diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c9bf3f7bb3677f70c5d8ee7f36cd623edcdfaf54 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,75 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Avodah" + ], + "text": [ + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הבכ\"מ כל הזבחים שקיבל דמן אחד מהפסולין לעבודה וכו' עד ויותר נראה לומר דדוקא זרקו כהלכתו פסל אבל זרקו שלא כהלכתו לא פסל דלא חשיבא זריקה ע\"כ. נ\"ב זה אינו דהא הכא איירי כשלא נשאר בו דם הנפש כמ\"ש בסמוך וכ\"כ בפ\"ב ונהי דלא חשיבא מ\"מ הא לא נשאר בו דם לזרוק:" + ] + ], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הכ\"מ הלוקח מעות בידו וכו' עד שם בירושלמי לגבי שקלים חילקו בין מכניס פרוטרוט לאומר אלו לשקלי ורבינו שהשוה אותם לענין שאביא מהם חטאתי צ\"ע מהיכא יליף לה ע\"כ. נ\"ב תמהני דהא רב ייבא לא חילק אלא דבין הכי ובין הכי המותר חולין והכי פסק הר\"מ ז\"ל בהלכות שקלים משום דמתני' מסייע לרב ייבא וכיון דמתניתין איירי בפרוטרוט ואפ\"ה אם אמר שאביא מהם חטאתי המותר חולין כ\"ש היכא דלוקח מעות:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..4f04f79fb450a5205cb35ae2522e0cb0e3cc7d8f --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,72 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Sacrifices_Rendered_Unfit", + "text": [ + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הבכ\"מ כל הזבחים שקיבל דמן אחד מהפסולין לעבודה וכו' עד ויותר נראה לומר דדוקא זרקו כהלכתו פסל אבל זרקו שלא כהלכתו לא פסל דלא חשיבא זריקה ע\"כ. נ\"ב זה אינו דהא הכא איירי כשלא נשאר בו דם הנפש כמ\"ש בסמוך וכ\"כ בפ\"ב ונהי דלא חשיבא מ\"מ הא לא נשאר בו דם לזרוק:" + ] + ], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הכ\"מ הלוקח מעות בידו וכו' עד שם בירושלמי לגבי שקלים חילקו בין מכניס פרוטרוט לאומר אלו לשקלי ורבינו שהשוה אותם לענין שאביא מהם חטאתי צ\"ע מהיכא יליף לה ע\"כ. נ\"ב תמהני דהא רב ייבא לא חילק אלא דבין הכי ובין הכי המותר חולין והכי פסק הר\"מ ז\"ל בהלכות שקלים משום דמתני' מסייע לרב ייבא וכיון דמתניתין איירי בפרוטרוט ואפ\"ה אם אמר שאביא מהם חטאתי המותר חולין כ\"ש היכא דלוקח מעות:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Avodah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6300862f87b493f8f57d050e434a4a0b5e6eb3aa --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,39 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Trespass", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות מעילה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Avodah" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [ + [], + [ + "כתב הכ\"מ הקדיש אבר אחד לדמיו למזבח ה\"ז ספק וכו' עד ועוד י\"ל דבכלל צדדי הוא שכיון שדבריו סותרים את דברים שאמר לדמיו ואמר למזבח דילמא לא חיילא קדושה כלל ע\"כ. נ\"ב ק\"ל דבהל' ערכין כתב רבינו ז\"ל ודמיה חולין חוץ מאותו אבר ע\"כ, משמע דפשיטא ליה דדמי אותו אבר קדוש דלפי דבריו אמאי חילק רבינו בין דמי אותו אבר לשאר הבהמה:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..b23cfa4ee1400fa483368da09a9bc6648a8c64a6 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,36 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Trespass", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Trespass", + "text": [ + [], + [], + [], + [ + [], + [ + "כתב הכ\"מ הקדיש אבר אחד לדמיו למזבח ה\"ז ספק וכו' עד ועוד י\"ל דבכלל צדדי הוא שכיון שדבריו סותרים את דברים שאמר לדמיו ואמר למזבח דילמא לא חיילא קדושה כלל ע\"כ. נ\"ב ק\"ל דבהל' ערכין כתב רבינו ז\"ל ודמיה חולין חוץ מאותו אבר ע\"כ, משמע דפשיטא ליה דדמי אותו אבר קדוש דלפי דבריו אמאי חילק רבינו בין דמי אותו אבר לשאר הבהמה:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות מעילה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Avodah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6a6f6b77b6058cf40012374433acf2645b4bb28f --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,86 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Haflaah" + ], + "text": [ + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "האומר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי וכו' עד שערכין לאו כחובות הן וכו'. נ\"ב בל\"מ תמה על רבינו דבגמרא משמע דב\"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ולכך קאמר דיצא ידי שתיהן ורבינו פסק דבע\"ח מאוחר מה שגבה לא גבה ואולי גירסא אחרת היתה לו בגמרא דקאמר מ\"ט הקדש מאוחר מה שגבה גבה עכ\"ד. וע' בהרא\"ש בפרק מי שהיה נשוי דף קמ\"ג ע\"ג גבי מתני' דמי שהיה נשוי ד' נשים ומת הראשונה קודמת לשניה וכו' שהקשה כן וחילק כמו שחילק רבינו יע\"ש:" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אבל אם אמר ה\"ז הקדש מעכשיו לאחר שלשים יום כו' ואם הקדישו אח\"כ למזבח אינו מוקדש ע\"כ. נ\"ב אף דהרמב\"ם בהלכות גירושין פסק כרב דאמר מעכשיו ולאחר שלשים יום ספיקא הוא אי תנאה הוי אי חזרה הוי הכא גבי הקדש שאני דאף אם נאמר חזרה הוי לא מהני חזרתו דתוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי בהקדשות כמבואר פט\"ו מהלכות מעשה הקרבנות יע\"ש:
ודע עוד דממה שכתב רבינו כאן נראה דלא כהרשב\"א ז\"ל שכתב דאם הקדיש מעכשיו ולאחר שלשים יום דלא הוי הקדש ולא שייך לומר גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ע\"כ. ובפירוש אמרו בירושלמי פ\"ג דקדושין הקדש זו לאחר שלשים יום אמר ר\"י שייר גיזותיה, וע' בנדרים במחלוקת בר פדא אי פדאן חוזרות וקדשות מסקנא דשמעתין שם בהר\"ן:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "יראה לי שאע\"פ שאין אדם מקדיש דשלב\"ל אם אמר הרי עלי להקדישו ה\"ז חייב וכו'. נ\"ב מכאן נ\"ל דהנשבע למכור דבר שאינו שלו לכשיבא לידו חייב למוכרו ולקיים שבועתו, וע' במוהראנ\"ח ז\"ל ח\"א:
בכ\"מ ז\"ל כתב הראב\"ד הראיה מיעקב ראיה וכו' עד ודברי רבינו הם טענה למה יתחייב בנזירות כלל כיון שלא בא לעולם נדר הנזירות ע\"כ. נ\"ב ע' בפ\"ק דנדרים דף ג' ע\"ב שהביא הרא\"ש י\"מ דסבירא להו דמיד חל עליו הנזירות וזהו שכתב הראב\"ד והרי הוא כאלו אמר הריני נזיר מיד ולפי זה לא שייך לעבור בבל תאחר:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5faea5e83a9288c48220f7b7222b6112bfc1a4c0 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,83 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Appraisals_and_Devoted_Property", + "text": [ + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "האומר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי וכו' עד שערכין לאו כחובות הן וכו'. נ\"ב בל\"מ תמה על רבינו דבגמרא משמע דב\"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ולכך קאמר דיצא ידי שתיהן ורבינו פסק דבע\"ח מאוחר מה שגבה לא גבה ואולי גירסא אחרת היתה לו בגמרא דקאמר מ\"ט הקדש מאוחר מה שגבה גבה עכ\"ד. וע' בהרא\"ש בפרק מי שהיה נשוי דף קמ\"ג ע\"ג גבי מתני' דמי שהיה נשוי ד' נשים ומת הראשונה קודמת לשניה וכו' שהקשה כן וחילק כמו שחילק רבינו יע\"ש:" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אבל אם אמר ה\"ז הקדש מעכשיו לאחר שלשים יום כו' ואם הקדישו אח\"כ למזבח אינו מוקדש ע\"כ. נ\"ב אף דהרמב\"ם בהלכות גירושין פסק כרב דאמר מעכשיו ולאחר שלשים יום ספיקא הוא אי תנאה הוי אי חזרה הוי הכא גבי הקדש שאני דאף אם נאמר חזרה הוי לא מהני חזרתו דתוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי בהקדשות כמבואר פט\"ו מהלכות מעשה הקרבנות יע\"ש:
ודע עוד דממה שכתב רבינו כאן נראה דלא כהרשב\"א ז\"ל שכתב דאם הקדיש מעכשיו ולאחר שלשים יום דלא הוי הקדש ולא שייך לומר גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ע\"כ. ובפירוש אמרו בירושלמי פ\"ג דקדושין הקדש זו לאחר שלשים יום אמר ר\"י שייר גיזותיה, וע' בנדרים במחלוקת בר פדא אי פדאן חוזרות וקדשות מסקנא דשמעתין שם בהר\"ן:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "יראה לי שאע\"פ שאין אדם מקדיש דשלב\"ל אם אמר הרי עלי להקדישו ה\"ז חייב וכו'. נ\"ב מכאן נ\"ל דהנשבע למכור דבר שאינו שלו לכשיבא לידו חייב למוכרו ולקיים שבועתו, וע' במוהראנ\"ח ז\"ל ח\"א:
בכ\"מ ז\"ל כתב הראב\"ד הראיה מיעקב ראיה וכו' עד ודברי רבינו הם טענה למה יתחייב בנזירות כלל כיון שלא בא לעולם נדר הנזירות ע\"כ. נ\"ב ע' בפ\"ק דנדרים דף ג' ע\"ב שהביא הרא\"ש י\"מ דסבירא להו דמיד חל עליו הנזירות וזהו שכתב הראב\"ד והרי הוא כאלו אמר הריני נזיר מיד ולפי זה לא שייך לעבור בבל תאחר:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Haflaah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Nazariteship/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Nazariteship/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..dc721c20367f01916e084652c6db3a87014c57bc --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Nazariteship/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,118 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Nazariteship", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות נזירות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Haflaah" + ], + "text": [ + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ ז\"ל אבל האומר הריני נזיר מן הגרוגרות וכו' עד ומאחר דסתם מתני' דלא כר' נתן הו\"ל לרבינו לפסוק כסתם מתני' כו'. נ\"ב פסק רבינו כלישנא קמא משום דללישנא אחרינא ב\"ה אתי כרבי שמעון ואילו אנן קי\"ל כרבנן דפליגי אר\"ש:" + ], + [], + [], + [], + [ + "נדר בנזיר ואמר לא הייתי יודע שהנזיר אסור ביין כו' עד וכבר בארנו שאפי' לא נדר אלא מאחד מהם אסור בכולן. נ\"ב אע\"ג דלשון כולל הוי והאומר פת סתם הרי זה אסור בפת שעורים אע\"ג דבלבו היה לפת חטים כיון דהוי לשון כולל שאני הכא משום דלא היה יודע ומ\"ש איצטריך לטעם דאפילו לא נדר אלא מאחד מהם אסור בכולן:
עוד שם בכ\"מ וז\"ל וי\"ל דכיון דמתני' סתמא מתנייא משמע דבכל גוונא [אסור] אפי' אם בא לפני חכם ע\"כ. נ\"ב צריך ישוב מאי דקאמר בגמרא לרבנן אי מתשיל אחדא משתרי לכולהו וגם דברי הראב\"ד ז\"ל צריכים ישוב דמה חילוק יש בין רישא לסיפא לפי מ\"ש הוא בהשגות בסמוך:" + ] + ], + [ + [], + [ + "בל\"מ. דהכא כיון דלהזיר את עצמו נתכוין אין זה מוטעה בעיקר הנדר יע\"ש. נ\"ב ל\"ק דכל לגבי נפשיה נאמן לומר סבור הייתי כן אבל לאחריני לא וצריך הוכחה:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "נדר העבד שאר נדרים שיש בהם עינוי נפש וכו' עד נדר עבדו בנזירות ואמר מופר לך וכו'. נ\"ב נראה מדברי רבינו בה' עבדים דצריך גט שחרור להתירו בבת חורין ולפי זה קשה ממאי דפריך בגמרא גבי עבר מכנגד פניו רמ\"א לא ישתה ורי\"א ישתה וקאמר עלה לימא בדשמואל קא מיפלגי דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות וא\"צ גט שיחרור דר\"י לית ליה לדשמואל ומש\"ה קאמר ישתה ולפי סברת הרמב\"ם אמאי קאמר ר\"י ישתה דאפי' אי לית ליה דשמואל וצריך גט שחרור מ\"מ פקע שעבודיה מיניה ואפי' לרב ויצא לחירות אלא מוכח דבהפקעת שעבוד לבד כל שצריך גט שחרור עדיין אין נפשו קנויה לו:" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ נזיר חופף על השער וכו' עד ואפי' באדמה המשרת כתב רבינו דאינו לוקה משום דאינו מתכוין להשיר ע\"כ. נ\"ב אינו כן דהא סורק במסרק דמתכוין להשיר ואפילו הכי אינו לוקה וטעמא משום דאדמה הוי כעין סם וסם נלמד מאדמה. ועיין בל\"מ:" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "האומר הרי עלי לגלח נזיר וכו'. נ\"ב ע' פרק י\"ז מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ט' וצ\"ע:
כתב הראב\"ד אינו מחוור זה ומה בין זה לאומר הרי עלי לגלח וכו'. נ\"ב כשאמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר קרבנות הוי סמוך וה\"ק קרבנות של חצי נזיר ולא אשכחן חצי נזיר משא\"כ כשאמר הרי עלי לגלח חצי נזיר חצי נזיר קאמר:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Nazariteship/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Nazariteship/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6393ae61aded9d2d07c31e6ea0c2ae830f0c88f8 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Nazariteship/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,115 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Nazariteship", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Nazariteship", + "text": [ + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ ז\"ל אבל האומר הריני נזיר מן הגרוגרות וכו' עד ומאחר דסתם מתני' דלא כר' נתן הו\"ל לרבינו לפסוק כסתם מתני' כו'. נ\"ב פסק רבינו כלישנא קמא משום דללישנא אחרינא ב\"ה אתי כרבי שמעון ואילו אנן קי\"ל כרבנן דפליגי אר\"ש:" + ], + [], + [], + [], + [ + "נדר בנזיר ואמר לא הייתי יודע שהנזיר אסור ביין כו' עד וכבר בארנו שאפי' לא נדר אלא מאחד מהם אסור בכולן. נ\"ב אע\"ג דלשון כולל הוי והאומר פת סתם הרי זה אסור בפת שעורים אע\"ג דבלבו היה לפת חטים כיון דהוי לשון כולל שאני הכא משום דלא היה יודע ומ\"ש איצטריך לטעם דאפילו לא נדר אלא מאחד מהם אסור בכולן:
עוד שם בכ\"מ וז\"ל וי\"ל דכיון דמתני' סתמא מתנייא משמע דבכל גוונא [אסור] אפי' אם בא לפני חכם ע\"כ. נ\"ב צריך ישוב מאי דקאמר בגמרא לרבנן אי מתשיל אחדא משתרי לכולהו וגם דברי הראב\"ד ז\"ל צריכים ישוב דמה חילוק יש בין רישא לסיפא לפי מ\"ש הוא בהשגות בסמוך:" + ] + ], + [ + [], + [ + "בל\"מ. דהכא כיון דלהזיר את עצמו נתכוין אין זה מוטעה בעיקר הנדר יע\"ש. נ\"ב ל\"ק דכל לגבי נפשיה נאמן לומר סבור הייתי כן אבל לאחריני לא וצריך הוכחה:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "נדר העבד שאר נדרים שיש בהם עינוי נפש וכו' עד נדר עבדו בנזירות ואמר מופר לך וכו'. נ\"ב נראה מדברי רבינו בה' עבדים דצריך גט שחרור להתירו בבת חורין ולפי זה קשה ממאי דפריך בגמרא גבי עבר מכנגד פניו רמ\"א לא ישתה ורי\"א ישתה וקאמר עלה לימא בדשמואל קא מיפלגי דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות וא\"צ גט שיחרור דר\"י לית ליה לדשמואל ומש\"ה קאמר ישתה ולפי סברת הרמב\"ם אמאי קאמר ר\"י ישתה דאפי' אי לית ליה דשמואל וצריך גט שחרור מ\"מ פקע שעבודיה מיניה ואפי' לרב ויצא לחירות אלא מוכח דבהפקעת שעבוד לבד כל שצריך גט שחרור עדיין אין נפשו קנויה לו:" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ נזיר חופף על השער וכו' עד ואפי' באדמה המשרת כתב רבינו דאינו לוקה משום דאינו מתכוין להשיר ע\"כ. נ\"ב אינו כן דהא סורק במסרק דמתכוין להשיר ואפילו הכי אינו לוקה וטעמא משום דאדמה הוי כעין סם וסם נלמד מאדמה. ועיין בל\"מ:" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "האומר הרי עלי לגלח נזיר וכו'. נ\"ב ע' פרק י\"ז מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ט' וצ\"ע:
כתב הראב\"ד אינו מחוור זה ומה בין זה לאומר הרי עלי לגלח וכו'. נ\"ב כשאמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר קרבנות הוי סמוך וה\"ק קרבנות של חצי נזיר ולא אשכחן חצי נזיר משא\"כ כשאמר הרי עלי לגלח חצי נזיר חצי נזיר קאמר:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות נזירות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Haflaah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Oaths/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Oaths/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..bf62279b93b2f5043b439c920524f6bbbe654d2f --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Oaths/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,111 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Oaths", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות שבועות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Haflaah" + ], + "text": [ + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הכ\"מ ונ\"ל שאין אנו צריכין לידחק וכו'. נ\"ב ול\"נ דרבינו אזיל לטעמיה דס\"ל דהנודר סתם ואח\"כ אמר כסבור הייתי כך וכך ואדעתא דהכי נשבעתי ה\"ז מותר ומש\"ה כתב בפ\"ב מהל' נזיר דאם נזר ואח\"כ נגנבה בהמתו אינו נזיר וכמו כן בפ\"א מהל' נזיר דאם נזר ובא ואמר כסבור הייתי שחכמים מתירין לי לשתות יין כו' או מפני שהוא קובר מתים אינו נזיר דהוי נדרי שגגות והראב\"ד ז\"ל השיג עליו דהוי כנדרי אונסין:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "נ\"ב מ\"ש בל\"מ דהיינו טעמא משום דאין מביאין קרבן על הספק יע\"ש, ק\"ק לטעמא שכתב רבינו משום דהוי אנוס:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים וכו'. , נ\"ב מדנקט כאחת נראה דהיינו טעמא דהשניה חלה דעל אכילה מב' נשבע אבל קשה מ\"ש אח\"כ וכן הנשבע וכו':" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום וכו'. נ\"ב השבועה השניה הוי כנשבע לקיים המצוה כ\"נ מפירש\"י ונהי דפטור מקרבן ומלקות מ\"מ שבועה איכא וכדאמרינן מנין שנשבעים לקיים את המצוה והכי אמרו בפ\"ב דנדרים לישנא אחרינא חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא ומשום הכי כתב רבינו ז\"ל דמצי מתשיל אשניה ברישא:" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [ + "בד\"א בשאר כתבי הקדש אבל הנשבע בתורה וכו'. והראב\"ד ז\"ל השיג וז\"ל מה ראה לחלק בין תורה לשאר כתבי הקדש וכו'. נ\"ב עיין מ\"ש הרמז\"ל בספ\"א מהל' נדרים ז\"ל נדר במה שכתוב בה הרי זה אסור שהרי כתוב בה איסר ונדר עכ\"ל. ולכאורה נראה מפשטן של דברים שמלבד מה שחלוקים עם הראב\"ד לענין שבועה בנשבע בשאר כתבי הקדש גם יש מחלוקת ביניהם לענין מתפיס בנדר דלסברת הראב\"ד ז\"ל דבאזכרות קא מתפיס כל שכתוב בה אזכרות אף שאין כתוב בה איסר או נדר הויא התפסה אמנם לסברת הרמב\"ם ז\"ל לא הויא התפסה כי אם דוקא כשכתוב בה איסר או נדר ולאפוקי כשאין כתוב בה איסר או נדר כגון שאין לפניו אלא מספר בראשית או תפילין ומזוזות. ודוחק לומר דמ\"ש הרמז\"ל בהל' נדרים שהרי כתוב בה איסר ונדר וכו' דעל גופא דתורה קאמר ועוד יש ביניהם דבספרים הנדפסים לדעת הראב\"ד ז\"ל לא הויא התפסה ולדעת הר\"מ ז\"ל הויא התפסה כיון שכתוב בהם איסר או נדר, הן אמת דצריך להבין דאם איתא לפום פשטן של דברים דהרמז\"ל ס\"ל דוקא אם כתוב בה איסר או נדר דאמאי לא אמרינן דעתו על האזכרות כמ\"ש בהלכות שבועות והאזכרות הם מוקדשים ע\"י אדם וכוונתו לקדושה, וצ\"ל דהרמב\"ם ס\"ל דהאומר בתורה לא אמרינן בקדושת התורה קאמר ואע\"ג דכוונתו לכך משמעות הלשון נראה שנשבע על הכתוב שם ולא על הקדושה שבהם. ועדיין לא יצאנו ידי חובה דמהירושלמי שהביא הראב\"ד הוי תיובתיה:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Oaths/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Oaths/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..f97f2a19618419de42f6a220d5e54546b253f80a --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Oaths/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,108 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Oaths", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Oaths", + "text": [ + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הכ\"מ ונ\"ל שאין אנו צריכין לידחק וכו'. נ\"ב ול\"נ דרבינו אזיל לטעמיה דס\"ל דהנודר סתם ואח\"כ אמר כסבור הייתי כך וכך ואדעתא דהכי נשבעתי ה\"ז מותר ומש\"ה כתב בפ\"ב מהל' נזיר דאם נזר ואח\"כ נגנבה בהמתו אינו נזיר וכמו כן בפ\"א מהל' נזיר דאם נזר ובא ואמר כסבור הייתי שחכמים מתירין לי לשתות יין כו' או מפני שהוא קובר מתים אינו נזיר דהוי נדרי שגגות והראב\"ד ז\"ל השיג עליו דהוי כנדרי אונסין:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "נ\"ב מ\"ש בל\"מ דהיינו טעמא משום דאין מביאין קרבן על הספק יע\"ש, ק\"ק לטעמא שכתב רבינו משום דהוי אנוס:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים וכו'. , נ\"ב מדנקט כאחת נראה דהיינו טעמא דהשניה חלה דעל אכילה מב' נשבע אבל קשה מ\"ש אח\"כ וכן הנשבע וכו':" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום וכו'. נ\"ב השבועה השניה הוי כנשבע לקיים המצוה כ\"נ מפירש\"י ונהי דפטור מקרבן ומלקות מ\"מ שבועה איכא וכדאמרינן מנין שנשבעים לקיים את המצוה והכי אמרו בפ\"ב דנדרים לישנא אחרינא חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא ומשום הכי כתב רבינו ז\"ל דמצי מתשיל אשניה ברישא:" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [ + "בד\"א בשאר כתבי הקדש אבל הנשבע בתורה וכו'. והראב\"ד ז\"ל השיג וז\"ל מה ראה לחלק בין תורה לשאר כתבי הקדש וכו'. נ\"ב עיין מ\"ש הרמז\"ל בספ\"א מהל' נדרים ז\"ל נדר במה שכתוב בה הרי זה אסור שהרי כתוב בה איסר ונדר עכ\"ל. ולכאורה נראה מפשטן של דברים שמלבד מה שחלוקים עם הראב\"ד לענין שבועה בנשבע בשאר כתבי הקדש גם יש מחלוקת ביניהם לענין מתפיס בנדר דלסברת הראב\"ד ז\"ל דבאזכרות קא מתפיס כל שכתוב בה אזכרות אף שאין כתוב בה איסר או נדר הויא התפסה אמנם לסברת הרמב\"ם ז\"ל לא הויא התפסה כי אם דוקא כשכתוב בה איסר או נדר ולאפוקי כשאין כתוב בה איסר או נדר כגון שאין לפניו אלא מספר בראשית או תפילין ומזוזות. ודוחק לומר דמ\"ש הרמז\"ל בהל' נדרים שהרי כתוב בה איסר ונדר וכו' דעל גופא דתורה קאמר ועוד יש ביניהם דבספרים הנדפסים לדעת הראב\"ד ז\"ל לא הויא התפסה ולדעת הר\"מ ז\"ל הויא התפסה כיון שכתוב בהם איסר או נדר, הן אמת דצריך להבין דאם איתא לפום פשטן של דברים דהרמז\"ל ס\"ל דוקא אם כתוב בה איסר או נדר דאמאי לא אמרינן דעתו על האזכרות כמ\"ש בהלכות שבועות והאזכרות הם מוקדשים ע\"י אדם וכוונתו לקדושה, וצ\"ל דהרמב\"ם ס\"ל דהאומר בתורה לא אמרינן בקדושת התורה קאמר ואע\"ג דכוונתו לכך משמעות הלשון נראה שנשבע על הכתוב שם ולא על הקדושה שבהם. ועדיין לא יצאנו ידי חובה דמהירושלמי שהביא הראב\"ד הוי תיובתיה:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות שבועות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Haflaah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Vows/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Vows/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..117fb07d3ff2a156c8d4ed21c8db765e70e0e385 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Vows/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,188 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Vows", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות נדרים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Haflaah" + ], + "text": [ + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ אבל מ\"ש בסיפא כו' אינו נוח לי וכו'. נ\"ב עיין פ\"ב מהל' תרומות. ונ\"ל דה\"ק כל ג' ימים יכול לחזור בו וא\"צ לזכות בו אם בא אחר אח\"כ וזכה בו מוציאין אותו מידו אחר ג' צריך לזכות בו:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "פגע בו חנוכה ופורים ידחה נדרו מפני הימים האלו וכו'. נ\"ב לא שייך הכא לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו דכי אלמוה רבנן לדבריהם דוקא באותן ימים בלבד, ועיין פרק ואלו נדרים גבי אלמוה רבנן לשעבודיה:
עוד שם ויש לדקדק בדברי רבינו שנראה שהוא סובר דבעיה\"כ ור\"ח אסור מן התורה עד וי\"ל דאה\"נ שאינן אסורות אלא מדרבנן אלא שכיון שיש להם קצת סמך מן התורה לא אתו לזלזולי בהו ולפיכך אינם צריכים חיזוק ע\"כ. נ\"ב ע' בה\"ה ספ\"ו מהל' שבת שכתב דהחמירו יותר בתחומין דדבריהם מד' אמות דר\"ה לפי שדבריהם צריכים חיזוק. הרי דבתחומין עשו חיזוק אע\"ג דיש להם סמך מן המקרא:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ ומ\"ש רבינו ברישא ה\"ז אסור בחילופיהן וכו' עד אבל באומר שאיני טועם דמותר בחילופיהן ובגידוליהן איכא לספוקי במשקין ע\"כ. נ\"ב קשה דבדבר שאין זרעו כלה הגידולין אסורים ואפ\"ה כתב רבינו דבמשקין הוי ספק ואיכא למימר דגידולין בכדי נקטיה:" + ], + [], + [ + "ולמה לא יבטל העיקר אסור בגדולין שרבו עליו שהרי הן דבר שיש לו מתירין וכו'. נ\"ב ע' בהלכה ט\"ז וקשה בשבועה מאי מצוה לאיתשולי עליה איכא." + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [ + "ולא עוד אלא מי שראה אנשים מרחוק אוכלים תאנים שלו וא\"ל הרי הן עליכם קרבן כיון שקרב אליהם והביט והרי הם אביו ואחיו הרי אלו מותרים. נ\"ב אע\"פ שלא אמר כלום דמסתמא אילו היה יודע דהיו אביו ואחיו לא היה אוסר וה\"ה אם היו זרים ופירש ואמר אילו הייתי יודע שהיה פלוני לא הייתי נודר דהוי נדר טעות וכל שיש טעות בעיקר הנדר הרי הנדר בטל מאליו משא\"כ בקונם אשתי ואח\"כ אומר שהייתי סבור שגנבה את כיסי הוי דברים שבלב וכ\"כ הר\"ן וע' מהרי\"ט ח\"א סימן ס\"ה:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [ + "בל\"מ וא\"ת כיון דבכל התורה כולה אזלינן בתר רובא הכא אמאי לא וכו'. נ\"ב ע' הר\"ן בקדושין גבי רובא דקדשי והדר מסבלי ותמצא נחת:" + ], + [], + [], + [], + [ + "הנודר מן החטים אסור בהם בין חיים בין מבושלים וכו' עד חטים שאני טועם מותר באפוי וכו'. נ\"ב החילוק הוא בין נודר מן החטים סתם למפרש ואמר שאני טועם והכי איתא במתני' גריסין שאני טועם אסור לכוס ומותר במבושל ואילו בנודר מהגריסין אסור במקפא:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [ + "שאיני אוכל בשר שנה זו וכו' עד ואם נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה. נ\"ב ע' בפ\"ק דר\"ה דף ו' ע\"ב לענין בל תאחר כיון שעברו עליו ג' רגלים או שנה בלא ג' רגלים, ודוק באותה סוגיא ותראה דכל שהשנה מעוברת אינה נקראת שנה אלא עם חדש העיבור:" + ], + [], + [ + "שאיני שותה יין וכו' עד ואם נדר עד סוף אדר ה\"ז אסור עד סוף אדר שני. נ\"ב נ\"ל טעם לדבריו דאמר עד סוף אדר הרי לא התיר עצמו אלא בניסן וכוונתו הוא שיהא אסור עד שיכנס ר\"ח ניסן משא\"כ לשאמר עד ר\"ח אדר דלא אסר עצמו אלא עד סוף שבט הסמוך לו:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ.  מ\"ש אע\"פ שנדריהם קיימים אם חיללו נדרם וכו' פשוט הוא דהא לאו בני עונשין נינהו ע\"כ. נ\"ב קשה לי דבגמרא קאמר אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא מילקא נמי לילקי:" + ], + [], + [], + [], + [ + "נתן לה גט על תנאי או לאחר זמן לא יפר בימים שבינתים וכו'. נ\"ב קשה לי דבנתן לה גט לאחר זמן אינה מגורשת אלא עד שיגיע הזמן. ושמא כיון דטעמא דמפר משום שלא תתגנה על בעלה הכא לא שייך דמגונה ועומדת היא:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "מפני שהוא משועבד לה בשאר וכו'. נ\"ב בסמוך כתב דקונמות מפקיעין מידי שעבוד אלא מפני שמעשה ידיה מדרבנן עשו חיזוק אלא הכא היינו טעמא שאינו יכול לאסור עצמו לבטל המצוה:" + ], + [ + "אמרה יקדשו ידי לעושיהן וכו' עד חכמים עשו חיזוק לשעבוד הבעל מפני שהוא מדבריהם. קשה לי דמשמע דמפני שהוא מדבריהם עשו חיזוק א\"כ בעונה שהוא מן התורה אמאי אין מפקיעין:" + ], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ דלית ליה אותה דוקא. וק\"ל מההיא דכתב רבינו פ\"ד מהל' פרה אדומה אין שוחטין שתי פרות אדומות כאחת שנאמר ושחט אותה, ודלא כבעל ל\"מ שכתב דהא דכתב רבינו בהל' סוטה אין משקין ב' סוטות כאחת היינו טעמא משום דאף רבנן מודו בה אלא שלא היו דורשין אותה אלא מפני שלבה גס בחברתה ורבינו הביא הפסק ולא הביא הטעם. וזה אינו דהא קאמרו שם מאן ת\"ק ר' שמעון דדריש טעמיה דקרא והרמב\"ם ז\"ל פסק בכל המקומות דלא כר\"ש דדריש טעמיה דקרא:" + ] + ], + [ + [], + [ + "בכ\"מ ז\"ל וכיצד מפר אומר מופר וכו' עד דלפ\"ז ענין התרת חכם אינו אלא הוראה וכו'. כלומר שהחכם מתיר את האיסור ולפיכך אומר אין כאן נדר כלומר אין כאן איסור אבל הבעל אינו יכול להתיר את האיסור אלא שמבטל הנדר והדיבור שאמרה כאילו לא אמרה כלל ולפיכך אין זה נדר משמעו שאין זה איסור ולא אמר כלום, אמר אין נדר זה כלום משמעו שאין הדיבור שאמרה כלום ודלא כהב\"י:
עוד בכ\"מ שם אבל דעת הרא\"ש בפסקיו ס\"פ נערה מאורסה דחכם עוקר הנדר מעיקרו לגמרי והבעל אינו מפר אלא מכאן ולהבא הלכך אם עברה על נדרה ואח\"כ הפר לה בעלה לוקה מה שאין כן בחכם ע\"כ. וצ\"ע דבפי\"ב כתב הרמב\"ם ג\"כ דאם נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר אע\"פ ששמע בו ביום והפר לה ה\"ז חייבת מלקות:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ אמר לה קיים ומופר לך בבת אחת וכו' עד וא\"ת ה\"ל לרבינו לכתוב בהדיא דהוי קיים מספק וי\"ל דכי אמרינן דלא חיילי לא הקמה ולא הפרה ממילא הוא קיים דשתיקה הוי קיום ע\"כ. נ\"ב לפי דבריו ק\"ל אמאי נקט אח\"כ הרי זה קיים לעולם בהרי זה קיים לבד סגי. ולי נראה דאע\"ג דאינו בזה אחר זה האי טעמא הוי לכשלא תהא חלה הפרה אבל הקמה ודאי חלה מכיון דלא חיילא הפרה ותפסינן לשון ראשון דהקמה:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Vows/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Vows/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..cf95f39b195f7d21a1def6dcf3c254ab70ca79f9 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Vows/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,185 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Vows", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Vows", + "text": [ + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ אבל מ\"ש בסיפא כו' אינו נוח לי וכו'. נ\"ב עיין פ\"ב מהל' תרומות. ונ\"ל דה\"ק כל ג' ימים יכול לחזור בו וא\"צ לזכות בו אם בא אחר אח\"כ וזכה בו מוציאין אותו מידו אחר ג' צריך לזכות בו:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "פגע בו חנוכה ופורים ידחה נדרו מפני הימים האלו וכו'. נ\"ב לא שייך הכא לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו דכי אלמוה רבנן לדבריהם דוקא באותן ימים בלבד, ועיין פרק ואלו נדרים גבי אלמוה רבנן לשעבודיה:
עוד שם ויש לדקדק בדברי רבינו שנראה שהוא סובר דבעיה\"כ ור\"ח אסור מן התורה עד וי\"ל דאה\"נ שאינן אסורות אלא מדרבנן אלא שכיון שיש להם קצת סמך מן התורה לא אתו לזלזולי בהו ולפיכך אינם צריכים חיזוק ע\"כ. נ\"ב ע' בה\"ה ספ\"ו מהל' שבת שכתב דהחמירו יותר בתחומין דדבריהם מד' אמות דר\"ה לפי שדבריהם צריכים חיזוק. הרי דבתחומין עשו חיזוק אע\"ג דיש להם סמך מן המקרא:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ ומ\"ש רבינו ברישא ה\"ז אסור בחילופיהן וכו' עד אבל באומר שאיני טועם דמותר בחילופיהן ובגידוליהן איכא לספוקי במשקין ע\"כ. נ\"ב קשה דבדבר שאין זרעו כלה הגידולין אסורים ואפ\"ה כתב רבינו דבמשקין הוי ספק ואיכא למימר דגידולין בכדי נקטיה:" + ], + [], + [ + "ולמה לא יבטל העיקר אסור בגדולין שרבו עליו שהרי הן דבר שיש לו מתירין וכו'. נ\"ב ע' בהלכה ט\"ז וקשה בשבועה מאי מצוה לאיתשולי עליה איכא." + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [ + "ולא עוד אלא מי שראה אנשים מרחוק אוכלים תאנים שלו וא\"ל הרי הן עליכם קרבן כיון שקרב אליהם והביט והרי הם אביו ואחיו הרי אלו מותרים. נ\"ב אע\"פ שלא אמר כלום דמסתמא אילו היה יודע דהיו אביו ואחיו לא היה אוסר וה\"ה אם היו זרים ופירש ואמר אילו הייתי יודע שהיה פלוני לא הייתי נודר דהוי נדר טעות וכל שיש טעות בעיקר הנדר הרי הנדר בטל מאליו משא\"כ בקונם אשתי ואח\"כ אומר שהייתי סבור שגנבה את כיסי הוי דברים שבלב וכ\"כ הר\"ן וע' מהרי\"ט ח\"א סימן ס\"ה:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [ + "בל\"מ וא\"ת כיון דבכל התורה כולה אזלינן בתר רובא הכא אמאי לא וכו'. נ\"ב ע' הר\"ן בקדושין גבי רובא דקדשי והדר מסבלי ותמצא נחת:" + ], + [], + [], + [], + [ + "הנודר מן החטים אסור בהם בין חיים בין מבושלים וכו' עד חטים שאני טועם מותר באפוי וכו'. נ\"ב החילוק הוא בין נודר מן החטים סתם למפרש ואמר שאני טועם והכי איתא במתני' גריסין שאני טועם אסור לכוס ומותר במבושל ואילו בנודר מהגריסין אסור במקפא:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [ + "שאיני אוכל בשר שנה זו וכו' עד ואם נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה. נ\"ב ע' בפ\"ק דר\"ה דף ו' ע\"ב לענין בל תאחר כיון שעברו עליו ג' רגלים או שנה בלא ג' רגלים, ודוק באותה סוגיא ותראה דכל שהשנה מעוברת אינה נקראת שנה אלא עם חדש העיבור:" + ], + [], + [ + "שאיני שותה יין וכו' עד ואם נדר עד סוף אדר ה\"ז אסור עד סוף אדר שני. נ\"ב נ\"ל טעם לדבריו דאמר עד סוף אדר הרי לא התיר עצמו אלא בניסן וכוונתו הוא שיהא אסור עד שיכנס ר\"ח ניסן משא\"כ לשאמר עד ר\"ח אדר דלא אסר עצמו אלא עד סוף שבט הסמוך לו:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ.  מ\"ש אע\"פ שנדריהם קיימים אם חיללו נדרם וכו' פשוט הוא דהא לאו בני עונשין נינהו ע\"כ. נ\"ב קשה לי דבגמרא קאמר אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא מילקא נמי לילקי:" + ], + [], + [], + [], + [ + "נתן לה גט על תנאי או לאחר זמן לא יפר בימים שבינתים וכו'. נ\"ב קשה לי דבנתן לה גט לאחר זמן אינה מגורשת אלא עד שיגיע הזמן. ושמא כיון דטעמא דמפר משום שלא תתגנה על בעלה הכא לא שייך דמגונה ועומדת היא:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "מפני שהוא משועבד לה בשאר וכו'. נ\"ב בסמוך כתב דקונמות מפקיעין מידי שעבוד אלא מפני שמעשה ידיה מדרבנן עשו חיזוק אלא הכא היינו טעמא שאינו יכול לאסור עצמו לבטל המצוה:" + ], + [ + "אמרה יקדשו ידי לעושיהן וכו' עד חכמים עשו חיזוק לשעבוד הבעל מפני שהוא מדבריהם. קשה לי דמשמע דמפני שהוא מדבריהם עשו חיזוק א\"כ בעונה שהוא מן התורה אמאי אין מפקיעין:" + ], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ דלית ליה אותה דוקא. וק\"ל מההיא דכתב רבינו פ\"ד מהל' פרה אדומה אין שוחטין שתי פרות אדומות כאחת שנאמר ושחט אותה, ודלא כבעל ל\"מ שכתב דהא דכתב רבינו בהל' סוטה אין משקין ב' סוטות כאחת היינו טעמא משום דאף רבנן מודו בה אלא שלא היו דורשין אותה אלא מפני שלבה גס בחברתה ורבינו הביא הפסק ולא הביא הטעם. וזה אינו דהא קאמרו שם מאן ת\"ק ר' שמעון דדריש טעמיה דקרא והרמב\"ם ז\"ל פסק בכל המקומות דלא כר\"ש דדריש טעמיה דקרא:" + ] + ], + [ + [], + [ + "בכ\"מ ז\"ל וכיצד מפר אומר מופר וכו' עד דלפ\"ז ענין התרת חכם אינו אלא הוראה וכו'. כלומר שהחכם מתיר את האיסור ולפיכך אומר אין כאן נדר כלומר אין כאן איסור אבל הבעל אינו יכול להתיר את האיסור אלא שמבטל הנדר והדיבור שאמרה כאילו לא אמרה כלל ולפיכך אין זה נדר משמעו שאין זה איסור ולא אמר כלום, אמר אין נדר זה כלום משמעו שאין הדיבור שאמרה כלום ודלא כהב\"י:
עוד בכ\"מ שם אבל דעת הרא\"ש בפסקיו ס\"פ נערה מאורסה דחכם עוקר הנדר מעיקרו לגמרי והבעל אינו מפר אלא מכאן ולהבא הלכך אם עברה על נדרה ואח\"כ הפר לה בעלה לוקה מה שאין כן בחכם ע\"כ. וצ\"ע דבפי\"ב כתב הרמב\"ם ג\"כ דאם נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר אע\"פ ששמע בו ביום והפר לה ה\"ז חייבת מלקות:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ אמר לה קיים ומופר לך בבת אחת וכו' עד וא\"ת ה\"ל לרבינו לכתוב בהדיא דהוי קיים מספק וי\"ל דכי אמרינן דלא חיילי לא הקמה ולא הפרה ממילא הוא קיים דשתיקה הוי קיום ע\"כ. נ\"ב לפי דבריו ק\"ל אמאי נקט אח\"כ הרי זה קיים לעולם בהרי זה קיים לבד סגי. ולי נראה דאע\"ג דאינו בזה אחר זה האי טעמא הוי לכשלא תהא חלה הפרה אבל הקמה ודאי חלה מכיון דלא חיילא הפרה ותפסינן לשון ראשון דהקמה:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות נדרים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Haflaah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Divorce/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Divorce/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..81ffed7e5602c8014df22a2bdeef3caf9bfe941a --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Divorce/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,282 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Divorce", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות גירושין", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Nashim" + ], + "text": [ + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל בד\"א כשהיה הגט בכתב יד סופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עד אחד ונתנו לה ה\"ז גט פסול. נ\"ב משמע דהא אם נתנו לה בעדי מסירה כשר ולית כאן למיחש כיון דניכר מתוכו כמ\"ש הרב בכ\"מ פ\"ג. ומ\"ש רבינו פ\"ג שאם היה בו עד אחד כשר ונמסר בעדים די\"א שהגט בטל ולא יראה לי דבר זה אלא פסול מדבריהם ע\"כ. לא קאי אלא אכתבו שלא לשמה וה\"ק ול\"נ דלא הוי מזוייף אלא כמזוייף דילמא אתי למיסמך אעדי חתימה ופסול מדבריהם וממילא דבע\"א לא שייך האי חששא:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל הבעל שהביא גט בידו חתום. נ\"ב הא דנקט חתום לחידושא נקטיה וכמ\"ש ועיין מהרש\"ך ח\"א:", + " אמר לאחרים וכו'. נ\"ב הלח\"מ תמה על הרב ב\"י ז\"ל דכיון דדעתו דרבינו ס\"ל דנאבד הוי כ\"ש דפסול אם כן למה באותה בעיא דכתבו ותנו לשליח כתב דכיון דהרמב\"ם לא כתב זאת אלא בנמצא פסול משמע דבנאבד לא אבעיא לן והגט בטל וכו' ע\"כ. נ\"ב לק\"מ דכשעשאו שליח לנתינה אם כשכתבו ונתנו לה ונמצא פסול והרי גמרה שליחותן אפ\"ה מטעם דנתינה מעליא קאמר כותבין כ\"ש בנאבד דעדיין לא נתנו כלום. אבל כשעשאו שליח לכתיבה לבד נהי דאיכא לספוקי היכא דכתבו פסול שמא כתיבה מעליא קאמר מ\"מ כשכתבו גט ראוי ונאבד הרי נגמר שליחותן:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הלח\"מ וז\"ל ואולי י\"ל לדעתו דמחמירין טפי גבי מתה דאמרינן כי היכי דמת זה מת האחר אבל בנפילה אם נפל מהאחר לא חיישינן בהוחזקו ע\"כ. נ\"ב על כרחין צ\"ל כן דאל\"כ קשה ההוא עובדא בההוא גיטא דאשתכח בסורא כדאיתא בפרק האשה שלום והכי כתבו התוס' שם וכ\"נ דברי הטור:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל הכל כשרים לכתוב את הגט חוץ מחמשה כותי ועבד וכו' מפני שהכותי על דעת עצמו הוא כותב וחרש שוטה וקטן אינם בני דעה והעבד אינו בתורת גיטין וקידושין. ונראה דטעמו דעבד פסול משום דלאו בני כריתות נינהו. והתוספות והרשב\"א והר\"ן כתבו דלא שייך משום דלאו בני כריתות נינהו אלא בעדות אבל כתיבה כיון דלאו משום עדות הוא ושליחות נמי לא בעינן לא שייך למיפסל משום דלאו בני כריתות נינהו כי היכי דלא פסלינן מילה בעכו\"ם אע\"ג דלאו בני מילה נינהו. ולע\"ד נראה כדברי הרמב\"ם מדאמרינן בגמרא גבי מתניתין דכל השטרות העולים בערכאות של עכו\"ם כו' ר\"ש אומר אף אלו כשרים ופריך בגמרא והא לאו בני כריתות נינהו ופירש רש\"י דכיון דלא שייכי בתורת גיטין אינם נעשים עדים בדבר דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה ואע\"ג דגמרא איירי אליבא דר\"מ מ\"מ מדר\"מ נשמע לר\"א דס\"ל דכתב דקרא אכתיבת סופר קאי דדרשינן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה וכ\"נ מפירש\"י בגמרא גבי ההיא דפריך והא ערכאות של עכו\"ם דפסולא דאורייתא הוא ופירש רש\"י דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה ומשני ר\"א היא דאמר עדי מסירה כרתי, ופירש רש\"י וכתב אכתיבת הגט כתיב ואיירי כשכתבו סופר ישראל. והתוספות כתבו דיש לפסול לעבד בכתיבה דבעינן שליחות אכתיבה מדאמרינן צריך שיאמר לסופר כתוב. והרשב\"א ז\"ל הביא עוד ראיה מדאמרינן בההיא דהוו קרו לה נפאתה וכתבו אינהו תפאתא דאין חוזרין וכותבין לה גט אחר משום דעשו שליחותן. הן אמת דלפי מ\"ש הר\"ש ב\"ר צמח ז\"ל שם דלא אמרו עשו שליחותן אלא כשנכתב ונחתם אין ראיה והרמב\"ן ורשב\"א והר\"ן דחו זה והביאו ראיה מריש זבחים דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ופריך בגמרא הא סתמא כשרים ורמינהו הכותב טופסי גיטין צריך שיניח התורף ומשני זבחים בסתמא לשמן קאי אשה לאו לגירושין קיימא ואם איתא דלכתיבה ג\"כ בעינן שליחות מאי פריך נהי דסתמן לשמן קאי מ\"מ בעינן שיניח תורף שיכתבנו בשליחות הבעל ומאי משני אשה לאו לגירושין עומדת דמשמע דאי הוה קיימא לגירושין היה יכול לכתוב תורף ולא בעינן שליחות ומאי דפסלינן לכתוב תורף בלא צואת הבעל משום דבלא צואת הבעל לא חשבינן כונתן לשמה אע\"פ שמתכוונין לשמה לשם אשה זו:
איברא דהרמב\"ם ז\"ל רפ\"ב כתב וז\"ל זה שנאמר בתורה וכתב לה אחד הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב לו. וכתב ה\"ה דהטעם דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו ורבנן דרשי האי וכתב בכתיבה מתגרשת וכו' עכ\"ל. נראה בפירוש דלכתיבה נמי בעינן שליחות. אמנם צריך להבין מאי דמסיים הר\"מ ז\"ל וכתב לא נאמר וכתב אלא לומר שאינה מתגרשת אלא בכתב והא איצטריך וכתב לה שיהא הבעל כותב או שלוחו ובפרק מי שאחזו אמתניתין דאמרו לו לכתוב גט קאמר בגמרא מני ר\"מ היא דאמר מילי מימסרן לשליח אימא סיפא עד שיאמר לסופר כתוב וכו' אתאן לר\"י דאמר מילי לא מימסרן לשליח ופירש רש\"י מילי מימסרן לשליח דשלוחו של אדם כמותו ור\"י סבר לא מימסרן לשליח אלמא דלכתיבה נמי בעינן שליחות. וכתב הר\"ן בשם הרמב\"ן בפ' התקבל דאע\"ג דעושה אדם שליח שלא בפניו שאני גט דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלומר שיכתבנו הבעל ואין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו. ובס\"פ המגרש קאמר בגמרא וליחוש דילמא אימלוכי אימליך כתב הר\"ן בשם הרמב\"ן פירוש שמא מתחלה אמר לסופר כתוב גט לאשתי וכתב חציו ונמלך ומנעו מלהשלים הגט ונתבטל שליחותו וכשחזר אחר כך וא\"ל לשליח לא עשאו שליח אלא לחצי הגט ולא ניתן לגירושין והקשו על דבריו הרשב\"א והר\"ן דכיון שמתחלתו ועד סופו נעשה כמצותו המלכה שבינתים למה פסלו ולפי מ\"ש לק\"מ דנהי דבמצות הבעל נעשה מ\"מ חציו הראשון נכתב שלא בשליחות הבעל דכיון דנמלך נתבטל שליחותו ובעינן כתיבה בשליחות הבעל, ובפרק השולח איבעיא להו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש כלומר מי אמרינן בטליה לדבור ראשון שצוה לכתוב הגט לשמה והוי כאלו לא נכתב הגט לשמה כלל או דילמא שליחות דשליח הוא דבטיל אבל גיטא לא בטיל ומסיק גיטא גופיה לא בטיל. ויש מקצת נוסחאות שגורסות גיטא גופיה מי קא בטליה דמשמע דאילו בטל הגט בפירוש הרי זה בטל ואינה מתגרשת לעולם בגט זה וזו היא שיטת הרמב\"ם והתוס' ואם איתא דמאי דבעינן צואת הבעל לאו משום שליחות הוא אלא משום דבלא צואת הבעל לא חשבינן כונתן לשמה א\"כ גט זה שנכתב בצואת הבעל הרי נכתב לשמה א\"כ מה יכול עוד הבעל לבטל דבשלמא אי בעינן שליחות הבעל לכתיבה אתי שפיר דכיון דבטליה לשליחותיה נמצא כאילו לא נכתב לשמה והוי כאילו אמר כל הרוצה לכתוב גט לאשתי יכתוב, ואפילו לגירסאות דגרסי גיטא גופיה מי קא בטיל הא פירשו טעמא משום דכתיבת הגט לשמה חשיב מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה ואי לא בעינן שליחות לכתיבה מה שייך לומר אי אתי דיבור ומבטל מעשה דהכא לאו לדיבוריה בעינן אלא כדי שיכוון הסופר לשמה וכיון שנכתב לשמה מה שייך כאן לביטול וע\"כ לא אמרו אתי דיבור ומבטל מעשה או לא אלא היכא דבעינן שליחות והראיה שהביאו הרשב\"א והר\"ן מזבחים אינה ראיה דלפי הגמרא דפ' מי שאחזו דקאמר תנייא כותיה דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה ה\"ז גט בטל עד שישמעו קולו א\"כ מאי מקשה בריש זבחים הא סתמן פסולים כלומר ומ\"ש מזבחים דסתמן לשמן הוו והא בגט אפילו כתבו הסופר לשמה פסול כל שלא שמע קול הבעל ואפילו אם צוה הבעל אמרו לסופר פלוני שיכתוב גט לאשתי:
איברא דקשה דבפ' מי שאחזו איתא אמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו ואם איתא דבעינן שליחות לכתיבה הא חרש לאו בר שליחות ואינו נעשה משלח ג\"כ כמ\"ש הרמב\"ם בהל' שלוחין ואע\"ג דלא קי\"ל כרב כהנא היינו מטעם אחר משום דבעינן קולו ואפילו בפיקח לא מהני כתב. ולסברת הרמב\"ם שסובר דלא ממעטינן כתב ידו אלא בחרש דכיון דלאו בר דעת הוא אין סומכין על כתיבת ידו להחשיבו בן דעת לק\"מ דרב כהנא סבר דעל כת\"י סמכינן להחשיבו בן דעת וכיון דבן דעת הוא עושה שליח ג\"כ אבל לסברת הטור דסובר דמקולו ממעטינן אפילו כתב פקח קשה. ועיין בחידושי הרשב\"א כדברי. והתוספות בעירובין דף י\"ג כתבו ז\"ל והא דתניא כתב סופר לשמה וכו' ה\"ז פסול עד שישמעו קולו מדרבנן הוא א\"נ בסוטה אין הכהן מקפיד אם יכתוב שום אדם ומסתמא ניחא ליה אבל גבי גט מסתמא לא ניחא ליה לבעל עכ\"ל. ונראה דהיו גורסים פסול. ומ\"מ דבריהם תמוהים דהא אמרינן עד שישמעו לאפוקי באומר אמרו קולו לאפוקי כתב ידו אלמא אפילו בדניחא ליה לבעל ואמר אמרו לפ' שיכתוב לא מהני ואפילו כתב בכתב ידו. וראיה אחרת מפרק מי שאחזו קורדייקוס דתנן כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס אמרו עלה בגמרא אמר רשב\"ל כותבין ונותנין לאלתר ור\"י אומר אין כותבין אלא לכשישתפה וטעמא דר\"י דמדמה ליה לשוטה ע\"כ. והשתא קשה אם איתא דלכתיבה לא בעינן שליחות ומאי דבעינן קולו היינו משום דבלאו הכי לא חשבינן כוונתו כונה כמ\"ש הרשב\"א אם כן זה שצוה בעודו בריא ואמר כתבו גט לאשתי ואחזו שטות אח\"כ למה לא יכתבו הגט ואם כתבו אמאי הוא פסול מכיון שכתבו לשמה ובצווי הבעל ובשלמא לסברת הסוברים דבעינן שליחות לכתיבה אתי שפיר דכיון דנשתטה נתבטל השליחות, וכ\"ת אם איתא דבעינן שליחות לכתיבה א\"כ ש\"מ שמצוה לכתוב גט וכן מגוייד או צלוב דכותבין ונותנין לאשתו ומי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח ובשלמא למ\"ד דלא בעינן שליחות לכתיבה ניחא. ויש ליישב כאשר לבאר לקמן ובפ' ר\"ג איתא בעי רמי בר חמא הרי אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה\"ז גט מפני שבידו לגרשה ולאשה בעלמא לא מפני שאין בידו לגרשה יבמתו מאי תיקו. ופירשו התוס' דלאשה בעלמא לא טעמא כיון דאין בידו לגרשה בשעה שעשהו שליח אלמא בפירוש דבעינן שליחות לכתיבה. וכ\"ת התם ה\"ט משום דהוי מקנה לדבר שלב\"ל וכ\"כ התוס' בשם ר\"י דהיינו דוקא למ\"ד אין אדם מקנה דשלב\"ל אבל למ\"ד מקנה הוי גט כי היכי דמהני לענין שיחרור בלוקח עבד ע\"מ לשחררו וכתב לו הרי גופך קנוי לך מעכשיו עכ\"ד. דבריהם קשים לשמוע דהתם בעבד באותה כתיבה זכה מעכשיו העבד והוי דשלב\"ל אבל הכא אין כאן הקנאה ואם ירצה שלא לגרשה הרשות בידו. אחר כך מצאתי בירושלמי פ\"ק דתרומות דפריך לרשב\"ג דאמר פקח ונתחרש [הוא תורם ואחרים מקיימין על ידו וכן בגיטין כותב ואחרים מקיימין כתב ידו] ממתני' דמי שאחזו הרי שכתב בכת\"י ואמר לסופר כתוב ולעדים חתמו אינו גט עד שישמעו קולו ומשני א\"ר אבדומי בחרש אנן קיימין ואין שליחות לחרש ע\"כ. ובמסכת נזיר גבי מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח כתבו התוס' וההיא דר\"ג ה\"ט דכיון דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח. איברא דלפי זה קשה דהא קי\"ל דיכולה אשה לומר לחברתה לושי לי קמח והפרישי לי חלה וטעמא דיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על הקמח לכשיהיה נילוש ואין זה דבר שלא בא לעולם כיון דבידה לעשות קרוי שפיר דשב\"ל ואילו בפ' ר\"ג בעי ליבמתו מהו ומאי קמיבעיא ליה והא בידו לבא עליה ולגרשה אלא ודאי כיון דהשתא לא מצי לגרשה לא מצי משוי שליח כיון דמחוסר מעשה לבא עליה ומחמת זה כתבו התוס' דגבי חלה נמי לא מהני. אמנם מצאתי ראיה לדין זה ממתני' דהאומר כתבו גט ותנו לאשתי שכותבין ונותנים והא בעינן שליחות לנתינה והשתא לא מצי עביד דעדין לא נכתב הגט וע\"כ ה\"ט כיון דבידו לעשותו קרוי שפיר דשב\"ל וההיא דיבמתו אין בידו לבא עליה אם היא לא תרצה דאזיל וערקת לעלמא:
ולפי מה שהעלינו דצריך שליחות לכתיבה גם כן צריך ליישב מה שהקשינו לעיל ממגוייד או חולה שמשוי שליח לכתוב גט לאשתו ומי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח והכי אמרו גבי כהנים אי שלוחי דידן הוו מי איכא מידי דאנן לא מצי עבדי ומצינן לשוויי שליח. ולכאורה היה נראה לחלק דהתם ישראל לאו בני קרבנות נינהו כלל מה שאין כן הכא דחולה בר כריתות הוא והכי מחלק בגמרא פרק קמא דקידושין גבי עבד. אמנם צריך להבין עדין דבמסכת נזיר אמרינן מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד השתא ומצי משוי שליח ומהאי טעמא לא מצי משוי שליח לאשה דהיא נשואה השתא וכן להפר נדרי אשתו דמי איכא מידי דהשתא לא מצי עביד ומצי משוי שליח ואמרו שם דסבירא ליה לר' יאשיה כמ\"ד דאדם מצי מפר נדרי אשתו קודם שתדור:
איברא דהרמב\"ם ז\"ל כתב בהלכות נדרים דשליחות לא מהני משום דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו וכ\"כ מהרי\"ק, וצ\"ע דלמה איצטריך להאי טעמא כיון דפסק כחכמים דאמרי דהאומר לאשתו כל הנדרים שתדורי עד זמן פ' דלא מהני משום דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר וע\"כ לא איצטריך ר' יאשיה להאי קרא אלא משום דס\"ל כר\"א דמצי מפר כל שתדור. וע\"כ היה נראה דס\"ל להרמב\"ם ז\"ל דאדם מצי משוי שליח אפילו למאי דאיהו לא מצי עביד וה\"ט משום דבר הפרה הוא וכההיא דעבד. אבל זה אינו דבהלכות אישות פסקה הרמב\"ם לההיא דנזיר ולא דמי לההיא דעבד דאמר עבד בר כריתות הוא ומשום הכי משוי שליח אע\"ג דאיהו לא מצי לקבלו דהתם אין במעשה שום גריעות דהמעשה שהוא הגט יכול לאתעביד השתא וכיון דהמעשה יכול לאתעביד השתא מצי משוי שליח כיון דשייך הוא בגיטין מה שאין כן התם דמאי דלא מצי עביד הוא אינו משום גריעות דיליה אלא משום דאין המעשה בא לעולם וההיא דאיצטריך הרמב\"ם ז\"ל בנדרים דשליחות לא מהני לקרא אפשר דאיירי לנדרים שכבר נדר. אמנם עדין קשה דבפרק הגוזל עצים תניא ואם היה זקן או חולה נותנה לכל כהן שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר ופריך האי זקן או חולה ה\"ד אי דמצי עביד עבודה עבודתה ועורה נמי תהוי דידיה ואי דלא מצי עביד עבודה היכי משוי שליח ומשני עבודה דכי עביד ע\"י הדחק עבודה היא משוי שליח, ומאי קושיא דהא כי אמרינן מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח היינו היכא דלאו בר עשיה הוא כלל כגון ישראלים דלאו בני קרבנות נינהו או היכא דהגריעות הוא במעשה כגון דהוי דשלב\"ל:" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "הראב\"ד השיג ואם נתקיים בחותמיו ולא הוצרך לומר בפני נכתב למה אם הביאו פסול ע\"כ. נ\"ב נראה לי דטעמו של רבינו משום דאינו נאמן לומר שעשאהו שליח והו\"ל ספק אם עשהו שליח או לא ואפילו יודה הבעל כמ\"ש ה\"ה פ\"ט הלכ' ל\"ב:" + ], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה אבל אם א\"ל הולך וכו' עד אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נ\"מ להולך לאו כזכי וה\"ה לתן. נ\"ב ק\"ל דבגמרא אמרו שליח מתנה כשליח הגט, ובמתנה כתב הרמב\"ם דתן הוי כזכי. ועיין בהרשב\"א פרק כל הגט דף ל\"ו:" + ], + [ + "כתב ה\"ה שליח האשה וכו'. עד וזה דעת רבינו שהאריך בבאור הא לך גט כמו שאמרה ע\"כ. נ\"ב קאי באם אמר לו הולך ותן לה ולא אמר כמו שאמרה:" + ], + [], + [], + [ + "כתב הראב\"ד ז\"ל דברים בגו שאם הביאו השליח ממקום שצ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ וכו'. נ\"ב לא הבנתי זה דהא דשליח נאמן היינו משום דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי וא\"כ כל שלא קראו העדים הגט לא שייך לומר כן:" + ], + [], + [], + [], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל יכול לבטל לזה שלא בפני זה ואפילו בפני ב' אחרים. נ\"ב רבי איירי לעיקר הדין והא קמ\"ל דלא אמרינן מילתא דאיתעביד באפי עשרה צריכה אפי עשרה למישלפה וזהו דקאמר ואפילו בפני שנים אחרים וסובר הוא ז\"ל דפלוגתא דרבי ורשב\"ג בהכי הוא וכלישנא בתרא והשתא א\"ש הא דכתב בסמוך ואפילו היו י' משבטלו וכו' דבהא לא פליג רבי ורשב\"ג:" + ] + ], + [ + [], + [ + "הקשה בלח\"מ לדעת רבינו כיון דלדעתו דכשהבעל מערער אינו גט מן התורה א\"כ מה תירצו בגמ' ליבעי תרי מדאורייתא לא בעי קיום ורבנן הוא דאצרוך ומשום עיגונא אקילו א\"כ כשבא בעל וערער למה אינו ערעור וסומכין על עד אחד שאמר בפני נכתב ונחתם וכו'. נ\"ב הא דאמרינן עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן היינו היכא דליכא מערער אבל היכא דאיכא מערער לא וכ\"כ רבינו בפרק זה. ועל פי זה נתיישב מ\"ש הבכ\"מ בהלכות עדות פ\"ג ומשום הכי כל היכא דליכא מערער ובא השליח ואמר בפני נכתב ונחתם נאמן כבי תרי ושוב כשבא הבעל ומערער אינו נאמן:" + ] + ], + [ + [ + "כתב ה\"ה וז\"ל ובהלכות כתוב שם קשיא דרב אדרב דהכא פסק הלכה כר\"י והתם בהמגרש אמר לאפוקי מדר\"י ע\"כ. נ\"ב הא דקי\"ל היינו כשכתוב התנאי בשטר אבל בע\"פ לא, ועיין בפ' מי שאחזו:
כתב ה\"ה ויש לה להנשא וכו' עד יש מי שסובר כדברי רבינו בע\"מ והוא שיהא בידה לקיימו ומ\"מ לא דחו הברייתא ע\"מ שתתני לי מאתים זוז שאינו בידה לגמרי שאם הוא אינו רוצה לקבלם הגט פסול. נ\"ב ונראה דרבי סובר כיון דאינו אלא פסול דרבנן לא חיישינן לשמא לא ירצה לקבל המעות, וכיוצא בזה כתב ה\"ה בפ\"ד מהלכות אישות, ועי' מ\"ש ה\"ה בפ' זה הלכה כ\"א:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל הנותן גט לאשתו ע\"ת שתתן לו מאתים זוז כו' עד ואין עד אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין. נ\"ב מכאן נ\"ל דעדות מיוחדת בגיטין אינם מצטרפין:" + ], + [ + "כתב ה\"ה והאריך בזה ובסוף דבריו כתב וצ\"ע ע\"כ. נ\"ב עיין בפ\"ז מהלכות אישות דכתב ה\"ה שכל האומר ע\"מ שיהיה כן כיון שהיה פעם אחד נתקיים התנאי ועיין במהרי\"ט ז\"ל סימן מ':" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "הקשה הרב בעל ל\"מ ז\"ל על תשובת הרי\"ף שהביא ה\"ה טובא. חדא דאמאי לא ניחוש שמא פייס הוא לה ובטלו שניהם התנאי של מאתים ע\"כ. נ\"ב עיין בתוס' בפ\"ב (י\"ח:) ד\"ה חיישינן דלא חיישינן לזה אלא כשהיה הולך דלטובתה נתכוון ולא לצעורה וא\"ש השתא ומחל לה התנאי וכ\"כ הרא\"ש:
באותו הלכה כתב ה\"ה ז\"ל וכן האומר לאשה זה מבואר שע\"כ לא אמרו בגמרא אבל אמתני' הא לא אתא אלא כשאינו בעיר אבל כשהוא בעיר לדברי הכל חוששין ע\"כ. נ\"ב מדברי התוס' בפרק המביא תניין (גיטין דף י\"ח ע\"ב) נראה דכל שהוא עמה בעיר מסתמא מחמת קטטה קמכוין ולא להתפייס:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל שכיב מרע שכתב גט לאשתו וגירש ועמד אינו יכול לחזור שאין גיטו כמתנתו וכו'. בפ' מי שאחזו אמר רב הונא גיטו של ש\"מ כמתנתו ואם עמד חוזר ולית הילכתא כרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ע\"כ. ובהאי מימרא רבו הפירושים דמדברי רש\"י ז\"ל נראה דהא דלא קי\"ל כרב הונא היינו דוקא בסתמא שלא התנה כלום אבל באומר אם מתי דברי הכל אם עמד חוזר אפילו מת מאותו חולי והיינו דוקא כשהלך בלא משענת אבל אם הלך על משענתו אם אמר מחולי זה אומדין אותו אם מת מאותו חולי משום דמחולי זה קאמר אבל באומר אם מתי סתם גיטו גט. ושיטה אחרת יש דאפילו באומר אם מתי סתם אומדין אותו והוא דעת הטור והרמב\"ם כמ\"ש ה\"ה בהל' זכייה. ונראה דטעמייהו הוי משום דבאומר אם מתי סתמא מחולי זה קאמר. אמנם יש חילוק בין סברת הרמב\"ם לסברת הטור דלדעת הרמב\"ם בכל גוונא בעי אומדנא בין הלך במשענת בין הלך בלא משענת ולדעת הטור כל שהלך בלא משענת לא בעי אומדנא ואע\"פ שחזר וחלה מחולי הראשון בטל הגט כיון שנתרפא שעה אחת. והתוספות אזלי לשיטה אחרת והעלו דאפילו באומר אם מתי מחולי זה בעי אומדנא גזירה שמא יאמרו כשמת מאותו חולי ורואים שהגט בטל יאמרו שאין התנאי גורם שהרי מת מאותו חולי אלא מיתה גורם ולכך לא הוי גט כשעמד ויש גט לאחר מיתה אבל השתא דעמד אינו חוזר כיון דמת מאותו חולי יאמרו שתנאי החולי גורם ולפי דבריהם בין הלך במשענת בין שלא במשענת בעי אומדנא אם מת מאותו חולי אלא שבהלך על משענתו בעי אומדנא משום דמחולי זה קאמר ושמא לא מת מאותו חולי ובהלך בלא משענת מדינא לא הוה בעי אומדנא דהרי כבר נתרפא שעה אחת ואפילו מת אח\"כ מאותו חולי אלא דמשום גזירה דשמא יאמרו בעי אומדנא. ולפי זה באומר אם מתי סתם והלך על משענתו כיון דליכא עמידה לא בעי אומדנא. ובהלך בלא משענת ועדין לא הבריא לגמרי. נראה לכאורה דכיון דאיכא עמידה והרי נתרפא שעה אחת דבעי אומדנא דודאי כל האומר אם מתי סתמא כאומר מחולי זה קאמר ולאו תנאה דלעולם כמ\"ש הרשב\"א והר\"ן ז\"ל:
איברא דעדין יש לדקדק דלא ליבעי אומדנא באומר אם מתי ולא אמר מחולי זה דכיון דטעמא דבעינן אומדנא הוי משום גזירה דשמא יאמרו כשרואים שמת אח\"כ מאותו חולי והגט בטל שאין התנאי גורם שהרי מת מאותו חולי. כל זה שייך באומר חולי זה אבל באומר אם מתי סתמא לא שייך האי גזירה כשרואים אותו עמד שהרי הכי התנו אם מתי והרי עמד שעה אחת. אמנם עדין איכא למימר זיל לאידך גיסא ולא ליבעי אומדנא ואפילו כי מת מחולי אחר ליהוי גיטא כל עוד שלא הבריא לגמרי דבשלמא באומר מחולי זה מחמת חולי זה קאמר וכל שנתרפא שעה אחת ומת אח\"כ מחולי אחר מדינא נתבטל הגט דמחולי זה קאמר ולא מחולי אחר וגם לא שייך למיגזר, אבל באם מתי סתמא כל עוד שלא הבריא לגמרי אע\"ג דנתרפא שעה אחת מאותו חולי מדינא לא נתבטל הגט דאם מתי סתמא כל עוד שלא יבריא כמו שהיה מקודם קאמר ולא אזלינן בתר אומדנא ולומר דכל שעמד חזר ביה מידי דהוי אמתנה דכל שעמד בטלה מתנתו וזו היא שיטת רבינו ירוחם:" + ], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה וכו' אינו גט. אם לא יעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או שנשכו נחש הרי זו ספק מגורשת. וכן פסק בש\"ע. ונראה דהחילוק בין רישא לסיפא דמחולי זה משמע מחמת חולי זה וכשאכלו ארי הרי לא מת מחמת אותו חולי. ובאם לא יעמוד מספקא לן אם ר\"ל אם לא יעמוד מחמת זה החולי או דילמא אם לא יעמוד מתוך אותו החולי קאמר. ולפ\"ז מוכרח דכי אמרו אין אונס בגיטין הויא אפילו באונס דלא שכיח. ומן התימא על בעל הש\"ע דבסימן קמ\"ד פסק דאונס דלא שכיח חשיב אונס והיא סברת הטור ולפי מש\"ל דדעת הרמב\"ם והטור דאומר אם מתי סתמא הוי כאלו אמר מחולי זה ובעי אומדנא ה\"ה אם אכלו ארי דלא הוי גט וכן אם אירע לו אונס דשכיח ולא שכיח. דהא לדעת הרמב\"ם ז\"ל דס\"ל דאפילו אונס דלא שכיח כלל אין אונס בגיטין כמ\"ש ואפ\"ה כל שאמר מחולי זה לא הוי גט וה\"ט דמחולי זה קאמר והרי לא מת מחולי זה. ולפ\"ז נראה דאפילו אם אירע אונס דשכיח ומת מחמת המאורע דלא הוי גט דלא שייך הכא לומר הו\"ל לאתנויי דהא התנה בהיפך ופירש דלא קביל אונס אחר ולדעת הטור כל שאינו אונס דלא שכיח כלל הוי גט:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב מרן בכ\"מ ז\"ל אמר כתבו ותנו גט לאשתי אחר השבוע וכו' עד ונ\"ל שאפשר לומר שטעמו של רבינו שכל שהוא אחר השבוע אפילו מופלג לא נפיק מכלל אחר השבוע ע\"כ. נ\"ב צ\"ע בפ\"ג דנזיר אבעיא לן אמר הריני נזיר לאחר כ' יום ונזיר מעכשיו:" + ], + [], + [ + "ה\"ה בסוף לשונו אבל כאן שאחר שנתיחד לא עשה כלום כבר נתבטל שליחותם ע\"כ. נ\"ב ק\"ק דבס\"פ מי שאחזו מייתי תניא כותיה דר\"י ה\"ז גיטך כ\"ז שאעבור מכנגד פניך שלשים יום וכו' הואיל ולא נתייחד עמה ה\"ז גט ולגט ישן אין חוששין כיון דלא נתייחד עמה דמשמע דאם נתייחד עמה לא נתבטל הגט ואע\"ג דלא עשה שום מעשה אחר היחוד:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה אמר לסופר כתוב לי גט וכו' עד ואפילו יודה הבעל הויא לה ספק מגורשת ע\"כ. נ\"ב זה אינו דאם יודה הבעל הוי גט כשר אבל כשאינו מודה הוא דהוי ספק שמא לא שלחו הבעל:" + ], + [ + "כתב הרמב\"ם האומר לשליח תן גט זה לאשתי במקום פ' וכו' עד תנהו לה ביום פ' ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט. נ\"ב כתב המבי\"ט ז\"ל ח\"א סימן קצ\"א דאם נתנו אחר הזמן כשר יע\"ש. וזה אינו דלעיל כתב רבינו הרי שאיחרו הזמן ונתנו לה ה\"ז פסול:" + ] + ], + [ + [], + [], + [ + "כתב הכ\"מ ז\"ל וכן אם גירש את אשתו בגט פסול וכו'. עד אלא ודאי פשיטא דבספק קידושין לא שייך לומר שתצא והולד ממזר ע\"כ. נ\"ב עיין בפ' ט\"ו מהלכות א\"ב הלכה י' שכתב רבינו ז\"ל וממזר ספק כגון הבא על האשה שנתקדשה ספק קידושין:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל המוציא את אשתו משום שם רע וכו' עד ומפני מה המוציא את זו לא יחזירה לעולם גזירה שמא תנשא לאחר וכו'. נ\"ב הוצרך לטעם זה דקלקול דלפי טעם זה צריכים שיאמרו לו דע שאין אתה מחזירה והיינו היכא דאמר לה מפני מה מוציאה. ועיין במהרש\"ך בח\"ב סי' כ\"ו:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל נתייחד עמה בפני עדים אם היתה מגורשת מן הנשואין חוששין לה שמא נבעלה והן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה לפיכך צריכה גט מספק. נ\"ב ראיתי מי שרצה לומר דבמוציא את אשתו משום זנות אע\"פ דבעל בפני עדים אין לחוש לקדושין כיון דאין בידו להחזירה ע\"כ. ואין נראה כן וראיה מההיא דאוקימנא מתני' דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דב\"ש אומרים א\"צ גט שני וב\"ה אומרים צריכה גט שני דמיירי כשלא ראוה שנבעלה ובדאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה דב\"ש סברי לא אמרינן הן עדי יחוד הן עדי ביאה דמשמע אם יש עדי ביאה צריכה גט שני וקאמר בירושלמי אר\"י בר בון ב\"ש כדעתהון דאינון אמרי לא יפטור אדם אשתו אלא א\"כ מצא בה ערוה דמזוהמת היא לפניו ולפיכך א\"צ גט שני אלמא דאפילו במוציא את אשתו משום זנות אי לאו טעמא דאית ליה דלא אמרינן הן הן עדי יחוד וכו' הוה מצרכה גט שני:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ז\"ל כבר כתבתי מחלוקת ר\"י ור' יוסי באנוסה ומפותה ע\"כ. נ\"ב כן משמע בס\"פ אלמנה לכ\"ג ודו\"ק:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה אם נשאת לאחד מעדיה וכו' עד הא דתנן לא ישא את אשתו אינו אלא בעד אחד אבל בתרי לא וכו'. נ\"ב כלומר ליכא חשדא כיון דאין אדם חוטא ולא לו ומשום הכי מצטרף זה עם האחר ולית בהם אפילו חשדא וליכא למימר דהאי דנשאה כמאן דליתא וכיון דעדותו לא מהני לא יצטרף עם האחר ז\"א דלית ביה אלא משום חשדא לבד וכל היכא דאיכא אחר עמו אף משום חשדא ליכא, ומ\"ש הרב בלח\"מ גם מה שיחס לר\"ח כל דבריו צ\"ע:" + ] + ], + [ + [], + [], + [ + "כתב מרן ז\"ל כי איבעיא לן בלא הוחזקה מלחמה ספיקא דרבנן ולקולא ע\"כ. עיין רדב\"ז דף י\"ב ובפ\"מ ח\"א סי' י\"א ומהרי\"ט סי' נ\"א דף נ\"ו ע\"א:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Divorce/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Divorce/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..0ff628d9f58b9925e04f5bf3ed4a24add71c7961 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Divorce/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,279 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Divorce", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Divorce", + "text": [ + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל בד\"א כשהיה הגט בכתב יד סופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עד אחד ונתנו לה ה\"ז גט פסול. נ\"ב משמע דהא אם נתנו לה בעדי מסירה כשר ולית כאן למיחש כיון דניכר מתוכו כמ\"ש הרב בכ\"מ פ\"ג. ומ\"ש רבינו פ\"ג שאם היה בו עד אחד כשר ונמסר בעדים די\"א שהגט בטל ולא יראה לי דבר זה אלא פסול מדבריהם ע\"כ. לא קאי אלא אכתבו שלא לשמה וה\"ק ול\"נ דלא הוי מזוייף אלא כמזוייף דילמא אתי למיסמך אעדי חתימה ופסול מדבריהם וממילא דבע\"א לא שייך האי חששא:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל הבעל שהביא גט בידו חתום. נ\"ב הא דנקט חתום לחידושא נקטיה וכמ\"ש ועיין מהרש\"ך ח\"א:", + " אמר לאחרים וכו'. נ\"ב הלח\"מ תמה על הרב ב\"י ז\"ל דכיון דדעתו דרבינו ס\"ל דנאבד הוי כ\"ש דפסול אם כן למה באותה בעיא דכתבו ותנו לשליח כתב דכיון דהרמב\"ם לא כתב זאת אלא בנמצא פסול משמע דבנאבד לא אבעיא לן והגט בטל וכו' ע\"כ. נ\"ב לק\"מ דכשעשאו שליח לנתינה אם כשכתבו ונתנו לה ונמצא פסול והרי גמרה שליחותן אפ\"ה מטעם דנתינה מעליא קאמר כותבין כ\"ש בנאבד דעדיין לא נתנו כלום. אבל כשעשאו שליח לכתיבה לבד נהי דאיכא לספוקי היכא דכתבו פסול שמא כתיבה מעליא קאמר מ\"מ כשכתבו גט ראוי ונאבד הרי נגמר שליחותן:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הלח\"מ וז\"ל ואולי י\"ל לדעתו דמחמירין טפי גבי מתה דאמרינן כי היכי דמת זה מת האחר אבל בנפילה אם נפל מהאחר לא חיישינן בהוחזקו ע\"כ. נ\"ב על כרחין צ\"ל כן דאל\"כ קשה ההוא עובדא בההוא גיטא דאשתכח בסורא כדאיתא בפרק האשה שלום והכי כתבו התוס' שם וכ\"נ דברי הטור:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל הכל כשרים לכתוב את הגט חוץ מחמשה כותי ועבד וכו' מפני שהכותי על דעת עצמו הוא כותב וחרש שוטה וקטן אינם בני דעה והעבד אינו בתורת גיטין וקידושין. ונראה דטעמו דעבד פסול משום דלאו בני כריתות נינהו. והתוספות והרשב\"א והר\"ן כתבו דלא שייך משום דלאו בני כריתות נינהו אלא בעדות אבל כתיבה כיון דלאו משום עדות הוא ושליחות נמי לא בעינן לא שייך למיפסל משום דלאו בני כריתות נינהו כי היכי דלא פסלינן מילה בעכו\"ם אע\"ג דלאו בני מילה נינהו. ולע\"ד נראה כדברי הרמב\"ם מדאמרינן בגמרא גבי מתניתין דכל השטרות העולים בערכאות של עכו\"ם כו' ר\"ש אומר אף אלו כשרים ופריך בגמרא והא לאו בני כריתות נינהו ופירש רש\"י דכיון דלא שייכי בתורת גיטין אינם נעשים עדים בדבר דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה ואע\"ג דגמרא איירי אליבא דר\"מ מ\"מ מדר\"מ נשמע לר\"א דס\"ל דכתב דקרא אכתיבת סופר קאי דדרשינן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה וכ\"נ מפירש\"י בגמרא גבי ההיא דפריך והא ערכאות של עכו\"ם דפסולא דאורייתא הוא ופירש רש\"י דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה ומשני ר\"א היא דאמר עדי מסירה כרתי, ופירש רש\"י וכתב אכתיבת הגט כתיב ואיירי כשכתבו סופר ישראל. והתוספות כתבו דיש לפסול לעבד בכתיבה דבעינן שליחות אכתיבה מדאמרינן צריך שיאמר לסופר כתוב. והרשב\"א ז\"ל הביא עוד ראיה מדאמרינן בההיא דהוו קרו לה נפאתה וכתבו אינהו תפאתא דאין חוזרין וכותבין לה גט אחר משום דעשו שליחותן. הן אמת דלפי מ\"ש הר\"ש ב\"ר צמח ז\"ל שם דלא אמרו עשו שליחותן אלא כשנכתב ונחתם אין ראיה והרמב\"ן ורשב\"א והר\"ן דחו זה והביאו ראיה מריש זבחים דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ופריך בגמרא הא סתמא כשרים ורמינהו הכותב טופסי גיטין צריך שיניח התורף ומשני זבחים בסתמא לשמן קאי אשה לאו לגירושין קיימא ואם איתא דלכתיבה ג\"כ בעינן שליחות מאי פריך נהי דסתמן לשמן קאי מ\"מ בעינן שיניח תורף שיכתבנו בשליחות הבעל ומאי משני אשה לאו לגירושין עומדת דמשמע דאי הוה קיימא לגירושין היה יכול לכתוב תורף ולא בעינן שליחות ומאי דפסלינן לכתוב תורף בלא צואת הבעל משום דבלא צואת הבעל לא חשבינן כונתן לשמה אע\"פ שמתכוונין לשמה לשם אשה זו:
איברא דהרמב\"ם ז\"ל רפ\"ב כתב וז\"ל זה שנאמר בתורה וכתב לה אחד הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב לו. וכתב ה\"ה דהטעם דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו ורבנן דרשי האי וכתב בכתיבה מתגרשת וכו' עכ\"ל. נראה בפירוש דלכתיבה נמי בעינן שליחות. אמנם צריך להבין מאי דמסיים הר\"מ ז\"ל וכתב לא נאמר וכתב אלא לומר שאינה מתגרשת אלא בכתב והא איצטריך וכתב לה שיהא הבעל כותב או שלוחו ובפרק מי שאחזו אמתניתין דאמרו לו לכתוב גט קאמר בגמרא מני ר\"מ היא דאמר מילי מימסרן לשליח אימא סיפא עד שיאמר לסופר כתוב וכו' אתאן לר\"י דאמר מילי לא מימסרן לשליח ופירש רש\"י מילי מימסרן לשליח דשלוחו של אדם כמותו ור\"י סבר לא מימסרן לשליח אלמא דלכתיבה נמי בעינן שליחות. וכתב הר\"ן בשם הרמב\"ן בפ' התקבל דאע\"ג דעושה אדם שליח שלא בפניו שאני גט דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלומר שיכתבנו הבעל ואין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו. ובס\"פ המגרש קאמר בגמרא וליחוש דילמא אימלוכי אימליך כתב הר\"ן בשם הרמב\"ן פירוש שמא מתחלה אמר לסופר כתוב גט לאשתי וכתב חציו ונמלך ומנעו מלהשלים הגט ונתבטל שליחותו וכשחזר אחר כך וא\"ל לשליח לא עשאו שליח אלא לחצי הגט ולא ניתן לגירושין והקשו על דבריו הרשב\"א והר\"ן דכיון שמתחלתו ועד סופו נעשה כמצותו המלכה שבינתים למה פסלו ולפי מ\"ש לק\"מ דנהי דבמצות הבעל נעשה מ\"מ חציו הראשון נכתב שלא בשליחות הבעל דכיון דנמלך נתבטל שליחותו ובעינן כתיבה בשליחות הבעל, ובפרק השולח איבעיא להו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש כלומר מי אמרינן בטליה לדבור ראשון שצוה לכתוב הגט לשמה והוי כאלו לא נכתב הגט לשמה כלל או דילמא שליחות דשליח הוא דבטיל אבל גיטא לא בטיל ומסיק גיטא גופיה לא בטיל. ויש מקצת נוסחאות שגורסות גיטא גופיה מי קא בטליה דמשמע דאילו בטל הגט בפירוש הרי זה בטל ואינה מתגרשת לעולם בגט זה וזו היא שיטת הרמב\"ם והתוס' ואם איתא דמאי דבעינן צואת הבעל לאו משום שליחות הוא אלא משום דבלא צואת הבעל לא חשבינן כונתן לשמה א\"כ גט זה שנכתב בצואת הבעל הרי נכתב לשמה א\"כ מה יכול עוד הבעל לבטל דבשלמא אי בעינן שליחות הבעל לכתיבה אתי שפיר דכיון דבטליה לשליחותיה נמצא כאילו לא נכתב לשמה והוי כאילו אמר כל הרוצה לכתוב גט לאשתי יכתוב, ואפילו לגירסאות דגרסי גיטא גופיה מי קא בטיל הא פירשו טעמא משום דכתיבת הגט לשמה חשיב מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה ואי לא בעינן שליחות לכתיבה מה שייך לומר אי אתי דיבור ומבטל מעשה דהכא לאו לדיבוריה בעינן אלא כדי שיכוון הסופר לשמה וכיון שנכתב לשמה מה שייך כאן לביטול וע\"כ לא אמרו אתי דיבור ומבטל מעשה או לא אלא היכא דבעינן שליחות והראיה שהביאו הרשב\"א והר\"ן מזבחים אינה ראיה דלפי הגמרא דפ' מי שאחזו דקאמר תנייא כותיה דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה ה\"ז גט בטל עד שישמעו קולו א\"כ מאי מקשה בריש זבחים הא סתמן פסולים כלומר ומ\"ש מזבחים דסתמן לשמן הוו והא בגט אפילו כתבו הסופר לשמה פסול כל שלא שמע קול הבעל ואפילו אם צוה הבעל אמרו לסופר פלוני שיכתוב גט לאשתי:
איברא דקשה דבפ' מי שאחזו איתא אמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו ואם איתא דבעינן שליחות לכתיבה הא חרש לאו בר שליחות ואינו נעשה משלח ג\"כ כמ\"ש הרמב\"ם בהל' שלוחין ואע\"ג דלא קי\"ל כרב כהנא היינו מטעם אחר משום דבעינן קולו ואפילו בפיקח לא מהני כתב. ולסברת הרמב\"ם שסובר דלא ממעטינן כתב ידו אלא בחרש דכיון דלאו בר דעת הוא אין סומכין על כתיבת ידו להחשיבו בן דעת לק\"מ דרב כהנא סבר דעל כת\"י סמכינן להחשיבו בן דעת וכיון דבן דעת הוא עושה שליח ג\"כ אבל לסברת הטור דסובר דמקולו ממעטינן אפילו כתב פקח קשה. ועיין בחידושי הרשב\"א כדברי. והתוספות בעירובין דף י\"ג כתבו ז\"ל והא דתניא כתב סופר לשמה וכו' ה\"ז פסול עד שישמעו קולו מדרבנן הוא א\"נ בסוטה אין הכהן מקפיד אם יכתוב שום אדם ומסתמא ניחא ליה אבל גבי גט מסתמא לא ניחא ליה לבעל עכ\"ל. ונראה דהיו גורסים פסול. ומ\"מ דבריהם תמוהים דהא אמרינן עד שישמעו לאפוקי באומר אמרו קולו לאפוקי כתב ידו אלמא אפילו בדניחא ליה לבעל ואמר אמרו לפ' שיכתוב לא מהני ואפילו כתב בכתב ידו. וראיה אחרת מפרק מי שאחזו קורדייקוס דתנן כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס אמרו עלה בגמרא אמר רשב\"ל כותבין ונותנין לאלתר ור\"י אומר אין כותבין אלא לכשישתפה וטעמא דר\"י דמדמה ליה לשוטה ע\"כ. והשתא קשה אם איתא דלכתיבה לא בעינן שליחות ומאי דבעינן קולו היינו משום דבלאו הכי לא חשבינן כוונתו כונה כמ\"ש הרשב\"א אם כן זה שצוה בעודו בריא ואמר כתבו גט לאשתי ואחזו שטות אח\"כ למה לא יכתבו הגט ואם כתבו אמאי הוא פסול מכיון שכתבו לשמה ובצווי הבעל ובשלמא לסברת הסוברים דבעינן שליחות לכתיבה אתי שפיר דכיון דנשתטה נתבטל השליחות, וכ\"ת אם איתא דבעינן שליחות לכתיבה א\"כ ש\"מ שמצוה לכתוב גט וכן מגוייד או צלוב דכותבין ונותנין לאשתו ומי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח ובשלמא למ\"ד דלא בעינן שליחות לכתיבה ניחא. ויש ליישב כאשר לבאר לקמן ובפ' ר\"ג איתא בעי רמי בר חמא הרי אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה\"ז גט מפני שבידו לגרשה ולאשה בעלמא לא מפני שאין בידו לגרשה יבמתו מאי תיקו. ופירשו התוס' דלאשה בעלמא לא טעמא כיון דאין בידו לגרשה בשעה שעשהו שליח אלמא בפירוש דבעינן שליחות לכתיבה. וכ\"ת התם ה\"ט משום דהוי מקנה לדבר שלב\"ל וכ\"כ התוס' בשם ר\"י דהיינו דוקא למ\"ד אין אדם מקנה דשלב\"ל אבל למ\"ד מקנה הוי גט כי היכי דמהני לענין שיחרור בלוקח עבד ע\"מ לשחררו וכתב לו הרי גופך קנוי לך מעכשיו עכ\"ד. דבריהם קשים לשמוע דהתם בעבד באותה כתיבה זכה מעכשיו העבד והוי דשלב\"ל אבל הכא אין כאן הקנאה ואם ירצה שלא לגרשה הרשות בידו. אחר כך מצאתי בירושלמי פ\"ק דתרומות דפריך לרשב\"ג דאמר פקח ונתחרש [הוא תורם ואחרים מקיימין על ידו וכן בגיטין כותב ואחרים מקיימין כתב ידו] ממתני' דמי שאחזו הרי שכתב בכת\"י ואמר לסופר כתוב ולעדים חתמו אינו גט עד שישמעו קולו ומשני א\"ר אבדומי בחרש אנן קיימין ואין שליחות לחרש ע\"כ. ובמסכת נזיר גבי מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח כתבו התוס' וההיא דר\"ג ה\"ט דכיון דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח. איברא דלפי זה קשה דהא קי\"ל דיכולה אשה לומר לחברתה לושי לי קמח והפרישי לי חלה וטעמא דיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על הקמח לכשיהיה נילוש ואין זה דבר שלא בא לעולם כיון דבידה לעשות קרוי שפיר דשב\"ל ואילו בפ' ר\"ג בעי ליבמתו מהו ומאי קמיבעיא ליה והא בידו לבא עליה ולגרשה אלא ודאי כיון דהשתא לא מצי לגרשה לא מצי משוי שליח כיון דמחוסר מעשה לבא עליה ומחמת זה כתבו התוס' דגבי חלה נמי לא מהני. אמנם מצאתי ראיה לדין זה ממתני' דהאומר כתבו גט ותנו לאשתי שכותבין ונותנים והא בעינן שליחות לנתינה והשתא לא מצי עביד דעדין לא נכתב הגט וע\"כ ה\"ט כיון דבידו לעשותו קרוי שפיר דשב\"ל וההיא דיבמתו אין בידו לבא עליה אם היא לא תרצה דאזיל וערקת לעלמא:
ולפי מה שהעלינו דצריך שליחות לכתיבה גם כן צריך ליישב מה שהקשינו לעיל ממגוייד או חולה שמשוי שליח לכתוב גט לאשתו ומי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח והכי אמרו גבי כהנים אי שלוחי דידן הוו מי איכא מידי דאנן לא מצי עבדי ומצינן לשוויי שליח. ולכאורה היה נראה לחלק דהתם ישראל לאו בני קרבנות נינהו כלל מה שאין כן הכא דחולה בר כריתות הוא והכי מחלק בגמרא פרק קמא דקידושין גבי עבד. אמנם צריך להבין עדין דבמסכת נזיר אמרינן מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד השתא ומצי משוי שליח ומהאי טעמא לא מצי משוי שליח לאשה דהיא נשואה השתא וכן להפר נדרי אשתו דמי איכא מידי דהשתא לא מצי עביד ומצי משוי שליח ואמרו שם דסבירא ליה לר' יאשיה כמ\"ד דאדם מצי מפר נדרי אשתו קודם שתדור:
איברא דהרמב\"ם ז\"ל כתב בהלכות נדרים דשליחות לא מהני משום דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו וכ\"כ מהרי\"ק, וצ\"ע דלמה איצטריך להאי טעמא כיון דפסק כחכמים דאמרי דהאומר לאשתו כל הנדרים שתדורי עד זמן פ' דלא מהני משום דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר וע\"כ לא איצטריך ר' יאשיה להאי קרא אלא משום דס\"ל כר\"א דמצי מפר כל שתדור. וע\"כ היה נראה דס\"ל להרמב\"ם ז\"ל דאדם מצי משוי שליח אפילו למאי דאיהו לא מצי עביד וה\"ט משום דבר הפרה הוא וכההיא דעבד. אבל זה אינו דבהלכות אישות פסקה הרמב\"ם לההיא דנזיר ולא דמי לההיא דעבד דאמר עבד בר כריתות הוא ומשום הכי משוי שליח אע\"ג דאיהו לא מצי לקבלו דהתם אין במעשה שום גריעות דהמעשה שהוא הגט יכול לאתעביד השתא וכיון דהמעשה יכול לאתעביד השתא מצי משוי שליח כיון דשייך הוא בגיטין מה שאין כן התם דמאי דלא מצי עביד הוא אינו משום גריעות דיליה אלא משום דאין המעשה בא לעולם וההיא דאיצטריך הרמב\"ם ז\"ל בנדרים דשליחות לא מהני לקרא אפשר דאיירי לנדרים שכבר נדר. אמנם עדין קשה דבפרק הגוזל עצים תניא ואם היה זקן או חולה נותנה לכל כהן שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר ופריך האי זקן או חולה ה\"ד אי דמצי עביד עבודה עבודתה ועורה נמי תהוי דידיה ואי דלא מצי עביד עבודה היכי משוי שליח ומשני עבודה דכי עביד ע\"י הדחק עבודה היא משוי שליח, ומאי קושיא דהא כי אמרינן מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח היינו היכא דלאו בר עשיה הוא כלל כגון ישראלים דלאו בני קרבנות נינהו או היכא דהגריעות הוא במעשה כגון דהוי דשלב\"ל:" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "הראב\"ד השיג ואם נתקיים בחותמיו ולא הוצרך לומר בפני נכתב למה אם הביאו פסול ע\"כ. נ\"ב נראה לי דטעמו של רבינו משום דאינו נאמן לומר שעשאהו שליח והו\"ל ספק אם עשהו שליח או לא ואפילו יודה הבעל כמ\"ש ה\"ה פ\"ט הלכ' ל\"ב:" + ], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה אבל אם א\"ל הולך וכו' עד אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נ\"מ להולך לאו כזכי וה\"ה לתן. נ\"ב ק\"ל דבגמרא אמרו שליח מתנה כשליח הגט, ובמתנה כתב הרמב\"ם דתן הוי כזכי. ועיין בהרשב\"א פרק כל הגט דף ל\"ו:" + ], + [ + "כתב ה\"ה שליח האשה וכו'. עד וזה דעת רבינו שהאריך בבאור הא לך גט כמו שאמרה ע\"כ. נ\"ב קאי באם אמר לו הולך ותן לה ולא אמר כמו שאמרה:" + ], + [], + [], + [ + "כתב הראב\"ד ז\"ל דברים בגו שאם הביאו השליח ממקום שצ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ וכו'. נ\"ב לא הבנתי זה דהא דשליח נאמן היינו משום דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי וא\"כ כל שלא קראו העדים הגט לא שייך לומר כן:" + ], + [], + [], + [], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל יכול לבטל לזה שלא בפני זה ואפילו בפני ב' אחרים. נ\"ב רבי איירי לעיקר הדין והא קמ\"ל דלא אמרינן מילתא דאיתעביד באפי עשרה צריכה אפי עשרה למישלפה וזהו דקאמר ואפילו בפני שנים אחרים וסובר הוא ז\"ל דפלוגתא דרבי ורשב\"ג בהכי הוא וכלישנא בתרא והשתא א\"ש הא דכתב בסמוך ואפילו היו י' משבטלו וכו' דבהא לא פליג רבי ורשב\"ג:" + ] + ], + [ + [], + [ + "הקשה בלח\"מ לדעת רבינו כיון דלדעתו דכשהבעל מערער אינו גט מן התורה א\"כ מה תירצו בגמ' ליבעי תרי מדאורייתא לא בעי קיום ורבנן הוא דאצרוך ומשום עיגונא אקילו א\"כ כשבא בעל וערער למה אינו ערעור וסומכין על עד אחד שאמר בפני נכתב ונחתם וכו'. נ\"ב הא דאמרינן עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן היינו היכא דליכא מערער אבל היכא דאיכא מערער לא וכ\"כ רבינו בפרק זה. ועל פי זה נתיישב מ\"ש הבכ\"מ בהלכות עדות פ\"ג ומשום הכי כל היכא דליכא מערער ובא השליח ואמר בפני נכתב ונחתם נאמן כבי תרי ושוב כשבא הבעל ומערער אינו נאמן:" + ] + ], + [ + [ + "כתב ה\"ה וז\"ל ובהלכות כתוב שם קשיא דרב אדרב דהכא פסק הלכה כר\"י והתם בהמגרש אמר לאפוקי מדר\"י ע\"כ. נ\"ב הא דקי\"ל היינו כשכתוב התנאי בשטר אבל בע\"פ לא, ועיין בפ' מי שאחזו:
כתב ה\"ה ויש לה להנשא וכו' עד יש מי שסובר כדברי רבינו בע\"מ והוא שיהא בידה לקיימו ומ\"מ לא דחו הברייתא ע\"מ שתתני לי מאתים זוז שאינו בידה לגמרי שאם הוא אינו רוצה לקבלם הגט פסול. נ\"ב ונראה דרבי סובר כיון דאינו אלא פסול דרבנן לא חיישינן לשמא לא ירצה לקבל המעות, וכיוצא בזה כתב ה\"ה בפ\"ד מהלכות אישות, ועי' מ\"ש ה\"ה בפ' זה הלכה כ\"א:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל הנותן גט לאשתו ע\"ת שתתן לו מאתים זוז כו' עד ואין עד אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין. נ\"ב מכאן נ\"ל דעדות מיוחדת בגיטין אינם מצטרפין:" + ], + [ + "כתב ה\"ה והאריך בזה ובסוף דבריו כתב וצ\"ע ע\"כ. נ\"ב עיין בפ\"ז מהלכות אישות דכתב ה\"ה שכל האומר ע\"מ שיהיה כן כיון שהיה פעם אחד נתקיים התנאי ועיין במהרי\"ט ז\"ל סימן מ':" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "הקשה הרב בעל ל\"מ ז\"ל על תשובת הרי\"ף שהביא ה\"ה טובא. חדא דאמאי לא ניחוש שמא פייס הוא לה ובטלו שניהם התנאי של מאתים ע\"כ. נ\"ב עיין בתוס' בפ\"ב (י\"ח:) ד\"ה חיישינן דלא חיישינן לזה אלא כשהיה הולך דלטובתה נתכוון ולא לצעורה וא\"ש השתא ומחל לה התנאי וכ\"כ הרא\"ש:
באותו הלכה כתב ה\"ה ז\"ל וכן האומר לאשה זה מבואר שע\"כ לא אמרו בגמרא אבל אמתני' הא לא אתא אלא כשאינו בעיר אבל כשהוא בעיר לדברי הכל חוששין ע\"כ. נ\"ב מדברי התוס' בפרק המביא תניין (גיטין דף י\"ח ע\"ב) נראה דכל שהוא עמה בעיר מסתמא מחמת קטטה קמכוין ולא להתפייס:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל שכיב מרע שכתב גט לאשתו וגירש ועמד אינו יכול לחזור שאין גיטו כמתנתו וכו'. בפ' מי שאחזו אמר רב הונא גיטו של ש\"מ כמתנתו ואם עמד חוזר ולית הילכתא כרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ע\"כ. ובהאי מימרא רבו הפירושים דמדברי רש\"י ז\"ל נראה דהא דלא קי\"ל כרב הונא היינו דוקא בסתמא שלא התנה כלום אבל באומר אם מתי דברי הכל אם עמד חוזר אפילו מת מאותו חולי והיינו דוקא כשהלך בלא משענת אבל אם הלך על משענתו אם אמר מחולי זה אומדין אותו אם מת מאותו חולי משום דמחולי זה קאמר אבל באומר אם מתי סתם גיטו גט. ושיטה אחרת יש דאפילו באומר אם מתי סתם אומדין אותו והוא דעת הטור והרמב\"ם כמ\"ש ה\"ה בהל' זכייה. ונראה דטעמייהו הוי משום דבאומר אם מתי סתמא מחולי זה קאמר. אמנם יש חילוק בין סברת הרמב\"ם לסברת הטור דלדעת הרמב\"ם בכל גוונא בעי אומדנא בין הלך במשענת בין הלך בלא משענת ולדעת הטור כל שהלך בלא משענת לא בעי אומדנא ואע\"פ שחזר וחלה מחולי הראשון בטל הגט כיון שנתרפא שעה אחת. והתוספות אזלי לשיטה אחרת והעלו דאפילו באומר אם מתי מחולי זה בעי אומדנא גזירה שמא יאמרו כשמת מאותו חולי ורואים שהגט בטל יאמרו שאין התנאי גורם שהרי מת מאותו חולי אלא מיתה גורם ולכך לא הוי גט כשעמד ויש גט לאחר מיתה אבל השתא דעמד אינו חוזר כיון דמת מאותו חולי יאמרו שתנאי החולי גורם ולפי דבריהם בין הלך במשענת בין שלא במשענת בעי אומדנא אם מת מאותו חולי אלא שבהלך על משענתו בעי אומדנא משום דמחולי זה קאמר ושמא לא מת מאותו חולי ובהלך בלא משענת מדינא לא הוה בעי אומדנא דהרי כבר נתרפא שעה אחת ואפילו מת אח\"כ מאותו חולי אלא דמשום גזירה דשמא יאמרו בעי אומדנא. ולפי זה באומר אם מתי סתם והלך על משענתו כיון דליכא עמידה לא בעי אומדנא. ובהלך בלא משענת ועדין לא הבריא לגמרי. נראה לכאורה דכיון דאיכא עמידה והרי נתרפא שעה אחת דבעי אומדנא דודאי כל האומר אם מתי סתמא כאומר מחולי זה קאמר ולאו תנאה דלעולם כמ\"ש הרשב\"א והר\"ן ז\"ל:
איברא דעדין יש לדקדק דלא ליבעי אומדנא באומר אם מתי ולא אמר מחולי זה דכיון דטעמא דבעינן אומדנא הוי משום גזירה דשמא יאמרו כשרואים שמת אח\"כ מאותו חולי והגט בטל שאין התנאי גורם שהרי מת מאותו חולי. כל זה שייך באומר חולי זה אבל באומר אם מתי סתמא לא שייך האי גזירה כשרואים אותו עמד שהרי הכי התנו אם מתי והרי עמד שעה אחת. אמנם עדין איכא למימר זיל לאידך גיסא ולא ליבעי אומדנא ואפילו כי מת מחולי אחר ליהוי גיטא כל עוד שלא הבריא לגמרי דבשלמא באומר מחולי זה מחמת חולי זה קאמר וכל שנתרפא שעה אחת ומת אח\"כ מחולי אחר מדינא נתבטל הגט דמחולי זה קאמר ולא מחולי אחר וגם לא שייך למיגזר, אבל באם מתי סתמא כל עוד שלא הבריא לגמרי אע\"ג דנתרפא שעה אחת מאותו חולי מדינא לא נתבטל הגט דאם מתי סתמא כל עוד שלא יבריא כמו שהיה מקודם קאמר ולא אזלינן בתר אומדנא ולומר דכל שעמד חזר ביה מידי דהוי אמתנה דכל שעמד בטלה מתנתו וזו היא שיטת רבינו ירוחם:" + ], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה וכו' אינו גט. אם לא יעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או שנשכו נחש הרי זו ספק מגורשת. וכן פסק בש\"ע. ונראה דהחילוק בין רישא לסיפא דמחולי זה משמע מחמת חולי זה וכשאכלו ארי הרי לא מת מחמת אותו חולי. ובאם לא יעמוד מספקא לן אם ר\"ל אם לא יעמוד מחמת זה החולי או דילמא אם לא יעמוד מתוך אותו החולי קאמר. ולפ\"ז מוכרח דכי אמרו אין אונס בגיטין הויא אפילו באונס דלא שכיח. ומן התימא על בעל הש\"ע דבסימן קמ\"ד פסק דאונס דלא שכיח חשיב אונס והיא סברת הטור ולפי מש\"ל דדעת הרמב\"ם והטור דאומר אם מתי סתמא הוי כאלו אמר מחולי זה ובעי אומדנא ה\"ה אם אכלו ארי דלא הוי גט וכן אם אירע לו אונס דשכיח ולא שכיח. דהא לדעת הרמב\"ם ז\"ל דס\"ל דאפילו אונס דלא שכיח כלל אין אונס בגיטין כמ\"ש ואפ\"ה כל שאמר מחולי זה לא הוי גט וה\"ט דמחולי זה קאמר והרי לא מת מחולי זה. ולפ\"ז נראה דאפילו אם אירע אונס דשכיח ומת מחמת המאורע דלא הוי גט דלא שייך הכא לומר הו\"ל לאתנויי דהא התנה בהיפך ופירש דלא קביל אונס אחר ולדעת הטור כל שאינו אונס דלא שכיח כלל הוי גט:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב מרן בכ\"מ ז\"ל אמר כתבו ותנו גט לאשתי אחר השבוע וכו' עד ונ\"ל שאפשר לומר שטעמו של רבינו שכל שהוא אחר השבוע אפילו מופלג לא נפיק מכלל אחר השבוע ע\"כ. נ\"ב צ\"ע בפ\"ג דנזיר אבעיא לן אמר הריני נזיר לאחר כ' יום ונזיר מעכשיו:" + ], + [], + [ + "ה\"ה בסוף לשונו אבל כאן שאחר שנתיחד לא עשה כלום כבר נתבטל שליחותם ע\"כ. נ\"ב ק\"ק דבס\"פ מי שאחזו מייתי תניא כותיה דר\"י ה\"ז גיטך כ\"ז שאעבור מכנגד פניך שלשים יום וכו' הואיל ולא נתייחד עמה ה\"ז גט ולגט ישן אין חוששין כיון דלא נתייחד עמה דמשמע דאם נתייחד עמה לא נתבטל הגט ואע\"ג דלא עשה שום מעשה אחר היחוד:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה אמר לסופר כתוב לי גט וכו' עד ואפילו יודה הבעל הויא לה ספק מגורשת ע\"כ. נ\"ב זה אינו דאם יודה הבעל הוי גט כשר אבל כשאינו מודה הוא דהוי ספק שמא לא שלחו הבעל:" + ], + [ + "כתב הרמב\"ם האומר לשליח תן גט זה לאשתי במקום פ' וכו' עד תנהו לה ביום פ' ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט. נ\"ב כתב המבי\"ט ז\"ל ח\"א סימן קצ\"א דאם נתנו אחר הזמן כשר יע\"ש. וזה אינו דלעיל כתב רבינו הרי שאיחרו הזמן ונתנו לה ה\"ז פסול:" + ] + ], + [ + [], + [], + [ + "כתב הכ\"מ ז\"ל וכן אם גירש את אשתו בגט פסול וכו'. עד אלא ודאי פשיטא דבספק קידושין לא שייך לומר שתצא והולד ממזר ע\"כ. נ\"ב עיין בפ' ט\"ו מהלכות א\"ב הלכה י' שכתב רבינו ז\"ל וממזר ספק כגון הבא על האשה שנתקדשה ספק קידושין:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל המוציא את אשתו משום שם רע וכו' עד ומפני מה המוציא את זו לא יחזירה לעולם גזירה שמא תנשא לאחר וכו'. נ\"ב הוצרך לטעם זה דקלקול דלפי טעם זה צריכים שיאמרו לו דע שאין אתה מחזירה והיינו היכא דאמר לה מפני מה מוציאה. ועיין במהרש\"ך בח\"ב סי' כ\"ו:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל נתייחד עמה בפני עדים אם היתה מגורשת מן הנשואין חוששין לה שמא נבעלה והן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה לפיכך צריכה גט מספק. נ\"ב ראיתי מי שרצה לומר דבמוציא את אשתו משום זנות אע\"פ דבעל בפני עדים אין לחוש לקדושין כיון דאין בידו להחזירה ע\"כ. ואין נראה כן וראיה מההיא דאוקימנא מתני' דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דב\"ש אומרים א\"צ גט שני וב\"ה אומרים צריכה גט שני דמיירי כשלא ראוה שנבעלה ובדאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה דב\"ש סברי לא אמרינן הן עדי יחוד הן עדי ביאה דמשמע אם יש עדי ביאה צריכה גט שני וקאמר בירושלמי אר\"י בר בון ב\"ש כדעתהון דאינון אמרי לא יפטור אדם אשתו אלא א\"כ מצא בה ערוה דמזוהמת היא לפניו ולפיכך א\"צ גט שני אלמא דאפילו במוציא את אשתו משום זנות אי לאו טעמא דאית ליה דלא אמרינן הן הן עדי יחוד וכו' הוה מצרכה גט שני:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ז\"ל כבר כתבתי מחלוקת ר\"י ור' יוסי באנוסה ומפותה ע\"כ. נ\"ב כן משמע בס\"פ אלמנה לכ\"ג ודו\"ק:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה אם נשאת לאחד מעדיה וכו' עד הא דתנן לא ישא את אשתו אינו אלא בעד אחד אבל בתרי לא וכו'. נ\"ב כלומר ליכא חשדא כיון דאין אדם חוטא ולא לו ומשום הכי מצטרף זה עם האחר ולית בהם אפילו חשדא וליכא למימר דהאי דנשאה כמאן דליתא וכיון דעדותו לא מהני לא יצטרף עם האחר ז\"א דלית ביה אלא משום חשדא לבד וכל היכא דאיכא אחר עמו אף משום חשדא ליכא, ומ\"ש הרב בלח\"מ גם מה שיחס לר\"ח כל דבריו צ\"ע:" + ] + ], + [ + [], + [], + [ + "כתב מרן ז\"ל כי איבעיא לן בלא הוחזקה מלחמה ספיקא דרבנן ולקולא ע\"כ. עיין רדב\"ז דף י\"ב ובפ\"מ ח\"א סי' י\"א ומהרי\"ט סי' נ\"א דף נ\"ו ע\"א:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות גירושין", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Nashim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..afff38318cb952bd9eb319df2f97a260359bda39 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,124 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Nashim" + ], + "text": [ + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ז\"ל יבמה שנתייבמה וכו' עד פירש\"י דאע\"ג דאמרה יבמה לא נבעלתי צרתה ודאי לא מיתסרא דחזקה כונס את האשה בועל לאלתר וכו'. נ\"ב זה אינו דהא אמרו שם זמנין דמבייש בייש מינה אלמא דלא הוי חזקה גמורה ולפיכך כשאומרים ב' שלא בעל נאמנים אבל אם טוען שבעל לא נאסור צרתה כיון דאיכא חזקה דעל רוב בועל לאלתר אלא דעדיין קשה דנראה מדבריו דההיא דשניהם מודים איירי אפילו לאחר שלשים יום וכ\"כ התוס' ואפ\"ה אי הוו אמרי שלא בעל היו נאמנים ואע\"ג דאיכא חזקה גמורה לאחר ל' יום:
באותו דבור שאילו כפירש\"י לא היו צריכים להביא ההיא דהנהו ב' מודים ע\"כ. נ\"ב אם כדבריו מאי קא פריך והתניא צריכה גט וחליצה דשאני התם דשניהם מודים וברייתא באומר בעלתי:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל אמר הגדול איני רוצה לא ליבם ולא לחלוץ וכו'. נ\"ב ע' תשובה להרשב\"א ז\"ל אלף קס\"ה:" + ] + ], + [ + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל האומר זה בני הרי זה נאמן וכו'. נ\"ב כתב רשד\"ם ביו\"ד סי' קצ\"ו לדעת רבינו נאמן אפילו במקום עדים ע\"כ. וק\"ל דהיכי אתי חזקה ומרע לעדים:" + ], + [ + "אמר זה אחי אינו נאמן. וכתב ה\"ה ז\"ל ומתבאר בגמרא בב\"ב שאין הלכה כרבי אלא כר' נתן וכתב הלח\"מ כוונתו וכו'. ותמה דאפילו כר' נתן לא אתייא ההיא וכו'. נ\"ב לפי תירוץ ב' של התוס' לק\"מ ודו\"ק:
באותו דבור כתב הלח\"מ ז\"ל אלא ודאי דמאי דקאמר בגמרא דלא מחזיק לן בבני הוא דלא ידיע אי אית ליה בני אי לא ע\"כ. נ\"ב לפי דבריו קשה מאי הקשה הר\"ן ז\"ל דאמאי לא אוקמוה מתניתין במוחזק לן באחי דהא מתני' איירי במוחזק לן דלית ליה בני, וע' במהרש\"ך ח\"ג סוף הספר ומהרשד\"ם ביו\"ד סי' קצ\"ו:" + ], + [], + [], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל נאמן עד אחד להעיד ליבמה וכו' עד או שניתן לבעלה בן להתירה לזר. נ\"ב נראה דטעמו משום דרוב נשים מתעברות ויולדות ובפ\"ק דגיטין אמרו ד\"ת ע\"א נאמן משום דרוב סופרי דדייני מגמר גמירי:
באותו הדיבור כתב ה\"ה ז\"ל ואני אומר שאף בבעל אין הדין פשוט שכבר נתבאר שאם אמר יש לי בנים אע\"פ שמוחזק באחין נאמן ע\"כ. נ\"ב התם משום מיגו מהימנינן ליה:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הלח\"מ ז\"ל וא\"ת כיון דתנא פסולה כו' וי\"ל וכו' דחליצת קטנה אינה כלום כחליצת קטן ע\"כ. נ\"ב כלומר מן התורה כמו חליצת קטן וכיון דקי\"ל דחליצת קטן אינה פוסלת ה\"ה קטנה. וע' בת\"ה ותראה כן:" + ], + [], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל או מנעל של סיב או של שעם כו'. נ\"ב קשה דרבינו בהל' שביתת עשור כתב דמותר לנעול מנעל של שעם ושל סיב אלמא דלא מיקרי מנעל:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרב בכ\"מ יש לתמוה מ\"ש מהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה\"י וכו'. נ\"ב כל היכא דתלוי במעשה לא חיישינן לזה ואפילו ברובא תלוי במעשה לא חיישינן. וע' פ\"כ מהלכות א\"ב:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הלח\"מ ז\"ל י\"ל לזה דהך חליצה הוי פסולה ומדרבנן וכו'. נ\"ב לא הבנתי זה דמן התורה אינה חליצה כלל אלא מדרבנן הוא דהויא חליצה לפסול:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הלח\"מ ז\"ל כתב הנ\"י שהקשה הרשב\"א כו'. נ\"ב נ\"ל דהיינו טעמא משום דביאתה לא פסל את הגדולה אלא שצריך למאן משום שאינו יכול לקיים ב' בתים משא\"כ בקטנה וחרשת דביאת הקטנה פסלה לחרשת ושוב אינו יכול לבנות." + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..90e06f2314ec3c17250e83ce6f824146488bfae7 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,121 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Levirate_Marriage_and_Release", + "text": [ + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ז\"ל יבמה שנתייבמה וכו' עד פירש\"י דאע\"ג דאמרה יבמה לא נבעלתי צרתה ודאי לא מיתסרא דחזקה כונס את האשה בועל לאלתר וכו'. נ\"ב זה אינו דהא אמרו שם זמנין דמבייש בייש מינה אלמא דלא הוי חזקה גמורה ולפיכך כשאומרים ב' שלא בעל נאמנים אבל אם טוען שבעל לא נאסור צרתה כיון דאיכא חזקה דעל רוב בועל לאלתר אלא דעדיין קשה דנראה מדבריו דההיא דשניהם מודים איירי אפילו לאחר שלשים יום וכ\"כ התוס' ואפ\"ה אי הוו אמרי שלא בעל היו נאמנים ואע\"ג דאיכא חזקה גמורה לאחר ל' יום:
באותו דבור שאילו כפירש\"י לא היו צריכים להביא ההיא דהנהו ב' מודים ע\"כ. נ\"ב אם כדבריו מאי קא פריך והתניא צריכה גט וחליצה דשאני התם דשניהם מודים וברייתא באומר בעלתי:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל אמר הגדול איני רוצה לא ליבם ולא לחלוץ וכו'. נ\"ב ע' תשובה להרשב\"א ז\"ל אלף קס\"ה:" + ] + ], + [ + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל האומר זה בני הרי זה נאמן וכו'. נ\"ב כתב רשד\"ם ביו\"ד סי' קצ\"ו לדעת רבינו נאמן אפילו במקום עדים ע\"כ. וק\"ל דהיכי אתי חזקה ומרע לעדים:" + ], + [ + "אמר זה אחי אינו נאמן. וכתב ה\"ה ז\"ל ומתבאר בגמרא בב\"ב שאין הלכה כרבי אלא כר' נתן וכתב הלח\"מ כוונתו וכו'. ותמה דאפילו כר' נתן לא אתייא ההיא וכו'. נ\"ב לפי תירוץ ב' של התוס' לק\"מ ודו\"ק:
באותו דבור כתב הלח\"מ ז\"ל אלא ודאי דמאי דקאמר בגמרא דלא מחזיק לן בבני הוא דלא ידיע אי אית ליה בני אי לא ע\"כ. נ\"ב לפי דבריו קשה מאי הקשה הר\"ן ז\"ל דאמאי לא אוקמוה מתניתין במוחזק לן באחי דהא מתני' איירי במוחזק לן דלית ליה בני, וע' במהרש\"ך ח\"ג סוף הספר ומהרשד\"ם ביו\"ד סי' קצ\"ו:" + ], + [], + [], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל נאמן עד אחד להעיד ליבמה וכו' עד או שניתן לבעלה בן להתירה לזר. נ\"ב נראה דטעמו משום דרוב נשים מתעברות ויולדות ובפ\"ק דגיטין אמרו ד\"ת ע\"א נאמן משום דרוב סופרי דדייני מגמר גמירי:
באותו הדיבור כתב ה\"ה ז\"ל ואני אומר שאף בבעל אין הדין פשוט שכבר נתבאר שאם אמר יש לי בנים אע\"פ שמוחזק באחין נאמן ע\"כ. נ\"ב התם משום מיגו מהימנינן ליה:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הלח\"מ ז\"ל וא\"ת כיון דתנא פסולה כו' וי\"ל וכו' דחליצת קטנה אינה כלום כחליצת קטן ע\"כ. נ\"ב כלומר מן התורה כמו חליצת קטן וכיון דקי\"ל דחליצת קטן אינה פוסלת ה\"ה קטנה. וע' בת\"ה ותראה כן:" + ], + [], + [ + "כתב הר\"מ ז\"ל או מנעל של סיב או של שעם כו'. נ\"ב קשה דרבינו בהל' שביתת עשור כתב דמותר לנעול מנעל של שעם ושל סיב אלמא דלא מיקרי מנעל:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרב בכ\"מ יש לתמוה מ\"ש מהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה\"י וכו'. נ\"ב כל היכא דתלוי במעשה לא חיישינן לזה ואפילו ברובא תלוי במעשה לא חיישינן. וע' פ\"כ מהלכות א\"ב:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הלח\"מ ז\"ל י\"ל לזה דהך חליצה הוי פסולה ומדרבנן וכו'. נ\"ב לא הבנתי זה דמן התורה אינה חליצה כלל אלא מדרבנן הוא דהויא חליצה לפסול:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הלח\"מ ז\"ל כתב הנ\"י שהקשה הרשב\"א כו'. נ\"ב נ\"ל דהיינו טעמא משום דביאתה לא פסל את הגדולה אלא שצריך למאן משום שאינו יכול לקיים ב' בתים משא\"כ בקטנה וחרשת דביאת הקטנה פסלה לחרשת ושוב אינו יכול לבנות." + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Nashim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Marriage/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Marriage/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5239f2d04e2b095f51db7d2f96d2b87be86f2db6 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Marriage/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,295 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Marriage", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות אישות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Nashim" + ], + "text": [ + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרב המגיד ז\"ל הגיע לשנת עשרים וכו' עד ולפי שיטה זו יש לתמוה כו' למה הוזכרו שאר סימנין וכו' ע\"כ. נ\"ב להכי הוזכרו לומר דאם לא הביא מתחלת לידתו לא הוי ודאי סריס אלא ספק. וק\"ק דבפרק יוצא דופן תנן בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס ע\"כ. והשתא היכי מיירי אי הביא שתי שערות בזקן הא להראב\"ד לא הוי סריס ואי לא הביא א\"כ מאי פריך בגמרא והוצרך להעמידה בשנולדו בו סימני סריס הא בסימן זה די:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרב בכ\"מ בסוף הלשון. ואני אומר שאין כאן תמיהא כלל דנבונת לחש דקאמר היינו לומר שהיא חריפה לפי שנותיה ומ\"מ כיון שהיא פחותה מבת שש חזקה על הרוב שאינה יודעת לשמור קדושיה ע\"כ. נ\"ב מדברי רבינו פי\"א מהל' גירושין הל' ז' אין נראה כן:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הכ\"מ המקדש את האשה וכו' או לתוך חצרה כו'. לכאורה נראה דלתוך חצרה מקודשת אפילו אינה משתמרת ואינה עומדת בצדה וכו' עד וכך הם דברי ה\"ה ע\"כ. נ\"ב זה אינו דהרב המגיד ז\"ל לא כתב אלא דעדיפי קידושין מגט ולא בעינן עומד בצדו אבל חצר המשתמרת בעינן:" + ], + [ + "כתב ה\"ה ז\"ל היתה עומדת ברשות של שניהם וכו' עד שאע\"פ שבמקח וממכר אין חצר של שניהם קונה מזה לזה וכו' יש לחוש שמא הוא משאיל לה זכותו ע\"כ. נ\"ב דברים אלו צ\"ע דאפילו אם פירש ואמר שהוא משאיל לה זכותו במאי קנאתו אותו הזכות:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ויש מי שכתב דלפי' זה כל שכן אם מחל לה המלוה בעצמה ע\"כ. נ\"ב אם מחל המלוה בתוך זמנו כיון דאינו יכול לתובעה בדין נראה מדברי התוס' בב\"ק דף פ\"ט דאינה מקודשת. (א\"ה ע' מ\"ש א\"א הרב ז\"ל בהלכות קנין מעות סימן ג'):" + ] + ], + [], + [ + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע\"מ שירצה אבי רצה האב מקודשת כו'. והראב\"ד ז\"ל השיג עליו יע\"ש. נ\"ב ע' בפרק המדיר גבי הא דפריך מההיא דהריני בועליך וכו' דיש ראיה לסברת רבינו:
כתב ה\"ה בסוף לשונו והאומר ע\"מ שלא ימחה הרי התנאי בשב ואל תעשה וכל זמן שנעשה המעשה נתבטל והרי זה כאומר לאשה הרי זה גיטך ע\"מ שלא תשתי יין שהכונה שלא תשתי יין אפילו פעם אחת לעולם ע\"כ. נ\"ב עיין במהריב\"ל ח\"א דף קמ\"ה דנראה דלא זכר מזה:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל המקדש ע\"ת כו' עד לפיכך המקדש ע\"ת וכנס סתם או בעל סתם הרי זו צריכה גט אע\"פ שלא נתקיים התנאי וכו'. נ\"ב היינו דוקא כשבעל שלא בפני עדים דשמא אינו רוצה למחול תנאו כדי שלא יהא לה כתובה וסבור שיתקיים התנאי אבל כל שבעל בפני עדים אמרינן נהי דאינו מוחל תנאו אבל עכשו בועל לשם קידושין כדי שלא תהא בעילתו בעילת זנות:
בכסף משנה המקדש על תנאי וחזר וכו' עד ואם תאמר והא תנן בפ' האיש מקדש על מנת שאני עשיר ונמצא עני כהן ונמצא לוי ואם איתא דיכולה למחול אמאי אינה מקודשת ע\"כ. נ\"ב היינו דוקא בשאר תנאים שדעתו של אדם במתנה מעיקרא אם יקפיד בהם כשידע אבל במתנה ע\"מ שאני כהן או לוי הרי הקפיד בהכי:
בסוף לשון זה סיים שם ז\"ל נתבטלו קידושין לאלתר שלא להנאתה התנית ע\"כ. נ\"ב לא הבנתי דאם שלא להנאתה התנית א\"כ יכול הוא לבטל התנאי וכן נראה מהירושלמי גבי ע\"מ שביתי רחוק מן המרחץ ונמצא קרוב דיכולה לומר בעיתי מטרפסא אזלא וכו'. אלא נ\"ל דכיון דהוא התנה להנאתה והיא היתה צריכה להתנות לא מצית היא למחול התנאי דלא אמרו למחול אלא במי שהוא בעל התנאי:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ולאחר ימים אמרו אמתלא אם נראין הדברים לב\"ד שהוא כן וכו'. נ\"ב כלומר שבירר בעדים דע\"ת קידש וכי אמרו לאו כל כמינה דמחזקת אמתלא התם לא הוו עדים בזה והכי דייק הלשון ולפ\"ז סבירא ליה לרבינו דמבטלינן קלא כה\"ג:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הר\"מ נשא חרשת וכו'. נ\"ב פ\"ק דכתובות פריך בירושלמי וחרשת יש לה קנין ומוקי לה כשכנסה פקחת כנסה:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ואין נראה כן דעת הראשונים אלא אפילו במפרנס סתם אבד מעותיו ע\"כ. נ\"ב לא ידעתי זה דהא כל המפרשים כתבו דלותה היא שגובה מן הבעל דשליחותא דידיה קא עבדא ובפרנסה ג\"כ כיון דלשם הלואה נתנה ומהר\"ם כתב דכל היכא דהיא פטורה הבעל נמי לא מיחייב:
