" (תהלים ק\"ה, כ\"ג), לשתי סיבות: האחת, לפי שהיה ראוי לומר וישב שם, כיון שנתעכבו שם ימים רבים והיו תושבים בארץ, ולמה אם כן יזכיר בהם לשון גרות, אם לא שהחליט בהם הלשון ההוא כפי מחשבתם וכוונתם בעת שהלכו שמה. ובזה הדרך ראוי לפרש ויבא ישראל מצרימה ויעקב גר בארץ חם על כוונת ביאתו. והסיבה השניה ויגר שם במתי מעט מורה שלא אמר לשון הגרות על הישיבה שם בתמידות, כי זה היה בתחילת עניינם כשהיו מתי מעט שבעים נפש בעת שהלכו למצרים לא בעת שכבר ישבו בה, ולכן דרש בו הסברא הישרה ויגר שם במתי מעט על מחשבתם בעת שהלכו לגור שמה, ועל התמדת הישיבה דרש אחר כך \"ויהי שם לגוי גדול ועצום\". והנה הביא ראיה לזה מפסוק \"לגור בארץ באנו\" שהוא בסדר ויגש, וראה המגיד כפי אמיתת הסיפור שיוסף לא אמר להביא את אביו למצרים כי אם לשבת שם בשנות הרעב כמו שאמר \"וכלכלתי אותך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך\" (בראשית מ\"ה, י\"א). והיה בדעתו שאחרי עבור שני הרעב ישובו לארץ כנען וכאשר באו מצרימה התחכם יוסף בתחבולה כדי שפרעה בעצמו יושיבם בארץ גושן, וציוה לאחיו שכאשר יציגם לפני פרעה והוא ישאלם מה מעשיכם יאמרו לו \"אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבותינו\", וביאר להם הסבה למה יאמרו כן, והיא \"בעבור תשבו בארץ גושן כי תועבת מצרים כל רועה צאן\", ושמא לא יאבו להניחם לשבת בתוך ארץ מצרים. ועם היות העצה היעוצה הזאת היתה לתועלתם, אין ספק שאמת יהגה חִכּו כי רועה צאן היו הם ואבותיהם, אבל אמר יוסף כל זה כדי שלא יחשוד פרעה שבאו אחי יוסף לאכול את כל אשר לו ויוסף יתן להם מפתבג המלך ומנכסיו. והנה אחי יוסף באו לפני פרעה והוא שאל אותם מה מעשיכם? והם השיבוהו מה שציוה אותם יוסף: רועי צאן היו עבדיך גם אנחנו גם אבותינו\" והיה די בזה, ולמה הוסיפו לומר עוד \"ויאמרו לגור בארץ באנו\" וגו', ולמה תבעו בפיהם מפרעה \"ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן\", הלא כוונת יוסף הייתה שהם יספרו לפניו במסיחים לפי תומם שהם רועי צאן, ופרעה בעצמו יתן להם רשות לשבת בארץ גושן מבלי שישאלו זאת בפיהם. אבל נראה כי אמיתת העניין הוא שהם אמרו רועי צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו, ושתקו ועמדו ולא ענו עוד וחשבו שפרעה מעצמו ישיבם אם כן אפוא תשבו בארץ גושן, אבל פרעה ירד לסוף דעתם כאשר שמע מפיהם זה המאמר הראשון ולא השיבם כלל, וכאשר ראו השבטים כן הוצרכו הם לדבר שנית ויאמרו לגור בארץ באנו, והייתה זו אמירה מחודשת שהודיעוהו אמיתת כוונתם שלא היתה לדור בארצו דירה מתמדת, כי אם לגור בארץ דרך עראי ולצורך השעה מהכרח המקנה כי כבד הרעב בארץ כנען, ובקשו ממנו בביאור שיתן להם רשות מפני מקניהם לשבת בארץ גושן אותם הימים המעטים שיהיו גרים בארצו. אך גם על המאמר השני לא השיב פרעה אליהם כלל, אך חזר פניו כנגד יוסף ואמר לו אביך ואחיך באו אליך, רצה לומר כל הדברים האלה אצלי הם הונאת דברים, כי הנה אביך ואחיך לא באו בסבת המקנה כי עיניך ראות שלא באו רועי צאן אחרים מכל ארץ כנען והאמת הוא שהמה באו אליך כלומר בעבור שאתה הוא שוטר ומושל בארצי, וכדי שתכלכל אותם והם רוצים לשבת בארץ גושן, ואני חפץ שתיטיב עמהם, וכיוון שכן הוא, הנה כל הארץ לפניך במיטב הארץ הושב\" וגו'. על כל פנים נתברר מזה שמה שאמרו לגור בארץ באנו לא אמרו בדרך מרמה כי אם באמת ובתמים כי כן היתה דעתם בעזבם את ארץ כנען. ולכן אמר המגיד \"ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע\" וכו', והותרו בזה הספקות אשר בשערים מ\"ט וחמישים." + ], + [ + "תשובות לשערים נ\"א – נ\"ב
במתי מעט כמו שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצריה וכו'.
כבר הודעתיך שלהיות המצוה בלילה הזה לספר ביציאת מצרים, לכן בחר לו לאותו סיפור פרשת וידוי הבכורים שבאה בסדר והיה כי תבא, כדי שכל אשר בשם ישראל יכונה יקרא אותה בלילה הזה בעת שקערת החג לפניו, כמו שהיה קורא המביא בכורים לפני ה'. ולכן עשה עיקר הדרשה מאותה פרשה, כי מצא בה עדות דבר, רצה לומר הגנות בתחילתה והוא יסיים בשבח, ויש בה עניני הירידה למצרים הגלות והגאולה. אולם ראה להביא על כל מלה ומלה מאותה פרשה פסוקים אחרים מסיפור המאורע, לא לאמת ולהביא ראיה על הדבר, כי אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הביא אותם הפסוקים האחרים בדרך הביאור כאילו יבאר בהם אותם המלות שבאו בוידוי הבכורים ולגלות ענינם, לפי שבאו באותו וידוי בדרך קצרה, ויפרש אותם לפי מה שנזכר במאורע. ולפיכך לא בא פסוק על דרך ראיה כי אם בדרך ביאור, והמשל בזה בא בוידוי הבכורים: וירד מצרימה, ולא ידענו אם היתה הירידה ההיא בחיריית אם לא – ביאר המגיד שהיה אנוס על פי הדבור, וכן ויגר שם ביאר שלא נאמר זה על הזמן אשר ישבו במצרים, כיון שסמך במתי מעט ואמר בו לשון גרות, אלא שנאמר כפי הכוונה שהיה להם באשר הלכו שמה. וכן ביאר ויגר שם במתי מעט, שהמיעוט ההוא היה שבעים נפש שירדו עם יעקב למצרים, ולמד זה ממה שאמר משה רבינו עליו השלום בפרשת עקב, בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. ותחילת הדברים שם \"הוא תהלתך והוא אלהיך אשר ראו עיניך... בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב\" (דברים י', כ\"א-כ\"ב), שגלה להם שכאשר ירדו למצרים היו מעטי הכמות ושפלי האיכות, ואמר \"בשבעים נפש\" שהוא הכמות, \"ירדו אבותיך מצרימה\" שהוא האיכות, שהיתה להם ההליכה שמה ירידה ושפלות גדולה להשתעבד למצרים ולהכנע להם, והנה במשך מאתיים שנה נתרבה כמותם ברבוי מופלג חוץ ממנהג הטבעי וכן עלו באיכות ומעלה עליונה, וזהו אמרו \"עתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים\" רמז למעלתם וכבודם. ובאומרו \"לרוב\" רמז לכמות המופלג, ועליהם אמר \"הוא תהלתך והוא אלהיך אשר עשה אתך את הנוראות ואת הגדולות \" ורמז בגדולות רבוי העם והפלגתו משבעים נפש לשש מאות אלף רגלי מלבד הנשים והטף, וכמו שנאמר \"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך\" (שם כ\"ח, י'). ואולי שגם כן כיון לזה באמרו \"ויגר שם במתי מעט\" כי \"מתי\" מורה על האיכות שהיו במתים נעדרי היכולת והכחות ו\"מעט\" נאמר על הכמות. הנה התבאר מזה שהביא פסוקים על פסוקים לצורך ביאור הביאור, ועשה עיקר מפרשת וידוי הבכורים לפי שהיא הנאות יותר לסיפור יציאת מצרים, והותרו בז הספקות אשר בשערים נ\"א ונ\"ב.", + "ויש ללמוד גם כן שהיו בזה האומה התחלות שונות מחלופי מספרים, כי תמצא להם התחלה אחת שהיא אברהם וכמו שאמר \"אחד היה אברהם וירש את ארץ\" (יחזקאל ל\"ג, כ\"ד), ותמצא התחלת שלשה אברהם יצחק ויעקב, ונמצא להם התחלה של י\"ב שבטים, והתחלה של שבעת הרועים שהם שלשת אבות אברהם יצחק ויעקב ושני נביאים משה ואהרן ושני מלכים דוד ושלמה, ונמצאו להם התחלתה של שבעים נפש אשר ירדו למצרים. פקח עיניך וראה כי כל בחינות ההתחלות האלה יורו על ענינים גדולים מטבע המציאות, אם האחדות שהוא האב הראשון אברהם כנגד הממציא הראשון שהוא השם יתברך, ושלשה אבות שהם כנגד שלשה עולמות הרוחני והשמיימי והחומרי, וי\"ב שבטים כנגד י\"ב מזלות, להורות כי אותם בעולם השפל הם חשובים כמו אלה בעולם השמיימי. והיו גם כן שבעה רועים כנגד שבעה כוכבי לכת, וכמו השמש היא באמצע הרקיע ולמעלה ממנו שבתאי צדק ומאדים ולמטה ממני נוגה כוכב לבנה, כך משה רבינו עליו השלום שהוא השמש המאיר לארץ ולדרים עליה היה באמצע הרועים והיו עליו ראשונים ממנו אברהם יצחק ויעקב, ואחרונים אליו אהרן דוד ושלמה. והיתה גם כן התחלת השבעים כנגד שבעים שרים שבמרום הממונים על שבעים אומות, להגיד שכל איש מיורדי מצרים היה שקול כנגד כל אחת מהאומות, ועל זה אמר \"בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל\" (דברים ל\"ב, ח'), רצה לומר שהיו האומות וגבולות העמים במספר בני ישראל שהם שבעים יורדי מצרים." + ], + [ + "תשובות לשערים נ\"ג – נ\"ט
ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין שם וכו'.
הציון הלז נדרש על מילת גוי בלבד, ועוד דרש המגיד על מלת \"גדול ועצום\" מה שאמר הכתוב \"ובני ישראל פרו וישרצו\" וגו' ועל מלת \"ורב\" דרש \"רבבה כצמח השדה נתתיך\" (יחזקאל ט\"ז, ז'), ולפי זה באה דרשה על כל מלה ומלה בפני עצמה, שהמגיד מצא בכתוב הזה אשר בוידוי הבכורים תארים \"גוי גדול עצום ורב\", שהם ארבעה שמות התאר, ולכן דרש שיורו על ארבעה ענינים נפלאים שנמצאו בבני ישראל בהיותם בגלות.", + "א' - היה גוי רצה לומר שתמיד היתה האומה נבדלת ונפרשת מהמצריים ולא נתערבו בתוכם בשנות מאתיים ועשר שישבו ביניהם כמו שיקרה לעמים כולם כי בהתישב גוי בקרב גוי יתערבו אלה באלה והיו לגוי אחד ודת אחד לכולם, וכמו שאמר חמור ושכם בנו לאנשי עירם וגם בני יעקב אמרו להם ונתנו את בנותינו לכם ואת בנותיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד, אבל ישראל במצרים לא היו כן, שלא שינו את שמם ולא שנו את לשונם ודתם ומלבושיהם בכל השנים הרבות ההן אשר ישבו שם. באופן שתמיד היו גוי נבדל מהמצריים, וכמו שאמר משה אדוננו \"או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי\" שהיו בני ישראל והמצריים נבדלים זה מזה, ועל זה אמר המגיד ודרש במלת \"גוי, מלמד שהיו ישראל מצויינין, והציון הוא הסימן אשר בו ניכר ורשום האדם, וכן היו ישראל מצויינין ונרשמים להיותם נבדלים ומפורשים מהמצריים בכל מנהגיהם ועניניהם.", + "ב - עוד דרש במלת \"גדול\" רבוי העם וכמותו, וענין זה שונה מדרכי הטבע שהרבוי אשר יפול באחת האומות לרוב הוא כשתתחבר אליה אומה אחרת ותתערב בה והיו לעם אחד, וכמו שאמר ורבים מעמי הארץ מתיהדים\" (אסתר ח', י\"ז), אבל ישראל לא היה כן, כי אף בהיותם מצויינין נתרבו בכמות מופלג על דרך הפלא. וכבר העיר על הפליאה הזו בלעם בדברי נבואתו באמרו \"כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגויים לא תחשב, מי מנה עפר יעקב\" (במדבר כ\"ג, ט' – י'), ופירושו אצלי שאמר הנה כל האומות יתרבו בהתערב בהן אומות אחרות, אבל העם הזה אינו כן, כי אני מביט ורואה אותם מתחילת שורשיהם והם הצורים האבות, מגבעות אשורנו שהן האמהות, וראיתי שהם מסתעפים בהסתעפות והשתלשלות ישר זה מזה, ושהם תמיד עם לבדד ישכון ולא עבר זר ביניהם, וזהו ובגויים לא יתחשב, רצה לומר בגויים אחרים לא יתערב ולא יתחשב בתוכם, ועם כל זה נתרבה לאין שיעור, והוא שאמר מי מנה עפר יעקב לרוב ריבויים, וכל זה כלל המגיד בדרשת \"גדול\".", + "ג' – עוד עשה דרשה אחרת במלת \"עצום\" שנאמר על הכוח והעוצם, וכבר דרשו חז\"ל על וירבו ויעצמו במאד מאד שהיו פרים ורבים שלא הפילו נשותיהם ולדותיהן, וישרצו שהיו יולדות ששה בכרס אחד, שנאמר פרו וישרצו וירבו, כל אחד ואחד שנים הרי שישה. והנה אף שהיו תאומים והם לרוב חלושי כוח לפי שהטבע לא הספיק לתת לכל אחד כח ועצמה לפי שנחלק ביניהם, ולכן ילדי התאומים לרוב קטני הקומה דקי הפרצוף וחלושי הכוח, אבל ילדי ישראל בחמלת ה' עליהם היו גדולים בגופם והקיפים וחזקים באבריהם.", + "ולפי זה בפסוק שהביא התבארו שלשת הדרשות, כי הראשונה שאמר ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינין למד מאמרו \"ובני ישראל\" כי להיותם מצויינין ונרשמים וניכרים לגוי אחד בארץ נקראו תמיד כן בשמם, והדרשה השנית שדרש מן גדול שכוונו בו על הריבוי התבארה מאמרו \"פרו וישרצו\" שנאמר על הריבוי כמו שכתבתי, והדרשה השלישית שעשה מן עצום שהוא על העצמה ובכוח התבארה באמרו \"וירבו ויעצמו במאד מאד\" שרמז בלשון וירבו על גודל הקומה ויעצמו על הכוח.", + "ד' - אמנם מה שאמר עוד בכתוב \"ורב\" עשה בו דרשה רביעית, וענינה כי מדרך הטבע הילדים בינקותם הם עלולים לסכנות ורובם מתים מחולאים כי להיותם רכים לא יסבלו פשיעה בגידולם, וכמו שאמר יעקב לעשו \"אדוני יודע כי הילדים רכים וגו' ודפקום יום אחד וגו\" (בראשית ל\"ג, י\"ג). לכן אמר שבהיותם במצרים לא היו כן, כי מתוקפן של צרות הגלות לא היו חוששין על גידול הילדים כראוי, אך כיד ה' הטובה עליהם היו גדלים מעצמם כצמח השדה. ולכן הביא לבאר זה מהפסוק יחזקאל \"רבבה כצמח השדה נתתיך ותגדלי\" וגו' רצה לומר שהם היו גדלים כמי הדשאים שיצאו מבטן האדמה בצבעים יפים ושונים מבלי שום בעל מלאכה ולא נמצא אומן צובע שיוכל לעשות כמתכונתם. ככה היו בני ישראל גדלים ביפים ובמידותיהם מבלי חינוך ולימוד, כאילו היו נולדים בטבע באותה שלמות. וזהו שאמר \"ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צימח\" (יחזקאל ט\"ז, ז'), שכולו נאמר על גודל הגוף וגודלו ותקון המידות שהוא עדי עדיים, אף כי היו ערום ועריה מלימוד התורה והמוסר שהוא המשלים את האדם במעלותיו, וכבר פירשו הקדושים ז\"ל שבנות ישראל במצרים בבואם ללדת, מיראת המצריים שיקחו את בניהם להשליכם ליאור היו יוצאות השדה ויולדות תחת האילנות כדי שלא ישמעו את קולם, ועל זה אמר החכם \"תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך\" וגו' (שיר השירים ח', ה'), והיו מניחין שם הבנים וחוזרין להניקם והם היו גדלים מעצמם בתוך העשבים, ועל זה אמר \"רבבה כצמח השדה נתתיך\". ואמר שדים נכונים על משה אהרן שהיו שתי דדים שזימן להן הקדוש ברוך הוא לישראל, ושערך צמח, דרשו אותו על השבטים שכבר היו ראויים להיגמל, ואת עירום ועריה שהיו ערומים מן המצוות, והעניין כולו שדמה אותם ככלה והקדוש ברוך הוא כחתן.", + "והותרו עם זה הספקות אשר בשערים נ\"ג, נ\"ד, נ\"ה ונ\"ו.", + "אמנם לא אמר בכל הדרשות האלה \"מלמד\" אלא בדרשת ויגר שם ובדרשת ויהי שם לגוי לפי שהדרשות האלה הוציא אותן בדרך הסברא מסגנון הפרשה ופירוש הכתובים ולא היה בהם הדבר מבואר כשאר הדרשות." + ], + [], + [ + "וירעו אותנו המצריים כמו שנאמר הבה נתחכמה לו פן ירבה וכו'. גם זה מוידוי הבכורים, והמגיד מצא בכתוב הזה שלושה חלקים: א – וירעו אותנו המצרים. ב – ויענונו. ג' – ויתנו עלינו עבודה קשה.", + "והוא דורש בו שלוש דרשות מתייחסות זו לזו, שפירש וירעו אותנו המצריים שחשדו את בני ישראל לאנשים רעים וחטאים כי עם היותם זרע ברך ה' ועולה לא נמצא בשפתיו, בכל זאת נתנו אותם כמרגלים את הארץ, בדרך הקושרים והמורדים המתפרצים באדוניהם, והראיה על פירוש זה שלא אמר וירעו לנו כי אם וירעו אותנו, לפי שאין הכוונה שעשו עמהם רעה כי אם שחשדום כאנשי רשע, והוכיח זה מהפסוק \"הבה נתחכמה לו\" שהיא הייתה עצת המצריים להתעולל עלילות כנגד ישראל ולהתחכם בתחבולות כדי שלא יתרבו ולא יתחזקו בארץ, כמו שנאמר \"והיה כי תקרינה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ\". שחשבו כי בני ישראל ברשעתם יעשו זה אם יתרבו, ומפני שחשדום לרעים ופושעים באו להתחכם ולהתייעץ על זה. ומהרעה הזאת נמשכה בדרך סיבוב רעה אחרת, והיא מה שאמר \"ויענונו\", רצה לומר שעלה בעצתם שיענו אותם בכל מיני עינויים כדי לתשש כחם כנקבה ולא יעצרו בה לעשות דבר ממה שדמו. אמנם מה היה העינוי הזה? הנה התורה ספרה אותו שנאמר \"וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם, ויבן ערי מסכנות לפרעה\" כי העינוי ההוא היה במלאכת החומר והלבנים ובנין הערים למלך. ואתה תבין מזה מה ראה המגיד לדרוש וירעו אותנו המצריים על עניין הבה נתחכמה לו, כי הביאוהו לזה מה שאמר הכתוב אחרי וירעו אותנו המצרים \"ויענונו\", והיה אחרי כן העינוי מסובב ונמשך מן \"וירעו\", והנה מצא המגיד שהעינוי היה בחומר ובלבנים ובבנין הערים כמו שנאמר \"וישימו עליו שרי מסים למען ענותו\", ולמד ענוי מענוי, ואותו הענוי הנזכר שם נמשך מעצת \"הבה נתחכמה לו\", והוא שיוכיח כי מה שנאמר בוידוי הבכורים \"וירעו אותנו המצרים\" היתה אותה עצה שסבבה העינוי. עוד הזכיר שנמשכה מאותה העצה רעה אחרת והתחכמות משחת, שמלבד העינוי ההוא שהיו עובדים למלך בבנין הערים נתנו עליהם \"עבודה קשה\", והיא שכל מצרי מן העם היה משעבד את בני ישראל כאילו היו עבדיו ושפחותיו. ולפי זה \"ויענונו\" נאמר על עבודת המלך ונקראת ענוי כפי איכותה ועמלה הרב, \"ויתנו עלינו עבודה קשה\" נאמר על השתעבדות של כל אחד מן המצריים בבני ישראל, כמו שביאר מפסוק \"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך\", שלמד עבודה מעבודה, ולפי שהיה השעבוד הזה בפרך וזדון ואכזריות יתירה נאמר עליו, \"עבודה קשה\", וגם כי עבודת המלך היתה מסודרת בפלס ומאזני משפט כי מלך במשפט יעמיד ארץ, אך עבודת ההמון המצריים הייתה בלי סדר ומשטר, כי כל איש שורר לעצמו והשתרר על הישראל לכן נקראת עבודה זו קשה ועבודת פרך, וכמאמר המשורר \"מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי\" (תהלים ל\"ט, ט'). וחז\"ל דרשו הבה נתחכמה לו למושיעם של ישראל, בטעם גוי ואלוהיו, וכוונו בזה מה שהתחתונים קשורים בעליונים, כמו שנאמר \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה\" (ישעיהו כ\"ד, כ\"א), וכאילו התחכמו אל ה' כמו שהתחכמו על עמו ועל חסידיו.", + "והותרו בזה הספקות אר בשערים נ\"ז, נ\"ח, נ\"ט." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "תשובות לשער ס'
ונצעק אל ה' אל ה' אלהינו כמו שנאמר \"ויהי בימים הרבים ההם\" (שמות ב', כ\"ג) וכו'.
גם זה מוידוי הבכורים, ואף כי הכתובים מבוארים בעצמם, בכל זאת כיון המגיד לבאר בהם שני ענינים יקרים: האחד שעם היות שאמרה תורה \"ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו\", שלא יחשוב אדם שהיתה צעקתם כצועק חמס או מתכעס וקורא תגר, אלא היתה תשובה גמורה ובקשה אל ה' אלהי אבותיכם שבזכותם יחמול עליהם ויושיעם.", + "ואפשר כי במות פרעה יצאו כל העם המצריים ובני ישראל לעשות עליו הספד ויללה וצעקה ברחוב העיר כמו שהוא המנהג במות המלכים, והוא שאמר הכתוב \"וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל ויצעקו\", כי בא לעשות צעקה והספד על המלך, אך בלבם ובדעתם היו מכוונים בצעקתם על צרתם ועל העבודה הקשה, לא על מיתת המלך. וזהו שנאמר \"ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה\", כי היודע תעלומות לב הבין מחשבותם וכוונתם באותה צעקה, אולם יען שלא אמרה התורה שצעקו אל האלהים רק סתם \"ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו\", לכן בא המגיד לבאר שמה שנאמר שם אודות האנחה והצעקה לא היה על מות פרעה כי אם שצעקו אל ה' אלהיהם על עבודתם, וכמו שאמר כאן \"ונצעק אל ה' אלהי אבותינו\", שגילה הכתוב בוידוי הבכורים מה שקצר שם בסיפור המאורע. והביאור השני שעשה הוא בפסוק \"וישמע אלהים את קולנו\", שלא לבד היתה סיבת גאולתם בעבור ששמע ה' את קולם וצעקתם כי אם שנחברה לזו סיבה שניה, שזכר את הברית שכרת את האבות, ונתחברו לפי זה בגאולה תשובת העם וצעקתם אל ה' וברית האבות, ולזה הביא לבאר \"וישמע ה' את קולנו\" מה שנאמר שם בספור המאורע \"וישמע ה' את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב\", כי תשובתם מבלי הברית לא היתה מספקת לגאולתם. והנה אף כי באמת נכרת הברית לאברהם לבדו כמו שנאמר \"ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית\" (בראשית ט\"ו, י\"ח), אך לפי שאותו ברית זכרו גם כן ליצחק וליעקב וקיימו בידם לכן תלה הכתוב ענין הברית בשלשתם. ואולי ידמה לעגלה משולשת וגו' שנזכרו ברית בין הבתרים, שהיה משל לשלשת האבות כמו שפירשתי למעלה, לכן אמר כאן את בריתי אברהם, את יצחק ואת יעקב, לפי שהברית ההוא כנגד כולם נכרת ושלשתם דמו בו. הנה נתבאר בזה הספק אשר בשער ששים." + ], + [], + [ + "תשובות לשערים ס\"א – ס\"ה
וירא את עניינו זו פרישות דרך ארץ וכו'.
בתחילת המחשבה יראה מהמשפט שידרוש המגיד עניינו עמלנו ולחצנו על עניין אחר כשמות נרדפים שהם מתחלפים בעצמם ומורים על דרך אחד, וגם שידרוש \"וירא את עניינו\" כמו שדש \"ויענונו\" וידרוש \"עמלנו ואת לחצנו\" מענין עבודה קשה. אמנם המגיד ראה בטיב שכלו שאם היה עניינו עמלנו ולחצנו מאותו המין שדרש עליו \"וירעו אותנו המצריים ויענונו יתנו עלינו עבודה קשה\", אם כן יהיה אחד מן הכתובים לבטלה, והיה ראוי שיאמר וירעו אותנו המצריים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק אל ה' וגו' וישמע ה' וגו' וירא את העשוי לנו במצרים ויוציאנו וגו', ולמה לו לכפול הדברים בעצמם עניינו עמלנו ולחצנו, לכן בא המגיד לדרוש כל אחד מהכתובים בפני עצמו, כי בפסוק הראשון הזכיר מה שעשו להם המצריים בפרהסיא והוא הענוי בחומר ובלבנים בבנין ערי המלך, והעבודה הקשה היא העבודה שהיו המצריים משעבדים בה את בני ישראל, ואמר אחר כך \"וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו\" להגיד שמלבד אותם הצרות והרעות המפורסמות שעשו להם המצריים בנגלה, היו עושים המצריים דברים רעים נסתרים אשר ראה אלהים היודע מחשבות ובוחן לבות, עם היותם בלתי מפורסמות, ולכן דרש \"וירא את עניינו\" על פרישות דרך ארץ, שהיו רבים פורשים מנשיהם כדי שלא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה, וכבר מצאו חז\"ל שפרישות מתשמיש המטה נקרא ענוי כמו שנאמר \"אם תענה את בנותי\" (בראשית ל\"א, נ'), ועל זה נאמר \"וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים\" (שמות ב, כ\"ה), כי ראה פרישותם מנשיהם ונתן להם נחת רוח ורצון להזדקק להם כדי שיתרבו וכמו שדרשו על \"תחת התפוח עוררתיך\" (שיר השירים ח', ה'), ששם בשדה היו נזקקים להן ויהיה \"וידע\" מלשון \"והאדם ידע את חוה אשתו\" (בראשית ד', א') או \"ואיש לא ידעה\" (בראשית כ\"ד, ט\"ז), ועשו בדרך אסמכתא המלה יוצאת מהקל, ועשו גזרה שוה מן וירא אל וירא, נאמר כאן \"וירא את עניינו\" ונאמר להלן \"וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים\", מה להלן שנתן להם חפץ לדעת נשיהן אף כאן \"וירא את עניינו\" כך ענינו. ושם דרשו \"וידע אלהים\" על תשמיש המטה כי אין אדם יודע מה שבינו לבינה רק הקדוש ברוך הוא יודע נסתרות.", + "וכן דרש המגיד ואת עמלנו אלו הבנים שהוא גם כן צרה נסתרת שגזר פרעה וצוה למילדות כי \"כל בן הילוד היאורה תשליכוהו\". וכתב הרמב\"ן שצוה זה בסתר למילדות שיעשו הדבר הזה מעצמם כי חרפת היא לו לעשות על זה דת מפורסמת, אך בוחן לב וכליות ראה הדבר הרע הזה שנעשה להם אף על פי שלא היה מפורסם , וכאילו אמר וירא אלהים מה נעשה מבנינו עשר עמלו בתולדותם וגידולם שהיו משליכין אותם ליאור. ואפשר גם כן לפרש ואת עמלנו אלו הבנים שהיו מגדילים אותם בעמל רב ובסתר המדרגה שלא ידע אדם מהם, ולפי שהיו עושים זה בסתר אמר בלשון \"וירא\", ומה שהביא על זה הפסוק \"כל הבן הילוד\" היה לבאר עמל ושמירת הבנים והסתרם שהיה מפני גזרת המלך וגזר \"כל הבן הילוד\", אך הפירוש הראשון הוא יותר נכון.", + "ודרש המגיד ואת לחצנו זה הדחק, ורצה בזה כי מלת לחץ תאמר פעם על הכאה גופנית כמו \"ותלחץ את רגל בלעם\" (במדבר כ\"ב, כ\"ה), שענינו למעכו, ופעם תאמר על ההכרח והאונס שהנוגש עושה לעובדים לפניו כדי שיעשו איזה דבר בלחץ גדול, וזה השימוש מהלחץ נקרא בדבריהם ז\"ל \"דוחק\". ולכן אמר המגיד שמה שנאמר בכתוב הזה ואת לחצנו אין ראוי שיפורש על המעיכה והכאה גופנית כי זה כבר נכלל במה שנאמר \"ויתנו עלינו עבודה קשה\", אלא נאמר לחצנו על הדחק, שלא די שהיו מעבידים אותם לא היו נותנים להם מוחה בעבודה ההיא כי היו דוחקים אותם כמו שנאמר \"והנוגשים אצים\" (שמות ה', י\"ג), וגם זה לא היה דבר מסודר ולא מפורסם ולכן הזכירו בפני עצמו. ואולי היה הלחץ והדוחק שהיו עושים המצריים לישראל כדי שיעבדו את אלוהיהם, לכן הביא לבאר את הפסוק \"וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם ואזכור את בריתי\" (שמות ג', ט'), רצה לומר ברית האלהות וקיומו שהיה בלבם ולא זזה מהם עם כל הלחץ. ויש מפרשים הדחק תוכן הלבנים שהיו נותנו דבר יום ביומו, והנכון אצלי ששלושת אלה שנזכרו בפסוק \"וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו\" (דברים כ\"ו, ז'), הם צרות נפשיות, כי אחרי שדרש הפסוק הראשון \"ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה\" על הענוי הגופני והעבודה הגשמית, אמר הכתוב שהשם יתברך שמע נאקתם וצעקתם מן העבודה הגופנית ההיא, ומלבד זה ראה תוגת לבבם בפרישות דרך ארץ ובעמל שמירת הבנים והסתרם, ובדוחק חייהם ולחיצת לבבם מפני חמת המציק, כי התוגות והצרות הנפשיות הם יותר קשות מהגופניות, ולכן שמע השם יתברך נאקתם הגופניות וראה והתבונן על צרת לבבם הנפשיות. ובזה הדרך לא יפול הכפל והמותר במאמר הזה כי כולו בא לצורך. והותרו בזה הספקות אשר בשערים ס', ס\"א, ס\"ב, ס\"ג, ס\"ד וס\"ה." + ], + [], + [], + [], + [ + "תשובות לשערים ס\"ו – ע\"א
ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף וכו' אני ולא שליח אני ה' אני הוא ולא אחר.", + "כבר כתבתי בשערים שיפלו במאמר הזה שש ספקות:", + "א' – איך דרש על היציאה שלילת המלאך והשרף והשליח? והראיה שהביא על זה לא תדבר מהיציאה כי אם מהעברה במצרים ומכת בכורות ומשפט האלהיות, ואף שנודה שהדברים אלה נעשו על ידו תברך מבלי אמצעי, לא יתחייב מזה שהיציאה ממצרים שנמשכה אחרי זה יהיה כמו כן, שאפשר שהסבות יהיו ממנו יתברך והדברים שנמשכו מהן בו על ידי אמצעים.", + "ב' – גם בהדרשה על \"ועברתי בארץ מצרים\" לא שלל המלאך והשרף והשליח שלשתם בדבר אחד, אבל ייחס שלילת המלאך בענין ההעברה במצרים וייחס שלילת השרף במכת בכורות וייחס שלילת השליח במשפט האלהיות, ואיך חשב מכאן המגיד לחבר שלשתם יחד בענין היציאה בלבד, כי דרש \"ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח\"?", + "ג' – איך דרש על מלת \"ועברתי\" לחוד ועל מלת \"והכתי\" לחוד הלא אין שום דבר בהעברה זולת מכת בכורות ומשפט האלהיות, ושני הענינים האלה דרש בפירוש ממה שנאמר והכיתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח, ואיך עשה דרשה שלישית נבדלת ממלת \"ועברתי\" כי אין לנו בזה רק שני נסים ולא שלשה.", + "ד' – איך דרש ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך: הלא פסוק מלא הוא בהפך זה שנאמר \"וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים\" (במדבר כ', ט\"ז) המורה שהיציאה היתה על ידי מלאך?", + "ה'– איך דרש שלא היתה ההבאה על ידי שרף, הלא הכתוב אומר \"ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף\" (שמות י\"ב, כ\"ג), המורה שעל ידי משחית הוכו והוא השרף או השליח? וכתב הרב רבינו נסים בדרשותיו שעם היות ה' יתעלה עבר במצרים והכה הבכורות בעצמו לא ימנע שיעברו עמו משחיתים עושי דברו ובזה הדרך אין סתירה מהכתוב אל הדרש, אבל זה בלתי מספיק, כי אם היו שם משחיתים בהכרח היו מלאכים או שרפים או שליחים באותה ההבאה שיעשו, ואם כן לא הכה קדוש ברוך הוא כל בכור בעצמו כי אם קצתם.", + "ו' – למה בחר השם יתברך שלא להכות בכורי מצרים על ידי מלאך. ולמה לא יהיה זה בענין מפלת מחנה סנחריב שנאמר שם \"ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף בלילה אחד\" (מלכים ב' י\"ט, ל\"ה)? והנה חז\"ל אמרו שבא להבדיל בין טיפה לטפה בין בן פשוט לבן בכור, ובספר הזהר כתוב שלא יכיר המלאך בבני המצריות להיותן שטופות בזימה אם הוא בכור או לא, ולכן הוצרך הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא המותן נפש בעובר והוא היודע. אבל הדעה הזאת בלתי מתישבת על השכל ומתחייבת ביטולים שאינם נאותים במקום הזה.", + "והנראה לי תדע אחרי שאקדים לך הקדמה קצרה אודות האמצעיים והוא, שכל מה שיפעל הקדוש ברוך הוא בעולם המורגש הזה על ידי אמצעים, הנה האמצעים ההם יהיו משני מינים, המין האחד אמצעים בעלי שכל בחירה ורצון ואלה יפעלו פעולותיהם כפי הסדר בדעת ובחירה ורצון, והמין השני אמצעים שאים בעלי שכל ובחירה אבל הם במדרגת הכלים שיפעלו פעולותיהם במבע מבלי רצון ולא בבחירה מה שיעשו, ומזה המין הם היסודות והכתות והדברים הטבעיים כולם, ועליהם אמר \"עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט\" (תהלים ק\"ד, ד') ואלו ראויים שיקראו אמצעים כליים. ואין ספק שכאשר בא בדבריהם ז\"ל דבר מן הדברים שעשאו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח, שרצונם בזה שלא יהיה הפעל ההוא טבעי מסודר מהמערכות השמימיות ומניעיהם שהם מלאכים ושלוחים מהשם יתברך בהנהגת העולם השפל, אלא שהוא מהשגחה הפרטית כפי הרצון האלהי למעלה מן המנהג הטבעי והנהגת העליונים, וזה אמרם בכבודו ובעצמו, אבל לא ימלט שיהיה הפעל הזה על ידי כלים, כי הרוחני לא יפעל במורגש במישוש כי אם על ידי כלים. והנה חז\"ל ראו שהחכמה האלהית השליטה פרנסת העולם על ידי שתי ההנהגות, האחת טבעית והיא מסודרת מהמערכה השמיימית על ידי התנועות הגלגליות, וממנה גם כן השפעות השרים העליונים שיפעלו בעולם כפי המסודר להם אבל בדעת ובחירה. וההנהגה השנית היא השגחיית המסודרת מהשם יתברך מרצונו הפשוט באשר תגזר חכמתו, ואיננה כפי הסידור השמיימי, וגם לא על ידי המלאכים והשרים העליונים, אלא השם יתברך יעשה אותה בעצמו מבלי היות שם מלאך או אמצעי אחר בעל דעת ובחירה. בכל זאת לא ימלא שתהיה פעולתו ההשגחית והרצונית ההיא בדברים החומרים באמצעות כלים, כאילו תאמר למשל שהמלך יהרוג הרוצחים פעם על ידי שופטים ושומרים הממונים בארצות אשר תחת ידו, וגם כן על ידי שר משריו שישלח ויצוה אותו להשמיד להרוג ולאבד, ופעם יעשה המלך בעצמו ובידו ההרג מבלי אמצעי, אבל לא ימלט שיצטרך כלי לעשות ההרג כמו החרב או דבר אחר שיאות לו.", + "והנה ההשגחה האישית הרצונית הזאת הוא יותר משובחת לאין תכלית מהסדור השמיימי ומפעל העליונים, ועל זה אמר המשורר \"כי גדול מעל שמים חסדך ועד שחקים אֳמִתֶךָ\" (שם ק\"ח, ה'), ושיערו חז\"ל שיציאת מצרים לא היתה מסודרת ולא מחוייבת כפי ההנהגה הטבעית ולא היתה מפעל השרים העליונים, וראית לזה שלוש בחינות: האחת, לפי שהמערכה השמיימית המורה על ארץ מצרים היתה מונעת ומעכבת יציאת העבדים משם, וכמו שכתב הראב\"ע. שנית, מורה על זה רצון פרעה ועבדיו שבשום צד לא נתרצו ולא נתפייסו שיצאו ישראל מעבדותם, שהיה הדבר חוץ מטבעם, וכנגד הכחות העליונים המשפיעים עליהם. ושלישית, שהמצריים היו עובדים למזל טלה והיה משפיע עליהם מעלה ובכבוד במדה מיוחדת, והיה המזל שורר שם כאיש בביתו בגבורתו ובמעלתו.", + "ומפני הסבות האלה ראה הקדוש ברוך הוא לעשות הגאולה הזאת בעצמו כי מי ישדד המערכות השמימיות ומי ישנה הטבעים המוחזקים ומי יבטל כוחות השרים העליונים והשפעותיהם זולת השם יתברך אשר יצרם, כ רק הבורא הכללי יוכל לשנות טבעיהם, והוא יתברך עשה את יציאת מצרים בשינוי הטבעים התחתונים, והעליונים מעין הבריאה הראשונה הכללית. ולכן הוצרכה הבריאה שתהיה על ידו יתברך כי יוצר הכל הוא. ומפני שהיתה יציאת מצרים מעין הבריאה הראשונה ומורה עליה מעשית זכר לכל המצוות כולן, ואל שלושת הבחנות הנזכרות כיון באמרו \"ועברתי בארץ מצרים\" וגו' ומורה במלת \"ועברתי\" שעם היות המערכה העליונה מחייבת שלא יצאו ישראל ממצרים, בכל זאת תעבור ההנהגה ההשגחית, ותשדד המערכה ויצאו לחירות.", + "ולכן דרשו חז\"ל על הבחינה הראשונה ענין ההעברה, \"אני ולא מלאך\", לפי שהמכוון בה הוא לשדד בה המערכה כי אי אפשר לה לעמוד כי אם ברצונו הפשוט וביכולתו יתברך, וכנגד הבחינה השניה מרשעת פרעה ועבדיו והפצרם שלא להוציא את ישראל, אמר \"והכיתי כל בכור בארץ מצרים\", רצה לומר אם הם יחזיק בבני בכורי ישאל הנה אני אכה את בכוריהם באופן שפרעה וכל עבדיו יבואו לחלות פניהם ויאמרו להם קומו צאו מתוך עמי, ולמי יאות שנוי הרצון של פרעה ועבדיו כי אם אליו יתברך ובמאמר הנביא \"עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו אני ה'\" (ירמיהו י\"ז, י\"ט) וגו'.", + "ולפי שהכאת הבכורות לא היתה בדרך טבעי בענין הקדחת השורפה והמגפות המתחדשות בעולם, לכן דרשו על זה אני ולא שרף, והוא תאר לחום הזר הממית במחלות בסדר טבעי כפי המערכה, כי הבכורות האלה כפי טבעם היו בגדר הבריאות אבל ה' הדפם.", + "וכנגד הבחינה השלישית מאלהיות מצרים שהיו מגינים בעירם ומשפיעים עליהם טובות, אמר \"ובכל מצרים אעשה שפטים, ולא אמר זה על הכוחות השמיימות כי אם על השרים המניעים אותם, וענינו שאף על פי שהשרים העליונים יחייבו מעלה וכבוד וחיים וחסד למצרים, הנה הוא יתברך ישחית השפעתם ויסיר גבורתם באופן שלא יעמדו להם למושיע, כי אלו האלהיות והבכורות יקבלו מכה אחת ברגע אחד בחצות הלילה. ויען כי היכולת לבטל הכוחות של השרים העליונים הוא דבר מיוחד להשם יתברך ולא לזולתו, לכן דרש עליו אני ולא אחר, ואמר בסוף הדברים אני ה' וגו' ודרש אני ה' אני הוא ולא אחר, לפי שהפעל הזה לא יאות כי אם אליו יתברך בלבד.", + "ובמאמר עטרת זקנים אשר חברתי בבחרותי פירשתי \"ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך\" באופן אחר, והוא שעשה הקדוש ברוך בלילה הזה שלוש פליאות, האחת והיא קודמת בסבה לכולן, היא להדבק ההשגחה האלהית הפרטית באומה מבלי אמצעי בהיותם במצרים, עם היות טבע הארץ מונע גדול לזה, וכמו שאמרו חז\"ל שהיתה מצרים מלאה גילולים, ולכן לא היה משה רבינו עליו השלום מתפלל בתוכה שנאמר \"כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה'\" (שמות ט', כ\"ט), ועל הפלא הזה דרש ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, רצה לומר שתדבק השגחתי המצרים על בני ישראל מבלי אמצעי. והפלא השני במכת בכורות והשלישי במשפט האלהיות כפי מה שכתבתי.", + "הנה התבאר מזה כלו שהיציאה ממצרים היתה בביטול הדברים המונעים אותה, ומפני זה ראה המגיד לדרוש בפסוק ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי אד משלשתם היינו מלאך שרף שליח, אל שהיציאה היתה על ידי עצמו יתברך, כיוון שהוא שידד המערכה העליונה של המלאכים שהיתה מונעת היציאה, וכן מכת בכורות שהיא היתה הסבה ביציאתם נעשתה ברצונו הפשוט ולא על ידי מפעל טבעי שהוא שרף, וגם כן לא על ידי שליח לפי שאלהי מצרים היו מגינים ומשפיעים עליהם עשה בהם שפטים תחילה והסיר יכלתם והשחית השפעתם. הרי לך שכל מה שדרשו חז\"ל בפסוק \"ועברתי בארץ מצרים\" כולו נכלל בפסוק \"ויוציאנו ה' ממצרים\", כי שלשת הסיבות נכללו ביציאה. ושיערו חז\"ל שלא היה ראוי לכתוב השם הנכבד אצל \"ויוציאנו\" לפי שכבר נאמר למעלה בכתוב \"וישמע ה' את קולנו\". אלא שרצה להגיד שם עניני היציאה שעשאם בעצמו.", + "והנה המלאך והשרף והשליח שנאמר בדרשה זו הם כולם שמות לאמצעיים הבחירים, אמנם מה ששלח משה לאדום לאמור \"וישלח מלאך ויוציאנו מארץ מצרים\" אין ספק שמלאך ההוא נאמר על הכלי והוא משה רבינו עליו השלום שהיה כלי ה' באותה הוצאה, וכבר ביארתי שלא שללו בדרשה כי אם האמצעיים הבחיריים שהם מנהיגי העולם, אבל האמצעיים הכליים לא ימלטו בפעולות ההשגחיות. ואפשר עוד לפרש כי מה שאמר משה \"וישלח מלאך ויוצאנו מארץ מצרים\" שלא הייתה היציאה על ידי אותו מלאך רק השליחות לבד, כי השם יתברך שלח לפניו מלאך והוא משה להתרות בפרעה, ואחרי התראתו הוציאנו השם יתברך בעצמו ממצרים ולא המלאך. אולם מה שאמרו במכילתא \"משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע\" והקדוש ברוך הוא אמר \"ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם\", אינו סותר לזה שדרשו על \"ועברתי בארץ מצרים\" לפי ששם שללו האמצעיים שהם המנהיגים הבחיריים לומר שלא היתה מכת בכורות והצלת ישראל מסודרת מהם, וקראום מלאך שרף ושליח שהם שמות למנהיגים הבחיריים, אבל המשחית הוא הכלי שעשה ה' לשעתו לפעול בו כרצונו. וכבר ביארתי שההנהגה ההשגחיית לא תמלט מהאמצעים הכליים שאין להם בחירה ורצון ולא הנהגה כי אם הוצאת הרצון האלהי הפרטי לפעול כחרב אשר ביד האדם אשר בו יעשה מה שירצה, והאדם הוא הפועל ולא החרב.", + "ולהיות המשחית הזה שהזכיר הכתוב וחז\"ל גם כן במדרגת הכלי, כי השליט עליהם פתאום אוויר מעופש שהמית את הבכורות או סבה אחרת המחייבת את המוח, ולכן אמרו אין מבחין בין צדיק לרשע מפני שהסיבה או הכלי אין לו בחינה ובחירה, מאחר שישולח הכלי לפעול הרי הוא כמו האבן שישליכה אדם מידו אשר לא תחדל פעולתה מפני זכות המקבלים. וכבר פירשתי למעלה \"ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף\" על המצריים, כי בראותם בני ישראל יקחו אלהיהם ויצלהו ויאכלו אותו בכל פה והכלבים המצרים עזי הנפש לא יוכלו לנבוח ואין לאל ידם לבא אל בתי ישראל להנקם מהם, כי לא יתן השם יתברך אותם לבוא אל בתיהם לנגוף לישראל על עבודתם. והגאון רבי דוד אבודרהם13רבי דוד אבודרהם היה פרשן תפילות נודע בן המאה ה-14. חי ופעל בסיביליה. כתב שהמשחית הנזכר בכתוב הוא כינוי להשם יתברך או שהוא שם הנאמר על ההשחתה רצה לומר שלא יתן ההשחתה לבוא אל בתיהם.", + "וצריכים אנו לתרץ למה לא נעשה הנס הזה על ידי מלאך כמו שנעשה במחנה מלך אשור? הסיבה בו מבוארת כי להיות בכלל המכה הזאת שודדת המערכה השמיימית והסרת השפעה משרי מעלה וגבורתם לא היה אפשר עי אם בעצמו יתברך, שהוא גבוה מעל גבוה ופוקד על צבא המרום במרום. אולם במחנה אשר לא נלקו העליונים כי אם התחתונים בלבד, ולכן היה אפשר שיהיה על ידי מלאך, ואפשר לומר שגם המלאך ההוא שהכה במחנה אשור היה גם כן כלי משחיתו של הקדוש ברוך הוא ונקרא מלאך לפי שאף הכלים נקראו כן, ובאמת גם שם היה המכה אותם הקדוש ברוך הוא בעצמו, אך הכתוב הזכיר ענין הכלי בפעולתו. ובפרק חלק בסנהדרין (סנהדרין צ\"ד) נתנו בזה טעם אחר \"בי האנא משום ר' יהושע בן קרחא פרעה שחרף בעצמו להקדוש ברוך הוא שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו נפרע ממנו הקדוש ברוך הוא בעצמו שנאמר \"וינער ה' את מצרים\" ואמר \"דרכת בים סוסיך\", סנחריב שחרף על ידי שליח שנאמר ביד מלאכיך חרפת\" ה' נפרע ממנו על ידי שליח שנאמר \"ויצא מלאך ויך המחנה אשור\". רצו בזה שפרעה היה מכחיש מציאות ה' לכן הוצרך השם יתברך להראות לו מציאותו ליכולתו והשגחתו כמו שיתבאר אחר כך, אמנם סנחריב לא היה מכחיש כל זה אלא היה עושה עצמו אלוה באחד משרי מעלה לכן ציוה ה' בחורבנו על ידי אחד ממשרתיו. והרמב\"ן ביאר הדרשה הזו באופן אחר מהמלאך והשרף והשליח אך לא אזכרהו כי לא יישר בעיני, ודרך המקובלים בזה באופן אחר, שהם פירשו לא על ידי מלאך על מלאך הרחמים ממלאכי עליונים המיוחסים על ממשלחת המים והרחמים הוא מיכאל, ולא על ידי שרף, הוא ממדת הדין המיוחס לממשלת האש, וראש הכת הזאת הוא גבריאל, ושליח הוא כולל באוויר ובארץ שהם אמצעים בין המים והאש והוא שר הפנים אשר קראו אותו מטטרון ששמו כשם רבו הכולל כל המעלות והוא הממונה על התחתונים אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נקרא כבוד ה' ושמו המפורש, בענין שאמרו וה' הוא ובית דינו. ואני שמעתי ולא אבין הדברים האלה, ומה שכתבתי בראשונה הוא הנכון לפי הפשט. והותרו עם זה ששת הספקות הנזכרות בשערים ס\"ו, ס\"ז, ס\"ח, ס\"ט, ע' וע\"א." + ], + [], + [ + "תשובות לשערים ע\"ב – ע\"ט
ביד חזקה זה הדבר כמו שנאמר \"הנה יד ה' הויה במקנך\" וכו'.
כבר אמרתי בשערים כי בדרשה הזו יפלו שמונה ספקות:", + "א' – למה דרש ביד חזקה על דבר המקנה ולא דרש אותו על מכת בכורות שנקראת בכתוב \"יד חזקה\" ויצדק יותר אמרו ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה כי במכת בכורות יצאו משם.", + "ב' – מה שדרש ובזרוע נטויה על החרב לא מצינו במכות מצרים מחת חרב, והפסוק שהביא לראיה ידבר על ירושלים ולא על מצרים.", + "ג' – מה שדרש ובמורא גדול זה גילוי שכינה, לא מצינו כי נגלה השכינה במצרים כי אם אחר כך במעמד הר סיני.", + "ד' – הפסוק שהביא עליו הוא כולל כל נסי מצרים.", + "ה' – מה שדרש ובאותות על המטה, קשה כי אין המטות אותות אלא הוא כלי להם והכתוב שהביא מורה עליו כן.", + "ו' – מה שדרש ובמופתים זה הדם, קשה כי אם היות הדם מכלל המופתים אין ראוי לומר שהדם הוא המופתים כי הוא מופת אחד לא מופתים רבים.", + "ז' – הפסוק שהביא על זה מדבר מהגאולה העתידה.", + "ח' – לה מכל מכות מצרים לא הזכיר בפרט בדרשה זו כי אם שנים הדבר והדם והשמיט יתר המכות? ויותר ראוי היה לדרוש ובאותות ובמופתים על כל המכות מלדרוש אותן על הדבר והדם בלבד.", + "והנראה לי בזה הוא שהמגיד מצא בכתוב הזה \"ויוציאנו ה' ממצרים\" וגו' דברים שהזכיר בלשון יחיד כמו יד חזקה זרוע נטויה ומורא גדול, ודברים בלשון רבים כמו אותות ומופתים, ולכן דרש כל דבר כפי ענינו והוראת המילה בדרך גזירה שווה ממקומות אחרים, כי הוא דרך יד חזקה על הדבר לפי שהוא נקרא יד ה' כמו שהביא \"הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה\", והנה לא דרש זה על מכת בכורות לפי שידרוש עליו \"ובזרוע נטויה\", וסבר שכמו שאצבע אלהים הוא דבר קטן לעומת יד ה' שהוא דבר חזק ממנו, כי היד גדולה מהאצבע, בכוח זרוע נטויה מורה על חוזק המכה יותר מיד ה' לפי שהזרוע כולה היא גדולה וחזקה מהיד, ולכן בהיות יד ה' נדרש על דבר מקנה ידרוש זרוע נטויה על מכת בכורות להיותה יותר עצומה, ועליה אמר זו החרב, וירמוז למגפת מכת בכורות על ידי חרב מלאך המות שהכה בהם, ועשה גזרה שוה מנטויה לנטויה, נאמר כאן \"ובזרוע נטויה\" ונאמר להלן במגפה שבאה בימי דוד \"וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים\" (דברי הימים א' כ\"א, ט\"ז) (דברי הימים א' כ\"א, ט\"ז), מה להלן חרב מלאך המות שהוא שם למגפה הנטויה בכוח מה שנאמר כאן \"זרוע נטויה\" נאמר על מגפת בכורות, וחז\"ל דרשו החרב על חרב הבכורות שהרגו את אביהם, והוא דרך דרש. ולפי שאלהיות נלקו עם מכת בכורות כמו שנאמר \"ובכל ארץ מצרים אעשה שפטים\", לכן דרש ובמורא גדול זה גילוי שכינה. ובא על דבקות השגחת ה' במצרים האות שהכה הבכורות והאלהיות, ועל זה הביא הפסוק \"או הניסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי\" שמדבר ביציאת מצרים ונאמר בסוף הפסוק \"וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך\", ומזה הוכיח המגיד שהדברים כולם נעשו במצרים עם יד חזקה שהיא יד הדבר וזרוע נטויה שהיא מכת בכורות ובמוראים גדולים שהוא משפט האלהיות, ולהיותו בנמצאים הרוחנים קראו מוראים גדולים. ולא היה זה בהר סיני כי אם במצרים כיוון שהכתוב אומר \"במצרים לעיני\". ואמר \"במוראים\" בלשון רבים לפי שכל מכה ומכה מהבכורות בהיותה ממנו יתברך ומבלי אמצעי היה מורא גדול והמכות כולם היו מוראים גדולים. והמתרגם אונקלוס נראה שעשה מורא מלשון מראה וירמוז למראה ה' שראו במצרים.", + "ואמר המגיד ובאותות זה המטה חשבו המפרשים שאמר זה על נס שנהפך המטה לנחש, ואינו כן כי הנס הזה לא נמנה בכלל המכות כמו שיתבאר. ויש מן החכמים שאמרו שהיה כתוב על המטה שם בן ע\"ב אותיות שבו נעשו האותות ולפי זה נכללו במטה כל העשר מכות, אבל יקשה לדעה הזאת למה פרט הדבר והדם? והנראה לי בדרשה הזרה הזאת הוא לתרץ על פי שני דרכים:", + "האחד, שהמגיד דרש \"ובאותות\" על האותות אשר נעשו באמצעות המטה שהם חמישה, היינו הפך המים לדם, העלה הצפרדע, תולדות הכינים, מכת הברד ומכת הארבה, כי בכל אלה נאמר שנעשו בתנועת המטה, ועליהם כיוון באומרו \"זה המטה\", רצה לומר האותות הם אלה שנעשו עם המטה, ועל זה הביא הפסוק \"וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת\" (שמות ד, י\"ז), שאותן המכות נקראו אותות אשר נעשו על ידי המטה. אם כן יצא לנו מן הדרשה הזאת זכרון שבע מכות, שהן מכת הדבר ומכת בכורות וחמישה האותות שנעשו עם המטה, ונשארו שלוש מכות שהן הערוב והשחין והחשך ואותן קרא המגיד בשם \"דם\", לפי שהערוב היה מבעלי חיים הטורפים שהיו נכנסים בבתים והורגים הנערים וטורפים כל מה שיוכלו, ולהיותם שופכי דם תוארם בשם \"דם\". גם השחין תואר בשם \"דם\" לפי שהיה ענינו עיפוש הדם והפסדו פתאום, גם החושך תואר בשם \"דם\" לפי שהיה אור השמש אדמדם ונחשך וכל זה לקח מדברי הנביא יואל שנאמר: \"וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' \" וגו' (יואל ג', ג' –ד'). הנה ביאר שלא אמר דם על ההפך המים אשר בנהרות לדם כמו שהיה במצרים כי המופתים שייעד הזכיר שיהיו בשמים ובארץ לא במים, ולכן אמר \"דם ואש ותמרות עשן\", כי הדם רומז למכת החיות הרעות על דרך \"וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם\" (דברים ל\"ב, כ\"ד), והאש רמז לשחין שהוא באש שורף ברתיחת הדם, ותמרות עשן הוא רמז לחשך, ולפי שגם החשך יתאר בשם דם, לכן אמר מיד \"השמש יהפך לחשך והירח לדם\" כי הדם הוא האדמימות החזק הנוטה לחושך. ולזה אמר המגיד \"ובמופתים זה הדם\" רצה לומר המופתים הם השלושה המתוארים בשם \"דם\" שעליהם אמר הנביא \"ונתתי מופתים\". ועם היות שהכתוב ההוא נאמר על הגאולה העתידה עשה המגיד גזרה שווה ממופתים למופתים, נאמר כאן \"ובמופתים\" ונאמר להלן \"ונתתי מופתים\" מה להלן שלשה אלה אך כאן שלשה אלה, מה להלן נקרא \"דם\" ההרג והחשך אף כאן כן, ובזה הדרך נזכרו כל העשר מכות, והותרו הספקות כולם, זהו הדרך הראשון.", + "והדרך השני הוא כאשר נדע על מה יורה שם אות ועל מה יורה שם מופת, וכבר חשבו המפרשים ששניהם יורו תמיד על הדברים היוצאים ממנהג הטבעי ואינו כן, כי לפעמים נאמרו שניהם על דברים אנושיים ופעמים נאמרים על דברים אלהיים הנסיים. כי הנה האות יאמר פעמים על הסימן שיעשה אדם לזכרון דבר מה כמו שנאמר \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ\" (שמות י\"ג, י\"ט), וצורות הדגלים היו נקראים אותות \"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת\" (במדבר ב', ב') עד שגם חלקי הכתיבה נקראים אותיות. וכן המופת יאמר גם כן בדברים אנושיים על הסימן שהוא יותר חזק מרושם האות, ומפני זה הראיות החזקות הפילוסופיות הם מופתים, וישעיה אמר: \"הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ה' לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל\" (ישעיהו ח', י\"ח), ולא היו נולדים בדרך נס לא שהיו שמותיהן לסימן ולזיכרון שקראם מהר שלל חש בז, וכן כתיב \"וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת\" (יחזקאל כ\"ד, כ\"ד), והוא אמר על עצמו \"אני מופתיכם\" (שם י\"ב, י\"א), לפי שהיו ענייניו ראיה חזקה על מה שיקרה אותם בעתיד. ולפי זה יאמר אות או מופת בדברים האנושיים על הסימן אשר יעשו בני האדם, ורק שהאות אינו חזק הרושם כל כך כמו המופת. וכזה בעצמו תמצא בעניינים האלהיים היינו במעשה הנפלאות, שיאמר אות על נס קטן הזרות לפי שהוא אות וראיה על אמיתת דברי הנביא, ויאמר על מופת שהוא נס עצום וחזק ממנו לפי שהוא יותר מאמת דברי הנביא. ולכן נאמר חמשה בתחילת שליחותו \"וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן\" (שמות ד', ח'), שקרא אותו מה שנהפך המטה לנחש והיד המצורעה. ולהיות המופת שם הנס החזר אמר פרעה \"תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת\" (שם ז', ט') להגיד שלא יחפוץ כי אם בנס חזק ונגלה ונאמן עם היות שהשם יתברך לא רצה שיעשה בראשונה כי אם אות המטה כי ההתחלה לעולם בדבר קל, והנביא יואל כדי ליעד על חוזק הניסים אמר \"ונתתי מופתים בשמים ובארץ\". ולפי זה ענין הניסים והנפלאות הוא כי יאמר אות על הנס מעט מהזרות והמופת על הפלא העצום ורב הזרות, ואחרי הודיע אלהים אותך כל זאת תוכל לומר שהמגיד עשה בכל המכות חלוקה אחת שמהם אותות חלושים כמו שהיה ענין המטה והדומים אליו, ומהם היו מופתים חזקים מאות כמו ההפך המים לדם שהוא מופת חזק כמו שיתבאר אחר כך והדומים אליו, וזה אמר בראשי מילים כמעיר על זה: \"ובאותות זה המטה ובמופתים זה הדם\", שהביא משל נס המטה למין האותות והביא משל נס הדם לענין המופתים, והוא הדין לשאר המופתים שהם ממין מופת הדם. והוכיח שאמר על הדם מופת שהוא שם הנס החזק מהפסוק: \"ונתתי מופתים בשמים ובארץ\" (יואל ג', ג'). זהו הנראה לי בזה, ומי שיתן עליו טעם אחר טוב מאלה ישא ברכה מאת ה'.", + "והותרו עם מה שאמרתי הספקות אשר בשערים ע\"ב, ע\"ג, ע\"ד, ע\"ה, ע\"ו, ע\"ז, ע\"ח וע\"ט." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "תשובות לשערים פ' – פ\"ג
דבר אחר ביד חזקה שתים ובזרוע נטויה שתים וכו'.
אין ספק שהדרשה הזו חששה למנין המכות בלבד, ולפי שהיו המכות עשר ומצא בכתוב חמשה שמות: יד חזקה, זרוע נטויה, מורא גדול, אותות ומופתים, חשב המגיד כיון שאלו חמשה לשונות נאמרו על כל עשר המכות יתחייב מזה שכל אחד מאלה החמשה יורה על שתים מכות ובזה הדרך יוכללו כל עשר מכות באלה החמשה לשונות. ומצא סמך לזה לפי שיד חזקה הם שתי מילות, ולכן ירמזו לשתי מכות כי מילת יד ירמוז למכת דבר ומילת חזקה ירמוז למכת בכורות, וכן בזרוע נטויה מצא שתי מילות שהן זרוע – נטויה וירמוזו לשתי מכות, ואולי היו הברד והארבה שבאה בהם התראה רכה ביד רמה וזרוע נטויה, גם במורא גדול הם שתי מילות מורא וגדול לרמוז על שתי מכות אחרות, ואולי היו הערוב והחשך לפי שלקחו מהם המצריים מורא רבה. אמנם אותות עם היותו מילה חדא הוא לשון רבים ומיעוט רבים שנים, ואולי נאמר על הדם והצפרדע כפי זאת הדרשה, וכן ובמופתים הוא לשון רבים ומורה על שתי מכות ויהיו כינים ושחין. אחרים פירשו ביד חזקה דם וצפרדע ובזרוע נטויה כינים וערוב ובמורא גדול דבר ושחין ובאותות ברד וארבה ובמופתים חושך ומכת בכורות, יהיו מה שיהיו הנה באלה החמשה לשונות יוכללו עשרת המכות כולן, ולפי שלא כיוון המגיד להזכיר כי אם המכות שהוכו המצריים במצרין לכן לא מנה בכללן הפך המטה לנחש, כי אף שהיה בכלל הניסים לא נכלל בהמכות וכן הפך יד אדון הנביאים להיות מצורעת כשלג לא נעשו לפני פרעה כי אם לפני בני ישראל ולא היתה מכה למצרים ולכן לא מנה אותם, וכמו כן לא נזכר דבר מנסי הים לפי שלא כיון המגיד כי אם לסיפור יציאת מצרים המיוחס ללילה הזה, לכן מנה זולת העשר מכות שהוכו בהן המצריים בהיותם במצרים קודם היציאה.", + "אמנם למה עשה בהם רבי יהודה הסימנים האלה דצ\"ך עד\"ש באח\"ב? יש מי שפירשו בעבור שדוד המלך בספר תהלים סדר המכות באופן אחר ממה שנכתבו בתורה, לכן עשה בהם רבי יהודה זה הסימן כדי שיזכרו אותם כפי שנכתבו בתורה ולא כפי שנכתבו בספר תהלים. ויש אומרים שדם וצפרדע היו בהתראה וכינים בלא התראה, וכן ערוב ודבר היו בהתראה ושחים בלא התראה וכן ברד וארבה היו בהתראה וחשך בלא התראה ולהיותם בזה הדרך שתים בהתראה ואחת בלא התראה אחריהם, לכן עשה רבי יהודה הסימנים ההם, והעשירית שהיא מכת בכורות בהתראה היתה, אבל להיותה מכה יחידה לא עשה בה סימן ונסמכה לשלש האחרונות. ויש אומרים כי דצ\"ך הוא סימן לנסים שנעשו על יד אהרן ועד\"ש הוא סימן לנסים שנעשו על ידי הקדוש ברוך הוא מבלי משה ואהרן ובאח\"ב הוא סימן לנסים שנעשו על ידי משה. אבל אין דעתי נוטה עם הדעה הזאת כי היות השלשה מכות הראשונות דצ\"ך נעשו על ידי אהרן היה זה מחכמת השם יתברך לפי שהיה יודע שהחרטומים יערערו עליהם כי הם עשו הדם והצפרדעים גם כן, ובכינים השתדלו לעשות ולא עלה בידם, ולא רצה הקדוש ברוך הוא שהנסים הנעשים על ידי משה רבינו עליו השלום יעשו החרטומים כמותם או ישתדלו לעשותם, ולכן הניח לעשות שלש המכות האלה על ידי אהרן. אבל במכת שחין שיחסו לה' מצינו שזרק משה פיח הכבשן השמימה והיה שחין, ומכת בכורות הקדוש ברוך הוא עשאה בעצמו ולא משה.", + "אמנם הנכון בעיני הוא שמצרים היתה עיר מלאה גילולי הכפירות בשרשי אלהותו יתברך כמו שהזכרתי למעלה, ויש מהם שלא היו מאמינים במציאות סבה ראשונה עילת העילות, ומהם האמינו במציאותו ובל לא האמינו בהשגחתו בעולם השפל, ומהם היו חושבים שהיה יכלתו יתברך מוגבל והוא בעל תכלית כשאר שרי מעלה, ושלא היה כחו בלתי בעל תכלית, ולכן תמצא שמשה רבינו עליו השלום בתחילת שליחותו הזכיר לפרעה שלשת העיקרים האלה, באמרו \"כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר\" (שמות ה', א'), כי באומרו \"כה אמר ה'\" ביאר לו מציאות סבת הסבות ועילת העילות יתברך, ובאומרו אלוהי ישראל ביאר לו שזה המחוייב המציאות הוא משגיח על ישראל בפרט כי בחר בהם בבחינתו בין הנמצאים עליונים ושפלים, ובאמרו \"שלח את עמי\" ביאר יכלתו יתברך הבלתי תכלית, לא בלבד על אומה אחת הוא שר כשאר שרי האומות כי אם לעל יושבי תבל ושוכני ארץ, ולכן היתה מצוה עליו אף על פי שלא נחשב בין בני ישראל. והנה לא היתה תשובת פרעה בתחילת דברי פיהו סכלות כי אם כפירה מוחלטה, באומרו \"מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ\" (שם שם, ב') כי באומרו \"מי ה'\" כפר בעיקר רצה לומר במציאותו, ובאומרו \"אשר אשמע בקולו\" כפר בהשגחתו, כלומר אין לו קול ולא השגחה וצווי בדברים השפלים, ובאומרו עוד \"לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח\" כפר בפנת היכולת המוחלטת, כאילו אמר אף שנודה שהוא נמצא אין ראוי שנאמין שהוא משגיח בדברים אשר בכאן בעולם השפל, ואם נאמין בהשגחתו הרי הוא כאחד השרים העליונים שיכולתו רק על אומה מיוחדת ואין לו יכולת על שאר האומות, ולכן אם הוא אלוהי ישראל אינו אלוה שלי ואין יכולתו עלי, וזהו \"לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח\". ומפני ששלושת הכפירות נפלאו ממנו לכן באו המכות מכוונות לאַמֵת הפינות האלהיות האלה, ולכן תמצא כי בתחילה אמר משה \"בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'\" (שם ז', י\"ז) שהוא מציאות הסיבה הראשונה ועשה לאמת הפינה הזאת שלוש מכות דם צפרדע כינים, לפי שעל פי שלושה עדים יקום דבר, ומפני זה עשה ר' יהודה באלה שלוש מכות סימן בפני עצמו דצ\"ך, להיותן מכוונות שלשתן לאמת הפינה הזאת. ובתחילת המכה הרביעית שהיא ערוב אמר \"לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ\" (שם ח, י\"ח) רצה לומר יודע ומשגיח על דרכי בני אדם, ולאמת הפינה השניה הזאת באו שלוש מכות אחרות שהן ערוב דבר שחין, ולהיותן שלושתן מכוונות לתכלית המיוחד הזה עשה רבי יהודה בהן סימן בפני עצמו עד\"ש, אחר כך בתחילת המכה השביעית שהיא ברד אמר \"בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ\" (שם ט', י\"ט) שהוא פינת היכולת, ועליה באו ארבע מכות האחרונות ברד ארבה חשך מכת בכורות, ולהיותן מכוונות לתכלית אמיתת העיקר עשה רבי יהודה בהן סימן אחר באח\"ב.", + "הנה התבאר שרבי יהודה בחכמה יסד הסימנים האלה להעיד על שלשת הפינות שהיו התכליות במעשה המכות כפי חלוקתן זאת, ולפי שהיה הדבר מרגלתא בפומיה דר' יהודה היה נותן בהן סימנים.", + "והתבארו עם זה הספקות אשר בשערים פ', פ\"א ופ\"ב.", + "אמנם למה היו המכות במצרים אלו העשר שנזכרו בכתובים ולא היו אחרות, על זה ראוי לומר דבר מספיק המתישב על הלב. כי אן ספק שלא היה במקרה ובהזדמן, ולפי שהפעולות האלוהיות נהירו ושכלתנו וחכמה יתירא אשתבחת בהון, הן בכמותן והן באיכותן. ולכן מהראוי לבקש תכלית וסיבה שהיו המכות האלו ולא אחרות. וכבר התעוררו לזה חז\"ל אבל נתנו לזה טעמים חלושים, כי אמרו שבאה מכת הדם מפני שלא הניחו נשי ישראל להטהר מדמיהן, ומכת צפרדע לפי שלא היו יכולות הנשים להרים קול בשעת לידתן מפחד המצריים לכן שלח להם הקדוש ברוך הוא צפרדעים שהיו נותנים עליהם קולות בבתיהם ובמשכבותם, ומכת כינים מפני שגזלו מישראל את אדמתן והיו כנים על פני הארץ כדי לבטלם ממלאכתם, ומכת ערוב מפני שהיו ישראל רועים מקניהם של מצרים ונשיהם מניקות את בני המצריים והיה בא הערוב אל בית היהודי ולוקח משם את בן המצרי ומוליכו ואוכלו, ומכת דבר מפני שהיו חורשים המצריים על גבי היהודים שנאמר \"עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים\" (תהלים קכ\"ט, ג') כדי שלא יטרחו מקניהם בא הדבר והמית המקנה שלהם, ומכת שחין כדי שיהיו בני ישראל מתקבצים במרחצאות המצריים לרווחה הוכו המצריים בשחין, שאדם שיש לו שחים לא יכנס למרחץ. ומכת חשך כדי שבאותם ימי החשך ימותו פושעי ישראל ויקברו אותם ולא יראו המצריים שלא יאמרו כמו שתבע בנו כל תבע בהם, ועוד כדי שבימי החשך יחפשו בני ישראל בבתי המצריים ויראו את אשר להם וישאלו מהם אחר כך ולא יוכלו לומר שאין להם מה להשאיל, ומכת בכורות כי באותה מכה התחיל להתרות בהם שנאמר \"כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את עמי ויעבדוני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך\" (שמות ד' כ\"ב-כ\"ג), ובה כלה שנאמר \"ויהי בחצות הלילה וה' הכה\" וגו'. זוהי דרכם ז\"ל.", + "ומה שנראה לי בזה הוא שבענין מצרים עשה הקדוש ברוך הוא נסים ונפלאות לתכליות מחולפים, כי עשה ראשונה נס של הסנה שראה משה בפעל ובהקיץ כי הסנה בוער באש ואיננו אוכל, והנס הזה היה למשה בלבד כדי שלא יירא ולא יחת מלכת אל פרעה ולהתרות בו, פעמים לחרפו ולגדפו ולהכותו מכות רעות ונאמנות, כי השם יתברך שלח מלאכיו לסגור פום אריותא פרעה וחבריו שלא יחבלוהו. ולכן הראה לו הסנה שהוא עץ שפל ונבזה משל למשה והראהו בוער באש ואיננו אוכל, כך יהיה ענינו של משה שבהיותו במצרים לעשות המכות לא יאכלהו אש חמת המלך ורשעתו, ומפני שראה השם יתברך כי אדוננו משה משתומם על המראה, צוהו של נעלך מעל רגלך, לפי שהמנעלים נעשו כדי להגן על הרגל ולהצילו מהפגעים והנזקין, וכאילו אמר אל תרא ואל תחת פן תגוף באבן רגלך, של נעליך כי אינך צריך אליהם לשמירה, אף שעל שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין, ולפי זה נעשה הנס הזה למשה בלבד כדי להבטיחו על ענינו. עוד נעשו ניסים אחרים כנגד העם, כמו שאמר \"מה זה בידך ויאמר מטה\" וגו'. והזכיר שלושה נסים: א' הפך המטה לנחש, ב' צרעת היד ורפואתה, ג' הפך המי לדם. ועליהם אמר \"והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעון לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון, והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעון לקולך ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם ביבשת\" (שם שם ח'-ט'). וראוי לדעת אם היו שלושת הנסים האלה כנגד העם להבטיחם ולאמת שליחות משה, למה יוחדו שלשת אלה ולא זולתם, ולמה אמר \"אם לא יאמינו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון\", מה היפוי כוח שמצא בנס השני יותר מהראשון שיאמר עליו כן? ומה שראוי לומר בזה הוא שהיציאה ממצרים והגאולה אוי שתקשה בעיני בני ישראל משלוש בחינות: האחת מפאת פרעה לרשעתו ורוע לבבו שהיה כמו פתן חרש יאטם אזנו (תהלים נ\"ח, ה') ולא שמע לקול משה ואהרן, והבחינה השניה מפאת ישראל שהיו שקועים בגלות כל כך כאילו כבר התיאשו מהגאולה והתשועה, לפי שהיה חולי חזק מאוד ובלתי מקבל רפואה. והבחינה השלישית מצד עם מצרים שהיו מחזיקים בישראל לעדים ומתגברים עליהם בחזקת היד. והודיעם השם יתברך שהשלושה המה שנפלאו מהם נקל בעיני ה' להחזירם לרצונו, ולכן בא ראשונה גם המטה כנגד פרעה שנקרא בדברי הנביא \"נחש בריח\", וכבר כתב הראב\"ע שמלשון \"ויקם מלך חדש על מצרים\" (שם א', ח') נראה שלא היה פרעה מזרע המלוכה, אלא הוא קם מעצמו כמו כי הקים בני עבדי, ולכן המשילו במטה שהיה עץ יבש וכשהשליכו ארצה היה לנחש, כן פרעה בראשונה היה עץ יבש והומלך בחוזקה ונעשה נחש בריח, וינס משה מפניו ובאמת ברח מפני פרעה אל מדין. וצוה ה' למשה שעם היותו מלך אל יירא מפניו מלהכותו, וזהו \"שלח ידך ואחוז בזנבו\" (שמות ד', ד') רצה לומר שישוב לשפלותו, וכמו שנאמר \"ויהי למטה בכפו\", להורות על שפלותו על ידי כף משה. והנה אמר בנס הזה \"למען יאמינו כי נראה אליך ה' אלוהי אבותם\" (שמות ד', ה') להגיד כי הוא יפקוד על מלכי האדמה באדמה בזכות אבותיהם. ובא הנס השני מצרעת היד בבחינת האומה, כי כמו שהיו בני חורין וטובים עם ה' ועם אנשים אשר באו מצרימה ורוע המקום עשאם עבדים וכנענים אנושים ונחלשים, כך היתה ידו של משה בריאה וטובה ואך בהביאה אל חיקו שהוא משל למצרים נעשתה שמה מצורעת כשלג שהוא החולי הבלתי מקבל רפואה והוא משל להתיאשם בגלות.", + "והנה צוהו ה' \"השב ידך אל חיקך\" להודיעו שכמו שהיד באותו מקום שנצטרעה נתרפאה ככה בני ישראל במצרים נשתעבדו ובמצרים יהיו בני חורין, כי ה' יתברך מחץ מכתו ירפא, וכמו שאמר \"מחצתי ואני ארפא\" (דברים ל\"ב, ל\"ט), ולפי שבריאותם תהיה יחד עם היציאה משם, לכן אמר \"ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו\", כי עם היציאה ממצרים תהיה רפואתם בשלמות ושבו בנים לגבולם. אמנם בעבור היות העם בלתי ראוי ומוכן לקבל רפואת הגאולה היתה סיבה יותר חזקה למניעת פרעה מרשעתו, לכן אמר \"והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון\" וגו' לפי שתרופת האומה וגאולתה היא הוראה יותר חזקה מהכנעת פרעה. ולפי שעדיין ישאר הספק מצד המצריים והשפעת אלהיהם מהפכת המים לדם אשר הם בוטחים בם, צוהו בנס השלישי שייעד שירבה שפיכת הדם בכל ארץ מצרים במכת בכורות כמים לים מכסים, ומתוך כך ישלחו אותם. הנה אם כן באו שלשת הנסים האלה כנגד העם להסיר כל ספק מליבם, ולכן אמר \"ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'\" (שמות ד', ל\"א) וגו', כי ענין האותות והוראתם הוא לאמת הדבר ההוא בלבם. וראיתי מי שכתב שהיו שלושת הנסים האלה זה גדול מזה, לפי שהדבר אשר יאמר עליו שהוא נסיי באחד משלושה פנים הגדול מהם הוא יהיה נמנע אצל הטבע בהחלט, כמו שיהפוך הברזל גזת הצמר או אפרוח לדבר אחר, או שיהיה נמנע אצל הטבע בזמן מה ולא יהיה נמנע בהחלט כמו שיהפך קב תמים לאפרוח שהוא נמנע אצל הטבע להיות פתאום אבל אפשר לאחר זמן שיהיו החטים מאכל לעוף השמים ותתהוה מהם הטפח הזרעית ויולד ביצה וממנה אפרוח, או שיהיה הנס מורכב משני ענינים יחד בהתהוות מביצת התרנגול חצי תרנגול וחצי צפרדע שהוא נמנע מצד כללותו. וכבר נתבאר בחכמת הטבע שלא כל דבר שיזדמן יתהוה מאיזה דבר שיזדמן, אבל יפול בזה צד אפשרות מצד קצתו. והנה מבואר כי אות המטה שנהפך לנחש היה המנעותו מצד הזמן, כי המטה כשיותך לעפר ונחש עפר לחמו אפשר שיתהפך זה לזה באורך הזמן, והיה הנס בו שנעשה כן בזולת זה הזמן.", + "והמופת השני היה קצתו נס מוחלט וקצתו לא והוא שנעשה האדם בריא וחולה בזמן אחד, כי בדרך הטבע אי אפשר להיות הדם ידו מצורעת רק בשיהיה הוא עצמו מצורע בהמצא בו הפסד כוח המשנה בכלל, ואם שיוכר זה בקצת חלקיו וראשי אבריו לא יאמר מפני זה שידו או רגלו או חוטמו מצורעת והוא בריא, כי אם הוא בריא וכוחו שלם בכל פעולותיו ואבר אחד מצורע הוא כמו חצי תרנגול וחצי צפרדע, ויהיה נמנע אצל הטבע יותר מהראשון. אולם לפי שכבר אפשר שתפול הצרעת ביד בצד מן הצדדין כמו שאמרתי, לכן בא האות השלישי שהוא מהמין הראשון שנמנע להיות בהחלט בשום זמן, כי ההפך המים שהוא יסוד פשוט לדם הוא כמו ההפך הברזל לאפרוח, כי אף שגוף האדם יצטרך לשתיית המים אינו להזנה כי אם להעביר המאכל במעברים הצרים, כי היסוד הפשוט אי אפשר שיהפך מזון וכל שכן שיתהוה ממנו מיטב הלחות שבניזון. וכל שכן שיתהוה הדם, חוץ מן הכבד שהוא מקום הולדתו הטבעי, ודומה להאפשרות שיעשה מהבן לב או כבד או מוח נפרדים מכלל הגוף שהוא בתכלית הנמנעות ולהיות שלושה המופתים מודרגים מן הקל אל הקשה לכן אמר \"אם לא יאמינו\" וגו'. ולפי זה הניסים האלה היו כנגד העם לאמת נבואתו של משה. ונעשו עוד ניסים אחרים כדי להכות בהם את המצריים, ולכן נקראו מכות, והן אותן העשר הכתובות בתורה. ועניינן אצלי שבאו כפי ארבעת היסודות שמהם הורכבו הדברים השפלים ומהם נתקיימו. שנים מהם כבדים – הארץ והמים, ושנים מהם קלים האוויר והאש, ולכן נאמר ראשונה שהכה את המים ונהפכו לדם, ובזה היה צער גדול אליהם כי שתיית המים היא הכרחית להשקיט תגבורת החום אשר מבפנים וכדי לדקדק את המזון ולהעבירו במעברים הצרים, ובהתהפכם לדם לא יכלו מצרים לשתות מים. וגם הבעלי חיים הנולדים במים שהיו אוכלים מהם – מתו, כמו שנאמר \"והדגה אשר ביאור מתה\" (שמות ז', כ\"א). ולא די שמתו הבעלי חיים הימיים המועלים להם, אלא שגברו חיל ועצמו הבעלי חיים המזיקים אשר במים שיצאו להרבה לצערם בקולם וריבוים, והיא היתה מכת הצפרדעים. ואחר שהכה יסוד המים בשתי המכות האלה הכה יסוד הארץ בשלושה אותות אחרים, אם בכינים שכל עפר הארץ היה כנים, אם בערוב ואם בדבר לפי שהביא הקדוש ברוך הוא מהבעלי חיים הנולדים בארץ והם כלל הבעלי חיים המזיקים מעורבים עם אלו שרצים וחיות טורפות ובהמות רעות וכל מיני מזיקים והם הערוב. והבעלי חיים הביתיים הטובים והמועילים הנולדים בארץ המית הדבר. הרי לך שלשת המכות האלה כנגד יסוד הארץ בעצמותה ובעלי חיים, הנולדים בה. ולפי זה חמשת המכות דם צפרדע כנים ערב דבר הם כנגד שני היסודות הכבדים המים והארץ. עוד הביא בשני יסודות הקלים אויר ואש חמש מכות אחרות כי השחין נעשית באויר שנאמר \"ויזרוק אותו משה ויהי שחין אבעבועות\" (שם ט', י'), והברד היה ביסוד האש כמו שנאמר \"ויט משה את מטהו על השמים וה' נתן קולות וברד ותהלך אש ארצה\" (שם שם, כ\"ג) וגו', רצה לומד שהיסודות הקלים המתנועעים כפי טבעם למעלה הביאם למטה שהוא תנועה הפך טבעם. והביא גם כן הארבה שהוא מבעלי חיין המעופפים באויר כדי שיוזקו בהם. וכן החשך שהיתה מכה באויר כי הוא זך בטבעו ונתחדש בו עובי כפול ומכופל באופן שלא יכול לעבור בו ניצוץ השמש על הארץ. וכן מכת בכורות ששלח בגופים אש שורף שהתיך רוחם וכחם פתע פתאום. הרי לך חמשת המכות האחרונות האלה שהיו בשני היסודות הקלים האויר והאש, ובזה האופן נתחייבו עשרת המכות לפי ארבעת היסודות הנלקים. וראוי היה שיהיו המכות עשרה לפי שזה המספר קדוש ומקודש, והיו טבעי הדברים השפלים כנגדם והגלגלים עם גלגל השכל עשרה, והשכלים הנבדלים עם סבתם השם יתברך הם עשרה או עשרה מהמאות או מהאלפים כמו שאמר \"אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ \" (דניאל ז', י'), ולכן נברא העולם בעשרה מאמרות, ועשרה דורות מנח עד אברהם, ונתנסה אברהם בעשרה נסיונות, ושאר העשיריות שהזכירו חז\"ל. וזהו הדרך הראשון בביאור הדרוש הזה.", + "והדרך השני הוא שנאמר שבאו המכות מדה כנגד מדיה, כפי הצרות והרעות שקיבלו ישראל ממצרים שהם עשרה מיני רעות רבות וצרות:", + "א' – מיתת בניהם במימי היאור כמו שנאמר \"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו\", וכאילו היה יאור מצרים מלא דם בניהם ועל הגמול הרעה הזאת באה מכת הדם, והדגה אשר ביאור מתה.", + "ב' – צעקת בנות ישראל ודמעתן על לחיין והספדן תמיד על היאור שהיה מכלה פרי בטניהן ולהגמול הרעה הזאת באה מכת הצפרדעים, כאילו הם יצערו וילילו על ילילת בנות ישראל, ויצאו מן היאור כי משם יצאה היללה והצעקה.", + "ג' – שמררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים, לפי שנתנו עמלם ויגיעם בעפר האדמה באה מכת הכנים כאשר הכה משה במטהו בעפר הארץ, כאילו הכה ויקלל אותו העפר שהיה לבני ישראל עמל וכעס, ולכן נהפך למצרים לכנים ולצנינים בצידם.", + "ד' – לא לבד היו עובדים בעבודת המלך אלא גם כל אחד מן העם היה עושה בהם כרצונו, ולתגמול זה באה מכת הערוב שבעלי החיים כקטן וכגדול עלו על הארץ ונכנסו בבתים והיו טורפים ומחזיקים בהם כמעשה המצריים בבני ישראל.", + "ה' – כי ישראל מפני עבדות המצריים ועמלם לא היו רועים את צאנם ובקרם מפני טורח העבדות, וגם היו המצריים גוזלים ממקנה ישראל כרצונם, ובעבור זה באה מכת הדבר במקנה מצרים, וממקנה ישראל לא מת אחד.", + "ו' – זו פרישות דרך ארץ שבסבת עבודתם היו נפרשים בני ישראל מנשותיהם כאילו היו מוכי שחין, שהאשה נפרשת מבעלה שהוא מוכה שחין, על כן באה על המצריים מכת השחין שנעשו כמצורעים עם אבעבועות ושחין פורח שלא היו יכולים להזדקק אל נשיהם.", + "ז – לפי שהיו המצריים בחוץ וברחוב מכים בישראל באגרוף וזורקים בהם אבנים, והיו לועגים להם בגידופים ונותנים עליהם בקולם, לכן הביא עליהן מכת הברד שהיו אבנים מן השמים להומם ולאבדם, ואל הכבוד הרעים עליהם בקולות וברקים.", + "ח' – לפי שהיו מישראל עובדי אדמה למצוא אוכל לנפשם והמצריים היו גוזלים תבואותיהם אשר בשדה לכן הביא עליהם מכת הארבה שהיה אוכל כל תבואותיהם אשר להם בשדה.", + "ט' – לפי שהיו ישראל תמיד בחשך הגלות, וכמו שאמר הנביא על צרת הגלות \"בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם\" (איכה ג', ו'), ובהפך תמיד יתאר הגאולה וההצלחה כאור כמו שנאמר \"קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ\" (ישעיהו ס', א'), \"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה\" (אסתר ח', ז'), לכן באה עליהם מכת החשך, להעיד שהנה החשך יכסה ארצם לכל בני ישראל יהי אור במושבותם הפך חשך הגלות שהיו בו ונהפך בשונאיהם.", + "י' – שהיו עם אלהי אברהם בגלות ונפרדו מעל שולחן אביהם ואכזרים ימשלו בם, וכנגד זה באה מכת בכורות, וכמו שהמצריים השמידו בניו של הקדוש ברוך הוא כן הוא יתברך הרג בכוריהם ואת בני ישראל לקח לו לעם. וגם בזה הדרך תדע ותשכיל שהיו המכות גמול אלהים ובאו מסודרות ומכוונות כפי בצרות והרעות אשר קבלו ישראל ממצרים.", + "ובמה שפירשתי הותר הספק אשר העירותי עליו בשער פ\"ג." + ], + [ + "תשובות לשערים פ\"ד – פ\"ו
ר' יוסי הגלילי אומר מנין אתה אומר שלקו המצריים במצרים עשר מכות וכו'.
בפרק ערבי פסחים הזכירו חז\"ל ההגדה ויציאת מצרים אשר חייב על כל איש לספר בלילה הזה, והביאו פרשת וידוי הבכורים כלה בדרשותיהם עד רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב, והזכירו מיד אחרי זה רבן גמליאל אומר כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח וכו' ואחריו ההלל וברכת אשר גאלנו, ולא הביאו שמה דבר מדרשת ר' יוסי הגלילי ורבי אליעזר ורבי עקיבא שעשו יסוד ועיקר כל דרשותיהם על ניסי הים.", + "אמנם החכמים מסדרי המכילתא נוכחו לאות כי ראוי להכניס המאמרים האלה הערבים בדרשות עניני מצרים ומפליגין במעשה ה' כי נורא הוא, וכל שכן בדברי השלם רבי עקיבא. ובמאמר כמה מעלות טובות נכללו החסדים כולם אשר יתחברו ביציאת מצרים ושנמשכו אחריה, ומפני שעניניהם ונפלאותיהם הם קשורים עם מופתי מצרים ראויים הם שיעלה זכרונם על הספר, ולכן הוסיפו המאמרים האלה בטופס ההגדה, וגם אנחנו היום אומרים אותם, ונזכרים אחרי זיכרון מכות מצרים, כי מהם עשו התחלה ראיה וטענה על מופתי הים, ובאחרונה בא מאמר רבן שמעון בן גמליאל שהוא היותר הכרחי כמו שיתבאר להלן.", + "והנה אחד שמנה המגיד העשר מכות הביא עליו דברי רבי יוסי הגלילי \"מנין אחת אתה אומר\" וכו', ושיעור מאמרו כך הוא: אתה אומר שלקו המצריים במצרים עשר מכות מנין לנו שעל הים לקו חמישים מכות? כי לא ישאל רבי יוסי ולא ידרוש להוכיח שלקו במצרים עשר מכות כי זהו דבר ידוע לכל, אלא בא להוכיח על מכות הים שהיו חמישים ומביא ראיה מפסוק \"אצבע אלוהים היא\", ואף שאותו פסוק הוא במכת כינים לדעתו לא אמרו אותו החרטומים על הכינים בלבד אלא על כל המכות שנמנו וגמרו שהן אצבע אלהים, כי באות המטה ומכת הדם ומכת הצפרדעים התאמצו החרטומים לעשות כמותם כדי להראות שהיו דברים מלאכותיים הנעשים בתחבולה כדרכם ובעלילותם ולא היו נפלאות אלהיות, אבל במכת הכינים שלא יכלו לעשות כמתכונתה, החליטו שכל המעשים שעשו משה ואהרן מתחילתם ועד סופם הם מעשה אלהים ואמרו אצבע אלהים היא, ולכן לא השתדלו עוד החרטומים לעשות כמותם ולא שאל אותם פרעה עוד לעשות גם הם בלטיהם, כי כבר קיימו וקבלו שהן פעולות אלהיות כולן הראשונות והאחרונות. ומזה הוכיח רבי יוסי הגלילי מה שאמרו אצבע אלהים היא על עשר המכות, ולפיכך דרש אם כל מופתי מכות מצרים מתוארות באצבע להורות על מעלת הפעול יתברך כאילו כולן נעשו באצבע קטנה מאצבעותיו, אם כן במופתי הים שנאמר \"וירא ישראל את היד הגדולה\" נתחייב לומר שהיה ערכם לערך מופתי מצרים כמו היד לעומת האצבע, ואם באצבע הכח עשר מכות ראוי לומר שהכח ביד שיש בה חמש אצבעות חמישים מכות כי חמש פעמים עשר הם חמישים. ואתה תראה בענין לוחות הברית שהיו כתובים בהם עשרת הדברות ונאמר בהם כתובים באצבע אלהים ועל הגרמים השמיימים אמר המשורר \"כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך\" (תהלים ח', ד') וגו', וכבר ראיה דברי הרב המורה שהיו כדורים חמישים, והסכמות הידיעות האלה מורה על התקשרות הדברים העליונים עם התחתונים, והנה הרב דוד אבודרהם הקשה על זה המאמר כי במכת דבר נאמר גם כן \"יד ה'\", הרי שעשה ביד ולא באצבע, והשיב עליו שהפסוקים אינם אלא אסמכתא בעלמא והקבלה היא העיקר. ואני אומר שרבי יוסי הגלילי סבר שמילת יד היא משותפת בהוראותיה כי נאמר על יד על המקום כמו \"יד הירדן\" \"ויד תהיה לך על אזנך\" ונאמר על המגפה כמו \"ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים\" ונאמר על היד הגשמית הכוללת חמש אצבעות. ונראה לפרש \"הנה יד ה' הויה במקנך| על המגפה לפי שהכתוב קראה דבר אבל מה שנאמר על הים \"וירא ישראל את היד הגדולה\" מלה גדולה מורה שנאמר יד הנחתה הגשמית ולכן היה מקום לדרשתו.", + "והותרו בזה הספקות בשערים פ\"ד, פ\"ה, פ\"ו.", + "אמנם קשה לנו מאוד במאמרי האנשים ההם השלמים אתנו האומרים שעל הים לקו חמישים מכות לדעת ר' יוסי הגלילי ומאתיים מכות לדעת רבי אליעזר ומאתיים וחמישים מכות לדעת רבי עקיבא, כי איך ציירו אותו המספר הגדול מהמכות שעל הים? ומשנה מפורשת היא באבות פרק ח': \"עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים\", ומה יעשו בדרשותיהם הסותרות משנה זו? גם אשאלם ויודיעוני במה ישתנו המכות כולם אלו מאלו, ואם היו מתיחסות במספרם עם מכות מצרים האם היו גם כן מתיחסות אליהן באיכותן או שהיו מכות הים ממין אחר מתחלף ממכות מצרים?", + "ומה שנראה בזה הוא שהחכמים שלשתם הבינו אותה משנה באבות על הניסים שנעשו לישראל בהצלתם במצרים או על הים ולא על המכות שלקו המצריים לא במצרים ולא על הים, וכן פירש הרמב\"ם שם במשנה. אמנם העשרה ניסים שנעשו לישראל המצרים הם מה שנצולו מן העשר מכות, והיות כל מכה ומכה מהן מיוחדת למצריים ולא לישראל, והם ניסים בלא ספק. וכן משמע מלשון התורה בכל מכה ומכה מלבד מכת הכנים שלא נתברר בה אבל כן מקובל באומה. כי נאמר בפירוש בדם \"ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור\" להורות שהנס היה לישראל שלא הורע להם. ונאמר בצפרדע \"ובאו בביתך ובחדרי משכבך\", ונאמר בערוב \"והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן\", ונאמר בדבר \"וממקנה בני ישראל לא מת אחד\", ונאמר בשחין \"כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים\", ונאמר בברד \"רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד\", ונאמר בארבה \"ויעל הארבה על כל ארץ מצרים\", ונאמר בחושך \"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם\". וכל זה מורה שלא היו המכות בישראל. אמנם העשה ניסים שנעשו לישראל על הים הם קבלה, ואלו הם:", + "א – הובקעו המים כפשוטו בפסוק \"ויבקעו המים\" (שמות י\"ד, כ\"א).", + "ב – אחר שבאו נעשו כקובה ועליו כדמות גג לא מקופח ולא משופע, כי היה כל הדרך בים כאילו היה בו נקב וחלול והמין מימין ומשמאל וממעל, וזהו מאמר חבקוק: \"נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָיו\" (חבקוק, ג', י\"ד).", + "ג – קרקע הים נתקשתה ונקפה להם שנאמר \"ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים\" ולא נשאר בקרקעיתו שום חומר וטיט כבשאר נהרות.", + "ד – כי דרכי מצרים היו בחומר מדובק והוא מה שנאמר \"חֹמֶר מַיִם רַבִּים\" (שם שם, ט\"ו).", + "ה – שנבקע הים לדרכים רבים כמספר השבטים כעין קשה ועגול כמו שנאמר \"לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים\" (תהלים קל\"ו, י\"ג).", + "ו – שנקפאו המים ונתקשו כאבנים שנאמר \"שִׁבַּ֖רְתָּ רָאשֵׁ֥י תַ֝נִּינִ֗ים עַל־הַמָּֽיִם\" (תהלים ע\"ד, י\"ג) רצה לומר שנתקשו המים עד שנעשו חזקים שאופן שיברו הראשים עליהם.", + "ז – שלא נקפאו כקפיאת שאר המים הנקפאים רצה לומר להיות חתיכה אחת אלא היו חתיכות רבות כאילו היו אבנים מסודרים קצתם על קצתם והוא מה שאמר \"אַתָּ֤ה פוֹרַ֣רְתָּ בְעׇזְּךָ֣ יָ֑ם\" (שם.).", + "ח – שנקפאו כזכוכית והיו בהירים כשוהם כדי שיראו קצהם את קצהם בעת עברם בים כמו שנאמר \"חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים\" (תהלים י\"ח, י\"ב), רצה לומר קיבוץ המים היה כעצם השמים לטוהר שהוא בהיר.", + "ט – שהיו נוזלים מהם מים מתוקים והיו שותים אותם.", + "י – שהיו נקפאים בעת שהיו נוזלים אחר שלקחו מהם מה ששתו בטרם ירדו לארץ וכמו שנאמר \"נצבו כמו נד נוזלים\", רצה לומר הדבר הנוזל היה נקפא בלב הים.", + "ומצאנו בקבלה גם כן שבאו על המצריים מכות בים יותר ממכות מצרים, אבל כולן היו מעשרה המינים אשר לקו במצרים ונתחלקו למינים רבים על הים ועל זה רמז באומרו אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר, היינו במדבר ים סוף, עד כאן לשון הרב.", + "ולמדנו מדבריו שהמשנה ההיא היה ענינה הניסים שנעשו עם ישראל בהצלתם, אבל ענין המכות שנלקו בהן המצריים במצרים ועל הים הוא דבר אחר ועליו נאמר במשנה \"עשר מכות נלקו המצריים\". ומורה שהעשר מכות הן כנגד המצריים והעשרה ניסים הם בבחינת ישראל וערכם, ובדרך הזה לא תפול סתירה מהמשנה לדברי השלמים האלה, עוד ביאר שהמכות שנלקו בהם המצריים כל הים היו ממין עשר מכות, והביאו לזה לפי שראה שכל החכמים האלה עשו יחס וערך גדול בין מכות מצרים למכות הים, באמרם שבעד כל אחת ואחת ממכות מצרים נעשו חמש על הים, כי היעלה על הדעת שלא יעשו היחס והערך הזה כי אם במספר שהוא דבר מקרי בהן ושלא יהיה שום הדמות ויחס בעינינם ועצמם? האם נאמר ששני מיני האדם הם כנגד שני אגוזים שנמכרים בשוק? אלא אין ספק שלא באו החכמים להעריך וליחס מכות מצרים ומכות הים כי אם להיותם בכמותן ואיכותם ומבען. ולכן היתה הדרשה \"כמה לקו באצבע עשר מכות אמור מעתה\" וכו', אצה למר שנעשו על הים חמישה פעמים כנגד האצבע שנעשה במצרים כי יש ביד חמש אצבעות. ומזה הוכיח שהיו מכות היום ממין מכות מצרים כיון שכולם היו אצבעות. ואולי יסמוך לזה גם כן הפסוק שאמרו הפלישתים כשבא ארון האלהים אל המחנה בימי עלי שאמרו: \"אוֹי לָנוּ, מִי יַצִּילֵנוּ, מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה; אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים, הַמַּכִּים אֶת־מִצְרַיִם בְּכָל־מַכָּה בַּמִּדְבָּר\" (שמואל א', ד' ח'). ובאמרם \"כל מכה\" רמזו לעשר המכות שבמצרים ובאמרם \"במדבר\" הכוונה על מדבר ים סוף כמו שהביאו הרב. וראוי שנפרט זה ונראה אם יצדק בכל המכות, כי הדם שנעשה מהיאור במצרים גם כן נעשה ממנו הרבה בים סוף כי נשפכו בתוכו דמים רבים מהמצריים. וכן אם במצרים עלו עליהם הצפרדעים כל שכן שהיה זה על הים מקום היותם. אם במצרים נעשו הכינים בעפר האדמה גם בבוא פרעה לרדוף אחרי בני ישראל העלו עפר על ראשם בדרך והיו לכנים. אם במצרים באו בעלי חיות מעורבים להזיק בהם גם בים באו יותר ויותר כי \"שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות\". אם המצרים באה מכת השחין פורח אבעבועות על המצרים כל שכן שהיה להם שחין במים שמתים שמה נפוחים ומלאים אבעבועות. אם במצרים בא הברד והקולות גם בים המים נעשו כאבנים ונופלים עליהם כמו שאמרו חז\"ל \"שברת ראשי תנינים על המים\" ששם היו המצריים. אם במצרים אם במצרים בא הארבה והם העופות היורדים לאכול כל שכן שהיה זה בים בהיותם מתים שם פגרים היו יורדים עליהם העופות וכמו שנאמר \"וירד העיט על הפגרים\". אם במצרים היתה מכת החושך כל שכן שהיה חושך למצריים בתוך הים וכמו שנאמר \"ויהי הענן והחושך\". אם במצרים היתה מכת בכורות הנה על הים נלקו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירותו, נער וזקן קטון וגדול כולם ספו המו מן הבלהות.", + "ונתבאר מזה שמכות מצרים נחשבו כאצבע אחת, ומכות הים היו חמש אצבעות, היינו תוספת מיני המכות ההם בעצמן על אחת כמה וכמה כפולה ומכופלת, ובכל זאת היו מאותו המין. והוא מה שרציתי לבאר ולכן אמרו במשנה שהוכו במצרים עשר מכות ועל הים עשר מכות רצה לומר עשרה מינים שהם סוגי המכות אך נכפלו כמה פעמים." + ], + [ + "תשובות לשערים פ\"ז – צ'
רבי אליעזר אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים היתה של ארבע מכות וכו'.