באותו .דבור ואילו לא זן אותה היתה ניזונת מנכסי הבעל או היתה לוה ואוכלת ע\"כ. נ\"ב ק\"ק דגם אם היתה לוה היתה נפרעת ממנו וכ\"כ רש\"י והרשב\"א. והר\"ן ז\"ל בנדרים כתב על דברי הרשב\"א דנהי דלאו בתורת מתנה קעביד מיהו סתמא זו אדעתא דבעל נחית ולא אדעתא דידה שכבר הוא יודע שאין לאשה נכסים ע\"כ, ודבריו קשים ג\"כ דנהי דאין לאשה נכסים יפרע מן הבעל מדרבי נתן והכי כתב הר\"ן ז\"ל בפרק השותפין גבי האומר לאשתו קונם שאיני נהנה לך כו' וב\"ח באים ונפרעים:" + ] + ], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ז\"ל האשה שאמרה לבעלה וכו' עד ולענין גביית הכתובה הכריע הרמב\"ן ז\"ל כדברי רבינו וכו' ע\"כ. נ\"ב צ\"ל דכיון דאיכא חזקה אלימתא מטעם זה תגבה כתובה ותוספות דכל חזקה שהיא תלויה בסברא אלימא מחזקת ממון. איברא דגבי מת בעלי אינה גובה כתובה אלא מטעם זה והטוען פתח פתוח מצאתי לא היה נאמן אי לאו משום דחכמים האמינוהו ואע\"ג דאיכא חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה:" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הראב\"ד ז\"ל אלא מפני שהיא פשיעה בבעלים וכו'. נ\"ב לא הבנתי זה דהאי טעמא לא סגי הכא בששברה כלים דאדם מועד לעולם וחשיב מזיק בידים ולא נפטרו בבעלים אלא כשנאבד בפשיעה ע\"י גרמא. ונראה דאם הפקיד בידה ופשעה בשמירתה לדעת הראב\"ד פטורה ולפי מ\"ש ה\"ה אפשר דחייבת דלא שייך האי טעמא דשלום הבית בכה\"ג. ולתרץ מ\"ש על הראב\"ד ז\"ל אפשר דס\"ל כסברת רבינו פרץ ז\"ל דשכיר לעשות מלאכה לא אמרינן האי דינא כיון דצריך לאיתעסוקי בהו:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרב בכ\"מ ז\"ל. כיצד האשה שמכרה או נתנה לבעלה מנצ\"ב וכו' עד יש לדון דרבינו לא איירי אלא במוכרת או נותנת ולא במוחלת וכו' ע\"כ. נ\"ב בפי\"ז כתב בכ\"מ גבי המוחלת דהיינו דוקא בעיקר וכ\"נ מדברי רבינו שכתב דהיכא דנגנבו צריך קנין ואע\"ג דהוי מחילה וזה שכתב הראב\"ד ז\"ל מעתה אפילו בלא קנין דהוא ז\"ל סובר דבמחילה ליכא טענת נחת רוח, ולפ\"ז ליתא למ\"ש מהראנ\"ח ז\"ל סי' כ\"ד לדעת הרב המגיד:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה וז\"ל וכ\"ש לדעת רבינו שכתב פי\"ד מהלכות מלוה שהטוען בשטר חוב שטר אמנה אינו יכול להשביע המלוה ע\"כ. נ\"ב התם ה\"ט משום דלמעקר שטרא קא אתי ולאו כל כמיניה וכ\"כ הרב בעל התרומות שם אבל הכא דהטענה היא מבחוץ בכה\"ג משבעינן ליה וכ\"נ מדברי רבינו ע' הלכה י\"ז:" + ], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ז\"ל אמרה לו אשתו כו' עד ומסוגיא זאת יש ראיה למ\"ש רבינו בכאן שהיא מפסדת כתובתה בהודאתה ע\"כ. נ\"ב צ\"ע למשנה ראשונה היאך היתה נאמנת והא אין אדם משים עצמו רשע:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ז\"ל בא על אשתו וכו' עד אבל אם בעל ושהה ולא טען וכו' ע\"כ. נ\"ב במהרי\"ק שרש ק\"ה נראה דס\"ל דבבעל תליא מלתא וז\"א דבירושלמי דשמעתין פליגי ר\"י ור\"ל וקי\"ל כר\"י וכ\"נ מדברי ה\"ה ז\"ל דצריך בעל ושהה ועיין בריא\"ז אבל מדברי הרמב\"ם בפ' ט\"ו מהל' מכירה משמע דכל שנשתמש סגי: (שייך קצת לדין הנזכר) האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע\"מ שתתן לי מאתים זוז ובעל סתם דאמרינן אחולי אחליה לתנאיה נראה דנהי דאין הקדושין תלויין מ\"מ חייבת לתת לו המאתים זוז מתורת חוב ונעשו עלה מלוה. וראיה מההיא דירושלמי שהביא הר\"ן בפ' האומר בקדושין במי שקדש ע\"ת וכנסה בתוך הזמן נתבטל התנאי לענין שאין הקדושין תלויין ואע\"פ שלא קיים אותם בזמנו מקודשת אבל הדמים נעשו עליו מלוה, וע' בטוש\"ע אה\"ע סי' ל\"ח סעיף כ\"א וכ\"ב. ול\"נ כדברי הירושלמי דכל שכנסה הרי היא בחזקת בעולה ולא מצי לומר איני רוצה לקיים התנאי ולא בקידושין כשאר התנאים דאם אמר איני רוצה לקיים התנאי הרשות בידו דהתם ה\"ט משום דאומר איני רוצה במתנה ולא בתנאי משא\"כ הכא שכבר נהנה מהמתנה, הגע עצמך מי שנתן לחבירו שדה מלאה פירות ע\"מ שיעשה לו דבר פלוני אם אכל הפירות מי מצי לומר אחר כך איני רוצה לקיים התנאי, ועיין בנ\"י פ' מצות חליצה:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Marriage/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Marriage/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..886219332cd159afd35bc0b579b7e21b89063687 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Marriage/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,292 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Marriage", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Marriage", + "text": [ + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרב המגיד ז\"ל הגיע לשנת עשרים וכו' עד ולפי שיטה זו יש לתמוה כו' למה הוזכרו שאר סימנין וכו' ע\"כ. נ\"ב להכי הוזכרו לומר דאם לא הביא מתחלת לידתו לא הוי ודאי סריס אלא ספק. וק\"ק דבפרק יוצא דופן תנן בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס ע\"כ. והשתא היכי מיירי אי הביא שתי שערות בזקן הא להראב\"ד לא הוי סריס ואי לא הביא א\"כ מאי פריך בגמרא והוצרך להעמידה בשנולדו בו סימני סריס הא בסימן זה די:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרב בכ\"מ בסוף הלשון. ואני אומר שאין כאן תמיהא כלל דנבונת לחש דקאמר היינו לומר שהיא חריפה לפי שנותיה ומ\"מ כיון שהיא פחותה מבת שש חזקה על הרוב שאינה יודעת לשמור קדושיה ע\"כ. נ\"ב מדברי רבינו פי\"א מהל' גירושין הל' ז' אין נראה כן:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הכ\"מ המקדש את האשה וכו' או לתוך חצרה כו'. לכאורה נראה דלתוך חצרה מקודשת אפילו אינה משתמרת ואינה עומדת בצדה וכו' עד וכך הם דברי ה\"ה ע\"כ. נ\"ב זה אינו דהרב המגיד ז\"ל לא כתב אלא דעדיפי קידושין מגט ולא בעינן עומד בצדו אבל חצר המשתמרת בעינן:" + ], + [ + "כתב ה\"ה ז\"ל היתה עומדת ברשות של שניהם וכו' עד שאע\"פ שבמקח וממכר אין חצר של שניהם קונה מזה לזה וכו' יש לחוש שמא הוא משאיל לה זכותו ע\"כ. נ\"ב דברים אלו צ\"ע דאפילו אם פירש ואמר שהוא משאיל לה זכותו במאי קנאתו אותו הזכות:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ויש מי שכתב דלפי' זה כל שכן אם מחל לה המלוה בעצמה ע\"כ. נ\"ב אם מחל המלוה בתוך זמנו כיון דאינו יכול לתובעה בדין נראה מדברי התוס' בב\"ק דף פ\"ט דאינה מקודשת. (א\"ה ע' מ\"ש א\"א הרב ז\"ל בהלכות קנין מעות סימן ג'):" + ] + ], + [], + [ + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע\"מ שירצה אבי רצה האב מקודשת כו'. והראב\"ד ז\"ל השיג עליו יע\"ש. נ\"ב ע' בפרק המדיר גבי הא דפריך מההיא דהריני בועליך וכו' דיש ראיה לסברת רבינו:
כתב ה\"ה בסוף לשונו והאומר ע\"מ שלא ימחה הרי התנאי בשב ואל תעשה וכל זמן שנעשה המעשה נתבטל והרי זה כאומר לאשה הרי זה גיטך ע\"מ שלא תשתי יין שהכונה שלא תשתי יין אפילו פעם אחת לעולם ע\"כ. נ\"ב עיין במהריב\"ל ח\"א דף קמ\"ה דנראה דלא זכר מזה:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל המקדש ע\"ת כו' עד לפיכך המקדש ע\"ת וכנס סתם או בעל סתם הרי זו צריכה גט אע\"פ שלא נתקיים התנאי וכו'. נ\"ב היינו דוקא כשבעל שלא בפני עדים דשמא אינו רוצה למחול תנאו כדי שלא יהא לה כתובה וסבור שיתקיים התנאי אבל כל שבעל בפני עדים אמרינן נהי דאינו מוחל תנאו אבל עכשו בועל לשם קידושין כדי שלא תהא בעילתו בעילת זנות:
בכסף משנה המקדש על תנאי וחזר וכו' עד ואם תאמר והא תנן בפ' האיש מקדש על מנת שאני עשיר ונמצא עני כהן ונמצא לוי ואם איתא דיכולה למחול אמאי אינה מקודשת ע\"כ. נ\"ב היינו דוקא בשאר תנאים שדעתו של אדם במתנה מעיקרא אם יקפיד בהם כשידע אבל במתנה ע\"מ שאני כהן או לוי הרי הקפיד בהכי:
בסוף לשון זה סיים שם ז\"ל נתבטלו קידושין לאלתר שלא להנאתה התנית ע\"כ. נ\"ב לא הבנתי דאם שלא להנאתה התנית א\"כ יכול הוא לבטל התנאי וכן נראה מהירושלמי גבי ע\"מ שביתי רחוק מן המרחץ ונמצא קרוב דיכולה לומר בעיתי מטרפסא אזלא וכו'. אלא נ\"ל דכיון דהוא התנה להנאתה והיא היתה צריכה להתנות לא מצית היא למחול התנאי דלא אמרו למחול אלא במי שהוא בעל התנאי:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרמב\"ם ז\"ל יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ולאחר ימים אמרו אמתלא אם נראין הדברים לב\"ד שהוא כן וכו'. נ\"ב כלומר שבירר בעדים דע\"ת קידש וכי אמרו לאו כל כמינה דמחזקת אמתלא התם לא הוו עדים בזה והכי דייק הלשון ולפ\"ז סבירא ליה לרבינו דמבטלינן קלא כה\"ג:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הר\"מ נשא חרשת וכו'. נ\"ב פ\"ק דכתובות פריך בירושלמי וחרשת יש לה קנין ומוקי לה כשכנסה פקחת כנסה:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ואין נראה כן דעת הראשונים אלא אפילו במפרנס סתם אבד מעותיו ע\"כ. נ\"ב לא ידעתי זה דהא כל המפרשים כתבו דלותה היא שגובה מן הבעל דשליחותא דידיה קא עבדא ובפרנסה ג\"כ כיון דלשם הלואה נתנה ומהר\"ם כתב דכל היכא דהיא פטורה הבעל נמי לא מיחייב:
באותו .דבור ואילו לא זן אותה היתה ניזונת מנכסי הבעל או היתה לוה ואוכלת ע\"כ. נ\"ב ק\"ק דגם אם היתה לוה היתה נפרעת ממנו וכ\"כ רש\"י והרשב\"א. והר\"ן ז\"ל בנדרים כתב על דברי הרשב\"א דנהי דלאו בתורת מתנה קעביד מיהו סתמא זו אדעתא דבעל נחית ולא אדעתא דידה שכבר הוא יודע שאין לאשה נכסים ע\"כ, ודבריו קשים ג\"כ דנהי דאין לאשה נכסים יפרע מן הבעל מדרבי נתן והכי כתב הר\"ן ז\"ל בפרק השותפין גבי האומר לאשתו קונם שאיני נהנה לך כו' וב\"ח באים ונפרעים:" + ] + ], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ז\"ל האשה שאמרה לבעלה וכו' עד ולענין גביית הכתובה הכריע הרמב\"ן ז\"ל כדברי רבינו וכו' ע\"כ. נ\"ב צ\"ל דכיון דאיכא חזקה אלימתא מטעם זה תגבה כתובה ותוספות דכל חזקה שהיא תלויה בסברא אלימא מחזקת ממון. איברא דגבי מת בעלי אינה גובה כתובה אלא מטעם זה והטוען פתח פתוח מצאתי לא היה נאמן אי לאו משום דחכמים האמינוהו ואע\"ג דאיכא חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה:" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הראב\"ד ז\"ל אלא מפני שהיא פשיעה בבעלים וכו'. נ\"ב לא הבנתי זה דהאי טעמא לא סגי הכא בששברה כלים דאדם מועד לעולם וחשיב מזיק בידים ולא נפטרו בבעלים אלא כשנאבד בפשיעה ע\"י גרמא. ונראה דאם הפקיד בידה ופשעה בשמירתה לדעת הראב\"ד פטורה ולפי מ\"ש ה\"ה אפשר דחייבת דלא שייך האי טעמא דשלום הבית בכה\"ג. ולתרץ מ\"ש על הראב\"ד ז\"ל אפשר דס\"ל כסברת רבינו פרץ ז\"ל דשכיר לעשות מלאכה לא אמרינן האי דינא כיון דצריך לאיתעסוקי בהו:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרב בכ\"מ ז\"ל. כיצד האשה שמכרה או נתנה לבעלה מנצ\"ב וכו' עד יש לדון דרבינו לא איירי אלא במוכרת או נותנת ולא במוחלת וכו' ע\"כ. נ\"ב בפי\"ז כתב בכ\"מ גבי המוחלת דהיינו דוקא בעיקר וכ\"נ מדברי רבינו שכתב דהיכא דנגנבו צריך קנין ואע\"ג דהוי מחילה וזה שכתב הראב\"ד ז\"ל מעתה אפילו בלא קנין דהוא ז\"ל סובר דבמחילה ליכא טענת נחת רוח, ולפ\"ז ליתא למ\"ש מהראנ\"ח ז\"ל סי' כ\"ד לדעת הרב המגיד:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה וז\"ל וכ\"ש לדעת רבינו שכתב פי\"ד מהלכות מלוה שהטוען בשטר חוב שטר אמנה אינו יכול להשביע המלוה ע\"כ. נ\"ב התם ה\"ט משום דלמעקר שטרא קא אתי ולאו כל כמיניה וכ\"כ הרב בעל התרומות שם אבל הכא דהטענה היא מבחוץ בכה\"ג משבעינן ליה וכ\"נ מדברי רבינו ע' הלכה י\"ז:" + ], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ז\"ל אמרה לו אשתו כו' עד ומסוגיא זאת יש ראיה למ\"ש רבינו בכאן שהיא מפסדת כתובתה בהודאתה ע\"כ. נ\"ב צ\"ע למשנה ראשונה היאך היתה נאמנת והא אין אדם משים עצמו רשע:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב ה\"ה ז\"ל בא על אשתו וכו' עד אבל אם בעל ושהה ולא טען וכו' ע\"כ. נ\"ב במהרי\"ק שרש ק\"ה נראה דס\"ל דבבעל תליא מלתא וז\"א דבירושלמי דשמעתין פליגי ר\"י ור\"ל וקי\"ל כר\"י וכ\"נ מדברי ה\"ה ז\"ל דצריך בעל ושהה ועיין בריא\"ז אבל מדברי הרמב\"ם בפ' ט\"ו מהל' מכירה משמע דכל שנשתמש סגי: (שייך קצת לדין הנזכר) האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע\"מ שתתן לי מאתים זוז ובעל סתם דאמרינן אחולי אחליה לתנאיה נראה דנהי דאין הקדושין תלויין מ\"מ חייבת לתת לו המאתים זוז מתורת חוב ונעשו עלה מלוה. וראיה מההיא דירושלמי שהביא הר\"ן בפ' האומר בקדושין במי שקדש ע\"ת וכנסה בתוך הזמן נתבטל התנאי לענין שאין הקדושין תלויין ואע\"פ שלא קיים אותם בזמנו מקודשת אבל הדמים נעשו עליו מלוה, וע' בטוש\"ע אה\"ע סי' ל\"ח סעיף כ\"א וכ\"ב. ול\"נ כדברי הירושלמי דכל שכנסה הרי היא בחזקת בעולה ולא מצי לומר איני רוצה לקיים התנאי ולא בקידושין כשאר התנאים דאם אמר איני רוצה לקיים התנאי הרשות בידו דהתם ה\"ט משום דאומר איני רוצה במתנה ולא בתנאי משא\"כ הכא שכבר נהנה מהמתנה, הגע עצמך מי שנתן לחבירו שדה מלאה פירות ע\"מ שיעשה לו דבר פלוני אם אכל הפירות מי מצי לומר אחר כך איני רוצה לקיים התנאי, ועיין בנ\"י פ' מצות חליצה:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות אישות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Nashim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Virgin Maiden/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Virgin Maiden/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..47be7717b27d77f11b5a1936b2352ff47bf16b32 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Virgin Maiden/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,39 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Virgin Maiden", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות נערה בתולה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Nashim" + ], + "text": [ + [ + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרב בכ\"מ וז\"ל מ\"ש רבינו אפילו מחייבי עשה ואפילו שניה וכו' עד אבל שניה קשה כיון. דמדאורייתא היא אשה שהיא ראויה לו כו'. נ\"ב לא ידעתי מאי ק\"ל דהא כתב רבינו לקמן למה לא יבא עשה וידחה ל\"ת שהרי אפשר לקיים את שתיהן עשה ול\"ת:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Virgin Maiden/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Virgin Maiden/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6dbc1fc8d3282a900a5673cccf151040ffbeaa1d --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Virgin Maiden/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,36 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Virgin Maiden", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Virgin_Maiden", + "text": [ + [ + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הרב בכ\"מ וז\"ל מ\"ש רבינו אפילו מחייבי עשה ואפילו שניה וכו' עד אבל שניה קשה כיון. דמדאורייתא היא אשה שהיא ראויה לו כו'. נ\"ב לא ידעתי מאי ק\"ל דהא כתב רבינו לקמן למה לא יבא עשה וידחה ל\"ת שהרי אפשר לקיים את שתיהן עשה ול\"ת:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות נערה בתולה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Nashim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6a5872c07abc64effe80b76b137f8ee06ec624a2 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,43 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות סוטה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Nashim" + ], + "text": [ + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הראב\"ד ז\"ל האי דלא כהלכתא וכו'. נ\"ב עיין ביבמות דף נ\"ח נראה כהראב\"ד:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..fce9b845c2995d3e402cbda926def39109af59e4 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,40 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Woman_Suspected_of_Infidelity", + "text": [ + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הראב\"ד ז\"ל האי דלא כהלכתא וכו'. נ\"ב עיין ביבמות דף נ\"ח נראה כהראב\"ד:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות סוטה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Nashim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Mourning/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Mourning/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6a65f32b27d1674e922e8c28615afc890fd60109 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Mourning/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,35 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Mourning", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות אבל", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Shoftim" + ], + "text": [ + [ + [ + "כתב הבעל\"מ ד\"ה שהוא יום המיתה ואפילו נתרץ לקושיא זאת מה שתירץ הר\"ן ז\"ל בשב ואל תעשה. נ\"ב לא הבנתי זה דתשמיש המטה קום עשה הוי ודוק בהר\"ן ע\"כ:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Mourning/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Mourning/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..207068e8a01fc20f04018368f0268ab9edb2b030 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Mourning/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,32 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Mourning", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Mourning", + "text": [ + [ + [ + "כתב הבעל\"מ ד\"ה שהוא יום המיתה ואפילו נתרץ לקושיא זאת מה שתירץ הר\"ן ז\"ל בשב ואל תעשה. נ\"ב לא הבנתי זה דתשמיש המטה קום עשה הוי ודוק בהר\"ן ע\"כ:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות אבל", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Shoftim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Rebels/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Rebels/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..fce5eafea671e54c9986f27d8ac02eadd935588c --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Rebels/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,50 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Rebels", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות ממרים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Shoftim" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "הממזר חייב בכבוד אביו. נ\"ב כך מוכח מהסוגיא שם דקאמר כבוד שמים עדיף ומפרשי לה בשלא עשה תשובה אלמא דאפ\"ה חייב בכבודו דלא חילק הכתוב במצות כיבוד בין צדיק לרשע. והא דקאמר בהניח להם אביהם פרה דמחזירין מפני כבוד אביהם ואי בשלא עשה תשובה הא לאו עושה מעשה עמך, התם ליכא למיחייבינהו משום כבוד אלא משום בזיון וכמ\"ש התוס' בפ' הכותב (כתובות דף פ\"ו) ד\"ה פריעת ב\"ח מצוה דהוי מ\"ע שמתן שכרה בצדה:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Rebels/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Rebels/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..e0b38cfca5d78888a05326a6d294cd28869a21b7 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Rebels/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,47 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Rebels", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Rebels", + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "הממזר חייב בכבוד אביו. נ\"ב כך מוכח מהסוגיא שם דקאמר כבוד שמים עדיף ומפרשי לה בשלא עשה תשובה אלמא דאפ\"ה חייב בכבודו דלא חילק הכתוב במצות כיבוד בין צדיק לרשע. והא דקאמר בהניח להם אביהם פרה דמחזירין מפני כבוד אביהם ואי בשלא עשה תשובה הא לאו עושה מעשה עמך, התם ליכא למיחייבינהו משום כבוד אלא משום בזיון וכמ\"ש התוס' בפ' הכותב (כתובות דף פ\"ו) ד\"ה פריעת ב\"ח מצוה דהוי מ\"ע שמתן שכרה בצדה:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות ממרים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Shoftim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Testimony/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Testimony/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..cfadf55587deab54d6540951402f6761abfaf68f --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Testimony/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,96 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Testimony", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות עדות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Shoftim" + ], + "text": [ + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [ + "דין תורה. מרן כ\"מ אך ק\"ל אלמא דמדאורייתא עדים החתומים. נ\"ב היינו בשלא קרא עליו ערעור וכן כתב רבינו בהלכות גירושין, ולפי זה מה שאמרו בגמרא כיון דקיום שטרות דרבנן ה\"פ כיון דמאי דמהני הקיום הוי מדרבנן והשתא אתי שפיר ההיא דנאמנים העדים לומר אנוסים היינו כל שאין כת\"י יוצא ממקום אחר כיון דיש בו מערער ולפי פירש\"י ה\"ט כיון דחכמים הצריכו קיום:" + ], + [ + "ומ\"ש וכן אינו יכול להוסיף וכו'. בכ\"מ, וכיון שאין דברים אחרונים סותרים לראשונים. נ\"ב צ\"ע ל\"ל להאי דלו יהא סותר לגמרי מצו הדרי בהו כיון דעל פיהם מתקיים ותוך כדי דיבור כדיבור דמי. ואיברא דרש\"י כ\"כ אבל לדעת רש\"י יש ליישב דאיצטריך לזה משום דאי לאו הכי לא אתי ע\"פ ופרע ליה לשטרא אבל רבינו דסבירא ליה דאפילו בע\"פ לא מהימני:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אבל אם העידה וכו' בצד ימין. נ\"ב ע' בהלכות אישות פ\"ד מה שנסתפק הכ\"מ אם צריכות שיהיו במקום אחד:
מרן כ\"מ ודין זה דשתי שערות ולענין גיטין. נ\"ב עיין בהלכות אישות דאפילו אחת נאמנות:" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [ + "וכיוצא בו ה\"ה פסול מדבריהם. נ\"ב עיין הרב מהרי\"ט באה\"ע סי' מ\"ג:" + ], + [], + [ + "אריס כו'. מרן כ\"מ ואפשר דה\"ט שכל שלא וכו' מורה ואמר כיון שאנו וכו'. נ\"ב אינו נראה כן מדברי רבינו:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אבל החשוד על דבר אינו נאמן על שלו כו'. נ\"ב נ\"ל מההיא דסנהדרין החשוד על העריות נאמן בעדות אשה לעיולה אבל לא לאפוקה. וע' במ\"ש ה\"ה בהלכות גירושין פרק ו' דין ז':" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [ + "כל מי כו'. מרן כ\"מ כתב הטור וכו' ומשמע דכשהחזיר וכו' וצריכים תשובה. נ\"ב עיין בהלכות תשובה בדבריו:" + ] + ], + [], + [], + [ + [ + "לפיכך בני העיר. נ\"ב אבל אחד מקרובי בעלי העיר יכול להעיד, ול\"ד לההיא דקרובי הערב דאינם יכולים להעיד ללוה דהתם על פי עדותם מתחייב הערב אבל הכא אינו מעיד לקרובו כלל אלא ממילא מטיא להו הנאה. כך למדתי מפירש\"י בפ' ז\"ב גבי אשת חורגו יע\"ש (דף כ\"ח):" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Testimony/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Testimony/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..d193f122f5d4ab51fd99f29f4b2ea80a02921622 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Testimony/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,93 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Testimony", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Testimony", + "text": [ + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [ + "דין תורה. מרן כ\"מ אך ק\"ל אלמא דמדאורייתא עדים החתומים. נ\"ב היינו בשלא קרא עליו ערעור וכן כתב רבינו בהלכות גירושין, ולפי זה מה שאמרו בגמרא כיון דקיום שטרות דרבנן ה\"פ כיון דמאי דמהני הקיום הוי מדרבנן והשתא אתי שפיר ההיא דנאמנים העדים לומר אנוסים היינו כל שאין כת\"י יוצא ממקום אחר כיון דיש בו מערער ולפי פירש\"י ה\"ט כיון דחכמים הצריכו קיום:" + ], + [ + "ומ\"ש וכן אינו יכול להוסיף וכו'. בכ\"מ, וכיון שאין דברים אחרונים סותרים לראשונים. נ\"ב צ\"ע ל\"ל להאי דלו יהא סותר לגמרי מצו הדרי בהו כיון דעל פיהם מתקיים ותוך כדי דיבור כדיבור דמי. ואיברא דרש\"י כ\"כ אבל לדעת רש\"י יש ליישב דאיצטריך לזה משום דאי לאו הכי לא אתי ע\"פ ופרע ליה לשטרא אבל רבינו דסבירא ליה דאפילו בע\"פ לא מהימני:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אבל אם העידה וכו' בצד ימין. נ\"ב ע' בהלכות אישות פ\"ד מה שנסתפק הכ\"מ אם צריכות שיהיו במקום אחד:
מרן כ\"מ ודין זה דשתי שערות ולענין גיטין. נ\"ב עיין בהלכות אישות דאפילו אחת נאמנות:" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [ + "וכיוצא בו ה\"ה פסול מדבריהם. נ\"ב עיין הרב מהרי\"ט באה\"ע סי' מ\"ג:" + ], + [], + [ + "אריס כו'. מרן כ\"מ ואפשר דה\"ט שכל שלא וכו' מורה ואמר כיון שאנו וכו'. נ\"ב אינו נראה כן מדברי רבינו:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אבל החשוד על דבר אינו נאמן על שלו כו'. נ\"ב נ\"ל מההיא דסנהדרין החשוד על העריות נאמן בעדות אשה לעיולה אבל לא לאפוקה. וע' במ\"ש ה\"ה בהלכות גירושין פרק ו' דין ז':" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [ + "כל מי כו'. מרן כ\"מ כתב הטור וכו' ומשמע דכשהחזיר וכו' וצריכים תשובה. נ\"ב עיין בהלכות תשובה בדבריו:" + ] + ], + [], + [], + [ + [ + "לפיכך בני העיר. נ\"ב אבל אחד מקרובי בעלי העיר יכול להעיד, ול\"ד לההיא דקרובי הערב דאינם יכולים להעיד ללוה דהתם על פי עדותם מתחייב הערב אבל הכא אינו מעיד לקרובו כלל אלא ממילא מטיא להו הנאה. כך למדתי מפירש\"י בפ' ז\"ב גבי אשת חורגו יע\"ש (דף כ\"ח):" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות עדות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Shoftim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c5fb9536368a0d14478d1e6d252b8c8d6b653321 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,42 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Shoftim" + ], + "text": [ + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "שנים שנכנסו. כתב מרן כ\"מ מ\"מ רבינו מסכים. נ\"ב עיין ספ\"ה מהלכות עדות:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5985e8feda42c1291fc8c60e5020b19d85043183 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,39 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_The_Sanhedrin_and_the_Penalties_within_their_Jurisdiction", + "text": [ + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "שנים שנכנסו. כתב מרן כ\"מ מ\"מ רבינו מסכים. נ\"ב עיין ספ\"ה מהלכות עדות:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Shoftim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Heave Offerings/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Heave Offerings/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..80bf73365dbba63fa641b49b6ed810884e5f0763 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Heave Offerings/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,211 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Heave Offerings", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות תרומות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Zeraim" + ], + "text": [ + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "וכן יראה לי שה\"ה במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה. נ\"ב ע' פ' האומר התקבל דקאמר שם במעשר בזמן הזה דרבנן וע' בפ\"ו מהלכות בית הבחירה:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הראב\"ד ודוקא שלא עשה מהם גורן אבל עשה מהם גורן חייבין אפי' בעיר ע\"כ. נ\"ב עיין מ\"ש הראב\"ד פ\"ב מה' מעשר דין א' וצ\"ע:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ ז\"ל וכתב הראב\"ד מה ראה זה המחבר שפסק כר\"ל וכו'. ועוד יש לתמוה על רבינו דהתם בקידושין אותביה ר\"י לר\"ל ושני ליה שאני נתינת מעות ליד האשה דכמעשה דמי ומשמע דאפי' ר\"ל לא אמר אלא כשיש מעשה ע\"כ. נ\"ב אי מהא לא איריא דבלישנא בתרא אמרו בגמרא הא דר\"ל אפי' דלא עביד מעשה יע\"ש:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אין תורמין שבלים על החטים עד גזירה שמא יטריח הכהן לדרוך ולכתוש. נ\"ב איירי כששניהם גמורים למעשר ומשום גזירה אמרו אינה תרומה אבל היכא דהוי מדבר שלא נגמרה לא גזרו כיון דאסור לעשות כן ובזה נתיישב כל מה שהקשה הר\"ש בפירוש המשנה פ\"ק דתרומות:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ הבודק את החבית וכו'. עד ומכל מקום יש לתמוה דהא בסוף קידושין ובריש נדה רמי האי ברייתא אברייתא דמקוה כו'. נ\"ב בפרק כל הגט גבי מתני' דהמניח פירות להיות מפריש עליהן מצאן שאבדו ה\"ז חושש מעת לעת ד\"ר אלעזר וקאמר בגמרא חלוקים עליו חבריו על ר\"א דתניא מקוה שנמדד וכו' הרי כל הטהרות שנעשו על גביו טמאות למפרע ור\"א קאמר מעת לעת ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא מאי למפרע מעת לעת. משמע דאי הוה מפרשינן הכי לא היו חולקים והא ר\"א קאמר הרי זה חושש מספק ובההיא דמקוה קאמר ודאי. וזהו סיוע לרבינו:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "נשא שניה וכו'. בכ\"מ ועוד מנין לנו דעבדי צ\"ב שלה יאכלו. נ\"ב איפכא ק\"ל עבדי מלוג אמאי לא יאכלו. ושמא ט\"ס נפל וצ\"ל כמ\"ש:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ בסוף דבריו ז\"ל ומה שהקשה מהא דקי\"ל עובר אית ליה זכיה כבר כתבו הראשונים דאפ\"ה הכא אינו פוסל וכו' עד ולמיעוטא לא חיישינן. נ\"ב קשה לי דהא קי\"ל כר\"י דחייש למיעוטא:" + ] + ], + [ + [], + [], + [ + "אחד אומר מת ואחד אומר לא מת הרי זו לא תאכל. נ\"ב נ\"ל דקאי אמה שכתוב בסמוך בהניחה בעלה גוסס. ובכ\"מ כתב על דברי רבינו בפ' האשה תנן דלא תנשא ומשמע דמספיקא לא אכלה בתרומה. וקשה לי דהתם היינו טעמא משום דמוקמינן לה אחזקתה:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ אבל חטים משלם קרן דאכילה קרינן לה. נ\"ב בפ' בכל מערבין אמרו חטים לאו בני אכילה נינהו:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ ומ\"מ איכא למידק שהרי אמרו שם אי דלית ביה שוה פרוטה קרן נמי לא לישלם. נ\"ב לק\"מ דכי אמרו הכי משום דהברייתא איירי בפחות מכזית ומשום הכי פריך כיון דלית ביה שוה פרוטה קרן נמי לא לישלם אבל כל שיש בו כזית חייב:" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ וי\"ל במה שכתב רבינו שאין המים מעלין את היין אפשר שנתכוין למה שפירש הראב\"ד. נ\"ב עיין בפט\"ו הלכה י\"ז:" + ] + ], + [], + [ + [], + [ + "חבית סתומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהם לים הגדול הותרו כולן וכו' עד לפי שהחבית נפילתה ניכרת וכו'. נ\"ב והא דמתיר רבינו טבעת של ע\"ז אע\"ג דאין נפילתה ניכרת היינו הנאה בלבד וכ\"כ הר\"ן בפ\"ב דע\"ז גבי מתני' דחבית שנפל לבור. ולא הבנתי מ\"ש הרמב\"ן ז\"ל דאין חילוק בין אכילה להנאה מההיא דחבית של תרומה שהתיר ר\"ל וכו' דשאני חבית שנפילתה ניכרת. ומ\"ש לחלק דתרומה בזמן הזה דרבנן קשה דטבעת של ע\"ז הוי דאורייתא:
בכ\"מ ולענין מה שהקשה הראב\"ד דכיון דבגמרא לא מתוקמא אלא כר\"א וכו' פשיטא דלית הלכתא כוותיה אלא כת\"ק. נ\"ב צ\"ע דמכאן למד הרשב\"א בת\"ה לכל איסורין שבתורה וכתב שכן כתב הראב\"ד:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Heave Offerings/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Heave Offerings/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..240058518f9268f398ac6d5cdb8eb0f85b98ac28 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Heave Offerings/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,208 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Heave Offerings", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Heave_Offerings", + "text": [ + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "וכן יראה לי שה\"ה במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה. נ\"ב ע' פ' האומר התקבל דקאמר שם במעשר בזמן הזה דרבנן וע' בפ\"ו מהלכות בית הבחירה:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "כתב הראב\"ד ודוקא שלא עשה מהם גורן אבל עשה מהם גורן חייבין אפי' בעיר ע\"כ. נ\"ב עיין מ\"ש הראב\"ד פ\"ב מה' מעשר דין א' וצ\"ע:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ ז\"ל וכתב הראב\"ד מה ראה זה המחבר שפסק כר\"ל וכו'. ועוד יש לתמוה על רבינו דהתם בקידושין אותביה ר\"י לר\"ל ושני ליה שאני נתינת מעות ליד האשה דכמעשה דמי ומשמע דאפי' ר\"ל לא אמר אלא כשיש מעשה ע\"כ. נ\"ב אי מהא לא איריא דבלישנא בתרא אמרו בגמרא הא דר\"ל אפי' דלא עביד מעשה יע\"ש:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אין תורמין שבלים על החטים עד גזירה שמא יטריח הכהן לדרוך ולכתוש. נ\"ב איירי כששניהם גמורים למעשר ומשום גזירה אמרו אינה תרומה אבל היכא דהוי מדבר שלא נגמרה לא גזרו כיון דאסור לעשות כן ובזה נתיישב כל מה שהקשה הר\"ש בפירוש המשנה פ\"ק דתרומות:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ הבודק את החבית וכו'. עד ומכל מקום יש לתמוה דהא בסוף קידושין ובריש נדה רמי האי ברייתא אברייתא דמקוה כו'. נ\"ב בפרק כל הגט גבי מתני' דהמניח פירות להיות מפריש עליהן מצאן שאבדו ה\"ז חושש מעת לעת ד\"ר אלעזר וקאמר בגמרא חלוקים עליו חבריו על ר\"א דתניא מקוה שנמדד וכו' הרי כל הטהרות שנעשו על גביו טמאות למפרע ור\"א קאמר מעת לעת ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא מאי למפרע מעת לעת. משמע דאי הוה מפרשינן הכי לא היו חולקים והא ר\"א קאמר הרי זה חושש מספק ובההיא דמקוה קאמר ודאי. וזהו סיוע לרבינו:" + ] + ], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "נשא שניה וכו'. בכ\"מ ועוד מנין לנו דעבדי צ\"ב שלה יאכלו. נ\"ב איפכא ק\"ל עבדי מלוג אמאי לא יאכלו. ושמא ט\"ס נפל וצ\"ל כמ\"ש:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ בסוף דבריו ז\"ל ומה שהקשה מהא דקי\"ל עובר אית ליה זכיה כבר כתבו הראשונים דאפ\"ה הכא אינו פוסל וכו' עד ולמיעוטא לא חיישינן. נ\"ב קשה לי דהא קי\"ל כר\"י דחייש למיעוטא:" + ] + ], + [ + [], + [], + [ + "אחד אומר מת ואחד אומר לא מת הרי זו לא תאכל. נ\"ב נ\"ל דקאי אמה שכתוב בסמוך בהניחה בעלה גוסס. ובכ\"מ כתב על דברי רבינו בפ' האשה תנן דלא תנשא ומשמע דמספיקא לא אכלה בתרומה. וקשה לי דהתם היינו טעמא משום דמוקמינן לה אחזקתה:" + ] + ], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ אבל חטים משלם קרן דאכילה קרינן לה. נ\"ב בפ' בכל מערבין אמרו חטים לאו בני אכילה נינהו:" + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ ומ\"מ איכא למידק שהרי אמרו שם אי דלית ביה שוה פרוטה קרן נמי לא לישלם. נ\"ב לק\"מ דכי אמרו הכי משום דהברייתא איירי בפחות מכזית ומשום הכי פריך כיון דלית ביה שוה פרוטה קרן נמי לא לישלם אבל כל שיש בו כזית חייב:" + ] + ], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ וי\"ל במה שכתב רבינו שאין המים מעלין את היין אפשר שנתכוין למה שפירש הראב\"ד. נ\"ב עיין בפט\"ו הלכה י\"ז:" + ] + ], + [], + [ + [], + [ + "חבית סתומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהם לים הגדול הותרו כולן וכו' עד לפי שהחבית נפילתה ניכרת וכו'. נ\"ב והא דמתיר רבינו טבעת של ע\"ז אע\"ג דאין נפילתה ניכרת היינו הנאה בלבד וכ\"כ הר\"ן בפ\"ב דע\"ז גבי מתני' דחבית שנפל לבור. ולא הבנתי מ\"ש הרמב\"ן ז\"ל דאין חילוק בין אכילה להנאה מההיא דחבית של תרומה שהתיר ר\"ל וכו' דשאני חבית שנפילתה ניכרת. ומ\"ש לחלק דתרומה בזמן הזה דרבנן קשה דטבעת של ע\"ז הוי דאורייתא:
בכ\"מ ולענין מה שהקשה הראב\"ד דכיון דבגמרא לא מתוקמא אלא כר\"א וכו' פשיטא דלית הלכתא כוותיה אלא כת\"ק. נ\"ב צ\"ע דמכאן למד הרשב\"א בת\"ה לכל איסורין שבתורה וכתב שכן כתב הראב\"ד:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות תרומות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Zeraim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..f2a3285350ec0ca5d4c4b0688f771f93104e288a --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,88 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Zeraim" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ מרחץ שהוסקה וכו'. עד וי\"ל דאם הוסק דיעבד קאמר דמותר לרחוץ. נ\"ב זה אינו דבתנור כתב רבינו דיוצן:" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אבל היורש את אשתו אף על פי שירושת הבעל מדבריהם כו'. נ\"ב הל\"מ בהלכות אישות פי\"ב הקשה דבפ' הכותב אמרו דהאי מתני' אית ליה דירושת הבעל דאורייתא עכ\"ד. ונ\"ל ראיה לדברי רבינו מההיא דס\"פ יש נוחלין אמר רב אסי גבי יובל שווייהו רבנן כלוקח ואין חוזר ביובל:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..2489ac13f5b450c9feda5722c135c61acab42a6f --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,85 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Sabbatical_Year_and_the_Jubilee", + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ מרחץ שהוסקה וכו'. עד וי\"ל דאם הוסק דיעבד קאמר דמותר לרחוץ. נ\"ב זה אינו דבתנור כתב רבינו דיוצן:" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "אבל היורש את אשתו אף על פי שירושת הבעל מדבריהם כו'. נ\"ב הל\"מ בהלכות אישות פי\"ב הקשה דבפ' הכותב אמרו דהאי מתני' אית ליה דירושת הבעל דאורייתא עכ\"ד. ונ\"ל ראיה לדברי רבינו מההיא דס\"פ יש נוחלין אמר רב אסי גבי יובל שווייהו רבנן כלוקח ואין חוזר ביובל:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Zeraim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit/Hebrew/Friedberg Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..8bd4eabc8ffbf190d62d0c2d2b46f4a11a35bf2e --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit/Hebrew/Friedberg Edition.json @@ -0,0 +1,53 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit", + "versionSource": "https://fjms.genizah.org/", + "versionTitle": "Friedberg Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Zeraim" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [ + [], + [ + "בכ\"מ וכן אם רצה לחלל פירות המעשר וכו' עד לרבינו י\"ל דמתחללין דהכא לאו דוקא כו' דלדעת רבינו דמי מעשר מחללין לכתחילה. נ\"ב ק\"ל דבפירוש כתב רבינו שם הלכה ו' אין מחללין מעות מעשר על הפירות וכו' הרי דדמי מעשר אין מחללין לכתחלה על הפירות:" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ כתוב בתשובה הרמב\"ן סימן קנ\"ו על מ\"ש ר' והצנועים היו מניחים את המעות וכו'. נ\"ב נ\"ל דרבינו סמך אאותה סוגיא דנדרים דהאומר שדה שאמכור לך לכשאקחנה ממך תקדש דקדשה מאחר דבידו לעשותו עכשיו וגבי חלה כתב רבינו דיכול להתנות קודם שתתגלגל העיסה כיון שבידו לעשותו עכשיו והכא נמי בידו לומר כל המתלקט ולעשותו עכשיו:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..2addf65a9e68b092f6f980b4821c9c37cb65de30 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,50 @@ +{ + "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Second_Tithes_and_Fourth_Year's_Fruit", + "text": [ + [], + [], + [], + [ + [], + [ + "בכ\"מ וכן אם רצה לחלל פירות המעשר וכו' עד לרבינו י\"ל דמתחללין דהכא לאו דוקא כו' דלדעת רבינו דמי מעשר מחללין לכתחילה. נ\"ב ק\"ל דבפירוש כתב רבינו שם הלכה ו' אין מחללין מעות מעשר על הפירות וכו' הרי דדמי מעשר אין מחללין לכתחלה על הפירות:" + ] + ], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "בכ\"מ כתוב בתשובה הרמב\"ן סימן קנ\"ו על מ\"ש ר' והצנועים היו מניחים את המעות וכו'. נ\"ב נ\"ל דרבינו סמך אאותה סוגיא דנדרים דהאומר שדה שאמכור לך לכשאקחנה ממך תקדש דקדשה מאחר דבידו לעשותו עכשיו וגבי חלה כתב רבינו דיכול להתנות קודם שתתגלגל העיסה כיון שבידו לעשותו עכשיו והכא נמי בידו לומר כל המתלקט ולעשותו עכשיו:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Friedberg Edition", + "https://fjms.genizah.org/" + ] + ], + "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Chidushim of Machaneh Ephraim", + "Sefer Zeraim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..bc83ac8934d9d1738427d2eb1506b135aa8a00e3 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,159 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Festival Offering", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Korbanot" + ], + "text": [ + [ + [ + "שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל וכו'. בפ\"ק דחגיגה (דף ו':): \n", + "הראייה האמורה בתורה וכו'. בפ\"ק דחגיגה (דף ז') מאי הראיון ר\"י אמר ראיית פנים בעזרה ור\"ל אמר ראיית פנים בקרבן בעיקר הרגל כ\"ע לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל. ופירש\"י עיקר הרגל ביו\"ט ראשון. \n", + "ומ\"ש ויביא עמו קרבן עולה. מבואר שם. \n", + "ומ\"ש בין מן העוף בין מן הבהמה. יש לתמוה על זה דהא תניא בפ\"ק דחגיגה (דף ו') לא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות ודין הוא וכו' אף ראייה האמורה לגבוה זבחים ומה הן זבחים עולות. ופירש\"י בזבחים צריך להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין ולא עולת עוף שהיא נמלקת מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים של בהמה דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה קאמר עכ\"ל. והיאך כתב רבינו בין מן העוף. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל שבמקום או אינו אלא בעופות היה גורס רבינו או אינו אלא במנחות או היה גורס או אינו אלא בכספים כמו שהיא שנויה במכילתא ומשמע ליה דעופות בכלל זבחים הם: \n", + "ומי שבא לעזרה ולא הביא וכו': החגיגה האמורה בתורה וכו'. מבואר בפ\"ק דחגיגה שם. \n", + "ומ\"ש והדבר ידוע שאין שלמים באים אלא מן הבהמה. פשוט הוא: \n", + "ושתי מצוות אלו וכו'. פשוט הוא דמ\"ע שהזמן גרמא הן ועוד דבראייה כתיב יראה כל זכורך. ובפ\"ק דחגיגה (דף ו':) תניא ג' מצוות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראייה וחגיגה ושמחה וכו' יש בשמחה מה שאין בשתיהם שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים משא\"כ בשתיהן. ופירש\"י השמחה נוהגת בנשים דכתיב ושמחת אתה וביתך. משא\"כ בשתיהם דמ\"ע שהזמן גרמא הן והכתוב לא ריבה אותן: \n", + "והשמחה האמורה ברגלים וכו' שנאמר וזבחת שלמים וכו'. פסוק זה אינו כתוב בחג אלא על גבי הר עיבל בפרשת כי תבא ולא כתבו רבינו אלא ללמוד משם דסתם שמחה הוי בזביחת שלמים ומינה דושמחת בחגך היינו בזביחת שלמים וכו'. ובגמ' פ' ע\"פ (דף ק\"ט) תניא בזמן שב\"ה קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים וכו'. \n", + "ומ\"ש ונשים חייבות במצוה זו. נתבאר בסמוך ואיתא נמי בפ\"ק דקידושין (דף ל\"ד:): \n", + "וכתב הראב\"ד ונשים חייבות במצוה זו א\"א לא בקרבן וכו'. ודבריו מבוארים בפ\"ק דקידושין דמקשה דנילף למ\"ע שהזמן גרמא לחיובא באשה משמחה ומשני אביי אשה בעלה משמחה אלמנה מאי איכא למימר בשרויה אצלו. ופירש\"י בעלה משמחה אין חובת השמחה תלויה בה אלא על בעלה שישמחנה קרי ביה ושימחת. אלמנה מאי איכא למימר הא כתיב בה שמחה דכתיב והגר והיתום והאלמנה. בשרויה אצלו לא נצטוית היא אלא בעניה הכתוב מדבר ונצטוה מי שהיא שרויה אצלו לשמחה משלו. וכתבו התוס' מפר\"ת אשה בעלה משמחה בשלמי שמחה שלו שהחובה מוטלת על בעלה ובאלמנה על ששרויה אצלו אבל היא גופא לא מיחייבא לאיתויי שלמי שמחה עכ\"ל. ואין תפיסה על רבינו למה לא האריך לבאר זה: \n\n" + ], + [ + "הראייה והחגיגה אין להם שיעור מן התורה. הראייה משנה בראש מס' פאה ומייתי לה פ\"ק דחגיגה. \n", + "ומ\"ש אבל מד\"ס שלא יהא קרבן עולת ראייה פחות משוה מעה כסף ולא שלמי חגיגה פחות משוה שתי כסף. שם בברייתא (דף ז') ואיתא נמי בפ' הנזכר במשנה פלוגתא דב\"ש וב\"ה ופסק כב\"ה. \n", + "ומ\"ש ומצוה להביא כפי עשרו וכו'. משנה שם (דף ח':): \n\n" + ], + [ + "שלמי שמחה לא נתנו להם חכמים שיעור וכו'. בעת שיעלה אדם לירושלים לחוג וכו' לא יביא שוה כסף וכו'. בפרק יש בכור (בכורות דף נ״א) וכפירוש התוספות: \n\n" + ], + [ + "מי שלא הקריב ביו\"ט הראשון וכו'. בפ\"ק דחגיגה (דף ט'). \n", + "ומ\"ש וכולם תשלומי ראשון הם. שם ופסק כרבי יוחנן לגבי רבי אושעיא ויש לתמוה על זה דהא רבי אושעיא גדול מר\"י דרביה הוה: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש ומצוה להקדים ולהקריב בראשון וכו'. פשוט הוא ממה שנתבאר בסמוך. \n", + "ומ\"ש וכל המאחר הרי זה מגונה ועליו נאמר נוגי ממועד אספתי: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה וכיוצא בו נאמר מעוות לא יוכל לתקון. משנה פ\"ק דחגיגה שם: \n\n" + ], + [ + "מי שלא חג ביום טוב הראשון וכו'. שם במשנה. \n", + "ומה שכתב וכן מי שלא חג ביום חג השבועות חוגג כל שבעה וכו'. בפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כ״ד:) ובפ״ב דחגיגה (דף כ״ז): \n\n" + ], + [ + "עולת ראיה ושלמי חגיגה וכו'. דין חגיגה משנה בפרק אלו דברים (פסחים דף ס״ט ע״ב) ובפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ז ע״ב) ועולת ראייה ילפא מינה כיון דשייך בה טעמא דידה: \n", + "ואף על פי שאין מקריבין ביום טוב וכו'. בפרק ב' דביצה (דף י\"ט) ובפ\"ב דחגיגה (דף י\"ז) פלוגתא דב\"ש וב\"ה ופסק כב\"ה: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש כשמקריב המקריב עולת ראייתו וכו' סומך עליה. שם כב\"ה. \n", + "ומ\"ש בכל כחו. בפ\"ב דחגיגה (דף ט\"ז:): \n\n" + ], + [ + "המפריש עולת ראייתו וכו'. פרק יש בכור נקיט לה בפשיטות על מתניתין דמת לאחר שלשים יום ואיתא בירושלמי בפרק קמא דחגיגה אלא ששם אמרו שאם ירשו קרקע אפילו לא הפרישה חייבים יורשים להביאה ולא ידעתי למה השמיטו רבינו: \n", + "מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות וכו'. ריש פרק ב' דתמורה (דף י\"ד) ובפרק קמא דחגיגה (דף ז'): \n\n" + ], + [ + "מי שהיו לו אוכלים מרובין וכו' עד סוף הפרק. משנה פ\"ק דחגיגה (דף ח':): \n\n" + ] + ], + [ + [ + "נשים ועבדים פטורים מן הראיה וכו' עד מפני שהם ספק אשה. משנה וגמ' בריש חגיגה. \n", + "ומ\"ש ומי שחציו עבד וחציו ב\"ח פטור וכו'. שם הכל חייבים בראייה לאיתויי חציו עבד וחציו בן חורין ולרבינא דאמר וכו' פטור וכו' ל\"ק כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה. ופי' רש\"י משנה אחרונה לאחר שהודו ב\"ה לב\"ש שיש על ב\"ד לכוף את אדונו לשחררו ה\"ל כאילו משוחרר כבר וחייב. ועל פי פירוש זה כתב הראב\"ד על דברי רבינו הא דלא כהלכתא דהיא כמשנה ראשונה עכ\"ל. ובפ\"ב מקרבן פסח כתבתי ליישב דברי רבינו: \n", + "ומנין שכל אלו פטורים מן הראיה וכו'. שם חוץ ממ\"ש ועוד הרי נאמר בבוא כל ישראל להוציא העבדים: \n\n" + ], + [ + "המקמץ וכן המצרף נחשת במחצב שלו והעבדנין וכו'. שם (דף ד') בברייתא אחרים אומרים המקמץ והמצרף נחשת והבורסי פטורים מן הראייה שנאמר כל זכורך יצאו אלו שאינן ראויים לעלות עם כל זכורך כלומר מפני שריחן רע. ומשמע לרבינו דכיון דבלשון אחרים מיתניא משמע דרבנן פליגי עלייהו ומחייבי ונקטינן כוותייהו ואע\"ג דבגמ' אמרינן ואלא קרא למאי אתא לכדאחרים לא מכרעא מילתא דליהוי הלכתא כוותייהו דאיכא למימר דרבנן דפליגי עלייהו דרשי ליה לדרשא אחריתי. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב דאחרים לא ממעטי להו אלא בעודם במאיסותם מפני שאינם יכולים לעלות עם כל זכורך אבל כשיטהרו מלבושיהם הרי הם כשאר כל אדם: \n\n" + ], + [ + "כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו וכו'. שם. \n", + "ומה שכתב ואם היה הקטן חגר וכו' אף על פי שהוא ראוי לרפואה וכו'. שם (דף ו') בעיא דאיפשיטא: \n\n" + ], + [ + "כל החייב בראייה חייב בחגיגה וכו'. הכי משמע בפ\"ק דחגיגה (דף ו') גבי הא דתניא ר\"י הגלילי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בעלייתן לרגל (ובדף ב'): \n\n" + ], + [ + "מי שהיה חגר או סומא ביום ראשון וכו'. שם (בדף ט') פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"י. \n", + "ומ\"ש וכן אם נטמא בלילי יו\"ט הראשון וכו'. שם ומי אמר ר\"י הכי והאמר חזקיה נטמא ביום מביא בלילה אינו מביא ור\"י אמר אף בלילה נמי מביא וכו' קסבר ר' יוחנן לילה אינו מחוסר זמן. ופירש רש\"י נטמא ביום גבי נזיר מביא קרבן אחד על טומאות הרבה וכו' אלמא אע\"ג דלא נראה לקרבן יש לו תשלומין. קסבר ר\"י אין חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו מחר הילכך מחוייב הוא בקרבן אלא שהלילה מעכבו מלהביא אבל חגר ביום ראשון אין עליו שום חובת ראייה לפיכך אין לו עליו תשלומין עכ\"ל. ומכאן נלמוד דלחזקיה אם נטמא בליל יו\"ט הראשון שהוא פטור כיון דכשהאיר יו\"ט הראשון היה פטור ואע\"ג שיטבול בו ביום אינו מיטהר עד שיעריב שמשו אבל אם נטמא ביו\"ט הראשון חייב כיון דכשהאיר יו\"ט הראשון היה חייב: \n\n" + ], + [ + "מי שבא לעזרה בתוך ימי החג וכו'. שם (דף ז') פלוגתא דר\"י ור\"ל ופסק כר\"י. ודע דאיתא התם איתיביה ר\"י לר\"ל יראה יראה מה אני בחנם אף אתם בחנם אלא כל היכא דאתא ולא אייתי כ\"ע לא פליגי דעייל ומתחזי ונפיק כי פליגי דאתא ואייתי ר\"י אמר וכו' ראיית פנים הוא דאין לה שיעור הא לקרבן יש לו שיעור ור\"ל אמר וכו' אפי' קרבן אין לו שיעור. ורבנו לא חש להאי לישנא משום דכיון דלא אתמר בגמ' אלא כי היכי דלא תיקשי מאי דמשמע לן במילתיה דר\"ל לא חיישינן לה ונקטינן כלישנא קמא שהוא מאי דמשתמע טפי כפשטא דמילתייהו. ועי\"ל שהוא מפרש דיש שיעור לקרבן דלישנא בתרא לא בשיעור פעמים שהוא מביא מיירי דכל פעמים שהוא רוצה להביא קרבן מביא אלא בשיעור דמי הקרבן קאמר שלא יהא פחות דראייה מעה כסף וחגיגה שתי כסף ולא יפרש רבינו פלוגתא דר\"י ור\"ל כדפירש\"י אלא כמו שפירשו התוס' בשם הירושלמי: \n\n" + ], + [ + "הפריש עשר בהמות לחגיגתו וכו'. בפ\"ק דחגיגה (דף ח':) ודברי רבינו אע\"פ שהם סתומים נראה לפרשם כפירוש ר\"ח שכתבו התוס' שם: \n\n" + ], + [ + "עולת ראיה אינה באה אלא מן החולין וכו'. משנה וגמרא פ\"ק דחגיגה (דף ז':). \n", + "ומ\"ש אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין וכו'. שם (דף ח') ואיתיה בירושלמי פרק קמא דפיאה וכר\"י. וצריך טעם למה לא פסק כחזקיה רביה דפליג עליה. ונראה שהטעם משום דברייתא דמסייע לר\"י עדיפא דמייתי לה מקרא ועוד דלטפול מעות למעות ה\"ל חזקיה יחידאה דהא רב חסדא ורב ששת ס\"ל כר\"י דטופלין מעות למעות. ולומר דאף טופלין בהמה לבהמה ה\"ל רב ששת יחידאה דליכא שום אמורא דליסבר כוותיה. \n", + "ומ\"ש והוא שיהיה שיעור אכילה ראשונה מן החולין. נלמד מברייתא הובאה שם ואע\"פ שהובאה לסייע לחזקיה דפליג אר\"י שפיר ילפינן מינה הא מילתא לדידן דקי\"ל כר\"י: \n", + "וכתב הראב\"ד א\"א זה הכל שיבוש דשלמי חגיגה נמי אינה באה אלא מן החולין וכו'. ואני שמעתי ולא אבין דהא לד\"ה יש חילוק בין עולת ראייה לשלמי חגיגה דעולת ראייה צריך שתהא כולה מן החולין ולא יהא שום תערובת מעשר לא בטופל בהמה לבהמה ולא בטופל מעות למעות אבל שלמי חגיגה מותר לטפול מעשר וחולין למר טופל מעות למעות ולמר טופל בהמה לבהמה וא\"כ מה זה שכתב הראב\"ד דשלמי חגיגה נמי אינה באה דלא הכי היא וכדאמרן ורבינו פוסק כמ\"ד טופל מעות למעות אבל לא בהמה לבהמה ומה ז\"ש ולמ\"ד טופלין בהמה לבהמה אפשר שטופלין בהמת מעשר וכו' אבל למ\"ד אין טופלין בהמה לבהמה לא משכחת לה. דמשמע מדבריו שרבינו סובר שטופלים בהמה לבהמה כמבואר בדבריו. ומ\"ש אבל לא ביו\"ט חוששין שמא יעשר ביו\"ט איני יודע למה הוצרך לכתבו ועוד שרבינו כבר כתב דין זה. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב ביאור דברי הראב\"ד נראה שסובר דלעולם בשלמי חגיגה מיירי ברייתא אבל בטופל הוא דקאמר דבשאר הימים מותר לטפול לשלמי חגיגה אבל לא ביו\"ט שמא יעשר ולמ\"ד אין טופלין בהמה לבהמה לא משכחת לה דין זה ולסיועי לחזקיה מייתי לה התם וקשה לרבינו שכתב שיוצא ידי חובת שלמי חגיגה במעשר בהמה והלא חולין בעינן ומאי שנא מעשר בהמה ממעות מעשר שני דלא נפיק אלא בטופל והלא גם מעשר בהמה אינם חולין. זו כוונת השגת הראב\"ד. ואפשר שגם רבינו בטופל מיירי ולומר שיכול להביא הכל לשם חגיגה אע\"פ שלא פירש ונסמך על מ\"ש למעלה. ומ\"מ לשון יוצא י\"ח שכתב רבינו דחוק לפי זה אלא דרבינו לשון הברייתא הוא דנקט עכ\"ל והאריך עוד: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש רבינו ויוצא אדם י\"ח שלמי חגיגה במעשר בהמה ואין מביאין אותו ביו\"ט וכו'. שם בדף הנזכר: \n\n" + ], + [ + "יוצאין ישראל י\"ח שלמי שמחה בנדרים ונדבות וכו' עד שאינם בשר המשמח. משנה שם (דף ז':): \n", + "כבר ביארנו בפסחים וכו' אלא יוצא בה י״ח שמחה. בפ' אלו דברים (פסחים דף ע') אמתני' דתנן נאכלת לשני ימים ולילה אחד מתני' דלא כבן תימא דתניא בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וחגיגת חמשה עשר נאכלת לשני ימים ולילה אחד וחגיגת י״ד יוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה. והראב״ד כתב על דברי רבינו איני יודע מאי לפיכך וכו'. ובאמת שלשון לפיכך קשה דמשמע דמשום שהיא רשות יוצא בה י״ח שמחה שאם היתה חובה לא היה יוצא בה י״ח שמחה. ומה שהקשה דאותה ברייתא כבן תימא וכו' י״ל שסובר רבינו דלא פליגי רבנן אבן תימא אלא במאי דאמר דאינה נאכלת אלא ליום ולילה אבל מאי דקתני יוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה דברי הכל היא. ומ״ש הראב״ד דלבן תימא היא חובה אינו מוכרח דהא טעמיה דאינו נאכל אלא ליום ולילה אמרי' בגמ' דהוי משום דהקישה הכתוב לפסח ואין במשמע זה שתהא חובה אלא ה״ק אם רצה להביא חגיגה דינה כפסח: \n\n" + ], + [], + [ + "(יא-יב) מי שהיו לו שלמי וכו' שא\"צ לשחוט שלמי שמחה בשעת שמחה. שם (בדף ע\"א) פלוגתא דאמוראי ופסק כרבין משום דרב יוסף ורבה אקשו לעולא משמע דלא ס\"ל כוותיה ותו דאשינויי דחיקי לא סמכינן: \n\n" + ], + [ + "לא יביא אדם תודה ביום י\"ד וכו'. בפ\"ב דביצה (דף י\"ט:). \n", + "ועל מ\"ש ואם הביא יוצא בה י\"ח שמחה. הקשה הר\"י קורקוס ז\"ל דהא תודה אינה נאכלת אלא ליום ולילה ואם כן תודה זו ששחטה ע\"פ איך יוצא בה ידי שמחה הא איפסילא בלינה ואין לומר דיוצא ידי שמחת לילה קאמר שלא מצינו שיהא חייב בשמחה בלילה הראשון שאם כן יהא חייב לשחוט שלמי שמחה בערב הרגל לשמוח בלילה והאריך ובסוף העלה דלאו אשחטה בע\"פ קאי אלא אם הביא במועד קאמר כי בכלל מ\"ש לא בעיו\"ט כ\"ש במועד וה\"ק ואם הביא בזמן שחייב בשמחה יוצא י\"ח שמחה: \n\n" + ], + [ + "האומר הרי עלי תודה וכו'. שם בדף הנזכר בעיא דאיפשיטא. וגי' רבינו שאצא בה ואעפ״כ אינו יוצא בה דכיון שאמר הרי עלי תודה נתחייב בתודה וכי הדר אמר שאצא בה י״ח חגיגה לאו כל כמיניה דוגמא לדבר מה ששנינו בפרק התודה (מנחות דף פ״א) האומר הרי וכו' תודה עלי מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולין ובזה נסתלקה השגת הראב״ד שכתב א״א בספרים שלנו וכו': \n", + "כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא וכו': ומצוה בלוי יותר מן הכל וכו': \n\n" + ] + ], + [ + [ + "מצות עשה להקהיל כל ישראל וכו'. מפורש בתורה פרשת וילך ואיתא בפ\"ק דחגיגה (דף ג') טף למה: \n\n" + ], + [ + "כל הפטור מן הראייה פטור ממצות הקהל וכו'. שם: \n\n" + ], + [ + "אימתי היו קורין במוצאי וכו' עד בלשון הקדש. משנה בפרק אלו נאמרים (סוטה דף מ״א): \n\n" + ], + [ + "ומה שכתב תוקעים בחצוצרות. בתוספתא דסוטה פרק שביעי: \n\n" + ], + [ + "הקריאה והברכות בלשון הקדש וכו'. בפ' אלו נאמרים (סוטה דף ל״ב) תנן דפרשת המלך נאמרה בלשון הקדש. \n", + "ומה שכתב שגם הברכות נאמרים בלה\"ק וכו': אע\"פ שיש שם לועזות וכו': \n\n" + ], + [], + [ + "יום הקהל שחל להיות בשבת וכו'. משנה [וגמרא] בפ\"ק דמגילה (דף ה'). \n", + "ומ\"ש מפני תקיעת חצוצרות וכו'. [ירו' פ\"ק דמגילה]: \n", + "כתב הראב\"ד שאינן דוחין את השבת א\"א ואפילו יום טוב אינו דוחה וכו'. וי\"ל דההיא דירושלמי אינה עניין לדרבינו שבירושלמי (שם) באו ליתן טעם למה אין עושים יום הקהל ביו\"ט עצמו ונתנו טעם מפני הבימה שא\"א לעשותה ביו\"ט וגם מעי\"ט א\"א לעשותה שלא לדחוק העזרה ורבינו בא ליתן טעם למה כשחל מוצאי יו\"ט הראשון בשבת למה מאחרין אותו עד לאחר השבת שמפני דוחק העזרה לא ה\"ל לדחותו שני ימים ונתן טעם מיוחד לזה מפני התקיעות והתחינות שאינם דוחים את השבת אבל אילו היו עושים אותו ביו\"ט לא היו נאסרים התקיעות והתחינות מפני שהם דברים מיוחדים לעשות בו ביום דבחג הסוכות אמר רחמנא ואפילו ביו\"ט. ועי\"ל דהכי איתא בירושלמי ובהקהל רבי בא אמר מפני התקיעה ר' יצחק אמר מפני הבימה ויעשו אותם מאתמול שלא לדחוק את העזרה. ומעתה יש לתמוה על הראב\"ד היאך משיג על רבינו מהירושלמי מאחר שדברי רבינו ג\"כ הם בירושלמי לדעת אחד מהאמוראים ולא עוד אלא שאפשר שר' יצחק לא לחלוק על ר' בא אתא אלא להוסיף ולומר שעוד יש טעם אחר בדבר: \n", + "סליקו הלכות חגיגה בס\"ד \n\n" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..98e524fc186ccf05d9e7711a4c6002ee166ae166 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,156 @@ +{ + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Festival Offering", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Festival_Offering", + "text": [ + [ + [ + "שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל וכו'. בפ\"ק דחגיגה (דף ו':): \n", + "הראייה האמורה בתורה וכו'. בפ\"ק דחגיגה (דף ז') מאי הראיון ר\"י אמר ראיית פנים בעזרה ור\"ל אמר ראיית פנים בקרבן בעיקר הרגל כ\"ע לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל. ופירש\"י עיקר הרגל ביו\"ט ראשון. \n", + "ומ\"ש ויביא עמו קרבן עולה. מבואר שם. \n", + "ומ\"ש בין מן העוף בין מן הבהמה. יש לתמוה על זה דהא תניא בפ\"ק דחגיגה (דף ו') לא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות ודין הוא וכו' אף ראייה האמורה לגבוה זבחים ומה הן זבחים עולות. ופירש\"י בזבחים צריך להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין ולא עולת עוף שהיא נמלקת מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים של בהמה דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה קאמר עכ\"ל. והיאך כתב רבינו בין מן העוף. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל שבמקום או אינו אלא בעופות היה גורס רבינו או אינו אלא במנחות או היה גורס או אינו אלא בכספים כמו שהיא שנויה במכילתא ומשמע ליה דעופות בכלל זבחים הם: \n", + "ומי שבא לעזרה ולא הביא וכו': החגיגה האמורה בתורה וכו'. מבואר בפ\"ק דחגיגה שם. \n", + "ומ\"ש והדבר ידוע שאין שלמים באים אלא מן הבהמה. פשוט הוא: \n", + "ושתי מצוות אלו וכו'. פשוט הוא דמ\"ע שהזמן גרמא הן ועוד דבראייה כתיב יראה כל זכורך. ובפ\"ק דחגיגה (דף ו':) תניא ג' מצוות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראייה וחגיגה ושמחה וכו' יש בשמחה מה שאין בשתיהם שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים משא\"כ בשתיהן. ופירש\"י השמחה נוהגת בנשים דכתיב ושמחת אתה וביתך. משא\"כ בשתיהם דמ\"ע שהזמן גרמא הן והכתוב לא ריבה אותן: \n", + "והשמחה האמורה ברגלים וכו' שנאמר וזבחת שלמים וכו'. פסוק זה אינו כתוב בחג אלא על גבי הר עיבל בפרשת כי תבא ולא כתבו רבינו אלא ללמוד משם דסתם שמחה הוי בזביחת שלמים ומינה דושמחת בחגך היינו בזביחת שלמים וכו'. ובגמ' פ' ע\"פ (דף ק\"ט) תניא בזמן שב\"ה קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים וכו'. \n", + "ומ\"ש ונשים חייבות במצוה זו. נתבאר בסמוך ואיתא נמי בפ\"ק דקידושין (דף ל\"ד:): \n", + "וכתב הראב\"ד ונשים חייבות במצוה זו א\"א לא בקרבן וכו'. ודבריו מבוארים בפ\"ק דקידושין דמקשה דנילף למ\"ע שהזמן גרמא לחיובא באשה משמחה ומשני אביי אשה בעלה משמחה אלמנה מאי איכא למימר בשרויה אצלו. ופירש\"י בעלה משמחה אין חובת השמחה תלויה בה אלא על בעלה שישמחנה קרי ביה ושימחת. אלמנה מאי איכא למימר הא כתיב בה שמחה דכתיב והגר והיתום והאלמנה. בשרויה אצלו לא נצטוית היא אלא בעניה הכתוב מדבר ונצטוה מי שהיא שרויה אצלו לשמחה משלו. וכתבו התוס' מפר\"ת אשה בעלה משמחה בשלמי שמחה שלו שהחובה מוטלת על בעלה ובאלמנה על ששרויה אצלו אבל היא גופא לא מיחייבא לאיתויי שלמי שמחה עכ\"ל. ואין תפיסה על רבינו למה לא האריך לבאר זה: \n\n" + ], + [ + "הראייה והחגיגה אין להם שיעור מן התורה. הראייה משנה בראש מס' פאה ומייתי לה פ\"ק דחגיגה. \n", + "ומ\"ש אבל מד\"ס שלא יהא קרבן עולת ראייה פחות משוה מעה כסף ולא שלמי חגיגה פחות משוה שתי כסף. שם בברייתא (דף ז') ואיתא נמי בפ' הנזכר במשנה פלוגתא דב\"ש וב\"ה ופסק כב\"ה. \n", + "ומ\"ש ומצוה להביא כפי עשרו וכו'. משנה שם (דף ח':): \n\n" + ], + [ + "שלמי שמחה לא נתנו להם חכמים שיעור וכו'. בעת שיעלה אדם לירושלים לחוג וכו' לא יביא שוה כסף וכו'. בפרק יש בכור (בכורות דף נ״א) וכפירוש התוספות: \n\n" + ], + [ + "מי שלא הקריב ביו\"ט הראשון וכו'. בפ\"ק דחגיגה (דף ט'). \n", + "ומ\"ש וכולם תשלומי ראשון הם. שם ופסק כרבי יוחנן לגבי רבי אושעיא ויש לתמוה על זה דהא רבי אושעיא גדול מר\"י דרביה הוה: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש ומצוה להקדים ולהקריב בראשון וכו'. פשוט הוא ממה שנתבאר בסמוך. \n", + "ומ\"ש וכל המאחר הרי זה מגונה ועליו נאמר נוגי ממועד אספתי: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה וכיוצא בו נאמר מעוות לא יוכל לתקון. משנה פ\"ק דחגיגה שם: \n\n" + ], + [ + "מי שלא חג ביום טוב הראשון וכו'. שם במשנה. \n", + "ומה שכתב וכן מי שלא חג ביום חג השבועות חוגג כל שבעה וכו'. בפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כ״ד:) ובפ״ב דחגיגה (דף כ״ז): \n\n" + ], + [ + "עולת ראיה ושלמי חגיגה וכו'. דין חגיגה משנה בפרק אלו דברים (פסחים דף ס״ט ע״ב) ובפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ז ע״ב) ועולת ראייה ילפא מינה כיון דשייך בה טעמא דידה: \n", + "ואף על פי שאין מקריבין ביום טוב וכו'. בפרק ב' דביצה (דף י\"ט) ובפ\"ב דחגיגה (דף י\"ז) פלוגתא דב\"ש וב\"ה ופסק כב\"ה: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש כשמקריב המקריב עולת ראייתו וכו' סומך עליה. שם כב\"ה. \n", + "ומ\"ש בכל כחו. בפ\"ב דחגיגה (דף ט\"ז:): \n\n" + ], + [ + "המפריש עולת ראייתו וכו'. פרק יש בכור נקיט לה בפשיטות על מתניתין דמת לאחר שלשים יום ואיתא בירושלמי בפרק קמא דחגיגה אלא ששם אמרו שאם ירשו קרקע אפילו לא הפרישה חייבים יורשים להביאה ולא ידעתי למה השמיטו רבינו: \n", + "מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות וכו'. ריש פרק ב' דתמורה (דף י\"ד) ובפרק קמא דחגיגה (דף ז'): \n\n" + ], + [ + "מי שהיו לו אוכלים מרובין וכו' עד סוף הפרק. משנה פ\"ק דחגיגה (דף ח':): \n\n" + ] + ], + [ + [ + "נשים ועבדים פטורים מן הראיה וכו' עד מפני שהם ספק אשה. משנה וגמ' בריש חגיגה. \n", + "ומ\"ש ומי שחציו עבד וחציו ב\"ח פטור וכו'. שם הכל חייבים בראייה לאיתויי חציו עבד וחציו בן חורין ולרבינא דאמר וכו' פטור וכו' ל\"ק כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה. ופי' רש\"י משנה אחרונה לאחר שהודו ב\"ה לב\"ש שיש על ב\"ד לכוף את אדונו לשחררו ה\"ל כאילו משוחרר כבר וחייב. ועל פי פירוש זה כתב הראב\"ד על דברי רבינו הא דלא כהלכתא דהיא כמשנה ראשונה עכ\"ל. ובפ\"ב מקרבן פסח כתבתי ליישב דברי רבינו: \n", + "ומנין שכל אלו פטורים מן הראיה וכו'. שם חוץ ממ\"ש ועוד הרי נאמר בבוא כל ישראל להוציא העבדים: \n\n" + ], + [ + "המקמץ וכן המצרף נחשת במחצב שלו והעבדנין וכו'. שם (דף ד') בברייתא אחרים אומרים המקמץ והמצרף נחשת והבורסי פטורים מן הראייה שנאמר כל זכורך יצאו אלו שאינן ראויים לעלות עם כל זכורך כלומר מפני שריחן רע. ומשמע לרבינו דכיון דבלשון אחרים מיתניא משמע דרבנן פליגי עלייהו ומחייבי ונקטינן כוותייהו ואע\"ג דבגמ' אמרינן ואלא קרא למאי אתא לכדאחרים לא מכרעא מילתא דליהוי הלכתא כוותייהו דאיכא למימר דרבנן דפליגי עלייהו דרשי ליה לדרשא אחריתי. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב דאחרים לא ממעטי להו אלא בעודם במאיסותם מפני שאינם יכולים לעלות עם כל זכורך אבל כשיטהרו מלבושיהם הרי הם כשאר כל אדם: \n\n" + ], + [ + "כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו וכו'. שם. \n", + "ומה שכתב ואם היה הקטן חגר וכו' אף על פי שהוא ראוי לרפואה וכו'. שם (דף ו') בעיא דאיפשיטא: \n\n" + ], + [ + "כל החייב בראייה חייב בחגיגה וכו'. הכי משמע בפ\"ק דחגיגה (דף ו') גבי הא דתניא ר\"י הגלילי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בעלייתן לרגל (ובדף ב'): \n\n" + ], + [ + "מי שהיה חגר או סומא ביום ראשון וכו'. שם (בדף ט') פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"י. \n", + "ומ\"ש וכן אם נטמא בלילי יו\"ט הראשון וכו'. שם ומי אמר ר\"י הכי והאמר חזקיה נטמא ביום מביא בלילה אינו מביא ור\"י אמר אף בלילה נמי מביא וכו' קסבר ר' יוחנן לילה אינו מחוסר זמן. ופירש רש\"י נטמא ביום גבי נזיר מביא קרבן אחד על טומאות הרבה וכו' אלמא אע\"ג דלא נראה לקרבן יש לו תשלומין. קסבר ר\"י אין חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו מחר הילכך מחוייב הוא בקרבן אלא שהלילה מעכבו מלהביא אבל חגר ביום ראשון אין עליו שום חובת ראייה לפיכך אין לו עליו תשלומין עכ\"ל. ומכאן נלמוד דלחזקיה אם נטמא בליל יו\"ט הראשון שהוא פטור כיון דכשהאיר יו\"ט הראשון היה פטור ואע\"ג שיטבול בו ביום אינו מיטהר עד שיעריב שמשו אבל אם נטמא ביו\"ט הראשון חייב כיון דכשהאיר יו\"ט הראשון היה חייב: \n\n" + ], + [ + "מי שבא לעזרה בתוך ימי החג וכו'. שם (דף ז') פלוגתא דר\"י ור\"ל ופסק כר\"י. ודע דאיתא התם איתיביה ר\"י לר\"ל יראה יראה מה אני בחנם אף אתם בחנם אלא כל היכא דאתא ולא אייתי כ\"ע לא פליגי דעייל ומתחזי ונפיק כי פליגי דאתא ואייתי ר\"י אמר וכו' ראיית פנים הוא דאין לה שיעור הא לקרבן יש לו שיעור ור\"ל אמר וכו' אפי' קרבן אין לו שיעור. ורבנו לא חש להאי לישנא משום דכיון דלא אתמר בגמ' אלא כי היכי דלא תיקשי מאי דמשמע לן במילתיה דר\"ל לא חיישינן לה ונקטינן כלישנא קמא שהוא מאי דמשתמע טפי כפשטא דמילתייהו. ועי\"ל שהוא מפרש דיש שיעור לקרבן דלישנא בתרא לא בשיעור פעמים שהוא מביא מיירי דכל פעמים שהוא רוצה להביא קרבן מביא אלא בשיעור דמי הקרבן קאמר שלא יהא פחות דראייה מעה כסף וחגיגה שתי כסף ולא יפרש רבינו פלוגתא דר\"י ור\"ל כדפירש\"י אלא כמו שפירשו התוס' בשם הירושלמי: \n\n" + ], + [ + "הפריש עשר בהמות לחגיגתו וכו'. בפ\"ק דחגיגה (דף ח':) ודברי רבינו אע\"פ שהם סתומים נראה לפרשם כפירוש ר\"ח שכתבו התוס' שם: \n\n" + ], + [ + "עולת ראיה אינה באה אלא מן החולין וכו'. משנה וגמרא פ\"ק דחגיגה (דף ז':). \n", + "ומ\"ש אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין וכו'. שם (דף ח') ואיתיה בירושלמי פרק קמא דפיאה וכר\"י. וצריך טעם למה לא פסק כחזקיה רביה דפליג עליה. ונראה שהטעם משום דברייתא דמסייע לר\"י עדיפא דמייתי לה מקרא ועוד דלטפול מעות למעות ה\"ל חזקיה יחידאה דהא רב חסדא ורב ששת ס\"ל כר\"י דטופלין מעות למעות. ולומר דאף טופלין בהמה לבהמה ה\"ל רב ששת יחידאה דליכא שום אמורא דליסבר כוותיה. \n", + "ומ\"ש והוא שיהיה שיעור אכילה ראשונה מן החולין. נלמד מברייתא הובאה שם ואע\"פ שהובאה לסייע לחזקיה דפליג אר\"י שפיר ילפינן מינה הא מילתא לדידן דקי\"ל כר\"י: \n", + "וכתב הראב\"ד א\"א זה הכל שיבוש דשלמי חגיגה נמי אינה באה אלא מן החולין וכו'. ואני שמעתי ולא אבין דהא לד\"ה יש חילוק בין עולת ראייה לשלמי חגיגה דעולת ראייה צריך שתהא כולה מן החולין ולא יהא שום תערובת מעשר לא בטופל בהמה לבהמה ולא בטופל מעות למעות אבל שלמי חגיגה מותר לטפול מעשר וחולין למר טופל מעות למעות ולמר טופל בהמה לבהמה וא\"כ מה זה שכתב הראב\"ד דשלמי חגיגה נמי אינה באה דלא הכי היא וכדאמרן ורבינו פוסק כמ\"ד טופל מעות למעות אבל לא בהמה לבהמה ומה ז\"ש ולמ\"ד טופלין בהמה לבהמה אפשר שטופלין בהמת מעשר וכו' אבל למ\"ד אין טופלין בהמה לבהמה לא משכחת לה. דמשמע מדבריו שרבינו סובר שטופלים בהמה לבהמה כמבואר בדבריו. ומ\"ש אבל לא ביו\"ט חוששין שמא יעשר ביו\"ט איני יודע למה הוצרך לכתבו ועוד שרבינו כבר כתב דין זה. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב ביאור דברי הראב\"ד נראה שסובר דלעולם בשלמי חגיגה מיירי ברייתא אבל בטופל הוא דקאמר דבשאר הימים מותר לטפול לשלמי חגיגה אבל לא ביו\"ט שמא יעשר ולמ\"ד אין טופלין בהמה לבהמה לא משכחת לה דין זה ולסיועי לחזקיה מייתי לה התם וקשה לרבינו שכתב שיוצא ידי חובת שלמי חגיגה במעשר בהמה והלא חולין בעינן ומאי שנא מעשר בהמה ממעות מעשר שני דלא נפיק אלא בטופל והלא גם מעשר בהמה אינם חולין. זו כוונת השגת הראב\"ד. ואפשר שגם רבינו בטופל מיירי ולומר שיכול להביא הכל לשם חגיגה אע\"פ שלא פירש ונסמך על מ\"ש למעלה. ומ\"מ לשון יוצא י\"ח שכתב רבינו דחוק לפי זה אלא דרבינו לשון הברייתא הוא דנקט עכ\"ל והאריך עוד: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש רבינו ויוצא אדם י\"ח שלמי חגיגה במעשר בהמה ואין מביאין אותו ביו\"ט וכו'. שם בדף הנזכר: \n\n" + ], + [ + "יוצאין ישראל י\"ח שלמי שמחה בנדרים ונדבות וכו' עד שאינם בשר המשמח. משנה שם (דף ז':): \n", + "כבר ביארנו בפסחים וכו' אלא יוצא בה י״ח שמחה. בפ' אלו דברים (פסחים דף ע') אמתני' דתנן נאכלת לשני ימים ולילה אחד מתני' דלא כבן תימא דתניא בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וחגיגת חמשה עשר נאכלת לשני ימים ולילה אחד וחגיגת י״ד יוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה. והראב״ד כתב על דברי רבינו איני יודע מאי לפיכך וכו'. ובאמת שלשון לפיכך קשה דמשמע דמשום שהיא רשות יוצא בה י״ח שמחה שאם היתה חובה לא היה יוצא בה י״ח שמחה. ומה שהקשה דאותה ברייתא כבן תימא וכו' י״ל שסובר רבינו דלא פליגי רבנן אבן תימא אלא במאי דאמר דאינה נאכלת אלא ליום ולילה אבל מאי דקתני יוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה דברי הכל היא. ומ״ש הראב״ד דלבן תימא היא חובה אינו מוכרח דהא טעמיה דאינו נאכל אלא ליום ולילה אמרי' בגמ' דהוי משום דהקישה הכתוב לפסח ואין במשמע זה שתהא חובה אלא ה״ק אם רצה להביא חגיגה דינה כפסח: \n\n" + ], + [], + [ + "(יא-יב) מי שהיו לו שלמי וכו' שא\"צ לשחוט שלמי שמחה בשעת שמחה. שם (בדף ע\"א) פלוגתא דאמוראי ופסק כרבין משום דרב יוסף ורבה אקשו לעולא משמע דלא ס\"ל כוותיה ותו דאשינויי דחיקי לא סמכינן: \n\n" + ], + [ + "לא יביא אדם תודה ביום י\"ד וכו'. בפ\"ב דביצה (דף י\"ט:). \n", + "ועל מ\"ש ואם הביא יוצא בה י\"ח שמחה. הקשה הר\"י קורקוס ז\"ל דהא תודה אינה נאכלת אלא ליום ולילה ואם כן תודה זו ששחטה ע\"פ איך יוצא בה ידי שמחה הא איפסילא בלינה ואין לומר דיוצא ידי שמחת לילה קאמר שלא מצינו שיהא חייב בשמחה בלילה הראשון שאם כן יהא חייב לשחוט שלמי שמחה בערב הרגל לשמוח בלילה והאריך ובסוף העלה דלאו אשחטה בע\"פ קאי אלא אם הביא במועד קאמר כי בכלל מ\"ש לא בעיו\"ט כ\"ש במועד וה\"ק ואם הביא בזמן שחייב בשמחה יוצא י\"ח שמחה: \n\n" + ], + [ + "האומר הרי עלי תודה וכו'. שם בדף הנזכר בעיא דאיפשיטא. וגי' רבינו שאצא בה ואעפ״כ אינו יוצא בה דכיון שאמר הרי עלי תודה נתחייב בתודה וכי הדר אמר שאצא בה י״ח חגיגה לאו כל כמיניה דוגמא לדבר מה ששנינו בפרק התודה (מנחות דף פ״א) האומר הרי וכו' תודה עלי מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולין ובזה נסתלקה השגת הראב״ד שכתב א״א בספרים שלנו וכו': \n", + "כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא וכו': ומצוה בלוי יותר מן הכל וכו': \n\n" + ] + ], + [ + [ + "מצות עשה להקהיל כל ישראל וכו'. מפורש בתורה פרשת וילך ואיתא בפ\"ק דחגיגה (דף ג') טף למה: \n\n" + ], + [ + "כל הפטור מן הראייה פטור ממצות הקהל וכו'. שם: \n\n" + ], + [ + "אימתי היו קורין במוצאי וכו' עד בלשון הקדש. משנה בפרק אלו נאמרים (סוטה דף מ״א): \n\n" + ], + [ + "ומה שכתב תוקעים בחצוצרות. בתוספתא דסוטה פרק שביעי: \n\n" + ], + [ + "הקריאה והברכות בלשון הקדש וכו'. בפ' אלו נאמרים (סוטה דף ל״ב) תנן דפרשת המלך נאמרה בלשון הקדש. \n", + "ומה שכתב שגם הברכות נאמרים בלה\"ק וכו': אע\"פ שיש שם לועזות וכו': \n\n" + ], + [], + [ + "יום הקהל שחל להיות בשבת וכו'. משנה [וגמרא] בפ\"ק דמגילה (דף ה'). \n", + "ומ\"ש מפני תקיעת חצוצרות וכו'. [ירו' פ\"ק דמגילה]: \n", + "כתב הראב\"ד שאינן דוחין את השבת א\"א ואפילו יום טוב אינו דוחה וכו'. וי\"ל דההיא דירושלמי אינה עניין לדרבינו שבירושלמי (שם) באו ליתן טעם למה אין עושים יום הקהל ביו\"ט עצמו ונתנו טעם מפני הבימה שא\"א לעשותה ביו\"ט וגם מעי\"ט א\"א לעשותה שלא לדחוק העזרה ורבינו בא ליתן טעם למה כשחל מוצאי יו\"ט הראשון בשבת למה מאחרין אותו עד לאחר השבת שמפני דוחק העזרה לא ה\"ל לדחותו שני ימים ונתן טעם מיוחד לזה מפני התקיעות והתחינות שאינם דוחים את השבת אבל אילו היו עושים אותו ביו\"ט לא היו נאסרים התקיעות והתחינות מפני שהם דברים מיוחדים לעשות בו ביום דבחג הסוכות אמר רחמנא ואפילו ביו\"ט. ועי\"ל דהכי איתא בירושלמי ובהקהל רבי בא אמר מפני התקיעה ר' יצחק אמר מפני הבימה ויעשו אותם מאתמול שלא לדחוק את העזרה. ומעתה יש לתמוה על הראב\"ד היאך משיג על רבינו מהירושלמי מאחר שדברי רבינו ג\"כ הם בירושלמי לדעת אחד מהאמוראים ולא עוד אלא שאפשר שר' יצחק לא לחלוק על ר' בא אתא אלא להוסיף ולומר שעוד יש טעם אחר בדבר: \n", + "סליקו הלכות חגיגה בס\"ד \n\n" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ] + ], + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Korbanot" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..0e392f2810341e649f3fd67195e8ddcc9c4f509a --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,494 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות בכורות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Korbanot" + ], + "text": [ + [ + [ + "מצות עשה להפריש כל פטר רחם הזכרים וכו'. מפורש בתורה פ' בא אל פרעה ופ' ראה. \n", + "ומ\"ש בין שהיו טריפות: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש ופדיונם לכהנים. בפרק רביעי דחלה (משנה ט'). \n", + "ומה שכתב ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה וכו'. משנה בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ״ו:): \n\n" + ], + [ + "בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום וכו'. פשוט בכמה מקומות מהם סוף פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ״ז) ובפ' ב״ש: \n", + "ומ\"ש אם רצה אוכלו בכ\"מ. דע\"כ לא שנינו בס\"פ איזהו מקומן שהבכור נאכל בכל העיר אלא בתם אבל בעל מום נאכל בכל מקום. \n", + "ומ\"ש או מוכרו. בריש מעשר שני (משנה ב'). \n", + "ומ\"ש או מאכילו למי שירצה אפי' לנכרי. במשנה פ\"ה דבכורות (דף לב:) פלוגתא דתנאי ופסק כב\"ה. \n", + "ומ\"ש והרי הוא נכסי כהן. רפ\"ב דבכורים תנן דבכורים נכסי כהן ומשמע לרבינו דבכור בכלל בכורים הוא ובסוף מסכת בכורים (פ\"ג מי\"ב) תנן ולמה אמרו הבכורים כנכסי כהן שהוא קונה מהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה וב\"ח נוטלם בחובו ואשה בכתובתה: \n\n" + ], + [ + "מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה וכו'. בסוף המקדיש שדהו (דף נ\"ט.): \n\n" + ], + [ + "מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובח״ל. כך היא הנוסחא האמיתית והכי משמע בסוף פ״ג דתמורה (דף כ״א) ובפ' אלו טריפות (חולין דף מ״ד:) אמרינן דאמרה ליה בת רב חסדא לרבא אבא שרי בוכרא ולא זבן מיניה בשרא ובפ' קמא דבכורות (דף ג':) רב מרי בר רחל ה״ל ההיא חיותא דהוה מקני לאודנייהו לנכרי ובפרק אין צדין (ביצה דף כ״ז:) ההוא גברא דאייתי בוכרא קמיה דרבא: \n", + "ומ\"ש ואין מביאין בכורות מח\"ל שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' אלא יאכל במומו ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו. בספ\"ג דתמורה (דף כ\"א) פלוגתא דתנאי ופסק כר\"ע. ודע שבספרי רבינו היה כתוב מצות בכור בהמה טהורה אינה נוהגת אלא בארץ וע\"פ זה השיגו הראב\"ד וכתב טעות היא זו גם הרמב\"ן בהל' בכורות תמה עליו והקשה עליו כמה קושיות וכן הרשב\"א והר\"ן בתשובה וכולם ספר מוטעה נזדמן להם בדברי רבינו והגירסא שכתבתי בדבריו היא הכתובה בספרינו והיא הנוסחא האמיתית: \n\n" + ], + [ + "ומצוה זו נוהגת וכו'. בסוף שקלים (פ\"ח מ\"ח) ובפירקא בתרא דבכורות (דף נ\"ג) והכי איכא למילף מהנך שהבאתי גבי נוהגת בח\"ל. \n", + "ומ״ש ואינה נוהגת במוקדשין כשהן בקדושתן קודם שיפדו בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית. משנה בפ' הזרוע (חולין דף ק״ל) ופ״ב דבכורות (דף י״ד). ודע ששנינו במשנה הנזכרת דהא דאמרינן דקודם שיפדו פטורים מן הבכורה הא אחר שנפדו חייבים ה״מ בשקדם מום קבוע להקדשן אבל אם קדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדשן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע להקדשן אפי' אחר שנפדו פטורים מן הבכורה וביאר זה רבינו בפ' ה': \n\n" + ], + [ + "הכל חייבים בבכורה כהנים וכו'. משנה בפ\"ב דבכורות (דף י\"ג). \n", + "ומ\"ש ואע\"פ שהבכור לכהן אם נולד לו בכור מקריב דמו ואימוריו וכו'. פשוט הוא ע\"פ מה שנתבאר שהכהנים חייבים. \n", + "ומ\"ש אבל בכור אדם ובכור בהמה טמאה כהנים ולוים פטורין. משנה בפ\"ק (דף ד') ופ\"ב דבכורות (דף י\"ג): \n\n" + ], + [ + "הבכור נאכל בתוך שנתו וכו'. משנה בפ' עד כמה (בכורות דף כ״ו:). \n", + "ומה שכתב מאימתי מונה לו וכו' עד אבל אם לא ידע בודאי שכלו לו חדשיו מונה לו מיום שמיני. בפ\"ק דר\"ה (דף ו' ז'): \n\n" + ], + [ + "נולד לו מום בתוך שנתו וכו'. משנה בפרק עד כמה (בכורות דף כ״ח:). \n", + "ומה שכתב נולד לו מום בסוף שנתו וכו'. שם בדף כ\"ח. \n", + "וומה שכתב נולד לו מום אחר שנתו וכו'. משנה שם: \n\n" + ], + [], + [ + "(י-יא) הבכור בזמן הזה וכו' עד מקיימו שלשים יום. שם: \n", + "מצאתי כתוב ועד שלא נראה לחכם רשאי לקיימו. כן הוא לשון הברייתא ופירושו חייב לקיימו דהא כל עוד שלא נפל בו מום א\"א לשחטו וע\"כ יקיימנו ואטו דתנא סיפא אם נולד לו מום וכו' רשאי תנא ברישא רשאי עכ\"ל. והתוס' כתבו שפירוש זה דחוק: \n\n" + ], + [ + "שנה של בכור היא שנת לבנה תמימה וכו'. פרק קמא דר\"ה (דף י\"ז) ופ\"ה דערכין (דף ל\"א) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים: \n", + "נולדו לו שני טלאים וכו'. מימרא פ\"ק דערכין (דף ל\"א:): \n\n" + ], + [ + "עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו וכו' עד משנה לחבירתה. פרק קמא דר\"ה (דף ה':): \n\n" + ], + [], + [ + "(יד-טו) אין נותנין את הבכור לכהן כשיולד וכו' עד הרי זה נותנו לו. משנה וגמרא בריש פרק עד כמה (בכורות דף כ״ו:): \n", + "ויראה לי שהבכור נותן לכל כהן שירצה. נראה דהיינו לומר דטובת הנאה לבעלים: \n\n" + ], + [ + "כהן שאכל כזית מבכור תמים וכו' וכן זר שאכל כזית מבכור וכו'. בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף י״ז): \n\n" + ], + [ + "הבכור אין פודין אותו וכו'. בר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א:) ופ״ק דתמורה (דף ה':): \n", + "וכן אין מוכרין אותו כשהוא תם וכו' עד ואע\"פ שהוא תמים. בפ\"ק דתמורה (דף ח':). \n", + "ומ\"ש בין לכהן בין לישראל. שם (דף ח':) אמר רב חסדא ל\"ש (דמותר למכרו תמים) אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור וכו' מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות, ובתר הכי בעובדא דמר זוטרא איקלע לבי רב אשי אמרינן דלא סבירא להו הא דרב הונא בריה דרב יהושע דקאמר על מילתיה דרב חסדא, וכיון דבי רב אשי דבתרא הוא סברי דאפילו לישראל שרי ומר זוטרא נמי משמע דקבלה מינייהו הכי נקטינן: \n\n" + ], + [ + "ומ״ש בכור בעל מום יש לכהן למוכרו בכל זמן וכו'. בר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א) ובפ״ק דתמורה (דף ה'). \n", + "ומ\"ש וכשהוא מוכר בשר בכור בעל מום מוכרו בבית אבל לא בשוק. משנה ר\"פ כל פסולי המוקדשין שם. \n", + "ומ\"ש אבל בשר בכור תמים אינו נמכר וכו'. פשוט הוא והכי משמע בפ\"ק דתמורה שם. \n", + "ומה שכתב וכהנים שנמנו על הבכור מותרים לשקול מנה כנגד מנה בבכור. ר\"פ כל פסולי המקודשין (דף ל\"א) תנן שוקלין מנה כנגד מנה בבכור ומפשטא משמע דארישא קאי דקתני בבכור בעל מום אינו נשקל בליטרא ומדברי רבינו כאן נראה שהוא מפרשה בבכור תמים בזמן המקדש: \n\n" + ], + [ + "המפשיט בכור בעל מום וכו'. בספ\"ד דתמורה (דף כ\"ד) תניא דאין מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין ואוקימנא לה בתנאי דלית הלכתא כוותייהו. ומה שאמרו שם במערבא אמרי מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים ר\"י בר אבין אמר גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים מפרש רבינו דאדר\"א בר\"ש קאי ולא כדפירש\"י והרא\"ש: \n\n" + ] + ], + [ + [], + [], + [ + "(א-ג) כל המומים הקבועים וכו' אם נפל אחד מהם בבכור הרי זה נשחט עליו בכל מקום וכו' עד ירעה עד שיפול בו מום. משנה פרק על אלו מומין (בכורות דף מ״א): \n\n" + ], + [ + "יוצא דופן והבא אחריו וכו'. משנה פרק ב' דבכורות (דף י\"ט) וכרבי עקיבא. \n", + "ומה שכתב אפילו יצאת נקבה דרך דופן וכו'. שם בגמרא: \n\n" + ], + [ + "בכור שהוא אנדרוגינוס וכו'. משנה בסוף פרק על אלו מומין (בכורות דף מ״א) ופסק כחכמים: \n", + "נולד טומטום הרי זה ספק בכור וכו'. מימרא דר\"ח שם. \n", + "ומה שכתב בין שהטיל מים ממקום זכרות וכו'. הכי משמע התם בגמרא דלרב חסדא לא שאני ליה בטומטום בין מטיל ממקום זכרות למטיל ממקום נקבות הרי זה ספק בכור וכמו שכתבתי בספר בית יוסף ליורה דעה. ובקצת ספרי רבינו כתוב הרי זה בכור בין שהטיל האנדרוגינוס ממקום זכרות ט\"ס הוא וצריך למחוק תיבת האנדרוגינוס משום דההוא אין בו קדושה כלל וכך מצאתי בספר כתיבת יד. ויש לתמוה על רבינו שפסק דמטיל מים ממקום זכרות נמי ספיקא ויאכל במומו לבעלים והא בין לרב חסדא בין לר\"ל זכר הוי והכי משמע דהוי לרבי אלעאי נמי. ונראה שטעמו משום דכיון דרב חסדא סתם ואמר דטומטום ספיקא הוא ולא מפליג הכי נקטינן ולא חיישינן למאי דאמרינן מטיל מים במקום זכרות כולי עלמא לא פליגי דזכר הוא משום דההיא דחייה בעלמא היא כי היכי דלא תיקום כתנאי: \n\n" + ], + [ + "רחל שילדה כמין עז וכו'. משנה בפ\"ב דבכורות (דף ט\"ז:): \n", + "ומ\"ש והוא בעל מום קבוע וכו'. בפ\"ק דבכורות (דף ג') מימרא דר' יוחנן. \n", + "ומ\"ש אפילו פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין סוס פטור מן הבכורה. משנה בפ\"ק דבכורות (דף ה') ובגמ' (דף ו') איבעיא להו פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימנים מהו וכו' את\"ל כיון דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה קדוש חמור שילדה כמין סוס מהו וכו' את\"ל כיון דמין טמאה הוא קדוש פרה שילדה כמין סוס מהו הכא ודאי הא טמאה והא טהורה הא בת מיקדש בבכורה והא לאו בת מיקדש בבכורה או דילמא סימנים מילתא היא ולא איפשיטא. וכבר נודע דרך רבינו לפסוק כאת\"ל ומפני כך פסק בפרה שילדה כמין חמור שאם יש בו מקצת סימני פרה הרי זה בכור לכהן ולענין חמור שילדה כמין סוס דאמרינן ביה את\"ל כיון דמין טמאה הוא קדוש אע\"פ שלא הזכירו כאן בסוף הלכות בכורים כתב שאם יש בו מקצת סימני חמור חייב ולענין פרה שילדה כמין סוס ויש בו קצת סימני פרה כיון דלא איפשיטא פסק שהוא ספק בכור. ומ\"מ מ\"ש בבבא זו אע\"פ שיש בו מקצת סימני פרה אינו נוח לי דמפשטא דלישנא איכא למשמע דאין בו מקצת סימני פרה ויש בו מקצת סימני פרה שוין הם דשניהם ספק ואינו כן שאם אין בו סימני פרה ודאי אינו בכור כלל וצ\"ל שלא השוום אלא לענין שאינם בכור ודאי אבל הא כדאיתיה והא כדאיתיה שזה אינו בכור כלל וזה ספק וזה פשוט. \n", + "ומ\"ש רבינו גבי ספק בכור יאכל במומו לבעלים. הוא מדקי\"ל המע\"ה. \n", + "ומ\"ש ואם תקפו כהן אין מוציאים מידו. טעמו מדאמרינן בפ\"ק דמציעא (דף ז':) אעובדא דההיא מסותא דהוו מינצו עלה בי תרי א\"ר המנונא מתני' היא ספק בכורה המע\"ה והא הכא דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו וכי לא תקפו אסור בגיזה ועבודה. אבל קשה דהא בתר הכי אמרינן א\"ל רבה וכו' לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו מידו ואפ\"ה אסורים בגיזה ועבודה וכו' א\"ל רב חנניא לרבה תניא דמסייע לך. והשתא למה דחה רבינו דברי רבה ורב חנניא וברייתא ופסק כרב המנונא. וי\"ל דהא דאמר רבה לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין מידו ואפ\"ה אסור בגיזה ועבודה וכו' סובר רבינו דחייה בעלמא היא וסייעתא דרב חנניא לאו סייעתא כולי האי דכיון דברשות ישראל הוא והמע\"ה אע\"ג דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו לא נפיק מידי ממונו של ישראל ושפיר יכול לפטור עצמו בו. ובתשובות הרשב\"א סי' שי\"א כתוב שנשאל על זה והשיב באמת גם לי נראה פשיטותא של הלכה כן אלא דבעינן למשכוני נפשין אדרבינו לחזר אחר זכותו והשתדל להראות פנים לדברי רבינו: \n\n" + ], + [ + "המטיל מום בבכור וכו'. במשנה פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ד) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים. \n", + "ומ\"ש ואם מת זה החוטא מותר לבנו לשוחטו וכו'. שם בעיא דאיפשיטא: \n\n" + ], + [ + "הרגיל לבכור שיפול בו מום וכו'. בברייתא פרק כל פסולי המוקדשין שם. \n", + "ומ\"ש או שהלך בין ברזל וכו'. מעובדא דרבי צדוק דבסמוך איכא למילף הכי ולישנא דאו שהלך היינו לומר שהוליכו הוא שם שאם הלך מעצמו ודאי דלא הוי מרגיל שיפול בו מום. \n", + "ומ״ש או שאמר לנכרי להטיל בו מום וכו' זה הכלל כל מום שנעשה לדעתו וכו'. משנה פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ה): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש אמר אילו נפל מום בבכור זה הייתי שוחטו וכו'. שם במשנה מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל וראהו קסדור אחד אמר מה טיבו של זה אמרו לו בכור הוא ואינו נשחט אא\"כ היה בו מום נטל פגיון וצרם אזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירו ואחר שהתירו הלך וצרם באזני בכורות אחרים ואסרום: \n\n" + ], + [ + "ראינוהו שעשה מעשה המרגיל וכו' כיצד כגון שנתן לו שעורים במקום דחוק וכו'. שם (דף ו') בעובדא דר' צדוק: \n\n" + ], + [ + "היה בכור רודף את האדם וכו'. משנה שם (דף ל\"ה). \n", + "ומ\"ש ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם וכו'. שם תרי לישני דרב פפא ופסק כלישנא בתרא וכ\"ג הרמב\"ן. וכתב הרא\"ש ולא ידענא טעמא מאי דבשל תורה הוא ואפשר דהיינו טעמא דאע\"ג דאיסור דהטלת מום הוי דאורייתא מה שאינו נאכל באותו מום הוי מדרבנן עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "קטנים שהטילו מום בבכור דרך שחוק וכו' עד לא ישחט עליו. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "בכור שאחזו דם יקיז וכו'. משנה שם (ל\"ב:) פלוגתא דתנאי וכן בברייתא ופסק כר\"ש דמתניתין ודברייתא דהכי איפסיקא הלכתא בגמ': \n\n" + ], + [ + "מותר להטיל מום וכו'. מימרא דרב יהודה בפירקא קמא דבכורות (דף ג'). \n", + "ומה שכתב בד\"א בזמן הזה וכו'. ריש פ' כיצד מערימין (דף מ'): \n\n" + ], + [ + "עד שהעיד מפי עד אחר וכו' אפילו אשה נאמנת וכו'. בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ו): \n\n" + ], + [ + "כל המומין הראויים לבא בידי אדם וכו'. משנה שם (דף ל\"ה) כל המומין הראויים לבא בידי אדם רועים ישראל נאמנים רועים כהנים אינם נאמנים רשב\"ג אומר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ר\"מ אומר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. ובגמרא איפליגו ר\"י ורבי אלעזר בפירושא דמתני' חד אמר רועי ישראל בי כהנים נאמנים וכו' רועי כהנים בי ישראל אינם נאמנים מימר אמר כיון דקא טרחנא ביה לא שביק לדידי ויהיב לאחריני וה\"ה כהן לכהן דחיישינן לגומלין ואתא רשב\"ג למימר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ואסיקנא דהלכה כרשב\"ג. וכתב הרא\"ש רועה כהן בשל ישראל מהימן דלאו של עצמו הוא והכי חזינא בפירושא דרבוותא ואיכא מאן דאמר דפסק דלא מהימן והיינו כלישנא קמא דאמר רועי כהנים בשל ישראל אינם נאמנים וס\"ל דלא פליג רשב\"ג אלא אמאי דמחסרא דמתני' דהיינו כהן לכהן דלא חייש איהו לגומלין אבל רועה כהן בישראל לא פליג דכיון דסבר לא שביק לדידיה בשל עצמו דמי והך סברא לא מעליא היא דכיון דאפילו בנו ובתו מהימני סברא הוא דכ\"ש רועי כהן בשל ישראל ועוד דלא מסתברא דקאי אמאי דמחסרא מתני' דוקא ולא קאי אעיקר מתני' ועוד בר מן דין הא ללישנא בתרא רועי כהן בי ישראל אפילו לת\"ק הימוני מהימן וכיון דפלוגתא דלישני הוא ליכא איסורא אלא גזירה דרבנן גרידא לקולא נקטינן ועוד דמתני' כפשוטה אתיא כי האי לישנא וללישנא קמא צריך לחסורה הילכך האי לישנא עדיף ונקטינן מינה דרועי כהנים בי ישראל נאמנין וכ\"פ הלכתא הרמב\"ן ז\"ל עכ\"ל. ואני אומר שמתוך דבריו נתבאר טעמו של רבינו שהוא כההיא סברא שכתב ברישא והקושיא שהקשה על אותה סברא לא מכרעי דאפשר לתרוצינהו: \n\n" + ], + [ + "כהן שהעיד לכהן אחר וכו'. שם במשנה וגמרא ופסק כרבן שמעון בן גמליאל. \n", + "ומה שכתב שכל הכהנים חשודים להטיל מום בבכור וכו'. שם. \n", + "ומ\"ש כל, כלומר אפילו הוא חבר וכמו שנתבאר בפרק זה. \n", + "ומ\"ש אפילו בניו ובני ביתו של כהן מעידים לו על הבכור אבל לא אשתו וכו'. שם: \n\n" + ], + [ + "בכור שהיה ביד כהן וכו'. זהו פירוש מה ששנינו בפרק הנזכר (דף ל\"ו) נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא: \n\n" + ], + [ + "וכן נאמן הכהן לומר על בכור בעל מום וכו'. מימרא דרב יהודה (דף ל\"ו). וכתב הרא\"ש דדוקא באומר ישראל פלוני נתנו לי במומו אבל אם אמר ישראל סתם שאינו מזכירו לא. ובספר ב\"י ליורה דעה סי' שי\"ד כתבתי טעמו וטעם רבינו: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "אין שוחטין את הבכור אלא ע\"פ מומחה וכו'. בפ\"ק דסנהדרין (דף ה'). \n", + "ומ\"ש אפילו היה מום גדול וגלוי לכל וכו'. יתבאר בסמוך. \n", + "ומ״ש וכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו. בסוף פרק ב' דנגעים ובסוף פרק עד כמה (בכורות דף ל״א.) ומוקמינן לה ביחיד מומחה דאילו בשלשה יכול להיות אחד מהשלשה דלא חשידי כלום בשבילו וכך הם דברי רבינו: \n\n" + ], + [ + "אם אין שם מומחה וכו'. במשנה ס״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ו:) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא בגמרא הלכתא כת״ק. \n", + "ומ\"ש וכן בכור שיצא ח\"ל ונפל בו מום מובהק וכו'. מימרא שם התרת בכור בח\"ל ע\"פ שלשה בני הכנסת ובמומים מובהקים. וכתב רבינו שיצא ח\"ל לרבותא דאע\"פ שנולד בארץ אינו צריך מומחה וכל שכן אם נולד בח\"ל: \n\n" + ], + [ + "אין רואים את הבכור לישראל וכו' עד לגזול מתנות כהונה. מימרא דרב יהודה שם. \n", + "ומ\"ש לפיכך אם היה חכם וכו'. נלמד ממה שיבא בסמוך. \n", + "ומ\"ש היה המום גלוי לכל וכו'. שם: \n\n" + ], + [ + "השוחט את הבכור ואח״כ הראה את מומו וכו'. במשנה פ' עד כמה (בכורות דף כ״ח) פלוגתא דתנאי ופסק כר״מ וכ״כ הרא״ש בשם בעל הלכות גדולות והרמב״ן משום דהלכה כר״מ בגזירותיו: \n\n" + ], + [ + "בכור שהיתה לו ביצה אחת ושני כיסים וכו'. במשנה פ' על אלו מומין (בכורות דף מ') פלוגתא דתנאי ופסק כר״ע: \n\n" + ], + [ + "מי שאינו מומחה וראה את הבכור וכו'. משנה בפרק עד כמה (בכורות דף כ״ח). \n", + "ומה שכתב וכמה משלם וכו'. שם בגמרא [עמוד ב']. \n", + "ומ\"ש מפני שקנסו את בעל הבהמה וכו'. שם מ\"ט וכו' אמר רב הונא בר מנוח וכו' משום גזירת מגדלי בהמה דקה נגעו בה. ופירש\"י משום גזירת בהמה דקה נגעו בה מום טורח מגדלי בהמה דקה שיש בה טורח גדול לגדלה וזה שהתיר הבכור הצילו לכהן מטורח גדול דשמא אם הראהו לאחר לא היה מתירו לו והיה לו עוד טיפול מרובה עד שיפול בו מום להכי נגעו בו דאינו משלם אלא רביע. ל\"א מפני מגדלי בהמה דקה שעוברים על דברי חכמים כדתנן אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל קנסו חכמים דלא לישקול אלא רביע עכ\"ל. והראב\"ד כתב א\"א אין כאן קנס וכו'. ודברי רבינו כלשון אחרון של רש\"י: \n\n" + ], + [ + "הנוטל שכרו להיות רואה בכורות וכו'. משנה שם. \n", + "ומ\"ש ולא יטול שכר על בהמה זו וכו'. שם בגמרא (דף כ\"ט): \n\n" + ], + [ + "החשוד על הבכורות וכו'. משנה שם. \n", + "ומ\"ש אפילו של נקבה. פלוגתא שם במשנה ופסק כת\"ק. \n", + "ומ\"ש ואין לוקחים ממנו צמר וכו' עד ועורות עבודים וכו'. שם במשנה ובגמרא: \n\n" + ], + [ + "השוחט את הבכור ומכרו וכו'. משנה שם (דף ל\"ז) וכתב רבינו דין זה פרק ט\"ז מהל' מכירה: \n\n" + ], + [ + "בכור שנמצא טריפה וכו'. בפ' טבול יום (זבחים ק\"ג) תנן כל הקדשים שאירע בהם פיסול קודם להפשטן אין עורותיהם לכהנים לאחר הפשטן עורותיהם לכהנים א\"ר חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה אמר ר\"ע מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו וחכ\"א אין לא ראינו ראיה אלא יוצא לבית השריפה. ובגמרא (דף ק\"ד) א\"ר חייא בר אבא אר\"י הלכה כר\"ע ואף ר\"ע לא אמר אלא כשהתירו מומחה אבל לא התירו מומחה לא והלכתא כחכמים בשר בקבורה והעור בשריפה ומפרש רבינו דחכמים ל\"פ אר\"ע דר\"ע מיירי בבעל מום וחכמים מיירו בתמים והלכה כר\"ע והלכה כחכמים. \n", + "ומ\"ש רבינו אחר שהופשט. לומר דאילו קודם שהופשט העור כבשר בקבורה כדאיתא בברייתא בגמרא: \n\n" + ], + [ + "הבכור שנאכל בשרו וכו' כך נהנים בגיזותיו. כן משמע במשנה (דף כ\"ה:) בפ\"ג דבכורות. \n", + "ומ\"ש אבל כל צמר שנגזז ממנו כשהוא חי אפי' נשר אסור בהנאה אפי' אחר שחיטתו. כלומר ע\"פ מומחה שהותר הצמר שבעור אסור הצמר שנשר ממנו כשהוא חי ואצ\"ל אחר מיתתו שאסור הצמר שבעור וכבר נתבאר בפ\"א מהל' מעילה. \n", + "ומ\"ש וכבר ביארנו בהלכות מעילה וכו'. בפ' הנזכר: \n\n" + ], + [ + "בכור [שהיה בו צמר] מדובלל וכו'. שם. \n", + "ומה שכתב והוא הצמר שעיקרו הפוך כלפי ראשו. שם (דף כ\"ו:) פלוגתא דאמוראי ופסק כריש לקיש דהוא מאריה דגמרא טפי מרב נתן בר אושעיא ועוד דרבי אלעזר נמי ס\"ל כר\"ל ועוד דר' אלעא פריש טעמא דר\"ל משמע דכוותיה ס\"ל ועוד דטעמא דיהיב ר' אלעא טעמא דמסתבר הוא: \n\n" + ], + [ + "גיזת בכור אפילו בעל מום וכו'. בספ\"ג דבכורות (דף כ\"ה:) תניא בעלי מומין אסורים בכל שהו ומפרש לה ר\"נ בגיזת בכור בעל מום שנתערבה בגיזי חולין ואע\"ג דר' יוסי פליג ואמרינן בגמרא מאן ת\"ק ר' יהודה וה\"ל למיפסק כר' יוסי לגבי ר' יהודה הא איפסיקא התם בגמ' הלכה כר' יהודה אבל איכא למידק דאמרינן התם דאמרוה להא דר\"נ קמיה דר' ירמיה וקרי להו בבלאי טפשאי וכו' לא שמיע להו הא דאמר ר\"י מחלוקת בשבדק ולא מצא וכו' ור' אסי אמר ר\"י מחלוקת בשבדק ומצא משמע דליתא להא דר\"נ והיאך פסק רבינו כמותו. וי\"ל דמשמע דלא פליגי אלא בפירושא דברייתא היכי מיתוקמא שפיר טפי אבל לענין דינא לא פליגי עליה: \n", + "האורג מלא הסיט מצמר הבכור וכו'. בפ\"ג דערלה (משנה ג') האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד וכתב הר\"ש מוקי לה בשלהי תמורה (דף ל\"ד.) בדעבד מיניה צפרתא דחשיב ולא בטיל הא לאו הכי שרי דבטיל ברובא. ופירש\"י שעשה מהאיסור צורת צפור דחשיב דמיפה ליה לכוליה [שק] ולא מיבטיל. ורבינו שלא חילק בין עבד מיניה צפרתא ללא עבד נראה שטעמו משום דלא מוקי בגמרא בדעבד מיניה צפרתא אלא למאי דקתני התם משער נזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק וסובר רבינו דלא ילפינן מיניה לבכור אע\"ג דכי הדדי מיתני במסכת ערלה דדוקא בשער נזיר ופטר חמור דלא חשיב הוא דפריך וליבטיל ברובא ואיצטריך לשנויי דעבדיה כצפרתא אבל גבי צמר בכור ל\"ק לן דליבטיל ברובא דמלא הסיט צמר חשיב ולא בטיל אפי' בכמה אבל קשה על זה דגם בדין שער בשק לא חילק בסוף הל' פסולי המוקדשין. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב שרבינו מפרש דלאו דוקא שארג צפרתא אלא ה\"ק כיון שהוא מלא הסיט שראוי לצפרתא חשיב ולא בטיל דאי בעשה צפרתא דוקא מלא הסיט למה הוזכר. א\"נ שסובר רבינו שאותה קושיא ואותו תירוץ הם דלא כהלכתא דהא קי\"ל דבגד שאבד בו כלאים אינו בטל והא נמי דכוותה אע\"פ שחילקו המפרשים לשאר איסורים רבינו אינו מחלק: \n", + "וכתב הראב\"ד גיזת בכור אפילו בעל מום וכו' קשיא לן בטווי וארוג בעינן מלא הסיט וכו'. ואיכא למידק עליה לתירוצא קמא טווי וארוג דבעינן מלא הסיט ע\"כ בנגזז מן החי היא דאילו אחר מיתה מותר ליהנות בגיזותיו כמ\"ש רבינו בפ' זה וכיון שכן למה גזרו בגיזה יותר מבטווי וארוג הבא מן הגיזה. ולכן נ\"ל שצריך להגיה ולגרוס א\"כ במקום א\"נ וכוליה חד תירוצא הוא וה\"ק כיון דגיזה לא מיתסר אלא משום קנסא לא קנסו שיאסר בכל שהו אלא כשהוא בגיזה אבל כשנשתנה לטווי וארוג לא גזרו שיאסר בכל שהוא והוקשה לו א\"כ למה במוקדשים טווי ואריג מקדשין בכל שהן ותירץ דמיירי בקדשים שיש להם פדיון ומשום דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "בהמת השותפין חייבת בבכורה וכו'. פלוגתא דתנאי בר״פ ראשית הגז (חולין דף קל״ה) ופסק כת״ק. \n", + "ומ\"ש שאם היה שותף בפרה או בעובר אפילו היה לנכרי אחד מאלף וכו'. טעמו דכיון דיש לו חלק בכל הבהמה אפילו הוא אחד מאלף שותף מיקרי ואמרינן בריש בכורות (דף ג') בכור מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל עד דאיכא כוליה. \n", + "ומ\"ש באם או בולד. הכי אמרינן בריש בכורות (דף ב'): \n", + "ומ\"ש היה לו באחד משניהם אבר אחד וכו'. שם (דף ג') וכמה תהא שותפות של נכרי ותהא פטורה מן הבכורה כלומר כשהנכרי אינו שותף אלא באבר אחד במה תהא שותפותו ויפטור מן הבכורה אמר רב הונא אפילו אזנו מתקיף לה ר\"נ ולימא ליה שקול אזנך וזיל אתמר רב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה ורבא אמר דבר שעושה אותו טריפה ובתר הכי אר\"י אפילו מום קל. ופירש\"י אפי' אין לנכרי שותפות אלא באזנה שאם היה נוטל חלקו אינה לא נבילה ולא טריפה אלא מום קל בעלמא פטורה מן הבכורה ופסק רבינו כר\"י ורב הונא. וא\"ת היכי משכחת לה שיחתך שום אבר ולא תהיה בעלת מום. וי\"ל דמשכחת לה כגון שהיה יתר אצבע בידו או ברגלו ואין בו עצם שאם חתכו כשר: \n\n" + ], + [ + "הלוקח עובר פרתו של נכרי וכו'. משנה בפרק ב' דבכורות (דף י\"ג). \n", + "ומ\"ש ואין קונסין אותו על דבר זה. הכי איכא למילף משקלא וטריא דריש בכורות: \n\n" + ], + [ + "המקבל בהמה מן הנכרי וכו'. בריש בכורות (דף ב':) ר\"י אומר המקבל בהמה מן הנכרי וילדה מעלים אותה בשיווי ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה כו' נותן כל דמיו לכהן וחכמים אומרים כל זמן שיד נכרי באמצע פטורה מן הבכורה וידוע דהלכה כחכמים: \n\n" + ], + [ + "המקבל צאן מן הנכרי בממון קצוב וכו'. משנה בפרק ב' דבכורות (דף ט\"ז:) ואיפלגו בה אמוראי ורבינו נתן כלל בדבר דכל ולדות שיש רשות לנכרי לגבות מהם פטורים וכל ולדות שאין לו רשות לגבות מהם חייבים ולדוגמא נקט ולדות וולדי ולדות ומפני כך השמיט מה ששנו במשנה העמיד ולדות תחת אמותיהם ולדי ולדות פטורים ולדי ולדי ולדות חייבים ולא איפלגו אמוראי אלא בכמה דורות הוא דרך להיות אחריות הנכרי עליהם ולדברי הכל דין זה שכתב רבינו אמת: \n\n" + ], + [ + "ישראל שנתן מעות לנכרי וכו' וכן אם קנה הנכרי מישראל בדיניהם וכו'. מימרא ברפ\"ב דבכורות (דף י\"ג): \n\n" + ], + [ + "גר שנתגייר וכו'. בסוף פרק הזרוע (חולין דף קל״ד): \n\n" + ], + [ + "הלוקח בהמה מן הנכרי וכו'. משנה בריש פרק ג' דבכורות (דף י\"ט:) אם ספק יאכל במומו לבעלים: \n\n" + ], + [ + "לקח בהמה מניקה מן הנכרי וכו'. גם זה משנה שם (דף כ\"ג:) ואיפסיקא בגמ' הלכתא כרשב\"ג דמתני'. \n", + "ומ\"ש ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר ואפילו כמין חזיר וכו'. מימרא דרבי יוחנן שם (דף כ\"ד). \n", + "ומ\"ש וכן בהמה שהיא חולבת וכו'. בפ\"ג דבכורות (דף כ\"ו:) פלוגתא דר' יהושע ור\"ע ופסק כר' יהושע דרביה הוא: \n\n" + ], + [ + "הלוקח בהמה מישראל הרי זה בחזקת שבכרה וכו'. שם (דף כ\"א:) פלוגתא דאמוראי ופסק כר' יוחנן: \n\n" + ], + [ + "בהמה דקה שהפילה עובר וכו'. משנה וגמ' בר\"פ הנזכר (דף י\"ט כ') ובדף הנזכר בגמרא: \n", + "לפיכך הלוקח בהמה מן הנכרי וכו'. בריש פרק הנזכר פלוגתא דתנאי ופסק כרבי עקיבא: \n", + "וכן בהמה [גסה] שהפילה שליא הרי זה סימן ולד וכו'. משנה שם ופ' בהמה המקשה: \n", + "ומה שכתב ומותר להשליך אותה שליא לכלבים וכו' אבל בהמת קדשים שהפילה שליא תקבר וכו'. משנה (דף ע\"ז) וגמרא פרק בהמה המקשה: \n\n" + ], + [ + "בהמה גסה שהפילה חררת דם וכו'. משנה פרק ג' דבכורות (דף כ\"א:) \n", + "ומ\"ש ולמה קוברים אותו וכו'. שם בגמ' ואע\"פ שטעם זה נאמר בגמ' לר\"ש דאמר דאינה מטמאה לדידן נמי צ\"ל כן כי היכי דלא תיקשי לן מ\"ש משליא דישליכנה לכלבים וכ\"כ התוס': \n\n" + ], + [ + "כבר ביארנו בענין נדה וכו' אבל ולד בהמה לא עמדו חכמים על מניין הימים שיגמר בו. שם (דף כ\"א:). \n", + "ומ\"ש אבל אמרו שהמפלת טינוף אינה מתעברת אחריו וכו'. מימרא דזעירי שם (דף כ'): \n\n" + ], + [ + "בהמה שיצאה מליאה ובאתה ריקנית וכו'. פ' המפלת (דף נ\"ט): \n", + "ואין לנפלי בהמה פטירת רחם וכו'. בפ' שלישי דבכורות (דף נ\"ב). \n", + "ומ\"ש של ערב. מימרא דרבי יוחנן שם. פ' הערוך פיקה כמו כדור קטן שמשימים בראש הכוש שטוים בו ואותו שטוים בו השתי קטן מאותו שטוים בו הערב: \n", + "כתב הראב\"ד ז\"ל א\"א דגרסינן בבכורות שמעתי וכו': \n\n" + ], + [ + "מבכרת המקשה לילד וכו'. משנה פרק בהמה המקשה (חולין דף ס\"ט:) ומפרש רבינו דמאי דקתני נפטרה מן הבכורה אסיפא דוקא קאי ולא כרש\"י שפירש דארישא נמי קאי. \n", + "ומה שכתב ואם חתך אבר והניחו וכו' נתקדש למפרע. שם בגמרא אליבא דרב הונא דהלכה כוותיה כדבסמוך: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש יצא שליש ומכרו לנכרי וכו' יצא שליש דרך דופן וכו'. שם פלוגתא דרב הונא ורבה ופסק כרב הונא: \n\n" + ], + [ + "יצא מיעוט אבר גדול וכו'. פשוט שם. \n", + "ומ\"ש יצא חצי העובר והוא רובו של אבר היוצא וכו'. שם (דף ע') בעיא דלא איפשיטא: \n\n" + ], + [ + "בכור שכרכו בסיב וכו'. שם בעיי דלא איפשיטו וגירסת רבינו כגירסת ר\"ח שכתבו התוספות: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "(יח-כ) הדביק שני רחמים זה לזה וכו' נפתחו כותלי בית הרחם וכו' נעקרו בית הרחם [ונתלו] בצוארו הרי זה ספק. שם בעיי דלא איפשיטו: \n\n" + ], + [ + "נגממו כותלי בית הרחם אינו קדוש. בעיא שם וא\"ל נגעת בבעיא דאבעיא לן דבעי ר' זירא מר' אסי עומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך פרוץ פרוץ מרובה על העומד ויצא דרך עומד מאי ע\"כ לא איבעיא לי אלא פרוץ מרובה על העומד דאיכא עומד בעולם אבל נגממו לא קא מיבעיא לי. ופירש רש\"י נגממו ניטל מעובי הכותלים מבפנים סביב סביב וכו' ל\"א נגממו מבפנים ושפה חיצונה משמרת עכ\"ל ופירוש ראשון נראה יותר: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "רחל שלא בכרה וכו'. בפרק ב' דבכורות (דף י\"ז) פלוגתא דרבי יוסי הגלילי וחכמים במשנה ופסק כחכמים. \n", + "ומ\"ש הכהן נוטל את הכחוש. שם במשנה פלוגתא דר\"ע ור\"ט ופסק כר\"ע. \n", + "ומ\"ש והשני ספק בכור. שם במשנה. \n", + "ומ\"ש מת אחד מהם אין לכהן כלום וכו'. שם במשנה פלוגתא דר\"ע ור\"ט ופסק כר\"ע. \n", + "מ\"ש וכן אם ילדה זכר ונקבה וכו'. שם (דף י\"ח) במשנה: \n\n" + ], + [ + "שתי רחלות שלא בכרו וכו' עד שזה הזכר ספק בכור הוא. הכל משנה שם: \n\n" + ], + [ + "כל בכור שהוא ספק דינו שירעה וכו'. פשוט שם במשנה. \n", + "ומ\"ש ואם תפשו הכהן וכו'. נתבאר בפרק שני. \n", + "ומ\"ש אבל אינו מקריבו וכו'. פשוט הוא: \n\n" + ], + [ + "מי שהיה בעדרו מבכרות וכו'. משנה פרק שלישי דבכורות (דף כ\"ג:): \n\n" + ], + [], + [ + "(ה-ו) שנים שהפקידו שני זכרים וכו'. פ\"ב דבכורות (דף י\"ח:) הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק וכו' ובאחד שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחבירו עליו הראיה לא נחלקו אלא בחצר בעה\"ב ורועה כהן ר\"ט סבר אקנויי קא מקני ליה בחצירו וניחא ליה דלתעביד מצוה וה\"ל כשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק ור\"ע סבר כיון דאית ליה פסידא לא מקני ליה מדעם וה\"ל כאחד שהפקיד אצל בעה\"ב שהמע\"ה ופסק הלכה כר\"ע: \n\n" + ], + [ + "לא נחשדו ישראל על הבכורות וכו'. בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות ל״ו:): \n\n" + ], + [ + "כל הקדשים שקדם להם מום קבוע להקדשן וכו'. משנה פ״ב דבכורות (דף י״ד) ופרק הזרוע (חולין דף ק״ל): \n\n" + ], + [ + "הלוקח בהמה ממעות מעשר שני וכו'. ירושלמי פ\"ק דמעשר שני וכרבי זעירא דמסייעא ליה מתניתא: \n", + "אבל הלוקח בהמה וכו'. בספ\"ק דבכורות (דף י\"ב:) אמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וכו' לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ופירש\"י לשריפה ואי מיחייב בבכור סלקי אימורים לגבוה עכ\"ל. והראב\"ד השיג על רבינו שכתב ולא לסחורה ולא ה\"ל לכתוב אלא ולא לשריפה כמו שאמרו בגמרא. ונראה שבנוסחת רבינו היה כתוב ולא לסחורה. \n", + "ומ\"ש רבינו הרי זה משתכר בבכור היינו לומר שאינו חייב לבערו בזמן הביעור ונותנו לכהן ויש לו טובת הנאה: \n", + "וכן אסור לעשות סחורה בבכורות וכו'. בפ\"ז דשביעית: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש לקח בכור למשתה בנו וכו'. גם זה משנה שם: \n\n" + ], + [ + "אין שמין בכורות תמימים לישראל וכו'. תוספתא בפ\"ג דבכורות, וכתב רבינו בזמן הזה כלומר דאי בזמן הבית קרב הוא ונאכל לכהנים בלבד ומאי שומא איכא: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "מצות עשה להפריש אחד מעשרה וכו'. בת\"כ פרשת בחקותי: \n\n" + ], + [ + "מעשר בהמה נוהג בחולין. משנה בר\"פ בתרא דבכורות (דף נ\"ג). \n", + "ומ\"ש אבל חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה וכו'. שם בגמרא. \n", + "ומה שכתב ואם עבר ועשה וכו'. פשוט הוא דכיון שאין הטעם אלא משום דלא ליתי לידי תקלה היכא דעבר ועישר למה לא יהיה קדוש: \n\n" + ], + [ + "הכל חייבים במעשר בהמה וכו': \n\n" + ], + [ + "ודין מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה וכו'. משנה בס״פ איזהו מקומן (זבחים נ״ו:). \n", + "ומ\"ש ואם היה בעל מום וכו'. בפ' בתרא דבכורות (דף נ\"ז) אמרינן דמעשר לא פסיל ביה מומא: \n\n" + ], + [ + "מעשר בהמה אסור למכרו כשהוא תמים וכו'. בפ״ק דמעשר שני תנן מעשר בהמה אין מוכרים אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט וכתב ה״ר עובדיה תמים חי והה״נ שחוט וכו' ואיידי דבעי למיתני סיפא גבי בכור מוכרים אותו תמים חי תנא נמי רישא תמים חי. ובפ״ק דתמורה (דף ה':) ובר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א:) תניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום ופירש״י לא יגאל ואינו נמכר דגמרינן מלא יגאל (דחרמים) כדלקמן: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש מד\"ס שאסור למוכרו בעל מום ואפילו שחוט וכן מ\"ש שזה מד\"ת וזה מד\"ס. בר\"פ כל פסולי המוקדשין אמר רבא מנא אמינא לה (דמעשר בהמה שנשחט מותר למוכרו בהבלעה) דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל ורבנן הוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה וכו' דבר שאינו נישום מחיים לא גזרו ביה רבנן פירוש דבר המתחשב מחיים כי עיקר קונה הבהמה מחיים אינו מחשיב לא העור והגידים והחלב, ולפי זה הא דתניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום אסמכתא בעלמא היא דמדאורייתא לא מיתסרא מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה: \n", + "ומ״ש לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר וכו'. הכי משמע במתני' ר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א) דקתני ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור ומשמע דוקא בבכור אבל לא במעשר: \n\n" + ], + [ + "ומעשר בהמה של יתומים וכו'. בריש פרק כל פסולי המוקדשין שם: \n\n" + ], + [ + "מעשר בהמה שנשחט במומו וכו' עד בהבלעה מותר. שם וכתבתיו בסמוך. \n", + "ומ\"ש ואם היו דמי העצמות יקרים וכו'. שם פלוגתא ופסק לקולא כדרבנן: \n\n" + ], + [ + "הכל נאמנים על מומי מעשר וכו'. משנה בסוף פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ו:) ומפרש טעמא בגמרא משום דאי בעי שדי מומא בכוליה עדריה. \n", + "ומ\"ש ורואה אדם מומי מעשר שלו ומתירו אם היה מומחה. מבואר [שם ל\"א] מהטעם הנזכר: \n\n" + ], + [ + "הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו וכו' לפיכך השותפים שנשתתפו בבהמות וכו' עד אחר שיתוף זה השני. הכל משנה בפרקא בתרא דבכורות (דף נ\"ה: ונ\"ו:). \n", + "ומ\"ש ואע\"פ שחלקו גדיים כנגד גדיים וכו'. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"נ וכתוב בספרי רבינו וטלאים כנגד גדיים וט\"ס הוא וצריך להגיה ולכתוב וטלאים כנגד טלאים. \n", + "ומ\"ש ועשרה כנגד עשרה. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"י: \n\n" + ], + [ + "האחין והשותפין שחלקו בכספים וכו' אבל אם חלקו הבהמות כו'. מימרא דר' ירמיה שם (דף נ\"ו:): \n\n" + ], + [ + "הלוקח עשרה עוברים וכו'. מימרא דר\"י בדף הנזכר: \n\n" + ], + [ + "כהן שנפלו לו עשר בהמות וכו'. בס״פ הגוזל עצים (בבא קמא דף ק״י:) בעיא דאיפשיטא: \n\n" + ], + [ + "הכל נכנסים לדיר להתעשר וכו' עד אינו מתעשר. משנה וגמרא בפירקא בתרא דבכורות (דף נ\"ז). ודע דאמרינן בפירקא קמא דזבחים ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ואיני יודע למה השמיטו רבינו: \n\n" + ], + [ + "אין הלוקח פטור וכו' לפיכך הלוקח טלאים בתוך שבעת ימי הלידה וכו'. שם (דף נ\"ו) אמרינן דברייתא דקתני דלקוח חל על מחוסר זמן אינה משנה ואת\"ל משנה רבי שמעון בן יהודה היא ומשמע דחכמים פליגי עליה והלכתא כוותייהו: \n\n" + ], + [ + "כל בהמה שהיא ספק וכו'. נלמד מהדין שיבא בסוף הלכות אלו והוא בפ' הנזכר (דף נ\"ח:) קפץ אחד מהמנויים לתוכם כולם פטורים ובתוספתא דסוף בכורות תניא נתערב בהם יתום או לקוח כולם פטורים: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "מי שהיו לו עשרה טלאים וכו'. במשנה פרק בתרא דבכורות (דף נ\"ח:) פלוגתא דתנאי ופסק כת\"ק: \n", + "כיצד עושה וכו'. שם במשנה. \n", + "ומ\"ש ואמותיהם מעמיד מבחוץ וכו'. ברייתא וגמרא שם [ובתוספתא דבכורות שם]. \n", + "ומ\"ש מתחיל ומונה אותם בשבט וכו' עד וקידש עשירי ה\"ז מעשר. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "אין צריך לצרף וכו'. נלמד ממה שיבא בסמוך: \n", + "היו לו חמשה טלאים בירושלים וכו' עד ט\"ז מיל. במשנה פ' בתרא דבכורות (דף נ\"ד:): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש היו ג' עדרים וכו' עד להתעשר. שם פלוגתא דרב ושמואל ופסק כרב באיסורי: \n\n" + ], + [ + "אין מעשרים מן הצאן על הבקר וכו'. משנה שם (דף נ\"ג): \n\n" + ], + [ + "אין מעשרים מן הנולדים בשנה זו וכו'. משנה וגמרא שם: \n\n" + ], + [ + "כל הנולדים מאחד בתשרי עד כ\"ט באלול וכו' עד אין מצטרפין. משנה בפרק בתרא דבכורות (דף נ\"ז:): \n", + "ילדו תולדות בתוך שנתן וכו'. כן משמע בתוספתא דבכורות פ\"ז: \n\n" + ], + [ + "אין הטלאים הנולדים כמו הטבל וכו'. מתבאר ממה שיבא בסמוך: \n\n" + ], + [ + "קבעו חכמים ג' זמנים בשנה וכו'. פ' בתרא דבכורות (דף נ\"ז:) פלוגתא דתנאי ופסק כר\"ע. \n", + "ומ\"ש ואם שחט ה\"ז מותר. משנה שם: \n", + "ומ\"ש ולמה קבעו הגרנות בימים אלו וכו'. שם בגמרא (דף נ\"ח): \n\n" + ], + [ + "הכניס כל הצאן וכו'. שם (דף נ\"ט:) מימרא דרבא וברייתא. \n", + "ומ\"ש ואע\"פ שידע שאלו ישארו במניין וכו'. שם: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "המכניס צאן לדיר וכו'. ברייתא בסוף בכורות (דף ס':) ומשנה בנזיר פרק בית שמאי (נזיר דף ל״א). \n", + "ומה שכתב אבל אם קרא לתשיעי או לאחד עשר עשירי וכו' עד מפני שהוא עצמו כתמורה. משנה בפירקא בתרא דבכורות: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש וטעון נסכים כשלמים: ומה שכתב ואינו עושה תמורה. בסוף בכורות (דף ס') במשנה פלוגתא דר\"מ ור\"י ופסק כר\"י. \n", + "ומה שכתב במה דברים אמורים כשהיה המונה הוא בעל הבהמות וכו'. מימרא בסוף בכורות (דף ס\"א) ופסק כרב פפא לגבי רב פפי והכי קיימא לן בכל דוכתא דטעות שליח בכל שהוא דאמר לי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי: \n\n" + ], + [ + "זה שאמרנו שאם קרא וכו'. משנה שם (דף ס'). \n", + "ומה שכתב ואפילו יצא העשירי ולא קראהו לא עשירי ולא אחד עשר וכו'. ברייתא שם (בדף נ\"ט): \n\n" + ], + [ + "יצאו ט' וי' כאחד וכו' וכן אם יצאו עשירי וי\"א כאחד וכו'. מימרא דרבא (בדף ס'): \n\n" + ], + [ + "התחיל למנות ויצאו וכו'. משנה שם. \n", + "ומ\"ש וכן אם מנאן ג' ג' בכל פעם ופעם וכו'. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"י דאמר מונאן זוגות זוגות קינטרין קינטרין י' למניינן הוא קדוש וכדפריש רב מרי למניין שלו הוא קדוש ומשמע דרבא סבר כוותיה מדמתרץ ברייתא אליביה: \n\n" + ], + [ + "יצאו בתחלה שנים וכו'. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "מנאן למפרע וכו'. שם (בדף ס'): \n\n" + ], + [ + "קרא לתשיעי עשירי ונשאר העשירי בדיר וכו' עד שהמנין הראוי פוטר. שם (דף נ\"ט ע\"ב): \n\n" + ], + [ + "הכניס י' טלאים וכו' עד שהרי ששה היו שם נשארים בתוך הדיר. שם בדף הנזכר: \n\n" + ], + [], + [ + "מי שהיו לו תשעה עשר טלאים וכו' עד שאותן התשעה נמנו מניין הראוי. גם זה בדף הנזכר (ובדף ס'): \n\n" + ], + [ + "היה מונה והוציא הטלה ראשו וכו'. הכי משמע שם (בדף ס'): \n\n" + ], + [ + "היה מונה והפסיק וכו'. בתוספתא בסוף בכורות: \n\n" + ], + [ + "היה מונה היוצאים וכו' עד סוף הפרק. משנה בפרק בתרא דבכורות (דף נ\"ח:): \n", + "סליקו הלכות בכורות בס\"ד \n\n" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..89ffbd70aaeaa71c3a7980a0b0586172a8ca23f3 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,491 @@ +{ + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Firstlings", + "text": [ + [ + [ + "מצות עשה להפריש כל פטר רחם הזכרים וכו'. מפורש בתורה פ' בא אל פרעה ופ' ראה. \n", + "ומ\"ש בין שהיו טריפות: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש ופדיונם לכהנים. בפרק רביעי דחלה (משנה ט'). \n", + "ומה שכתב ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה וכו'. משנה בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ״ו:): \n\n" + ], + [ + "בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום וכו'. פשוט בכמה מקומות מהם סוף פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ״ז) ובפ' ב״ש: \n", + "ומ\"ש אם רצה אוכלו בכ\"מ. דע\"כ לא שנינו בס\"פ איזהו מקומן שהבכור נאכל בכל העיר אלא בתם אבל בעל מום נאכל בכל מקום. \n", + "ומ\"ש או מוכרו. בריש מעשר שני (משנה ב'). \n", + "ומ\"ש או מאכילו למי שירצה אפי' לנכרי. במשנה פ\"ה דבכורות (דף לב:) פלוגתא דתנאי ופסק כב\"ה. \n", + "ומ\"ש והרי הוא נכסי כהן. רפ\"ב דבכורים תנן דבכורים נכסי כהן ומשמע לרבינו דבכור בכלל בכורים הוא ובסוף מסכת בכורים (פ\"ג מי\"ב) תנן ולמה אמרו הבכורים כנכסי כהן שהוא קונה מהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה וב\"ח נוטלם בחובו ואשה בכתובתה: \n\n" + ], + [ + "מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה וכו'. בסוף המקדיש שדהו (דף נ\"ט.): \n\n" + ], + [ + "מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובח״ל. כך היא הנוסחא האמיתית והכי משמע בסוף פ״ג דתמורה (דף כ״א) ובפ' אלו טריפות (חולין דף מ״ד:) אמרינן דאמרה ליה בת רב חסדא לרבא אבא שרי בוכרא ולא זבן מיניה בשרא ובפ' קמא דבכורות (דף ג':) רב מרי בר רחל ה״ל ההיא חיותא דהוה מקני לאודנייהו לנכרי ובפרק אין צדין (ביצה דף כ״ז:) ההוא גברא דאייתי בוכרא קמיה דרבא: \n", + "ומ\"ש ואין מביאין בכורות מח\"ל שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' אלא יאכל במומו ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו. בספ\"ג דתמורה (דף כ\"א) פלוגתא דתנאי ופסק כר\"ע. ודע שבספרי רבינו היה כתוב מצות בכור בהמה טהורה אינה נוהגת אלא בארץ וע\"פ זה השיגו הראב\"ד וכתב טעות היא זו גם הרמב\"ן בהל' בכורות תמה עליו והקשה עליו כמה קושיות וכן הרשב\"א והר\"ן בתשובה וכולם ספר מוטעה נזדמן להם בדברי רבינו והגירסא שכתבתי בדבריו היא הכתובה בספרינו והיא הנוסחא האמיתית: \n\n" + ], + [ + "ומצוה זו נוהגת וכו'. בסוף שקלים (פ\"ח מ\"ח) ובפירקא בתרא דבכורות (דף נ\"ג) והכי איכא למילף מהנך שהבאתי גבי נוהגת בח\"ל. \n", + "ומ״ש ואינה נוהגת במוקדשין כשהן בקדושתן קודם שיפדו בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית. משנה בפ' הזרוע (חולין דף ק״ל) ופ״ב דבכורות (דף י״ד). ודע ששנינו במשנה הנזכרת דהא דאמרינן דקודם שיפדו פטורים מן הבכורה הא אחר שנפדו חייבים ה״מ בשקדם מום קבוע להקדשן אבל אם קדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדשן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע להקדשן אפי' אחר שנפדו פטורים מן הבכורה וביאר זה רבינו בפ' ה': \n\n" + ], + [ + "הכל חייבים בבכורה כהנים וכו'. משנה בפ\"ב דבכורות (דף י\"ג). \n", + "ומ\"ש ואע\"פ שהבכור לכהן אם נולד לו בכור מקריב דמו ואימוריו וכו'. פשוט הוא ע\"פ מה שנתבאר שהכהנים חייבים. \n", + "ומ\"ש אבל בכור אדם ובכור בהמה טמאה כהנים ולוים פטורין. משנה בפ\"ק (דף ד') ופ\"ב דבכורות (דף י\"ג): \n\n" + ], + [ + "הבכור נאכל בתוך שנתו וכו'. משנה בפ' עד כמה (בכורות דף כ״ו:). \n", + "ומה שכתב מאימתי מונה לו וכו' עד אבל אם לא ידע בודאי שכלו לו חדשיו מונה לו מיום שמיני. בפ\"ק דר\"ה (דף ו' ז'): \n\n" + ], + [ + "נולד לו מום בתוך שנתו וכו'. משנה בפרק עד כמה (בכורות דף כ״ח:). \n", + "ומה שכתב נולד לו מום בסוף שנתו וכו'. שם בדף כ\"ח. \n", + "וומה שכתב נולד לו מום אחר שנתו וכו'. משנה שם: \n\n" + ], + [], + [ + "(י-יא) הבכור בזמן הזה וכו' עד מקיימו שלשים יום. שם: \n", + "מצאתי כתוב ועד שלא נראה לחכם רשאי לקיימו. כן הוא לשון הברייתא ופירושו חייב לקיימו דהא כל עוד שלא נפל בו מום א\"א לשחטו וע\"כ יקיימנו ואטו דתנא סיפא אם נולד לו מום וכו' רשאי תנא ברישא רשאי עכ\"ל. והתוס' כתבו שפירוש זה דחוק: \n\n" + ], + [ + "שנה של בכור היא שנת לבנה תמימה וכו'. פרק קמא דר\"ה (דף י\"ז) ופ\"ה דערכין (דף ל\"א) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים: \n", + "נולדו לו שני טלאים וכו'. מימרא פ\"ק דערכין (דף ל\"א:): \n\n" + ], + [ + "עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו וכו' עד משנה לחבירתה. פרק קמא דר\"ה (דף ה':): \n\n" + ], + [], + [ + "(יד-טו) אין נותנין את הבכור לכהן כשיולד וכו' עד הרי זה נותנו לו. משנה וגמרא בריש פרק עד כמה (בכורות דף כ״ו:): \n", + "ויראה לי שהבכור נותן לכל כהן שירצה. נראה דהיינו לומר דטובת הנאה לבעלים: \n\n" + ], + [ + "כהן שאכל כזית מבכור תמים וכו' וכן זר שאכל כזית מבכור וכו'. בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף י״ז): \n\n" + ], + [ + "הבכור אין פודין אותו וכו'. בר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א:) ופ״ק דתמורה (דף ה':): \n", + "וכן אין מוכרין אותו כשהוא תם וכו' עד ואע\"פ שהוא תמים. בפ\"ק דתמורה (דף ח':). \n", + "ומ\"ש בין לכהן בין לישראל. שם (דף ח':) אמר רב חסדא ל\"ש (דמותר למכרו תמים) אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור וכו' מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות, ובתר הכי בעובדא דמר זוטרא איקלע לבי רב אשי אמרינן דלא סבירא להו הא דרב הונא בריה דרב יהושע דקאמר על מילתיה דרב חסדא, וכיון דבי רב אשי דבתרא הוא סברי דאפילו לישראל שרי ומר זוטרא נמי משמע דקבלה מינייהו הכי נקטינן: \n\n" + ], + [ + "ומ״ש בכור בעל מום יש לכהן למוכרו בכל זמן וכו'. בר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א) ובפ״ק דתמורה (דף ה'). \n", + "ומ\"ש וכשהוא מוכר בשר בכור בעל מום מוכרו בבית אבל לא בשוק. משנה ר\"פ כל פסולי המוקדשין שם. \n", + "ומ\"ש אבל בשר בכור תמים אינו נמכר וכו'. פשוט הוא והכי משמע בפ\"ק דתמורה שם. \n", + "ומה שכתב וכהנים שנמנו על הבכור מותרים לשקול מנה כנגד מנה בבכור. ר\"פ כל פסולי המקודשין (דף ל\"א) תנן שוקלין מנה כנגד מנה בבכור ומפשטא משמע דארישא קאי דקתני בבכור בעל מום אינו נשקל בליטרא ומדברי רבינו כאן נראה שהוא מפרשה בבכור תמים בזמן המקדש: \n\n" + ], + [ + "המפשיט בכור בעל מום וכו'. בספ\"ד דתמורה (דף כ\"ד) תניא דאין מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין ואוקימנא לה בתנאי דלית הלכתא כוותייהו. ומה שאמרו שם במערבא אמרי מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים ר\"י בר אבין אמר גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים מפרש רבינו דאדר\"א בר\"ש קאי ולא כדפירש\"י והרא\"ש: \n\n" + ] + ], + [ + [], + [], + [ + "(א-ג) כל המומים הקבועים וכו' אם נפל אחד מהם בבכור הרי זה נשחט עליו בכל מקום וכו' עד ירעה עד שיפול בו מום. משנה פרק על אלו מומין (בכורות דף מ״א): \n\n" + ], + [ + "יוצא דופן והבא אחריו וכו'. משנה פרק ב' דבכורות (דף י\"ט) וכרבי עקיבא. \n", + "ומה שכתב אפילו יצאת נקבה דרך דופן וכו'. שם בגמרא: \n\n" + ], + [ + "בכור שהוא אנדרוגינוס וכו'. משנה בסוף פרק על אלו מומין (בכורות דף מ״א) ופסק כחכמים: \n", + "נולד טומטום הרי זה ספק בכור וכו'. מימרא דר\"ח שם. \n", + "ומה שכתב בין שהטיל מים ממקום זכרות וכו'. הכי משמע התם בגמרא דלרב חסדא לא שאני ליה בטומטום בין מטיל ממקום זכרות למטיל ממקום נקבות הרי זה ספק בכור וכמו שכתבתי בספר בית יוסף ליורה דעה. ובקצת ספרי רבינו כתוב הרי זה בכור בין שהטיל האנדרוגינוס ממקום זכרות ט\"ס הוא וצריך למחוק תיבת האנדרוגינוס משום דההוא אין בו קדושה כלל וכך מצאתי בספר כתיבת יד. ויש לתמוה על רבינו שפסק דמטיל מים ממקום זכרות נמי ספיקא ויאכל במומו לבעלים והא בין לרב חסדא בין לר\"ל זכר הוי והכי משמע דהוי לרבי אלעאי נמי. ונראה שטעמו משום דכיון דרב חסדא סתם ואמר דטומטום ספיקא הוא ולא מפליג הכי נקטינן ולא חיישינן למאי דאמרינן מטיל מים במקום זכרות כולי עלמא לא פליגי דזכר הוא משום דההיא דחייה בעלמא היא כי היכי דלא תיקום כתנאי: \n\n" + ], + [ + "רחל שילדה כמין עז וכו'. משנה בפ\"ב דבכורות (דף ט\"ז:): \n", + "ומ\"ש והוא בעל מום קבוע וכו'. בפ\"ק דבכורות (דף ג') מימרא דר' יוחנן. \n", + "ומ\"ש אפילו פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין סוס פטור מן הבכורה. משנה בפ\"ק דבכורות (דף ה') ובגמ' (דף ו') איבעיא להו פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימנים מהו וכו' את\"ל כיון דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה קדוש חמור שילדה כמין סוס מהו וכו' את\"ל כיון דמין טמאה הוא קדוש פרה שילדה כמין סוס מהו הכא ודאי הא טמאה והא טהורה הא בת מיקדש בבכורה והא לאו בת מיקדש בבכורה או דילמא סימנים מילתא היא ולא איפשיטא. וכבר נודע דרך רבינו לפסוק כאת\"ל ומפני כך פסק בפרה שילדה כמין חמור שאם יש בו מקצת סימני פרה הרי זה בכור לכהן ולענין חמור שילדה כמין סוס דאמרינן ביה את\"ל כיון דמין טמאה הוא קדוש אע\"פ שלא הזכירו כאן בסוף הלכות בכורים כתב שאם יש בו מקצת סימני חמור חייב ולענין פרה שילדה כמין סוס ויש בו קצת סימני פרה כיון דלא איפשיטא פסק שהוא ספק בכור. ומ\"מ מ\"ש בבבא זו אע\"פ שיש בו מקצת סימני פרה אינו נוח לי דמפשטא דלישנא איכא למשמע דאין בו מקצת סימני פרה ויש בו מקצת סימני פרה שוין הם דשניהם ספק ואינו כן שאם אין בו סימני פרה ודאי אינו בכור כלל וצ\"ל שלא השוום אלא לענין שאינם בכור ודאי אבל הא כדאיתיה והא כדאיתיה שזה אינו בכור כלל וזה ספק וזה פשוט. \n", + "ומ\"ש רבינו גבי ספק בכור יאכל במומו לבעלים. הוא מדקי\"ל המע\"ה. \n", + "ומ\"ש ואם תקפו כהן אין מוציאים מידו. טעמו מדאמרינן בפ\"ק דמציעא (דף ז':) אעובדא דההיא מסותא דהוו מינצו עלה בי תרי א\"ר המנונא מתני' היא ספק בכורה המע\"ה והא הכא דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו וכי לא תקפו אסור בגיזה ועבודה. אבל קשה דהא בתר הכי אמרינן א\"ל רבה וכו' לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו מידו ואפ\"ה אסורים בגיזה ועבודה וכו' א\"ל רב חנניא לרבה תניא דמסייע לך. והשתא למה דחה רבינו דברי רבה ורב חנניא וברייתא ופסק כרב המנונא. וי\"ל דהא דאמר רבה לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין מידו ואפ\"ה אסור בגיזה ועבודה וכו' סובר רבינו דחייה בעלמא היא וסייעתא דרב חנניא לאו סייעתא כולי האי דכיון דברשות ישראל הוא והמע\"ה אע\"ג דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו לא נפיק מידי ממונו של ישראל ושפיר יכול לפטור עצמו בו. ובתשובות הרשב\"א סי' שי\"א כתוב שנשאל על זה והשיב באמת גם לי נראה פשיטותא של הלכה כן אלא דבעינן למשכוני נפשין אדרבינו לחזר אחר זכותו והשתדל להראות פנים לדברי רבינו: \n\n" + ], + [ + "המטיל מום בבכור וכו'. במשנה פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ד) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים. \n", + "ומ\"ש ואם מת זה החוטא מותר לבנו לשוחטו וכו'. שם בעיא דאיפשיטא: \n\n" + ], + [ + "הרגיל לבכור שיפול בו מום וכו'. בברייתא פרק כל פסולי המוקדשין שם. \n", + "ומ\"ש או שהלך בין ברזל וכו'. מעובדא דרבי צדוק דבסמוך איכא למילף הכי ולישנא דאו שהלך היינו לומר שהוליכו הוא שם שאם הלך מעצמו ודאי דלא הוי מרגיל שיפול בו מום. \n", + "ומ״ש או שאמר לנכרי להטיל בו מום וכו' זה הכלל כל מום שנעשה לדעתו וכו'. משנה פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ה): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש אמר אילו נפל מום בבכור זה הייתי שוחטו וכו'. שם במשנה מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל וראהו קסדור אחד אמר מה טיבו של זה אמרו לו בכור הוא ואינו נשחט אא\"כ היה בו מום נטל פגיון וצרם אזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירו ואחר שהתירו הלך וצרם באזני בכורות אחרים ואסרום: \n\n" + ], + [ + "ראינוהו שעשה מעשה המרגיל וכו' כיצד כגון שנתן לו שעורים במקום דחוק וכו'. שם (דף ו') בעובדא דר' צדוק: \n\n" + ], + [ + "היה בכור רודף את האדם וכו'. משנה שם (דף ל\"ה). \n", + "ומ\"ש ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם וכו'. שם תרי לישני דרב פפא ופסק כלישנא בתרא וכ\"ג הרמב\"ן. וכתב הרא\"ש ולא ידענא טעמא מאי דבשל תורה הוא ואפשר דהיינו טעמא דאע\"ג דאיסור דהטלת מום הוי דאורייתא מה שאינו נאכל באותו מום הוי מדרבנן עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "קטנים שהטילו מום בבכור דרך שחוק וכו' עד לא ישחט עליו. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "בכור שאחזו דם יקיז וכו'. משנה שם (ל\"ב:) פלוגתא דתנאי וכן בברייתא ופסק כר\"ש דמתניתין ודברייתא דהכי איפסיקא הלכתא בגמ': \n\n" + ], + [ + "מותר להטיל מום וכו'. מימרא דרב יהודה בפירקא קמא דבכורות (דף ג'). \n", + "ומה שכתב בד\"א בזמן הזה וכו'. ריש פ' כיצד מערימין (דף מ'): \n\n" + ], + [ + "עד שהעיד מפי עד אחר וכו' אפילו אשה נאמנת וכו'. בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ו): \n\n" + ], + [ + "כל המומין הראויים לבא בידי אדם וכו'. משנה שם (דף ל\"ה) כל המומין הראויים לבא בידי אדם רועים ישראל נאמנים רועים כהנים אינם נאמנים רשב\"ג אומר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ר\"מ אומר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. ובגמרא איפליגו ר\"י ורבי אלעזר בפירושא דמתני' חד אמר רועי ישראל בי כהנים נאמנים וכו' רועי כהנים בי ישראל אינם נאמנים מימר אמר כיון דקא טרחנא ביה לא שביק לדידי ויהיב לאחריני וה\"ה כהן לכהן דחיישינן לגומלין ואתא רשב\"ג למימר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ואסיקנא דהלכה כרשב\"ג. וכתב הרא\"ש רועה כהן בשל ישראל מהימן דלאו של עצמו הוא והכי חזינא בפירושא דרבוותא ואיכא מאן דאמר דפסק דלא מהימן והיינו כלישנא קמא דאמר רועי כהנים בשל ישראל אינם נאמנים וס\"ל דלא פליג רשב\"ג אלא אמאי דמחסרא דמתני' דהיינו כהן לכהן דלא חייש איהו לגומלין אבל רועה כהן בישראל לא פליג דכיון דסבר לא שביק לדידיה בשל עצמו דמי והך סברא לא מעליא היא דכיון דאפילו בנו ובתו מהימני סברא הוא דכ\"ש רועי כהן בשל ישראל ועוד דלא מסתברא דקאי אמאי דמחסרא מתני' דוקא ולא קאי אעיקר מתני' ועוד בר מן דין הא ללישנא בתרא רועי כהן בי ישראל אפילו לת\"ק הימוני מהימן וכיון דפלוגתא דלישני הוא ליכא איסורא אלא גזירה דרבנן גרידא לקולא נקטינן ועוד דמתני' כפשוטה אתיא כי האי לישנא וללישנא קמא צריך לחסורה הילכך האי לישנא עדיף ונקטינן מינה דרועי כהנים בי ישראל נאמנין וכ\"פ הלכתא הרמב\"ן ז\"ל עכ\"ל. ואני אומר שמתוך דבריו נתבאר טעמו של רבינו שהוא כההיא סברא שכתב ברישא והקושיא שהקשה על אותה סברא לא מכרעי דאפשר לתרוצינהו: \n\n" + ], + [ + "כהן שהעיד לכהן אחר וכו'. שם במשנה וגמרא ופסק כרבן שמעון בן גמליאל. \n", + "ומה שכתב שכל הכהנים חשודים להטיל מום בבכור וכו'. שם. \n", + "ומ\"ש כל, כלומר אפילו הוא חבר וכמו שנתבאר בפרק זה. \n", + "ומ\"ש אפילו בניו ובני ביתו של כהן מעידים לו על הבכור אבל לא אשתו וכו'. שם: \n\n" + ], + [ + "בכור שהיה ביד כהן וכו'. זהו פירוש מה ששנינו בפרק הנזכר (דף ל\"ו) נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא: \n\n" + ], + [ + "וכן נאמן הכהן לומר על בכור בעל מום וכו'. מימרא דרב יהודה (דף ל\"ו). וכתב הרא\"ש דדוקא באומר ישראל פלוני נתנו לי במומו אבל אם אמר ישראל סתם שאינו מזכירו לא. ובספר ב\"י ליורה דעה סי' שי\"ד כתבתי טעמו וטעם רבינו: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "אין שוחטין את הבכור אלא ע\"פ מומחה וכו'. בפ\"ק דסנהדרין (דף ה'). \n", + "ומ\"ש אפילו היה מום גדול וגלוי לכל וכו'. יתבאר בסמוך. \n", + "ומ״ש וכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו. בסוף פרק ב' דנגעים ובסוף פרק עד כמה (בכורות דף ל״א.) ומוקמינן לה ביחיד מומחה דאילו בשלשה יכול להיות אחד מהשלשה דלא חשידי כלום בשבילו וכך הם דברי רבינו: \n\n" + ], + [ + "אם אין שם מומחה וכו'. במשנה ס״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ו:) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא בגמרא הלכתא כת״ק. \n", + "ומ\"ש וכן בכור שיצא ח\"ל ונפל בו מום מובהק וכו'. מימרא שם התרת בכור בח\"ל ע\"פ שלשה בני הכנסת ובמומים מובהקים. וכתב רבינו שיצא ח\"ל לרבותא דאע\"פ שנולד בארץ אינו צריך מומחה וכל שכן אם נולד בח\"ל: \n\n" + ], + [ + "אין רואים את הבכור לישראל וכו' עד לגזול מתנות כהונה. מימרא דרב יהודה שם. \n", + "ומ\"ש לפיכך אם היה חכם וכו'. נלמד ממה שיבא בסמוך. \n", + "ומ\"ש היה המום גלוי לכל וכו'. שם: \n\n" + ], + [ + "השוחט את הבכור ואח״כ הראה את מומו וכו'. במשנה פ' עד כמה (בכורות דף כ״ח) פלוגתא דתנאי ופסק כר״מ וכ״כ הרא״ש בשם בעל הלכות גדולות והרמב״ן משום דהלכה כר״מ בגזירותיו: \n\n" + ], + [ + "בכור שהיתה לו ביצה אחת ושני כיסים וכו'. במשנה פ' על אלו מומין (בכורות דף מ') פלוגתא דתנאי ופסק כר״ע: \n\n" + ], + [ + "מי שאינו מומחה וראה את הבכור וכו'. משנה בפרק עד כמה (בכורות דף כ״ח). \n", + "ומה שכתב וכמה משלם וכו'. שם בגמרא [עמוד ב']. \n", + "ומ\"ש מפני שקנסו את בעל הבהמה וכו'. שם מ\"ט וכו' אמר רב הונא בר מנוח וכו' משום גזירת מגדלי בהמה דקה נגעו בה. ופירש\"י משום גזירת בהמה דקה נגעו בה מום טורח מגדלי בהמה דקה שיש בה טורח גדול לגדלה וזה שהתיר הבכור הצילו לכהן מטורח גדול דשמא אם הראהו לאחר לא היה מתירו לו והיה לו עוד טיפול מרובה עד שיפול בו מום להכי נגעו בו דאינו משלם אלא רביע. ל\"א מפני מגדלי בהמה דקה שעוברים על דברי חכמים כדתנן אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל קנסו חכמים דלא לישקול אלא רביע עכ\"ל. והראב\"ד כתב א\"א אין כאן קנס וכו'. ודברי רבינו כלשון אחרון של רש\"י: \n\n" + ], + [ + "הנוטל שכרו להיות רואה בכורות וכו'. משנה שם. \n", + "ומ\"ש ולא יטול שכר על בהמה זו וכו'. שם בגמרא (דף כ\"ט): \n\n" + ], + [ + "החשוד על הבכורות וכו'. משנה שם. \n", + "ומ\"ש אפילו של נקבה. פלוגתא שם במשנה ופסק כת\"ק. \n", + "ומ\"ש ואין לוקחים ממנו צמר וכו' עד ועורות עבודים וכו'. שם במשנה ובגמרא: \n\n" + ], + [ + "השוחט את הבכור ומכרו וכו'. משנה שם (דף ל\"ז) וכתב רבינו דין זה פרק ט\"ז מהל' מכירה: \n\n" + ], + [ + "בכור שנמצא טריפה וכו'. בפ' טבול יום (זבחים ק\"ג) תנן כל הקדשים שאירע בהם פיסול קודם להפשטן אין עורותיהם לכהנים לאחר הפשטן עורותיהם לכהנים א\"ר חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה אמר ר\"ע מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו וחכ\"א אין לא ראינו ראיה אלא יוצא לבית השריפה. ובגמרא (דף ק\"ד) א\"ר חייא בר אבא אר\"י הלכה כר\"ע ואף ר\"ע לא אמר אלא כשהתירו מומחה אבל לא התירו מומחה לא והלכתא כחכמים בשר בקבורה והעור בשריפה ומפרש רבינו דחכמים ל\"פ אר\"ע דר\"ע מיירי בבעל מום וחכמים מיירו בתמים והלכה כר\"ע והלכה כחכמים. \n", + "ומ\"ש רבינו אחר שהופשט. לומר דאילו קודם שהופשט העור כבשר בקבורה כדאיתא בברייתא בגמרא: \n\n" + ], + [ + "הבכור שנאכל בשרו וכו' כך נהנים בגיזותיו. כן משמע במשנה (דף כ\"ה:) בפ\"ג דבכורות. \n", + "ומ\"ש אבל כל צמר שנגזז ממנו כשהוא חי אפי' נשר אסור בהנאה אפי' אחר שחיטתו. כלומר ע\"פ מומחה שהותר הצמר שבעור אסור הצמר שנשר ממנו כשהוא חי ואצ\"ל אחר מיתתו שאסור הצמר שבעור וכבר נתבאר בפ\"א מהל' מעילה. \n", + "ומ\"ש וכבר ביארנו בהלכות מעילה וכו'. בפ' הנזכר: \n\n" + ], + [ + "בכור [שהיה בו צמר] מדובלל וכו'. שם. \n", + "ומה שכתב והוא הצמר שעיקרו הפוך כלפי ראשו. שם (דף כ\"ו:) פלוגתא דאמוראי ופסק כריש לקיש דהוא מאריה דגמרא טפי מרב נתן בר אושעיא ועוד דרבי אלעזר נמי ס\"ל כר\"ל ועוד דר' אלעא פריש טעמא דר\"ל משמע דכוותיה ס\"ל ועוד דטעמא דיהיב ר' אלעא טעמא דמסתבר הוא: \n\n" + ], + [ + "גיזת בכור אפילו בעל מום וכו'. בספ\"ג דבכורות (דף כ\"ה:) תניא בעלי מומין אסורים בכל שהו ומפרש לה ר\"נ בגיזת בכור בעל מום שנתערבה בגיזי חולין ואע\"ג דר' יוסי פליג ואמרינן בגמרא מאן ת\"ק ר' יהודה וה\"ל למיפסק כר' יוסי לגבי ר' יהודה הא איפסיקא התם בגמ' הלכה כר' יהודה אבל איכא למידק דאמרינן התם דאמרוה להא דר\"נ קמיה דר' ירמיה וקרי להו בבלאי טפשאי וכו' לא שמיע להו הא דאמר ר\"י מחלוקת בשבדק ולא מצא וכו' ור' אסי אמר ר\"י מחלוקת בשבדק ומצא משמע דליתא להא דר\"נ והיאך פסק רבינו כמותו. וי\"ל דמשמע דלא פליגי אלא בפירושא דברייתא היכי מיתוקמא שפיר טפי אבל לענין דינא לא פליגי עליה: \n", + "האורג מלא הסיט מצמר הבכור וכו'. בפ\"ג דערלה (משנה ג') האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד וכתב הר\"ש מוקי לה בשלהי תמורה (דף ל\"ד.) בדעבד מיניה צפרתא דחשיב ולא בטיל הא לאו הכי שרי דבטיל ברובא. ופירש\"י שעשה מהאיסור צורת צפור דחשיב דמיפה ליה לכוליה [שק] ולא מיבטיל. ורבינו שלא חילק בין עבד מיניה צפרתא ללא עבד נראה שטעמו משום דלא מוקי בגמרא בדעבד מיניה צפרתא אלא למאי דקתני התם משער נזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק וסובר רבינו דלא ילפינן מיניה לבכור אע\"ג דכי הדדי מיתני במסכת ערלה דדוקא בשער נזיר ופטר חמור דלא חשיב הוא דפריך וליבטיל ברובא ואיצטריך לשנויי דעבדיה כצפרתא אבל גבי צמר בכור ל\"ק לן דליבטיל ברובא דמלא הסיט צמר חשיב ולא בטיל אפי' בכמה אבל קשה על זה דגם בדין שער בשק לא חילק בסוף הל' פסולי המוקדשין. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב שרבינו מפרש דלאו דוקא שארג צפרתא אלא ה\"ק כיון שהוא מלא הסיט שראוי לצפרתא חשיב ולא בטיל דאי בעשה צפרתא דוקא מלא הסיט למה הוזכר. א\"נ שסובר רבינו שאותה קושיא ואותו תירוץ הם דלא כהלכתא דהא קי\"ל דבגד שאבד בו כלאים אינו בטל והא נמי דכוותה אע\"פ שחילקו המפרשים לשאר איסורים רבינו אינו מחלק: \n", + "וכתב הראב\"ד גיזת בכור אפילו בעל מום וכו' קשיא לן בטווי וארוג בעינן מלא הסיט וכו'. ואיכא למידק עליה לתירוצא קמא טווי וארוג דבעינן מלא הסיט ע\"כ בנגזז מן החי היא דאילו אחר מיתה מותר ליהנות בגיזותיו כמ\"ש רבינו בפ' זה וכיון שכן למה גזרו בגיזה יותר מבטווי וארוג הבא מן הגיזה. ולכן נ\"ל שצריך להגיה ולגרוס א\"כ במקום א\"נ וכוליה חד תירוצא הוא וה\"ק כיון דגיזה לא מיתסר אלא משום קנסא לא קנסו שיאסר בכל שהו אלא כשהוא בגיזה אבל כשנשתנה לטווי וארוג לא גזרו שיאסר בכל שהוא והוקשה לו א\"כ למה במוקדשים טווי ואריג מקדשין בכל שהן ותירץ דמיירי בקדשים שיש להם פדיון ומשום דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "בהמת השותפין חייבת בבכורה וכו'. פלוגתא דתנאי בר״פ ראשית הגז (חולין דף קל״ה) ופסק כת״ק. \n", + "ומ\"ש שאם היה שותף בפרה או בעובר אפילו היה לנכרי אחד מאלף וכו'. טעמו דכיון דיש לו חלק בכל הבהמה אפילו הוא אחד מאלף שותף מיקרי ואמרינן בריש בכורות (דף ג') בכור מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל עד דאיכא כוליה. \n", + "ומ\"ש באם או בולד. הכי אמרינן בריש בכורות (דף ב'): \n", + "ומ\"ש היה לו באחד משניהם אבר אחד וכו'. שם (דף ג') וכמה תהא שותפות של נכרי ותהא פטורה מן הבכורה כלומר כשהנכרי אינו שותף אלא באבר אחד במה תהא שותפותו ויפטור מן הבכורה אמר רב הונא אפילו אזנו מתקיף לה ר\"נ ולימא ליה שקול אזנך וזיל אתמר רב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה ורבא אמר דבר שעושה אותו טריפה ובתר הכי אר\"י אפילו מום קל. ופירש\"י אפי' אין לנכרי שותפות אלא באזנה שאם היה נוטל חלקו אינה לא נבילה ולא טריפה אלא מום קל בעלמא פטורה מן הבכורה ופסק רבינו כר\"י ורב הונא. וא\"ת היכי משכחת לה שיחתך שום אבר ולא תהיה בעלת מום. וי\"ל דמשכחת לה כגון שהיה יתר אצבע בידו או ברגלו ואין בו עצם שאם חתכו כשר: \n\n" + ], + [ + "הלוקח עובר פרתו של נכרי וכו'. משנה בפרק ב' דבכורות (דף י\"ג). \n", + "ומ\"ש ואין קונסין אותו על דבר זה. הכי איכא למילף משקלא וטריא דריש בכורות: \n\n" + ], + [ + "המקבל בהמה מן הנכרי וכו'. בריש בכורות (דף ב':) ר\"י אומר המקבל בהמה מן הנכרי וילדה מעלים אותה בשיווי ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה כו' נותן כל דמיו לכהן וחכמים אומרים כל זמן שיד נכרי באמצע פטורה מן הבכורה וידוע דהלכה כחכמים: \n\n" + ], + [ + "המקבל צאן מן הנכרי בממון קצוב וכו'. משנה בפרק ב' דבכורות (דף ט\"ז:) ואיפלגו בה אמוראי ורבינו נתן כלל בדבר דכל ולדות שיש רשות לנכרי לגבות מהם פטורים וכל ולדות שאין לו רשות לגבות מהם חייבים ולדוגמא נקט ולדות וולדי ולדות ומפני כך השמיט מה ששנו במשנה העמיד ולדות תחת אמותיהם ולדי ולדות פטורים ולדי ולדי ולדות חייבים ולא איפלגו אמוראי אלא בכמה דורות הוא דרך להיות אחריות הנכרי עליהם ולדברי הכל דין זה שכתב רבינו אמת: \n\n" + ], + [ + "ישראל שנתן מעות לנכרי וכו' וכן אם קנה הנכרי מישראל בדיניהם וכו'. מימרא ברפ\"ב דבכורות (דף י\"ג): \n\n" + ], + [ + "גר שנתגייר וכו'. בסוף פרק הזרוע (חולין דף קל״ד): \n\n" + ], + [ + "הלוקח בהמה מן הנכרי וכו'. משנה בריש פרק ג' דבכורות (דף י\"ט:) אם ספק יאכל במומו לבעלים: \n\n" + ], + [ + "לקח בהמה מניקה מן הנכרי וכו'. גם זה משנה שם (דף כ\"ג:) ואיפסיקא בגמ' הלכתא כרשב\"ג דמתני'. \n", + "ומ\"ש ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר ואפילו כמין חזיר וכו'. מימרא דרבי יוחנן שם (דף כ\"ד). \n", + "ומ\"ש וכן בהמה שהיא חולבת וכו'. בפ\"ג דבכורות (דף כ\"ו:) פלוגתא דר' יהושע ור\"ע ופסק כר' יהושע דרביה הוא: \n\n" + ], + [ + "הלוקח בהמה מישראל הרי זה בחזקת שבכרה וכו'. שם (דף כ\"א:) פלוגתא דאמוראי ופסק כר' יוחנן: \n\n" + ], + [ + "בהמה דקה שהפילה עובר וכו'. משנה וגמ' בר\"פ הנזכר (דף י\"ט כ') ובדף הנזכר בגמרא: \n", + "לפיכך הלוקח בהמה מן הנכרי וכו'. בריש פרק הנזכר פלוגתא דתנאי ופסק כרבי עקיבא: \n", + "וכן בהמה [גסה] שהפילה שליא הרי זה סימן ולד וכו'. משנה שם ופ' בהמה המקשה: \n", + "ומה שכתב ומותר להשליך אותה שליא לכלבים וכו' אבל בהמת קדשים שהפילה שליא תקבר וכו'. משנה (דף ע\"ז) וגמרא פרק בהמה המקשה: \n\n" + ], + [ + "בהמה גסה שהפילה חררת דם וכו'. משנה פרק ג' דבכורות (דף כ\"א:) \n", + "ומ\"ש ולמה קוברים אותו וכו'. שם בגמ' ואע\"פ שטעם זה נאמר בגמ' לר\"ש דאמר דאינה מטמאה לדידן נמי צ\"ל כן כי היכי דלא תיקשי לן מ\"ש משליא דישליכנה לכלבים וכ\"כ התוס': \n\n" + ], + [ + "כבר ביארנו בענין נדה וכו' אבל ולד בהמה לא עמדו חכמים על מניין הימים שיגמר בו. שם (דף כ\"א:). \n", + "ומ\"ש אבל אמרו שהמפלת טינוף אינה מתעברת אחריו וכו'. מימרא דזעירי שם (דף כ'): \n\n" + ], + [ + "בהמה שיצאה מליאה ובאתה ריקנית וכו'. פ' המפלת (דף נ\"ט): \n", + "ואין לנפלי בהמה פטירת רחם וכו'. בפ' שלישי דבכורות (דף נ\"ב). \n", + "ומ\"ש של ערב. מימרא דרבי יוחנן שם. פ' הערוך פיקה כמו כדור קטן שמשימים בראש הכוש שטוים בו ואותו שטוים בו השתי קטן מאותו שטוים בו הערב: \n", + "כתב הראב\"ד ז\"ל א\"א דגרסינן בבכורות שמעתי וכו': \n\n" + ], + [ + "מבכרת המקשה לילד וכו'. משנה פרק בהמה המקשה (חולין דף ס\"ט:) ומפרש רבינו דמאי דקתני נפטרה מן הבכורה אסיפא דוקא קאי ולא כרש\"י שפירש דארישא נמי קאי. \n", + "ומה שכתב ואם חתך אבר והניחו וכו' נתקדש למפרע. שם בגמרא אליבא דרב הונא דהלכה כוותיה כדבסמוך: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש יצא שליש ומכרו לנכרי וכו' יצא שליש דרך דופן וכו'. שם פלוגתא דרב הונא ורבה ופסק כרב הונא: \n\n" + ], + [ + "יצא מיעוט אבר גדול וכו'. פשוט שם. \n", + "ומ\"ש יצא חצי העובר והוא רובו של אבר היוצא וכו'. שם (דף ע') בעיא דלא איפשיטא: \n\n" + ], + [ + "בכור שכרכו בסיב וכו'. שם בעיי דלא איפשיטו וגירסת רבינו כגירסת ר\"ח שכתבו התוספות: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "(יח-כ) הדביק שני רחמים זה לזה וכו' נפתחו כותלי בית הרחם וכו' נעקרו בית הרחם [ונתלו] בצוארו הרי זה ספק. שם בעיי דלא איפשיטו: \n\n" + ], + [ + "נגממו כותלי בית הרחם אינו קדוש. בעיא שם וא\"ל נגעת בבעיא דאבעיא לן דבעי ר' זירא מר' אסי עומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך פרוץ פרוץ מרובה על העומד ויצא דרך עומד מאי ע\"כ לא איבעיא לי אלא פרוץ מרובה על העומד דאיכא עומד בעולם אבל נגממו לא קא מיבעיא לי. ופירש רש\"י נגממו ניטל מעובי הכותלים מבפנים סביב סביב וכו' ל\"א נגממו מבפנים ושפה חיצונה משמרת עכ\"ל ופירוש ראשון נראה יותר: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "רחל שלא בכרה וכו'. בפרק ב' דבכורות (דף י\"ז) פלוגתא דרבי יוסי הגלילי וחכמים במשנה ופסק כחכמים. \n", + "ומ\"ש הכהן נוטל את הכחוש. שם במשנה פלוגתא דר\"ע ור\"ט ופסק כר\"ע. \n", + "ומ\"ש והשני ספק בכור. שם במשנה. \n", + "ומ\"ש מת אחד מהם אין לכהן כלום וכו'. שם במשנה פלוגתא דר\"ע ור\"ט ופסק כר\"ע. \n", + "מ\"ש וכן אם ילדה זכר ונקבה וכו'. שם (דף י\"ח) במשנה: \n\n" + ], + [ + "שתי רחלות שלא בכרו וכו' עד שזה הזכר ספק בכור הוא. הכל משנה שם: \n\n" + ], + [ + "כל בכור שהוא ספק דינו שירעה וכו'. פשוט שם במשנה. \n", + "ומ\"ש ואם תפשו הכהן וכו'. נתבאר בפרק שני. \n", + "ומ\"ש אבל אינו מקריבו וכו'. פשוט הוא: \n\n" + ], + [ + "מי שהיה בעדרו מבכרות וכו'. משנה פרק שלישי דבכורות (דף כ\"ג:): \n\n" + ], + [], + [ + "(ה-ו) שנים שהפקידו שני זכרים וכו'. פ\"ב דבכורות (דף י\"ח:) הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק וכו' ובאחד שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחבירו עליו הראיה לא נחלקו אלא בחצר בעה\"ב ורועה כהן ר\"ט סבר אקנויי קא מקני ליה בחצירו וניחא ליה דלתעביד מצוה וה\"ל כשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק ור\"ע סבר כיון דאית ליה פסידא לא מקני ליה מדעם וה\"ל כאחד שהפקיד אצל בעה\"ב שהמע\"ה ופסק הלכה כר\"ע: \n\n" + ], + [ + "לא נחשדו ישראל על הבכורות וכו'. בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות ל״ו:): \n\n" + ], + [ + "כל הקדשים שקדם להם מום קבוע להקדשן וכו'. משנה פ״ב דבכורות (דף י״ד) ופרק הזרוע (חולין דף ק״ל): \n\n" + ], + [ + "הלוקח בהמה ממעות מעשר שני וכו'. ירושלמי פ\"ק דמעשר שני וכרבי זעירא דמסייעא ליה מתניתא: \n", + "אבל הלוקח בהמה וכו'. בספ\"ק דבכורות (דף י\"ב:) אמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וכו' לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ופירש\"י לשריפה ואי מיחייב בבכור סלקי אימורים לגבוה עכ\"ל. והראב\"ד השיג על רבינו שכתב ולא לסחורה ולא ה\"ל לכתוב אלא ולא לשריפה כמו שאמרו בגמרא. ונראה שבנוסחת רבינו היה כתוב ולא לסחורה. \n", + "ומ\"ש רבינו הרי זה משתכר בבכור היינו לומר שאינו חייב לבערו בזמן הביעור ונותנו לכהן ויש לו טובת הנאה: \n", + "וכן אסור לעשות סחורה בבכורות וכו'. בפ\"ז דשביעית: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש לקח בכור למשתה בנו וכו'. גם זה משנה שם: \n\n" + ], + [ + "אין שמין בכורות תמימים לישראל וכו'. תוספתא בפ\"ג דבכורות, וכתב רבינו בזמן הזה כלומר דאי בזמן הבית קרב הוא ונאכל לכהנים בלבד ומאי שומא איכא: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "מצות עשה להפריש אחד מעשרה וכו'. בת\"כ פרשת בחקותי: \n\n" + ], + [ + "מעשר בהמה נוהג בחולין. משנה בר\"פ בתרא דבכורות (דף נ\"ג). \n", + "ומ\"ש אבל חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה וכו'. שם בגמרא. \n", + "ומה שכתב ואם עבר ועשה וכו'. פשוט הוא דכיון שאין הטעם אלא משום דלא ליתי לידי תקלה היכא דעבר ועישר למה לא יהיה קדוש: \n\n" + ], + [ + "הכל חייבים במעשר בהמה וכו': \n\n" + ], + [ + "ודין מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה וכו'. משנה בס״פ איזהו מקומן (זבחים נ״ו:). \n", + "ומ\"ש ואם היה בעל מום וכו'. בפ' בתרא דבכורות (דף נ\"ז) אמרינן דמעשר לא פסיל ביה מומא: \n\n" + ], + [ + "מעשר בהמה אסור למכרו כשהוא תמים וכו'. בפ״ק דמעשר שני תנן מעשר בהמה אין מוכרים אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט וכתב ה״ר עובדיה תמים חי והה״נ שחוט וכו' ואיידי דבעי למיתני סיפא גבי בכור מוכרים אותו תמים חי תנא נמי רישא תמים חי. ובפ״ק דתמורה (דף ה':) ובר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א:) תניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום ופירש״י לא יגאל ואינו נמכר דגמרינן מלא יגאל (דחרמים) כדלקמן: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש מד\"ס שאסור למוכרו בעל מום ואפילו שחוט וכן מ\"ש שזה מד\"ת וזה מד\"ס. בר\"פ כל פסולי המוקדשין אמר רבא מנא אמינא לה (דמעשר בהמה שנשחט מותר למוכרו בהבלעה) דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל ורבנן הוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה וכו' דבר שאינו נישום מחיים לא גזרו ביה רבנן פירוש דבר המתחשב מחיים כי עיקר קונה הבהמה מחיים אינו מחשיב לא העור והגידים והחלב, ולפי זה הא דתניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום אסמכתא בעלמא היא דמדאורייתא לא מיתסרא מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה: \n", + "ומ״ש לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר וכו'. הכי משמע במתני' ר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א) דקתני ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור ומשמע דוקא בבכור אבל לא במעשר: \n\n" + ], + [ + "ומעשר בהמה של יתומים וכו'. בריש פרק כל פסולי המוקדשין שם: \n\n" + ], + [ + "מעשר בהמה שנשחט במומו וכו' עד בהבלעה מותר. שם וכתבתיו בסמוך. \n", + "ומ\"ש ואם היו דמי העצמות יקרים וכו'. שם פלוגתא ופסק לקולא כדרבנן: \n\n" + ], + [ + "הכל נאמנים על מומי מעשר וכו'. משנה בסוף פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ו:) ומפרש טעמא בגמרא משום דאי בעי שדי מומא בכוליה עדריה. \n", + "ומ\"ש ורואה אדם מומי מעשר שלו ומתירו אם היה מומחה. מבואר [שם ל\"א] מהטעם הנזכר: \n\n" + ], + [ + "הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו וכו' לפיכך השותפים שנשתתפו בבהמות וכו' עד אחר שיתוף זה השני. הכל משנה בפרקא בתרא דבכורות (דף נ\"ה: ונ\"ו:). \n", + "ומ\"ש ואע\"פ שחלקו גדיים כנגד גדיים וכו'. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"נ וכתוב בספרי רבינו וטלאים כנגד גדיים וט\"ס הוא וצריך להגיה ולכתוב וטלאים כנגד טלאים. \n", + "ומ\"ש ועשרה כנגד עשרה. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"י: \n\n" + ], + [ + "האחין והשותפין שחלקו בכספים וכו' אבל אם חלקו הבהמות כו'. מימרא דר' ירמיה שם (דף נ\"ו:): \n\n" + ], + [ + "הלוקח עשרה עוברים וכו'. מימרא דר\"י בדף הנזכר: \n\n" + ], + [ + "כהן שנפלו לו עשר בהמות וכו'. בס״פ הגוזל עצים (בבא קמא דף ק״י:) בעיא דאיפשיטא: \n\n" + ], + [ + "הכל נכנסים לדיר להתעשר וכו' עד אינו מתעשר. משנה וגמרא בפירקא בתרא דבכורות (דף נ\"ז). ודע דאמרינן בפירקא קמא דזבחים ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ואיני יודע למה השמיטו רבינו: \n\n" + ], + [ + "אין הלוקח פטור וכו' לפיכך הלוקח טלאים בתוך שבעת ימי הלידה וכו'. שם (דף נ\"ו) אמרינן דברייתא דקתני דלקוח חל על מחוסר זמן אינה משנה ואת\"ל משנה רבי שמעון בן יהודה היא ומשמע דחכמים פליגי עליה והלכתא כוותייהו: \n\n" + ], + [ + "כל בהמה שהיא ספק וכו'. נלמד מהדין שיבא בסוף הלכות אלו והוא בפ' הנזכר (דף נ\"ח:) קפץ אחד מהמנויים לתוכם כולם פטורים ובתוספתא דסוף בכורות תניא נתערב בהם יתום או לקוח כולם פטורים: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "מי שהיו לו עשרה טלאים וכו'. במשנה פרק בתרא דבכורות (דף נ\"ח:) פלוגתא דתנאי ופסק כת\"ק: \n", + "כיצד עושה וכו'. שם במשנה. \n", + "ומ\"ש ואמותיהם מעמיד מבחוץ וכו'. ברייתא וגמרא שם [ובתוספתא דבכורות שם]. \n", + "ומ\"ש מתחיל ומונה אותם בשבט וכו' עד וקידש עשירי ה\"ז מעשר. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "אין צריך לצרף וכו'. נלמד ממה שיבא בסמוך: \n", + "היו לו חמשה טלאים בירושלים וכו' עד ט\"ז מיל. במשנה פ' בתרא דבכורות (דף נ\"ד:): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש היו ג' עדרים וכו' עד להתעשר. שם פלוגתא דרב ושמואל ופסק כרב באיסורי: \n\n" + ], + [ + "אין מעשרים מן הצאן על הבקר וכו'. משנה שם (דף נ\"ג): \n\n" + ], + [ + "אין מעשרים מן הנולדים בשנה זו וכו'. משנה וגמרא שם: \n\n" + ], + [ + "כל הנולדים מאחד בתשרי עד כ\"ט באלול וכו' עד אין מצטרפין. משנה בפרק בתרא דבכורות (דף נ\"ז:): \n", + "ילדו תולדות בתוך שנתן וכו'. כן משמע בתוספתא דבכורות פ\"ז: \n\n" + ], + [ + "אין הטלאים הנולדים כמו הטבל וכו'. מתבאר ממה שיבא בסמוך: \n\n" + ], + [ + "קבעו חכמים ג' זמנים בשנה וכו'. פ' בתרא דבכורות (דף נ\"ז:) פלוגתא דתנאי ופסק כר\"ע. \n", + "ומ\"ש ואם שחט ה\"ז מותר. משנה שם: \n", + "ומ\"ש ולמה קבעו הגרנות בימים אלו וכו'. שם בגמרא (דף נ\"ח): \n\n" + ], + [ + "הכניס כל הצאן וכו'. שם (דף נ\"ט:) מימרא דרבא וברייתא. \n", + "ומ\"ש ואע\"פ שידע שאלו ישארו במניין וכו'. שם: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "המכניס צאן לדיר וכו'. ברייתא בסוף בכורות (דף ס':) ומשנה בנזיר פרק בית שמאי (נזיר דף ל״א). \n", + "ומה שכתב אבל אם קרא לתשיעי או לאחד עשר עשירי וכו' עד מפני שהוא עצמו כתמורה. משנה בפירקא בתרא דבכורות: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש וטעון נסכים כשלמים: ומה שכתב ואינו עושה תמורה. בסוף בכורות (דף ס') במשנה פלוגתא דר\"מ ור\"י ופסק כר\"י. \n", + "ומה שכתב במה דברים אמורים כשהיה המונה הוא בעל הבהמות וכו'. מימרא בסוף בכורות (דף ס\"א) ופסק כרב פפא לגבי רב פפי והכי קיימא לן בכל דוכתא דטעות שליח בכל שהוא דאמר לי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי: \n\n" + ], + [ + "זה שאמרנו שאם קרא וכו'. משנה שם (דף ס'). \n", + "ומה שכתב ואפילו יצא העשירי ולא קראהו לא עשירי ולא אחד עשר וכו'. ברייתא שם (בדף נ\"ט): \n\n" + ], + [ + "יצאו ט' וי' כאחד וכו' וכן אם יצאו עשירי וי\"א כאחד וכו'. מימרא דרבא (בדף ס'): \n\n" + ], + [ + "התחיל למנות ויצאו וכו'. משנה שם. \n", + "ומ\"ש וכן אם מנאן ג' ג' בכל פעם ופעם וכו'. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"י דאמר מונאן זוגות זוגות קינטרין קינטרין י' למניינן הוא קדוש וכדפריש רב מרי למניין שלו הוא קדוש ומשמע דרבא סבר כוותיה מדמתרץ ברייתא אליביה: \n\n" + ], + [ + "יצאו בתחלה שנים וכו'. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "מנאן למפרע וכו'. שם (בדף ס'): \n\n" + ], + [ + "קרא לתשיעי עשירי ונשאר העשירי בדיר וכו' עד שהמנין הראוי פוטר. שם (דף נ\"ט ע\"ב): \n\n" + ], + [ + "הכניס י' טלאים וכו' עד שהרי ששה היו שם נשארים בתוך הדיר. שם בדף הנזכר: \n\n" + ], + [], + [ + "מי שהיו לו תשעה עשר טלאים וכו' עד שאותן התשעה נמנו מניין הראוי. גם זה בדף הנזכר (ובדף ס'): \n\n" + ], + [ + "היה מונה והוציא הטלה ראשו וכו'. הכי משמע שם (בדף ס'): \n\n" + ], + [ + "היה מונה והפסיק וכו'. בתוספתא בסוף בכורות: \n\n" + ], + [ + "היה מונה היוצאים וכו' עד סוף הפרק. משנה בפרק בתרא דבכורות (דף נ\"ח:): \n", + "סליקו הלכות בכורות בס\"ד \n\n" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ] + ], + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות בכורות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Korbanot" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..91fedfd48b61805a17271ec01f14c5e869657de7 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,224 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Korbanot" + ], + "text": [ + [ + [ + "ארבעה הם הנקראים מחוסרי כפרה וכו'. משנה רפ\"ב דכריתות (דף ח':): \n\n" + ], + [ + "גר שמל וטבל וכו'. שם. \n", + "ומ\"ש הביא פרידה אחת בשחרית וכו'. ברייתא שם. \n", + "ומ\"ש שקרבנו של גר עולת בהמה או שני בני יונה וכו'. גם זה ברייתא שם: \n\n" + ], + [ + "הזב והזבה קרבן כל אחד מהם ב' תורים וכו'. מפורש בתורה: \n\n" + ], + [ + "הזב והזבה והמצורע וכו'. מפורש בתורה פ' מצורע: \n\n" + ], + [ + "היולדת אינה מביאה קרבנה ביום מ' לזכר וכו'. הכי משמע בקרא בפרשת כי תזריע דכתיב ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה וכו'. \n", + "ומ\"ש ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת. בסיפרא פרשת תזריע. וכתב הראב\"ד זהו תימה גדול וכו'. ולדברי רבינו י\"ל דשאני הכא דקפיד קרא ובמלאת ימי טהרה תביא ולא קודם. \n", + "ומ״ש אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה יצאת. יש לתמוה על זה דתניא בת״כ יכול לא תביא בתוך מלאת על ולדות הראשונים ת״ל תביא. וצ״ל שרבינו היה גורס בהפך יכול תביא בתוך מלאת על ולדות הראשונים ת״ל תביא כלומר דה״ל כאילו אומר קודם מלאת לא תביא כלל וכן איכא למשמע קצת ממאי דתניא בפ' בתרא דנזיר (דף ס״ד:) ובעל מ״ע כתב שפסק רבינו בהפך מההיא דסיפרא משום דההיא ר' יהודה הוא דסתם סיפרא ר״י ויחידאה הוא שהוא חולק על חכמים בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף י') ברייתא דתני יולדת שוחטין וזורקין עליה ביום ארבעים לזכר וביום שמונים לנקבה והקשו ע״כ טמאה היא ואוקמוה כר״י דאמר ולד שני כמאן דליתיה דמי ופירש רש״י דמיירי בשני ולדות שילדה היום אחד ומחר אחד דיום אחד וארבעים לזה הוי יום ארבעים לזה והיתה ראויה להביא קרבנה על הראשון ולכך שוחטין עליה מוכח דלרבנן אינה ראויה להביא אפילו על הראשון כל שהיא בתוך מלאת של ולד שני: \n", + "עברו ימים אלו ולא הביאו כפרתן וכו': וכל זמן שלא הביאו חטאתם וכו'. בתורת כהנים סוף פרשת תזריע אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר מלמד שהכפרה בחטאת וטהרה לאכול בזבחים אבל אין ראיה מכאן אלא למעט עולה דלא מעכב כפרה דדורון בעלמא היא אבל אשם שהוא מעכב כפרה מהי תיתי שאינו מעכב מלאכול בקדשים ובהדיא אמרינן בפרק האומר משקלי (דף כ״א) שחטאתו ואשמו מעכבים והכי משמע נמי בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נ״ט) לכן נראה שמ״ש בספרי רבינו אבל העלה והאשם אינם מעכבים טעות סופר הוא וצריך למחוק תיבת והאשם: \n", + "כבר ביארנו במעשה הקרבנות פרק י״ד שכל מחוייבי קרבן אין מקריבין על ידם אלא מדעתם חוץ ממחוסרי כפרה וכו'. ומה שכתב שהרי מביא אדם קרבן על בניו ובנותיו הקטנים וכו'. בסוף נגעים (משנה י״ג) ואף על פי שלא שנינו שם קטנים אלא בניו ובנותיו סתם בפ' אין בין המודר (נדרים דף ל״ה:) גרסינן אמר רבי יוחנן הכל צריכים דעת חוץ ממחוסרי כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן: \n\n" + ], + [ + "אי זו היא זבה וכו'. כך דרשו בתורת כהנים על ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים. \n", + "ומה שכתב וכבר ביארנו בענין הנדה אימתי תהיה האשה זבה בדמים שתראה וכו'. בפרק [ששי] מהלכות איסורי ביאה: \n", + "כל מקום שאמרנו שהיא זבה וכו'. בסוף תמורה (דף ל\"ד) שנינו חטאת העוף הבאה על הספק תשרף: \n", + "ושם ביארנו מה תלד האשה או מה תפיל וכו'. בפרק חמישי מהלכות איסורי ביאה: \n\n" + ], + [ + "האשה שלא הוחזקה עוברה והפילה וכו'. משנה פ\"ק דכריתות (ז':). \n", + "ומ\"ש וכן שתי נשים שהפילו וכו'. שם במשנה. וכתב רבינו שלא הוחזקה מעוברת משום דאי הוחזקה מעוברת אין כאן ספק דנפל גמור הוא כמ\"ש פרק [חמישי] מהלכות איסורי ביאה: \n\n" + ], + [ + "אחת היולדת ואחת המפלת וכו' עד ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל. משנה בפ\"ב דכריתות [ט':] וכת\"ק ודלא כר' יהודה: \n\n" + ], + [ + "היולדת טומטום ואנדרוגינוס וכו'. כתב הר\"א בנו שדעת רבינו פה שהמפלת לאור מ\"א לזכר חייבת בקרבן כמו מפלת לאור פ\"א לנקבה דהכי תניא בתוספתא דכריתות ודקשיא לך דלא משכחת יום מ' לעיבורה בהיתר לזכר אא\"כ עבר מ\"ז יום ובטומטום ואנדרוגינוס נ\"ד יום וכי ברשיעי עסקינן, וי\"ל שאפשר שיהיה הדבר בשגגה: \n\n" + ], + [ + "האשה שיש עליה ספק חמש לידות וכו' עד והשאר עליה חובה. משנה בפ\"ק דכריתות (דף ח'). \n", + "ומ״ש וכן הדין בזב. כתב הראב״ד היו עליה ה' לידות ודאות וכו' א״א הא דלא כהלכתא וכו'. ואני איני יודע אנה שנויה משנה אחרונה שהרי שנינו בסוף פ״ק דכריתות האשה שיש עליה ה' זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ה' לידות ודאות וה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב אמר רשב״ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיעמדו בדינרין בסוף נכנס לב״ד ולימד האשה שיש עליה ה' לידות ודאות ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ועמדו קינים בו ביום ברבעתים. ופירש״י נכנס לב״ד ולימד אע״פ שהיקל על ד״ת עת לעשות לה' הוא שאלמלא לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו קדשים בטומאת הגוף עכ״ל. והרי אין כאן משנה אחרונה שאף רשב״ג סובר שהשאר עליה חובה ומה שאמר ואין השאר עליה חובה הוראת שעה היתה כדי שלא יחדלו מלהביא כלל. ואולי הראב״ד היה מפרש שרשב״ג לא להוראת שעה בלבד אמרה אלא לדורות קבעה כדי שאם לעת״ל יתייקרו לא יבואו להמנע מלהביא כלל ולזה קורא משנה אחרונה ויש רשות ביד ב״ד לעקור דבר מה״ת בשב ואל תעשה כדאמרינן בפ' האשה רבה (יבמות דף צ'). ומ״ש ואולי יש הפרש בין משהה קרבנותיה מזידה למשהה אנוסה כלומר שאע״פ שרשב״ג תיקן לדורות לא תיקן אלא למשהה אנוסה לא למשהה מזידה. ואין לומר שהראב״ד מפרש דרשב״ג פליג את״ק וסבר דמדינא אף ביש עליה חמש לידות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה והכי דייק לישנא דנכנס לב״ד ולימד דמשמע שלימד להם דין חדש הפך ת״ק והודו לו ב״ד מאחר שהניחוהו לעשות מעשה ולפ״ז א״ש לישנא דמשנה אחרונה. דא״כ הדינין שיבואו בסמוך והם שנויים בברייתא [כולהו דלא כהלכתא] ומיהו אפשר דסבר הראב״ד דהנהו ברייתות אליבא דמשנה ראשונה. ומ״מ איני יודע לפי דרכו מה תיקן למה שלא כתב רבינו ההיא דמשנה אחרונה שאין השאר עליה חובה. \n", + "ומ\"ש וכן הדין בזב: היו עליה ה' לידות ודאות וה' לידות ספק וכו'. ברייתא שם: \n\n" + ], + [ + "האשה שנתגיירה וכו'. בסוף פרק הזרוע (חולין דף קל״ד) שמונה ספיקות נאמרו בגר ד' לחיוב ואחד מהם קרבן אשתו: \n", + "כבר ביארנו בהלכות שגגות. פרק ג': \n\n" + ], + [ + "האשה שיש עליה לידה או זיבה וכו'. בפסחים פ' האשה (דף צ':): \n\n" + ], + [ + "האשה שהביאה חטאתה ומתה וכו'. סוף פרק שני דקינים. \n", + "ומה שכתב אף על פי שלא הפרישה אותן מחיים וכו'. בפירקא קמא דקידושין (דף י\"ג:) ואיפסיקא הלכתא בגמרא כמאן דאמר הכי: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "הזב האמור בתורה וכו'. בתוספתא דזבחים פ\"ב מה בין זוב לשכבת זרע זוב בא מבשר המת ושכבת זרע מבשר החי זוב דוהה כלובן ביצה המוזרת ושכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת: \n\n" + ], + [ + "הרואה ראיות הזוב וכו'. רפ\"ב דכריתות (דף ח':): \n", + "מכאן אמרו בשבעה דרכים בודקים את הזב וכו'. משנה בסוף נזיר (דף ס\"ה:) ובפ\"ב דזבים ובקדושין (דף ב'): \n\n" + ], + [ + "הרואה קרי אינו מתטמא בזוב מעת לעת וכו'. פרק ב' דזבים שם. \n", + "ומה שכתב וכן למראה ולהרהור וכו' עד כל זמן שהוא מצטער. תוספתא בפרק שני: \n\n" + ], + [], + [ + "(ד-ה) מי שמל ואחר כך ראה זוב וכו'. שם בתוספתא וטעמא דאין לך חולי גדול מהמילה והא קיימא לן דחולי הוא אחד מהדרכים שבודקים את הזב: \n", + "עכו\"ם שראה קרי ואחר כך נתגייר וכו'. בפרק ב' דזבים ורבינו שמשון האריך שם בטעם הדבר. וכתב הראב\"ד א\"א מפרש בתוספתא אימתי בזמן שנתגייר כשהוא מהול אבל מל ואחר כך ראה תולין כל זמן שמצטער עכ\"ל. ואיני יודע מה מלמדנו שרבינו כתב בסמוך דין זה דמל ואחר כך ראה וממילא משמע דהא דראה קרי ואחר כך נתגייר בשנתגייר כשהוא מהול הוא. ובספרי הדפוס שכתוב שנתגייר וראה קרי הוא טעות סופר וצריך לכתוב בהפך שראה קרי ונתגייר וכן מצאתי בספר מוגה: \n", + "קטן אין תולין לו וכשם שתולין לקטן בחליו כך תולין לו בחולי אמו וכו'. בתוספתא דזבים פרק ב': \n", + "במה דברים אמורים שבודקין את הזב בדרכים אלו כו'. משנה פרק ב' דזבים שם ראה ראייה ראשונה בודקין אותו בשנייה בודקין אותו בג' אין בודקין אותו. ובפ' בנות כותים (נדה דף ל״ה) אמר רב הונא ראיה ראשונה [של זב] מטמאה באונס ת״ש ראה ראיה ראשונה בודקין אותו מאי לאו לטומאה לא לקרבן ופירש רש״י לא לקרבן דאי קמייתא באונס לא מצטרפא לג' לחייבו קרבן. \n", + "ומה שכתב ראיה שלישית אין בודקין אותו בה וכו'. שם וכתנא קמא: \n\n" + ], + [ + "הרואה ראיה אחת של זוב וכו'. בריש זבים וכב\"ה. \n", + "ומה שכתב אין בין זב שראה שתי ראיות וכו'. משנה בפ\"ק דמגילה (דף ח'). \n", + "ומ\"ש ודברים אלו דברי קבלה וכו': \n\n" + ], + [ + "אחד הרואה שתי ראיות וכו' לפי שתלה הכתוב את הזבה בימים וכו' והזב לא תלה אותו בימים. רפ\"ב דכריתות (דף ח') ופ\"ב דב\"ק (דף כ\"ד): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש ואם הפסיק בין ראיה לראיה יום גמור אינן מצטרפות וכו'. כן משמע בפירקא קמא דזבים: \n\n" + ], + [ + "ראיית הזב אין לה שיעור וכו'. משנה פרק יוצא דופן (נדה דף מ'): \n\n" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(י-יד) היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק וכו' עד הרי זה זב גמור. בפ\"ב דזבים: \n", + "ראה ראיה אחת מקצתה בסוף היום וכו' עד סוף הפרק. בפ\"ק דזבים, ועיין במ\"מ פ\"ה מהל' שבת: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כל הימים שהזב רואה בהם זיבות וכו'. מפורש בתורה בפ' מצורע. \n", + "ומ\"ש ואם ראה ראיה של זוב אפי' בסוף יום ז' וכו'. בפ\"ק דזבים: \n\n" + ], + [ + "זב שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה וכו'. בפ\"ק דזבים וכב\"ה: \n\n" + ], + [ + "זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה. משנה בפרק תינוקת (נדה דף ס״ח:) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא הלכתא בגמ' כר״א דאמר הכי. \n", + "ומ\"ש אפי' בדק ביום הטומאה עצמה וכו'. שם אמר רב יהודה x אמר רב נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין שבעה והעלו שכוונת רב היא להודיענו שאף על פי שלא בדקה אלא יום שלישי דהיינו יום שפוסקת ויום שביעי סגי דסופן אף על פי שאין תחלתן. וכתב בעל התרומה דאפילו לרב אם בדקה יום שפסקה בו ויום שמיני שאין לה אלא יום שמיני דהכא לא תחלתן איכא ולא סופן איכא וכן כתב ה\"ה בשם המפרשים אבל רבינו כתב כאן ובדק [בשביעי] או בשמיני וכו' הרי זה בחזקת טהרה ואפשר דביום השמיני דקאמר היינו היכא שבדק בראשון וכמימרא דרב דאיפליג התם בהדי רבי חנינא והלכתא כרב דאמר תחלתן אף על פי שאין סופן וצריך עיון: \n\n" + ], + [ + "כל ראיה שהיא סותרת וכו' כמו שביארנו. הוא מ\"ש בפ\"ב ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום גמור אינן מצטרפות. \n", + "ומ\"ש אפי' ראה בתוך ימי הספירה ג' ראיות זו אחר זו וכו' שראיות אלו לסתירה הן. בספ\"ק דכריתות (דף ח'). \n", + "ומ\"ש ראה ג' ראיות בליל שמיני וכו'. גם זה משמע שם. \n", + "ומ\"ש במה דברים אמורים בזב בעל שתי ראיות עד ואינו מביא קרבן על הזיבה זו האחרונה. הכל שם. ומכל מקום יש לתמוה דאמרינן התם ומי אמר ר' יוחנן לילה מחוסר זמן והאמר חזקיה וכו' כי קאמר ר\"י שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא לדברי האומר מחוסר זמן דמשמע דר\"י סבר דלילה לאו מחוסר זמן. וי\"ל דפסק רבינו כחזקיה דאמר לילה מחוסר זמן ועוד דאמרינן התם הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן: \n\n" + ], + [], + [ + "הכל מתטמאים בזיבה אפילו קטן בן יומו. בריש ערכין (דף ג'). \n", + "ומה שכתב והגרים והעבדים וחרש שוטה וסריס אדם וסריס חמה. ריש פרק ב' דזבים: \n\n" + ], + [ + "הטומטום והאנדרוגינוס וכו'. גם זה שם. \n", + "ומ\"ש היה מונה שבעה ימים נקיים ללובן וכו'. שם בתוספתא פ\"ג והטעם דאם היה מונה לאודם ורואה לובן אינו סותר ממ\"נ דאי הוי אשה שפיר מונה דאין לובן מטמא בה ולא שייך לומר שיסתור ואם איש הוא הרי הוא בכלל השבעה נטהר שאינו אלא קרי בעלמא וכן איפכא. ומ\"מ אם ראה ב' או ג' כבר נתבאר שהם ספק והולכים להחמיר וצריכים ז' נקיים מחדש לא מדין סתירה אלא שמא זה שראה עתה הוא המטמא אותו לא הראשון: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כשיתרפא הצרוע וכו'. פ\"ב דנגעים. \n", + "ומה שכתב ולמחר בח' טובל פעם שניה. ג\"ז שם וכת\"ק: \n", + "ומה שכתב ומפני מה טובל בשמיני וכו'. בפרק ג' דיומא (דף ל':): \n\n" + ], + [ + "נתאחר ולא גילח בשביעי וכו'. פשוט הוא במשנה פ' ג' מינין (נזיר דף מ״ד:): \n", + "כיצד עושין לו וכו' המצורע עומד חוץ לעזרת ישראל. מפני שהוא מחוסר כפורים ותנן בפירקא קמא דכלים שמחוסר כפורים אסור ליכנס לעזרת ישראל. \n", + "ומה שכתב כנגד פתח מזרחית באסקופת שער ניקנור ופניו למערב. בתורת כהנים על פסוק והעמיד הכהן המטהר לפני ה' פתח אהל מועד מעמידן בשער ניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב: \n", + "ושם עומדים כל מחוסרי כפרה וכו'. בפ\"ק דסוטה (דף ח') אהא דתנן שעל פתח שער ניקנור משקין את הסוטות ומטהרים את היולדות ואת המצורעים בשלמא סוטות וכו' ומצורעים דכתיב לפני ה' אלא יולדות מ\"ט [אילימא] משום דאתיין וקיימין אקרבנייהו וכו' א\"ה זבין וזבות נמי ומשני אה\"נ ותנא חדא מינייהו נקט: \n", + "והכהן לוקח אשם של מצורע וכו'. מפורש בתורה. \n", + "ומ\"ש ואם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא. בת\"כ דריש לה מדכתיב אותו לאשם: \n", + "ומ\"ש ואח\"כ מביא את האשם של מצורע עד הפתח ומכניס שתי ידיו לעזרה וסומך שתי ידיו עליו ושוחטין אותו מיד ומקבלים שני כהנים את דמו אחד מקבל בכלי וכו'. בסוף נגעים: \n", + "וכתב הראב״ד ואח״כ מביא א״א אין כאן אח״כ וכו'. וז״ל התוספתא פ״ה דנגעים מביא אשמו ולוגו בידו ומעמידו בשער ניקנור והכהן עומד מבפנים ומצורע מבחוץ ומצורע מניח ידו תחת ידו של כבש והכהן מניח ידו על המצורע ומוליך ומביא מעלה ומוריד וסומך שתי ידיו עליו ונכנס ושוחטו בצפון כל הסמיכות שבמקדש תיכף שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור עכ״ל התוספתא. והראב״ד דייק מדקתני ומוליך ומביא מעלה ומוריד וסומך והדר קתני ונכנס ושחטו משמע דבמקום שמניף שם היה סומך ותו מדקתני כל הסמיכות שבמקדש תיכף שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור משמע שהסמיכה היתה תיכף לתנופה במקום שהיה מניף ואח״כ היה הכהן נוטל האשם ממקום התנופה ונכנס ושוחטו בצפון. ולרבינו י״ל דהא לא מכרעא אע״פ שסמכה סמיכה לתנופה לאו למימרא שיהיה במקומה דמסתמא כל שאנו יכולים לסמוך סמיכה לשחיטה יש לנו לעשות ומי הכריחנו להדחיק בזו והא דקתני כל הסמיכות שבמקדש תיכף שחיטה חוץ מזו היינו לומר שבשאר הקרבנות בעל הקרבן נכנס בעזרה ובמקום שרוצים לשחוט הקרבן שם סומך ותיכף שוחט שם וכאן א״א לעשות כן מפני שאין המצורע יכול ליכנס בעזרה אלא מכניס ידיו לעזרה לחלל השער וסומך שם והכהן מוליך האשם משם לצפון העזרה ושוחט שם והיינו דקתני ונכנס ושוחטו בצפון כלומר נכנס מפתח העזרה לצפון הרי שסמיכה זו מרוחקת קצת מהשחיטה ומשמע שהתנופה היתה חוץ לעזרה ודבר תימה הוא. אבל מדקדוק לשון רבינו נראה שבפנים היה מניפו הכהן לבדו ואח״כ מביאו לפתח העזרה כדי שיסמוך עליו המצורע אבל ק״ל דקתני בתוספתא שהמצורע היה מניף עם הכהן וצ״ע. והר״י קורקוס ז״ל כתב שדעת רבינו דכיון שבפרק כל הפסולים (זבחים דף ל״ג) הביאו תוספתא זו ופריך מינה למ״ד ביאה במקצת לא שמה ביאה וא״כ ליעייל ידיה ולסמוך וישחטו אותו שם פי' אלא שהיו צריכים להוציא האשם מן העזרה ולחזור ולהכניסו ומשני דקסבר האי תנא שאין אותו מקום כשר לשחיטה והיה צריך להכניסו לפנים ולא הוי תיכף לסמיכה, נראה מכאן דרישא דקתני בתנופת מצורע מניח ידו לאו מתרצתא היא דהא בתנופה לפני ה' בעינן וא״כ הרי כאן ביאה במקצת ע״כ. אלא ודאי נראה מכאן דבתנופה לא חיישינן ואין בה הכנסת יד אלא כהן מניף במקום שמניף השאר ואח״כ מוציאו בפתח לסמוך וגם כיון שהקשו ליעייל ידיה ולסמוך ויהיה תיכף נראה שאין שם הכנסת יד אלא לסמיכה מפני התכיפה אבל תנופה כהן לבדו מניף כי אין לחוש בה לתכיפה וגם תנופה יכול הכהן להניף בשביל הבעלים כמו שמצינו בכמה מקומות שהקפידו על הסמיכה ולא הקפידו על התנופה אף אם לא תהיה בבעלים והרי השולח חטאתו כהן מניף על ידו לכך לא הצריכו בה להכניס ידו כמו בסמיכה וקרא דתנופה לא קאמר אלא כהן וגם דכיון דכתיב לפני ה' צריך שיניף במקום שמניף שאר תנופות ואע״פ שבתוספתא אמרו שסמיכה זו לא היה תיכף לה שחיטה כבר אמרו בפרק כל הפסולים דלמ״ד ביאה במקצת לא שמה ביאה מעייל ידיה וסומך להיות תיכף השחיטה ככל הסמיכות שהקפידה תורה על התכיפה בהם אך לא לדעת ר״י בר״י שסובר שאין המקום כשר לשחיטת קדשי קדשים וכבר נתבאר בהל' בית הבחירה לדעת רבינו שעד שער מזרחי שהוא שער ניקנור כשר לשחיטת קדשי קדשים והכל נקרא צפון גם נתבאר בהל' ביאת המקדש דביאה במקצת לא שמה ביאה וכיון שכן ה״ז מכניס ידיו וסומך כמ״ש כאן ושוחטין שם דתיכף לסמיכה שחיטה ככל הסמיכות עכ״ל. ומ״ש הראב״ד כמו שהגהתי למעלה הוא מ״ש אין כאן אח״כ. \n", + "ומ\"ש ואחד בידו הימנית ומערה לידו השמאלית וכו' עד פסל. בתוספתא פ\"ק דזבחים והר\"י קורקוס ז\"ל כתב דאיתא בתוספתא (פרק בתרא) דנגעים זה שקיבל בכלי מקבל בימין וזה שקיבל ביד מקבל בשמאל ואם שינה פסל וזה הפך ממה שכתב רבינו ונדחק בפירושה דמאי דקתני זה שקיבל ביד מקבל בשמאל היינו לומר שמקבל בשמאל מן הימין שקבל בה מהבהמה ואם שינה שקיבל מן הבהמה פסל: \n", + "הכהן שקיבל מקצת הדם בכלי וכו' עד ואם לא נתן לא כיפר. הכל בסוף נגעים. \n", + "ומ\"ש ואם נתן על השמאל לא יצא. שם דלא כר\"ש. \n", + "ומ\"ש ויוצק לתוך כפו של חבירו השמאלית וכן מ\"ש וטובל אצבעו הימנית. בסוף נגעים. \n", + "ומ\"ש על כל הזיה טבילת אצבע בשמן. בת\"כ. \n", + "ומ\"ש ואם הזה ולא כיון כנגד בית קדשי קדשים כשירות. נראה דהיינו מדתני' בתוספתא פ\"ק דזבחים הזיות שבמצורע שהזן שלא לשמן שאינם מכוונות הרי אלו כשירות. \n", + "ומה שכתב ואח\"כ יבא אצל מצורע וכו' ואם לא נתן לא כיפר. בפרק בתרא דנגעים אם נתן כיפר ואם לא נתן לא כיפר דברי ר\"ע ר\"י בן נורי אומר שיירי מצוה הן בין שנתן בין שלא נתן כיפר ומעלין עליו כאילו לא כיפר ומייתי לה בריש זבחים (דף י':) ומפרש לה. \n", + "ומה שכתב ושאר הלוג מתחלק לכהנים. משנה בס״פ כל התדיר (זבחים דף צ״א): \n\n" + ], + [ + "שיירי הלוג וכו'. בסוף פרק כל התדיר אמר ר\"ש אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה אי אתה צריך לשאול מה הוא אלא מותר רקיקי מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע ומאחר שהיה מתחלק בעזרה משמע שהיה נאכל לזכרי כהונה שהם מצויים שם. \n", + "ומ״ש ואסור לאכול מלוג השמן וכו'. בפרק ב״ש (זבחים דף מ״ה) תניא לוג שמן של מצורע מועלין בו עד שיזרק הדם נזרק הדם לא נהנין ולא מועלין רבי אומר מועלין עד שיתן מתנותיו ושוין שאסור באכילה עד שיתן מתן שבע ומתן בהונות. ומשמע לרבינו דאסור באכילה דקתני היינו מן התורה: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "אי זהו תנוך אזן וכו'. בת\"כ. \n", + "ומ\"ש נתן על צידי הבהונות כשר נתן על צידי צידיהן פסול. בפ\"ק דמנחות (דף י\"א): \n", + "בין שנתן השמן על דם האשם עצמו מלמעלה וכו' אפילו נתקנח הדם וכו'. שם: \n", + "אין לו בהן יד ימנית וכו' אין לו טהרה עולמית. בסוף נגעים שם וכת\"ק: \n\n" + ], + [ + "אשם מצורע ששחטו שלא לשמו וכו' עד וצריך אשם אחר להכשירו. ברייתא פ״ק דמנחות (דף ה') ובס״פ הוציאו לו (יומא דף ס״א:): \n\n" + ], + [ + "הקדים חטאתו לאשמו וכו'. פ\"ק דמנחות: \n\n" + ], + [ + "יש לאדם להביא אשמו היום וכו' ואם רצה לשנות הלוג לאשם מצורע אחר משנה וכו'. פ\"ב דמנחות (דף ט\"ו): \n", + "חסר הלוג וכו'. בסוף נגעים וכר\"ע: \n\n" + ], + [ + "יצק מן השמן בכפו וכו' עד ומיתר השמן. ברייתא בס״פ הוציאו לו (יומא דף ס״א) וכת״ק. וכתב הר״י קורקוס ז״ל שרבינו פסק בספ״ד שאם לא נתן מתנות הראש לא כיפר והיאך כתב כאן שאינן מעכבות ואפשר לומר דכשהם בעין ולא נתן לא כיפר אבל כשנשפכו אינן מעכבות: \n\n" + ], + [ + "הקדים מתן שמן על הבהונות וכו'. פירקא קמא דמנחות (דף ה'): \n\n" + ], + [ + "נתן שבע המתנות שלא לשמן וכו': \n\n" + ], + [ + "מצורע שנתנגע אחר שהביא אשמו וכו'. בפ\"ב דכריתות (דף ט':) תנן דמצורע שנתנגע נגעים הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד והדר תני הביא צפריו ונתנגע לא עלה לו עד שיביא חטאתו דברי ר\"ש ר' יהודה אומר עד שיביא אשמו ובגמרא הביא צפריו ונתנגע וכו' והא אמרת אינו מביא אלא קרבן אחד חסורי מחסרא והכי קתני הביא צפריו ונתנגע אינו מביא אלא קרבן אחד ולאקבועי בעניות ועשירות לא מיקבע עד שיביא חטאתו ר' יהודה אומר עד שיביא אשמו. ופירש\"י אינו מביא אלא קרבן אחד על נגעים הרבה אלמא חדא צרעת אריכתא היא ואמאי מחייבת ליה לאיתויי צפרים אכל נגע. ולאקבועי בעניות וה\"ק ולא עלו הצפרים ליקבע בעניות ובעשירות שאם היה עני בשעת הבאת צפרים והעשיר צריך להביא קרבן עשיר ואם היה עשיר והעני מביא עני בדלות עד שיביא חטאתו דבתר חטאת אזלינן בין בעניות בין בעשירות עכ\"ל. ואיכא למידק [מנ\"ל לרבינו הא] מאחר דאוקימנא דמתני' לאו לענין מצורע שנתנגע איתניא אלא לענין לאיקבועי בעניות ועשירות. וי\"ל דמ\"מ כיון דלמאי דמתרץ למתניתן אמר הביא צפריו ונתנגע אינו מביא אלא קרבן אחד משמע דוקא כשנתנגע אחר הצפרים הוא דאינו מביא אלא קרבן אחד הא אם נתנגע אחר הבאת האשם שהוא הקרבן הראשון צריך להביא קרבן על כל אחד ואחד: \n\n" + ], + [ + "מצורע שהביא קרבן עני והעשיר וכו'. משנה וגמ' שכתבתי בסמוך ופסק כר\"י לגבי ר\"ש ואע\"ג דראב\"י פליג עלייהו בברייתא ואמר הכל הולך אחר צפרים לא חש ליה כיון שלא נשנה במשנה: \n\n" + ], + [ + "שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וכו'. בסוף נגעים ובפ' תינוקת (נדה דף ע') הקשו על זה והאיכא אשם פירוש ששוה בעשיר ובעני ואיך יביא אשם מספק דילמא מייתי חולין לעזרה ותירץ שמואל בשקרב אשמו קודם האחר ואז יש לו תקנה בחטאת העוף ואי לא לא והקשו על זה דאי כר״י הא קבעה ליה אשם פירוש שכיון שהביא אשם בעשירות אינו יכול להביא עוד בדלות ואי לר״ש הא יכול להביא אשם על תנאי וא״כ למה הוצרך להעמיד בקרב אשמו ומסיק סבר לה כר״ש בחדא דלא קבע אשם וכר״י בחדא דאינו יכול להביא אשם ע״ת, והשתא מאחר שרבינו פסק כר״י דאשם קבע בעשירות היאך כתב כאן תקנה זו שיכתוב נכסיו כיון שבעת הקרבת האשם היה עשיר אי אפשר בתקנה זו וצ״ע: \n\n" + ], + [ + "עשיר שאמר קרבנו של מצורע זה עלי וכו'. משנה וגמרא בפ\"ד דערכין (דף י\"ז) וצ\"ע שם: \n\n" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..aa12307224087f48cdaf9308a9b6dddd87515e84 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,221 @@ +{ + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Offerings_for_Those_with_Incomplete_Atonement", + "text": [ + [ + [ + "ארבעה הם הנקראים מחוסרי כפרה וכו'. משנה רפ\"ב דכריתות (דף ח':): \n\n" + ], + [ + "גר שמל וטבל וכו'. שם. \n", + "ומ\"ש הביא פרידה אחת בשחרית וכו'. ברייתא שם. \n", + "ומ\"ש שקרבנו של גר עולת בהמה או שני בני יונה וכו'. גם זה ברייתא שם: \n\n" + ], + [ + "הזב והזבה קרבן כל אחד מהם ב' תורים וכו'. מפורש בתורה: \n\n" + ], + [ + "הזב והזבה והמצורע וכו'. מפורש בתורה פ' מצורע: \n\n" + ], + [ + "היולדת אינה מביאה קרבנה ביום מ' לזכר וכו'. הכי משמע בקרא בפרשת כי תזריע דכתיב ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה וכו'. \n", + "ומ\"ש ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת. בסיפרא פרשת תזריע. וכתב הראב\"ד זהו תימה גדול וכו'. ולדברי רבינו י\"ל דשאני הכא דקפיד קרא ובמלאת ימי טהרה תביא ולא קודם. \n", + "ומ״ש אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה יצאת. יש לתמוה על זה דתניא בת״כ יכול לא תביא בתוך מלאת על ולדות הראשונים ת״ל תביא. וצ״ל שרבינו היה גורס בהפך יכול תביא בתוך מלאת על ולדות הראשונים ת״ל תביא כלומר דה״ל כאילו אומר קודם מלאת לא תביא כלל וכן איכא למשמע קצת ממאי דתניא בפ' בתרא דנזיר (דף ס״ד:) ובעל מ״ע כתב שפסק רבינו בהפך מההיא דסיפרא משום דההיא ר' יהודה הוא דסתם סיפרא ר״י ויחידאה הוא שהוא חולק על חכמים בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף י') ברייתא דתני יולדת שוחטין וזורקין עליה ביום ארבעים לזכר וביום שמונים לנקבה והקשו ע״כ טמאה היא ואוקמוה כר״י דאמר ולד שני כמאן דליתיה דמי ופירש רש״י דמיירי בשני ולדות שילדה היום אחד ומחר אחד דיום אחד וארבעים לזה הוי יום ארבעים לזה והיתה ראויה להביא קרבנה על הראשון ולכך שוחטין עליה מוכח דלרבנן אינה ראויה להביא אפילו על הראשון כל שהיא בתוך מלאת של ולד שני: \n", + "עברו ימים אלו ולא הביאו כפרתן וכו': וכל זמן שלא הביאו חטאתם וכו'. בתורת כהנים סוף פרשת תזריע אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר מלמד שהכפרה בחטאת וטהרה לאכול בזבחים אבל אין ראיה מכאן אלא למעט עולה דלא מעכב כפרה דדורון בעלמא היא אבל אשם שהוא מעכב כפרה מהי תיתי שאינו מעכב מלאכול בקדשים ובהדיא אמרינן בפרק האומר משקלי (דף כ״א) שחטאתו ואשמו מעכבים והכי משמע נמי בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נ״ט) לכן נראה שמ״ש בספרי רבינו אבל העלה והאשם אינם מעכבים טעות סופר הוא וצריך למחוק תיבת והאשם: \n", + "כבר ביארנו במעשה הקרבנות פרק י״ד שכל מחוייבי קרבן אין מקריבין על ידם אלא מדעתם חוץ ממחוסרי כפרה וכו'. ומה שכתב שהרי מביא אדם קרבן על בניו ובנותיו הקטנים וכו'. בסוף נגעים (משנה י״ג) ואף על פי שלא שנינו שם קטנים אלא בניו ובנותיו סתם בפ' אין בין המודר (נדרים דף ל״ה:) גרסינן אמר רבי יוחנן הכל צריכים דעת חוץ ממחוסרי כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן: \n\n" + ], + [ + "אי זו היא זבה וכו'. כך דרשו בתורת כהנים על ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים. \n", + "ומה שכתב וכבר ביארנו בענין הנדה אימתי תהיה האשה זבה בדמים שתראה וכו'. בפרק [ששי] מהלכות איסורי ביאה: \n", + "כל מקום שאמרנו שהיא זבה וכו'. בסוף תמורה (דף ל\"ד) שנינו חטאת העוף הבאה על הספק תשרף: \n", + "ושם ביארנו מה תלד האשה או מה תפיל וכו'. בפרק חמישי מהלכות איסורי ביאה: \n\n" + ], + [ + "האשה שלא הוחזקה עוברה והפילה וכו'. משנה פ\"ק דכריתות (ז':). \n", + "ומ\"ש וכן שתי נשים שהפילו וכו'. שם במשנה. וכתב רבינו שלא הוחזקה מעוברת משום דאי הוחזקה מעוברת אין כאן ספק דנפל גמור הוא כמ\"ש פרק [חמישי] מהלכות איסורי ביאה: \n\n" + ], + [ + "אחת היולדת ואחת המפלת וכו' עד ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל. משנה בפ\"ב דכריתות [ט':] וכת\"ק ודלא כר' יהודה: \n\n" + ], + [ + "היולדת טומטום ואנדרוגינוס וכו'. כתב הר\"א בנו שדעת רבינו פה שהמפלת לאור מ\"א לזכר חייבת בקרבן כמו מפלת לאור פ\"א לנקבה דהכי תניא בתוספתא דכריתות ודקשיא לך דלא משכחת יום מ' לעיבורה בהיתר לזכר אא\"כ עבר מ\"ז יום ובטומטום ואנדרוגינוס נ\"ד יום וכי ברשיעי עסקינן, וי\"ל שאפשר שיהיה הדבר בשגגה: \n\n" + ], + [ + "האשה שיש עליה ספק חמש לידות וכו' עד והשאר עליה חובה. משנה בפ\"ק דכריתות (דף ח'). \n", + "ומ״ש וכן הדין בזב. כתב הראב״ד היו עליה ה' לידות ודאות וכו' א״א הא דלא כהלכתא וכו'. ואני איני יודע אנה שנויה משנה אחרונה שהרי שנינו בסוף פ״ק דכריתות האשה שיש עליה ה' זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ה' לידות ודאות וה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב אמר רשב״ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיעמדו בדינרין בסוף נכנס לב״ד ולימד האשה שיש עליה ה' לידות ודאות ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ועמדו קינים בו ביום ברבעתים. ופירש״י נכנס לב״ד ולימד אע״פ שהיקל על ד״ת עת לעשות לה' הוא שאלמלא לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו קדשים בטומאת הגוף עכ״ל. והרי אין כאן משנה אחרונה שאף רשב״ג סובר שהשאר עליה חובה ומה שאמר ואין השאר עליה חובה הוראת שעה היתה כדי שלא יחדלו מלהביא כלל. ואולי הראב״ד היה מפרש שרשב״ג לא להוראת שעה בלבד אמרה אלא לדורות קבעה כדי שאם לעת״ל יתייקרו לא יבואו להמנע מלהביא כלל ולזה קורא משנה אחרונה ויש רשות ביד ב״ד לעקור דבר מה״ת בשב ואל תעשה כדאמרינן בפ' האשה רבה (יבמות דף צ'). ומ״ש ואולי יש הפרש בין משהה קרבנותיה מזידה למשהה אנוסה כלומר שאע״פ שרשב״ג תיקן לדורות לא תיקן אלא למשהה אנוסה לא למשהה מזידה. ואין לומר שהראב״ד מפרש דרשב״ג פליג את״ק וסבר דמדינא אף ביש עליה חמש לידות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה והכי דייק לישנא דנכנס לב״ד ולימד דמשמע שלימד להם דין חדש הפך ת״ק והודו לו ב״ד מאחר שהניחוהו לעשות מעשה ולפ״ז א״ש לישנא דמשנה אחרונה. דא״כ הדינין שיבואו בסמוך והם שנויים בברייתא [כולהו דלא כהלכתא] ומיהו אפשר דסבר הראב״ד דהנהו ברייתות אליבא דמשנה ראשונה. ומ״מ איני יודע לפי דרכו מה תיקן למה שלא כתב רבינו ההיא דמשנה אחרונה שאין השאר עליה חובה. \n", + "ומ\"ש וכן הדין בזב: היו עליה ה' לידות ודאות וה' לידות ספק וכו'. ברייתא שם: \n\n" + ], + [ + "האשה שנתגיירה וכו'. בסוף פרק הזרוע (חולין דף קל״ד) שמונה ספיקות נאמרו בגר ד' לחיוב ואחד מהם קרבן אשתו: \n", + "כבר ביארנו בהלכות שגגות. פרק ג': \n\n" + ], + [ + "האשה שיש עליה לידה או זיבה וכו'. בפסחים פ' האשה (דף צ':): \n\n" + ], + [ + "האשה שהביאה חטאתה ומתה וכו'. סוף פרק שני דקינים. \n", + "ומה שכתב אף על פי שלא הפרישה אותן מחיים וכו'. בפירקא קמא דקידושין (דף י\"ג:) ואיפסיקא הלכתא בגמרא כמאן דאמר הכי: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "הזב האמור בתורה וכו'. בתוספתא דזבחים פ\"ב מה בין זוב לשכבת זרע זוב בא מבשר המת ושכבת זרע מבשר החי זוב דוהה כלובן ביצה המוזרת ושכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת: \n\n" + ], + [ + "הרואה ראיות הזוב וכו'. רפ\"ב דכריתות (דף ח':): \n", + "מכאן אמרו בשבעה דרכים בודקים את הזב וכו'. משנה בסוף נזיר (דף ס\"ה:) ובפ\"ב דזבים ובקדושין (דף ב'): \n\n" + ], + [ + "הרואה קרי אינו מתטמא בזוב מעת לעת וכו'. פרק ב' דזבים שם. \n", + "ומה שכתב וכן למראה ולהרהור וכו' עד כל זמן שהוא מצטער. תוספתא בפרק שני: \n\n" + ], + [], + [ + "(ד-ה) מי שמל ואחר כך ראה זוב וכו'. שם בתוספתא וטעמא דאין לך חולי גדול מהמילה והא קיימא לן דחולי הוא אחד מהדרכים שבודקים את הזב: \n", + "עכו\"ם שראה קרי ואחר כך נתגייר וכו'. בפרק ב' דזבים ורבינו שמשון האריך שם בטעם הדבר. וכתב הראב\"ד א\"א מפרש בתוספתא אימתי בזמן שנתגייר כשהוא מהול אבל מל ואחר כך ראה תולין כל זמן שמצטער עכ\"ל. ואיני יודע מה מלמדנו שרבינו כתב בסמוך דין זה דמל ואחר כך ראה וממילא משמע דהא דראה קרי ואחר כך נתגייר בשנתגייר כשהוא מהול הוא. ובספרי הדפוס שכתוב שנתגייר וראה קרי הוא טעות סופר וצריך לכתוב בהפך שראה קרי ונתגייר וכן מצאתי בספר מוגה: \n", + "קטן אין תולין לו וכשם שתולין לקטן בחליו כך תולין לו בחולי אמו וכו'. בתוספתא דזבים פרק ב': \n", + "במה דברים אמורים שבודקין את הזב בדרכים אלו כו'. משנה פרק ב' דזבים שם ראה ראייה ראשונה בודקין אותו בשנייה בודקין אותו בג' אין בודקין אותו. ובפ' בנות כותים (נדה דף ל״ה) אמר רב הונא ראיה ראשונה [של זב] מטמאה באונס ת״ש ראה ראיה ראשונה בודקין אותו מאי לאו לטומאה לא לקרבן ופירש רש״י לא לקרבן דאי קמייתא באונס לא מצטרפא לג' לחייבו קרבן. \n", + "ומה שכתב ראיה שלישית אין בודקין אותו בה וכו'. שם וכתנא קמא: \n\n" + ], + [ + "הרואה ראיה אחת של זוב וכו'. בריש זבים וכב\"ה. \n", + "ומה שכתב אין בין זב שראה שתי ראיות וכו'. משנה בפ\"ק דמגילה (דף ח'). \n", + "ומ\"ש ודברים אלו דברי קבלה וכו': \n\n" + ], + [ + "אחד הרואה שתי ראיות וכו' לפי שתלה הכתוב את הזבה בימים וכו' והזב לא תלה אותו בימים. רפ\"ב דכריתות (דף ח') ופ\"ב דב\"ק (דף כ\"ד): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש ואם הפסיק בין ראיה לראיה יום גמור אינן מצטרפות וכו'. כן משמע בפירקא קמא דזבים: \n\n" + ], + [ + "ראיית הזב אין לה שיעור וכו'. משנה פרק יוצא דופן (נדה דף מ'): \n\n" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(י-יד) היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק וכו' עד הרי זה זב גמור. בפ\"ב דזבים: \n", + "ראה ראיה אחת מקצתה בסוף היום וכו' עד סוף הפרק. בפ\"ק דזבים, ועיין במ\"מ פ\"ה מהל' שבת: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כל הימים שהזב רואה בהם זיבות וכו'. מפורש בתורה בפ' מצורע. \n", + "ומ\"ש ואם ראה ראיה של זוב אפי' בסוף יום ז' וכו'. בפ\"ק דזבים: \n\n" + ], + [ + "זב שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה וכו'. בפ\"ק דזבים וכב\"ה: \n\n" + ], + [ + "זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה. משנה בפרק תינוקת (נדה דף ס״ח:) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא הלכתא בגמ' כר״א דאמר הכי. \n", + "ומ\"ש אפי' בדק ביום הטומאה עצמה וכו'. שם אמר רב יהודה x אמר רב נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין שבעה והעלו שכוונת רב היא להודיענו שאף על פי שלא בדקה אלא יום שלישי דהיינו יום שפוסקת ויום שביעי סגי דסופן אף על פי שאין תחלתן. וכתב בעל התרומה דאפילו לרב אם בדקה יום שפסקה בו ויום שמיני שאין לה אלא יום שמיני דהכא לא תחלתן איכא ולא סופן איכא וכן כתב ה\"ה בשם המפרשים אבל רבינו כתב כאן ובדק [בשביעי] או בשמיני וכו' הרי זה בחזקת טהרה ואפשר דביום השמיני דקאמר היינו היכא שבדק בראשון וכמימרא דרב דאיפליג התם בהדי רבי חנינא והלכתא כרב דאמר תחלתן אף על פי שאין סופן וצריך עיון: \n\n" + ], + [ + "כל ראיה שהיא סותרת וכו' כמו שביארנו. הוא מ\"ש בפ\"ב ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום גמור אינן מצטרפות. \n", + "ומ\"ש אפי' ראה בתוך ימי הספירה ג' ראיות זו אחר זו וכו' שראיות אלו לסתירה הן. בספ\"ק דכריתות (דף ח'). \n", + "ומ\"ש ראה ג' ראיות בליל שמיני וכו'. גם זה משמע שם. \n", + "ומ\"ש במה דברים אמורים בזב בעל שתי ראיות עד ואינו מביא קרבן על הזיבה זו האחרונה. הכל שם. ומכל מקום יש לתמוה דאמרינן התם ומי אמר ר' יוחנן לילה מחוסר זמן והאמר חזקיה וכו' כי קאמר ר\"י שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא לדברי האומר מחוסר זמן דמשמע דר\"י סבר דלילה לאו מחוסר זמן. וי\"ל דפסק רבינו כחזקיה דאמר לילה מחוסר זמן ועוד דאמרינן התם הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן: \n\n" + ], + [], + [ + "הכל מתטמאים בזיבה אפילו קטן בן יומו. בריש ערכין (דף ג'). \n", + "ומה שכתב והגרים והעבדים וחרש שוטה וסריס אדם וסריס חמה. ריש פרק ב' דזבים: \n\n" + ], + [ + "הטומטום והאנדרוגינוס וכו'. גם זה שם. \n", + "ומ\"ש היה מונה שבעה ימים נקיים ללובן וכו'. שם בתוספתא פ\"ג והטעם דאם היה מונה לאודם ורואה לובן אינו סותר ממ\"נ דאי הוי אשה שפיר מונה דאין לובן מטמא בה ולא שייך לומר שיסתור ואם איש הוא הרי הוא בכלל השבעה נטהר שאינו אלא קרי בעלמא וכן איפכא. ומ\"מ אם ראה ב' או ג' כבר נתבאר שהם ספק והולכים להחמיר וצריכים ז' נקיים מחדש לא מדין סתירה אלא שמא זה שראה עתה הוא המטמא אותו לא הראשון: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כשיתרפא הצרוע וכו'. פ\"ב דנגעים. \n", + "ומה שכתב ולמחר בח' טובל פעם שניה. ג\"ז שם וכת\"ק: \n", + "ומה שכתב ומפני מה טובל בשמיני וכו'. בפרק ג' דיומא (דף ל':): \n\n" + ], + [ + "נתאחר ולא גילח בשביעי וכו'. פשוט הוא במשנה פ' ג' מינין (נזיר דף מ״ד:): \n", + "כיצד עושין לו וכו' המצורע עומד חוץ לעזרת ישראל. מפני שהוא מחוסר כפורים ותנן בפירקא קמא דכלים שמחוסר כפורים אסור ליכנס לעזרת ישראל. \n", + "ומה שכתב כנגד פתח מזרחית באסקופת שער ניקנור ופניו למערב. בתורת כהנים על פסוק והעמיד הכהן המטהר לפני ה' פתח אהל מועד מעמידן בשער ניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב: \n", + "ושם עומדים כל מחוסרי כפרה וכו'. בפ\"ק דסוטה (דף ח') אהא דתנן שעל פתח שער ניקנור משקין את הסוטות ומטהרים את היולדות ואת המצורעים בשלמא סוטות וכו' ומצורעים דכתיב לפני ה' אלא יולדות מ\"ט [אילימא] משום דאתיין וקיימין אקרבנייהו וכו' א\"ה זבין וזבות נמי ומשני אה\"נ ותנא חדא מינייהו נקט: \n", + "והכהן לוקח אשם של מצורע וכו'. מפורש בתורה. \n", + "ומ\"ש ואם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא. בת\"כ דריש לה מדכתיב אותו לאשם: \n", + "ומ\"ש ואח\"כ מביא את האשם של מצורע עד הפתח ומכניס שתי ידיו לעזרה וסומך שתי ידיו עליו ושוחטין אותו מיד ומקבלים שני כהנים את דמו אחד מקבל בכלי וכו'. בסוף נגעים: \n", + "וכתב הראב״ד ואח״כ מביא א״א אין כאן אח״כ וכו'. וז״ל התוספתא פ״ה דנגעים מביא אשמו ולוגו בידו ומעמידו בשער ניקנור והכהן עומד מבפנים ומצורע מבחוץ ומצורע מניח ידו תחת ידו של כבש והכהן מניח ידו על המצורע ומוליך ומביא מעלה ומוריד וסומך שתי ידיו עליו ונכנס ושוחטו בצפון כל הסמיכות שבמקדש תיכף שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור עכ״ל התוספתא. והראב״ד דייק מדקתני ומוליך ומביא מעלה ומוריד וסומך והדר קתני ונכנס ושחטו משמע דבמקום שמניף שם היה סומך ותו מדקתני כל הסמיכות שבמקדש תיכף שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור משמע שהסמיכה היתה תיכף לתנופה במקום שהיה מניף ואח״כ היה הכהן נוטל האשם ממקום התנופה ונכנס ושוחטו בצפון. ולרבינו י״ל דהא לא מכרעא אע״פ שסמכה סמיכה לתנופה לאו למימרא שיהיה במקומה דמסתמא כל שאנו יכולים לסמוך סמיכה לשחיטה יש לנו לעשות ומי הכריחנו להדחיק בזו והא דקתני כל הסמיכות שבמקדש תיכף שחיטה חוץ מזו היינו לומר שבשאר הקרבנות בעל הקרבן נכנס בעזרה ובמקום שרוצים לשחוט הקרבן שם סומך ותיכף שוחט שם וכאן א״א לעשות כן מפני שאין המצורע יכול ליכנס בעזרה אלא מכניס ידיו לעזרה לחלל השער וסומך שם והכהן מוליך האשם משם לצפון העזרה ושוחט שם והיינו דקתני ונכנס ושוחטו בצפון כלומר נכנס מפתח העזרה לצפון הרי שסמיכה זו מרוחקת קצת מהשחיטה ומשמע שהתנופה היתה חוץ לעזרה ודבר תימה הוא. אבל מדקדוק לשון רבינו נראה שבפנים היה מניפו הכהן לבדו ואח״כ מביאו לפתח העזרה כדי שיסמוך עליו המצורע אבל ק״ל דקתני בתוספתא שהמצורע היה מניף עם הכהן וצ״ע. והר״י קורקוס ז״ל כתב שדעת רבינו דכיון שבפרק כל הפסולים (זבחים דף ל״ג) הביאו תוספתא זו ופריך מינה למ״ד ביאה במקצת לא שמה ביאה וא״כ ליעייל ידיה ולסמוך וישחטו אותו שם פי' אלא שהיו צריכים להוציא האשם מן העזרה ולחזור ולהכניסו ומשני דקסבר האי תנא שאין אותו מקום כשר לשחיטה והיה צריך להכניסו לפנים ולא הוי תיכף לסמיכה, נראה מכאן דרישא דקתני בתנופת מצורע מניח ידו לאו מתרצתא היא דהא בתנופה לפני ה' בעינן וא״כ הרי כאן ביאה במקצת ע״כ. אלא ודאי נראה מכאן דבתנופה לא חיישינן ואין בה הכנסת יד אלא כהן מניף במקום שמניף השאר ואח״כ מוציאו בפתח לסמוך וגם כיון שהקשו ליעייל ידיה ולסמוך ויהיה תיכף נראה שאין שם הכנסת יד אלא לסמיכה מפני התכיפה אבל תנופה כהן לבדו מניף כי אין לחוש בה לתכיפה וגם תנופה יכול הכהן להניף בשביל הבעלים כמו שמצינו בכמה מקומות שהקפידו על הסמיכה ולא הקפידו על התנופה אף אם לא תהיה בבעלים והרי השולח חטאתו כהן מניף על ידו לכך לא הצריכו בה להכניס ידו כמו בסמיכה וקרא דתנופה לא קאמר אלא כהן וגם דכיון דכתיב לפני ה' צריך שיניף במקום שמניף שאר תנופות ואע״פ שבתוספתא אמרו שסמיכה זו לא היה תיכף לה שחיטה כבר אמרו בפרק כל הפסולים דלמ״ד ביאה במקצת לא שמה ביאה מעייל ידיה וסומך להיות תיכף השחיטה ככל הסמיכות שהקפידה תורה על התכיפה בהם אך לא לדעת ר״י בר״י שסובר שאין המקום כשר לשחיטת קדשי קדשים וכבר נתבאר בהל' בית הבחירה לדעת רבינו שעד שער מזרחי שהוא שער ניקנור כשר לשחיטת קדשי קדשים והכל נקרא צפון גם נתבאר בהל' ביאת המקדש דביאה במקצת לא שמה ביאה וכיון שכן ה״ז מכניס ידיו וסומך כמ״ש כאן ושוחטין שם דתיכף לסמיכה שחיטה ככל הסמיכות עכ״ל. ומ״ש הראב״ד כמו שהגהתי למעלה הוא מ״ש אין כאן אח״כ. \n", + "ומ\"ש ואחד בידו הימנית ומערה לידו השמאלית וכו' עד פסל. בתוספתא פ\"ק דזבחים והר\"י קורקוס ז\"ל כתב דאיתא בתוספתא (פרק בתרא) דנגעים זה שקיבל בכלי מקבל בימין וזה שקיבל ביד מקבל בשמאל ואם שינה פסל וזה הפך ממה שכתב רבינו ונדחק בפירושה דמאי דקתני זה שקיבל ביד מקבל בשמאל היינו לומר שמקבל בשמאל מן הימין שקבל בה מהבהמה ואם שינה שקיבל מן הבהמה פסל: \n", + "הכהן שקיבל מקצת הדם בכלי וכו' עד ואם לא נתן לא כיפר. הכל בסוף נגעים. \n", + "ומ\"ש ואם נתן על השמאל לא יצא. שם דלא כר\"ש. \n", + "ומ\"ש ויוצק לתוך כפו של חבירו השמאלית וכן מ\"ש וטובל אצבעו הימנית. בסוף נגעים. \n", + "ומ\"ש על כל הזיה טבילת אצבע בשמן. בת\"כ. \n", + "ומ\"ש ואם הזה ולא כיון כנגד בית קדשי קדשים כשירות. נראה דהיינו מדתני' בתוספתא פ\"ק דזבחים הזיות שבמצורע שהזן שלא לשמן שאינם מכוונות הרי אלו כשירות. \n", + "ומה שכתב ואח\"כ יבא אצל מצורע וכו' ואם לא נתן לא כיפר. בפרק בתרא דנגעים אם נתן כיפר ואם לא נתן לא כיפר דברי ר\"ע ר\"י בן נורי אומר שיירי מצוה הן בין שנתן בין שלא נתן כיפר ומעלין עליו כאילו לא כיפר ומייתי לה בריש זבחים (דף י':) ומפרש לה. \n", + "ומה שכתב ושאר הלוג מתחלק לכהנים. משנה בס״פ כל התדיר (זבחים דף צ״א): \n\n" + ], + [ + "שיירי הלוג וכו'. בסוף פרק כל התדיר אמר ר\"ש אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה אי אתה צריך לשאול מה הוא אלא מותר רקיקי מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע ומאחר שהיה מתחלק בעזרה משמע שהיה נאכל לזכרי כהונה שהם מצויים שם. \n", + "ומ״ש ואסור לאכול מלוג השמן וכו'. בפרק ב״ש (זבחים דף מ״ה) תניא לוג שמן של מצורע מועלין בו עד שיזרק הדם נזרק הדם לא נהנין ולא מועלין רבי אומר מועלין עד שיתן מתנותיו ושוין שאסור באכילה עד שיתן מתן שבע ומתן בהונות. ומשמע לרבינו דאסור באכילה דקתני היינו מן התורה: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "אי זהו תנוך אזן וכו'. בת\"כ. \n", + "ומ\"ש נתן על צידי הבהונות כשר נתן על צידי צידיהן פסול. בפ\"ק דמנחות (דף י\"א): \n", + "בין שנתן השמן על דם האשם עצמו מלמעלה וכו' אפילו נתקנח הדם וכו'. שם: \n", + "אין לו בהן יד ימנית וכו' אין לו טהרה עולמית. בסוף נגעים שם וכת\"ק: \n\n" + ], + [ + "אשם מצורע ששחטו שלא לשמו וכו' עד וצריך אשם אחר להכשירו. ברייתא פ״ק דמנחות (דף ה') ובס״פ הוציאו לו (יומא דף ס״א:): \n\n" + ], + [ + "הקדים חטאתו לאשמו וכו'. פ\"ק דמנחות: \n\n" + ], + [ + "יש לאדם להביא אשמו היום וכו' ואם רצה לשנות הלוג לאשם מצורע אחר משנה וכו'. פ\"ב דמנחות (דף ט\"ו): \n", + "חסר הלוג וכו'. בסוף נגעים וכר\"ע: \n\n" + ], + [ + "יצק מן השמן בכפו וכו' עד ומיתר השמן. ברייתא בס״פ הוציאו לו (יומא דף ס״א) וכת״ק. וכתב הר״י קורקוס ז״ל שרבינו פסק בספ״ד שאם לא נתן מתנות הראש לא כיפר והיאך כתב כאן שאינן מעכבות ואפשר לומר דכשהם בעין ולא נתן לא כיפר אבל כשנשפכו אינן מעכבות: \n\n" + ], + [ + "הקדים מתן שמן על הבהונות וכו'. פירקא קמא דמנחות (דף ה'): \n\n" + ], + [ + "נתן שבע המתנות שלא לשמן וכו': \n\n" + ], + [ + "מצורע שנתנגע אחר שהביא אשמו וכו'. בפ\"ב דכריתות (דף ט':) תנן דמצורע שנתנגע נגעים הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד והדר תני הביא צפריו ונתנגע לא עלה לו עד שיביא חטאתו דברי ר\"ש ר' יהודה אומר עד שיביא אשמו ובגמרא הביא צפריו ונתנגע וכו' והא אמרת אינו מביא אלא קרבן אחד חסורי מחסרא והכי קתני הביא צפריו ונתנגע אינו מביא אלא קרבן אחד ולאקבועי בעניות ועשירות לא מיקבע עד שיביא חטאתו ר' יהודה אומר עד שיביא אשמו. ופירש\"י אינו מביא אלא קרבן אחד על נגעים הרבה אלמא חדא צרעת אריכתא היא ואמאי מחייבת ליה לאיתויי צפרים אכל נגע. ולאקבועי בעניות וה\"ק ולא עלו הצפרים ליקבע בעניות ובעשירות שאם היה עני בשעת הבאת צפרים והעשיר צריך להביא קרבן עשיר ואם היה עשיר והעני מביא עני בדלות עד שיביא חטאתו דבתר חטאת אזלינן בין בעניות בין בעשירות עכ\"ל. ואיכא למידק [מנ\"ל לרבינו הא] מאחר דאוקימנא דמתני' לאו לענין מצורע שנתנגע איתניא אלא לענין לאיקבועי בעניות ועשירות. וי\"ל דמ\"מ כיון דלמאי דמתרץ למתניתן אמר הביא צפריו ונתנגע אינו מביא אלא קרבן אחד משמע דוקא כשנתנגע אחר הצפרים הוא דאינו מביא אלא קרבן אחד הא אם נתנגע אחר הבאת האשם שהוא הקרבן הראשון צריך להביא קרבן על כל אחד ואחד: \n\n" + ], + [ + "מצורע שהביא קרבן עני והעשיר וכו'. משנה וגמ' שכתבתי בסמוך ופסק כר\"י לגבי ר\"ש ואע\"ג דראב\"י פליג עלייהו בברייתא ואמר הכל הולך אחר צפרים לא חש ליה כיון שלא נשנה במשנה: \n\n" + ], + [ + "שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וכו'. בסוף נגעים ובפ' תינוקת (נדה דף ע') הקשו על זה והאיכא אשם פירוש ששוה בעשיר ובעני ואיך יביא אשם מספק דילמא מייתי חולין לעזרה ותירץ שמואל בשקרב אשמו קודם האחר ואז יש לו תקנה בחטאת העוף ואי לא לא והקשו על זה דאי כר״י הא קבעה ליה אשם פירוש שכיון שהביא אשם בעשירות אינו יכול להביא עוד בדלות ואי לר״ש הא יכול להביא אשם על תנאי וא״כ למה הוצרך להעמיד בקרב אשמו ומסיק סבר לה כר״ש בחדא דלא קבע אשם וכר״י בחדא דאינו יכול להביא אשם ע״ת, והשתא מאחר שרבינו פסק כר״י דאשם קבע בעשירות היאך כתב כאן תקנה זו שיכתוב נכסיו כיון שבעת הקרבת האשם היה עשיר אי אפשר בתקנה זו וצ״ע: \n\n" + ], + [ + "עשיר שאמר קרבנו של מצורע זה עלי וכו'. משנה וגמרא בפ\"ד דערכין (דף י\"ז) וצ\"ע שם: \n\n" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ] + ], + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Korbanot" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..da8299838db08c5ad5193ad3558be056ce1500b4 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,575 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות שגגות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Korbanot" + ], + "text": [ + [ + [ + "כל העובר בשגגה על אחת ממצות ל\"ת שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת ה\"ז חייב להקריב קרבן חטאת וכו': \n\n" + ], + [ + "וכל עבירה שחייבים על זדונה כרת חייבים על שגגתה חטאת חוץ מג' עבירות וכו'. משנה בריש כריתות וכחכמים. \n", + "ומ\"ש הפסח והמילה מפני שהם מ\"ע וחטאת אין מביאין אלא על שגגת לא תעשה וכו'. שם (דף ג') בגמרא וכל זה יליף בת\"כ פרשת ויקרא מקראי. \n", + "ומ\"ש והמגדף מפני שאין בו מעשה כו'. שם במשנה וגמ' (דף ז'). \n", + "ומ״ש לפיכך וכו'. בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס״ב): \n\n" + ], + [ + "כל כריתות שבתורה וכו'. חוץ מטמא שאכל קדש וטמא שנכנס למקדש וכו'. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "חטאת קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד וכו'. מפורש בתורה: \n", + "ומה הוא הקרבן שמביא וכו'. מקראות אלו מפורשים בתורה: \n\n" + ], + [ + "אחד יחיד ששגג באחת באלו או מרובים וכו'. משנה בפרק ב' דהוריות (דף ז':) אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכן המשיח ופירש\"י אין בית דין חייבים קרבן אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה וכן המשיח. וצבור הוא דכי עבדי בשגגת מעשה לחודיה מייתן כל חד וחד כשבה או שעירה דדיניהם כיחידים דכיון דלא עשו על פי בית דין מיחלקי כולהו מהדדי והוו יחידים ויחידים חייבים בשגגת מעשה אבל משיח בשגגת מעשה לחודיה פטור מכלום כדאמר לקמן בפרקא בתרא פרט למשיח דאינו מביא בשגגת מעשה כלל עכ\"ל: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "אין אדם חייב חטאת על שגגתו וכו'. משנה בס״פ הזורק (שבת דף ק״ב): \n\n" + ], + [ + "עבר עבירה ויודע שהיא בלא תעשה וכו'. בריש פרק כלל גדול (שבת דף ס״ט) פלוגתא דר״י ור״ל ופסק כר״י. \n", + "ומה שכתב אבל אם ידע שהיא בכרת ושגג בקרבן וכו'. שם פלוגתא דמונבז ורבנן ופסק כרבנן: \n\n" + ], + [ + "מי שלא נודע וכו' כיצד חלב ונותר לפניו וכו'. משנה פ\"ד דכריתות (דף י\"ט) פלוגתא דר\"א ור' יהושע וידוע דהלכה כר' יהושע: \n\n" + ], + [ + "חטא ונודע לו חטאתו וחזר ושכחו וכו'. תוספתא פרק שני דכריתות חטא ונודע לו חטאתו ושכח באי זה חטא חטא הרי זה מביא חטאת ותשחט לשם מה שהיא ותאכל עכ\"ל. כלומר ישחטנה ויאמר הרי זה לשם חטאת שאני חייב אע\"פ שאיני זוכר מה הוא יהיה לשם מה שאני חייב על החטא שחטאתי: \n", + "וכתב הראב\"ד א\"א הא אפילו לרבי יהושע עכ\"ל. \n", + "ועל מ\"ש רבינו כשאר חטאות הנאכלות כתב הראב\"ד א\"א סיפא דתוספתא ק\"ל וכו'. ומאי דק\"ל הוא מבואר דמשמע מלישנא דתוספתא שאע\"פ שהביא חטאת חוזר ומביא חטאת אחרת וקשה דכיון שהביא חטאת לשם מה שהיא ונתכפר כשאח\"כ נודע לו באי זה חטא חטא היאך יביא חטאת אחרת הא ה\"ל חולין בעזרה. וכתב בעל מ\"ע שלא נמצא זה בתוספתא שלו וכ\"נ שלא היה בנוסחת רבינו ונוסחת תוספתא דידן כמו נוסחת הראב\"ד ומאי דק\"ל להראב\"ד אפשר ליישבו דחטאת שמביא ראשונה מכפר קצת ולכשיודע לו חטאו ויביא חטאת אחרת תגמר הכפרה: \n\n" + ], + [ + "שגג בשם אחד והם שני גופים חייב וכו'. משנה שם (דף י\"ט) ובפ' ספק אכל ר\"ש שזורי ור\"ש אמרו לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב: \n\n" + ], + [ + "כל המחוייב חטאת קבועה על שגגתו וכו' כיצד תינוק שנשבה לבין העכו״ם וכו'. בר״פ כלל גדול (שבת דף ס״ח:) רב ושמואל דאמרי תרווייהו אפי' תינוק שנשבה בין העכו״ם וכו' כהכיר ולבסוף שכח דמי וחייב ור״י ור״ל דאמרי תרווייהו דוקא הכיר ולבסוף שכח אבל תינוק שנשבה בין העכו״ם וכו' פטור ופסק כרב ושמואל והטעם משום דבגמרא אותבינן על ר״י ור״ל מברייתא ושני אמרי לך ר״י ור״ל לאו מי איכא מונבז דפטר אנן דאמרינן כמונבז ומשמע ליה ז״ל דאין לפרש דר״י ור״ל סברי דהלכה כמונבז אלא ודאי לא באו לומר אלא דאיכא מאן דסבר הכי אבל לענין הלכה כרבנן ס״ל. ועי״ל דכי אמרו ר״י ור״ל האי מימרא לא הוה שמיע להו פלוגתא דמונבז ורבנן והוו אמרי הכי מסברא וכי אותיבו עלייהו מברייתא דמונבז ורבנן דחקו עצמם לומר אנן דאמרינן כמונבז כי היכי דלא ליסלקו בתיובתא אבל לענין הלכה בתר דשמעו ברייתא דפלוגתא דמונבז ורבנן ודאי דלימרו הלכה כרבנן ואע״ג דאמרינן התם ורבנן שגגה במאי ר' יוסי אמר כיון ששגג בכרת וכו' ור״ל אמר עד שישגוג בלאו וכרת דמשמע דהוו ידעי פלוגתא דמונבז ורבנן י״ל דהאי בתר דשמעו ברייתא דפלוגתא דמונבז ורבנן כי אותיבו עלייהו מינה אבל מעיקרא לא הוה שמיע להו, ומזה קצת ראיה לומר דלענין דינא ס״ל דהלכה כרבנן מדאיפליגו בפירושא דמילתייהו: \n\n" + ], + [ + "השוגג בלא כוונה בעריות וכו'. בפ\"ד דכריתות (דף י\"ט). \n", + "ומ״ש נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר וכו'. שם ובפ' כלל גדול (שבת דף ע״ג) נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור מ״ט דהא לא איכוון לשום חתיכה לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אביי אמר חייב דהא איכוון לשום חתיכה רבא אמר פטור דהא לא איכוון לחתיכה דאיסורא, וידוע דהלכה כרבא וכ״פ רבינו בספ״ז, וא״כ צ״ל דמאי דנקט הכא רבינו נתכוון להגביה את התלוש לאו לדיוקא נקטיה אלא להיותו דבר פשוט לפיטור וסמך על מה שיכתוב בספ״ז וזה שאמר כמו שביארנו במקומו: \n\n" + ], + [ + "כל העושה מצוה מן המצות וכו' כיצד הבא על יבמתו והיא נדה וכו'. בפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף ע״ב:) ר״י [אמר] אשתו נדה בעל חייב (דה״ל לשיולי) יבמתו נדה בעל פטור וכו' מ״ש יבמתו דקא עביד מצוה אשתו נמי קא עביד מצוה באשתו מעוברת והאיכא שמחת עונה שלא בשעת עונתה והאמר רבא חייב אדם לשמח אשתו סמוך לוסתה א״ה אפילו יבמתו נמי יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה, ומשמע דבאשתו נמי פטור אא״כ היתה מעוברת ושלא בשעת עונתה וסמוך לוסתה. ורבינו שסתם וכתב דבאשתו חייב נראה שסובר דכי אמרינן אשתו לא בזיז מינה תו לא צריכי לאוקמי בהני אוקמתי אלא בכל גוונא חייב כיון דלא בזיז מינה ה״ל לשיולה: \n", + "ומ״ש וכן מי שהיו לו שני תינוקות וכו'. משנה בפ' ר״א דמילה (שבת דף קל״ז) פלוגתא דר״א ורבי יהושע ויש על משנה זו לשונות בגמרא ובתר הכי אמרינן תני ר' חייא אומר היה ר״מ לא נחלקו ר״א ורבי יהושע על מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בע״ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ע״ש בשבת שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת שר״א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר השתא רבי יהושע סיפא דלא קא עביד מצוה [פוטר רישא דקא עביד מצוה] מחייב אמרי דבי רבי ינאי רישא כגון שקדם ומל את של שבת בע״ש דלא ניתנה שבת לידחות סיפא ניתנה שבת לידחות. ופסק רבינו כי הני לישנא משום דר' חייא תני לה ודבי ר' ינאי מפרשי לה ועוד דבפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף ע״ב) מוקים לה הכי. ולפ״ז אע״פ שאותו שמל בשבת לא היה ראוי למול בשבת כיון שהיה שם אחר שהיה ראוי למול פטור מאחר דניתנה שבת לידחות אצלו וא״כ יש לתמוה על רבינו שכתב ומל שניהם דמשמע שאם לא מל אלא אותו שלא היה ראוי למול בשבת חייב וצ״ל דלא נקט רבינו ומל שניהם אלא משום חלוקת אחד למול בע״ש ואחד למול בשבת דאם מל של שבת בע״ש ושל ע״ש בשבת חייב הוא מאחר שלא היה שם מי שראוי למולו בשבת אבל בחלוקת אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ונתחלף לו ומל שלאחר השבת בשבת פטור לר' יהושע מאחר שהיה שם מי שראוי למולו בשבת: \n\n" + ], + [ + "אומן שבא למול וכו'. שם (דף קל\"ג:) אמרינן דכל כי האי גוונא ענוש כרת ומשמע לרבינו דכיון דענוש כרת חייב חטאת. ויש לתמוה על רבינו שכתב ה\"ז חייב חטאת שהרי התרו בו שהתראה אינה טעם לחייב חטאת אלא לפטור מחטאת, וי\"ל דהכא שאני שלא נתכוון לעבור במזיד ולפי שהיה עולה על הדעת לפוטרו מחטאת מפני שהוא אנוס לכך כתב שמאחר שהתרו בו אינו אנוס וגם אינו מזיד כיון שלא נתכוון לעבור ולא חשיב אלא שוגג ולפיכך חייב חטאת: \n\n" + ], + [ + "המוציא את הלולב ביום טוב ראשון של חג שחל וכו'. משנה בפרק לולב הגזול (סוכה דף מ״א:) בשם ר' יוסי ובפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף ע״א:) משמע דר' יהושע ס״ל כוותיה ואמר אביי עלה שם בסוכה לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו קודם שהוציא חייב. ופירש״י משום דהשתא אינו טרוד בדבר מצוה וז״ש רבינו הוציא וכו' כדי לצאת בו: \n", + "וכן השוחט את הפסח וכו'. משנה בפסחים ס״פ אלו דברים (פסחים דף ע״א:): \n\n" + ], + [ + "שחט את הפסח בשבת שלא לשמו וכו'. משנה וגמרא שם. \n", + "ומ\"ש כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין. בפ' ט\"ו: \n\n" + ], + [ + "שחט זבחים אחרים לשם פסח וכו'. שם במשנה פלוגתא דר\"א ורבי יהושע וידוע דהלכה כר' יהושע. ומצאתי כתוב שנשאל ה\"ר אברהם בנו של רבינו דבפרק אלו דברים משמע דתלי פלוגתא דר\"מ ור\"ש בשוחט בשבת זבחים שאינם ראויים בפלוגתייהו דמי שיש לו שני תינוקות למול ורבינו פסק בתינוקות כר\"מ ובזבחים כר\"ש והשיב אע\"ג דלא ס\"ל כלישנא דר\"ש בתינוקות דמסקנא דגמ' וסוגיא דשמעתא כר\"מ וסבור כוותיה בזבחים דדוקיא דמתני' לאו כוותיה אזלא ולא משום דס\"ל בענין זבחים כר\"ש דאמרינן בגמרא (דף ע\"ב:) מאן תנא דשאני ליה בין ראויים לשאינם ראויים ר\"ש היא דתניא הזבחים וכו' וליכא מאן דפליג על האי אוקימתא והואיל וסתם לן תנא כר\"ש ש\"מ לית הלכתא כר\"מ בהא ולא מפני כן נסבור כוותיה בתינוקות דהאי כדאיתיה והאי כדאיתיה. \n", + "ומה שכתב וכן אם שגג ושחטו בשבת שלא לאוכליו וכו' עד שהרי הפסח כשר. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "השוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמו ה\"ז וכו'. בתוספתא דפסחים (פרק ה') חטאת ציבור ששחטה בשבת שלא לשמה הרי זה חייב ויקטיר אימורין לערב. \n", + "ומ״ש אם שחט יתר על חובת וכו'. במשנה פ' אלו דברים (פסחים דף ע״א:) אמרינן שהשוחט לשם אימורי צבור בשבת חייב ואיתיה נמי בתוספתא הנזכרת: \n\n" + ], + [ + "שחט קרבנות יחיד שאין דוחין את השבת וכו'. בתוספתא דפסחים פ\"ה חטאת היחיד ועולת יחיד ששחטן בשבת לשמן וזרק דמן שלא לשמן חייב שהורצו הבעלים ובפ\"ב (דף כ') נחלקו רבא ורבה בר רב הונא בעבר ושחט נדרים ונדבות ביו\"ט והיינו קרבן יחיד שאין דוחין שכתב רבינו. \n", + "ועל מה שכתב רבינו והבשר מותר בהנאה. כתב הר\"י קורקוס איני יודע מה הנאה היא זו כיון שאינו נאכל מפני שאין הדם נזרק וכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל מה הנאה יכול ליהנות בבשר קדש והרי זבח שנפסל הוא נשרף וזה זבח פסול הוא כי דם ששקעה עליו חמה נפסל הזבח כמבואר בהלכות פסולי המוקדשין: \n\n" + ], + [ + "היו לפניו שתי בהמות של צבור וכו'. מימרא דרבה במנחות פ' ר' ישמעאל (מנחות דף ס״ד.). \n", + "ומ\"ש נמצאת הראשונה השמינה טריפה בבני מעיים וכו'. בעיא שם ואמרינן לאו היינו דרבה ורבא דאתמר שמע שטבע תינוק בים ופירש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבה אמר פטור ורבא אמר חייב וע\"כ רבה לא פטר אלא כיון דשמע אמרינן דעתיה אתינוק אבל לא שמע לא ואיכא דאמרי אמר ליה היינו פלוגתא דרבה ורבא דאתמר לא שמע שטבע תינוק בים ופירש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו ורבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו ופסק רבינו כלישנא בתרא וכמ\"ד פטור וטעמו ביאר הרב המגיד בפרק שני מהלכות שבת: \n\n" + ], + [ + "מי שהיה לפניו בלילי הפסח צלי של פסח ונותר וכו'. בפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף ע״ב) מימרא דר״ל ואיכא עליה תרי לישני בחד רבי יוחנן מחייב ובחד פטר ופסק כלישנא דמחייב ואע״ג דהוא לישנא קמא משום דלא משוי פלוגתא בין ר' יוחנן ור״ל: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "מי שהעידו עליו עדים שחטא וכו'. משנה פ\"ג דכריתות (דף י\"א:) פלוגתא ופסק כחכמים: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש שתק ולא הכחיש את העדים וכו'. שם בגמרא בר\"פ. \n", + "ומ\"ש אפילו אמרה לו אשה וכו'. כן משמע שם. \n", + "אמר לו עד אחד חלב הוא זה ושתק כו': \n\n" + ], + [ + "כבר ביארנו בהלכות פסולי המוקדשין. פרק ט\"ו. \n", + "ומה שכתב יתר על זה אמרו הפריש חטאתו על חלב שאכל אמש וכו'. משנה בפרק ב' דכריתות [דף כ\"ז]. \n", + "ומה שכתב ואין צריך לומר שאם הפרישה אביו ומת וכו'. שם במשנה: \n", + "כתב הר\"י קורקוס ז\"ל שם נתבאר דאפילו של מין חטאת שהופרשה כדברי רבינו דהיינו כגון מחלב על חלב ומדם לדם ובודאי דעל חטא אחר אפילו הוא גופיה לא יביאנה וזה פשוט. ומכאן תבין כי מה שאמרו לא יביאנו בנו אחריו אפילו על חטא שחייב בנו וכדברי רבינו שכתב והיה הבן מחוייב באותו החטא והדבר מעצמו מוכרח דאילו על אביו חטאת שמתו בעליה למיתה אזלא גם לאחר מיתה אין כפרה וזה פשוט. גם באותה ברייתא למדו דהוא עצמו אפילו מקלה לקלה ומחמורה לחמורה לא כיפר וכבר הוזכר ונתבאר בהלכות מעילה פרק רביעי גם בהלכות פסולי המוקדשין פרק ט\"ו. ונראה שמכאן למד רבינו דדוקא בששינה מחלב לדם הוא דלא כיפר אי נמי מחלב האב לחלב בנו אבל מחלב של אמש לחלב היום של עצמו כיפר ושפיר קרינן ביה קרבנו על חטאתו כיון שהוא על אותו מין ושנאמר שאמרו במשנה לא קאי אדסמיך ליה דהיינו אפילו על חלב שאכל אמש וכו' אלא אעיקרא דדינא דלא יביא מחטא על חטא לכך שינה רבינו וכתב לא יביא וכו' שנאמר וכו' ואחר כך כתב יותר על זה אמרו דהיינו שהחמירו חכמים שלא לעשות לכתחלה וזהו לשון אמרו ולכך כתב שאם עשה כיפר, וכן בתוספתא דכריתות פרק אמרו הפריש חטאת לחלב והביאה על דם על דם והביאה על חלב הרי זה מעל ולא כיפר על כרחך מוכח דמחלב לחלב כיפר והיינו דאיצטריך קרא למעוטי מאב לבן משום דבאב גופיה כיפר כיון שהוא על מין אותו חטא דאי באב גופיה לא כיפר קרא בבן למה לי וזה מוכרח עכ\"ל: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "(ד-ו) המביא חטאת על שני חטאים וכו' וכן שנים שהביאו חטאת אחת על שני חטאיהם וכו' עד לשם החטא השני. הכל תוספתא פ\"ב דכריתות. כתב הר\"י קורקוס ז\"ל דין שתי חטאות על שני חטאים פירוש שהפריש סתם שני אלו על שני חטאים ויכול לפרש אח\"כ כאשר ירצה ושפיר קרינן ביה קרבנו על חטאתו כי אין כאן משנה מחטא לחטא. וקשה לי על זה דבשלמא אם שתי החטאות מין אחד שפיר דהוי מדרבנן כמו שנתבאר ומדרבנן יש ברירה אלא אם אחד חלב ואחד דם שהוא מדאורייתא כיון שבתחלת הפרשתם לא פירש וקי\"ל דבדאורייתא אין ברירה איך יוכל לפרש אח\"כ. ואפשר שכוונת רבינו שיקריב אחד לחטא אחד סתם ואחד לחטא אחר ולא שיפריש כל אחד לשם חטא פלוני. וכ\"נ קצת שכתב רבינו זו תשחט לשם חטא האחד והשנייה לשם החטא השני ולשון התוספתא כן הוא זו תשחט לשם מה שהיא וזו תשחט לשם מה שהיא עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "כבר ביארנו בהלכות מעשה הקרבנות. פ\"ג ושם נתבאר: \n\n" + ], + [ + "מי ששגג והפריש חטאתו וכו'. בפרק קמא דכריתות (דף ז') ופרק קמא דזבחים (דף י\"ב) אמר רבי יוחנן דאינו חוזר ונראה ואיתיה בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ\"ז) , ומשמע לרבינו דרבי יוחנן לטעמיה דאמר בעלי חיים נדחין אבל לרב דאמר אין ב\"ח נדחין חוזר ונראה וכבר נתבאר בפרק שלישי מהלכות פסולי המוקדשין ובפרק ט\"ו ממעשה הקרבנות שרבינו פוסק הלכה כרב: \n\n" + ], + [ + "חייבי חטאות ואשמות ודאים וכו' עד שכל היום מכפר. משנה פרק בתרא דכריתות (דף כ\"ה): \n\n" + ], + [ + "אין יוה\"כ ולא החטאת וכו'. בפ\"ק דכריתות (דף ז') פלוגתא דר\"י ור\"ל ופסק כר\"י ואביי ורבא נמי סברי כר\"י: \n\n" + ], + [ + "כל אשמות שבתורה וכו'. בריש פרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף ח':) ותניא בפ״ג דנזיר (דף י״ח:) הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה: \n", + "ספק נזיר וספק מחוסרי כפרה וספק סוטה כו'. פ\"ב דכריתות (דף צ\"ו): \n\n" + ], + [ + "מי שהוא מחוייב חטאת או אשם וכו'. בסוף פ\"ק דערכין (דף ז':): \n\n" + ] + ], + [ + [ + "העושה עבירות הרבה בהעלם אחת וכו'. בריש כריתות: \n", + "וכן אם עשה מעשה אחד שהוא חייב עליו משום שמות הרבה וכו'. בס״פ ד' אחין (יבמות דף ל״ד) פלוגתא דתנאי ופסק כסתם מתני'. \n", + "ומ\"ש כיצד השוחט בהמת קדשים וכו' עד שהרי שלשת האיסורין באים כאחד. בפ\"ב דחולין (דף מ'). \n", + "ומ\"ש בד\"א באומר בגמר זביחה הוא עובד וכו' וכן מ\"ש היתה חטאת העוף וכו'. גם זה שם. \n", + "ומ״ש וכן העושה מלאכה ביוה״כ וכו'. ברייתא בס״פ גיד הנשה (חולין דף ק״א:): \n", + "הבא על אשת אחיו הקיים וכו'. משנה בס״פ ארבעה אחין (יבמות דף ל״ג:). ודע דבמתני' אמרינן שאם היו אחיות חייב עליה משום אחות אשה דה״ל איסור כולל ואיני יודע למה השמיטו רבינו. והר״י קורקוס ז״ל כתב שהטעם משום דאיסור אחות אשה הוא איסור כולל ובכל זה הפרק לא הזכיר איסור כולל כי אם בפ״ו: \n", + "הבא על אביו חייב שתים וכו' וכן הבא על אחי אביו חייב שתים וכו'. מימרא בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נ״ד): \n", + "הבא על הזכור והביא זכור עליו וכו' וכן הבא על הבהמה והביא בהמה עליו וכו'. שם ובריש כריתות (דף ג') פלוגתא דרבי ישמעאל ור\"ע ופסק כר\"ע, ועיין במה שכתב רבינו בפרק שאחר זה: \n\n" + ], + [ + "יש בועל בעילה אחת וחייב עליה ח' חטאות וכו'. משנה בפ\"ג דכריתות (דף י\"ג): \n", + "ומה שכתב רבינו ונשאת סרח זו לאחי יעקב מאמו. כלומר שאילו אחי יעקב מאביו נשאה לא היה שייך לומר שיבמה יצחק שהרי היתה ערוה עליו שהרי היא כלתו ואם כן אין כאן איסור אשת אב. \n", + "ומה שכתוב בספרים נוסף בה איסור ליעקב משום אשת אביו ומשום אשת אח. טעות סופר וצריך למחוק משום אשת אח ולכתוב במקומו משום אשת איש וכן מצאתי בספר מוגה: \n\n" + ], + [ + "ומה שכתב כל אלו שתאסר זו הערוה עליהם באיסור מוסיף צריך שיהיו האנשים האחרים מצויים בעולם וכו'. נלמד מדאמרינן בגמרא שם (דף פ\"ו:) ומי אית לרבי יוסי איסור חל על איסור וכו' ותירצו כגון דאיכא ברא לסבא וכו': \n\n" + ], + [ + "מי שהיה נשוי ג' נשים וכו'. משנה בכריתות שם: \n\n" + ], + [ + "אבל הבא על אחותו שהוא אחות אביו וכו'. גם זה משנה שם (דף ט\"ו) וגמרא בריש כריתות (דף ב'): \n\n" + ] + ], + [ + [ + "הבא על ערוה אחת ביאות הרבה וכו'. בפ\"ג דכריתות (דף ט\"ז) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים. \n", + "ומ״ש שהידיעות מחלקות. בפ' כלל גדול (שבת דף ע״א:): \n\n" + ], + [ + "הבא על הערוה ביאות הרבה וכו'. בפרק ג' דכריתות (דף ט\"ו): \n\n" + ], + [ + "הבא על עריות הרבה בהעלם אחת וכו'. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "האשה שהביאה עליה בהמות הרבה וכו'. נלמד ממ\"ש קודם: \n\n" + ], + [ + "האשה שהלך בעלה למדה״י וכו'. בפ' האשה רבה (יבמות דף פ״ז:) תנן גבי אשה שהלך בעלה למדה״י ובאו ואמרו מת בעליך שאם נשאת ע״פ ב״ד תצא ופטורה מן הקרבן ואמרינן בגמרא (דף צ״ב) דזעירי אמר ליתא למתני' ואע״ג דר״נ פליג עליה הא רבא דבתרא הוא סבר כוותיה ואמרינן תו בגמרא דאף ר״א סבר הכי: \n", + "ומ\"ש ואם נשאת לאנשים הרבה חייבת על כל איש ואיש מפני שהם גופין מוחלקים. ברייתא שם. \n", + "ומ\"ש או שזינתה עם אנשים הרבה. שם במשנה (דף פ\"ז:) הורוה ב\"ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן ובגמרא (דף צ\"ב) מאי קלקלה ר\"א אומר זינתה ר\"י אמר אלמנה לכ\"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מ\"ד זינתה כ\"ש אלמנה לכ\"ג מ\"ד אלמנה לכ\"ג אבל זינתה לא מ\"ט אתון הוא דשויתון פנויה ותניא כוותיה דר\"י ומשמע דהלכה כר\"י ולפיכך יש לתמוה על מה שפסק רבינו שאם זינתה חייבת חטאת. וי\"ל דלא אתמר דר\"י אלא אליבא דמתני' דאמרה שאם נשאת ע\"פ ב\"ד פטורה מן הקרבן אבל כיון דאסיקנא דליתא למתני' אלא אעפ\"י שהורוה בית דין לינשא חייבת בקרבן אף לרבי יוחנן אין חילוק בין זינתה לנשאת דבין בזו ובין בזו חייבת בקרבן: \n", + "הבא על הנדה בשגגה וכו'. בספ\"ג דכריתות (דף י\"ז): \n\n" + ], + [ + "הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וכו'. בפ\"ב דשבועות (דף י\"ז י\"ח): \n", + "ומ\"ש אבל אם עבר ובא עליה סמוך לוסתה וכו'. גם זה שם (דף י\"ח) אי שלא בשעת וסתה אנוס הוא. ומיהו אפשר דהא דחשיב ליה אנוס היינו דוקא כשבדקה לפני תשמיש אבל אם לא בדקה קודם תשמיש לא חשיב ליה אנוס דכיון שהוא ז\"ל סובר שאם אין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואפילו יש לה וסת דרך הצנועות לבדוק אפשר שאף בזו אם לא בדקה אינו אנוס. \n", + "ומ\"ש לפיכך אם נמצא על עד שלו וכו'. משנה בפ\"ב דנדה (דף י\"ד). \n", + "ומ\"ש ואם שהתה כדי שתושיט ידה וכו' ואם שהתה כדי שתרד מן המטה וכו'. שם (דף ט\"ו) בגמרא: \n\n" + ], + [ + "מי שעבר ובעל וכו'. משנה פרק ב' דשבועות (דף י\"ד ע\"ב). \n", + "ומה שכתב ואם לא ידע שאסור לפרוש מיד וכו' עד ובהעלם אחת עשה הכל. שם (דף י\"ח). \n", + "ומה שכתב והוא הדין בשאר העריות. פשוט הוא: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "דין שגגת המאכלות וכו'. משנה וגמרא פ\"ג דכריתות (דף י\"א ט\"ו:): \n", + "ומ\"ש אפילו הם בשלשה תמחויין. שם במשנה א\"ר יהושע דתמחויים מחלקים ומשמע דר\"ע פליג עליה וצריך טעם למה פסק כר\"ע דתלמידיה הוא. \n", + "ומ\"ש אבל אם אכל כזית חלב ונודע לו וכו'. פ\"ד דכריתות (דף י\"ז:) במשנה: \n", + "אכל כחצי זית חלב וחזר ואכל כחצי זית חלב וכו'. משנה פ\"ג דכריתות (דף י\"ח:): \n\n" + ], + [ + "אכל נותר מחמשה זבחים וכו'. גם זה שם במשנה (דף ט\"ז:) משמע דר\"ע פליג אר' יהושע ופסק רבינו כר\"ע אע\"ג דתלמידיה הוא משום שהשיב על דבריו ושתק. \n", + "ומ\"ש וכן השוחט חמשה זבחים בחוץ וכו'. שם במשנה ששאל ר\"ע והשיב ר' יהושע שחייב על כל אחד ואחד והביא ראיה לדבר ואמרי' בגמרא שהקשה ר\"ש על ראייתו: \n\n" + ], + [ + "הקיז דם לבהמתו וכו'. בפ\"ה דכריתות (דף כ\"ב) פלוגתא דר\"י ור\"ל ופסק כר\"י. אלא שיש לתמוה על מ\"ש רבינו בהעלם אחת דמשמע הא בשתי העלמות חייב וא\"כ הוי כר\"ל והר\"י קורקוס ז\"ל האריך ביישוב תמיהא זו ובסוף הניח הדבר בצ\"ע: \n\n" + ], + [ + "האוכל מאכלות הרבה וכו'. משנה פרק שלישי דכריתות (דף יג:): \n", + "וכן האוכל כזית אחד וכו' לפיכך הטמא שאכל כזית חלב והוא נותר וכו'. משנה שם. \n", + "ומ\"ש והוא שיצטרף אוכל אחר עם כזית זה וכו'. שם (דף י\"ד) בגמרא וטעמא משום דאין חייב ביום הכפורים אלא על ככותבת: \n\n" + ], + [ + "האוכל ושותה ביום הכפורים וכו'. משנה פרק בתרא דיומא (דף פ\"א): \n\n" + ], + [ + "העושה מלאכה ביוה״כ וכו'. ברייתא בס״פ גיד הנשה (חולין דף ק״א:) ואע״פ שכבר כתב רבינו דין זה בפ״ד חזר ושנאו כאן לחלק בינו לבין אוכל ושותה שקדם: \n\n" + ], + [ + "אכל כחצי זית חלב וכחצי זית דם וכו'. משנה פרק ג' דכריתות (י\"א:): \n\n" + ], + [ + "אכל כחצי זית ונודע לו וכו'. בסוף פרק הבונה (שבת דף ק\"ה) ובפרק ג' דכריתות (דף י\"ו:) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים: \n", + "וכן אם הוציא שתי אמות בשוגג וכו'. בסוף פרק הזורק (שבת דף ק\"ב): \n\n" + ], + [ + "האוכל כזית חלב וכו'. בפירקא קמא כלל גדול (דף ע\"א:) פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש ופסק כרבי יוחנן. וכתב רבינו שידיעות מחלקות כרב אשי דאמר בתרווייהו פליגי ואף על פי שבגמרא דחו הכרע דרב אשי לא שבקינן מאי דפשיטא לרב משום דילמא דקאמר גמרא בדרך דחייה. \n", + "ומה שכתב וכן יראה לי שה\"ה בבעילות. כך היא הגירסא האמיתית ולא כנוסחא דגריס בפעולות. מ\"כ וכן הדין בבעילות ומביא שתי חטאות אף על פי שהבעילות הם בגוף אחד והאכילה היא שני גופין. או נפרש מביא חטאת אחת אף על פי שהבעילות א\"א לעשותן בבת אחת והאכילה אפשר לאכול שני זיתים בבת אחת ועלה על הדעת לומר דבעילות יתחייב שתים עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "אכל כזית ומחצה וכו'. שם בדף הנזכר אפילו לר\"י: \n\n" + ], + [ + "אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת וכו' עד אינו צריך להביא חטאת אחרת. בדף הנזכר פלוגתא דאביי ורבא. ויש לתמוה על רבינו שלעיל בסמוך פסק באוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני מביא שתי חטאות שהידיעות מחלקות והיינו כר\"י וכאן כתב אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע על אחד מהם וחזר ואכל כזית אחר בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים אלמא שאינו חייב על שניהם אלא חטאת אחת אע\"פ שנודע על הראשון וזה הפך מה שקדם ובפרק שאחר זה גבי מי שקצר וטחן בשגגת שבת וזדון מלאכות דבריו כיוצא מ\"ש כאן גבי אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת שידיעות אינם מחלקות. וי\"ל שסובר רבינו דהא דאמר ר\"י באוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת שהידיעות מחלקות דוקא כשנודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני קודם שיביא קרבן כלל אבל אם כשנודע לו על הראשון הביא קרבן קודם שיוודע לו השני נתכפר לו על השני ואע\"פ שיוודע לו אח\"כ על השני אינו צריך להביא קרבן אחר כיון שבשעה שהקריב קרבן ראשון עדיין לא נודע מקרבן שני והיינו ההיא דאביי ורבא באכל שני זיתי חלב בהעלם אחת שאם הביא קרבן על הראשון ראשון ושני מתכפרים וכן ההיא דקצירה וטחינה. ולישנא דגמרא ולישנא דרבינו דייק כן דבההיא דר\"י נקטו וחזר ונודע לו על השני ובההיא דאביי ורבא לא נקטו בגמרא וחזר ונודע ומאי דנקט רבא בקצר וטחן וחזר ונודע מפרש דחזר ונודע אחר שהביא קרבן אבל אם היה נודע על השני קודם שיקריב קרבן היה חייב שתים ובההיא סלקי דר\"י ורבא תרווייהו כהלכתא ולא תיקשי לן הלכתא אהלכתא כדקשיא לפירש\"י והתוספות. ואע\"ג דבגמרא משמע דטפי עדיף לחיובי שתים בנודע לו אחר כפרה מבנודע לו קודם כפרה דאמרינן ור\"ל הא כתיב על חטאתו והביא ההיא לאחר כפרה י\"ל דההוא לר\"ל אבל לר\"י הוי איפכא דבנודע לו לאחר כפרה אינו חייב להביא עוד קרבן שכבר נתכפר. והוכרח רבינו לפרש כן מהטעמים שכתבתי דלא תיקשי הלכתא אהלכתא ומדיוקא דלישנא בגמרא דבדרישא נקט וחזר ונודע ובדאביי ורבא לא נקטיה, וזה מבואר מאד בדברי רבינו בפרק שאחר זה גבי מי שקצר וטחן וגם בפ' זה גבי הביא חטאת על הראשון גבי הביא חטאת על האמצעי. ולפ\"ז מ\"ש רבינו אבל אם נודע לו על שניהם כאחד מביא חטאת אחת כשנודעו לו שניהם קודם הקרבת הקרבן נודע לו על שניהם כאחד מיקרי ואע\"פ שהיה שהות בין ידיעה לידיעה. וי\"ל במ\"ש רבינו וכשיוודע לו על הראשון והשלישי אינו צריך להביא אחרת שכיון שהקדים שנודע לו על אחת מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני היאך אפשר לכתוב וכשיוודע לו על הראשון ולא ה\"ל לכתוב אלא וכשיודע לו על השלישי. וי\"ל שרצה רבינו לכלול בדבריו גם כשלא נודע לו הראשון מעיקרא שאם הביא קרבן על האמצעי ואח\"כ נודע לו מהראשון והשלישי שהוא פטור, ועי\"ל דה\"ק אם אחר שנודע לו על הראשון ואכל כזית בהעלמו של שני חזר ונעלם ממנו הראשון והביא חטאת על האמצעי נתכפר ואפילו שיחזור להוודע לו על הראשון פטור ומה שי\"ל עוד על דין זה אכתוב בפרק שאחר זה גבי מי שקצר וטחן: \n", + "ומצאתי שמורי הרב מו\"ה יעקב בי רב ז\"ל נשאל על לשון זה והשיב שהריטב\"א השיג על רבינו וכתב בלשון הזה על מה שכתב הרמב\"ם האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת וכו' דאמרינן פרק כלל גדול א\"ל מסתברא בין בזו ובין בזו מחלוקת הילכך לר\"י דקי\"ל כוותיה אפילו ידיעה גרידא מחלקת, ותמהני על הרמב\"ם היכי מזכי שטרא לבי תרי שהרי הוא עצמו פסק כן ואע\"פ כן כתב אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחד מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים אבל שלישי לא נתכפר ואליבא דר\"י דקי\"ל כוותיה אפילו שני מתכפר עכ\"ל. ותמה מורי עליו למה לא השיג השגה זו יותר גדולה שאיך פסק הרמב\"ם היפך כל העולם שאפילו ר\"ל מודה שכפרה מחלקת וכתב עוד מה שאפשר לומר בזה הלשון כדי לתקנו וקודם שאפרש פירושו ראוי לדקדק שני דברים באלו השני פסקים. בפסק האחד כתב האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת וכו' ובפסק השני אמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת וראוי לשאול למה נקט כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת ולמטה אמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ובגמרא כתוב בשני המאמרים אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת. ועוד יש להקשות בזה הפסק האחרון שכתב וז\"ל הביא חטאת על האמצעי שלשתן מתכפרים וכו' וכשיוודע לו על הראשון ועל השלישי אין צריך להביא חטאת אחרת והא כשהביא קרבן על האמצעי כבר היה יודע מאכילת הראשון ובהעלמו של שני וידיעת הראשון אכל הזית השלישי לכן אני אומר שהזיתים שדיבר בהם רבא אכל השנים זה אחר זה בסמוך באכילה אחת ר\"ל שלא היה הפרש זמן בין אכילת הראשון לשני וכשאכל הג' בהעלמו של שני ידע את שתיהן בבת אחת האמצעי והשלישי. \n", + "ומ\"ש הרמב\"ם הביא קרבן על תלוי הדבר או יביא קרבן אחד של שגגת שבת ויתכפר על כלם כי היכי דאם הביא קרבן על זית האמצעי של חלב האמצעי שיתכפרו כלם ואם הביא קרבן על הזית הראשון או על השלישי צריך שתי חטאות. ודע שכפי הנושא שהוא עמוק וזר להתיישב אלו הפסקים של הרמב\"ם שא\"א ליישבו אלא בזה האופן ואם תעיין היטב במה שכתבתי שבודאי צ\"ע גדול תמצא שהוא דבר נאה ומתוקן כדי ליישב כוונת הרמב\"ם ולא יהיה סותר קצתו אל קצתו עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "מי שאכל חתיכה משתי חתיכות וכו'. בפ\"ד דכריתות (דף י\"ח:) ת\"ר אכל ספק חלב ונודע לו רבי אומר אומר אני כשם שמביא חטאת על כל אחד ואחד כך מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד ר\"י בר יהודה ור\"א ור\"ש אומרים אינו מביא אלא אשם תלוי אחד וכו' א\"ר זירא כך שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאת רבא אמר אין ידיעות ספק מחלקות לחטאת אלא ה\"ק כשם שאם היתה לו ידיעת ודאי מביא חטאת על כל אחד ואחד כך אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד ופירש\"י ונודע לו שספק הוא כשם שאם יודע לו באחרונה שכלם חלב ודאי היה מביא חטאת על כל אחד ואחד דידיעות ספק שבינתיים מחלקות לחטאת דלא הוי העלם אחד כך מביא אשם תלוי על כל אחד כל זמן שלא נודע לו ידיעה ודאית כאן שנה רבי כדפרישית. ואמרינן תו בגמרא אמר ר\"ל ידיעת ספק מחלקות לחטאת אמר ר\"י אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות אלא ה\"ק כשם שאם היתה לו ידיעת ודאי מביא חטאת על כל אחד ואחד כך אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד בשלמא לר\"י היינו דתני לאשם כחטאת אלא לר\"ל חטאת כאשם מיבעי ליה קשיא ומשמע לרבינו דהלכה כרבי מדשקלי וטרו אמוראי לפרושי טעמיה וכרבא דבתרא הוא וכר\"י לגבי ר\"ל ועוד דהא אסיקנא לר\"ל בקשיא: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "המשתחוה לע\"ז וכו'. בפ' ד' מיתות תני ר' זכאי קמיה דר\"י זיבח וקיטר וניסך והשתחוה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת א\"ל פוק תני לברא ורב יוסף סבר כר\"י ואמרינן בתר הכי דר' אמי ס\"ל כר' זכאי ואביי דבתראה הוא פליג עליה הילכך קם לה הלכתא כר\"י. \n", + "ומה שכתב בד\"א בשהזיד בע\"ז וכו'. שם אמרינן ועשה מאחת מהנה וכו' אחת שהיא הנה זדון ע\"ז ושגגת עבודות הנה שהיא אחת שגגת ע\"ז וזדון עבודות האי שגגת ע\"ז היכי דמי ואסיקנא באומר מותר ואע\"ג דבתר הכי אמרינן דלא מצית מוקמת האי קרא בע\"ז מ\"מ דינא קושטא הוא דזדון ע\"ז ושגגת עבודות אינו חייב אלא אחת ושגגת ע\"ז וזדון עבודות חייב על כל אחת ואחת: \n\n" + ], + [], + [ + "(ב-ג) כלל גדול אמרו וכו'. משנה ר\"פ כלל גדול (דף ס\"ו:). \n", + "ומ\"ש או שנשבה והוא קטן לבין העכו\"ם או נתגייר והוא בין העכו\"ם. שם רב ושמואל ור\"י ור\"ל ופסק כרב ושמואל וכבר כתבתי הטעם בפ\"ב. ויש לתמוה על מ\"ש רבינו שנתגייר קטן דאפילו גדול נמי אפשר שלא ידע מצות שבת. וי\"ל משום דאם נתגייר גדול ודאי שהודיעוהו מצות שבת אבל גר קטן שמטבילין אותו ע\"ד ב\"ד א\"צ להודיעו. \n", + "ומ\"ש וכל היודע עיקר שבת וכו' וכל היודע שהיום שבת וכו'. שם במשנה. \n", + "ומ\"ש או ידע שהן אסורות ולא ידע שחייבים עליהם כרת. נתבאר בפ\"ב: \n", + "מצאתי כתוב שנשאל ה\"ר אברהם בנו של רבינו על לשון זה בשלמא בבא דסיפא לא קשיא לי דהיינו זדון שבת ושגגת מלאכות אלא בבא דרישא לא ידע לה לשבת אלא בעשה ואפ\"ה חייב על כל אחת ואחת ואנן לא אשכחן זדון שבת אלא בלאו מדאותביה לר\"ל שישגוג בלאו וכרת מהא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינן בה מניינא למה לי וכו' והיכי משכחת לה בזדון שבת ושגגת מלאכות בשלמא לר\"י דאמר כיון ששגג בכרת אע\"פ שהזיד בלאו משכחת לה דידע לשבת בלאו אלא לר\"ל דאמר עד שישגוג בלאו וכרת דידע לה בשבת במאי ואוקימנא דידע לה בתחומין ואליבא דר\"ע ואי ידיעת עשה שמה ידיעה נוקמה כגון שידע לשבת בעשה ולא תידוק מדקאמר ז\"ל ולא ידע שמלאכות אלו אסורות אבל יודע הוא במלאכות אחרות שהרי חזר ואמר אפילו עשה הל\"ט בהעלם אחת חייב ל\"ט חטאות מכלל שידיעת עשה שמה ידיעה ובתחומין ואליבא דר\"ע ליכא לאוקומה דלית הלכתא כוותיה ואי אמרת כגון שידע שיש מלאכות אסורות ולא ידע שאלו הל\"ט הן האסורות אין זה אלא אבות מלאכות דאלת\"ה אמאי לא משכחת לה אלא בתחומין ואליבא דר\"ע נוקמה לשגגת מלאכות כגון שלא ידע שאלו הל\"ט הן האסורות ומדלא משנינן הכי ש\"מ דל\"ש הכי ול\"ש הכי זדון שבת הוא ולא עוד אלא אפי' תימא דס\"ל כר\"ע הא לא אזלא אלא כר\"ל ובבא דסיפא דקאמר ז\"ל או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבים עליהם כרת אתי לר\"י דאמר כגון ששגג בכרת אע\"פ שהזיד בלאו דאי כר\"ל הא אמרת עד שישגוג בלאו וכרת ומייתי לה קרא מאשר תעשינה בשגגה וא\"כ ה\"ל חדא כר\"ל וחדא כר\"י. והשיב לעולם ידיעת עשה לא שמה ידיעה ולא פסק אלא כר\"י ובבא דרישא לא קשיא שדבריו ז\"ל מדוקדקים ולא ידע שמלאכות אלו אסורות ואפשר דידע במלאכות אחרות ודקשיא לך מדאמר בסוף אפילו עשה הארבעים חסר אחת וכו' אבבא דסיפא קאי דאמר או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהן כרת א\"נ ידע לה בתולדות ושגג באבות כולן כגון דידע שהצר בכלי צורה עובר על לא תעשה כל מלאכה שניכרת לו מלאכה זו שהיא מלאכה ושגג באב עצמו שאין המכה בפטיש אסור ולא ניכר לו ענין המלאכה בזו וכן כל כיוצא בזה ולפי זה הפירוק ליכא קושיא אפילו נאמר דאתרי בבי קאי כשאמר אפילו עשה הארבעים חסר אחת. ואפשר לפרק פירוק אחר כדאמרת כגון שידע שיש בה מלאכות אסורות ולא ידע שאלו הם הל\"ט ודקשיא לך א\"כ אמאי לא פריק הגמרא הכי אליבא דר\"ל טעמא דמילתא משום דר\"ש ס\"ל עד שישגוג בלאו וכרת ולפיכך נסיב הגמרא אליביה מידי דלית ביה כרת כלל דהוא תחומין ואליבא דר\"ע, א\"נ חדא מגו תרתי אשמעינן ולאו משום דלא פריק בגמרא הכי נימא דכה\"ג זדון מלאכות כדאמרת דלעולם אי אפשר שיהיה זדון מלאכות שלפי זה הפירוק המלאכות שידע השבת בהם והם שעלו בדעתו אינם מלאכות כלל דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת ותו ליכא ואלו הארבעים חסר אחת שהן מלאכות הרי שגג בהן ולא ידע שהן אסורות לא הן ולא תולדותיהן עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "שכח שהיום שבת ושגג אף במלאכות וכו'. שם (דף ע':) ואסיקנא לא שנא ופירש רש\"י ואינו חייב אלא אחת: \n\n" + ], + [ + "העושה אב ותולדותיו וכו'. בספ\"ג דכריתות (דף ט\"ז). במשנה פלוגתא דר\"א ור\"ע ופסק כר\"ע: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש עשה תולדה של אב זה וכו' יראה לי שהוא חייב שתי חטאות. מצאתי כתוב שנשאל ה\"ר אברהם בנו של רבינו למה אמר יראה לי והלא גמרא ערוכה בריש ב\"ק מאי איכא בין אב לתולדה נ\"מ דאי עביד שני אבות בהדי הדדי א\"נ שתי תולדות בהדי הדדי מיחייב תרתי א\"כ מאי יראה לי דקאמר. והשיב לא אמר בגמרא שתי תולדות של שני אבות ולפיכך אמר יראה לי שאפשר לומר דהאי דאמרינן בגמרא שתי תולדות של אב אחד לאו אליבא דהלכתא ואפשר שנתעלם זה המקום ממנו ז\"ל בעת שכתב יראה לי ומ\"מ הדין אמת ואליבא דהלכתא עכ\"ל. ואני שמעתי ולא אבין מ\"ש שאפשר לומר דהא דאמרינן בגמרא שתי תולדות של אב אחד שהרי מק\"ו יש לחייב על שתי תולדות משני אבות. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב שיש לדחוק שכתב כן רבינו מפני שיש תולדה דשייכא לשני אבות ואם התרו בו משום זה או משום זה חייב כגון משמר דאי אתרו ביה משום בורר חייב ומשום מרקד חייב והשתא אם עשה תולדה מאחת מאלו השני אבות ועשה גם תולדה זו דשייכא לאב של התולדה האחרת ולאב אחר גם כן סד\"א שלא יתחייב אלא אחת כיון ששתי התולדות מאב אחד הם קמ\"ל כיון שאחת מהן שייכא גם לאב אחר חייב שתים ושדינן זו בתר האב האחר והרי הם של שתי אבות. מ\"מ דוחק לפרש כן דלא הוה סתים רבינו. והיותר קרוב אצלי שלא היה גורס בגמ' א\"נ שתי תולדות בהדדי הדדי ולכך כתב יראה לי עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת וכו'. משנה פרק כלל גדול העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת: \n\n" + ], + [ + "עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה וכו'. משנה בספ\"ג דכריתות שם אמר ר\"ע שאלתי את ר\"א העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת מהו חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת א\"ל חייב על כל אחת ואחת ואיפליגו אמוראי בפירושא דמתני' ורב חסדא אמר זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו ר\"ע ס\"ל דכגופין דמיין וכי בעי מיניה שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה דימים שבינתיים אי הויין ידיעה לחלק ופשט ליה ימים שבינתיים דהויין ידיעה לחלק וקביל מיניה ופסק רבינו כוותיה משום דאותביה לרבא ואע\"ג דשני שינויי דחיקי נינהו ועוד דשמואל סבר כרב חסדא כדפירש\"י: \n\n" + ], + [], + [ + "מי שקצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וכו'. מימרא דרבא פרק כלל גדול (שבת דף ע':). ודע דאמרינן התם בגמ' (דף ע״א) על הא דרבא ומי אית ליה לרבא גרירא והא אתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחד מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני אמר רבא הביא קרבן על ראשון ראשון ושני מתכפרים שלישי אינו מתכפר וכו' אביי אמר אפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם בתר דשמעה מאביי סברה א״ה טחינה נמי תגרר לטחינה גרירא אית ליה גרירא דגרירא לית ליה. ומשמע דהדר ביה רבא לגבי אביי ואמר אפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כולם וכן פירש״י וא״כ יש לתמוה על רבינו שבפרק הקודם לזה פסק כההיא דאכל שני זיתי חלב בהעלם אחת כדהוה אמר רבא שאם הביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים שלישי אינו מתכפר וכיון דאמרינן דהדר ביה רבא לגבי אביי ה״ל למפסק שאפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם. ועוד קשה ששני פסקים אלו סותרים זה את זה שאם אתה אומר בדין של פרק זה שקצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה צריך אתה לומר בדין שבפרק שקודם זה שאפי' הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם והיאך לא פסק רבינו כן וה״ז כמזכי שטרא לבי תרי. ולתרץ זה י״ל היכי קאמר בתר דשמעה מאביי סברה ה״ל למימר הדר ביה רבא מההיא ולכן סובר רבינו שאין לפרש דהדר ביה רבא אלא ה״ק כששמע רבא שאביי סובר כמה גדול כח גרירא לדעתו שאפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם סבר דמהניא גרירא לקצירה וטחינה שעמה אבל לא חשיב כח גרירא כ״כ שיועיל כאוכל שני זיתי חלב שאפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם. וטעם יש בדבר לחלק בין גרירא זו לגרירא זו שבענין קצירה וטחינה שפיר שייך ביה למימר גרירא דכיון דבשגגת שבת נעשו שתיהם ה״ל כדבר אחד אבל אוכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ההעלם אינו מצוי שיעלם ממנו שהחלב אסור אבל ההעלם הראוי הרגיל וההוה הוא שיעלם ממנו שזה חלב ויסבור שהוא שומן וא״כ כשאכל כזית חלב זה וסבור שהוא שומן ואח״כ אכל כזית חלב זה וסבור שהוא שומן הרי הם כשני דברים ואע״פ שמתכפרים שניהם בקרבן אחד מ״מ לא חשיבי כ״כ כדבר אחד לשיתכפר בקרבנו של ראשון השלישי שלא היה בהעלמו אע״פ שהיה בהעלמו של שני: \n", + "ומצאתי למורי הרב מהר\"י בי רב ז\"ל שנשאל ממנו לשון זה של רבינו והשיב שהריטב\"א הוקשה לו והניח הדבר בצ\"ע ושהוא ז\"ל נראה לו ליישב זה כשנאמר שאע\"פ שבגמ' הקשו מרבא לרבא והמתרץ הודה לדבריו זהו מפני שרצה להודות לו הקדמתו וכוונתו לומר אפילו שאודה לך שהנושאים שוים אומר לך ששמעה מאביי קבלה מיניה והדר ביה, אבל האמת הוא שהקושיא מתחלה אינו קושיא ולא דמי כלל שמי שיאמר שהעושה קצירה וטחינה בשגגת שבת אין בכאן אלא מעשה אחד שהשגגה לא היתה אלא בשסבר שלא היה שבת ואין שם אלא מעשה אחד שהוא שגגת שבת אבל באכל שני זיתי חלב יש שם שני מעשיות ומפני זה כשאנו אומרים שהקצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה אין זה גרירא שהכל הוא דבר אחד שכיון שנתכפר שגגת שבת כל מה שעשה ג\"כ מתכפר שהכל הוא מעשה אחד ואינו גרירה שהכל הוא אחד אבל בענין שני זיתי חלב שאכל בהעלם אחת ונודע לו על הראשון ואכל השלישי בהעלם השני למה יתכפר השלישי בשביל השני והקרבן לא נעשה בשביל השני אלא בשביל הראשון ומפני שהיה בהעלמו מתכפר השני עכ\"ל: \n", + "ונסתייע מדברי המאירי. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב שאפשר שמה שתירצו כן היינו משום דסברי דהפרשות דוקא מחלקות הילכך הכא דלא הויא אלא ידיעה לחודה לא עדיפא מההיא דקצר וטחן ואיצטריך לומר דהדר ביה אבל כיון דאסיקנא דידיעות לחודייהו מחלקות ר\"ל בנודע ונודע א\"כ מינה דידיעה דידע קודם זית שלישי חשיבא טובא ומחלקת טובא לבטל טעם גרירה. ואפשר עוד שסובר רבינו דבתר דאקשו מטחינה ותירצו גרירה אית ליה גרירה דגרירה לית ליה אין אנו צריכין עוד לומר דהדר ביה אלא אמרינן ההיא דזית שלישי אינו מתכפר עם הראשון משום דחשיב גרירה לגרירה דזית שני נקרא גרירה עם הראשון כמו שנתבאר ממ\"ש שהקציר' גוררת קצירה וכיון ששלישי אינו בהעלמו של ראשון חשיבא כגרירה לגרירה ודוקא גבי נושא דידן נפטר שהרי ברישא מחשיבים ארבעתן כשגגה אחת דוק ותשכח עכ\"ל. וכתב עוד וז\"ל וכתב רבינו ונודע לו על קצירה של שגגת וכו' ואילו במימרא אמרו על קצירה וטחינה כבר פירש\"י דעל קצירה או על טחינה קאמר ואין צריך לידיעת שתיהן וכיון שהם בהעלם אחת כל שנודע לו על אחת כנודע על שתיהן דמי ושתיהן גוררות שתים השניות וזה דעת רבינו עכ\"ל. על מ\"ש רבינו קצר כחצי גרוגרת וכו' מצאתי כתוב בספר אחר כלשון הזה כתב הראב\"ד אנו אין לנו אלא לחטאות ולא מצטרפי עכ\"ל. וכבר כתבתי טעם לדברי רבינו: \n\n" + ], + [ + "המתכוין לחתוך את התלוש וכו'. בפרק כלל גדול (שבת דף ע״ב:) ובפרק ב' דכריתות (דף י״ט) פלוגתא דאביי ורבא ופסק כרבא: \n\n" + ], + [ + "החותה גחלים בשבת שהוא מכבה את וכו'. בספ\"ד דכריתות (דף כ') ואע\"ג דאיפליגו תנאי בברייתא במלתא היכא דנתכוון לכבות ולהבעיר כ\"ע ל\"פ דחייב ופירש\"י החותה ממלא כלים מצבור הגחלים מכבה העליונות שעכשיו נעשות תחתונות וכבות מחמת משא של עליונות ומבעיר התחתונות מחמת משא שהיא עליהן וכשהן עכשיו עליונות מתבערות: \n", + "חתה גחלים להתחמם מהם וכו'. גם זה שם ופירש\"י שאינה צריכה לגופה כגון זה שאינו צריך להבעירן אלא להתחמם בחתייתן ומ\"מ ידוע היה שיתבערו וע\"מ כן עשה והוי ליה מתכוין מיהו מלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך הבערה עכ\"ל. ורבינו מפרש לה דחייב שתים משום מכבה ומבעיר ותמיהא לי שכתב בסמוך שאם נתכוון לכבות ולהבעיר חייב שתים הא אם לא נתכוון לא והכא אם נתכוון היינו הך ועוד למה איצטריך לומר שחייב משום דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה תיפוק ליה מפני שהוא מתכוין ואם אינו מתכוין אמאי חייב וצ\"ע ואפשר לומר שמאחר שהוא יודע שודאי יתבערו הוי כפסיק רישיה: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כל חטא שחייבים על שגגתו חטאת קבועה וכו'. משנה פ\"ב דכריתות וחכ\"א אין מביאים אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. \n", + "ומ\"ש קבועה. כן משמע פ\"ב דהוריות (דף ט') וכן יתבאר ממ\"ש בפי\"א גבי מי שנתספק לו אם נכנס וכו': \n\n" + ], + [ + "אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע כיצד אכל חלב וספק אם היה כזית או פחות מכזית וכו'. משנה בפ\"ד דכריתות (דף י\"ז). \n", + "ומ\"ש או שעשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין אי זו מלאכה ה\"ז מביא אשם תלוי. ולכאורה יש לתמוה שמאחר שהוא יודע ודאי שעשה מלאכה שחייב עליה חטאת מנין לו לרבינו שאינו מביא חטאת אלא אשם. וי\"ל שלמד כן רבינו מדתנן (דף י\"ט) בפ' ספק אכל חלב ונותר לפניו אכל אחד מהם ואינו יודע אי זה מהם אכל אשתו נדה ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואינו יודע באי זה מהן שגג [שבת ויוה\"כ ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה] ר\"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ויהיב טעמא בגמרא לרבי יהושע משום דכתיב אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא ותנן נמי התם דאיפליגו על העושה מלאכה בתוך היום ואין ידוע אם בשבת עשה אם ביום הכפורים עשה או על העושה ואין ידוע מעין אי זו מלאכה עשה ופסק כר' יהושע ור\"ש כר' יהודה דאמר פוטר היה ר' יהושע אף מאשם תלוי. אבל קשה שבפרק זה לקמן פסק רבינו בההיא דחלב ונותר לפניו כר' יהודה דאמר פוטר היה ר' יהושע אף מאשם תלוי והכא הוא מחייבו אשם תלוי וצ\"ע. \n", + "ומ\"ש אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת וכו'. שם (דף י\"ח) פלוגתא דאמוראי ורוב מנין ורוב בנין סברי דבחתיכה אחת פטור. \n", + "ומ\"ש וכל האוכל חלב הכוי פטור מאשם תלוי וכו' עד שהרי אין שם איסור קבוע. שם. \n", + "ומ\"ש וכן הבא על אשה שהיא ספק נדה או ספק ערוה וכו'. ומ\"ש לפיכך האשה שנמצא דם על עד שלה לאחר זמן. נתבאר בפ\"ה: \n", + "ומ״ש והנושא יבמתו בתוך שלשה חדשים וילדה וכו'. יש לתמוה על זה דהא תנן בפ' החולץ (יבמות דף ל״ה) ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון וכו' חייבים אשם תלוי וצ״ל דההיא מתני' אתיא כהנהו דסברי דאפי' בחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן חייב ואע״ג דסתם לן הכי מאחר דרוב בנין ורוב מנין סברי בכריתות דהוא דוכתה דפטור הכי נקטינן וכבר רמזה רבינו בפירוש המשנה בפ' החולץ: \n\n" + ], + [ + "האוכל חתיכה וכו'. משנה ריש פרק ג' דכריתות (דף י\"א:). ומה שכתב הראב\"ד לא ידעתי היאך נקבע האיסור בכאן אלא אם כן יאמר העד חתיכה של חלב שהיתה עם השומן אכלת והאחר יאמר לא אכל אלא השומן עכ\"ל, אפשר לומר שלכך נתכוון רבינו. ויותר נראה לומר דשפיר מקרי איקבע איסורא על פי עד אחד אף על פי שאין שם אלא חתיכה א': \n", + "וכן כל הבא על אשת איש וכו'. נלמד ממה שקדם ובפרק ב' דכתובות (דף כ\"ב:) גבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת. \n", + "ומ\"ש אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור. פשוט הוא על פי מה שקדם ובפ\"ב דכתובות גבי שנים אומרים לא נתקדשה: \n\n" + ], + [ + "מי שהיו לפניו שתי חתיכות וכו'. ברייתא פרק ד' דכריתות (דף י\"ח) ובבא עכו\"ם או כלב ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השנייה וכן באכל את הראשונה במזיד והשנייה בשוגג קתני פטור ורבי מחייב ובאכלוה שנים בשוגג שניהם חייבים לרבי אבל לרבנן השני פטור מן הדין ופסק רבינו כרבי ונראה שטעמו משום דעל מאי דאמר רב שאינו חייב אשם תלוי על חתיכה אחת ספק אמרו תלת אמוראי כל חד טעמא חד ופסק רבינו כמאן דיהיב טעמא משום דבעינן דאיקבע איסורא ולההוא טעמא בכל הני כיון דאיקבע איסורא חייב כרבי וכיון דרב סבר כרבי פסק כוותיה אבל קשה דה\"ט ר\"נ אמריה ורבא ור' זירא יהבי טעמי אחריני ולהנהו טעמי אמרינן דפטור בהני וכרבנן וכיון דרבא דבתרא הוא פטר ור' זירא נמי סבר כוותיה ואתו כרבנן אמאי שבקינהו ופסק כר\"נ וכרבי דיחידאה הוא x וצ\"ע: \n\n" + ], + [ + "חלב ונותר לפניו וכו'. במשנה פ\"ד דכריתות (דף י\"ט) פלוגתא דר\"א ורבי יהושע וכרבי יהודה דאמר פוטר היה רבי יהושע אף מאשם תלוי: \n\n" + ], + [ + "כל דבר שחייבים על ודאו חטאת קבועה וכו' כיצד כשם שאם אכל חלב ודם וכו'. משנה שם (דף י\"ז): \n\n" + ], + [ + "האוכל חתיכה משתי חתיכות וכו'. שם (דף י\"ח) ברייתא פלוגתא דתנאי ופסק כרבי אע\"ג דרבים פליגי עליה משום דמפרשי אמוראי למילתיה: \n\n" + ], + [], + [ + "חתיכה של שומן וכו' עד סוף הפרק. בפ\"ה דכריתות (דף כ\"ג) משנה: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "על חמש עבירות מביאין קרבן אשם וכו'. מפורש בתורה ואיתיה במשנה פרק איזהו מקומן (זבחים דף נ״ד): \n", + "על שפחה חרופה כיצד וכו'. משנה וגמ' בפ\"ב דכריתות (דף ט'). \n", + "ומ\"ש והוא שתהיה גדולה ומזידה. פשוט הוא דאל\"כ לא תתחייב מלקות. \n", + "ומ\"ש ותהיה בעולה. מימרא שם (דף י\"א): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש ומפי השמועה למדו וכו'. ברייתא וגמרא בדף הנזכר: \n\n" + ], + [ + "בן תשע שנים ויום אחד וכו': כתב הראב\"ד בן תשע שנים ויום אחד וכו' א\"א אומר אני שזה שיבוש וכו'. ועוד היה לו להקשות שאפילו בגדול אין האיש לוקה אלא האשה. ולפי האמת ספר מוטעה נזדמן להראב\"ד בדברי רבינו והנוסחא שלנו היא לוקה והוא מביא קרבן והיא הנוסחא האמיתית ואף על גב דבפרק ב' דכריתות (דף י\"א) אהא דתנן כל העריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור מסקינן דה\"ק כל עריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור וגדול חייב הכא גדול נמי פטור מ\"ט דהא מקישין אהדדי ולפי זה לכאורה הל\"ל שהיא לא תלקה אי אפשר לומר כן דהא איתא תו התם תנו רבנן בזמן שהאשה לוקה האיש מביא קרבן אין האשה לוקה אין האיש מביא קרבן ויליף לה מקרא והשתא כי אמרינן דבשפחה אחד גדול ואחד קטן גדול נמי פטור היינו דוקא בשהשפחה קטנה שאינה לוקה אז גדול הבא עליה פטור מקרבן אבל אם השפחה גדולה והבא עליה קטן היא לוקה מאחר שהיא גדולה שהאיש נתלה באשה ואין האשה נתלית באיש ומשמע לרבינו שמאחר שהיא חייבת גם הוא חייב בקרבן אלא שאינו מביאו עד שיגדיל ובתורת כהנים איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים תלמוד לומר ואיש: \n\n" + ], + [ + "כבר ביארנו בהל' ביאות אסורות. פ\"ג. \n", + "ומ\"ש לפיכך אם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה וכו'. בפ\"ג דכריתות (דף י\"ב:): \n\n" + ], + [ + "הבא על השפחה ביאות הרבה וכו'. משנה וגמ' בפ\"ב דכריתות (דף ט'). \n", + "ומ\"ש בד\"א בשפחה אחת וכו'. שם בעיא דאיפשיטא: \n\n" + ], + [ + "בעל שפחה והפריש אשמו וכו'. בפרק כלל גדול (שבת דף ע״ב): \n\n" + ], + [ + "על הגזל כיצד וכו'. בפרק הגוזל עצים משנה (דף ק\"ג:): \n", + "כבר ביארנו בהלכות שבועות. בפ\"ז ופ\"ח: \n\n" + ], + [ + "על המעילה כיצד וכו'. משנה וגמרא בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ה): \n\n" + ], + [ + "האוכל מדבר שמועלין בו וכו'. משנה פרק ג' דכריתות (דף ט\"ו:): \n", + "חומרא יתירה יש במעילה וכו'. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "כל המחוייב אשם ודאי וכו'. בפרק כלל גדול (שבת דף ע״א:) אמרינן למ״ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה בעל ה' בעילות וכו' וכתב רש״י דפלוגתא דר״ט ור״ע הוא פרק דם שחיטה דר״ע סבר דבעי ידיעה בתחלה ופסק כמותו: \n", + "וכל חטא שחייבים עליו אשם ודאי אחד המלך וכו'. משנה פ\"ב דהוריות (דף ט'): \n\n" + ], + [ + "כל חטא שחייבים עליו וכו'. במשנה פרק חמישי דכריתות (דף כ\"ב:) פלוגתא דר\"ע ות\"ק ומייתי לה בר\"פ איזהו מקומן ופסק כת\"ק: \n\n" + ], + [ + "היתה לפניו חתיכה של חולין וכו' עד סוף הפרק. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "כבר ביארנו בהלכות מאכלות אסורות. פרק ארבעה עשר: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "ששה מצותן שיקריבו קרבן עולה ויורד ואלו הן וכו'. משנה בפ\"ב דכריתות (דף י':) ובמשנה תנן ה' משום דמני מקדש וקדשיו בחדא ורבינו מני להו בתרתי: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש אפילו היתה ידה משגת לשה ואינה משגת לנכסיו מביאה קרבן עני. בת\"כ פרשת תזריע יש לה שה ואין לה צרוכין מנין שתביא קרבן עני ת\"ל די שה: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "מפי השמועה למדו שזה שחייב וכו'. ברייתא פירקא קמא דשבועות (דף ו':). \n", + "ומ\"ש אע\"פ שהדבר מפי הקבלה הרי הוא כמפורש שהרי בפירוש חייבה תורה כרת לטמא שאכל קדש וכו': \n\n" + ], + [ + "כל קרבנות שהאשה חייבת וכו' עד ומאכילן. בסוף נגעים (משנה י\"ב) אע\"ג דרבי קתני לה משמע דליכא מאן דפליג עליה ומייתי האי מתני' בפ\"ד דנדרים (דף ל\"ה:) ובפרק התקבל (דף ק\"ד) (ובפ\"ד דנזיר דף כ\"ד): \n\n" + ], + [ + "המלך וכהן משיח מביאין קרבנן וכו': כתב הראב\"ד מביאין קרבנן על שבועת העדות א\"א אין המלך חייב בשמיעת הקול וכו'. וטעמו מדתנן בפ\"ב דהוריות (דף ח':) על ב\"ד וכהן משיח אין חייבים על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והנשיא כיוצא בהן דברי ר\"י הגלילי ר\"ע אומר הנשיא חייב בכולם חוץ משמיעת קול שהמלך לא דן ולא דנין אותו וסובר דהלכה כר\"ע. וטעם רבינו מדתנן בההוא פירקא בתר הכי על שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ב\"ד פטורים והיחיד והנשיא והמשיח חייבים אלא שאין כ\"ג [משיח] חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי ר\"ש ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד ר\"א אומר הנשיא מביא שעיר ושתי משניות אלו סותרות זו את זו דברישא קתני שאין כהן משיח חייב על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו ובסיפא קתני שהוא חייב עליהם ולפיכך הוצרך לפרש דמאי דקתני ברישא שאין כהן משיח חייב על אלו היינו לענין שאם הורה לעצמו שוגג ועשה שוגג שדינו שמביא פר כמו שנתבאר בפט\"ו ועל שמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו אינו חייב להביא פר כדין כהן משיח ומאי דקתני בסיפא שעל שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו חייב כהן משיח היינו לומר שחייב להביא קרבן עליהם כשאר ההדיוטות וכ\"כ רבינו ז\"ל בפירוש המשנה דייקא דקתני בסיפא ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד שהוא קרבן הדיוט. ולענין דברי ר\"ע סובר רבינו שאין הלכה כר\"ע משום דמשמע דיחידאה הוא ואין לומר היכי אפשר דפליגי ארבי עקיבא דהא דינא בטעמא קאמר שהמלך לא דן ולא דנין אותו י\"ל דהא לא x מכרעא דהא אמרינן בפרק כ\"ג ל\"ש אלא מלכי ישראל אבל מלכי בית דוד כתיב בהו דינו לבקר משפט xx ויש לתמוה על הראב\"ד שנראה מדבריו שאין כ\"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו אפילו בהדיוט היאך יישב מתני' דמחייבת לכהן משיח בטומאת מקדש וקדשיו. ויש לדקדק בדברי הראב\"ד למה לא כתב ולא המשיח בשמיעת קול כדתנן בההיא מתני' שכתבתי בסמוך ואפשר לומר דסמך אשמיעת קול דרישא וה\"ק אין המלך חייב בשמיעת קול ולא המשיח בשמיעת קול ולא בטומאת מקדש וקדשיו אבל קשה למה לא כתב שכהן משיח פטור משבועת ביטוי כדתנן בההיא מתניתין: \n", + "כבר ביארנו בהלכות שבועות. פ\"ט ופי\"א: \n\n" + ], + [ + "כל המביא קרבן על הזדון וכו'. בתוספתא דכריתות פ\"ק ארבעה מביאין על הזדון כשגגה כולם באונס פטורים חוץ מן הנזיר וטעם למה הנזיר חייב באונס נתבאר בפ\"ד ממחוסרי כפרה דהיינו משום דכתיב פתע פתאום פתע זה שוגג פתאום זה האונס ומדאיצטריך רחמנא לרבויי אונס בנזיר משמע דבעלמא פטור וכדקי\"ל אנוס רחמנא פטריה ורבינו לא מוציא כאן נזיר מהכלל לחייבו באונס מפני שסמך על מה שכתב במקומו פ\"ו: \n\n" + ], + [ + "מי שהפריש מעות לכבשה של חטאתו וכו'. משנה בפ' בתרא דכריתות (דף כ\"ז:). \n", + "ומה שכתב ויחלל אותם על המעות וכו'. פשוט הוא: \n\n" + ], + [ + "אפילו היה מורישו גוסס הרי זה עני וכו'. בפ\"ג דערכין (דף י\"ח): \n\n" + ], + [ + "עשיר שהפריש כבשה או שעירה וכו'. משנה וגמרא בסוף כריתות (דף כ\"ו ע\"ב): \n\n" + ], + [ + "הפריש עשירית האיפה והעשיר כו'. תוספתא דכריתות בפרק בתרא: \n\n" + ], + [ + "עשיר שהפריש קן וכו'. בסוף כריתות (דף כ\"ז כ\"ח) אמרינן איפכא משום דדחוי מעיקרא הוי ורבינו פוסק כמ\"ד דלא הוי דחוי כמו שנתבאר בפ\"ג מהל' פסולי המוקדשין: \n", + "עני שהקריב קרבן עשיר וכו'. בסוף נגעים: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "שינוי יש בשגגת טומאת מקדש וקדשיו וכו' אבל בטומאת מקדש וקדשיו וכו' בסוף והעלם בינתיים וכו'. משנה בפ\"ק דשבועות ובתוספתא פ\"ה דזבחים שהפיגול והנותר בידיעה אחת והטומאה בשתי ידיעות. \n", + "ומ\"ש כיצד נטמא וידע שנטמא וידע שזה מקדש וזה קדש וכו'. משנה בפ\"ב דשבועות (דף י\"ד): \n", + "ומנין שדין שגגת מקדש וקדשיו כך הוא וכו'. ברייתא בפ\"ק דשבועות (דף ד') וכרבי דסבר כר' ישמעאל דמחייב על העלם הטומאה ועל העלם המקדש וסבר כר\"ע דבעי ידיעה בתחלה ובסוף: \n\n" + ], + [ + "נטמא וידע שנטמא וכו'. במשנה סוף פ\"ב דשבועות (דף י\"ד:) פלוגתא דתנאי ופסק דלא כר\"א דר\"ע ור' ישמעאל פליגי עליה ובפלוגתא דר\"ע ור' ישמעאל פסק כרבי ישמעאל דמחייב על העלם הטומאה ועל העלם המקדש משום דרבי סבר כוותיה כמ\"ש בסמוך. \n", + "ומה שכתב אבל אם נעלם ממנו הלכות טומאה כגון שנטמא בכעדשה מן השרץ וכו' וכן מי שלא ראה המקדש מימיו וכו'. בפ\"ב דשבועות (דף י\"ט) בעיי דלא איפשיטו: \n\n" + ], + [ + "מי שנטמא בעזרה וכו'. משנה בפרק שני דשבועות (דף י\"ד): \n\n" + ], + [ + "מי שטימא עצמו במזיד וכו' עד או אינו כעזרה. שם (דף י\"ז) בעיי דלא איפשיטו: \n\n" + ], + [ + "מי שנסתפק לו אם נכנס למקדש וכו'. משנה בפ\"ק דכריתות תנן על אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי חוץ מן מטמא מקדש וקדשיו מפני שהוא בעולה ויורד ומפרש בגמרא (דף ז') דהכי קאמר חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שאינו מביא אשם תלוי ופירש\"י שאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה כדמפרש בפ\"ב דכריתות וחכ\"א אין מביאין אשם תלוי אלא על הדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ומפרש טעמא בגמרא דיליף מצות מצות מחטאת חלב: \n\n" + ], + [ + "מי שהיו לפניו שני שבילין וכו' ובעת שהלך שכח שהלך בראשון וכו'. בפ\"ד דכריתות (דף י\"ח י\"ט) פלוגתא דתנאי ופסק כת\"ק: \n", + "ומ\"ש הלך בראשון ונכנס למקדש וכו'. שם בברייתא הנזכרת: \n\n" + ], + [ + "ומה שכתב הזה שלישי ושביעי וטבל וכו'. בברייתא הנזכרת ופסק כתנא קמא ואליבא דר\"י דאוקמה כרבנן: \n\n" + ], + [ + "היה טמא ואמרו לו שנים נכנסת למקדש וכו' אמרו לו שנים טמא היית כשנכנסת למקדש וכו'. בפרק ג' דכריתות (דף י\"א:) תנן שנים אומרים אכלת (חלב) והוא אומר לא אכלתי ר' מאיר מחייב אמר ר\"מ אם הביאוהו שנים לידי מיתה החמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו מה אם ירצה יאמר מזיד הייתי ודברי רבינו בשתי בבות אלו תמוהים דבבבא קמייתא כתב דברי חכמים שאם ירצה יאמר מזיד הייתי ובבבא שנית כתב דברי ר\"מ אם הביאוהו שנים לידי מיתה החמורה וכו'. ולבאר זה צריך להעתיק לשון הגמרא גרסינן התם (דף י\"ב) איבעיא להו מ\"ט דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש או דילמא משום דאמרינן מיגו דאי בעי אמר מזיד הייתי פטור כי אמר נמי לא אכלתי מהימן ופטור ומאי נ\"מ למפשט מינה לטומאה דאי אמרת טעמייהו דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה ל\"ש טומאה חדשה ול\"ש טומאה ישנה ואי אמרת טעמייהו דרבנן משום דאמרינן מיגו כי פטרי ליה רבנן מטומאה ישנה אבל מטומאה חדשה מיחייב מ\"ט טומאה ישנה מיגו דאי בעי אמר טבלתי פטור כי אמר נמי לא נטמאתי פטור דאיכא למימר מאי לא נטמאתי דקאמר לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי אבל טומאה חדשה מיחייב מ\"ט דכי אמר נמי טבלתי מיחייב דאמרי ליה עדים השתא נטמאת מאי ת\"ש א\"ל ע\"א נטמאת והוא אומר לא נטמאתי פטור יכול אפילו שנים אמר ר\"מ ק\"ו אם הביאוהו שנים למיתה החמורה לא יביאוהו לידי קרבן קל וחכ\"א אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש ש\"מ טעמייהו דרבנן משום דאמרינן אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש אמר רבי אמי לעולם טעמא דרבנן משום דאמרינן מיגו וה\"ק מתוך שאם רצה לומר לא נטמאתי פטור הילכך אדם נאמן ע\"י עצמו יותר ממאה איש א\"ה היינו חלב מהו דתימא אכלתי חלב קמתריץ דיבוריה לא אכלתי שוגג אלא מזיד אבל נטמאתי והוא אומר לא נטמאתי לא קמתריץ דיבוריה קא משמע לן ה\"נ לא עמדתי בטומאתי אבל טבלתי ת\"ש וכו' א\"ל ע\"א נטמאת והוא אומר לא נטמאתי פטור יכול אפי' שנים מכחישים אמר ר\"מ אם הביאוהו שנים לידי מיתה החמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל ר\"י אומר נאמן אדם על עצמו יותר ממאה איש ומודים חכמים לר\"י בחלבים ובביאת מקדש אבל בטומאה לא מודו ליה במאי עסקינן אילימא בטומאה ישנה מ\"ש חלבים וביאת מקדש דמודו ליה דאם רצה יאמר מזיד הייתי טומאה ישנה נמי מתרץ דיבוריה דאם רצה יאמר לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי אמר רבינא לעולם בטומאה ישנה וכגון דאמרי ליה עדים אכלת קדשים בטומאת הגוף והוא א\"ל לא נטמאתי דהכא לא מתרץ דיבוריה דל\"ל לא עמדתי בטומאה אבל טבלתי מאי א\"ל טבלתי ואכלתי כי א\"ל הכי אתכחש ליה דיבוריה. ופירש\"י מיגו דאי בעי וכו' אם היה רוצה לשקר היה יכול לומר מזיד הייתי ומה שאמרתי לא אכלתי לא אכלתי שוגג אלא מזיד. לטומאה כגון א\"ל נטמאת ומיד באת למקדש. טומאה ישנה אתמול נטמאת והיום נכנסת. טומאה חדשה ליכא מיגו דטבלתי ל\"ל דהא א\"ל בשעת טומאה נכנסת וא\"נ טבלת לא העריב שמשך וכו' וליכא למימר נמי מזיד דבעינן דליתרץ דיבוריה ואי הוה אמר לא נכנסתי הוה מתרץ דיבוריה לא נכנסתי שוגג אלא מזיד אבל כיון דא\"ל לא נטמאתי כי אמר נמי לא נטמאתי שוגג אלא מזיד לא מיפטר מקרבן דטומאה לא איכפת לן אי שוגג אי מזיד הוה וביאת מקדש הואי שוגג וכו'. לעולם טעמייהו דרבנן משום מיגו ובטומאה ישנה הוא דפליגי וכו'. אבל בטומאה כגון היכא דאמר לא נטמאתי לא מודו ליה ולא ס\"ל דפטור אלמא טעמייהו דרבנן משום דמיגו דמתרץ דיבוריה כגון לא עשיתי שוגג אלא מזיד אבל גבי לא נטמאתי וכו' לא מודו לר\"י ואיפשיט בעיין דטעמא משום מיגו [ותו לא מידי] וקא פריך גמרא דבאי זה טומאה עסקינן דליכא מיגו אי בטומאה ישנה הא איכא מיגו ואמאי לא מודו ליה בישנה. אמר רבינא לעולם איכא ישנה דלית בה מיגו. וכגון דאמרי נטמאת אתמול ואכלת היום קדשים דהיינו טומאת הגוף ונתחייבת חטאת והוא אומר לא נטמאתי ואכחשינהו בין באכילה בין בנגיעה דלא אכל ולא נגע קדשים בטומאה ואי הדר אמר השתא לא נטמאתי דקא אמינא לא עמדתי בטומאה לא קא מכוין למיפטר מקרבן. ל\"א מאכילה דאית בה קרבן מכחיש להו מנגיעה לא מכחיש להו ואיתכחש בדוכתיה בטומאת מגע קמא. מודים חכמים לר\"י בחלבים ובביאת מקדש דשייך בהו קרבן אבל בטומאה גרידתא בלא ביאת מקדש דליכא קרבן לא מודו ליה בטומאה ולא נגע בטהרות ובמאי עסקינן אי בטומאה ישנה וכו' אלא מדפסיק ותני דלא מודו ליה בשום טומאה ש\"מ טעמא לאו משום מיגו. בטומאה ישנה איכא מיגו אלא טעמא משום דאדם נאמן על עצמו הילכך היכא דאיכא קרבן הכי אבל בטומאה גרידתא לא. אמר רבינא לעולם טעמא משום מיגו בחלבים ובטומאת מקדש איכא מיגו דלא נכנסתי שוגג אלא מזיד וגבי טומאה דלא מודו ליה משום דליכא מיגו ואע\"ג דשייך ביה קרבן ואיכא טומאה ישנה דלית בה מיגו כגון א\"ל אכלת חלב קדשים וכו'. והתוס' [בד\"ה ודחי רבינא] פירשו בשם ר\"י לעולם בטומאה ישנה דקאמרי רבנן דחייב כגון דקאמרי עדים אכלת קדשים בטומאת הגוף והוא אומר לא נטמאתי דלא חשבי רבנן דמתרץ דיבוריה בהא דאי הוה אמרינן שר\"ל לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי תחלה כבר אתכחיש ליה מיגו קמא שאמר לא נטמאתי דמשמע לא שוגג ולא מזיד כיון שלא השיב להם על האכילה כמו שאמרו לו. ורבינו נראה שהוא פסק כדאמר רבינא ואע\"ג דלכאורה משמע דדרך דחייה אתמר משמע ליה לרבינו דהוי מסקנא וקושטא דמילתא משום דמסתבר טעמיה והוא מפרש דברי רבינא דע\"כ לא פליגי רבנן עליה דר\"מ אלא כשא\"ל נכנסת והוא אומר לא נכנסתי דלא מכחיש סהדי משום דמצי מתרץ דיבוריה לא נכנסתי שוגג אלא מזיד והוי דומיא דחלבים אבל כי א\"ל אכלת קדשים בטומאת הגוף והוא אומר לא נטמאתי דלא מצי מתרץ דיבוריה משום דאי הוה מהדר להו לא אכלתי כדאמרו ליה אי הוה טומאה ישנה ה\"מ מתרץ דיבוריה לא אכלתי בטומאה שטבלתי קודם אבל השתא דאינהו אמרי ליה אכלת בטומאה והוא מהדר להו לא נטמאתי ודאי משמע דהכי קאמר להו לא נטמאתי מעולם וכיון דקא מכחיש להו לסהדי מודו רבנן לר\"מ דאינו נאמן אפילו בטומאה ישנה שאם הביאוהו שנים לידי מיתה החמורה וכו'. ודקדק רבינו לכתוב בבבא השנית וידעת שאתה טמא משום דאל\"כ לא יתחייב קרבן כמ\"ש בר\"פ זה: \n", + "ועדיין יש לדקדק בדברי רבינו דאמרינן התם בגמ' אמר ר\"נ הלכה כר' יהודה אמר רב יוסף לא אמרה אלא בינו לבין עצמו ולעצמו וכיון דאיפסיקא בגמרא הלכתא כר' יהודה דאמר הוא נאמן על עצמו יותר ממאה איש אפי' שמכחיש לסהדי מהימן ולמה פסק רבינו דכי מכחיש לסהדי לא מהימן וכבר השיגו הראב\"ד בזה וכתב וז\"ל א\"א זו הסוגיא שלנו וכו'. ונ\"ל שרבינו סובר שמה שאמר ר\"נ הלכה כר' יהודה לא לענין קרבן אמר אלא לענין טהרות שהוא נוגע בהן שהן טהורות וזהו שאמר רב יוסף לא אמרה אלא בינו לבין עצמו וכו' כלומר לא אמר ר\"ל דהלכה כר' יהודה לענין קרבן אלא לענין טהרות שנגע בהם בלבד ואף גם זאת לעצמו דוקא הוא דנאמן לאכלם אבל אחרים אינם רשאים לאכלם והוא עצמו ג\"כ אינו רשאי לאכלם בפני אחרים כדי שלא יזלזלו בטהרות אבל ענין קרבן פשיטא דהלכה כרבנן. ולדברי הראב\"ד שמפרש דלא אמר ר' יהודה אלא בינו לבין עצמו שלא יגע בטהרות אחרים דמשמע דלא איירי ר' יהודה לענין קרבן אלא לענין טהרות בלבד קשה שמתחלת דבריו משמע דלענין קרבן איירי ר' יהודה ועוד דבהדיא משמע הכי בגמרא ואם נאמר דה\"ק לענין קרבן מיירי ר\"י ולענין אכילת טהרות לא אמרה אלא בשל עצמו איני יודע מה לו להראב\"ד להזכיר זה: \n\n" + ], + [ + "טומאת מקדש וקדשיו שהיה לה ידיעה בתחלה וכו'. משנה בפ\"ק דשבועות. \n", + "ומ\"ש על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף וכו'. שם במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר' יהודה. \n", + "ומ\"ש ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו וכו'. שם במשנה: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה וכו'. משנה פ\"ב דהוריות (דף ח'). \n", + "ומ\"ש הרי ב\"ד חייבים להביא קרבן חטאת של שגגתן בהוראה וכו' עד מפני שתלו בב\"ד. משנה שם בפ\"ק (דף ג':): \n", + "ומה הוא הקרבן שמביאים על שגגה זו וכו'. משנה שם פ\"ב (דף ט'). \n", + "ומ\"ש מביאים כל הקהל וכו' ואם בשאר מצות וכו'. שם בפ\"א (דף ד':) במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר' יהודה ואע\"פ שאין ב\"ד מביאין כתב בתחלת הפרק הרי בית דין חייבין להביא מפני שמה שמביאין הצבור בשביל הב\"ד הם מביאים. \n", + "ומ\"ש בין שעשו כל ישראל וכו' בין שעשו רוב ישראל אע\"פ שהם מיעוט מניין השבטים בין שעשו רוב השבטים אע\"פ שהם מיעוט ישראל וכו'. שם (דף ה') פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כר\"ש בן אלעזר דמסתבר טעמיה. \n", + "ומה שכתב מביאין כמניין כל השבטים וכו' שאף אלו שלא חטאו מביאים על ידי החוטאים. שם במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר\"י. \n", + "ומ\"ש אפי' עשה שבט אחד והוא רוב הקהל הרי כל הקהל מביאים י\"ב פרים וי\"ב שעירים. שם בדף הנזכר בברייתא לר' יהודה שבט שעשה בהוראת ב\"ד הגדול אפי' שבטים חייבים ובעינן דלהוי רוב הקהל כר\"ש בן אלעזר: \n\n" + ], + [ + "בית דין שנסתפק להם וכו'. שם ת\"ר ידעו שהורו וטעו מה הורו יכול יהו חייבין ת\"ל ונודעה החטאת ומפרשה רבינו שהורו ונסתפק להם אם שגגו אם לאו: \n", + "במה דברים אמורים שבית דין חייבים וכו' עד סוף הפרק. מתבאר בפרקים הבאים: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כיצד אם חסר אחר מכל הדרכים וכו' הרי שהורו ב\"ד של אחד מהשבטים להם וכו'. משנה בפ\"ק דהוריות שם (דף ה') ופסק כחכמים דאמרי אין חייבין אלא על הוראת בית דין הגדול שבירושלים שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו שבט. \n", + "ומ\"ש וכן אם הורו ב\"ד הגדול שדם הלב מותר ולא היה ראש ישיבה עמהם וכן אם טעו וידע אחד מהם שטעו וכו'. הכל משנה שם (דף ד':): \n", + "ידע אחד מן הסנהדרין וכו'. שם (דף צ':) מדיוקא דמתני'. \n", + "ומה שכתב ואלו ששתקו אם עשו על פי אלו שהורו הרי אלו חייבים וכו'. משנה שם (דף ב') הורו בית דין וידע אחד מהם [שטעו] או תלמיד שראוי להוראה והלך ועשה על פיהם וכו' הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין: \n", + "וכן אם נשאו ונתנו בדבר וכו'. מימרא בריש הוריות ופסק כלישנא בתרא ואליבא דשמואל ואביי ור' אבא ורבינא הכריחו כן ממשניות: \n", + "וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם וכו'. בריש הוריות (דף ב':) זו דברי ר\"י אבל חכ\"א יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב: \n\n" + ], + [ + "והסנהדרין עצמן שעשו בהוראתן וכו'. שם (דף ג') אהא דתניא הורו ועשו ר\"מ פוטר וחכמים מחייבין מוקים רב פפא דבב\"ד משלים לרוב צבור קא מיפלגי ומפרש רבינו ר\"מ פוטר לציבור מפני שב\"ד מביאים עליהן כיון שרוב הצבור עשו וחכמים מחייבין לצבור שאין ב\"ד מביאין עליהם כיון דבלאו ב\"ד אינם רוב והלכה כחכמים ואע\"ג דר\"פ בדרך דחייה אמרה משמע לרבינו דאי לאו דס\"ל דקושטא דדינא הכי הוא לא הוה מוקים ליה בהכי: \n", + "עשו רוב אנשי א\"י ע\"פ וכו' וכן אם עשו רוב השבטים וכו'. כבר נתבאר בפי\"ב דהיינו כר\"ש בן אלעזר. \n", + "ומ\"ש ואין משגיחין על יושבי ח\"ל וכו'. מימרא בריש הוריות (דף ג'): \n", + "ושבט מנשה ואפרים אינם חשובים כשני שבטים וכו'. הכי משמע ספ\"ק דהוריות (דף ו':) וכדפירש\"י: \n\n" + ], + [ + "היו העושים מרובים וכו'. שם (דף ג') וכרבנן דפליגי ארבי שמעון: \n\n" + ], + [ + "הורו בית דין בחלב מן החלבים שהוא מותר וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא וכיון דספיקא הוא ה\"ל לפסוק דבין בית דין בין הם פטורים מן הקרבן ולפיכך יש לתמוה על פסק רבינו וכבר השיגו הראב\"ד. וע\"כ לומר שנוסחא אחרת היתה לרבינו או שנדחוק לומר שיתנו ויאמרו אם אנו פטורים הרי זה נדבה וצריך: \n", + "במה דברים אמורים כשהיה המורה בית דין אחד וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא: \n\n" + ], + [ + "וכן אם לא היו העושים שוגגים על פי ההוראה וכו' בד\"א כשהיה זה שידע שטעו וכו' ונתכוין לאכול שומן וכו'. בריש הוריות איכא לישני בהאי מלתא ובתר הכי אמרינן בפלוגתא וכו' רב אמר פטור ור' יוחנן אמר חייב ופסק כרבי יוחנן. \n", + "ומ\"ש דאינו מצטרף למנין השוגגים על פיהם פשוט הוא דאמרינן בגמרא דאפילו רב מודה בהא: \n", + "וכן אם תלה בעצמו ואכל חלב הקיבה וכו'. שם (דף ב':) אמרינן זה הכלל התולה בעצמו חייב לאיתויי מאי לאיתויי מבעט בהוראה. ונ\"ל שרבינו מפרש דהיינו שאומר שלא היה הוא צריך להוראתן בזה שכבר היה הוא יודע שמותר: \n", + "זה הכלל התולה בבית דין פטור וכו'. משנה בריש הוריות. \n", + "ומה שכתב וכל החייב בפני עצמו אינו מצטרף עם השוגגים לעשות רוב. זה דבר פשוט: \n\n" + ], + [ + "הורו בית דין להתיר דבר האסור בזדון וכו' עד סוף הפרק. משנה בפרק קמא דהוריות (דף ד':): \n\n" + ] + ], + [ + [ + "בית דין ששגגו וכו'. משנה בפירקא קמא דהוריות (ג':): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש בדברים שאינם מפורשים בתורה ומבוארים וכו'. מימרא שם בדף ד'. \n", + "ומ\"ש אבל אם טעו והורו ואמרו המוציא מרשות לרשות הוא שחייב וכו' עד מותר לבא עליה. שם בגמרא. \n", + "אך מ\"ש או שעקרו אב מאבות מלאכות והורו שאינה מלאכה הרי אלו חייבים יש לתמוה עליו דהא בעיא דלא איפשיטא היא שם וה\"ל למפשטה לקולא. ואפשר לדחוק ולומר שיתנו ויאמרו אם אנו פטורין הרי זה נדבה. ועוד י\"ל דגמ' בעא למיפשטה מתחלת מתני' והשואל דחה וכיון שכן לא שבקינן מאי דבעא גמרא למיפשט משום הנך דיחויי: \n", + "וכן אם הורו ואמרו שמי שפירשה אשתו נדה וכו'. משנה פ\"ב דהוריות (דף ח':) חייבין על עשה ועל ל\"ת שבנדה ואי זו מ\"ע שבנדה פרוש מן הנדה ובפ\"ב דשבועות (דף י\"ד:) תנן אי זו היא מ\"ע שבנדה שחייבים עליה היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב: \n", + "וכן אם טעו ואמרו שאוכל דם וכו': \n\n" + ], + [ + "הורו ב״ד שיצא השבת וכו'. בפרק האשה רבה (יבמות דף צ״ב). \n", + "ומ\"ש וכן אם התירו ב\"ד א\"א להנשא. שם פלוגתא דתנאי ופסק כרבא דבתרא הוא: \n\n" + ], + [ + "בית דין שהורו בשגגה וכו'. בפרק קמא דהוריות (דף ג':) במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר\"א וכר\"ע: \n\n" + ], + [ + "ומה שכתב ולא עוד אלא הנבהל לצאת וכו'. שם פלוגתא דתנאי ופסק כרבי עקיבא: \n", + "כתב הראב\"ד ועשה על פיהם מאחר שידעו פטור א\"א דוקא שעשה אחר שחטאו רוב הקהל על פיהם וכו'. ודבר פשוט הוא ולא חשש רבינו לכתבו כאן לפי שסמך על מה שכתב בסוף פרק י\"ב במה דברים אמורים שבית דין חייבים ואלו שעשו על פיהם פטורים מן הקרבן כשהיו המורים בית דין הגדול של אחד ושבעים וכו' ויעשו כל הקהל או רובן על פיהם אבל אם חסר אחד מכל אלו הדברים הרי בית דין פטורין מן הקרבן וכל מי ששגג ועשה מעשה מביא חטאת קבועה על שגגתו: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כבר ביארנו שכל שגגה וכו' בד\"א שכהן משיח מביא פר על שגגתו וכו'. משנה וגמרא בריש פרק ב' דהוריות (דף ו' ז'): \n\n" + ], + [ + "הורה לעצמו ושכח מאיזה טעם הורה וכו'. משנה וגמרא שם (דף ז'): \n\n" + ], + [ + "הורה לעצמו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכו'. משנה שם: \n", + "שאין הכהן משיח חייב קרבן וכו'. גם זה משנה שם. ופירש\"י (כהן) משיח בשגגת מעשה לחודיה פטור מכלום כדאמרינן לקמן בפ\"ב מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא בשגגת מעשה כלל: \n\n" + ], + [ + "הורה הכהן המשיח עם ב\"ד וכו'. משנה שם הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור. \n", + "ומ\"ש ואם היו העושים הם המביאים קרבן הוא אינו מביא קרבן וכו' שהרי א\"צ כפרה בפני עצמו. נתבאר בסמוך: \n\n" + ], + [ + "הורה עם בית דין בשגגה וכו'. שם (דף ז':) בעיא דלא איפשיטא. ואיני יודע למה פסק שמביא פר לעצמו ואפשר דמביא פר ומתנה קאמר שיאמר אם אני חייב הרי הוא לחובתי ואם אני פטור הרי הוא נדבה וצ\"ע: \n\n" + ], + [ + "כהן משיח שנתספק לו וכו' אבל הנשיא אם נסתפק לו וכו'. משנה שם (דף ט') אשם תלוי היחיד והנשיא חייבים ומשיח וב\"ד פטורים. \n", + "ומ\"ש מפני שאין שגגתו תלויה בהוראתו: אי זהו נשיא האמור בתורה וכו'. משנה פ\"ג דהוריות (דף י'). \n", + "ומ\"ש בין שהיה מבית דוד או משאר שבטי ישראל ואם היו מלכים רבים ואין אחד מהם עובד את חבירו וכו'. שם (דף י\"א:): \n", + "ואי זהו כהן משיח וכו'. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "כהן גדול שנמשח בשמן המשחה וכו' לפי שאין בין כהן משיח המשמש וכו'. משנה שם ופרק קמא דמגילה (דף ט':): \n\n" + ], + [ + "נשיא שעשה עם הצבור וכו'. פשוט פרק ב' דהוריות (דף ז'): \n\n" + ], + [ + "נשיא שנצטרע עבר מנשיאותו. ברייתא וגמרא שם בפרק ג' (דף י'): \n", + "ונשיא שעבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט. משנה שם. \n", + "ומ\"ש חטא כשהיה נשיא וכו'. שם (דף ט':) במשנה: \n\n" + ], + [ + "כהן משיח או מלך שחטאו עד שלא נתמנו וכו'. משנה שם (דף י') וכתנא קמא. \n", + "ומ\"ש לפיכך אכל ספק חלב כשהוא הדיוט וכו'. פשוט הוא שם (דף י\"א). \n", + "ומ\"ש אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי זית כשהוא נשיא וכו'. ברייתא וגמרא שם. \n", + "ומ\"ש אכל כחצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא: \n", + "סליקו הלכות שגגות בס\"ד \n\n" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..344b14cd5cf59137fcfd3f3c7f4e10e1ce27d7d9 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,572 @@ +{ + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Offerings_for_Unintentional_Transgressions", + "text": [ + [ + [ + "כל העובר בשגגה על אחת ממצות ל\"ת שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת ה\"ז חייב להקריב קרבן חטאת וכו': \n\n" + ], + [ + "וכל עבירה שחייבים על זדונה כרת חייבים על שגגתה חטאת חוץ מג' עבירות וכו'. משנה בריש כריתות וכחכמים. \n", + "ומ\"ש הפסח והמילה מפני שהם מ\"ע וחטאת אין מביאין אלא על שגגת לא תעשה וכו'. שם (דף ג') בגמרא וכל זה יליף בת\"כ פרשת ויקרא מקראי. \n", + "ומ\"ש והמגדף מפני שאין בו מעשה כו'. שם במשנה וגמ' (דף ז'). \n", + "ומ״ש לפיכך וכו'. בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס״ב): \n\n" + ], + [ + "כל כריתות שבתורה וכו'. חוץ מטמא שאכל קדש וטמא שנכנס למקדש וכו'. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "חטאת קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד וכו'. מפורש בתורה: \n", + "ומה הוא הקרבן שמביא וכו'. מקראות אלו מפורשים בתורה: \n\n" + ], + [ + "אחד יחיד ששגג באחת באלו או מרובים וכו'. משנה בפרק ב' דהוריות (דף ז':) אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכן המשיח ופירש\"י אין בית דין חייבים קרבן אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה וכן המשיח. וצבור הוא דכי עבדי בשגגת מעשה לחודיה מייתן כל חד וחד כשבה או שעירה דדיניהם כיחידים דכיון דלא עשו על פי בית דין מיחלקי כולהו מהדדי והוו יחידים ויחידים חייבים בשגגת מעשה אבל משיח בשגגת מעשה לחודיה פטור מכלום כדאמר לקמן בפרקא בתרא פרט למשיח דאינו מביא בשגגת מעשה כלל עכ\"ל: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "אין אדם חייב חטאת על שגגתו וכו'. משנה בס״פ הזורק (שבת דף ק״ב): \n\n" + ], + [ + "עבר עבירה ויודע שהיא בלא תעשה וכו'. בריש פרק כלל גדול (שבת דף ס״ט) פלוגתא דר״י ור״ל ופסק כר״י. \n", + "ומה שכתב אבל אם ידע שהיא בכרת ושגג בקרבן וכו'. שם פלוגתא דמונבז ורבנן ופסק כרבנן: \n\n" + ], + [ + "מי שלא נודע וכו' כיצד חלב ונותר לפניו וכו'. משנה פ\"ד דכריתות (דף י\"ט) פלוגתא דר\"א ור' יהושע וידוע דהלכה כר' יהושע: \n\n" + ], + [ + "חטא ונודע לו חטאתו וחזר ושכחו וכו'. תוספתא פרק שני דכריתות חטא ונודע לו חטאתו ושכח באי זה חטא חטא הרי זה מביא חטאת ותשחט לשם מה שהיא ותאכל עכ\"ל. כלומר ישחטנה ויאמר הרי זה לשם חטאת שאני חייב אע\"פ שאיני זוכר מה הוא יהיה לשם מה שאני חייב על החטא שחטאתי: \n", + "וכתב הראב\"ד א\"א הא אפילו לרבי יהושע עכ\"ל. \n", + "ועל מ\"ש רבינו כשאר חטאות הנאכלות כתב הראב\"ד א\"א סיפא דתוספתא ק\"ל וכו'. ומאי דק\"ל הוא מבואר דמשמע מלישנא דתוספתא שאע\"פ שהביא חטאת חוזר ומביא חטאת אחרת וקשה דכיון שהביא חטאת לשם מה שהיא ונתכפר כשאח\"כ נודע לו באי זה חטא חטא היאך יביא חטאת אחרת הא ה\"ל חולין בעזרה. וכתב בעל מ\"ע שלא נמצא זה בתוספתא שלו וכ\"נ שלא היה בנוסחת רבינו ונוסחת תוספתא דידן כמו נוסחת הראב\"ד ומאי דק\"ל להראב\"ד אפשר ליישבו דחטאת שמביא ראשונה מכפר קצת ולכשיודע לו חטאו ויביא חטאת אחרת תגמר הכפרה: \n\n" + ], + [ + "שגג בשם אחד והם שני גופים חייב וכו'. משנה שם (דף י\"ט) ובפ' ספק אכל ר\"ש שזורי ור\"ש אמרו לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב: \n\n" + ], + [ + "כל המחוייב חטאת קבועה על שגגתו וכו' כיצד תינוק שנשבה לבין העכו״ם וכו'. בר״פ כלל גדול (שבת דף ס״ח:) רב ושמואל דאמרי תרווייהו אפי' תינוק שנשבה בין העכו״ם וכו' כהכיר ולבסוף שכח דמי וחייב ור״י ור״ל דאמרי תרווייהו דוקא הכיר ולבסוף שכח אבל תינוק שנשבה בין העכו״ם וכו' פטור ופסק כרב ושמואל והטעם משום דבגמרא אותבינן על ר״י ור״ל מברייתא ושני אמרי לך ר״י ור״ל לאו מי איכא מונבז דפטר אנן דאמרינן כמונבז ומשמע ליה ז״ל דאין לפרש דר״י ור״ל סברי דהלכה כמונבז אלא ודאי לא באו לומר אלא דאיכא מאן דסבר הכי אבל לענין הלכה כרבנן ס״ל. ועי״ל דכי אמרו ר״י ור״ל האי מימרא לא הוה שמיע להו פלוגתא דמונבז ורבנן והוו אמרי הכי מסברא וכי אותיבו עלייהו מברייתא דמונבז ורבנן דחקו עצמם לומר אנן דאמרינן כמונבז כי היכי דלא ליסלקו בתיובתא אבל לענין הלכה בתר דשמעו ברייתא דפלוגתא דמונבז ורבנן ודאי דלימרו הלכה כרבנן ואע״ג דאמרינן התם ורבנן שגגה במאי ר' יוסי אמר כיון ששגג בכרת וכו' ור״ל אמר עד שישגוג בלאו וכרת דמשמע דהוו ידעי פלוגתא דמונבז ורבנן י״ל דהאי בתר דשמעו ברייתא דפלוגתא דמונבז ורבנן כי אותיבו עלייהו מינה אבל מעיקרא לא הוה שמיע להו, ומזה קצת ראיה לומר דלענין דינא ס״ל דהלכה כרבנן מדאיפליגו בפירושא דמילתייהו: \n\n" + ], + [ + "השוגג בלא כוונה בעריות וכו'. בפ\"ד דכריתות (דף י\"ט). \n", + "ומ״ש נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר וכו'. שם ובפ' כלל גדול (שבת דף ע״ג) נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור מ״ט דהא לא איכוון לשום חתיכה לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אביי אמר חייב דהא איכוון לשום חתיכה רבא אמר פטור דהא לא איכוון לחתיכה דאיסורא, וידוע דהלכה כרבא וכ״פ רבינו בספ״ז, וא״כ צ״ל דמאי דנקט הכא רבינו נתכוון להגביה את התלוש לאו לדיוקא נקטיה אלא להיותו דבר פשוט לפיטור וסמך על מה שיכתוב בספ״ז וזה שאמר כמו שביארנו במקומו: \n\n" + ], + [ + "כל העושה מצוה מן המצות וכו' כיצד הבא על יבמתו והיא נדה וכו'. בפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף ע״ב:) ר״י [אמר] אשתו נדה בעל חייב (דה״ל לשיולי) יבמתו נדה בעל פטור וכו' מ״ש יבמתו דקא עביד מצוה אשתו נמי קא עביד מצוה באשתו מעוברת והאיכא שמחת עונה שלא בשעת עונתה והאמר רבא חייב אדם לשמח אשתו סמוך לוסתה א״ה אפילו יבמתו נמי יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה, ומשמע דבאשתו נמי פטור אא״כ היתה מעוברת ושלא בשעת עונתה וסמוך לוסתה. ורבינו שסתם וכתב דבאשתו חייב נראה שסובר דכי אמרינן אשתו לא בזיז מינה תו לא צריכי לאוקמי בהני אוקמתי אלא בכל גוונא חייב כיון דלא בזיז מינה ה״ל לשיולה: \n", + "ומ״ש וכן מי שהיו לו שני תינוקות וכו'. משנה בפ' ר״א דמילה (שבת דף קל״ז) פלוגתא דר״א ורבי יהושע ויש על משנה זו לשונות בגמרא ובתר הכי אמרינן תני ר' חייא אומר היה ר״מ לא נחלקו ר״א ורבי יהושע על מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בע״ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ע״ש בשבת שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת שר״א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר השתא רבי יהושע סיפא דלא קא עביד מצוה [פוטר רישא דקא עביד מצוה] מחייב אמרי דבי רבי ינאי רישא כגון שקדם ומל את של שבת בע״ש דלא ניתנה שבת לידחות סיפא ניתנה שבת לידחות. ופסק רבינו כי הני לישנא משום דר' חייא תני לה ודבי ר' ינאי מפרשי לה ועוד דבפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף ע״ב) מוקים לה הכי. ולפ״ז אע״פ שאותו שמל בשבת לא היה ראוי למול בשבת כיון שהיה שם אחר שהיה ראוי למול פטור מאחר דניתנה שבת לידחות אצלו וא״כ יש לתמוה על רבינו שכתב ומל שניהם דמשמע שאם לא מל אלא אותו שלא היה ראוי למול בשבת חייב וצ״ל דלא נקט רבינו ומל שניהם אלא משום חלוקת אחד למול בע״ש ואחד למול בשבת דאם מל של שבת בע״ש ושל ע״ש בשבת חייב הוא מאחר שלא היה שם מי שראוי למולו בשבת אבל בחלוקת אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ונתחלף לו ומל שלאחר השבת בשבת פטור לר' יהושע מאחר שהיה שם מי שראוי למולו בשבת: \n\n" + ], + [ + "אומן שבא למול וכו'. שם (דף קל\"ג:) אמרינן דכל כי האי גוונא ענוש כרת ומשמע לרבינו דכיון דענוש כרת חייב חטאת. ויש לתמוה על רבינו שכתב ה\"ז חייב חטאת שהרי התרו בו שהתראה אינה טעם לחייב חטאת אלא לפטור מחטאת, וי\"ל דהכא שאני שלא נתכוון לעבור במזיד ולפי שהיה עולה על הדעת לפוטרו מחטאת מפני שהוא אנוס לכך כתב שמאחר שהתרו בו אינו אנוס וגם אינו מזיד כיון שלא נתכוון לעבור ולא חשיב אלא שוגג ולפיכך חייב חטאת: \n\n" + ], + [ + "המוציא את הלולב ביום טוב ראשון של חג שחל וכו'. משנה בפרק לולב הגזול (סוכה דף מ״א:) בשם ר' יוסי ובפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף ע״א:) משמע דר' יהושע ס״ל כוותיה ואמר אביי עלה שם בסוכה לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו קודם שהוציא חייב. ופירש״י משום דהשתא אינו טרוד בדבר מצוה וז״ש רבינו הוציא וכו' כדי לצאת בו: \n", + "וכן השוחט את הפסח וכו'. משנה בפסחים ס״פ אלו דברים (פסחים דף ע״א:): \n\n" + ], + [ + "שחט את הפסח בשבת שלא לשמו וכו'. משנה וגמרא שם. \n", + "ומ\"ש כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין. בפ' ט\"ו: \n\n" + ], + [ + "שחט זבחים אחרים לשם פסח וכו'. שם במשנה פלוגתא דר\"א ורבי יהושע וידוע דהלכה כר' יהושע. ומצאתי כתוב שנשאל ה\"ר אברהם בנו של רבינו דבפרק אלו דברים משמע דתלי פלוגתא דר\"מ ור\"ש בשוחט בשבת זבחים שאינם ראויים בפלוגתייהו דמי שיש לו שני תינוקות למול ורבינו פסק בתינוקות כר\"מ ובזבחים כר\"ש והשיב אע\"ג דלא ס\"ל כלישנא דר\"ש בתינוקות דמסקנא דגמ' וסוגיא דשמעתא כר\"מ וסבור כוותיה בזבחים דדוקיא דמתני' לאו כוותיה אזלא ולא משום דס\"ל בענין זבחים כר\"ש דאמרינן בגמרא (דף ע\"ב:) מאן תנא דשאני ליה בין ראויים לשאינם ראויים ר\"ש היא דתניא הזבחים וכו' וליכא מאן דפליג על האי אוקימתא והואיל וסתם לן תנא כר\"ש ש\"מ לית הלכתא כר\"מ בהא ולא מפני כן נסבור כוותיה בתינוקות דהאי כדאיתיה והאי כדאיתיה. \n", + "ומה שכתב וכן אם שגג ושחטו בשבת שלא לאוכליו וכו' עד שהרי הפסח כשר. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "השוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמו ה\"ז וכו'. בתוספתא דפסחים (פרק ה') חטאת ציבור ששחטה בשבת שלא לשמה הרי זה חייב ויקטיר אימורין לערב. \n", + "ומ״ש אם שחט יתר על חובת וכו'. במשנה פ' אלו דברים (פסחים דף ע״א:) אמרינן שהשוחט לשם אימורי צבור בשבת חייב ואיתיה נמי בתוספתא הנזכרת: \n\n" + ], + [ + "שחט קרבנות יחיד שאין דוחין את השבת וכו'. בתוספתא דפסחים פ\"ה חטאת היחיד ועולת יחיד ששחטן בשבת לשמן וזרק דמן שלא לשמן חייב שהורצו הבעלים ובפ\"ב (דף כ') נחלקו רבא ורבה בר רב הונא בעבר ושחט נדרים ונדבות ביו\"ט והיינו קרבן יחיד שאין דוחין שכתב רבינו. \n", + "ועל מה שכתב רבינו והבשר מותר בהנאה. כתב הר\"י קורקוס איני יודע מה הנאה היא זו כיון שאינו נאכל מפני שאין הדם נזרק וכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל מה הנאה יכול ליהנות בבשר קדש והרי זבח שנפסל הוא נשרף וזה זבח פסול הוא כי דם ששקעה עליו חמה נפסל הזבח כמבואר בהלכות פסולי המוקדשין: \n\n" + ], + [ + "היו לפניו שתי בהמות של צבור וכו'. מימרא דרבה במנחות פ' ר' ישמעאל (מנחות דף ס״ד.). \n", + "ומ\"ש נמצאת הראשונה השמינה טריפה בבני מעיים וכו'. בעיא שם ואמרינן לאו היינו דרבה ורבא דאתמר שמע שטבע תינוק בים ופירש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבה אמר פטור ורבא אמר חייב וע\"כ רבה לא פטר אלא כיון דשמע אמרינן דעתיה אתינוק אבל לא שמע לא ואיכא דאמרי אמר ליה היינו פלוגתא דרבה ורבא דאתמר לא שמע שטבע תינוק בים ופירש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו ורבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו ופסק רבינו כלישנא בתרא וכמ\"ד פטור וטעמו ביאר הרב המגיד בפרק שני מהלכות שבת: \n\n" + ], + [ + "מי שהיה לפניו בלילי הפסח צלי של פסח ונותר וכו'. בפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף ע״ב) מימרא דר״ל ואיכא עליה תרי לישני בחד רבי יוחנן מחייב ובחד פטר ופסק כלישנא דמחייב ואע״ג דהוא לישנא קמא משום דלא משוי פלוגתא בין ר' יוחנן ור״ל: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "מי שהעידו עליו עדים שחטא וכו'. משנה פ\"ג דכריתות (דף י\"א:) פלוגתא ופסק כחכמים: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש שתק ולא הכחיש את העדים וכו'. שם בגמרא בר\"פ. \n", + "ומ\"ש אפילו אמרה לו אשה וכו'. כן משמע שם. \n", + "אמר לו עד אחד חלב הוא זה ושתק כו': \n\n" + ], + [ + "כבר ביארנו בהלכות פסולי המוקדשין. פרק ט\"ו. \n", + "ומה שכתב יתר על זה אמרו הפריש חטאתו על חלב שאכל אמש וכו'. משנה בפרק ב' דכריתות [דף כ\"ז]. \n", + "ומה שכתב ואין צריך לומר שאם הפרישה אביו ומת וכו'. שם במשנה: \n", + "כתב הר\"י קורקוס ז\"ל שם נתבאר דאפילו של מין חטאת שהופרשה כדברי רבינו דהיינו כגון מחלב על חלב ומדם לדם ובודאי דעל חטא אחר אפילו הוא גופיה לא יביאנה וזה פשוט. ומכאן תבין כי מה שאמרו לא יביאנו בנו אחריו אפילו על חטא שחייב בנו וכדברי רבינו שכתב והיה הבן מחוייב באותו החטא והדבר מעצמו מוכרח דאילו על אביו חטאת שמתו בעליה למיתה אזלא גם לאחר מיתה אין כפרה וזה פשוט. גם באותה ברייתא למדו דהוא עצמו אפילו מקלה לקלה ומחמורה לחמורה לא כיפר וכבר הוזכר ונתבאר בהלכות מעילה פרק רביעי גם בהלכות פסולי המוקדשין פרק ט\"ו. ונראה שמכאן למד רבינו דדוקא בששינה מחלב לדם הוא דלא כיפר אי נמי מחלב האב לחלב בנו אבל מחלב של אמש לחלב היום של עצמו כיפר ושפיר קרינן ביה קרבנו על חטאתו כיון שהוא על אותו מין ושנאמר שאמרו במשנה לא קאי אדסמיך ליה דהיינו אפילו על חלב שאכל אמש וכו' אלא אעיקרא דדינא דלא יביא מחטא על חטא לכך שינה רבינו וכתב לא יביא וכו' שנאמר וכו' ואחר כך כתב יותר על זה אמרו דהיינו שהחמירו חכמים שלא לעשות לכתחלה וזהו לשון אמרו ולכך כתב שאם עשה כיפר, וכן בתוספתא דכריתות פרק אמרו הפריש חטאת לחלב והביאה על דם על דם והביאה על חלב הרי זה מעל ולא כיפר על כרחך מוכח דמחלב לחלב כיפר והיינו דאיצטריך קרא למעוטי מאב לבן משום דבאב גופיה כיפר כיון שהוא על מין אותו חטא דאי באב גופיה לא כיפר קרא בבן למה לי וזה מוכרח עכ\"ל: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "(ד-ו) המביא חטאת על שני חטאים וכו' וכן שנים שהביאו חטאת אחת על שני חטאיהם וכו' עד לשם החטא השני. הכל תוספתא פ\"ב דכריתות. כתב הר\"י קורקוס ז\"ל דין שתי חטאות על שני חטאים פירוש שהפריש סתם שני אלו על שני חטאים ויכול לפרש אח\"כ כאשר ירצה ושפיר קרינן ביה קרבנו על חטאתו כי אין כאן משנה מחטא לחטא. וקשה לי על זה דבשלמא אם שתי החטאות מין אחד שפיר דהוי מדרבנן כמו שנתבאר ומדרבנן יש ברירה אלא אם אחד חלב ואחד דם שהוא מדאורייתא כיון שבתחלת הפרשתם לא פירש וקי\"ל דבדאורייתא אין ברירה איך יוכל לפרש אח\"כ. ואפשר שכוונת רבינו שיקריב אחד לחטא אחד סתם ואחד לחטא אחר ולא שיפריש כל אחד לשם חטא פלוני. וכ\"נ קצת שכתב רבינו זו תשחט לשם חטא האחד והשנייה לשם החטא השני ולשון התוספתא כן הוא זו תשחט לשם מה שהיא וזו תשחט לשם מה שהיא עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "כבר ביארנו בהלכות מעשה הקרבנות. פ\"ג ושם נתבאר: \n\n" + ], + [ + "מי ששגג והפריש חטאתו וכו'. בפרק קמא דכריתות (דף ז') ופרק קמא דזבחים (דף י\"ב) אמר רבי יוחנן דאינו חוזר ונראה ואיתיה בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ\"ז) , ומשמע לרבינו דרבי יוחנן לטעמיה דאמר בעלי חיים נדחין אבל לרב דאמר אין ב\"ח נדחין חוזר ונראה וכבר נתבאר בפרק שלישי מהלכות פסולי המוקדשין ובפרק ט\"ו ממעשה הקרבנות שרבינו פוסק הלכה כרב: \n\n" + ], + [ + "חייבי חטאות ואשמות ודאים וכו' עד שכל היום מכפר. משנה פרק בתרא דכריתות (דף כ\"ה): \n\n" + ], + [ + "אין יוה\"כ ולא החטאת וכו'. בפ\"ק דכריתות (דף ז') פלוגתא דר\"י ור\"ל ופסק כר\"י ואביי ורבא נמי סברי כר\"י: \n\n" + ], + [ + "כל אשמות שבתורה וכו'. בריש פרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף ח':) ותניא בפ״ג דנזיר (דף י״ח:) הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה: \n", + "ספק נזיר וספק מחוסרי כפרה וספק סוטה כו'. פ\"ב דכריתות (דף צ\"ו): \n\n" + ], + [ + "מי שהוא מחוייב חטאת או אשם וכו'. בסוף פ\"ק דערכין (דף ז':): \n\n" + ] + ], + [ + [ + "העושה עבירות הרבה בהעלם אחת וכו'. בריש כריתות: \n", + "וכן אם עשה מעשה אחד שהוא חייב עליו משום שמות הרבה וכו'. בס״פ ד' אחין (יבמות דף ל״ד) פלוגתא דתנאי ופסק כסתם מתני'. \n", + "ומ\"ש כיצד השוחט בהמת קדשים וכו' עד שהרי שלשת האיסורין באים כאחד. בפ\"ב דחולין (דף מ'). \n", + "ומ\"ש בד\"א באומר בגמר זביחה הוא עובד וכו' וכן מ\"ש היתה חטאת העוף וכו'. גם זה שם. \n", + "ומ״ש וכן העושה מלאכה ביוה״כ וכו'. ברייתא בס״פ גיד הנשה (חולין דף ק״א:): \n", + "הבא על אשת אחיו הקיים וכו'. משנה בס״פ ארבעה אחין (יבמות דף ל״ג:). ודע דבמתני' אמרינן שאם היו אחיות חייב עליה משום אחות אשה דה״ל איסור כולל ואיני יודע למה השמיטו רבינו. והר״י קורקוס ז״ל כתב שהטעם משום דאיסור אחות אשה הוא איסור כולל ובכל זה הפרק לא הזכיר איסור כולל כי אם בפ״ו: \n", + "הבא על אביו חייב שתים וכו' וכן הבא על אחי אביו חייב שתים וכו'. מימרא בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נ״ד): \n", + "הבא על הזכור והביא זכור עליו וכו' וכן הבא על הבהמה והביא בהמה עליו וכו'. שם ובריש כריתות (דף ג') פלוגתא דרבי ישמעאל ור\"ע ופסק כר\"ע, ועיין במה שכתב רבינו בפרק שאחר זה: \n\n" + ], + [ + "יש בועל בעילה אחת וחייב עליה ח' חטאות וכו'. משנה בפ\"ג דכריתות (דף י\"ג): \n", + "ומה שכתב רבינו ונשאת סרח זו לאחי יעקב מאמו. כלומר שאילו אחי יעקב מאביו נשאה לא היה שייך לומר שיבמה יצחק שהרי היתה ערוה עליו שהרי היא כלתו ואם כן אין כאן איסור אשת אב. \n", + "ומה שכתוב בספרים נוסף בה איסור ליעקב משום אשת אביו ומשום אשת אח. טעות סופר וצריך למחוק משום אשת אח ולכתוב במקומו משום אשת איש וכן מצאתי בספר מוגה: \n\n" + ], + [ + "ומה שכתב כל אלו שתאסר זו הערוה עליהם באיסור מוסיף צריך שיהיו האנשים האחרים מצויים בעולם וכו'. נלמד מדאמרינן בגמרא שם (דף פ\"ו:) ומי אית לרבי יוסי איסור חל על איסור וכו' ותירצו כגון דאיכא ברא לסבא וכו': \n\n" + ], + [ + "מי שהיה נשוי ג' נשים וכו'. משנה בכריתות שם: \n\n" + ], + [ + "אבל הבא על אחותו שהוא אחות אביו וכו'. גם זה משנה שם (דף ט\"ו) וגמרא בריש כריתות (דף ב'): \n\n" + ] + ], + [ + [ + "הבא על ערוה אחת ביאות הרבה וכו'. בפ\"ג דכריתות (דף ט\"ז) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים. \n", + "ומ״ש שהידיעות מחלקות. בפ' כלל גדול (שבת דף ע״א:): \n\n" + ], + [ + "הבא על הערוה ביאות הרבה וכו'. בפרק ג' דכריתות (דף ט\"ו): \n\n" + ], + [ + "הבא על עריות הרבה בהעלם אחת וכו'. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "האשה שהביאה עליה בהמות הרבה וכו'. נלמד ממ\"ש קודם: \n\n" + ], + [ + "האשה שהלך בעלה למדה״י וכו'. בפ' האשה רבה (יבמות דף פ״ז:) תנן גבי אשה שהלך בעלה למדה״י ובאו ואמרו מת בעליך שאם נשאת ע״פ ב״ד תצא ופטורה מן הקרבן ואמרינן בגמרא (דף צ״ב) דזעירי אמר ליתא למתני' ואע״ג דר״נ פליג עליה הא רבא דבתרא הוא סבר כוותיה ואמרינן תו בגמרא דאף ר״א סבר הכי: \n", + "ומ\"ש ואם נשאת לאנשים הרבה חייבת על כל איש ואיש מפני שהם גופין מוחלקים. ברייתא שם. \n", + "ומ\"ש או שזינתה עם אנשים הרבה. שם במשנה (דף פ\"ז:) הורוה ב\"ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן ובגמרא (דף צ\"ב) מאי קלקלה ר\"א אומר זינתה ר\"י אמר אלמנה לכ\"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מ\"ד זינתה כ\"ש אלמנה לכ\"ג מ\"ד אלמנה לכ\"ג אבל זינתה לא מ\"ט אתון הוא דשויתון פנויה ותניא כוותיה דר\"י ומשמע דהלכה כר\"י ולפיכך יש לתמוה על מה שפסק רבינו שאם זינתה חייבת חטאת. וי\"ל דלא אתמר דר\"י אלא אליבא דמתני' דאמרה שאם נשאת ע\"פ ב\"ד פטורה מן הקרבן אבל כיון דאסיקנא דליתא למתני' אלא אעפ\"י שהורוה בית דין לינשא חייבת בקרבן אף לרבי יוחנן אין חילוק בין זינתה לנשאת דבין בזו ובין בזו חייבת בקרבן: \n", + "הבא על הנדה בשגגה וכו'. בספ\"ג דכריתות (דף י\"ז): \n\n" + ], + [ + "הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וכו'. בפ\"ב דשבועות (דף י\"ז י\"ח): \n", + "ומ\"ש אבל אם עבר ובא עליה סמוך לוסתה וכו'. גם זה שם (דף י\"ח) אי שלא בשעת וסתה אנוס הוא. ומיהו אפשר דהא דחשיב ליה אנוס היינו דוקא כשבדקה לפני תשמיש אבל אם לא בדקה קודם תשמיש לא חשיב ליה אנוס דכיון שהוא ז\"ל סובר שאם אין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואפילו יש לה וסת דרך הצנועות לבדוק אפשר שאף בזו אם לא בדקה אינו אנוס. \n", + "ומ\"ש לפיכך אם נמצא על עד שלו וכו'. משנה בפ\"ב דנדה (דף י\"ד). \n", + "ומ\"ש ואם שהתה כדי שתושיט ידה וכו' ואם שהתה כדי שתרד מן המטה וכו'. שם (דף ט\"ו) בגמרא: \n\n" + ], + [ + "מי שעבר ובעל וכו'. משנה פרק ב' דשבועות (דף י\"ד ע\"ב). \n", + "ומה שכתב ואם לא ידע שאסור לפרוש מיד וכו' עד ובהעלם אחת עשה הכל. שם (דף י\"ח). \n", + "ומה שכתב והוא הדין בשאר העריות. פשוט הוא: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "דין שגגת המאכלות וכו'. משנה וגמרא פ\"ג דכריתות (דף י\"א ט\"ו:): \n", + "ומ\"ש אפילו הם בשלשה תמחויין. שם במשנה א\"ר יהושע דתמחויים מחלקים ומשמע דר\"ע פליג עליה וצריך טעם למה פסק כר\"ע דתלמידיה הוא. \n", + "ומ\"ש אבל אם אכל כזית חלב ונודע לו וכו'. פ\"ד דכריתות (דף י\"ז:) במשנה: \n", + "אכל כחצי זית חלב וחזר ואכל כחצי זית חלב וכו'. משנה פ\"ג דכריתות (דף י\"ח:): \n\n" + ], + [ + "אכל נותר מחמשה זבחים וכו'. גם זה שם במשנה (דף ט\"ז:) משמע דר\"ע פליג אר' יהושע ופסק רבינו כר\"ע אע\"ג דתלמידיה הוא משום שהשיב על דבריו ושתק. \n", + "ומ\"ש וכן השוחט חמשה זבחים בחוץ וכו'. שם במשנה ששאל ר\"ע והשיב ר' יהושע שחייב על כל אחד ואחד והביא ראיה לדבר ואמרי' בגמרא שהקשה ר\"ש על ראייתו: \n\n" + ], + [ + "הקיז דם לבהמתו וכו'. בפ\"ה דכריתות (דף כ\"ב) פלוגתא דר\"י ור\"ל ופסק כר\"י. אלא שיש לתמוה על מ\"ש רבינו בהעלם אחת דמשמע הא בשתי העלמות חייב וא\"כ הוי כר\"ל והר\"י קורקוס ז\"ל האריך ביישוב תמיהא זו ובסוף הניח הדבר בצ\"ע: \n\n" + ], + [ + "האוכל מאכלות הרבה וכו'. משנה פרק שלישי דכריתות (דף יג:): \n", + "וכן האוכל כזית אחד וכו' לפיכך הטמא שאכל כזית חלב והוא נותר וכו'. משנה שם. \n", + "ומ\"ש והוא שיצטרף אוכל אחר עם כזית זה וכו'. שם (דף י\"ד) בגמרא וטעמא משום דאין חייב ביום הכפורים אלא על ככותבת: \n\n" + ], + [ + "האוכל ושותה ביום הכפורים וכו'. משנה פרק בתרא דיומא (דף פ\"א): \n\n" + ], + [ + "העושה מלאכה ביוה״כ וכו'. ברייתא בס״פ גיד הנשה (חולין דף ק״א:) ואע״פ שכבר כתב רבינו דין זה בפ״ד חזר ושנאו כאן לחלק בינו לבין אוכל ושותה שקדם: \n\n" + ], + [ + "אכל כחצי זית חלב וכחצי זית דם וכו'. משנה פרק ג' דכריתות (י\"א:): \n\n" + ], + [ + "אכל כחצי זית ונודע לו וכו'. בסוף פרק הבונה (שבת דף ק\"ה) ובפרק ג' דכריתות (דף י\"ו:) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים: \n", + "וכן אם הוציא שתי אמות בשוגג וכו'. בסוף פרק הזורק (שבת דף ק\"ב): \n\n" + ], + [ + "האוכל כזית חלב וכו'. בפירקא קמא כלל גדול (דף ע\"א:) פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש ופסק כרבי יוחנן. וכתב רבינו שידיעות מחלקות כרב אשי דאמר בתרווייהו פליגי ואף על פי שבגמרא דחו הכרע דרב אשי לא שבקינן מאי דפשיטא לרב משום דילמא דקאמר גמרא בדרך דחייה. \n", + "ומה שכתב וכן יראה לי שה\"ה בבעילות. כך היא הגירסא האמיתית ולא כנוסחא דגריס בפעולות. מ\"כ וכן הדין בבעילות ומביא שתי חטאות אף על פי שהבעילות הם בגוף אחד והאכילה היא שני גופין. או נפרש מביא חטאת אחת אף על פי שהבעילות א\"א לעשותן בבת אחת והאכילה אפשר לאכול שני זיתים בבת אחת ועלה על הדעת לומר דבעילות יתחייב שתים עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "אכל כזית ומחצה וכו'. שם בדף הנזכר אפילו לר\"י: \n\n" + ], + [ + "אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת וכו' עד אינו צריך להביא חטאת אחרת. בדף הנזכר פלוגתא דאביי ורבא. ויש לתמוה על רבינו שלעיל בסמוך פסק באוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני מביא שתי חטאות שהידיעות מחלקות והיינו כר\"י וכאן כתב אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע על אחד מהם וחזר ואכל כזית אחר בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים אלמא שאינו חייב על שניהם אלא חטאת אחת אע\"פ שנודע על הראשון וזה הפך מה שקדם ובפרק שאחר זה גבי מי שקצר וטחן בשגגת שבת וזדון מלאכות דבריו כיוצא מ\"ש כאן גבי אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת שידיעות אינם מחלקות. וי\"ל שסובר רבינו דהא דאמר ר\"י באוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת שהידיעות מחלקות דוקא כשנודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני קודם שיביא קרבן כלל אבל אם כשנודע לו על הראשון הביא קרבן קודם שיוודע לו השני נתכפר לו על השני ואע\"פ שיוודע לו אח\"כ על השני אינו צריך להביא קרבן אחר כיון שבשעה שהקריב קרבן ראשון עדיין לא נודע מקרבן שני והיינו ההיא דאביי ורבא באכל שני זיתי חלב בהעלם אחת שאם הביא קרבן על הראשון ראשון ושני מתכפרים וכן ההיא דקצירה וטחינה. ולישנא דגמרא ולישנא דרבינו דייק כן דבההיא דר\"י נקטו וחזר ונודע לו על השני ובההיא דאביי ורבא לא נקטו בגמרא וחזר ונודע ומאי דנקט רבא בקצר וטחן וחזר ונודע מפרש דחזר ונודע אחר שהביא קרבן אבל אם היה נודע על השני קודם שיקריב קרבן היה חייב שתים ובההיא סלקי דר\"י ורבא תרווייהו כהלכתא ולא תיקשי לן הלכתא אהלכתא כדקשיא לפירש\"י והתוספות. ואע\"ג דבגמרא משמע דטפי עדיף לחיובי שתים בנודע לו אחר כפרה מבנודע לו קודם כפרה דאמרינן ור\"ל הא כתיב על חטאתו והביא ההיא לאחר כפרה י\"ל דההוא לר\"ל אבל לר\"י הוי איפכא דבנודע לו לאחר כפרה אינו חייב להביא עוד קרבן שכבר נתכפר. והוכרח רבינו לפרש כן מהטעמים שכתבתי דלא תיקשי הלכתא אהלכתא ומדיוקא דלישנא בגמרא דבדרישא נקט וחזר ונודע ובדאביי ורבא לא נקטיה, וזה מבואר מאד בדברי רבינו בפרק שאחר זה גבי מי שקצר וטחן וגם בפ' זה גבי הביא חטאת על הראשון גבי הביא חטאת על האמצעי. ולפ\"ז מ\"ש רבינו אבל אם נודע לו על שניהם כאחד מביא חטאת אחת כשנודעו לו שניהם קודם הקרבת הקרבן נודע לו על שניהם כאחד מיקרי ואע\"פ שהיה שהות בין ידיעה לידיעה. וי\"ל במ\"ש רבינו וכשיוודע לו על הראשון והשלישי אינו צריך להביא אחרת שכיון שהקדים שנודע לו על אחת מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני היאך אפשר לכתוב וכשיוודע לו על הראשון ולא ה\"ל לכתוב אלא וכשיודע לו על השלישי. וי\"ל שרצה רבינו לכלול בדבריו גם כשלא נודע לו הראשון מעיקרא שאם הביא קרבן על האמצעי ואח\"כ נודע לו מהראשון והשלישי שהוא פטור, ועי\"ל דה\"ק אם אחר שנודע לו על הראשון ואכל כזית בהעלמו של שני חזר ונעלם ממנו הראשון והביא חטאת על האמצעי נתכפר ואפילו שיחזור להוודע לו על הראשון פטור ומה שי\"ל עוד על דין זה אכתוב בפרק שאחר זה גבי מי שקצר וטחן: \n", + "ומצאתי שמורי הרב מו\"ה יעקב בי רב ז\"ל נשאל על לשון זה והשיב שהריטב\"א השיג על רבינו וכתב בלשון הזה על מה שכתב הרמב\"ם האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת וכו' דאמרינן פרק כלל גדול א\"ל מסתברא בין בזו ובין בזו מחלוקת הילכך לר\"י דקי\"ל כוותיה אפילו ידיעה גרידא מחלקת, ותמהני על הרמב\"ם היכי מזכי שטרא לבי תרי שהרי הוא עצמו פסק כן ואע\"פ כן כתב אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחד מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים אבל שלישי לא נתכפר ואליבא דר\"י דקי\"ל כוותיה אפילו שני מתכפר עכ\"ל. ותמה מורי עליו למה לא השיג השגה זו יותר גדולה שאיך פסק הרמב\"ם היפך כל העולם שאפילו ר\"ל מודה שכפרה מחלקת וכתב עוד מה שאפשר לומר בזה הלשון כדי לתקנו וקודם שאפרש פירושו ראוי לדקדק שני דברים באלו השני פסקים. בפסק האחד כתב האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת וכו' ובפסק השני אמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת וראוי לשאול למה נקט כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת ולמטה אמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ובגמרא כתוב בשני המאמרים אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת. ועוד יש להקשות בזה הפסק האחרון שכתב וז\"ל הביא חטאת על האמצעי שלשתן מתכפרים וכו' וכשיוודע לו על הראשון ועל השלישי אין צריך להביא חטאת אחרת והא כשהביא קרבן על האמצעי כבר היה יודע מאכילת הראשון ובהעלמו של שני וידיעת הראשון אכל הזית השלישי לכן אני אומר שהזיתים שדיבר בהם רבא אכל השנים זה אחר זה בסמוך באכילה אחת ר\"ל שלא היה הפרש זמן בין אכילת הראשון לשני וכשאכל הג' בהעלמו של שני ידע את שתיהן בבת אחת האמצעי והשלישי. \n", + "ומ\"ש הרמב\"ם הביא קרבן על תלוי הדבר או יביא קרבן אחד של שגגת שבת ויתכפר על כלם כי היכי דאם הביא קרבן על זית האמצעי של חלב האמצעי שיתכפרו כלם ואם הביא קרבן על הזית הראשון או על השלישי צריך שתי חטאות. ודע שכפי הנושא שהוא עמוק וזר להתיישב אלו הפסקים של הרמב\"ם שא\"א ליישבו אלא בזה האופן ואם תעיין היטב במה שכתבתי שבודאי צ\"ע גדול תמצא שהוא דבר נאה ומתוקן כדי ליישב כוונת הרמב\"ם ולא יהיה סותר קצתו אל קצתו עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "מי שאכל חתיכה משתי חתיכות וכו'. בפ\"ד דכריתות (דף י\"ח:) ת\"ר אכל ספק חלב ונודע לו רבי אומר אומר אני כשם שמביא חטאת על כל אחד ואחד כך מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד ר\"י בר יהודה ור\"א ור\"ש אומרים אינו מביא אלא אשם תלוי אחד וכו' א\"ר זירא כך שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאת רבא אמר אין ידיעות ספק מחלקות לחטאת אלא ה\"ק כשם שאם היתה לו ידיעת ודאי מביא חטאת על כל אחד ואחד כך אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד ופירש\"י ונודע לו שספק הוא כשם שאם יודע לו באחרונה שכלם חלב ודאי היה מביא חטאת על כל אחד ואחד דידיעות ספק שבינתיים מחלקות לחטאת דלא הוי העלם אחד כך מביא אשם תלוי על כל אחד כל זמן שלא נודע לו ידיעה ודאית כאן שנה רבי כדפרישית. ואמרינן תו בגמרא אמר ר\"ל ידיעת ספק מחלקות לחטאת אמר ר\"י אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות אלא ה\"ק כשם שאם היתה לו ידיעת ודאי מביא חטאת על כל אחד ואחד כך אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד בשלמא לר\"י היינו דתני לאשם כחטאת אלא לר\"ל חטאת כאשם מיבעי ליה קשיא ומשמע לרבינו דהלכה כרבי מדשקלי וטרו אמוראי לפרושי טעמיה וכרבא דבתרא הוא וכר\"י לגבי ר\"ל ועוד דהא אסיקנא לר\"ל בקשיא: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "המשתחוה לע\"ז וכו'. בפ' ד' מיתות תני ר' זכאי קמיה דר\"י זיבח וקיטר וניסך והשתחוה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת א\"ל פוק תני לברא ורב יוסף סבר כר\"י ואמרינן בתר הכי דר' אמי ס\"ל כר' זכאי ואביי דבתראה הוא פליג עליה הילכך קם לה הלכתא כר\"י. \n", + "ומה שכתב בד\"א בשהזיד בע\"ז וכו'. שם אמרינן ועשה מאחת מהנה וכו' אחת שהיא הנה זדון ע\"ז ושגגת עבודות הנה שהיא אחת שגגת ע\"ז וזדון עבודות האי שגגת ע\"ז היכי דמי ואסיקנא באומר מותר ואע\"ג דבתר הכי אמרינן דלא מצית מוקמת האי קרא בע\"ז מ\"מ דינא קושטא הוא דזדון ע\"ז ושגגת עבודות אינו חייב אלא אחת ושגגת ע\"ז וזדון עבודות חייב על כל אחת ואחת: \n\n" + ], + [], + [ + "(ב-ג) כלל גדול אמרו וכו'. משנה ר\"פ כלל גדול (דף ס\"ו:). \n", + "ומ\"ש או שנשבה והוא קטן לבין העכו\"ם או נתגייר והוא בין העכו\"ם. שם רב ושמואל ור\"י ור\"ל ופסק כרב ושמואל וכבר כתבתי הטעם בפ\"ב. ויש לתמוה על מ\"ש רבינו שנתגייר קטן דאפילו גדול נמי אפשר שלא ידע מצות שבת. וי\"ל משום דאם נתגייר גדול ודאי שהודיעוהו מצות שבת אבל גר קטן שמטבילין אותו ע\"ד ב\"ד א\"צ להודיעו. \n", + "ומ\"ש וכל היודע עיקר שבת וכו' וכל היודע שהיום שבת וכו'. שם במשנה. \n", + "ומ\"ש או ידע שהן אסורות ולא ידע שחייבים עליהם כרת. נתבאר בפ\"ב: \n", + "מצאתי כתוב שנשאל ה\"ר אברהם בנו של רבינו על לשון זה בשלמא בבא דסיפא לא קשיא לי דהיינו זדון שבת ושגגת מלאכות אלא בבא דרישא לא ידע לה לשבת אלא בעשה ואפ\"ה חייב על כל אחת ואחת ואנן לא אשכחן זדון שבת אלא בלאו מדאותביה לר\"ל שישגוג בלאו וכרת מהא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינן בה מניינא למה לי וכו' והיכי משכחת לה בזדון שבת ושגגת מלאכות בשלמא לר\"י דאמר כיון ששגג בכרת אע\"פ שהזיד בלאו משכחת לה דידע לשבת בלאו אלא לר\"ל דאמר עד שישגוג בלאו וכרת דידע לה בשבת במאי ואוקימנא דידע לה בתחומין ואליבא דר\"ע ואי ידיעת עשה שמה ידיעה נוקמה כגון שידע לשבת בעשה ולא תידוק מדקאמר ז\"ל ולא ידע שמלאכות אלו אסורות אבל יודע הוא במלאכות אחרות שהרי חזר ואמר אפילו עשה הל\"ט בהעלם אחת חייב ל\"ט חטאות מכלל שידיעת עשה שמה ידיעה ובתחומין ואליבא דר\"ע ליכא לאוקומה דלית הלכתא כוותיה ואי אמרת כגון שידע שיש מלאכות אסורות ולא ידע שאלו הל\"ט הן האסורות אין זה אלא אבות מלאכות דאלת\"ה אמאי לא משכחת לה אלא בתחומין ואליבא דר\"ע נוקמה לשגגת מלאכות כגון שלא ידע שאלו הל\"ט הן האסורות ומדלא משנינן הכי ש\"מ דל\"ש הכי ול\"ש הכי זדון שבת הוא ולא עוד אלא אפי' תימא דס\"ל כר\"ע הא לא אזלא אלא כר\"ל ובבא דסיפא דקאמר ז\"ל או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבים עליהם כרת אתי לר\"י דאמר כגון ששגג בכרת אע\"פ שהזיד בלאו דאי כר\"ל הא אמרת עד שישגוג בלאו וכרת ומייתי לה קרא מאשר תעשינה בשגגה וא\"כ ה\"ל חדא כר\"ל וחדא כר\"י. והשיב לעולם ידיעת עשה לא שמה ידיעה ולא פסק אלא כר\"י ובבא דרישא לא קשיא שדבריו ז\"ל מדוקדקים ולא ידע שמלאכות אלו אסורות ואפשר דידע במלאכות אחרות ודקשיא לך מדאמר בסוף אפילו עשה הארבעים חסר אחת וכו' אבבא דסיפא קאי דאמר או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהן כרת א\"נ ידע לה בתולדות ושגג באבות כולן כגון דידע שהצר בכלי צורה עובר על לא תעשה כל מלאכה שניכרת לו מלאכה זו שהיא מלאכה ושגג באב עצמו שאין המכה בפטיש אסור ולא ניכר לו ענין המלאכה בזו וכן כל כיוצא בזה ולפי זה הפירוק ליכא קושיא אפילו נאמר דאתרי בבי קאי כשאמר אפילו עשה הארבעים חסר אחת. ואפשר לפרק פירוק אחר כדאמרת כגון שידע שיש בה מלאכות אסורות ולא ידע שאלו הם הל\"ט ודקשיא לך א\"כ אמאי לא פריק הגמרא הכי אליבא דר\"ל טעמא דמילתא משום דר\"ש ס\"ל עד שישגוג בלאו וכרת ולפיכך נסיב הגמרא אליביה מידי דלית ביה כרת כלל דהוא תחומין ואליבא דר\"ע, א\"נ חדא מגו תרתי אשמעינן ולאו משום דלא פריק בגמרא הכי נימא דכה\"ג זדון מלאכות כדאמרת דלעולם אי אפשר שיהיה זדון מלאכות שלפי זה הפירוק המלאכות שידע השבת בהם והם שעלו בדעתו אינם מלאכות כלל דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת ותו ליכא ואלו הארבעים חסר אחת שהן מלאכות הרי שגג בהן ולא ידע שהן אסורות לא הן ולא תולדותיהן עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "שכח שהיום שבת ושגג אף במלאכות וכו'. שם (דף ע':) ואסיקנא לא שנא ופירש רש\"י ואינו חייב אלא אחת: \n\n" + ], + [ + "העושה אב ותולדותיו וכו'. בספ\"ג דכריתות (דף ט\"ז). במשנה פלוגתא דר\"א ור\"ע ופסק כר\"ע: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש עשה תולדה של אב זה וכו' יראה לי שהוא חייב שתי חטאות. מצאתי כתוב שנשאל ה\"ר אברהם בנו של רבינו למה אמר יראה לי והלא גמרא ערוכה בריש ב\"ק מאי איכא בין אב לתולדה נ\"מ דאי עביד שני אבות בהדי הדדי א\"נ שתי תולדות בהדי הדדי מיחייב תרתי א\"כ מאי יראה לי דקאמר. והשיב לא אמר בגמרא שתי תולדות של שני אבות ולפיכך אמר יראה לי שאפשר לומר דהאי דאמרינן בגמרא שתי תולדות של אב אחד לאו אליבא דהלכתא ואפשר שנתעלם זה המקום ממנו ז\"ל בעת שכתב יראה לי ומ\"מ הדין אמת ואליבא דהלכתא עכ\"ל. ואני שמעתי ולא אבין מ\"ש שאפשר לומר דהא דאמרינן בגמרא שתי תולדות של אב אחד שהרי מק\"ו יש לחייב על שתי תולדות משני אבות. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב שיש לדחוק שכתב כן רבינו מפני שיש תולדה דשייכא לשני אבות ואם התרו בו משום זה או משום זה חייב כגון משמר דאי אתרו ביה משום בורר חייב ומשום מרקד חייב והשתא אם עשה תולדה מאחת מאלו השני אבות ועשה גם תולדה זו דשייכא לאב של התולדה האחרת ולאב אחר גם כן סד\"א שלא יתחייב אלא אחת כיון ששתי התולדות מאב אחד הם קמ\"ל כיון שאחת מהן שייכא גם לאב אחר חייב שתים ושדינן זו בתר האב האחר והרי הם של שתי אבות. מ\"מ דוחק לפרש כן דלא הוה סתים רבינו. והיותר קרוב אצלי שלא היה גורס בגמ' א\"נ שתי תולדות בהדדי הדדי ולכך כתב יראה לי עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת וכו'. משנה פרק כלל גדול העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת: \n\n" + ], + [ + "עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה וכו'. משנה בספ\"ג דכריתות שם אמר ר\"ע שאלתי את ר\"א העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת מהו חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת א\"ל חייב על כל אחת ואחת ואיפליגו אמוראי בפירושא דמתני' ורב חסדא אמר זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו ר\"ע ס\"ל דכגופין דמיין וכי בעי מיניה שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה דימים שבינתיים אי הויין ידיעה לחלק ופשט ליה ימים שבינתיים דהויין ידיעה לחלק וקביל מיניה ופסק רבינו כוותיה משום דאותביה לרבא ואע\"ג דשני שינויי דחיקי נינהו ועוד דשמואל סבר כרב חסדא כדפירש\"י: \n\n" + ], + [], + [ + "מי שקצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וכו'. מימרא דרבא פרק כלל גדול (שבת דף ע':). ודע דאמרינן התם בגמ' (דף ע״א) על הא דרבא ומי אית ליה לרבא גרירא והא אתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחד מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני אמר רבא הביא קרבן על ראשון ראשון ושני מתכפרים שלישי אינו מתכפר וכו' אביי אמר אפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם בתר דשמעה מאביי סברה א״ה טחינה נמי תגרר לטחינה גרירא אית ליה גרירא דגרירא לית ליה. ומשמע דהדר ביה רבא לגבי אביי ואמר אפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כולם וכן פירש״י וא״כ יש לתמוה על רבינו שבפרק הקודם לזה פסק כההיא דאכל שני זיתי חלב בהעלם אחת כדהוה אמר רבא שאם הביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים שלישי אינו מתכפר וכיון דאמרינן דהדר ביה רבא לגבי אביי ה״ל למפסק שאפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם. ועוד קשה ששני פסקים אלו סותרים זה את זה שאם אתה אומר בדין של פרק זה שקצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה צריך אתה לומר בדין שבפרק שקודם זה שאפי' הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם והיאך לא פסק רבינו כן וה״ז כמזכי שטרא לבי תרי. ולתרץ זה י״ל היכי קאמר בתר דשמעה מאביי סברה ה״ל למימר הדר ביה רבא מההיא ולכן סובר רבינו שאין לפרש דהדר ביה רבא אלא ה״ק כששמע רבא שאביי סובר כמה גדול כח גרירא לדעתו שאפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם סבר דמהניא גרירא לקצירה וטחינה שעמה אבל לא חשיב כח גרירא כ״כ שיועיל כאוכל שני זיתי חלב שאפילו הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כלם. וטעם יש בדבר לחלק בין גרירא זו לגרירא זו שבענין קצירה וטחינה שפיר שייך ביה למימר גרירא דכיון דבשגגת שבת נעשו שתיהם ה״ל כדבר אחד אבל אוכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ההעלם אינו מצוי שיעלם ממנו שהחלב אסור אבל ההעלם הראוי הרגיל וההוה הוא שיעלם ממנו שזה חלב ויסבור שהוא שומן וא״כ כשאכל כזית חלב זה וסבור שהוא שומן ואח״כ אכל כזית חלב זה וסבור שהוא שומן הרי הם כשני דברים ואע״פ שמתכפרים שניהם בקרבן אחד מ״מ לא חשיבי כ״כ כדבר אחד לשיתכפר בקרבנו של ראשון השלישי שלא היה בהעלמו אע״פ שהיה בהעלמו של שני: \n", + "ומצאתי למורי הרב מהר\"י בי רב ז\"ל שנשאל ממנו לשון זה של רבינו והשיב שהריטב\"א הוקשה לו והניח הדבר בצ\"ע ושהוא ז\"ל נראה לו ליישב זה כשנאמר שאע\"פ שבגמ' הקשו מרבא לרבא והמתרץ הודה לדבריו זהו מפני שרצה להודות לו הקדמתו וכוונתו לומר אפילו שאודה לך שהנושאים שוים אומר לך ששמעה מאביי קבלה מיניה והדר ביה, אבל האמת הוא שהקושיא מתחלה אינו קושיא ולא דמי כלל שמי שיאמר שהעושה קצירה וטחינה בשגגת שבת אין בכאן אלא מעשה אחד שהשגגה לא היתה אלא בשסבר שלא היה שבת ואין שם אלא מעשה אחד שהוא שגגת שבת אבל באכל שני זיתי חלב יש שם שני מעשיות ומפני זה כשאנו אומרים שהקצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה אין זה גרירא שהכל הוא דבר אחד שכיון שנתכפר שגגת שבת כל מה שעשה ג\"כ מתכפר שהכל הוא מעשה אחד ואינו גרירה שהכל הוא אחד אבל בענין שני זיתי חלב שאכל בהעלם אחת ונודע לו על הראשון ואכל השלישי בהעלם השני למה יתכפר השלישי בשביל השני והקרבן לא נעשה בשביל השני אלא בשביל הראשון ומפני שהיה בהעלמו מתכפר השני עכ\"ל: \n", + "ונסתייע מדברי המאירי. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב שאפשר שמה שתירצו כן היינו משום דסברי דהפרשות דוקא מחלקות הילכך הכא דלא הויא אלא ידיעה לחודה לא עדיפא מההיא דקצר וטחן ואיצטריך לומר דהדר ביה אבל כיון דאסיקנא דידיעות לחודייהו מחלקות ר\"ל בנודע ונודע א\"כ מינה דידיעה דידע קודם זית שלישי חשיבא טובא ומחלקת טובא לבטל טעם גרירה. ואפשר עוד שסובר רבינו דבתר דאקשו מטחינה ותירצו גרירה אית ליה גרירה דגרירה לית ליה אין אנו צריכין עוד לומר דהדר ביה אלא אמרינן ההיא דזית שלישי אינו מתכפר עם הראשון משום דחשיב גרירה לגרירה דזית שני נקרא גרירה עם הראשון כמו שנתבאר ממ\"ש שהקציר' גוררת קצירה וכיון ששלישי אינו בהעלמו של ראשון חשיבא כגרירה לגרירה ודוקא גבי נושא דידן נפטר שהרי ברישא מחשיבים ארבעתן כשגגה אחת דוק ותשכח עכ\"ל. וכתב עוד וז\"ל וכתב רבינו ונודע לו על קצירה של שגגת וכו' ואילו במימרא אמרו על קצירה וטחינה כבר פירש\"י דעל קצירה או על טחינה קאמר ואין צריך לידיעת שתיהן וכיון שהם בהעלם אחת כל שנודע לו על אחת כנודע על שתיהן דמי ושתיהן גוררות שתים השניות וזה דעת רבינו עכ\"ל. על מ\"ש רבינו קצר כחצי גרוגרת וכו' מצאתי כתוב בספר אחר כלשון הזה כתב הראב\"ד אנו אין לנו אלא לחטאות ולא מצטרפי עכ\"ל. וכבר כתבתי טעם לדברי רבינו: \n\n" + ], + [ + "המתכוין לחתוך את התלוש וכו'. בפרק כלל גדול (שבת דף ע״ב:) ובפרק ב' דכריתות (דף י״ט) פלוגתא דאביי ורבא ופסק כרבא: \n\n" + ], + [ + "החותה גחלים בשבת שהוא מכבה את וכו'. בספ\"ד דכריתות (דף כ') ואע\"ג דאיפליגו תנאי בברייתא במלתא היכא דנתכוון לכבות ולהבעיר כ\"ע ל\"פ דחייב ופירש\"י החותה ממלא כלים מצבור הגחלים מכבה העליונות שעכשיו נעשות תחתונות וכבות מחמת משא של עליונות ומבעיר התחתונות מחמת משא שהיא עליהן וכשהן עכשיו עליונות מתבערות: \n", + "חתה גחלים להתחמם מהם וכו'. גם זה שם ופירש\"י שאינה צריכה לגופה כגון זה שאינו צריך להבעירן אלא להתחמם בחתייתן ומ\"מ ידוע היה שיתבערו וע\"מ כן עשה והוי ליה מתכוין מיהו מלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך הבערה עכ\"ל. ורבינו מפרש לה דחייב שתים משום מכבה ומבעיר ותמיהא לי שכתב בסמוך שאם נתכוון לכבות ולהבעיר חייב שתים הא אם לא נתכוון לא והכא אם נתכוון היינו הך ועוד למה איצטריך לומר שחייב משום דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה תיפוק ליה מפני שהוא מתכוין ואם אינו מתכוין אמאי חייב וצ\"ע ואפשר לומר שמאחר שהוא יודע שודאי יתבערו הוי כפסיק רישיה: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כל חטא שחייבים על שגגתו חטאת קבועה וכו'. משנה פ\"ב דכריתות וחכ\"א אין מביאים אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. \n", + "ומ\"ש קבועה. כן משמע פ\"ב דהוריות (דף ט') וכן יתבאר ממ\"ש בפי\"א גבי מי שנתספק לו אם נכנס וכו': \n\n" + ], + [ + "אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע כיצד אכל חלב וספק אם היה כזית או פחות מכזית וכו'. משנה בפ\"ד דכריתות (דף י\"ז). \n", + "ומ\"ש או שעשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין אי זו מלאכה ה\"ז מביא אשם תלוי. ולכאורה יש לתמוה שמאחר שהוא יודע ודאי שעשה מלאכה שחייב עליה חטאת מנין לו לרבינו שאינו מביא חטאת אלא אשם. וי\"ל שלמד כן רבינו מדתנן (דף י\"ט) בפ' ספק אכל חלב ונותר לפניו אכל אחד מהם ואינו יודע אי זה מהם אכל אשתו נדה ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואינו יודע באי זה מהן שגג [שבת ויוה\"כ ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה] ר\"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ויהיב טעמא בגמרא לרבי יהושע משום דכתיב אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא ותנן נמי התם דאיפליגו על העושה מלאכה בתוך היום ואין ידוע אם בשבת עשה אם ביום הכפורים עשה או על העושה ואין ידוע מעין אי זו מלאכה עשה ופסק כר' יהושע ור\"ש כר' יהודה דאמר פוטר היה ר' יהושע אף מאשם תלוי. אבל קשה שבפרק זה לקמן פסק רבינו בההיא דחלב ונותר לפניו כר' יהודה דאמר פוטר היה ר' יהושע אף מאשם תלוי והכא הוא מחייבו אשם תלוי וצ\"ע. \n", + "ומ\"ש אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת וכו'. שם (דף י\"ח) פלוגתא דאמוראי ורוב מנין ורוב בנין סברי דבחתיכה אחת פטור. \n", + "ומ\"ש וכל האוכל חלב הכוי פטור מאשם תלוי וכו' עד שהרי אין שם איסור קבוע. שם. \n", + "ומ\"ש וכן הבא על אשה שהיא ספק נדה או ספק ערוה וכו'. ומ\"ש לפיכך האשה שנמצא דם על עד שלה לאחר זמן. נתבאר בפ\"ה: \n", + "ומ״ש והנושא יבמתו בתוך שלשה חדשים וילדה וכו'. יש לתמוה על זה דהא תנן בפ' החולץ (יבמות דף ל״ה) ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון וכו' חייבים אשם תלוי וצ״ל דההיא מתני' אתיא כהנהו דסברי דאפי' בחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן חייב ואע״ג דסתם לן הכי מאחר דרוב בנין ורוב מנין סברי בכריתות דהוא דוכתה דפטור הכי נקטינן וכבר רמזה רבינו בפירוש המשנה בפ' החולץ: \n\n" + ], + [ + "האוכל חתיכה וכו'. משנה ריש פרק ג' דכריתות (דף י\"א:). ומה שכתב הראב\"ד לא ידעתי היאך נקבע האיסור בכאן אלא אם כן יאמר העד חתיכה של חלב שהיתה עם השומן אכלת והאחר יאמר לא אכל אלא השומן עכ\"ל, אפשר לומר שלכך נתכוון רבינו. ויותר נראה לומר דשפיר מקרי איקבע איסורא על פי עד אחד אף על פי שאין שם אלא חתיכה א': \n", + "וכן כל הבא על אשת איש וכו'. נלמד ממה שקדם ובפרק ב' דכתובות (דף כ\"ב:) גבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת. \n", + "ומ\"ש אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור. פשוט הוא על פי מה שקדם ובפ\"ב דכתובות גבי שנים אומרים לא נתקדשה: \n\n" + ], + [ + "מי שהיו לפניו שתי חתיכות וכו'. ברייתא פרק ד' דכריתות (דף י\"ח) ובבא עכו\"ם או כלב ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השנייה וכן באכל את הראשונה במזיד והשנייה בשוגג קתני פטור ורבי מחייב ובאכלוה שנים בשוגג שניהם חייבים לרבי אבל לרבנן השני פטור מן הדין ופסק רבינו כרבי ונראה שטעמו משום דעל מאי דאמר רב שאינו חייב אשם תלוי על חתיכה אחת ספק אמרו תלת אמוראי כל חד טעמא חד ופסק רבינו כמאן דיהיב טעמא משום דבעינן דאיקבע איסורא ולההוא טעמא בכל הני כיון דאיקבע איסורא חייב כרבי וכיון דרב סבר כרבי פסק כוותיה אבל קשה דה\"ט ר\"נ אמריה ורבא ור' זירא יהבי טעמי אחריני ולהנהו טעמי אמרינן דפטור בהני וכרבנן וכיון דרבא דבתרא הוא פטר ור' זירא נמי סבר כוותיה ואתו כרבנן אמאי שבקינהו ופסק כר\"נ וכרבי דיחידאה הוא x וצ\"ע: \n\n" + ], + [ + "חלב ונותר לפניו וכו'. במשנה פ\"ד דכריתות (דף י\"ט) פלוגתא דר\"א ורבי יהושע וכרבי יהודה דאמר פוטר היה רבי יהושע אף מאשם תלוי: \n\n" + ], + [ + "כל דבר שחייבים על ודאו חטאת קבועה וכו' כיצד כשם שאם אכל חלב ודם וכו'. משנה שם (דף י\"ז): \n\n" + ], + [ + "האוכל חתיכה משתי חתיכות וכו'. שם (דף י\"ח) ברייתא פלוגתא דתנאי ופסק כרבי אע\"ג דרבים פליגי עליה משום דמפרשי אמוראי למילתיה: \n\n" + ], + [], + [ + "חתיכה של שומן וכו' עד סוף הפרק. בפ\"ה דכריתות (דף כ\"ג) משנה: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "על חמש עבירות מביאין קרבן אשם וכו'. מפורש בתורה ואיתיה במשנה פרק איזהו מקומן (זבחים דף נ״ד): \n", + "על שפחה חרופה כיצד וכו'. משנה וגמ' בפ\"ב דכריתות (דף ט'). \n", + "ומ\"ש והוא שתהיה גדולה ומזידה. פשוט הוא דאל\"כ לא תתחייב מלקות. \n", + "ומ\"ש ותהיה בעולה. מימרא שם (דף י\"א): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש ומפי השמועה למדו וכו'. ברייתא וגמרא בדף הנזכר: \n\n" + ], + [ + "בן תשע שנים ויום אחד וכו': כתב הראב\"ד בן תשע שנים ויום אחד וכו' א\"א אומר אני שזה שיבוש וכו'. ועוד היה לו להקשות שאפילו בגדול אין האיש לוקה אלא האשה. ולפי האמת ספר מוטעה נזדמן להראב\"ד בדברי רבינו והנוסחא שלנו היא לוקה והוא מביא קרבן והיא הנוסחא האמיתית ואף על גב דבפרק ב' דכריתות (דף י\"א) אהא דתנן כל העריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור מסקינן דה\"ק כל עריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור וגדול חייב הכא גדול נמי פטור מ\"ט דהא מקישין אהדדי ולפי זה לכאורה הל\"ל שהיא לא תלקה אי אפשר לומר כן דהא איתא תו התם תנו רבנן בזמן שהאשה לוקה האיש מביא קרבן אין האשה לוקה אין האיש מביא קרבן ויליף לה מקרא והשתא כי אמרינן דבשפחה אחד גדול ואחד קטן גדול נמי פטור היינו דוקא בשהשפחה קטנה שאינה לוקה אז גדול הבא עליה פטור מקרבן אבל אם השפחה גדולה והבא עליה קטן היא לוקה מאחר שהיא גדולה שהאיש נתלה באשה ואין האשה נתלית באיש ומשמע לרבינו שמאחר שהיא חייבת גם הוא חייב בקרבן אלא שאינו מביאו עד שיגדיל ובתורת כהנים איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים תלמוד לומר ואיש: \n\n" + ], + [ + "כבר ביארנו בהל' ביאות אסורות. פ\"ג. \n", + "ומ\"ש לפיכך אם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה וכו'. בפ\"ג דכריתות (דף י\"ב:): \n\n" + ], + [ + "הבא על השפחה ביאות הרבה וכו'. משנה וגמ' בפ\"ב דכריתות (דף ט'). \n", + "ומ\"ש בד\"א בשפחה אחת וכו'. שם בעיא דאיפשיטא: \n\n" + ], + [ + "בעל שפחה והפריש אשמו וכו'. בפרק כלל גדול (שבת דף ע״ב): \n\n" + ], + [ + "על הגזל כיצד וכו'. בפרק הגוזל עצים משנה (דף ק\"ג:): \n", + "כבר ביארנו בהלכות שבועות. בפ\"ז ופ\"ח: \n\n" + ], + [ + "על המעילה כיצד וכו'. משנה וגמרא בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ה): \n\n" + ], + [ + "האוכל מדבר שמועלין בו וכו'. משנה פרק ג' דכריתות (דף ט\"ו:): \n", + "חומרא יתירה יש במעילה וכו'. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "כל המחוייב אשם ודאי וכו'. בפרק כלל גדול (שבת דף ע״א:) אמרינן למ״ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה בעל ה' בעילות וכו' וכתב רש״י דפלוגתא דר״ט ור״ע הוא פרק דם שחיטה דר״ע סבר דבעי ידיעה בתחלה ופסק כמותו: \n", + "וכל חטא שחייבים עליו אשם ודאי אחד המלך וכו'. משנה פ\"ב דהוריות (דף ט'): \n\n" + ], + [ + "כל חטא שחייבים עליו וכו'. במשנה פרק חמישי דכריתות (דף כ\"ב:) פלוגתא דר\"ע ות\"ק ומייתי לה בר\"פ איזהו מקומן ופסק כת\"ק: \n\n" + ], + [ + "היתה לפניו חתיכה של חולין וכו' עד סוף הפרק. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "כבר ביארנו בהלכות מאכלות אסורות. פרק ארבעה עשר: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "ששה מצותן שיקריבו קרבן עולה ויורד ואלו הן וכו'. משנה בפ\"ב דכריתות (דף י':) ובמשנה תנן ה' משום דמני מקדש וקדשיו בחדא ורבינו מני להו בתרתי: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש אפילו היתה ידה משגת לשה ואינה משגת לנכסיו מביאה קרבן עני. בת\"כ פרשת תזריע יש לה שה ואין לה צרוכין מנין שתביא קרבן עני ת\"ל די שה: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "מפי השמועה למדו שזה שחייב וכו'. ברייתא פירקא קמא דשבועות (דף ו':). \n", + "ומ\"ש אע\"פ שהדבר מפי הקבלה הרי הוא כמפורש שהרי בפירוש חייבה תורה כרת לטמא שאכל קדש וכו': \n\n" + ], + [ + "כל קרבנות שהאשה חייבת וכו' עד ומאכילן. בסוף נגעים (משנה י\"ב) אע\"ג דרבי קתני לה משמע דליכא מאן דפליג עליה ומייתי האי מתני' בפ\"ד דנדרים (דף ל\"ה:) ובפרק התקבל (דף ק\"ד) (ובפ\"ד דנזיר דף כ\"ד): \n\n" + ], + [ + "המלך וכהן משיח מביאין קרבנן וכו': כתב הראב\"ד מביאין קרבנן על שבועת העדות א\"א אין המלך חייב בשמיעת הקול וכו'. וטעמו מדתנן בפ\"ב דהוריות (דף ח':) על ב\"ד וכהן משיח אין חייבים על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והנשיא כיוצא בהן דברי ר\"י הגלילי ר\"ע אומר הנשיא חייב בכולם חוץ משמיעת קול שהמלך לא דן ולא דנין אותו וסובר דהלכה כר\"ע. וטעם רבינו מדתנן בההוא פירקא בתר הכי על שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ב\"ד פטורים והיחיד והנשיא והמשיח חייבים אלא שאין כ\"ג [משיח] חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי ר\"ש ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד ר\"א אומר הנשיא מביא שעיר ושתי משניות אלו סותרות זו את זו דברישא קתני שאין כהן משיח חייב על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו ובסיפא קתני שהוא חייב עליהם ולפיכך הוצרך לפרש דמאי דקתני ברישא שאין כהן משיח חייב על אלו היינו לענין שאם הורה לעצמו שוגג ועשה שוגג שדינו שמביא פר כמו שנתבאר בפט\"ו ועל שמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו אינו חייב להביא פר כדין כהן משיח ומאי דקתני בסיפא שעל שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו חייב כהן משיח היינו לומר שחייב להביא קרבן עליהם כשאר ההדיוטות וכ\"כ רבינו ז\"ל בפירוש המשנה דייקא דקתני בסיפא ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד שהוא קרבן הדיוט. ולענין דברי ר\"ע סובר רבינו שאין הלכה כר\"ע משום דמשמע דיחידאה הוא ואין לומר היכי אפשר דפליגי ארבי עקיבא דהא דינא בטעמא קאמר שהמלך לא דן ולא דנין אותו י\"ל דהא לא x מכרעא דהא אמרינן בפרק כ\"ג ל\"ש אלא מלכי ישראל אבל מלכי בית דוד כתיב בהו דינו לבקר משפט xx ויש לתמוה על הראב\"ד שנראה מדבריו שאין כ\"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו אפילו בהדיוט היאך יישב מתני' דמחייבת לכהן משיח בטומאת מקדש וקדשיו. ויש לדקדק בדברי הראב\"ד למה לא כתב ולא המשיח בשמיעת קול כדתנן בההיא מתני' שכתבתי בסמוך ואפשר לומר דסמך אשמיעת קול דרישא וה\"ק אין המלך חייב בשמיעת קול ולא המשיח בשמיעת קול ולא בטומאת מקדש וקדשיו אבל קשה למה לא כתב שכהן משיח פטור משבועת ביטוי כדתנן בההיא מתניתין: \n", + "כבר ביארנו בהלכות שבועות. פ\"ט ופי\"א: \n\n" + ], + [ + "כל המביא קרבן על הזדון וכו'. בתוספתא דכריתות פ\"ק ארבעה מביאין על הזדון כשגגה כולם באונס פטורים חוץ מן הנזיר וטעם למה הנזיר חייב באונס נתבאר בפ\"ד ממחוסרי כפרה דהיינו משום דכתיב פתע פתאום פתע זה שוגג פתאום זה האונס ומדאיצטריך רחמנא לרבויי אונס בנזיר משמע דבעלמא פטור וכדקי\"ל אנוס רחמנא פטריה ורבינו לא מוציא כאן נזיר מהכלל לחייבו באונס מפני שסמך על מה שכתב במקומו פ\"ו: \n\n" + ], + [ + "מי שהפריש מעות לכבשה של חטאתו וכו'. משנה בפ' בתרא דכריתות (דף כ\"ז:). \n", + "ומה שכתב ויחלל אותם על המעות וכו'. פשוט הוא: \n\n" + ], + [ + "אפילו היה מורישו גוסס הרי זה עני וכו'. בפ\"ג דערכין (דף י\"ח): \n\n" + ], + [ + "עשיר שהפריש כבשה או שעירה וכו'. משנה וגמרא בסוף כריתות (דף כ\"ו ע\"ב): \n\n" + ], + [ + "הפריש עשירית האיפה והעשיר כו'. תוספתא דכריתות בפרק בתרא: \n\n" + ], + [ + "עשיר שהפריש קן וכו'. בסוף כריתות (דף כ\"ז כ\"ח) אמרינן איפכא משום דדחוי מעיקרא הוי ורבינו פוסק כמ\"ד דלא הוי דחוי כמו שנתבאר בפ\"ג מהל' פסולי המוקדשין: \n", + "עני שהקריב קרבן עשיר וכו'. בסוף נגעים: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "שינוי יש בשגגת טומאת מקדש וקדשיו וכו' אבל בטומאת מקדש וקדשיו וכו' בסוף והעלם בינתיים וכו'. משנה בפ\"ק דשבועות ובתוספתא פ\"ה דזבחים שהפיגול והנותר בידיעה אחת והטומאה בשתי ידיעות. \n", + "ומ\"ש כיצד נטמא וידע שנטמא וידע שזה מקדש וזה קדש וכו'. משנה בפ\"ב דשבועות (דף י\"ד): \n", + "ומנין שדין שגגת מקדש וקדשיו כך הוא וכו'. ברייתא בפ\"ק דשבועות (דף ד') וכרבי דסבר כר' ישמעאל דמחייב על העלם הטומאה ועל העלם המקדש וסבר כר\"ע דבעי ידיעה בתחלה ובסוף: \n\n" + ], + [ + "נטמא וידע שנטמא וכו'. במשנה סוף פ\"ב דשבועות (דף י\"ד:) פלוגתא דתנאי ופסק דלא כר\"א דר\"ע ור' ישמעאל פליגי עליה ובפלוגתא דר\"ע ור' ישמעאל פסק כרבי ישמעאל דמחייב על העלם הטומאה ועל העלם המקדש משום דרבי סבר כוותיה כמ\"ש בסמוך. \n", + "ומה שכתב אבל אם נעלם ממנו הלכות טומאה כגון שנטמא בכעדשה מן השרץ וכו' וכן מי שלא ראה המקדש מימיו וכו'. בפ\"ב דשבועות (דף י\"ט) בעיי דלא איפשיטו: \n\n" + ], + [ + "מי שנטמא בעזרה וכו'. משנה בפרק שני דשבועות (דף י\"ד): \n\n" + ], + [ + "מי שטימא עצמו במזיד וכו' עד או אינו כעזרה. שם (דף י\"ז) בעיי דלא איפשיטו: \n\n" + ], + [ + "מי שנסתפק לו אם נכנס למקדש וכו'. משנה בפ\"ק דכריתות תנן על אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי חוץ מן מטמא מקדש וקדשיו מפני שהוא בעולה ויורד ומפרש בגמרא (דף ז') דהכי קאמר חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שאינו מביא אשם תלוי ופירש\"י שאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה כדמפרש בפ\"ב דכריתות וחכ\"א אין מביאין אשם תלוי אלא על הדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ומפרש טעמא בגמרא דיליף מצות מצות מחטאת חלב: \n\n" + ], + [ + "מי שהיו לפניו שני שבילין וכו' ובעת שהלך שכח שהלך בראשון וכו'. בפ\"ד דכריתות (דף י\"ח י\"ט) פלוגתא דתנאי ופסק כת\"ק: \n", + "ומ\"ש הלך בראשון ונכנס למקדש וכו'. שם בברייתא הנזכרת: \n\n" + ], + [ + "ומה שכתב הזה שלישי ושביעי וטבל וכו'. בברייתא הנזכרת ופסק כתנא קמא ואליבא דר\"י דאוקמה כרבנן: \n\n" + ], + [ + "היה טמא ואמרו לו שנים נכנסת למקדש וכו' אמרו לו שנים טמא היית כשנכנסת למקדש וכו'. בפרק ג' דכריתות (דף י\"א:) תנן שנים אומרים אכלת (חלב) והוא אומר לא אכלתי ר' מאיר מחייב אמר ר\"מ אם הביאוהו שנים לידי מיתה החמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו מה אם ירצה יאמר מזיד הייתי ודברי רבינו בשתי בבות אלו תמוהים דבבבא קמייתא כתב דברי חכמים שאם ירצה יאמר מזיד הייתי ובבבא שנית כתב דברי ר\"מ אם הביאוהו שנים לידי מיתה החמורה וכו'. ולבאר זה צריך להעתיק לשון הגמרא גרסינן התם (דף י\"ב) איבעיא להו מ\"ט דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש או דילמא משום דאמרינן מיגו דאי בעי אמר מזיד הייתי פטור כי אמר נמי לא אכלתי מהימן ופטור ומאי נ\"מ למפשט מינה לטומאה דאי אמרת טעמייהו דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה ל\"ש טומאה חדשה ול\"ש טומאה ישנה ואי אמרת טעמייהו דרבנן משום דאמרינן מיגו כי פטרי ליה רבנן מטומאה ישנה אבל מטומאה חדשה מיחייב מ\"ט טומאה ישנה מיגו דאי בעי אמר טבלתי פטור כי אמר נמי לא נטמאתי פטור דאיכא למימר מאי לא נטמאתי דקאמר לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי אבל טומאה חדשה מיחייב מ\"ט דכי אמר נמי טבלתי מיחייב דאמרי ליה עדים השתא נטמאת מאי ת\"ש א\"ל ע\"א נטמאת והוא אומר לא נטמאתי פטור יכול אפילו שנים אמר ר\"מ ק\"ו אם הביאוהו שנים למיתה החמורה לא יביאוהו לידי קרבן קל וחכ\"א אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש ש\"מ טעמייהו דרבנן משום דאמרינן אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש אמר רבי אמי לעולם טעמא דרבנן משום דאמרינן מיגו וה\"ק מתוך שאם רצה לומר לא נטמאתי פטור הילכך אדם נאמן ע\"י עצמו יותר ממאה איש א\"ה היינו חלב מהו דתימא אכלתי חלב קמתריץ דיבוריה לא אכלתי שוגג אלא מזיד אבל נטמאתי והוא אומר לא נטמאתי לא קמתריץ דיבוריה קא משמע לן ה\"נ לא עמדתי בטומאתי אבל טבלתי ת\"ש וכו' א\"ל ע\"א נטמאת והוא אומר לא נטמאתי פטור יכול אפי' שנים מכחישים אמר ר\"מ אם הביאוהו שנים לידי מיתה החמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל ר\"י אומר נאמן אדם על עצמו יותר ממאה איש ומודים חכמים לר\"י בחלבים ובביאת מקדש אבל בטומאה לא מודו ליה במאי עסקינן אילימא בטומאה ישנה מ\"ש חלבים וביאת מקדש דמודו ליה דאם רצה יאמר מזיד הייתי טומאה ישנה נמי מתרץ דיבוריה דאם רצה יאמר לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי אמר רבינא לעולם בטומאה ישנה וכגון דאמרי ליה עדים אכלת קדשים בטומאת הגוף והוא א\"ל לא נטמאתי דהכא לא מתרץ דיבוריה דל\"ל לא עמדתי בטומאה אבל טבלתי מאי א\"ל טבלתי ואכלתי כי א\"ל הכי אתכחש ליה דיבוריה. ופירש\"י מיגו דאי בעי וכו' אם היה רוצה לשקר היה יכול לומר מזיד הייתי ומה שאמרתי לא אכלתי לא אכלתי שוגג אלא מזיד. לטומאה כגון א\"ל נטמאת ומיד באת למקדש. טומאה ישנה אתמול נטמאת והיום נכנסת. טומאה חדשה ליכא מיגו דטבלתי ל\"ל דהא א\"ל בשעת טומאה נכנסת וא\"נ טבלת לא העריב שמשך וכו' וליכא למימר נמי מזיד דבעינן דליתרץ דיבוריה ואי הוה אמר לא נכנסתי הוה מתרץ דיבוריה לא נכנסתי שוגג אלא מזיד אבל כיון דא\"ל לא נטמאתי כי אמר נמי לא נטמאתי שוגג אלא מזיד לא מיפטר מקרבן דטומאה לא איכפת לן אי שוגג אי מזיד הוה וביאת מקדש הואי שוגג וכו'. לעולם טעמייהו דרבנן משום מיגו ובטומאה ישנה הוא דפליגי וכו'. אבל בטומאה כגון היכא דאמר לא נטמאתי לא מודו ליה ולא ס\"ל דפטור אלמא טעמייהו דרבנן משום דמיגו דמתרץ דיבוריה כגון לא עשיתי שוגג אלא מזיד אבל גבי לא נטמאתי וכו' לא מודו לר\"י ואיפשיט בעיין דטעמא משום מיגו [ותו לא מידי] וקא פריך גמרא דבאי זה טומאה עסקינן דליכא מיגו אי בטומאה ישנה הא איכא מיגו ואמאי לא מודו ליה בישנה. אמר רבינא לעולם איכא ישנה דלית בה מיגו. וכגון דאמרי נטמאת אתמול ואכלת היום קדשים דהיינו טומאת הגוף ונתחייבת חטאת והוא אומר לא נטמאתי ואכחשינהו בין באכילה בין בנגיעה דלא אכל ולא נגע קדשים בטומאה ואי הדר אמר השתא לא נטמאתי דקא אמינא לא עמדתי בטומאה לא קא מכוין למיפטר מקרבן. ל\"א מאכילה דאית בה קרבן מכחיש להו מנגיעה לא מכחיש להו ואיתכחש בדוכתיה בטומאת מגע קמא. מודים חכמים לר\"י בחלבים ובביאת מקדש דשייך בהו קרבן אבל בטומאה גרידתא בלא ביאת מקדש דליכא קרבן לא מודו ליה בטומאה ולא נגע בטהרות ובמאי עסקינן אי בטומאה ישנה וכו' אלא מדפסיק ותני דלא מודו ליה בשום טומאה ש\"מ טעמא לאו משום מיגו. בטומאה ישנה איכא מיגו אלא טעמא משום דאדם נאמן על עצמו הילכך היכא דאיכא קרבן הכי אבל בטומאה גרידתא לא. אמר רבינא לעולם טעמא משום מיגו בחלבים ובטומאת מקדש איכא מיגו דלא נכנסתי שוגג אלא מזיד וגבי טומאה דלא מודו ליה משום דליכא מיגו ואע\"ג דשייך ביה קרבן ואיכא טומאה ישנה דלית בה מיגו כגון א\"ל אכלת חלב קדשים וכו'. והתוס' [בד\"ה ודחי רבינא] פירשו בשם ר\"י לעולם בטומאה ישנה דקאמרי רבנן דחייב כגון דקאמרי עדים אכלת קדשים בטומאת הגוף והוא אומר לא נטמאתי דלא חשבי רבנן דמתרץ דיבוריה בהא דאי הוה אמרינן שר\"ל לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי תחלה כבר אתכחיש ליה מיגו קמא שאמר לא נטמאתי דמשמע לא שוגג ולא מזיד כיון שלא השיב להם על האכילה כמו שאמרו לו. ורבינו נראה שהוא פסק כדאמר רבינא ואע\"ג דלכאורה משמע דדרך דחייה אתמר משמע ליה לרבינו דהוי מסקנא וקושטא דמילתא משום דמסתבר טעמיה והוא מפרש דברי רבינא דע\"כ לא פליגי רבנן עליה דר\"מ אלא כשא\"ל נכנסת והוא אומר לא נכנסתי דלא מכחיש סהדי משום דמצי מתרץ דיבוריה לא נכנסתי שוגג אלא מזיד והוי דומיא דחלבים אבל כי א\"ל אכלת קדשים בטומאת הגוף והוא אומר לא נטמאתי דלא מצי מתרץ דיבוריה משום דאי הוה מהדר להו לא אכלתי כדאמרו ליה אי הוה טומאה ישנה ה\"מ מתרץ דיבוריה לא אכלתי בטומאה שטבלתי קודם אבל השתא דאינהו אמרי ליה אכלת בטומאה והוא מהדר להו לא נטמאתי ודאי משמע דהכי קאמר להו לא נטמאתי מעולם וכיון דקא מכחיש להו לסהדי מודו רבנן לר\"מ דאינו נאמן אפילו בטומאה ישנה שאם הביאוהו שנים לידי מיתה החמורה וכו'. ודקדק רבינו לכתוב בבבא השנית וידעת שאתה טמא משום דאל\"כ לא יתחייב קרבן כמ\"ש בר\"פ זה: \n", + "ועדיין יש לדקדק בדברי רבינו דאמרינן התם בגמ' אמר ר\"נ הלכה כר' יהודה אמר רב יוסף לא אמרה אלא בינו לבין עצמו ולעצמו וכיון דאיפסיקא בגמרא הלכתא כר' יהודה דאמר הוא נאמן על עצמו יותר ממאה איש אפי' שמכחיש לסהדי מהימן ולמה פסק רבינו דכי מכחיש לסהדי לא מהימן וכבר השיגו הראב\"ד בזה וכתב וז\"ל א\"א זו הסוגיא שלנו וכו'. ונ\"ל שרבינו סובר שמה שאמר ר\"נ הלכה כר' יהודה לא לענין קרבן אמר אלא לענין טהרות שהוא נוגע בהן שהן טהורות וזהו שאמר רב יוסף לא אמרה אלא בינו לבין עצמו וכו' כלומר לא אמר ר\"ל דהלכה כר' יהודה לענין קרבן אלא לענין טהרות שנגע בהם בלבד ואף גם זאת לעצמו דוקא הוא דנאמן לאכלם אבל אחרים אינם רשאים לאכלם והוא עצמו ג\"כ אינו רשאי לאכלם בפני אחרים כדי שלא יזלזלו בטהרות אבל ענין קרבן פשיטא דהלכה כרבנן. ולדברי הראב\"ד שמפרש דלא אמר ר' יהודה אלא בינו לבין עצמו שלא יגע בטהרות אחרים דמשמע דלא איירי ר' יהודה לענין קרבן אלא לענין טהרות בלבד קשה שמתחלת דבריו משמע דלענין קרבן איירי ר' יהודה ועוד דבהדיא משמע הכי בגמרא ואם נאמר דה\"ק לענין קרבן מיירי ר\"י ולענין אכילת טהרות לא אמרה אלא בשל עצמו איני יודע מה לו להראב\"ד להזכיר זה: \n\n" + ], + [ + "טומאת מקדש וקדשיו שהיה לה ידיעה בתחלה וכו'. משנה בפ\"ק דשבועות. \n", + "ומ\"ש על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף וכו'. שם במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר' יהודה. \n", + "ומ\"ש ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו וכו'. שם במשנה: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה וכו'. משנה פ\"ב דהוריות (דף ח'). \n", + "ומ\"ש הרי ב\"ד חייבים להביא קרבן חטאת של שגגתן בהוראה וכו' עד מפני שתלו בב\"ד. משנה שם בפ\"ק (דף ג':): \n", + "ומה הוא הקרבן שמביאים על שגגה זו וכו'. משנה שם פ\"ב (דף ט'). \n", + "ומ\"ש מביאים כל הקהל וכו' ואם בשאר מצות וכו'. שם בפ\"א (דף ד':) במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר' יהודה ואע\"פ שאין ב\"ד מביאין כתב בתחלת הפרק הרי בית דין חייבין להביא מפני שמה שמביאין הצבור בשביל הב\"ד הם מביאים. \n", + "ומ\"ש בין שעשו כל ישראל וכו' בין שעשו רוב ישראל אע\"פ שהם מיעוט מניין השבטים בין שעשו רוב השבטים אע\"פ שהם מיעוט ישראל וכו'. שם (דף ה') פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כר\"ש בן אלעזר דמסתבר טעמיה. \n", + "ומה שכתב מביאין כמניין כל השבטים וכו' שאף אלו שלא חטאו מביאים על ידי החוטאים. שם במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר\"י. \n", + "ומ\"ש אפי' עשה שבט אחד והוא רוב הקהל הרי כל הקהל מביאים י\"ב פרים וי\"ב שעירים. שם בדף הנזכר בברייתא לר' יהודה שבט שעשה בהוראת ב\"ד הגדול אפי' שבטים חייבים ובעינן דלהוי רוב הקהל כר\"ש בן אלעזר: \n\n" + ], + [ + "בית דין שנסתפק להם וכו'. שם ת\"ר ידעו שהורו וטעו מה הורו יכול יהו חייבין ת\"ל ונודעה החטאת ומפרשה רבינו שהורו ונסתפק להם אם שגגו אם לאו: \n", + "במה דברים אמורים שבית דין חייבים וכו' עד סוף הפרק. מתבאר בפרקים הבאים: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כיצד אם חסר אחר מכל הדרכים וכו' הרי שהורו ב\"ד של אחד מהשבטים להם וכו'. משנה בפ\"ק דהוריות שם (דף ה') ופסק כחכמים דאמרי אין חייבין אלא על הוראת בית דין הגדול שבירושלים שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו שבט. \n", + "ומ\"ש וכן אם הורו ב\"ד הגדול שדם הלב מותר ולא היה ראש ישיבה עמהם וכן אם טעו וידע אחד מהם שטעו וכו'. הכל משנה שם (דף ד':): \n", + "ידע אחד מן הסנהדרין וכו'. שם (דף צ':) מדיוקא דמתני'. \n", + "ומה שכתב ואלו ששתקו אם עשו על פי אלו שהורו הרי אלו חייבים וכו'. משנה שם (דף ב') הורו בית דין וידע אחד מהם [שטעו] או תלמיד שראוי להוראה והלך ועשה על פיהם וכו' הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין: \n", + "וכן אם נשאו ונתנו בדבר וכו'. מימרא בריש הוריות ופסק כלישנא בתרא ואליבא דשמואל ואביי ור' אבא ורבינא הכריחו כן ממשניות: \n", + "וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם וכו'. בריש הוריות (דף ב':) זו דברי ר\"י אבל חכ\"א יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב: \n\n" + ], + [ + "והסנהדרין עצמן שעשו בהוראתן וכו'. שם (דף ג') אהא דתניא הורו ועשו ר\"מ פוטר וחכמים מחייבין מוקים רב פפא דבב\"ד משלים לרוב צבור קא מיפלגי ומפרש רבינו ר\"מ פוטר לציבור מפני שב\"ד מביאים עליהן כיון שרוב הצבור עשו וחכמים מחייבין לצבור שאין ב\"ד מביאין עליהם כיון דבלאו ב\"ד אינם רוב והלכה כחכמים ואע\"ג דר\"פ בדרך דחייה אמרה משמע לרבינו דאי לאו דס\"ל דקושטא דדינא הכי הוא לא הוה מוקים ליה בהכי: \n", + "עשו רוב אנשי א\"י ע\"פ וכו' וכן אם עשו רוב השבטים וכו'. כבר נתבאר בפי\"ב דהיינו כר\"ש בן אלעזר. \n", + "ומ\"ש ואין משגיחין על יושבי ח\"ל וכו'. מימרא בריש הוריות (דף ג'): \n", + "ושבט מנשה ואפרים אינם חשובים כשני שבטים וכו'. הכי משמע ספ\"ק דהוריות (דף ו':) וכדפירש\"י: \n\n" + ], + [ + "היו העושים מרובים וכו'. שם (דף ג') וכרבנן דפליגי ארבי שמעון: \n\n" + ], + [ + "הורו בית דין בחלב מן החלבים שהוא מותר וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא וכיון דספיקא הוא ה\"ל לפסוק דבין בית דין בין הם פטורים מן הקרבן ולפיכך יש לתמוה על פסק רבינו וכבר השיגו הראב\"ד. וע\"כ לומר שנוסחא אחרת היתה לרבינו או שנדחוק לומר שיתנו ויאמרו אם אנו פטורים הרי זה נדבה וצריך: \n", + "במה דברים אמורים כשהיה המורה בית דין אחד וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא: \n\n" + ], + [ + "וכן אם לא היו העושים שוגגים על פי ההוראה וכו' בד\"א כשהיה זה שידע שטעו וכו' ונתכוין לאכול שומן וכו'. בריש הוריות איכא לישני בהאי מלתא ובתר הכי אמרינן בפלוגתא וכו' רב אמר פטור ור' יוחנן אמר חייב ופסק כרבי יוחנן. \n", + "ומ\"ש דאינו מצטרף למנין השוגגים על פיהם פשוט הוא דאמרינן בגמרא דאפילו רב מודה בהא: \n", + "וכן אם תלה בעצמו ואכל חלב הקיבה וכו'. שם (דף ב':) אמרינן זה הכלל התולה בעצמו חייב לאיתויי מאי לאיתויי מבעט בהוראה. ונ\"ל שרבינו מפרש דהיינו שאומר שלא היה הוא צריך להוראתן בזה שכבר היה הוא יודע שמותר: \n", + "זה הכלל התולה בבית דין פטור וכו'. משנה בריש הוריות. \n", + "ומה שכתב וכל החייב בפני עצמו אינו מצטרף עם השוגגים לעשות רוב. זה דבר פשוט: \n\n" + ], + [ + "הורו בית דין להתיר דבר האסור בזדון וכו' עד סוף הפרק. משנה בפרק קמא דהוריות (דף ד':): \n\n" + ] + ], + [ + [ + "בית דין ששגגו וכו'. משנה בפירקא קמא דהוריות (ג':): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש בדברים שאינם מפורשים בתורה ומבוארים וכו'. מימרא שם בדף ד'. \n", + "ומ\"ש אבל אם טעו והורו ואמרו המוציא מרשות לרשות הוא שחייב וכו' עד מותר לבא עליה. שם בגמרא. \n", + "אך מ\"ש או שעקרו אב מאבות מלאכות והורו שאינה מלאכה הרי אלו חייבים יש לתמוה עליו דהא בעיא דלא איפשיטא היא שם וה\"ל למפשטה לקולא. ואפשר לדחוק ולומר שיתנו ויאמרו אם אנו פטורין הרי זה נדבה. ועוד י\"ל דגמ' בעא למיפשטה מתחלת מתני' והשואל דחה וכיון שכן לא שבקינן מאי דבעא גמרא למיפשט משום הנך דיחויי: \n", + "וכן אם הורו ואמרו שמי שפירשה אשתו נדה וכו'. משנה פ\"ב דהוריות (דף ח':) חייבין על עשה ועל ל\"ת שבנדה ואי זו מ\"ע שבנדה פרוש מן הנדה ובפ\"ב דשבועות (דף י\"ד:) תנן אי זו היא מ\"ע שבנדה שחייבים עליה היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב: \n", + "וכן אם טעו ואמרו שאוכל דם וכו': \n\n" + ], + [ + "הורו ב״ד שיצא השבת וכו'. בפרק האשה רבה (יבמות דף צ״ב). \n", + "ומ\"ש וכן אם התירו ב\"ד א\"א להנשא. שם פלוגתא דתנאי ופסק כרבא דבתרא הוא: \n\n" + ], + [ + "בית דין שהורו בשגגה וכו'. בפרק קמא דהוריות (דף ג':) במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר\"א וכר\"ע: \n\n" + ], + [ + "ומה שכתב ולא עוד אלא הנבהל לצאת וכו'. שם פלוגתא דתנאי ופסק כרבי עקיבא: \n", + "כתב הראב\"ד ועשה על פיהם מאחר שידעו פטור א\"א דוקא שעשה אחר שחטאו רוב הקהל על פיהם וכו'. ודבר פשוט הוא ולא חשש רבינו לכתבו כאן לפי שסמך על מה שכתב בסוף פרק י\"ב במה דברים אמורים שבית דין חייבים ואלו שעשו על פיהם פטורים מן הקרבן כשהיו המורים בית דין הגדול של אחד ושבעים וכו' ויעשו כל הקהל או רובן על פיהם אבל אם חסר אחד מכל אלו הדברים הרי בית דין פטורין מן הקרבן וכל מי ששגג ועשה מעשה מביא חטאת קבועה על שגגתו: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כבר ביארנו שכל שגגה וכו' בד\"א שכהן משיח מביא פר על שגגתו וכו'. משנה וגמרא בריש פרק ב' דהוריות (דף ו' ז'): \n\n" + ], + [ + "הורה לעצמו ושכח מאיזה טעם הורה וכו'. משנה וגמרא שם (דף ז'): \n\n" + ], + [ + "הורה לעצמו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכו'. משנה שם: \n", + "שאין הכהן משיח חייב קרבן וכו'. גם זה משנה שם. ופירש\"י (כהן) משיח בשגגת מעשה לחודיה פטור מכלום כדאמרינן לקמן בפ\"ב מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא בשגגת מעשה כלל: \n\n" + ], + [ + "הורה הכהן המשיח עם ב\"ד וכו'. משנה שם הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור. \n", + "ומ\"ש ואם היו העושים הם המביאים קרבן הוא אינו מביא קרבן וכו' שהרי א\"צ כפרה בפני עצמו. נתבאר בסמוך: \n\n" + ], + [ + "הורה עם בית דין בשגגה וכו'. שם (דף ז':) בעיא דלא איפשיטא. ואיני יודע למה פסק שמביא פר לעצמו ואפשר דמביא פר ומתנה קאמר שיאמר אם אני חייב הרי הוא לחובתי ואם אני פטור הרי הוא נדבה וצ\"ע: \n\n" + ], + [ + "כהן משיח שנתספק לו וכו' אבל הנשיא אם נסתפק לו וכו'. משנה שם (דף ט') אשם תלוי היחיד והנשיא חייבים ומשיח וב\"ד פטורים. \n", + "ומ\"ש מפני שאין שגגתו תלויה בהוראתו: אי זהו נשיא האמור בתורה וכו'. משנה פ\"ג דהוריות (דף י'). \n", + "ומ\"ש בין שהיה מבית דוד או משאר שבטי ישראל ואם היו מלכים רבים ואין אחד מהם עובד את חבירו וכו'. שם (דף י\"א:): \n", + "ואי זהו כהן משיח וכו'. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "כהן גדול שנמשח בשמן המשחה וכו' לפי שאין בין כהן משיח המשמש וכו'. משנה שם ופרק קמא דמגילה (דף ט':): \n\n" + ], + [ + "נשיא שעשה עם הצבור וכו'. פשוט פרק ב' דהוריות (דף ז'): \n\n" + ], + [ + "נשיא שנצטרע עבר מנשיאותו. ברייתא וגמרא שם בפרק ג' (דף י'): \n", + "ונשיא שעבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט. משנה שם. \n", + "ומ\"ש חטא כשהיה נשיא וכו'. שם (דף ט':) במשנה: \n\n" + ], + [ + "כהן משיח או מלך שחטאו עד שלא נתמנו וכו'. משנה שם (דף י') וכתנא קמא. \n", + "ומ\"ש לפיכך אכל ספק חלב כשהוא הדיוט וכו'. פשוט הוא שם (דף י\"א). \n", + "ומ\"ש אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי זית כשהוא נשיא וכו'. ברייתא וגמרא שם. \n", + "ומ\"ש אכל כחצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא: \n", + "סליקו הלכות שגגות בס\"ד \n\n" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ] + ], + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות שגגות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Korbanot" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..2c09389e43ee9f6ed16e0bf60d72aa4901f74d37 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,565 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Paschal Offering", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Korbanot" + ], + "text": [ + [ + [ + "מצות עשה לשחוט הפסח בי\"ד לחדש ניסן וכו' עד זכר בן שנה. מבואר בכתוב פרשת בוא אל פרעה. \n", + "ומ\"ש ואחד האיש ואחד האשה חייבים במצוה זו. בפסחים פ' האשה (דף צ\"א:) פלוגתא דתנאי ולענין פסח ראשון פסק כר' יהודה ור' יוסי לגבי ר\"ש ולענין פסח שני פסק בפ\"ב כר' יוסי, ומה שיש לדקדק עליו ממ\"ש בפ\"ה אכתוב שם. ואע\"ג דבפ\"ק דסנהדרין (דף י\"ב:) אמרינן דחזקיה המלך ביקש רחמים על עצמו וסבר בסוף דנשים בראשון רשות משום ר\"ש אמרו לה אבל לר' יוסי ור' יהודה דהלכה כוותייהו שביקש חזקיה רחמים על עצמו לא מפני כך היה אלא מפני שעיבר ניסן בניסן: \n\n" + ], + [ + "מי שביטל מצוה זו בזדון וכו' ה\"ז חייב כרת. מפורש בתורה בפרשת בהעלותך ויתבאר בפרק חמישי: \n\n" + ], + [ + "אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה וכו'. הכי משמע במתני' פ' תמיד נשחט (פסחים דף ס״ד). \n", + "ומ\"ש אף בשעת היתר הבמות לא היו מקריבים את הפסח בבמת יחיד. במגילה (דף ט':) ואיתא נמי בסוף זבחים (דף קי\"ז וקי\"ח). \n", + "ומ\"ש וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד לוקה וכו'. פרק בתרא דזבחים (דף קי\"ד:) ר\"ש אומר מנין לזובח פסח בשעת איסור הבמות שהוא בל\"ת שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח יכול אף בשעת היתר הבמות כן ת\"ל באחד שעריך לא אמרתי לך אלא בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד אימת אילימא אחר חצות כרת נמי מיחייב אלא לאו קודם חצות לעולם לאחר חצות ובשעת היתר הבמות קאי והא בשעת איסור הבמות קאמר איסור במה לו היתר במה לחבירו. ופירש\"י איסור במה לו לקרבן זה היתר במה לחבירו לעולה ושלמים וכו'. וסיפא ה\"ק יכול אף בשעה שהוא מותר בבמה (כן) כגון קודם חצות שהוא לשלמים ת\"ל וכו'. בשער אחד בבמה גדולה לשחוט פסחיהם. וכתב ה\"ר אברהם בנו של רבינו בהדיא איפריש בגמרא דאם הקדישן בשעת היתר במות והקריבן בשעת היתר במות פטור מכלום וכל הקדשים אמרינן ל\"ש קרבנות הצבור או קרבן יחיד ולולא שכתב בפסח לא תוכל לזבוח לא היה בו בשעת היתר במות אפילו לאו והיינו דאתא ר\"ש בברייתא לאשמעינן דפסח בלחוד חייב עליה לאו ולא פליגי רבנן בפסח כלל עכ\"ל. ובפסחים פ' האשה (דף צ\"א) מייתי האי ברייתא דר\"ש ומשמע שם דר' יהודה ור' יוסי ס\"ל הכי: \n\n" + ], + [ + "שחיטת הפסח אחר חצות וכו' ואם שחטו אחר חצות קודם תמיד של בין הערבים כשר וכו' עד ואם נזרק דם הפסח קודם דם התמיד כשר. משנה בפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״א). \n", + "ומ״ש אחר שמקטירים קטרת של בין הערבים ואחר שמטיבין את הנרות. בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נ״ט) פלוגתא דברייתות ופסק כברייתא דקתני הכי משום דמשמע התם דמסתבר טעמא: \n\n" + ], + [ + "השוחט את הפסח בזמנו וכו' עד ה״ז לוקה. משנה בפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״ג). \n", + "ומ\"ש והפסח כשר. הכי משמע התם מדקתני ה\"ז עובר בלא תעשה ולא קתני ה\"ז פסול והכי איתא בתוספתא פ\"ג ובירושלמי מפרש דזבח קרייה רחמנא: \n\n" + ], + [ + "דם הפסח טעון שפיכה כנגד היסוד. בפרק האשה (דף פ״ט) אמרינן דפסח בשפיכה דהיינו בנחת מן המזרק לקיר המזבח דנפקא לן בפרק בית שמאי מתן דם דפסח מודם זבחיך ישפך. ואף על גב דבפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״ד) תנן זורקו זריקה אחת נגד היסוד פסק כרבינו דהוי בשפיכה משום דבסוף פסחים (דף קכ״א) אמרינן דבין ר' ישמעאל ובין ר' עקיבא סברי דדם פסח בשפיכה ובסיפרי פ' קרח אמרינן דר' יאשיהו ור' יצחק סברי דפסח ומעשר בשפיכה: \n", + "ואחר ששופכים דמו וכו'. משנה בפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״ד:): \n", + "ומ\"ש ומקטיר אותם חלבים וכל זבח וזבח לבדו. שם. גבי פסח מעוכין והקטירו שלא יערב חלביו של זה בשל זה. \n", + "ומ\"ש ובעל הזבח נוטל פסחו עם העור שלו. בסוף פרק תמיד נשחט: \n\n" + ], + [ + "המניח אימורים ולא הקטירם עד שלנו וכו'. במכילתא פרשת משפטים לא ילין חלב חגי עד (ה) בקר בא הכתוב ללמדך על החלבים שהן נפסלין בלינה: \n\n" + ], + [ + "ומקטירים חלבי פסחים כל הלילה וכו'. בפ' תמיד נשחט (פסחים דף נ״ט): \n\n" + ], + [ + "הפסח נשחט בשלש כתות וכו'. משנה בפ' תמיד נשחט (פסחים דף ס״ד): \n", + "ומ\"ש ואין פחות מל' בני אדם בכל כת וכת היו הכל נ' נכנסים בתחלה ל' וכו'. שם א\"ר יצחק אין הפסח נשחט אלא בשלש כתות של שלשים שלשים בני אדם מ\"ט קהל ועדה וישראל מספקא לן אי בבת אחת אי בזה אחר זה הילכך בעינן שלש כתות של שלשים שלשים בני אדם דאי בבת אחת הא איכא ואי בזה אחר זה הא איכא הילכך בחמשין נמי סגי דעייל תלתין [ועבדי עיילי עשרה] ונפקי עשרה ועיילי עשרה ונפקי עשרה: \n\n" + ], + [], + [ + "ומ\"ש ואם שחטו כולן בבת אחת כשר. הכי משמע דר' יצחק לאו לאיפסולי אמר דאם כן הל\"ל הכי פסח שנשחט בפחות משלש כתות פסול: \n", + "כיצד נשחט נכנסה הכת הראשונה וכו' עד ומעולם לא שלשו. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "על כל קריאה וקריאה תוקעים שלש תקיעות. שם במשנה נכנסה כת ראשונה וכו' נעלו דלתות העזרה תקעו והריעו ותקעו שחט ישראל וכו'. ואמאי דתנן קראו את ההלל. פירש\"י כשמתחילין לשחוט מתחילים לקרות. \n", + "ומה שכתב שהקוראים היו לויים. בתוספתא פ\"ד לויים על דוכנן קוראים את ההלל. \n", + "ומ\"ש הואיל ואין לו נסכים וכו'. שם בירושלמי: \n\n" + ], + [ + "הכהנים עומדים שורות שורות ובידיהם מזרקי כסף ומזרקי זהב וכו' עד כנגד היסוד. משנה בפ' תמיד נשחט שם: \n\n" + ], + [], + [ + "(יד-טו) ומ\"ש כדי שיתעסקו רבים במצוה. שם בגמ' יהיב טעמא משום ברב עם הדרת מלך. \n", + "ומה שכתב ומקבל מזרק אחד מלא ואח\"כ מחזיר את הריקן. שם בגמרא יהיב טעמא משום דאין מעבירין על המצות. \n", + "ומה שכתב ותולין ומפשיטין את כולו נראה שכתב כן לאפוקי מר' ישמעאל בנו של ר\"י בן ברוקא דאמר x בתוספתא פ\"ד י\"ד שחל להיות בשבת לא היה מפשיט אלא עד מקום חזה. \n", + "ומ״ש ממחה את קרביו. בר״פ אלו דברים (פסחים דף ס״ה:) תנן דמיחוי קרביו דוחה את השבת ובגמרא (דף ס״ח) מאי מיחוי קרביו רב הונא אמר xx שמועכן בסכין רב חייא בר רב אמר שירקא דמעייא דנפקא אגב דוחקא דסכינא שירקא דמעייא ליחה האדוקה במעים שיוצאה מהם בדוחק בסכין. ופרש״י דטעמא דמיחוי קרביו דוחה שבת כדי שלא יסריחו. \n", + "ומ\"ש ומוציא את האמורים וכו'. שם במשנה קרעו והוציאו את אימוריו ונתנם במגס והקטירם ע\"ג המזבח. \n", + "ומ\"ש ומולחין. היינו מדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח. \n", + "ומ\"ש וכיצד תולין ומפשיטין וכו' עד ורוחצין את העזרה בשבת. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש שאין איסור שבות במקדש אפילו בדבר שאינו צורך עבודה. שם בגמ' (דף ס\"ה) אמרינן דר' נתן סבר שבות שאינה צריכה לא התירו ומשמע דחכמים פליגי עליה ופסק כוותייהו. ועוד דהא תנן בפ' תמיד נשחט שהכהנים היו עושים מעשה ומדיחים את העזרה בשבת ואע\"ג דמסיים בה דשלא ברצון חכמים היה איכא למימר מאן חכמים ר' נתן וכיון דרבים פליגי עליה לית הלכתא כוותיה: \n\n" + ], + [ + "אין כל אחד ואחד מוליך את פסחו לביתו בשבת וכו'. משנה שם (דף ס\"ה): \n\n" + ], + [ + "שחיטת הפסח וזריקת דמו. משנה וכר\"ע פרק אלו דברים. \n", + "ומ\"ש ואם אפשר לחתוך יבלתו בידו בשבת חותך ואם היתה יבשה חותכה אפילו בכלי. שם בגמ' (דף ס\"ח:) ובסוף עירובין (דף ק\"ג). \n", + "ומ\"ש וכן צלייתו והדחת קרביו אינם דוחים. משנה בפ' אלו דברים שם: \n\n" + ], + [ + "שכח ולא הביא סכין לא יביאנה בשבת אלא נותנה בין קרני הכבש או בצמרו וכו' עד ואינו חושש. שם (דף ס\"ו). \n", + "ומה שכתב הואיל וקבוע לו זמן מותר להקדישו בשבת וכו'. פירש רש\"י חובות הקבוע להם זמן לבו ביום ש\"ד דהואיל ונשחטים היום יכול להקדישן היום: \n\n" + ], + [ + "השוחט את הפסח ונמצא בעל מום או טריפה וכו'. מתבאר קצת במשנה סוף פרק אלו דברים: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "אין שוחטין את הפסח אלא למנויו וכו'. בפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״א): \n\n" + ], + [ + "יחיד ששחט את הפסח לעצמו כשר והוא שיהיה ראוי לאכול את כולו וכו'. בפ' האשה (דף צ\"א) תנן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר ואפי' חבורה של מאה שאינם יכולים לאכול כזית אין שוחטים עליהם. ובגמ' ת\"ר מנין שאין שוחטין את הפסח על היחיד ת\"ל לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר יחיד ויכול לאכלו שוחטים עליו עשרה ואין יכולים לאכלו אין שוחטין עליהם וידוע דהלכה כר' יוסי. \n", + "ומ\"ש ומשתדלין שלא ישחט לכתחלה על יחיד וכו'. קשה מאחר שפסק כר' יוסי מאי האי דקאמר שלא ישחט לכתחלה על היחיד דר' יוסי אפי' לכתחלה מתיר. ותירץ ה\"ר אברהם בנו של רבינו שלא כתב בפירוש אין שוחטין לכתחלה אלא דרך זירוז שמשתדלין שלא ישחט לכתחלה על יחיד ולא סמך בזה אלא על הכתוב שהביא יעשו אותו והוא הכתוב האמור בפסח ראשון כל עדת ישראל יעשו אותו עכ\"ל. ואני אומר דאכתי קושיין לא מיתרצא שאם רבי יוסי מתיר לכתחלה ולא הצריך לזרז ולא דרש הפסוק לכך מנין לו לרבינו לחוש דבר שלא אמרו ר' יוסי. אבל התירוץ הנכון הוא שדברי רבינו מבוארים בפ' מי שהיה (דף צ\"ה) דקאמר ורבנן האי יעשו אותו מאי עבדי ליה מיבעי ליה שאין שוחטין את הפסח על היחיד דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן. ומשמע לרבינו דכר' יוסי אתיא דאילו לר' יהודה מאי כמה דאפשר לאהדורי מהדרינן הא אמר דאין שוחטין על היחיד כלל: \n\n" + ], + [ + "אין שוחטין את הפסח אלא על מי שראוי לאכול וכו' אפילו חבורה של מאה וכו'. משנה כתבתיה בסמוך אפי' חבורה של מאה שאינם יכולים לאכול כזית אין שוחטין עליהם. ומפרש רבינו דבעינן שלא יהא בהם אפילו אחד שאינו יכול כזית אף על פי שרש\"י לא פירש כן: \n\n" + ], + [ + "אין עושין חבורה נשים ועבדים וכו'. משנה וגמרא שם. \n", + "ומ\"ש אבל עושים חבורה כולה נשים אפי' בפסח שני. שם פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כר' יוסי. \n", + "ומ\"ש או כולם עבדים. היינו מדקי\"ל שעבד שוה לאשה במצות. \n", + "ומ״ש ושוחטין על הקטנים שיהיו מכלל בני החבורה וכו'. בס״פ לולב הגזול (סוכה דף מ״ב) קטן שיכול לאכול כזית צלי שוחטים עליו את הפסח שנאמר איש לפי אכלו. ופירש״י שוחטים עליו את הפסח ממנין אותו על בני החבורה ואי לא לא דכתיב איש לפי אכלו תכוסו הראוי לאכילה. \n", + "ומ\"ש רבינו שאינן בני דעת. ק\"ל דטפי הוה עדיף למעוטי מדכתיב בפסח איש. ולטעם שנתן רבינו קשה מהי תיתי לן דבעינן בשחיטת פסח שיהא בן דעת. וי\"ל דמאיש לא משמע ליה למעוטי קטן דא\"כ הוה ממעט אף מלהמנות עם בני החבורה ומדתניא שוחטים עליו את הפסח משמע דס\"ל לגמרא דהאי איש לאו למעוטי קטן אתא. ומ\"ש שאינם בני דעת. אפשר דטעמא משום דמי שאין בו דעת אין הקדשו הקדש. ואפשר לומר דה\"ק דוקא בשאינם בני דעת כלומר דוקא בשלא הגיעו לעונת הנדרים אבל אם הם בני דעת כלומר שהגיעו לעונת הנדרים שהקדשן הקדש ש\"ד. \n", + "ומ\"ש ואין עושין חבורה כולה חולים או זקנים או אוננים אע\"פ שהם יכולים לאכול וכו'. שם במשנה ועל כולם אין שוחטין עליהם בפני עצמם כדי שלא יביאו את הפסח לידי פיסול: \n", + "וכן אין עושים חבורה כולה גרים וכו'. מימרא בגמרא שם, ופירש\"י ידקדקו משום שאינם בני תורה יחמירו עליו לדקדק ויפסלוהו על חנם: \n\n" + ], + [ + "שחטו שלא למנוייו וכו' עד כאילו לא חישב עליהם. משנה בפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״א): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש שחטו למולים וזרק הדם לשם מולים וערלים פסול וכו'. שם אפלוגתא דרבה ורב חסדא אמר רבה מנא אמינא לה דתניא יכול יפסל בני חבורה הבאים עמו וכו' ורב חסדא אדרבה לאידך גיסא ת\"ל וכל ערל כולה ערלה פסלה מקצתה לא פסלה אבל זריקה אפי' מקצתה נמי פסלה וכ\"ת מאי וכו' חומריה דזריקה דלא מיקבע פיגול אלא בזריקה. ומאחר שרבינו פסק בסמוך כרב חסדא ממילא משמע דנקטינן דמקצת זריקה פסלה וא\"כ שחט למולין וזרק לשם מולין וערלים פסול: \n", + "והראב\"ד כתב א\"א הא דלא כהלכתא וכו'. וטעמו משום דאיתא בגמרא עלה דההיא מתקיף לה רב אשי ממאי דהאי וכל ערל כולה משמע דילמא וכו' משמע כל דהוא ערלה כתב רחמנא זאת דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה ל\"ש בשחיטה ל\"ש בזריקה אלא אמר רב אשי רב חסדא ורבא בהאי קרא קא מיפלגי ונרצה לו לכפר עליו וכו' ומשמע להראב\"ד דלקושטא קאמר הכי רב אשי. ויש לתמוה דהא לא אמר הכי אלא בדרך דילמא והיאך כתב דרב אשי קא פסיק מקצת ערלה לא פסלה, ורבינו משמע ליה דלא שבקינן מאי דפשיטא ליה לסתם גמרא אליבא דרב חסדא משום מאי דמספקא לרב אשי ועוד דלמאי דאוקים רב אשי פלוגתייהו אקשינן דרב חסדא אדרב חסדא ושני בדוחק הילכך אוקמתא קמייתא עדיפא. \n", + "ומה שכתב שחטו למולים שיתכפרו בו ערלים פסול. שם פלוגתא (דרבא) [דרבה] ורב חסדא ופסק כרב חסדא. \n", + "ומה שכתב שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו הפסח כשר וכו'. ברייתא בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ח:). מצאתי כתוב וה״ה אם זרק דמו שלא לאוכליו כשר דאין דין מחשבת אוכלין אלא בשחיטה בלבד ריש פירקא קמא דזבחים קאמר מה לשחיטה שכן נפסלת שלא לשם אוכלין בפסח: \n\n" + ], + [ + "מי שהוא בריא בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה וכו'. שם: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "(ח-י) שוחט אדם ע\"י בנו ובתו הקטנים וכו' עד ואינם יוצאים אלא בשל עצמן. ברייתא וגמ' בפ האשה (דף פ\"ח): \n\n" + ], + [ + "האשה שהיא בבית בעל וכו' עד בשע שחיטה. משנה ר\"פ האשה (ד פ\"ז) בזמן שהיא בבית בעלה שח עליה בעלה ושחט עליה אבי תאכל משל בעלה הלכה רג הראשון לעשות בבית אביה שח עליה אביה ושחט עליה בעל תאכל במקום שהיא רוצה ובגמר ורמינהי אשה רגל הראשון אוכל משל אביה מכאן ואילך רוצ אוכלת משל אביה רוצה מש בעלה ל\"ק כאן בשרדופה ליל כאן בשאינה רדופה ומשמע דה\" ברייתא ברדופה ולפיכך רג הראשון משל אביה מכאן ואיל ממקום שתרצה ומתני' בשאינ רדופה הילכך רגל ראשון ממקו שתרצה מכאן ואילך משל בעל וכן פירש\"י. והשתא איכא למתמ על רבינו שכתב היתה נחפז דהיינו רדופה דברייתא והשמי דין אינה רדופה דמתניתין דרג הראשון תאכל ממקום שתרצה ונ\"ל שסובר שרוב הבנות ד רדופות ללכת לבית אביהן ברג הראשון וזהו שכתבו כדרך הבנו ומשום דאינה רדופה לא שכיח לא חש רבינו לכתבו. ועוד אפש שסמך על דאיכא למילפה מד רדופה דכיון דרדופה רגל הראש משל אביה ממילא משמע דשאינ רדופה רגל הראשון ממקו שתרצה וכיון דברדופה שא רגלים ממקום שתרצה ממיל משמע דבשאינה רדופה מש בעלה: \n", + "וכן יתום ששחטו על אפוטרופוסים וכו'. שם \n", + "במשנה ומ\"ש בד\"א ביתום קטן אבל גדו נעשה כממנה עצמו על שני פסחים וכו' עד אינו אוכל אלא מן הנשחט ראשון. בירושלמי פרק האשה: \n\n" + ], + [ + "עבד של שני שותפים וכו'. בפ' האשה שם תנן עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהם ורמינן עלה מדתניא רצה מזה אוכל רצה מזה אוכל ושני במתני' בדקפדי אהדדי ברייתא דלא קפדי אהדדי. ופירש רש\"י דקפדי אהדדי שני הבעלים ואינם רוצים לההנות זה מזה. ורבינו מפרש דקפדי זה על זה שלא יגנבנו x כלומר וחושש זה שאם יאכל אצל חבירו ימשיך לב העבד אליו ויגנבנו: \n\n" + ], + [ + "מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו'. שם (דף פ\"ז) תנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו ובגמ' (דף פ\"ח) משל רבו הוא דלא יאכל אבל משל עצמו יאכל והא תניא לא יאכל לא משלו ולא משל רבו ל\"ק כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי ב\"ה בש\"א וכו' כופין את רבו ועושה אותו בן חורין חזרו ב\"ה להורות כדברי ב\"ש. ופרש\"י כמשנה ראשונה קודם שחזרו ב\"ה לא יאכל משל עצמו מפני שאין חלק עבדות נמשך אחר דעתו. במשנה אחרונה הואיל ובידנו לשחררו הרי הוא כבן חורין ואוכל משל עצמו. ולפי זה יש לתמוה על רבינו שפסק כמשנה ראשונה וכבר השיגו הראב\"ד. ואפשר לומר שרבינו מפרש דלמשנה ראשונה יאכל משל עצמו שמאחר שצד חירות ניכר לעצמו שהרי עובד את עצמו יום אחד צד עבדות נגרר אחריו ואוכל משל עצמו אבל למשנה אחרונה שלא עשו לו תקנה לעבוד את עצמו יום אחד אין צד חירות ניכר הלכך אין צד עבדות נמשך אחריו וכיון שכן לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו. ורבינו כתב בפיהמ\"ש כלשון הזה ואמרו לא יאכל משל רבו וכמו כן לא יאכל משל עצמו לפי כי עוד יתבאר לך כי הוא לא יניח עבד חציו בן חורין וחציו עבד ולפיכך לא יאכל ממנו בשום פנים עד שיעשה בן חורין. ומ\"ש בכאן לא יאכל משל רבו שיראה ממנו שהוא אוכל זהו דעת האומר מניחין עבד חציו בן חורין עכ\"ל. ואין דבריו מובנים לי דמה טעם לומר שמפני שאין מניחין עבד חציו בן חורין שאם אירע שהניחוהו שלא יאכל כלל כיון שמן הדין אוכל הוא ואין לומר דה\"ק כיון שאין מניחין אותו נמצא שמי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו אוכל כלל לפי שאינו נמצא ומי שאינו נמצא אינו אוכל כלל דא\"כ למה לו לכתוב זה בחיבור דנראה דיש נפקותא בזה לענין אכילת פסח דלא יאכל כלל אם היה נמצא וזה אינו שאם היה נמצא למה יגרע מלאכול משל עצמו. ואפשר לומר דה\"ק דלמשנה ראשונה שתקנו שיעבוד את עצמו יום אחד תקנו ג\"כ שיאכל משל עצמו אע\"ג דמדינא אינו אוכל לא משלו ולא משל עצמו ולמשנה אחרונה ביטלו כל מה שתיקנו הילכך לא יאכל כלל. אחר שכתבתי זה מצאתי כתוב שנשאל ה\"ר אברהם בנו על זה שנראה שרבינו פה פוסק כמשנה ראשונה והשיב לדברי המשנה ראשונה עבדינן ליה תקנה להוציאו מחיובו ומפני זה אוכל משל עצמו ולדברי משנה אחרונה אע\"פ שזו היא תקנתו להוציאו י\"ח לא עבדינן ליה תקנה שמא יהיה זה גורם לעיכוב שחרורו אלא אומרים לרבו זה אינו אוכל משלך דלא קרינן ביה עבד איש ולא משל עצמו שאינה תקנה גמורה אלא מהר ושחררו כדי שלא ימנע מן המצוה ולפיכך נתן טעם עד שיעשה בן חורין אבל למשנה ראשונה דליכא חיוב לשחררו עבדינן ליה תקנה במצות שהוא חייב בהן מספק מד\"ס דאילו מן התורה פטור כדדייק רבינו ממתני' בפ\"ק דחגיגה (דף ד') והא דקאמר התם הכל חייבים בראיה לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין דחויה היא מקמי הא דרבינא עכ\"ל. וע\"פ זה יתבארו דברי רבינו שבפירוש המשנה: \n\n" + ], + [ + "עד כמה נמנין על הפסח וכו' עד שהרי נשחט עליו. משנה בפרק האשה (דף פ\"ט): \n", + "נמנו עליו וחזרו אחרים ונמנו עליו וכו'. בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ח:): \n\n" + ], + [ + "הממנה אחרים עמו על חלקו וכו'. משנה בפרק האשה (דף פ\"ט:). \n", + "ומ\"ש וכן בני חבורה שהיה אחד מהן גרגרן וכו'. ברייתא שם: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח וכו'. משנה וגמ' בפ' האשה (דף פ\"ח:). \n", + "ומ\"ש הלך ושחט גדי וטלה וכו'. שם במשנה שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון ובגמרא והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד מתני' במלך ומלכה והתניא וכו' מעשה במלך ומלכה וכו' אמר ר\"ג מלך ומלכה דדעתן קלה עליהם יאכלו מן הראשון אנו לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני. ופירש\"י אין נמנין על שני פסחים כאחד לאכול בשעת אכילה מאחד מהם שירצה דאין ברירה וכי בעי למיכל מהאי דילמא בשעת שחיטה לא הוה דעתיה עילויה הילכך לא אכיל וזה שהמנה את רבו על שני פסחים ורבו סמך עליו היאך יאכל מן הראשון. במלך ומלכה שתלויים על עבדיהם ואין מקפידים על סעודתם אם גדיים אם טלאים הילכך אין כאן דין ברירה דתרוייהו ניחא ליה לפיכך יאכל מן הראשון דכיון דליכא קפידא יצא בראשון י\"ח ואידך בכדי נשחט וכו' שדעתן קלה כדאמרן שאין מקפידים אם גדי אם טלה. ורבינו נראה שמפרש טעמא דמלך ומלכה משום שלום מלכות והיינו שדעתו קלה עליהם ומשמע לי דהיינו לומר שאם נאמר למלך שלא יאכל כלל יכעוס על עבדו ויהרגהו או שמא יכעוס על החכמים שאמרו דלא יאכל כלל משום דאין ברירה שיעלה על דעתו של מלך דיש ברירה מן הדין אלא שלהקניטו אמרו כן. ודברי רבינו בפירוש המשנה אינם מובנים לי: \n\n" + ], + [ + "האומר לשלוחו צא ושחוט עלי את הפסח וכו'. משנה וגמרא בפ' האשה (דף פ\"ח). \n", + "ומ\"ש ואם שכח השולח קודם שיזרק הדם חייבים לעשות פסח שני שכח אחר שנזרק הדם פטור מלעשות פסח שני. שם במשנה שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השריפה ופטורים מלעשות פסח שני ובגמ' אמר אביי ל\"ש אלא ששכח אחר זריקה דבעידנא דאיזדרק דם הוי חזי לאכילה אבל שכח לפני זריקה וכו' חייבים לעשות פסח שני ואף על גב דאמרינן התם איכא דמתני לה אברייתא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהם וכו' ומאן דמתני לה אברייתא אבל אמתניתין לא וכו' פסק רבינו כלישנא קמא שהוא לישנא דסתם גמרא ולא כלישנא דאיכא דמתני ועוד דמאן דמתני אמתניתין עדיף משום דכל שכן אברייתא. \n", + "ומה שכתב וכן הדין באומר לעבדו צא ושחוט עלי וקבע לו וכו'. המשנה שנויה שם באומר לעבדו ושינה רבינו וכתבה באומר לשלוחו משום דבזה אין צריך להוסיף על השנוי במשנה ואח\"כ כתב הדין דאומר לעבדו כמו שהוא שנוי במשנה וכתב עליה מאי דאתמר עלה בגמרא שלי מה שקנה עבד קנה רבו אמר אביי הולך אצל רועה שרגיל רבו אצלו דניחא ליה בתקנתא דרביה ומקני לה חד מינייהו על מנת שאין לרבו רשות בו. ואע\"פ שרבינו בפ\"ג מהל' זכייה כתב דלא מהני האי לישנא לשלא יקנה רבו כתב לישנא דגמ' וסמך על מ\"ש בפרק הנזכר: \n\n" + ], + [ + "בני חבורה שאמרו לאחד וכו'. דברים פשוטים הם נלמדים ממה שיתבאר לקמן בסמוך: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "(ד-ו) חבורה שאבד פסחה וכו' עד אינם אחראים זה לזה. משנה בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ח:) ופירש״י אם שלו נשחט ראשון הואיל והם אמרו לו שחוט עלינו על שלו הם נמנים ושוב אין יכולים להמנות על שלהן ושלהם ישרף דפסח בלא בעלים הוא ואוכלים כולם משלו. ואם שלהם נשחט ראשון הוא אוכל משלו שהרי לא נמנה על שלהם והם אוכלים משלהם שהרי חזרו בהם מן האבוד ומשכו ידיהם ממנו. והם אינם אוכלים עמו שמא שלהם נשחט ראשון ונמשכו מזה. ושלהם יצא לבית השריפה שמא שלו נשחט ראשון ואין נמנין על השני. ופטורים מפסח שני דממ״נ בראשון נמנו ואכילה לא מעכבא. אמר להם אם איחרתי שחטו עלי. יחיד שהלך לבקשו ואמר לבני חבורה אם איחרתי שחטו עלי והמנוני עמכם והם לא אמרו שחוט עלינו. הוא אוכל עמהם ושלו ישרף דכיון שהמנוהו על שלהם הרי נמשך מן הראשון וחוזר בו משליחותו. ושלו יצא לבית השריפה שמא שלהן נשחט ראשון ונמשך משלו שהרי עשאן שלוחים. ופטור מפסח שני ממ״נ בראשון יצא. אמר להם שחטו עלי אם איחרתי ואמרו לו בקש ושחוט עלינו יאכלו כלם מן הראשון דהם שלוחיו והוא שלוחם. ואם אינו ידוע אי זה נשחט ראשון ישרפו שניהם ופטורין מפסח שני. אינם אחראין זה לזה אין אחריות וטענה זה על זה ואין חוששין איזה נשחט ראשון אלא הם אוכלים משלהם והוא אוכל משלו עכ״ל: \n", + "ולפי זה מ\"ש רבינו אמר להם זה ששלחוהו לבקש פסח שאבד ולשחטו לאו למימרא שאמרו לו ושחוט עלינו דא\"כ היינו בבא דאמר להם ואמרו לו ולמה נשתנה דין זה וזהו שמפני כך הוכרח רש\"י לפרש והם לא אמרו לו שחוט עלינו. אלא ע\"כ לומר דולשחטו ה\"פ שנשחטהו אנחנו לא שישחטהו הוא עליהם, ודייקא לישנא דרבינו שלא כתב ולשחטו עליהם: \n", + "ומ\"ש אע\"פ שהיה בלבם וכו' או שהיו שם רמיזות ודברים. נ\"ל שלמד כן רבינו מייתורא דמתניתין דאל\"כ מאי קמ\"ל פשיטא: \n\n" + ], + [], + [ + "(ז-ח) שתי חבורות שנתערבו פסחיהם וכו' עד ונמצא שלא הפסידו כלום. גם זה משנה שם: \n\n" + ], + [ + "חמשה שנתערבו עורות פסחיהם וכו' עד סוף הפרק. ברייתא וגמרא בפ' האשה (דף פ\"ח פ\"ט): \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כבר נתבאר בהל' פסולי המוקדשין. פט\"ו: \n", + "השוחט את הפסח על בני חבורה וכו'. בתוספתא פרק רביעי השוחט את הפסח על בני חבורה ואמר שלא לשמו שחטתיו שורת הדין אינו נאמן ע\"כ. ומשמע לרבינו דהיינו דוקא בסתם בני אדם אבל אם הוא מוחזק להם לנאמן סומכים עליו וכדאמרינן בקדושין פ' האומר גבי א\"ל ע\"א זינתה אשתך. ומדקתני שורת הדין אינו נאמן דייק רבינו שאם רצה שלא להעמיד עצמו על הדין ה\"ז משובח: \n", + "כתב הראב\"ד ה\"ז משובח ויביא פסח שני א\"א אין כאן שבח וכו'. ובאמת דבר תימה הוא שהרי גם רבינו כתב כן בסוף פ\"ג. ואפשר לומר דמאי יביא פסח שני דקאמר הכא שימנה עם אחרים על פסח שני: \n\n" + ], + [ + "בשר הפסח שנטמא וכו'. משנה פרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ח:) נטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק (את) הדם. \n", + "ומה שכתב ואם זרק לא הורצה. שם פלוגתא דחכמים ורבי נתן ופסק כחכמים ואע\"ג דרב אמר דמתניתין כרבי נתן לא חש לה רבינו כיון דרבים פליגי עליה ועוד דאמרינן ומאי דוחקיה דרב לאוקמה כרבי נתן ועוד דמאי דאמרינן דדחקיה דא\"כ ליתני פסול אינו הכרע דאיכא למימר דאגב סיפא נקט רישא ואף על גב דבתר הכי אמרינן דרב אמר דמתניתין כרבי יהושע כיון דחכמים פליגי עליה כוותייהו נקטינן: \n", + "ומה שכתב ואם לא נודע לו עד שנזרק הדם הורצה וכו'. שם (דף פ':) כרבינא דאמר טומאתו בין שוגג בין מזיד הורצה זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה: \n", + "נטמאו מקצת האברים וכו'. תוספתא פרק ששי נטמאו חלבים והבשר קיים אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק. ומשמע לרבינו דבנטמא קצת הבשר עסקינן מדקתני אם יש כזית לכל אחד ואחד ודוחק: \n", + "נטמאו האימורים והבשר קיים וכו'. משנה שם (דף ע\"ח:) נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם: \n", + "נטמאו הבעלים אחר שנשחט וכו'. משנה שם נטמא (טומאת) הגוף אין הציץ מרצה וכו' שהציץ אינו מרצה על טומאת הגוף נטמא טומאת התהום הציץ מרצה. \n", + "ומה שכתב כמו שביארנו בהלכות ביאת המקדש. הוא בפרק [רביעי]: \n\n" + ], + [ + "הפסח שיצא מירושלים וכו'. משנה פ' כיצד צולין (פסחים דף פ״ב) הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד נטמאו הבעלים או שמתו תעובר צורתו וישרף בט״ז. ", + "ומ\"ש אפי' אם נטמאו או מתו קודם זריקת הדם וכו'. שם בגמ'. ", + "ומ\"ש זה הכלל וכו'. ברייתא שם. ומה ", + "שהשוה משכו ידיהם לנטמאו או מתו. בסוף פרק אלו דברים (פסחים דף ע״ג:). ", + "ומה שכתב לפיכך אם שחטו אחר שנודע שמשכו הבעלים את ידם וכו'. זה פשוט שהרי פיסולו בגופו הוא: ", + "במה דברים אמורים שישרף אם נטמאו הבעלים וכו' אבל אם התחילו כלם ונטמאו מקצתם וכו'. ירושלמי סוף פרק כיצד צולין התחילו אלו ונטמאו אלו זכו טהורים בחלקם של טמאים ולא עוד אלא אפילו התחילו ונטמאו הם זכו טהורים בחלקן של טמאים אבל אם התחילו אלו (ואלו) ונטמא אחד מהם לא זכו טהורים בחלקן (של טמאין): ", + "נטמא שלם או רובו וכו'. משנה פרק כיצד צולין (פסחים דף פ״א:). ", + "ומה שכתב כדי שלא יחשדו אותם וכו' לפיכך אם ישרפוהו בקש או בקנים וכו'. שם (דף פ\"ב) פלוגתא דאמוראי ופסק כרבא דאמר מפני החשד. ופירש רש\"י שלאחר שריפתם מחזירים מותר העצים לתוך ביתן והרואה חושדן בגונבי עצי המערכה ונהנים מהם. ודע דבגמרא רמי אמתני' ברייתא דקתני דנטמא מיעוטו נמי שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה ומשני דההיא באכסנאי משום דאין לו עצים וצריך טעם למה השמיטו רבינו. ", + "ומה שכתב נטמא מיעוטו וכן הנותר שורפין אותו בחצרותיהן מעצי עצמן וכו'. גם זה שם במשנה: " + ], + [ + "המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים וכו'. בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ז:) תנן המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב [וימכר] ויפלו דמיו לנדבה ובגמ' שמע מינה בעלי חיים נדחים ודחוי מעיקרא הוי דיחוי. ומאחר שנתבאר בפרק ג' מהלכות פסולי המוקדשין ופרק ט״ו ממעשה הקרבנות שרבינו פוסק כמאן דאמר אין בעלי חיים נדחים ממילא משמע שיביא בדמיו פסח. \n", + "ומ\"ש ואם לא נפל בו מום וכו' יביא בדמיו שלמים. הוא מדאמרינן בפרק (שני דשקלים) שמותר פסח יקרב שלמים: \n\n" + ], + [ + "הפריש פסחו ומת וכו'. משנה שם (דף צ\"ח). \n", + "ומ\"ש ואם היה ממונה עם אביו עליו וכו'. ברייתא שם. \n", + "ומ\"ש בד\"א כשמת אביו אחר חצות י\"ד וכו'. שם בגמרא וכאוקימתא דרב אשי: \n\n" + ], + [ + "מי שאבד פסחו ומצאו וכו'. משנה שם (דף צ\"ו) הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו אחר שחיטת הפסח יקרב שלמים וכן תמורתו. ופירש\"י הפסח שאבד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון קודם שחיטת השני דהיה עומד לפנינו בשעת שחיטה הרי קבעתו שעת שחיטה בשם פסח וזה שלא הקריבו דחהו בידים לא יקרב עוד הוא עצמו שלמים דאין זה מותר הפסח וכו'. וכן תמורתו אם המיר הוא בו בהמת חולין אח\"כ הרי הוא כמוהו אין קרב הוא עצמו שלמים אלא דמיו ואם לאחר שחיטת השני נמצא הרי לא קבעתו שעת שחיטה בשם פסח ולא נדחה בידים ויביא שלמים ויקרב הוא עצמו שלמים. ובגמ' רבה אמר קודם שחיטה ולאחר שחיטה שנינו ר' זירא אמר קודם חצות ולאחר חצות שנינו וכו' כתנאי הפסח שנמצא קודם שחיטה ירעה לאחר שחיטה יקרב ר\"א אומר קודם חצות ירעה לאחר חצות יקרב משמע דהלכה כרבה דקאי כת\"ק דפליג אר\"א ועוד דלקמן בגמ' אמרינן דר\"י כרבה ס\"ל ואיתא תו בגמ' אמר רבא ל\"ש אלא שנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה אבל נמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה תמורתו מכח קדושה דחויה אתיא ולא קרבה. ופירש\"י ל\"ש דתמורה קריבה אלא שנמצא אחר שחיטה שאפי' הפסח לא נדחה אבל נמצא קודם שחיטה שהוא עצמו נדחה אע\"פ שתמורתו לא נדחית בידים אינה קריבה שהרי מכח קדושה דחויה באה: והשתא מ\"ש \n", + "רבינו יקריב איזה מהם שירצה לשם פסח הכי משמע מפירוש רש\"י במתני' והכי איכא למגמר מדתנן בפ\"ד דתמורה (דף כ\"ג) המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה והרי שתיהן עומדות אחת מהן תקרב והשנייה תמות אלמא איזו מהם שירצה יקריב וה\"ה לפסח. \n", + "ומ\"ש והשני יקרב שלמים. יש לתמוה עליו שלא הל\"ל אלא והשני ירעה עד שיפול בו מום ויביא בדמיו שלמים כמו ששנינו במשנה שכתבתי בסמוך. וכבר השיגו הראב\"ד וכתב א\"א זה שיבוש אלא ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו שלמים עכ ל. ואפשר לדחוק ולומר דאה נ דסבר רבינו שירעה וכו וקיצר בלשונו משום דלא נתכוין אלא ללמד שהשני לא יקרב לשם פסח. ואפשר לומר דרבינו סבר דמתני' דקתני השני ירעה אתיא כמ\"ד x ב\"ח נדחים ומאחר דאיהו ז\"ל סבר דאין בעלי חיים נדחים כמו שנתבאר בפ\"ג מהלכות פסולי המוקדשין ובפט\"ו מקרבנות ממילא משמע שהשני הוא עצמו יקרב שלמים. וא\"ת היאך פסק רבינו דנמצא קודם שחיטתו שתמורתו אינה קריבה אלא תרעה והא אין ב\"ח נדחים. וי\"ל דלא מטעם ב\"ח נדחים פסק רבינו כן אלא מפני שזה השני היה ראוי להקריבו פסח וראוי להקריבו שלמים וכיון שלא היתה בו קדושה אחת בלבד קבועה אין בו כח להתפיס תמורתו להקרב וזהו פירוש מכח קדושה דחויה אתיא לדעת רבינו: \n", + "כתב הר״י קורקוס ז״ל יש כאן מקום עיון במה שכתב רבינו שיקריב איזה שירצה והוא דעת רבנן פ' שני שעירי (יומא דף ס״ד) ורבי יוסי פליג וסבר יקריב הראשון והקשו שם לרב דאמר שאם מת אחד מהזוג של שני שעירים שהדין הוא שיקח זוג אחר ודעת רב שם שהראשון יקרב והשני ירעה נהי דאין ב״ח נדחין יקריב אי זה שירצה ותירצו דרב סבר כר' יוסי דאמר גבי פסח שהראשון יקריב ורבינו כתב והשני מן השנים שהגריל בסוף ירעה והוא דעת רב שהעמידו כרבי יוסי וכאן פסק כרבנן שאי זה שירצה יקריב וא״כ קשיא דידיה אדידיה. ונראה שדעת רבינו שאע״פ שאמרו שם דרב כר' יוסי לאו למימרא דסבר כוותיה גבי פסח אלא ה״ק כי היכי דרבי יוסי סבר גבי פסח מצוה בראשון מפני שהופרש לשם פסח תחלה כן סובר רב כאן ומיהו אפשר שאפילו רבנן מודו שכיון שלא בא דיחוי אלא מצד חבירו אין לדחותו ומתחלה מ״ד יביא הזוג לא לדחות הראשון שלא נדחה מצדו (אלא יפריש אחר תחתיו) ואינו מביא שנים אלא לקיים מצות הגרלה אבל גבי פסח כיון שאבד והפריש אחר במקומו כשנמצא די לנו שנאמר שנראה ויקריב אי זה שירצה שלא נצריך אותו להקריב השני דוקא וכמו שנראה מדברי רבי עקיבא שאמר הפסח שאבד ונמצא ירעה וכו' וכן מצאתי בירושלמי סוף פרק מי שהיה הפריש פסחו ואבד וכו' אית תנויי תני מצוה להקריב את הראשון ואית תנויי תני מצוה להקריב את השני והטעם שכיון שאבד והפריש אחר מצוה באותו שהפריש כיון שהראשון היה אבוד וזה שמיעט רבינו אבל שנאמר שיקריב הראשון אין לנו כי כיון שאבד ועל כרחך צריך שיפריש אחר ובשעת הפרשה לא היה שם הראשון הראשון הפסיד חשיבותו אפי' שנמצא ורב אפילו כרבנן אמרה למילתיה. ואפשר עוד שדעת רבינו גם שם שאי זה שירצה יקריב ולכך לא כתב שם הראשון יקרב אלא כתב השני ירעה וכו' והכוונה שאפי' שהקריב הראשון ירעה השני ולא אמרינן ימות הואיל ומתחלה לא הביאו אלא להגריל על של עזאזל שמת. אי נמי אפשר דסד״א שאם הקריב הראשון שהשני אין צריך לרעות אלא הוא חולין שלא קידשו הגורל כי לא קידש אלא הצריך קמשמע לן שהשני ירעה אף אם הקריב הראשון וכל שכן אם הקריב השני שודאי הראשון רועה כי קדש הוא בלי ספק וכיון שלא כתב שיקריב הראשון ממילא שיקריב אי זה שירצה ואין קפידא בדבר ואם היה צריך להקריב הראשון היה מפרש כן נראה לי עכ״ל: \n\n" + ], + [ + "פסח שעברה שנתו וכו'. ברייתא שם (דף צ\"ו:): \n\n" + ], + [ + "פסח שנתערב בשלמים וכו'. זה פשוט על פי מה שנתבאר דמותר פסח קרב שלמים: \n", + "נתערב בזבחים אחרים ירעו עד שיסתאבו וכו'. משנה בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ח) וכתב רש״י ובדמי היפה שבהם פסח אם קודם הפסח נסתאבו אם לאחר הפסח נסתאבו יביאנו שלמים. וכך הוא בתוספתא אלא שיש בה קצת שינוי: \n", + "נתערב בבכורות ירעו הכל וכו'. משנה וגמרא שם וכרבנן דפליגי ארבי שמעון: \n\n" + ], + [ + "המפריש פסחו עד שלא נתגייר וכו'. בירושלמי פ' האשה קאמר בהו צריך להמנות על פסח אחר וסובר רבינו דהיינו כמ\"ד ב\"ח נדחים: \n\n" + ], + [ + "המפריש מעות לפסחו והותירו יביא המותר שלמים. פ\"ק דזבחים (דף ט') מימרא דר\"נ: \n", + "הממנה אחרים על פסחו ועל חגיגתו וכו' עד סוף הפרק. בפרק האשה (דף צ') וכרבי דפליגי אמוראי אליביה ובפלוגתא דרבא ור' זירא פסק כמאן דמחמיר: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "מי שהיה טמא בשעת שחיטת הפסח וכו' ה\"ז מביא פסח בי\"ד לחדש השני וכו'. מפורש במקרא בפ' בהעלותך. \n", + "ומ\"ש ושחיטת פסח זה מ\"ע בפני עצמה ודוחה את השבת שאין השני תשלומין לראשון אלא רגל בפנ\"ע לפיכך חייבים עליו כרת. בר\"פ מי שהיה טמא (צ\"ג) פלוגתא דתנאי ופסק כרבי ויתבאר בסמוך: \n\n" + ], + [ + "מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון וכו'. שם (דף צ\"ג) הזיד בזה ובזה לד\"ה חייב שגג בזה ובזה ד\"ה פטור הזיד בראשון ושגג בשני לרבי ורבי נתן חייב ולר' חנינא בן עקביא פטור שגג בראשון והזיד בשני לרבי חייב לרבי נתן ולר' חנינא בן עקביא פטור וכבר נתבאר בסמוך שרבינו פוסק כרבי: \n", + "כתב הראב\"ד מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון וכו'. א\"א שנה זה במשנתו כרבי ור' נתן ור\"ח בן עקביא פליגי עליה עכ\"ל. טעמו לומר דבשלמא בהזיד בראשון ושגג בשני דפסק חייב ניחא דפסק כרבי ור' נתן דרבים נינהו אלא בשגג בראשון והזיד בשני קשה אמאי פסק כרבי דמחייב דהוי יחידאה לגבי ר' נתן ור\"ח בן עקביא. וי\"ל שטעמו של רבינו משום דאמרינן בגמרא דרבי סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה דלא עבד בראשון א\"נ קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני וממאי דהא חטאו ישא כרת הוא דקסבר מגדף היינו מברך השם וכתיב במברך השם ונשא חטאו וגמר האי חטאו דהכא מחטאו דהתם מה להלן כרת אף כאן כרת ורבי נתן ור\"ח בן עקביא סברי מגדף לאו היינו מברך את השם ובפ\"ק דכריתות (דף ז') אמרינן דחכמים ס\"ל דמגדף היינו מברך את השם וכיון דקם ליה רבי כחכמים הלכתא כוותיה ואע\"פ שרש\"י שם משבש גירסת הספרים ומהפך סברת חכמים לר\"ע רבינו נקט כגירסת הספרים. וה\"ר אברהם בנו של רבינו הקשו לו הקושיא זו שהקשה הראב\"ד והשיב לא נכנס הספק אלא מזה שאמרת שבין לר' נתן בין לר\"ח בן עקביא שני תשלומין דראשון ולא הכין הוא דהכי אמרינן במאי קא מיפלגי רבי סבר שני רגל בפ\"ע הוא פירושו שאין השני תלוי בראשון אלא חיוב בעצמו כשאר הרגלים לפיכך אם הזיד לדבריו בראשון ושגג בשני חייב וכן אם שגג בראשון והזיד בשני ור' נתן סבר שני תשלומין לראשון הוא ותקוני לראשון לא מתקנינן ולפיכך לדבריו אם הזיד בראשון ושגג בשני חייב שהמזיד בראשון נראה לחיוב דתקוני לראשון לא מתקנינן ואם לא ישלם התשלומין אפילו שגג בעת התשלומין חייב לא מפני שלא עשה את השני ששגג בו אלא מפני שלא עשה את הראשון שהזיד בו ור\"ח בן עקביא סבר שני תקנתא דראשון הוא ולדבריו אם שגג בראשון אפילו הזיד בשני או שגג בשני אפילו הזיד בראשון פטור כדאסקוה. וטעם הדבר שאם הזיד בראשון לא נראה לחיוב שכבר עשה לו הכתוב לדבריו תקנה בשני ואם שגג בשני פטור שבשעת התקנה שוגג היה וכן אם שגג בראשון והזיד בשני פטור שהראשון שהוא עיקר החיוב פטור הוא עליו מפני ששגג בו ואין השני עיקר חיוב עד שנחייב אותו עליו אם הזיד בו ולא הזיד בראשון הילכך לדברי ר' חנינא אינו חייב אלא כשהזיד בזה ובזה נמצא עכשיו ר' נתן סבר שני תשלומין דראשון ולא תקנתא ור' חנינא סבר שני תקנתא דראשון הוא ולאו תשלומין שענין התשלומין אינו ענין התקנה כדפרישית והנה רבי סבר שני רגל בפ\"ע הוא בא ר' נתן וחלק עליו ואמר שני תשלומין בא ר' חנינא וחלק עליו חלוקה אחרת ואמר שני תקנה הוא הילכך הלכה כרבי לגבי כל חד מינייהו דהלכה כרבי מחבירו עכ\"ל: \n", + "ומ\"ש אבל מי שהיה טמא או בדרך רחוקה וכו'. שם במשנה (דף צ\"ב:) מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני א\"כ למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה (אלא) שאלו פטורים מן הכרת ואלו חייבים בהכרת ופירש רבינו בפירוש המשנה כשהיה טמא או בדרך רחוקה [בפסח ראשון] ולא עשה את השני אינו חייב כרת לפי שנפטר מפסח ראשון שנאמר בו לשון כרת ונדחה לפסח שני שלא נאמר בו לשון כרת וכששגג או נאנס בפסח ראשון ולא עשה את השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת והוא אמרו יתברך והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וכו' וזה עניין אומרם בכאן אלו פטורים מן ההכרת ואלו חייבים בהכרת עכ\"ל. ובזה אין מקום להשגת הראב\"ד שכתב אע\"פ שהזיד בשני א\"א עכשיו סותר את דבריו וכו': \n\n" + ], + [ + "ומי שהיה בדרך רחוקה וכו'. שם פלוגתא דר\"נ ורב ששת ופסק כרב ששת דהלכתא כוותיה באיסורי: \n\n" + ], + [ + "טמא שיכול ליטהר בפסח ראשון שלא טבל וכו'. בפרק אלו דברים (פסחים דף ס״ט:) יכול לא יהא ענוש כרת אלא שהיה טהור ושלא היה בדרך רחוקה ערל וטמא שרץ ושאר כל הטמאים מנין ת״ל והאיש: \n\n" + ], + [ + "כשם שמילת עצמו מעכבתו מלעשות פסח וכו'. פשוט בריש פרק הערל (יבמות דף ע':): \n", + "וכן טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו וכו': כתב הראב\"ד א\"א בתוספתא דפסחים x בדברים שבין פסח מצרים לפסח דורות עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "הקטן אין מילת עבדיו וטבילת שפחותיו מעכבתו וכו'. יש לתמוה דתניא במכילתא וכל עבד איש אשה וקטן מנין ת\"ל מקנת כסף מ\"מ. ונראה שרבינו הוה גריס וכל עבד איש ולא של אשה וקטן: \n\n" + ], + [ + "גר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני וכו'. בריש פרק מי שהיה טמא פלוגתא דרבי ור' נתן ופסק כרבי מחבירו: \n", + "ומה שכתב ואם שחטו עליו בראשון פטור. איכא למידק אטו קטן בר חיובא ופיטורא הוא. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל דכיון דרחמנא רבייה לקטן שישחטו עליו וממנין אותו נפטר הוא בכך מן השני: \n\n" + ], + [ + "נשים שנדחו לשני וכו'. בפרק האשה (דף צ\"א:) אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושין אותה טפילה לאחרים דברי ר' יהודה ור' יוסי אומר אשה בשני שוחטין עליה בפני עצמה ואין צריך לומר בראשון רבי שמעון אומר אשה בראשון עושין אותה טפילה לאחרים בשני אין שוחטין עליה כל עיקר ופוסק רבינו כר' יהודה וכן פסק עוד בר\"פ ז' משום דאמרינן כמאן אזלא הא דאמר רבי אלעזר בשני רשות ובראשון חובה ודוחה את השבת כמאן כר' יהודה משמע דהלכתא כוותיה. ויש לתמוה דבפרק ב' אצל מ\"ש עושים חבורה כולה נשים אפילו בפסח שני משמע דפסק כר' יוסי כמ\"ש שם. וי\"ל דאף על גב דלענין עושין חבורה שכולה נשים בפסח שני פסק כר' יוסי כדקי\"ל דהלכתא כוותיה לגבי ר' יהודה מכל מקום לענין דוחה את השבת לא ראה לפסוק כמותו מדמשמע מר\"א שכתבתי בסמוך דסבר כר' יהודה בהא: \n", + "ואי זו היא דרך רחוקה ט״ו מילין חוץ לחומת ירושלים. בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ג:) במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר״ע דאמר אי זו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח ואמרינן בגמ' אמר עולא מן מודיעים ולחוץ ט״ו מילין: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש מי שהיה בינו ובין ירושלים יום י\"ד עם עליית השמש ט\"ו מילין או יתר וכו'. הכי משמע שם בגמ' בט\"ו מילין שאמרו הם מתחילים מהנץ החמה לא מעלות השחר ואמרינן בגמרא עולא לטעמיה דאמר אי זו היא דרך רחוקה כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה ופסק כעולא. ואפשר לומר דטעמא משום דמשמע קצת דר\"י דאמר כמה מהלך אדם ביום עשר פרסאות וכו' לאגמורן כדעולא אתא דאל\"כ למנ\"מ. ומפרש רבינו דכל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה דאמר עולא היינו תחלת שעת שחיטה דהיינו אחר חצות ופשטא דסוגיא הכי מוכחא דאמר ט\"ו מיל מצפרא לפלגא דיומא. \n", + "ומ\"ש הלך ולא הגיע מפני שעכבוהו בהמות בדחקם. ברייתא שם (דף צ\"ד) היה עומד לפנים מהמודיעים ואינו יכול ליכנס מפני גמלים וקרונות המעכבות אותו יכול לא יהא חייב ת\"ל ובדרך לא היה והרי לא היה בדרך. ויש לתמוה על רבינו שנראה לכאורה שהוא פוסק בהפך ונראה שזהו שכתב עליו הראב\"ד אינו תופס דרך הגמרא ע\"כ. ונראה שרבינו מפרש דה\"ק יכול לא יהא חייב כרת אם הזיד ולא עשה את השני כדין מי שהיה בדרך רחוקה כיון שנתעכב בדרך ת\"ל ובדרך לא היה והרי לא היה בדרך כלומר אע\"פ שנתעכב בדרך כיון שעיכובו לא היה מחמת מרחק הדרך קרינן ביה ובדרך לא היה והרי הוא כאונס אחר ואם הזיד ולא עשה את השני חייב כרת. \n", + "ומ\"ש או שהיה בירושלים והיה חולה ברגליו וכו'. ירושלמי פ' מי שהיה טמא היה נתון מן המודיעים ולפנים ורגליו רעות יכול יהא חייב ת\"ל וחדל יצא זה שלא חדל ונראה דה\"פ יכול יהא חייב כרת אף על פי ששגג ולא הקריב בשני ת\"ל וחדל כלומר דוקא כשהזיד בראשון הוא כששגג בשני חייב כרת יצא זה שלא חדל מלעשות הראשון כרצונו: \n", + "מי שהיה חבוש חוץ לחומת ירושלים וכו' במה דברים אמורים בשהיה חבוש ביד ישראל וכו'. משנה וגמרא בפרק האשה (דף צ\"א): \n", + "ומה שכתב ואם לא יצא פטור מלעשות פסח שני וכו'. במשנה הנזכרת. \n", + "ומה שכתב וכן האונן והחולה והזקן שהם יכולים לאכול וכו'. שם במשנה הנזכרת לפיכך אם אירע בהם פיסול פטורים מלעשות פסח שני. ופירש\"י לפיכך הואיל ובשעת שחיטה ראויים היו ונזרק הדם עליהם וכו' פטורין מלעשות פסח שני: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "אי זהו טמא שנדחה לפסח שני וכו' כגון זבין וזבות וכו'. בריש פרק מי שהיה (דף צ\"ג) ת\"ר אלו שעושים את השני הזבין והזבות המצורעין והמצורעות ובועלי נדות והיולדות ופירש\"י שכל אלו טומאה ארוכה. \n", + "ומ\"ש אבל הנוגע בנבלה ובשרץ וכו', כלומר שאינם אלא טומאת ערב, \n", + "הרי זה טובל וכו'. הוא מדאיתא בפרק האשה (דף צ') אמר רב יהודה אמר רב שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ועולא אמר אף שוחטין וזורקין על טמא שרץ ופסק כרב יהודה אמר רב משום דרב רבן של כל בני גולה הוא ועוד דסוגיא כוותיה אזלא ובפרק כיצד צולין (פסחים דף פ״א) אמרו דרבי יוסי סובר כן וגם בריש פרק מי שהיה (דף צ״ג) אמרו דר״ע סובר כן וכן כתבו בתוספות דכמה תנאי סברי כרב ופירש״י אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ואע״פ שבידו לטבול היום ובגמ' לרב ומ״ש טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי לאורתא מחוסר טבילה טבול יום נמי מחוסר הערב שמש שמשא ממילא ערבא מחוסר כפורים נמי הא מחוסר כפרה הוא שקינו בידו טמא שרץ נמי הרי מקוה לפניו דילמא פשע א״ה מחוסר כפורים נמי דילמא פשע כגון דמסרינהו לב״ד וכו' חזקה אין ב״ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו מעות שבשופרות: \n\n" + ], + [ + "טמא מת שחל שביעי שלו להיות בי\"ד וכו' אין שוחטין עליו אלא נדחה לפסח שני וכו'. שם אליבא דרב יהודה אמרינן הכי: \n", + "כתב הראב\"ד אין דרך ההלכה הולכת כן וכו'. ואני אומר שמ\"ש שהרי רב שאמר אין שוחטין וזורקין מכאן למד, כלומר דאמרינן בגמרא לרב דאמר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ מדאורייתא לא חזי מדכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב פסח דהיינו טומאת שרץ ואמר רחמנא נדחי. וי\"ל לדעת רבינו דאע\"ג דאמרינן דטמא מת שחל שביעי שלו בערב פסח דהיינו טמא שרץ לאו לגמרי מדמי להו אלא לומר דכשם שטמא מת אע\"פ שיכול לעלות בו ביום אמר רחמנא נדחי ה\"נ טמא שרץ מיהו הא כדאיתא והא כדאיתא בטמא שרץ אחר שטבל שוחטין וזורקין עליו משא\"כ בטמא מת שאפי' הזה וטבל אין שוחטין וזורקין עליו. ומ\"ש דקרא בשלא הזה ולא טבל ומעשה הוה ששחטו וזרקו עליהם קודם טבילה והזייה ולא שאלו אלא אחר זמן שחיטה ונדחו, דברי תימה הם למה לא שאלו קודם מעשה ושאלו אחר מעשה וכי בתר דעבדין מתמלכין ועוד קשה למה נדחו הל\"ל להם שיזו עליהם ויטבלו ואח\"כ ישחטו להם פסח אחר ויזרקו עליהם את הדם ועוד שהרי בסיפרי מפורש כדברי רבינו והביאו רש\"י בפירושיו בפרשת בהעלותך למה נגרע אמר להם אין קדשים קרבים בטומאה אמרו לו א\"כ יזרק הדם על הטמאים והבשר יאכל לטהורים אמר להם לא שמעתי עמדו ואשמעה. ומ\"ש עוד הראב\"ד והכתוב מעיד כן שאמרו אנחנו טמאים לנפש אדם ואם לאחר טבילה והזייה מאי טומאה הויא בהו. תמהני איך פה קדוש יאמר דבר זה דכל זמן שלא העריב שמשן אכתי לאו טהורים נינהו ועוד לפי דבריו דברי בורות דברו לומר שהם טמאים והיו יכולים ליטהר בהזייה וטבילה ועוד היכי קאמר ביום ההוא לא היו יכולים הא למחר היו יכולים והלא כך היו יכולים ביום כמו למחר שאם יטבלו בו ביום היו יכולין לעשות ואם לא יטבלו גם למחר לא יכולים לעשות. ועוד קשה על הראב\"ד שהכתוב מכחישו שכתוב אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' ואם כדבריו כבר הקריבו קרבן לה' ולא היתה השאלה אלא אם יעלה להם הקרבן שהקריבו כבר קודם הזייה וטבילה. ודוחק גדול לפרש דלבלתי הקריב את קרבן ה' היינו שיעלה להם הקרבן שכבר הקריבו דאין זה במשמע וכמדומה לי שזו ראיה שאין עליה תשובה. \n", + "ומ\"ש בד\"א בשנטמא בטומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהם וכו': כתב הראב\"ד שהנזיר מגלח עליהם א\"א לא מצאתי לזה שורש וכו'. ביאור דבריו שלא מצא שורש לחילוק זה כלומר שהראב\"ד סובר שאף בטומאות שהנזיר מגלח עליהם אם טבל והזה שוחטים עליו כמבואר בדבריו בהשגה שקודם זו ואפי' לפי סברת רבינו שסובר שאע\"פ שטבל והזה אין שוחטין עליו דין הוא לומר דה\"מ בטומאות שהנזיר מגלח עליהם אבל בטומאות שאין הנזיר מגלח עליהם כיון שאם אכל קדש בטומאה זו אין חייבין עליה לא כרת ולא קרבן דין הוא שלא ידחה מפסחו. ויש נוסחא בהשגה זו שבמקום אף אם סברת עצמו הוא כתוב אבל סברת עצמו היא והיא הנוסחא הנכונה: \n\n" + ], + [ + "זב שראה שתי ראיות וספר שבעה ימים וכו'. בפ' האשה (פסחים דף צ') תנן זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי. ", + "ומ\"ש וטבל בשביעי. בגמ' אמרינן הכי אליבא דרב יהודה דאמר שוחטין וזורקין על טבול יום ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכבר נתבאר בסמוך שרבינו פסק הלכה כמותו. ", + "ומ\"ש ואם ראה זוב אחר שנזרק הדם הרי זה פטור מלעשות פסח שני. בפרק כיצד צולין (פסחים דף פ\"א) ר' יוסי אומר זב בעל שתי ראיות ששחטו וזרקו עליו בשביעי שלו ואחר כך ראה וכן שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה בשני שלה ואח\"כ ראתה הרי אלו מטמאים משכב ומושב למפרע ופטורים מלעשות פסח שני: ", + "וכן שומרת יום כנגד יום וכו'. משנה פרק האשה שם (פסחים דף צ'). ", + "ומ\"ש טובלת קודם שישחטו עליה. הוא אליבא דרב יהודה שפסק רבינו כמותו כמו שנתבאר בסמוך. ", + "ומ\"ש אם ראתה דם אחר שנזרק דם הפסח פטורה מלעשות פסח שני. נתבאר בסמוך. ", + "ומ\"ש ואין שוחטין על הנדה בשביעי שלה וכו'. שם (פסחים דף צ':): " + ], + [ + "מחוסרי כפורים ושחל יום הבאת קרבנותיהם בארבעה עשר וכו' עד ולא יקריבו אותן. שם וכתבתיו בריש פרק זה: \n\n" + ], + [ + "מצורע שחל שמיני שלו להיות בארבעה עשר וראה קרי בו ביום וכו'. בסוף פרק האשה (דף צ\"ב): \n\n" + ], + [ + "טמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת אין מזין עליו. בר״פ אלו דברים (פסחים דף ס״ה ס״ו) פלוגתא דתנאי ופסק כר״ע ובס״פ האשה (דף צ״ב) פסק רבא הכי. \n", + "ומה שכתב ואפי' חל שביעי שלו להיות בי\"ג בניסן והוא שבת ידחה ליום י\"ד. פשוט הוא: \n", + "וכתב הראב\"ד כל זה שיבוש שאם בא שביעי שלו בשבת וכו'. ורבינו חולק על הראב\"ד וסובר שאין צריך שיהא השביעי חמישי לשלישי אלא אפילו היה ט' או י' אין בכך כלום כמ\"ש בפי\"א מהל' פרה. \n", + "ומ\"ש רבינו ומזין עליו ואין שוחטים עליו כמו שביארנו אלא ידחה לפסח שני. הוא מ\"ש בפרק זה שטמא מת שחל שביעי שלו להיות בי\"ד אע\"פ שטבל והוזה עליו אין שוחטין עליו אלא נדחה לפסח שני. \n", + "ומ\"ש רבינו והלא איסור הזייה בשבת משום שבות והפסח בכרת והיאך יעמידו דבריהם במקום כרת וכו': כתב הראב\"ד א\"א זה המפרש שפירש טעם להזאה וערל וכו'. ואיני מבין דבריו שמ\"ש רבינו מפני שהיום שהוא אסור בהזייה משום שבות אינו זמן הקרבן שחייבין עליו כרת אינו טעם אלא לכשחל שביעי שלו בי\"ג שחל להיות בשבת למה אין מזין עליו בו ביום אבל לכשחל שביעי שלו בי\"ד שחל בשבת א\"צ טעם זה שהרי אפילו יזו עליו בו ביום אין שוחטין עליו לדעת רבינו כמו שנתבאר בפ' זה. ומ\"ש והערל אם יטבול ביומו מה בכך ולמה נמנע אותו מלאכול עכ\"ל. גם זה איני מבין שמה יש בזה למה שנתן טעם רבינו שהעמידו דבריהם במקום כרת מפני שעדיין אינו חייב במצוה ומוטב שלא נניחנו לטבול בו ביום ותתקיים גזירת חכמים. ומזה תשובה ג\"כ למ\"ש ועוד דב\"ה אפילו ערל שמל ל' יום קודם הפסח קאמרי שלא יטבול ויאכל וכו' שמוטב שלא יטבול להתחייב במצות משיטבול ותתקיים גזירת חכמים ואפשר שאפילו עבר וטבל אין שוחטין עליו דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים. ומ\"ש ועוד לדבריו מצורע למה לא העמידו דבריהם והרי הוא בהזייה עכ\"ל. איני יודע מי הגיד לו שמצורע מותר להזות עליו בשבת שלא סבר כן לא בגמ' ולא בדברי רבינו ולא עוד אלא שודאי א\"א לו ליטהר אם חל שביעי שלו להיות בשבת אם מפני שלא בהזייה בלבד שהיא משום שבות הוא נטהר שהרי צריך שחיטת הצפור שהיא מן התורה ועוד שאע\"פ שהזו עליו בשביעי אין שוחטין עליו את הפסח עד שיביא קרבנותיו ואם חל י\"ד להיות בשבת א\"א לו להביא קרבנותיו שהרי אינם דוחים את השבת וא\"כ לא ה\"ל מקום להראב\"ד להזכיר הזיית מצורע כאן ומה שאמרו בסוף פרק האשה שבמצורע לא העמידו דבריהם במקום כרת היינו שהתירו לו ליכנס לעזרת נשים אע\"פ שהוא טבול יום. ומ\"ש אבל הטעם לכולם שהשבות שיכול לבא לידי איסור כרת וכו' יש מקום לבעל דין לחלוק שלא היה לחכמים לדחות עכשיו איסור כרת ודאי בערל משום גזירת ספק שמא יבא שנה אחרת לידי ספק כרת. ומה שכתב וכן איזמל אבל אונן ובית הפרס שנידש ומצורע לבהונות וכו'. מבואר בס\"פ האשה (דף צ\"ב): \n\n" + ], + [ + "ישראל ערל שמל בע\"פ שוחטין עליו אחר שמל. פשוט בס\"פ האשה שם. \n", + "ומה שכתב אבל גר שנתגייר ביום י\"ד ומל וטבל אין שוחטין עליו וכו'. שם פלוגתא דב\"ש וב\"ה ופסק כב\"ה. \n", + "ומ\"ש והלא גזירה זו מדבריהם והפסח בכרת ואיך העמידו דבריהם במקום כרת וכו': כתב הראב\"ד ביום הקרבן שהוא יום י\"ד. א\"א כאן סותר מה שאמר למעלה וכו'. זה נמשך אחר מ\"ש בהשגה שקודם זו לא עמד טעמו בו כי יום י\"ד הוא זמן שחיטת הפסח וזריקתו והם לעונש הכרת בעצמו וכבר כתבתי שם כי מ\"ש רבינו מפני שהיום שהוא אסור בהזייה משום שבות אינו זמן הקרבן שחייבים עליו כרת אינו טעם אלא לכשחל שביעי שלו בי\"ג שחל להיות בשבת למה אין מזין עליו בו ביום ואינו טעם לכשחל שביעי שלו בי\"ד שחל להיות בשבת כי גם רבינו סובר שם כי יום י\"ד הוא זמן הקרבן והם דבריו כאן ואין בהם סתירה: \n\n" + ], + [ + "מי שבא בבית הפרס הרי זה מנפח והולך ואם לא מצא עצם ולא נטמא שוחט ואוכל פסחו וכו'. בפסחים סוף פרק האשה שם. \n", + "ומ\"ש וכן בית הפרס שנדוש טהור לעושה פסח. מימרא שם: \n\n" + ], + [ + "האונן ראוי לאכול הפסח לערב וכו'. משנה וגמרא שם (דף ע\"א:). \n", + "ומ\"ש טובל ואח\"כ אוכל. שם במשנה ובפרק בתרא דחגיגה. \n", + "ומה שכתב במה דברים אמורים שמת לו מת אחר חצות וכו'. היינו כאוקימתא דאביי בזבחים פרק טבול יום (זבחים דף ק'). \n", + "ומה שכתב ואם שחטו וזרקו עליו טובל ואוכל לערב. גם זה נלמד מאוקימתא דרבא שם אידי ואידי אחר חצות ול\"ק כאן קודם ששחטו וזרקו עליו כאן לאחר ששחטו וזרקו עליו. ומשמע לרבינו דאביי ורבא לא פליגי לענין דינא דבמת אחר חצות שוחטין עליו ואוכל ובמת קודם חצות אין שוחטין עליו ואם שחטו וזרקו עליו אוכל וליכא בינייהו אלא לענין תרוצי מתנייתא דמר מתרץ להו הכי ומר מתרץ להו הכי: \n", + "מת לו מת בי\"ג וקברו בי\"ד וכו'. גם זה שם אוקימתא דרב אשי וביאור הדברים דאנינות דיום מיתה והוא ג\"כ יום קבורה הוי דאורייתא ואנינות לילה שאחריו הוי מדבריהם אבל אנינות יום קבורה שאינו יום מיתה אינו אלא מדבריהם ובלילה של אחריו אין אנינות כלל אפילו מדבריהם כך מבואר בגמרא וגם בדברי רבינו פרק שני מהלכות ביאת מקדש: \n", + "ויום שמועה ויום ליקוט עצמות הרי הוא כיום קבורה וכו' עד וטובל ואוכל בקדשים לערב. משנה בסוף פרק האשה. ובגמרא (דף צ\"ב) מלקט עצמות הא בעי הזאה שלישי ושביעי אימא שליקטו לו עצמות ורבינו קיצר במובן: \n\n" + ], + [ + "מי שחופר בגל לבקש על המת אין שוחטין עליו וכו'. משנה שם (דף צ\"א). \n", + "ומה שכתב שחטו עליו ולא נמצא שם מת הרי זה אוכל לערב. כן משמע שם. \n", + "ומ\"ש נמצא שם מת אחר שנזרק הדם וכו'. משנה וגמ' שם: \n\n" + ], + [ + "מי שעבר בדרך ומצאו מת מושכב לרוחבה של דרך וכו' עד לפי שאי אפשר שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל. בפרק כיצד צולין (פסחים דף פ״א:) ובפרק ט' דנזיר (דף ס״ג) ומפרש רבינו דהא דקתני במה דברים אמורים במהלך ברגליו קאי ארישא דקתני מושכב לרחבו של דרך ולא כדפי' רש״י דקאי אמצאו משובר ומפורק ומפרש רבינו שאף על פי שהוא מושכב לרוחב הדרך אם הוא מהלך ברגליו ואפשר שנטה מהדרך מעט בענין שלא נגע ולא הסיט ולא האהיל מה שאין כן ברוכב או טעון. \n", + "ומ\"ש רבינו ושוחט ואוכל פסחו. כלישנא בתרא דרב אשי דאפילו נודע לו לפני זריקה הציץ מרצה ומשמע לרבינו דאפילו לכתחלה שוחט קרבן פסח שהוא קרבן חובה והיא מצוה עוברת משא\"כ בשאר הקרבנות שאם נודע לו קודם זריקה אם זרק הורצה אבל לכתחלה לא יזרוק כדמשמע מדברי רבינו פ\"ד מהל' ביאת המקדש: \n\n" + ], + [ + "מי שעשה פסח בחזקת שהוא טהור וכו'. משנה בפ' כיצד צולין (פסחים דף פ':) נטמא טומאת התהום הציץ מרצה. \n", + "ומ\"ש ודבר זה הלכה מפי הקבלה. שם בגמ' טומאת התהום הלכתא גמירי לה וקרא אסמכתא בעלמא. \n", + "ומ\"ש אבל אם נודע לו שהיה טמא בטומאה ידועה חייב בפסח שני. פשוט הוא: \n\n" + ], + [ + "מי שנטמא במת וכו'. מימרא דרב המנונא בפירקא בתרא דנזיר (דף ס\"ד:) אמר רב המנונא נזיר ועושה פסח שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהם טהורים מ\"ט לא אלימא טומאת התהום למיסתר מתיב רבא ירד ליטהר מטומאת מת טמא שחזקת הטמא טמא וכו' א\"ל מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת א\"ל רבא אף אנא מודינא בעושה פסח דלא מחוסר ולא כלום אמר ליה אביי והא מחוסר הערב שמש א\"ל שמשא ממילא ערבא: \n", + "וכתב הראב\"ד אבל אם נטמא בטומאת התהום א\"א לא נראה מן הגמרא דנזיר וכו'. ואני אומר שגם מדברי רבינו יש ללמוד כן שכיון שטבל בשביעי פסקה טומאה ראשונה וטבילה זו בשביעי היא אחר שהוזה עליו בו ביום וכמו ששנינו הזה ושנה וטבל ועוד דמדכתב פסקה טומאה ראשונה משמע בהדיא שאחר שהוזה בו ביום מיירי דאל\"כ עדיין לא פסקה טומאה ראשונה. \n", + "ומה שכתב אבל אם נטמא בטומאת התהום בששי לטומאתו. מילתא פסיקתא נקט וה\"ה לנטמא בשביעי קודם שטבל: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "רבים שהיו טמאי מת בפסח ראשון וכו'. משנה בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ט). \n", + "ומ\"ש או כלי שרת טמאים. שם בברייתא. \n", + "ומ\"ש ודבר זה בטומאת המת בלבד כמו שביארנו בביאת המקדש. פ\"ד: \n\n" + ], + [ + "היו הקהל מחצה טהורים ומחצה טמאי מת וכו'. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כרב. \n", + "ומ\"ש ואוכלים אותו בטומאה. משנה שם (דף ע\"ו:) הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה. \n", + "ומ\"ש היו טמאי מת עודפים על הטהורים אפילו אחד יעשו כולם בטומאה. שם (דף ע\"ט) פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כת\"ק: \n\n" + ], + [ + "היו האנשים מחצה טמאי מת ומחצה טהורים וכו'. שם בדף הנזכר מתרצינן הכי ברייתא אליבא דרב דקי\"ל כוותיה: \n\n" + ], + [ + "היה רוב הקהל זבים וכו'. ומיעוטן טמאי מת וכו'. שם (דף פ') מימרא דרב: \n\n" + ], + [ + "היו רוב הקהל טמאי מת ומיעוטן זבים וכו'. שם בדף הנזכר פלוגתא דאמוראי ופסק כרב הונא: \n\n" + ], + [ + "היו שליש הקהל טהורים וכו'. שם בדף הנזכר: \n", + "כיצד משערים הפסח וכו'. פרק מי שהיה (דף צ\"ד:) בטמאים הלך אחר רוב העומדים בעזרה. ובירושלמי פ' כיצד צולין (הלכה ו') לטומאה הלכו אחר רוב נכנסים לעזרה מה בכל כת וכת משערים או אין משערין אלא כת הראשונה בלבד א\"ר יוסי ב\"ר בון עד שהם מבחוץ הן משערין את עצמן: \n\n" + ], + [ + "יחיד שנטמא בספק רה\"י וכו' וצבור שנטמא בספק רשות היחיד וכו'. ירושלמי סוף פרק האשה יחיד שנטמא בספק רה\"י בפסח ר' הושעיא רבה אמר ידחה לפסח שני ר\"י אמר משלחין אותו לדרך רחוקה וכו' צבור שנטמא בספק רשות היחיד בפסח ר\"י אמר יעשו בספיקן רבי הושעיא רבה אמר יעשו בטומאה אף רבי הושעיא מודה שיעשו בספיקן לא אמר רבי הושעיא אלא לחומרן ופסק רבינו כרבי הושעיא דרביה דר\"י הוא: \n\n" + ], + [ + "פסח שהקריבוהו בטומאה הרי זה נאכל בטהרה וכו'. משנה בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ו:). ויש טעות סופר בספרי רבינו וצריך להגיה ולמחוק בטהרה ולכתוב במקומו בטומאה: \n", + "ואינו נאכל לכל טמא אלא לטמאי מת וכו'. משנה בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ה:) הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות ואם אכלו פטורים ומשמע לרבינו דלא מיעטה המשנה אלא דוקא הני טמאים שטומאה יוצאה מגופם אבל שאר טמאים שאין טומאה יוצאה מגופם יאכלו והכי אמרינן בפרק חמישי דבכורות (דף ל״ג:) על משנה זו דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה עליו מגופו לאין טומאה יוצאה עליו מגופו. \n", + "ומה שכתב מפי השמועה למדו שהנאכל לטהורים וכו'. פרק מי שהיה בגמרא. \n", + "ומה שכתב אפילו אכלו טמאי המת מהאימורים שלו פטורים. שם בעיא דאיפשיטא: \n", + "במה דברים אמורים שהפסח יאכל בטומאה וכו'. נלמד ממה שיבא בסמוך: \n\n" + ], + [ + "ומ״ש שחטוהו בטהרה ונטמאו רוב הצבור קודם זריקת הדם וכו'. בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ח:). וקשה שדברי רבינו סותרים זה את זה שבתחלה כתב בד״א שהפסח יאכל בטומאה כשנטמאו הצבור קודם זריקת הדם ואח״כ כתב שחטוהו בטהרה ונטמאו רוב הצבור קודם זריקת הפסח לא יאכל. וי״ל דאהא דת״ר שחטו בטהרה ואח״כ נטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה ואל יאכל בשר בטומאה וכו' אר״י הכא במאי עסקינן בצבור וכו' אי בצבור אמאי אין הבשר נאכל בטומאה גזירה שמא יטמאו הבעלים וכו' ויאמרו אשתקד לא נטמאנו ואכלנו השתא נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד כי אזדריק דם בעלים טמאים הוו השתא בעלים טהורים הוו. ודברי רבינו כך הם מתבארים בד״א שהפסח יאכל בטומאה בשנטמאו קודם זריקת הדם אף על פי ששחטוהו בטהרה זה הוא מן הדין אבל משום גזירה אם שחטוהו אם נטמאו בעלים אפילו קודם זריקה לא יאכל: \n", + "היו כלי שרת טמאים בשרץ וכו'. בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ט) פלוגתא דאמוראי ופסק כרב חסדא דרבי יצחק סבר כוותיה: \n\n" + ] + ], + [ + [], + [ + "(א-ב) אכילת בשר הפסח בלילי ט\"ו מ\"ע וכו' ואין מצה ומרור וכו'. במכילתא מנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור הן יוצאין ידי חובתן בפסח ת\"ל יאכלוהו: \n", + "ומ\"ש אבל מרור בלא פסח אינו מצוה. בס\"פ ע\"פ (דף ק\"כ) אמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן מ\"ש מרור דכתיב על מצות ומרורים (יאכלוהו) בזמן דאיכא פסח יש מרור בזמן דליכא פסח ליכא מרור מצה נמי הא כתיב על מצות ומרורים מצה הא מיהדר הדר ביה קרא דכתיב בערב תאכלו מצות: \n\n" + ], + [ + "מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע. במכילתא הפסח נאכל אכילת שובע ואין מצה ומרור נאכלין אכילת שובע, כלומר אחר אכילת מצה ומרור יאכלוהו. \n", + "ומ״ש לפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בי״ד אוכל מהם תחלה ואח״כ אוכל בשר הפסח וכו'. ברייתא בפ' אלו דברים (פסחים דף ע'). \n", + "ומ״ש ואם לא אכל אלא כזית יצא י״ח. כך דין סתם אכילה. ובמשנה פ' האשה (דף צ״א) ואפילו חבורה של ק' שאינם יכולים לאכול כזית. והכי משמע מדאמרינן בפ' כיצד צולין (פסחים דף פ״ה:) כזיתא דפסחא בביתא והלילא פקע באיגרא: \n\n" + ], + [ + "ושניהם אינם נאכלים אלא צלי אש. משנה פ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ה): \n", + "אכל נא ומבושל כאחת אינו לוקה אלא אחת וכו'. בס״פ כל שעה (פסחים דף מ״א) אמר x אביי וכו' אכל נא ומבושל לוקה שלשה רבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות א״ד תרתי הוא דלא לקי חדא מיהת לקי איכא דאמרי חדא נמי לא לקי כך היא גי' רבינו וידוע דהלכה כרבא אלא שיש לתמוה למה פסק כל״ק. וכ״פ עוד בפי״ח מהל' סנהדרין וכבר השיגו הרמב״ן ואפשר שטעמו משום דאמרי' איכא דאמרי וא״ד לא מתבריר הי הוי לישנא קמא והי הוי ל״ב והילכך נקטינן לקולא ומה גם בדין מלקות שהוא כמיתה: \n", + "אכל ממנו נא או מבושל מבע\"י אינו לוקה וכו'. ברייתא שם: \n\n" + ], + [ + "אכל ממנו כזית צלי מבע\"י וכו'. גם זה שם ודלא כר' יהודה: \n\n" + ], + [ + "נא שהזהירה עליו תורה וכו' אבל אם אכל ממנו בשר חי אינו לוקה וכו'. גם זה שם: \n", + "צלהו כל צרכו וכו'. גם זה שם ברייתא ומימרא דרב אשי: \n\n" + ], + [ + "מבושל שהזהירה עליו תורה וכו'. משנה וברייתא שם (דף מ'): \n\n" + ], + [ + "צלהו ואחר כך בשלו וכו'. שם ת\"ר במים אין לי אלא במים שאר משקין מנין אמרת ק\"ו וכו' רבי אומר וכו' שאר משקין מנין ת\"ל בשל מבושל מ\"מ מאי בינייהו צלי קדרה. ופירש\"י צלי קדרה שמבשלין אותו בקדרה בלא מים ובלא שום משקה אלא מים הנפלטים משמנו למאן דיליף לה מק\"ו הכא שרי לרבי דיליף מריבויא האי נמי בשל מבושל הוא. ואמרינן תו בגמרא ורבנן האי בשל מבושל מאי עבדי ליה מיבעי ליה לכדתניא בשלו ואחר כך צלאו או שצלאו ואח\"כ בשלו חייב. ויש לתמוה על רבינו שמאחר שפסק כרבנן דצלאו ואחר כך בשלו חייב ה\"ל לפטור בצלי קדרה דלא מיחייבין אלא לרבי דלית הלכתא כוותיה. ונ\"ל שרבינו מפרש דלרבנן נמי חייב על צלי קדרה מריבויא דבשל מבושל וכי אמרינן דאיכא בינייהו צלי קדרה היינו לומר דמק\"ו לא הוה משתמע אבל מבשל מבושל ודאי משתמע שפיר לכ\"ע. \n", + "ומה שכתב אבל מותר לסוך אותו ביין ובשמן וכו' ומותר לטבל הבשר אחר שנצלה וכו'. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "אין צולין את הפסח וכו'. נלמד ממה שיתבאר לקמן שאם נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו ולא מפליג בין שהתנור של אבן בין שהוא של מתכת. \n", + "ומ״ש לפיכך אם היה כלי מנוקב וכו'. בר״פ כיצד צולין (פסחים דף ע״ד) תנן אין צולין הפסח לא על השפוד ולא על האסכלה ומפרש בגמרא שאם היתה אסכלה מנוקבת מותר: \n", + "כתב הראב\"ד והוא שלא יגע בכלי וכו'. ונ\"ל דרבינו משמע ליה דא\"כ לא הוו שתקי בגמרא מלהזכיר כן גבי אסכלה מנוקבת ועוד דאם כדברי הראב\"ד פשיטא אלא חרסו של תנור שאני שאין האור שולט בו כמו ששולט באסכלה מנוקבת. ואפשר דרבינו נמי בלא יגע מיירי ולישנא דגמ' נקט. \n", + "ומ\"ש ואין צולין אותו בשפוד של מתכת וכו'. בראש הפרק הנזכר ויהיב טעמא משום דחם מקצתו חם כולו וקא מיטוי מחמת השפוד ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר: \n\n" + ], + [ + "הסיק את התנור וגרף את כל האש וכו'. מימרא דר\"י (דף ע\"ה). \n", + "ומ\"ש חתכו ותלהו על גבי גחלים הרי זה צלי אש. ברייתא שם בשם רבי ומשמע לרבינו דכיון דלא אשכחן מאן דפליג עליה נקטינן הכי: \n", + "צלהו ע״ג סיד או חרסית. הכי משמע בר״פ כיצד צולין. ודין חמי טבריא בס״פ כל שעה (פסחים דף מ״א): \n", + "כיצד צולין אותו וכו'. ר\"פ (דף ע\"ד) כיצד צולין את הפסח מביאין שפוד של רמון ותוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר כמין בישול הוא זה אלא תולן חוצה לו וידוע דהלכה כר\"ע מחבירו. \n", + "ומ\"ש ותולהו לתוך התנור והאש למטה כלומר שאם לא היה האש למטה שגרפו הרי זה אסור שאין זה צלי אש כמו שנתבאר בסמוך. ובגמ' קאמר דדוקא שפוד של רמון משום דשפוד של שאר עצים מפיק מיא והוי כמבושל ופריך של רמון נמי אית ביה קיטרי כלומר וע\"י קיטרי מפיק מיא ומשני שיעי קיטרי ואי בעית אימא בנבגא בר שתא דלית ביה קיטרי והא איכא בי פיסקיה דמפיק לבי פיסקיה לבר. ופירש\"י והא איכא בי פיסקי ראש השפוד שהוא מקום חתך ומוציא מים. דמפיק לבי פיסקי לבר חוץ לפי הפסח דאי מפקי מיא לא עיילי לפסח. ורבינו השמיט כל זה משום דמשמע דמדרבנן הוא למיחש להכי ומשום הכי נקט לקולא כלישנא קמא דשני שיעי קיטרי ולא כתב דמפיק לבי פיסקיה לבר משום דאורחא דעלמא הכי הוא להוציא ראש השפוד לחוץ ואין צורך להתנות בכך. ואפשר שזהו פירוש מה שאמר דמפיק לבר כלומר מנהגא דעלמא הכי הוא: \n\n" + ], + [], + [], + [], + [ + "(יא-יד) ומה שכתב נגע הבשר בחרסו של תנור וכו' עד שאין פודין מעשר שני בירושלים. הכל משנה בריש פרק כיצד צולין (פסחים דף ע\"ה) אלא דגבי נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו שנינו יטול את מקומו. ובקצת ספרי רבינו טעות סופר וכך מצאתי בנוסחא מדוייקת נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו. שכל המרק והליחה שתפרוש ממנו כשיצלה אסורה שהרי אינה בשר צלי: \n", + "ומה שכתב רבינו בנטף מרוטבו על הסלת יקלוף את מקומו. בלשון המשנה יקמוץ את מקומו ואיני יודע למה שינה רבינו. ונראה דטעות סופר הוא בספרי רבינו דלא שייך בסלת לשון קליפה: \n", + "ואין צולין שני פסחים כאחד וכו'. ברייתא שם (דף ע\"ו) ופירוש מפני התערובת שמא יתחלפו זה בזה ונמצא פסח נאכל שלא למנוייו: \n\n" + ], + [ + "שאין הפסח נאכל אלא עד חצות וכו' ודין תורה שיאכל כל הלילה וכו'. פרק איזהו מקומן (זבחים דף נ״ו): \n", + "שהוא טעון הלל באכילתו. משנה פרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ה): \n", + "ושאין בני חבורה וכו'. משנה בסוף פסחים (דף ק\"כ) וכרבי יוסי: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כל האוכל מן הפסח וכו'. בס״פ כיצד צולין (פסחים דף פ״ו) מתניתין מני רבי יהודה היא דתניא על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות יכול יהא האוכל אוכל בשני מקומות ת״ל בבית אחד יאכל וכו' דברי ר״י ר״ש אומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מכאן שהפסח נאכל בשני מקומות יכול יהא נאכל בשתי חבורות ת״ל בבית אחד יאכל. ופירש״י על הבתים אשר יאכלו אותו משמע שני בני אדם אוכלים פסח אחד בשני בתים דכתיב יאכלו שנים אותו חד פסח בתים שנים. יכול יהא אדם אחד אוכל ממנו בשני מקומות כגון בשני חדרים או בשתי חבורות ההופכות פניהם ת״ל בבית אחד יאכל ור״י סבר יש אם למסורת כדלקמן יאכל כתיב משמע אדם אחד אוכלו בבית אחד ולא בשני בתים אבל לגבי אוכלים הרבה כתיב בתים הרבה עכ״ל. וידוע דהלכה כר״י. וזהו שכתב רבינו כל האוכל כלומר אדם אחד אינו אוכל אלא בחבורה אחת אבל שנים או יותר יכולים לאכלו כל אחד בחבורה אחת וכתב הר״א בנו של רבינו קשה מ״ש לקמן גבי שתי חבורות שנפרצה מחיצה מביניהם וכו' שאין הפסח נאכל בשתי חבורות דהא כר״ש אתיא ולפיכך כתב שצריך למוחקו ולכתוב במקומו שאין נעקרים מחבורה לחבורה. ובספרים דידן הרכיבו שתי הנוסחאות וכתוב בהם שאין הפסח נאכל בשתי חבורות ואין נעקרים מחבורה לחבורה. ואני אומר שנוסחא דשאין הפסח נאכל בשתי חבורות ל״ק מידי דה״ק מאחר שהתחילו לאכול בחבורה אחת נתחדשה להם חבורה אחרת אם היו אוכלים ונמצא כל יחיד מהם אכל בשתי חבורות וזה אסור לר״י ולא התיר אלא לאכול כל אחד בחבורה אחת לבדה. וגירסת שאין נעקרין מחבורה לחבורה כך היא מתפרשת כמו שפירשתי גירסת שאין הפסח נאכל בשתי חבורות שהרי בסוף פסחים (דף קי״ט:) אהא דתנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אמרינן מאי אפיקומן אמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה ופירשב״ם לא יעקרו וכו' אחר שאכלו הפסח בחבורה לא ילכו בחבורה אחרת לאכול (לא פת) ולא את שום דבר דילמא אתי למיכל פסח בשני מקומות ואנן תנן סתמא כר״י פרק כיצד צולין דפסח נאכל בשתי חבורות ואין האוכל אוכל הפסח בשני מקומות ולא תקשה למה שפירשתי בגירסת שאין הפסח נאכל בשתי חבורות שזהו לשון ר״ש והיאך תפסו לר״י שכבר מצינו כיוצא בזה. ומאחר שביאר רבינו בתחלת הפרק במה הדבר תלוי ממילא משמע שהלשון ע״פ מה שקדם יתפרש: \n", + "והמוציא ממנו כזית בשר מחבורה לחבורה וכו'. בס״פ כיצד צולין (פסחים דף פ״ה). \n", + "ומ\"ש והוא שיניחנו בחוץ שהוצאה כתובה בו כשבת לפיכך צריך עקירה והנחה כהוצאת שבת. מימרא דר' אמי שם ע\"ב: \n", + "ואין מוציא אחר מוציא בפסח שכיון וכו'. ירושלמי בסוף פרק כיצד צולין ויידא אמר דא יש שובר אחר שובר ואין מוציא אחר מוציא: \n", + "מן האגף ולפנים כלפנים וכו'. משנה בפרק כיצד צולין שם. \n", + "ומ\"ש והאגף עצמו כלחוץ. הכי משמע בגמרא שם. \n", + "ומ\"ש החלונות ועובי הכותלים כלפנים. שם במשנה. \n", + "ומ\"ש הגגים והעליות אינם בכלל בית. מימרא דרב שם: \n\n" + ], + [ + "בשר הפסח שיצא חוץ לחבורתו וכו' נאסר באכילה וכו'. פשוט הוא. \n", + "ומ\"ש כמו שביארנו במעשה הקרבנות. בפי\"א. ובספרים כתוב שהכל בשריפה וצריך להגיה ולכתוב שהכל כטריפה: \n", + "אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וכו'. משנה בפרק כיצד צולין שם: \n\n" + ], + [ + "שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד וכו'. נראה שלמד כן מדתניא בס\"פ כיצד צולין ברייתא שם חוצה תן לה חוצה ואף ע\"ג דרש\"י כתב דל\"ג ליה נראה דרבינו גריס ליה. \n", + "ומ״ש ואלו הופכים את פניהם הילך ואוכלים וכו'. משנה פ' כיצד צולין (פסחים דף פ״ו). ויש לתמוה מאחר שכל חבורה יש לה היקף למה צריכים להפוך פניהם אלו הילך ואלו הילך כדי שלא יראו מעורבים הרי ע״י ההיקף אינם נראים מעורבין. ואפשר לומר דבהיקף כל דהו סגי להו ואע״פ שעדיין רואים אלו את אלו. ואפשר [דמאי] דקאמר היקף לאו מחיצה ממש קאמר אלא למעוטי שלא ישבו אלו כנגד אלו שאז נראים כחבורה אחת אלא אלו הופכים פניהם הילך ואלו הופכים פניהם הילך לזה קורא היקף: \n\n" + ], + [ + "היו המים שמוזגים בו יינם באמצע הבית וכו'. זהו פירוש רבינו למה ששנינו בפרק כיצד צולין גבי שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד וכו' והמיחם באמצע כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו מחזיר את פניו עד (שהוא) מגיע אצל חבורתו ואוכל. \n", + "ומה שכתב מותר לכלה להחזיר פניה וכו'. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "שתי חבורות שנפרצה מחיצה מביניהם וכו'. שם ע\"ב היו יושבים ונפרסה מחיצה ביניהם לדברי האומר פסח נאכל בשתי חבורות אוכלים לדברי האומר אין הפסח נאכל בשתי חבורות אין אוכלים היו יושבים ונסתלקה מחיצה מביניהם לדברי האומר האוכל אוכל בב' מקומות אוכלים לדברי האומר אין האוכל אוכל בב' מקומות אין אוכלים יתיב רב כהנא פשיט ליה מיפשט א\"ל רב אשי [לרב כהנא] ותיבעי לך איבעי סילוק מחיצה ועשיית מחיצה מי הוי כשני מקומות וכו' או לא תיקו. ופירש\"י פשיט ליה מיפשט אומרה לשמועה זו פשוטה ומפורשת כמו שאמרנו שעשיית מחיצה עושה אותן שתי חבורות וסילוק מחיצה עושה אותן ב' מקומות ולא מספקא ליה בה מידי עכ\"ל. וכיון דרב אשי מספק בהו פסקו רבינו לחומרא. ומה שיש לדקדק על מ\"ש שאין הפסח נאכל בשתי חבורות כתבתי בראש פ' זה: \n\n" + ], + [ + "בני חבורה שנכנסו ג' מהם וכו'. זהו פירוש מאי דגרסינן בס״פ כיצד צולין (פסחים דף פ״ו:) אמר רב הונא בני חבורה נכנסים בשלשה ויוצאים אפי' באחד אמר רבה והוא דעייל בעידנא דרגילי למיעל והוא דרגש בהו דיילא אמר רבינא ונותנים שכר (דמים) ולית הלכתא כוותיה. והראב״ד פירש בענין אחר וכתב וז״ל א״א סבב פני כל השמועה לענין אחר שאין הדעת מתיישב עליו וכו'. וכך הם דברי רש״י ז״ל אבל דברי רבינו חננאל שכתבו התוס' כדברי רבינו בפירוש נכנסים בשלשה: \n", + "כתב הר\"י קורקוס וז\"ל מה שמפרש רבינו במה שאמרו יוצאין אפי' אחד הוא דחוק והוא מה שמשיג עליו הראב\"ד שאין בו טעם כי מה צורך להודיענו כך ולמה יצטרך להמתין אחד לחבירו כי טעם הכניסה לא שייך כלל ביציאה ולא הל\"ל דין היציאה כלל ולדברי רבינו דסד\"א כיון שנשתתפו ונתחברו שיכריחו אלו את אלו לישב עד הסוף לצוותא בעלמא שלא ישאר יחידי א\"נ כדי שלא יותירו ויביאו לידי נותר קמ\"ל שזה אומר לו אם תרצה תסלק ידך גם אתה כי אני לא אמתין, ואפשר שהיוצא אין עליו חיוב נותר כיון שהניח השאר אוכלים ולפי שיטת רבינו דברי רבינא גם דברי רבה אכניסה לחוד קאי דביציאה לא שייך לפלוגי מידי ולא נתינת דמים עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "המאכיל כזית מן הפסח וכו' למומר לע\"ז או לגר תושב או לשכיר ה\"ז עובר בל\"ת. מתבאר בכתוב. \n", + "ומה שכתב בין מפסח ראשון בין מפסח שני. הכי משמע בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ו). \n", + "ומ\"ש ובן נכר האמור בתורה זה העובד אל נכר. במכילתא בן נכר אחד ישראל מומר ואחד עכו\"ם במשמע ואע\"ג דלא כתיב אלא כל בן נכר לא יאכל בו תושב ושכיר לא יאכל משמע לרבינו דלאו לדידהו מזהיר דעכו\"ם לא חיישי למאי דמזהיר קרא אלא לישראל מזהיר שלא יאכילום וקרי ביה לא יאכיל ומ\"מ כיון דלא כתיב בהדיא לא תאכילום אין לוקין עליו: \n", + "כתב הראב\"ד המאכיל כזית מן הפסח וכו' עד תושב ושכיר לא יאכל בו. א\"א ואפילו ישראל שאינו ממונה עמו וכו'. י\"ל שאם לשאינו ממונה עמו מלפי אכלו תכוסו נפקא וכדפירש\"י בס\"פ איזהו מקומן. ומ\"ש ואין צורך לגר תושב שהוא ערל כלומר דמכל ערל לא יאכל בו נפקא י\"ל דאתא לתושב ושכיר שהוא גבעוני או ישמעאלי מהול או לגר שמל ולא טבל כדאיתא בפרק הערל. ועוד דאזהרת ערל אתא לערל ישראל שהוא עצמו מוזהר מלאכול ותושב הערל. ושכיר איצטריך להזהיר לישראל שלא יאכילנו כמו שנתבאר בסמוך: \n\n" + ], + [ + "ערל שאכל כזית מבשר פסח לוקה וכו' אבל אוכל הוא מצה ומרור. בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ו) דריש ערל לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל הוא מצה ומרור. \n", + "ומ\"ש וכן מותר להאכיל מצה ומרור לגר תושב ולשכיר. טעמו משום דדרשא דלא יאכל בו לא נאמר אלא במצה ומרור: \n\n" + ], + [ + "כשם שמילת בניו ועבדיו מעכבתו וכו' עד סוף הפרק. בפרק הערל (יבמות דף ע'): \n\n" + ] + ], + [ + [], + [ + "(א-ב) השובר עצם בפסח טהור ה״ז לוקה וכו' אבל בפסח שבא בטומאה וכו'. משנה וגמרא בפרק כיצד צולין (פסחים דף פ״ד): \n", + "אחד השובר את העצם בליל ט\"ו וכו'. שם ע\"ב פלוגתא דרבי ות\"ק ופסק כת\"ק. \n", + "ומ\"ש או ששבר אחר כמה ימים ה\"ז לוקה לפיכך שורפים עצמות הפסח וכו'. שם (דף פ\"ג): \n\n" + ], + [ + "אין חייבין אלא על שבירת עצם וכו'. שם בדף פ\"ה: \n", + "ומ\"ש היה עליו כזית בשר ושבר העצם שלא במקום הבשר חייב וכו'. שם (דף פ\"ד:) פלוגתא דר\"י ור\"ל ופסק כר\"י: \n\n" + ], + [ + "השובר אחר שובר בעצם אחד לוקה. ירושלמי פרק כיצד צולין בשתי התראות אפי' עצם אחד ושברו וחזר ושברו חייב שתים, ועוד שם בסוף הפרק ויידא אמר יש שובר אחר שובר: \n\n" + ], + [ + "השורף עצמות והמחתך גידים אינו חייב משום שבירת עצם. שם (דף פ\"ד): \n\n" + ], + [ + "פסח שהוא נא או מבושל וכו'. שם בדף הנזכר. \n", + "ומ\"ש אפילו נפסל בטומאה ויציאה וכו' בד\"א כשהיתה לו שעת הכושר ונפסל וכו'. גם זה שם פלוגתא דרבי ות\"ק בדף הנזכר ופסק כת\"ק: \n\n" + ], + [ + "ומה שכתב שבר עצם האליה אינו לוקה וכו'. גם זה שם פלוגתא דרבי ותנא קמא ופסק כרבי. ויש לתמוה למה בשאר פסק כתנא קמא ובזו פסק כרבי וכבר השיגו הראב\"ד. ונראה שטעם רבינו משום דרב אשי דבתרא הוא אמר על שבירת עצם האליה דהא ודאי אינו ראוי לאכילה כלל: \n\n" + ], + [], + [ + "(ח-ט) הסחוסים וכו' עד כגון ראשי כנפיים והסחוסים. זהו פירוש רבינו למה ששנינו בפרק הנזכר כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ראשי כנפיים והסחוסים ובגמרא רבה רמי תנן כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ושאינו נאכל לא אימא סיפא ראשי כנפיים והסחוסים והא הני לא מתאכלי בשור הגדול ואסיק רבא מה הן קתני והכי קתני כל הנאכל בשור הגדול בשלקא יאכל בגדי הרך בצלי ומה הם ראשי כנפיים והסחוסים ותניא כוותיה. ופירש\"י כל הנאכל בשור הגדול וכו' אבל מה שאין נאכל בשור הגדול אין נמנין עליו בפסח אע\"פ שעכשיו רך הוא עתיד להקשות בסופו עכ\"ל: \n", + "והראב\"ד כתב א\"א מה נשתנו סברותיו וכו'. ומה שהקשה על רבינו שא\"כ הל\"ל כל שאינו נאכל בשור הגדול אינו נאכל בגדי הרך אין זה כדאי לסתור פירוש רבינו ואם קושיא זו קושיא גם לפירוש רש\"י קשיא. ועוד שלפירוש הראב\"ד קשה דלא הל\"ל יאכל בגדי הרך דמשמע דמותר לאכלו אלא הכי הל\"ל ראוי לאכילה בגדי הרך ולפיכך יש לתמוה למה הפליא להתמיה על פירוש רבינו: \n\n" + ], + [ + "גידים הרכים שסופן וכו' אין נמנין עליהם. שם: \n", + "ונמנים על מוח שבראש ואין נמנין על מוח וכו'. שם: \n\n" + ], + [ + "כשאדם אוכל את הפסח חותך הבשר ואוכל וכו': כתב הראב\"ד בחיי ראשי אין איסור גדול מזה וכו'. ומ\"ש ותרבא דתותי מתנא, י\"ל שלא עלה על דעת שרבינו מתיר לצלותו עם חלב האסור מן התורה אלא גיד הנשה שאין בגידין בנ\"ט ושמנו שאין בו איסור אלא שישראל קדושים נהגו בו איסור ובפסח לא נהגו כדי שלא יבא לחתך בו אבר אבל חלב האסור מנקרים אותו ואפילו החוטים והקרומות האסורים משום חלב מסירים אותם אע\"פ שאין אסורים אלא מדרבנן כמבואר בפ\"ח מהמ\"א דייקא נמי דקתני שאין מנקין אותו כשאר הבשר דמשמע שמנקין אותו אלא שאינו כשאר בשר. \n", + "ומ\"ש והקרומות שאין בהם איסור מיירי דומיא דשאר גידים ועצמות דנקט שאין בהם איסור והראש יושיבנו בית שחיטתו לצד מטה או ינעוץ בחוטמו איזה דבר ויושיב חוטמו לצד מטה ויצא כל דם שבו וקרומות שבראש אינם אלא משום דם ונורא מישאב שייב וכשיפרק עצמות הראש יוציאם ויניחם עם שאר העצמות והגידים. ויש סמך לדברי רבינו מדתניא בפרק [ז' דתוספתא פסחים] נצלה החיצון ולא נצלה הפנימי קולף ואוכל עד שמגיע לנא: \n", + "ואם השאיר ממנו וכו'. מקרא מפורש בפ' בהעלותך. \n", + "ומ״ש ואינו לוקה על לאו זה שהרי ניתק לעשה וכו'. בפ' כיצד צולין (פסחים דף פ״ד) ופ״ק דתמורה (דף י״ד) ופ' ד' מיתות (סנהדרין דף ס״ג) ופ״ק דמכות אמר הכי ר״י ור' יעקב אמר לא מן השם הוא זה אלא משום דה״ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו ואע״ג דקושטא דמלתא היא דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו נקט רבינו טעמא דר״י לאשמועינן רבותא דאפילו אי הוה ביה מעשה הוה מיפטר מאידך טעמא. ופ״א מהלכות אלו גבי מניח אימורים כ' רבינו טעם דהוי לאו שאין בו מעשה: \n\n" + ], + [ + "כשמקריבים את הפסח וכו' אימתי מביאין עמו חגיגה זו וכו'. משנה פ' אלו דברים (פסחים דף ס״ט:): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש חגיגת י\"ד רשות. שם בגמ'. \n", + "ומ\"ש ונאכלת לשני ימים ולילה. משנה שם. \n", + "ומ\"ש ואסור להניח מבשר חגיגת י\"ד ליום ג' וכו'. שם (דף ע\"א). \n", + "ומ״ש והמותיר אינו לוקה. משנה פ' כיצד צולין (פסחים דף פ״ד) והוא מהטעם שנתבאר בסמוך: \n\n" + ], + [ + "בשר חגיגה שעלה עם הפסח על השלחן וכו'. ירושלמי בפרק אלו דברים וכתבו הראב\"ד: \n\n" + ], + [ + "מה בין פסח ראשון לפסח שני וכו'. משנה פרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ה). \n", + "ומ\"ש ומוציאין אותו חוץ לבית אכילתו. יש לתמוה על זה דהא תניא התם בגמ' ככל חקת הפסח יעשו אותו יכול כשם שהראשון אסור בבל יראה ובל ימצא כך שני אסור וכו' ת\"ל וכו' בכלליה דלא ישאירו ממנו עד בקר מאי קא מרבה ליה לא תוציאו ממנו דדמי ליה דהאי מיפסיל בנותר והאי מיפסיל ביוצא, וא\"כ קשה היכי ממעט רבינו יוצא, וי\"ל דבגמ' קאמר דמרבי ליה משום דדמי ליה דהוי לאו שניתק לעשה דומיא דנותר. ופירש\"י דלית ליה להאי תנא הא דתניא בפ' כיצד צולין האוכלו ה\"ז בלא תעשה דובשר בשדה טריפה אלא מותר להחזירו ולאכלו עכ\"ל. ומאחר דקי\"ל כההוא תנא דמוציא חייב משום ובשר בשדה טריפה תו ליכא לרבויי יוצא מנותר שזה ניתק לעשה וזה לא ניתק לעשה. \n", + "ומ\"ש ואין מביאין עמו חגיגה. תוספתא פ\"ח. \n", + "ומ\"ש ומוציאין אותו חוץ לבית אכילתו. נראה דט\"ס יש כאן וצריך למוחקו ולכתוב במקומו ומוציאין אותו חוץ לחבורתו כעין מ\"ש ברישא גבי פסח ראשון אין מוציאין ממנו חוץ לחבורה. \n", + "ומ״ש ואינו בא בטומאה וכו' עד על מצה ומרור. במשנה פ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ה). \n", + "ומ\"ש ואין מותירים מהם ואין שוברים בהן את העצם. מקרא מפורש בפרשת בהעלותך. \n", + "ומ\"ש ולמה לא ישוה השני לראשון לכל הדברים וכו'. שם בגמ': \n", + "שכלל זה שנאמר במצרים וכו' אין אותם דברים נוהגים לדורות וכו'. משנה בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ו): \n", + "סליקו הלכות קרבן פסח בס\"ד \n\n" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..ef3811e73f26238b6dc5276f7bea83bf4da383c7 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,562 @@ +{ + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Paschal Offering", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Paschal_Offering", + "text": [ + [ + [ + "מצות עשה לשחוט הפסח בי\"ד לחדש ניסן וכו' עד זכר בן שנה. מבואר בכתוב פרשת בוא אל פרעה. \n", + "ומ\"ש ואחד האיש ואחד האשה חייבים במצוה זו. בפסחים פ' האשה (דף צ\"א:) פלוגתא דתנאי ולענין פסח ראשון פסק כר' יהודה ור' יוסי לגבי ר\"ש ולענין פסח שני פסק בפ\"ב כר' יוסי, ומה שיש לדקדק עליו ממ\"ש בפ\"ה אכתוב שם. ואע\"ג דבפ\"ק דסנהדרין (דף י\"ב:) אמרינן דחזקיה המלך ביקש רחמים על עצמו וסבר בסוף דנשים בראשון רשות משום ר\"ש אמרו לה אבל לר' יוסי ור' יהודה דהלכה כוותייהו שביקש חזקיה רחמים על עצמו לא מפני כך היה אלא מפני שעיבר ניסן בניסן: \n\n" + ], + [ + "מי שביטל מצוה זו בזדון וכו' ה\"ז חייב כרת. מפורש בתורה בפרשת בהעלותך ויתבאר בפרק חמישי: \n\n" + ], + [ + "אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה וכו'. הכי משמע במתני' פ' תמיד נשחט (פסחים דף ס״ד). \n", + "ומ\"ש אף בשעת היתר הבמות לא היו מקריבים את הפסח בבמת יחיד. במגילה (דף ט':) ואיתא נמי בסוף זבחים (דף קי\"ז וקי\"ח). \n", + "ומ\"ש וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד לוקה וכו'. פרק בתרא דזבחים (דף קי\"ד:) ר\"ש אומר מנין לזובח פסח בשעת איסור הבמות שהוא בל\"ת שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח יכול אף בשעת היתר הבמות כן ת\"ל באחד שעריך לא אמרתי לך אלא בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד אימת אילימא אחר חצות כרת נמי מיחייב אלא לאו קודם חצות לעולם לאחר חצות ובשעת היתר הבמות קאי והא בשעת איסור הבמות קאמר איסור במה לו היתר במה לחבירו. ופירש\"י איסור במה לו לקרבן זה היתר במה לחבירו לעולה ושלמים וכו'. וסיפא ה\"ק יכול אף בשעה שהוא מותר בבמה (כן) כגון קודם חצות שהוא לשלמים ת\"ל וכו'. בשער אחד בבמה גדולה לשחוט פסחיהם. וכתב ה\"ר אברהם בנו של רבינו בהדיא איפריש בגמרא דאם הקדישן בשעת היתר במות והקריבן בשעת היתר במות פטור מכלום וכל הקדשים אמרינן ל\"ש קרבנות הצבור או קרבן יחיד ולולא שכתב בפסח לא תוכל לזבוח לא היה בו בשעת היתר במות אפילו לאו והיינו דאתא ר\"ש בברייתא לאשמעינן דפסח בלחוד חייב עליה לאו ולא פליגי רבנן בפסח כלל עכ\"ל. ובפסחים פ' האשה (דף צ\"א) מייתי האי ברייתא דר\"ש ומשמע שם דר' יהודה ור' יוסי ס\"ל הכי: \n\n" + ], + [ + "שחיטת הפסח אחר חצות וכו' ואם שחטו אחר חצות קודם תמיד של בין הערבים כשר וכו' עד ואם נזרק דם הפסח קודם דם התמיד כשר. משנה בפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״א). \n", + "ומ״ש אחר שמקטירים קטרת של בין הערבים ואחר שמטיבין את הנרות. בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נ״ט) פלוגתא דברייתות ופסק כברייתא דקתני הכי משום דמשמע התם דמסתבר טעמא: \n\n" + ], + [ + "השוחט את הפסח בזמנו וכו' עד ה״ז לוקה. משנה בפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״ג). \n", + "ומ\"ש והפסח כשר. הכי משמע התם מדקתני ה\"ז עובר בלא תעשה ולא קתני ה\"ז פסול והכי איתא בתוספתא פ\"ג ובירושלמי מפרש דזבח קרייה רחמנא: \n\n" + ], + [ + "דם הפסח טעון שפיכה כנגד היסוד. בפרק האשה (דף פ״ט) אמרינן דפסח בשפיכה דהיינו בנחת מן המזרק לקיר המזבח דנפקא לן בפרק בית שמאי מתן דם דפסח מודם זבחיך ישפך. ואף על גב דבפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״ד) תנן זורקו זריקה אחת נגד היסוד פסק כרבינו דהוי בשפיכה משום דבסוף פסחים (דף קכ״א) אמרינן דבין ר' ישמעאל ובין ר' עקיבא סברי דדם פסח בשפיכה ובסיפרי פ' קרח אמרינן דר' יאשיהו ור' יצחק סברי דפסח ומעשר בשפיכה: \n", + "ואחר ששופכים דמו וכו'. משנה בפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״ד:): \n", + "ומ\"ש ומקטיר אותם חלבים וכל זבח וזבח לבדו. שם. גבי פסח מעוכין והקטירו שלא יערב חלביו של זה בשל זה. \n", + "ומ\"ש ובעל הזבח נוטל פסחו עם העור שלו. בסוף פרק תמיד נשחט: \n\n" + ], + [ + "המניח אימורים ולא הקטירם עד שלנו וכו'. במכילתא פרשת משפטים לא ילין חלב חגי עד (ה) בקר בא הכתוב ללמדך על החלבים שהן נפסלין בלינה: \n\n" + ], + [ + "ומקטירים חלבי פסחים כל הלילה וכו'. בפ' תמיד נשחט (פסחים דף נ״ט): \n\n" + ], + [ + "הפסח נשחט בשלש כתות וכו'. משנה בפ' תמיד נשחט (פסחים דף ס״ד): \n", + "ומ\"ש ואין פחות מל' בני אדם בכל כת וכת היו הכל נ' נכנסים בתחלה ל' וכו'. שם א\"ר יצחק אין הפסח נשחט אלא בשלש כתות של שלשים שלשים בני אדם מ\"ט קהל ועדה וישראל מספקא לן אי בבת אחת אי בזה אחר זה הילכך בעינן שלש כתות של שלשים שלשים בני אדם דאי בבת אחת הא איכא ואי בזה אחר זה הא איכא הילכך בחמשין נמי סגי דעייל תלתין [ועבדי עיילי עשרה] ונפקי עשרה ועיילי עשרה ונפקי עשרה: \n\n" + ], + [], + [ + "ומ\"ש ואם שחטו כולן בבת אחת כשר. הכי משמע דר' יצחק לאו לאיפסולי אמר דאם כן הל\"ל הכי פסח שנשחט בפחות משלש כתות פסול: \n", + "כיצד נשחט נכנסה הכת הראשונה וכו' עד ומעולם לא שלשו. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "על כל קריאה וקריאה תוקעים שלש תקיעות. שם במשנה נכנסה כת ראשונה וכו' נעלו דלתות העזרה תקעו והריעו ותקעו שחט ישראל וכו'. ואמאי דתנן קראו את ההלל. פירש\"י כשמתחילין לשחוט מתחילים לקרות. \n", + "ומה שכתב שהקוראים היו לויים. בתוספתא פ\"ד לויים על דוכנן קוראים את ההלל. \n", + "ומ\"ש הואיל ואין לו נסכים וכו'. שם בירושלמי: \n\n" + ], + [ + "הכהנים עומדים שורות שורות ובידיהם מזרקי כסף ומזרקי זהב וכו' עד כנגד היסוד. משנה בפ' תמיד נשחט שם: \n\n" + ], + [], + [ + "(יד-טו) ומ\"ש כדי שיתעסקו רבים במצוה. שם בגמ' יהיב טעמא משום ברב עם הדרת מלך. \n", + "ומה שכתב ומקבל מזרק אחד מלא ואח\"כ מחזיר את הריקן. שם בגמרא יהיב טעמא משום דאין מעבירין על המצות. \n", + "ומה שכתב ותולין ומפשיטין את כולו נראה שכתב כן לאפוקי מר' ישמעאל בנו של ר\"י בן ברוקא דאמר x בתוספתא פ\"ד י\"ד שחל להיות בשבת לא היה מפשיט אלא עד מקום חזה. \n", + "ומ״ש ממחה את קרביו. בר״פ אלו דברים (פסחים דף ס״ה:) תנן דמיחוי קרביו דוחה את השבת ובגמרא (דף ס״ח) מאי מיחוי קרביו רב הונא אמר xx שמועכן בסכין רב חייא בר רב אמר שירקא דמעייא דנפקא אגב דוחקא דסכינא שירקא דמעייא ליחה האדוקה במעים שיוצאה מהם בדוחק בסכין. ופרש״י דטעמא דמיחוי קרביו דוחה שבת כדי שלא יסריחו. \n", + "ומ\"ש ומוציא את האמורים וכו'. שם במשנה קרעו והוציאו את אימוריו ונתנם במגס והקטירם ע\"ג המזבח. \n", + "ומ\"ש ומולחין. היינו מדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח. \n", + "ומ\"ש וכיצד תולין ומפשיטין וכו' עד ורוחצין את העזרה בשבת. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש שאין איסור שבות במקדש אפילו בדבר שאינו צורך עבודה. שם בגמ' (דף ס\"ה) אמרינן דר' נתן סבר שבות שאינה צריכה לא התירו ומשמע דחכמים פליגי עליה ופסק כוותייהו. ועוד דהא תנן בפ' תמיד נשחט שהכהנים היו עושים מעשה ומדיחים את העזרה בשבת ואע\"ג דמסיים בה דשלא ברצון חכמים היה איכא למימר מאן חכמים ר' נתן וכיון דרבים פליגי עליה לית הלכתא כוותיה: \n\n" + ], + [ + "אין כל אחד ואחד מוליך את פסחו לביתו בשבת וכו'. משנה שם (דף ס\"ה): \n\n" + ], + [ + "שחיטת הפסח וזריקת דמו. משנה וכר\"ע פרק אלו דברים. \n", + "ומ\"ש ואם אפשר לחתוך יבלתו בידו בשבת חותך ואם היתה יבשה חותכה אפילו בכלי. שם בגמ' (דף ס\"ח:) ובסוף עירובין (דף ק\"ג). \n", + "ומ\"ש וכן צלייתו והדחת קרביו אינם דוחים. משנה בפ' אלו דברים שם: \n\n" + ], + [ + "שכח ולא הביא סכין לא יביאנה בשבת אלא נותנה בין קרני הכבש או בצמרו וכו' עד ואינו חושש. שם (דף ס\"ו). \n", + "ומה שכתב הואיל וקבוע לו זמן מותר להקדישו בשבת וכו'. פירש רש\"י חובות הקבוע להם זמן לבו ביום ש\"ד דהואיל ונשחטים היום יכול להקדישן היום: \n\n" + ], + [ + "השוחט את הפסח ונמצא בעל מום או טריפה וכו'. מתבאר קצת במשנה סוף פרק אלו דברים: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "אין שוחטין את הפסח אלא למנויו וכו'. בפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״א): \n\n" + ], + [ + "יחיד ששחט את הפסח לעצמו כשר והוא שיהיה ראוי לאכול את כולו וכו'. בפ' האשה (דף צ\"א) תנן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר ואפי' חבורה של מאה שאינם יכולים לאכול כזית אין שוחטים עליהם. ובגמ' ת\"ר מנין שאין שוחטין את הפסח על היחיד ת\"ל לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר יחיד ויכול לאכלו שוחטים עליו עשרה ואין יכולים לאכלו אין שוחטין עליהם וידוע דהלכה כר' יוסי. \n", + "ומ\"ש ומשתדלין שלא ישחט לכתחלה על יחיד וכו'. קשה מאחר שפסק כר' יוסי מאי האי דקאמר שלא ישחט לכתחלה על היחיד דר' יוסי אפי' לכתחלה מתיר. ותירץ ה\"ר אברהם בנו של רבינו שלא כתב בפירוש אין שוחטין לכתחלה אלא דרך זירוז שמשתדלין שלא ישחט לכתחלה על יחיד ולא סמך בזה אלא על הכתוב שהביא יעשו אותו והוא הכתוב האמור בפסח ראשון כל עדת ישראל יעשו אותו עכ\"ל. ואני אומר דאכתי קושיין לא מיתרצא שאם רבי יוסי מתיר לכתחלה ולא הצריך לזרז ולא דרש הפסוק לכך מנין לו לרבינו לחוש דבר שלא אמרו ר' יוסי. אבל התירוץ הנכון הוא שדברי רבינו מבוארים בפ' מי שהיה (דף צ\"ה) דקאמר ורבנן האי יעשו אותו מאי עבדי ליה מיבעי ליה שאין שוחטין את הפסח על היחיד דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן. ומשמע לרבינו דכר' יוסי אתיא דאילו לר' יהודה מאי כמה דאפשר לאהדורי מהדרינן הא אמר דאין שוחטין על היחיד כלל: \n\n" + ], + [ + "אין שוחטין את הפסח אלא על מי שראוי לאכול וכו' אפילו חבורה של מאה וכו'. משנה כתבתיה בסמוך אפי' חבורה של מאה שאינם יכולים לאכול כזית אין שוחטין עליהם. ומפרש רבינו דבעינן שלא יהא בהם אפילו אחד שאינו יכול כזית אף על פי שרש\"י לא פירש כן: \n\n" + ], + [ + "אין עושין חבורה נשים ועבדים וכו'. משנה וגמרא שם. \n", + "ומ\"ש אבל עושים חבורה כולה נשים אפי' בפסח שני. שם פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כר' יוסי. \n", + "ומ\"ש או כולם עבדים. היינו מדקי\"ל שעבד שוה לאשה במצות. \n", + "ומ״ש ושוחטין על הקטנים שיהיו מכלל בני החבורה וכו'. בס״פ לולב הגזול (סוכה דף מ״ב) קטן שיכול לאכול כזית צלי שוחטים עליו את הפסח שנאמר איש לפי אכלו. ופירש״י שוחטים עליו את הפסח ממנין אותו על בני החבורה ואי לא לא דכתיב איש לפי אכלו תכוסו הראוי לאכילה. \n", + "ומ\"ש רבינו שאינן בני דעת. ק\"ל דטפי הוה עדיף למעוטי מדכתיב בפסח איש. ולטעם שנתן רבינו קשה מהי תיתי לן דבעינן בשחיטת פסח שיהא בן דעת. וי\"ל דמאיש לא משמע ליה למעוטי קטן דא\"כ הוה ממעט אף מלהמנות עם בני החבורה ומדתניא שוחטים עליו את הפסח משמע דס\"ל לגמרא דהאי איש לאו למעוטי קטן אתא. ומ\"ש שאינם בני דעת. אפשר דטעמא משום דמי שאין בו דעת אין הקדשו הקדש. ואפשר לומר דה\"ק דוקא בשאינם בני דעת כלומר דוקא בשלא הגיעו לעונת הנדרים אבל אם הם בני דעת כלומר שהגיעו לעונת הנדרים שהקדשן הקדש ש\"ד. \n", + "ומ\"ש ואין עושין חבורה כולה חולים או זקנים או אוננים אע\"פ שהם יכולים לאכול וכו'. שם במשנה ועל כולם אין שוחטין עליהם בפני עצמם כדי שלא יביאו את הפסח לידי פיסול: \n", + "וכן אין עושים חבורה כולה גרים וכו'. מימרא בגמרא שם, ופירש\"י ידקדקו משום שאינם בני תורה יחמירו עליו לדקדק ויפסלוהו על חנם: \n\n" + ], + [ + "שחטו שלא למנוייו וכו' עד כאילו לא חישב עליהם. משנה בפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״א): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש שחטו למולים וזרק הדם לשם מולים וערלים פסול וכו'. שם אפלוגתא דרבה ורב חסדא אמר רבה מנא אמינא לה דתניא יכול יפסל בני חבורה הבאים עמו וכו' ורב חסדא אדרבה לאידך גיסא ת\"ל וכל ערל כולה ערלה פסלה מקצתה לא פסלה אבל זריקה אפי' מקצתה נמי פסלה וכ\"ת מאי וכו' חומריה דזריקה דלא מיקבע פיגול אלא בזריקה. ומאחר שרבינו פסק בסמוך כרב חסדא ממילא משמע דנקטינן דמקצת זריקה פסלה וא\"כ שחט למולין וזרק לשם מולין וערלים פסול: \n", + "והראב\"ד כתב א\"א הא דלא כהלכתא וכו'. וטעמו משום דאיתא בגמרא עלה דההיא מתקיף לה רב אשי ממאי דהאי וכל ערל כולה משמע דילמא וכו' משמע כל דהוא ערלה כתב רחמנא זאת דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה ל\"ש בשחיטה ל\"ש בזריקה אלא אמר רב אשי רב חסדא ורבא בהאי קרא קא מיפלגי ונרצה לו לכפר עליו וכו' ומשמע להראב\"ד דלקושטא קאמר הכי רב אשי. ויש לתמוה דהא לא אמר הכי אלא בדרך דילמא והיאך כתב דרב אשי קא פסיק מקצת ערלה לא פסלה, ורבינו משמע ליה דלא שבקינן מאי דפשיטא ליה לסתם גמרא אליבא דרב חסדא משום מאי דמספקא לרב אשי ועוד דלמאי דאוקים רב אשי פלוגתייהו אקשינן דרב חסדא אדרב חסדא ושני בדוחק הילכך אוקמתא קמייתא עדיפא. \n", + "ומה שכתב שחטו למולים שיתכפרו בו ערלים פסול. שם פלוגתא (דרבא) [דרבה] ורב חסדא ופסק כרב חסדא. \n", + "ומה שכתב שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו הפסח כשר וכו'. ברייתא בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ח:). מצאתי כתוב וה״ה אם זרק דמו שלא לאוכליו כשר דאין דין מחשבת אוכלין אלא בשחיטה בלבד ריש פירקא קמא דזבחים קאמר מה לשחיטה שכן נפסלת שלא לשם אוכלין בפסח: \n\n" + ], + [ + "מי שהוא בריא בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה וכו'. שם: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "(ח-י) שוחט אדם ע\"י בנו ובתו הקטנים וכו' עד ואינם יוצאים אלא בשל עצמן. ברייתא וגמ' בפ האשה (דף פ\"ח): \n\n" + ], + [ + "האשה שהיא בבית בעל וכו' עד בשע שחיטה. משנה ר\"פ האשה (ד פ\"ז) בזמן שהיא בבית בעלה שח עליה בעלה ושחט עליה אבי תאכל משל בעלה הלכה רג הראשון לעשות בבית אביה שח עליה אביה ושחט עליה בעל תאכל במקום שהיא רוצה ובגמר ורמינהי אשה רגל הראשון אוכל משל אביה מכאן ואילך רוצ אוכלת משל אביה רוצה מש בעלה ל\"ק כאן בשרדופה ליל כאן בשאינה רדופה ומשמע דה\" ברייתא ברדופה ולפיכך רג הראשון משל אביה מכאן ואיל ממקום שתרצה ומתני' בשאינ רדופה הילכך רגל ראשון ממקו שתרצה מכאן ואילך משל בעל וכן פירש\"י. והשתא איכא למתמ על רבינו שכתב היתה נחפז דהיינו רדופה דברייתא והשמי דין אינה רדופה דמתניתין דרג הראשון תאכל ממקום שתרצה ונ\"ל שסובר שרוב הבנות ד רדופות ללכת לבית אביהן ברג הראשון וזהו שכתבו כדרך הבנו ומשום דאינה רדופה לא שכיח לא חש רבינו לכתבו. ועוד אפש שסמך על דאיכא למילפה מד רדופה דכיון דרדופה רגל הראש משל אביה ממילא משמע דשאינ רדופה רגל הראשון ממקו שתרצה וכיון דברדופה שא רגלים ממקום שתרצה ממיל משמע דבשאינה רדופה מש בעלה: \n", + "וכן יתום ששחטו על אפוטרופוסים וכו'. שם \n", + "במשנה ומ\"ש בד\"א ביתום קטן אבל גדו נעשה כממנה עצמו על שני פסחים וכו' עד אינו אוכל אלא מן הנשחט ראשון. בירושלמי פרק האשה: \n\n" + ], + [ + "עבד של שני שותפים וכו'. בפ' האשה שם תנן עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהם ורמינן עלה מדתניא רצה מזה אוכל רצה מזה אוכל ושני במתני' בדקפדי אהדדי ברייתא דלא קפדי אהדדי. ופירש רש\"י דקפדי אהדדי שני הבעלים ואינם רוצים לההנות זה מזה. ורבינו מפרש דקפדי זה על זה שלא יגנבנו x כלומר וחושש זה שאם יאכל אצל חבירו ימשיך לב העבד אליו ויגנבנו: \n\n" + ], + [ + "מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו'. שם (דף פ\"ז) תנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו ובגמ' (דף פ\"ח) משל רבו הוא דלא יאכל אבל משל עצמו יאכל והא תניא לא יאכל לא משלו ולא משל רבו ל\"ק כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי ב\"ה בש\"א וכו' כופין את רבו ועושה אותו בן חורין חזרו ב\"ה להורות כדברי ב\"ש. ופרש\"י כמשנה ראשונה קודם שחזרו ב\"ה לא יאכל משל עצמו מפני שאין חלק עבדות נמשך אחר דעתו. במשנה אחרונה הואיל ובידנו לשחררו הרי הוא כבן חורין ואוכל משל עצמו. ולפי זה יש לתמוה על רבינו שפסק כמשנה ראשונה וכבר השיגו הראב\"ד. ואפשר לומר שרבינו מפרש דלמשנה ראשונה יאכל משל עצמו שמאחר שצד חירות ניכר לעצמו שהרי עובד את עצמו יום אחד צד עבדות נגרר אחריו ואוכל משל עצמו אבל למשנה אחרונה שלא עשו לו תקנה לעבוד את עצמו יום אחד אין צד חירות ניכר הלכך אין צד עבדות נמשך אחריו וכיון שכן לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו. ורבינו כתב בפיהמ\"ש כלשון הזה ואמרו לא יאכל משל רבו וכמו כן לא יאכל משל עצמו לפי כי עוד יתבאר לך כי הוא לא יניח עבד חציו בן חורין וחציו עבד ולפיכך לא יאכל ממנו בשום פנים עד שיעשה בן חורין. ומ\"ש בכאן לא יאכל משל רבו שיראה ממנו שהוא אוכל זהו דעת האומר מניחין עבד חציו בן חורין עכ\"ל. ואין דבריו מובנים לי דמה טעם לומר שמפני שאין מניחין עבד חציו בן חורין שאם אירע שהניחוהו שלא יאכל כלל כיון שמן הדין אוכל הוא ואין לומר דה\"ק כיון שאין מניחין אותו נמצא שמי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו אוכל כלל לפי שאינו נמצא ומי שאינו נמצא אינו אוכל כלל דא\"כ למה לו לכתוב זה בחיבור דנראה דיש נפקותא בזה לענין אכילת פסח דלא יאכל כלל אם היה נמצא וזה אינו שאם היה נמצא למה יגרע מלאכול משל עצמו. ואפשר לומר דה\"ק דלמשנה ראשונה שתקנו שיעבוד את עצמו יום אחד תקנו ג\"כ שיאכל משל עצמו אע\"ג דמדינא אינו אוכל לא משלו ולא משל עצמו ולמשנה אחרונה ביטלו כל מה שתיקנו הילכך לא יאכל כלל. אחר שכתבתי זה מצאתי כתוב שנשאל ה\"ר אברהם בנו על זה שנראה שרבינו פה פוסק כמשנה ראשונה והשיב לדברי המשנה ראשונה עבדינן ליה תקנה להוציאו מחיובו ומפני זה אוכל משל עצמו ולדברי משנה אחרונה אע\"פ שזו היא תקנתו להוציאו י\"ח לא עבדינן ליה תקנה שמא יהיה זה גורם לעיכוב שחרורו אלא אומרים לרבו זה אינו אוכל משלך דלא קרינן ביה עבד איש ולא משל עצמו שאינה תקנה גמורה אלא מהר ושחררו כדי שלא ימנע מן המצוה ולפיכך נתן טעם עד שיעשה בן חורין אבל למשנה ראשונה דליכא חיוב לשחררו עבדינן ליה תקנה במצות שהוא חייב בהן מספק מד\"ס דאילו מן התורה פטור כדדייק רבינו ממתני' בפ\"ק דחגיגה (דף ד') והא דקאמר התם הכל חייבים בראיה לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין דחויה היא מקמי הא דרבינא עכ\"ל. וע\"פ זה יתבארו דברי רבינו שבפירוש המשנה: \n\n" + ], + [ + "עד כמה נמנין על הפסח וכו' עד שהרי נשחט עליו. משנה בפרק האשה (דף פ\"ט): \n", + "נמנו עליו וחזרו אחרים ונמנו עליו וכו'. בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ח:): \n\n" + ], + [ + "הממנה אחרים עמו על חלקו וכו'. משנה בפרק האשה (דף פ\"ט:). \n", + "ומ\"ש וכן בני חבורה שהיה אחד מהן גרגרן וכו'. ברייתא שם: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח וכו'. משנה וגמ' בפ' האשה (דף פ\"ח:). \n", + "ומ\"ש הלך ושחט גדי וטלה וכו'. שם במשנה שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון ובגמרא והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד מתני' במלך ומלכה והתניא וכו' מעשה במלך ומלכה וכו' אמר ר\"ג מלך ומלכה דדעתן קלה עליהם יאכלו מן הראשון אנו לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני. ופירש\"י אין נמנין על שני פסחים כאחד לאכול בשעת אכילה מאחד מהם שירצה דאין ברירה וכי בעי למיכל מהאי דילמא בשעת שחיטה לא הוה דעתיה עילויה הילכך לא אכיל וזה שהמנה את רבו על שני פסחים ורבו סמך עליו היאך יאכל מן הראשון. במלך ומלכה שתלויים על עבדיהם ואין מקפידים על סעודתם אם גדיים אם טלאים הילכך אין כאן דין ברירה דתרוייהו ניחא ליה לפיכך יאכל מן הראשון דכיון דליכא קפידא יצא בראשון י\"ח ואידך בכדי נשחט וכו' שדעתן קלה כדאמרן שאין מקפידים אם גדי אם טלה. ורבינו נראה שמפרש טעמא דמלך ומלכה משום שלום מלכות והיינו שדעתו קלה עליהם ומשמע לי דהיינו לומר שאם נאמר למלך שלא יאכל כלל יכעוס על עבדו ויהרגהו או שמא יכעוס על החכמים שאמרו דלא יאכל כלל משום דאין ברירה שיעלה על דעתו של מלך דיש ברירה מן הדין אלא שלהקניטו אמרו כן. ודברי רבינו בפירוש המשנה אינם מובנים לי: \n\n" + ], + [ + "האומר לשלוחו צא ושחוט עלי את הפסח וכו'. משנה וגמרא בפ' האשה (דף פ\"ח). \n", + "ומ\"ש ואם שכח השולח קודם שיזרק הדם חייבים לעשות פסח שני שכח אחר שנזרק הדם פטור מלעשות פסח שני. שם במשנה שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השריפה ופטורים מלעשות פסח שני ובגמ' אמר אביי ל\"ש אלא ששכח אחר זריקה דבעידנא דאיזדרק דם הוי חזי לאכילה אבל שכח לפני זריקה וכו' חייבים לעשות פסח שני ואף על גב דאמרינן התם איכא דמתני לה אברייתא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהם וכו' ומאן דמתני לה אברייתא אבל אמתניתין לא וכו' פסק רבינו כלישנא קמא שהוא לישנא דסתם גמרא ולא כלישנא דאיכא דמתני ועוד דמאן דמתני אמתניתין עדיף משום דכל שכן אברייתא. \n", + "ומה שכתב וכן הדין באומר לעבדו צא ושחוט עלי וקבע לו וכו'. המשנה שנויה שם באומר לעבדו ושינה רבינו וכתבה באומר לשלוחו משום דבזה אין צריך להוסיף על השנוי במשנה ואח\"כ כתב הדין דאומר לעבדו כמו שהוא שנוי במשנה וכתב עליה מאי דאתמר עלה בגמרא שלי מה שקנה עבד קנה רבו אמר אביי הולך אצל רועה שרגיל רבו אצלו דניחא ליה בתקנתא דרביה ומקני לה חד מינייהו על מנת שאין לרבו רשות בו. ואע\"פ שרבינו בפ\"ג מהל' זכייה כתב דלא מהני האי לישנא לשלא יקנה רבו כתב לישנא דגמ' וסמך על מ\"ש בפרק הנזכר: \n\n" + ], + [ + "בני חבורה שאמרו לאחד וכו'. דברים פשוטים הם נלמדים ממה שיתבאר לקמן בסמוך: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "(ד-ו) חבורה שאבד פסחה וכו' עד אינם אחראים זה לזה. משנה בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ח:) ופירש״י אם שלו נשחט ראשון הואיל והם אמרו לו שחוט עלינו על שלו הם נמנים ושוב אין יכולים להמנות על שלהן ושלהם ישרף דפסח בלא בעלים הוא ואוכלים כולם משלו. ואם שלהם נשחט ראשון הוא אוכל משלו שהרי לא נמנה על שלהם והם אוכלים משלהם שהרי חזרו בהם מן האבוד ומשכו ידיהם ממנו. והם אינם אוכלים עמו שמא שלהם נשחט ראשון ונמשכו מזה. ושלהם יצא לבית השריפה שמא שלו נשחט ראשון ואין נמנין על השני. ופטורים מפסח שני דממ״נ בראשון נמנו ואכילה לא מעכבא. אמר להם אם איחרתי שחטו עלי. יחיד שהלך לבקשו ואמר לבני חבורה אם איחרתי שחטו עלי והמנוני עמכם והם לא אמרו שחוט עלינו. הוא אוכל עמהם ושלו ישרף דכיון שהמנוהו על שלהם הרי נמשך מן הראשון וחוזר בו משליחותו. ושלו יצא לבית השריפה שמא שלהן נשחט ראשון ונמשך משלו שהרי עשאן שלוחים. ופטור מפסח שני ממ״נ בראשון יצא. אמר להם שחטו עלי אם איחרתי ואמרו לו בקש ושחוט עלינו יאכלו כלם מן הראשון דהם שלוחיו והוא שלוחם. ואם אינו ידוע אי זה נשחט ראשון ישרפו שניהם ופטורין מפסח שני. אינם אחראין זה לזה אין אחריות וטענה זה על זה ואין חוששין איזה נשחט ראשון אלא הם אוכלים משלהם והוא אוכל משלו עכ״ל: \n", + "ולפי זה מ\"ש רבינו אמר להם זה ששלחוהו לבקש פסח שאבד ולשחטו לאו למימרא שאמרו לו ושחוט עלינו דא\"כ היינו בבא דאמר להם ואמרו לו ולמה נשתנה דין זה וזהו שמפני כך הוכרח רש\"י לפרש והם לא אמרו לו שחוט עלינו. אלא ע\"כ לומר דולשחטו ה\"פ שנשחטהו אנחנו לא שישחטהו הוא עליהם, ודייקא לישנא דרבינו שלא כתב ולשחטו עליהם: \n", + "ומ\"ש אע\"פ שהיה בלבם וכו' או שהיו שם רמיזות ודברים. נ\"ל שלמד כן רבינו מייתורא דמתניתין דאל\"כ מאי קמ\"ל פשיטא: \n\n" + ], + [], + [ + "(ז-ח) שתי חבורות שנתערבו פסחיהם וכו' עד ונמצא שלא הפסידו כלום. גם זה משנה שם: \n\n" + ], + [ + "חמשה שנתערבו עורות פסחיהם וכו' עד סוף הפרק. ברייתא וגמרא בפ' האשה (דף פ\"ח פ\"ט): \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כבר נתבאר בהל' פסולי המוקדשין. פט\"ו: \n", + "השוחט את הפסח על בני חבורה וכו'. בתוספתא פרק רביעי השוחט את הפסח על בני חבורה ואמר שלא לשמו שחטתיו שורת הדין אינו נאמן ע\"כ. ומשמע לרבינו דהיינו דוקא בסתם בני אדם אבל אם הוא מוחזק להם לנאמן סומכים עליו וכדאמרינן בקדושין פ' האומר גבי א\"ל ע\"א זינתה אשתך. ומדקתני שורת הדין אינו נאמן דייק רבינו שאם רצה שלא להעמיד עצמו על הדין ה\"ז משובח: \n", + "כתב הראב\"ד ה\"ז משובח ויביא פסח שני א\"א אין כאן שבח וכו'. ובאמת דבר תימה הוא שהרי גם רבינו כתב כן בסוף פ\"ג. ואפשר לומר דמאי יביא פסח שני דקאמר הכא שימנה עם אחרים על פסח שני: \n\n" + ], + [ + "בשר הפסח שנטמא וכו'. משנה פרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ח:) נטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק (את) הדם. \n", + "ומה שכתב ואם זרק לא הורצה. שם פלוגתא דחכמים ורבי נתן ופסק כחכמים ואע\"ג דרב אמר דמתניתין כרבי נתן לא חש לה רבינו כיון דרבים פליגי עליה ועוד דאמרינן ומאי דוחקיה דרב לאוקמה כרבי נתן ועוד דמאי דאמרינן דדחקיה דא\"כ ליתני פסול אינו הכרע דאיכא למימר דאגב סיפא נקט רישא ואף על גב דבתר הכי אמרינן דרב אמר דמתניתין כרבי יהושע כיון דחכמים פליגי עליה כוותייהו נקטינן: \n", + "ומה שכתב ואם לא נודע לו עד שנזרק הדם הורצה וכו'. שם (דף פ':) כרבינא דאמר טומאתו בין שוגג בין מזיד הורצה זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה: \n", + "נטמאו מקצת האברים וכו'. תוספתא פרק ששי נטמאו חלבים והבשר קיים אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק. ומשמע לרבינו דבנטמא קצת הבשר עסקינן מדקתני אם יש כזית לכל אחד ואחד ודוחק: \n", + "נטמאו האימורים והבשר קיים וכו'. משנה שם (דף ע\"ח:) נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם: \n", + "נטמאו הבעלים אחר שנשחט וכו'. משנה שם נטמא (טומאת) הגוף אין הציץ מרצה וכו' שהציץ אינו מרצה על טומאת הגוף נטמא טומאת התהום הציץ מרצה. \n", + "ומה שכתב כמו שביארנו בהלכות ביאת המקדש. הוא בפרק [רביעי]: \n\n" + ], + [ + "הפסח שיצא מירושלים וכו'. משנה פ' כיצד צולין (פסחים דף פ״ב) הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד נטמאו הבעלים או שמתו תעובר צורתו וישרף בט״ז. ", + "ומ\"ש אפי' אם נטמאו או מתו קודם זריקת הדם וכו'. שם בגמ'. ", + "ומ\"ש זה הכלל וכו'. ברייתא שם. ומה ", + "שהשוה משכו ידיהם לנטמאו או מתו. בסוף פרק אלו דברים (פסחים דף ע״ג:). ", + "ומה שכתב לפיכך אם שחטו אחר שנודע שמשכו הבעלים את ידם וכו'. זה פשוט שהרי פיסולו בגופו הוא: ", + "במה דברים אמורים שישרף אם נטמאו הבעלים וכו' אבל אם התחילו כלם ונטמאו מקצתם וכו'. ירושלמי סוף פרק כיצד צולין התחילו אלו ונטמאו אלו זכו טהורים בחלקם של טמאים ולא עוד אלא אפילו התחילו ונטמאו הם זכו טהורים בחלקן של טמאים אבל אם התחילו אלו (ואלו) ונטמא אחד מהם לא זכו טהורים בחלקן (של טמאין): ", + "נטמא שלם או רובו וכו'. משנה פרק כיצד צולין (פסחים דף פ״א:). ", + "ומה שכתב כדי שלא יחשדו אותם וכו' לפיכך אם ישרפוהו בקש או בקנים וכו'. שם (דף פ\"ב) פלוגתא דאמוראי ופסק כרבא דאמר מפני החשד. ופירש רש\"י שלאחר שריפתם מחזירים מותר העצים לתוך ביתן והרואה חושדן בגונבי עצי המערכה ונהנים מהם. ודע דבגמרא רמי אמתני' ברייתא דקתני דנטמא מיעוטו נמי שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה ומשני דההיא באכסנאי משום דאין לו עצים וצריך טעם למה השמיטו רבינו. ", + "ומה שכתב נטמא מיעוטו וכן הנותר שורפין אותו בחצרותיהן מעצי עצמן וכו'. גם זה שם במשנה: " + ], + [ + "המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים וכו'. בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ז:) תנן המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב [וימכר] ויפלו דמיו לנדבה ובגמ' שמע מינה בעלי חיים נדחים ודחוי מעיקרא הוי דיחוי. ומאחר שנתבאר בפרק ג' מהלכות פסולי המוקדשין ופרק ט״ו ממעשה הקרבנות שרבינו פוסק כמאן דאמר אין בעלי חיים נדחים ממילא משמע שיביא בדמיו פסח. \n", + "ומ\"ש ואם לא נפל בו מום וכו' יביא בדמיו שלמים. הוא מדאמרינן בפרק (שני דשקלים) שמותר פסח יקרב שלמים: \n\n" + ], + [ + "הפריש פסחו ומת וכו'. משנה שם (דף צ\"ח). \n", + "ומ\"ש ואם היה ממונה עם אביו עליו וכו'. ברייתא שם. \n", + "ומ\"ש בד\"א כשמת אביו אחר חצות י\"ד וכו'. שם בגמרא וכאוקימתא דרב אשי: \n\n" + ], + [ + "מי שאבד פסחו ומצאו וכו'. משנה שם (דף צ\"ו) הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו אחר שחיטת הפסח יקרב שלמים וכן תמורתו. ופירש\"י הפסח שאבד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון קודם שחיטת השני דהיה עומד לפנינו בשעת שחיטה הרי קבעתו שעת שחיטה בשם פסח וזה שלא הקריבו דחהו בידים לא יקרב עוד הוא עצמו שלמים דאין זה מותר הפסח וכו'. וכן תמורתו אם המיר הוא בו בהמת חולין אח\"כ הרי הוא כמוהו אין קרב הוא עצמו שלמים אלא דמיו ואם לאחר שחיטת השני נמצא הרי לא קבעתו שעת שחיטה בשם פסח ולא נדחה בידים ויביא שלמים ויקרב הוא עצמו שלמים. ובגמ' רבה אמר קודם שחיטה ולאחר שחיטה שנינו ר' זירא אמר קודם חצות ולאחר חצות שנינו וכו' כתנאי הפסח שנמצא קודם שחיטה ירעה לאחר שחיטה יקרב ר\"א אומר קודם חצות ירעה לאחר חצות יקרב משמע דהלכה כרבה דקאי כת\"ק דפליג אר\"א ועוד דלקמן בגמ' אמרינן דר\"י כרבה ס\"ל ואיתא תו בגמ' אמר רבא ל\"ש אלא שנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה אבל נמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה תמורתו מכח קדושה דחויה אתיא ולא קרבה. ופירש\"י ל\"ש דתמורה קריבה אלא שנמצא אחר שחיטה שאפי' הפסח לא נדחה אבל נמצא קודם שחיטה שהוא עצמו נדחה אע\"פ שתמורתו לא נדחית בידים אינה קריבה שהרי מכח קדושה דחויה באה: והשתא מ\"ש \n", + "רבינו יקריב איזה מהם שירצה לשם פסח הכי משמע מפירוש רש\"י במתני' והכי איכא למגמר מדתנן בפ\"ד דתמורה (דף כ\"ג) המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה והרי שתיהן עומדות אחת מהן תקרב והשנייה תמות אלמא איזו מהם שירצה יקריב וה\"ה לפסח. \n", + "ומ\"ש והשני יקרב שלמים. יש לתמוה עליו שלא הל\"ל אלא והשני ירעה עד שיפול בו מום ויביא בדמיו שלמים כמו ששנינו במשנה שכתבתי בסמוך. וכבר השיגו הראב\"ד וכתב א\"א זה שיבוש אלא ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו שלמים עכ ל. ואפשר לדחוק ולומר דאה נ דסבר רבינו שירעה וכו וקיצר בלשונו משום דלא נתכוין אלא ללמד שהשני לא יקרב לשם פסח. ואפשר לומר דרבינו סבר דמתני' דקתני השני ירעה אתיא כמ\"ד x ב\"ח נדחים ומאחר דאיהו ז\"ל סבר דאין בעלי חיים נדחים כמו שנתבאר בפ\"ג מהלכות פסולי המוקדשין ובפט\"ו מקרבנות ממילא משמע שהשני הוא עצמו יקרב שלמים. וא\"ת היאך פסק רבינו דנמצא קודם שחיטתו שתמורתו אינה קריבה אלא תרעה והא אין ב\"ח נדחים. וי\"ל דלא מטעם ב\"ח נדחים פסק רבינו כן אלא מפני שזה השני היה ראוי להקריבו פסח וראוי להקריבו שלמים וכיון שלא היתה בו קדושה אחת בלבד קבועה אין בו כח להתפיס תמורתו להקרב וזהו פירוש מכח קדושה דחויה אתיא לדעת רבינו: \n", + "כתב הר״י קורקוס ז״ל יש כאן מקום עיון במה שכתב רבינו שיקריב איזה שירצה והוא דעת רבנן פ' שני שעירי (יומא דף ס״ד) ורבי יוסי פליג וסבר יקריב הראשון והקשו שם לרב דאמר שאם מת אחד מהזוג של שני שעירים שהדין הוא שיקח זוג אחר ודעת רב שם שהראשון יקרב והשני ירעה נהי דאין ב״ח נדחין יקריב אי זה שירצה ותירצו דרב סבר כר' יוסי דאמר גבי פסח שהראשון יקריב ורבינו כתב והשני מן השנים שהגריל בסוף ירעה והוא דעת רב שהעמידו כרבי יוסי וכאן פסק כרבנן שאי זה שירצה יקריב וא״כ קשיא דידיה אדידיה. ונראה שדעת רבינו שאע״פ שאמרו שם דרב כר' יוסי לאו למימרא דסבר כוותיה גבי פסח אלא ה״ק כי היכי דרבי יוסי סבר גבי פסח מצוה בראשון מפני שהופרש לשם פסח תחלה כן סובר רב כאן ומיהו אפשר שאפילו רבנן מודו שכיון שלא בא דיחוי אלא מצד חבירו אין לדחותו ומתחלה מ״ד יביא הזוג לא לדחות הראשון שלא נדחה מצדו (אלא יפריש אחר תחתיו) ואינו מביא שנים אלא לקיים מצות הגרלה אבל גבי פסח כיון שאבד והפריש אחר במקומו כשנמצא די לנו שנאמר שנראה ויקריב אי זה שירצה שלא נצריך אותו להקריב השני דוקא וכמו שנראה מדברי רבי עקיבא שאמר הפסח שאבד ונמצא ירעה וכו' וכן מצאתי בירושלמי סוף פרק מי שהיה הפריש פסחו ואבד וכו' אית תנויי תני מצוה להקריב את הראשון ואית תנויי תני מצוה להקריב את השני והטעם שכיון שאבד והפריש אחר מצוה באותו שהפריש כיון שהראשון היה אבוד וזה שמיעט רבינו אבל שנאמר שיקריב הראשון אין לנו כי כיון שאבד ועל כרחך צריך שיפריש אחר ובשעת הפרשה לא היה שם הראשון הראשון הפסיד חשיבותו אפי' שנמצא ורב אפילו כרבנן אמרה למילתיה. ואפשר עוד שדעת רבינו גם שם שאי זה שירצה יקריב ולכך לא כתב שם הראשון יקרב אלא כתב השני ירעה וכו' והכוונה שאפי' שהקריב הראשון ירעה השני ולא אמרינן ימות הואיל ומתחלה לא הביאו אלא להגריל על של עזאזל שמת. אי נמי אפשר דסד״א שאם הקריב הראשון שהשני אין צריך לרעות אלא הוא חולין שלא קידשו הגורל כי לא קידש אלא הצריך קמשמע לן שהשני ירעה אף אם הקריב הראשון וכל שכן אם הקריב השני שודאי הראשון רועה כי קדש הוא בלי ספק וכיון שלא כתב שיקריב הראשון ממילא שיקריב אי זה שירצה ואין קפידא בדבר ואם היה צריך להקריב הראשון היה מפרש כן נראה לי עכ״ל: \n\n" + ], + [ + "פסח שעברה שנתו וכו'. ברייתא שם (דף צ\"ו:): \n\n" + ], + [ + "פסח שנתערב בשלמים וכו'. זה פשוט על פי מה שנתבאר דמותר פסח קרב שלמים: \n", + "נתערב בזבחים אחרים ירעו עד שיסתאבו וכו'. משנה בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ח) וכתב רש״י ובדמי היפה שבהם פסח אם קודם הפסח נסתאבו אם לאחר הפסח נסתאבו יביאנו שלמים. וכך הוא בתוספתא אלא שיש בה קצת שינוי: \n", + "נתערב בבכורות ירעו הכל וכו'. משנה וגמרא שם וכרבנן דפליגי ארבי שמעון: \n\n" + ], + [ + "המפריש פסחו עד שלא נתגייר וכו'. בירושלמי פ' האשה קאמר בהו צריך להמנות על פסח אחר וסובר רבינו דהיינו כמ\"ד ב\"ח נדחים: \n\n" + ], + [ + "המפריש מעות לפסחו והותירו יביא המותר שלמים. פ\"ק דזבחים (דף ט') מימרא דר\"נ: \n", + "הממנה אחרים על פסחו ועל חגיגתו וכו' עד סוף הפרק. בפרק האשה (דף צ') וכרבי דפליגי אמוראי אליביה ובפלוגתא דרבא ור' זירא פסק כמאן דמחמיר: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "מי שהיה טמא בשעת שחיטת הפסח וכו' ה\"ז מביא פסח בי\"ד לחדש השני וכו'. מפורש במקרא בפ' בהעלותך. \n", + "ומ\"ש ושחיטת פסח זה מ\"ע בפני עצמה ודוחה את השבת שאין השני תשלומין לראשון אלא רגל בפנ\"ע לפיכך חייבים עליו כרת. בר\"פ מי שהיה טמא (צ\"ג) פלוגתא דתנאי ופסק כרבי ויתבאר בסמוך: \n\n" + ], + [ + "מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון וכו'. שם (דף צ\"ג) הזיד בזה ובזה לד\"ה חייב שגג בזה ובזה ד\"ה פטור הזיד בראשון ושגג בשני לרבי ורבי נתן חייב ולר' חנינא בן עקביא פטור שגג בראשון והזיד בשני לרבי חייב לרבי נתן ולר' חנינא בן עקביא פטור וכבר נתבאר בסמוך שרבינו פוסק כרבי: \n", + "כתב הראב\"ד מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון וכו'. א\"א שנה זה במשנתו כרבי ור' נתן ור\"ח בן עקביא פליגי עליה עכ\"ל. טעמו לומר דבשלמא בהזיד בראשון ושגג בשני דפסק חייב ניחא דפסק כרבי ור' נתן דרבים נינהו אלא בשגג בראשון והזיד בשני קשה אמאי פסק כרבי דמחייב דהוי יחידאה לגבי ר' נתן ור\"ח בן עקביא. וי\"ל שטעמו של רבינו משום דאמרינן בגמרא דרבי סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה דלא עבד בראשון א\"נ קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני וממאי דהא חטאו ישא כרת הוא דקסבר מגדף היינו מברך השם וכתיב במברך השם ונשא חטאו וגמר האי חטאו דהכא מחטאו דהתם מה להלן כרת אף כאן כרת ורבי נתן ור\"ח בן עקביא סברי מגדף לאו היינו מברך את השם ובפ\"ק דכריתות (דף ז') אמרינן דחכמים ס\"ל דמגדף היינו מברך את השם וכיון דקם ליה רבי כחכמים הלכתא כוותיה ואע\"פ שרש\"י שם משבש גירסת הספרים ומהפך סברת חכמים לר\"ע רבינו נקט כגירסת הספרים. וה\"ר אברהם בנו של רבינו הקשו לו הקושיא זו שהקשה הראב\"ד והשיב לא נכנס הספק אלא מזה שאמרת שבין לר' נתן בין לר\"ח בן עקביא שני תשלומין דראשון ולא הכין הוא דהכי אמרינן במאי קא מיפלגי רבי סבר שני רגל בפ\"ע הוא פירושו שאין השני תלוי בראשון אלא חיוב בעצמו כשאר הרגלים לפיכך אם הזיד לדבריו בראשון ושגג בשני חייב וכן אם שגג בראשון והזיד בשני ור' נתן סבר שני תשלומין לראשון הוא ותקוני לראשון לא מתקנינן ולפיכך לדבריו אם הזיד בראשון ושגג בשני חייב שהמזיד בראשון נראה לחיוב דתקוני לראשון לא מתקנינן ואם לא ישלם התשלומין אפילו שגג בעת התשלומין חייב לא מפני שלא עשה את השני ששגג בו אלא מפני שלא עשה את הראשון שהזיד בו ור\"ח בן עקביא סבר שני תקנתא דראשון הוא ולדבריו אם שגג בראשון אפילו הזיד בשני או שגג בשני אפילו הזיד בראשון פטור כדאסקוה. וטעם הדבר שאם הזיד בראשון לא נראה לחיוב שכבר עשה לו הכתוב לדבריו תקנה בשני ואם שגג בשני פטור שבשעת התקנה שוגג היה וכן אם שגג בראשון והזיד בשני פטור שהראשון שהוא עיקר החיוב פטור הוא עליו מפני ששגג בו ואין השני עיקר חיוב עד שנחייב אותו עליו אם הזיד בו ולא הזיד בראשון הילכך לדברי ר' חנינא אינו חייב אלא כשהזיד בזה ובזה נמצא עכשיו ר' נתן סבר שני תשלומין דראשון ולא תקנתא ור' חנינא סבר שני תקנתא דראשון הוא ולאו תשלומין שענין התשלומין אינו ענין התקנה כדפרישית והנה רבי סבר שני רגל בפ\"ע הוא בא ר' נתן וחלק עליו ואמר שני תשלומין בא ר' חנינא וחלק עליו חלוקה אחרת ואמר שני תקנה הוא הילכך הלכה כרבי לגבי כל חד מינייהו דהלכה כרבי מחבירו עכ\"ל: \n", + "ומ\"ש אבל מי שהיה טמא או בדרך רחוקה וכו'. שם במשנה (דף צ\"ב:) מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני א\"כ למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה (אלא) שאלו פטורים מן הכרת ואלו חייבים בהכרת ופירש רבינו בפירוש המשנה כשהיה טמא או בדרך רחוקה [בפסח ראשון] ולא עשה את השני אינו חייב כרת לפי שנפטר מפסח ראשון שנאמר בו לשון כרת ונדחה לפסח שני שלא נאמר בו לשון כרת וכששגג או נאנס בפסח ראשון ולא עשה את השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת והוא אמרו יתברך והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וכו' וזה עניין אומרם בכאן אלו פטורים מן ההכרת ואלו חייבים בהכרת עכ\"ל. ובזה אין מקום להשגת הראב\"ד שכתב אע\"פ שהזיד בשני א\"א עכשיו סותר את דבריו וכו': \n\n" + ], + [ + "ומי שהיה בדרך רחוקה וכו'. שם פלוגתא דר\"נ ורב ששת ופסק כרב ששת דהלכתא כוותיה באיסורי: \n\n" + ], + [ + "טמא שיכול ליטהר בפסח ראשון שלא טבל וכו'. בפרק אלו דברים (פסחים דף ס״ט:) יכול לא יהא ענוש כרת אלא שהיה טהור ושלא היה בדרך רחוקה ערל וטמא שרץ ושאר כל הטמאים מנין ת״ל והאיש: \n\n" + ], + [ + "כשם שמילת עצמו מעכבתו מלעשות פסח וכו'. פשוט בריש פרק הערל (יבמות דף ע':): \n", + "וכן טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו וכו': כתב הראב\"ד א\"א בתוספתא דפסחים x בדברים שבין פסח מצרים לפסח דורות עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "הקטן אין מילת עבדיו וטבילת שפחותיו מעכבתו וכו'. יש לתמוה דתניא במכילתא וכל עבד איש אשה וקטן מנין ת\"ל מקנת כסף מ\"מ. ונראה שרבינו הוה גריס וכל עבד איש ולא של אשה וקטן: \n\n" + ], + [ + "גר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני וכו'. בריש פרק מי שהיה טמא פלוגתא דרבי ור' נתן ופסק כרבי מחבירו: \n", + "ומה שכתב ואם שחטו עליו בראשון פטור. איכא למידק אטו קטן בר חיובא ופיטורא הוא. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל דכיון דרחמנא רבייה לקטן שישחטו עליו וממנין אותו נפטר הוא בכך מן השני: \n\n" + ], + [ + "נשים שנדחו לשני וכו'. בפרק האשה (דף צ\"א:) אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושין אותה טפילה לאחרים דברי ר' יהודה ור' יוסי אומר אשה בשני שוחטין עליה בפני עצמה ואין צריך לומר בראשון רבי שמעון אומר אשה בראשון עושין אותה טפילה לאחרים בשני אין שוחטין עליה כל עיקר ופוסק רבינו כר' יהודה וכן פסק עוד בר\"פ ז' משום דאמרינן כמאן אזלא הא דאמר רבי אלעזר בשני רשות ובראשון חובה ודוחה את השבת כמאן כר' יהודה משמע דהלכתא כוותיה. ויש לתמוה דבפרק ב' אצל מ\"ש עושים חבורה כולה נשים אפילו בפסח שני משמע דפסק כר' יוסי כמ\"ש שם. וי\"ל דאף על גב דלענין עושין חבורה שכולה נשים בפסח שני פסק כר' יוסי כדקי\"ל דהלכתא כוותיה לגבי ר' יהודה מכל מקום לענין דוחה את השבת לא ראה לפסוק כמותו מדמשמע מר\"א שכתבתי בסמוך דסבר כר' יהודה בהא: \n", + "ואי זו היא דרך רחוקה ט״ו מילין חוץ לחומת ירושלים. בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ג:) במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר״ע דאמר אי זו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח ואמרינן בגמ' אמר עולא מן מודיעים ולחוץ ט״ו מילין: \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש מי שהיה בינו ובין ירושלים יום י\"ד עם עליית השמש ט\"ו מילין או יתר וכו'. הכי משמע שם בגמ' בט\"ו מילין שאמרו הם מתחילים מהנץ החמה לא מעלות השחר ואמרינן בגמרא עולא לטעמיה דאמר אי זו היא דרך רחוקה כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה ופסק כעולא. ואפשר לומר דטעמא משום דמשמע קצת דר\"י דאמר כמה מהלך אדם ביום עשר פרסאות וכו' לאגמורן כדעולא אתא דאל\"כ למנ\"מ. ומפרש רבינו דכל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה דאמר עולא היינו תחלת שעת שחיטה דהיינו אחר חצות ופשטא דסוגיא הכי מוכחא דאמר ט\"ו מיל מצפרא לפלגא דיומא. \n", + "ומ\"ש הלך ולא הגיע מפני שעכבוהו בהמות בדחקם. ברייתא שם (דף צ\"ד) היה עומד לפנים מהמודיעים ואינו יכול ליכנס מפני גמלים וקרונות המעכבות אותו יכול לא יהא חייב ת\"ל ובדרך לא היה והרי לא היה בדרך. ויש לתמוה על רבינו שנראה לכאורה שהוא פוסק בהפך ונראה שזהו שכתב עליו הראב\"ד אינו תופס דרך הגמרא ע\"כ. ונראה שרבינו מפרש דה\"ק יכול לא יהא חייב כרת אם הזיד ולא עשה את השני כדין מי שהיה בדרך רחוקה כיון שנתעכב בדרך ת\"ל ובדרך לא היה והרי לא היה בדרך כלומר אע\"פ שנתעכב בדרך כיון שעיכובו לא היה מחמת מרחק הדרך קרינן ביה ובדרך לא היה והרי הוא כאונס אחר ואם הזיד ולא עשה את השני חייב כרת. \n", + "ומ\"ש או שהיה בירושלים והיה חולה ברגליו וכו'. ירושלמי פ' מי שהיה טמא היה נתון מן המודיעים ולפנים ורגליו רעות יכול יהא חייב ת\"ל וחדל יצא זה שלא חדל ונראה דה\"פ יכול יהא חייב כרת אף על פי ששגג ולא הקריב בשני ת\"ל וחדל כלומר דוקא כשהזיד בראשון הוא כששגג בשני חייב כרת יצא זה שלא חדל מלעשות הראשון כרצונו: \n", + "מי שהיה חבוש חוץ לחומת ירושלים וכו' במה דברים אמורים בשהיה חבוש ביד ישראל וכו'. משנה וגמרא בפרק האשה (דף צ\"א): \n", + "ומה שכתב ואם לא יצא פטור מלעשות פסח שני וכו'. במשנה הנזכרת. \n", + "ומה שכתב וכן האונן והחולה והזקן שהם יכולים לאכול וכו'. שם במשנה הנזכרת לפיכך אם אירע בהם פיסול פטורים מלעשות פסח שני. ופירש\"י לפיכך הואיל ובשעת שחיטה ראויים היו ונזרק הדם עליהם וכו' פטורין מלעשות פסח שני: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "אי זהו טמא שנדחה לפסח שני וכו' כגון זבין וזבות וכו'. בריש פרק מי שהיה (דף צ\"ג) ת\"ר אלו שעושים את השני הזבין והזבות המצורעין והמצורעות ובועלי נדות והיולדות ופירש\"י שכל אלו טומאה ארוכה. \n", + "ומ\"ש אבל הנוגע בנבלה ובשרץ וכו', כלומר שאינם אלא טומאת ערב, \n", + "הרי זה טובל וכו'. הוא מדאיתא בפרק האשה (דף צ') אמר רב יהודה אמר רב שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ועולא אמר אף שוחטין וזורקין על טמא שרץ ופסק כרב יהודה אמר רב משום דרב רבן של כל בני גולה הוא ועוד דסוגיא כוותיה אזלא ובפרק כיצד צולין (פסחים דף פ״א) אמרו דרבי יוסי סובר כן וגם בריש פרק מי שהיה (דף צ״ג) אמרו דר״ע סובר כן וכן כתבו בתוספות דכמה תנאי סברי כרב ופירש״י אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ואע״פ שבידו לטבול היום ובגמ' לרב ומ״ש טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי לאורתא מחוסר טבילה טבול יום נמי מחוסר הערב שמש שמשא ממילא ערבא מחוסר כפורים נמי הא מחוסר כפרה הוא שקינו בידו טמא שרץ נמי הרי מקוה לפניו דילמא פשע א״ה מחוסר כפורים נמי דילמא פשע כגון דמסרינהו לב״ד וכו' חזקה אין ב״ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו מעות שבשופרות: \n\n" + ], + [ + "טמא מת שחל שביעי שלו להיות בי\"ד וכו' אין שוחטין עליו אלא נדחה לפסח שני וכו'. שם אליבא דרב יהודה אמרינן הכי: \n", + "כתב הראב\"ד אין דרך ההלכה הולכת כן וכו'. ואני אומר שמ\"ש שהרי רב שאמר אין שוחטין וזורקין מכאן למד, כלומר דאמרינן בגמרא לרב דאמר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ מדאורייתא לא חזי מדכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב פסח דהיינו טומאת שרץ ואמר רחמנא נדחי. וי\"ל לדעת רבינו דאע\"ג דאמרינן דטמא מת שחל שביעי שלו בערב פסח דהיינו טמא שרץ לאו לגמרי מדמי להו אלא לומר דכשם שטמא מת אע\"פ שיכול לעלות בו ביום אמר רחמנא נדחי ה\"נ טמא שרץ מיהו הא כדאיתא והא כדאיתא בטמא שרץ אחר שטבל שוחטין וזורקין עליו משא\"כ בטמא מת שאפי' הזה וטבל אין שוחטין וזורקין עליו. ומ\"ש דקרא בשלא הזה ולא טבל ומעשה הוה ששחטו וזרקו עליהם קודם טבילה והזייה ולא שאלו אלא אחר זמן שחיטה ונדחו, דברי תימה הם למה לא שאלו קודם מעשה ושאלו אחר מעשה וכי בתר דעבדין מתמלכין ועוד קשה למה נדחו הל\"ל להם שיזו עליהם ויטבלו ואח\"כ ישחטו להם פסח אחר ויזרקו עליהם את הדם ועוד שהרי בסיפרי מפורש כדברי רבינו והביאו רש\"י בפירושיו בפרשת בהעלותך למה נגרע אמר להם אין קדשים קרבים בטומאה אמרו לו א\"כ יזרק הדם על הטמאים והבשר יאכל לטהורים אמר להם לא שמעתי עמדו ואשמעה. ומ\"ש עוד הראב\"ד והכתוב מעיד כן שאמרו אנחנו טמאים לנפש אדם ואם לאחר טבילה והזייה מאי טומאה הויא בהו. תמהני איך פה קדוש יאמר דבר זה דכל זמן שלא העריב שמשן אכתי לאו טהורים נינהו ועוד לפי דבריו דברי בורות דברו לומר שהם טמאים והיו יכולים ליטהר בהזייה וטבילה ועוד היכי קאמר ביום ההוא לא היו יכולים הא למחר היו יכולים והלא כך היו יכולים ביום כמו למחר שאם יטבלו בו ביום היו יכולין לעשות ואם לא יטבלו גם למחר לא יכולים לעשות. ועוד קשה על הראב\"ד שהכתוב מכחישו שכתוב אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' ואם כדבריו כבר הקריבו קרבן לה' ולא היתה השאלה אלא אם יעלה להם הקרבן שהקריבו כבר קודם הזייה וטבילה. ודוחק גדול לפרש דלבלתי הקריב את קרבן ה' היינו שיעלה להם הקרבן שכבר הקריבו דאין זה במשמע וכמדומה לי שזו ראיה שאין עליה תשובה. \n", + "ומ\"ש בד\"א בשנטמא בטומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהם וכו': כתב הראב\"ד שהנזיר מגלח עליהם א\"א לא מצאתי לזה שורש וכו'. ביאור דבריו שלא מצא שורש לחילוק זה כלומר שהראב\"ד סובר שאף בטומאות שהנזיר מגלח עליהם אם טבל והזה שוחטים עליו כמבואר בדבריו בהשגה שקודם זו ואפי' לפי סברת רבינו שסובר שאע\"פ שטבל והזה אין שוחטין עליו דין הוא לומר דה\"מ בטומאות שהנזיר מגלח עליהם אבל בטומאות שאין הנזיר מגלח עליהם כיון שאם אכל קדש בטומאה זו אין חייבין עליה לא כרת ולא קרבן דין הוא שלא ידחה מפסחו. ויש נוסחא בהשגה זו שבמקום אף אם סברת עצמו הוא כתוב אבל סברת עצמו היא והיא הנוסחא הנכונה: \n\n" + ], + [ + "זב שראה שתי ראיות וספר שבעה ימים וכו'. בפ' האשה (פסחים דף צ') תנן זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי. ", + "ומ\"ש וטבל בשביעי. בגמ' אמרינן הכי אליבא דרב יהודה דאמר שוחטין וזורקין על טבול יום ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכבר נתבאר בסמוך שרבינו פסק הלכה כמותו. ", + "ומ\"ש ואם ראה זוב אחר שנזרק הדם הרי זה פטור מלעשות פסח שני. בפרק כיצד צולין (פסחים דף פ\"א) ר' יוסי אומר זב בעל שתי ראיות ששחטו וזרקו עליו בשביעי שלו ואחר כך ראה וכן שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה בשני שלה ואח\"כ ראתה הרי אלו מטמאים משכב ומושב למפרע ופטורים מלעשות פסח שני: ", + "וכן שומרת יום כנגד יום וכו'. משנה פרק האשה שם (פסחים דף צ'). ", + "ומ\"ש טובלת קודם שישחטו עליה. הוא אליבא דרב יהודה שפסק רבינו כמותו כמו שנתבאר בסמוך. ", + "ומ\"ש אם ראתה דם אחר שנזרק דם הפסח פטורה מלעשות פסח שני. נתבאר בסמוך. ", + "ומ\"ש ואין שוחטין על הנדה בשביעי שלה וכו'. שם (פסחים דף צ':): " + ], + [ + "מחוסרי כפורים ושחל יום הבאת קרבנותיהם בארבעה עשר וכו' עד ולא יקריבו אותן. שם וכתבתיו בריש פרק זה: \n\n" + ], + [ + "מצורע שחל שמיני שלו להיות בארבעה עשר וראה קרי בו ביום וכו'. בסוף פרק האשה (דף צ\"ב): \n\n" + ], + [ + "טמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת אין מזין עליו. בר״פ אלו דברים (פסחים דף ס״ה ס״ו) פלוגתא דתנאי ופסק כר״ע ובס״פ האשה (דף צ״ב) פסק רבא הכי. \n", + "ומה שכתב ואפי' חל שביעי שלו להיות בי\"ג בניסן והוא שבת ידחה ליום י\"ד. פשוט הוא: \n", + "וכתב הראב\"ד כל זה שיבוש שאם בא שביעי שלו בשבת וכו'. ורבינו חולק על הראב\"ד וסובר שאין צריך שיהא השביעי חמישי לשלישי אלא אפילו היה ט' או י' אין בכך כלום כמ\"ש בפי\"א מהל' פרה. \n", + "ומ\"ש רבינו ומזין עליו ואין שוחטים עליו כמו שביארנו אלא ידחה לפסח שני. הוא מ\"ש בפרק זה שטמא מת שחל שביעי שלו להיות בי\"ד אע\"פ שטבל והוזה עליו אין שוחטין עליו אלא נדחה לפסח שני. \n", + "ומ\"ש רבינו והלא איסור הזייה בשבת משום שבות והפסח בכרת והיאך יעמידו דבריהם במקום כרת וכו': כתב הראב\"ד א\"א זה המפרש שפירש טעם להזאה וערל וכו'. ואיני מבין דבריו שמ\"ש רבינו מפני שהיום שהוא אסור בהזייה משום שבות אינו זמן הקרבן שחייבין עליו כרת אינו טעם אלא לכשחל שביעי שלו בי\"ג שחל להיות בשבת למה אין מזין עליו בו ביום אבל לכשחל שביעי שלו בי\"ד שחל בשבת א\"צ טעם זה שהרי אפילו יזו עליו בו ביום אין שוחטין עליו לדעת רבינו כמו שנתבאר בפ' זה. ומ\"ש והערל אם יטבול ביומו מה בכך ולמה נמנע אותו מלאכול עכ\"ל. גם זה איני מבין שמה יש בזה למה שנתן טעם רבינו שהעמידו דבריהם במקום כרת מפני שעדיין אינו חייב במצוה ומוטב שלא נניחנו לטבול בו ביום ותתקיים גזירת חכמים. ומזה תשובה ג\"כ למ\"ש ועוד דב\"ה אפילו ערל שמל ל' יום קודם הפסח קאמרי שלא יטבול ויאכל וכו' שמוטב שלא יטבול להתחייב במצות משיטבול ותתקיים גזירת חכמים ואפשר שאפילו עבר וטבל אין שוחטין עליו דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים. ומ\"ש ועוד לדבריו מצורע למה לא העמידו דבריהם והרי הוא בהזייה עכ\"ל. איני יודע מי הגיד לו שמצורע מותר להזות עליו בשבת שלא סבר כן לא בגמ' ולא בדברי רבינו ולא עוד אלא שודאי א\"א לו ליטהר אם חל שביעי שלו להיות בשבת אם מפני שלא בהזייה בלבד שהיא משום שבות הוא נטהר שהרי צריך שחיטת הצפור שהיא מן התורה ועוד שאע\"פ שהזו עליו בשביעי אין שוחטין עליו את הפסח עד שיביא קרבנותיו ואם חל י\"ד להיות בשבת א\"א לו להביא קרבנותיו שהרי אינם דוחים את השבת וא\"כ לא ה\"ל מקום להראב\"ד להזכיר הזיית מצורע כאן ומה שאמרו בסוף פרק האשה שבמצורע לא העמידו דבריהם במקום כרת היינו שהתירו לו ליכנס לעזרת נשים אע\"פ שהוא טבול יום. ומ\"ש אבל הטעם לכולם שהשבות שיכול לבא לידי איסור כרת וכו' יש מקום לבעל דין לחלוק שלא היה לחכמים לדחות עכשיו איסור כרת ודאי בערל משום גזירת ספק שמא יבא שנה אחרת לידי ספק כרת. ומה שכתב וכן איזמל אבל אונן ובית הפרס שנידש ומצורע לבהונות וכו'. מבואר בס\"פ האשה (דף צ\"ב): \n\n" + ], + [ + "ישראל ערל שמל בע\"פ שוחטין עליו אחר שמל. פשוט בס\"פ האשה שם. \n", + "ומה שכתב אבל גר שנתגייר ביום י\"ד ומל וטבל אין שוחטין עליו וכו'. שם פלוגתא דב\"ש וב\"ה ופסק כב\"ה. \n", + "ומ\"ש והלא גזירה זו מדבריהם והפסח בכרת ואיך העמידו דבריהם במקום כרת וכו': כתב הראב\"ד ביום הקרבן שהוא יום י\"ד. א\"א כאן סותר מה שאמר למעלה וכו'. זה נמשך אחר מ\"ש בהשגה שקודם זו לא עמד טעמו בו כי יום י\"ד הוא זמן שחיטת הפסח וזריקתו והם לעונש הכרת בעצמו וכבר כתבתי שם כי מ\"ש רבינו מפני שהיום שהוא אסור בהזייה משום שבות אינו זמן הקרבן שחייבים עליו כרת אינו טעם אלא לכשחל שביעי שלו בי\"ג שחל להיות בשבת למה אין מזין עליו בו ביום ואינו טעם לכשחל שביעי שלו בי\"ד שחל להיות בשבת כי גם רבינו סובר שם כי יום י\"ד הוא זמן הקרבן והם דבריו כאן ואין בהם סתירה: \n\n" + ], + [ + "מי שבא בבית הפרס הרי זה מנפח והולך ואם לא מצא עצם ולא נטמא שוחט ואוכל פסחו וכו'. בפסחים סוף פרק האשה שם. \n", + "ומ\"ש וכן בית הפרס שנדוש טהור לעושה פסח. מימרא שם: \n\n" + ], + [ + "האונן ראוי לאכול הפסח לערב וכו'. משנה וגמרא שם (דף ע\"א:). \n", + "ומ\"ש טובל ואח\"כ אוכל. שם במשנה ובפרק בתרא דחגיגה. \n", + "ומה שכתב במה דברים אמורים שמת לו מת אחר חצות וכו'. היינו כאוקימתא דאביי בזבחים פרק טבול יום (זבחים דף ק'). \n", + "ומה שכתב ואם שחטו וזרקו עליו טובל ואוכל לערב. גם זה נלמד מאוקימתא דרבא שם אידי ואידי אחר חצות ול\"ק כאן קודם ששחטו וזרקו עליו כאן לאחר ששחטו וזרקו עליו. ומשמע לרבינו דאביי ורבא לא פליגי לענין דינא דבמת אחר חצות שוחטין עליו ואוכל ובמת קודם חצות אין שוחטין עליו ואם שחטו וזרקו עליו אוכל וליכא בינייהו אלא לענין תרוצי מתנייתא דמר מתרץ להו הכי ומר מתרץ להו הכי: \n", + "מת לו מת בי\"ג וקברו בי\"ד וכו'. גם זה שם אוקימתא דרב אשי וביאור הדברים דאנינות דיום מיתה והוא ג\"כ יום קבורה הוי דאורייתא ואנינות לילה שאחריו הוי מדבריהם אבל אנינות יום קבורה שאינו יום מיתה אינו אלא מדבריהם ובלילה של אחריו אין אנינות כלל אפילו מדבריהם כך מבואר בגמרא וגם בדברי רבינו פרק שני מהלכות ביאת מקדש: \n", + "ויום שמועה ויום ליקוט עצמות הרי הוא כיום קבורה וכו' עד וטובל ואוכל בקדשים לערב. משנה בסוף פרק האשה. ובגמרא (דף צ\"ב) מלקט עצמות הא בעי הזאה שלישי ושביעי אימא שליקטו לו עצמות ורבינו קיצר במובן: \n\n" + ], + [ + "מי שחופר בגל לבקש על המת אין שוחטין עליו וכו'. משנה שם (דף צ\"א). \n", + "ומה שכתב שחטו עליו ולא נמצא שם מת הרי זה אוכל לערב. כן משמע שם. \n", + "ומ\"ש נמצא שם מת אחר שנזרק הדם וכו'. משנה וגמ' שם: \n\n" + ], + [ + "מי שעבר בדרך ומצאו מת מושכב לרוחבה של דרך וכו' עד לפי שאי אפשר שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל. בפרק כיצד צולין (פסחים דף פ״א:) ובפרק ט' דנזיר (דף ס״ג) ומפרש רבינו דהא דקתני במה דברים אמורים במהלך ברגליו קאי ארישא דקתני מושכב לרחבו של דרך ולא כדפי' רש״י דקאי אמצאו משובר ומפורק ומפרש רבינו שאף על פי שהוא מושכב לרוחב הדרך אם הוא מהלך ברגליו ואפשר שנטה מהדרך מעט בענין שלא נגע ולא הסיט ולא האהיל מה שאין כן ברוכב או טעון. \n", + "ומ\"ש רבינו ושוחט ואוכל פסחו. כלישנא בתרא דרב אשי דאפילו נודע לו לפני זריקה הציץ מרצה ומשמע לרבינו דאפילו לכתחלה שוחט קרבן פסח שהוא קרבן חובה והיא מצוה עוברת משא\"כ בשאר הקרבנות שאם נודע לו קודם זריקה אם זרק הורצה אבל לכתחלה לא יזרוק כדמשמע מדברי רבינו פ\"ד מהל' ביאת המקדש: \n\n" + ], + [ + "מי שעשה פסח בחזקת שהוא טהור וכו'. משנה בפ' כיצד צולין (פסחים דף פ':) נטמא טומאת התהום הציץ מרצה. \n", + "ומ\"ש ודבר זה הלכה מפי הקבלה. שם בגמ' טומאת התהום הלכתא גמירי לה וקרא אסמכתא בעלמא. \n", + "ומ\"ש אבל אם נודע לו שהיה טמא בטומאה ידועה חייב בפסח שני. פשוט הוא: \n\n" + ], + [ + "מי שנטמא במת וכו'. מימרא דרב המנונא בפירקא בתרא דנזיר (דף ס\"ד:) אמר רב המנונא נזיר ועושה פסח שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהם טהורים מ\"ט לא אלימא טומאת התהום למיסתר מתיב רבא ירד ליטהר מטומאת מת טמא שחזקת הטמא טמא וכו' א\"ל מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת א\"ל רבא אף אנא מודינא בעושה פסח דלא מחוסר ולא כלום אמר ליה אביי והא מחוסר הערב שמש א\"ל שמשא ממילא ערבא: \n", + "וכתב הראב\"ד אבל אם נטמא בטומאת התהום א\"א לא נראה מן הגמרא דנזיר וכו'. ואני אומר שגם מדברי רבינו יש ללמוד כן שכיון שטבל בשביעי פסקה טומאה ראשונה וטבילה זו בשביעי היא אחר שהוזה עליו בו ביום וכמו ששנינו הזה ושנה וטבל ועוד דמדכתב פסקה טומאה ראשונה משמע בהדיא שאחר שהוזה בו ביום מיירי דאל\"כ עדיין לא פסקה טומאה ראשונה. \n", + "ומה שכתב אבל אם נטמא בטומאת התהום בששי לטומאתו. מילתא פסיקתא נקט וה\"ה לנטמא בשביעי קודם שטבל: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "רבים שהיו טמאי מת בפסח ראשון וכו'. משנה בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ט). \n", + "ומ\"ש או כלי שרת טמאים. שם בברייתא. \n", + "ומ\"ש ודבר זה בטומאת המת בלבד כמו שביארנו בביאת המקדש. פ\"ד: \n\n" + ], + [ + "היו הקהל מחצה טהורים ומחצה טמאי מת וכו'. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כרב. \n", + "ומ\"ש ואוכלים אותו בטומאה. משנה שם (דף ע\"ו:) הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה. \n", + "ומ\"ש היו טמאי מת עודפים על הטהורים אפילו אחד יעשו כולם בטומאה. שם (דף ע\"ט) פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כת\"ק: \n\n" + ], + [ + "היו האנשים מחצה טמאי מת ומחצה טהורים וכו'. שם בדף הנזכר מתרצינן הכי ברייתא אליבא דרב דקי\"ל כוותיה: \n\n" + ], + [ + "היה רוב הקהל זבים וכו'. ומיעוטן טמאי מת וכו'. שם (דף פ') מימרא דרב: \n\n" + ], + [ + "היו רוב הקהל טמאי מת ומיעוטן זבים וכו'. שם בדף הנזכר פלוגתא דאמוראי ופסק כרב הונא: \n\n" + ], + [ + "היו שליש הקהל טהורים וכו'. שם בדף הנזכר: \n", + "כיצד משערים הפסח וכו'. פרק מי שהיה (דף צ\"ד:) בטמאים הלך אחר רוב העומדים בעזרה. ובירושלמי פ' כיצד צולין (הלכה ו') לטומאה הלכו אחר רוב נכנסים לעזרה מה בכל כת וכת משערים או אין משערין אלא כת הראשונה בלבד א\"ר יוסי ב\"ר בון עד שהם מבחוץ הן משערין את עצמן: \n\n" + ], + [ + "יחיד שנטמא בספק רה\"י וכו' וצבור שנטמא בספק רשות היחיד וכו'. ירושלמי סוף פרק האשה יחיד שנטמא בספק רה\"י בפסח ר' הושעיא רבה אמר ידחה לפסח שני ר\"י אמר משלחין אותו לדרך רחוקה וכו' צבור שנטמא בספק רשות היחיד בפסח ר\"י אמר יעשו בספיקן רבי הושעיא רבה אמר יעשו בטומאה אף רבי הושעיא מודה שיעשו בספיקן לא אמר רבי הושעיא אלא לחומרן ופסק רבינו כרבי הושעיא דרביה דר\"י הוא: \n\n" + ], + [ + "פסח שהקריבוהו בטומאה הרי זה נאכל בטהרה וכו'. משנה בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ו:). ויש טעות סופר בספרי רבינו וצריך להגיה ולמחוק בטהרה ולכתוב במקומו בטומאה: \n", + "ואינו נאכל לכל טמא אלא לטמאי מת וכו'. משנה בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ה:) הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות ואם אכלו פטורים ומשמע לרבינו דלא מיעטה המשנה אלא דוקא הני טמאים שטומאה יוצאה מגופם אבל שאר טמאים שאין טומאה יוצאה מגופם יאכלו והכי אמרינן בפרק חמישי דבכורות (דף ל״ג:) על משנה זו דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה עליו מגופו לאין טומאה יוצאה עליו מגופו. \n", + "ומה שכתב מפי השמועה למדו שהנאכל לטהורים וכו'. פרק מי שהיה בגמרא. \n", + "ומה שכתב אפילו אכלו טמאי המת מהאימורים שלו פטורים. שם בעיא דאיפשיטא: \n", + "במה דברים אמורים שהפסח יאכל בטומאה וכו'. נלמד ממה שיבא בסמוך: \n\n" + ], + [ + "ומ״ש שחטוהו בטהרה ונטמאו רוב הצבור קודם זריקת הדם וכו'. בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ח:). וקשה שדברי רבינו סותרים זה את זה שבתחלה כתב בד״א שהפסח יאכל בטומאה כשנטמאו הצבור קודם זריקת הדם ואח״כ כתב שחטוהו בטהרה ונטמאו רוב הצבור קודם זריקת הפסח לא יאכל. וי״ל דאהא דת״ר שחטו בטהרה ואח״כ נטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה ואל יאכל בשר בטומאה וכו' אר״י הכא במאי עסקינן בצבור וכו' אי בצבור אמאי אין הבשר נאכל בטומאה גזירה שמא יטמאו הבעלים וכו' ויאמרו אשתקד לא נטמאנו ואכלנו השתא נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד כי אזדריק דם בעלים טמאים הוו השתא בעלים טהורים הוו. ודברי רבינו כך הם מתבארים בד״א שהפסח יאכל בטומאה בשנטמאו קודם זריקת הדם אף על פי ששחטוהו בטהרה זה הוא מן הדין אבל משום גזירה אם שחטוהו אם נטמאו בעלים אפילו קודם זריקה לא יאכל: \n", + "היו כלי שרת טמאים בשרץ וכו'. בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ט) פלוגתא דאמוראי ופסק כרב חסדא דרבי יצחק סבר כוותיה: \n\n" + ] + ], + [ + [], + [ + "(א-ב) אכילת בשר הפסח בלילי ט\"ו מ\"ע וכו' ואין מצה ומרור וכו'. במכילתא מנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור הן יוצאין ידי חובתן בפסח ת\"ל יאכלוהו: \n", + "ומ\"ש אבל מרור בלא פסח אינו מצוה. בס\"פ ע\"פ (דף ק\"כ) אמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן מ\"ש מרור דכתיב על מצות ומרורים (יאכלוהו) בזמן דאיכא פסח יש מרור בזמן דליכא פסח ליכא מרור מצה נמי הא כתיב על מצות ומרורים מצה הא מיהדר הדר ביה קרא דכתיב בערב תאכלו מצות: \n\n" + ], + [ + "מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע. במכילתא הפסח נאכל אכילת שובע ואין מצה ומרור נאכלין אכילת שובע, כלומר אחר אכילת מצה ומרור יאכלוהו. \n", + "ומ״ש לפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בי״ד אוכל מהם תחלה ואח״כ אוכל בשר הפסח וכו'. ברייתא בפ' אלו דברים (פסחים דף ע'). \n", + "ומ״ש ואם לא אכל אלא כזית יצא י״ח. כך דין סתם אכילה. ובמשנה פ' האשה (דף צ״א) ואפילו חבורה של ק' שאינם יכולים לאכול כזית. והכי משמע מדאמרינן בפ' כיצד צולין (פסחים דף פ״ה:) כזיתא דפסחא בביתא והלילא פקע באיגרא: \n\n" + ], + [ + "ושניהם אינם נאכלים אלא צלי אש. משנה פ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ה): \n", + "אכל נא ומבושל כאחת אינו לוקה אלא אחת וכו'. בס״פ כל שעה (פסחים דף מ״א) אמר x אביי וכו' אכל נא ומבושל לוקה שלשה רבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות א״ד תרתי הוא דלא לקי חדא מיהת לקי איכא דאמרי חדא נמי לא לקי כך היא גי' רבינו וידוע דהלכה כרבא אלא שיש לתמוה למה פסק כל״ק. וכ״פ עוד בפי״ח מהל' סנהדרין וכבר השיגו הרמב״ן ואפשר שטעמו משום דאמרי' איכא דאמרי וא״ד לא מתבריר הי הוי לישנא קמא והי הוי ל״ב והילכך נקטינן לקולא ומה גם בדין מלקות שהוא כמיתה: \n", + "אכל ממנו נא או מבושל מבע\"י אינו לוקה וכו'. ברייתא שם: \n\n" + ], + [ + "אכל ממנו כזית צלי מבע\"י וכו'. גם זה שם ודלא כר' יהודה: \n\n" + ], + [ + "נא שהזהירה עליו תורה וכו' אבל אם אכל ממנו בשר חי אינו לוקה וכו'. גם זה שם: \n", + "צלהו כל צרכו וכו'. גם זה שם ברייתא ומימרא דרב אשי: \n\n" + ], + [ + "מבושל שהזהירה עליו תורה וכו'. משנה וברייתא שם (דף מ'): \n\n" + ], + [ + "צלהו ואחר כך בשלו וכו'. שם ת\"ר במים אין לי אלא במים שאר משקין מנין אמרת ק\"ו וכו' רבי אומר וכו' שאר משקין מנין ת\"ל בשל מבושל מ\"מ מאי בינייהו צלי קדרה. ופירש\"י צלי קדרה שמבשלין אותו בקדרה בלא מים ובלא שום משקה אלא מים הנפלטים משמנו למאן דיליף לה מק\"ו הכא שרי לרבי דיליף מריבויא האי נמי בשל מבושל הוא. ואמרינן תו בגמרא ורבנן האי בשל מבושל מאי עבדי ליה מיבעי ליה לכדתניא בשלו ואחר כך צלאו או שצלאו ואח\"כ בשלו חייב. ויש לתמוה על רבינו שמאחר שפסק כרבנן דצלאו ואחר כך בשלו חייב ה\"ל לפטור בצלי קדרה דלא מיחייבין אלא לרבי דלית הלכתא כוותיה. ונ\"ל שרבינו מפרש דלרבנן נמי חייב על צלי קדרה מריבויא דבשל מבושל וכי אמרינן דאיכא בינייהו צלי קדרה היינו לומר דמק\"ו לא הוה משתמע אבל מבשל מבושל ודאי משתמע שפיר לכ\"ע. \n", + "ומה שכתב אבל מותר לסוך אותו ביין ובשמן וכו' ומותר לטבל הבשר אחר שנצלה וכו'. משנה שם: \n\n" + ], + [ + "אין צולין את הפסח וכו'. נלמד ממה שיתבאר לקמן שאם נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו ולא מפליג בין שהתנור של אבן בין שהוא של מתכת. \n", + "ומ״ש לפיכך אם היה כלי מנוקב וכו'. בר״פ כיצד צולין (פסחים דף ע״ד) תנן אין צולין הפסח לא על השפוד ולא על האסכלה ומפרש בגמרא שאם היתה אסכלה מנוקבת מותר: \n", + "כתב הראב\"ד והוא שלא יגע בכלי וכו'. ונ\"ל דרבינו משמע ליה דא\"כ לא הוו שתקי בגמרא מלהזכיר כן גבי אסכלה מנוקבת ועוד דאם כדברי הראב\"ד פשיטא אלא חרסו של תנור שאני שאין האור שולט בו כמו ששולט באסכלה מנוקבת. ואפשר דרבינו נמי בלא יגע מיירי ולישנא דגמ' נקט. \n", + "ומ\"ש ואין צולין אותו בשפוד של מתכת וכו'. בראש הפרק הנזכר ויהיב טעמא משום דחם מקצתו חם כולו וקא מיטוי מחמת השפוד ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר: \n\n" + ], + [ + "הסיק את התנור וגרף את כל האש וכו'. מימרא דר\"י (דף ע\"ה). \n", + "ומ\"ש חתכו ותלהו על גבי גחלים הרי זה צלי אש. ברייתא שם בשם רבי ומשמע לרבינו דכיון דלא אשכחן מאן דפליג עליה נקטינן הכי: \n", + "צלהו ע״ג סיד או חרסית. הכי משמע בר״פ כיצד צולין. ודין חמי טבריא בס״פ כל שעה (פסחים דף מ״א): \n", + "כיצד צולין אותו וכו'. ר\"פ (דף ע\"ד) כיצד צולין את הפסח מביאין שפוד של רמון ותוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר כמין בישול הוא זה אלא תולן חוצה לו וידוע דהלכה כר\"ע מחבירו. \n", + "ומ\"ש ותולהו לתוך התנור והאש למטה כלומר שאם לא היה האש למטה שגרפו הרי זה אסור שאין זה צלי אש כמו שנתבאר בסמוך. ובגמ' קאמר דדוקא שפוד של רמון משום דשפוד של שאר עצים מפיק מיא והוי כמבושל ופריך של רמון נמי אית ביה קיטרי כלומר וע\"י קיטרי מפיק מיא ומשני שיעי קיטרי ואי בעית אימא בנבגא בר שתא דלית ביה קיטרי והא איכא בי פיסקיה דמפיק לבי פיסקיה לבר. ופירש\"י והא איכא בי פיסקי ראש השפוד שהוא מקום חתך ומוציא מים. דמפיק לבי פיסקי לבר חוץ לפי הפסח דאי מפקי מיא לא עיילי לפסח. ורבינו השמיט כל זה משום דמשמע דמדרבנן הוא למיחש להכי ומשום הכי נקט לקולא כלישנא קמא דשני שיעי קיטרי ולא כתב דמפיק לבי פיסקיה לבר משום דאורחא דעלמא הכי הוא להוציא ראש השפוד לחוץ ואין צורך להתנות בכך. ואפשר שזהו פירוש מה שאמר דמפיק לבר כלומר מנהגא דעלמא הכי הוא: \n\n" + ], + [], + [], + [], + [ + "(יא-יד) ומה שכתב נגע הבשר בחרסו של תנור וכו' עד שאין פודין מעשר שני בירושלים. הכל משנה בריש פרק כיצד צולין (פסחים דף ע\"ה) אלא דגבי נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו שנינו יטול את מקומו. ובקצת ספרי רבינו טעות סופר וכך מצאתי בנוסחא מדוייקת נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו. שכל המרק והליחה שתפרוש ממנו כשיצלה אסורה שהרי אינה בשר צלי: \n", + "ומה שכתב רבינו בנטף מרוטבו על הסלת יקלוף את מקומו. בלשון המשנה יקמוץ את מקומו ואיני יודע למה שינה רבינו. ונראה דטעות סופר הוא בספרי רבינו דלא שייך בסלת לשון קליפה: \n", + "ואין צולין שני פסחים כאחד וכו'. ברייתא שם (דף ע\"ו) ופירוש מפני התערובת שמא יתחלפו זה בזה ונמצא פסח נאכל שלא למנוייו: \n\n" + ], + [ + "שאין הפסח נאכל אלא עד חצות וכו' ודין תורה שיאכל כל הלילה וכו'. פרק איזהו מקומן (זבחים דף נ״ו): \n", + "שהוא טעון הלל באכילתו. משנה פרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ה): \n", + "ושאין בני חבורה וכו'. משנה בסוף פסחים (דף ק\"כ) וכרבי יוסי: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כל האוכל מן הפסח וכו'. בס״פ כיצד צולין (פסחים דף פ״ו) מתניתין מני רבי יהודה היא דתניא על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות יכול יהא האוכל אוכל בשני מקומות ת״ל בבית אחד יאכל וכו' דברי ר״י ר״ש אומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מכאן שהפסח נאכל בשני מקומות יכול יהא נאכל בשתי חבורות ת״ל בבית אחד יאכל. ופירש״י על הבתים אשר יאכלו אותו משמע שני בני אדם אוכלים פסח אחד בשני בתים דכתיב יאכלו שנים אותו חד פסח בתים שנים. יכול יהא אדם אחד אוכל ממנו בשני מקומות כגון בשני חדרים או בשתי חבורות ההופכות פניהם ת״ל בבית אחד יאכל ור״י סבר יש אם למסורת כדלקמן יאכל כתיב משמע אדם אחד אוכלו בבית אחד ולא בשני בתים אבל לגבי אוכלים הרבה כתיב בתים הרבה עכ״ל. וידוע דהלכה כר״י. וזהו שכתב רבינו כל האוכל כלומר אדם אחד אינו אוכל אלא בחבורה אחת אבל שנים או יותר יכולים לאכלו כל אחד בחבורה אחת וכתב הר״א בנו של רבינו קשה מ״ש לקמן גבי שתי חבורות שנפרצה מחיצה מביניהם וכו' שאין הפסח נאכל בשתי חבורות דהא כר״ש אתיא ולפיכך כתב שצריך למוחקו ולכתוב במקומו שאין נעקרים מחבורה לחבורה. ובספרים דידן הרכיבו שתי הנוסחאות וכתוב בהם שאין הפסח נאכל בשתי חבורות ואין נעקרים מחבורה לחבורה. ואני אומר שנוסחא דשאין הפסח נאכל בשתי חבורות ל״ק מידי דה״ק מאחר שהתחילו לאכול בחבורה אחת נתחדשה להם חבורה אחרת אם היו אוכלים ונמצא כל יחיד מהם אכל בשתי חבורות וזה אסור לר״י ולא התיר אלא לאכול כל אחד בחבורה אחת לבדה. וגירסת שאין נעקרין מחבורה לחבורה כך היא מתפרשת כמו שפירשתי גירסת שאין הפסח נאכל בשתי חבורות שהרי בסוף פסחים (דף קי״ט:) אהא דתנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אמרינן מאי אפיקומן אמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה ופירשב״ם לא יעקרו וכו' אחר שאכלו הפסח בחבורה לא ילכו בחבורה אחרת לאכול (לא פת) ולא את שום דבר דילמא אתי למיכל פסח בשני מקומות ואנן תנן סתמא כר״י פרק כיצד צולין דפסח נאכל בשתי חבורות ואין האוכל אוכל הפסח בשני מקומות ולא תקשה למה שפירשתי בגירסת שאין הפסח נאכל בשתי חבורות שזהו לשון ר״ש והיאך תפסו לר״י שכבר מצינו כיוצא בזה. ומאחר שביאר רבינו בתחלת הפרק במה הדבר תלוי ממילא משמע שהלשון ע״פ מה שקדם יתפרש: \n", + "והמוציא ממנו כזית בשר מחבורה לחבורה וכו'. בס״פ כיצד צולין (פסחים דף פ״ה). \n", + "ומ\"ש והוא שיניחנו בחוץ שהוצאה כתובה בו כשבת לפיכך צריך עקירה והנחה כהוצאת שבת. מימרא דר' אמי שם ע\"ב: \n", + "ואין מוציא אחר מוציא בפסח שכיון וכו'. ירושלמי בסוף פרק כיצד צולין ויידא אמר דא יש שובר אחר שובר ואין מוציא אחר מוציא: \n", + "מן האגף ולפנים כלפנים וכו'. משנה בפרק כיצד צולין שם. \n", + "ומ\"ש והאגף עצמו כלחוץ. הכי משמע בגמרא שם. \n", + "ומ\"ש החלונות ועובי הכותלים כלפנים. שם במשנה. \n", + "ומ\"ש הגגים והעליות אינם בכלל בית. מימרא דרב שם: \n\n" + ], + [ + "בשר הפסח שיצא חוץ לחבורתו וכו' נאסר באכילה וכו'. פשוט הוא. \n", + "ומ\"ש כמו שביארנו במעשה הקרבנות. בפי\"א. ובספרים כתוב שהכל בשריפה וצריך להגיה ולכתוב שהכל כטריפה: \n", + "אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וכו'. משנה בפרק כיצד צולין שם: \n\n" + ], + [ + "שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד וכו'. נראה שלמד כן מדתניא בס\"פ כיצד צולין ברייתא שם חוצה תן לה חוצה ואף ע\"ג דרש\"י כתב דל\"ג ליה נראה דרבינו גריס ליה. \n", + "ומ״ש ואלו הופכים את פניהם הילך ואוכלים וכו'. משנה פ' כיצד צולין (פסחים דף פ״ו). ויש לתמוה מאחר שכל חבורה יש לה היקף למה צריכים להפוך פניהם אלו הילך ואלו הילך כדי שלא יראו מעורבים הרי ע״י ההיקף אינם נראים מעורבין. ואפשר לומר דבהיקף כל דהו סגי להו ואע״פ שעדיין רואים אלו את אלו. ואפשר [דמאי] דקאמר היקף לאו מחיצה ממש קאמר אלא למעוטי שלא ישבו אלו כנגד אלו שאז נראים כחבורה אחת אלא אלו הופכים פניהם הילך ואלו הופכים פניהם הילך לזה קורא היקף: \n\n" + ], + [ + "היו המים שמוזגים בו יינם באמצע הבית וכו'. זהו פירוש רבינו למה ששנינו בפרק כיצד צולין גבי שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד וכו' והמיחם באמצע כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו מחזיר את פניו עד (שהוא) מגיע אצל חבורתו ואוכל. \n", + "ומה שכתב מותר לכלה להחזיר פניה וכו'. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "שתי חבורות שנפרצה מחיצה מביניהם וכו'. שם ע\"ב היו יושבים ונפרסה מחיצה ביניהם לדברי האומר פסח נאכל בשתי חבורות אוכלים לדברי האומר אין הפסח נאכל בשתי חבורות אין אוכלים היו יושבים ונסתלקה מחיצה מביניהם לדברי האומר האוכל אוכל בב' מקומות אוכלים לדברי האומר אין האוכל אוכל בב' מקומות אין אוכלים יתיב רב כהנא פשיט ליה מיפשט א\"ל רב אשי [לרב כהנא] ותיבעי לך איבעי סילוק מחיצה ועשיית מחיצה מי הוי כשני מקומות וכו' או לא תיקו. ופירש\"י פשיט ליה מיפשט אומרה לשמועה זו פשוטה ומפורשת כמו שאמרנו שעשיית מחיצה עושה אותן שתי חבורות וסילוק מחיצה עושה אותן ב' מקומות ולא מספקא ליה בה מידי עכ\"ל. וכיון דרב אשי מספק בהו פסקו רבינו לחומרא. ומה שיש לדקדק על מ\"ש שאין הפסח נאכל בשתי חבורות כתבתי בראש פ' זה: \n\n" + ], + [ + "בני חבורה שנכנסו ג' מהם וכו'. זהו פירוש מאי דגרסינן בס״פ כיצד צולין (פסחים דף פ״ו:) אמר רב הונא בני חבורה נכנסים בשלשה ויוצאים אפי' באחד אמר רבה והוא דעייל בעידנא דרגילי למיעל והוא דרגש בהו דיילא אמר רבינא ונותנים שכר (דמים) ולית הלכתא כוותיה. והראב״ד פירש בענין אחר וכתב וז״ל א״א סבב פני כל השמועה לענין אחר שאין הדעת מתיישב עליו וכו'. וכך הם דברי רש״י ז״ל אבל דברי רבינו חננאל שכתבו התוס' כדברי רבינו בפירוש נכנסים בשלשה: \n", + "כתב הר\"י קורקוס וז\"ל מה שמפרש רבינו במה שאמרו יוצאין אפי' אחד הוא דחוק והוא מה שמשיג עליו הראב\"ד שאין בו טעם כי מה צורך להודיענו כך ולמה יצטרך להמתין אחד לחבירו כי טעם הכניסה לא שייך כלל ביציאה ולא הל\"ל דין היציאה כלל ולדברי רבינו דסד\"א כיון שנשתתפו ונתחברו שיכריחו אלו את אלו לישב עד הסוף לצוותא בעלמא שלא ישאר יחידי א\"נ כדי שלא יותירו ויביאו לידי נותר קמ\"ל שזה אומר לו אם תרצה תסלק ידך גם אתה כי אני לא אמתין, ואפשר שהיוצא אין עליו חיוב נותר כיון שהניח השאר אוכלים ולפי שיטת רבינו דברי רבינא גם דברי רבה אכניסה לחוד קאי דביציאה לא שייך לפלוגי מידי ולא נתינת דמים עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "המאכיל כזית מן הפסח וכו' למומר לע\"ז או לגר תושב או לשכיר ה\"ז עובר בל\"ת. מתבאר בכתוב. \n", + "ומה שכתב בין מפסח ראשון בין מפסח שני. הכי משמע בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ו). \n", + "ומ\"ש ובן נכר האמור בתורה זה העובד אל נכר. במכילתא בן נכר אחד ישראל מומר ואחד עכו\"ם במשמע ואע\"ג דלא כתיב אלא כל בן נכר לא יאכל בו תושב ושכיר לא יאכל משמע לרבינו דלאו לדידהו מזהיר דעכו\"ם לא חיישי למאי דמזהיר קרא אלא לישראל מזהיר שלא יאכילום וקרי ביה לא יאכיל ומ\"מ כיון דלא כתיב בהדיא לא תאכילום אין לוקין עליו: \n", + "כתב הראב\"ד המאכיל כזית מן הפסח וכו' עד תושב ושכיר לא יאכל בו. א\"א ואפילו ישראל שאינו ממונה עמו וכו'. י\"ל שאם לשאינו ממונה עמו מלפי אכלו תכוסו נפקא וכדפירש\"י בס\"פ איזהו מקומן. ומ\"ש ואין צורך לגר תושב שהוא ערל כלומר דמכל ערל לא יאכל בו נפקא י\"ל דאתא לתושב ושכיר שהוא גבעוני או ישמעאלי מהול או לגר שמל ולא טבל כדאיתא בפרק הערל. ועוד דאזהרת ערל אתא לערל ישראל שהוא עצמו מוזהר מלאכול ותושב הערל. ושכיר איצטריך להזהיר לישראל שלא יאכילנו כמו שנתבאר בסמוך: \n\n" + ], + [ + "ערל שאכל כזית מבשר פסח לוקה וכו' אבל אוכל הוא מצה ומרור. בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ו) דריש ערל לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל הוא מצה ומרור. \n", + "ומ\"ש וכן מותר להאכיל מצה ומרור לגר תושב ולשכיר. טעמו משום דדרשא דלא יאכל בו לא נאמר אלא במצה ומרור: \n\n" + ], + [ + "כשם שמילת בניו ועבדיו מעכבתו וכו' עד סוף הפרק. בפרק הערל (יבמות דף ע'): \n\n" + ] + ], + [ + [], + [ + "(א-ב) השובר עצם בפסח טהור ה״ז לוקה וכו' אבל בפסח שבא בטומאה וכו'. משנה וגמרא בפרק כיצד צולין (פסחים דף פ״ד): \n", + "אחד השובר את העצם בליל ט\"ו וכו'. שם ע\"ב פלוגתא דרבי ות\"ק ופסק כת\"ק. \n", + "ומ\"ש או ששבר אחר כמה ימים ה\"ז לוקה לפיכך שורפים עצמות הפסח וכו'. שם (דף פ\"ג): \n\n" + ], + [ + "אין חייבין אלא על שבירת עצם וכו'. שם בדף פ\"ה: \n", + "ומ\"ש היה עליו כזית בשר ושבר העצם שלא במקום הבשר חייב וכו'. שם (דף פ\"ד:) פלוגתא דר\"י ור\"ל ופסק כר\"י: \n\n" + ], + [ + "השובר אחר שובר בעצם אחד לוקה. ירושלמי פרק כיצד צולין בשתי התראות אפי' עצם אחד ושברו וחזר ושברו חייב שתים, ועוד שם בסוף הפרק ויידא אמר יש שובר אחר שובר: \n\n" + ], + [ + "השורף עצמות והמחתך גידים אינו חייב משום שבירת עצם. שם (דף פ\"ד): \n\n" + ], + [ + "פסח שהוא נא או מבושל וכו'. שם בדף הנזכר. \n", + "ומ\"ש אפילו נפסל בטומאה ויציאה וכו' בד\"א כשהיתה לו שעת הכושר ונפסל וכו'. גם זה שם פלוגתא דרבי ות\"ק בדף הנזכר ופסק כת\"ק: \n\n" + ], + [ + "ומה שכתב שבר עצם האליה אינו לוקה וכו'. גם זה שם פלוגתא דרבי ותנא קמא ופסק כרבי. ויש לתמוה למה בשאר פסק כתנא קמא ובזו פסק כרבי וכבר השיגו הראב\"ד. ונראה שטעם רבינו משום דרב אשי דבתרא הוא אמר על שבירת עצם האליה דהא ודאי אינו ראוי לאכילה כלל: \n\n" + ], + [], + [ + "(ח-ט) הסחוסים וכו' עד כגון ראשי כנפיים והסחוסים. זהו פירוש רבינו למה ששנינו בפרק הנזכר כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ראשי כנפיים והסחוסים ובגמרא רבה רמי תנן כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ושאינו נאכל לא אימא סיפא ראשי כנפיים והסחוסים והא הני לא מתאכלי בשור הגדול ואסיק רבא מה הן קתני והכי קתני כל הנאכל בשור הגדול בשלקא יאכל בגדי הרך בצלי ומה הם ראשי כנפיים והסחוסים ותניא כוותיה. ופירש\"י כל הנאכל בשור הגדול וכו' אבל מה שאין נאכל בשור הגדול אין נמנין עליו בפסח אע\"פ שעכשיו רך הוא עתיד להקשות בסופו עכ\"ל: \n", + "והראב\"ד כתב א\"א מה נשתנו סברותיו וכו'. ומה שהקשה על רבינו שא\"כ הל\"ל כל שאינו נאכל בשור הגדול אינו נאכל בגדי הרך אין זה כדאי לסתור פירוש רבינו ואם קושיא זו קושיא גם לפירוש רש\"י קשיא. ועוד שלפירוש הראב\"ד קשה דלא הל\"ל יאכל בגדי הרך דמשמע דמותר לאכלו אלא הכי הל\"ל ראוי לאכילה בגדי הרך ולפיכך יש לתמוה למה הפליא להתמיה על פירוש רבינו: \n\n" + ], + [ + "גידים הרכים שסופן וכו' אין נמנין עליהם. שם: \n", + "ונמנים על מוח שבראש ואין נמנין על מוח וכו'. שם: \n\n" + ], + [ + "כשאדם אוכל את הפסח חותך הבשר ואוכל וכו': כתב הראב\"ד בחיי ראשי אין איסור גדול מזה וכו'. ומ\"ש ותרבא דתותי מתנא, י\"ל שלא עלה על דעת שרבינו מתיר לצלותו עם חלב האסור מן התורה אלא גיד הנשה שאין בגידין בנ\"ט ושמנו שאין בו איסור אלא שישראל קדושים נהגו בו איסור ובפסח לא נהגו כדי שלא יבא לחתך בו אבר אבל חלב האסור מנקרים אותו ואפילו החוטים והקרומות האסורים משום חלב מסירים אותם אע\"פ שאין אסורים אלא מדרבנן כמבואר בפ\"ח מהמ\"א דייקא נמי דקתני שאין מנקין אותו כשאר הבשר דמשמע שמנקין אותו אלא שאינו כשאר בשר. \n", + "ומ\"ש והקרומות שאין בהם איסור מיירי דומיא דשאר גידים ועצמות דנקט שאין בהם איסור והראש יושיבנו בית שחיטתו לצד מטה או ינעוץ בחוטמו איזה דבר ויושיב חוטמו לצד מטה ויצא כל דם שבו וקרומות שבראש אינם אלא משום דם ונורא מישאב שייב וכשיפרק עצמות הראש יוציאם ויניחם עם שאר העצמות והגידים. ויש סמך לדברי רבינו מדתניא בפרק [ז' דתוספתא פסחים] נצלה החיצון ולא נצלה הפנימי קולף ואוכל עד שמגיע לנא: \n", + "ואם השאיר ממנו וכו'. מקרא מפורש בפ' בהעלותך. \n", + "ומ״ש ואינו לוקה על לאו זה שהרי ניתק לעשה וכו'. בפ' כיצד צולין (פסחים דף פ״ד) ופ״ק דתמורה (דף י״ד) ופ' ד' מיתות (סנהדרין דף ס״ג) ופ״ק דמכות אמר הכי ר״י ור' יעקב אמר לא מן השם הוא זה אלא משום דה״ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו ואע״ג דקושטא דמלתא היא דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו נקט רבינו טעמא דר״י לאשמועינן רבותא דאפילו אי הוה ביה מעשה הוה מיפטר מאידך טעמא. ופ״א מהלכות אלו גבי מניח אימורים כ' רבינו טעם דהוי לאו שאין בו מעשה: \n\n" + ], + [ + "כשמקריבים את הפסח וכו' אימתי מביאין עמו חגיגה זו וכו'. משנה פ' אלו דברים (פסחים דף ס״ט:): \n\n" + ], + [ + "ומ\"ש חגיגת י\"ד רשות. שם בגמ'. \n", + "ומ\"ש ונאכלת לשני ימים ולילה. משנה שם. \n", + "ומ\"ש ואסור להניח מבשר חגיגת י\"ד ליום ג' וכו'. שם (דף ע\"א). \n", + "ומ״ש והמותיר אינו לוקה. משנה פ' כיצד צולין (פסחים דף פ״ד) והוא מהטעם שנתבאר בסמוך: \n\n" + ], + [ + "בשר חגיגה שעלה עם הפסח על השלחן וכו'. ירושלמי בפרק אלו דברים וכתבו הראב\"ד: \n\n" + ], + [ + "מה בין פסח ראשון לפסח שני וכו'. משנה פרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ה). \n", + "ומ\"ש ומוציאין אותו חוץ לבית אכילתו. יש לתמוה על זה דהא תניא התם בגמ' ככל חקת הפסח יעשו אותו יכול כשם שהראשון אסור בבל יראה ובל ימצא כך שני אסור וכו' ת\"ל וכו' בכלליה דלא ישאירו ממנו עד בקר מאי קא מרבה ליה לא תוציאו ממנו דדמי ליה דהאי מיפסיל בנותר והאי מיפסיל ביוצא, וא\"כ קשה היכי ממעט רבינו יוצא, וי\"ל דבגמ' קאמר דמרבי ליה משום דדמי ליה דהוי לאו שניתק לעשה דומיא דנותר. ופירש\"י דלית ליה להאי תנא הא דתניא בפ' כיצד צולין האוכלו ה\"ז בלא תעשה דובשר בשדה טריפה אלא מותר להחזירו ולאכלו עכ\"ל. ומאחר דקי\"ל כההוא תנא דמוציא חייב משום ובשר בשדה טריפה תו ליכא לרבויי יוצא מנותר שזה ניתק לעשה וזה לא ניתק לעשה. \n", + "ומ\"ש ואין מביאין עמו חגיגה. תוספתא פ\"ח. \n", + "ומ\"ש ומוציאין אותו חוץ לבית אכילתו. נראה דט\"ס יש כאן וצריך למוחקו ולכתוב במקומו ומוציאין אותו חוץ לחבורתו כעין מ\"ש ברישא גבי פסח ראשון אין מוציאין ממנו חוץ לחבורה. \n", + "ומ״ש ואינו בא בטומאה וכו' עד על מצה ומרור. במשנה פ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ה). \n", + "ומ\"ש ואין מותירים מהם ואין שוברים בהן את העצם. מקרא מפורש בפרשת בהעלותך. \n", + "ומ\"ש ולמה לא ישוה השני לראשון לכל הדברים וכו'. שם בגמ': \n", + "שכלל זה שנאמר במצרים וכו' אין אותם דברים נוהגים לדורות וכו'. משנה בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ו): \n", + "סליקו הלכות קרבן פסח בס\"ד \n\n" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ] + ], + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Korbanot" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..aec3e6db3a172071f58290e36d4266fc64d40912 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,203 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Substitution", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות תמורה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Korbanot" + ], + "text": [ + [ + [ + "כל הממיר לוקה על כל בהמה שימיר וכו' מפי השמועה למדו וכו'. פרק קמא דתמורה (דף ג'). ויש לתמוה דהא אמרינן בגמ' דאמר ר\"י לתנא לא תיתני ממיר דבדבורו עביד מעשה וא\"כ למה כתב רבינו שאין בו מעשה ולא חש לדר' יוחנן וכבר הרגיש בזה [המגיד משנה] בפרק י\"ג מהלכות x שכירות: \n", + "ולמה לוקין על התמורה וכו' מפני שיש בה עשה ושני לאוין. בריש תמורה (דף ד'). \n", + "ומ\"ש שאין לאו שבה שוה לעשה שהצבור והשותפין אין עושים תמורה וכו'. משנה בפ\"ב דתמורה (דף י\"ד): \n", + "נמצאת אומר שהיחיד שהמיר הרי התמורה קודש. פשוט הוא בלשון המקרא. \n", + "מ\"ש ואפי' המיר בשבת. תוספתא ריש תמורה: \n", + "ואחד מהשותפין שהמיר וכו' הרי זה לוקה. הכי משמע מדלא קתני הצבור והשותפין מותרים להמיר: \n\n" + ], + [ + "אחד הממיר בזדון או שהמיר בשגגה. משנה בפ\"ב דתמורה (דף ט\"ז:) ר\"י בר יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה וכתב רבינו בפירוש המשנה והלכה כרבי יוסי דאין חולק עליו. ואני אומר אפילו אם היה נמצא מי שחולק עליו הלכתא כוותיה דר\"י בר יהודה מדאיפליגו אמוראי אליביה ועוד דאמרינן בפ\"ק (דף י\"ג) גבי הא דתנן ר' יהודה אומר הולד עושה תמורה ורבנן (יהיה) לרבות שוגג כמזיד אלמא רבנן הכי סבירא להו. \n", + "ומ\"ש כיצד המתכוין לומר ה\"ז תמורת עולה שיש לי וכו' עד ואינו לוקה עליה. שם ה\"ד שוגג כמזיד אמר חזקיה כסבור שהוא מותר להמיר (גבי תמורה לקי) גבי קדשים לא לקי ר\"ל ור\"י אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים. ל\"א גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש כסבור לומר שחור ואמר לבן גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי ר\"י אומר באומר תצא זו ותכנס זו גבי קדשים כאומר שנולד בהם מום נאכלים בלא פדיון גבי תמורה לקי רב ששת אמר באומר אכנס לבית זה ואקדיש ואמיר מדעתי ונכנס והמיר והקדיש שלא מדעתו גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי. ופירש\"י גבי תמורה לקי דרבי ביה קרא יהיה שוגג כמזיד גבי קדשים לא לקי דלא מצינו מלקות אלא במזיד ובהתראה. כסבור לומר שור שחור שיצא מבית זה תחלה יהא תמורה תחת זה ויצא מפיו שור לבן גבי תמורה קדיש ולקי דהא גלי ביה קרא גבי קדשים אם בעל מום הוא למזבח לא לקי דהא לא קדיש דהקדש טעות אינו הקדש. תצא זו ותכנס זו ואותה של הקדש תמימה היא ולא נפקא לחולין אלא תופסת זו בקדושתה והויא תמורה והוא סבור שתצא לחולין כבעל מום ולא להמיר נתכוון ואפילו הכי לקי וגבי קדשים נמי דומיא דהאי שהיה יודע שהקדשים אסורים לזרים אבל סבור הוא דהיכא דנפל בהם מום נאכלין בלא פדיון והיינו דומיא דהאי שהיה יודע שהתמורה אסורה אבל בכה\"ג דסבר דמותר לא אמר יותר ונכנס והקדיש והמיר שלא מדעתו שבעל מחשבות הוא ולא היה יודע מה היה אומר בתמורה קדש ולקי דגלי קרא שוגג כמזיד בקדשים לא קדיש ואי איכא בעל מום למזבח לא לקי דהא לא קדיש דהקדש טעות הוא עכ\"ל. ומשמע דכל הני אמוראי לא פליגי לענין שהיא תמורה דכל חד מהני הויא תמורה מיהו לענין מלקות משמע ליה לרבינו דאף על גב דבמתכוין לומר ה\"ז תמורת עולה שיש לי ואמר תמורת שלמים לוקה משום דנתכוין להמיר אבל כסבור מותר להמיר אינו בדין שילקה דהוי כאנוס ובהא פליגי רבי יוחנן וריש לקיש עליה דחזקיה וכן בההיא דרב ששת כיון דהמיר שלא מדעתו הוי כאנוס ואינו לוקה. ויש לתמוה למה השמיט רבינו ההוא דאמר רבי יוחנן באומר תצא זו ותכנס זו: \n", + "וכתב הראב\"ד אבל אם דימה שמותר להמיר והמיר וכו' א\"א בפירוש אמרו בגמרא וכו'. טעמו משום דלא משמע להראב\"ד מלקות בקדשים אלא בגוזז ועובד ומשמע ליה דבגוונא דקתני בקדשים [לא] לקי קתני בתמורה לקי ורבינו סבר לה כדפירש רש\"י דבתמורה לקי משום ממיר ובקדשים לא לקי משום מקדיש בעלי מומין למזבח: \n", + "וכתב עוד הראב\"ד ונכנס ושכח והמיר שלא מדעתו הרי זה תמורה א\"א אין כאן שכחה וכו'. ואין פירושו מוכרח: \n\n" + ], + [ + "אין אדם ממיר בהמתו בקרבן שאינו וכו' עד שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. שם (דף ט'): \n\n" + ], + [ + "המתכפר הוא שעושה תמורה וכו'. שם בריש פרק קמא (דף ב':): \n\n" + ], + [ + "היורש ממיר. שם פ\"ק (דף ב'). \n", + "ומ\"ש הניח בהמה לשני בניו ומת וכו'. מימרא דר\"י פ\"ק דזבחים (דף ה'): \n\n" + ], + [ + "אין קדשי נכרים עושים תמורה וכו'. ריש פירקא קמא דתמורה ובפרק בית שמאי (זבחים מ\"ה) ובערכין (דף ה':) ופסק כרבי שמעון אף על גב דרבי יוסי פליג עליה מפני שבגמרא הביאו ברייתא זו לפשוט בעיא אחרת מרבי שמעון. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל דאפשר עוד לומר דר' יוסי לא פליג ארבי שמעון בהא. \n", + "ומה שכתב אבל מדברי סופרים שהנכרי שהמיר ה\"ז תמורה. כן יש ללמוד ממ\"ש לא ממירים גבי לא נהנים ולא מועלין דהיינו לא נהנים מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא: \n", + "הקדיש הנכרי בהמה שיתכפר בה ישראל וכו'. בריש תמורה בעיא דלא איפשיטא: \n", + "כתב הראב\"ד אין קדשי נכרים עושים תמורה מן התורה א\"א שיבושין יש כאן וכו'. ודבריו מבוארים בריש תמורה ואינם סותרים דברי רבינו דאיכא למימר התם מדאורייתא אבל מדברי סופרים נכרי ממיר: \n\n" + ], + [ + "אחד אנשים ואחד נשים וכו'. משנה בריש תמורה: \n\n" + ], + [ + "קטן שהגיע לעונת נדרים שהמיר וכו'. שם בעיא ואמרינן עלה את\"ל עביד תמורה וכו' נכרי מהו שימיר וכבר נודע דרך רבינו לפסוק כאת\"ל ולפיכך יש לתמוה למה פסק שהוא ספק. ואפשר שרבינו לא היה גורס את\"ל: \n\n" + ], + [ + "אין הכהנים ממירים בחטאת ובאשם וכו'. משנה שם (דף ד':). \n", + "ומה שכתב ואין הכהנים ממירים בבכור וכו'. שם במשנה. \n", + "ומ\"ש אבל הבעלים שהמירו בבכור כל זמן שהוא בביתם עושים תמורה. ברייתא שם (דף ח':). \n", + "ומ\"ש וכן כהן שהמיר בבכור שנולד לו וכו'. נלמד ממתני' וגמרא פ\"ק דתמורה: \n\n" + ], + [ + "אילו של כ״ג עושה תמורה וכו'. פ' הוציאו לו (יומא דף נ' נ״א): \n\n" + ], + [], + [ + "(יא-יב) העופות והמנחות אינם עושים תמורה וכו' עד יצאו קדשי בה\"ב. משנה בפ\"ק דתמורה (דף י\"ג): \n", + "ומה שכתב מה מעשר בהמה הוקש למעשר דגן וכו'. בריש תמורה (דף ג'): \n\n" + ], + [ + "המקדיש בעלת מום קבוע אינה עושה תמורה עד ה״ז עושה תמורה וכו'. משנה פרק הזרוע (חולין דף ק״ל) ופ״ב דבכורות (דף י״ד): \n\n" + ], + [ + "הממיר תמים בבעל מום וכו' עד הרי זה תמורה. משנה פ\"ק דתמורה (דף ט'). \n", + "ומ\"ש בין בבת אחת בין בזו אחר זו. כתב הר\"י קורקוס ז\"ל דיליף לה מדאיפליגו ר\"ל ור\"י שם אליבא דר\"ש אם ממירים וחוזרים וממירין ור\"י אמר כשם שאין ממירין שנים כאחד כך אין ממירין וחוזרין וממירין משמע דאליבא דרבנן שממירין שנים כאחד הוא הדין שממירים וחוזרים וממירים דלא שאני לן בין בזה אחר זה לבבת אחת. \n", + "ומה שכתב ולוקה כמנין הבהמות שהמיר: \n\n" + ], + [ + "אין התמורה עושה תמורה וכו' עד ולא תמורת תמורתו. משנה וגמרא פירקא קמא דתמורה (דף י\"ב). \n", + "ומה שכתב אבל הממיר בבהמה וחזר והמיר בה וכו'. שם (דף ט') אמר רבי יוחנן טעמא דר\"ש כשם שאין ממירין אחד בשנים כך אין ממירין וחוזרים וממירים משמע דלתנא קמא דממירין אחד בשנים ממירין וחוזרין וממירים: \n\n" + ], + [ + "אין ממירים איברים וכו'. משנה פירקא קמא דתמורה (דף י') ופסק כתנא קמא: \n\n" + ], + [ + "הממיר בכלאים או בטריפה וכו'. משנה בסוף פ\"ב דתמורה (דף י\"ז) ואע\"פ שהיא שנויה בשם ר' אלעזר כתב רבינו בפירוש המשנה הלכה כר\"א ואין חולק עליו. וק\"ל שבתוספתא תני דלת\"ק עושים תמורה. וי\"ל שמאחר שבמשנתנו לא הזכירו כן משמע דסבר תנא דמתני' דליתא לההיא תוספתא: \n\n" + ], + [ + "הרובע והנרבע הרי הם כבעל מום וכו'. תוספתא פרק קמא דתמורה: \n\n" + ], + [ + "בהמה שחציה קדש וחציה חולין וכו'. תוספתא פרק קמא דתמורה שם: \n\n" + ], + [ + "כל החטאות שדינם שימותו וכו' עושה תמורה: \n\n" + ], + [ + "המפריש נקבה לפסחו או לעולתו וכו' עד סוף הפרק. ברייתא פ\"ג דתמורה (דף י\"ט כ'): \n\n" + ] + ], + [ + [ + "התמורה הוא שיאמר בעל הקרבן וכו' עד ואינה תמורה. משנה בסוף פרק כיצד מערימין (תמורה דף כ״ו): \n\n" + ], + [ + "היו לפניו שתי בהמות וכו'. שם (דף כ\"ז) על המשנה הנזכרת רב אשי אמר אפי' בבעל מום נמי משכחת לה (תחת זו) לישנא דאחולי ומשכחת דהוי לישנא דאתפוסי ידו אקדש חול הוי ידו אחול קדש הוי: \n\n" + ], + [ + "היו לפניו שלש בהמות וכו'. שם כל אלו בעיות נתפשטו באת\"ל חוץ מאחת שעלתה בתיקו ופסק בה להקל משום דאין מלקין על הספק: \n\n" + ], + [ + "האומר הרי זו תמורת עולה ושלמים דבריו קיימים וכו' עד סוף הפרק. משנה וגמ' שם (דף כ\"ה) וכר\"י: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כיצד דין התמורות ליקרב וכו' עד שאינה טעונה לחם. משנה בפרק ג' דתמורה (דף י\"ח): \n", + "תמורת הפסח וכו'. בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ו:) אמתני' דאמר ר' יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה וכו' איפליגו רבה ור' זירא ופסק רבינו כר' זירא ולא ידעתי למה דלכאורה משמע דהלכתא כרבה: \n\n" + ], + [ + "תמורת הבכור והמעשר וכו' עד כך אין פודין תמורתן. משנה בפרק ג' דתמורה (דף כ\"א): \n\n" + ], + [ + "בהמה שהקדישה חציה עולה וכו'. בתוספתא פרק ג' דתמורה. \n", + "ומ\"ש וכן כל בהמת הקדש שאינה קריבה מפני תחלת הקדשה הרי תמורתה כמוה. נלמד מהתוספתא הנזכרת: \n", + "אמר חצי בהמה זו תמורה וכו'. בפ' כיצד מערימין (תמורה דף כ״ו) אמר אביי הכל מודים היכא דאמר חצייה עולה וחצייה מעשר ד״ה עולה קריבה היכא דאמר חציה תמורה וחציה מעשר מאי תמורה קריבה שכן נוהגת בכל הקדשים או דילמא מעשר קריבה שכן מקדש לפניו ולאחריו תיקו. ופירש״י חציה עולה וחציה מעשר ד״ה עולה קריבה אפי' נתכוון מתחלה לכך דלא חשיבא מלתא בתרייתא מידי דאין מעשר קדושה כה״ג אלא דרך מנין ויהא הוא עשירי והוא הדין נמי אם אמר חציה עולה וחציה תמורה לא חיילא תמורה לגבי עולה דלא קאי שום בהמה גביה שהוא ממיר בה אלא חציה מעשר וחציה תמורה ותרוייהו כי הדדי נינהו וכו' עכ״ל. ורבינו נראה שהיה גורס הכל מודים היכא דאמר חצייה תמורה וחציה עולה ד״ה עולה קריבה חציה עולה וחציה מעשר תקרב עולה חציה תמורה וחציה מעשר הרי זה ספק ואינה קריבה וגירסא זו מתפרשת על דרך פירש״י. והראב״ד פירש בענין אחר שכתב וז״ל א״א לישנא דגמ' הכל מודים וכו' דילמא להכי איכוון מעיקרא: \n\n" + ], + [ + "המקדיש בעל מום עובר וכו'. משנה פרק הזרוע (חולין דף ק״ל) ופרק ב' דבכורות (דף י״ד). \n", + "ומה שכתב אינה קריבה ואינה נפדית. בפרק ב' דבכורות (דף ט\"ו) בגמרא: \n\n" + ], + [ + "כל התמורות שהיו בעלי מומין קבועין מתחלתן וכו'. משנה בסוף פרק שני דתמורה (דף ט\"ז) חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע ואין יוצא וכו': \n\n" + ], + [ + "עולה שנתערבה בזבחים וכו'. תוספתא ספ\"ג דתמורה וז\"ל עולה שנתערבה בזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא (בדמי) יפה שבהן זבח ובדמי יפה שבהן עולה המיר באחת מהן ואין יודע באי זו מהן המיר הרי זה מביא מעות או זבח מתוך ביתו ואומר אם תמורת עולה היא הרי זה שלמים אם תמורת שלמים הוא זה הרי זה עולה והרי הן כשני זבחים שנתערבו זה בזה. חזר והמיר באחת מהן ואין ידוע באי זה מהן המיר הרי זה מביא מעות או זבח מתוך ביתו ואומר אם תמורת תמורה היא זו חולין היא (זו עולה) [הרי] היא שלמים אם תמורת שלמים היא זו הר\"ז עולה והרי הן כזבח ותמורה שנתערבו זה בזה עכ\"ל. פירוש בזבחים בשלמים ומביא זבח אחר מתוך ביתו פי' זבח זה בהמת חולין: \n", + "כתב הראב\"ד עולה שנתערבה בזבחים וכו'. אמר אברהם כל זה מועתק מן התוספתא וכו': \n", + "ובעל מ\"ע כתב וז\"ל לשון התוספתא שהגיע לידי הרמב\"ם ז\"ל אין בו שיבוש וגם לא בדברי עצמו והצעת ההלכה כך היא עולה שנתערבה בזבחים פירוש באחד משאר זבחים ד\"מ והמיר באחת מהן שאמר על בהמת חולין הרי זו תמורת זו אע\"פ שהוא מכיר הבהמה שהמיר בה אין ידוע לנו אם זו השלישית תמורת עולה או שלמים מפני ספק התערובת שאירע בשתים הראשונות מביא בהמה אחרת ר\"ל בהמה רביעית כדי לתקן הבהמה השלישית ואומר אם תמורת עולה היא השלישית על המעורבת הרי זו רביעית שלמים כלומר בתחלת הקדש אני מקדישה עתה שלמים ואם תמורת שלמים היא השלישית שאמרתי על המעורבת הרי זו הרביעית עולה כלומר בתחלת הקדש אני מקדישה עתה עולה ונמצאת בהמה שהביא רביעית עם התמורה השלישית כעולה ושלמים שנתערבו זה בזה ותמורותיהן כיוצא בהן דממ\"נ אחת מהשלישית והרביעית עולה והאחרת שלמים האחת מדין תמורה והאחרת מדין תחלת הקדש בתנאי שהתנה והן בדמיון הראשונה והשנייה שנתערבו ולא הוכרו לדעת אי זו מהן עולה ואי זו מהן שלמים חזר והמיר באחת משתיהן כלומר אמר על בהמה חמישית הרי זו תמורת זו על אחת מהשתים האחרונות שהן השלישית והרביעית ואין ידוע באי זה ר\"ל באי זו משתים האחרונות המיר אם בתמורה שהיא השלישית והרי זו החמישית תמורה ואם ברביעית שהוא בתחלת הקדש המיר והרי זו החמישית בתמורת תחלת הקדש שהקדיש הרביעית בתנאי ומה תקנה יש בה מביא זבח אחר כלומר בהמה ששית תמימה הראויה לזבח מתוך ביתו כלומר שהיא חולין ואומר על התמורה השנייה שהיא החמישית אם תמורת תמורה היא זו וקי\"ל דאין תמורה עושה תמורה הרי הששית שהביא חולין כלומר שאין צורך לחלל החמישית שהרי היא חולין משכבר המירה בתמורה ואם תמורת עולה או שלמים היא החמישית שאמרנו שהביא בתמורת השניה הרי זו הששית שהביא עתה עולה או שלמים שתתחלל בה קדושת החמישית המסופקת והרי דין זו הששית שהביא בתמורת השניה לחלל ספק התמורה השנייה שהיא החמישית כשהיא עומדת עם התמורה והשניה בעצמה שתיהן עומדות לפנינו החמישית והששית בזבח שהרי זבח אחר הוא שהביא ששית ותמורה שהיא החמישית שנתפסה שניה בספק תמורת העולה והשלמים ותמורותיהן כיוצא בהן ע\"כ פירוש דבריו ודברי התוספתא על נוסחא אמיתית ופירוש נכון ע\"כ לשון המ\"ע. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב וז\"ל ביאור דברי רבינו זו שעולה נתערבה בשלמים והמיר באחת שתערובת זה נמצא שזו התמורה ספק עולה ספק שלמים לצאת ידי ספק של התמורה צריך להקריב עולה ושלמים לכך צריך להביא בהמה אחרת ויאמר אם זו תמורת עולה שנמצא שגם היא צריכה ליקרב עולה זה אני מקדיש לשלמים ואם זו היא תמורת שלמים זאת אני מקדיש לעולה ונמצא עתה התמורה וזאת הבהמה האחת עולה והאחת שלמים ממ\"נ אחת מכח התמורה ואחת הקדיש הוא ואין ידוע איזו יקריב עולה ואיזו יקריב שלמים ולכן ירעו עד שיסתאבו ויביא עולה ושלמים ונמצא שלתקן התמורה הוצרכנו להקדיש אחת תחילה וכשיוממו השתים יחללם על שתים אחרות וכן הוא לשון התוספתא עולה שנתערבה בזבחים וכו' והחלוקה הראשונה שאמרו בה ירעו לא שייכא לדין תמורה אלא היא הקדמה להודיענו אחר שיביא הבהמה ויקדיש אותה והרי שתיהן אחת עולה ואחת שלמים ואין ידוע מה דינם לכך הקדימה להודיע דינם ורבינו כבר ביאר הדין בפרק ששי מהל' פסולי המוקדשין וכדברי הר\"א יש תקנה אחרת שאין צריך רק לשתי בהמות תמות מתחלה וימתין עד שתומם התמורה כי ממ\"נ צריך להמתין וכן גם לדרך רבינו ויביא שתי בהמות ויאמר אם זו תמורת העולה זו שלמי נדבה ואם זו תמורת השלמים זו עולת נדבה. ונראה שסובר שגם כוונת התוספתא הוא כן שכשיפול בה מום יביא שתים מתוך ביתו וכו' ובודאי לפי זה לא שייך בעולה ושלמים שנתערבו וכו' אלא שלדעת הר\"א נפקותא של זה לחזר והמיר וזה שאמר כל זה מועתק מהתוספתא וכו'. מ\"מ לשון התוספתא כדברי רבינו היא שמביא תחלה זבח ואח\"כ אמר הרי שתיהן כשני זבחים והדבר מוכרח לפ\"ז דהיינו בעולה ושלמים ואין יודע איזו עולה ואיזו שלמים ובא להשלים להודיע דין תקנת תמורה זו דהוי כנתערבו ואח\"כ מתחיל בדין אחר דהיינו חזר והמיר וכו' ולדעת הר\"א מה שאמרו והרי הם כשני זבחים הוא הקדמה להן חזר והמיר וכו' ומה שאמרו תחלה מביא זבח על כרחין צריך שתים שא\"א לסברתו לתקן אלא בשתים וגם צריך להיות כל זה אחר שנפל בה מום כי אין חילול עד שיפול בו מום ולדעת רבינו אין זבח זה חילול רק הקדש מחדש. אלא שקשה למה הוצרכו לעשות תערובת זבח עתה כיון שסוף סוף צריך להביא שתים עולה ושלמים ימתין עד שתומם כדברי הר\"א ובדין חזר והמיר שאמרו בתוספתא גם זה לדעת רבינו על הדרך שכתב שיקדיש עתה מחדש אותו זבח שמביא ויאמר אם זו שהמרתי המרתי בתמורה אינה כלום וזה הזבח שאני מביא חולין הוא ואם המרתי בשניה שהקדשתי אני מקדיש זבח זה שאני מביא באופן אם אותה תמורת עולה שהזבח הראשון שהקדשתי היה עולה כי התמורה היה שלמים זה אני מקדיש לשלמים ואם היה שלמים זה אני מקדיש לעולה וזה שכתב רבינו אם תמורת עולה או שלמים ה\"ז שהביא עולה או שלמים כלומר אם תמורת עולה זו שלמים ואם תמורת שלמים זו עולה גם בזה כתב הר\"א ולפיכך כשחזר והמיר באחת מהן וכו' ע\"כ: \n\n" + ], + [ + "שלמים שנתערבו בבכור או במעשר וכו'. תוספתא בפ' הנזכר: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כיצד דין ולדות ולד שלמים ולד תמורת שלמים הרי אלו כשלמים וכו'. משנה פרק ג' דתמורה (דף י\"ז). \n", + "ומה שכתב במה דברים אמורים בולדות עצמם אבל ולדי ולדות אינם קריבים וכו'. שם וכרבי יהושע בן לוי: \n\n" + ], + [], + [ + "השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבעה חי וכו'. כך היא הגירסא הנכונה והיא ברייתא בפירקא קמא דתמורה (דף י':) וקסבר האי תנא ולדות קדשים ממעי אימן הם קדושים ואף על גב דאיכא תנא דפליג ואמר בהוייתן הם קדושים משמע לרבינו דהלכה כהאי תנא מדאמרינן בריש פרק כיצד מערימין (תמורה דף כ״ה) דרבן שמעון בן גמליאל סבר כההוא תנא משמע דרבנן פליגי עליה והלכתא כוותייהו. אבל יש לתמוה דהוה ליה למפסק כרבן שמעון בן גמליאל דכל מקום ששנה במשנתנו הלכה כמותו וצריך עיון: \n\n" + ], + [ + "ולד תמורת האשם וכו'. משנה פרק ג' דתמורה (דף כ':). \n", + "ומ\"ש ואם ילדה זכר אחר שהקריב אשמו. שם אמר רב נחמן וכו' מחלוקת לפני כפרה אבל לאחר כפרה דברי הכל הוא עצמו יקרב עולה ופריך והא תני רב חנניה לסיועי לריב\"ל ואסיק בקשיא ומשמע לרבינו דכיון דלא אסיקנא בתיובתא לית לן למדחייה לדרב נחמן ורבה בר אבוה מהלכתא לשוויינהו טועים. ואפשר דבגירסת רבינו לא הוה מסיק לה בקשיא אלא הוה מתרץ לה. והראב\"ד כתב א\"א זה אין לו שורש וכו'. וכבר כתבתי טעם לדברי רבינו. ולענין מה שהקשה הראב\"ד כתב הר\"י קורקוס ז\"ל די\"ל דמפריש נקבה לעולה עיקר הקדושה אינה קריבה וכיון דאימיה לא קרבה גם הולד לא יקרב אבל ולד תמורת אשם עיקר הקדושה זכר היה וקרב ונהי דתמורה הלכתא גמירי לה ולד תמורה נהי דאשם א\"א שיקרב מידי קדושת מזבח לא נפיק ובנולד קודם שהקריב דאיכא למיחש לאיחלופי גזרו שלא יקרב הוא עצמו אלא דמיו ובהכי לא אתי לאיחלופי לרבנן כיון שהוא עצמו אינו קרב אבל נולד אחר שהקריב אשמו אפילו יקריב הולד עצמו עולה לא שייך איחלופי ולפיכך לא גזרו עכ\"ל: \n", + "הפריש נקיבה לאשמו וכו'. פשוט פרק ג' דתמורה (דף י\"ט). \n", + "ומ\"ש ואם כבר הקריב אשמו יפלו דמיהם לנדבה. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "ולד תמורת העולה וכו'. משנה שם (דף י\"ח:). \n", + "ומ\"ש הפריש נקבה לעולתו וילדה וכו'. גם זה משנה שם ופסק כת\"ק: \n", + "כבר ביארנו במעשה הקרבנות וכו': וב\"ד מקריבים באותם המעות עולות נדבה וכו' עד ונסכיה משלו. משנה בפרק ג' דתמורה (דף כ':): \n\n" + ], + [ + "ולד המעשר תמורת המעשר וכו'. ג\"ז משנה שם (דף כ\"א): \n\n" + ], + [ + "ולד תמורת הפסח וכו'. שם משמע הכי: \n", + "הפריש נקבה לפסחו וילדה וכו'. שם (דף י\"ט): \n\n" + ], + [ + "ולדות הקדשים שיצאו דרך דופן וכו': \n\n" + ], + [ + "ולד בעלת מום וכו'. בפירקא קמא (דף י') פלוגתא דבר פדא ור\"י ופסק כר\"י: \n\n" + ], + [ + "קדשים שהפילו וכו'. משנה בסוף תמורה (דף ל\"ג:): \n\n" + ], + [ + "המשנה את הקדשים וכו'. בסוף פרק המקדיש שדהו (ערכין דף כ״ט). \n", + "ומ\"ש שאין משנים אותן מקדושה לקדושה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית. משנה בפ\"ב דתמורה (דף ל\"ב). \n", + "ומ\"ש כיצד אם הקדיש לבדק ההיכל וכו': כתב הראב\"ד זה לא ידעתי מנין לו וכו'. ומ\"ש והרי הוא מודה שמשנין בדק הבית נראה לי שדייק כן ממה שאמר אם הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק המזבח משמע דוקא מחמור לקל אין משנין אבל מקל לחמור משנין. ואפשר לומר שרבינו סבור שטענה זו שטען הראב\"ד לחלק בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית היא כדאי לומר שבבדק הבית רשאי לשנות מקל לחמור אבל אינה כדאי לומר שיהא רשאי לשנות מחמור לקל. \n", + "ומה שכתב רבינו שאין לוקין על לאו זה. טעמא משום דהוי לאו שאין בו מעשה. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל ואע\"ג דמקדיש בעל מום לוקה התם שאני דבדיבוריה עביד מעשה שמשנה הבהמה מחולין לקדש אבל כאן לא עביד כלום בדיבוריה כי אין דבריו מועילים כלל כמבואר שם גם בבכורות פרק אחרון (דף נ\"ג:) אמרו השתא קדושה חמורה אקדושה קלה לא חיילא קלה אחמורה מבעיא מאי היא דתנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה וכו' מוכח ודאי הכי הוא דלא חיילא ולא אמר כלום ומסתמא כל כמה דלא מפרש שאם עשה חל עכ\"ל: \n\n" + ], + [], + [ + "(יב-יג) כיצד מערימין על הבכור וכו' עד שהבכור ביציאתו הוא שמתקדש. משנה וגמרא ברפ\"ה דתמורה (דף כ\"ד:): \n", + "סליקו הלכות תמורה בס\"ד\n\n" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..cb81ea4cd8b5daef1147af94e27e7db7e1192ee2 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,200 @@ +{ + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Substitution", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Substitution", + "text": [ + [ + [ + "כל הממיר לוקה על כל בהמה שימיר וכו' מפי השמועה למדו וכו'. פרק קמא דתמורה (דף ג'). ויש לתמוה דהא אמרינן בגמ' דאמר ר\"י לתנא לא תיתני ממיר דבדבורו עביד מעשה וא\"כ למה כתב רבינו שאין בו מעשה ולא חש לדר' יוחנן וכבר הרגיש בזה [המגיד משנה] בפרק י\"ג מהלכות x שכירות: \n", + "ולמה לוקין על התמורה וכו' מפני שיש בה עשה ושני לאוין. בריש תמורה (דף ד'). \n", + "ומ\"ש שאין לאו שבה שוה לעשה שהצבור והשותפין אין עושים תמורה וכו'. משנה בפ\"ב דתמורה (דף י\"ד): \n", + "נמצאת אומר שהיחיד שהמיר הרי התמורה קודש. פשוט הוא בלשון המקרא. \n", + "מ\"ש ואפי' המיר בשבת. תוספתא ריש תמורה: \n", + "ואחד מהשותפין שהמיר וכו' הרי זה לוקה. הכי משמע מדלא קתני הצבור והשותפין מותרים להמיר: \n\n" + ], + [ + "אחד הממיר בזדון או שהמיר בשגגה. משנה בפ\"ב דתמורה (דף ט\"ז:) ר\"י בר יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה וכתב רבינו בפירוש המשנה והלכה כרבי יוסי דאין חולק עליו. ואני אומר אפילו אם היה נמצא מי שחולק עליו הלכתא כוותיה דר\"י בר יהודה מדאיפליגו אמוראי אליביה ועוד דאמרינן בפ\"ק (דף י\"ג) גבי הא דתנן ר' יהודה אומר הולד עושה תמורה ורבנן (יהיה) לרבות שוגג כמזיד אלמא רבנן הכי סבירא להו. \n", + "ומ\"ש כיצד המתכוין לומר ה\"ז תמורת עולה שיש לי וכו' עד ואינו לוקה עליה. שם ה\"ד שוגג כמזיד אמר חזקיה כסבור שהוא מותר להמיר (גבי תמורה לקי) גבי קדשים לא לקי ר\"ל ור\"י אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים. ל\"א גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש כסבור לומר שחור ואמר לבן גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי ר\"י אומר באומר תצא זו ותכנס זו גבי קדשים כאומר שנולד בהם מום נאכלים בלא פדיון גבי תמורה לקי רב ששת אמר באומר אכנס לבית זה ואקדיש ואמיר מדעתי ונכנס והמיר והקדיש שלא מדעתו גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי. ופירש\"י גבי תמורה לקי דרבי ביה קרא יהיה שוגג כמזיד גבי קדשים לא לקי דלא מצינו מלקות אלא במזיד ובהתראה. כסבור לומר שור שחור שיצא מבית זה תחלה יהא תמורה תחת זה ויצא מפיו שור לבן גבי תמורה קדיש ולקי דהא גלי ביה קרא גבי קדשים אם בעל מום הוא למזבח לא לקי דהא לא קדיש דהקדש טעות אינו הקדש. תצא זו ותכנס זו ואותה של הקדש תמימה היא ולא נפקא לחולין אלא תופסת זו בקדושתה והויא תמורה והוא סבור שתצא לחולין כבעל מום ולא להמיר נתכוון ואפילו הכי לקי וגבי קדשים נמי דומיא דהאי שהיה יודע שהקדשים אסורים לזרים אבל סבור הוא דהיכא דנפל בהם מום נאכלין בלא פדיון והיינו דומיא דהאי שהיה יודע שהתמורה אסורה אבל בכה\"ג דסבר דמותר לא אמר יותר ונכנס והקדיש והמיר שלא מדעתו שבעל מחשבות הוא ולא היה יודע מה היה אומר בתמורה קדש ולקי דגלי קרא שוגג כמזיד בקדשים לא קדיש ואי איכא בעל מום למזבח לא לקי דהא לא קדיש דהקדש טעות הוא עכ\"ל. ומשמע דכל הני אמוראי לא פליגי לענין שהיא תמורה דכל חד מהני הויא תמורה מיהו לענין מלקות משמע ליה לרבינו דאף על גב דבמתכוין לומר ה\"ז תמורת עולה שיש לי ואמר תמורת שלמים לוקה משום דנתכוין להמיר אבל כסבור מותר להמיר אינו בדין שילקה דהוי כאנוס ובהא פליגי רבי יוחנן וריש לקיש עליה דחזקיה וכן בההיא דרב ששת כיון דהמיר שלא מדעתו הוי כאנוס ואינו לוקה. ויש לתמוה למה השמיט רבינו ההוא דאמר רבי יוחנן באומר תצא זו ותכנס זו: \n", + "וכתב הראב\"ד אבל אם דימה שמותר להמיר והמיר וכו' א\"א בפירוש אמרו בגמרא וכו'. טעמו משום דלא משמע להראב\"ד מלקות בקדשים אלא בגוזז ועובד ומשמע ליה דבגוונא דקתני בקדשים [לא] לקי קתני בתמורה לקי ורבינו סבר לה כדפירש רש\"י דבתמורה לקי משום ממיר ובקדשים לא לקי משום מקדיש בעלי מומין למזבח: \n", + "וכתב עוד הראב\"ד ונכנס ושכח והמיר שלא מדעתו הרי זה תמורה א\"א אין כאן שכחה וכו'. ואין פירושו מוכרח: \n\n" + ], + [ + "אין אדם ממיר בהמתו בקרבן שאינו וכו' עד שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. שם (דף ט'): \n\n" + ], + [ + "המתכפר הוא שעושה תמורה וכו'. שם בריש פרק קמא (דף ב':): \n\n" + ], + [ + "היורש ממיר. שם פ\"ק (דף ב'). \n", + "ומ\"ש הניח בהמה לשני בניו ומת וכו'. מימרא דר\"י פ\"ק דזבחים (דף ה'): \n\n" + ], + [ + "אין קדשי נכרים עושים תמורה וכו'. ריש פירקא קמא דתמורה ובפרק בית שמאי (זבחים מ\"ה) ובערכין (דף ה':) ופסק כרבי שמעון אף על גב דרבי יוסי פליג עליה מפני שבגמרא הביאו ברייתא זו לפשוט בעיא אחרת מרבי שמעון. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל דאפשר עוד לומר דר' יוסי לא פליג ארבי שמעון בהא. \n", + "ומה שכתב אבל מדברי סופרים שהנכרי שהמיר ה\"ז תמורה. כן יש ללמוד ממ\"ש לא ממירים גבי לא נהנים ולא מועלין דהיינו לא נהנים מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא: \n", + "הקדיש הנכרי בהמה שיתכפר בה ישראל וכו'. בריש תמורה בעיא דלא איפשיטא: \n", + "כתב הראב\"ד אין קדשי נכרים עושים תמורה מן התורה א\"א שיבושין יש כאן וכו'. ודבריו מבוארים בריש תמורה ואינם סותרים דברי רבינו דאיכא למימר התם מדאורייתא אבל מדברי סופרים נכרי ממיר: \n\n" + ], + [ + "אחד אנשים ואחד נשים וכו'. משנה בריש תמורה: \n\n" + ], + [ + "קטן שהגיע לעונת נדרים שהמיר וכו'. שם בעיא ואמרינן עלה את\"ל עביד תמורה וכו' נכרי מהו שימיר וכבר נודע דרך רבינו לפסוק כאת\"ל ולפיכך יש לתמוה למה פסק שהוא ספק. ואפשר שרבינו לא היה גורס את\"ל: \n\n" + ], + [ + "אין הכהנים ממירים בחטאת ובאשם וכו'. משנה שם (דף ד':). \n", + "ומה שכתב ואין הכהנים ממירים בבכור וכו'. שם במשנה. \n", + "ומ\"ש אבל הבעלים שהמירו בבכור כל זמן שהוא בביתם עושים תמורה. ברייתא שם (דף ח':). \n", + "ומ\"ש וכן כהן שהמיר בבכור שנולד לו וכו'. נלמד ממתני' וגמרא פ\"ק דתמורה: \n\n" + ], + [ + "אילו של כ״ג עושה תמורה וכו'. פ' הוציאו לו (יומא דף נ' נ״א): \n\n" + ], + [], + [ + "(יא-יב) העופות והמנחות אינם עושים תמורה וכו' עד יצאו קדשי בה\"ב. משנה בפ\"ק דתמורה (דף י\"ג): \n", + "ומה שכתב מה מעשר בהמה הוקש למעשר דגן וכו'. בריש תמורה (דף ג'): \n\n" + ], + [ + "המקדיש בעלת מום קבוע אינה עושה תמורה עד ה״ז עושה תמורה וכו'. משנה פרק הזרוע (חולין דף ק״ל) ופ״ב דבכורות (דף י״ד): \n\n" + ], + [ + "הממיר תמים בבעל מום וכו' עד הרי זה תמורה. משנה פ\"ק דתמורה (דף ט'). \n", + "ומ\"ש בין בבת אחת בין בזו אחר זו. כתב הר\"י קורקוס ז\"ל דיליף לה מדאיפליגו ר\"ל ור\"י שם אליבא דר\"ש אם ממירים וחוזרים וממירין ור\"י אמר כשם שאין ממירין שנים כאחד כך אין ממירין וחוזרין וממירין משמע דאליבא דרבנן שממירין שנים כאחד הוא הדין שממירים וחוזרים וממירים דלא שאני לן בין בזה אחר זה לבבת אחת. \n", + "ומה שכתב ולוקה כמנין הבהמות שהמיר: \n\n" + ], + [ + "אין התמורה עושה תמורה וכו' עד ולא תמורת תמורתו. משנה וגמרא פירקא קמא דתמורה (דף י\"ב). \n", + "ומה שכתב אבל הממיר בבהמה וחזר והמיר בה וכו'. שם (דף ט') אמר רבי יוחנן טעמא דר\"ש כשם שאין ממירין אחד בשנים כך אין ממירין וחוזרים וממירים משמע דלתנא קמא דממירין אחד בשנים ממירין וחוזרין וממירים: \n\n" + ], + [ + "אין ממירים איברים וכו'. משנה פירקא קמא דתמורה (דף י') ופסק כתנא קמא: \n\n" + ], + [ + "הממיר בכלאים או בטריפה וכו'. משנה בסוף פ\"ב דתמורה (דף י\"ז) ואע\"פ שהיא שנויה בשם ר' אלעזר כתב רבינו בפירוש המשנה הלכה כר\"א ואין חולק עליו. וק\"ל שבתוספתא תני דלת\"ק עושים תמורה. וי\"ל שמאחר שבמשנתנו לא הזכירו כן משמע דסבר תנא דמתני' דליתא לההיא תוספתא: \n\n" + ], + [ + "הרובע והנרבע הרי הם כבעל מום וכו'. תוספתא פרק קמא דתמורה: \n\n" + ], + [ + "בהמה שחציה קדש וחציה חולין וכו'. תוספתא פרק קמא דתמורה שם: \n\n" + ], + [ + "כל החטאות שדינם שימותו וכו' עושה תמורה: \n\n" + ], + [ + "המפריש נקבה לפסחו או לעולתו וכו' עד סוף הפרק. ברייתא פ\"ג דתמורה (דף י\"ט כ'): \n\n" + ] + ], + [ + [ + "התמורה הוא שיאמר בעל הקרבן וכו' עד ואינה תמורה. משנה בסוף פרק כיצד מערימין (תמורה דף כ״ו): \n\n" + ], + [ + "היו לפניו שתי בהמות וכו'. שם (דף כ\"ז) על המשנה הנזכרת רב אשי אמר אפי' בבעל מום נמי משכחת לה (תחת זו) לישנא דאחולי ומשכחת דהוי לישנא דאתפוסי ידו אקדש חול הוי ידו אחול קדש הוי: \n\n" + ], + [ + "היו לפניו שלש בהמות וכו'. שם כל אלו בעיות נתפשטו באת\"ל חוץ מאחת שעלתה בתיקו ופסק בה להקל משום דאין מלקין על הספק: \n\n" + ], + [ + "האומר הרי זו תמורת עולה ושלמים דבריו קיימים וכו' עד סוף הפרק. משנה וגמ' שם (דף כ\"ה) וכר\"י: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כיצד דין התמורות ליקרב וכו' עד שאינה טעונה לחם. משנה בפרק ג' דתמורה (דף י\"ח): \n", + "תמורת הפסח וכו'. בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ו:) אמתני' דאמר ר' יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה וכו' איפליגו רבה ור' זירא ופסק רבינו כר' זירא ולא ידעתי למה דלכאורה משמע דהלכתא כרבה: \n\n" + ], + [ + "תמורת הבכור והמעשר וכו' עד כך אין פודין תמורתן. משנה בפרק ג' דתמורה (דף כ\"א): \n\n" + ], + [ + "בהמה שהקדישה חציה עולה וכו'. בתוספתא פרק ג' דתמורה. \n", + "ומ\"ש וכן כל בהמת הקדש שאינה קריבה מפני תחלת הקדשה הרי תמורתה כמוה. נלמד מהתוספתא הנזכרת: \n", + "אמר חצי בהמה זו תמורה וכו'. בפ' כיצד מערימין (תמורה דף כ״ו) אמר אביי הכל מודים היכא דאמר חצייה עולה וחצייה מעשר ד״ה עולה קריבה היכא דאמר חציה תמורה וחציה מעשר מאי תמורה קריבה שכן נוהגת בכל הקדשים או דילמא מעשר קריבה שכן מקדש לפניו ולאחריו תיקו. ופירש״י חציה עולה וחציה מעשר ד״ה עולה קריבה אפי' נתכוון מתחלה לכך דלא חשיבא מלתא בתרייתא מידי דאין מעשר קדושה כה״ג אלא דרך מנין ויהא הוא עשירי והוא הדין נמי אם אמר חציה עולה וחציה תמורה לא חיילא תמורה לגבי עולה דלא קאי שום בהמה גביה שהוא ממיר בה אלא חציה מעשר וחציה תמורה ותרוייהו כי הדדי נינהו וכו' עכ״ל. ורבינו נראה שהיה גורס הכל מודים היכא דאמר חצייה תמורה וחציה עולה ד״ה עולה קריבה חציה עולה וחציה מעשר תקרב עולה חציה תמורה וחציה מעשר הרי זה ספק ואינה קריבה וגירסא זו מתפרשת על דרך פירש״י. והראב״ד פירש בענין אחר שכתב וז״ל א״א לישנא דגמ' הכל מודים וכו' דילמא להכי איכוון מעיקרא: \n\n" + ], + [ + "המקדיש בעל מום עובר וכו'. משנה פרק הזרוע (חולין דף ק״ל) ופרק ב' דבכורות (דף י״ד). \n", + "ומה שכתב אינה קריבה ואינה נפדית. בפרק ב' דבכורות (דף ט\"ו) בגמרא: \n\n" + ], + [ + "כל התמורות שהיו בעלי מומין קבועין מתחלתן וכו'. משנה בסוף פרק שני דתמורה (דף ט\"ז) חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע ואין יוצא וכו': \n\n" + ], + [ + "עולה שנתערבה בזבחים וכו'. תוספתא ספ\"ג דתמורה וז\"ל עולה שנתערבה בזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא (בדמי) יפה שבהן זבח ובדמי יפה שבהן עולה המיר באחת מהן ואין יודע באי זו מהן המיר הרי זה מביא מעות או זבח מתוך ביתו ואומר אם תמורת עולה היא הרי זה שלמים אם תמורת שלמים הוא זה הרי זה עולה והרי הן כשני זבחים שנתערבו זה בזה. חזר והמיר באחת מהן ואין ידוע באי זה מהן המיר הרי זה מביא מעות או זבח מתוך ביתו ואומר אם תמורת תמורה היא זו חולין היא (זו עולה) [הרי] היא שלמים אם תמורת שלמים היא זו הר\"ז עולה והרי הן כזבח ותמורה שנתערבו זה בזה עכ\"ל. פירוש בזבחים בשלמים ומביא זבח אחר מתוך ביתו פי' זבח זה בהמת חולין: \n", + "כתב הראב\"ד עולה שנתערבה בזבחים וכו'. אמר אברהם כל זה מועתק מן התוספתא וכו': \n", + "ובעל מ\"ע כתב וז\"ל לשון התוספתא שהגיע לידי הרמב\"ם ז\"ל אין בו שיבוש וגם לא בדברי עצמו והצעת ההלכה כך היא עולה שנתערבה בזבחים פירוש באחד משאר זבחים ד\"מ והמיר באחת מהן שאמר על בהמת חולין הרי זו תמורת זו אע\"פ שהוא מכיר הבהמה שהמיר בה אין ידוע לנו אם זו השלישית תמורת עולה או שלמים מפני ספק התערובת שאירע בשתים הראשונות מביא בהמה אחרת ר\"ל בהמה רביעית כדי לתקן הבהמה השלישית ואומר אם תמורת עולה היא השלישית על המעורבת הרי זו רביעית שלמים כלומר בתחלת הקדש אני מקדישה עתה שלמים ואם תמורת שלמים היא השלישית שאמרתי על המעורבת הרי זו הרביעית עולה כלומר בתחלת הקדש אני מקדישה עתה עולה ונמצאת בהמה שהביא רביעית עם התמורה השלישית כעולה ושלמים שנתערבו זה בזה ותמורותיהן כיוצא בהן דממ\"נ אחת מהשלישית והרביעית עולה והאחרת שלמים האחת מדין תמורה והאחרת מדין תחלת הקדש בתנאי שהתנה והן בדמיון הראשונה והשנייה שנתערבו ולא הוכרו לדעת אי זו מהן עולה ואי זו מהן שלמים חזר והמיר באחת משתיהן כלומר אמר על בהמה חמישית הרי זו תמורת זו על אחת מהשתים האחרונות שהן השלישית והרביעית ואין ידוע באי זה ר\"ל באי זו משתים האחרונות המיר אם בתמורה שהיא השלישית והרי זו החמישית תמורה ואם ברביעית שהוא בתחלת הקדש המיר והרי זו החמישית בתמורת תחלת הקדש שהקדיש הרביעית בתנאי ומה תקנה יש בה מביא זבח אחר כלומר בהמה ששית תמימה הראויה לזבח מתוך ביתו כלומר שהיא חולין ואומר על התמורה השנייה שהיא החמישית אם תמורת תמורה היא זו וקי\"ל דאין תמורה עושה תמורה הרי הששית שהביא חולין כלומר שאין צורך לחלל החמישית שהרי היא חולין משכבר המירה בתמורה ואם תמורת עולה או שלמים היא החמישית שאמרנו שהביא בתמורת השניה הרי זו הששית שהביא עתה עולה או שלמים שתתחלל בה קדושת החמישית המסופקת והרי דין זו הששית שהביא בתמורת השניה לחלל ספק התמורה השנייה שהיא החמישית כשהיא עומדת עם התמורה והשניה בעצמה שתיהן עומדות לפנינו החמישית והששית בזבח שהרי זבח אחר הוא שהביא ששית ותמורה שהיא החמישית שנתפסה שניה בספק תמורת העולה והשלמים ותמורותיהן כיוצא בהן ע\"כ פירוש דבריו ודברי התוספתא על נוסחא אמיתית ופירוש נכון ע\"כ לשון המ\"ע. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב וז\"ל ביאור דברי רבינו זו שעולה נתערבה בשלמים והמיר באחת שתערובת זה נמצא שזו התמורה ספק עולה ספק שלמים לצאת ידי ספק של התמורה צריך להקריב עולה ושלמים לכך צריך להביא בהמה אחרת ויאמר אם זו תמורת עולה שנמצא שגם היא צריכה ליקרב עולה זה אני מקדיש לשלמים ואם זו היא תמורת שלמים זאת אני מקדיש לעולה ונמצא עתה התמורה וזאת הבהמה האחת עולה והאחת שלמים ממ\"נ אחת מכח התמורה ואחת הקדיש הוא ואין ידוע איזו יקריב עולה ואיזו יקריב שלמים ולכן ירעו עד שיסתאבו ויביא עולה ושלמים ונמצא שלתקן התמורה הוצרכנו להקדיש אחת תחילה וכשיוממו השתים יחללם על שתים אחרות וכן הוא לשון התוספתא עולה שנתערבה בזבחים וכו' והחלוקה הראשונה שאמרו בה ירעו לא שייכא לדין תמורה אלא היא הקדמה להודיענו אחר שיביא הבהמה ויקדיש אותה והרי שתיהן אחת עולה ואחת שלמים ואין ידוע מה דינם לכך הקדימה להודיע דינם ורבינו כבר ביאר הדין בפרק ששי מהל' פסולי המוקדשין וכדברי הר\"א יש תקנה אחרת שאין צריך רק לשתי בהמות תמות מתחלה וימתין עד שתומם התמורה כי ממ\"נ צריך להמתין וכן גם לדרך רבינו ויביא שתי בהמות ויאמר אם זו תמורת העולה זו שלמי נדבה ואם זו תמורת השלמים זו עולת נדבה. ונראה שסובר שגם כוונת התוספתא הוא כן שכשיפול בה מום יביא שתים מתוך ביתו וכו' ובודאי לפי זה לא שייך בעולה ושלמים שנתערבו וכו' אלא שלדעת הר\"א נפקותא של זה לחזר והמיר וזה שאמר כל זה מועתק מהתוספתא וכו'. מ\"מ לשון התוספתא כדברי רבינו היא שמביא תחלה זבח ואח\"כ אמר הרי שתיהן כשני זבחים והדבר מוכרח לפ\"ז דהיינו בעולה ושלמים ואין יודע איזו עולה ואיזו שלמים ובא להשלים להודיע דין תקנת תמורה זו דהוי כנתערבו ואח\"כ מתחיל בדין אחר דהיינו חזר והמיר וכו' ולדעת הר\"א מה שאמרו והרי הם כשני זבחים הוא הקדמה להן חזר והמיר וכו' ומה שאמרו תחלה מביא זבח על כרחין צריך שתים שא\"א לסברתו לתקן אלא בשתים וגם צריך להיות כל זה אחר שנפל בה מום כי אין חילול עד שיפול בו מום ולדעת רבינו אין זבח זה חילול רק הקדש מחדש. אלא שקשה למה הוצרכו לעשות תערובת זבח עתה כיון שסוף סוף צריך להביא שתים עולה ושלמים ימתין עד שתומם כדברי הר\"א ובדין חזר והמיר שאמרו בתוספתא גם זה לדעת רבינו על הדרך שכתב שיקדיש עתה מחדש אותו זבח שמביא ויאמר אם זו שהמרתי המרתי בתמורה אינה כלום וזה הזבח שאני מביא חולין הוא ואם המרתי בשניה שהקדשתי אני מקדיש זבח זה שאני מביא באופן אם אותה תמורת עולה שהזבח הראשון שהקדשתי היה עולה כי התמורה היה שלמים זה אני מקדיש לשלמים ואם היה שלמים זה אני מקדיש לעולה וזה שכתב רבינו אם תמורת עולה או שלמים ה\"ז שהביא עולה או שלמים כלומר אם תמורת עולה זו שלמים ואם תמורת שלמים זו עולה גם בזה כתב הר\"א ולפיכך כשחזר והמיר באחת מהן וכו' ע\"כ: \n\n" + ], + [ + "שלמים שנתערבו בבכור או במעשר וכו'. תוספתא בפ' הנזכר: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כיצד דין ולדות ולד שלמים ולד תמורת שלמים הרי אלו כשלמים וכו'. משנה פרק ג' דתמורה (דף י\"ז). \n", + "ומה שכתב במה דברים אמורים בולדות עצמם אבל ולדי ולדות אינם קריבים וכו'. שם וכרבי יהושע בן לוי: \n\n" + ], + [], + [ + "השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבעה חי וכו'. כך היא הגירסא הנכונה והיא ברייתא בפירקא קמא דתמורה (דף י':) וקסבר האי תנא ולדות קדשים ממעי אימן הם קדושים ואף על גב דאיכא תנא דפליג ואמר בהוייתן הם קדושים משמע לרבינו דהלכה כהאי תנא מדאמרינן בריש פרק כיצד מערימין (תמורה דף כ״ה) דרבן שמעון בן גמליאל סבר כההוא תנא משמע דרבנן פליגי עליה והלכתא כוותייהו. אבל יש לתמוה דהוה ליה למפסק כרבן שמעון בן גמליאל דכל מקום ששנה במשנתנו הלכה כמותו וצריך עיון: \n\n" + ], + [ + "ולד תמורת האשם וכו'. משנה פרק ג' דתמורה (דף כ':). \n", + "ומ\"ש ואם ילדה זכר אחר שהקריב אשמו. שם אמר רב נחמן וכו' מחלוקת לפני כפרה אבל לאחר כפרה דברי הכל הוא עצמו יקרב עולה ופריך והא תני רב חנניה לסיועי לריב\"ל ואסיק בקשיא ומשמע לרבינו דכיון דלא אסיקנא בתיובתא לית לן למדחייה לדרב נחמן ורבה בר אבוה מהלכתא לשוויינהו טועים. ואפשר דבגירסת רבינו לא הוה מסיק לה בקשיא אלא הוה מתרץ לה. והראב\"ד כתב א\"א זה אין לו שורש וכו'. וכבר כתבתי טעם לדברי רבינו. ולענין מה שהקשה הראב\"ד כתב הר\"י קורקוס ז\"ל די\"ל דמפריש נקבה לעולה עיקר הקדושה אינה קריבה וכיון דאימיה לא קרבה גם הולד לא יקרב אבל ולד תמורת אשם עיקר הקדושה זכר היה וקרב ונהי דתמורה הלכתא גמירי לה ולד תמורה נהי דאשם א\"א שיקרב מידי קדושת מזבח לא נפיק ובנולד קודם שהקריב דאיכא למיחש לאיחלופי גזרו שלא יקרב הוא עצמו אלא דמיו ובהכי לא אתי לאיחלופי לרבנן כיון שהוא עצמו אינו קרב אבל נולד אחר שהקריב אשמו אפילו יקריב הולד עצמו עולה לא שייך איחלופי ולפיכך לא גזרו עכ\"ל: \n", + "הפריש נקיבה לאשמו וכו'. פשוט פרק ג' דתמורה (דף י\"ט). \n", + "ומ\"ש ואם כבר הקריב אשמו יפלו דמיהם לנדבה. שם במשנה: \n\n" + ], + [ + "ולד תמורת העולה וכו'. משנה שם (דף י\"ח:). \n", + "ומ\"ש הפריש נקבה לעולתו וילדה וכו'. גם זה משנה שם ופסק כת\"ק: \n", + "כבר ביארנו במעשה הקרבנות וכו': וב\"ד מקריבים באותם המעות עולות נדבה וכו' עד ונסכיה משלו. משנה בפרק ג' דתמורה (דף כ':): \n\n" + ], + [ + "ולד המעשר תמורת המעשר וכו'. ג\"ז משנה שם (דף כ\"א): \n\n" + ], + [ + "ולד תמורת הפסח וכו'. שם משמע הכי: \n", + "הפריש נקבה לפסחו וילדה וכו'. שם (דף י\"ט): \n\n" + ], + [ + "ולדות הקדשים שיצאו דרך דופן וכו': \n\n" + ], + [ + "ולד בעלת מום וכו'. בפירקא קמא (דף י') פלוגתא דבר פדא ור\"י ופסק כר\"י: \n\n" + ], + [ + "קדשים שהפילו וכו'. משנה בסוף תמורה (דף ל\"ג:): \n\n" + ], + [ + "המשנה את הקדשים וכו'. בסוף פרק המקדיש שדהו (ערכין דף כ״ט). \n", + "ומ\"ש שאין משנים אותן מקדושה לקדושה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית. משנה בפ\"ב דתמורה (דף ל\"ב). \n", + "ומ\"ש כיצד אם הקדיש לבדק ההיכל וכו': כתב הראב\"ד זה לא ידעתי מנין לו וכו'. ומ\"ש והרי הוא מודה שמשנין בדק הבית נראה לי שדייק כן ממה שאמר אם הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק המזבח משמע דוקא מחמור לקל אין משנין אבל מקל לחמור משנין. ואפשר לומר שרבינו סבור שטענה זו שטען הראב\"ד לחלק בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית היא כדאי לומר שבבדק הבית רשאי לשנות מקל לחמור אבל אינה כדאי לומר שיהא רשאי לשנות מחמור לקל. \n", + "ומה שכתב רבינו שאין לוקין על לאו זה. טעמא משום דהוי לאו שאין בו מעשה. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל ואע\"ג דמקדיש בעל מום לוקה התם שאני דבדיבוריה עביד מעשה שמשנה הבהמה מחולין לקדש אבל כאן לא עביד כלום בדיבוריה כי אין דבריו מועילים כלל כמבואר שם גם בבכורות פרק אחרון (דף נ\"ג:) אמרו השתא קדושה חמורה אקדושה קלה לא חיילא קלה אחמורה מבעיא מאי היא דתנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה וכו' מוכח ודאי הכי הוא דלא חיילא ולא אמר כלום ומסתמא כל כמה דלא מפרש שאם עשה חל עכ\"ל: \n\n" + ], + [], + [ + "(יב-יג) כיצד מערימין על הבכור וכו' עד שהבכור ביציאתו הוא שמתקדש. משנה וגמרא ברפ\"ה דתמורה (דף כ\"ד:): \n", + "סליקו הלכות תמורה בס\"ד\n\n" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ] + ], + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות תמורה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Korbanot" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Taharah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Taharah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..b24b0c4dcfe4656998361cf68600b11ddae4edec --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Taharah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,626 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + [ + "הזב והזבה והנדה והיולדת וכו'. בפירקא קמא דכלים מני להו באבות הטומאה: \n", + "ומה שכתב מטמאים כלים במגע. דכתיב וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים. \n", + "ומה שכתב ומטמא אדם במגע ובמשא. דכתיב הנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וכתיב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וכו' ובפרק חמישי דזבים תנן הנוגע בזב ובזבה בנדה וביולדת וכו' מטמא שנים ופוסל אחד וכו' אחד הנוגע ואחד המסיט אחד הנושא ואחד הנישא ותניא בתורת כהנים והדוה בנדתה והזב את זובו מה הזב מטמא במשא אף הזוב מטמא במשא לזכר לרבות את המצורע ולנקבה לרבות היולדת. \n", + "ומה שכתב ומטמא משכב ומושב ומרכב מתחתיו. דכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא. \n", + "ומה שכתב ומטמא מדף על גבו. פרק ד' דזבים ופרק ו' דעדיות (משנה ב') ובתורת כהנים: \n\n" + ], + [ + "אחד זבה קטנה וכו'. בת\"כ יליף לה מקרא. \n", + "ומ״ש או מחמת אונס. בת״כ ובפרק בנות כותים (נדה דף ל״ב ע״ב) יליף לה מקרא. \n", + "ומ\"ש ואחד בעל ב' ראיות וכו'. בפ\"ק דמגילה (דף ח') משנה וגמרא: \n\n" + ], + [ + "קטנה בת יום אחד וכו'. משנה פרק יוצא דופן (נדה דף מ\"ג ע\"ב ומ\"ד ע\"ב): \n\n" + ], + [ + "קטן בן יום אחד מטמא בזיבה. שם (דף מ״ג ע״ב) ובר״פ בנות כותים (נדה דף ל״ג): \n", + "ואחד גרים ועבדים. רפ\"ב דזבים הכל מיטמאין בזיבה אף הגרים אף העבדים בין משוחררים בין שאינם משוחררים. \n", + "ומ\"ש שמטמאין בנדה: \n\n" + ], + [ + "סריס אדם וסריס חמה מטמאין בזיבה וכו'. רפ\"ב דזבים: \n\n" + ], + [ + "אין האשה מטמאה בלובן ולא האיש באודם וכו'. בריש פרק בנות כותים (נדה דף ל״ב ע״ב) ובפרק כל היד: \n\n" + ], + [ + "טומטום ואנדרוגינוס וכו'. רפ\"ב דזבים. \n", + "ומ\"ש לפיכך אין שורפין עליהם תרומה וקדשים ואין חייבים עליהם על טומאת המקדש. שם וטומאתן בספק ומבואר בתוספתא בפ\"ב דזבים: \n", + "ראה לובן ואודם כאחד וכו'. שם ובפרק המפלת עלה כ\"ח ויליף לה מקרא. \n", + "ומ\"ש וכן הנוגע בלובן ואודם שלו כאחד וכו'. שם בתוספתא: \n", + "ומ\"ש הוא עצמו שנגע בלובן ואודם וכו'. שם הוא עצמו שנגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור וגירסא משובשת היא וצריך להגיה חייב: \n", + "וכתב הראב\"ד בלובן ואודם שראה א\"א אולי טעה בלשון התוספתא וחילק וכו'. ואין דברים אלו כדאי לכתוב שטעה טעות גדולה או קטנה שהרי אפשר לפרש התוספתא בנגע בשלו אבל אי קשיא הא קשיא מ\"ש נגע הוא מנגעו אחרים דכיון דבנגעו אחרים אינם חייבים על ביאת המקדש משום דבעינן שתהא טומאת זכר ודאי או טומאת נקבה ודאית מאותו טעם בעצמו יש לפטור בשנגע הוא בעצמו ויש לדחוק ולפרש לשון רבינו כפירוש הראב\"ד דבנגעו טומטום ואנדרוגינוס בשל אחרים מיירי אלא שלשון שראה שכתב רבינו קשה לזה: \n\n" + ], + [ + "דם הנדה או דם הזבה וכו'. משנה פרק יוצא דופן (נדה דף מ״ג ע״ב). \n", + "ומ״ש במגע ובמשא. בריש פרק דם הנדה (נדה דף נ״ד ע״ב) מנא ה״מ דדם הנדה מטמא אמר חזקיה דאמר קרא והדוה בנדתה מדוה כמותה מה היא מטמאה אף מדוה מטמא: \n", + "וכבר ביארנו בענין איסור נדה וכו'. בפ\"ה מהא\"ב. \n", + "ומ״ש אבל אם ראתה דם ירוק הרי הוא טהור וכו'. משנה פ' כל היד (נדה דף י״ט) וכחכמים. \n", + "ומ\"ש שהרוק מתעגל ויוצא. שם בגמרא: \n\n" + ], + [ + "אשה שיצא הולד מדפנה וכו'. בר״פ יוצא דופן (נדה דף מ״א:) אמרינן דביוצא ולד ודם דרך דופן ר״ש מטהר וחכמים מטמאים ובמקור מקומו טמא פליגי מר סבר מקור מקומו טמא ומר סבר מקור מקומו טהור ופירש״י רבנן סברי טיפה עצמה מטמא במגע משום דנגעה במקור ומקור מקומו טמא ואיתמר עלה אמר ריש לקיש לדברי המטמא בדם מטמא באשה לדברי המטהר בדם מטהר באשה רבי יוחנן אמר אף לדברי המטמא בדם מטהר באשה ויליף ר״י מקרא שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה וידוע דהלכה כר״י: \n\n" + ], + [ + "מקור האשה שנעקר וכו'. שם מקור שנעקר ונפל לארץ טמאה וכו' למאי אילימא לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכה אלא לטומאת ערב ופירש\"י שנעקר חתיכת בשר: \n", + "וכן מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות וכו'. שם אמר ר\"י מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות טמאה למאי אילימא לטומאת שבעה ה' דמים טמאים באשה ותו לא אלא לטומאת ערב ודוקא תרתי אבל חדא אימא מעלמא אתיא. ופירש\"י טיפי מרגליות דם לבן וצלול. לטומאת ערב מפני שנגע במקור ונוגע בה. מעלמא מן הצדדין: \n\n" + ], + [], + [ + "זובו של זב מאבות הטומאות וכו' ומטמא במגע ובמשא. פ״ק דכלים ובפרק דם הנדה (נדה דף נ״ד ע״ב) יליף לה מקרא. \n", + "ומ״ש בכל שהוא. משנה ר״פ יוצא דופן (נדה דף מ'): \n", + "ראיה ראשונה של זב וכו'. בריש זבים וכב\"ה. \n", + "ומ״ש בין מאיש קטן. בפרק בנות כותים (נדה דף ל״ב ע״ב) בעיא דאיפשיטא והיינו למגע אבל למשא לא מטמא אלא בשתי ראיות דאז מקרי זב אבל בראיה אחת לא מיקרי זב כמו שלמדו שם מהכתובים. \n", + "ועל מ\"ש רבינו בין מאיש גדול בין מאיש קטן, כתב הראב\"ד א\"א אין לשונו מיושר. טעמו לומר שעל מ\"ש והרי היא כש\"ז לא יצדק לומר בין מאיש קטן אבל טומאת ראיה ראשונה של זב בקטן אינו אלא מטעם שהיא תחלת זוב והכתוב הקיש בזב קטן לגדול כמו שמפורש בפרק בנות כותים עלה ל\"ד ורבינו גם כן לכך נתכוון. \n", + "ומ\"ש וכן המשכבות והמושבות וכו'. בסוף נדה (עב:) ובתוספתא דזבים פרק קמא וכבית הלל: \n", + "ראה אחת מרובה כשתים וכו'. בתוספתא דזבים וכב\"ה: \n\n" + ], + [ + "ראיה ראשונה של מצורע וכו'. בפרק בנות כותים עלה ל\"ד ל\"ה וכדאסיק אביי: \n\n" + ], + [ + "רוק הזב ושכבת וכו'. בפ״ק דכלים זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו וכו' מטמאים במגע ובמשא ובר״פ דם הנדה (נדה דף נ״ה ע״ב) יליף רוקו מדכתיב וכי ירוק הזב בטהור ומרבי ליה בין לטומאת מגע בין לטומאת משא ומימי רגליו מייתי לה (דף נ״ו) מדתניא זובו טמא וזאת לרבות מימי רגליו ושכבת זרעו מייתי לה בס״פ כיצד הרגל (דף כ״ה) מק״ו ור' יהושע נתן טעם לש״ז דמטמא אף במשא משום דא״א בלא צחצוצי זיבה כל שהוא ומשמע לרבינו דה״ה למימי רגליו וכתב רבינו טעם זה שהוא יותר פשוט וקצר. ומ״כ מאי דמטמא מימי רגליו מהאי טעמא ק״ל דבנדה יליף מוזאת ואפשר לתרץ דגמרא יליף מוזאת לומר דאפילו ר״א דמטהר ממשא לש״ז דסבירא ליה כיון דכתיבא ביה ש״ז לא מטמאה הכא מודה מרבויא דוזאת אבל לדידן דקי״ל כר' יהושע דא״א וכו' ה״ה למימי רגליו וראיה לדבר דאמרינן בתורת כהנים זאת תורת הזב מה הזב וכו' ומייתי לה בנדה (דף כ״ב) ובתר הכי בת״כ יכול אף מימי רגלים יהו סותרים וכו' ומהי תיתי שיהו סותרים והא ש״ז גופא לא סתרא אלא משום צחצוחי זיבה אלא ודאי משום דמימי רגליו נמי אי אפשר בלא צחצוחי זיבה קאמר הכי. וממ״ש רבינו פ״ק דכלים נראה דתרוייהו נפקי מוזאת ויהיב רבינו טעמא מאי שנא דמרבינן הני טפי מאחריני משום דא״א להו בלא צחצוחי זיבה. ואפשר שלזה נתכוון רבינו כאן עכ״ל: \n\n" + ], + [ + "אחד זב ואחד נדה ויולדת וזבה וכו': \n\n" + ], + [ + "תשעה משקין בזב וכו'. בריש פרק דם הנדה (נדה דף נ״ה ע״ב) ובת״כ. \n", + "ומה שכתוב בספרי \n", + "רבינו כמותו טעות סופר הוא וצריך להגיה ולכתוב כמותן ובזה יבא לשונו דבור על אפניו הרי אלו שלשה מן הזב וחביריו כמותן משאר האדם כלומר כשם ששלשה אלו טהורים משאר האדם כך הם טהורים כשהם מהזב וחביריו הנזכר בראש הפרק. \n", + "ועל מה שכתב רבינו כל אחד מאלו כמשקין טמאים שאין מטמאין אדם כתב הראב\"ד א\"א אף בזה טעה וכו'. מ\"ש משמעתא קמייתא דאלו דברים דמסכת ברכות (דף נ\"א ע\"ב) היינו לומר דגבי מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים משמע דבכל שהוא מטמו כלי וידים כי אין רגילות להיות נדבק רביעית בידים ולא בכלי ואני אומר שמאחר שדבריו יכולים להתפרש דלא מיירי אלא לענין מגע אין כאן טעות: \n", + "כיחו וניעו ומי האף וכו'. בריש פרק דם הנדה (נדה דף נ״ה ע״ב). \n", + "ומ\"ש ורירו. בתוספתא פרק בתרא דזבים. \n", + "ומ\"ש ובכלל הרוק הן חשובים, כלומר ומשום הכי לא מנה אלא ג' דאל\"כ שבעה מיבעי ליה: \n", + "דם היוצא מפי האמה וכו'. שם (בנדה דף נ\"ו) זובו טמא הוא [הוא טמא] ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא ומשמע דהיינו ודאי לענין שלא יטמא כזב אבל מטמאין כמשקין טמאין וכן מפורש בתוספתא דזבים פרק אחרון: \n", + "ומ\"ש היה מוצץ ורוקק דם וכו'. בפרק מצות חליצה עלה ק\"ה יבמה שרקקה [דם] תחלוץ לפי שא\"א לדם בלא צחצוחי רוק מיתיבי יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא ת\"ל זובו הוא זובו טמא ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא ל\"ק כאן במוצצת כאן בשותת: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "דם הנדה וכו'. אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח וכו'. ריש פרק דם הנדה (נדה דף נ״ד ע״ב) ויליף לה מקראי. \n", + "ומה שכתב ואם היו המים הפושרין בתחלתן וכו'. שם פלוגתא דתנאי ופסק לחומרא בדאורייתא: \n", + "וכתב הראב\"ד אם שורין אותו א\"א נ\"ל דלא בעינן מעת לעת אלא לשרץ ונבילה עכ\"ל. טעמו משום דבאינך שהם דברים רכים בשרייה כל דהו סגי להו אבל מפשט דברי המשנה משמע כדברי רבינו וכך הוא דעת התוספות: \n\n" + ], + [ + "פשתן שטוואתו נדה וכו'. פרק התערובות עלה ע\"ט: \n\n" + ], + [ + "זב שהניח פיו על פי הכוס עד כשהן נדות. תוספתא פ\"ה דטהרות אלא שבנוסחא דידן כתוב במי רגלים או ביין אין רואים אותם כאילו הם מים ונ\"ל שט\"ס הוא: \n\n" + ], + [ + "כתב הראב\"ד זב שנשך את הפת ואת הבצל המסיטן טהור א\"א מצאתי בשתי נסחאות טמא בשתיהם ומה שחילקן וכו'. ונוסחת רבינו נכונה שאין עליה תשובה לומר למה חילקן ולא עירבן ורבינו שמשון הביא תוספתא זו בפרק רביעי וגירסתו כגירסת רבינו: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "ומ\"ש רבינו שואלים כלי מי רגלים. רבינו לא גריס כלי וכן נמצא בספר רבינו כתיבת יד דל\"ג כלי: \n\n" + ], + [ + "חרס שהיה הזב וכו'. ג\"ז שם בתוספתא וכראב\"י ובפרק התערובות עלה ע\"ט: \n\n" + ], + [ + "זבה שנעקרו מימי רגליה. בפרק יוצא דופן (נדה דף מ\"ב) בעיא דלא איפשיטא ואף על גב דאמר רבה בבעיא בתרייתא את\"ל לא פסק רבינו כן משום דגמרא אמר תיקו בהאי בעיא דזבה. \n", + "ומה שכתב וכן עכו\"ם שנעקרו מימי רגליה וכו'. גם זה שם בעיא דלא איפשיטא: \n\n" + ], + [ + "העבדים מטמאים בזיבה ובנדה וכו'. ברפ\"ב דזבים תנן דעבדים אפילו שאינם משוחררים מטמאים בזיבה. \n", + "ומ\"ש אבל העכו\"ם אין מטמאים וכו' וחכמים גזרו וכו'. בפרק בנות כותים עלה ל\"ד. \n", + "ומ\"ש זכרים ונקבות. שם אמרינן דב\"ש מפלגי בין זכרים לנקבות וב\"ה לא מפלגי. \n", + "ומ\"ש והוא שיהיה הזכר בן ט' שנים ויום אחד ולמעלה והנקבה בת ג' שנים ויום אחד ולמעלה. פ\"ב דע\"ז (דף ל\"ז) במסקנא: \n", + "בעת שגזרו עליהם לא גזרו על שכבת זרע שלהם כו'. בפרק בנות כותים (נדה דף ל״ד): \n", + "נמצאת למד. ודם הנכרית כרוקה וכמימי רגליה וכו'. בפרק בנות כותים וכבית הלל: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "בועל נדה כנדה. מבואר בתורה ואם שכוב ישכב איש אותה ותהי נדתה עליו. \n", + "ומה שכתב ומטמא אדם במשא וכו'. כן משמע בפירקא קמא דכלים דתנן למעלה מהם בועל נדה משמע שיש בהם כל החומרות שהוזכרו בקודמין כן נראה שהוא דעת רבינו: \n\n" + ], + [ + "אין משכב בועל נדה ומרכבו וכו'. בפ״ק דכלים למעלה מהם בועל נדה שהוא מטמא משכב תחתון כעליון ובריש פרק בנות כותים (נדה דף ל״ב ל״ג) דהיינו לומר דאי איכא עשר מצעות זו על זו שיהיה תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב שאינו מטמא אלא אוכלים ומשקים ולא אדם וכלים. \n", + "ומה שכתב ולמה נגרעה טומאת משכבו וכו'. שם ובתורת כהנים: \n\n" + ], + [ + "אחד הבא על הנדה או על וכו'. בסוף נדה (דף ע\"ב). \n", + "ומה שכתב אחד המערה ואחד הגומר. משנה פרק הבא על יבמתו (יבמות דף נ״ג ע״ב) ובתורת כהנים פרשת מצורע. \n", + "ומה שכתב בין גדול שבא על הקטנה וכו'. במה דברים אמורים כשהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד והנבעלת היתה בת שלש שנים ויום אחד וכו'. פרק יוצא דופן (נדה דף מ״ד מ״ה). \n", + "ומה שכתב וכן בועל הזב וכו'. בסוף נדה (דף ע\"ג). \n", + "ומה שכתב ואחד הנוגע בזב או הנבעלת מן הזב. נדה שם: \n\n" + ], + [ + "הנדה והזבה כו' כולן מטמאות למפרע מעת לעת וכו'. בריש נדה וכחכמים דשקלי וטרו אמוראי לפרושי מילתייהו ופרט רבינו את אלו x מפני שבפרק יוצא דופן (נדה דף מ״ב) פרטום שהרי על כל הנשים אמרו בריש נדה. ואפשר דלרבותא נקט הני וכ״ש אחרות והני בכלל דקתני מתני' הן. \n", + "ומ\"ש ועד שלאחר התשמיש הרי היא כפקידה ושלפני תשמיש אינו כפקידה וכו'. שם עלה ה' אמר רב יהודה אמר שמואל עד שלפני תשמיש אינו [ממעט] כפקידה מ\"ט א\"ר קטינא וכו' מתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין ולסדקין: \n\n" + ], + [ + "אשה שיש לה וסת וכו'. משנה שם: \n", + "הגיע שעת וסתה ולא בדקה עצמה וכו'. משנה פרק בנות כותים (נדה דף ל״ט). \n", + "ומ\"ש ואם מצאה עצמה טהורה וכו'. שם פלוגתא דרב ושמואל וידוע דהלכה כרב באיסורי: \n\n" + ], + [ + "כל אשה שיש לה וסת וכו'. משנה בנדה פרק האשה (דף ס\"ג). \n", + "ומה שכתב היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסת וכו' עד עת שמצאה דם. נדה שם: \n\n" + ], + [ + "הרואה כתם וכו'. פרק קמא דנדה (דף ה') כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן וכתב רבינו עד עת הפקידה אפילו הוי טפי ממעת לעת ואם כן הוא חמור יותר מראייתה דאילו בראייתה תופס הזמן המועט כמו שנתבאר וכאן תולה בפקידה דוקא דומיא דבגד דהוי טמא למפרע אפילו ימים רבים עד שעת בדיקה: \n", + "וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל וטעם יש בדבר דאילו רואה עתה אין טעם להחמיר עליה למפרע ביותר ממעת לעת אמנם כתם שאינה יודעת מתי יצא דם זה מגופה יש להחמיר ולומר דסמוך לפקידה יצא עכ\"ל. \n", + "ומה שכתב וכן הבגד שנמצא עליו כתם וכו'. בפרק דם הנדה (נדה דף נ״ו ע״ב): \n", + "ומה שכתב אפילו כבסתו ולא בדקתו וכו'. שם אסיקנא דעד שעת כיבוס חזקתו בדוק ומשמע דהיינו דוקא בסתמא אבל אם אומרת שהיא יודעת שלא בדקתו טמא. \n", + "ומה שכתב ואפילו נמצא הכתם לח. שם במשנה (דף נ\"ז ע\"ב): \n\n" + ], + [ + "וכל הנשים שדיין שעתן וכו'. בפירקא קמא דנדה עלה ה' פלוגתא דתנאי ופסק כרבי חנינא בן אנטיגנוס לגבי רבי מאיר משום דרבי מאיר מחמיר בכתם מבראייתה ובסוף פרק הרואה כתם (נדה דף נ״ח ע״ב) תנן דאמר רבי עקיבא שלא אמרו חכמים בכתמים להחמיר אלא להקל. \n", + "ומה שכתב כל אלו הנשים הטמאות למפרע וכו'. שם (דף ה') לא פליג ר' חנינא בן אנטיגנוס אלא בנשים שדיין שעתן אבל בשאר נשים מודה שכתמן כראייתן ותניא תו התם (דף ו') הרואה דם מטמאה מעת לעת ומה היא מטמאה משכבות ומושבות אוכלים ומשקים וכלי חרס המוקפים צמיד פתיל ואינה מטמאה את בועלה למפרע וכו' הרואה כתם מטמאה למפרע ומה היא מטמאה אוכלין ומשקין משכבות ומושבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל וכו' ומטמאה את בועלה ומסיק התם דמעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים. \n", + "ומה שכתב וכן רוקן ומימי רגליהם טמאים למפרע. נראה דיליף לה בקל וחומר מכלי חרס המוקף צמיד פתיל. \n", + "ומה שכתב אבל אינה מטמאה את הבועל למפרע משום בועל נדה אלא משום נוגע בלבד. בפרק כל היד עלה ט\"ו כששהתה מעת לעת ומפקידה לפקידה בעלה מטמא משום מגע ואינו מטמא משום בועל ופירש רש\"י מטמא משום נוגע [במעת לעת בנדה] טומאת ערב בספק דרבנן לתלות ואינו מטמא משום בועל לטמא טומאת ז' ואפילו לתלות. \n", + "ומה שכתב אבל הרואה כתם הבועל אותה וכו'. שם במשנה (דף י\"ד) מודים חכמים לרבי עקיבא ברואה כתם שהיא מטמאה את בועלה ואמרינן בגמרא (דף ט\"ו) דמכאן ולהבא דוקא קתני דמטמאה את בועלה לרבנן דהלכתא כוותייהו: \n", + "ומה שכתב רבינו אבל הרואה כתם הבועל אותה וכו'. לשון אבל אינו נוח לי ונמצא בספר כתיבת יד כתוב וכל במקום אבל והיא הגירסא הנכונה: \n\n" + ], + [ + "מעוברת שהוציא העובר את ידו והחזירה וכו'. בפרק המפלת (נדה דף כ״ח) ומסיק דלחומרא הוא דקאמר רב הונא ומדרבנן אבל ימי טוהר אין נותנין לה דלאו לידה היא עד שיצא רובו וזה שכתב רבינו טומאת יולדת (י״ד) וכו' מדברי סופרים: \n", + "וטומאת מעת לעת או מפקידה לפקידה. בפרק כל היד (נדה דף ט״ו) אמרו מעת לעת דרבנן: \n", + "וטומאת וסתות. בפרק כל היד פסקו התוספות דווסתות דרבנן דר״נ דהוא בתרא מוקי התם (דף י״ו) פלוגתא דרב ושמואל בהכי ולרב הוו דרבנן וקיימא לן כרב באיסורי וכן יש שם מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע בזה ורבי יהושע סבר דהוי דרבנן וכן יש מחלוקת חכמים ורבי מאיר בזה וחכמים סברי דהוו דרבנן וכ״פ בשאלתות וכ״פ ר״ח. וטומאת כתמים בפרק כל היד ובפרק הרואה כתם (נדה דף נ״ז נ״ח) אמרו שהיא מדרבנן: \n", + "ומ\"ש לפיכך אין שורפין עליהם וכו'. ברייתא פירקא קמא דנדה (דף ו'). \n", + "ומ\"ש וכן חולין שנעשו על טהרת הקדש וכו'. גבי מעת לעת שבנדה איכא תרי לישני התם ופסק כלישנא בתרא ואע\"ג שהוא להחמיר בדרבנן משום דאלישנא קמא פרכינן פירכי טובא ושני להו בשינויי דחיקי ועוד כי בסוף הסוגיא (דף ז') הקשו על חולין הטבולים לחלה שאמרו שם דחמירי וגזרו בהו טומאה והא מעת לעת שבנדה שלא גזרו בה דאמר מר קבלה מיניה רב שמואל בחולין שנעשו על טהרת הקדש ולא בחולין שנעשו על טהרתן תרומה משמע דהכי קי\"ל כיון דפריך מינה בסתמא ומשני התם דלא דמו דהתם אין תרומה מעורבת בהם אבל חלה מעורבת בהם ואבע\"א הנח מעת לעת דרבנן ופסק כפירוש שני להקל בדרבנן: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "ארבע נשים דיין שעתן וכו'. משנה פ\"ק דנדה. \n", + "ומה שכתב היתה בחזקת מעוברת וכו'. ברייתא שם (דף ח' ע\"ב). \n", + "ומה שכתב ראתה דם ואח\"כ הוכר עוברה וכו'. שם (דף מ') בעיא דאיפשיטא: \n", + "איזו היא מניקה וכו'. ברייתא שם (דף ז' ע\"ב). \n", + "ומ\"ש אפילו מת בנה וכו'. שם במשנה וכחכמים. \n", + "ומ\"ש אבל אחר כ\"ד חדש וכו'. שם (דף ט') בברייתא וכרבי יהודה ורבי יוסי ור\"ש לגבי ר\"מ: \n", + "איזו היא בתולה וכו'. שם במשנה (דף ו' ע\"ב). \n", + "ומ\"ש או ילדה וכו'. ברייתא שם: \n", + "איזו היא זקנה וכו'. שם במשנה. \n", + "ומ\"ש ואיזו היא סמוך לזקנותה וכו'. שם (דף ט') היכי דמי סמוך לזקנותה אמר רב יהודה כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא ור\"ש אומר כל שקורים לה אמא אמא ואינה בושה רבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק ח\"א כל שאינה מקפדת וחד אמר כל שאינה בושה מאי בינייהו איכא בינייהו בושה ואינה מקפדת ופסק רבינו כר\"ש משום דרבי זירא ור\"ש ב\"ר יצחק משמע דסברי כוותיה ובפלוגתא דר' זירא ור\"ש ב\"ר יצחק פסק לקולא משום דמידי דרבנן היא: \n", + "עברו עליה ג' עונות וראתה וכו'. שם תנו רבנן זקנה שעברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה ומדברי רבינו נראה שלא היה גורס אלא שתי פעמים עברו עליה שלש עונות ואתי ליה שפיר מאי דתנן בההוא פירקא (דף ז' ע\"ב) ובמה אמרו דיה שעתה בראיה ראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת ואינו צריך לידחק במה שנדחקו בו התוספות. \n", + "ומ\"ש או פחות או יתר. בברייתא הנזכרת אסיקנא דל\"ש בין כוונה לפיחתה או הותירה: \n\n" + ], + [ + "בתולה שראתה דם וכו'. שם (דף י' ע\"ב) ולשון אפילו שופעת שכתב רבינו קשה דבגמרא פריך אפילו שופעת וכ\"ש פוסקת אדרבה פוסקת הויא כשתי ראיות ומשני אימא ושופעת ופרש\"י וסמי מכאן אפילו ויש לומר שמאחר שרבינו כתב בהדה דולפת שפיר דמי למיתני לגבה אפילו שופעת: \n\n" + ], + [ + "תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וכו'. שם (דף ט' ע\"ב) תנו רבנן תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה דיה שעתה ושניה דיה שעתה פעם שלישית הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה ג' עונות הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה וכתב הרשב\"א בת\"ה הארוך ברייתא זו ד\"ה היא וטעמא דמילתא דכל שלא הגיע זמנה לראות אין לה דמים וראיה ראשונה שראתה אינה אלא מקרה ואינה ראיה להצטרף עד שתתחזק בראיות אחרות הילכך ראיה ראשונה אינה אלא כאחת ואין לה כח להחזיק הראשונה אבל כשתראה עוד פעם שלישית עם השתי ראיות אחרונות תתחזק הראשונה ואלו השתים מגלות על הראיה הראשונה שראיה גמורה היתה ולא מקרה ומעתה לפי הטעם הזה אפילו לרשב\"ג נמי מוחזקת היא ובזו אין הפרש בין רבי לרשב\"ג ואע\"פ שיש מגדולי המפרשים והפוסקים שפירשו דלרבי דוקא אתיא לפי שאין הראשונה ראויה להצטרף לעולם והילכך לרשב\"ג אינה מוחזקת עד שתראה ד' ראיות מסתברא לי שא\"א להעמידה שאם כן כל אותה סוגיא ושקלא וטריא דרב גידל ורב כהנא וחזקיה ור\"י ור\"ש בן יהוצדק וכל נחותי ימא אתו כרבי ודלא כהלכתא דאנן בווסתות כרשב\"ג סבירא לן כדאיפסקא הלכתא בב\"ק ולפיכך נ\"ל הדרך שכתבתי נכון וברור עכ\"ל. וכך היא דעת רבינו שפסקה לברייתא זו ויש בספרי רבינו חסרון הניכר וצריך להגיה עברו עליה ג' חדשים ואח\"כ ראתה דיה שעתה עברו עליה ג' חדשים אחרים ואח\"כ ראתה דיה שעתה עברו עליה שלשה חדשים אחרים וראתה מטמאה למפרע: \n\n" + ], + [ + "תינוקת שהגיע זמנה לראות וכו' עד ואח\"כ ראתה דיה שעתה. גם זה שם. \n", + "ומה שכתב עברו עליה שלשה חדשים אחרים וכו'. פשוט הוא: \n\n" + ], + [ + "מעוברת ומניקה וכו'. משנה שם (דף ז' ע\"ב) ובמה אמרו דיה שעתה בראייה ראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת ואם ראתה את הראשונה מאונס אף בשניה דיה שעתה ובגמרא (דף י' ע\"ב) אמר רב אכולהו וכו' ופסק רבינו כר\"י ור' יוסי ור\"ש לגבי ר\"מ ואע\"ג דרבי יוחנן סבר כר\"מ הא רב דהלכה כוותיה באיסורי לגבי שמואל סבר כוותייהו ולא שבקינן רובא דתנאי למפסק כר\"מ דיחידאה הוא ועוד דלית הלכתא כוותיה לגבי חד מינייהו וכיון דרב סבר הכי לא חיישינן לדרבי יוחנן בהא: \n", + "וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל שיש הוכחה לפסק זה ממה שאמרו אחר כך כתנאי וכיון שאחר שהזכירו פלוגתא דאמוראי אמרו כתנאי משמע דאמוראי לא שמיע להו מן הך ברייתא דאי הוה שמיע להו הל\"ל הלכתא כפלוני הילכך אפלוגתא דתנאי איכא למיסמך למפסק כרובא וכ\"ש דמתניתין סתמא קתני וטפי משמע דאכולהו קאי ושוב מצאתי בירושלמי שאמרו דר\"י סבר כרב עכ\"ל. ובכן נסתלק מעל רבינו מ\"ש עליו הרב ראב\"ד מטמאות למפרע אמר אברהם הא דלא כהלכתא דקיי\"ל כרבי יוחנן דאמר מעוברת ומניקה דיין שעתן כל ימי עיבורן וכל ימי מניקותן: \n\n" + ], + [ + "מעוברת או מניקה שראתה דם וכו'. משנה שם (דף ז' ע\"ב) רבי יוסי אומר מעוברת ומניקה שעברו עליהן ג' עונות דיין שעתן ומשמע לרבינו דלא פליג אלא אר\"א דאמר התם כל הנשים דיין שעתן אבל ת\"ק לא פליג אר' יוסי ודלא כפרש\"י דפליג ולפי פירוש רבינו רבי יוסי נמי כת\"ק ס\"ל דמעוברת משיודע עוברה ומניקה משנולד אלא דאתא למימר דבעברו עליהן ג' עונות פעם אחת בלבד דיין שעתן אבל אם עברו עליהן ג' עונות פעם שניה מטמאות למפרע ות\"ק לא פליג עליה: \n", + "הרואה דם טוהר וכו': וכל שדיה שעתה אע\"פ שאינה מטמאה למפרע וכו'. משנה סוף פ\"ק דנדה (דף י\"א) אע\"פ שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר. \n", + "ומה שכתב וכל אשה המרבה לבדוק משובחת. ריש פרק כל היד (נדה דף י״ג): \n\n" + ], + [ + "חכמים תקנו וכו'. בריש נדה (דף ד' ע\"ב) ופרש\"י שחרית להכשיר טהרות של לילה להוציא מכלל ספק טומאה שאם תמצא טהורה תדע שלא ראתה בלילה ולכשתמצא ערבית טמאה יצאו אלו מספק. \n", + "ומ\"ש וכל אוכלת תרומה בודקת וכו'. משנה ספ\"ק דנדה (דף י\"א): \n", + "וכל אשה בודקת בשעה שעוברת לשמש מטתה. שם במשנה שצריכה לבדוק בשעה שעוברת לשמש ביתה ובגמרא (דף י\"א ע\"ב) אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא באשה עסוקה בטהרות דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה ואסיקנא דאע\"ג דיש לה וסת אם היא עסוקה בטהרות צריכה בדיקה לבעלה ואם אינה עסוקה בטהרות אע\"פ שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה לבעלה ולפי זה יש לתמוה על רבינו שכתב שכל הנשים שיש להם וסת בחזקת טהרה לבעליהן דמאי איריא יש להם וסת אפילו אין להם וסת הרי הן בחזקת טהרה לבעליהן כל שאינה עסוקה בטהרות וכבר השיגו הראב\"ד וכתב כל הנשים שיש להם וסת א\"א איני יודע מהו זה דקי\"ל כל לבעלה אינה צריכה בדיקה אא\"כ עסוקה בטהרות ואפילו אשה שאין לה וסת עכ\"ל. וליישב דעת רבינו י\"ל שהוא ז\"ל סובר שמה שאמרו בגמרא לא שנו אלא בעסוקה בטהרות וכו' היינו דוקא בעד שלפני תשמיש אבל בעדים דלאחר תשמיש לעולם צריכה כ\"כ המ\"מ בפ\"ד מהא\"ב: \n\n" + ], + [ + "חזקת בנות ישראל וכו'. פ\"ק דנדה עלה י' ע\"ב: \n\n" + ], + [ + "החרשת והשוטה וכו'. משנה ריש פרק כל היד (נדה דף י\"ג ע\"ב): \n\n" + ], + [ + "כל הכתמים הבאים וכו'. משנה וגמרא בסוף פרק דם הנדה (נדה דף נ״ו): \n\n" + ], + [ + "כל הכתמים הטמאים וכו'. בפ\"ט דנדה (דף ס\"א ע\"ב) ז' סמנים מעבירים על הכתם וכו' הטבילו ועשה על גביו טהרות העביר עליו ז' סמנים ולא עבר ה\"ז צבע הטהרות טהורות ואינו צריך להטביל עבר או שדיהה [ה\"ז כתם] הטהרות טמאות וצריך להטביל ובגמרא (דף ס\"ב ע\"ב) תניא ר' חייא אומר דם הנדה ודאי מעביר עליו שבעה סמנים ומבטלו ופירש\"י דם הנדה ודאי כגון נדה שקנחה בסדין דם אע\"ג דודאי דם הוא מעביר עליו ז' סמנים ומבטלו ואפילו לא עבר הרי הוא בטל וטהור הואיל ואין אדם מקפיד עליו אחר העברת סמנין מדאזל ליה חזותא ואע\"ג דקאמר התם אהא דר' חייא רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה ופירש\"י דאינה משנה ומשובשת היא ר\"ל הוא דאמר הכי לפרוקי מאי דאותיב עליה ר\"י אבל ר\"י סבר דמשנה היא דהא מותיב מינה לר\"ל ואמוראי בתראי נמי סברי לה התם להא דר' חייא. ומ\"מ מה שכתב \n", + "רבינו בין עבר בין לא עבר מטבילו קשיא לי דהא בלא עבר תנן ה\"ז צבע ואינו צריך להטביל. וי\"ל דאינו צריך להטביל פעם שניה קתני אבל פעם ראשונה צריך להטביל וכדקתני ברישא דמתניתין הטבילו. וא\"ת אם הוא צבע למה צריך להטבילו י\"ל דכיון דנחת לידי ספק טומאה צריך טבילה ואם הטבילו קודם שעברו עליו ז' סמנין כיון דאיגלאי מילתא דצבע הוא עלתה לו אותה טבילה ואי איגלאי מילתא דכתם הוא לא עלתה לו אותה טבילה כיון שהיה שם דם הנדה בעין וצריך להטבילו שנית: \n\n" + ], + [ + "בגד שאבד בו כתם וכו' ומבטלו. בפרק ט' דנדה (דף ס\"א). \n", + "ומה שכתב אבדה בו ש\"ז וכו'. שם ופירש\"י במחט מקום הזרע קשה והמחט מתעכב מלהכנס בו. חדש אין נבדק בחמה לפי שהוא עב ומהודק אבל שחוק נבדק בחמה שוטחו בחמה מקום הזרע הוי סתום ואין החמה נראית כנגדו כל כך: \n\n" + ], + [ + "בגד שהיה עליו כתם וכו'. משנה כתבתיה בסמוך. \n", + "ומ\"ש שהרי הקפיד על הכתם להסירו וכו'. שם בגמרא: \n\n" + ], + [ + "כתם שהעביר עליו ששה סמנים וכו'. ברייתא שם (דף ס\"ב) ובספרי רבינו כתוב פעמיים צנון והוא ט\"ס וצריך לכתוב במקומו צפון והוא הנקרא בלעז שאבו\"ן: \n", + "העביר עליו ז' סמנין וכו'. גם זה ברייתא שם העביר עליו ז' סמנין ולא עבר שנאן ועבר טהרותיו טהורות אמר ר' זירא ל\"ש אלא הטהרות שנעשו בין תכבוסת ראשונה לשניה אבל טהרות שנעשו אחר תכבוסת שניה טמאות שהרי הקפיד עליו ועבר אמר ליה ר' אבא לרב אשי מידי בקפידא תליא מילתא א\"ל אין דתניא רבי חייא אומר דם הנדה ודאי מעביר עליו ז' סמנין ומבטלו ואמאי הא דם נדה הוא אלמא בקפידא תליא מילתא הכא נמי בקפידא תליא מילתא ופירש\"י שנאן ועבר טהרותיו טהורות דאם איתא דדם הוא בהעברה קמייתא הוה עבר. תכבוסת העברת סמנים. שהרי הקפיד עליו כשחזר והעבירן גילה דעתו שמקפיד עליו בספק דם. ועבר ע\"י העברה זו ונעשה בו מעשה דם שכן דרך דם לעבור ע\"י ז' סמנים. מידי בקפידא תליא בתמיה כיון דטהרות שבינתים טהורות אלמא לאו דם הוא אחרונות משום קפידא אמאי טמאוה דם הנדה ודאי כגון נדה שקנחה בסדין דם אע\"ג דודאי דם הוא מעביר עליו ז' סמנין ומבטלו ואפילו לא עבר הרי הוא בטל וטהור הוא הואיל ואין אדם מקפיד עליו אחר העברת סמנין מדאזל לה חזותא עכ\"ל וה\"ה בפ\"ט מהא\"ב פירש הסוגיא לדעת רבינו עיין עליו. ואם תאמר והרי כיון שהעביר עליו ז' סמנין ולא עבר אין זה כתם אלא צבע וכמ\"ש רבינו למעלה וא\"כ אין כאן עוד טומאה אפילו אחר תכבוסת שניה ואפילו מקפיד ותירצו התוספות עיין עליו: \n", + "והר\"י קורקוס ז\"ל כתב וז\"ל ומדברי רבינו נ\"ל שאפשר לפרש בדרך אחרת דודאי ע\"י כיבוס משתנה הוא ומראיתו מכהה וה\"נ מיירי בנשתנה ע\"י כיבוס ראשון ובכי הא לא הוי צבע וכמ\"ש רבינו למעלה לא עבר כלל ה\"ז צבע ואם עבר וכו' דכל שהוא ודאי עובר או מכהה באופן שלא ישאר אלא רישומן לבד וכיון שנשתנה הרי נתבטל וטהור אף על פי שהוא כתם כי מסתמא אינו מקפיד עוד עליו ולכך טהור אבל זה שחזר והעבירו הקפיד על רושם כל שהוא ולכך טמא עד שיבטלו ויטבילו וז\"ש הואיל וגילה דעתו שהוא מקפיד עליו ורוצה להוציא רישומו כי בודאי אין שם אלא רישומו עד כאן לשונו: \n\n" + ], + [ + "האשה שמתה וכו'. משנה וגמרא בסוף נדה (דף ע\"א) וכת\"ק: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "הזב והזבה וכו' יולדת שלא טבלה וכו'. בפרק במה אשה (שבת ס״ד:) ובפרק בנות כותים עלה ל״ה ובת״כ שנינו וידיו לא שטף במים אפי' לאחר כמה שנים: \n\n" + ], + [], + [ + "יולדת שירדה לטבול וכו'. בפרק יוצא דופן עלה מ\"ב: \n\n" + ], + [ + "יולדת שטבלה אחר שבעה וכו'. משנה בסוף נדה (דף ע\"א) וכבית הלל. \n", + "ומה שכתב רבינו נמצאת אתה למד שהיולדת בתוך ימי טוהר אוכלת במעשר וכו'. שיעור הלשון כך הוא שהיולדת דינה הוא שבתוך ימי טוהר אוכלת במעשר וכו': \n", + "וכתב הראב\"ד ותהיה טהורה לכל א\"א כמה דבריו מבולבלים וכו'. מ\"ש ומשנה שלימה היא בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כ\"א) אונן ומחוסר כפורים צריכים טבילה לקדש אבל לא לתרומה. ומ\"ש ואם יאמר הני מילי לאכילה אבל למגע לא הרי דבריו סותרים זה את זה כלומר שהוא כתב ותהיה טהורה לכל דמשמע לכל מילי בין למגע בין לאכילה והוא אומר דמתניתין דמצרכה טבילה הני מילי לאכילה. וליישב דברי רבינו יש לומר שמה שכתב רבינו לכל היינו לומר שתהיה טהורה בין לקדש בין לתרומה במגע דוקא וזה מבואר בדבריו שהרי כתב שלאכילה אף לתרומה יראה לו שצריכה טבילה כך היה נראה לומר אלא שמדברי רבינו בפרק שנים עשר מהלכות שאר אבות הטומאה נראה שמחוסר כפורים עד שלא הביא כפרתו אסור ליגע בקדש ולפיכך צריך לפרש דברי רבינו דה\"ק ומטמאה את הקדשים בולד הטומאות עד שתשלים ימי טוהר וגם תהיה טהורה לכל דהיינו על ידי הבאת קרבנותיה. \n", + "ומה שכתב רבינו ויראה לי מצאתי בספר מוגה כלשון הזה ויראה לי שמאחר שהיא מטמאה את הקדש שהיא צריכה טבילה בסוף ואחר תגע בקדש אף על פי שאינה צריכה טבילה אחרת לאכילת התרומה: \n\n" + ], + [ + "יולדת שהיא מצורעת וכו'. משנה פרק בנות כותים (נדה דף ל״ד) וכב״ה ויליף לה מדכתיב ולנקבה לרבות מצורעת למעיינותיה וברפ״ב דטבול יום ושאר כל הטמאים וכו' משקים היוצאים מהם כמשקין שהוא נוגע בהם אלו ואלו תחילה חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה והיינו משקה הזב: \n\n" + ], + [ + "זבה קטנה וכו'. משנה בסוף נדה (דף ע\"ב) ומודים ברואה תוך אחד עשר יום וטבלה לערב ושמשה שמטמאים משכב ומושב וחייבין בקרבן טבלה ביום שלאחריו ושמשה הרי זו תרבות רעה ומגען ובעילתן תלויים. \n", + "ומה שכתב רבינו שטבלה ביום השמור שלה וכו'. הוא מה ששנינו טבלה ביום שלאחריו וכו'. \n", + "ומה שכתב טבלה בליל השמור וכו'. זה הוא מה ששנינו ומודים ברואה בתוך י\"א יום וטבלה לערב וכו' וביאר רבינו כל זה בפרק ששי מהלכות איסורי ביאה: \n\n" + ], + [ + "הרואה דם ביום י\"א וכו'. גם זה שם במשנה וכבית הלל: \n\n" + ], + [ + "וכתב הראב\"ד אע\"פ שאסורה לשמש לערב א\"א יש כאן שיבוש ולמה אסורה לשמש לערב והלא יצא מגרגרנותו וכו'. ואין ספק שספר מוטעה נזדמן להראב\"ד שבספרינו כתוב עד לערב. ומ\"ש אבל הרואה דם בעשירי וכו'. שם וכר\"י: \n\n" + ], + [ + "זב וזבה גדולה וכו'. בפרק כיצד צולין (פסחים דף פ״א) ובפרק שני דנזיר (דף ט״ו ע״ב) נתבאר שאפי' ראתה בשביעי אחר טבילה סותרת הכל ופרק בנות כותים (נדה דף ל״ג ע״ב) אמרו ואחר תטהר אמר רחמנא אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם ובפרק תינוקת (נדה דף ס״ז ע״ב) אמרו מכדי האידנא כלהו ספק זבות שווינהו רבנן ליטבלינהו ביממא דשבעה ומשני משום דר״ש דתניא אחר תטהר אחר אחר לכולן ר״ש אומר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק ובת״כ אחר תטהר אחר המעשה תטהר כיון שטבלה יכולה להתעסק בטהרות אבל אמרו חכמים לא תעשה כן שלא תבא לידי ספק: \n", + "אע\"פ שהם עושים משכב ומושב למפרע וכו'. הכי איתא בפ\"ק דמגילה (דף ח' ע\"ב) א\"ל רבא אלא מעתה גבי זב דכתיב וכבס בגדיו וטהר התם מאי וטהר מעיקרא איכא אלא טהור השתא מלטמא כלי חרס בהיסט אע\"ג דהדר חזי לא מטמא למפרע. וכתב רש\"י אף על פי שטבילתו ביום ואם ראה אחר טבילה בו ביום סתר הכל ומטמא משכב ומושב וכו' אפילו הכי מהני ליה טבילה לטהרו מלטמא כלי חרס שהסיט בין טבילה לראיה והכי דריש לה בת\"כ ונראה בעיני דהא דדרשינן ליה וטהר מלטמא כלי חרס מדכתביה להאי קרא בתר קרא אשר יגע בו הזב דנפקא לן מיניה היסט כלי חרס לזב ואין לך עוד טמא שמטמא כלי חרס בהיסט אלא הוא עכ\"ל: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כבר ביארנו שהזב וחביריו וכו'. בתחילת פ' ראשון. \n", + "ומ\"ש ובין שישב על המשכב וכו'. בת\"כ אין לי אלא בזמן ששכב על המשכב וישב על המושב מנין שכב על המושב וישב על המשכב ת\"ל יטמא ריבה. \n", + "ומה שכתב ואי זהו מרכב וכו'. בתורת כהנים ובפרק כ\"ג דכלים. \n", + "וטפיטן של סוס הוא הנקרא בערבי סרג אל פרס: \n\n" + ], + [ + "המשכב והמרכב כל אחד מהם אב וכו'. בפ\"ק דכלים מונה אותה באבות הטומאות ובתורת כהנים אמרו שהמשכב נעשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים ובפרשת זבים כתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא ואיש אשר יגע במשכבו ורחץ במים וגו' וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וגו' ודריש בת\"כ דוהנושא אותם קאי על כל מאי דכתיב בענין מעיינותיו ומרכבו ומושבו ודם הנדה ובפרק כ\"ג דכלים שנינו מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו ומושב לא חלק מגעו ממשאו כלומר שבנוגע במשכב נאמר יכבס בגדיו וגו' ובנוגע במרכב נאמר יטמא עד הערב ולא נאמר יכבס בגדיו למדנו שאינו מטמא בגדים אפילו נוגע בהם עד שלא פירש ממטמאיו ונוגע במשכב מטמא בגדים עד שלא פירש ממטמאיו אבל פירש ממטמאיו אינו מטמא כלים מדכתיב יכבס בגדיו דמשמע דוקא בגדיו שהוא לבוש בשעת נגיעה והוא הדין לשאר כלים שהוא נוגע בהם באותה שעה והכי תניא בת\"כ ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו בשעת מגעו מטמא בגדים פירש אינו מטמא בגדים ותניא תו בת\"כ מנין לעשות שאר כלים כבגדים ת\"ל וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרס ת\"ל בגד בגד הוא מטמא ולא אדם וכלי חרס ובפ\"ב דזבים תנן כלל אמר רבי יהושע כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלים ומשקים להיות תחילה והידים להיות שניות ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס לאחר פרישתו ממטמאיו מטמא משקים להיות תחילה והאוכלים והידים להיות שניות ואינו מטמא בגדים: \n", + "נמצאת למד שהזב והזבה וכו'. נתבאר בפרק ראשון ובפרק זה. \n", + "ומה שכתב ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס. כבר כתבתי בסמוך דהכי דריש בתורת כהנים: \n", + "הנה למדת שכל טמא שנאמר בו יכבס בגדיו וכו'. נתבאר בסמוך. \n", + "ומה שכתב ועושה אותם ראשון לטומאה כמוהו: \n\n" + ], + [ + "כל הכלים שינשאו למעלה מן הזב וכו'. בפרק בנות כותים (נדה דף ל״ב ל״ג) יליף מקרא דוכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא דעליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלים ומשקים. \n", + "ומ\"ש שהם נקראים מדף. בפ\"ד דזבים תנן שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים ועל גביו מדף לטמא אוכלים ומשקים וכתב רבינו טומאת מדף הוא כי הזב וחביריו וכו' כשהיה עליו למעלה ממנו אוכלים ומשקים נטמאו ואפילו אם היו בינו ובינם חציצות רבות וכן כשיש למעלה מן הזב כלים מונחים זה על זה הרי הכלי העליון טמא טומאת מדף ואע\"פ שבינו ובין הזב חציצות רבות אמנם הכלי ההוא טמא טומאה קלה ר\"ל שאינו אב הטומאה אבל דינו כדין כלים שנגעו בזב שמטמאין אוכלים ומשקים בלבד לא אדם וכלים וכבר נתבאר כי כל הכלים הראויים למשכב שתחת הזב כולם אב הטומאה ואין חילוק בין המשכב התחתון הדבק בקרקע או המשכב הדבק לגופו וכל הכלים אשר על הזב כולם ראשון לטומאה ואין חילוק בין הבגד הדבק על גופו מלמעלה ובין הבגד העליון שכנגד הרקיע הכל טמא טומאת מדף ואין הדין כן במת אבל דין כלים שעל גביו או כלים שתחתיו או כלים שנגעו בו דין אחד לכולם וכו' ויליף לה בסיפרא מקראי. והלשון הזה של מדף וכו' בכאן עיקרו מנדף והוא ממאמרם ריחו נודף יריח למרחק הרבה הפליג הענין הזה על הזב אשר יטמא כלים שעל גביו ואפי' היה ביניהם חציצה רבה כאילו יעבור ריחו ויגיע אליהם ויטמאם על דרך הדמיון עכ\"ל: \n", + "ומ״ש וטומאת מדף מדבריהם. הוא ממה שאמרו בריש נדה (דף ד' ע״ב) בטומאה דרבנן דיקא נמי דקתני מדף כד״א קול עלה נדף ואע״ג דבפרק בנות כותים (נדה דף ל״ב ל״ג) יליף לה מקרא משמע לרבינו שהוא אסמכתא דהא בת״כ דריש האי תחתיו תחתיו ממש ולא לעליונו כדדריש בפרק בנות כותים ובזה נתיישב מ״ש עליו הראב״ד א״א יש טומאת מדף מדבריהם אבל זו אע״פ שהיא קרויה מדף אינה מדבריהם שהרי התורה אמרה והנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ודרשינן לה במסכת נדה כל אשר יהיה תחתיו הזב ואמרה תורה יטמא עד הערב אלמא כלי שטף נמי מטמא במגע עכ״ל. ומה שסיים אלמא כלי שטף נמי מטמא במגע היינו לומר שכיון שעליונו של זב מטמא מן התורה לדעת הראב״ד הרי הוא ראשון ומטמא כלי שטף במגע אבל לדעת רבינו שאינו טמא אלא מדרבנן אינו מטמא כלים כלל: \n", + "כתב הר\"י קורקוס ז\"ל תמהני מהראב\"ד שרוצה לפרש כוליה קרא בעליונו שמטמא גם כלי שטף במגע דהא הלכה רווחת היא דעליונו של זב אוכלים ומשקים לבד מטמא וכמו שכתבתי ממשנה פ\"ד דזבים ופ\"ו דעדיות גם בתוספתא דזבים פ\"ג גם בת\"כ גם בפרק בנות כותים באותה סוגיא שהזכיר הראב\"ד: \n\n" + ], + [ + "הזב והזבה וכו'. משנה וגמרא בפרק תינוקת (נדה דף ס״ט ע״ב) ושנינו בתורת כהנים שטומאה זו מדברי סופרים: \n\n" + ], + [ + "כל מקום שאתה שומע טומאת משכב ומרכב וכו'. שם בגמרא ובפ\"ק דכלים שנינו למעלה מהם מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו והוא מלשון והיתית אבן חדה ושומת על פום גובא כמו שאמרו בפ\"ב דנדה שם דהיינו אבן כבדה העשויה להניח ואינה מיטלטלת ורבותא הוי אע\"פ שאין נרגש כובד הזב היושב עליה במה שתחתיה כי ע\"י כובד האבן אין כובד הזב מעלה ולא מוריד לכלים שתחתיה ואין מגיע להם כובדו ובת\"כ יליף להו מקראי. \n", + "ומ״ש רבינו וכן אם היה אחד ממטמאי משכב ומושב למטה ואבן עליו. בפ״ה דזבים כל הנישא על גבי הזב טמא כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ולמושב והאדם כיצד אצבעו של זב (x תחת האבן או) תחת הנדבך הטהור מלמעלה מטמא שנים ופוסל אחד פירש מטמא אחד ופוסל אחד הטמא מלמעלן והטהור מלמטן מטמא שנים ופוסל אחד פירש מטמא אחד ופוסל אחד האוכלים והמשקין המשכב והמושב והמדף מלמעלן מטמאים xx אחד ופוסלים אחד פירשו מטמאים אחד ופוסלים אחד המשכב והמושב מלמטן מטמאין שנים ופוסלים אחד האוכלים והמדף מלמטה טהורים מפני שאמרו כל הנושא והנישא על המשכב טהור חוץ מן האדם ופי' רבינו שמדף ששנינו היינו אוכלים או משקים וכלי שטף שאינן ראויים למשכב ומושב. ואע״פ שבמשנה זו לא הזכירו מרכב כללו רבינו עם משכב ומושב שודאי דינם שוה שע״ז אמרו בר״פ בכל מערבין (עירובין דף כ״ז) שאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ דהא איכא מרכב: \n", + "כתב הראב\"ד ואינו מטמא לא אדם ולא כלים א\"א כבר כתבנו למעלה שעליונו של זב מטמא כלי שטף במגע עכ\"ל. וכבר כתבתי טעם דברי רבינו: \n\n" + ], + [ + "כתוב בספרי רבינו האוכלים והכלים והמשקים, והוא חילוף מט\"ס וצריך להגיה האוכלים והמשקים והכלים: \n", + "ומ\"ש והכלים שאינם עשויים לא למשכב ולא למושב ולא למרכב. בפ\"ג דחגיגה (כ\"ג ע\"ב) ובפ\"ו דשבת (דף נ\"ט) יכול כפה סאה וישב עליה יהא טמא וכו' תלמוד לומר אשר ישב עליו והיושב על הכלי יטמא מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "הזב מטמא את המשכב והמושב והמרכב בה' דרכים וכו'. בסוף פרק שני דזבים וכתב שם רבינו ראיה מהפסוק. \n", + "ומה שכתב וכל אחד מחמשה דרכים אלו הוא הנקרא מדרס בכ\"מ, כם כץב רבינו שם גם כן: \n\n" + ], + [ + "וכן המשכב והמרכב מטמאים את האדם בשבעה דרכים וכו'. ג\"ז בסוף פ\"ב דזבים: \n", + "ומ\"ש רבינו מפי השמועה למדו שמקום שהזב יושב ומטמא וכו'. בת\"כ והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא אין לי אלא בזמן שהוא יושב עליו והזב שם מנין לעשות ריקם כמלא ת\"ל כלי לעשות ריקם כמלא פי' ריקם כשאינו שם מלא כשהוא שם. \n", + "ומ\"ש אעפ\"י שהיתה אבן מבדלת וכו'. בת\"כ יליף לה מקרא: \n\n" + ], + [ + "אין הזב מטמא את המשכב וכו'. בת\"כ. \n", + "ומה שכתב כיצד מקצת טמא על המשכב וכו'. בפ\"ה דזבים הטמא על מקצת משכב והטהור על מקצת משכב טמא מקצת טמא על המשכב ומקצת טהור על המשכב טהור נמצאת טומאה נכנסת לו ויוצאת ממנו במיעוטו ופירש שם רבינו כבר קדם לנו כי אשר יטמא משכב ומרכב לא יטמא אותו עד שינשא רובו עליו וכן האיש הטהור כשינשא על משכב טמא צריך שינשא רובו ואז יטמא אמר יתברך באדם אשר ישב על משכב הזב ואם על המשכב הוא ובא הפירוש הוא עד שינשא רובו עליו ודע כי אנחנו לא נחוש על רוב המשכב ומיעוטו אמנם על רוב הנישא ואפי' היה על מיעוט המשכב הוא מטמא אותו ומיטמא ממנו ולשון סיפרא או על הכלי אשר הוא יושב עליו או על מקצתו והנה יהיה ביאור המשנה כך רוב הטמא על קצת משכב ורוב הטהור על מקצתו נטמא הטהור נמצאת טומאה נכנסת למשכב ויוצאת ממנו במיעוטו לפי שמקצתו נטמא וטימא זולתו: \n", + "וכתב הראב\"ד ומקצת הטהור על אותו משכב א\"א לא ידעתי מהו על אותו משכב שאפי' על משכב שהוא טמא גמור אם לא ישב עליו הטהור רובו טהור דהכי דריש לה בספרא ואם על המשכב הוא עד שינשא רובו עליו כדרך שנכנסת לו הטומאה כך היא יוצאה ממנו עכ\"ל וי\"ל שדבר פשוט הוא וכך מבואר בדבריו בפי' המשנה שכתבתי וגם פה מבואר בתחילת דבריו שכתב אבל אם נישא מיעוטו הואיל ולא נגע ה\"ז טהור ולא כתב אותו משכב אלא כדי לסיים שהמשכב והנישא עליו טהורים ואין כאן מקום לטעות בו: \n\n" + ], + [ + "זב שהיה מוטל על חמשה ספסלין וכו'. משנה פ\"ד דזבים ופירש רבינו שמשון לאורכן ששכב אורכו לאורכן טמאים שעל כל אחד ואחד נשען רובו פעמים על זה פעמים על זה לרוחבן ששוכב אורכו לרוחבן ולכך טהורין דאין רובו נשען על אחד מהם ישן לרוחבן ספק נתהפך לארכן טמאים ורבינו פירש שם בהיפך ורש\"י בהמצניע (דף צ\"ג) פירש כרבינו שמשון וכן משמע בתוספתא פ\"ק: \n", + "היה מוטל על ששה כלים וכו'. גם זה שם ודייק רבינו לכתוב אין טמא משום משכב לומר דלא מיעט שאר כלים אלא מטומאת משכב אבל לא מטומאת מגע ונפקא מינה דטמא משום משכב הוי אב הטומאה לטמא אדם וכלים: \n", + "עמד על שני משכבות וכו': וכתב הראב\"ד אני ראיתי המשנה כך וכו'. ומשנה זו בפרק ד' דזבים וסבור רבינו דכיון דבשם רבי שמעון שנינו טהורים משמע דרבנן פליגי עליה ומטמו בכל גוונא. וכן נראה מדבריו בפירוש המשנה שכתב ואין הלכה כר\"ש: \n\n" + ], + [ + "היה יושב על גבי המטה וכו' עד הרי הכלים שתחת לוח המכבש טהורים. שם וכת\"ק: \n\n" + ], + [], + [ + "וכתב הראב\"ד מפני שהוא רפוי א\"א כל מ\"ש בזה הרבה יגיעות וכו' עד יצפון לישרים תושיה: ואני אומר שנראה מדבריו שהוא סובר שרבינו מפרש שיושב על המכבש היינו שיושב על הלוח הנתון על הבגדים ומפני כך הקשה עליו מה שהקשה ואין הדבר כן x אלא ביושב על קצה המכבש שאצל הלוח המונח על הבגדים ואילו היה הלוח דחוק על הבגדים היו הבגדים רצוצים תחת המכבש והיה היושב על קצה המכבש נישא על הבגדים ועכשיו שהלוח המונח על הבגדים רפוי כשהוא יושב על קצה המכבש אינו נישא על הבגדים ואפשר דמשום הכי נקט תנא מכבש של כובס כלים מפני שאין דרך להדקו מפני שאין צורך לכובס בהידוק דכשיתפשטו קמטיו קצת סגי להו. אבל מכבש של חייטים מהדקים אותו בכל כחם כדי שיהיו הבגדים עומדים זקופים ומה ששנו בתוספתא בזמן שטעון אבנים כלים שתחתיו טהורים הטעם מפני שע\"י אבנים אינו מהודק אבל כשהוא קשור בחבלים הוא מהודק: \n\n" + ], + [ + "זב שדרס על כלי וכו'. בפרק בא סימן (נדה דף מ״ט ע״ב) ופרק חומר בקדש (דף כ״ב) ובפרק במה אשה (שבת דף נ״ט): \n", + "היה הכלי משמש לישיבה וכו'. בתורת כהנים: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כבר ביארנו בתחילת ספר זה וכו'. בפרק א': \n", + "אבל אם הסיטה הטומאה את האדם לא נטמא. בפרק רבי עקיבא כמו שאכתוב בסמוך: \n\n" + ], + [], + [ + "(ב-ג) אין בכל אבות הטומאות וכו'. בר״פ ר״ע (שבת דף פ״ג ע״ב) כל הטומאות המסיטות טהורות חוץ מהיסטו של זב שלא מצינו לו חבר בכל התורה כולה. ואיתיה נמי בפרק יוצא דופן וברפ״ה דזבים המסיט את הזב או שהזב מסיטו מטמא אוכלים ומשקים וכלי שטף במגע ונתבאר גם בפ״ג דזבים ושם כתב רבינו כל זה: \n", + "ומ\"ש ואחד זב וזבה נדה ויולדת בכל הדברים האלו. בפ\"ה דזבים. \n", + "ומ\"ש והזב שהסיט וכו' אפילו כלי חרס טמאים וכו' חומר בהיסט הזב וכו' ואם הסיטו טימאהו. בתורת כהנים וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר יכול אפילו נגע בו הזב מאחוריו ת\"ל אשר יגע בו ולהלן הוא אומר אשר תבושל בו מה בו האמור להלן מאוירו אף כאן מאוירו מאחר שלמדנו שאינו מטמא אלא מאוירו מה ת\"ל אשר יגע בו מגע שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו: \n", + "וכן כלי חרס שהוא נבוב וכו'. בפ\"ב דעדיות (משנה ה') לפסין אירניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב ופי' רבינו שהן מחבתות ועושין אותם מזדווגות וכשנשלם בישולם חולקים אותם באמצע ונעשית שתי מחבתות וכו' וקודם חילוקם וכו' מתטמאות במשא הזב ר\"ל כשנשא אותם הזב ונדנד אותם ואינם מתטמאות באהל המת והטעם בזה שכלי חרס לא יטמא במת ולא בשרץ ולא בזולתם אלא מאוירו וכו' זולתי בטומאת הזב בלבד ר\"ל כשנטמא במשא הזב וכו' ולשון התוספתא אין טומאה לכלי חרס אלא מאוירו ובהיסט הזב ובשביל אלה העיקרים אמרנו באלה הלפסין קודם חילוקם כיון שאין להם אויר ולא דרך פתח אלא כמו כדור נבוב שאינן מתטמאים באהל המת ומתטמאות במשא הזב עכ\"ל. ובספרי רבינו כתוב כפרור והוא ט\"ס וצריך להגיה ולכתוב במקומו ככדור: \n", + "וכן מחט שהיתה בלועה בתוך