כך היא הגירסא האמיתית בזו ההגדה כי באמת לא בא רבי אליעזר לחלוק על רבי יוסי, וגם רבי עקיבא לא חלק על רבי אליעזר אלא כל אחד ואחד מהם קיבל דעת חברו והוסיף עליו. כי המגיד הראשון ביאר שהיו מכות מצרים עשר ובא רבי יוסי הגלילי וקיבל זה ועשה ממנו הוכחה שיהיו מכות היום חמישים בחשבון האצבעות כמו שביארתי.", + "וההקדמות האלה קיבל אותן ר' אליעזר והוסיף עליהם, שאם היו מכות מצרים עשר כדעת המגיד הראשון ומכות הים היו חמש פעמים שהם כדעת רבי יוסי הגלילי, ובא רבי אליעזר וביאר שבכל מכה ומכה בין במצרים ובין על הים נכללו ארבע מכות ויהיו אם כן מכות מצרין ארבעים ומכות הים מאתים, כי בהיות מופתי הים חמש פעמים יתירים ממופתי מצרים שמספרם ארבעים יתחייב שיהיו המכות על הים מאתים, ולכן לא אמר רבי אליעזר מנין את ה אומר שהיו מכות מצרים עשר לפי שזה כבר מנה המגיד ורבי יהודה בסימניו, ולא אמר גם כן מנין שהיו מופתי הים חמישה נגד מופתי מצרים לפי שזה כבר ביאר רבי יוסי, אלא הוכיח רק שהיו ארבע מכות בכל מכה ומכה.", + "וכשתתחבר הקדמתו עם הקדמות החכמים המונחות יצא מהם שהיו מכות מצרים ארבעים ומכות היום מאתים. אמנם מהו ענין ארבע מכות שהיו בכל מכה ומכה? ונוכל לומר לפי שבכל מכה היו מורכבים הארבע היסודות אם בהפסדם ואם בהתהוותם, ואחרי שלא נעשה הדבר בדרך הטבע כי אם בדרך נס יתחייב שכל אחד מהיסודות הוכו באותה מכה, ובזה האופן היתה כל מכה של ארבע מכות: אחת שנעשה ביסוד האש של אותו מורכב, ואחת שנעשה ביסוד האויר של אותו מורכב, ואחת שנעשה ביסוד הארץ שלו, ואחת ביסוד המים. כי בכל מכה ומכה נשתנה כל אחד מהיסודות אשר באותו מורכב על דרך נס. והנה הוכיח המגיד היות בכל מכה ומכה ארבע מפסוק \"ישלח בם חרון אפו\" וגו', והוא בספר תהלים במזמור ע\"ז המתחיל \"האזינה עמי תורתי\", וראה המגיד לדורשו על זה מפני שבכתובים שמה התחיל לספור המכות, באומרו \"אשר שם במצרים אותותיו\" וגו' \"ויהפוך לדם יאוריהם\" וגו' \"ישלח בם ערוב ויאכל וצפרדע ותשחיתם\", ואחר זה הזכיר הארבעה ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה, ואח\"כ \"יהרג בברד גפנם\" ואחריו הדבר \"ומקניהם לרשפים\".", + "וכיון שאמר אחרי זכרון המכות \"ישלח בם חרון אפו\" הוכיח ר' אליעזר שלא אמר על המצריים כי אם על המכות שהיו נכללים בכל מכה ארבע מכות שהם א' – חרון אפו, ב – עברה, ג – זעם, ד – צרה משלחת מלאכי רעים, כי הצרה ההיא היא משלחת מלאכי הרעים, ואין ספק שהיה ראוי לומר צרת משלחת מלאכי רעים, וכן היה ראוי לומר מלאכים רעים, אבל כהר יבוא המוכרת במקום הסמוך כמו \"מי המרים\", והסמוך במקום מוכרת כמו \"אַל תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ\" (תהלים ע\"ד, י\"ט). ויש ספרים שגורסים הדרשה הזאת באופן אחר: עברה אחת, זעם שתים, צרה שלוש, משלחת מלאכי רעין ארבע, שלא מנה רבי אליעזר חרון אפו באחת מהן לפי שסבר שהוא כולל לכל העשר מכות לגופן איצטריך, אבל הגירסא הראשונה היא יותר אמיתית אצלי.", + "והותרו במה שאמרתי הספקות אשר בשערים פ\"ז, פ\"ח, פ\"ט ו-צ'." + ], + [ + "תשובה לשער צ\"א
רבי עקיבא אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב\"ה על המצריים במצרים היתה של חמש מכות וכו'. כבר ביארתי שגם דעת רבי עקיבא לא בא לחלוק על רבי אליעזר ולא על הראשונים, כי אם להוסיף עליהם בחינה אחרת מפאת המורכב, לפי שכבר התבאר בחכמה שהמורכב יש לו כוח נוסף על כל אחד מהפשוטים אשר בו, ולכן סבר ר' עקיבא שהיו בכל מכה ומכה חמש מכות שהיו ארבע כנגד ארבע יסודות, וחמישי כפי המורכב שהוא זולת מכל אחד מהפשוטים, כיון שבהוויה או בהפסד נבחין הווית המורכב או השתנותו והפסדו. ונבחן גם כן השינוי בכל אחד מהארבעה פשוטים, והוכיח היותם חמישה כפי המילים באותו פסוק שדרש רבי אליעזר, כי הוא דרש הכתוב כולו מראש ועד סוף. חרון אפו אחת, עברה שתים, זעם שלוש, ודרש צרה בפני עצמה שהוא ארבע, ומשלחת מלאכי רעים דרש בפני עצמו שהוא חמש. ובצדק כל אמרי פיו של רבי עקיבא כי חרון אפו וכן עברה וזעם וצרה הם שמות מורים על הייחוד, ולכן ראוי שידרשו כל אחד מהם על כל אחד מהפשוטים הארבעה, אולם משלחת מלאכי רעין היה ראוי שידרש על המורכב לפי שהוא קיבוץ מלאכים רעים שהם היסודות ההפכיים בתורותיהם ואיכותיהם, ולכן אמר על קיבוצם והרכבתם משלחת מלאכי רעים, ומזה הוכיח שבהיות חמש מכות בכל מכה ממכות מצרים שיתחייב שהיו במצרים חמישים מכות ועל הים מאתים וחמישים מכות. ובעל המלמד14בעל המלמד הוא רבי יעקב בן רבי אבא מרי אנטולי, חותנו של ר' שמואל אבן תיבון. נקרא על שם ספרו \"מלמד התלמידים\" חי ופעל בתחילת המאה ה-13. כתב שהיו בחמש מכות ארבע כנגד ארבע היסודות והחמישית כנגד הגלגל שהוא גשם חמישי, ואליו נמשכו המפרשים, אך מה שכתבתי הוא יותר נכון, והותר בזה הספק אשר בשער צ\"א." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "תשובות לשערים צ\"ב – צ\"ד
כמה מעלות טובות למקום עלינו, אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים וכו'.", + "השלם האלהי רבי עקיבא במאמרו היקר הזה רצה להזכיר כל החסדים והטובות שקיבלנו מה' ביציאת מצרים ובסבת היציאה, והזכיר עוד שרובם היו על צד היותר טוב ולא בדרך הכרח, כי גם בזולתם היה מתפייס הדור היוצא והשם יתברך עשה עמהם יותר מהצורך בדרך ותרנית. ולכן אמר \"כמה מעלות טובות למקום עלינו\", רצה לומר כמה מהחסדים והמעלות והכבודות שלא על צד ההכרח אלא על צד היותר טוב שהוא הנרצה, כי הוא גמלנו טובות ברחמיו וברוב חסדיו לא בדברים ההכרחיים כי אם על דרך ההטבה. ולכן המעלות הטובות האלה הם להקב\"ה תמיד עלינו כשטר חוב שיש לאדם על בעל חובו שלא פרעו, וכמאמר המשורר \"מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי\" (תהלים קט\"ז, י\"ב)." + ], + [ + "והזכיר ראשונה היציאה ממצרים כי זאת היתה להם מעלה הכרחית ואמר שאילו הוציאנו הקדוש ברוך הוא ממצרים ולא עשה במצריים שפטים והם המכות שנלקו דיינו, כלומר די היה לנו בזה, לפי שבין שנאמר שהיה גלות מצרים בחטא השפטים או שהיה בגזרת ה' לתכלית חכמתו או שבני ישראל בבחירתם ירדו שמה, הנה אין ספק שבאחד משלושת הדרכים האלה שהם סבת הגלות כמו שכתבתי לעיל היה די להם שיצאו משם, אף אם לא ינקמו מאויביהם, ולפי זה משפט המצריים ומכותיהם היה לישראל על צד היותר טוב.", + "עוד עשה בחינה שניה והוא שכיון שעשה בהם שפטים להיותם רשעים במה שהעבידו את בני ישראל בפרך, אף על פי שהקדוש ברוך הוא לא ישדד המערכות העליונות ולא יסיר גבורת השרים היושבים ראשונה במלכות דיינו, כלומר די היה לנו בזה, אבל לשדד המערכות ולבטל כוחות העליונים מפני התחתונים זה באמת היתה מעלה רמה לישראל ועל צד היותר טוב." + ], + [ + "עוד עשה בחינה שלישית והיא \"אילו עשה השפטים באלוהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו\", רצה לומר כי משפט המצריים ומכותיהם היה כפי הצדק לפי שהם הרשיעו לישראל והנפש החוטאת היא תמות, אבל הבכורות לא היו ראויים לעונש כי לא יומתו בנים על אבות. לכן אמר שמלבד מכת בכורות היה די לנו במה שנעשה במצרים עצמם עם היציאה מהגלות, ומהבחינה הזאת באה מכת בכורות למעלה בפני עצמה ולא נכללה בכלל השפטים שעשה בהם. והנה נזכרה מכת בכורות אחרי משפט האלוהיות לפי שנמשכה ממנה, כי אחרי הכות העליונים נלקו התחתונים המתיחסים אליהם, ונזכרה הסיבה הראשונה ואחריה המסובב ממנה." + ], + [], + [ + "עוד עשה בחינה רביעית והיא \"אילו הרג את בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם דיינו\", ואמר זה בעבור שמן הדין אין ראוי שיענש אדם בשני עונשין כי קטן וגדול קים ליה בדרבה מיניה, ואם המצריים נענשו בגופם היה די בזה ולא יענשו גם כן בממונם, אבל היה על צד היותר טוב שנתן ה' את חן העם בעיני מצרים, שעם כל הרעות שקיבלו בעבורם השאילום את כל אשר להם, וכבר היו ישראל מתעצלים מלשאול מהם, והוצרך הקדוש ברוך הוא לומר למשה שיחלה פניהם בזה, שנאמר \"דבר נא באזני העם\" (שמות י\"א, ב'). ותמהתי על השואלים איך אמר רבי עקיבא \"ולא עשה בהם שפטים דיינו, ולא נתן לנו את ממונם דיינו\", הלוא השם יתברך אמר לאברהם \"וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית ט\"ו, י\"ד)\"? ומפני זה באו לפרש דברי השלם רבי עקיבא אשר לא כדת ואשר לא עלה על ליבו, כי באמת הוא מזכיר חסדי ה' עמנו אם באופן הגזרה שאמר לאברהם ואם במעשה היציאה ממצרים, ולכן אותם הדברים עצמם שהבטיח לאברהם הם הטובות אשר השפיע עלינו." + ], + [ + "עוד עשה בחינה חמישית באומרו \"אילו נתן לנו את ממונם ולא קרע את הים דיינו\", רצה לומר שעשה ה' נס גדול בקריעת ים סוף כי שינה הסדר הטבעי המוטבע מששת ימי בראשית מבלי הכרח כי אם על צד היותר טוב, לפי שכבר היה הקדוש ברוך הוא יכול להצילם מיד מצרים אחרי שהוציאם משם מבלי שיקרע את הים, אם לא היה מקשה את לב פרעה לרדוף אחריהם, כי הוא לא רדף כי אם בעבור שהקשה ה' את רוחו ובני ישראל עשו עלילות כמו שאמר \"וישובו ויחנו לפני פי החירות\" (שמות י\"ד, ב') ואמר פרעה לבני ישראל \"נבוכים הם בארץ\", או שישים בלב פרעה לשוב מצרימה כי \"לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּו\" (משלי כ\"א, א'), או ישליך על המצריים אבנים מן השמים או באופן אחר מהאופנים כי רבים הם לפני המקום לעשות כרצונו. ולזה אמר רבי עקיבא שהיה די לנו בכל הניסים שנעשו במצרים גם מבלי מופתי הים שלא נעשו על צד ההכרח אלא על צד היותר טוב כדי ש\"יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם\" (תהלים ק\"ד, ל\"ה) ." + ], + [ + "עוד עשה בחינה שישית והיא \"אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה\". וענין זה שישראל לא נכנסו לים לעבור בו משפתו על שפתו כי באותו צד שנכנסו עצמו יצאו כי היתה הבקיעה כעין קשת עגול, ומה הועילו אם כן בכניסתם בלב הים אם לא לאחד משני דרכים או לשניהם יחד: אם להגדיל את ה' שיעשה עמהם פלא, או אם כדי שיכנסו המצריים אחריהם ויהיו נשקעים בתוכו. אף על פי כן היה די בפלא שנקרע להם הים ולא צללו המצריים כעופרת במים אדירים, וזהו על צד היותר טוב. גם היטיב ה' עמהם לעשות פלאים אחרים באותה העברה במה שיבשה הארץ בתוך הים ולא היה שם רפש וטיט כדי להקל מהם הטורח והעמל באותה ההעברה, וכל שכן לנשים וטף, והשם יתברך החריב את קרע הים והוביש אותו כארץ פשוטה וישרה וכאילו לא היה שם טיט מעולם. ולזה באה רוח קדים עזה כל הלילה להחריבו וליבשו. גם היה קרקע הים מלא גבאות ועמקים ותלולים הרבה שלא היה באפשרות לאדם שילך בו, והשם יתברך שם \"הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה\" (ישעיהו מ', ג'). וזה כולו על צד היותר טוב ועליו אמר השלם רבי עקיבא אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו. כי באומרו קרע לנו את הים כבר הודה הנס מעיקרו שנכנסו בים ולא הוטבעו, אלא שהעבירם בתוכו ביבשה גמורה, זו הטבה כפולה." + ], + [ + "עוד עשה בחינה שביעית באומרו \"אילו העבירנו בתוכו בחרבה ולא שיקע צרינו בתוכו דיינו\", כלומר אילו העבירנו ה' בתוך הים ביבשה כמו שהגדיל ה' לעשות והמצריים היו רואים הפלא העצום ההוא והיו פוחדים ובורחים למצרים, בזה היה די לנו מהתשועה וההצלה, אבל השם יתברך לא רצה כי אם להקשות רוחם ולעצום את עיניהם כדי שיכנסו בים וישקעו בו ולא ישאר עוד במצרים אויב וצורר. וכבר נתתי את ליבי פעמים הרבה לדעת איך נכנסו כל המצריים בים ולא כחדו את ה' ואת טובו ונסיו על ישראל, הלא ידעו הלא יבינו כי בהכנסם לים ימותו, ואף שראו את ישראל נכנסים בתוכו, הלא להם לדעת כי אצבע אלוהים היא, וגם הבדל הבדיל ה' ארץ גושן בכל מכות מצרים, ואיך אם כן נשתגעו המצריים להיכנס בתוך הים? אבל האמת בזה הוא שהם היו רודפים אחרי בני ישראל דרך ישר ביבשה על שפת הים, לא שהיו נכנסים לתוכו, וזהו שאמר הכתוב \"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם\" (שמות י\"ד, ט\"ו) וגו' \"וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ\" (שמות י\"ד, כ') וכמו שפירש רש\"י ז\"ל ויהי הענן והחושך למצרים. אמנם באשמורת הבוקר אחרי שהיו כולם נכנסים בתוך המים נאמר \"וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף יְהוָה אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן\" (שם שם, י\"ד), ואז עם אותו אור ראו המצריים שהיו בתוך הים וראו חומת הים ואז נבהלו נחפזו, והוא מה שאמר \" וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם\" (שם שם כ\"ד) כי נפלה עליהם בהלה ומהומה רבה. ואף על פי שקודם זה היו הולכים בסדר ואופן נאה בדרך החיילים, מיד נתבללו ראותם את הים, וזהו \"וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת\" (שם שם כ\"ה), רצה לומר שלא היו רוצים להלוך והם אומרים אלו לאלו \"אנוסה מפני ישראל\", כלומר נחזר לאחור וננוס, כי זהו מכלל הנפלאות שנעשו במצרים, והוא אמרו \"כי ה' נלחם להם במצרים\". ואז \"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם\" (שם שם כ\"ו), רצה לומר כבר הם מרגישים בנס קודם שינוסו, ואז \"תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן\". ולכן אמר \"ולא שיקע צרינו בתוכו דיינו\" כי השקיעה הייתה טובה כפולה ומכופלת." + ], + [ + "עוד עשה בחינה שמינית באומרו \"אילו שקע צרינו בתוכו ולא סיפק צרכנו במדבר ארבעים שנה דיינו\", רצה לומר לא די שהקדוש ברוך הוא עשה עמהם התשועה והגאולה עד להפליא במצרים ועל הים כי גם אחרי כן לא עזבם ולא נטשם וסיפק צרכם במדבר ארץ לא זרועה מקום שרף עקרב וצמאון. וזהו בדרך הטבה לפי שאפשר היה להוליכם מצד ארץ פלישתים כי קרוב הוא והיתה ארץ נושבת למצוא אוכל לנפשם, אבל כדי להשלימם עוד בתורתו ובמצוותיו ולאר הכרחיות שראתה חכמתו העליונה הוליכם במדבר השמם ולא נתן להם צרכיהם בצמצום כי אם בסיפוק גדול ולא יום אחד ולא חודש ימים ולא שנתים אלא ארבעים שנה לא חסרו דבר, וידוע שכאשר יצאו מן הים אילו היו שואלים להם הצריכים אתם עוד דבר יותר מזה בודאי היו אומרים דיינו במה שנעשה לנו מהניסים במצרים ועל הים, ומכאן ואילך די לנו שינהג עמנו בדרך הטבע, אמנם השם יתברך על צד היותר טוב סיפק צרכם במדבר ארבעים שנה בכל הדברים הנצרכים להם בדרך הפלא." + ], + [ + "עוד עשה בחינה תשיעית, באומרו \"אילו סיפק צרכנו במדבר ארבעים שנה ולא האכילנו את המן דיינו\", כלומר אפשר היה לספק צרכנו ולתת לחם בר ולחם ומזון אנושי אף על פי שהיה קניינו בדרכי ניסיים, אבל האל יתברך על הצד היותר טוב נתן להם את המן שהיה מזון אלוהי מוגשם באוויר והיה בו כוח עליון, כמו שדרשו חז\"ל \"לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ\" (תהלים ע\"ח, כ\"ה), לחם שאכלים מלאכי השרת , עד שלהיותו דבר יוצא מן הטבע לא ידעו מה הוא והיו מרגישים בו כמה טעמים, לקטנים היה כלשד השמן, הבחורים עושים אותו עוגות, לחולים היה טעמו כצפיחית בדבש, לזקנים ובשלו בפרוד, לאומות העולם כזרע גד והיה יכול לספק צרכם בעודות שהוציאו ממצרים כמו שספק מלבושים.", + "וכבר נזכרו שמונה ניסים נפלאים:", + "א – היותו באויר הפשוט ונעשה ממנו מזון ראוי להזנה.", + "ב – שהתמיד הנס הזה ארבעים שנה ובכל הנסים שנזכרו בכתוב לא נמצא נס מתמיד זמן ארוך כזה.", + "ג – וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר.", + "ד – ויותירו ממנו עד בוקר וירום תולעים ויבאש כאשר דיבר להם משה.", + "ה – שלא היה כן ביום השבת כמו שנאמר \"וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ (שמות ט\"ז, כ\"ד).\"", + "ו – שלא היה יורד בשבת שנאמר \"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ\" (שם שם כ\"ז).", + "ז – שפסק בבואם אך ארץ נושבת שנאמר \"את המן אכלו עד בואם אל ארץ נושבת\" (שם שם ל\"ה).", + "ח – קיום המן בצנצנת לדורות אף כי מטבעו נמס שנאמר \"וחם השמש ונמס\". (שם שם כ\"א)", + "וכל זה מורה על מעלת המזון האלהי הזה." + ], + [ + "עוד עשה בחינה עשירית באמרו \"אילו האכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת דיינו\", לפי שהשבת ניתן במרה קודם בואם אל הר סיני כאשר ירד המן, ומעלת מצוות השבת רבה היא, כי תורה על חידוש העולם ועל המנוחה הנפשית לעולם שכולו שבת, וכמו שנאמר בתפילת היום \"ולא נתתו ה' אלוהינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים גם במנוחתו לא ישכנו ערלים כי לעמך ישראל נתתו באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת\", כי באומרו \"ולא נתתו מלכנו לעובדי פסילים\" רמז לטעם חידוש העולם שהוריש את האומה זכרונו ולא לעובדי פסילים, ובאומרו \"גם במנוחתו לא ישכנו ערלים\" רמז למנוחה הנפשית לעולם שכולו שבת." + ], + [ + "עוד עשה בחינה י\"א באומרו \"אילו נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני דיינו\" רצה לומר מלבד מה שהשלימם בשלמות הגופני עוד נתן להם התורה, כי זה מה שקנו בקרבם לפני הר סיני ובקבלת התורה שפסקה זוהמתן. וידוע שלא עשה כן לכל גוי, וישראל לא שאלו אותה כי לא עלה על ליבם שיזכו לחסד העליון ההוא, ולזה אמר בו דיינו." + ], + [ + "עוד עשה בו בחינה י\"ב באמרו \"אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו\" ועניין זה הוא שנתן להם הקדוש ברוך הוא את התורה בכבודו ובעצמו, כי הנה קבלת התורה והמצוות כבר נכלל בהקרבה לפני הר סיני, אבל אמר שנתינת התורה היתה על ידי השם יתברך ומפי הגבורה שמעו עשרת הדברות. וידוע שלא היו ישראל ראויים לאותה מדרגה, והיה די לתת להם התורה על ידי משה רבינו עליו השלום, אבל על צד היותר טוב דיבר ה' אל כל קהלם. יש מפרשים ולא נתן לנו את התורה בכללותיה אמונותיה ומצוותיה והיה מסתפק במצוות מעטות כמו שנתן לאדם הראשון או לנוח או לאברהם." + ], + [ + "עוד עשה בחינה י\"ג באומרו \"אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל דיינו\", ואין הכוונה שישארו במדבר כערביים ולא יירשו ארץ, אלא עניינו שנתן להם ארץ ישראל שהוא הקו האמצעי מן היישוב וממנו הושתת העולם, ואין מזל ולא שר שולט עליהם כי אם שכינת ה', ולפי שצבי היא לכל הארצות בשלמות הגופניים והרוחניים, לכן אמר שהיה די להם להושיבם בארץ אחרת, אלא שעל צד היותר טוב נתן להם את הארץ אשר ה' תמיד דורש אותה. יש מפרשים ולא הכניסנו לארץ ישראל שהיה די שיתן את הארץ לבניהם או לבני בניהם שנולדו במדבר ולא לאותם שיצאו ממצרים, שהיו בהם הרבה פחותים מעשרים שנה שיצאו ממצרים ונכנסו הם בארץ והיה די להם בניסי היציאה שראו." + ], + [ + "עוד עשה בחינה י\"ד באומרו \"אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה בית המקדש דיינו\", לפי שבו היו מתכפרים עונותיהם של ישראל והקדים ה' רפואה למכתם שיתרפאו מחולי הנפש, לפי שאין איש בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז', כ'). גם כי בבית המקדש נעשו בו נסים הרבה, וכל המעלות שהזכיר ניסים הם." + ], + [ + "אחר כך כלל רבי עקיבא כל הטובות והמעלות האלה ואמר כי בהתחברן כולן יחד על אחת כמה וכמה שאנו חייבים להיות מכירי טובה כפולה ומכופלת בזו. והנה לא הזכיר רבי עקיבא נס השלו והבאר וענני הכבוד ושאר הניסים שנעשו לאבותינו במדבר לפי שנכללו באומרו כי סיפק צרכנו במדבר ארבעים שנה. גם לא הזכיר המלחמה עם סיחון ועוד ומלכי כנען שנעשה בהם כמה ניסים לפי שכללם באומרו הכניסנו לארץ ישראל.", + "בסך הכל הזכיר רבי עקיבא ט\"ו מעלות עם מעלת יציאת מצרים, וכבר אמרו שהיו ט\"ו מעלות האלה כנגד ט\"ו שיר המעלות שאמר דוד, וכנגד ט\"ו מעלות שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים עם ישראל כמו שהזכירם יחזקאל באומרו \"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ\" (יחזקאל ט\"ז, ו) \"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים\" (שם שם, ח') וגו', וכנגדם היו במקדש חמש עשרה מעלות כשהיו עולים מעזרת הנשים לעזרת ישראל, ולכן קראם רבי עקיבא מעלות ולא חסרים להעיר על הרמזים האלה.", + "והותרו עם זה הספקות אשר בשערים צ\"ב, צ\"ג ו-צ\"ד." + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [], + [], + [], + [ + "תשובה לשער צ\"ו
מצה זו שאנו אוכלים על שום מה, על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וכו'.", + "כבר כתבתי בשערים הספק אשר יפול בטעם שנתו רבן גמליאל במצה בהיות שנצטוו עליה ישראל במצרים קודם יציאתם משם, ואיך יאמר שהיה טעמה לזכרון מהירות היציאה שלא הספיק בצקם להחמיץ? והר\"ן ז\"ל בחידושיו על הרב אלפסי בפרק \"ערבי פסחים\" כתב על זה וזה לשונו: \"מצה על שם שנגאלו שנאמר ויאפו את הבצק ולא יכלו להתמהמה שאילו יכלו להתמהמה היו מחמיצין אותו דפסח מצרים לא נהנו אלא לילה ויום בפסח שני ולמחר היו מותרים במלאכה ובחמץ, לפיכך אילו יכלו להתמהמה החמיצו עיסותיהם שלא הוזהרו בבל יראה, אבל מתוך שלא היה להם פנאי אפוהו מצה, וזכר לאותה גאולה נצטוו באכילת המצה\", עד כאן. ונראה שהרב מבין מצוות מצרים מפסוק \"על מצות ומרורים יאכלוהו\" ויאמר כי זה ידבר רק בפסח מצרים, ומה שנאמר אחר כך \"והיה היום הזה לכם לזיכרון וחגותם אותו\" וגו' \"שבעת ימים תאכל מצות\" וגו' הוא פסח לדורות. אחרי בואם אל הארץ ששם יהיה איסור החמת כל שבעה, כי לדעתו לא היה פסח מצרים כי אם בלילה הראשונה, וכמו שצוותה תורה בפסח שני גם לדורות. אמנם במדבר לא היה להם חיטה ושעורה לעשות מצה ולכן לא נצטוו עליה כי אם בשנה השנית על פי הדיבור.", + "אולם הדעה הזאת רחוקה מאוד מפשט הכתובים בפרשת החודש, ועדיין הקושיא במקומה עומדת, למה אמר רבן גמליאל שהסיבה שאנו אוכלין המצה הוא לפי שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, הלוא קודם ליציאתם ממצרים כבר נצטוו במצוות מצה ואיסור החמת כל שבעה לדורות, ומפני אותה מצוה שנצטוינו בה באותה שעה אנו אוכלין את המצה, לא מפני שלא הספיק בצקם להחמיץ. והנה ראיתי מה שפירש שהמצווה הזו נצטוו בה ישראל בראשונה במצרים לבד, אך באשר נעשה להם נס של מהירות היציאה שלא הספיק בצקם להחמיץ קיימו וקיבלו עליהם לדורות את אשר החלו לעשות, ויהי אם כן טעם רבן גמליאל מצורף אל המצוה.", + "אמנם מה שראוי לומר בהיתר הספק הזה הוא באחד משלושה דרכים, והצד השווה שבהם שהמצווה נצטוו בה במצרים בענין המצה ואיסור חמץ כל שבעה כמו שנצטוו עליה לדורות, ושעל פסח מצרים אמרה תורה \"וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה'\" (שמות י\"ב, י\"ד) \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\" (שם י\", ו') וגו', רצה לומר שיעשו את החג לדורות כמו שיעשו אותו במצרים בפעם הראשונה, ועל זה נאמר \"שבעת ימים תאכל מצות\" ושאר הפסוקים. וכן כתב הרמב\"ן כי טעם \"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק... עֻגֹת מַצּוֹת\" (שמות י\"ב, ל\"ט) מפני המצווה שנצטוו בה \"שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת\" (שם שם, י\"ט) וגו', והיתה המצוה ההיא לזכור מהירות גאולתם כדי שלא יוכלו לאפות את הבצק במצרים. ואף כי היו עם רב בכל זאת בחיפזון עד שלא הספיק בצקם להחמיץ כאשר הגיעו למקום שמצאו תנורים לאפות וראו כי בדרך נס נעשו מהירותם, כי הלכו מרעמסס לסוכות שהוא מהלך יום אחד בשעה קלה כמו שהזכירו חז\"ל כדי שלא יחמץ בצקם. וכבר יורה על זה דברי משה אדוננו בתורה \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\" (דברים ט\"ז, ג'), כי לזכרון החיפזון נצטוו במצה. שעם היות שנצטוו עליה קודם היציאה ממצרים אינו מבטל הענין הזה כי השם יתברך היודע העתידות ציוה אותם לעשות המצה לזכרון אותו פלא שהיה עתיד לעשות להם. הלוא תראה שציוה בפסח מצרים משום \"וּפָסַח יְהוָה עַל הַפֶּתַח\" (שמות י\"ב, כ\"ג) ובאה המצוה קודם מעשה הנס, וכן היה בענין המצה מפני חיפזון היציאה נצטוו בה והיה הציווי קודם מפני התחברותה למצוות הפסח, זהו הדרך הראשון.", + "הדרך השני שהמצה נצטוו עליה מטעם מהירות הגאולה והיציאה כמו שהזכרתי, אולם אם היתה המצווה נתונה להם אחרי צאתם אפשר שלא היו מרגישים במהירות הגאולה ולא ידעו ולא הבינו טעם המצווה לפי המצווה לפי אמיתתה, לכן התחכם הקדוש ברוך הוא לצוות המצוה בעודם במצרים, ולהיותה המצוה הראשונה שנצטוו בה היו זריזין עליה מאוד ולשו עסותיהם בחשבם שיהיה להם פנאי לאפות המצות המצרים, אך קודם האפיה בא פרעה ועבדיו לילה לאמור קומו צאו מתוך עמי, ויצאו בחיפזון גדול וישאו את בצקם צרורות בשמלותם על שכמם כי לא יכלו להתמהמה, והיו בני ישראל ונשותיהם חרדים ומצטערים על עיסותיהם שמא יחמץ ויחטאו לאלוהים במצווה הראשונה אשר ציווה אותם, וכאשר הגיעו לסוכות או למקום אחר שיכלו לאפות את בצקם ומצאו עוגות מצות כי לא חמץ ואז הכירו וידעו שבחיפזון גדול יצאו וכי הגדיל ה' לעשות עמהם נס ופלא, וההיכרא הזאת הגיעה אליהם בעבור שנצטוו קודם היציאה באותה מצווה. לכן נתן רבן גמליאל טעם המצווה שלא הספיק וכו' שהוא טעם המצווה באמת, מפני שנצטוו עליה לאותה סיבה שכתבתי, זהו הדרך השני.", + "והדרך השלישי והוא היותר נכון אצלי הוא שראה רבן גמליאל בסגנון הכתובים שני טעמים במצוות מצות, האחד מורה על הגלות להיותו לחם עוני שהוא כחוש וקשה ונאות לעמלים ועבדים וכמו שהיו אוכלים בארץ מצרים, ולכן נאמת במצוות הפסח \"על מצות ומרורים יאכלוהו\" שהפסח יבוא אחרי המצות והמרורים, לפי שכן באה מכת בכורות אחרי הגלות ומרירות העוני. וטעם שני הורה עליו משה רבינו עליו השלום במשנה תורה באומרו \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ\" (דברים ט\"ז, ג') שביאר היות המצווה זכר ליציאה המהירה ולא לגלות. וכן נאמר בפרשת קדש לי כל בכור – \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם\" וגו' \"וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ\" (שמות י\"ג, ג') וגו' \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\" (שם שם, ו') וגו'. ומאשר מצא רבן גמליאל הסתירה הזאת בטעם המצווה באומרו שהמצווה שנצטוו עליה במצרים לא היתה מאותו טעם המצווה שנצטוו עליה לדורות, כי המצווה עם הפסח במצרים היתה זכר לגלות ולעינוי השעבוד, ואותה מצווה שציווה לדורות היתה זכרון לחיפזון ומהירות הגאולה, ולזה אמר רבן גמליאל מצה זו שאנו אוכלים בדור הזה על שום מה, כי בענין הפסח אמר פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים, וביאר בו שפסח דורות היה מאותו טעם שהיה פסח מצרים לפי שפסח ה' על בתי ישראל וכו'. אל המצה שאנו אוכלין, רצה לומר שנצטווינו בה לדורות לא היתה מאותו טעם שנצטוו בה ישראל בפסח מצרים. היינו מפני העינוי כמו המרורים, אלא המצה שאנו אוכלין על שום מה שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וכו' ולזכר מהירות הגאולה נעשה המצווה הזאת. ומפני כן בתחילת ההגדה אמרו \"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים\", שאותה הכרזה עשינו בה בחינה מהגלות והעינוי כמו שפירשתי שם. וכאן נתן רבן גמליאל טעם המצווה להורות על שום שלא הספיק וכו'.", + "אמנם אין ראוי לחשוב כי מה שאמר \"עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם מיד\" מורה על אותו הגבול שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא במכת בכורות, כי שם היתה התגלות ה' כמו שנאמר \"ועברתי בארץ מצרים\" וגו', לפי שלא היה הנס של הבצק שלא נחמץ כי אם אחר היציאה והגאולה עד שבאו לאפות את בצקם לא עד מכת בכורות, כי אז לשו את הבצק ולא היה לו עדיין זמן להחמיץ, ועוד שהכתוב שמביא לראיה אינו מדבר בכלל בהתגלות אלהות.", + "אבל האמת בוא שמילת \"עד\" במקום הזה אינו מורה על גבול כמו \"עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ\" (שם כ\"ב, כ\"ה), אלא נאמר על המשך הזמנים וכאילו אמר שלא הספיק בצקם להחמיץ בעוד שנגלה עליהם מלך לכי המלכים, שהתגלות היתה במכת בכורות ופסח על הבתים, ובעוד שהיתה התגלות הזאות יצאו ממצרים, ובכל הזמן הזה לא הספיק בצקם להחמיץ. והביא ראיה לזה מפסוק \"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ\" (שמות י\"ב, ל\"ט). ואם תאמר למה לא אפו אותם במצרים? זהו לפי שלא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם, רצה לומר מזון אחר מלבד הלחם כמו בשר ודגים שהיו ראוי להם לעשות צדה לדרכם לא עשו למהירות יציאתם, כי גם הם בעצמם לא היו מאמינים שתהיה יציאתם כל כלך בחיפזון.", + "ואפשר לומר עוד בזה שהתגלות האלהות שהזכיר רבן גמליאל אינו במכת בכורות כי אף שהיה ה' עובר במצאים לא נגלה כבודו לעיני העם, אבל היה עמוד הענן. וידוע שזה בא לישראל בהגיעם לסוכות, שנאמר \"ויסעו מסוכות\" וגו' \"וה' הולך לפניהם יומם\", ולכן אמר שעד אותה ההתגלות על ידי עמוד הענן שבא אליהם בסוכות לא הספיק בצקם להחמיץ ושם אפו אותו.", + "והותר בזה הספק אשר בשער צ\"ו." + ], + [], + [ + "תשובה לשער צ\"ז
מרור זה שאנו אוכלים על שום מה על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו וכו'.
זהו הדבר השלישי אשר חובה עלינו לומר בליל הסדר, ועל טעם המרור אמר שהוא זכרון השעבוד ומרירות חיי אבותינו. כי לא אמר רבן גמליאל שהיה המרור זכר לעבדות כי אם למרירות חייהם בעבודתם הקשה. והנה התורה צוותה בפסח מצרים \"על מצות ומרורים יאכלוהו\", לפי שהמצה תרמוז אל העבדות הגופני והמרור ירמוז על המרירות הנפשי, ועליהם היה נאכל הפסח לרמוז שבעבור עבודתם ומרירות חייהם אשר עשו להם המצריים בפרך באה עליהם מכת בכורות ופסח ה' על בתי בני ישראל.", + "ואף כי בפרשת \"משכו וקחו לכם\" לא נזכר ענין המרור כבר ביארתי סיבתו שהפרשה ההיא לא באה כי אם להזהיר הזקנים שיהיו מקדימין לעניין לקיחת הפסח ושחיטתו ולא דיבר בפרשה כלל מאכילתו. גם בפרשת \"זאת חוקת התורה\" לא נזכר המרור לפי שלא באה אותה פרשה כי אם לפרט מי ומי האוכלים את הפסח, וכמו שאמר \"זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ (שמות י\"ב, מ\"ג)\" אמנם בשנה השנית צווה ה' יתעלה שיעשו את הפסח, ואמר שם בֵּין הָעֲרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ. (במדבר ט', ג')\"", + "ובזה נכלל עניין המרור שהוא מכלל המשפטים שציווה בו. ולכן כשציווה על הטמאים לנפש אדם שיעשו פסח שני אמר \"בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ\" (שם שם י\"א - י\"ב). וידוע כי פסח שני לא היה בו הבדל כלל מפסח ראשון כי אם בהיותו בחודש השני. וכיון שנזכר בו עניין המרור ואמר עליו \"ככל חוקת הפסח\" ידענו ששלושת הדברים היו חובה לפסח הדורות והם פסח מצה ומרור. ולכן עשה רבן גמליאל חובה לזכרון שלושתם בלילה הזה בדרך שאלה \"על שום מה\" בכל אחד מהם ובתשובת טעמו.", + "וחז\"ל אמרו ששלושה שמות נקראו לו, מרור חסא חזרת, מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו, ומפני שהמרור מתוק ואחריתו מרה כלענה, וכן היתה ארץ מצרים לישראל מתוקה בימי יוסף ואחר כך נעשה להם מרה; חסה מפני שחס הקדוש ברוך הוא עליהם שנאמר ויפן עליהם ברחמים ויחונם; וחזרת לפי שהיו ישראל חוזרין על הפתחין. ולמדנו מזה המאמר שכל אחד משלושה אלה יש להם שני רמזים ושתי הוראות הפכיות זו מזו, כי הנה הפסח מורה על מכת בכורות ולקוי מזל טלה שהיה מושל עליהם, שהיא מכת חרב והרג ואובדן, ויורה גם כן על החמלה והרחמים כמו שאמר \"אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל\" (שמות י\"ב, כ\"ז). וכן בעניין המצה שהיא תרמוז לעניים ולחצם ועמלם, וכמו שנאמר \"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים\". ותורה גם כן על מהירות גאולתם ויציאתם משם שלא הספיק בצקם להחמיץ, וכן המרור היה רמז למרירות חייהם בגלות. ורמז השם חסא שחס עליהם הקדוש ברוך הוא. הרי לך אחד משלושתם המורה על טוב ורע. ויורה גם על הוראה אחרת באשר אזכיר אחר כך.", + "והותר בזה הספק אשר בשער צ\"ז." + ], + [ + "תשובה לשער צ\"ח
בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וכו'.", + "כבר כתבתי בשערים מה שיש במאמר הזה מן הספק, אם במה שציווה שיראה האדם את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כי זה יצדק ביורשי הארץ שאילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים לא היו הם בני חורין שרים ונכבדים בעלי קרקעות ומלכים מהם יצאו, אבל אנחנו בגלותנו שלא ירשנו ארץ ולא זכינו לבוא עליה ונולדנו בגלות, מהו החיוב אשר לנו להראות את עצמנו כאילו יצאנו ממרים מכח אותה ראיה ואותנו הוציא משם? ואם הדבר הזה לא יצדק בנו, איך הוכיח משם \"לפיכך אנו חייבין להודות\"? אחרי שאין אנו באותו לחיוב מזה הפסוק?", + "ומה שראוי לומר בזה הוא שהמגיד אמר ש\"בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים\", והיה זה לפי שביציאה משם קנינו שרשי האמונה ופינותיה במציאות הסיבה הראשונה יתעלה והשגחתו באמונתנו בכלל ובפרט, ויכולתו הבלתי בעל תכלית לשנות הטבעיים ולבטל המערכות העליונות, ונתאמתה גם כן אצלינו שם פינת חידוש העולם, לפי שמעשה הניסים והנפלאות מורות על פעל עליון רצוני המשנה הטבעיים ברצונו, מה שהוא בלתי אפשר אם לא היה בורא אותם. ונתאמתה גם כן פינת הידיעה האלהית בפרטי בני אדם והשגחתו בשכר ועונש. ונתאמתה גם כן אצלנו פינת הנבואה שמה שראינו מייעודי משה והתראתו לפרעה בכל המכות. ונמשכה אחרי היציאה ממצרים קבלת התורה והמצות האלהיות אשר הם חיינו ואורך ימינו, וכמו שנאמר \"בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה\" (שמות ג', י\"ב).", + "ונמשכה עוד אחרי יציאת מצרים ירושת הארץ הנבחרת ומעלת האומה בה מלכיה שריה וכהניה וכל עם הארץ, וקדושת בית המקדש והשריית השכינה בתוכנו ומציאות הנבואה בנביאינו, שכל זה משתלשל ונמשך ומתחייב מיציאת מצרים. וכיוון שהקדוש ברוך הוא לא יעשה ניסים ונפלאות בכל דור ודור להיותם בלתי ראויים וזכאים אליו, יעצה חכמתו העליונה שנעשה תמיד זכר ליציאת מצרים ולהזכיר המסות הגדולות אשר ראו עינינו באופן שיעתק זכרונו מן האבות אל הבנים ויתמידו האמונות האמיתיות ולא ימושו מפינו עד עולם. וכמו שאמר \"לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ\" (דברים ט\"ז, ג'). לפי שהאמונה היא שלמות הנפש ומעלתה וסיבת השארתה. ולהיות זה שורש האמונות כולן וערותם לכן באו ברוב המצוות זכר ליציאת מצרים, ויהיה זה כאשר יתפעל בזכרון הניסים ההם ויתבונן בהם ויאמין בפינות אשר יורו עליהם, ויגיד כאילו הוא ראה אותם בעיניו והוא היה מיוצאי מצרים.", + "והנה הביא ראיה לזה ממה שנאמר בסדר ואתחנן בפרשת הבן החכם, ודע שלא כיוון לבד לפסוק הנזכר כאן \"וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ\" (דברים ו', כ\"ג), אלא גם כן לאותם הפסוקים הנמשכים אחריו, ולכן אמר כאן וגו' רצה לומר גמור שאר הפסוקים שבאו אחרי זה שהם \"וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ\" (דברים ו', כ\"ד – כ\"ה), רצה לומר שהמעשים האלה שנעשה בלילה הזה באיזה זמן שיהיה הלא הם יביאונו אל החיים הנפשיים הנצחיים ולחיים הגופיים, אם כן תהיה מצווה זו צדקה לפני ה', כלומר במחיצה העליונה בעולם הרוחני לפניו. ועל כן אמרה תורה \"וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\" (דברים ה', י\"ד), כאילו אתה בעצמך היית שם עבד ונפדית, ומה טוב דייקו חז\"ל הפסוק שאמרו \"ואותנו הוציא משם\", שכיוון שכבר נאמר למעלה \"ויוציאנו ה' ממצרים\" לא היה צורך לומר ואותנו הוציא משם, כי אם להגיד שחייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. הנה התבאר לפי זה שלא כיוון המגיד לפי הפסוקים האלה אל ירושת הארץ כי אם לשאר השלמות של הנפש והגוף. ולכן הוציא מזה שאנו חייבין להודות להלל לשבח ולפאר וכו'.", + "והנה יש במאמר \"לפיכך\" שבעה לשונות של שבח, וכפי דרך חז\"ל כנגד שבעה רקיעים, ויש אומרים שהם כנגד שבעת הרועים, כי אמר \"להודות\" כנגד אברהם אבינו שנתן הודאה לה', ואמר \"להלל\" כנגד יצחק אבינו, ואמר \"לשבח\" כנגד יעקב אבינו, ואמר \"לפאר\" על אהרן שפארו הקדוש ברוך הוא בכהונה, \"ולרומם\" על משה רבינו שרוממו בנבואה, \"להדר\" על דוד מלך ישראל, \"ולקלס\" על שלמה שקלס את הקדוש ברוך הוא.", + "ומה שנראה לי בזה הוא שרומז על שבעה אמונות גדולות שלמדנו ביציאת מצרים:", + "א – מציאות הסיבה הראשונה כמו שאמר \"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\" (שמות כ', ב'), ואמר \" בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'\" (שם ז', י\"ז) וגו'. כי אך שיחידי האומות שלמים היו באמונתם אבל רוב העם לא היה עובד עיונם מהמורגש, כמו שכתב הרב המורה.", + "ב – פינת אחדותו כמו שאמר במכת בכורות \"אני ה' אני הוא ולא אחר\" (מתוך ההגדה).", + "ג' – ידיעת הפרטית כמו שאמר \"וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו\" (שמות ג', ז').", + "ד' – השגחתו בתתו שכר ועונש לראויים להם. וכמו שאמר לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ\" (שמות ח', י\"ח).", + "ה' – יכולתו הבלתי בעל תכלית המוחלט בשנותו הטבעיים כרצונו, וכמו שאמר \"בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ\" (שמות ט', י\"ד).", + "ו' – חידוש העולם, לפי שהאותות והמופתים הם עדים נאמנים על הבריאה הראשונה הרצונית הכוללת, ועליו אמר הנביא \"ה' אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן\" (ישעיהו כ\"ה, א'), רצה לומר שעם מעשה הפלאים יקנו אמונה קיימת בעצות הרחוקות שהוא סיפור בריאת העולם וחידושו.", + "ז' – פינת הנבואה אשר נתאמתה בייעודי משה בכל מכה ומכה אשר באו.", + "ומפני שבע האמונות האלה אשר קנינו ביציאת מצרים לשלמות נפשותינו היו שבעה מיני ההודעה הנזכרים.", + "ואפשר לומר בזה עוד שהזכיר שבעה לשונות של שבח כנגד שבעה דברים ומעלות טובות שקנו ביציאת מצרים והן:", + "א – חירות, ב – נקמה מאויביהם, ג – ממון ושלל, ד – כבוד ומעלה, ה – אמנה שלמה, ו – התורה האלהית, ז' – ירושת הארץ הנבחרת. ושבעת המעלות הטובות שחשב רבי עקיבא נכללות באלו.", + "ולפי שהמעלות האלה קנו באמצעות הניסים לכן אמר למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלה, וחזר וכלל את כל המעולות האלה וכל הטובות בחמישה מינים: א – הוציאנו מעבדות לחירות, ב – משעבוד לגאולה, ג – מיגון לשמחה, ד – מאבל ליום טוב, ח' – מאפלה לאור גדול.", + "לפי שהיו להם בעבודתם חמש רעות גדולות:", + "הראשונה היותם נכנעים תחת אחרים, כי ההכנעה איזו שתהיה היא רעה רבה, וכנגד זה אמר \"הוציאנו מעבדות לחירות\", היינו להיות בני חורין ולא נכנעים לשום אדם.", + "השניה שהיו משתעבדים בהן בעבודת פרך כאילו בני ישראל היו להם עבדים נרצעים מקנה כספם, ועל זה אמר \"משעבוד לגאולה\".", + "השלישית כי ישראל בהיותם שני מעלה וכבוד לא היו סובלים עבודתם ברצון כאשר יעשו הכושים והעבדים שלא טעמו טעם חירות, אבל תמיד היתה עבודתם ביגון ואנחה לפי שלא נסו באלה, על כן אמר כנגד זה \"ומיגון לשמחה\".", + "הרביעית היותם עבדים שמה לא היה להם יום מנוחה ושביתה לא חודש ולא שבת ולא יום טוב, עד שמפני זה נאמר במצוות השבת \"וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\" (דברים ה', י\"ד) וגו', כי במצרים לא היו יכולים לשבות. וכנגד זה אמר \"ומאבל ליום טוב\" כי שם בעבודתם היו תמיד באבלות וכאשר באה גאולתם מיד ניתן להם חג הפסח שהוא יום טוב.", + "החמישית בהיותם המצרים היו משוללים מהאמונה ותהי האמת נעדרת אצלם ובבוא גאולתם יצאו מאפלת הסכלות לאור גדול אור האמונה והתורה אשר קבלו. ובעבור זה היה ראוי לומר לפניו הללויה, להלל ולהודות לשמו שגמלם כרחמיו וכרוב חסדיו.", + "ואפשר עוד לומר שכיוונו בזה המאמר \"חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים\", לבאר ענין אמיתי, והוא שכל אחד ואחד מישראל ימצאוהו בגלות הזה משעבוד מלכיות בפרטיותו מה שקרה לאומה בכללה במצרים, כי יש מהם שיתן ה' אותם לרחמים לפני שוביהם, אבל אף שלא יתקפוהו צרות לא ימלא מהיות נכנע ועבד והאומה המושלת עליו, ויש מהם שתכבד העבודה עליו מן האויבים העובדים בו בפרך, ויש מהם שסבבוהו כמים בלהות יגונות ואנחות שניא דא מם דא, ויש מהם שיהיה פעמים אסור באזיקים וסוכל סכנות עצומות, ומהם שלא יוכלו לשמור את יום השבת ומועדי ה' מפני חמת המציק, והקדוש ברוך הוא מקים להם מושיע ורב בדרכים נפלאים, אם בהכות אויביהם ואם בדרכים אחרים, וכמו שכתב הרמב\"ן כי כל מעשה ה' עמנו בגלות הזה הם ניסים נסתרים. ולזה תקנו לומר שכל אדם יראה עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, לפי שאי אפשר מבלתי שיעברו עליו בגלותינו צרות ממיני צרות, יש בגופן, ומהם בממונם ומהם בבניהם, ומהם בחילול שבתות ויום טוב ממצוקת האויבים, וכיוון שהשם יתברך מציל אותנו בגלות בכל יום על ידי מושיע שגואל במסות באותות ובמופתים לפיכך ראוי הוא שיראה כל איש את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שלא את אבותינו בלבד גאל באותה הגאולה הכוללת אלא אף אותנו הוא פודה ומציל בכל יום מצרות שונות כאשר עשה להם, ועל כן הכתוב אומר \"ואותנו הוציא משם\" לא אמר ואותם כי אם אותנו, לפי שכל אחד ואחד ממנו נגאל פעמים רבות בימיו בגלותו. ולפיכך אנו חייבים להודות לשבח וכו'. והזכיר שבעה מיני הודאה כנגד שבעה מיני פורעניות שבאין לעולם ונזכרים במשנה אבות, וכל שכן שהגיעו לנו הפורעניות בגלותינו, וההודאות הן לה' על הכלל ועל הפרט, על הראשונות ועל האחרונות, על גאולת האבות ועל גאולתנו אנחנו מצרות הפרטיות ליחידים הבאות עלינו. לכן תקנו לומר \"למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלה\", שגם לנו עשה נס גאולה ותשועה ופורקן כהיום הזה.", + "ואחשוב גם כן שאמר \"הוציאנו מעבדות לחירות\" כנגד גלות מצרים, \"ומשעבוד לגאולה\" כנגד גלות בבל, \"ומיגון לשמחה\" כנגד גלות פרס ומדי, \"ומאבל ליום טוב\" מצרות יוון, \"ומאפלה לאור גדול\" בכל יום ויום בגלות אדום. ובאו חמישה המאמרים האלה אחד על מצרים וארבעה על ארבע מלכיות, שבכולן היתה לנו תשועה וגאולה אם לכלל ואם ליחידים. ומפני זה תקנו שאחרי קריאת שני פרקי ההלל נברך \"אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים\", היינו גאולתנו בפרטיות בגלותנו וגאולת אבותינו ממצרים גאולה כוללת. ולכן יאמר \"והגיענו הלילה הזה\", רצה לומר כי מרוב הצרות כמעט כלונו בארץ וחסדי ה' כי לא תמנו, והוא ברחמיו הגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור וכו'. ולא הזכיר בזה את הפסח, לפי שבחוצה לארץ לא נוכל לזבוח את הפסח. וראוי היה לתת הודאה ושבח לפניו יתברך על כל זה מפני שמי שנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו מעל וגזל את הקדוש ברוך הוא, וכמאמר הנביא המתרגם על זה \"יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ\" (ישעיהו א', ג'), ולכן אדוננו משה צווה לבל נהיה כפויי טובה שנאמר \" וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ\" (דברים ח', י').", + "וראוי שתדע גם כן עם זה שזכרון גאולת מצרים אצלנו הוא תקווה רבה והודאה גדולה על הגאולה העתידה, וכמו שאמר הנביא \"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת\" (מיכה ז', ט\"ו), ואמר \"הן גאלתי אתכם אחרית כראשית\"15תוספת למוסף של שבת ויום טוב כל פי תקנת הסבוראים אחרי חורבן בית שני., להגיד שהיו שתי הגאולות קשורות זו בזו, וכמאמר הנביא \"יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ\" (ישעיהו י\"א, י\"א) וגו', עד שמפני זה אמרו חז\"ל שנאמר למשה במראה הסנה \"אהיה אשר אהיה\", לומר אהיה עמהם בצרה זו אהיה עמהם בצרה אחרת של שעבוד מלכיות, כי סמך זו לזו להיות מצרניות, ועוד דרשו על \"שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח\" (שמות ד', י\"ג) שרמז על מלך המשיח, אותו שאתה עתיד לשלח בעולם, ואף על פי שאלה הם דברי אגדה אין בהם נפתל ועקש, ולכן תקנו שנעשה בזריזות בכל חוקת הפסח ומשפטיו, לפי שגם זה הוא לנו תמיד עדות ברורה על הגאולה העתידה, ובעבוד זה ראוי לומר בברכת הגאולה: \"כן ה' יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, ויהיו בגאולה כוללת שלמה שמחים בבנין עירך ושמחים בעבודתך\", רצה לומר עתה בגלות לא נוכל לקיים מצוות \"ושמחת בחגך\" לפי שאמור לאדם למלא שחוק פיו, אמנם בשוב ה' את שיבת ציון אז נגילה ונשמחה. ואף על פי שעתה אין לנו חג כי אם במצה ומרור, הנה אם נאכל מן הזבחים שהם שלמי חגיגה ומן הפסחים שהיו נאכלים על השובע, כשיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ואז נודה לך שיר חדש מלבד הלל על יציאת מצרים, ואותו שיר חדש יהיה על גאולתנו ועל פדות נפשנו משעבוד מלכיות. וחותם \"גאל ישראל\", רצה לומר הגואל והמושיע במצרים את ישראל, כי על זה באה הברכה הזאת בלבד.", + "הנה נתבארו המאמרים האלה וברכת הגאולה והותר הספק אשר בשער צ\"ח." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [], + [ + "תשובה לשער צ\"ט
הללויה הללו עבדי ה' ההלו את שם ה' יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם וכו'.
כבר כתבתי בשערים על הספק למה תקנו להפסיק בקריאת ההלל ושיהיה נקרא בדילוג לפרקים ממנו קודם הסעודה עד \"למעינו מים\", וחותם בברכת הגאולה, ושם ינוחו ויאכלו וישתו, ואחר הסעודה יגמרו שאר פרקי ההלל ויברכו ברכת השיר. ולמה לא תהיה קריאתו מדובקת אם קודם הסעודה או לאחריה מבלי דילוג והפסקה? ולמה לא נאמר ברכת הגאולה על גמירתו?", + "ומה שנראה לי בזה הוא שחז\"ל שיערו בהלל הזה שני חלקים, החלק הראשון מתחילתו עד \"למעינו מים\" ידבר מיציאת מצרים וקריעת ים סוף, ולכן קראוהו \"הלל המצרי\" לפי שקבלה בידם שנאמר על יציאת מצרים. ובמדרש אמרו \"הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה'\", זהו שאמר המשורר \"אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה\" (תהלים ע\"ז, ז'), רבי יהודה בן רבי סימון אומר אמרה כנסת ישאל לפני הקדוש ברוך הוא בכל שנה ושנה אזכרה הניסים שעשית עמי בלילה במצרים והייתי מנגן לך על אותם הניסים ואמרתי הלל ושירים שנאמר \"הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג\" (ישעיהו ל', כ\"ט), ואימתי כשהרגת בכורי מצרים נאמר \"ויהי בחצות הלילה\" באותו לילה נגאלנו ויצאנו מעבדות לחרות, באותו לילה לא היינו עבדים לפרעה ונעשינו עבדים להקדוש ברוך הוא שנאמר \"הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה'\" (תהלים קי\"ג).", + "ובפרק ערבי פסחים (פסחים קי\"ז, א') \"אמר רב יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה ששעלו מן הים, הללויה מי אמרו? נביאים שביניהם תקנו אותו לישראל שהיו אומרים אותו על גאולת מצרים ועל כל צרה שלא תבוא עליהם, וכשיגאלו יאמרו אותו על גאולתם\". ושם רבו הדעות בהלל זה מי אמרו, יש מי שסבר כי משה רבינו עליו השלום תקנו לישראל , ויש מה שסבר כי יהושע וישראל תקנוהו כשעמדו עליהם מלכי כנען, ור' אליעזר המודעי אמר שדבורה וברק אמרוהו כשעמד עליהם סיסרא, ר' אלעזר בן עזריה סבר שחזקיהו אמרו על מפלת סנחריב, ורבי עקיבא אמר שחנניה מישאל ועזריה אמרוהו, וחכמים הסכימו עם דעת הראשון שזקנים באותו הדור תקנו להם לישראל.", + "עוד אמרו שם וכי מאחר דאיכא הלל הגדול (הודו) מאי טעמא אמרינן האי הלולא? אמר ר' יוחנן מפני שיש בה חמשה דברים: יציאת מצרים וקריעת הים שנאמר \"הים ראה וינס\", מתן תורה דכתיב \"ההרים רקדו כאלים\", תחיית המתים דכתיב \"אתהלך לפני ה' בארצות החיים\", חבלו של משיח שנאמר \"לא לנו ה' לא לנו\", איכא לאמרי תנא רבי יוחנן לא לנו ה' לא לנו על מלחמת גוג ומגוג. (פסחים קי\"ח, א'). הרי לך מבואר ונגלה מדבריהם ז\"ל כי שני הפרקים הראשונים מהלל עד \"למעינו מים נאמרו על יציאת מצרים, ולכן עשו בו הפסקה, ותקנו אחריו ברכת הגאולה שענינה ההודאה על גאולת מצרים. ותקנו שיעשו אחריו מצוות המצה והמרור ויאכלו הסעודה. ואחריו יבוא החלק השני מן ההלל וענינו לעתיד לבוא לזמן גליות, וכמו שאמר ר' יוחנן באלה הפרקים האחרונים על תחיית המתים וחבלו של משיח ומלחמת גוג ומגוג. ומפני זה לא חברו אותו עם החלק הראשון אלא הפסיקו בסעודה ביניהם, ולפי שהוא עניין בפני עצמו נבדל מהראשון. ובטעם ארבע כוסות אוסיף עוד הביאור על זה, ודי בזה להתר הספק אשר בשער צ\"ט.", + "ובִילַמדנו אומרו כל הניסים שנעשו לישראל בזכות אברהם נעשו, יציאת מצרים בזכותו שנאמר \"כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן\" (תהלים ק\"ה, מ\"ב – מ\"ג) וגו'; קריעת ים סוף בזכותו שנאמר \"לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים\" (שם קל\"ו, י\"ג) וכתיב \" אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה\" (בראשית ט\"ו, י\"ז); קריעת ירדן בזכותו שנאמר \"וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן\" (יהושע ג', ט\"ז), שמעת מימיך עיר שנקראת אדם? אלא זה אברהם האדם הגדול בענקים; מתן תורה בזכותו שנאמר \"עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם\" (תהלים ס\"ח, י\"ט) (והוא אברהם כנ\"ל). ובעבור שבזכות אברהם זכו ישראל להגאל ממצרים נזכר בספר תהלים \"הַלְלוּ יָהּ אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'\" (שם קי\"ב, א') קודם הלל המצרי זה, לפי שהמזמור ההוא נאמר על אברהם אבינו כי הוא היה האיש המאושר ירא ה' באמת, כמו שאמר המלאך \"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה\" (בראשית כ\"ב, י\"ב), ואמר \"בְּמִצְו‍ֹתָיו חָפֵץ מְאֹד\" (תהלים קי\"ב, א') כי כן העיד עליו השם יתברך שנאמר \" עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי\" (בראשית כ\"ו, ה'), ועליו אמר גבור בארץ יהיה זרעו דור רשעים יבורך, לפי שבלעם בברכתו אמר על זרעו \"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא\" (במדבר כ\"ג, כ\"ד) ואמר \" תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ\" (שם שם, י'). הנה שתאר אותם כגיבורים וישרים, ולכן אמר \"יבורך\" לעמוד על ברכת בלעם שברך אותם בזה. עוד אמר על אברהם הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ\" (תהלים קי\"ב, ג') להעיד על עשרו וכבודו, ולפי שמעלת העושר אינה שלמות מפאת עצמה אלא בעבוד הצדקה שיעשה אדם ממנו, לכן אמר וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד\" (תהלים קי\"ב, ג'), כי הצדקה היא הנשארת לעד אחר המוות. עוד אמר זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים\" (שם שם, ד') לפי שאברהם האיר לבני אדם בלמוד האמונה האלהית כמו שאמר \"וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן\" (בראשית י\"ב, ה'). וזכר שהיו לו כל המדות הטובות לפי תכונת המקבלים כי הוא היה חנון ורחום למי שהיה ראוי לחון עליו, לצדיק למי שהיה צריך לצדק, ולאחרים היה חונן ומלוה באופן שהיה מכלכל דבריו במשפט. ולפי ששמו וזכרו היה נצחי בעולם אמר \"כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק\" (תהלים קי\"ב, ו'). ובשביל שעצר כח להלחם במלכים כדי להציל את לוט בן אחיו כשבאה השמועה כי נשבה, לכן אמר \"מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא... עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו\" (שם שם, ז' – ח'), רצה לומר שניצח אותם ולקח כל אשר להם. ולפי שאברהם השיב את מלך אדום כל הרכוש לכן אמר \"פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים\" (שם שם, ט') ולפי שהשם יתברך שבחו על זה כמו שאמר \"שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד\" (בראשית ט\"ו, א'), על כן אמר \"צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד\" (תהלים קי\"ב, ט') מהניצחון, גם אמר קרנו תרום בכבוד כנגד המלכות והממשלה שניתנה לזרעו שנקרא תמיד עם אלהי אברהם. ולפי שפרעה הרשע השתדל להכניע את בניו ולהסיר מהם קרן הכבוד ולא עלה בידו, לכן אמר \"רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק\" מרוב כעסו \"וְנָמָס\" ליבו בקרבו ו\"תַּאֲוַת רְשָׁעִים\" שהם המצריים לאבד את ישראל \"תֹּאבֵד\" (תהלים קי\"ב, י').", + "ולהיות המזמור הזה כולו נאמר על אברהם וזרעו וכנגד פרעה והמצריים אויביהם, לכן נסמך אליו הלל המצרי \"הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה'\" (תהלים קי\"ג), רצה לומר אתם בני ישראל הללו את ה' ושבחו לשמו על אשר עשה עמכם להפליא ביציאת מצרים. והנה אמר שם יה, וכבר ידעת אמרם שבחצי השם ברא ה' את עולמו שנאמר \"כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים\" (ישעיהו כ\"ו, ד'), ואחשוב שכוונו לומר בזה שאנחנו נבחון בשם ה' אלהיו שתי בחינות, האחת בחינת מהותו ועצמותו, ועל זה לא יפול ההלל והשבח, כי אין אנחנו משיגים ממנו דבר, וכמו שיתבאר עוד בברכת ה'. והבחינה השניה מצד פעולותיו במה שהוא בורא העולם ופועלו ושומר אותו. לכן שני השמות באחד יה ה', שהראשון הוא שם המפורש הנבדל, ולא ישתתף בו אחרף והשני הוא שם פעולתו כי הוא מלשון הויה, לפי שהוא יתעלה ברא העולם ומתהווה אותו. ומשני השמות האלה אין ספק שהראשון לא יסמך ולא יתייחס לדבר מה כי לא יפול יחס כלל ולא צורך בין ה' יתעלה ודבר אחר. ורק השם השני שהוא כפי פעולותיו וסמיכתו, כמו שנאמר \"ה' צבאות\", \"ה' אלהי השמים\", ה' אלהי ישראל\". לפי שהסמיכות הוא בבחינת היותו פועל הדברים ושומר אותם. והעיר על זה עצמו אמרו שברא העולם בחצי השם, רצה לומר בחינת הפעולה, ועליה אמר \"כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ\" (שמות י\"ז, ט\"ז), רצה לומר שמגיע השמים שהוא הכסא הוא יה כלומר מהבחינה השניה. ולרמוז על זה נאמר כאן \"הללויה\", רצה לומר שההילול והשבח אליו יתברך יהיה כפי חצי השם שהוא בבחינת פעולותיו לא כפי עצמו. ולכן אמרו במדרש \"אמר רבי ירמיה אין העולם כדאי להלל בכל השם אלא בחציו שנאמר כל הנשמה תהלל יה הללויה\" (מדרש תהלים קי\"ג).", + "והנה כאן ביאר בעניין ההלול והשבח ארבעה דברים:", + "א – מי הוא זה ואיזה הוא הראוי והלל ולשבח.", + "ב – על מי נהלל ונשבח.", + "ג – איזה הוא הזמן הראוי לשבח בו.", + "ד – באיזה מקום או ארץ יאות ההלל והשבח.", + "וכנגד הראשון שהוא מצד המשבח ביאר ואמר \"הַלְלוּ עַבְדֵי ה'\" (תהלים קי\"ג, א'), רצה לומר אל תחשבו שכל פה וכל לשון וכל בני אדם רשאים להלל את השם הנכבד, אינו כן כי אם עבדי ה' הדבקים בו – להם יאות ההלול והשבח, וכמו שנאמר במקום אחר \"הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת\" (תהלים קל\"ד, א') כי להיותם עבדיו ושוקדים על דלתותיו וחצות לילה יקומו להודות לפיו יאות עליהם השבח וההלול. ומפני זה הבדיל ה' את שבט לוי לשבחו ולהללו, כמו שנאמר \"רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהילה\" כי לישרים בליבותם היא נאוותו. וכמו שחקנו בתפילת שבת של שחרית \"בפי ישרים תתרומם ובלשון חסידים תתקדש ובדברי צדיקם תתברך ובקרב קדושים תתהדר\" זהו הנכלל באומרו \"הללויה הללו עבדי ה'\".", + "אמנם בענין השני שהוא בבחינת המשובח אמר \" הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'\" (תהלים קי\"ג, א') ורצה בזה שלא יחשוב שיוכל בפיו ובלשונו להלל ולשבח האלוה יתברך כפי שלמות מעלתו ועצמותו, כי אנחנו לא נשיג מהותו ושלמותו היא עצמותו, ואין לו תארים עצמיים וכל שכן שאין בו תארים מקריים, ואיך נוכל להללו? לכן אמר \"הללו את שם הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'\" כי אין אנו משיגים ממנו רק השם בלבד אשר למדנו מפי הנביאים, ואותו השם תהללו, כי לא תוכלו להשיג יותר מזה. ולמדנו זה ראשונה ממשה אדוננו באומרו \"כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ\" (דברים ל\"ב, ג'). ולפי שמעלת שלמותו יתברך בלתי מושגת אף למלאכי השרת, ואמרו חז\"ל כי קילוסם להקדוש ברוך הוא הוא \"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד\".", + "וכנגד העניין השלישי והוא מהו הזמן אשר בו יאות להלל את השם יתברך, אמר \"יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם\" (תהלים קי\"ג, ב'), וענינו מה שאמרו במדרש, את מוצא כ\"ו דורות מעת שנברא העולם עד שיצאו ישראל ממצרים ובכל אותם הדורות לא אמרו הלל ושירה, וכשבאה מכת בכרות אמרו \"הללויה הללו עבדי ה'\", רצו בזה לומר שבאותם הדורות הראשונים לא הכירו בני אדם שנוי הטבעיים וביטול המערכות העליונות על דרך פלא, ורק במכת בכורות שפקד ה' על צבא המרום במרום ועל בכורי האדמה באדמה אז הכירו וידעו כל יושבי תבל כי לה' המלוכה והוא שודד כוחות השרים העליונים כרצונו, וזהו עניין ההלל שלא אמרו עד מכת בכורות, ומשם ואילך היה מהולל שם ה' לפי שנתפרסמה השגחתו ויכלתו. ועל זה אמר \"יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם\", רצה לומר מעתה שראו ניסי מצרים ואותותיו ונפלאותיו ראוי הוא כי מעתה ולנצח נצחים יהי מבורך ומהולל שם ה'.", + "אמנם כנגד הענין הרביעי שהוא המקום הנאות להללו אמר \"מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה'\" (שם שם, ג') ושאר הפסוקים ועניינם שאין ספק שבכל חלקי יישוב בני ממזרח השמש ועד מערבו השם יתברך הוא מהולל להיותו הסיבה הראשונה לכל הדברים, וזה שגור בפי כל האומות, וכמו שנאמר \"כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי\" (מלאכי א', י\"א), ואמרו חז\"ל \"דקרו ליה אלהא דאלהיא\" (מנחות ק\"י, א'), רצה לומר שכולם מודים במציאות סיבה ראשונה לכל הדברים, אבל ענין אותן האומות הוא ליחס אל האל יתברך רוממות ומעלה, ולכן יסלקו ממנו הידיעה וההשגחה בדברים השפלים, וזהו שנאמר \"רָם עַל כָּל גּוֹיִם ה' עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ\" (תהלים קי\"ג, ד') שהם מיחסים אליו יתברך רוממות ההנהגה ותנועה העליונה, ויחשבו שמפני רוממותו לא ישגיח בדברים אשר בכאן, כמו שנאמר \"אֲשֶׁ֣ר יֹ֭מְרוּךָ לִמְזִמָּ֑ה\" (תהלים קל\"ט, כ'), שיחסו אליו יתברך הרוממות לתכלית הרע, והוא לסלק ממנו ההשגחה בשפלים. אבל אנחנו בני ישראל לא נאמין בזה, אלא שעם כל רוממותו ומעלתו הוא משגיח בשפלים, וה0וא מה שאמר \"מִ֭י כה' אֱלֹהֵ֑ינוּ הַֽמַּגְבִּיהִ֥י לָשָֽׁבֶת\" (תהלים קי\"ד, ה'), ואמר בו ישיבה להורות על ה נצחיות של הקיום, ובכל זאת הוא \"משפילי לראות\", רצה לומר שהוא רם ונישא וגם רואה ומשגיח בדברים השפלים, ואמר \"בשמים ובארץ\" כנגד מה שאמר \"המגביהי לשבת המשפילי לראות\", כאילו אמר המגביהי לשבת בשמים ומשפילי לראות בארץ, ולעוצם השגחתו פעמים רבות הוא מקים מעפר העם או האדם הדל או העני, ומאשפות ירים האביון שאין לו מאומה והוא בתכלית השפלות, כמו שהיה ישראל במצרים, ומאותו שפלות המופלג, יעלהו בתכלית המעלה. ואף על פי שמערכות השמיימיות יחייבו את האיש או את העם הזה להיות נבזה וחדל אישים בזוי ושסוי, הנה הקדוש ברוך הוא יבטל כח מזלו וירימהו משפלותו, והוא אמרו \"לְהוֹשִׁיבִ֥י עִם נְדִיבִ֑ים\" (תהלים קי\"ג, ח'). ואף על פי שאין נביא בעירו ומי שהיה שפל ונבזה לא יחשב במדינתו לאיש גדול המעלה, הנה ברצות ה' יעלה הנבזה ההוא כל כך עד שיושיבהו עם נדיבי עמו בענין העושר והכבוד והמעלה. ואחר שהזכיר נפלאותיו בעושר ובכבוד הוסיף לו בנים ואמר \"מֽוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה\" (שם שם, ט') שהקדוש ברוך הוא על ידי נפלאותיו ישנה את הטבע והמערכה השמיימית כדי להושיב בהרווחה את האישה שהיתה עקרה ודואגת ועצבת לב להעדר הבנים בתוך ביתה, כי יתן לה בנים רבים ושלמים שתשמח בהם. וכיוון שכך הוא, לכן אתם עבדי ה' הללויה ושבחוהו מפאת גבורותיו על העליונים ועל התחתונים.", + "והנה אודות ה-י' של המשפילי ומקימי, להושיבי ומושיבי, כתבו המדקדקים שהם נוספות ושיבואו ליפוי הלשון, אך אפשר לומר שבא ה-י' במקומות אלה לרמוז שהוא יתברך עשה אותות ומופתים כנגד המערכות שהם תשעה הגלגלים וכנגד הטבע שהם י' פועלים מסודרים, והוא יתברך גבוה עליהם לבטל פעולותיהם כרצונו. ויש מפרשים חמישה ה-י' האלה הנוספות הם כנגד חמישים מכות שלקו המצריים על הים, ואחרי שהניח זכרון ה' ויכולתו, הביא ראיה עליו מיציאת מצרים, כי שם ראו בחוש כל הגבורות והנפלאות הנזכרות, והוא אמרו \"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז\" (תהלים קי\"ד, א') לפי שכל מי שאינו מדבר בלשון הקודש יקרא לועז, ואולי קרא למצריים עם לועז מפני עזותם, ואמר שכאשר יצאו משם \"הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו\" (שם שם, ב'), שהפריש והבדיל הקדוש ברוך הוא לעם יהודה להיות לו עם קדוש, ולקח את ישראל תחת ממשלתו. והזכיר יהודה וישראל לפי שתמיד היו בישראל שתי כתות, שבט יהודה בפני עצמו ושאר השבטים שנקראו יעקב ובית ישראל כת בפני עצמה, ולא היה זה רק כאשר נחלקה המלוכה בימי רחבעם וירבעם, אלא גם מעת שיצאו ממצרים היה יהודה לראש ונוסע ראשונה כברכת יעקב אבינו, וגם בימי שאול תמצא כשמנה את העם שאמר \"וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק\" נאמר \"וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף\" (שמואל א', י\"א, ח'), וכן בימי דוד נזכר שמלך בחברון על איש יהודה שבע שנים ואחר כך מלך על ישראל שלשים ושלוש שנים. וכאשר ציווה את יואב לפקוד את העם אמר \"לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה\" (שמואל ב' כ\"ד, א'), ובמניין נאמר \"וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ\" (שמואל ב' כ\"ד, ט'), הרי לך שתמיד עם היות לשבטים כולם ראש אחד ומלך אחד היה שבט יהודה כת בפני עצמה ושאר השבטים כולם כת אחרת, ועל זה הדרך נאמר כאן \"הייתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו\".", + "אמנם אמרו חז\"ל במדרש כי שבט יהודה נכנס בים סוף ראשונה, לפי שהיו ישראל יראים להכנס בים ועמד נחשון נשיא שבט יהודה וקפץ בים תחילה ועמו כל שבט יהודה ואחריו כל ישראל, על כן נאמר \"היתה יהודה לקדשו\" לפי שיהודה קדש את ה' בקרב ישראל, ואמר המשורר שלהיות יהודה וישראל קודש לה' הים ראה וינס, שים סוף נקרע מפניהם כאדם הנס ובורח מגיבור ממנו, ושכן קרה לירדן שנקרע גם כן ויסב לאחור בבוא יהושע וכל ישראל אליו, ויקרעו מי הירדם וביבשה עברו ישראל ומה שנאמר \"הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים\" (תהלים קי\"ד, ד') אפשר לפרש על מלכי האומות, כאש שמעו קריעת ים סוף וקריעת הירדן, כמו שנאמר \"שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת\" (שמות ט\"ו, י\"ד). ויותר נכון לפרש על ההרים והגבעות אשר בתוך הים שרעשו גם הם ונִמוֹחו כדי ליישר הדרך אל העם. ואולי אמר ההרים רקדו כאלים על מתן תורה, שההרים נמסו מלפני ה' והר סיני היה מזדעזע מפני אשר ירד עליו ה' באש, וכאילו סדרך מליצה ישאל לים \"מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר\" (תהלים קי\"ד, ה') ומה לכם ההרים שתרקדו כאלים והגבעות כבני צאן? מה היה השנוי הזה בכם כי אין זה דרככם וטבעכם? והם ישיבו שכן הוא באמת שלא היה להם זה כפי הסדר הטבעי כי אם על דרך הפלא וביכולת הבורא, וזה שאמר \"מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב\" (שם שם, ז') שהם שתי סיבות הפועלת והתכלית. רצה לומר בקריעה היתה בכוח האדון שברא העולם כולו ויסד ארץ על ארבע יסודות, כמו שבא בפסוק \"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ\" כאילו אמר שהאדון אשר ברא את הטבע הוא יכול לשנותו כחפצו. ו-י' במילת \"חוּלי\" כתבו המדקדקים שהוא במקום י' הכפל, כאילו אמר חולל הארץ ויוצרה, וכזה העיד לעניין פועל הנס, אמנם לעניין התכלית אמר \"מפני אלוה יעקב\", רצה לומר שלהיותו אלוה יעקב ביטל הסדר הטבעי והמערכה העליונה כדי להצילו, ואין לתמוה על זה, אנו ראינו שעשה הקדוש ברוך הוא מהמים ארץ, כי גם כן יעשה בהיפך מהארץ מים. וזהו \"ההופכי הצור אגם מים\", ולא היה זה באבנים הספוגיים בלבד, כי אם גם החלמיש שהוא האבן הקשה והחזק יהפוך אותו למעינו מים, כי האבנים והצורים החזקים שהם בטבע הארץ, הנה בכוחות הגדול ובזרועו הנטויה יהפכו לאגמים ומעיינות, כי הוא פועל ההפכים, וכן בים סוף עדה מהים מהמים אבנים וארץ. ובמדבר עשה מאבנים מים.", + "ובזה נשלם החלק הראשון מההלל שידבר מקריעת ים סוף ויציאת מצרים, ולכן נעשה בו הפסקה, כמו שכתבתי. ובאה עליו ברכת הגאולה, לפי שנתקנה על גאולת מצרים. וכבר פירשתי למעלה את הברכה הזאת. וסדר המצוות הנעשות בלילה הזה אני אסדר אחרי תשלום ביאור ההלל כדי שלא להפסיק בפירושו." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "תשובה לשער ק'
שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו וכו'. המזמור הזה עם שאר המזמורים אשר באו אחריו עד \"אשרי תמימי דרך\" הוא החלק השני מההלל. והמפרשים וחז\"ל גם הם במדרש פרשו קצתם על דוד וקצתם על ישי אביו ועל אחיו ועל לימוד החכמות, ומהם דרשו על קיבוץ הגליות. ולדעתי כל החלק הזה מההלל נאמר כנגד הגאולה העתידה, ואל הכוונה הזאת תקנו לאומרו בליל פסח, על הסעודה לפי שהגאולה העתידה היא מתקשרת עם יציאת מצרים כמו שכתבתי למעלה, ולכן באו הדברים בחלק הזה בלשון עתיד כמו שבאו הכתובים אשר בחלק הראשון בלשון עבר. והנני מפרש אותם אחד אל אחד שכולם מסכימים ומכוונים לעניין הגאולה האחרונה כאשר עם לבבי. ולפי שהפסוק \"לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ\", אינו נאות לראשית והתחלת הדברים כי הוא חוזר על מאמר קודם אליו, לכן תקנו לשים בתחילתו שני פסוקים ממזמור אחר , והם \"שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ\" וגו' \"כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב\" וגו' שהם מספר תהלים במזמור ע\"ט \"אֱ‍לֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ\" וגו' והם גם כן בירמיהו בשנוי מעט. ויאמר: ה' אלהינו אחרי שהגדלת לעשות עם יוצאי מצרים ונקמת נקמתם מאויביהם והושעת וגאלת את עמך, והיה זה לשתי סיבות אם להודיע כוחך הגדול במצרים על פרעה ועל עבדיו שאמר \" מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ... ל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'\" (שמות ה', ב'), וגם כן להענישם על מה שהרעו לישראל. גם עתה שפוך חמתך אל הגוים, והם אומות העולם כי הם לא ידעוך ובשמך לא קראו, כמו פרעה שלא היה יודע אותך ולא שמך, ואם שפכת חמתך על המצריים בעבור מה שהרעו לישראל גם האומות האלה אכלו את ישראל, ועוד הוסיפו צרה יותר מהמצריים, כי הם החריבו בית המקדש פעמים מה שלא עשו המצריים, והוא אמרו \"וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ\" (תהלים ע\"ט, ז') ואף על פי שאין אנחנו ראויים שתעשה עמנו הגאולה והתשועה הזאת, עשה למען שמך הגדול המחולל בקרב הגוים, והוא אמרו \"לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד\", רצה לומר לא בעבורנו תעשה החסד הזה כי אם למען שמך הגדול. ואמר \"על חסדך ועל אמיתך\", כנגד השתי סיבות שהזכיר, רצה לומר על חסדך תעשה לעמך ישראל ועל אמתך כדי שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי יש אלהים בישראל, ואמר על חסדך כנגד \"כי אכל את יעקב\" ועל אמיתך כנגד \"אשר לא ידעוך\".", + "והתבאר מזה ששני הפסוקים שהונחו בתחילת המזמור באמת מתייחסים לעניינו והותר בזה הספק אשר בשער מאה.", + "ואתה תראה שעל שתי הקוטבים האלה, \"אשר לא ידעוך\" ו\"כי אכל את יעקב\" סובב המזמור כולו. כי הנה ביאר בראשונה איך האומות לא ידעו את אלהי ישראל באמרו \"לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם\" (תהלים קט\"ו, ב') רצה לומר למה תרצה שיאמרו הגויים שאומרים שעשה עמהם ניסים להפליא בימים הראשונים, שמא אַפָס כוחו ואין יכולת בידו להושיעם כבראשונה? למה יאמרו כדברים האלה שהם בהיפך ממה שאנו מאמינים שאלוהינו בשמים כל אשר חפץ עשה, כי פוקד על צבא מרום במרום וכל שכן שיוכל לפקוד על מלכי האדמה באדמה, ואין כן עניין הגויים והממלכות ההם כי עצביהם כסף וזהב והם הפסילים והצלמים שעובדים אליהם, וקראם \"עצבים\" לפי שהם עצב ויגון להקוראים אליהם ולא יענום, וגם יקראו עצבים מלשון עמל כמו \"וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי\" (משלי ה', י'), והכוונה שהם עמלים בעשייתם ותכלית הצלחתם הוא שיהיו מכסף וזהב, שהם דמיון הלבנה והשמש, לפי שידעו כי המאורות האלה פועלים יותר בזה העולם השפל, כי הירח מניע יסוד המים והשמש מביא זמני הקור והחום וקיץ וחורף, לכן יעשו להם צלמין מהמתכות המיוחדות ומיוחסות אליהם ומתכוונים לעשותם בשעות ידועות להוריד אליהם כוח המאורות ההם.", + "והנה באומרו \"פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ\" (תהלים קט\"ו, ה') וגו' קשה לי מאוד מה צורך לספר בפסילים שיש להם פה ולא ידברו וכן שאר האיברים, כי זה דבר מבואר וידוע וגם עובדי הפסילים בעצמם מודים בזה, וכולם אומרים ביאור שאינם עובדים לאותם הפסילים שאין להם החושים ורוח אין בקרבן כי אם לכוחות העליונים והם משפיעים באמצעות אותם הכלים על העובדים אותם, ומה המענה שטען בזה המשורר? וקשה לי גם כן אמרו \"פה להם ולא ידברו\" ואמר אחר כל \"ולא יהגו בגרונם\" (שם שם, ז') כי שני המאמרים האלה עניינם אחד והוא העדר הדיבור.", + "ולכן הנראה לי בזה הוא אחד משני פירושים אם שידבר המשורר מהפסילים והצלמים כמו שכתבתי, ואומר שכל עמל האומות הוא לעשותם ממתכות יותר נכבד וזה \"עצביהם כסף וזהב\", והפסילים הם דברים מלאכותיים מעשה ידי אדם, ויתפלא עליהם כי אף שיהיו אותם הפסילים כלים להוריד הרוחניות על בני אדם כענין הטַלִסְמַאוֹת16מתוך הערות הרב קפאח למורה נבוכים בחלק 1 פרק ס\"ג – \"\"טלסם\" כתב או שרטוט, או צורה, או עקרין, שמדמים ההוזים והשוטים שיש להן השפעה למעלה מן הטבע. ובר\"ש \"הטלסמאות\", פירוש צורות המדברות, והבל המה מעשה תעתועים. למה יעשו בהם דמיון בלי החושים כולם אם לא יפעלו כלל הכלים האלה להשפיע הרוחניות המיוחסות להם. והיה ראוי שיעשו אותם באיזה צורה שיהיה ולא שישימו להם עיניים כיון שאין רואים, ולא אוזניים כיוון שאין שומעים, ולא אף כיוון שלא יריחו, ולא ידיים כיוון שאין בהם מישוש, ולא רגליים כיוון שלא יתנועעו, ולא גרון כיוון שלא ידברו. כי הנה הכלים ההם לא עשה אותם הטבע כי אם לפעול בהם פעולת החמישה חושים החיצוניים. ואם הפסילים האלה לא ישתמשו בהם נחשבו לפועלים במלים, וכיוון שהעובדים עצמם מודים בזה יש לתמוה מאוד עליהם איך לא ישחקו מהם ולא יאמרו לחרשים ולאמנים: אל תעשו צורות הכלים האלה כיוון שהם למותר ודברים במילים, וזה שאמר \"פה להם ולא ידברו\" כראוי, \"עיניים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו\" וגו', ו\"לא יהגו בגרונם\" נאמר על הפסילים והוא סוף הדברים, \"כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם\" (תהלים קט\"ו, ח') שיכלו באפם תקוה ולא יהיה להם השארת הנפש, אבל ישראל בוטח בה' וכן בית אהרן כפי משפחותם, ויראי ה' השרידים אשר ה' קורא, יהיה ה' בעזרם ומגנם, כי הוא בהפך הפסילים שהם כלים בלי כח ופעולה, והשם יתברך הוא בעל הכוחות והפעולות ואינו כלי גשמי. זהו הדרך הראשון בפירוש הפסוקים.", + "והדרך השני הוא שלא בא המשורר לספר פה מענייני הפסילים כי אם מרשעת הגויים שלא ידעו את ה' ולא קראו בשמו, והמה הומים אחרי הבלי העולם וישימו תכליתם בקניין העושר והכבוד, ולא חששו להשלים נפשם באמונה האמיתית. והוא אמרו \"עצבי הגויים כסף וזהב\", רצה לומר מחשבות הגויים וכל עמלם היא לקנות כסף וזהב בחשבם כי בהשתדלותם קונים אותו, וזהו \"מעשה ידי אדם\" שיאמרו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. \"פה להם ולא ידברו\" רצה לומר לאותם הגויים והממלכות ברא להם הטבע בחכמת בוראו הפה לספר תהילות ה' ולא ידברו, עיניים להם לראות נפלאותיו ולא יראון, אזנים להם לשמוע דברי הנביאים והחסידים ולא ישמעו, אף להם ולא יריחון ריח קטורת ולא ישתדלו, או אמר \"יריחון\" על הרגש הדברים כפי אמיתתם, כמו שאמר \"וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'\" (ישעיהו י\"א, ג'), ידיהם ולא ימישון שלא יעשו המצוות התלויות בידם, וכן רגליהם ולא יהלכו למעשה המצוות ועבודת ה', ולא יהגו בגרונם שלא יתפללו אליו יתברך ולא קראו בשמו, ולכן אמר בדרך תפלה אחרי שאלה הגויים והממלכות ישימו זהב בסלם וכסף במהונם, יהי רצון מלפני ה', שכמו הכסף והזהב שהם דוממים מבלי הרגש ככה יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם, רצה לומר אותם השמים כל השתדלותם עליהם, אבל בית ישראל לא ישימו בטחונם בזהב ובכסף כי אם בה' צור עולמים שלו הכסף ולו הזהב. והוא אמרו \"ישראל בטח בה'\" כי הוא עזרם ומגנם, והזכיר פעמים רבות בזה ההלל שלש מדרגות והם ישראל בית אהרן ויראי ה', לפי שבית ישראל הוא שם להמון העם כי להיות ישראל אביהם והם זרע אברהם בחר ה' בהם והמה בוטחים בו, וכן הזכיר בית אהרן שהם הלויים והכהנים לפי שהם גם כן מפאת שבטם ומשפחתם יוחדו להשם יתברך ולעבודתו בהבדל מיוחד מן המיוחד, ואחר כך הזכיר מדרגת האנשים שאינם נבחרים מפאת משפחתם כי אם מפאת עצמם ושלמותם יהיו מאיזה משפחה שיהיו, כי הם יראי ה'. ואפשר גם כן שאמר ישראל על האומה בכללה, ובית אהרן על שבט לוי בכלל ובפרט על הכהנים, ויראי ה' הוא מיוחד מן המיוחד על הכהנים והלויים הנגשים אל ה' וחסידים ואנשי מעשה, ואמר \"בטח בה'\" אפשר לפרשו מלשון ציווי שיצווה אותם שיבטחו בו כי הוא עזרם ומגנם לא הכסף והזהב. ויש לפרשו מלשון תאר, יאמרו ישראל או בית אהרן ויראי ה' שהוא בוטח בה' באמת ומפני בטחונו בה' הוא עזרם ומגנם תמיד.", + "הנה לפי זה ביאר הסיבה הראשונה בגאולה ממה שאמר \"שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו\", אמנם כנגד הסיבה השניה שהזכיר באמרו \"כי אכל את יעקב\" ואמר \"על חסדך ועל אמתך\" כמו שפירשתי שהוא מפאת עמו ונחלתו שראוי למחול עליו, על זה אמר \"ה' זכרנו יברך\", רצה לומר ה' אשר זכר אותנו בהיותנו בגלות מצרים הוא אלהינו גם עתה בגלותנו זה והוא יברך אותנו, ומפרט מי ומי המבורכים באומרו \"יברך את בית ישראל\" שהוא עם ישראל בכלל שהוא בגלות, ו\"יברך את בית אהרן\" שהם הלויים והכהנים קדושיו, ו\"יברך יראי ה'\" שהם החסידים שבכל דור ודור. ולפי שהנערים הקטנים אין להם זכות בפני עצמם כי אם בהצטרך אל אבותיהם, לכן אמר \"הקטנים עם הגדולים\", שהקטנים בזכות הגדולים יתברכו גם כן. ולפי שצפה המשורר ברוח הקודש שישראל באורך הגלות יהיו הולכים ומתמעטים אמר נגדם בדרך הבטחה אל תפחדו ואל תיראו מהטמעתכם ואל תחשבו שמפני זה לא תהיו נושאים לגאולה כי \"יוסף ה' עליכם ועל בניכם\". ובזה הבטיחם שיתרבו במאד מאוד. ואמר \"ברוכים אתם לה'\" לתת ראיה על זה כאילו אמרו הביטו וראו שההשפעות הן כפי מדרגת המשפיעים, והאומות הן מושפעות משרי מעלה ולכן תהיה ברכתן ומעלתן בהדרגה וסדר טבעי אבל אתם אינכם כן כי \"ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ\". ובהיות הסיבה הראשונה השם יתברך והוא המשפיע ומברך אתכם אין מעצור בידו להושיע ברב או במעט, כי הוא עושה שמים וארץ גם מבלי הכנה. ואם תאמרו שגויי הארץ וממלכות האדמה מושלים בכל הארץ ומוחזקים בה ואין מי שימחה בידם, גם זה אינו כן כי \"הארץ נתן לבני אדם\", רצה לומר ממנו יתברך יא ולה' הארץ ומלואה, ולמאן דיַצִיבָא יתננה17יַצִיבָא = אזרח בארמית, כל שכן שהאומות והממלכות אפילו בחייהן קרויים מים לפי שאין להם השארה נפשית והן מתים בהחלט, ולא יהללו את ה' שנתן להם את הארץ. והוא אמרו \"לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה\", שהן האומות היורדין בכללותן אל הקבר שהוא \"דומה\" ודומם ונפשותם בלתי נשארת. אמנם אנחנו עם מרעיתו נברך יה לפי שיש לנו היכרא מגודל נפלאותיו, ואמר \"מעתה ועד עולם\" לרמוז אל זמן הגאולה, יהיה מתי שיהיה." + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [], + [ + "אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְהוָה אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי, כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא וגו' (תהלים קט\"ז, א' – ב').", + "לפי שצפה המשורר ברוח הקודש כי באורך הגלות יאמרו האומות לבני ישראל תפילותיכם תפלות שווא לבלי הועיל, לכן אמר במזמור הזה \"אהבת כי ישמע ה' את קולי וגו'. והמפרשים פירשו \"אהבתי\" את ה' לפי שישמע את קולי ותחנוני. ולי נראה שמילת \"אהבתי\" חוזרת לתחנוני. כאילו אמר \"אהבתי את תחנוני כי ישמע ה' את קולי, ועניינו אני אהבתי תפילתי ובקשתי ולא אעזבם לפי שאני מאמין אמונה קיימת כי ישמע ה' את קולי ויגאלני. והראיה לזה \"כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי\" (תהלים קט\"ז, ב'), רצה לומר בשהייתי בגלות מצרים הטה אזנו לי ולצעקתי וגאלני, ולכן אף על פי שיארכו לי הימים בגלות הזה בכל ימי אקרא ולא אחדל מהתפלל, כי הנה בגלות הארוך הזה אפפוני וסבבוני חבלי מוות בכמה שמדות, וכמה הריגות שנגזרו על קהילות רבות שמתו על קדושת ה', ושאר הרעות והביזות שסבבוני בגלות, ואף על פ שצרה ויגון מצא בשם ה' אקרא ואתפלל לפניו ואומר אנא ה' מלטה נפשי, אל תעש עמנו כלה בגלות הזה, כי אתה ה' חנון ורחום. אמנם צדיק על כל הבא עלינו, אבל עם כל תוקף הדין והמשפט הצודק אלהינו מרחם. וכן בזה הגלות אומר לנפשי \"שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי\" (שם שם, ז'), רצה לומר \"שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ\" (הושע י\"ד, ב'), כי אם השיבו אליו קרובה ישועתו לבוא, והביא להם ראיה מגלות מצרים באמרו \"כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי\" (תהלים קט\"ז, ז') שבהיות המצריים מסכימים בהריגת בני ישראל כמו שנאמר \"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו\", אתה ה' אלהים שמה \"חלצת נפשי ממוות את עיני מדמעה\" ומבכי, ואת \"רגלי מדחי\" כשהוצאתני משם והבאתני לארצך ונחלתך, ולכן גם עתה אבטח בך ש\"אתהלך לפני ה' בארצות החיים\" שהיא ארץ ישראל. כמו שאמר יחזקיה \"אמרתי לא אראה יה בארץ החיים\" (ישעיהו ל\"ח, י\"א), כי כן נקראת ארץ ישראל לפי שהיא נותנת חיים ליושביה וצדיקים במיתתם נקראים חיים. וגם כפי קבלתם ז\"ל מתים יחיו ויקימו ראשונה לזמן התחיה בארץ ישראל.", + "ולפי שלאורך הגלות רבים יתייאשו מן התשועה באמרם \"יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ ... נִגְזַרְנוּ לָנוּ\" (יחזקאל ל\"ז, י\"א), לכן אמר המשורר בשם האומה, \"הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד\" (תהלים קט\"ז, י') , רצה לומר תמיד האמנתי אמונה קיימת שכמו שאנחנו עתה בליל פסח מדברים ומספרים ביציאת מצרים ומגידים בעבדות והעינוי אשר סבלנו שם, ככה בזמן גאולה האמנתי שאדבר ואספרה אז איך הייתי בגלות הזה עני ודל. וזהו \"אני אדבר אני עניתי מאוד\", שאדבר ואספר הגלות והעינוי אשר סבלנו. וגם כן אדבר איך \"אני אמרתי בחפזי\" שהוא בצרת הגלות ומצוקותיו, מלשון \"ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול\" (שמואל א', כ\"ג, כ\"ו), או \"רקים ופוחזים\" (שופטים ט', ד'), שהוא לשון המורה על השפלות והצרה, אז בזמן הגאולה שאהיה חפשי אדבר ואספר איך הייתי אומר בימים ההם \"כל האדם כוזב\". רצה לומר כל הנביאים שהתנבאו על גאולתי ותשועתי כולם כוזבים לפי שעבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, כי כזב משה רבינו עליו השלום בייעודיו, כזב ישעיה בנחמותיו, כזבו ירמיה ויחזקאל בנבואותיהם, וכן שאר הנביאים כולם – כל האדם כוזב. כי יבוא זמן בגאולה העתידה שתזכור האומה ותדבר כל הדברים המתיאשים שהיו אומרים בזמן הגלות. ואפשר עוד לפרש \"אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב\" שישראל בגלות הזה עם כל חפזו וצרותיו תמיד אומרים אל האומות המושלות עליהם, לענין אמונותיהם ודתיהם, \"כל האדם כוזב\", לא מרובכם מכל העמים ואנחנו מתי מעט תחשבו שהאמת אתכם וכי רבים יחכמו, ואינו כן כי כל האדם כוזב באמונותיהם ואמת ה' לעולם אתנו.", + "ולפי שבזמן התשועה יגדיל ה' לעשות עמנו לכן אמר \"מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי\" (תהלים קט\"ז, י\"ב), רצה לומר מה גמול אשיב לו, במה אקדם פניו על כל הטובה אשר עשה עמי כל תגמולוהי עלי, והם ממנו יתברך על צד החסד לא על צד הדין. וכל תגמולוהי עלי ואני בעל חובו בכולם, ומה לי לעשות כי אם ככל אשר אנחנו עושים פה היום שמהללים אותו בכוס של ברכות, וכן בזמן ההוא \"כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא\" (שם שם, י\"ג), רצה לומר לעתיד אני נושא כוס ישועות אחת שהיא ישועת מצרים, אבל בקיבוץ הגלויות כוס ישועות רבות אשא ואקרא בשמו ואפרסם בכל בני אדם גבורתו, ואז בבוא תשועתו \"נדרי לה' אשלם\" (שם שם, י\"ד) לא בבית כמעשה ליל הסדר כי אם בבית המקדש \"נגדה נא לכל עמו\". ואם תאמר שזה יצדק בזוכים לחיים בזמן הגאולה אבל במקהלות ורבבות עם ישראל שמתו בגלות בנפש מרה ולא ראו בטובה מה יהיה ענינם? על זה \"יקר בעיני ה' המותה לחסידיו\", רצה לומר יקר וגדולה וכבוד ושלמות הנפש יקנו חסידי ה' במותם בגלות, כי יהיו נפשותם צרורות בצרור החיים את ה'.", + "ואחרי שהזכיר כל זאת בדרך בטחון ואמונה שהוא מאמין שכך יהיה, התפלל אל ה' בשם האומה \"אנא ה' כי אני עבדך\", רצה לומר זכור נא כי אני עבדך ולא קנין כספך, אלא יליד בית כבן האמה שאמרה התורה \"הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ\" (שמות כ\"א, ד'), ולכן אמר שתי פעמים מילת \"עבדך\" שהוא רמז לעם העומד בגלות שהוא מאותה אומה שנתיחדה לעבודתו מכל האומות. וזהו בן אמתך, והיתה טענתו \"פתחת למוסרי\", רצה לומר הלא אתה ה' אלהינו כשהיינו במצרים אסורים בכור הברזל פתחת למוסרי והוצאתני משעבוד לגאולה, לכן יהי רצון מלפניך שגם עתה תעשה עמדי כן, ואם שם עשו ישראל זבח חג הפסח ואמרו שירה, גם עתה לך אזבח תודה במקום אותו זבח, ובשם ה' אקרא במקום אותה שירה, ויהיה לנו גם בזה יתרון גדול כי הם אמרו השיר וההודאה במדבר כל קהלם יחד, ואנחנו \"נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו\" כמו שהם עשו שירה בקהל גדול, ומוסף עליהם שאנחנו נעשה אותה ההודעה \"בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים\" ובאה ב\"ה\" מלת \"נגדה\" כמו נגד ה לפי שהיה שם חמישה חלקים, עזרת נשים, ועזרת ישראל, אולם, דביר והיכל, שכאשר יהיו כל בני ישראל מקובצים תוך חצרות בית ה' שהוא בתוך גבול ירושלים אז ישולמו הנדרים האלה. ותוספת ה\"י\" בתוככי הוא לרמוז עשרה ניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש, ולכן היה סוף דבריו \"הללויה\", שיאמר לכל העם: הללו את ה' על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות שעשה עמנו." + ], + [], + [ + "הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל לאומים וגו' (תהלים קי\"ז). לפי שביציאת מצרים קיבלו בני ישראל אמונת ה' והללו גבורתו, ושאר האומות לא קבלו אמונתו ולא הללוהו, ולכן אמר שלא יהיה כן בגאולה העתידה כי הגויים והאומות כלם הללו וישבחו את ה', מפני שתי הסיבות אשר הזכיר למעל באומרו \"על חסדך ועל אמתך\", ועליהם אמר \"כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם\" (שם שם, ב'), רצה לומר בעבור חסדו שגבר עלינו בתשועה ובעבוד אמתת אמונתו שנתפרסמה בכל העולם. והוא אמרו \"ואמת ה' לעולם הללויה\".", + "ואף שגם האומות והלאומים יודו שמו ואמתתו, הנה עם בני ישראל ראוי שיעשה שבח מיוחד בפני עצמם, והוא אמרו \"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו\", רצה לומר שהוא מהולל ומשובח משתי בחינות, בבחינת מעלתו ושלמותו כי הוא הטוב המוחלט, ובחינה שניה מצד חסדיו שעושה עם העולם בשמירתו ותשועתו. ולכן אמר שההלול הזה \"יאמר נא ישראל\", ומילת \"נא\" מלשון עתה חיינו בגלות. ואם יאמר עתה ישראל כי לעולם חסדו הוא רק על דרך ההעברה כי חסדיו לא הגיעונו בהיותנו בגלות, אבל בזמן הגאולה אז יהיה זמן ראוי שיאמר ישראל כי לעולם חסדו כי אז יקבלו החסד האמתי. והסתכל כי לא אמר יאמר נא ישראל הודו ה' כי טוב כי לעולם חסדו, אלא רק \"כי לעולם חסדו\", וענינו כי באמרו הודו לה' כי טוב שהוא כפי שלמותו בעצמו כבר יהיו כל הזמנים שווים אליו ובכל עת ובכל רגע יאות לומר הודו לה' כי טוב כפי הבחינה השני, ולכן אמר יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו לפי שיצאו מעבדות לחירות, והוא החסד האמתי. גם בית אהרן לוים וכהני ה' שעתה בגלות אין להם עבודה ולא קדושה לא מעשרות ולא מתנות וכאילו כמלה מהם כהונה ולויה, אבל בזמן הגאולה ישובו למעלתם באמת, ובזמן ההוא יאות לומר \"כי לעולם חסדו\" כפי החסדים שיקבלו בגאולת ישראל. וכן יראי ה' שלא היה להם בגלות פנאי והכנה להדבק באלהים מפחד האויבים וצרתם, גם להם יאות ההלול לומר בזמן ההוא כי לעולם חסדו. ואפשר עוד לומר שכיון במאמר כי לעולם חסדו, כלומר אל תחשבו שאחרי הגאולה הזו נשוב לגלות אחר כמו אחרי יציאת מצרים באנו בגלות, זה אינו כן כי אותו החסד שעשה עמהם ביציאת מצרים היה זמני, והחסד שיעשה עמהם בתשועה הגדולה הבאה תהיה להם לעולם ועד, וזהו אמרו כי לעולם חסדו, רצה לומר לנצח נצחים יהיה החסד ההוא, על דרך מאמר הנביא \"וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט\" (ישעיהו נ\"ד, י').", + "אמנם אמר עוד \"מן המצר קראתי יה\", שאין ראוי שנתיאש מפני תוקף צרות הגלות, כי הנה כבר ראינו בגלות מצרים, כי מן המצר קראתי יה כמו שנאמר \"ויצעקו בני ישראל אל ה'\", ו\"ענני במרחב יה\", רצה לומר הוצאני מצרה לרוחה, ולכן אני בטוח שכן יהיה בעתיד, והוא אמרו \"ה' לי לא אירא\", ולכן בא פסוק \"מן המצר\" בלשון עבר לפי שמדובר מגלות מצרים שהביא לראיה, ושאר הפסוקים באו בלשון עתיד, וכיון בזה לומר עוד כי הגלות וצרותיו הם באמת בעבור שישראל אינם קוראים אל ה' ואינם שבים אליו בכונה רצויה, כי אם היו דבקים בה' לא היו יראים מהעמים. והביא לראיה ענין מצרים באמרו מן המצר קראתי יה ענני, כלומר כבר הייתי בצרות רבות אחרות וכאשר קראתי בכל לב אל ה' ענני והוציאני למרחה, כן גם עתה אם היה ה' לי והייתי קרוב אליו מה יעשה לי אדם? כי הוא יתברך יהפוך הצרים לעוזרים והאויבים לאוהבים, וכמאמר שלמה \"בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ\" (משלי ט\"ז, ז'), וזהו \"ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי\", שהמה יעזרוני, או יאמר \"ואני אראה בשונאי\" רצה לומר אראה ברעתם. ולכן בהיותנו בגלות \"טוב לחסות בה'\" בתפילות ומעשים טובים \"מבטוח בנדיבים\", ואמר באדם ובנדיבים לפי שבגלות הזה פעמים יבואו הצרות מפאת העמים וצריך לשוחדם ולעובדם ולהתרצות אל המון, ופעמים יבואו הצרות מפאת המלכים והשרים וצריכים אנו להשתדל לפניהם ולרצותם, לכן אמר שטוב לחסות בה' ולהדבק בו מלבטוח באדם שהוא ההמון או לבטוח בנדיבים שהם מלכיהם ושריהם. והזכירם פה מאשר העמים כולם ומלכיהם אכלונו והממונו והם היו בעוכרינו.", + "ואמר בזה כל גוים סבבוני גם סבבוני כדבורים, שהם ארבע לשונות מסבוב, ואמרו המפרשים שהוא לחוזק המליצה, ואני אחשוב שאמר כל גויים סבבוני על סנחריב ובני אשור שהחריבו שומרון ובנותיה והגלו השבטים ובאו עד ירושלים לשחתה, אך היתה בהם מפלה רבה מאין תקומה על חטאם נגד ישראל, וזהו שאמר \"בשם ה' כי אמילם\" לפי שבסיבתי נכרתו מן העולם. ואמר \"סבוני גם סבבוני\" שניבא על נבוכדנצר מלך בבל שבא על ירושלים פעמים רבות בימי יהויקים ובימי יהויכין ובימי צדקיהו והחריבה, ולכן אמר על הבבליים סבוני גם סבבוני, ובעון מה שעשו לישראל ספו תמו מן בלהות וכמו שייעד הנביא עליהם, וזהו אמרו \"בשם ה' כי אמילם\".", + "ואמר עוד סבוני כדבורים כיון אל פרס ומדי ועל היוונים בזמן בית שני, ואמר \"דועכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם\", לפי שבני חשמונאי השמידום. אמנם על גלות אדום הארוך הזה אמר \"דחה דחיתני לנפול\", רצה לומר לא היתה לי דחייה קרובה לנפילה ולכליה מוחלטת כי אם בגלות רומי, אם לא שה' עזרני והצילני מידם.", + "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה (תהלים קי\"ח, י\"ד), רצה לומר העוז אשר היה לי שלא באתי לכליה בגלות אדום שעליו אזמר לה' אלהי ישראל, הוא יה בורא העולם, וכמו שהשיב החכם למאמר האומר \"גדולה הכבשה שעמדה בין זאבים\", והוא השיבו \"גדול הרועה שמצילה\"18רבי יהושע בן חנניה לאדריאנוס קיסר – מתוך מדרש תנחומא על תולדות ה', ובישועתו והצלתו יהיה קול רנה וישועה באהלי צדיקים שהם ישראל ויאמרו ברינתם \"ימין ה' עושה חיל\", לא אומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה כי אם ימין ה' הוא עושה חיל לא כחי. והזכיר הסיבה לה ייחס אליו יתברך החיל באומרו \"ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל\". והסתכל שהדברים האלה \"עזי וזמרת יה\", \"ימין ה' רוממה\" הם מדברי שירת הים, כאילו אמר כמו שעתה אנחנו גומרים את ההלל ומשוררים ומשבחים על גאולת מצרים, כן בזמן התשועה העתידה יהיה קול רינה וישועה באהלי צדיקים, ששירות ותושבחות יאמרו שמה, וגם מאותם הדברים עצמם שאמרו בשירת הים. ולפי שראה המשורר ברוח קדשו שיפול ספק גדול בלבבות האנשים אם ישראל יתמו בגלות מתוך צרותיהם לכן הוצרך לומר כמבטיח ומדבר בשם האומה: \"לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה\", רצה לומר לא אמות ולא אכלה בגלות אבל תמיד אחיה וצפה תשועת ה' כדי לספר מעשה יה כי נורא הוא. ואף על פי שיתקפוני צרות לא תהיה כליה גמורה כי יסור יסרני יה ולמות לא נתנני. וכאילו היו פתחי התהלה סגורים עד זמן התשועה לכן אמר: \"פתחו לי שערי צדק\" כי אני ישראל \"אבוא בם אודה יה\". וכאילו השערים ישובוהו \"זה השער לה' צדיקים יבואו בו\", רצה לומר ראה אתה ישראל אם שבת בתשובה שלמה כי השער הזה יהיה סגור עד אשר תשוב אל ה', לפי שצדיקים יבואו בו לא אנשים הפושעים. ואז ישראל יתחיל בגנות ויסיים בשבח ויאמר: \"אודך כי עניתני\" בגלות המר והנמהר הזה, כיון שבאחרונה היתה לי לישועה, באופן שהאבן שמאסו הבונים שהוא עם ישראל הנקרא אבן שנאמר \"מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל\" (בראשית מ\"ט, כ\"ד), אותו אבן שהבונים והם האומות מואסים בו נעשה עתה לראש פנה, כי בנין העולם ובית ה' יהיה עליו, והתשועה הגדולה הזאת תהיה לא בחיל ולא בכח אנושי כי אם בכחו יתברך, וזהו \"מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו|\\ שתהיה הגאולה פליאה רבה בעיני כל אדם.", + "ואפשר לפרש עוד שיהיה זה מאמר הבונים ותשובתם ויאמרו: אמת הוא שהיינו מואסים האבן הזאת, אבל זאת התשועה מאת ה' היא ולכן היא נפלאת בעינינו, וזה היום שהוא זמן הגאולה כיון שעשאו ה' נגילה ונשמחה בו, רצה לומר לא נתעצב ולא נדאג על מעלתכם כיון שהוא מתת אלהים, אבל גם אנחנו האומות נגילה ונשמחה בו, הוא מה שנאמר למעלה \"הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים\" וגו'." + ], + [], + [], + [ + "\"אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא\" וגו' (תהלים קי\"ח, כ\"ה). עתה יתפלל המשורר שיקים ה' את דברו הטוב, והוא אמרו \"אנא ה' הושיעה נא\", ולפי שהתשועה תלויה בתשובת ישראל אמר \"אנא ה' הצליחה נא\", שיצליח בידיהם לעשות תשובה ומעשים טובים. ומה שאמר \"בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה'\", רצה לומר ברוך ומבורך יהיה מבית ה' כיוון שהוא בא בשמו להתקרב לעבודתו, ולפי שבא ליטהר מסייעים אותו אמר: \"אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ\" כי בהיותו מתיישרים נגדו הוא יאיר לפנינו דרכו ואף על פי שהגוף הנגוף ויצר לב האדם הרע יעכבוהו מזה, אתן יראי ה' וחושבי שמו \"אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים\", רצה לומר אסרו הכבש הזה שהוא רמז לגוף וליצר הבהמי, אסרו אותו עד שיגיע ויבוא אל קרנות מזבח ה' שהוא תכליתו האמתי, וכאשר יהיה זה אז תשבחו ותאמרו \"אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ\".", + "גם אפשר לפרש הפסוקים האלה על עניין האומות שהזכיר, ואמר \"אנא ה' הושיעה נא\" לישראל, אנא ה' הצליחה נא\" לאומות הבאות לחסות תחת כנפיך, שהוא מלשון \"ותצלח עליו רוח ה'\", לכן יאמר כנגדם ברוך הבא בשם ה', שאתם באים להתגייר ואנחנו בני ישראל ברכנוכם בשם ה', שתהיה ברכתו עליכם. אמנם אור הנבואי והשכינה לא תחול כי אם בעם סגולתו, וזהו שאמר \"אל ה' ויאר לנו\". עוד ילמדו לאומות מה שראוי להם לעשות כדי להתקרב אל האלהים, והוא אמרו \"אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח\", רצה לומר הביאו הקרבן בשמחה ובשירים ובעבותות האהבה עד שיגיע לקרנות המזבח, כי כל קרבן יקרא חג, כמו \"חַגִּים יִנְקֹפוּ\" (ישעיהו כ\"ט, א'), ואמר זה לפי שמוטל על האומות הנכנסות תחת כנפי השכינה להביא קרבן, אבל עם ישראל על עצמו ביחוד הוא אומר \"אלי אתה ואודך\" וגו', הודו לה' כי טוב\" וגו'.", + "ואפשר לפרש עוד \"אנא ה' הושיעה נא\" על תשועת ישראל וגאולתם, ו\"אנא ה' הצליחה נא\" על מעשיהם וקנינם. ואמר \"ברוך הבא בשם ה'\" על מלך המשיח כי כאשר השם יתברך יושיע ויצליח לעמו יבוא משיחו בשם ה', ויאמר לישראל \"ברכנוכם מבית ה'\", רצה לומר ברכתכם והשפעתכם תהיה מבית ה' שהוא מכסא כבודו ומרום קדשו. \"אל ה' ויאר לנו\" שיאיר פניו אלינו ויצווה את בני ישראל לעשות חג לה' בשמחה ובשירים. והוא אמרו \"אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח\", רצה לומר לא תעשו חג בבתיכם כמו בגלות אלא בבית ה' הביאו החג אסור בעבותות אהבה עד קרנות המזבח, ואז תהללו ותאמרו לפניו \"אלי אתה ואודך אלהי ארוממך, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו\"." + ], + [], + [ + "יהללוך ה' אלהינו כל מעשיך וחסידיך וחסידים וצדיקים עושי רצונך וגו'. זו היא ברכת השיר שהזכירו חז\"ל בגמרא19פסחים קי\"ח, א', לשיטת רב יהודה שנפסקה להלכה על ידי רב סעדיה גאון והרמב\"ם. ועניינה במקום הזה הוא אצלי לשתי כוונות:", + "האחת להעיר על דרוש נכבד וחקירה אודות ההודאות והברכות שאנחנו מברכים ומשבחים אותו יתברך. ונראה שראוי להודות ולהלל להשם יתברך, שאם לא היינו עושים כן היינו כפויי טובה לפניו או בלתי מכירים את גודל ניסיו וחסדיו שעושה עמנו, ואין דרך להכיר גודל החסד האלהי כי אם בתת לו הודאה. ויראה גם כן שההלול הוא דבר נאות לפניו ממה שאמרו חז\"ל \"לעולם יסדר אדם שבחו של מקום תחילה ואחר כך יתפלל\" (ברכות ל\"ב, ב') שכיוונו בזה שהשבחים וההודאות יישירו כוונות המתפלל אל מה שראוי לכוון אליו בתפילתו, בציורו שהוא יתברך אל עליון קונה שמים וארץ, והוא משגיח בפרטי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, והוא הכל יכול בעל בלתי תכלית, וכל הדברים בידו בחומר ביד היוצר, וכאשר יחשוב כל זה בלבבו יפיל תחנתו לפני אדון האדונים באמרו היפלא מה' דבר!", + "וכבר נמצאו ראיות מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים שההלול הוא דבר נאות וראוי אליו יתברך. מן התורה דכתיב \"שִׁירוּ לה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם\" (שמות ט\"ו, כ\"א), רצה לומר אף על פי שהקדוש ברוך הוא גאה גאה ואין אנו יכולין לצייר גדולתו, עם כל זה בדרך שיר והרחבת המאמר אמר שירו לפניו כיון שסוס ורכבו רמה בים. ומן הנביאים שמה שהתרעם הנביא ישעיה שאמרו \"תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי, עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב\" וגו' (ישעיהו מ\"ג כ' – כ\"ב). רצה לומר הנה חית השדה עם היות שאין בהן דעת ולא לימוד וכן תנים ובנות יענה עם ארסיותם ורשעתם יכבודני ויהללוני לפי שנתתני במדבר מין ונהרות בארץ ישימון, אף שלא נבראו המים האלה בעבורם כי אם להשקות עמי בחירי, וקל וחומר הוא מה אם הבעלי חיים הבלתי מדברים האלה יכבדוני על הטובה אשר עשיתי, אף על פי שלא עשיתי אותה לכבודם, כל שכן שעמי יצרתי לי שהוא עם חכם ונבון ויצרתיו מיוחד לעבודתי, שהם ראויים שתהלתי יספרו, ולא עשו כן, עי לא אותי קראת יעקב, רצה לומר שלא נתתם לי תהלה וכבוד. ומן הכתובים מבואר הוא במקומות אין מספר, ובדרך כלל אמר \"כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ-יָהּ\" (תהלים ק\"נ, ו'). ונראה מכל זה שהשבח וההלול אליו יתברך הוא דבר שראוי לעשותו.", + "אמנם מצד אחר נראה שאין השבח וההלול דבר הגון כביכול שהוא יתברך יתכבד ויושלם עם השבח וההלול אשר יתנו לו, כי הוא יתברך לא ישתלם עם דבר חוץ ממנו בעצמו, ומה יועיל בחוקו השבח וההלול, וכמו שנאמר \"אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ?\" (איוב ל\"ה, ז') וכן התוארים שנשבחהו בהם למה הם לו, בין שהם עצמיים או מקריים, לפי שהוא אחד פשוט מכל צד, ואיך נתארהו שאופנים שונים, אש גם עצמותו ומהותו בלתי מושג לזולתו? והוא יתברך אינו נושא מקרים כלל, ואם אין אנו משיגים משלמותו דבר איך נשבחהו? וכבר הפליג המשורר ללמד על זה באמרו \" לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן\" (תהלים ס\"ה, ב') וגו', רצה לומר השתיקה היא התהלה הראויה בחוקך. ולכן ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא והיה מרבה בתוארים בשבח האל גער בו השלם ההוא ואמר לו סיימתינהו לכולהי שבחי דמארך? וכו' (ברכות ל\"ג, ב') (ברכות פ\"א). וכבר הרבה הרב המורה הטענות על זה.", + "אמנם מה שראוי לומר באמיתת הדרוש הזה הוא שהשבח וההלול יש לו שתי בחינות אם לצורך המשבח ואם לצורך המשובח. וידוע שבבחינתו יתברך היה השבח וההלול דבר בטל ובלתי הגון, כי השם יתברך אינו צריך להלול ושבח בני אדם, ולא נוכל לשבחו ולהללו כפי שלמותו. אבל כפי הבחינה השניה השבח וההלול נאה והגון לצורך המתפלל כי מורה על כוונת לבבו ואהבתו את ה' והכרת חסדיו וטובו, ולכן היטיבו אשר דברו שהתוארים שיתואר בהם השם יתברך הם תוארים רק לפעולותיו ומעשיו כי הפעולות האלהיות מושגות אצלנו, ועליהם ראוי לשבחו ולברך אותו, וכאילו מעשיו עצמם המה ישבחוהו ויהללוהו. וכבר בא העניין הזה בתפילת השבת באמרנו \"ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו\" וכו' \"אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו\" רצה לומר אף על פי שקבצנו רבוי התהלות כים וגליו וכמרחבי רקיע, ויהיו עינינו מאירות כגרמי השמיימים וכפינו פרושות השמים כנשרים ורגלינו קלות כאיילות למצוות, לא היינו מספיקין להודות לך ה' כפי שלמותך, ואין די בהם לברך את שמך מלכנו על חלק קטן מהחסדים שעשית. וזהו שאמר \"על אחת מאלף אלפים\" וכו' \"נסים ונפלאות שעשית עמנו\". ולכן חתם המתפלל דבריו באמרו שאין ההלול והשבח כפי שלמותו ולא תגמול חסדיו, אלא אברי האדם עצמם ישבחוהו להיותם פעולותיו. וזהו אמרו \"על כן אברים שפילגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו\" וכו', רצה לומר הם מעצמם ישבחוהו להיותם פעולותו. וכל שכן שראוי זה לצדיקים ולישרים שהם ישראל, והוא אמרו וכתיב רננו צדיקים בה' בפי ישרים תתרומם ובדברי צדיקים תתברך וכו'. וביאר מה הם הצדיקים והקדושים באמרו במקהלות ברבבות עמך בית ישראל, וכמו שאמר עוד שכן חובת כל היצורים לפניך ה' אלהינו להודות להלל לשבח לפאר וכו'.", + "וזה עצמו כיון בברכת השיר באמרו \"יהללוך ה' אלהינו על כל מעשיך וחסידיך וצדיקים עושי רצונך\", רצה לומר שיהללוהו פעולותיו ויתארוהו במעשיו הנפלאים ויאות זה בפרט לצדיקים ולחסידים שהם עמו בית ישראל כמו שהזכיר. זו היא התכוונה הראשונה בזו הברכה.", + "והכוונה השניה היא שהנביאים ייעדו כולם כי בזמן הגאולה העתידה יכנסו בחברת האלהים ואמתת אמונתו לא לבד האומה הישראלית אלא גם כל שאר האומות, וכמו שניבא ישעיה עליו השלום \"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָ‍ִם\" (ישעיהו ב', ב' ג'). וצפניה אמר \"כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד\" וגו', \"מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ עֲתָרַי בַּת פּוּצַי יוֹבִלוּן מִנְחָתִי\" (צפניה ג', ט' – י'). וכמו שדרשו חז\"ל \"מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ\" (איוב ב', י\"ג), ולכשאשוה לך אנחמך20רבי יעקב דכפר חנן, מתוך תורה תמימה על איכה ב', י\"ג. רבי יעקב דכפר חנן היה אמורא בן הדור השלישי, ככל הנראה יליד כפר חנניה, כ- 8 ק\"מ דרום מערבית לצפת., והסיבה בזה שכל הקטטות והשנאה אשר לאומות עמנו הם מסיבת חלוף האמונה, כמו שאמרו במסכת שבת \"מאי הר סיני הר סימנאי מבעי ליה?\" (שבת פ\"ט, א') ופירשו שם שעליו ירדה שנאה לאומות העולם עם ישראל, וכן מה שנאמר \"אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי\" (שיר השירים ה', ח'), רצה לומר הגידו לו שכל החולאים שאומות העולם מביאין עלי אינם אלא בשביל שאני אוהב אותו, והטעם משום ריחוק האמונות, ולכן יאמר ה' \"לכשאשוה לך אנחמך\", ועל זה נאמר בתפילת ראש השנה \"וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם כמו שידענו ה' אלהינו\" וכו', ונאמר בתפילת מוסף \"מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה\". ובזה ביארו שבזמן הגאולה העתידה כל הנשמה תהלל יה, וכגדי להעיר על זה נאמר כאן בברכת השיר אחרי שנזכר בהלל כל מה שנזכר מהגאולה העתידה: \"יהללוך ה' אלהינו כל מעשיך\", רצה לומר שבזמן ההוא יהללו וישבחו אותו כל האומות שהם מעשה ידי ה' כמו שיורוהו הצדיקים והחסידים עושי רצונו שהם עמו בית ישראל, וכולם יחד יודו ויברכו וישבחו ויפארו לזכר כבוד מלכותו.", + "והנה תקנו בזה ארבע לשונות של הודאה יודו ויברכו וישבחו ויפארו לרמוז על ארבע מדרגות הנמצאות שיהללו את ה': א – מדרגת הרוחניים, ב – מדרגת השמיימים, ג – מדרגת ישראל, ד – מדרגת האומות. ולפי שכל ברואי מעלה ומטה יעירון וינירון אחדותו ומלכותו, לכן אמר עליהם יודו ויברכו וישבחו ויפארו לשם קדשך הוד והדר זכר למלכותך. ורצו \"בשם קדשך\" שלמותו ומעלתו כפי מה שהיא שלא ידענו ממנו כי אם השם בלבד, ורמזו ב\"זכר מלכותך\" הנהגתו את העולם ושמירתו, וזה אמר גם כן \"כי לך טוב להודות ולשמך נעים לזמר\", לפי שבענין התשועה יכירו וידעו כל יושבי תבל ושוכני ארץ כי לה' המלוכה ומושל בגוים ולו נאה לזמר, וההלול והשבח ההוא הכולל לא יפסק ולא יחדל כל ימי הארץ, והוא אמרו \"ומעולם ועד עולם אתה אל\". והיתה החתימה \"מלך מהולל בתשבחות\", לפי שבזמן התשועה יהיה ה' למלך על כל הארץ ויהיה מהולל בתשבחות בפי כל בשר. ולפי זה התבאר שהברכה הזאת מיוחסת לזמן הגאולה העתידה, ולכן נקראת ברכת השיר הכולל שישוררו וישבחו אליו כל באי עולם, ולכן לא נעשה בה זכר ליציאת מצרים, לפי שהיא בערך הגאולה העתידה ויציאת מצרים יוחדה לכוס השלישי כמו שיתבאר להלן.", + "אך למה לא נזכרה הברכה בתחילת ההלל? וכבר כתבו הפוסקים והר\"ן בחשודיו לפי שכבר בירך בבית הכנסת \"לגמור את ההלל\" ולא הוצרך לברך שנית על השולחן, כי היה להם מנהג לקרוא את ההלל בבית הכנסת בליל הפסח. ויתחייב מזה שאם לא בירך בבית הכנסת יצטרך לברך על השולחן לפני ההלל כמו שמברכין לאחריו. אך רב עמרם גאון ובעל הלכות גדולות ורב צמח גאון ורב האי גאון כתבו שאין מברכין עליו לפי שאינו נאמר על השולחן בתודת קריאת ההלל אלא בתודת שיר והודאה לבד, ולכן יפסיק האדם באמצעיתו עם הסעודה ומברך ברכות הרבה וברכת יהללוך היא ברכת הודאה כברכת גשמים ולכן אינה פותחת בברוך. ומפני שיש בדבר הזה דעות חלוקות וההלכה רופפת ילך כל אדם אחרי מנהג עירו. ורבי יוחנן סבר שברכת השיר אומר נשמת כל חי וחותם בישתבח, וכתב הרב אלפסי שהמנהג הוא כרב יהודה, ורשב\"ם כתב כיוון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן כתרוויהו. ואף כי רב יהודה ור' יוחנן חולקים בברכת השיר מה היא, הנה העניין המכון בשניהם אחד הוא, ולכן תהיה החתימה בין למר ובין למר \"מלך מהולל בתשבחות\"." + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [ + [], + [ + "סדר הדברים בליל שמורים", + "אחרי אשר כבר פירשתי מאמרי ההגדה וההלל, ראוי שנזכיר בכאן בקצרה סדר הדברים אשר יעשה אותם האדם, וישראל קרויים אדם, בלילה הזה ליל שימורים לה'. לא מענין הפסח והחגיגה שהיו אבותינו עושים בזמן שבית המקדש קיים, כי עוונותינו ועוונות אבותינו החריבו ביתנו, ואין לנו עתה לא אכילת פסח ולא בשר חגיגה. ולכן אין לנו להתעסק בהלכותיהם וברכותיהם, והרמב\"ם הביאם בספר זמנים בהלכות חמץ ומצה פ\"ח. אבל נזכור רק הדברים המוטלים עלינו אנשי הגלות לעשותם וזה בדרך קצרה, לפי שחכמי ישראל כבר האריכו בזה בשרשיהם כפי הדין. ויש דעות חלוקות בהרבה מהדברים, ואנחנו גלות ירושלים אשר בספרד נוהגים כדעת הרא\"ש ז\"ל. ואזכיר ענינו דרך כלל. ואחר כך אעשה כללים בכל מצוות הלילה הזה ואבאר טעמיהם בזה.", + "ליל שימורים לכל בני ישראל לדורותם", + "ימזגו לכל אשר בשם ישראל יכונה, אנשים ונשים וטף, כוס של רביעית יין חי שנאמר \"חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ\" (ישעיהו ל\"ח, י\"ט). ויקדש מיד קודם הנטילה ויברך בורא פרי הגפן וקדוש היום וברכת שהחיינו, ואינו מברך שעשה לנו ניסים לפי שעתיד לאמרו בהגדה, ואם שבת הוא אומר תחילה ויכולו, ואם חל במוצאי שבת אומר יקנה\"ז, יין קידוש נר הבדלה זמן, וישתה רביעית ההין בהסבת שמאל. וכבר נתנו החכמים טעם להסבה שהוא רמז לחירות, עד שאמרו בפרק ערבי פסחים, \"יין איתמר משמיה דרב נחמן לא צריך ואיתמר משמה דרב נחמן צריך, ולא פליגי בא בתרי כסי קמאי והא בתרי כסי בתראי, אמרי ליה להאי גיסא ואמרי ליה להאי גיסא, תרי כסי בתראי צריכי הסבה דהוה לן חירות, תרי כסי קמאי לא צריכי הסבה לאכתי לא הוה לן חירות. ואמרי לה להאי גיסא תרי כסי קמאי בעינן דההיא שעתא הויא לן חירות תרי כסי בתראי לא בעי הסבה דמאי דהוה הוה והשתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי כולהו צריכי הסבה\", כך כתב הרב אלפסי21הרי\"ף על פסחים י\"ח, א'.", + "אמנם למה היתה ההסבה על צד שמאל ולא צד ימין ולא על גבו ולא על פניו? פירש רש\"י ז\"ל כדי שלא יקדים קנה לושת, והרשב\"ם כתב מפני שצריך לאכול ולשתות ביד ימין, ואם יהיה פרקדן או על פניו לא יקבל המזון כראוי, ולפי זה אם היה אטר יד ימינו צריך הסבה של ימין.", + "אחר כך מביאין לפניו קערה שיהיו בה שלושה מצות ומרור וחרוסת וחומץ בפני עצמו ושאר ירקות מאיזה מין שירצה, ושני תבשילין אחד זכר פסח ואחד זכר לחגיגה, ונהגו לשים שם במקומם זרוע אחת וביתה אחת מבושלים, ואם חל פסח במוצאי שבת לא ישימו אלא תבשיל אחד ולא את השני שהוא כנגד החגיגה לפי שאז לא היתה חגיגה באה עם הפסח לפי שאינה דוחה את השבת. אמנם הפסקנים כתבו שכיון שאין זה אלא לזכר בעלמא אל ישנה אדם.", + "ונוטל ידיו לצורך טיבול ראשון שכל שטיבולו במשקה צריך נטילה, ומברך על נטילת ידיים\\ ולוקח מן הירקות ויברך בורא פרי האדמה ומטבל בחומץ ולא בחרוסת, אף שהרמב\"ם כתב שטבולו בחרוסת, אבל שאר הפוסקים אמרו שהחרוסת מצוותו עם המרור ואין לאכול ממנו טרם מצוותו לכן יטביל בחומץ, וכן נהג הרא\"ש22רבנו אשר בן יחיאל, המכונה \"הרא\"ש\", היה מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה. נולד בקלן בגרמניה בשנת 1250, נפטר בטולדו בספרד בשנת 1327 (ט' בחשון הפ\"ח) ז\"ל.", + "אמנם למה הוצרכו לאכול שאר ירקות בהיות מצוות התורה במרור בלבד? כבר העירו עליו חז\"ל שהוא כדי שישאלו התינוקות. ונראה לי שלזאת הסיבה עצמה לא הייתה טבילת הירקות בחרוסת, ומפני זה תקנו גם כן נטילת הידיים הראשונה ואכילת הירקות בחומץ כמו שהוא הנוהג בתחלת הסעודה ויראו בציעת המצה לחצאין המורה גם כן על התחלת הסעודה, וכאשר יראו אחרי זה שעקרו הקערה והפסק האכילה ישאלה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם? שהוא התכלית בכל המעשה הזה קודם ההגדה. ואולי מפני זה כתב רבי מאיר מרוטנברג23ר' מאיר בן ר' ברוך מרוטנברג, נודע גם בשם המהר\"ם מרוטנברג. חי ופעל בנסיכויות גרמניה במאה ה-13. ר' מאיר מרוטנברג היה מגדולי אשכנז בימי הביניים ומאחרוני בעלי התוספות. נולד בנסיכות וורמס (היא וורמייזא) בשנת 1220 לערך, נפטר בנסיכות שוואביה בשנת 1293 (י\"ט באייר הנ\"ג). שאין לברך על נטילת ידיים אל טיבול הראשון וכן כתב בעל העיטור, לפי שקם להם דהאידנא אין צריך נטילה לדבר שטיבולו במשקה, וכאילו גלו בזה שהנטילה הצריכה לסעודה היא אחר ההגדה סמוכה לברכת המוציא, אמנם הנטילה הראשונה ומאכל הירקות טבולין בחומץ לא היה מעשה מכוון לעצמו כי אם כדי שטפי עוללים ויונקים יסדו עוז ספור יציאת מצרים. ולכן לא נזכר במשנה, כי אם \"הביאו לפנינו מצה ומרור וחזרת וחרוסת\" (משנה פסחים י', ג'), אף על פי שאין חרוסת מצווה וכו', ולא הזכירו שאר ירקות. ונהגו להביא במקום הירקות כרפס לפי ששלשה התיבות הראשונות ההפוכות יש בהם פרך ואות ס' הוא רמז לשישים ריבוא שהיו עובדים בפרך.", + "ויקח מצה האמצעית ויבצענה לשתים, ויתן חצי המצה לשומרה לאפיקומן זכר למשארותם צרורות בשמלתם, וחציה השנית ישים בין שתי השלמות כדי שיפגע בשלמה תחילה כשיבוא לברך ברכת המוציא שממנה יש לבצוע, אף שנראה מדבי הרמב\"ם שצריך לברך ברכת המוציא מן הפרוסה משום לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. וענין פריסתה כדי שיאמר \"הא לחמא עניא\" על הפרוסה כדרך העניים. וקודם שיברך המוציא ויאכל ממנה כלל יתחיל \"הא לחמא עניא\" עד \"מה נשתנה\", ואז צווה להסיר הקערה מן השולחן כאילו כבר אכלו כדי שישאל התינוק למה מסירין הפת ועדיין לא אכלנו. ומוזגין מיד כוס שני כדי שגם כן ישאלו התינוקות למה יביאו כוס אחד קודם הסעודה. ואז מחזירין הקערה לפני בעל הבית ואומר ההגדה ואחריה שני פרקי ההלל עד למעינו מים, ויברך על זה ברכת הגאולה, מהטעם שכתבתי למעלה וישתה כוס השני.", + "והקשה הרי\"ף24ר' יצחק בן יעקב אלפסי, נודע בשם הרי\"ף, חי ופעל בצפון אפריקה ובספרד במאה ה-11 ולמעשה חתם את תקופת הגאונים. הרי\"ף היה מגדולי פוסקי ההלכה וכתביו היוו בסיס בין היתר לשולחן ערוך, יחד עם בעל הטורים הרא\"ש. נפטר באליסנה שבספרד בשנת 1103. למה אין מברכין על קריאת ההגדה כמו שמברכין על מקרא מגילה, והלא מצוות עשה היא שנאמר \"והגדת לבנך\" וגו'? ותירץ כי במה שאמר בקידוש היום זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב\"א25ר' שלמה בן אברהם אבן אדרת, נודע בשם הרשב\"א. היה מגדולי חכמי התורה בספרד בתקופת הגאונים וראש חכמי ספרד בדורו. חי ופעל בברצלונה בין אמצע המאה ה-13 לתחילת המאה ה-14. כתב מפני שהיא מצווה שאין לה קצבה ידועה ואפילו בדיבור בעלמא שידבר מיציאת מצרין יצא ידי חובתו, אלא המרבה הרי זה משובח.", + "ויטול ידיו שנית שהרי הסיח דעתו מהנטילה הראשונה בשעת קראת ההגדה, ויבצע מהמצה השלמה ויברך עליה ברכה המוציא ולא יאכל ממנה עד שיקח מן הפרוסה ויברך עליה על אכילת מצה, ואז יאכל משתיהן יחד כזית מכל אחת מהן בהסבה ואם לא הסב לא יצא. וכתב הרמב\"ם שיטבול המצה בחרוסת, ולא הסכימו בזה שאר הפוסקים, דאם משום מצה דלית בה מלח וצריך בשש ליטבל במלחא, וכן הוא לשון הירושלמי. ועוד הקשה בעל המנהיג שהמצה היא זכר לחירות והחרוסת היא זכר לטיט ואיך יתחברו זה עם זה? לכן הסכימו שאין לטבל את המצה.", + "אחר כך יקח כזית מן המרור וישקענו בחרוסת ולא ישהנו בתוכו כדי שלא יתבטל טעם מרירותו. וראוי שתדע בזה שלשה דברים:", + "ראשונה שהמרור בזמן הזה הוא מדרבנן ולא מדאורייתא , כי מצוותו עם הפסח ורבנן תקנו שאף מבלי הפסח נעשה אותו.", + "והשני שהמרור לא נאכל בהסבה ולכן אמרו בערבי פסחים \"איתמר מצה צריכה הסבה מרור אין צריך הסבה\" (פסחים ק\"ח, א'), והטעם בזה הוא לפי שהמרור הוא רמז לעבדות ומרירות חיי אבותינו, וההסיבה היא זכר לחרות ואיך יהיו שני הפכים בנושא אחד בזמן אחד? ולא תקנו לברך על המרור בורא פרי האדמה לפי שבא אחר ברכת המוציא ובא גם כן מחמת הסעודה והפת פוטרתו.", + "ושלישית שהחרוסת היא מצווה מדרבנן. וכבר פירש הרמב\"ם בפירוש המשנה ענין החרוסת והרכבתו, וזה לשונו: \"החרוסת הוא תערובת שיש בו קהוי ודמות תבן, וזה זכר לטיט. ואנחנו עושין אותו כך, שורין תאנים או תמרים ומבשלין אותן, ודכין אותן עד שירטבו ולשין הכל בחומץ, ונותנין בו שבולת נרד או איזוב וכיוצא בו בלי שחוקים. ולדעת רבי צדוק הוא מצוה וחייב אדם לברך אשר קדשנו במצותיו וציוונו על אכילת חרוסת ואין הלכה כן עד כאן לשונו26פירוש הרמב\"ם על משנה פסחים י', ג'. והרא\"ש כתב שאין מברכין על החרוסת אף על פי שהוא מצווה לפי שהוא טפל למרור. והענין אצלי שהוראת החרוסת קרובה להוראת המרור, כי המרור הוא זכר ל\"וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים\", והחרוסת מיוחדת למרור ולא לדבר אחר וספיקה ברכה אחת לשניהם, ונתיחדה הברכה אל המרור לפי שהוא עיקר המצווה מדאורייתא. והנה הצריכו חז\"ל לצוות על החרוסת לדעת ר' יוחנן לפי שהוא זכר לטיט שהוא חומר השעבוד, והוא כמו המרור שהוא זכר למרירות חייהם ועצבון נפשם בעבודתם.", + "ואחר כך נוטל מצה שלישת ובוצע אותה וכורכה עם מרור ואוכל ביחד זכר למקדש כהלל, לפי שהלל היה כורך פסח מצה ומרור ואוכל אותם בבת אחת שנאמר \"על מצות ומרורים יאכלוהו\". אמר ר' יוחנן חלוקים עליו חבריו על הלל דתניא יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא אם כן כורכן בבת אחת ואוכלן בדרך שהלל אוכלן? תלמוד לומר על מצות ומרורים יאכלוהו אפילו זה בעצמו. (פסחים קט\"ו, א') והשתא דלא איתמר הלכאה לא כהלל ולא כרבנן נעשה המצווה לדעת שניהם, כי ראשונה נאכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו ואחר כך נאכל המצה והמרור כרוכים יחד כמו שהיה הלל עושה במקדש כשהיו אוכלים את הפסח. ולפי שראו דעת רבנן יותר מסתבר נעשה המצווה לדעת רבנן בברכה ונעשה המצווה לדעת הלל בלא ברכה. וכתב בעל \"אבי העזרי\"27ר' אליעזר בן יואל הלוי, נקרא על שם ספרו – \"אבי העזרי\". ר' יואל היה בן תקופת הראשונים – בן המאה ה-12 – תחילת המאה ה-13. יליד בון שבגרמניה, צאצא למשפחת רבנים ופוסקים מבעלי התוספות. ספרו \"אבי העזרי\" כולל לקט נרחב של פסקים ופירושים לפי סדר מסכתות התלמוד. שאין לטבל הכריכה בחרוסת, וכן נראה מדברי הרמב\"ם, אבל הראש, כתב שצריך לטובלו בחרוסת, וכן כתב רבינו שמעיה בשם רש\"י שכל היה הלל עושה, אוכל פסח מצה ומרור וטובל בחרוסת. וענין זה אצלי שהם קיבלו שבלילה הזה מטבילין שתי פעמים ושאין טבול הירקות בחומץ מכללם לפי שנתקנה בשביל התינוקות בלבד, ולכן סובר הרמב\"ם ששני הטבולין הם אחד במצה ואחד במרור, ושאר הפוסקים לא קיבלו שיהא טבול למצה בחרוסת, כי החרוסת היא למרור בלבד, ושני הטבולין הם אחד למרור בפני צמו ואחד למרור עם כריכת המצה.", + "ואחר זה יאכל סעודתו, ואחר הסעודה יאכל מהמצה השמורה תחת המפה והוא האפיקומן הנאכל באחרונה זכר לפסח שהיה נאכל על השובע, ויאכלו בהסיבה ולא יברך עליו, ויהיה זהיר לאוכלו קודם חצות. ומוזגין כוס שלישי ומברך עליו ברכת המזון וישתה בהסיבה. ולא ישתו בינו ובין כוס רביעי, אבל בין כוס שני לכוס שלישי יוכל לשתות. ומוזגין כוס רביעי וגומרין עליו ההלל ומברך עליו ברכת השיר ושותה בהסיבה.", + "ואחר כוס הרביעי יברך בורא פרי הגפן ואחר כך ברכה אחרונה על הגפן ועל פרי הגפן, מה שאין כן בשאר הכוסות, שמברך רק בורא פרי הדפן ולא ברכה אחרונה, זהו דעת רב נטרונאי ורב עמרם ורב אלפסי והרמב\"ם, אבל הרא\"ש כתב שאין צריך לברך בורא פרי הגפן אלא על כוס ראשון שהוא על קידוש היום ועל כוס שלישי שהוא לברכת המזון, ולא יברך על כוס שני ורביעי בורא פרי הגפן. וגם בברכה האחרונה על הגפן יש דעות שונות, והרא\"ש הסכים לדעת האומרים כ אין לאומרה רק אחר כוס הרביעי, כמו שכתבתי.", + "אחר אכילת האפיקומן אין לאכול שום דבר דתנן \"אין מפטירן לאחר הפסח אפיקומן\" (משנה פסחים י', ח'). אבל אם רוצה לעשות כוס חמישי יש מהפוסקים שכתבו שהוא רשות, ויש מהם שאמרו שאסור לשתות אחר ארבע כוסות, וכן כתב רב אלפס שלא יטעום אחר כוס רביעי כלום. ואף שאין זה מן המשנה דאין מפטירין אחר הפסח א]יקומן היינו שלא לאכול אבל למשתי שריף אבל המנהג אצלנו בספרד הוא שלא לשתות כדי שלא להוסיף על ארבע כוסות.", + "כלל שתים וארבע", + "הכלל היוצא לנו שהמצוות התלויות בלילה הזה הן אלו:", + "שתים הן נטילת ידיים: אחת אחרי קידוש היום קודם אכילת הירקות, והשניה אחרי ההגדה קודם אכילת המצה. ומלבד זה הרגיל במים אחרונים יעשה כמנהגו.", + "שני מיני ירקות יש בקערה: אחד מאיזה ירק (כרפס) שיטבול בחומץ ויברך עליו ברכת בורא פרי האדמה קודם ההגדה, ואחד (חזרת) אחר ההגדה שאוכל עם המרור ומברך על אכילת מרור.", + "שני תבשילין יש בקערה: אחד (זרוע) זכר לפסח שהיה נאכל בזמן בית המקדש, ואחד (ביצה) זכר לבשר חגיגה שהיה נאכל שם, ואין מברכין עליהם.", + "שתי פעמים יאכלו מרור: אחד בפני עצמו בברכתו, ואחד יכרוך עם המצה זכר למקדש כהלל בלא ברכה.", + "שני דברים צריכים הסיבה: אכילת המצה ויין של ארבע כוסות, כי המרור אינו צריך הסיבה כמו שכתבתי למעלה.", + "ארבע פעמים יאכלו מצת מצווה בליל בסדר: אחת לברכת המוציא ואחת לברכת אכילת מצה, אחת עם המרור ואחת לאפיקומן.", + "ארבע מיני אכילות יש בקערה: אחת ירק, ואחת מרור בפני עצמו, ואחת מצה בפני עצמה, ואחת מרור כרוך עם המצה זכר למקדש כהלל.", + "ארבע ברכות יברך על הקערה: בורא פרי האדמה, המוציא לחם מן הארץ, על אכילת מצה, על אכילת מרור.", + "ארבע כוסות הם: אחד לקידוש, אחד לברכת הגאולה, אחד לברכת המזון ואחד לברכת השיר.", + "וראוי שנדע למה תקנו ארבע כוסות בזה המספר לא פחות ולא יותר, וחששו שלא יוסיף על הכוסות, ומה ענין כוס השני על הגאולה? ונראה שזו הברכה היא כברכת היום שנאמר בה אשר בחר בנו וזמן חירותנו וזכרון יציאת מצרים, ולמה לא יספיק בכוס אחד בין שלישי לרביעי? כי אף שאמרו מפני שלא יישן ולא ישתכר ויחדל מלגמור את ההלל, אין ספר שגם כן כוונו בו דבר אחר.", + "והנראה לי בזה מדרך הסברא שבא הכוס הראשון להודות לה' על אשר בחר בנו להיות לו לעם סגולה, והבחירה הזאת היתה בימי אברהם אבינו במצוות המילה, כמו שנאמר \"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים\" (בראשית י\"ז, ז' – ח'). ולהיות זה החסד הראשון שקיבלנו ממנו יתברך והקודם במעלה וסיבה ליתר הטובות כולם, לכן תקנו עליו הכוס הראשון, ותהיה הברכה \"אשר בחר בנו מכל עם\" שהיה זה התחלתו בימי אברהם, ומזה נמשך \"שרוממנו מכל לשונות האדמה\", ונמשך מזה גם כן שקדשנו במצוותיו ונתן לנו חוקים ותורת אמת אשר לא עשה כן לכל גוי. עד שמזה נמשך \"שנתן לנו באהבה רבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון\", כי מאהבת ה' אותנו נתן לנו מועדים וחגים לשמוח ולהתעדן בהם, שמכללת חג המצות הזה שהוא מקרא קודש רצה לומר יום טוב אצלנו וזמן חירותנו, כי יצאנו מעבדות לחירות. וכנגד היום טוב מקרא קודש שאמר \"באהבה רבה זכר ליציאת מצרים\", רצה לומר שאין בזה עול מצות ולא טורח כי אם מצוה אלהית שניתנה מאהבה מסותרת (אהבה טבעית) כדי שנזכור יציאת מצרים. וחזר ואמר \"כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים\" וחתם \"מקדש ישראל והזמנים\". הרי לך מבואר מטבע הברכה שהכוס הראשון בא לשבח את ה' על אותה בחירה ראשונה שבחר בנו בימי אברהם אבינו.", + "והכוס השני באה להודות להשם יתברך על גאולת מצרים שאחרי שבחר בנו פדה וגאל אותנו מידי אדונים קשים, ולכן היה מטבע הברכה של הכוס הזה \"אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה לאכל בו מצה ומרור\". ובזמן שבית המקדש קיים היו אומרים \"לאכול בו פסח מצה ומרור\" ולא אומרים עוד דבר אלא היו חותמים מיד \"ברוך אתה ה' גאל ישראל\". אך חכמי הגלות הוסיפו בברכה \"כן ה' אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים\" וכו'.", + "הכוס השלישי בא להודות להק על אשר שמרנו והצילנו בגלות הזה מתוך צרינו ואויבינו, והוא שומר אותנו ומצילנו מכמה זאבים, ונתן לנו לחם לאכול ובגד ללבוש, וכנגד זה באה ברכת המזון שנודה ומשבח לשמו על אשר לא חסר לנו מזון, ועל הארץ ושאר הטובות שקיבלנו. ומיד נתפלל על גלותנו רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל הבית הגדול וכו',. ובעוד שאנחנו בגלות הוא רוענו זוננו פרנסנו וכו', ולכן נתפלל לפניו שירויח לנו מכל צרותינו ואל יצריכנו לידי מתנות בשר ודם, שכל זה הוא מחמת הגלות, ונבקש שהוא יתברך יבנה עיר ציון בחיינו וכו', ולפי שכל העניין של כוס שלישי מורה שהוא כנגד בגלות וחורבן בית המקדש, וכוס שני הוא כנגד גאולת מצרים, ונפרדים הענינים זה מזה, לכן אמרו שמותר לשתות כוס אחד בין שני לשלישי.", + "אבל הכוס הרביעי שהוא כנגד הגאולה עתידה וענינו מדובק לענין הגלות הזה, לכן אין להפסיק ביניהם בכוס אחרר, ותקנו לומר על הכוס הרביעי ברכת השיר שאז יושר השיר הזה בארץ יהודה, ונאמר בו \"יהללוך ה' אלהינו כל מעשיך\", לפי שבגאולה העתידה יהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' כמו שפירשתי. ולפי שההילול והשבח ההווה לא יפסק ולא יחדל, לכן היתה החתימה \"מעולם ועד עולם אתה אל ומלך מהולל בתשבחות. ואולי מפני זה יאמרו הפוסקים שאין לברך על הגפן ועל פרי הגפן כי אם על הכוס הרביעי הזה, לפי שבזמן התשועה אז תתברך הגפן ותנובת ארץ ישראל ותהיה ארץ חמדה טובה ורחבה תחת אשר בעת החורבן היתה שממה כמהפכת זרים.", + "ולכן נאמר בברכה הזאת רחם על עמך ועל עירך לפי שהיא מתיחסת לגאולה. וכבר ייעדו הנביאים שבזמן התשועה וקיבוץ גלויות ירבו התבואות והגפן תתן פריה וכל עצי השדה ימחאו כף. ועל זה ניבא הנביא יחזקאל \"וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא, כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם\" (יחזקאל ל\"ו, ח' – ט'). והושע הנביא אמר \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם ה' אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל\" (הושע ב', כ\"ג – כ\"ד). וזכריה הנביא אמר \"וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם\" (זכריה ח', י' – י\"ג).", + "חתימת המאמר", + "כבר כתבו חכמי האמת שהמצוות האלהיות מלבד מה שיש בהם בעשייתם מהעדות והמשפטים והטעמים אשר זכרה התורה בהן, עוד יש בענינן רמזים והערות לענינם עליונים ולמדעים יקרים מטבע המציאות והַיישַרת בני אדן להשגת שלמותם, כי זה לעומת זה עשה האלהים במצוותיו. לכן ראוי לך המעיין אם בעל נפש אתה שתאמר בלבבך למה זה בחר האל יתברך להוציא את עמו ממצרים בחודש האביב ולא באחת משאר תקופות השנה? ועל מה אסר החמץ ועשה באיסורו חומרא רבה שנאמר \"כי כל מחמצת לא תאכלו ונכרתה הנפש ההיא\" (שמות י\"ב) ועל זה ציווה ביום הארבע עשר לבדוק החמץ לאור הנר, וכל הבדיקה והגעלת הכלים שהזהירו חז\"ל? ומדוע היה איסור החמץ וימי החג שבעת ימים ולא היה יום אחד כיום מתן תורה? ולמה היום הראשון והיון האחרון אסורין במלאכה מלבד אוכל נפש, ושאר הימים אינם אסורין בה? ולמה צווה בעשיית המצה כל אותה שמירה ונקיות הטחינה הלישה ואפייה ושיעור המצה? ועל מה יורה המרור והפסח ומדוע לא נאכל הפסח בגבולין כמו המצה כי אם בבית ה'? והחי יתן אל ליבו. ולמה היה ראשו של פסח על כרעיו ועל קרבו ולא נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות, ואינו נאכל אלא למנוייו ואינו נאכל אלא צלי, ואינו נאכל על השובע, ולא חייבו דבר זה המצה? גם עניין ארבע כוסות ושאר הדברים אין ספק שמלבד הטעמים שנתנה התורה בהם ודרשות חז\"ל בדבריהם היקרים שהם כולם אמת ואין נפתל ועקש בהם.", + "עוד לאלוה מילין בחכמות עליונות ורמזים נפלאים בדברים האלה, וראוי לנו לחקור עליהם פה משום שלמות המלאכה, ולבקש עליהם דרך ישר אמרי אמת, ובאשר הם סוף כל האדם יהיה זכרונם בסוף המאמר. ואמר ששורש הרבדים האלה כולם ראוי לבעלי השכל השלמים שיבלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים, ויפקידו על זמנן שלא להוציא לבשת ולחרפה אלא להשלמת נפשם, כי כל שנות האדם וחייו ישתדל ללכת בדרך אשר ילכו בו השלמים, וכמו שאמר במשנה אבות, \"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי\" וכו' (משנה אבות ד', ז'). ואמר רבי מאיר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה\" (משנה אבות ד', י'), כלומר שלא יוציא זמנו בדברים בטלים כי אם בהתקרבות אלהים, כמו שנאמר \"והגית בו יומם ולילה\" (יהושע א', ח'). וכדי שלא ימוש אבדת זמנו מעיניו ראתה החכמה האלהית להעיר את האדם במצוותיו על קוצר ימיו ומספר שנותיו כדי שיהיה זה תמיד לנגד עיניו. ובמאמר רבי טרפון \"היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים\", ולפקוח עינינו ברא ה' את עולמו במספר שבעת ימים אשר בהם עשה את השמים ואת הארת וביום השביעי שבת וינפש, כדי שהאדם ידע וישכיל שימי שנותיו שבעים שנה, שלא יוציא אותם לריק ולבהלה אלא במעשים נבחרים במעשה בוראם, וביום השביעי ינוח וישבות בעולם הנשמות.", + "וכדי ללמד ולהדריך את האדם באמתת ענינו, כשרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לקח אותם לעם סגולתו, עשה ביציאת מצרים וצווה אותם על מצוות אשר יעירו את כל אחד על עניין בריאותו וימיו וחייו ויום מותו. כי הנה העם הנבחר עם היותו זרע ברך ה' מפאת טבעם ומולדתם, אך בהיותם במצרים היו שם במצור ובמצוק בחושך ואפלה כימי עולם, דמיון העובר היושב במעי אמו כי עם היות נפשו חצובה מתחת כסא הכבוד הוא שם נעדר השלמות מתבוסס בדמיו, וכמו שעשה על זה השלם רבי שמלאי מאמר גדול החכמה ויקר המליצה מאד באמרו, למה הילד דומה במעי אמו – מקופל ומונח כפנקס ושתי ידיו על צדעיו ושתי אציליו על שתי ארכבותיו, ושתי עקביו על שתי ענבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו, פיו סתום וטבורו פתוח, ונר דלוק על ראשו וכו' (מסכת נדה פרק המפלת). וכמו שהולד לא יצא לאויר העולם מבלי שיתחדשו במקום שהוא יושב שם כאבים חזקים וחבלי יולדה, ככה כשהוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים הכה במצרים מכות רבות, וכמו שהולד ביציאתו לאור העולם לא יורגל מיד בלקיחת המאכלים הגסים כי אם חמאה ודבש יאכל עד הגיעו לגבול התחזקות לאכול לשבעה, וגם יצטרך לחינוך וגידול וללמוד דעת כדי שיתיישר במעשיו לאביו שבשמים, ככה בצאת ישראל ממצרים האכילם ה' את המן ארבעים שנה והביאם במדבר בחינוך ולימוד התורה כדי שאחרי כן ידעו את ה' ויתדבקו בעבודתו.", + "וכבר כתבו הטבעיים שארבעת תקופות השנה הן כנגד הארבעה זמנים ששיערו בחיי האדם: הזמן הראשון שהוא האביב הוא כנגד הילדות והשחרות וימי הנערות, והזמן השני הקיץ הוא כנגד זמן הבחרות שבו יתנגב הלחות וירבה החום, והזמן השלישי החורף הוא כנגד זמן הזקנה עם השארת הכוח, ולכן אף שבוא הבוקר והערב קרים שעות הצהריים הן חמים, וכן באדם עדיין נשארו בו כחות מהבחרות. והזמן הרביעי הסתו הוא כנגד הישישות וחולת הכוח ואפיסתו, ולכן הוא כולו קר ומוכן למות. ומהבחינה הזו בחר ה' שתהיה היציאה ממצרים בחודש האביב שהוא דוגמת צאתנו לאוויר העולם, וימי התחלתנו להבין ולהשכיל. ולכן היה החדש הזה עלינו ראש חדשים לרמוז על ראשית ימינו ושנותיו. אמנם איסור החמץ מורה על הרחקת התאוות החומריות, כי החמץ והשאור הוא שמן הוא יצר הרע והוא אשר קראוהו חז\"ל \"שאור שבעיסה\", ולכן ציווה ה' יתברך שבכל הקרבנות לא יקריבו כל שאור וכל דבש, לפי שהשאור רומז ליצר הרע והדבש ותיקות החיים הבהמיים כרוך עמו. ואמר \"כי כל אוכל מחמצת ונכרתה הנפש ההיא\", לפי שהחמת והיצר הרע הוא משחית ומכרית הנפש ממחצבה. והיה שביתתו ביום ארבעה עשר להעיר שעד ארבע עשרה שנה הראשונות מחיי האדם אינו בר עונשין לא בבית דין של מעלה ולא בבית דין של מטה. אך משם ואילך יקבל עליו עול מצוות וישבית ויבטל היצר הרע והשאור שבעיסה. ולזה כוונו באמרם \"אור לארבעה עשר בודקין את החמת לאור הנר\" (פסחים א', א'), כי האור הראוי לבדוק בו החמץ אשר בדרכי האדם ובמשכיות לבו הוא הנתון בידו והוא השכל המתעורר בו בסוף שתי שביעיות השנים הראשונים, וכמו שנאמר \"נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן\" (משלי כ', ז'). ואמר המליץ ממולח טהר קודש רבי ידעיה הספרדי: \"לבי לבי התורה והאדם נר אלהים בארץ, גוו פתילה נפתלת\" וכו'28רבי ידעיה הפניני, מתוך ספרו \"בחינת עולם\". ר' ידעיה הפניני נולד בפרובאנס בצרפת בשנת 1270 ועבר בצעירותו לברצלונה בספרד. ספרו \"בחינת עולם – הוא ספר מוסר בן 37 פרקים הכתוב בלשון מליצית והיה פופולרי במהלך הדורות. הספר יצא לאור בשנת 1484.. וכמה צריך ליזהר בנר הזה בבוא עתו לבדוק בו חורין וסדקין אשר בכל חדרי בטן, שתהא האורה ההיא משוערת כראוי לא חזקה כל כך שתשרוף את הבית ותחריב את הגוף בהרחקת המאכל והמשתה ובדברים הגשמיים בכללותם, ולא חלושה שלא תספיק לגלות סוד החטאים.", + "ובהגעלת הכלים המתחלפים וצורך טהרתם רומז גם כן על חלוקת כתות בני אדם והכשרם. וראיתי במסכת יומא ששאל רבי מתיא בן חרש לרבי אליעזר ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר ליה שלשה הם ותשובה על כל אחת מהן, עבר על מצוות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו, ועל זה נאמר שובו בנים שובבים אפר משובותיכם. עבר על מצוות לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר ועל זה נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכן. עבר על חייבי כריתות וארבע מיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכיפורים תולים ויסורין ממרקין, ועל זה נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם, אבל אם יש בהם חילול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולם תולין ומיתה ממרקה, ועל זה נאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העוון הזה לכן עד תמותון\" (יומא פ\"א, א').", + "והנה התשובה לפי הדעה השלמה היא הטהרה וההגעלה לשביתת החמץ והשאור בגוף, וידוע כי הכלים שנשתמש בהם חמץ יש ד' דינים חלוקים:", + "א – הכלים שהשתמש בהם בצונן שרי להם בשטיפה לבד, וכן יש מבני אדם מי שלא פשע לעשות אחת מתאוות האדם אשר לא תעשינה, אבל לא נזדרז לעשות מצוות עשה המזככות את הנפש, זולת חטא בשב ואל תעשה והחטא הזה היותר קל שבחטאים, ועל זה יהיה קל המחילה עם החרטה והתשובה, והוא אמרו אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר \"שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם\" (ירמיהו ג', כ\"ב).", + "ב – הכלים שנשתמשו בהם בחמין טעונים שפשוף והגעלה, וכן מי שעבר על מצוות העשה אף על פי שאינן חמורות מכל מקום כבר נתלכלכה נפשו לכלוך שאין תקנה בתשובה כמין הראשון אלא עם יום הכפורים.", + "ג – הכלים שהשתמשו בהם על ידי האור שלא יספיק להם עד שיבואו באש ממש, וכן מי שעבר על כריתות וארבע מיתות בית דין שחטא בעבירות חמורות, האיש הזה לא יספיק לנקיונו התשובה ויום הכיפורים אם לא על ידי יסורין.", + "ד – כלי החרס שהשתמשו בהם בחמין בכל דבר איסור לא יקבלו שום תיקום וטעונים שבירה וגניזה, וכן החוטא בחילול השם אין לו תקנה כי אם המוות שהיא מדרגה יותר קשה מכולם. ועל זה אמר הנביא \"בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר\" (איכה ד', ב'), רצה לומר שאין להם תקנה אלא בשבירה, ואמר \"הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ\" (ירמיהו כ\"ב, כ\"ח).", + "הנה התבאר מזה למה נאסרו החמץ והשאור ולמה צריך בדיקה והגעלת הכלים שהשתמשו בהם חמץ. והתחלת האיסור ביום י\"ד לרמוז על שנות האדם שמהם התחיל השמירה ממנו. וציווה באיסורו שבעת ימין לפי שזה המספר מן הימים יעיד על ימי שנות האדם שהם שבעים שנה. ולרמוז בזה על שביעיות הרבה במצוות, ובהם ימי החופה שבעת ימים כדי שיזכור כמה סבובים מאלה יעברו עליו בימי חייו ויתן אל ליבו שימי שנותיו שבעים הן, ואחרי החופה יתחייב אדם בשמירת הגדה שבעת ימין ללמדך שכל ימיו יזהר מהטומאה ויבקש הנקיות. אחר זה כשיוליד בן זכר נצטווה כי אחרי עבור עליו שבעת הימין ימול בשר ערלתו, להעיד על זה שימול גם בשר ערלת לבבו ויצרו. ולכן בא בזה המספר שבעה גם כן בטהרת המצורע ובטומאת המת, ושבעת ימי המילואים לכהני ה', והזהיר על שמיטת השנים ויובלים כדי שתמיד יהיה לנגד עיניו מנין שנותיו. ומה טוב אמרו ביובל \"וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים\" וגו' (ויקרא כ\"ה, ח') ורצה לומר בספרת לך דווקא, של עצמך אתה מונה השנים, להיותם ימי השמירה, מלבד ימי הנערות שאינו חייב בבית דין של מעלה. ולכן גם בשאר העניינים נזכר תמיד זה המספר. ואמר \"כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר\" וגו' (בראשית ז', ד') \"וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים\" (בראשית ח', י'), \"וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת יְהוָה אֶת הַיְאֹר\" (שמות ז', כ\"ה), \"שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ\" (שמואל א' י', י'), \"בְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ\" (דברים כ\"ח, ז'), \"שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם\" (משלי כ\"ד, ט\"ז), \"וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע\" (איוב ה', י\"ט), \"כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי\" (בראשית כ\"א, ל'), \"שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם\" (ויקרא כ\"ו, י\"ח), ולכן הם שבע ימי אבלות. ושביעיות רבות אחרות באו בספרי הקודש, וכולם להזכיר האדם את ימי חלדו כדי שישתדל ללכת אל מסעיו בחכמה ובתבונה ובדעת ולא יוציא ימיו לבטחה. ובעבור זה עצמו ימי איסור החמץ שבעה לרמוז שימי שנותיו שבעים ועלינו לבטל כל חמץ וכל שאור בליבנו. ולכן היום הראשון והאחרון אסורים במלאכה לפי שהאדם בילדותו בתחילת בואו לעולם אין לו מעשה ולא מלאכה וגם בישישותו וגבורת ימיו הוא כמת ואינו ראוי למלאכת העולם, אבל בימים ההם יעשה רק אשר יאכל לכל נפש, לפי שלא יאות לנערים בילדותם העמל והמלאכה כי אם לחנכן בתורה ובמצוות שזה הוא מאכל לנפשם, וכן הזקן בסוף שנותיו אין הוא ראוי שיתעסק בדבר אחר כי אם שהכין צידה לדרכו והשלמת נפשו והוא אשר יאכל לכל נפש, אמנם הימים האמצעים הם ימי המעשה.", + "והנה צווה במצה לרמוז אל הנהגת האדם בחייו שתהיה בתמימות וטהרה מבלי יצר הרע ושאור שבעיסה, ולכן הזהירו הקדושים שישמר האדם בעניין המצה משעת הטחינה שהוא הזמן שבו מתחיל האדם לסבוב ולטחון אחרי ענייני העולם הזה כי מאז צריך שימור. והזהירו גם כן על שיעור העיסה שימדוד האדם עיסתו והנהגתו בשימושי גופו וחומרו במדה במשקל ובמשורה. וצוותה התורה שיאכל עם המצה מרור שהוא רמז לכבישת היצר והכנעת בכוחות הגשמיים, כי בזה ירגיש האדם מרירות וצער גשמי, כי אותו המרירות אשר ירגיש גופו בכבישת יצרו ימתק לנפש.", + "אמנם עניין הפסח ירמוז להפסד הגוף והפרדת הנפש ממנו, ולכן יאכל על מצות ומרורים, שכאשר יבוא המוות על ההנהגה הטובה ומרירות כבישות היצר יהיה הפסח קרבן לה' ותהיה שחיטתו אצל מזבח ה', ואכילתו והפסדו במקום קדוש, ויהיה נאכל בלילה שהוא רמז לעת המוות, ועד חצות שהוא חצי המורכב, שחצי האחד הוא מיוחס לנפש ולא ימצא בו דבר גשמי. ולפי שהיה קרבן רמז לגוף האדם במותו והפסדו, לכן היה על כרעיו ועל קרבו דוגמת האדם בעת מותו עם כל אבריו, ויאכל הפסח למנוייו לרמוז אל חברת קרוביו ואוהביו בחייו, ואינו נאכל אלא צלי, להיותו ריחו נודף, רמז שיהיה לו שם טוב ביום מותו, וכמו שנאמר \"לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים\" (שיר השירים א', ג'). וגם שיהיה הקורבן ההוא ריח נחוח לה' ויעל עשנו השמימה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ולפי שהפסח מורה על המוות והפסד הגוף צווה שתהיה אכילתו באחרונה על השובע ולא יאכלו אחריו כלום, באשר הוא סוף כל האדם ואחרית הדרך. ומפני שחיי האדם נכללים בארבעה זמנין: נערות בחרות זקנה ושיבה כמו שאמרתי לעיל, לכן תקנו לשתות ארבעה כוסות, כי ארבעה אלה ישתה האדם בחייו.", + "הנה נתבאר מכל זה שחג המצות ירמוז אל בריאת האדם וחייו ומספר שנותיו, וטהרת הנהגתו וכבישת יצרו, וצער גופו ושלמות נפשו, וסופו המשובח לפני ה', ולכן היה זה חג ה' לדורות. ואמרו הקדושים חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, לפי שמה שיורה וירמוז עליו היציאה והחג בכל חוקותיו ומשפטיו יכלול לכל אדם בכל דור ודור. ולכן היתה יציאת מצרים שורש לכל המצוות ולשאר מועדי ה', כי הוא למוד והוראה לכל ימי חלדנו. ולכן נצטוינו להמשיך מיד מספר שבעת השביעיות שהם ממש פרקי האדם וגבולי זמנו, כמו שאמר \"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת ... שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה\" (ויקרא כ\"ג, ט\"ו), לפי שהמספר ההוא מורה על ימי חיינו שיהיו כולם להגיענו אל השלמות הרוחני שקיבלנו במתן תורה, והיה יום אחד להורות על אחרות הנותן יתברך והמתנה. והרמז הזה בעצמו מימות האדם ושנותיו בא גם כן בחג הסוכות הנקרא חג האסיף על אסיפת האדם מהעולם הזה, כמו שאמר \"בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ\" (שמות כ\"ג, ט\"ז), והקפות שבעת ימי החג ושבע הקפות ביום השביעי, הכל בא להזכיר ימי עולם שנות דור ודור, כדי שישים אדם עיניו והחי יתן אל ליבו על ענייניו העצמיים לזכור ימי חיי הבלו ולדקדק עם נפשו בחשבון זמנו וידע כי קרב קיצו, ומיעוט פרי החג מורה עליו גם כן.", + "הנה נתתי בכל המצוות האלה רמז נכבד ואמיתי שענייניו, והוא דרך ישר לפני איש להתהלך לפני ה' בארצות החיים. ופה נשלם מה שרציתי לומר בזה. והתהילה לאל אשר היישיר לפני דרכו וכבודו עלי זרח. והיתה השלמתו בעיר מאנופולי29עיר נמל על שפת הים האדריאטי במחוז פוליה באיטליה. ממחוז הפולייא אשר במלכות נאפוליש, ביום ארבעה עשר ערב חג פסח שנת רנ\"ו ליעקב שמחה. אמן ואמן30שנת 1496.", + "תם ונשלם ספר זבח פסח בשנים ועשרים לחדש סיון שנת חמשת אלפים ושלוש מאות וחמישה31שנת 1545, בבית בן משק האדון מארקו אנטוניא יושטיניאן32מרקו אנטוניו יוסטיניאן היה הומניסט איטלקי ובעל בית דפוס עברי בונציה במאותת ה-15 וה-16.. פה ויניציאה." + ] + ], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "זבח פסח על הגדה של פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "key": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "מאה שערים", + "enTitle": "One Hundred Gates" + }, + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/Hebrew/L'viv, 1872.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/Hebrew/L'viv, 1872.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..75b68e5e814ec1c5ffa82331564caf5f0c4fdad9 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/Hebrew/L'viv, 1872.json @@ -0,0 +1,378 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001088678/NLI", + "versionTitle": "L'viv, 1872", + "license": "Public Domain", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "זבח פסח על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "text": { + "Introduction": [], + "One Hundred Gates": [ + "(שער ראשון) למה סדרו חז״ל המאמר הראשון מההגדה בלשון ארמי הא לחמא עניא וכו׳ ושאר המאמרים שבהגדה באו כלם בלשון הקדש והיה ראוי שיהיו המאמרים כלם באופן אחד אם בלשון הקדש ואם בלשון ארמי מתחלה עד סוף ובפירוש המאמר אזכור דעות החכמים בזה ומה שהוא יותר קרוב אל המושכל:", + "(שער שני) למה קראו המצה לחם עוני כי היא בעצמה כפי מה שנהגו בה בני ישראל לבנה ויפה. ואם מפני שהיא זכר לעוני הנה רבן גמליאל דרש שהיא זכר לגאולה וגם הכתוב מעיד עליה כן. וראוי אם כן לדעת אם המאמר הזה מסכים לדרשת רבן גמליאל או חולק עמו.", + "(שער שלישי) למה היתה התחלת ההגדה בענין המצה בלבד באומרם הא לחמא עניא. והנה בחג הפסה חובה לזכור שלשה דברים ואלו הן פסח מצה ומרור כמו שאמ׳ רבן גמליאל ולכן היה ראוי שיתחיל בפסח שהוא הקודם. או יזכיר שלשתם יחד לא שידרוש מהמצה בלבד. גם כי מאמר רבן גמליאל היה ראוי שיבא בתחלת ההגדה כי הוא היסוד שהכל תלוי בו.", + "(שער רביעי) באמרם הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל הא שתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל. והוא מאמר כפול והיה די בשיאמר חדא מניהו, גם כי זה עצמו נאמר בסוף ההגדה כן ה׳ אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים שמחים בציון עירך ושם היה המקום הנאות אליו לא בתחלת ההגדה שאינו מקומו.", + "(שער חמישי) במאמר מה נשתנה שזכר שם בשינויים אכילת המצה והמרור והטבול שתי פעמים. וההסבה ולא זכר הפסח שהיו אוכלים בלילה הזה ולא בשאר הלילות ולא חיוב הארבעה כוסות. ולא רבוי פעמים בנטילת ידים. ולמה לא שאלו על השינויים האלה כמו ששאלו על המצה והמרור ועל ההיסבה והטבול.", + "(שער ששי) אם היתה שאלת מה נשתנה כנגד הבנים הקטנים איך לא זכרו בה דבר מעקירת הקערה מן השולחן ושעשה ענינים מורים על התחלת הסעודה וענינם מורים על תשלומה.", + "(שער שביעי) בתשובת עבדים היינו לפרעה וכו׳. והוא שבהיות השאלה על המצה ועל המרור ועל ההסבה והטבול הנה באת התשובה מספקת על אכילת מצה בלילה הזה מכל הלילות לפי שבחפזון יצאו ממצרים עד אשר לא הספיק בצקם להחמיץ כרבן גמליאל אבל לענין הטבול וההסבה לא השיב דבר וגם לא לענין המרור והיה לו לומר שמררו את חייהם המצריים בעבודה קשה. ושלכן היתה אכילת המרור כמו שיזכור אחרי זה. ולמה לא זכרו אם כן בתשובה הזאת:", + "(שער שמיני) באמרו ואלו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים עדין אנו ובנינו וכו׳ והוא שהמאמר הזה אינו מענין התשובה והשואל לא שאל על זה כי אם מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות לא למה נעשה חג הפסח כיון שאנו לא היינו היוצאים ממצרים כי אם דור אחר רחוק ממנו מאד והיה ראוי שתהיה התשובה בענין השינוי לא בדבר אחר.", + "(שער תשיעי) שהנה המאמר הזה תמצאהו בסוף ההגדה בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים ושם היה באמת המקום הנאות אליו ומה ראה לזוכרו כאן שלא במקומו הראוי אליו ונכפל כיון שהיה עתיד לאומרו אחרי כן:", + "(שער עשירי) כי מה הרוחנו אנשי הגלות כמונו היום כשיצאו אבותינו ממצרים לשנאמר ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים כי אולי היינו יושבים שם בשלוה מישיבתנו בגלות אדום וישמעאל וכמו שאמרו אבותינו הלא טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר העמים מתוך השמדות והגירושין אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי. ויותר מהמה היציאה מכלל הדת לתוקף הצרות:", + "(שער יא) באמרם ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים עדין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים כי הוא בלתי צודק לפי שאפי׳ שלא הוציא את אבותינו ממצרים היה אפשר להוציא אותנו או לבנינו ולא היו אז בנינו ובני בנינו עד עולם עבדים לפרעה.", + "(שער יב) למה אמרו כלנו חכמים כלנו גבורים כלנו יודעים את התורה ומה כונו בג׳ התארים האלה. והנה לא זכרו משכילים ולא אנשי חיל יראי אלהים ושאר המדות שזכר יתרו.", + "(שער יג) במה שזכר מחכמי ישראל שהיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה כי מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם להסיר שינה מעיניהם ותנומה מעפעפיהם והתורה צותה ושמחת בחגך וזה היה עינוי נפש ואין ספק שתכלית מה כונו בזה.", + "(שער יד) מה ראיה זאת שהביאו להיות למצוה לספר ביציאת מצרים בלילה הזה ממאמר ר׳ אלעזר בן עזריה מאותה משנה מפרק קמא דברכות הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות וכו׳ כי הנה אותה משנה לא כונה בליל פסח בלבד כי אם שתאמר פרשת הציצית שיש בה יציאת מצרים בקריאת שמע של לילה אע״פ שלילה לאו זמן ציצית הוא שנאמר וראיתם אותו. ומה זה לענין חובת ליל פסח שלא לבד נתחייב לקרות פרשת ציצית בקריאת שמע של אותו הלילה כשאר הלילות. כי אם שיזכרו בה פסח מצה ומרור וטעמיהם.", + "(שער טו) אם היה ר׳ אלעזר בן עזריה כשמנוהו לראש ולנשיא תחת רבן גמליאל בן י״ח שנה ומפני כבוד הנשיאות נעש׳ לו בדרך נס קווצותיו לבנות ומראהו כאלו היה בן שבעים שנה כמו שמפורש שם בפרק דברכות. ובאותו יום כשמנוהו לנשיא אמר משנה זאת כמו שכתב רש״י ז״ל שם ועל זה אמר הרי אני כבן ע׳ שנה ולא בן שבעים לפי שהיה ילד חכם יקשה א״כ מה היה התימא שלא זכה בכל ימיו למצוא ראיה שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא כי המאמר הזה לא יאות כי אם לזקן שקנה חכמה ועברו עליו שנים רבות ובכל רוב שנותיו לא זכה לזה והוא היה בתחלת ימיו.", + "(שער טז) היאך אמר אלעזר בן עזריה שלא מצא כל ימיו ראיה לשתאמר יציאת מצרים בלילו׳ עד שדרשה בן זומא כי אם אמר זה על ליל פסח פסוק מלא הוא ליל שמורים הוא לה׳ להוציאם מארץ מצרי׳ הוא הלילה הזה ליל שמורים לכל בני ישראל לדורותם: וכמו שפירש הרמב״ן ענינו של כל בני ישראל לדורותם הלילה הזה ליל שמורים שישמרו את העבודה הזאת שיזכרו יציאת מצרים ואם לא כיון ר׳ אלעזר בן עזריה לענין ליל פסח באה א״כ המשנה הזאת כאן ללא צורך.", + "(שער יז) בדרשת בן זומא למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים שדרש ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות. וחכמים דרשו כל ימי חייך להבי׳ לימות המשיח ויקשה זה מאד לפי שהכתוב הזה הוא בסדר ראה אנכי בפרשת שמור את חדש האביב והוא מדבר במצות הפסח כמו שאמ׳ וזבחת פסח וגו׳ לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכפי סגנון הפרשה אי איפשר לפרשו כי אם על ענין הפסח לא לענין פרשת הציצית וכן פרש״י ז״ל למען תזכור על אכילת פסח ומצה תזכור את יום צאתך.", + "(שער יח) בדרשת בן זומא ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות כי הנה כבר התבאר כמלאכת ההגיון והוא האמת בלא ספק שמלת כל היא חומה כוללת תכלול הפרטים כלם. וכשתבוא ההקדמה סתמית מבלי כל תהיה כחה כח חלקית. כי באמרנו ימי חייך מורה על קצת הימים לא כלם ובאומרו כל ימי חייך מורה שבכל הימים יתחייב לזכור יציאת מצריים ולפי זה לא יוכל לדרוש כל ימי חייך הלילות כי מלת כל שנא׳ בכתוב בימים לדידיה איצטריך ולא לענין הלילות וא״כ אין מקום לדרישתו.", + "(שער יט) במאמר ברוך המקום שנתן תורה לישראל. והוא כי מה ראה המגיד להקדים הברכה הזאת אל דרשת הארבעה בנים ואם ראה שהיה ראוי להקדימה על פה שדרשו חז׳׳ל בפסוקי התורה למה לא אמרה בתחלת ההגדה קודם שידרוש שאר הכתובים שכבר נדרשו בה ומה היחס אשר יש לברכה זו לזוכרה קודם דרשת ארבעה בנים.", + "(שער כ) למה תאר הקב״ה בשם מקום באמרו ברוך המקום שנתן תורה לישראל וכבר חשבו אנשים להנצל מן הספק הזה לפרש המקום הנזכר כאן על הר סיני שבו נתנה תורה לישראל וקבלוה משם. וכמו שאמרו במשנה משה קבל תורה מסיני והוא באמת דעת מוטעה.", + "(שער כא) מה ראה המגיד להביא כאן דרשת הארבעה בנים שביאר בו ענין גלות מצרים והיציאה משם ואחר זה יביא מאמר מתחלה עובדי ע״ז שזכר בו תרח ונחור ואברהם ומעמד בין הבתרים ויעקב ולבן והירידה למצרים ויחזיר אחרי כן פעם אחרת לספר הגלות והעינוי והיציאה משם והיה ראוי שיקדים ראשונ׳ מאמ׳ מתחלה עובדי ע״ז וברוך שומר הבטחתו והיא שעמדה ודרשת ויענונו וגו׳ ואחרי זה יזכיר דרשת ד׳ בנים וכל דבר על מקומו יבוא בשלום:", + "(שער כב) מה החלוקה הזאת אשר עשה המגיד בד׳ בנים אחד חכם וא׳ רשע ואחד תם וא׳ שאינו יודע לשאול. כי הנה החלוקה הזאת אינה שלמת הסתירה: והחלקים אשר זכר אינם מקבילים בעצמם והיה ראוי שיאמ׳ אחד חכם ואחד סכל או איש בער לא ידע אחד רשע ואחד צדיק שהם הפכיי׳ או מקבילים בעצמם מה שאין כן חכם לרשע ולא תם לשאינו יודע לשאל.", + "(שער כג) בסדר זכרון הד׳ בנים שזכר ראשונה החכם ואחריו הרשע ואחריו התם ואחריו שאינו יודע לשאול. ולמה לא זכרם כסדר הפרשיות הרשע תחלה שבא בסדר בא אל פרעה בפרשת משכו וקחו לכם. ואחריו שאינו יודע לשאול שבא בס׳ קדש לי כל בכו׳ ואחריו התם שבא בסוף הסדר. ובס׳ והיה כי יביאך וגו׳ והחכם באחרונה שבאה פרשתו בסוף סדר ואתחנן:", + "(שער כד) מה היה שפרשיות החכם והתם ושאינו יודע לשאול באו כלם בלשון יחיד והגדת לבנך והיה כי ישאלך בנך. ופרשת הרשע ושאלתו באה בלשון רבים והיה כי יאמרו אליכם בניכם:", + "(שער כה) במה שדרשו פ׳ כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים והמשפטים שהיא בסוף סדר ואתחנן על מצות הפסח כי הנה הפרשה ההיא על כל מצות התורה החקים והמשפטים תדב׳ לא לבד במצות הפסח ופסוקי הפרשה יוכיחו זה. ועם היות שזכ׳ בה ענין יציאת מצרים היה זה מפני שהוא שרש המצות כלם וזכרון אליהם וכן נזכר במצות השבת ומצות הציצית ומצות הגר ומצות אחרות מאד אבל לא יתחייב מזה שתהיה השאלה על מצות הפסח בלבד:", + "(שער כו) למה לא השיב המגיד אל שאלת החכם התשובה שהשביתו התורה באותה פ׳ שנא׳ ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים והיא תשובה מתיחס׳ אל השאלה ולמה לא זכרה המגיד וזכר דברים אחרים מחוץ אף אתה אמו׳ לו כהלכות הפסח אין מפטירין לאח׳ הפסח אפיקומן שהיא תשובה בלתי מתיחסת לענין השאלה.", + "(שער כז) מה ראה המגיד לדרוש פ׳ משכו וקחו לכם ושאלת מה העבודה הזאת לכם על הרשע ומה הרשע והפשע אשר מצא בשאלה הזאת. האם לפי שאמ׳ מלת לכם ולכן דרש ולא לו לפי שהוצי׳ את עצמו מן הכלל הנה ג״כ בשאלת החכם מלת אתכם ולמה לא אמ׳ עליו שהוציא את עצמו מן הכלל. ואם אמרו לפי שקרא מצות הפסח עבודה כאלו היא עבודת פרך כמו שכ׳ הר״י גיקיטילייא הנה הוא לישנא דקרא נקט שהכתוב קורא המצוה הזאת עבודה שנ׳ ושמרתם את העבודה הזאת ועבדתם את העבודה הזאת ובמה א״כ מצאו הרשע במאמר מה העבודה וגו׳:", + "(שער כח) למה לא נתן המגיד על שאלת הרשע התשובה שהשיבתו התורה בצדו ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ וגו׳ שהוא תשובה מתיחסת אמתית ולא זכרה המגיד והשיבו בדברי חרון אף להכעיסו אף אתה הקהה את שניו וכו׳ ונשארה הקושיא במקומה עומדת.", + "(שער כט) איך סדרו ז״ל בתשובת הרשע פסוק בעבו׳ זה עשה י״י לי. כי הנה הפסוק הזה הוא בפי׳ שדרשו על מי שאינו יודע לשאול ואיך א״כ ידרשו אותו ב׳ פעמים לענין הרשע ולמי שאינו יודע לשאול ושתק המגיד מתת ברשע התשובה שאמרה תורה בענינו ונתן התשובה שלא נאמרה בענינו כי אם בענין שאינו יודע לשאול.", + "(שער ל) איך הביא הבן התם בענין הפסח ממה שאמר והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת כי הנה לא נאמ׳ על מצות הפסח הלא תראה שהפרש׳ ההיא תצוה במצות פטר רחם שנאמ׳ והיה כי יביאך יי׳ אלהיך וגו׳ והעברת כל פטר רחם וגו׳ ועל זה אמר והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר לא על מצות הפסח שלא נזכרה בפרשה.", + "(שער לא) מה ראה המגיד ליחס שאלת מה זאת לתם לבבו ולנקיון כפיו של השואל. ואולי שכיון למה שכיון הרשע באמרו מה העבודה הזאת לכם כי כח שני המאמרים אחד אחרי שכבר ביארתי שלא הוכיח רשעתו ממלת לכם כי אם מעצם השאלה ואם שניהם דברים אחדים דברו למה ייחס המאמ׳ האחד לרשע והשני לתם.", + "(שער לב) איך דרש המגיד בשאינו יודע לשאול פסוק בעבו׳ זה בהיות שכבר דרש הפסוק הזה עצמו על הרשע כמו שנזכר למעלה ואיך יעשה שתי דרשות לשני ענינים מכתוב אחד.", + "(שער לג) מה היה שמאלה הארבעה בנים בשנים מהם החכם והרשע אמר בתשובותם לשון אף אתה והביא בתשובותיהם דברים מחוץ שלא זכרה התורה. ובתם ובשאינו יודע לשאל לא אמר לשון אף אתה ולא ענינים אחרים מחוץ כי אם פשוטי התורה שנזכרו בתשובותיהם:", + "(שער לד) למה חז״ל חייבו הגדת מי שאינו יודע לשאול בליל הפסח באמרם יכול מראש חדש יכול מבעוד יום לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור ולא דרשו כזה בענין החכם ולא ברשע ולא בתם כי לא אמרו שתהיה תשובתם בלילה הזה בייחוד ולמה ידרשוהו אם כן בבן הרביעי הזה.", + "(שער לה) במאמר מתחלה עובדי עבודה זרה כי יראה שאין במאמר הזה צורך לפי שעם היות שצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח הנה כבר התחיל בגגות במאמר עבדים היינו לפרעה במצרים והמשיך ענין הגאולה ודרשת הבנים בענין הפסח והמצה והמרור ומה לו לחזור לאחור: ואם על כל פנים רצה פעם אחרת להתחיל בגגות מה לו להתחיל מתרח והיה ראוי שיתחיל מגלות מצרים או ממראת בין הבתרים ואם רצה לזכור אביו של אברהם מה לו עם נחור אחיו:", + "(שער לו) אם הניח במאמרו שתי הקדמות האחת שמתחלה עובדי ע״ז היו אבותינו והשנית שעכשיו קרבנו המקום לעבודתו למה הוכיח והביא ראיה על ההקדמה הראשונה מדברי יהושע בעבר הנהר ישבו אבותיכ׳ מעולם. ועל ההקדמה השנית שעכשיו קרבנו המקום לעבודתו לא הביא ראיה כלל.", + "(שער לז) מה ראה יהושע לזכור בדבריו לישראל ענין עשו וירושתו והנה לא היה זה מערך הדברים. ואם רצה להודיע כל זרע יצחק למה הודיע ג״כ זרע אברהם מבני קטורה ולמה לא זכר ישמעאל בנו ולא ירשותו.", + "(שער לח) באמרו ויעקב ובניו ירדו מצרימה. כי אם הודיע שיולדו ליצחק שני בנים עשו ויעקב ושעשו ירש את הר שעיר היה לו לומר ויעקב ובניו ירשו את ארץ כנען שהוא תמורת ענין עשיו וירושתו לא שיאמר שעשו ירש את הר שעיר ויעקב ובניו ירדו מצרימה בגולה. הנה א״כ היה זה סימן אהבה לעשו ושנאה ליעקב בהפך מה שאמר הנביא ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי:", + "(שער לט) באמרו ויעקב ובניו ירדו מצרימה והוא מאמר קשה שיורה שהם ירדו שמה מרצונם ובחירתם ואינו כן כי אם מפני גזרת בין הבתרים וכמו שדרשו וירד מצרימה אנוס על פי הדבור: וראוי שנדע הירידה הזאת אם היתה עליהם בחירית או מוכרחת ואם היתה מוכרחת האם הית׳ בסבת חטא בדרך עונש ומהו החטא או אם היתה בזולת חטא כלל ואיך היה זה מי יתן ואדע.", + "(שער מ) במאמר ברוך שומר הבטחתו לישראל כי המאמר הזה משמירת הבטחתו וקיום דברו לא תפול עליו ברכה לפי שהש״י מעצמו הוא אמת ואמונים נוצר יי׳ ולא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ואיך יאמר על זה ברוך האם השופט כל הארץ לא יעשה משפט ולא יקים את דברו.", + "(שער מא) באומרו שהקב״ה מחשב את הקץ וכאלו גלה בזה המאמר שהקב״ה מנה יום ליום ולילה ללילה ימי גלות מצרים וכל אותם ארבע מאות שנה שנגזרו בין הבתרים כדי להביא את הקץ בעתו והפך זה פרסמה התורה שאם היות שהיה זמן הגלות ארבע מאות שנה דכתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. מורה שהוסיף על הגלות עוד שלשים שנה ואיך חשב אם כן את הקץ גם כי לא ישבו במצרים כי אם מאתים ועשר שנים ואיך אמר הכתוב שישבו ארבע מאות ושלשים שנה:", + "(שער מב) באמרו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים והוא בהפך מה שהעידה התורה שנ׳ אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק וגו׳ והוא המורה שהיה דעתו לעקור את הכל:", + "(שער מג) באומרו שלבן בקש לעקור את הכל ולא ידעתי מאין בא זה למגיד כי הנה לא אמ׳ כי אם יש לאל ידי לעשות עמכם רע ולא היתה הרעה ההיא להשמיד להרוג ולאבד כי אם לקחת את הצאן אולי הרגיש בענין המקלות שעשה לו יעקב גם כי לא אמר שהיתה כונתו לעקור כי אם שהיה בידו יכולת כפי האנשים אשר עמו. והוא אמרו יש לאל ידי לעשות עמכם רע: ואם בעבו׳ הכתוב שאמ׳ ארמי אובד אבי. הנה איבד הוא תאר לאביו שבהיותו בארם היה אובד מבלי לבוש ואיך יוכיח מזה שלבן בקש לעקור את הכל. ", + "(שער מד) איך אמר היא שעמדה לאבותינו ולנו וכו׳: ושיעקב ניצל מלבן בעבור הבטחת בין הבתרים כי הנה יעקב נמלט ממנו בזכותו ובזכות אבותיו ולפי שהיה צדיק בדינו עם לבן. וכמו שאמר לו המלאך כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך ויעקב אמר את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש. לא בעבו׳ הגזירה:", + "(שער מה) ולמה לא זכר הצלת יעקב מעשו כשיצ׳ לקראתו בבואו מבית לבן בהיות לב עשב על יעקב רע כמו שאמ׳ ואהרגה את יעקב אחי ולמה לא דרש המגיד שהבטח׳ בין הבתרים עמדה ליעקב להצילו מעשו בעת הברכות כמו שאמ׳ יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. והיה לו לזכו׳ זה כמו שזכר מלבן ובדרך דרשא רחוקה.", + "(שער מו) במה שאמ׳ היא שעמדה לאבותינו ולנו כי עם היות שנודה שאבותינו נמלטו מצרותיהם מפני הבטחת בין הבתרים שהיתה עתידה להתקיי׳ בהכרח בירידתם למצרים וביציאתם משם: ולכן נצולו מכל הצרות עד בואם שמה כדי להתקיים אותו הייעוד יקשה אומרו גם בנו שאנחנו בגלותינו ניצול בעבו׳ אותה ההבטחה וכמו שאמ׳ שבכל דור ודו׳ עומדים עלינו לכלותינו ואיך יצוייר שבעבו׳ הבטחת בין הבתרים אשר כבר נתקיימה ביציאת מצרים אנחנו נצולים היום הזה:", + "(שער מז) במה שדרשו וירד מצרימה אנוס על פי הדבר. ויקשה הענין הזה לפי שיעקב לא ירד למצרים אנוס כי אם שמח ונעלז לראות את יוסף בנו כמו שאמ׳ עוד יוסף חי אלכה ואראנו בטרם אמות. ואין לנו שנא׳ שהשי״ת אמר לו אל תירא מרדה מצרימה כי שם רשות נתן לו לא שיצוהו שילך. וכ״כ הרמב״ם גם כי קודם שבאהו הדבור הזה כבר יצא מביתו ללכת למצרים ושם לדרך פעמיו שנ׳ ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק ויאמ׳ אלהים לישראל וגו׳ אל תירא מרדה מצרימה.", + "(שער מח) למה בכל הפסוקים שהביא בדרשא הכוללת הזאת כל מלה ומלה שדרש ממנה הוכיחה מפסוק אחד ובדרשא הזאת של אנוס על פי הדבור לא הביא פסוק כלל והיה ראוי שיביא עליו פסוק אל תירא מרדה מצרימה. ואם לא מצא הראיה הזאת הכרחית מי הביאו א״כ אל הדעת הזה:", + "(שער מט) במה שדרשו ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם. ויקשה למה דרשו ויגר שם על כונת יעקב ברדתו מצרימה ויותר היה ראוי לדרשו על ישיבת העם במצרים בפעל כמאמר המשורר ויעקב גר בארץ חם שהוא על זמן הישיבה שמה.", + "(שער נ) איך הביא המגיד לראיה ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי הנה לא אמרו זה להיותו כן כי אם על צד התחבולה כדי שיושיבם בארץ גשן כי כן כתיב ויאמר יוסף אל אחיו וגו׳ והיה כי יקרא אליכם פרעה ואמ׳ מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה וגו׳ בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רעה צאן ומפי עצתו אמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן.", + "(שער נא) בענין הדרשות האלה שלא עשה בהם המגיד דבר כי אם שהביא הפסוקים שבאו בסד׳ והיה כי תבא בפרשת וידוי הבכורים והוכיחם עם פסוקים אחרים שבאו בסדר ויגש ובסדר אלה שמות וארא ובא אל פרעה. כמו שאמ׳ ויגר שם שהוא בוהיה כי תבא שנא׳ ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו שהוא בסד׳ ויגש. ויענונו שהוא בפרשת כי תבא והביא לראיה וישימו עליו שרי מסים שהוא בואלה שמות. ויתנו עלינו עבודה קשה שהוא בכי תבא והביא לראיה ויעבידו מצרים שהוא בואלה שמות וכן השאר. ויש לשאול מה ראה להביא פסוקי ראיה על פסוקים בהיות אלו ואלו דברי התורה ודברי אלהים חיים.", + "(שער נב) אם היה שרצה המגיד להסכים הפסוקים שבאו בתורה בספו׳ המאורע עם הפסוקים שבאו על זה במשנה תורה בוידוי הבכורים למה עשה עקר ההגדה מפסוקי משנה תורה והוכיחם עם פסוקי המאורע ויותר היה ראוי שיעשה עקר ההגדה בספו׳ המאורע ויביא עליהם פסוקי והיה כי תבא.", + "(שער נג) במה שאמרו מלמד שהיה ישראל מצויינין שם ואתה תראה שלא הוכיח הציון הלז מפסוק כלל כמו שעשה בשא׳ הדברים שדרש ואם לא מצא עליו ראיה מה ראה לאמתו ולדרשו.", + "(שער נד) באמרו ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין. וכן אמרו ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע ולא תמצא בדרשא אחרת שיאמר מלמד אלא בשתי אלו בלבד ואין ספק שלא עשה זה במקדה כי אם לסבה מה כיון שבכל שאר הדרשות לא אמר כן:", + "(שער נה) במה שדרשו גדול ועצום על פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד כי הנה גדול ועצום הם שני תוארים והפסוק שהביא עליו נזכרו בו ארבעה תוארים שהם פרו וישרצו וירבו ויעצמו. והאיך יסכימו שני הכתובים האלו ואם פסוק פרו וישרצו וגו׳ נאמר כלו על הרבוי כמו שדרשו חכמינו ז״ל שהיו יולדות ששה בכרס אחד. יקשה למה המגיד לא דרש גדול בפני עצמו או הריבוי ועצום בפני עצמו על דבר אחר כמו שעשה בשא׳ מלות הכתוב.", + "(שער נו) במה שדרשו ורב כמ׳ שנ׳ רבבה כצמח השדה נתתיך שנא׳ על הגידול. ויקשה למה לא דדשו אותו על הריבוי שהיא הלמד מענינו. ועוד כי בפסוק שהביא רבבה כצמח השדה נתתיך נזכר לשון רבבה ולשון גדול ותרבי ותגדלי ותבואי ולשון עדי בעדי עדים. ומה ראו א״כ ליחס הפסוק הזה למלת ורב ולא למלת גדול ולא למלת ועצום ואיך יסכים ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדים עם מלת ורב בלבד:", + "(שער נז) למה הוכיחו ענין וירעו אותנו המצרים מפסוק הבה נתחכמה לו פן ירבה וגו׳ כי הנה לא נזכר באותו פסוק ענין רעה לשידרש עליו. גם כי במה שאמרו הבה נתחכמה לו לא הרעו לישראל כי אם במה שצוה פרעה לכל עבדיו כל הבן הילוד היאורה וגו׳. ויקשה למה המגיד זכר העצה ולא הפעל.", + "(שער נח) במה שדרשו בויענונו בנין ערי המסכנות ודרשו ויתנו עלינו עבודה קשה עם פסוק ויעבידו מצרים ויראה שענין שני הכתובים אחד שעבודת פרך הוא היה הענוי בערי המסכנות:", + "(שער נט) אם היה על כל פנים ויתנו עלינו עבודה קשה זולת ויענונו ישאר לשאול למה קראוהו עבודה קשה ומה הקושי שיצויר באי זו עבודה יותר מחומר ולבנים ומבנין הערים.", + "(שער ס) באומרו ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב ויקשה כי לא מצינו שכר׳ הקב״ה ברית כי אם לאברהם בלבד בין הבתרים שנא׳ ביום ההוא כרת י״י את אברם ברית. אמנם ביצחק וביעקב לא תמצא זכרון ברית ואיך יאמר א״כ את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב.", + "(שער סא) במה שדרשו וירא את עניינו זו פרישות דרך ארץ. ויקשה זה לפי שלמעלה דרשו ויענונו כמו שנא׳ וישימו עליו שרי מסים. ואם היה הענוי בבנין ערי מסכנות איך לא דרשו עליו גם כן וירא את עניינו שהוא הלמד מעניינו ודרשו על פרישות דרך ארץ שלא נזכר בכתוב.", + "(שער סב) איך הוכיחו פרישות דרך ארץ מפסוק וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. כי הנה בכתוב ההוא לא נזכ׳ פרישות דרך ארץ והדרשות האלו הם מצד הסכמת הלשון:", + "(שער סג) למה לא דרשו וירעו אותנו המצרים על כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו שהיא היתה באמת הרעה הגדולה שנגזרה עליהם כמו שתראה שדרשו אותו על ואת עמלינו:", + "(שער סד) מה ראו לדרוש ואת עמלינו על הבנים כי הנה בכתוב שהביאו להוכיחו לא נזכר לשון עמל וידום שלשון עמל הוא נרדף ללשון עינוי. וענין עניננו ועמלינו אחד הוא ומאי זו בחינה א״כ הבדילום בדרשותם.", + "(שער סה) במה שדרשו ואת לחצינו על הדחק: והנה לחץ ודחק יראה שענינם אחד: ומה הועילו הכמים בהגדתם בשינוי הלשון ואת לחצינו זה הדחק. והרי הוא כאלו יאמרו את ענינו זהו עמל. ואת עמלינו זה העוני:", + "(שער סו) במה שדרשו ויוציאנו י״י ממצרים לא ע״י מלאך וכו׳ ויקשה מאד לזה מה שאמ׳ הכתוב מפו׳ וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים שהוא המורה שיצאו ע״י מלאך הפך הדרשא:", + "(שער סז) במה שדרשו על מכת בכורות אני ולא שרף ויקשה לזה מה שאמ׳ הכתוב בפי׳ ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף ואמרו חז״ל על ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר מכאן שמשנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע מורה שעל ידי שרף או שליח נעשתה מכת בכורות:", + "(שער סח) שהמגיד דרש ויוציאנו י״י ממצרים לא ע״י מלאך ולא ע״י שרף ולא ע״י שליח והנה הראיה שהביא עליו מפסוק ועברתי בארץ מצרים אינו מדבר מהיציאה כי אם ממכת בכורות. ואיך הוכיח ממה שדרשו במכת בכורות ענין היציאה ואין הנדון דומה לראיה:", + "(שער סט) ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף. וכן דרשו ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח ויקשה זה לפי שאין ההעברה ענין בפי עצמו וההכאה ענין בפני עצמו. כי ההעברה יראת באמת שהיא ענין ההכאה והיו גם כן בזה שני ענינים מכת בכורות ומשפטי האלוהות. ואיך אם כן דרשו שלשה ועשו ההעברה ענין בפני עצמו:", + "(שער ע) במה שדרש המגיד ביציאה ממצרים שלילת המלאך ושלילת השרף ושלילת השליח ומהראיה שהביא עליו שלא דרשו חז״ל שלשתם על דבר אחד. אבל דרשו שלילת המלאך לענין ההעברה: ושלילת השרף לענין מכת בכורות ושלילת השליח למשפט אלהות: ואיך יוכיח המגיד מזה שלשת השאלות האלה יחד בענין היציאה:", + "(שער עא) ראוי לשאול מה ראה הקב״ה לעשות מכת בכורות בכבודו ובעצמו ולא עשאו ע״י מלאך כמו שהיתה מכת מחנה מלך אשור שנא׳ בה ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור ומה שאמרו חז״ל אני י״י אני הוא שהבחנתי בין טפה לטפה ובין בכור לשאינו בכור. והחזיק בו ר״ש בן יוחאי בספר הזוהר דרך דרש הוא.", + "(שער עב) במה שדרשו ביד חזקה זה הדבר. ויקשה למה לא דרש יד חזקה על מכת בכורות שנקראת כן בכתוב שנא׳ ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי וידוע שמכת בכורות היא היתה סבת היציאה בעצם ועליה יאמר ויוציאנו י״י ממצרים ביד חזקה לא על הדבר שנפל במקנה:", + "(שער עג) במה שדרשו ובזרוע נטויה זו החרב כמו שנ׳ וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם ויקשה לפי שהמצריים לא הוכו בחרב ואיך יאמרו שהיתה יציאתם בסבת החרב והפסו׳ שהביא המגיד להוכיח שנ׳ וחרבו שלופה בידו תשובתו בצדו נטויה על ירושלים ואיך יוכיח מזה שהיה חרב במכו׳ מצרים.", + "(שער עד) במה שדרשו ובמורא גדול זה גלוי שכינה. כי הנה לא ירדה שכינה בתוך בני ישראל כי אם במעמד על הר סיני: ואיך ימנה זה בכלל נסי מצרים: והכתוב שאמ׳ ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. פרש״י המורא הגדול נסים וגבורות שבמדבר. והרמב״ן פירשו על מעמד הר סיני ומה לו לענין מכות מצרים:", + "(שער עה) איך הביא ראיה על היות מורא גדול גילוי שכינה מפסוק במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים שהם כלם שמות ותוארים למכות מצרים המבהילות והמורה עליו אומרו ובמוראים גדולים לשון רבים האם נאמר שהיו גלויים מהשכינה רבים:", + "(שער עו) במה שדרשו ובאותות על המטה ויקשה זה לפי שהמטה היה כלי לאותות שנעשו באמצעותו אבל לא היו אותיות עצם המטה כי הדבר שהוא כלו או אמצעי לדבר אחר אין ראוי לומר שהוא הוא עצמו. והכתוב שהביא לראיה חולק עליו שאמר אשר תעשה בו את האותות מורה שאין המטה האותות ואם אמר זה על אות התנין הנה הוא היה אות פרטי לא אותות רבים:", + "(שער עז) במה שדרשו ובמופתים זה הדם וידוע שמכת הדם היתה מופת פרטי ומופתים הוא שם כולל. ועם היות שיצדק אומרנו שהדם הוא מכלל המופתים לא יצדק שהוא מופתים:", + "(שער עח) בראיה שהביאו מפסוק ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן. ויקשה זה לפי שהפסוק ההוא אינו מדבר במופתי מצרים והוא מייעד על הגאולה העתידה ושם קרא מופתים הדם והאש והתימרות עשן שזכר. ולמה לא דרש אותם המגיד במלת ובמופתים שהיא המורה על הריבוי ודרש מופתים על הדם בלבד:", + "(שער עט) למה בדרשא שעשו בפסוקים האלה לא זכרו מכל מכות מצרים כי אם שתים בלבד הדבר והדם ולמה לא דרשו גם כן שאר המבות: האם לא היה יותר טוב לדרוש ובאותיות ובמופתים על כללות הנסים משידרוש אותם על הדם בלבד:", + "(שער פ) במה שדרשו ביד חזקה שתים ובזרוע נטויה שתים ובמורא גדול שתים ובאותות שתים. ובמופתים שתים: ויקשה זה לפי שעם היות אותות מורה על שנים וכן מופתים להיות׳ לשון רבים ומיעוט רבים שנים. הנה יד חזקה וזרוע נטויה ומורא גדול שבאו בלשון יחיד איך ידרשו כל א׳ מהם על שתים ומה היחס אשר יש ליד חזקה עם אותות או עם מופתים לשידרש שתים כמוהו וכן בזרוע נטויה ובמורא גדול:", + "(שער פא) איך במנין המופתים שנעשו במצרים מנו עשרה בלבד ולא הביאו בכללם נס ההפך המטה נחש ונס צרעת יד הנביא. והנה נס ההפך המטה נחש היה הראשון שעשה משה לעיני פרעה ובשעת שליחתו נאמר: ראה כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לעיני פרעה שראוי לפרשו על השלשה נסים שעשה לו כששלחו וכמו שהדם שהיה אחד מהם נכנס במנין העשרה ככה היה ראוי בשנים האחרים ובפרט בנס ההפך המטה לנחש:", + "(שער פב) בסימנין שהיה נותן ר׳ יהודה במכות דצ״ך עד״ש באח״ב וראוי לדעת מה ראה בציון הסימנין האלה כי הם אינם בלשון הכתוב שנא׳ שלקח פסוק אחד לאסמכתא וגם הם בעצמם דברים בלתי מובנים ולא אשמעינן במה כחו בסימנין האלו אשר נתן. ובאלה שמות רבה אמרו שהיה כתוב על מטה משה דצ״ך עד״ש באח״ב אבל זה אין ראוי שיובן כפשוטו שאם היה כן לא יאמרו ר׳ יהודה היה נותן בהם סימנין.", + "(שער פג) במספ׳ המכות ואיכותם והוא שיש לשואל שישאל למה היו המכות בזה המספר עשרה ולמה נעשו אלו שנזכרו בכתוב ולא היה אחרות. האם נאמ׳ שנפל הדבר הזה במקרה ובהזדמן הלא הדברים הטבעיים הם מכוונים לתכלית מוגבל וידוע וכ׳ ש׳ האלהיים שכלם בחכמה עליונ׳.", + "(שער פד) בדרשת ר׳ יוסי הגלילי באמרו מנין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות כי הנה זה לא יאמר אדם לשישאלהו ר׳ יוסי מנין אתה אומר ואם הוא אמרו מעצמו לא היה ראוי שיאמר מנין אתה אומר אלא עשרה מכות לקו המצרים במצרים וחמשים על הים. תדע זה שבמכות מצרים נאמר אצבע ועל הים מהו אומר וירא ישראל וכו׳. לא שיאמר מנין אתה אומר:", + "(שער פה) שנראה שר׳ יוסי שאל על שני דברים הא׳ שלקו המצרים במצרים עשר מכות והשני שעל הים לקו חמשים מכות. ובתשובה והראיה תמצא שהשיב והוכיח השנית שלקו על הים חמשים מכות. ולא הוכיח הראשונה שלקו המצרים במצרים עשר מכות והוא בלתי ראוי בסדר הדברים:", + "(שער פו) במה שאמר ר׳ יוסי הגלילי כמה לקו באצבע עשר מכות אמור מעתה במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות ויקשה זה לפי שלא לקו באצבע כי אם מכה א׳ והיא מכת הכנים וכמו שאמר הכתוב ויעש כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכולו ותהי הכנם באדם ובבהמה ויאמרו החרטומי׳ על פרעה אצבע אלי״ם היא. ואם מכה אחת נעשתה באצבע יתחייב שעל הים לקו עשר מכות לא חמשים. גם כי במכת הדבר מצאנו לשון יד שנ׳ הנה י״י הויה במקנך ואם לא נעשו כל מכות מצרים באצבע.", + "(שער פז) בדרשת ר׳ אליעזר שכל מכה ומכה היתה של ארבע מכות כי זה א׳ א׳ לציירו האם נאמר שבסבת הדם תוכללנה ד׳ מכות וכן בשאר ובמה יתחלפו א״כ אותם הארבעה זו מזו לשלא יהיו אחת ואם היה הרבוי בערך המקבלים לא יהיו בלבד ארבעה אלא ארבעת אלפים ויותר ויותר מזה שהכתוב שהביא לראיה ישלח בם חרון אפו הנה הוא מדבר במצרים והם שמות למכות עצמם לא לחלקי המכה:", + "(שער פח) בדרשה ר׳ אליעזר והוא למה לא אמר בה מנין אתה אומ׳ שכל מכה ומכה שהוכו המצריים בה היתה של ארבע מכות באותו סגנון עצמו שאמ׳ ר׳ יוסי הגלילי בהיות הכל דרך אחד:", + "(שער פט) במה שדרש ר׳ אליעזר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים על הד׳ מכות של כל מכה ומכה: ונראה שדרש חרון אפו אחת. עברה שתים. זעם שלש. משלחת מלאכי רעים ארבע. ולא דרש צרה והוא מן התימה ומה יעשה לה.", + "(שער צ) במה שאמר ר׳ אליעזר אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות. ועל הים לקו מאתים מכות ויקשה זה לפי שהוא לא הוכיח כי אם כל מכה ומכה של מכות מצרים היתה של ארבע מכות. ונתחייב מזה שבמצרים לקו ארבעים אבל לענין הים לא הוכיח כלל.", + "(שער צא) בדרשת ר׳ יעקב שכל מכה ומכה היתה של חמש מכות כי זה יותר קשה מהראשון כי איך יצויר שבכל מכה ומכה תהיינה נכללות ה׳ מכות שניא דא מן דא ומה הבחינה אשר תחייב המספר הזה.", + "(שער צב) במאמר ר׳ עקיבא אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם: אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם כי הנה השפטים שעשה בהם הם עשר מכות שהוכו המצריים במצרים והיתה נכללת בתוכ׳ מכת בכורות ויקשה א״כ למה הוצרך לפרט אותה ולומר הרג בכוריהם כי זאת מכלל השפטים היה ואם ראה לזכו׳ מכות בכורות בביאור למה לא ביאר ג״כ החשך והדבר וכל הנשארות:", + "(שער צג) אם היה שלזכור ראה מכת בכורות בעצמה היה ראוי לזוכרה אחרי השפטים ולומר אלו עשה בהם שפטים ולא הרג בכוריהם אלו הרג הרג בכוריהם ולא שפט באליהם ותבא מכת בכורו׳ סמוכה לשפטים שהם שאר המכות ומשפט האלוהות באחרונה כי כן נזכר בכתוב ועברתי בארץ מצרים. והכתי כל בכור ובאחרונה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים והוא לא עשה כן שזכר האלוהות בין השפטים ומכת בכורו׳:", + "(שער צד) במה שאמר ר׳ עקיבא דיינו בכל המעלות טובות ובכל אחת מהן. וידוע שאם היות שברובם היה די לענין תשועתם וגאולתם מבלעדי האחרות הנה יש מהן שלא היה די בעצמם אם לא יתחברו אל האחרות כאלו תאמר נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים לא היה די לנו בזה כי היה מצרים נוסע אחריהם להרוג ולאבד את כל היהודים וכן אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה לא היה די לנו כי מה תועלת בקריעת הים אם יטבעו בו וכן אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה לא היה די לנו כי בקבול התורה נשלמו לא בקורבתם אל ההר בלבד:", + "(שער צה) בטעם הפסח שנתנה בו התורה. ואמרתם זבח פסח הוא לי״י אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל וגו׳. ולזכרון החסד הגדול הזה מהצלת בכורי בני ישראל באה מצות הפסח בכל דור ודור ומצות קדש לי כל בכור באדם ובבהמה ותחתם נבדלו הלוים ומצות הציצית וגם המזוזה באו על זה והוא דבר מתמיה מאד לפי שאם המצריים נתחייבו במכת בכוריהם לפי שהחזיקו ושעבדו את ישראל שאמר עליו השם בני בכורי הנה ישראל לא היו מחוייבים באותה מיתה כפי שורת הדין ולמה יומתו מה עשו ואם המלך צוה לצעקת גואלי דם איש אחד להרוג את הרוצחים האם ראוי שיאמר לעלובי׳ צועקים דמי אחיהם שעשה עמהם חסד בשלא הרגם ג״כ כי הנה הרוצחים היו חייבי מיתה לא הצועקים העלובים ואיך יספו כצדיק כרשע וכן היה ענין ישראל הם צעקו אל ה׳ בצר להם מהמצריים וישמע אלהים את נאקתם וקבע את קובעיהם נפש האם ראוי שיאמר אליהם שהגדיל לעשות עמהם חסד ורחמים בשלא הרגם בכלל המצריים הפושעים השופט כל הארץ לא יעשה משפט ואתה תראה כי במכת הערוב הפלא ה׳ את עמו אשר בארץ גשן לבלתי היות שם ערוב ובמכת הדבר נאמ׳ ג״כ הפלא י״י בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל ובמכת החשך נאמ׳ ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ולדעת חז״ל בכל המכות היתה הפלאה והנה לא נעשה שם סימן ונתינת הדם על המשקוף לשלא ילקו עם המצרים ולא נצטוו על זה במצות גם בקריעת ים סוף נכנסו בני ישראל בים ויבאו מצרים אחריהם והמצריים טובעו בים סוף אחד מהם לא נותר ובני ישראל הלכו ביבשה ולמה לא נצטוו על אותה תשועה במצוה מעשית ומהסימנין בהוראת שעה כדי שיזכו בהפלאה ולא נתקנה עליה מצוה לדורות כמו שנצטוו בפסח ובקידוש הבכורות בעבור שלא הוכו עמהם והספק הזה אצלי עצום מאד ותמהתי הפלא ופלא מהמפרשים איך לא העירו עליו:", + "(שער צו) בטעם שנתן רבן גמליאל במצות המצה באומרו על שום שלא הפסיק בצקם של אבותינו להחמיץ והוא תימא כי הנה קודם היציאה ממצרים בפרשת החדש הזה לכם ראש חדשים צוה ית׳ לישראל על מצות המצה עם מצות הפסח שנא׳ ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו ואמ׳ והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו חג ליי׳ לדורותיכס וגו׳ שבעת ימים מצות תאכלו וגו׳ ואם נצטוו בהיותם במצרים קודם היציאה על אכילת המצה ואיסור החמץ איך יאמר רבן גמליאל שהיה טעם מצותה על שלא הספק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ומה ההגלות הזה מי יתן ואדע:", + "(שער צז) מאין לנו מצות המרור לדורות כי עם היות שמצאנו אותו בפסח מצרים שנא׳ ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו כבר יאמר אומ׳ שהיה זה מיוחד לפסח מצרים כענין ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות וגו׳. וכמצות וככה תאכלו אותו מתניכם וגו׳ שלא היה מצוה לדורות והמורה על זה שבפרשת זאת חוקת התורה שהיא מצוה לדורות לא נזכר המרור. וכן בסוף פרשת משפטים ובסוף פרשה כי תשא שאמר לא תאכל על חמץ דם זבחי ולא ילין לבקר זבח חג הפסח אבל לא זכר דבר מהמרור. וכן באמור אל הכהנים נזכרה מצות הפסח בקוצ׳ ובסד׳ ראה אנכי בפרשת שמור את חדש האביב זכר מצות המצה והפסח בכל משפטיו אבל לא זכר דבר מהמרור וראוי א״כ שנדע מנין לנו מצות המרור לדורות.", + "(שער צח) נאמר כל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים כי הנה החובה הזאת חייב אותה המגיד מן הפסיק שהביא ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו וכפי זה תפול החובה הזאת על הדורות שירשו את ארץ ישראל וישבו בה שראוי שכל אחד יראה עצמו כאלו הוא יצא ממצרים לפי שאלו לא יצאו משם לא היה שרים ונכבדים בעלי קרקעות ואדני הארץ. אבל אנחנו בגלותנו שלא ירשנו הארץ ונולרנו בגלות בארצות אויבנו מה החיוב אשר לנו להראות את עצמנו כאלו יצאנו ממצרים מכח אותה ראיה שהביא ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ ואיך הוציא מזה לפיכך אנחנו חייבים להודות ולמה הביא שבעה שמות של הודאה להודות להלל ולשבח לפאר לרומם להדר ולקלס. וזכר חמשה מאמרים מהחסדים וטובות הא׳ הוציאנו מעבדות לחירות. והב׳ השעבוד לגאולה. והג׳ מיגון לאנחה. והד׳ מאבל ליום טוב. והה׳ מאפלה לאור גדול. ומה ההבדל אשר בין החמשה המאמרים האלה.", + "(שער צט) מה ראו חז״ל לתקן קריאת ההלל בלילה הזה בדלוג לחצאין מתחלתו עד למעינו מים קודם הסעודה ושנברך עליו ברכת הגאולה ואחר הסעודה נגמור את ההלל ונברך ברכת השיר ולא ברכת הגאולה ויותר ראוי היה שנגמור את ההלל בבת אחת מבלי הפסקה כדרך קריאתו במועדי י״י ואחרי השלמתו נברך על הגאולה ואם נאמר שחשו לטורח התינוקות עם היות הטורח קטון מאד תשאר קריאת ההלל מראש ועד סוף וברכת הגאולה לאחר הסעודה והנה במקרא מגילה בליל פורים אחרי העם לא חששו לקטנים ולא צוו שיקראו אותה לחצאין ולא שיברכו הרב את ריבנו כי אם בסופה לא באמציעתה: והאומרים שתקנו זה כדי להדר כוס שני הבל המה אומרים שהכוס הג׳ בא על ספור יציאת מצרים לברך עליו ואין מברכין אלא על היין.", + "(שער מאה) מה ראו להכניס בתוך פרקי ההלל פסוקי שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך וגו׳ כי אכל את יעקב וגו׳ שאינם מעצם ההלל והם ממזמור אחר. ושאר הפעמים שאנחנו גומרי׳ את ההלל אין אנו מכניסין הפסוקים האלו: הרי לך בזה מאה שערים מהספקות והשאלות אשר שערתי במאמרי ההגדה ובפסוקים שנזכרו בה כפי חולשת דעתי וקוצר השערתי. ובפי׳ ההגדה יתבארו ענינם ויותרו הספקות והשאלות כלם. וסימן למספרם יהיה בידך ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים. ויברכהו י״י בהיתרם." + ], + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "ההגדה הזאת היא במכילתא וכבר זכרתי בשערים מה שיש במאמר הא׳ הזה מהשאלה למה סדרו חז״ל המאמ׳ הזה בלשון ארמי ושאר מאמרי ההגדה כלם בלשון הקדש. וכבר נתנו בזה החכמים ז״ל טעמים על דרך הדרש מהם מפני שלא יבינו המזיקין בלשון הקדש ויבאו ללכלך הסעודה אחר שנתן להם רשות באמרו (כל דכפין ייתי ויכול) אבל הדעת הזה הוא ספק ספיקא בכמה מדרגות ראשונה במציאות השדים. וב׳ שיבינו לשון קדש ולא לשון ארמית וג׳ שלא ילכלכו הסעודה כי אם ברשות בע״ה כבן יכבד אב ועבד אדוניו ואף שנודה כל זה שהוא באמת משא כבד כבר השרישונו חז״ל ששלוחי מצוה אינה ניזוקין ואמרו ליל שמורים הוא לילה המשומ׳ בה מן המזיקים. ומהם אמרו שנ׳ המאמ׳ הזה בלשון ארמי כדי שלא יבינו אותו מלאכי השרת ולא יתחילו לשורר להקב״ה בלילה הזה שהיא ליל יציאת מצרים שלא אמרו בו שירה שנ׳ ולא קרב זה אל זה כל הלילה וכבר יקשה גם לדעת הזה שהיה ראוי שיאמרו כן בהלל שהוא השיר המיוחס ללילה הזה לא המאמר הזה הראשון מההגדה שאין בו שירה. ועם היות שבליל יציאת מצרים לא אמרו שירה מי המונע שמדי שנה בשנה בלילה הזה לא יאמרו אותה ויקנאו בישראל. כ״ש שכבר אמרו חז״ל שמלאכי השרת שומעין כל הלשונות ואמרו שגבריאל למד את יוסף שבעים לשין והם קבלו שהם כנגד שבעים שרי׳ המקיפי׳ כסא כבודו ולפי זה יבינו ג״כ לשון ארמי. ואחרים אמרו שמפני היות אבותינו בבבל כאש׳ סדרו ההגדה הסכימו לומר זה בלשון ארמי כדי שיבינו הנשים והטף והם יפרסמו את המצוה אבל יקשה לדעת הזה למה היה המאמ׳ הראשון הזה בלשון ארמי ושאר מאמרי ההגדה כלם בלשון הקדש והנה כלם סדרו בבבל ומאמ׳ מה נשתנה הוא יותר כנגד הנשי׳ והטף והיה ראוי א״כ להיות בלשון ארמי.
ולכן היותר נראה בזה הוא כי מפני ההכרזה אשר בזה המאמר כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח. תקנו המאמר הזה בלשון ארמי כי היו אז בבבל ובבוא החג כיון שלא היו חוגגין בירושלים לסמוך על שולחנם העניים והאביונים סדרו׳ שגם פה בגלות יתחייב כל בע״ה להרבות מתנתו כמו שאמר ושמחת׳ לפני י״י אלהיכם אתם ובניכם ובנותיכם והלוי וגו׳ ולכן כשישב על שולחנו ירים קולו אל הענייה אשר בפתח הבית לקרוא כלם בשם י״י כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח ר״ל שיבואו לסמוך על שולחנו ולפי שהעניים לא יבינו לשון הקדש תקנו שיעשה ההכרזה הזאת בלשון ארמי כדי שיבינו אותו ויכנסו בביתו. וכבר צוה הנביא על הצדקה הזאת באמרו הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית וגו׳ אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד י״י יאספך.
ואמנם למה נקראה המצה לחם עוני כבר נמצאו עליו לחז״ל חדשים גם ישנים ששה טעמים כי בפרק ערבי פסחים אמר שמואל לחם עוני לחם שעונין עליו דברים: אבל זה בלתי מספיק כי גם על הפסח והמרור יש עניית דברי׳ וכמו שאמר רבן גמליאל כל מי שלא אמר ג׳ דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור וכו׳ ועוד שהנה הכתוב קרא את המצה לחם עוני ולא היה זה מפני ההגדה כי עדיין לא נתקנה. עוד אמרו שם דבר אחר לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. כלומר שבלילה הזה יפרוס בעל הבית את המצה לזכרון שהיו ישראל במצרים עניים אבל התורה עשתה המצה זכרון לגאולה כמו שאמר שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור אה יום צאתך וגו׳. ולכן יש להאמין כי המצה היא זכר לגאולה לא לעבדות ולא לעניות. ומזה גם כן תראה הטעם השלישי שאמרו בזה שנקרא לחם עוני לפי שמפני עבדותם במצרים לא היו מניחים אותם המצריים ללוש עיסתם ולאוכלה כראוי כי באמת לא באה מצות המצה לזכרון הגלות כי אם לזכרון הגאולה. ואחריה אמרו שאמר זה לפי שבמצרים אכלו מצה עם הפסח כמו שאמר על מצות ומרורים ושנקראת לחם עוני בערך למצריים כי בבא מצות המצה בא להם עניים ומכת בכוריהם. ושלכן נאמר די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים על אכילת אותה הלילה. וגם זה איננו שוה לי כי יותר היה ראוי שיקראהו לחם גאולה וגם היה ראוי לומר די אכלו אבהתנא ביציאתם ממצרים לא בארעא דמצרים שמורה על ההרגל וההתמדה. ואחרים אמרו שקראו לחמא עניא מפני העיסה שתקנו שתהיה מעשירית האיפה כמו קרבן העני שנ׳ ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפ׳ וכן היתה עיסת המן במדב׳ שהיה מלקט כל אחד ממנה עשירית האיפה. אבל רחוק הוא שיכוין המגיד לזה שאם היה כן היה ראוי שיאמ׳ הא קורבנא דעוניא. או עיסה דעניא. אם היה שכפי כמות העיסה נקראה כן לא שיאמ׳ הא לחמא עניא שמורה היות העוני בטבע הלחם ומהותו. לא בכמותו ומקריו. והטעם הששי הביא הרמב״ן בפירושו בסד׳ ראה אנכי ז״ל. וזכר במצה שתהיה לחם עוני להגיד שצוה בה לזכו׳ שייצאו ממצרים בחפזון והוא עוני זכר כי היה במצרים בלחם צר ומים לחץ. והנה תרמוז לשני הענינים. וכן אמרו הא לחמא ענייא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. או יאמר שתהיה עוד עשויה כלחם עוני ולא שתהיה מצה עשירה כמו שהזכירו חז״ל ע״כ. הנך רואה שנעתק הרב מענין לענין לפי שלא נתישב אצלו מה שאמר בזה כי הנה ישיגוהו הספקו׳ שזכרתי לשאר הדעות:
והנכון אצלי בזה הוא שהמצה תקרא בכתוב לחם עוני לשתי סבות האחת מפאת טבעה לפי שהלחם בהיותו עיסה טרם יחמץ הוא קטן הכמות ואח׳ החמוץ יגדל הבצק ויעלה למעלה והמצה להעדר החמוץ לא תגדל ולא תעלה אבל תהיה תמיד שפלה נמוכה. ומהבחינה הזאת נקראה לחם עוני לשפלותה ודלותה בעצמה והסבה השנית לפי שהמצה קשה להתעכל באצטומכא ותתמיד לשבת בה לקושיה ולכן תספיק מעט המצה לאוכליה. וכבר כתב יצחק הישראלי בספ׳ המסעדים אשר לו שפת המצה קשה מאד להתעכל באצטומכא ומתאחרת לצאת משם ומולידה רוח וסתומים ושהוא מאכל נאות לעמלים יותר מן הלחם החמץ: והמצרים לשנאתם את בני ישראל וכדי שיספיק אליהם לחם מועט היו נותנים אליהם בבניני המלך ובמעשה הלבנים לחם מצה ומהבחינות האלה שתיהן נאמ׳ כאן הא לחמא עניא כנגד הראשונה מפאת טבעה כמו שזכרתי ודי אכלי אבהתנא בארעא דמצרים היא כנגד הסבה השנית ועם היות שנקראת מצה לחם עוני מהבחינות האלה לא נאמ׳ מפני זה שצותה התורה במצות המצה ואיסור החמץ מזה הטעם כי אם לזכרון מהירות גאולתם כמו שאמר כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. הנה א״כ המאמ׳ הזה אינו סותר לדרשת רבן גמליאל במצה לפי שכאן לא אמר המגיד טעם מצות המצה אבל זכר ענינה שהיה לחמא עניא בטבעה ושכן היו אוכלים אותה במצרים. אחרי כן פירש רבן גמליאל הסבה למה אנחנו אוכלים מצה בלילה הזה והיא לזכרון מהירות הגאולה והיציאה ממצרים שהיתה כל כך שלא הספיק בצקם להחמיץ ויהיה פירוש הכתוב שבעה ימים תאכל עליו מצות שהמצה הוא לחם עוני נמוך ושפל ובלתי גדל לחי שבחפזון יצאת מארץ מצרים עד שלא הספיק הבצק להגדיל ולעלות ונשאר נמוך ועני. וכמו שאפרש עוד במקומו.
ואמנם למה התחילה ההגדה בענין המצה ולא בענין הפסח שהוא הקודם במעלה וסבה או למה לא זכר שלשתם פסח מצה ומרור. ומה ענין אמרם הא שתא הכא והכפל אשר בא בו שהם השאלות אשר באו בשער השלישי והרביעי כבר אמרו מהחכמים שאומרנו כאן כל דכפין וכו׳ הם דברי אנינות על גלותנו לומר כי בעונותנו גלינו מארצנו ואין אנו יכולין להקריב קרבן חוצה לארץ ולכן אינם צריכין טהרה. אבל כל מי שיבא יאכל מזה הפת כטמא וכטהור יחדיו. ולכן אנו מתפללים שלשנה הבאה נעלה לירושלם ושבו בנים לגבולם. והאיש אשר אינו טהור יעשה כחקת הפסח: ואחרים אמרו שהתחיל במצה מפני שאנו חייבין לתת לכל אחד די מחסורו בזמן הזה. ולכן אמר כל דכפין. ומאמר לשנה הבאה הוא נאמ׳ לזכרון ירושלים שנא׳ אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי כאלו יאמר שבזכות הנדבה והצדקה הזאת להאכיל לעניים יגאלנו השי״ת. וראיתי מי שפירש שהמאמר הזה כולו הוא ספור מה שעשו אבותינו במצרים והדברי׳ שאמרו באותו ליל שמורים שמפני חפזונה היו מחלקין המצה והיו אומרים אלו לאלו כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח כי עתה אנו עבדים במצרים ולשנה הבאה נשב בארעא לישראל בני חורין ושעתה כאש׳ אנחנו מחלקין את המצה נעשה הודעה לנשים ולתינוקות שכן עשו אבותינו במצרים והיו אומרים ככה ואנחנו עושים דוגמתם ושההקינו לומר לשנה הבאה בני חורין בלשון תקדש ולא בלשון ארמי כשאר מלות המאמר כדי שלא יבינו אותו המאמר הארמיים ויחשבו אותם מורדים במלכות ואומרין שיעשו עצמם בני חורין וגם בפירוש הזה לא ימלטו מהספקות.
והנכון אצלי הוא שחז״ל תקנו שיהיה אדם בליל פסח קודם ההגדה בוצע מצה וישים חציה תחת המפה ויעקור הקער׳ מלפניו ויתננה בצד השולחן כאלו כבר אכלו כדי שיהיה מקום לשואל לשאול למה עושין כן עדיין לא אכלו כמו שביארו בפ׳ ערבי פסחים ותקנו שיקרא את העניים שיבואו לאכול עמו מפתו ולסמוך על שולחנו ולכן דבר מהמצה לא שתהיה כונתו לבאר טעמה והוראתה כאן כי אינו מזה המקום ואחרי כן יבוא במקומו אבל הוא לענין ההכרזה כאלי יאמר העניים והאביונים מבקשים לחם ואין לכו לחמו בלחמי כי הוא לחם עוני ונאות אליכם ובלילה הזה כולנו שוים ואע״פ שאתם עניים אל תתביישו כי כן היו אבותינו במצרים הנה א״כ היו דבריו אלה מתוך ענותונתו לדבר על לב העניים ועל כן קרא לחמו לחם עוני ואולי על כל הסעודה אמרו כי הלחם יאמר על הבשר כמו שיאמר על הפת שנא׳ הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ומשה כשאמ׳ זה לישראל. אמר להם בתת יי׳ לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע לפי שעל הבשר ועל הלחם יחד אמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ותועיל ההכרזה הזאה גם כן למה שכונו בו והוא שהנשים והטף ישאלוהו אחרי שאתה שמת לפניך לחם ובצעת אותו והקדשת קרואיך ואמרת כל דכפין ייתי ויכול מה זה שנתחרטת ממה שהתחלת לעשות ותסלק אה הקערה. הנה כל זה יביא לענין השאלה אשר כונו עליה לבא לספר ביציאת מצרים הנה התבאר מזה למה התחיל מאמרו מן הלחם אם שיפורש על כל הסעודה ואם שיפורש על הפת בלבד שהיה לקרוא לכל אדם ויאכל לחם ולכן לא זכר הפסח כי אינו בחוצה לארץ. ולא גם כן המרור שאין בו אכילת מספקת כי אם המצה כאשר היא לחם שלבב אנוש יסעד. ועל כדומה לזה אמר עזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאלהינו. האמנם לפי שאנחנו עושין בלילה הזה זכר לפסח מאותו אפיקומן שאוכלין על השבע במקומו לכן יאמר כל דכפין ייתי ויכול כנגד המצה והמרור כל דצריך ייתי ויפסח כנגד האפיקומן שהוא זכר לפסח ולכן זכרו באחרונה כאלו אמר אחרי שיאכל מהסעודה יעשה זכר לפסח או יהיה כפל ענין במלות שונות ייתי ויכול ייתי ויפסח. רוצה לומר יחוג עמנו ואמנם אומרו עוד הא שתא הכא וכו׳ בא להתיר ספק שאיפשר שיספוק נגדו והוא כי היתה חובה לחוג את חג הפסח בירושלם. כמו שאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך וגומר כי אם אל המקום אשר יבחר י״י וגו׳ ואיך אמר אם כן יבא ויפסח כאלו יעשה בחוצה לארץ חג הפסח. וכדי להשיב על זה אמר הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל. רוצה לומר השנה הזאת נעשה כאן חג ולשנה הבאת יהי רצון מלפני השם שנעשה אותו בארעא לישראל: ונתן הסבה בזה באמרו הא שתא הכא עבדי רוצה לומר הנה נעשה השנה הזאת החג כאן מפני שאנחנו עבדים ולא נוכל לעשות לחוג בירושלם אמנם לשנה הבאה נוכל לעשותו בארעא לישראל לפי שנהיה אז בני חורין ונעשה המצוה כהלכתה הנה א״כ המאמר הראשון שאמר הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל הוא הודעה והנחה. ומה שהוסיף לומר עוד הא שתא הכא עבדי וכו׳ הנה הוא נתינת הסבה לדבר ולא בא זה בכאן על דרך תפלה כמו מה שנאמ׳ בסוף ההגדה כן ה׳ אלהינו יגיענו למועדים אחרים וכו׳ כי שם נאמר על צד התפלה כמו שאבאר וכאן בא להתיר הספק כמו שזכרתי הנה התבא׳ זה המאמ׳ הראשון והותרו השאלות והספקות אשר בארבעה השערים הראשונים." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "כפי מה שאמרו בפרק ערבי פסחים אמ׳ רבא אטו תיובא לדררקי. אלא אמ׳ רבא הכי קתני אין אנו מטבילין הרצון שהגרסה אשר בספרים שלנו אין אנו חייבים לטבל אינה אמתית כי אם אין אנו מטבלים. הנראה אלי שאין השאלה הזאת מה נשתנה מה שאמרו בפסחים שיעשו בעקירת הקערה כדי שישאלו התינוקות כי אותה השאלה לא סדרו אותה חז״ל בכתב ודי שמפי עוללים ויונקים נשאל מה זאת. ואז אב לבנים יודיע ענין יציאת מצרים. והשאלה הזאת מה נשתנה היא כוללת לכל אדם שאם אין נערים ותינוקות לשאול נער וזקן יחדו נשא ונתן בדבר. ואם זה הוא ענין השאלה יהיה ענינה לנער וזקן כוללת לענינים כלם וכמו שאמרו ת״ח בניו שואלים אותו ואם לא אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו בפרק ערבי פסחים וענין השאלה הזאת הוא שהשואל ראה שבלילה הזה אנו עושים ענינים מורים על היותנו בני חורים בני מלכים ויועצי ארץ ושרים זהב להם. ונעשה ענינים אחרים בהפך מורים על היותנו עבדים נכנעי׳ בזויים ושפלים כי הנה בכל הלילות אין אנו חייבין לטבל אפילו פעם אחת. והלילה הזה אנו מטבילין בחובה שתי פעמים או אין אנו נוהגין לטבל קודם הסעודה וזה מורה על היותינו בני חורין ושרים ונדיבי עמים כיון שאנחנו אוכלים המאכל עם תקוני הטבולים כי זהו ממעדני השרים. ומצד אחד יראה ההפך שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה כל אדם כפי רצונו מבלי חיוב והלילה הזה כלו מצה בחיוב וזה בלא ספק מורה על העבדות שהמצה היא לחמא עניא ומאכל העבדים והעמלים כמו שזכרתי. ובזה הדרך עצמו בכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות בתבשיל מרוקח ובפת ובלילה הזה כלו מרור. ר״ל מרור כמות שהוא חי מבלי פת לא מבושל. וזה ג״כ סימן עבדות ועניות גדול עוד נעשה בהפך זה שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כלנו מסובין. וזה יורה על היותנו בני חורין כיון שאנחנו כקטון כגדול אוכלים בהסבה בכבוד גדול. הנה יש לנו א״כ בלילה הזה ב׳ דברי׳ מורים על העבדות והם המצה והמרור ושני דברים אחרים מורים על החירות והם הטבול וההסבה והוא דבר זר שנעש׳ בלילה אחת דברים הפכיים בהוראותם. ולפי שעל פי שנים עדים יקום דבר הביא על העבדות שני העדים ההם ועל החירות השנים האחרים ולא זכר אכילת הפסח לפי שאינה מורה לא על החירות ולא על השעבוד ולא חיוב ארבעה כוסות כי גם העבדים פעמים ירבו בשתייה כמאמר שלמה תנו שכר לאובד ויין למרי נפש הנה התבאר המאמר הזה והותרו הספיקות הנופלים עליו אשר בשער החמישי וששי." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "זו היא תשובת שאלת מה נשתנה כי לפי ששאל השואל למה בלילה הזה נעשה דברים מורים על העבדות ודברי׳ מורי׳ על החירות. היתה תשובתו שבלילה הזה (עבדים היינו לפרעה במצרים) ולכן נעשה אותם הדברים המורים על העבדות ובלילה הזה גם כן הוציאנו ה׳ אלהינו משם והיינו בני חורין ולכן נעשה אותם הדברים המורים על החירות כי הנה בלילה אחת בתחלתה היינו עבדים ובסופה היינו בני חורין ולכן נעשה הדברים ההפכיים האלה בלילה הזה מכל שאר הלילות לזכרון העבדות והחירות שהיינו בו בזה הלילה הנה התבאר מזה היות התשובה מספקת וכוללת לכל חלקי השאלה והותר בזה הספק אשר בשער השביעי ולכן לא נתן כאן טעם המרור משום וימררו את חייהם כי לא בא לתת טעם למצות המרור כי אם להפכיות הפעולות כמו שזכרתי: ובאמרו עבדים היינו לפרעה רמז על שתי מניעות עצימות שהיה בענין היציאה האחת המלך הקשה ורע מעללים פרעה כי לרשעו נקרא כן מלשון כי פרעה אהרן כאלו הוא שם מורכב מכונות שונות פעל רע. או פה רע הלא תראה קושי ערפו שחייב לעצמו כל המכות אשר קבל ולרמוז על רשעו ופשעו אמ׳ עבדים היינו לפרעה והמניעה השנית היא מצד ארץ מצרים עצמה שלהיותה מקור הצרות נקראה מצרי׳ מלשון מצרים וכבר זכרו חז״ל שהיתה מערכת ארץ מצרים מחייבת שלא יצא עבד משם מעולם עד שאמרו שהיו עבדים נסגרים שם בכ״ד מפתחות שלא היה איפש׳ לצאת ושלכן נזכרה בתורה נ׳ פעמים שהם כנגד חמשים שערי בינה שנמסרו למשה ובהם פהת המסגרות והוציאם ממצרים ולזה כיון באומרו ויוציאנו ה׳ אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ר״ל ששדד המערכות העליונות ושנה הטבעים בידו החזקה על השמים ובזרועו הנטויה על השרים העליונים המניעים אותם וכמו שאמ׳ ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים: וכן כתב הראב״ע כי לפי המערכה העליונה לא היו ישראל יוצאים ממצרים.", + "ואמנם אומרו ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים וכו׳ כונו בו שתי כונות. האחת שאם יאמ׳ אומ׳ הנה הפעל הזה יאות לאותם שיצאו מעבדות לחירות כי להם יאות שיאכלו וישתו בהסבה אבל אנחנו העומדים בגלות מה לנו כמעשה הזה הנה להשיב לזה אמר שאלו אבותינו לא היו יוצאים גם אנחנו היינו שם עתה עבדים ולכן הוי כאלו אנחנו יצאנו משם ומפני כן נעשה כמעשיהם. והכונה השנית שרצה להודיע מעלת היציאה ממצרים באמרו שאם לא היתה נעשית ע״י הקב״ה הנה לא היה איפשר בשום צד שיצאו ממצרים לפי שהיציאה משם לא היה איפשר שתהיה כי אם בא׳ מג׳ דרכים אם בכחם וזרועם של ישראל שיתגברו על המצריים וכמו שהם עצמם חששו לזה באומ׳ הבה נתחכמה לו תן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בני ועלה מן הארץ: או שיצאו ברצון פרעה ורשותו שהוא יתן עליהם רשות להלוך כמו שעשה כורש ליהודים אשר בבבל. או בכח הקב״ה היכול על המערכות כלם ועל מלכי האדמה באדמה. ואמר המגיד כי אלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים שהיא היתה הסבה האמתית לא היה איפש׳ שיצאו בא׳ משתי הסבות האחרות מגבורת העם או מרצון פרעה כי העם אעפ״י שיהיו כמות מופלג עד אין חקר לא היה להם לב כי נולדו בתוך השעבוד והענוי ועל זה אמר עדין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו ר״ל לא די שש מאות אלף רגלי העם אשר יצאו אבל גם בניהם ובני בניהם עד עולם לא היה יכולים לצאת בגבורתם ותמיד היינו עבדי׳ נרצעים האם יתגברו אלף אלפי אלפים עדרי צאן בבא אריה עליהם. ואמנם כפי הסבה השנית שהיא רצון פרעה והכנת הארץ כפי המערכה השמימיית אין ספק שלא יהיו יוצאים. ועל זה אמר עדיין אנו ובנינו וכו׳. משועבדים היינו לפרעה במצרים לא נשאר א״כ צד ואופן אחר ליציאתם ממצרים. כי אם היכולת האלהי ורצונו הנה התבאר שלא בא המאמר הזה להגיד שחייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים כי אין זה מקומו כי אם בסוף ההגדה אבל בא להודיע גבורת הש״י וחסדו ביציאה ובזה האופן היה המאמר הזה מענין התשובה: ויצדק אומרו עדין אנו ובנינו ובני בנינו. והותרו בזה הספקות אשר בשערים שמיני ותשיעי וי״א. והנה לקח המגיד הטענה הנכבדת הזאת ממה שאמר הקב״ה למשה בתחלת שליחותו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי והכתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם וכבר נתקשה הפסוק הזה על המפרשים לפי שישראל יצאו ממצרים באמצעות מכת בכורות שנקראת יד חזקה ואיך יאמר הכתוב אם כן ולא ביד חזקה וכתב רש״י כל עוד שאין אני מודיעם ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך. ד״א ולא בשביל שידו של פרעה חזקה אבל אמתת הכתוב נראה לי שבא לומר אני ידעתי שלא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ברצונו וחפצו ורצונו ורשותו ולא גם כן תהיה היציאה משם ביד חזקה וגבורה שלכם שתגברו על המצריים ותעלו מן הארץ אבל תהיה היציאה בידי העליונה שאשלח את ידי והכתי את מצרים ר״ל את הארץ ואת אלהיה לא בדרך טבע כי אם בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם. ואמנם מה הרוחנו ביציאת מצרים ובגאולה משם הנה בלא ספק קנינו בזה שלשה מעלות עליונות שאנחנו גם היום זוכים בהם. האחת שנודעה לכל באי עולם מעלה האומה לפני השם שהשחית ובטל הסדר הטבעי והכחות השמימיות והשרים העליונים בעבורה לא עשה כן לכל גוי והשנית הכבוד המדומה שקנו אבותינו ביציאתם משם ביד רמה ובירושת הארץ והמעלה והכבוד אשר קנו בה ימים רבים ומעלת האבות וכבודם היא ירושה רבה לבאים אחריהם והג׳ שאם לא יצאנו ממצרים להבאנו לפני הר סיני לא קבלנו תורה ומצות לא שרתה שכינה בינינו לא היינו עם סגולה לאלהים. והשגחתו דבקה עמנו שהוא התכלית האחרון והשלמות העליון אשר לנו וההשארות הנפשיי והשלמות הרוחני הנמשך אחריו הלא אלה הדברים כלם על פי שאנחנו בגלות אנו זוכים בהם וכנגדם אמר ואפילו כלנון חכמים כלנו נבונים כלנו יודעים את התורה כי רמז בחכמים היודעים דרכי הטבע והמערכות העליונות. ורמז בנבונים המבינים בעניני המעלה והכבוד המדומה. וכנגד השלמות התורני הנפשיי אמר כלנו יודעים את התורה כי על כל פנים על אלו ואולי מצוה רבה לספר ביציאת מצרים שהיתה אלינו מקור הטובות והתחלה וסבה לכל המעלות והשלמיות ולהיות הספור הזה מצוה רבה הזהירה הכתוב עליו הרבה פעמים כמו שיבא בשאלת הבנים והגדתם והנוסחה האמתית היא. וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. כי הסיפור הוא מצוה והמרבה בו הרי הוא משובח והותרו עם מה שאמרתי בזה הספקות אשר נזכרו בשער העשירי והי״ב." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [], + "The Four Sons": [], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [], + "First Fruits Declaration": [], + "The Ten Plagues": [], + "Dayenu": [], + "Rabban Gamliel's Three Things": [], + "First Half of Hallel": [], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "schema": { + "heTitle": "זבח פסח על הגדה של פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "key": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "מאה שערים", + "enTitle": "One Hundred Gates" + }, + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6d41d116339e1f2f3c1f884c2cc560571ac50473 --- /dev/null +++ b/json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,963 @@ +{ + "title": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Zevach_Pesach_on_Pesach_Haggadah", + "text": { + "Introduction": [ + "דברי יצחק בן השר הדון יהודה אברבנאל זצ\"ל", + "כי מנעורי גדלני העושר והכבוד, בית והון נחלת אבות ומה' מעלה רמה עם מלכים ויועצי ארץ בחצריהם ובמידותם, והייתי קרוב אליהם, ועלימו חטוף מילתי. ובתוך עמי הוספתי על כל אשר היה לפני תורה וגדולה עבדים ושפחות ובני בית אוכלי לחמי צמרי ופשתי, כי אעבור כל טובי על פני, \"לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת\". (תהלים ע\"א, ט\"ו)", + "כי רדף אויב נפשי, מלך עריץ ובוצע בצע מלך פורטוגל1הכוונה כאן למלך ז'ואאו השני, מלך פורטוגל. בשנת 1483 העלילו גורמים בממלכה על דון יצחק אברבנאל שבכוונתו למרוד במלך. דון יצחק אברבנאל הספיק לברוח לקסטיליה ולבקש שם מקלט. בהמשך, בסוף המאה ה-15, הגלה ז'ואאו השני כ-2000 ילדים יהודים מגיל שנתיים עד עשר מארצו לאיים סאו טומה ופרינסיפה אשר לחופי גינאה, לאחר כשנה שרדו רק כ- 600 מתוכם. , מעל פני האדמה מקום קברות אבותי, ומפני חרב היונה חמת מלאכי מות נטשתי את נחלתי, נדדתי ממקומי כציפור לעוף כדרור לנוד, ובאתי אל מלכות קסטיליה רבתי, שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד הגיבורים אשר מעולם אנשי השם. \"מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת\". (תהלים ק\"ו, ב)", + "כי הפרני אלוהים בארץ ההיא, שם ציווה ה' את הברכה באסמי, כנסתי לי כסף וזהב קניתי לי כבוד מלכים ושרי הארץ, הייתי לראש לכל עמי בני ציון היקרים שלמים וכן רבים. והמה חכמים מחוכמים מיחוסתא דבבל, ויחלו כמטר לי ואחר דברי לא ישנו. שמח לבי ויגל כבודי ונשכח כל עמלי. אף חכמתי ועזק תורתי עמדו לי, \"אמרות ה' אמרות טהורות\". (תהלים י\"ב, ז')", + "כי הנה האדון ה' צבאות, חשב להשחית חומת בת ציון גלות ירושלים אשר בספרד2כוונתו כאן לגירוש ספרד. ממקום מושבו בקסטיליה נקרא דון יצחק אברבנאל לשרת בחצרו של מלך ספרד פרננדו מארגון ואשתו המלכה איזבלה מקסטיליה. הוא שירת 8 שנים כשר האוצר של הממלכה עד לשנת 1492 – גירוש ספרד. משם כפי שיתואר בהמשך עבר לנאפולי שבאיטליה שם מונה לשר האוצר של המלכה., היה ה' כאויב להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, ושלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלכים מחבלים והשליכום אל ארץ אחרת ויגרשום מבית תענוגיהם. מארץ מגוריהם הוציאום קראו אחריהם מלא, וישא העם את מצוקם על שכמם בשמלותם צרורות.", + "כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים נלחם בעמו חבל נחלתו, לאמור אספה עלימו רעות הגירוש עד אין מספר. ויתהלכו מגוי אל גוי וממלכה אל מדבר העמים, ואני בתוך הגולה עברנו מַעְבָּרָה, גֶבַע מלון לנו, חרְדָה הרָמָה3בהשראת ישעיהו י', כ\"ט., נפלה המעלה, ובאדירים משברי ים באנו למלכות נאפוליש, בשובה ונחת נתקבלנו, אמרתי עתה ירחיב ה' לנו, ועל ההולכים בחושך יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (במדבר ח', ב').", + "כי חנני אלוהים שמה ומקני פרץ בארץ, עשיתי לי יד ושם בקדושים אשר בארץ המה, עובר לסוחר בשלום ובמישור, בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. רעי נכון מלפני, הבנים בני והצאן צאני, ביתי בית ועד לחכמים הרודים בעם העושים במלאכת ה', שמה תרעה תורה תרביץ בצהרים, משם רועה אבן ישראל אם לחסד אם לעמי אם לשבט, ידי לא אסורות.", + "כי כשלה ירושלים ויהודה נפל (ישעיהו ג', ח'.), גם שם אשר נסנו לא הונח לנו, כי נשא ה' עלינו גוי מרחוק, בני צרפת משנאי ה'4כוונתו כאן לפלישת שארל השמיני מלך צרפת לאיטליה בשנת 1494. הייתה זו אות הפתיחה למה שמכונה \"המלחמות האיטלקיות\" אשר הסתיימו בשנת 1559 עת ויתרה צרפת על תביעותיה הטריטוריאליות באיטליה., ויבואו על הארץ לשחתה ועל ישראל ידו גורל. גם אנשי הארץ אנשי סדום קמו עמדו לשלול שלל ולבוז בז ולאמור לציון לא יזכר שם ישראל עוד, נתנו למשיסה יעקב וישראל לבוזזים וירבו בבת יהודה מכת חרב והרג ואובדן, פצע וחבורות.", + "כי שנא שלח אמר ה' צבאות (מלאכי ב', ט\"ז), בתתו את ישראל הרדיפוהו מנוחה, נשאו את רדידם מעליהם, גם בניהם ובנותיהם הלכו בשבי ועיניהם רואות ואין לאל ידם. ורבים מעמי הארץ עברו תורות חלפו חק, ובאו במים הזידונים, וזה האחרון עצמו סורו טמא קראו למו, קומו צאו מתוך עמנו, אמרו בגויים אל תשבו בארצנו ומצאונו רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת (דברים ל\"א, י\"ז).", + "כי אפפו עלי רעות מהם ומהמונם, ישליו אהלים לשודדים, וכל אשר כנסתי עשרתי מצאתי און לי, הון עתק צדקה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הלכו בשבי, וכל ספרי ומחמדי הטובים לקחו להם, ספו תמו מן בלהות, ותשאני רוח זלעפות מנת כוסם (תהלים י\"א, ו') ואלך לנפשי והייתי נע ונד בארץ ואמלטה בעור שיני כאורח הנוטה ללון מפני חרבות מדהרות דהרות אבירות (ירמיהו ל', ט\"ז).", + "כי תאמרו איה בית נדיב, איה סופר את הספרים, איה שוקל בפלס ומאזני משפט את המעשים, כי עתה ריקם שלחני הזמן, כבודי מעלי הרחיק, חדלו קרובי ומיודעי, בני ביתי ואמהותי אשתי ובני יצאוני והנם בארץ אחרת, ונשארתי אני לבדי גר בארץ נכריה, אחזוני ימי עוני ותתעטף עלי נפשי הלך אלך ובכה על נהרות.", + "כי זקנתי מהיות לאיש, עזבני כוחי ואיננו אלי כתמול שלשום, ואור עיני גם הם אין איתי, כי חשכו הרואות בארובות מעמל וכעס אביט, לבי סחרחר רע ומר, ואף כי מקדם קדמתה חיילים יגבר כאיש חי רב פעלים הן עתה קטונתי מכל החסדים ואני אנה אני בא, כגוי לא ישמע לשונו והדיבור אין בי, ואיככה אוכל לקלקל פנים, אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת. (תהלים ע\"א, ט\"ז)", + "כי שמעתי אומרים, הנה יום בא מועד מועדים פסח הוא לה', מוציא אסירים מבית עבדים, והנה עתו עת רודים. עלי תשתפך נפשי, צרה ויגון אמצא ונפשי שוממה דוממה, זכרתי ימים מקדם אלה הם מועדי ושמחת פסחי, בסוד אלוה עלי אהלי, האישה וילדיה כשתילי זיתים סביב לשולחני, סביבותי נערי. ועתה רבות אנחותי, אשה אל אחותה חוברות (שמות כ\"ו, ג').", + "כי יודע כל שער עמי את כל כבודי וכל העם רואים אם אכלתי פתי לבדי, לא פסקו משולחני אנשים חכמים ונבונים, זה השולחן אשר לפני ה', יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. הלא פרוס לרעב לחמי על שולחני לעניים מרודים ובאו האובדים, והיה כל מבקש ה' ילך שמה, את זה לעומת זה, לבי הומה לי. הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי (איוב ו', ז') כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּעֲרוֹת (יחזקאל א', ג').", + "כי שחה לעפר נפשי אמרתי נגזרתי, דברתי אני אל לבי למה תהיה כאיש נדהם או חולם חלום, למה תמות בלא עתך, מה יתן לך ומה יוסיף לך כי תזכרנה הראשונות, חבל על דאבדין, ומדוע אביא אליו דיבות, צדיק הוא ה' כי כל דרכיו משפט, שים נא כבוד לה' ובתורתו תהגה, דרוש מעל ספר ה' פקודיו משמחי לב, כי הם מקור חיים בֹּארוֹת בֹּארֹת. (ירמיהו ב', י\"ג)", + "כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני, ואין מעצור לה' מלהושיע, והשיב לב אבות על בנים ויושיבם לבטח, טוב הארץ תאכלו, ובמקום שבימים ההמה ובזמן הזה בימי חרפי היה זבח משפחה לנו בעיר זִבְחֵי הַבְהָבַי (הושע ח', י\"ג), גם עתה תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל בתורת ה', ועשית פסח לה' אלוהיך בפירוש ההגדות וערבות דברי דודים וענייני החג, קלות וחמורות.", + "כי ממזרח שמש ועד מבואו, מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע זאת חוקת הפסח, ובכל מקום מוקטר מוגש לשמו ספר הגדת חג המצות, ונהורא ושכלתנא וחכמא יתירה אשתכחת בסיפוריו והגדותיו, נבערים בעם אשר יבינום כפשוטם לא ידעו ולא יבינו, ואתה בן אדם תחפש אותם בנרות, ומצא חן ושכל טוב, וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת (בראשית א', ט\"ו).", + "כי יסכון עלימו משכיל, ישמע חכם ויוסיף לקח, אמרתי עת לעשות לה' פירוש בהגדות הפסח מקיף בענייני הגלות וסבותיו ובאופני הגאולה ונפלאותיה, כולל פרשיות ודרושים בטעמים נכבדים, חדשים לא שיערום ראשונים, מתוקים מדבש ונופת צופים, ואקרא שם המאמר הזה זבח פסח, כי הוא זבחי אלוהים מרוח נשברה ובברכת הודאה להולכי מדברות.", + "כי השח אלוה חכמה, הבינה וגם חקרה על דרך שאלה ותשובה, והיו השאלות והספקות כדורבנות ללבבות למצוא דברי חפץ על תשובתם ושערי צדק להכנס לאמתחתם. על כן אמרתי הנה באתי בזכרון השאלות הנופלות בדברי ההגדה כפי הציור הראשון ואסדרם בשערים כלשון למורים, לדעת לעות את יעף דבר לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת (ישעיהו מ\"ב, ז').", + "וזה החלי לעשות בשם ה' אל עולם" + ], + "One Hundred Gates": [ + "שער ראשון
למה סידרו חז\"ל המאמר הראשון מההגדה בלשון ארמי \"הא לחמא עניא\" וכו', ושאר המאמרים שבהגדה באו כולם בלשון הקודש? והיה ראוי שיהיו המאמרים כולם באופן אחד, אם בלשון הקודש אם בלשון ארמי מתחילה ועד סוף. ובפירוש המאמר אזכיר דעות החכמים בזה, ומה שהוא יותר קרוב אל המושכל.", + "שער שני
למה קרו המצה \"לחם עוני\", והיא בעצמה כפי מה שנהנו בה בני ישראל לבנה ויפה? ואם מפני שהיא זכר לעוני, הנה רבן גמליאל דרש שהיא זכר לגאולה וגם הכתוב מעיד עליה כן? וראוי אם כן לדעת אם המאמר הזה מסכים לדרשת רבן גמליאל או חולק עמו.", + "שער שלישי
למה הייתה תחילת ההגדה בעניין המצה בלבד באמרם \"הא לחמא עניא\", והנה החג הפסח חובה לזכור שלושה דברים, ואלו הן: פסח מצה ומרור, כמו שאמר רבן גמליאל? ולכן היה ראוי שיתחיל בפסח שהוא הקודם, או יזכיר שלושתם יחד, לא שידרוש מהמצה בלבד. גם כי מאמר רבן גמליאל היה ראוי שיבוא בתחילת ההגדה כי הוא היסוד שהכל תלוי בו.", + "שער רביעי
באמרם \"הא שתה הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, הא שתה הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל\" והוא מאמר כפול והיה די שיאמר חד מנייהו, גם כי זה עצמו נאמר בסוף ההגדה, \"כן ה' אלוהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים שמחים בבניין עירך\" ושם היה המקום הנאות אליו, לא בתחילת ההגדה שאינו מקומו.", + "שער חמישי
במאמר \"מה נשתנה\" שזכר שם בשינויים, אכילת המצה והמרור והטבול שתי פעמים וההסבה, ולא זכר בפסח שהיו אוכלים בלילה הזה ולא בשאר הלילות, ולא זכר חיוב ארבע כוסות, ולא ריבוי פעמים בנטילת ידיים, ולמה לא שאלו על השינויים האלה כמו ששאלו על המצה והמרור ועל ההסבה והטבול?", + "שער שישי
אם הייתה שאלת \"מה נשתנה\" כנגד הבנים הקטנים, איך לא זכר בה דבר מעקירת הקערה מן השולחן ושעשה עניינים מורים על התחלת הסעודה ועניינים מורים על תשלומה.", + "שער שביעי
בתשובת עבדים היינו לפרעה וכו', והוא שבהיות השאלה על המצה ועל המרור ועל ההסבה והטבול, הנה באה התשובה מספקת על אכילת מצה בלילה הזה מכל הלילות, לפי שבחיפזון יצאו ממצרים עד שלא הספיק בצקם להחמיץ, כרבן גמליאל, אבל לעניין הטבול וההסבה לא השיב דבר, וגם לא לעניין המרור, והיה לו לומר שמררו המצריים את חייהם בעבודה קשה, ולכן הייתה אכילת המרור כמו שמזכיר אחר זה, ולמה לא זכרו גם כן בתשובה הזאת.", + "שער שמיני
באמרו \"ואילו לא הוציא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו\" וכו', המאמר הזה אינו מעניין התשובה והשואל לא שאל על זה כי אם \"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות\", לא למה נעשה חג הפסח, כיוון שאנו לא היינו היוצאים ממצרים כי אם דור אחר רחוק ממנו מאד, והיה ראוי שתהיה התשובה בעניין השנוי ולא בדבר אחר.", + "שער תשיעי
המאמר הזה תמצאהו בסוף ההגדה, \"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים\", ושם הוא באמת המקום הנאות אליו ומה ראה לזכרו כאן שלא במקומו הראוי לו ונכפל, כיוון שהוא עתיד לאומרו אחר כך?", + "שער עשירי
מה הרווחנו אנשי הגלות כמונו היום במה שיצאו אבותינו ממצרים כמו שאמר \"ואילו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים\", כי אפשר שהיינו יושבים שם בשלום יותר מישיבתנו בגלות אדום וישמעאל, וכמו שאמרו אבותינו הלא טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר העמים בתוך השמדות והגירושין אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי, ובפרט היציאה מכלל הדת לתוקף הצרות?", + "שער אחד עשר
באומרם \"ואילו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים עדיין היינו אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים\", הוא בלתי צודק כי אפילו אם לא הוציא את אבותינו ממצרים היה אפשר להוציא אותנו או לבנינו, ולא היו אז בנינו ובני בנינו עבדים לפרעה.", + "שער שנים עשר
למה אמרו \"כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה\" ומה כוונו בשלושת התוארים האלה? והנה לא זכרו משכילים ולא אנשי חיל יראי אלוהים ושאר המדות שזכר יתרו?", + "שער שלושה עשר
מה שזכר מחכמי ישראל שהיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, קשה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם להסיר שינה מעיניהם ותנומה מעפעפיהם, והתורה צוותה ושמחת בחגך, וזה הוא עינוי הנפש, ואין ספק שתכלית מה כוונו בזה.", + "שער ארבעה עשר
מה ראיה היא זו שהביא שהיא מצווה לספר ביציאת מצרים בלילה הזה ממאמר רבי אלעזר בן עזריה מאותה משנה בפרקא קמא דברכות \"הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות\" וכו', הלא אותה משנה לא כוונה בליל פסח בלבד, כי אם שתאמר פרשת הציצית שיש בה יציאת מצרים בקריאת שמע של לילה אף על פי שלילה לאו זמן ציצית הוא, שנאמר \"וראיתם אותו\", ומה זה לעניין חובת ליל פסח שלא לבד נתחייב לקרות פרשת ציצית בקריאת שמע של אותו הלילה כשאר הלילות, כי אם שנזכיר בו פסח מצה ומרור בטעמיהם?", + "שער חמישה עשר
אם היה רבי אלעזר בן עזריה כשמנוהו לראש ולנשיא תחת רבן גמליאל בן 18 ומפני כבוד הנשיאות נעשה לו בדרך נס קווצותיו לבנות ומראהו כאילו היה בן 70 שנה, כמו שמפורש בפרקא קמא דברכות, ובאותו יום כשמנוהו לנשיא אמר משנה זו, כמו שכתב רש\"י שם, ועל זה אמר \"הרי אני כבן שבעים שנה\" ולא בן שבעים, לפי שהיה ילד חכם, יקשה אם כן מה היא התימה שלא זכה בכל ימיו למצוא ראיה שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, הלא המאמר הזה לא יאות כי אם לזקן שקנה חכמה ועברו עליו שנים רבות ובכל רוב שנותיו לא זכה לזה, והוא היה בתחילת ימיו?", + "שער ששה עשר
היאך אמר ר' אלעזר בן עזריה שלא מצא כל ימיו ראיה שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, הנה אם אמר זה על ליל פסח הלא מקרא מלא הוא \"ליל שימורים לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שימורים לכל בני ישראל לדורותם\", וכמו שפירש הרמב\"ן ענינו שלכל בני ישראל הלילה הזה ליל שימורים שישמרו את העבודה הזאת לזכור יציאת מצרים. ואם לא כיוון רבי אלעזר בן עזריה לעניין ליל פסח, באה אם כן המשנה הזאת כאן ללא צורך.", + "שער שבעה עשר
בדרשת בן זומא \"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים\", שדרש (לעניין ציצית) \"ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות\" וחכמים דרשו \"כל ימי חייך להביא לימות המשיח\", קשה על זה מאוד לפי שהכתוב הזה בסדר ראה בפרשת \"שמור את חודש האביב\", והוא מדבר במצוות הפסח כמו שאמר \"וזבחת פסח וגו'\" לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך\", וכפי סגנון הפרשה אי אפשר לפרשו כי אם על עניין הפסח לא לעניין פרשת ציצית וכן פירש רש\"י ז\"ל למען תזכור על אכילת הפסח ומצה תזכור את יום צאתך.", + "שער שמונה עשר
בדרשת בן זומא \"ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות\" הנה כבר התבאר על פי ההיגיון והוא האמת בלא ספק שמלת \"כל\" הוא חומה כוללת ותכלול הפרטים כולם. וכשתבוא ההקדמה סתמית מבלי \"כל\" תהיה כהת כח חלקית. כי באומרו ימי חייך מורה על קצת הימים, לא כולם, ובאומרו כל ימי חייך מורה שבכל הימים יתחייב לזכור יציאת מצרים, ולפי זה לא יוכל לדרוש \"כל ימי חייך הלילות\", כי מילת \"כל\" שנאמר בכתוב, בימים לדידיה איצטריך ולא לעניין הלילות, ואם כן אין מקום לדרשתו.", + "שער תשעה עשר
במאמר \"ברוך המקום שנתן תורה לישראל\", קשה מה ראה המגיד להקדים הברכה הזאת על דרשת הארבעה בנים, ואם ראה שהיה ראוי להקדימה על מה שדרשו חז\"ל בפסוקי התורה למה לא אמרה בתחילת ההגדה קודם שידרוש שאר הכתובים שכבר נדרשו בה, ומה היחס אשר יש לברכה זו לזוכרה קודם דרשה ארבעה בנים?", + "שער עשרים
למה תאר הקב\"ה בשם \"מקום\" באומרו \"ברוך המקום שנתן תורה לישראל\"? וכבר חשבו אחרים להינצל מן הספק הזה לפרש המקום הנזכר כאן על הר סיני שבו נתנה תורה לישראל וקבלוה משם, וכמו שאמר במשנה משה קיבל תורה מסיני, והיא באמת דעת מוטעה.", + "שער אחת ועשרים
מה ראה המגיד להביא כאן דרשת ארבעת הבנים שביאר בה עניין גלות מצרים והיציאה משם, ואחר כך מביא \"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו\" שזכר בו תרח ונחור, ואברהם ומעמד בין הבתרים ויעקב ולבן, והירידה למצרים, וברוך שומר הבטחתו, והיא שעמדה, ודרשת ויענונו וגו', ואחרי זה יזכיר דרשת ארבעה בנים וכל דבר על מקומו יבוא בשלום.", + "שער שנים ועשרים
מה החלוקה הזאת שעשה המגיד בארבעה בנים אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול? כי הנה החלוקה אינה שלמות הסתירה והחלקים שזכר אינם מקבילים בעצמם. והיה ראוי שיאמר אחד חכם ואחד סכל או איש בער ולא ידע, אחד רשע ואחד צדיק שהם הפכיים או מקבילים בעצמם, מה שאין בין חכם לרשע ולא תם לשאינו יודע לשאול.", + "שער שלושה ועשרים
בסדר זכרון הארבעה בנים הזכיר ראשונה החכם ואחריו התם ואחריו שאינו יודע לשאול. ולמה לא הזכירם בסדר הפרשיות, הרשע תחילה שבא בסדר \"בא אל פרעה\" בפרשה \"משכו וקחו לכם\", ואחריו שאינו יודע לשאול שבא בפרשה \"קדש לי כל בכור\" ואחריו התם שבא בסוף הסדר בפרשה \"והיה כי יביאך\" וגו' והחכם באחרונה שבאה פרשתו בסוף סדר ואתחנן?", + "שער ארבעה ועשרים
מה היה שפרשיות החכם והתם ושאינו יודע לשאול באו כולם בלשון יחיד \"והגדת לבנך\", \"והיה כי ישאלך בנך\" ופרשת הרשע באה שאלתו בלשון רבים \"והיה כי יאמרו אליכם בניכם\"?", + "שער חמישה ועשרים
דרש פרשת \"כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחוקים והמשפטים\" שהיא בסוף סדר ואתחנן על מצוות הפסח, ובאמת הפרשה ההיא דברה על כל מצוות התורה ולא על מצוות הפסח בלבד, ופסוקי הפרשה יוכיחו זאת. ועם היות שזכר בה עניין יציאת מצרים, היה זה מפני שהוא יסוד ושורש המצוות כולן, וכן נזכר במצוות השבת ומצוות הציצית ומצוות הגר ומצוות אחרות, אבל לא יתייחס מזה שתהיה השאלה על מצוות הפסח בלבד.", + "שער שישה ועשרים
למה לא השיב המגיד לשאלת החכם התשובה שהשיבה לו התורה באותה פרשה שנאמר: \"ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים\"? והיא תשובה מתייחסת אל השאלה ולא זכרה המגיד, וזכר דברים אחדים מחוץ: \"אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין לאחר הפסח אפיקומן\" שהוא תשובה בלתי מתייחסת אל השאלה.", + "שער שבעה ועשרים
מה ראה המגיד לדרוש פרשת \"משכו וקחו לכם\" בשאלת \"מה העבודה הזאת לכם\" על הרשע? ומה הרֶשע והפֶשע אשר מצא בשאלה זאת? האם בשביל שאמר מילת \"לכם\" ודרש \"ולא לו\" לפי שהוציא את עצמו מן הכלל? והנה נזכר בזה בשאלת החכם מילת \"אתכם\" ולמה לא אמר עליו שהוציא את עצמו מן הכלל? ואם נאמר לפי שקרא מצוות הפסח \"עבודה\" כאילו היא עבודת פרך כמו שכתב ר' יוסף גיקיטיליא5רבי יוסף בן אברהם ג'יקיטיליא – נודע גם כ-\"מהר\"י ג'יקיטיליא\". חי ופעל בספרד במאה ה-13 והיה מגדולי המקובלים בתקופתו., הנה הוא לישנא דקרא נקט, שהכתוב קורא המצווה הזאת עבודה, שנאמר \"ושמרתם את העבודה הזאת\", \"ועבדתם את העבודה הזאת\". ובמה אם כן מצאו הרֶשע במאמר \"מה העבודה\" וגו'?", + "שער שמונה ועשרים
למה לא נתן המגיד על שאלת הרשע התשובה שהשיבה לו התורה בצדו: \"ואמרת זבח פסח הוא לה'\" וגו'? שהיא תשובה מתיחסת ואמיתית, ולא זכרה המגיד אלא השיבו בדברי חרון אף להכעיסו: \"אף אתה הקהה את שיניו\" וכן', והקושיא במקומה עומדת.", + "שער תשעה ועשרים
איך סידרו חז\"ל בתשובת פסוק \"בעבור זה עשה ה' לי\", הלוא הפסוק הזה כבר דרשו על מי שאינו יודע לשאול, ואיך אם כן ידרוש אותו שתי פעמים לעניין הרשע ולמי שאינו יודע לשאול? ושתק המגיד מתת ברשע התשובה שאמרה התורה בעניינו, ונתן התשובה שלא נאמרה בעניינו כי אם בעניין שאינו יודע לשאול.", + "שער שלושים
איך הביא הבן התם בעניין הפסח? ומה שאמר \"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת\", זה לא נאמר על מצוות הפסח כי הפרשה ההיא תשובה על מצוות פטר חמור שנאמר \"והיה כי יביאך ה'\" וגו', ועל זה אמר \"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור\", לא על מצוות הפסח שלא נזכרה בפרשה.", + "שער אחד ושלושים
מה ראה המגיד לייחס שאלת \"מה זאת\" לתם לבבו ולנקיון כפיו של השואל. ואולי כיוון למה שכיוון הרשע באמרו \"מה העבודה הזאת לכם\", כי כח שני המאמרים אחד אחרי שכבר ביארתי שלא הוכיח רשעתו ממלכת \"לכם\" כי אם מעצם השאלה, ואם שניהם דברים אחדים דיברו, למה ייחס המאמר האחד לרשע והשני לתם?", + "שער שניים ושלושים
איך דרש המגיד בשאינו יודע לשאול פסוק \"בעבור זה\", אחר שכבר דרש הפסוק הזה עצמו על הרשע, כמו שנזכר למעלה, ואיך יעשה שתי דרשות לשני עניינים מכתוב אחד?", + "שער שלושה ושלושים
למה בשניים מארבעה בנים, החכם והרשע, אמר לשון \"אף אתה\" והביא בתשובותם דברים מחוץ שלא זכרה התורה, ובתם ובשאינו יודע לשאול לא אמר לשון \"אף אתה\" ולא עניינים אחרים כי אם פשוטי התורה שנזכרו בתשובותם.", + "שער ארבעה ושלושים
למה חייבו חז\"ל הגדה מי שאינו לשאול בליל הפסח באומרם \"יכול מראש חודש, יכול מבעוד יום? לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור\", ולא דרשו כזה בעניין החכם ולא ברשע ולא בתם, כי לא אמרו שתהיה תשובותם בלילה הזה ביחוד, ולמה אם כן בבן הרביעי הזה?", + "שער חמישה ושלושים
המאמר \"מתחילה עובדי עבודה זרה\" וכו' כנראה הוא מיותר ואף שצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח, הנה כבר התחיל בגנות במאמר \"עבדים היינו לפרעה במצרים\" והמשיך עניין הגאולה ודרשת הבנים בעניין הפסח והמצה והמרור, ומה לו לחזור לאחור, ואם על כל פנים רצה להתחיל בגנות פעם אחרת, מה לו להתחיל מתרח, והיה ראוי שיתחיל מגלות מצרים או ממראה בין הבתרים, ואם רצה להזכיר אביו של אברהם מה לו עם נחור אחיו?", + "שער שישה ושלושים
אם הניח במאמרו שתי הקדמות, האחת ש\"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו\" והשנית ש\"עכשיו קרבנו המקום לעבודתו\", למה הוכיח והביא ראיה על ההקדמה הראשונה מדברי יהושע \"כי בעבר הירדן ישבו אבותיכם מעולם\" ועל ההקדמה השנית ש\"עכשיו קרבנו המקום לעבודתו\" לא הביא ראיה כלל?", + "שער שבעה ושלושים
מה ראה יהושע להזכיר בדבריו לישראל עניין עשו וירושתו שאינם מערך הדברים, ואם רצה להודיע כל זרע יצחק, למה לא הודיע גם כן זרע אברהם מבני קטורה ולמה לא הזכיר ישמעאל בנו ולא ירושתו?", + "שער שמונה ושלושים
למה אמר \"ויעקב ובניו ירדו מצרימה\"? כי אם הודיע שיולדו ליצחק שני בנים עשו ויעקב, ושעשו ירש את הר שעיר, היה לו לומר ויעקב ובניו ירשו את ארץ כנען, שהיא תמורת עניין עשו וירושתו, לא שיאמר עשו ירש את הר שעיר ויעקב ובניו ירדו מצרימה בגולה. ואם כן, היה זה סימן אהבה לעשו ושנאה ליעקב, בהפך מה שאמר הנביא \"ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי\" (מלאכי א', ג').", + "שער תשעה ושלושים
גם קשה המאמר ויעקב ובניו ירדו מצרים, שמורה שהם ירדו שמה מרצונם ובחירתם, ואינו כן כי אם מפני גזירת בין הבתרים, וכמו שדרש \"וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור\". וראוי שנדע הירידה הזאת אם הייתה להם בחירה או מוכרחה, ואם הייתה מוכרחה האם הייתה מסיבת חטא בדרך עונש, ומהו החטא, או אם היתה בזולת חטא כלל ואיך היה זה? מי יתן ואדע.", + "שער ארבעים
המאמר \"ברוך שומר הבטחתו לישראל\" קשה, כי בשמירת הבטחתו וקיום דברו לא תפול לשון ברכה, לפי שהשם יתברך בעצמו הוא אמת, ואמונים נוצר ה', ולא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (במדבר כ\"ג, י\"ט), ואיך יאמר על זה \"ברוך\" השופט כל הארץ לא יעשה משפט ולא יקים את דברו?", + "שער אחד וארבעים
באומרו שהקב\"ה מחשב את הקץ, גילה בזה המאמר שהקב\"ה מונה יום ליום ולילה ללילה את ימי גלות מצרים וכל אותן ארבע מאות שנה שנגזרו בברית בין הבתרים כדי להביא את הקץ בעיתו, והפך זה פרסמה התורה, שעם היות שהיה זמן הגלות ארבע מאות שנה תוסיף על הגלות עוד שלושים שנה כדכתיב \"ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה\" (שמות י\"ב, מ') ואיך אמר שחישב להגיע אל הקץ, ובאמת לא ישבו במצרים כי אם מאתים ועשר שנים, ואיך אמר הכתוב שישבו ארבע מאות ושלושים שנה?", + "שער שנים וארבעים
באומרו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, הוא הפך מה שהעידה התורה שנאמר: \"ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי\" המורה שהיתה דעתו לעקור את הכל.", + "שער שלושה וארבעים
הוא יאמר שלבן ביקש לעקור את הכל, ולא ידעתי מאין זה בא למגיד, כי לבן אמר רק יש לאל ידי לעשות עמכם רע, ולא היתה הרעה ההיא להשמיד להרוג ולאבד כי אם לקחת את הצאן, ואולי הרגיש בעניין המקלות שעשה לו יעקב. גם לא מצינו שרצה לעקור כי אם שהיה בידו יכולת עם האנשים אשר עימו לעשות להם רע ולא שביקש באמת לעשות כן. ואם בעבור הכתוב שאמר \"ארמי אובד אבי\", הנה \"אובד\" הוא תואר לאביו, שבהיותו בארם היה אובד מבלי לבוש, ואיך יוכיח מזה שלבן ביקש לעקור את הכל?", + "שער ארבעה וארבעים
איך אמר \"והיא שעמדה לאבותינו ולנו\" וכו', שיעקב ניצל מלבן בעבור הבטחת בין הבתרים, הלא יעקב נמלט ממנו בזכותו ובזכות אבותיו ולפי שהיה צדיק בדינו עם לבן? וכמו שאמר לו המלאך \"כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך\", ויעקב אמר \"את עניי ואת יגיע כפי ראה אלוהים ויוכח אמש\" (בראשית ל\"א, מ\"ב), לא בעבור הגזרה.", + "שער חמישה וארבעים
למה לא הזכיר הצלת יעקב מעשו כשיצא לקראתו בבואו מבית לבן בהיות לב עשו על יעקב רע, ולמה לא דרש המגיד שהבטחת בין הבתרים עמדה ליעקב להצילו מעשו בעת הברכות כמו שאמר \"יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי\", והיה לו להודיע הצלתו מעשיו כמו שהודיע הצלתו מלבן בדרך דרשה רחוקה?", + "שער שישה וארבעים
מה שאמר \"והיא שעמדה לאבותינו ולנו\" וכו', כי עם היות שנודה שאבותינו נמלטו מצרותיהם מפני הבטחת בין הבתרים שהייתה עתידה להתקיים בהכרח בירידתם למצרים וביציאתם משם עד בואם לארץ כנען כדי להתקיים הייעוד, יקשה על כל פנים מה שאמר שההבטחה ההיא עמדה גם לנו בגלותנו, וכמו שאמר שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ואיך יצוייר שבעבור הבטחת בין הבתרים אשר כבר נתקיימה ביציאת מצרים להיות גם אנחנו ניצולים בשבילה עד היום הזה?", + "שער שבעה וארבעים
קשה מה שדרש \"וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור\", כי יעקב לא ירד למצרים אנוס כי אם שמח ונעלז לראות את יוסף בנו כמו שאמר \"עוד יוסף חי אלכה ואראנו בטרם אמות\". ומה שאמר לו השם יתברך אל תירא מרדה מצרים, נתן לו רשות, לא שציווהו שילך, וכן כתב הרמב\"ם, וגם קודם שבא אליו הדבור הזה כבר יצא מביתו ללכת למצרים ושם לדרך פעמיו, שנאמר \"ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלוהי אביו יצחק\" ואחר כך נאמר \"ויאמר אלוהים לישראל\" וכו' \"אל תירא מרדה מצרימה\".", + "שער שמונה וארבעים
למה בכל הפסוקים שהביא בדרשה הכוללת הזאת כל מילה ומילה שדרש ממנה הוכיח מפסוק אחד, ובדרשה הזאת של אנוס על פי הדיבור לא הביא פסוק כלל, והיה ראוי שיביא עליו פסוק \"אל תירא מרדה מצרימה\", ואם לא מצא הראיה הזאת הכרחית מי הביאו אם כן אל הדעה הזאת?", + "שער תשעה וארבעים
מה שדרש \"ויגר שם\" מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם, קשה למה דרשו \"ויגר שם\" על כוונת יעקב ברדתו מצרימה, ויותר היה ראוי לדרשו על ישיבת העם במצרים בפועל, כמאמר המשורר \"ויעקב גר בארץ חם\" (תהלים ק\"ה, כ\"ג), שהוא על זמן הישיבה שמה?", + "שער חמישים
איך הביא המגיד לראיה \"ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו\", הלוא לא אמרו זה להיותו כן כי אם על צד התחבולה כדי שיושיבם בארץ גושן, כי כן כתיב \"ויאמר יוסף, אל אחיו וכו' והיה כי יקרא אליכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה וגו' בעבור תשבו בארץ גושן כי תועבת מצאים כל רועה צאן\", ולפי עצתו אמרו לפרעה \"לגור בארץ באנו כי אין מרעה לעבדיך ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן\".", + "שער אחת וחמישים
בעניין הדרשות האלה לא עשה בהן המגיד דבר כי אם הביא הפסוקים שבאו בסדר \"והיה כי תבוא\" בפרשת וידוי הבכורים, והוכיחם עם פסוקים אחרים שבאו בסדר \"אלה שמות\", \"וארא\" ו\"בא אל פרעה\", כמו שאמר \"ויגר שם\" שהוא בסדר \"והיה כי תבוא\", שנאמר \"ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו\" שהוא בסדר ויגש, \"ויענונו\" שהוא בפרשת כי תבוא, והביא לראיה \"וישימו עליו שרי מיסים\" שהוא בסדר ,ואלה שמות\", \"ויתנו עלינו עבודה קשה\" שהוא בכי תבוא והביא לראיה \"ויעבידו במצרים\" שהוא ב\"ואלה שמות\" וכן השאר. ויש לשאול מה זו ראיה להביא פסוקים לראיה על פסוקים, בהיות אלו ואלו דברי אלוהים חיים?", + "שער שנים וחמישים
אם רצה המגיד להסכים הפסוקים שבאו בתורה בסיפור המאורע עם הפסוקים שבאו על זה במשנה תורה בוידוי הבכורים, למה עשה עיקר ההגדה מפסוקי משנה תורה והוכיחם עם פסוקי המאורע, הלא יותר היה ראוי שיעשה עיקר ההגדה בסיפור המאורע ויביא עליהם פסוקי והיה כי תבוא?", + "שער שלושה וחמישים
מה שאמר מלמד שהיו ישראל מצוינים שם, לא הוכיח הציון הלז מפסוק כלל כמו שעשה בשאר הדברים שדרש. ואם לא מצא עליו ראיה מה ראה לאמרו ולדרשו?", + "שער ארבעה וחמישים
באומרו \"ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצוינים\", וכן אמרו \"ויגר שם\" מלמד שלא ירד להשתקע\" ולא תמצא בדרשה אחרת שיאמר \"מלמד\" אלא בשתי אלו בלבד. ואין ספק שללא עשה זה במקרה כי אם לסיבה מה, כיוון שבכל שאר הדרשות לא אמר כן.", + "שער חמישה וחמישים
דרש \"גדול ועצום\" על \"פרו וישרצו ויעצמו במאוד מאוד\", אף כי גדול ועצום הם שני תוארים והפסוק שהביא נזכרו עליו ארבעה תוארים שהם \"פרו וישרצו וירבו ויעצמו\" ואיך יסכימו שני הכתובים האלו? ואם חשב כי פסוק \"פרו וישרצו\" וגו' נאמר כולו על הריבוי כמו שדרשו חז\"ל שהיו יולדות שישה בכרס אחת, יקשה למה לא דרש המגיד \"גדול\" בפני עצמו על הריבוי ו\"עצום\" בפני עצמו על דבר אחר כמו שעשה בשאר מילות הכתוב?", + "שער שישה וחמישים
מה שדרש \"ורב\" כמו שנאמר \"רבבה כצמח השדה נתתיך\" (יחזקאל ט\"ז, ז') שנאמר על הגידול, קשה למה לא דרשו על הריבוי שהוא למד מעניינו? ועוד כי בפסוק שהביא \"רבבה כצמח השדה נתתיך\" נזכר לשון רבבה ולשון גידול, \"ותרבי ותגדלי\" ולשון עדי \"בעדי עדיים\"? ומה ראה אם כן לייחס הפסוק הזה למילת \"ורב\" ולא למילת \"גדול\" ולא למילת \"עצום\"? ואיך יסכים \"ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים\" עם מילת \"ורב\" בלבד?", + "שער שבעה וחמישים
למה הוכיח עניין \"וירעו אותנו המצריים\" מפסוק \"הבה נתחכמה לו פן ירבה\" וגו', אף כי לא נזכר באותו פסוק עניין רעה שידרוש עליו, ובמה שאמרו \"הבה נתחכמה לו\" לא הרעו לישראל כי אם במה שציווה פרעה לכל עבדיו \"כל הבן היאור תשליכהו\" וגו' ויקשה למה הזכיר המגיד העצה ולא הפעולה?", + "שער שמונה וחמישים
הוא דרש \"ויענונו\" לבניין ערי מסכנות, ודרש \"ויתנו עלינו עבודה קשה\" עם \"ויעבידו מצרים\", ובאמת שני עניין שני הכתובים אחד שבעבודת הפרך בערי מסכנות היה העינוי.", + "שער תשעה וחמישים
ואם נאמר כי נתנו עלינו עבודה קשה זולת ויענונו והם שני עניינים, יש לשאול למה קראהו עבודה קשה, ומה הוא הקושי שמצוייר באיזה עבודה יותר מחומר ולבנים ומבניין הערים?", + "שער שישים
באומרו \"ויזכור אלוהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב\" (שמות ב', כ\"ד) קשה כי לא מצינו שכרת הקב\"ה ברית כי אם לאברהם בין הבתרים, שנאמר \"ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית, אמנם ביצחק וביעקב לא נמצא זכרון ברית, ואיך יאמר אם כן את בריתו את יצחק ואת יעקב?", + "שער אחת ושישים
מה שדרש \"וירא את עניינו זו פרישות דרך ארץ\" קשה לפי מה שלמעלה דרש \"ויענונו כמו שנאמר וישימו עליו שרי מיסים\" שהיה העינוי בבניין ערי מסכנות שהוא הלמד מעניינו, ובכאן דרשו על פרישות דרך ארץ שלא נזכר בכתוב.", + "שער שנים ושישים
איך הוכיח עניין פרישות דרך ארץ מפסוק \"וירא אלוהים את בני ישראל וירע אלוהים\" (שמות ב', כ\"ה), ובאמת בכתוב ההוא לא נזכר פרישות דרך ארץ, והדרשות האלה הן מצד הסכמת הלשון.", + "שער שלושה ושישים
למה לא דרש \"וירעו אותנו המצריים\" על \"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו\" (שמות א', כ\"ב) שהיא הייתה באמת הרעה הגדולה שנגזרה עליהם, כמו שתראה שדרש אותו על \"ואת עמלינו\".", + "שער ארבעה ושישים
מה ראה לדרוש \"ואת עמלינו\" על הבנים, הרי בכתוב שהביא להוכיחו לא נזכר לשון עמל, וידוע שלשון עמל הוא נרדף ללשון עינוי, ועניין ענויינו ועמלינו אחד הוא, ובאיזה בחינה אם כן הבדילם בדרשותיו?", + "שער חמישה ושישים
דרש \"ואת לחצנו\" על הדחק, משמע כי לחץ ודחק עניינם שווה, ומה הועילו חכמים בהגדתם בשינוי הלשון ואת לחצנו זה הדחק? והרי הוא כאילו אמר \"את עניינו זה העמל, ואת עמלנו זה העוני\".", + "שער שישה ושישים
על מה שדרש \"ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך\" וכו', קשה מאוד מה שאמר הכתוב מפורש \"וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים\" שמורה שיצאו על ידי מלאך, הפך הדרשה.", + "שער שבעה ושישים
למה שדרש על מכת בכורות \"אני ולא שרף\", קשה מאוד מה שאמר הכתוב בפירוש \"ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגף\", ואמרו חז\"ל על \"ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר\" מכאן שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע6מכילתא פסחא י\"א וכן בבבא קמא ס', א', שמורה שעל ידי שרף או שליח נעשתה מכת בכורות.", + "שער שמונה ושישים
המגיד דרש \"ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח\", אבל הראיה שהביא עליו מפסוק \"ועברתי בארץ מצרים\" (שמות י\"ב, י\"ב) אינו מדבר מהיציאה כי אם ממכת בכורות, ואיך הוכיח ממה שדרש במכת בכורות עניין היציאה, הלא אין הנידון דומה לראיה?", + "שער תשעה ושישים
דרש \"ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח\", וקשה כי עשה ההעברה עניין בפני עצמו וההבאה עניין בפני עצמו, ובאמת הם עניין מוסב לשני דברים למכת בכורות ולמשפט האלוהיות, ואיך דרש שלושה ועשה ההעברה עניין שלישי?", + "שער שבעים
המגיד דרש יציאת מצרים בשלילת במלאך ושלילת השרף ושלילת השליח, שלושתם על דבר אחד, אבל בראיה שהביא על זה דרש כל אחד לעניין אחר. שלילת המלאך לעניין ההעברה, שלילת השרף לעניין מכת בכורות ושלילת השליח למשפט אלוהיות, ואיך יוכיח המגיד שלושת השאלות האלו יחד בעניין היציאה?", + "שער אחת ושבעים
ראוי לשאול מה ראה הקב\"ה לעשות מכת בכורות בכבודו ובעצמו ולא עשאו בידי מלאך כמו שהייתה מכת מחנה מלך אשור שנאמר בה \"ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור\" וגו', ומה שאמרו חכמינו ז\"ל \"אני ה' אני הוא שהבחנתי בין טיפה לטיפה ובין בכור לשאינו בכור\" (פסיקתא רבתי – י\"ז), והחזיק בזה רבי שמעון בן יוחאי בספר הזוהר, דרך דרש הוא.", + "שער שנים ושבעים
מה שדרש \"ביד חזקה זה הדבר\", קשה למה לא דרש יד חזקה על מכת בכורות שנקראת כן בכתוב שנאמר: \"ולא ביד חזקה\" וגו' \"ושלחתי את ידי\" וגו' וידוע שמכת בכורות הייתה סיבת היציאה בעצם, ועליה יאמר \"ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה\" לא על הדבר שנפל במקנה.", + "שער שלושה ושבעים
מה שדרש \"ובזרוע נטויה זו החרב שנאמר 'וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים'\", קשה לפי שהמצריים לא לקו בחרב, והפסוק שמביא המגיד להוכיח זה שנאמר \"וחרבו שלופה בידו\" תשובתו בצידו \"על ירושלים\", ואיך יוכיח מזה שהייתה חרב במכות מצרים?", + "שער ארבעה ושבעים
מה שדרש \"ובמורא גדול זה גילוי שכינה\" קשה כי לא ירדה שכינה בתוך בני ישראל כי אם במעמד הר סיני, ואיך ימנה זה בכלל נסי מצרים? והכתוב שאמר \"ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל\", פירש רש\"י \"המורא הגדול ניסים וגבורות שבמדבר\", והרמב\"ן פירשו על מעמד הר סיני ומה לו לעניין מכות מצרים?", + "שער חמישה ושבעים
איך הביא ראיה על היות מורא גדול גילוי שכינה מפסוק \"במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים\" שהם כולם שמות ותוארים למכות מצרים המבהילות, ואמר \"ובמוראים גדולים\" לשון רבים, האם נאמר שהיו גילויים רבים מהשכינה?", + "שער שישה ושבעים
מה שדרש \"ובאותות\" על המטה, קשה לפי שהמטה היה כלי לאותות שנעשו באמצעותו אבל לא היו האותות עצם המטה שהוא כלי או אמצעי לדבר אחר אין ראוי לומר עליו שהוא עצמו, והכתוב שהביא לראיה חולק עליו, שאמר \"אשר תעשה בו את האותות\", שמורה שאין המטה האותות, ואם אמר זה על אות התנין, הנה הוא היה אות פרטי ולא אותות רבים.", + "שער שבעה ושבעים
מה שדרש \"ובמופתים זה הדם\", קשה שמכת הדם הייתה מופת פרטי ומופתים הוא לשון רבים, ועם היות שיצדק לומר שהדם הוא מכלל המופתים, לא יצדק לומר שהוא \"מופתים\".", + "שער שמונה ושבעים
הראיה שהביא מפסוק \"ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן\" (יואל ג', ג'), קשה להבין לפי שהפסוק ההוא אינו מדבר במופתי מצרים, אך מיועד על הגאולה העתידה, וגם שם קרא \"מופתים\" הדם והאש ותמרות עשן שזכר, ולמה לא דרש אותם המגיד במילת \"ומופתים\" אשר מורה על הריבוי ודרש \"מופתים\" על הדם בלבד.", + "שער תשעה ושבעים
למה בדרשה שעשה בפסוקים אלה לא הזכיר מכל מכות מצרים כי אם שתים בלבד, הדבר והדם, למה לא דרש גם כן שאר המכות, הלוא יותר טוב היה לדרוש ובאותות ובמופתים\" על כללות הניסים מלדרוש אותם על הדם בלבד?", + "שער שמונים
מה שדרש \"ובזרוע נטויה שתים ובמורא גדול שתים ובאותות שתים ובמופתים שתים\", קשה כי אם היות אותות מורה על שנים וכן מופתים להיותם רבים ומיעוט רבים שנים, אבל יד חזקה וזרוע נטוי ומורא גדול שבאו בלשון יחיד איך ידרוש כל אחד מהם על שתים? ומהו היחס אשר ליד חזקה עם אותות או עם מופתים שידרוש אותו שתים כמוהם? וכן בזרוע נטוי ובמורא גדול.", + "שער אחד ושמונים
איך במניין המופתים שנעשו במצרים מנה עשרה בלבד, ולא הביא בכללם גם המטה שנהפך לנחש, ושנצטרעה יד משה, והנה הנס של הפך המטה לנחש היה הראשון שעשה משה לעיני פרעה ובשעת שליחותו נאמר \"ראה כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לעיני פרעה\", שראוי לפרש על השלושה ניסים שעשה לו בששלחו, וכמו הדם שהיה אחד מהם נכנס למניין העשרה ככה היה ראוי בשנים האחרים והפרט בנס של הפך המטה לנחש.", + "שער שנים ושמונים
הסימנים שהיה נותן רבי יהודה במכות דצ\"ך עד\"ש באח\"ב, צריכין אנו לדעת מה ראה בציון הסימנים האלה? כי אינם בלשון הכתוב שנאמר שלקח פסוק אחר לאסמכתא, והסימנים בעצמם הם דברים בלתי מובנים ולא אשמעינן במה גדול כוח הסימנים הללו אשר נתן? ובאלה שמות רבה אמרו שהיה כתוב על מטה משה דצ\"ך עד\"ש באח\"ב אבל זה בלתי מובן בפשוטו שאם היה כן לא יאמר המגיד שרבי יהודה היה נותן בהם סימנים.", + "שער שלוש ושמונים
במספר המכות ואיכותן יש לשואל לשאול למה היו המכות במספר עשרה ולמה נעשו אלה ולא נעשו אחרות? האם נאמר שנפל הדבר הזה במקרה ובהזדמן, הלא גם דברים טבעיים מכוונים לתכלית מוגבל וידוע וכל שכן דברים אלוהיים שכולם בחוכמה עליונה.", + "שער ארבעה ושמונים
דרשת רבי יוסי הגלילי באמרו \"מנין אתה אומר שלקו המצריים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמישים מכות\", מי הוא האומר \"מנין אתה יודע\" כי לא יתכן שאדם אחר שאל זאת לרבי יוסי מנין אתה אומר? ואם הוא אמרו מעצמו לא היה ראוי שיאמר מנין אתה אומר? וצריך לומר \"רבי יוסי הגלילי אומר עשרה מכות לקו המצריים במצרים וחמישים על הים, תדע זה שבמכות מצרים נאמר אצבע ועל הים מתו אומר 'וירא ישראל את היד' וגו'\" ולא שיאמר מנין אתה אומר.", + "שער חמישה ושמונים
נראה שרבי יוסי הגלילי שאל על שני דברים, הראשון שלקו המצריים במצרים עשר מכות והשני שעל הים לקו חמישים מכות, ובתשובה והראיה תמצא שהשיב ויוכיח השני שלקו על הים חמישים מכות, ולא הוכיח הראשון שלקו במצרים עשר מכות, והוא בלתי ראוי בסדר הדברים.", + "שער שישה ושמונים
מה שאמר רבי יוסי הגלילי במה לקו באצבע עשר מכות אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמישים מכות, קשה לפי שלא לקו באצבע כי אם מכה אחת והיא מכת הכינים, וכמו שאמר הכתוב \"ויעשו כן החרטומים בלטיהם\" להוציא את הכינים וגו' \"ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלוהים היא\", ואם מכה אחת נעשה באצבע יתחייב שעל הים לקו ביד עשר מכות לא חמישים. וגם במכת הדבר מצאנו לשון יד שנאמר \"והנה יד ה' הויה במקנך\", ואם כן לא נעשו כל מכות מצרים באצבע.", + "שער שבעה ושמונים
דרשת רבי אליעזר שכל מכה ומכה הייתה של ארבע מכות, הוא דבר שאי אפשר לציירו, כי איך נבין שמכת הדם תכיל ארבע מכות וכן בשארי המכות? ובמה יתחלפו אותן הארבע מכות זו מזו שלא יהיו אחת? ואם היה הריבוי בערך המקבלים, לא יהיו בלבד ארבע אלא ארבעת אלפים ויותר, גם הכתוב שהביא לראיה \"ישלח בם חרון אפו\" וגו' הנה הוא מדבר במצרים והם שמות למכות עצמן ולא לחלקי המכות.", + "שער שמונה ושמונים
למה לא אמר בדרשת רבי אליעזר \"מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שהוכו המצריים בה הייתה של ארבע מכות\" באותו הסגנון עצמו שאמר רבי יוסי הגלילי, בהיות הכל דרך אחד?", + "שער תשעה ושמונים
מה שדרש רבי אליעזר \"ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים\" על הארבע מכות, ודרש \"חרון אפו אחת, עברה שתים, זעם שלוש, משלחת מלאכי רעים ארבע\", ולא דרש צרה והוא מן התימה מה יעשה לה?", + "שער תשעים
מה שאמר רבי אליעזר \"אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות ועל הים לקו מאתים מכות\", קשה לפי שלא הוכיח רק שכל מכה ומכה במצרים הייתה של ארבע מכות ונתחייב מזה שבמצרים לקו ארבעים, אבל לעניין הים לא הוכיח כלל.", + "שער אחת ותשעים
בדרשת רבי עקיבא שכל מכה ומכה הייתה של חמש מכות עוד יותר קשה איך יצוייר שבכל מכה ומכה תהיינה נכללות חמש מכות שניא דא מן דא, ומה היא הבחינה אשר תחייב המספר הזה?", + "שער שנים ותשעים
במאמר רבי עקיבא \"אילו עשה בהם שפטים ולא עשה באלוהיהם, אילו עשה באלוהיהם ולא הרג בכוריהם\", קשה כי השפטים שעשה בהם הם עשר המכות שהוכו המצריים במצרים והייתה נכללת בתוכן מכת בכורות, ואם כן למה הוצרך לפרט אותה הריגת בכוריהם, הלוא זאת מכלל השפטים? ואם ראה להזכיר מכת בכורות בביאור, למה לא ביאר גם כן החושך והדבר וכל הנשארות?", + "שער שלושה ותשעים
אם צריך על כל פנים להזכיר מכת בכורות ביחוד, היה ראוי להזכירה אחרי השפטים שהם המכות ולומר \"אילו עשה שפטים ולא הרג בכוריהם, אילו הרג בכוריהם ולא עשה באלוהיהם\", ומשפט אלוהיות באחרונה נזכר גם בכתוב, \"ועברתי בארץ מצרים והכיתי כל בכור ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים\", והמגיד לא סידר כן שהזכיר האלוהיות בין השפטים ומכת בכורות.", + "שער ארבעה ותשעים
רבי עקיבא אמר \"דיינו\" בכל אחת מהמעלות הטובות, וידוע שעם היות שברובן היה די לעניין תשועת וגאולת ישראל מבלעדי האחרות, הנה יש מהן שלא היה די בעצמן אם לא יתחברו אל אחרות, כמו שאמר \"אילו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים\" לא היה לנו די בזה , כי היה מצרים נוסע אחריהם להרוג ולאבד את כל בני ישראל, וכן \"אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה\" לא היה די לנו, כי מה תועלת בקריעת הים אם יהיו טובעים בו? וכן \"אילו קרבנו אל הר סיני ולא נתן לנו את התורה\" לא היה די לנו, כי בקבל התורה נשלמו ולא בקרבתם אל ההר בלבד.", + "שער חמישה ותשעים
טעם הפסח שנתנה התורה, הוא כמו שנאמר \"ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל\" וגו'. ולזכרון החסד הגדול של הצלת בכורי ישראל באה מצוות הפסח בכל דור ודור, ומצוות קדש לי כל בכור באדם ובבהמה, ותחתם נבדלו הלויים, ומצוות ציצית והמזוזה באו לזכרון המאורע הזה. והוא דבר מתמיה מאוד, כי אם נתחייבו המצריים במכת בכוריהם לפי שהחזיקו ושיעבדו את ישראל שקראם ה' בני בכורי, הנה ישראל לא היו מחוייבים במיתת בכוריהם על פי שורת הדין, ולמה יומתו מה עשו? כמו למשל אם המלך ציווה להרוג את הרוצח לצעקת גואלי הדם של האיש הנרצח, האם נאמר כי המלך עשה חסד עם גואלי הדם העלובים שלא הרגם גם כן? הלוא רק הרוצח חייב מיתה ולא הצועקים העלובים, ואיך יספו כצדיק כרשע? וכן היה עניין ישראל שצעקו אל ה' בצר על המצריים וישמע אלוהים את נאקתם וקבע את קובעיהם נפש, האם ראוי שיאמר שהגדיל ה' לעשות עמהם חסד ורחמים שלא הרגם ככלל המצריים הפושעים, השופט כל הארץ לא יעשה משפט? ואתה תראה כי במכת ערוב הפליא ה' את עמו אשר בארץ גושן לבלתי היות שם ערוב, ובמכת הדבר נאמר גם כן \"והפליא ה' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל\", ובמכת החושך נאמר \"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם\" ולדעת חז\"ל בכל המכות הייתה הפלאה כזו, ובכל זאת לא נעשה בהן סימן ונתינת הדם על המשקוף שלא ילקו עם המצריים, ולא נצטוו לעשות סימן לאיזה מכה אחרת. גם בקריעת ים סוף שנכנסו בני ישראל בים ויבואו מצרים אחריהם והמצריים טובעו בים סוף ואחד מהם לא נותר ובני ישראל הלכו ביבשה, ולמה לא נצטוו על אותה תשועה בעשיית איזה סימן להוראת השעה שזכו בהפלאה, ולא נתקנה על זה מצווה לדורות כמו שנצטוו בפסח ובקידוש הבכורות בעבור שלא הוכו כמו המצריים והספק הזה אצלי עצום מאוד ותמהתי הפלא ופלא על המפרשים איך לא העירו על זה.", + "שער שישה ותשעים
הטעם שנתן רבן גמליאל במצוות המצה על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ היא תימה, כי כבר קודם היציאה ממצרים, בפרשת \"החודש הזה לכם ראש חדשים\", ציווה השם יתברך לישראל על מצוות המצה עם מצוות הפסח שנאמר \"ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו\", ואמר \"והיה היום הזה לכם לזיכרון וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם\" וגו' \"שבעת ימים מצות תאכלו\" וגו'. ואם כבר נצטוו בהיותם עוד במצרים על אכילת המצה ואיסור החמץ איך יאמר רבן גמליאל שהיה טעם מצוותה על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם וכו', ומהו ההתגלות הזאת? מי יתן ואדע.", + "שער שבעה ותשעים
מאין לנו מצוות המרור לדורות? כי עם היום שמצינו אותו בפסח מצרים שנאמר \"ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו\", נוכל לומר שהיה זה מיוחד לפסח מצרים כעניין \"ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות\" וגו'. ובמצוות \"וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים\" וגו', שלא היו מצוות לדורות, ויש להביא ראיה על זה שבפרשת \"זאת חוקת התורה\" שהוא מצווה לדורות לא נזכר המרור, וכן בסוף פרשת כי תישא שאמר \"לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח\" (שמות ל\"ד, כ\"ה) לא נזכר דבר מהמרור, וכן ב\"אמור אל הכהנים\" נזכרה מצוות הפסח, ובסדר \"ראה אנוכי\" בפרשת \"שמור את חודש האביב\" מובאת מצוות המצה והפסח בכל משפטיו ולא נזכר דבר מהמרור, וראוי אם כן שנדע מנין לנו מצוות המרור לדורות?", + "שער שמונה ותשעים
במאמר \"בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים\", הנה החובה למד המגיד מן הפסוק שהביא \"ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו\" ולפי זה תפול החובה על הדורות שירשו את ארץ ישראל וישבו בה, שראוי לכל אחד שיראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שאילו לא יצאו לא היו שרים ונכבדים בעלי קרקעות ואדוני הארץ. אבל אנחנו בגלותינו שלא ירשנו את הארץ ונולדנו בגלות בארצות אויבנו למה נתחייבנו להראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים מכוח אותה ראיה שהביא \"ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ\", ואיך הוציא מזה \"לפיכך אנחנו חייבים להודות\" וכו'? ומדוע הביא שבעה שמות של הודאה \"להודות להלל ולשבח לפאר לרומם להדר ולקלס\" והזכיר חמישה מאמרים מהחסדים והטובות: א) הוציאנו מעבדות לחירות, ב) משעבוד לגאולה, ג) מיגון לאנחה, ד) מאבל ליום טוב, ה) מאפלה לאור גדול, ומה ההבדל אשר בין החמישה מאמרים האלה?", + "שער תשעה ותשעים
מה ראו חז\"ל לתקן קריאת ההלל בלילה הזה בדילוג לחצאין מתחילתו עד \"למעינו מים\" קודם הסעודה, ולברך עליו ברכת הגאולה, ואחר הסעודה לגמור את ההלל ולברך ברכת השיר ולא ברכת הגאולה, ויותר היה ראוי שנגמור את ההלל בבת אחת מבלי הפסקה כדרך קריאתו במועדי ה', ואחרי השלמתו נברך על הגאולה. ואם אמרו שחששו לטורח התינוקות לכן דלגו עד לאחר הסעודה אם כן היה ראוי שתשאר קריאת ההלל כולו מראש ועד סוף עם ברכת הגאולה עד לאחר הסעודה? והאומרים שתקנו את זה כדי להדר כוס שני, הבל הם אומרים, שהכוס השני בא על סיפור יציאת מצרים כדי לברך עליו ואין מברכים אלא על היין.", + "שער מאה
מה ראו להכניס לתוך פרקי ההלל פסוקי \"שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך\" וגו', \"כי אכל את יעקב\" וגו' שאינם מעצם ההלל והם ממזמור אחר, ובשאר הפעמים שאנו גומרים את ההלל אין אנו מכניסין הפסוקים האלה?", + "הרי לך בזה מאה שערים מהספקות והשאלות אשר שערתי במאמרי ההגדה ובפסוקים שנזכרו בה כפי חולשת דעתי וקוצר השערתי, ובפירוש ההגדה יתבארו העניינים ויותרו הספקות והשאלות כולן. וסימן למספרם יהיה בידך \"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'\"." + ], + "Kadesh": [], + "Urchatz": [], + "Karpas": [], + "Yachatz": [], + "Magid": { + "Ha Lachma Anya": [ + [], + [], + [ + "תשובות לשערים א'-ד'.
\"הא לחמא עניא די אכלא אבהתנא\" וכו'.
ההגדה הזאת היא במכילתא, וכבר זכרתי בשערים השאלה שיש במאמר הראשון, למה סידרו חז\"ל המאמר הזה בלשון ארמי ושאר מאמרי ההגדה כולם בלשון הקודש? ונתנו החכמים ז\"ל טעמים על דרך הדרוש, מהם אמרו מפני שלא יבינו המזיקים בלשון הקודש ויבואו ללכלך הסעודה אחר שניתן להם רשות באומרו \"כל דכפין ייתי ויכול\".", + "אבל הדעה הזאת היא ספק ספיקא בכמה מדרגות. ראשונה במציאות השדים, ושנית שהם יבינו לשון הקודש ולא לשון ארמי, ושלישית אף אם נודה במציאות השדים שהוא קשה ומשא כבד להאמין, ושלא ילכלכו הסעודה כי אם ברשות בעל הבית כבן יכבד אב ועבד אדוניו, הנה כבר השרישו בנו חז\"ל האמונה ששלוחי מצווה אינם ניזוקין (קידושין ל\"ט, ב'), ואמרו ליל שימורים הוא לילה המשומר מן המזיקין.", + "ויש אומרים שנתחבר המאמר הזה בלשון ארמי כדי שלא יבינו אותו מלאכי השרת ולא יתחילו לשורר להקב\"ה בלילה הזה שהוא ליל יציאת מצרים שלא אמרו בו שירה שנאמר \"ולא קרב זה אל זה כל הלילה\", אך קשה גם לדעתם שהיה ראוי שיאמרו כן בהלל שהוא השיר המיוחס ללילה הזה ולא המאמר הראשון מההגדה שאין בו שירה. ועם היות שבליל יציאת מצרים לא אמרו שירה מפני שנטבעו המצריים בים, אבל בלילי פסח הבאים הם אומרים שירה ואין לחוש שיקנאו בישראל ומדוע לא יאמרו \"הא לחמא עניא\" בלשון הקודש שיבינו המלאכים? ובפרט שכבר אמרו חז\"ל (סוטה ל\"ג, א') כי מלאכי השרת שומעים כל הלשונות של שבעים אומות כנגד שבעים שרים המקיפים כסא כבוד ה', וכי המלאך גבריאל למד את יוסף שבעים לשון, ולפי זה יבינו גם לשון ארמי.", + "עוד אחרים אמרו בטעם שמפני שהיו אבותינו בבבל כאשר סדרו ההגדה, הסכימו לומר המאמר הזה בלשון ארמי כדי שיבינו הנשים והטף והם יפרסמו את המצווה, אבל קשה לדעה הזאת למה סידרו המאמר הראשון דווקא בלשון ארמי ושאר המאמרים בהגדה כולם בלשון הקודש, ובפרט מאמר \"מה נשתנה\" שהוא יותר כנגד הנשים והטף היה ראוי להיות בלשון ארמי כדי שיבינו אותו.", + "והיותר נראה בזה הוא כי מפני ההכרזה אשר בזה המאמר \"כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח\" תקנו אותו בלשון ארמי כי היו אז בבבל, ובבוא החג עשו זכר לחגיגת הפסח בירושלים לסמוך על שולחנם העניים והאביונים, וסדרו שגם פה בגלות יתחייב כל בעל הבית להרבות מתנתו, כמו שנאמר \"וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי\" וגו' (דברים י\"ב, י\"ב). ולכן כשישב על שולחנו ירים קולו אל העניים אשר בפתח הבית לקרוא לכולם בשם ה' \"כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח\" רצה לומר שיבואו לסמוך על שולחנו. ולפי שהעניים לא יבינו לשון הקודש תקנו שיעשה ההכרזה הזאת בלשון ארמי כדי שיבינו אותו ויכנסו לביתו. וכבר ציווה הנביא על הצדקה הזאת באמרו \"הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת\" וגו' \"אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ\" (ישעיהו נ\"ח ז'-ח').", + "אמנם למה נקראה המצה לחם עוני? כבר נמצאו לחכמינו ששה טעמים חדשים וגם ישנים, כי בפרק \"ערבי פסחים\" אמר שמואל \"לחם עוני שעונין עליו דברים\", אבל זה בלתי מספיק, כי גם על הפסח והמרור יש עניית דברים, וכמו שאמר רבן גמליאל \"כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרור\" וכו', ועוד שהרי הכתוב קרא את המצה לחם עוני ולא היה זה מפני ההגדה כי עדיין לא נתקנה.", + "עוד אמרו שם טעם אחר לחם עוני, \"מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה\" (פסחים דף קט\"ו עמוד ב'), כלומר שבלילה הזה יפרוס כל בעל הבית את המצה לזכרון שהיו ישראל במצרים עניים, אבל קשה שהתורה עשתה המצה זכרון לגאולה כמו שנאמר \"שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך\" וגו', ומזה משתמע כי המצה היא זכר לגאולה לא לעבדות ולא לעניות.", + "הטעם השלישי שאמרו שנקרא לחם עוני לפני שמפני עבדותם במצרים לא היו מניחים אותם המצריים ללוש עיסתם ולאוכלה כראוי, בטל גם כן על פי שאמרנו כי לא באה המצה לזכרון הגלות והעבדות כי אם לזכרון הגאולה, והיה ראוי לקרותו לחם גאולה.", + "הטעם הרביעי שנקרא לחם עוני לפי שבמצרים אכלו בני ישראל מצה עם קורבן פסח כמו שנאמר \"על מצות ומרורים יאכלוהו\", ולכך נאמר \"די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים\" וקאי על אכילת אותו הלילה. אך גם זה אינו שווה לי, כי היה ראוי לומר \"די אכלו אבהתנא ביציאתם ממצרים\" ולא \"בארעא דמצרים\" שמורה על ההרגל וההתמדה כל זמן ישיבתם שם.", + "הטעם החמישי אמרו שקראו לחמא עניא מפני העיסה שתקנו שתהיה מעשירית האיפה כמו קורבן העני, שנאמר \"וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה\" (ויקרא ה', י\"א), וכן הייתה עיסת המן במדבר שהיה כל אחד מלקט ממנה עשירית האיפה. אבל רחוק הוא שיכוון המגיד לזה, שאם כן היה ראוי שיאמר \"הא קורבנא דעניא\" או \"עיסא לעניא\", אם נקראת כן על שם כמות העיסה, לא ראוי שיאמר \"הא לחמא עניא\", המורה היות העוני בטבע הלחם ומהותו ולא בכמותו ומקריו.", + "הטעם השישי הוא שהביאו הרמב\"ן בפירושו בסדר ראה, וזה לשונו: \"זכר במצה שתהיה לחם עוני להגיד שציווה בה לזכור שיצאו ממצרים בחיפזון, והוא עוני זכר כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ, והנה תרמוז לשני העניינים, וכן אמרו 'הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים', או יאמר שתהיה עוד עשויה כלחם עוני ולא שתהיה מצה עשירה כמו שהזכירו חז\"ל\" עד כאן. הנך רואה שנעתק הרב מעניין לעניין לפי שלא נתיישב אצלו מה שאמר בזה, כי הנה השיגוהו הספקות שזכרתי לשאר הדעות.", + "והנכון אצלי בזה הוא שהמצה נקראת בכתוב \"לחם עוני\" לשתי סבות, האחת מפני טבעה לפי שהלחם בהיותו עיסה טרם יחמץ הוא קטן הכמות ואחר החמוץ יגדל הבצק ויעלה למעלה, והמצה להיעדר החמוץ לא תגדל ולא תעלה אלא תשאר שפלה ונמוכה, ובבחינה הזאת נקראת לחם עוני, לשפלותה ודלותה בעצמה. והסיבה השנית היא לפי שהמצה קשה להתעכל באצטומכא ותשאר בה זמן רב ולכן תספיק מעט מהמצה לאוכליה ועניים יאכלוה. וכבר כתב יצחק הישראלי7רבי יצחק בן שלמה הישראלי היה רופא, פילוסוף ופרשן מקרא מתקופת הגאונים, בן המאה העשירית. ר' יצחק שימש כרופא בחצרות מלכים באפריקה, ביניהם בחצרו של מלך מצרים. ספריו התפרסמו באירופה לאחר שתורגמו מערבית ללטינית בסוף המאה ה-11. במסעדים אשר לו כי פת המצה קשה מאוד להתעכל באצטומכא ומתארכת לצאת משם ומולידה רוח ועצירות, ושהוא מאכל ניאות לעמלים יותר מן הלחם החמץ, והמצריים לשנאתם את בני ישראל וגדי שיספיק להם לחם מעט היו נותנים להם לחם מצה כשהיו עוסקים בבנייני המלך ובמעשי הלבנים. ועל פי שתי הבחינות האלה נאמר כאן \"הא לחמא עניא\", כנגד הראשונה מפאת טבעה כמו שזכרתי, וכנגד הסיבה השנית אמר \"די אכלא אבהתנא בארעא דמצרים\". ועם היות שנקראה מצה לחם עוני על פי הבחינות האלה, לא נאמר מפני זה הטעם שצוותה התורה מצוות המצה ואיסור החמץ, כי אם לזכרון מהירות גאולתם כמו שנאמר \"כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\" (דברים ט\"ז, ג'). ולפי זה המאמר \"הא לחמא עניא\" אינו סותר דרשת רבן גמליאל במצה, לפי שכאן לא אמר המגיד טעם מצוות המצה אלא זכר עניינה שהיא \"לחמא עניא\" בטבעה ושכן היו אוכלים אותה במצרים. אחר כך פירש רבן גמליאל הסבה וטעם המצווה שאנו אוכלים מצה בלילה הזה, שהוא לזכרון מהירות הגאולה והיציאה ממצרים, שלא הספיק בצקם להחמיץ. ויהיה פירוש הכתוב שבעת ימים תאכל עליו מצות, שהמצות הוא לכם עוני נמוך ושפל ובלתי גדול לפי שבחפזון יצאת מארץ מצרים, עד שלא הספיק בצקם להתגדל ולעלות ונשאר נמוך ועני, וכמו שאפרש עוד במקומו. אמנם למה התחילה ההגדה בעניין המצה ולא בעניין הפסח שהוא הקודם במעלה, או למה לא שכר שלשתם פסח, מצה ומרור? ומה עניין אומרם הא שתא הכא והכפל אשר בא בו? שהן השאלות שבאו בשער השלישי והרביעי.", + "כבר אמרו איזה חכמים שמה שאנו אומרים כאן \"כל דכפין\" וכו' הם דברי אנינות על גלותנו, לומר כי בעוונותינו גלינו מארצנו ואין אנו יכולים להקריב קרבן פסח חוצה לארץ ולכן אין צריכין טהרה וכל מי שיביא יאכל מזה הפת כטמא וכטהור יחדיו. ולכן אנו מתפללים כי לשנה הבאה נעלה לירושלים ושבו בנים לגבולם, והאיש אשר הוא טהור יעשה כחוקת הפסח. ואחרים אמרו שהתחיל במצה מפני שאנחנו חייבים לתת לכל אחד די מחסורו בזמן הזה, ולכן אמר כל דכפין ייתי ויכול, ומאמר \"לשנה הבאה בירושלים\" נאמר לזכרון ירושלים, שנאמר \"אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי\", כאילו יאמר שבזכות הנדיבות והצדקה הזאת להאכיל לעניים יגאלנו השם יתברך. וראיתי מי שפירש המאמר הזה כולו כמו סיפור מה שעשוה אבותינו במצרים והדברים שאמרו באותו ליל שימורים, שמפני חפזונם היו מחלקים המצה והיו אומרים אלו לאלו כל דכפין ייתי ויכול כל דכפין ייתי ויפסח, כי עתה אנו עבדים במצרים ולשנה הבאה נשב בארעא דישראל בני חורין. וכי עתה כאשר אנחנו מחלקים את המצה הננו מודיעים לנשים ולתינוקות שכן עשו אבותינו במצרים והיו אומרים ככה ואנחנו עושים כדוגמתם, והתקינו לומר לשנה הבאה בני חורין בלשון הקודש ולא בלשון ארמי כשאר מילות המאמר כדי שלא יבינו אותו הגויים (בני בבל) ויחשבו את ישראל למורדים במלכות כי אומרים שיעשו עצמם בני חורין. אך גם בפירוש זה לא נמלט מהספקות.", + "והנכון אצלי הוא שחז\"ל תקנו שיהיה האדם בליל פסח קודם ההגדה בוצע מצה, וישים חציה תחת המפה ויעקור הקערה מלפניו ויתננה בצד השולחן כאילו כבר אכלו, כדי שיהיה מקום לשואל לשאול למה עושין כן ועדיין לא אכלו? כמו שביארו בפרק ערבי פסחים. ותקנו שיקרא את העניים שיבואו לאכול עמו מפתו ולסמוך על שולחנו, ולכן דיבר מהמצה, לא שהייתה כוונתו לבאר טעמה והוראתה כאן, כי אין זה המקום ויבוא להלן, אבל הוא לעניין ההכרזה כאילו יאמר העניים והאביונים מבקשים להם ואין, לכו לחמו בלחמי כי הוא לחם עוני ונאות אליכם, ובלילה זה כולנו שווים, ואף על פי שאתם עניים אל תתביישו כי כן היו אבותינו במצרים, ולפי זה יבואו דבריו מתוך ענוונותו לדבר על לב העניים ועל כן קרא לחמו לחם עוני, ואפשר שקראו \"לחם\" לכל הסעודה הכוללת פת ותבשיל וגם בשר, כמו שנאמר \"הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם\" (שמות ט\"ז, ד') ואמר משה לישראל \"בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ\" (שמות ט\"ז, ח'), הרי שלחם כולל גם בשר . ותועיל ההכרזה הזאת גם כן שלמה שכוונו לעורר את הנשים והטף לשאול מה נשתנה, אחרי שאתה שמת לפניך לחם ובצעת אותו והקדשת קרואיך ואמרת כל דכפין ייתי ויכול, מה זה שנתחרטת ממה שהתחלת לעשות ועקרת את הקערה? והשאלה הזאת תביא התשובה בסיפור יציאת מצרים.הנה התבאר מזה למה התחיל המגיד מאמרו מן הלחם, ולכן לא הזכיר הפסח כי אינו נוהג בחוצה לארץ, ולא הזכיר המרור לפי שאין בו אכילה מספקת לעניים, כי אם המצה באשר היא לחם שלבב אנוש יסעד, ועל בדומה לזה אמר עזרא \"וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ\" (נחמיה ח', י'). ולפי שאנחנו עושים בלילה הזה זכר לפסח מאותו אפיקומן שאוכלים על השובע במקומו, לכן יאמר \"כל דכפין ייתי ויכול\" כנגד המצה והמרור ו\"כל דצריך ייתי ויפסח\" כנגד האפיקומן שהוא זכר לפסח. ולכן זכרו באחרונה כאילו יאמר אחרי שיאכל מהסעודה יעשה זכר לפסח, או שכפל הדבר במילות שונות \"ייתי ויכול\" \"ייתי ויפסח\", רצה לומר לחוג עמנו. אמנם מה שאמר עוד \"הא שתא הכא\" וכו' בא להתיר ספק שאפשר שיסופק נגדו, והוא כי הייתה חובה לחוג את חג הפסח בירושלים, כמו שנאמר \" לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ וגו' כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'\" (דברים ט\"ז, ה'-ו') וגו' ואיך יאמר אם כן יבוא ויפסח כאילו יעשה בחו\"ל חג הפסח? וכדי להשיב על זה אמר \"הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל\", רצה לומר השנה הזאת נעשה כאן חג ושנה הבאה יהי רצון מלפני ה' שנעשה אותו בארעא דישראל, ונתן הסיבה הזאת באומרו \"הא שתא עבדי\" רצה לומר הנה נעשה בשנה הזאת החג כאן מפני שאנחנו עבדים בגלות, ולא נוכל לעלות לחוג בירושלים, אולם לשנה הבאה כאשר יגאלנו ה' נוכל לעשותו בארעא דישראל לפי שנהיה אז בני חורין ונעשה המצווה כהלכתה. ולפי זה המאמר הראשון שאמר \"הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל\" הוא הודעה והנחה, ומה שהוסיף לומר עוד \"הא שתה הכא עבדי\" וכו' היא נתינת הסבה בדבר, ולא בא זה בכאן על דרך תפילה ובקשה כמו מה שנאמר בסוף ההגדה \"כן ה' אלוהינו יגיענו למועדים אחרים\" וכו', כי בכאן בא רק להתיר הספק כמו שזכרתי.", + "הנה נתבאר זה המאמר הראשון והותרו השאלות והספקות אשר בארבעת השערים הראשונים." + ] + ], + "Four Questions": [ + [], + [ + "תשובות לשערים ה' – ו'
\"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות\" וכו',
בפרק ערבי פסחים אמר רבא אטו חיובא לדרדקי? אלא אמר רבא \"הכי קתני אין אנו מטבילין\" (פסחים קט\"ז, א'). הרצון שהגירסא שבספרים שלנו \"אין אנו חייבים לטבול\" אינה אמיתית כי אם \"אין אנו מטבילין\", ונראה לי שאין השאלה הזאת מה נשתנה מה שאמרו בפסחים שיעשו בעקירת הקערה כדי שישאלו התינוקות, כי אותה השאלה לא סידרו אותה חז\"ל בכתב, ודי שמפי עוללים ויונקים נשמע \"מה זאת\" ואז אב לבנים יודיע עניין יציאת מצרים. אמנם השאלה הזאת \"מה נשתנה\" כוללת לכל אדם, שאם אין נערים ותינוקות לשאול אז נער וזקן נושאין ונותנין בדבר, וכמו שאמרו חז\"ל תלמיד חכם בניו שואלים אותו ואם לא אשתו שואלת, ואם לאו הוא שואל לעצמו.", + "ועניין השאלה הזאת הוא שהשואל רואה בלילה הזה שאנו עושים דברים המורים על היותנו בני חורין בני מלכים שרים ויועצי ארץ, ונעשה דברים אחרים המורים בהפך על היותנו עבדים נכנעים בזויים ושפלים, כי הנה בכל הלילות אין אנו חייבים לטבול אפילו פעם אחת והלילה הזה אנו מטבילי בחובה שתי פעמים, או אין אנו נותנין לטבול קודם הסעודה והלילה הזה שתי פעמים, וזה מורה על היותנו בני חורין ושרים ונדיבי עם כיוון שאנו אוכלין המאכל עם הקוני הטבולים כי זהו דרך השרים האוכלי מעדנים, ומצד אחר יראה ההפך שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה כל אדם כפי רצונו מבלי חיוב, והלילה הזה כולו מצה בחיוב, וזה בלי ספק מורה על העבדות, שהמצה היא לחם עוני ומאכל העבדים העמלים כמו שזכרתי, ובזה הדרך עצמו אנו אוכלים בכל הלילות שאר ירקות בתבשיל מרוקח ובפת והלילה הזה כולו מרור, רצה לומר מרור כמו שהוא חי ולא מבושל ובלי פת וזה גם כן סימן עבדות ועניות. עוד נעשה בהפך זה שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבים ובין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין, וזה מורה על היותנו בני חורין כיוון שאנחנו כקטן כגדול אוכלים בהסבה בכבוד גדול. לפי זה יש לנו בלילה הזה שני דברים המורים על החירות שהם הטיבול וההסבה, והוא דבר זר שנעשה בלילה אחת דברים הפכיים בהוראותם, ולפי שעל פי שנים עדים יקום דבר הביא על העבדות שני העדים ההם ועל החירות השנים האחרים, ולא זכר אכילת הפסח, לפי שהיא אינה מורה לא על החירות ולא על השיעבוד, גם חיוב ארבע כוסות אינו מורה על החירות כי גם העבדים והמשועבדים לפעמים ירבו בשתייה כמאמר שלמה \"תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ\" (משלי ל\"א, ו'). הנה התבאר המאמר הזה והותרו הספקות הנופלות עליו בשער החמישי והשישי." + ] + ], + "We Were Slaves in Egypt": [ + [], + [ + "תשובות לשערים ז' - י\"ב
עבדים היינו לפרעה במצריים וכו', זוהי תשובת השאלה \"מה נשתנה\", על מה ששאל השואל למה בלילה הזה נעשה דברים מורים על העבדות ודברים מורים על החירות, היתה תשובתו כי בלילה הזה בתחילתו עבדים היינו לפרעה במצרים לכן נעשה אותם דברים המורים על העבדות, ובלילה הזה בסופו הוציאנו ה' אלוהינו משם והיינו בני חורין לכן נעשה אותם הדברים המורים על החירות. ולפי שהלילה הזה משונה בדברים הפכיים מכל שאר הלילות לכך אנו עושים דברים הפכיים לזכרון העבדות והחירות.", + "והתשובה הזו מספקת וכוללת לכל חלקי השאלה והותר בזה הספק אשר בשער השביעי. ולכן לא נתן כאן טעם המרור משום \"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם\" (שמות א', י\"ד) כי לא בא לתת טעם למצוות מצה או מרור כי אם להפכיות הפעולות כמו שכתבתי. ובאומרו \"עבדים היינו לפרעה\" רמז אל שתי מניעות עצומות שהיו בעניין היציאה, האחת המלך הקשה ורע מעללים פרעה אשר לרשעתו נקרא כן מלשון פרעו אהרון, כאילו הוא שם מורכב משתי מילות \"פועל-רע\", הלוא תראה קושי ערפו שחייב לעצמו כל המכות אשר קיבל, ולרמוז על רשעו ופשעו אמר המגיד \"עבדים היינו לפרעה\". והמניעה השניה היא מצד ארץ מצרים עצמה, כי להיותה מקור הצרות נקראת מצרים מלשון מֵיצַרִים. וכבר זכרו חז\"ל שהייתה מערכת ארץ מצרים מחייבת שלא יצא עבד משם לעולם, עד שאמרו שהיו עבדים נסגרים שם בכ\"ד מפתחות שלא היו יכולים לצאת משם, ולכן נזכרה מצרים חמישים פעמים בתורה, שהם כנגד חמישים שערי בינה שנמסרו למשה ובהם פתח המסגרות והוציאם ממצרים. ולזה כיוון באומרו \"ויוציאנו ה' אלוהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה\", רוצה לומר ששדד המערכות העליונות ושינה הטבעיות בידו החזקה על השמים ובזרוע הנטויה על השרים העליונים המניעים אותם, וכמו שאמר \"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים\" (שם י\"ב, י\"ב), וכן כתב הראב\"ע כי לפי המערכה העליונה לא היו ישראל יוצאים ממצרים, ", + "והנה מה שאמר: ואילו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים' וכו' כיוון בזה שתי כוונות, האחת שאם יאמר אדם הנה הפעל הזה לאכול ולשתות בהסבה יאות לאותם שיצאו מעבדות לחירות, אבל אנחנו העומדים בגלות מה לנו המעשה הזה? והוא משיב על זה: לומר אילו אבותינו לא היו יוצאים אז גם אנחנו היינו שם עתה עבדים, ולכן הוא כאילו אנחנו יצאנו משם, ומוכרחים אנו לעשות כמעשיהם. והכוונה השניה היא שרצה המגיד להודיע מעלת היציאה ממצרים לפי שהיציאה משם לא היתה אפשר כי אם באחד משלושה דברים: א') אם בכוחם וזרועם של ישראל שיתגברו על המצריים, וכמו שהם עצמם חששו לזה באומרם 'הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ועלה מן הארץ', ב') או שיצאו בלשון פרעה ורשותו כמו שעשה כורש ליהודים אשר בבבל, ג') או בכוח הקב\"ה שהוא כל יכול על המערכות כולן ועל מלכי האדמה באדמה. ואמר המגיד כי אילו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים שהיא היתה הסיבה האמיתית אז לא היה אפשר שיצאו באחת משתי הסיבות האחרות, אם מגבורת העם או מרצון פרעה, כי העם בני ישראל אף על פי שהיו כמות מופלג עד אין חקר לא היו יכולים להשתחרר עצמם, כי לא היה להם לב אמיץ כי נולדו בתוך השיעבוד והעינוי, לכן אמר \"עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה\", רצה לומר לא די לשש מאות אלף רגלי העם אשר לא יכלו לצאת, אבל גם הם ובניהם ובני בניהם עד עולם לא היו יכולים לצאת בגבורתם, ותמיד היו עבדים נרצעים. כי היוכלו אלף אלפי אלפים עדרי צאן להתגבר בבוא עליהם אריה? וגם בסיבה השניה שהוא רצון פרעה אין ספק שלא היו יוצאים, כי אנו יודעים את רשעתו וגם הארץ לא הייתה מוכנה לכך כפי מערכה השמיימית, ועל זה אמר \"עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים\". לא נשאר לפי זה אלא צד ואופן אחר ליציאתם ממצרים כי אם היכולת האלוהי ורצונו. ולכן לא בא המאמר הזה להגיד שחייב אדם להראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כי אין זה מקומו כי אם בסוף ההגדה, אבל כאן בא להודיע גבורות השם יתברך וחסדו ביציאת מצרים. ובזה האופן המאמר הזה הוא מענין התשובה, ויצדק מאמרו \"עדיין אנו ובנינו ובני בנינו\" וכו'. והותרו בזה הספקות אשר בשערים שמיני ותשיעי וי\"א. והנה לקח המגיד הטענה הנכבדת הזאת משה שאמר הקב\"ה למשה בתחילת שליחותו, \"וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה, וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם\" (שמות ג', י\"ט – כ'). וכבר נתקשה הפסוק הזה על המפרשים, לפי שישראל יצאו ממצרים באמצעות מכת בכורות שנקראת יד חזקה ואיך יאמר הכתוב \"ולא ביד חזקה\"?", + "וכתב רש\"י כל עוד שאין אני מודיעם ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך, דבר אחר ולא בשביל שידו של פרעה חזקה. אבל אמיתת הכתוב נראה לי שבא לומר אני ידעתי שלא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ברצונו וחפצו ורשותו, וגם לא תהיה היציאה משם ביד חזקה וגבורה שלכם שתחשבו שתתגברו על המצרים ותעלו מן הארץ, אבל תהיה היציאה בידי העליונה ובכוח ה' שאשלח את ידי והכיתי את מצרים, רצה לומר את הארץ ואת אלוהיה, לא בדרך הטבע כי אם בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם.", + "אמנם אם נשאל מה הרווחנו ביציאת מצרים ובגאולה משם אם אנחנו כעת בגלות? הנה בלי ספק קנינו בזה שלושה מעלות עליונות שאנחנו גם היום זוכים בהן.", + "האחת, שנודעה לכל באי עולם מעלת האומה לפני ה' שהשחית וביטל הסדר הטבעי וכוחות השמיימים והשדים העליונים בעבור ישראל אשר לא עשה כן לכל גוי.", + "והשנית, הכבוד הגדול שרנו אבותינו ביציאתם ממצרים ביד רמה ובירושת הארץ, והמעלה והכבוד אשר רכשו בה בישיבתם עליה ימים רבים, ומעלת האבות וכבודם היא ירושה רבה לבאים אחריהם.", + "ושלישית שאם לא יצאנו ממצרים לא באנו לפני הר סיני ולא קיבלנו תורה ומצוות ולא שרתה שכינה ביננו ולא היינו עם סגולה לאלוהים, ורק על ידי היציאה משם זכינו לכל אלה והשגחת ה' דבקה עמנו שהיא התכלית האחרון ושלמות עליון אשר לנו, והשארת הנפש ושלמות הרוחני הנמשך אחריו.", + "ואף על פי שאנחנו בגלות, אנו זוכים בהם, וכנגדם אמר \"אפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה\", רמז ב\"חכמים\" היודעים דרכי הטבע ומערכות העליונות, ורמז ב\"נבונים\" המבינים ענייני המעלות והכבוד, וכנגד שלמות התורנית הנפשית אמר \"כולנו יודעים את התורה\". לכן על אלה ואלה מצווה רבה לספר ביציאת מצרים, שהיא מקור הטובות והתחלה וסיבה לכל המעלות והשלמיות. ולכן הזהירה התורה הרבה פעמים לספר ביציאת מצרים, ונאמר בשאלת הבנים והגדה וגו'. והנוסחא האמיתית היא \"וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח\", כי הסיפור הוא מצווה והמרבה בו הרי זה משובח.", + "והותרו בזה שאמרתי הספקות אשר נזכרו בשער העשירי והי\"ב." + ] + ], + "Story of the Five Rabbis": [ + [ + "תשובה לשער י\"ג
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו'.