העץ וכו'. בפ\"ט דכלים מלמד שבלע את הדרבן ולבינה שבלעה את הטבעת וכו' הסיטן הזב נטמאו. ותמיה לי מאי וכן דהא קמא הוי חידושא טפי שהוא מציל באהל וזה אינו מציל: \n\n" + ], + [ + "זב שהכניס ידו וכו' שאין הנדה וכיוצא בה מטמאים לאיברים. נראה שרבינו מפרש כן מה שאמרו ריש פרק ר״ע (שבת דף פ״ב ע״ב) דנדה אינה לאיברים: \n", + "וכתב הראב\"ד על דברי רבינו זה אינו מחוור אצלי כי מאחר שאויר מטמא במגע וכו'. ואין בזה השגה על רבינו שפירושים שונים הם ורש\"י מפרש פירוש שלישי: \n\n" + ], + [ + "זב שהיה קנה אחוז בתוך קומטו וכו'. בפרק יוצא דופן (נדה דף מ״ג) אמר ריש לקיש קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור קנה בקומטו של טהור והסיט בו הזב טמא מ״ט דאמר קרא כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף זהו היסטו של זב שלא מצינו לו טומאה בכל התורה כולה ואפקיה רחמנא בלשון נגיעה למימרא דהיסט ונגיעה כידיו מה התם מאבראי אף הכא מאבראי: \n\n" + ], + [ + "הזב בכף מאזנים וכו'. בפ\"ד דזבים הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו כרע הזב טהורים כרעו הם טמאים ופירשו רבינו ורבינו שמשון טהורים דקתני רישא היינו טהורים מדין משכב אבל טמאים הם משום היסט ובסיפא טמאים משום משכב לפי שכבר נתלה הזב במשכב ההוא והוא אחד מחמשה דרכים שהזב מטמא את המשכב כמו שנתבאר בפרק שביעי: \n", + "היה בכף שנייה שאר הכלים וכו'. שם הזב בכף מאזנים ואוכלים ומשקים בכף שנייה טמאים ופירש רבינו אין חילוק בכאן בין כרע הזב לכרעו האוכלים [טהורין שהרי אוכלים] טמאים בהיסט הזב דהיינו ראשון לטומאה ודבר ידוע דאוכלים ומשקים לאו דוקא: \n\n" + ], + [ + "הזב וטהור וכו'. בפרק ג' דזבים. \n", + "ומ״ש והוא האילן שאין בעובי עיקרו רובע הקב. בפרק המקבל (בבא מציעא דף ק״ה ע״ב): \n", + "ומ\"ש והוא שנחבא בה ודוחק אותה תזוז בו. שם כל שנחבאת בחזיונה ומפרש רבינו בחזיונה כשאוחז בה והיא נחבאת תוך ידו וכופף אותה היא מזזת אותו ולזה קורא כחה רע. ואף ע\"פ שבמשנה שנו דעלו בסולם צורי טהור כלומר אפילו אם אינו קבוע במסמר לא חשש רבינו להזכירו משום דכי ניזיל בתר טעמא ממילא משמע: \n\n" + ], + [ + "זב וטהור שהיו שניהם כאחד וכו'. בפ\"ג דזבים וכחכמים: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "זב שנישא מקצתו על הטהור וכו' וכן חיבורי הזב שנישאו על הטהור. בפ\"ה דזבים ופירש שם רבינו שהכוונה לומר שאין אנו צריכין שינשא רובו של זב על הטהור או רובו של טהור על הזב כי אם במשכב ומושב אבל באדם אפילו מקצת נושא או מקצת נישא טמא. ובתוספתא ואלו הן מקצתן ראשי אצבעות ידים ורגלים כלומר אפילו זה יקרא מקצת ובת\"כ דריש לה מקראי. \n", + "ומ\"ש ואלו הם החיבורים וכו'. תוספתא בפרק [ה'] דזבים: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "דבר שהיה מחובר בארץ וכו' עד וכן כל כיוצא באלו. בפרק רביעי דזבים. \n", + "ומה שכתב זה הכלל כל שנפל מכח היסטו טמא מכח הרעדה טהור. תוספתא בפרק [ד'] ואיתיה בפרק בכל מערבין וכתוב בספרים או הסיר והוא ט\"ס וצריך לכתוב במקומו או הניד: \n\n" + ], + [ + "תנור שהיתה הפת דבוקה וכו'. תוספתא דזבים פ\"ד: \n\n" + ], + [ + "אין המשכב או המרכב מטמא כלים וכו'. בפ\"ה דזבים כל הנושא ונישא על גבי המשכב טהור חוץ מן האדם ותנן תו התם ככר של תרומה שהוא נתון על גבי המשכב והנייר בינתים בין מלמעלה בין מלמטה טהור. \n", + "ומ\"ש וכן אם הסיט וכו'. פשוט הוא דכיון דאינו מטמא במשא לא יטמא בהיסט: \n\n" + ], + [ + "הזב והטהור שישבו בספינה קטנה היכולה להמיט באדם אחד או באסדא או שרכבו ע\"ג בהמה. כך היא הנוסחא הנכונה בדברי רבינו והיא משנה ברפ\"ג דזבים: \n", + "וכן נדה שישבה עם הטהורה וכו'. ברפ\"ד דזבים רבי יהושע אומר נדה שישבה עם הטהורה במטה כפה שבראשה טמאה מדרס ישבה בספינה כלים שבראש הנס שבספינה טמאים מדרס וכתב רבינו שם בפירוש המשנה הנזכר רבי יהושע חולק על סתם [המשנה] הקודמת אשר אין מטמא מדרס (אלא) כשהם יושבים בספינה או באסדא אלא בגדים שעליו שאפשר שידרוס הטמא אבל כלים שבראש הטהור אינם מדרס וכן לא ישים ת\"ק כלים שבראש הנס מדרס ואין הלכה כרבי יהושע: \n", + "והראב\"ד כתב על דברי רבינו תמה אני איך עירב ובילבל את הדברים וכו'. ואין בזה השגה על רבינו שפירושו מחוור דרבי יהושע לאיפלוגי אתנא קמא אתא ולשון רבי יהושע אומר הכי משמע ולא מצינו בשום מקום חילוק בין זב לנדה ומאי דנקט רבי יהושע נדה איכא למימר משום דבעי למתני שישבה עם הטהורה במטה שזה שייך בנקבה טפי מבזכר. ומ\"ש הראב\"ד דאין כאן טומאת ספק אלא כאותה ששנינו וכו' כדאיתא בנדה י\"ל דמשם נלמד דגמרא לאו כרוכלא ליזיל וליתני: \n\n" + ], + [ + "הנדחק בריחיים וכו'. תוספתא דאהלות פרק תשיעי אלא שהיא כתובה בשיבוש שכתוב בה שאין עוקרים במקום שעוקרים: \n", + "וכתב הראב\"ד מצאתי נוסחא באי זה ריחים אמרו וכו'. ואף על פי שנוסחת תוספתא דידן שעוקרים אותה ודוחפין אותה ממקומה כבר יכול להתפרש בה פירוש רבינו: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "עם הארץ אע\"פ שהוא ישראל וכו'. משנה פ\"ב דחגיגה (דף י\"ח ע\"ב) בגדי ע\"ה מדרס לפרושים. \n", + "ומ\"ש ואם נגע בכלי חרס מאוירו טימאהו. כלומר דאילו נגע בו מאחוריו טהור דאין כלי חרס מקבל טומאה מאחוריו אבל אם הכניס ידו באוירו אע\"פ שלא נגע בו טימאהו. \n", + "ומ\"ש ושורפין את התרומה על מגען אף על פי שטומאתן בספק. בפרק ד' דטהרות על ששה ספיקות שורפין את התרומה וחד מינייהו על ספק בגדי עם הארץ. \n", + "ומה שכתב ואינם נאמנים על הטהרות. פשוט בכמה מקומות בגמרא מהם בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כ״ב כ״ג) ובפרק עד כמה (בכורות דף ל' ע״ב). \n", + "ומ\"ש ולעולם הוא בחזקה זו וכו' עד ובטהרתן. בפ' עד כמה. \n", + "ומ\"ש ושלא יקח מע\"ה דבר לח וכו' עד ובכסותו. בפ\"ב דדמאי ואע\"פ ששם שנינו שצריך שיקבל עליו שלא ימכור לע\"ה לח ויבש השמיטו רבינו משום דההיא כמ\"ד אסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י ורבינו סובר שאינה הלכה כמו שנתבאר בפ\"ח מהלכות בכורים: \n\n" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(ב-ו) הבא לקבל דברי חבירות וכו' עד אין צריכין לקבל דברי חבירות כבתחילה. פרק עד כמה (בכורות דף ל' ע״ב) והטעם שאם אמר איני מקבל אלא לטהרת ידים מקבלים מפני שאינו משייר דבר שלם שהרי מקבל עליו נט״י שהוא עיקר אכילת חולין בטהרה אבל אם קיבל לטהרות ולא לנט״י הוי כמשייר הכל כי העיקר הוא זה. \n", + "ומ\"ש כשמקבלים אותו חוששין לו כל שלשים יום וכו'. שם עד כמה מקבלין אותו וכו': \n\n" + ], + [ + "עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות וכו'. תוספתא פרק תשיעי דטהרות. \n", + "ומ\"ש ונשאל החבר וכו'. בסוף פרק עד כמה (בכורות דף ל' ל\"א) רואה את קדשיו ומעשרותיו ונשאל על טהרותיו: \n\n" + ], + [ + "חבר שנעשה גבאי וכו'. בסוף פרק עד כמה (בכורות דף ל\"א): \n\n" + ], + [ + "עם הארץ שקיבל עליו וכו'. שם וכחכמים. \n", + "ומה שכתב וכל החשוד לחמור וכו'. שם במשנה ובגמרא (דף ל'): \n\n" + ], + [ + "חבר שנחשד על הטהרות וכו'. נלמד מדין מי שיצאת טריפה מתחת ידו: \n\n" + ], + [ + "החשוד על השביעית וכו'. משנה וגמרא פרק עד כמה (בכורות דף ל'): \n", + "וכל החשוד על דבר וכו'. פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ה) במשנה פלוגתא דר״מ ורשב״ג ופסק כרשב״ג שכל מקום ששנה רשב״ג במשנתנו הלכה כמותו. והראב״ד כתב על דברי רבינו כבר כתבתי עליו במקום אחר שאין זה כלום עכ״ל. והוא בפרק י״ב מהלכות מעשר ובפרק ח' מהלכות שמיטה ובפי״א מהלכות עדות ושם הלצתי בעד רבינו: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כבר ביארנו. בסוף פרק י\"ג מהלכות פרה: \n", + "וכן נאמנים הם על טהרת יין ושמן. משנה בפרק חומר בקדש (חגיגה דף כ\"ד ע\"ב): \n", + "וכן נאמנים הם על התרומה וכו' בשעת הגיתות והבדים. גם זה משנה שם: \n\n" + ], + [], + [ + "עם הארץ שנעל בית בדו וכו'. נראה שזו היא ששנינו בפ\"ט דטהרות הגומר את זיתיו ושייר קופה אחת יתננה לעני כהן דברי ר\"מ ר\"י אומר יוליך לו את המפתח מיד ר\"ש אומר מעת לעת ופסק כרבי יהודה ואע\"ג דבתוספתא קתני ברבי יהודה כל אותו יום לא חש לה רבינו דמשמע דמשבשתא היא דפליגא אמתניתין. \n", + "ומ\"ש ואם לא עשה כן וכו': \n\n" + ], + [ + "הביא לו עם הארץ חבית של תרומה וכו'. משנה פרק חומר בקדש שם: \n", + "אפילו בשעת הגיתות והבדים וכו'. בפרק חומר בקדש (דף כ\"ה) תנא אין נאמנין לא על הקנקנים ולא על התרומה קנקנים דמאי אי קנקנים דקדש מגו דנאמן אקדש נאמן נמי אקנקנים אלא אקנקנים דתרומה פשיטא השתא אתרומה אינו נאמן אקנקנים נאמן אלא בריקנים דקדש ובשאר ימות השנה ובמלאים דתרומה ובשעת הגיתות ורבינו משוה קנקנים ריקנים דקדש לתרומה שגם גבי תרומה כתב אין נאמנים על הכלי הריקם לומר שהוא טהור לתרומה משמע שאינו גורס במלאים דתרומה אלא בריקנים דקדש בכל השנה ודתרומה בשעת הגיתות אבל קשה לזה ששם הקשו על זה מדתנן כדי יין וכדי שמן המדומעות מאי לאו מדומעות דתרומה כלומר וקתני מתניתין דנאמנים עליה בשעת הגיתות והבדים וקודם שבעים יום ומשני במדומעות דקדש ובמטהר טבלו ליטול ממנו נסכים ומשמע דמלאים ממדומע קאמר ומקשה אמאי דאמר דמלאים דתרומה בשעת הגיתות אינו נאמן וכגירסא דספרים דידן: \n", + "וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל שצ\"ל לדעת רבינו שהוא ז\"ל מפרש דלעולם בריקנים מיירי והמקשה היה מפרש לה בריקנים שמכניסים בהם המדומע ומאן דמשני מפרש לה בריקנים לקדש דנאמן לומר שהוא טהור ויכול חבר לקחת אותו בחזקת טהור דאילו מלא בכל השנה נאמן ולמה אמרו בין הגתות וקודם שבעים יום לבד: \n\n" + ], + [ + "כלי שהיה בתוכו יין וכו'. משנה וגמרא שם ודברי רבינו כפירוש התוספות: \n", + "במה דברים אמורים בשאר א\"י וכו'. משנה שם (דף כ\"ו) בירושלים נאמנים על הקדש ובגמרא תנא נאמנים על כלי חרש [גסין] לקדש וכ\"כ למה שאין עושין כבשונות בירושלים ופירש\"י על כלי חרס הגסים וכל שכן הדקים ובהדיא תניא בירושלים נאמנים על טהרת כל הכלים לקודש וכל כך למה מהדר אף על הדקים. \n", + "ומ\"ש אף ע\"פ שהמשקים שבתוכו טמאים אפי' היה בגדו שהוא מדרס וכו'. שם וכרבי יוחנן: \n\n" + ], + [ + "מן המודיעית ולפנים וכו'. משנה בפרק חומר בקדש (דף כ\"ה ע\"ב) ובגמרא (דף כ\"ו) תנא נאמנים בכלי חרס הדקים לקודש ופירש\"י בגמרא מן המודיעים ולפנים שאין עושין כבשונות בירושלים לא לדקים ולא לגסים ומיהו בדקים הוצרך לאנשי ירושלים דכל יחיד ויחיד נסכו בביתו לכך הוסיפו להם טהרה ליחידים מגבול מודיעית אבל בעלי הלשכה המספיקים נסכים לצבור די להם בנכנסים לתוך העיר ולשם בלבד האמינום על החביות א\"נ יחידים צריכין לדקים אף לבישול שלמיהם יום יום עכ\"ל. ורבינו שסתם וכתב מן המודיעית ולפנים נאמנים על כלי חרס ולא חילק בין דקים לגסים יש לתמוה עליו וכבר השיגו הראב\"ד וכתב א\"א בגמרא מפרש שאינו נאמן אלא על כלי חרס הדקים לקודש עכ\"ל. וליישב דברי רבינו אפשר שדקדק ולא כתב כל כלי חרס לומר דלא על כל כלי חרס קאמר וסתם כלי חרס הוו דקים וזה דוחק ויותר נכון לומר שטעמו משום דעל ההיא דתנא נאמנים על כלי חרס הדקים אמר ר\"ל והוא שניטלים בידו אחת ור\"י אמר אפילו שאין ניטלים בידו אחת ומשמע לרבינו דר\"ל מפורש דדקים דוקא ור\"י מפרש דלאו דוקא דהוא הדין לגסים כדקתני באידך ברייתא דבחד ברייתא אשמעינן נאמנות דדקים ובאידך ברייתא אשמעינן נאמנות דגסים והוה ליה כאילו תנא נאמנים על כלי חרס בין דקים בין גסים: \n", + "והמודיעית עצמה פעמים כלחוץ וכו'. שם תנא מודיעית [עצמה] פעמים כלפנים פעמים כלחוץ כיצד קדר יוצא וחבר נכנס כלפנים שניהם נכנסים או שניהם יוצאים כלחוץ. ופירש\"י מודיעית הכרך עצמו. קדר יוצא מלפנים מן המודיעית ונכנס למודיעית וחבר בא מחוץ למודיעית ונכנס למודיעית. כלפנים מותר ליקח ממנו שהקדר לא יחזור עוד לאחריו ואם לא עכשיו יקח אימתי. שניהם נכנסים מחוץ למודיעית ובאו בתוך הכרך. כלחוץ אלא ימתין עד שיהא מן הכרך ולפנים וכן שניהם יוצאים הואיל ומצאו לפנים ושם לא לקח ממנו לא יקח עוד וכל שכן קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר ליכנס לפנים יחזור החבר הצריך ליקח ויקח: \n\n" + ], + [ + "קדר שהביא קדירות וכו'. משנה שם הקדר שהוא מוכר [הקדירות] נכנס לפנים מן המודיעית הוא הקדר והן הקדירות והן הלוקחין נאמן יצא אינו נאמן: \n\n" + ], + [ + "הלוקח כלי חרס מן הכבשן וכו'. בריש פ\"ה דפרה איפליגו תנאי במילתא ומייתי לפלוגתא בתוספתא פ\"ד דפרה ומסיים בה זו משנה ראשונה רבותינו אמרו פותח ונוטל ואינו נמנע והחבר בא אפילו לאחר שלשה ימים ונוטל ופסק כמשנה אחרונה ותמהני עליו דכיון דלא הוזכרה משנה אחרונה במתניתין משמע דס\"ל לרבי דליתא למשנה אחרונה והיאך הניח דברי רבי במתניתין ותפס דברי התוספתא וכעין מה שאמרו אם רבי לא שנאה רבי חייא מנא ליה ויש לתמוה על הראב\"ד שלא השיגו בזה: \n", + "ודע דמתניתין הכי איתא המביא כלי חרס לחטאת טובל ולן על הכבשן וכו' ולתרומה פותח את הכבשן ונוטל רבי שמעון אומר מן הסדר השני רבי יוסי אומר מן הסדר השלישי ונראה שרבינו מפרש שדברי תנא קמא דמתניתין דאמר פותח את הכבשן ונוטל היינו דברי רבותינו דתוספתא וה\"ק פותח את הכבשן ונוטל ואינו נמנע אלא שבמשנה קיצרו בלשון משום דממילא משמע ויש לדקדק בלשון התוספתא מאי והחבר בא וכו' דבכלל ואינו נמנע הוא. ונראה לי שוי\"ו זו היא במקום שי\"ן והכי קאמר נוטל ואינו נמנע שהחבר בא אפילו אחר שלשה ימים ונוטל: \n\n" + ], + [ + "טומאת ע\"ה ברגל וכו'. בס\"פ חומר בקדש (דף כ\"ז) ובפרק בנות כותים: \n\n" + ], + [ + "הפותח את חביתו ברגל וכו'. משנה שם וכחכמים: \n", + "ודע דאמרינן בגמרא יתיב רב אמי וכו' עד שאין צריך להניחה ומשמע לכאורה דלמסקנא לרבנן מותר להניחה ורבינו לא פסק כן משום דמשמע ליה דבדרך דחייה איתמר ומה שרצה להכריע משום דרבי יהודה יגמור קאמר איכא למידחי דאורחא דמילתא נקט דכיון שיש לו רשות לגמור אין לו צורך להניחה לרגל אחר אי נמי דעדיף היתרא דיגמור דהוי בשעת איסור מלהניחה דלא הוי אלא בשעת היתר וא\"נ האי דקתני לא יניחנה רבנן הוא: \n\n" + ], + [ + "אחר הרגל במוצאי יום טוב וכו'. גם זה משנה שם: \n", + "וכל הכלים טעונין טבילה וכו'. משנה שם כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהם כקרקע דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מפני שהם מצופין ובגמרא (דף כ\"ז) מפני שהם מצופין אדרבא כיון דמצופין נינהו מיטמו וכו' ופסק רבינו כרבנן וכתירוצא בתרא דפשטא דמתני' הכי משמע וגם כיון דבתרא הוא הוי עיקרא ועיין במה שאכתוב בפרק רביעי מהלכות כלים: \n\n" + ], + [ + "ע\"ה שאמר טהור אני וכו': \n\n" + ] + ], + [ + [ + "המפקיד כלים אצל ע\"ה וכו'. בפ\"ח דטהרות. \n", + "ומ\"ש או שנתן כלי לאומן ע\"ה. תוספתא פ\"ח דטהרות המוסר כלים לאומנים ע\"ה טמאים מדרס וטמא מת ומשמע ודאי דהיינו בסתמא אבל אם מכירו שהוא אוכל בתרומה טהורים מטמא מת אבל טמאים מדרס וכדתנן במתניתין גבי המפקיד כלים אצל ע\"ה והתוספתא סמכה בזה על מה ששנינו במשנה גבי מפקיד דמאי שנא: \n", + "וכתב הראב\"ד הרי אלו טמאים א\"א מצאתי שתי נוסחאות וכו'. ונראה מדבריו שהיה גורס בדברי רבינו במפקיד ובנותן כלי לאומן הרי אלו טמאים מדרס וטהורים מטמא מת וניחא ליה באומן דהכי מתנייא בתוספתא בגירסא הנכונה לדעת הראב\"ד וקשיא ליה על אותה גירסא מדתנן גבי מפקיד טמא מדרס וטמא מת ומ\"ש מאומן והשתדל למצוא טעם לחלק ביניהן כי האומן מקפיד יותר שלא יגע טמא מת בכלים שנתנו לו וסיים דבריו שעירב מפקיד עם אומן לומר שאינם טמאים מדרס טעה כלומר דבמפקיד הל\"ל דטמא מת נמי הוי וכל זה בנוי על הגירסא המשובשת שנזדמנה לו בספרי רבינו והגירסא האמיתית כמ\"ש בספרינו על מפקיד ונותן כלי לאומן ע\"ה הרי אלו טמאים מדרס וטמא מת ואם מכירו שהוא אוכל בתרומה טהורים מטמא מת וכבר ביארתי טעמו: \n\n" + ], + [ + "המניח כליו בפני ע\"ה וכו' עד שאין לו רשות שיכנס. תוספתא פ\"ח דטהרות וגורס רבינו המניח כליו וכו' טמאים מדרס וטהורים מטמא מת: \n", + "וכתב הר\"י קורקוס ונראה שטעמו דכיון שלא הפקידן אינן ברשותו אלא לענין מדרס שבקל יהיו מדרס דמכל מקום ברשותו הם קצת כיון שא\"ל שמור לי את אלו אבל לענין טומאת מת לא כי אינם ברשותו לגמרי כההיא דהמפקיד אצל ע\"ה או נתן לאומן ע\"ה אבל נתנם על כתפו הוי מפקיד לגמרי ונפקד גמור והוו ברשותו לכל דבר עכ\"ל: \n", + "ומ\"ש הניח גיתו וביתו. ט\"ס הוא וצריך להגיה ולכתוב בורו במקום ביתו: \n\n" + ], + [ + "המוסר מפתח ביתו לע\"ה וכו'. משנה פ\"ז דטהרות ואיתא בפ' בתרא דע\"ז (דף ע' ע\"ב): \n\n" + ], + [ + "המניח כליו וכו'. משנה פ\"ז דטהרות המניח כליו בחלון של אורייארין ר\"א בן עזריה מטהר וחכ\"א עד שיתן לו מפתח או חותם או עד שיעשה לו סימן ופירש רבינו אורייארין הבלנים שבמרחצאות ויש במרחצאות חלונות ישימו כל איש לבושו בחלון מהם וידוע שהלכה כחכמים: \n", + "ומ\"ש אפילו מצא החותם מקולקל וכו'. תוספתא פרק ח' דטהרות: \n\n" + ], + [ + "המניח ע\"ה בתוך ביתו וכו'. משנה פ\"ז דטהרות ופירש רבינו כבר ידעת שאוכלין ומשקין טומאתן קלה וכן כלי חרס לא יהיה אב הטומאה ולכן גזרו שיטמא כל מה שבבית מאלה המינים וכו' אמנם המשכבות והמושבות אשר הם אב הטומאה לא נדון עליהן שהם שבו אב הטומאה אלא כשאין בע\"ה רואה מי שיכנס בבית ולא מי שיצא ממנו ונפרד ע\"ה בשמירה וכן כלי חרס המוקפים צמיד פתיל לא יטמאו במגע אלא במשא הזב וכו' ולזה לא נדון בו בטומאה עד שיפרד ע\"ה בו מבלי פחד ולא נשאר לו מי שיראהו אפילו כרות ידים ורגלים וכו' להיות הבית מגיע ברשות ע\"ה שב כמו ביתו של ע\"ה שהכל טמא עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "חבר שהיה ישן וכו' עד הרי הם טמאים. תוספתא פ\"ח דטהרות: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "המניח עם הארץ בתוך ביתו וכו'. משנה פ\"ז דטהרות. \n", + "ומ\"ש הניחו ישן ומצאו ער וכו'. שם וכחכמים: \n", + "וכן המניח אומנים וכו'. ג\"ז שם וכחכמים: \n\n" + ], + [ + "אשת חבר שהניחה וכו'. גם זה שם וכחכמים: \n\n" + ], + [ + "האשה שנכנסה וכו' וכן האשה שיצאה וכו'. ג\"ז שם וכחכמים: \n\n" + ], + [ + "גבאי מלכות שנכנסו. ג\"ז שם והובאה בפרק חומר בקדש (דף כ\"ו) וגירסת רבינו הגבאים שנכנסו לתוך הבית הבית טמא אם יש עמהם עכו\"ם נאמנים לומר לא נגענו וכתב רבינו סבת זה מה שזכרו בתוספתא מפני שאימת עכו\"ם עליהם. \n", + "ומ\"ש בד\"א בזמן שיש שם עדים וכו'. פשוט דארישא קאי והוא בתוספתא דטהרות פ\"ח וקתני התם אם יש עכו\"ם עמהם אע\"פ שהמשכון בידם אע\"פ שהעכו\"ם מעיד בהם שנכנסו ואמרו לא נגענו הרי אלו נאמנים מפני שאימת עכו\"ם עליהם: \n\n" + ], + [ + "הגנבים שנכנסו וכו'. משנה פ\"ז דטהרות: \n\n" + ], + [ + "הגבאים והגנבים שעשו תשובה וכו'. בפ' חומר בקדש שם משנה וגמרא גבי גנבים וכתב רבינו דה\"ה לגבאי מלכות אם עשו תשובה: \n\n" + ], + [ + "המניח את ביתו פתוח וכו'. בפרק ח' דטהרות. \n", + "ומ\"ש אפילו הניחו נעול ומצאו פתוח וכו'. שם וכחכמים: \n\n" + ], + [ + "קורדום שאבד בבית וכו'. פ\"ק דפסחים עלה י' וכרבנן: \n", + "כתב רבינו שנשאל אמאי הכא תלינן באדם טמא ומטמאינן לכל טהרות שבבית מספק מ\"ש מהא דאמרינן בפ\"ק דנדה (דף ד') גבי ככר של תרומה שנתונה ע\"ג הדף ומדף טמא נתון תחתיה אע\"פ שאם נפלה א\"א [לה שתפול] אא\"כ נגעה [בדף ובא ומצאה במקום אחר] טהורה וכו' עד שיאמר ברור לי שלא נכנס אדם לשם א\"ר אילעאי לא נצרכה אלא למקום מדרון [וכן הקשו תוספות פסחים (י':) ד\"ה שאני יע\"ש] והשיב גבי קרדום אמרינן אדם נכנס שם ונטל הקרדום ועשה בו צרכיו והחזירו לזוית אחרת והרי זה בחזקת רשע ששואל שלא מדעת גזלן הוא והרשע פחות מעם הארץ שהוא בחזקת טמא אבל בככר אין לומר כן שאין אדם שואל ככר להחזירו בעצמו שאין בדבר תועלת שהרי אינו כלי שיעשה בו מלאכה ואילו נכנס לבית זה אדם רשע היה נוטלו והולך לו ולפיכך אנו אומרים לא נכנס כאן אלא חבר שחזקתו טהור: \n\n" + ], + [ + "הדר עם עם הארץ בחצר וכו'. משנה רפ\"ה דטהרות וכרבי יוסי: \n\n" + ], + [ + "חבר שהיתה לו מחיצה וכו'. תוספתא רפ\"ט דטהרות: \n\n" + ], + [ + "חבר שהיה גגו למעלה. תוספתא פרק ח' דטהרות וכת\"ק. \n", + "ומ\"ש ולא משום יין נסך. הכי משמע בפרק בתרא דע\"ז (עלה ע'): \n", + "היו הגגות זה בצד זה וכו'. תוספתא פ\"ט דטהרות וטעמא משום דכיון שהם זה בצד זה הרי הם כחצר אחד שפושט ידו ואין מכלים דבר ומינה נשמע דהוא הדין לגגו של עם הארץ למעלה דחיישינן שמא יפשוט ידו ויגע שיטען שנפל איזה דבר מגגו לשל חבר ולכך פושט ידו לבקשו משא\"כ כשגגו של חבר למעלה שאין לעם הארץ שום טענה לפשוט ידו שם משום הכי לא חיישינן זהו יישוב דברי רבינו אבל קשה דבפרק בתרא דע\"ז (דף ע' ע\"ב) גרסינן וגגו של חבר בצד גגו של עם הארץ אותו חבר שוטח שם פירות ומניח שם כלים ואע\"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם ורב ור\"י איפליגו התם בחצר החלוקה במסיפס דבסמוך ור\"י סבר שאע\"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם ומדמה לה להא דגגו של חבר בצד גגו של עם הארץ אע\"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם טהורות הטהרות וי\"ל דההיא דאותו חבר שוטח שם פירות וכו' היא סברת רשב\"ג בתוספתא דפליג את\"ק ומותיב מינה לר\"י לאוקומי לר\"י ככ\"ע אבל לענין הלכה נקטינן כתנא קמא: \n\n" + ], + [ + "שתי חצירות וכו'. בפירקא בתרא דע\"ז שם: \n\n" + ], + [ + "חצר החלוקה במסיפס וכו'. כך היא הגירסא הנכונה ובספרים כתוב החלוקה בספינה וט\"ס הוא. וכבר כתבתי בסמוך דבפ' בתרא דע\"ז איפליגו רב ור\"י במילתא ופסק כר\"י ופירוש מסיפס מחיצה נמוכה: \n\n" + ], + [ + "חבר שנפל דליו וכו'. משנה פ\"ח דטהרות וכתב רבינו ולא יסתפק עליך אמרו בדלי טמא אע\"פ שהוא בתוך הבור לפי שהוא מעת שהגיע ברשות ע\"ה שב טמא מת והטעם שלא חילקו חכמים בכלים שברשות עם הארץ: \n\n" + ], + [ + "אשת עם הארץ שנכנסה וכו'. משנה פרק ח' דטהרות שם וכתב רבינו אם נכנסה שלא ברשות אלא להוציא ענין פלוני ותצא הנה לא הורשת להשתמש ולגעת לאשר בבית כי אימת בעל הבית עליה ולא תשלח ידה לדבר: \n", + "קדר חבר שהכניס קדירותיו. משנה ריש פרק ז' דטהרות וכתנא קמא: \n", + "ומה שכתב במה דברים אמורים בשהניחן סמוך לר\"ה וכו'. בפ\"ב דכתובות (דף כ\"ד ע\"ב). וכתב הראב\"ד מוכיחין שהונחו למכור א\"א אין זה הטעם יפה וכו'. ואיני יודע מה ראה הראב\"ד בטעם זה לטעון עליו שהרי הכל יודעים שהביא למכור וכי כל המביאים קדרות מביאים למכור והלא כבר אפשר שמביאם לעצמו או לחבירו שצוה להביאם לו ומה שנתן טעם הראב\"ד בשכלי אומנותו בידו הכל באים לראות האומניות ועל ידי כן ממשמשין בקדירות איני יודע מה חידוש יש בכלי אומנות כלי חרס עד שיבאו הכל לראותם. ורש\"י פירש כמו שפירש רבינו: \n", + "חבר שהניח וכו'. תוספתא דטהרות פ\"ט: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כהן שטיהר כליו וכו'. בפרק ז' דטהרות המניח כליו מגת זו לגת הבאה כליו טהורים ובישראל עד שיאמר בלבי היה לשמרם: \n\n" + ], + [ + "הרוצה לעשות יינו בטהרה וכו' וצריך לעמוד על האומנים וכו'. בפ\"י דטהרות וכרבי יוסי: \n", + "יצאו חוץ לפתח בית הבד וכו'. ג\"ז שם: \n\n" + ], + [ + "הבדדין והבוצרים וכו'. שם: \n\n" + ], + [ + "המטהר את הבדדין וכו'. שם וכרבי יוסי: \n\n" + ], + [ + "היו חמריו וכו'. ברייתא בסוף פרק ב' דחגיגה (דף כ' ע\"ב) ומקשה בגמרא מאי שנא רישא ומ\"ש סיפא ואסקה רבי יצחק נפחא רישא בבא להם דרך עקלתון ומשמע דה\"ק הב\"ע בשבעל הבית יכול לבא להם דרך עקלתון פתאום דמרתתי ואמרי השתא אתי. ויש לתמוה על רבינו למה השמיט מלהזכיר דרישא מיירי דוקא בשיכול לבא להם דרך עקלתון וצ\"ל שבכלל מ\"ש והם מפחדים ליגע ואומרים עכשיו יבא שהרי הוא יבא אחרינו היא דבא להם דרך עקלתון דאמר רבי יצחק נפחא לאו למימרא דבא דרך עקלתון דוקא בעינן שכל שהוא בא אחריהם הוי כבא להם דרך עקלתון שהרי הוא רואה והם אינם רואין אותו: \n\n" + ], + [ + "חבר שהיה לבוש בחלוק וכו'. תוספתא בפרק שמיני דטהרות שם: \n", + "היה סל על כתיפו וכו'. שם (דף כ') ובפרק שני דחגיגה בגמרא היה סל על כתיפו ומגריפה בתוך הסל [ואמר] היה בלבי על הסל ולא היה בלבי על המגריפה הכל טהור ומגריפה טמאה וכו'. ולטמא מגריפה לסל אין כלי מטמא כלי ולטמא מה שבסל וכו' באומר שמרתיה מדבר המטמאה ולא מדבר הפוסלה ופירש\"י הסל של תאנים על כתיפו ומגריפה הוא כלי ברזל וכו' שבו מבדילים תאנים המדובקות זו בזו. המטמאה הנותן לה טומאה לטמא אחרים. הפוסלה מלהשתמש בה טהרות לכתחילה אי נמי נ\"מ לאוכל הדבוק בה שהוא פסול באכילה ומכל מקום אם נגעה בטהרות אינה מטמאתן. וקשה שדברי רבינו הם בהיפך שבגמרא משמע שמה שבסל טהור ורבינו כתב שהוא פסול וליישב נראה לומר דרבינו קשיא ליה דאי כדפירש\"י קשה דלא הוה ליה למיתני מגריפה טמאה אלא מגריפה פסולה ותו איכא למידק מאי האי דפריך וליטמא מה שבסל מאן א\"ל דלא ליטמא דהא בברייתא לא אידכר אלא דינא דסל ומגריפה ועוד מאן א\"ל דאיכא תאנים בסל דילמא בסל ריקם מיירי לכך סובר רבינו דכיון דמגריפה להפריד תאנים המדובקים היא עשויה אין לה ענין עם הסל אלא א\"כ יש בו תאנים ומש\"ה פריך וליטמא מה שבסל וליתני הסל טהור ומה שבתוכו והמגריפה טמאים ומשני דלא מצי תני הכי משום דמה שבסל אינו טמא אלא פסול דהב\"ע באומר שמרתיה מדבר המטמאה כלומר הנותן לה כח טומאה שהאוכל שיגע בה יהיה טמא ויפסול את אחרים ולא מדבר הפוסלה כלומר מדבר שאינו מטמאה אלא לעשות האוכל שיגע בה פסול ולא יטמא האוכל ההוא את אחרים והשתא אתי שפיר דלא תני בברייתא דינא דמה שבתוך הסל דמאחר דקתני הסל טהור ומגריפה טמאה ממילא משמע שמה שבתוך הסל אינו לא טמא ולא טהור אלא פסול והשתא אתי שפיר דקאמר מגריפה טמא וסלקי דברי רבינו כהוגן. ודע שיש בספרי רבינו טעות סופר וכך היא הגירסא הנכונה והמגריפה טמאה וכל תרומה שבסל פסולה והוכרח רבינו לאוקומה בתרומה משום דאילו בחולין אין שני עושה שלישי: \n", + "היה משתמש מן החבית בטהרה וכו'. תוספתא בפרק שמיני דטהרות. \n", + "ומה שכתב ואם אמר בלבי היה לשומרה וכו'. כך יש ללמוד ממה ששנינו בברייתא פרק אין דורשין (חגיגה דף כ') גבי היה משמר החבית בחזקת יין ונמצא שמן: \n", + "נתחלפו לו כלים וכו'. בספ\"ג דחגיגה שם: \n\n" + ], + [ + "חבר שמת וכו'. תופסתא בפרק ט' דטהרות וכתב רבינו שמשון בפרק ח' דכלים דכיון דאפשר לתקן בטבילה לא חשו אם החמירו בהם ואפילו בכלי חרס דלא פלוג בכלים: \n", + "וכתב הראב\"ד כל זה אינו אלא לקודש או לתרומה אבל לחולין לא מחזקינן טומאה ואם כתב כן להשיג על רבינו שסתם ולא חילק כבר נודע שדרך רבינו לכתוב המשנה או התוספתא כצורתה. ועוד שאין דבריו מוכרחים שכבר אפשר דאף לחולין חששו: \n\n" + ], + [ + "מי שאמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך וכו'. בפרק שלישי דקידושין (דף ס\"ה ע\"ב): \n", + "היה עושה עמו בטהרות או בזבחים וכו'. פרק הניזקין (גיטין דף נ\"ד:) וכאוקימתא דרבא ובסוף הלכות פסולי המוקדשין הארכתי בביאור דעת רבינו: \n", + "וכתב הראב\"ד נראה לי שאם היה עושה בשכר אפילו אחר כמה ימים נאמן וכו'. ואין בזה השגה על רבינו שלא ביאר שכבר נודע שדרכו להעתיק הגמרא כצורתה ודין הס\"ת כבר כתבו במקומו וממילא ילמוד אדם משם לכאן: \n", + "סליקו הלכות מטמאי משכב ומושב \n\n" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Taharah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Taharah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c1bd09783093376d928a07045b71908689f6f14a --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Taharah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,623 @@ +{ + "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Those_Who_Defile_Bed_or_Seat", + "text": [ + [ + [ + "הזב והזבה והנדה והיולדת וכו'. בפירקא קמא דכלים מני להו באבות הטומאה: \n", + "ומה שכתב מטמאים כלים במגע. דכתיב וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים. \n", + "ומה שכתב ומטמא אדם במגע ובמשא. דכתיב הנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וכתיב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וכו' ובפרק חמישי דזבים תנן הנוגע בזב ובזבה בנדה וביולדת וכו' מטמא שנים ופוסל אחד וכו' אחד הנוגע ואחד המסיט אחד הנושא ואחד הנישא ותניא בתורת כהנים והדוה בנדתה והזב את זובו מה הזב מטמא במשא אף הזוב מטמא במשא לזכר לרבות את המצורע ולנקבה לרבות היולדת. \n", + "ומה שכתב ומטמא משכב ומושב ומרכב מתחתיו. דכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא. \n", + "ומה שכתב ומטמא מדף על גבו. פרק ד' דזבים ופרק ו' דעדיות (משנה ב') ובתורת כהנים: \n\n" + ], + [ + "אחד זבה קטנה וכו'. בת\"כ יליף לה מקרא. \n", + "ומ״ש או מחמת אונס. בת״כ ובפרק בנות כותים (נדה דף ל״ב ע״ב) יליף לה מקרא. \n", + "ומ\"ש ואחד בעל ב' ראיות וכו'. בפ\"ק דמגילה (דף ח') משנה וגמרא: \n\n" + ], + [ + "קטנה בת יום אחד וכו'. משנה פרק יוצא דופן (נדה דף מ\"ג ע\"ב ומ\"ד ע\"ב): \n\n" + ], + [ + "קטן בן יום אחד מטמא בזיבה. שם (דף מ״ג ע״ב) ובר״פ בנות כותים (נדה דף ל״ג): \n", + "ואחד גרים ועבדים. רפ\"ב דזבים הכל מיטמאין בזיבה אף הגרים אף העבדים בין משוחררים בין שאינם משוחררים. \n", + "ומ\"ש שמטמאין בנדה: \n\n" + ], + [ + "סריס אדם וסריס חמה מטמאין בזיבה וכו'. רפ\"ב דזבים: \n\n" + ], + [ + "אין האשה מטמאה בלובן ולא האיש באודם וכו'. בריש פרק בנות כותים (נדה דף ל״ב ע״ב) ובפרק כל היד: \n\n" + ], + [ + "טומטום ואנדרוגינוס וכו'. רפ\"ב דזבים. \n", + "ומ\"ש לפיכך אין שורפין עליהם תרומה וקדשים ואין חייבים עליהם על טומאת המקדש. שם וטומאתן בספק ומבואר בתוספתא בפ\"ב דזבים: \n", + "ראה לובן ואודם כאחד וכו'. שם ובפרק המפלת עלה כ\"ח ויליף לה מקרא. \n", + "ומ\"ש וכן הנוגע בלובן ואודם שלו כאחד וכו'. שם בתוספתא: \n", + "ומ\"ש הוא עצמו שנגע בלובן ואודם וכו'. שם הוא עצמו שנגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור וגירסא משובשת היא וצריך להגיה חייב: \n", + "וכתב הראב\"ד בלובן ואודם שראה א\"א אולי טעה בלשון התוספתא וחילק וכו'. ואין דברים אלו כדאי לכתוב שטעה טעות גדולה או קטנה שהרי אפשר לפרש התוספתא בנגע בשלו אבל אי קשיא הא קשיא מ\"ש נגע הוא מנגעו אחרים דכיון דבנגעו אחרים אינם חייבים על ביאת המקדש משום דבעינן שתהא טומאת זכר ודאי או טומאת נקבה ודאית מאותו טעם בעצמו יש לפטור בשנגע הוא בעצמו ויש לדחוק ולפרש לשון רבינו כפירוש הראב\"ד דבנגעו טומטום ואנדרוגינוס בשל אחרים מיירי אלא שלשון שראה שכתב רבינו קשה לזה: \n\n" + ], + [ + "דם הנדה או דם הזבה וכו'. משנה פרק יוצא דופן (נדה דף מ״ג ע״ב). \n", + "ומ״ש במגע ובמשא. בריש פרק דם הנדה (נדה דף נ״ד ע״ב) מנא ה״מ דדם הנדה מטמא אמר חזקיה דאמר קרא והדוה בנדתה מדוה כמותה מה היא מטמאה אף מדוה מטמא: \n", + "וכבר ביארנו בענין איסור נדה וכו'. בפ\"ה מהא\"ב. \n", + "ומ״ש אבל אם ראתה דם ירוק הרי הוא טהור וכו'. משנה פ' כל היד (נדה דף י״ט) וכחכמים. \n", + "ומ\"ש שהרוק מתעגל ויוצא. שם בגמרא: \n\n" + ], + [ + "אשה שיצא הולד מדפנה וכו'. בר״פ יוצא דופן (נדה דף מ״א:) אמרינן דביוצא ולד ודם דרך דופן ר״ש מטהר וחכמים מטמאים ובמקור מקומו טמא פליגי מר סבר מקור מקומו טמא ומר סבר מקור מקומו טהור ופירש״י רבנן סברי טיפה עצמה מטמא במגע משום דנגעה במקור ומקור מקומו טמא ואיתמר עלה אמר ריש לקיש לדברי המטמא בדם מטמא באשה לדברי המטהר בדם מטהר באשה רבי יוחנן אמר אף לדברי המטמא בדם מטהר באשה ויליף ר״י מקרא שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה וידוע דהלכה כר״י: \n\n" + ], + [ + "מקור האשה שנעקר וכו'. שם מקור שנעקר ונפל לארץ טמאה וכו' למאי אילימא לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכה אלא לטומאת ערב ופירש\"י שנעקר חתיכת בשר: \n", + "וכן מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות וכו'. שם אמר ר\"י מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות טמאה למאי אילימא לטומאת שבעה ה' דמים טמאים באשה ותו לא אלא לטומאת ערב ודוקא תרתי אבל חדא אימא מעלמא אתיא. ופירש\"י טיפי מרגליות דם לבן וצלול. לטומאת ערב מפני שנגע במקור ונוגע בה. מעלמא מן הצדדין: \n\n" + ], + [], + [ + "זובו של זב מאבות הטומאות וכו' ומטמא במגע ובמשא. פ״ק דכלים ובפרק דם הנדה (נדה דף נ״ד ע״ב) יליף לה מקרא. \n", + "ומ״ש בכל שהוא. משנה ר״פ יוצא דופן (נדה דף מ'): \n", + "ראיה ראשונה של זב וכו'. בריש זבים וכב\"ה. \n", + "ומ״ש בין מאיש קטן. בפרק בנות כותים (נדה דף ל״ב ע״ב) בעיא דאיפשיטא והיינו למגע אבל למשא לא מטמא אלא בשתי ראיות דאז מקרי זב אבל בראיה אחת לא מיקרי זב כמו שלמדו שם מהכתובים. \n", + "ועל מ\"ש רבינו בין מאיש גדול בין מאיש קטן, כתב הראב\"ד א\"א אין לשונו מיושר. טעמו לומר שעל מ\"ש והרי היא כש\"ז לא יצדק לומר בין מאיש קטן אבל טומאת ראיה ראשונה של זב בקטן אינו אלא מטעם שהיא תחלת זוב והכתוב הקיש בזב קטן לגדול כמו שמפורש בפרק בנות כותים עלה ל\"ד ורבינו גם כן לכך נתכוון. \n", + "ומ\"ש וכן המשכבות והמושבות וכו'. בסוף נדה (עב:) ובתוספתא דזבים פרק קמא וכבית הלל: \n", + "ראה אחת מרובה כשתים וכו'. בתוספתא דזבים וכב\"ה: \n\n" + ], + [ + "ראיה ראשונה של מצורע וכו'. בפרק בנות כותים עלה ל\"ד ל\"ה וכדאסיק אביי: \n\n" + ], + [ + "רוק הזב ושכבת וכו'. בפ״ק דכלים זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו וכו' מטמאים במגע ובמשא ובר״פ דם הנדה (נדה דף נ״ה ע״ב) יליף רוקו מדכתיב וכי ירוק הזב בטהור ומרבי ליה בין לטומאת מגע בין לטומאת משא ומימי רגליו מייתי לה (דף נ״ו) מדתניא זובו טמא וזאת לרבות מימי רגליו ושכבת זרעו מייתי לה בס״פ כיצד הרגל (דף כ״ה) מק״ו ור' יהושע נתן טעם לש״ז דמטמא אף במשא משום דא״א בלא צחצוצי זיבה כל שהוא ומשמע לרבינו דה״ה למימי רגליו וכתב רבינו טעם זה שהוא יותר פשוט וקצר. ומ״כ מאי דמטמא מימי רגליו מהאי טעמא ק״ל דבנדה יליף מוזאת ואפשר לתרץ דגמרא יליף מוזאת לומר דאפילו ר״א דמטהר ממשא לש״ז דסבירא ליה כיון דכתיבא ביה ש״ז לא מטמאה הכא מודה מרבויא דוזאת אבל לדידן דקי״ל כר' יהושע דא״א וכו' ה״ה למימי רגליו וראיה לדבר דאמרינן בתורת כהנים זאת תורת הזב מה הזב וכו' ומייתי לה בנדה (דף כ״ב) ובתר הכי בת״כ יכול אף מימי רגלים יהו סותרים וכו' ומהי תיתי שיהו סותרים והא ש״ז גופא לא סתרא אלא משום צחצוחי זיבה אלא ודאי משום דמימי רגליו נמי אי אפשר בלא צחצוחי זיבה קאמר הכי. וממ״ש רבינו פ״ק דכלים נראה דתרוייהו נפקי מוזאת ויהיב רבינו טעמא מאי שנא דמרבינן הני טפי מאחריני משום דא״א להו בלא צחצוחי זיבה. ואפשר שלזה נתכוון רבינו כאן עכ״ל: \n\n" + ], + [ + "אחד זב ואחד נדה ויולדת וזבה וכו': \n\n" + ], + [ + "תשעה משקין בזב וכו'. בריש פרק דם הנדה (נדה דף נ״ה ע״ב) ובת״כ. \n", + "ומה שכתוב בספרי \n", + "רבינו כמותו טעות סופר הוא וצריך להגיה ולכתוב כמותן ובזה יבא לשונו דבור על אפניו הרי אלו שלשה מן הזב וחביריו כמותן משאר האדם כלומר כשם ששלשה אלו טהורים משאר האדם כך הם טהורים כשהם מהזב וחביריו הנזכר בראש הפרק. \n", + "ועל מה שכתב רבינו כל אחד מאלו כמשקין טמאים שאין מטמאין אדם כתב הראב\"ד א\"א אף בזה טעה וכו'. מ\"ש משמעתא קמייתא דאלו דברים דמסכת ברכות (דף נ\"א ע\"ב) היינו לומר דגבי מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים משמע דבכל שהוא מטמו כלי וידים כי אין רגילות להיות נדבק רביעית בידים ולא בכלי ואני אומר שמאחר שדבריו יכולים להתפרש דלא מיירי אלא לענין מגע אין כאן טעות: \n", + "כיחו וניעו ומי האף וכו'. בריש פרק דם הנדה (נדה דף נ״ה ע״ב). \n", + "ומ\"ש ורירו. בתוספתא פרק בתרא דזבים. \n", + "ומ\"ש ובכלל הרוק הן חשובים, כלומר ומשום הכי לא מנה אלא ג' דאל\"כ שבעה מיבעי ליה: \n", + "דם היוצא מפי האמה וכו'. שם (בנדה דף נ\"ו) זובו טמא הוא [הוא טמא] ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא ומשמע דהיינו ודאי לענין שלא יטמא כזב אבל מטמאין כמשקין טמאין וכן מפורש בתוספתא דזבים פרק אחרון: \n", + "ומ\"ש היה מוצץ ורוקק דם וכו'. בפרק מצות חליצה עלה ק\"ה יבמה שרקקה [דם] תחלוץ לפי שא\"א לדם בלא צחצוחי רוק מיתיבי יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא ת\"ל זובו הוא זובו טמא ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא ל\"ק כאן במוצצת כאן בשותת: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "דם הנדה וכו'. אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח וכו'. ריש פרק דם הנדה (נדה דף נ״ד ע״ב) ויליף לה מקראי. \n", + "ומה שכתב ואם היו המים הפושרין בתחלתן וכו'. שם פלוגתא דתנאי ופסק לחומרא בדאורייתא: \n", + "וכתב הראב\"ד אם שורין אותו א\"א נ\"ל דלא בעינן מעת לעת אלא לשרץ ונבילה עכ\"ל. טעמו משום דבאינך שהם דברים רכים בשרייה כל דהו סגי להו אבל מפשט דברי המשנה משמע כדברי רבינו וכך הוא דעת התוספות: \n\n" + ], + [ + "פשתן שטוואתו נדה וכו'. פרק התערובות עלה ע\"ט: \n\n" + ], + [ + "זב שהניח פיו על פי הכוס עד כשהן נדות. תוספתא פ\"ה דטהרות אלא שבנוסחא דידן כתוב במי רגלים או ביין אין רואים אותם כאילו הם מים ונ\"ל שט\"ס הוא: \n\n" + ], + [ + "כתב הראב\"ד זב שנשך את הפת ואת הבצל המסיטן טהור א\"א מצאתי בשתי נסחאות טמא בשתיהם ומה שחילקן וכו'. ונוסחת רבינו נכונה שאין עליה תשובה לומר למה חילקן ולא עירבן ורבינו שמשון הביא תוספתא זו בפרק רביעי וגירסתו כגירסת רבינו: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "ומ\"ש רבינו שואלים כלי מי רגלים. רבינו לא גריס כלי וכן נמצא בספר רבינו כתיבת יד דל\"ג כלי: \n\n" + ], + [ + "חרס שהיה הזב וכו'. ג\"ז שם בתוספתא וכראב\"י ובפרק התערובות עלה ע\"ט: \n\n" + ], + [ + "זבה שנעקרו מימי רגליה. בפרק יוצא דופן (נדה דף מ\"ב) בעיא דלא איפשיטא ואף על גב דאמר רבה בבעיא בתרייתא את\"ל לא פסק רבינו כן משום דגמרא אמר תיקו בהאי בעיא דזבה. \n", + "ומה שכתב וכן עכו\"ם שנעקרו מימי רגליה וכו'. גם זה שם בעיא דלא איפשיטא: \n\n" + ], + [ + "העבדים מטמאים בזיבה ובנדה וכו'. ברפ\"ב דזבים תנן דעבדים אפילו שאינם משוחררים מטמאים בזיבה. \n", + "ומ\"ש אבל העכו\"ם אין מטמאים וכו' וחכמים גזרו וכו'. בפרק בנות כותים עלה ל\"ד. \n", + "ומ\"ש זכרים ונקבות. שם אמרינן דב\"ש מפלגי בין זכרים לנקבות וב\"ה לא מפלגי. \n", + "ומ\"ש והוא שיהיה הזכר בן ט' שנים ויום אחד ולמעלה והנקבה בת ג' שנים ויום אחד ולמעלה. פ\"ב דע\"ז (דף ל\"ז) במסקנא: \n", + "בעת שגזרו עליהם לא גזרו על שכבת זרע שלהם כו'. בפרק בנות כותים (נדה דף ל״ד): \n", + "נמצאת למד. ודם הנכרית כרוקה וכמימי רגליה וכו'. בפרק בנות כותים וכבית הלל: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "בועל נדה כנדה. מבואר בתורה ואם שכוב ישכב איש אותה ותהי נדתה עליו. \n", + "ומה שכתב ומטמא אדם במשא וכו'. כן משמע בפירקא קמא דכלים דתנן למעלה מהם בועל נדה משמע שיש בהם כל החומרות שהוזכרו בקודמין כן נראה שהוא דעת רבינו: \n\n" + ], + [ + "אין משכב בועל נדה ומרכבו וכו'. בפ״ק דכלים למעלה מהם בועל נדה שהוא מטמא משכב תחתון כעליון ובריש פרק בנות כותים (נדה דף ל״ב ל״ג) דהיינו לומר דאי איכא עשר מצעות זו על זו שיהיה תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב שאינו מטמא אלא אוכלים ומשקים ולא אדם וכלים. \n", + "ומה שכתב ולמה נגרעה טומאת משכבו וכו'. שם ובתורת כהנים: \n\n" + ], + [ + "אחד הבא על הנדה או על וכו'. בסוף נדה (דף ע\"ב). \n", + "ומה שכתב אחד המערה ואחד הגומר. משנה פרק הבא על יבמתו (יבמות דף נ״ג ע״ב) ובתורת כהנים פרשת מצורע. \n", + "ומה שכתב בין גדול שבא על הקטנה וכו'. במה דברים אמורים כשהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד והנבעלת היתה בת שלש שנים ויום אחד וכו'. פרק יוצא דופן (נדה דף מ״ד מ״ה). \n", + "ומה שכתב וכן בועל הזב וכו'. בסוף נדה (דף ע\"ג). \n", + "ומה שכתב ואחד הנוגע בזב או הנבעלת מן הזב. נדה שם: \n\n" + ], + [ + "הנדה והזבה כו' כולן מטמאות למפרע מעת לעת וכו'. בריש נדה וכחכמים דשקלי וטרו אמוראי לפרושי מילתייהו ופרט רבינו את אלו x מפני שבפרק יוצא דופן (נדה דף מ״ב) פרטום שהרי על כל הנשים אמרו בריש נדה. ואפשר דלרבותא נקט הני וכ״ש אחרות והני בכלל דקתני מתני' הן. \n", + "ומ\"ש ועד שלאחר התשמיש הרי היא כפקידה ושלפני תשמיש אינו כפקידה וכו'. שם עלה ה' אמר רב יהודה אמר שמואל עד שלפני תשמיש אינו [ממעט] כפקידה מ\"ט א\"ר קטינא וכו' מתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין ולסדקין: \n\n" + ], + [ + "אשה שיש לה וסת וכו'. משנה שם: \n", + "הגיע שעת וסתה ולא בדקה עצמה וכו'. משנה פרק בנות כותים (נדה דף ל״ט). \n", + "ומ\"ש ואם מצאה עצמה טהורה וכו'. שם פלוגתא דרב ושמואל וידוע דהלכה כרב באיסורי: \n\n" + ], + [ + "כל אשה שיש לה וסת וכו'. משנה בנדה פרק האשה (דף ס\"ג). \n", + "ומה שכתב היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסת וכו' עד עת שמצאה דם. נדה שם: \n\n" + ], + [ + "הרואה כתם וכו'. פרק קמא דנדה (דף ה') כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן וכתב רבינו עד עת הפקידה אפילו הוי טפי ממעת לעת ואם כן הוא חמור יותר מראייתה דאילו בראייתה תופס הזמן המועט כמו שנתבאר וכאן תולה בפקידה דוקא דומיא דבגד דהוי טמא למפרע אפילו ימים רבים עד שעת בדיקה: \n", + "וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל וטעם יש בדבר דאילו רואה עתה אין טעם להחמיר עליה למפרע ביותר ממעת לעת אמנם כתם שאינה יודעת מתי יצא דם זה מגופה יש להחמיר ולומר דסמוך לפקידה יצא עכ\"ל. \n", + "ומה שכתב וכן הבגד שנמצא עליו כתם וכו'. בפרק דם הנדה (נדה דף נ״ו ע״ב): \n", + "ומה שכתב אפילו כבסתו ולא בדקתו וכו'. שם אסיקנא דעד שעת כיבוס חזקתו בדוק ומשמע דהיינו דוקא בסתמא אבל אם אומרת שהיא יודעת שלא בדקתו טמא. \n", + "ומה שכתב ואפילו נמצא הכתם לח. שם במשנה (דף נ\"ז ע\"ב): \n\n" + ], + [ + "וכל הנשים שדיין שעתן וכו'. בפירקא קמא דנדה עלה ה' פלוגתא דתנאי ופסק כרבי חנינא בן אנטיגנוס לגבי רבי מאיר משום דרבי מאיר מחמיר בכתם מבראייתה ובסוף פרק הרואה כתם (נדה דף נ״ח ע״ב) תנן דאמר רבי עקיבא שלא אמרו חכמים בכתמים להחמיר אלא להקל. \n", + "ומה שכתב כל אלו הנשים הטמאות למפרע וכו'. שם (דף ה') לא פליג ר' חנינא בן אנטיגנוס אלא בנשים שדיין שעתן אבל בשאר נשים מודה שכתמן כראייתן ותניא תו התם (דף ו') הרואה דם מטמאה מעת לעת ומה היא מטמאה משכבות ומושבות אוכלים ומשקים וכלי חרס המוקפים צמיד פתיל ואינה מטמאה את בועלה למפרע וכו' הרואה כתם מטמאה למפרע ומה היא מטמאה אוכלין ומשקין משכבות ומושבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל וכו' ומטמאה את בועלה ומסיק התם דמעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים. \n", + "ומה שכתב וכן רוקן ומימי רגליהם טמאים למפרע. נראה דיליף לה בקל וחומר מכלי חרס המוקף צמיד פתיל. \n", + "ומה שכתב אבל אינה מטמאה את הבועל למפרע משום בועל נדה אלא משום נוגע בלבד. בפרק כל היד עלה ט\"ו כששהתה מעת לעת ומפקידה לפקידה בעלה מטמא משום מגע ואינו מטמא משום בועל ופירש רש\"י מטמא משום נוגע [במעת לעת בנדה] טומאת ערב בספק דרבנן לתלות ואינו מטמא משום בועל לטמא טומאת ז' ואפילו לתלות. \n", + "ומה שכתב אבל הרואה כתם הבועל אותה וכו'. שם במשנה (דף י\"ד) מודים חכמים לרבי עקיבא ברואה כתם שהיא מטמאה את בועלה ואמרינן בגמרא (דף ט\"ו) דמכאן ולהבא דוקא קתני דמטמאה את בועלה לרבנן דהלכתא כוותייהו: \n", + "ומה שכתב רבינו אבל הרואה כתם הבועל אותה וכו'. לשון אבל אינו נוח לי ונמצא בספר כתיבת יד כתוב וכל במקום אבל והיא הגירסא הנכונה: \n\n" + ], + [ + "מעוברת שהוציא העובר את ידו והחזירה וכו'. בפרק המפלת (נדה דף כ״ח) ומסיק דלחומרא הוא דקאמר רב הונא ומדרבנן אבל ימי טוהר אין נותנין לה דלאו לידה היא עד שיצא רובו וזה שכתב רבינו טומאת יולדת (י״ד) וכו' מדברי סופרים: \n", + "וטומאת מעת לעת או מפקידה לפקידה. בפרק כל היד (נדה דף ט״ו) אמרו מעת לעת דרבנן: \n", + "וטומאת וסתות. בפרק כל היד פסקו התוספות דווסתות דרבנן דר״נ דהוא בתרא מוקי התם (דף י״ו) פלוגתא דרב ושמואל בהכי ולרב הוו דרבנן וקיימא לן כרב באיסורי וכן יש שם מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע בזה ורבי יהושע סבר דהוי דרבנן וכן יש מחלוקת חכמים ורבי מאיר בזה וחכמים סברי דהוו דרבנן וכ״פ בשאלתות וכ״פ ר״ח. וטומאת כתמים בפרק כל היד ובפרק הרואה כתם (נדה דף נ״ז נ״ח) אמרו שהיא מדרבנן: \n", + "ומ\"ש לפיכך אין שורפין עליהם וכו'. ברייתא פירקא קמא דנדה (דף ו'). \n", + "ומ\"ש וכן חולין שנעשו על טהרת הקדש וכו'. גבי מעת לעת שבנדה איכא תרי לישני התם ופסק כלישנא בתרא ואע\"ג שהוא להחמיר בדרבנן משום דאלישנא קמא פרכינן פירכי טובא ושני להו בשינויי דחיקי ועוד כי בסוף הסוגיא (דף ז') הקשו על חולין הטבולים לחלה שאמרו שם דחמירי וגזרו בהו טומאה והא מעת לעת שבנדה שלא גזרו בה דאמר מר קבלה מיניה רב שמואל בחולין שנעשו על טהרת הקדש ולא בחולין שנעשו על טהרתן תרומה משמע דהכי קי\"ל כיון דפריך מינה בסתמא ומשני התם דלא דמו דהתם אין תרומה מעורבת בהם אבל חלה מעורבת בהם ואבע\"א הנח מעת לעת דרבנן ופסק כפירוש שני להקל בדרבנן: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "ארבע נשים דיין שעתן וכו'. משנה פ\"ק דנדה. \n", + "ומה שכתב היתה בחזקת מעוברת וכו'. ברייתא שם (דף ח' ע\"ב). \n", + "ומה שכתב ראתה דם ואח\"כ הוכר עוברה וכו'. שם (דף מ') בעיא דאיפשיטא: \n", + "איזו היא מניקה וכו'. ברייתא שם (דף ז' ע\"ב). \n", + "ומ\"ש אפילו מת בנה וכו'. שם במשנה וכחכמים. \n", + "ומ\"ש אבל אחר כ\"ד חדש וכו'. שם (דף ט') בברייתא וכרבי יהודה ורבי יוסי ור\"ש לגבי ר\"מ: \n", + "איזו היא בתולה וכו'. שם במשנה (דף ו' ע\"ב). \n", + "ומ\"ש או ילדה וכו'. ברייתא שם: \n", + "איזו היא זקנה וכו'. שם במשנה. \n", + "ומ\"ש ואיזו היא סמוך לזקנותה וכו'. שם (דף ט') היכי דמי סמוך לזקנותה אמר רב יהודה כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא ור\"ש אומר כל שקורים לה אמא אמא ואינה בושה רבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק ח\"א כל שאינה מקפדת וחד אמר כל שאינה בושה מאי בינייהו איכא בינייהו בושה ואינה מקפדת ופסק רבינו כר\"ש משום דרבי זירא ור\"ש ב\"ר יצחק משמע דסברי כוותיה ובפלוגתא דר' זירא ור\"ש ב\"ר יצחק פסק לקולא משום דמידי דרבנן היא: \n", + "עברו עליה ג' עונות וראתה וכו'. שם תנו רבנן זקנה שעברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה ומדברי רבינו נראה שלא היה גורס אלא שתי פעמים עברו עליה שלש עונות ואתי ליה שפיר מאי דתנן בההוא פירקא (דף ז' ע\"ב) ובמה אמרו דיה שעתה בראיה ראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת ואינו צריך לידחק במה שנדחקו בו התוספות. \n", + "ומ\"ש או פחות או יתר. בברייתא הנזכרת אסיקנא דל\"ש בין כוונה לפיחתה או הותירה: \n\n" + ], + [ + "בתולה שראתה דם וכו'. שם (דף י' ע\"ב) ולשון אפילו שופעת שכתב רבינו קשה דבגמרא פריך אפילו שופעת וכ\"ש פוסקת אדרבה פוסקת הויא כשתי ראיות ומשני אימא ושופעת ופרש\"י וסמי מכאן אפילו ויש לומר שמאחר שרבינו כתב בהדה דולפת שפיר דמי למיתני לגבה אפילו שופעת: \n\n" + ], + [ + "תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וכו'. שם (דף ט' ע\"ב) תנו רבנן תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה דיה שעתה ושניה דיה שעתה פעם שלישית הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה ג' עונות הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה וכתב הרשב\"א בת\"ה הארוך ברייתא זו ד\"ה היא וטעמא דמילתא דכל שלא הגיע זמנה לראות אין לה דמים וראיה ראשונה שראתה אינה אלא מקרה ואינה ראיה להצטרף עד שתתחזק בראיות אחרות הילכך ראיה ראשונה אינה אלא כאחת ואין לה כח להחזיק הראשונה אבל כשתראה עוד פעם שלישית עם השתי ראיות אחרונות תתחזק הראשונה ואלו השתים מגלות על הראיה הראשונה שראיה גמורה היתה ולא מקרה ומעתה לפי הטעם הזה אפילו לרשב\"ג נמי מוחזקת היא ובזו אין הפרש בין רבי לרשב\"ג ואע\"פ שיש מגדולי המפרשים והפוסקים שפירשו דלרבי דוקא אתיא לפי שאין הראשונה ראויה להצטרף לעולם והילכך לרשב\"ג אינה מוחזקת עד שתראה ד' ראיות מסתברא לי שא\"א להעמידה שאם כן כל אותה סוגיא ושקלא וטריא דרב גידל ורב כהנא וחזקיה ור\"י ור\"ש בן יהוצדק וכל נחותי ימא אתו כרבי ודלא כהלכתא דאנן בווסתות כרשב\"ג סבירא לן כדאיפסקא הלכתא בב\"ק ולפיכך נ\"ל הדרך שכתבתי נכון וברור עכ\"ל. וכך היא דעת רבינו שפסקה לברייתא זו ויש בספרי רבינו חסרון הניכר וצריך להגיה עברו עליה ג' חדשים ואח\"כ ראתה דיה שעתה עברו עליה ג' חדשים אחרים ואח\"כ ראתה דיה שעתה עברו עליה שלשה חדשים אחרים וראתה מטמאה למפרע: \n\n" + ], + [ + "תינוקת שהגיע זמנה לראות וכו' עד ואח\"כ ראתה דיה שעתה. גם זה שם. \n", + "ומה שכתב עברו עליה שלשה חדשים אחרים וכו'. פשוט הוא: \n\n" + ], + [ + "מעוברת ומניקה וכו'. משנה שם (דף ז' ע\"ב) ובמה אמרו דיה שעתה בראייה ראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת ואם ראתה את הראשונה מאונס אף בשניה דיה שעתה ובגמרא (דף י' ע\"ב) אמר רב אכולהו וכו' ופסק רבינו כר\"י ור' יוסי ור\"ש לגבי ר\"מ ואע\"ג דרבי יוחנן סבר כר\"מ הא רב דהלכה כוותיה באיסורי לגבי שמואל סבר כוותייהו ולא שבקינן רובא דתנאי למפסק כר\"מ דיחידאה הוא ועוד דלית הלכתא כוותיה לגבי חד מינייהו וכיון דרב סבר הכי לא חיישינן לדרבי יוחנן בהא: \n", + "וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל שיש הוכחה לפסק זה ממה שאמרו אחר כך כתנאי וכיון שאחר שהזכירו פלוגתא דאמוראי אמרו כתנאי משמע דאמוראי לא שמיע להו מן הך ברייתא דאי הוה שמיע להו הל\"ל הלכתא כפלוני הילכך אפלוגתא דתנאי איכא למיסמך למפסק כרובא וכ\"ש דמתניתין סתמא קתני וטפי משמע דאכולהו קאי ושוב מצאתי בירושלמי שאמרו דר\"י סבר כרב עכ\"ל. ובכן נסתלק מעל רבינו מ\"ש עליו הרב ראב\"ד מטמאות למפרע אמר אברהם הא דלא כהלכתא דקיי\"ל כרבי יוחנן דאמר מעוברת ומניקה דיין שעתן כל ימי עיבורן וכל ימי מניקותן: \n\n" + ], + [ + "מעוברת או מניקה שראתה דם וכו'. משנה שם (דף ז' ע\"ב) רבי יוסי אומר מעוברת ומניקה שעברו עליהן ג' עונות דיין שעתן ומשמע לרבינו דלא פליג אלא אר\"א דאמר התם כל הנשים דיין שעתן אבל ת\"ק לא פליג אר' יוסי ודלא כפרש\"י דפליג ולפי פירוש רבינו רבי יוסי נמי כת\"ק ס\"ל דמעוברת משיודע עוברה ומניקה משנולד אלא דאתא למימר דבעברו עליהן ג' עונות פעם אחת בלבד דיין שעתן אבל אם עברו עליהן ג' עונות פעם שניה מטמאות למפרע ות\"ק לא פליג עליה: \n", + "הרואה דם טוהר וכו': וכל שדיה שעתה אע\"פ שאינה מטמאה למפרע וכו'. משנה סוף פ\"ק דנדה (דף י\"א) אע\"פ שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר. \n", + "ומה שכתב וכל אשה המרבה לבדוק משובחת. ריש פרק כל היד (נדה דף י״ג): \n\n" + ], + [ + "חכמים תקנו וכו'. בריש נדה (דף ד' ע\"ב) ופרש\"י שחרית להכשיר טהרות של לילה להוציא מכלל ספק טומאה שאם תמצא טהורה תדע שלא ראתה בלילה ולכשתמצא ערבית טמאה יצאו אלו מספק. \n", + "ומ\"ש וכל אוכלת תרומה בודקת וכו'. משנה ספ\"ק דנדה (דף י\"א): \n", + "וכל אשה בודקת בשעה שעוברת לשמש מטתה. שם במשנה שצריכה לבדוק בשעה שעוברת לשמש ביתה ובגמרא (דף י\"א ע\"ב) אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא באשה עסוקה בטהרות דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה ואסיקנא דאע\"ג דיש לה וסת אם היא עסוקה בטהרות צריכה בדיקה לבעלה ואם אינה עסוקה בטהרות אע\"פ שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה לבעלה ולפי זה יש לתמוה על רבינו שכתב שכל הנשים שיש להם וסת בחזקת טהרה לבעליהן דמאי איריא יש להם וסת אפילו אין להם וסת הרי הן בחזקת טהרה לבעליהן כל שאינה עסוקה בטהרות וכבר השיגו הראב\"ד וכתב כל הנשים שיש להם וסת א\"א איני יודע מהו זה דקי\"ל כל לבעלה אינה צריכה בדיקה אא\"כ עסוקה בטהרות ואפילו אשה שאין לה וסת עכ\"ל. וליישב דעת רבינו י\"ל שהוא ז\"ל סובר שמה שאמרו בגמרא לא שנו אלא בעסוקה בטהרות וכו' היינו דוקא בעד שלפני תשמיש אבל בעדים דלאחר תשמיש לעולם צריכה כ\"כ המ\"מ בפ\"ד מהא\"ב: \n\n" + ], + [ + "חזקת בנות ישראל וכו'. פ\"ק דנדה עלה י' ע\"ב: \n\n" + ], + [ + "החרשת והשוטה וכו'. משנה ריש פרק כל היד (נדה דף י\"ג ע\"ב): \n\n" + ], + [ + "כל הכתמים הבאים וכו'. משנה וגמרא בסוף פרק דם הנדה (נדה דף נ״ו): \n\n" + ], + [ + "כל הכתמים הטמאים וכו'. בפ\"ט דנדה (דף ס\"א ע\"ב) ז' סמנים מעבירים על הכתם וכו' הטבילו ועשה על גביו טהרות העביר עליו ז' סמנים ולא עבר ה\"ז צבע הטהרות טהורות ואינו צריך להטביל עבר או שדיהה [ה\"ז כתם] הטהרות טמאות וצריך להטביל ובגמרא (דף ס\"ב ע\"ב) תניא ר' חייא אומר דם הנדה ודאי מעביר עליו שבעה סמנים ומבטלו ופירש\"י דם הנדה ודאי כגון נדה שקנחה בסדין דם אע\"ג דודאי דם הוא מעביר עליו ז' סמנים ומבטלו ואפילו לא עבר הרי הוא בטל וטהור הואיל ואין אדם מקפיד עליו אחר העברת סמנין מדאזל ליה חזותא ואע\"ג דקאמר התם אהא דר' חייא רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה ופירש\"י דאינה משנה ומשובשת היא ר\"ל הוא דאמר הכי לפרוקי מאי דאותיב עליה ר\"י אבל ר\"י סבר דמשנה היא דהא מותיב מינה לר\"ל ואמוראי בתראי נמי סברי לה התם להא דר' חייא. ומ\"מ מה שכתב \n", + "רבינו בין עבר בין לא עבר מטבילו קשיא לי דהא בלא עבר תנן ה\"ז צבע ואינו צריך להטביל. וי\"ל דאינו צריך להטביל פעם שניה קתני אבל פעם ראשונה צריך להטביל וכדקתני ברישא דמתניתין הטבילו. וא\"ת אם הוא צבע למה צריך להטבילו י\"ל דכיון דנחת לידי ספק טומאה צריך טבילה ואם הטבילו קודם שעברו עליו ז' סמנין כיון דאיגלאי מילתא דצבע הוא עלתה לו אותה טבילה ואי איגלאי מילתא דכתם הוא לא עלתה לו אותה טבילה כיון שהיה שם דם הנדה בעין וצריך להטבילו שנית: \n\n" + ], + [ + "בגד שאבד בו כתם וכו' ומבטלו. בפרק ט' דנדה (דף ס\"א). \n", + "ומה שכתב אבדה בו ש\"ז וכו'. שם ופירש\"י במחט מקום הזרע קשה והמחט מתעכב מלהכנס בו. חדש אין נבדק בחמה לפי שהוא עב ומהודק אבל שחוק נבדק בחמה שוטחו בחמה מקום הזרע הוי סתום ואין החמה נראית כנגדו כל כך: \n\n" + ], + [ + "בגד שהיה עליו כתם וכו'. משנה כתבתיה בסמוך. \n", + "ומ\"ש שהרי הקפיד על הכתם להסירו וכו'. שם בגמרא: \n\n" + ], + [ + "כתם שהעביר עליו ששה סמנים וכו'. ברייתא שם (דף ס\"ב) ובספרי רבינו כתוב פעמיים צנון והוא ט\"ס וצריך לכתוב במקומו צפון והוא הנקרא בלעז שאבו\"ן: \n", + "העביר עליו ז' סמנין וכו'. גם זה ברייתא שם העביר עליו ז' סמנין ולא עבר שנאן ועבר טהרותיו טהורות אמר ר' זירא ל\"ש אלא הטהרות שנעשו בין תכבוסת ראשונה לשניה אבל טהרות שנעשו אחר תכבוסת שניה טמאות שהרי הקפיד עליו ועבר אמר ליה ר' אבא לרב אשי מידי בקפידא תליא מילתא א\"ל אין דתניא רבי חייא אומר דם הנדה ודאי מעביר עליו ז' סמנין ומבטלו ואמאי הא דם נדה הוא אלמא בקפידא תליא מילתא הכא נמי בקפידא תליא מילתא ופירש\"י שנאן ועבר טהרותיו טהורות דאם איתא דדם הוא בהעברה קמייתא הוה עבר. תכבוסת העברת סמנים. שהרי הקפיד עליו כשחזר והעבירן גילה דעתו שמקפיד עליו בספק דם. ועבר ע\"י העברה זו ונעשה בו מעשה דם שכן דרך דם לעבור ע\"י ז' סמנים. מידי בקפידא תליא בתמיה כיון דטהרות שבינתים טהורות אלמא לאו דם הוא אחרונות משום קפידא אמאי טמאוה דם הנדה ודאי כגון נדה שקנחה בסדין דם אע\"ג דודאי דם הוא מעביר עליו ז' סמנין ומבטלו ואפילו לא עבר הרי הוא בטל וטהור הוא הואיל ואין אדם מקפיד עליו אחר העברת סמנין מדאזל לה חזותא עכ\"ל וה\"ה בפ\"ט מהא\"ב פירש הסוגיא לדעת רבינו עיין עליו. ואם תאמר והרי כיון שהעביר עליו ז' סמנין ולא עבר אין זה כתם אלא צבע וכמ\"ש רבינו למעלה וא\"כ אין כאן עוד טומאה אפילו אחר תכבוסת שניה ואפילו מקפיד ותירצו התוספות עיין עליו: \n", + "והר\"י קורקוס ז\"ל כתב וז\"ל ומדברי רבינו נ\"ל שאפשר לפרש בדרך אחרת דודאי ע\"י כיבוס משתנה הוא ומראיתו מכהה וה\"נ מיירי בנשתנה ע\"י כיבוס ראשון ובכי הא לא הוי צבע וכמ\"ש רבינו למעלה לא עבר כלל ה\"ז צבע ואם עבר וכו' דכל שהוא ודאי עובר או מכהה באופן שלא ישאר אלא רישומן לבד וכיון שנשתנה הרי נתבטל וטהור אף על פי שהוא כתם כי מסתמא אינו מקפיד עוד עליו ולכך טהור אבל זה שחזר והעבירו הקפיד על רושם כל שהוא ולכך טמא עד שיבטלו ויטבילו וז\"ש הואיל וגילה דעתו שהוא מקפיד עליו ורוצה להוציא רישומו כי בודאי אין שם אלא רישומו עד כאן לשונו: \n\n" + ], + [ + "האשה שמתה וכו'. משנה וגמרא בסוף נדה (דף ע\"א) וכת\"ק: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "הזב והזבה וכו' יולדת שלא טבלה וכו'. בפרק במה אשה (שבת ס״ד:) ובפרק בנות כותים עלה ל״ה ובת״כ שנינו וידיו לא שטף במים אפי' לאחר כמה שנים: \n\n" + ], + [], + [ + "יולדת שירדה לטבול וכו'. בפרק יוצא דופן עלה מ\"ב: \n\n" + ], + [ + "יולדת שטבלה אחר שבעה וכו'. משנה בסוף נדה (דף ע\"א) וכבית הלל. \n", + "ומה שכתב רבינו נמצאת אתה למד שהיולדת בתוך ימי טוהר אוכלת במעשר וכו'. שיעור הלשון כך הוא שהיולדת דינה הוא שבתוך ימי טוהר אוכלת במעשר וכו': \n", + "וכתב הראב\"ד ותהיה טהורה לכל א\"א כמה דבריו מבולבלים וכו'. מ\"ש ומשנה שלימה היא בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כ\"א) אונן ומחוסר כפורים צריכים טבילה לקדש אבל לא לתרומה. ומ\"ש ואם יאמר הני מילי לאכילה אבל למגע לא הרי דבריו סותרים זה את זה כלומר שהוא כתב ותהיה טהורה לכל דמשמע לכל מילי בין למגע בין לאכילה והוא אומר דמתניתין דמצרכה טבילה הני מילי לאכילה. וליישב דברי רבינו יש לומר שמה שכתב רבינו לכל היינו לומר שתהיה טהורה בין לקדש בין לתרומה במגע דוקא וזה מבואר בדבריו שהרי כתב שלאכילה אף לתרומה יראה לו שצריכה טבילה כך היה נראה לומר אלא שמדברי רבינו בפרק שנים עשר מהלכות שאר אבות הטומאה נראה שמחוסר כפורים עד שלא הביא כפרתו אסור ליגע בקדש ולפיכך צריך לפרש דברי רבינו דה\"ק ומטמאה את הקדשים בולד הטומאות עד שתשלים ימי טוהר וגם תהיה טהורה לכל דהיינו על ידי הבאת קרבנותיה. \n", + "ומה שכתב רבינו ויראה לי מצאתי בספר מוגה כלשון הזה ויראה לי שמאחר שהיא מטמאה את הקדש שהיא צריכה טבילה בסוף ואחר תגע בקדש אף על פי שאינה צריכה טבילה אחרת לאכילת התרומה: \n\n" + ], + [ + "יולדת שהיא מצורעת וכו'. משנה פרק בנות כותים (נדה דף ל״ד) וכב״ה ויליף לה מדכתיב ולנקבה לרבות מצורעת למעיינותיה וברפ״ב דטבול יום ושאר כל הטמאים וכו' משקים היוצאים מהם כמשקין שהוא נוגע בהם אלו ואלו תחילה חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה והיינו משקה הזב: \n\n" + ], + [ + "זבה קטנה וכו'. משנה בסוף נדה (דף ע\"ב) ומודים ברואה תוך אחד עשר יום וטבלה לערב ושמשה שמטמאים משכב ומושב וחייבין בקרבן טבלה ביום שלאחריו ושמשה הרי זו תרבות רעה ומגען ובעילתן תלויים. \n", + "ומה שכתב רבינו שטבלה ביום השמור שלה וכו'. הוא מה ששנינו טבלה ביום שלאחריו וכו'. \n", + "ומה שכתב טבלה בליל השמור וכו'. זה הוא מה ששנינו ומודים ברואה בתוך י\"א יום וטבלה לערב וכו' וביאר רבינו כל זה בפרק ששי מהלכות איסורי ביאה: \n\n" + ], + [ + "הרואה דם ביום י\"א וכו'. גם זה שם במשנה וכבית הלל: \n\n" + ], + [ + "וכתב הראב\"ד אע\"פ שאסורה לשמש לערב א\"א יש כאן שיבוש ולמה אסורה לשמש לערב והלא יצא מגרגרנותו וכו'. ואין ספק שספר מוטעה נזדמן להראב\"ד שבספרינו כתוב עד לערב. ומ\"ש אבל הרואה דם בעשירי וכו'. שם וכר\"י: \n\n" + ], + [ + "זב וזבה גדולה וכו'. בפרק כיצד צולין (פסחים דף פ״א) ובפרק שני דנזיר (דף ט״ו ע״ב) נתבאר שאפי' ראתה בשביעי אחר טבילה סותרת הכל ופרק בנות כותים (נדה דף ל״ג ע״ב) אמרו ואחר תטהר אמר רחמנא אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם ובפרק תינוקת (נדה דף ס״ז ע״ב) אמרו מכדי האידנא כלהו ספק זבות שווינהו רבנן ליטבלינהו ביממא דשבעה ומשני משום דר״ש דתניא אחר תטהר אחר אחר לכולן ר״ש אומר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק ובת״כ אחר תטהר אחר המעשה תטהר כיון שטבלה יכולה להתעסק בטהרות אבל אמרו חכמים לא תעשה כן שלא תבא לידי ספק: \n", + "אע\"פ שהם עושים משכב ומושב למפרע וכו'. הכי איתא בפ\"ק דמגילה (דף ח' ע\"ב) א\"ל רבא אלא מעתה גבי זב דכתיב וכבס בגדיו וטהר התם מאי וטהר מעיקרא איכא אלא טהור השתא מלטמא כלי חרס בהיסט אע\"ג דהדר חזי לא מטמא למפרע. וכתב רש\"י אף על פי שטבילתו ביום ואם ראה אחר טבילה בו ביום סתר הכל ומטמא משכב ומושב וכו' אפילו הכי מהני ליה טבילה לטהרו מלטמא כלי חרס שהסיט בין טבילה לראיה והכי דריש לה בת\"כ ונראה בעיני דהא דדרשינן ליה וטהר מלטמא כלי חרס מדכתביה להאי קרא בתר קרא אשר יגע בו הזב דנפקא לן מיניה היסט כלי חרס לזב ואין לך עוד טמא שמטמא כלי חרס בהיסט אלא הוא עכ\"ל: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כבר ביארנו שהזב וחביריו וכו'. בתחילת פ' ראשון. \n", + "ומ\"ש ובין שישב על המשכב וכו'. בת\"כ אין לי אלא בזמן ששכב על המשכב וישב על המושב מנין שכב על המושב וישב על המשכב ת\"ל יטמא ריבה. \n", + "ומה שכתב ואי זהו מרכב וכו'. בתורת כהנים ובפרק כ\"ג דכלים. \n", + "וטפיטן של סוס הוא הנקרא בערבי סרג אל פרס: \n\n" + ], + [ + "המשכב והמרכב כל אחד מהם אב וכו'. בפ\"ק דכלים מונה אותה באבות הטומאות ובתורת כהנים אמרו שהמשכב נעשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים ובפרשת זבים כתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא ואיש אשר יגע במשכבו ורחץ במים וגו' וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וגו' ודריש בת\"כ דוהנושא אותם קאי על כל מאי דכתיב בענין מעיינותיו ומרכבו ומושבו ודם הנדה ובפרק כ\"ג דכלים שנינו מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו ומושב לא חלק מגעו ממשאו כלומר שבנוגע במשכב נאמר יכבס בגדיו וגו' ובנוגע במרכב נאמר יטמא עד הערב ולא נאמר יכבס בגדיו למדנו שאינו מטמא בגדים אפילו נוגע בהם עד שלא פירש ממטמאיו ונוגע במשכב מטמא בגדים עד שלא פירש ממטמאיו אבל פירש ממטמאיו אינו מטמא כלים מדכתיב יכבס בגדיו דמשמע דוקא בגדיו שהוא לבוש בשעת נגיעה והוא הדין לשאר כלים שהוא נוגע בהם באותה שעה והכי תניא בת\"כ ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו בשעת מגעו מטמא בגדים פירש אינו מטמא בגדים ותניא תו בת\"כ מנין לעשות שאר כלים כבגדים ת\"ל וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרס ת\"ל בגד בגד הוא מטמא ולא אדם וכלי חרס ובפ\"ב דזבים תנן כלל אמר רבי יהושע כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלים ומשקים להיות תחילה והידים להיות שניות ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס לאחר פרישתו ממטמאיו מטמא משקים להיות תחילה והאוכלים והידים להיות שניות ואינו מטמא בגדים: \n", + "נמצאת למד שהזב והזבה וכו'. נתבאר בפרק ראשון ובפרק זה. \n", + "ומה שכתב ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס. כבר כתבתי בסמוך דהכי דריש בתורת כהנים: \n", + "הנה למדת שכל טמא שנאמר בו יכבס בגדיו וכו'. נתבאר בסמוך. \n", + "ומה שכתב ועושה אותם ראשון לטומאה כמוהו: \n\n" + ], + [ + "כל הכלים שינשאו למעלה מן הזב וכו'. בפרק בנות כותים (נדה דף ל״ב ל״ג) יליף מקרא דוכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא דעליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלים ומשקים. \n", + "ומ\"ש שהם נקראים מדף. בפ\"ד דזבים תנן שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים ועל גביו מדף לטמא אוכלים ומשקים וכתב רבינו טומאת מדף הוא כי הזב וחביריו וכו' כשהיה עליו למעלה ממנו אוכלים ומשקים נטמאו ואפילו אם היו בינו ובינם חציצות רבות וכן כשיש למעלה מן הזב כלים מונחים זה על זה הרי הכלי העליון טמא טומאת מדף ואע\"פ שבינו ובין הזב חציצות רבות אמנם הכלי ההוא טמא טומאה קלה ר\"ל שאינו אב הטומאה אבל דינו כדין כלים שנגעו בזב שמטמאין אוכלים ומשקים בלבד לא אדם וכלים וכבר נתבאר כי כל הכלים הראויים למשכב שתחת הזב כולם אב הטומאה ואין חילוק בין המשכב התחתון הדבק בקרקע או המשכב הדבק לגופו וכל הכלים אשר על הזב כולם ראשון לטומאה ואין חילוק בין הבגד הדבק על גופו מלמעלה ובין הבגד העליון שכנגד הרקיע הכל טמא טומאת מדף ואין הדין כן במת אבל דין כלים שעל גביו או כלים שתחתיו או כלים שנגעו בו דין אחד לכולם וכו' ויליף לה בסיפרא מקראי. והלשון הזה של מדף וכו' בכאן עיקרו מנדף והוא ממאמרם ריחו נודף יריח למרחק הרבה הפליג הענין הזה על הזב אשר יטמא כלים שעל גביו ואפי' היה ביניהם חציצה רבה כאילו יעבור ריחו ויגיע אליהם ויטמאם על דרך הדמיון עכ\"ל: \n", + "ומ״ש וטומאת מדף מדבריהם. הוא ממה שאמרו בריש נדה (דף ד' ע״ב) בטומאה דרבנן דיקא נמי דקתני מדף כד״א קול עלה נדף ואע״ג דבפרק בנות כותים (נדה דף ל״ב ל״ג) יליף לה מקרא משמע לרבינו שהוא אסמכתא דהא בת״כ דריש האי תחתיו תחתיו ממש ולא לעליונו כדדריש בפרק בנות כותים ובזה נתיישב מ״ש עליו הראב״ד א״א יש טומאת מדף מדבריהם אבל זו אע״פ שהיא קרויה מדף אינה מדבריהם שהרי התורה אמרה והנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ודרשינן לה במסכת נדה כל אשר יהיה תחתיו הזב ואמרה תורה יטמא עד הערב אלמא כלי שטף נמי מטמא במגע עכ״ל. ומה שסיים אלמא כלי שטף נמי מטמא במגע היינו לומר שכיון שעליונו של זב מטמא מן התורה לדעת הראב״ד הרי הוא ראשון ומטמא כלי שטף במגע אבל לדעת רבינו שאינו טמא אלא מדרבנן אינו מטמא כלים כלל: \n", + "כתב הר\"י קורקוס ז\"ל תמהני מהראב\"ד שרוצה לפרש כוליה קרא בעליונו שמטמא גם כלי שטף במגע דהא הלכה רווחת היא דעליונו של זב אוכלים ומשקים לבד מטמא וכמו שכתבתי ממשנה פ\"ד דזבים ופ\"ו דעדיות גם בתוספתא דזבים פ\"ג גם בת\"כ גם בפרק בנות כותים באותה סוגיא שהזכיר הראב\"ד: \n\n" + ], + [ + "הזב והזבה וכו'. משנה וגמרא בפרק תינוקת (נדה דף ס״ט ע״ב) ושנינו בתורת כהנים שטומאה זו מדברי סופרים: \n\n" + ], + [ + "כל מקום שאתה שומע טומאת משכב ומרכב וכו'. שם בגמרא ובפ\"ק דכלים שנינו למעלה מהם מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו והוא מלשון והיתית אבן חדה ושומת על פום גובא כמו שאמרו בפ\"ב דנדה שם דהיינו אבן כבדה העשויה להניח ואינה מיטלטלת ורבותא הוי אע\"פ שאין נרגש כובד הזב היושב עליה במה שתחתיה כי ע\"י כובד האבן אין כובד הזב מעלה ולא מוריד לכלים שתחתיה ואין מגיע להם כובדו ובת\"כ יליף להו מקראי. \n", + "ומ״ש רבינו וכן אם היה אחד ממטמאי משכב ומושב למטה ואבן עליו. בפ״ה דזבים כל הנישא על גבי הזב טמא כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ולמושב והאדם כיצד אצבעו של זב (x תחת האבן או) תחת הנדבך הטהור מלמעלה מטמא שנים ופוסל אחד פירש מטמא אחד ופוסל אחד הטמא מלמעלן והטהור מלמטן מטמא שנים ופוסל אחד פירש מטמא אחד ופוסל אחד האוכלים והמשקין המשכב והמושב והמדף מלמעלן מטמאים xx אחד ופוסלים אחד פירשו מטמאים אחד ופוסלים אחד המשכב והמושב מלמטן מטמאין שנים ופוסלים אחד האוכלים והמדף מלמטה טהורים מפני שאמרו כל הנושא והנישא על המשכב טהור חוץ מן האדם ופי' רבינו שמדף ששנינו היינו אוכלים או משקים וכלי שטף שאינן ראויים למשכב ומושב. ואע״פ שבמשנה זו לא הזכירו מרכב כללו רבינו עם משכב ומושב שודאי דינם שוה שע״ז אמרו בר״פ בכל מערבין (עירובין דף כ״ז) שאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ דהא איכא מרכב: \n", + "כתב הראב\"ד ואינו מטמא לא אדם ולא כלים א\"א כבר כתבנו למעלה שעליונו של זב מטמא כלי שטף במגע עכ\"ל. וכבר כתבתי טעם דברי רבינו: \n\n" + ], + [ + "כתוב בספרי רבינו האוכלים והכלים והמשקים, והוא חילוף מט\"ס וצריך להגיה האוכלים והמשקים והכלים: \n", + "ומ\"ש והכלים שאינם עשויים לא למשכב ולא למושב ולא למרכב. בפ\"ג דחגיגה (כ\"ג ע\"ב) ובפ\"ו דשבת (דף נ\"ט) יכול כפה סאה וישב עליה יהא טמא וכו' תלמוד לומר אשר ישב עליו והיושב על הכלי יטמא מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "הזב מטמא את המשכב והמושב והמרכב בה' דרכים וכו'. בסוף פרק שני דזבים וכתב שם רבינו ראיה מהפסוק. \n", + "ומה שכתב וכל אחד מחמשה דרכים אלו הוא הנקרא מדרס בכ\"מ, כם כץב רבינו שם גם כן: \n\n" + ], + [ + "וכן המשכב והמרכב מטמאים את האדם בשבעה דרכים וכו'. ג\"ז בסוף פ\"ב דזבים: \n", + "ומ\"ש רבינו מפי השמועה למדו שמקום שהזב יושב ומטמא וכו'. בת\"כ והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא אין לי אלא בזמן שהוא יושב עליו והזב שם מנין לעשות ריקם כמלא ת\"ל כלי לעשות ריקם כמלא פי' ריקם כשאינו שם מלא כשהוא שם. \n", + "ומ\"ש אעפ\"י שהיתה אבן מבדלת וכו'. בת\"כ יליף לה מקרא: \n\n" + ], + [ + "אין הזב מטמא את המשכב וכו'. בת\"כ. \n", + "ומה שכתב כיצד מקצת טמא על המשכב וכו'. בפ\"ה דזבים הטמא על מקצת משכב והטהור על מקצת משכב טמא מקצת טמא על המשכב ומקצת טהור על המשכב טהור נמצאת טומאה נכנסת לו ויוצאת ממנו במיעוטו ופירש שם רבינו כבר קדם לנו כי אשר יטמא משכב ומרכב לא יטמא אותו עד שינשא רובו עליו וכן האיש הטהור כשינשא על משכב טמא צריך שינשא רובו ואז יטמא אמר יתברך באדם אשר ישב על משכב הזב ואם על המשכב הוא ובא הפירוש הוא עד שינשא רובו עליו ודע כי אנחנו לא נחוש על רוב המשכב ומיעוטו אמנם על רוב הנישא ואפי' היה על מיעוט המשכב הוא מטמא אותו ומיטמא ממנו ולשון סיפרא או על הכלי אשר הוא יושב עליו או על מקצתו והנה יהיה ביאור המשנה כך רוב הטמא על קצת משכב ורוב הטהור על מקצתו נטמא הטהור נמצאת טומאה נכנסת למשכב ויוצאת ממנו במיעוטו לפי שמקצתו נטמא וטימא זולתו: \n", + "וכתב הראב\"ד ומקצת הטהור על אותו משכב א\"א לא ידעתי מהו על אותו משכב שאפי' על משכב שהוא טמא גמור אם לא ישב עליו הטהור רובו טהור דהכי דריש לה בספרא ואם על המשכב הוא עד שינשא רובו עליו כדרך שנכנסת לו הטומאה כך היא יוצאה ממנו עכ\"ל וי\"ל שדבר פשוט הוא וכך מבואר בדבריו בפי' המשנה שכתבתי וגם פה מבואר בתחילת דבריו שכתב אבל אם נישא מיעוטו הואיל ולא נגע ה\"ז טהור ולא כתב אותו משכב אלא כדי לסיים שהמשכב והנישא עליו טהורים ואין כאן מקום לטעות בו: \n\n" + ], + [ + "זב שהיה מוטל על חמשה ספסלין וכו'. משנה פ\"ד דזבים ופירש רבינו שמשון לאורכן ששכב אורכו לאורכן טמאים שעל כל אחד ואחד נשען רובו פעמים על זה פעמים על זה לרוחבן ששוכב אורכו לרוחבן ולכך טהורין דאין רובו נשען על אחד מהם ישן לרוחבן ספק נתהפך לארכן טמאים ורבינו פירש שם בהיפך ורש\"י בהמצניע (דף צ\"ג) פירש כרבינו שמשון וכן משמע בתוספתא פ\"ק: \n", + "היה מוטל על ששה כלים וכו'. גם זה שם ודייק רבינו לכתוב אין טמא משום משכב לומר דלא מיעט שאר כלים אלא מטומאת משכב אבל לא מטומאת מגע ונפקא מינה דטמא משום משכב הוי אב הטומאה לטמא אדם וכלים: \n", + "עמד על שני משכבות וכו': וכתב הראב\"ד אני ראיתי המשנה כך וכו'. ומשנה זו בפרק ד' דזבים וסבור רבינו דכיון דבשם רבי שמעון שנינו טהורים משמע דרבנן פליגי עליה ומטמו בכל גוונא. וכן נראה מדבריו בפירוש המשנה שכתב ואין הלכה כר\"ש: \n\n" + ], + [ + "היה יושב על גבי המטה וכו' עד הרי הכלים שתחת לוח המכבש טהורים. שם וכת\"ק: \n\n" + ], + [], + [ + "וכתב הראב\"ד מפני שהוא רפוי א\"א כל מ\"ש בזה הרבה יגיעות וכו' עד יצפון לישרים תושיה: ואני אומר שנראה מדבריו שהוא סובר שרבינו מפרש שיושב על המכבש היינו שיושב על הלוח הנתון על הבגדים ומפני כך הקשה עליו מה שהקשה ואין הדבר כן x אלא ביושב על קצה המכבש שאצל הלוח המונח על הבגדים ואילו היה הלוח דחוק על הבגדים היו הבגדים רצוצים תחת המכבש והיה היושב על קצה המכבש נישא על הבגדים ועכשיו שהלוח המונח על הבגדים רפוי כשהוא יושב על קצה המכבש אינו נישא על הבגדים ואפשר דמשום הכי נקט תנא מכבש של כובס כלים מפני שאין דרך להדקו מפני שאין צורך לכובס בהידוק דכשיתפשטו קמטיו קצת סגי להו. אבל מכבש של חייטים מהדקים אותו בכל כחם כדי שיהיו הבגדים עומדים זקופים ומה ששנו בתוספתא בזמן שטעון אבנים כלים שתחתיו טהורים הטעם מפני שע\"י אבנים אינו מהודק אבל כשהוא קשור בחבלים הוא מהודק: \n\n" + ], + [ + "זב שדרס על כלי וכו'. בפרק בא סימן (נדה דף מ״ט ע״ב) ופרק חומר בקדש (דף כ״ב) ובפרק במה אשה (שבת דף נ״ט): \n", + "היה הכלי משמש לישיבה וכו'. בתורת כהנים: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כבר ביארנו בתחילת ספר זה וכו'. בפרק א': \n", + "אבל אם הסיטה הטומאה את האדם לא נטמא. בפרק רבי עקיבא כמו שאכתוב בסמוך: \n\n" + ], + [], + [ + "(ב-ג) אין בכל אבות הטומאות וכו'. בר״פ ר״ע (שבת דף פ״ג ע״ב) כל הטומאות המסיטות טהורות חוץ מהיסטו של זב שלא מצינו לו חבר בכל התורה כולה. ואיתיה נמי בפרק יוצא דופן וברפ״ה דזבים המסיט את הזב או שהזב מסיטו מטמא אוכלים ומשקים וכלי שטף במגע ונתבאר גם בפ״ג דזבים ושם כתב רבינו כל זה: \n", + "ומ\"ש ואחד זב וזבה נדה ויולדת בכל הדברים האלו. בפ\"ה דזבים. \n", + "ומ\"ש והזב שהסיט וכו' אפילו כלי חרס טמאים וכו' חומר בהיסט הזב וכו' ואם הסיטו טימאהו. בתורת כהנים וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר יכול אפילו נגע בו הזב מאחוריו ת\"ל אשר יגע בו ולהלן הוא אומר אשר תבושל בו מה בו האמור להלן מאוירו אף כאן מאוירו מאחר שלמדנו שאינו מטמא אלא מאוירו מה ת\"ל אשר יגע בו מגע שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו: \n", + "וכן כלי חרס שהוא נבוב וכו'. בפ\"ב דעדיות (משנה ה') לפסין אירניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב ופי' רבינו שהן מחבתות ועושין אותם מזדווגות וכשנשלם בישולם חולקים אותם באמצע ונעשית שתי מחבתות וכו' וקודם חילוקם וכו' מתטמאות במשא הזב ר\"ל כשנשא אותם הזב ונדנד אותם ואינם מתטמאות באהל המת והטעם בזה שכלי חרס לא יטמא במת ולא בשרץ ולא בזולתם אלא מאוירו וכו' זולתי בטומאת הזב בלבד ר\"ל כשנטמא במשא הזב וכו' ולשון התוספתא אין טומאה לכלי חרס אלא מאוירו ובהיסט הזב ובשביל אלה העיקרים אמרנו באלה הלפסין קודם חילוקם כיון שאין להם אויר ולא דרך פתח אלא כמו כדור נבוב שאינן מתטמאים באהל המת ומתטמאות במשא הזב עכ\"ל. ובספרי רבינו כתוב כפרור והוא ט\"ס וצריך להגיה ולכתוב במקומו ככדור: \n", + "וכן מחט שהיתה בלועה בתוך העץ וכו'. בפ\"ט דכלים מלמד שבלע את הדרבן ולבינה שבלעה את הטבעת וכו' הסיטן הזב נטמאו. ותמיה לי מאי וכן דהא קמא הוי חידושא טפי שהוא מציל באהל וזה אינו מציל: \n\n" + ], + [ + "זב שהכניס ידו וכו' שאין הנדה וכיוצא בה מטמאים לאיברים. נראה שרבינו מפרש כן מה שאמרו ריש פרק ר״ע (שבת דף פ״ב ע״ב) דנדה אינה לאיברים: \n", + "וכתב הראב\"ד על דברי רבינו זה אינו מחוור אצלי כי מאחר שאויר מטמא במגע וכו'. ואין בזה השגה על רבינו שפירושים שונים הם ורש\"י מפרש פירוש שלישי: \n\n" + ], + [ + "זב שהיה קנה אחוז בתוך קומטו וכו'. בפרק יוצא דופן (נדה דף מ״ג) אמר ריש לקיש קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור קנה בקומטו של טהור והסיט בו הזב טמא מ״ט דאמר קרא כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף זהו היסטו של זב שלא מצינו לו טומאה בכל התורה כולה ואפקיה רחמנא בלשון נגיעה למימרא דהיסט ונגיעה כידיו מה התם מאבראי אף הכא מאבראי: \n\n" + ], + [ + "הזב בכף מאזנים וכו'. בפ\"ד דזבים הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו כרע הזב טהורים כרעו הם טמאים ופירשו רבינו ורבינו שמשון טהורים דקתני רישא היינו טהורים מדין משכב אבל טמאים הם משום היסט ובסיפא טמאים משום משכב לפי שכבר נתלה הזב במשכב ההוא והוא אחד מחמשה דרכים שהזב מטמא את המשכב כמו שנתבאר בפרק שביעי: \n", + "היה בכף שנייה שאר הכלים וכו'. שם הזב בכף מאזנים ואוכלים ומשקים בכף שנייה טמאים ופירש רבינו אין חילוק בכאן בין כרע הזב לכרעו האוכלים [טהורין שהרי אוכלים] טמאים בהיסט הזב דהיינו ראשון לטומאה ודבר ידוע דאוכלים ומשקים לאו דוקא: \n\n" + ], + [ + "הזב וטהור וכו'. בפרק ג' דזבים. \n", + "ומ״ש והוא האילן שאין בעובי עיקרו רובע הקב. בפרק המקבל (בבא מציעא דף ק״ה ע״ב): \n", + "ומ\"ש והוא שנחבא בה ודוחק אותה תזוז בו. שם כל שנחבאת בחזיונה ומפרש רבינו בחזיונה כשאוחז בה והיא נחבאת תוך ידו וכופף אותה היא מזזת אותו ולזה קורא כחה רע. ואף ע\"פ שבמשנה שנו דעלו בסולם צורי טהור כלומר אפילו אם אינו קבוע במסמר לא חשש רבינו להזכירו משום דכי ניזיל בתר טעמא ממילא משמע: \n\n" + ], + [ + "זב וטהור שהיו שניהם כאחד וכו'. בפ\"ג דזבים וכחכמים: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "זב שנישא מקצתו על הטהור וכו' וכן חיבורי הזב שנישאו על הטהור. בפ\"ה דזבים ופירש שם רבינו שהכוונה לומר שאין אנו צריכין שינשא רובו של זב על הטהור או רובו של טהור על הזב כי אם במשכב ומושב אבל באדם אפילו מקצת נושא או מקצת נישא טמא. ובתוספתא ואלו הן מקצתן ראשי אצבעות ידים ורגלים כלומר אפילו זה יקרא מקצת ובת\"כ דריש לה מקראי. \n", + "ומ\"ש ואלו הם החיבורים וכו'. תוספתא בפרק [ה'] דזבים: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "דבר שהיה מחובר בארץ וכו' עד וכן כל כיוצא באלו. בפרק רביעי דזבים. \n", + "ומה שכתב זה הכלל כל שנפל מכח היסטו טמא מכח הרעדה טהור. תוספתא בפרק [ד'] ואיתיה בפרק בכל מערבין וכתוב בספרים או הסיר והוא ט\"ס וצריך לכתוב במקומו או הניד: \n\n" + ], + [ + "תנור שהיתה הפת דבוקה וכו'. תוספתא דזבים פ\"ד: \n\n" + ], + [ + "אין המשכב או המרכב מטמא כלים וכו'. בפ\"ה דזבים כל הנושא ונישא על גבי המשכב טהור חוץ מן האדם ותנן תו התם ככר של תרומה שהוא נתון על גבי המשכב והנייר בינתים בין מלמעלה בין מלמטה טהור. \n", + "ומ\"ש וכן אם הסיט וכו'. פשוט הוא דכיון דאינו מטמא במשא לא יטמא בהיסט: \n\n" + ], + [ + "הזב והטהור שישבו בספינה קטנה היכולה להמיט באדם אחד או באסדא או שרכבו ע\"ג בהמה. כך היא הנוסחא הנכונה בדברי רבינו והיא משנה ברפ\"ג דזבים: \n", + "וכן נדה שישבה עם הטהורה וכו'. ברפ\"ד דזבים רבי יהושע אומר נדה שישבה עם הטהורה במטה כפה שבראשה טמאה מדרס ישבה בספינה כלים שבראש הנס שבספינה טמאים מדרס וכתב רבינו שם בפירוש המשנה הנזכר רבי יהושע חולק על סתם [המשנה] הקודמת אשר אין מטמא מדרס (אלא) כשהם יושבים בספינה או באסדא אלא בגדים שעליו שאפשר שידרוס הטמא אבל כלים שבראש הטהור אינם מדרס וכן לא ישים ת\"ק כלים שבראש הנס מדרס ואין הלכה כרבי יהושע: \n", + "והראב\"ד כתב על דברי רבינו תמה אני איך עירב ובילבל את הדברים וכו'. ואין בזה השגה על רבינו שפירושו מחוור דרבי יהושע לאיפלוגי אתנא קמא אתא ולשון רבי יהושע אומר הכי משמע ולא מצינו בשום מקום חילוק בין זב לנדה ומאי דנקט רבי יהושע נדה איכא למימר משום דבעי למתני שישבה עם הטהורה במטה שזה שייך בנקבה טפי מבזכר. ומ\"ש הראב\"ד דאין כאן טומאת ספק אלא כאותה ששנינו וכו' כדאיתא בנדה י\"ל דמשם נלמד דגמרא לאו כרוכלא ליזיל וליתני: \n\n" + ], + [ + "הנדחק בריחיים וכו'. תוספתא דאהלות פרק תשיעי אלא שהיא כתובה בשיבוש שכתוב בה שאין עוקרים במקום שעוקרים: \n", + "וכתב הראב\"ד מצאתי נוסחא באי זה ריחים אמרו וכו'. ואף על פי שנוסחת תוספתא דידן שעוקרים אותה ודוחפין אותה ממקומה כבר יכול להתפרש בה פירוש רבינו: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "עם הארץ אע\"פ שהוא ישראל וכו'. משנה פ\"ב דחגיגה (דף י\"ח ע\"ב) בגדי ע\"ה מדרס לפרושים. \n", + "ומ\"ש ואם נגע בכלי חרס מאוירו טימאהו. כלומר דאילו נגע בו מאחוריו טהור דאין כלי חרס מקבל טומאה מאחוריו אבל אם הכניס ידו באוירו אע\"פ שלא נגע בו טימאהו. \n", + "ומ\"ש ושורפין את התרומה על מגען אף על פי שטומאתן בספק. בפרק ד' דטהרות על ששה ספיקות שורפין את התרומה וחד מינייהו על ספק בגדי עם הארץ. \n", + "ומה שכתב ואינם נאמנים על הטהרות. פשוט בכמה מקומות בגמרא מהם בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כ״ב כ״ג) ובפרק עד כמה (בכורות דף ל' ע״ב). \n", + "ומ\"ש ולעולם הוא בחזקה זו וכו' עד ובטהרתן. בפ' עד כמה. \n", + "ומ\"ש ושלא יקח מע\"ה דבר לח וכו' עד ובכסותו. בפ\"ב דדמאי ואע\"פ ששם שנינו שצריך שיקבל עליו שלא ימכור לע\"ה לח ויבש השמיטו רבינו משום דההיא כמ\"ד אסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י ורבינו סובר שאינה הלכה כמו שנתבאר בפ\"ח מהלכות בכורים: \n\n" + ], + [], + [], + [], + [], + [ + "(ב-ו) הבא לקבל דברי חבירות וכו' עד אין צריכין לקבל דברי חבירות כבתחילה. פרק עד כמה (בכורות דף ל' ע״ב) והטעם שאם אמר איני מקבל אלא לטהרת ידים מקבלים מפני שאינו משייר דבר שלם שהרי מקבל עליו נט״י שהוא עיקר אכילת חולין בטהרה אבל אם קיבל לטהרות ולא לנט״י הוי כמשייר הכל כי העיקר הוא זה. \n", + "ומ\"ש כשמקבלים אותו חוששין לו כל שלשים יום וכו'. שם עד כמה מקבלין אותו וכו': \n\n" + ], + [ + "עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות וכו'. תוספתא פרק תשיעי דטהרות. \n", + "ומ\"ש ונשאל החבר וכו'. בסוף פרק עד כמה (בכורות דף ל' ל\"א) רואה את קדשיו ומעשרותיו ונשאל על טהרותיו: \n\n" + ], + [ + "חבר שנעשה גבאי וכו'. בסוף פרק עד כמה (בכורות דף ל\"א): \n\n" + ], + [ + "עם הארץ שקיבל עליו וכו'. שם וכחכמים. \n", + "ומה שכתב וכל החשוד לחמור וכו'. שם במשנה ובגמרא (דף ל'): \n\n" + ], + [ + "חבר שנחשד על הטהרות וכו'. נלמד מדין מי שיצאת טריפה מתחת ידו: \n\n" + ], + [ + "החשוד על השביעית וכו'. משנה וגמרא פרק עד כמה (בכורות דף ל'): \n", + "וכל החשוד על דבר וכו'. פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ה) במשנה פלוגתא דר״מ ורשב״ג ופסק כרשב״ג שכל מקום ששנה רשב״ג במשנתנו הלכה כמותו. והראב״ד כתב על דברי רבינו כבר כתבתי עליו במקום אחר שאין זה כלום עכ״ל. והוא בפרק י״ב מהלכות מעשר ובפרק ח' מהלכות שמיטה ובפי״א מהלכות עדות ושם הלצתי בעד רבינו: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כבר ביארנו. בסוף פרק י\"ג מהלכות פרה: \n", + "וכן נאמנים הם על טהרת יין ושמן. משנה בפרק חומר בקדש (חגיגה דף כ\"ד ע\"ב): \n", + "וכן נאמנים הם על התרומה וכו' בשעת הגיתות והבדים. גם זה משנה שם: \n\n" + ], + [], + [ + "עם הארץ שנעל בית בדו וכו'. נראה שזו היא ששנינו בפ\"ט דטהרות הגומר את זיתיו ושייר קופה אחת יתננה לעני כהן דברי ר\"מ ר\"י אומר יוליך לו את המפתח מיד ר\"ש אומר מעת לעת ופסק כרבי יהודה ואע\"ג דבתוספתא קתני ברבי יהודה כל אותו יום לא חש לה רבינו דמשמע דמשבשתא היא דפליגא אמתניתין. \n", + "ומ\"ש ואם לא עשה כן וכו': \n\n" + ], + [ + "הביא לו עם הארץ חבית של תרומה וכו'. משנה פרק חומר בקדש שם: \n", + "אפילו בשעת הגיתות והבדים וכו'. בפרק חומר בקדש (דף כ\"ה) תנא אין נאמנין לא על הקנקנים ולא על התרומה קנקנים דמאי אי קנקנים דקדש מגו דנאמן אקדש נאמן נמי אקנקנים אלא אקנקנים דתרומה פשיטא השתא אתרומה אינו נאמן אקנקנים נאמן אלא בריקנים דקדש ובשאר ימות השנה ובמלאים דתרומה ובשעת הגיתות ורבינו משוה קנקנים ריקנים דקדש לתרומה שגם גבי תרומה כתב אין נאמנים על הכלי הריקם לומר שהוא טהור לתרומה משמע שאינו גורס במלאים דתרומה אלא בריקנים דקדש בכל השנה ודתרומה בשעת הגיתות אבל קשה לזה ששם הקשו על זה מדתנן כדי יין וכדי שמן המדומעות מאי לאו מדומעות דתרומה כלומר וקתני מתניתין דנאמנים עליה בשעת הגיתות והבדים וקודם שבעים יום ומשני במדומעות דקדש ובמטהר טבלו ליטול ממנו נסכים ומשמע דמלאים ממדומע קאמר ומקשה אמאי דאמר דמלאים דתרומה בשעת הגיתות אינו נאמן וכגירסא דספרים דידן: \n", + "וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל שצ\"ל לדעת רבינו שהוא ז\"ל מפרש דלעולם בריקנים מיירי והמקשה היה מפרש לה בריקנים שמכניסים בהם המדומע ומאן דמשני מפרש לה בריקנים לקדש דנאמן לומר שהוא טהור ויכול חבר לקחת אותו בחזקת טהור דאילו מלא בכל השנה נאמן ולמה אמרו בין הגתות וקודם שבעים יום לבד: \n\n" + ], + [ + "כלי שהיה בתוכו יין וכו'. משנה וגמרא שם ודברי רבינו כפירוש התוספות: \n", + "במה דברים אמורים בשאר א\"י וכו'. משנה שם (דף כ\"ו) בירושלים נאמנים על הקדש ובגמרא תנא נאמנים על כלי חרש [גסין] לקדש וכ\"כ למה שאין עושין כבשונות בירושלים ופירש\"י על כלי חרס הגסים וכל שכן הדקים ובהדיא תניא בירושלים נאמנים על טהרת כל הכלים לקודש וכל כך למה מהדר אף על הדקים. \n", + "ומ\"ש אף ע\"פ שהמשקים שבתוכו טמאים אפי' היה בגדו שהוא מדרס וכו'. שם וכרבי יוחנן: \n\n" + ], + [ + "מן המודיעית ולפנים וכו'. משנה בפרק חומר בקדש (דף כ\"ה ע\"ב) ובגמרא (דף כ\"ו) תנא נאמנים בכלי חרס הדקים לקודש ופירש\"י בגמרא מן המודיעים ולפנים שאין עושין כבשונות בירושלים לא לדקים ולא לגסים ומיהו בדקים הוצרך לאנשי ירושלים דכל יחיד ויחיד נסכו בביתו לכך הוסיפו להם טהרה ליחידים מגבול מודיעית אבל בעלי הלשכה המספיקים נסכים לצבור די להם בנכנסים לתוך העיר ולשם בלבד האמינום על החביות א\"נ יחידים צריכין לדקים אף לבישול שלמיהם יום יום עכ\"ל. ורבינו שסתם וכתב מן המודיעית ולפנים נאמנים על כלי חרס ולא חילק בין דקים לגסים יש לתמוה עליו וכבר השיגו הראב\"ד וכתב א\"א בגמרא מפרש שאינו נאמן אלא על כלי חרס הדקים לקודש עכ\"ל. וליישב דברי רבינו אפשר שדקדק ולא כתב כל כלי חרס לומר דלא על כל כלי חרס קאמר וסתם כלי חרס הוו דקים וזה דוחק ויותר נכון לומר שטעמו משום דעל ההיא דתנא נאמנים על כלי חרס הדקים אמר ר\"ל והוא שניטלים בידו אחת ור\"י אמר אפילו שאין ניטלים בידו אחת ומשמע לרבינו דר\"ל מפורש דדקים דוקא ור\"י מפרש דלאו דוקא דהוא הדין לגסים כדקתני באידך ברייתא דבחד ברייתא אשמעינן נאמנות דדקים ובאידך ברייתא אשמעינן נאמנות דגסים והוה ליה כאילו תנא נאמנים על כלי חרס בין דקים בין גסים: \n", + "והמודיעית עצמה פעמים כלחוץ וכו'. שם תנא מודיעית [עצמה] פעמים כלפנים פעמים כלחוץ כיצד קדר יוצא וחבר נכנס כלפנים שניהם נכנסים או שניהם יוצאים כלחוץ. ופירש\"י מודיעית הכרך עצמו. קדר יוצא מלפנים מן המודיעית ונכנס למודיעית וחבר בא מחוץ למודיעית ונכנס למודיעית. כלפנים מותר ליקח ממנו שהקדר לא יחזור עוד לאחריו ואם לא עכשיו יקח אימתי. שניהם נכנסים מחוץ למודיעית ובאו בתוך הכרך. כלחוץ אלא ימתין עד שיהא מן הכרך ולפנים וכן שניהם יוצאים הואיל ומצאו לפנים ושם לא לקח ממנו לא יקח עוד וכל שכן קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר ליכנס לפנים יחזור החבר הצריך ליקח ויקח: \n\n" + ], + [ + "קדר שהביא קדירות וכו'. משנה שם הקדר שהוא מוכר [הקדירות] נכנס לפנים מן המודיעית הוא הקדר והן הקדירות והן הלוקחין נאמן יצא אינו נאמן: \n\n" + ], + [ + "הלוקח כלי חרס מן הכבשן וכו'. בריש פ\"ה דפרה איפליגו תנאי במילתא ומייתי לפלוגתא בתוספתא פ\"ד דפרה ומסיים בה זו משנה ראשונה רבותינו אמרו פותח ונוטל ואינו נמנע והחבר בא אפילו לאחר שלשה ימים ונוטל ופסק כמשנה אחרונה ותמהני עליו דכיון דלא הוזכרה משנה אחרונה במתניתין משמע דס\"ל לרבי דליתא למשנה אחרונה והיאך הניח דברי רבי במתניתין ותפס דברי התוספתא וכעין מה שאמרו אם רבי לא שנאה רבי חייא מנא ליה ויש לתמוה על הראב\"ד שלא השיגו בזה: \n", + "ודע דמתניתין הכי איתא המביא כלי חרס לחטאת טובל ולן על הכבשן וכו' ולתרומה פותח את הכבשן ונוטל רבי שמעון אומר מן הסדר השני רבי יוסי אומר מן הסדר השלישי ונראה שרבינו מפרש שדברי תנא קמא דמתניתין דאמר פותח את הכבשן ונוטל היינו דברי רבותינו דתוספתא וה\"ק פותח את הכבשן ונוטל ואינו נמנע אלא שבמשנה קיצרו בלשון משום דממילא משמע ויש לדקדק בלשון התוספתא מאי והחבר בא וכו' דבכלל ואינו נמנע הוא. ונראה לי שוי\"ו זו היא במקום שי\"ן והכי קאמר נוטל ואינו נמנע שהחבר בא אפילו אחר שלשה ימים ונוטל: \n\n" + ], + [ + "טומאת ע\"ה ברגל וכו'. בס\"פ חומר בקדש (דף כ\"ז) ובפרק בנות כותים: \n\n" + ], + [ + "הפותח את חביתו ברגל וכו'. משנה שם וכחכמים: \n", + "ודע דאמרינן בגמרא יתיב רב אמי וכו' עד שאין צריך להניחה ומשמע לכאורה דלמסקנא לרבנן מותר להניחה ורבינו לא פסק כן משום דמשמע ליה דבדרך דחייה איתמר ומה שרצה להכריע משום דרבי יהודה יגמור קאמר איכא למידחי דאורחא דמילתא נקט דכיון שיש לו רשות לגמור אין לו צורך להניחה לרגל אחר אי נמי דעדיף היתרא דיגמור דהוי בשעת איסור מלהניחה דלא הוי אלא בשעת היתר וא\"נ האי דקתני לא יניחנה רבנן הוא: \n\n" + ], + [ + "אחר הרגל במוצאי יום טוב וכו'. גם זה משנה שם: \n", + "וכל הכלים טעונין טבילה וכו'. משנה שם כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהם כקרקע דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מפני שהם מצופין ובגמרא (דף כ\"ז) מפני שהם מצופין אדרבא כיון דמצופין נינהו מיטמו וכו' ופסק רבינו כרבנן וכתירוצא בתרא דפשטא דמתני' הכי משמע וגם כיון דבתרא הוא הוי עיקרא ועיין במה שאכתוב בפרק רביעי מהלכות כלים: \n\n" + ], + [ + "ע\"ה שאמר טהור אני וכו': \n\n" + ] + ], + [ + [ + "המפקיד כלים אצל ע\"ה וכו'. בפ\"ח דטהרות. \n", + "ומ\"ש או שנתן כלי לאומן ע\"ה. תוספתא פ\"ח דטהרות המוסר כלים לאומנים ע\"ה טמאים מדרס וטמא מת ומשמע ודאי דהיינו בסתמא אבל אם מכירו שהוא אוכל בתרומה טהורים מטמא מת אבל טמאים מדרס וכדתנן במתניתין גבי המפקיד כלים אצל ע\"ה והתוספתא סמכה בזה על מה ששנינו במשנה גבי מפקיד דמאי שנא: \n", + "וכתב הראב\"ד הרי אלו טמאים א\"א מצאתי שתי נוסחאות וכו'. ונראה מדבריו שהיה גורס בדברי רבינו במפקיד ובנותן כלי לאומן הרי אלו טמאים מדרס וטהורים מטמא מת וניחא ליה באומן דהכי מתנייא בתוספתא בגירסא הנכונה לדעת הראב\"ד וקשיא ליה על אותה גירסא מדתנן גבי מפקיד טמא מדרס וטמא מת ומ\"ש מאומן והשתדל למצוא טעם לחלק ביניהן כי האומן מקפיד יותר שלא יגע טמא מת בכלים שנתנו לו וסיים דבריו שעירב מפקיד עם אומן לומר שאינם טמאים מדרס טעה כלומר דבמפקיד הל\"ל דטמא מת נמי הוי וכל זה בנוי על הגירסא המשובשת שנזדמנה לו בספרי רבינו והגירסא האמיתית כמ\"ש בספרינו על מפקיד ונותן כלי לאומן ע\"ה הרי אלו טמאים מדרס וטמא מת ואם מכירו שהוא אוכל בתרומה טהורים מטמא מת וכבר ביארתי טעמו: \n\n" + ], + [ + "המניח כליו בפני ע\"ה וכו' עד שאין לו רשות שיכנס. תוספתא פ\"ח דטהרות וגורס רבינו המניח כליו וכו' טמאים מדרס וטהורים מטמא מת: \n", + "וכתב הר\"י קורקוס ונראה שטעמו דכיון שלא הפקידן אינן ברשותו אלא לענין מדרס שבקל יהיו מדרס דמכל מקום ברשותו הם קצת כיון שא\"ל שמור לי את אלו אבל לענין טומאת מת לא כי אינם ברשותו לגמרי כההיא דהמפקיד אצל ע\"ה או נתן לאומן ע\"ה אבל נתנם על כתפו הוי מפקיד לגמרי ונפקד גמור והוו ברשותו לכל דבר עכ\"ל: \n", + "ומ\"ש הניח גיתו וביתו. ט\"ס הוא וצריך להגיה ולכתוב בורו במקום ביתו: \n\n" + ], + [ + "המוסר מפתח ביתו לע\"ה וכו'. משנה פ\"ז דטהרות ואיתא בפ' בתרא דע\"ז (דף ע' ע\"ב): \n\n" + ], + [ + "המניח כליו וכו'. משנה פ\"ז דטהרות המניח כליו בחלון של אורייארין ר\"א בן עזריה מטהר וחכ\"א עד שיתן לו מפתח או חותם או עד שיעשה לו סימן ופירש רבינו אורייארין הבלנים שבמרחצאות ויש במרחצאות חלונות ישימו כל איש לבושו בחלון מהם וידוע שהלכה כחכמים: \n", + "ומ\"ש אפילו מצא החותם מקולקל וכו'. תוספתא פרק ח' דטהרות: \n\n" + ], + [ + "המניח ע\"ה בתוך ביתו וכו'. משנה פ\"ז דטהרות ופירש רבינו כבר ידעת שאוכלין ומשקין טומאתן קלה וכן כלי חרס לא יהיה אב הטומאה ולכן גזרו שיטמא כל מה שבבית מאלה המינים וכו' אמנם המשכבות והמושבות אשר הם אב הטומאה לא נדון עליהן שהם שבו אב הטומאה אלא כשאין בע\"ה רואה מי שיכנס בבית ולא מי שיצא ממנו ונפרד ע\"ה בשמירה וכן כלי חרס המוקפים צמיד פתיל לא יטמאו במגע אלא במשא הזב וכו' ולזה לא נדון בו בטומאה עד שיפרד ע\"ה בו מבלי פחד ולא נשאר לו מי שיראהו אפילו כרות ידים ורגלים וכו' להיות הבית מגיע ברשות ע\"ה שב כמו ביתו של ע\"ה שהכל טמא עכ\"ל: \n\n" + ], + [ + "חבר שהיה ישן וכו' עד הרי הם טמאים. תוספתא פ\"ח דטהרות: \n\n" + ], + [], + [], + [ + "המניח עם הארץ בתוך ביתו וכו'. משנה פ\"ז דטהרות. \n", + "ומ\"ש הניחו ישן ומצאו ער וכו'. שם וכחכמים: \n", + "וכן המניח אומנים וכו'. ג\"ז שם וכחכמים: \n\n" + ], + [ + "אשת חבר שהניחה וכו'. גם זה שם וכחכמים: \n\n" + ], + [ + "האשה שנכנסה וכו' וכן האשה שיצאה וכו'. ג\"ז שם וכחכמים: \n\n" + ], + [ + "גבאי מלכות שנכנסו. ג\"ז שם והובאה בפרק חומר בקדש (דף כ\"ו) וגירסת רבינו הגבאים שנכנסו לתוך הבית הבית טמא אם יש עמהם עכו\"ם נאמנים לומר לא נגענו וכתב רבינו סבת זה מה שזכרו בתוספתא מפני שאימת עכו\"ם עליהם. \n", + "ומ\"ש בד\"א בזמן שיש שם עדים וכו'. פשוט דארישא קאי והוא בתוספתא דטהרות פ\"ח וקתני התם אם יש עכו\"ם עמהם אע\"פ שהמשכון בידם אע\"פ שהעכו\"ם מעיד בהם שנכנסו ואמרו לא נגענו הרי אלו נאמנים מפני שאימת עכו\"ם עליהם: \n\n" + ], + [ + "הגנבים שנכנסו וכו'. משנה פ\"ז דטהרות: \n\n" + ], + [ + "הגבאים והגנבים שעשו תשובה וכו'. בפ' חומר בקדש שם משנה וגמרא גבי גנבים וכתב רבינו דה\"ה לגבאי מלכות אם עשו תשובה: \n\n" + ], + [ + "המניח את ביתו פתוח וכו'. בפרק ח' דטהרות. \n", + "ומ\"ש אפילו הניחו נעול ומצאו פתוח וכו'. שם וכחכמים: \n\n" + ], + [ + "קורדום שאבד בבית וכו'. פ\"ק דפסחים עלה י' וכרבנן: \n", + "כתב רבינו שנשאל אמאי הכא תלינן באדם טמא ומטמאינן לכל טהרות שבבית מספק מ\"ש מהא דאמרינן בפ\"ק דנדה (דף ד') גבי ככר של תרומה שנתונה ע\"ג הדף ומדף טמא נתון תחתיה אע\"פ שאם נפלה א\"א [לה שתפול] אא\"כ נגעה [בדף ובא ומצאה במקום אחר] טהורה וכו' עד שיאמר ברור לי שלא נכנס אדם לשם א\"ר אילעאי לא נצרכה אלא למקום מדרון [וכן הקשו תוספות פסחים (י':) ד\"ה שאני יע\"ש] והשיב גבי קרדום אמרינן אדם נכנס שם ונטל הקרדום ועשה בו צרכיו והחזירו לזוית אחרת והרי זה בחזקת רשע ששואל שלא מדעת גזלן הוא והרשע פחות מעם הארץ שהוא בחזקת טמא אבל בככר אין לומר כן שאין אדם שואל ככר להחזירו בעצמו שאין בדבר תועלת שהרי אינו כלי שיעשה בו מלאכה ואילו נכנס לבית זה אדם רשע היה נוטלו והולך לו ולפיכך אנו אומרים לא נכנס כאן אלא חבר שחזקתו טהור: \n\n" + ], + [ + "הדר עם עם הארץ בחצר וכו'. משנה רפ\"ה דטהרות וכרבי יוסי: \n\n" + ], + [ + "חבר שהיתה לו מחיצה וכו'. תוספתא רפ\"ט דטהרות: \n\n" + ], + [ + "חבר שהיה גגו למעלה. תוספתא פרק ח' דטהרות וכת\"ק. \n", + "ומ\"ש ולא משום יין נסך. הכי משמע בפרק בתרא דע\"ז (עלה ע'): \n", + "היו הגגות זה בצד זה וכו'. תוספתא פ\"ט דטהרות וטעמא משום דכיון שהם זה בצד זה הרי הם כחצר אחד שפושט ידו ואין מכלים דבר ומינה נשמע דהוא הדין לגגו של עם הארץ למעלה דחיישינן שמא יפשוט ידו ויגע שיטען שנפל איזה דבר מגגו לשל חבר ולכך פושט ידו לבקשו משא\"כ כשגגו של חבר למעלה שאין לעם הארץ שום טענה לפשוט ידו שם משום הכי לא חיישינן זהו יישוב דברי רבינו אבל קשה דבפרק בתרא דע\"ז (דף ע' ע\"ב) גרסינן וגגו של חבר בצד גגו של עם הארץ אותו חבר שוטח שם פירות ומניח שם כלים ואע\"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם ורב ור\"י איפליגו התם בחצר החלוקה במסיפס דבסמוך ור\"י סבר שאע\"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם ומדמה לה להא דגגו של חבר בצד גגו של עם הארץ אע\"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם טהורות הטהרות וי\"ל דההיא דאותו חבר שוטח שם פירות וכו' היא סברת רשב\"ג בתוספתא דפליג את\"ק ומותיב מינה לר\"י לאוקומי לר\"י ככ\"ע אבל לענין הלכה נקטינן כתנא קמא: \n\n" + ], + [ + "שתי חצירות וכו'. בפירקא בתרא דע\"ז שם: \n\n" + ], + [ + "חצר החלוקה במסיפס וכו'. כך היא הגירסא הנכונה ובספרים כתוב החלוקה בספינה וט\"ס הוא. וכבר כתבתי בסמוך דבפ' בתרא דע\"ז איפליגו רב ור\"י במילתא ופסק כר\"י ופירוש מסיפס מחיצה נמוכה: \n\n" + ], + [ + "חבר שנפל דליו וכו'. משנה פ\"ח דטהרות וכתב רבינו ולא יסתפק עליך אמרו בדלי טמא אע\"פ שהוא בתוך הבור לפי שהוא מעת שהגיע ברשות ע\"ה שב טמא מת והטעם שלא חילקו חכמים בכלים שברשות עם הארץ: \n\n" + ], + [ + "אשת עם הארץ שנכנסה וכו'. משנה פרק ח' דטהרות שם וכתב רבינו אם נכנסה שלא ברשות אלא להוציא ענין פלוני ותצא הנה לא הורשת להשתמש ולגעת לאשר בבית כי אימת בעל הבית עליה ולא תשלח ידה לדבר: \n", + "קדר חבר שהכניס קדירותיו. משנה ריש פרק ז' דטהרות וכתנא קמא: \n", + "ומה שכתב במה דברים אמורים בשהניחן סמוך לר\"ה וכו'. בפ\"ב דכתובות (דף כ\"ד ע\"ב). וכתב הראב\"ד מוכיחין שהונחו למכור א\"א אין זה הטעם יפה וכו'. ואיני יודע מה ראה הראב\"ד בטעם זה לטעון עליו שהרי הכל יודעים שהביא למכור וכי כל המביאים קדרות מביאים למכור והלא כבר אפשר שמביאם לעצמו או לחבירו שצוה להביאם לו ומה שנתן טעם הראב\"ד בשכלי אומנותו בידו הכל באים לראות האומניות ועל ידי כן ממשמשין בקדירות איני יודע מה חידוש יש בכלי אומנות כלי חרס עד שיבאו הכל לראותם. ורש\"י פירש כמו שפירש רבינו: \n", + "חבר שהניח וכו'. תוספתא דטהרות פ\"ט: \n\n" + ] + ], + [ + [ + "כהן שטיהר כליו וכו'. בפרק ז' דטהרות המניח כליו מגת זו לגת הבאה כליו טהורים ובישראל עד שיאמר בלבי היה לשמרם: \n\n" + ], + [ + "הרוצה לעשות יינו בטהרה וכו' וצריך לעמוד על האומנים וכו'. בפ\"י דטהרות וכרבי יוסי: \n", + "יצאו חוץ לפתח בית הבד וכו'. ג\"ז שם: \n\n" + ], + [ + "הבדדין והבוצרים וכו'. שם: \n\n" + ], + [ + "המטהר את הבדדין וכו'. שם וכרבי יוסי: \n\n" + ], + [ + "היו חמריו וכו'. ברייתא בסוף פרק ב' דחגיגה (דף כ' ע\"ב) ומקשה בגמרא מאי שנא רישא ומ\"ש סיפא ואסקה רבי יצחק נפחא רישא בבא להם דרך עקלתון ומשמע דה\"ק הב\"ע בשבעל הבית יכול לבא להם דרך עקלתון פתאום דמרתתי ואמרי השתא אתי. ויש לתמוה על רבינו למה השמיט מלהזכיר דרישא מיירי דוקא בשיכול לבא להם דרך עקלתון וצ\"ל שבכלל מ\"ש והם מפחדים ליגע ואומרים עכשיו יבא שהרי הוא יבא אחרינו היא דבא להם דרך עקלתון דאמר רבי יצחק נפחא לאו למימרא דבא דרך עקלתון דוקא בעינן שכל שהוא בא אחריהם הוי כבא להם דרך עקלתון שהרי הוא רואה והם אינם רואין אותו: \n\n" + ], + [ + "חבר שהיה לבוש בחלוק וכו'. תוספתא בפרק שמיני דטהרות שם: \n", + "היה סל על כתיפו וכו'. שם (דף כ') ובפרק שני דחגיגה בגמרא היה סל על כתיפו ומגריפה בתוך הסל [ואמר] היה בלבי על הסל ולא היה בלבי על המגריפה הכל טהור ומגריפה טמאה וכו'. ולטמא מגריפה לסל אין כלי מטמא כלי ולטמא מה שבסל וכו' באומר שמרתיה מדבר המטמאה ולא מדבר הפוסלה ופירש\"י הסל של תאנים על כתיפו ומגריפה הוא כלי ברזל וכו' שבו מבדילים תאנים המדובקות זו בזו. המטמאה הנותן לה טומאה לטמא אחרים. הפוסלה מלהשתמש בה טהרות לכתחילה אי נמי נ\"מ לאוכל הדבוק בה שהוא פסול באכילה ומכל מקום אם נגעה בטהרות אינה מטמאתן. וקשה שדברי רבינו הם בהיפך שבגמרא משמע שמה שבסל טהור ורבינו כתב שהוא פסול וליישב נראה לומר דרבינו קשיא ליה דאי כדפירש\"י קשה דלא הוה ליה למיתני מגריפה טמאה אלא מגריפה פסולה ותו איכא למידק מאי האי דפריך וליטמא מה שבסל מאן א\"ל דלא ליטמא דהא בברייתא לא אידכר אלא דינא דסל ומגריפה ועוד מאן א\"ל דאיכא תאנים בסל דילמא בסל ריקם מיירי לכך סובר רבינו דכיון דמגריפה להפריד תאנים המדובקים היא עשויה אין לה ענין עם הסל אלא א\"כ יש בו תאנים ומש\"ה פריך וליטמא מה שבסל וליתני הסל טהור ומה שבתוכו והמגריפה טמאים ומשני דלא מצי תני הכי משום דמה שבסל אינו טמא אלא פסול דהב\"ע באומר שמרתיה מדבר המטמאה כלומר הנותן לה כח טומאה שהאוכל שיגע בה יהיה טמא ויפסול את אחרים ולא מדבר הפוסלה כלומר מדבר שאינו מטמאה אלא לעשות האוכל שיגע בה פסול ולא יטמא האוכל ההוא את אחרים והשתא אתי שפיר דלא תני בברייתא דינא דמה שבתוך הסל דמאחר דקתני הסל טהור ומגריפה טמאה ממילא משמע שמה שבתוך הסל אינו לא טמא ולא טהור אלא פסול והשתא אתי שפיר דקאמר מגריפה טמא וסלקי דברי רבינו כהוגן. ודע שיש בספרי רבינו טעות סופר וכך היא הגירסא הנכונה והמגריפה טמאה וכל תרומה שבסל פסולה והוכרח רבינו לאוקומה בתרומה משום דאילו בחולין אין שני עושה שלישי: \n", + "היה משתמש מן החבית בטהרה וכו'. תוספתא בפרק שמיני דטהרות. \n", + "ומה שכתב ואם אמר בלבי היה לשומרה וכו'. כך יש ללמוד ממה ששנינו בברייתא פרק אין דורשין (חגיגה דף כ') גבי היה משמר החבית בחזקת יין ונמצא שמן: \n", + "נתחלפו לו כלים וכו'. בספ\"ג דחגיגה שם: \n\n" + ], + [ + "חבר שמת וכו'. תופסתא בפרק ט' דטהרות וכתב רבינו שמשון בפרק ח' דכלים דכיון דאפשר לתקן בטבילה לא חשו אם החמירו בהם ואפילו בכלי חרס דלא פלוג בכלים: \n", + "וכתב הראב\"ד כל זה אינו אלא לקודש או לתרומה אבל לחולין לא מחזקינן טומאה ואם כתב כן להשיג על רבינו שסתם ולא חילק כבר נודע שדרך רבינו לכתוב המשנה או התוספתא כצורתה. ועוד שאין דבריו מוכרחים שכבר אפשר דאף לחולין חששו: \n\n" + ], + [ + "מי שאמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך וכו'. בפרק שלישי דקידושין (דף ס\"ה ע\"ב): \n", + "היה עושה עמו בטהרות או בזבחים וכו'. פרק הניזקין (גיטין דף נ\"ד:) וכאוקימתא דרבא ובסוף הלכות פסולי המוקדשין הארכתי בביאור דעת רבינו: \n", + "וכתב הראב\"ד נראה לי שאם היה עושה בשכר אפילו אחר כמה ימים נאמן וכו'. ואין בזה השגה על רבינו שלא ביאר שכבר נודע שדרכו להעתיק הגמרא כצורתה ודין הס\"ת כבר כתבו במקומו וממילא ילמוד אדם משם לכאן: \n", + "סליקו הלכות מטמאי משכב ומושב \n\n" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ] + ], + "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Commentary", + "Kessef Mishneh", + "Sefer Taharah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file