המגיד הביא ראיה כי המרבה לספר ביציאת מצרים הוא המשובח, אפילו לחכמים ולנבונים וליודעים את התורה כולה, מאותה עובדא שאירע לחמישה גדולי הדור וחכמי ישראל, שבליל פסח היו מסובין בבני ברק ועם כל חכמתם היו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה. וזה היה אחר האכילה, דאי קודם האכילה הא אמרינן חוטפין מצה בליל פסח בשביל שלא יישנו בתינוקות, אלא אחר האכילה היו מספרין ביציאת מצרים עד שעלה עמוד השחר וראום תלמידיהם לקריאת שמע. כי היו כל כך מתבודדים בסיפוריהם ובמשא ומתן שהיה בעיניהם שגם באור הבוקר לא היו מרגישים, עד שתלמידיהם העירום לעניין קריאת שמע שמצוותה עם הנץ החמה.", + "אמנם קשה להבין הלשון \"שהיו מסובין בבני ברק\", יש מפרשים שהיו נסמכים לאכול את הפסח עם תלמידיהם שנקראו \"בנים\" בעיר אחת ושמה ברק. אבל זה בלתי מתיישב אצלי, כי היה ראוי לומר שהיו נסמכין בבתי בניהם או תלמידיהם בברק ולא שיאמר מסובין בבני ברק. ועוד מפרשים כי חמשת החכמים האלה היו מתאכסנים עם בני אותה העיר לאכול בימי חג הפסח, ואם כדבריהם היו החכמים בין בני ברק, או התלמידים בברק בבתים שונים ולא היו כולם באגודה אחת מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה לשיצטרכו התלמידים לומר אליהם יחד הגיע זמן קריאת שמע. ועוד נאמר שהיו אוכלים בבתי תלמידיהם היאך יאמר עד שבאו תלמידיהם, הלוא היו החכמים בבתי התלמידים ומאין באו? ועוד קשה שרבי אלעזר בן עזריה היה עשיר וגדול הגדור ונשיא בישראל ואיך יהיה נסמך על שולחן תלמידיו לאכול הפסח? וכל זה מוכח שבני ברק אינם אנשי או תלמידי העיר ברק, אבל הם כלים יפים שהיו מסובין עליהם בליל הפסח בדת ובהלכה, ולפי שאמר למעלה \"והלילה הזה כולנו מסובין\" סיפר כאן שחמישה גאוני עולם הללו היו אוכלים יחד בליל הנשיא רבי אלעזר בן עזריה, ושם שמו לפניהם לכבוד ולתפארת הכלים ההם שנקראו \"בני ברק\" כי בנים יאמר על כל דבר בניין ומעשה, כמו \"בין לילה היה ובין לילה אבד\", עד שהסעיף יקרא בן, כמו \"ועל בן אימצת לך\" (תהלים פ', ט\"ז), \"בן פורת יוסף\" שפירשו המדקדקים לשון סעיף פורה וגידול, והברק יאמר על מראה המשי המבריק לעיניים, כי על הכלים האלה היו מסובין. יהיה מה שיהיה. הנה למדנו מזה שהיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה, וזו ראיה שהמרבה בסיפורו הרי זה משובח.", + "האמנם מה ראו השלמים האלה לספר בזה כל הלילה ולהדיר שינה מעיניהם? הנה הוא לפי שהלילה הזה ליל שימורים הוא לה', וישראל לא היו ישנים כלל באותו הלילה כשיצאו ממצרים, כי חלק הראשון מהלילה התעסקו ביציאה ולכן לא נתנו כל הלילה תנומה לעפעפיהם. ולפי שחייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, לכן ראו הקדושים האלה לעשות כמעשיהם שמיד בתחילת הלילה התעסקו במצוות המצה והמרור וזכר הפסח כמו שעשו אבותיהם במצרים, ואחר כך בכל שאר הלילה היו מספרים ביציאה, ובזה הראו את עצמם כאילו הם יצאו.", + "והותר בזה הספק אשר בשער י\"ג." + ], + [ + "תשובות לשערים י\"ד - י\"ח
אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה.
זו הראיה השניה שהביא המגיד להוכיח שמצווה לספר ביציאת מצרים. מאותה משנה שאמר רבי אלעזר בן עזריה באותו היום שמנוהו נשיא, ועם היותו בחור בשנים י\"ח שנה כדאיתא בירושלמי דברכות ואמר\" הרי אני כבן שבעים שנה\", להגיד שעם היות שגדלה חוכמתי עד שהייתה בבקיאותו והקפתו בדרכים התוריים כאילו היה בן שבעים שנה, עם כל זה לא הגיעה מעלתו למצוא ראיה לנצח חבריו ולא הוכיח שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא והוא שמעון זן זומא, וכבר ידעת שבן זומא זה היה אומר כשהיה רואה אוכלסי ישראל, \"ברוך שברא כל אלה לשמשני\", להגיש שזהו התכלית שבמין האנושי, אבל לא היה המאמר הזה ממנו דרך נאה וגאון ודרך רע חלילה, כי אם לעורר ליבות התלמידים ולהלהיבם היה אומר כן. והנה בן זומא היה קטן בשנים ולכן לא נסמך ונקרא המיר על שם אביו בן זומא, וכן היה עניין בן עזאי. ולפי זה היה מאמר רבי אלעזר בן עזריה שעם היותו בחור בשנים, הנה בחמלת ה' עליו נעשה כבן שבעים שנה בשלמות תורתו מפני כבוד הנשיאות, והוא היה מתלונן שלא זכה למה שזכה בן זומא שהיה נער ממנו ולא נעשה לו אותו נס, ולכן לא קראו בשמו שמעון אלא בן זומא להורות שהיה ילד מסכן וחכם. אמנם אין ספק שכוונת דרשתו היא להוכיח שתאמר יציאת מצרים בלילות רצה לומר בכל הלילות תמיד, וכבר הוכיח שם בגמרא שהזכרון הזיה יהיה בזכרון פרשת ציצית שיש בה זכר ליציאת מצרים. ואף על פי שציצית אין מצוותה בלילה שנאמר \"\"וראיתם אותו\", מכל מקום הוכיח בן זומא שראוי לומר אותה פרשה בקריאת שמע של לילה מפני שיש בה זכר ליציאת מצרים, והחסד הגדול ההוא נעשה בלילה, ולכן ראוי שיזכר בכל לילה, והוכיח מזה הפסוק \"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך\", ואף כי הפסוק הזה נאמר בפרשת הפסח הנה ראה בן זומא שהוא בלתי אפשר שיפורש על מצוות הפסח, לפי שנאמר \"כל ימי חייך\", ואי אפשר לומר כן כי אם על דבר אשר יזכר בכל יום ויום, ולא על מצוות הפסח שהיא מדי שנה בשנה ואיך יאמר שבכל ימות השנה ידרוש ויזכור הלכות הפסח, הלוא אמרו חז\"ל ש\"שואלים ודורשים הלכות הפסח בפסח והלכות החג בחג\" וכו' שלושים יום מקודם ולא בכל יום. לכן דרש בן זומא אותו פסוק על זכרון יציאת מצרים בלילות בקריאת שמע לפי שהוא דבר תמידי בכל יום. ומה שאמר \"כי בחיפזון יצאת ממצרי\" הוא טעם למצוות הפסח והמצה אשר הזכיר, ואמר עוד \"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך\" כאמור הלוא ציוויתיך והזהרתיך על זכרון יציאת מצרים לא לבד בזמן הפסח אלא גם בכל יום ויום ביחד עם קריאת שמע.", + "אמנם אם היה כתוב ימי חייך די היה ללמד שנזכור אותה מצווה ביום כי כן נאמר \"חוקות עולם לדורותיכם\" ולא נזכר שם \"כל\" ומפני שנאמר כאן \"כל ימי חייך\" יש בכלל הזה היום וגם הלילה שמחוייבים אנו לזכור יציאת מצרים. אבל החכמים לא קיבלו הדרשה הזאת, לפי שראו שהלילה הוא נמשך ליום שנאמר \"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד\", ואם כן הלילה מכלל היום הוא, וכל כ\"ד שעות מעת לעת נקרא יום, ולכן דרשו \"ימי חייך העולם הזה\" שהוא עולם הגלות ו\"כל\" בא לרבות ימות המשיח, שגם בימים ההם לא ימוש סיפור יציאת מצרים מפינו.", + "ועל זה אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר \"הנה ימים באים נאום ה' לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שם\" (ירמיהו כ\"ג, ז')? אמרו לו חכמים לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שיעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפלה לו. רצו בזה לומר שלא בא הכתוב להגיד שיתבטלו מועדי ה' ולא שיתחדשו מצוות אחרות, כי תורת ה' ומצוותיו הם נצחיות עדי עד ולא יקבלו תוספת ולא חסרון, ואמרו אלה המצוות מלמד שאין נביא ראשי לחדש דבר ומקרא מגילה לאו תוספת הוא. אלא שהייתה כוונת הנביא באומרו \"לא יאמרו עוד\" וגו' שלא תהיה אז יציאת מצרים עיקר הגאולות או היותר גדולה והרשומה שבהן, כמו שהיא אצלנו היום, כי אז יהיה קיבוץ גלויות יותר גדול ותהיה הגאולה שלמה ועיקרית בין הגאולות כולן, עד שיציאת מצרים תהיה טפלה לה בפי בריות בהיותה קטנה ממנה בכמות ובמעלה.", + "והנה אף כי התשובה שהשיבו חכמים לבן זומא היא אמיתית מכל צד, בכל זאת נוכל אנחנו להשיב לזה בדרך אחר והוא שהנביא באומר \"לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה\" רצה לומר שבני אדם בדברם זה עם זה ובשבועיהם לקיים דבר שרגילים לומר \"חי ה' אשר העלה\", לפי שזו השבועה הגדולה אצלנו מכל השבועות, אבל לימות המשיח יאמרו \"חי ה' אשר העלה ואשר הביא\" וגו' לפי שהגאולה העתידה תהיה פליאה יותר גדולה ועצומה מיציאת מצרים. ואין זה סותר למה שאמרו שיזכרו יציאת מצרים לימות המשיח בקראנו פרשת ציצית ביום ובלילה, להיות המצווה הזאת קבועה ועומדת בתורה ולא תשתנה לעולם. והנביא מדבר רק משבועת העם ודבריהם המורגלים ביניהם שמזכירים יציאת מצרים ולעתיד יזכרו הגאולה האחרונה שהיא יותר פליאה.", + "ועם היות מאמר רבי אלעזר בן עזריה נאמר על זכרון פרשת ציצית, בכל זאת הביא המגיד לראיה על סיפור יציאת מצרים בליל פסח כדי לבאר גודל מעלת המצווה הזאת, מדברי רבי אלעזר בן עזריה שהשתדל להוכיח המצווה לזכור יציאת מצרים בכל לילות השנה על פי דרשת בן זומא. ולדעת החכמים שאמרו שם לימות המשיח נתחייב בזכרון יציאת מצרים, כל שכן שאנו חייבים בכל הלילות בזמן הזה, ויותר ראוי שנספר יציאת מצרים בליל פסח שהוא הזמן המיוחד אליו. ולכן כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, והנה לא הוכיח זה רבי אלעזר בן עזריה מפסוק \"ליל שימורים הוא לה'\" לפי שאותו פסוק הוא בליל פסח, ור' אלעזר בן עזריה לא היה מדבר בו כי אם בכל הלילות במצוות ציצית כמו שכתבתי.", + "ובזה הותרו הספקות שבאו בשער י\"ד, ט\"ו, ט\"ז, י\"ז ובשער י\"ח דוק והשבח." + ] + ], + "The Four Sons": [ + [ + "תשובות לשערים י\"ט – כ\"ג
ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא כנגד ארבעה בנים וכו', המאמר הקצר הזה נבאר ענינו וקישור דבריו בפנים שונים: הפן הראשון, שהמגיד רצה להוכיח מה שהציע בראשונה שמצוה לספר ביציאת מצרים ושכל המרבה לספר בה הרי זה משובח, ולכן אחרי שהביא עליו ראיה מפעולת חכמים וגם ממאמר ר' אלעזר בן עזריה כמו שכתבתי, הביא עוד ראיה לזה מן התורה, שבענין יציאת מצרים דברה כנגד ארבעה בנים, ועשה בה שאלות ותשובות באופנים מתחלפים, כנגד החכם וכנגד הרשע וכנגד התם ואף כנגד מי שאינו יודע לשאול צוותה התורה לסדר לפניו הרבדים וידיעת הסיפורים, וכמו שנאמר \"את פתח לו\". ולפי זה כל המאמרים עד כאן ודרשות הארבע בנים הן כולן להוכיח הדבר הזה. וכשהשלים להוכיח על סיפור יציאת מצרים התחיל סגנון ההגדה בגנאי באומרו \"מתחילה עובדי עבודה זרה\" וכו' ואחריו השבח בדרשת \"ארמי אובד אבי\" וכו', ובזה האופן יבואו הדברים כולם כדרך ראוי ומסודר.", + "והפן השני הוא שבפרק \"ערבי פסחים\" אמרו שיתחיל בגנות ויסיים בשבח, ונשאל שם מאי גנות? רב אמר \"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו\" וכו' ושמואל אמר \"עבדים היינו לפרעה במצרים\" וכו', כי הייתה דעת שמואל שכל ענין היום הוא יציאת מצרים ולכן אין לנו להזכיר גנות אחר כי אם העבדות, רב סבר שאין גנות רק עבודה זרה שהיו אבותינו עובדים מתחילה, והשבח הוא שקירבם המקום לעבודתו והוציאם ממצרים ונתן להם תורתו שהיא תכלית השבח (פסחים קט\"ז, א'). ואנחנו עבדינן כתרויהו, ולפי דרכם זה ראוי היה שהמגיד יעשה ראשונה בדרך שמואל שהתחיל בגנות המאמר \"עבדים היינו לפרעה במצרים\", שהגנות היא השעבוד, והשבח הוא הגאולה והיציאה משם, והנה באותו המאמר \"עבדים היינו לפרעה\" הזכיר השעבוד והגנאי, וסמך אליו מעשה החכמים ומאמר ר' אלעזר בן עזריה לתשלום ביאור מה שבא במאמר \"עבדים היינו\", ואחר כך התחיל בעניין השבח ממאמר \"ברוך המקום שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא\" וכו', וזכר דרשות בארבעה בנים שבאו כולן בעניין היציאה והגאולה, והשלים עם זה דרך ההגדה לדעת שמואל. אחר כך נעתק המגיד לעשותה כדרך רב והתחיל בגנות \"מתחילה עובדי עבודה זרה\" ושאר המאמרים, וזכר השבח בדרשת ודוי הבכורים שהביא, כמו שיתבאר. ואנו שעושין כתרוייהו מסדרין מאמרי ההגדה מתחילה כדעת שמואל ואחר כך כדעת רב.", + "הפן השלישי הוא שהמגיד הוכיח ראשונה שמצוה להרבות בסיפור יציאת מצרים מכוח אותן הראיות שהזכיר, ואחר כך ראה לבאר איך היה הסיפור הזה, אם כפי הפשט בלבד, ואם בביאור מצוות המצה והמרור ואכילת הפסח והחגיגה, ואמר שאין הכוונה בסיפור יציאת מצרים כפי פשט הכתובים ולא לענין הדין וביאור המצוות, כי אם בדרך הגדה, לפי שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה, להודיע שהסיפור יהיה אם לחכם ויחכם עוד, ואם לרשע משום ענה כסיל כאוולתו, ואם לתם מתהלך לתומו צדיק ואם לשאינו יודע לשאול, וכולם בדרך הגדה. ולפי שבבן הרביעי הוא מסיים \"את פתח לו שנאמר והגדת לבנך\" וכו' שהכוונה שיפתח לו הדברים מתחילתם ועד סופם, לכן פתח סיפורו מ\"תחילה עובדי עבודה זרה\" וכו'.", + "הרי לך כפי כל אחד משלושת אופני הדרכים האלה טעם סדר מאמרי ההגדה וכוונתם וקישורם כפי הראוי.", + "העניין השני שראוי לבאר בזה, הוא למה אמר המגיד בדרשת הבנים \"ברוך המקום שנתן תורה לישראל ברוך הוא\" ולא אמר כן בשאר הדרשות ממאמרי ההגדה? ונוכל לתת טעמים שונים:", + "הטעם הראשון - לפי שאמר המגיד שהתורה האלוהית כוונה לתת לימוד לכל מדרגות בני אדם בעניין יציאת מצרים, אם חכם עיניו בראשו ואם רשע כרשעתו אשר טמן ואם תם יושב אהלים ואם מי שאינו יודע לשאול שהוא החלק ההמוני הכולל בעם ישראל. לכן נתן שבח והודאה להשם יתברך שעיניו על כל דרכי איש והוא הנותן ידיעה ושלמות לכל בשר, ומפני זה אמר המגיד בדרשה זו \"ברוך המקום שנתן תורה לישראל ברוך הוא\" מפני שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה, כי בהיות לימודו כולל לכל כיתות בני האדם ולעשות כרצון איש ואיש יהיה ברוך ומבורך ומשובח ומפואר בלשון כל עבדיו, והוא על דרך המשורר \"ברוך אתה ה' למדני חוקיך\" (תהלים קי\"ט, ב'), שברכו ושיבחו על למדו אותו את חוקיו.", + "הטעם השני - שהמגיד מצא בעניין יציאת מצרים בארבע מקומות בתורה שנזכר שם \"בן\", אם בפרשה \"משכו וקחו לכם\" שנאמר \"והיה כי יאמרו בניכם\" (שמות י\"ב, כ\"ו), ואחר כך בפרשת \"קדש לי כל בכור\" אמר \"והגדת לבנך\" (שמות י\"ג, ח'), ובפרשת \"והיה כי יביאך\" אמר \"כי ישאלך בנך מחר לאמר\" (שם שם, י\"ד) ובסוף סדר \"ואתחנן\" אמר \"כי ישאלך בנך מחר לאמר\" (דברים ו', כ'). ולפי זה נזכר שם \"בן\" בארבע הפרשיות האלה לא במקרה ועל דרך ההזדמן, כי אם בכוונה מכוונת כדי לדבר בעניין זה בארבעה מיני דיבורים מתחלפים, כפי הנושא המקבל אותו, והוא המורה על שלמות התורה ואלוהותה שנסדרו דברים באופן כך, שכללו כל האופנים שאפשר שידובר בהם יציאת מצרים. וקרה בזה לדברי האלוהיים על האנושיים כמו שקרה לדבר הטבעי על המלאכותי, והוא שהמלאכותי יכוון לתכלית אחד בלבד אשר אליו כונן הפועל אותו. אבל הדברים הטבעיים יש בהם תכליות ופעולות הרבה מתחלפות, מהם כפי החומד ומהם כפי הצורה, מהם כפי המורכב ומהם סגולות וטבעים נעלמים אשר לא נדע סיבתם ואופן המשכם כי אם על ידי הניסיון. וכן הדברים האנושיים כוננו לתכלית אחד מכוון, אמנם הדברים האלוהיים עם היותם מורים לכוונה אחת, כבר נכללו בה כוונות אחרות, וזה עניין אמרם \"שבעים פנים לתורה\", ואמרו בדעות המתחלפות \"אלו ואלו דברי אלוהים חיים\", כי יש בכולם כוונה של החכמה האלוהית. ולפי שזוהי שלמות עצומה בתורת ה', לכן אמר המגיד בדרשה הזאת \"ברוך המקום שנתן תורה לישראל\", רצה לומר שנתנה להם באופן כך מן השלמות שתכלול במאמר אחד כוונות מתחלפות. ועם היותה תורה אחת ומצווה אחת למדנו כפי סגנון המאמרים שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה במצווה הזאת. והברכה שזכר בכאן, ענינה השבח וההלול, ולכן אמר \"ברוך הוא\", רצה לומר הוא אינו מצטרך לברכה ולשבח שנברכהו אנחנו כי הוא ברוך ומבורך מעצמו.", + "והעניין השלישי שראוי לבאר בכאן הוא, מהו כוונת אמרו \"ברוך המקום\"? האם נאמר על השם יתברך ולמה זה תארו בשם \"מקום\", או אם אמרו על מקום אחד מיוחד? כי יש מי שפירשו על הר סיני שהוא היה מבחר המקומות ומשם קיבלו ישראל את התורה וכמו שאמרו במשנה \"משה קיבל תורה מסיני\" וכן אמרו בּיְלָמְדֵנוּ8ילמדנו הוא מדרש קדמון שנזכר כמה פעמים ב\"ערוך וב\"ילקוט\". נחלקו חכמי הדור האם הוא מדרש תנחומא הנדפס או מדרש שאבד מאיתנו. התקבלה הדעה כי מדובר במדרש קדמון שאבד ומדרש תנחומא הוא קיצור שלו. בשעה שבא הקב\"ה ליתן תורה שמעו תבור וכרמל והניחו מקומם ובאו להם, והקב\"ה אמר להם \"למה תרצדון הרים גבנונים\", למה אתם רצים ומדיינים? בעלי מומים אתם! כעניין שנאמר \"או גבן או דק\" אבל ההר חמד אלהים לשבתו זה סיני!", + "וכל זה רחוק מהכוונה האמתית במאמר הזה, שכנגד הקב\"ה אמר \"ברוך המקום\", שנאמר \"והניף ידו אל המקום ואסף המצורע\" (מלכים ב', ה', י\"א) וכן אמרו חז\"ל בבראשית רבה \"מעונה אלהי קדם, הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס\". האמנם למה תארו את השם יתברך בשם \"מקום\"? הוא על דרך ההמשל, לפי שראו בדרך המקום סגולות יאותו על דרך הדמיון לאלוהינו יתברך; האחת, שהמתקומם ינוח במקומו הטבעי כשיגיע אליו ויתנועע ממגמתו כשיהיה נפרד ממנו. השנית, שהמקום הוא מקיף למקומם וכולל אותו. השלישי, שהמקום שווה למקומם. הרביעי, שנבדל בטבעו ממקומם. החמישי, שממנו יבחן בצד המעלה וממנו יבחן בצד המטה. וכמו שנתבאר כל זה בחכמה הטבעית. והחכמים הראשונים בחכמתם הכוללת העתיקו כל זה על דרך ההמשל והדמיון בהשם יתברך כי הוא המקום המשלים אותנו, עד שקראוהו חכמים נשמת העולם וצורתו, להיות סיבה בקיומו ושמירתו בהיותנו דבקים בו יתברך וחוסים תחת כנפיו חיינו במנוחה ושלמות; א) כי הוא באמת המנוחה והנחלה, וכשתפרד הנפש מדבקותו תבקש לשוב אל בית אביה ולהדבק בו אם לא יעכבנה מונע. ב) הוא אלוהינו יתברך המקיף בנו, כי הוא בוחן ליבות וכליות בידיעה פרטית מקפת, וכל דבר לא יכחד מן המלך. ג) הוא אלוהינו יתברך בהשגחתו הפרטית השוה אלינו, לפי שהשגחה הנפלאה ההיא לא תעבור מהאומה לזולתה, ולא יעלם ממנה דבר לכל פרטי האומה, ובזה האופן היתה השגחתו שוה אלינו, לא תחסר מלהשגיח דבר ולא תוסיף ולא תעדיף על אומה אחרת מאותה ההשגחה הפרטית. ד) הוא אלוהינו נבדל ממנו תכלית ההבדל, עד שמציאות יאמר עליו ועל כל זולתו בשיתוף השם הגמור, לא בענין ויחס כלל. ה) וכמו שבמקום ימצאו המעלה והמטה, כך בהשגחת השם יתברך תמצא המעלה והמטה, כי הוא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, המגביהי לשבת המשפילי לראות, וכדברי המשורר \"כי רם ה' ושפל יראה\" (תהלים קל\"ח, ו'), ואמר \"אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך\" (תהלים קל\"ט, ח'). הנה בכל הבחינות האלה על דרך הדמוי הממשליי יתואר השם יתברך בשם \"מקום\". מצורף לזה מה שכבר ידעת, שמקום יאמר גם כן על המעלה כמו שכתב המורה פרק ה' מחלק ראשון, ולפי שמעלת מציאותו יתברך בלתי מושג ולא נודע לשום נמצא, עד שמלאכי השרת היו שואלים \"איה מקום כבודו להעריצו\" רצה לומר איזו מעלה היא מכבודו יתברך כדי שנעריצהו בה. לכן אמר המגיד, לבלתי הכשל בדבריו \"ברוך המקום\", רצה לומר ברוך המעלה המוחלטת אשר אין אנחנו משיגים אותה.", + "העניין הרביעי, למה עשה המגיד חלוקת הבנים בזה הדרך אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול? ומה טבע החומר שחייב והכריח החלוקה הזאת? כי הנה החכם אינו מקביל לההפכי הרשע ולא התם למי שאינו יודע לשאול? כמו שבא בשער הספקות. וכבר השתדלו המפרשים להסכים אלה ארבעה בנים עם ארבעה היסודות, ואחרים רצו להסכימם כנגד האבות אברהם יצחק ויעקב ודוד. ובא החכם על פי מידת החסד וכנגדו אברם, ורשע לפי מידת הדין וכנגדו יצחק ולכן יצא ממנו עשו, והתם כנגד יעקב שהיה איש תם, ושאינו יודע לשאול כנגד דוד שאמר \"כי עני ואביון אני\". אבל הרבדים האלה רחוקים ממני, וכפי הסברא הישרה נראה לי לתת בזה שלושה טעמים:", + "האחד, שהמגיד עשה בזה חלוקה הכרחית, כי מי מאלה ארבעה בנים שזכרה התורה לא ימלט בכל אחד מהם אם שיהיה שואל או בלתי שואל, כי אין בין החיוב והשלילה אמצעי, ואם הוא שואל לא ימלט מאחד מן שלושה תכליות בשאלתו, אם להראות הבטתו וידיעתו, ואם להיות מספק ומערער בדבר מפני שנכנס רוח מינות ואפיקורסות כמקנטר, ואם שישאל לחסרון ידיעתו ויחפוץ לדעת חכמה ומוסר ולהבין אמרי בינה. והם החכם והרשע והתם. כי החכם עם היותו יודע אמיתת העניין בכל זאת ישאל שאלות כדי להראות העמים והשרים את עושר כבוד תורתו וחכמתו, והרשע אשר בקרב לכו לא יאמין במצוות לכן יקנטר עליהן, והתם ישאל כדי שישיבוהו ויודיעוהו דרך ישכון אור. שלושת אלה שואלים על פי שלושת תכליותם, והחלק הרביעי הוא בלתי שואל ולזה לא עשה בו תואר אחד כי אם בשלילה מוחלטת וקראו \"ושאנו יודע לשאול\", לפי שאם היה בלתי שואל מפני רוח רעה היה נכלל ברשע, וכמו שיתבאר אחר כך. ולפי זאת הבחינה נכנסו הארבעה בנים בחלוקה הכרחית מחוייבת.", + "הטעם השני הוא שידיעת הדבר והכרחתו בשלמות תהיה בכל ארבעת סיבותיו: החומרית והצוריית והפועלת והתכליתית, וכבר יקרה שהספיק אחת מהנה או שתים או שלוש להשיב אל כתות השואלים בפי שלמות דעת השואל או קצורו. המשל בזה, אם ישאלך איש שוגה ופתי איך נעשה זה הדביר? ואתה תשיבהו על ידי עצים ואבנים שהיא הסיבה החומרית, והנה נתפייסה דעתו הגסה ויחשוב אפשרות מציאות הדביר למציאות חומרו בחיוב. אמנם מי שלא יתפייס בזה ויאמר הנני רואה הרבה פעמים עצים ואבנים ולא דביר, אז תשיבהו עם הסיבה הפועלת לפי שהיה שם פלוני הנגר שבנאו, וכפי קוצר דעתו יספיקו שתי הסיבות החומרית והפועלת לחיוב מציאות הדביר, אבל אם המצא ימצא אדם אחד יותר פיקח שגם בזה לא תתישב דעתו, אז תצטרך לומר לו צורך הבנין של הדביר שהוא למחסה ולמסתור, וכשיתחברו אצלו שלושת הסיבות: חומרית, פועלת ותכליתית, תנוח דעתו. אך איש לבוב לא ישקוט ולא ינוח גם באלה, כי יאמר עם כל זה שאמרת קשה לי, למה נעשה דביר ולא בנין אחר? ואז תצטרך לבאר לו גם הסבה הצוריית, ועל ידי התחברות ארבעת הסיבות האלה תהיה הידיעה נשלמת, ולפי שיש כתות בני אדם בזה המספר ארבעה, החכימה התורה האלוהית לדבר מהפלאים שנעשו ביציאת מצרים וסידרה אותם עם ארבע מדרגות של בני אדם, כי בפרשת החכם ביאר הארבע הסבות כולן ולכן נזכר בראשונה ובפרשת הרשע נזכרו רק שלושת הסיבות תכליתי חומרית ופועלת, ובפרשת התם נזכרו שתי סבות בלבד, חומרית ופועלת, ולפי שאינו יודע לשאול הספיקה התורה בלימוד הסיבה החומרית לבדה, וכמו שאוכיח כל זה בפרט בדרשת כל בן ובן מהם. הנה נתבאר מזה טעם חלוקת ארבעה בנים וסדר זכרונם בקדימה ואיחור שהיא לפי מספר הסיבות שנאמרו בהם.", + "הטעם השלישי הוא שהייתה חלוקת הבנים הכרחית כל אחד עם זוגו, וזכר ראשונה החכם והרשע ואחריהם זכר הפכיהם, כי התם הוא הפך הרשע, שהרשע הוא המרשיע בדעתו וכוונתו והתם הוא נקי מהתאוות ומשולל מכל רשע, וכבר הרגילו חז\"ל לקרוא תם לשור שאינו מזיק, ועל דרך \"ויעקב איש תם\", ושלמה אמר \"תומת ישרים תנחם וסלף בוגדים ישרם\". וכן החכם ושאינו יודע לשאול הפכיים, כי עניין החכם הוא להראות את חכמתו ולנתח שאלתו לנתחיה, כמו שאמר \"מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם\", והפכו למי שאינו יודע לשאול, כי לחסרון דעתו וקוצר הבנתו לא ידע לשאול דבר, וכבר אמרו הפילוסופים שהשאלה היא חצי החכמה, לפי שהיא הגש הסתירה או הספק אשר בדבר. ולפי זה הארבעה בנים הם שני מינים הפכיים, החכם עם מי שאינו יודע לשאול והרשע עם התם. ונזכרו כדי מעלתם בחכמה, ראשונה החכם לכבוד תורתו, ואחריו הרשע שגם הוא חכם להרע, ואחריו התם לקוצר ידיעתו, ושאינו יודע לשאול באחרונה להיותו משולל בידיעה בהחלט. ובזה נתבארו הספקות אשר בשער י\"ט, כ', כ\"א, כ\"ב ובשער כ\"ג." + ], + [ + "תשובות לשערים כ\"ה – כ\"ו
חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים וכו'.
כבר אמרתי שעם היות פרשת החכם אחרונה בספר משנה תורה בסוף סדר ואתחנן, בכל זאת הזכיר אות ראשונה מפני מעלת חכמתו כי כבוד חכמים ינחלו, וגם מפני שלמות תשובתו שנזכרו בה כל ארבע הסיבות כמו שיתבאר להלן. ואין ספק שפשט המאמר \"מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלוהינו אתכם\", שעל כל מצוות התורה ועדותיה ומשפטיה וחוקותיה הייתה השאלה. וכבר פירשתי אותה פרשה כפי פשוטה ב\"מרכבת המשנה\" אשר לי והוא פירוש ספר משנה תורה אשר עשיתי. אמנם המגיד חשב שהיה ראוי לדרוש אותה שאלה והפרשה כולה על עניין מצוות הפסח בפרט, לפי שתוכן השאלה וכוונתה נראה מדברי התשובה, וכיוון שהתורה השיבה שמה לאותה שאלה \"ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים\", מורה שהשאלה על מצות הפסח בפרט היתה. ומצא עוד ראיה אחרת לזה ממה שאמר בסוף התשובה \"וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת לפני ה' אלוהינו כאשר ציוונו\". כי מאשר אמר בלשון יחיד \"את כל המצווה הזאת\" מורה שהיא מצווה פרטית ושלא היה שואל על כל המצוות כי אם על מצוות הפסח בלבד. אמנם להיותו בן חכם רצה להראות את חכמתו באמרו שיש במצווה הזאת חלק שהוא עדות, כמו ענין המצוה שהיא זכר למהירות הגאולה והיציאה בחיפזון ממצרים, ועניין הפסח שהוא זכר למזל טלה שנלקח בלילה הזה, ועשה בו ה' שפטים ואת בתינו הציל. וגם עניין המרור שהוא זכרון שמררו המצריים את חייהם של ישראל בעבודה קשה, וכל זה הוא מחלק העדות. ויש במצווה הזאת גם כן מחלק החוקים שמה שציווה שבבית אחד יאכל \"לא תוציאו מן הבשר\" וגו', \"ועצם לא תשברו בו\" וגו' שכל זה הוא מהחוקים שאין טעמם נודע אלינו. וגם יש בזאת המצווה מהמשפטים והוא \"כל עדת ישראל יעשו אותו\", ו\"כי יגור איתך גר ועשה פסח\" וגו', \"כל ערל לא יאכל בו\" וגו', שכל זה משפט ישר, לפי שלא נעשה הנס כי אם לבני בריתו של אברהם אבינו והבנים בניו. ולפי זה הייתה שאלת הבן החכם על מצוות הפסח בכל חלקיה וכפי צורתה העצמית, והוא המורה על חכמתו בדיני התורה והמצוות. ובאמת ראה המגיד שבננו זה הוא חכם וירא וסר מרע, לפי שתחילת דבריו היא \"אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם\" רצה לומר שהייתה שאלתו אחרי ההודאה שהמצווה היא אלוהית ומפי הגבורה נתנה לאבות, ולכן שאל על טעם חלקי, למה יש חלק ממנה מסוג העדות וחלק מסוג החוקים וחלק מסוג המשפטים. וההנה באה תשובה מכוונת לכל חלקי השאלה, כי על מה ששאל טעם חלק העדות השיבו \"עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלוהינו ממצרים ביד חזקה ויתן אותות ומופתים\", רצה לומר שהיה המרור זכר לעבדות, והמצה זכר לחפזון הגאולה, והפסח רמז לאותות והמופתים הגדולים והרעים שנתן ה' לפרעה ובכל מצרים ובכל ארצו שהיא מכת בכורות, ולזכרון ועדות האמתיות האלה היו העדות אשר במצוה הזאת. ולעניין חלק המשפטים השיבו \"ואותנו הוציא משם\", רצה לומר ראוי הוא ומשפט ישר שכל בן נכר וכל ערל לא יאכל בו ושתהיה המצוה פרטית לכל עדת ישראל בעלי ברית אברהם, לפי שאותנו הוציא משם ולא אומה אחרת. ולעניין החוקים, השיבו \"ויצונו ה' לעשות אל כל החוקים האלה\" שהם הדברים שבאו במצוה הזאת שלא ידענו טעמיהם, אבל תועלתם מבואר שהם לטוב לנו כל הימים, שהוא הטוב הנצחי המיוחס לנפש, להיותנו ביום הזה באורך החיים הגשמיים. וכדי שלא יחשוב שהשכר כולו הוא בשמירת החוקים ולא בשמירת העדות והמשפטים, עוד אמר \"וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ\" (דברים ו', כ\"ה) כלומר שהשכר יקובל על כללות המצוה בכל חלקיה, כי המורכב הוא יותר שלם על ידי חיבור כל אחד מפשוטיו. ובאופן זה ביארה התורה את המצוה בכל ארבעת סיבותיה: אם החומר באומרו \"את כל המצוה הזאת\", אם הצורה במה שפירט עדותיה ומשפטיה וחוקותיה, אם הפועל באומרו \"ויצוונו ה'\", ואם התכלית באומרו \"לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה\" (דברים ו', כ\"ד).", + "אמנם מאמר המגיד \"אף אתה אמור לו כהלכות הפסח\" וכו' אין עניינו שלא יתן לבן החכם אותה התשובה המספקת שנתנה התורה, אלא יאמר כי בעבור שהבן החכם הזה התגאה בחכמתו לעשות חלוקים במצוה הזאת, לכן מלבד מה שהשיבתו התורה לבל יהיה חכם בעיניו, אף אתה אמור לו כהלכות הפסח, רצה לומר מלבד מה שכתוב בפרשה אמור לו אתה עוד שאר הלכות הפסח, עד הדבר האחרון שבו שהוא \"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן\", והיא משנה בערבי פסחים, ועניינה שאחרי אכילת הפסח, לא ישאלו עוד ולא יוציאו ויתנו לפניהם מיני מאכלים אחרים אלא תהי אכילתו באחרונה כדי שישאר טעמו בפה. והכל כדי שלא תשתכח יציאת מצרים אלא תקבע בלב לעולם. ומלת \"מפטירין\" מלשון יפטירו שהוא לשון דיבור. והכלל העולה מזה ידע וישכיל השואל עם כל חכמתו, שיש עוד לאלוה מלין ולמצוה הזאת כפלים לתושיה יותר משאלתו, על דרך \"תן לחכם ויחכם עוד\". ומה שפירשתי בזה יתיר הספקות אשר בשער כ\"ה וכ\"ו." + ], + [ + "תשובות לשערים כ\"ד, כ\"ז – כ\"ט
\"רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם\" וכו'. אחרי שהביא דרשת החכם הביא דרשת הרשע, לפי שגם הוא חכם להרע, כמו שאמרתי. וכדי שנעמוד בשלמות על כוונת המגיד ראוי להטיב העיון ראשונה בייחוס ענינו בפרשת \"משכו וקחו לכם\" כפי פשוטה. והנה ראיתי בה ספקות:", + "הראשון שאתה תמצא בפרשת החדש שצווה ה' למשה בשלמות על פסח מצרים אם בלקיחתו ואם בשחיטתו, ואם באכילתו צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו, ואכילתו על מצות ומרורים ובהיות מתניהם חגורים, ועם זה נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, ואיסור חמץ בכל שבעה ומצות המצה ושבעת ימי החג. אמנם כשבא משה ללמד לעם לא אמרה כולה כמו ששמע אותה מפי הגבורה, אבל צווה לזקנים על אכילת הפסח ושחיטתו ונתינת הדם על הדלת והמשקוף, ולא הגיד להם דבר אחד ממצה ומרורים ואיסור חמץ ושבעת ימי החג, וגם לא מאכילת הפסח כי אם מלקיחתו לבד ושחיטתו ונתינת הדם. והוא דבר מתמיה מאוד, למה לא זכר המצווה בשלמותה ובכל חלקיה וזכר קצתה והשמיט קצתה? והנה כתב הרמב\"ן שקצר הכתוב כי בידוע שאמר להם משה הכל בפרט וכו', אבל לא נתן הרב הסבה למה היה כן.", + "ושנית, מה ראה משה ללמד המצווה הזאת לזקנים ולא לכל ישראל, הלא ה' יתברך צווהו לדבר אל כל עדת בני ישראל, וראוי היה שיעשה כן כי לכל העם חובת המצווה ולמה דיברה ביחוד לזקנים? ומה הענין שאמר \"מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם\"? (שמות י\"ב, כ\"א) וכתב הרב הנ\"ל שקרא משה לזקנים והם אספו אליו כל העם ואז אמר משה לכל עדת ישראל \"משכו וקחו לכם\", כי לא היה הדיבור ההוא מיוחד לזקנים, והיא דעת ר' יאשיהו במכילתא, ור' יונתן אמר שהיה הדיבור ההוא לזקנים בלבד, ושהם ידברו אל העדה. והנה אתה רואה שלדעת שניהם העיקר חסר מן הספר.", + "והשלישית, מה ענין \"וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה\" (שם שם, כ\"ח), אם לזקנים אמר המצווה ראוי היה שיאמר \"וילכו ויעשו הזקנים כאשר ציוה משה\" ולא כל ישראל כאשר ציווה את משה ואת אהרון כי הם לא שמעו את המצווה לא מפי משה ולא מפי אהרון.", + "והנראה לי בזה הוא שה' יתברך ביום ראש חודש ניסן ציווה למשה ולאהרון על חג הפסח ככל חוקיו ומשפטיו שהיא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל, וציווה שיעשו אותה במצרים, והודיע להם גם כן שיהיה החג הזה להם חוקת עולם לדורותם, כמו שמפורש בפרשה. ואין ספק שמשה אמר מיד לכל עדת ישראל המצווה הזאת כמו שציווהו ה' ולא השמיט דבר ממנה ואין להתפלא על אשר לא סיפר הכתוב שאמר משה לישראל את המצוה הזאת, כי הנה בכל מצוות התורה תמצא \"וידבר ה' אל משה דבר אל בני ישראל\", ולא הגיד הכתוב שמשה סיפר המצוה לעם כמו ששמע. כי בידוע שלא יעבור משה על דברי ה' ובודאי ידבר לעם את אשר ציווהו עליו. ולכן נראה לי שלא באה פרשת \"משכו וקחו לכם\" לספר להם את המצווה שנאמר לו, אלא ראה משה רבינו עליו השלום לצוות לזקנים שהם יזדרזו במצווה זו, והם יתחילו ראשונה בלקיחת הפסח, וכן בשחיטתו ונתינת הדם על הפתח שהיו מהדברים היותר מסוכנים, ולכן חשש שיהיה הדבר בעיני העדה קשה לעשותו מפני הסכנה, כמו שאמר \"הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו\".", + "והיה זה לפי שכבר נתפרסם להם שמזל טלה השפיע עליהם יקר וגדולה באמצעות הכבוד והעילוי שהיו נוהגים במקנה ההוא שנקרא שמו עליו והוא בדמותו ובצלמו, והיו חושבים שהנוגע באחד אחוז מן הכשבים או מן העיזים כנוגע בבת עינו של אלוהיהם ואחת דתו להמית. ועתה כי יראו עולם הפוך ברגע קטן שהיהודים האומללים ישלחו ידיהם במקנה הנכבד והנעבד והמקבל השפע העליון, וכי עם בזוי ושסוי כזה ירימו יד בעדר אשר בחרו להם המצריים לאלוהים, ולוקח איש שה לבית אבות, ובכרעי מטתו יאסור אותו לעיניהם ויתנו במשמר שלושת ימים ואין לאל ידם להסירו משם, ויבוא יומו ושחט אותו לפניו בעוד השמש בצהריים, ודמיו צועקים על כל דלת ועל כל מזוזה ואין מושיע, וכדי שכל רואיו יכירוהו אינו נאכל אלא צלי, גלוי לכל בצורתו, ראשו על כרעיו ועל קרבו, ובדרך עראי וביזיון יכרו עליו חברים לאכול את בשרו ועצמותיו עד בלי השאיר מן הבשר מאומה עד אור הבוקר, והנותר שרוף ישרפו, ויש בכל אלה סכנה עצומה מהמצריים, וכדי שלא יפחדו המון בני ישראל מהמצריים בעשיית מצווה זו, התחכם אדון הנביאים לצוות לזקנים: \"משכו וקחו לכם\", רצה לומר אתם ראשי בני ישראל, התחילו בדבר! ולזה היה מאמרו אל הזקנים בלבד, כאומר עליכן המצווה הזאת בראשונה, אתם הגדולים והנשיאים, משכו וקחו לכם, רצה לומר לא על ידי שליח, אלא בעצמכם ובידכם תקחו לעיני השמש איש שה לבית אבות שה לבית לכל משפחותיכם, וביום הארבעה עשר ההיו אתם הראשונים לשחוט הפסח, ותקחו אגודת אזוב וטבלתם בדם והגעתם אל המשקוף וגו'.", + "ולכן לא הזכיר דבר מהאכילה ולא מהמצוות ולא איסור החמץ או דבר אחר, כי כבר הגיד להם המצווה בשלמותה, ולא הוצרך עתה כי אם לזרז הזקנים הרודים בעם שהם יתחילו לעשות הדברים שיש בהם סכנה מפאת המצריים, וכדי שהמון העם יקחו לב ומהם יראו וכן יעשו, כי העם תמיד ילך אחרי הגדולים. והזהירם עוד שאף שצריכים להיות בוטח בה' לבלתי יאים מהמצרים בלקיחת השה ושחיטתו ונתינת הדם בכל זאת צריכים שלא יצאו מפתח ביתם בלילה ההוא עד הבוקר ללכת בתוך העיר, ונתן טעם לזה באומרו \"ועבר ה' לנגוף את מצרים...וראה את הדם...ולא יתן המשחית\" (שמות י\"ב, כ\"ג) וגו' רצה לומר שבאותה שעה שהם יאכלו את הפסח יכה ה' את בכורי מצרים, ובני ישראל בזכות אותה מצווה ינצלו ולא יהיה נגף בבתיהם. אמנם האזהרה שלא יצאו מפתח ביתם אפשר שהיה כדי שיהיו עסוקים בעשיית מצוות הפסח והלכתו ולא יפנו לדבר אחר.", + "וחז\"ל למדו מזה כי משניתן רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע (מכילתא, פסחא י\"א) או בין צדיק לרשע, רצה לומר שיצא הקצף מלפני ה' החל הנגף ואין ראוי שיתערבו החיים עם המתים פן יספו בחטאיהם. ואולי כיוון גם כן בזה שלא יצאו מפתח ביתם בעבור המצרים שלא יראו אותם בעת קלקוליהם במכת בכורות ויחרחרו ריב עמהם לומר אתם המיתם את עמנו, וכדי להרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו ציווה אותם: \"וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר\" (שמות י\"ב, כ\"ב). ואם תאמרו אף על פי שלא נצא מבתינו מי הוא המונע שלא יבוא המצרי במרת נפשו על בנו אל בית היהודי להורגו? לזה אמר ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, והמשחית הוא אנשי מצרים שהבטיח ה' לא יבואו אל בתיהם של ישראל להרוג ולאבד אותם על דבר קורבן הפסח ולא על מכת בכורות, כי בלילה ההוא יהיו משומרים מכל המזיקין, שהם יתברך ישמור על פתח ישראל למלטו מן הנגף והמכה ולא יתן יכולת להמצרי לבוא אל בתיהם לנגוף. ולפי שהדברים המסוכנים אשר יחרפו אנשים את נפשם עליהם בגבורה ובמלחמה הם נזכרים ונשמרים לכבוד ולתפארת העושים אותם ראשונה, כמו שאמר דוד כשבא על ירושלים ללוכדה כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר, לכן אמר משה לזקנים \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם\" (שמות י\"ב, כ\"ד), והודיעם בזה שתהיה המצווה הזאת לדורות ולכן ראוי שיתחילו בה הגדולים מתוך העם.", + "ובסוף הפרשה הזכיר הכתוב שאף שהיה משה מצווה לזקנים בלבד, הנה העם כולו שהיו שמה היו כורעים ומשתחווים לפניו כאילו אמרו: \"אדונינו! נחנו נעבור חלוצים וכוללנו מוכנים לקיים את המצווה, ואין ראוי שיתחילו בה הזקנים כי אם כל העם יחד\". וזה העניין שנאמר \"ויקוד העם וישתחוו וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציווה ה' את משה ואת אהרון כן עשו\", רצה לומר, שעם היותו מדבר לזקנים, הנה כל ישראל אשר שמעו דבריו השתחוו לפניו כתלמיד הנפטר מלפני רבו, והלכו לעשות המצווה בכל חלקיה כמו שנצטוו בה משה ואהרון, ולא חיכו למעשה הזקנים וקדימתם, כי כל העם מקצה בלי מורא ופחד הלכו לקיים את המצווה. ובדרך הזאת מבוארת הפרשה כפי פשוטה והותרו הספקות אשר העידותי בה.", + "האמנם במה שנאמר בפרשה \"והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם\" ראה המגיד שהמאמר הזה היה מאויב מחרף ה' \"רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו\" (תהלים י', ד'), והנה שלושה דברים הביאו את המגיד לייחס את המאמר הזה אל הרשע:", + "הראשון, שלא אמר הכתוב בזה הלשון שאלה כמו שאמר במאמר החכם \"כי ישאלך בנך מחר\" וגו', ובהם נאמר כי ישאלך בנך, אבל בזה המאמר לא נזכר לשון שאלה כי אם אמירה \"והיה כי יאמרו אליכם בניכם\", רצה לומר כאשר בניכם, שהיו ראויים שישאלו וילמדו מאבותיהם ליראה את ה', הם בנים סוררים ולא ידברו בדרך שאלה אלא בדרך כפירה וערעור, \"וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם\" (שמות י\"ב, כ\"ו), וכבר השתמש הכתוב בלשון אמירה לדבר מגונה, כמו שמצינו בבני גד ובני ראובן בבנותם המזבח בעבר הירדן באומרם מדאגה מדבר עשינו זאת לאמור \"מחר יאמרו בניכם לבנינו מה לכם ולה' אלוהי ישראל\" (יהושע כ\"ב, כ\"ד) וגו'. וכן אמר הנביא \"הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע\" (ישעיהו ה', כ',), \"האומרים מהרה יחישה מעשהו\" (ישעיהו ה', י\"ט). והחכם שלמה אמר \"אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים\" (משלי כ\"ד, כ\"ד), כי תמיד יבוא הלשון אמירה על הקינטור והמאמר המגונה, ולא על השאלה בכוונה טובה.", + "והסיבה השניה לפי שלא אמר \"מה העבודה הזאת אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם\" (דברים ו', כ') כמו שאמר הבן החכם, שבתחילת דבריו הודה היות המצווה ההיא אלוהית, ואם הבנים האלה היו אומרים \"מה העבודה הזאת אשר ציווה ה' אלוהינו לכם\" לא היינו חוששין למילת לכם כמו שלא חששנו על מילת \"אתכם\" שאמר החכם, אבל הרשע הזה באמת כפר שהמצווה היא אלוהית ולכן לא אמר \"אשר ציווה אלוהינו\", והסיבה השלישית מפני שהבן ההוא לא קרא את המצווה הזאת עדות או חוקים או משפטים, לפי שלא האמין היות בה עדות יציאת מצרים, וגם כן כפר היותה משפט וצדק, גם לא האמין שהיה חוק וגזירת המלך, אלא אמר \"מה העבודה הזאת לכם\", וכיוון בזה המאמר שני דברים ושתי כפירות, האחת שלא הייתה מצווה אלוהית ולא ציווה אותה ה', אלא הם מעצמם סידרו אותה, וזהו שאמר \"מה העבודה הזאת לכם\" שהוא כפירה בפועל, וכפירה שניה בעניין התכלית, כאילו אמר אין זו עבודה לגבוה ולא זכר לחסדי ה', ואינה עבודה רוחנית בתפילה ועיון התורה, אלא היא עבודה עשויה לתועלתם שתאכלו כבש בן שנתו רך וטוב צלי אש ותשתו ארבע כוסות עליו, הלוא זאת העבודה היא לכם ולא לשמיים, ולפי שיש בזה שתי כפירות לכן אמר בלשון רבים \"והיה כי יאמרו עליכם בניכם\", כאילו היה בכאן בנים סוררים בנים משחיתים בכפירות שונות, ולזה בפרשה הזאת נזכרו בנים בלשון רבים ובשאר הפרשיות באו כולם בלשון יחיד. טעם אחד כי שאר הפרשיות באו כולן בלשון יחיד \"קדש לי כל בכור\", \"והיה כי הביאך ה' ועבדת את העבודה\", \"שבעת ימים תאכל מצות\", כל הפרשה באה בלשון יחיד, ופרשת החכם גם כן באה בלשון יחיד \"ואמרת לבנך\", אבל פרשת \"משכו וקחו לכם\" היתה לזקנים ובאה כולה בלשון רבים, ומפני זה נזכרו בה הבנים גם כן בלשון רבים, \"והיה כי יאמרו עליכם בניכם\".", + "הנה כפי כל אחת משתי הבחינות האלה הותר הספק אשר בשער כ\"ד.", + "ולפי שהכפירות הן שתיים במאמר הרשע \"מה העבודה הזאת לכם\", לכן השיבה התורה על שתיהן, אם בעניין הפועל והמצווה אמר \"ואמרתם זבח פסח הוא לה' \" כי הוא ציווה בה ולא אנחנו, וכן בעניין התכלית שחשב הרשע שנעשה זאת המצווה לאכול לשובעה ולמכסה עתיק (ישעיהו כ\"ג, י\"ח), אינו כן, ולכן ציווה ה' יתברך שלא יאכלו את הפסח כי אם על השובעה, כדי שלא תמצא באכילתו שום הנאה גשמית כי אם קיום המצווה מפאת עצמה ותכליתה, שהוא לזכר שפסח ה' על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. ובזה ביארה התורה לרשע כי מלבד חומר המצווה אשר לפניו יש פועל ותכלית אמיתי בה, ומבוטלים הם ערעוריו וכפירותיו. והנה המגיד לפי שראה שכיוון הרשע במילות \"לכם\" שתי הכפירות האלה אמר אף אני במילת \"לכם\" אדרוש דרשה שלישית והיא שפי כסיל מחתה לו (משלי י\"ח, ז'), ואמר \"מה העבודה הזאת לכם\" להוציא את עצמו מן הכלל שלא יבוא בקהל ה', כי המצווה נתנה לטובים ולישרים בלבותם ולא לרשע. לכן אמר \"לכם ולא לו\" והוא מדברי המגיד, ולזה אמר \"לפי שהוציא את עצמו מן הכלל\", ולא היתה היציאה מן הכלל בקיום המצווה כי אם באמונתו, וכמו שאמר \"כפר בעיקר\" שהעיקר הוא היות המצווה אלוהית ולא אנושית. ולכן אמר המגיד \"אף אתה הקהה את שניו\" כלומר מלבד מה שהשיבתו התורה תשובה אמיתית על כפירותיו, אף אתה השומע כפירה מפיו ענה כסיל כאולתו, הקהה את שניו, והשיבתו כפי הדרשה השלישית, \"ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי- לי ולא לו\", רצה לומר אמור לו כי בעבור קיום האמונה שהיה לי בה' ובעבור עבודת המצווה הזאת אשר עשיתי במצרים הלילה ההוא עשה ה' לי חסד גדול כי הוציאנו ממצרים והצילני מנגף הבכורות. ואתה אויב מחרף ה' \"אילו היה שם לא היה נגאל\" לא היה זוכה להיגאל, כי היה מת באותם ימי החושך שמתו בהם פושעי ישראל לבל יראו בגאולת ה' ותשועתו. ולמדנו מזה בעניין השגחת ה', כי לא לבד שהוא ה' יתברך מבחין בין עם לעם כמו שאמר הכתוב \"בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל\", אלא שהוא מבחין ומבדיל גם כן בין איש לאיש מהאומה עצמה לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, שפסוק \"בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים\" בה בפרשת שאינו יודע לשאול ולקחו המגיד בהלוואה משם כדי לחרף ולגדף בו את הרשע כדי רשעתו, ובשאינו יודע לשאול נדרש מהכתוב רק מילות \"בעבור זה\" ושאר חלקי הכתוב שהם \"עשה ה' לי בצאתם ממצרים\" דרש ברשע, וכאילו אמר אם אין לו עניין אצל שאינו יודע לשאול תנהו לענין רשע. וכבר אמרתי שאין הדרשה הזאת ביאור הכתוב באשר הוא שם, לכן אין להקשות עליו איך הביאו מפרשה אחרת, כי המגיד רצה להקהות שני הרשע ומתלעות אויל על נרפו בה', ולא חשש אם לקח הפסוק מפרשה אחרת.", + "ובזה נתבאר המאמר והותרו הספקות אשר בשער כ\"ז, כ\"ח, ושער עשרים ותשעה." + ] + ], + "Yechol Me'rosh Chodesh": [ + [ + "תשובות לשערים ל' – ל\"ד
\"תם מה הוא אומר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו\" וכו', הדרשות האלה שדרש המגיד על התם ושאינו יודע לשאול תמצאם בסוף סדר \"בא אל פרעה\" במצוות \"קדש לי כל בכור פטר כל רחם באדם ובבהמה לי הוא, ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים\" וגו' \"ולא יאכל חמץ\" וגו' \"שבעת ימים תאכל מצות\" וגו' \"והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה לי ה' בצאתי ממצרים, והיה לך לאות על ידך\" וגו'. והפרשה הזאת דרש המגיד על ושאינו יודע לשאול, ואחריה באה פרשה אחרת \"והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני\" וגו' \"והעברת כל פטר\" וגו' \"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת\" וגו', \"וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה\" וגו' (שמות פרק י\"ג א' – ט\"ז), והפרשה הזאת פירשה המגיד על התם. ויש לעיין בפרשיות האלה:", + "ראשונה אם אמנם באה הדיבור למשה לאמור \"קדש לי כל בכור\" וגו' למה כאשר בא משה רבינו ע\"ה להגיד המצווה הזאת לישראל לא זכרה כמו ששמע שהיא קידוש הבכורות, והזכיר במקומה מצוות מצה ואיסור חמץ שנאמר \"ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה וגו' ולא יאכל חמץ וגו' שבעת ימים תאכל מצה\" וגו'. וקשה אם ציווה ה' אותו על קידוש הבכורות לעם ציווה הוא לעם מצוות המצה?", + "שנית למה הזכיר גם כן מצוות קרבן הפסח ומשפטו והמרור? ומה ראה משה רבינו עליו השלום על ככה שפעמים יצווה על הפסח ולא על המצות ופעמים יצווה על המצות ולא על הפסח?", + "השלישית מה ראה לצוות מצוות התפילין עם המצה בפסח?", + "והנראה לי בעניין הפרשיות האלה אבאר פה ומזה תצא דרשת המגיד בתם ובשאינו יודע לשאול. ואומר שהתורה ספרה כי הקב\"ה ציווה למשה על קידוש הבכורות ולא היה עניינו שיקדש בכורות ישראל מיד במדבר להיותם לעבודת הקודש כמו שכתב הרמב\"ן, אלא עניינו שיקדש כל בכור פטר רחם באדם ובבהמה אחרי בואם לארץ כנען, כי גם במצוות הפסח לא נתחייבו לדורות כי אם בארץ. ופסח מדבר נצטוו באותו פרק, ולפי שהיה קידוש הבכורות זכר למכת בכורות וליציאת מצרים, לכן ראה משה רבינו עליו השלום להזהיר את ישראל על המצווה הכוללת ובכל חלקיה שהם פסח, מצה ומרור וקידוש הבכורות, שכולם לתכלית אחד ולזיכרון אחד נצטוו, וזהו \"ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים\". כי התחיל לימודו להתם מהטעם העיקרי והסיבה האמיתית, ולכן ציווה אותם שיזכרו תמיד את היום הזה, והזיכרון יהיה שבחוזק יד הוציא ה' אותם ממצרים. והרושם אשר יעשה בהם הזיכרון הזה ראשונה הוא על ידי מצוות מצה ואיסור חמץ. ולפי שהיה זה תלוי בארץ, כי במדבר לא היה להם חיטים לאת פת חמץ ולא מצה, לכן אמר \"והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני\" וגו' \"ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה\", ולא נקרא עבודה עניין המצה כי אם קרבן הפסח שנקרא כן, כמו שאמר במצוותו \"ושמרתם את העבודה\", וכן פירש רש\"י ז\"ל.", + "ולפי זה באומרו \"ועבדת את העבודה הזאת\" משמעו הפסח והמרור, וקיצר בעניינו לפי שכבר פירשו למעלה באר היטב. ואחר הפסח הזכיר עניין המצה, ואמר \"שבעת ימים תאכל מצות\" וגו' ועל זה אמר ולא יראה לך חמץ והגדת לבנך ביום ההוא לאמור. ומאשר לא הזכירה בו התורה עניין שאלה ולא אמירה אלא אמר לבד והגדת לבנך, גזר המגיד שהבן הזה לא היה יודע לשאול, ושהתורה ציוותה אביו שיפתח פיו לאלם ויגיד לו הדברים כמו שעברו.", + "ואם תשאל ומי אמר למגיד שהבן הזה נמנע מלשאול מחוסר ידיעתו אולי הוא בלתי מאמין בדבר ומאס בתורת ה' ואמר לא אזכרהו ולא אדבר עוד בשמו? הנה התורה גילתה אמיתת זה במה שאמרה מיד \"והיה לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך, ושמרת את החוקה הזאת במועדה מימים ימימה\", וידוע שהדברים האלה לא יאמרו כי אם על איש ירא ה' במצוותיו חפץ מאוד, שלא יעדר ממנה כי אם הידיעה, ולחסרון ידיעתו אמר \"למען תהיה תורת ה' בפיך\", רצה לומר שילמד הדברים כפי פשוטם מצוות אנשים מלומדה, ויהיו על פיו אף על פי שלא יעמיק בשכלו, ולכן נסתפק להודיעו חומר המצווה בלבד, כמו שאמר \"בעבור זה ה' לי בצאתי ממצרים\", רצה לומר \"בעבור זה\" היינו המצה והמרור כדי שאבוא לעשות המצווה הזאת עשה ה' לי להוציאני ממצרים. וזהו מה שדרש המגיד \"ושאינו יודע לשאול את פתח לו\". והוצרך לדייק בו יכול מראש חודש? יכול מבעוד יום? לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. כי הבן הנער והסכל הזה יאות לו לדעת רק הסיבה החומרית במצווה, ולכן יצטרך האב להראות לו באצבע על מצה ומרור המונחים לפניו, שהם הדברים המוחשיים מחומר המצווה, ולזאת נתייחד לימודו החומרי בלילה הזה, ולא לימוד הפסח שהוא עניין רוחני.", + "יש מפרשים שאמר \"והגדת לבנך יכול מראש חודש\" וכו' אינו מהתשובה, אלא שמחבר ההגדה אחרי שהשלים זכרון הארבעה בנים וחשיבותם בא להזכיר הדרשה הזאת בפסוק והגדת לבנך ואמר יכול מראש חודש, תלמוד לומר משנכנס ניסן; אי ביום ההוא יכול מבעוד יום רצה לומר שתאמר ההגדה ביום ששוחטים פסחיהם תלמוד לומר בעבור זה. אבל מה שכתבתי ראשונה הוא הנכון שעל מי שאינו יודע לשאול נדרש זה ולא על שאר הבנים, לפי שלא נתייחד לימודם לאותו זמן להיותו מושכל ובלתי חומרי, ואצל שאינו יודע לשאול הוא כולו חומרי. והנה דרש בשאינו יודע לשאול פסוק \"בעבור זה\" לפי שהוא מעניינו, אף כי מילות \"עשה ה' לי\" כבר דרש אותם ברשע, אמנם בשאינו יודע לשאול דרשו בייחוד, וברשע דרש בדרך אסמכתא ועל צד הצחות לקוח בהלואה ממקום אחר.", + "אמנם בבן התם כלל כל העניינים, כי בפרשה \"והיה כי יביאך ה'\" ציווה משה רבינו על זכרון היום ההוא בעבודת הפסח והמרור הנכלל עמו, ומצוות המצב הזהיר אחר כך בפרשה הזאת איך יעשו הזיכרון ההוא, וגם כן בקידוש הבכורות. ולהיות המצוות הללו כולם קשורות ומצרניות הן זו עם זו כי תכליתן אחת ומכוונות ובאות לזיכרון אותו היום, ונמשכות מאותו דבור ראשון. וזהו אמרו \"והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני\" וגו' שצווה מצוות הבכורות באותו לשון עצמו שציווה מצוות הפסח והמצה. ולכן אמר עליו \"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת?\" כי בראותו את חומר המצווה ישאל על עניינה והיתה התשובה: \"וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים\" (שמות י\"ג, י\"ד).", + "התורה מורה כי הבן התם שאל על הזיכרון בכללותיו אם בפסח אם במצה ואם בקידוש הבכורות, כי ראה שהיתה המצוה מתאחדת בכולם ולכן שאל \"מה זאת\". והיתה התשובה שהפועל כולו הוא פועל אלוהי, והוא צווהו, ולזה אמר \"בחוזק יד הוציאנו ה' מבית עבדים\" שמוסב כנגד הפסח והמצה שהזכיר, וכנגד קידוש הבכורות אמר עוד \"ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים\" וגו' \"על כן אני זובח לה' כל פטר רחם\", הרי משמע כי הבן התם שאל על כללות העניין שהוא הפסח, המצה והבכורות, אף כי בתום לבבו וקוצר חכמתו לא ידע להבחין ביניהם ואמר \"מה זאת?\". והוכיחה התורה שהיה זה בתום לבבו ולא נטה למינות או שיש איזה טינה וקנטור בליבו, והראיה שהוסיפה התורה לומר עליו \"והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים\", ולא יפול מאמר זה כי אם על התאב למצוות ה' ולא נמנע מהן כי אם מפאת תמימותו וקוצר הבנתו. ולפי זה אף שבאה שאלת התם בפרשת בכורות, הייתה שאלתו בייחוד על יציאת מצרים, כמו שנראה מדברי התשובה, ובאה בתום לבבו כפי מה שהשיבה לו התורה. ושאינו יודע לשאול דרש המגיד מהפסוק \"בעבור זה\" כפי עניינו, והסב הגדתו שתהא בליל פסח, לפי שהכין השאלה עם הסיבה החומרית בלבד. ולפי ששניהם התם ושאינו יודע לשאול לא נמצא להם עוון כי אם קוצר ידיעה, לא בהתפארות החכמה כמו החכם ולא ברֵשַע ופשע כמו הרשע, לכן הסתפק המגיד להשיב עליהם מה שהשיבה התורה ולא הוסיף לומר עליהם \"אף אתה...\" כמו שעשה בבן החכם והרשע.", + "והותרו עם זה הספקות אשר בשער שלושים, ל\"א, ל\"ב ול\"ג ושער ל\"ד." + ] + ], + "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [ + [ + "תשובות לשערים ל\"ה – ל\"ז
\"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו\" וכו'. אחר שהזכיר המגיד דרשת הבנים ע\"פ הדברים שביארתי, מתחיל עתה בענין ההגדה, ותחילתו בגנות כדי לסיים בשבח. והנה בתחילת דבריו אומר \"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו ומזכיר קריבת ה' שהוא יתר שהכל תלוי בו ומקור הטובות והחסדים כולם, ומביא ראיה מדברי יהושע על שלושה חסדים גדולים שעשה הקדוש ברוך הוא עם אבותינו עד להפליא, והם שאברהם בתחילתו לא היתה לו ירושה ונחלת ארצות, וגם כן לא היתה לו אמונה אלהית, ולא היה לו זרע ותולדות בנים כלל, כי הוא היה נעדר מכל אלה, עד אשר בחמלת ה' עליו השלימו בכולם. וזהו שאמר \"בעבר הירדן ישבו אבותיכם מעולם\" (יהושע כ\"ד, ב') , ר\"ל אתם בני ישראל דעו נא וראו שארץ כנען אשר ירשתם והתנחלתם בה לא היתה לכם נחלת אבות, כי אבותיכם היו יושבים בעבר הנהר ולא בארץ כנען, כי שם בן נוח שיצא מן התיבה הוא וכל תולדותיו עד אברהם נתישבו בעבר הנהר בבבל. ולזה הזכיר תרח אבי אברהם, לפי שממנו נפרד אב המון גויים, וכל זה להודיע לאבותיהם היו נעדרים מירושת הארץ. עוד הזכיר ההעדר השני שהיתה להם מהאמונה האלהית, באמרו \"ויעבדו אלהים אחרים\", רמז לתרח ולנחור שהזכיר, כי האבות הקודמים להם היו צדיקים ורק תרח אבי אברהם ונחור אחיו היו עובדים אלהים אחרים, ואברהם היה ראוי ללמוד מהם ולהדמות אליהם באמונתם. והזכיר אברהם בלבד ולא אמר אברהם ובניו כמו ביעקב, רמז שהיה יחידי ועקר מבלי בנים.", + "ועל שלושת ההעדרים האלה שהיו לאברהם: מנחלת הארץ, משלמות האמונה, מקנין הבנים. אך הקדוש ברוך הוא בחסדו הגדול חמל עליו והבדילו מהם, לכן הזכירו בראשונה מפני מעלתו, ואמר \"ואקח את אביכם את אברהם\" (שם שם , ג'), רצה לומר הלא אחים היו אברהם ונחור, וזהו החסד העליון באמונה, ועליו כיון בתחילת המאמר באמרו \"ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו\", כי הקריבה היתה בשלקח את אברהם ובחר בו והגישו לעבודתו והוא מאמר אמיתי בלי ספק, כי האדם לא יקרב לבוראו כי אם אשר יקרבה ויקחהו ה' לו. וכמאמר המשורר \"אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך\" (תהלים ס\"ה, ה'), ואמר הנביא \"והקרבתיו ונגש אלי כי מי אשר ערב לבו לגשת אלי\" (ירמיה ל', כ\"א).", + "עוד הזכיר החסד השני אשר עשה עמו במתנת הארץ, ועליו אמר \"ואוליך אותו בכל ארץ כנען\", רצה לומר הולכתיו בה לתת לו חזקה עליה, וכמו שאמר \"קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה\" (בראשית י\"ג, י\"ז).", + "עוד הזכיר החסד השלישי, והוא שעם היות אברהם ושרה בטבעם עקרים בכל זאת הרבה את זרעם, רוצה לומר שנתן לאברהם זרע ונתרבה הזרע ההוא בזמן מועט הפלא ופלא, כמו שנאמר \"וארבה את זרעו\". ואמר עוד \"ואתן לו את יצחק\", כלומר שלא נאמרה הברכה \"וארבה את זרעו\" על ישמעאל ובני קטורה שהיו זרעו של אברהם, שמהם יצאו הישמעאלים ובני רדן אשורים ולטושים ולאומים ויתר האומות שהם רוב חלקי הישוב, כי לא עליהם אמר \"וארבה את זרעו\", כי כולם נחשבו כקליפה להגזע והלב שבו, לכן הזכיר את העיקר והלב באמרו \"ואתן לו את יצחק\", כי בו בחר ה' ולא בשאר האחים. כמו שאמר \"כי ביצחק יקרא לך זרע\". והזכיר עוד שכמו שהיו לתרח שני בנים אברהם ונחור ובחר ה' באחד מהם אברהם ועזב את נחור, וכן לאברהם היו בנים רבים ובחר ביצחק ועזב ישמעאל ובני קטורה, וכן היה הענין ביצחק שעם היותו עקר ואשתו רבקה עקרה נפקדה בדרך נס ונולדו להם יעקב ועשו, ועם היותם אחים בחר ביעקב ולא בעשו, וכמאמר הנביא \"הלא אח עשו ליעקב נאום ה' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי\" (מלאכי א' ב'-ג').", + "ולכן אף כי שניהם בני האבות אף על פי כן לא נשתוו ביעודי אבותיהם, כי הוא יתברך נתן לעשו הר שעיר לרשת אותו, רצה לומר שנתן לו זה מתנה בעד זכותו כדי להרחיקו על יעקב, באופן שיעקב ובניו ירשו בנחלת אברהם ויצחק בירושת הארץ הנבחרת צבי הוא לכל הארצות, שזו היתה המנוחה והנחלה האמיתית הנפשית והגופנית, וכדי שיזכו בה יעקב ובניו לבדם נתן ה' לעשו תמורתה את הר שעיר. והתבונן מה שאמר המגיד \"ויעקב ובניו\" שהודיע לנו יהושע שר צבא ה' בזה שיעקב היתה מטתו שלמה כי הנה תרח ואברהם בנו ויצחק בן בנו בכולם היתה בתוך הבנים קליפה סביב הלב שהוא העיקר, לכם נזכר כאן נחור להודיע שהיה אחיו של אברהם והפכו ולא נבחר עמו, וכן בבני אברהם נבחר יצחק ונעזבו האחרים ומבני יצחק נבחר יעקב ונעזב עשו, אבל יעקב לא היה כן, כי אף שהיו לו שנים עשר בנים היו כולם בחורי ה', כלם היו לב מבלי קליפה, כולם היו יסודות האומה ועמודיה, וזהו שאמר \"ויעקב ובניו\" ומה שאמר \"ירדו מצרימה\" יבואר אחר כך. והותרו בזה הספקות שרשמתי שער ל\"ה ול\"ו ושער ל\"ז." + ], + [], + [ + "תשובות לשערים ל\"ח – מ\"א
ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא מחשב את הקץ וכו'.
פירוש המאמר הזה אצלי הוא שבעבור שחשב למעלה את הייעודים אשר ייעד ה' לאברהם בריבוי הזרע וירושת הארץ להיות לו לעם, ושכל אותן ההבטחות נתקיימו ביעקב ובניו ולא בישמעאל ובני קטורה, עם היות כלם יוצאי ירך אברהם, נתן בעבור זה שבח והודיה להשם יתברך באומרו \"ברוך שומר הבטחתו לישראל\", רצה לומר ברוך הוא ומשובח האל יתברך ששמר אותה ההבטחה שהבטיח, שמר אותה לתתה לישראל שהוא יזבח בה ויהנה ממנה, ולא עשו וזרעו ושאר בני אברהם. וזהו הדבר בעצם שאמר משה רבנו עליו השלום \"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ\" (דברים ז', י\"ב). ואין הכוונה בשמירות האלה שהשם יתברך יקיים את דברו ולא יחללו, כי כל משפטיו צדק ואמת ואין מי שיסתפק בהבטחתו, אבל הכוונה שאותו הברית והבטחת החסד שייעד ונשבע לאבות לא נתנה לישמעאל וזרעו ולא לעשו וזרעו, אלא שמר אותה והפרישה לתתה לישראל שיזכו בה ולא אחרים. ובדרך זה נוכל לפרש מה שיאמר אחר זה \"והיא שעמדה לאבותינו ולנו\", רצה לומר אותה ההבטחה עמדה ערבה בכל ושמורה לאבותינו השבטים בני יעקב ולנו, ובעבורה ובזכותה אנו ניצולים מכל צרה ופגע, אף כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. ולפי זה \"ברוך שומר הבטחתו לישראל\", ענינו ששמר הבטחת אברהם לתתה לישראל ולא לשאר הבנים, והזכיר רצון ה' וחפצו לזכותם בהבטחה ההיא, בהיותו מחשב את הקץ יום ליום ולילה ללילה מתי יבוא זמן הקץ כדי לעשות ולקיים מה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, רצה לומר באותו מראה שבתר העגלה המשולשת והאיל המשולש שאז אמר לו: \"יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה\" (בראשית ט\"ו, י\"ג).", + "אמר יצחק: יען וביען המגיד קיצר כאן בזכרון הגלות ובסבתו, וממראה בין הבתרים הביא סופה ולא תחילה, הביא תשובת ה' לאברהם \"ידוע תדע וגו'\" ולא הביא שאלתו \"במה אדע כי אירשנה\", לכן משום שלמות המלאכה, וכדי להבין הדרשה על בוריה ראיתי להרחיב פה הדיבור בדרוש זה ובכתובים שבאו בהם המראה בברית בין הבתרים, כדי שנעמוד על סבת גלות כפי האמת, וממנה נעמוד על חסדי ה' בגאולתנו ופדות נפשנו ועם זה נבין ענין יציאת מצרים בסיבותיה ותהלוכותיה. וכדי להיישיר לפני הדרך בדרוש הזה אעיר על הספקות אשר יתחייבו במראה בין הבתרים המתיחסות לעניננו זה.", + "ראשונה, במה ששאל אברהם \"במה אדע כי אירשנה\", כי למה לא שאל אות על העיקר שהוא הזרע שהיה מיעדו עליו ושאלו על ירושת הארץ הנמשכת אחריו? והנה הרמב\"ן והרלב\"ג והר\"ן שלושתם הסכימו שייעוד זה מהזרע היה הטבה לאברהם לבדו ולכן לא שאל עליו, כי ידע בעצמו שלא ימנעהו חטאו, וגם כי ייעוד הטוב אינו חוזר, כמו שקיבלו חז\"ל כל ייעוד שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר, אבל בירושת הארץ אף שהיא טובה לישראל היא גם כן עונש ורעה לעממים, ואולי ישובו בתשובה כאנשי נינוה. ולזה הוצרך אברהם לשאול אות ברית על קיומו כדי שלא תמנע ירושת הארץ לזכות הכנעניים ולא בשביל חטאת בני ישראל. ופלא הוא כי האנשים השלמים האלה הסכימו פה אחד לדעה מוטעה כזו, כי באמת הייעוד עם הברית כמו בלתו לא ימנע ההחזרה מהרע בזכות המקבלים, כי איך אפשר לומר שבעבור הברית זה שעשה הקדוש ברוך הוא עם אברהם ינעל מאנשי הארץ דלתי התשובה? \"חלילה לאל מרשע ושדי מעול!\" (איוב ל\"ד, י') .", + "ושנית למה שאל אברהם במראה הזאת אות על ירושת הארץ ולא שאלו קודם לזה בשאר הייעודים שהבטיח השם יתברך עליהם? וכבר התחכם הר\"י בן ג'יקטיליא ז\"ל להשיב על זה באמרו שקודם הייעוד הזה לא ייעד הקדוש ברוך הוא לאברהם כי אם על נתינת הארץ, ובכאן שאל על ירשתה, שהירושה היא התמדת בניו בה לנצח ולא יסחו ממנה בסבת עבירות שיעשו, וזהו שאמר \"במה אדע כי אירשנה\" רצה לומד באיזה זכות יתמידו בירושתה? והשיבו השם יתברך שבזכות הקורבנות יתמידו כי בהם יתכפרו עונותיהם. עד כאן לשונו. ונראה שדייק זה מדברי רש\"י ז\"ל שכתב הודיעני נא באיזה זכות יתקיימו בני בארץ, ואמר לו הקדוש ברוך הוא שבזכות הקורבנות. אבל הדעה הזאת היא אצלי דבר בטל, לפי ששם ירושה לא יורה על הנצחיות וההתמדה כי אם שיירשנה היורש מיד אחרי מות המוריש מבלי התבוננות אם יתמיד בירושה או לא. וכמוהו \"ותורישני עונות נעורי\" (שם י\"ג, כ\"ו), \"אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש\" (שופטים י\"א, כ\"ד), ובאמת יורה יותר לשון נתינה על הנצחיות מלשון ירושה. כי הדבר הניתן לאדם במתנה הוא לעד הנותן לא השאיר לו שום זכות במתנתו. ועוד כי קודם לזה כבר נאמר לאברהם אחרי הפרד לוט מעמו על ירושת הארץ: \"לך אתננה ולזרעך עד עולם\" (בראשית י\"ג, ט\"ו) ובאומרו עד עולם מורה על הנצחיות כמו \"מעולם ועד עולם אתה אל\" (תהלים צ', ב'), וכן פירש הרמב\"ן. ועוד שאם נאמר כי במראה הזאת היה הברית על ירושת הארץ ולא על נתינה, אם כן איך אמר בסוף המראה \"ביום ההוא כרת ה' ברית את אברם לאמר לזרעך נתתי\". והיה ראוי שיזכיר שם לשון ירושה או לשון נתינה. ועוד שאם אברהם שאל על נצחיות הארץ והתמדת ירושתה ועליו בא הברית בזכות הקרבנות, מדוע לא נתקיים הברית כל זמן שהקרבנות לא נתבטלו? ואיך בא צר ואויב בשערי ירושלים וגלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה? הלא מעולם לא שמענו שגלו יהודה וישראל על ביטול קרבנות כי אם על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.", + "השאלה השלישית שראוי לשאול על אמרו \"במה אדע כי אירשנה\", כי אם כיון לשאול אות היה לו לומר כמו חזקיהו המלך \"מה אות כי אעלה בית ה'\" (ישעיה ל\"ח, כ\"ב), וגם לא מצינו כן שנתן לו האל יתברך אות כלל. ואם לא ביקש אות כי אם חיזוק וקיום ברית שיירשנה ולא יגרום חטא זרעו או תשובת גויי הארץ כדברי המפרשים, אם כן לא היה ראוי שיאמר \"במה אדע כי אירשנה\" כי אם \"השבעה לי כיום\" או \"כרות נא לי ברית\", כי לשון \"במה אדע\" אינו מורה על החיזוק והקיום כי אם על חידוש ידיעה אשר לא נתחדשה שמה.", + "השאלה הרביעית, באומרו עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש ותור וגוזל, קשה לי למה לא היו התור והגוזל משולשים כבהמות, כי אם פירוש משולש שלשה מכל מין כדברי רש\"י, ורלב\"ג ורמב\"ן ז\"ל, היה ראוי שיבואו גם מהתור והגוזל שהם אפרוחי היונים שלשה מכל אחד מהן. ואם הפירוש משולש הוא בן שלוש שנים או שלשה שבועות או ימי, אם השלוש מורה על הזמן כדברי הרמב\"ן והר\"ן מדוע לא יהיו גם כן התור והגוזל משולשים?", + "השאלה החמישית באומרו \"ויבתר אותם בתוך ואת הציפור לא בתר\" אם היה הברית ההוא הבתירה כמו שנאמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו, היה צריך שיבתר כל בעלי החיים שבאו לתכלית הברית?", + "וראוי שתדע כי במשל המראה הזאת באו שתי דעות, ועל שניהן העיר רש\"י ז\"ל בפירושו, האחת רמז לקרבנות שיעשו ישראל מהמינים האלה שבזכותם יירשו את הארץ וינחלוה, ולדעה זו נמשכו המפרשים כולם, ועליו אמרו בבראשית רבה שהראה לו הקדוש ברוך הוא לאברהם שמבדילין (בסימנים) בעולם הבהמה ואין מבדילין בעוף. והדעה הזו אינה מתישבת אצלי כפי פשט הכתובים, לפי שלא זכו ישראל לירש את הארץ בזכות הקרבנות, ולא נזכר זה בכתוב כלל. אבל נזכר שזכו בה מפני שבועת האבות, והקרבנות נצטוו עליהם על כונה אחרת, כמאמר הנביא \"לא דברתי עם אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דבר עולה וזבח, כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי\" (ירמיהו ז', כ\"ב) וגו', ואסף המשורר אמר \"לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ\", \"לא אקח מביתך פר\" וגו', \"זבח לאלוהים תודה\" וגו' \"וקראני ביום צרה\" וגו' (תהלים נ', ח'). שכל זה מורה שלא היו הקרבנות כי אם על הכוונה השניה, וכמו שפירש הרב המורה בחלק השלישי פרק ל\"ד. ואם כן איך נאמר שבמעמד בין הבתרים יודיעהו ה' שבזכות הקרבנות ירשו בניו הארץ, וכל שכן שלא יתכן שיבא לו פרטי הדינים שאין הבדלה בעוף. הדעה השניה שהביא רש\"י ז\"ל הוא מדברי המדרש שהעגלה רמז לאומות בכללם וסבבוני פרים רבות, והאיל רמז למלך פרס כמו שנאמר \"האיל אשר ראית בעל הקרנים\" (דניאל ח', כ'), והעז רמז למלכי יון והוא צפיר העזים שראה דניאל, וישראל נמשלו ליונה שנאמר \"יונתי בחגוי הסלע\" ולפיכך בתר את הבהמות לרמז שהיו העמים כלים והולכים, והציפור לא בתר שיהיה ישראל קיים לעולם. וגם הדעה הזאת לפי סגנונה בלתי נאותה כפי הכתובים, כי אם בעגלה נרמזו האויבים והאומות כולן, לא היה צורך לרמז האיל על פרס והעז על יון אחרי היותן נכללות באומות? ואם רצה לרמוז ביחד על אלו לפי שהרעו לישראל, קשה למה לא עשה רמז גם כן על מלך בבל שהחריב בית ראשון ועל אדום שהחריב בית שני, ויהיו החיות במספר ארבע כמו שראה דניאל, וכמו שדרשו על אימה חשכה גדולה נופלת עליו שירמוז להם. וקשה עוד לדעה זאת, למה הביא בכתוב הזה העז קודם לאיל בחיות שפרס הנרמז באיל היה קודם יון הנרמז בעז? וגם קשה על מה רמז התור אחרי שבן היונה הוא הרומז על ישראל, ועוד מה הרווחנו אם אברהם לא בתר את התור והגוזל אחרי שהמית אותם והרי הם כַּלִים כמו הבהמות? כי מדברי המפרשים כלם משמע שהמית התור והגוזל, וכן משמע במדרש שהראה לו הקדוש ברוך הוא שמבדילים בבהמה ואין מבדילים בעוף, ולא יפול המאמר הזה כי אם בשהמיתם. סוף דבר שתי הדרשות לא יתכנו כפי סדר הכתובים והוראתם.", + "השאלה השישית, באמרו \"וישב אותם אברם\", רשה להבין אם זה חוזר לעיט אשר הזכיר היה ראוי לומר \"וישב אותו אברם\" בלשון יחיד ולא בלשון רבים, גם קש/ה מה הועיל אברם בזה שנשב העיט מעל הפגרים אחרי שנשארו אותם הפגרים ומיד כאשר ילך לביתו יהיו מאכל לעוף השמים ולחית הארץ?", + "השאלה השביעית אודות הגלות שנאמר \"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך\" ומובא במסכת נדרים (סוף פרק ארבעה נדרים) שלשה דעות, הראשון לר' אבהו שאמר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר \"וירק את חניכיו ילידי ביתו\", השני לשמואל שאמר מפני שהפריז על מידותיו של הקדוש ברוך הוא שנאמר \"במה אדע כי אירשנה\", והשלישי לר' יוחנן שאמר מפני שהפריז על מידותיו של הקדוש ברוך הוא מלהביא תחת כנפי השכינה שנאמר \"תן לי הנפש והרכוש קח לך\". והנה הדעות הללו כולן מלבד שהן חלישות, עוד יכללו ספק עצום, והוא שאברהם החוטא לא נענש כלל, וכמו שהבטיח לו ,\"ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה\" (בראשית ט\"ו, ט\"ו), ונענשו עליו דור השלישי והרביעי ליוצאי חלציו על לא חמס בכפם, ועל יצא בזה נאמר \"אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה\" (יחזקאל י\"ח, ב'). וקשה גם כן למה היה הגלות במצרים יותר מבשאר הארצות? וכבר נתנו החכמים על זה טעמים אך הם חלושים מאוד. אמנם הרמב\"ן הביא בזה דעת רביעי והוא שהיה חוטא אברהם כשהביא אשתו הצדקת למצרים כנסיון באומרו אחותי היא מפחד שיהרגוהו, וחטא גם כן בצאתו מפני הרעב מארץ כנען אשר בחר בה ה' ואשר הוריש לזרעו אחריו, והיה לו לבטוח בה' שברעב יפדהו ממות, ועל זה החטא נגזר על זרעו הגלות במצרים, מקום הרשע שמה המשפט. אבל לפי זה נעשנו בני אברהם בעון אביהם ולא נענש החוטא כלל רק הנקיים. ומלבד זה כבר הכה על קדקודו הר\"ן באמרו שהדבר הזה היה אחד מהנסיונות שנתנסה בהם אברהם ועמד בכולם ואיך יחשב לו זאת לעון? ואם באמת היה חוטא בדבר הזה איך שגה באולתו בבואו אל ארץ אבימלך וחזר לומר שם גם כן על שרה אשתו \"אחותי היא\"? והנה הביא הר\"ן דעת חמישי שאמר שלא היתה הגלות על החטא כלל כי אם להכניע ליבותם של ישראל כפי שיהיו ראויים לקבל את התורה, ושהיה זה ככלל יסורין של אהבה, וגם זה איננו שווה לי, כי יסוד הדעה הזאת מסופק מאוד, וכבר אמרו חז\"ל \"אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלי עון\" (שבת נ\"ה), וכתב הרב המורה בחלק ג' פרק כ\"ד9מורה נבוכים, הרב המורה הוא הרמב\"ם., שזו היא דעה אמתית. וגם הרמב\"ן בשער הגמול שלו מרחיק מאוד שיבואו יסורין בלא עון. והנסיון שהביא הרב לראיה אינה טענה, וכבודו במקומו מונח, כי הוא מונח בכלל הניסיון בשלא יצאו הרע והיסורין לפועל אחרי שהיו מעותדים לבוא בענין העקדה. ועוד כי אף שנודה באיש יחיד שלפעמים יבואו עליו יסורין להיטיב לו באחריתו, אבל איך אפשר שאמר זה באומה בכללה המושגחת מהשם יתברך שתבוא בגזרת ה' לידי גלות בלי עון קודם?", + "השאלה השמינית באמרו \"ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה\" וגו'. קשה כי לא מצינו בנבואות אברהם שיזכיר הכתוב העת מהיום אשר חל עליו שפע הנבואה, ואין בהגבלת הזמן תועלת כלל. וכתב הר\"ן שהגביל הכתוב העת מהיום מצד שראה הקדוש ברוך הוא להעביד לפיד אש בין הגזרים אחרי שיחשוך לגמרי, לפי שאור האש יורגש בחשכת הלילה יותר מאשר יורגש ביום, כמו שאמרו חז\"ל \"שרגא בטיהרא למאי אהני\"10חולין, ס' ב'. בעברית: \"נר בצהריים מה מועיל?\". ועם היום זה טעם נאות בפסוק \"ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר\", שהזכיר שם שהיתה העברת האש בלילה להיותה יותר מורגשת, הנה לא יצדק באומרו כאן ויהי השמש לבא, לפי שלא נזכר כאן העברת הלפיד אש, רק אמר לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו'. ולהודעה הזאת לא היה צריך להגביל העת מאותה סבה שכתב הרב.", + "השאלה התשיעית באומרו \"ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה\", וידוע בדברי חז\"ל שהיתה העבדות במצרים רק מאתים ועשר שנה, והעינוי היה 87 שנה בלבד. ובסדר \"בא אל פרעה\" נאמר \"ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה\" ונראה מזה גם כן שלא היה ה' מחשב את הקץ לקרבו אלא שהוסיף על הגלות. ואם היו שנות הגלות קצובות מאתו יתברך איך אמר הכתוב בסדר ואלה שמות \"ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה\" (שמות ב, כ\"ג) משמע שמפני זעקתם נגאלו ולא מפני שנשלם זמן הקץ. והנה רש\"י ז\"ל כתב שארבע מאות שנה מהשעבוד התחילו מעת שנולד יצחק, ומדברי בעל סדר עולם11סדר עולם המכונה גם סדר עולם רבה הוא חיבור העוסק בכרונולוגיה יהודית, מימי אדם הראשון, עד חורבן בית שני ומרד בר כוכבא. הכרונולוגיה שבספר מונה את השנים השלמות שקדמו למועד הנזכר. הספר מבוסס על מסורות ודרשות. על פי המסורת, כתיבת הספר החלה בתקופת התנאים. לפי המסורת התלמודית הוא מיוחס לתנא רבי יוסי בן חלפתא הספר בצורתו הנוכחית נערך ונכתב במשך הדורות. לפי השערת החוקר יום-טוב ליפמן צונץ, עריכתו המאוחרת של הספר היא משנת 806. הוא, והדעה הזאת בנויה על מה שנאמר שאחר שיצא אברהם מחרן חזר וישב שם חמש שנים, ועל הפעם האחרונה נאמר \"ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן\" (בראשית י\"ב, ד'), אך הדבר הזה לא נזכר בכתוב. והרלב\"ג כתב שארבע מאות שנה התחילו משנולד יעקב והקדוש ברוך הוא מהר את הקץ וגאלם קודם זמנו אשר יעד, והוא באמת דעה זרה מאוד ומתנגדת לכתובים.", + "השאלה העשירית, באמרו \"ואתה תבוא אל אבותיך בשלום\", וקשה כי אבות אברהם היו עובדים עבודה זרה ואיך יאמר שיבוא אליהם? הלא גופו לא נקבר עם גופם ונפשו חלילה שתהיה במחיצתם. ורש\"י כתב להנצל מזה הספק, למדך שעשה תרח תשובה, אבל זה לא נזכר בכתוב. ולא אמר \"ואתה תבוא אל אביך בשלום, כי אם על \"אבותיך\", ואף אם נודה שתרח עשה תשובה מי יאמר שגם נחור אביו של תרח ושרוג אביו של נחור עשו גם כן תשובה? והנה ביעקב כתיב \"ושכבתי עם אבותי\" וכן ברור לפי שהיו צדיקים, מה שאין ראוי לומר באברהם שאבותיו היו נכרים.", + "השאלה האחד עשר, באמרו \"ודור רביעי ישובו הנה\" וקשה אם יקרא בן לכל דור הנולד, הנה לא בא הדור הרביעי לירש אץ הארץ, כי צא וחשוב יצחק, יעקב, יהודה, פרץ, חצרון וכלב שבא אל הארץ הרי דור ששי? ורש\"י ז\"ל כתב לאחר שגלו למצרים יהיו שם שלושה דורות והדור הרביעי ישובו לארץ הזאת, הרי שבארץ כנען היה מדבר עמו וכרת אתו הברית, דכתיב \"לתת לך את הארץ הזאת לרשתה\" (שם ט\"ו, ז'), וכן היה כי יעקב גלה למצרים, צא וחשוב דורותיו יהודה, פרץ, חצרון וכלב מבאי הארץ היה וכו'. וכתב עליו הרמב\"ן שאינו נכון כלל ולא ביאר למה, ואחשוב כי לפי שלא נזכר בכתוב גלות מצרים שימנה בדורות ממנו כי אם מן גרות הזרע, וגם אם ימנה הדורות מיורדי מצרים היה ראוי שיהיה יעקב בכללם והוא הדור הראשון וכלב היה הדור החמישי שבאו לארץ ולא דור הרביעי? ודעת הרמב\"ן שהדור הרביעי הוא לאמורי היושב בארץ, והבל הביא גם הוא, כי לא נזכר בכתוב הכנעני שיאמר עליו ודור הרביעי, גם מה שאמר \"ישובו הנה\" לא יסבול פירושו בשום צד.", + "השאלה השנים עשר, באמרו \"כי לא שלם עוון האמורי עד הנה\", ויראה מזה המאמר שלא נגזר הגלות מארבע מאות שנה להיותם ראויים שליו כפי הדין להיענש כל אותו הזמן כי אם מטעם לפי שעדיין לא נשלם עוון האמורי שינערו מן הארץ, ולכן צריכים בני ישראל להתמהמה במצרים עד שיושלם עוון האמורי, והוא דבר זר וקשה להאמין בחוק היושר האלהי, שיענשו ישראל בגלות ארוך ללא סיבה עד אשר יהיו הכנענים ראוים ליענש. ויותר טוב היה שיהיו ישראל עומדים בארץ כנען גרים ותושבה בשובה ונחת כל אותו הזמן. ועוד קשה שיאמר כי לא שלם עוון האמרי ואם כי לא היו עדיין חטאים, ואיך נגזרה עליהם הגזרה קודם החטא, ותהיה לפי זה גזרת ישראל בגלות וגזרת הכנענים בגירוש שתיהן בלא קדימת חטא אשר לא כדת?", + "אלה הן השאלות אשר יפלו בדרוש הזה, ואתה רואה שהן מעצם סיפור הגלות ויציאת ישראל ממצרים, ושצריכים אנחנו לדעת הדברים האלה כולם על אמיתתם כדי שמהם נעמוד על חסדי ה' שעשה עמנו ביציאת מצרים.", + "ואומר שדעתי בזה היא, שאברהם אבינו לא שאל אות ולא ברית על ירושת הארץ, כי כבר יעדו השם יתברך עליו פעמים רבות ולא היה מסַפֵק בדבור האל חלילה, אמנם הספק שהיה אצלו בדבר הזה הוא אם ירושת הארץ תהיה בימיו ומידו תשאר לבניו, או אם לא יירשנה הוא בעצמו כי אם זרעו אחריו ולא ידע איזה דור מזרעו ירש את הארץ, אם בנו אן בן בנו או אם בא היעוד על שילשים ועל ריבעים, או אם יהיה ה' עושה החסד לאלפים מהדורות באז יתקיים הייעוד. ונפל אצלו הספק הזה לפי שבראשונה אמר לו ה' \"לזרעך אתן את הארץ הזאת\" ולא פירש מהו הזרע והדור אשר יזכה לכך, ואחרי הפרד לוט מעמו אמר לו \"כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך\" שמורה שבימי אברהם תהיה ירושת הארץ מידו ינחלוה בניו וזרעו. עוד אמר לו \"קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה\" הורה גם כן שאליו ביחוד יתננה. וכן אמר לו בזה המחזה: \"אני ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ לרשתה\". לכן נסתפק אברהם ביעודים השונים האלה אם הוא עצמו ירש הארץ או זרעו אחריו, ואם זרעו איזה דור ממנו יהיה? וכאשר ראה נצחונו במלכים נדמה לו שעת לעשות לה' ואולי זו היא ההתחלה שיגבור על הארץ אשר הוא עליה ויירשנה. ועל הספק הזה באה השאלה \"במה אידע כי אירשנה?\" וידוע שמילת \"כי\" תורה ותשמש על הזמן כמו \"כי תבואו אל הארץ\", \"כי ימצא בקרבך\", ואמר – ה' אלוהים במה אדע הזמן והעת אשר אז אירשנה. או יאמר במה אדע אם אירשנה אני בעצמי או אם תהיה הירושה לזרעי אחרי, שבאו בייעוד הזה מאמרים מורים על שאני אירשנה ומאמרים המורים שזרעי יירשוהַ.", + "והראיה המוכחת על היות זאת שאלת אברהם באמת ולא קיום וחיזוק הברית על הירושה, היא התשובה שהשיבו השם יתברך שהודיעו שיַגלה את זרעו ארבע מאות שנה ודור הרביעי ישובו הנה. ואם היתה השאלה ההיא על חיזוק וברית לא היה מקום לתשובה כזו, אבל מאשר שאל על זמן הירושה באה לו עליה התשובה. ועם הדברים האלה תפתרנה שלושת השאלות הראשונות אשר העירותי בכתובים. האמנם מראה הבהמות והעופות שבאו על זה היה מיוחס לענין התשובה, לפי שכיון בו השם יתברך שתי כוונות, אחת שהיו העגלה והעז והאיל משל לשלשת האבות, ושרשי היחס אברהם יצחק ויעקב המשילם בשלושה אלה לפי שרוב הבהמות הטהורות הטובות והביתיות הן מאלה, ולהיותם שורש הריבוי נמשלו לאבות שיצא מהם זרע רב והמונים עצומים, וראוי היה להִמַשֵל אברהם בעגלת בקר כמו שנאמר בו \"ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר\" וגו', ויצחק נמשל לאיל לפי שנעקד במקומו כמו שנאמר \"ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו\", והעז נמשל ליעקב מפני שהלך לגנוב את ברכות אביו בשעירות ידיו מעורות גדיי עיזים, כי כן אמרה לו אמו \"וקח לי משם שני גדיי עיזים\", ואין להפליא שלא נזכרו על הסדר כי באיל שרמז ליצחק בא באחרונה, כי לפעמים תמצא גם בכתוב שלא נזכרו האבות בסדר, כמו שנאמר \"וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור\", הרי לך זכרם בחילוף תולדותם, והנביא אמר \"כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו\" (ישעיהו ס\"ג, ט\"ז), שסמך ישראל לאברהם ולא סמך ליצחק, וכן נזכר כאן יעקב בין אברהם ויצחק.", + "ולהיות העגלה והעז והאיל רומזים אל האבות אמר בהם משולשת ומשולש, לא להיותם בן שלוש שנים או שלשת מכל מין כמו שחשבו המפרשים כי אם להיותם משובחים מאותו שלוש משרשי היחס המשלשים קדושה, ובא זה להודיע לאברהם שירושת הארץ לא תהיה בימי העגלה ולא בימי האיל ולא בימי העז, כי כולם ימותו ולא יזכו בה, והוא ענין \"ויבתר אותם בתוך\". וצוה שיקח עוד תור וגוזל והוא רמז לשני מנהיגים אחרים שיבואו אחרי האבות זה אחר זה והם משה רבנו ויהושע בן נון ע\"ה ועליהם אמר \"ואת הציפור לא בתר\", רצה לומר שאברהם לא הרג אותם ולא בתרם כי נשארו חיים, לרמוז שהמה יירשו את הארץ, כי הנה משה התחיל בירושתה במלחמת סיחון ועוג ויהושע השלים הירושה והכיבוש, לכן אמר וירד העיט על הפגרים שהם העגלה והעז והאיל, שבאו העופות ואכלום, רמז למיתתם. אבל על תור ואיל נאמר \"וישב אותם אברם\", ולא נאמר זה על העיט כי אם על התור והגוזל, שאברהם בתר הבהמות ואכלום עוף השמים ואת הציפור שהוא שם כולל לתור וגוזל לא המית ולא בתר אותם, אלא הפריחם באויר חיים על פני השדה, רומז למשה ויהושע הנמשלים בהם כי המה יעברו ארחות ימים כציפור לעוף והמה יירשו ארץ, ולכן המשילם בהם. זהו הפן הראשון מהדימוי והמשל במראה הזאת.", + "והפן השני הוא שרמז השם יתברך בעגלה בעז ובאיל לשלשת הנביאים אחים ואחות רועי ישראל אשר הוציאם ממצרים, והם מרים ואהרן ומשה, וכפי ימיהם ותולדותם נזכרו העגלה ראשונה שהיא מרים והעז רומז לאהרון והאיל רומז למשה, כי נמצאו בענייניהם דברים אשר יתדמו לתכונת הבהמות האלה, ולזה אמר בהן משולשת ומשולש, והיה חוט משולש מהם, כאילו אמר העז שהוא מאותו שילוש והאיל שהוא מאותו שילוש וכן בעגל, לפי ששלושתם היו עתידים למות במדבר ושלא יכנסו לארץ, לכן אמר שבתר אותם בתוך, שירד העיט על הפגרים, שהוא משל למלאך המוות המושל על כל חי. ואמנם התור והגוזל שהם רמז ליהושע בן נון ואלעזר הכהן שיבואו ויכנסו לארץ, אחד בתור מנהיג העם ושוטר ומושל ואחר כהן לאל עליון, ולכן לא בתר אותם ולא המיתם; \"וישב אותם אברם\" שהפריחם באויר כציפור שמים, ומיד כשראה זאת אברהם נבהל מן המראה ועמד מתבודד ומחשב כל היום, מה המה אלה? ויהי לעת ערב בבוא השמש קרוב ללילה ותרדמה נפלה על אברם וראה חשכה גדולה נופלת עליו, כאילו ליבו אומר אליו שעת רעה היא וצרה באה עליו, ואז הגיחה עליו הנבואה והודיעה לו מה זה ועל מה זה ופתרון החשכה בכללות, באמרו \"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך\" וגו', רצה לומר החשיכה והאימה אשר ראית הוא רמז על גלות קשה שנגזר על זרעך, ומזה גלה לו זמן ירושת הארץ שתהיה אחר שעבוד ארבע מאות שנה, ושימותו האבות או המנהיגים ודור רביעי ישובו הנה. ובזה הותרו הספקות והשאלות ד', ה' וז' אשר העירותי בכתובים.", + "אמנם בסיבת הגלות חשבתי דרכי אשיבה רגלי אל כל אחד משלושה דרכי ה' אשר צדיקים ילכו בם. הדרך הראשון הוא שבא הגלות על צד העונש לפי שבני יעקב חטאו חטאה גדולה בשנאתם את יוסף אחיהם שנאת חינם, ובמה שהשליכוהו בבור ומכרו אותו למצרים. ועם היות שראובן לא היה במכירה, היה שונא אותו ונתן עצה רעה להשליכו בבור. ובאמת נחשב להם הדבר לעוון פלילי, והם עצמם הודו בחטאם באמרם \"אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה לנו הצרה הזאת\" (בראשית מ\"ב, כ\"א). ולפי שהם חטאו היה משורת הדין שיקבלו עונשם ולפי שבמצרים חטאו היה ראוי ששם ילקו ויענשו הם ובניהם וזרעם, כמו שגלה יוסף ובניו שמה בסבתם, ולפי שהשליכו אותו אל הבור היה עונשם גזרת פרעה שכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולפי שהם בידיהם סבבו ירידת יוסף למצרים ונשאר שמה הוא ובניו וזרעו היה גם כן ראוי שעל ידו יבוא עונשם וירדו הם לגלות מצרים עם זרעם, ולפי שהם עשו המעשה המגונה הזה בהיותם בצאן ובלכת יוסף לראות את שלום הצאן, היה מהמשפט האלהי של ידי הצאן יבואו למצרים כמו שנאמר \"כי אין מרעה לצאן\" וגו'.", + "ויען וביען שהיה יוסף חוטא גם כן בגאותו על אחיו ובהביאו את דיבתם רעה אל אביהם, וכן חטא אבינו הזקן יעקב בצד מה בשלוח מדנים בין אחים בעשותו ליוסף כתונת פסים ובאהבתו אותו מכל אחיו שבזה הטיל קנאה ביניהם, לכן נענשו יעקב ויוסף גם כן בגלות. אבל מאשר היה חטאם בקלות ולא בכוונה רעה חלילה, ולהיותם מן הנעלבים ואינם עולבים, זכו שלא נקברו במצרים, כי יעקב העלו אותו אל מערת המכפלה, ונאמר \"ויקח משה את עצמות יוסף עמו ויקברו אותם בשכם\" ובמאמרם ז\"ל משכם יצא ולשכם חזר12סוטה י\"ג, ב' וכן מכילתא פסחא, י\"אוזר.", + "אבל שאר השבטים נקברו במצרים כי נידונו על הגלות בחייהם ובמותם לא נפרדו ממנו. ואף על פי שחז\"ל דרשו על \"והעליתם את עצמותי מזה אתכם\" שאף עצמות שאר השבטים העלו עמהם, הוא דרך דרש, ופשט הכתוב לא יסבלהו, שנאמר \"ויקח משה את עצמות יוסף כי השבע השביע\" וגו', ובסוף ספר יהושע כתיב \"ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם\", ואם היו מעלים עצמות שאר השבטים לא היה הכתוב שותק מלהזכירם, אבל האמת הוא שיעקב ירד מצרימה בעבור יוסף בנו ולזה אמר לו השם יתברך \"אל תירא מרדה מצרימה אנוכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה\" ולא נזכר שיעלה אחד מבניו כי אם יעקב בלבד, לפי שהוא היה נקי מאותו עוון, ובניו נדונו בעוונם. אמנם בנימין נענש להיות נטפל עם אחיו ולא בעונו, כמו שאמרו שמת בעטיו של נחש, רצה לומר שלא נענש בשביל חטאו כי אם בעוון אחיהם לי שהיה בתוכם, כי העולם נדון אחר רובו, ועל כיוצא באלה אמרו \"משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע\" (בבא קמא ס', א').", + "ובהיות שהשבטים הוגלו מצרים בעוונם הנה בניהם אשר קמו אחריהם וזרעם נשארו באותה גלות, וכמאמר הנביא \"אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עוונותיהם סבלנו\" (איכה ה', ז'). לכן כתב הרלב\"ג בענין גלותנו זה שאנשי בית ראשון נענשו בעצם כפי חטאתם ובניהם וזרעם נענשו במקרה לפי שנולדו בעונש האבות ונטבעו בו עד תום זמן הגזרה או עד שיזכו להיגאל מפני זכותם, והסתכל שלפי שהיו העונשים אלהיים על בנים ועל בני בנים על שילשים ועל רבעים, לכן נאמר בגלות הזה \"ודור רביעי ישובו הנה\" כלומר שהדור הרביעי מהגולים ישובו לירש הארץ. ולפי זה הסִבּה הזאת לגלות מצרים יותר אמיתית ומתיישבת מכל מה ששערו הראשונים.", + "ולהיות מעשיו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה, תמצא שחטאו השבטים בהיותם עם הצאן, וכאשר הלך יוסף לראות את שלום הצאן, מכרו אותו אחיו לעובדי הצאן, וכדי לרמות אביהם שחטו שעיר עזים מן הצאן, והקדש ברוך הוא השליט את יוסף על עובדי הצאן, וכאשר נרצה עוונם ציוה עליהם מצוות הפסח הבא מן הצאן.", + "ואם כן בצאן חטאו ובעובדי הצאן לקו ובצאן נתכפרו. ואין להתפלא כי השם יתברך ייעד העונש קודם החטא, כי זה היה להודיע לאברהם זמן ירושת הארץ אשר ביקש ולמה יתעכבו בניו בירושתה. ולכן אמר לו כמגלה סוד מה שיהיה באחרית הימים: \"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך\" וגו', ובפרשת \"כי תוליד בנים\" ובפרשת \"והיה כי יבואו עליך\" ובפרשת \"הנך שוכב עם אבותיך\", וכמה אחרות, ייחד ה' בחטא ובעונש העתיד לבוא לאלפים מן השנים.", + "ורש\"י ז\"ל כתב בזה בפרשת משפטים בפסוק \"הנה אנוכי שולח מלאך לפניך\", וזה לשונו: \"כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך\" וגו', וכמו ששם בישר אותם בעונש מבלי שיבאר החטא כן בכאן הודיע ענשם שיתחייבו מחמת חטאם ואשר בשביל זה תתעכב ירושתם את הארץ ולא ביאר החטא. אמנם עניין הארבע מאות שנה ראוי שיפורש על דרך שיכלול ענייני גרות ועבדות ועינוי, ששלושת הלשונות הללו נזכרו בכתוב והיו בזמנים מתחלפים, כי באמרו \"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם\" גילה לו שלא תהיה ירושת הארץ בימי בנו יצחק ולא בימי בן בנו יעקב, כי הם יהיו גרים שמה תחת אדונים קשים וזהו שאמר \"בארץ לא להם\". ואמר עוד \"ועבדום\" כלומר עוד יבוא זמן שיהיו מזרעך לא לבד גרים אלא עבדים, והיה זה בימי השבטים שנשתעבדו במצרים מסבת חטאם כמו שכתבתי.", + "ואמר עוד \"וענו אותם\" רצה לומר גם יבוא זמן אחר שמלבד הגרות והעבדות יהיו עוד בעינוי גדול, והיה זה אחר שמתו השבטים משנולדה מרים בקבלתם ז\"ל, וכל זה היינו הגרות וזמן העבדות וזמן העינוי יעלו כולם לארבע מאות שנה. אמנם מה שאמר \"וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי\" ענינו שזמן הגרות שסבלו בו יצחק ויעקב לא יהיה לאומות עונש על זה, לפי שכך יצאה הגזרה מאיתו יתברך, אבל העבדות אשר ישתעבדו בהם המצריים בעבדים נמכרים והעינוי אשר יענו אותם במסכת אכזרי, על זה ישפוט ה' וידון דינו. והסתכל באמרו \"וגם את הגוי\" שכולל גם את זרע אברהם, ורצה לומר כמו שאהיה דן את השבטים על אשר עשו מעשה עבדות ליוסף, ככה אהיה דן את הגוי אשר יעבודו בכם, שאדין את המצריים על אשר שעבדו את ישראל וענו אותם. והיה זה לפי שהשם יתברך לא גזר על השבטים כי אם הגרות בארץ לא להם, והמצריים ברשעתם אף כי באו השבטים בתל קורתם כאוהבים בבטחון ובשלוה נהפכו להם לאויבים, ובקשר ובמעל ובמרד בגדו בם וענו אותם, ולכן יהיה דינם שבעד העבדות יפרעו שכר עבודתם, וזהו שאמר \"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול\" ועל העינוי יתענו במכות ובאותות ובמופתים. ואין הכוונה שמייד אחרי הארבע מאות שנה יצאו ברכוש גדול, כי אם שאחר כך יהיו ראויים לגאולה ויגאלו ויצאו משם אם לא יהיה להם מונע מצידם, כי היעודים האלהיים הם בתנאי הכנת המקבלים, ואין ספק שאחרי הארבע מאות שנה שנשלמה הגזרה היה הקדוש ברוך הוא מוציאם ממצרים, אבל הם הוסיפו על חטאתם פשע ויעבדו אלהים אחרים ולכן נתארך גלותם עוד שלושים שנה לא מכח הגזרה הראשונה כי אם בעבור חטאם שנתחדש. וכבר ביאר זה הנביא יחזקאל ע\"ה באמרו: \"ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמור אני ה' אלהיכם, ביום ההוא נשאתי להם להוציאם מארץ מצרים אל הארץ אשר תרתי להם\" וגו', \"ואומר אליהם איש שיקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו\" וגו', \"וימרו בי בית ישראל\" וגו', ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים ואעש למען שמי\" וגו'. (יחזקאל פרק כ')", + "הנה באר הנביא שכאשר כלו הארבע מאות שנה שלח הקדוש ברוך הוא נביא למצרים להתרות בישראל ולהזהירם שיעזבו גילולי מצרים ופסיליהם כדי להוציאם מיד ולהביאם אל הארץ אשר נשבע לאבותם מפני שנשלם זמן הגזרה, ואמרו חז\"ל שאהרן ניבא להם הדבר הזה במצרים, והזכיר הנביא שמפני היותם שטופים בחטא עבודה זרה במצרים לפיכך נעדרה מהם הגאולה. ובלי ספק היו אותם שלושים שנה שנתווספו להזמן הקצוב, והיה הגלות נמשך יותר ויותר מזה אם לא ששבו בתשובה \"ויצעקו אל ה' בצר להם ויאנחו מן העבודה ותעל שועתם אל האלהים\", ועל ידי תשובתם זכר את בריתו אשר כרת את אברהם שהוא זמן הגזרה, וידע אלוהים ויחמול עליהם.", + "ועל זה נאמר ומושב בני ישראל שישו בגלות בשאר הארצות ובמצרים בין מפאת גזרת הגלות ובין מבית עון עבודה זרה שנתחדש ביניהם היו כולם 430 שנה. והביטה וראה נפלאות תמים דעים שהנה ישבו בני ישראל בגרותם וגלותם ארבע מאות ושלושים שנה, וכן תמצא שישבו בארץ אחרי ירושתה קודם בנין בית המקדש ארבע מאות וארבעים שנה, ותמצא גם כן שעמד הבית הראשון בבנינו ארבע מאות ועשרים ושבע שנה, ועמד הבית השני בבנינו 428 שנה. ראה גם ראה שכל הדברים נמשכו כפי זה המספר מן השנים בין רב למעט, והוא דבר מתמיה!", + "ונחזור לעניננו, שהודיע הקדוש ברוך הוא לאברהם כי הארבע מאות שנה מהגרות יתחיל מזרעו, כי בימיו לא יהיה גרות ולא עבדות ולא עינוי, כי הוא לא היה כגר בארץ כי אם כשר וגדול בה, ולכן כאשר הוא בענוותנותו אמר באזני בני חת: \"גר ותושב אנוכי עמכם\" השיבוהו: \"לא אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו\" (בראשית כ\"ג, ו') ומלכי ארץ היו כורתים עמו ברית לפי מעלתו ויכולתו, ועל זה אמר לו השם יתברך \"ואתה תבוא אל אבותיך בשלום\". ואחשוב שהאבות שנזכרו בכתוב הזה הם אדם וחוה אבות לכל נוצר, שנקברו במערת המכפלה כפי קבלתם ז\"ל, ויבשרו הקדוש ברוך הוא שיקבר עמהם שמה, ועל זה נאמר \"ואתה תבוא אל אבותיך בשלום\". ולפי שייעדו שידמה להם בקבורה הודיעו עוד שלא יקבר בשיבה רעה כמו שנקברו אדם וחוה שהיתה מיתתם וקבורתם ביגון ואנחה, כי ראו בחייהם הגירוש מגן עדן וקין הורג את הבל אחיו ונגזר על קין להיות נע ונד בארץ, אבל אברהם לא יראה דבר רע וזהו שהבטיחו \"תקבר בשיבה טובה\", כי ישתתף אל אבותיו אדם וחוה בקבורה ולא בשיבה. ומה שנאמר \"ודור רביעי ישובו הנה\" הוא באמת על דורות הנענשים בחטא מכירת יוסף, כי יפקוד אלוהים עוונם עליהם ועל בניהם עד הדור הרביעי כמו שכתבתי, ואחר זה יהיה עושה חסד לאלפים בהיותם אוהביו ושומרי מצוותיו.", + "ואתה רואה שיהודה היה בין השבטים בחטא ההוא ואחריו פרץ וחצרון וכלב היה הדור הרביעי שבא אל הארץ. אולם מה שאמר עוד \"כי לא שלם עוון האמורי עד הנה\" בא להתיר ספק אחר אשר אפשר לעורר כנגדו, והוא כי אם אמת הוא שאברהם לא חטא ולא יצחק בנו ולא יעקב בן בנו אם כן למה לא ירשו שלושת האבות הקדושים האלה את הארץ? ואם אחרי כן יחטאו בניהם יהיו גולם ממנה, כי לא יומתו אבות על בנים. וכדי להשיב על זה אמר \"ודור רביעי ישובו הנה\", רצה לומר הסיבה אשר בעבורה לא תהיה הירושה עתה מיד היא לפי שלא שלם עוון האמורי יושבי הארת עדיין ולא נתמלאה סאתם שינערו רשעים ממנה, ולכן לא יכלו אברהם ויצחק ויעקב לרשת הארץ, ובניהם לא ירשו אותה אחר כך בסיבת חטאם עד הדור הרביעי, ואחר כך ישובו הנה, כלומר יצאו מגלותם וישובו אל הארץ, כי תשתלם רשעת הגויים ולא תמנע חטאת ישראל. מצורף לזה שירושת הארץ היתה ראויה שתהיה בריבוי אוכלוסין מבני ישראל, כי איך יוכל איש אחד או שנים לירש ולהתנחל בארץ של שבעה עממין? וכבר ידעת שהמאמרים האלה הם הגדת עתידות ושהידיעה האלוהית בעתיד לא תשתנה טבע האפשרי ולא תבטל הבחירה האנושית, ולכן אמר השם יתברך לאברהם ידע תדע במגיד מה שיהיה.", + "ולפי הדרך הזה נתבארו כתובי הפרשה על בוריים והותרו השאלות ז', ח', ט' י' וי\"א שהעירותי בפסוקים ולפי הרעיון הזה שגלות מצרים היה עונש על חטא השבטים, ראינו לפרש המאמר ויעקב ובניו ירדו מצרימה, כי הם בחטאם ירדו שמה ולא גזר ה' עליהם הירידה כי אם עונותיהם, ועם כל זה היה השם יתברך מחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים שהודיעו גזרת הגלות וזמנה וייעוד הגאולה ודין המצריים, ולפי שישראל לא היו ראויים לגאולה בעבור עוונותיהם ולא שישמור להם הבטחת אברהם אביהם, לכן אמר המגיד \"ברוך שומר הבטחתו לישראל\" כי ראוי לברך ולשבח ולהלל את ה' על זה. זהו הדרך הראשון בסיבת גלות מצרים והוא דרך העונש.", + "הדרך השני הוא דרך החסד, רצה לומר, שהקדוש ברוך הוא הביא את זרע אברהם בגלות כדי להיטיב להם לגמלם ולנשאם, ונבאר זה לפי בידוע ששלמות העולם בכללו ותכלית מציאותו הוא בהכרת בוראו ולשבחו ולהודות באלוהותו, וכמו שאמר הנביא \"כל הנקרא בשמי ולבכורי בראתיו\" (ישעיהו מ\"ג, ז'). והנה בימי אנוש נתרבה עבודת האלילית בין בני האדם בכל העמים, זולת יהירים מהם שהיו נמשכים אחרי עבודת השרים העליונים, וכמו שכתב הרב המורה חלק א' פס\"ג שבכל הדורות הראשונים לא היו מרגישים ומשערים במציאות הסיבה הראשונה, ואם נמצאו איזה אנשים שהודו במציאותה היו מסלקים השגחתה מהעולם השפל, ויש שחשבו שכח הסיבה הראשונה מוגבל ויכולתו מסודר והוא בעל תכלית בשאר השרים העליונים, ועיקר הכפירות והדעות המשובשות האלה היו במצרים. וכאשר זרח אורו של אברהם בעולם והתחיל ללמד בני אדם אמיתת אמונת האל יתברך רצה הקדוש ברוך הוא לזכות בני האדם ולפרסם אמיתת נבואותיו וראה שלא היה מקום לזה כי אם על ידי אותות ומופתים שיעשה בשמים ובארץ כנגד המנהג הטבעי וכנגד המערכות השמימיות, וכי דרך הנאות לזה היה להביא עם אחר לארץ מצרים מקור הכפירות והאמונות הנפסדות ואחר כך ישלח נביאו להוציאם משם, ויקשה את לב מלך מצרים שלא לתתם להלוך למען רבות מופתיו בקרבו, והעם הזה שיוציא במסות באותות ובמופתים ובמוראים גדולים, יקבל תורתו ויפרסם אמונתו לבני אדם, והעם ההוא יהיה עם סגולתו מיוחד להנהגתו, ובעבור זה ירכיבם על במתי ארץ הנבחרת המיוחדת גם כן להנהגתו, והוא יהיה להם לאלוהים. ובעבור שהיה אברהם ראש המאמינים והתחיל ללמד דעת ויראת ה', לכם בחר בזרעו אחריו להיות כלי אמצעי שיעשה באמצעותו הדבר הגדול הזה. וכל זה עשה על דרך החסד, והודיע לאברהם שיקח את זרעו לעם סגולתו וינחילם את הארץ, וכדי שיבואו לקנין השלמות בגוף ונפש, הודיעו במראה בין הבתרים שיביא את זרעו בגלות ויהיו עבדים בארץ לא להם כדי שעל ידיהם יתגלו נפלאותיו ויתודע שמו של הקדוש ברוך הוא ויכירו כל יושבי תבל מציאות אלהותו והשגחתו ויכולתו, כמו שהוכיח זה במכות מצרים וכו שנתבאר להלן, והודיע שעם היות שיסבלו בניו וזרעו צער ועינוי הכל יהיה לטובתם, וישארו על ידי זה עם קדוש לה' ויוציאם בכסף וזהב ויורישם ארצות גוים ויקנו כל השלמות, ולפי זה לא נחשב הגלות לעונש כי אם לחסד על האומה.", + "ויש להדעה הזאת שלוש ראיות:", + "א – מפאת הסברא, לפי שראינו אברהם בשמעו הגזרה החרותה הזאת לא ביקש רחמים על זרעו ולא התחנן לאלוהיו שינחם על הרעה, ואיך יעלה על הדעת שאב המון גוים לא יחוש על זרעו ואת בניו לא ידע? ואם על גזרת סדום ועמורה הרבה בקשה והפציר בתפילה על אנשים נכרים, איך שם יד לפה על גלות בניו וצרתם? אם לא שהיה גלוי וידוע לפניו שהצער שיסבלו הוא לטובתם והמצוקה תהיה להם צדקה, וכי זה היה חסד ולא רעה ולא עונש, ולכן קבל והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, ונאמר בסוף המראה: \"ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת\" וגו', כי בהודעת הגלות נתקיים הברית והחסד והשבועה.", + "ב – ומורה גם כן על זה דברי המשורר במזמור ק\"ח שאמר כי היה ענין הגלות והירידה למצרים ומכירת יוסף ויתר העניינים מסודרים ונגזרים ממנו יתברך לתכלית כוונתו לעשות טובה וחסד עם ישראל, לכן התחיל \"הודו לה' קראו בשמו וגו' אשר כרת את אברהם וגו' לאמור לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה וגו'\" והזכיר ענין האבות והליכתם ממקום למקום באמרו \"ויתהלכו מגוי אל גוי\" ואחר זה אמר ויקרא רעב על הארץ שלה לפניהם איש לעבד נמכר יוסף היתה על פי הדיבור, וכן \"ויבוא ישראל למצרים וגו' ויפר את עמו וגו' הפך לבם לשנוא עמו וגו' שלח משה עבדו וגו' שמו בם דברי אותותם וגו', ובסוף המזמור נתן הסיבה בכל הסדור וההתגלגלות באמרו כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוציא עמו בששון ברינה את בחיריו ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותודותיו ינצורו הללויה (דברי הימים א', ט\"ז). הנה ביאר שהיה כל זה בדרך חסד ושראוי מפני זה להודות לה' ולקרוא בשמו ולהללו.", + "ג – עוד ראיה לדעה הזאת מדברי חז\"ל בבראשית רבה: \"אמר ר' יהודה ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין, ועשה הקדוש ברוך הוא כמה עלילות כדי שירד שם שנאמר 'לעבד נמכר יוסף ויקרא רעב על הארץ', וכל כך למה – ויבא ישראל למצרים. אמר ר' פנחס משל לפרה שהיו רוצים למשוך אותה למקולין שלה ולא היתה נמשכת, מה עשו משכו את בנה תחילה והיא רצתה אחריו, כך עשה הקדוש ברוך הוא שימכר יוסף למצרין כדי שירד יעקב אביו אחריו, שנאמר 'בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה\" (הושע י\"א, ד'). עד כאן לשונו. רצו בזה לומר כי מהשקפת התועליות העצומות ובבחינת השלמיות המקווה לעתיד הנה לא היה ראוי יעקב שירד בעצמו למצרים אלא שיורידוהו שמה בחבלי עוני וברזל למען ירד עמו כבודו כי אז טוב לו, ויותר שיצטער יותר ישתלם לעתיד. אמנם נתחסד עימו הקדוש ברוך הוא להורידו בסיבות יותר נאותות ובעלילות מצערי הבנים, וייחס כל זה ליעקב לפי שהוא עצמו ירד למצרין והוא היה הסיבה הקרובה להם מהאבות.", + "ואמר ר' פנחס שענינו בזה דומה לענין הפרה שתכלית מציאותה אצל אדונה להביאה אל מקולין שלה והוא בית השחיטה, ועם כל זה מקוצר רעתה והרגשתה לא תביט אל הצער הגשמי ההווה, ולכן לא תמשך שם ברצונה, כי אם בתחבולת בנה. ואין ספק שאדון הפרה גדלה ופטמה לתועלתו, ולכן תכליתה היותר משובח הוא להוליכה לבית מקולין שלה, כמו שאמרו סוף בהמה לשחיטה, ובזה תקבל שלמות גדול, כי על ידי התיקונים והבישולים שיעשה בה ויאכלו ממנה לבוא להיות חלק אבר אנושי, ובמקום שהיתה בהמה גסה תקבל צורת בשר אדם, והיא השלמה גדולה אשר אפשר לזה לקבל. וכן הוא ענין האומה, כי אברהם אבינו היה עקר ואשתו שרה עקרה והשם יתברך נתן לו ריבוי זרע וגדלו כדי שיעבוד עבודתו ויקל צער ומיתה על קדוש שמו, ועם היות שבירידת יעקב ובניו למצרים קבלו צער והרג ואבדן בגלותם אשר תקבל הפרה במקולין שלה, אך על ידי זה יקבלו תכליתם האמתי כדי שתתפרסם אמונת השם יתברך על ידיהם וגם בניהם יקבלו השלמות המכוון בבראה אשר זכו אליו במעמד הר סיני. והנה לא נמשכו לבוא שמה ברצונם, להעדר ידיעתם בתכלית הדבר כעניין הפרה, כי יאבה האדם לבוא בנקל תחת עול התורה והאמת, ועל זה אמר \"בחבלי אדם אמשכם\", והחבלים האלה שהיו בתחילה חבלי יולדה לבסוף נעשו חבלי אהבה, באהבת ה' אותם וברצונו לשמור את הברית אשר נשבע לאברהם.", + "ואף כי הסיבות הראשונות שהיו בירידה מכתונת הפסים ושנאת האחים ליוסף היו חבלי אדם דקות ושדופות קדים, לא היה בהם כח להמשיך את הפרה את מקולין שלה. אמנם הוא יתברך בחכמתו עשה מהחבלים שרשרות גבלות מעשה עבות שלא ינתקו עד אשר יוציא מחשבתו לפעולה, וכמו שאמר יוסף לאחיו \"וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים\" (בראשית מ\"ה, ח'). ונתבאר מזה שבאה גלות מצרים על צד החסד ולתכלית ההטבה לאומה הישראלית, והוא הדרך השני, ולפי זה יהיה מאמר המגיד \"ויעקב ובניו ירדו מצרימה\", מחסדי ה' שנתן לעשיו את הר שעיר ויעקב עם בניו ירדו למצרים ונתגלה אליהם הכבוד האלוהי וזכו לכל מה שזכו בעבור זה, ולכן אמר \"ברוך שומר הבטחתו לישראל\" שהיא הודאה על הטובה.", + "הדרך השלישי הוא דרך הבחירה, וענינו שלא ירדו השבטים למצרים בשביל העונש, ולא היו מוכרחים לבוא שמה מצד הגזרה העליונה לתכלית טובתם, אלא שהיו המעשים כולם בחיריים, הינו כי בבחירתם ורצונם החופשי מכרו את יוסף, וזו היא הסיבה הראשונה מהסיבות הפועלות לרדתם שמה, כמו שאמרו חז\"ל שעל ידי זה נתגלגלו הדברים וירדו למצרים, וזה טעם \"ארמי אובד אבי וירד מצרימה\" (דברים כ\"ו, ה') שהוא מעצמו ירד שם, וכן שלח משה לומר למלך אדום \"וירדו אבותינו מצרימה\" (במדבר כ', ט\"ו), ואמר גם כן \"בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה\" ולא אמר שהוליכם ה' שמה כמו שאמר שהביאם אל הארץ, וכן אמר יהושע (יהושע כ\"ד, ד'), ויעקב ובניו ירדו מצרימה, לא שהם מעצמם ובחירתם ירדו שמה, ומה שאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב, אל תרא מרדה מצרימה, היה רשות שנתן לו לא שצוהו לרדת בשום פנים. ולפי זה הדרך מה שאמר \"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם\" ארבע מאות שנה, היא הודעה מה שיהיה בזמנים העתידיים, ולזה כי גר יהיה זרעך ולא אמר אתן את זרעם או אשים אום, כי הם ברצונם ובבחירתם עקרו שור וירדו למצרים ונטבעו בגלות, והשם יתברך ברוב חסדיו שמר להם הבטחת אברהם לנקום נקמתם מאויביהם ולהוציאם מעבדות לחירות ולתת להם את ארץ כנען לנחלה. ולפיכך אמר המגיד \"ברוך שומר הבטחתו לישראל\", שהקדוש ברוך הוא מחשב את הקץ רצה לומר שהיה הגלות מפאת ישראל ובחירתם והגאולה ממנו יתעלה.", + "הנה בכל אחת משלושת דרכים האלה התבארו הספקות אשר בשער ל\"ח, ל\"ט, מ' ובשער מ\"א." + ], + [], + [ + "תשובות לשערים מ\"ב – מ\"ו
היא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו וכו'.
אחרי שהמגיד נתן ברכה והודאה להשם יתברך על אשר שמר הבטחתו לישראל בענין יציאתם ממצרים, אמר עוד ששמירת אותה הבטחה לא לבד הועילה להם לענין היציאה מהגלות, כי גם בצרות אחרות שהיו אבותינו או אנחנו מאז ועד היום הועילה ההבטחה ההיא ועמדו להם ולנו לפליטה גדלה, וכמו שהוכיח מענין לבן.", + "והסתכל והתבונן מה שאמר שלא אחד בלבד עמד עלינו ולא אמר המגיד בזה מילת \"לכלותינו\" כי אם עמד עלינו בלבד, לפי שהאחד ההוא שמזכיר כיון בו אל פרעה מלך מצרים, וידוע שלא היתה כוונתו לכלותם כי אם לשעבדם ולכן היה מחזיק בהם לבלתי שלחם, ולכן אמר המגיד שזה האחד עמד עלינו לצר ואויב וכן בכל דור ודור עד היום עומדים עלינו, ולא רק בדרך פרעה לתכלית השעבוד כי אם גם לכלותנו מעל פני האדמה. " + ] + ], + "First Fruits Declaration": [ + [], + [ + "עוד אמר \"צא ולמד מה ביקש לבן הארמי\", רצה לומר צא מענין מצרים שאתה עוסק בו ולמד מסיפורי יעקב ולבן, מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו? כלומר עם היות שלבן לא עשה עמו רעה בפועל, צא ולמד מדבריו מה היתה כוונתו ומחשבתו לעשות ליעקב אבינו, ודבר זה תלמד מתוך דבריו ולא ממעשיו, לפי שהוא עצמו הודה ואמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמור השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע\" (בראשית ל\"א, כ\"ט).", + "וזה מורה שמחשבתו היתה להרע עמו. והנה מה שאמר שפרעה לא גזר אלא על הזכרים מובן זה בעוד שהיו ישראל במצרים, כי שם באמת לא גזר אלא על הזכרים כמו שנאמר \"כל הבן הילוד\" וגו', אמנם אחרי יציאתם משם כשרדף אחריהם אמר \"ארדוף אשיג אחלק שלל\" וגו', רצה לומר שהיה בדעתו לרדוף אחרי בני ישראל ולהשיגם, ומזכיר ברדיפתו תכליות מחלפות, שיקח את כל אשר להם ויחלק השלל ההוא לבעליהם אשר השאילום והשאר לאנשי המלחמה, ועל זה אמר \"אחלק שלל, עוד יאמר שיקח הבחורים והנערות להיותם לו לעבדים כרצונו ואות נפשו, וזהו שאמר \"תמלאמו נפשי\", כלומר תמיד הייתי חפץ בהם שיעבדוני ועתה תמלא תאוות נפשי מהם לשעבדם בכל אופן.", + "עוד אמר ששאר העם והזקנים ואת משה ואהרן יהרגו להנקם מהם, ועל אלה אמר \"אריק חרבי תורישמו ידי\". אם כן, לא היתה דעתו של פרעה לעקור את הכל, אבל לבן היתה שאלתו ובקשתו לעקור את הכל ולהכות אם על בנים, והא ראיה שאמר ליעקב \"הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא\" (בראשית ל\"א, מ\"ג), רצה לומר לי היה ראוי להיות וזו בקשתי לולא אלהים אשר מנע זאת ממני. ומזה למד המגיד שלבן ביקש לעקור את הכל, רצה לומר נשים ובנים וצאן וכל אשר ליעקב, וסמך זה באמרו \"ארמי אובד אבי\" שעשה אובד יוצא מהקל. ומזכיר רק אבדת האב שהוא השורש ובכללו גם העפים, כי האבדון היא תכלית המוחלטת.", + "ועם מה שפרשתי בזה הותרו הספקות אשר בשער מ\"ב ומ\"ג.", + "ואמר המגיד שההבטחה ההיא שנאמרה לאברהם היא עמדה להציל את זרעו מאויביו, ולכן הזכיר את פרעה ואת לבן ולא הזכיר את עשו כי הוא היה גם כן מזרע אברהם ולא ביקש לכלות את זרעו, אבל שאר האויבים שלא היו מיוצאי ירך אברהם אשר קמו על זרעו היתה כוונתם לכלות אותם אם לא שניצולו מהם כדי שתתקיים ההבטחה שנאמרה לאברהם אבינו. והנה יעקב עם היותו צדיק בדינו עם לבן לא היה צדיק במעשיו בעניין המקלות, אף על פי שהשתדל להעלים הדבר במה שאמר אחר כך לנשיו וללבן. אמנם מה שעמדה לו היתה הבטחת אברהם, והמגיד הזכיר ענין לבן כדי להתחיל בדבריו מפרשת וידוי הביכורים שנזכרה בסדר והיה כי תבא שנאמר \"וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם\" וגו'. ולפי שבלילה הזה אנו חייבים להודות להשם יתברך על כל אשר גמלנו, ולהתחיל בגנות ולסיים בשבח, לכן ראה המגיד שלא יוכל אדם לעשות הודאה יותר הגונה ומתיחסת לעניין הפסח ויציאת מצרים כי אם אותה הגדה ווידוי שהיה קורא המביא את ביכורים, שגם הוא מתחיל בגנות ומסיים בשבח ומזכיר גם כן עניין היציאה והמכות והאותות והמופתים, ויעשה אדם עצמו בליל פסח עם אותם הדברים אשר לפניו בקערה כאילו הוא מביא הביכורים, ולכן נותן ההודאה ואומר הוידוי כמו המביא ביכורים. ומפני זה התחיל הסיפור בלבן ולא הזכיר דבר מעשו, לפי שלא בא ענין לבן מצד עצמו אלא מפאת שנזכר באותה פרשה אשר בוידוי הבכורים שהתחיל בה.", + "אמנם איך יצדק מה שאמר שאותה ההבטחה עמדה לו עד היום הזה קרוב לאלפים שנה אחר שכבר נתקיימה ביציאת מצרים? התשובה הזאת נלמד מפשט הכתובים או מדברי חז\"ל. אם מן הכתובים, כי בסוף מראה בין הבתרים נאמר \"ביום ההוא כרת ה' את אברם לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, את הקני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפריזי ואת הרפאים ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי\" (בראשית ט\"ו, י\"ח – כ\"א), הרי הם עשרה עממים וידוע שישראל לא נחלו בארץ כי אם שבעת העממים בלבד, לא ארץ הקני והקניזי והקדמוני שהם אדום ועמון ומואב שלא נכבשו לארץ ישראל, ועתידים להכבש בגאולה העתידה שנאמר \"אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם\" (ישעיהו י\"א, י\"ד). והיא אותה ההבטחה שנאמרה לאברהם בברית בין הבתרים, שהוא חלק לעתיד לבוא בגאולה האחרונה. ולכן בצדק אמר המגיד \"היא שעמדה לאבותינו ולנו\" וכו'. וכן מדבריהם ז\"ל מבואר כי המאמר בברית בין הבתרים ראה אברהם לא לבד גלות מצרים כי אם גלויות שאר המלכיות, וכמו שדרשו על והנה אימה חשכה, אימה זו בבל, חשיכה זו מדי שהחשיכה פניהם של ישראל בצום ובתענית, גדולה זו יוון, נופלת עליו זו אדום. וכמו שאמר הרמב\"ן שהרגיש הנביא כאילו הצרה האחרונה היא נופלת במשא כבד, וכאילו הודיע הקדוש ברוך הוא לאברהם כמשייר במתנתו שעוד ארבע מלכיות אחרות ישעבדום וימשלו בארצם אם יחטאו לפניו, וכן דרשו את הגוי אשר יעבודו דן אנכי לרבות ארבע מלכיות שעתיד הקדוש ברוך הוא לדון. ועל הבחינות האלה אמר המגיד שאותה ההבטחה עמדה לנו עד היום הזה. והתבאר בזה היתר הספקות אשר בשער מ\"ד, מ\"ה, ושער מ\"ו." + ], + [ + "תשובות לשערים מ\"ז – מ\"ח
וירד מצרימה אנוס על פי הדבור וכו'.
המאמר הזה ראיתי בו נוסחאות שונות, כי יש ספרים אשר כתוב בהם הגירסא הזאת אשר כתבתי, ובספרים אחרים לא נמצא כלל דרש על וירד מצרימה כי אם על ויגר שם. והרמב\"ם ז\"ל בספר זמנים (ביד החזקה) כשהביא טופס ההגדה כך הביאה: \"וירד מצרימה ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע\" וכו' ולא הביא אנוס על פי הדבור, ואין ספק שהנוסחאות האל נמשכו מדרכי הדעות שכתבתי למעלה בסבות גלות מצרים. כי לפי הדרך הראשון שהיה הגלות בסבת חטא מכירת יוסף או לפי הדרך השלישי כי בא בבחירתם הרע, לא יתכן לדרוש וירד מצרימה אנוס על פי הדבור, כי יעקב ובניו בחיריים היו ולא אנוסים. אמנם לפי הדרך השני שהיתה הירידה נמשכת אחר הגזירה העליונה יש לדרוש וירד מצרימה אנוס על פי הדבור, שיעקב היה ירא לרדת מצרימה והשם יתברך הכריחו לבוא שמה, והוא על דרך שדרשו וישלחו מעמק חברון מעצה עמוקה של צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר \"כי גר יהיה זרעך\", וכאילו סבת הסבות הוא יתברך העיד את רוח יעקב לרדת שמה וזהו אמרו אנוס על פי הדבור.", + "וראוי לישב כפי הדעה הזאת כתובי התורה: \"ויאמר ישראל רב! עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות, ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק, ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה, ויאמר יעקב יעקב! ויאמר הנני. ויאמר אנכי האל אלה אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ויוסף ישית ידו על עיניך\" (בראשית מ\"ה, כ\"ח – פרק מ\"ו, ד') עד כאן.", + "והספק בפסוקים האלה הוא שנראה כי יעקב התעורר ללכת למצרים קודם שאמר לו ה' אל תרא מרדה מצרימה, כי בידוע שלא היה ירא, כיוון שכבר היה הולך לשם.", + "ועוד קשה למה זבח זבחים לאלהי אביו יצחק ולא לאלהי אבי אביו אברהם? ואין ראוי שנתפייס עם דברי רש\"י שחייב בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, כי כבר כתב עליו הרמב\"ן שהיה ראוי שיאמר לאלהי אבותיו, וכמו שאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו, ויזכיר אביו ראשונה ואחר כך אבי אביו שהיה ראש היחס ואבי המשפחה ולא היה ראוי לשוכחו. והנה דרך הרמב\"ן על פי הקבלה ואני אפרש על פי הפשט. אך מתחילה אוסיף להקשות כי תמצא שהשיבו השם תברך אנכי אלהי אביך ולא אלהי אבותיך.", + "ועוד שאלה שלישית כי אם נתיירא על שהוזקק לצאת חוצה לארץ מה הנחמה שנחמו ה' כי לגוי גדול אשימך שם? אם יהיו בניו בגלות מה יוסיף ומה יתן גדולתו ורבויו, אדרבא ראוי לפתור מזה ולהביא בלבו מורא על מורא, אם ישימהו במצרים לגוי גדול, כי אולי לא יוכלו לצאת משם.", + "ועוד רביעית אם בא השם יתברך להבטיחו טובה למה לא הבטיחו בגאולה, כי באמרו לגוי גדול אשימך שם מודה שיתמידו בניו במצרים וישארו שם בגלות אלא שיתרבו מאוד.", + "ועוד חמישית מה ענין אמרו אנכי ארד מך מצרימה ואני אעלך גם עלה, כי אם רצה להבטיחו שיהיה נקבר בארץ כדברי רש\"י ז\"ל היה לו לומר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום ותקבר עמהם כמו שנאמר לאברהם ומה לו לרדת עמו ולעלות עמו?", + "והנראה לי בזה הוא שיעקב לא עלה על לבו לרדת למצרים ולדור שם בקביעות אבל היתה דעתו לרדת שמה לראות את יוסף ולשוב מיד לארץ כנען, כי כל ישעו וחפצו היה לשבת בארץ הנבחרת הוא וזרעו, כי היה מקווה לרשת אותה כמו שנשבע ה' לאבותיו, אך בשמעו מבניו שבאו ממצרים כי עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, והיו מספרים לו את כבודו ואף יקר תפארת גדולתו, כמו שציוה יוסף אותם, \"והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים\" וגו', לכן השיבם הזקן רב עוד יוסף בני חי, רצה לומר אינו חושש לממשלתו וגדולתו כאשר אמרתם כי אם אל היותו חי ולכן אלכה ואראנו בטרם אמות כלומר שתהא הליכתי לבד לראותו ולשוב מיד. ולפי שהיה יעקב מסופק בהליכתו אולי לא יישר בעיני האלהים לצאת מהארץ הנבחרה להכנס בכור הברזל במצרים, בפרט בראותו שהקדוש ברוך הוא מנע מיצחק אביו ההליכה שמה גם בשנת רעבון ואמר לו \"אל תרד מצרימה גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל\" (בראשית כ\"ו, ב-ג). גם היה ירא יעקב אולי ישיגהו המוות בהיותו במצרים, ומה יעשה לעת פקודה? ומפני הפחד והמורא והספק שהיה בלבו בא לבאר שבע לא שבא שם בדרך מסעו למצרים כי אם להתחנן שם לפני אלהיו שיודיעהו מה יעשה, להיות המקום ההוא מקום תפילת אבותיו. לכן זבח זבחים לאלהי אביו וייחד בזה את אביו יצחק לפי שממנו נמנעה ההליכה למצרים, וכאילו ביקש ושאל מה' שיודיעהו אם יהיה ענינו כענין יצחק אביו אם לא. והשם יתברך השיבו במראות הלילה, שבאה אליו הנבואה בחלום וקראה אליו יעקב יעקב, מפני שהייעוד של הנבואה ההיא בא לו לעצמו בתור איש פרטי ששמו יעקב וגם בא הייעוד בכלל לזרעו אחריו שנקראו גם כן בשם יעקב, ולהיות המאמר הזה כולל שתי הודאות אלה אחת לעצמו לאחת לזרעו, לכן הזכיר שמו שתי פעמים יעקב יעקב! אל תירא מרדה מצרימה, רצה לומר עם היות שאני מנעתי לאביך הירידה מצרימה אני מתיר לך אותה אבל אל תחשוב שיש שגוי לפני הלילה יען אנכי אלהי שמנעתי ממנו ההליכה ואנכי האומר לך אל תירא מרדה מצרימה כי אני ה' לא שגיתי, והשגוי הוא לפי תכונת המקבלים, כי יצחק לא היה ראוי לבוא בגלות מפני שהיה עולה תמימה על העקדה ולכן נמנעה ממנו הירידה, אבל יעקב עתיד היה לבוא שם ולכן לא נמנעה הירידה מיעקב.", + "האמנם לפי שהיה יעקב ירא מארבעה דברים לפיכך הבטיח לו ה' בהם:", + "א – שמא במצרים יתמעט זרעו, כי אולי יהרגו המצריים את בניו ויענו את בנותיו כי ארץ חמס היא, וכנגד זה הבטיחו \"כי לגוי גדול אשימך שם\", כלומר שלא יתמעט שם זרעך אלא יתרבה במאוד מאוד.", + "ב – שהיה מפחד אולי להיותו יוצא מארץ הקדושה תיפרד ממנו ההשגחה האלוהית הדבקה בה, וכגד זה הבטיחו \"אנכי ארך עמך מצרימה\" רצה לומר לא תהיה שם בהסתר פנים כי גם שם תדבק בך השגחתי.", + "ג - היה מפחד שמא ימות במצרים ויקבר שם ולא יזכה להיקבר במערת המכפלה עם אבותיו, וכנגד זה אמר לו \"ואנכי אעלך גם עלה\" רצה לומר שהשם יתברך יסבב סבות שיביאהו להיקבר בארץ עם אבותיו בכבוד ובמעלה רמה.", + "ד – שהיה מפחד אולי ימות יוסף בחייו ויהיה לאבל כינורו ושמחתו לקול בוכים, וכנגד זה אמר \"ויוסף ישית ידו על עיניך\" שהוא בשעת המיתה. וכל זה אמר כנגד יעקב הפרטי, אמנם כנגד יעקב הכולל כל האומה הישראלית אמר גם כן \"אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם\", רצה לומר אל תירא ואל תפחד כי הם לא ישנו את שמם ואת לשונם וחותם ברית קודש על בשרם ויראת אלהים בקרבם. וכאילו אמר מה לך לירא מן הדבר ההכרחי שלא תוכל להימלט ממנו בשום צד. גם כן אמר אל האומה \"אנכי ארד עמך מצרים\", להגיד שאף על פי שארץ מצרים מלאה גילולים ובלתי מובנת שתדבק בה ההשגחה והדבקות העליונה הנה עם זרע קודש הזה בפרט תדבק בו תמיד ההשגחה, וכמו שאמרו חז\"ל גלו למצרים שכינה עמהם (מכילתא על שמות י\"ב, מ'). עוד אמר גם כן להאומה \"ואנכי אעלך גם עלה\", שרמז בזה לגאולת מצרים ויציאת האומה משם בכוח אלהי במסות באותות ובמופתים, ועל זה אמר \"ואנכי אעלך גם עלה\". ומה טוב אמרו \"גם עלה\" שרמז שתהיה עלייתם משם ביד רמה בכבוד ובמעלה. אמנם מה שאמר עוד \"ויוסף ישית ידו על עיניך\", זה בעניין האומה, נאמר כנגד משה רבינו שיוסיף עליהם כבוד ומעלה, כי הוא בתורתו ישית ידו בין עיניהם להאיר להם. הנה התבאר מזה שדברי המראה בעצמם נאמרו בפרט על יעקב אבינו ונאמרו בכלל על כל בית יעקב, והתבארו הכתובים על בוריים והותרו הספקות אשר העירותי עליהן. ולמדנו מזה שיעקב ירד למצרים אנוס על פי הדבור, כי הוא לא הסכים בדעתו לרדת עד שבא לבאר שבע ושם הודיעו השם יתברך שכך יצאה הגזרה מלפניו. ולפי זה נכונה הגירסא אנוס על פי הדבור, כפי הדרך השני שכתבתי למעלה בסיבת גלות מצרים, ולא בא עליו פסוק אחד כי הוא יוצא מפסוקים רבים ומכללות הפרשה, לכן לא הביא עליו המגיד פסוק לראיה, כי הפרשיות כולם ודברי המשורר שהזכרתי בדרך השני הם לראיה עליו. יש מפרשים אנוס על פי הדבור בשתי טעמים, אנוס לחוד ועל פי הדבור לחוד, ופירוש אנוס כי ירידת יעקב למצרים אונס היה לו או מפני מכירת יוסף או מפני הרעב, ועל פי הדבור עננו שנתן לו רשות לרדת. אבל מה שכתבתי ראשונה הוא האמת וזו כוונת המגיד בלי ספק, והותרו עם זה הספקות אשר בשער מ\"ז ומ\"ח.", + "תשובות לשערים מ\"ט – נ'
ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם\" וכו'.
הנה לא ראה המגיד לדרוש \"ויגר שם\" על הישיבה במצרים בלשון הכתוב שנאמר \"ויעקב גר בארץ חם\" (תהלים ק\"ה, כ\"ג), לשתי סיבות: האחת, לפי שהיה ראוי לומר וישב שם, כיון שנתעכבו שם ימים רבים והיו תושבים בארץ, ולמה אם כן יזכיר בהם לשון גרות, אם לא שהחליט בהם הלשון ההוא כפי מחשבתם וכוונתם בעת שהלכו שמה. ובזה הדרך ראוי לפרש ויבא ישראל מצרימה ויעקב גר בארץ חם על כוונת ביאתו. והסיבה השניה ויגר שם במתי מעט מורה שלא אמר לשון הגרות על הישיבה שם בתמידות, כי זה היה בתחילת עניינם כשהיו מתי מעט שבעים נפש בעת שהלכו למצרים לא בעת שכבר ישבו בה, ולכן דרש בו הסברא הישרה ויגר שם במתי מעט על מחשבתם בעת שהלכו לגור שמה, ועל התמדת הישיבה דרש אחר כך \"ויהי שם לגוי גדול ועצום\". והנה הביא ראיה לזה מפסוק \"לגור בארץ באנו\" שהוא בסדר ויגש, וראה המגיד כפי אמיתת הסיפור שיוסף לא אמר להביא את אביו למצרים כי אם לשבת שם בשנות הרעב כמו שאמר \"וכלכלתי אותך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך\" (בראשית מ\"ה, י\"א). והיה בדעתו שאחרי עבור שני הרעב ישובו לארץ כנען וכאשר באו מצרימה התחכם יוסף בתחבולה כדי שפרעה בעצמו יושיבם בארץ גושן, וציוה לאחיו שכאשר יציגם לפני פרעה והוא ישאלם מה מעשיכם יאמרו לו \"אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבותינו\", וביאר להם הסבה למה יאמרו כן, והיא \"בעבור תשבו בארץ גושן כי תועבת מצרים כל רועה צאן\", ושמא לא יאבו להניחם לשבת בתוך ארץ מצרים. ועם היות העצה היעוצה הזאת היתה לתועלתם, אין ספק שאמת יהגה חִכּו כי רועה צאן היו הם ואבותיהם, אבל אמר יוסף כל זה כדי שלא יחשוד פרעה שבאו אחי יוסף לאכול את כל אשר לו ויוסף יתן להם מפתבג המלך ומנכסיו. והנה אחי יוסף באו לפני פרעה והוא שאל אותם מה מעשיכם? והם השיבוהו מה שציוה אותם יוסף: רועי צאן היו עבדיך גם אנחנו גם אבותינו\" והיה די בזה, ולמה הוסיפו לומר עוד \"ויאמרו לגור בארץ באנו\" וגו', ולמה תבעו בפיהם מפרעה \"ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן\", הלא כוונת יוסף הייתה שהם יספרו לפניו במסיחים לפי תומם שהם רועי צאן, ופרעה בעצמו יתן להם רשות לשבת בארץ גושן מבלי שישאלו זאת בפיהם. אבל נראה כי אמיתת העניין הוא שהם אמרו רועי צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו, ושתקו ועמדו ולא ענו עוד וחשבו שפרעה מעצמו ישיבם אם כן אפוא תשבו בארץ גושן, אבל פרעה ירד לסוף דעתם כאשר שמע מפיהם זה המאמר הראשון ולא השיבם כלל, וכאשר ראו השבטים כן הוצרכו הם לדבר שנית ויאמרו לגור בארץ באנו, והייתה זו אמירה מחודשת שהודיעוהו אמיתת כוונתם שלא היתה לדור בארצו דירה מתמדת, כי אם לגור בארץ דרך עראי ולצורך השעה מהכרח המקנה כי כבד הרעב בארץ כנען, ובקשו ממנו בביאור שיתן להם רשות מפני מקניהם לשבת בארץ גושן אותם הימים המעטים שיהיו גרים בארצו. אך גם על המאמר השני לא השיב פרעה אליהם כלל, אך חזר פניו כנגד יוסף ואמר לו אביך ואחיך באו אליך, רצה לומר כל הדברים האלה אצלי הם הונאת דברים, כי הנה אביך ואחיך לא באו בסבת המקנה כי עיניך ראות שלא באו רועי צאן אחרים מכל ארץ כנען והאמת הוא שהמה באו אליך כלומר בעבור שאתה הוא שוטר ומושל בארצי, וכדי שתכלכל אותם והם רוצים לשבת בארץ גושן, ואני חפץ שתיטיב עמהם, וכיוון שכן הוא, הנה כל הארץ לפניך במיטב הארץ הושב\" וגו'. על כל פנים נתברר מזה שמה שאמרו לגור בארץ באנו לא אמרו בדרך מרמה כי אם באמת ובתמים כי כן היתה דעתם בעזבם את ארץ כנען. ולכן אמר המגיד \"ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע\" וכו', והותרו בזה הספקות אשר בשערים מ\"ט וחמישים." + ], + [ + "תשובות לשערים נ\"א – נ\"ב
במתי מעט כמו שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצריה וכו'.
כבר הודעתיך שלהיות המצוה בלילה הזה לספר ביציאת מצרים, לכן בחר לו לאותו סיפור פרשת וידוי הבכורים שבאה בסדר והיה כי תבא, כדי שכל אשר בשם ישראל יכונה יקרא אותה בלילה הזה בעת שקערת החג לפניו, כמו שהיה קורא המביא בכורים לפני ה'. ולכן עשה עיקר הדרשה מאותה פרשה, כי מצא בה עדות דבר, רצה לומר הגנות בתחילתה והוא יסיים בשבח, ויש בה עניני הירידה למצרים הגלות והגאולה. אולם ראה להביא על כל מלה ומלה מאותה פרשה פסוקים אחרים מסיפור המאורע, לא לאמת ולהביא ראיה על הדבר, כי אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הביא אותם הפסוקים האחרים בדרך הביאור כאילו יבאר בהם אותם המלות שבאו בוידוי הבכורים ולגלות ענינם, לפי שבאו באותו וידוי בדרך קצרה, ויפרש אותם לפי מה שנזכר במאורע. ולפיכך לא בא פסוק על דרך ראיה כי אם בדרך ביאור, והמשל בזה בא בוידוי הבכורים: וירד מצרימה, ולא ידענו אם היתה הירידה ההיא בחיריית אם לא – ביאר המגיד שהיה אנוס על פי הדבור, וכן ויגר שם ביאר שלא נאמר זה על הזמן אשר ישבו במצרים, כיון שסמך במתי מעט ואמר בו לשון גרות, אלא שנאמר כפי הכוונה שהיה להם באשר הלכו שמה. וכן ביאר ויגר שם במתי מעט, שהמיעוט ההוא היה שבעים נפש שירדו עם יעקב למצרים, ולמד זה ממה שאמר משה רבינו עליו השלום בפרשת עקב, בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. ותחילת הדברים שם \"הוא תהלתך והוא אלהיך אשר ראו עיניך... בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב\" (דברים י', כ\"א-כ\"ב), שגלה להם שכאשר ירדו למצרים היו מעטי הכמות ושפלי האיכות, ואמר \"בשבעים נפש\" שהוא הכמות, \"ירדו אבותיך מצרימה\" שהוא האיכות, שהיתה להם ההליכה שמה ירידה ושפלות גדולה להשתעבד למצרים ולהכנע להם, והנה במשך מאתיים שנה נתרבה כמותם ברבוי מופלג חוץ ממנהג הטבעי וכן עלו באיכות ומעלה עליונה, וזהו אמרו \"עתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים\" רמז למעלתם וכבודם. ובאומרו \"לרוב\" רמז לכמות המופלג, ועליהם אמר \"הוא תהלתך והוא אלהיך אשר עשה אתך את הנוראות ואת הגדולות \" ורמז בגדולות רבוי העם והפלגתו משבעים נפש לשש מאות אלף רגלי מלבד הנשים והטף, וכמו שנאמר \"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך\" (שם כ\"ח, י'). ואולי שגם כן כיון לזה באמרו \"ויגר שם במתי מעט\" כי \"מתי\" מורה על האיכות שהיו במתים נעדרי היכולת והכחות ו\"מעט\" נאמר על הכמות. הנה התבאר מזה שהביא פסוקים על פסוקים לצורך ביאור הביאור, ועשה עיקר מפרשת וידוי הבכורים לפי שהיא הנאות יותר לסיפור יציאת מצרים, והותרו בז הספקות אשר בשערים נ\"א ונ\"ב.", + "ויש ללמוד גם כן שהיו בזה האומה התחלות שונות מחלופי מספרים, כי תמצא להם התחלה אחת שהיא אברהם וכמו שאמר \"אחד היה אברהם וירש את ארץ\" (יחזקאל ל\"ג, כ\"ד), ותמצא התחלת שלשה אברהם יצחק ויעקב, ונמצא להם התחלה של י\"ב שבטים, והתחלה של שבעת הרועים שהם שלשת אבות אברהם יצחק ויעקב ושני נביאים משה ואהרן ושני מלכים דוד ושלמה, ונמצאו להם התחלתה של שבעים נפש אשר ירדו למצרים. פקח עיניך וראה כי כל בחינות ההתחלות האלה יורו על ענינים גדולים מטבע המציאות, אם האחדות שהוא האב הראשון אברהם כנגד הממציא הראשון שהוא השם יתברך, ושלשה אבות שהם כנגד שלשה עולמות הרוחני והשמיימי והחומרי, וי\"ב שבטים כנגד י\"ב מזלות, להורות כי אותם בעולם השפל הם חשובים כמו אלה בעולם השמיימי. והיו גם כן שבעה רועים כנגד שבעה כוכבי לכת, וכמו השמש היא באמצע הרקיע ולמעלה ממנו שבתאי צדק ומאדים ולמטה ממני נוגה כוכב לבנה, כך משה רבינו עליו השלום שהוא השמש המאיר לארץ ולדרים עליה היה באמצע הרועים והיו עליו ראשונים ממנו אברהם יצחק ויעקב, ואחרונים אליו אהרן דוד ושלמה. והיתה גם כן התחלת השבעים כנגד שבעים שרים שבמרום הממונים על שבעים אומות, להגיד שכל איש מיורדי מצרים היה שקול כנגד כל אחת מהאומות, ועל זה אמר \"בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל\" (דברים ל\"ב, ח'), רצה לומר שהיו האומות וגבולות העמים במספר בני ישראל שהם שבעים יורדי מצרים." + ], + [ + "תשובות לשערים נ\"ג – נ\"ט
ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין שם וכו'.
הציון הלז נדרש על מילת גוי בלבד, ועוד דרש המגיד על מלת \"גדול ועצום\" מה שאמר הכתוב \"ובני ישראל פרו וישרצו\" וגו' ועל מלת \"ורב\" דרש \"רבבה כצמח השדה נתתיך\" (יחזקאל ט\"ז, ז'), ולפי זה באה דרשה על כל מלה ומלה בפני עצמה, שהמגיד מצא בכתוב הזה אשר בוידוי הבכורים תארים \"גוי גדול עצום ורב\", שהם ארבעה שמות התאר, ולכן דרש שיורו על ארבעה ענינים נפלאים שנמצאו בבני ישראל בהיותם בגלות.", + "א' - היה גוי רצה לומר שתמיד היתה האומה נבדלת ונפרשת מהמצריים ולא נתערבו בתוכם בשנות מאתיים ועשר שישבו ביניהם כמו שיקרה לעמים כולם כי בהתישב גוי בקרב גוי יתערבו אלה באלה והיו לגוי אחד ודת אחד לכולם, וכמו שאמר חמור ושכם בנו לאנשי עירם וגם בני יעקב אמרו להם ונתנו את בנותינו לכם ואת בנותיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד, אבל ישראל במצרים לא היו כן, שלא שינו את שמם ולא שנו את לשונם ודתם ומלבושיהם בכל השנים הרבות ההן אשר ישבו שם. באופן שתמיד היו גוי נבדל מהמצריים, וכמו שאמר משה אדוננו \"או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי\" שהיו בני ישראל והמצריים נבדלים זה מזה, ועל זה אמר המגיד ודרש במלת \"גוי, מלמד שהיו ישראל מצויינין, והציון הוא הסימן אשר בו ניכר ורשום האדם, וכן היו ישראל מצויינין ונרשמים להיותם נבדלים ומפורשים מהמצריים בכל מנהגיהם ועניניהם.", + "ב - עוד דרש במלת \"גדול\" רבוי העם וכמותו, וענין זה שונה מדרכי הטבע שהרבוי אשר יפול באחת האומות לרוב הוא כשתתחבר אליה אומה אחרת ותתערב בה והיו לעם אחד, וכמו שאמר ורבים מעמי הארץ מתיהדים\" (אסתר ח', י\"ז), אבל ישראל לא היה כן, כי אף בהיותם מצויינין נתרבו בכמות מופלג על דרך הפלא. וכבר העיר על הפליאה הזו בלעם בדברי נבואתו באמרו \"כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגויים לא תחשב, מי מנה עפר יעקב\" (במדבר כ\"ג, ט' – י'), ופירושו אצלי שאמר הנה כל האומות יתרבו בהתערב בהן אומות אחרות, אבל העם הזה אינו כן, כי אני מביט ורואה אותם מתחילת שורשיהם והם הצורים האבות, מגבעות אשורנו שהן האמהות, וראיתי שהם מסתעפים בהסתעפות והשתלשלות ישר זה מזה, ושהם תמיד עם לבדד ישכון ולא עבר זר ביניהם, וזהו ובגויים לא יתחשב, רצה לומר בגויים אחרים לא יתערב ולא יתחשב בתוכם, ועם כל זה נתרבה לאין שיעור, והוא שאמר מי מנה עפר יעקב לרוב ריבויים, וכל זה כלל המגיד בדרשת \"גדול\".", + "ג' – עוד עשה דרשה אחרת במלת \"עצום\" שנאמר על הכוח והעוצם, וכבר דרשו חז\"ל על וירבו ויעצמו במאד מאד שהיו פרים ורבים שלא הפילו נשותיהם ולדותיהן, וישרצו שהיו יולדות ששה בכרס אחד, שנאמר פרו וישרצו וירבו, כל אחד ואחד שנים הרי שישה. והנה אף שהיו תאומים והם לרוב חלושי כוח לפי שהטבע לא הספיק לתת לכל אחד כח ועצמה לפי שנחלק ביניהם, ולכן ילדי התאומים לרוב קטני הקומה דקי הפרצוף וחלושי הכוח, אבל ילדי ישראל בחמלת ה' עליהם היו גדולים בגופם והקיפים וחזקים באבריהם.", + "ולפי זה בפסוק שהביא התבארו שלשת הדרשות, כי הראשונה שאמר ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינין למד מאמרו \"ובני ישראל\" כי להיותם מצויינין ונרשמים וניכרים לגוי אחד בארץ נקראו תמיד כן בשמם, והדרשה השנית שדרש מן גדול שכוונו בו על הריבוי התבארה מאמרו \"פרו וישרצו\" שנאמר על הריבוי כמו שכתבתי, והדרשה השלישית שעשה מן עצום שהוא על העצמה ובכוח התבארה באמרו \"וירבו ויעצמו במאד מאד\" שרמז בלשון וירבו על גודל הקומה ויעצמו על הכוח.", + "ד' - אמנם מה שאמר עוד בכתוב \"ורב\" עשה בו דרשה רביעית, וענינה כי מדרך הטבע הילדים בינקותם הם עלולים לסכנות ורובם מתים מחולאים כי להיותם רכים לא יסבלו פשיעה בגידולם, וכמו שאמר יעקב לעשו \"אדוני יודע כי הילדים רכים וגו' ודפקום יום אחד וגו\" (בראשית ל\"ג, י\"ג). לכן אמר שבהיותם במצרים לא היו כן, כי מתוקפן של צרות הגלות לא היו חוששין על גידול הילדים כראוי, אך כיד ה' הטובה עליהם היו גדלים מעצמם כצמח השדה. ולכן הביא לבאר זה מהפסוק יחזקאל \"רבבה כצמח השדה נתתיך ותגדלי\" וגו' רצה לומר שהם היו גדלים כמי הדשאים שיצאו מבטן האדמה בצבעים יפים ושונים מבלי שום בעל מלאכה ולא נמצא אומן צובע שיוכל לעשות כמתכונתם. ככה היו בני ישראל גדלים ביפים ובמידותיהם מבלי חינוך ולימוד, כאילו היו נולדים בטבע באותה שלמות. וזהו שאמר \"ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צימח\" (יחזקאל ט\"ז, ז'), שכולו נאמר על גודל הגוף וגודלו ותקון המידות שהוא עדי עדיים, אף כי היו ערום ועריה מלימוד התורה והמוסר שהוא המשלים את האדם במעלותיו, וכבר פירשו הקדושים ז\"ל שבנות ישראל במצרים בבואם ללדת, מיראת המצריים שיקחו את בניהם להשליכם ליאור היו יוצאות השדה ויולדות תחת האילנות כדי שלא ישמעו את קולם, ועל זה אמר החכם \"תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך\" וגו' (שיר השירים ח', ה'), והיו מניחין שם הבנים וחוזרין להניקם והם היו גדלים מעצמם בתוך העשבים, ועל זה אמר \"רבבה כצמח השדה נתתיך\". ואמר שדים נכונים על משה אהרן שהיו שתי דדים שזימן להן הקדוש ברוך הוא לישראל, ושערך צמח, דרשו אותו על השבטים שכבר היו ראויים להיגמל, ואת עירום ועריה שהיו ערומים מן המצוות, והעניין כולו שדמה אותם ככלה והקדוש ברוך הוא כחתן.", + "והותרו עם זה הספקות אשר בשערים נ\"ג, נ\"ד, נ\"ה ונ\"ו.", + "אמנם לא אמר בכל הדרשות האלה \"מלמד\" אלא בדרשת ויגר שם ובדרשת ויהי שם לגוי לפי שהדרשות האלה הוציא אותן בדרך הסברא מסגנון הפרשה ופירוש הכתובים ולא היה בהם הדבר מבואר כשאר הדרשות." + ], + [], + [ + "וירעו אותנו המצריים כמו שנאמר הבה נתחכמה לו פן ירבה וכו'. גם זה מוידוי הבכורים, והמגיד מצא בכתוב הזה שלושה חלקים: א – וירעו אותנו המצרים. ב – ויענונו. ג' – ויתנו עלינו עבודה קשה.", + "והוא דורש בו שלוש דרשות מתייחסות זו לזו, שפירש וירעו אותנו המצריים שחשדו את בני ישראל לאנשים רעים וחטאים כי עם היותם זרע ברך ה' ועולה לא נמצא בשפתיו, בכל זאת נתנו אותם כמרגלים את הארץ, בדרך הקושרים והמורדים המתפרצים באדוניהם, והראיה על פירוש זה שלא אמר וירעו לנו כי אם וירעו אותנו, לפי שאין הכוונה שעשו עמהם רעה כי אם שחשדום כאנשי רשע, והוכיח זה מהפסוק \"הבה נתחכמה לו\" שהיא הייתה עצת המצריים להתעולל עלילות כנגד ישראל ולהתחכם בתחבולות כדי שלא יתרבו ולא יתחזקו בארץ, כמו שנאמר \"והיה כי תקרינה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ\". שחשבו כי בני ישראל ברשעתם יעשו זה אם יתרבו, ומפני שחשדום לרעים ופושעים באו להתחכם ולהתייעץ על זה. ומהרעה הזאת נמשכה בדרך סיבוב רעה אחרת, והיא מה שאמר \"ויענונו\", רצה לומר שעלה בעצתם שיענו אותם בכל מיני עינויים כדי לתשש כחם כנקבה ולא יעצרו בה לעשות דבר ממה שדמו. אמנם מה היה העינוי הזה? הנה התורה ספרה אותו שנאמר \"וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם, ויבן ערי מסכנות לפרעה\" כי העינוי ההוא היה במלאכת החומר והלבנים ובנין הערים למלך. ואתה תבין מזה מה ראה המגיד לדרוש וירעו אותנו המצריים על עניין הבה נתחכמה לו, כי הביאוהו לזה מה שאמר הכתוב אחרי וירעו אותנו המצרים \"ויענונו\", והיה אחרי כן העינוי מסובב ונמשך מן \"וירעו\", והנה מצא המגיד שהעינוי היה בחומר ובלבנים ובבנין הערים כמו שנאמר \"וישימו עליו שרי מסים למען ענותו\", ולמד ענוי מענוי, ואותו הענוי הנזכר שם נמשך מעצת \"הבה נתחכמה לו\", והוא שיוכיח כי מה שנאמר בוידוי הבכורים \"וירעו אותנו המצרים\" היתה אותה עצה שסבבה העינוי. עוד הזכיר שנמשכה מאותה העצה רעה אחרת והתחכמות משחת, שמלבד העינוי ההוא שהיו עובדים למלך בבנין הערים נתנו עליהם \"עבודה קשה\", והיא שכל מצרי מן העם היה משעבד את בני ישראל כאילו היו עבדיו ושפחותיו. ולפי זה \"ויענונו\" נאמר על עבודת המלך ונקראת ענוי כפי איכותה ועמלה הרב, \"ויתנו עלינו עבודה קשה\" נאמר על השתעבדות של כל אחד מן המצריים בבני ישראל, כמו שביאר מפסוק \"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך\", שלמד עבודה מעבודה, ולפי שהיה השעבוד הזה בפרך וזדון ואכזריות יתירה נאמר עליו, \"עבודה קשה\", וגם כי עבודת המלך היתה מסודרת בפלס ומאזני משפט כי מלך במשפט יעמיד ארץ, אך עבודת ההמון המצריים הייתה בלי סדר ומשטר, כי כל איש שורר לעצמו והשתרר על הישראל לכן נקראת עבודה זו קשה ועבודת פרך, וכמאמר המשורר \"מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי\" (תהלים ל\"ט, ט'). וחז\"ל דרשו הבה נתחכמה לו למושיעם של ישראל, בטעם גוי ואלוהיו, וכוונו בזה מה שהתחתונים קשורים בעליונים, כמו שנאמר \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה\" (ישעיהו כ\"ד, כ\"א), וכאילו התחכמו אל ה' כמו שהתחכמו על עמו ועל חסידיו.", + "והותרו בזה הספקות אר בשערים נ\"ז, נ\"ח, נ\"ט." + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "תשובות לשער ס'
ונצעק אל ה' אל ה' אלהינו כמו שנאמר \"ויהי בימים הרבים ההם\" (שמות ב', כ\"ג) וכו'.
גם זה מוידוי הבכורים, ואף כי הכתובים מבוארים בעצמם, בכל זאת כיון המגיד לבאר בהם שני ענינים יקרים: האחד שעם היות שאמרה תורה \"ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו\", שלא יחשוב אדם שהיתה צעקתם כצועק חמס או מתכעס וקורא תגר, אלא היתה תשובה גמורה ובקשה אל ה' אלהי אבותיכם שבזכותם יחמול עליהם ויושיעם.", + "ואפשר כי במות פרעה יצאו כל העם המצריים ובני ישראל לעשות עליו הספד ויללה וצעקה ברחוב העיר כמו שהוא המנהג במות המלכים, והוא שאמר הכתוב \"וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל ויצעקו\", כי בא לעשות צעקה והספד על המלך, אך בלבם ובדעתם היו מכוונים בצעקתם על צרתם ועל העבודה הקשה, לא על מיתת המלך. וזהו שנאמר \"ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה\", כי היודע תעלומות לב הבין מחשבותם וכוונתם באותה צעקה, אולם יען שלא אמרה התורה שצעקו אל האלהים רק סתם \"ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו\", לכן בא המגיד לבאר שמה שנאמר שם אודות האנחה והצעקה לא היה על מות פרעה כי אם שצעקו אל ה' אלהיהם על עבודתם, וכמו שאמר כאן \"ונצעק אל ה' אלהי אבותינו\", שגילה הכתוב בוידוי הבכורים מה שקצר שם בסיפור המאורע. והביאור השני שעשה הוא בפסוק \"וישמע אלהים את קולנו\", שלא לבד היתה סיבת גאולתם בעבור ששמע ה' את קולם וצעקתם כי אם שנחברה לזו סיבה שניה, שזכר את הברית שכרת את האבות, ונתחברו לפי זה בגאולה תשובת העם וצעקתם אל ה' וברית האבות, ולזה הביא לבאר \"וישמע ה' את קולנו\" מה שנאמר שם בספור המאורע \"וישמע ה' את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב\", כי תשובתם מבלי הברית לא היתה מספקת לגאולתם. והנה אף כי באמת נכרת הברית לאברהם לבדו כמו שנאמר \"ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית\" (בראשית ט\"ו, י\"ח), אך לפי שאותו ברית זכרו גם כן ליצחק וליעקב וקיימו בידם לכן תלה הכתוב ענין הברית בשלשתם. ואולי ידמה לעגלה משולשת וגו' שנזכרו ברית בין הבתרים, שהיה משל לשלשת האבות כמו שפירשתי למעלה, לכן אמר כאן את בריתי אברהם, את יצחק ואת יעקב, לפי שהברית ההוא כנגד כולם נכרת ושלשתם דמו בו. הנה נתבאר בזה הספק אשר בשער ששים." + ], + [], + [ + "תשובות לשערים ס\"א – ס\"ה
וירא את עניינו זו פרישות דרך ארץ וכו'.
בתחילת המחשבה יראה מהמשפט שידרוש המגיד עניינו עמלנו ולחצנו על עניין אחר כשמות נרדפים שהם מתחלפים בעצמם ומורים על דרך אחד, וגם שידרוש \"וירא את עניינו\" כמו שדש \"ויענונו\" וידרוש \"עמלנו ואת לחצנו\" מענין עבודה קשה. אמנם המגיד ראה בטיב שכלו שאם היה עניינו עמלנו ולחצנו מאותו המין שדרש עליו \"וירעו אותנו המצריים ויענונו יתנו עלינו עבודה קשה\", אם כן יהיה אחד מן הכתובים לבטלה, והיה ראוי שיאמר וירעו אותנו המצריים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק אל ה' וגו' וישמע ה' וגו' וירא את העשוי לנו במצרים ויוציאנו וגו', ולמה לו לכפול הדברים בעצמם עניינו עמלנו ולחצנו, לכן בא המגיד לדרוש כל אחד מהכתובים בפני עצמו, כי בפסוק הראשון הזכיר מה שעשו להם המצריים בפרהסיא והוא הענוי בחומר ובלבנים בבנין ערי המלך, והעבודה הקשה היא העבודה שהיו המצריים משעבדים בה את בני ישראל, ואמר אחר כך \"וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו\" להגיד שמלבד אותם הצרות והרעות המפורסמות שעשו להם המצריים בנגלה, היו עושים המצריים דברים רעים נסתרים אשר ראה אלהים היודע מחשבות ובוחן לבות, עם היותם בלתי מפורסמות, ולכן דרש \"וירא את עניינו\" על פרישות דרך ארץ, שהיו רבים פורשים מנשיהם כדי שלא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה, וכבר מצאו חז\"ל שפרישות מתשמיש המטה נקרא ענוי כמו שנאמר \"אם תענה את בנותי\" (בראשית ל\"א, נ'), ועל זה נאמר \"וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים\" (שמות ב, כ\"ה), כי ראה פרישותם מנשיהם ונתן להם נחת רוח ורצון להזדקק להם כדי שיתרבו וכמו שדרשו על \"תחת התפוח עוררתיך\" (שיר השירים ח', ה'), ששם בשדה היו נזקקים להן ויהיה \"וידע\" מלשון \"והאדם ידע את חוה אשתו\" (בראשית ד', א') או \"ואיש לא ידעה\" (בראשית כ\"ד, ט\"ז), ועשו בדרך אסמכתא המלה יוצאת מהקל, ועשו גזרה שוה מן וירא אל וירא, נאמר כאן \"וירא את עניינו\" ונאמר להלן \"וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים\", מה להלן שנתן להם חפץ לדעת נשיהן אף כאן \"וירא את עניינו\" כך ענינו. ושם דרשו \"וידע אלהים\" על תשמיש המטה כי אין אדם יודע מה שבינו לבינה רק הקדוש ברוך הוא יודע נסתרות.", + "וכן דרש המגיד ואת עמלנו אלו הבנים שהוא גם כן צרה נסתרת שגזר פרעה וצוה למילדות כי \"כל בן הילוד היאורה תשליכוהו\". וכתב הרמב\"ן שצוה זה בסתר למילדות שיעשו הדבר הזה מעצמם כי חרפת היא לו לעשות על זה דת מפורסמת, אך בוחן לב וכליות ראה הדבר הרע הזה שנעשה להם אף על פי שלא היה מפורסם , וכאילו אמר וירא אלהים מה נעשה מבנינו עשר עמלו בתולדותם וגידולם שהיו משליכין אותם ליאור. ואפשר גם כן לפרש ואת עמלנו אלו הבנים שהיו מגדילים אותם בעמל רב ובסתר המדרגה שלא ידע אדם מהם, ולפי שהיו עושים זה בסתר אמר בלשון \"וירא\", ומה שהביא על זה הפסוק \"כל הבן הילוד\" היה לבאר עמל ושמירת הבנים והסתרם שהיה מפני גזרת המלך וגזר \"כל הבן הילוד\", אך הפירוש הראשון הוא יותר נכון.", + "ודרש המגיד ואת לחצנו זה הדחק, ורצה בזה כי מלת לחץ תאמר פעם על הכאה גופנית כמו \"ותלחץ את רגל בלעם\" (במדבר כ\"ב, כ\"ה), שענינו למעכו, ופעם תאמר על ההכרח והאונס שהנוגש עושה לעובדים לפניו כדי שיעשו איזה דבר בלחץ גדול, וזה השימוש מהלחץ נקרא בדבריהם ז\"ל \"דוחק\". ולכן אמר המגיד שמה שנאמר בכתוב הזה ואת לחצנו אין ראוי שיפורש על המעיכה והכאה גופנית כי זה כבר נכלל במה שנאמר \"ויתנו עלינו עבודה קשה\", אלא נאמר לחצנו על הדחק, שלא די שהיו מעבידים אותם לא היו נותנים להם מוחה בעבודה ההיא כי היו דוחקים אותם כמו שנאמר \"והנוגשים אצים\" (שמות ה', י\"ג), וגם זה לא היה דבר מסודר ולא מפורסם ולכן הזכירו בפני עצמו. ואולי היה הלחץ והדוחק שהיו עושים המצריים לישראל כדי שיעבדו את אלוהיהם, לכן הביא לבאר את הפסוק \"וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם ואזכור את בריתי\" (שמות ג', ט'), רצה לומר ברית האלהות וקיומו שהיה בלבם ולא זזה מהם עם כל הלחץ. ויש מפרשים הדחק תוכן הלבנים שהיו נותנו דבר יום ביומו, והנכון אצלי ששלושת אלה שנזכרו בפסוק \"וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו\" (דברים כ\"ו, ז'), הם צרות נפשיות, כי אחרי שדרש הפסוק הראשון \"ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה\" על הענוי הגופני והעבודה הגשמית, אמר הכתוב שהשם יתברך שמע נאקתם וצעקתם מן העבודה הגופנית ההיא, ומלבד זה ראה תוגת לבבם בפרישות דרך ארץ ובעמל שמירת הבנים והסתרם, ובדוחק חייהם ולחיצת לבבם מפני חמת המציק, כי התוגות והצרות הנפשיות הם יותר קשות מהגופניות, ולכן שמע השם יתברך נאקתם הגופניות וראה והתבונן על צרת לבבם הנפשיות. ובזה הדרך לא יפול הכפל והמותר במאמר הזה כי כולו בא לצורך. והותרו בזה הספקות אשר בשערים ס', ס\"א, ס\"ב, ס\"ג, ס\"ד וס\"ה." + ], + [], + [], + [], + [ + "תשובות לשערים ס\"ו – ע\"א
ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף וכו' אני ולא שליח אני ה' אני הוא ולא אחר.", + "כבר כתבתי בשערים שיפלו במאמר הזה שש ספקות:", + "א' – איך דרש על היציאה שלילת המלאך והשרף והשליח? והראיה שהביא על זה לא תדבר מהיציאה כי אם מהעברה במצרים ומכת בכורות ומשפט האלהיות, ואף שנודה שהדברים אלה נעשו על ידו תברך מבלי אמצעי, לא יתחייב מזה שהיציאה ממצרים שנמשכה אחרי זה יהיה כמו כן, שאפשר שהסבות יהיו ממנו יתברך והדברים שנמשכו מהן בו על ידי אמצעים.", + "ב' – גם בהדרשה על \"ועברתי בארץ מצרים\" לא שלל המלאך והשרף והשליח שלשתם בדבר אחד, אבל ייחס שלילת המלאך בענין ההעברה במצרים וייחס שלילת השרף במכת בכורות וייחס שלילת השליח במשפט האלהיות, ואיך חשב מכאן המגיד לחבר שלשתם יחד בענין היציאה בלבד, כי דרש \"ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח\"?", + "ג' – איך דרש על מלת \"ועברתי\" לחוד ועל מלת \"והכתי\" לחוד הלא אין שום דבר בהעברה זולת מכת בכורות ומשפט האלהיות, ושני הענינים האלה דרש בפירוש ממה שנאמר והכיתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח, ואיך עשה דרשה שלישית נבדלת ממלת \"ועברתי\" כי אין לנו בזה רק שני נסים ולא שלשה.", + "ד' – איך דרש ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך: הלא פסוק מלא הוא בהפך זה שנאמר \"וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים\" (במדבר כ', ט\"ז) המורה שהיציאה היתה על ידי מלאך?", + "ה'– איך דרש שלא היתה ההבאה על ידי שרף, הלא הכתוב אומר \"ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף\" (שמות י\"ב, כ\"ג), המורה שעל ידי משחית הוכו והוא השרף או השליח? וכתב הרב רבינו נסים בדרשותיו שעם היות ה' יתעלה עבר במצרים והכה הבכורות בעצמו לא ימנע שיעברו עמו משחיתים עושי דברו ובזה הדרך אין סתירה מהכתוב אל הדרש, אבל זה בלתי מספיק, כי אם היו שם משחיתים בהכרח היו מלאכים או שרפים או שליחים באותה ההבאה שיעשו, ואם כן לא הכה קדוש ברוך הוא כל בכור בעצמו כי אם קצתם.", + "ו' – למה בחר השם יתברך שלא להכות בכורי מצרים על ידי מלאך. ולמה לא יהיה זה בענין מפלת מחנה סנחריב שנאמר שם \"ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף בלילה אחד\" (מלכים ב' י\"ט, ל\"ה)? והנה חז\"ל אמרו שבא להבדיל בין טיפה לטפה בין בן פשוט לבן בכור, ובספר הזהר כתוב שלא יכיר המלאך בבני המצריות להיותן שטופות בזימה אם הוא בכור או לא, ולכן הוצרך הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא המותן נפש בעובר והוא היודע. אבל הדעה הזאת בלתי מתישבת על השכל ומתחייבת ביטולים שאינם נאותים במקום הזה.", + "והנראה לי תדע אחרי שאקדים לך הקדמה קצרה אודות האמצעיים והוא, שכל מה שיפעל הקדוש ברוך הוא בעולם המורגש הזה על ידי אמצעים, הנה האמצעים ההם יהיו משני מינים, המין האחד אמצעים בעלי שכל בחירה ורצון ואלה יפעלו פעולותיהם כפי הסדר בדעת ובחירה ורצון, והמין השני אמצעים שאים בעלי שכל ובחירה אבל הם במדרגת הכלים שיפעלו פעולותיהם במבע מבלי רצון ולא בבחירה מה שיעשו, ומזה המין הם היסודות והכתות והדברים הטבעיים כולם, ועליהם אמר \"עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט\" (תהלים ק\"ד, ד') ואלו ראויים שיקראו אמצעים כליים. ואין ספק שכאשר בא בדבריהם ז\"ל דבר מן הדברים שעשאו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח, שרצונם בזה שלא יהיה הפעל ההוא טבעי מסודר מהמערכות השמימיות ומניעיהם שהם מלאכים ושלוחים מהשם יתברך בהנהגת העולם השפל, אלא שהוא מהשגחה הפרטית כפי הרצון האלהי למעלה מן המנהג הטבעי והנהגת העליונים, וזה אמרם בכבודו ובעצמו, אבל לא ימלט שיהיה הפעל הזה על ידי כלים, כי הרוחני לא יפעל במורגש במישוש כי אם על ידי כלים. והנה חז\"ל ראו שהחכמה האלהית השליטה פרנסת העולם על ידי שתי ההנהגות, האחת טבעית והיא מסודרת מהמערכה השמיימית על ידי התנועות הגלגליות, וממנה גם כן השפעות השרים העליונים שיפעלו בעולם כפי המסודר להם אבל בדעת ובחירה. וההנהגה השנית היא השגחיית המסודרת מהשם יתברך מרצונו הפשוט באשר תגזר חכמתו, ואיננה כפי הסידור השמיימי, וגם לא על ידי המלאכים והשרים העליונים, אלא השם יתברך יעשה אותה בעצמו מבלי היות שם מלאך או אמצעי אחר בעל דעת ובחירה. בכל זאת לא ימלא שתהיה פעולתו ההשגחית והרצונית ההיא בדברים החומרים באמצעות כלים, כאילו תאמר למשל שהמלך יהרוג הרוצחים פעם על ידי שופטים ושומרים הממונים בארצות אשר תחת ידו, וגם כן על ידי שר משריו שישלח ויצוה אותו להשמיד להרוג ולאבד, ופעם יעשה המלך בעצמו ובידו ההרג מבלי אמצעי, אבל לא ימלט שיצטרך כלי לעשות ההרג כמו החרב או דבר אחר שיאות לו.", + "והנה ההשגחה האישית הרצונית הזאת הוא יותר משובחת לאין תכלית מהסדור השמיימי ומפעל העליונים, ועל זה אמר המשורר \"כי גדול מעל שמים חסדך ועד שחקים אֳמִתֶךָ\" (שם ק\"ח, ה'), ושיערו חז\"ל שיציאת מצרים לא היתה מסודרת ולא מחוייבת כפי ההנהגה הטבעית ולא היתה מפעל השרים העליונים, וראית לזה שלוש בחינות: האחת, לפי שהמערכה השמיימית המורה על ארץ מצרים היתה מונעת ומעכבת יציאת העבדים משם, וכמו שכתב הראב\"ע. שנית, מורה על זה רצון פרעה ועבדיו שבשום צד לא נתרצו ולא נתפייסו שיצאו ישראל מעבדותם, שהיה הדבר חוץ מטבעם, וכנגד הכחות העליונים המשפיעים עליהם. ושלישית, שהמצריים היו עובדים למזל טלה והיה משפיע עליהם מעלה ובכבוד במדה מיוחדת, והיה המזל שורר שם כאיש בביתו בגבורתו ובמעלתו.", + "ומפני הסבות האלה ראה הקדוש ברוך הוא לעשות הגאולה הזאת בעצמו כי מי ישדד המערכות השמימיות ומי ישנה הטבעים המוחזקים ומי יבטל כוחות השרים העליונים והשפעותיהם זולת השם יתברך אשר יצרם, כ רק הבורא הכללי יוכל לשנות טבעיהם, והוא יתברך עשה את יציאת מצרים בשינוי הטבעים התחתונים, והעליונים מעין הבריאה הראשונה הכללית. ולכן הוצרכה הבריאה שתהיה על ידו יתברך כי יוצר הכל הוא. ומפני שהיתה יציאת מצרים מעין הבריאה הראשונה ומורה עליה מעשית זכר לכל המצוות כולן, ואל שלושת הבחנות הנזכרות כיון באמרו \"ועברתי בארץ מצרים\" וגו' ומורה במלת \"ועברתי\" שעם היות המערכה העליונה מחייבת שלא יצאו ישראל ממצרים, בכל זאת תעבור ההנהגה ההשגחית, ותשדד המערכה ויצאו לחירות.", + "ולכן דרשו חז\"ל על הבחינה הראשונה ענין ההעברה, \"אני ולא מלאך\", לפי שהמכוון בה הוא לשדד בה המערכה כי אי אפשר לה לעמוד כי אם ברצונו הפשוט וביכולתו יתברך, וכנגד הבחינה השניה מרשעת פרעה ועבדיו והפצרם שלא להוציא את ישראל, אמר \"והכיתי כל בכור בארץ מצרים\", רצה לומר אם הם יחזיק בבני בכורי ישאל הנה אני אכה את בכוריהם באופן שפרעה וכל עבדיו יבואו לחלות פניהם ויאמרו להם קומו צאו מתוך עמי, ולמי יאות שנוי הרצון של פרעה ועבדיו כי אם אליו יתברך ובמאמר הנביא \"עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו אני ה'\" (ירמיהו י\"ז, י\"ט) וגו'.", + "ולפי שהכאת הבכורות לא היתה בדרך טבעי בענין הקדחת השורפה והמגפות המתחדשות בעולם, לכן דרשו על זה אני ולא שרף, והוא תאר לחום הזר הממית במחלות בסדר טבעי כפי המערכה, כי הבכורות האלה כפי טבעם היו בגדר הבריאות אבל ה' הדפם.", + "וכנגד הבחינה השלישית מאלהיות מצרים שהיו מגינים בעירם ומשפיעים עליהם טובות, אמר \"ובכל מצרים אעשה שפטים, ולא אמר זה על הכוחות השמיימות כי אם על השרים המניעים אותם, וענינו שאף על פי שהשרים העליונים יחייבו מעלה וכבוד וחיים וחסד למצרים, הנה הוא יתברך ישחית השפעתם ויסיר גבורתם באופן שלא יעמדו להם למושיע, כי אלו האלהיות והבכורות יקבלו מכה אחת ברגע אחד בחצות הלילה. ויען כי היכולת לבטל הכוחות של השרים העליונים הוא דבר מיוחד להשם יתברך ולא לזולתו, לכן דרש עליו אני ולא אחר, ואמר בסוף הדברים אני ה' וגו' ודרש אני ה' אני הוא ולא אחר, לפי שהפעל הזה לא יאות כי אם אליו יתברך בלבד.", + "ובמאמר עטרת זקנים אשר חברתי בבחרותי פירשתי \"ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך\" באופן אחר, והוא שעשה הקדוש ברוך בלילה הזה שלוש פליאות, האחת והיא קודמת בסבה לכולן, היא להדבק ההשגחה האלהית הפרטית באומה מבלי אמצעי בהיותם במצרים, עם היות טבע הארץ מונע גדול לזה, וכמו שאמרו חז\"ל שהיתה מצרים מלאה גילולים, ולכן לא היה משה רבינו עליו השלום מתפלל בתוכה שנאמר \"כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה'\" (שמות ט', כ\"ט), ועל הפלא הזה דרש ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, רצה לומר שתדבק השגחתי המצרים על בני ישראל מבלי אמצעי. והפלא השני במכת בכורות והשלישי במשפט האלהיות כפי מה שכתבתי.", + "הנה התבאר מזה כלו שהיציאה ממצרים היתה בביטול הדברים המונעים אותה, ומפני זה ראה המגיד לדרוש בפסוק ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי אד משלשתם היינו מלאך שרף שליח, אל שהיציאה היתה על ידי עצמו יתברך, כיוון שהוא שידד המערכה העליונה של המלאכים שהיתה מונעת היציאה, וכן מכת בכורות שהיא היתה הסבה ביציאתם נעשתה ברצונו הפשוט ולא על ידי מפעל טבעי שהוא שרף, וגם כן לא על ידי שליח לפי שאלהי מצרים היו מגינים ומשפיעים עליהם עשה בהם שפטים תחילה והסיר יכלתם והשחית השפעתם. הרי לך שכל מה שדרשו חז\"ל בפסוק \"ועברתי בארץ מצרים\" כולו נכלל בפסוק \"ויוציאנו ה' ממצרים\", כי שלשת הסיבות נכללו ביציאה. ושיערו חז\"ל שלא היה ראוי לכתוב השם הנכבד אצל \"ויוציאנו\" לפי שכבר נאמר למעלה בכתוב \"וישמע ה' את קולנו\". אלא שרצה להגיד שם עניני היציאה שעשאם בעצמו.", + "והנה המלאך והשרף והשליח שנאמר בדרשה זו הם כולם שמות לאמצעיים הבחירים, אמנם מה ששלח משה לאדום לאמור \"וישלח מלאך ויוציאנו מארץ מצרים\" אין ספק שמלאך ההוא נאמר על הכלי והוא משה רבינו עליו השלום שהיה כלי ה' באותה הוצאה, וכבר ביארתי שלא שללו בדרשה כי אם האמצעיים הבחיריים שהם מנהיגי העולם, אבל האמצעיים הכליים לא ימלטו בפעולות ההשגחיות. ואפשר עוד לפרש כי מה שאמר משה \"וישלח מלאך ויוצאנו מארץ מצרים\" שלא הייתה היציאה על ידי אותו מלאך רק השליחות לבד, כי השם יתברך שלח לפניו מלאך והוא משה להתרות בפרעה, ואחרי התראתו הוציאנו השם יתברך בעצמו ממצרים ולא המלאך. אולם מה שאמרו במכילתא \"משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע\" והקדוש ברוך הוא אמר \"ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם\", אינו סותר לזה שדרשו על \"ועברתי בארץ מצרים\" לפי ששם שללו האמצעיים שהם המנהיגים הבחיריים לומר שלא היתה מכת בכורות והצלת ישראל מסודרת מהם, וקראום מלאך שרף ושליח שהם שמות למנהיגים הבחיריים, אבל המשחית הוא הכלי שעשה ה' לשעתו לפעול בו כרצונו. וכבר ביארתי שההנהגה ההשגחיית לא תמלט מהאמצעים הכליים שאין להם בחירה ורצון ולא הנהגה כי אם הוצאת הרצון האלהי הפרטי לפעול כחרב אשר ביד האדם אשר בו יעשה מה שירצה, והאדם הוא הפועל ולא החרב.", + "ולהיות המשחית הזה שהזכיר הכתוב וחז\"ל גם כן במדרגת הכלי, כי השליט עליהם פתאום אוויר מעופש שהמית את הבכורות או סבה אחרת המחייבת את המוח, ולכן אמרו אין מבחין בין צדיק לרשע מפני שהסיבה או הכלי אין לו בחינה ובחירה, מאחר שישולח הכלי לפעול הרי הוא כמו האבן שישליכה אדם מידו אשר לא תחדל פעולתה מפני זכות המקבלים. וכבר פירשתי למעלה \"ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף\" על המצריים, כי בראותם בני ישראל יקחו אלהיהם ויצלהו ויאכלו אותו בכל פה והכלבים המצרים עזי הנפש לא יוכלו לנבוח ואין לאל ידם לבא אל בתי ישראל להנקם מהם, כי לא יתן השם יתברך אותם לבוא אל בתיהם לנגוף לישראל על עבודתם. והגאון רבי דוד אבודרהם13רבי דוד אבודרהם היה פרשן תפילות נודע בן המאה ה-14. חי ופעל בסיביליה. כתב שהמשחית הנזכר בכתוב הוא כינוי להשם יתברך או שהוא שם הנאמר על ההשחתה רצה לומר שלא יתן ההשחתה לבוא אל בתיהם.", + "וצריכים אנו לתרץ למה לא נעשה הנס הזה על ידי מלאך כמו שנעשה במחנה מלך אשור? הסיבה בו מבוארת כי להיות בכלל המכה הזאת שודדת המערכה השמיימית והסרת השפעה משרי מעלה וגבורתם לא היה אפשר עי אם בעצמו יתברך, שהוא גבוה מעל גבוה ופוקד על צבא המרום במרום. אולם במחנה אשר לא נלקו העליונים כי אם התחתונים בלבד, ולכן היה אפשר שיהיה על ידי מלאך, ואפשר לומר שגם המלאך ההוא שהכה במחנה אשור היה גם כן כלי משחיתו של הקדוש ברוך הוא ונקרא מלאך לפי שאף הכלים נקראו כן, ובאמת גם שם היה המכה אותם הקדוש ברוך הוא בעצמו, אך הכתוב הזכיר ענין הכלי בפעולתו. ובפרק חלק בסנהדרין (סנהדרין צ\"ד) נתנו בזה טעם אחר \"בי האנא משום ר' יהושע בן קרחא פרעה שחרף בעצמו להקדוש ברוך הוא שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו נפרע ממנו הקדוש ברוך הוא בעצמו שנאמר \"וינער ה' את מצרים\" ואמר \"דרכת בים סוסיך\", סנחריב שחרף על ידי שליח שנאמר ביד מלאכיך חרפת\" ה' נפרע ממנו על ידי שליח שנאמר \"ויצא מלאך ויך המחנה אשור\". רצו בזה שפרעה היה מכחיש מציאות ה' לכן הוצרך השם יתברך להראות לו מציאותו ליכולתו והשגחתו כמו שיתבאר אחר כך, אמנם סנחריב לא היה מכחיש כל זה אלא היה עושה עצמו אלוה באחד משרי מעלה לכן ציוה ה' בחורבנו על ידי אחד ממשרתיו. והרמב\"ן ביאר הדרשה הזו באופן אחר מהמלאך והשרף והשליח אך לא אזכרהו כי לא יישר בעיני, ודרך המקובלים בזה באופן אחר, שהם פירשו לא על ידי מלאך על מלאך הרחמים ממלאכי עליונים המיוחסים על ממשלחת המים והרחמים הוא מיכאל, ולא על ידי שרף, הוא ממדת הדין המיוחס לממשלת האש, וראש הכת הזאת הוא גבריאל, ושליח הוא כולל באוויר ובארץ שהם אמצעים בין המים והאש והוא שר הפנים אשר קראו אותו מטטרון ששמו כשם רבו הכולל כל המעלות והוא הממונה על התחתונים אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נקרא כבוד ה' ושמו המפורש, בענין שאמרו וה' הוא ובית דינו. ואני שמעתי ולא אבין הדברים האלה, ומה שכתבתי בראשונה הוא הנכון לפי הפשט. והותרו עם זה ששת הספקות הנזכרות בשערים ס\"ו, ס\"ז, ס\"ח, ס\"ט, ע' וע\"א." + ], + [], + [ + "תשובות לשערים ע\"ב – ע\"ט
ביד חזקה זה הדבר כמו שנאמר \"הנה יד ה' הויה במקנך\" וכו'.
כבר אמרתי בשערים כי בדרשה הזו יפלו שמונה ספקות:", + "א' – למה דרש ביד חזקה על דבר המקנה ולא דרש אותו על מכת בכורות שנקראת בכתוב \"יד חזקה\" ויצדק יותר אמרו ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה כי במכת בכורות יצאו משם.", + "ב' – מה שדרש ובזרוע נטויה על החרב לא מצינו במכות מצרים מחת חרב, והפסוק שהביא לראיה ידבר על ירושלים ולא על מצרים.", + "ג' – מה שדרש ובמורא גדול זה גילוי שכינה, לא מצינו כי נגלה השכינה במצרים כי אם אחר כך במעמד הר סיני.", + "ד' – הפסוק שהביא עליו הוא כולל כל נסי מצרים.", + "ה' – מה שדרש ובאותות על המטה, קשה כי אין המטות אותות אלא הוא כלי להם והכתוב שהביא מורה עליו כן.", + "ו' – מה שדרש ובמופתים זה הדם, קשה כי אם היות הדם מכלל המופתים אין ראוי לומר שהדם הוא המופתים כי הוא מופת אחד לא מופתים רבים.", + "ז' – הפסוק שהביא על זה מדבר מהגאולה העתידה.", + "ח' – לה מכל מכות מצרים לא הזכיר בפרט בדרשה זו כי אם שנים הדבר והדם והשמיט יתר המכות? ויותר ראוי היה לדרוש ובאותות ובמופתים על כל המכות מלדרוש אותן על הדבר והדם בלבד.", + "והנראה לי בזה הוא שהמגיד מצא בכתוב הזה \"ויוציאנו ה' ממצרים\" וגו' דברים שהזכיר בלשון יחיד כמו יד חזקה זרוע נטויה ומורא גדול, ודברים בלשון רבים כמו אותות ומופתים, ולכן דרש כל דבר כפי ענינו והוראת המילה בדרך גזירה שווה ממקומות אחרים, כי הוא דרך יד חזקה על הדבר לפי שהוא נקרא יד ה' כמו שהביא \"הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה\", והנה לא דרש זה על מכת בכורות לפי שידרוש עליו \"ובזרוע נטויה\", וסבר שכמו שאצבע אלהים הוא דבר קטן לעומת יד ה' שהוא דבר חזק ממנו, כי היד גדולה מהאצבע, בכוח זרוע נטויה מורה על חוזק המכה יותר מיד ה' לפי שהזרוע כולה היא גדולה וחזקה מהיד, ולכן בהיות יד ה' נדרש על דבר מקנה ידרוש זרוע נטויה על מכת בכורות להיותה יותר עצומה, ועליה אמר זו החרב, וירמוז למגפת מכת בכורות על ידי חרב מלאך המות שהכה בהם, ועשה גזרה שוה מנטויה לנטויה, נאמר כאן \"ובזרוע נטויה\" ונאמר להלן במגפה שבאה בימי דוד \"וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים\" (דברי הימים א' כ\"א, ט\"ז) (דברי הימים א' כ\"א, ט\"ז), מה להלן חרב מלאך המות שהוא שם למגפה הנטויה בכוח מה שנאמר כאן \"זרוע נטויה\" נאמר על מגפת בכורות, וחז\"ל דרשו החרב על חרב הבכורות שהרגו את אביהם, והוא דרך דרש. ולפי שאלהיות נלקו עם מכת בכורות כמו שנאמר \"ובכל ארץ מצרים אעשה שפטים\", לכן דרש ובמורא גדול זה גילוי שכינה. ובא על דבקות השגחת ה' במצרים האות שהכה הבכורות והאלהיות, ועל זה הביא הפסוק \"או הניסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי\" שמדבר ביציאת מצרים ונאמר בסוף הפסוק \"וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך\", ומזה הוכיח המגיד שהדברים כולם נעשו במצרים עם יד חזקה שהיא יד הדבר וזרוע נטויה שהיא מכת בכורות ובמוראים גדולים שהוא משפט האלהיות, ולהיותו בנמצאים הרוחנים קראו מוראים גדולים. ולא היה זה בהר סיני כי אם במצרים כיוון שהכתוב אומר \"במצרים לעיני\". ואמר \"במוראים\" בלשון רבים לפי שכל מכה ומכה מהבכורות בהיותה ממנו יתברך ומבלי אמצעי היה מורא גדול והמכות כולם היו מוראים גדולים. והמתרגם אונקלוס נראה שעשה מורא מלשון מראה וירמוז למראה ה' שראו במצרים.", + "ואמר המגיד ובאותות זה המטה חשבו המפרשים שאמר זה על נס שנהפך המטה לנחש, ואינו כן כי הנס הזה לא נמנה בכלל המכות כמו שיתבאר. ויש מן החכמים שאמרו שהיה כתוב על המטה שם בן ע\"ב אותיות שבו נעשו האותות ולפי זה נכללו במטה כל העשר מכות, אבל יקשה לדעה הזאת למה פרט הדבר והדם? והנראה לי בדרשה הזרה הזאת הוא לתרץ על פי שני דרכים:", + "האחד, שהמגיד דרש \"ובאותות\" על האותות אשר נעשו באמצעות המטה שהם חמישה, היינו הפך המים לדם, העלה הצפרדע, תולדות הכינים, מכת הברד ומכת הארבה, כי בכל אלה נאמר שנעשו בתנועת המטה, ועליהם כיוון באומרו \"זה המטה\", רצה לומר האותות הם אלה שנעשו עם המטה, ועל זה הביא הפסוק \"וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת\" (שמות ד, י\"ז), שאותן המכות נקראו אותות אשר נעשו על ידי המטה. אם כן יצא לנו מן הדרשה הזאת זכרון שבע מכות, שהן מכת הדבר ומכת בכורות וחמישה האותות שנעשו עם המטה, ונשארו שלוש מכות שהן הערוב והשחין והחשך ואותן קרא המגיד בשם \"דם\", לפי שהערוב היה מבעלי חיים הטורפים שהיו נכנסים בבתים והורגים הנערים וטורפים כל מה שיוכלו, ולהיותם שופכי דם תוארם בשם \"דם\". גם השחין תואר בשם \"דם\" לפי שהיה ענינו עיפוש הדם והפסדו פתאום, גם החושך תואר בשם \"דם\" לפי שהיה אור השמש אדמדם ונחשך וכל זה לקח מדברי הנביא יואל שנאמר: \"וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' \" וגו' (יואל ג', ג' –ד'). הנה ביאר שלא אמר דם על ההפך המים אשר בנהרות לדם כמו שהיה במצרים כי המופתים שייעד הזכיר שיהיו בשמים ובארץ לא במים, ולכן אמר \"דם ואש ותמרות עשן\", כי הדם רומז למכת החיות הרעות על דרך \"וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם\" (דברים ל\"ב, כ\"ד), והאש רמז לשחין שהוא באש שורף ברתיחת הדם, ותמרות עשן הוא רמז לחשך, ולפי שגם החשך יתאר בשם דם, לכן אמר מיד \"השמש יהפך לחשך והירח לדם\" כי הדם הוא האדמימות החזק הנוטה לחושך. ולזה אמר המגיד \"ובמופתים זה הדם\" רצה לומר המופתים הם השלושה המתוארים בשם \"דם\" שעליהם אמר הנביא \"ונתתי מופתים\". ועם היות שהכתוב ההוא נאמר על הגאולה העתידה עשה המגיד גזרה שווה ממופתים למופתים, נאמר כאן \"ובמופתים\" ונאמר להלן \"ונתתי מופתים\" מה להלן שלשה אלה אך כאן שלשה אלה, מה להלן נקרא \"דם\" ההרג והחשך אף כאן כן, ובזה הדרך נזכרו כל העשר מכות, והותרו הספקות כולם, זהו הדרך הראשון.", + "והדרך השני הוא כאשר נדע על מה יורה שם אות ועל מה יורה שם מופת, וכבר חשבו המפרשים ששניהם יורו תמיד על הדברים היוצאים ממנהג הטבעי ואינו כן, כי לפעמים נאמרו שניהם על דברים אנושיים ופעמים נאמרים על דברים אלהיים הנסיים. כי הנה האות יאמר פעמים על הסימן שיעשה אדם לזכרון דבר מה כמו שנאמר \"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ\" (שמות י\"ג, י\"ט), וצורות הדגלים היו נקראים אותות \"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת\" (במדבר ב', ב') עד שגם חלקי הכתיבה נקראים אותיות. וכן המופת יאמר גם כן בדברים אנושיים על הסימן שהוא יותר חזק מרושם האות, ומפני זה הראיות החזקות הפילוסופיות הם מופתים, וישעיה אמר: \"הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ה' לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל\" (ישעיהו ח', י\"ח), ולא היו נולדים בדרך נס לא שהיו שמותיהן לסימן ולזיכרון שקראם מהר שלל חש בז, וכן כתיב \"וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת\" (יחזקאל כ\"ד, כ\"ד), והוא אמר על עצמו \"אני מופתיכם\" (שם י\"ב, י\"א), לפי שהיו ענייניו ראיה חזקה על מה שיקרה אותם בעתיד. ולפי זה יאמר אות או מופת בדברים האנושיים על הסימן אשר יעשו בני האדם, ורק שהאות אינו חזק הרושם כל כך כמו המופת. וכזה בעצמו תמצא בעניינים האלהיים היינו במעשה הנפלאות, שיאמר אות על נס קטן הזרות לפי שהוא אות וראיה על אמיתת דברי הנביא, ויאמר על מופת שהוא נס עצום וחזק ממנו לפי שהוא יותר מאמת דברי הנביא. ולכן נאמר חמשה בתחילת שליחותו \"וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן\" (שמות ד', ח'), שקרא אותו מה שנהפך המטה לנחש והיד המצורעה. ולהיות המופת שם הנס החזר אמר פרעה \"תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת\" (שם ז', ט') להגיד שלא יחפוץ כי אם בנס חזק ונגלה ונאמן עם היות שהשם יתברך לא רצה שיעשה בראשונה כי אם אות המטה כי ההתחלה לעולם בדבר קל, והנביא יואל כדי ליעד על חוזק הניסים אמר \"ונתתי מופתים בשמים ובארץ\". ולפי זה ענין הניסים והנפלאות הוא כי יאמר אות על הנס מעט מהזרות והמופת על הפלא העצום ורב הזרות, ואחרי הודיע אלהים אותך כל זאת תוכל לומר שהמגיד עשה בכל המכות חלוקה אחת שמהם אותות חלושים כמו שהיה ענין המטה והדומים אליו, ומהם היו מופתים חזקים מאות כמו ההפך המים לדם שהוא מופת חזק כמו שיתבאר אחר כך והדומים אליו, וזה אמר בראשי מילים כמעיר על זה: \"ובאותות זה המטה ובמופתים זה הדם\", שהביא משל נס המטה למין האותות והביא משל נס הדם לענין המופתים, והוא הדין לשאר המופתים שהם ממין מופת הדם. והוכיח שאמר על הדם מופת שהוא שם הנס החזק מהפסוק: \"ונתתי מופתים בשמים ובארץ\" (יואל ג', ג'). זהו הנראה לי בזה, ומי שיתן עליו טעם אחר טוב מאלה ישא ברכה מאת ה'.", + "והותרו עם מה שאמרתי הספקות אשר בשערים ע\"ב, ע\"ג, ע\"ד, ע\"ה, ע\"ו, ע\"ז, ע\"ח וע\"ט." + ] + ], + "The Ten Plagues": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "תשובות לשערים פ' – פ\"ג
דבר אחר ביד חזקה שתים ובזרוע נטויה שתים וכו'.
אין ספק שהדרשה הזו חששה למנין המכות בלבד, ולפי שהיו המכות עשר ומצא בכתוב חמשה שמות: יד חזקה, זרוע נטויה, מורא גדול, אותות ומופתים, חשב המגיד כיון שאלו חמשה לשונות נאמרו על כל עשר המכות יתחייב מזה שכל אחד מאלה החמשה יורה על שתים מכות ובזה הדרך יוכללו כל עשר מכות באלה החמשה לשונות. ומצא סמך לזה לפי שיד חזקה הם שתי מילות, ולכן ירמזו לשתי מכות כי מילת יד ירמוז למכת דבר ומילת חזקה ירמוז למכת בכורות, וכן בזרוע נטויה מצא שתי מילות שהן זרוע – נטויה וירמוזו לשתי מכות, ואולי היו הברד והארבה שבאה בהם התראה רכה ביד רמה וזרוע נטויה, גם במורא גדול הם שתי מילות מורא וגדול לרמוז על שתי מכות אחרות, ואולי היו הערוב והחשך לפי שלקחו מהם המצריים מורא רבה. אמנם אותות עם היותו מילה חדא הוא לשון רבים ומיעוט רבים שנים, ואולי נאמר על הדם והצפרדע כפי זאת הדרשה, וכן ובמופתים הוא לשון רבים ומורה על שתי מכות ויהיו כינים ושחין. אחרים פירשו ביד חזקה דם וצפרדע ובזרוע נטויה כינים וערוב ובמורא גדול דבר ושחין ובאותות ברד וארבה ובמופתים חושך ומכת בכורות, יהיו מה שיהיו הנה באלה החמשה לשונות יוכללו עשרת המכות כולן, ולפי שלא כיוון המגיד להזכיר כי אם המכות שהוכו המצריים במצרין לכן לא מנה בכללן הפך המטה לנחש, כי אף שהיה בכלל הניסים לא נכלל בהמכות וכן הפך יד אדון הנביאים להיות מצורעת כשלג לא נעשו לפני פרעה כי אם לפני בני ישראל ולא היתה מכה למצרים ולכן לא מנה אותם, וכמו כן לא נזכר דבר מנסי הים לפי שלא כיון המגיד כי אם לסיפור יציאת מצרים המיוחס ללילה הזה, לכן מנה זולת העשר מכות שהוכו בהן המצריים בהיותם במצרים קודם היציאה.", + "אמנם למה עשה בהם רבי יהודה הסימנים האלה דצ\"ך עד\"ש באח\"ב? יש מי שפירשו בעבור שדוד המלך בספר תהלים סדר המכות באופן אחר ממה שנכתבו בתורה, לכן עשה בהם רבי יהודה זה הסימן כדי שיזכרו אותם כפי שנכתבו בתורה ולא כפי שנכתבו בספר תהלים. ויש אומרים שדם וצפרדע היו בהתראה וכינים בלא התראה, וכן ערוב ודבר היו בהתראה ושחים בלא התראה וכן ברד וארבה היו בהתראה וחשך בלא התראה ולהיותם בזה הדרך שתים בהתראה ואחת בלא התראה אחריהם, לכן עשה רבי יהודה הסימנים ההם, והעשירית שהיא מכת בכורות בהתראה היתה, אבל להיותה מכה יחידה לא עשה בה סימן ונסמכה לשלש האחרונות. ויש אומרים כי דצ\"ך הוא סימן לנסים שנעשו על יד אהרן ועד\"ש הוא סימן לנסים שנעשו על ידי הקדוש ברוך הוא מבלי משה ואהרן ובאח\"ב הוא סימן לנסים שנעשו על ידי משה. אבל אין דעתי נוטה עם הדעה הזאת כי היות השלשה מכות הראשונות דצ\"ך נעשו על ידי אהרן היה זה מחכמת השם יתברך לפי שהיה יודע שהחרטומים יערערו עליהם כי הם עשו הדם והצפרדעים גם כן, ובכינים השתדלו לעשות ולא עלה בידם, ולא רצה הקדוש ברוך הוא שהנסים הנעשים על ידי משה רבינו עליו השלום יעשו החרטומים כמותם או ישתדלו לעשותם, ולכן הניח לעשות שלש המכות האלה על ידי אהרן. אבל במכת שחין שיחסו לה' מצינו שזרק משה פיח הכבשן השמימה והיה שחין, ומכת בכורות הקדוש ברוך הוא עשאה בעצמו ולא משה.", + "אמנם הנכון בעיני הוא שמצרים היתה עיר מלאה גילולי הכפירות בשרשי אלהותו יתברך כמו שהזכרתי למעלה, ויש מהם שלא היו מאמינים במציאות סבה ראשונה עילת העילות, ומהם האמינו במציאותו ובל לא האמינו בהשגחתו בעולם השפל, ומהם היו חושבים שהיה יכלתו יתברך מוגבל והוא בעל תכלית כשאר שרי מעלה, ושלא היה כחו בלתי בעל תכלית, ולכן תמצא שמשה רבינו עליו השלום בתחילת שליחותו הזכיר לפרעה שלשת העיקרים האלה, באמרו \"כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר\" (שמות ה', א'), כי באומרו \"כה אמר ה'\" ביאר לו מציאות סבת הסבות ועילת העילות יתברך, ובאומרו אלוהי ישראל ביאר לו שזה המחוייב המציאות הוא משגיח על ישראל בפרט כי בחר בהם בבחינתו בין הנמצאים עליונים ושפלים, ובאמרו \"שלח את עמי\" ביאר יכלתו יתברך הבלתי תכלית, לא בלבד על אומה אחת הוא שר כשאר שרי האומות כי אם לעל יושבי תבל ושוכני ארץ, ולכן היתה מצוה עליו אף על פי שלא נחשב בין בני ישראל. והנה לא היתה תשובת פרעה בתחילת דברי פיהו סכלות כי אם כפירה מוחלטה, באומרו \"מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ\" (שם שם, ב') כי באומרו \"מי ה'\" כפר בעיקר רצה לומר במציאותו, ובאומרו \"אשר אשמע בקולו\" כפר בהשגחתו, כלומר אין לו קול ולא השגחה וצווי בדברים השפלים, ובאומרו עוד \"לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח\" כפר בפנת היכולת המוחלטת, כאילו אמר אף שנודה שהוא נמצא אין ראוי שנאמין שהוא משגיח בדברים אשר בכאן בעולם השפל, ואם נאמין בהשגחתו הרי הוא כאחד השרים העליונים שיכולתו רק על אומה מיוחדת ואין לו יכולת על שאר האומות, ולכן אם הוא אלוהי ישראל אינו אלוה שלי ואין יכולתו עלי, וזהו \"לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח\". ומפני ששלושת הכפירות נפלאו ממנו לכן באו המכות מכוונות לאַמֵת הפינות האלהיות האלה, ולכן תמצא כי בתחילה אמר משה \"בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'\" (שם ז', י\"ז) שהוא מציאות הסיבה הראשונה ועשה לאמת הפינה הזאת שלוש מכות דם צפרדע כינים, לפי שעל פי שלושה עדים יקום דבר, ומפני זה עשה ר' יהודה באלה שלוש מכות סימן בפני עצמו דצ\"ך, להיותן מכוונות שלשתן לאמת הפינה הזאת. ובתחילת המכה הרביעית שהיא ערוב אמר \"לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ\" (שם ח, י\"ח) רצה לומר יודע ומשגיח על דרכי בני אדם, ולאמת הפינה השניה הזאת באו שלוש מכות אחרות שהן ערוב דבר שחין, ולהיותן שלושתן מכוונות לתכלית המיוחד הזה עשה רבי יהודה בהן סימן בפני עצמו עד\"ש, אחר כך בתחילת המכה השביעית שהיא ברד אמר \"בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ\" (שם ט', י\"ט) שהוא פינת היכולת, ועליה באו ארבע מכות האחרונות ברד ארבה חשך מכת בכורות, ולהיותן מכוונות לתכלית אמיתת העיקר עשה רבי יהודה בהן סימן אחר באח\"ב.", + "הנה התבאר שרבי יהודה בחכמה יסד הסימנים האלה להעיד על שלשת הפינות שהיו התכליות במעשה המכות כפי חלוקתן זאת, ולפי שהיה הדבר מרגלתא בפומיה דר' יהודה היה נותן בהן סימנים.", + "והתבארו עם זה הספקות אשר בשערים פ', פ\"א ופ\"ב.", + "אמנם למה היו המכות במצרים אלו העשר שנזכרו בכתובים ולא היו אחרות, על זה ראוי לומר דבר מספיק המתישב על הלב. כי אן ספק שלא היה במקרה ובהזדמן, ולפי שהפעולות האלוהיות נהירו ושכלתנו וחכמה יתירא אשתבחת בהון, הן בכמותן והן באיכותן. ולכן מהראוי לבקש תכלית וסיבה שהיו המכות האלו ולא אחרות. וכבר התעוררו לזה חז\"ל אבל נתנו לזה טעמים חלושים, כי אמרו שבאה מכת הדם מפני שלא הניחו נשי ישראל להטהר מדמיהן, ומכת צפרדע לפי שלא היו יכולות הנשים להרים קול בשעת לידתן מפחד המצריים לכן שלח להם הקדוש ברוך הוא צפרדעים שהיו נותנים עליהם קולות בבתיהם ובמשכבותם, ומכת כינים מפני שגזלו מישראל את אדמתן והיו כנים על פני הארץ כדי לבטלם ממלאכתם, ומכת ערוב מפני שהיו ישראל רועים מקניהם של מצרים ונשיהם מניקות את בני המצריים והיה בא הערוב אל בית היהודי ולוקח משם את בן המצרי ומוליכו ואוכלו, ומכת דבר מפני שהיו חורשים המצריים על גבי היהודים שנאמר \"עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים\" (תהלים קכ\"ט, ג') כדי שלא יטרחו מקניהם בא הדבר והמית המקנה שלהם, ומכת שחין כדי שיהיו בני ישראל מתקבצים במרחצאות המצריים לרווחה הוכו המצריים בשחין, שאדם שיש לו שחים לא יכנס למרחץ. ומכת חשך כדי שבאותם ימי החשך ימותו פושעי ישראל ויקברו אותם ולא יראו המצריים שלא יאמרו כמו שתבע בנו כל תבע בהם, ועוד כדי שבימי החשך יחפשו בני ישראל בבתי המצריים ויראו את אשר להם וישאלו מהם אחר כך ולא יוכלו לומר שאין להם מה להשאיל, ומכת בכורות כי באותה מכה התחיל להתרות בהם שנאמר \"כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את עמי ויעבדוני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך\" (שמות ד' כ\"ב-כ\"ג), ובה כלה שנאמר \"ויהי בחצות הלילה וה' הכה\" וגו'. זוהי דרכם ז\"ל.", + "ומה שנראה לי בזה הוא שבענין מצרים עשה הקדוש ברוך הוא נסים ונפלאות לתכליות מחולפים, כי עשה ראשונה נס של הסנה שראה משה בפעל ובהקיץ כי הסנה בוער באש ואיננו אוכל, והנס הזה היה למשה בלבד כדי שלא יירא ולא יחת מלכת אל פרעה ולהתרות בו, פעמים לחרפו ולגדפו ולהכותו מכות רעות ונאמנות, כי השם יתברך שלח מלאכיו לסגור פום אריותא פרעה וחבריו שלא יחבלוהו. ולכן הראה לו הסנה שהוא עץ שפל ונבזה משל למשה והראהו בוער באש ואיננו אוכל, כך יהיה ענינו של משה שבהיותו במצרים לעשות המכות לא יאכלהו אש חמת המלך ורשעתו, ומפני שראה השם יתברך כי אדוננו משה משתומם על המראה, צוהו של נעלך מעל רגלך, לפי שהמנעלים נעשו כדי להגן על הרגל ולהצילו מהפגעים והנזקין, וכאילו אמר אל תרא ואל תחת פן תגוף באבן רגלך, של נעליך כי אינך צריך אליהם לשמירה, אף שעל שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין, ולפי זה נעשה הנס הזה למשה בלבד כדי להבטיחו על ענינו. עוד נעשו ניסים אחרים כנגד העם, כמו שאמר \"מה זה בידך ויאמר מטה\" וגו'. והזכיר שלושה נסים: א' הפך המטה לנחש, ב' צרעת היד ורפואתה, ג' הפך המי לדם. ועליהם אמר \"והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעון לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון, והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעון לקולך ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם ביבשת\" (שם שם ח'-ט'). וראוי לדעת אם היו שלושת הנסים האלה כנגד העם להבטיחם ולאמת שליחות משה, למה יוחדו שלשת אלה ולא זולתם, ולמה אמר \"אם לא יאמינו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון\", מה היפוי כוח שמצא בנס השני יותר מהראשון שיאמר עליו כן? ומה שראוי לומר בזה הוא שהיציאה ממצרים והגאולה אוי שתקשה בעיני בני ישראל משלוש בחינות: האחת מפאת פרעה לרשעתו ורוע לבבו שהיה כמו פתן חרש יאטם אזנו (תהלים נ\"ח, ה') ולא שמע לקול משה ואהרן, והבחינה השניה מפאת ישראל שהיו שקועים בגלות כל כך כאילו כבר התיאשו מהגאולה והתשועה, לפי שהיה חולי חזק מאוד ובלתי מקבל רפואה. והבחינה השלישית מצד עם מצרים שהיו מחזיקים בישראל לעדים ומתגברים עליהם בחזקת היד. והודיעם השם יתברך שהשלושה המה שנפלאו מהם נקל בעיני ה' להחזירם לרצונו, ולכן בא ראשונה גם המטה כנגד פרעה שנקרא בדברי הנביא \"נחש בריח\", וכבר כתב הראב\"ע שמלשון \"ויקם מלך חדש על מצרים\" (שם א', ח') נראה שלא היה פרעה מזרע המלוכה, אלא הוא קם מעצמו כמו כי הקים בני עבדי, ולכן המשילו במטה שהיה עץ יבש וכשהשליכו ארצה היה לנחש, כן פרעה בראשונה היה עץ יבש והומלך בחוזקה ונעשה נחש בריח, וינס משה מפניו ובאמת ברח מפני פרעה אל מדין. וצוה ה' למשה שעם היותו מלך אל יירא מפניו מלהכותו, וזהו \"שלח ידך ואחוז בזנבו\" (שמות ד', ד') רצה לומר שישוב לשפלותו, וכמו שנאמר \"ויהי למטה בכפו\", להורות על שפלותו על ידי כף משה. והנה אמר בנס הזה \"למען יאמינו כי נראה אליך ה' אלוהי אבותם\" (שמות ד', ה') להגיד כי הוא יפקוד על מלכי האדמה באדמה בזכות אבותיהם. ובא הנס השני מצרעת היד בבחינת האומה, כי כמו שהיו בני חורין וטובים עם ה' ועם אנשים אשר באו מצרימה ורוע המקום עשאם עבדים וכנענים אנושים ונחלשים, כך היתה ידו של משה בריאה וטובה ואך בהביאה אל חיקו שהוא משל למצרים נעשתה שמה מצורעת כשלג שהוא החולי הבלתי מקבל רפואה והוא משל להתיאשם בגלות.", + "והנה צוהו ה' \"השב ידך אל חיקך\" להודיעו שכמו שהיד באותו מקום שנצטרעה נתרפאה ככה בני ישראל במצרים נשתעבדו ובמצרים יהיו בני חורין, כי ה' יתברך מחץ מכתו ירפא, וכמו שאמר \"מחצתי ואני ארפא\" (דברים ל\"ב, ל\"ט), ולפי שבריאותם תהיה יחד עם היציאה משם, לכן אמר \"ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו\", כי עם היציאה ממצרים תהיה רפואתם בשלמות ושבו בנים לגבולם. אמנם בעבור היות העם בלתי ראוי ומוכן לקבל רפואת הגאולה היתה סיבה יותר חזקה למניעת פרעה מרשעתו, לכן אמר \"והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון\" וגו' לפי שתרופת האומה וגאולתה היא הוראה יותר חזקה מהכנעת פרעה. ולפי שעדיין ישאר הספק מצד המצריים והשפעת אלהיהם מהפכת המים לדם אשר הם בוטחים בם, צוהו בנס השלישי שייעד שירבה שפיכת הדם בכל ארץ מצרים במכת בכורות כמים לים מכסים, ומתוך כך ישלחו אותם. הנה אם כן באו שלשת הנסים האלה כנגד העם להסיר כל ספק מליבם, ולכן אמר \"ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'\" (שמות ד', ל\"א) וגו', כי ענין האותות והוראתם הוא לאמת הדבר ההוא בלבם. וראיתי מי שכתב שהיו שלושת הנסים האלה זה גדול מזה, לפי שהדבר אשר יאמר עליו שהוא נסיי באחד משלושה פנים הגדול מהם הוא יהיה נמנע אצל הטבע בהחלט, כמו שיהפוך הברזל גזת הצמר או אפרוח לדבר אחר, או שיהיה נמנע אצל הטבע בזמן מה ולא יהיה נמנע בהחלט כמו שיהפך קב תמים לאפרוח שהוא נמנע אצל הטבע להיות פתאום אבל אפשר לאחר זמן שיהיו החטים מאכל לעוף השמים ותתהוה מהם הטפח הזרעית ויולד ביצה וממנה אפרוח, או שיהיה הנס מורכב משני ענינים יחד בהתהוות מביצת התרנגול חצי תרנגול וחצי צפרדע שהוא נמנע מצד כללותו. וכבר נתבאר בחכמת הטבע שלא כל דבר שיזדמן יתהוה מאיזה דבר שיזדמן, אבל יפול בזה צד אפשרות מצד קצתו. והנה מבואר כי אות המטה שנהפך לנחש היה המנעותו מצד הזמן, כי המטה כשיותך לעפר ונחש עפר לחמו אפשר שיתהפך זה לזה באורך הזמן, והיה הנס בו שנעשה כן בזולת זה הזמן.", + "והמופת השני היה קצתו נס מוחלט וקצתו לא והוא שנעשה האדם בריא וחולה בזמן אחד, כי בדרך הטבע אי אפשר להיות הדם ידו מצורעת רק בשיהיה הוא עצמו מצורע בהמצא בו הפסד כוח המשנה בכלל, ואם שיוכר זה בקצת חלקיו וראשי אבריו לא יאמר מפני זה שידו או רגלו או חוטמו מצורעת והוא בריא, כי אם הוא בריא וכוחו שלם בכל פעולותיו ואבר אחד מצורע הוא כמו חצי תרנגול וחצי צפרדע, ויהיה נמנע אצל הטבע יותר מהראשון. אולם לפי שכבר אפשר שתפול הצרעת ביד בצד מן הצדדין כמו שאמרתי, לכן בא האות השלישי שהוא מהמין הראשון שנמנע להיות בהחלט בשום זמן, כי ההפך המים שהוא יסוד פשוט לדם הוא כמו ההפך הברזל לאפרוח, כי אף שגוף האדם יצטרך לשתיית המים אינו להזנה כי אם להעביר המאכל במעברים הצרים, כי היסוד הפשוט אי אפשר שיהפך מזון וכל שכן שיתהוה ממנו מיטב הלחות שבניזון. וכל שכן שיתהוה הדם, חוץ מן הכבד שהוא מקום הולדתו הטבעי, ודומה להאפשרות שיעשה מהבן לב או כבד או מוח נפרדים מכלל הגוף שהוא בתכלית הנמנעות ולהיות שלושה המופתים מודרגים מן הקל אל הקשה לכן אמר \"אם לא יאמינו\" וגו'. ולפי זה הניסים האלה היו כנגד העם לאמת נבואתו של משה. ונעשו עוד ניסים אחרים כדי להכות בהם את המצריים, ולכן נקראו מכות, והן אותן העשר הכתובות בתורה. ועניינן אצלי שבאו כפי ארבעת היסודות שמהם הורכבו הדברים השפלים ומהם נתקיימו. שנים מהם כבדים – הארץ והמים, ושנים מהם קלים האוויר והאש, ולכן נאמר ראשונה שהכה את המים ונהפכו לדם, ובזה היה צער גדול אליהם כי שתיית המים היא הכרחית להשקיט תגבורת החום אשר מבפנים וכדי לדקדק את המזון ולהעבירו במעברים הצרים, ובהתהפכם לדם לא יכלו מצרים לשתות מים. וגם הבעלי חיים הנולדים במים שהיו אוכלים מהם – מתו, כמו שנאמר \"והדגה אשר ביאור מתה\" (שמות ז', כ\"א). ולא די שמתו הבעלי חיים הימיים המועלים להם, אלא שגברו חיל ועצמו הבעלי חיים המזיקים אשר במים שיצאו להרבה לצערם בקולם וריבוים, והיא היתה מכת הצפרדעים. ואחר שהכה יסוד המים בשתי המכות האלה הכה יסוד הארץ בשלושה אותות אחרים, אם בכינים שכל עפר הארץ היה כנים, אם בערוב ואם בדבר לפי שהביא הקדוש ברוך הוא מהבעלי חיים הנולדים בארץ והם כלל הבעלי חיים המזיקים מעורבים עם אלו שרצים וחיות טורפות ובהמות רעות וכל מיני מזיקים והם הערוב. והבעלי חיים הביתיים הטובים והמועילים הנולדים בארץ המית הדבר. הרי לך שלשת המכות האלה כנגד יסוד הארץ בעצמותה ובעלי חיים, הנולדים בה. ולפי זה חמשת המכות דם צפרדע כנים ערב דבר הם כנגד שני היסודות הכבדים המים והארץ. עוד הביא בשני יסודות הקלים אויר ואש חמש מכות אחרות כי השחין נעשית באויר שנאמר \"ויזרוק אותו משה ויהי שחין אבעבועות\" (שם ט', י'), והברד היה ביסוד האש כמו שנאמר \"ויט משה את מטהו על השמים וה' נתן קולות וברד ותהלך אש ארצה\" (שם שם, כ\"ג) וגו', רצה לומד שהיסודות הקלים המתנועעים כפי טבעם למעלה הביאם למטה שהוא תנועה הפך טבעם. והביא גם כן הארבה שהוא מבעלי חיין המעופפים באויר כדי שיוזקו בהם. וכן החשך שהיתה מכה באויר כי הוא זך בטבעו ונתחדש בו עובי כפול ומכופל באופן שלא יכול לעבור בו ניצוץ השמש על הארץ. וכן מכת בכורות ששלח בגופים אש שורף שהתיך רוחם וכחם פתע פתאום. הרי לך חמשת המכות האחרונות האלה שהיו בשני היסודות הקלים האויר והאש, ובזה האופן נתחייבו עשרת המכות לפי ארבעת היסודות הנלקים. וראוי היה שיהיו המכות עשרה לפי שזה המספר קדוש ומקודש, והיו טבעי הדברים השפלים כנגדם והגלגלים עם גלגל השכל עשרה, והשכלים הנבדלים עם סבתם השם יתברך הם עשרה או עשרה מהמאות או מהאלפים כמו שאמר \"אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ \" (דניאל ז', י'), ולכן נברא העולם בעשרה מאמרות, ועשרה דורות מנח עד אברהם, ונתנסה אברהם בעשרה נסיונות, ושאר העשיריות שהזכירו חז\"ל. וזהו הדרך הראשון בביאור הדרוש הזה.", + "והדרך השני הוא שנאמר שבאו המכות מדה כנגד מדיה, כפי הצרות והרעות שקיבלו ישראל ממצרים שהם עשרה מיני רעות רבות וצרות:", + "א' – מיתת בניהם במימי היאור כמו שנאמר \"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו\", וכאילו היה יאור מצרים מלא דם בניהם ועל הגמול הרעה הזאת באה מכת הדם, והדגה אשר ביאור מתה.", + "ב' – צעקת בנות ישראל ודמעתן על לחיין והספדן תמיד על היאור שהיה מכלה פרי בטניהן ולהגמול הרעה הזאת באה מכת הצפרדעים, כאילו הם יצערו וילילו על ילילת בנות ישראל, ויצאו מן היאור כי משם יצאה היללה והצעקה.", + "ג' – שמררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים, לפי שנתנו עמלם ויגיעם בעפר האדמה באה מכת הכנים כאשר הכה משה במטהו בעפר הארץ, כאילו הכה ויקלל אותו העפר שהיה לבני ישראל עמל וכעס, ולכן נהפך למצרים לכנים ולצנינים בצידם.", + "ד' – לא לבד היו עובדים בעבודת המלך אלא גם כל אחד מן העם היה עושה בהם כרצונו, ולתגמול זה באה מכת הערוב שבעלי החיים כקטן וכגדול עלו על הארץ ונכנסו בבתים והיו טורפים ומחזיקים בהם כמעשה המצריים בבני ישראל.", + "ה' – כי ישראל מפני עבדות המצריים ועמלם לא היו רועים את צאנם ובקרם מפני טורח העבדות, וגם היו המצריים גוזלים ממקנה ישראל כרצונם, ובעבור זה באה מכת הדבר במקנה מצרים, וממקנה ישראל לא מת אחד.", + "ו' – זו פרישות דרך ארץ שבסבת עבודתם היו נפרשים בני ישראל מנשותיהם כאילו היו מוכי שחין, שהאשה נפרשת מבעלה שהוא מוכה שחין, על כן באה על המצריים מכת השחין שנעשו כמצורעים עם אבעבועות ושחין פורח שלא היו יכולים להזדקק אל נשיהם.", + "ז – לפי שהיו המצריים בחוץ וברחוב מכים בישראל באגרוף וזורקים בהם אבנים, והיו לועגים להם בגידופים ונותנים עליהם בקולם, לכן הביא עליהן מכת הברד שהיו אבנים מן השמים להומם ולאבדם, ואל הכבוד הרעים עליהם בקולות וברקים.", + "ח' – לפי שהיו מישראל עובדי אדמה למצוא אוכל לנפשם והמצריים היו גוזלים תבואותיהם אשר בשדה לכן הביא עליהם מכת הארבה שהיה אוכל כל תבואותיהם אשר להם בשדה.", + "ט' – לפי שהיו ישראל תמיד בחשך הגלות, וכמו שאמר הנביא על צרת הגלות \"בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם\" (איכה ג', ו'), ובהפך תמיד יתאר הגאולה וההצלחה כאור כמו שנאמר \"קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ\" (ישעיהו ס', א'), \"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה\" (אסתר ח', ז'), לכן באה עליהם מכת החשך, להעיד שהנה החשך יכסה ארצם לכל בני ישראל יהי אור במושבותם הפך חשך הגלות שהיו בו ונהפך בשונאיהם.", + "י' – שהיו עם אלהי אברהם בגלות ונפרדו מעל שולחן אביהם ואכזרים ימשלו בם, וכנגד זה באה מכת בכורות, וכמו שהמצריים השמידו בניו של הקדוש ברוך הוא כן הוא יתברך הרג בכוריהם ואת בני ישראל לקח לו לעם. וגם בזה הדרך תדע ותשכיל שהיו המכות גמול אלהים ובאו מסודרות ומכוונות כפי בצרות והרעות אשר קבלו ישראל ממצרים.", + "ובמה שפירשתי הותר הספק אשר העירותי עליו בשער פ\"ג." + ], + [ + "תשובות לשערים פ\"ד – פ\"ו
ר' יוסי הגלילי אומר מנין אתה אומר שלקו המצריים במצרים עשר מכות וכו'.
בפרק ערבי פסחים הזכירו חז\"ל ההגדה ויציאת מצרים אשר חייב על כל איש לספר בלילה הזה, והביאו פרשת וידוי הבכורים כלה בדרשותיהם עד רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב, והזכירו מיד אחרי זה רבן גמליאל אומר כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח וכו' ואחריו ההלל וברכת אשר גאלנו, ולא הביאו שמה דבר מדרשת ר' יוסי הגלילי ורבי אליעזר ורבי עקיבא שעשו יסוד ועיקר כל דרשותיהם על ניסי הים.", + "אמנם החכמים מסדרי המכילתא נוכחו לאות כי ראוי להכניס המאמרים האלה הערבים בדרשות עניני מצרים ומפליגין במעשה ה' כי נורא הוא, וכל שכן בדברי השלם רבי עקיבא. ובמאמר כמה מעלות טובות נכללו החסדים כולם אשר יתחברו ביציאת מצרים ושנמשכו אחריה, ומפני שעניניהם ונפלאותיהם הם קשורים עם מופתי מצרים ראויים הם שיעלה זכרונם על הספר, ולכן הוסיפו המאמרים האלה בטופס ההגדה, וגם אנחנו היום אומרים אותם, ונזכרים אחרי זיכרון מכות מצרים, כי מהם עשו התחלה ראיה וטענה על מופתי הים, ובאחרונה בא מאמר רבן שמעון בן גמליאל שהוא היותר הכרחי כמו שיתבאר להלן.", + "והנה אחד שמנה המגיד העשר מכות הביא עליו דברי רבי יוסי הגלילי \"מנין אחת אתה אומר\" וכו', ושיעור מאמרו כך הוא: אתה אומר שלקו המצריים במצרים עשר מכות מנין לנו שעל הים לקו חמישים מכות? כי לא ישאל רבי יוסי ולא ידרוש להוכיח שלקו במצרים עשר מכות כי זהו דבר ידוע לכל, אלא בא להוכיח על מכות הים שהיו חמישים ומביא ראיה מפסוק \"אצבע אלוהים היא\", ואף שאותו פסוק הוא במכת כינים לדעתו לא אמרו אותו החרטומים על הכינים בלבד אלא על כל המכות שנמנו וגמרו שהן אצבע אלהים, כי באות המטה ומכת הדם ומכת הצפרדעים התאמצו החרטומים לעשות כמותם כדי להראות שהיו דברים מלאכותיים הנעשים בתחבולה כדרכם ובעלילותם ולא היו נפלאות אלהיות, אבל במכת הכינים שלא יכלו לעשות כמתכונתה, החליטו שכל המעשים שעשו משה ואהרן מתחילתם ועד סופם הם מעשה אלהים ואמרו אצבע אלהים היא, ולכן לא השתדלו עוד החרטומים לעשות כמותם ולא שאל אותם פרעה עוד לעשות גם הם בלטיהם, כי כבר קיימו וקבלו שהן פעולות אלהיות כולן הראשונות והאחרונות. ומזה הוכיח רבי יוסי הגלילי מה שאמרו אצבע אלהים היא על עשר המכות, ולפיכך דרש אם כל מופתי מכות מצרים מתוארות באצבע להורות על מעלת הפעול יתברך כאילו כולן נעשו באצבע קטנה מאצבעותיו, אם כן במופתי הים שנאמר \"וירא ישראל את היד הגדולה\" נתחייב לומר שהיה ערכם לערך מופתי מצרים כמו היד לעומת האצבע, ואם באצבע הכח עשר מכות ראוי לומר שהכח ביד שיש בה חמש אצבעות חמישים מכות כי חמש פעמים עשר הם חמישים. ואתה תראה בענין לוחות הברית שהיו כתובים בהם עשרת הדברות ונאמר בהם כתובים באצבע אלהים ועל הגרמים השמיימים אמר המשורר \"כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך\" (תהלים ח', ד') וגו', וכבר ראיה דברי הרב המורה שהיו כדורים חמישים, והסכמות הידיעות האלה מורה על התקשרות הדברים העליונים עם התחתונים, והנה הרב דוד אבודרהם הקשה על זה המאמר כי במכת דבר נאמר גם כן \"יד ה'\", הרי שעשה ביד ולא באצבע, והשיב עליו שהפסוקים אינם אלא אסמכתא בעלמא והקבלה היא העיקר. ואני אומר שרבי יוסי הגלילי סבר שמילת יד היא משותפת בהוראותיה כי נאמר על יד על המקום כמו \"יד הירדן\" \"ויד תהיה לך על אזנך\" ונאמר על המגפה כמו \"ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים\" ונאמר על היד הגשמית הכוללת חמש אצבעות. ונראה לפרש \"הנה יד ה' הויה במקנך| על המגפה לפי שהכתוב קראה דבר אבל מה שנאמר על הים \"וירא ישראל את היד הגדולה\" מלה גדולה מורה שנאמר יד הנחתה הגשמית ולכן היה מקום לדרשתו.", + "והותרו בזה הספקות בשערים פ\"ד, פ\"ה, פ\"ו.", + "אמנם קשה לנו מאוד במאמרי האנשים ההם השלמים אתנו האומרים שעל הים לקו חמישים מכות לדעת ר' יוסי הגלילי ומאתיים מכות לדעת רבי אליעזר ומאתיים וחמישים מכות לדעת רבי עקיבא, כי איך ציירו אותו המספר הגדול מהמכות שעל הים? ומשנה מפורשת היא באבות פרק ח': \"עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים\", ומה יעשו בדרשותיהם הסותרות משנה זו? גם אשאלם ויודיעוני במה ישתנו המכות כולם אלו מאלו, ואם היו מתיחסות במספרם עם מכות מצרים האם היו גם כן מתיחסות אליהן באיכותן או שהיו מכות הים ממין אחר מתחלף ממכות מצרים?", + "ומה שנראה בזה הוא שהחכמים שלשתם הבינו אותה משנה באבות על הניסים שנעשו לישראל בהצלתם במצרים או על הים ולא על המכות שלקו המצריים לא במצרים ולא על הים, וכן פירש הרמב\"ם שם במשנה. אמנם העשרה ניסים שנעשו לישראל המצרים הם מה שנצולו מן העשר מכות, והיות כל מכה ומכה מהן מיוחדת למצריים ולא לישראל, והם ניסים בלא ספק. וכן משמע מלשון התורה בכל מכה ומכה מלבד מכת הכנים שלא נתברר בה אבל כן מקובל באומה. כי נאמר בפירוש בדם \"ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור\" להורות שהנס היה לישראל שלא הורע להם. ונאמר בצפרדע \"ובאו בביתך ובחדרי משכבך\", ונאמר בערוב \"והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן\", ונאמר בדבר \"וממקנה בני ישראל לא מת אחד\", ונאמר בשחין \"כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים\", ונאמר בברד \"רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד\", ונאמר בארבה \"ויעל הארבה על כל ארץ מצרים\", ונאמר בחושך \"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם\". וכל זה מורה שלא היו המכות בישראל. אמנם העשה ניסים שנעשו לישראל על הים הם קבלה, ואלו הם:", + "א – הובקעו המים כפשוטו בפסוק \"ויבקעו המים\" (שמות י\"ד, כ\"א).", + "ב – אחר שבאו נעשו כקובה ועליו כדמות גג לא מקופח ולא משופע, כי היה כל הדרך בים כאילו היה בו נקב וחלול והמין מימין ומשמאל וממעל, וזהו מאמר חבקוק: \"נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָיו\" (חבקוק, ג', י\"ד).", + "ג – קרקע הים נתקשתה ונקפה להם שנאמר \"ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים\" ולא נשאר בקרקעיתו שום חומר וטיט כבשאר נהרות.", + "ד – כי דרכי מצרים היו בחומר מדובק והוא מה שנאמר \"חֹמֶר מַיִם רַבִּים\" (שם שם, ט\"ו).", + "ה – שנבקע הים לדרכים רבים כמספר השבטים כעין קשה ועגול כמו שנאמר \"לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים\" (תהלים קל\"ו, י\"ג).", + "ו – שנקפאו המים ונתקשו כאבנים שנאמר \"שִׁבַּ֖רְתָּ רָאשֵׁ֥י תַ֝נִּינִ֗ים עַל־הַמָּֽיִם\" (תהלים ע\"ד, י\"ג) רצה לומר שנתקשו המים עד שנעשו חזקים שאופן שיברו הראשים עליהם.", + "ז – שלא נקפאו כקפיאת שאר המים הנקפאים רצה לומר להיות חתיכה אחת אלא היו חתיכות רבות כאילו היו אבנים מסודרים קצתם על קצתם והוא מה שאמר \"אַתָּ֤ה פוֹרַ֣רְתָּ בְעׇזְּךָ֣ יָ֑ם\" (שם.).", + "ח – שנקפאו כזכוכית והיו בהירים כשוהם כדי שיראו קצהם את קצהם בעת עברם בים כמו שנאמר \"חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים\" (תהלים י\"ח, י\"ב), רצה לומר קיבוץ המים היה כעצם השמים לטוהר שהוא בהיר.", + "ט – שהיו נוזלים מהם מים מתוקים והיו שותים אותם.", + "י – שהיו נקפאים בעת שהיו נוזלים אחר שלקחו מהם מה ששתו בטרם ירדו לארץ וכמו שנאמר \"נצבו כמו נד נוזלים\", רצה לומר הדבר הנוזל היה נקפא בלב הים.", + "ומצאנו בקבלה גם כן שבאו על המצריים מכות בים יותר ממכות מצרים, אבל כולן היו מעשרה המינים אשר לקו במצרים ונתחלקו למינים רבים על הים ועל זה רמז באומרו אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר, היינו במדבר ים סוף, עד כאן לשון הרב.", + "ולמדנו מדבריו שהמשנה ההיא היה ענינה הניסים שנעשו עם ישראל בהצלתם, אבל ענין המכות שנלקו בהן המצריים במצרים ועל הים הוא דבר אחר ועליו נאמר במשנה \"עשר מכות נלקו המצריים\". ומורה שהעשר מכות הן כנגד המצריים והעשרה ניסים הם בבחינת ישראל וערכם, ובדרך הזה לא תפול סתירה מהמשנה לדברי השלמים האלה, עוד ביאר שהמכות שנלקו בהם המצריים כל הים היו ממין עשר מכות, והביאו לזה לפי שראה שכל החכמים האלה עשו יחס וערך גדול בין מכות מצרים למכות הים, באמרם שבעד כל אחת ואחת ממכות מצרים נעשו חמש על הים, כי היעלה על הדעת שלא יעשו היחס והערך הזה כי אם במספר שהוא דבר מקרי בהן ושלא יהיה שום הדמות ויחס בעינינם ועצמם? האם נאמר ששני מיני האדם הם כנגד שני אגוזים שנמכרים בשוק? אלא אין ספק שלא באו החכמים להעריך וליחס מכות מצרים ומכות הים כי אם להיותם בכמותן ואיכותם ומבען. ולכן היתה הדרשה \"כמה לקו באצבע עשר מכות אמור מעתה\" וכו', אצה למר שנעשו על הים חמישה פעמים כנגד האצבע שנעשה במצרים כי יש ביד חמש אצבעות. ומזה הוכיח שהיו מכות היום ממין מכות מצרים כיון שכולם היו אצבעות. ואולי יסמוך לזה גם כן הפסוק שאמרו הפלישתים כשבא ארון האלהים אל המחנה בימי עלי שאמרו: \"אוֹי לָנוּ, מִי יַצִּילֵנוּ, מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה; אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים, הַמַּכִּים אֶת־מִצְרַיִם בְּכָל־מַכָּה בַּמִּדְבָּר\" (שמואל א', ד' ח'). ובאמרם \"כל מכה\" רמזו לעשר המכות שבמצרים ובאמרם \"במדבר\" הכוונה על מדבר ים סוף כמו שהביאו הרב. וראוי שנפרט זה ונראה אם יצדק בכל המכות, כי הדם שנעשה מהיאור במצרים גם כן נעשה ממנו הרבה בים סוף כי נשפכו בתוכו דמים רבים מהמצריים. וכן אם במצרים עלו עליהם הצפרדעים כל שכן שהיה זה על הים מקום היותם. אם במצרים נעשו הכינים בעפר האדמה גם בבוא פרעה לרדוף אחרי בני ישראל העלו עפר על ראשם בדרך והיו לכנים. אם במצרים באו בעלי חיות מעורבים להזיק בהם גם בים באו יותר ויותר כי \"שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות\". אם המצרים באה מכת השחין פורח אבעבועות על המצרים כל שכן שהיה להם שחין במים שמתים שמה נפוחים ומלאים אבעבועות. אם במצרים בא הברד והקולות גם בים המים נעשו כאבנים ונופלים עליהם כמו שאמרו חז\"ל \"שברת ראשי תנינים על המים\" ששם היו המצריים. אם במצרים אם במצרים בא הארבה והם העופות היורדים לאכול כל שכן שהיה זה בים בהיותם מתים שם פגרים היו יורדים עליהם העופות וכמו שנאמר \"וירד העיט על הפגרים\". אם במצרים היתה מכת החושך כל שכן שהיה חושך למצריים בתוך הים וכמו שנאמר \"ויהי הענן והחושך\". אם במצרים היתה מכת בכורות הנה על הים נלקו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירותו, נער וזקן קטון וגדול כולם ספו המו מן הבלהות.", + "ונתבאר מזה שמכות מצרים נחשבו כאצבע אחת, ומכות הים היו חמש אצבעות, היינו תוספת מיני המכות ההם בעצמן על אחת כמה וכמה כפולה ומכופלת, ובכל זאת היו מאותו המין. והוא מה שרציתי לבאר ולכן אמרו במשנה שהוכו במצרים עשר מכות ועל הים עשר מכות רצה לומר עשרה מינים שהם סוגי המכות אך נכפלו כמה פעמים." + ], + [ + "תשובות לשערים פ\"ז – צ'
רבי אליעזר אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים היתה של ארבע מכות וכו'.
כך היא הגירסא האמיתית בזו ההגדה כי באמת לא בא רבי אליעזר לחלוק על רבי יוסי, וגם רבי עקיבא לא חלק על רבי אליעזר אלא כל אחד ואחד מהם קיבל דעת חברו והוסיף עליו. כי המגיד הראשון ביאר שהיו מכות מצרים עשר ובא רבי יוסי הגלילי וקיבל זה ועשה ממנו הוכחה שיהיו מכות היום חמישים בחשבון האצבעות כמו שביארתי.", + "וההקדמות האלה קיבל אותן ר' אליעזר והוסיף עליהם, שאם היו מכות מצרים עשר כדעת המגיד הראשון ומכות הים היו חמש פעמים שהם כדעת רבי יוסי הגלילי, ובא רבי אליעזר וביאר שבכל מכה ומכה בין במצרים ובין על הים נכללו ארבע מכות ויהיו אם כן מכות מצרין ארבעים ומכות הים מאתים, כי בהיות מופתי הים חמש פעמים יתירים ממופתי מצרים שמספרם ארבעים יתחייב שיהיו המכות על הים מאתים, ולכן לא אמר רבי אליעזר מנין את ה אומר שהיו מכות מצרים עשר לפי שזה כבר מנה המגיד ורבי יהודה בסימניו, ולא אמר גם כן מנין שהיו מופתי הים חמישה נגד מופתי מצרים לפי שזה כבר ביאר רבי יוסי, אלא הוכיח רק שהיו ארבע מכות בכל מכה ומכה.", + "וכשתתחבר הקדמתו עם הקדמות החכמים המונחות יצא מהם שהיו מכות מצרים ארבעים ומכות היום מאתים. אמנם מהו ענין ארבע מכות שהיו בכל מכה ומכה? ונוכל לומר לפי שבכל מכה היו מורכבים הארבע היסודות אם בהפסדם ואם בהתהוותם, ואחרי שלא נעשה הדבר בדרך הטבע כי אם בדרך נס יתחייב שכל אחד מהיסודות הוכו באותה מכה, ובזה האופן היתה כל מכה של ארבע מכות: אחת שנעשה ביסוד האש של אותו מורכב, ואחת שנעשה ביסוד האויר של אותו מורכב, ואחת שנעשה ביסוד הארץ שלו, ואחת ביסוד המים. כי בכל מכה ומכה נשתנה כל אחד מהיסודות אשר באותו מורכב על דרך נס. והנה הוכיח המגיד היות בכל מכה ומכה ארבע מפסוק \"ישלח בם חרון אפו\" וגו', והוא בספר תהלים במזמור ע\"ז המתחיל \"האזינה עמי תורתי\", וראה המגיד לדורשו על זה מפני שבכתובים שמה התחיל לספור המכות, באומרו \"אשר שם במצרים אותותיו\" וגו' \"ויהפוך לדם יאוריהם\" וגו' \"ישלח בם ערוב ויאכל וצפרדע ותשחיתם\", ואחר זה הזכיר הארבעה ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה, ואח\"כ \"יהרג בברד גפנם\" ואחריו הדבר \"ומקניהם לרשפים\".", + "וכיון שאמר אחרי זכרון המכות \"ישלח בם חרון אפו\" הוכיח ר' אליעזר שלא אמר על המצריים כי אם על המכות שהיו נכללים בכל מכה ארבע מכות שהם א' – חרון אפו, ב – עברה, ג – זעם, ד – צרה משלחת מלאכי רעים, כי הצרה ההיא היא משלחת מלאכי הרעים, ואין ספק שהיה ראוי לומר צרת משלחת מלאכי רעים, וכן היה ראוי לומר מלאכים רעים, אבל כהר יבוא המוכרת במקום הסמוך כמו \"מי המרים\", והסמוך במקום מוכרת כמו \"אַל תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ\" (תהלים ע\"ד, י\"ט). ויש ספרים שגורסים הדרשה הזאת באופן אחר: עברה אחת, זעם שתים, צרה שלוש, משלחת מלאכי רעין ארבע, שלא מנה רבי אליעזר חרון אפו באחת מהן לפי שסבר שהוא כולל לכל העשר מכות לגופן איצטריך, אבל הגירסא הראשונה היא יותר אמיתית אצלי.", + "והותרו במה שאמרתי הספקות אשר בשערים פ\"ז, פ\"ח, פ\"ט ו-צ'." + ], + [ + "תשובה לשער צ\"א
רבי עקיבא אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב\"ה על המצריים במצרים היתה של חמש מכות וכו'. כבר ביארתי שגם דעת רבי עקיבא לא בא לחלוק על רבי אליעזר ולא על הראשונים, כי אם להוסיף עליהם בחינה אחרת מפאת המורכב, לפי שכבר התבאר בחכמה שהמורכב יש לו כוח נוסף על כל אחד מהפשוטים אשר בו, ולכן סבר ר' עקיבא שהיו בכל מכה ומכה חמש מכות שהיו ארבע כנגד ארבע יסודות, וחמישי כפי המורכב שהוא זולת מכל אחד מהפשוטים, כיון שבהוויה או בהפסד נבחין הווית המורכב או השתנותו והפסדו. ונבחן גם כן השינוי בכל אחד מהארבעה פשוטים, והוכיח היותם חמישה כפי המילים באותו פסוק שדרש רבי אליעזר, כי הוא דרש הכתוב כולו מראש ועד סוף. חרון אפו אחת, עברה שתים, זעם שלוש, ודרש צרה בפני עצמה שהוא ארבע, ומשלחת מלאכי רעים דרש בפני עצמו שהוא חמש. ובצדק כל אמרי פיו של רבי עקיבא כי חרון אפו וכן עברה וזעם וצרה הם שמות מורים על הייחוד, ולכן ראוי שידרשו כל אחד מהם על כל אחד מהפשוטים הארבעה, אולם משלחת מלאכי רעין היה ראוי שידרש על המורכב לפי שהוא קיבוץ מלאכים רעים שהם היסודות ההפכיים בתורותיהם ואיכותיהם, ולכן אמר על קיבוצם והרכבתם משלחת מלאכי רעים, ומזה הוכיח שבהיות חמש מכות בכל מכה ממכות מצרים שיתחייב שהיו במצרים חמישים מכות ועל הים מאתים וחמישים מכות. ובעל המלמד14בעל המלמד הוא רבי יעקב בן רבי אבא מרי אנטולי, חותנו של ר' שמואל אבן תיבון. נקרא על שם ספרו \"מלמד התלמידים\" חי ופעל בתחילת המאה ה-13. כתב שהיו בחמש מכות ארבע כנגד ארבע היסודות והחמישית כנגד הגלגל שהוא גשם חמישי, ואליו נמשכו המפרשים, אך מה שכתבתי הוא יותר נכון, והותר בזה הספק אשר בשער צ\"א." + ] + ], + "Dayenu": [ + [ + "תשובות לשערים צ\"ב – צ\"ד
כמה מעלות טובות למקום עלינו, אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים וכו'.", + "השלם האלהי רבי עקיבא במאמרו היקר הזה רצה להזכיר כל החסדים והטובות שקיבלנו מה' ביציאת מצרים ובסבת היציאה, והזכיר עוד שרובם היו על צד היותר טוב ולא בדרך הכרח, כי גם בזולתם היה מתפייס הדור היוצא והשם יתברך עשה עמהם יותר מהצורך בדרך ותרנית. ולכן אמר \"כמה מעלות טובות למקום עלינו\", רצה לומר כמה מהחסדים והמעלות והכבודות שלא על צד ההכרח אלא על צד היותר טוב שהוא הנרצה, כי הוא גמלנו טובות ברחמיו וברוב חסדיו לא בדברים ההכרחיים כי אם על דרך ההטבה. ולכן המעלות הטובות האלה הם להקב\"ה תמיד עלינו כשטר חוב שיש לאדם על בעל חובו שלא פרעו, וכמאמר המשורר \"מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי\" (תהלים קט\"ז, י\"ב)." + ], + [ + "והזכיר ראשונה היציאה ממצרים כי זאת היתה להם מעלה הכרחית ואמר שאילו הוציאנו הקדוש ברוך הוא ממצרים ולא עשה במצריים שפטים והם המכות שנלקו דיינו, כלומר די היה לנו בזה, לפי שבין שנאמר שהיה גלות מצרים בחטא השפטים או שהיה בגזרת ה' לתכלית חכמתו או שבני ישראל בבחירתם ירדו שמה, הנה אין ספק שבאחד משלושת הדרכים האלה שהם סבת הגלות כמו שכתבתי לעיל היה די להם שיצאו משם, אף אם לא ינקמו מאויביהם, ולפי זה משפט המצריים ומכותיהם היה לישראל על צד היותר טוב.", + "עוד עשה בחינה שניה והוא שכיון שעשה בהם שפטים להיותם רשעים במה שהעבידו את בני ישראל בפרך, אף על פי שהקדוש ברוך הוא לא ישדד המערכות העליונות ולא יסיר גבורת השרים היושבים ראשונה במלכות דיינו, כלומר די היה לנו בזה, אבל לשדד המערכות ולבטל כוחות העליונים מפני התחתונים זה באמת היתה מעלה רמה לישראל ועל צד היותר טוב." + ], + [ + "עוד עשה בחינה שלישית והיא \"אילו עשה השפטים באלוהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו\", רצה לומר כי משפט המצריים ומכותיהם היה כפי הצדק לפי שהם הרשיעו לישראל והנפש החוטאת היא תמות, אבל הבכורות לא היו ראויים לעונש כי לא יומתו בנים על אבות. לכן אמר שמלבד מכת בכורות היה די לנו במה שנעשה במצרים עצמם עם היציאה מהגלות, ומהבחינה הזאת באה מכת בכורות למעלה בפני עצמה ולא נכללה בכלל השפטים שעשה בהם. והנה נזכרה מכת בכורות אחרי משפט האלוהיות לפי שנמשכה ממנה, כי אחרי הכות העליונים נלקו התחתונים המתיחסים אליהם, ונזכרה הסיבה הראשונה ואחריה המסובב ממנה." + ], + [], + [ + "עוד עשה בחינה רביעית והיא \"אילו הרג את בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם דיינו\", ואמר זה בעבור שמן הדין אין ראוי שיענש אדם בשני עונשין כי קטן וגדול קים ליה בדרבה מיניה, ואם המצריים נענשו בגופם היה די בזה ולא יענשו גם כן בממונם, אבל היה על צד היותר טוב שנתן ה' את חן העם בעיני מצרים, שעם כל הרעות שקיבלו בעבורם השאילום את כל אשר להם, וכבר היו ישראל מתעצלים מלשאול מהם, והוצרך הקדוש ברוך הוא לומר למשה שיחלה פניהם בזה, שנאמר \"דבר נא באזני העם\" (שמות י\"א, ב'). ותמהתי על השואלים איך אמר רבי עקיבא \"ולא עשה בהם שפטים דיינו, ולא נתן לנו את ממונם דיינו\", הלוא השם יתברך אמר לאברהם \"וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית ט\"ו, י\"ד)\"? ומפני זה באו לפרש דברי השלם רבי עקיבא אשר לא כדת ואשר לא עלה על ליבו, כי באמת הוא מזכיר חסדי ה' עמנו אם באופן הגזרה שאמר לאברהם ואם במעשה היציאה ממצרים, ולכן אותם הדברים עצמם שהבטיח לאברהם הם הטובות אשר השפיע עלינו." + ], + [ + "עוד עשה בחינה חמישית באומרו \"אילו נתן לנו את ממונם ולא קרע את הים דיינו\", רצה לומר שעשה ה' נס גדול בקריעת ים סוף כי שינה הסדר הטבעי המוטבע מששת ימי בראשית מבלי הכרח כי אם על צד היותר טוב, לפי שכבר היה הקדוש ברוך הוא יכול להצילם מיד מצרים אחרי שהוציאם משם מבלי שיקרע את הים, אם לא היה מקשה את לב פרעה לרדוף אחריהם, כי הוא לא רדף כי אם בעבור שהקשה ה' את רוחו ובני ישראל עשו עלילות כמו שאמר \"וישובו ויחנו לפני פי החירות\" (שמות י\"ד, ב') ואמר פרעה לבני ישראל \"נבוכים הם בארץ\", או שישים בלב פרעה לשוב מצרימה כי \"לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּו\" (משלי כ\"א, א'), או ישליך על המצריים אבנים מן השמים או באופן אחר מהאופנים כי רבים הם לפני המקום לעשות כרצונו. ולזה אמר רבי עקיבא שהיה די לנו בכל הניסים שנעשו במצרים גם מבלי מופתי הים שלא נעשו על צד ההכרח אלא על צד היותר טוב כדי ש\"יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם\" (תהלים ק\"ד, ל\"ה) ." + ], + [ + "עוד עשה בחינה שישית והיא \"אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה\". וענין זה שישראל לא נכנסו לים לעבור בו משפתו על שפתו כי באותו צד שנכנסו עצמו יצאו כי היתה הבקיעה כעין קשת עגול, ומה הועילו אם כן בכניסתם בלב הים אם לא לאחד משני דרכים או לשניהם יחד: אם להגדיל את ה' שיעשה עמהם פלא, או אם כדי שיכנסו המצריים אחריהם ויהיו נשקעים בתוכו. אף על פי כן היה די בפלא שנקרע להם הים ולא צללו המצריים כעופרת במים אדירים, וזהו על צד היותר טוב. גם היטיב ה' עמהם לעשות פלאים אחרים באותה העברה במה שיבשה הארץ בתוך הים ולא היה שם רפש וטיט כדי להקל מהם הטורח והעמל באותה ההעברה, וכל שכן לנשים וטף, והשם יתברך החריב את קרע הים והוביש אותו כארץ פשוטה וישרה וכאילו לא היה שם טיט מעולם. ולזה באה רוח קדים עזה כל הלילה להחריבו וליבשו. גם היה קרקע הים מלא גבאות ועמקים ותלולים הרבה שלא היה באפשרות לאדם שילך בו, והשם יתברך שם \"הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה\" (ישעיהו מ', ג'). וזה כולו על צד היותר טוב ועליו אמר השלם רבי עקיבא אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו. כי באומרו קרע לנו את הים כבר הודה הנס מעיקרו שנכנסו בים ולא הוטבעו, אלא שהעבירם בתוכו ביבשה גמורה, זו הטבה כפולה." + ], + [ + "עוד עשה בחינה שביעית באומרו \"אילו העבירנו בתוכו בחרבה ולא שיקע צרינו בתוכו דיינו\", כלומר אילו העבירנו ה' בתוך הים ביבשה כמו שהגדיל ה' לעשות והמצריים היו רואים הפלא העצום ההוא והיו פוחדים ובורחים למצרים, בזה היה די לנו מהתשועה וההצלה, אבל השם יתברך לא רצה כי אם להקשות רוחם ולעצום את עיניהם כדי שיכנסו בים וישקעו בו ולא ישאר עוד במצרים אויב וצורר. וכבר נתתי את ליבי פעמים הרבה לדעת איך נכנסו כל המצריים בים ולא כחדו את ה' ואת טובו ונסיו על ישראל, הלא ידעו הלא יבינו כי בהכנסם לים ימותו, ואף שראו את ישראל נכנסים בתוכו, הלא להם לדעת כי אצבע אלוהים היא, וגם הבדל הבדיל ה' ארץ גושן בכל מכות מצרים, ואיך אם כן נשתגעו המצריים להיכנס בתוך הים? אבל האמת בזה הוא שהם היו רודפים אחרי בני ישראל דרך ישר ביבשה על שפת הים, לא שהיו נכנסים לתוכו, וזהו שאמר הכתוב \"וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם\" (שמות י\"ד, ט\"ו) וגו' \"וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ\" (שמות י\"ד, כ') וכמו שפירש רש\"י ז\"ל ויהי הענן והחושך למצרים. אמנם באשמורת הבוקר אחרי שהיו כולם נכנסים בתוך המים נאמר \"וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף יְהוָה אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן\" (שם שם, י\"ד), ואז עם אותו אור ראו המצריים שהיו בתוך הים וראו חומת הים ואז נבהלו נחפזו, והוא מה שאמר \" וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם\" (שם שם כ\"ד) כי נפלה עליהם בהלה ומהומה רבה. ואף על פי שקודם זה היו הולכים בסדר ואופן נאה בדרך החיילים, מיד נתבללו ראותם את הים, וזהו \"וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת\" (שם שם כ\"ה), רצה לומר שלא היו רוצים להלוך והם אומרים אלו לאלו \"אנוסה מפני ישראל\", כלומר נחזר לאחור וננוס, כי זהו מכלל הנפלאות שנעשו במצרים, והוא אמרו \"כי ה' נלחם להם במצרים\". ואז \"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם\" (שם שם כ\"ו), רצה לומר כבר הם מרגישים בנס קודם שינוסו, ואז \"תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן\". ולכן אמר \"ולא שיקע צרינו בתוכו דיינו\" כי השקיעה הייתה טובה כפולה ומכופלת." + ], + [ + "עוד עשה בחינה שמינית באומרו \"אילו שקע צרינו בתוכו ולא סיפק צרכנו במדבר ארבעים שנה דיינו\", רצה לומר לא די שהקדוש ברוך הוא עשה עמהם התשועה והגאולה עד להפליא במצרים ועל הים כי גם אחרי כן לא עזבם ולא נטשם וסיפק צרכם במדבר ארץ לא זרועה מקום שרף עקרב וצמאון. וזהו בדרך הטבה לפי שאפשר היה להוליכם מצד ארץ פלישתים כי קרוב הוא והיתה ארץ נושבת למצוא אוכל לנפשם, אבל כדי להשלימם עוד בתורתו ובמצוותיו ולאר הכרחיות שראתה חכמתו העליונה הוליכם במדבר השמם ולא נתן להם צרכיהם בצמצום כי אם בסיפוק גדול ולא יום אחד ולא חודש ימים ולא שנתים אלא ארבעים שנה לא חסרו דבר, וידוע שכאשר יצאו מן הים אילו היו שואלים להם הצריכים אתם עוד דבר יותר מזה בודאי היו אומרים דיינו במה שנעשה לנו מהניסים במצרים ועל הים, ומכאן ואילך די לנו שינהג עמנו בדרך הטבע, אמנם השם יתברך על צד היותר טוב סיפק צרכם במדבר ארבעים שנה בכל הדברים הנצרכים להם בדרך הפלא." + ], + [ + "עוד עשה בחינה תשיעית, באומרו \"אילו סיפק צרכנו במדבר ארבעים שנה ולא האכילנו את המן דיינו\", כלומר אפשר היה לספק צרכנו ולתת לחם בר ולחם ומזון אנושי אף על פי שהיה קניינו בדרכי ניסיים, אבל האל יתברך על הצד היותר טוב נתן להם את המן שהיה מזון אלוהי מוגשם באוויר והיה בו כוח עליון, כמו שדרשו חז\"ל \"לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ\" (תהלים ע\"ח, כ\"ה), לחם שאכלים מלאכי השרת , עד שלהיותו דבר יוצא מן הטבע לא ידעו מה הוא והיו מרגישים בו כמה טעמים, לקטנים היה כלשד השמן, הבחורים עושים אותו עוגות, לחולים היה טעמו כצפיחית בדבש, לזקנים ובשלו בפרוד, לאומות העולם כזרע גד והיה יכול לספק צרכם בעודות שהוציאו ממצרים כמו שספק מלבושים.", + "וכבר נזכרו שמונה ניסים נפלאים:", + "א – היותו באויר הפשוט ונעשה ממנו מזון ראוי להזנה.", + "ב – שהתמיד הנס הזה ארבעים שנה ובכל הנסים שנזכרו בכתוב לא נמצא נס מתמיד זמן ארוך כזה.", + "ג – וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר.", + "ד – ויותירו ממנו עד בוקר וירום תולעים ויבאש כאשר דיבר להם משה.", + "ה – שלא היה כן ביום השבת כמו שנאמר \"וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ (שמות ט\"ז, כ\"ד).\"", + "ו – שלא היה יורד בשבת שנאמר \"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ\" (שם שם כ\"ז).", + "ז – שפסק בבואם אך ארץ נושבת שנאמר \"את המן אכלו עד בואם אל ארץ נושבת\" (שם שם ל\"ה).", + "ח – קיום המן בצנצנת לדורות אף כי מטבעו נמס שנאמר \"וחם השמש ונמס\". (שם שם כ\"א)", + "וכל זה מורה על מעלת המזון האלהי הזה." + ], + [ + "עוד עשה בחינה עשירית באמרו \"אילו האכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת דיינו\", לפי שהשבת ניתן במרה קודם בואם אל הר סיני כאשר ירד המן, ומעלת מצוות השבת רבה היא, כי תורה על חידוש העולם ועל המנוחה הנפשית לעולם שכולו שבת, וכמו שנאמר בתפילת היום \"ולא נתתו ה' אלוהינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים גם במנוחתו לא ישכנו ערלים כי לעמך ישראל נתתו באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת\", כי באומרו \"ולא נתתו מלכנו לעובדי פסילים\" רמז לטעם חידוש העולם שהוריש את האומה זכרונו ולא לעובדי פסילים, ובאומרו \"גם במנוחתו לא ישכנו ערלים\" רמז למנוחה הנפשית לעולם שכולו שבת." + ], + [ + "עוד עשה בחינה י\"א באומרו \"אילו נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני דיינו\" רצה לומר מלבד מה שהשלימם בשלמות הגופני עוד נתן להם התורה, כי זה מה שקנו בקרבם לפני הר סיני ובקבלת התורה שפסקה זוהמתן. וידוע שלא עשה כן לכל גוי, וישראל לא שאלו אותה כי לא עלה על ליבם שיזכו לחסד העליון ההוא, ולזה אמר בו דיינו." + ], + [ + "עוד עשה בו בחינה י\"ב באמרו \"אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו\" ועניין זה הוא שנתן להם הקדוש ברוך הוא את התורה בכבודו ובעצמו, כי הנה קבלת התורה והמצוות כבר נכלל בהקרבה לפני הר סיני, אבל אמר שנתינת התורה היתה על ידי השם יתברך ומפי הגבורה שמעו עשרת הדברות. וידוע שלא היו ישראל ראויים לאותה מדרגה, והיה די לתת להם התורה על ידי משה רבינו עליו השלום, אבל על צד היותר טוב דיבר ה' אל כל קהלם. יש מפרשים ולא נתן לנו את התורה בכללותיה אמונותיה ומצוותיה והיה מסתפק במצוות מעטות כמו שנתן לאדם הראשון או לנוח או לאברהם." + ], + [ + "עוד עשה בחינה י\"ג באומרו \"אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל דיינו\", ואין הכוונה שישארו במדבר כערביים ולא יירשו ארץ, אלא עניינו שנתן להם ארץ ישראל שהוא הקו האמצעי מן היישוב וממנו הושתת העולם, ואין מזל ולא שר שולט עליהם כי אם שכינת ה', ולפי שצבי היא לכל הארצות בשלמות הגופניים והרוחניים, לכן אמר שהיה די להם להושיבם בארץ אחרת, אלא שעל צד היותר טוב נתן להם את הארץ אשר ה' תמיד דורש אותה. יש מפרשים ולא הכניסנו לארץ ישראל שהיה די שיתן את הארץ לבניהם או לבני בניהם שנולדו במדבר ולא לאותם שיצאו ממצרים, שהיו בהם הרבה פחותים מעשרים שנה שיצאו ממצרים ונכנסו הם בארץ והיה די להם בניסי היציאה שראו." + ], + [ + "עוד עשה בחינה י\"ד באומרו \"אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה בית המקדש דיינו\", לפי שבו היו מתכפרים עונותיהם של ישראל והקדים ה' רפואה למכתם שיתרפאו מחולי הנפש, לפי שאין איש בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז', כ'). גם כי בבית המקדש נעשו בו נסים הרבה, וכל המעלות שהזכיר ניסים הם." + ], + [ + "אחר כך כלל רבי עקיבא כל הטובות והמעלות האלה ואמר כי בהתחברן כולן יחד על אחת כמה וכמה שאנו חייבים להיות מכירי טובה כפולה ומכופלת בזו. והנה לא הזכיר רבי עקיבא נס השלו והבאר וענני הכבוד ושאר הניסים שנעשו לאבותינו במדבר לפי שנכללו באומרו כי סיפק צרכנו במדבר ארבעים שנה. גם לא הזכיר המלחמה עם סיחון ועוד ומלכי כנען שנעשה בהם כמה ניסים לפי שכללם באומרו הכניסנו לארץ ישראל.", + "בסך הכל הזכיר רבי עקיבא ט\"ו מעלות עם מעלת יציאת מצרים, וכבר אמרו שהיו ט\"ו מעלות האלה כנגד ט\"ו שיר המעלות שאמר דוד, וכנגד ט\"ו מעלות שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים עם ישראל כמו שהזכירם יחזקאל באומרו \"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ\" (יחזקאל ט\"ז, ו) \"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים\" (שם שם, ח') וגו', וכנגדם היו במקדש חמש עשרה מעלות כשהיו עולים מעזרת הנשים לעזרת ישראל, ולכן קראם רבי עקיבא מעלות ולא חסרים להעיר על הרמזים האלה.", + "והותרו עם זה הספקות אשר בשערים צ\"ב, צ\"ג ו-צ\"ד." + ] + ], + "Rabban Gamliel's Three Things": [ + [], + [], + [], + [ + "תשובה לשער צ\"ו
מצה זו שאנו אוכלים על שום מה, על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וכו'.", + "כבר כתבתי בשערים הספק אשר יפול בטעם שנתו רבן גמליאל במצה בהיות שנצטוו עליה ישראל במצרים קודם יציאתם משם, ואיך יאמר שהיה טעמה לזכרון מהירות היציאה שלא הספיק בצקם להחמיץ? והר\"ן ז\"ל בחידושיו על הרב אלפסי בפרק \"ערבי פסחים\" כתב על זה וזה לשונו: \"מצה על שם שנגאלו שנאמר ויאפו את הבצק ולא יכלו להתמהמה שאילו יכלו להתמהמה היו מחמיצין אותו דפסח מצרים לא נהנו אלא לילה ויום בפסח שני ולמחר היו מותרים במלאכה ובחמץ, לפיכך אילו יכלו להתמהמה החמיצו עיסותיהם שלא הוזהרו בבל יראה, אבל מתוך שלא היה להם פנאי אפוהו מצה, וזכר לאותה גאולה נצטוו באכילת המצה\", עד כאן. ונראה שהרב מבין מצוות מצרים מפסוק \"על מצות ומרורים יאכלוהו\" ויאמר כי זה ידבר רק בפסח מצרים, ומה שנאמר אחר כך \"והיה היום הזה לכם לזיכרון וחגותם אותו\" וגו' \"שבעת ימים תאכל מצות\" וגו' הוא פסח לדורות. אחרי בואם אל הארץ ששם יהיה איסור החמת כל שבעה, כי לדעתו לא היה פסח מצרים כי אם בלילה הראשונה, וכמו שצוותה תורה בפסח שני גם לדורות. אמנם במדבר לא היה להם חיטה ושעורה לעשות מצה ולכן לא נצטוו עליה כי אם בשנה השנית על פי הדיבור.", + "אולם הדעה הזאת רחוקה מאוד מפשט הכתובים בפרשת החודש, ועדיין הקושיא במקומה עומדת, למה אמר רבן גמליאל שהסיבה שאנו אוכלין המצה הוא לפי שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, הלוא קודם ליציאתם ממצרים כבר נצטוו במצוות מצה ואיסור החמת כל שבעה לדורות, ומפני אותה מצוה שנצטוינו בה באותה שעה אנו אוכלין את המצה, לא מפני שלא הספיק בצקם להחמיץ. והנה ראיתי מה שפירש שהמצווה הזו נצטוו בה ישראל בראשונה במצרים לבד, אך באשר נעשה להם נס של מהירות היציאה שלא הספיק בצקם להחמיץ קיימו וקיבלו עליהם לדורות את אשר החלו לעשות, ויהי אם כן טעם רבן גמליאל מצורף אל המצוה.", + "אמנם מה שראוי לומר בהיתר הספק הזה הוא באחד משלושה דרכים, והצד השווה שבהם שהמצווה נצטוו בה במצרים בענין המצה ואיסור חמץ כל שבעה כמו שנצטוו עליה לדורות, ושעל פסח מצרים אמרה תורה \"וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה'\" (שמות י\"ב, י\"ד) \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\" (שם י\", ו') וגו', רצה לומר שיעשו את החג לדורות כמו שיעשו אותו במצרים בפעם הראשונה, ועל זה נאמר \"שבעת ימים תאכל מצות\" ושאר הפסוקים. וכן כתב הרמב\"ן כי טעם \"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק... עֻגֹת מַצּוֹת\" (שמות י\"ב, ל\"ט) מפני המצווה שנצטוו בה \"שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת\" (שם שם, י\"ט) וגו', והיתה המצוה ההיא לזכור מהירות גאולתם כדי שלא יוכלו לאפות את הבצק במצרים. ואף כי היו עם רב בכל זאת בחיפזון עד שלא הספיק בצקם להחמיץ כאשר הגיעו למקום שמצאו תנורים לאפות וראו כי בדרך נס נעשו מהירותם, כי הלכו מרעמסס לסוכות שהוא מהלך יום אחד בשעה קלה כמו שהזכירו חז\"ל כדי שלא יחמץ בצקם. וכבר יורה על זה דברי משה אדוננו בתורה \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\" (דברים ט\"ז, ג'), כי לזכרון החיפזון נצטוו במצה. שעם היות שנצטוו עליה קודם היציאה ממצרים אינו מבטל הענין הזה כי השם יתברך היודע העתידות ציוה אותם לעשות המצה לזכרון אותו פלא שהיה עתיד לעשות להם. הלוא תראה שציוה בפסח מצרים משום \"וּפָסַח יְהוָה עַל הַפֶּתַח\" (שמות י\"ב, כ\"ג) ובאה המצוה קודם מעשה הנס, וכן היה בענין המצה מפני חיפזון היציאה נצטוו בה והיה הציווי קודם מפני התחברותה למצוות הפסח, זהו הדרך הראשון.", + "הדרך השני שהמצה נצטוו עליה מטעם מהירות הגאולה והיציאה כמו שהזכרתי, אולם אם היתה המצווה נתונה להם אחרי צאתם אפשר שלא היו מרגישים במהירות הגאולה ולא ידעו ולא הבינו טעם המצווה לפי המצווה לפי אמיתתה, לכן התחכם הקדוש ברוך הוא לצוות המצוה בעודם במצרים, ולהיותה המצוה הראשונה שנצטוו בה היו זריזין עליה מאוד ולשו עסותיהם בחשבם שיהיה להם פנאי לאפות המצות המצרים, אך קודם האפיה בא פרעה ועבדיו לילה לאמור קומו צאו מתוך עמי, ויצאו בחיפזון גדול וישאו את בצקם צרורות בשמלותם על שכמם כי לא יכלו להתמהמה, והיו בני ישראל ונשותיהם חרדים ומצטערים על עיסותיהם שמא יחמץ ויחטאו לאלוהים במצווה הראשונה אשר ציווה אותם, וכאשר הגיעו לסוכות או למקום אחר שיכלו לאפות את בצקם ומצאו עוגות מצות כי לא חמץ ואז הכירו וידעו שבחיפזון גדול יצאו וכי הגדיל ה' לעשות עמהם נס ופלא, וההיכרא הזאת הגיעה אליהם בעבור שנצטוו קודם היציאה באותה מצווה. לכן נתן רבן גמליאל טעם המצווה שלא הספיק וכו' שהוא טעם המצווה באמת, מפני שנצטוו עליה לאותה סיבה שכתבתי, זהו הדרך השני.", + "והדרך השלישי והוא היותר נכון אצלי הוא שראה רבן גמליאל בסגנון הכתובים שני טעמים במצוות מצות, האחד מורה על הגלות להיותו לחם עוני שהוא כחוש וקשה ונאות לעמלים ועבדים וכמו שהיו אוכלים בארץ מצרים, ולכן נאמת במצוות הפסח \"על מצות ומרורים יאכלוהו\" שהפסח יבוא אחרי המצות והמרורים, לפי שכן באה מכת בכורות אחרי הגלות ומרירות העוני. וטעם שני הורה עליו משה רבינו עליו השלום במשנה תורה באומרו \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ\" (דברים ט\"ז, ג') שביאר היות המצווה זכר ליציאה המהירה ולא לגלות. וכן נאמר בפרשת קדש לי כל בכור – \"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם\" וגו' \"וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ\" (שמות י\"ג, ג') וגו' \"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת\" (שם שם, ו') וגו'. ומאשר מצא רבן גמליאל הסתירה הזאת בטעם המצווה באומרו שהמצווה שנצטוו עליה במצרים לא היתה מאותו טעם המצווה שנצטוו עליה לדורות, כי המצווה עם הפסח במצרים היתה זכר לגלות ולעינוי השעבוד, ואותה מצווה שציווה לדורות היתה זכרון לחיפזון ומהירות הגאולה, ולזה אמר רבן גמליאל מצה זו שאנו אוכלים בדור הזה על שום מה, כי בענין הפסח אמר פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים, וביאר בו שפסח דורות היה מאותו טעם שהיה פסח מצרים לפי שפסח ה' על בתי ישראל וכו'. אל המצה שאנו אוכלין, רצה לומר שנצטווינו בה לדורות לא היתה מאותו טעם שנצטוו בה ישראל בפסח מצרים. היינו מפני העינוי כמו המרורים, אלא המצה שאנו אוכלין על שום מה שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וכו' ולזכר מהירות הגאולה נעשה המצווה הזאת. ומפני כן בתחילת ההגדה אמרו \"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים\", שאותה הכרזה עשינו בה בחינה מהגלות והעינוי כמו שפירשתי שם. וכאן נתן רבן גמליאל טעם המצווה להורות על שום שלא הספיק וכו'.", + "אמנם אין ראוי לחשוב כי מה שאמר \"עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם מיד\" מורה על אותו הגבול שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא במכת בכורות, כי שם היתה התגלות ה' כמו שנאמר \"ועברתי בארץ מצרים\" וגו', לפי שלא היה הנס של הבצק שלא נחמץ כי אם אחר היציאה והגאולה עד שבאו לאפות את בצקם לא עד מכת בכורות, כי אז לשו את הבצק ולא היה לו עדיין זמן להחמיץ, ועוד שהכתוב שמביא לראיה אינו מדבר בכלל בהתגלות אלהות.", + "אבל האמת בוא שמילת \"עד\" במקום הזה אינו מורה על גבול כמו \"עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ\" (שם כ\"ב, כ\"ה), אלא נאמר על המשך הזמנים וכאילו אמר שלא הספיק בצקם להחמיץ בעוד שנגלה עליהם מלך לכי המלכים, שהתגלות היתה במכת בכורות ופסח על הבתים, ובעוד שהיתה התגלות הזאות יצאו ממצרים, ובכל הזמן הזה לא הספיק בצקם להחמיץ. והביא ראיה לזה מפסוק \"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ\" (שמות י\"ב, ל\"ט). ואם תאמר למה לא אפו אותם במצרים? זהו לפי שלא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם, רצה לומר מזון אחר מלבד הלחם כמו בשר ודגים שהיו ראוי להם לעשות צדה לדרכם לא עשו למהירות יציאתם, כי גם הם בעצמם לא היו מאמינים שתהיה יציאתם כל כלך בחיפזון.", + "ואפשר לומר עוד בזה שהתגלות האלהות שהזכיר רבן גמליאל אינו במכת בכורות כי אף שהיה ה' עובר במצאים לא נגלה כבודו לעיני העם, אבל היה עמוד הענן. וידוע שזה בא לישראל בהגיעם לסוכות, שנאמר \"ויסעו מסוכות\" וגו' \"וה' הולך לפניהם יומם\", ולכן אמר שעד אותה ההתגלות על ידי עמוד הענן שבא אליהם בסוכות לא הספיק בצקם להחמיץ ושם אפו אותו.", + "והותר בזה הספק אשר בשער צ\"ו." + ], + [], + [ + "תשובה לשער צ\"ז
מרור זה שאנו אוכלים על שום מה על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו וכו'.
זהו הדבר השלישי אשר חובה עלינו לומר בליל הסדר, ועל טעם המרור אמר שהוא זכרון השעבוד ומרירות חיי אבותינו. כי לא אמר רבן גמליאל שהיה המרור זכר לעבדות כי אם למרירות חייהם בעבודתם הקשה. והנה התורה צוותה בפסח מצרים \"על מצות ומרורים יאכלוהו\", לפי שהמצה תרמוז אל העבדות הגופני והמרור ירמוז על המרירות הנפשי, ועליהם היה נאכל הפסח לרמוז שבעבור עבודתם ומרירות חייהם אשר עשו להם המצריים בפרך באה עליהם מכת בכורות ופסח ה' על בתי בני ישראל.", + "ואף כי בפרשת \"משכו וקחו לכם\" לא נזכר ענין המרור כבר ביארתי סיבתו שהפרשה ההיא לא באה כי אם להזהיר הזקנים שיהיו מקדימין לעניין לקיחת הפסח ושחיטתו ולא דיבר בפרשה כלל מאכילתו. גם בפרשת \"זאת חוקת התורה\" לא נזכר המרור לפי שלא באה אותה פרשה כי אם לפרט מי ומי האוכלים את הפסח, וכמו שאמר \"זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ (שמות י\"ב, מ\"ג)\" אמנם בשנה השנית צווה ה' יתעלה שיעשו את הפסח, ואמר שם בֵּין הָעֲרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ. (במדבר ט', ג')\"", + "ובזה נכלל עניין המרור שהוא מכלל המשפטים שציווה בו. ולכן כשציווה על הטמאים לנפש אדם שיעשו פסח שני אמר \"בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ\" (שם שם י\"א - י\"ב). וידוע כי פסח שני לא היה בו הבדל כלל מפסח ראשון כי אם בהיותו בחודש השני. וכיון שנזכר בו עניין המרור ואמר עליו \"ככל חוקת הפסח\" ידענו ששלושת הדברים היו חובה לפסח הדורות והם פסח מצה ומרור. ולכן עשה רבן גמליאל חובה לזכרון שלושתם בלילה הזה בדרך שאלה \"על שום מה\" בכל אחד מהם ובתשובת טעמו.", + "וחז\"ל אמרו ששלושה שמות נקראו לו, מרור חסא חזרת, מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו, ומפני שהמרור מתוק ואחריתו מרה כלענה, וכן היתה ארץ מצרים לישראל מתוקה בימי יוסף ואחר כך נעשה להם מרה; חסה מפני שחס הקדוש ברוך הוא עליהם שנאמר ויפן עליהם ברחמים ויחונם; וחזרת לפי שהיו ישראל חוזרין על הפתחין. ולמדנו מזה המאמר שכל אחד משלושה אלה יש להם שני רמזים ושתי הוראות הפכיות זו מזו, כי הנה הפסח מורה על מכת בכורות ולקוי מזל טלה שהיה מושל עליהם, שהיא מכת חרב והרג ואובדן, ויורה גם כן על החמלה והרחמים כמו שאמר \"אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל\" (שמות י\"ב, כ\"ז). וכן בעניין המצה שהיא תרמוז לעניים ולחצם ועמלם, וכמו שנאמר \"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים\". ותורה גם כן על מהירות גאולתם ויציאתם משם שלא הספיק בצקם להחמיץ, וכן המרור היה רמז למרירות חייהם בגלות. ורמז השם חסא שחס עליהם הקדוש ברוך הוא. הרי לך אחד משלושתם המורה על טוב ורע. ויורה גם על הוראה אחרת באשר אזכיר אחר כך.", + "והותר בזה הספק אשר בשער צ\"ז." + ], + [ + "תשובה לשער צ\"ח
בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וכו'.", + "כבר כתבתי בשערים מה שיש במאמר הזה מן הספק, אם במה שציווה שיראה האדם את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כי זה יצדק ביורשי הארץ שאילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים לא היו הם בני חורין שרים ונכבדים בעלי קרקעות ומלכים מהם יצאו, אבל אנחנו בגלותנו שלא ירשנו ארץ ולא זכינו לבוא עליה ונולדנו בגלות, מהו החיוב אשר לנו להראות את עצמנו כאילו יצאנו ממרים מכח אותה ראיה ואותנו הוציא משם? ואם הדבר הזה לא יצדק בנו, איך הוכיח משם \"לפיכך אנו חייבין להודות\"? אחרי שאין אנו באותו לחיוב מזה הפסוק?", + "ומה שראוי לומר בזה הוא שהמגיד אמר ש\"בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים\", והיה זה לפי שביציאה משם קנינו שרשי האמונה ופינותיה במציאות הסיבה הראשונה יתעלה והשגחתו באמונתנו בכלל ובפרט, ויכולתו הבלתי בעל תכלית לשנות הטבעיים ולבטל המערכות העליונות, ונתאמתה גם כן אצלינו שם פינת חידוש העולם, לפי שמעשה הניסים והנפלאות מורות על פעל עליון רצוני המשנה הטבעיים ברצונו, מה שהוא בלתי אפשר אם לא היה בורא אותם. ונתאמתה גם כן פינת הידיעה האלהית בפרטי בני אדם והשגחתו בשכר ועונש. ונתאמתה גם כן אצלנו פינת הנבואה שמה שראינו מייעודי משה והתראתו לפרעה בכל המכות. ונמשכה אחרי היציאה ממצרים קבלת התורה והמצות האלהיות אשר הם חיינו ואורך ימינו, וכמו שנאמר \"בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה\" (שמות ג', י\"ב).", + "ונמשכה עוד אחרי יציאת מצרים ירושת הארץ הנבחרת ומעלת האומה בה מלכיה שריה וכהניה וכל עם הארץ, וקדושת בית המקדש והשריית השכינה בתוכנו ומציאות הנבואה בנביאינו, שכל זה משתלשל ונמשך ומתחייב מיציאת מצרים. וכיוון שהקדוש ברוך הוא לא יעשה ניסים ונפלאות בכל דור ודור להיותם בלתי ראויים וזכאים אליו, יעצה חכמתו העליונה שנעשה תמיד זכר ליציאת מצרים ולהזכיר המסות הגדולות אשר ראו עינינו באופן שיעתק זכרונו מן האבות אל הבנים ויתמידו האמונות האמיתיות ולא ימושו מפינו עד עולם. וכמו שאמר \"לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ\" (דברים ט\"ז, ג'). לפי שהאמונה היא שלמות הנפש ומעלתה וסיבת השארתה. ולהיות זה שורש האמונות כולן וערותם לכן באו ברוב המצוות זכר ליציאת מצרים, ויהיה זה כאשר יתפעל בזכרון הניסים ההם ויתבונן בהם ויאמין בפינות אשר יורו עליהם, ויגיד כאילו הוא ראה אותם בעיניו והוא היה מיוצאי מצרים.", + "והנה הביא ראיה לזה ממה שנאמר בסדר ואתחנן בפרשת הבן החכם, ודע שלא כיוון לבד לפסוק הנזכר כאן \"וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ\" (דברים ו', כ\"ג), אלא גם כן לאותם הפסוקים הנמשכים אחריו, ולכן אמר כאן וגו' רצה לומר גמור שאר הפסוקים שבאו אחרי זה שהם \"וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ\" (דברים ו', כ\"ד – כ\"ה), רצה לומר שהמעשים האלה שנעשה בלילה הזה באיזה זמן שיהיה הלא הם יביאונו אל החיים הנפשיים הנצחיים ולחיים הגופיים, אם כן תהיה מצווה זו צדקה לפני ה', כלומר במחיצה העליונה בעולם הרוחני לפניו. ועל כן אמרה תורה \"וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\" (דברים ה', י\"ד), כאילו אתה בעצמך היית שם עבד ונפדית, ומה טוב דייקו חז\"ל הפסוק שאמרו \"ואותנו הוציא משם\", שכיוון שכבר נאמר למעלה \"ויוציאנו ה' ממצרים\" לא היה צורך לומר ואותנו הוציא משם, כי אם להגיד שחייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. הנה התבאר לפי זה שלא כיוון המגיד לפי הפסוקים האלה אל ירושת הארץ כי אם לשאר השלמות של הנפש והגוף. ולכן הוציא מזה שאנו חייבין להודות להלל לשבח ולפאר וכו'.", + "והנה יש במאמר \"לפיכך\" שבעה לשונות של שבח, וכפי דרך חז\"ל כנגד שבעה רקיעים, ויש אומרים שהם כנגד שבעת הרועים, כי אמר \"להודות\" כנגד אברהם אבינו שנתן הודאה לה', ואמר \"להלל\" כנגד יצחק אבינו, ואמר \"לשבח\" כנגד יעקב אבינו, ואמר \"לפאר\" על אהרן שפארו הקדוש ברוך הוא בכהונה, \"ולרומם\" על משה רבינו שרוממו בנבואה, \"להדר\" על דוד מלך ישראל, \"ולקלס\" על שלמה שקלס את הקדוש ברוך הוא.", + "ומה שנראה לי בזה הוא שרומז על שבעה אמונות גדולות שלמדנו ביציאת מצרים:", + "א – מציאות הסיבה הראשונה כמו שאמר \"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם\" (שמות כ', ב'), ואמר \" בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'\" (שם ז', י\"ז) וגו'. כי אך שיחידי האומות שלמים היו באמונתם אבל רוב העם לא היה עובד עיונם מהמורגש, כמו שכתב הרב המורה.", + "ב – פינת אחדותו כמו שאמר במכת בכורות \"אני ה' אני הוא ולא אחר\" (מתוך ההגדה).", + "ג' – ידיעת הפרטית כמו שאמר \"וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו\" (שמות ג', ז').", + "ד' – השגחתו בתתו שכר ועונש לראויים להם. וכמו שאמר לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ\" (שמות ח', י\"ח).", + "ה' – יכולתו הבלתי בעל תכלית המוחלט בשנותו הטבעיים כרצונו, וכמו שאמר \"בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ\" (שמות ט', י\"ד).", + "ו' – חידוש העולם, לפי שהאותות והמופתים הם עדים נאמנים על הבריאה הראשונה הרצונית הכוללת, ועליו אמר הנביא \"ה' אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן\" (ישעיהו כ\"ה, א'), רצה לומר שעם מעשה הפלאים יקנו אמונה קיימת בעצות הרחוקות שהוא סיפור בריאת העולם וחידושו.", + "ז' – פינת הנבואה אשר נתאמתה בייעודי משה בכל מכה ומכה אשר באו.", + "ומפני שבע האמונות האלה אשר קנינו ביציאת מצרים לשלמות נפשותינו היו שבעה מיני ההודעה הנזכרים.", + "ואפשר לומר בזה עוד שהזכיר שבעה לשונות של שבח כנגד שבעה דברים ומעלות טובות שקנו ביציאת מצרים והן:", + "א – חירות, ב – נקמה מאויביהם, ג – ממון ושלל, ד – כבוד ומעלה, ה – אמנה שלמה, ו – התורה האלהית, ז' – ירושת הארץ הנבחרת. ושבעת המעלות הטובות שחשב רבי עקיבא נכללות באלו.", + "ולפי שהמעלות האלה קנו באמצעות הניסים לכן אמר למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלה, וחזר וכלל את כל המעולות האלה וכל הטובות בחמישה מינים: א – הוציאנו מעבדות לחירות, ב – משעבוד לגאולה, ג – מיגון לשמחה, ד – מאבל ליום טוב, ח' – מאפלה לאור גדול.", + "לפי שהיו להם בעבודתם חמש רעות גדולות:", + "הראשונה היותם נכנעים תחת אחרים, כי ההכנעה איזו שתהיה היא רעה רבה, וכנגד זה אמר \"הוציאנו מעבדות לחירות\", היינו להיות בני חורין ולא נכנעים לשום אדם.", + "השניה שהיו משתעבדים בהן בעבודת פרך כאילו בני ישראל היו להם עבדים נרצעים מקנה כספם, ועל זה אמר \"משעבוד לגאולה\".", + "השלישית כי ישראל בהיותם שני מעלה וכבוד לא היו סובלים עבודתם ברצון כאשר יעשו הכושים והעבדים שלא טעמו טעם חירות, אבל תמיד היתה עבודתם ביגון ואנחה לפי שלא נסו באלה, על כן אמר כנגד זה \"ומיגון לשמחה\".", + "הרביעית היותם עבדים שמה לא היה להם יום מנוחה ושביתה לא חודש ולא שבת ולא יום טוב, עד שמפני זה נאמר במצוות השבת \"וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם\" (דברים ה', י\"ד) וגו', כי במצרים לא היו יכולים לשבות. וכנגד זה אמר \"ומאבל ליום טוב\" כי שם בעבודתם היו תמיד באבלות וכאשר באה גאולתם מיד ניתן להם חג הפסח שהוא יום טוב.", + "החמישית בהיותם המצרים היו משוללים מהאמונה ותהי האמת נעדרת אצלם ובבוא גאולתם יצאו מאפלת הסכלות לאור גדול אור האמונה והתורה אשר קבלו. ובעבור זה היה ראוי לומר לפניו הללויה, להלל ולהודות לשמו שגמלם כרחמיו וכרוב חסדיו.", + "ואפשר עוד לומר שכיוונו בזה המאמר \"חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים\", לבאר ענין אמיתי, והוא שכל אחד ואחד מישראל ימצאוהו בגלות הזה משעבוד מלכיות בפרטיותו מה שקרה לאומה בכללה במצרים, כי יש מהם שיתן ה' אותם לרחמים לפני שוביהם, אבל אף שלא יתקפוהו צרות לא ימלא מהיות נכנע ועבד והאומה המושלת עליו, ויש מהם שתכבד העבודה עליו מן האויבים העובדים בו בפרך, ויש מהם שסבבוהו כמים בלהות יגונות ואנחות שניא דא מם דא, ויש מהם שיהיה פעמים אסור באזיקים וסוכל סכנות עצומות, ומהם שלא יוכלו לשמור את יום השבת ומועדי ה' מפני חמת המציק, והקדוש ברוך הוא מקים להם מושיע ורב בדרכים נפלאים, אם בהכות אויביהם ואם בדרכים אחרים, וכמו שכתב הרמב\"ן כי כל מעשה ה' עמנו בגלות הזה הם ניסים נסתרים. ולזה תקנו לומר שכל אדם יראה עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, לפי שאי אפשר מבלתי שיעברו עליו בגלותינו צרות ממיני צרות, יש בגופן, ומהם בממונם ומהם בבניהם, ומהם בחילול שבתות ויום טוב ממצוקת האויבים, וכיוון שהשם יתברך מציל אותנו בגלות בכל יום על ידי מושיע שגואל במסות באותות ובמופתים לפיכך ראוי הוא שיראה כל איש את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שלא את אבותינו בלבד גאל באותה הגאולה הכוללת אלא אף אותנו הוא פודה ומציל בכל יום מצרות שונות כאשר עשה להם, ועל כן הכתוב אומר \"ואותנו הוציא משם\" לא אמר ואותם כי אם אותנו, לפי שכל אחד ואחד ממנו נגאל פעמים רבות בימיו בגלותו. ולפיכך אנו חייבים להודות לשבח וכו'. והזכיר שבעה מיני הודאה כנגד שבעה מיני פורעניות שבאין לעולם ונזכרים במשנה אבות, וכל שכן שהגיעו לנו הפורעניות בגלותינו, וההודאות הן לה' על הכלל ועל הפרט, על הראשונות ועל האחרונות, על גאולת האבות ועל גאולתנו אנחנו מצרות הפרטיות ליחידים הבאות עלינו. לכן תקנו לומר \"למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלה\", שגם לנו עשה נס גאולה ותשועה ופורקן כהיום הזה.", + "ואחשוב גם כן שאמר \"הוציאנו מעבדות לחירות\" כנגד גלות מצרים, \"ומשעבוד לגאולה\" כנגד גלות בבל, \"ומיגון לשמחה\" כנגד גלות פרס ומדי, \"ומאבל ליום טוב\" מצרות יוון, \"ומאפלה לאור גדול\" בכל יום ויום בגלות אדום. ובאו חמישה המאמרים האלה אחד על מצרים וארבעה על ארבע מלכיות, שבכולן היתה לנו תשועה וגאולה אם לכלל ואם ליחידים. ומפני זה תקנו שאחרי קריאת שני פרקי ההלל נברך \"אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים\", היינו גאולתנו בפרטיות בגלותנו וגאולת אבותינו ממצרים גאולה כוללת. ולכן יאמר \"והגיענו הלילה הזה\", רצה לומר כי מרוב הצרות כמעט כלונו בארץ וחסדי ה' כי לא תמנו, והוא ברחמיו הגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור וכו'. ולא הזכיר בזה את הפסח, לפי שבחוצה לארץ לא נוכל לזבוח את הפסח. וראוי היה לתת הודאה ושבח לפניו יתברך על כל זה מפני שמי שנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו מעל וגזל את הקדוש ברוך הוא, וכמאמר הנביא המתרגם על זה \"יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ\" (ישעיהו א', ג'), ולכן אדוננו משה צווה לבל נהיה כפויי טובה שנאמר \" וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ\" (דברים ח', י').", + "וראוי שתדע גם כן עם זה שזכרון גאולת מצרים אצלנו הוא תקווה רבה והודאה גדולה על הגאולה העתידה, וכמו שאמר הנביא \"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת\" (מיכה ז', ט\"ו), ואמר \"הן גאלתי אתכם אחרית כראשית\"15תוספת למוסף של שבת ויום טוב כל פי תקנת הסבוראים אחרי חורבן בית שני., להגיד שהיו שתי הגאולות קשורות זו בזו, וכמאמר הנביא \"יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ\" (ישעיהו י\"א, י\"א) וגו', עד שמפני זה אמרו חז\"ל שנאמר למשה במראה הסנה \"אהיה אשר אהיה\", לומר אהיה עמהם בצרה זו אהיה עמהם בצרה אחרת של שעבוד מלכיות, כי סמך זו לזו להיות מצרניות, ועוד דרשו על \"שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח\" (שמות ד', י\"ג) שרמז על מלך המשיח, אותו שאתה עתיד לשלח בעולם, ואף על פי שאלה הם דברי אגדה אין בהם נפתל ועקש, ולכן תקנו שנעשה בזריזות בכל חוקת הפסח ומשפטיו, לפי שגם זה הוא לנו תמיד עדות ברורה על הגאולה העתידה, ובעבוד זה ראוי לומר בברכת הגאולה: \"כן ה' יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, ויהיו בגאולה כוללת שלמה שמחים בבנין עירך ושמחים בעבודתך\", רצה לומר עתה בגלות לא נוכל לקיים מצוות \"ושמחת בחגך\" לפי שאמור לאדם למלא שחוק פיו, אמנם בשוב ה' את שיבת ציון אז נגילה ונשמחה. ואף על פי שעתה אין לנו חג כי אם במצה ומרור, הנה אם נאכל מן הזבחים שהם שלמי חגיגה ומן הפסחים שהיו נאכלים על השובע, כשיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ואז נודה לך שיר חדש מלבד הלל על יציאת מצרים, ואותו שיר חדש יהיה על גאולתנו ועל פדות נפשנו משעבוד מלכיות. וחותם \"גאל ישראל\", רצה לומר הגואל והמושיע במצרים את ישראל, כי על זה באה הברכה הזאת בלבד.", + "הנה נתבארו המאמרים האלה וברכת הגאולה והותר הספק אשר בשער צ\"ח." + ] + ], + "First Half of Hallel": [ + [], + [], + [ + "תשובה לשער צ\"ט
הללויה הללו עבדי ה' ההלו את שם ה' יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם וכו'.
כבר כתבתי בשערים על הספק למה תקנו להפסיק בקריאת ההלל ושיהיה נקרא בדילוג לפרקים ממנו קודם הסעודה עד \"למעינו מים\", וחותם בברכת הגאולה, ושם ינוחו ויאכלו וישתו, ואחר הסעודה יגמרו שאר פרקי ההלל ויברכו ברכת השיר. ולמה לא תהיה קריאתו מדובקת אם קודם הסעודה או לאחריה מבלי דילוג והפסקה? ולמה לא נאמר ברכת הגאולה על גמירתו?", + "ומה שנראה לי בזה הוא שחז\"ל שיערו בהלל הזה שני חלקים, החלק הראשון מתחילתו עד \"למעינו מים\" ידבר מיציאת מצרים וקריעת ים סוף, ולכן קראוהו \"הלל המצרי\" לפי שקבלה בידם שנאמר על יציאת מצרים. ובמדרש אמרו \"הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה'\", זהו שאמר המשורר \"אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה\" (תהלים ע\"ז, ז'), רבי יהודה בן רבי סימון אומר אמרה כנסת ישאל לפני הקדוש ברוך הוא בכל שנה ושנה אזכרה הניסים שעשית עמי בלילה במצרים והייתי מנגן לך על אותם הניסים ואמרתי הלל ושירים שנאמר \"הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג\" (ישעיהו ל', כ\"ט), ואימתי כשהרגת בכורי מצרים נאמר \"ויהי בחצות הלילה\" באותו לילה נגאלנו ויצאנו מעבדות לחרות, באותו לילה לא היינו עבדים לפרעה ונעשינו עבדים להקדוש ברוך הוא שנאמר \"הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה'\" (תהלים קי\"ג).", + "ובפרק ערבי פסחים (פסחים קי\"ז, א') \"אמר רב יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה ששעלו מן הים, הללויה מי אמרו? נביאים שביניהם תקנו אותו לישראל שהיו אומרים אותו על גאולת מצרים ועל כל צרה שלא תבוא עליהם, וכשיגאלו יאמרו אותו על גאולתם\". ושם רבו הדעות בהלל זה מי אמרו, יש מי שסבר כי משה רבינו עליו השלום תקנו לישראל , ויש מה שסבר כי יהושע וישראל תקנוהו כשעמדו עליהם מלכי כנען, ור' אליעזר המודעי אמר שדבורה וברק אמרוהו כשעמד עליהם סיסרא, ר' אלעזר בן עזריה סבר שחזקיהו אמרו על מפלת סנחריב, ורבי עקיבא אמר שחנניה מישאל ועזריה אמרוהו, וחכמים הסכימו עם דעת הראשון שזקנים באותו הדור תקנו להם לישראל.", + "עוד אמרו שם וכי מאחר דאיכא הלל הגדול (הודו) מאי טעמא אמרינן האי הלולא? אמר ר' יוחנן מפני שיש בה חמשה דברים: יציאת מצרים וקריעת הים שנאמר \"הים ראה וינס\", מתן תורה דכתיב \"ההרים רקדו כאלים\", תחיית המתים דכתיב \"אתהלך לפני ה' בארצות החיים\", חבלו של משיח שנאמר \"לא לנו ה' לא לנו\", איכא לאמרי תנא רבי יוחנן לא לנו ה' לא לנו על מלחמת גוג ומגוג. (פסחים קי\"ח, א'). הרי לך מבואר ונגלה מדבריהם ז\"ל כי שני הפרקים הראשונים מהלל עד \"למעינו מים נאמרו על יציאת מצרים, ולכן עשו בו הפסקה, ותקנו אחריו ברכת הגאולה שענינה ההודאה על גאולת מצרים. ותקנו שיעשו אחריו מצוות המצה והמרור ויאכלו הסעודה. ואחריו יבוא החלק השני מן ההלל וענינו לעתיד לבוא לזמן גליות, וכמו שאמר ר' יוחנן באלה הפרקים האחרונים על תחיית המתים וחבלו של משיח ומלחמת גוג ומגוג. ומפני זה לא חברו אותו עם החלק הראשון אלא הפסיקו בסעודה ביניהם, ולפי שהוא עניין בפני עצמו נבדל מהראשון. ובטעם ארבע כוסות אוסיף עוד הביאור על זה, ודי בזה להתר הספק אשר בשער צ\"ט.", + "ובִילַמדנו אומרו כל הניסים שנעשו לישראל בזכות אברהם נעשו, יציאת מצרים בזכותו שנאמר \"כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן\" (תהלים ק\"ה, מ\"ב – מ\"ג) וגו'; קריעת ים סוף בזכותו שנאמר \"לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים\" (שם קל\"ו, י\"ג) וכתיב \" אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה\" (בראשית ט\"ו, י\"ז); קריעת ירדן בזכותו שנאמר \"וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן\" (יהושע ג', ט\"ז), שמעת מימיך עיר שנקראת אדם? אלא זה אברהם האדם הגדול בענקים; מתן תורה בזכותו שנאמר \"עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם\" (תהלים ס\"ח, י\"ט) (והוא אברהם כנ\"ל). ובעבור שבזכות אברהם זכו ישראל להגאל ממצרים נזכר בספר תהלים \"הַלְלוּ יָהּ אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'\" (שם קי\"ב, א') קודם הלל המצרי זה, לפי שהמזמור ההוא נאמר על אברהם אבינו כי הוא היה האיש המאושר ירא ה' באמת, כמו שאמר המלאך \"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה\" (בראשית כ\"ב, י\"ב), ואמר \"בְּמִצְו‍ֹתָיו חָפֵץ מְאֹד\" (תהלים קי\"ב, א') כי כן העיד עליו השם יתברך שנאמר \" עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי\" (בראשית כ\"ו, ה'), ועליו אמר גבור בארץ יהיה זרעו דור רשעים יבורך, לפי שבלעם בברכתו אמר על זרעו \"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא\" (במדבר כ\"ג, כ\"ד) ואמר \" תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ\" (שם שם, י'). הנה שתאר אותם כגיבורים וישרים, ולכן אמר \"יבורך\" לעמוד על ברכת בלעם שברך אותם בזה. עוד אמר על אברהם הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ\" (תהלים קי\"ב, ג') להעיד על עשרו וכבודו, ולפי שמעלת העושר אינה שלמות מפאת עצמה אלא בעבוד הצדקה שיעשה אדם ממנו, לכן אמר וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד\" (תהלים קי\"ב, ג'), כי הצדקה היא הנשארת לעד אחר המוות. עוד אמר זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים\" (שם שם, ד') לפי שאברהם האיר לבני אדם בלמוד האמונה האלהית כמו שאמר \"וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן\" (בראשית י\"ב, ה'). וזכר שהיו לו כל המדות הטובות לפי תכונת המקבלים כי הוא היה חנון ורחום למי שהיה ראוי לחון עליו, לצדיק למי שהיה צריך לצדק, ולאחרים היה חונן ומלוה באופן שהיה מכלכל דבריו במשפט. ולפי ששמו וזכרו היה נצחי בעולם אמר \"כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק\" (תהלים קי\"ב, ו'). ובשביל שעצר כח להלחם במלכים כדי להציל את לוט בן אחיו כשבאה השמועה כי נשבה, לכן אמר \"מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא... עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו\" (שם שם, ז' – ח'), רצה לומר שניצח אותם ולקח כל אשר להם. ולפי שאברהם השיב את מלך אדום כל הרכוש לכן אמר \"פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים\" (שם שם, ט') ולפי שהשם יתברך שבחו על זה כמו שאמר \"שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד\" (בראשית ט\"ו, א'), על כן אמר \"צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד\" (תהלים קי\"ב, ט') מהניצחון, גם אמר קרנו תרום בכבוד כנגד המלכות והממשלה שניתנה לזרעו שנקרא תמיד עם אלהי אברהם. ולפי שפרעה הרשע השתדל להכניע את בניו ולהסיר מהם קרן הכבוד ולא עלה בידו, לכן אמר \"רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק\" מרוב כעסו \"וְנָמָס\" ליבו בקרבו ו\"תַּאֲוַת רְשָׁעִים\" שהם המצריים לאבד את ישראל \"תֹּאבֵד\" (תהלים קי\"ב, י').", + "ולהיות המזמור הזה כולו נאמר על אברהם וזרעו וכנגד פרעה והמצריים אויביהם, לכן נסמך אליו הלל המצרי \"הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה'\" (תהלים קי\"ג), רצה לומר אתם בני ישראל הללו את ה' ושבחו לשמו על אשר עשה עמכם להפליא ביציאת מצרים. והנה אמר שם יה, וכבר ידעת אמרם שבחצי השם ברא ה' את עולמו שנאמר \"כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים\" (ישעיהו כ\"ו, ד'), ואחשוב שכוונו לומר בזה שאנחנו נבחון בשם ה' אלהיו שתי בחינות, האחת בחינת מהותו ועצמותו, ועל זה לא יפול ההלל והשבח, כי אין אנחנו משיגים ממנו דבר, וכמו שיתבאר עוד בברכת ה'. והבחינה השניה מצד פעולותיו במה שהוא בורא העולם ופועלו ושומר אותו. לכן שני השמות באחד יה ה', שהראשון הוא שם המפורש הנבדל, ולא ישתתף בו אחרף והשני הוא שם פעולתו כי הוא מלשון הויה, לפי שהוא יתעלה ברא העולם ומתהווה אותו. ומשני השמות האלה אין ספק שהראשון לא יסמך ולא יתייחס לדבר מה כי לא יפול יחס כלל ולא צורך בין ה' יתעלה ודבר אחר. ורק השם השני שהוא כפי פעולותיו וסמיכתו, כמו שנאמר \"ה' צבאות\", \"ה' אלהי השמים\", ה' אלהי ישראל\". לפי שהסמיכות הוא בבחינת היותו פועל הדברים ושומר אותם. והעיר על זה עצמו אמרו שברא העולם בחצי השם, רצה לומר בחינת הפעולה, ועליה אמר \"כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ\" (שמות י\"ז, ט\"ז), רצה לומר שמגיע השמים שהוא הכסא הוא יה כלומר מהבחינה השניה. ולרמוז על זה נאמר כאן \"הללויה\", רצה לומר שההילול והשבח אליו יתברך יהיה כפי חצי השם שהוא בבחינת פעולותיו לא כפי עצמו. ולכן אמרו במדרש \"אמר רבי ירמיה אין העולם כדאי להלל בכל השם אלא בחציו שנאמר כל הנשמה תהלל יה הללויה\" (מדרש תהלים קי\"ג).", + "והנה כאן ביאר בעניין ההלול והשבח ארבעה דברים:", + "א – מי הוא זה ואיזה הוא הראוי והלל ולשבח.", + "ב – על מי נהלל ונשבח.", + "ג – איזה הוא הזמן הראוי לשבח בו.", + "ד – באיזה מקום או ארץ יאות ההלל והשבח.", + "וכנגד הראשון שהוא מצד המשבח ביאר ואמר \"הַלְלוּ עַבְדֵי ה'\" (תהלים קי\"ג, א'), רצה לומר אל תחשבו שכל פה וכל לשון וכל בני אדם רשאים להלל את השם הנכבד, אינו כן כי אם עבדי ה' הדבקים בו – להם יאות ההלול והשבח, וכמו שנאמר במקום אחר \"הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת\" (תהלים קל\"ד, א') כי להיותם עבדיו ושוקדים על דלתותיו וחצות לילה יקומו להודות לפיו יאות עליהם השבח וההלול. ומפני זה הבדיל ה' את שבט לוי לשבחו ולהללו, כמו שנאמר \"רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהילה\" כי לישרים בליבותם היא נאוותו. וכמו שחקנו בתפילת שבת של שחרית \"בפי ישרים תתרומם ובלשון חסידים תתקדש ובדברי צדיקם תתברך ובקרב קדושים תתהדר\" זהו הנכלל באומרו \"הללויה הללו עבדי ה'\".", + "אמנם בענין השני שהוא בבחינת המשובח אמר \" הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'\" (תהלים קי\"ג, א') ורצה בזה שלא יחשוב שיוכל בפיו ובלשונו להלל ולשבח האלוה יתברך כפי שלמות מעלתו ועצמותו, כי אנחנו לא נשיג מהותו ושלמותו היא עצמותו, ואין לו תארים עצמיים וכל שכן שאין בו תארים מקריים, ואיך נוכל להללו? לכן אמר \"הללו את שם הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'\" כי אין אנו משיגים ממנו רק השם בלבד אשר למדנו מפי הנביאים, ואותו השם תהללו, כי לא תוכלו להשיג יותר מזה. ולמדנו זה ראשונה ממשה אדוננו באומרו \"כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ\" (דברים ל\"ב, ג'). ולפי שמעלת שלמותו יתברך בלתי מושגת אף למלאכי השרת, ואמרו חז\"ל כי קילוסם להקדוש ברוך הוא הוא \"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד\".", + "וכנגד העניין השלישי והוא מהו הזמן אשר בו יאות להלל את השם יתברך, אמר \"יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם\" (תהלים קי\"ג, ב'), וענינו מה שאמרו במדרש, את מוצא כ\"ו דורות מעת שנברא העולם עד שיצאו ישראל ממצרים ובכל אותם הדורות לא אמרו הלל ושירה, וכשבאה מכת בכרות אמרו \"הללויה הללו עבדי ה'\", רצו בזה לומר שבאותם הדורות הראשונים לא הכירו בני אדם שנוי הטבעיים וביטול המערכות העליונות על דרך פלא, ורק במכת בכורות שפקד ה' על צבא המרום במרום ועל בכורי האדמה באדמה אז הכירו וידעו כל יושבי תבל כי לה' המלוכה והוא שודד כוחות השרים העליונים כרצונו, וזהו עניין ההלל שלא אמרו עד מכת בכורות, ומשם ואילך היה מהולל שם ה' לפי שנתפרסמה השגחתו ויכלתו. ועל זה אמר \"יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם\", רצה לומר מעתה שראו ניסי מצרים ואותותיו ונפלאותיו ראוי הוא כי מעתה ולנצח נצחים יהי מבורך ומהולל שם ה'.", + "אמנם כנגד הענין הרביעי שהוא המקום הנאות להללו אמר \"מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה'\" (שם שם, ג') ושאר הפסוקים ועניינם שאין ספק שבכל חלקי יישוב בני ממזרח השמש ועד מערבו השם יתברך הוא מהולל להיותו הסיבה הראשונה לכל הדברים, וזה שגור בפי כל האומות, וכמו שנאמר \"כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי\" (מלאכי א', י\"א), ואמרו חז\"ל \"דקרו ליה אלהא דאלהיא\" (מנחות ק\"י, א'), רצה לומר שכולם מודים במציאות סיבה ראשונה לכל הדברים, אבל ענין אותן האומות הוא ליחס אל האל יתברך רוממות ומעלה, ולכן יסלקו ממנו הידיעה וההשגחה בדברים השפלים, וזהו שנאמר \"רָם עַל כָּל גּוֹיִם ה' עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ\" (תהלים קי\"ג, ד') שהם מיחסים אליו יתברך רוממות ההנהגה ותנועה העליונה, ויחשבו שמפני רוממותו לא ישגיח בדברים אשר בכאן, כמו שנאמר \"אֲשֶׁ֣ר יֹ֭מְרוּךָ לִמְזִמָּ֑ה\" (תהלים קל\"ט, כ'), שיחסו אליו יתברך הרוממות לתכלית הרע, והוא לסלק ממנו ההשגחה בשפלים. אבל אנחנו בני ישראל לא נאמין בזה, אלא שעם כל רוממותו ומעלתו הוא משגיח בשפלים, וה0וא מה שאמר \"מִ֭י כה' אֱלֹהֵ֑ינוּ הַֽמַּגְבִּיהִ֥י לָשָֽׁבֶת\" (תהלים קי\"ד, ה'), ואמר בו ישיבה להורות על ה נצחיות של הקיום, ובכל זאת הוא \"משפילי לראות\", רצה לומר שהוא רם ונישא וגם רואה ומשגיח בדברים השפלים, ואמר \"בשמים ובארץ\" כנגד מה שאמר \"המגביהי לשבת המשפילי לראות\", כאילו אמר המגביהי לשבת בשמים ומשפילי לראות בארץ, ולעוצם השגחתו פעמים רבות הוא מקים מעפר העם או האדם הדל או העני, ומאשפות ירים האביון שאין לו מאומה והוא בתכלית השפלות, כמו שהיה ישראל במצרים, ומאותו שפלות המופלג, יעלהו בתכלית המעלה. ואף על פי שמערכות השמיימיות יחייבו את האיש או את העם הזה להיות נבזה וחדל אישים בזוי ושסוי, הנה הקדוש ברוך הוא יבטל כח מזלו וירימהו משפלותו, והוא אמרו \"לְהוֹשִׁיבִ֥י עִם נְדִיבִ֑ים\" (תהלים קי\"ג, ח'). ואף על פי שאין נביא בעירו ומי שהיה שפל ונבזה לא יחשב במדינתו לאיש גדול המעלה, הנה ברצות ה' יעלה הנבזה ההוא כל כך עד שיושיבהו עם נדיבי עמו בענין העושר והכבוד והמעלה. ואחר שהזכיר נפלאותיו בעושר ובכבוד הוסיף לו בנים ואמר \"מֽוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה\" (שם שם, ט') שהקדוש ברוך הוא על ידי נפלאותיו ישנה את הטבע והמערכה השמיימית כדי להושיב בהרווחה את האישה שהיתה עקרה ודואגת ועצבת לב להעדר הבנים בתוך ביתה, כי יתן לה בנים רבים ושלמים שתשמח בהם. וכיוון שכך הוא, לכן אתם עבדי ה' הללויה ושבחוהו מפאת גבורותיו על העליונים ועל התחתונים.", + "והנה אודות ה-י' של המשפילי ומקימי, להושיבי ומושיבי, כתבו המדקדקים שהם נוספות ושיבואו ליפוי הלשון, אך אפשר לומר שבא ה-י' במקומות אלה לרמוז שהוא יתברך עשה אותות ומופתים כנגד המערכות שהם תשעה הגלגלים וכנגד הטבע שהם י' פועלים מסודרים, והוא יתברך גבוה עליהם לבטל פעולותיהם כרצונו. ויש מפרשים חמישה ה-י' האלה הנוספות הם כנגד חמישים מכות שלקו המצריים על הים, ואחרי שהניח זכרון ה' ויכולתו, הביא ראיה עליו מיציאת מצרים, כי שם ראו בחוש כל הגבורות והנפלאות הנזכרות, והוא אמרו \"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז\" (תהלים קי\"ד, א') לפי שכל מי שאינו מדבר בלשון הקודש יקרא לועז, ואולי קרא למצריים עם לועז מפני עזותם, ואמר שכאשר יצאו משם \"הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו\" (שם שם, ב'), שהפריש והבדיל הקדוש ברוך הוא לעם יהודה להיות לו עם קדוש, ולקח את ישראל תחת ממשלתו. והזכיר יהודה וישראל לפי שתמיד היו בישראל שתי כתות, שבט יהודה בפני עצמו ושאר השבטים שנקראו יעקב ובית ישראל כת בפני עצמה, ולא היה זה רק כאשר נחלקה המלוכה בימי רחבעם וירבעם, אלא גם מעת שיצאו ממצרים היה יהודה לראש ונוסע ראשונה כברכת יעקב אבינו, וגם בימי שאול תמצא כשמנה את העם שאמר \"וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק\" נאמר \"וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף\" (שמואל א', י\"א, ח'), וכן בימי דוד נזכר שמלך בחברון על איש יהודה שבע שנים ואחר כך מלך על ישראל שלשים ושלוש שנים. וכאשר ציווה את יואב לפקוד את העם אמר \"לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה\" (שמואל ב' כ\"ד, א'), ובמניין נאמר \"וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ\" (שמואל ב' כ\"ד, ט'), הרי לך שתמיד עם היות לשבטים כולם ראש אחד ומלך אחד היה שבט יהודה כת בפני עצמה ושאר השבטים כולם כת אחרת, ועל זה הדרך נאמר כאן \"הייתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו\".", + "אמנם אמרו חז\"ל במדרש כי שבט יהודה נכנס בים סוף ראשונה, לפי שהיו ישראל יראים להכנס בים ועמד נחשון נשיא שבט יהודה וקפץ בים תחילה ועמו כל שבט יהודה ואחריו כל ישראל, על כן נאמר \"היתה יהודה לקדשו\" לפי שיהודה קדש את ה' בקרב ישראל, ואמר המשורר שלהיות יהודה וישראל קודש לה' הים ראה וינס, שים סוף נקרע מפניהם כאדם הנס ובורח מגיבור ממנו, ושכן קרה לירדן שנקרע גם כן ויסב לאחור בבוא יהושע וכל ישראל אליו, ויקרעו מי הירדם וביבשה עברו ישראל ומה שנאמר \"הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים\" (תהלים קי\"ד, ד') אפשר לפרש על מלכי האומות, כאש שמעו קריעת ים סוף וקריעת הירדן, כמו שנאמר \"שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת\" (שמות ט\"ו, י\"ד). ויותר נכון לפרש על ההרים והגבעות אשר בתוך הים שרעשו גם הם ונִמוֹחו כדי ליישר הדרך אל העם. ואולי אמר ההרים רקדו כאלים על מתן תורה, שההרים נמסו מלפני ה' והר סיני היה מזדעזע מפני אשר ירד עליו ה' באש, וכאילו סדרך מליצה ישאל לים \"מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר\" (תהלים קי\"ד, ה') ומה לכם ההרים שתרקדו כאלים והגבעות כבני צאן? מה היה השנוי הזה בכם כי אין זה דרככם וטבעכם? והם ישיבו שכן הוא באמת שלא היה להם זה כפי הסדר הטבעי כי אם על דרך הפלא וביכולת הבורא, וזה שאמר \"מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב\" (שם שם, ז') שהם שתי סיבות הפועלת והתכלית. רצה לומר בקריעה היתה בכוח האדון שברא העולם כולו ויסד ארץ על ארבע יסודות, כמו שבא בפסוק \"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ\" כאילו אמר שהאדון אשר ברא את הטבע הוא יכול לשנותו כחפצו. ו-י' במילת \"חוּלי\" כתבו המדקדקים שהוא במקום י' הכפל, כאילו אמר חולל הארץ ויוצרה, וכזה העיד לעניין פועל הנס, אמנם לעניין התכלית אמר \"מפני אלוה יעקב\", רצה לומר שלהיותו אלוה יעקב ביטל הסדר הטבעי והמערכה העליונה כדי להצילו, ואין לתמוה על זה, אנו ראינו שעשה הקדוש ברוך הוא מהמים ארץ, כי גם כן יעשה בהיפך מהארץ מים. וזהו \"ההופכי הצור אגם מים\", ולא היה זה באבנים הספוגיים בלבד, כי אם גם החלמיש שהוא האבן הקשה והחזק יהפוך אותו למעינו מים, כי האבנים והצורים החזקים שהם בטבע הארץ, הנה בכוחות הגדול ובזרועו הנטויה יהפכו לאגמים ומעיינות, כי הוא פועל ההפכים, וכן בים סוף עדה מהים מהמים אבנים וארץ. ובמדבר עשה מאבנים מים.", + "ובזה נשלם החלק הראשון מההלל שידבר מקריעת ים סוף ויציאת מצרים, ולכן נעשה בו הפסקה, כמו שכתבתי. ובאה עליו ברכת הגאולה, לפי שנתקנה על גאולת מצרים. וכבר פירשתי למעלה את הברכה הזאת. וסדר המצוות הנעשות בלילה הזה אני אסדר אחרי תשלום ביאור ההלל כדי שלא להפסיק בפירושו." + ] + ], + "Second Cup of Wine": [] + }, + "Rachtzah": [], + "Motzi Matzah": [], + "Maror": [], + "Korech": [], + "Shulchan Orech": [], + "Tzafun": [], + "Barech": { + "Birkat Hamazon": [], + "Third Cup of Wine": [], + "Pour Out Thy Wrath": [ + [], + [ + "תשובה לשער ק'
שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו וכו'. המזמור הזה עם שאר המזמורים אשר באו אחריו עד \"אשרי תמימי דרך\" הוא החלק השני מההלל. והמפרשים וחז\"ל גם הם במדרש פרשו קצתם על דוד וקצתם על ישי אביו ועל אחיו ועל לימוד החכמות, ומהם דרשו על קיבוץ הגליות. ולדעתי כל החלק הזה מההלל נאמר כנגד הגאולה העתידה, ואל הכוונה הזאת תקנו לאומרו בליל פסח, על הסעודה לפי שהגאולה העתידה היא מתקשרת עם יציאת מצרים כמו שכתבתי למעלה, ולכן באו הדברים בחלק הזה בלשון עתיד כמו שבאו הכתובים אשר בחלק הראשון בלשון עבר. והנני מפרש אותם אחד אל אחד שכולם מסכימים ומכוונים לעניין הגאולה האחרונה כאשר עם לבבי. ולפי שהפסוק \"לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ\", אינו נאות לראשית והתחלת הדברים כי הוא חוזר על מאמר קודם אליו, לכן תקנו לשים בתחילתו שני פסוקים ממזמור אחר , והם \"שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ\" וגו' \"כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב\" וגו' שהם מספר תהלים במזמור ע\"ט \"אֱ‍לֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ\" וגו' והם גם כן בירמיהו בשנוי מעט. ויאמר: ה' אלהינו אחרי שהגדלת לעשות עם יוצאי מצרים ונקמת נקמתם מאויביהם והושעת וגאלת את עמך, והיה זה לשתי סיבות אם להודיע כוחך הגדול במצרים על פרעה ועל עבדיו שאמר \" מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ... ל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'\" (שמות ה', ב'), וגם כן להענישם על מה שהרעו לישראל. גם עתה שפוך חמתך אל הגוים, והם אומות העולם כי הם לא ידעוך ובשמך לא קראו, כמו פרעה שלא היה יודע אותך ולא שמך, ואם שפכת חמתך על המצריים בעבור מה שהרעו לישראל גם האומות האלה אכלו את ישראל, ועוד הוסיפו צרה יותר מהמצריים, כי הם החריבו בית המקדש פעמים מה שלא עשו המצריים, והוא אמרו \"וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ\" (תהלים ע\"ט, ז') ואף על פי שאין אנחנו ראויים שתעשה עמנו הגאולה והתשועה הזאת, עשה למען שמך הגדול המחולל בקרב הגוים, והוא אמרו \"לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד\", רצה לומר לא בעבורנו תעשה החסד הזה כי אם למען שמך הגדול. ואמר \"על חסדך ועל אמיתך\", כנגד השתי סיבות שהזכיר, רצה לומר על חסדך תעשה לעמך ישראל ועל אמתך כדי שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי יש אלהים בישראל, ואמר על חסדך כנגד \"כי אכל את יעקב\" ועל אמיתך כנגד \"אשר לא ידעוך\".", + "והתבאר מזה ששני הפסוקים שהונחו בתחילת המזמור באמת מתייחסים לעניינו והותר בזה הספק אשר בשער מאה.", + "ואתה תראה שעל שתי הקוטבים האלה, \"אשר לא ידעוך\" ו\"כי אכל את יעקב\" סובב המזמור כולו. כי הנה ביאר בראשונה איך האומות לא ידעו את אלהי ישראל באמרו \"לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם\" (תהלים קט\"ו, ב') רצה לומר למה תרצה שיאמרו הגויים שאומרים שעשה עמהם ניסים להפליא בימים הראשונים, שמא אַפָס כוחו ואין יכולת בידו להושיעם כבראשונה? למה יאמרו כדברים האלה שהם בהיפך ממה שאנו מאמינים שאלוהינו בשמים כל אשר חפץ עשה, כי פוקד על צבא מרום במרום וכל שכן שיוכל לפקוד על מלכי האדמה באדמה, ואין כן עניין הגויים והממלכות ההם כי עצביהם כסף וזהב והם הפסילים והצלמים שעובדים אליהם, וקראם \"עצבים\" לפי שהם עצב ויגון להקוראים אליהם ולא יענום, וגם יקראו עצבים מלשון עמל כמו \"וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי\" (משלי ה', י'), והכוונה שהם עמלים בעשייתם ותכלית הצלחתם הוא שיהיו מכסף וזהב, שהם דמיון הלבנה והשמש, לפי שידעו כי המאורות האלה פועלים יותר בזה העולם השפל, כי הירח מניע יסוד המים והשמש מביא זמני הקור והחום וקיץ וחורף, לכן יעשו להם צלמין מהמתכות המיוחדות ומיוחסות אליהם ומתכוונים לעשותם בשעות ידועות להוריד אליהם כוח המאורות ההם.", + "והנה באומרו \"פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ\" (תהלים קט\"ו, ה') וגו' קשה לי מאוד מה צורך לספר בפסילים שיש להם פה ולא ידברו וכן שאר האיברים, כי זה דבר מבואר וידוע וגם עובדי הפסילים בעצמם מודים בזה, וכולם אומרים ביאור שאינם עובדים לאותם הפסילים שאין להם החושים ורוח אין בקרבן כי אם לכוחות העליונים והם משפיעים באמצעות אותם הכלים על העובדים אותם, ומה המענה שטען בזה המשורר? וקשה לי גם כן אמרו \"פה להם ולא ידברו\" ואמר אחר כל \"ולא יהגו בגרונם\" (שם שם, ז') כי שני המאמרים האלה עניינם אחד והוא העדר הדיבור.", + "ולכן הנראה לי בזה הוא אחד משני פירושים אם שידבר המשורר מהפסילים והצלמים כמו שכתבתי, ואומר שכל עמל האומות הוא לעשותם ממתכות יותר נכבד וזה \"עצביהם כסף וזהב\", והפסילים הם דברים מלאכותיים מעשה ידי אדם, ויתפלא עליהם כי אף שיהיו אותם הפסילים כלים להוריד הרוחניות על בני אדם כענין הטַלִסְמַאוֹת16מתוך הערות הרב קפאח למורה נבוכים בחלק 1 פרק ס\"ג – \"\"טלסם\" כתב או שרטוט, או צורה, או עקרין, שמדמים ההוזים והשוטים שיש להן השפעה למעלה מן הטבע. ובר\"ש \"הטלסמאות\", פירוש צורות המדברות, והבל המה מעשה תעתועים. למה יעשו בהם דמיון בלי החושים כולם אם לא יפעלו כלל הכלים האלה להשפיע הרוחניות המיוחסות להם. והיה ראוי שיעשו אותם באיזה צורה שיהיה ולא שישימו להם עיניים כיון שאין רואים, ולא אוזניים כיוון שאין שומעים, ולא אף כיוון שלא יריחו, ולא ידיים כיוון שאין בהם מישוש, ולא רגליים כיוון שלא יתנועעו, ולא גרון כיוון שלא ידברו. כי הנה הכלים ההם לא עשה אותם הטבע כי אם לפעול בהם פעולת החמישה חושים החיצוניים. ואם הפסילים האלה לא ישתמשו בהם נחשבו לפועלים במלים, וכיוון שהעובדים עצמם מודים בזה יש לתמוה מאוד עליהם איך לא ישחקו מהם ולא יאמרו לחרשים ולאמנים: אל תעשו צורות הכלים האלה כיוון שהם למותר ודברים במילים, וזה שאמר \"פה להם ולא ידברו\" כראוי, \"עיניים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו\" וגו', ו\"לא יהגו בגרונם\" נאמר על הפסילים והוא סוף הדברים, \"כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם\" (תהלים קט\"ו, ח') שיכלו באפם תקוה ולא יהיה להם השארת הנפש, אבל ישראל בוטח בה' וכן בית אהרן כפי משפחותם, ויראי ה' השרידים אשר ה' קורא, יהיה ה' בעזרם ומגנם, כי הוא בהפך הפסילים שהם כלים בלי כח ופעולה, והשם יתברך הוא בעל הכוחות והפעולות ואינו כלי גשמי. זהו הדרך הראשון בפירוש הפסוקים.", + "והדרך השני הוא שלא בא המשורר לספר פה מענייני הפסילים כי אם מרשעת הגויים שלא ידעו את ה' ולא קראו בשמו, והמה הומים אחרי הבלי העולם וישימו תכליתם בקניין העושר והכבוד, ולא חששו להשלים נפשם באמונה האמיתית. והוא אמרו \"עצבי הגויים כסף וזהב\", רצה לומר מחשבות הגויים וכל עמלם היא לקנות כסף וזהב בחשבם כי בהשתדלותם קונים אותו, וזהו \"מעשה ידי אדם\" שיאמרו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. \"פה להם ולא ידברו\" רצה לומר לאותם הגויים והממלכות ברא להם הטבע בחכמת בוראו הפה לספר תהילות ה' ולא ידברו, עיניים להם לראות נפלאותיו ולא יראון, אזנים להם לשמוע דברי הנביאים והחסידים ולא ישמעו, אף להם ולא יריחון ריח קטורת ולא ישתדלו, או אמר \"יריחון\" על הרגש הדברים כפי אמיתתם, כמו שאמר \"וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'\" (ישעיהו י\"א, ג'), ידיהם ולא ימישון שלא יעשו המצוות התלויות בידם, וכן רגליהם ולא יהלכו למעשה המצוות ועבודת ה', ולא יהגו בגרונם שלא יתפללו אליו יתברך ולא קראו בשמו, ולכן אמר בדרך תפלה אחרי שאלה הגויים והממלכות ישימו זהב בסלם וכסף במהונם, יהי רצון מלפני ה', שכמו הכסף והזהב שהם דוממים מבלי הרגש ככה יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם, רצה לומר אותם השמים כל השתדלותם עליהם, אבל בית ישראל לא ישימו בטחונם בזהב ובכסף כי אם בה' צור עולמים שלו הכסף ולו הזהב. והוא אמרו \"ישראל בטח בה'\" כי הוא עזרם ומגנם, והזכיר פעמים רבות בזה ההלל שלש מדרגות והם ישראל בית אהרן ויראי ה', לפי שבית ישראל הוא שם להמון העם כי להיות ישראל אביהם והם זרע אברהם בחר ה' בהם והמה בוטחים בו, וכן הזכיר בית אהרן שהם הלויים והכהנים לפי שהם גם כן מפאת שבטם ומשפחתם יוחדו להשם יתברך ולעבודתו בהבדל מיוחד מן המיוחד, ואחר כך הזכיר מדרגת האנשים שאינם נבחרים מפאת משפחתם כי אם מפאת עצמם ושלמותם יהיו מאיזה משפחה שיהיו, כי הם יראי ה'. ואפשר גם כן שאמר ישראל על האומה בכללה, ובית אהרן על שבט לוי בכלל ובפרט על הכהנים, ויראי ה' הוא מיוחד מן המיוחד על הכהנים והלויים הנגשים אל ה' וחסידים ואנשי מעשה, ואמר \"בטח בה'\" אפשר לפרשו מלשון ציווי שיצווה אותם שיבטחו בו כי הוא עזרם ומגנם לא הכסף והזהב. ויש לפרשו מלשון תאר, יאמרו ישראל או בית אהרן ויראי ה' שהוא בוטח בה' באמת ומפני בטחונו בה' הוא עזרם ומגנם תמיד.", + "הנה לפי זה ביאר הסיבה הראשונה בגאולה ממה שאמר \"שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו\", אמנם כנגד הסיבה השניה שהזכיר באמרו \"כי אכל את יעקב\" ואמר \"על חסדך ועל אמתך\" כמו שפירשתי שהוא מפאת עמו ונחלתו שראוי למחול עליו, על זה אמר \"ה' זכרנו יברך\", רצה לומר ה' אשר זכר אותנו בהיותנו בגלות מצרים הוא אלהינו גם עתה בגלותנו זה והוא יברך אותנו, ומפרט מי ומי המבורכים באומרו \"יברך את בית ישראל\" שהוא עם ישראל בכלל שהוא בגלות, ו\"יברך את בית אהרן\" שהם הלויים והכהנים קדושיו, ו\"יברך יראי ה'\" שהם החסידים שבכל דור ודור. ולפי שהנערים הקטנים אין להם זכות בפני עצמם כי אם בהצטרך אל אבותיהם, לכן אמר \"הקטנים עם הגדולים\", שהקטנים בזכות הגדולים יתברכו גם כן. ולפי שצפה המשורר ברוח הקודש שישראל באורך הגלות יהיו הולכים ומתמעטים אמר נגדם בדרך הבטחה אל תפחדו ואל תיראו מהטמעתכם ואל תחשבו שמפני זה לא תהיו נושאים לגאולה כי \"יוסף ה' עליכם ועל בניכם\". ובזה הבטיחם שיתרבו במאד מאוד. ואמר \"ברוכים אתם לה'\" לתת ראיה על זה כאילו אמרו הביטו וראו שההשפעות הן כפי מדרגת המשפיעים, והאומות הן מושפעות משרי מעלה ולכן תהיה ברכתן ומעלתן בהדרגה וסדר טבעי אבל אתם אינכם כן כי \"ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ\". ובהיות הסיבה הראשונה השם יתברך והוא המשפיע ומברך אתכם אין מעצור בידו להושיע ברב או במעט, כי הוא עושה שמים וארץ גם מבלי הכנה. ואם תאמרו שגויי הארץ וממלכות האדמה מושלים בכל הארץ ומוחזקים בה ואין מי שימחה בידם, גם זה אינו כן כי \"הארץ נתן לבני אדם\", רצה לומר ממנו יתברך יא ולה' הארץ ומלואה, ולמאן דיַצִיבָא יתננה17יַצִיבָא = אזרח בארמית, כל שכן שהאומות והממלכות אפילו בחייהן קרויים מים לפי שאין להם השארה נפשית והן מתים בהחלט, ולא יהללו את ה' שנתן להם את הארץ. והוא אמרו \"לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה\", שהן האומות היורדין בכללותן אל הקבר שהוא \"דומה\" ודומם ונפשותם בלתי נשארת. אמנם אנחנו עם מרעיתו נברך יה לפי שיש לנו היכרא מגודל נפלאותיו, ואמר \"מעתה ועד עולם\" לרמוז אל זמן הגאולה, יהיה מתי שיהיה." + ] + ] + }, + "Hallel": { + "Second Half of Hallel": [ + [], + [], + [ + "אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְהוָה אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי, כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא וגו' (תהלים קט\"ז, א' – ב').", + "לפי שצפה המשורר ברוח הקודש כי באורך הגלות יאמרו האומות לבני ישראל תפילותיכם תפלות שווא לבלי הועיל, לכן אמר במזמור הזה \"אהבת כי ישמע ה' את קולי וגו'. והמפרשים פירשו \"אהבתי\" את ה' לפי שישמע את קולי ותחנוני. ולי נראה שמילת \"אהבתי\" חוזרת לתחנוני. כאילו אמר \"אהבתי את תחנוני כי ישמע ה' את קולי, ועניינו אני אהבתי תפילתי ובקשתי ולא אעזבם לפי שאני מאמין אמונה קיימת כי ישמע ה' את קולי ויגאלני. והראיה לזה \"כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי\" (תהלים קט\"ז, ב'), רצה לומר בשהייתי בגלות מצרים הטה אזנו לי ולצעקתי וגאלני, ולכן אף על פי שיארכו לי הימים בגלות הזה בכל ימי אקרא ולא אחדל מהתפלל, כי הנה בגלות הארוך הזה אפפוני וסבבוני חבלי מוות בכמה שמדות, וכמה הריגות שנגזרו על קהילות רבות שמתו על קדושת ה', ושאר הרעות והביזות שסבבוני בגלות, ואף על פ שצרה ויגון מצא בשם ה' אקרא ואתפלל לפניו ואומר אנא ה' מלטה נפשי, אל תעש עמנו כלה בגלות הזה, כי אתה ה' חנון ורחום. אמנם צדיק על כל הבא עלינו, אבל עם כל תוקף הדין והמשפט הצודק אלהינו מרחם. וכן בזה הגלות אומר לנפשי \"שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי\" (שם שם, ז'), רצה לומר \"שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ\" (הושע י\"ד, ב'), כי אם השיבו אליו קרובה ישועתו לבוא, והביא להם ראיה מגלות מצרים באמרו \"כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי\" (תהלים קט\"ז, ז') שבהיות המצריים מסכימים בהריגת בני ישראל כמו שנאמר \"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו\", אתה ה' אלהים שמה \"חלצת נפשי ממוות את עיני מדמעה\" ומבכי, ואת \"רגלי מדחי\" כשהוצאתני משם והבאתני לארצך ונחלתך, ולכן גם עתה אבטח בך ש\"אתהלך לפני ה' בארצות החיים\" שהיא ארץ ישראל. כמו שאמר יחזקיה \"אמרתי לא אראה יה בארץ החיים\" (ישעיהו ל\"ח, י\"א), כי כן נקראת ארץ ישראל לפי שהיא נותנת חיים ליושביה וצדיקים במיתתם נקראים חיים. וגם כפי קבלתם ז\"ל מתים יחיו ויקימו ראשונה לזמן התחיה בארץ ישראל.", + "ולפי שלאורך הגלות רבים יתייאשו מן התשועה באמרם \"יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ ... נִגְזַרְנוּ לָנוּ\" (יחזקאל ל\"ז, י\"א), לכן אמר המשורר בשם האומה, \"הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד\" (תהלים קט\"ז, י') , רצה לומר תמיד האמנתי אמונה קיימת שכמו שאנחנו עתה בליל פסח מדברים ומספרים ביציאת מצרים ומגידים בעבדות והעינוי אשר סבלנו שם, ככה בזמן גאולה האמנתי שאדבר ואספרה אז איך הייתי בגלות הזה עני ודל. וזהו \"אני אדבר אני עניתי מאוד\", שאדבר ואספר הגלות והעינוי אשר סבלנו. וגם כן אדבר איך \"אני אמרתי בחפזי\" שהוא בצרת הגלות ומצוקותיו, מלשון \"ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול\" (שמואל א', כ\"ג, כ\"ו), או \"רקים ופוחזים\" (שופטים ט', ד'), שהוא לשון המורה על השפלות והצרה, אז בזמן הגאולה שאהיה חפשי אדבר ואספר איך הייתי אומר בימים ההם \"כל האדם כוזב\". רצה לומר כל הנביאים שהתנבאו על גאולתי ותשועתי כולם כוזבים לפי שעבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, כי כזב משה רבינו עליו השלום בייעודיו, כזב ישעיה בנחמותיו, כזבו ירמיה ויחזקאל בנבואותיהם, וכן שאר הנביאים כולם – כל האדם כוזב. כי יבוא זמן בגאולה העתידה שתזכור האומה ותדבר כל הדברים המתיאשים שהיו אומרים בזמן הגלות. ואפשר עוד לפרש \"אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב\" שישראל בגלות הזה עם כל חפזו וצרותיו תמיד אומרים אל האומות המושלות עליהם, לענין אמונותיהם ודתיהם, \"כל האדם כוזב\", לא מרובכם מכל העמים ואנחנו מתי מעט תחשבו שהאמת אתכם וכי רבים יחכמו, ואינו כן כי כל האדם כוזב באמונותיהם ואמת ה' לעולם אתנו.", + "ולפי שבזמן התשועה יגדיל ה' לעשות עמנו לכן אמר \"מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי\" (תהלים קט\"ז, י\"ב), רצה לומר מה גמול אשיב לו, במה אקדם פניו על כל הטובה אשר עשה עמי כל תגמולוהי עלי, והם ממנו יתברך על צד החסד לא על צד הדין. וכל תגמולוהי עלי ואני בעל חובו בכולם, ומה לי לעשות כי אם ככל אשר אנחנו עושים פה היום שמהללים אותו בכוס של ברכות, וכן בזמן ההוא \"כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא\" (שם שם, י\"ג), רצה לומר לעתיד אני נושא כוס ישועות אחת שהיא ישועת מצרים, אבל בקיבוץ הגלויות כוס ישועות רבות אשא ואקרא בשמו ואפרסם בכל בני אדם גבורתו, ואז בבוא תשועתו \"נדרי לה' אשלם\" (שם שם, י\"ד) לא בבית כמעשה ליל הסדר כי אם בבית המקדש \"נגדה נא לכל עמו\". ואם תאמר שזה יצדק בזוכים לחיים בזמן הגאולה אבל במקהלות ורבבות עם ישראל שמתו בגלות בנפש מרה ולא ראו בטובה מה יהיה ענינם? על זה \"יקר בעיני ה' המותה לחסידיו\", רצה לומר יקר וגדולה וכבוד ושלמות הנפש יקנו חסידי ה' במותם בגלות, כי יהיו נפשותם צרורות בצרור החיים את ה'.", + "ואחרי שהזכיר כל זאת בדרך בטחון ואמונה שהוא מאמין שכך יהיה, התפלל אל ה' בשם האומה \"אנא ה' כי אני עבדך\", רצה לומר זכור נא כי אני עבדך ולא קנין כספך, אלא יליד בית כבן האמה שאמרה התורה \"הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ\" (שמות כ\"א, ד'), ולכן אמר שתי פעמים מילת \"עבדך\" שהוא רמז לעם העומד בגלות שהוא מאותה אומה שנתיחדה לעבודתו מכל האומות. וזהו בן אמתך, והיתה טענתו \"פתחת למוסרי\", רצה לומר הלא אתה ה' אלהינו כשהיינו במצרים אסורים בכור הברזל פתחת למוסרי והוצאתני משעבוד לגאולה, לכן יהי רצון מלפניך שגם עתה תעשה עמדי כן, ואם שם עשו ישראל זבח חג הפסח ואמרו שירה, גם עתה לך אזבח תודה במקום אותו זבח, ובשם ה' אקרא במקום אותה שירה, ויהיה לנו גם בזה יתרון גדול כי הם אמרו השיר וההודאה במדבר כל קהלם יחד, ואנחנו \"נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו\" כמו שהם עשו שירה בקהל גדול, ומוסף עליהם שאנחנו נעשה אותה ההודעה \"בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים\" ובאה ב\"ה\" מלת \"נגדה\" כמו נגד ה לפי שהיה שם חמישה חלקים, עזרת נשים, ועזרת ישראל, אולם, דביר והיכל, שכאשר יהיו כל בני ישראל מקובצים תוך חצרות בית ה' שהוא בתוך גבול ירושלים אז ישולמו הנדרים האלה. ותוספת ה\"י\" בתוככי הוא לרמוז עשרה ניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש, ולכן היה סוף דבריו \"הללויה\", שיאמר לכל העם: הללו את ה' על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות שעשה עמנו." + ], + [], + [ + "הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל לאומים וגו' (תהלים קי\"ז). לפי שביציאת מצרים קיבלו בני ישראל אמונת ה' והללו גבורתו, ושאר האומות לא קבלו אמונתו ולא הללוהו, ולכן אמר שלא יהיה כן בגאולה העתידה כי הגויים והאומות כלם הללו וישבחו את ה', מפני שתי הסיבות אשר הזכיר למעל באומרו \"על חסדך ועל אמתך\", ועליהם אמר \"כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם\" (שם שם, ב'), רצה לומר בעבור חסדו שגבר עלינו בתשועה ובעבוד אמתת אמונתו שנתפרסמה בכל העולם. והוא אמרו \"ואמת ה' לעולם הללויה\".", + "ואף שגם האומות והלאומים יודו שמו ואמתתו, הנה עם בני ישראל ראוי שיעשה שבח מיוחד בפני עצמם, והוא אמרו \"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו\", רצה לומר שהוא מהולל ומשובח משתי בחינות, בבחינת מעלתו ושלמותו כי הוא הטוב המוחלט, ובחינה שניה מצד חסדיו שעושה עם העולם בשמירתו ותשועתו. ולכן אמר שההלול הזה \"יאמר נא ישראל\", ומילת \"נא\" מלשון עתה חיינו בגלות. ואם יאמר עתה ישראל כי לעולם חסדו הוא רק על דרך ההעברה כי חסדיו לא הגיעונו בהיותנו בגלות, אבל בזמן הגאולה אז יהיה זמן ראוי שיאמר ישראל כי לעולם חסדו כי אז יקבלו החסד האמתי. והסתכל כי לא אמר יאמר נא ישראל הודו ה' כי טוב כי לעולם חסדו, אלא רק \"כי לעולם חסדו\", וענינו כי באמרו הודו לה' כי טוב שהוא כפי שלמותו בעצמו כבר יהיו כל הזמנים שווים אליו ובכל עת ובכל רגע יאות לומר הודו לה' כי טוב כפי הבחינה השני, ולכן אמר יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו לפי שיצאו מעבדות לחירות, והוא החסד האמתי. גם בית אהרן לוים וכהני ה' שעתה בגלות אין להם עבודה ולא קדושה לא מעשרות ולא מתנות וכאילו כמלה מהם כהונה ולויה, אבל בזמן הגאולה ישובו למעלתם באמת, ובזמן ההוא יאות לומר \"כי לעולם חסדו\" כפי החסדים שיקבלו בגאולת ישראל. וכן יראי ה' שלא היה להם בגלות פנאי והכנה להדבק באלהים מפחד האויבים וצרתם, גם להם יאות ההלול לומר בזמן ההוא כי לעולם חסדו. ואפשר עוד לומר שכיון במאמר כי לעולם חסדו, כלומר אל תחשבו שאחרי הגאולה הזו נשוב לגלות אחר כמו אחרי יציאת מצרים באנו בגלות, זה אינו כן כי אותו החסד שעשה עמהם ביציאת מצרים היה זמני, והחסד שיעשה עמהם בתשועה הגדולה הבאה תהיה להם לעולם ועד, וזהו אמרו כי לעולם חסדו, רצה לומר לנצח נצחים יהיה החסד ההוא, על דרך מאמר הנביא \"וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט\" (ישעיהו נ\"ד, י').", + "אמנם אמר עוד \"מן המצר קראתי יה\", שאין ראוי שנתיאש מפני תוקף צרות הגלות, כי הנה כבר ראינו בגלות מצרים, כי מן המצר קראתי יה כמו שנאמר \"ויצעקו בני ישראל אל ה'\", ו\"ענני במרחב יה\", רצה לומר הוצאני מצרה לרוחה, ולכן אני בטוח שכן יהיה בעתיד, והוא אמרו \"ה' לי לא אירא\", ולכן בא פסוק \"מן המצר\" בלשון עבר לפי שמדובר מגלות מצרים שהביא לראיה, ושאר הפסוקים באו בלשון עתיד, וכיון בזה לומר עוד כי הגלות וצרותיו הם באמת בעבור שישראל אינם קוראים אל ה' ואינם שבים אליו בכונה רצויה, כי אם היו דבקים בה' לא היו יראים מהעמים. והביא לראיה ענין מצרים באמרו מן המצר קראתי יה ענני, כלומר כבר הייתי בצרות רבות אחרות וכאשר קראתי בכל לב אל ה' ענני והוציאני למרחה, כן גם עתה אם היה ה' לי והייתי קרוב אליו מה יעשה לי אדם? כי הוא יתברך יהפוך הצרים לעוזרים והאויבים לאוהבים, וכמאמר שלמה \"בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ\" (משלי ט\"ז, ז'), וזהו \"ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי\", שהמה יעזרוני, או יאמר \"ואני אראה בשונאי\" רצה לומר אראה ברעתם. ולכן בהיותנו בגלות \"טוב לחסות בה'\" בתפילות ומעשים טובים \"מבטוח בנדיבים\", ואמר באדם ובנדיבים לפי שבגלות הזה פעמים יבואו הצרות מפאת העמים וצריך לשוחדם ולעובדם ולהתרצות אל המון, ופעמים יבואו הצרות מפאת המלכים והשרים וצריכים אנו להשתדל לפניהם ולרצותם, לכן אמר שטוב לחסות בה' ולהדבק בו מלבטוח באדם שהוא ההמון או לבטוח בנדיבים שהם מלכיהם ושריהם. והזכירם פה מאשר העמים כולם ומלכיהם אכלונו והממונו והם היו בעוכרינו.", + "ואמר בזה כל גוים סבבוני גם סבבוני כדבורים, שהם ארבע לשונות מסבוב, ואמרו המפרשים שהוא לחוזק המליצה, ואני אחשוב שאמר כל גויים סבבוני על סנחריב ובני אשור שהחריבו שומרון ובנותיה והגלו השבטים ובאו עד ירושלים לשחתה, אך היתה בהם מפלה רבה מאין תקומה על חטאם נגד ישראל, וזהו שאמר \"בשם ה' כי אמילם\" לפי שבסיבתי נכרתו מן העולם. ואמר \"סבוני גם סבבוני\" שניבא על נבוכדנצר מלך בבל שבא על ירושלים פעמים רבות בימי יהויקים ובימי יהויכין ובימי צדקיהו והחריבה, ולכן אמר על הבבליים סבוני גם סבבוני, ובעון מה שעשו לישראל ספו תמו מן בלהות וכמו שייעד הנביא עליהם, וזהו אמרו \"בשם ה' כי אמילם\".", + "ואמר עוד סבוני כדבורים כיון אל פרס ומדי ועל היוונים בזמן בית שני, ואמר \"דועכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם\", לפי שבני חשמונאי השמידום. אמנם על גלות אדום הארוך הזה אמר \"דחה דחיתני לנפול\", רצה לומר לא היתה לי דחייה קרובה לנפילה ולכליה מוחלטת כי אם בגלות רומי, אם לא שה' עזרני והצילני מידם.", + "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה (תהלים קי\"ח, י\"ד), רצה לומר העוז אשר היה לי שלא באתי לכליה בגלות אדום שעליו אזמר לה' אלהי ישראל, הוא יה בורא העולם, וכמו שהשיב החכם למאמר האומר \"גדולה הכבשה שעמדה בין זאבים\", והוא השיבו \"גדול הרועה שמצילה\"18רבי יהושע בן חנניה לאדריאנוס קיסר – מתוך מדרש תנחומא על תולדות ה', ובישועתו והצלתו יהיה קול רנה וישועה באהלי צדיקים שהם ישראל ויאמרו ברינתם \"ימין ה' עושה חיל\", לא אומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה כי אם ימין ה' הוא עושה חיל לא כחי. והזכיר הסיבה לה ייחס אליו יתברך החיל באומרו \"ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל\". והסתכל שהדברים האלה \"עזי וזמרת יה\", \"ימין ה' רוממה\" הם מדברי שירת הים, כאילו אמר כמו שעתה אנחנו גומרים את ההלל ומשוררים ומשבחים על גאולת מצרים, כן בזמן התשועה העתידה יהיה קול רינה וישועה באהלי צדיקים, ששירות ותושבחות יאמרו שמה, וגם מאותם הדברים עצמם שאמרו בשירת הים. ולפי שראה המשורר ברוח קדשו שיפול ספק גדול בלבבות האנשים אם ישראל יתמו בגלות מתוך צרותיהם לכן הוצרך לומר כמבטיח ומדבר בשם האומה: \"לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה\", רצה לומר לא אמות ולא אכלה בגלות אבל תמיד אחיה וצפה תשועת ה' כדי לספר מעשה יה כי נורא הוא. ואף על פי שיתקפוני צרות לא תהיה כליה גמורה כי יסור יסרני יה ולמות לא נתנני. וכאילו היו פתחי התהלה סגורים עד זמן התשועה לכן אמר: \"פתחו לי שערי צדק\" כי אני ישראל \"אבוא בם אודה יה\". וכאילו השערים ישובוהו \"זה השער לה' צדיקים יבואו בו\", רצה לומר ראה אתה ישראל אם שבת בתשובה שלמה כי השער הזה יהיה סגור עד אשר תשוב אל ה', לפי שצדיקים יבואו בו לא אנשים הפושעים. ואז ישראל יתחיל בגנות ויסיים בשבח ויאמר: \"אודך כי עניתני\" בגלות המר והנמהר הזה, כיון שבאחרונה היתה לי לישועה, באופן שהאבן שמאסו הבונים שהוא עם ישראל הנקרא אבן שנאמר \"מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל\" (בראשית מ\"ט, כ\"ד), אותו אבן שהבונים והם האומות מואסים בו נעשה עתה לראש פנה, כי בנין העולם ובית ה' יהיה עליו, והתשועה הגדולה הזאת תהיה לא בחיל ולא בכח אנושי כי אם בכחו יתברך, וזהו \"מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו|\\ שתהיה הגאולה פליאה רבה בעיני כל אדם.", + "ואפשר לפרש עוד שיהיה זה מאמר הבונים ותשובתם ויאמרו: אמת הוא שהיינו מואסים האבן הזאת, אבל זאת התשועה מאת ה' היא ולכן היא נפלאת בעינינו, וזה היום שהוא זמן הגאולה כיון שעשאו ה' נגילה ונשמחה בו, רצה לומר לא נתעצב ולא נדאג על מעלתכם כיון שהוא מתת אלהים, אבל גם אנחנו האומות נגילה ונשמחה בו, הוא מה שנאמר למעלה \"הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים\" וגו'." + ], + [], + [], + [ + "\"אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא\" וגו' (תהלים קי\"ח, כ\"ה). עתה יתפלל המשורר שיקים ה' את דברו הטוב, והוא אמרו \"אנא ה' הושיעה נא\", ולפי שהתשועה תלויה בתשובת ישראל אמר \"אנא ה' הצליחה נא\", שיצליח בידיהם לעשות תשובה ומעשים טובים. ומה שאמר \"בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה'\", רצה לומר ברוך ומבורך יהיה מבית ה' כיוון שהוא בא בשמו להתקרב לעבודתו, ולפי שבא ליטהר מסייעים אותו אמר: \"אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ\" כי בהיותו מתיישרים נגדו הוא יאיר לפנינו דרכו ואף על פי שהגוף הנגוף ויצר לב האדם הרע יעכבוהו מזה, אתן יראי ה' וחושבי שמו \"אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים\", רצה לומר אסרו הכבש הזה שהוא רמז לגוף וליצר הבהמי, אסרו אותו עד שיגיע ויבוא אל קרנות מזבח ה' שהוא תכליתו האמתי, וכאשר יהיה זה אז תשבחו ותאמרו \"אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ\".", + "גם אפשר לפרש הפסוקים האלה על עניין האומות שהזכיר, ואמר \"אנא ה' הושיעה נא\" לישראל, אנא ה' הצליחה נא\" לאומות הבאות לחסות תחת כנפיך, שהוא מלשון \"ותצלח עליו רוח ה'\", לכן יאמר כנגדם ברוך הבא בשם ה', שאתם באים להתגייר ואנחנו בני ישראל ברכנוכם בשם ה', שתהיה ברכתו עליכם. אמנם אור הנבואי והשכינה לא תחול כי אם בעם סגולתו, וזהו שאמר \"אל ה' ויאר לנו\". עוד ילמדו לאומות מה שראוי להם לעשות כדי להתקרב אל האלהים, והוא אמרו \"אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח\", רצה לומר הביאו הקרבן בשמחה ובשירים ובעבותות האהבה עד שיגיע לקרנות המזבח, כי כל קרבן יקרא חג, כמו \"חַגִּים יִנְקֹפוּ\" (ישעיהו כ\"ט, א'), ואמר זה לפי שמוטל על האומות הנכנסות תחת כנפי השכינה להביא קרבן, אבל עם ישראל על עצמו ביחוד הוא אומר \"אלי אתה ואודך\" וגו', הודו לה' כי טוב\" וגו'.", + "ואפשר לפרש עוד \"אנא ה' הושיעה נא\" על תשועת ישראל וגאולתם, ו\"אנא ה' הצליחה נא\" על מעשיהם וקנינם. ואמר \"ברוך הבא בשם ה'\" על מלך המשיח כי כאשר השם יתברך יושיע ויצליח לעמו יבוא משיחו בשם ה', ויאמר לישראל \"ברכנוכם מבית ה'\", רצה לומר ברכתכם והשפעתכם תהיה מבית ה' שהוא מכסא כבודו ומרום קדשו. \"אל ה' ויאר לנו\" שיאיר פניו אלינו ויצווה את בני ישראל לעשות חג לה' בשמחה ובשירים. והוא אמרו \"אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח\", רצה לומר לא תעשו חג בבתיכם כמו בגלות אלא בבית ה' הביאו החג אסור בעבותות אהבה עד קרנות המזבח, ואז תהללו ותאמרו לפניו \"אלי אתה ואודך אלהי ארוממך, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו\"." + ], + [], + [ + "יהללוך ה' אלהינו כל מעשיך וחסידיך וחסידים וצדיקים עושי רצונך וגו'. זו היא ברכת השיר שהזכירו חז\"ל בגמרא19פסחים קי\"ח, א', לשיטת רב יהודה שנפסקה להלכה על ידי רב סעדיה גאון והרמב\"ם. ועניינה במקום הזה הוא אצלי לשתי כוונות:", + "האחת להעיר על דרוש נכבד וחקירה אודות ההודאות והברכות שאנחנו מברכים ומשבחים אותו יתברך. ונראה שראוי להודות ולהלל להשם יתברך, שאם לא היינו עושים כן היינו כפויי טובה לפניו או בלתי מכירים את גודל ניסיו וחסדיו שעושה עמנו, ואין דרך להכיר גודל החסד האלהי כי אם בתת לו הודאה. ויראה גם כן שההלול הוא דבר נאות לפניו ממה שאמרו חז\"ל \"לעולם יסדר אדם שבחו של מקום תחילה ואחר כך יתפלל\" (ברכות ל\"ב, ב') שכיוונו בזה שהשבחים וההודאות יישירו כוונות המתפלל אל מה שראוי לכוון אליו בתפילתו, בציורו שהוא יתברך אל עליון קונה שמים וארץ, והוא משגיח בפרטי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, והוא הכל יכול בעל בלתי תכלית, וכל הדברים בידו בחומר ביד היוצר, וכאשר יחשוב כל זה בלבבו יפיל תחנתו לפני אדון האדונים באמרו היפלא מה' דבר!", + "וכבר נמצאו ראיות מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים שההלול הוא דבר נאות וראוי אליו יתברך. מן התורה דכתיב \"שִׁירוּ לה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם\" (שמות ט\"ו, כ\"א), רצה לומר אף על פי שהקדוש ברוך הוא גאה גאה ואין אנו יכולין לצייר גדולתו, עם כל זה בדרך שיר והרחבת המאמר אמר שירו לפניו כיון שסוס ורכבו רמה בים. ומן הנביאים שמה שהתרעם הנביא ישעיה שאמרו \"תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי, עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב\" וגו' (ישעיהו מ\"ג כ' – כ\"ב). רצה לומר הנה חית השדה עם היות שאין בהן דעת ולא לימוד וכן תנים ובנות יענה עם ארסיותם ורשעתם יכבודני ויהללוני לפי שנתתני במדבר מין ונהרות בארץ ישימון, אף שלא נבראו המים האלה בעבורם כי אם להשקות עמי בחירי, וקל וחומר הוא מה אם הבעלי חיים הבלתי מדברים האלה יכבדוני על הטובה אשר עשיתי, אף על פי שלא עשיתי אותה לכבודם, כל שכן שעמי יצרתי לי שהוא עם חכם ונבון ויצרתיו מיוחד לעבודתי, שהם ראויים שתהלתי יספרו, ולא עשו כן, עי לא אותי קראת יעקב, רצה לומר שלא נתתם לי תהלה וכבוד. ומן הכתובים מבואר הוא במקומות אין מספר, ובדרך כלל אמר \"כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ-יָהּ\" (תהלים ק\"נ, ו'). ונראה מכל זה שהשבח וההלול אליו יתברך הוא דבר שראוי לעשותו.", + "אמנם מצד אחר נראה שאין השבח וההלול דבר הגון כביכול שהוא יתברך יתכבד ויושלם עם השבח וההלול אשר יתנו לו, כי הוא יתברך לא ישתלם עם דבר חוץ ממנו בעצמו, ומה יועיל בחוקו השבח וההלול, וכמו שנאמר \"אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ?\" (איוב ל\"ה, ז') וכן התוארים שנשבחהו בהם למה הם לו, בין שהם עצמיים או מקריים, לפי שהוא אחד פשוט מכל צד, ואיך נתארהו שאופנים שונים, אש גם עצמותו ומהותו בלתי מושג לזולתו? והוא יתברך אינו נושא מקרים כלל, ואם אין אנו משיגים משלמותו דבר איך נשבחהו? וכבר הפליג המשורר ללמד על זה באמרו \" לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן\" (תהלים ס\"ה, ב') וגו', רצה לומר השתיקה היא התהלה הראויה בחוקך. ולכן ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא והיה מרבה בתוארים בשבח האל גער בו השלם ההוא ואמר לו סיימתינהו לכולהי שבחי דמארך? וכו' (ברכות ל\"ג, ב') (ברכות פ\"א). וכבר הרבה הרב המורה הטענות על זה.", + "אמנם מה שראוי לומר באמיתת הדרוש הזה הוא שהשבח וההלול יש לו שתי בחינות אם לצורך המשבח ואם לצורך המשובח. וידוע שבבחינתו יתברך היה השבח וההלול דבר בטל ובלתי הגון, כי השם יתברך אינו צריך להלול ושבח בני אדם, ולא נוכל לשבחו ולהללו כפי שלמותו. אבל כפי הבחינה השניה השבח וההלול נאה והגון לצורך המתפלל כי מורה על כוונת לבבו ואהבתו את ה' והכרת חסדיו וטובו, ולכן היטיבו אשר דברו שהתוארים שיתואר בהם השם יתברך הם תוארים רק לפעולותיו ומעשיו כי הפעולות האלהיות מושגות אצלנו, ועליהם ראוי לשבחו ולברך אותו, וכאילו מעשיו עצמם המה ישבחוהו ויהללוהו. וכבר בא העניין הזה בתפילת השבת באמרנו \"ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו\" וכו' \"אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו\" רצה לומר אף על פי שקבצנו רבוי התהלות כים וגליו וכמרחבי רקיע, ויהיו עינינו מאירות כגרמי השמיימים וכפינו פרושות השמים כנשרים ורגלינו קלות כאיילות למצוות, לא היינו מספיקין להודות לך ה' כפי שלמותך, ואין די בהם לברך את שמך מלכנו על חלק קטן מהחסדים שעשית. וזהו שאמר \"על אחת מאלף אלפים\" וכו' \"נסים ונפלאות שעשית עמנו\". ולכן חתם המתפלל דבריו באמרו שאין ההלול והשבח כפי שלמותו ולא תגמול חסדיו, אלא אברי האדם עצמם ישבחוהו להיותם פעולותיו. וזהו אמרו \"על כן אברים שפילגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו\" וכו', רצה לומר הם מעצמם ישבחוהו להיותם פעולותו. וכל שכן שראוי זה לצדיקים ולישרים שהם ישראל, והוא אמרו וכתיב רננו צדיקים בה' בפי ישרים תתרומם ובדברי צדיקים תתברך וכו'. וביאר מה הם הצדיקים והקדושים באמרו במקהלות ברבבות עמך בית ישראל, וכמו שאמר עוד שכן חובת כל היצורים לפניך ה' אלהינו להודות להלל לשבח לפאר וכו'.", + "וזה עצמו כיון בברכת השיר באמרו \"יהללוך ה' אלהינו על כל מעשיך וחסידיך וצדיקים עושי רצונך\", רצה לומר שיהללוהו פעולותיו ויתארוהו במעשיו הנפלאים ויאות זה בפרט לצדיקים ולחסידים שהם עמו בית ישראל כמו שהזכיר. זו היא התכוונה הראשונה בזו הברכה.", + "והכוונה השניה היא שהנביאים ייעדו כולם כי בזמן הגאולה העתידה יכנסו בחברת האלהים ואמתת אמונתו לא לבד האומה הישראלית אלא גם כל שאר האומות, וכמו שניבא ישעיה עליו השלום \"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָ‍ִם\" (ישעיהו ב', ב' ג'). וצפניה אמר \"כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד\" וגו', \"מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ עֲתָרַי בַּת פּוּצַי יוֹבִלוּן מִנְחָתִי\" (צפניה ג', ט' – י'). וכמו שדרשו חז\"ל \"מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ\" (איוב ב', י\"ג), ולכשאשוה לך אנחמך20רבי יעקב דכפר חנן, מתוך תורה תמימה על איכה ב', י\"ג. רבי יעקב דכפר חנן היה אמורא בן הדור השלישי, ככל הנראה יליד כפר חנניה, כ- 8 ק\"מ דרום מערבית לצפת., והסיבה בזה שכל הקטטות והשנאה אשר לאומות עמנו הם מסיבת חלוף האמונה, כמו שאמרו במסכת שבת \"מאי הר סיני הר סימנאי מבעי ליה?\" (שבת פ\"ט, א') ופירשו שם שעליו ירדה שנאה לאומות העולם עם ישראל, וכן מה שנאמר \"אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי\" (שיר השירים ה', ח'), רצה לומר הגידו לו שכל החולאים שאומות העולם מביאין עלי אינם אלא בשביל שאני אוהב אותו, והטעם משום ריחוק האמונות, ולכן יאמר ה' \"לכשאשוה לך אנחמך\", ועל זה נאמר בתפילת ראש השנה \"וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם כמו שידענו ה' אלהינו\" וכו', ונאמר בתפילת מוסף \"מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה\". ובזה ביארו שבזמן הגאולה העתידה כל הנשמה תהלל יה, וכגדי להעיר על זה נאמר כאן בברכת השיר אחרי שנזכר בהלל כל מה שנזכר מהגאולה העתידה: \"יהללוך ה' אלהינו כל מעשיך\", רצה לומר שבזמן ההוא יהללו וישבחו אותו כל האומות שהם מעשה ידי ה' כמו שיורוהו הצדיקים והחסידים עושי רצונו שהם עמו בית ישראל, וכולם יחד יודו ויברכו וישבחו ויפארו לזכר כבוד מלכותו.", + "והנה תקנו בזה ארבע לשונות של הודאה יודו ויברכו וישבחו ויפארו לרמוז על ארבע מדרגות הנמצאות שיהללו את ה': א – מדרגת הרוחניים, ב – מדרגת השמיימים, ג – מדרגת ישראל, ד – מדרגת האומות. ולפי שכל ברואי מעלה ומטה יעירון וינירון אחדותו ומלכותו, לכן אמר עליהם יודו ויברכו וישבחו ויפארו לשם קדשך הוד והדר זכר למלכותך. ורצו \"בשם קדשך\" שלמותו ומעלתו כפי מה שהיא שלא ידענו ממנו כי אם השם בלבד, ורמזו ב\"זכר מלכותך\" הנהגתו את העולם ושמירתו, וזה אמר גם כן \"כי לך טוב להודות ולשמך נעים לזמר\", לפי שבענין התשועה יכירו וידעו כל יושבי תבל ושוכני ארץ כי לה' המלוכה ומושל בגוים ולו נאה לזמר, וההלול והשבח ההוא הכולל לא יפסק ולא יחדל כל ימי הארץ, והוא אמרו \"ומעולם ועד עולם אתה אל\". והיתה החתימה \"מלך מהולל בתשבחות\", לפי שבזמן התשועה יהיה ה' למלך על כל הארץ ויהיה מהולל בתשבחות בפי כל בשר. ולפי זה התבאר שהברכה הזאת מיוחסת לזמן הגאולה העתידה, ולכן נקראת ברכת השיר הכולל שישוררו וישבחו אליו כל באי עולם, ולכן לא נעשה בה זכר ליציאת מצרים, לפי שהיא בערך הגאולה העתידה ויציאת מצרים יוחדה לכוס השלישי כמו שיתבאר להלן.", + "אך למה לא נזכרה הברכה בתחילת ההלל? וכבר כתבו הפוסקים והר\"ן בחשודיו לפי שכבר בירך בבית הכנסת \"לגמור את ההלל\" ולא הוצרך לברך שנית על השולחן, כי היה להם מנהג לקרוא את ההלל בבית הכנסת בליל הפסח. ויתחייב מזה שאם לא בירך בבית הכנסת יצטרך לברך על השולחן לפני ההלל כמו שמברכין לאחריו. אך רב עמרם גאון ובעל הלכות גדולות ורב צמח גאון ורב האי גאון כתבו שאין מברכין עליו לפי שאינו נאמר על השולחן בתודת קריאת ההלל אלא בתודת שיר והודאה לבד, ולכן יפסיק האדם באמצעיתו עם הסעודה ומברך ברכות הרבה וברכת יהללוך היא ברכת הודאה כברכת גשמים ולכן אינה פותחת בברוך. ומפני שיש בדבר הזה דעות חלוקות וההלכה רופפת ילך כל אדם אחרי מנהג עירו. ורבי יוחנן סבר שברכת השיר אומר נשמת כל חי וחותם בישתבח, וכתב הרב אלפסי שהמנהג הוא כרב יהודה, ורשב\"ם כתב כיוון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן כתרוויהו. ואף כי רב יהודה ור' יוחנן חולקים בברכת השיר מה היא, הנה העניין המכון בשניהם אחד הוא, ולכן תהיה החתימה בין למר ובין למר \"מלך מהולל בתשבחות\"." + ] + ], + "Songs of Praise and Thanks": [], + "Fourth Cup of Wine": [] + }, + "Nirtzah": { + "Chasal Siddur Pesach": [ + [], + [ + "סדר הדברים בליל שמורים", + "אחרי אשר כבר פירשתי מאמרי ההגדה וההלל, ראוי שנזכיר בכאן בקצרה סדר הדברים אשר יעשה אותם האדם, וישראל קרויים אדם, בלילה הזה ליל שימורים לה'. לא מענין הפסח והחגיגה שהיו אבותינו עושים בזמן שבית המקדש קיים, כי עוונותינו ועוונות אבותינו החריבו ביתנו, ואין לנו עתה לא אכילת פסח ולא בשר חגיגה. ולכן אין לנו להתעסק בהלכותיהם וברכותיהם, והרמב\"ם הביאם בספר זמנים בהלכות חמץ ומצה פ\"ח. אבל נזכור רק הדברים המוטלים עלינו אנשי הגלות לעשותם וזה בדרך קצרה, לפי שחכמי ישראל כבר האריכו בזה בשרשיהם כפי הדין. ויש דעות חלוקות בהרבה מהדברים, ואנחנו גלות ירושלים אשר בספרד נוהגים כדעת הרא\"ש ז\"ל. ואזכיר ענינו דרך כלל. ואחר כך אעשה כללים בכל מצוות הלילה הזה ואבאר טעמיהם בזה.", + "ליל שימורים לכל בני ישראל לדורותם", + "ימזגו לכל אשר בשם ישראל יכונה, אנשים ונשים וטף, כוס של רביעית יין חי שנאמר \"חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ\" (ישעיהו ל\"ח, י\"ט). ויקדש מיד קודם הנטילה ויברך בורא פרי הגפן וקדוש היום וברכת שהחיינו, ואינו מברך שעשה לנו ניסים לפי שעתיד לאמרו בהגדה, ואם שבת הוא אומר תחילה ויכולו, ואם חל במוצאי שבת אומר יקנה\"ז, יין קידוש נר הבדלה זמן, וישתה רביעית ההין בהסבת שמאל. וכבר נתנו החכמים טעם להסבה שהוא רמז לחירות, עד שאמרו בפרק ערבי פסחים, \"יין איתמר משמיה דרב נחמן לא צריך ואיתמר משמה דרב נחמן צריך, ולא פליגי בא בתרי כסי קמאי והא בתרי כסי בתראי, אמרי ליה להאי גיסא ואמרי ליה להאי גיסא, תרי כסי בתראי צריכי הסבה דהוה לן חירות, תרי כסי קמאי לא צריכי הסבה לאכתי לא הוה לן חירות. ואמרי לה להאי גיסא תרי כסי קמאי בעינן דההיא שעתא הויא לן חירות תרי כסי בתראי לא בעי הסבה דמאי דהוה הוה והשתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי כולהו צריכי הסבה\", כך כתב הרב אלפסי21הרי\"ף על פסחים י\"ח, א'.", + "אמנם למה היתה ההסבה על צד שמאל ולא צד ימין ולא על גבו ולא על פניו? פירש רש\"י ז\"ל כדי שלא יקדים קנה לושת, והרשב\"ם כתב מפני שצריך לאכול ולשתות ביד ימין, ואם יהיה פרקדן או על פניו לא יקבל המזון כראוי, ולפי זה אם היה אטר יד ימינו צריך הסבה של ימין.", + "אחר כך מביאין לפניו קערה שיהיו בה שלושה מצות ומרור וחרוסת וחומץ בפני עצמו ושאר ירקות מאיזה מין שירצה, ושני תבשילין אחד זכר פסח ואחד זכר לחגיגה, ונהגו לשים שם במקומם זרוע אחת וביתה אחת מבושלים, ואם חל פסח במוצאי שבת לא ישימו אלא תבשיל אחד ולא את השני שהוא כנגד החגיגה לפי שאז לא היתה חגיגה באה עם הפסח לפי שאינה דוחה את השבת. אמנם הפסקנים כתבו שכיון שאין זה אלא לזכר בעלמא אל ישנה אדם.", + "ונוטל ידיו לצורך טיבול ראשון שכל שטיבולו במשקה צריך נטילה, ומברך על נטילת ידיים\\ ולוקח מן הירקות ויברך בורא פרי האדמה ומטבל בחומץ ולא בחרוסת, אף שהרמב\"ם כתב שטבולו בחרוסת, אבל שאר הפוסקים אמרו שהחרוסת מצוותו עם המרור ואין לאכול ממנו טרם מצוותו לכן יטביל בחומץ, וכן נהג הרא\"ש22רבנו אשר בן יחיאל, המכונה \"הרא\"ש\", היה מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה. נולד בקלן בגרמניה בשנת 1250, נפטר בטולדו בספרד בשנת 1327 (ט' בחשון הפ\"ח) ז\"ל.", + "אמנם למה הוצרכו לאכול שאר ירקות בהיות מצוות התורה במרור בלבד? כבר העירו עליו חז\"ל שהוא כדי שישאלו התינוקות. ונראה לי שלזאת הסיבה עצמה לא הייתה טבילת הירקות בחרוסת, ומפני זה תקנו גם כן נטילת הידיים הראשונה ואכילת הירקות בחומץ כמו שהוא הנוהג בתחלת הסעודה ויראו בציעת המצה לחצאין המורה גם כן על התחלת הסעודה, וכאשר יראו אחרי זה שעקרו הקערה והפסק האכילה ישאלה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם? שהוא התכלית בכל המעשה הזה קודם ההגדה. ואולי מפני זה כתב רבי מאיר מרוטנברג23ר' מאיר בן ר' ברוך מרוטנברג, נודע גם בשם המהר\"ם מרוטנברג. חי ופעל בנסיכויות גרמניה במאה ה-13. ר' מאיר מרוטנברג היה מגדולי אשכנז בימי הביניים ומאחרוני בעלי התוספות. נולד בנסיכות וורמס (היא וורמייזא) בשנת 1220 לערך, נפטר בנסיכות שוואביה בשנת 1293 (י\"ט באייר הנ\"ג). שאין לברך על נטילת ידיים אל טיבול הראשון וכן כתב בעל העיטור, לפי שקם להם דהאידנא אין צריך נטילה לדבר שטיבולו במשקה, וכאילו גלו בזה שהנטילה הצריכה לסעודה היא אחר ההגדה סמוכה לברכת המוציא, אמנם הנטילה הראשונה ומאכל הירקות טבולין בחומץ לא היה מעשה מכוון לעצמו כי אם כדי שטפי עוללים ויונקים יסדו עוז ספור יציאת מצרים. ולכן לא נזכר במשנה, כי אם \"הביאו לפנינו מצה ומרור וחזרת וחרוסת\" (משנה פסחים י', ג'), אף על פי שאין חרוסת מצווה וכו', ולא הזכירו שאר ירקות. ונהגו להביא במקום הירקות כרפס לפי ששלשה התיבות הראשונות ההפוכות יש בהם פרך ואות ס' הוא רמז לשישים ריבוא שהיו עובדים בפרך.", + "ויקח מצה האמצעית ויבצענה לשתים, ויתן חצי המצה לשומרה לאפיקומן זכר למשארותם צרורות בשמלתם, וחציה השנית ישים בין שתי השלמות כדי שיפגע בשלמה תחילה כשיבוא לברך ברכת המוציא שממנה יש לבצוע, אף שנראה מדבי הרמב\"ם שצריך לברך ברכת המוציא מן הפרוסה משום לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. וענין פריסתה כדי שיאמר \"הא לחמא עניא\" על הפרוסה כדרך העניים. וקודם שיברך המוציא ויאכל ממנה כלל יתחיל \"הא לחמא עניא\" עד \"מה נשתנה\", ואז צווה להסיר הקערה מן השולחן כאילו כבר אכלו כדי שישאל התינוק למה מסירין הפת ועדיין לא אכלנו. ומוזגין מיד כוס שני כדי שגם כן ישאלו התינוקות למה יביאו כוס אחד קודם הסעודה. ואז מחזירין הקערה לפני בעל הבית ואומר ההגדה ואחריה שני פרקי ההלל עד למעינו מים, ויברך על זה ברכת הגאולה, מהטעם שכתבתי למעלה וישתה כוס השני.", + "והקשה הרי\"ף24ר' יצחק בן יעקב אלפסי, נודע בשם הרי\"ף, חי ופעל בצפון אפריקה ובספרד במאה ה-11 ולמעשה חתם את תקופת הגאונים. הרי\"ף היה מגדולי פוסקי ההלכה וכתביו היוו בסיס בין היתר לשולחן ערוך, יחד עם בעל הטורים הרא\"ש. נפטר באליסנה שבספרד בשנת 1103. למה אין מברכין על קריאת ההגדה כמו שמברכין על מקרא מגילה, והלא מצוות עשה היא שנאמר \"והגדת לבנך\" וגו'? ותירץ כי במה שאמר בקידוש היום זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב\"א25ר' שלמה בן אברהם אבן אדרת, נודע בשם הרשב\"א. היה מגדולי חכמי התורה בספרד בתקופת הגאונים וראש חכמי ספרד בדורו. חי ופעל בברצלונה בין אמצע המאה ה-13 לתחילת המאה ה-14. כתב מפני שהיא מצווה שאין לה קצבה ידועה ואפילו בדיבור בעלמא שידבר מיציאת מצרין יצא ידי חובתו, אלא המרבה הרי זה משובח.", + "ויטול ידיו שנית שהרי הסיח דעתו מהנטילה הראשונה בשעת קראת ההגדה, ויבצע מהמצה השלמה ויברך עליה ברכה המוציא ולא יאכל ממנה עד שיקח מן הפרוסה ויברך עליה על אכילת מצה, ואז יאכל משתיהן יחד כזית מכל אחת מהן בהסבה ואם לא הסב לא יצא. וכתב הרמב\"ם שיטבול המצה בחרוסת, ולא הסכימו בזה שאר הפוסקים, דאם משום מצה דלית בה מלח וצריך בשש ליטבל במלחא, וכן הוא לשון הירושלמי. ועוד הקשה בעל המנהיג שהמצה היא זכר לחירות והחרוסת היא זכר לטיט ואיך יתחברו זה עם זה? לכן הסכימו שאין לטבל את המצה.", + "אחר כך יקח כזית מן המרור וישקענו בחרוסת ולא ישהנו בתוכו כדי שלא יתבטל טעם מרירותו. וראוי שתדע בזה שלשה דברים:", + "ראשונה שהמרור בזמן הזה הוא מדרבנן ולא מדאורייתא , כי מצוותו עם הפסח ורבנן תקנו שאף מבלי הפסח נעשה אותו.", + "והשני שהמרור לא נאכל בהסבה ולכן אמרו בערבי פסחים \"איתמר מצה צריכה הסבה מרור אין צריך הסבה\" (פסחים ק\"ח, א'), והטעם בזה הוא לפי שהמרור הוא רמז לעבדות ומרירות חיי אבותינו, וההסיבה היא זכר לחרות ואיך יהיו שני הפכים בנושא אחד בזמן אחד? ולא תקנו לברך על המרור בורא פרי האדמה לפי שבא אחר ברכת המוציא ובא גם כן מחמת הסעודה והפת פוטרתו.", + "ושלישית שהחרוסת היא מצווה מדרבנן. וכבר פירש הרמב\"ם בפירוש המשנה ענין החרוסת והרכבתו, וזה לשונו: \"החרוסת הוא תערובת שיש בו קהוי ודמות תבן, וזה זכר לטיט. ואנחנו עושין אותו כך, שורין תאנים או תמרים ומבשלין אותן, ודכין אותן עד שירטבו ולשין הכל בחומץ, ונותנין בו שבולת נרד או איזוב וכיוצא בו בלי שחוקים. ולדעת רבי צדוק הוא מצוה וחייב אדם לברך אשר קדשנו במצותיו וציוונו על אכילת חרוסת ואין הלכה כן עד כאן לשונו26פירוש הרמב\"ם על משנה פסחים י', ג'. והרא\"ש כתב שאין מברכין על החרוסת אף על פי שהוא מצווה לפי שהוא טפל למרור. והענין אצלי שהוראת החרוסת קרובה להוראת המרור, כי המרור הוא זכר ל\"וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים\", והחרוסת מיוחדת למרור ולא לדבר אחר וספיקה ברכה אחת לשניהם, ונתיחדה הברכה אל המרור לפי שהוא עיקר המצווה מדאורייתא. והנה הצריכו חז\"ל לצוות על החרוסת לדעת ר' יוחנן לפי שהוא זכר לטיט שהוא חומר השעבוד, והוא כמו המרור שהוא זכר למרירות חייהם ועצבון נפשם בעבודתם.", + "ואחר כך נוטל מצה שלישת ובוצע אותה וכורכה עם מרור ואוכל ביחד זכר למקדש כהלל, לפי שהלל היה כורך פסח מצה ומרור ואוכל אותם בבת אחת שנאמר \"על מצות ומרורים יאכלוהו\". אמר ר' יוחנן חלוקים עליו חבריו על הלל דתניא יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא אם כן כורכן בבת אחת ואוכלן בדרך שהלל אוכלן? תלמוד לומר על מצות ומרורים יאכלוהו אפילו זה בעצמו. (פסחים קט\"ו, א') והשתא דלא איתמר הלכאה לא כהלל ולא כרבנן נעשה המצווה לדעת שניהם, כי ראשונה נאכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו ואחר כך נאכל המצה והמרור כרוכים יחד כמו שהיה הלל עושה במקדש כשהיו אוכלים את הפסח. ולפי שראו דעת רבנן יותר מסתבר נעשה המצווה לדעת רבנן בברכה ונעשה המצווה לדעת הלל בלא ברכה. וכתב בעל \"אבי העזרי\"27ר' אליעזר בן יואל הלוי, נקרא על שם ספרו – \"אבי העזרי\". ר' יואל היה בן תקופת הראשונים – בן המאה ה-12 – תחילת המאה ה-13. יליד בון שבגרמניה, צאצא למשפחת רבנים ופוסקים מבעלי התוספות. ספרו \"אבי העזרי\" כולל לקט נרחב של פסקים ופירושים לפי סדר מסכתות התלמוד. שאין לטבל הכריכה בחרוסת, וכן נראה מדברי הרמב\"ם, אבל הראש, כתב שצריך לטובלו בחרוסת, וכן כתב רבינו שמעיה בשם רש\"י שכל היה הלל עושה, אוכל פסח מצה ומרור וטובל בחרוסת. וענין זה אצלי שהם קיבלו שבלילה הזה מטבילין שתי פעמים ושאין טבול הירקות בחומץ מכללם לפי שנתקנה בשביל התינוקות בלבד, ולכן סובר הרמב\"ם ששני הטבולין הם אחד במצה ואחד במרור, ושאר הפוסקים לא קיבלו שיהא טבול למצה בחרוסת, כי החרוסת היא למרור בלבד, ושני הטבולין הם אחד למרור בפני צמו ואחד למרור עם כריכת המצה.", + "ואחר זה יאכל סעודתו, ואחר הסעודה יאכל מהמצה השמורה תחת המפה והוא האפיקומן הנאכל באחרונה זכר לפסח שהיה נאכל על השובע, ויאכלו בהסיבה ולא יברך עליו, ויהיה זהיר לאוכלו קודם חצות. ומוזגין כוס שלישי ומברך עליו ברכת המזון וישתה בהסיבה. ולא ישתו בינו ובין כוס רביעי, אבל בין כוס שני לכוס שלישי יוכל לשתות. ומוזגין כוס רביעי וגומרין עליו ההלל ומברך עליו ברכת השיר ושותה בהסיבה.", + "ואחר כוס הרביעי יברך בורא פרי הגפן ואחר כך ברכה אחרונה על הגפן ועל פרי הגפן, מה שאין כן בשאר הכוסות, שמברך רק בורא פרי הדפן ולא ברכה אחרונה, זהו דעת רב נטרונאי ורב עמרם ורב אלפסי והרמב\"ם, אבל הרא\"ש כתב שאין צריך לברך בורא פרי הגפן אלא על כוס ראשון שהוא על קידוש היום ועל כוס שלישי שהוא לברכת המזון, ולא יברך על כוס שני ורביעי בורא פרי הגפן. וגם בברכה האחרונה על הגפן יש דעות שונות, והרא\"ש הסכים לדעת האומרים כ אין לאומרה רק אחר כוס הרביעי, כמו שכתבתי.", + "אחר אכילת האפיקומן אין לאכול שום דבר דתנן \"אין מפטירן לאחר הפסח אפיקומן\" (משנה פסחים י', ח'). אבל אם רוצה לעשות כוס חמישי יש מהפוסקים שכתבו שהוא רשות, ויש מהם שאמרו שאסור לשתות אחר ארבע כוסות, וכן כתב רב אלפס שלא יטעום אחר כוס רביעי כלום. ואף שאין זה מן המשנה דאין מפטירין אחר הפסח א]יקומן היינו שלא לאכול אבל למשתי שריף אבל המנהג אצלנו בספרד הוא שלא לשתות כדי שלא להוסיף על ארבע כוסות.", + "כלל שתים וארבע", + "הכלל היוצא לנו שהמצוות התלויות בלילה הזה הן אלו:", + "שתים הן נטילת ידיים: אחת אחרי קידוש היום קודם אכילת הירקות, והשניה אחרי ההגדה קודם אכילת המצה. ומלבד זה הרגיל במים אחרונים יעשה כמנהגו.", + "שני מיני ירקות יש בקערה: אחד מאיזה ירק (כרפס) שיטבול בחומץ ויברך עליו ברכת בורא פרי האדמה קודם ההגדה, ואחד (חזרת) אחר ההגדה שאוכל עם המרור ומברך על אכילת מרור.", + "שני תבשילין יש בקערה: אחד (זרוע) זכר לפסח שהיה נאכל בזמן בית המקדש, ואחד (ביצה) זכר לבשר חגיגה שהיה נאכל שם, ואין מברכין עליהם.", + "שתי פעמים יאכלו מרור: אחד בפני עצמו בברכתו, ואחד יכרוך עם המצה זכר למקדש כהלל בלא ברכה.", + "שני דברים צריכים הסיבה: אכילת המצה ויין של ארבע כוסות, כי המרור אינו צריך הסיבה כמו שכתבתי למעלה.", + "ארבע פעמים יאכלו מצת מצווה בליל בסדר: אחת לברכת המוציא ואחת לברכת אכילת מצה, אחת עם המרור ואחת לאפיקומן.", + "ארבע מיני אכילות יש בקערה: אחת ירק, ואחת מרור בפני עצמו, ואחת מצה בפני עצמה, ואחת מרור כרוך עם המצה זכר למקדש כהלל.", + "ארבע ברכות יברך על הקערה: בורא פרי האדמה, המוציא לחם מן הארץ, על אכילת מצה, על אכילת מרור.", + "ארבע כוסות הם: אחד לקידוש, אחד לברכת הגאולה, אחד לברכת המזון ואחד לברכת השיר.", + "וראוי שנדע למה תקנו ארבע כוסות בזה המספר לא פחות ולא יותר, וחששו שלא יוסיף על הכוסות, ומה ענין כוס השני על הגאולה? ונראה שזו הברכה היא כברכת היום שנאמר בה אשר בחר בנו וזמן חירותנו וזכרון יציאת מצרים, ולמה לא יספיק בכוס אחד בין שלישי לרביעי? כי אף שאמרו מפני שלא יישן ולא ישתכר ויחדל מלגמור את ההלל, אין ספר שגם כן כוונו בו דבר אחר.", + "והנראה לי בזה מדרך הסברא שבא הכוס הראשון להודות לה' על אשר בחר בנו להיות לו לעם סגולה, והבחירה הזאת היתה בימי אברהם אבינו במצוות המילה, כמו שנאמר \"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים\" (בראשית י\"ז, ז' – ח'). ולהיות זה החסד הראשון שקיבלנו ממנו יתברך והקודם במעלה וסיבה ליתר הטובות כולם, לכן תקנו עליו הכוס הראשון, ותהיה הברכה \"אשר בחר בנו מכל עם\" שהיה זה התחלתו בימי אברהם, ומזה נמשך \"שרוממנו מכל לשונות האדמה\", ונמשך מזה גם כן שקדשנו במצוותיו ונתן לנו חוקים ותורת אמת אשר לא עשה כן לכל גוי. עד שמזה נמשך \"שנתן לנו באהבה רבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון\", כי מאהבת ה' אותנו נתן לנו מועדים וחגים לשמוח ולהתעדן בהם, שמכללת חג המצות הזה שהוא מקרא קודש רצה לומר יום טוב אצלנו וזמן חירותנו, כי יצאנו מעבדות לחירות. וכנגד היום טוב מקרא קודש שאמר \"באהבה רבה זכר ליציאת מצרים\", רצה לומר שאין בזה עול מצות ולא טורח כי אם מצוה אלהית שניתנה מאהבה מסותרת (אהבה טבעית) כדי שנזכור יציאת מצרים. וחזר ואמר \"כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים\" וחתם \"מקדש ישראל והזמנים\". הרי לך מבואר מטבע הברכה שהכוס הראשון בא לשבח את ה' על אותה בחירה ראשונה שבחר בנו בימי אברהם אבינו.", + "והכוס השני באה להודות להשם יתברך על גאולת מצרים שאחרי שבחר בנו פדה וגאל אותנו מידי אדונים קשים, ולכן היה מטבע הברכה של הכוס הזה \"אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה לאכל בו מצה ומרור\". ובזמן שבית המקדש קיים היו אומרים \"לאכול בו פסח מצה ומרור\" ולא אומרים עוד דבר אלא היו חותמים מיד \"ברוך אתה ה' גאל ישראל\". אך חכמי הגלות הוסיפו בברכה \"כן ה' אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים\" וכו'.", + "הכוס השלישי בא להודות להק על אשר שמרנו והצילנו בגלות הזה מתוך צרינו ואויבינו, והוא שומר אותנו ומצילנו מכמה זאבים, ונתן לנו לחם לאכול ובגד ללבוש, וכנגד זה באה ברכת המזון שנודה ומשבח לשמו על אשר לא חסר לנו מזון, ועל הארץ ושאר הטובות שקיבלנו. ומיד נתפלל על גלותנו רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל הבית הגדול וכו',. ובעוד שאנחנו בגלות הוא רוענו זוננו פרנסנו וכו', ולכן נתפלל לפניו שירויח לנו מכל צרותינו ואל יצריכנו לידי מתנות בשר ודם, שכל זה הוא מחמת הגלות, ונבקש שהוא יתברך יבנה עיר ציון בחיינו וכו', ולפי שכל העניין של כוס שלישי מורה שהוא כנגד בגלות וחורבן בית המקדש, וכוס שני הוא כנגד גאולת מצרים, ונפרדים הענינים זה מזה, לכן אמרו שמותר לשתות כוס אחד בין שני לשלישי.", + "אבל הכוס הרביעי שהוא כנגד הגאולה עתידה וענינו מדובק לענין הגלות הזה, לכן אין להפסיק ביניהם בכוס אחרר, ותקנו לומר על הכוס הרביעי ברכת השיר שאז יושר השיר הזה בארץ יהודה, ונאמר בו \"יהללוך ה' אלהינו כל מעשיך\", לפי שבגאולה העתידה יהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' כמו שפירשתי. ולפי שההילול והשבח ההווה לא יפסק ולא יחדל, לכן היתה החתימה \"מעולם ועד עולם אתה אל ומלך מהולל בתשבחות. ואולי מפני זה יאמרו הפוסקים שאין לברך על הגפן ועל פרי הגפן כי אם על הכוס הרביעי הזה, לפי שבזמן התשועה אז תתברך הגפן ותנובת ארץ ישראל ותהיה ארץ חמדה טובה ורחבה תחת אשר בעת החורבן היתה שממה כמהפכת זרים.", + "ולכן נאמר בברכה הזאת רחם על עמך ועל עירך לפי שהיא מתיחסת לגאולה. וכבר ייעדו הנביאים שבזמן התשועה וקיבוץ גלויות ירבו התבואות והגפן תתן פריה וכל עצי השדה ימחאו כף. ועל זה ניבא הנביא יחזקאל \"וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא, כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם\" (יחזקאל ל\"ו, ח' – ט'). והושע הנביא אמר \"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם ה' אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל\" (הושע ב', כ\"ג – כ\"ד). וזכריה הנביא אמר \"וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם\" (זכריה ח', י' – י\"ג).", + "חתימת המאמר", + "כבר כתבו חכמי האמת שהמצוות האלהיות מלבד מה שיש בהם בעשייתם מהעדות והמשפטים והטעמים אשר זכרה התורה בהן, עוד יש בענינן רמזים והערות לענינם עליונים ולמדעים יקרים מטבע המציאות והַיישַרת בני אדן להשגת שלמותם, כי זה לעומת זה עשה האלהים במצוותיו. לכן ראוי לך המעיין אם בעל נפש אתה שתאמר בלבבך למה זה בחר האל יתברך להוציא את עמו ממצרים בחודש האביב ולא באחת משאר תקופות השנה? ועל מה אסר החמץ ועשה באיסורו חומרא רבה שנאמר \"כי כל מחמצת לא תאכלו ונכרתה הנפש ההיא\" (שמות י\"ב) ועל זה ציווה ביום הארבע עשר לבדוק החמץ לאור הנר, וכל הבדיקה והגעלת הכלים שהזהירו חז\"ל? ומדוע היה איסור החמץ וימי החג שבעת ימים ולא היה יום אחד כיום מתן תורה? ולמה היום הראשון והיון האחרון אסורין במלאכה מלבד אוכל נפש, ושאר הימים אינם אסורין בה? ולמה צווה בעשיית המצה כל אותה שמירה ונקיות הטחינה הלישה ואפייה ושיעור המצה? ועל מה יורה המרור והפסח ומדוע לא נאכל הפסח בגבולין כמו המצה כי אם בבית ה'? והחי יתן אל ליבו. ולמה היה ראשו של פסח על כרעיו ועל קרבו ולא נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות, ואינו נאכל אלא למנוייו ואינו נאכל אלא צלי, ואינו נאכל על השובע, ולא חייבו דבר זה המצה? גם עניין ארבע כוסות ושאר הדברים אין ספק שמלבד הטעמים שנתנה התורה בהם ודרשות חז\"ל בדבריהם היקרים שהם כולם אמת ואין נפתל ועקש בהם.", + "עוד לאלוה מילין בחכמות עליונות ורמזים נפלאים בדברים האלה, וראוי לנו לחקור עליהם פה משום שלמות המלאכה, ולבקש עליהם דרך ישר אמרי אמת, ובאשר הם סוף כל האדם יהיה זכרונם בסוף המאמר. ואמר ששורש הרבדים האלה כולם ראוי לבעלי השכל השלמים שיבלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים, ויפקידו על זמנן שלא להוציא לבשת ולחרפה אלא להשלמת נפשם, כי כל שנות האדם וחייו ישתדל ללכת בדרך אשר ילכו בו השלמים, וכמו שאמר במשנה אבות, \"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי\" וכו' (משנה אבות ד', ז'). ואמר רבי מאיר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה\" (משנה אבות ד', י'), כלומר שלא יוציא זמנו בדברים בטלים כי אם בהתקרבות אלהים, כמו שנאמר \"והגית בו יומם ולילה\" (יהושע א', ח'). וכדי שלא ימוש אבדת זמנו מעיניו ראתה החכמה האלהית להעיר את האדם במצוותיו על קוצר ימיו ומספר שנותיו כדי שיהיה זה תמיד לנגד עיניו. ובמאמר רבי טרפון \"היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים\", ולפקוח עינינו ברא ה' את עולמו במספר שבעת ימים אשר בהם עשה את השמים ואת הארת וביום השביעי שבת וינפש, כדי שהאדם ידע וישכיל שימי שנותיו שבעים שנה, שלא יוציא אותם לריק ולבהלה אלא במעשים נבחרים במעשה בוראם, וביום השביעי ינוח וישבות בעולם הנשמות.", + "וכדי ללמד ולהדריך את האדם באמתת ענינו, כשרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לקח אותם לעם סגולתו, עשה ביציאת מצרים וצווה אותם על מצוות אשר יעירו את כל אחד על עניין בריאותו וימיו וחייו ויום מותו. כי הנה העם הנבחר עם היותו זרע ברך ה' מפאת טבעם ומולדתם, אך בהיותם במצרים היו שם במצור ובמצוק בחושך ואפלה כימי עולם, דמיון העובר היושב במעי אמו כי עם היות נפשו חצובה מתחת כסא הכבוד הוא שם נעדר השלמות מתבוסס בדמיו, וכמו שעשה על זה השלם רבי שמלאי מאמר גדול החכמה ויקר המליצה מאד באמרו, למה הילד דומה במעי אמו – מקופל ומונח כפנקס ושתי ידיו על צדעיו ושתי אציליו על שתי ארכבותיו, ושתי עקביו על שתי ענבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו, פיו סתום וטבורו פתוח, ונר דלוק על ראשו וכו' (מסכת נדה פרק המפלת). וכמו שהולד לא יצא לאויר העולם מבלי שיתחדשו במקום שהוא יושב שם כאבים חזקים וחבלי יולדה, ככה כשהוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים הכה במצרים מכות רבות, וכמו שהולד ביציאתו לאור העולם לא יורגל מיד בלקיחת המאכלים הגסים כי אם חמאה ודבש יאכל עד הגיעו לגבול התחזקות לאכול לשבעה, וגם יצטרך לחינוך וגידול וללמוד דעת כדי שיתיישר במעשיו לאביו שבשמים, ככה בצאת ישראל ממצרים האכילם ה' את המן ארבעים שנה והביאם במדבר בחינוך ולימוד התורה כדי שאחרי כן ידעו את ה' ויתדבקו בעבודתו.", + "וכבר כתבו הטבעיים שארבעת תקופות השנה הן כנגד הארבעה זמנים ששיערו בחיי האדם: הזמן הראשון שהוא האביב הוא כנגד הילדות והשחרות וימי הנערות, והזמן השני הקיץ הוא כנגד זמן הבחרות שבו יתנגב הלחות וירבה החום, והזמן השלישי החורף הוא כנגד זמן הזקנה עם השארת הכוח, ולכן אף שבוא הבוקר והערב קרים שעות הצהריים הן חמים, וכן באדם עדיין נשארו בו כחות מהבחרות. והזמן הרביעי הסתו הוא כנגד הישישות וחולת הכוח ואפיסתו, ולכן הוא כולו קר ומוכן למות. ומהבחינה הזו בחר ה' שתהיה היציאה ממצרים בחודש האביב שהוא דוגמת צאתנו לאוויר העולם, וימי התחלתנו להבין ולהשכיל. ולכן היה החדש הזה עלינו ראש חדשים לרמוז על ראשית ימינו ושנותיו. אמנם איסור החמץ מורה על הרחקת התאוות החומריות, כי החמץ והשאור הוא שמן הוא יצר הרע והוא אשר קראוהו חז\"ל \"שאור שבעיסה\", ולכן ציווה ה' יתברך שבכל הקרבנות לא יקריבו כל שאור וכל דבש, לפי שהשאור רומז ליצר הרע והדבש ותיקות החיים הבהמיים כרוך עמו. ואמר \"כי כל אוכל מחמצת ונכרתה הנפש ההיא\", לפי שהחמת והיצר הרע הוא משחית ומכרית הנפש ממחצבה. והיה שביתתו ביום ארבעה עשר להעיר שעד ארבע עשרה שנה הראשונות מחיי האדם אינו בר עונשין לא בבית דין של מעלה ולא בבית דין של מטה. אך משם ואילך יקבל עליו עול מצוות וישבית ויבטל היצר הרע והשאור שבעיסה. ולזה כוונו באמרם \"אור לארבעה עשר בודקין את החמת לאור הנר\" (פסחים א', א'), כי האור הראוי לבדוק בו החמץ אשר בדרכי האדם ובמשכיות לבו הוא הנתון בידו והוא השכל המתעורר בו בסוף שתי שביעיות השנים הראשונים, וכמו שנאמר \"נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן\" (משלי כ', ז'). ואמר המליץ ממולח טהר קודש רבי ידעיה הספרדי: \"לבי לבי התורה והאדם נר אלהים בארץ, גוו פתילה נפתלת\" וכו'28רבי ידעיה הפניני, מתוך ספרו \"בחינת עולם\". ר' ידעיה הפניני נולד בפרובאנס בצרפת בשנת 1270 ועבר בצעירותו לברצלונה בספרד. ספרו \"בחינת עולם – הוא ספר מוסר בן 37 פרקים הכתוב בלשון מליצית והיה פופולרי במהלך הדורות. הספר יצא לאור בשנת 1484.. וכמה צריך ליזהר בנר הזה בבוא עתו לבדוק בו חורין וסדקין אשר בכל חדרי בטן, שתהא האורה ההיא משוערת כראוי לא חזקה כל כך שתשרוף את הבית ותחריב את הגוף בהרחקת המאכל והמשתה ובדברים הגשמיים בכללותם, ולא חלושה שלא תספיק לגלות סוד החטאים.", + "ובהגעלת הכלים המתחלפים וצורך טהרתם רומז גם כן על חלוקת כתות בני אדם והכשרם. וראיתי במסכת יומא ששאל רבי מתיא בן חרש לרבי אליעזר ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר ליה שלשה הם ותשובה על כל אחת מהן, עבר על מצוות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו, ועל זה נאמר שובו בנים שובבים אפר משובותיכם. עבר על מצוות לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר ועל זה נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכן. עבר על חייבי כריתות וארבע מיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכיפורים תולים ויסורין ממרקין, ועל זה נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם, אבל אם יש בהם חילול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולם תולין ומיתה ממרקה, ועל זה נאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העוון הזה לכן עד תמותון\" (יומא פ\"א, א').", + "והנה התשובה לפי הדעה השלמה היא הטהרה וההגעלה לשביתת החמץ והשאור בגוף, וידוע כי הכלים שנשתמש בהם חמץ יש ד' דינים חלוקים:", + "א – הכלים שהשתמש בהם בצונן שרי להם בשטיפה לבד, וכן יש מבני אדם מי שלא פשע לעשות אחת מתאוות האדם אשר לא תעשינה, אבל לא נזדרז לעשות מצוות עשה המזככות את הנפש, זולת חטא בשב ואל תעשה והחטא הזה היותר קל שבחטאים, ועל זה יהיה קל המחילה עם החרטה והתשובה, והוא אמרו אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר \"שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם\" (ירמיהו ג', כ\"ב).", + "ב – הכלים שנשתמשו בהם בחמין טעונים שפשוף והגעלה, וכן מי שעבר על מצוות העשה אף על פי שאינן חמורות מכל מקום כבר נתלכלכה נפשו לכלוך שאין תקנה בתשובה כמין הראשון אלא עם יום הכפורים.", + "ג – הכלים שהשתמשו בהם על ידי האור שלא יספיק להם עד שיבואו באש ממש, וכן מי שעבר על כריתות וארבע מיתות בית דין שחטא בעבירות חמורות, האיש הזה לא יספיק לנקיונו התשובה ויום הכיפורים אם לא על ידי יסורין.", + "ד – כלי החרס שהשתמשו בהם בחמין בכל דבר איסור לא יקבלו שום תיקום וטעונים שבירה וגניזה, וכן החוטא בחילול השם אין לו תקנה כי אם המוות שהיא מדרגה יותר קשה מכולם. ועל זה אמר הנביא \"בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר\" (איכה ד', ב'), רצה לומר שאין להם תקנה אלא בשבירה, ואמר \"הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ\" (ירמיהו כ\"ב, כ\"ח).", + "הנה התבאר מזה למה נאסרו החמץ והשאור ולמה צריך בדיקה והגעלת הכלים שהשתמשו בהם חמץ. והתחלת האיסור ביום י\"ד לרמוז על שנות האדם שמהם התחיל השמירה ממנו. וציווה באיסורו שבעת ימין לפי שזה המספר מן הימים יעיד על ימי שנות האדם שהם שבעים שנה. ולרמוז בזה על שביעיות הרבה במצוות, ובהם ימי החופה שבעת ימים כדי שיזכור כמה סבובים מאלה יעברו עליו בימי חייו ויתן אל ליבו שימי שנותיו שבעים הן, ואחרי החופה יתחייב אדם בשמירת הגדה שבעת ימין ללמדך שכל ימיו יזהר מהטומאה ויבקש הנקיות. אחר זה כשיוליד בן זכר נצטווה כי אחרי עבור עליו שבעת הימין ימול בשר ערלתו, להעיד על זה שימול גם בשר ערלת לבבו ויצרו. ולכן בא בזה המספר שבעה גם כן בטהרת המצורע ובטומאת המת, ושבעת ימי המילואים לכהני ה', והזהיר על שמיטת השנים ויובלים כדי שתמיד יהיה לנגד עיניו מנין שנותיו. ומה טוב אמרו ביובל \"וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים\" וגו' (ויקרא כ\"ה, ח') ורצה לומר בספרת לך דווקא, של עצמך אתה מונה השנים, להיותם ימי השמירה, מלבד ימי הנערות שאינו חייב בבית דין של מעלה. ולכן גם בשאר העניינים נזכר תמיד זה המספר. ואמר \"כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר\" וגו' (בראשית ז', ד') \"וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים\" (בראשית ח', י'), \"וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת יְהוָה אֶת הַיְאֹר\" (שמות ז', כ\"ה), \"שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ\" (שמואל א' י', י'), \"בְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ\" (דברים כ\"ח, ז'), \"שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם\" (משלי כ\"ד, ט\"ז), \"וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע\" (איוב ה', י\"ט), \"כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי\" (בראשית כ\"א, ל'), \"שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם\" (ויקרא כ\"ו, י\"ח), ולכן הם שבע ימי אבלות. ושביעיות רבות אחרות באו בספרי הקודש, וכולם להזכיר האדם את ימי חלדו כדי שישתדל ללכת אל מסעיו בחכמה ובתבונה ובדעת ולא יוציא ימיו לבטחה. ובעבור זה עצמו ימי איסור החמץ שבעה לרמוז שימי שנותיו שבעים ועלינו לבטל כל חמץ וכל שאור בליבנו. ולכן היום הראשון והאחרון אסורים במלאכה לפי שהאדם בילדותו בתחילת בואו לעולם אין לו מעשה ולא מלאכה וגם בישישותו וגבורת ימיו הוא כמת ואינו ראוי למלאכת העולם, אבל בימים ההם יעשה רק אשר יאכל לכל נפש, לפי שלא יאות לנערים בילדותם העמל והמלאכה כי אם לחנכן בתורה ובמצוות שזה הוא מאכל לנפשם, וכן הזקן בסוף שנותיו אין הוא ראוי שיתעסק בדבר אחר כי אם שהכין צידה לדרכו והשלמת נפשו והוא אשר יאכל לכל נפש, אמנם הימים האמצעים הם ימי המעשה.", + "והנה צווה במצה לרמוז אל הנהגת האדם בחייו שתהיה בתמימות וטהרה מבלי יצר הרע ושאור שבעיסה, ולכן הזהירו הקדושים שישמר האדם בעניין המצה משעת הטחינה שהוא הזמן שבו מתחיל האדם לסבוב ולטחון אחרי ענייני העולם הזה כי מאז צריך שימור. והזהירו גם כן על שיעור העיסה שימדוד האדם עיסתו והנהגתו בשימושי גופו וחומרו במדה במשקל ובמשורה. וצוותה התורה שיאכל עם המצה מרור שהוא רמז לכבישת היצר והכנעת בכוחות הגשמיים, כי בזה ירגיש האדם מרירות וצער גשמי, כי אותו המרירות אשר ירגיש גופו בכבישת יצרו ימתק לנפש.", + "אמנם עניין הפסח ירמוז להפסד הגוף והפרדת הנפש ממנו, ולכן יאכל על מצות ומרורים, שכאשר יבוא המוות על ההנהגה הטובה ומרירות כבישות היצר יהיה הפסח קרבן לה' ותהיה שחיטתו אצל מזבח ה', ואכילתו והפסדו במקום קדוש, ויהיה נאכל בלילה שהוא רמז לעת המוות, ועד חצות שהוא חצי המורכב, שחצי האחד הוא מיוחס לנפש ולא ימצא בו דבר גשמי. ולפי שהיה קרבן רמז לגוף האדם במותו והפסדו, לכן היה על כרעיו ועל קרבו דוגמת האדם בעת מותו עם כל אבריו, ויאכל הפסח למנוייו לרמוז אל חברת קרוביו ואוהביו בחייו, ואינו נאכל אלא צלי, להיותו ריחו נודף, רמז שיהיה לו שם טוב ביום מותו, וכמו שנאמר \"לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים\" (שיר השירים א', ג'). וגם שיהיה הקורבן ההוא ריח נחוח לה' ויעל עשנו השמימה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ולפי שהפסח מורה על המוות והפסד הגוף צווה שתהיה אכילתו באחרונה על השובע ולא יאכלו אחריו כלום, באשר הוא סוף כל האדם ואחרית הדרך. ומפני שחיי האדם נכללים בארבעה זמנין: נערות בחרות זקנה ושיבה כמו שאמרתי לעיל, לכן תקנו לשתות ארבעה כוסות, כי ארבעה אלה ישתה האדם בחייו.", + "הנה נתבאר מכל זה שחג המצות ירמוז אל בריאת האדם וחייו ומספר שנותיו, וטהרת הנהגתו וכבישת יצרו, וצער גופו ושלמות נפשו, וסופו המשובח לפני ה', ולכן היה זה חג ה' לדורות. ואמרו הקדושים חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, לפי שמה שיורה וירמוז עליו היציאה והחג בכל חוקותיו ומשפטיו יכלול לכל אדם בכל דור ודור. ולכן היתה יציאת מצרים שורש לכל המצוות ולשאר מועדי ה', כי הוא למוד והוראה לכל ימי חלדנו. ולכן נצטוינו להמשיך מיד מספר שבעת השביעיות שהם ממש פרקי האדם וגבולי זמנו, כמו שאמר \"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת ... שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה\" (ויקרא כ\"ג, ט\"ו), לפי שהמספר ההוא מורה על ימי חיינו שיהיו כולם להגיענו אל השלמות הרוחני שקיבלנו במתן תורה, והיה יום אחד להורות על אחרות הנותן יתברך והמתנה. והרמז הזה בעצמו מימות האדם ושנותיו בא גם כן בחג הסוכות הנקרא חג האסיף על אסיפת האדם מהעולם הזה, כמו שאמר \"בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ\" (שמות כ\"ג, ט\"ז), והקפות שבעת ימי החג ושבע הקפות ביום השביעי, הכל בא להזכיר ימי עולם שנות דור ודור, כדי שישים אדם עיניו והחי יתן אל ליבו על ענייניו העצמיים לזכור ימי חיי הבלו ולדקדק עם נפשו בחשבון זמנו וידע כי קרב קיצו, ומיעוט פרי החג מורה עליו גם כן.", + "הנה נתתי בכל המצוות האלה רמז נכבד ואמיתי שענייניו, והוא דרך ישר לפני איש להתהלך לפני ה' בארצות החיים. ופה נשלם מה שרציתי לומר בזה. והתהילה לאל אשר היישיר לפני דרכו וכבודו עלי זרח. והיתה השלמתו בעיר מאנופולי29עיר נמל על שפת הים האדריאטי במחוז פוליה באיטליה. ממחוז הפולייא אשר במלכות נאפוליש, ביום ארבעה עשר ערב חג פסח שנת רנ\"ו ליעקב שמחה. אמן ואמן30שנת 1496.", + "תם ונשלם ספר זבח פסח בשנים ועשרים לחדש סיון שנת חמשת אלפים ושלוש מאות וחמישה31שנת 1545, בבית בן משק האדון מארקו אנטוניא יושטיניאן32מרקו אנטוניו יוסטיניאן היה הומניסט איטלקי ובעל בית דפוס עברי בונציה במאותת ה-15 וה-16.. פה ויניציאה." + ] + ], + "L'Shana HaBaa": [], + "And It Happened at Midnight": [], + "Zevach Pesach": [], + "Ki Lo Na'e": [], + "Adir Hu": [], + "Sefirat HaOmer": [], + "Echad Mi Yodea": [], + "Chad Gadya": [] + } + }, + "versions": [ + [ + "Enhanced edition, 2023", + "https://www.sefaria.org/texts" + ] + ], + "heTitle": "זבח פסח על הגדה של פסח", + "categories": [ + "Liturgy", + "Haggadah", + "Commentary" + ], + "schema": { + "heTitle": "זבח פסח על הגדה של פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "key": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "מאה שערים", + "enTitle": "One Hundred Gates" + }, + { + "heTitle": "קדש", + "enTitle": "Kadesh" + }, + { + "heTitle": "ורחץ", + "enTitle": "Urchatz" + }, + { + "heTitle": "כרפס", + "enTitle": "Karpas" + }, + { + "heTitle": "יחץ", + "enTitle": "Yachatz" + }, + { + "heTitle": "מגיד", + "enTitle": "Magid", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הא לחמא עניא", + "enTitle": "Ha Lachma Anya" + }, + { + "heTitle": "מה נשתנה", + "enTitle": "Four Questions" + }, + { + "heTitle": "עבדים היינו", + "enTitle": "We Were Slaves in Egypt" + }, + { + "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק", + "enTitle": "Story of the Five Rabbis" + }, + { + "heTitle": "כנגד ארבעה בנים", + "enTitle": "The Four Sons" + }, + { + "heTitle": "יכול מראש חודש", + "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh" + }, + { + "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", + "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers" + }, + { + "heTitle": "ארמי אבד אבי", + "enTitle": "First Fruits Declaration" + }, + { + "heTitle": "עשר המכות", + "enTitle": "The Ten Plagues" + }, + { + "heTitle": "דיינו", + "enTitle": "Dayenu" + }, + { + "heTitle": "פסח מצה ומרור", + "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things" + }, + { + "heTitle": "חצי הלל", + "enTitle": "First Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "כוס שניה", + "enTitle": "Second Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "רחצה", + "enTitle": "Rachtzah" + }, + { + "heTitle": "מוציא מצה", + "enTitle": "Motzi Matzah" + }, + { + "heTitle": "מרור", + "enTitle": "Maror" + }, + { + "heTitle": "כורך", + "enTitle": "Korech" + }, + { + "heTitle": "שולחן עורך", + "enTitle": "Shulchan Orech" + }, + { + "heTitle": "צפון", + "enTitle": "Tzafun" + }, + { + "heTitle": "ברך", + "enTitle": "Barech", + "nodes": [ + { + "heTitle": "ברכת המזון", + "enTitle": "Birkat Hamazon" + }, + { + "heTitle": "כוס שלישית", + "enTitle": "Third Cup of Wine" + }, + { + "heTitle": "שפוך חמתך", + "enTitle": "Pour Out Thy Wrath" + } + ] + }, + { + "heTitle": "הלל", + "enTitle": "Hallel", + "nodes": [ + { + "heTitle": "מסיימים את ההלל", + "enTitle": "Second Half of Hallel" + }, + { + "heTitle": "מזמורי הודיה", + "enTitle": "Songs of Praise and Thanks" + }, + { + "heTitle": "כוס רביעית", + "enTitle": "Fourth Cup of Wine" + } + ] + }, + { + "heTitle": "נרצה", + "enTitle": "Nirtzah", + "nodes": [ + { + "heTitle": "חסל סידור פסח", + "enTitle": "Chasal Siddur Pesach" + }, + { + "heTitle": "לשנה הבאה", + "enTitle": "L'Shana HaBaa" + }, + { + "heTitle": "ויהי בחצי הלילה", + "enTitle": "And It Happened at Midnight" + }, + { + "heTitle": "זבח פסח", + "enTitle": "Zevach Pesach" + }, + { + "heTitle": "אדיר במלוכה", + "enTitle": "Ki Lo Na'e" + }, + { + "heTitle": "אדיר הוא", + "enTitle": "Adir Hu" + }, + { + "heTitle": "ספירת העומר", + "enTitle": "Sefirat HaOmer" + }, + { + "heTitle": "אחד מי יודע", + "enTitle": "Echad Mi Yodea" + }, + { + "heTitle": "חד גדיא", + "enTitle": "Chad Gadya" + } + ] + } + ] + } +} \ No newline at end of file